פוסט מס’ 376. שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א סופוקליס שחורציאניטיס – צודק ! (חלק 2). פוסט מס’ 376. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 13 באפריל 2014.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס’ 376 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 13 באפריל 2014.

———————————————————————————————–

פוסט מס’ 376. שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס – צוֹדֵק ! (חלק 2 ). פוסט מס’ 376. כל הזכויות שמורות. טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ”ל רשות השידור בקיץ 2002 ע”י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל “אריק” שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : שידור ישיר של ערוץ 1 את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל אמש (מוצ”ש – 12 באפריל 2014) במלחה, הפועל ירושלים – מכבי ת”א 83:79.

א. הקדמה קצרצרה.

סוף כל סוף מייצרים ההפקה והבימוי הרשלניים של ערוץ 1 אמש (מוצ”ש – 12 באפריל 2014) בהיכל הכדורסל של מלחה “Post Game Show” בתום השידור הישיר של משחקה צמרת בליגת העל בכדורסל הפועל ירושלים נגד מכבי ת”א 83:79. מדובר במשחק ילדותי ומוגבל מצד שתי הקבוצות אבל מותח בחלקו האחרון. ראיונות הסיכום עם שני המאמנים דיוויד בלאט של מכבי ת”א ובראד גרינברג של הפועל ירושלים הכרחיים להשלמת התמונה הכללית , ובדרך אגב מספקים לי הוכחה מדוע משחק כה מבטיח בעמדת הפתיחה שלו בין שתי קבוצות הכדורסל הטובות בארץ, הופך לאווילי וחסר בגרות בנקודת הסיום שלו. שתי קבוצות חסרות ריכוז, לא יודעות לשמור, מאבדות כדורים, מפספסות קליעות עונשין (הפועל ירושלים קולעת 8 מ- 17, מדובר רק % 47.05), ומחטיאות מקרוב זריקות קלות. מכבי ת”א היא עדיין הקבוצה הטובה בארץ אבל סוּפֶּר פְּגִיעָה. היה לה כבר יתרון פיזי (וגם פסיכולוגי) בן 17 נקודות בתום הרבע ה- 3 אולם זה לא הספיק והיא שוב נקלעה לנחיתות מביכה בחלק המסיים. מכבי ת”א ללא שחקנים גבוהים , דומיננטיים, ויעילים מתחת לסלים עדיפה בקושי רב אם בכלל על הפועל ירושלים , מכבי חיפה , והפועל ת”א . היא שרויה כל העת בדרגת סיכון גבוהה ושום דבר איננו מובטח לה עוד במצבה הנוכחי. ההתמודדות אמש נגד הפועל ירושלים חשפה שוב את החולשות המוכרות . במצב של 77 : 79 לטובת מכבי ת”א (מכבי ת”א הובילה כאמור כבר ביתרון 17 נקודות בתוצאה של 49:66) 0:41 דקה לפני סיום המשחק, איבד המוביל של הפועל ירושלים בְּרֵיְיסִי רָיְיט כדור בצורה טיפשית ל- דֶוִוין סְמִית’. בעֶצֶם המשחק הוכרע בשל שטות ירושלמית. מכבי ת”א לא ניצחה. הפועל ירושלים הפסידה.

מכבי ת”א נהנית עדיין ממוניטין של קבוצת עַל מקומית אולם לעיתים קרובות למראית עין . בראד גרינברג לא חידש דבר למראיין שלו אֵלִיאָן וִוילְדָאוֹ. מאומה. המאמן הראשי של הפועל ירושלים איננו קורא נכון את מפת הקרב ופרשן הכדורסל של “ישראל היום” מר אֵלִי סַהַר מדגיש זאת במאמר הפרשנות שלו היום (יום ראשון – 13 באפריל 2014) כלהלן : “…לקח לבראד גרינברג שלושה רבעים כדי לעבור להרכב נמוך שלחץ ורץ, ופתאום גרם ללחץ במכבי ת”א…”. העובדות בטרם קרב הצמרת אמש במלחה ידועות. הפועל ירושלים (תחת הדרכתו של בְּראד גְרִינְבֶּרְג ועוזרו אוֹרֶן עַמִיאֵל) הביסה לפני זמן מה את מכבי ת”א במבצרה בהיכל הספורט ביד אליהו בתוצאה המכרעת  65:93. אולם אח”כ הודחה הפועל ירושלים ממפעל הכדורסל האירופי ה- Eurocup ע”י הקבוצה הרוסית ניז’ני נובגורוד (מדובר לא רק בהפסד ספורטיבי אלא גם באיבוד תשואות כספיות), והובסה לפני כמה ימים ע”י האלופה מכבי חיפה ובראשה הכוכב החיפאי דונטה סמית’. מדוע צריך לשלם משכורת כה נדיבה ל- בראד גרינברג כשהעוזר שלו הישראלי אורן עמיאל איננו נופל ממנו. האמריקניזציה עושה שמות בכדורסל הישראלי אולם למה לוותר לה גם בתחום האימון וההדרכה. מאמני כדורסל הצעירים שלנו אֶרֶז אֶדֶלְשְטֵיין, דָנִי פְרָנְקוֹ, אוֹרֶן עַמִיאֵל, עוֹדֵד קָטָש, נָדָב זִילְבֶּרְשְטָיִין ואחרים אינם נופלים כהוא זה מבראד גרינברג. הריאיון המשעמם עמו בתום המשחק נבע גם מהעובדה שהמראיין שלו מר ֵאִליאָן וִוילְדָאוֹ מערוץ 1 היה רדום ולא חד. רמת ההגנה של הפועל ירושלים בהתמודדות ובראשה השומר ליאור אליהו מעוררת גיחוך. מדובר בהגנה פרוצה. כתרים רבים נקשרו בטרם עת ליכולת ההתקפית של יותם הלפרין. הוא כל כך לא מרשים אותי ואמש גם דאג להראות זאת. השחקן הזה שמשתכר משכורת ענק בת מאות אלפים רבים של דולרים קלע אמש 2 נקודות בלבד. מדובר בגיחוך. מאידך לא מצאתי גם שום גדולה בגָיְא פְּנִינִי של מכבי ת”א. נכון, הוא קלעי לא רע אך לוקה ביסודות המשחק האחרים כמו כדרור, כדרור תוך כדי תנועה ושינוי כיוון חד ומהיר, איננו יודע לשמור, בעל תנועה איטית ומסורבלת, ו- פאוליסט מכוער.

מאמן מכבי ת”א דיוויד בלאט מסר אמש את גרסתו למראיין שלו מר אַלְמוֹג שָרִיד מערוץ 1 בתום המשחק לאחר ניצחון מזערי שהושג בעור שיניו שלו ושל שחקניו. דֵיוִויד בְּלָאט נראה לי כ- מתבונן מהצד לא רק מאמן לא מוכשר שבנה במו ידיו קבוצה לא מוכשרת , אלא איש שאיננו מנהיג. בכיין וקוּטֶר. אתמול בערב התלונן קבל עם ועדה בפני אלמוג שריד על עומס המשחקים של קבוצתו (4 ב- 9 ימים) כאילו מדובר בסַד. תגיד לי דֵיְוִויד בְּלָאט מה אתה עושה צחוק…? השחקנים שלך ואתה מקבלים מהנהלת מכבי ת”א משכורות עָתֵּק. במכבי ת”א יש כמה שחקנים לרבות המאמן הראשי שמשתכרים כ- 1.000000 (מיליון) דולר בעונה ואפילו יותר, בין השאר גם בעבור מאמץ משימתי מרוכז של השתתפות בארבעה משחקים בתוך תשעה ימים. בהשוואה לחיילי צה”ל הקרביים שמְגֵנִים על גבולות המדינה ביבשה, בים, ובאוויר מדובר במאמץ מכביסטי קטנטן. קל יותר לרוץ על הפַּרְקֶט ולכדרר בכדור ארבע פעמים בתשעה ימים מאשר לשכב לילה אחר לילה אחר לילה במארבים, לנווט פשיטות ליליות ולהגיע ליעדים, לצעוד במסעות אלונקה ארוכים , ולהילחם בטרור באין סוף היתקלויות (בתוך הגבול ומעבר לו) תוך חירוף נפש, גם כדי שמכבי ת”א תוכל לשחק בשלווה בהיכל הספורט ביד אליהו. ההתבכיינות של דיוויד בלאט אודות הקושי הנורא לשחק בתוך תשעה ימים נגד ביירן מינכן הגרמנית, הפועל ת”א, צסק”א מוסקבה, ואתמול נגד הפועל ירושלים – מגוחכת וקטנונית . לא צריך להיות בעל עין ביוֹנִית כדי לראות שהראיונות שמקיים ערוץ 1 במלחה בטרם תחילת המשחק מקובעים ב- Location מסודר בעוד ראיונות הסיכום עם שני המאמנים נערכים כלאחר יד במקום “זרוק” נעדר תפאורה טלוויזיונית כאילו תפשו אותם במקרה ברחוב. Frame מכוער. אפשר היה לביים את ראיונות הסיכום הרבה יותר טוב.

ב. הפקה, עריכה, שידור, ופרשנות רשלניים של ערוץ 1.

ב.1. השַדָּר.

כשהשַדָּר המוביל של ערוץ 1 אורי לוי לוחץ על הדוושה וחוזר ושונה שוב ושוב במהלך השידור הישיר פעמיים ו/או שלוש מילים כמו, “שקול , שקול , שקול…” , ואח”כ “מאוד , מאוד…” , ושוב “תודה, תודה…” וכו’, אתה מבין שהאיש במצוקה. בחלון הראווה של ערוץ 1 ניצב שַדָּר כדורסל אָנֶמִי לא מוכשר שמשדר דרמה ספורטיבית בטמפו של מְסַפֵּר סִיפּוּרִים בקצב הַכְתָּבָה אודות “כיפה אדומה” של האָחִים גְרִים. מדובר בשידור ישיר של משחק סוּפֶּר צָמֶרֶת בליגת העל רווי מתח אולם השדר המוביל מתעקש בכל כוחו להישאר נטול דרמה. הוא איננו מרגש, לא דינמי , לא דומיננטי, לא אטרקטיבי, וכל כך משעמם, ולא כריזמטי. אורי לוי בעל קול גבוה צווחני עד בכייני איננו חייב להיות שדר, וודאי לא שדר שמשדר דרמת כדורסל בקצב של מדקלם. אפשר לתת לו לעשות דברים אחרים בטלוויזיה. ערוץ 1 הציבורי ניצב ערב פירוק והקמה מחדש. הוא יוכל ל- לַבְלֵב שוב רק אם בקדמת חלון הראווה שלו יוצבו אנשי טלוויזיה גברים ונשים כריזמטיים, מלאי השראה, נערצוּת, וקסם אישי, ומהימנים. וֶותֶּק איננו קריטריון ולא אמתלה להחזקת מיקרופון וגם לא מצדיק הופעה על מסך הטלוויזיה .

ב.2. הפַּרְשָן. 

גוּר שֶלֶף הוא פרשן רָב מֶלֶל וטקסט, הרבה מעבר לדרוּש. הפרשנות שלו נשענת לא פעם על כרעי תרנגולת ורצופה עליות ומורדות. הוא חזר שוב ושוב על ההערכה כי למכבי ת”א סגל ארוך, מנוסה ועמוק, גם בלעדי סופוקליס שחורציאניטיס המורחק, יוגב אוחיון הפצוע, ודווין סמית’ המדדה על רגל אחת. מדובר בהערכה מוטעית . מכבי ת”א היא קבוצת כדורסל מדאיגה ונטולת כוח. אין לה סגל ארוך, מנוסה, ועמוק. היא חסרה בעיקר שני שחקנים גבוהים יעילים בשורותיה. אמש הייתה ברת מזל גם משום שנתקלה בשחקן גבוה בשורות הפועל ירושלים ארטיום פרוחאסקי (2.11 מ’) שדומה לגימיק כמו אנדריאה ז’יז’יץ’ שלה, וגם משום שג’וֹש דָאנְקֶן השחקן המצטיין של הפועל ירושלים לא שיחק. בתחילת השידור אמש הציב אורי לוי בפני גור שלף בעיה, וביקש לדעת מה קרה ל- הפועל ירושלים שהביסה את מכבי ת”א בהפרש עצום ואח”כ ניגפה בפער דומה ע”י מכבי חיפה ? גור שלף לא התיר אותה, הסתבך והשיב לפונה בזאת הלשון , “לא ברור מה קרה שם… את זאת גם זְקֵנְתִּי יכולה לומר. במצב של 49:64 לטובת מכבי ת”א (1:30 דקה לפני תום הרבע ה- 3) , הגה מר גור שלף את הפרשנות הבאה , “…מכבי ת”א נראית הרבה יותר דרוכה…הרבה יותר מוכנה…מאמן מכבי ת”א דיוויד בלאט הוא לא פראייר…” , ומייד הוסיף , “הפועל ירושלים לא עומדת באגרסיביות של מכבי ת”א…”. ואומנם מכבי ת”א מגדילה את הפער ל- 17 נקודות והתוצאה עומדת על 66 : 49 לטובתה. לפתע מצמצמת הפועל ירושלים את ההפרש ל- 66:53 ותופשת את הפרשן לא מוכן. גוּר שֶלֶף ממהר לבשר לצופיו כי הפועל ירושלים מקטינה במקרה, “לטעמי זה מקרי…”, הוא קובע ולא מסייג את עצמו. ואז ברבע ה- 4 מגיע המַפָּץ . מתברר כי הפועל ירושלים מצמצמת את הפער לא במקרה ולא באקראי . לא מדובר באפיזודה אלא במהלך מתוכנן ובכוונה תחילה , כפי שהסביר אותו לעֵיל פרשן “ישראל היום” מר אלי סהר . אילולא איבוד הכדור המטופש וחסר האחריות של שחקן הפועל ירושלים ברייסי רייט (במצב של 79 : 77 לזכות מכבי ת”א , ארבעים ואחת שניות לפני סיום המשחק) , ייתכן והפועל ירושלים הייתה מנצחת וטורפת את הקלפים והופכת את הפרשן של ערוץ 1 מר גוּר שֶלֶף . לא רק לפטפטן אלא גם לטיפש. תיאוריית הפרשנות שלו במהלך המשחק הגורסת כי, “מכבי ת”א נראית הרבה יותר דרוכה…הרבה יותר מוכנה…וכי מאמן מכבי ת”א דיוויד בלאט הוא לא פראייר…” קורסת ברבע ה- 4 ולקראת סיומו היא כבר לגמרי בלתי אמינה. כמי שניצב בקו הקדמי של שידורי ערוץ 1 הוא מסתכן סכנה גדולה בכמות המֶלֶל שהוא מייצר ובניסוח טקסטים מסורבלים, והיעדר כישרון לסייג את עצמו. עליו לדעת כי ככל שכמות המֶלֶל שלו תוֹפַחָת  גם אחוז השטויות עולה בהתאם. גור שלף משביע אולי את רצונם של האחרים. עבורי הוא לא פרשן אלא דרדק תקשורת. פרשן שלא עבר שום אימון והדרכה קדם טלוויזיוניים ואשר מתגלח כל פעם מחדש על הזיפים שלי.

ב.3. העורך , המפיק , והבימאי.

כמה שאלות למר יגאל שמעוני, מר יונתן קנלר, ומר שמואל שלזינגר (הראשון עורך, השני מפיק, והשלישי בימאי) הנוגעות למשדר הכדורסל הישיר אמש ממלחה, הפועל ירושלים – מכבי תל אביב 83:79. א. מדוע לא מראים את זמרת ההמנון הלאומי (בטרם שריקת הפתיחה) אמש בהיכל הכדורסל במלחה ומשמיעים רק את קולה…? הרי מדובר במדיה וויזואלית ולא ברדיו מדוע משאירים אותה אנונימית…? ב. מדוע אין אפילו Super imposing שמזהה אותה לציבור צופי הטלוויזיה…? ג. מדוע ערוץ 1 מסתיר בקביעות את זהותה ומשתמש בה כסוד כמוס…? ד. האם היא עובדת המוסד ו/או השב”כ במקרה…ולכן אסור להראות אותה ? ו/או שמא עשתה משהו אפל בעברה הרחוק…? ה. האם היא אשמה בעבירה נסתרת שאסור לגלותה…? ו. מדוע מראים שוב ושוב את האישה שמנהלת את שעשועוני הכדורסל בדקות ההפסקה בהתמודדות הפועל ירושלים – מכבי ת”א 83:79, אך אין מזהים אותה בשמה, גם לא באמצעות Super imposing …? מוזר ומביך ששלושה אנשי טלוויזיה כה וותיקים מתעקשים שוב ושוב לשבור את חוקי המידע הטלוויזיוניים הבסיסיים ביותר לעין כל. מדובר בהפקה ועריכה רשלניים. ועוד דבר : הבימאי שמואל שלזינגר איננו מבין את עקרונות תורת הבימוי הטלוויזיוני של תחרות ספורט. הוא חוזר שוב ושוב על כל מיני שגיאות בסיסיות. בין היתר ב- Timing של הכנסת הילוכים חוזרים : בנקודות הכנסתם, מהירות שידורם, משך שידורם, ונקודות יציאתם. הוא איננו מצליח להביא את “אווירת מלחה” לסלון ביתם של צופי הטלוויזיה שלו (גם בגלל שידור כל כך אנמי, רדום, ובטלני של השַדָּר המוביל שלו), הוא לא מבין כי הצגת דמותם של המושכים בחוטים מאחורי הקלעים בשתי הקבוצות היא חלק אינטגראלי מהדרמה המתחוללת על הפרקט בזירת המשחק. הוא איננו מבין כי הצגת דמויות ב- Close up על מסך הטלוויזיה היא “עסק אדיטוריאלי” שמחייב זיהוי מלא, אחרת מדוע אתה מראה דמויות אנונימיות ומשאיר אותן כאלה על המסך ? האם אתה חד חידות לקהל הצופים שלך ? מה זה צריך להיות הדבר הזה בו בימאי הטלוויזיה מחביא באופן שיטתי את זמרת ההמנון הלאומי במשחקי הכדורסל שערוץ 1 משדר ישיר, כאילו הבימאי הזה מביים שידור רדיו להמונים ? ערוץ 1 מתעקש להיוותר מגוחך. זאת זכותו. אינני כופר ברצונו החוזר ונשנה להתאבד התאבדות טלוויזיונית בכל דרך שייבחר לעצמו. הצבתם של אורי לוי + שמואל שלזינגר בחלון הראווה הקדמי של ערוץ 1 היא סוג של דרך נאותה. הראשון איננו שדר כדורסל והשני איננו בימאי כדורסל. לכו שניכם אל יורם ארבל וראובן “רוביק” פודגור בערוץ 10, ראו דרכיהם, והחכימו. נכון שערוץ 1 צבר אמש בין 20.30 ל- 22.45 רייטינג ממוצע של % 5.67 ו- Peak נחמד של % 8.20 (בין 22.15 ל- 22.30). נתוני הצפייה הללו אינם נובעים בגלל איכות צוות השידור, העריכה, ההפקה, והבימוי – אלא למרות, ומפני שערוץ 1 מחזיק בזכויות השידור הבלבדיות של האירוע הנ”ל.

פוסט מס’ 376. שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס – צוֹדֵק ! (חלק 2). פוסט מס’ 376. כל הזכויות שמורות.

ג. לידיעת מר מולי שפירא עורך ומגיש התוכנית “עושים תרבות” ברדיו גלי צה”ל בימי שישי בשבוע בין 09.00 ל- 11.00 : חירות האוהדים איננה אמורה להפוך לאנרכיה מילולית !

הטענה של מולי שפירא כי השמעת נאצות נבזיות במגרשי הכדורסל והכדורגל ע”י אוהדי ספורט היא לגיטימית , “…מפני שזירות הכדורגל והכדורסל אינן אולמות קונצרטים ולכן על הספורטאי המקצועני להסכין עמן…”, כפי שהשמיע באוזניו של פרשן הספורט של התחנה מוטי קירשנבאום ביום שישי – 11 באפריל 2014, מופרכת מיסודה. מדובר בטענת סרק מבישה, פרחחית, מסריחה, ומחורבנת של מר מוּלִי שַפִּירָא. הנימוק המטופש שלו כי זירות הספורט אינן אולמות קונצרטים ולכן יש להן פטור ומותר שָם לקלל – ראוי לכל גינוי. האופן והצורה בה העלה עורך ומגיש הרדיו הוותיק מולי שפירא, מי שאחראי על התוכנית “עושים תרבות” ברדיו גלי צה”ל את נימוקיו לדיון הם לעג לרש. על פי משנתו של מולי שפירא חייבים להתנהג כבני אדם רק באולמות קונצרטים . מחוצה להם מותר להתנהג כ- וונדלים, חמסנים ואכזריים , חסרי תרבות, וברברים. נימוק עלוב של אדם שמתיימר להיות בעצמו איש תרבות ומגיש תוכנית תרבות ברשת רדיו לאומית. מוטי קירשנבאום השיב לו כגמולו ואמר כי אילו הוא היה יונתן שולדבראנד לא היה מתאפק ומכה את גיא פניני מכות רצח. קללות נאצה וודאי בפרהסיה הן עבירה פלילית לכל דבר. השפעתן ופגיעתן היא הרסנית. החוק הפלילי התייחס משום מה ב- 1995 בסלחנות יתר לאנשי הימין הקיצוני שקיללו וניאצו את ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל. יתירה מזאת : החוק הפלילי סלח לאותם אנשי הימין הקיצוני שהלבישו את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בן מלכות במדי SS נאציים והניחו על ראשו כאפייה של יאסר עראפאת, כאילו היו אלה חוקי המשחק המקובלים והמְנוּבָזִים של הפוליטיקה הישראלית מקדמת דנה. לא עוד. הטקסטים הנבזיים והמלוכלכים שהשמיעו אוהדי הפועל ת”א באוזניו של סופוקליס שחורציאניטיס הם מטונפים ולכן בלתי נסלחים. אין עליהם מחילה. על היועץ המשפטי להתערב בנעשה בהקדם. ברור שחשתי חיבה ל- סופוקליס שחורציאניטיס באותו המעמד ההוא השנוי במחלוקת. כמי שחווה בשעתו באופן אישי קללות ונאצות בטון, צליל, וטקסט ברובד של דברי נְבָלָה, אנוכי מבקש לסיים את כתיבת הפוסט הזה בפרוזה תנ”כית הדנה בקללות ונאצות ודינן של אלה שמשתמשים בהן בצורה כה מכוערת ופרובוקטיבית, כלהלן :

בעת מנוסת הבהלה של דָוִד הַמֶלֶך מפני בנו אַבְשָלוֹם שמרד בו, נפגשה החבורה המלכותית בראשות דוד המלך ואנשי השב”כ שלו וראש מאבטחיו אָבִישַי בֵּן צְרוּיָה בבַּחוּרִים בשִמְעִי בֶן גֵּרָא בן שבט בנימין ומקורבו של שָאוּל המֶלֶך (המלך שָאוּל נספה כידוע עם בנו יוֹנָתָן בקרבות קשים נגד הפלישתים ברֶכֶס הגלבוע). שִמְעִי בֶן גֵּרָא תיעב את דוד המלך מימים ימימה וראה בו תאב שררה ובר פלוגתה של שאול המלך ושַר צבאו אָבְנֵר בֶּן נֵר. שנאתו לדָוִד הַמֶלֶך לא ידעה גבול ולא שכחה גם לאחר מות שָאוּל ולאחר שדָוִד הפך למֶלֶך יְהוּדָה ואח”כ של כל עַם יִשְרָאֵל (מלך שֶבַע שנים בחברון ושְלוֹשִים וְשָלוֹֹש שנים בירושלים). שִמְעִי בֶן גֵּרָא ניצל את סיטואציית מֶרֶד אַבְשָלוֹם באביו ואת מנוסת הבהלה של דָוִד הַמֶלֶך והפמליה הקרובה שלו שהיו בסכנת חיים של ממש . אַבְשָלוֹם ביקש להיות מלך בכל מחיר במקומו של אביו דָוִד הַמֶלֶך תוך כדי ביצוע הפיכה צבאית נגד שלטון אביו. על פי משנתו של יועצו הפוליטי הקרוב של אבשלום אֲחִיתוֹפֶל הַגִילוֹנִי (היה הסבא של בַּת שֶבַע אשת דָוִד הַמֶלֶךׂ), המרד ועמו ההפיכה הצבאית ונטילת השלטון הייתה אמורה לצלוח ולהסתיים לאחר הריגת דָוִד הַמֶלֶך. שִמְעִי בֶּן גֵּרָא ניצל את חולשתו של דָוִד המלך הבורח וקילל אותו ב- בַּחוּרִים קללות נמרצות, יידה בו אבנים, וכינה אותו איש דמים ובן בליעל. הוא לא חשש להתעמת באופן מילולי קשה ביותר עם המלך החלש ואשר בורח מפני בנו. “צֵא צֵא איש הדמים ואיש הבליעל. השיב עליך אלוהים כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו וייתן אלוהים את המלוכה ביד אבשלום בנך, והנך ברעתך כי איש דמים אתה”, זעק בקול ניחר לעברו של דָוִד הַמֶלֶך הנָס על נפשו ממרומי הרכס. כל החבורה המלכותית שמעה את שִמְעִי בֶּן גֵּרָא מנאץ, תוקף, עוֹלֵב, ופוגע באופן מילולי קשה מנשוא במלך, עד שראש השב”כ שלו אֲבִישַי בֶּן צְרוּיָה (אחיו של שר הביטחון של דָוִד הַמֶלֶך יוֹאָב בֵּן צְרוּיָה) פנה לדָוִד הַמֶלֶך ואמר לו, “למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך, אֶעְבְּרָה נא ואסירה את ראשו”. דָוִד הַמֶלֶך היה פרקטי ודחה את הרעיון של אֲבִישַי בֶּן צְרוּיָה על הסף מפני שהיה עסוק במסע ההישרדות הפוליטי שלו וחשש מפילוג והתפוררות הממלכה השסועה . הוא לא רצה לפתוח חזית שנייה נגד שבט בנימין בעת דיכוי המֶרֶד ו- “בלע” את הטקסט הפוגעני והמקניט של שִמְעִי בֶּן גֵּרָא, אולם לא שכח. לאחר שמֶרֶד אַבְשָלוֹם סוקל ע”י הצבא בפיקודו של יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה (היו אלה חייליו של יֹוָאב בֶּן צְרוּיָה שהרגו בדם קר את אַבְשָלוֹם). שִמְעִי בֶּן גֵּרָא היה הראשון שבא לבקש סליחה מדָוִד המֶלֶך והתחנן על חייו. אֲבִישַי בֶּן צְרוּיָה שוב ביקש את רשות דָוִד הַמֶלֶך להרוג את מי שקילל את משיח אלוהים, “התחת זאת לא יומת שמעי בן גרא כי קילל את משיח אלוהים…?”, אולם דָוִד הַמֶלֶך סירב גם הפעם בגלל שיקולים פוליטיים – ממלכתיים (הוא חשש לאחדות העַם והעריך שממלכתו טרם יציבה דיה לאחר מרד אבשלום על מנת להיכנס לעימות עם שבט בנימין, מה עוד שנשקפו לו סכנות צבאיות ומדיניות גם מבחוץ מעבר לגבול) והבטיח לשִמְעִי בֶּן גֵּרָא “לא תמות”, ואף נשבע לו, אולם לא שכח את ה- העלבות והנאצות ההם (איש דמים ובן בליעל) כפי שכינה אותו המַלְעִיז. עלבונות נבזיים ומבישים אינם נשכחים אף פעם ולא נסלחים לעולם. חלפו שנים. על עֶרֶש דווי בעוד דָוִד הַמֶלֶך לוחש לבנו שְלמה הַמֶלֶך את צוואת הירושה המלכותי, ציווה לו בין היתר גם את התכתיב הבא כהאי לישנא, “הנה עִמְך שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים והוא קיללני קללה נמרצת ביום לכתי מחניים והוא ירד לקראתי הירדן , ואשבע לו באלוהים לאמר, אם אמיתך בחרב. ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה, וידעת את אשר תעשה לו, והורדת את שיבתו בדם שאול”. שלמה המלך לא היסס אפילו לרגע. הוא הוציא להורג את שִמְעִי בֶּן גֵּרָא (גם אם בדרך מתוחכמת שאופיינית לשליטים רודנים). הדיווח המפורט הזה מסופר שחור על גבי לבן בתנ”ך בספר “שמואל ב’ ” ובספר “מלכים א’ “. מקללים ומנאצים לא ינוקו.

מהיכן אני יודע כל זאת ? אין יום שעובר מבלי שאנוכי לומד בעצמי ו- קורא כמה פרקים בספר התנ”ך, ולפחות פרק אחד ביום מספר “תהילים”.

סוף הפוסט. הועלה לאוויר ביום ראשון – 13 באפריל 2014.         


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *