הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי . הוא מוגש לקוראים חינם אין כסף .

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 486 : הועלה לאוויר ביום שני – 23 במארס 2015.

—————————————————————————————————-

טלוויזיה וכריזמה. פוסט מס' 486. כל הזכויות שמורות. 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה , הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הימים ההם – הזמן ההוא.

1983 הייתה שעת מבחן טלוויזיונית בינלאומית שנייה למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל וגם לי כעורך ו- מנווט שידורי הספורט שלו . באוגוסט 1983 התקיימה אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד . האירוע הבינלאומי הזה התברר כ- מרתק ועורר סקרנות עולמית גם אצלי גם מפני ש- שימש טסט לאתלטי תבל לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשת ובאה . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל העניק לי כמעט יד חופשית כדי להפיק את שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 לאחר וויכוחים לא קלים ולא פשוטים עמו . יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה איש חכם (מאוד) ומנהיג שידור בוטה בעל נוכחות , מהיר ו- מוכשר (מאוד) בניסוח בכתב ובע"פ , ושופע כריזמה . אהבתי אותו .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא . משרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי מנהל, מנווט, ועורך את שידורי הספורט יחדיו עם מזכירת ההפקה שלי רוחל'ה ברכה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1981 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 49) איש חכם ובוטה יחדיו עם אביר האלקטרוניקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המהנדס המזהיר אריה מולצ'ינובסקי (עם שיער שֵיבָה לידו משמאל). קיצוני מימין, זהו מר גבי פישר מנהל חטיבת ההנדסה דאז של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983 . מכתב הערכה נחמד שכתב לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 . יש לשים לב לניסוח של יוסף "טומי" לפיד בעיקר בחלקו האחרון של המסמך : "…אני נמנה עם חסידי השידורים הללו אך עלי לראות את מגבלותינו, בעוד שאתה נוטה מטבע הדברים לראות בכל כדור הארץ, כדור משחק…", כתב לי. ניסוח נחמד אך איננו מדויק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טלוויזיה וכריזמה. פוסט מס' 486. כל הזכויות שמורות. 

הערה 1 : רביב דרוקר, חנוך דאום, וקובי אריאלי.

אני חושב שיש לי הערכה רבה מזה זמן לעיתונאי ולשדרן ערוץ 10 מר רָבִיב דְרוּקֶר . אני קורא אותו ומקשיב לו אולי יותר מאשר לכל עיתונאי ושדרן אחר בעיתונות האלקטרונית והכתובה . רביב דרוקר כתב פוסט מעניין ומנומק ב- "הארץ" וכותרתו "אחרי הבחירות" . אתה למד ממנו שרביב דרוקר מסתודד עם ליצן חצר מסוגו של מר חנוך דאום שמתחזה בעיניי כל פעם מחדש לעיתונאי ועם מישהו נוסף שהוא פטפטן חסר תקנה משולל כל יכולת עיתונאית ועונה לשם מר קובי אריאלי . קובי אריאלי שידר עד לפני זמן לא רב , במשך תקופה ארוכה , פעמיים – שלוש בשבוע ברדיו גלי צה"ל יחדיו עם עירית לינור בתוכנית "המילה האחרונה" ב- 11.00בבוקר . מדובר בשדרן פטפטן, שטחי, ומשעמם. בעיקר לא חכם . גב' עירית לינור האפילה עליו לחלוטין אולם על פי חוק "הכלים השלובים" השרוי בכל עמדת שידור כפולה ברדיו (וגם בטלוויזיה) המינוס ביטל את הפלוס . התוצאה הייתה שחדלתי לשמוע לגמרי את התקליט השחוק הזה שקרוי "המילה האחרונה" ואף הפסקתי להאזין גם לצוות המקביל שלהם אברי גלעד ו- ג'קי לוי . שני ציוותי השידור הוותיקים האלה פעלו במשך שנים רבות בין סיום תוכנית הבוקר "מה בוער" של רזי ברקאי בין 09.00 ל- 11.00 לבין תחילת תוכנית האקטואליה של יעל דן ב- 12.00 . השדרנים האלה קובי אריאלי וחנוך דאום הם במידה רבה נבובים ו- "פסקוניאקים" (מושג שאול מחברי קיבוץ אפיקים של הימים ההם אלה שהעפילו לארץ ישראל מרוסיה בשנות העשרים של המאה הקודמת והמונח "פסקוניאק" היה שגור בפיהם בעת כעס ורוגז) מפני שהם אמורים לדָבֵּר גם כשאין להם מה לומר . מר קובי אריאלי הוא המינוס הכי גדול שם . כבר מזמן עשיתי Off לתוכנית השחוקה והמשעממת "המילה האחרונה" . במקומה הכנסתי למכשיר הרדיו שלי את ה- CD של וולפגאנג אמדיאוס מוצארט ואלביס פרסלי . הפוסט הזה נכתב לצלילי "חליל הקסם" ו- "Hound dog" . אין לי מושג באיזה תדירות נגזר על רביב דרוקר לבלות במחיצת חנוך דאום וקובי אריאלי . (את "המתנחל" עם הטיקים הוא אירח יומיים בביתו בטרם מצעד הבחירות ב- 17 במארס 2015) . סוף הסיפור שלו של רביב דרוקר היום (ראשון – 22 במארס 2015) בפוסט שלו , "אחרי הבחירות" מעיד כי אמת דיברתי . אמת כתבתי . רביב דרוקר מסיים אתמול (יום ראשון – 22 במארס 2015) את הפוסט שלו "אחרי הבחירות" כלהלן : "באחת ההפסקות בשידור ליל הבחירות הארוך, אחרי שאנשי הימין סיימו לקונן שהתקשורת רצתה בהפסד של בנימין נתניהו, כאילו מדובר בפשע נגד האנושות, יצאנו לשיחת חולין קצרה. קובי אריאלי אמר כי "בניגוד אליכם", חנוך דאום ואני יודעים באמת מה קורה בבית משפחת בנימין נתניהו , כי אנחנו קרובים , וזה פי 100 יותר חמור ממה שאתם חושבים. נדמה היה לי שחנוך דאום מהנהן בהסכמה . עניתי לו : זה מאוד יפה שבשידור אתה תוקף אותנו בברוטליות ופה אתה אומר את זה. קובי אריאלי עשה פרצוף של – טוב , אתה יודע מה יקרה לי אם אגיד את האמת בשידור, ואני תהיתי האם עדיף להמשיך להיות עם הלוזרים, שאומרים את האמת בשידור, או עם הווינרים שמדברים בהפסקות הפרסומות" . שפשפתי את עיניי בתימהון . לקרוא ולא להאמין . אולם זה מה שהיה כתוב בדיוק בטקסט . מדובר אם כך בשני בלופרים – חנפנים הולכי רכיל שמחזיקים בארנקם תעודת עיתונאי . על פי עדותו של רביב דרוקר שניהם מתחזים לעיתונאים . אני זוכר ש- חנוך דאום נמנה פעם לא כל כך מזמן על צוות השידור ברדיו גלי צה"ל בתוכנית הלילית של הפסיכולוג אילן רבינוביץ' (התוכנית ירדה מה- אוויר") . אילן רבינוביץ' התגלה כאיש מקצוע מרתק ובעל שיחה מעניין ביותר . חנוך דאום רק הפריע למדען הזה , התפרץ כל הזמן למיקרופון כדי להפגין נוכחות , ונתפש כליצן חצר שאיננו תורם מאומה . אינני כופר בזכותו של רָבִיב דְרוּקֶר להתיידד ולהתרועע עם חנוך דאום וקובי אריאלי שני רעיו הריקניים קלי הדעת הללו , אך מה לו ולהם ? לא הייתי הולך עמם לשום שדה קרב . למה הוא רָבִיב דְרוּקֶר שדרן טלוויזיה מוכשר וחרוץ ובעל נתונים בערוץ 10 צריך אותם ? הרי שניהם אינם ברמה המוסרית והעיתונאית שלו . בלתי מתקבל על הדעת .

שנים רבות וארוכות שֵרָתִּי את השידור הטלוויזיוני הציבורי בתחום קונקרטי מאוד, שידורי הספורט . הייתי שם עיתונאי בודד לחלוטין נטול חברים אולם נהניתי מגיבוי מוחלט , כמעט טוטלי , של המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם . זה היה המון , די והותר , וזה הספיק לי . הפיקודים שלי לא היו חברים שלי אך הם גם לא היו ליצני חצר . עם כמה מהם ששתי תמיד לצאת לקרב בידיעה שעִמָם לעולם לא אפסיד בקרבות הטלוויזיוניים שנכונו לי בארץ ובעולם ובראשם אמנון ברקאי , יואב פלג , ו- ששי אפרתי. הם היו חשובים בעיניי לפחות כמו השדרנים שלי יורם ארבל, נסים קיוויתי, רמי ווייץ , ומאיר איינשטיין .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת . לפני 35 שנים . הימים ההם – הזמן ההוא . משרדי חטיבת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . מפיק הטלוויזיה אמנון ברקאי (מימין) ובימאי הטלוויזיה יואב פלג (משמאל) מטובי האנשים שלי ומגדולי המקצועניים בתחומם . נפלה לידי זכות גדולה להיות מפקדם ומנהיגם . שניהם בלתי נשכחים בעבורי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 2 : שדרנית ערוץ 10 אושרת קוטלר, יצחק הרצוג, ואביו חיים הרצוג ז"ל.

נדמה לי שקיימת אצלי הערכה רבה לא מעט זמן לעיתונאית ושדרנית ערוץ 10 אוֹשְרָת קוֹטְלֶר . אתמול (מוצ"ש – 21 במארס 2015) היא הקרינה ב- "המגזין" (תוכנית אקטואליה שמזוהה עמה לגמרי) ריאיון לא מכופתר שניהלה עם יצחק הרצוג ורעייתו מיכל . הריאיון הטלוויזיוני הזה מסביר מדוע יצחק הרצוג הוא חסר כל סיכוי להילחם נגד בנימין נתניהו . המצלמה של אושרת קוטלר הרגה אותו אולי מבלי משים . לא בכוונה . יצחק הרצוג הוא הכל : איש נבון , איש משכיל , איש של צדק , אך נטול כריזמה של מנהיג . מצלמות טלוויזיה אחרות שהתערבו ברגע האחרון במסע "בחירות הגעוואלד" של הליכוד וחשפו את בנימין נתניהו במלוא אונו , הרסו מאידך בבת אחת את הקמפיין של יצחק הרצוג (ילדותי) , וגרמו לו נזק בלתי הפיך . במיוחד זאת האחרונה , מצלמת "המגזין" של אושרת קוטלר , שגם קברה אותו . יצחק הרצוג איננו דמות טלוויזיונית . מן ההיבט הזה שותפתו לדרך ציפי לבני שמה אותו בכיס הקטן . אולי בעידן הרדיו של פעם אישיותו של יצחק הרצוג הייתה מספיקה . אולם לא בעידן הטלוויזיה .

הופעה ודיבור בפני מצלמת טלוויזיה הם מדע שלם אודותיהם נכתבו אין ספור ספרים . אבא של יצחק הרצוג נשיא המדינה חיים הרצוג ז"ל (נולד ב- 1918) בנה קריירה פוליטית מזהירה על בסיס הצלחתו העצומה (בטרם עידן הטלוויזיה) כ- פרשן צבאי ב- רדיו "קול ישראל" במלחמת ששת הימים ביוני 1967 . חיים הרצוג התגלה כ- איש רדיו מוכשר ביסודו אולם הציבור איננו יודע כי קנה את עולמו אז ב- 1967 כפרשן צבאי גם הרבה תודות לשני ה- מנטורים שלו טוביה סער (בן 79 היום) ומנהל "קול ישראל" דאז חנוך גבתון ז"ל (נולד ב- 1916) , שתדרכו אותו כיאות בטרם עלה ל- "אוויר" . חיים הרצוג כלל לא היה איש רדיו לפני כן , אולם טוביה סער אימן והדריך אותו כיצד לדבר למיקרופון . מדובר בתורה שלמה . אולם אין זה חשוב ברגע זה . אומה שלימה רותקה לרדיו "קול ישראל" ו- האמינה לכל מילה שהגה הפרשן הצבאי חיים הרצוג באותה המלחמה המזהירה ההיא שנערכה לפני 48 (ארבעים ושמונה) שנים . חיים הרצוג נהנה מכריזמה עצומה חסרת תקדים של שדר רדיו ב- 1967 עד כדי כך ש- "קול ישראל" הוציא תקליט מיוחד שריכז בתוכו את כל פרשנויות מלחמת ששת הימים 1967 שלו . הציבור עט על המציאה ורדיו "קול ישראל" מכר עשרות אלפי תקליטים . חיים הרצוג נישא על כנפי המוניטין שלו .

מר טוביה סער מוסיף לי בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו ואשר עסקו במחקר וכתיבת סדרת 13 הספרים של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" כלהלן : "שנת 1967 הייתה שנה חשובה שלי ברדיו "קול ישראל" . הרי קודם לכן הייתי שדר ועיתונאי ברדיו גלי צה"ל. ערב מלחמת ששת הימים (פרצה ב- 5 ביוני 1967) חגי פינסקר ז"ל ואנוכי ערכנו במשמרות את תוכניות החדשות והאקטואליה . הבסיס שלנו היה בית אגודת העיתונאים ע"ש סוקולוב בתל אביב. הימים היו לחוצים והציבור היה לחוץ. חיפשנו פרשן צבאי שירגיע את האווירה . אני הצעתי להביא את חיים "וויוויאן" הרצוג . חגי פינסקר ז"ל וחנוך גבתון ז"ל חששו מהמבטא האנגלי של חיים הרצוג (יליד אירלנד). אני דווקא חשבתי שהמבטא האנגלו סאכסי יוסיף לאמינות דבריו . ערכנו לחיים הרצוג "אודישן" רדיופוני וזה הצליח. חנוך גבתון היה שבע רצון . משפרצה מלחמת ששת הימים קנה חיים הרצוג את עולמו כפרשן צבאי. ב- 1968 עברתי מרדיו "קול ישראל" לצוות ההקמה של הטלוויזיה בראשותם של אליהוא כ"ץ ועוזי פלד . הקמתי את מערכת תל אביב מכלום . ב- 1974 מינה אותי דן שילון לכתב פרלמנטארי והייתי גם עורך ומגיש "מבט" מעת לעת".                                  

בשנת 1975 מינה ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל את חיים הרצוג לשגריר ישראל ב- או"ם . הוא כיהן בתפקיד עד 1978 . חיים הרצוג שכר את שירותיו של איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער כדובר המשלחת הישראלית באו"ם . בתום מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ארגנטינה 1978 טסתי מבואנוס איירס למנהאטאן – ניו יורק אל בימאי הטלוויזיה והקולנוע באד גרינספאן ז"ל . התארחתי אצלו כשלושה שבועות . בהזדמנות ההיא שנקרתה לי ביולי 1978 ערך לי כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו יורק דן שילון סיור במסדרונות בניין האו"ם ואמר לי חוות דעת שנחרתה בזיכרוני : "יואש אלרואי תדע לך שטוביה סער עושה עבודה מקצועית נהדרת כדובר משלחת ישראל באו"ם " . תמיד אהבתי את טוביה סער ותמיד אוהב אותו וארכוש לו הערכה . איש טלוויזיה רציני , יסודי , ומוכשר .

הערה שלי : טוביה סער היה מנהל חטיבת החדשות מנובמבר 1980 עד ינואר 1982. בינואר 1982 התמנה טוביה סער ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף טומי" לפיד לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יצחק "צחי"שמעוני. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון תמך במינוי. טוביה סער כיהן במשרה רבת האחריות בשנים 1985 – 1982. 

טקסט תמונה : שנת 1975. ניו יורק. איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער (בן 40, מימין) הוא עכשיו דובר משלחת ישראל באו"ם בניו יורק יחדיו עם הבוס שלו השגריר באו"ם מר חיים "וויוויאן" הרצוג (בן 58), לימים הנשיא ה- 6 של מדינת ישראל. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1977 . ניו יורק . טוביה סער מנהל מסיבת עיתונאים של משלחת ישראל בהשתתפותו של שר החוץ משה דיין בבניין האו"ם בניו יורק בתום דיוני העצרת . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : חיים הרצוג שגריר ישראל באו"ם , מאיר רוזן , משה דיין , טוביה סער , נפתלי לביא (עוזרו של משה דיין) , ועו"ד אליקים רובינשטיין יועצו המשפטי של משה דיין . (באדיבות טוביה סער . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  שנת 1977 . ניו יורק . טוביה סער (בן 42 , מימין) במסיבת Cocktail באו"ם יחדיו עם שדרנית רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC גב' ברברה וולטרס (בת 48 , משמאל) והשגריר חיים "ווייאן" הרצוג (בן 59 , במרכז) . (באדיבות טוביה סער . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חוות דעתו זאת של דן שילון אודות הדובר המצטיין של משלחת ישראל באו"ם טוביה סער מצאה מקום באחד הספרים שאני חוקר וכותב במסגרת סדרת 13 הספרים ואשר קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . ב- 1981 התמנה חיים הרצוג ל- ח"כ מטעם המערך / מפלגת העבודה . ב- 1983 נבחר לנשיא המדינה . לבְנוֹ יצחק הרצוג אין קמצוץ כריזמה מזאת שהייתה לאביו . בריאיון הילדותי שהעניק יצחק הרצוג לאושרת קוטלר ב- "המגזין" של מוצ"ש – 21 במארס 2015 הצטייר בפני מצלמת הטלוויזיה שלה כ- "בוז'ון" ו/או במקרה הטוב "בוז'י" . התבוננות בכתבה הזאת של אושרת קוטלר אודות יצחק הרצוג מגלה כי הזיקה לו וגם גילתה עד כמה יועצי התקשורת שלו (לרבות ראובן אדלר) רחוקים מלהיות גאונים . מדובר בחבורה תמימה שאיננה מכירה דיה את רזי תורת הטלוויזיה . בניגוד לאחרים אני בטוח שהפרסומאי ראובן אדלר איננו חכם מופלג בתחום כפי שהציגה אותו העיתונות , רחוק מלהיות קוסם , ואחד שאיננו יודע לעקוף את פרובלמת היעדר הכריזמה של יצחק הרצוג . מדובר אם כן כבר מבראשית בדרמת בחירות שסופה כנראה היה ידוע מראש . מאידך לא בטוח כלל ש- קנדידאטים אחרים במפלגה היו מובילים את "המחנה הציוני" (במקום יצחק הרצוג) מדרגה אחת גבוהה יותר .

עובדה מדהימה : מישהו , פועל בעיירת פיתוח רוויית אבטלה ומחסור , אמר בכתבה מאוחרת יותר ששודרה ב- "המגזין" של אושרת קוטלר (מוצ"ש – 21 במארס 2015) כי הוא הצביע למרות הכל ולמרות המצב הכלכלי הנואש  מח"ל  וכי על המצבה שלו יהיה כתוב מח"ל . אף על פי כן ולמרות הכל תמיד מח"ל . זאת במידה רבה התשובה לאלו שחושבים שאם בראש המחנה הציוני" היו ניצבים שלי יחימוביץ' , ו/או איתן כבל , ו/או עו"ד אלדד יניב במקום יצחק הרצוג – התוצאה הייתה שונה . מפא"י בגלגולה הפוליטי החדש "המחנה הציוני" היא עדיין בבחינת סמרטוט אדום עבור ארבעה דורות של רבים מתושבי הדרום . סבים וסבתות , אבות ואימאות , נכדים ונכדות , נינים ונינות מ- ערי הדרום ותושבי עיירות הפיתוח ההן מימים ימימה דימונה , ירוחם , שדרות , ערד וכו' – אינם סולחים למפלגת מפא"י ההיא , שלאחר מותם של דוד בן גוריון ז"ל , לוי אשכול ז"ל , וגולדה מאיר ז"ל , הפכה לרווית פרוטקציות .

אנוכי מבקש להעיד באותו הקשר עדות כלשהי על עצמי . כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן התחנכתי משחר ילדותי על משנתם ותורתם של ברל כצנלסון ודוד בן גוריון . כל ילדי קיבוץ אפיקים למדו בביה"ס היסודי של הקיבוץ . אח"כ למדתי ב- ביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" בעמק הירדן . המורים – המחנכים שלי בכיתות ט' ו- י' היו שלמה נאמן ז"ל ומרדכי שלו ז"ל . דוד בן גוריון היה הדמות הנערצת . הרווזיוניסטיים זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין היו מוקצים מחמת מיאוס ב- "בית ירח" . המחנכים שלמה נאמן ומרדכי שלו תיעבו אותם.  כל חיי הצבעתי בעבור מפא"י ו/או בגלגולה האחר המאוחר יותר מפלגת העבודה והמערך. בבחירות 1973 הצבעתי למפלגת ר"ץ של שולמית אלוני . בבחירות 2013 ו- 2015 הצבעתי בעבור מרצ של זהבה גלאון. אני לעולם לא אתן את קולי ל- מח"ל של בנימין נתניהו . בשום תנאי . בשום מקרה . גם אם יוענק לו אי פעם פרס נובל ל- שלום . על המצבה שלי כשאקבר בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן יהיה כתוב , "יואש אלרואי לעולם לא הצביע מח"ל " .

הערה 3 : כריזמה מצולמת.

כריזמה היא עסק אנושי חמקמק . מונח אנטי מתמטי . מושג שתמטן חסר הגדרה מדויקת . הגדרה שאיננה מותנית ביופי ואסתטיקה . אולם מונח / מושג חשוף שניתן למַשֵש אותו . אנשים כריזמטיים נחשבים לבעלי שאר רוח , מחוננים , מרוממים , בעלי השפעה , נעלים , ונערצים . כיצד בודקים כריזמה ? איך מודדים כמויות של כריזמה ? מדוע מישהו אחד ניחן ב- כריזמה ויריבו הניצב מולו שאיננו נופל ממנו במאום נעדר קסם אישי , אין לו שאר רוח , והוא נראה ונשמע כ- צְנִים יָבֵש ? אין כלים למדידת כריזמה אבל אתה יכול לחוש אותה ולהתרשם ממנה . בדרך כלל היא מתגלה ונחשפת לפתע ובמפתיע . ב- 1986 נפגשתי עם נשיא המדינה חיים הרצוג ז"ל פגישה בלתי מתוכננת במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . הנשיא חיים הרצוג סייר ברשות השידור והיה אורחם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל ז"ל , וגם של מנהל הטלוויזיה חיים יבין יבל"א . חיים הרצוג ביקש ממארחיו להיפגש דווקא עמי והם טיפסו במדרגות שתי קומות בדרכם אלי. קלחה בינינו שיחה. חיים הרצוג בעל הגבינים העבותים וחריצי מצח אמר לי כי הוא יודע היטב מי אני וכי מידי פעם הוא צופה בתוכניות הספורט המעולות שלנו . כמתאגרף לשעבר נסובה השיחה גם אודות ג'ו לואיס ומוחמד עלי . הוא התעניין לדעת בפרויקט השידור הבא שלי , אולימפיאדת סיאול 1988 . מצאתי בנשיא המדינה אישיות רצינית וכובשת . הייתה לו כריזמה שהועילה לו בדרכו הפוליטית . מישהו צילם את המפגש ההוא בין שנינו לפני כ- 30 (שלושים) שנים .

טקסט תמונה : קיץ 1986 . משרדי מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . נשיא מדינת ישראל הכריזמטי חיים הרצוג (משמאל) ואנוכי . ברקע תוכנית ההפקה של אולימפיאדת סיאול 1988 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוליוס קיסר הרומאי היה מחונן בכריזמה עַל והאפיל לחלוטין על יריביו לא רק בגלל שאחז בשררה . אנטוניוס חונן בכריזמה נפלאה מול יריבו הפוליטי ברוטוס , אותו ברוטוס פוליטיקאי בעל מוסר שהתנגד לשלטון יחיד של יוליוס קיסר , אולם שיתף פעולה עם קושרים אחרים ונעץ אף הוא את הפגיון שלו בדיקטטור . יוליוס קיסר נרצח ליד הקפיטול ברומא .

ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל היה מצויד בכריזמה אין סופית מול יריבו הפוליטי קלמנט אטלי . ווינסטון צ'רצ'יל מגדולי המדינאים הבריטיים (וגם בעולם) הנהיג באומץ לב רב ובנחישות את האומה הבריטית במלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939 נגד גרמניה הנאצית . ווינסטון צ'רצ'יל קנה את עולמו כמנהיג גם בזכות נאומיו עזי הנפש והמנוסחים היטב לאומה האנגלית ברגעי שפל ומשבר קשים בעת המלחמה ההיא ברדיו ה- BBC . הכריזמה הווירטואוזית של דמוקרט העַל הזה לא סייעה לו לבסוף . בבחירות הכלליות שנערכו באנגליה בקיץ 1945 מייד לאחר מלחמת העולם ה- 2 . ווינסטון צ'רצ'יל נציג המפלגה השמרנית הפסיד בבחירות ההן ליריבו הפוליטי קלמנט אטלי מהלייבור והודח מראשות הממשלה .

טקסט תמונה : 1945 . ראש ממשלת אנגליה הנערץ ווינסטון צ'רצ'יל (יחיד בדורו) יחדיו עם המלך ג'ורג' ה- 6 לאחר הניצחון רווי הדמים על גרמניה הנאצית במלחמת העולם ה- 2 . (באדיבות הוצאת "עם הספר" ההוצאה שהוציאה לאור את ששת הכרכים של "מלחמת העולם השנייה" שכתב ווינסטון צ'רצ'יל) . 

הכריזמה המדהימה של ראש ממשלת ישראל הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון הביסה ללא תנאי את אישיותו של משה שרת . הוא היה נערץ ע"י כל רבדי היישוב בארץ .

טקסט תמונה : 1959 . ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון (במרכז) מארח בלשכתו את מאמן נבחרת ישראל בכדורגל היהודי – הונגרי גיולה מאנדי ואת ראשי ההתאחדות לכדורגל לאחר הזכייה בטורניר מערב אסיה בקוצ'ין – הודו . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס , צבי ברים , יצחק זאבי , דוד בן גוריון (בן 73), מאמן נבחרת ישראל בכדורגל היהודי – הונגרי גיולה מאנדי , אריה קרמר , וצבי פינקלשטיין . (באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות הכדורגל) .

הדמוקרט ג'ון פיצג'ראלד קנדי יפה התואר וגם חכם מי שנטף כמות ענקית בלתי מוגבלת של קֶסֶם אישי נִטרל את הרפובליקאי ריצ'ארד ניקסון בבחירות לנשיאות ארה"ב ב- 1960 . מצלמות הטלוויזיה האמריקניות שתיעדו את העימות וה- Debate הטלוויזיוני בין השניים עשו שמות בריצ'ארד ניקסון . ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל עשה במשך שנים רבות בי"ס בכריזמטיות לשמעון פרס .

טקסט תמונה : אוגוסט 1976 . ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (בן 54 , מימין) מקבל את האתלטית הישראלית רבת התהילה אסתר רוט – שחמורוב עם שובה ארצה מאולימפיאדת מונטריאול  1976 . במרכז , בעלה של אסתר פטר רוט ז"ל . (באדיבות אסתר רוט – שחמורוב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כריזמה איננה קניין של פוליטיקאים בלבד . היא בינלאומית ורב צדדית . אישיותו הכובשת של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן גברה על זאת של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני . דן שילון הביס פעמיים את חיים יבין ב- 1971 וב- 1974 במאבק בין שניהם ראש בראש על תפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית . עובדה מרתקת . איש מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא התחרה בימים ההם עם הכריזמה של חיים יבין מול מצלמות הטלוויזיה . בקטע הזה הוא היה מוכשר מאוד ו- מיוחד מאוד .

טקסט תמונה : 1969 . חיים יבין ואחת המצלמות שסגדו לו . (באדיבות חיים יבין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור הכריזמטי והנוצץ מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 גבר ללא תנאי על מנהל הטלוויזיה שלו יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות דוד "דודו" גלבוע . הוא עשה זאת לא מפני שהחזיק בשררה . פשוט היה לו את זה . שניהם יאיר שטרן ודוד גלבוע היו חיוורים ומשעממים לידו .

טקסט תמונה : 1969. הימים ההם – הזמן ההוא . לפני 46 שנים . מערכת "מבט" של חטיבת החדשות שוכנת בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מוטי קירשנבאום (בן 30 , משמאל לבוש ווסט כהה) הוא עורך "מבט" בראשית הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : דניאל פאר, שרי רז (בקדמת התמונה), עמוס ארבל, מנהל חטיבת החדשות יורם רונן ז"ל, ומוטי קירשנבאום. מציצה משמאל מישהי לא מזוהה. (התמונה ניתנה לי באדיבות רחל רונן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שוער הכדורגל של הפועל ת"א ונבחרת ישראל בשנים 1964 – 1949 יעקב חודורוב ז"ל היה רווי מוניטין וכריזמה ספורטיבית . שחקנית הקולנוע האמריקנית המנוחה מרילין מונרו האחת והיחידה הייתה שטופה בכריזמה קולנועית אמריקנית ובינלאומית אין סופית . תארו לכם מה קרה כששתי הכריזמות הללו נפגשו יחדיו ב- 1957 במנהאטאן – ניו יורק בעת ביקור נבחרת הכדורגל של "הפועל" ישראל שם .

טקסט תמונה : 1957 . ניו יורק . יעקב חודורוב (בן 30 , שני משמאל) שוער נבחרת "הפועל" ישראל המבקרת בארה"ב מצטלם יחדיו עם כוכבת הקולנוע האמריקנית מרילין מונרו (בת 31) שבאה להקביל את פניו ואת נבחרתו . שני מימין הוא השופט והסניגור רב המוניטין היהודי – אמריקני רב המוניטין סמיואל ליבוביץ' מי שארגן את ביקור נבחרת "הפועל" ישראל בארה"ב . (התמונה באדיבות יעקב חודורוב ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אלוהי המוסיקה , אלוהי היופי , ומלאך הקול העניקו לאלביס פרסלי מטוּבָם ובשפע . אלביס פרסלי חונן בכריזמה בימתית מכאן ועד להודעה חדשה . הוא היה כל כך טוב ומוכשר עד שהרשה לעצמו לשיר גם שירים של זמרים אחרים שזוהו קודם לכן עמם . הדוגמאות אינן מעטות . אולם שום זמר אחר לא הרשה לעצמו מעולם לגעת בשירים שזוהו עם אלביס פרסלי . אתם יכולים להסתובב בכל חנויות המוסיקה . לא תמצאו לעולם ביצועים נוספים של "Hound dog" , של "Jailhouse rock" , של "King Creole" , של "Heartbreak hotel" ושל שירים רבים אחרים של אלביס פרסלי למעט הביצוע המקורי .

טקסט תמונה : 1956. אלביס פרסלי (בז'אקט בהיר) ולהקת הנגנים שלו באחת ההופעות שלו רחבי ארה"ב . מכר כ- 2.000000000 (שני מיליארד) תקליטים ו- CD בחייו ובמותו . (באדיבות המלין) .

את אותו טקסט הכריזמה ניתן לומר על שדרן הספורט הנודע של רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל . לא רק בגלל קולו. חלפו כמעט 50 (חמישים שנים) מאז הלך לעולמו וטרם קם לו ממלא מקום ברמתו .

טקסט תמונה : 1960 . ה- אקרופוליס באתונה . שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה הן אברהם ז"ל (מימין) מלווה את נבחרת ישראל בכדורגל בעת ביקורה ביוון . כאן הוא נראה יחדיו בתמונה עם מאמן הנבחרת ג'רי בית הלוי (במרכז) , והשוער יעקב חודורוב (משמאל) . (באדיבות יעקב חודורוב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כריזמה איננה סוף העולם אולם היא מצרך חיוני בעידן הטלוויזיה . הכריזמה של גדול היהודים והישראליים במאה העשרים דוד בן גוריון הייתה בלתי נדלית . איש של חירות , שוויון , ואחווה שכיהן כראש ממשלה על תקן של נביא . הכריזמה האישית הזאת שלו העניקה תנופת בחירות עצומה למפא"י / מפלגת העבודה / המערך מ- 1948 עד שנת מותו ב- 1973 . בבחירות 1977 איבד המערך בבת אחת את כוחו . ראיתי בבחירות ההן מקרוב את שמעון פרס וחיים בר לב יושבים נבוכים על המדוכה. הראשון היה לשעבר מנכ"ל משרד הביטחון ומקורב לדוד בן גוריון. השני היה לשעבר רמטכ"ל צה"ל. שניהם נראו כעסקנים חבוטים .  יצחק רבין ז"ל ערך Come back מזהיר ב- 1992 וגם אהוד ברק ב- 1999 . על יצחק "בוז'י" הרצוג מוטל ברגע זה עול כבד . ספק אם יש ביכולתו לשאת אותו בלעדי כריזמה טלוויזיונית . 

הפוסט הבא מס' 487 ייוחד ל- המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (רשימה מס' 5). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד כידוע. היא חלפה מהעולם.

הקדמה (5).

כתיבת שרשרת הפוסטים הללו הדנים במחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית המפוארת בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 איננה יוזמה שלי , אלא אינציאטיבה של בני פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה . כתיבת הפוסטים נעה בשני מישורים : תולדות ארגון "הפועל" מאז שנות ה- 20 של המאה הקודמת ותולדות פס תעשיית הספורט המהוללת של ההתיישבות העובדת לאחר מלחמת העולם ה- 2 שעסקה ב- ייצור אלופים . צריך לזכור שבשנת 1933 פרסם כתב העת של "הפועל" , "עוּזֵנוּ" , מאמר בשם "אלפים או אלופים" מאת יצחק לנדוברג (הלא הוא יצחק שדה) בו קבע הכותב עובדת יסוד כי מטרת "הפועל" היא בראש ובראשונה תרבות גוף להמונים . עם התחזקותו של "הפועל" ניתן לו הכוח למלא את שני התפקידים כאחד . על הבסיס הרחב של האלפים צמחו גם הספורטאים המצטיינים . לכן אימץ "הפועל" מאוחר יותר את הסלוגן , "אלפים ואלופים" . תעשייה הספורט הקיבוצית ההיא איננה קיימת עוד . היא חלפה מהעולם . בחרתי להתחיל עם הספורטאי המוכשר הרב גוני זאב "זאביק" רייס בן קיבוץ גבעת ברנר יליד 1936 . מדובר בעיניי באתלט ווירטואוז מוכשר ו- ייחודי מאין כמותו שהגיע להישגים נפלאים בא"ק (היה שיאן ישראל בקפיצה משולשת) ובמשחק הכדורסל בקבוצת הפועל גבעת ברנר (זאביק רייס שיחק גם במקביל כדורעף בקיבוץ נען וכדוריד ב- הפועל רחובות) . אולם הוא לא היה היחיד . הפוסט הבא מס' 487 יעסוק במעצמת הכדורסל של קיבוץ משמר העמק בשנים 1969 – 1955 ובראשם שחקן העל עמוס לין (בן 82 היום) .

 הפוסטים האלה מוקדש בהערכה רבה לתעשיית הספורט בתנועה הקיבוצית ולאותה שורת האלופים הארוכה בני ספרטה של דור המייסדים האמיץ ההוא שהעפיל לארץ ישראל בשנות ה- 20 של המאה הקודמת . הם ובניהם הסתפקו במועט ואף על פי כן העפילו לפסגה , ביניהם : שמוליק חדש ז"ל ואחיו אבינועם חדש (קבוצת כינרת) , חיים בורר (קיבוץ בית זרע) , עמוס לין (קיבוץ משמר העמק), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), יגאל דַר-וולודרסקי ז"ל (קיבוץ אשדות יעקב), ארנון טוּר – טוּרִין (קיבוץ גבעת ברנר) , יָקִי גְרוֹף ז"ל (קיבוץ בית קמה) , אוֹמְנִיָהוּ "אוֹמָנָה" לְבָבִי ז"ל (קיבוץ מרחביה) , אֵהוּד דֶקֶל ז"ל (קיבוץ עין שמר) , מיכה מילשטיין (קיבוץ עין שמר) , שלושת האחים האחים זאביק רייס , יהודה רייס , ו- גדעון רייס (קיבוץ גבעת ברנר) , עמי שלף ז"ל (קיבוץ שובל) , עודד גינדין (קיבוץ נען) , עמוס "פאיוץ" ירושלמי (קיבוץ נען) , רותי אבלס (קיבוץ כפר גלעדי) , חיותה מרצ'ביאק (קיבוץ תל עמל) , דָוִד כָּפְרִי (קיבוץ שריד), דָוִד בַּר נֵצֶר (קיבוץ המעפיל), האחים ראובן שפע וגרשון שפע (קיבוץ גבעת חיים) , פינדה פישר ז"ל (קיבוץ גבעת חיים אביו של גרשון שפע) , יורם מנדלבאום ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , אורי שטרן ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , יצחק "איקי" לוריא (קיבוץ גבעת ברנר), אברהם "ביינוש" מלמד (קיבוץ רמת יוחנן) , משה גרטל (קיבוץ רמת יוחנן) , בועז ינאי (נהלל) , איתמר מרזל (קיבוץ יגור) , נועה זילברמן נערה יפת תואר בת קיבוץ גניגר (אתלטית מצטיינת רב גונית ש- הייתה אלופת הקפת התבור שלוש פעמים ברציפות ב- 1955, 1956, ו- 1957) ונוֹח רָם – זלדמן שחיין וכדורסלן (אף הוא בן קיבוץ גניגר), מאמן השחייה יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (קיבוץ כפר מכבי), מאמן הכדורעף מִיכָה שַמְבָּן ז"ל, מאמן הכדורעף והמורה והמחנך אוּרִי אָפֶק (בקיבוצי השומר הצעיר עין החורש ועין שמר ובמדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט) , המורה והמחנך שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל (קיבוץ אפיקים) , ועוד רבים רבים אחרים . אין זאת כי הטלוויזיה החמיצה אותם והם החמיצו את הטלוויזיה .

סוף פוסט מס' 486. הועלה לאוויר ביום שני – 23 במארס 2015.