הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי.

1. ערוץ 10 והטלוויזיה הישראלית הציבורית קושרים את גורלן עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ב- 2014 וב- 1970. פוסט מס' 442. כל הזכויות שמורות.

2. עולם הפוך בערוץ 1. רייטינג כושל ומדרוג אפסי מול חומרי שידור תיעודיים בעלי ערך רב. פוסט מס' 442. כל הזכויות שמורות.

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –   

פוסט חדש מס' 442 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 באוקטובר 2014.

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –    

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל כבר בראשית הדרך. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : ערוץ 10 ומכבי ת"א בשנת 2014 + הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומכבי ת"א בשנת 1970.

ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) נשאר נאמן לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א אלופת ה- Euroleague בעונת 2014 – 2013. כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בשעתו ב- 1970. מדהים שדמותו של החוט המקשר בין מכבי ת"א עכשיו לבין ערוץ 10 בשנים האחרונות וגם כעת ב- 2014 הוא אותו האיש שניצב גם אז לפני 44 שנים ב- 1970 בראש מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ומי שחיבר אותה בשל הישגיה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – זהו עו"ד ויו"ר המועדון חתן פרס ישראל מר שמעון מזרחי. שמעון מזרחי נבחר בספטמבר 1969 ע"י חוג האוהדים של מכבי ת"א לשמש יו"ר מועדון הכדורסל.

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר שחקרתי וכתבתי בשנים 2014 – 1998 בן כרבבת עמודים וקרוי "הקשר הסימביוטי". הספר דן ועוסק בקשר ארוך טווח במשך 37 שנים 2007 / 2006 – 1970 / 1969 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי. החלטתי להציב במרכז השער הקדמי של כריכת הספר עב הכרס תמונה שצולמה ע"י לע"מ ב- 23 בפברואר 1977 בעת קבלת פנים ממלכתית שערך ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בלשכתו בקרייה בתל אביב לכבוד קבוצת מכבי ת"א שישה ימים לאחר ניצחונה בעיירה ווירטון ב- בלגיה על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 91 : 79. בתמונה הזאת שצולמה כאמור ב- 23.2.1977 נראה היו"ר שמעון מזרחי מעניק את דגל המועדון לראש הממשלה יצחק רבין (מימין נראים טל ברודי מוחא כף ויועץ ראש הממשלה לתקשורת דן פתיר. הטקסט שחיברתי לצורך הבהרת "רוח" התמונה היה בתומו, כלהלן : "הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר שחקרתי וכתבתי בשנים 2014 – 1998 בן כרבבת עמודים וקרוי "הקשר הסימביוטי". הספר דן ועוסק בקשר ארוך טווח (במידה רבה קשר טלוויזיוני חסר תקדים בשל אורכו בין רשת שידור כלשהי לבין קבוצת ספורט כלשהי – בארץ וגם בעולם) בשנים 2007 – 1969 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי. הטקסט בתחתית התמונות מעניק לקורא את האינפורמציה הנוגעת למקום והזמן של תיעוד התמונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ערוץ 10 שידר ישיר ביום חמישי – 16 באוקטובר החל מ- 20.45 מהיכל הספורט ביד אליהו את משחקה הראשון בעונת 2015 – 2014 של מכבי ת"א בליגת ה- Euroleague נגד לימוז' הצרפתית. מכבי ת"א ניצחה בתוצאה 92 : 76. במכבי ת"א משחקים בעונה של 2015 – 2014 שחקנים חדשים : ג'רמי פארגו , מרקיז היינס, בראיין רנדל, אלכס מאריץ', ו- נייט לינהארט. מתברר כי למרות רכש חדש והחלפת זהות חלקית גם בגין מינוי מאמן ועוזר מאמן חצי חדשים (גיא גודס ופיני גרשון), לא רק ערוץ 10 שומר לה אמונים אלא גם קהל האוהדים שלה ביציעים נותר תומך מסיבי ונאמן. אוהדי מכבי ת"א ממלאים את שורות המושבים בהיכל יד אליהו עד גדותיהם. גם ציבור צופי הטלוויזיה בארץ נדבק למסך ערוץ 10 בין 20.45 ל- 23.45 ורואה את השידור הישיר מכבי ת"א – לימוז' 92 : 76, ומעניק לערוץ 10 רייטינג נחמד של % 10.00. מדובר בתופעה ספורטיבית – טלוויזיונית ארוכת שנים וחסרת תקדים. כשבימאי השידור הישיר של ערוץ 10 ראובן "רוביק" פודגור חושף ביום חמישי – 16 באוקטובר 2014 במצלמה האלכסונית של ניידת השידור של אולפני הרצליה את היכל הספורט ביד אליהו (נוקיה") מלא מפה לפה, הוא בעצם מודיע לצופי הטלוויזיה שלו כי מכבי ת"א היא שוב ו- עדיין סחורת שידור טלוויזיונית בעלת עניין. טוב עשה מנכ"ל ערוץ 10 הנמרץ והאִיכפתי יוסי וורשבסקי משהוא שומר ומאמץ את סחורת השידור הזאת קרוב ללבו. זהו אותו יוסי וורשבסקי ההוא שחבר שוב לערוץ 10, סילק את יורם ארבל מעמדת שידור הכדורסל של ערוץ 10, והושיב שם מחדש את ניב רסקין ולמרבית ההפתעה גם את גור שלף שמכהן עכשיו פרשן כדורסל במקביל בשלושה ערוצים ארציים : ערוץ 10, ערוץ 1, וערוץ 5 בכבלים. למרות שערוץ 1 בנה את גור שלף והעניק לו את ההזדמנות הראשונה אתה לא מוצא כאן אפילו שאריות של בידול, אותנטיות, נאמנות מקצועית, ומוסר טלוויזיוני. אדון בכך בהמשך הפוסט.

זה מדהים. מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל מעורר עניין ציבורי – ספורטיבי בינלאומי רצוף מאז 24 בנובמבר 1970. בתאריך ההוא לפני 44 שנים חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והדרדקית בראשות דן שילון ואלכס גלעדי העבירה בשידור ישיר מהיכל הספורט בנעמן ליד קיבוצי עין המפרץ וכפר מסריק (היכל הספורט ביד אליהו היה סגור בשל הרחבה ושיפוצי בנייה) את המשחק ההוא בגביע אירופה לקבוצות אלופת מכבי ת"א – סטנרד ליאז' 74 : 62. זה היה מזמן אבל זיכרוני נותר טרי. אביו של הבימאי ראובן "רוביק" פודגור, הצלם הוותיק חיים פודגור , נמנה על צוות צלמי ה- Video של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידרה ישיר את אירועי הספורט הבכירים בימים ההם. זה היה לפני שנים רבות. זה מדהים כיצד הנוף האנושי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית השתנה מאז 1969 לבלי הכר אולם הפרטנר הספורטיבי שלה מר שמעון מזרחי עדיין ניצב כצוק איתן במרכז התמונה. מנכ"ל רשות השידור בנובמבר 1970 היה שמואל אלמוג ז"ל. בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בנובמבר 1970 כיהן נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל. מנהל חטיבת החדשות בתקופה ההיא היה יורם רונן ז"ל. מוטי קירשנבאום היה כתב ועורך של "מבט" ב- 1970. דן שילון ואלכס גלעדי הובילו את מחלקת הספורט בחודש נובמבר ההוא של 1970. וַורְדִינָה אֶרֶז ז"ל הייתה בימאית הספורט הראשית שלהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוֹאָב פָּלֶג שימש עוזר הפקה של דן שילון ואלכס גלעדי בשנים 1974 – 1968. אח"כ הפך לבימאי ספורט וחדשות מְעוּלֶה בזכות עצמו. יצחק "צחי" שמעוני ז"ל היה מנהל חטיבת התוכניות בשנים 1976 – 1968 (מוטי קירשנבאום החליף אותו ב- 1976 והיה פרי מינויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא מר ארנון צוקרמן). שלמה גַל היה המהנדס הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1976 – 1969.

רוּבִיק פּוֹדְגוֹר הצטרף למסעות הצילום של אביו באִצטדיוני הספורט במדינה עוד כשהיה בן עֶשֶר. כעבור עשרים שנה ו/או שמא אומר ברבות השנים הפך להיות צלם ספורט בעצמו ואח"כ בימאי ספורט וחדשות מצטיין בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ונכנס בקלות לנעליו הגדולות של יוֹאָב פֶּלג. בסופו של דבר נחטף ע"י מיילן טנזר לערוץ הספורט בכבלים ומשם עבר לביים גם תוכניות הֶחדשות והספורט בערוץ 10. איש מקצוע מהשורה הראשונה.

טקסט תמונה : שנות ה- 90 של המאה הקודמת. חיים פודגור האב (מימין) ורוּבִיק פודגור הבֵּן מצלמים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את אחד מ- משחקיה של  מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו. רשות השידור חבה לשניהם חוֹב עולם. (התמונה באדיבות חיים פודגור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לרוּבִיק פּוֹדְגוֹר ואַמְנוֹן אוֹסְמַן היה מורה טוב בדמותו של יואב פלג. אך גם ליוֹאָב פֶּלֶג היה ממי ללמוד . מורתו בסוף שנות ה- 60 ובראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת הייתה הבימאית הוותיקה וַורְדִינָה אֶרֶז ז"ל. יואב פלג החל את הקריירה המצוינת שלו במחלקת הספורט של טלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968. בתחילה היה צלם אולפן ואח"כ במשך חמש שנים שימש שָם עוזר הפקה ובימוי ובין היתר ישב מאות פעמים באולפן הספורט לידה של הבימאית וַורְדִינָה אֶרֶז ז"ל. וַורְדִינָה אֶרֶז הייתה אישה מופלאה. בעלת ידע רב בבימוי טלוויזיה, אישיות קורנת, וגם ענווה וצנועה, ושקטה מאוד. הכרתי אותה מקרוב. אישיות מיוחדת במינה. אני יודע שגם דן שילון ואלכס גלעדי רחשו לה הערכה רבה. כבימאית ספורט (האישה היחידה בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה ירושלים שהייתה בימאית ספורט) הובילה בהצלחה גדולה אין סוף שידורים ישירים מאִצטדיוני הכדורגל ומגרשי הכדורסל. היא הייתה במשך שמונה שנים הבימאית הראשית של התוכנית "מבט ספורט". אישיות טלוויזיונית נדירה.

טקסט תמונה : חורף 1968. הימים ההם – הזמן ההוא. ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה. זוג בימאי הטלוויזיה הצעירים וורדינה ארז ז"ל (מימין) וחגי מאוטנר ייבדל לחיים ארוכים בתחילת ימי ההקמה. שניהם למדו את תורת בימוי הטלוויזיה במשך שש שנים באוניברסיטאות בארה"ב. (באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

וַורְדִינָה אֶרֶז ז"ל הניחה ב- 1970 את יסודות הבימוי והצילום האלקטרוני בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. דן שילון סמך עליה וכיבד אותה. יואב פלג בימאי הספורט המצטיין היה שנים רבות עוזר ההפקה והבימוי שלה. היא הייתה אישה רצינית, ענווה וצנועה, ומִקצועית מאוד. וַורְדִינָה אֶרֶז ז"ל הייתה אחותה של אוֹפִירָה אֶרֶז – נָבוֹן ז"ל רעייתו המנוחה של הנשיא החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון. (שתי האחיות הנהדרות הללו מתו ממחלת הסרטן). וַורְדִינָה אֶרֶז למדה שמונה שנים טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת ניו יורק בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. היא הייתה נשואה אז לזָמָר בעל הקוֹל הנפלא והייחודי אִיתָּמָר כּהֵן , אחיהם של הזמרים יִזְהָר כּהֵן וחוֹפְנִי כּהֵן לבית משפחת סולימאן הגדול. רבים נטו להתבלבל בין קולו המיוחד של איתמר כהן לזה של הזמרת הלאומית שושנה דאמארי ז"ל. כשחזרה לישראל ב- 1968 הצטרפה מייד לצוות ההקמה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד, והתמנתה להיות בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה הישראלית הציבורית שכאמור זה עתה נוסדה וכבר החלה לשדר. היא הופקדה על שידור הספורט הישיר הראשון שנערך אי פעם  בתולדות הטלוויזיה הישראלית. זה היה ביום שלישי – 24  בנובמבר 1970. מכבי ת"א אירחה בהיכל הספורט "נעמן" במפרץ עכו , ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ, את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז' למִפגַש הגומלין בגביע אירופה. אִצטדיון הכדורסל ביד אליהו טרם היה מקורה בימים ההם ובלית ברירה הרחיקה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נדוד והפכה את היכל הכדורסל ב- "נעמן" למגרשה הביתי הזמני שלה. לא להאמין אבל ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית התמקמה בהיכל "נעמן" כעשרה ימים לפני המשחק כדי להתכונן לשידור הישיר ההיסטורי הראשון שלה. ל- 70 (שבעים) עובדיה לא היה שֶמֶץ של מושג וכמעט אפס ניסיון בתחום השידורים הישירים. עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית התגוררו במלון בחיפה והשכימו מידי בוקר המשך 10 (עשרה) ימים לעבודת הקודש הטלוויזיונית, כלומר בהתקנות ובדיקות של ניידת השידור שלהם לקראת השידור הישיר הראשון בהיסטוריה של משחק כדורסל . דָן שִילוֹן מנהל מחלקת הספורט ושַדָּר המשחק כל כך דאג וחשש מכישלון במבצע השידור הישיר הראשון והיוקרתי בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומחלקת הספורט שלה , עד ששלח את צוות הניידת בראשות המפיק הראשי שלוֹ אָלֶכְּס גִלְעָדִי להיכל "נעמן", כדי להתאמן ולהתכונן מבחינה טכנולוגית לקראת המשימה זמן רב לפני ביצועה. כך עבדו בימים ההם. יוקרת ביטחון השידור הישיר הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעסק בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א היה שווה ממון. אולם צריך לציין כי רשות השידור טרם שילמה אז למועדון המשגשג זכויות שידורים.

וַורְדִינָה אֶרֶז ז"ל הייתה בימים ההם בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה. מספר אחת. במשך שמונה שנים למדה טלוויזיה בניו יורק ועכשיו בחרה את מיקום המצלמות וזוויות הצילום שלהן. היא הייתה זאת שהעניקה לכל מצלמה ומצלמה את משימתה הייחודית במערך הכולל של הכיסוי והצילום. היא הייתה הבימאית הראשונה שפקדה על חיתוך הגיוני וניתוב עבודת המצלמות "באוויר" בניידת השידור בעת שידור ישיר של משחק כדורסל. וַורְדִינָה אֶרֶז הייתה חלוצת הבימאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמימשה את מֶסֶר הבימוי הטלוויזיוני החבוי בתפעול מצלמות רבות בשידור ישיר של אירוע ספורט. הבשורה הזאת קובעת באופן נחרץ "לא משנה איזה מצלמה מנותבת ל- "אוויר" והיכן היא ממוקמת – החשוב הוא שלכל מצלמה הנמצאת באותו הרגע ב- "אוויר" בעת השידור הישיר יש את האופציה ההגיונית להושיב את צופה הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע האִצטדיון". זהו בעצם על קצה המזלג כל התורה של פילוסופיית הצילום והבימוי בטלוויזיה והכלל הראשון המעצב את היחסים בין המִרְקָע לבין הצופה בו. "הושבת כל אחד מצופי הטלוויזיה בסלון ביתו במקום הטוב ביותר ביציע באצטדיון", הוא חוֹק ברזל בתקשורת המונים ובבימוי ושידור ישיר של תחרויות ספורט בטלוויזיה.

טקסט תמונה : יום שלישי –  24 בנובמבר 1970. הימים ההם – הזמן ההוא. היכל הספורט ב- "נעמן" ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ. מכבי ת"א מארחת הרחק מביתה את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז' בגביע אירופה בכדורסל ומ צחת אותה 74 : 62 . בימאית שידורי הספורט וורדינה ארז ז"ל (בחולצה לבנה) בודקת עם הצלם הוותיק קרלוס פופ את ה- Frame  של אחת המצלמות האלקטרונית המופקדות על כיסוי המשחק ובטרם השידור הישיר אותו הוביל שדר הספורט דאז דן שילון. אלכס גלעדי היה המפיק של השידור הישיר ההוא . וורדינה ארז ז"ל (אחותה של אופירה ארז – נבון ז"ל רעייתו של נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון) הניחה את יסודות הבימוי בשידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה . היא למדה שש שנים קולנוע וטלוויזיה בארה"ב. תרומתה כבימאית לשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה משמעותית וחשובה מאין כמותה. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התמונה האלקטרונית שהפיקה נידת השידור בהיכל הספורט ב- "נעמן" ב- 24 בנובמבר 1970 הייתה אומנם בשָחוֹר / לָבָן, אך בלטה באיכותה לעומת תמונות הפילם הישנות והבלתי חדות ששודרו גם הן בשחור / לבן בתוכניות הספורט אז. הבדל האיכות התהומי בין תוצרת המצלמות האלקטרוניות העדיפות על מצלמות הפילם נבע ממגבלה טכנית של שידור פילם בטלוויזיה. בעת שידור פילם מפרוז'קטור הטלסיני (Telecine) בימים ההם היה צורך טכנולוגי "לתרגם" או "להעביר" אותו באמצעות הווידיקון (Vidikon) של התמונה לאינפורמציה אלקטרונית בשעה ששידרו אותו "לאוויר". הדבר הביא מייד להפחתה באיכות התמונה בשיעור רב של כ- % 25 .  צופים רבים תמהו אז מדוע תמונת הפילם בסרטי הקולנוע המוקרנים בבתי הקולנוע עולה לאין ערוך באיכותה על תמונת הפילם של אותם סרטי קולנוע הבוקעים ממרקע הטלוויזיה בסלון ביתם. זוהי אם כן התשובה. מכונת ההקרנה הגדולה בבתי הקולנוע משדרת את תמונת הפילם בן 35 מ"מ כמו שהוא (As is ) על מסך לבן גדול, בעוד מכונת ההקרנה הטלוויזיונית "מתערבת" באיכות הפילם בן 16 מ"מ , בשעה שהיא הופכת אותו באמצעות שפופרת הווידיקון מסרט פילם רגיל לאינפורמציית שידור אלקטרונית . פעולת ההמרה הטלוויזיונית הזאת מפחיתה ופוגעת באיכות התמונה שהטלוויזיה עצמה מקרינה לצופים שלה בסלון בתיהם.

טקסט תמונה : שנת 1970. הימים ההם – הזמן ההוא. חדר מקרנות הטלסיני (Telecine) במאסטר קונטרול. תפקידן היה להקרין סרטי פילם ברוחב של 16 מ"מ. ברקע מצד שמאל נראית מכונת VTR (Video Tape Recording). בקדמת התמונה נראה תוף השקופיות עליו מודבק סטיקר : "אין להשעין – מכשיר עדין". ליד הדלת מונחים טייפים VTR מסוג AMPEX רשרוחב הסרט המגנטי שלהם הוא שני אינטשים. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  1970. הימים ההם – הזמן ההוא. מכונת VTR מסוג Ampex ממוקמת במאסטר קונטרול בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דָן שִילוֹן שִידֵר ישיר את המשחק שהפך ללהיט טלוויזיוני. כל המדינה צפתה בו. היכל הספורט בנעמן היה מלא מפֶּה לפֶה. משה דיין שר הביטחון שהיה ידיד קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כיבד את המשחק בנוכחותו. מכבי ת"א ניצחה את סטנדרד ליאז' 74 : 62, אך לא הצליחה למחוק פיגור בן 21 נקודות (הפסידה במשחק הראשון בבלגיה 107 : 86). הקבוצה נשרה באותה עונה מהמפעל האירופי. היה לדן שילון עוזר קרוב מהמעלה הראשונה. אלכס גלעדי. שניהם הפיקו שידור ישיר של משחק כדורסל שהיווה מהפכה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

מר דורון רוזנבלום אז עיתונאי ב- "דבר" הפליג בשבחים ב- 29 בנובמבר 1970 במדור ביקורת הטלוויזיה בעיתונו [1] . כך כתב : " רעיון מצוין – ביצוע מבריק. שידור תחרות הכדורסל בין מכבי ת"א לבין נבחרת סטנדרד- ליאז', היה מבצע מזהיר אשר הטלוויזיה יכולה בהחלט להתגאות בו לאורך זמן. הרעיון עצמו, שידור משחק חשוב בשידור ישיר, הוא טוב מאוד. הביצוע הטכני של העברת השידור ואון תיאורו היו מצוינים .שלא כבהעברת שידורי כדורגל, היו הצילומים "נקיים" מאוד. המצלמות היו ממוקמות בצורה נבונה וידעו להתעכב על האנשים הנכונים במקומות הנכונים . המבצע היפה והחלק הזה שהתנהל בשטף מרתק הדגיש לא רק את אווירת המתח שבהתמודדות, אלא גם את היופי , האלגנציה , והחֵן שבמשחק הכדורסל. "כל הכבוד" כפי שאומרים ".

[1]  ראה נספח : עיתון "דבר" מ-  29 בנובמבר 1971. (ארכיון עיתון "דבר" בבית אריאלה בתל אביב).

הערה 4 : גוּר שֶלֶף. 

גור שלף הוא איש טלוויזיה Roolie – טירון שכבר הפך את עצמו בסיוע שדרניו למוצג טריוויה ארכאי ומשעמם. הוא מעין מכבסת מילים שמייצרת כמות מֶלֶל עצומה בעת השידור הישיר מכבי ת"א – לימוז' 92 : 76, כאילו שהכמות היא מדד איכות, ולעולם איננו אומר משהו חשוב. אני תמה כיצד זה בתוך זמן קצר נעשה מָט. כהוי. עמום. צפוי. עוד לא נבראה אישיות טלוויזיונית שתיוותר מבריקה ונקייה מפגמים בתום מַפָּל טקסטים, אֶשֶד מילים. אין דבר כזה. שום פרשן טלוויזיה איננו יכול להתנסח ברהיטות וביעילות לאורך דרך כל כך ארוכה. מגיע שלב בו הוא מחטיא את המטרה, חוזר על עצמו, ובסופו של ערב מגשים את הסלוגן כי ככל שאתה מדבר יותר גם אחוז השטויות והטריוויה עולים. גור שלף איננו אדם פטפטן והוא גם לא טיפש אבל חונכיו בתעשיית הטלוויזיה אינם מגדירים לו נכון את ייעודו , ומרשים לו להיות גבבן מילים. טרחן . אולי מישהו מהעורכים והמפיקים שלו חושב שָם שזה יעבור לו לגור שלף מעצמו. אני בטוח שגור שלף מוצא חֵן לא רק בעיני חלק מקבוצת מזמיניו אלא גם בגלל חלק מ- מאזיניו. לי הוא מפריע. הוא איננו מפרשן לי אלא מפטפט לי פרשנות מסורבלת ומעמיס על קו השידור. תגידו לי אתם איזה תובנה אתם זוכרים מגור שלף הפרשן ? מה הוא מסביר לכם שלא הבנתם בעצמכם ? אלו פינות אפלות הוא האיר לכם בטקסטים שלו ? אינני מכיר את גור שלף אישית. הוא נראה (לי) חמוד, תמים, ונבון בטרם שריקת הפתיחה ולפני ביצוע המשימה ונודניק לאחריה.

הבה אפלוש לנתונים ולעובדות . השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – לימוז' 92 : 76 בערוץ 10 ביום חמישי – 16 באוקטובר 2014 התפרש על פני שעתיים ושמונה עשרה דקות (2:18). שלושים דקות (30) מהן ייוחדו לפרסומות מסחריות ושידורי Promo וקידום. כלומר השדר ניב רסקין והפרשן גור שלף היו On air (החזיקו את ה- "אוויר") במשך שעה וארבעים ושמונה דקות (1:48). הפרשן גור שלף מייצר בתקופת הזמן הנ"ל כמות מוערכת של כ- ארבע עד חמשת אלפים (4000 עד 5000) מילים. שלושים ושבע עד ארבעים ושש מילים (37 עד 46) בדקה אחת. אין לו סיכוי לצאת מזה בשלום. אין מצב ולא ייתכן כי על כל תיאור סיטואציית כדורסל לא מורכבת כזאת ו/או אחרת של ניב רסקין, הוא מגיב ויש לו ויהיה לו תמיד מה להגיד. רגע… ומה עם המאזינים והצופים שלו ? הוא איננו יכול לסיים את משימת הפרשנות עם כזאת כמות של מילים וגם להיוותר איש חָכָם. פרשן טלוויזיה נבון יודע להסביר מצבי כדורסל מורכבים באמצעות טקסטים קצרים ופשוטים. רוב הקונסטלציות והסטטוסים על הפרקט הם פשוטים וזורמים. לא צריך להסביר אותן. ניב רסקין מסתדר עמן לבד בכוחות עצמו.

אני פונה לתחילת השידור הישיר. 34 שניות לאחר תחילת המשחק מכבי ת"א – לימוז'. השעון מורה 9:26 דקות לסיום הרבע הראשון . הפרשן גור שלף הוגה את הטקסט כלהלן : "מפנים את הצבע ל- מאריץ'…ראינו את רנדל משחק בחוץ…ברור שאם היה שם קלעי כמו דיוויד בלו אז זה היה נגמר בשלשה…אבל זה מה שרנדל יודע לעשות…". אולם בום…הסיטואציה על הפרקט משתנה כהרף עין ובראיין רנדל מטביע וקולע סל לזכות מכבי ת"א. השדר ניב רסקין מהלל : "…הנה רנדל מקבל את זה ופותח נהדר…". 8:51 דקות לסיום הרבע הראשון אומר גור שלף : "אנחנו מקווים שמכבי ת"א תעבוד טוב מאוד בריבאונד הגנה…כי זה מחלה משנה שעברה…" (מה פתאום הוא נוקט בלשון רבים…? האם שכח שאיננו נמנה עוד על שורות מכבי ת"א ומכהן ברגע זה על תקן עיתונאי ושדרן טלוויזיה בערוץ 10) . 7:50 דקות לסיום הרבע הראשון לאחר סל של דווין סמית' טוען גור שלף : "יופי של התקפה…במכבי רוצים לרוץ…רוצים להשיג סלים קלים…יוגב אוחיון השאיר יוצא מן הכלל את הצבע והשאיר שם כדור נהדר לדווין סמית'…דיברנו הרבה מאוד על דווין סמית' אחד הברומטרים המאוד מאוד גדולים של מכבי ת"א…" . 6:10 דקות לסיום הרבע הראשון משדר ניב רסקין כלהלן : "…הנה האיש לזריקה טובה…והנה הנקודות לשלוש של דווין סמית'…דווין סמית' לוהט…". גור שלף מתעקש להביע את דעתו : "יופי של הנעת כדור של מכבי ת"א…לימוז' צריכה לדעת שאת דווין סמית' לא עוזבים ככה לשלשה…". וככה העסק הזה נמשך עד תום השידור הישיר. ניב רסקין אומר משפט וגור שלף שניים. ברור שאין מדובר כאן בפרשן אלא בשַדָּר שֵנִי . אם זה המצב וגור שלף הוא בעצם טייס מִשְנֶה אולם גם פרשן אפשר לשלוח את הטייס המוביל ניב רסקין ליציע. תפישת השידור של ערוץ 10 מוטעית. עדיין לא מאוחר להפוך את גור שלף לפרשן שמסביר את תורת המשחק בטקסט מינימלי ובעברית תקנית. עומס המֶלֶל על אוזנו של הצופה הוא עצום. ויש גם פגם בבימוי.

הבימאי הוותיק ראובן "רוביק" פודגור נופל במלכודת שטומן לו עוזר המאמן המוחצן והארטיסט של מכבי ת"א פיני גרשון. רוביק פודגור מראה שוב ושוב את שפת גופו של פיני גרשון על חשבון מנהיגותו המאופקת והרצינית של המאמן המוביל גיא גודס. פיני גרשון מודע היטב לכוחן של מצלמות הטלוויזיה וכמו בטקסי חיזור בסרטי הטבע של ה- BBC הוא "מתעמל" ברגליו ומנפנף בידיו על הקו, וגם מפשיל את שפתו התחתונה ולובש ארשת פנים של אדם חושב כמו הפסל של אוגוסטו רודן. רוביק פודגור לא רק שנופל בפח הוא גם נלכד. הוא משדר כמי ש- קפאו שֵד ב- Replay איטי עוד ועוד את תנועות הריטואל של עוזר המאמן . מיותר . ברור שעל ספסל מכבי ת"א מתנהלת תחרות סמויה בין פיני גרשון שמבקש למשוך תשומת לב טלוויזיונית כשחקן משנה לבין השחקן הראשי גיא גודס התמים שכלל לא מודע לתכסיסים של עוזרו נוכח המצלמות של רוביק פודגור. הצופה התמים עוד יכול לחשוב שפיני גרשון הוא המצביא והאיש המנווט. פיני גרשון הוא "חוצפן" טלוויזיוני שמודע מימים ימימה לכוחן של המצלמות וליעילות המיקרופון. במידה לא מועטה הוא גם Copywriter באופיו ושָלְפַן. פיני גרשון עשה כל מאמץ במשחק הנ"ל כדי שהציבור לא ישכח אותו בסיוע המצלמות של רוביק פודגור. בקטע הזה של אילוזיה ומציאות טלוויזיונית גיא גודס עדיין נאיבי. אינני רואה זאת מהרהורי לבי. המצלמות של רוביק פודגור סיפרו לי את הסיפור הזה.

חציית הגבולות של גור שלף מערוץ 1 לערוץ 10 מעמידה את יונה וויזנטל ואלי בבא באור מגוחך . שניהם מאבדים את הצביון שלהם אם בכלל נותר בשידור הציבורי משהו שמייחד ומְבַדֵל אותו מהשאר. אם הכל מתערבב וגור שלף הוא עכשיו גם פרשן של ערוץ 10 מדוע שיונה וויזנטל ואלי בבא לא ימנו את ניב רסקין לשדר המוביל של ערוץ 1 במקומו של אורי לוי . אין דבר כזה בעולם תעשיית הטלוויזיה בו שדר ו/או פרשן מכהנים בכפל תפקידים בשני ערוצי טלוויזיה מתחרים . יורם ארבל היה שדר מוביל בענפי הכדורגל והכדורסל בחטיבת הספורט תחת הניהול והניווט שלי בשנים שבין 1980 ל- 1990. לאחר שהחליט לתור אפיקים טלוויזיוניים חדשים עבורו ונטש אותי ואת צוותי גייסתי והבאתי את מאיר איינשטיין לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אתה מעמיד בחלון הראווה של הרשת רק את הפיגורות שלך. Only your own. מוטי קירשנבאום, ירון לונדון, רביב דרוקר, אלון בן דוד, תמר איש שלום, וטלי מורנו ואחרים נוספים מוצבים בגאווה בחלון הראווה של ערוץ 10. אין שום סיכוי שחברת החדשות של ערוץ 2 תקרא להם לדגל כל עוד והאישים הללו נחשבים לנכס שידור של ערוץ 10. גם אין סיכוי שערוץ 10 ירשה להם להתרוצץ בחלונות הראווה של מתחריהם. רק ערוץ 1 ורשות השידור נטולי כל כבוד מקצועי וחסרי כל זהות אפשרו ליורם ארבל לדלג כמו לוליין מערוץ 1 לערוץ 2, ומשם לערוץ 10, ואח"כ לקפוץ לביקור בערוץ 5 בכבלים, ושוב לחזור לכֵּס ערוץ 1 כאילו מדובר בקרקס. עכשיו אני רואה שגור שלף טלנט מוגבל, מנתר אף הוא מאולפן ערוץ 1, לאולפן ערוץ 10, ואח"כ מבקר בסטודיו של ערוץ 5 בכבלים . ערוץ 1 ורשות השידור מוכיחים גם בשעה זאת כשהם ניצבים מול עוֹל צַו פירוק וצווארם מונח תחת חוֹד המַאֲכֶלֶת, כי הם לא למדו את הלקח, ואין בהם גרם אחד של גאוות יחידה. עלוּבוֹנִים שכמותם. חנטרישים. מילא הרייטינג אולם מה עם הכבוד העצמי ? מה עם להסתכל במראה ?

מאיר איינשטיין העניק בעשור ה- 90 של המאה הקודמת את הצביון הטלוויזיוני המקצועי והאנושי שלו לשידור הציבורי  ולקודמו יורם ארבל לא היה עוד שום צֵל של סיכוי להתקרב למיקרופון הכדורגל והכדורסל שלי. הם היו שייכים בלעדית ובלבדית למאיר איינשטיין . הופעתו On Camera על מסך הטלוויזיה הציבורית וקולו On Microphone שנשמע מבעד למיקרופון הציבורי העניקו לנו את הבידול שלנו. מן ההיבט הטלוויזיוני הזה היה מאיר איינשטיין עבורי ועבור הרשת שלי נכס שידור כמו ש- קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) ו- דיוויד קולמאן (David Coleman) הדגולים היוו ו- בידלו בשעתו את ה- BBC מהמתחרה המסחרי שלו בבריטניה רשת ITV . ו/או כמו שדר הספורט הבלתי נשכח של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC האווארד קוסל (Howard Cosell) שייחד ובִידֵל אותה מ- NBC ו- CBS.

ב- 1998 הגיע מאיר איינשטיין לאחד משיאיו הטלוויזיוניים בערוץ 1. מיניתי אותו באופן טבעי וכדבר מובן מאליו להיות השַדָּר המוביל שלי במונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. בתום מבצע השידורים רחב ההיקף והממושך (בן כ- 45 ימים) אותו ניהלתי, הפקתי, וערכתי ב- IBC בפאריס הרחק מגבולות המדינה, כתב לי המנהל הישיר שלי רפיק חלבי את מכתב ההערכה הבא כלהלן , ובתוכו תשורה נאה בת 11 (אחת עשרה) מילים לכבודו של מאיר איינשטיין, "…בדבר אחד כולם מאוחדים שמאיר איינשטיין הוא גדול שדרי הספורט בישראל…". מי זכר בכלל את יורם ארבל אז…? מאיר איינשטיין היה שדר ספורט נערץ עבור כולנו.

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998 . זהו מכתב ההערכה שכתב לי המנהל הישיר שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הממושך בן כ- 45 ימים של מונדיאל צרפת 1998 . בתוך מכתב ההערכה הזה שזורות אחת עשרה מילים שמוענו לכבודו של השַדָּר המוביל שלי מאיר איינשטיין : "…בדבר אחד כולם מאוחדים שמאיר איינשטיין הוא גדול שדרי הספורט בישראל…"(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 5 : הרייטינג הפותולוגי של ערוץ 1 לאורכו של יום חמישי – 16 באוקטובר 2014

ערוץ 1 שרוי תחת צו פירוק אך עדיין משדר חומרים בעלי ערך היסטורי וציבורי רחב אך הרייטינג עושה בו שַמוֹת נוראיות.

א. בין 11.00 ל- 12.20 משדר ערוץ 1 לציבור הצופים שלו פרק טלוויזיה נפלא ומרשים מתוך "תחרות רובינשטיין בנגינה על פסנתר". צפיתי בעניין. כילדים רכים בקיבוץ אפיקים קיבלנו חינוך מוסיקאלי . גדלנו על הגראמופון הישן שניגן לנו את הקונצרט לחצוצרה של היידן , ואת הקונצרט לכינור של מנדלסון, ואת חליל הקסם של מוצרט, ואת מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי, ואת ריקוד החרבות של חצ'אטוריאן, ומה לא. גדלנו על מוסיקה קלאסית, על שירי ארץ ישראל, ועל שירים וספרות רוסית. ב- 1949 הופיעה בקיבוץ אפיקים נגנית הפסנתר פנינה זלצמן. הקונצרט נערך בחדר האוכל הגדול של הקיבוץ שפונה לכבודה והפך לשעה קלה לאולם קונצרטים . תפסתי מקום על אחד השולחנות ממש קרוב לפסנתר של פנינה זלצמן. כילד הייתי מוקסם מנגינתה הענוגה. כשהיא ניגנה את "השוק הפרסי" (של הקומפוזיטור האנגלי אלברט וויליאם קטלבי) נרדמתי על השולחן . מחיאות הכפיים העירו אותי וחבר הקיבוץ שמעון קריסטל טען שצריך לתת לי מכות בטוסיק מפני שנרדמתי על הבטן. "לפחות היה נרדם על הגב ולא מעליב את הנגנית בעלת המוניטין", אמר וניסה להגן על פנינה זלצמן. אני בניגוד לו ראיתי דווקא בהירדמות שלי קומפלימנט לפסנתרנית. אני אוהב עד למאוד מוסיקה קלאסית ובאותה מידה גם אוהב את אלוויס פרסלי , את ריקי נלסון , ואת החיפושיות. אבל לא את זה רציתי לספר. למחרת יום שישי – 17 באוקטובר 2014 עלעלתי בדו"ח המדרוג של חג שמחת תורה ביום חמישי – 16 באוקטובר 2014. עיניי חשכו. הרייטינג של "תחרות רובינשטיין בנגינה על פסנתר" נבלם על % 0.12. פחות משמינית אחוז של פוטנציאל של צופי הטלוויזיה במדינת ישראל ראתה את התוכנית המוסיקאלית הזאת. מה זה צריך להיות המדרוג הדל והמגוחך הזה. מדובר בביזיון מפני שערוץ 1 ממומן גם ברגע זה בממון ציבורי שנסב על כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל , זה שנלקח לכל אורך שנת 2014 מכיסו של משלם האגרה. עולם הפוך. אם כך ואם זאת התוצאה הסופית , הרי שטוב יותר לא לשדר מאשר לשדר תוכנית כלשהי שצוברת מדרוג של % 0.12. חבל על הזמן וחבל על הכסף.

ב. בין 12.20 ל- 14.25 משדר ערוץ 1 לצופיו את שני הפרקים התיעודיים "הרוח והחושך והמים" אודות המשוררת והמוסיקאית הדגולה נעמי שמר ז"ל. מדד הרייטינג נעצר על % 0.35 . שליש אחוז צוֹפֶה בתוכנית. מה זה הקשקוש הזה ? איזה רשת בעולם ציבורית ו/או מסחרית מרשה לעצמה לשדר סיגנל טלוויזיה ל- % 0.35 מסך צופיה. כשליש אחוז. עולם הפוך. היכן נשמע כדבר הזה ? מי יכול לשרוד בבור תחתית שכזה במעמקי האדמה נטול כל עקבות של מולקולות O2 למרות שהציבור הישראלי מושיט סיוע כספי בגובה של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל לערוץ 1 גם בשנת התקציב של 2014.

ג. בין 14.25 ל- 15.25 משדר ערוץ 1 לצופיו את הסרט התיעודי אודות היהודי – אמריקני הציוני הנערץ ורב היוזמה פרד מונוסון ז"ל . הסרט הדוקומנטרי הקרוי "אני הייתי שם בצבע" מזדקר לקומת רייטינג של % 1.22. עולם הפוך בו בעל השליטה הטלוויזיונית גומל לצופיו במטבע שחוקה חסרת כיסוי.

ברור שמדובר בטלוויזיה פתולוגית . יונה וויזנטל ואלי בבא ניצבים בפני תהום. נכון שבין 21.30 ל- 23.00 ביום חמישי – 16 באוקטובר 2014 שידור ערוץ 1 את "שירת רבים – מופע לזכרה של נעמי שמר", וצבר רייטינג של % 3.98. אולם אם מסתכלים על מפת המדרוג לכל אורכו של יום חמישי – 16 באוקטובר וגם ימי שידור אחרים (למעט שידורי הספורט) מדובר במדרוג עלוב ומדכא כאילו האנשים שם בערוץ 1 הכניסו את ידית ההילוכים להילוך סרק . וועדת המדרוג הארצית העניקה לערוץ 1 הציבורי שמעסיק כמות כוח אדם ענקית של יותר מ- 1000 (אלף) אנשים כמות רייטינג ממוצעת שעומדת על % 1.14 (במדידה באוכלוסייה היהודית) ביום חמישי – 16 באוקטובר 2014 בין 06.00 ל- 02.00 של יום שישי – 17 באוקטובר 2014 (כ- 20 שעות מדידה). זהו שיעור דלפוני שאיננו שווה ביקורת מפני שהוא נמצא מתחת לכל ביקורת . אין לשכוח כי ערוץ 1 שכאמור מעסיק יותר מ- 1000 (אלף) עובדים גם עדיין גובה מהציבור בשנת התקציב של 2014 (31.12.2014 – 1.1.2014) סכום עתק של אַגְרָה ע"ס של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל. ממוצע הרייטינג של ערוץ 2 ב- 20 שעות שידור עומד על % 4.80. ממוצע הרייטינג של ערוץ 10 ב- 20 שעות שידור מגיע ל- % 2.2 . הפער הגדול בין שני הערוצים המסחריים 2 ו- 10 לבין ערוץ 1 נוצר כמובן בשעות ה- Prime time .

הערה 6 : אייל ברקוביץ'

הריאיון שערך ערן נבון עם מר אייל ברקוביץ' מנהל מועדון הכדורגל של הפועל ת"א והתפרסם בעיתון "ישראל היום" ביום שישי – 17 באוקטובר 2014, היה מעניין. אייל ברקוביץ' הוא אישיות חכמה ו- דומיננטית בתחומו, איש עקשן ורווי אמביציות. והוא גם נחוש. אני מאמין בו ולו. אני חושב שהוא יכול להיות מנהיג. בסופו של מסע הוא היה פרשן כדורגל טוב והראשון שהציג בטלוויזיה את השדר יורם ארבל במערומיו, מבלי להתכוון. ככלי ריק. אייל ברקוביץ' הוא אישיות כדורגל שמבין כדורגל ורואה כמה מהלכים קדימה, לא רק על כר הדשא, אלא גם מחוצה לו. הוא עולה עשרת מונים על כל מיני פרשני דֶמֶה שמסתובבים ברשתות הטלוויזיה כמו אלי אוחנה, איציק זוהר, שגיא כהן, אבי נמני, ניר לווין, ואייל לחמן. האמת, זאת גם לא חוכמה גדולה. הוא יהיה יום אחד מאמן נבחרת ישראל ולא בעתיד הרחוק. יש לי עמו רק שלוש אי הבנות. הוא מצהיר ללא כחל ושרק בפני המראיין שלו ערן נבון כי הוא כבר רבע מאה של שנים הכוכב הכי גדול בישראל וטוען כי הביקורת נגדו לא עניינית ומנגחת. פעם הצהיר שכאשר הוא איננו פותח בהרכב הראשון ויושב על הספסל כמחליף הוא רוצה שקבוצתו תפסיד. בריאיון האחרון עם ערן נבון הוא מחניף ליוסי בניון. יוסי בניון זכור לי כשחקן נבחרת ישראל שניאץ וקילל פעם באצטדיון ר"ג את המאמן הלאומי דרור קשטן כשזה הוציא אותו בשלהי משחק בינלאומי כלשהו והכניס למערכה שחקן מחליף במקומו.

הערה 7 : "המקור" של ערוץ 10 חוזרת למרקע לעונה חדשה.

אין לי מושג מי המציא , ביים , וערך את ה- Promo היומרני בערוץ 10 המודיע כי תוכנית התחקירים (טובה ומעניינת) של רביב דרוקר "המקור" חוזרת למסך . ההצהרה של הקפטנים הממונים על ערוץ 10, "Raviv Drucker is Back" , נעשית על רקע של תמונות Video החושפות מכונה משוכללת לגריסת מסמכים סודיים כשברקע מתנגן פס הקול הווירטואוזי "קאן – קאן" של המוסיקאי היהודי – גרמני ז'אק אופנבאך. נערות מניפות גבוה את רגליהן וחושפות את מלבושיהן התחתונים. פעם זה היה מחזה חשיפה סקסי נועז. היום מדובר בטריוויה. המוניטין העיתונאי של רביב דרוקר מדבר בעד עצמו. אין שום צורך לקשט אתת חזרתו בתמונות ריקוד ומוסיקה הלקוחות ממועדון לילה . זהו Promo יומרני . מדובר ב- Over doing. די להכריז "רביב דרוקר חוזר" על רקע תמונות עשייה שלו עצמו ושל שותפו רזי ברקאי. מספיק אפקטיבי וחזק .

הערה 8 : עיתונאי "הארץ" אלון עידן צודק בכל מילה במאמרו ביום שישי – 17 באוקטובר 2014 "רגע, ומה איתנו" במדורו "בעיני המתבונן".

עיתונאי "הארץ" צודק. המאמר שלו שלשום (יום שישי – 17 באוקטובר 2014) "רגע, ומה איתנו" במדורו "בעיני המתבונן" – מלומד. רק מה בחלק מהזמן העיתונאי המצפוניסט הזה מתנהג כפקיר הודי ובחלקו האחר כמזוכיסט. אלון עידן מבקש לענות ולייסר את נפשו אם הוא מאזין לכל מיני שיחות אפלות ולא חשובות בערוצי הרדיו למיניהם ובערוץ 5 בכבלים לרבות יציע העיתונות . האזנה לאלי אוחנה, איציק זוהר, ואבי נמני היא בזבוז זמן מוחלט. אני תמה על יו"ר איגוד הכדורסל עמירם הלוי שנותן ידו ומתיר למאמן הלאומי ארז אדלשטיין לשמש פרשן בערוץ 5 בכבלים כהשלמת הכנסה מפני שאיגוד הכדורסל בהשוואה להתאחדות הכדורגל הוא וועדה מארגנת ענייה שאיננה מסוגלת לשלם לארז אדלשטיין את השכר המגיע לו. צריך להדגיש כאן שהיה זה העיתונאי הפעלתן של "ישראל היום" מר אבי סגל, האיש הראשון שהעלה לדיון את התקלה המוסרית הזאת של מינוי מאמן נבחרת ישראל ארז אדלשטיין לפרשן מוביל של ערוץ 5 בכבלים בסיקור ליגת העל בכדורסל. מר אֶרֶז אדלשטיין הוא אדם ישר והגון לחלוטין. פיו וליבו שווים . אף על פי כן אין דבר כזה שמאמן ספורט כלשהו (לאו דווקא ברמה הלאומית) יערוך ביקורת פומבית אודות כישרונם ויכולתם של השחקנים הסרים למרותו ב- Media של תקשורת המונים. טעם גדול לפגם.

ב- 1983 נתקלתי בדילמה המוסרית הזאת לראשונה כאיש טלוויזיה בה המאמן לאומי של נבחרת ישראל בכדורסל מכהן במקביל גם בתפקיד הרם של פרשן טלוויזיה. מדובר באריה מליניאק. שימשתי אז מנהל ומנווט של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ואריה מליניאק היה אז פרשן הכדורסל שלי. לאחר מינויו של אריה מליניאק למאמן נבחרת ישראל, שוחח עמי יו"ר הוועדה המקצועית באיגוד הכדורסל עמי שלף ז"ל על הבעיה המוסרית שהתעוררה. בו במקום החליט כי אריה מליניאק לא יוכל עוד לשמש פרשן בשידורי הכדורסל בטלוויזיה המונופוליסטית כל עוד הוא משמש מאמן לאומי.

סוף הפוסט 442. הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 באוקטובר 2014.