הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————– 

פוסט חדש מס' 518 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 ביולי 2015.

——————————————————————————– 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : אם מר רפי גינת זקוק עכשיו ליחסי ציבור ושיווק מחודשים באמצעות ריאיון רחב ידיים עם כתב "ידיעות אחרונות" רז שכניק (יום שישי – 17 ביולי 2015 ב- "7 לילות") סימן שמצבו איננו מזהיר. גם תמונת השער שמציגה את רפי גינת מקמט את חריצי מצחו ומפגין מבט זועם (זכר לימי "כלבוטק") איננה תורמת למהימנות יחסי הציבור שלו שנראים מפוברקים. מותקנים על פי הזמנה. הדיווח של רפי גינת על עצמו כי המיליארדר רון לאודר ואנשיו התחננו בפניו ואמרו לו ב- 2013, "בוא קח את ערוץ 10 עם כל הסמכויות, ותקבל תקציבים ותבנה את ערוץ 10 לפי הראייה שלך", תמוה ומעורר מחשבות ושאלות. בחלוף שנה וחצי התברר כי המנכ"ל רפי גינת שמקבל תקציבי ענק מרון לאודר, רחוק מלהיות מנהיג שידור ומנהל מקצועי. לחלוטין לא. הוא איננו איש קסמים ולא רופא מכשף. הוא רפי גינת מספק תוצאות טלוויזיוניות מגוחכות, רייטינג מחורבן, ערוץ טלוויזיה ירוד, תוכניות ריאליטי נחותות ("הכפר", "הרווק", ו- "עד סוף העולם") לרבות "כלבוטק" שמזוהה עמו באופן אישי אולם איבדה בבת אחת את מעמדה ויוקרתה וגם את המדרוג. מדהים שהוא מסרב לקחת אחריות מלאה על כל תפישת השידור הלקויה שלו. רפי גינת מספר לרז שכניק כלהלן : "עם כניסתו לתפקיד מצא את ערוץ 10 במצב גרוע מאוד, כמעט לא היו תוכניות, הרייטינג היה נמוך, והיו הפסדים גדולים של עשרות מיליוני שקלים בשנה. לקח לי זמן לבנות לוח שירוץ. אבל העבודה שם הייתה טובה". רז שכניק מרכיב יחסי ציבור מיוחדים עבור רפי גינת כמעט דרמטיים אולם אינם מעוררים כל סקרנות וגם לא רושם. מדובר בכתבה יחצ"נית פרופר ולכן אין זה מוזר כלל, שהוא רז שכניק לא מאזן את השבחים שרפי גינת מרעיף על עצמו, עם הטיעונים ו- ההאשמות של וותיקי ערוץ 10 המאיישים את חברת החדשות, שסבורים כי רפי גינת היה מנכ"ל מגוחך, חסר ידע ומעוף בניהול, רחוק מהבנת תעשיית המדיה, מאוהב ו- נעול על "כלבוטק" שלו שנופנפה כליל מהבימה הטלוויזיונית של ערוץ 10 וגם מכל הערוצים האחרים. אח"כ מספר רפי גינת לרז שכניק כי תוכנית הריאליטי "עד סוף העולם" הייתה אומנם כישלון רייטינג ויוזמה שלו, "אולם פה כל העולם פספס מפני שהתוכנית הזאת כולם השתגעו ממנה…". לא נראה שרפי גינת עזב את ערוץ 10 בכוחות עצמו. הפוסט הזה של רז שכניק מעיד כאילו הוא נוּשָל משָם.

הערה שלי : רפי גינת היה איש מקצוע ובעל ניסיון עצום בטלוויזיה אולם כמנכ"ל חדש של ערוץ 10 הוא לא קרא נכון ב- 2013 את מפת הדרכים של תעשיית הטלוויזיה בארץ וכשל לחלוטין בניווט.

הערה 4 : ערוץ 1 הציבורי בהובלת מנהלו אלי בבא משדר בתקופה האחרונה שתי סדרות תיעודיות מעניינות ביותר : "חגיגה לעיניים" ו- שנות ה- 60". מומלץ ביותר לצפייה.

פוסט מס' 518. לא שוררת שום קורלאציה בין רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של טורניר ווימבלדון בטניס ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לבין כישרון הביצוע של השדרנית מאיה רונן והפרשנית שלה ציפי אובזילר שמשדרות ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה את משחק הגמר בטניס לנשים (שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015). סרינה וויליאמס (ארה"ב) מנצחת את גברין מוגורוזה (ספרד) 0:2 (4:6, 4:6). פוסט מס' 518. כל הזכויות שמורות.

ערוץ הספורט מס 55 בכבלים בראשות המנכ"ל מר תומר תורג'מן רוכש את זכויות השידורים של טורניר הטניס המרשים והמסורתי של ווימבלדון 2015 בעל מורשת שנים ארוכה מאז 1877. במשחק הגמר ההוא ב- 1877 לגברים יחידים ניצח ספנסר גוֹר (Spencer Gore) את וויליאם מארשאל (William Marshal) בתוצאה 0:3 (1:6, 2:6, ו- 4:6). הנשים החלו להתחרות בווימבלדון ב- 1884. באותה השנה ההיא לפני 131 שנים ניצחה גב' מוד ווטסון (Maud Watson) את גב' ליליאן ווטסון (Lilian Watson) בתוצאה 1:2 (8:6, 3:6, ו- 3:6) טורניר הטניס של ווימבלדון הוא אחד מארבעת ה- Grand slam שכולל בתוכו את אליפות אוסטרליה הפתוחה, אליפות צרפת הפתוחה (רולאן גארוס), ואליפות ארה"ב הפתוחה. השידורים הישירים והמוקלטים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה (בשעתו טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- 1973 ועד 1998, ו- עכשיו בערוץ 55 בכבלים) הפכו את ווימבלדון ו- רולאן גארוס ל- פופולאריים ביותר כאן מפני שהתחרויות בשני הטורנירים האלה מתקיימות בשעות צפייה נוחות לצופי הטלוויזיה בארץ (בניגוד לאליפויות אוסטרליה וארה"ב בשל הפרש השעות).

בשנת 1968 החליטה הוועדה המארגנת של ווימבלדון לפתוח את שערי הטורניר גם בפני שחקני טניס מקצועניים. במשחק הגמר לגברים יחידים גבר האוסטרלי רוד לייבר (Rod Laver) על בן ארצו טוני רוץ' (Tony Roche) בתוצאה 0:3 (3:6, 4:6, ו- 2:6) וזכה בפרס כספי של 2000 (אלפיים) פאונדס סטרלינג. במשחק הגמר לנשים יחידות גברה האמריקנית בילי ג'ין קינג (Billie Jean King) על ג'ודי טגארט (Judy Tegart) בתוצאה 0:2 (7:9, 5:7) וגרפה פרס כספי של 750 (שבע מאות וחמישים) פאונדס סטרלינג. מאז זרמו מים רבים בירדן. ברבות השנים הושוו פרסי הזכייה של הגברים והנשים בעוד רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות מזרימות מאז 1968 הון עתק של מאות מיליוני דולרים. בין 1968 ל- 2015 צברה הוועדה המארגנת של וויבלדון הון של 590.000000 (חמש מאות ותשעים מיליון) דולר בעיקר בגין תשלומי זכויות השידורים (וגם ממכירת כרטיסים). מעניין לבדוק את סדר הגודל של האמרת סך הפרסים במשך 47 שנים הללו מאז 1968 ועד 2015 : סכום הפרסים הכולל בווימבלדון 1968 נסב על 55000 (חמישים וחמישה אלף) דולר. בחלוף 47 שנים בווימבלדון של קיץ 2015 נסק הסכום ל- 41.600000 (ארבעים ואחד מיליון ושש מאות אלף) דולר. המנצחת במשחק הגמר לנשים יחידות של ווימבלדון ב- 11 ביולי 2015 האמריקנית סרינה וויליאמס קיבלה בעבור זכייתה פרס של 2.914000 (שני מיליון ותשע מאות וארבעה עשר אלף) דולר. יריבתה במשחק הגמר הספרדייה גרבין מורוגוזה למרות שהפסידה השתכרה 1.477250 (מיליון וארבעה מאות ושבעים ושבעה ומאתיים חמישים אלף) דולר.

בדיוק בנקודת הזמן הזו נכנסות לתמונה שדרנית הטניס של ערוץ 55 בכבלים והפרשנית שלה שחקנית העבר ציפי אובזילר ושערוריית שידור ה- Off tube הילדותי של שתיהן מהאולפן בהרצליה את משחק הגמר לנשים יחידות בווימבלדון בשבת של 11 ביולי 2015. הן אינן אשמות לבדן בשידור מגוחך שמתבצע בתנאי עבדות. ההנהלה שלהן אשמה כמותן. אולם הן היו יכולות לסרב פקודה. בוודאי גב' ציפי אובזילר שהיא בכלל אורחת ואין לה מה להפסיד. ציפי אובזילר הייתה אמורה להציב תנאי למאיה רונן : "אני מסכימה להיות פרשנית שלך בתנאי שאנחנו משדרות מהשטח, מעמדת שידור באצטדיון במרכזי בווימבלדון, כפי שנוהגות כל רשתות הטלוויזיה הרציניות בעולם, ולא…חפשי לך פרשנית אחרת במקומי". צריך להאזין שוב לפס שַדָּרוּת ה- Off tube של מאיה רונן וציפי אובזילר כדי להבין עד כמה הטקסט שלהן משעמם ורָדוּם ונעדר ערך קולי (קולן איננו רדיופוני) ובשל כך האינטונציות של שתיהן נשמעות כשיחת רכילות ולא שידור ישיר של ענף ספורט איכותי, ו- עד כמה שתיהן מנותקות מהמוקד. כמו עמיחי שפיגלר ושלמה צורף גם הן אינן מזהות את המוני ה- Close ups הרלוואנטיים שה- BBC משגר באופן מפורט, מתוכנן, ומוקפד לעברן ולעבר צופיהן בארץ (למעט הצ'כית – אמריקנית מרטינה נאבראטילובה והצרפתייה מריון בארטולי, אותה הן מזהות). אני אשוב לשתיהן בתוך רגע.

חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודו של אלכס גלעדי מציבה בשנים של 1979 ו- 1980 את הטניס בפסגת הספורט הישראלי.

בקיץ 1979 ניצב מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי בשיא כוחו ותפארתו ברוֹם הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נחשב לכוכב והמפיק הטוב ביותר בתולדותיה בת עשור שנים מאז נוסדה ב- 1968. ברזומה שלו נרשמו ארבע הפקות מזהירות : הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 1977, ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977, שידורי יום העצמאות במאי 1978, ותחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) תחרות הזֶמֶר האירופית שנערכה בסופו של חודש מארס בשנת 1979 בירושלים בה זכתה במקום הראשון הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". במקביל הצעיד גם את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לרמה בכירה. ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום העריצו את אלכס גלעדי. לא רק הם. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לטשה אליו עיניים וגם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. אך הוא יוסף "טומי" לפיד שם עליו עין מסיבות אחרות וכוונות שונות.

אלכס גלעדי נולד במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ב- 1969 אך לא התכוון למות שם. דן שילון גייס אותו באותה שנה לשורותיה. ב- 1974 התמנה למנהל מחלקת הספורט. בהיותו בעל אינטואיציה משוכללת הבין איזו סטיגמה רובצת על משרתו ואיזה סטריאוטיפ מאפיין את המונח ספורט. היו לו שאיפות לא קטנות מעבר למסגרת המצומצמת בה בילה את אחת עשרה שנות חייו הטלוויזיוניות הראשונות בבית היהלומים ברוממה – ירושלים. הוא לא תכנן את קבורתו בקומה החמישית של הבניין. מעֵת לעֵת הגיח כמטאור לעבר הפקות הטלוויזיה הכלליות הווירטואוזיות שבראשן עמד ואותן הוביל אך תמיד שָב לכור מחצבתו. אלכס גלעדי היה המפיק ואיש הניהול המוכשר ביותר בטלוויזיה ב- 1979 אך אף אחד מהבוסים שלו לא חשב לקדם אותו מעבר לדסק הספורט. לא בכיוון משרת מנהל חטיבת החדשות ו- וודאי לא להציב אותו בתפקיד מנהל הטלוויזיה. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית איבדו יחדיו במו ידיהן ב- 1980 את הכוכב שלהם בהא הידיעה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC רכשה אותו וקנתה את שירותיו. בסופה של 1980 התמנה מר אלכס גלעדי בן למשפחת פועלים צנועה מהמושבה רמת השרון לסגן נשיא ב- NBC ומנהל הספורט שלה באירופה. בשל תפקידו הרם החדש העתיק מר אלכס גלעדי העתיק את מקום מגוריו מירושלים ללונדון בירת אנגליה.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואלכס גלעדי ו- שידורי הטניס בטלוויזיה הישראלית הציבורית. רוח התקופה ההיא.

ביוני 1980 הוגרל אלוף ישראל בטניס שלמה גליקשטיין לשחק בסיבוב השני בטורניר ווימבלדון נגד האלוף השוודי בארבע השנים האחרונות ביורן בורג. זכויות השידורים שלנו נסבו על סכום זעום בן 1500 (אלף וחמש מאות) דולר ו- אלכס גלעדי נערך לשידור ישיר של המשחק שעורר סקרנות רבה בארץ. ביורן בורג היה הרבה יותר מטניסאי. הוא היה Super star בינלאומי, ספורטאי יפה תואר שעטה הילה של מלכות. עיקר ההשקעה הכספית בשידור הישיר לא הייתה בתשלום הזכויות אלא בשכירת שירותי תקשורת  Unilateral [סעיף1] של לוויין ה- Primary האטלנטי, אבל זה היה שווה, לא רק בגלל שרצינו לצפות במשחק אלא מפני שבלב כולנו קיננה תקווה ש- אולי שלמה גליקשטיין שחקן הטניס הטוב בישראל מסוגל להפתיע את הקרחון השוודי ולהדיח אותו מכיסאו. בסיבוב הראשון ניצח שלמה גליקשטיין את ראול ראמירז (מדורג 35 בעולם) והעפיל לסיבוב השני בווימבלדון של 1980. נסים קיוויתי הופקד על השידור הישיר שנעשה Off tube מעמדת שידור בירושלים. מי חשב אז להטיס שַדָּר טלוויזיה ללונדון. המשחק התנהל על מי מנוחות. מידי פעם הופסק וחודש בגלל הגשם הטורדני עד שמטר סוחף קטע אותו וההתמודדות נדחתה למחרת. יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא התעניין בשלמה גליקשטיין וביורן בורג. טניס לא העסיק אותו. הוא עקף את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטרי יצחק "צחי" שמעוני וביקש לדעת את עלות המִשְדָר מפיו של המפיק. אלכס גלעדי סיפר לו כי Share הזכויות הכספיות שלנו במסגרת חברותנו ב- EBU עומד על 1500 דולר בלבד אך עבור השימוש בלוויין ה- Unilateral אנחנו משלמים היום 7000 (שבעת אלפים) דולר ומחר נשלם סכום דומה בגין המשכו של המשחק והשידור הישיר. מבצע השידור אושר ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות חיים יבין. יוסף "טומי" לפיד נחרד. רק לפני כשנה ורבע עבר ממשרת כתב ב- "מעריב" לנהל את רשות השידור בת 2000 עובדים בעלת תקציב של יותר מ- 250000000 (מאתיים וחמישים מיליון) דולר. לא היה לו צֵל של מושג במחירים וכלכלה טלוויזיונית. הכל נראה לו גדול ועצום. "אתה מבזבז את כספי רשות השידור. שיקולי העריכה שלך פגומים. ממילא שלמה גליקשטיין יפסיד. אין לשידור הישיר הזה שום צידוק ספורטיבי. אילו ידעתי זאת מקודם לא הייתי מאשר לך לבצע אותו", נזף באלכס גלעדי כשהם נפגשו במסדרון של הקומה השלישית, ושַם עליו עין בצורת זכוכית מגדלת.

למחרת התחדש המשחק. נסים קיוויתי שידר ישיר את המשכו (Off tube מהאולפן בירושלים) וביורן בורג הביס את שלמה גליקשטיין ללא קושי בתוצאה חלקה 0:3 (3:6, 1:6, ו- 5:7). קופת הרשות התדלדלה ב- 14000 (ארבעה עשר אלף) דולר ויוסף "טומי" לפיד יצא מדעתו. הוא סימֵן את אלכס גלעדי כמתחרה מסוכן שלוֹ בטלוויזיה הישראלית הציבורית ולא כפרטנר ושותף לחזון שידור. המדהים היה ש- שני הבוסים הישירים שלו חיים יבין מנהל חטיבת החדשות ויצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלה שאישרו את השידור הישיר המפוצל של שלמה גליקשטיין – ביורן בורג מ- ווימבלדון ואת ההוצאה התקציבית הנלווית, לא יצאו להגנתו של אלכס גלעדי.

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 70 של המאה הקודמת. מרכז הטניס ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן אבי הטניס הישראלי ונשיא מרכז הטניס ברמת השרון מארח את הטניסאי השוודי ביורן בורג. ביורן בורג היה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976. (באדיבות איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

בסתיו 1979 עלתה ישראל על מפת הטניס הבינלאומי. במרכז הטניס היפהפה והיעיל ברמת השרון נוסד טורניר שנתי מקצועני נושא פרסים כספיים בהשתתפות טניסאים בכירים מהעולם איליה נאסטסה, ג'ימי קונורס, הרולד סולומון, טום אוקר, ואחרים הודות ליכולת הארגון וקשריו הענפים של ד"ר איאן פרומן. במוקד התחרויות האלה ניצב תמיד אלוף ישראל שלמה גליקשטיין. אלכס גלעדי ביקש לשדר ישיר את שני משחקי חצי הגמר שתוכננו ליום שישי ואת משחק הגמר שנקבע לשבת. את המרכז הפונקציונאלי ברמת השרון שהכיל בתוכו 16 מגרשי טניס ובראשם אצטדיון מפואר הקים רופא שיניים, עולה מדרום אפריקה בשם ד"ר איאן פרומן. אבי הטניס בארץ לא ביקש מאלכס גלעדי אפילו גרוש עבור זכויות השידורים. הוא רצה רק זמן חשיפה בטלוויזיה. את הממון לטניס הישראלי הביא ממקורות שונים לחלוטין.

ד"ר אִיָאן פְרוּמַן חונן בעוד כישרון חוץ מלסתום חורים בשיניים ו/או לעקור אותן. הוא היה גאון בשיווק ואלוף יחסי ציבור. לא פחות. בתוך תקופה קצרה בת שנים ספורות הצליח לגייס סכום פנומנאלי של 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר מיהודים עשירים בארה"ב, קנדה, ואנגליה והקים ברחבי מדינת ישראל 15 (חמישה עשר) מרכזי טניס. המפורסם שבהם נוסַד ברמת השרון. הספורט הלבן היה באופן מסורתי עד בואו של ד"ר אִיָאן פְרוּמַן לארץ משחק של בודדים מאצולת המָמוֹן. ד"ר איאן פרומן הפך אותו למשחק של המונים. לפתע החזיקו במחבט הטניס גם פועלים מן השורה וילדיהם. על פועלו הבלתי נשכח זכה ב- 1989 בפרס ישראל. מפני שהבין בתקשורת ואת חשיבות הטלוויזיה בשיווק הטניס יצר עבורנו תנאי צילום חלומיים. עד הופעתו המזהירה צילמנו טניס בתת תנאים מעמדות צילום ושידור מגוחכות ומאולתרות בגובה של כיסא או שולחן.

טקסט תמונה : תמונה היסטורית לפני ארבעים שנים. הצלם רוני ליפץ מצלם ב- 1975 משחק טניס עבור "מבט ספורט" מעמדת צילום מוגבהת. הוא ניצב על שולחן כדי להשיג צווית צילום נוחה יותר בהיעדר עמדת צילום ושידור ראויה במקום האירוע. תנאי הצילום במגרשי הספורט בשנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת היו פתטיים. מימין, זהו הכתב – שדר יורם שִימרון, ומשמאל איש הקוֹל יורם רובין מהטלוויזיה הלימודית – חינוכית. (התמונה באדיבות הצלם אלכסנדר זיסקינד ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1979. מבט מהאוויר של מרכז הטניס היפהפה והיעיל שהוקם ברמת השרון ע"י אבי הטניס בישראל ד"ר איאן פרומן, ואשר כולל 16 מגרשים. משמאל, המגרש המרכזי הקרוי "אִצטדיון קנדה" ומכיל כ- 7000 מקומות ישיבה. בתווך בניין המשרדים, מסעדה, וחדרי הלבשה. ברבות השנים קמו עוד 15 מרכזי טניס במדינת ישראל הודות ליוזמתו של ד"ר איאן פרומן המזהיר והודות לתרומתם הכספית הנדיבה ויוצאת הדופן בת כ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר של יהודים ציוניים טובים ועשירים מארה"ב, קנדה, ואנגליה. (באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רופא השיניים ד"ר איאן פרומן אישיות מזהירה בעלת השראה ורחבת אופקים, ומי אחראי על מהפכת הטניס בישראל זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…מרכז הטניס הראשון בישראל היה אמור לקום במקום שבו נמצא היום הסָאפָארִי של העיר רמת גן. גייסתי כבר מספיק כסף מהתורמים היהודים בארה"ב, שהם אנשים יקרים בעיניי. נפגשתי לצורך העניין עם ראש עיריית רמת גן דאז ישראל פלד שכיהן בתפקיד של סגן יו"ר מכבי העולמי. ישראל פלד שהיה "מכביסט", מובהק הסכים להקצות את הקרקע לבניית מרכז הטניס בתנאי שיוקם לטובת ילדי מכבי ישראל. הזדעזעתי וסירבתי בו במקום. באותה תקופה עוד הייתי רופא שיניים פעיל. יום אחד התקשרה אלי לקליניקה שלי מזכירתו של ראש המועצה של רמת השרון פסח בלקינד וביקשה ממני שאעניק לו טיפול שיניים חירום. בעודי מזריק לו זריקה לשיכוך הכאב סיפרתי לו על הקושי העצום להשיג פיסת קרקע באזור לבניית מרכז הטניס הראשון בישראל. פסח בלקינד לא המתין והשיב לי מייד, "בוא אלי לרמת השרון. תקים את מרכז הטניס שלך אצלנו". עוד באותו היום בחצות הליל הגענו לאיזה מִשטח רחב ידיים של גינות תותים הסמל המסחרי של רמת השרון. פסח בלקינד האיר עם הפנס שלו את המקום, ואמר לי "כאן יקום מרכז הטניס של איאן פרומן". ואומנם כך היה. האיש עמד בדיבורו עד המילה האחרונה. פסח בלקינד נתן את הקרקע והתורמים היהודים העשירים מארה"ב, אמיצים, ואוהדי מדינת ישראל, העניקו את הממון…".

"…בעצם הכל התחיל בהתמודדות שלנו בתחרות גביע דייויס נגד נבחרת הטניס של איראן ב- 1973 במגרשי הטניס ברמת גן ליד מועדון הנכים "ספיבק". הארגון היה מביש. לא היו שירותים וגם לא מזנונים. ההתמודדות נמשכה ארבעה ימים. בשלב מסוים לא הסכימו חברי המועדון לפנות את המגרשים לטובת המשך התחרות. הם אמרו לנו, "הזמנתם את המגרשים לשלושה ימים ולא עבור ארבעה". היה בלגן גדול. הבנתי שכך זה לא יכול הימשך. הייתה דרושה מהפכה. החלטתי לטוס לדרום אפריקה כדי לגייס כסף להקמת מרכז טניס עצמאי מבלי להזדקק לטובות של איש. כבר אז הכרתי את שני יהודים אמריקניים שהחליטו לעזור ולתרום למען קידום ענף הטניס בישראל. בלעדי התורמים האלה לא הייתה תקומה לטניס בישראל. בשלב מאוחר יותר הייתי טס לארה"ב עם ילדי הטניס שלנו כמו עמוס מנסדורף, גלעד בלום, מאקס אשרוב ואחרים, מסתובב בין הקהילות היהודיות העשירות ועורך תצוגות טניס של השחקנים הצעירים בפניהם . כך הצלחתי לגייס כספים רבים למען הטניס בישראל. לא קיבלנו שום סיוע מהמדינה. אפילו לא אגורה אחת. גם לא ביקשתי עזרה כזאת. פחדתי שעזרה כספית מהמדינה תביא עמה התערבות פוליטית וכל מיני עסקני מפלגות חובבניים. התרחקתי מהפוליטיקה כמו מ- אֵש. הסתמכתי רק על הסיוע של אותם הנדבנים היהודים העשירים מארה"ב וקנדה. לולא אותה נדיבות לִבָּם הנפלאה של יהודי ארה"ב וקנדה בשנים ההן לא היה קם טניס בישראל. הם הוציאו מכיסם 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר. סכום השווה ל- חצי מיליארד דולר במונחי הזמן של היום. אולי היה קם טניס בישראל גם ללא הנדבנים היקרים האלה, אך אם כן זה היה לוקח הרבה יותר זמן…".

טקסט תמונה : 1977 הייתה שנה בלתי נשכחת עבור הטניס הישראלי והופעה בלתי נשכחת של ד"ר איאן פרומן אבי הטניס המודרני במדינת ישראל. מדובר בתמונה היסטורית. מרכז הטניס הראשון במדינת ישראל מוקם על חלקת אדמה ברמת השרון שהקצה ראש המועצה המקומית פסח בלקינד. זוהי קבוצת התורמים היהודית הגדולה מצפון אמריקה יחד עם מנהיג הטניס הישראלי הבלתי נשכח ד"ר איאן פרומן. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : הרולד לנדסברג ז"ל מארה"ב (היה אחד מששת היזמים), ג'ו שיין ז"ל מארה"ב (היה אחד מששת היזמים), ראלף האלברט מטורונטו קנדה, אלכס פישר ז"ל מקנדה, הארולד בנג'מין ז"ל מלוס אנג'לס ארה"ב, ג'רי גולדברג מ- מונטריאול קנדה, ג'ו פרייברג (מזוקן) מקנדה. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אורין נימן מארה"ב, ד"ר ביל ליפי (רופא אוזניים) מאוהיו ארה"ב, נורמן אדידין ז"ל מארה"ב, ד"ר איאן פרומן, רובי ג'וזפס מארה"ב, ו- גדעון הירש הישראלי מנכ"ל מרכזי הטניס בישראל בעת ההיא. חבורת התורמים היהודית המכובדת הזאת מארה"ב וקנדה תרמה לטניס הישראלי בתקופה היא סכום עצום של כ- 150000000 מיליון דולר. (התמונה הזאת צולמה ב- 1977 ונמסרה לי באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י ד"ר איאן פרומן.

בתקופתו של ד"ר איאן פרומן עלו לגדולה ארבעת כוכבי הטניס הגדולים ביותר של ישראל בכל הזמנים, עמוס מנסדורף, שלמה גליקשטיין, שחר פרקיס, וגִלעד בלום. גדולתו של ד"ר איאן פרומן הייתה לא רק בייצור אלופים אלא בהקמת מערך הדרכה מסודר של מאמנים שפעל בכל המרכזים על פי מודל חינוכי נחרץ לאורך זמן שהוגדר בפיו, "חינוך ומשמעת וגם טניס". המוטו היה ברור. החינוך והמשמעת הם מרכיבים חיוניים המעצבים את אופיו של הילד וצועדים שלובי זרוע עם המשחק ולא פוסעים אחריו. מן המפורסמות הוא שד"ר איאן פרומן דרש מכל הילדים והנערים להשקיע את מיטבם באימוניהם אך לעולם לא על חשבון הלימודים בבית הספר.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת. מרכז הטניס ברמת השרון. גלעד בלום בן ה- 12 (במרכז עם סרט על ראשו) אחת מתקוות הטניס של ישראל בימים ההם מנהל שיחה עם הטניסאי הרומני אילי נאסטאסה משמאל (בז'קט עור שחור) ועם הטניסאי האמריקני ג'ים קונורס (אלוף ווימבלדון ב- 1974 ואח"כ גם ב- 1982), משמאל. במרכז, ד"ר איאן פרומן והיהודי – אמריקני ד"ר ביל ליפי (שיער אפור מרכין מבט) אחד מהתורמים הגדולים בכל הזמנים לטניס הישראלי. (באדיבות ד"ר איאן פרומן . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה את אחד עשר הכרכים של הספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם", ספר אחד שמרכיב את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים ואשר קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אלכס גלעדי היה עֵד למהפכה שחולל ד"ר איאן פרומן. ב- 24 בספטמבר 1979 שלח את הצעת השידורים שלו למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ובו בקשה לשדר ישיר לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי הטורניר המקצועני ברמת השרון. הוועדה המארגנת בראשות ד"ר איאן פרומן אפילו לא ביקשה מאלכס גלעדי זכויות שידורים כנהוג. יוסף "טומי" לפיד ניצל את סמכותו ומרותו ולעג לבקשתו של אלכס גלעדי להעביר בשידורים ישירים ביום שישי – 12 באוקטובר 1979 ממרכז הטניס ברמת השרון את שני משחקי חצי הגמר של הטורניר. את משחק הגמר שנערך בשבת בצהרים – 13 באוקטובר לא ניתן היה לשדר ישיר מפני שהטלוויזיה החלה לשדר רק בצאת השבת. זה היה בחג הסוכות תשל"ט. היה לנו בימים ההם שפע של זמן פנוי בטלוויזיה. יתירה מזאת : ד"ר איאן פרומן יו"ר הוועדה המארגנת לא דרש מאתנו כאמור אפילו פרוטה אחת עבור זכויות השידורים אך יוסף "טומי" לפיד עמד בסירובו. "אלכס, לא מאשר, הנושא לא מספיק מעניין את הציבור" [2], השיב יוסף "טומי" לפיד בכתב ידו הגס (וכמעט בלתי קריא) לשתי פניותיו של אלכס גלעדי. יוסף "טומי" לפיד לא אהב טניס ועוד פחות מזה את אלכס גלעדי.

טקסט מסמך : 24 בספטמבר 1979. המסמך המקורי.  "אלכס, לא מאשר. מתי הגמר ?" משיב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לאלכס גלעדי ב- 26.9.1979 . יוסף "טומי" לפיד סירב להעביר בשידורים ישירים את משחקי חצי הגמר של טורניר הטניס ברמת השרון בחג הסוכות תשל"ט – 1979. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 26 בספטמבר 1979. המסמך המקורי. אלכס גלעדי מנסה את מזלו בשנית. "אודה לך אם תפרט הסיבות לאי אישור שידור הטניס שסכום הזכויות בו אפס והניידת תהיה בו ממילא", כותב אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. "הנושא לא מספיק מעניין חלק מספיק גדול של הציבור", משיב לו בנחרצות יוסף "טומי" לפיד. אלכס גלעדי ראה בתשובותיו של יוסף "טומי" לפיד התנכלות אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לשאלתו של אלכס גלעדי את יוסף "טומי" לפיד ששימש באותה העת בד בבד כמנכ"ל וגם מנהל הטלוויזיה מדוע הוא נוהג כך מבלי להיוועץ עם המערכת כולה השיב לו מנכ"ל רשות השידור, "ככה אני רוצה", ונפנה לדרכו. מנהל חטיבת החדשות חיים יבין ניצב מנגד ולא סייע בידי אלכס גלעדי. זה לא עניין אותו אולי גם משום שמנהל מחלקת הספורט התכתב ישירות עם יוסף "טומי" לפיד מבלי לשתף אותו. אלכס גלעדי היה המום ונרגז. הרי ממילא ניידת השידור ה- "OB הלבן" על ארבעת מצלמותיה ניצבה ליד אצטדיון "קנדה" ברמת השרון וכיסתה את שני משחקי חצי הגמר לצורכי שידורם למחרת ב- "מבט ספורט". מה כל כך קשה היה לפתוח את מַשְדֵרי "בֶּזֶק" באֵיתָּנִים בהרי יהודה כדי להעניק לציבור שידור ישיר. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד פטר את האמביציות של אלכס גלעדי, בנימוק, "הנושא לא מספיק מעניין חלק מספיק גדול של הציבור". זה לא היה נכון. זאת הייתה תשובה מתריסה ומתנשאת. פרישת ציוד המצלמות והמיקרופונים והכבלים הארוכים של ניידת השידור שלנו במרכז הטניס ברמת השרון הייתה קלה ונוחה. תנאי הצילום באצטדיון "קנדה" היו אידאליים. ד"ר איאן פרומן קיבל את ציוותי השידור שלנו בזרועות פתוחות. הוא איאן פרומן כמו עו"ד שמעון מזרחי בשעתו הבין תכף ומייד כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא מקדם המכירות הטוב ביותר שלו. ד"ר איאן פרומן היה ג'נטלמן בריטי / דרום אפריקני טיפוסי. אולם אסור היה להתבלבל. הוא ידע היטב מבראשית מה הוא רוצה ושידורי הטלוויזיה סייעו לקדם את החזון שלו. צריך לציין עוד ש- העברת סיגנל הטלוויזיה מניידת השידור לאולפני הטלוויזיה ברוממה – ירושלים נעשה ללא מאמץ מפני שהיה לנו קשר עין מרוֹם היציע של אצטדיון "קנדה" לעבר "מגדל שלום" בתל אביב. משם ממגדל שלום בתל אביב נשלח הסיגנל לתחנת "איתנים" בהרי יהודה וממנה נותב לאולפני הטלוויזיה הישראלית בבניין "בית היהלומים" שהיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. על יוסף "טומי" לפיד זה לא עשה כל רושם.

טקסט תמונה מימין : חג סוכות – אוקטובר 1979. זהו אִצטדיון "קנדה" היפה במרכז הטניס ברמת השרון. תנאי ההפקה במקום היו אידיאליים. שתי מצלמות אלקטרוניות שלנו תוצרת אנגליה מסוג Maraconi (מתוך ארבע) מכסות את טורנירי הטניס הוצבו תמיד באופן מדורג ביציע הצפוני של אִצטדיון "קנדה". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1979. טכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יובל קפלן מתקין את צלחת המיקרוגל ברוֹם היציע באצטדיון "קנדה" ברמת השרון כדי להעביר את סיגנל השידור לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לצורך השוואה. הפקת תחרויות השחייה באוניברסיטת תל אביב הייתה מסורבלת יותר. את סיגנל הטלוויזיה מתחרויות השחייה באוניברסיטת רמת אביב היה קשה יותר להעביר מהניידת לירושלים בשל מיקומו הנמוך של אתר הצילום. הקמנו תחנת מִמְסַר נוספת על אחד הבניינים הגבוהים של האוניברסיטה, שלוֹ היה קשר עין עם "מגדל שלום" כדי ליצור מעגל ראייה רצוף של דחיפת סיגנל השידור ממקום התרחשות האירוע לעבר תחנת האֵם בירושלים.

טקסט תמונה : 1981. מגדל צילום פרוביזורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זוהי עמדת הצילום ועמדת צלחת המיקרוגל (Microwave Dish) שלנו בבריכת השחייה באוניברסיטת רמת אביב. לא היה קשר עין מהיציע הנמוך עם תחנת הממסר ב- "מגדל שלום". נדרשנו למצוא עמדת הצבה נוספת של עוד צלחת המיקרוגל על אחד הבניינים הגבוהים של אוניברסיטת ת"א כדי לפלס Route (נתיב) ולהעביר את סיגנל הטלוויזיה בבטחה למגדל שלום. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). מהלך ה- Route ממקום ההתרחשות בבריכה של אוניברסיטת ת"א לאולפנים בירושלים היה כדלקמן : בריכת אוניברסיטת ת"א——–>בניין גבוה באוניברסיטת ת"א——–>מגדל שלום בתל אביב——–>איתנים בהרי ירושלים———> אולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניידת השידור שיצאה להקליט את שני משחקי חצי הגמר והגמר לתוכנית "מבט ספורט" ששודרה במוצ"ש – 13 באוקטובר 1979 חשפה מציאות שונה לחלוטין מהנימוק שהעלה יוסף "טומי" לפיד בתשובתו בה טען כי הטניס איננו מספיק מעניין חלק מספיק גדול מהציבור. קהל צופים עצום הציף את אצטדיון "קנדה" והוכיח כי הטניס קנה לו חיש מהר בסוף עשור ה- 70 ועשור ה- 80 של המאה הקודמת מאות אלפי אוהדים והפך לענף הספורט השלישי במידת הפופולאריות שלו במדינת ישראל, אחרי הכדורגל והכדורסל. שידורי הטניס של טורניר "ווימבלדון" בלונדון וגם אלה של רמת השרון בישראל הפכו לפנינת שידור טלוויזיונית. האִצטדיון המרכזי במרכז הטניס ברמת השרון היה גדוש מפה לפה. מאות אלפי צופי טלוויזיה ישראליים בכל רחבי המדינה מצאו עניין בשידורי הטניס שלנו למעט איש אחד, מנכ"ל רשות השידור. שידורי הטניס הציעו לצופים בישראל תרבות ספורט שונה לחלוטין ועמה תוכן ואווירה רגועים מאלו המוכרים בשדות הכדורגל. את יוסף "טומי" לפיד זה שיעמם. הוא פשוט ניצל את סמכותו ונִטְרֵל את לחלוטין את אלכס גלעדי. ו/או במילים אחרות : הוא עשה לו את המוות.

טקסט תמונה : 12 באוקטובר 1979. המגרש המרכזי באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון הומה וגדוש בצופים מפה לפה. מימין, שחקן הטניס שלמה גליקשטיין. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1979. אִצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. נסים קיוויתי (מימין חובש אוזניות) משדר ב- 13 באוקטובר 1979 מהמגרש המרכזי באצטדיון "קנדה" את משחק הגמר בטורניר הפרס הגדול בטניס של רמת השרון בין הישראלי שלמה גליקשטיין לבין הרולד סלומון מארה"ב. משמאל, זהו פרשן הטניס שלנו בימים ההם עו"ד יוסי שטבהולץ. משחקי הטניס בראשות עידן ד"ר איאן פרומן בסוף שנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת משכו אליהם 7000 צופים שמילאו עד אפס מקום את אצטדיון "קנדה". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אלכס גלעדי הלך עם הראש בקיר כשהרגיש צודֵק. הוא היה אנטי ממסדי ולא הסתיר את סלידתו מהמנכ"ל שלו כשם שזה חשף בפומבי את אכזבתו מאלכס גלעדי. ב- 1979 הפריד בין השניים חַיִץ ברור. אלכס היה מַר טלוויזיה ודיבר בשם הגיון המקצוע. יוסף "טומי" לפיד היה טירון בתעשייה הזאת ודיבר בשם הכוח ואופיו הלוחמני. לא פעם ולא פעמיים השתמש בנימוק שלוֹ בן שלוש המילים, "ככה אני רוצה", כשנמאס לו מהמטרידים.

מרבית הראיונות העיתונאיים בתקופה ההיא לפני יותר משנות דור עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים 1984 – 1979) עסקו ברובם בפוליטיזציה של רשות השידור, בתפישת שידור לאומנית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן שלוֹ ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון (בשנים 1983 – 1978). ראיונות עיתונאיים אחרים התעכבו על חוסר הגישה הליברלית של הנהלת רשות השידור בראשם שני האישים הנ"ל, ובמינויו השנוי במחלוקת של טוביה סער בינואר / פברואר 1982 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כמה ראיונות עיתונאיים עסקו בעת ההיא גם בשורות הטלוויזיה הישראלית המדולדלות לאחר עזיבתם של ירון לונדון, מוטי קירשנבאום, דן שילון, יצחק רועה, ומאיר שָלֵו. איש לא הזכיר את שמו של האוטודידאקט אלכס גלעדי אחד הכישרונות הגדולים ביותר שצמחו אי פעם בטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים, והאיש שיוסף "טומי" לפיד אהב להקניט ולבקר וגם להצר את צעדיו. הראיונות ההם לא עסקו בסיבות שהניאו והביאו את אלכס גלעדי לנטוש את רשות השידור בדצמבר 1980 לטובת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. עזיבתו את השידור הציבורי והליכתו ל- NBC הייתה אבדה גדולה.

[1] שידור לווייני Unilateral הוא שידור של משתתף יחיד. במקרה הזה הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

[2] ראה תשובותיו של  מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לאלכס גלעדי מ- 24 ו- 28  בחודש ספטמבר של שנת 1979.

סיקור שידורי ווימבלדון אצלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית החל ב – 1973. לא היה מדובר כמובן בשידורים ישירים אלא בבקשה שלנו מ- BBC להקליט בעבורנו רק את משחק הגמר לגברים יחידים. לראשונה ראו צופי הטלוויזיה בארץ את הצ'כי יאן קודס (Jan Kodes) מנצח את הסובייטי אלכס מטרוולי (Alex Metreveli) בתוצאה 1:6, 8:9, 3:6. החל מקיץ 1974 יוחדו ארבע תוכניות הספורט "משחק השבוע" ו- "מבט ספורט" בתום כל טורניר ווימבלדון לשידורים דחויים של תקצירי הקלטות של משחקי חצי הגמר לנשים וגברים ומשחקי הגמר לנשים וגברים תמורת תשלום זכויות שידורים שלנו על סך 1500 (אלף וחמש מאות) דולר (זה היה ה- Share שלנו במסגרת חברותנו ב- EBU). עידן השידורים הישירים שלנו את משחקי הגמר לנשים וגברים (בלבד) בווימבלדון החל בתקופת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (החליף ב- 1 באפריל 1984 את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד). לראשונה ראו צופי הטלוויזיה בארץ בקיץ 1984 את האמריקני ג'ון מקנרו מנצח בשידור ישיר את ג'ימי קונורס 1:6, 1:6, 2:6 , ואת הצ'כית מרטינה נאברטילובה מכניעה את כריס טוורט 6:7, 2:6. היה מדובר בשידורי Off tube מהמוניטור בירושלים. רק ב- 1996 בתקופת מנכלותו של מוטי קירשנבאום חלה תפנית בביצוע השידורים הישירים שלנו ולראשונה עשינו זאת מעמדת שידור באצטדיון המרכזי בווימבלדון (השדר היה אורי לוי והפרשן עמוס מנסדורף).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. רוח התקופה ההיא.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת היה האיש שמינה את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הזמני לתקופת מבחן בת שלושה חודשים, אך נואש ממנו זה מכבר. הוא מעולם לא העריך יתר על המידה את אמות המידה האישיות וכישוריו הניהוליים של יוסף בר-אל אף על פי כן הפקיד בידו את התפקיד הרם ועכשיו חיפש דרך להיפטר ממנו. מאוחר יותר שח לי כלהלן : "מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה ב- 1985 לאחר תום תקופת הניהול של טוביה סער הייתה פרי לחץ של השר הממונה על רשות השידור שר החינוך והתרבות יצחק נבון והמלצה של יו"ר הוועד המנהל עו"ד מיכה ינון". כחודש לאחר מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה הבין אורי פורת כי שגה והדיח אותו מתפקידו בגין אי מילוי הוראותיו. מיכה ינון ראה בפעולת ההדחה הזאת התגרות של אורי פורת בוועד המנהל וביטל את ההדחה. יתרה מזאת. הוועד המנהל האריך את כהונתו הניסיונית של יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה בשלושה חודשים נוספים. רשות השידור ובעיקר הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ובעלת העוצמה התקשורתית הפכו זה מכבר לכְּלֵי משחק בידי הפוליטיקאים.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא יכול היה להישאר אדיש למצב שנוצר בעקבות שערוריית קטיעת השידור הישיר של טקס פתיחת המכבייה ה- 12 ביולי 1985. זה היה בעיניו מעשה אווילי שלא ייעשה. לא רק שיקול מוטעה אלא מעשה מביש שיש לו פירוש אחד. התגרות בצופים. הייתי קרוב מאוד בימים ההם אל מנכ"ל רשות השידור בתוקף תפקידי כממונה על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. יצא לנו לשוחח בהרחבה על הפרשה. אורי פורת היה עֵד לאכזבה רבתי השוררת בציבור ממנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאוֹר שיקוליו הבלתי הגיוניים, ושלף לעברו כרטיס צהוב שני ברציפות. הנפת שני כרטיסים צהובים לעבר שחקן במשחק כדורגל שווה כרטיס אדום שפירושה הרחקה מכר הדשא. אורי פורת נהג כשופט כדורגל. הוא המתין לרגע ההדחה של יוסף בר-אל. היא לא איחרה לבוא. בסופו של דבר ירש יאיר אלוני ב- 18 בדצמבר 1985 את יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה. מינויו של יאיר אלוני לתפקיד הנכבד התאפשר רק בשל מאבק כוחות שלא הוכרע בין שמעון פרס ליצחק שמיר. המועמדים העיקריים לניהול הטלוויזיה אז היו בכלל דן שילון וחיים יבין. יאיר אלוני היה בכלל שחקן מחליף ולא השתתף במשחק. המינוי לתפקיד הרָם הזה של מנהל הטלוויזיה הציבורית-ממלכתית חייב להיות מקצועי גרידא, אך במדינת ישראל מתערבבים השיקולים המקצועיים בהמלצות פוליטיות של מדינאים בעלי מוניטין ולכן הן בעלות משקל רב. הפוליטיקה דוחקת את המקצוענות ומינוי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הופך להיות פוליטי, ומפני שהוא מינוי פוליטי הייתה הכרעת המכרז תקועה בממשלה. התערבו בו ללא כחל ושרק ראש ממשלת האחדות שמעון פרס ויצחק שמיר שר החוץ. שמעון פרס התנגד למינויו של חיים יבין מפני שרגז עליו בשעה שיוצֵר סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "הנבחרים" (הסדרה בעריכתו של יאיר אחי – אילן ז"ל) שודרה לאחר הבחירות  ב- 1981) העניק בה דימוי שלילי לתדמיתו. יצחק שמיר התנגד למינויו של דן שילון מפני שהאשים אותו בהכנת סרטי התעמולה של המערך. יאיר אלוני היה ברירת מחדל של חידלון המציאות. דן שילון היה ג'נטלמן יותר מחיים יבין ושיגר ברכה למ"מ נהל הטלוויזיה החדש כלהלן : "יאיר אלוני הוא בחור נהדר, איש מקצוע, ואדם ישר והגון".

מר חיים יבין היה הרבה יותר כָּעוּס ומאוכזב. זה מצא ביטוי בטקסט שלוֹ לעיתונות כלהלן : "…המינוי בפועל הוצע לי פעמיים ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. פעמיים דחיתי אותו. בפעם הראשונה בעקבות פרשת יוסף בר-אל ובפעם השנייה עכשיו. הופעלו עלי לחצים כבדים לקבל את המינוי ובשתיהן סירבתי . מינוי בפועל לפרק זמן קצוב הוא מינוי על תנאי שאיננו מאפשר למנהל הטלוויזיה לבצע את שיקומה כפי שהוא מוצא לנכון. ידיו כבולות. הוא מנהל "על תנאי" ואפשר לפטר אותו בחתימת קולמוס או בהחלטה של הוועד המנהל. גם פרק הזמן הקצוב של שישה חודשים או שנה, איננו מאפשר את הפעולה המפרכת והקשה שממתינה לכל מי שירצה לשקם את המוסד. אני גם סבור שאין זה לכבודי או לכבודו של מי שאמור לשאת במִשרה החשובה הזאת. אני סבור שמינויו של מנהל הטלוויזיה חייב להיעשות בצורה מסודרת על פי מכרז, או במינוי אחר, שיש לוֹ תוקף חוקי, והוא נותן מנדט של ממש לנושא המִשרה הזאת . לצערי התנאים האלה לא התמלאו ולכן דחיתי את ההצעה…". כתב "ידיעות אחרונות" חיים שיבי, היטיב לסכם אז את מצב הניהול בטלוויזיה הישראלית הציבורית במאמר שפרסם בעיתונו ב- 20 בדצמבר 1985, תחת הכותרת "ספר הג'ונגל", בו העניק ליאיר אלוני את הכינוי "בחור טוב".

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. יוסף בר-אל שהודח מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1985 ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת זכה במשרה המכובדת שוב ב- 1990. ב- 1993 הודח יוסף בר- אל בפעם השנייה בחייו ממשרת ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית והפעם על ידי מוטי קירשנבאום (כהונה שלא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור, פירושה הדחה). על פי חוקי מרפי מי שלא רצה אותו כמנהל טלוויזיה קיבל אותו לבסוף כמנכ"ל רשות השידור. ב- 2002 זכה יוסף בר-אל במשרה בהמלצת השר הממונה רענן כהן ובתמיכה גורפת של ממשלת ישראל והעומד בראשה אריאֵל שרון.

יאיר אלוני היה מ"מ נִצחי אך איש אָהוּב. הוא סייע בידי בסופה של 1985 ותחילת 1986 למפות את נוֹף הטלוויזיה הישראלית בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1986. בשל המינוי הזמני כמ"מ מנהל הטלוויזיה לא היה לו את הכוח הדרוש לעַצֵב את לוח שידורי המשחקים המרבּי בדמותי, כפי שסיכמנו מראש. ארבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור קריאל גרדוֹש ז"ל, רוני פיינשטיין ז"ל , נתן בְּרוּן, והיו"ר מיכה ינון היו חזקים ממנו ומטִיעוניו. אחד מהארבעה רוני פיינשטיין נציג מפלגת המערך בוועד המנהל לא רק שהביע התנגדות מקצועית בוטה לפילוסופיית שידורי הספורט של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אלא ירד ממש לחייו ותקף אותו מפני שחשב שהוא בכל מקרה מינוי כושל של ראש הממשלה יצחק שמיר, ועוד מינוי מהצד הימני של המפה הפוליטית. יאיר אלוני מנהלה החדש של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אימץ בתחילת דרכו את גינוני הלבוש של אלכס גלעדי. האיש שהיה לבוּש כבן המושבה ראשון לציון, לפתע חנט את עצמו בחליפות ועניבות ונעל נעלי זמש מבריקות. בכיס הז'קט בלטה לה ממחטה לבנה כשלג. פעם אמר לי כהאי לישנא : "מנהל טלוויזיה המייצג את האינטרסים של רשות השידור והנפגש עם כל כך הרבה אנשים חייב להיות לבוש בצורה ראויה ומכובדת". בסופו של דבר יאיר אלוני בעל הגינונים לא החזיק מעמד. כעבור חודשים ספורים התפטר ממשרתו הרמה בטענה שהשמיע באוזניי, "ממילא כולם עוקפים אותי. אינני יכול עוד לעבוד בצורה כזאת עם המנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהוא חבר שלי". במקומו מונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה חיים יבין באפריל 1986. הוא החזיק מעמד כהונה שלמה עד סופה בנובמבר 1989.

השידורים הישירים שלנו מאליפויות הטניס של ווימבלדון לא היו רצופים ואף פעם לא התנהלו בהיקפים מלאים כמו של עמיתנו ברשתות הטלוויזיה האירופיות. הסיבה ידועה. מגבלת זמן שידור בשל שותפות הרת הגורל על אותו סיגנל השידור הטלוויזיוני עם הטלוויזיה הלימודית – חינוכית וגם עם הטלוויזיה בשפה העַרבית. מארג שידורי ווימבלדון היה תמיד עשוי מעֵין טלאים גדולים. אף על פי כן הפכו בּוֹרִיס בֶּקֶר, אִיבָן לֶנְדְל, פּאט קאֶש, סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג, אָנְדְרֶה אָגָאסִי, מִיכַאֵל שְטִיךְ, רִיצָ'ארְד קְרָאיְיצֶ'ק, פִּיט סָאמְפְּרָאס, מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה, כְּרִיס אֶוֶורְט, וסְטֶפִי גְרָאף – לגיבורי ספורט בישראל. שידורי ווימבלדון של שנת 1989 לבשו מִשְנֶה חשיבות בשל השתתפותו בהם של השחקן הישראלי המוכשר עמוס מנסדורף. השתתפות נציגים ישראליים בתחרויות ספורט בינלאומיות בטניס אוֹ ג'ודו, שייט, וגלשני רוח דורכת אוטומטית את מערכת השידור שלנו. אתה מֵת לשָדֵר אותם ישיר ומתפלל להצלחתם. הצלחת הספורט הישראלי במסגרות בינלאומיות הופכת את רשת הטלוויזיה המשדרת אותו לגוף שידור מנצח. החוֹק הפיזיקלי של כלים שלובים פועל כאן בצורה מדויקת. הספורטאי המְשוּדָר והרֶשֶת המְשָדֶרֶת מגיעים לגובה אהדה אחיד בציבור בעקבות הניצחונות ויורדים לשֶפֶל אכזבה משותף לאחר התבוסות. הטלוויזיה השוודית הממלכתית פרחה כשהטניסאי המצטיין ביורן בורג עשה שמות ביריביו בכל רחבי תבל, ומחליק הסקי השוודי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק כבש את פסגות השלג של אירופה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקה כשקבוצת הפאר של מכבי ת"א זכתה בגביעי אירופה בכדורסל.

חיים יבין (1).

הסתלקותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הַאָהוּב ב- 1989 מרשות השידור סיימה את עידן שידורי הטניס של ווימבלדון בערוץ הטלוויזיה הציבורי. זה לא היה מפתיע. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שלא היה חסיד של שידורי הטֶנִיס ביקש לסיים את ההתקשרות החוזית עם מועדון הטניס רָב המוניטין. בהיעדר גבו הרחב של מנכ"ל רשות השידור הפורש אורי פורת וגם של סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן נדרשתי להסביר לחיים יבין במכתב מסכם את חשיבות אירוע הספורט הזה, מהלך המו"מ לרכישת הזכויות והקצאת זמן השידור המתאים לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטלוויזיה הישראלית. הנה הוא כלשונו [1].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                                     10.7.1989                                                       

אל  :  מנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל החדשות.

מאת  :  יואש אלרואי.

 

הנדון :  רכישת זכויות השידור של ווימבלדון 1989.

חיים שלום ,

בתום שידורי ווימבלדון 1989 אני מבקש להעביר אליך את הדו"ח הבא.

ראשית דבר אני רוצה להודות לך על שאִפשרת (באיחור) למחלקת הספורט לשדר ישיר את הצגת הטניס הטובה בעולם – ווימבלדון 1989, המהווה למעשה את אליפות העולם הבלתי רשמית . להלן המסקנות והלקחים שיש להפיק לקראת שידורי ווימבלדון 1990.

1. הסולידריות של ה- EBU בנוגע לאי רכישת זכויות ווימבלדון 89', הייתה מלכתחילה סולידריות בעירבון מוגבל, מלאכותית ועקרה מעיקרה.

2. רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU של דנמרק, שוודיה, הולנד, אירלנד, בלגיה, פורטוגל, אוסטריה, טורקיה, אנגליה, ירדן, וישראל – רכשו את זכויות השידור של הנ"ל ואכן שידרו.

לא קרה מאומה ל- EBU . כאיגוד שידור הוא לא התפרק. רשות השידור הישראלית הרוויחה שידורים ישירים של אירוע ספורט פופולארי.

3. בגלל הסולידריות המלאכותית הקיימת ב- EBU הגובלת לעיתים בצביעוּת (לדוגמא : ה- BBC  היא חברה בעלת משקל באיגוד השידור האירופי. אף על פי כן הרשת הציבורית הזאת שאנחנו שואפים להידמות לה, הגיעה להסכם נפרד עם הוועדה המארגנת של ווימבלדון בניגוד להמלצת ה- EBU), רשות השידור הישראלית חייבת לפעול ראשית דבר לטובת עצמה, ולהשיג את ההסכמים הכספיים הנוחים לה.

4. ההיסוסים הכספיים שלך (שאולי צודקים מבחינתך) להצטרף לחוזה עם סוכן זכויות השידורים של ווימבלדון חברת UFA הגרמנית, גרמו בסופו של דבר ללחץ בלתי נסבל עלי בעת המו"מ עם UFA.

רק היכרותי האישית וקשריי עם רולנד שפרונג מ- UFA ובאז הורנט מ- TWI, אפשרו להשאיר את מחיר זכויות השידור שלנו על 15000 (חמישה עשר אלף) אֶלֶף דולר. המו"מ הכספי על רכישת הזכויות בין רשות השידור לבין כל וועדה מארגנת של אירוע ספורט כלשהו – הוא ביזנס טהור. זה ברור לחלוטין שרצוננו לחתום על החוזה הנרחב עם חברת UFA רק בשעה שהשחקן שלנו עמוס מנסדורף העפיל לשלב שמינית הגמר, העמיד אותנו בעמדת נחותה במו"מ , והזמין לחץ גדול. אתה כמנהל טלוויזיה קורא לזה, "כסחטנות", בעוד הצד הנושא ונותן עִמנו מכנה את כוונתם, "כרצון להרוויח". אל תצפה שירחמו עליך. 15000 (חמישה עשר אלף) דולר הם זכויות שידור מזעריות ! מזעריות אפילו לטלוויזיה הישראלית הציבורית. כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היית יכול לדחות על הסף גם את הסכום המינימאלי הנ"ל. נשאלת השאלה כיצד היית מתמודד עם לחץ דעת הקהל באם עמוס מנסדורף היה גורם לסנסציה עולמית וגוֹבֵר על סטפן אדברג מבלי שתמונות הניצחון ייראו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאתה מנהל אותו ? (שער בנפשך כמה היית נדרש לשלם ל- UFA אילו ניהלת את המו"מ להצטרפות לחוזה לאחר ניצחונו עמוס מנסדורף). תתכונן למו"מ קשה, מורכב ומסובך עם הרבה עצבים בעתיד הקרוב עם התאחדות הכדורגל. אלכס גלעדי (נציג ההתאחדות למו"מ) מחכה לך. אנחנו ננהל מו"מ גם מכבי ת"א, איגוד הכדורסל, וגופי ספורט נוספים במדינה. לסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן מחכה תקופה לא קלה. אני מציע לך לסגור את שידורי ווימבלדון 1990 עם UFA כבר עכשיו !

5. חייבת להיות קורלציה בין רכישת זכויות השידור של אירוע כלשהו לבין זמן המסך המיועד לו. (אני מבקש לציין שמשחקי ווימבלדון 89' קיבלו חשיפה יחסית גדולה הפעם). לא כל שכן כשעוסקים בשידורי ווימבלדון בטניס ו/או ה- NBA בכדורסל.

זכויות השידור היקרות באירועי ספורט הנִקנות ע"י רשות השידור והשימוש בתקשורת לוויינים להבאתם ארצה ממדינות רחוקות, הם אקוויוולנט לאמצעים טכנולוגיים אחרים המושקעים בהפקות שונות ואחרות בטלוויזיה. בעיקרון אין טעם למשל להפעיל את ניידת השידור הגדולה שלנו "הוֶרֶד" על חמש או שש מצלמותיה, באירוע שזמן השידור המוקצב לוֹ עומד על חמש דקות . ניתן להשתמש באמצעי שידור זוֹל יותר לכיסוי אותו האירוע. ברכישת זכויות השידורים של ה- NBA השנה, והבאת הסיגנאל ארצה באמצעות תקשורת לוויינים מארה"ב לישראל הושקע ממון רב ! אין טעם להערכתי לרכוש את זכויות השידור של ה- NBA, אם זמן השידור הישיר של האירוע הדרמטי ו/או התקציר החַם והטרי שלו נדחק לשוליים, ועוד אחרי תוכנית הבידור הקלוקלת אודות הנואף "בֶּנִי הִיל" רודף הנשים המזדקן והשחוּק (ואני לא אומר זאת כדי להרגיזך).

6. שיתוף הפעולה עם יוהנה פרנר מהטלוויזיה החינוכית הצליח הרבה הודות להגיונו של יוחנן צנגן (חלוקת רווחים מחסויות). חייבים לשפר את יחסי העבודה ושיתוף הפעולה עם הטלוויזיה החינוכית. יוהנה פרנר – מעולה ! וצריך לומר תודה גם ליוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית שמגלה תמיד הבנה לעיקרון שידורי הספורט הבינלאומיים ברמה הגבוהה בהם יש עניין וצפייה.

7. אתה יכול לראות בעצמך ולהבין ממכתב זה עד כמה הסיפור של ווימבלדון 1989 היה מסובך הפעם.

אחרי שהצלחתי "להתגבר" על ה- EBU  ו- UFA (איגוד השידור האירופי ה- EBU  סירב לפרסם מסמך Boycott order), היה צריך לתמרן ולרִיב על זמן השידור עִמך כמנהל טלוויזיה וצלילה רוֹז מנהלת תוכניות הילדים, וכן לתמרן, לבוא בדברים, להסביר ולשכנע את יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בערבית ואת יוהנה פרנר מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית. שידורי ווימבלדון חוצים שלשו רשתות טלוויזיה השותפות לאותו סיגנל. כל צד מנסה לשמור על האינטרסים של עצמו. עלי  זה מקשה מאוד את החיים, אך בסופו של דבר הצלחנו לבצע את המשימה.

8. בימים שקדמו להשגת ההסכם עם UFA , נמסרה לעיתונות אינפורמציה מטעמך מאוד חלקית וגם לא מדויקת (אני יודע שעשית זאת בתום לב). גם דוברת רשות השידור מסרה לפחות פעמיים אינפורמציה לא בדוקה ומבולבלת מאוד (ראה למשל הודעת הדוברת במקומון "העיר" מיום שישי – 30 ביוני 1989). מהפּרסומים השונים בעיתונות ניתן היה לראות בבירור ששניכם – אתה והדוברת – אינם בקיאים בחומר . תסכים עמי שההודעות לעיתונות מטעם רשת הטלוויזיה שאתה מנהל חייבות להיות ראשית דבר מהימנות ! אני חושב שלאחר שש שנות שידורים ישירים מווימבלדון (1989 – 1984) ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ולאחר שנוצרה מסורת שידור מוצלחת ויפה, היית צריך לקיים מסיבת עיתונאים כדי למסור ולהעביר את אינפורמציית השידורים והשתלשלות העניינים בצורה הגיונית ומסודרת. בכך היו נמנעות הרבה אי ההבנות !

9. אני מציע לך לערוך סקרי צפייה של כל שידורי הספורט על בסיס שיטתי- מתמשך , ולכלול בסקרים האלה גם ילדים מתחת לגיל שמונה עשרה. הילדים והנוער הם מרכיב חשוב בקליינטורה של שידורי הספורט שלנו מהארץ ומהעולם. לשידורי הספורט יש הרבה מאוד צופים צעירים וצעירים מאוד. עיניהם וקוֹלם במדדי סקרי הצפייה הסטטיסטיים שווה ערך לעיניהם וקולם של הוריהם. צריך לקחת את זה בחשבון. לדחוק את שידורי ה- NBA ל- 01.00  ו/או 01.30  (כשהילדים ובני הנוער וגם רוב הצופים המבוגרים כבר הלכו לישון) , ועל סמך זאת לקיים סקר צפייה ולגלות שתוצאת הצפייה של הציבור ב- NBA  נמוכה, ומכאן להסיק ש- NBA  איננו מעניין – זוהי שגיאה חמורה !

10. אני שוב מודה לך שאִפשרת לנו לשדר את הרגעים הגדולים של תחרויות ווימבלדון 1989.

עותק : יוחנן צנגן – סמנכ"ל כספים.                                                                              

בברכה,        

יואש  אלרואי

[1] ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין מ- 10 ביולי 1989  הנוגע לשידורי ווימבלדון בטניס.

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. המסמך שכתבתי למנהל הטלוויזיה הישראלית חיים יבין בנוגע להסכמי זכויות השידורים הנוגעים לשידורים הישירים של תחרויות ווימבלדון בטניס לנשים וגברים. עמוד 1 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. המסמך שכתבתי למנהל הטלוויזיה הישראלית חיים יבין בנוגע להסכמי זכויות השידורים הנוגעים לשידורים הישירים של תחרויות ווימבלדון בטניס לנשים וגברים. עמוד 2 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. המסמך שכתבתי למנהל הטלוויזיה הישראלית חיים יבין בנוגע להסכמי זכויות השידורים הנוגעים לשידורים הישירים של תחרויות ווימבלדון בטניס לנשים וגברים. עמוד 3 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. המסמך שכתבתי למנהל הטלוויזיה הישראלית חיים יבין בנוגע להסכמי זכויות השידורים הנוגעים לשידורים הישירים של תחרויות ווימבלדון בטניס לנשים וגברים. עמוד 4 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמך הזה לא סייע במאום. בקיץ 1989 הגיע תור הזהב של שידורי ווימבלדון בטניס לקִצוֹ. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין ירדו מבימת הניהוּל. את מקומם תפשו אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל. פִּרפורי גסיסתם של שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נמשכו גם בעידן יוסף בר-אל, בשנים 1993- 1990. גישתו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים של 1998 – 1993 כלפי שידורי ווימבלדון בטניס הייתה שונה לחלוטין מזאת של חיים יבין.

מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום. רוח התקופה ההיא.

מוטי קירשנבאום חשב כמוני (וכמו מנכ"לים רבים של רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU) שיש מקום לשידורים ישירים של טורניר הטניס החשוב והפופופלארי בעולם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (גם אם משחק הטניס איננו משחק על זמן אלא משחק של נקודות). משהודח יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית (כהונתו לא הוארכה אולם היה מדובר בהדחה) ע"י מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ומינויו של יאיר שטרן שבא תחתיו, ניתן האות. אפשר היה לחדֵש שוּב את יוזמת שידורי הטניס של ווימבלדון מקדמת דנה. והיא חודשה. מוטי קירשנבאום היה דומה יותר לאורי פורת ופחות לחיים יבין ויוסף בר-אל. ביום שישי – 15 בדצמבר 1995 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן, ואנכי במסעדת "טוּרְקִיז" בתל אביב עם יָאן מֶנֶקֶן (Jan Menneken) נציג החברה הגרמנית UFA שהחזיקה בשיווק ומכירת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב מחוץ לגבולות אנגליה. לפגישה הצטרף גם אלכס גלעדי שסייע למוטי קירשנבאום ולי בתיווך הזכויות על מנת להגיע להסכם ראוי בין רשות השידור ל- UFA.

טקסט מסמך : 1995. יאן מנקן נציג סוכנות UFA הגרמנית היה אדיב כלפי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא מכר לנו את זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון לשלוש השנים של 1998 – 1996 במחירים סבירים ביותר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בינתיים בחמש שנות היעדרותנו מטורניר ווימבלדון בטניס הרקיעו המחירים אל על. מוטי קירשנבאום לא נכנע. החלטנו לחתום על חוזה בלעדי ארוך טווח בן שלוש שנים 1998- 1996, ולשלם ל- UFA בטור אריתמטי עולה, 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר בשנה הראשונה, תוספת של % 25 ב- 1997 ו- % 20 ב- 1998. כלומר : ב- 1997 שילמנו 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר. ב- 1998 האמיר הסכום ל- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר. היה מדובר במחירים הוגנים ביותר. יאן מנקן היה ג'נטלמן ונהג באדיבות כלפי רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מחלקת הספורט אִפשר לי מנכ"ל רשות השידור לשְכוֹר עמדת שידור באִצטדיון המרכזי בווימבלדון. זה היה פיצוי ענק למהימנות ואמינות השידור וגַם לשַדָּר הטניס אורי לוי שמשנת 1981 ראה ושידֵר את תחרויות ווימבלדון רק ממסך המוניטוֹר שלו בעמדת ה- Off tube באולפן בירושלים. שנת 1998 סיימה את שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית לעַד. הם מצאו את מקומם בערוץ הספורט – ערוץ 55 בכבלים. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית עסקנו וטיפלנו באירוע הטניס הנפלא הזה במשך כרבע מאה של שנים. עשור בהקלטות מאוחרות וחמש עשרה שנה בשידורים ישירים. אינני יודע היום מה מאלה היה עדיף לבריאותי האישית.

השידורים הישירים במשך שנים ארוכות על סיגנל משותף לשלוש רשתות טלוויזיה ישראליות, הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית, הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית, והטלוויזיה הלימודית-חינוכית, היו לחוצים ומטורפים. גם הגשמים שירדו בלונדון מעת לעת וקטעו ודחו את השידורים הישירים שלנו בהם ניצב האוהל המפורסם במגרש המרכזי בווימבלדון המגן על הדשא מפני המִמְטָרִים, יצרו הרבה פעמים אילוצי שידור כבדים, ובעקבותיהם ריבים, מדנים ו- וִויכּוּחים מרים עם הקולגות וגם הטחת עלבונות. השידורים הישירים חדרו חדרו מעת לעת ללֵב ה- Prime Time, מעבר ל- 19.00 מועד תחילת מהדורת החדשות בשפה הערבית, ומנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל הורה לקטוע את השידור הישיר של הטניס. לרוע המזל שלנו, ערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית ה- האשמית / Jordan Television (הייתה חברה פעילה ומלאה כמונו בשורות ה- EBU איגוד השידור האירופי, מה שנקרא Active member) שידר אף הוא ישיר את משחקי הגמר לנשים וגברים מ- ווימבלדון (Off tube מעמאן), אולם לחובבי הטניס בארץ העובדה הזאת לא שינתה דבר. מאות אלפי צופים ישראליים ערקו מייד לאחר הקטיעה בלחיצה אחת על הכפתור מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית. למחרת נכתבו מאמרי שטנה נגד חטיבת הספורט ונגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית על שהיא מעזה לקטוע את השידור הישיר דווקא ברגעי ההכרעה. התעניינות אוהדי הספורט במדינת ישראל בטורניר ווימבלדון בטניס הייתה המונית עוד בטרם התחלנו אנחנו לשדר ישיר את משחקי הגמר לנשים וגברים לראשונה משָם בעידן מנכ"ל רשות השידור אורי פורת החל מקיץ 1984. הקריקטוריסט של העיתון רב התפוצה "ידיעות אחרונות" מייק, צייר ב- 1983 קריקטורה מתריסה נגד רשות השידור בתקופת המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד, בו נראה המלך חוסיין נכנס לסלון ביתו של אחד מצופי הטניס הישראליים ומבקש שאת אגרת רשות השידור ישלמו לו. אגב, שום מנהל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה, לא התיר לי לשדרם אז ישיר ב- Prime time, גם לא יאיר שטרן. במקרה של חריגה מעבר ל- 19.00 נדרשתי להקליט אותם ולשדרם מאוחר בלילה לאחר שהתוצאה כבר הייתה ידועה. שידורי ווימבלדון הטילו לחץ כבד על ההפקה שלי. הם צבעו את שיערותיי בלָבָן. אינני מתגעגע אליהם עוד בצורה ובאופן שהנהלת רשות השידור התירה לי להפיק ולשדר אותם אז.

לטובת קוראי הבלוג הצעירים צריך להסביר כי הליך הלוגיסטי ההוא של הבאת החומר מאנגליה, היה איטי ומסורבל. ה- BBC הקליט עבורנו על פי הזמנה ותשלום מראש את שני משחקי הגמר בלבד לנשים וגברים על טייפים ענקיים וכבדים בני שני אינטשים (הטכנולוגיה של הימים ההם) ושולח אותם למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות מטוסי חברת "אֶל-עַל" או BA חברת התעופה הבריטית (British Airways) שהמריאו מלונדון לנתב"ג. בירושלים קיימנו צפייה מוקדמת במשחקים המצולמים שמשכם שעות. אח"כ ערכנו את הקטעים המרתקים ביותר ללקט נבחר בן 50 דקות ששודר בימי חמישי בשמונה בערב בתוכנית "משחק השבוע". זאת הייתה עיתונאות ארכאית ומיושנת שכפופה לטכנולוגיה איטית ומסורבלת, ואפיינה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנים ארוכות בימים ההם. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ניסה לשנות את השיטה אך לא היו לוֹ תומכים בהנהלה. לא היה לו בדיוק עם מי לדבֵּר. זה לא יהיה מוגזם לומר שהדבר האחרון בסדרי העדיפויות של המנכ"לים ברשות השידור בעשור ה- 70 וראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה היה להתעסק בשידורי הספורט בכלל והטֶניס בפרט. זה לא הדאיג אותם יתר על המידה. הייתה לנו בימים ההם תחרות עיקשת עם הטלוויזיה הירדנית (JTV, זה היה שם הקוד שלה ב- EBU והיא הייתה כאמור חברה Active member כמונו באיגוד השידור האירופי). השכנה הדוּ – ערוצית, ששידרה ישיר בערוץ 6 שלה את משחקי חצי הגמר והגמר של הנשים והגברים מ- ווימבלדון, הביסה אותנו ללא תנאי. יוסף "טומי" לפיד ז"ל ספג ביקורות קשות בעיתונות מפני שהתעלם שנה אחר שנה מבקשתנו ובקשת הציבור לשדר ישיר את תחרויות הגמר לנשים וגברים של ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית. הוא סִיכֵּל כל יוזמה של אלכס גלעדי ואח"כ גם שלי. בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת הפך הטניס בישראל בהשראתו והכוונתו של ד"ר איאן פרומן מנהל מרכז הטניס ברמת השרון ולימים חתן פרס ישראל, מספורט אצילי של אנשים אמידים למשחק המוני שכל הציבור נוטל בו חלק. תרבות הטניס קנתה לה אחיזה איתנה בארץ. לפתע צצו מאות מגרשי טניס במדינה וצמחו מאות אלפי שחקנים חובבים שהעריצו את הענף. זאת הייתה עובדה. היה ידוע שמאות אלפי חובבי ספורט וטניס ישראליים צופים בשידורים הישירים של הטלוויזיה הירדנית ובזים לטלוויזיה הישראלית הציבורית שנמנעת מלבצע את רצונו ובקשתו של ציבור רחב. שידורי הטלוויזיה הישירים של ווימבלדון היו מבצע טכנולוגי פשוט. יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה רק צריך לסַמֵן לי אוֹר ירוֹק, אך פקודתו בוששה להגיע. העיתון "ידיעות אחרונות" התגייס ללעוג למנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה באמצעות קריקטורה של מייק שהתפרסמה ב- 5 ביולי 1983 בהבלטה בעמוד האחורי של הגיליון לאחר זכייתו השנייה של ג'ון מקנרו האמריקני בתואר, כשניצח במשחק הגמר את האוסטרלי כְּרִיס לוּאִיס 3 : 0. בקריקטורה של מייק נראה המלך חוסיין מלכה ההָאשֶמִי של ירדן מֵגיח לסלון ביתו של אזרח ישראלי הצופה בשידורי ווימבלדון בטלוויזיה הירדנית ותובע ממנו את תשלום האגרה [1]. הקריקטורה הלעגנית נתנה ביטוי לפופולאריות של טורניר ווימבלדון בטניס במדינת ישראל. היא העצימה את חוויית הצפייה של הציבור הישראלי בהם מחד, ואת שמרנותו הבלתי מובנת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מאידך, האיש שחסם בגופו ממש את שידורי הטניס האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : לפני 32 שנים. קריקטורה של מייק בעיתון "ידיעות אחרונות" הנפוץ במדינה מ- 5 ביולי 1983. המלך חוסיין שליט הממלכה ההאשמית ירדן, תובע לעצמו את אגרת הטלוויזיה לאחר שנודע לו כי מאות אלפי חובבי טניס בישראל צופים בשידורי ווימבלדון בטלוויזיה הירדנית JTV (חברה מלאה ב- EBU כמונו) . משהראיתי את הקריקטורה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , גיחך והשיב לי , "אנשי "ידיעות אחרונות" לא יטיפו לי מוּסַר !". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

ה- BBC והטלוויזיה הישראלית הציבורית.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר שידרה בהיסטוריה שלה הרבה מאוד אירועי ספורט ב- Prime time שלה מבלי שנציגים ישראליים ייטלו חלק באירועים האלה. לווימבלדון לא היה סיכוי. ווימבלדון יוֹק. בפעמים שהשידורים הישירים של משחקי חצי הגמר והגמר של ווימבלדון התארכו ופלשו ללֵב ה- Prime time הישראלי, הם נקטעו באכזריות ע"י חלק ממנהלי הטלוויזיה ובראשם יוסף בר-אל. הקטיעה המפורסמת ביותר התרחשה בסופו של משחק הגמר לגברים בקיץ 1985 בין בוריס בקר נער הפלא הגרמני בן ה- 17 לבין קווין קארן מדרום אפריקה. קוטע השידור היה יוסף בר-אל המנהל הזמני בימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעל כ- מ"מ זמני של המנהל הקודם טוביה סער שפרש).

אִילוּ משחקי הגמר של טורניר הטניס ברמת השרון היו נערכים ב- Prime Time, הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה מתייחסת אליהם כלל, ולעולם לא הייתה מאפשרת לי לשדר אותם בשידור ישיר. אולי מפני שהם עדיין נתפשים ע"י מנהיגות השידור בהווייתם כסטריאוטיפ ספורט ולא טניס ישראלי טהור. אלכס גלעדי ואנוכי הסברנו לד"ר אִיָאן פְרוּמַן בסוף שנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 של המאה קודמת את מהות יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין טניס הישראלי. שידורים ישירים אפשריים רק בשעות אחה"צ. לעולם לא בזמן צפייה ראשי. ד"ר איאן פרומן קיבל את ההסבר. למנהיג הטניס הישראלי בימים ההם הספיקה חשיפה בערוץ המונופוליסטי גם בזמן צפייה לא נוח שנחשב על פי הגדרת לוח הזמנים של הטלוויזיה ל- Non prime time. משחק הגמר לנשים בווימבלדון מתקיים תמיד בשבת אחה"צ ומשחק הגמר לגברים ביום ראשון אחה"צ.  מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופתו, לא ידעו או שמא לא רצו לדעת ולהכיר בעובדה כי רֶשֶת הטלוויזיה הציבורית האנגלית ה- BBC  פסגת חלומותיהם הטלוויזיוניים, משדרת עוד מימי המונופול באנגליה, מאז שנת 1937, שנה אחרי שנה את טורנירי הטניס של ווימבלדון באופן בלעדי. שני הערוצים הציבוריים – ממלכתיים בבריטניה 1 BBC  וְ- 2 BBC  מייחדים להם מידֵי יום בכל אחד  מ- 14 ימי המשחקים של הטורניר כ- 12 שעות שידורים ישירים, לרבות סיכומים ותקצירים עדכניים. יתירה מזאת : המנכ"לים של ה- BBC לדורותיהם שילמו ממון רב לוועדה המארגנת של משחקי ווימבלדון שהיא ארגון ספורט פרטי לחלוטין ולא בריטי לאומי, כדי לשַמֵר בידיהם את זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם בידי השידור הציבורי. צריך להבין שמאז ימיו של שחקן הטניס הבריטי הנודע פְרֶד פֶּרִי מי שזכה בשלוש אליפויות ווימבלדון ליחידים ב- 1934, 1935, ו- 1936, לא קמו לאנגליה גיבורי טניס כלשהם, ואף על פי ה- BBC עסק בטורניר מבוקר עד ערב. עיתונאות השטח של ה- BBC היא פנטסטית. אם אתם חובבי טלוויזיה וטניס ומזדמן לכם לבקר באנגליה בעת טורניר ווימבלדון כדאי לכם להתיישב במלון שלכם מול מרקע השידור הציבורי הבריטי ולצפות בעיתונאות שטח במיטבה.

הגדיל לעשות המנכ"ל המוכשר של ה- BBC ב- 1999 גרג דייק (Greg Dyke) כשעִם מינויו למשרה הרמה חתם על חוזה שידור בלעדי ל- 5 שנים עם מועדון הטניס האנגלי והעלה את רָף התשלומים ל- 10.000000 (עשרה מיליון) דולר לעונה. 50.000000 (חמישים מיליון) דולר לחמֵש שנים [3]. צריך להבין ולזכור שטורניר הטניס בווימבלדון איננו אירוע ספורט לאומי אופייני בו נוטלת חלק נבחרת אנגליה (איננה נחשבת למעצמת טניס). זהו אירוע ספורט המאורגן לתפארת ע"י וועדה מארגנת פרטית וזוכה להתעניינות תקשורתית לאומית ובינלאומית ערה. למשחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בווימבלדון מעפילים בדרך כלל טניסאים מלאומים שונים : שוודים, אמריקנים, אוסטרלים, גרמנים , צ'כוסלובאקים, שוויצריים, וספרדים, אך מעולם לא שחקני טניס אנגליים. הטניסאית הבריטית האחרונה שזכתה בווימבלדון הייתה וִוירְגִ'ינְיָה וֵוייד (Virginia Wade) בשנת 1977, ובין הגברים היה זה פְרֶד פֶּרִי (Fred Perry) שלוש פעמים רצופות בשנים 1934, 1935, ו- 1936. אף על פי כן משדרת רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה ה- BBC באהבה גדולה את משחקי טורניר הטניס הזה ומשלמת עבורם הון תועפות. עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה המסונפות ל- EBU  הלכו בעקבות ה- BBC. הן שילמו ממון כדי לשדר ישיר לצופי הטלוויזיה שלהם את תחרות הטניס החשובה בעולם – ווימבלדון (Wimbledon). אחד עשר הכרכים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי, "הפקות חובקות ארץ ועולם. הייתי שם.", עוסקים ודנים שוּב ושוּב בשאלת "מיליון הדולר" הנצחית. האם על השידור הציבורי לייחֵד מָמוֹן רב למען שידורי הספורט היוקרתיים בטלוויזיה הכולל בתוכו מאמץ טכנולוגי גדול ואמצעי הפקה משמעותיים. ואם כן  כיצד, באיזה אופן, ובאיזו תדירות עליו לעשות זאת, וכמה עליו לשַלֵם. או שמא מוטלת עליו החובה להתעלם במתכוון משידורי הספורט כדי להתרכז במשימות שידור ציבוריות אחרות שלרבים נראות חשובות יותר, כמו חדשות, תיעוד דוקומנטרי, אומנות, מוסיקה, מדע, ועשיית דרמות וסדרות טלוויזיה מקוריות ישראליות, ובכך להַפְקִיר את זירת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט היקרים והיוקרתיים בידיו של השידור המסחרי.

ה- BBC מתנגד באורח מסורתי לתזת ההפקרה. הוא רואה בשידורי הספורט נדבך מסורתי חשוב בלוח השידורים הציבורי שלוֹ מימים ימימה. רק בשנת 2000 שידר ה- BBC  כ- 1900 שעות ספורט בשני ערוצי הטלוויזיה שלוֹ. זאת ועוד. למלחמתו של ה- BBC העקובה מדם ירוק של דולרים מרשרשים נגד שידורי הטלוויזיה בלוויין BSKYB המסחריים של רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק על אירועי הספורט היוקרתיים והחשובים למשלם האגרה הבריטי, הצטרפה ב- 1991 ממשלת בריטניה, שהחליטה כי שורה של אירועי ספורט חשובים, גדולים ורלוואנטיים לציבור הבריטי, יוכלו להיות משודרים על פי חוֹק (Listed Events Legistlation), אך ורק בשלושת ערוצי הטלוויזיה הציבוריים באנגליה, ב- BBC  ITV  ו/או Channel 4. ממשלת בריטניה קבעה כי המשחקים האולימפיים, המונדיאלים של הכדורגל, משחק הגמר השנתי על הגביע האנגלי בכדורגל (FA Cup), משחק גמר על הגביע הסקוטי בכדורגל, משחקי קריקט (Cricket) בהשתתפות נבחרת אנגליה, טורניר משחקי ווימבלדון בטניס, מרוץ הסוסים השנתי הדרמטי ומלא ההפתעות בליוורפול המכונה, "The Grand National", ומרוץ הסוסים נוסף הקרוי, "The Derby", הם קניין של השידור הציבורי בלבד [4] .

משחקי חצי הגמר בווימבלדון מתחילים באחת בצהריים שעון לונדון ומשחקי הגמר בשתיים אחה"צ. שלוש וארבע אחה"צ על פי שעון הקיץ של ישראל. השידורים הישירים שלנו לא חדרו בדרך כלל ללֵב ה- Prime time. החיסרון הגדול של שידור ישיר של משחק טֶנִיס בטלוויזיה נעוץ בחוקת המשחק שלוֹ. משחק הטֶניס אינו מוגבל בזמן. סיומו מותנה בכמות צבירת הנקודות של המנצח ולא בזמן ההתמודדות המוגדר ע"י שעון כמו במשחקי כדורגל וכדורסל למשל. הדבר מסבך את חישובי מִשְכוֹ של משחק הטניס והופך אותו לקריטי בעיקר ברשת טלוויזיה ציבורית מסוגה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעומד לרשותה אפיק שידור יחיד עליו יש לה שני שותפים הטלוויזיה החינוכית והטלוויזיה בשפה הערבית. הוא יכול להיות פעם קצר מידי לצורך חישובי השידור ולעיתים ארוך מידי. בדרך כלל הוא מתארך וחוצה את גבולות השידור שהקציבו לנו . "השותפות" המאולצת הזאת בין שלושה גופי שידור (על פי חוֹק השידור במדינת ישראל) עַל אותו סיגנל שידור, העניקה לטלוויזיה החינוכית את הזכות לשָדֵר עליו משמונה בבוקר ועד תום "עֶרֶב חדש" בחַמֵש וחֵצי אחה"צ, ואח"כ הותירה אותו משֵש וחֵצי עד שמונֶה בערב בידי הטלוויזיה בשפה הערבית. לטלוויזיה הישראלית הציבורית הוקצתה שעת שידור אחה"צ לילדים והנוער, ומשמונה בערב עד חצות. הקצאת זמנים מיושנת מראשיתה ואנכרוניסטית מיסודה.

חלוקת הזמנים הכפויה של שלושת הסיגנלים הולידה מחלוקות בשידורי ספורט מתמשכים כמו שידורי הטניס כשכל גוף שידור אוחֵז בחלקת הפרטית שלו ואיננו מסכים לוותר למען אינטרס השידור הכללי. שידורי ווימבלדון סבלו מכך. יוהנה פרנר מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית הבינה את ערך שידורי הספורט והסכימה לפנות את זמן השידור עבור שידורי ווימבלדון מארבע עד חמֵש אך לעולם לא וויתרה על "עֶרֶב חדש". יוסף בר-אל הסכים בטוּבוֹ להקריב חצי שעה מנתח השידור שלוֹ משֵש וחֵצי עד שֶבַע בעֶרֶב אך כמו יוֹהָנָה פְּרֶנֶר לא וויתר על יומן החדשות שלוֹ שהחל בשֶבַע בערב (19.00). השידור הישיר ההיסטורי הראשון בתולדות הטלוויזיה הישראלית של משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון נערך ביום ראשון – 7 ביולי 1985 בין בּוֹרִיס בֶּקֶר נער הפלא הגרמני בן ה- 17 לדרום אפריקני קֶוִוין קָארֶן. ההתמודדות בין השניים התארכה ולא הגיעה לסיומה בשבע בערב כמצופה. המערכות השנייה והשלישית נמשכו כנצח והסתיימו ב-Tie Break ופעמיים בהכרעה מינימלית 6:7 לכל אחד משני השחקנים. במערכה הרביעית ניצב הנער בּוֹרִיס בֶּקֶר על סַף ניצחון סנסציוני. אורי לוי שידר ישיר את המשחק עם הפרשן יוסי שטבהולץ. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה צריכה להמתין עוד כמה שניות לסיום ההתמודדות הדרמטית, אך יוסף בר-אל המנהל הזמני בימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובו בזמן גם המנהל של הטלוויזיה בשפה הערבית, קטע את השידור הישיר שלנו ועבר לשָדֵר את החדשות בשפה הערבית. יצאתי מדעתי. גם המנכ"ל אורי פורת יצא מדעתו ושָלָף לעברו של יוסף בר-אל כרטיס צהוב אך לא העיף אותו מכר הדשא הטלוויזיוני. יוסף בר-אל ולא רק הוא ראו בשידור הישיר של הטניס סטריאוטיפ ספורט שמתאים להיות Filler, מילוי זמן שידור בשעות אחר הצהריים.

בּוֹרִיס בֶּקֶר הצעיר והמדהים ניצח 1:3 במערכות ,3:6, 7:6, 6:7, ו- 4:6 , והניף את הגביע אך מאות אלפי צופי הטניס בישראל לא זכו לראות את התמונות האלה. הם היו צריכים להחליף תחנה ולעבור לצפות בערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית ששִידֵר ישיר את המשחק עד תומו וכמובן את טקס הענקת הגביע המסורתי. העיתונות לא עשתה חשבון וירדה על מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל כפי שלא עשתה מעולם לשוּם מנהל טלוויזיה ישראלית ציבורית אחר שקדם לוֹ. קטיעת השידור הישיר שניות אחדות לפני סיומו הייתה אִיוֶולֶת מרושעת. יהושע שגיא מעיתון "הארץ" נתן למחרת ב- 8 ביולי 1985 דרור לעֵט המושחזת והסרקסטית שלוֹ [5].

"תודה לך קינג חוסיין, הוד מעלתו, בלי שום קשר לדעות פוליטיות ולתוכניות על עתיד הגדה והיחסים בין שני עמינו, אני רוצה להודות לך על השירות הספורטיבי הנהדר שמעניק לנו ערוץ הטלוויזיה שלך. ברגע שבטלוויזיה שלנו נאלצים להפסיק באמצע משחק הגמר את השידור מווימבלדון, אין לחובבי הספורט בישראל שום בעיה. עוברים לערוץ 6 או שעוברים לערוץ 3, ומקבלים את כל ההצגה הגדולה בטלוויזיה הירדנית עד לסיומה הדרמטי. כולל הצילומים של אימא ואבא בֶּקֶר הנרגשים, המצלמים מן היציע במצלמה משפחתית קטנה את הבן הקטן שלהם עושה היסטוריה. נא הואֵל בטובך להעביר לאנשי מחלקת הספורט של הטלוויזיה שלכם את תודת כל שוחרי הספורט בישראל. אתם באמת עושים לנו שירות מצוין. בהתחשב בכך שאפילו בעד האגרה אינכם דורשים תשלום – זה באמת מעל ומעבר. תודה לך קינג חוסיין בשם כל שוחרי הספורט בישראל. תודה רבה".

הבדל תהומי היה פרוש בין גישתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לשידורי הטניס לבין תפישת השידור של הבאים אחריו אורי פורת ז"ל ומאוחר יותר של מוטי קירשנבאום יבד"ל. יוסף "טומי" לפיד החזיק בדעתו של אברהם טַל מבקר הטלוויזיה בעיתון "הארץ" שהעניק פעם כותרת למאמר בעיתונו ב- 17 ביוני 1985 בעקבות כתבה על שני שחקני הטניס שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף ששודרה ב- "יומן השבוע" בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וכינה אותה "פאק- פאק , פאק- פאק".

חיים יבין (2).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין לא טיפח את שידורי ספורט ברשת הטלוויזיה שלו, ולא היה גדול אוהדיו. מישהו אחר עשה זאת במקומו. לא פעם שח לי חיים יבין כי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי מפריזים בהשקפת עולמנו הגורסת ריבוי שידורי ספורט (של אירועים רלוואנטיים). היה טמון בו קסם אישי אך החלטותיו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חשפו אותו יותר כמגיש בעל כריזמה ולא כמנהיג שידור. הבדל עצום בין שתי ההגדרות. כך אני חשתי. זאת הייתה חוות דעתי. חיים יבין היה מנהל טלוויזיה שחסרה לו החשיפה האִישִית על המסך. הוא עשה כל מאמץ לשָמֵר את עצמו בתודעת הציבור כמגיש חדשות. לאלכס גלעדי ולי נראה שהיה עסוק זמן רב מידי בעצמו ולא באחֵרים. לא בּכְדי מינה את עצמו מנהל הטלוויזיה להיות גם המגיש של מגזין האקטואליה היוקרתי "יומן השבוע" ששוּדַר בשמונה בערבי שישי בעריכתה של העיתונאית יעֵל חֵן. כפל תפקידים וסמכויות. כשהערתי לו על סכנה של התנגשות אינטרסים דבר שיפריע לניהול וקבלת החלטות הוגנות השיב לי כלהלן : "יָעֵל חֵן דורשת שאני אהיה מגיש המגזין מפני שלדעתה אני הטוב ביותר מבין המִבחר הקיים". אין לתופעה הזאת אָח ורֵע בכל רשת טלוויזיה רצינית בעולם. אין זה תפקידו של מנהל הטלוויזיה להגיש תוכניות ומהדורות חדשות ברשת הטלוויזיה שבראשה הוא ניצב. תפקידו לנהל. גם יוסף בר-אל כמנהל סניף אִזוֹטֶרִי ברשות השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית הִרשה לעצמו להגיש במשך שנים רבות את "היומן" בשפה הערבית, יעֵני בסטייל של מגיש ייחודי בערבי שישי בשבע בערב. זה היה נוהג נִפסד שלא זכה בשעתו לתגובה הולמת מצדו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. כל רשת טלוויזיה אמינה יודעת להפריד בין הסמכויות והרשויות המבצעיות הפועלות בתוכה ולעולם איננה מרשה לעצמה לערֵב תחומי ניהול ומנהיגות עם מִגזרֵי ההגשה והקריינות.

פעם הייתה ליָעֵל חֵן עורכת "יומן השבוע" ולי כעורך שידורי הספורט מחלוקת על הקצאת צוות צילום שהיה חיוני לשנינו. היא הציעה שניגש לבוררות אצל מנהל הטלוויזיה שהיה גם מגיש התוכנית שהיא עורכת. הוא כמובן הכריע בעדה. חיים יבין לא היה צריך לרכוש מוניטין כמנהל רשת טלוויזיה מפני שהיה לוֹ כבר מזה במנה גדושה כמגיש וקריין בטלוויזיה. הוא היה באמת מגיש וקריין משכמו ומעלה. אם תרצו דָגוּל. זאת הייתה עובדה ועם עובדות לא מתווכחים אך רבים חלקוּ על יכולתו לנַהֵל רשת שידור. הוא לא היה אויב של מחלקת הספורט אך גם לא פינק אותה. מעולם לא העפיל לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים שם שכנו משרדי מחלקת הספורט בעֵת שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי כמנהל חטיבת החדשות אחרי עידן דן שילון בשנים 1981- 1977. הוא אף פעם לא היה ביקר ולא היה נוכח שָם גם כמנהל הטלוויזיה בשנים 1989- 1986. אף פעם לא נפגש לשיחה אישית עם אנשי מחלקת הספורט שתרמו תרומה כה מכרעת להצלחת שידורי רשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאותה ניהל. מעולם לא מיסֵד בתקופתו שום קונסורציום ולא יזם שום דיון משותף כדי לדוּן בחזון שידורי הספורט לטווח הארוך בערוץ הטלוויזיה שאותו הנהיג. מעולם לא נידונו בימי שִלטונו אֵלוּ יעדי שידור ספורטיביים נחשבים כמועדפים על הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואילוּ מהם כדאי לה לכבוש כרשת שידור ציבורית, ועל אֵלוּ מהם כדאי לה לוָותֵּר. לא הייתה קיימת שום פילוסופיית שידור מסודרת של צילום אירועי ספורט למרות ששידרנו בתקופתו הרבה מאוד סוגים של ענפי ספורט. אלכס גלעדי אמר לי פעם , "יואשיש, מדוע אנחנו צריכים אותו ? אנחנו מסתדרים מצוין בלעדיו". אי אפשר היה להאשים בעניינים האלה רק אותו בהיעדר פילוסופיה. ומה עם מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ? דומה היה שהעניינים זורמים מכוח ההתמדה, הדבקות במשימה, וההרגל של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה סוג של ניהול ומנהיגות שאני לא הכרתי. שידורי הספורט בשנים ההן התנהלו על פי רמות האנרגיה שזרמו בגופי ולא על פי סטנדרטים מועדפים של ההנהלה. מבצעי הספורט בטלוויזיה הישראלית התבצעו על פי העיקרון הפיזיקלי של הפעלת מסה בכמויות מתגברות הדוחף אותם בצורה שיטתית כל הזמן לאורך קו פעולה של כוח חסר גבולות. תאוצתם הייתה ביחס ישר לעוצמת היוזמה והדבקות במשימה שאני הפעלתי עליהם באופן אישי. שלוש וחצי שנות ניהולו של חיים יבין את הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו אומנם "תּוֹר הזָהָב" של שידורי הספורט, אך לא בגללו. בשל מעורבותו האישית והמסיבית של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם אורי פורת ז"ל.

שילוב הזרועות בין פעילות מחלקת הספורט לבין עבודת חטיבת ההנדסה הגיעה לשיאים חדשים בשנים ההן. הערכתי מאוד את אנשי חטיבת ההנדסה שרבים מעובדיה נדרשו ונרתמו כמו אנשי מחלקת הספורט לשדר לציבור בכל סוף שבוע, בשבתות ובחגים, לאורך שנים ארוכות. זאת הייתה דרך חיים לעיתים קרובות על חשבון המשפחה. הבעתי זאת במכתב הערכה חם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ב- 14 בפברואר 1988 [1]. הם היו ראויים לכך.

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. מכתב שלי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין המדבר בשבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד 1 מתוך 2).

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. מכתב שלי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין הנושא דברי שבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד 2 מתוך 2).

[1] ראה נספח : ראה מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין מ- 14 בפברואר 1988 המשבח את עובדי חטיבת ההנדסה.

בקיץ 1992 נבחר יצחק רבין (בן 70) בפעם השנייה בחייו לכהונת ראש הממשלה. יצחק רבין מינה את שולמית אלוני לתפקיד שרת החינוך. מכאן הייתה קצרה הדרך להחלפתו של מנכ"ל רשות השידור אז אריה מקל במוטי קירשנבאום. נעשתה עסקת חליפין "Trade in". אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ במקור פרי מינויו של ראש הממשלה הקודם יצחק שמיר הועבר מתפקידו תמורת קבלת משרת קונסול ישראל באטלנטה – ארה"ב, ומוטי קירשנבאום הובא במקומו לרשות השידור. זה קרה ב- 18 באפריל 1993. מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום הדיח כזכור בתוך תקופה קצרה את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ומינה במקומו את יאיר שטרן. למנהל חטיבת החדשות התמנה דודו גלבוע במקומו של אלימלך רם. זה היה רצונו של יאיר שטרן. עורך "מבט" היה רפיק חלבי. לעורך התוכנית "מבט שני" נקבע מיכאל קרפין . גב' דליה גוטמן מונתה למנהלת חטיבת התוכניות במקומו של אליעזר יערי. צוות טלוויזיה מנצח לכל הדעות. לפחות כזה שהיה אמור להביס את טרסט המוחות של ערוץ 2 המסחרי והצעיר.

טקסט תמונה : 28 במאי 1996. זיהוי העומדים מימין לשמאל : יעקב אסל הבימאי הראשי של שידור הבחירות, דודו גלבוע מנהל חטיבת החדשות, נסים משעל, יוסי ששון מפקח הקול והתקשורת (בגבו למצלמה), יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, יעל חן עורכת משדר הבחירות, וחיים יבין המגיש הראשי של משדר הבחירות. מוסתרים יעקב אחימאיר והסוקרת מינה צמח. איש מהחבורה הזאת לא חזה את עלייתו של בנימין "ביבי" נתניהו ונפילתו של שמעון פרס. (באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום חמישי בבוקר – 30 במאי 1996 טסתי ללונדון לעמוד בראש מבצע השידורים המורכב של Euro 1996 המתקיים באנגליה. לראשונה 31 משחקים בשידורים ישירים במסגרת המפעל, השני בחשיבותו אחרי המונדיאל. משחקי 1996 EURO עוררו עניין גדול בישראל למרות שהנבחרת שלנו נעדרה כרגיל מטורניר הכדורגל החשוב הזה. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור ואנכי רכשנו בעֵת ההיא את זכויות השידורים הבלעדיות עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית תמורת סכום של 400000 (ארבע מֵאות אֶלֶף) דולר. רכישת טורניר 1996 EURO ולאחריו קניית זכויות השידורים של אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (2000 EURO) תמורת 660000 (שש מֵאות ושישים אֶלֶף) דולר, התאפשרה הודות להסכם מיוחד שהושג ב- 1994 בין ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שרשות השידור הישראלית היא חברה מלאה בו לבין UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית). נשיא UEFA השוודי לינארט יוהנסון (Leanart Joahnsson) בעל חזון שידור מרחיק לכת ביקש להציב את משחקי אליפויות אירופה בכדורגל על מסך רשתות הטלוויזיה הציבוריות של אירופה . הוא ביקש שכל ילד באירופה באשר הוא יוכל לצפות בטורנירי הכדורגל שחשובים מהם רק המונדיאלים . לכן בחר לכרות את החוזים עם ה- EBU גוף שידור ציבורי – ממלכתי העשיר והגדול בעולם המייצג כ- 55 רשתות טלוויזיה. לינארט יוהנסון התנגד לעשות עסקים עם חברות הכבלים והלוויינים המסחריות, ו- לא עם חברות ה- Pay per view שדורשות סכומי כסף מופלגים מעבר לכל מידה מלקוחותיה, וגם לא עם סוכני תיווך פרטיים שגזרו קופונים וייקרו את עלויות זכויות השידורים בעשרות אחוזים אם לא מאות אחוזים ללא שום הצדקה. המו"מ בין השוודי לינארט יוהנסון איש מופת וישר דרך לבין ה- EBU היה ישיר והוגן ותמיד ללא מתווכים . בניגוד גמור לבחירה שעשה נשיא ה- FIFA  סֶפּ בלאטר (Sepp Blatter) שנתיים מאוחר יותר כשהעדיף למכור את זכויות השידורים של שני המונדיאלים של  יפן/קוריאה-2002 וגרמניה-2006 למתווך פרטי המיליארדר הגרמני וטייקון התקשורת ליאו קירש (Leo Kirsh) תמורת חופן דולרים נדיב. בכך דחק הצדה את המְשָדֵר הציבורי. לֵאוֹ קירש שילם לסֶפּ בלאטר  1.000000000 (מיליארד) דולר תמורת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 שנערך ביפן וקוריאה (פי עשרים ושמונה יותר ממה ששילמו 55 מדינות ה- EBU ביחד עבור משחקי המונדיאל של צרפת 1998), ו-  1.240000000 (מיליארד ומאתיים וארבעים מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של מונדיאל 2006 שנערך בגרמניה. מחירים דמיוניים ואסטרונומיים חסרי כל הגיון בגינם הוכרז אז כפושט רגל.

טקסט תמונה : 18 ביוני 1996. לונדון. אני בעמדת הניהול, הפיקוד, ומיתוג השידור הישיר של המשחק  אנגליה – הולנד במשרד התקשורת שלנו במשרדי "רויטרס" בלונדון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הגיע ללונדון ביום שלישי – 25 ביוני 1996 כדי ללוות מקרוב את ציוותי השידור שלי במקום. זה היה יום אחד לאחר תחילת אליפות ווימבלדון בטניס וחמישה ימים לפני משחק הגמר של 1996 EURO בין גרמניה לצ'כיה. הוא ואורי פורת היו המנכ"לים היחידים ברשות השידור שייחסו לביקורי ההפקות בשטח (בארץ ובחו"ל) חשיבות מקצועית, וביקשו לראות מקרוב כיצד אני מוציא לפועל את מבצעי שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים הגדולים שהם בהחלטותיהם מימנו אותם במיטב כספו של הציבור. לביקורים האלה שלהם במקום התרחשות השידור הייתה חשיבות רבה בעיניי. מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל קרוב אלי כמו אורי פורת בשעתו. אדם רגיש ואכפתי. מוטי קירשנבאום ליווה אותי בשלושה מבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים במקום התרחשותם. מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994, אליפות אירופה בכדורגל – אנגליה 1996 (1996 EURO), ואולימפיאדת אטלנטה 1996. ראיתי בשלושת מבצעי השידור הענקיים והממושכים האלה מעֵין קרבות שידור ובמנכ"ל הרשות הבוחן וקורא את מפת הקרב יחד עִמי, רמטכ"ל שידור. אני יודע שהיו אנשים ברשות השידור שריננו מאחורי הגַב, מה יש למנכ"לים לחפש באולימפיאדה ו/או במונדיאל. אני חשבתי אחרת לגמרי. סברתי שזאת חובתם להיות נוכחים בשטח ובמוקד השידורים לידי, בארץ ובחו"ל, ולוּ לתקופה קצרה על מנת להבין מקרוב כיצד מתנהלים קרבות שידור מורכבים כאלה בתעשייה הטלוויזיה הסוּפֶּר – יקרה הזאת המוּנַעַת ע"י מיליוני דולרים. יש להזכיר כאן שוב שאת זכויות השידורים הבלעדיות של טורניר ווימבלדון בטניס החשוב בעולם קנינו שוב בתמיכתו של מוטי קירשנבאום לשלוש שנים רצופות  1996, 1997, ו- 1998 מיָאן מֶנֶקֶן (Jan Menneken) האחראי על מכירות זכויות השידורים של משחקי הטניס בחברת התיווך UFA הגרמנית שמקום מושבה בהמבורג. מוטי קירשנבאום היה מן ההיבט הזה של שידורי ווימבלדון בטניס, ממשיך דרכו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בקדנציה הראשונה שלוֹ בשנות השמונים. בדצמבר 1995 אירחנו המנכ"ל מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ואנוכי את יָאן מֶנֶקֶן לארוחת צהרים במסעדת "טוּרְקִיז" בתל אביב. מוטי קירשנבאום היה מהיר כהרגלו וסגר את עסקת השידור בתוך שעה של ארוחה. כשקינחנו בכפיות מדודות ובזהירות את המנות האחרונות ה- "Deserts" המתוקים עתירי הקלוריות, החלטנו כבר לשָלֵם ל- UFA סכום של 40 אֶלֶף דולר לעונת 1996, ותוספת של % 10 לכל שנת שידורים נוספת. כלומר 50 אֶלֶף דולר ב- 1997, ו- 60 אֶלֶף דולר ב- 1998. לאחר שפרש מוטי קירשנבאום מרשות השידור ב- 1998 נמוגו המון דברים ועמם גם חוזה שידורי הטניס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם הוועדה המארגנת של טורניר ווימבלדון.

הזדמן לי פעם בתום אחד מהשידורים הישירים של משחקי 1996 – EURO לסעוד סעודת עֶרֶב עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ורעייתו החביבה והמקסימה יוֹנָה ז"ל במסעדה בלונדון בלֵב הרחוב ההומה Oxford Street. ב- 1996 חשבתי שמוטי קירשנבאום הוא במובנים מסוימים איש נערץ. נדמה לי שהוביל והותיר אחריו שוֹבָל נקי מכל רבב. מורשת עיתונאית מוערכת. הוא היה אדם ולכן לא פסח על שגיאות אך שימֵש לרבים מאִתנו מורה דרך דָגוּל ומנהיג שידור שחַף מפוליטיקה. שוחחנו באותה ארוחת ערב על עתיד שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה הציבורי לנוכח ההתפתחות הטכנולוגית מרחיקת הלכת של שידורי הכבלים ואלה של הלוויין העומדים בשער, ועל התחרות הצפויה לנו, על ערוצי הנִישָה המתמחים בשידורי ספורט, וגם על מרכיבי השידור השונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וענייני רשות השידור שהוא ניצב בראשה. בתקופה היא של Euro 1996, חשבתי ש- מוטי קירשנבאום איננו איש מהשורה אלא עילוי שניצב מעליה ובמידה רבה גם משכמו ומעלה מעל העַם. מנהיג תקשורת אמיץ שחונן בשקט נפשי וגם ידע ליטול אחריות. אהבתי להתבונן מהצד במבט ה- Cool שלו, מין ארשת מזוגגת שנראית לעיתים כחסרת הבעה. מבט שהיה לעיתים כמו כתב חידה. בדרך כלל הייתה לו יכולת קֶשֶב וסבלנות להאזין כשגופו קפוא. האיש איננו מתנועע. הוא לא מסגיר רגשות ולא מגלה את קלפיו. לעולם לא אשכח את הבעת הפנים הזאת האופיינית לוֹ בעֵת הקשבתו לפונים אליו. מבט של "Poker face". ייחודי. תמיד שאלתי את עצמי בפגישות בינינו כיצד הראש שלו עובד ברגע זה, איזה תשובה ישיב לי, איזה טקסט ישלוף משרוולו, והאם ההיגיון ההגיוני שלוֹ יעמוד ויתייצב לצד ההיגיון שלי. אבל אוי ליריבו בר שיחו משפתח את פיו. הוא מאבד את סבלנותו במהירות והופך מג'נטלמן לפולני יורק להבות שמדבר בתנועות ידיים. זהו כבר סיפור אחר לגמרי.

טקסט תמונה : קיץ 1968. הקומה החמישית בבניין היהלומים בשכונת רוממה בירושלים. מוטי קירשנבאום רכון על מכונת כתיבה בראשית הקריירה המופלאה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דווקא מפני שאישיותו הייתה מעוצבת, מבריקה, מלוטשת, ושנונה ואולי בגלל שהניסוחים המדויקים שלו הפגינו תמיד חוכמה ושידרו ביטחון, נשאו אותי לפתע מחשבותיי הרחק ממנו מאותה מסעדה לונדונית בה ישבנו חזרה לארץ. אולי כדי לבַרֵר מדוע נכשל וניגַף האיש המוכשר הזה בתוך שנה וחצי בשני קרבות תקשורת מכריעים והיסטוריים מול ערוץ 2 על בכורת שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל. האחד – הפסד זכויות שידורי הכדורגל במאי 1994, והשני – תבוסת החדשות בנובמבר 1995 בכיסוי רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. בשניהם הפסיד ליריבי השידור המַרים שלוֹ ושלנו מערוץ 2 המסחרי (היו לא פחות מוכשרים ולא פחות תחרותיים ממנו). הוא אישית שהסבה מפלה כפולה לרשת הטלוויזיה שהוא היה מפקדה והעורך הראשי שלה. אלכס גלעדי ביקר אותי בקיץ 1994 במונדיאל ארה"ב 94' במפקדת השידורים שלי ב- IBC בדאלאס בירת טקסס , ואמר לי מתגאה כהאי לישנא, "עשינו בי"ס למוטי קירשנבאום", והתכוון לניצחון ערוץ 2 על ערוץ 1 ברכישת זכויות השידור של הכדורגל הישראלי שהיו קניין טלוויזיוני רצוף ובלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך רבע מאה של שנים מ- 1969 ועד 1994.

מינויו של מוטי קירשנבאום באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור הייתה הפעם הראשונה בה נבחר לתפקיד הרָם בנה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית איש מקצוע מוכשר ורב זכויות מתוך בניין היהלומים ברוממה בירושלים. מוטי קירשנבאום היה עורך "מבט" הראשון ב- 1968 בתקופה שפרופסור אליהוא כ"ץ היה ראש צוות ההקמה ופרופסור שלמה אהרונסון כיהן כמנהל חטיבת החדשות הראשון. איש לא הטיל ספק כי המנכ"ל המוכשר נערך לקרב העתידי הקשה הצפוי נגד ערוץ 2 המסחרי העומד לקום בנובמבר 1993. משהחלו קרבות השידור בין ערוץ 1 לבין ערוץ 2 וערוצי הכבלים בישראל, שאלו רבים את עצמם האם הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית בראשותו של מוטי קירשנבאום וחברי קבוצת הניהול המנוסה שלוֹ אומנם נערכת כראוי לקראתם. קבוצת הניהול הבכירה כללה את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, מנהל חטיבת החדשות דודו גלבוע, עורך "מבט" רפיק חלבי, מנהלת חטיבת התוכניות דליה גוטמן, המפיק הראשי של חטיבת החדשות אמנון ברקאי, עורך "מבט שני" מיכאל קרפין, המגיש הראשי של "מבט" חיים יבין, ומנהל שירותי ההנדסה דוד יוגב ולידו מנהל הביצוע בחטיבת הנדסה דוב "דובל'ה" גולדשטיין.

לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד בעֵת יריית הזינוק בנובמבר 1993 כוח אדם מנוסה, לא מעט כסף ציבורי, טכנולוגיה טובה יותר משל ערוץ 2 הצעיר לרבות חמש ניידות שידור אלקטרוניות וציוותי צילום ENG למכביר כמעט, וגם מוניטין. היום ברור כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא התייצבה בנובמבר 1993 במלוא עוזה ובאגרסיביות הדרושה מול השידור המסחרי ולא הציעה תחרות ממשית לערוץ 2 בקרב על לִבָּם של הצופים בישראל, לפחות לא עִם הישמע קול הגוֹנְג ו- וודאי לא בתחילת הדו- קרב. זה החל בלוח תוכניות חסר השראה ומעוף ואחריו הפסד של זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי במאי 1994. שיאו בתבוסת חטיבת החדשות של הערוץ הציבורי בנובמבר 1995 לחברת החדשות של ערוץ 2 בכיסוי שבוע האבל של רצח יצחק רבין. היה כאן בפירוש כישלון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וכישלון מול ראשי ערוץ 2 גם בהפקת יחסי ציבור וחוסר ידע בארגון ושיווק המסר של עקרונות השידור הציבורי ותפקידיו.

ערוץ 2 המסחרי, בראשו ניצבו דָן שִילוֹן ויוֹחָנָן צַנְגֵן המנכ"לים המשותפים של הזכיינית "רשת", מנכ"ל הזכיינת "קשת" אלכס גלעדי, ומנכ"ל הזכיינית "טלעד" עוּזִי פֶּלֶד – נערך בקפדנות רבה למאבק הצפוי בשידור הציבורי. תְּכַנִית וטכנולוגית. הצלחתו הראשונה של ערוץ 2 הצעיר הייתה בניית יחסי ציבור וכישרון שיווק. אלכס גלעדי מנכ"ל זכיינית "קשת" היה רב אומן ביחסי ציבור ושיווק. ב- 1993 היו לאלכס גלעדי כבר שלוש עשרה שנות וותק כסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. אין כמו האמריקניים המתמחים בפרסום, יחסי ציבור, ושיווק. הקפיטליסטים נולדים עם התכונות האלה. זה בגנים שלהם. ב- DNA של כל אמריקני באשר הוא לאחר שהגיח מרחם אמו. האמריקנים נולדים היישר לסביבה תחרותית.

לאלכס גלעדי היה אם כן ממי ללמוד. הוא היה הראשון שהגה את סלוגן השיווק הבלתי נשכח ההוא, "אנחנו משדרים למסעודה משדרות". אפשר לחשוב שמוטי קירשנבאום והטלוויזיה הציבורית לא שידרו למסעודה משדרות. וודאי שהשידור הציבורי פנה למסעודה משדרות רק מוטי קירשנבאום לא אמר את זה. אלכס גלעדי לא רק שאמר, הוא הצהיר זאת קבל עם ועדה, והפך כמעט לממציא שידורי הטלוויזיה בישראל.

טקסט תמונה : המחצית השנייה של שנות ה- 70 במאה שעברה. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום משדר לצופים וגם ל- "מסעודה משדרות", את תוכנית הבידור "4 דקות ו- 20 שאלות" בהפקת יצחק "איציק'" קול ז"ל מאולפני הרצליה ו- עם המנחה אורי זוהר. צוות ההפקה יוסף "פונצי" הדר ז"ל (מימין) והמפיק איילון גויטין בהתייעצות מאחורי הקלעים עם המנחה אורי זוהר משמאל (בטרם החל את תהליך החזרה בתשובה שלו). (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן הציג ב- 1993 את פילוסופיית הניהול שלו והצהיר בתחילת כהונתו בפני המראיין שלוֹ דן שילון בתוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית כלהלן : "פילוסופיית הניהול שלי ברורה. אני רוצה להוביל טלוויזיה ציבורית ולהידמות באיכותה לעיתון "הארץ" שנועד לאנשים חושבים". ההצהרה במובנים מסוימים לא צלחה. יאיר שטרן לא שנה על הצהרתו זאת.

מוטי קירשנבאום סיפר לי פעם בשיחה אישית בינינו בתחילת דרכו כמנכ"ל רשות שידור כי את איכותם של כמה נושאים טלוויזיוניים הוא מודד באמצעות הרייטינג. אך לא את כולם. את כוונותיו אלה הוא לא הסביר לציבור. יאיר שטרן, דודו גלבוע, רפיק חלבי, ודַלְיָה גוּטְמַן תמיד הנהנו בראשם למשמע הצעותיו. דבריו תמיד התקבלו בהבנה וזכו לקונצנזוס. האם התקיימה שם בפגישות ההנהלה ההיא יוזמה חופשית והפריה הדדית ? אינני יודע. אני יודע שבמובנים מסוימים היה מוטי קירשנבאום "גוּרוּ" והאפיל על פיקודיו. הוא זכה להסכמה כללית בקרב הגנרלים שלוֹ אך לא בטוח שמלוא כישרונו אומנם חִלְחֵל לעברם. אט-אט גילו קברניטי השידור הציבורי נטול יחסי ציבור ושיווק כי הרייטינג נושר מהם בהתמדה ועובר למתחרה הצעיר והנמרץ, ערוץ 2 המסחרי. משלם האגרה היה מבולבל. במקרים מסוימים הפך הערוץ הציבורי לשַק חבטות. אליעזר יערי ניתח פעם בפניי את תבוסת השידור כלהלן : "זהו משבר זמני של הטלוויזיה הציבורית בישראל מול הטלוויזיה המסחרית. ככה זה בכל העולם. זה רק עניין זמני". ההסבר לא היה נכון. המשבר לא היה כפוי וגם לא זמני. הוא נמשך עד עצם היום הזה. המנתח הצטייר בפני כתבוסתן. הניתוח שלו היה בעיניי שגיאה גדולה.

ערוץ 2 המשיך לחבוט בערוץ 1 באמצעות יחסי ציבור אגרסיביים בעיתונות וגם בשלטי חוּצוֹת . הציבור המבולבל נתלה בשידורי הבידור של ערוץ 2 והחל ללעוג לערוץ 1. איכות השידור הציבורי נבלעה ע"י ריקנות השעשועונים והחידונים נושאי הפרסים העצומים של ערוץ 2 . השידור המסחרי החל במסע הסִימוּם הטלוויזיוני הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל . תוכניות הריאליטי המדומה והקלוקל שהפיק ערוץ 2 שלטו בכל וזכו לגיבוי טוטאלי של מנהיגי הציבור וההנהגה הכלכלית והמדינית של ישראל. הרי מדובר במדינה חופשית בה כל הישר בעיניו יעשה. כאילו אין עוד שום צורך בפיקוח והכוונה. ערוץ 1 החזיק עדיין באיכות בכמה תחומי שידור לרבות הצטיינותו בכיסוי בלעדי של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם אך יחסי הציבור שלו היו בשפל הוא הצטייר טרם זמנו כערוץ מובס.

אנשי ערוץ 2 חששו מאוד בתחילה ממנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. הוא נחשב לאחד הטובים בארץ בתעשיית התקשורת. איש בעל מוניטין רב וחתן פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976 כשהיה בן 37 בלבד (!). בארסנל שלו הייתה מצויה תחמושת נפיצה ובחשבון הבנק של הרשות גם לא מעט כסף. דן שילון, יוחנן צנגן, אלכס גלעדי, ועוזי פלד הבינו שאין טעם להשקיע בשלב הראשון בשידורי חדשות. מהדורות "מבט" ושידורי החדשות והאקטואליה בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית נחשבו למקצועיות ואמינות. מדורת השבט. ארבעת המנכ"לים של ערוץ 2 המסחרי סברו שלא ניתן להתחרות בסְפֶּצְיָאלִיטֶה של השידור הציבורי ולכן התמקדו בתחילה בעיקר בשידור תוכניות בידור לסוגיו השונים, Talk Show (כמו "המעגל" בהנחיית דן שילון), סדרות טלוויזיה, וסרטי קולנוע. המנכ"לים של שלוש הזכייניות, "קשת", "רשת", ו- "טלעד" העריכו שקַו התֶּפֶר המפריד בין השידור הציבורי למסחרי דרכו יוכלו לבעבע ולפרוץ אל מיליוני צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מצוי באלטרנטיבת שידור אחרת קלילה יותר מזו של הערוץ הראשון, זו המבוססת על הצחקה, השתעשעות, ובילוי מהנה מול המסך ובסופו יגיח גם הרייטינג המיוּחַל. בבוא העת הם תּכננו גם לגנוב את הכדורגל הישראלי מהשידור הציבורי. רביעיית המנכ"לים הזאת צדקה כפי הנראה בהנחות שלה. למרבה ההפתעה ההתמודדות עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה קלה מהצפוי. הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית לא הגיבה כמעט ללוח התוכניות המרשים והנמרץ של ערוץ 2 הצעיר ולמעשה נכנעה במידה רבה כמעט ללא קרב. מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה וכמה מהכפופים להם לא התרשמו יתר על המידה מלוח השידורים הקליל שהציע ערוץ 2. הם היו בטוחים שדרכם אל לֵב הצופים סלולה מול הערוץ המסחרי החדש שנראה נחות וחסר סיכוי. הם טעו.

זמן לא רב לאחר מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור הציעו לו אנשי ערוץ 2 לערוך הסכם לחילופי חומרי שידור. קטעי חדשות או ארכיון עד שתי דקות יועברו מערוץ לערוץ בחינם. מעבר לכך ייקבע תשלום סביר כמקובל ברשתות טלוויזיה מתחרות בעולם. מוטי קירשנבאום דחה את ההצעה. הוא טען שחומרי הארכיון של הטלוויזיה הציבורית שווים זהב ואינם סחורת שידור למו"מ. הוא התחפר בבונקר הפיקוד שלו יחד עם יאיר שטרן, דוּדוּ גלבוע, דליה גוטמן, ורפיק חלבי. "הבּוֹר" נחשב פעם בימי המונופול לחסין ובלתי פגיע.

אנשי ערוץ 2 הגיעו למסקנה שהמנכ"ל המוכשר ואנשיו פשוט לא מבינים כי נוצרה מציאות שידור חדשה בארץ. תבוסת שידורי החדשות של הערוץ הציבורי לערוץ 2 בחודש נובמבר 1995 סימנה בדיוֹ אדומה את נפילת המעוז האחרון של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. ערוץ 2 החל לזנֵב ברייטינג של ערוץ 1 מוקדם מהצפוי. פתאום התברר כי בתנאי התחרות שנוצרו איש איננו מסביר למשלם האגרה מהו בדיוק השידור הציבורי, מה הם תפקידיו, ובמה הוא שונה מערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 לא בחל בשום אמצעי. הוא עשה כל מאמץ לגרוף את הצופים אליו באמצעות תוכניות בידור וחידונים נושאי פרסים כספיים גדולים ומכוניות. מנהל חטיבת התוכניות של "קשת" אֶרֶז טַל עלה ל- "אוויר" עם התוכנית "גלגל המַזָל". הוא כמנחה וגב' רות גונזלס כמגלגלת. לפתע היו כולם בטוחים שאֶרֶז טַל הוא ממציא הטלוויזיה בישראל. שכחו כבר שארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום שידרו בסוף שנות ה- 70 במאה הקודמת את התוכניות "4 דקות ו- 20 שאלות" עם המנחה אורי זוהר, וגם את "תשע בריבוע" בהפקתו של יצחק "איציק" קוֹל מאולפני הרצליה. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לא הצהיר מעולם בחוצות המדינה על כוונות השידור הציבורי. היו לו וליאיר שטרן את כל הסיבות לפנות לאזרחי המדינה ולהסביר להם בגאווה כיצד מתכוונים שניהם להשתמש בכספו של משלם האגרה. הנה מסר השיווק שלא שווק : "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 צועדת בנתיב ציבורי. ערוץ 2 ישדר את תוכנית "גלגל המזל" ואנחנו נשדר את הסדרה "עמוד האש" . ערוץ 2 ישדר את "הראשון בבידור" עם דודו טופז ואנחנו נשדר את הסדרה "תקומה" . ערוץ 2 ישדר את חידוני השעשועים ואנחנו נשדר את "החמישייה הקאמרית". ערוץ 2 ישדר את תחרות "מלכת היופי" ואנחנו נשדר את "מבט שני". ערוץ 2 ישדר את "היפים והאמיצים" ואנחנו נשדר את סדרות הדיוקו – דרמה "קו 300", "פרשת קסטנר", ו- "עו"ד סיטון". ערוץ 2 ישדר סרטי קולנוע ואנחנו נשדר את תוכניות הספורט "משחק השבת", "מכבי ת"א בגביע אירופה", אולימפיאדות. ומונדיאלים, ואת משחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל".

לפתע חשבתי לעצמי באותה המסעדה הלונדונית שתבוסת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 2 החלה עוד בטרם רצח יצחק רבין. רחשתי סימפטיה מקצועית (ואישית) למוטי קירשנבאום ומי לא הפגין למענו חיבה. אך האם מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הביא בניגוד לכל הציפיות לנקודת מפנה לרעה במאבק על הרייטינג וקהל צופי הטלוויזיה ? ההיסטוריה תיטיב לשפוט ממני. יריביו (ורֵעַיו) בערוץ 2 דן שילון ויוחנן צנגן, אלכס גלעדי, ועוזי פלד היו שועלי קרבות בעלי ניסיון כמוהו ותאבי שידור. מה שהפך אותם למתחרים מסוכנים. הם כל הזמן שאפו להוכיח את עצמם מההיבט המתמטי של ספרות הרייטינג ובקשו למצוא חן בעיני מחזיקי המניות שלהם. חלפו רק ימים ספורים מאז הֵבִיס בנימין נתניהו ראש הממשלה החדש את שמעון פרס. רוח מזַן פוליטי שונה נשבה לעברה של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית. את מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום תפסה עכשיו הצהרתה הדרמטית של שרת התקשורת החדשה בממשלת בנימין נתניהו והממונה על רשות השידור הגב' לימור לבנת שאמרה בלגלוג, "מוטי קירשנבאום יצטרך להתחיל להַזִיע מעתה". רשות השידור הציבורית הייתה על הכוונת שלה. זאת הייתה אמירה פוליטית פוגענית, בוטה, ומעליבה במנכ"ל רשות השידור שהיה חתן פרס ישראל לטלוויזיה. לאמירה לא היה דבר עם כישרונו ויכולתו המקצועית הגבוהה של מוטי קירשנבאום בתחום התקשורת. הוא היה במידה רבה ב- 1996 בן מַלְכוּת ובבן מַלְכוּת אין פוגעים. ההתערבות הלא עניינית של השרה בענייני רשות השידור הולידה סערה בקרב עובדי הטלוויזיה. אולי זאת הייתה שעתו היפה של מוטי קירשנבאום מפני שנוכח לדעת שוב איזו נאמנות והערצה רוחשים לוֹ נתיניו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל". הוא אסף את עובדי הטלוויזיה בחצר האחורי של הבניין ברוממה והגיב בפומבי לדבריה הנלוזים של לימור לבנת, "אנחנו אנשי רשות השידור ממשיכים בדרכינו וביושרה עיתונאית שלנו בכל תחום. איננו חייבים דבר לשלטון ולא חשוב באיזה ממשלה מדובר. אנחנו טלוויזיה ורדיו ריבוניים בני חורין". מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מנהיג שידור. לא היה ספק בכך.

התבוננתי מקרוב בפניו של מוטי קירשנבאום באותו ערב כשסעדנו במסעדה הלונדונית ברחוב אוקספורד והאזנתי דרוך לדבריו . גם יונה רעייתו הקשיבה אך לא התערבה ולוּ פעם אחת בשיחה. מנכ"ל רשות השידור שוחח עמי בניחותא ולא ניכר עליו שום לחץ. גם אורח דיבורו וניתוח מצב התקשורת בארץ ובעולם וסיכויי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשְרוֹד בתחרות הפתוחה עם הערוצים האחרים בארץ, היה מתון והגיוני. פעם אמר לי בלונדון ב- 1996, כלהלן : "כמנכ"ל רשות השידור הציבורית אינני חייב דבר לממשלה. אינני חייב דבר לגב' לימור לבנת. אני חייב דו"ח למצפוני, למסך הטלוויזיה, ולמשלם האגרה". מוטי קירשנבאום הוא אדם מוכשר ובעל סגולות. אישיותו מורכבת. לטיב מזלי הוא היה לא רק איש טלוויזיה רציני מהדרגה העליונה ביותר אלא גם פְרִיק של שידורי הספורט שניהלתי, הפקתי, וערכתי עבור רשות השידור שאותה ניהֵל ובראשה ניצב. אינני יודע אם היה מאושר בעבודתו בתפקיד רָב האחריות שנשא על כתפיו כמנהיג השידור הציבורי. בתוקף תפקידי העיתונאי הייתי סמוך אליו מהאספקט המקצועי אבל לא קרוב כחֲבֵר כדי לחדור אל נבכי נפשו. אינני יודע אם היו לוֹ בכלל חֲבֵרִים ברשות השידור. משום מה הוא נראה לי תמיד אינדיבידואליסט ובודד. ענק שידור שאיננו משתף את האחרים בהתחבטויות ונפתולי נפשו. אבל אני יודע שהייתה לו השפעה רבה על מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, מנהל החדשות דוּדוּ גלבוע (וגם על מנהלת התוכניות גב' דליה גוטמן) ואח"כ גם על רפיק חלבי שהתמנה למנהל חטיבת החדשות בנובמבר 1996 בתום הקדנציה של דודו גלבוע. מוטי קירשנבאום הותיר עלי רושם רָב בחמֵש שנות ניהולו את רשות השידור למרות תבוסותיו. היה לי עניין להקשיב לדבריו ולאופן הצגת הדברים שלוֹ וחשיבתו המסודרת (וגם המהירה). ההיגיון שלו היה הגיוני. הוא נהג לבנות את טיעוניו בשלבים והציב אותם נדבך על נדבך כבניינה של פירמידה ענקית. בסיסה רחב ואיתן ושיא החוֹד שלה מזדקר לשמיים.

טקסט תמונה : 1995. מנהיג רשות השידור מוטי קירשנבאום (משמאל) יחד עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ודובר רשות השידור צבי "צבילי" לידר. מוטי קירשנבאום זכה להערכה גדולה ברשות השידור אך ספק אם היו לו חברים שם. ידידים שותפים לדרכו המקצועית – כן. חברים ? לא בטוח. המנהיג הוא אדם בודד בכל רמת מנהיגות. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא שוררת שום קורלאציה בין רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של טורניר ווימבלדון בטניס ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לבין הביצוע של השדרנית מאיה רונן והפרשנית שלה ציפי אובזילר שמשדרות ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה את משחק הגמר בטניס לנשים (שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015). סרינה וויליאמס (ארה"ב) מנצחת את גברין מוגורוזה (ספרד) 0:2 (4:6, 4:6).

זה דווקא התחיל טוב. מערכת ערוץ הספורט (מס' 55 בכבלים) שידרה פתיחה מיוחדת מורכבת משוטים של SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) בטרם תחילת השידור הישיר של משחק הגמר לנשים יחידות בווימבלדון, סרינה וויליאמס נגד גברין מוגורוזה. באחד השוטים המצולם במהירות איטית מאוד נראה כדור הטניס האלסטי טס במהירות עצומה משהו בסביבות 200 (מאתיים) קמ"ש, פוגש את מיתרי המחבט, מתפחס עליהם בשל עוצמת ההתנגשות, ואז נהדף מהמיתרים הללו שוב במהירות רבה מבלי שהוא מאבד מתאוצתו, בעוד הוא שב לצורתו המקורית בגלל התכונה האלסטית שלו. מדובר בהגשמה קלסית של החוק המכניקה השלישי של המתמטיקאי – פיזיקאי האנגלי אייזיק ניוטון, חוק הפעולה והתגובה. לשתי השדרניות מאיה רונן וציפי אובזילר הייתה הזדמנות להתייחס ולמסור מידע פופולארי לצופיהן אודות מבנה המחבט ומיתריו ואודות כדור הטניס האלסטי שקוטרו הוא בין 6.35 ס"מ ל- 6.67 ס"מ, משקלו נע בין 56.7 גרם ל- 58.7 גרם, והאלסטיות שלו נמדדת בכך שלאחר שהושמט מגובה של 2.54 מ' עליו לנתר בחזרה מרצפת בטון לגובה של 1.34 מ'. חוזקם של מיתרי המחבט ותכונותיו של כדור הטניס האלסטי מאפשרות לשחקנים והשחקניות לא רק לחבוט בו ולהקנות לו מהירויות מטורפות של 200 קמ"ש, אלא גם לסובב אותו בשעת הצורך ולהפוך אותו למתעתע בעת תנועתו באוויר בשל ההשפעות האווירודינמיות עליו. אולם שחקן הטניס התוקף צריך לנהוג במשנה זהירות בעניין הזה בעת האופנסיבה שלו, מפני שהתנגשות הכדור האלסטי במחבט של השחקן המגן גורמת לו לחזור בעוצמת מהירות שאיננה פחותה מזאת שהוא מייצר כ- שחקן תוקף. בדיוק בנקודה הזאת הופך משחק הטניס שמבוסס על שלושה מרכיבים, עוצמת חבטות הפתיחה, עוצמת חבטות ההחזרה, ועבודת הרגליים – למרתק. לשחקן התוקף אין יתרון על השחקן המגן למעט בחבטות הפתיחה. אם השחקן המגן מצליח להחזיר את כדור חבטת הפתיחה של השחקן התוקף בצורה מניחה את הדעת, אזי המשחק מתאזן ומתפתח משחק של חבטות החזרה. נכון שמדובר במידע פופולארי אולם לא כל הצופים שלה מודעים לו, בעיקר הצעירים. מאיה רונן פספסה את ההזדמנות.

טקסט תמונה : ווימבלדון 2015. שוט צילום ב- SSM שמתעד את התנגשות כדור הטניס במהירות גבוהה עם מיתרי המחבט ומתפחס. החוק השלישי של אייזיק ניוטון מסביר את התופעה ואת תאוצתו של הכדור האלסטי לאחר ההחזרה. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

 

טקסט מסמך : הנוסחה המתמטית של מציאת המקדם האלסטי של כדורי הספורט למיניהם טניס, כדורגל, כדורעף וכו'. המקדם האלסטי של הכדור שווה לתוצאה המתמטית של שורש ריבועי של h1 (רום הגובה ממנו נפל הכדור ופגע בקרקע) חלקי h2 (רום הגובה אליו הגיע הכדור לאחר היתקלותו בקרקע וניתורו חזרה מעלה). 

טקסט תמונה : צילום ישן המדגיש את האלסטיות של כדורגל שמתפחס על ראשו של השחקן האנגלי ג'ף אסטל. הכדור האלסטי ישוב לצורתו המקורית לאחר ההתנגשות עם ראשו של השחקן מבלי לאבד כמעט מתאוצתו. (באדיבות IBF. ארכיון יואש אלרואי). 

אחזור ואומר זאת שוב. עניין שידורי ווימבלדון בערוץ 55 בכבלים איננו מתחיל ונגמר ב- Commentary של מאיה רונן וציפי אובזילר שלא הסבירו לה את תפקידה כפרשנית. העניין המרכזי של השידורים הישירים של משחקי חצי הגמר והגמר של הנשים והגברים של ווימבלדון 2015, מתמצת בהסתגרות ה- Off tube ה- מובנית של שדרני ערוץ 55 בכבלים בתא שידור אטום בהרצליה במקום להתייצב בעמדת שידור באצטדיון המרכזי בווימבלדון. מדובר במשנה סדורה, במורשת Off tube וטיפוח מסורת ה- Off tube. מאיה רונן איננה רק סטטיסטיקאית שמונה שברי נקודות, נקודות, משחקונים, וכמות מוצלחת של חבטות פתיחה. היא הרבה יותר מזה. היא שדרנית שאמורה לתאר כל מיני רבדים ו- Sequnces שמרכיבים את את הפָּזֶל השלם. אך מפני שהיא לא שם, היא איננה ממלאת את משימת השידור הכבדה שהונחה על כתפיה. מאיה רונן רואה את המוניטור בהרצליה כפי שאנוכי רואה את המוניטור שלי בביתי הפרטי ברחוב אבן גבירול בתל אביב. הנהלת ערוץ 55 בכבלים מנתקת ביודעין ובמתכוון את מאיה רונן מהמקור. ואז מגיע עניין ה- Close ups של הידוענים והידועניות שמקרין ה- BBC על המרקע הבינלאומי, אך מאיה רונן וגם ציפי אובזילר אינן מזהות אותן, כאילו מדובר בקִישוּט ולא בחובה עיתונאית. כאילו הצילומים מקרוב וגם מקרוב מאוד של ה- Celebrities אינם חלק אינטגראלי מהתמונה הכללית. הנהלת ערוץ 55 בכבלים ומאיה רונן שוגים שגיאה גדולה משהם מאמצים את רעיון הטלוויזיה הַנוֹאָל והַמְבָזֶה של העתקה מהמוניטור, של שידור Off tube, במקום להתייצב במרכז זירת ווימבלדון.

רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC בעלת המסורת הארוכה משדרת ישיר את טורניר ווימבלדון רב המוניטין בטניס מאז 1937 (!). עם התפתחות התקשורת הטלוויזיונית הקרקעית והיכולת הטכנולוגית לשדר את סיגנל הטלוויזיה באמצעות צלחות Microwave לטווחים ארוכים מאנגליה לאירופה, וגם בתוך מדינות אירופה בינן לבין עצמן (חייב להתקיים התנאי של קשר עין ברור בין ה- Transmitter ל- Receiver), וכמובן עם התפתחות התקשורת הלוויינית הבינלאומית – הפכה רשת ה- BBC ל- Host broadcaster בינלאומי של טורניר ווימבלדון בטניס שהוא אירוע ספורט מבוקש בעולם. כ- 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בכל רחבי תבל וגם בישראל מוצאות לנכון לשלם טבין וטקילין עבור זכויות השידורים והן משדרות בשידורים ישירים את כל משחקי היחידים של טורניר ווימבלדון לגברים ונשים החל מהסיבוב הראשון ועד למשחקי הגמר, כולל כמובן. עשרות רשתות טלוויזיה משדרות ישיר גם את השלבים המאוחרים של משחקי הזוגות לנשים וגברים ואת משחקי הזוגות המעורבים. מדובר בביזנס כלכלי – ספורטיבי רחב היקף. התשלום העצום של רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות בעבור זכויות השידורים של ווימבלדון 2015 (לרבות כוח קניית הכרטיסים עד האחרון שבהם ב- 14 ימי התחרויות) מאפשר לוועדה המארגנת להעמיד סך כולל של פרסים בסדר גודל של 41.600000 (ארבעים ואחד מיליון ושש מאות אלף) דולר (שווה ערך ל- 26.750000 פאונדס סטרלינג). מנצחי משחקי הגמר ליחידים ו- יחידות, הסרבי נובאק דג'וקוביץ' והאמריקנית סרינה וויליאמס, קיבלו כל אחד צ'ק בגובה של 2.914000 (שני מיליון ותשע מאות וארבעה עשר אלף) דולר. המפסידים רוג'ר פדרר וגברין מוגורוזה הסתפקו בפרס כספי של 1.477259 (מיליון וארבעה מאות ושבעים ושבעה אלף) דולר.

מי שעקב אחרי שני השידורים הישירים של ערוץ 55 בכבלים שכיסו את משחקי הגמר לנשים וגברים באצטדיון המרכזי שם לב בוודאי לתופעה מעניינת. ה- BBC משדר ל- "אוויר" כמות עצומה של תצלומי Close ups ומעת לעת גם תצלומי Extreme Close ups של כל מיני אח"מים, נשים וגברים, שקשורים לענף הטניס הבינלאומי בדרך זאת ו/או אחרת. בחירה ו- העלאת דמויות ואישים ע"י ה- BBC ל- "אוויר" באמצעות Close up טלוויזיוני, איננו מעשה של דרך אגב. מדובר בבימוי טלוויזיוני מחושב היטב מראש. מערכת ה- BBC מבקשת להעביר מידע נוסף מעבר לסיקור התחרויות עצמן. המידע הנוסף הזה עוסק בהבלטה שיטתית ובעוצמה של אין סוף דמויות / אח"מים / ידוענים בהפסקות הרבות שבין המשחקים, בין המערכות, בין הנקודות, בין המשחקונים, וגם בין חבטות הפתיחה של מגיש כזה ו/או אחר. "תוספת" ה- Close ups המתוכננת אמורה לעורר סקרנות, יתר עניין, ותגובות סביבן (כאמור בזמנים "מתים") וגם התפעלות, אהדה, וחיבה, ו/או שמא סלידה (בתנאי שהשדרים שלך עושים לך הכרה עם ה- Close up האנונימי ובתנאי שאתה יודע במי המדובר). דבר אחד ברור לחלוטין : אם מערכת ה- BBC המנווטת את סיקור טורניר ווימבלדון ובראשה העורך הראשי, המפיק הראשי, והבימאי הראשי בניידת השידור מחליטים להפקיע את מסך הטלוויזיה למען Close up כזה ו/או אחר, לטובת אישה ו/או גבר כזה ו/או אחר, ולהבליט אותם באמצעות מצלמות הטלוויזיה, סימן שבאותו שבריר הרגע הנתון הם הדמויות החשובות ביותר באצטדיון המרכזי. חשובות כמו שני השחקנים המתמודדים משני צידי הרשת, אחרת הבימאי לא היה מעלה אותם ל- "אוויר". או אז אתה מצפה שצוותי השידור שמשרתים אותך כמו הצמד עמיחי שפיגלר ושלמה צורף ו/או מאיה רונן וציפי אובזילר – יזהו עבורך את הדמויות החשובות שלרבים מאתנו הן אנונימיות לחלוטין. אני מזהה ללא כל קושי את השוודי ביורן בורג ואת כריס אוורט, וגם את שטפן אדברג מאמנו של רוג'ר פדרר ו/או את בוריס בקר מאמנו של נובאק דז'וקוביץ'. אין לי גם כל קושי לזהות את נשותיהם של השניים, גב' ילנה ריסטיץ – דג'וקוביץ' וגב' מירוסלבה "מירקה" וואוורניקובה – פדרר. אולם אינני מזהה מי הם הגברים חובשי כובעי מצחייה שיושבים בתא ליד בוריס בקר וסטפן אדברג. אינני מזהה גם את המון הדמויות שה- BBC משדר לי ב- Close ups ומשגר אותן לביתי הפרטי ברחוב אבן גבירול בתל אביב. לא צריך להיות הוגה דעות ומדען תקשורת הגיוני וחכם ברמתו של הקנדי מארשאל מקלוהאן (Marshall Mcluhan) כדי להבין שהטלוויזיה היא מדיה של Close ups, גם אם מדובר בדמויות שמקיפות את מגרש הדֶשֶא בווימבלדון ולא נמצאות במישרין עליו.

נראה לי שבעיית הזיהוי של האח"מים הרבים בעת השידורים הישירים מכבידה לא רק עלי אלא גם על השדרנים המובילה של ערוץ 55 בכבלים מאיה רונן ועל הפרשנית שלה ציפי אובזילר. שתיהן אמורים לזהות את כל מה שמתחולל על המסך ולהעביר את המידע עבור צופיהם אולם הם לא עושים זאת משום מה. אני בטוח שהם מרגישים לא בנוח בשעה שה- BBC חושף שוב ושוב בשידור ישיר ב- Close ups על המרקע ה- Multilateral עוד ועוד ידוענים, אישה ועוד גבר, ועוד דמות כזאת ו/או אחרת, אולם מאיה רונן וציפי אובזילר לא יודעות מהחיים שלהם, אינן מזהות, ופוסחות על המידע כאילו שבכך נפתרה הבעיה. כל צופה טלוויזיה בסלון ביתו תוהה ושואל את עצמו עוד פעם ועוד פעם כל פעם מחדש, מי הדמות ה- אנונימית הזאת שמתארחת לפתע בסלון ביתו ? ומי תהיה הבאה ?

וזאת לדעת : ה- BBC מצויד בכרטסת אח"מים ו- "מפת מוֹשָבִים" מפורטת ומדויקת היכן יושב כל אח"מ ואח"מית באצטדיון המרכזי בווימבלדון. תהיו בטוחים שה- BBC אסף מידע וערך תחקיר אישי מוקדם ומנומק אודות כל אח"מ ואח"מית מדוע יש לחשוף אותם ולהראותם לעשרות מיליוני צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל (וגם בישראל באמצעות ערוץ 55 בכבלים). כל צלם של ה- BBC באצטדיון המרכזי (וגם במגרשים המשניים) מחזיק ברשותו כרטסת של אותה מפת המושבים. לכן חשיפתם, שליפתם, והעלאתם המהירה ל- "אוויר" היא מהירה וקלה לביצוע משום שהיא מתוכננת ומדויקת. היא איננה אקראית. הבימאי בניידת השידור מחזיק את הדמות האח"מית הנתונה כמה שניות בלבד ב- "אוויר" ואח"כ מוריד אותה כדי לא לפגוע במהלך התקין של שידור הדרמה על כר הדשא, אולם השניות הבודדות האלה הן מספיק זמן כדי לעורר סקרנות אצל כל צופה טלוויזיה שמבקש לדעת מי הם האיש ו/או האישה האנונימיים האלה שמגיחים אל סלון ביתו. ישנם נשים וגברים שה- BBC מקרין אותם ואותן אפילו שלוש ורבע פעמים במהלך השידור הישיר אולם מאיה רונן לא מזהה אותם.

במשחק הטניס יש המון הפסקות באורכי זמן שונים. למשל, הזמן שחולף בין חבטת פתיחה פסולה לבין הניסיון השני, ו/או בין עשיית נקודה ו/או זכייה במשחקון לבין החידוש הבא של ההתמודדות בחבטת פתיחה של אחד השחקנים, ו/או הפסקות בנות דקה בסיכום פֶּרֶט של הנקודות מכל צד, ו/או בהחלפת מגרשים, וכו'. ההפסקות יוצרות זמן טלוויזיה "פנוי" בעת השידור הישיר הממושך שעלול להפוך למשעמם אם הבימאי יתעצל ו- לא יזריק לאוויר Replays בהילוכים איטיים (גם ב- SSM) ו/או שמא לא ישתמש במאות אופציות שעומדות לרשותו של חשיפת אח"מים ואח"מיות המתבוננים בעניין ו- מתח בהתמודדות ו- לו לזמן קצרצר (כאמור על פי "מפת המושבים" שלהם ביציעים המרכזיים ובתאי צפייה מיוחדים המעמידים לרשות סרינה וויליאמס וגברין מורוגוזה ומקורביהם. שדרני טלוויזיה אמריקניים, אירופיים, אוסטרלים וכדומה שיש להם עמדות שידור באצטדיון המרכזי ב- ווימבלדון נהנים מ- Briefing מוקדם של אנשי ה- BBC שמסבירים ומתדרכים את ציוותי השידור אודות פילוסופיית הכיסוי שלהם. הצוותים האורחים נעזרים "במפת המוֹשָבִים" של ה- BBC ומכינים היטב את שיעורי הבית שלהם. הם יודעים בדיוק היכן כל אחד וכל אחת יושב ויושבת ויכולים להגיב ולהתייחס אליהם בבוא העת. לעמיחי שפיגלר ומאיה רונן שנשארים בארץ ולשדרני Off tube אחרים אין שום סיכוי לעלות על המידע החיוני והמסקרן הזה, ושניהם כמו צופיהם מופתעים ושואלים את עצמם מחדש במי מדובר. מדובר בפגם. אין דבר כזה להראות על מסך הטלוויזיה ו/או על מסך הקולנוע אנשים ב- Close up מבלי ליידע את הצופים מי הם. צילום Close up של אישיות כזאת ו/או אחרת מסמן דבר ראשון כי מדובר במישהו חשוב, במישהו שהוא רלוואנטי בשבריר הרגע הזה בעת הזאת לשידור הישיר, אחרת אין סיבה להראות אותו ב- Close up. זיהוי ה- Close ups הוא חלק מבקיאות השַדָּר / שַדְרָנִית בחומר. השדרנים אינם אמורים לזהות אולי % 100 אח"מים ואח"מיות. אולם קיים הבדל עצום בין לזהות את המֵרַב את המקסימום, ו/או חלק גדול, לבין לא לזהות בכלל, ו/או לזהות רק את מרטינה נאברטילובה ואת שני מאמני השחקניות המתמודדות במשחק הגמר. מדובר בכֶּשֶל שמאפיין שדרנים ושדרניות Off tube שמנותקים מהמקור ו- ממוקד ההתרחשות. מדובר בהפקה ועריכה שהופכים את האי סינכרוניזציה בינם לבין הבימאי הבריטי של ה- BBC בניידת השידור למִשְנָה סְדוּרָה של דִיס – הַרְמוֹנְיָה. השדרנים והשדרניות הבכירים של ערוץ 55 בכבלים בתא האָטוּם בהרצליה אינם שואפים מולקולות חמצן (כמעט) ומסתפקים בנשימת חמצן דו פחמני. להלן הדוגמאות.

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שני גבר ואישה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של אישה. מי היא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר אומרות משהו לא ברור ולא מובן אודותיה. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של אישה. שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מזהות אותה, זאת הצרפתייה מריון בארטולי אלופת ווימבלדון ב- 2013. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שני אישה. מי היא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותה. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מתעקש ומוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שש נשים מרכיבות משקפי שמש. מי הן ? (בעיקר זאת במרכז שמישירה מבט למצלמה ?) שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותן. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. מדוע מצא ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של זוג הורים וילדתם. מי הם ? מדוע מתעקש ה- BBC להראות גם את הילדה ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של גבר ואישה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שני נשים + גבר ואישה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום מקרוב מאוד Extreme close up של אישה. מי היא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שני גברים ואישה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up קבוצת אנשים בתא הצפייה של סרינה וויליאמס. מי הם ? קיצונית מימין יושבת אימן (שערה צבוע לבלונד) של שתי האחריות סרינה ו- ווינוס וויליאמס. שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של אישה בכחול שאינה מרכיבה משקפי שמש. מי היא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של אישה מרכיבה משקפי שמש. מי היא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שני גברים ואישה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שתי נשים. מי הן ? לפי דעתי השמאלית היא אלופת ווימבלדון ב- 1977 הבריטית גב' ווירג'יניה ווייד. (Virginia Wade). שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של אחת הטניסאיות הגדולות ביותר בכל הזמנים הצ'כית מרטינה נאברטילובה. שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מזהות אותה אך נמנעות מלספר לצופיהן כי בין השנים 1978 ל- 1990 זכתה מרטינה נאברטילובה בתשע אליפויות ווימבלדון ועוד שלוש פעמים הייתה סגנית אלופה לרבות בשנת 1994. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של אישה חובשת מגבעת ומרכיבה משקפי שמש. מי היא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של מרטינה נאברטילובה (מימין) ועוד שתי נשים. מי הן ? (השמאלית נראית כווירג'יניה ווייד). שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של ילדה ואימה. מי הן ? מדוע ה- BBC מתעקש להראות את הילדה ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של גבר ואישה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר שוב צילום Close up של מרטינה נאברטילובה אך מי היא האישה משמאל (מרכיבה משפי שמש) ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותה. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שתי נשים. מי הן ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של גבר חובש כובע מצחייה, הלוא הוא מאמנה של סרינה וויליאמס, פאטריק מוראטוגלו (Patrik Mouretoglou). האם שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר זיהו אותו וקראו בשמו. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מתעקש ומוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של ילד.  מי הוא ובאיזה הקשר הוא מצולם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותו ואת סיבת תצלומו. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שני גברים ושלוש נשים. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של גבר ואישה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שני גברים מרכיבים משקפי שמש. מי הם ומה הסיבה שמראים אותם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום מקרוב מאוד של גבר ב- Extreme close up. מי הוא ומה הסיבה שמראים אותו בצילום כל כך מקרוב ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותו. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של מאמנה של גברין מורוגוזה, אלחו מאנסיסידור (Alejo Mancisidor). אולם מי האישה שיושבת לצדו ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותה. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שלושה גברים ואישה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שני גברים ואישה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של מרטינה נאברטילובה ומישהי לידה מימין. מי היא ומדוע מתעקש ה- BBC להראות אותה ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותה. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של אישה מרכיבה משקפי שמש. מי היא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותה. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שלוש נשים ושני גברים. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של גבר ואישה (מרכיבה משקפי שמש). מי היא ומי הוא הזוג המרוחק ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של צוות המאמנים של סרינה וויליאמס. משמאל זהו פאטריק מוראטוגלו (Patrik Mouratoglou) מאמנה הראשי של סרינה וויליאמס, אולם מי זה האיש מימין ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של חבורה. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שתי נשים ולפניהן גבר. מי הם ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של אישה מהרהרת. מי היא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר אומרות טקסט לא ברור ונראה שהו מתעלמות ולא מזהות אותה. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של שתי נשים. משמאל זאת ווינוס וויליאמס. מי היא השנייה (מרכיבה משקפי שמש) ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותה. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון לייחד מבט לאישה מבוגרת ומעלה לאוויר צילום Close up שלה. מי היא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותם. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 11 ביולי 2015. האצטדיון המרכזי בווימבלדון. שידור ישיר של משחק הגמר לנשים יחידות סרינה ווליאמס – גברין מורוגוזה 0:2. ה- BBC מוצא לנכון להעלות לאוויר צילום Close up של איש מבוגר. מי הוא ? שתי שדרניות ה- Off tube מאיה רונן וציפי אובזילר מתעלמות ולא מזהות אותו. (באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

שידור Off tube בטלוויזיה הוא מְאֵירָה עיתונאית. עסק עלוב.

סוף הפוסט מס' 518. הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 ביולי 2015.