הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 599 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 11 במאי 2016, ערב יום העצמאות ה- 68 של מדינת ישראל. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

———————————————————————————————

חוֹק וסֵדֶר ואוֹפְנָת לבוש ליד המיקרופון ובאולפן הטלוויזיה (2). מכבי ת"א – הפועל ת"א 86:116. בוני גינזבורג איננו מוּכְשָר והוא נְטוּל סַמְכוּת לנתח את הבעיטה המעניינת של אחמד עאבד מקריית שמונה והשער שכבש לרשתו של מריאן אנטולוביץ שוער הפועל חיפה. הפליטון של אלון עידן "בחליפה וכפכפים" בעיתון "הארץ" – מגוחך. פוסט מס' 599. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. חטיבת הספורט בפיקודי העבירה מסיאול לירושלים 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח ב- Issue רחב ועמוק שאני מעלה כאן לדיון מעת לעת לשיחה משותפת עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים האחרונים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 מינוי מופרך לחלוטין את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק מהמשרה הרמה בגין שחיתות ושוחד מסך. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חוֹק וסֵדֶר ו- אוֹפְנָת לבוש ליד המיקרופון ובאולפן הטלוויזיה (2). מכבי ת"א – הפועל ת"א 86:116. בוני גינזבורג איננו מוּכְשָר והוא נְטוּל סַמְכוּת לנתח את הבעיטה המעניינת של אחמד עאבד מקריית שמונה והשער שכבש לרשתו של מריאן אנטולוביץ שוער הפועל חיפה. הפליטון של אלון עידן "בחליפה וכפכפים" בעיתון "הארץ" – מגוחך. פוסט מס' 599. כל הזכויות שמורות.

פרפרת 1 : שידור ישיר בערוץ 1 של משחק הכדורסל בליגת העל הישראלית מכבי ת"א – הפועל ת"א 86:116, בהיכל הספורט ביד אליהו, יום ראשון – 8 במאי 2016.

מערכת ה- Headset הטלוויזיונית שחובשים השדרים על ראשם היא התרופה לרעשי הקהל ומוסיקה צורמנית שבוקעים מאתרי הספורט השונים.

אני נמנה על מיעוט במדינת ישראל בן % 3.5 על פי מדד הרייטינג של וועדת המדרוג הארצית שצפה שלשום באירוע הנ"ל כמעט בשלמותו. מדובר באכזבה גדולה. אתה מצפה לשוויון כוחות בדרבי תל אביבי בכדורסל שאמור להניב מתח ודרמה ואז באה מכבי ת"א ומביסה את הפועל ת"א בפער נקודות עצום 86:117 (במחצית 37:70) והורגת את המשחק וגם את ערוץ 1. איך זה יכול להיות ? כיצד זה קורה ? מה הן הסיבות ? מדוע נוצר לפתע הבדל רב ועצום כל כך בין שתי הנבחרות האלה בטווח זמן כה קצר ? הרי הפועל ת"א הורידה את מכבי ת"א כבר פעמיים לקרשים. רק לפני חודשים ספורים ב- 14 בדצמבר 2015 גברה הפועל ת"א ב- "דרייב אין" על מכבי ת"א בתוצאה 77:90, ואח"כ ניצחה אותה הפועל ת"א שוב את אותה מכבי ת"א ב- 6 במארס 2016 בהיכל הספורט ביד אליהו בתוצאה 84:68. ובכן מה התחולל לפתע ? זה מתחיל טוב. השדר המוביל אורי לוי מודיע ביהירות בתום "מבט" למגיש הנודד יעקב איילון בפתח השידור הישיר שלו מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות מכבי ת"א – הפועל ת"א כשהוא מחויך, ורווי תקוות ספורטיביות כלהלן : "יעקב אתה יודע למה המשחק מכבי ת"א – הפועל ת"א מעניין…? כי מכבי ת"א רוצה לנצח את הפועל ת"א…בעיקר כדי לא לשחק נגד הפועל ת"א ב- Play Off…וכדי לסבך את הפועל ירושלים בסדרה לגמרי לא פשוטה…הנה מייד מתחילים…!". אותו אורי לוי הזחוח ורשלן האינפורמציה רק שוכח לשטוח בפני יעקב איילון (מומחה קטן בענייני ספורט וכדורסל) ובפני ציבור הצופים את הסיבות להגדרה שלו שאיננה מנוסחת במדויק, "…סדרה לגמרי לא פשוטה…". הוא מתכוון לסדרת Play off אפשרית עתידית בין הפועל ירושלים לבין הפועל ת"א אולם לא מספר כי הפועל ת"א בעלת הפוטנציאל גברה כבר פעמיים העונה על מכבי ת"א 77:90 ו- 68:84 כפי שמצוין לעיל. לכן היא קבוצה מסוכנת לכל יריב במפגש ה- Play Off המתוכנן, גם אם מדובר בשתי המדורגות הראשונות מכבי ת"א ו/או הפועל ירושלים. אני תמה היכן העורך יגאל שמעוני והמפיק יונתן קנלר האחראים ו- המכוונים את מהלך השידור הישיר הנ"ל בניידת של אולפני הרצליה החונה בצידי ההיכל ביד אליהו. מדוע הם לא מתערבים ולא מסייעים לשַדָּר שלהם באינפורמציית טריוויה כדי לחזק את טיעונו הראשוני הזה ? שיממון.

הרעש הבוקע בהיכל הספורט ביד אליהו למרות שהוא מלא רק בחציו + המוסיקה הרעשנית שמתנגנת ליד הפרקט מחוררים את אוזניהם של אורי לוי וגור שלף נטולי ערכות Headsets (למה…???) ומצוידים רק במערכת שֶמַע אלחוטית מוגבלת (קרויה בז'רגון הטלוויזיה בשם הסרקסטי – הומוריסטי "נא באוזן"). מה זה צריך להיות הכֶּשֶל הטכני הזה שיש לו השפעה מיידית על איכות השידור הישיר…??? אורי לוי נשמע מתלונן כבר בשיחת הרקע הראשונה ב- Pre Game Show עם הפרשן שלו גור שלף, "רעש נוראי…נוראי פה…", הוא מתבכיין. אורי לוי לא מצליח גם לשמוע בעמדת השידור שלו את הריאיון המוקלט המוקדם שערכה הדס גרינברג עם מאמן מכבי ת"א ז'אן טבק ולכן לא מסוגל להגיב. מדהים. שַדָּר מוביל נטול יכולות טכנולוגיות טלוויזיוניות בזירת כדורסל מקומית במדינת ישראל שהוא האחראי לכיסוי שלה. בשיחת הרקע השנייה עם הפרשן שלו במסגרת ה- Pre Game Show, שַח אורי לוי שוב ל- גור שלף, "בטוח אמרת דברים מעניינים אבל לא שמעתי מה אמרת…". מכשיר השֶמַע האלחוטי המותקן באוזנו איננו מונע את חדירת הרעשים הסביבתיים לאוזניו. כֶּשֶל טכנולוגי – תכני בלתי ייאמן. זה קורה לערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו ביום ראשון – 7 במאי 2016. זה לא מתרחש על המאדים. מאוכזב, רווי דיכאון, וגם שרוי במצוקת רעש אמיתית מצהיר אורי לוי קבל עם ועדה לצופיו הצהרה טכנית מביכה כלהלן : "…וזה הזמן להגיד מילה, די עם הרעש הנוראי באולמות… מישהו צריך לעצור את זה…הילדים שלכם באים לכאן וזה פשוט הורג את האוזניים…". מדובר בהצהרה מבלבלת והכרזת שָוְוא של השדר המוביל נטול מערכת Headset על ראשו אך מצויד במכשיר השֶמַע "נא באוזן" שתקוע באוזנו ללא תועלת במקום להיות חָמוּש (כאמור) במערכת אוזניות סטנדרטית מקובלת שאמורה להגן עליו ולאטום את אוזניו. המוסיקה המתנגנת בהיכלי הכדורסל היא פטנט של הוועדה המארגנת ל- תמרץ את יושבי היציעים, לשמור אותם ערניים, ובעיניהם היא תורמת גם להפגת שעמום הצופים בעת הציפייה לשריקת הפתיחה. אולם משגעת את אורי לוי וגור שלף. האמת, בארה"ב זה לפעמים הרבה יותר גרוע. שָם הוועדות המארגנות של ה- NBA המציאו את כל העניין הטקסי של ה- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה, ומיסדו כבר בסוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת את השמעת המוסיקה הרעשנית המלווה את האווירה התחרותית סביב הפרקט. רשתות הטלוויזיה הארציות הגדולות CBS ,ABC, ו- NBC פתרו את הבעיה והורו לשדרנים שלהם לחבוש Headsets. מערכות ה- Headsets הן התרופה לתופעה המעצבנת הזאת שמתרחשת בהיכלי הכדורסל, "Over doing of the Intenational Sound". בעיקר בטרם שריקות הפתיחה ובהפסקות שבין שתי המחציות.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. צוות השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, השדר המוביל קית' ג'קסון (Kieth Jackson) והפרשן שלו כדורסלן העבר רב המוניטין של בוסטון סלטיקס ביל ראסל (Bill Russell) מחויטים ומעונבים ו- חובשים Headsets, משדרים ישיר את אחד ממשחקי ה- NBA. (באדיבות ארכיון ABC).

הפתרון הטכני אם כך כה פשוט. לא מובן מדוע איננו מתבצע ולמה טכנאי הקוֹל בניידת לא מֵגִינִים על צוות השידור מפני הרעש הטורדני. שני השדרנים אורי לוי וגור שלף אינם בחזקת צופים בהיכל הספורט ביד אליהו. הם שדרני טלוויזיה שחייבים להרכיב Headset (מערכת אוזניות) על ראשם כדי לצלוח את משימת השידור. הקונסולה בניידת השידור יודעת להנמיך ולווסת את עוצמת הרעש (International sound) הבוקע בהיכל הכדורסל ולהתאים אותו לרמת ה- Sound של שני השדרנים. מדובר בביזיון ורשלנות של צוות העריכה ו- ההפקה. היכן הם העורך יגאל שמעוני והמפיק יונתן קנלר ? כיצד הם יכולים לנהל ולתדרך ביעילות מהניידת את צוות השידור בהיכל, שלא לדבר על היעדר סִנְכְרוּן בין הטקסט לבין הקרנות תמונות השחקנים היריבים משתי הקבוצות והשוואת יחסי הכוחות ביניהם. פרטאץ'. שידור ה- Pre Game Show – מגוחך (!). הפקה רווייה פגמים של תוכן ו- טכנולוגיה. ערוץ 1 מתערטל ביודעין נוכח צופיו ומפגין שוב ושוב את חולשותיו. ברשתות טלוויזיה רציניות מפטרים את האחראים להפקת נֶפֶל שכזאת. העיקר שמנכ"ל תאגיד השידור הציבורי החדש מר אלדד קובלנץ מינה כבר את גב' גילי שם טוב לדוברת שלו. זה באמת הדבר החשוב ביותר בעולמו של ערוץ 1 המט ליפול. דוברת. דוברת, זה מה שחסר לו.

טקסט תמונה : יום ראשון – 8 במאי 2016. היכל הספורט ביד אליהו. שידור ישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – הפועל ת"א 86:116. אורי לוי וגור שלף נטולי Headsets משוכלל (אמור לאטום את אוזניהם ולבודד אותם מהרעשים החודרים לאוזניהם ללא בקרה מיציעי ה-היכל ומקורות של רמקולים המגבירים את עוצמת המוסיקה) מצוידים רק במכשיר שמע "נא באוזן" אלחוטי בלבד שאיננו מספיק איכותי, ולא מבודד את הרעשים הסביבתיים הבוקעים בהיכל, ואשר חודרים לאוזניהם של השדרנים ומפריעים להם להתרכז במלאכת השידור הישיר. שניהם אורי לוי וגור שלף נכנעים לעצמם, ולרעש הקהל והמוסיקה הקצבית הבוקעים בשצף בהיכל. משונה, מוזר, ומביך. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 1976 – 1975. הימם ההם – הזמן ההוא. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ורפי גינת (מזוקן), השדר אלכס גלעדי (מרכיב Headset על ראשו שאוטם לגמרי את אוזניו), ומנהל הבמה (Floor manager) יוסף "פונצי'" הדר ז"ל (מזוקן ו- גם כן מרכיב Headset על ראשו). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסיאול בירת דרום קוריאה. אורי לוי חמוש ב- Headset + מיקרופון (מימין) ואנוכי (משמאל) באחת החזרות הטכניות הטלוויזיוניות בטרם טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 24 במניין הזמן החדש בסיאול 88'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 15 בספטמבר 2000. סידני – אוסטרליה. טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש בסידני אוסטרליה. עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסידני. אורי לוי ומאיר איינשטיין חמושים במערכות Headset + מיקרופון מובילים את השידור הישיר של טקס הפתיחה. מציץ מלמעלה (חתוך) זוהייר בהלול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז כשמתחיל המשחק אתה מבין שצוותי העריכה, ההפקה, והשידור הישיר מטעם ערוץ 1 של האירוע הנ"ל, מנותקים לחלוטין מתמונת הסיכויים. מכבי ת"א רָצָה 0:10 + 8:29 + 37:70 בתום המחצית הראשונה. השידור הישיר של ערוץ 1 מאבד את שני היתרונות החשובים ביותר שלו, מתח ודרמה. בהיעדר שוויון כוחות הופך השידור הישיר הזה של ערוץ 1 לקרקס טלוויזיוני. היכן שהוא במחצית של הרבע השני (5:18 דקות) עוד מצייץ אורי לוי, "מי שרואה בהיכל ובבית… רואה הופעה של מכבי תל אביב…", וגור שלף שַח לו בחזרה, "דרבי זה תמיד דבר מעניין…". איזה מעניין ואיזה נעליים. הפער בין שתי הקבוצות עצום. אין כאן בכלל התמודדות ספורטיבית, כמו משחק מכור, והרייטינג השוקע בהתאם : רק % 3.5. אח"כ מבינים שניהם אורי לוי וגור שלף מה מתרחש כאן באמת ומודים ברוח נכאיה כי מדובר במשחק נֶפֶל ובשידור בוסר חסר טעם. הפועל ת"א מובלת לטבח. האם אורי לוי וגור שלף והעורכים והמפיקים שלהם יגאל שמעוני ויונתן קנלר מבקרים באימוני הקבוצות ? האם הם מסיירים בשטח ? האם הם יודעים מה מתרחש באמת בשורות המועדונים ? האם ארבעתם מודעים לפערים ביחסי הכוחות ? עם חידוש המחצית השנייה של המשחק מכבי ת"א – הפועל ת"א כשהתוצאה עומדת על 37:70 לזכות המכבים נגד הפועלים, מספר אורי לוי לפתע לצופיו כי מזכירים לו שבמשחק הדרבי הקודם קלעה מכבי ת"א 68 נקודות בכל המשחק וכעת היא קולעת 70 במחצית אחת בלבד. אילו היה שדר עירני הוא היה שולף ו- מציין את העובדה ההשוואתית הזאת בעצמו (מבלי שמישהו צריך להזכיר לו) בסיום המחצית הראשונה. זה קרה כאמור רק לפני חודשיים ב- 6 במארס 2016 באותו מקום בהיכל הספורט ביד אליהו. הפועל ת"א הביסה את אותה מכבי ת"א בקלות בתוצאה 84:68. ובכן מה נשתנה במִרְוַוח הזמן הקצר הזה בחודשים הספורים שחלפו ? כיצד זה הפועל ת"א חוטפת כעֵת ב- 8 במאי 2016 על הראש, ניגפת בכזאת קלות, ומוכית שוק על ירך לעיני 72000 (שבעים ושניים אלף) צופי ערוץ 1 ? העיקר שמנכ"ל תאגיד השידור הציבורי החדש מר אלדד קובלנץ מינה כבר את גב' גילי שם טוב לדוברת שלו. זה באמת הדבר החשוב ביותר בעולמו של ערוץ 1 המט ליפול. דוברת. דוברת, זה מה שחסר לו לערוץ 1.

העליבות הגדולה ביותר של השידור הישיר הזה מתחוללת בהפסקה שבין שתי המחציות בשעה שאורי לוי וגור שלף מעניקים מנוחה למיקרופונים שלהם ומעבירים את רשות הדיבור למר עמית הורסקי מנחה ה- "פאנל". העורך יגאל שמעוני והמפיק יונתן קנלר מזמינים לעמדת הראיונות את שחקן העבר של מכבי ת"א דורון ג'מצ'י לצדם של עמית הורסקי והדס גרינברג (משום מה ב- Roller Credits של השידור הישיר מעניקי ערוץ 1 למפגש השערורייתי הזה את שם התואר "פָּאנֶל"). איזה "פאנל" ואיזה נעליים. דורון ג'מצי מנהל קשרי החוץ והקהילה של מכבי ת"א מתגלה לי לפתע כחנפן בלתי נלאה של הנהלתו ו- אגודתו ומתראיין על תקן של דוֹבֵר. על פי הטקסט וטון דבריו ניתן להבין כי הוא חייב לשמעון מזרחי ודיוויד פדרמן. הוא נראה ונשמע כאילו הוא חושש משניהם. יש הבדל מרחיק לכת בין נאמנות מוסרית למועדון שלך, למעסיק שלך, לבין יציאה מהכלים כדי להרעיף שבחים על הקבוצה שמר שמעון מזרחי ומר דייוויד פדרמן מנהלים אותה, עד כדי כך, שהמילים ממש נעתקות מפיו של דורון ג'מצ'י, על פי הגדרתו. ציבור צופי הטלוויזיה לא יצא נשכר מהופעתו הבעייתית ו- המגוחכת של דורון ג'מצ'י בערוץ 1. להיטותו להשמיע דברי שבח כה נחרצים למען מכבי ת"א נשמעים כ- חנפנות.

טקסט תמונה : 2016. שני המנהלים הראשיים של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א המוביל בישראל וגם אחד המובילים בכדורסל האירופי, שמעון מזרחי (משמאל, בן 77) ודייוויד פדרמן (מימין, בן 72). שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן הם גם הבוסים של דורון ג'מצ'י שמשמש מנהל קשרי החוץ והקהילה של מכבי ת"א. דורון ג'מצ'י נשמע ב- 8 במאי 2016 בערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו כמו דובר נטול עצמאות של המועדון, כ- שרת, כאילו הוא ירא את שניהם, כאילו הוא חייב להם. כמי שיוצא מגדרו להעניק שבחים למכבי ת"א, אולם הוא איננו מביא שום מידע חדש, שום אינפורמציה שיש בה תועלת, שום בשורות בעלות עניין. כשהוא אומר לעמית הורסקי והדס גרינרג כי מדובר ב- "…משחק מושלם של מכבי ת"א…", ואח"כ הוא מוסיף לאחר שמכבי ת"א מובילה במחצית 37:70, "…נדיר מה שאנחנו רואים כאן…", ושונה ואומר, "…מכבי ת"א זה מותג…", ומבטיח לאומה, "…העונה הבאה תהיה מרתקת…!", אתה מבין שמדובר ב- בזבוז זמן. לא הזמינו את דורון ג'מצ'י לעמדת ה- "פאנל" כדי לחלוק שבחים למכבי ת"א. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

הוא דורון ג'מצ'י לא היה כזה פעם. הוא לא כזה אולם נראה ונשמע כזה. אני זוכר מודל אחר וטוב יותר של אותו דורון ג'מצ'י בשנים עברוּ. על סמך מה, מדוע, ובזכות איזה נימוק מוזמן דוֹבֵר מכבי ת"א לעמדת הראיונות של ערוץ 1 ? מה יש לו בכלל לומר ? מה יש לו לחַדֵש לצופים ? במשך 9 (תשע) דקות בהפסקת המשחק מרעיף דורון ג'מצ'י אין סוף שבחים וקומפלימנטים על קבוצת מכבי ת"א עד שהמילים ממש נעתקות מפיו. הוא מצטייר על המסך שלי לא רק משעמם אלא כ- חדל אישים בחַסוּת ההזמנה של ערוץ 1 לָחַסוֹת בצֵל קורתו. אולי הוא איננו כזה אולם כך הוא נשמע באותן 9 הדקות ההן כשהוא עטוף ע"י הדס גרינברג ועמית הורסקי. אני היכרתי בזמנו דורון ג'מצ'י שונה לגמרי. מה זה צריך להיות הדָבָר הזה ש- כל משפט שני בשפה המסורבלת שלו נפתח ב- "קודם כל…" (תריסר פעמים) ? מה קרה לו לאיש הזה שהיה פעם שחקן כדורסלן נבחר במכבי ר"ג, מכבי ת"א, ונבחרת ישראל ? אנוכי הכרתי פעם דורון ג'מצ'י אחר לחלוטין. ראשית דבר, אז, איש אמיץ. דורון ג'מצ'י ועמית הורסקי יוצרים יחדיו תמונה עיתונאית טלוויזיונית מעוותת, בלתי מתקבלת על הדעת. מזל שהדס גרינברג נמצאת שם, יָעֵנִי ב- "פאנל". אבל כשהדס גרינברג סוף כל סוף מתערבת ואומרת לו – שואלת אותו, "דורון זאת יותר מכבי ת"א או יותר חולשה בלתי מוסברת של הפועל ת"א…?", הוא דוחה זאת על הסַף ושוב מספר לצופים כי מדובר, "ב- משחק מושלם של מכבי ת"א…נדיר מה שאנחנו רואים כאן…ו- מכבי ת"א זה מותג…וכו' ". אח"כ הדס גרינברג שוב מתערבת במסע החנופה של דורון ג'מצ'י להנהלת מכבי ת"א ושָחָה לו כלהלן : "…אבל דורון אי אפשר להתעלם מהמחאה של האוהדים כלפי ההנהלה…מחירי המינויים לקראת העונה הבאה…ומעבר לכך אנחנו יכולים לראות בין היתר בקהל…אי אפשר להתעלם…?". דורון ג'מצי נזהר היטב בתשובתו ונשמר ל- נפשו מפני שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן. הוא נשמע לי ירא, מפוחד, ונראה נטול עצמאות כשהוא יוצא להגן על הנהלתו מפני מרד המינויים של אוהדי מכבי ת"א. הוא נשמע כך, "…אני מצר על העובדה שלא הייתה סבלנות מספקת כדי שההנהלה תמצא לנכון והיא תמצא לנכון בזמן שלה…כדי לומר מה יהיו המחירים בעונה הבאה…תהיה עונה מרתקת…!", הוא מבטיח לאומה. הדס גרינברג ממשיכה להקשות עליו, "דורון אתה חושב שצריך לעשות שינוי בעמדת המאמן…?". האיש הזה שהיה פעם קלע רב מוניטין על הפרקט במדי מכבי ת"א ונבחרת ישראל נראה לי פתאום חסר ישע ו- אישיות ונעדר אופי כשהוא יוֹשֵב על ספסל הראיונות באותן 9 דקות הללו שערוץ 1 הקציב לו במהלך ההפסקה. הוא נשמע שוב כדיפלומט נפחד ו- משיב לה להדס גרינברג כלהלן : "את בטח לא מצפה שאני אענה לך על השאלה הזאת…". אשנה ואומר שוב, אני היכרתי בשעתו דורון ג'מצ'י אחר לגמרי. לעומת העיתונאית הדס גרינברג, מתגלה עמית הורסקי כמעין משת"פ של דורון ג'מצ'י. הוא מחניף לו מהלל אותו אודות איזה משחק כדורסל שולי במכבייה ה- 12 ב- 1985 בו דורון ג'מצ'י קלע 84 נקודות. אינני יודע של מי הייתה היוזמה להזמין את דורון ג'מצ'י ל- "פאנל" של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו שלשום ב- 8 במאי 2016, האם מדובר ברעיון של העורך יגאל שמעוני והמפיק יונתן קנלר ? ו/או של עמית הורסקי עצמו ? מכל מקום מדובר במעשה נֶפֶל, בעיתונאות סְרָק, ובזבוז זמן מכל היבט. עמית הורסקי ודורון ג'מצ'י שחגג על המראיין המוביל שלו, לא תרמו בשיחתם דבר לצופי ערוץ 1. פשוט בושה וחרפה (!). האם זאת רמת העיתונאות הירודה שאתה מצפה לקבל ממוביל ה- "פאנל" ? ברור ש- לָאו (!). אם חטיבת הספורט בערוץ 1 הצליחה להעיף בשעתו את עמית הורסקי בשל רמה עיתונאית נמוכה ו- מגוחכת מ- מיקרופוני הכדורסל והכדורגל, מדוע היא איננה מסוגלת עכשיו להרחיק אותו מאותה הסיבה גם ממפגשי ה- "פאנל". עיתונאות מחורבנת שאיננה בא בחשבון. דורון ג'מצ'י מבכירי שחקני מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בכל הזמנים זוּמַן לעמדת הראיונות של ערוץ 1 לא כדי להתנקש במכבי ת"א. הוא זומן על מנת למסור מֵידָע חדש לי ולצופי ערוץ 1. זה לא היה המצב ולכן לא היה צריך להזמין אותו. דורון ג'מצ'י התייצב אצל עמית הורסקי והדס גרינברג כ- סניגור של קבוצת מכבי ת"א ודובר המועדון. מגוחך. כתב הסניגוריה שלו לא מעניין אף אחד. העיקר שמנכ"ל תאגיד השידור הציבורי החדש מר אלדד קובלנץ מינה כבר את גב' גילי שם טוב לדוברת שלו. זה באמת הדבר החשוב ביותר בעולמו של ערוץ 1 המַט לִיפּוֹל. דוֹבֵרֶת. דוֹבֵרֶת, זה מה שחסר לערוץ 1.

תזכורת :  ב- 9 במארס 2011 התראיין דורון ג'מצ'י בר פלוגתא של מכבי ת"א בערוץ הרדיו המסחרי 103FM ובשיתוף אתר ONE. דורון ג'מצ'י העניק את ברכתו לבוס לשעבר שלו עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל שהוכתר כ- זוכה בפרס ישראל. דווקא בנקודה זאת גילה אומץ לב אישי ועצמאות של אזרח פרטי ואמר את הטקסט הבא : "לא בא לי טוב, מת העולם, נגמרה לי המדינה…לטעמי עשה הרבה נזק ודברים שהשתיקה יפה להם…אם קורים אירועים בסדר גודל של מוני פנאן ובן אדם מסוים לא בא להיחקר, ובמקום זה מקבל את פרס ישראל, אנחנו כמו לוב או מצרים…". (גם על פי הפוסט של ארז מיכאלי שפורסם באתר "וואלה" לפני שֵש שנים ב- 18 באפריל 2011). בתכנית רדיו אחרת ששודרה לפני כן ב- 10 במאי 2010, סירב יו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי להתראיין אצל דורון ג'מצ'י. דורון ג'מצ'י המאוכזב מאי בואו של שמעון מזרחי אך אמיץ שאיננו עושה חשבון לבוס שלו לשעבר, שיגר לחלל גלי האתר את הטקסט הבא : "זהו שמעון מזרחי הישן והנושן עם הכוחנות המגעילה של מכבי ת"א…עם השליח מהפיצה ועם מוני פנאן והבנק…עם החשד לכאורה של קניית שופטים…מכבי ת"א שאני רוצה לראות היא מכבי ת"א שלא בכוחנות תסתום פיות…שמעון מזרחי מסמל את מכבי המאוסה והשנואה". (גם על פי הפוסט של ארז מיכאלי שפורסם באתר "וואלה" לפני שֵש שנים ב- 18 באפריל 2011). אם אל הדס גרינברג היה חוֹבֵר עיתונאי מן השורה במקום עמית הורסקי ייתכן כי צופי ערוץ 1 היו מפיקים תועלת ומידע חדש מהמפגש עם דורון ג'מצ'י אחד מגדולי הכדורסלנים והקלעים של מכבי ת"א ונבחרת ישראל בכל הזמנים. כבודו והמוניטין שלו מונחים בדרך כלל במקומם אבל לא כפי שנחשף בשידור ישיר בערוץ 1 בהיכל הספורט ביום ראשון – 8 במאי 2016 בהפסקת המשחק בו הביסה מכבי ת"א את הפועל ת"א 86:116.

מִפְעָל השידור הישיר של ערוץ 1 את משחק הקוריוז הזה מכבי ת"א – הפועל ת"א 86:116 ביום ראשון – 7 במאי 2016, איננו רק לֵאֶה ועצלני, אלא רחוק מכל סטנדרט עיתונאי מקובל. מדובר ב- הפקת נֶפֶל. פשוט בדיחה תְפֵלָה. העיקר שבעל הבית החדש הלוֹא מנהיג תאגיד השידור הציבורי החדש מר אלדד קובלנץ כבר מינה את גילי שם טוב לדוֹבֶרֶת שלו. זה בדיוק מה שדחוף ונחוץ עכשיו לשידור הציבורי. דוֹבֶרֶת. חוץ מזה כיצד ניתן לסיים את השידור הישיר הנ"ל בו מובסת הפועל ת"א 86:116 מבלי לשאול את מאמן הקבוצה המפסידה מר שרון אברהמי לפחות שאלה אחת, "תגיד, מה קרה לפתע אחרי שני ניצחונות קודמים…מה אתה עושה שם בדיוק באימונים של קבוצתך…כיצד נוצרת רגרסיה חריפה כל כך איכותית וכמותית בתקופה כה קצרה…?". מוזר, משונה, ומביך עד למאוד. העיקר שמנכ"ל תאגיד השידור הציבורי החדש מר אלדד קובלנץ מינה כבר את גב' גילי שם טוב לדוברת שלו. זה באמת הדבר החשוב ביותר בעולמו של ערוץ 1 המט ליפול. דוברת. דוברת, זה מה שחסר לו.

חוֹק וסֵדֶר ו- אוֹפְנָת לבוש ליד המיקרופון ובאולפן הטלוויזיה (2). מכבי ת"א – הפועל ת"א 86:116. בוני גינזבורג איננו מוּכְשָר ונְטוּל סַמְכוּת לנתח את הבעיטה המעניינת של אחמד עאבד מקריית שמונה והשער שכבש לרשתו של מריאן אנטולוביץ שוער הפועל חיפה. הפליטון של אלון עידן "בחליפה וכפכפים" בעיתון "הארץ" – מגוחך. פוסט מס' 599. כל הזכויות שמורות לכותב והמחבר יואש אלרואי.

פרפרת 2 : בוני גינזבורג איש הפאנל של "שער השבת" ב- ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במוצ"ש – 7 במאי 2016 ושחקן הפועל קריית שמונה אחמד עאבד.

שחקן הפועל קריית שמונה אָחְמֶד עָאבֶּד כובש בשבת – 6 במאי 2016 במשחק כדורגל בליגת העל נגד הפועל חיפה שער מרהיב בבעיטת תותח מטווח של 25 מטר בדקה ה- 61. פעולה מתמטית פשוטה מגלה כי אחמד עאבד משגר טיל שיוט בסגנון "הסעה" שנע במהירות ממוצעת של 112.5 קמ"ש ובגובה ממוצע של 2 (שניים) מטרים מעל פני הקרקע. כל כוח הבעיטה של אחמד עאבד עובר דרך מרכז הכובד של הכדור ולכן הוא מוסע ולא מסובב. חולפות 8 (שמונה) עשיריות השנייה מעת מגע הנעל של אחמד עאבד בכדור ועד חדירתו לשערו של השוער הגבוה של הפועל חיפה מריאן אנטולוביץ' (1.95 מ'). במהלך טיסת הכדור הוא מקבל לפתע תפנית ימינה (לא סחרור) מנקודת מבטו של אחמד עאבד (מימין לשמאל, מנקודת מבטו של מראין אנטולוביץ'), כנראה בשל זרימת שכבת אוויר פתאומית משמאל ל- ימין שמשפיעה על כיוון טיסתו ומשנה במעט את מסלול תעופתו. הכדור שמשקלו נע בין 396 גרם ל- 453 גרם והיקפו בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ, רגיש להתנגדות האוויר ולתנודות ו- זרימת שכבות האוויר סביבו, משני צדדיו, מעליו ומתחתיו. כל מה שיש לבוני גינבורג (לשעבר שוער נבחרת ישראל) לומר הוא להאשים את השוער החיפני כלהלן : "השוער של הפועל חיפה שגובהו 1.90 מ' היה צריך לעצור את הכדור למרות העוצמה של הבעיטה של אחמד עאבד…". לחלוטין לא נכון (!). הוא מחליט וקובע עובדה אולם איננו מביא נתונים ונימוקים תומכים. הוא אפילו לא מציין למען צופיו נתון בסיסי שהכדור של אחמד עאבד עבר את כברת הדרך בת 25 מטר ממקום הבעיטה ועד שחצה את קו השער של מריאן אנטולוביץ' בפחות משנייה אחת, ועוד נתון בסיסי שאיננו מדווח לצופים שלו : הכדור הזה טַס לעבר שערו של מריאן אנטולוביץ' במהירות עצומה של 112.5 קמ"ש. קוּנְץ קָטָן לומר ששוער הפועל חיפה היה צריך לעצור את הכדור מבלי להסביר כיצד. בכך הוא הופך את עצמו לחוֹבֵבָן, נטול סמכות, וכאחד העַם. מוזר שהמנחה לא פוקד עליו "נמק…!", כאילו המיקרופון הוא רכוש פרטי של בוני גינזבורג. צריך לזכור ש- זהו אותו בוני גינזבורג שוער נבחרת ישראל שנכנע ברוב נאיביותו ו- טיפשותו ב- 19 במארס 1989 במשחק ישראל – אוסטרליה באצטדיון ר"ג (במסגרת קדם קדם גביע העולם איטליה 1990) בדקה ה- 71 לבעיטת חופשית עוצמתית של צ'ארלי יאנקוס מטווח של 28 מטר. אז שיפסיק להטיף מוּסָר וללמד את השוערים האחרים. שם בתאריך ההוא 19.3.1989 ובמשחק ההוא באצטדיון ר"ג ישראל – אוסטרליה 1:1 נולד הסלוגן של יורם ארבל "ככה לא בונים חומה…". הסלוגן ההוא של יורם ארבל היה נָאֶה אך לא מדויק דיו, מפני שלא קשר מייד ובאופן חד משמעי את שגיאותיו של שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג למטבע הלשון המעניינת שלו (!). מן המפורסמות הוא שבוני החומות במשחקי הכדורגל הם השוערים. הם המודדים, האדריכלים, ומהנדסי הבניין שלה. הם אלה הקובעים בלעדית היכן להציב את הנדבכים על כר הדשא מול היריב הבועט את הכדור החופשי. בוני גינזבורג בנה ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג חומה דַלָה, שבירה, ועלובה וכמתכנן ראשי שלה עשה אז את כל השגיאות האפשריות לרבות הצבתה במקום הלא נכון. ראה את פוסט מס' 116 שכתבתי בבלוג הזה ב- 14 בדצמבר 2012, ואשר קרוי : "הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך זה מכבר לנשק השמדה ספורטיבי. חולשתו של השוער בוני גינזבורג ב- 19 במארס 1989".

בוני גינזבורג היה שוער שעשה המון טעויות בקריירה שלו רוויית הכתמים. לכן הוא איננו בר סמכה כזה גדול, בטח לא ברמתו של השוער יעקב חודורוב ז"ל, כדי להעיר ולמתוח ביקורת ולדון באחרים, מה גם שהתוֹכֵחָה שלו איננה מדויקת ו- וודאי לא מבוססת. הבעיה הגדולה של התמודדות השוערים מול שיגור טילים "מסובבים" ו/או "מוסעים" ב- בעיטות עזות מטווחים כאלה שבין 18 מ' ל- 35 מ' בהן נע הכדור במהירויות של כ- 100 קמ"ש לעבר מטרת שער כללית (מטרה ששטח מידותיה משתרע על 17.86 מ"ר), היא לזהות מבעוד מועד בתוך שבריר שנייה את ה- תְּוָואי המדויק של תנועת הכדור. עֵסֶק שלא תמיד ניתן לצפות אותו כהלכה בשל השפעות התנגדות האוויר על הכדור שמסיטות אותו ממסלולו המחושב, ולכן הופך את השוער להססן ולבר דילמה. זה נכון שהכדור נע במהירות בכיוון כללי לעבר השער אולם בגלל מידותיו (המרחק בין שני העמודים שווה ל- 7.32 מטרים, ומרחק הקורה המונחת עליהם מכר הדשא שווה ל- 2.44 מטרים, מה שיוצר שטח בן 17.86 מ"ר), השוער איננו יודע אם הכדור נע לעבר מרכז השער ו/או לעבר העמוד הימני ו/או לעבר העמוד השמאלי). צריך להזכיר כאן שוב : מהירות הכדור הטַס לעברו של מריאן אנטולוביץ מהבעיטה של אחמד עאבד הייתה כל כך גבוהה (31.25 ס"מ בכל מאית שנייה בממוצע ו/או 31.25 מטרים בכל שנייה בממוצע), עד שהיא לא הותירה זמן אִבְחוּן מדויק של מסלול התנועה שלו, משהו בסביבות מרחק של 5 (חמישה) מטרים ו/או הרף זמן  בן כ- 15 מאיות השנייה, לפני שהכדור מגיע ליעדו, לשער. זה כמובן איננו טווח וזמן מספיקים כדי להגיב נכון וביעילות.

אנוכי מקווה שרבים זוכרים עדיין את כדורגלן הפועל ת"א רִיפְעָאת "גִ'ימִי" טוּרְק מי ש- בעט ב- 1979 במגרש ימק"א בירושלים "כדור הסעה" חופשי בבעיטה חופשית ממרחק גדול של 40 מטר לשערו של מריו ז'וכוביצקי שוער הפועל ירושלים, ואף על פי כן הכניע אותו. הכדור צבר תאוצה פנטסטית משהו בסביבות 130 – 125 קמ"ש (גם בגלל סיוע הרוח הגבית שנשבה במגרש ימק"א) והכניע את השוער. (החומר נמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואפשר לצפות בו). אנשים תמהו כיצד מריו ז'וכוביצקי לא הצליח לעצור את הכדור שנבעט ממרחק עצום (כ- 40 מ') ולמנוע את חדירתו לשערו. ההסבר מצוי בפסקה הקודמת. מריו ז'וכוביצקי זיהה את מסלול התעופה המדויק של הכדור רק משהגיח לעומתו מקרוב, מטרים בודדים בלבד ממנו, וזה כמובן לא הותיר לו מספיק זמן כדי להגיב ו- לבלום אותו. ניתוח בעיטתו של אחמד עאבד לשערו של מריאן אנטולוביץ' מעיד כי הבעיטה "המלאה" יצרה אפקט של "כדור הסעה" באוויר. הכדור לא הסתובב בחלל האוויר. אחמד עאבד כיוון ו- העביר את כל כוח הבעיטה שלו דרך מרכז הכובד של הכדור. משימה לא פשוטה מפני שכבר נאמר בבלוג הזה כי הרגל איננה מכשיר מדויק מספיק בהשוואה לזרוע, ליד. אם הדבר צולח והכדור "נוסע" במהירות באוויר מבלי להסתובב הוא הופך להיות מסוכן ומטעה. התנגדות שכבות האוויר סביבו איננה מסודרת. מאחורי הכדור נוצר שוֹבַל של וָואקוּם, תת לחץ, אליו חודר האוויר בזרימה מערבולית. הכדור אומנם נע לפנים אך מערבולות האוויר מסיטות אותו מצד לצד, ומעלה – מטה, בצורה לא סימטרית. יש להזכיר כאן לקוראי הבלוג הצעירים את שחקן נבחרת הולנד אָרִי הָאן (Arie Haan) שבעט שתי בעיטות "הסעה", שני טילי שיוט, מטווחים גדולים של 35 מ' ו- 29 מ' במונדיאל ארגנטינה 1978, ואומנם הכדורים המתעתעים שלו הכניעו שני שוערים מפורסמים, דיִנוֹ זוֹף מאיטליה וסֶפּ מָאיֶיר ממערב גרמניה. על פי גרסתו השטחית הבלתי נבונה ולא מדויקת של בוני גינזבורג שני השוערים הללו דינו זוף וספ מאייר היו אמורים לעצור את הכדורים האלה מפני שנבעטו ממרחקים גדולים. לא נכון. ניתוח ילדותי שפשוט איננו מדויק בלשון המעטה גם אם בוני גינזבורג מחזיק בתואר "שוער נבחרת ישראל לשעבר". הייתי במונדיאל ארגנטינה 1978 בתוקף תפקידי כעורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידורים הטלוויזיוני הישיר, המורכב, המסובך, והממושך ועֵד ממקור ראשון לבעיטות ה- "הסעה" הפנטסטיות ההן של אָרִי הָאן (החומר נמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1).

הבעיטה המעניינת של אחמד עאבד מהפועל קריית שמונה בעל תנופת רגל מהירה ב- 7 במאי 2016 לעבר שערה של הפועל חיפה, מזכירה את שני הביצועים העוצמתיים ההם של ההולנדי אָרִי הָאן ׁ(Arie Haan) במונדיאל ארגנטינה 1978, אף הוא בעל תנופת רגל מהירה. מי שיוצא מגוחך בדיון אודות אחמד עאבד ומריאן אנטולוביץ' הוא בוני גינזבורג ששוב מתגלה כמנתח שטחי לא נבון בתחום, ומי ש- מחזיק בידיו אִזְמֵל קהה.

חוֹק וסֵדֶר ו- אוֹפְנָת לבוש ליד המיקרופון ובאולפן הטלוויזיה (2). מכבי ת"א – הפועל ת"א 86:116. בוני גינזבורג איננו מוּכְשָר ונְטוּל סמכות לנתח את הבעיטה המעניינת של אחמד עאבד מקריית שמונה והשער שכבש לרשתו של מריאן אנטולוביץ שוער הפועל חיפה. הפליטון של אלון עידן "בחליפה וכפכפים" בעיתון "הארץ" – מגוחך. פוסט מס' 599. כל הזכויות שמורות.

פרפרת 3 : עיתונאי "הארץ" אלון עידן מעלה במדור הספורט של עיתונו במדור "בעיני המתבונן" ביום שישי – 6 במאי 2016 פליטון לדיון שכותרתו, "בחליפה ובכפכפים – לא משנה מה לובשים בערוץ הספורט כדי להידמות ל- BBC, זה עדיין הכדורגל הישראלי".

להלן תשובתי לאלון עידן. הופעה אסתטית מכובדת של מגישי טלוויזיה בפני הציבור שלהם הוא צו עליון (1). פאנל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמונה באולפן את המגיש / מנחה יונתן כהן ורֵעָיו בוני גינזבורג + עמרי אפק + משה פרימו, מריץ את "שער השבת" כשהוא מחויט ומעונב (לא מהודר יתר על המידה) על פי המקובל בכל אולפן שידור ועל פי הנהלים וכללי הטקס הטלוויזיוניים. אלון עידן מחמיץ ו- מחטיא לחלוטין את המטרה בפליטון שלו "בחליפה ובכפכפים". אין שום קשר בין אוֹפְנָת הלבוש המוקפד של יונתן כהן ואנשי הפאנל שלו באולפן הטלוויזיה לבין האיכות הנמוכה והרמה הרדודה של הכדורגל הישראלי. יונתן כהן וחבריו מצווים להופיע באולפן בלבוש מוקפד, כשהם מחויטים ומעונבים, בגלל שהם מופיעים במסגרת תקשורת המונים בפני ציבור המונה מאות אלפים. על פי השקפת עולמו של אלון עידן אפשר להבין כי אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רשאים לשבת באולפן ולבצע את מלאכת השידור בתחתונים וגופיות מפאת רמת הכדורגל הישראלית הנמוכה בה הם דנים, ואילו אנשי SKY הבריטיים שמסקרים את ה- Premier League האנגלית אמורים ללבוש באולפן שלהם מקטורנים ופפיונים. מצלמות הטלוויזיה דוחות בשאט נפש ומתייחסות בזלזול להופעת לבוש רשלנית ואין זה משנה אם כוכבי השידור עוסקים בחומר איכותי באם לאו. כל הופעה בטלוויזיה ו/או הופעה בפני ציבור מחוץ לטלוויזיה דורשת מהמופיע הופעה אסתטית ומסודרת. לא כל שכן מול מצלמות הטלוויזיה שהיא מדיה וויזואלית. מפתיע שמערכת "הארץ" מְפַנָה Space כה נרחב לפליטון לא חשוב של אלון עידן שנקרא "בחליפה ובכפכפים". הטלוויזיה מבדילה אלף אלפי הבדלות בין אלה הניצבים בחלון הראווה שלה לבין אלו שמעצבים אותו מאחורי הקלעים (!). הפליטון שלו נעדר כישרון כתיבה ורָשוּם לא טוב. כשהוא כותב שם בשלהי הפוסט / פליטון שלו, "חליפות ועניבות, עניבות וחליפות. ואלי הם בעצם צודקים. כי הכדורגל כולו הופך לחליפות ועניבות…", אתה מבין שככל שהוא הופך ליותר ציני הוא גם הופך ליותר מסובך ו- מגוחך. במקום הפליטון המגוחך הזה של אלון עידן היה ראוי שמערכת "הארץ" תייחד מקום לריאיון עיתונאי עם מאמן באיירן מינכן פפ גווארדיולה מדוע נכשל בפעם השלישית ברציפות להעפיל עם הקבוצה הגרמנית שלו לגמר מפעל ה- Champions League. נכשל, למרות שעומדים לרשותו שחקנים טובים, מתקנים מצוינים, תנאים רפואיים ותזונתיים מצוינים, מערכת סביבתית, ארגונית, וכלכלית תומכת ו- ממון רב, ו- "תורת כדורגל" שלו שהיא מעניינת ומרתקת.

גם לא נִרְאֵית לי ההיטפלות של אלון עידן למשה פרימו. בעיניי משה פרימו הוא עיתונאי – שדרן מעניין, עירני, ומקורי שאיננו צועד תמיד במסלול המקובל, אולם הוא בעל אינפורמציה חדשה ועדכנית, ו- ממלא את תפקידו כיָאוּת במסגרת הפאנל. משה פרימו מושך תשומת לב ואנוכי מוצא עניין להקשיב לו. אם שָגָה בעניין אלי טביב אזי על מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לזמן אותו לבירור, ואם זה נכון, גם לנזוף בו בחוּמְרָה ולהתרות בו. עיתונאות באשר היא בטלוויזיה, ו/או ברדיו, ו/או בעיתונות הכתובה היא ראשית דבר מוסד של יושרה ודרך ארץ (!). יושרה ודרך ארץ הם מונחי עַל מוחלטים. אין להם פרשנות, הם מחוץ לכל בירור והבהרה, ואין עליהם מחלוקת (!).

הנה כמה תמונות מהארכיון ההיסטורי שלי שעוסקות באופנות לבוש של שדרנים, מגישים, ומנחים בטלוויזיה. תחליטו אתם הקוראים בעצמכם מה מקובל עליכם.

טקסט תמונה : 26 ביוני 1992. Euro '92. אליפות אירופה לאומות בכדורגל. גטבורג – שוודיה. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ב- גטבורג דקות אחדות בטרם תחילת השידור הישיר שלנו ו- שריקת הפתיחה למשחק הגמר, דנמרק – גרמניה 0:2. כמנווט שידורי הספורט אנוכי מורה למאיר איינשטיין במרכז ורמי ווייץ ללבוש ז'אקטים ולענוב עניבות לא בגלל איכות האירוע אלא מפני שהם פונים On air לציבור ענק במסגרת תקשורת המונים. קיצוני מימין הוא אמיר אפרת כתב "ידיעות אחרונות". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה. וועידת ה- EBU מתכנסת בבירת ברה"מ מוסקבה כדי לדון בפרטי הפקת השידורים האולימפיים של אולימפיאדת מוסקבה 80'. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומי שמייצג את רשות השידור ב- וועידת ה- EBU ההיא, לובש ז'אקט ועונב עניבה על פי כללי הכנס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. משרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. אורי לוי ואנוכי לבושים בגדי חולין בעת העבודה העיתונאית מאחורי הקלעים של כיסוי אולימפיאדת מוסקבה 80'. מותר לנו מפני ש- שנינו לא מופיעים לפני מצלמות הטלוויזיה באולפן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1971. אולפן ב' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. אלכס גלעדי ז"ל לובש ז'אקט ומעונב בעת הגשת תוכנית הספורט בטלוויזיה לילדים ונוער, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". זה היה הנוהל בשידור הציבורי כבר אז בימי ה- בראשית שלו. הופעה לפני המצלמות באולפן מחייבת את המגיש והמנחה ללבוש ז'אקט ולענוב עניבה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1969. אולפן ב' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. חיים יבין מגיש את מהדורת "מבט". הוא מחויב חד משמעית ל- לבוש ז'אקט ולענוב עניבה ללא קשר לאיכות התכנים שהוא מקריין באולפן. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוקטובר 1968. אולפן C של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקומה ה- חמישית של הבניין בשכונת רוממה בירושלים. דן שילון מגיש את המוסף האולימפי של משחקי מכסיקו 1968 במסגרת מהדורת "מבט". הוא מחויב להופיע באופן אלגנטי ומכובד כשהוא עוטה ז'אקט ועונב עניבה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2016. העיתונאי – שדרן רון קופמן מופיע בלבוש רשלני בבגדי עבודה באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. לא מקובל. הוא איננו מכבד את הצופים שלו. (צולם ב- iphone באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

טקסט תמונה : 2014. שרון פרי מגישת הספורט של ערוץ 1. היא איננה לובשת בתמונה הקונקרטית אופנה טלוויזיונית מקובלת אולם במקרה שלה זה לא כל כך חשוב, מפני שמצלמת הטלוויזיה מחבבת אותה בכל מקרה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה : אפריל 2016. הופעה טלוויזיונית מעוררת כבוד של נדב יעקובי ואלי אוחנה אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בעת שידור ישיר של משחקי ה- Champions League. (צולם ב- iphone באדיבות "רשת" ערוץ 2).

טקסט תמונה : אוגוסט 2001. ה- IBC באדמונטון – קנדה. אליפות העולם ה- 8 ב- א"ק. השדר מאיר איינשטיין (משמאל), אנוכי (במרכז), וכתב ה- ENG שלי גיל תמרי (מימין) בטרם יציאה למשימות השידור. מאיר איינשטיין ואנוכי לבושים בגדי חולין מפני שאיננו מופיעים באוויר. גיל תמרי עונב עניבה בגלל הופעתו On air בעת מלאכת הכיסוי שלו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 23 במארס 1972. היכל הספורט ביד אליהו. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. השדר דן שילון (משמאל) ואנוכי (מימין) כעוזר שדר שלו בעת שידור ישיר של משחק הכדורסל גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות איניס ווארזה – יוגופלסטיקה ספליט 59:60. אנחנו לבושים כיאות נוכח מצלמות הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אתונה – יוון. אליפות העולם ה- 6 בא"ק. השדר מאיר איינשטיין (משמאל) ואנוכי בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה בעת אחד השידורים הישירים. אנחנו לבושים בגדי חולין מפני שאיננו מופיעים On air. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום רביעי – 22 במארס 1972. יאיר שטרן (מימין) ואנוכי (משמאל) יחדיו עם ילדינו בתום הכנת כתבה ל- "מבט ספורט". אנחנו לבושים בגדי חולין מפני שאיננו מופיעים באולפן. עומדים מלפנים מימין הילדים שלנו : שי שטרן, רועי אלרואי, גור אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. אנוכי יחדיו עם המכסיקנית סילביה גארסיה מנהלת כוח אדם ב- TELEMEXICO בעת קבלת פנים חגיגית (משוחררת מלבוש רשמי) עמוסה בתפריט אוכל מכסיקני ו- יין, במכסיקו סיטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. מנחה הטלוויזיה ג'וני קארסון (מימין) מארח באולפן את וודי אלן בתוכנית "NBC today show". ברור ששניהם מעונבים ו- לובשים חליפות. (באדיבות TV GUIDEׂ).

טקסט תמונה : 1996. לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקומה ג' בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן מחויט ומעונב (משמאל) ואנוכי (מימין) לבוש חולין יחדיו בעת אחת מפגישות העבודה המרובות שלנו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר Euro 1996 באנגליה, והפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת אטלנטה 1996. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1993. מדשאת הבית הלבן בוושינגטון – ארה"ב. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל (מימין) והיועץ המשפטי העתידי שלו פרופסור עמית שכטר יבד"ל (משמאל) מחויטים ומעונבים בטרם טקס חתימת הסכם השלום בין ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת בחסות נשיא ארה"ב ביל קלינטון. (באדיבות פרופסור עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1977. אולפן ב' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. שמעון טסלר ז"ל (בן 39 בתצלום) מגיש מחויט ומעונב את "מבט שני". (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. המגישה שרי רז (בת 28 בתמונה) עוטה פריזורה מרשימה באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת Screen test ומבחני הגשה. היא עברה ב- 1968 לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משורות רדיו "קול ישראל". (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1974. טוביה סער (בן 39 בתמונה) מחויט ומעונב מגיש את התוכנית "מוקד" באולפן ב' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. טוביה סער נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968. קודם לכן היה כתב ושדר ב- "גלי צה"ל" ואח"כ היה כתב, שדר, ומפיק ברדיו "קול ישראל". (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1987. יעקב אחימאיר (משמאל, בן 49 בתמונה) ודניאל פאר (במרכז, בן 44 בתמונה) מגישים מחויטים ומעונבים את מהדורת "מבט" ב- אולפן ב' האפרורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מימין, זהו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, חיים יבין לבוש בגדי חולין (בן 55 בתמונה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : דצמבר 1979. יורם ארבל (בן 37 בתמונה) ואורלי יניב (בת 22 בתמונה) מגישים את כל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 ביוני 1989. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (משמאל) לבוש בקפידה,  חליפה + עניבה, מכבד את חטיבת הספורט בפיקודי שחוגגת את תוכנית ה- 1000 (אלף) של "מבט ספורט". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1972. הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נחמן שי (משמאל) מחויט ומעונב מראיין באולפן א' בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים את רמטכ"ל צה"ל רב אלוף דוד "דדו" אלעזר. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. אלכס גלעדי מחויט ומעונב (מימין) מראיין את טל ברודי בתום ניצחון מכבי ת"א על הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 במשחק הגמר על גביע אירופה לקבות אלופות בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום רביעי – 1 בנובמבר 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתראיין באולפן "מוקד" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מראיינים אותו משמאל לימין : ירון דקל (רדיו "קול ישראל") , המנחה אהוד יערי (ערוץ 1), ו- שמעון שיפר (ידיעות אחרונות). זה היה הריאיון האחרון של יצחק רבין ז"ל לפני הירצחו ב- 4 בנובמבר 1994 בכיכר העיר בתל אביב (כיכר מלכי ישראל). (צילום מה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה : איילה חסון אשת ערוץ 1 בלבוש רשמי. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 2015. צוות שידור הכדורגל של ערוץ 1, השדר המוביל עמיחי שפיגלר משמאל + הפרשן מוטי איוואניר. הופעה נאה מול מצלמות הטלוויזיה. (תיעוד ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. צוות עיתונאים של חטיבת החדשות בשפה הערבית בטלוויזיה הישראלית הציבורית מראיין את ראש הממשלה יצחק שמיר (מימין). זיהוי השלושה משמאל : שלמה גנור, יונתן "יוני" בן מנחם, יחזקאל "זיקי" יעקובי. (לע"מ תמורת תשלום). 

טקסט תמונה : נובמבר 1977. אחד מחדרי הפיקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקומת המרתף בבניין בירושלים המתכוננת לקראת כיסוי בשידורים ישירים אינטנסיביים את ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בתאריכים 22 – 19 בנובמבר 1977. בקדמת התמונה זהו חיים יבין (בן 45) מנהל חטיבת החדשות מחויט ומעונב ששימש גם המגיש הראשי של השידורים הישירים ההם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המפיק הראשי אלכס גלעדי (בן 35), ג'ודי לוץ מנהל מחלקת סרטי תעודה (מרוחקת מאחור), מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן (בן 43), מנהל הביצוע דוד שניידר ז"ל (המרוחק ביותר מאחור), מנהל ההנדסה אורי לעדן (חתוך), חיים יבין, כתב חטיבת החדשות אמיר שביב, ואיש לא מזוהה. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פברואר 1968. ירושלים רח' שמאי. עוזי פלד סגנו של פרופסור אליהוא כ"ץ בפתח משרדי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. טלוויזיה כתבו אז ב- "בית" וקראו לה "הטלביזיה הכללית". (באדיבות עוזי פלד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. פרופסור שלמה אהרונסון המייסד הראשון של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. פרופסור אליהוא כ"ץ הוא בוראה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומקים אותה מעפרה. (באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1970. חגי פינסקר ז"ל המנהל השלישי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לאחר פרופסור אליהו כ"ץ והמנהל השני סטנלי גרנדייזי). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1997. אתונה – יוון. מאחורי הקלעים של אליפות העולם ה- 6 בא"ק. אנוכי (מימין) עם אלכס גלעדי (במרכז) ומהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (משמאל). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1995. אטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב. אנוכי (מימין) יחדיו עם אלכס גלעדי (משמאל) ב- WBM ה- 1 בעת סיור במתקנים האולימפיים של העיר. משתתפי הכנס הורשו להשתתף בסיור ההוא בלבוש לא רשמי. אלכס גלעדי איש הטלוויזיה הרציני והמוכשר ביותר שפגשתי בקריירה שלי בת 40 שנים בארץ ובחו"ל, לָבוּש ו- מחויט ו- מעונב Tip Top בגלל התחייבויותיו האחרות כסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מחזיקת זכויות השידורים האולימפיות בארה"ב ובשל מעמדו כחבר פעיל ויוזם בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1988. היכל הכדורסל רוממה בחיפה. אורי לוי (שני משמאל בחולצה לבנה) משדר להקלטה את אחד ממשחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בהשתתפות הפועל חיפה ומכבי חיפה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : איש הקול גדעון ארנולד, אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, השדר אורי לוי, והתאורן – חשמלאי יהושע "שוקי" גנון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 2015. אולפן הספורט של ערוץ 1 בירושלים. אורי לוי (משמאל) וד"ר גלעד וויינגרטן (מימין) משדרים Off tube את אליפות העולם בא"ק הנערכת בבייג'ינג – סין. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 2015. הופעה רשלנית באולפן ערוץ 1 של פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן בעת שידורי ה- Off tube של אליפות העולם בא"ק. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 1971. דן שילון מגיש את "מבט ספורט" באולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1974. אולפן גביע העולם בכדורגל של גרמניה 1974 בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה ירושלים בהובלת המגיש / מנחה יאיר אלוני (במרכז) ולידו הפרשן אמציה לבקוביץ'. עומד משמאל מאחורי המצלמה איש ה- בדק שמואל שוורץ. יושב מימין בחולצה בהירה איש החשמל והתאורן אבי טובול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1991. אני עורך מסיבת פרידה במסעדה ירושלמית לנסים קיוויתי (במרכז, בן 65) היוצא לגמלאות. חיים יבין מחויט ומעונב בא להעניק כבוד לשדר הספורט המצטיין שפורש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : דצמבר 1991. אני עורך מסיבת פרידה במסעדה ירושלמית לנסים קיוויתי (במרכז, בן 65) היוצא לגמלאות. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל מחויט ומעונב בא להעניק כבוד לשדר הספורט המצטיין שפורש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. דקות ספורות לפני השעה עשר בערב. חיים יבין (יושב משמאל) מחויט ומעונב מתכונן להגיש את משדר הבחירות הישיר והממושך לכנסת ה- 9. עומד לידו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (באדיבות יוסף "פונצי"הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2015. הופעה נאה ומוקפדת של צוות שידורי הכדורגל של ערוץ 1, השדר המוביל עמיחי שפיגלר משמאל, והפרשן שלו מוטי איוואניר מימין. אני רוחש לשניהם הערכה ו- חיבה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : חורף 1983. אורי לוי משמאל באחת ההופעות הראשונות שלו כמגיש תוכניות ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מימין, הבימאי יואב פלג. התמונה צולמה במשרדי מחלקת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2014. שני המגישים אורי לוי ושרון פרי באולפן ערוץ 1 בעת הגשת תוכנית ספורט. תיעוד התמונה הנ"ל משדר לצופים כי שניהם הגיעו לפני רגע לאולפן הטלוויזיה של ערוץ 1 מ- קייטנה ירושלמית כלשהי. מדובר בלבוש רחוב רשלני וחשוף מידי שמדגיש טלוויזיה חובבנית. תמונה עגומה לרעת ערוץ 1. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : מאי 1988. סיאול בירת דרום קוריאה. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן מחויט ומעונב דקות ספורות בטרם פגישת ה- WBM ה- 1 בסיאול בהשתתפות 800 (שמונה מאות) אנשי טלוויזיה מכל רחבי העולם שדן בהפקת השידורים האולימפיים הממשמשים ובאים. לבוש רשמי היה חובה. התבוננתי ב- מַרְאָה והיה נדמה לי לרגע קט כי מדובר בחג פורים שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. אנוכי בלבוש הרשמי שלי ג'ינס ונעלי ספורט ואלכס גלעדי כרגיל מחויט ומעונב Tip Top. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1975. "מבט". אולפן ב' אולפן החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת החדשות דן שילון (בשנים 1977 – 1974) ממסד לראשונה הגשה משותפת של "מבט" הכוללת את חיים יבין (במרכז) ואריה אורגד (משמאל). מימין הכתב המדיני אלימלך רם ז"ל. כל השלושה מחויטים ומעונבים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : דצמבר 1992. מאיר איינשטיין מגיש את "מבט ספורט". מחויט ומעונב על פי כללי הלבוש שקבעתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכיות שמורות). 

טקסט תמונה : דצמבר 1992. אורי לוי מגיש את "מבט ספורט". מחויט ומעונב על פי כללי הלבוש שקבעתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכיות שמורות). 

טקסט תמונה : 2015. מגישת הספורט של ערוץ 1 שרון פרי מנצלת היטב את יתרונות מצלמת הטלוויזיה שמחמיאה לה בכל מקרה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה : מארס 2000. השדר מאיר איינשטיין משמאל והפרשן אלי סהר מימין יושבים מחויטים ומעונבים בעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו. אנוכי כמנווט השידור הישיר בלבוש חולין מימין, מחוץ ל- Frame הצילום של מצלמות הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2014. שני פרשני הכדורגל של ערוץ 1 אבי רצון מימין ואייל לחמן משמאל בלבוש לא רשמי ולא אחיד בעת שידור ישיר. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה : 2015. מגישת הספורט של ערוץ 1 שרון פרי. מצלמת הטלוויזיה נוטה לה חסד בכל מקרה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1968. דן שילון מגיש מחויט ומעונב את המהדורה השנייה של "מבט" באולפן ב' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים.

טקסט תמונה : 1976. דן כנר מגיש רצף במסגרת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות דן כנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה הקודמת. נחמיה בן אברהם ז"ל משדר ישיר ברדיו "קול ישראל" משחקים בינלאומיים של נבחרת ישראל. (באדיבות תמרה בן אברהם אלמנתו של נחמיה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי – יוני 1986. אולפן מונדיאל מכסיקו 1986 בירושלים. משמאל, המנחה אורי לוי. מימין, הפרשן גיורא שפיגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2014. שידור ישיר מאירופה של משחק של קבוצת מכבי ת"א בכדורסל ב- Euroleague בערוץ 10. השר יורם ארבל משמאל והפרשן פיני גרשון מימין מראיינים את מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט. כולם מחויטים ומעונבים. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 10).

טקסט תמונה : בוקרו של יום שישי – 27 במארס 1981. נמל התעופה של סטרסבורג – צרפת. צוות השידור שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, השדר יורם ארבל משמאל והפרשן טל ברודי מימין אוחז בגביע אירופה לאלופות בכדורסל השייך למכבי ת"א. ערב קודם לכן ביום חמישי – 26 במארס 1981 מנצחת אלופת ישראל מכבי ת"א במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל את אלופת איטליה סינודינה בולוניה בתוצאה 79:80. המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י חטיבת הספורט בפיקודי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2000. עמדת השידור השנייה שלי בהיכל הספורט ביד אליהו. אורי לוי ורלף קליין מראיינים את מאמן מכבי ת"א פיני גרשון בתום אחד ממשחקי ה- Euroleague. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. צבי גיל מחויט ומעונב מגיש באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגיש את מִשְדָר "הדרך לבית הלבן" לקראת הבחירות לנשיאות בארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1973. אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית היו תמיד לבושים בקפידה ואמונים על חליפות ועניבות, לפני המצלמות וגם מאחוריהן. יוסף בר-אל הוא השני מימין. יוסף ביניא, שלישי משמאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1971. צוות השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC האחראי על השידורים הישירים של התוכנית השבועית "MONDAY NIGHT FOOTBALL". זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הפרשן פרנק גיפורד, השדר המוביל האווארד קוסל, והפרשן דון מרדית'. (באדיבות ארכיון ABC).

טקסט תמונה : 2013. השדר מאיר איינשטיין, מימין והפרשן דני נוימן, משמאל לובשים מעילי רוח נושאי פרסומות מסחריות, ו- משדרים ישיר בעבור ערוץ 1 מאצטדיון "בלומפילד" את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל. הופעה חאפרית. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : 2000. מאיר איינשטיין, משמאל ואלי סהר, מימין שניהם מחויטים ומעונבים על פי הוראותיי, מאיישים את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1999. היכל הספורט ביד אליהו. שדר הקווים שלי אמיר בר שלום מחויט ומעונב מראיין את עוזר מאמן מכבי ת"א דייוויד בלאט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1968. חיים יבין (בן 36) מגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולפן "C" בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

סוף הפוסט מס' 599. הועלה לאוויר על ידי ביום רביעי – 11 במאי 2016. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.