פוסט מס' 464. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

פוסט מס' 464. בֶּנִי רוֹזֵן ז"ל (בן קיבוץ אפיקים) ה-חבר ו-הידיד ה-אהוב ו-הבלתי נשכח עבורי, 2014 – 1940. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020.

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת, מנומקת, ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

————————————————————————————————————-

פוסט מס' 464 : הועלה לאוויר ביום שישי – 2 בינואר 2015. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב , והמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ו-עבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפני כחודש בדצמבר 2014 הלך לעולמו בטרם עֵת בגיל 74 איש אהוב, ידיד, חבר, ו-רֵעַ שלי (ושל רבים אחרים) בני רוזן ז"ל בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלנו וצמחנו יחדיו בקיבוץ אפיקים הנפלא בתוככי קהילייה דמוקרטית ו-שוויונית שחרתה על נֵס דִגְָלה סלוגן סוציולוגי נעלה, "…כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו…!". מאז חלפו שנים רבות מאוד. הקיבוץ איננו עוד אותו הקיבוץ וגם דרכינו של בני רוזן ז"ל ושלי נפרדו לפני עידן ועידנים בכיוונים שונים לחלוטין. אולם למרות המרחק ופער החיים הוא נותר עבורי תמיד בלתי נשכח (!). בני רוזן הֶ-אָהוּב חונן באישיות כנה, יישרת דרך, כישרונית, מיוחדת במינה בעלת 1001 יכולות בתחומי חיינו הרבים והשונים…! היה רק בני רוזן אחד…!

בני רוזן ורעייתו תמר (בת של משפחת בלאט בקיבוץ אפיקים) אף היא בת קיבוץ אפיקים תיבדל לחיים ארוכים, עזבו את מכורתם ב- 1975 והשתקעו במושבת כינרת. הם בנו קֵן משפחתי לתפארת, הולידו ילדים, וחיו יחדיו כמעט 60 (שישים) שנים מאז היו ל- זוג "רומנטי", נער ונערה עוּלֵי ימים בגיל 16 ו- 15 שהתאהבו…בני רוזן ז"ל נקבר במושבת כינרת. עמיקם אסֶם חבר קיבוץ אפיקים נשא נאום הספד קצר על קברו ואמר כלהלן : "…בני רוזן ז"ל האהוב לא הלך לעולמו…אלא הלך מ-עולמו…".

כשאלוהי הכישרונות חילק מתנות, היה זה בני רוזן שתמיד התייצב ראשון בתור. בני רוזן ז"ל היה הכול. איש רָב מיומנויות בכל שיטחי חיינו, שניחן בראייה אסתטית ארוכת טווח והיה בעצמו רב אמן בציור ופיסול, אדריכל נוף, מתכנן סביבתי, ובונה גני משחקים לילדים וטָף בעלי פונקציות שונות ובולטים ו- עשירים בצבעים עזים. בני רוזן ז"ל לא נשא תואר אקדמי רשמי של אדריכל, אולם היה כזה מבלי ללמוד את המקצוע באקדמיה, באוניברסיטה. מהנדס וגם אדריכל. הוא היה אדם של Self made ו- Self disciplined שהגשים את חזונו וחלום יצירתו בכוחותיו שלו. כשאתה מתבונן ביצירותיו – אתה נעצר על עומדך נפעם. לכתו בטרם עת היא אבדה גדולה למשפחתו וגם לחוג של אזרחי המדינה שהכירו את פועלו ואת כישרונו להפוך את הסביבה שלנו למקום יפה יותר שנעים לחיות בו. בני רוזן ז"ל היה הכול. בעל ידי זהב. בכל קרן ופינה שנגע השאיר חותם. הוא היה גם איש אמיץ ו- לוחם מהולל בשייטת 13 וגם ספורטאי רב גוני, וכדורגלן מחונן. בן אדם חושב, מתכנן, ויצירתי בכמויות יוצאות דופן. בעל יכולות בתחומים שונים בחיינו שנותר צנוע ועניו. בארבע מילים : איש אציל נעים הליכות. עונג גדול של השראה ושקט נפשי אפשר היה למצוא, במחיצתו ובשכנות אליו. בני רוזן ז"ל ניחן באישיות כישרונית ייחודית, בולטת מאוד, ו-מיוחדת מאוד בכל שיטחי חיינו…ואף על פי כן נותר אדם צנוע מאוד ו-יישר דרך. מעטים כמותו, כמו בני רוזן ז"ל, מאיישים ומעצבים כהלכה את שורות חיינו…בני רוזן ז"ל היה באמת אדם נעלה ו-מיוחד מאוד (!). אדם מוכשר מאוד בתחומים רבים של חיינו, יישר דרך עד ל-מאוד, איש של אמת, איש חכם ו-נבון, ו- איש יצירה ו-מעשה בעל יכולות מ-אין כמותו. עניו, צנוע, חרוץ, וצדיק שדמותו, מעשיו, ויצירותיו היוו נושא להערכה ו-הערצה פרטית שלי באופן אישי…וגם של רבים מאוד אחרים בארצנו – מולדתנו שלנו…(!). היה רק בני רוזן אחד בכל מדינת ישראל…הוא עצמו…!    

לפני כשנה וחצי ביקרתי בתערוכת אומנות מעשה ידיו שפתח לזמן קצר ב- "בית גבריאל" על חוף הכינרת ליד המועצה האזורית של צמח. התערוכה הזאת חשפה את מכלול הכישרונות שהיו טמונים בו. רעייתי יעל ואנוכי קנינו ממנו פסל ברזל של ציפור. הוא רצה להעניק לנו את היצירה כ-מתנה, בחינם. סירבנו. לא הסכמנו. התעקשנו לשלם בעבור כישרונו . אילו היוצר הזה, רווי ועשיר בידידים וחברים היה מחלק מתנות, הוא היה הופך לדלפון. ציפור הברזל הזאת ממוקמת במרפסת שלנו ברחוב אבן גבירול בתל אביב בצד שקרוב לים. כאשר השמש שוקעת במערב היא מטילה אור על הציפור והצֵל הופך את היצירה למוחשית. ציפור הברזל הופכת לפרק זמן קצר לעוף אמיתי ש-משום מה בחר לחנות ולאגור כוח בבית שלנו בטרם ימשיך במעופו הלאה. לפתע הטבע כה קרוב אליך עד שאתה יכול לחוש ולמשֵש אותו במגע יד.

לאחרונה ניסיתי למצוא נחמה בכתביו של וויליאם שייקספיר. נאום ההספד שנושא אנטוניוס על קברו של ברוטוס בסיום המחזה "יוליוס קיסר" מתקיים בנסיבות פוליטיות – צבאיות מובהקות . אולם וויליאם שייקספיר כתב זאת בגאונות עליונה כך שחלקו האחרון של טקסט הפרידה הנאמן של אנטוניוס מברוטוס האציל נוגע באופן מפתיע גם בחלוף מאות שנים לכמה דמויות בנות זמני שהלכו לעולמם בטרם עֵת.

אלו המילים ששַם וויליאם שייקספיר בפיו של המספיד אנטוניוס אודות ברוטוס : "…אוֹרְחוֹ הָיָה אָדִיב וְהַיְסוֹדוֹת כּה נִתְּמַזְגוּ בּוֹ, עַד שיוּכַל הַטֶבַע לָקוּם קֳבָל עוֹלָם וֹלְהוֹדִיעוֹ, זֶה הָיָה הָאִיש…".

כשסיימתי לקרוא את המחזה ה- שקספירי הטראגי ההוא ואת דברי ההספד ההם, מצאתי את עצמי חושב על בני רוזן ז"ל. אותן מילות ההספד ההן ש-שם וויליאם שייקספיר בפיו של אנטוניוס הציפו את זִכְרוֹ של בני רוזן ז"ל האָהוּב. מהיבטים רבים בני רוזן ז"ל היה "האיש…" ! אהבתי באמת את האיש האדיב והמוכשר הזה בעל כל כך הרבה יתרונות. הוא מֵת בטרם עת עדיין בשיא כוחו, יצירתו, וחזונו לפניו – ואיננו עוד. ה-עֶצֶב גדול. בעבורי ובעבור רעייתי הוא לא נמוג. בני רוזן זיכרונך לא ימוש מ-איתנו לעַד.

תמר היקרה, יעל ואנוכי משתתפים באבלך ויגונך הכבד ובצערה של כל המשפחה והשבט המורחב שלכם. שלא תדעו עוד צער ודאבה. אנחנו אוהבים אותך, תמר.

טקסט תמונה : קיבוץ אפיקים. המחצית השנייה של עשור ה- 50 ההוא במאה הקודמת ההיא. בני רוזן ז"ל ותמר בלאט תיבדל לחיים ארוכים בראשית חברותם מצטלמים ליד מונומנט הברונזה של הפסל דוב פייגין "נערה עירומה ואיילה". הפֶּסֶל היה מוצב על דשא מטופח סמוך ל- "פרבר הירוק" מקום מגוריהם של תלמידי ותלמידות כיתות ההמשך בקיבוץ אפיקים. (באדיבות משפחת רוזן).

טקסט תמונה : 1960. בני רוזן ז"ל לוחם עז נפש ב-שייטת 13. מעולם לא התרברב ולא סיפר על חובת עול השירות הצבאי הקשה עבורו התנדב…ו- בו בחר לשרת את צה"ל ואת מדינת ישראל שלנו (!). (התמונה באדיבות משפחת רוזן).

טקסט תמונה : בן וחבר קיבוץ אפיקים, בני רוזן ז"ל. (באדיבות משפחת רוזן).

טקסט תמונה : שנת 1961. לפני כ- 63 שנים (ב-עת כתיבת ותיעוד הפוסט הנוכחי הזה). זוהי קבוצת הכדורגל של קיבוץ אפיקים הטובה ביותר בעמק הירדן בימים ההם. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : חיים טל, בני רוזן ז"ל, עמיחי איילון (שחקן חיזוק בן 16 מקיבוץ מעגן לימים מפקד שייטת 13, מפקד חיל הים, וראש השב"כ לאחר רצח יצחק רבין ז"ל), יוחאי קורין, והשוער אהרון בר ז"ל. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צביקה שדה, מוֹמוֹ (שחקן חיזוק שלנו מ-קיבוץ תל קציר), אלישע הירשפלד, צבי אשכנזי ז"ל, חנן קרפ ז"ל, ו-אנוכי יואש אלרואי (עומד קיצוני משמאל). (התמונה, באדיבות משפחת רוזן).

טקסט תמונה : 1961. מגרש הכדורגל מדשא של קיבוץ אפיקים. בני רוזן ז"ל בעת פעולה. מדובר היה בשחקן כדורגל מחונן בעל כושר גופני נפלא ומצויד בטכניקה אישית גבוהה וטיפול מיטבי בכדור. כמובן שאיש לא שמע על כישרונו בהיותו כדורגלן המשחק במקום מרוחק ובליגה שכוחת אל בעמק הירדן. (באדיבות משפחת רוזן).

טקסט תמונה : בני רוזן ז"ל. שחיין ושחקן כדור מים מצטיין. (באדיבות משפחת רוזן).

בני רוזן היקר, איש המחשבה והמעשה המוכשר האהוב והיקר, איש של צדק, אמת ו-יושרה, איש של דוגמא אישית בכל תחום ו-צעד שפסע בחייו…לעולם ו-עד תיוותר עבורי בלתי נשכח (!). זאת לא רק הבטחה שלי…זאת שבועה שלי בדם ליבי בשעה שיד ימין שלי מונחת על ספר התנ"ך (!). 

סוף הפוסט מס' 464. הועלה לאוויר ביום שישי – 2 בחודש ינואר של שנת 2015. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.