פוסט מס' 745. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך, ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

———————————————————————————

פוסט חדש מס' 745 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 30 במאי 2018.

———————————————————————————

פוסט מס' 745. 1. אלוהי המַזָל הַרָע גבר על מדען הכדורגל הגרמני יורגן קלופ מאמנה של הקבוצה האנגלית ליוורפול, משהשחית את חוש האוריינטציה וההתמצאות של שוער המועדון Loris Karius ופגע בגופו של חלוץ המועדון הבריטי המוכשר מוחמד סלאח, ונטרל את שניהם, דווקא במשחק הגמר של ה- Champions League ליוורפול – ריאל מדריד 1:3 בקייב (שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מוצ"ש – 26 במאי 2018). אישיותו של יורגן קלופ כמו גם קבוצתו ליוורפול הרבה יותר מעניינים ו- מרשימים מזינאדין זידאן וריאל מדריד. שלושת שעריה של ריאל מדריד היו מזדמנים ואקראיים, שניים מהם נכבשו בשל שגיאות קשות מנשוא של לוריס קאריוס. כל השלושה לא נבעו מהשגת שליטה ו- עדיפות קבוצתית כלשהי של ריאל מדריד על כר הדשא, ו/או השגת יתרון מספרי של שחקנים בשטחי "ההוצאה להורג" סמוך לשערה של ליוורפול. 2. נדב יעקובי הוא עיתונאי מהימן ו- מצוין וגם שדר טלוויזיה מעולה. 3. את הטקסט הזה אי אפשר לומר על עיתונאי "הָאָרֶץ" המופרך ב. מיכאל.  4. שידורי ה- Off tube הישירים של השלבים המכריעים ב- ליגת ה- NBA האמריקנית במזרח ובמערב מהאולפן בהרצליה בהובלת גיל ברק, דניאל זילברשטיין, שימי ריגר, ו- עופר שלח, הם עיתונאות מחורבנת ושערורייה מתמשכת, תכנית וטכנולוגית. לעג לצופים שמממנים מכיסם הפרטי את פעילותו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. 5. העיתונאי חיים אתגר שָגָה בפוסט שלו "נָדָבלֶנְד" משהתבטל בפני איש ערוץ 10 נדב אייל ("מעריב", יום שישי – 25 במאי 2018), פוסט מס' 745. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 30 במאי 2018.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי במשך השנים הרבות והארוכות כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. אולי יותר. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולא מוכשרים, ולכן גם לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

1. נחמן שי הוא עסקנצ'יק במסווה של ח"כ.

הח"כ נחמן שי הוא עסקן פוליטי קטן מימים ימימה, מי שנושא עליו דמות ציבורית מגוחכת מִידַי, כדי להתייצב בראש עיריית ירושלים. גם ללא הצהרתו הפוליטית המטופשת, העסקנית, והשקרית  "כתם השמאל". ניסיונותיו המלאכותיים והתככנים של נחמן שי לטהר ולזכך את מֵי הָאַפְסַיִים הפוליטיים העכורים שלו באמצעות שימוש בשקר "כתם השמאל", לא יצלחו.

2. גור שלף פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

גור שלף קפטן נבחרת ישראל בכדורסל וקפטן מכבי ת"א בשנות הזוהר שלה, ואחד משחקני הכדורסל הבולטים בארץ Made in Israel בדור האחרון (ספורטאי הגון בגופו ורוחו), ופרשן כדורסל היום בשורות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, צדק משהביע את דעתו בפרשת שביתת השחקנים, כשאמר כלהלן : "…ראשית דבר סיימו כהלכה את עונת המשחקים של 2018 – 2017, ורק אח"כ צאו למאבקכם…".

3. הצהרתו ההיא ב- 1932 של הפסיכואנליטיקן הפרופסור האוסטרי – יהודי זיגמונד פרויד, "…המרקסיסט הוא כמו חָלִיף האוחז בקוֹרָאן…", רלוואנטית מבלי מֵשִים גם לימינו אנו. 

הפוסט המעניין (והחשוב) שפרסם בני ציפר עורך המדור המעניין והעשיר, "תרבות וספרות" בעיתון "הָאָרֶץ" (יום שישי – 25 במאי 2018) וכותרתו, "זיגמונד פרויד על קפיטליזם, מזוכיזם, וקוֹרָאן" ראוי לקריאה ועיון. לא פעם אחת וגם לא פעמיים. מדובר במכתב מדעי מורכב, מסמך תשובה מנומק בתחום ה- פסיכואנאליזה, שכתב הפרופסור הפסיכולוג היהודי – אוסטרי הנודע רב המוניטין זיגמונד פרויד לזיגפריד ברנפלד בווינה, רח' ברגאסה 9, ב- 22 במאי 1932 (נכתב בגרמנית ותורגם ע"י ערן רולניק שגם העיר והאיר את תכניו של המסמך). בנימוק החמישי במסמך הזה, אותו מעלה לדיון זיגמונד פרויד, הוא קובע כלהלן : "…המרקסיסט התיאורטי (כלומר בולשביק) הוא אדם שֶהַשְכִינָה נגלתה אליו כמו חליף האוחז בקוראן, כלומר, הוא מלכתחילה אויב המדע. כמי שמתבסס על הקוראן לא אכפת לו כלל את מה הוא מקבל ואתה מה הוא דוחה…". הפרופסור הפסיכואנליטיקן זיגמונד פרויד קבע מפורשות כבר אז ב- 1932 כי המרקסיסט הוא כמו חָלִיף האוחז בקוֹרָאן, שנים רבות מאוד בטרם נחשף האיסלאם הקנאי והמטורף, הטרוריסטי והרצחני, בדמותם של ארגוני  דאע"ש, חיזבאללה, ו- חמאס פלוס תעשיית הדת השיעית באיראן העוסקים כולם בחזון השמדתה של מגינת ישראל.

4. כתיבתו הפוליטית המופרכת של ב. מיכאל ("הָאָרֶץ", יום שני – 28 במאי 2018) ממקומו הבטוח במרכז הארץ אודות התרחשויות הטרור המסוכנות מאוד סביב ישובי עוטף עזה ונגד מדיניות ההגנה שנוקט צה"ל כדי להגן על הישובים האלה (לרבות חפירת מנהרות לעבר ישובי עוטף עזה כולל חפירת מנהרה ארוכה מאוד אשר עוקפת את גבול רצועת עזה – ישראל, חודרת לשטח סיני המצרי, ומשם נפנתה וחדרה 900 מ' (!) לתוך שטחה של מדינת ישראל פלוס ירי מכוון של יותר מ- 150 טילים ו- פצמ"רים ע"י ארגוני הטרור של החמאס והג'יהאד האיסלאמי לעבר ישובי עוטף עזה ביום שלישי – 29 במאי 2018) – היא צבועה ו- נכלולית. ב. מיכאל מציג את עצמו כאילו הוא איש הצדק הבלבדי, וכאילו יש לו בלעדיות על ההגינות, המוסר, ודרך ארץ פוליטית יותר מאשר לחבריי ולי. ב. מיכאל לא היה מעז לכתוב את הפוסטים שלו בגנות מדינת ישראל וצה"ל אילו בניו ונכדיו היו משרתים בצנחנים, ב- גבעתי, ב- גולני, ו/או ב- שריון, ו/או בדובדבן, ו/או בהנדסה קרבית וכן הלאה, ואילו הוא עצמו ומשפחתו היו גרים היכן שהוא בניר יצחק, ו/או בכפר עזה, ו/או בנחל עוז, ו/או בנירעם, ו/או בעין השלושה, ו/או בכרם שלום, ו/או בזיקים, ו/או בסופה וכו'. מדובר בכתיבה מופרכת, מחורבנת, ולא צודקת.

ב. מיכאל ממשיך גם ביום שני – 28 במאי 2018 להתבכיין בעיתון "הָאָרֶץ" וגם לשקר. כותרת הפוסט שלו, "או קיי, ומה עם השאר ?", היא צינית, צבועה, ונכלולית. כמותם גם טקסט ה- המשך במאמר, "…מייד אחזה צהלה גדולה בצמרת. כמעט שבועיים היא כבר נמשכת. גם העַם עוֹלֵז. והתקשורת ? היא כמעט יוצאת מדעתה מרוב גיל. אנחת רווחה רועמת עלתה ממעמקי הבטן הכללית. ברוך השם יצאנו זכאים…". ב. מיכאל מכליל ומשקר יָעֵנִי במסווה של כאילו איש הגון ראשון במעלה. אנוכי ושכמותי שייכים כמו ב. מיכאל לעַם ישראל אולם איננו עוֹלְזִים. אל תשקר ואל תדבר ב- שְמֵנוּ. אנחנו מודאגים. מודאגים מאוד לנוכח הטרור העזתי שמייצר ארגון הטרור האיסלאמי הקיצוני של החמאס הרצחני נוכח הקיבוצים והיישובים בעוטף עזה. כתיבתו הפוליטית הצדקנית והמתחנפת של ב. מיכאל כאילו הוא אדם צודק, הגון, מוסרי, ויישר דרך יותר מחבריי וממני והמוני עם ישראל אחרים, מגוחכת. אין לי טענות לדעותיו הפוליטיות הכלליות של ב. מיכאל. יש לי וויכוח מַר עמו כאן בגין כתיבתו הכוללנית, הצינית, הצבועה, והנכלולית. ב. מיכאל הוא תבוסתן ושקרן במסווה של כאילו איש מוּסָר ואדם הָגוּן. איש פחדן שכותב את הפוסטים שלו במקום בטוח היכן שהוא במרכז הארץ, במקום לשהות עם משפחתו, ילדיו, ונכדיו יחדיו עם תושבי עוטף עזה נוכח פני האויב, ומשָם להטיף למדינת ישראל ולצה"ל וגם לי ולחבריי מוּסָר ודרך ארץ פוליטיים, ולרשום עבורנו את הפוסטים המעוותים שלו. על קיבוצי ו- ישובי עוטף עזה נחתו ביום שלישי – 29 במאי 2018 יותר מ- 150 (מאה וחמישים) רקטות ופצמ"רים, אחד מהם פגע ישירות בגן ילדים וזרע הרס עצום בטרם הגיעו אליו הילדים והגננות, והאיש הזה שקוראים לו ב. מיכאל מעלה לאוויר ב- "הָאָרֶץ" את הפוסט הצבוע והנכלולי שלו, "או קיי, ומה עם השאר ?". שני הפוסטים האחרונים של ב. מיכאל  ב- "הָאָרֶץ", "שיתבייש מי שלא מתבייש" (יום שלישי – 15 במאי 2018) ו- "או קיי, ומה עם השאר ?" (יום שני – 28 במאי 2018) אינם רק עלובים, ילדותיים, ובכייניים, הם בלתי מתקבלים על הדעת.

5. העורכת והשדרנית נורית קאנטי אשת רדיו גלי צה"ל. מדובר בעיתונאית קורקטית, מאופקת , ומדויקת שיש לי עניין להקשיב לה.

העורכת והשדרנית נורית קאנטי אשת רדיו גלי צה"ל מוצאת חן בעיניי (מאוד). מדובר בדמות רדיופונית נבונה, רהוטה, ובהירה, וגם תמציתית וממוקדת שנמצאת בדרך כלל הרחק מידי מהמיקרופון במקום בסמוך לו. תנו לה לשדר, להגיש, ולהנחות. מדובר בעיתונאית טובה מאוד.

6. יעקב ברדוגו שדרן רדיו בתוכנית האקטואליה "חמש בערב" ב- "גלי צה"ל" מהווה נכס לתחנה הצבאית.

הפער בין יעקב ברדוגו לבין מחליפו קובי סודרי גדול מידי לטובתו של יעקב ברדוגו. יעקב ברדוגו הוא עיתונאי ושדרן דומיננטי ש- שידרג את "חמש בערב" והניע אותה כמה רמות מעלה. מדובר בעיתונאי – שדרן חכם, נבון, סקרן, מהיר תגובה, רווי ידע בתחומים שונים ורבים בחיינו, איש שיחה מעניין, בעל מקורות, וגם הגון. אנוכי אוהב להאזין ולהקשיב לו.

7. פרשן ערוץ הספורט מס' 55, בוני גינזבורג. 

הניתוח של פרשן ערוץ הספורט מס' 55 בוני גינזבורג את הַמִסְפֶּרֶת של גארת' בייל (Gareth Bale) במשחק גמר ליגת האלופות בקייב ריאל מדריד – ליוורפול 1:3, שבת – 26 במאי 2018) במסגרת המדור "המהלך המדויק", היה Over doing של ה- Over doing. חובבני. מיותר. בוני גינזבורג הפך לפתע לפרשן קטן שמנתח אירוע ווירטואוזי היולי גדול ממידותיו. מין אירוע יוצא דופן חד פעמי שקיבל נפח הירואי גם בגלל ישנוניות, חוסר עירנות, והיעדר כישרון אבחנה ומיקום מוקדם נכון של לוריס קאריוס (Loris Karius) שוער ליוורפול כדי לפגוש את הסכנה ולהתמודד עם האתגר. תגובתו של השוער לוריס קאריוס לבעיטת המספרת הקשתית של גארת' בייל בגבו לשער מטווח של 13 מטר הייתה מאוחרת מידי (ייתכן גם מפני שסבך השחקנים משתי הקבוצות שהצטופפו ברחבת ה- 16 שלו, הסתירו ו/או צמצמו את שדה הראייה שלו. בוני גינזבורג לא אמר על כך מילה). מייד שלפתי את ה- Iphone של רעייתי וחישבתי ומצאתי כי "כדור המספרת" של גארת' בייל עבר את כברת הדרך בת 13 מטר, ו- חצה את קו שערו של לוריס קאריוס, בחלוף שנייה אחת. כלומר, המהירות הממוצעת של הכדור הקשתי המדובר הזה, נסבה סביב 46.8 קמ"ש. מהירות איטית יחסית שמאפשרת תגובת נגד יעילה של השוער לווירטואוזיות התנועתית של גארת' בייל. אילו לוריס קאריוס היה מחונן במינימום אוריינטציה ו- קואורדינציה של כדורסלן (לאו דווקא מה- NBA, כדורסלן ישראלי בליגת העל שלנו)הוא היה פוסע בקלילות על קו שערו שני צעדים ימינה…> And easily grabbing the ball like a basketball rebounding player<… כלומר, קוטף בקָלוּת את הכדור כ- "כדורסלן ריבאונדר", ביד ימין שלו. במקום זאת הוא בחר באופציה הכי גרועה : לוריס קאריוס (מתנשא לקומה של 1.90 מ') זינק והשתטח. נכנע והפסיד. באופן פרדוקסאלי מַר, חולשתו של לוריס קאריוס העצימה את עליונותו של גארת' בייל. נדב יעקובי זעק לחלל האוויר עשר פעמים את מילת ההתפעלות האנגלית "WOW". אין זה אומר שהוא צודק. היה מדובר ב- "כדור מִסְפֶּרֶת קָשְתִּי" בַּר עצירה. על נדב יעקובי הייתה מוטלת החובה לנתח את נתוני הזמן והמרחב ולהסביר לציבור צופיו מדוע גארת' בייל רשם את שמו באותיות זהב בהיסטוריית הכדורגל של ריאל מדריד על חשבונו של לוריס קאריוס. בדיוק כשם שצ'ארלי יאנקוס (Charlie Yankos) האוסטרלי רשם את שמו באותיות זהב בהיסטוריית הכדורגל של אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג על חשבון תמימותו ו/או טיפשותו של שוער נבחרת ישראל דאז בוני גינזבורג. היה כאן מה לפַרְשֵן. היה כאן לנדב יעקובי מה להסביר ולא רק לזעוק "WOW" בקולי קולות. אוסיף ואומר : אף על פי כן ולמרות חולשתו של לוריס קאריוס שוער ליוורפול מדובר ביצירת כדורגל עילאית של גארת' בייל שהתבססה על קואורדינציה תנועתית נָאָה מאוד ותכנון מדויק של תִּזְמוּן מפגש רגל שמאל שלו עם הכדור שיָרָה לעברו חברו לקבוצה מַארְסֶלוֹ (Marcelo). לרגע קָט היה נדמה שיצירתו של גארת' בייל על כר הדשא היא אקוויוולנט לציור של פאבלו פיקאסו. מלאכת הזרקת ה- הילוכים החוזרים ב- SSM של סצנת "בעיטת המספרת" של גארת' בייל, שהפיקה ו- ייצרה קבוצת הטלוויזיה של UEFA, זאת שכיסתה את המשחק עבורנו, ראויים לשבח. התערבותו המאוחרת של הפרשן בוני גינזבורג באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בעניין הביצוע הכישרוני של המספרת ע"י גארת' בייל מול חולשתו של לוריס קאריוס לא הייתה נדרשת. הייתה תחושה שהוא נדחף בכוח לתמונה "אלוהית" לא לוֹ. הספיקו לי זעקת ה- WOW בדם לבו של נדב יעקובי, מהדהדת יותר מצעקת ה- "הֵאוּרֶקָה" המפורסמת של אָרְכִימֶדֶס לאחר שגילה את חוק הַצִיפָה, שגם קרוי על שמו "חוֹק אָרְכִימֶדֶס". לא הייתי זקוק לבוני גינזבורג. היה לי די מ- שביעות רצונו חסרת התקדים של נדב יעקובי מ- גארת' בייל דומה לזאת של פרופסור  אלברט איינשטיין בשעה שניסח בגאונותו את נוסחת ה- E = mc², משוואה שלקוחה מתחום הפיסיקה ואשר קובעת את היחס בין מסה (m) לאנרגיה (E). אנרגיה שווה למסה כפול מהירות בריבוע. אמת כה פשוטה. OK, אנוכי מרגיש צורך להרכין ראש בפני אלברט איינשטיין וארכימדס, וגם צורך להצדיע לקואורדינציית התנועה המדויקת ולתזמון מפגש רגל שמאל של גארת' בייל עם הכדור האווירי שמסר לו מארסלו. אין זה עניין של מה בכך. אף על פי כן אשנה ואומר כי צריך להבחין בין ביצוע העל של גארת' בייל לבין חולשת המענה של לוריס קאריוס. ליגה נפרדת. מעניין : נדב יעקובי וגם הפרשן שלו שגיא כהן נמנעו מלאָזְכֵּר את סירובו של כריסטיאנו רונאלדו להשתתף בחגיגת ניצחון המספרת של גארת' בייל, משלֹא חבר לדבוקת שחקני ריאל מדריד שאצו בו במקום לברך ולהָלֵל אותו.

8. העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה בערוץ 10 היסודית והמצוינת, מאיה איידן.

ערוץ 10 ממשיך להפתיע. סדרת הטלוויזיה "שִיר ללא שֵם" בת שלושה פרקים של העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה היסודית והמצוינת מאיה איידן (משודרת במסגרת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10) היא נוסטלגיה אנושית עצובה בבחינת מידע חיוני מההיבט הציבורי, לא רק מזווית ההתבוננות הפרטנית האישית. על המדינה להתגייס מייד כדי להיטיב עם המוסיקאים הנפלאים האלה, זמרים וזמרות מפורסמים וידועי שם שהתבגרו והזדקנו, מתפרנסים בקושי ונותרו כמעט ללא פת לחם. תבורך מאיה איידן שהעלתה את ה- Issue החשוב והמַר הזה לדיון ציבורי.

פוסט מס' 745. 1. אלוהי המַזָל הַרָע גבר על מדען הכדורגל הגרמני יורגן קלופ מאמנה של הקבוצה האנגלית ליוורפול, משהשחית את חוש האוריינטציה וההתמצאות של שוער המועדון Loris Karius ופגע בגופו של חלוץ המועדון הבריטי המוכשר מוחמד סלאח, ונטרל את שניהם, דווקא במשחק הגמר של ה- Champions League ליוורפול – ריאל מדריד 1:3 בקייב (שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מוצ"ש – 26 במאי 2018). אישיותו של יורגן קלופ כמו גם קבוצתו ליוורפול הרבה יותר מעניינים ו- מרשימים מזינאדין זידאן וריאל מדריד. שלושת שעריה של ריאל מדריד היו מזדמנים ואקראיים, שניים מהם נכבשו בשל שגיאות קשות מנשוא של לוריס קאריוס. כל השלושה לא נבעו מהשגת שליטה ו- עדיפות קבוצתית כלשהי של ריאל מדריד על כר הדשא, ו/או השגת יתרון מספרי של שחקנים בשטחי "ההוצאה להורג" סמוך לשערה של ליוורפול. 2. נדב יעקובי הוא עיתונאי מהימן ו- מצוין וגם שדר טלוויזיה מעולה. 3. את הטקסט הזה אי אפשר לומר על עיתונאי "הָאָרֶץ" המופרך ב. מיכאל.  4. שידורי ה- Off tube הישירים בשלבים המכריעים ב- ליגת ה- NBA האמריקנית במזרח ובמערב מהאולפן בהרצליה בהובלת גיל ברק, דניאל זילברשטיין, שימי ריגר, ו- עופר שלח, הם עיתונאות מחורבנת ושערורייה מתמשכת, תכנית וטכנולוגית. לעג לצופים שמממנים מכיסם הפרטי את פעילותו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. 5. העיתונאי חיים אתגר שָגָה בפוסט שלו "נָדָבלֶנְד" משהתבטל בפני איש ערוץ 10 נדב אייל ("מעריב", יום שישי – 25 במאי 2018), פוסט מס' 745. כל הזכויות שמורות.  הועלה לאוויר ביום רביעי – 30 במאי 2018.

גאווה ודעה קדומה.

"גאווה ודעה קדומה" הוא שֵם סִפְרָה, רוֹמָן ידוע של הבריטית ג'יין אוסטן. נזכרתי בספר משום שחלק עָנֵף מהציבור מעריץ באופן אוטומטי ו- בגאווה את קבוצת הכדורגל הספרדית המלכותית ריאל מדריד ומאמנה זינאדין זידאן, ומאידך חולק שלא בצדק דעה אפרורית קדומה הנוגעת למועדון הכדורגל האנגלי ליוורפול ומאמנה יורגן קלופ. תוצאת משחק הגמר ב- Champions League בו גברה ריאל מדריד בקייב על ליוורפול 1:3 (שבת – 26 במאי 2018), משקרת משום שריאל מדריד לא הייתה טובה מ- ליוורפול. יתירה מזאת : נחותה ממנה. שום שער מהשלושה שכבשו שחקני ריאל מדריד לרשתה של ליוורפול, לא היה באמת מחויב המציאות. אף הבקעה ספרדית לא הושגה בשל עליונות של ריאל מדריד על יריבתה האנגלית, לא בשל שליטה עדיפה על כר הדשא, וגם לא בגלל השגת יתרון מספרי של כוח אדם שלה בשטחי "ההוצאה להורג" סמוך לשער ליוורפול. שלושת השערים שהבקיעה ריאל מדריד לא רק שלא היו כורח המציאות, ולא רק שלא נבעו בגין יתרון מספרי ו/או עדיפות של שליטה בגזרות ההתמודדות על כר הדשא, אלא היו שערים מזדמנים, אקראיים, ו- מקריים. שניים מהם שטותיים בגלל שגיאות גסות וחמורות במיוחד ברמה של גן ילדים של שוער ליוורפול לוריס קאריוס היפה בן 24. ליוורפול היא נבחרת טובה יותר מריאל מדריד, וודאי כשמוחמד סלאח המצרי משחק בשורותיה. אחת מסטטיסטיקות המשחק ריאל מדריד .vs ליוורפול 1:3, מספרת כי עד לפציעתו של מוחמד סלאח היו ל- ליוורפול 58 נגיעות בכדור בשליש המגרש הסמוך לשערה של ריאל מדריד, בעוד לזכותה של ריאל מדריד נספרו 20 נגיעות בלבד מהעבר השני בשליש המגרש הסמוך לשערה של ליוורפול. (עוזי דן משכיל לפרט את הנתונים הללו בפוסט שלו בעיתון "הארץ" מים ראשון – 27 במאי 2019, שכותרתו, "עבור ריאל מדריד, 13 הוא דווקא מספר מזל"). מאמנה של ליוורפול הגרמני יורגן קלופ ניהל ו- קידם בשנתיים האחרונות את ליוורפול לקדמת הבימה האירופית. אישיותו מעניינת אותי הרבה יותר מזאת של זינאדין זידאן.

אם בוני גינזבורג (לשעבר, שוער נבחרת ישראל) מבקש להיות פרשן כדורגל משפיע וחשוב ורוצה שיתייחסו אליו ברצינות, עליו לחדול מלהיות כללי מידי ולהפוך לפרטני. הוא חייב בין השאר להתייחס ולהזכיר לצופיו (גם באמצעות המחשה באולפן) את חשיבות סוגי הבעיטות בכדור, אופן מגע נעל השחקן בכדור, שטח מגע הנעל בכדור (בעיטה מלאה שהכוח שלה עובר כולו דרך מרכז הכובד של הכדור ולכן מקנה לו תנועת "הסעה", וגם בעיטות בצדדיו של הכדור שיוצרות הפרדת כוחות ומקנות לכדור תנועה "סיבובית") מֶשֶך המגע והחיכוך בין נעל הבועט לכדור, ותנופת הרגל הבועטת. תופעת מהירויות תנועות הכדור באוויר והתנגדות האוויר (עולה בריבוע למהירות תנועת הכדור) היא ווקטור מכריע במשחק הכדורגל, ו- פועל יוצא של הנתונים הרשומים לעֵיל הנוגעים לטכניקות סוגי הבעיטות בכדור. על הפרשן להציג ולחשוף בפני צופיו בעת הניתוח את הנתונים המתמטיים – פיזיקאליים המשפיעים על התנהגות הכדור באוויר ומסכנים את השוער ושערו. שימוש מושכל בהיגיון מתמטי הוא מֶסֶר מוֹחֵץ שמעביר הפרשן לצופיו באמצעות טיעונים מדויקים ו- מוכחים. כל ילד ב- בי"ס יסודי יכול למדוד היום את מהירויות תנועות הכדורים במשחקים שאותם בוני גינזבורג מפרשן לטובת צופיו. לרשותו של בוני גינזבורג עומדים מכשירי מדידה מדויקים ב- Master Control של הערוץ שלו, אולם הוא פוסח עליהם, ו/או שֶמָא לא יודע להשתמש בהם, ואולי איננו מכיר את חוקי המתמטיקה הבסיסיים שאמורים לסייע לו במציאת הפתרון, ולכן מספק פרשנות כללית טריוויאלית. אנוכי מחשב לעצמי את מהירויות תנועות הכדור על ה- iphone של רעייתי (לי אין iphone משלי) בתוך שניות מפני שהנושא מעניין אותי כצופה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. הפרשן בוני גינזבורג יכול לעשות זאת מהר ממני וגם מדויק יותר בסיוע ובעזרת הטכנולוגיה הטלוויזיונית שלו השוכנת בערוץ מס' 55 בכבלים. בוני גינזבורג באולפן בהרצליה ושגיא כהן בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בקייב החמיצו שניהם את משימת ההסברה הנוגעת למפגש השלישי בין גארת' בייל המדרידאי ל- לוריס קאריוס הליוורפולי. מדוע שוער ליוורפול שמשתכר 1.6 מיליון דולר בעונה עושה במכנסיים וקורס מול כדור "הסעה" (כאילו שיגרתי) שנבעט אליו ע"י גארת' בייל ממרחק של 25 מטר, ובתוך שנייה אחת שובר את כפפותיו, ופוגש את הרשת הליוורפולית.

גארת' בייל המדרידאי ולוריס קאריוס הליוורפולי פלוס בוני גינזבורג הישראלי.

קיים קושי להתמודד עם בעיטות ה- "הסעה" החזקות המתעתעות שמעניקות לכדור מהירות טיסה של כ- 90 קמ"ש וגם יותר, בה הכדור עובר דרך של 25 מטר בשנייה אחת (ואפילו בפחות מהזמן הנקוב כאן) מהסוג של גארת' בייל מטווחים גדולים, זאת שהכניעה את לוריס קאריוס באמת ממרחק של 25 מטר. השוער חייב להיות עירני ודרוך מאוד. בניתוח המפורט והקצר צריך לזכור כל הזמן את העובדה שהכדור טס במהירות עצומה של 25 מטר בשנייה אחת לעבר לוריס קאריוס. הוא לוריס קאריוס אשם ללא ספק בלבדית בחדירת הכדור לשערו, אולם שגיא כהן בקייב ו- בוני גינזבורג בהרצליה היו צריכים להסביר לצופיהם מדוע הכדורים המעופפים המהירים והמתעתעים הללו, בין אם מדובר בבעיטות "הסעה" ו/או בעיטות "מסובבות", הם מסוכנים ביותר, ו- עצירתם איננה תמיד דבר מובן מאליו, אם אינך דרוך וערוך להגיב בהתאם. לוריס קאריוס הוא שוער נוסף שמקשט רשימה היסטורית ארוכה של שוערי כדורגל (ביניהם בוני גינזבורג בעצמו) שנכשלו בעצירת כדורים שנבעטו לעברם מטווחים גדולים. שוער נבחרת איטליה דינו זוף חטף שער מבעיטה מסובבת של ההולנדי ארי האן מטווח של 35 מטר במונדיאל ארגנטינה 1978. שוער נבחרת גרמניה ספ מאייר ספג אף הוא שער מרגליו של אותו ארי האן ההולנדי ההוא במונדיאל (בעיטת "הסעה" ממרחק של 25) מטר באותו המונדיאל של ארגנטינה 1978. רבים לעגו שלא בצדק לכישלונם שני השוערים האלה, האיטלקי והגרמני, מהטובים בעולם בעת ההיא לפני 40 שנים. בוני גינזבורג עצמו והחומה המגוחכת שהציב, נכנעו בתוך שנייה אחת לבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס שבעט לעברו כדור נייח ב- בעיטה חופשית מסובבת מטווח של 28 מטר לשערו במשחק קדם גביע העולם באצטדיון רמת גן, ישראל – אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 (ראה פוסט מס' 116 בבלוג הנוכחי). ובכן, מייד לאחר כישלונו של לוריס קאריוס לעצור את הכדור של גארת' בייל מטווח של 25 מ', ערכתי חישובי מהירות על ה- iphone של רעייתי. גארת' בייל העניק לכדור ברגל שמאל שלו מהירות ממוצעת של 90 קמ"ש, אולי אפילו מעבר לכך, משהו בסביבות 99 קמ"ש. הכדור עבר את המרחק של 25 מ' והגיע לכתובת המיועדת אליו נשלח בזמן שנע בין 0.9 שנייה ל- 1.0 שנייה אחת. מדובר בבעיטת "הסעה" בה כל כוח הבעיטה של גארת' בייל (ברגל שמאל) עבר דרך מרכז הכובד של הכדור. כלומר, לא היה כאן "בזבוז" של הפרדת כוחות כלשהי לצורך סיבוב הכדור למשל. מדובר בטיסת כדור במהירות גבוהה. הכדור עובר דרך של  25 מטר בשנייה אחת (ואפילו קצת פחות) כשהוא זע בצורה לא סימטרית ימינה – שמאלה ומטה – מעלה, לאורך ציר ההתקדמות שלו לפנים לעבר השוער, ולכן הופך למתעתע. אם השוער מקל ראש בנתונים שפועלים לרעתו, אזי הכדור עלול להיות לא רק מסוכן, אלא קטלני. צריך לזכור שסצנת הכיבוש השלישי המתוארת לעיל מתרחשת בתוך שנייה אחת. לוריס קאריוס נכנע בתוך שנייה אחת בקייב ב- 26 במאי 2018 לבעיטה של גארת' בייל מטווח של 25 מטר, כשם שבוני גינזבורג נכנע ללא תנאי בשנייה אחת באצטדיון ר"ג ב- 19 במארס 1989 לבעיטתו החופשית הנייחת של האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס מטווח של 28 מטר. מתעוררת כאן בעיית אמינות מקצועית שחש הציבור כלפי הפרשן בוני גינזבורג שמטיף מוסר ל- כולם, בעוד הוא עצמו נכשל כישלון קולוסאלי אז מול צ'ארלי יאנקוס (ראה פוסט מס' 116 בבלוג הנוכחי). הייתה חסרה לי דווקא התייחסות אחרת של בוני גינזבורג מניסיון אישי שלו הדן באימפאקט הכפפות שלובשים השוערים על כפות ידיהם הנוגע ל- יצירת מגע ישיר ומדויק שלהם בלתי אמצעי עם הכדור, והאם הכפפות מעניקות לשוערים יתרון בלעדי, לעומת כפות ידיים ואצבעות חשופות. האם שימוש בכפפות משפיע ו- מסייע באמת לשוערים לטפל בכדור, להתגונן מפניו, כדי להגן של שערם, ו/או שֶמָא הכפפות מסרבלות את תחושת הנגיעה המדויקת והרגישה שלהם עם הכדור. שחקני כדורסל למשל לא משחקים לעולם עם כפפות על כפות ידיהם. מגוחך, שאיש ממערכת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מעלה לדיון את נושא פרשת השימוש בכפפות של השוערים כאילו הם נולדו אִתָּן, כפי שאיש שָם איננו מעלה לעולם את הדיון, האם קיים צורך תמידי בהצבת חומה בכל מקרה, מול בעיטות חופשיות מטווחים של 30 – 16 מטר, ו/או שֶמָא במצבים מסוימים ושונים, ניתן לוותר על הקמת קיר המגן האנושי הזה, שמטבע הדברים גם מסתיר לשוערים את שדה הראייה שלהם.

יורגן קלופ ולוריס קאריוס.

יורגן קלופ מאמן קבוצת ליוורפול קנה את שוערו הגרמני לוריס קאריוס יפה התואר לפני שנתיים ב- 2016 (אז בן 22) כבחירה ראשונה תמורת חוזה ל- 5 שנים. המועדון האנגלי העשיר התחייב לשלם לו שכר של 940000 (תשע מאות ארבעים אלף) סטרלינג בכל עונה מהחמש, משהו סביב כ- 1.645000 (מיליון ושש מאות ארבעים וחמישה אלף) דולר בכל עונה מהחמש. שכר החוזה בין לוריס קאריוס בתוקף תפקידו כשוער ראשון של מועדון ליוורפול נחתם באוקטובר 2016. יורגן קלופ היה שושבין החוזה היקר הזה. לוריס קאריוס הכושל ניצב היום הזה בצומת דרכים. גם מי שבחר בו וגייס אותו לשורות ליוורפול, יורגן קלופ.

עוזי דן שליח "הָאָרֶץ" נשלח ל- קייב על מנת לכסות את גמר ה- Champions League ריאל מדריד-ליוורפול 1:3 (שבת – 27 במאי 2018) עבור קוראיו מ- מוקד ההתרחשות. מפריע לי שעיתונאי ידען ברמתו מסתפק ב- 8 מילים שעוסקות בתיאור כה דַל של השער הראשון חסר התקדים באקראיות שלו (בכל תולדות היסטוריית הכדורגל הבינלאומית, Ever) שספגה ליוורפול מרגלו התועה של חלוץ ריאל מדריד קארים בנזאמה, התבטא כלהלן "…עוד שחקן מושמץ קארים בנזאמה כבש את הראשון…".זהו. זה הכול. זה מה שהיה לו לומר. מה זה צריך להיות ?  

למחרת, ביום ראשון – 27 במאי 2018 התפרסמה כתבתו של עוזי דן בעיתון "הארץ" וכותרתה "עבור ריאל מדריד, 13 הוא דווקא מספר מזל". הפריע לי מאוד תיאורו הדַל של עוזי דן את המפגש המביך, המוזר, והמשונה בין לוריס קאריוס לבין קארים בנזאמה שהניב את השער הראשון לזכות ריאל מדריד וקבע את התוצאה 0:1. ראיתי בימי חלדי מאז 1950 אלפי משחקי כדורגל בינלאומיים בכל המסגרות : מונדיאלים, גביעי אירופה לסוגיו השונים, ליגת האלופות, אליפויות אירופה לאומות, והליגות האירופיות הבכירות לדורותיהן, וכמובן כדורגל ישראלי. מעולם לא ראיתי מפגש כל כך פתטי, לא זהיר, ונעדר מזל עם סוף סנסציוני מהסוג הזה שהתרחש בין שוער ליוורפול לוריס קאריוס, ולרעתו, לבין חלוץ ריאל מדריד קארים בנזאמה. אחד למיליארד. עוזי דן כתב לקוראי "הָאָרֶץ" את הטקסט כלהלן : "…יחד עם העובדה שרונאלדו היה חלש ושעוד שחקן מושמץ קארים בנזאמה כבש את הראשון זה צריך להפוך את אוהדי ריאל לקצת פחות החלטיים ויותר אסירי תודה…". זהו. זה הכול. אף מילה על הטעות והסצנה שמעולם לא נראתה כמותה במגרשי הכדורגל בתבל מאז הומצא המשחק. מה זה צריך להיות ?

טקסט תמונה (1) : שבת – 26 במאי 2018. האצטדיון בקייב – אוקראינה. מחזה חסר תקדים בתולדות משחק הכדורגל בכל הזמנים. הדקה ה- 51 במשחק הגמר על ה- Champions League בין ריאל מדריד ו- ליוורפול. שוער ליוורפול לוריס קאריוס מחזיק את הכדור ביד ימין שלו ומתכונן למסור אותו לאחד משחקני ההגנה שלו שנעו כבר קדימה מוכנים לקלוט את המסירה שלו. שלווה פסטוראלית שוררת על כר הדשא. לוריס קאריוס הוא קו ההגנה האחרון של ליוורפול אולם אין כל חשש, הרי כדור המשחק נמצא בידו. בסמוך לו משמאל, נראה בתלבושת לבנה שחקן ריאל מדריד החלוץ קארים בנזאמה שאיננו יכול להזיק ל- לוריס קאריוס. איש לא יכול היה לצפות את הטרגדיה שהתרחשה בתוך שתי שניות. (צילום מהמסך ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : שבת – 26 במאי 2018. האצטדיון בקייב – אוקראינה. מחזה חסר תקדים בתולדות משחק הכדורגל בכל הזמנים. הדקה ה- 51 במשחק הגמר על ה- Champions League בין ריאל מדריד ו- ליוורפול. שוער ליוורפול לוריס קאריוס מוסר את הכדור ביד ימין שלו לאחד משחקני ההגנה של ליוורפול שנעו כבר קדימה, אולם אללי שוד ושבר, קארים בנזאמה מושיט את רגלו התועה כדי להפריע. והנה, הכדור מעשה שטן פוגע ברגלו של חלוץ ריאל מדריד ומשנה את כיוון תנועתו. הוא מתגלגל ללא הפרעה לעבר שערה של ליוורפול. (צילום מהמסך ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (3) : שבת – 26 במאי 2018. האצטדיון בקייב – אוקראינה. מחזה חסר תקדים בתולדות משחק הכדורגל בכל הזמנים. הדקה ה- 51 במשחק הגמר על ה- Champions League בין ריאל מדריד ו- ליוורפול. הכדור מעשה שטן שפגע ברגלו של חלוץ ריאל מדריד שינה את מסלול תעופתו והתגלגל בקלילות באין מפריע לעבר שערה החשוף והריק של ליוורפול. ריאל מדריד 1 – ליוורפול 0. (צילום מהמסך ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

אירוע משחק הכדורגל בקייב של גמר ליגת האלופות בכדורגל בחסות UEFA בין שתי הקבוצות העשירות ריאל מדריד הספרדית ו- ליוורפול הבריטית (1:3 לזכות ריאל מדריד במוצ"ש – 26 במאי 2018 פלוס שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים), הוא ראשית דבר עסק כלכלי מובהק ופורח, רחב ידיים ועתיר ממון, שהופך את השחקנים למיליונרים כבדים ואת בעלי המועדונים המשגשגים באירופה למיליארדרים. רק אח"כ מדובר בהתמודדות ספורטיבית.  

הערה 1 : ספרד קיבלה את הגול הראשון בחינם. ללא שום מאמץ של איש משחקניה. שמחת הניצחון של קארים בנזאמה שנהנה מ- מקריות ההפקר נוכח הפשלה המדהימה של לוריס קאריוס נראתה מזווית מבט ספורטיבית – רוחנית פתטית, לא מקובלת, ומגוחכת. מנקודת התבוננות עסקית מדובר בקונטקסט שונה. רגלו המושטת של קארים בנזאמה פתחה את השער שהניב ניצחון ותואר אליפות של ה- Champions League לריאל מדריד בעונת 2018 – 2017 ועמו פרס כספי בגובה של 15.500000 (חמישה עשר מיליון יורו וחצי) לעומת פרס כספי של 11.000000 (אחד עשר מיליון) יורו לסגנית ליוורפול. 

הערה 2 : UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) חילקה בעונת 2018 – 2017 לכל הקבוצות שנטלו חלק  של ב- Champions League בעונת 2018 – 2017, סך פרסים כספיים בגובה של 1.318900000 (יותר ממיליארד ושלוש מאות מיליון) יורו. האלופה ריאל מדריד קיבלה עבור זכייתה בליגת האלופות בעונת 2018 – 2017 פרס כספי ע"ס 15.500000 (חמישה עשר מיליון וחצי) יורו. מועדון הכדורגל הספרדי של ריאל מדריד הרוויח בכל העונה האחרונה של 2018 – 2017 בשתי הקטגוריות הכלכליות של המפעל היוקרתי Fixed amount ו- Market pool, סכום של 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) יורו. זה מתחלק כך : 55.700000 (יותר מחמישים וחמישה מיליון) יורו, הכנסה ממכירת כרטיסים ושיווק פרסומות מסחריות בשילוט ועוד 35.300000 (יותר משלושים וחמישה מיליון) יורו הכנסה מזכויות שידורים. סגנית האלופה ליוורפול האנגלית קיבלה עבור המקום השני בקייב, פרס כספי בגובה של 11.000000 (אחד עשר מיליון) יורו, והכניסה לקופתה בעונת 2018 – 2017 סכום של 87.800000 (יותר משמונים ושבעה מיליון) יורו, בשתי המסגרות של רווח 56.200000 (יותר מחמישים ושישה מיליון) יורו ממכירת כרטיסים ושיווק פרסומות מסחריות בשילוט ו- הכנסה של 31.600000 (יותר משלושים ואחד מיליון) יורו ממכירת זכויות שידורים.

יכול להיות ששמחת הניצחון של קארים בנזאמה לאחר ההבקעה המקרית והאקראית של השער הראשון שהעניק יתרון 0:1 לקבוצתו ריאל מדריד הייתה בכלל ביטוי של אושר בגין התעשרות חשבון הבנק שלו ושל חבריו. כל השחקנים בכל הקבוצות המשגשגות ב- Champions League כמו ריאל מדריד, ברצלונה, ליוורפול, באיירן מינכן, רומא, יובנטוס, פאריס סאן ז'רמן, טוטנהאם חתומים על חוזים כספיים מקצועניים יקרים, בתוכם סעיפי בונוסים שמצ'פרים אותם בעבור ניצחונות וההעפלה לשלבים הגבוהים של התחרות.

הערה נוספת למערכת "הארץ" : תמונת הניצחון של קבוצת ריאל מדריד בקייב זאת שהתפרסמה ב- מדור הספורט של העיתון ביום ראשון – 27 במאי 2018, היא חלקית מאוד ולא כוללת בתוכה את גארת' בייל וגם לא את כריסטיאנו רונאלדו. נראה כאילו השימוש בתמונה החסרה הזאת ב- "הארץ" היא כאילו לצאת ידי חובה כלפי הקוראים. לא בסדר.

טקסט תמונה : מוצ"ש – 26 במאי 2018. שדרני ה- Off tube של אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מזהים את חסרונו של כריסטיאנו רונאלדו בתמונה לקראת צילום ותיעוד של ה- Host broadcaster הטלוויזיוני את קבוצת ריאל מדריד עם גביע ה- Champions League בפעם השלישית ברציפות. קארלוס קסמירו (עומד ראשון מימין) מתבונן בכריסטיאנו רונאלדו (איננו בתמונה) וקורא לו ומאיץ בו להצטרף לתמונה הקבוצתית. לבסוף הצטרף רונאלדו ברגע האחרון לשורת היושבים על כר הדשא, מימין, מבלי ששדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מרגישים בהיעדרו ולאחר מכן בנוכחותו. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

נדב יעקובי הוא עיתונאי מצוין וגם שַדָּר טלוויזיה מעולה.

זה לא חדש. כל רשתות הטלוויזיה הארציות הגדולות ציטטו במהדורות החדשות שלהן את קולו ואת הטקסטים ה- Play by play העיתונאיים המהימנים והדרמטיים שלו הנוגעים לשידור הישיר של אירועי המשחק הגדולים של משחק הגמר בליגת האלופות 2018 – 2017 בקייב, ריאל מדריד – ליוורפול 1:3. נדב יעקובי רשאי להיות גאה בעובדה שמקורות מידע אלקטרוניים אחרים במדינת ישראל, טלוויזיה ורדיו, נעזרים בציטוטיו. הוא ראוי למחמאות.

שידורי ה- Off tube הישירים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מהאולפן בהרצליה את דרמות הכדורסל בסדרות גמר ה- Play offs של ה- NBA בחוף המזרחי והמערבי הם מְאֵירָה טלוויזיונית. לעג לרָש וצפצוף ארוך על הצופים שמממנים את פעילות הערוץ הזה בעל חמישה אפיקים.

הקדמה קצרצרה.

ה- NBA הוא אהבת נפש שלי מאז 1949 מאז היותי ילד בן 11 בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלתי על ה- NBA. חלפו מאז 69 (שישים ותשע) שנים. האהבה הזאת לא התפוגגה.

קיימות כמה אופציות במאי 2018 בפני מחזיק זכויות השידורים הבלעדיים של ליגת ה- NBA בארץ (ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים), כדי להעביר ארצה מהערים האמריקניות קליבלנד, בוסטון, סן פרנציסקו, ויוסטון בשידורים ישירים את שלבי משחקי ה- Play offs האחרונים והמכריעים בחוף המזרחי ובחוף במערבי.

אפשרות ראשונה : להטיס את ציוותי השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לאצטדיוני הכדורסל בארה"ב ולהעביר ארצה בשפה העברית בשידורים ישירים את המשחקים מ- מוקדי ההתרחשויות. אפשרות כזאת דורשת הזמנת עמדות שידור במוקדי ההתרחשויות פלוס הזמנת קווי שידור, קווי תיאום שידור, קווי תקשורת כ- Back up, וכן הצבת מכשירי טלפון בעלי חיוג בינלאומי בעמדות השידור. כמובן שהפקה ברמה כזאת דורשת גם לוגיסטיקה תחבורתית פלוס שכירת חדרים והלנת הצוותים במלונות פלוס האכלתם פלוס אספקת אש"ל אישי בדולרים לכל איש מאנשי הצוותים. היערכות א' מחייבת הקמת אולפן מנווט מלא בהרצליה, קבלת סיגנל התמונה הלוויינית של TNT ו- ESPN באולפן בהרצליה בליווי Internatinal sound בלבד, פלוס עשיית Mix sound בין קו השידור הישראלי לבין רחש ורעש הקהל במוקד ההתרחשות, פלוס הצבת צוות שידור חירום אולפני במקרה וכל הנ"ל מתפספס. הטסת ציוותי השידור לארה"ב הייתה מאפשרת לשדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לראיין Face to Face במסיבות העיתונאים את גיבורי העלילה, השחקנים והמאמנים.

אפשרות שנייה : להשאיר את ציוותי השידור בארץ, ו- ליָיבֵא ארצה נטו את קווי השידור של TNT ו- ESPN ואת ה- Commentary האותנטי של שדרני ופרשני רשתות הטלוויזיה האמריקנית. להותיר אותו באוויר מבלי לערב את ה- Voice over ה- Off tube הישנוני, המנומנם, והמשעמם של שני השדרנים המובילים גיל ברק ודניאל זילברשטיין, ושל שני הפרשנים שימי ריגר ועופר שלח. יתרונה של אפשרות ב' נשענת על העובדה הידועה שמרבית צופי ה- NBA במדינת ישראל מדברים ומבינים אנגלית. אפשר כמובן לסייע להבנה טובה יותר של החומר המשודר באמצעות הדפסת כתוביות עדכניות על המסך. באפשרות ב' טקסט העזר האופטיובניקי של השדרנים הישראליים בשפה העברית באולפן בהרצליה מיותר ואיננו נדרש.

אפשרות שלישית : ליָיבֵא את הסיגנלים הטלוויזיוניים האמריקניים היפהפיים במלואם, את תמונות ה- Video + קול Audio, וללכלך אותם בקמצוץ ישנוני ומנומנם של Voice over בשפה העברית של השדרנים ששמם מוזכר לעיל. מה שעושים גיל ברק + דניאל זילברשטיין + שימי ריגר + עופר שלח הוא פשוט בתכלית : כל הארבעה מרכיבים Head set על ראשם באולפן בהרצליה, באמצעותו הם שומעים את ה- Commentary המקורי של ציוותי השידור של רשתות הטלוויזיה האמריקנית האמריקני המקורי ומתרגמים את אותה אינפורמציית ה- NBA, מאנגלית לעברית. מהיבט התוכן והטכנולוגיה יש כאן כֶּשֶל. בשעה שהשדרנים הישראליים באולפן בהרצליה מפעילים את מתג המיקרופון שלהם, ופותחים את פיהם, ועולים בקולם על אותו קו השידור של ה- Commentary הטלוויזיוני האמריקני האותנטי, הרי שנוצר בליל של שתי שפות עברית ואנגלית, כאמור על קו שידור משותף שאיננו מובן לצופים. לכן על ה- Soundman מפקח הקוֹל באולפן בהרצליה חלה החובה להנמיך לאלתר את השידור המקורי האמריקני ולחזק את ה- Commentary הישראלי האופטיובניקי. וכך במקום להאזין לשידור המקורי הנפלא, הדינאמי, הסמכותי, רווי התרגשות וידע של השַדָּר המוביל של רשת TNT מארב אלברט וצמד פרשניו רג'י מילר וקריס וובר מהשטח ממוקד ההתרחשות, אנחנו נאלצים להקשיב לשידור ההעתקה ה- Off tube הישיר, אבל העצל והמחורבן, המשעמם והרוטיני, של החבר'ה הישראליים גיל ברק, דניאל זילברשטיין, שימי ריגר, ועופר שלח שכאמור יושבים באולפן בהרצליה. אשנה ואומר : החבר'ה האלה בעצם מתרגמים מאנגלית לעברית את המידע שמגיע לאוזניהם מבוסטון ויוסטון, ומקליבלנד וסן פרנציסקו. אבסורד מוחלט. הרביעייה הישראלית האופטיובניקית הרדודה הזאת במקום לומר להנהלה שלה בצורה הברורה ביותר והחד משמעית ביותר, "…תראו כדי לשדר Off tube מהרצליה את המשחקים המכריעים של ה- NBA הנערכים רבבת קילומטרים מכאן בארבע ערים בארה"ב …אינכם זקוקים לנו…אתם יכולים לעשות זאת בעצמכם…אנחנו נמלא את המשימה רק אם תאפשרו לנו לשדר מהשטח ממוקד ההתרחשויות…", ואז להפנות גב למנהלים וללכת בדרכם. בחירת הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באפשרות השלישית הנ"ל של שידורים ישירים של ה- NBA בשיטת ה- Off tube מהאולפן בהרצליה, היא כמובן הדַלָה והגרועה ביותר. אני מת להתבונן ב- פרצופם של מומחי, אוהבי, ומביני ה- NBA האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים גיל ברק, דניאל זילברשטיין, שימי ריגר, ועופר שלח באותו רגע הכניעה, בו הנהלתם מודיעה להם בזאת הלשון : "…מִנֶגֶד תִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ הַ- NBA ושָמָה לֹא תַעֲבֹרוּ…".

טקסט תמונה : זהו צוות השידור של רשת TNT האמריקנית שמשדר את משחקי ה- NBA עבור צופיו בארה"ב, ומאכלס בשורותיו את השדר המוביל הוותיק מארב אלברט ושני פרשניו רג'י מילר וקריס וובר. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

טקסט תמונה : זהו צוות השידור של רשת ESPN האמריקנית שמשדר את משחקי ה- NBA עבור צופיו בארה"ב, ומאכלס בשורותיו את השדר המוביל הוותיק מייק ברין ואת צמד פרשניו ג'ף וואן גאנדי ומארק ג'ונסון. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים.

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו, כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי גם הודות לסיוע של ה- EBU. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי למשחקים האולימפיים של ברצלונה 92', כדי להפיק ולשדר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי בפאריס). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו בקדנציה הראשונה שלו בחמש השנים של 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידידנו הקולגה והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העיתונאי חיים אתגר והפוסט שלו "נָדָבלֶנְד" שהתפרסם במוסף של העיתון "מעריב" ביום שישי-25 במאי 2018, המתייחס לאיש ערוץ 10 נדב אייל.

חיים אתגר צודק לחלוטין. העובדות שהוא מעלה בפוסט שלו "נדבלנד" נכונות (!). נדב אייל הכריז ב- 2016 בפני צופי הטלוויזיה של ערוץ 10 בעת המירוץ לנשיאות ארה"ב בין שני המתמודדים מר דונאלד טראמפ מועמד המפלגה הרפובליקאית וגב' הילארי קלינטון, כלהלן : "…ל- דונאלד טראמפ אין שום סיכוי לזכות במינוי המפלגה הרפובליקנית…". הטקסט צרוב ומוקלט בארכיון ערוץ 10. 

תזכורת מפוסט מס' 631 שהתפרסם בבלוג yoashtvblog.co.il בתאריך 13 בספטמבר 2016.

פרפרת 5 : איש ערוץ 10 נדב אייל ודונאלד טראמפ.

"…בעת המאבקים הטלוויזיוניים המוקדמים בין 16 המועמדים הרפובליקניים (ביניהם דונאלד טראמפ ואחרים שאינם קוטלים קנים כמו ג'ב בוש, טד קרוז, מייק האקבי, מרקו רוביו ואחרים) על הזכות לקבל את מינוי המפלגה להתמודדות על משרת נשיא ארה"ב בבחירות לנשיאות ב- 8 בנובמבר 2016, הכריז נדב אייל באחת ממהדורות החדשות בערוץ 10 קבל עם וצופיו בביטחון מוחלט וללא שום הסתייגות, כי ל- דונאלד טראמפ הבּוֹטֶה והגַס אין שום סיכוי לזכות במינוי המפלגה. אני חלקתי עליו מייד וטענתי שדונאלד טראמפ הוא עילוי טלוויזיוני ובעל קסם אישי טלוויזיוני רב ש- יביס את כל מתחריו ללא קושי מיוחד מפני שהבחירות לנשיאות ארה"ב מתנהלות בעיקר בטלוויזיה ורק אח"כ בקלפי. המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי רווי קסם אישי, יופי והדר, ושופע כריזמה טלוויזיונית מתפרצת בכמות ענקית הביס ב- 1960 את יריבו הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון בגלל אותו ה- Debate המוקדם ההוא בטלוויזיה בטרם הצעדה לקלפי ב- בחירות ההן. גם אם גב' הילארי קלינטון תחלים היא לא תתאושש. היא נטולת כל כריזמה והדר טלוויזיוניים. היא איטית להחריד ו- נראית על מסכי הטלוויזיה כמו ה- "דוֹדָה" שלי. מצלמות הטלוויזיה נוטות להציג אותה כמי שנעה לפניהן בכְבֵדוּת, שמרנית בהתנהלות ובהופעה שלה, ומתלבשת כמו סבתא. אין לה את זה. גורלה נחרץ לשבט. לא בגלל השקרים, ההסתבכות, ואי האמינות שלה הנוגעים לפרשת ה- "emails", וגם לא בגלל הסתרת הפרופיל הרפואי שלה. מצלמות הטלוויזיה גזרו זה מכבר את גורלה ומועידות לה תבוסה. דונאלד טראמפ מבוגר ממנה אולם חושף התנהגות סוערת, לעיתים לא צפויה, והרבה פעמים בלתי מקובלת מול המצלמות כשהוא לא עושה חשבון לעדשותיהן. דונאלד טראמפ הוא מדינאי אמביציונר בעל ביטחון עצמי שאיננו רגולארי, אבל קלריקאל – חילוני בוטה ששואף להשליט את עצמו ואת תורתו ללא שום התלבטויות וייסורי מצפון על האומה האמריקנית. אני הולך בדרך הפוכה משל נדב אייל ומכריז כפי שהכרזתי אז לפני כמה חודשים כי דונאלד טראמפ יביס את כל מתחריו במפלגה הרפובליקנית הטוענים לכס הנשיאות ויגבר גם על כל מועמד ו/או מועמדת דמוקרטיים שיתייצבו מולו. וכמותו, כמו נדב אייל, אינני מסייג את עצמי. דונאלד טראמפ יהיה הנשיא הבא של ארה"ב. ההבדל ביני לבין נדב אייל שהוא מסר את גרסתו בפרהסיה ואני אמרתי זאת לעצמי בלבד כשישבתי על הכורסא בסלון ביתי והתייצבתי ביני לבין מחשבותיי, לבין הגיוני, ולבין נפתולי נפשי…".

תזכורת (2) מפוסט מס' 647 שהתפרסם בבלוג yoashtvblog.co.il בתאריך 10 בנובמבר 2016.

השדרנים הפוליטיים של ערוצים 10 ו- 2 ובראשם נדב אייל ואודי סגל ש- הוטסו בראשית נובמבר 2016 ל- ניו יורק לסיקור מערכת הבחירות והמירוץ לנשיאות ארה"ב ולבית הלבן, של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון, פִסְפֵסוּ. הם לא סיקרו עבורנו באופן אחראי ובהגינות את המירוץ בין דונאלד טראמפ הילארי קלינטון. רובם לקחו בגלוי צַד (את זה של הילארי קלינטון) ולָקוּ בתסמונת משה גרטל. הם הניחו על ראשה זֵר עלי זית של מנצחת ב- טֶרֶם עֵת. מעשה חֶלְמָאוּת. אנשי הטלוויזיה הנ"ל של ערוצים 10 ו- 2 שירבבו כל הזמן כאילו מבלי משים ובהיסח הדעת את הגיגיהם, רגשותיהם, ומִשְאָלוֹת לִבָּם לתוך הניתוחים והעובדות, ובילפו אותנו. הם רקחו עבורנו ביודעין לאורך תקופה ארוכה קוקטייל הָזוּי. דִימְיוֹנִי. בהֶבֶל פיהם הפכו מ- מומחים למתחזים וברגע האמת החמיצו את ה- Show. אמרתי לכם, הזהרתי אתכם, וגם נימקתי לכם בשעתו בבלוג מדוע מר דונאלד טראמפ יהיה נשיא ארה"ב ויביס את גב' הילארי קלינטון (!). ראש הממשלה בנימין נתניהו מתקלס בעיתונאית הטלוויזיה אילנה דיין ברמה של ילד קטן מכיתה ג'. פוסט מס' 647. כל הזכויות שמורת ליואש אלרואי. 11 בנובמבר 2016.

הקדמה קצרצרה. הבעיה איננה הסוקרים האמריקניים. הם לא מעניינים אותי. מעניינים אותי אנשי ערוץ 10 וערוץ 2 שטסו לארה"ב, לקחו רובם ככולם צד, את זה של הילארי קלינטון, ו- הניחו על ראשה זֵר עלי זית של מנצחים בטרם עת. ברור שהם קָמְלוּ מול ניצחונו של דונאלד טראמפ. החבר'ה האלה מערוץ 10 וערוץ 2 התייצבו מולנו מול קהלם בארץ בעיניים טרוטות ולחיים אפרוריות מבושה לאחר זכייתו של דונאלד טראמפ בכס הנשיאות, והכריזו כדי לכסות על כישלונם כי מדובר בניצחון סנסציוני של דונאלד טראמפ. לא נכון, מדובר בכרוניקה של זכייה גורפת ידועה מראש של דונאלד טראמפ. השאלה איננה רק ההגדרות המילוליות השגויות של נדב אייל (ערוץ 10) ואודי סגל (ערוץ 2) אודות מצבו של דונאלד טראמפ בטבלה בכל שלבי התחרות. נדב אייל טוען בעת הפריימריז של 16 הקנדידאטים הרפובליקנים הנלחמים בינם לבין עצמם על הזכייה בתואר מועמד המפלגה לנשיאות ואומר כלהלן : "…אל תדאגו דונאלד טראמפ לא יקבל את המינוי…". אודי סגל אומר בתום ה- Debate ה- 3 של דונאלד טראמפ מול הילארי קלינטון ב- 19 באוקטובר 2016 בנבדה וקובע באופן אבסולוטי עבור צופיו בזו הלשון : "…זהו קרקס מודרני. הקרב הוכרע. דונאלד טראמפ מחוסל…". מגוחך ולא בסדר. השאלה היא כיצד המערכות העיתונאיות שלהם שעורכות ומבקרות אותם מאפשרות להם להביע דעות כה נחרצות מבלי לסייג את עצמם (לפחות קמעא), ומדוע הן מתירות להם להתברבר ככה במשך תקופה כה ממושכת במפת הניווט. אולי הקדמתי להעניק להם את התואר עיתונאי על. היכן האחריות של העורכים הראשיים בשתי חברת החדשות של ערוץ 10 וערוץ 2 לפספוס הזה ? מדוע הם אינם מתערבים ? בצד כל אלה צריך להדגיש ולהעריך הערכה רבה את ההפקות האינטנסיביות של ערוץ 10 וערוץ 2 בשטח בניו יורק הנוגעות לסיקור הבחירות בארה"ב ב- 8 בנובמבר 2016 ואת המירוץ הדרמטי של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון לכס הנשיאות. דונאלד טראמפ ניצח. הצביעו בעבורו 60.265858 מיליון והוא צבר 306 אלקטורים. בעד הילארי קלינטון הצביעו 60.839922 מיליון (574064 קולות יותר מדונאלד טראמפ) אולם היא צברה רק 232 אלקטורים.

מַד כוחה של הטלוויזיה בתקשורת המונים לטוֹב ולרָע – הוא עצום (!). הטלוויזיה האמריקנית הגדילה ו- רוֹמֵמָה מחַד את דמותו של מר דונאלד טראמפ הכריזמטי והסוחף ומאידך הקטינה וצמצמה לממדים מדאיגים את דמותה של יריבתו המשעממת גב' הילארי קלינטון. ייתכן ובלעדי מצלמות הטלוויזיה הילארי קלינטון הייתה גוברת על דונאלד טראמפ. עִמָה, עם הטלוויזיה החוקרת והחשפנית כפי שהתברר בדיעבד, לא היה לה סיכוי. מצלמות הטלוויזיה הן קיצוניות בהתרשמויות שלהן. הן כמו החברה האנושית שהמציאה אותן ו- סוגדות ראשית דבר ליופי, אסתטיקה, כריזמה, ושגשוג. מן העבר השני הן אוהבות לתעד כישלונות ומעידות של אנשים מפורסמים שטוענים לכתר וגם לשמוח לאִידָם. והן שונאות אנשים בינוניים ואירועים בינוניים. דונאלד טראמפ מקוטלג בקטגוריה הראשונה. הילארי קלינטון שייכת לשלישית. הטלוויזיה עשתה בה שַמוֹת.

אמרתי לכם והזהרתי אתכם (כחוקר, כותב, עורך ומפיק ה- בלוג yoashtvblog.co.il) בפוסטים הקודמים, וגם נימקתי עבורכם מדוע דונאלד טראמפ יהיה נשיא ארה"ב (!) ו- יביס את הילארי קלינטון. אני חייב לומר שהסוקרים האמריקניים אינם מעניינים אותי. מעניינים אותי העיתונאים והפרשנים הישראליים המאיישים את העיתונאות האלקטרונית של ערוץ 10 וערוץ 2 (חלקם רשלנים). בעיקר אלה שהוטסו לניו יורק להפקות עצמאיות של הרשתות שלהם בשטח במוקד ההתרחשויות בארה"ב, ובעת הטיסה הארוכה מנתב"ג אל פסל החירות במבואות ניו יורק, לקחו לא רק את הצד של הילארי קלינטון והפכו לאוהדים מעריצים שלה אלא הפכו מעיתונאים למעין נביאי שקר. ו/או אם להיות צנוע יותר מדובר בנביאי דֶמֶה. מגוחך היה לראות את העיתונאים האלה בראשם נדב אייל (ערוץ 10) ואודי סגל (ערוץ 2) כולל ערד ניר (ערוץ 2) וגם הפרשנית ד"ר יעל שטרנהל (ערוץ 10) עושים כל מאמץ להפוך את גב' הילארי קלינטון לשיא פאר היצירה האנושית, אישה הגונה והומנית, מעשה ידיו של הקב"ה ולעומתה את מר דונאלד טראמפ לבריאה מלוכלכת ומטונפת, גבר נוֹכֵל שמקורו ביב שופכין וכל כולו סוטה ועבריין מין שלאורך השנים פגע ופוגע באין סוף נשים תמימות (אם זה נכון על ה- FBI לפתוח בחקירה ובסופה להעיף אותו לכלא). החבר'ה האלה מערוצי 10 ו- 2 נמנעו במכוון מלהציג את דונאלד טראמפ כפיגורה טלוויזיונית נחשבת ומוכשרת (ולפי כך גם קנדידאט נחשב ומוכשר שרשאי ליטול את השרביט), ולא כעובר אוֹרַח. ובכן, דונאלד טראמפ הוא פנומן המסך הקטן בעל כריזמה טלוויזיונית מתפוצצת בלתי נדלית. מן ההיבט הזה הוא מזכיר במידה לא מועטה את הנשיא האמריקני הדמוקרט ג'ון פיצג'ראלד קנדי שניצל את המדיה ואת מצלמות הטלוויזיה באולפן רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לטובתו. הן חיבבו אותו והרעיפו עליו שבחים, ואומנם הוא ניצח בארבעת ה- Debates הטלוויזיוניים הנשיאותיים בסתיו 1960 את המועמד הרפובליקני מולו ריצ'ארד "דיק" ניקסון ובעקבותיהם זכה בנשיאות ההיא בבחירות ההן שהתקיימו ב- 8 בנובמבר 1960. צריך לזכור שג'ון פיצג'ראלד קנדי זכה ב- 34.220984 מיליון קולות בהפרש זעיר מריצ'ארד ניקסון שקיבל 34.108157 מיליון קולות אולם הביס אותו לגמרי במניין האלקטורים, 303 לג'ון פיצג'ראלד קנדי מול 219 לריצ'ארד ניקסון. מציאות דומה התגלתה כעת בבחירות הנוכחיות לנשיאות ארה"ב ב- 8 בנובמבר 2016. הילארי קלינטון גרפה כמות של 60.839922 מיליון מצביעים. בעד דונאלד טראמפ הצביעו 60.265858 מיליון. פער של 574064 אֶלֶף קולות לטובת הילארי קלינטון אבל דונאלד טראמפ צבר 306 אלקטורים לעומת 232 אלקטורים בלבד של הילארי קלינטון וזה מה שקובע ומכריע את המאבק על כתר הנשיאות על פי החוקה האמריקנית. התברר כי אותן מצלמות הטלוויזיה שסגדו פעם לג'ון פיצג'ראלד קנדי לפני 56 שנים עשו זאת עכשיו גם בעניינו של דונאלד טראמפ. מרבית הקליינטים של תקשורת ההמונים (בארץ, וגם בארה"ב, ובתבל כולה) אינם מוכשרים לנתח ב- "מודע" שלהם את תבנית ההגדרה של פרופסור מארשאל מקלוהאן, כי, "המדיום הוא המסר". המדיום הוא המסר שפועל בעוצמה רבה ובתחכום רב על ה- "תת מודע" שלנו מבלי שנרגיש, מפני שאין לנו שליטה עליו על ה- "תת מודע", אולם הוא משפיע עלינו. ועוד איך הוא משפיע עלינו. כמו מחשבות שמפיק ה- "תת מודע" ומתרגם אותן בשנת הלילה ל- חלומות מבלי שיש לנו שליטה על הופעתם. חלומות בעת שינה עמוקה לא רק משפיעים עלינו אלא גם מרשימים אותנו. מענגים אותנו וגם מפחידים אותנו. כל בני האדם שאנוכי מכיר אינם שולטים על הופעת החלומות וסוגי החלומות בשנתם. אבל אני מכיר מישהו שכן שולט על חלומותיו כמעט באופן אבסולוטי. אני יכול להעיד על עצמי שאני שולט על ה- "תת מודע" שלי ולכן יודע ב- % 90 לכוון את חלומותיי לעצמי כמעט מידי לילה. הרבה פעמים אני מתייצב ביני לבין מצפוני ואומר, "חבל שהחלום הנפלא נגמר…", ולפעמים גם אומר, "טוב שהסיוט הסתיים…". אסכם זאת כך : במשך כמעט שנתיים ימים עשו מצלמות הטלוויזיה של הרשתות האמריקניות שַמוֹת בהילארי קלינטון ובמקביל הִלְלוּ את דונאלד טראמפ. הרעיונות המדיניים, הצבאיים והביטחוניים, החברתיים, והכלכליים (הגלובאליים ופנים אמריקניים) שהציעה הילארי קלינטון לא נפלו ולא היו טובים פחות מאלה של דונאלד טראמפ, אולם מצלמות הטלוויזיה היו בעוכריה (!). תראו, מדובר בעובדות. יותר מ- 60.000000 מיליון אזרחים אמריקניים לדונאלד טראמפ את קולם ועמם 306 אלקטורים, למרות שאודי סגל כבר סגר עניין והודיע לצופי ערוץ 2 בתום ה- Debate ה- 3 ב- 19 באוקטובר 2016 באוניברסיטת לאס ווגאס בנבדה (המנחה היה קריס וואלאס) כלהלן : "…הקרב הוכרע, דונאלד טראמפ מחוסל…".   

מדהים שהמומחים הנ"ל נדב אייל, אודי סגל, ניצן הורוביץ, ערד ניר, ד"ר יעל שטרנהל, יונית לוי, תמר איש שלום, ובמידה מסוימת גם גיל תמרי והעיתונאים הנכבדים מהאגף של העיתונות הכתובה רון מיברג, חמי שלו, ונחום ברנע לקו כולם ברפיון ו- עיוורון ובסינדרום של שדר טלוויזיה אולימפי לא חשוב בשֵם משה גרטל. הם המקבילים שלו בכל הנוגע לתחזית סיקור המירוץ הדרמטי והמסקרן של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון אל קו הסיום של הנשיאות האמריקנית. החבר'ה האלה מערוצי הטלוויזיה הישראלית ומהעיתונות הכתובה הישראלית לא היססו להניח על ראשה של הילארי קלינטון בטרם עֵת זֵר של עלי זית. בכך הם דומים למשה גרטל ואינם טובים ממנו. תפקידם העיתונאי הוא לדווח עובדות ולא לעסוק בהימורים. משימתם לא לקחת צד ו- לא להתנבא. האחריות העיתונאית – טלוויזיונית שהוטלה עליהם מטעם שולחיהם מוגבלת, ו- וודאי איננה כוללת הנחת ז'יטונים על שולחן הרולטה הפוליטית, גם אם נורא בא להם. הם פִסְפֵסוּ.

ובכן, משה גרטל הוא שַדָּר שחייה אולימפי ברָמָה של קוּרְיוֹז. אישיותו הטלוויזיונית שוּלִית אולם באופן פרדוקסלי רָמָה מבין כל שדרני השחייה בארץ שכלל אינם קיימים. אין במדינת ישראל שדרני טלוויזיה שתחום התמחותם הוא שחייה. כזכור בעת סיקור אירועי אולימפיאדת אטלנטה לפני שתי עשרות שנים ב- 1996, איחל משה גרטל לצוֹפָיו בישראל בתום אחד השידורים הישירים מבריכת השחייה האולימפית "…נוחו על משכבם בשלום…" (!). וזכור גם כי באולימפיאדת בייג'ינג 2008 העניק את מדליית הזהב במשחה 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי ב- Relay הרביעי לנבחרת הגברים של צרפת כשזעק למיקרופון שלו בעמדת השידור בבריכת השחייה ב- בייג'ינג בשידור ישיר בביטחון של נביא, "…אני חותם לכם כי צרפת תכה את ארה"ב שוק על ירך…". אולם התחולל ההפך ו- דווקא נבחרת ארה"ב ניצחה (!). האיש משה גרטל דיבר מהרהורי לבו. במקום להיות עיתונאי מדויק ושַדָּר טלוויזיה הגיוני, ניסה כוחו בנִיבּוּי והִתְגָלוּת. אולם זה איננו תפקידו. משה גרטל חתם במו מילותיו את שמו על התעודה הדוקומנטרית המנסחת את התואר וקובעת למי ניתנה הנבואה. מסך הטלוויזיה איננו משטח של רוֹלֶטָת הִימוּרִים. משה גרטל הוא לכן עיתונאי ו- שַדָּר טלוויזיה בַּטֵל בשישים יחדיו עם הפרשן שלו ברוך צ'יש שלא סִיֵיג ולא אִיזֵן אותו במועד באותה עמדת שידור, וגם לא את עצמו. משה גרטל וברוך צ'יש הוכיחו ותמכו בכל מִרְצָם בהֶבֶל פיהם באיש ה- סלוגנים ההוא מאנשי חז"ל שאמר בשעתו ב- ריש גלי : "הנבואה ניתנה לשוטים". צריך להזכיר כאן באותה ההזדמנות שגם אותו הפרשן ברוך צ'יש נכשל בנבואות הכזב שלו בשידורי השחייה ההם ב- אולימפיאדת לונדון 2012. למשל, בהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte) זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל (Yannick Agnel, גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק ברוך צ'יש פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 ולעבר צופיו בארץ מבלי שהוא מסייג את עצמו : "…אף אחד לא ינצח את רָאיֵין  לוֹכְטֶה…". הפרשן ד"ר ברוך צ'יש לא סתם טעה. הוא קִשְקֵש מפני שהתעקש לשמש נָבִיא דֶמֶה במקום לנתח את העובדות ולפַרְשֵן אותן. ברוך צ'יש שגה בגדול, ברָמָה של חֵטְא, משנכשל לצעוד על קו התפר הטלוויזיוני הדַק שמפריד בין שִידוּר ל- בִּרְבּוּר והפך בהבל פיו ל- ברברן. ל- פטפטן. דווקא יאניק אנייל ניצח וצרפת זכתה במדליית הזהב וארה"ב בכסף. איש הטלוויזיה ברוך צ'יש עוּטָר במדליה מפַּח. ומה באשר לאולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016 ? משה גרטל זעק שם בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בבריכה האולימפית בריו 2016 שגיאת דיווח חמורה, בה בִּישֵֹר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". היה מדובר שוב בסקנדל טלוויזיוני משום ש- קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ואילו האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב באותו משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 היה האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (Kyle Chalmers). משה גרטל כלל לא הזכיר אותו ולא קרא בשמו. אתה תוהה מדוע שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל מי שקיבל את ההסמכה ואת האוטוריטה ממנהליו ליטול את המיקרופון לידיו כדי לספר את הסיפור לעַם, מרשה לעצמו להתנהג התנהגות כל כך ילדותית ומטופשת ו- כל כך ליצנית ובלתי מקובלת. אתה חושב לעצמך מאַיִן הוא שוֹאֵב את הַעוֹז לשגות ולטעות שוב ושוב ב- "אוויר" בצורה כל כך בּוֹטָה קבל עם ועולם. אתה מתפלא מדוע האיש מבקש להפוך את עצמו לגימיק מגוחך, מיותר ולא חכם, ואת מעסיקיו לבדיחת ניהול, בתירוץ אווילי (כפי שנמסר לערן נבון מ- "ישראל היום"), כלהלן. הנה הציטוט : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". משה גרטל התעקש במשך שני עשורים מאז 1996 להפוך את עצמו לקוריוז והצליח. עיתונאי רציני ושקול מחשבה ובעל אחריות כלפי צופיו נמנע מראש ליפול למלכודות שכאלה, לפַח יָקוּש שכזה.

חברת השדרנים הפוליטיים של ערוץ 10 ו- 2 בארץ ובארה"ב בראשות נדב אייל ואודי סגל התעקשה לצעוד באותו המתווה והמשעול ש- סללו להם שדרני השחייה משה גרטל וברוך צ'יש, ו- לקתה בתסמונת הנבואה המגוחכת שלהם. חבורת העיתונאים הטלוויזיונית הנכבדה הזאת של מדינת ישראל הפכה את עצמה לא פעם ולא פעמיים בהבל פיהם לשוטים פטפטנים על פי משנתם של משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים היה להיווכח כי שדרני טלוויזיה ואנלייזרים וותיקים ומנוסים ברמתם של נדב אייל, אודי סגל, ניצן הורוביץ, ערד ניר, גיל תמרי, איילה חסון, תמר איש שלום, יונית לוי ואחרים נטלו לעצמם סמכות עיתונאית עליונה והפכו למעין מורי ונביאי הדור בעודם מפריחים לאוויר שמועות בגדר נבואות שווא מבלי שהם מסייגים את עצמם. נכון שהם נחלו מפלה בחלק מהדיווחים והניתוחים שלהם, ועשו זאת בדרך אינטליגנטית ומתוחכמת יותר בהשוואה לשני שדרני השחייה הרשלנים משה גרטל וברוך צ'יש, אולם הם כשלו. לפחות בחלק מהדרך הפכו לקשקשנים. חוות דעתו החֶלְמָאִית של אודי סגל אודות דונאלד טראמפ בתום ה- Debate השלישי אומר במבע פנים רציני לצופיו בערוץ 2, "…זהו קרקס מודרני…הקרב הוכרע…דונאלד טראמפ מחוסל…" (!), צרובה לעַד על סרט ההקלטה. לא מובן מדוע עיתונאי וותיק ובעל ניסיון כמותו אינו מסייג את עצמו (ו- לוּ קִמְעָא). הוא אודי סגל לא יוכל לקחת את המילים האלה חזרה כפי שמשה גרטל לא יוכל למחוק לעולם את הצהרותיו השגויות המגוחכות שנאמרו בקוֹל רָם באולימפיאדות אטלנטה 1996, בייג'ינג 2008, לונדון 2012, וריו 2016. הן צרובות לנֶצַח בארכיוני ערוץ 1 וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

תזכורת (3) : גדולתם של פרשני ספורט כמו גם פרשנים פוליטיים נבחנת בטלוויזיה באמירות שלהם לפני האירוע ובמהלכו, ולא בתומו. בדיעבד, כולם חכמים. שדרני השחייה האולימפיים הכושלים משה גרטל והפרשן ד"ר בָּרוּךְ צִ'יש באולימפיאדות אטלנטה 1996, בייג'ינג 2008, לונדון 2012, וריו דה ז'אניירו 2016. אין זאת יד הַמִקְרֶה. מדובר בסיסטמה, בשיטה שהפכה לסטיגמה. לקוּלָתָם צריך לומר כי הם נכשלים רק פעם אחת בארבע שנים. רק פעם יחידה מידי אולימפיאדה.

משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש (א'). 

מדובר בתזכורת, בהקבלה הכרחית הפועלת על אותו העיקרון העיתונאי – טלוויזיוני הנוגעת לשני הכושלים האולימפיים הנצחיים משה גרטל וברוך צ'יש כדי להסביר את גודל התבוסה העיתונאית שנחלו שדרני ערוץ 10 ו- 2 (בארה"ב ובארץ) בסיקור המירוץ לנשיאות האמריקנית של דונאלד טראמפ מול הילארי קלינטון. מדובר בעיתונאים – שדרנים בעלי מוניטין שהתרחקו מתפקידם העיתונאי, לקחו צד את הילארי קלינטון, התחפשו למעֵין נביאים, ערבבו את מִשְאָלוֹת לִבָּם שלא התיישבו עם העובדות בשטח, ויצרו קוקטייל הזוי. האנשים הטלוויזיוניים הללו שהוזכרו לעֵיל נדב אייל, אודי סגל, ניצן הורוביץ, ערד ניר, תמר איש שלום, איילה חסון, יונית לוי, וגם במידה מועטה גיל תמרי (העיתונאי הנבון והטוב ביותר מבין הרשימה המוזכרת לעיל), ובתוכם גם אנשי העיתונות הכתובה רון מיברג (מעריב) הרגשן שיודע לכתוב אבל תמיד גורם לי לרצות להושיט לו טִישוּ לנגב את דמעותיו, נחום ברנע (ידיעות אחרונות), וחמי שלו (הארץ) חרגו מסמכותם העיתונאית והפרו את רעיון הדיווח העובדתי והאובייקטיבי לקוראיהם. הם בעצם התחזו יעני למומחי בחירות אמריקניות אבל כ- אוהדיה של הילארי קלינטון לכל אורך הדרך. החבר'ה האלה פשוט בילפו אותנו. הם התאהבו בגב' הילארי קלינטון, ביקשו לראות אותה מנפצת את תקרת הזכויות, ולא הסתירו את התיעוב והשנאה שהם רוחשים למר דונאלד טראמפ. מ- חַזוּת הסיקור העיתונאי שלהם שהיה אמור להיות דיווח אמת של יושרה ואובייקטיביות (לשמו הוטסו למרכז השידור החדשותי של CNN בניו יורק) לא נותר דבר. הוא התמסמס. דונאלד טראמפ נבחר לנשיא ארה"ב ולא הילארי קלינטון. מפתיע שעיתונאי טלוויזיה רבים בישראל שאמורים להבין משהו ברזי התעשייה ובכוחן המגי של מצלמות הטלוויזיה התעלמו לחלוטין מהיכולת הווירטואוזית של דונאלד טראמפ לשעבד אותן לטובתו (לאורך כל הדרך הארוכה ואין זה דבר של מה בכך). זה לא היה כל כך קשה מפני שהוא ניצב מול מועמדת דמוקרטית לנשיאות נטולת שֶמֶץ של פוטוגניות וכריזמה טלוויזיונית. דונאלד טראמפ הוא במידה מסוימת בר מזל מפני שהתמודד מול מישהי שמהווה דמות משעממת של מודל אנושי לחלוטין אנטי טלוויזיונית, "דוֹדָה" בכל מובן טלוויזיוני, משעממת, נטולת כריזמה, נעדרת קֶסֶם אישי, נראית חולנית, וגם רוטינית ומלאכותית למדי. אני מדגיש את המונח "דוֹדָה" שנלקח מנקודת מבט טלוויזיונית בלבד, אולם זה המון כשמדובר במסע בחירות טלוויזיוני ממושך רווי אמביציות עצומות ו- אינטנסיבי בן שנתיים, Coast to coast. דמותה הטלוויזיונית של הילארי קלינטון נותרה דהויה לגמרי כל הזמן. מינוס מובהק ב- Media וויזואלית שעוסקת בתקשורת המונים. דונאלד טראמפ בן 70 (!) ניצל עד תום את יתרונו הטלוויזיוני (חיוניות, מרץ, חוצפה, תקיפות, דיבור מהיר, ו- דינמיות) והביס אותה. הוא עשה להילארי קלינטון את מה שחולל בדיוק בשעתו מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב ג'ק קנדי בעימותי הטלוויזיה הארציים שלו באוקטובר / נובמבר 1960 מול המועמד הרפובליקני לנשיאות דיק ניקסון.

אני חומק מהנופלים ועוזב לשעה קלה את ה- Issue המשותף הדן בשגיאות של שני שדרני הספורט משה גרטל וברוך צ'יש והכרזת המנצחים הספורטיביים על ידם ב- בריכות האולימפיות בטרם עת עם שני השדרנים הפוליטיים נדב אייל ואודי סגל (וגם אחרים) שהצהירו בריש גלי קבל עם ועולם כי דונאלד טראמפ חוסל ע"י יריבתו הילארי קלינטון. מייד אשוב אליהם.

תזכורת (4) : לטלוויזיה ולקולנוע יש כוחות עצומים בעיצוב ושיווק הַמֶסֶר. "הַמֶדְיוּם הוּא הַמֶסֶר", את זאת כבר אמר לפני עידן ועידנים פרופסור מארשאל מקלוהן. הטלוויזיה האמריקנית הצדיקה והגשימה את אותו הרעיון שהגה מארשאל מקלוהאן בסיקור העימותים וההתנגשויות בין דונאלד טראמפ לבין הילארי קלינטון ב- 2016. בדיוק כפי שעשתה הטלוויזיה האמריקנית ב- 1960 בעת העימותים בין ג'ון פיצג'ראלד קנדי לריצ'ארד ניקסון לפני 58 שנים. בדיוק כפי שחוללה הקולנוענית והמתעדת הגרמנייה לני ריפנשטאהל בשרטוט דיוקנו של הקנצלר / פיהרר אדולף היטלר בשנים 1936 – 1934 לפני 84 שנים.

חזון הוא דבר חשוב אולם איננו הראשון במעלה. המעלה הראשונה היא הכישרון האישי לחשוף את החזון שלך והמיומנות לשווק אותו לציבור באמצעות המדיה. אם כוכב הקולנוע האמריקני מהשורה הראשונה, המפורסם ורב המוניטין, גיבור המערבונים גרי קופר היה רוצה בשעתו להתמנות לנשיא ארה"ב יש לשער שהיה מצליח ומשגשג. שחקן קולנוע מן הדרג השני רונאלד רייגן הרפובליקני עשה זאת ב- 1980 משנבחר לנשיא ארה"ב על חשבונו של הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קארטר. הרעיון חשוב. חשובים לא פחות הם יחסי הציבור שלו וסביבו ואומנות שיווק המסר. בכל תחום בחיינו, שוקולד, קוקה-קולה, וגם פוליטיקה.

אני משתמש עכשיו בדוגמא קיצונית. הנציונאל סוציאליסט הגרמני הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר היה מוכשר ו- גאון שיווק המסר, אוֹרָאטוֹר מיומן, ופנומן ווירטואוז שהתמצא כהלכה ברזי התקשורת. מיומנות ההופעה האישית המקורית והראוותנית של אדוף היטלר כ- מנהיג והיכולת הציבורית שלו לנאום בצורה משכנעת ואותנטית מול כל מיקרופון, ו- כישרון הדיבור והמלל הרדיופוני שלו היו לשֵם דבר והעניקו לו כריזמה לאומית חסרת תקדים. הוא היה במידה רבה גם בר מזל משום שבימאית הקולנוע הגרמנייה המוכשרת לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) הפכה אותו לבֵן אֵלִים בשני סרטיה התיעודיים "ניצחון האמונה והרצון" (סרט באורך שלוש שעות) שסיקר את כנס המפלגה הנאצית בספטמבר 1934, ואח"כ עשתה זאת גם בסרטה "אולימפיה" (סרט באורך ארבע שעות) גם אם הבליטה את אדולף היטלר רק בעקיפין באותו הסרט ההוא שתיעד את אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר היה מטורף אולם רב אמן וורבאלי. ווירטואוז ש- שכנע ללא כל קושי בפתוס וביכולת הוורבאליזם שלו את האומה הגרמנית החזקה כלכלית, משופעת בכוח אדם עליון וצייתן, ורווייה בטכנולוגיה כלכלית וצבאית מרשימה לתמוך במדינה הטוטליטרית – מיליטריסטית שבנה וברעיונות המדיניים התוקפניים שהגה. אדולף היטלר פקד על גרמניה להמר על גורלה וחייה ולצאת להרפתקה צבאית – מדינית (גם אם מדובר במלחמת עולם שנייה) כדי להרחיב את גבולותיה, את אזורי השפעתה ואת מרחב המחיה שלה ביבשת  אירופה, ו- על מנת לבנות רייך גרמני ש- ייכון 1000 (אֶלֶף) שנים. מלחמת עולם שהוא כראש המדינה יודע כיצד תתחיל אך איננו יודע איך תסתיים. אדולף היטלר היה מחד אדם מטורף פוליטית ומסוכן לביטחון ושלום העולם אולם אישיותו הייתה רדיופונית וקולנועית מושכת תשומת לב מאין כמותה והעם הגרמני נהה אחריה והעריץ אותה (ושילם יחדיו עם העולם כולו מחיר נורא). הקולנוענית לני ריפנשטאהל סייעה לו להשליט את הכריזמה המפורסמת ואת הרעיונות הנאציים המטורפים ומדיניות הפנים הגזענית שלו בכל פינה בגרמניה. צריך לזכור שהקנצלר אדולף היטלר עלה לשלטון בראשית 1933 בהיותו בן 44 וירש את מקומו של הנשיא הישיש פאול פון הינדנבורג בן 86. פאול פון הינדנבורג (1934 – 1847) היה הנשיא האחרון של רפובליקת וויימאר ובתפקידו זה מינה בינואר 1933 את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה. בכך נסללה הדרך לעליית הנאצים לשלטון. דמותו הצעירה והדומיננטית של הקנצלר אדולף היטלר והבטחתו לאומה להחזיר לגרמניה את כבודה הלאומי והכלכלי שניטלו ממנה בהסכם וורסאיי ב- 1919 / 1918 לאחר תום מלחמת העולם ה -1, שָבוּ את לֵב ההמונים. אדולף היטלר שיקם את הכלכלה הגרמנית במהירות מפתיעה ויעילות יוצאת דופן. גרמניה בהנהגתו ניתקה מתקופת האינפלציה הענקית ותוהו ובוהו כלכלי שאפיין אותה בחלק מעשור ה- 20 וגם בראשית עשור ה- 30 של המאה הקודמת ועלתה על דרך המלך.

את אותו הטקסט הנ"ל הנוגע לכריזמה טלוויזיונית וקולנועית אפשר לייחס בקלות גם לנשיא ארה"ב הנאורה, החופשית, והדמוקרטית גבר יפה תואר ו- "חתיך" בשֵם ג'ון פיצג'ראלד קנדי בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת ולבטח בתקופת נשיאותו המבטיחה אולם קצרת המועד בין 20 בינואר 1961 לבין 22 בנובמבר 1963. זהו התאריך בו נרצח ע"י מתנקש בשם לי אוסוואלד בדאלאס – טקסס. ג'ק קנדי ידע גם הוא לנאום ולדבר היטב בדרמטיות מול קהל וגם מול מצלמות הטלוויזיה באולפן. הופעתו האישית הייתה מושלמת נוטפת כריזמה כשל כוכב קולנוע. הוא היה Grand master וורבאלי שלא לדבר על כישרונו ויכולתו העצומים לשָוֵוק את המסרים שלו. מצלמות הטלוויזיה לא רק נטו לו חסד, הן סגדו לו.

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. נירנברג – באוואריה, גרמניה. הקולנוענית והמתעדת לני ריפנשטאהל (מימין) מסבירה לקנצלר – פיהרר אדולף היטלר (רוכן על מפת המסדרים) כיצד היא מתכננת את פעילות צוות ההפקה ו- 25 הצלמים שלה שיעסקו בתיעוד כנס המפלגה הנאצית בנירנברג. לסרט התיעודי הזה בן שלוש שעות ייחדה את השם "ניצחון האמונה והרצון". הסרט שודר ב- 1000 אולמות קולנוע בכל רחבי גרמניה. לני ריפנשטאהל הפכה את אדולף היטלר לבֵן אֵלִים. האומה הגרמנית כרעה בפניו ברך. לצילומים הדוקומנטאריים של לני ריפנשטאהל סביב אישיותו של אדולף היטלר היה משקל נכבד בהזדהות האומה הגרמנית הצייתנית עמו והפיכתו לטוטליטאר כל יכול. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. כנס המפלגה הנאצית בנירנברג – באוואריה, גרמניה. תיעוד מראות מיליטריסטיים ודגלי ענק נושאים את צלב הקרס שנלקחו מהסרט התיעודי "ניצחון האמונה והרצון, עם אחד – פיהרר אחד" בהפקת לני ריפנשטאהל. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1934. נירנברג – באוואריה, גרמניה. לני ריפנשטאהל (במרכז בתלבושת לבנה חובשת כובע עם סרט) והצוותים הקולנועיים שלה ברגע של הפוגה. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. ברלין. טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936. גם בסרטה התיעודי הזה לו קראה "OLYMPIA" שרטטה לני ריפנשטאהל את דמותו של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר (קיצוני מימין) כנציג האֵל עלי אדמות שנשלח להציל ולהנהיג את גרמניה. השני מימין בז'אקט השחור הוא קארל דים אחד משני אנשי הוועדה המארגנת האולימפית הגרמנית שאיננו מצדיע במועל יד, השני היה תיאודור ליוואלד. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. לני ריפנשטאהל והצלם הראשי שלה (מבין חבורה של 45 צלמים ו- 250 אנשי הפקה) מצלמים את אחת הסצנות בתחרויות האולימפיות. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1960. ה- Debate הטלוויזיוני הנשיאותי הראשון בין המועמד הדמוקרטי ג'ון פיצג'ראלד קנדי (משמאל) לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון (מימין). בתווך המנחה האווארד סמית' (Howard Smith) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. (באדיבות CBS).

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1960. ה- Debate הטלוויזיוני הנשיאותי הראשון בין המועמד הדמוקרטי ג'ון פיצג'ראלד קנדי (משמאל) לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון (מימין). בתווך המפיק דון יואיט (Don Hewitt) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. (באדיבות CBS).

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1960. ה- Debate הטלוויזיוני הנשיאותי הראשון בין המועמד הדמוקרטי ג'ון פיצג'ראלד קנדי (משמאל) לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון (מימין). בתווך המנחה האווארד סמית' (Howard Smith) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. (באדיבות CBS).

ה- Debate, העימות הפוליטי – נשיאותי הטלוויזיוני ב- 1960 בין המועמד הדמוקרטי לנשיאות ג'ון פיצג'ראלד קנדי לבין המועמד הרפובליקני ריצ'ארד ניקסון בו שניהם פורסים את משנתם וחזונם החברתי והכלכלי בשידור ישיר בפני האומה האמריקנית היה בעצם הגשמה מחודשת של רעיון ישן. העימות הפוליטי הציבורי הראשון בין שני נציגים נבחרים של המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית התרחש ב- 1858 בין אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) הרפובליקני ו- סטפן דאגלאס (Stephen Douglas) הדמוקרטי. השניים הללו התעמתו שבע פעמים בערים שונות במדינת אילינוי בחודשים אוגוסט, ספטמבר, ואוקטובר בשנת 1858, כשה- Issue המרכזי בעימותים ההם לפני 158 (מאה וחמישים ושמונה) שנים נסב אודות העבדות בארה"ב. כזכור נבחר אייבראהם לינקולן לנשיא ארה"ב ב- 1860 לאחר שגבר בחירות ההן על סטפן דאגלאס. אייבראהם לינקולן נרצח ע"י מתנקש באפריל 1865 לאחר שנבחר לכהונה שנייה כנשיא ארה"ב בבחירות של נובמבר 1864. סטפן דאגלאס מת ב- 1861.

טקסט תמונה : תצלום מ- 1858. מדינת אילינוי – ארה"ב. אייבראהם לינקולן הרפובליקני (משמאל, בן 49) ו- סטפן דאגלאס הדמוקרט (מימין, בן 45) ניהלו ביניהם שבעה עימותים פוליטיים ציבוריים בפני קהל. הנושא המרכזי בוויכוחים הפומביים ביניהם נסב אודות נושא העבדות שכידוע אייבראהם לינקולן התנגד לה התנגדות מוסרית וגם מעשית נחרצת. בבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר 1860 גבר אייבראהם לינקולן על סטפן דאגלאס והיה לנשיא שהכריז על ביטול העבדות בכל רחבי ארה"ב. זאת הייתה העילה הראשית לפרוץ מלחמת האזרחים בארה"ב ב- 1861 שנודעה כמלחמה של מדינות הצפון נגד מדינות הדרום.

ראה הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן". הספר הנ"ל הוא אחד מ- 13 ספרים שעוסקים בהתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2016 – 1884 והוא מרכיב את הסדרה רחבת ההיקף שאני חוקר וכותב ושמה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש (2). 

אני שָב אל משה גרטל וברוך צ'יש. עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 רשלנית ויעילה לסירוגין. היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש משדרים לרוע מזלם ושלא באשמתם פעם אחד בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת האולימפיאדה את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות בוקי צ'יש כשבהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 : "אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה" (מבלי לסייג את עצמו). הנבואה ניתנה כידוע לשוטים. ברוך צ'יש מתנבא מבלי שהוא כפוי לכך ועושה צחוק מעצמו. אין זה תפקידו לנַחֵש. הוא לא קיבל מנדט להיות נביא. הוא קיבל מנדט לשַמֵש פרשן ותו לא. הצרפתים בראשות יאניק אנייל זכו במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה (Ryan Lochte) לקחו רק את מדליית הכסף, 3:10.38 דקות. שַדָּר טלוויזיה מהימן ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו. במשחה הגמר לשליחים  4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל ירִיבוּת דומה בין שחייני צרפת לארה"ב הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט הבא : "אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב". כמובן קרה ההפך. ארה"ב זכתה במדליית הזהב בשעה שהשחיין הרביעי והמסיים שלה ג'סון ליזאק (Jason Lezak) עצר את השעון על 3:08.24 דקות ואף קבעה שיא עולם חדש. השחיין המסיים של נבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard) עצר את השעון על 3:08.32 דקות, תוצאה שהעניקה לנבחרתו את מדליית הכסף. ובכן, שַדָּר נבון מתנה ומסייג את עצמו. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 (מבלי שהוא כפוי לכך), והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה כחודש – חודשיים בטרם פתיחת משחקי לונדון 2012 כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. זה לא תמיד היה נכון. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte), חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה , מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו מעולם לא קרתה לפרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי , ומי ששימש פרשן השחייה של הטלוויזיה ישראלית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית וגרמנית) גם בתכונות דידקטיות. הוא מאפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש מאפיל כמעט לחלוטין על השדר משה גרטל שנוטה להסתבך. בוקי צ'יש מציג את עצמו כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חושף את עצמו בסגנון השידור הבלתי מכופתר שלו, חופשי, ופורץ גבולות מידי. משהו הדומה לסטנדאפיסט – ליצן. כל בר בי רב יודע הטלוויזיה איננה מוסד של הימורים והתחכמויות. משה גרטל וברוך צ'יש לומדים את זה בדרך הקשה, אם בכלל.

משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש (3). 

אירוע הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ"ל מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, "לא נבונים". לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (Kyle Chalmers) מקום ראשון ומדליית זהב. כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- משמיע קריאות צהלה "אואואואוהוהוהוהו" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ולא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ'יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשַדָּר והפַּרְשָן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 11 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016 שוגים שגיאה חמורה ובלתי מובנת ומכריזים בשידור ישיר שגוי בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה קבוצת OBS (ראשי תיבות של Olympic Broadcasting System) לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה הבינלאומי את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה את הצהרותיהם. תמונת הטלוויזיה קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל בכלל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול וכאילו הוא הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מדובר בתקלות עיתונאיות ושגיאות זיהוי קשות וחמורות בלתי מתקבלות על הדעת שהחלו באולימפיאדת אטלנטה 1996 ונמשכו גם באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר במחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "מקבוי הוא האלוף האולימפי", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש " K. Chalmers 1 ",  וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס שוב מחטט באף קבל עם ועולם. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, האחד הוא מכשיר טלוויזיה, והשני מוניטור מַחְשֵב שמציג עבור השדרים בעמדות השידור בבריכה האולימפית זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין בזיהוי, במיקום, בשמות השחיינים, ובזמנים / תוצאות שהשיגו, ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד, את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…אופס…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". מה שמשה גרטל וברוך צ'יש מחוללים בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של אותו מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנַהֵל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות הגיונית, ומחשבה רציונאלית של שכל ישר. הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ"כי ההוא, שאמר : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". ברור שפגמים יסודיים שלא תוקנו במשך שני עשורים מאפיינים כ- סיסטמה את התנהלותו של הצמד הזה משה גרטל / ברוך צ'יש מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996. לפתע מתברר שהם לא לבד. הנה טסים הטאלנטים מערוצי הטלוויזיה הארציים 10 ו- 2 לניו יורק ואף הם כמו משה גרטל וברוך צ'יש מעניקים מדליית זהב למישהי שבכלל לא זכתה בה. בכך נותנים חיים ותוקף לסלוגן הוותיק ההוא, "אִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת, מַה יַּגִּידוּ אֲזוֹבֵי הַקִּיר ?"

ההתייחסות אל השדר משה גרטל שונה לחלוטין מורכבת יותר וגם ארוכה יותר מנקודת מבט טלוויזיונית. משה גרטל (בן 70) שרוי בעל כורחו באיזולציה ספורטיבית טלוויזיונית. הוא איננו נמנה על מחלקת הספורט של ערוץ 1 ממנה הודח בסופו של דבר (עַל יָדִי) בשנת 2000, מאותן הסיבות שהייתי מדיח אותו ומסלק אותו גם עכשיו מעמדות השידור שלו בלונדון 2012 וריו 2016. משה גרטל שימש כתב איזוטרי מאז שנת 2000 בחטיבת החדשות של ערוץ 1. הסגר כזה בן ארבע שנים – כמותו בידוד עבורו ושהייה ב- "מנזר שתקנים". מידי אולימפיאדה (יחידת זמן בת ארבע שנים) מגיח משה גרטל לאווירה האולימפית ונותן דרור ללשונו והגיגיו והופך לגימיק . הוא מתעקש להיות קוריוז. אין פלא כי המיקרופון עושה בו שַמוֹת. באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים מהבריכה האולימפית נפרד משה גרטל מצופי הטלוויזיה בישראל בזו הלשון : "…צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום…" שעון אטלנטה ברגע הפרידה היה תשע בערב (4 – GMT) ומחוגי שעון ישראל הורו ארבע לפנות בוקר (3 + GMT). בהיותי בעל סמכות עליונה של עורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים מאטלנטה 96' (פרי מִינוּיָים של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל) לחצתי על מקש ה- Talk back מעמדת הפיקוד והשליטה של ב- IBC, הודעתי לו חד וחלק : "משה גרטל, עוד הָגִיג מטופש אחד, ואתה מוצא את עצמך במטוס הראשון לישראל". מנכ"ל רשות השידור ב- 1996 מוטי קירשנבאום (שימש מנכ"ל בשנים 1998 – 1994) קפץ מהארץ לבקר אותי ואת צוות ההפקה והשידורים שלי ב- IBC (ההגדרה באנגלית: International Broadcasting Center) באטלנטה 96'. רחשתי לו אז הערכה. זה לא היה מובן מאליו כי רמטכ"ל צבאות השידור מתייצב בעצמו בקו החזית הקדמי בחו"ל הרחק מגבולות המדינה, שם פיקודיו מנהלים קרבות שידור מסובכים , ארוכים , וממושכים בתקופה של כשלושה שבועות. מוטי קירשנבאום ז"ל היה חתן פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת בשנת 1976. אדם מוכשר בכל תחומי הטלוויזיה אך אישיותו דליקה, ומשה גרטל הדליק אותו. הוא דרש ממני במפגיע לפטר את משה גרטל בו במקום מפני שראה בו ליצן שידור, וביקש להרחיק אותו לחלוטין מהמיקרופון. "משה גרטל גורם נזק למוניטין של הטלוויזיה ומוציא את דיבתה רעה. הוא מדבר שטויות בכמויות. הבעיה איננה שלו אלא של מי שמפקיד בידיו את המיקרופון של הטלוויזיה", שַח לי בעמדת הפיקוד שלי בעת ביקור שערך במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה 96'. מוטי קירשנבאום ז"ל הוא בדרך כלל פולני משכיל ומנומס ואיש תרבות, אך כשהוא מתרגז – אללה יסתור. הוא הופך להיות איש מאוד לא נחמד וצעקני שמנופף בידיו, ויודע גם להיות פוגעני כשצריך. מוטי קירשנבאום ז"ל חתום על ארבעה אידיומים שהשתרשו בנִיבוֹן העִבְרִי ונאמרים בדרך כלל ע"י אנשים כְּעוּסִים ומלאי חֵימָה : "…את מי זה מעניין…?", "…מה זה צריך להיות…?", "…איזה מן דבר זה…?", והוסיף, "…מיהו בכלל משה גרטל… ?". מוטי קירשנבאום ז"ל היה כָּעוּס ועצבני. גם אם הייתי מוריד את ה- Sound ונותן לו לומר את אמירותיו ב- Mute באותו הערב ההוא ביום שני של 29 ביולי 1996 באולימפיאדת אטלנטה 96', הרי שהפנטומימה שמורכבת מתנועות הזרועות הארוכות שלו וניענוע כפות ידיו הייתה מסגירה את סערת רוחו. מאידך, כשחתן פרס ישראל הזה (מוטי קירשנבאום קיבל את פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד) הזה משנה פַאזָה הוא עוטה לפתע על פניו הבעת "Poker face", משדר אותה כלפי יריבו , ונוצר את שפתיו . גם זה סוג של רוֹעַ. בארכיון ערוץ 10 מצוי ריאיון נסער שערך מוטי קירשנבאום לפני שנתיים כמדומני עם סגן ראש הממשלה סילבן שלום בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום". אוטוטו הוא הופך עליו את השולחן. זה היה ריאיון ברוטאלי אך נסלח מפני שהציבור רוחש למוטי קירשנבאום עדיין הערצה היסטורית דומה לזאת שזכה לה ה- אוראקל מדלפי. באותו הערב ההוא של 28 ביולי 1996 בו אירחתי את מנכ"ל רשות השידור במשרד התקשורת והשידורים באטלנטה , והרגע בו נטר ביקורת חריפה ביותר לשדר השחייה שלנו, הייתי טרוד מאוד בהפקת הכיסוי של שיוט המדליות בגלשני רוח בעיר סוואנה הממוקמת על חוף האוקיינוס השקט (רחוקה כ- 600 ק"מ מאטלנטה) בהשתתפות השייט הישראלי גל פרידמן. לא היה לי בכלל פנאי אליו. שוחחנו פנים אל פנים אולי עשר דקות מאכסימום רבע שעה. אז רשמתי ותיעדתי אח"כ את הפגישה עִמוֹ ואת דבריו ביומני. ככלות הכל הוא היה מנהיג השידור שלי שרחשתי לו הערכה וגם כבוד. מהיבטים טלוויזיוניים רבים נחשב מוטי קירשנבאום ז"ל על ידי לבֵן מַלְכוּת.

טקסט מסמך : ווידוי. משה גרטל מתנצל ומתוודה בפני כתב "ישראל היום" ערן נבון על טיפשותו הטלוויזיונית : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". באמת משה גרטל מה אתה שַח (?) שחייה אולימפית זה דבר משעמם (?) הרי שחייה אולימפית יחדיו עם א"ק אולימפית, והתעמלות אולימפית הם שלושת הנדבכים החשובים ביותר של קורות המשחקים האולימפיים מאז ומעולם (!). האם השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר הוא משעמם (?) האם השחיין האמריקני מרק ספיץ הוא משעמם (?) האם השחיין הישראלי אברהם מלמד הוא משעמם (?) האם השחיין המזרח גרמני רולאנד מאתס הוא משעמם (?) האם השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר היא משעממת (?) האם השחיין האמריקני מט ביונדי הוא משעמם (?) האם השחיין הרוסי אלכסנדר פופוב הוא משעמם (?) האם השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ הוא משעמם (?) האם השחיין ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד הוא משעמם (?) האם השחיין האמריקני מייקל פלפס הוא משעמם (?) משה גרטל הוכיח פעם נוספת בשיחתו עם ערן נבון שהוא אישיות טלוויזיונית מגוחכת. בלתי מתקבל על הדעת. (באדיבות "ישראל היום").

ראה סדרת 13 הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם 2012 – 1884 תחת הכותרת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , ו/או כפי שהיא נקראת בשפה האנגלית : "THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ועיתונאית הטלוויזיה החוקרת שומרת הסף אילנה דיין מגישת תוכנית התחקירים המצוינת "עוּבְדָה" בערוץ 2.

בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה של מדינת ישראל אבל לא של כולם. ההתקלסות המגוחכת והילדותית שלו השבוע בעיתונאית הטלוויזיה אילנה דיין בעקבות חשיפת חולשותיו וחולשות רעייתו שרה והתנהלות "האקווריום" שלו בתוכנית התחקירים המעולה "עובדה" בערוץ 2 (אצל הזכיינית "קשת") מציבה אותו אי שם סמוך לשלב האחרון בסולם המנהיגות. מדובר באיש מוכשר אולם קטנוני ושומר טינה ברמה של ילד בכיתה ג' שנעלב כמו אשתו כשמישהו מדבר בו סרה. תאמר לי אדוני ראש הממשלה עם מי אתה מתעסק…? מהיכן אתה מוצא זמן איש עסוק שכמותך להתקלס, לנאץ, וללעוג לעיתונאית שומרת הסַף גב' אילנה דיין שהציגה אותך ואת רעייתך כצמד לֵאֶה, רוֹפֵס, רשלן, ומפונק…? זהו בדיוק תפקידה. ביזיון אחד גדול מעשה ידיו של ראש ממשלת ישראל שמצהיר ל- מעריציו מהימין כי העיתונאית אילנה דיין היא אשת שמאל קיצונית. זה מה שיש לו לומר ועם זה הוא מתעסק. אבל מה, הוא יכול לישון בשקט כל עוד בסביבה נמצאים זהבה גלאון, איתן כבל, ושלי יחימוביץ' התככנית, האינטריגנטית, החתרנית, ואשת מזימות שמנהלת בהתמדה מלחמה מלוכלכת במסווה של דמוקרטיה מאוחרי גבו של יצחק הרצוג מנהיג מפלגתה הנבחר "המחנה הציוני" וראש האופוזיציה. אוסיף ואומר כי אילנה דיין שייכת שייכת לזן עיתונאים חשובים מסוגם של רביב דרוקר וברוך קרא (אנשי ערוץ 10), מרדכי "מוטי" גילת (איש "ישראל היום"), נחום ברנע ועמיר פלג ("ידיעות אחרונות") ועוד כמה שעושים את חיינו כאן להגונים וצודקים יותר. התנהגותו העלובה והמתריסה של ראש הממשלה בנימין נתניהו כלפי גב' אילנה דיין מאיצה בי להעלות בפוסט הזה מס' 647 בבלוג הזה את התזכורת הבאות.

תזכורת (5) : לפני 21 שנה. איש מְנֻוָול, שָפֵל, פַּחְדָן, ועָלוּב מהימין הקיצוני יורה במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שלוש יריות אקדח מטְוָוח אֶפֶס בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל ורוצח אותו בְּכִיכָּר העיר בתל אביב. בֵּן המַלְכוּת נוֹפֵל שָדוּד. הַנֵּזֶר והאֶצְעָדָה נגזלים מבֵּן המַלְכוּת יִצְחָק רָבִּין מנהיג האוּמָה והוגה רעיון השָלוֹם עם העַם הפלסטיני. שִמְעוֹן פֶּרֶס יבד"ל הוא מחליפו של יִצְחָק רָבִּין בראשות הממשלה אולם איננו מצליח לשמור על הבכורה הפוליטית ומפסיד אותה בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו. יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה רק אחד. 

ההכנות הארגוניות לקראת עצרת השלום הענקית בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס ושרים נוספים בממשלת ישראל המתוכננת למוצ"ש – 4 בספטמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב – הסתיימו. היה מדובר בהפגנת שלום ותמיכה פוליטית מאסיבית של מאות אלפי אזרחים במדיניותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בתוך ציבור שסוע בין שמאל לימין, רוויי שנאה יוקדת, וטעון במחלוקת פוליטית קיצונית. כנס כזה בהשתתפות מאות אלפי אזרחים בכיכר העיר בתל אביב (כיכר מלכי ישראל ליד בניין עיריית תל אביב ששמה הוסב ל- "כיכר רבין" לאחר הרצח הנפשע) באווירה פוליטית כה קודרת וטעונה בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושרים נוספים הצריך אבטחה ו- היערכות ביטחונית קפדנית ותיאום הרמוני ומלוטש בין שלושת הגורמים של משטרת ישראל + משמר הגבול + שירות הביטחון הכללי. צריך לזכור כי בטרם אותו התאריך ההוא של ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במוצ"ש – 4 בספטמבר 1995, הוא היה מאוים תדירות ע"י הימין הקיצוני באופן מוחשי. שלוש פעמים לפחות תועדו האיומים על חייו של יצחק רבין ע"י הימין הקיצוני בפרוטרוט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחודשים ספטמבר ואוקטובר של שנת 1995. באחד מסרטי התעודה החדשותיים האלה ששודרו ב- "מבט" בסתיו 1995 נראים אנשי הימין הקיצוני בצומת רעננה כשהם מופיעים תחילה בעורפו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו המבקר במקום ונושאים ארון קבורה עטוף בבד שחור ועליו כתוב יצחק רבין קובר את הציונות. אח"כ הם נראו נושאים את ארון המתים ממש לצדו של בנימין נתניהו. היה ברור לכל למי מיועד ארון המתים הזה מבלי שיו"ר הליכוד בנימין נתניהו מְהָסֶה אותם. בסרט תעודה חדשותי אחר באותה תקופה נראה הרָב נתן אופיר מתפרץ לעברו של ראש הממשלה יצחק רבין ומאיים עליו בכנס במכון ווינגייט של עולים מאנגליה וארה"ב. בסרט תעודה חדשותי נוסף נוטף אֵימָה שסיקר את הפגנת הימין האלימה והמסיתה בהשתתפות 30000 (שלושים אלף) אנשים בכיכר ציון בירושלים, נראה יו"ר הליכוד בנימין נתניהו יחד עם עוד אנשי ציבור מהימין ניצבים על הגזוזטרה המשקיפה על הכיכר, כשהם מחרישים נוכח שלטי תמונות Blow up מחליאים ונבזיים בהם מולבש ראש הממשלה ובן המלכות יִצְחָק רָבִּין במדי.S.S של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך ובכאפייה של יאסר עראפאת. הימין הקיצוני איים בגלוי על חייו של יִצְחָק רָבִּין. דמו הותר. לא בכדי נקט משרד הטלוויזיה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC כאן בארץ בימים ההם של 1995 בראשותו של דין ריינולדס מדיניות צילום טלוויזיונית של "Sudden Death" ככל שהסיקור נוגע לראש הממשלה ושר הביטחון המְאוּיָם יִצְחָק רָבִּין.

ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין היה מאוכזב מאוד (בלשון המעטה) מהתנהלותו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו וחבריו כלפיו כראש ממשלה בסתיו 1995. הוא כינה את יו"ר הליכוד בנימין נתניהו צָבוּע ואת חבריו לדרך צְבוּעִים. זה היה מדהים ומפתיע כאחד. בנימין נתניהו לשעבר קצין קרבי בסיירת מטכ"ל ו- מי שראה את עצמו מועמד לתפקיד ראש הממשלה נחשד כאיש מזימות ע"י ראש הממשלה יצחק רבין. זה אומנם התרחש לפני עשרים ואחת שנים אבל כולם זוכרים כיצד אותו הקצין ההוא מסיירת מטכ"ל בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת בשם בנימין נתניהו ו- מי שהפך בסתיו 1995 ליריב פוליטי מר של יצחק רבין, מתבונן עכשיו כ- יו"ר מפלגת הליכוד בשתיקה ואֶלֶם פיו במעשיהם הנבזיים של מאמיניו מהימין והימין הקיצוני. במעשיהם השפלים והמְנוּבָזִים הם עוטים על בֵּן המַלְכוּת, מפקד הפלמ"ח, ורמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967 יצחק רבין מדי .S.S נאציים של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך, וחובשים לראשו כאפייה של יאסר עראפאת. ולא רק זאת : הם תומכי הימין והימין הקיצוני ביו"ר הליכוד בנימין נתניהו מסיתים ומדיחים ומכנים בקולי קולות את יצחק רבין שקרן ובוגד והוא בנימין נתניהו עומד מהצד שותק ומחריש. בהפגנת הימין והימין הקיצוני בכיכר ציון בירושלים בסתיו ההוא של 1995 ניצב אותו בנימין נתניהו על הגזוזטרה ממעל ולא היסה, לא הדמים, ולא השתיק את האספסוף המשתולל המחרחר והמתגרה בן 30000 (שלושים אלף) אנשים. בסתיו ההוא של 1995 בצומת רעננה, אותו קצין קרבי ההוא מסיירת מטכ"ל ועכשיו ב- 1995 יו"ר הליכוד מר בנימין נתניהו לא אמר מילה, לא העיר דבר, ולא הטיף מוסר לפרובוקטורים והמסכסכים אנשי הימין הקיצוני נושאים ארון מתים עטוף בד שחור המיועד ליצחק רבין, ואשר צועדים לידו. אילו בנימין נתניהו לא היה איש מזימות היה עליו לומר מייד לאותו הציבור הנכלולי והמנוול המבקש את נפשו של ראש הממשלה את הטקסט הנדרש הבא : "הרף לכם…יצחק רבין הוא בן מלכות…הוא ראש ממשלה נבחר של מדינת ישראל…תתביישו לכם…עופו לי מהעיניים עלובי נפש שכמותכם…". במקום לומר את הדברים הללו הוא ביכר לשתוק. רואים את זה היטב בסרט ה- Video. המסיתים והמדיחים העלובים האלה צועדים ליד בנימין נתניהו הטוען לכתר ראשות הממשלה והוא שותק. אין לכך מחילה וסליחה. הרי יצחק רבין לא היה דיקטטור. הוא נבחר למנהיג האומה בבחירות דמוקרטיות. יכולה להתקיים מחלוקת פוליטית בין בנימין נתניהו ליצחק רבין. יכולה להתרחש יריבות ואי הסכמה בין בנימין נתניהו ליצחק רבין. אך להתבונן מהצד כיצד האספסוף מלביש את ראש הממשלה יצחק רבין במדים השחורים של ה- Gestapo הנאצי ומכנה אותו בוגד ושקרן, בעוד אתה בנימין נתניהו פעם קצין קרבי בסיירת מטכ"ל ועכשיו ראש האופוזיציה רואה את המראות הנוראיים וממלא פיך מים, הרי שמדובר לא רק בצביעות ונוכלות פוליטית שלך, אלא במעשה נבלה של ממש. תאמר לי אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו כיצד יכולת להחריש ? הרי אתה שהיית לוחם בצה"ל קצין קרבי בסיירת מטכ"ל כיצד זה לא הסבת מבטך מהתועבה המתרחשת מול עיניך ? כיצד יכולת לראות את ההמון המוּסָת מלביש את בן המלכות וראש ממשלת ישראל יצחק רבין במדי .S.S מעוררי חלחלה של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך, כשהוא האספסוף הזה זועק לכל עבר ולשמיים "יצחק רבין הוא שקרן ובוגד" ואנשיו נושאים ארון קבורה שכולם יודעים למי הוא מיועד, בעוד אתה עומד מהצד ושותק. הרי בסרטי החדשות האלה שהוקרנו בשעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רואים שאתה אפילו אינך מפנה את מבטך מהמחזה הנורא והמטונף הזה. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, דע לך כי היה מדובר בהתנהגות פוליטית נבזית שלך. אני מבטיחך נאמנה שאילו בן המלכות יצחק רבין ז"ל היה רואה ציבור כלשהו מלביש אותך בעת מאבק פוליטי במדי .S.S נאציים וכאפייה של יאסר עראפאת, הוא היה מפסיק לאלתר את המחזה המביש. בנימין נתניהו, גם בחלוף 20 שנה התנהגותך בלתי מתקבלת על הדעת ולא נסלחת.

טקסט מסמך : סתיו 1995. פשע לא יתואר. האספסוף של הימין הקיצוני מלביש את יצחק רבין בן מלכות, מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, וראש הממשלה ושר הביטחון במדי .S.S של הגסטאפו, מדיהם של היינריך הימלר וריינהארדט היידריך. דמו של יצחק רבין הותר. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראות ושתק. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

טקסט מסמך : סתיו 1995. עוד פשע שלא יתואר. הימין הקיצוני חובש על ראשו של בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, מי שהיה מפקד הפלמ"ח, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967, את הכאפייה של יאסר עראפאת וקורא לו בקולי קולות שקרן ובוגד. דמו של יצחק רבין הותר. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראות ושמע את הקולות, ושתק. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

טקסט מסמך : סתיו 1995. אנשי הימין הקיצוני נושאים בעורפו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ארון קבורה עטוף בבד שחור ואשר מיועד לבן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מי שהיה מפקד הפלמ"ח ורמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ראה את המראה הקשה והנורא כשנושאי ארון המתים מהימין הקיצוני חלפו לידו ושתק. דמו של יצחק רבין הותר. אין לכך שום פירוש אחר. בלתי מתקבל על הדעת ולא נסלח. (מקור : צילומי ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

טקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "הליכוד נותן השראה לפורעים". בנימין נתניהו משיב לו : "זאת צביעות". (באדיבות "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס).

טקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : סתיו 1995. כותרת בעיתון "ידיעות אחרונות" : "זעזוע בימין ובשמאל עקב פגיעת המפגינים במכוניות של רבין ובן אליעזר". בנימין נתניהו : "אין להכתים תנועה שלמה בגלל קומץ בריונים". יצחק רבין מכנה אותם "צבועים". (באדיבות "ידיעות אחרונות" ובאדיבות המו"ל ארנון "נוני" מוזס). 

טקסט מסמך : סתיו 1995. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מתייחס להסתה הנבזית של הימין הקיצוני ושתיקתו הרועמת של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו : "ראשי הליכוד מגלים צביעות. הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין, הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה, והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים". (באדיבות "מעריב").

העצרת הענקית בהשתתפות כ- 400000 אנשים (ויש אומרים חצי מיליון) התומכים ביוזמת השלום של ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ שלו שמעון פרס באווירת השסע ההיא, ואשר תוכננה להיערך במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל, הייתה חשובה וקרדינאלית ביותר כהפגנת תמיכה פוליטית בעד צעדי השלום השנויים במחלוקת שנקט ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין כלפי העם הפלסטיני. אף על פי כן נהגו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ 2 באדישות נוכח המחלוקת הפוליטית החמורה המשתוללת בארץ ופרסמו ביום שישי – 3 בנובמבר 1995 באמצעות העיתונות היומית לוח שידורים רוטיני ללא יומרות וללא שינויים.

תזכורת (6) : מאי 1998. בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל אבל לא של כולם. הוא מסית ומדיח וקובע שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (פרי מינוי של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו בתאריך 18 באפריל 1998) עושה סוף סוף סדר במאפיה השמאלנית של ערוץ 1.  

טקסט מסמך : מאי 1998. כותרת בעיתון "ידיעות אחרונות" : "מקורבי ראש הממשלה בנימין נתניהו אומרים בסיפוק, סוף מישהו עושה סדר במאפיה השמאלנית של ערוץ 1…". בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה מסית ומדיח. זאת היא דרכו. (באדיבות "ידיעות אחרונות" ובאדיבות המו"ל ארנון "נוני" מוזס). 

קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שערכה נאמד ב- 100.000000 (מאה מיליון) שקל בעונת 2017 – 2016 היא לפי שעה גרוטה צולעת, דוחה, מכוערת, ובעיקר משעממת.

ראיתי אמש (יום חמישי – 10 בנובמבר 2016) את השידור הישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שהובילו ניב רסקין ופיני גרשון בו קבוצת כדורסל ישראלית שערכה נמדד ב- 100.000000 (מאה מיליון) שקל הלוא היא מכבי ת"א תחת שרביט מאמנה רמי הדר (יורשו של ארז אדלשטיין המודח), מפסידה ב- Euroleague באתונה לפאנאתאנייקוס 75: 83. אירוע ספורט לא רק לא חשוב אלא משעמם בשלב זה עד מוות.

(תזכורת 7). רמת ההפקות המורכבות של חברות החדשות של ערוץ 10 וערוץ 2 בשטח בניו יורק מהיבטי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה את מערכת הבחירות האמריקנית ואת המירוץ הדרמטי ב- 8 בנובמבר 2016 לכס הנשיאות של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון, ראויות לכל שבח ו- מהוות בי"ס לטלוויזיה. רוּם ההפקות האלה התעלה מעל רמת העיתונאות הנבואית האישית המגוחכת שהפגינו חלק מהעיתונאים בעלי מוניטין שנושאים בעול ובאחריות מטעם ערוץ 10 וערוץ 2.  

מגיש תוכנית האקטואליה עודד בן עמי "שש עם עודד בן עמי" בערוץ 2 טוב יותר מרפי רשף מגיש תוכנית האקטואליה "חמש עם רפי רשף" בערוץ 10. עודד בן עמי עולה על רפי רשף ראשית דבר מפני שהוא מצטייר כעיתונאי ורפי רשף נראה כרכלן שמייצג עיתונאות מאורגת. אין מדובר רק במאבק חיצוני אלא גם בתחרות פנימית. בשעה שרפי רשף מראיין את רביב דרוקר הוא משרטט את עצמו במבע פניו ותנועות גופו כמגיש – עסקנצ'יק בעוד רביב דרוקר הציני מופיע כעיתונאי מומחה לכל דבר. הפער העיתונאי בין השניים מורגש אבל מדובר כמובן בהתרשמות שלי בלבד כצופה. בעוד ערוץ 2 תרגם סימולטאנית ב- כתוביות / כותרות בעברית את נאום ההפסד (Concession Speech) של הילארי קלינטון, נדרש רביב דרוקר ע"י רפי רשף לבצע את מלאכת התרגום בשיטת "אורן נהרי" מערוץ 1. אולם בעוד אורן נהרי מצויד באוזן אנגלית והוגה את השפה האנגלית על בורייה, רביב דרוקר איננו כזה. רביב דרוקר מדבר אנגלית בסיסית לגמרי ואיננו כשיר לעסוק במלאכת התרגום. התרגום On air שלו לא מדויק ואיננו רציף. בשעה שהילארי קלינטון מדברת לאט ובהדגשים עם הפסקות הוא עומד עוד איך שהוא במשימה. כשהיא מדברת מהר חיש מתברר שאין לו "אוזן אנגלית". הוא איננו מסוגל באוזן אחת לתרגם ובאוזנו השנייה להמשיך לעקוב, להאזין, ולהבין את הטקסט האנגלי שלה. הוא מאבד אותה. רביב דרוקר הפך לפתע לחובבן בתחום לא לו. מה כל קשה להשתמש בטכנולוגיית ה- Delay הלווייני כדי להריץ תרגום באמצעות כתוביות / כותרות ו/או להביא מתרגם מקצועי מאנגלית לעברית ולא מגמגם מקצועי. אח"כ היה עניין ה- Promo של קידום "גב האומה" של ליאור שליין ע"י במהדורה "חמש בערב עם רפי רשף". ליאור שליין נראה במפגש הזה כבדרן עַל נכון לקרב שלועג לרפי רשף הרַכְלָן. זה לא היה כוחות וזה עוד לא הכל. המגישה של ערוץ 10 באולפן בארץ טלי מורנו (קורקטית ופרגמטית ולכן טובה ואיכותית) והפרשנית שלה ד"ר יעל שטרנהל הטילו יחדיו ספק בעדותה של איילה חסון שייחסה משמעות שווה (פחות ו/או יותר) On Screen להעלבות והחבטות של דונאלד שפגעו בכבודה של הילארי קלינטון ומאידך ל- החזרות הבוטות של הילארי קלינטון לעבר דונאלד טראמפ. שתיהן, טלי מורנו ו- ד"ר יעל שטרנהל שללו חד משמעית On Screen את עמדתה של איילה חסון והותירו אותה פעורת פה ונבוכה. טלי מורנו גם לא עשתה חשבון לנדב אייל בעניין ההוא של פסילת דונאלד טראמפ על ידו מלהיבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לרוץ לנשיאות ארה"ב באותם ימי ה- "פריימריז" ההם כש- ג'ב בוש, טד קרוז, ומרקו רוביו כיכבו לצדו של דונאלד טראמפ והיו עוד בתמונה. טלי מורנו הפכה את נדב אייל לפתע פתאום לעיתונאי פגיע שעטה עליו שָלֶכֶת.

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 2016. ניו יורק. תמונה מעניינת ונפלאה. זהו הזיכרון הגדול שאשא עמי יותר מכל זיכרונות התמונות האחרות שתיעדו את ההפקות המורכבות והאינטנסיביות של חברות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10, אלה שכיסו למעננו מהשטח במוקד ההתרחשויות הדרמטיות את המירוץ הדרמטי של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון לעבר כס הנשיאות. מפיק השטח הראשי של ערוץ 2 מר עודד בינו מְגוֹנֵן במטרייה על המגישה הרשאית שלו גב' יונית לוי שיושבת ביום קר בעמדת שידור חשופה ורטובה מגשם. התצלום הזה מצביע על חריצותו ונאמנותו של המפיק הראשי עודד בינו לעובדיו ולחברת החדשות שלו ומדגיש גם מן הסתם אולי בהיסח דעת את הלכידות השוררת בחברת החדשות של ערוץ 2. (באדיבות ערוץ 2. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). גילוי נאות : עודד בינו נשוי לבתי הצעירה הָגָר (מפיקה ראשית בחברת החדשות של ערוץ 10) ולהם שלוש בנות קטנות יפות, חכמות, נבונות, ומתוקות יקרות שלנו שאנחנו אוהבים אותן וקשורים אליהן עד כלות. 

אפילוג.

ערוץ 10 וערוץ 2 ובראשם נדב אייל ואודי סגל לקו בסינדרום משה גרטל למרות שהפיקו מידע בשטח בארה"ב במוקד ההתרחשות. הם פספסו הוא ו- ד"ר יעל שטרנהל לא סיפרו לנו את כל האמת במירוץ הזה לנשיאות ארה"ב. גם לא חמי שלו, לא רון מיברג וגם לא נחום ברנע. גם לא אודי סגל וארד ניר מערוץ 2. האנשים האלה חשפו במידה רבה עיתונאות אנכרוניסטית. הם התרפקו על הילארי קלינטון, הפגינו את אהדתם אליה, ו- שירבבו כל העת וכל הזמן את דעתם האישית הלא נוחה מאישיותו "המגעילה" כביכול של דונאלד טראמפ לתוך העובדות, כאילו הוא עבריין מין ותו לא, וטעו. החבר'ה האלה לקחו בגלוי צד אחד למפרע, את זה של הילארי קלינטון, ושגו. חבורת שדרני של שתי רשתות הטלוויזיה הישראליות ערוץ 10 וערוץ 2 הוטסו לארה"ב על תקן עיתונאים שנועדו לדווח ולא לטפח חלומות. ההפקות המורכבות של ערוץ 10 וערוץ 2 מהשטח בניו יורק ובערים נוספות ראויות להערכה רבה ביותר (!). הסוקרים האמריקניים הם דבר אחד (זוכרים את הסקר ההוא של הבחירות לכנסת ה- 14 ובמקביל גם לראשות הממשלה ב- 29 במאי 1996 ? הסוקרים העניקו בתחילה % 25 יתרון לשמעון פרס על פני בנימין נתניהו). הלכנו לישון עם שמעון פרס והתעוררנו עם בנימין נתניהו. חברת החדשות של ערוץ 10 טעתה  משלא הזמינה לאולפן של את עורכי הסקרים בארץ מינה צמח וקאמיל פוקס כדי שיתייחסו ויסבירו לצופי הטלוויזיה בארץ מדוע הסוקרים האמריקניים טועים ולמה בחלקם הם נבובים ולא הגיוניים. טלי מורנו היא מגישת טלוויזיה קורקטית. מעלה גדולה בתקשורת המונים וויזואלית. לעומתה על פניה של תמר איש שלום משוח מעין חיוך מדושן עונג ממושך מידי בכל מיני הזדמנויות ובמשך פרקי זמן שונים. תמר איש שלום היא מנחה מצוינת, רהוטת דיבור, פוטוגנית מול מצלמת הטלוויזיה, חושבת באנגלית ומדברת היטב אנגלית, וגם סקרנית, ואדיבה ותרבותית. אני אומר זאת כצופה נאמן שלה. אנשים אינם מחייכים ללא סיבה וודאי לא על מסך הטלוויזיה. היא חייבת להסיר את החיוך הנצחי ושביעות הרצון הניבטת מפניה (הופכים אותה לדמות סנטימנטלית יתר על המידה) ולהביע מבע "נטול הבעה", להקרין משהו מאופק יותר, קורקטי יותר, אובייקטיבי יותר, אולי תקיף יותר (כמו של ברברה וולטרס) – נאמר כמו אורלי יניב בשעתו במשדרי הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בעשור ה- 80 של המאה שעברה. דונאלד טראמפ חשף אישיות טלוויזיונית בלתי שגרתית אולם סמכותית. איך אפשר לשכוח את הקטע הזה ב- פריימריז של 16 המועמדים הרפובליקנים כשהתחיל ולעג ל- מרקו רוביו וכיענה אותו "מרקו הקטן" והסתיים ב- "הילארי קלינטון הנוכלת". התנהגותו בניגוד לכל קונצנזוס ובניגוד למוסכמות האפיל לחלוטין על אישיותה הטלוויזיונית הרדודה והמצומקת של הילארי קלינטון נציגת הממסד הישן הממשל ההוא של בעלה הנואף ביל קלינטון. התגייסותו של הנשיא ברק אובמה למען הילארי קלינטון הזיקה לה בסופו של יום מפני שהדגישה את חיוניותו ואת הכריזמה החיצונית שלו מחד ומאידך הוסיפה עוד מימד לחולשתה החיצונית ורדידותה שנראית כמו "דוֹדָה" טלוויזיונית במקרה הטוב באופציה הראשונה ו/או כמו "סבתא" באפשרות הדימוי השנייה. אם הנשיא ה- 45 של ארה"ב דונאלד טראמפ לא ימלא את תפקידו כראוי החוקה האמריקנית יכולה להדיח אותו. אין בכלל ספק כי הנשיא ברק אובמה יעביר את סדרי וסמכויות השלטון לנשיא המיועד דונאלד טראמפ אף על פי שהגדיר אותו במהלך הקמפיין כבלתי כשיר להיות נשיא האומה האמריקנית. הדיבור של דונאלד טראמפ נגד ההגירה המכסיקנית הלא חוקית הייתה שגיאה שכמעט עלתה לו בנשיאות. הוא היה אמור להתנות ולסייג את ההגירה הלא חוקית ולומר לקבוצות המהגרים הכן חוקיים שהגיעו לארה"ב (מדינת מהגרים ביסודה) ממכסיקו וקוּבָּה כי ההגירה ה- היספאנית הלא חוקית מסכנת את מקומות העבודה שלהם, של המהגרים החוקיים. סרט הטלוויזיה התדמיתי של ניפוץ תקרת הזכוכית כביכול ע"י הילארי קלינטון היה מגאלומאני ו- אנאכרוניזם ילדותי של מועמדת לנשיאות מַשְמִימָה, רוטינית, לא מעניינת, לא אטרקטיבית, ולגמרי אנטי טלוויזיונית.

אסיים את הפוסט הקונקרטי הזה מס' 647 ואזכיר כי בתום ה- Debate ה- 3 בפאראדייס – נבדה ב- 19 באוקטובר 2016 הכריז דונאלד טראמפ בפני המנחה כריס וואלאס הכרזה מתריסה בה אמר כי יבחן את תוצאות הבחירות של 8 בנובמבר 2016 בבוא העת, וכי ישמור עד אז את הציבור במתח. 71.600000 מיליון צופי טלוויזיה שמעו את ההכרזה החצופה והבלתי מקובלת של דונאלד טראמפ. אנשי ערוץ 2 וערוץ 10 נדלקו ומיהרו להסיק מסקנות נחפזות ולא נכונות, ולהגיב כלהלן, כאילו רוח השכינה מנשבת מעל ראשם, ועשו זאת מבלי לסייג את עצמם :

א. אודי סגל איש חברת החדשות של ערוץ 2 גזר על דונאלד טראמפ גזר דין של תבוסה מול הילארי קלינטון וכך אמר : "…זהו קרקס מודרני. הקרב הוכרע. דונאלד טראמפ מחוסל…".

ב. איילה חסון אשת ערוץ 10 הגדירה אותו כלהלן : "…דונאלד טראמפ ילדותי…".

ג. ניצן הורוביץ איש ערוץ 2 סיכם זאת כך : "…בסופו של העימות הזה אין בכלל ספק…המנצחת הייתה הילארי קלינטון בנקודות רבות…אולם לא היה נוק אאוט. דונאלד טראמפ אמר שהוא לא יכיר בתוצאות הבחירות וזה ירדוף אותו עד לקלפי…אני חושב שבכך הוא חיסל סופית את סיכוייו…".

ד. גיל תמרי איש ערוץ 10 סגר את העימות השלישי והודיע לצופיו בזאת הלשון : "…דונאלד טראמפ נפל לבור עמוק ובאמירה הזאת ("…אני אבחן את תוצאות הבחירות…") הוא קעקע את אחד היסודות של הדמוקרטיה האמריקנית…".

נדב אייל איש ערוץ 10 הרחיק לכת מכולם במהלך הפריימריז הרפובליקני בהשתתפות 16 מועמדים ביניהם ג'ב בוש, מרקו רוביו, טד קרוז, ואחרים, וכה אמר : "…אל תדאגו דונאלד טראמפ לא יהיה בתום הפריימריז הרפובליקני המועמד של המפלגה הרפובליקנית…".

כך רשמתי באחד הפוסטים הקודמים בטרם תאריך הבחירות לנשיאות ארה"ב ב- 8 בנובמבר 2016 : "אינני סבור שמצבו של דונאלד טראמפ כה רע ונחות לקראת ה- 8 בנובמבר 2016 כפי שמתארים אותו בפנינו אודי סגל, ניצן הורוביץ, גיל תמרי, ואיילה חסון. אינני מקנא בארבעת הפרשנים הנ"ל שמתיימרים להיות מומחי טלוויזיה בעלי מוניטין באם דונאלד טראמפ ייבחר לנשיא ה- 45 של ארה"ב ולא הילארי קלינטון. הייתי גם מציע לראש הממשלה בנימין נתניהו לא לשקוט על שמריו. אנשים אומרים דבר אחד לפני שנבחרו לתפקידם, ומשנבחרו הם אומרים דבר אחר, שונה תכלית השינוי מזה שאמרו טרם מינויָים.  דונאלד טראמפ יהיה נאמן בראש ובראשונה במדיניות החוץ שלו למען האומה האמריקנית והחוקה האמריקנית ולא לטובת בנימין נתניהו. אל תטעו בדונאלד טראמפ. לא צריך להיות מדינאי ו/או פוליטיקאי כדי דעת ולהבין כי נשיא ארה"ב איננו ניצב מעל החוקה האמריקנית ולא מעל האומה האמריקנית. נכון שלרשות נשיא ארה"ב עומדות סמכויות ביצוע רבות והוא גם המפקד הראשי של צבא ארה"ב, אולם שוב הוא איננו ניצב מעל האומה האמריקנית ומעל החוקה האמריקנית. לאחר שדונאלד טראמפ ילמד וישנן כהלכה את מהלכי הפוליטיקה הבינלאומית על פני הגלובוס, הוא עשוי להצטרף ל- שושלת האמריקנית שהבטיחה אין סוף הבטחות להעתיק את מקום שגרירותה מתל אביב לירושלים ולא קיימה. ייתכן מאוד כי דונאלד טראמפ יהיה ממשיך דרכו של הנשיר ברק אובמה ו- יאמר גם הוא לבנימין נתניהו כהאי לישנא, "לך תזיז את עצמך ותסתדר עם אבו מאזן".

חיים אתגר צדוק צדק גם בעניינה של מגישת ערוץ 10 טלי מורנו שנזפה אז בפרשן נדב אייל לאחר ש- דונאלד טראמפ ניצח ו-נבחר לנשיאה ה- 45 של ארה"ב, משהעירה לו ונזפה בו על פי הניסוח הבא, כלהלן : "…נדב אייל, הוא האיש שאמר לפני כמה שבועות שהסיכוי של דונאלד טראמפ להיבחר לנשיא ארה"ב בבחירות האלה הוא קָלוּש…אני חוזרת קָלוּש…רק רציתי להזכיר לך את הנקודה הזאת, נדב…". טלי מורנו אמרה את הכל אודות נדב אייל, חוץ מלהזכיר לו את הסלוגן המפורסם של חז"ל שאמרו פעם את חוות דעתם אודות הנביאים, והתייחסו גם לנדב אייל, בעניין של,  "…למי ניתנה הנבואה…".

חיים אתגר שגה רק בכותרת המשנית של הפוסט כשהודיע לציבור קוראיו את הטקסט הבא : "ברור לי שבעקבות הטור הזה יעליבוני ויטענו שאינני מגיע לקרסוליו של נדב אייל וגם שאני אידיוט. ייתכן שזה נכון ועדיין חשוב לי לומר את דבריי למרות המחיר". מיותר. חיים אתגר, אתה רשאי ומוסמך לומר את דעתך בכל פורום בעיקר כשהיא נכונה, כנה, ואמיתית. גם אייל נדב שגה משלא התנצל בפני ציבור צופה הנוגעת לנבואתו המגוחכת, המטופשת, והאומללה ההיא. נדב אייל הוא עיתונאי טוב. אנוכי אוהב להקשיב לניתוחיו אולם הוא איננו עומד בשום אופן מעל לשום ביקורת ועדיין לא נמנה על השורה הנכבדה בה ניצבים וויליאם שייקספיר, אייבראהם לינקולן, חיים נחמן ביאליק, ווינסטון צ'רצ'יל, דוד בן גוריון, וקארים עבדול ג'אבאר.

עוד שתי הערות :

1. לא קראתי את ספרו של נדב אייל "המרד נגד הגלובליזציה".

2. באשר לי : אנוכי בן 80 היום. מעולם לא השתייכתי ל- "ברנז'ה" כלשהי, לשום "בראנז'ה". וודאי לא ל- "ברנז'ה עיתונאית. נולדתי ב- 1938 בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. שם גדלתי והתחנכתי. אינני חייב ומעולם לא הייתי חייב דבר לאיש. גם לא לאף אחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. לא למפקדיי ולא לפַּקודיי. לא למנהלים ולממנים שלי וגם לא לכפופים לי. מוריי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 70 במאה הקודמת, בנוף תקשורתי – עיתונאי מרשים בימים ההם, היו אלכס גלעדי, דן שילון, מוטי קירשנבאום ז"ל, וארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 84). אנוכי מתעב את המונח "ברנז'ה". אנוכי מתעב את חנפנֵי שלטון הברנז'ה שמהנהנים "הֵן" אוטומטית כעדר, מבלי לנתח את המציאות, ו- מוחלים על כבודם האישי מחשש לקריירה הפרטית שלהם. מרבית עיתונאי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 2002 לא רק שלא התייצבו מול ההחלטה המופרכת של ראש הממשלה דאז אריאל שרון והשר הממונה על רשות השידור רענן כהן למנות את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור, אלא גם הסכינו עמה ו- התחנפו אליו. העיתונאים ההם שנמנו לפני 16 (שש עשרה) שנים על מדמנת ברנז'ת חטיבת החדשות בערוץ 1 (לא כולם), ו- למרות שהיו מצוידים בנימוקי אמת כנגד ההפקדה המופרכת ההיא, בלמו את פיהם. הם שתקו ולא השמיעו את קולם מפני שנעדרו יושרה, מוּסָר, דוגמא אישית, ו- דרך ארץ. אנוכי מתעב את האנשים שמיוזמתם שלהם משליכים מעליהם ביודעין ומרצון את הגדולה שבזכויותיו של כל בֶּן אֶנוֹש, להיות אדם ריבוני.

סוף פוסט מס' 745 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 30 במאי 2018. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.