טקסט תמונה : חורף 1976. כנס בינלאומי של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) בירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 (ארבעים ואחת) שנים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : דן שילון מחליפו של צבי גיל בניהול חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1977 – 1974, צְבִי "צֶבֶּה" גוֹרֶן עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות, אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט דאז (אחד האנשים המוצלחים ביותר שצמחו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בין 1969 ל- 1980), וצבי גיל (מנהל חטיבת החדשות בשנים 1974 – 1971). (באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1980. אולימפיאדת מוסקבה 80'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים וחצי. אחת התמונות האהובות עלי. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית (משמאל) מדבר עם עובדיו בגובה העיניים ונראה כאן מעניק הזדמנות לאמנון לנגזם להיות חבר מערכת "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. אנוכי יחדיו עם איש NBC אלכס גלעדי במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC במכסיקו סיטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. תמונה היסטורית. משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי (בן 40 עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 עם נשיא IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976. אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ב- IAAF  שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש טלוויזיה אמריקני ובינלאומי. להלן זיהוי מסודר של הנוכחים בתמונה הנ"ל. יושבים משמאל לימין : שון מקמנס (Sean McMannus) מ- NBC, פרימו נביולו (Primo Nebiolo) נשיא IAAF, קארל אולאף הומן (Carl Olaf Homen) מפינלנד נשיא הוועדה המארגנת של הלסינקי 1983. עומדים משמאל לימין : אלכס גלעדי מ- NBC, ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen) נשיא כבוד של IAAF, ג'ף קוקים (Geff Cockim) מ- NBC, פרדריק הולדר (Frederick Holder) נושא בתואר כבוד של IAAF Honorary Treasurer. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. ימים אחרים. תמונה היסטורית בלתי נשכחת. היכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. מכבי "עֵלִית" תל אביב זוכה בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי באחד משיאיו הטלוויזיוניים זועק בשידור ישיר בלילה ההוא של 7 באפריל 1977 למיקרופון שלו בעמדת השידור ב- "Pioneer", "…אני לא מאמין…אני לא מאמן…גביע אירופה לתל אביב…", ואָץ לראיין על פודיום המנצחים את הקפטן טל ברודי (מס' 6' בן 34) אוחז בפרס הנכסף. מתבונן משמאל מיקי ברקוביץ' (מס' 9 בן 23) שמסתיר במקצת את השחקן המחליף חנן אינדיבו. (צילום משה פרידמן איש מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אביב 1995. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 21 שנים. אנוכי יחדיו עם אלכס גלעדי בפגישת ה- WBM הבינלאומית ה- 2 באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה הדרומית בארה"ב, בעת סיור קדם ההפקה לקראת ההיערכות של שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996. אלכס גלעדי נחשב בעיניי לא רק לפנומן טלוויזיה מוכח, אלא לאיש שיחה מעניין מרתק ומוכשר עד אין קֵץ שהיה לי העונג לשהות במחיצתו גם לאחר שהיה שייך לעולם בינלאומי אחר, לזה של הוועד האולימפי הבינלאומי ׁIOCׂ + רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC + התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF). הייתה לי זכות גדולה להיות תלמידו. אני לבוש ג'ינס ונועל נעלי ספורט. אלכס גלעדי מחויט, לבוש, מעונב, ונעול כרגיל Tiptop. מתחת לחליפה הפורמאלית והמוקפדת מסתתרת אישיות חמה, ידידותית, ובלתי רשמית, ובעיקר הגיונית וחכמה. (התמונה צולמה באטלנטה בירת מדינת ג'ורגיה ע"י רעייתי יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב. העיתונאי רמי רוטהולץ יודע לא רק להתרשם אלא גם מוכשר לספר ולכתוב את רשמיו.

רמי רוטהולץ רשם פוסט מרגש רצוף זיכרונות אישיים שלו וגם ציבוריים של כולנו במוסף "מעריב" (יום שישי – 1 בדצמבר 2017) שכותרתו "לייזר ואני" אודות איש הכדורגל הוותיק אליעזר שפיגל ז"ל שהלך לעולמו לפני ימים אחדים שבע ימים בן 95. הפוסט החַם של רמי רוטהולץ כתוב בצורה נהדרת ו- עוסק לא רק באישיות נעלה, יישרת דרך, ורבת כבוד והדר כ- אליעזר שפיגל ז"ל איש מועדון הכדורגל של מכבי פ"ת במשך שנים רבות וגם שחקן נבחרת ישראל בשנות ה- 50 של המאה הקודמת (ואח"כ מאמן נודע בעל ידע רב), אלא גם בפיסת היסטוריה של מדינת ישראל הצעירה שחלפה לבלי שוב. מדובר בפוסט שכתוב היטב והיווה עבורי חוויית קריאה. אליעזר שפיגל ז"ל הוא אביו של גיורא שפיגל יבד"ל.

טקסט תמונה : 11 ביולי 1956. אִצטדיון "דינאמו" במוסקבה בירת ברה"מ. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 61 שנים. ברום האצטדיון נישאת תמונתו של לנין. תמונתו של סטלין סולקה משם זה מכבר על פי הוראתו של שליט ברה"מ דאז ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב. נבחרת ישראל בכדורגל ניצבת דוֹם לצלילי ההמנון הלאומי "התקווה" המנוגן באִצטדיון "דינמו" במוסקבה ב- 11 ביולי 1956 דקות ספורות לפני פתיחת המשחק הקדם אולימפי (על הזכות להשתתף באולימפיאדת מלבורן 1956) נגד נבחרת ברה"מ שהסתיים בתבוסה 0:5. זיהוי שחקני נבחרת ישראל משמאל לימין : אליעזר שפיגל ז"ל (בן 34 בתמונה, אביו של גיורא שפיגל יבד"ל), בועז קופמן ז"ל, יעקב וויסוקר, שבתאי "זיגי" זילברשטיין, אמציה לבקוביץ', יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל, יצחק נחמיאס, רחביה רוזנבאום, נחום סטלמך ז"ל, יהושע גלזר, בנימין רבינוביץ', ג'רי חלדי, דודו קרמר, שאול מתניה ז"ל, השוער יעקב חודורוב ז"ל, הקפטן יצחק שניאור ז"ל, והמאמן האנגלי של נבחרת ישראל ג'ק גיבונס המנוח. (התמונה הוענקה לי באדיבות ארכיונאי התאחדות הכדורגל מר רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה אישית : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מר אמציה לבקוביץ'.

ג. ניב רסקין וטרמינולוגיית כדורסל טלוויזיונית.

"…14 חָדָש…", מודיע ניב רסקין שדר הכדורסל המוביל ומס' 1 בארץ לצופי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בעת שידור ישיר של משחק כדורסל כלשהו, והנשים סביבי לרבות נכדותיי שמתבוננות במסך בעל כורחן (בגללי) מקמטות את מצחן ו- שואלות אותי למה הוא מתכוון. כשניב רסקין טוען, "…אַחְלָה משחק יש לנו עכשיו…", הן מבקשות ממני תרגום בגוף הסרט. לבסוף כשהשדר המוביל מכריז, "…מה שהלפרין עושה עכשיו זה בית ספר לכדורסל…", הן נוטשות אותי כליל וגם את ניב רסקין ואת המרקע ופונות לעיסוקים מעניינים יותר בדירתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

ד. שני אנשי ערוץ 10 רביב דרוקר וברוך קרא מארחים בתוכניתם "המקור" את המשפטן צבי סגל (יום רביעי – 6 בדצמבר 2017).

"המקור" היא תוכנית טלוויזיה תיעודית שמשודרת בערוץ 10 באחריות רביב דרוקר וברוך קרא. מדובר בתיעוד טלוויזיוני הכרחי וחיוני לצורך שמירה על שפיות חייה של מדינת ישראל. לאחרונה סיקרו רביב דרוקר וברוך קרא את הרצאתו של השופט צבי סגל בפני תלמידי שמיניות בעיר דימונה את החשיבות הרבה אודות שמירת טוהר הנשק שמחזיקים בידם חיילי צה"ל, והתייחס גם לפרשת החייל אלאור אזריה. השופט צְבִי סֶגָל נחשף לי כמשפטן חושב והגיוני (שוקל בכובד ראש כל מילה שיוצאת מפיו) ואיש חכם, ישר, והגון. חשוב לומר כאן ששני אנשי ה- "המקור" רביב דרוקר וברוך קרא רוויי ידע ונטולי פניות בודקים, מתחקרים, ומגישים מידי שבוע לציבור מֵידָע ציבורי חשוב שהם אוצרים בכליהם שרובו נעלם מעיני הקהל הישראלי ולא ידוע לו.

ה. אנוכי אוהב לקרוא את מאמרי הפרשנות של אריה מליניאק אודות משחקיה של מכבי ת"א ב- Euroleague בעונת 2018 / 2017 המתפרסמים מידי יום שישי בעיתון "ידיעות אחרונות". מדובר בכתיבה הדוקה (כ- 250 מילים) שמנומקת ומוסברת היטב. 

המניה שניפק אריה מליניאק ב- 13 באוקטובר 2017 (בעיתון "ידיעות אחרונות") ושמה "התחלה של שינוי" נמצאת במגמת עלייה. אריה מליניאק העלה והפקיד אותה בשוק העיתונות לפני כחודשיים, לאחר ניצחונה הראשון של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ב- Euroleague בעונת 2018 / 2017 תחת שרביטו של המאמן נוון ספחיה במשחק החוץ בגרמניה על באמברג 88:71. צפיתי אמש (יום חמישי – 7 בדצמבר 2017) בשידור הישיר המשעמם בערוץ 10 בהובלת ניב רסקין (איש ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) והפרשן שלו מאמן נבחרת ישראל הלאומית עוֹדֵד קָטָש את משחקה האחד עשר של מכבי ת"א ב- Euroleague, בו גברה בהיכל הספורט ביד אליהו על וולנסיה הספרדית 91:94. מכבי ת"א נותרה קבוצה פגיעה וחשופה לחולשות בהגנה ובהתקפה (אריה מליניאק דן בהן במאמרי הפרשנות הנבונים שלו מידי יום שישי ב- "ידיעות אחרונות") אולם היא עדיין בת מזל שמנהל אותה מאמן – מנהיג קרואטי נוון ספחיה ומשחק בשורותיה ווירטואוז בשם פייר ג'קסון. מאזנה של מכבי ת"א לפי שעה ב- Euroleague עומד על 7 ניצחונות ו- 4 הפסדים אולם זאת ראשית הדרך בלבד. המאמץ העיקרי עדיין לפניה. באשר לפרשן והמאמן הלאומי עודד קטש : האיש חובש שני כובעים ומחלק חופן עצות בעמדת השידור לשחקני מכבי ת"א ומאמנה נוון ספחיה. אם כך ואם הוא כה נבון, את זאת נראה בבוא העת כשהוא מדריך את נבחרת ישראל. הוא לא יהיה רשאי לטעון לאחר הפסדים כי האשם בפרקט.

ו. אלי גוטמן הכושל המסורבל והעילג מול גיורא שפיגל איש חכם וחושב.

הפוליטיקה הקטנונית של התאחדות הכדורגל הישראלית הציבה היכן שהוא בשלהי 2011 את אלי גוטמן כמאמן הנבחרת הלאומית. מדובר במאמן כושל שלא הצליח להוביל את נבחרת ישראל לשני טורנירי הגמר של מונדיאל ברזיל 2014 ו- Euro 2016. אלי גוטמן מפגין שוב כל פעם מחדש את אישיותו הבלתי מוכשרת כשהוא מתייצב בעמדת הפרשנות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ההתנסחויות הרדודות והמסורבלות שלו, תיאוריו הילדותיים את מהלכי הכדורגל ב- Champions League, וההזדקקות שלו לשימוש בהמון מילים שלא לצורך כדי להביע רעיון פשוט מעידים כי מדובר במשהו לא מוצלח. מוזר, מביך, ועלוב שמישהו בהתאחדות הכדורגל העניק בדצמבר 2011 לאלי גוטמן את הסמכות המקצועית הראשית להוביל את הכדורגל הישראלי ודחק הצידה את גיורא שפיגל איש חכם וחושב ברמה גבוהה ואחד מהטובים ביותר שיש לנו לא רק בתחום זירת הכדורגל. התאחדות הכדורגל חייבת למנות את גיורא שפיגל למאמן הבא ובר הסמכה והמנהיג הראשי של נבחרת ישראל בכדורגל. ואל תספרו ותקשקשו לי על גיל. ראו מה חולל כעת יופ היינקס (Yupp Heynckes) "הזקן" (בן גילו של גיורא שפיגל) ב- באיירן מינכן משהעניק לה תחייה ו- רנסנס מחודשים לעומת המועדון הכושל בתקופת קודמו קארלו אנצ'לוטי (Carlo Ancelotti) "הצעיר".

ז. האם אייל ברקוביץ הוא באמת איש מוכשר ודמות מופת כדורגל ו/או רק הקונטרוברסאליות ושניותו במחלוקת מטילים עליו צֵל כבד?

מה מניע את אייל ברקוביץ' להעניק ריאיון רכילות (יחדיו עם אופירה אסייג) לרז שכניק במוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" ? מה יוצא לו מזה ? אייל ברקוביץ' שיכול להסתדר בקלות ללא הרכלן רז שכניק, גונב בקלות את תשומת הלב מהפרטנרית הטלוויזיונית שלו אופירה אסייג כפי שעשה בשעתו לשַדָּר המוביל שלו יורם ארבל. מדובר באיש ישיר, חוצפן, עירני, מגיב במהירות, ואמביציונר ששואף להיות מאמן נבחרת ישראל בכדורגל ו/או לחליפין שַר הספורט בממשלתו של משה כחלון (שר האוצר הנוכחי בממשלת בנימין נתניהו). אייל ברקוביץ' יורה צרורות מהמותן ו- טועה טעות מרה כשהוא מודיע לרז שכניק הזו הלשון, "…הרבה פעמים נפגעתי מזה שאני אומר הכל בפנים ולא עושה חשבון. כל עוד אני לא עושה שום דבר פלילי, הכל בסדר. לומר את האמת בפנים זה לא דבר כזה נורא…". לא נכון. כולנו מצווים לומר את האמת בפנים בתנאי שיש לכך סיבה וצידוק מלווים בטָאקְט. מישהי שָחָה לי לפני זמן לא רב, "…ש- לאחרונה ראתה באקראי את מר אייל ברקוביץ' בחיפה…", והוסיפה, "…לא רק שהוא רחוק מלהיות אלן דלון ו/או רוברט רדפורד כרחוק מזרח ממערב, אלא שמדובר באיש מכוער ודוחה במיוחד, קֵירֵחַ, גוּץ ובעל כרס…". האישה הזאת לא עשתה כל מעשה פלילי בתיאורה ובהגדרתה הנ"ל, אולם אין לה כל רשות להטיח את הטקסט הקונקרטי הזה בפניו של אייל ברקוביץ' ללא סיבה וצידוק, ולהיאחז בטענה שכאילו לומר את האמת בפנים זה לא דבר כזה נורא. ועוד דבר : האם זה לא היה אותו אייל ברקוביץ' שאמר פעם בפרהסיה ברגע של גילוי נפש, "…כשאני יושב על הספסל ו- לא משחק בהרכב של נבחרת ישראל, אני רוצה שהיא תפסיד…" ? ו/או שמא אנוכי טועה ? מעניין יהיה לעקוב אחרי אייל ברקוביץ' בן 45 ולראות האם יצליח להעפיל למשרת מנהיג הכדורגל הישראלי ו/או למשרת שַר בממשלת ישראל, ו/או שמא יישאר במִשְרָתוֹ הנוכחית ולשונו המתגלגלת תותיר אותו מצולק מאחורי המיקרופון.

ח. אריה דרעי שר הפנים בממשלת בנימין נתניהו.

שר הפנים אריה דרעי מי שמטיף חדשים לבקרים לחשיבות קדושת השבת (משני ההיבטים של דת וחברה) הופך את אמונתו לפלסתר בשעה שהוא לועג לדיברה השמינית "לא תגנוב"  (במסגרת עשרת הדיברות), בגינה נשלח לכלא לשלוש שנים ע"י בית משפט של מדינת ישראל.

ט. העורכת ושדרנית ברדיו גלי צה"ל נורית קנטי.

אני אוהב להאזין ולהקשיב לנורית קנטי עורכת ושדרנית ברדיו גלי צה"ל. חבל שהיא ממעטת להשמיע את קולה הרדיופוני והענייני ב- "אוויר" של התחנה הצבאית.

י. מגיש רדיו "כאן" גדי ליבנה ותוכנית ה- Oldies "רגעי קסם" המשודרת ברשת א' חמישה ימים בשבוע מיום ראשון ועד יום חמישי בין 14.00 ל- 15.00.

מדובר בשערורייה אחת מתמשכת שמכילה שוב ושוב אין סוף תקלות טכניות וב- מגיש לא מוכשר ובלתי מוצלח.

ליגת האלופות האירופית מטילה בֵּיצֵי זָהָב ו- Rating עבור ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. צופי הטלוויזיה במדינת ישראל שנוהים אחרי כדורגל משובח מממנים מכיסם את עלות זכויות השידורים של ה- Champions League שערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משלם אותן ל- UEFA על סך שֶל  54.000000 (חמישים וארבעה מיליון) euro לשלוש עונות של 2020 – 2017. 18.000000 (שמונה עשר מיליון) euro לכל עונה מהשלוש. מדובר בהישג רֶכֶש טלוויזיוני משמעותי של ההנהלה חברת RGE, המפעילה את ערוצי הספורט מחד, אולם כופה מאידך טיפול עיתונאי רשלני Off tube באולפן בהרצליה על ציוותי השידור שלה. עיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הם עַבְדֵי נֶצַח Off tube, כמעט נרצעים, שנכנעים שוב ושוב ללא קרב וללא כל צידוק טלוויזיוני למוֹלֶךְ שלהם. 

א. אין לי צֵל של מושג כיצד מתנהלת מלחמת הקיום ושרידותם של עיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מול הנהלת חברת RGE על זכותם וחובתם לדווח לצופיהם מהשטח, בין אם האירועים הרלוואנטיים הנבחרים על ידם לכיסוי וסיקור מתרחשים בארץ ו/או בחו"ל. אינני יודע אם בכלל מתנהל וויכוח כזה בין שני הגורמים. על כל פנים מהלכי הכדורגל של ה- Champions League שריצדו על מסך ערוצי הספורט בכבלים בערבי ולילות ימי שלישי ורביעי האחרונים (5 ו- 6 בדצמבר 2017) הסגירו תמונה עגומה ועצובה שיש לה רק פירוש אחד : עיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הם בעצם עבדי Off tube כמעט נרצעים שנכנעים שוב ושוב למֹלֶך שלהם RGE באולפנים בהרצליה. מצד אחד משקיע ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באמת הון רב  במלחמת רכישת זכויות השידורים של "ליגת האלופות" האירופית (משלם 18.000000 יורו לעונת 2018 / 2017 לעומת 4.000000 יורו לעונת 2017 / 2016) אולם הטיפול העיתונאי שלו בהם רוֹפֵס, כאילו הרכש חשוב מהטיפול בו. כאילו אין זה חשוב כלל היכן ממוקמים נדב יעקובי, עמיחי שפיגלר, אבי מלר, ובוני גינזבורג באצטדיונים באירופה ו/או באולפן בהרצליה. כאילו התמונה חשובה מהקולות שמלווים אותה. מדובר בתפישה טלוויזיונית מיושנת ומוגבלת. מדובר בשגיאה אחת גדולה והחזקת מיקרופון מעוותת. אי אפשר לשדר מהשטח באירופה את כל המשחקים של ה- Champions League אולם את הראשי ו/או את שני הראשיים חייבים. עיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים חייבים להתעקש על העיקרון שאת המיטב משדרים ישיר מעמדות שידור הממוקמות במוקד ההתרחשות. הטסת ציוותי שידור לאירופה לצורך שידורם הישיר של המשחקים המרכזיים ב- Champions League איננה אמורה לפגוע התחשיבים הכלכליים של RGE. אנחנו משלמים במיטב כספנו כדי להתבונן לא רק בתוכן אלא גם במעטפת התוכן ולהאזין לרִשְרוּשֶיה. הגיחוך הגדול מתגלה במקרה, בשעה שהטלוויזיה הספרדית שמכסה את המשחק באצטדיון "ברנביאו" במדריד, ריאל מדריד – דורטמונד 2:3, מראיינת בתום ההתמודדות את כריסטיאנו רונאלדו על אותו הסיגנל שנוחת באקראי ללא תכנון באולפן בהרצליה (לעיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אין שום מידע אודות התפתחות ותזמון ה- Line up של הטלוויזיה הספרדית). נדב יעקובי (הצייתן) הוא אומנם אוֹשְיָה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אולם שליטתו בשפה הספרדית רעועה והוא מתגלה כרשלן משהוא עושה ניסיון לתרגם "איך שהוא" לצופיו מהאולפן בהרצליה את דבריו של כריסטיאנו רונאלדו רב המוניטין (אורח רצוי מאוד בסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב). ריאיון הסיכום שערכה הטלוויזיה הספרדית עם כריסטיאנו רונאלדו שזה עתה הצעיד את ריאל מדריד לשלב 1/8 הגמר של "ליגת האלופות" האירופית בעונת 2018 / 2017 ועיתונאות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים העוסקת בסיקור ה- Champions League עטה עליו כמציאה מזדמנת בדומה למכירת חיסול המלאי, מצטיירת פעם נוספת כ- מוגבלת, מיושנת, ו- נעדרת נוכחות ו- אותנטיות. מה עוד שמדובר ב- 16 המועדונים שמעפילים לשלב 1/8 הגמר. טיפול טלוויזיוני – עיתונאי באירוע כה נחשב כמו "ליגת האלופות" האירופית איננו יכול להסתפק בשנת 2017 רק ב- Play by play, מי מוסר למי ומי מבקיע את מי. אולי זה מוזר אולם אנוכי כֵּן עם קוראי הבלוג. למרות ה- Off tube בסופו של דבר אנוכי בכל זאת אוהב לארח בסלון ביתי את עיתונאי ושדרני הכדורגל של ערוץ הספורט בכבלים מס' 55 בוני גינזבורג, אבי מלר, נדב יעקובי, ו- עמיחי שפיגלר באותה מידה בה אני מפנה מקום ליד כורסת הטלוויזיה שלי לכריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. בלעדיהם אין ערך לכדורגל הבינלאומי. בהיעדרם יסור חִנוֹ.

ב. אבי מלר העירני והתוסס הוא אחד מעמודי התווך של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אולם עליו להתמתן ולהיות סולידי יותר בעת תיאורי ה- Off tube שלו באולפן בהרצליה את הקטעים הנבחרים המוקלטים של משחקי ה- Champions League. ככלות הכל מדובר בתקצירים קצרצרים. לעומת זאת הסבריו וניתוחיו את המשחקים הרבים גם מנקודת מבטה של חוקת משחק הכדורגל, הם מאירי עיניים.

ג. הפרשנות הטלוויזיונית של אלי גוטמן בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים גובלת בקוריוז והופכת אותו לכתם ונקודת תורפה. כמעט בלתי סָבִיר להאמין שהאיש הכושל הזה היה עד לא מכבר מאמן הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורגל. הפרשן המקביל לו באותו ערוץ בוני גינזבורג שַם בכיס הקטן שלו. באולפן וגם בשטח. הפרשנות הטלוויזיונית Off tube של אלי גוטמן העילג והמסורבל באולפן בהרצליה את ה- Champions League גובלת בקוריוז. בדיחה. כמעט בלתי סביר להאמין שהאיש הכושל הזה היה עד לא מכבר מאמן הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורגל ומי שנכשל כליל להצעיד אותה לטורניר מונדיאל ברזיל 2014 ו- Euro של צרפת 2016. אלי גוטמן מצטייר כנקודת תורפה כבדת משקל בעלת ו- מוֹסרוֹת שרתומות באופן מלאכותי לגופו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ואשר מושכות אותו ואת ערוצו מטה. אלי גוטמן גם איננו מבין את עיקרי תורת הטלוויזיה. במקום לשמש פרשן שאמור להסביר לצופיו את המתרחש מאחורי הקלעים של סיגנל ה- Video, הוא נחשף כמתאר תמונות ברמה של ילד בכיתה ג'. מדובר באיש כדורגל וטלוויזיה פתטי. הַאָשָם איננו נעוץ רק בפרשן אלי גוטמן שנגלה כ- בור ועם הארץ אלא גם במערכת הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שלא תדרכה אותו כראוי (ואם כן עשתה זאת בטרם העלייה לאוויר ואלי גוטמן כרה לעצמו בור בכוחותיו שלו, הרי שמדובר באיש נָבוּב). הנה כמה דוגמאות מיום שלישי האחרון של 5 בדצמבר 2017 מהאולפן בהרצליה שם התעקש הפרשן אלי גוטמן לשמש תקליט שחוק, שרוט, ומקרטע בעקבות שני השדרנים המובילים אבי מלר ונדב יעקובי ולתאר Off tube תמונה שכולם רואים אותה בסלון ביתם, במקום לפַרְשֵן אותה. איזה פרשן ואיזה פרשנות ואיזה נעליים. אלי גוטמן הוא איש מיותר חסר תועלת בחבורת בוני גינזבורג + נדב יעקובי + אבי מלר + עמיחי שפיגלר. עסק מגוחך. אין דבר מטופש יותר ,ילדותי יותר, וטריביאלי יותר בשעה שאיש טלוויזיה באשר הוא, וודאי מי שמתיימר להיות פרשן, מתעקש לתאר ולפַרֵט לצופיו תמונת טלוויזיה שהם רואים אותה ממילא על המוניטור הביתי שלהם, במקום לבאר, לנתח, ולהסביר אותה עבורם. אגב, לא רק בתחום שידורי הכדורגל.  

1. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק בנפיקה – באזל 2:0 אך לא מפרשן אותה : "…שם את הראש לפינה הרחוקה…". (מראה טריוויה שמרצד ממילא על מסך הטלוויזיה הפרטי של כל צופה בסלון ביתו. באמת אלי גוטמן…? מה אתה שַח…?) 

2. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק בנפיקה – באזל 2:0 אך לא מפרשן אותה : "…התקפת מעבר…ברגע האחרון שחקן הגנה של בנפיקה מונע שער…". (טריוויה מגוחכת).

3. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק בנפיקה – באזל 2:0 אך לא מפרשן אותה : "…הגבהת כדור מרחוק…נגיחה בלבן (באזל משחקת חולצות לבנות)…וגם נגיחה שנייה…ו- 2:0 לבאזל…". (תיאור בגְרוּש. פתטי). 

4. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק מנצ'סטר יונייטד – צסק"א מוסקבה 1:2 אך לא מפרשן אותה : "…חיתוך נהדר משמאל אבל לרוע מזלו הכדור פוגע בעמוד…". (אבסורדי).

5. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק מנצ'סטר יונייטד – צסק"א מוסקבה 1:2 אך לא מפרשן אותה : "…המהלך הראשון היה של לוקאקו…הנה הכדור הראשון של לוקאקו…ראשפורד בתנועה נהדרת מקבל כדור תועה…נותן לו לקפוץ ובּוּם…ובועט מהאוויר לפינה הרחוקה…". (גרוטסקי ברמה של ילד בכיתה ג' בבי"ס יסודי. כמו להתבונן בציור פנים של פאבלו פיקאסו ולספר לצופים כי לכל אדם יש פרצוף ובוֹ מצח אחד + שתי עיניים + שתי גבות + אף אחד + פה אחד + סנטר אחד…וכו'). 

6. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק סלטיק – אנרלכט 1:0 אך לא מפרשן אותה : "…נגיחה לפינה הרחוקה למרות שהשוער מותח את כל האברים…אבל מאוחר מידי…". (פרשן מגוחך. תימהוני ושטותי).

7. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק באיירן מינכן – פ.ס.ז'. 1:3 אך לא מפרשן אותה : "…חאמס רודריגז עם כדור משפך על הראש של טוליסו בהתפרצות מהצד השני…נגיחה לפינה הרחוקה , אין שום סיכוי לשוער…". (ליצני ונלעג).

8. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק באיירן מינכן – פ.ס.ז'. 1:3 אך לא מפרשן אותה : "…איזה בישול נהדר של קאבאני…הקפיץ מעל הבלם לתוך התנועה של אמבפה, ואמבפה עם הראש בעוצמה לפינה הרחוקה…". (מוקיוני).

9. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק צ'לסי – אתלטיקו מדריד 1:1 אך לא מפרשן אותה : "…שער נהדר של אדן האזארד, אי אפשר לעצור אותו בצעד הראשון…". (חסר ערך). 

10. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק צ'לסי – אתלטיקו מדריד 1:1 אך לא מפרשן אותה : "…פליפה נותן בעיטה עם כף רגל מליאה…הכדור הולך לפינה הרחוקה, נוגע בקרקע, ופוגע בעמוד…אבל תגובה נהדרת של שוער צ'לסי…אנחנו רואים את השוער איך הוא מתרומם על הרגליים וחוזר לעמוד…". (טריוויה תפלה. כמו מערכת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמרשה לאלי גוטמן לספר אותה).

11. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק רומא – קאראבאך 0:1 אך לא מפרשן אותה : "…אבל איזה משחק הקרבה של קאראבאך…". (פשוט בדיחה. אין לי הגדרה אחרת). 

יש לומר שוב : מדובר באִידְיוֹמִים, צירופי מילים נטולי כל משמעות של אלי גוטמן מי שהיה מאמנה הכושל של נבחרת ישראל בכדורגל. מדובר בפיגורה כדורגל אנטי טלוויזיונית ו- מאוד לא מוצלחת. מעניין מה קרה במשדר הסיכום הנוסף של ה- Champions League יום אח"כ בליל רביעי של 6 בדצמבר 2017 כשקולו של אלי גוטמן נעלם ו/או הוחבא לפתע לצד ה- Voice over אבי מלר ונדב יעקובי. העסק הזה של ה- Voice over של אלי גוטמן הוא מדהים מפני שאיש מבין אנשי הפאנל באולפן ואף אחד מהעורכים והמפיקים איננו מתערב בנעשה ולא מנסה לתקן את הטעון תיקון, ולסייע ולוּ בעצה טלוויזיונית קטנה וחכמה, "…הבאנו אותך לאולפן על תקן של פרשן, מעֵין מודל של מבאר את תורת הכדורגל, בכל זאת היית פעם מאמן לאומי…לא חיפשנו סטנדרט חדש של שדרן כדורגל, גייסנו אותך להסביר ולא לפטפט…". אלי גוטמן מתעקש להפוך את עצמו לטיפש ולמרבית האירוניה גם מצליח.

הימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בתקציב ודלה בממון. אף על פי כן הגו מחולליה את הנוסחא כֵּן לרכישת זכויות שידורים + כֵּן לעיתונאות שטח ולשידורים ישירים מהאצטדיונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של תבל ו-לֹא ל-שידורי טלוויזיה Off tube.

כמה ימים לאחר 13 בנובמבר 1968 התמנה דָן שִילוֹן ע"י פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במאי 1970 נשלח דן שילון ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל ומנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל למונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 כדי לשדר את שלושת משחקיה של נבחרת ישראל בבית המוקדם בטורניר הגמר נגד נבחרות אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. כבר אז נשמעו ציוצים בתוככי רשות השידור כי אפשר לחסוך כסף, משהו בבחינת, "…הבה נקליט את משחקיה של נבחרת ישראל היכן שהוא באירופה ואח"כ נטיס את הטייפים לישראל, ודן שילון ישדר אותם בבוא העת מהאולפן בירושלים…". עצת אחיתופל "החסכנית" האנטי עיתונאית / טלוויזיונית הזאת קרסה.

תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) טרם הוקמה ולכן שלושת המשחקים הללו הוקלטו באולפני הטלוויזיה האיטלקית RAI ברומא והטייפים הכבדים ונשלחו מייד ארצה במטוס. דן שילון שידר את המשחקים האלה לבדו ללא פרשן. אולם משהתבקש לשדר גם את משחק הגמר ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" (Azteca) בין נבחרות ברזיל ואיטליה (ברזיל ניצחה 1:4) לא סמך עוד על עצמו והחליט לזַמֵן לעמדת השידור שלו את שני שחקני נבחרת ישראל בעת ההיא, מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל, כדי שימשו פרשני עזר לצדו. עמדות השידור שנבנו עבור רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ע"י קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית "TELEMEXICO" באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" ב- 1970 כללו רק שני מושבים. השדר המוביל דן שילון החליט אם כך לחלק את העבודה. הוא קבע כי מרדכי שפיגלר ישמש פרשן שלו במחצית הראשונה וגיורא שפיגל ימלא את המשימה במחצית השנייה. מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל שימשו עוד זוג עיניים בעמדת השידור אולם התפקיד שלהם היה לספק מידע חדש. לימים בעת שיחות התחקיר עמו אמר לי דן שילון כלהן : "הייתי זקוק לפרשן. ידעתי לשדר כדורגל בטלוויזיה אולם לא הייתי ידען בתחום כמו יורם ארבל ומאיר איינשטיין שבאו אחריי". דן שילון יצר מבלי משים היסטוריה : הוא בנה לראשונה את מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה, דרדק בת שנתיים.

טקסט תמונה : יוני 1970. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 48 שנים. זהו דן שילון (בן 30, בתמונה) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. דן שילון הוא אבי ומייסד מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודש נובמבר של שנת 1968. הוא היה גם מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974 ואח"כ התמנה לכתב רשות השידור בניו יורק בשנים 1981- 1977. דן שילון מנהיג שידור מוכשר ו-יישר דרך היה אחד מעמודי התווך של השידור הציבורי לדורותיו ואח"כ גם של השידור המסחרי. הוא שימש מנכ"ל קבוצת "רשת" אחת משלוש הזכייניות ("קשת" + "טלעד") שהקימו בנובמבר 1993 את ערוץ 2 המסחרי.  (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורגל במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : דני רום, צבי רוזן, שמואל רוזנטל, דוד פרימו, ישעיהו שווגר, והשוער יצחק וויסוקר. זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : הקפטן מרדכי שפיגלר, יהושע פייגנבאום, רחמים טלבי, יצחק שום, וגיורא שפיגל. (התמונה באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מוסד פרשנות הכדורגל היה זָר לחלוטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה אז ב- 1970. צריך להבין שבעת הדיונים בהנהלת רשות השידור על הטסת דן שילון ונחמיה בן אברהם למונדיאל מכסיקו 1970 לא הועלתה כלל אפשרות של שימוש בפרשן. לא בעמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיונים של פּוּאֶבְּלָה, טוֹלוּקָה, ומכסיקו סיטי וגם לא באולפן הטלוויזיה בירושלים. שכירת מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל ע"י דן שילון והרצון להיעזר בהם כפרשנים צמודים בעמדת השידור שלו באצטדיון ה- "אצטקה" במשחק הגמר ב- 21 ביוני 1970 בו הביסה ברזיל את איטליה 1:4, הייתה הברקה של רגע. חידוש של שַדָּר טלוויזיה טירון וחסר ביטחון אך שקול וזהיר בטלוויזיה דרדקית עולת ימים. התברר כי הוא הרחיק רְאוֹת.

טקסט מסמך : ינואר 1970. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג בעצה אחת עם מנהל הרדיו ד"ר ישעיהו שפירא ומנהל הטלוויזיה חגי פינסקר מחליטים לשלוח למונדיאל מכסיקו 1970 את שדר הטלוויזיה דן שילון ואת שדר הרדיו נחמיה בן אברהם. אין זכר להעסקת פרשן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  ינואר 1970. מסמך של דן שילון שנכתב לחגי פינסקר ז"ל, יורם רונן ז"ל, ועמוס גורדון ז"ל הדן בהיערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לקראת כיסוי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. מרכז מערכת הספורט בירושלים היה פיטר מיליק . למגיש התוכנית בירושלים ואחראי על השידורים התמנה שמעון טסלר ז"ל. אין זכר להעסקת פרשן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שַדָּר רדיו "קול ישראל" נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם נשלח אף הוא ע"י מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג למונדיאל מכסיקו 1970, אולם המשיך בשלו ושידר ישיר ממכסיקו ללא פרשן צמוד אליו. נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם לא היה היחיד שגרס "הצגת יחיד" ליד המיקרופון. גם שַדָּר הרדיו ההונגרי המיתולוגי גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי מילא את המשימה ללא פרשן צמוד. יש לציין בנוסף במאמר מוסגר כי במונדיאל מכסיקו 1970 האפילו לראשונה שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בראשות דָן שִילוֹן לראשונה על שידורי רדיו "קול ישראל" הוותיק בראשות נְחֶמְיָה בֶּן אָבְרָהָם אך זהו כבר סיפור אחר ונפרד.

 טקסט תמונה : יום שלישי בבוקר -31 ביולי שנת 1956. אִצטדיון רמת גן. שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל ובלתי נשכח (בן 35 בתמונה) יושב בודד ביציעי אִצטדיון ר"ג בטרם המשחק הבינלאומי בכדורגל ישראל – ברה"מ 2:1 שנערך אחה"צ באותו התאריך ההוא. הוא היה שַדָּר רדיו יוצא דופן בעל אינטגריטי מושלם שמצויד בידע עצום, אבל היה בודד. הייתה מוטלת עליו מעמסת שידור אדירה שהוא לא יכול היה לחלוק אותה עם איש. נחמיה בן אברהם ניצב תמיד לבדו בשולי כר הדשא, לידו המיקרופון וטכנאי רדיו שלוֹ. הוא שידר תמיד לכל אורך הדרך בארץ ומחו"ל ללא פרשן. (התמונה באדיבות תמר בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת הפקתי ותכנוני מאז 1980 / 1979 את השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים למשחקי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל + משחקי נבחרת ישראל בקדם מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 + מונדיאל ספרד 1982 עצמו + אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983 + משחקי חצי הגמר והגמר של טורניר הכדורגל של Euro 1984 שהתקיים בצרפת + אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שמעתי קולות מכל עבר, מצד הנהלת רשות השידור וגם מצדם של כל מיני עובדי טלוויזיה לאו דווקא שוליים כי אפשר לנהוג כמו הטלוויזיה הירדנית JTV שמשדרת כל הזמן Off tube מעמאן. כדאי גם לנו לאמץ את השיטה העיתונאית הזאת שגורסת שידור Off tube מהאולפנים בירושלים שתביא לחיסכון בכסף. היה מדובר כמובן בשטויות בריבוע. עיקר ההוצאות הגדולות של שידורי הספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא נגזרים מעלויות יקרות לעיתים מטורפות של תשלומי זכויות השידורים ולא בגלל הטסת ציוותי שידור למקום ההתרחשויות + הלנתם והאכלתם. מדובר בקשקוש אחד גדול. כמעט כל המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית  – ערוץ 1 לדורותיהן ו- לאורך כל הדרך מאז 1969 ועד לרגע נטישתי את המוסד ב- 2003 הבינו כי למרות תקציבם הדל עליהם להטיס ציוותי שידור למוקד אירועי הספורט הרלוואנטיים אם הם אישרו קודם לכן את רכישה וקניית זכויות השידורים. יוצא מהכלל היה מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שציווה עלי לשדר Off tube את שמונת המשחקים שלנו במסגרת מונדיאל יפן /קוריאה ב- קיץ 2002 (לרבות שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר). צַו אידיוטי נטול כל ערך עיתונאי – טלוויזיוני משום ולמרות שהסברתי לו וניתחתי לו ניתוח מתמטי פשוט ו- מפורט כי עלות הטסת צוות שידור שלנו (שדר + פרשן + טכנאי) לתקופה המדוברת לאותו המונדיאל ההוא של יפן /קוריאה ב- 2002 (טיסות + לוגיסטיקה של שימוש בתחבורה פנימית + לינה + הוצאות אוכל) יעמוד על סכום שנע בין % 3.00 ל- % 3.50 מסך העלות הכללית של זכויות השידורים שנדרשנו לשלם אז לחברת צ'ארלטון. השַדָּר המוביל שלי במונדיאל יפן / קוריאה 2002 היה אמור להיות מאיר איינשטיין ז"ל. לבסוף באמת שידרנו ישיר את שמונת המשחקים, החלק שלנו במונדיאל יפן / קוריאה 2002, Off tub מהאולפן בירושלים. היה מדובר בחרבון עיתונאי מביש ואחת הסיבות לנטישתי בבת את ערוץ 1 ורשות השידור שהיו פעם ביתי השני. אותו יוסף בר-אל מנכ"ל ירוד, רדוד, ועלוב סוּלָק והוּדָח מתפקידו במאי 2005 ע"י אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד החשוב והושיבו אותו על הַכֵּס הרָם.          

טקסט תמונה : 28 בינואר 1981. בריסל בירת בלגיה מארחת את המפגש הכפול מכבי ת"א – צסק"א מוסקבה במסגרת תחרויות גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בריסל בירת בלגיה שהוזמנה על ידי, כמנווט שידורי הספורט של מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מה- Host broadcaster הבלגי, הלא היא רשת הטלוויזיה הבלגית המסחרית RTBF. עמדת השידור כוללת את קופסת השידור ואת קו השידור ה- 4W (מימין) ואת מוניטור הטלוויזיה משמאל. השלטון הסובייטי הקומוניסטי בראשותו של נשיא ברה"מ ליאוניד ברז'נייב איננו מתיר לקבוצת צסק"א מוסקבה לשחק בתל אביב ואיננו מסכים לארח את מכבי ת"א במוסקבה. מכבי ת"א נדרשת לנהל מאבק כפול נגד אלופת ברה"מ במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית, "רויאל 4". איש ה- FIBA הבלגי ליאון וואנדל מארגן את המפגש הכפול נגד צסק"א מוסקבה בבריסל. אני ממנה את יורם ארבל (מימין) לשדר ישיר את שני המשחקים בבריסל. ואת אמנון ברקאי (משמאל),  למפיק ועוזר השדר של יורם ארבל בבריסל. (התמונה באדיבות RTBF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1985. בלגיה. מוטי ארואסטי (1.88 מ') נלחם במדי מכבי ת"א נגד הענק הליטאי ארווידאס סאבוניס (2.20  מ'). משמאל, זהו האווי לאסוף ז"ל (2.10 מ'). בשום פנים אופן, לעולם לא הייתי מסכים להצעת ההנהלה שלי לשדר את הנ"ל Off tube מהאולפן בירושלים אלא רק מעמדת שידור במקום התרחשות האירוע. (התמונה באדיבות מר עמירם שפירא בעבר מנהלה המסור של נבחרת ישראל בכדורסל במשך שנים רבות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (1) : 28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות, מכבי ת"א מנצחת את סקוויב קאנטו 86:87. התמונה מתעדת את תפעול עמדת השידור המאובזרת שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : ה- Floor manager של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דני גור אריה ז"ל, אנוכי יואש אלרואי, והשדר יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).