הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 359 : הועלה לאוויר בשעות הלילה של יום חמישי – 27 בפברואר 2014. כל הזכויות שמורות. 

———————————————————————————————————-

מלחמת גוֹג וּמַגוֹג בין שני אישים רדודים מנכ"ל רשות השידור יוֹנִי בֵּן מְנָחֵם לבין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אָמִיר גִילָת. ההיסטוריה של מלחמות המנכ"לים של רשות השידור ביו"רים של הוועד המנהל של רשות השידור – ולהפך. הדו"ח הקטלני של וועדת רָם לָנְדֶס הנוגע לערוץ 1. דו"ח הְיוּ גְרִין (Hugh Greene) מנכ"ל ה- BBC הבריטי מ- 1 ביוני 1973 אודות מצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן כפי שהוגש לשר החינוך יגאל אלון. (פוסט מס' 359). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : המאמן החדש של נבחרת ישראל בכדורסל ארז אדלשטיין היה פרשן טלוויזיה שלי לפני שני עשורים. אני מאחל לו את האיחולים הטובים ביותר לרגל מינויו היום (27 בפברואר 2014) לתפקיד הרם ורב האחריות של מאמן נבחרת ישראל בכדורסל.

הערה 4 : השידור הישיר אמש (יום חמישי – 27 בפברואר 2014) של משחק הכדורסל מכבי ת"א – גאלאטאסאראיי 81:97 מהיכל הספורט ביד אליהו ע"י ערוץ 10 במסגרת המחזור השמיני ב- Top 16 ב- Euroleague – היה די מעניין. הרבה הודות לבימוי הטלוויזיוני הטוב של מר ראובן "רוביק" פודגור שנותן תחושה שיש לו 15 (חמש עשרה) מצלמות למרות שעומדות לרשותו רק 6 (שש). הכישרון הגדול שלו שחושף גם מיומנות עיתונאית בא לידי ביטוי בהכנסה ממוקדת של הילוכים חוזרים איטיים שוב ושוב, המציגים את המהלכים החשובים בהתמודדות, ולכל אורכה. מדובר ב- בימאי טלוויזיה מוכשר, עירני, ומחונן (לא פחות) שמבין היטב את עקרונות הבימוי הטלוויזיוני ובראשם הכלל והמסקנה הבאה : "תפקידה של כל מצלמת טלוויזיה בסט של ניידת השידור המנותבת ל- "אוויר" הוא להושיב את צופה הטלוויזיה בכורסא בסלון ביתו במקום הטוב ביותר ביציע בהיכל הספורט ביד אליהו . תפקידו של בימאי הטלוויזיה היושב בניידת השידור הוא לוודא שהמשימה בוצעה על הצד הטוב ביותר" . מר ראובן פודגור עושה זאת בהצלחה רבה. בכך הוא מאפיל לחלוטין ועושה בית ספר לטלוויזיה לשלושת בימאי הכדורסל של ערוץ 1 הציבורי מר אמנון אוסמן , מר שמואל שלזינגר , ומר צבי סלפון . הוא ניצב דרגה שלימה מעליהם . השימוש בעשרות רבות של הילוכים חוזרים עוד ועוד בדרמת כדורסל בשידור ישיר בטלוויזיה דורש מבימאי הטלוויזיה התמחות רבה והבנה אבסולוטית של חוקי המשחק המשפיעים על התפתחות העלילה. לא תמיד התסריט צפוי. צריך לזכור ולהבין שבכל רגע נתון של הכנסת Replay ל- "אוויר" מתרחש משהו במגרש. חשוב יותר ו/או פחות. בימאי הטלוויזיה מאריך ומעצים את חוויית הצפייה בטלוויזיה באמצעות השימוש בהילוכים החוזרים אך מאידך עליו להיזהר ולוודא שלא יפסיד אלמנט קרדינלי אחר שקשור להתפתחות והשתלשלות הסצנה בזירה. למשל : הבימאי מראה הילוך חוזר של הטבעה של אלכס טיוס אך מפסיד סל בצד השני של גאלאטאסאראיי. אסור כמובן שדבר כזה יתרחש. אני אוהב את תעשיית טלוויזיה. היא סַם עבורי. אני אוהב להזריק אותה היישר לעיניי ואוזניי מהכורסא שלי בסלון ביתי. אני אוהב כדורסל. אני אוהב את השידור הישיר בטלוויזיה . אני אוהב את עבודת הטלוויזיה של רוביק פודגור.

מכבי ת"א תחת שרביט אימונו של דיוויד בלאט נותרה אניגמטית. מנצחת באירופה ופגיעה בליגת העל הישראלית. היא הקבוצה הטובה ביותר בארץ אולם ננשכת. אתה לוחץ על ה- Remote Control של מוניטור הטלוויזיה המוצב בסלון הבית ועדיין סקרן לראות אם הצבועים יגנבו את הבכורה מהלביאה, והאם היא תמעד. הניצחון אמש 81:97 על גאלאטאסאראיי איננו הפער האמיתי בין שתי הקבוצות. היתרון הגדול של מכבי ת"א נובע בעיקר מיכולת קליעה טובה ל- 3 נקודות במשחק הקונקרטי הזה ומאידך כישלון בתחום של היריבה . אי אפשר לבסס ניצחונות על קליעה ממרחק . אתה חייב גם שחקנים יעילים בפנים . שיחק לה מזלה של מכבי ת"א אמש בשל הגנתה המפוזרת של גאלאטאסאראיי . פרשן הכדורסל של ערוץ 10 מר פיני גרשון סיכם זאת בתום המשחק בארבע מילים : "הגנת גאלאטאסאראיי עשויה חמאה". הוא רק לא הסביר לי אם ההגנה הטורקית עשויה חמאה מפני שזהו אופיה של הקבוצה ו/או מפני שהתקפת מכבי ת"א כפתה עליה להיות כזאת. כרגיל העיתון "ידיעות אחרונות" הוא היחיד בארץ שמביא את המידע הסטטיסטי של המשחק. הדיווח הסטטיסטי שלו אודות ההתמודדות מאמש משדרגת אותו לעומת העיתונים היומיים האחרים למרות חסרון פוסט הפרשנות של אריה מליניאק. מדובר בשירות חשוב לקוראים. "ישראל היום" בראשות ראש מדור הכדורסל אבי סגל ו- ה"ארץ" בראשות האחראי על מדור הכדורסל אריה ליבנת מפגרים בתפישה העיתונאית הנוגעת לאירוע הקונקרטי . הם עושים טובה ומתייחסים בצניעות למהימנות הביצוע שהכריעה את ההתמודדות אמש , כישרון הקליעה של שחקני מכבי ת"א, 16 קליעות מ- 28 ניסיונות בזריקות לשלוש (הישג של % 57.14), ו- 20 קליעות מוצלחות מ- 30 ניסיונות בזריקות לשתי נקודות (% 66.66). אגב, רק 9 מ- 16 בעונשין (% 56.25). מעניין , שחקני כדורסל שמועדון מכבי ת"א משלם להם משכורות עתק , חלק מהם מרוויח כ- 1.000000 (מיליון) דולר ויותר בעונה, מפספס מקו העונשין דווקא שהיריב כלל לא מפריע להם. "מעריב" בראשות עורך מדור הכדורסל אבי אורנן איננו מפרט את הסטטיסטיקה הנאה וכמעט מתעלם. "סוף השבוע" כלל לא מתייחס לאירוע. גאלאטאסאראיי פוגעת רק 7 פעמים לשלוש נקודות מתוך 28 ניסיונות (% 25) . מוזר שהעיתונים מתעלמים מאינפורמציה חשובה שמעניינת את הקוראים. חובה להדגיש כאן שאבי סגל, אריה ליבנת, ו- אבי אורנן וכמובן רפי נאה הם עיתונאים וותיקים שנושמים, אוכלים, שותים, ישנים, וחולמים כדורסל אך הטקסט שלהם ככל שיהיה מפורט איננו תחליף לדף המידע הסטטיסטי. 

טקסט מסמך : יום שישי – 28 בפברואר 2014. האינפורמציה הסטטיסטית המצוינת שנוגעת למשחק הניצחון אמש (יום חמישי – 27 באפריל 2014) של מכבי ת"א על גאלאטאסאראיי בתוצאה 81:97 כפי שמגיש העיתון הנפוץ במדינה "ידיעות אחרונות" לקוראיו. מדובר במידע חיוני וחשוב. (באדיבות "ידיעות אחרונות").  

הערה 5 : "שער השבת" של ערוץ 5 בכבלים היא תוכנית טלוויזיה לא בטלה בשישים לא רק בגלל המנחה הבינוני והפנל הרוטיני שלו אלא גם בגלל החומר המשעמם שבו היא עוסקת. יציעים ריקים וצילומי טלוויזיה עניים הופכת אותה לרופסת. יונתן כהן איננו אישיות טלוויזיונית. אינני רואה את "שער השבת" באדיקות אולם כשאנוכי בכל זאת מתבונן בה מושך את תשומת לבי דווקא הפרשן גיא לוי בגלל הניתוחים הקצרים וטון הדיבור הרגוע והנינוח שלו. הבעיה אתו שהוא מוכיח כי תוכניות הכדורגל בטלוויזיה הפכו כבר מזמן לאכסניה של מאמנים מודחים ומפוטרים מקבוצותיהם. גיא לוי פוטר לאחרונה מקבוצת הפועל רמת גן והוצג על ידה כמאמן כדורגל כושל. מאידך ערוץ 5 בכבלים מאמץ אותו. כל צופה טלוויזיה בר דעת שואל את עצמו מייד אם גיא לוי הוא כזה מיומן ובר סמכא בכדורגל כיצד זה איננו מוכיח את עצמו על כר הדשא ולא מצליח להטמיע את תורתו וידענותו בענף בכלל ובקבוצת הפועל ר"ג בפרט. גיא לוי איננו לפי שעה מאמן מצליח שהותיר מורשת . הצלחה ומורשת הם שני מרכיבים הכרחיים מוקדמים ברזומה של כל מאמן שמחזיק במיקרופון המחובר בכבל לתקורת המונים. אחרת מה…? גיא לוי איננו מאמן מבוקש. הוא מאמן זניח. תמוה שערוץ 5 בכבלים מאפשר לו מקום מפלט.

הערה 6 : אחרי מאמצים לא דלים הגעתי לזמרת האנונימית ששרה את ההמנון הלאומי "התקווה" בהיכל הספורט ביד אליהו לפני ארבעה ימים (ביום שני- 24 בפברואר 2017) בטקס הפתיחה שקדם למשחק מכבי ת"א – הפועל ירושלים 93 : 71 . זה התחיל משיחת טלפון עם מזכ"ל איגוד הכדורסל מר יעקב בן שושן ששלח אותי לדובר האיגוד מר חגי סגל ששלח אותי לדובר המִנְהֶלֶת מר שלומי פרי שטרם חזר אלי עד לרגע זה . לא ידעתי שהמִנְהֶלֶת היא גוף סוברני ואוטונומי – עצמאי בפעולותיו עד כדי כך שאיגוד הכדורסל לא יודע ולא מעורב במה שהיא עושה. היה זה יו"ר המִנְהֶלֶת מר שמואל פרנקל שישב בשעתו מצד אחד של המתרס בעת המו"מ על זכויות השידורים של ליגת העל מול נציג רשות השידור ערן הורן מן העבר השני, וחתם עמו על תשלום של 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל שישלמו רשות השידור וערוץ 1 לכל שידור ישיר של המשחק המרכזי בליגת העל ו/או בגביע המדינה בכדורסל בעונת 2014 – 2013. מדובר בסכום אסטרונומי בן 6.000000 (שישה מיליון) שקל עבור שידור ישיר של 40 (ארבעים) משחקי כדורסל. בחוזה הזה בין המנהלת לבין רשות השידור וערוץ 1 נחתמו הסעיפים המוניטריים אך אין שָם שוּם קריטריון כתוב שעוסק בטיב הכיסוי הטלוויזיוני שמחייב את ערוץ 1 לסטנדרט שידור איכותי הולם. לבִּיָמאֵי הכדורסל של ערוץ 1 יש הרבה מה ללמוד מבימאי הכדורסל של ערוץ 10 ראובן "רוביק" פודגור. וכך ביום שני – 24 בפברואר 2014 הלכה לאיבוד בצילום ה- Video באותו שידור ישיר ההוא אותה זמרת אנונימית ששרה את ההמנון הלאומי "התקווה", מימינה ניצב טור שחקני מכבי ת"א ומשמאלה עומד טור שחקני הפועל ירושלים , בטרם שריקת הפתיחה למשחק הצמרת בו הביסה מכבי ת"א את הפועל ירושלים 71:93.

ביני לבין הזמרת האנונימית התפתחה שיחת טלפון קצרה ונחמדה בה ביקשתי לגאול אותה מייסורי האנונימיות שלה. שאלתי אותה אם היא יודעת כי למרות שניצבה בתווך של היכל הספורט ביד אליהו באותו העיגול המרכזי ממנו מזנק סופוקליס שחורציאניטיס לכדור הפתיחה ושרה את ההמנון הלאומי "התקווה", היא כלל לא נראתה ורק קולה נשמע. הצעתי לה כלהלן : "ערוץ 1 החביא אותך בשידור הישיר שלו – אני אגלה אותך", וחזרתי על כך שוב, "השידור הציבורי הסתיר אותך – הבלוג יחשוף אותך". דיווחתי לה, "מעולם לא שמעתי אודותיך וגם לא את קולך", והוספתי, "אנוכי גדלתי על אלביס פרסלי, ריקי נלסון, החיפושיות, ברנדה לי, ודוריס דיי, וגם על אריק איינשטיין ז"ל ויורם גאון ייבדל לחיים ארוכים". הזמרת האנונימית השיבה לי בנחמדות ואדיבות כהאי לישנא : "תראה יואש אלרואי תכתוב למנהל שלי את הטקסט שלך ואם הוא יאשר אשלח לך תמונה שלי". השבתי לה, "זמרת אנונימית יקרה שלי תראי אינני עובד אצלך ולא אצל המנהל שלך. מעולם לא העברתי טקסטים שלי צנזורה ולא שלחתי אותם לעיון מוקדם למושאי הכתיבה שלי . גם לא הפעם. זה מחד. מאידך אנוכי מאחל את מלוא ההצלחה בקריירת השירה שלך". כאן הסתיימה שיחת הטלפון.

הערה 7 : מפריע לי שהנאשמת בפלילים גב' שולה זקן נהנית מהמהומה סביבה ותשומת הלב הטלוויזיונית , ומפנה דווקא אלי באמצעות המצלמות שרוחשות לידה חיוך ציני – זדוני דק , כאילו אומרת לי, "יואש אלרואי זה עוד לא הסוף…אני אראה לו מאפוא משתין הדג…אני אפיל את ראש הממשלה שלך אהוד אולמרט…".

הערה 8 : ערוץ 10 הולך בדרכי ערוץ 2 ומסמם בהצלחה את צופיו. תוכנית הריאליטי "היפה והחנון" צברה ביום שני – 24 בפברואר 2014 רייטינג ממוצע של % 16.8 והדבירה את "המערכת" של מיקי חיימוביץ' שצברה רק % 15.5. מדהים. וזה עוד לא הכל . ביום שלישי צברה תוכנית הריאליטי החדשה של ערוץ 10 "זוג מנצח VIP" רייטינג ממוצע מדהים (יחסית לערוץ 10) של % 17.2.

הערה 9 : הופתעתי להיווכח כי עד לרגע זה לא העלה ערוץ 10 ל- "אוויר" שלו סרט חדשותי – דוקומנטרי אודות נוכחותו של העיתונאי החרוץ והשדרן מר מואב וורדי בקייב בירת אוקראינה השסועה שעברה מהפכה פוליטית דמוקרטית , ואשר אזרחיה סילקו מכס השלטון את הרודן וויקטור יאנוקוביץ'.  

מלחמת גוג ומגוג בין שני אישים רדודים מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם לבין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת. ההיסטוריה של מלחמות המנכ"לים של רשות השידור ביו"רים של הוועד המנהל של רשות השידור – ולהפך. הדו"ח הקטלני וועדת רם לנדס בהוגע לערוץ 1 הציבורי. דו"ח הְיוּ גְרִין (Hugh Greene) מנכ"ל ה- BBC הבריטי מ- 1 ביוני 1973 אודות מצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם כפי שהוגש לשר החינוך יגאל אלון. (פוסט מס' 359). כל הזכויות שמורות.

וועדת רם לנדס פרסמה השבוע דו"ח קטלני אודות מצבה הנואש של רשות השידור ומצבו חסר התקווה של ערוץ 1 הציבורי . את עיקרי הדו"ח פרסם העיתונאי נתי טוקר במוסף הכלכלי "TheMarker" , על פיו ממליצה וועדת רם לנדס כלהלן : "פיטורים של כ- 1000 (אלף) עובדי ערוץ 1 מתוך כ- 1700 הקמת מנהלת חדשה לשידור הציבורי ועל סגירת הרשות במתכונתה הנוכחית". עיתונאי "ידיעות אחרונות" רז שכניק מחרה – מחזיק אחריו מפרסם היום (יום שישי – 28 בפברואר 2014) במוסף "7 לילות" תחקיר משלו בו הוא קובע כהאי לישנא : "מתוך ישיבות וועדת רם לנדס שבוחנת את נושא השידור הציבורי עולה תמונה מבהילה של ממדי הריקבון".

יום שלישי – 25 בפברואר 2014. העיתונאי נתי טוקר מעניק כותרת ראשית לפוסט שלו במוסף הכלכלי "The Marker" המסופח לעיתון "הארץ" כלהלן : "וועדת לנדס : 1000 מעובדי רשות יפוטרו".

פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ כותב במאמרו, "הטלוויזיה באה לעַם הסֶפֶר", והפרק :

                                                                            .Technical Assistance

…The problem of recruiting and training deserves special comment. In all of Israel, there was literally nobody with any real experience in Television except some Radio people who had taken brief courses abroad, and persons from film, makeup, design and so forth who could transfer their skills. We had access to CBS facilities for help, but time pressure did not really allow for seeing persons abroad except for the Task Force members themselves. We could not, therefore, abide by the phases of the CBS training program as originally prescribed, and had no choice but to train people on the job. This we did in two ways  We brought people from CBS, and other experts in the field of production. Secondly, we looked ve quickly in New York, Los Angeles, London and Amsterdam for the experienced people we thought would both be able to teach intensively and then, as colleagues, to work alongside their tutees on the job. It was not difficult to recruit people. Hundreds of professionals indicated interest in the prospect of joining Israeli Television, and several of us interviewed those who seemed promising. (This was first time I met Americans who were as motivated by the ‘push’ to leave the United States and / or American television as by the ‘pull’ of Israel and the promise of what sounded like television with a purpose). In addition we interviewed every single Israeli in the United States or Europe who had applied. These were people without actual experience beyond the six months of a technical course or a university diploma in the field of mass communication

When the professionals arrived in Israel, they experienced all of the traumas of new immigrants. They wanted to make a big contribution, but they were confined by different national and international styles of doing things. They wanted to be helpful, only to discover that the Israelis with whom they worked were investigating their backgrounds with the wishful expectation of finding them out as frauds (a few may have been). Some wanted to be in Israel what they were not yet at home, and we wanted them to. So they were constantly anxious to move beyond their past achievements and live up to new expectations. They were treated to poorly kept promises about social benefits, and to long delays in payments, which only hastened their inclination to organize as foreign experts and then to be the first group to strike. This is just what the Israelis wanted, or at least those who wanted the experts to go home, for fear that they might like it and want to stay in their jobs

הקושי הגדול ביותר הייתה ההתערבות הפוליטית של הממשלה בשידורי הטלוויזיה באמצעות הוועד המנהל של רשות השידור . זה היה הרבה יותר מקושי . זה היה חטא . הוועד המנהל היה הפקח הציבורי של שידורי הטלוויזיה . הוא בעיקר התעניין בשידורי החדשות והאקטואליה . זאת הייתה הכתובת עליה רצה לפרוש את חסותו . דוגמא מצוינת הייתה תוכנית האקטואליה השבועית "במחיצה אחת" ששודרה ב- 1969 , אותה ערך והגיש יוֹרָם רונֵן . יו"ר הוועד המנהל ד"ר חיים יחיל ביקש מפרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ ביקש רשימה מוקדמת של עשרה שמות פוטנציאליים של מרואיינים לתוכנית "במחיצה אחת" – שישה שבועות מראש. זאת בעצם לא הייתה בקשה. זאת הייתה הוראה. הוראה חסרת תקדים בבוטות שלה. הוועד המנהל התנהג כמו קומיסר פוליטי וביקש באמצעות הרשימה המוקדמת לפקח ולחלוש על המנהל המקצועי הראשי של הטלוויזיה ועל התוכנית כאחד. מייד התפתח וויכוח בין פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ לד"ר חַיִים יָחִיל. מנהל הטלוויזיה השיב מלחמה שערה וטען כי הטלוויזיה היא ראשית דבר מוסד עיתונאי, והשיקול להזמין מרואיינים לתוכנית "במחיצה אחת" נעשה על פי שיקולים עיתונאיים יומיים, ולא על פי רשימות מוקדמות המוגשות לאישור לוועד המנהל תקופת זמן ארוכה מראש. פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי : "אמרתי לד"ר חיים יחיל כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא אומנם אמצעי תקשורת המוני אך איננה זרוע פוליטית של הממשלה ואל לוועד המנהל של רשות השידור להפעיל לחצים בלתי מקובלים על המערכת העיתונאית. כשהוא בכל זאת התעקש לבקש ממני את הרשימה המוקדמת, כעסתי מאוד יצאתי לחדר השכן כדי להביא לו את ספר הטלפונים הארצי של מדינת ישראל. "הנה כאן טמונים כל השמות שאתה מבקש לדעת מראש", אמרתי לו בלעג". היה ברור כי לפרופסור היהודי – אמריקני אליהו כ"ץ למעשה עולה חדש שהגיע ארצה ב- 1963 ואשר התמנה לראש צוות ההקמה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י השר ישראל גלילי יש רק מה להפסיד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה אך בקושי עמדה על רגליה וכבר התפתח מאבק כוחות בין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר חַיִים יָחִיל מנכ"ל משרד החוץ לשעבר שהיה מינוי פוליטי מובהק של השלטון לבין אֵלִיהוּא כַּ"ץ המנהיג המקצועי של השידור הטלוויזיוני החופשי בישראל. פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ היה כזכור אף הוא מינוי של השַר הממונה על ענייני רשות השידור במשרד ראש הממשלה, השַר ישראל גלילי .

בוועד המנהל כיהנו אז חמישה חברים (ולא שבעה כפי שמקובל היום) , הסופר נתן שחם שהחליף את בנימין אֵלִיאָב (לוּבוֹצְקִי), חיים קוּבֵּרְסְקִי נציג המפד"ל, אריה לְבָבִי (הוחלף ע"י משה בִּיתָן), וד"ר אשר רִיבְלִין נציג הציונים הכלליים. מנהלי המדיה של הטלוויזיה והרדיו אֵלִיהוּא כַּ"ץ ושְמוּאֵל אַלְמוֹג נטלו חלק בפגישות השבועיות של הוועד המנהל של רשות השידור לצורכי דיווח וייעוץ , אך הם היו נטולי זכות הצבעה בעת קבלת ההחלטות בוועד המנהל. פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ הודיע לד"ר חיים יחיל כי על פי תפישתו תפקידו של הוועד המנהל של רשות השידור הוא בעיצוב מדיניות השידור ופיקוח ציבורי על שידורי הטלוויזיה, אך בשום אופן לא התערבות ישירה ובוטה בעצם העשייה שלה . זה לא עזר לג'נטלמן האמריקני. פרופסור אֵלֵיהוּא כַּ"ץ נכנע. הוא הגיש את רשימת המרואיינים הארוכה לד"ר חַיִים יָחִיל. כמו במשטר לא מתוקן הקריא היו"ר בקול רם את שמות המועמדים באוזני ארבעת חבריו בוועד המנהל. חלק אישר. חלק פסל. אחד האישים שנפסל לריאיון אישי בתוכנית "במחיצה אחת" היה מנהל רשות הנמלים רב אלוף במיל. חיים לָסְקוֹב . רשימת המועמדים המאושרת הוגשה לפרופסור אֵלִיהוּא כַּץ שהעביר אותה לידיו של יורם רונֵן ז"ל סגן מנהל חטיבת החדשות לפני צאתו לפסטיבל הטלוויזיה הבינלאומי השנתי המתקיים במונטה קרלו. מנהל החטיבה פרופסור שלמה אהרונסון כבר לא היה שם לאחר חילופי דין ודברים ממושכים עם הבוס שלו אליהוא כ"ץ. שלמה אַהֲרוֹנְסוֹן לא היה שותף לוותרנות ודרך הניהול של אֵלִיהוּא כַּ"ץ את הטלוויזיה. שלמה אהרונסון לא הסתדר עם אליהוא כ"ץ מפני שנחשב למרדן ואיש שלא מקבל באופן אוטומטי שום מָרוּת . בראשית 1969 פרש שלמה אַהֲרוֹנְסוֹן מניהול חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה וחזר למבצרו באקדמיה אך שמו לא נשכח . יורם רונן ז"ל התמנה למנהל חטיבת החדשות במקומו.

נמל אשדוד הפך באותם הימים למוקד חדשותי תדיר. את פועלי נמל אשדוד הנהיג מר יהושע פֶּרֶץ שנחשב למנהיג נמרץ, כריזמטי, ובוטה. כלל לא עניין אותו כי הבוס שלו היה הרמטכ"ל החמישי של צה"ל. נמל אשדוד לא היה בעיניו של יהושע פֶּרֶץ צה"ל ופועליו לא היו חיילים. דאגתו של יהושע פרץ הייתה נתונה לפועלים, לפרנסתם, ומשכורתם. מנהיג הפועלים הזה הרבה להשתמש בנשק השביתה. העבודות בנמל הושבתו שוב ושוב בהוראתו. פרופסור אליהוא כ"ץ אך טס באותם הימים לכנס טלוויזיה במונטה קרלו וריח של שביתה צפויה בנמל אשדוד עלה באוויר. יוֹרָם רונֵן שהיה איש חדשות הזמין את רב אלוף במיל. חיים לָסְקוֹב מנהל רשות הנמלים לריאיון בתוכנית האקטואליה בת חצי שעה "במחיצה אחת", (בדומה לתוכנית "מוקד" המאוחרת יותר) כדי לדון במצב, למרות שהשֵם חיים לסקוב היה מַחוּק ברשימה שהגיש אֵלִיהוּא כַּץ כמה ימים קודם לכן לאישור הוועד המנהל. יוֹרָם רוֹנֵן ידע היטב כי הוועד המנהל פסל את חיים לסקוב מלהופיע בתוכנית, אף על פי כן מפני שהיה עיתונאי ובתמיכת חבריו במערכת החדשות בטלוויזיה, הגיש שוב את השֵם שנפסל לוועד המנהל לאישור מחוּדש. חברי הוועד המנהל סירבו לבקשה. יורם רונֵן ננזף על ידם ונצטווה להודיע לחיים לָסְקוֹב על ביטול הזמנתו. חיים לָסְקוֹב נעלב. הרמטכ"ל החמישי של צה"ל יצא לעיתונות והאשים את רשות השידור בצנזורה מכוערת . הדי הפרשה הגיעו עד למונטה קרלו. פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ התייחס בהרחבה לפרשה הזאת שהביאה בסופו של דבר להתפטרותו מניהול הטלוויזיה . כך כתב במסה המסיבית שלו, "הטלוויזיה באה לעַם הסֶפֶר" (Television Comes to the People of the Book) :

 מתוך הפרק , ”ORGANIZATION” and “THE CONTROL OF BROADCASTING”

In its very short life, Israel Television has experienced two such major incidents. One is the recent issue between the government and the board over broadcasting on the Sabbath. The other involved the board and management, in my days, and I should like to tell about it.

The program that made even the skeptics and the disinterested certain that television had arrived in Israel was a “Meet the Press”, type of show. As the big names began to appear week after week, they began to make news, often front-page news. Politicians including board members of the Broadcasting Authority (only one of whom had a TV set at home), began to think that maybe they had better watch the show than wait to read about it in the next morning. But Watching made them even more nervous. The rudeness of the interviewer, or the deviant opinions of an interviewee were matters of concern to the board and legitimately so, although they were guilty of the misconception that inviting a man to be interviewed by three newspapermen is tantamount to giving half an hour of free time to his views.

One day, the board asked us to submit for approval the names of interviewees being considered for the show. They asked for ten names, of whom they proposed to approve six to eight for alike number of weeks. I protested. I tried to explain. I said that a current affairs show of this kind is done days, not weeks, in advance. I argued that it was to nobody’s advantage if the board took direct control, rather than acting as overall policy – maker, critic and guardian of the public interest. The board members said that their combined political experience was exactly what was needed to get this show right, and anyway that there were too many politicians being invited, and the chairman pounded the table to me. I acquiesced, hoping that things would improve in a short time as greater mutual trust developed, and as the board realized that we realized that we now belonged to them forever.

Similar control over certain Radio programs had been exercised by the board in the past.  The News editor and I prepared a list and I carried it to the next regular weekly meeting of the board. The chairman Dr. Haim Yahil, said yes or no to each of the names, despite my anguish, while the other members (five at the time, the amended law now calls for seven), nodded approval. I gave the list to the editor of news and boarded a plane to the Television Festival in Monte Carlo.

The next I heard – and for reasons which I still cannot understand – the editor of News Yoram Ronen, Had invited one of  No’s, no less a personage than a former chief of staff and then director of the Ports Authority  To this day, I cannot explain how it happened.

Yoram Ronen is not especially noted for bravery, and all he could say when I asked was that he thought the list could be amended or changed when there was good reason, and that he was certain that the board would approve, considering the newsworthiness of the strike being threaten by port workers at Ashdod. In a private meeting with Dr. Haim Yahil , the chair man , he also seems to have said after the affair was underway that he had the feeling from me , that the list was not to be taken too seriously. In any event, on the Sunday before the scheduled Monday recording of the Tuesday night broadcast, Uzi Peled sitting in for me, informed the board that Yoram Ronen had invited General Haim Laskov and asked approval. The meeting exploded with anger, and Yoram Ronen was summoned. It quickly became clear that the invitation had not only been extended, but that it had been accepted, and innocently announced by the IBA public relations to the press.

Members of the board admitted later that they would have done better to discipline those inviolved and to let the show go on. But that of course, is not what they did. They decided to stop the show. They were particularly influenced by one of their number who argued that General Haim Laskov, the invited interviewee, was a party to a dispute which might erupt in a strike, even by one percent, it was the board’s duty in the national interest to prevent his appearance. He said that Haim Laskov appearance would be unchallenged (thus again ignoring the fact that interviewers take the other side with vigor) and I quote, ‘would not contribute to calming the aroused passions’, at the port.

Yoram Ronen was instructed to call General Haim Laskov and cancel. The story immediately found its way to all the newspapers which quoted Haim Laskov as saying that he was being censored, and that he would never again agree to appear on Israel Television (a notably short – lived oath) . A great storm broke loose. The board defended itself at first by citing the threat to the public tranquility (which the press replied to by questioning whether it was the job of broadcast journalism to tranquilize the public). On day two, the board said there were no really pressing reason to put Haim Laskov ahead of those who had already been approved , thus revealing for the first time the existence of a list . When the press attacked on grounds of censorship and black listing, the board issued a manifesto, on day three, saying that their job was akin to that of the editor in chief of a newspaper and thus they were not censoring, but simply doing the job. Moreover, they insisted that nobody had been blacklisted or vetoed, but rather, that some persons had been given priority over others for a relatively short period. And anyway – still day three – television was too new to be on its own.

Re enter myself (who should have sat it out at Monte Carlo where there were television programes and pretty girls, and very few members of  Mapai). I said, in a very academic and cautious interview that Haim Laskov was not the issue. It simply unveiled the issue.

The issue, of course, is the division of editorial responsibility among government, authority, management, and the professional staff. I talked about the BBC where something similar had happened involving Rhodesian Prime Minister Ian Smith, though even there the initiative for canceling the interview was, at least officially, that of the Acting Director General not that of the board. The point is that the board cannot allow itself to make day – to – day decisions, not only because it does not function on a day – to – day basis, but because it opens itself up to the kind of criticism which should be directed at management and professional workers, not at the governing board. The board must be above it, so to speak, serving as a buffer and making long range policy, and meting our reward and punishment to the staff over the long run, just as the board of a public hospital may decide whether heart transplants will be performed in its hospital but not whose heart will be given to whom. In short, the board cannot be editors in any serious sense of that word. If nationalized broadcasting is to flourish, there must be consensus concerning this division of labor among the groups involved. The consensus cannot be legislated, for a legal responsibility, ultimately, must be the board’s. The health of the organization requires, however, that initiative be left in the hands of the professionals who in the course of things, will find it useful to consult the board, and to look to it for backing.

מהר מאוד איבד ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ את אמונו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר חַיִים יָחִיל. פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ איננו איש כוחני. לחלוטין לא. הוא ההפך משררה. עַדִין וג'נטלמן. הוא היה ליבראל בנפשו וחשב שהטלוויזיה הישראלית הישראלית הציבורית שאותה הקים היא גוף שידור יוצֵר שהפתיחות יאה לוֹ. פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ היה מנהיג שידור אבל ד"ר חַיִים יָחִיל לא החשיב אותו לכזה והתערב בכל מהלכיו ברגל גסה. כך פירש זאת אליהוא כ"ץ. על רקע ההתערבות הפוליטית הבוטה והמתמשכת של הוועד המנהל בענייני השידור והתוכן החליט אֵלִיהוּא כַּ"ץ בפברואר 1969 להתפטר מתפקידו כראש צוות ההקמה של טלוויזיה . זאת הייתה התפטרות דרמטית שחוללה משבר אך יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר חיים יחיל לא קרא לו לחזור בו ואֵלִיהוּא כַּ"ץ שָב לאקדמיה ואל האלמוניות שהייתה מנת חלקו בטרם הציב אותו השַר ישראל גָלִילִי בפסגת הפירמידה של השידור הציבורי במדינת ישראל.

טקסט תמונה : שנת 1968. שרגא מרחב מצלם במצלמת סטילס את הצלם מיכה פן שמצלם ומתעד ב- 1968 במצלמת סטילס את ראש צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ בעת עבודתו ב- משרדו בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בית היהלומים) בשכונת רוממה בירושלים. (התמונה באדיבות ארכיון של צלם הטלוויזיה הישראלית הוותיק מר שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

נוצרו קשיים בצמרת אך זה היה כבר לאחר שהכנסת החליטה על הקמת רשות שידור אחת לרדיו ולטלוויזיה. השר הממונה על הרשות ישראל גלילי ומי שהפקיד את צוות ההקמה בידי פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ בקיץ 1967 היה המום מדרך התפטרותו הפומבית, אבל המשבר דעך. בסופו של חודש פברואר 1969 כתב ישראל גָלִילִי מכתב אישי לאֵלִיהוּא כַּ"ץ , מסמך שהיה למעשה תגובה של השר לדרך נטישתו של מנהיג השידור הציבורי הזמני את צוות ההקמה . למרות המכתב הרצ"ב שתחילתו בשתי המילים "אליהוא היקר…" היה ברור כי ישראל גלילי כבר בחר את נתיב ההתקדמות הבא שלו והוא איננו מעוניין עוד בשירותו הפעיל של פרופסור אליהוא כ"ץ. היה מנוי וגמור עם השר ישראל גלילי למנות את שמואל אלמוג מנהל רדיו "קול ישראל" לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. שמואל אלמוג בעל המוניטין ואחד מאנשי הרדיו הוותיקים נשא מגוון של תפקידים ברדיו. בטרם נבחר למנכ"ל רשות השידור ניהל קודם לכן (על פי מינוי של ראש הממשלה לוי אשכול והמלצה חמה של השר ישראל גלילי) את רדיו "קול ישראל" מנובמבר 1967 ועד אפריל 1969במקומו של המנהל הוותיק שקדם לו חנוך גבתון ז"ל. ישראל גלילי לא קרא מפורשות לאליהוא כ"ץ לחזור בו מהתפטרותו כפי שניתן לקרוא במסמך המצ"ב . הניסוח "הפוליטי" שלו נשא כמה אופציות וכמה פרשנויות . בניגוד לאליהוא כ"ץ שהיה איש האקדמיה היה ישראל גלילי איש מעשה וביצוע. ב- 31 במארס 1969 הוציא ישראל גלילי את רעיונותיו ומחשבותיו הלכה למעשה. הוא היה מדינאי ופוליטיקאי שפעל בדרך מעשית גם אם אכזרית לעיתים. הוא למעשה סילק את פרופסור אליהוא כ"ץ מהמשעול המוביל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור והושיב במקומו את מר שמואל אלמוג על כֵּס מנכ"ל רשות השידור ה- 1, זאת שמאחדת בשורותיה לראשונה בתולדות מדינת ישראל את הרדיו הוותיק ואת הטלוויזיה הצעירה תחת קורת ניהול משותף. צריך להבין גם כי פרופסור אליהוא כ"ץ מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ב- 1968 התנגד לאיחודה עם רדיו "קול ישראל" שהיה חולה במחלה פוליטית על פי הגדרתו ונתון להשפעת מוקדי כוח פוליטיים. פרופסור אליהוא כ"ץ רצה להקים רשת טלוויזיה ציבורית בארץ נקייה מכל השפעות פוליטיות. סגנו עוזי פלד תמך בשאיפותיו אלה אליהוא כ"ץ . ועוד דבר. יש לזכור כי ב- 26 בפברואר 1969 מת ראש הממשלה לוי אשכול תומכו המובהק של ישראל גלילי. גב' גולדה מאיר נבחרה ע"י המפלגה ליורשתו של לוי אשכול ונבחרה לכהונת ראש ראש הממשלה . מעניין , כמו לוי אשכול בשעתו גם גולדה מאיר האמינה בעיניים עיוורות לכל מהלכיו ומינוייו של השר ישראל גלילי. היא כמעט העריצה את כישרונותיו המדיניים והפוליטיים. כשהוא החליט בפברואר 1969 כי שמואל אלמוג יהיה מנכ"ל רשות השידור סמכה אף גולדה מאיר בשתי ידיה על החלטתו והמלצתו זאת.

טקסט מסמך : פברואר 1969 . זהו מכתבו האישי של השר ישראל גלילי הממונה על רשות השידור לראש צוות ההקמה פרופסור אליהוא כץ בעקבות התפטרותו הדרמטית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במהלך כתיבת הסדרה ניהלתי פגישות ושיחות לא מעטות עם פרופסור אליהוא כ"ץ . נפגשנו לראשונה בחורף של שנת 2005. הפגישות בינינו נמשכו עד 2011. רציתי להבין את המציאות התקשורתית שכפה על עצמו ועל הכפופים לוֹ וגם זו שנכפתה עליו וכיצד פעל בתוכה. הוענקה לי ההזדמנות לבחון את מעשיו של האיש שחולל את מהפכת המידע בארץ והאיש שהקים ב- 1968 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. זה היה לפני 46 שנים. הפגישות המרתקות עם פרופסור אליהוא כ"ץ הועילו לי והאירו היטב נקודת מבטי בסוף עשור ה- 2000 . לא הסתייגתי מדרך הניהול או המנהיגות שלוֹ ומעולם לא עלה בדעתי למתוח ביקורת עליו. אין זה הוגן לעשות זאת. כלל לא בטוח שאילו היה מונח התפקיד האחראי הזה של הקמת הטלוויזיה במדינת ישראל ב- 1967 מכלום על כתפיהם של אנשים אחרים הם היו עושים זאת טוב יותר ממנו. לפרופסור אליהוא כ"ץ מלאו גבורות ב- 31 במאי 2006. היום הזה הוא או טו טו בן 88. האיש חכם, נבון, והגוּן, ובעל ידע בלתי נדלה בתקשורת עולמית וטלוויזיה בינלאומית. עד לאחרונה שימש פרופסור ומרצה בעל ידענות מופלגת בסוציולוגיה, תקשורת, וטלוויזיה באוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב. ביקשתי לתעד את פועלו.

טקסט תמונה : זהו בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. לפנים היה זה בניין שנועד לליטוש יהלומים. רבים התייחסו אליו כקן צרעות. עובדיו סבלו כל השנים מלחצים פוליטיים כאלה ואחרים, חלקם בלתי נסבלים. במקרים רבים זה השתקף על המרקע . (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון, מוטי קירשנבאום, ושלמה אהרונסון חלקו איש – איש בדרכו וסגנונו על תפקודו ומנהיגותו המקצועית של פרופסור אליהוא כ"ץ. נפגשתי עם שלושתם במחצית הראשונה של עשור ה- 2000. בחלוף שנות דוֹר מאז הימים ההם של צוות ההקמה הפכו כל השלושה שהיו תלמידיו גם למבקריו. דן שילון מחניכי קורס הטלוויזיה הראשון ב- 1968 קורא תגר על יכולתו של פרופסור אליהוא כ"ץ לשמש כמנווט רשת טלוויזיה וראש צוות ההקמה שלה . כך הוא כותב בספרו, "בשידור חי" [1]. "למרות הגישה החובבנית של צוות ההקמה, ועם זה שמיום ליום הרגשנו כיצד המומחים הזרים עובדים עלינו בעיניים, היינו חדורים תחושת שליחות. האווירה בין חניכי הקורס ובעיקר בקרב המועמדים לחטיבת החדשות הייתה של התלהבות ויצירתיות. מהר מאוד הבין כל אחד מאִתנו שהגילוח המקצועי הראשון יהיה על זקנו של הציבור. לא הייתה בידינו שוּם דרך להתקדם וללמוד בצורה מסודרת ושיטתית. המנהלים בצוות ההקמה משכו איש איש לכיוון מנוגד. אליהוא כ"ץ נעדר תפישת שידור מגובשת, זולת רצון לחנֵך את העם לערכים ציוניים ולאהבת הארץ. גישה תמימה וחובבנית מצד אדם שחונך בארה"ב והיה אמור לספוג את לקחי הטלוויזיה האמריקנית. חצי יובל שנים לאחר שבאו שידורי הטלוויזיה לעולם המערבי, הם הגיעו גם לישראל והעידו כי הניסיון העולמי טרם נלמד. חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת, ופלורליזם תקשורתי היו בארץ סיסמאות חסרות כיסוי. חלקן נותרו בעֵינַן שנים ארוכות ורק כעבור זמן רָב, בזכות השיטפון התקשורתי העולמי, נפרצו בישראל כמה סכרים. לא מתוך תכנון ונאורות , אלא מתוך כורח ומציאות שנוצרה בשטח. "עובדות בשטח", היו שֵם המשחק בהקמת הטלוויזיה הישראלית . שיטת "חומה ומגדל", הקדמת הנעשה לנשמע, יצירת מציאות שאין ממנה דרך חזרה. הממשלה התכוונה בעיקר לשידורי הטלוויזיה בשפה העַרבי . אבל צוות ההקמה הוביל לשידורים בעִברי , מתוך הערכה שאיש לא יוכל לעצור את המציאות התקשורתית שתתהווה".

עובדת קיומו של הוועד המנהל כמפקח עַל ציבורי של שידורי הטלוויזיה והרדיו נשארה על כנה אך מנהלי החדשות השתנו . פרשת יוֹרָם רוֹנֵן – רב אלוף במיל. חַיִים לַסְקוֹב ב- 1969 לא הייתה יכולה לחזור על עצמה בתקופת ניהולו של דָן שִילוֹן את חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974. ערב חג העצמאות ב- 1977 ערכה חטיבת החדשות ריאיון עיתונאי עם מוֹטָה גוּר הרמטכ"ל העשירי של צה"ל. הריאיון הוקלט באולפן A בקומת המרתף של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. בתום הריאיון הודיע מוֹטָה גוּר למנהל חטיבת החדשות דן שילון כי הריאיון המוקלט דורש צנזורה , דִברור, ואישור של שִמְעוֹן פֶּרֶס שכיהן אז כשַר הביטחון. אישיותו העיתונאית של דָן שִילוֹן ויושרתו לא הוטלו מעולם בספק. הוא היה מנהל חטיבה דומיננטי ואחֵר בתכלית מזאת של יוֹרָם רוֹנֵן וצבי גיל, קודמיו בתפקיד. דָן שִילוֹן פירש את "האישור הביטחוני" הצפוי של שמעון פרס כצנזורה והתערבות הדֶרֶג הפוליטי במשדרי החדשות של טלוויזיה ריבונית. מדיה ממלכתית אך עצמאית . הוא הודיע מייד למוֹטָה גוּר כי אין בדעתו לאפשר את ההתערבות הזאת של שִמְעוֹן פֶּרֶס . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן תמך במנהל חטיבת החדשות . מוֹטָה גוּר עזב בכעס את האולפן וביטל את שידור הריאיון המוקלט עִמו. הריאיון עם רמטכ"ל צה"ל לא שודר באמת באותו חג העצמאות ה- 29 של מדינת ישראל. צעדו האמיץ של דָן שִילוֹן קבע כי לא תהיה כל התערבות או השפעה פוליטית על שיקולי העריכה ושידורי החדשות שבניהולו . היום בעת כתיבת הספר מרום גיל 73 שלי אני יודע, שאנשים כמו דָן שִילוֹן היו מתי מעט, סְפוּרִים, ברשות השידור לדורותיה.

צְבִי גִיל מראשוני ובכירי אנשי רשות השידור היה שליח רדיו "קול ישראל" לארה"ב בשנים 1968 – 1965. ב- 1968 נמנה על צוות ההקמה ומאוחר יותר בשנים 1974 – 1971 כיהן כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית. צבי גיל מתייחס אף הוא בספרו "בית היהלומים" (יצא לאור ב- 1986 בהוצאת ספריית הפועלים) ליכולתו וכשרונו של פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ להתייצֵב בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969- 1967 [2] . "גם בתחום הנוהל והסדר הזכיר המקום את המערב בפרוע. זו הייתה תוצאה ישירה מכך שלא הייתה יד מכוונת . פרופסור אליהוא כץ דגל בבִיזוּר סמכויות לכל אורך הזירה. הוא לא ראה את עצמו כמנהל שתלטן המטיל מרות תוכנית וניהולית, אלא כהוגה ומשכנע העובד עם קולקטיב יוצר. קראו לו אז "הנביא", ואמרו שעסק בחזון יותר מאשר בטלוויזיה. תפישתו של אליהוא כ"ץ בתחום הניהול הייתה מטושטשת ואפילו מעוותת, אך בתחום התכנים הייתה לוֹ תפישה מוגדרת מאוד. אליהוא כץ סבר שהטלוויזיה איננה יכולה להתחרות ברדיו בתחום החדשות, שבו הרדיו הוא מהיר ויעיל, ועליה להקדיש זמן ומרץ לכתבות רקע. בתחום התוכניות דגל אליהוא כץ במסרים תרבותיים, אומנותיים, חינוכיים, ואסתטיים, כאלה שיעשירו את המידַע של הצופים וירחיבו את אופקיהם. אך גם בתחום הזה היה רישומו זמני. פרופסור אליהוא כ"ץ לא ניחן בתכונות של מנהיג או מנהל, והתקשה בהתמודדות עם מציאות קשה". דבריו של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית צבי גיל .

טקסט תמונה : צבי גיל בראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. הוא היה מנהל חטיבת החדשות הרביעי במניין בטלוויזיה הישראלית וכיהן בשנים 1974 – 1971. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרופסור שלמה אַהֲרוֹנְסוֹן הוא אולי המבקר החריף ביותר של שני ראשי צוות ההקמה אליהוא כ"ץ ועוזי פלד. שלמה אהרונסון היה האיש הראשון שבנה ב- 1968 את יסודותיה של חטיבת החדשות בצוות ההקמה של טלוויזיה הצעירה. הוא בחר אישית את אנשיו והתאים אותם למשימות העריכה, הדיווח, והשידור. הוא היה האיש שאִרְגֵן את  קבוצות הכתבים, העורכים, השַדָּרִים, והצלמים והרכיב מהם יחידה עיתונאית אחת . אין ספק כי פרופסור שלמה אהרונסון הניח את התשתיות ופיתח את דפוסי העבודה הראשוניים של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית וביסס את מעמדה כיחידת שידור מובילה ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר במדיה החדשה. אין חולק על העובדה כי פרופסור שלמה אַהֲרוֹנְסוֹן הוא מטובי אנשי המקצוע ששירתו בעת ההיא ברשות השידור. הוא נחשב עד עצם היום הזה לבר סמכה אקדמי מהמעלה הראשונה בעניינים פוליטיים גלובאליים.

הְיוּ גְרִין (Hugh Green) מי שהיה מנכ"ל ה- BBC שתי קדנציות בעשור ה- 60 של המאה הקודמת (בין 1969 ל- 1969), מוזמן בדחיפות בחודש אפריל של שנת 1973 ע"י שר החינוך יגאל אלון לבוא לישראל על מנת לחקור את מצבה הארגוני והמקצועי הכושל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דרדק תקשורת בן חמש שנים שנולדה ב- 1968 וכבר רווי מריבות וסכסוכי עבודה קשים. מדנים אין סופיים בין וועדי העובדים להנהלת הטלוויזיה בראשות מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור והנהלת רשות השידור בראשות שמואל אלמוג. היו גרין הגיש את הדו"ח החשוב והמעניין שלו לשר החינוך יגאל אלון בקיץ 1973. הדו"ח לא יושם מעולם.

העיתונאי רומַן פריסטר חקר ב- 1984 את מצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ופרסם בדצמבר 1984 סדרת בת שישה מאמרים בעיתון "הארץ" אודות מצבה הנואש כביכול של הטלוויזיה הציבורית. חלקים לא מעטים בתחקיר הענק היו ירודים ורדודים ומלווים באין ספור שגיאות. הביקורת חריפה על תפקודה הלקוי של הטלוויזיה הישראלית וגם על האדמיניסטרציה הסבוכה שלה המכתיבה צורת עבודה מסורבלת ולא יעילה איבדה משנינותה בשל טעויות רבות . הביקורת מלווה בתחקיר די מפורט אודות התנהלותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה חיונית אך מדוע היה צריך לעשות זאת באמצעות נתונים כוזבים ואינפורמציה מעוותת. רומן פריסטר ריאיין מעט מידי אנשים (הוא אפילו לא מצא לנכון את טוביה סער מנהל המדיה אשר את אודותיה תחקר) וגם לא היה מצויד במסמכים שהכרחיים להוכחת אמיתות התחקיר. בחורף 1984 התברר כי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הוא אומנם אדם חביב אך פגיע. הוא נעדר כל יכולת שיווקית, היה חלש ביותר ביחסי ציבור, חסר כל כישורים להגן על עצמו ועל רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית . רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית המסורבלת והאיטית הפכו לשַק אִגְרוּף שכולם חובטים בו בעונג . ב- 6 בינואר 1985 יצא מנהל הטלוויזיה טוביה סער להגן על שמה מפני התחקיר הירוד והשגוי של רוֹמַן פְּרִיסְטֶר אך זה היה מאוחר מידי ומעט מידי. רומן פריסטר נגע אף הוא בדצמבר 1984 באותו המִסמַך החשוב ההוא אך הגַנוּז של הְיוּ גְרִין. היו גרין הכין וחיבר כאמור באביב 1973 דו"ח חשוב על תפקודה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי בקשתו של יגאל אלון שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל דאז. ממשלת ישראל לא עשתה מעולם שימוש בדו"ח החשוב שהכין עבורה הְיוּ גְרִין . הוא לא פורסם וירד לטמיון. הונח כלאחר כבוד באוצר הממלכה.

6 בחודש ינואר של שנת 1985. תשובתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בעיתון "הארץ" ("לא פנו אלי") לעיתונאי – תחקירן של עיתון "הארץ" רומן פריסטר בעקבות סדרת ששת הפוסטים שפרסם בעיתון "הארץ" בדצמבר 1984 אודות מצבה הנואש כביכול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רומן פריסטר לא ריאיין כלל את טוביה סער בעת עריכת המחקר המקיף והפגום שלו. 

טקסט תמונה : היו גרין מנכ"ל ה- BBC הציבורי בבריטניה בשנים 1969 – 1960. (ארכיון מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

המנכ"ל לשעבר של ה-BBC  נענה לקריאתו של יגאל אלון שאמר לוֹ בדברי ההזמנה, "הְיוּ ידידי, הטלוויזיה שלנו ירדה מהפסים, אנא עזור לי להחזירה למסלול הנכון". ב- 1973 כיהן שמואל אלמוג כבר ארבע שנים כמנכ"ל הראשון של רשות השידור. מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור נענה לפנייתו של השר הממונה והעניק להְיוּ גְרִין ורעייתו קבלת פנים של אח"מים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערכה לשניהם סיורים ברחבי האימפריה הישראלית לרבות ביקור בקו הביצורים של צה"ל על גדות תעלת סואץ.

טקסט תמונה : קיץ 1973. גב' יפה מישורי מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה שייקה תדמור מובילה את סיר היו גרין לסיור בקו המעוזים של צה"ל בתעלת סואץ. היו גרין (חובש כובע וממושקף מימין למעלה) יורד לעבר תעלת קשר של אחד המוצבים. (באדיבות יפה מישורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קיץ 1973 הייתה אחריתו של ישעיהו "שייקה" תדמור כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ב- 1באוגוסט 1973 שב שייקה תדמור לשורות צה"ל וקיבל דרגת אל"מ מהרמטכ"ל דדו אלעזר ועם הדרגה את הפיקוד על הגדנ"ע. ב- 1 באוגוסט 1973 ניצח ארנון צוקרמן את יִצְחָק לִבְנִי במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא התמנה לתפקיד רב האחריות במקומו של שייקה תדמור. החל "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נהנה מאמונם המוחלט של מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נתן שחם (חבר קיבוץ בית אלפא וחתן פרס ישראל לספרות ב- 2012). צְבִי גִיל ניהל את חטיבת החדשות בטלוויזיה ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל שימש מנהל חטיבת התוכניות . ב- 1 באפריל 1974 התמנה יצחק לבני למנכ"ל רשות השידור במקום שמואל אלמוג . המינוי נעשה ע"י ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ועל פי המלצתו הישירה של שר התקשורת בימים ההם שמעון פרס. יִצְחָק לִבְנִי וארנון צוקרמן הצעידו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעידן חדש ומוצלח מאוד למרות שהיו ברי פלוגתא ומלאי חשדות איש כלפי רעהו. אף על פי כן נחשבו השנים של 1979 – 1973 ל- "תור הזהב" של השידור הציבורי בתחומים רבים שלו. צריך להבין שההתקדמות העצומה של השידור הציבורי לפנים באותן שש השנים ההן של 1979 – 1973 נעשתה מבלי שאיש בממשלה קרא דו"ח הְיוֹ גְרִין (Hugh Greene) ואת הצעותיו לשיפור מצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

הְיוּ גְרין (Hugh Greene) נענה להזמנה ובילה ברשות השידור ובניין בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשלושה שבועות . הוא היה אישיות רצינית, פיגורה שידור נחשבת מאין כמוה, ובעל ניסיון עצום בניהול שידור אך גם נאיבי כנראה. הוא לא שיער בנפשו שהדו"ח המפורט שלוֹ ייגנז ולא יפורסם לעולם. עשיתי עמו הכרה באקראי בבעת נסיעתנו במעלית הקטנטונת והצפופה והיחידה ששירתה כ- 1500 (אֶלֶף וחמש מאות) עובדים בבניין הטלוויזיה הישראלי הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . סיפרתי לו שאני משמש כתב – עורך במחלקת הספורט של דן שילון ואנחנו מאוד אוהבים ומעריכים את כיסוי הכדורגל המקצועי של מצלמות ה- BBC ואת שדרי הרשת דיוויד קולמאן ובארי דייויס. הוא לחץ לי את היד ואמר תודה.

הנה הדו"ח המעניין, המרתק, והמאלף של היוּ גְרין (Hugh Greene) שלא ראה אוֹר ולקחיו לא יושמו מעולם בישראל. תוכנו המדויק והבהיר של "מִסמַך היוּ גְרִין" הוא רלוואנטי מאוד למצבה הקשה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית לדורותיה, וגם בתקופת הקדנציה השנייה של אורי פורת כמנכ"ל רשות השידור (2001 – 1998), בימיו של המנכ"ל רָן גָלִינְקָא ששרד 180 ימים ברשות השידור, וגם בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, האיש שהודח ממשרתו ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון החודש מאי 2005.

                  מסמך / דו"ח הְיוּ גְרִין (Hugh Greene), יוני 1973.

לכבוד :

מר יגאל אלון                                                          ירושלים – 1 ביוני 1973

סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות

ירושלים

נכבדי השר,

כשנפגשנו ב- 14 במאי 1973 , הגדרת את הנדרש מסקירתי בדבר פעולות רשות השידור בישראל לאמור :

1.  מדיניות התוכניות בטלוויזיה.

2.  הליכי קבלת ההחלטות, תחומי הסמכות הממשית בדרגים השונים של רשות השידור, החַל בגופים ציבוריים מנהליים הקובעים מדיניות, ועד לדרגים המבצעים.

3.  המבנה הארגוני של הרשות והמדיה שלה.

4.  מעמד העובדים ותנאי העסקתם.

5.  היחסים בין הכנסת לבין רשות השידור.

6.  הופעת מועמדים בטלוויזיה בעונת ערב בחירות בבריטניה.

כמה שהספיק לי הזמן, נפגשתי ושוחחתי עם אנשים רבים בתוך רשות השידור ומחוצה לה. יו"ר הוועד המנהל, חלק מאנשי מליאת רשות השידור, אנשי הוועד המנהל, המנכ"ל וחברי הנהלת הרשות, מנהלי הטלוויזיה והרדיו, אנשי חדשות ומפיקים, אנשי מינהל ומהנדסים . עם קצתם נפגשתי ביחידות ועם קצתם בקבוצות. מחוץ לרשות השידור נפגשתי עם חברי כנסת, עם עורכי עיתונים ועם כתביהם, עם נציגי איגודים מקצועיים, עם מורים באוניברסיטאות, עם סטודנטים וכן עם עובדי רשות השידור בעבר . מלבד זה קיבלתי כמה מכתבים מאזרחים. ברור לי שיש לרשות השידור בעיות רציניות בתחום קביעת התוכניות בטלוויזיה, בהליכי קבלת ההחלטות , בענייני ארגון פנימי, ביחסים עם צוות העובדים ועם האיגודים המקצועיים, בתחום המוראל וביחסים עם הכנסת – למעשה, בכל חמשת התחומים הראשונים שציינתי לעיל. כמה מן הבעיות צומחות במישרין מחוֹק רשות השידור. כדי שלא לצאת מגדר הריאליזם הפוליטי, אשתדל כל אימת שאפשר להצביע על פתרונות או על פתרונות חלקיים שיש בהם משום שינוי שיטה יותר משיש בהם שינוי החוֹק. אחלק את הניתוח ואת ההמלצות ל- 6 פרקים עיקריים לפי השאלות שהצגת.

א. מדיניות שידור התוכניות בטלוויזיה

משעה שבאתי לישראל , שמעתי שני תיאורים על הטלוויזיה כאן : האחד , שהיא הגרועה ביותר בעולם , והשנייה – שהיא איננה נופלת מחברותיה בכל מקום אחר בעולם . הגרסה הראשונה מוגזמת ואילו השנייה נראית לי כזחיחות דעת וכתבוסתנות. אחרי ביקור קצר כל כך, בהכרח השקפתי שטחית. אבל אולי לא אתרחק יותר מידי מן הדיוק אם אומר, שאף על פי שראיתי כמה תוכניות טובות למדי בעִברית ובעַרבית, ואף על פי כן שהחדשות בטלוויזיה בשתי השפות מוגשות טוב יותר מאשר בכמה מדינות אירופאיות גדולות בכל זאת אין הטלוויזיה בישראל טובה, מגוונת וברוכת יוזמה כפי שהייתה צריכה להיות, אחרי חמש שנות ניסיון משל עצמה, בתוספת לאפשרות לשאוב מניסיונם של אחרים בדרכים מדרכים שונות. מה שחסר לפי דעתי, הוא גרעין המקצועיות שאפשר לבסס עליו שיפורים, וכן יש לקוות, הרחבה. מקצת התשובה היא הדרכה ושוב הדרכה. ארגון משדר זקוק להדרכה לא פחות מאשר צבא  סגל עובדי התוכניות וההנדסה זקוק לאפשרות לימוד את מידת מקצועיותו באמת מידה של ארצות אחרות. זהו דבר חיוני . אפילו בשעה שהאמצעים בצמצום, חיסכון בסעיף ההדרכה הוא חיסכון שלא במקומו. אמצעים הנאכלים כיום מחמת שיטות ההפקה חובבניות ובזבזניות, מחמת פסילת תוכניות קודם שידורן שאינו מספיק באמצעים שבעין, כגון רכבי ניידות השידור, עשויים ככל שתגבר המקצועיות, לשמש לאורך ימים לכיסוי הוצאות הכרוכות בתוספת הדרכה בבית ובחוץ.

המלצתי הראשונה היא אפוא, שרשות השידור תכין ותבצע תוכנית הדרכה לאורך ימים לסגל ההפקה וההנדסה. זהו תנאי חיוני לכמה משאר המלצותיי. התחום התוכניות בכלל, הגיעה השעה שתישא ההנהלה את עיניה מעבר לבעיות הדוחקות ותיטול לעצמה זמן לתכנן לעתיד לבוא. גם הגופים הציבוריים חייבים להבין את הצורך לעסוק בבעיות ארוכות טווח לאורך ימים , ולהעדיפן על פני פרטי המשדרים השונים. עוד נשוב לעניין הזה . במה שנוגע לבעיית המשדרים לאלתר , נראה לי אחרי ביקורי הקצר, שלוּחוֹת תכנון השידורים המתפרסמים בעיתונות, רב בהם האחיד והצפוי מראש. יסוד ההפתעה חסר. אפשר שהדבר נובע במידה ידועה מקוצר חוש הראווה, אבל גם ובעיקר בגלל צמצום זמן השידור והכסף.

נראה שרוב בני האדם יסכימו שאחת הנקודות החלשות ברגע זה היא מיעוט משדר דרמה ובידור מקומיים, לעומת סרטים וסדרות מיובאוֹת. לתוכניות טלוויזיה קנויות מבחוץ יש יתרון. מחירן זוֹל הרבה יותר ממחירה של הפקה מקומית . אבל יש בזה מלכודת ואשליה . לפי דעתי מוטלת על רשות השידור החובה לעודד כישרונות מקומיים . על הממשלה מוטלת חובה לדאוג לכך שיהיו בידי רשות השידור אמצעים מספיקים לצורך זה. אי אפשר לעודד סופרים מוכשרים לכתוב לטלוויזיה כל זמן שמשלמים להם שכר שאינו מספיק בשום פנים ואופן. המחסור הוא לא רק בכסף אלא גם באמצעים אחרים, אבל יש להטיל ספק אם האמצעים שבעין לשידורי חוץ באים על מימושם המלא . לשם כך יש לאייש בקביעות את רכבי ניידות השידור המצויים בטלוויזיה ולהפעילן ביד רחבה. הדבר יאפשר גם שיפור בסיקור אירועי הספורט ושאר אירועים חיצוניים . כוחה של הטלוויזיה גדול בעצם יכולתה להראות את הדברים בשידור ישיר בזמן אמת כשהם מתרחשים . הטלוויזיה הישראלית לוקה בחסר מבחינה זוֹ. עם זאת יש לקבוע שמגבלות שעות השידור והאפשרויות לשיפור התוכניות ולגיוונן בערוץ טלוויזיה בודד בישראל הן מצומצמות. לציבור לא תהיה נחת מן הטלוויזיה כל עוד איננו יכול לברור. אני ממליץ על כך שממשלת ישראל תחייב בעתיד הקרוב הקמת ערוץ טלוויזיה נוסף . הביצוע יימשך כארבע – חמש שנים. רשות השידור ומשרד התקשורת (מהיבט המשדֵרים) יערכו את חישובי העלויות הכלכליות והשקעת ההון בפרויקט הזה לכשיקום. אני פטור אפוא מלטפל בעניין הזה. נראה לי שיפה שעה אחת קודם לגבי ההחלטה העקרונית, וזה מכמה טעמים.

1. גזירת רווח זמן שבין ההחלטה לבין הביצוע.

2. הנהגת שידורי צבע בטלוויזיה הירדנית (JTV  החברה באיגוד השידור האירופי  ה- EBU ) , סופה לעורר ציפיות בציבור בישראל . בלאו הכי יש משום קוצר ראות בתכנון ערוץ טלוויזיה שני מבלי אפשרות לשדר בצבע.

3. עניין מורל העובדים ברשות השידור. אם לא תהיה לסגל תיקווה לשיפור האמצעים בשנים הבאות, יש חשש שאנשים מוכשרים, מפיקים וטכנאים כאחד יינתקו בהדרגה מהטלוויזיה. בינתיים יש לאפשר להם ליהנות ממערכת הדרכה אינטנסיבית שכבר צוינה לעיל.

כל הדברים האלה מחייבים תקציב. נראה לי שאף על פי שי צורך גדול להעלות במידה ידועה את תשלום האגרה הציבורית כדי לאפשר לרשות השידור לשפר את פעולותיה בהווה, אין מערכת גביית האגרה יכולה להתרחב יותר מידַי בעתיד. הגדלת השתתפותה הישירה של הממשלה במימון השידור הציבורי איננה דבר רצוי מבחינה פוליטית . נשאר אפוא עוד מקור הכנסה אחד, פרסומת מסחרית. לדבר הזה יש תקדים באחד מערוצי רדיו "קול ישראל". מה שאינו נראה לי כלל ועיקר הוא הנהגת שיטה מסחרית מובהקת בדומה למקובל בארה"ב. שיטה מסחרית כזאת בטלוויזיה פירושה פרידה לאורך ימים מעקרונות השידור הציבורי בישראל כפי שהם באים לידי ביטוי בחוֹק רשות השידור. אינני ממליץ גם על הקמת מערכת שידור מסחרית מתחרה בערוץ טלוויזיה נוסף כדוגמת רשת הטלוויזיה המסחרית בבריטניה, ITV. הניסיון בעולם הרחב מלמד אותנו שתחרות כזאת איננה מוסיפה לצופה ברירת שידור, אלא היא אינפלציונית מטבעה.

אני ממליץ אפוא על החלטה עקרונית להתיר לרשות השידור לקבל מודעות מסחריות בערוץ הטלוויזיה היחיד הקיים ובערוץ החדש לכשיוקַם. ברשות השידור נערך כבר אומדן גס לגבי ההכנסה הצפויה. יש לעדכן אומדן זה. נראה לי שיש יתרונות בשיטה הגרמנית בשידורי רשתות הטלוויזיה בציבוריות ARD ו- ZDF, שם יש שעת שידור מסחרית בראשית הערב בצורת מודעות המשודרות לסירוגין עם חומר הבידור המתאים. מחיר המודעות במערב גרמניה גבוה מכיוון שהמפרסמים מתחרים זה בזה. ההכנסה בגרמניה גדולה מאוד. יש לברר אם לפי תנאי המקום יהא בשיטה הזו משום מקור הכנסה מספיק גם בישראל. אני מפקפק בכוח קיומה של שיטה מוגבלת כזו בישראל, אלא אם תחוּל העלאה ניכרת בתשלום האגרה ע"י האזרחים שיש לקיימה בכל מקום. לפי כך אפשר שיהא צורך לפזר את מודעות הפרסומת על פני המרווחים שבין התוכניות לאורך כל הערב, אף על פי שהרעיון של 6 דקות פרסומת לשעה שהוא הבסיס לאומדן הרשות, נראה לי מופרז במקצת לגבי הטלוויזיה מפני שהוא עלול לעורר התנגדות אצל הצופים. יש לי עוד שתי המלצות שמקומן הטבעי הוא בפרק הזה של הדו"ח :

1.  סיקרי ההאזנה והצפייה .

כלי הכרחי לתכנון הוא מערכת יעילה ומהירה לסקר האזנה וצפייה . עדיף שרשות השידור עצמה תפעיל אותה , והיא שתמדוֹד גם את מידת הצפייה וההאזנה, וגם את מידת שביעות הרצון מהתוכניות השונות . השיטה הנהוגה כיום היא מסורבלת ואיטית חסרת ערך מעשי . מלבד צורכי התכנון עשויים סיקרי האזנה וצפייה לשרת יפה את יחסי הציבור של רשות השידור. סקרים מזימים הנחות כוזבות הנוגעות לגבי טעמו של הקהל.

2.  מיסוד עיתון מיוחד המפרט את שידורי הטלוויזיה והרדיו.

דלות הפרטים על התוכניות כפי שהם באים לידי ביטוי בעת פרסומם בעיתונים, הופך את מיסוד העיתון המיוחד העוסק בשידורי הטלוויזיה והרדיו לדבר נחוץ בישראל אף יותר מאשר במדינות אחרות  מהיבטים ידועים, הרדיו זקוק לכך יותר מן הטלוויזיה.

משעה שהרדיו יתארגן כהלכה לסיפוק צרכיו של המאזין בעידן הטלוויזיה כפי שאני מקווה, שוב לא יוכל להישען על הפרסום בעיתונות לבדה כדי למשוך תשומת לב לשידוריו. אני ממליץ על כך שרשות השידור תיתן מייד את דעתה להוצאה לאור של כתב עת משלה הדן בתוכניות המשודרות בטלוויזיה. נראה שעדיף לבחון אפשרות לפעול על ידי בית הוצאה קיים מאשר לפתוח במבצע עצמאי  בדרך כלל יש לכתבי עת העוסקים בשידורי הטלוויזיה כוח משיכה רב למפרסמים וזאת מכיוון שהם נשארים בידי בעליהם זמן רב יותר מעיתון יומי כללי או מכל כתב עת אחר. קשה לי להעלות על הדעת שכתב עת מיוחד לתוכניות טלוויזיה ורדיו לא יוכל להיות בר קיימא בישראל.

ב.  הליכי קבלת החלטות והגופים הציבוריים

יש מידה ידועה של חפיפה בין פרק זה לבין הבא אחריו.

אשתדל להתרכז בדבריי בבעיות העקרוניות הנוגעות לקבלת ההחלטות ולתפקידם של גופי הציבור בפרק זה, ואילו את בעיית הארגון הפנימי אניח לפרק שבא אחריו. נראה לי שכמה מחולשות היסוד של רשות השידור נובעות מריבוי הרבדים שיש לקבל בהם החלטות לפי חוק רשות השידור. מעל לרובד המנהל שהמנכ"ל  הוא המייצג שלוֹ, יש את הכנסת על ועדותיה השונות. ישנה הממשלה. קיים השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. ישנו שר החינוך ותרבות. ישנו שר האוצר. וקיימות כמובן מליאת רשות השידור על וועדותיה, והוועד המנהל של רשות השידור. ממש מפתיע של מרות הסיבוך בחוק רשות השידור המשלב במערכת קבלת ההחלטות את הכנסת, הממשלה, וגם שרים יחידים, אף על פי כן רבה כל כך עצמאותה הפוליטית של רשות השידור. לא עצמאות שידור כל כך גדולה כמו באנגליה, אבל הרבה יותר מאשר בצרפת או באיטליה. אף על פי כן ריבוי הרבדים לקבלת החלטות פוגע ביעילות ומעודד בריחה מאחריות. יותר מידי החלטות שהיה צריך לקבל אותן בדרג נמוך, מגיעות למנכ"ל רשות השידור ואף למעלה ממנו.

בקרב סגל העובדים של רשות השידור יש נטייה לחוש ואני שותף לתחושה הזאת שהוועד המנהל ואפילו וועדות המליאה עוסקים יותר מידי בפרטים מבצעיים, כשכל זה על חשבון היעילות והמוראל, וכי ההתעסקות הזאת נובעת לעתים קרובות מידי מחשבונות מפלגתיים. הזכרתי את הדבר באקראי לעניין תכנון  מערכת השידורים. תכנון השידורים ביסודו של דבר הוא עניין מקצועי. ככל שגופי הציבור מתערבים בו יותר יעילותו פוחתת (שוררת אפילו קנאה בשידורים בשפה בערבית מפני שלהם יש עסק עם וועדתה אחת במליאה ואילו על השידורים בשפה העברית מפקחות חצי תריסר וועדות). לא התפלאתי כלל כאשר שמעתי כמה מוותיקי העובדים משווים את המצב לתקופה שבה הופעל השידור הציבורי ע"י משרד ראש הממשלה, בלי וועד מנהל וללא מליאה , ולכן אפשר היה לקבל  החלטות מהירות בדרג המקצועי המתאים. ולא שהם היו רוצים אף לרגע לחזור לשיטה הממשלתית ההיא. גם אני אינני ממליץ על כך. דעתי היא שמבלי להפֵר את חוק רשות השידור, הוועד המנהל יכול להחליט לרכז את מעייניו בבעיות עקרוניות גדולות בתוקף תפקידו כממונה על שמירת עצמאותו הפוליטית של השידור הציבורי . הטיפול בפכים קטנים של פרטי המשדרים , ואף בהרכב המשתתפים במשדרי דיון, או בשאלה אם נחוצים מנחים קבועים או לא, אלה הם דברים הסרים לתחום אחריותו של המפיק. הם אפילו לא אמורים להגיע למנהל הטלוויזיה . התערבות הוועד המנהל במינוי מנחים איננה מעלה את יוקרתו בעיני סגל העובדים.

אולי טוב שהוועד המנהל יתכנס פעם אחת בשבועיים במקום פעם בשבוע. כך תפוג חשיבותם של עניינים קטנים רבים בין ישיבה לישיבה . טוב שיחולו חילופי אישים בוועד המנהל לסירוגין בכל שנה , ולא בבת אחת . בפגישתי עם אנשי הוועד המנהל סיפרתי להם שבמשך 10 שנותיי כמנכ"ל ה- BBC ובשתי שנותיי כחבר הוועד המנהל שלוֹ, לא שמעתי אף מישהו מחברי הוועד המנהל טוען טענה או מביע דעה מנקודת מבט של מפלגה שהוא עשוי להשתייך אליה. חברי הועד המנהל של ה- BBC ראו את עצמם כנציגי הציבור כולו ולא כנציגי חלקים או מפלגות  נראה לי שיש לגישה דו יתרונות רבים מנקודת מבט של האינטרס הציבורי  ושל הפעלת מערכת שידור המְצוּוָה כשהיא לעצמה על אובייקטיביות פוליטית. ועכשיו לעניין מעמדו של מנכ"ל רשות השידור. הנכון והראוי הוא שהמנכ"ל יהיה נאמן על סגל העובדים ובכל הנוגע לעבודת היום יום ברשות השידור. ראוי לו שיהא הפוסק האחרון והסמכות האחרונה . פירושו של דבר , שיוכל גם להאציל סמכויות ולא לשקוע בפרטים ובפכים קטנים . למנכ"ל רשות השידור אין כיום מעמד בלתי מעורער. הדבר הזה נובע במידה רבה בשל נסיבות הקמתה של הטלוויזיה במדינת ישראל. נראה לי שהגיעה השעה להבהיר את המצב הזה בצורה ברורה. צריך להפסיק את הדיבורים על "אינטגרציה ו- "הפרדה" שהשמועות אודותיהן מהלכות בבניין הטלוויזיה ברוממה ובפרוזדורים שלה.

אני ממליץ על הכרה במנכ"ל רשות השידור כדובר יחיד של הגל בפני הוועד המנהל. אין למנהלים אחרים זכות מוקנית להשתתף בישיבותיו, ואין להזמינם, אלא על פי הצורך. המדובר במנהלי הטלוויזיה והרדיו, ואין לי הרושם שהם יתקוממו יותר מידי נגד הסידור הזה. נדמה לי שהם יראו בכך הקלה. המנכ"ל חייב למסור דו"ח מלא וגלוי לב בע"פ בכל ישיבה של הוועד המנהל הנוגע לפעולות והבעיות השוטפות . יקל עליו לעשות כך אם לא יוגבל מחמת נוכחותם של עובדים אחרים. ככל שירבה המנכ"ל לשתף את חברי הוועד המנהל בסודותיו, כך יוסיף לרכוש את הבנתם. מנהלים אחרים חייבים להגיש דו"ח תקופתי בכתב לוועד המנהל בתחום פעולתם אחת לשלושה חודשים למשל. עליהם להשתתף בדיון על הדו"ח שהגישו. בצורה כזאת יתקיים הקשר בינם לבין הוועד המנהל. תפקידו של מנכ"ל רשות השידור הוא לדאוג לכך שהחלטות הוועד המנהל יגיעו לאורך המדרג כלפי מטה, ושיובנו היטב ע"י העושים במלאכה. יש לוועד המנהל זכות מלאה לקבל מידע מלא על כל המתרחש. דבר זה עשוי להפחית את הפיתוי למעורבות של הוועד המנהל בפרטים לא נחוצים כתוצאה מתחושת תסכול ומפח נפש. ראוי לייחד כאן דברים על מעמדה של ההנהלה המקצועית. על הוועד המנהל להכיר בהנהלה כגוף מבצע ראשי של רשות השידור. נראה שאין פגם בהרכבה הנוכחי של ההנהלה המקצועית, פרט לכך שהתואר סמנכ"ל איננו נראה לי לגבי התפקיד המבוטא בו, שכן יש בו משום הכרה עדיף למנהל בתוך רשות השידור. הייתי מנהל המנהל ב- BBC, ולפי דעתי חשוב מאוד שהוא יכיר את הסגל המנהלי בדרגים השונים. מנהל המנהל איננו מטרה לעצמו, אלא כוח מסייע ליחידות הרשות בחזית שהם מפיקי התוכניות ואנשי ההנדסה המבצעית. דו"ח פאולו על השידור בקנדה ניסח את הדבר כך : "הדבר היחיד החשוב באמת הוא השידור. הוא תוכן המשדרים. כל השאר איננו אלא משק בית". קו מחשבה זה מחייב שינויי יסוד מסוימים בדרכי ניהולה של רשות השידור. אחזור לכך בפרק הבא.

כמה מילים על מליאת רשות השידור. אם קיים תסכול בין אנשי הוועד המנהל, נראה שקל וחומר הוא שורר בין חברי המליאה  עצם קיומה של המליאה מוסיף סיבוך בהליכי קבלת ההחלטות. לעומת זאת אפשרי היה שהמליאה תמלא תפקיד ציבורי מועיל וחיוני אילו שימשה כגוף מייעץ בלבד. לפי דעתי יש לתת על כך את הדעת בשעה שהכנסת תחליט לתקן את חוֹק רשות השידור. ואולם במצב הקיים יש למליאה תפקיד מועיל מכיוון שהמניעים הפוליטיים פתוחים בה יותר מאשר בוועד המנהל. אם יבוא יום והממשלה תכיר ביתרונות שבמינוי וועד מנהל שאיננו פוליטי, כי אז לא יהיה קשה למצוא מועמדים מתאימים לחברות בוועד המנהל הזה, מבין נבחרים לא פוליטיים שקנו דעת בענייני רשות השידור מכוח חברותם במליאת רשות השידור.

ג. הארגון הפנימי.

אני מגיע כאן למבנה הפנימי של רשות השידור. לא אנסה להיכנס לפרטים אלא אתווה תמונה כללית שתראה כיצד אפשר לשפר הליכי קבלת החלטות. אני מתכוון להציע כאן כמה שינויים ספציפיים בארגונה של רשות השידור. ביסודו של דבר, הליקוי הנראה לי במצב הנוכחי נעוץ בכך שההחלטות אינַן מתקבלות בדרג המתאים או שאינןַ מתקבלות כלל. המנכ"ל ושכבת המנהלים כורעים תחת מעמסה של החלטות בנושאים משניים. שעות עבודתם המרובות והקושי שיש להם לצאת לחופשה פרטית הם דברים שאינני מוצא להם שום צד זכות. לא מהיבט הבריאות ולא מהיבט היעילות לאורך ימים. למטה מהם בסולם המדרג, המפיקים והדרגים המקבילים להם, מנועים באותה שעה מלקבל את ההחלטות המנהליות והכספיות הפשוטות ביותר. התוצאה היא תסכול ומרירות. "הבניין השני", הכוונה למבנה החוטים בו שוכנת ההנהלה, הוא ביטוי הנשמע לעתים קרובות בבניין הטלוויזיה. יש לטפל בתסביך הזה של "אנחנו והם העובדים וההנהלה", קודם שיתמוטט המוראל כליל. יש גם שפע מוגזם של וועדות ושל וועדות משנה. התוצאה היא ביטול זמן שאין לו שיעור (או שעל כל פנים אני אינני יכול לשערו) אצל עובדים הנדרשים לעסוק בתפקידיהם, ונראה שאף הם היו מבכרים לעסוק בתפקידיהם.

תמיד יש סכנה שמינוי וועדות משנה הוא תירוץ להשתמטות מהחלטה כלשהי , ולא דרך לקבל החלטה. כדאי שרשות השידור תיתן את דעתה לכדאיות הזמנת יועצי ייצור בעלי ניסיון בינלאומי, כדי לקבוע קווים ברורים לקבלת החלטות . תרגיל כזה עשוי להיות מועיל ומבורך (אפילו אם הוא מכאיב), אם יוגדרו סמכויות היועצים בדייקנות  ויוגבל זמנם לעשיית מלאכתם  לפי שעה אציע כמה צעדים שיש בהם משום פריצת דרך בתוך הסבך. הדבר החיוני בוא ביותר הוא ביזור סמכויות התקציב והמנהל למנהלי הטלוויזיה והרדיו. ידוע לי שנעשו כבר כמה צעדים מהוססים בכיוון הזה. דרוש דבר מכריע יותר, מהיר יותר, ובהיר יותר. יש לחלק את תקציב רשות השידור לשני חלקים. לטלוויזיה ולרדיו .מנהלי הטלוויזיה והרדיו צריכים לקבל לרשותם סגל עובדים בכירים וזוטרים מספיק כדי שהדבר יהיה ממשי. אין הדבר כרוך בגידול מופרז של המנגנון. יהיה אפשר לצמצם את לב לבו של המנגנון. לכל מנהל יהיו כפופים מנהלי התוכניות בעברית ובערבית, מנהלי החדשות בעברית ובערבית , ראש מנהל הכספים, והמהנדס הראשי. שני ראשי המנהל והכספים ושני המהנדסים הראשיים יהיו כפופים "בקו מרוסק" למנהל המנהל של רשות השידור ולמנהל ההנדסה של רשות השידור . הכפיפות המבצעית בעבודה היומיומית תהיה למנהלי הטלוויזיה והרדיו . הם לא יידרשו עוד לפנות ללב המנגנון להקצאת אמצעים טכניים או כספיים בתוך גבולות התקציב שברשותם. התפיסה של תקציבים נפרדים לטלוויזיה ורדיו "קול ישראל", פירושה שתהיה למנהלי הטלוויזיה והרדיו, זכות לדון ולערער בפני המנהל המרכזי וההנדסה המרכזית על גובה ההקצבות, כשההחלטה הסופית נתונה בידי המנכ"ל.

אין לעצור את תהליך הביזור בנקודה זאת. אחרי שתתקבל ההחלטה העקרונית שהצעתי, יצטרכו מנהלי הטלוויזיה והרדיו בהדרכתו המקצועית של מנהל המנהל, לעצב דרכים שיקבעו תקציבים למפיקים הבכירים. תינתן להם הסמכות להוציא את הכסף שהוקצב להם במידה הגונה של חירות אינדיבידואלית  לפי צורכי המרכיבים השונים של התוכנית .יש צורך בסידורים מיוחדים לרשות השידור. נראה לי שאחרי שרשות השידור תסתגל לשיטות עבודה חדשות אלוּ, יהיה הצורך להעביר לידיה את המַשְדֵרִים הפרושים במדינה על עובדיהם כדי שיהיו כפופים למנהל ההנדסה של רשות השידור במקום כפיפותם הנוכחית למשרד התקשורת . אינני מכיר אף מדינה אחת שבה הסידור של בעלות משרד התקשורת על המַשְדֵרִים הוא משביע רצון. יושגו תוצאות טובות יותר לטובת צופים הטלוויזיה ומאזיני הרדיו אם כל השרשרת הטכנולוגית הזאת מן האולפן ועד המקלט תהיה מרוכזת ביד אחת. אין לכך אלא מטרה אחת, להבטיח את מיטב קליטת השידור  נראה לי שבעקבות הסדר שכזה תוכל רשות השידור להוזיל וגם לשפר את שירות הובלת הסיגנאל באמצעות המַשְדֵרִים לביתם של הצופים והמאזינים .אני פונה עתה אל נושא שיש לי בו עניין מיוחד מכוח ניסיוני כעיתונאי וכאיש ה- BBC, והוא עניין מקומם של שידורי החדשות וענייני היום במערכת השידור. ידוע לי כיצד השתלשלו העניינים בתחום זה במדינת ישראל בעבר, ומובטחני, שהדבר הדרוש כיום הוא החלטה ברורה שתתקבל כדבר שאין עליו עוררין, גם אצל מי שאיננו מסכים עִמה. נראה שהקדשתי לעניין הזה מחשבה רבה יותר מאשר לכל נושא אחר בדו"ח.

מבחינה ידועה , הפתרון ההגיוני ביותר הוא להוציא את החדשות ואת ענייני היום לחלוטין מתחומי הטלוויזיה והרדיו, ולהפקיד עליהם מנהל נפרד. אני יודע שאי אפשר להתעלם מן העבר כאילו לא היה ולא נברא . הגעתי אפוא למסקנה שפתרון זה אף שיש בו פיתוי רב, לא יהיה נכון. אינני סבור שיתרונותיו המבצעיים שקולים כנגד חסרונותיו הפסיכולוגיים. אספקת מידע של שירות חדשות בטלוויזיה וברדיו הוא דבר שכרוכים בו הבדלים גדולים מאוד בין שני סוגי המדיה. הן באיסוף החדשות והן בעריכת המהדורות. לפי כך אין לצפות לחיסכון או ייעול תפעולי ע"י הקמת חדר חדשות מרכזי או ע"י הצבת כתבים משותפים לטלוויזיה ולרדיו. מה שאין כך הוא משרות כתבי החוץ של שתי ה- Medias, למרות שאפילו בעניין זה המגמה ב- BBC היא להתמחות במדיום אחד מבין השניים, טלוויזיה או רדיו .הדבר הדרוש לדעתי הוא הקמת מוקד משותף להחלטות עקרוניות בדרג גבוה לחדשות וענייני היום , בטלוויזיה וברדיו בשתי השפות ואפילו בשאר הלשונות שהרדיו משדר בהן. מנהלי הטלוויזיה והרדיו יוסיפו לשאת באחריות הארגונית, ואולם המצב הקיים בו ראשי החדשות כפופים בענייני העריכה למנכ"ל שלא באמצעות מנהליהם, צריך להיקבע בצורה ברורה וללא כל הטלת ספק. אין מקום לתחרות בין החדשות בטלוויזיה וברדיו. על המנכ"ל להבהיר זאת היטב. אי אפשר להימנע מעירוב המנכ"ל בלוגיסטיקה של אמצעי ההפקה ושידור החדשות. במקום שיש התנגשות אינטרסים עליו להכריע.

הבעיה היא האם אפשר להטיל את מלוא המעמסה הנוספת הזאת על כתפיו של המנכ"ל שהוא בהכרח אדם עסוק מאוד, בפרט בעונה של ערב בחירות. אני מקווה כי מה שאמרתי קודם בדו"ח זה , יביא לידי כך שמנכ"ל רשות השידור ישתחרר מכמה תפקידי "משק הבית" שלוֹ. יש לי ספק בכך. אם יחליט מנכ"ל רשות השידור כי הוא זקוק לעוזר לידו כעורך ראשי כדי שיסייע בידו בתפקיד, הכל חייבים לקבל את החלטתו כעניין מעשי גרידא ולא כניסיון להטיל צנזורה מרכזית מטעמו  באותה מידה צריך שיהיה ברור גם לוועד המנהל כי צריך למנות לתפקיד הרגיש כל כך אדם שכישוריו המקצועיים ואי תלותו הפוליטית מעוררים כבוד בתוך רשות השידור ומחוצה לה. איש שאיננו קשור בשום צורה שהיא למפלגה כלשהי  אינני יכול אלא לקוות שאמנם יש בנמצא יצור מופלא שכזה. ועוד נקודה ארגונית אחת שהעלו אותה לפני מפעם לפעם. אינני נוטה להמליץ על ייסוד משרה של מנהל שידורים בשפה הערבית. משרה כזאת תוביל להגברת הסמכות של האיש והשתלטות על התוכניות והחדשות בשפה הערבית בטלוויזיה וברדיו. זה יסתור את המלצתי בנוגע לחדשות וענייני היום. על כל פנים אין הדבר רצוי מבחינה מבצעית. יש לטלוויזיה ולרדיו מקומות מיוחדים משלהם בתוך רשות שידור משולבת . אני מקווה שניסוח זה יציב מצֵבה אחת ולתמיד על קִברן של המילים "שילוב" ו- "הפרדה", שנשחקו כבר מרוב שימוש.

ד. תנאי העסקה ויחסי עבודה

גם ישראל וגם בריטניה הן מדינות המשופעות בסכסוכי עבודה. רשות השידור בישראל היא בשר מבשרה של המציאות הזאת . אני יודע על קיומו של סכסוך עבודה בתוך רשות השידור בעוד אני כותב את השורות האלה. לעומת זה סכסוכי עבודה ב- BBC  הם נדירים מאוד. אני סבור שיש שני גורמים לעובדה המאלפת הזאת :

1.  שכר ומשכורת.

השכר ב- BBC בכל הדרגים הוא טוב מאוד על פי כל קנה מידה שהוא ועובדי ה- BBC יודעים זאת. אף על פי  ש- BBC  הוא מוגבל כמו כל מעביד אחר מכוח מדיניות השכר של הממשלה , אין הוא קשור בדירוג המקובל של שירות המדינה, ובזמנים כתיקונם השכר הוא עניין למו"מ חופשי. ה- BBC  משווה כל הזמן את דרגות השכר הנהוגות בו עם הדרגות המקובלות בשירות המדינה במפעלים ציבוריים אחרים, בתעשייה הפרטית ובטלוויזיה המסחרית. כל הסגל ממנהל המחלקת וכיו"ב ומטה עובד על פי סולם דירוג אחיד המשווה את עבודתם של כל העובדים, ואחת היא מה תחום עבודתם. מניעת תוספות וותק שנתיות במערכת הדירוג הזאת מחמת עבודה שאינה משביעת רצון היא אמצעי משמעת מועיל והנהלת ה- BBC  משתמשת בו לעתים קרובות. משכורות הסגל הבכיר ביותר נקבעות בכל מקרה לעצמו על פי החלטת מנכ"ל ה- BBC ומנהל המנהל שלו. כמה מן המשכורות הגבוהות ביותר מובאות ע"י המנכ"ל לאישור הוועד המנהל של ה- BBC. הוועד המנהל קובע את משכורתו של המנכ"ל והדיון במשכורתו הוא הדיון היחיד בוועד המנהל שבו אין מנכ"ל ה- BBC משתתף .שיטת הדירוג המרכזית באישור המשכורות הגבוהות ביותר היא אינדיבידואלית ונעשית ע"י המנכ"ל והוועד המנהל . הם מאשרים משכורות ראויות לבכירים ללא כל קושי. ב- BBC אין תשלום של שעות נוספות לדרגים מעל הבינוניים. ההבדל בין שיטה זאת של ה- BBC  לבין המקובל והנהוג ברשות השידור, אני סבור כי סעיף  24  בחוק רשות השידור בדבר תנאי העסקתם של העובדים המשווה את עובדי רשות השידור לעובדי המדינה האחרים, גרם לרשות השידור כמה מבעיותיה החמורות ביותר. היו מדינות שנהגו תחילה באנשי השידור כאילו היו עובדי מדינה, אך לחץ הנסיבות הכריח אותן לשנות את השיטה. 

2.  יחסי עבודה.

ב- BBC יש ענף איגוד מקצועי מרכזי "תעשייתי" המקיף את כל העובדים בענף משקי אחד בלי הבדל מקצועות והוא נקרא , "איגוד עובדי השידור". זהו איגוד מקצועי מוכר לכל דבר והוא מסונף לברית האיגודים המקצועיים בבריטניה (TUC). יש לאיגוד הזה מנגנון בשכר שאיננו מקבל את שכרו מ- BBC. ה- BBC  מכיר בארגון הזה כארגון יציג לכל סוגי העובדים בכל הדרגים פרט לצמרת ההנהלה. יש ב- BBC עשרים וארבעה אלף (24000) עובדים, וכמחציתם חברים באיגוד הזה, אבל אין הדבר פוגע בסמכותו הייצוגית . מעודדים את העובדים להיות חברים באיגוד המקצועי  מס האיגוד מנוכה במקור, יש לאיגוד לוחות מודעות בכל בנייני ה- BBC, ויש התייעצות שוטפת בין הנהלת ה- BBC  לבין האיגוד בכל מיני בעיות הנוגעות לתנאי השירות, דרגות שכר, דירוג, ותלונות אישיות וקיבוציות. מלבד האיגוד "התעשייתי", קיימים ארבעה איגודים מקצועיים ארציים ש- BBC מכיר בהם כארגונים יציגים לגבי סוגי עובדים מסוימים כמו : איגוד פועלי החשמל, האיגוד הארצי של עובדי התיאטרון, האיגוד הארצי של עובדי הטלוויזיה והקולנוע, איגוד עובדי הגרפיקה והתחומים הקרובים לה, וכן איגוד העיתונאים הארצי (לאנשי חדשות בלבד) .ההסכמים עם האיגודים החיצוניים הללו מבטיחים שיתוף פעולה בין האיגודים לגבי סוגי העובדים שמייצג אותם יותר מארגון יציג אחד. יש גם הסדרים לגבי בוררות לאותם מקרים חריגים כשלא הושג הסדר בין ההנהלה לבין האיגודים במהלכו הרגיל של המו"מ. סידור זה יש לו יתרונות גדולים גם להנהלה, לאיגודים, וגם לעובדים. הוא מבטל את התחרות בין האיגודים, מביא לידי נציגות איגודים חזקה להגנת העובדים, ויוצר צינור טבעי לטיפול בכל תלונה לגבי יחס שאינו הוגן. יש בכך תרומה של ממש למורל הגבוה הכללי בקרב עובדי ה- BBC. נראה לי שהמצב ברשות השידור שונה מהמצב ב- BBC  שינוי מהותי וגדול . דירוג המשכורות ותנאי העבודה ברשות השידור שרויים באנדרלמוסיה. מכיוון שאין מערכת מרכזית של איגוד מקצועי משותף לכולם, יש תחרות מתמדת בין האיגודים. צוות טלוויזיה אחד ברשות השידור (למשל צוות צילום בפילם והנהג המסיע את הצוות) כולל מספר עובדים המשתייכים לשלושה איגודים שונים, שהשיגו עבור העובדים שלהם תנאי עבודה שונים ושעות עבודה שונות, לרבות חישובי השעות הנוספות, שמקצתם מבוססים על שעות ומקצתם על ימים. ההסכם עם איגוד עיתונאי ישראל קובע ארבעה ימי עבודה עם תשלום שעות נוספות עבור כל מה שמעבר לכך. פירושו של דבר שכתב למשל משתכר יותר ממנהל המחלקה שלוֹ ואפילו יותר ממנכ"ל הרשות. הקלה פורתא יש בכך שהונהג הסדר של תשלום שעות נוספות גם לעובדים הבכירים לרבות המנכ"ל עצמו. לי נראה הדבר כשיטה פסולה ביותר ואין בה אלא כדי להרבות תוהו ובוהו. בצורה כזו אין שום פיתוי לעובדים לעלות בדרגה ולשאוף להיות מנהל.

שוחחתי על בעיית ייצוג העובדים ברשות השידור עם כמה וכמה מנציגי העובדים בתחומי העיתונות וההנדסה ועם אנשי האיגודים עצמם. מצאתי הסכמה כללית שהנהגת שיטה הדומה למקובל ב- BBC , תהיה דבר רצוי מאוד. לאור התגובות החיוביות שקיבלתי אני ממליץ אפוא שרשות השידור תפתח בדיונים עם כל הנוגעים בדבר לשם הקמת איגוד "תעשייתי" שייצג את כל עובדי רשות השידור. נראה שכאן המקום לכמה הערות על התקשורת בין ההנהלה לבין העובדים בתוך רשות השידור. תקשורת טובה היא מרכיב חשוב במוראל. צריך שידעו העובדים את טעמי החלטותיה של ההנהלה וצריך שתדע ההנהלה את העמדות הרווחות בקרב העובדים  לא מצאתי תומכים רבים בתורת "השיתוף" שהיו לדבר שבאופנה במדינות אחרות . מתוך מה שהעליתי בשיחותיי נראה לי שהעובדים להוטים בדרך כלל אחרי מצב שבו ההנהלה תחליט ותנהל. ביקורת העובדים מכוונת כנגד חוסר ההרגשה של שליטה איתנה של ההנהלה , כנגד חוסר החלטות מהירות, דבר המחזיר אותנו למה שאמרתי קודם בדבר הליכי קבלת החלטות .ועוד מצאתי שחסרה הבנת גומלין בין הסגל המופקד על התוכניות לבין המנהל וההנדסה. ה- BBC השיג הצלחה ניכרת בטיפול בעניין הזה, ואני רוצה להביא את שיטת הטיפול לתשומת ליבה של רשות השידור. זה  14- 13 שנה נהוגים ב- BBC  קורסים בניהול הנערכים שלוש או ארבע פעמים בשנה. כ- 20 אנשים מקרב דרגי הביניים בכל חלקי ה- BBC יוצאים לשבועיים ימים למעון כפרי מחוץ ללונדון שם הם שומעים הרצאות מפי בעלי תעשייה חשובים, אנשי איגודים מקצועיים, מומחים לתורת המנהל, חברי פרלמנט, וחברי הנהלת ה- BBC. החניכים מתחלקים לקבוצות דיון בבעיות מנהל . ביום האחרון של הקורס משיב מנכ"ל ה- BBC על שאלות המתמחים. הפגישה המסכמת עם מנכ"ל ה- BBC נמשכת כשלוש שעות והתשובות הניתנות על ידו נעשות בגילוי לב גמור. מעולם לא דלף מהכנס הזה דבר לעיתונות. אני משער שעד היום השתתפו בקורסי הניהול של ה- BBC כאלף אנשים. הדבר הגביר את ההבנה בין הדרגים ובין סוגי העיסוקים השונים. נוצרו אף קשרי ידידות אישיים מעבר לתחומי המחלקות והמקצועות. מתוך התחשבות בשוני שבין ה- BBC לרשות השידור בישראל, נראה לי שקורסים כאלה (אפילו בצורת יום עיון בודד במקום שבועיים) יוכלו לתרום הרבה למוראל של סגל רשות השידור ולהפחית את המתיחויות הקיימות .עוד הערה אחת בפרק זה. ישנן זכויות "חזקה" – יתרון ברשות השידור. קביעות. ארגון כמו הטלוויזיה התלוי כל כך בשימוש בכישרונות אומנותיים , צריך שיהיה ביכולתו לפטר את מי שאינו יכול או אינו כשיר, ואף להקדים ולהוציא לגמלאות נדיבות את אותם העובדים שעשו עבודה טובה אך תש כוחם קודם שהגיעו לגיל הפרישה הרגיל . הדבר כרוך בהקמת מערכת ערעורים כדי למנוע שרירות. אני יודע שהדבר סותר את המקובל בישראל, הן במפעלים פרטיים והן בגופים ציבוריים . אבל יש עובדים בכירים ברשות השידור אשר סבורים שזו הבעיה הקשה ביותר . כמנהל בעל ניסיון אחטא אם לא אזכיר זאת . קצרה בינתי מלהבין איך מקיימים משמעת ויעילות ללא סנקציה קיצונית של פיטורין.

ה. כנסת ישראל ורשות השידור

בפרק זה יש אולי עניין להשוות בכמה עניינים בין ישראל לבריטניה . אין לפרלמנט הבריטי שום סמכות מן הסמכויות הנתונות לכנסת ישראל ולוועדותיה על פי חוֹק רשות השידור. מן הסמכויות השמורות לממשלה ולשרים יחידים מכוח החוק בישראל, אין בבריטניה אלא אלוּ :  מינוי חברי הוועד המנהל ע"י המלכה ומועצתה, קביעת גובה האגרה, והקצאת ערוצים לטלוויזיה ולרדיו. הוועד המנהל הוא הממנה את מנכ"ל ה- BBC  לתפקידו. אנשי הוועד המנהל אינם נועצים אפילו עם הממשלה. ה- BBC אחראי לענייניו הכספיים ולתנאי העבודה, ובדרך כלל אין הוא חייב דין וחשבון על לוועדות פרלמנטאריות . הוועדה הפרלמנטארית היחידה שיש לה את הכוח לזמן אליה את ה- BBC היא הוועדה המיוחדת להקצבות , וסמכותה אינה חלה אלא על הדו"חות הכספיים של ה- BBC כפי שהתפרסמו . במשך עשר שנים בהן כיהנתי כמנכ"ל ה- BBC בשנים 1969- 1960, הופעתי לפני הוועדה הזאת פעם אחת בלבד , והיא לא השתמשה בזכותה להמליץ המלצות . הדבר המשונה הוא שאת רשות השידור העצמאית בבריטניה המפקחת על פעולות הטלוויזיה המסחרית (ITV) ולעתיד לבוא גם על פעולות תחנות הרדיו המסחריות המקומיות, ניתן לזמן להופיע בפני וועדת הפרלמנט לענייני התעשיות המולאמות. מפני ש- BBC פועל מכוח "צ'ארטר מלכותי", אין לוועדה הזאת שום סמכות הנוגעת ל- BBC, מטעמים הנעוצים במשפט הקונסטיטוציוני הבריטי. שר הדואר הוא המשיב על שאילתות הנוגעות ל- BBC  בבית הנבחרים . ואולם בשעה שהשאלה נוגעת לענייני המשדרים של הרשת הציבורית , יש בפיו תשובה קבועה : הדבר נוגע ל- BBC  ולא לממשלה . אפשר לומר שאין השידור שאין השידור בבריטניה מועמד לנושא חקירה ודרישה מעמיקה , אלא בשעה שהממשלה מקימה וועדת חקירה, כדי לסקור את פעולות ה- BBC והטלוויזיה המסחרית (ITV) , בשעה שעומד לפוג תוקפו של הצ'ארטר המלכותי המוענק ל- BBC , או של חוק הטלוויזיה המסדיר את השידור המסחרי . מאז מלחמת העולם ה- 2 הוקמו שתי וועדות חקירה כאלו באנגליה. וועדת ברידג' (בשעה שמונופול השידור היה בלעדי בידי ה- BBC), ו- וועדת פילקינגטון שהוקמה ב- 1960. לא היו חברי פרלמנט בוועדת פילקינגטון . לאחרונה הודיעה הממשלה על כוונתה להאריך את תוקף הצ'ארטר של ה- BBC  (ואת תוקפו של חוק הטלוויזיה שעומד לפוּג ב- 31 ביולי 1976) בחמש נים מתוך כוונה שתיעשה חקירה מקיפה במחצית השנייה של שנות ה- 70. ה- BBC וגם רשות השידור העצמאית (ITV) מגישים דו"חות כספיים שאפשר לדוּן בהם אך לא תמיד נוהגים כך.

במה שנוגע לשידורי הטלוויזיה והרדיו בעניינים פרלמנטריים ופוליטיים, ה- BBC  עושה כמיטב יכולתו להבטיח איזון הוגן לאורך ימים בכמות הופעות חברי הפרלמנט ממפלגת השלטון לבין כמות הופעות של חברי הפרלמנט ממפלגות האופוזיציה. בעניין הזה אין שום כללים פורמליים. ההבדל המזדקר לעיניי הוא, שכאן עשויה וועדת החינוך והתרבות של הכנסת להיכנס לחקירה מקיפה על כלל פעולות רשות השידור והיא עושה אף כן, על סמך מקרה מסוים אחד שמלכתחילה אינו אלא משגה בודד בשידורי החדשות .לא אנהג דרך עזוּת חלילה ולא אבקר את מעשי הכנסת. אין ברצוני אלא להעלות רעיון שיש צורך בריסון עצמי מסוים בניצולן של זכויות חקירה כאלה. יש דוגמא מובהקת למדינה שרשות השידור נתונה בה כמעט בלי הרף לחקירות פרלמנטאריות, וזוהי קנדה. הדבר גרם לביטול זמן מופלג של פעולות הסגל הבכיר בטלוויזיה הקנדית (CBC) מידֵי שנה בשנה, ועל כל פנים לא צמחה מזה שום תועלת לרשות השידור הקנדית ולשירות שהיא נותנת לאוכלוסייה. מחמת ריבוי המפלגות בישראל, התפקיד העומד לפני רשות השידור כאן הרבה יותר קשה בנוגע ליחסים עם הכנסת לעומת ה- BBC באנגליה . אין משום הפתעה בכך שכל המפלגות, בין אם הן בממשלה ובין אלה באופוזיציה, אינן מרוצות. בסופו של דבר רק בדיקטטורה של מפלגה אחת, במקום שאין חופש שידור, הפוליטיקאים מרוצים מרשות השידור שלהם. בשעה זו אנשי הפוליטיקה בישראל ועִמם שאר אזרחי המדינה , אחוזים כנראה דיבוק של טלוויזיה. נראה שהדבר עתיד להשתנות .בבריטניה כיום , הראיונות החשובים ביותר הנמסרים למחרת בעיתונים, משודרים על פי רוב ברדיו. כתב עם רשם קוֹל (בדומה לפנקסו ולעפרונו של כתב בעיתון), יכול לסיים את מעשיו במשרדו של אדם עסוק בתוך עשר דקות. 

נראה לי שרדיו "קול ישראל" כאן ייטיב לעשות אם ייתן סקירה פרלמנטארית יומית ולא שבועית. ברדיו ה- BBC  משודרת התוכנית 'היום בפרלמנט' מידי ערב בזמן מושב הפרלמנט, ושבים וחוזרים עליה למחרת בבוקר, שאז מאזינים לה בדרך כלל רוב חברי הפרלמנט. בהבדל אחד. שם התוכנית החוזרת בבוקר נקרא "אתמול בפרלמנט". לעתים רחוקות מאוד מותחים על התוכנית הזאת ביקורת על שאינה הוגנת. בקרב חברי הפרלמנט יש לה שם טוב, טוב יותר מרוב דיווחי בעיתונים באותו עניין. זה טוב לפרלמנט, טוב ל- BBC, וטוב לקהל המאזינים . ועוד הערה . מפני שלרדיו 'קול ישראל' יש מיקרופונים בכנסת ול- BBC  אין בפרלמנט הבריטי, דיווח הרדיו הישראלי יכול להיות מעניין יותר אצלכם . לסיכום אצטט אולי משפטים אחדים מדבריו של כריסטופר צ'אטאוויי שנאמרו בחודש יוני 1971, בשעה שכיהן כשר הדואר בממשלת בריטניה : 'עצמאות ה- BBC  ו- ITV  נעוצה בהתאפקות שהתאפקו ממשלות בריטניה בזו אחר זו ואפשר שיימצא מישהו שיאשים אותן במורך רוח בשל כך. החירויות הללו תלויות אף הן ברגישותם של אנשי השידור לטעמו של הציבור ולרגשותיו , ובחוש האחריות שלהם . במהלך השנים הכירו אנשי השידור בכך, שזכותם לחלוש על צינור תקשורת נדיר ואדיר , מטיל עליהם חובות ומגבלות , שאינן חלות דווקא על עיתונאים ועל מו"לים, הפועלים בתוך מציאות של שוּק חופשי . תמיד קיים פיתוי לממשלות להגביל את עצמאות השידור, ויש פיתוי לאנשי השידור להשתמש בכוחם לרעה. לעולם אסור לנו להניח את קיומם כדבר מובן מאליו.

ו. הופעת מועמדים על מסך הטלוויזיה בבריטניה בתקופה של ערב בחירות

בבריטניה יש רק חוק אחד הנוגע להשתתפות מועמדים לפרלמנט בשידורים והוא , "חוק ייצוג העם מ- 1969". לפי החוק הזה , מועמד עובר על החוק בעונת הבחירות אם הוא משתתף בשידור הנוגע לאזור הבחירה שלוֹ, "לצורךקידום בחירתו או הבטחת בחירתו", מבלי שכל מועמד מתחרה זכה להשתתף באותו משדר , או שהסכים להפקתו מבלי השתתפותו .מכן נראה שאין לדברים תוקף לגבי ישראל שכולה למעשה אזור בחירה אחד. לאזורי הבחירות בבריטניה אין אלא שלושה מועמדים ולעתים מספרם שניים. אפילו בשעה שכמה מועמדים בלתי תלויים נכנסים לזירה, אין המספר עולה על חמישה או שישה. לפי כך אין קושי גדול לשתף את כל המועמדים במשדר העוסק באזור בחירה מסוים. מעבר לכך יש ל- BBC  כללים משלו למען ההגינות , ואלה החשובים שבהם :

1. עונת הבחירה מתחילה בשעה שהמלכה מכריזה על כוונתה לפזר את הפרלמנט, או באין הודעה כזו ביום פיזור הפרלמנט, העונה מסתיימת עם סגירת הקלפיות.

2. מותר לדווח על נאומי מועמדים ועל חדשות בדבר מועמדים (עד לחצות הלילה שבערב יום הבחירות) במשדרי החדשות, אם יש לדברים "ערך חדשותי" אמיתי.

3. מותר למועמדים להשתתף בדיונים מענייני היום בנוגע לנושאים הנתונים למלחמת בחירות , ובלבד שאינם מדברים על ענייני אזור הבחירה שלהם ואף אין מזהים אותם לפי איזור הבחירה . מקפידים מאוד על איזון בין המפלגות, אם בתוך המשדר עצמו ואם במערכת במשדרים שמודיעים עליה בשעה שמשדרים את החלק הראשון בסדרה הזאת.

4. אין מביאים מועמדים לשידור בעונת בחירות בעניינים שאינם פוליטיים. הדבר איננו חַל על שחקנים, נגנים ו/או זמרים, ובלבד שנקבעה התוכנית קודם שהחלה עונת הבחירות.

5. מחצות הלילה שבערב יום הבחירות, אין יותר דיונים בנושאים שעומדים בסדר היום של מלחמת הבירות ואין מדווחים במהדורות החדשות , אלא על מהלך ההצבעה בלבד .

כדאי להזכיר עוד את ההסדרים שבין ה- BBC למפלגות לגבי משדרי התעמולה שלהן לפני בחירות 1970 . בטלוויזיה היו למפלגת העבודה ולמפלגת השמרנים חמש תוכניות בנות עשר דקות כל אחת. הן שודרו בשעה 22.00 (עשר בערב) בשני ערוצי ה- BBC ו- ITV  למפלגה הליברלית היו שלושה משדרים שכאלו  מפלגת מיעוט אחת, המפלגה הקומוניסטית , העלתה יותר מ- 50 מועמדים , ולפי כך הייתה זכאית למשדר אחד בן חמש דקות (על פי כלל ישן שהוסכם בין ה- BBC  לבין שלוש המפלגות העיקריות) . המפלגה הלאומית הסקוטית והמפלגה הלאומית הוולשית קיבלו גם הן חמש דקות כל אחת מהן, בתחום האזור שלהן (בסקוטלנד ובווילס) בערוץ טלוויזיה אחד בלבד  ברשת ד' ברדיו היו למפלגות העבודה והשמרנים ארבעה משדרים בני עשר דקות לכל אחת  למפלגה הליברלית היו שני משדרים. ברשתות א'  ו- ב' היו למפלגות העבודה והשמרנים שלושה משדרים של חמש דקות (סימולטנית בשתי הרשתות) ולליברליים שניים . למפלגה הקומוניסטית היה משדר אחד ברשת ד'. למפלגות הלאומיות של סקוטלנד ו- ווילס היה משד.

ז. סיכום והמלצות

א. יש צורך בתוכנית הדרכה ארוכת טווח לאנשי סגל התוכניות וההנדסה של רשות השידור , לרבות ביקורים בחו"ל .

ב. על הממשלה להתחייב כבר בעתיד הקרוב על הקמתו של ערוץ טלוויזיה נוסף .

ג. יש להתיר לרשות השידור להנהיג פרסומת בטלוויזיה .

ד. יש לשפר את סיקרי הצפייה וההאזנה ברשות השידור .

ה. על רשות השידור לתת דעת על הקמת כתב עת משלה לתוכניות השידורים בטלוויזיה וברדיו .

ו. הוועד המנהל של רשות השידור צריך להתרכז יותר בבעיות העקרוניות של מדיניות הרשות ופחות בפרטי המישדרים השוטפים .

ז. יש להכיר במנכ"ל רשות השידור כדובר יחד של סגל הרשות כלפי הוועד המנהל .

ח. הוועד המנהל צריך להכיר בהנהלת רשות השידור כגוף המבצע העליון של רשות השידור .

ט. יש לפשט את המבנה המנהלי של רשות השידור כדי לסייע לקבלת החלטות , והוועד המנהל צריך לתת את דעתו על הזמנת מומחי ייצור שיש להם ניסיון בינלאומי כדי שיוכלו לייעץ בעניין הזה .

י. את הסמכות התקציבית והמנהלית יש לבזר מן המרכז לעבר מנהלי הטלוויזיה והרדיו. הוא הדין לגבי שירותי ההנדסה המבצעיים.

יא. מכאן נובע ביזור תקציבי למפיקים ואנשי הסגל הכפופים להם . בשלב מאוחר יותר יש להעביר את השליטה על המַשְדֵרִים מידי משרד התקשורת לידי רשות השידור .

יב.  ראשי החדשות וענייני היום יהיו כפופים מבחינת העריכה למנכ"ל רשות השידור , ואילו מבחינה מנהלית יהיו יחידות החדשות חלק מן הטלוויזיה והרדיו .

יג.  מנכ"ל רשות השידור ימנה לפי הצורך עוזר מיוחד בעל כישורים ראויים, כדי לסייע לו באחריות זו בתחום החדשות וענייני היום.

יד.  אם יתוקן חוק רשות השידור, אז יש לבטל את סעיף 24, המשווה את עובדי רשות השידור עם עובדי המדינה

טו.  על רשות השידור לתת את דעתה על אפשרות להקים איגוד מקצועי על פי העיקרון "בתעשייתי" , איגוד שייצג את כל סגל העובדים בצירוף עם איגודים מבחוץ , שיוכרו כארגונים יציגים על בסיס של פעולה משותפת עם האיגוד "התעשייתי" .

טז. יש לשפר את התקשורת בתוך רשות השידור ולהנהיג הדרכה בקורסים לניהול . על כנסת ישראל לנהוג בריסון בטיפולה בענייני רשות השידור ולא להעמיס עליה חקירות ץ

יז. הרדיו צריך לתת את דעתו על סיקור פרלמנטרי יומי ולא שבועי .

לבסוף אני רוצה להביע הערכה לגילוי הלב ולידידות שנהגו בי כל המשוחחים איתי , בתוך רשות השידור ומחוצה לה . בלי גילוי הלב והידידות שהזכרתי לא הייתי יכול לכתוב את הדו"ח הזה . האחריות לתוכן שהובע בדו"ח הזה היא כולה שלי . אם אוכל להוסיף ולעזור בתוספת מידע בכל דרך אחרת , אין לך אלא להודיעני על כך . זכות גדולה הייתה לרעייתי ולי , שהיינו אורחיך ואורחי רשות השידור בשלושת השבועות הללו בישראל .

                                                                                                                                                                        שלך בנאמנות ,

                                                                                                                                                                         היו  גרין

סֵיר הְיוּ גְרִין ואשתו התקבלו בכבוד מלכים בישראל. יגאל אלון שר החינוך והתרבות הזמין אותם אישית לבוא ארצה וביקש את חברו הטוב נתן שחם לארח את מנכ"ל ה- BBC לשעבר ואת רעייתו בקיבוץ בית אלפא, (ביתו של נתן שחם) ולספר להם על חיי הקיבוץ ומורשתו ותרומתה של התנועה הקיבוצית לבניין מדינת ישראל. לאחר שהְיוּ גְרִין השקיע מאמץ גדול בחקירת ובדיקת מצבה של רשות השידור והטלוויזיה, כתב אותו בדייקנות לפרטי פרטים , ומסר את הדו"ח החשוב לשר החינוך והתרבות אֵירַע דבר מדהים.

יגאל אלון גנז את הדו"ח המאלֵף. הדו"ח החשוב הזה לא נפתח, אף פעם לא נקרא, ומעולם לא אוּמַץ . ארבעה חודשים לאחר הגשתו פרצה מלחמת יום הכיפורים . ממשלת ישראל ניצבה לפתע בפני בעיות חריפות הרבה יותר מאשר רשות השידור הציבורית. ב- 11 באפריל 1974 הודיעה ראש הממשלה גולדה מאיר על התפטרותה בעקבות דו"ח הביניים שהגישה וועדת אגרנט שחקרה את אירועי מלחמת יום הכיפורים ב- 1973. (וועדת אגרנט נקראה על שמו של ד"ר שמעון אגרנט נשיא בית המשפט העליון). פחות מחודשיים אח"כ ב- 3 ביוני 1974, נבחר יצחק רבין בן ה- 52 לראש ממשלת ישראל במקומה של גולדה מאיר. יצחק רבין מינה את יגאל אלון לשר החוץ ודו"ח סֵיר הְיוּ גְרִין נשכח. הדו"ח החשוב הזה שנכתב בקיץ 1973 ע"י היוּ גְרִין אחד מאנשי השידור החשובים ביותר באנגליה ובתבל ובעל מוניטין עצום בתחום השידור הציבורי, ועל פי הזמנתו המפורשת של יגאל אלון אז שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל, והמצביע על התיקונים שיש לערוך ברשות השידור נגנז ולא יוּשַם מעולם. ב- 6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים והמסמך הגנוז של היוּ גְרִין נשכח אי שם בגִנְזַך המדינה.

יגאל אלון בן מסחה וחבר קיבוץ גִינוסר מבניה הדגולים של מדינת ישראל ייזכר כמצביא צבאי דגול מפקד הפלמ"ח הנערץ במלחמת העצמאות ב- 1948, ואח"כ כמדינאי שנשא בתפקידים בכירים בממשלת ישראל כשר החוץ, שר החינוך והתרבות, ושר העבודה. אך הוא ייזכר גם כשר הממונה על רשות השידור והאיש הראשון שגנז דו"ח בדיקה כל כך חשוב של אישיות מרתקת ויוצאת דופן כ- היוּ גְרִין, דו"ח שנעשה על פי הזמנתו האישית ונועד לתקן ולשפֵּר את מצבן של רשות השידור והטלוויזיה הממלכתית. במשך השנים הארוכות נגנזו דו"חות נוספים שדנו במצבה של רשות השידור, אלוּ של יצחק לבני, של ארנון צוקרמן, ושל תת אלוף (מיל.) רְפָאֵל וָרְדִי. ארבעת הדו"חות האלו שקראו לשינויים דרמטיים בתּפקודה של רשות השידור, שוכבים מצהיבים ומעלי אבק בארכיון רשות השידור ובארכיון הממשלה.

ביום שני – 23 ביולי 1984 כשלושה חודשים לאחר מינויו של אורי פורת למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר נערכו בחירות בישראל. תקוות מפלגת המערך בראשותו של שמעון פרס לניצחון סוחף על מפלגת הליכוד בראשותו של יִצְחָק שָמִיר בבחירות לכנסת ה- 11 לאחר פרישתו של מנחם בגין – התבדו. המערך ירד מ- 47 מנדטים ל- 44. הליכוד, למרות האינפלציה הנוראית המתמשכת בתקופתו, אינפלציה שהגיעה ל- % 400, ולמרות ההסתבכות במלחמת לבנון צבר בכל זאת 41 מנדטים לעומת 48 שהיו לו בכנסת ה- 10. לדאבוני לא השתתפתי בהצבעה בבחירות האלה משום שהייתי טרוד כבר בלוס אנג'לס בהפקת השידורים האולימפיים. נשיא המדינה חיים הרצוג הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שִמְעוֹן פֶּרֶס בהיותו ראש הסיעה הגדולה ביותר , אך שמעון פרס לא הצליח להקים ממשלה בראשותו . לאחר סיבוב השיחות עם כל המפלגות החליט הנשיא להטיל את כל כובד משקלו בעד ממשלת אחדות לאומית. שמעון פרס הציג את ממשלת האחדות בראשותו. בממשלת האחדות כיהנו 25 שרים והיא כללה את מפלגות המערך, ליכוד, מפד"ל, יחד (בראשותו של עזר ווייצמן), ש"ס ו- "שינוי" (שלפני עידן יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד), שייצגו 97 חברי כנסת. הנקודה החשובה ביותר בקואליציה המורחבת הזאת הייתה הסכם הרוטציה בין שמעון פרס ליִצְחָק שָמִיר, שקבע, כי שמעון פרס יכהן שנתיים ראשונות כראש ממשלה ויִצְחָק שָמִיר כשר חוץ , ואח"כ יצחק שמיר יחליף אותו בראשות הממשלה ושמעון פרס יהפוך לשַר החוץ. לשניהם היו פרטנזיות מובהקות ועניין רב בקביעת מנהל הטלוויזיה הבא בתום עידן טוּבְיָה סָעַר.

לפני ממשלת האחדות ניצבו שתי משימות לאומיות עיקריות . הוצאת צה"ל מלבנון ויצירת תוכנית כלכלית חדשה שתבלום את האינפלציה הדוהרת . ניצבה בפניה עוד בעיה . תמיכה בחיים יבין המועמד המועדף של מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקומו של טוּבְיָה סָעַר. ראש הממשלה שִמְעוֹן פֶּרֶס התנגד למינויו של חַיִים יָבִין לתפקיד החשוב מפני שהאשים אותו בפגיעה בתדמיתו בעת שהפיק בראשית שנות ה- 80 את הסדרה הדוקומנטארית "הנבחרים" בעריכת יאיר אחי אילן. שַר החוץ יצחק שמיר התנגד למינויו של מועמד אחר לניהול הטלוויזיה דן שילון, מפני שהיה האיש שניהל את סרטי התעמולה של מפלגת המערך בבחירות ב- 1984. בבכורת ניהול הטלוויזיה זכה לפי שעה יָאִיר אַלוֹנִי נאמנו של אורי פורת. אך הוא נבחר לנהל כממלא מקום ולא במכרז. במשך השנים דבק בו התואר מ"מ נצחי. במאי 2000 מונה שוב למ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של יאיר שטרן (פרש מתפקידו ב- 30 באפריל 2000) ואחר כך אותו יאיר אלוני נבחר למ"מ מנכ"ל רשות השידור. אבל זהו כבר סיפור אחר בסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים אודות הטלוויזיה בעולם ובארץ, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

סוף פוסט מס' 359. הועלה לאוויר בשעות הלילה של יום חמישי – 27 בפברואר 2014. כל הזכויות שמורות.