פוסט מס’ 748. מונדיאל רוסיה 2018 (1). הוֹוֶה ועָבָר. חֲבֵר קוֹמְרָאד בלכתך אל מיקרופון הטלוויזיה – שפשף ופקח עיניך, חדד אוזניך, והַצְנָע את לשונך. ביקורת טלוויזיה (1). כל הזכויות שמורות. פוסט מס’ 748. הועלה לאוויר ביום שני – 18 ביוני 2018. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך, ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

הערה מס’ 3 : כמות קוראי הבלוג והנכנסים אליו, עברה את רף ה- 700000 (שבע מאות אלף).

———————————————————————————

פוסט חדש מס’ 748 : מונדיאל רוסיה 2018. הווה ועבר. חֲבֵר קוֹמְרָאד בלכתך אל המיקרופון – שפשף ופקח עיניך, חדד אוזניך, והַצְנָע את לשונך. ביקורת טלוויזיה (1). כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ”ש – 16 ביוני 2018.

———————————————————————————

פוסט מס’ 748. מונדיאל רוסיה 2018. הוֹוֶה ועָבָר. חֲבֵר קוֹמְרָאד בלכתך אל מיקרופון הטלוויזיה – שפשף ופקח עיניך, חדד אוזניך, והַצְנָע את לשונך. ביקורת טלוויזיה (1). פוסט מס’ 748. כל הזכויות שמורות. פוסט מס’ 748. הועלה לאוויר ביום שני – 18 ביוני 2018. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים של “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”, היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו / Paul Nipkow), כלכלה טלוויזיונית, מו”מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, עיתונאות טלוויזיונית, ו- כישרון ומהימנות בקיום ועריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי במשך השנים הרבות והארוכות כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. אולי יותר. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות, וכמובן תיעוד מפורט של אותם 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הממושכת הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולא מוכשרים, ולכן גם לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 748. מונדיאל רוסיה 2018 (1). הוֹוֶה ועָבָר. חֲבֵר קוֹמְרָאד בלכתך אל מיקרופון הטלוויזיה – שפשף ופקח עיניך, חדד אוזניך, והַצְנָע את לשונך. ביקורת טלוויזיה (1). פוסט מס’ 748. כל הזכויות שמורות. פוסט מס’ 748. הועלה לאוויר ביום שני – 18 ביוני 2018.  

טקסט מסמך : שבת – 16 ביוני 2018. מונדיאל רוסיה 2018. מעידה מגוחכת של הפקת תאגיד הערוץ הציבורי “כאן”, מי שמחזיק בלעדי של זכויות השידורים של מונדיאל רוסיה 2018 בעת השידור הישיר של ה- Pre Game Show במשחק ארגנטינה – איסלנד 1:1. חטיבת הגרפיקה של “כאן” משרטטת את הרכב נבחרת ארגנטינה כשברקע השחקנים הארגנטיניים משורטט הדגל הלאומי של איסלנד במקום זה של ארגנטינה. הנהלת “כאן” הייתה חייבת להתנצל מייד בפני צופיה על הטעות המרה אולם לא עשתה זאת. 

הקדמה קצרצרה. למרות השגיאות הילדותיות בראשית שידורי מונדיאל רוסיה 2018, הפקת תאגיד הערוץ הציבורי “כאן” שמה בכיס הקטן את הפקת הַנֶפֶל ההיא של ערוץ 1 ז”ל את מונדיאל ברזיל 2014 בראשות מאיר בר + אורי לוי + יורם ארבל + דני נוימן.

תזכורת היסטורית : ב- 2002 עם מינויו של איש עלוב ורדוד בשם יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור החלה הספירה לאחור, Count down של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עלובת הנפש לעבר סיום חייה, ו- מותה הוודאי. עיתונאי חטיבת החדשות הדַלים והמגוחכים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 התבוננו מנגד חדלי מעש בגוויה המהלכת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה פעם גוף שידור מפואר גססה בעיצומה של הפקת הַנֶפֶל את מונדיאל ברזיל 2014. מנכ”ל רשות השידור המגוחך והכושל בשנים 2014 – 2011 היה יוני בן מנחם. עוזרו הקרוב של המנכ”ל היה איש דַל ו- נֶחְשָל בשם זליג רבינוביץ’. יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור (רדיו “קול ישראל” + ערוץ 1) נעדר כל כישרון ניהולי היה אמיר גילת. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן הטילו ב- 2014 צַו סגירה על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והפקידו את פרופסור דוד האן לכונס נכסים של כלל השידור הציבורי. פרופסור דוד האן מינה ב- 2014 את מר יונה וויזנטל למנכ”ל משקם זמני. יונה וויזנטל מיהר להדיח ולגרש מתפקידם את המנכ”ל המכהן יוני בן מנחם, וגם את עוזרו זליג רבינוביץ’, וגם את יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת, וגם לסלק משורות ערוץ 1 בתום מונדיאל הנפל של ברזיל 2014 את צוות השידור “המוביל” אך הרָפֶה, העני, הדַל, והחלש במונדיאל ההוא של ברזיל 2014 יורם ארבל והפרשן דני נוימן. יורם ארבל ודני נוימן הפכו זה מכבר לקוריוז. שניהם הודחו. רשות השידור (וחלק נכבד מעיתונאיה בחטיבת החדשות של ערוץ 1) חדלי צורה, נפח, אופי, ויושרה פרכסה ונשמה את נשימותיה האחרונות. ב- 2017 היא מתה, נקברה, והפכה ל- ז”ל. על חורבותיה קָם “כאן”

1. ערבוב שתי הטכנולוגיות הטלוויזיוניות ה- 4K וה- HD יחדיו בהפקת השידורים הישירים בשלושת הימים הראשונים של מונדיאל רוסיה 2018 בראשות הערוץ הציבורי “כאן”.

פרשת ערבוב שתי הטכנולוגיות הטלוויזיוניות ה- 4K וה- HD בהפקת השידורים הישירים בשלושת הימים הראשונים של מונדיאל רוסיה 2018 + מסכת הצילומים הפתוחים מידי והמרוחקים מידי (Long shots) שגרמו מפח נפש לצופי הטלוויזיה כאן בארץ הם כישלונות טכנולוגיים ילדותיים ומטופשים של הערוץ הציבורי “כאן” בעל הזכויות של שידורי מונדיאל רוסיה 2018 במדינת ישראל. ניתן היה להימנע מהגיחוך מהכשל הטכנולוגי הזה בשידורים ניסיוניים מוקדמים של שילוב ה- 4K וה- HD, ומציאת פתרון הולם בטרם שריקת הפתיחה למפעל הכדורגל המונדיאלי שמרכז וירכז סביבו תשומת לב ציבורית עצומה במשך חודש ימים. אשמת שילוב מוטעה ו- שגוי של טכנולוגיות ה- 4K וה- HD רובץ לפתחה של חטיבת ההנדסה של “כאן” ושל הנהלת “כאן” הרופפת. מדובר בשגיאות וטעויות טכנולוגיות בסיסיות ביותר שמעידות על ברדק ניהולי של הנהלת ערוץ “כאן” וחטיבת ההנדסה שלה, שעדיין שרויות בתקופת ההרצה שלהן, לרבות אי ידע והכרה את הטכנולוגיות הטלוויזיוניות החדשניות. שגיאת ערבוב ה- 4K עם ה- HD גרמה עגמת נפש עצומה לצופי הטלוויזיה בישראל והסבה נזק גדול למוניטין הציבורי של “כאן”.  חברת HBS הוותיקה (קבוצת טלוויזיה פרטית אד הוק בינלאומית) בעלת ניידות השידור הענקיות (מכילות 38 מצלמות לצורכי תפקודים שונים בכל ניידת שידור) והיא זאת שמפיקה את כל הסיגנלים והפידים הטלוויזיוניים מכל האצטדיונים במונדיאל רוסיה 2018, נקייה מכל אישום. בעיית השילוב של 4K ו- HD תיפתר אבסולוטית לאחר הפרדת שתי הטכנולוגיות האלה כלהלן : ערוץ 11 של “כאן” ישדר רק בטכנולוגיית HD וערוץ 511 של “כאן” ישדר בטכנולוגיית 4K בלבד.

סיפור שונה לחלוטין הוא מלאכת הכיסוי הכושלת בחלק מהאצטדיונים ברוסיה בהם אור השמש מחד והצֵל שמטילות ארכיטקטורות מבני האצטדיונים מאידך, משמשים בערבוביה על כרי הדשא. התמונה שמייצרות המצלמות המובילות (מצלמות Long shots מצוידות בעדשות פתוחות ו- Frames רחבים ומרוחקים) חושפות חצי מגרש מוּאָר וחצי מגרש מוּצָל. מלאכת ה- CCU (“הבהרת” התמונה המוצלת שמכסה חצי מגרש ו- ממלאת חצי מ- Frame הצילום הטלוויזיוני המשותף ב-צילומי Long shot) ע”י טכנאי ניידות השידור הופכת למסובכת ולא יעילה. מצד אחד השימוש ב- CCU משפר כמו תרופה את החלק המוצל ב- Frame הצילום אולם מצד שני הוא גורם ל- Over expose של החלק המואר ב- Frame הצילום. אור וצל הדרים בכפיפה אחת על כר הדשא בכל אצטדיון ספורט יוצרים קשיי צילום לכל רשת טלוויזיה באשר היא. צופי הטלוויזיה בסלון ביתם (והם הרוב) בעולם מוצאים את עצמם נפגעים ויוצאים ניזוקים. לא הצופים ביציעים ב- אצטדיונים. עֵין בן אנוש משוכללת הרבה יותר מטכנולוגיית ה- CCU בניידות השידור. הנתונים המוקדמים של “אוֹר וצֵל” על כרי הדשא באצטדיונים ברוסיה היו ידועים ל- וועדה המארגנת הרוסית, לקבוצת הטלוויזיה HBS, ולאנשי FIFA.

2. אירוע מַשְמִים : גמר ה- Final 2 בליגת העל בכדורסל מכבי ת”א מביסה את הפועל חולון בתוצאה 75:95.

השידור הישיר (יום חמישי – 14 ביוני 2018 ב- ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) של משחק הגמר על אליפות המדינה בכדורסל בו הביסה מכבי ת”א את הפועל חולון 75:95 היה בזבוז זמן. האשם ב- Owner של הפועל חולון שלמה אייזיק. אירוע לא מעניין נטול חשיבות. שיעמומון בשל הפרש היכולות בין ניהול ואימון של שתי הקבוצות (לטובת מכבי ת”א). ה- Owner של הפועל חולון מר שלמה אייזיק טעה טעות פטאלית ושילם בריבית דֶ ריבית משהרחיק משורות מועדונו באפריל 2018 את השחקן מס’ אחת שלו גלן רייס ג’וניור בשל מריבה קטנונית בחדר ההלבשה עם הפרובוקטור גיא פניני.

3. עמיחי שפיגלר הוא שדר נבון (1).

עמיחי שפיגלר משתמש במונח “עושה הגנה”. מדובר בעברית מסורבלת. מדוע הוא איננו משתמש לעולם במונח “עושה התקפה”…?

4. עמיחי שפיגלר הוא שדר נבון (2). עיוורון חלקי במונדיאל רוסיה 2018 במשחק אורוגוואי – מצרים 0:1.

שחקן נבחרת אורוגוואי לואיס סוארז בעט כדור לרשת החיצונית של מצרים בדקה ה- 23 של ההתמודדות. הצוות המשדר של “כאן” עמיחי שפיגלר + עומרי אפק קבע שהכדור חדר פנימה לתוך השער המצרי, אולם הַגוֹל נפסל ע”י השופט מחמת נבדל. איזה נבדל ואיזה נעליים. ב- Replay רואים בבירור שהכדור כלל לא נכנס לשער המצרי אלא פשוט פגע ברשת החיצונית.

5. תודה לערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.

בסופו של דבר ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים עשה עבודה עיתונאית טובה בכיסוי ליגת העל הישראלית בכדורסל בעונת 2018 – 2017. תודה לעושים במלאכה.

6. רמי ווייץ וכריסטיאנו רונאלדו.

רמי ווייץ (שדר כדורגל מצוין) מספר לצופיו כי הפורטוגלי כריסטיאנו רונאלדו מבקש להשיג את יוסביו המנוח (שחקן עבר  בנבחרת פורטוגל בכדורגל) במניין כיבוש השערים במדים הלאומיים. לא בטוח, לא נראה לי, ולא השתכנעתי. רמי ווייץ לא רִאיין את כריסטיאנו רונאלדו בעניין כמות הכיבושים. הוא הביע את השערתו ללא שום תימוכין של בעל ה- Issue המדובר. כן בטוח שכריסטיאנו רונאלדו רוצה להיות אלוף העולם בכדורגל לאחר שהשיג בהיסטוריה המפוארת שלו את התואר אלוף אירופה למדינות (פורטוגל היא אלופת Euro 2016) והיה גם אלוף ה- Champions League לקבוצות במדי קבוצת ריאל מדריד. מניין השערים הוא Issue משני לגמרי.

7. הפאנלים הביתיים של “כאן” במונדיאל רוסיה 2018 בהובלת שלום מיכאלשווילי.

הפאנלים הביתיים של “כאן” רוויים בהשתתפות המוני נשים וגברים ב- Pre Game Show + החזקת ההפסקות שבין שתי המחציות + שיחות מסכמות ב- Post Game Show במשחקי מונדיאל רוסיה 2018 בהנחיית שלום מיכאלשווילי הם משעממים, רדודים, צפויים, ונטולי עניין. מיותרים. לפוליטיקאית והפונקציונרית המופרכת מירב מיכאלי ח”כ מפלגת העבודה שנטלה חלק באחד מדיוני מונדיאל הכדורגל למרות שאין לה כלל מה להגיד בנושא. מירב מיכאלי שימשה קישוט בשיח. את אותו הדבר ניתן לומר על שלושת מאמני הכדורגל הכושלים והמפוטרים טל בנין, גיא לוי, ורן בן שמעון. שלושתם נעדרי סמכות מקצועית וטלוויזיונית, לחלוטין, לדון בפרהסיה בעניינים מונדיאליים. הם שרויים עמוק מתחת לרמה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל. זאת חוות דעתי גם אודות איש בדיחות הַקֶרֶש ג’ובאני רוסו. וגם אודות הבדרן המשעמם והיבשושי המַט ליפול פאבלו רוזנברג. האורחים הנוספים באולפן מונדיאל רוסיה 2018) לרבות שחקן הטניס אנדי רם והסטנדפיסט והקומיקאי קובי מימון, מהווים בעל כורחם קוריוז. מערכת “כאן” הייתה חייבת לחשוב, לתכנן, ולמצוא לנכון להרכיב ולהציב בראש רשימת המומחים שלה באולפן מונדיאל רוסיה 2018 בארץ את שני המאמנים המוכשרים והמוצלחים הנוכחיים ברי הסמכה שהוכיחו את עצמם בליגת העל הישראלית, האחד ברק בכר (הפועל באר שבע) והשני ג’ורדי קרויף (מכבי ת”א, גם אם הוא מדבר אנגלית וצריך לתרגם אותו). פלוס מומחה הכדורגל בהא הידיעה העיתונאי המצוין אבי רצון וגם את כדורגלן העבר הבלתי נשכח גיורא שפיגל. החמצה גדולה ומטופשת. הפאנלים שמנחה שלום מיכאלשווילי במונדיאל רוסיה 2018 מתנהלים ברמה של תוכניות רכילות בידור. הרחק מכל Level עיתונאי.

8. מוטי איווניר (1) וכריסטיאנו רונאלדו. מונדיאל רוסיה 2018. ריטואל הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל היא סצנת טלוויזיה מרהיבה. עושר מצלמות HBS הקבוצה שמפיקה את סיגנלי הטלוויזיה של משחקי מונדיאל רוסיה 2018 משרטטות במדויק את קרב המוחות שמתנהל בין השוער וחומת המגן שלו לבין הַיָרִיב הבועט ששוֹאֵף למוטט אותה ואת המתכנן שלה.   

בעיטות חופשיות נייחות במשחק הכדורגל מטווחים של 30 – 16 מטרים הן ריטואל שמושך תשומת לב, בעיקר כשהבועטים הם הפורטוגלי כריסטיאנו רונאלדו כוכב ריאל מדריד, ו/או הארגנטיני ליאו מסי האיש שניצב במרכז חלון הראווה של מועדון ברצלונה. הריטואל האטרקטיבי מורכב ובנוי מ- שני יסודות : הבועט והכדור מחד והשוער והחומה שלו מאידך. לטקס הזה מצטרפים שני גורמים נוספים, רוחבה וגובהה של החומה ומרחק התייצבותה מהכדור. החומה חייבת לעמוד על פי חוק לפחות 9 (תשעה) מטרים מהכדור. לא כל השופטים מקפידים על כך. ככל שהחומה סמוכה יותר לכדור הנייח, יקשה יותר על הבועט לעקוף אותה. בעיטות חופשיות בכדור מטווחים שנעים בין 16 מטר ל- 30 מטר ע”י שחקנים מיומנים ומומחים בטכניקה של הבעיטה, בתורת התנועה של הרגל, ובדיוק מגע הנעל בכדור, מסכנות את השוערים ושעריהם בגלל מידות הכדור (משקלו כ- 430 גרם והיקפו כ- 70 ס”מ) ותכונות התנהגותו באוויר המושפעות מהתנגדות האוויר בשל מהירות תנועתו, סיבובו העצמי באוויר סביב מרכז הכובד שלו ו/או דווקא “יציבותו” באוויר, ומסלול התעופה שלו. תילי תילים של מילים נכתבו אודות הפיזיקה ו- ה- אווירודינמיקה של הכדורגל מעין בלון משוכלל, והתנהגותו באוויר. מחקרי הבעיטה החופשית המסובבת ו/או בעיטת ההסעה במשחק הכדורגל (וגם במשחק הכדורעף) בני שנים הניבו תוצאות שידועות היום לכל ילד ונער וכל בר בי רב, אולם להפתעתי הגדולה אינן ידועות ו/או לא מוכרות משום מה לשוער נבחרת ספרד דיוויד דה חאה (גובהו 1.92 מ’) ולא ל- מאמן נבחרת ספרד החדש פרנאנדו היירו (היה בשעתו בועט מחונן של כדורים חופשיים מסובבים) במשחק ספרד – פורטוגל 3:3 (יום שישי – 15 ביוני 2018 באצטדיון “Fisht” ב- סוצ’י). פרנאנדו היירו לא התערב בשיקולי דעתו של השוער שלו היכן להציב את עצמו על קו השער. השדר המוביל רמי ווייץ והפרשן שלו מוטי איוואניר לא הסבירו לצופיהם מדוע כריסטיאנו רונאלדו שבועט ברגל ימין מסכן את קורת השער הימנית בלבד (מנקודת מבטו, והשמאלית מנקודת מבטו של דיוויד דה חאה) בשל מיקום הכדור החופשי.

ובכן, בדקה ה- 87 הורה השופט האיטלקי Gianluca Rocchi במשחק ספרד – פורטוגל 3:3, על בעיטה חופשית לזכות פורטוגל ממרחק של 20 מטר, קצת ימינה מקורת השער הימנית של השוער דיוויד דה חאה (מנקודת מבטו של הבועט כריסטיאנו רונאלדו, השמאלית מנקות מבטו של דיוויד דה חאה). דיוויד דה חאה הציב 6 (שישה) שחקנים בחומה שלו, את לוקאס וואסקואז לבש את החולצה מס’ 11 גובהו 1.73 מ’ + הקפטן סרג’יו ראמוס מס’ 15 גובהו 1.85 מ’ + איסקו מס’ 22 גובהו 1.76 מ’ + לאגו אספאס מס’ 17 גובהו 1.76 מ’ + ג’רארד פיקה מס’ 3 גובהו 1.94 מ’ + סרגיו בוסקטס מס’ 5 גובהו 1.89 מ’ כדי לשמור על הקורה השמאלית שלו (הימנית מנקודת מבטו של הבועט כריסטיאנו רונאלדו) כשהוא מעמיד את את עצמו כשומר ופוקח עין יתירה שלו על הקורה הימנית שלו, השמאלית מנקודת מבטו של כריסטיאנו רונאלדו. זאת הייתה שגיאה וטעות פטאלית מפני שכריסטיאנו רונאלדו שבועט את “הכדורים החופשיים” רק ברגל ימין שלו, יכול היה לסובב את הכדור החופשי הקונקרטי הזה באירוע הנחקררק בכיוון הקורה הימנית של השער הספרדי (השמאלית מנקודת מבטו של דיוויד דה חאה), ולעולם לא לעבר קורת השער השמאלית מנקודת מבטו (הימנית מנקודת מבטו של דיוויד דה חאה). מפתיע ומדהים ששוער רב ניסיון כמו דיוויד דה חאה איננו מודע לעובדה שכריסטיאנו רונאלדו מי שבועט רק ברגל ימין איננו מסכן כלל את קורת השער השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט והימנית מנקודת מבטו של השוער) בגלל הנימוק של מיקום הכדור הנייח, ולכן ממקם ברשלנות אֶת קיר המגן שלו בן 6 שחקנים ו- אֶת עצמו במקום שגוי בניגוד לכל היגיון מתמטי – פיזיקאלי. שוער קל דעת שלא הכין בקפידה את שיעורי הבית שלו בנושא הבעיטות החופשיות. מפתיע ומדהים גם שפרנאנדו היירו איננו מתערב ולא מסייע לדיוויד דה חאה למצוא ולהגיע לפתרון נכון של הבעיה. אילו כריסטיאנו רונאלדו היה בועט את הכדור החופשי ברגל שמאל הרי שכיווני הַסִיכּוּן הנדונים כאן היו הפוכים.

ההיסטוריה סובבת על צירה. הסצנה הריטואלית של הבעיטה החופשית הנידונה במונדיאל רוסיה 2018 והתנהגותו הרשלנית נטולת דיוק ומחשבה של השוער הספרדי המתכנן דיוויד דה חאה והחומה הרופפת שלו שאותה הציב נגד כריסטיאנו רונאלדו במשחק המדובר ספרד – פורטוגל 3:3 (יום שישי – 15 ביוני 2018 באצטדיון “Fisht” ב- סוצ’י), מזכירה נשכחות. היא העתק מדויק להפליא של אותם הנתונים ואותה הבעיטה החופשית שבעט האוסטרלי צ’ארלי יאנקוס לעבר שערו של שוער נבחרת ישראל ההוא בוני גינזבורג והכניעה ללא עוררין את החומה הכושלת שלו ואותו לפני שנות דור ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג במשחק קדם גביע העולם ההוא, ישראל – אוסטרליה 1:1. גם בוני גינזבורג הישראלי ההוא כמו דיוויד דה חאה הספרדי הנוכחי התנהג אז בצורה מטומטמת ו- שוֹטָה ובאופן לא מחושב, והציב את עצמו ומיקם את חומת המגן שלו apriori באזורים לא יעילים ובלתי נכונים, מפני שלא ידע שצ’ארלי יאנקוס בועט רק ברגל ימין את הכדורים החופשיים שלו. במקרה דנן ההוא לפני 29 שנים יכול היה צ’ארלי יאנקוס לסובב את הכדור החופשי שנורה מטווח של 28 מ’ (בגלל מיקום הכדור הנייח) רק לעבר הקורה הימנית מנקודת מבטו כבועט (השמאלית מנקודת מבטו של בוני גינזבורג). בוני גינזבורג + שני מאמניו המנוחים יעקב גרונדמן ז”ל ויצחק שניאור ז”ל + נבחרת ישראל עצמה שילמו מחיר יקר שנבע ראשית דבר מהיעדר מודיעין בסיסי אודות היריב. אוסיף ואומר כאן שדיוויד דה חאה ובוני גינזבורג אינם טיפשים כלל ועיקר. אין לי שום זכות להביע את דעתי עליהם בעיקר מפני שאינני מכיר אותם. אני יודע מי הם אולם לא מכיר אותם. אבל בשני המקרים הנדונים כאן, שניהם התנהגו בטיפשות ספורטיבית רבה, כל אחד באירוע הספציפי שלו, גם בגלל מחסור ב- מֵידָע ומודיעין מוקדם אודות יריביהם הבועטים.

בתום כיבוש השער הספרדי בבעיטה חופשית בדקה ה- 87 ע”י כריסטיאנו רונאלדו והשוואת התוצאה ל- 3:3, נכנס לתמונה פרשן “כאן” מוטי איווניר מי שישב לצדו של רמי ווייץ בעמדת השידור ב- סוצ’י, וכה אמר בזו הלשון בכניסה הראשונה שלו ל- “אוויר”, כלהלן : “…בשנים האחרונות הבעיטות החופשיות שלו לא היו מי יודע מה…והיום ברגע השיא ברגע האמת…הוא ניגש לכדור ומוציא בעיטה פשוט מושלמת…אי אפשר לבעוט יותר טוב ממה שכריסטיאנו רונאלדו בעט עכשיו…איזה שחקן ענק…”. עד כאן פרשנות טריוויה של מוטי איווניר ברמה של ילד בכיתה ג’ בבי”ס יסודי. כדי לדקלם לציבור מחשבת הגות ברמת התפעלות לא מנומקת כמו “איזה שחקן ענק…”, לא צריך את מוטי איווניר. כל בר בי רב מוכשר להביע את שלוש המילים הללו. בעבור טקסט ההתרשמות הילדותי הזה, לא היה צריך להטיס אותו לרוסיה ולהושיבו בעמדת השידור של “כאן” ב- סוצ’י ליד רמי ווייץ. אני דווקא אוהב את מוטי איווניר מפני שהוא אדם תמים, ישר, כנה, וישיר, אף על פי ולמרות שאיבד מה- אוטוריטה שלו בשנים האחרונות כמאמן כדורגל כושל. בכניסה השנייה שלו ל- “אוויר” הוא תיקן את עצמו במשהו ושיפר את מצבו כפרשן, כשאמר את הטקסט הבא : “…איזה כדור חופשי מושלם…זה גם מסובב…וזה גם חזק…וזה מה שהופך את השער הזה לענק…”. טקסט משופר אבל לא שָלֵם. מוטי איווניר לא דיבר בטרם הבעיטה ולוּ מילה אודות החומה ומיקומה, לא הזכיר במילה אחת את האופציה היחידה שעמדה לרשותו של כריסטיאנו רונאלדו לבעוט ברגל ימין שלו לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו) בשל מיקום הכדור ו- כדי איך שהוא לעקוף את החומה, לא נגע ולוּ במילה במידות החומה רוחבה וגובהה שהקים דיוויד דה חאה, ומי הם השחקנים הספרדים וגובהם שמאיישים אותה, לא צייץ ולוּ ב- מילה אודות הטווח שמפריד בין מיקום קיר המגן למיקום הגיאוגראפי של כדור במרחב המגרש, ולא התייחס למיקום השגוי מראש של השוער הספרדי דיוויד דה חאה. אולם הוא כן התייחס להפרדת הכוחות בעת מגע נעלו של כריסטיאנו רונאלדו בכדור. כוח אחד מסובב את הכדור והכוח השני מאיץ אותו לפנים. הכדור עבר כברת דרך של 20 מטר בתוך שנייה אחת, אולי אפילו קצת פחות ב- 0.9 של שנייה אחת. חישוב מהיר באמצעות כל iphone מצביע על העובדה כי המהירות הממוצעת של תנועת הכדור החופשי שבעט כריסטיאנו רונאלדו הייתה בין 72 קמ”ש ל- 79.9 קמ”ש. לא מהר מידי מחַד אבל מדויק מאִידָךְ. 7 (שבעה) מהלכי ה- Replays האיטיים של HBS בקבוצות של 4 + 1 + 2′ מראים כיצד התנגדות האוויר מעניקה לכדור המסובב מסלול תעופה פאראבולי – קשתי. מדובר ב- כדור חופשי מדויק אולם אף על פי כן בר עצירה. אילו דיוויד דה חאה הגבוה היה ניצב 2 מטרים סמוך יותר לקורתו השמאלית הוא היה מצליח לסכל את מזימתו של הבועט המחונן הפורטוגלי. מוטי איווניר לא התייחס ולו במילה לנתון התנגדות האוויר שפועלת על הכדור ועולה בריבוע למהירות תנועת הכדור. בכך הוא מסתיר מידע חיוני מצופיו הנוגע לפענוח סוד הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל . האוויר הוא חומר שיש להתייחס אליו בכל מקרה, ולבטח כשמדובר בתנועה של גופים כמו כדור שנעים במהירויות גבוהות והם אינם אווירודינמיים. תפקידו של פרשן הכדורגל הוא פחות להתפעל מהביצועים ויותר להסביר את העובדות, הנתונים, התנאים, והחוקים שכופים ו- מאפשרים את הביצועים המשגשגים ו/או לחילופין את הביצועים הכושלים. לכל תוצאה חיובית ו/או שלילית יש הסבר. הפרשן צריך ו/או חייב למצוא ולהשתמש בטקסט הכי הגיוני והכי תמציתי כדי לסבר את אוזניהם ועיניהם של צופיו, חלק מהם צעירים שאין להם מושג נרחב בנושא הנחקר. לזעוק למיקרופון ולתאר את הדרמה בעמדת השידור, “איזה יופי…אדיר…נהדר…מדהים…לא ראיתי דבר כזה… מושלם… יוצא מן הכלל…וכו’…”, זהו תפקידו של השדר. חלוקת משימות השידור בין רמי ווייץ למוטי איווניר ידועה וברורה. רמי ווייץ מזהה, מתפעל, מתרשם, ומתרגש עבור צופיו. מוטי איווניר נדרש ל- נתח את הסיבות להתפעלותו והתרשמותו של השדר המוביל שלו. משימתו של הפרשן שונה בתכלית מזאת של השדר המוביל שלו והיא גם יותר מורכבת. אנליזה רלוואנטית נבונה המתרחשת על מסך הטלוויזיה של הצופה בסלון ביתו במינימום זמן ובאמצעות טקסט חסכוני, היא תוצאה של פרשן / שדר מיומן, מהימן, ו- בעל כישרון להעביר פקודות נכונות מהמוח למיתרי הקול שלו ולשונו. ניתוח העובדות, הסברן, נימוקן, והיכולת של הפרשן לפַשֵט את החומר ואת הנעשה בתמונת ה- Video בזמן קצר עבור הצופים, היא עבודה מסובכת יותר מלתאר את התמונה המדוברת (ראה את פרשן הכדורסל המוכשר של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, מר שי האוזמן). הפרשן הוא ב- מידה רבה מוֹרֶה / מחנך שניצב בכיתתו ליד הלוח ובידו גיר. הטלוויזיה היא מדיה וויזואלית אכזרית. היא דורשת מהשדר המוביל והפרשן שלו להיות מיומנים ו- תכליתיים. תכליתיות מותנית בהיגיון חכם וכישרון תִּמְצוּת של טקסט ומילים. היגיון חכם, טקסט חסכוני, וכישרון הבעת רעיון כלשהו במינימום מילים הם אושיות ה- Commentary הטלוויזיוני וגם הרדיופוני. אלה הן חלק מהסיבות בגללן אני אוהב את שדר הכדורגל מר רמי ווייץ.

טקסט תמונה : יום שישי – 15 ביוני 2018. מונדיאל רוסיה 2018. הדקה ה- 87 במשחק ספרד – פורטוגל, התוצאה ברגע זה היא 2:3 לזכות ספרד באצטדיון Fisht ב- סוצ’י. “תמונת הנוף” המדויקת הזאת, פרי המצלמה האחורית הגבוהה של HBS הממוקמת מאחורי שערו של דיוויד דה חאה מראה את כריסטיאנו רונאלדו פוסע לקראת הבעיטה החופשית המסובבת והמסוכנת שלו. המצלמה האחורית הגבוהה מאחורי שערו של שוער ספרד דיוויד דה חאה חושפת אותו מציב 6 (שישה) שחקנים בחומה שלו (בתלבושת בהירה) מימין לשמאל, את לוקאס וואסקואז לובש את החולצה מס’ 11 גובהו 1.73 מ’ + הקפטן סרג’יו ראמוס מס’ 15 גובהו 1.85 מ’ + איסקו מס’ 22 גובהו 1.76 מ’ + לאגו אספאס מס’ 17 גובהו 1.76 מ’ + ג’רארד פיקה מס’ 3 גובהו 1.94 מ’ + סרגיו בוסקטס מס’ 5 גובהו 1.89 מ’ כדי לשמור על הקורה השמאלית שלו (הימנית מנקודת מבטו של הבועט כריסטיאנו רונאלדו), בעוד הוא מעמיד וממקם את את עצמו במקום שגוי לחלוטין כשומר ופוקח עין יתירה על הקורה הימנית שלו (השמאלית מנקודת מבטו של כריסטיאנו רונאלדו). ניתוח מהיר של תמונת ה- Video מסביר מדוע כריסטיאנו רונאלדו מי שבועט את הכדור ברגל ימין שלו איננו יכול לסחרר אותו לעבר הקורה הרחוקה (השמאלית מנקודת מבטו והימנית מנקודת מבטו של השוער דיוויד דה חאה). (צולם ב- iphone. באדיבות “כאן”). 

טקסט תמונה : יום שישי – 15 ביוני 2018. מונדיאל רוסיה 2018. הדקה ה- 87 במשחק ספרד – פורטוגל, התוצאה ברגע זה היא 2:3 לזכות ספרד באצטדיון Fisht ב- סוצ’י. כריסטיאנו רונאלדו פוסע לקראת הבעיטה החופשית המסובבת והמסוכנת שלו. המצלמה המובילה הגבוהה במרכז האצטדיון מראה בתצלום פתוח ב- Long shot את שוער ספרד דיוויד דה חאה מציב 6 (שישה) שחקנים צמודים בחומה שלו (בתלבושת בהירה) את לוקאס וואסקואז לובש את החולצה מס’ 11 גובהו 1.73 מ’ + הקפטן סרג’יו ראמוס מס’ 15 גובהו 1.85 מ’ + איסקו מס’ 22 גובהו 1.76 מ’ + לאגו אספאס מס’ 17 גובהו 1.76 מ’ + ג’רארד פיקה מס’ 3 גובהו 1.94 מ’ + סרגיו בוסקטס מס’ 5 גובהו 1.89 מ’ כדי לשמור על הקורה השמאלית שלו (הימנית מנקודת מבטו של הבועט כריסטיאנו רונאלדו), בעוד הוא מעמיד וממקם את את עצמו במקום שגוי כשומר ופוקח עין יתירה על הקורה הימנית שלו (השמאלית מנקודת מבטו של כריסטיאנו רונאלדו). ניתוח מהיר של תמונת ה- Video מסביר מדוע כריסטיאנו רונאלדו מי שבועט את הכדור ברגל ימין שלו איננו יכול לסחרר אותו לעבר הקורה הרחוקה (השמאלית מנקודת מבטו והימנית מנקודת מבטו של השוער דיוויד דה חאה). (צולם ב- iphone. באדיבות “כאן”).

8. עמיחי שפיגלר הוא שדר נבון (2).

עמיחי שפיגלר הוא שדר נבון. אם הוא באמת נבון עליו לשוב ולשנן לפרשן שלו עומרי אפק כי המיקרופון איננו צעצוע פרטי אלא כלי להעברת מסרים. עומרי אפק הוא פרשן ברברן שמעמיס מאוד על קו השידור. בלתי נסבל בגלל מספר כניסות המיקרופון שלו וכמות המילים שהוא מייצר ומפריח לאוויר. עומרי אפק איננו שַדָּר. הוא פרשן שנוטה לחשוב שמשחק הכדורגל הוא משחק מסובך שנועד לאנשים פשוטים נטולי דעה, בינה, והיגיון. לא נכון. משחק הכדורגל הוא משחק פשוט שנועד לאנשים חושבים. מדובר בפרשן טריוויה ברברן שמוריד שְאוֹלָה פעם אחר פעם את הקפטן שלו. עומרי אפק צועד על תפר טלוויזיוני דק שמפריד בין שִידוּר ל- בִּרְבּוּר, ו- מוֹעֵד. כמות המילים שהוא משתמש בהן, עצומה. הוא לא מחמיץ שום הזדמנות לפטפט. סצנת ההכשלה של החלוץ הצרפתי אנטון גריזמן (Antoine Griezmann) בדקה ה- 56 במשחק צרפת – אוסטרליה 1:2 ב- קאזאן בשבת – 16 ביוני 2018, והחלטתו הנבונה של שופט המשחק המרכזי האורוגוואי Andres Gunha, להשתמש לראשונה בהיסטוריה של המונדיאלים בטכנולוגיית השיפוט הטלוויזיונית, ה- VAR (ראשי תיבות של Video Assistant Referee), היתלה בעמיחי שפיגלר ועומרי אפק והפכה אותם לצֶמֶד שוֹטִים בפרשנות שלהם ולזוג פטפטנים בשידור שלהם, שעושים צחוק מעצמם. חוק הכלים השלובים פעל שוב בכל עוזו (לרעתו של עמיחי שפיגלר). עמיחי שפיגלר ועומרי אפק ניסו לצאת מהמיצר שיוצרות מחלוקות השיפוט באמצעות פטפוט מטופש, מפוברק, ומיותר, “…טוב 1:1 מ- 0:0…”.

9. עמיחי שפיגלר הוא שדר נבון (3).

ניסוח מסורבל של עמיחי שפיגלר בעת השידור הישיר של משחק צרפת – אוסטרליה 1:2 בשבת 16 ביוני 2018 : “…האצטדיון כמעט מלא עד אפס מקום…”. עמיחי שפיגלר הוא שדר נבון אולם גם הוא כפוף לחוק הפיזיקלי של הכלים השלובים ולנוסחת קורלציית המילים : תוצאת הניסוח הכבד והמסורבל, הבלתי נקי ולא מדויק, היא בסופו של עניין יחסית לכמות המילים. ככל שמדברים יותר, גרף % השטויות מאמיר.

10. מוטי איווניר (2).

מוטי איוואניר צודק בעת אבחנת הפרשנות שלו במשחק ארגנטינה – איסלנד 1:1, “…סגנון המשחק ההתקפי של ארגנטינה שונה לחלוטין ממשחק המסירות של קבוצת ברצלונה. חסרה התנעת כדור ואין תנועת שחקנים ללא כדור. לכן ליאו מסי לא מוצא את עצמו…”.

11. מוטי איווניר (3).

גם הוא משתמש בניסוח המסורבל “לעשות הגנה”. למה אם כך לא להשתמש במונח “עושה התקפה…?

תזכורת : הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך זה מכבר לנשק השמדה ספורטיבי. חולשתו של השוער בוני גינזבורג ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג במשחק קדם גביע העולם ישראל – אוסטרליה 1:1. 

הטפת מוסר מילולית וגראפית ללא נוסחאות מתמטיות.

זה היה מזמן. לפני חמש שנים וחצי. ה- Pre Game Show של המשחק בית”ר ירושלים – מכבי ת”א (1:1) בליגת העל בכדורגל באצטדיון ר”ג ביום שני – 10 בדצמבר 2012  עורר נשכחות. חמישה אנשים ניצבו סביב עמדת השידור הקרקעית בפנל של ערוץ 1 ז”ל. ביניהם גם שדר המשחק יורם ארבל. אינני זוכר בדיוק מה אמרו קודמיו המנחה בוני גינזבורג, שני פרשני הפָּאנֶל אלון חזן ואבי נמני, והפרשן המוביל בשידור הישיר דני נוימן, וזה גם לא כל חשוב, אולם אני זוכר היטב מה אמר יוֹרָם אַרְבּלֵ אחרון הדוברים לבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בטרם שריקת הפתיחה למשחק : “…לפני זה ברשותך אני רוצה לדבר על אצטדיון רמת גן…רק לפני 23 שנה ניחסתי אותך טוב טוב באצטדיון הזה…אני לא אוהב לשדר מאצטדיון ר”ג …הוא בנוי בשיטה הסובייטית, אצטדיון פתוח…מצעדים של טנקים יכולים לעבר כאן…”. יורם ארבל הוא שדרן אך איננו עיתונאי ואיננו מתבטא כעיתונאי. הוא וותרן וכַנוּעַ ולכן לא אמר לבוני גינזבורג לפני שלושה ימים במסגרת הפנל באצטדיון ר”ג את ה- טקסט ההיסטורי האמיתי שהיה צריך להיאמר ולא נאמר : “…בוני גינזבורג כאן באצטדיון הזה פישלת בגדול לפני כ- 24 שנים נגד נבחרת הכדורגל של אוסטרליה אתה והחומה שלך. על אוזלת היד שלך כשוער לאומי וחוסר האונים של חומתך נבנה הסלוגן “ככה לא בונים חומה”…”, במקום זה שִרְבֵּט לו : “ניחסתי אותך טוב טוב… ובהמשך, בְּלָה,בְּלָה, בְּלָה…”. כְּלוּם . נָדָה. שום עיתונאות. אבל מה, לשַדֵר יוֹרָם אַרְבֵּל יודע.

היום הזה אני ניצב במקומו של יוֹרָם אַרְבֵּל ומטיף לבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מוּסָר אווירודינאמי ברמה פופולארית. לפני כ- 29 שנים, ביום ראשון – 19 במארס 1989 התמודדה באצטדיון ר”ג נבחרת ישראל בראשות המאמן יוֹסֵף מִירְמוֹבִיץ’ ז”ל נגד נבחרת אוסטרליה בראשות מאמנה פְרָנְק אֶרוֹק במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990. המשחק עורר עניין עצום בציבור ואנוכי הבאתי לאצטדיון את ניידת השידור הגדולה שלנו, 6 מצלמות + 3 יחידות של הילוכים חוזרים משלוש זוויות שונות, ו- 60 (שישים) עובדים. יוֹאָב פֶּלֶג הבימאי המצוין של כל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נבחר על ידי לשמש בימאי גם בשידור הישיר הזה. על יוֹרָם אַרְבֵּל הטלתי את המשימה להיות השַדָּר המוביל. אמציה לבקוביץ’ נקבע להיות הפַּרְשָן (בעידן של טרום אבי רצון). אצטדיון ר”ג היה מלא עד גדותיו. משטרת ישראל הודיעה לי כי 48000 (ארבעים ושמונה אלף) צופים גודשים את היציעים. בדקה ה- 71 של המשחק התגלה שוער נבחרת ישראל בכדורגל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג במערומיו ובשיא חולשתו. גם בשיא טיפשותו כשוער לאומי. הוא נחשף כשוער חסר אונים וגם לא נָבוֹן. אוסטרליה זכתה בבעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים משערה של נבחרת ישראל, קצת מצד ימין (מנקודת מבטו צ’ארלי יאנקוס וקצת יותר שמאלה מנקודת מבטו של שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג) . בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג ושני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. הם לא למדו ולא הכירו את תכונותיו של הבועט האוסטרלי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס. לא היה להם שום מידע אודותיו אפילו לא טיפת סקאוטינג. כלום מודיעין. אֶפֶס ריגול נגדי. (הזמנתי אז לפני שנות דור את שני מאמני נבחרת ישראל המנוחים למשרדי בירושלים שלושה ימים לפני המשחק כדי לצפות על מכשיר ה- BVU בחומר שסיפקה לי הטלוויזיה היוונית ERT אודותיו על צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס, אך שניהם סירבו בטענה שאין להם זמן). שני מאמני נבחרת ישראל בכדורגל ושוער נבחרת ישראל לא ידעו כי צ’ארלי יאנקוס בועט רק ברגלו הימנית. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס נותר אנונימי עד אותה הדקה ה- 71 הקרדינלית ההיא באצטדיון ר”ג בה קנה את המוניטין שלו באלגנטיות ויורם ארבל את תהילתו כשַדָּר כדורגל. שניהם, צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס ויוֹרָם אַרְבֵּל נִבְנוּ על חורבותיה של החומה שבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בנה וקרסה בתוך שנייה אחת, ברוב מחסור של כִּישָרוֹן ויֶדָע. צ’ארלי יאנקוס בעט ויורם ארבל הגדיר את איכות הביצוע. יוֹרָם אַרְבֵּל שאג ל- מיקרופון לאחר שהכדור של צָ’אְרִלי יָאנְקוֹס פגש בתוך שנייה אחת את הרֶשֶת של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג, כשהוא משנה אינטונציות ונוזף בנבחרת שלנו כלהלן : “…זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה”. ברור שיורם ארבל טעה. במקום לבוא בטענה אישית, ולומר, “…הֵיי בוני גינזבורג, ככה לא בונים חומה…” הוא האשים את כולם למרות שידע היטב כי השוער הוא לא רק בַּנַּאי החומה והאחראי הראשי להקמתה, אלא גם האדריכל שלה. האדריכל הוא שקובע את רוחבה, אורכה, ועובייה. מחליט כמה שחקנים יאיישו אותה. וגומר אומר היכן להקים את הקיר ש- הִנְדֵס ואפוא להציב אותו במקום עומדו. בוני גינזבורג (היום פרשן כדורגל של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) הוא אדריכל החומה ההיא שקרסה בתוך שנייה אחת, הקיר שהתמוטט מייד בגין רעידת האדמה שחולל צ’ארלי יאנקוס.

השחקנים הם כמו נדבכים שמרכיבים את החומה על פי המיקום הגיאוגראפי היחסי שלה במגרש, הכיוון, עובייה, ועמדות השחקנים – בתוך החומה שנקבע והועיד להם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג. הם השחקנים עושים מה שאומרים להם, את מה שאומר להם השוער. אך נעזוב זאת כעת כדי לא לקלקל את הסיפור. מעניין מהיבט הַהֵד התקשורתי – טלוויזיוני, כיצד מחַד הריסת החומה קוברת תחתיה את הבַּנַּאי שלה, ומאידך מרוממת את האיש שתיאר בשידור ישיר את קריסתה. השוֹעֵר – בַּנַּאי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין דבר באווירודינאמיקה של הכדור ובאנטומיה של השחקן הבועט הושלך לירכתי ההיסטוריה בגלל הקריסה ובגלל שַדָּר הטלוויזיה שתיאר את נפילתה ב- 16 מילים. לשַדֵר – יוֹרָם אַרְבֵּל יודע. הוא איננו עיתונאי אך בהחזקת מיקרופון הוא מומחה. משקלו הסגולי ההיסטורי של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כשוער נבחרת ישראל בכדורגל – זעיר. יזכרו אותו כשוער שפישל לא רק נגד אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 ברמת גן אלא גם במשחק קדם גביע העולם של מכסיקו 1986 נגד נבחרת ניו זילנד ב- 26 באוקטובר 1985 באוקלנד. פעם אחת יצא הרחק משערו וחטף גוֹל מביך בבעיטה קשתית. נבחרת ישראל ניגפה במשחק הזה נגד ניו זילנד החלשה בתוצאה 1:3. אי אפשר להזכיר את שמו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בנשימה אחת אחת עם יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב. אך בל אקדים את המאוחר.

ביצוע הבעיטה החופשית בכדורגל נשען על מדע האווירודינאמיקה. משולבים מדעי המתמטיקה והפיזיקה, ומדע גוף האדם. אנטומיה. הצבת חומה (במידה והיא נדרשת) היא גם כן מדע . הצבת חומה איננה דבר אוטומטי. וודאי לא עובייה. כמות הנדבכים בתוכה איננו עניין רוטיני. בנאי החומה הלא הוא השוֹעֵר, חייב ללמוד ולהכיר בטרם הבנייה את סוד הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת אופי הבועט, באיזה רגל הוא בועט, ואת פוטנציאל התופעות האווירודינאמיות המשפיעות על מעוף הכדור ונִלוות אליו בדרכו לשער, ואשר עתיד לסַכֵּן אותו את השוֹעֵר. האבולוציה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית חושפת את סודות האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת הסכנה שטמונה בה ואורבת לשוערים. תמיד שאלתי את עצמי האם הצבת החומה נדרשת בכל סיטואציה ובכל מרחק ? לא בטוח ! למרות שעד עצם היום הזה לא נתקלתי בשוער שיוותר על הצבת חומה. ראיתי בקריירה הטלוויזיונית שלי מאות חומות שקרסו מפני שהסתירו לשוער את שדה הראייה שלו. הן אומנם הפריעו לבועט אך יותר הזיקו לשוֹעֵר. ווירטואוז הכדורגל הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הוא שהפך את הבעיטה החופשית ל- “נשק השמדה” ספורטיבי על כר הדשא ב- המוני מגרשים אך הוא לא היה הראשון. הקדימו אותו הווירטואוזים הברזילאים. כבר ב- 1979 ביימתי ושידרתי ב- “מבט ספורט” סרט מיוחד בן כ- 25 – 20 דקות שדן בעקרונות ביצוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל והתופעות האווירודינאמיות הנלוות אליה, ואשר מסכנות את השוערים באשר הם. בסרט הזה הראיתי אוסף של בעיטות חופשיות מסובבות של אוּרִי מַלְמִילְיָאן, מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר, יְהוּדָה שָהרָבַּנִי, הברזילאים פֶּלֶה וגָארִינְצָ’ה, הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף, ואחרים. באמצעות ניתוח אווירודינאמי הסברתי מדוע הן מסוכנות ביותר. הטעות הקשה של שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ושני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ז”ל ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז”ל ב- 19 במארס 1989 נבעה מאי רצון ללמוד ומחוסר ידע אלמנטרי בפיזיקה ומתמטיקה. לבעיטה החופשית המסובבת מספר יתרונות מול בעיטת ההסעה הישירה והחזקה שהייתה מקובלת פעם לפני שנים רבות וכמובן אין משתמשים בה עוד. 

התפתחות טכנולוגיית הצילום ברבות השנים באירועי הספורט הגדולים בטלוויזיה בארץ ובעולם מסבירה במשהו את ההתפתחות המקבילה של כישרון השידור ויכולת האבחנה והביטוי של שַדָרֵי הספורט. פנינת השידור של יורם ארבל משאִבְחֵן בשידור ישיר ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986 באצטדיון ה- “אַצְטֶקָה” במכסיקו סיטי במשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה (1:2) את “יָד האלוהים” כמעשה מִרְמָה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה – הייתה עילאית ! היא איננה נופלת באיכותה מהסלוגן שהגה ב- 1989 כשזעק בשידור ישיר למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, “ככה לא בונים חומה”, בעת הבקעת שערו של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס מבעיטה חופשית מסובבת במשחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר”ג. שתי פנינות השידור היו הפצת אור טלוויזיוני אך היה בכל זאת הבדל ביניהן. אבחון מעשה המרמה של “יָד האלוהים” בתריסר מילים (“לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון”) של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה נעשה בהברקה של שניות, ואילו הסלוגן “ככה לא בונים חומה” צמח, הבשיל, ונאמר על קרקע פורייה מוכנה מבעוד מועד.

ב- 4 במאי 1986 הביסה נבחרת ארגנטינה במשחק רעים באִצטדיון ר”ג את נבחרת ישראל 2:7. ארגנטינה עם כוכבה דיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שימשו אובייקט שידור מרהיב, ומנהל הטלוויזיה חיים יבין נענה לבקשתי לשָדֵר ישיר את המשחק הזה לצופי הטלוויזיה בישראל. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה היה במאי 1986 שחקן קבוצת נאפולי ואלוף איטליה באותה עונה. מגה סטאר בעל שם עולמי. יום אחד ב- 1985 נחת במפתיע בישראל ואָבִי רָצוֹן עורך מדור הספורט של העיתון “חדשות” גילה את מחבואו. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נרשם בשם בדוי והתאכסן במלון “הילטון” בירושלים. שלחתי לשם את המפיק שלי יוסי לנדאו (יליד ארגנטינה בעצמו ודובר ספרדית רהוטה) יחד עם הצלם שְרַגָא מֶרְחַב כדי לנסות לראיין את כוכב הכדורגל רב המוניטין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נענה להפצרותיו של יוסי לנדאו וירד ללובי המלון. במקום המתינו לו כבר עשרות עיתונאים ועוד עשרות סקרנים שגרמו להמולה רבתי במקום. אף על פי כן התקבל ריאיון קצר והייתה כתבה ששודרה באותו ערב ב- “מבט”. עונת הכדורגל של 1986- 1985 במדי נאפולי הייתה הראשונה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בקריירה שלו באיטליה. קודם לכן שיחק בליגה הארגנטינית ואח”כ כיכב בליגה הספרדית במדי ברצלונה . כשהגיע לאיטליה כבר היה מיליונר. באיטליה התחנה השלישית שלו הפך למולטי מיליונר. 85000 (שמונים וחמישה אֶלֶף) צופים העניקו לו באצטדיון של נאפולי קבלת פנים מלכותית בקיץ 1985 כמו לקדוש . הכדורגל באיטליה נחשב לדת ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה האפיפיור שלו. מכונית ספורט מהודרת פתוחה הובילה אותו לבוש אזרחית לאִצטדיון העירוני “סיינט פאולו” בסתם יום של חוֹל לפגישת היכרות עם המוני מעריציו בנאפולי. המכונית סובבה בנהיגה איטית סביב כר הדשא ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעט 100 כדורי רגל שאִרְגֵן לו נשיא המועדון לעבר היציעים הדחוסים עד אפס מקום. ההערצה והאהבה אליו בנאפולי לא ידעה גבולות. זאת הייתה סגידה. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI הייתה שָם ותיעדה את האירוע. האייטם המרשים הזה מלא חיים, אווירה, וצבע – נשלח מטעמה ל- EVN מס’ אחד מגזין החדשות האירופי (Eurovision News – מגזין חדשות יומי שמופץ ברחבי אירופה באמצעות סירקולציה לוויינית) והופץ ע”י איגוד השידור האירופי ה- EBU באותו ערב לכל חברות האיגוד ושודר בכל רחבי היבשת למעֵט ב- “מבט” של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכתבה המדהימה הזאת בה עורכת העיר נאפולי קבלת פנים מלכותית לאפיפיור הכדורגל, התקבלה גם בירושלים מכוח חברותינו ב- EBU איגוד השידור האירופי (European Broadcasting Union). ביקשתי לשָדֵר אותה  במהדורת החדשות “מבט” אך נדחיתי ע”י העורכים בטענה שהיא לא מעניינת ולא חשובה דַיָה. הכתבה שודרה באיחור של כמה ימים בתוכנית הספורט “משחק השבת”.

המשחק הבינלאומי ישראל – ארגנטינה באביב 1986 באצטדיון ר”ג התקיים במסגרת הכנותיה של ארגנטינה לקראת טורניר גביע העולם שהיה אמור להיפתח בתוך פחות מחודש ימים במכסיקו ב- 31 במאי 1986. היו אנשים בארגנטינה שהאמינו כי משחק רֵעים על אדמת הקודש של ארץ ציון המוזכרת בתנ”ך תסייע לה לזכות בגביע העולם. נבחרתה הלאומית של ארגנטינה הסכימה להגיע לישראל. ביקשתי מידִידַיי במחלקת הספורט של רֶשֶת הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI להכין לי את מסכת שעריו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שחקן קבוצת נאפולי בליגה האיטלקית שזכתה באליפות באותה עונה של 1986 – 1985. ידעתי שרבים משעריו באותה עונה מזהירה במדי נאפולי נכבשו מבעיטות חופשיות נייחות מטווחים של כ-20 מטרים. שידרתי את מלאכת הבקעת השערים של הפנומן הארגנטיני בליווי טקסט מתאים שכתבתי בעצמי בתוכנית “משחק השבת” ששודרה במוצ”ש – 3 במאי עֶרֶב המשחק ישראל נגד ארגנטינה.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן ה- 26 היה אז בשיא כוחו, רב אמן בכדורגל. חלק משעריו הובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 25 – 18 מטרים, וגם 30 מטרים ואפילו יותר. הֵן הביאו לקריסתן של החומות האיטלקיות שהציבו מולו שוערי הקבוצות בזו אחר זו. הוא בעט בכדור תמיד רק ברגל שמאל שלוֹ. בחלק הפנימי של כף הרגל. הבעיטה המסובבת התבצעה כמעט ללא הרצה. הוא ניחן במסת שריר גדולה ברגליו אך חשובה ממנה הייתה תנופת הרגל והקואורדינציה המיוחדת של עבודת הקרסול וכף הרגל שלוֹ. תופעה ייחודית ויוצאת דופן רק לדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. בתחום הזה הוא היה פֶנוֹמֶן. מה היה סוד כוחו האמיתי של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בבעיטה החופשית ? התשובה פשוטה : ביכולתו וכִישרונו העצום לבעוט בחוזקה בכדור ברגלו השמאלית אך בד בבד גם לסובב אותו (סביב צירו עם כיוון השעון) כדי לעקוף את החומה הניצבת מולו. הכוח שהפעיל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעת הבעיטה בכדור גרם בעצם להפרדת כוחות. כוח אחד הֵאִיץ את הכדור במהירות לפנים והכוח השני סובב את הכדור סביב עצמו. על הכדור נוצר לחץ בשל התנגדות האוויר ומהירות שונה של זרימת מולקולות האוויר משני צידיו של הכדור המסתובב. האוויר זורם מהר יותר עם כיוון סיבוב הכדור מאשר בצד של סיבוב הכדור נגד כיוון השעון. הבדלי הלחצים משני צידי הכדור מתורגם ל- “כוח עילוי” שמסיט בהתמדה את הכדור ממסלולו הצפוי, וחודר לשער פעמים רבות להפתעת השוער ושחקני החומה. לטלוויזיה יש עניין רב בכיסוי בעיטות חופשיות במשחק מפני שהן אירוע צילום דרמטי שמעורר סקרנות. זהו בעצם קרב מוחות בין השוֹעֵר המֵגֵן על שערו בסיוע החומה שלו לבין השחקן הבועט מהקבוצה היריבה שתוקף אותו.

צריך להבין כי הרֶגֶל איננה מכשיר מספיק מדויק לירות כדור, אך דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה מיומן ומוכשר דיוֹ כדי לחזור על הפעולה המדויקת הזאת ברצף. הבעיטות החופשיות שלו היו מסוכנות ומאיימות באופן תדיר על השוערים. מצלמות הטלוויזיה של RAI האיטלקית חשפו אז את ההצלחה הזאת שוב ושוב והעניקו לו מוניטין עצום. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה גאון כדורגל מכל היבט של המשחק. בתחום הבעיטות החופשיות הוא היה גאון בריבוע . ווירטואוז בשליטה בכדור, רכז משחק מצוין, מוֹסֵר דָגוּל שהפך את חבריו האנונימיים למבקיעי שערים, שחקן מדויק מאוד, וגם חזק פיסית, ובעל כושר גופני פנטסטי. הוא לא נפצע על כר הדשא למרות שרגליו היו מטרה נוחה לפגיעות. מפני שהיה בעל כושר גופני מזהיר ידע לחמוק בזמן מההתנגשויות בו ואם כבר נפגע הרי שידע להתאושש מהר. זה לא היה אופייני רק לוֹ. שחקנים ברמתו שתיפקדו כחלוצים מושכי אֵש כמו בּוֹבִּי צָ’ארְלְטוֹן, יוֹהָאן קְרוֹיְף המנוח, אוֹבֶה זִילֶר, מָארְיוֹ קֶמְפֶּס, פָּאוּלוֹ רוֹסִי, ואפילו פֶּלֶה במידת מה, ידעו גם כן לחמוק מפציעות, ואם נפצעו ידעו להתאושש. גם הם כמותו חוננו בכושר גופני מזהיר. גם בישראל היו כמה שחקני כדורגל שנחנו בכישרון הבעיטה החופשית המסובבת ובראשם אוּרִי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, יהודה שהרבני, אָבִי נִמְנִי, וגם רָן בֵּן-שִמְעוֹן. אך הם לא עשו זאת ברצף כה גדול ובאחוז הצלחה כה מרשים כמו הפנומן הארגנטיני. גם הטלוויזיה לא חשפה את הצלחתם הדלילה בעת ההיא.

תופעת “כוח העילוי” הפועל על הכדור המסובב כמו כוח עילוי הפועל על כנף המטוס היא תופעה אווירודינמית מרתקת שמצלמות הטלוויזיה חשפו אותה וכדאי להתעכב עליה. על הכדור המסובב פועל “כוח עילוי” בעת מעופו. כדי להבין את התופעה הבה נבחן ראשית דבר ברמה פופולארית את תופעת כוח העילוי הפועל על פרופיל כנף המטוס [1] + [2]. האוויר הזורם סביב הכנף הקמורה של המטוס עושה זאת בשתי צורות. זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה. מעל לכנף שהפְּרוֹפִיל שלה קָמוּר מצידה העליון וישר בצִדוֹ התחתון מתקיימות שתי הזרימות האלה הפוטנציאלית והסירקולציה שנעות באותו הכיוון, כלומר, מעל לכנף מהירות הזרימה השקולה גדולה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה לסכום של שתי מהירויות הזרימה. לעומת זאת מתחת לכנף יש לשתי הזרימות האלה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה כיוונים מנוגדים. פירושו של דבר שמתחת לכנף מהירות הזרימה השקולה קטנה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה להפרש שבין שתי מהירויות הזרימה, כלומר מהירות הזרימה הפוטנציאלית פחות מהירות הסירקולציה. בהתאם לחוֹק בֶּרְנוּלִי במקום בו מהירות זרימת האוויר גדולה יותר – הלחץ קטן יותר. ולהפך. במקום בו זרימת האוויר איטית יותר – הלחץ גדול יותר. על כן מעל לפרופיל הכנף הקָמוּר הלחץ קטן יותר מאשר הלחץ האטמוספרי שבסביבה ונוצרת תופעת היניקה. מתחת לכנף הלחץ גדול יותר מאשר בסביבה. היניקה והלחץ הופכים לכוח הפועל על כנפי המטוס. זהו כוח העילוי.

טקסט תמונה : האוויר זורם סביב הכנף הקמורה בחלקה העליון בזרימה פוטנציאלית. בנוסף לכל מתרחשת זרימת הסירקולציה סביב הכנף. הצירוף של שתי הזרימות האלה מגדיל את מהירות זרימת האוויר מעל לכנף ומקטין אותה מתחת לכנף. בהתאם לחוק ברנולי הלחץ מעל לכנף המטוס קטן יותר מאשר בתחתיתו. מעל לכנף נוצר כוח יניקה ובתחתית הכנף כוח לחץ. סכום כוחות היניקה והלחץ הוא כוח העילוי הפועל על הכנף. (מתוך ספרו של פרופסור דוד אביר “אווירודינאמיקה” שיצא לאור ב- 1960 ע”י משרד הביטחון). 

“כוח עילוי” יכול להִיוָוצֵר גם על כדורגל וכדורעף הנעים באוויר בשל היחס בין נתוני ההיקף שלהם ומשקלם. משקלו של הכדורגל נע בין 396 גרם ל- 453 גרם. היקפו הוא בין 68 ס”מ ל- 71 ס”מ. הכדורעף שוקל בין 260 ל- 280 גרם והיקפו 67 – 65 ס”מ. מן ההיבט הזה הכדורגל (וגם הכדורעף) נמצאים שניהם בתחום מעניין בנושא האווירודינאמי הנחקר. היחס בין הנפח למשקלם מציב אותם באזור גבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר ולכן אפשר לבעוט או לחבוט בהם למרחק רב, לבין הכדורים המושפעים מאוד מהתנגדות האוויר ולכן קשה לזרוק אותם לטווח גדול מפני שהם מוּאטים מייד ומשנים את מסלולם. כוח העילוי יכול להיווצר על הכדורגל כאשר הוא נע באוויר אם באותה שעה קיימת סביבו גם זרימת סירקולציה. הסירקולציה הזאת מתהווה בעת סִחְרוּר הכדור בבעיטה המסובבת החופשית במשחק הכדורגל. אם הכדורגל נע באוויר בקו ישר מבלי להסתובב סביב עצמו יהיו קווי זרימת האוויר סביבו סימטרית לחלוטין. הזרימה הזאת היא זרימה פוטנציאלית. אם נבעט בכדור קדימה וגם נסובב אותו סביב מרכז הכובד שלו אזי נקבל זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה בו זמנית . אם הבועט יסחרר את הכדור כך שיסתובב משמאל לימין (כפי שבאמת מבצע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה) מהירות הזרימה השקולה של האוויר מצִדוֹ השמאלי תהיה איטית יותר מאשר מצִדו הימני בגלל שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה בצדו הימני נעות באותו כיוון . מכיוון שזרימת האוויר מצד שמאל של הכדור איטית יותר, נוצר על פי חוק בֶּרְנוּלִי כוח יניקה מצדו הימני של הכדור וכוח לחץ מצדו השמאלי. חיבור שני הכוחות האלה מעניק לכדור “כוח עילוי” לכיוון ימין. הכדור אומנם נע לפנים אך הוא מקבל מסלול קשתי צִדִי – לצד ימין. הכדורים המסובבים נועדו לעקוף בצורה מתוחכמת את החומה שמציבים השוערים. לפתע הוברר כי החומה שהייתה יעילה נגד בעיטות חופשיות חזקות רגילות בסגנון ה- “הסעה” איננה כזאת נגד בעיטות מסובבות. לתופעה המעניינת זאת של התהוות כוח עילוי על כדורגל (ו/או כדורעף) הנע באוויר קוראים Magnus Effect  (“תופעת מָאגְנוּס”) על שמו של הפיסיקאי הגרמני מאגנוּס שחקר אותה ומצא לה את ההסבר הנכון לפני 160 שנים ב- 1852. את “תופעת מאגנוס” אפשר לחוֹלֵל גם על כדור טניס שולחן (פינג – פונג), כדור טניס, קריקט, ואפילו על כדור בייסבול. את “תופעת מאגנוס” ניתן לייצר גם בא”ק בעת זריקת מכשיר הדיסקוס והטלת הכידון. זווית מעוף הדיסקוס והכידון ביחס להתנגדות האוויר חשובים ביותר. זווית תעופה מדויקת ונכונה תעניק למכשירים האלה “כוח עילוי” ותגדיל את טווחי הזריקה וההטלה לאין ערוך. מאמני א”ק רבים כמו מאמני כדורגל חסרים לדאבון לֵב כל השכלה מתמטית – פיסיקאלית כדי להתמודד עם הצד המדעי של ספורט האתלטיקה קלה או משחק הכדורגל. הם אינם מכירים, אינם יודעים, ואינם מודעים כלל לחשיבות התופעה האווירודינאמית הזאת של “אֶפֶקְט מָאגְנוּס”, כדי לנַצֵל את הדבר לתועלת האתלטים שלהם.

לא פלא ששני מאמני הכדורגל של ישראל ב- 1989 יעקב גרונדמן ויצחק שניאור לא צפו את יכולתו של בועט הכדורים האוסטרלי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס (בועט ברגל ימין) לחולל את “תופעת מָאגְנוּס” על הכדורים החופשיים המסובבים שלו שהפכה אותם לכל כך מסוכנים. שני המאמנים ושוער הנבחרת בוני גינזבורג שילמו כמובן מחיר כבד על כך. הנה “תופעת מָאגְנוּס” כפי שהיא מוצאת את ביטויה בבעיטה המסובבת במשחק הכדורגל, והאפקט הקטלני שלה כפי שהוא בא לידי ביטוי בבעיטות החופשיות. לקח חשוב לשחקנים ועובדות שמעט מאוד שַדָּרֵי הטלוויזיה מבינים את משמעותן הקריטית.

טקסט תמונה :  זהו ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת שנבעטה ע”י השחקן צ’ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 של המשחק ממרחק של 28 מ’ והכניעה בקלות את בוני גינזבורג שוער נבחרת ישראל במשחק ישראל – אוסטרליה ב-  19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג (במסגרת קדם גביע העולם איטליה 90′). הכדור מסתובב סביב צירו נגד כיוון השעון. מולקולות האוויר נעות מהר יותר בצדו השמאלי של הכדור מאשר בצדו הימני. נוצר אפוא “כוח עילוי” שמסיט את מעוף הכדור בהתמדה שמאלה. הכדור עקף את החומה בתוך זמן של שליש שנייה. כעבור שנייה אחת נשק את הרשת של בוני גינזבורג. (איור : אדריכל רועי אלרואי, הבן שלי).

בעיטת ההסעה בכדורגל איננה פחות מסוכנת מהבעיטה המסובבת. בבעיטת הסעה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. מפני שכל הכוח של הרגל הבועטת עבר דרך מרכז הכובד של הכדור, הכדור טַס לפנים אך אינו מסתובב. הוא יציב לחלוטין. בעיטת ההסעה קשה לביצוע מפני שהרגל היא אֵיבָר תנועה גדול ובעל מסה רבה מהיָד ולכן הרבה פחות מדויק ממנה . קשה לדייק ולרַכֵּז את כל כוח הרגל בנקודה אחת, אבל כשזה מצליח הבעיטה הופכת את מסלול תעופת הכדור למסוכנת מאוד. כשהכדור הנַע באוויר עובר מהירות גבולית של 60 קמ”ש התנגדות האוויר כלפיו יוצרת תופעה אווירודינאמית מעניינת. מאחורי הכדור נוצר שובל של תת לחץ . מעֵין וָואקוּם. בהיעדר סירקולציה הופכת זרימת האוויר הפוטנציאלית לזרימה של מערבולת אוויר לא סימטריות בשובל תת לחץ שנוצר מאחורי הכדור. מערבולות האוויר האלה, מנדנדות ומזיזוֹת את הכדור תזוזות קלות בצורה לא מסודרת מעלה – מטה – מעלה, וימינה – שמאלה – ימינה, סביב קו ההתקדמות שלו. הכדור הופך להיות כלי משחק מתעתע. במשחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 שהיתי בבואנוס איירס כעורך ראשי ומפיק ראשי מטעם הטלוויזיה הישראלית. ראיתי את השחקן ההולנדי אָרִי הָאן (Aarie Haan) בועט פעמיים שתי בעיטות תותח בסגנון הסעה, ומכניע בזה אחר זה את שוער נבחרת איטליה דִינו זוֹף ממרחק של 35 (שלושים וחמישה) מטר ואח”כ את שוער מערב גרמניה סֶפּ מָאיֶיר מטווח של 25 (עשרים וחמישה) מטר. בהילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האלקטרוניות האחוריות שהציבה ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7 (שימשה כ- International Host Broadcaster של המונדיאל) של שני השערים האלה של אָרִי הָאן, אפשר לראות עד כמה הכדורים הלבנים של חברת “Adidas” הגרמנית יציבים באוויר למרות שהם נעים במהירות עצומה לעבר השער. אפשר היה לראות בבירור את הציורים על הכדור ולקרוא את האותיות של החברה הגרמנית יצרנית הכדורים מפני שהכדורים לא הסתובבו. אָרִי הָאן יצר במו רגליו עדות נפלאה לבעיטות ההסעה המדהימות והמסוכנות שלוֹ. חומר ה- Video הטלוויזיוני הזה אודות אָרִי הָאן שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז”ל.

ב- 1979 בעט רִיפְעָאת טוּרְק במגרש ימק”א בעיטה חופשית ממרחק של 40 (ארבעים) מטר לעבר שערו של מָרְיוֹ ז’וֹכוֹבִיצְקִי שוער הפועל ירושלים בצד הדרומי של המגרש צר המידות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה את המשחק במצלמת פילם. רִיפְעָאת טוּרְק בעט בכדור בעוצמה ובכוח רָב מבלי לסובב אותו. כוח הבעיטה של רִיפְעָאת טוּרְק עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור. נוצרה בעיטת הסעה. רוח צפונית שנשבה באִצטדיון בגבו של ריפעאת טורק העניקה לכדור תנופה נוספת מהירות יתירה. בצילום ה- Film של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רואים את צמרות הברושים המעטרים את את מגרש ימק”א מתכופפות לצד דרום. הכדור צבר תאוצה פנטסטית וטס במהירות של 125 קמ”ש (בממוצע) לעבר שערו של מָרְיוֹ ז’וֹכוֹבִיצְקִי. הכדור הכניע את השוער. רבים האשימו את מריו ז’וכוביצקי בכיבוש שערו וזקפו גבה, “כיצד זה ייתכן לחטוף שער מבעיטה מטווח של 40 מטר”. שאלה הגיונית של אנשים שחסרי ידע אווירודינאמי. התשובה לכיבוש השער נעוצה בזיהוי התופעות האווירודינמיות שפעלו על הכדור בעת מעופו ושיבשו לחלוטין את הערכת תנועת המסלול הצפוי של הכדור ע”י מריו ז’וכוביצקי. צריך להבין שהכדור המטעה שבעט ריפעאת טורק עבר את מרחק ה- 40 (ארבעים) מטר בזמן של קצת יותר משנייה אחת. שנייה אחת ועשירית אולי שתי עשיריות. זוֹ מהירות עצומה. הכדור הוסט מצד לצד ומעלה – מטה ע”י מערבולות האוויר שפעלו בתוך הוואקום שנוצר מאחוריו תוך כדי תאוצתו לעבר השועֵר. רק משהגיע הכדור למרחק סביר ממריו ז’וכוביצקי יכול היה השוער להעריך באמת להיכן ולאיזה כיוון מדויק נַע הכדור. אך זה היה כבר מאוחר מידי. החומר שמור בסרטייה – ארכיון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז”ל וניתן להתבונן בּוֹ.

טקסט תמונה : שרטוט המסביר את התופעות האווירודינמיות הקורות בעת בעיטת ההסעה בה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. ריכוז עוצמת הכוח העובר כולו דרך מרכז הכובד של הכדור גורמת לו לטוס במהירות קדימה אך מבלי להסתובב כלל. יציבותו באוויר של הכדור הנע לפנים אך איננו גוף אווירודינאמי יוצרת זרימה של מערבולות אוויר מאחורי הכדור המסיטות את הכדור בצורה לא סימטרית מצד לצד ומעלה – מטה סביב ציר ההתקדמות שלנו. (איור : אדריכל רועי אלרואי, הבן שלי).

הבה ניפרד לרגע קט מהכדורגל ונבחן את השפעת האוויר במקצועות הא”ק, זריקת דיסקוס והטלת כידון. ב- 6 ביוני 1986 קבע הגרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס (שוקל 2 ק”ג) בעיר נאוברנדנבורג ,74.08 מ’. השיא מחזיק מעמד כבר 26 שנים וחצי. יורגן שולט הוא אדם גדול וחזק מאוד בעל זרועות ארוכות וכף יד גדולה שמתנשא לגובה של 1.98 מ’. הוא הפעיל על הדיסקוס כוח עצום וזרק אותו בזווית שיוט נכונה. על הדיסקוס פעל “כוח עילוי” שסייע למכשיר להשיג טווח חסר תקדים.

טקסט תמונה : משקל מכשיר הדיסקוס בתחרויות הזריקה לגברים הוא 2  ק”ג וקוטרו 22  ס”מ. הוא שוקל 1  ק”ג בתחרויות הזריקה בין הנשים וקוטרו 18  ס”מ. למרות משקלו הכבד יחסית של המכשיר הקומפקטי, יש חשיבות עצומה בהקניית זווית הטיה ראויה ביחס להתנגדות האוויר בעת שילוחו והטסתו מהיד לפנים. זווית תעופה אידיאלית בין 10 מעלות ל- 20 מעלות מקנה למכשיר “כוח עילוי” ומגדילה את טווח ההטלה. (איור : אדריכל רועי אלרואי).

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. נאוברנדנבורג – מזרח גרמניה. יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) יושב ליד השלט המראה כי קבע שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס 74.08 מ’ (מכשיר הדיסקוס שוקל 2  ק”ג בתחרויות לגברים ו- 1 ק”ג בתחרויות לנשים). השיא מחזיק מעמד כבר 32 שנים וחצי ובמידה רבה הוא מתקרב לקצה גבול יכולתו של האדם בענף ספורט קונקרטי זה. (באדיבות DDR ו- IAAF).

ב- 25 במאי 1996 קבע מטיל הכידון הצ’כי יָאן זֶ’לֶזְ’נִי (Jan Zelezny) בעיר יֶינָה (Jena) שיא עולם מדהים בהטלת כידון 98.48 מ’. השיא מחזיק מעמד כבר 22 שנים עד עצם היום הזה, בעת כתיבת הפוסט הזה מס’ 748. שום מטיל כידון בתבל איננו מתקרב להישג הזה שמסמן במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם במקצוע הספציפי הזה בא”ק. הטלת השיא שודרה אצלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז”ל באחת מתוכניות הספורט בתקופה שקדמה לאולימפיאדת אטלנטה 1996. מי לא התפעל אז מההטלה האדירה וממעוף הכידון של יָאן זֶ’לֶזְ’נִי. הכידון שמשקלו 800 גרם (600 גרם לנשים) טס במהירות עצומה של 100 קמ”ש כשהוא “נישא על כנפי הרוח”, ועובר טווח של מגרש כדורגל. ניתוח אווירודינאמי מגלה מייד מדוע ההטלה הזאת הייתה כה מוצלחת ומדוע הכידון כה הרחיק לעוף. זווית ההטלה הייתה מושלמת וכוח העילוי שפעל על הכידון לאורך דרך ארוכה אִפשֵר לוֹ לשהות יותר זמן באוויר ולשוּט מרחק עצום. מטילי הכידון בעולם משקיעים בכל ניסיון הטלה את מירב כוחם. ההבדל הקיצוני הקיים במרחקי ההטלה של אותם המטילים עצמם נעוץ בראש וראשונה בזווית התעופה של המכשיר באוויר. ראיתי את הגאון הצ’כי הזה יָאן זֶ’לֶזְ’נִי בפעולה כמה פעמים באליפויות העולם ובמספר אולימפיאדות משקיע כוח עצום בהרצות התנופה שלו ובהטלות כידונו שלמרבה ההפתעה מניבה מרחקים הקצרים ב-  % 20 – % 10 מיכולתו המרבית ומשיא העולם שלו. הדבר נעוץ בזווית התעופה של המכשיר וב- “משחק כוחות” שבין הכידון שנע לפנים במהירות עצומה לבין התנגדות האוויר שבולמת אותו ושכבות האוויר שאמורות להעניק לו “כוח עילוי”, באם כאמור זווית ההתקפה נכונה.

טקסט תמונה : הטלת הכידון היא מקצוע אולימפי והכידון הוא מכשיר אווירודינאמי. כדי להאריך את טווח ההטלה ולהרוויח את “כוח העילוי” הכידון חייב לשוט באוויר בזווית התקפה ייחודית. (איור : אדריכל רועי אלרואי על פי דגם שרטוט מספרו של ג’פרי דייסון / Geoffrey Dyson, “המכניקה של הא”ק” – The Mechanics of Athletics).

אך הבה נחזור לניתוח הבעיטה החופשית המסובבת של דייגו ארמאנדו מאראדונה ולאחריה לאנליזה של הבעיטה החופשית המסובבת של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס האוסטרלי ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג שהכניעה ללא תנאי את שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, ועליה נבנה הסלוגן רָב המוֹנִיטִין של יורם ארבל : “…אמרתי לכם ככה לא בונים חומה…”. הנה ההסבר מדוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל בטווחים של 30- 16 מטרים היא בעלת פוטנציאל לכיבוש שערים ולמה היא כל כך מסוכנת ומאתגרת את השוערים. משקלה של רגל אחת מהווה כ- % 17 ממשקל הגוף כולו. בהנחה שמשקלו של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה בשיא כושרו הגופני נָסָב סביב 72 – 70 ק”ג, הרי שמשקל רגלו היה כ- 12 ק”ג, מָסָה שכבדה פי 30 יותר מהכדור שאותו הֵאִיץ. בעת הבעיטה צוברת הרגל תנופה ומקשיחה את שריריה. התנופה וההקשחה מביאים לתוספת כוח המופעל על הכדור. לאחר ההתנגשות ביניהם ינוע הכדור האלסטי מהר יותר.

טקסט תמונה : למקדם האלסטי של הכדורגל חשיבות רבה להבנת התופעות האווירודינמיות המתרחשות בעת הבעיטות המסובבות ובעיטות ההסעה. זהו צילום ייחודי פנטסטי לפני יותר מיובל שנים שלוכד את החלוץ האנגלי ג’ף אסטל (Jeoff Astle) מקבוצת ווסט אלביון ברומיץ’ והנבחרת הלאומית של אנגליה, נוגח בכדור ומתעד בצורה מוחשית את תכונת האלסטיות של הכדור. צילום מצוין המדגיש בשבריר של שנייה את חשיבות המקדם האלסטי של הכדורגל לצורך הניתוח המתמטי – פיסיקאלי של עוצמת התִּחכום של הבעיטה המסובבת. (באדיבות הוצאת  International football book).

משקלה של הרֶגֶל חשוב, אך לא פחות ממנה חשובה תנופת התנועה. אנשים בעלי רגליים כבדות אינם בהכרח בועטים חזקים. לעומת זאת הכפלת מהירות תנופת הרגל מכפילה את מהירות תנועת הכדור. לבעיטה החופשית המסובבת שלוֹ רבת המוניטין קדם ריטוּאַל קבוע. עיני הצופים ועדשות המצלמות של הטלוויזיה האיטלקית היו שותפים לו. דְיֶיגו אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נמוך הקומה (1.66 מ’) והשרירי היה מתייצב ליד הכדור הנייח במעין נון שלנטיות, ידיו מונחות על מותניו בעודו ממתין בסבלנות ובוחן בקפידה את מהלך בנייתה של החוֹמָה היריבה מוּלוֹ על פי הנחיית השוערים. חוקי הפיסיקה ואנטומיית הפעולה של כף רגלו השמאלית הבועטת בכדור, חשפו בבירור בכל הצילומים של RAI, כי הכדור היָרוּי של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עוקף תמיד את החומה בצדה השמאלי (מנקודת מבטו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבועט או מצדה הימני של החומה מנקודת ראותו של השוער). לאחר שהחומה קרסה והכדור פגש את הרשת נפתח ריטואל קבוע. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה פוצח בריקוד ניצחון מלווה בניתורי שמחה באוויר כשהוא מנופף באגרופיו מעין שביעות רצון עצמית מהנֶשֶק הקטלני שטמון ברגליו, בעוד בְּרוּנוֹ פּיצוּל (Bruno Pizul) שַדָר הכדורגל הנודע של RAI נאנח מאוֹשֶר. לבסוף התנשק והתחבק דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עם חבריו השחקנים שהעריצו אותו. מנגד נגלתה התמונה הקודרת של הקבוצה המובסת. השוער המושפל מנהל את הוויכוח המסורתי עם שחקני החומה שלוֹ חפויי הראש ומטיל עליהם את אשמת כיבוש השער. אפשר להבין את הרוגז, הכעס, והמרירות הללו. שערים שנכבשים מבעיטות חופשיות הופכים להיות מתסכלים, מפני שלשוער ולשחקני החומה עומד זמן בשפע להתגונן מפני הבעיטה, ולחַשֵב את מהלך מסלול הכדור.

נושא הבעיטה המסובבת עניין אותי זמן רב לפני הופעתו המזהירה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה במגרשי הכדורגל. במארס 1979, אפשר לי אָלֶכְּס גִלְעָדִי (היה עסוק בהפקת תחרות שירי האֶרוֹ-וִויזְיוֹן האירופית שנערכה בבנייני האומה בירושלים) לשַדֵּר כתבה מדעית ב- “מבט ספורט”, שנושאה היה, “האווירודינמיקה של בעיטת הכדורגל החופשית המסובבת”. זאת לא הייתה כתבה בעצם. זה היה סרט בן 20 דקות. אנשי התפאורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של אבי פויירשטיין הרכיבו לי בנגרייה שלהם חומה אמיתית בגודל טבעי מ- Blow up מצולם על דִיקְט. בחומה ניצבו שמונה שחקנים. לקחתי את הדיקט הענק הזה לאצטדיון “בלומפילד” והזמנתי את אוּרִי מַלְמִילְיָאן לבעוט בעיטות חופשיות לשער ממרחק 20 מ’מנקודות שונות סביב רחבת ה- 16 מול החומה הזאת. ממש כמו במשחק אמיתי. בשער הצבתי לצורך הצילום את עמנואל “מַנוּ” שְוָורְץ , אז שוערה של מכבי חיפה. אורי מלמיליאן היה רָב אומן בטכניקה הזאת של הבעיטה המסובבת הטוב בין שחקני הכדורגל של ישראל, אך מפני שבעט ברגל ימין ידעתי תמיד מאיזה צַד יעקוף הכדור את החומה. מַנוּ שְוָורְץ לא ידע. אורי מלמיליאן בעט באותו סיקואנס יותר כ- 50 בעיטות חופשיות מטווחים ואזורים שונים. מנו שוורץ העריך להיכן ישוגר הכדור וכך גם הכין את עצמו. על פי הוראותיו הצבתי את ה- Blow up (כאמור דיקט בגודל טבעי) כחומת מגו עבורו. מָנוּ שְוָורְץ לא ידע מראש להיכן אורי מלמיליאן יבעט. הוא רק ניחש. אורי מלמיליאן בעל תנופת הרגל הנהדרת הצליח להפתיע אותו שוב ושוב ולהכניע את השועֵר. הכתבה הביאה עשרות דוגמאות של בעיטות חופשיות מסובבות מוצלחות בארץ ובעולם. עם החומרים האלה התייצבתי בפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון בחיפה בראשותו של פרופסור דַוִד אַבִּיר. הפרופסור המלומד ועד כמה שזכור לי גם תלמידו אברהם קוריצקי הסבירו בכִישרון רב לצופי הטלוויזיה בעזרת ניסיונות ב- “ניקבת הרוח” של הטכניון את ההשפעות האווירודינאמיות על הכדור בעת מעופו באוויר, ומדוע מהלכו המסובב והתנהגותו הבלתי צפויה בעת תנועתו המהירה בכיוון השער מסכנים את השוערים. הכתבה עוררה הֵדים מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה שחטיבת הספורט טיפלה בנושא כל כך מוכר ופופולארי מן ההֵיבֵּט המדעי שלוֹ.

יצא לי אז לשוחח רבות לפני שנות דור בנושא הבעיטה החופשית המסובבת עם הפַּקוּדִים שלי יורם ארבל, נסים קיוויתי, וגם רמי ווייץ, ולנתח יחד עימם את הקַלוּת הבלתי נסבלת בה מכניע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את החומות ואת השומרים והשוערים המופקדים על החומות. בחדרי מכונות עריכת  ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), הבעתי את דעתי על הבעיטות המסובבות בפני השַדָּרִים שלי מנקודת מבט מתמטית – אווירודינאמית של הבעיטה החופשית המסובבת , סִחרור הכדור, מהירות תנועתו לשער והשפעת התנגדות האוויר עליו. השמעתי אין סוף פעמים הערות מתקנות לשוערים האיטלקיים באוזני עורכי ה- Video שלי בעת עריכת התמונות על מכונות ה- VTR ב- Master Control שלנו בקומה ב’ בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים, ואמרתי כלהלן : “…ככה לא מסדרים את החומה, ככה לא מעמידים חומה, לא בטוח שדרושה בכלל במקרה קונקרטי כזה או אחר חומה, החומה לא עומדת נכון, יש פּרצה בחומה, וכו’…”. לא הייתי צריך להתאמץ לומר את הטקסטים האלה. ה- וויזואליה הברורה בוררת בקלות את מִילותיה. רואים זאת היטב על מסך הטלוויזיה. זאת עובדה. התייצבות השוער בשער והעמדת חומה כנגד בעיטה חופשית ממרחקים שבין 16 מ’ ל- 30 מ’ היא תורה שדורשת לימוד בכיתה ולא רק תרגול על כר הדשא. הבעיטה המסובבת עצמה היא מדע טהור, ולכן אין להשאיר את ההתגוננות מפניה ליד המקרה, ו/או לאינטואיציות בלתי מבוססות של השוערים.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ווירטואוז כדורגל. מומחה בהענקת מסלול תעופה מדויק לכדור. יחיד בדורו אולי. הנֶשֶק האישי שלו הפך מאוחר יותר לנֶשֶק “השמדה” המוני במובן הספורטיבי שלו. שחקני כדורגל רבים ברחבי תבל למדו להשתמש בו ולחקות את ביצועיו המושלמים. קמו הרבה מאוד בועטים טובים אך הוא היה המדויק מכולם. דרגה שלמה מעל הקולגות שלו. הפשר האווירודינאמי של הבעיטות החופשיות המסובבות של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הבועט את הכדורים האלה רק ברגלו השמאלית ומעניק להם מסלול תעופה “עָקוּם” מעין קו התקדמות מסולף ומעוות עוקף חומות, פשוט להסבר כפי שמציג שוב השרטוט הבא.

טקסט תמונה : בעת הבעיטה של דייגו ארמאנדו מאראדונה ברגל שמאל בכדור נוצרת עליו מייד הפרדת כוחות. כוח אחד דוחף את הכדור קדימה (חץ ירוק) והכוח האחר מסובב את הכדור בכיוון השעון (חץ אדום). התנגדות האוויר למעוף הכדור פועלת כלהלן. מהירות זרימת האוויר מצידו של הכדור המסתובב בכיוון השעון מהירה יותר מזרימת האוויר מצידו האחר של הכדור הנעה נגד כיוון השעון. הפרש המהירויות יוצר הפרש בלחצי האוויר משני צידי הכדור. הזרימה האיטית יוצרת לחץ יותר גבוה. הלחץ הגבוה יוצר את אפקט “כוח עילוי” (Magnus Force) על הכדור ומסיט אותו ממסלולו הצפוי (במקרה הזה תמיד בכיוון ימין). מאחורי הכדור המסובב פועל גם כוח יניקה (Drag Force) שיוצר שובל קטן של זרימת אוויר מערבולית. הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל היא אלמנט מסוכן בעל פוטנציאל לכיבוש שערים, שצריך להתייחס אליה בכובד ראש הרבה מעבר להתייחסות השגרתית של השחקנים ומאמניהם. (באדיבות פרופסור גיל יוסילבסקי מהטכניון בחיפה).

טקסט תמונה : ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת של רב אומן בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה. הכדור מסתחרר עם כיוון השעון. זרימת מולקולות האוויר בצדו הימני של הכדור נעות לכן מהר יותר מאלה שבצדו השמאלי של הכדור שזורמות נגד כיוון הסיבוב של הכדור. נוצר לחץ שמתורגם ל- “כוח עילוי” והוא שמסיט את הכדור בהתמדה ימינה. (איור : אדריכל רועי אלרואי).

בשבת – 11 ביולי 1987 כשנה לאחר זכייתה של נבחרת ארגנטינה בגביע העולם בכדורגל ביקשתי לייחד את התוכנית “משחק השבת” לסרט “הגיבור” (The Hero) שעסק ביכולתו הגאונית של הכדורגלן דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה .זאת הייתה הדרך שלי להודות לדְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הכדורגלן המחונן וספורטאי נערץ יחיד במינו, שהפך את תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לטובות יותר. באותה שבת של ה- 11 ביולי 1987 נקטלו באגם הכִּינֶרֶת חייו של אָבִי רָן השוער הצעיר בן ה- 24 של נבחרת ישראל ומכבי חיפה בתאונה ימית. אָבִי רָן רכב על אופנוע ים להנאתו. סִירַת מֵרוֹץ שלא הבחינה בו פגעה בו והרגה אותו במקום. זאת הייתה אבדה נוראית לספורט ולכדורגל הישראלי. התייעצתי עם מנכ”ל רשות השידור אורי פורת כיצד עלי לנהוג. אורי פורת הורה לי לשָדֵר את תוכנית הספורט כרגיל. “…זהו מוות טרגי של שוער נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל אך אין זה אֵבֶל לאומי…”, נִימֵק. שלחתי את הכתב הוותיק עמוס כרמלי לכינרת לדווח על האסון הנורא. תוכנית “משחק השבת” סיפרה בתחילתה על האסון הכבד אובדן חייו של אבי רן בכִּינֶרֶת ואח”כ עברה לשמחת הניצחון של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. למחרת כתב אחד ממבקרי הטלוויזיה בעיתונו, “…כי יואש אלרואי ייזכר לדיראון עולם מפני ששידר תוכנית כדורגל ביום מותו של אָבִי רָן…”, והוסיף , “…אָבִי רָן סלח ליואש אלרואי כי אנחנו איננו יכולים…”. שיקולי העריכה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנחו אותי (בגיבוי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל ומנהל הטלוויזיה חיים יבין) לשַדֵר את גדולתו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה דווקא ביום מותו הטרגי בכינרת של השוער הדגול של מכבי חיפה ונבחרת ישראל אָבִי רָן. לא רָב אומן דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה דחף אותי לחקר מדע האווירודינמיקה של בעיטות הכדורגל החופשיות המסובבות. גם לא האוסטרלי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס. הכדורגל הברזיאלי הביא אותי לכך לפני שנים רבות. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה האיש ששִיוֵוק ופִּרסֵם בשנות ה- 80 יותר מכל כדורגלן אחר על פני אדמות את חיוניותה של הבעיטה החופשית המסובבת ואת הסכנות הטמונות בה לשוערים. הוא עשה זאת באמצעות מצלמות הטלוויזיה הגלובאליות בשידורים ישירים וכמות בלתי נדלית של הילוכים חוזרים איטיים, אך היה לו ממי ללמוד. היו למָארָאדוֹנָה מורים טובים. כדורגלני ברזיל. אפילו ריקודי הניצחון שלו לאחר הבקעת ונִיתּוּץ החומות דמו לאלה של פֶּלֶה, זָ’אִיְרזִינְיוֹ, ורוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ במונדיאל של מכסיקו ב- 1970. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ילד בן 10 ב- 1970 כשצפה בטלוויזיה בשחקני הכדורגל הווירטואוזים של ברזיל באחת משכונות העוני של בואנוס איירס שָם גדל.

ג’וּלִינְיוֹ ודִידִי בעטו כדורים מסובבים כבר במשחקי גביע העולם של 1954 בשווייץ. גָארִינְצָ’ה ופֶּלֶה הבקיעו שערים מדהימים בבעיטת חופשיות מסובבות בגביעי העולם של 1962 בצ’ילה ו- 1966 באנגליה. רק צילומם היה נחות בשנים ההן ולכן שיווקם נפגם. התפתחות צילומי הטלוויזיה במשחקי הכדורגל עשתה קפיצה גדולה במונדיאל של מכסיקו 1970. כיסוי משחקי גביע העולם במכסיקו 70′ היה עשרת מונים טוב יותר משל ה- BBC ארבע שנים קודם לכן . מכסיקו הנחשלת שנחשבה למדינת העולם השלישי, ייצרה כיסוי טלוויזיה טוב הרבה יותר מזה של אנגליה המפותחת והמתקדמת ארבע שנים קודם לכן במונדיאל 1966. המכסיקנים הוסיפו מיקרופונים ומצלמות לצורך כיסוי המשחקים. הם היו הראשונים להציב מצלמות גם מאחורי השערים. זווית צילום שלא הייתה מוכרת ומקובלת עד אז אך היא חשובה ביותר. TeleMexico פיתחה פילוסופיית כיסוי מעניינת של משחק הכדורגל ובשל שפע המצלמות היחסי שעמד לרשותה, היא גם הכפילה את כמות ההילוכים החוזרים.

מצלמות הטלוויזיה האחוריות במכסיקו 1970 שיווקו בהצלחה מרבית את רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ אחד מגדולי הבועטים של כדורים חופשיים בנבחרת ברזיל בכל הזמנים. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ היה השחקן שכבש את שער הבכורה של ברזיל בבעיטה חופשית מסובבת ממרחק של 18 מטרים ב- 3 ביוני 1970 באִצטדיון “חַלִיסְקוֹ” בגְוָואדָאלָאחָרָה במשחק נגד צ’כוסלובקיה בבית המוקדם. הבימאי המכסיקני הפך במפתיע ובניגוד למקובל את המצלמה האחורית (של ניידת השידור) שהוצבה מאחורי השער הדרומי לרגע קט למצלמה המובילה שלוֹ. סצנת הבעיטה כולה של רוברטו ריבלינו מול החומה הצ’כוסלובקית צולמה כולה מאחורי השער הצ’כוסלובקי. זווית הצילום הזאת הייתה ראשונית וחדשנית, וגם מעניינת ומאירת עיניים. עד אותו רגע לא ראינו שוֹט טלוויזיה כזה. זה היה מומנט דרמטי והיסטורי בהתפתחות הכיסוי של משחקי הכדורגל בטלוויזיה. עד אז היה נהוג לצלם את מהלך הבעיטות החופשיות באמצעות המצלמה המרכזית המובילה, זאת הניצבת ברום האִצטדיון מעל קו האמצע. הבימאי המכסיקני הפך את המצלמה האחורית מאחורי שערה של צ’כוסלובקיה למצלמה מובילה והגשים בכך את פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיוני של כל ניידת שידור רבת מצלמות באשר היא, הגורסת כלהלן : “תפקידו של כל שוֹט (Shot) צילום המנותב ל- “לאוויר” (מבין מִגוון האפשרויות העומדות לרשות הבימאי בניידת השידור) הוא להושיב את צופה הטלוויזיה בסלון ביתו במקום הטוב ביותר ביציע באִצטדיון. פעם אחת זה יכול להיות ברוֹם היציע האמצעי, פעם אחרת על קווי המגרש, ולעיתים גם ברוֹם היציע האחורי”. זוהי בעצם כל תורת הבימוי הטלוויזיוני על רגל אחת.

השוער הצֶ’כוֹסְלוֹבָקִי אִיבוֹ וִויקְטוֹר (Ivo Viktor – שוער קבוצת דוקלה פראג) העמיד קיר מָגֵן רחב בן שִבְעָה שחקנים. הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל זָ’אִירְזִינְיוֹ התייצב בשורת החומה בצידה הימני (מנקודת מבטו של השוֹעֵר). רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הבועט ברגל שמאל יכול היה לסובב את הכדור רק בכיוון זָ’אִירְזִינְיוֹ. על פי אוֹת מוסכם חמק משם השחקן הברזילאי הזריז עם יריית הכדור. ברֶוַוח שנוצר חדר הקליע והכניע את וִויקְטוֹר. כל הסיפור ארך פחות משנייה אחת. שַדָּר המשחק בקטע ההיסטורי הזה (שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) היה הבריטי דֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman) המיתולוגי מ- BBC. הוא היה מופתע לא פחות מהשוער הצ’כוסלובקי. שומעים את זה בקולו. “What a Goal”, שאג דֵיוִויד קוֹלְמָאן למיקרופון של רשת הטלוויזיה הבריטית ה- BBC.

טקסט תמונה : קיץ 1970. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. רשת הטלוויזיה המכסיקנית “TeleMexico 1970” מחוללת היסטוריה במונדיאל של מכסיקו 1970. היא מציבה בפעם הראשונה מצלמות אחוריות לכיסוי משחק הכדורגל. מראה מרנין מאין כמותו. היום זה טריוויה. אז זה היה חידוש עצום. הבימאי המכסיקני משתמש בחידוש הדרמטי הזה והופך לראשונה בהיסטוריה את המצלמה האחורית למצלמה מובילה בשידור הישיר. התיעוד הטלוויזיוני הזה מראה כי החומה מסתירה את הכדור למצלמה וגם לשוער ופוגעת בשדה הראייה שלו. השוער הצ’כוסלובקי הלאומי איבו וויקטור איננו רואה את הבועט הברזילי רוברטו ריבלינו. משמאל נראה הברזילי רוברטו ריבלינו שנייה לפני הבעיטה שהביאה לכיבוש השער הצ’כוסלובאקי. מימין לשבעת השחקנים הצ’כוסלובקיים בחומה הלבנה ניצב הברזילי ז’אירזיניו (מס’ 7). מימין ל- ז’אריזיניו רואים שחקן צ’כוסלובקי אחר שומר בנפרד על טוסטאו. הקיצוני מימין לשחקן הצ’כוסלובקי ו- טוסטאו, זהו הברזילאי גֶרְסוֹן ועל קשת ה- 16 ניצב פלה. (באדיבות Televisa ו- TeleMexico).

הבעיטה החופשית המסובבת והמתוכננת של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ שהביאה לכיבוש השער הצ’כוסלובקי פותחת את הסרט שלי, “חֶקֶר הבעיטה החופשית בכדורגל מנקודת מבט פיסיקאלית אווירודינמית”. הבימאי המכסיקני שידֵר מייד שני הילוכים חוזרים איטיים של הבקעת השער מהבעיטה החופשית של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ. הראשון – מהמצלמה המובילה המקורית והשני – מהמצלמה האחורית שהפכה למובילה לזמן קצר בגלל האירוע. סדר הילוכים שונה ממה שהיה נהוג באירופה. אף על פי כֵן תּוֹעַד האירוע ברמה גבוהה. לבימאי המכסיקני היה הרבה זמן להתכונן לבעיטה החופשית של ברזיל בעקבות הכשלתו של פֶּלֶה. החומה הצ’כוסלובקית התארגנה באיטיות, וליד הכדור ניצבו בתחילה פֶּלֶה וגֶרְסוֹן. רִיבֶלִינוֹ לא היה בתמונה. אח”כ הכול השתנה. פֶּלֶה וגֶרְסוֹן התרחקו מאזור הבעיטה ורִיבֶלִינוֹ התקרב למקום האירוע. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הִשווה את התוצאה ל- 1:1. לאחר מכן הבקיע פֶּלֶה שער ווירטואוזי בלתי נשכח ממסירה ארוכת טווח מדויקת מאוד של גֶרְסוֹן. פֶּלֶה עצר את הכדור תוך כדי ניתור בחזהו ברחבת החמש הימנית של השער הצ’כוסלובקי, הכדור ניתר פעם אחת על הקרקע ואז הוא בעט אותו מהאוויר מימין לשמאל וקבע 1:2. אח”כ הוסיף זָ’אִירְזִינְיוֹ עוד שני שערים יפהפיים, ובסיום המשחק הייתה התוצאה 1:4 לזכות ברזיל. ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות שהציבה רשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa במונדיאל של 1970, חשפו לראשונה זווית צילום הכרחית נוספת במשחקי הכדורגל.  ההילוך החוזר האחורי של שער השוויון של פֶּלֶה בנגיחה 1:1 במשחק הגמר נגד איטליה ב- 21 ביוני 1970 חתם התפתחות יצירתית מעניינת בהצבת מצלמות הטלוויזיה וקבע סטנדרט צילום חדש במשחקי הכדורגל. בלתי נשכח. מישהו ברשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa ב- 1970 הרחיק ראות והיטיב להכין את שיעורי הבית שלוֹ. אין כיום שום רשת טלוויזיה רצינית אשר מכבדת את עצמה, שאיננה מציבה מצלמות מאחורי השערים. הקטע הטלוויזיוני של המשחק ברזיל – צ’כוסלובקיה 1:4 במונדיאל מכסיקו 1970 ו- כִישרון השידור של דֵיוִויד קוֹלְמָאן הוא Masterpiece, יצירת מופת. המבצעים הנפלאים שהולידו את כיבוש השערים הווירטואוזים והשערים עצמם במשחק המרתק והמעניין הזה ברזיל נגד צ’כוסלובקיה 1:4, והניצחון של ברזיל על איטליה באותה תוצאה 1:4 במשחק הגמר באִצטדיון “האצטקה”, שמורים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשחור/לבן. פַּסֵי הקוֹל בשידורי גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970 שייכים לדן שילון במשחק הגמר ולשַדָּר האנגלי רָב המוניטין של ה- BBC  בימים ההם דֵייוִיד קוֹלְמָאן (David Coleman) ששידר את המשחק ברזיל – צ’כוסלובקיה. שידור Play by play מוצלח מאוד של השַדָּר הבריטי הדגול. קולו של דן שילון נעדר מהמשחק ברזיל – צ’כוסלובקיה שהתקיים בגוואדאלאחרה מפני שהיה עסוק באותה העת בשידור משחקי נבחרת ישראל שהתמודדה בבית המוקדם שלה בערים פואבלה וטולוקה, נגד הנבחרות הלאומיות של אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. כמה ממשחקי הכדורגל במונדיאל מכסיקו 1970 הפכו ליצירות מופת שנהנו מלאכת כיסוי טלוויזיונית משובחת. זאת הייתה סימביוזה מופלאה בין המצלמות המכסיקניות של “TeleMexico 1970” לבין השחקנים והכדור הנעים על כר הדשא. רבי אומנים כמו פֶּלֶה (Pele), בּוֹבִּי מוּר (Bobby Moore) ודומיהם העניקו לנו תרבות ספורט מיוחדת במינה וחוויית טלוויזיה בלתי נשכחת. היא צרובה לעַד על הטייפים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה.

בעיטה חופשית מסובבת מוצלחת הייתה ל-פֶּלֶה (Pele) במשחק נגד רומניה בבית המוקדם, ב- 10 ביוני 1970 באצטדיון “חליסקו” ב- גוואדאלאחרה. פֶּלֶה סובב את הכדור מ-20 מטר והכניע ללא קושי את השוער הרומני סְטֶרִיקָה אָדָאמֶץ’ (Sterica Adamache). זה היה כבר עניין של הרגל. המצלמות המכסיקניות עמדו במבחן ותיעדו זאת היטב. ניתן היה להשתמש בהקלטות שנשמרו על הטייפים הכבדים לצורכי לימוד. אין פלא שבמונדיאלים הבאים עלו לגדולה כוכבים ברזיליים נוספים כמו, דִירְסֵיאוּ, נֶלִינְיוֹ, זִיקוֹ, אֶדֶר, וכמובן רוֹנָאלְדוֹ, ורוֹלָנְדִינְיוֹ. הבועטים מברזיל העלו כמו הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את הבעיטה החופשית המסובבת לדרגת אומנות והפכו אותה לכלי נשק משחית במשחק . מעשה תעתועים מסיטוֹת אותו תופעות הלוואי האווירודינאמיות ממסלולו הצפוי והופכות אותו לכל כך מסוכן לשוערים. הייתי עֵד בתוקף תפקידי כעורך, מפיק, ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למאות אולי אלפי בעיטות חופשיות מסובבות במשחקי הכדורגל בארץ ובעולם. הנה הבעיטה החופשית הראשונה שעולה לדיון וזכורה לרבים. זה קרב ביום רביעי – 21 באוקטובר 1998 בעת שנבחרת ישראל בכדורגל התמודדה באִצטדיון רמת גן נגד נבחרתה הלאומית של ספרד במסגרת קדם 2000 Euro. זכויות השידור של המשחק הזה לא היו בידינו. ערוץ הספורט בטלוויזיה כבלים בראשותו של מיילן טנזר שידר אותו ישיר לצופי הטלוויזיה בישראל ובספרד. המשחק הזה זכור לי היטב , מפני שעד הדקה ה- 64 צעדה ישראל תחת שרביט האימון של שלמה שרף ועוזרו יצחק שום ביתרון 0:1. ריח של הפתעה היה באוויר. בדקה ה- 64 נפסקה בעיטה חופשית לזכות נבחרת ספרד ממרחק של 28 מטרים משער ישראל. ליד הכדור ניצב כבר פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ המומחה הספרדי הידוע לבעיטות חופשיות כשהוא מתבונן ברפי כהן שוער נבחרת ישראל. בעוד רפי כהן מסדר ומעמיד את חומת השחקנים מול הבועט המחוּנַן, ניהל כבר פרנאנדו הְיֶירוֹ (היום מאמנה של נבחרת ספרד במונדיאל רוסיה 2018) את קרב המוחות נגד יריבו ושרטט בדִמיונו את המהלך המתעתע של הכדור אותו יבעט בבעיטה חופשית. כשהסתיימו ההכנות של ההגנה הישראלית בעט פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ בכדור החופשי. כעבור 1.06 (שנייה אחת ושֵש מאיות) נחת הכדור המסובב בשיפולי הרשת. התוצאה הפכה ל- 1:1. חישוב פשוט מצביע על מהירות ממוצעת של 95 קמ”ש בה נע הכדור הירוי של פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ לעבר שער ישראל. קל מאוד לבדוק זאת באמצעות מכשירי העריכה הדיגיטאליים בטלוויזיה, ואפילו באמצעות שולחן עריכת סרטי פילם ישן מסוג ה- Steenbeck. זה היה שער מתסכל. התִּסכול נובע מההפרש בין הציפיות של השוערים והמאמנים לבין המציאות בשטח. רבים לא מבינים עדיין כמה בעיטה חופשית לשער ממרחקים שבין 16 מטרים ל-30 מטרים מסוכנת. נראה היה כי הנבחרת סומכת על שוערה רפי כהן והחומה שהציב שישמשו כלי מגן איתן נגד פרנאנדו הְיֶירוֹ. לא בכְדִי נראה המאמן שלמה שרף מתרומם בעצבנות ובאכזבה רבה ממקום מושבו מייד אחרי כיבוש השער. המצלמה התחתונה של ערוץ 5 לכדה את תנועת השפתיים שלו (ב- Close up) כשהוא ממלא את מסך הטלוויזיה וממלמל בכעס רב, “…אֵיזֶה אֶפֶס…”, ומתכוון לשוער הנבחרת שלוֹ חסר הידע והמזל. שלמה שרף היה מתוסכל ומרוגז מאוד. בכעסו כי רָב לאחר השער המרגיז האשים ונִיאֵץ את השוער שלוֹ בשידור ישיר קבל עם ועדה. מנקודת מבטו שלמה שרף הוא עשה כביכול את המעשה הטבעי וההגיוני ביותר אך הוא לא צָדָק, לפחות לא מההיבט החינוכי כמנהיג של נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל. ככה לא מנאצים חניך שלך שעשה את מיטבו שלא הספיק כדי למנוע את כיבוש השער. השוער הישראלי נפל קורבן לבעיטה חופשית מסובבת ונכשל במקום שגם שוערים טובים ממנו בעולם לא הצליחו יותר ממנו. רפי כהן נכנס אם כן לחברה בינלאומית נכבדה. ניתוח מכני של הבעיטה קובע שבעוד פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ מפעיל על הכדור כוח בחלק הפנימי של כף רגלו הימנית ומקנה לו תאוצה לפנים, הוא גם מסובב את הכדור בחוזקה מימין לשמאל במישור האנכי. נוצרת הפרדת כוחות שמְאֵטָה בעצם את תנועת הכדור קדימה, מפני שלא כל הכוח שמשקיע פרננדו היירו בבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור. אף על פי כן זוהי בעיטה חזקה שדוחפת את הכדור במהירות רבה לפנים וגם מסובבת אותו בהתמדה מימין לשמאל. הסִחרור גורם לכדור לנוּע במסלול תעופה עקום בדרכו לעקיפת החומה. רפי כהן לא ידע להיכן פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ יסחרר את הכדור. ימינה או שמאלה. הוא יכול היה רק לנַחֵש. בצַר לוֹ העמיד חומה צרה בת שלושה שחקנים. אָבִי נִימְנִי מימין, וָואלִיד בָּאדִיר באמצע, ואֶיָיל בֶּרקוֹביץ’ משמאל.

בבדיקת סרט ה- Video מבחינים בבירור כי שלושת שחקני החומה ניצבים פחות מ- 9 מטרים מהכדור, דבר שאמור להקשוֹת על הבועט. הצבת החומה היא אולי מסורת מְקוּדֶשֶת אך מעולם לא נבחנה השאלה האם היא כדאית בכל מקרה. אף פעם לא נערכה בדיקה ולא נקבע באופן מדעי האם הצבתה נדרשת בכל מצב. ייתכן מאוד שבעיטה חופשית מטווחים של 30 – 28 מטרים מהשער איננה מחייבת בכלל היערכותה של חומה בשל המרחק הגדול יחסית . נִזקה עלול להיות גדול מתועלתה. מזכיר את דִילֶמַת הצבת החומה בעת הבעיטה החופשית ההיא של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס במשחק ישראל – אוסטרליה ב- 19 במרס 1989 שנורתה לעבר שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ממרחק של כ- 28 מטר. למרות שהוצבה מול צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס חומה תוצאת הבעיטה החופשית שלו הייתה כזכור הרסנית. מעצבי דמותו של הכדורגל הישראלי בראשות מאמניו לא חקרו ולא בדקו את נחיצוּתה של החומה והפונקציה שהיא ממלאת מול בועטים שונים מטווחים שונים. הצבת החומה , בחירת השחקנים המרכיבים אותה ואופן בנייתה כקיר מגן , דורשים תרגול ותיאום מתמטי בין השוער לחבריו. לרפי כהן עמדו 36 שניות לארגן את החומה שלו מול פֶרננדוֹ הְיֶירוֹ. זה מספיק זמן. די והותר. אף על פי כן נכשל. אני יודע שקבוצות הכדורגל בליגות השונות וגם נבחרת ישראל אינַן עוסקות בתִּרגולי חומות. הצבת החומה מול פֶרננדוֹ הְיֶירוֹ הייתה אם כן שִגרתית ולכן פגיעה. רפי כהן לא הכיר את פֶרְנַנְדוֹ היֶירוֹ, לא ידע באיזו רֶגֶל הוא בועט ולא צָפָה את מהלך מעוֹף הכדור. השחקן השלישי שהוצב בחומה היה הנמוך בשחקני הנבחרת. זה היה אֶיָיל בֶּרְקוֹבִיץ’. נראה שאֶיָיל בֶּרְקוֹבִיץ’ הגיע לשם במקרה. מאידך אין וודאות בכלל שהצבת שחקנים רבים יותר וגבוהים יותר בחומה הישראלית הייתה מונעת את כיבוש השער . בטוח שהחומה הדלילה צִמצמה את שדה הראייה של השוער. הכדור הירוי של פֶרְנַנְדוֹ הְיֶירוֹ הוסתר מעיניו של רפי כהן, הוא שָב וניגלה לוֹ רק לאחר שעקף בהצלחה את אייל ברקוביץ’. זה היה מאוחר מידי. מפני שהוא טס במהירות של 95 קמ”ש והוסט ממסלולו הצפוי, רפי כהן לא היה יכול לעצור אותו. בתוך שנייה אחת הכדור שָכַן בשער.

מְמדיו של הכדורגל ידועים. משקלו נע בין 396 ל- 453 גרם, והיקפו בין 68 ל- 71 סנטימטרים (ראה ספר חוקת הכדורגל). זה הוזכר כבר קודם לכן. היחסים האלה בין היקפו למשקלו מציבים אותו בתחום רגיש ומעניין בחֶקֶר הבעיטה החופשית המסובבת. ניתן להוכיח שהשפעות האוויר על התנהגות הכדור המסתובב סביב מרכז הכובד שלוֹ והנע במהירויות גבוהות לפנים, הן הרסניות ומתעתעות בשוערים . התנגדות האוויר למעוף של חפץ כלשהו פלסטי או אלסטי, מותנית ביחס שבין שטח פניו של אותו החפץ למִשקלו. הכדורגל איננו גוף אווירודינמי ומקדם התנגדות האוויר שלו גבוה פי עשרה בהשוואה לגוף אווירודינמי בעל אותו שטח פנים . לכן כשהוא נַע במהירויות גבוהות באוויר, האוויר שהוא חומר מתנגד לשיוּט ומהתל בו. ניתן לקבוע כבר בתחילה כי התנגדות האוויר לתנועת מעוף הכדור גדלה בריבוע ככל שמואצת מהירותו של הכדור. בועטים מיומנים יודעים לנצל לטובתם את מסע הכדור באוויר כגוף שאיננו אווירודינמי לעבר השער. הבָּלוֹן הוא דוגמא קיצונית לגוף שאיננו אווירודינאמי. הוא בעל שטח פנים גדול. בשל היחס בין משקלו המוּעַט לנִפחו הגדול הוא מושפע מאוד בעת מעופו מהתנגדות האוויר. כשחובטים בחוזקה בבָּלוֹן הוא “משתגע” באוויר. הבלון נע מרחק קָצָר לפנים בצורה מאוד לא מתוכננת, מעלה-מטה וימינה-שמאלה ללא סֵדֶר, ומהירות תנועתו מוּאֶטֶת מייד. הוא נע מרחק קטן ונעצר בגלל ההתנגדות האוויר. הכידון הוא דוגמא הפוכה. מטילי כידון טובים מעניקים חשיבות עליונה לזווית ההטלה של המכשיר שבידם. הם יודעים לנצל את השפעות האוויר לטובתם ומסוגלים להרחיק את הכלי האווירודינמי הזה שמשקלו 800 גרם למרחקים המתקרבים ל-100 מטרים. גם זריקת הדיסקוס היא מקצוע מאוד טכני. זווית השיוט של הדיסקוס הכבד (2 ק”ג) באוויר תקבע את מרחק התעופה שלו. כדורים קטנים וכבדים אינם מושפעים יתר על המידה מהאוויר. התמונה שונה כשעוסקים בכדורגל (וגם במשחק הכדורעף. הכדורעף מזכיר במידותיו את הכדורגל אולם הוא קטן יותר במקצת. משקלו נע בין 260 ל- 280 גרם והיקפו כ-66 סנטימטרים). היחס בין היקפם למִשקלם של שני הכדורים האלה מציב אותם באֵזור הגבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר, ולכן אפשר להעיף או לבעוט בהם למרחק רב – לבין הכדורים המושפעים הרבה מהאוויר ולכן קשה להרחיקם לטווח גדול כי הם מואטים מייד ונגרמות להם סטיות ממסלול תנועתם המחושב. הכדורסל נמצא בתחום שונה. משקלו נע בין 600 ל- 650 גרם והיקפו בין 75 ל- 78 סנטימטרים. הכדורסל נחשב לכּדור כּבֵד. הוא איננו מושפע כמו הכדורגל והכדורעף מהאוויר גם כשהוא עובר מרחקים גדולים מקצה אחד של המגרש לקצהו השני. המסירות ארוכות הטווח במשחק הכדורסל הן מדויקות. לדיוק הזה אחראים שני גורמים. היד המוסרת את הכדורסל שהיא מכשיר מדויק יותר מהרגל הבועטת בכדור, וכובדו היחסי של הכדורסל.

ספק גדול אם השחקנים רבי המוניטין שהתמחו בבעיטות חופשיות כמו מָארָאדוֹנָה, פֶּלֶה, גָארִינְצָ’ה, דֵיווִיד בֵּקְהָאם, חְרִיסִטוֹ סְטוֹיְצְ’קוֹב, רוברטו קארלוס, ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, ואולי גם בעבר אוּרִי מָלְמִילְיָאן גדול הבועטים בישראל – התעניינו אי פעם בתופעות ה- אווירודינאמיות הנִלוות לבעיטה החופשית המסובבת אך הם הפכו אותה לאומנות. שוערים גדולים ומפורסמים נכנעו ונשארו פעורי פה ואחוזי תדהמה לאחר שגילו בתום שנייה אחת מביצוע הבעיטה , כי הכדור המסובב נח לו כבר מאחורי קו השער. טעות להניח שרק כוח הבעיטה, אֶפֶקְט כוח הכובד (משיכת כדור הארץ) והאלסטיות של הכדור – הם הגורמים הבלבדיים המשפיעים על מהירות טיסתו וכיוון תנועתו. התנגדות האוויר היא פקטור חשוב נוסף המשתתף במשחק הכוחות הזה. הכדור הנבעט במישור האופקי משתתף בעת ובעונה אחת בשתי תנועות שאינן קשורות האחת ברעותה. הכדור מוּאַץ לפנים על פי המהירות שהוקנתה לו אך בגלל השפעת כוח הכובד הוא גם נופל מטה במהירות גוברת והולכת. שתי התנועות האלה ניצבות אחת לשנייה ולכן אינן יכולות להשפיע זוֹ על זוֹ. מכיוון ששני הכוחות – המהירות האופקית וכוח הכבידה האנכי הפועלים על הכדור אינם קשורים זה בזה, אין זמן השהייה של הכדור באוויר תלוי אלא בגובה נקודת הבעיטה. במשחק הכדורגל מתבצעות הבעיטות החופשיות המסובבות מגובה אפס, היינו מגובה כַּר הדֶשֶא. לעומת זאת מרחק הבעיטה תלוי במהירות האופקית שהִקנה הבועט לכדור. המרחק שהכדור יעבור הִנוֹ יחסי לכוח האופקי של הבעיטה בו ולתקופת זמן שהייתו באוויר. בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 30 – 16 מטרים מול חומות, צריך להקנות לכדור זווית תעופה מתאימה ומהירות אופקית גדולה, כדי שהכדור יספיק לעקוף את החומה ויגיע למטרה המבוקשת בעֵת שהייתו – מעופו הקצרים באוויר. פועלים עליו שני ווקטורים. אחד מֵאִיץ אותו והשני מסובֵב אותו.

הכדורגל כמו כל גוף אחר הנע באוויר מלווה את תנועתו בדחיקת האוויר מלפניו. האוויר הוא חומר ואף שצפיפותו דלילה הוא מתנגד קבוע לתנועת הכדור. כאשר הכדורגל המסובב עובר מרחקים גדולים במהירויות גבוהות של 17 – 15 מטרים בשנייה אחת (מהר יותר מ- 60 קמ”ש) ניכרות בו היטב השפעות האוויר. הן מזיזות את הכדור ממסלולו המחושב וגורמות לו לסטות ימינה או שמאלה, מותנה בכיוון הסִחרור שלוֹ. הכדורגל הוא גוף אלסטי. כאשר הרגל בועטת בו או הראש נוגח אותו, נלחץ הכדור ומשנה את צורתו. מהירותו של הכדור לאחר הבעיטה מותנית במידת האלסטיות שלו לשוּב למצבו הראשוני. קל לזהות את המקדם האלסטי של הכדור שנוסחתו היא שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו הגיע הכדור לאחר שניתר מהקרקע. ברור לגמרי כי המקדם האלסטי של הכדורגל יהיה קטן מ- 1, אך גדול יותר ככל שהכדור והקרקע אלסטיים יותר. אין שום סעיף בספר חוקי הכדורגל בשפה העברית המגדיר מתמטית את האלסטיות של הכדור.

טקסט תמונה : מונדיאל צ’ילה 1962. האצטדיון “Estadio Nacional” בעיר הבירה סנטיאגו. (באדיבות FIFA). החלוץ הברזיאלי וָואוָוה (VAVA) משמאל, מכניע במונדיאל צ’ילה ב- 1962 את השוער הצ’כוסלובקי וויליאם שרוייף אך לא את קורת השער. הצילום הנדיר חושף את מידת האלסטיות של הכדורגל. למקדם האלסטי של הכדור חשיבות רבה בהבנת תורת הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל. הכדור הפחוס יחזור בתוך שבריר שנייה כריקושט רב עוצמה לכר הדשא. ברזיל ניצחה במשחק הגמר את צ’כוסלובקיה 1:3 וזכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע העולם ע”ש זִ’יל רִימֶה . (FIFA ו- TVGLOBO).

בהקשר לכך ראוי לציין שחוקת הכדורסל מדויקת יותר מחוקת הכדורגל. בספר חוקי הכדורסל קיימת התייחסות מתמטית לכושרו האלסטי של הכדורסל . החוֹק קובע במפורש כי הכדור שהושמט מגובה של 1.40 מטר – המדידה מתייחסת לחלק התחתון של הכדור – חייב לנתר בחזרה לגובה של 1.20 מטר בחלקו העליון. חוקת הכדורגל הרבה יותר כללית מן ההיבט הזה. למעשה כל שופט קובע את מידת האלסטיות של הכדור (הנובע מלחץ האוויר בתוכו לאחר ניפוחו) על סמך ניסיונו ותחושותיו ולא על סמך מדידות מדויקות. בסעיף מס’ 2 של חוקת הכדורגל כתוב שהכדור צריך להיות מנופח כהלכה. חיזיון נפרץ הוא לראות את שופט המשחק אוחז בכדור לפני המשחק, מלטף, ממשש, לוחץ, ומנענע אותו כאילו היה זה ילדו בעריסה, ולאחר מכן פוסק את החלטתו. המקדם האלסטי של הכדור נקבע ע”י הנוסחה : שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו ניתר ממנה. (ראה נוסחה).

טקסט תמונה : איש חברת “ADIDAS” ספקית הכדורים במונדיאל הכדורגל של 1974, שוקל בדייקנות את משקלם לפני צאתם לשוּק המשחקים. משקל הכדור והאלסטיות שלו הם נתונים חשובים בניתוח נושא הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל. (באדיבות חברת אדידאס).

ברמה פופולארית ניתן להסביר את התופעות האווירודינמיות שפועלות על הכדור המסובב כלהלן. הכדור המסובב שנורה לפנים נע במהירות קדימה, אך בו בזמן גם מסתובב באוויר סביב עצמו . בגלל הסתחררות הכדור סביב עצמו, נוצרת זרימת אוויר פוטנציאלית וסיבובית סביבו הגורמת להפרשי לחצים משני צדדיו. בעיטה המסובבת את הכדור מימין לשמאל תגרום ללחץ גדול יותר בצד ימין של הכדור וכוח יניקה מצִדו השמאלי, דבר שיסיט את הכדור בהתמדה שמאלה. סיבוב הכדור משמאל לימין יסיט את הכדור ימינה. הפרשי הלחצים יוצרים “כוח עילוי” הפועל על הכדור בניצב לכיוון תנועתו, ממש כפי שכוח העילוי פועל על כנף המטוס וגורם להתנתקותו מהקרקע והמראתו. שחקני כדורגל כישרוניים יכולים לעשות בכדור כרצונם . עֵדוּת לכך היא יכולתם לסַחְרֵר את הכדור. סִחרור הכדור מביא מייד לשינוי זרימת האוויר סביבו. מושך את שִכבת האוויר הקרובה לכדור להיצמד אליו גם מאחור, ובכך מונע היווצרות מערבולות אוויר מאחורי הכדור, ובאותה העת מייצב את הכדור בעת תנועתו. בעזרת סִחרור הכדור ניתן לשנות את מסלול תעופתו באופן ניכר. מידת הסטייה תלויה ביחסים שבין מהירותו האופקית לבין מהירות הסיבוב של הכדור סביב מרכז הכובד שלו. ככל שתִּגבר מהירות הסִחרור כן תִּגדל סטיית הכדור ממסלולו המחושב. כשהכדור נע באוויר במהירות נמוכה – התנגדות האוויר פחותה. התנועה האיטית של הכדור גורמת למולקולות האוויר לזרום סביבו זרימה קווית. שכבות האוויר מסתדרות סביב הכדור בצורה סימטרית ומייצבות אותו בחלל. היחס בין מעוף הכדור והתנגדות האוויר משתנה ככל שמהירות תנועת הכדור גוֹבֶרֶת. התנגדות האוויר עולה בריבוע למהירות הכדור. כשמהירות הכדור גדֵלה פי שניים התנגדות האוויר מתחזקת פי ארבע. שאלה גדולה היא באיזה טכניקת בעיטה כדאי להשתמש כדי לסַחְרֵר את הכדור. ישנם שחקני כדורגל שנולדו עם החוש הזה הקרוי חוש הבעיטה. בין ברירות רבות הם תמיד ישכילו למצוא את האפשרות הטובה ביותר. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש ההונגרי היה כזה. במידה רבה גאון כדורגל. גם פֶּלֶה היה גאון כדורגל. על דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה אין מה לדבר. אך על כולם האפיל הברזילאי מַנוּאֶל פְרָאנְצֶ’סְקוֹ דוֹס סַאנְטוֹס המוכר בכינויו “גָארִינְצָ’ה”. גָארִינְצָ’ה שחקן נבחרת ברזיל זכה פעמיים בגביע העולם בכדורגל יחד עם נבחרתו במונדיאל 1958 בשוודיה ומונדיאל 1962 בצ’ילה. הוא היה ווירטואוז ענק שהותיר אחריו מורשת כדורגל חשובה אך מְעַט מידַי זיכרונות צילוּם. אך גם במעט שנותר קנה תהילת עולם והערצת נצח. גָארִינְצָ’ה היה להטוטן כדורגל. בלהטוטים ויכולת השליטה שלו בכדור הכריע משחקים. הוא ליהטט לא כדי לייפות את עצמו אלא כדי להשיג יתרון על היריב. בזאת הייתה גדולתו. אולי ניתן לתמוך את ההסבר הזה באמצעות דוגמא של שחקן ווירטואוזי בכדורסל. שחקן ה- NBA האגדי ד”ר גֵ’יי (Dr. J גובהו 2.02 מ’) הלא הוא ג’וּלְיוּס אִירְוִוינְג דמה במובן הזה לגָארִינְצָ’ה. הוא לִיהָטֵט על הפרקט כדי להשיג יתרון. מאוחר יותר היה זה מייקל ג’ורדן (גובהו 1.98 מ’) הבלתי נשכח. גָארִינְצָ’ה אהוב הנשים אך חסר המזל נפטר ב- 1982 כשהיה בן 49 בלבד. ברזיל העניקה לו הלוויה ממלכתית. כישרונות כדורגל אינדיבידואליסטיים סובלים מלחצים סביבתיים בחברת הכדורגל שלהם. הם נחשבים ליוצא דופן לא רק בגלל כישוריהם אלא בגלל יכולתם להחזיק ולטפל בכדור בצורה שמרגיזה ומקוממת את חבריהם, אך מהנה את הצופים ביציעים. כִּישרונות הכדורגל באירופה סבלו בילדותם מחינוך שמרני עד שהחברה “הכירה” בזכותם להיות כאלה. שחקני עַל. לחצים כאלה כמעט לא קיימים במדינות הכדורגל של יבשת דרום אמריקה. הם לא קיימים כלל בברזיל. ברזיל היא מדינה טולראנטית שבה האנשים, הגזעים והצבעים מתמזגים זה בזה והמנטאליות הטבעית של העם היא סובלנות ונדיבות כלפי הפרט. מדינה בעלת מסורת ספורט ובעלת קרקע פורייה לצמיחת כישרונות אישיים. בברזיל נולדה בעיטת הכדורגל המסובבת.

עד ההופעה המתוחכמת של שחקני ברזיל הייתה הבעיטה החופשית מבוצעת בכוח רב מול החומה. מרבית הכדורים התנפצו עליה. מעטים חדרו אותה. זכורה הבעיטה החופשית החזקה שבעט שחקן נבחרת הונגריה מיהאלי לאנטוש במשחק הרֵעים ב- “נֶפּ-סְטָדְיוֹן” בבודפשט במאי 1954 בו הביסה הונגריה את אנגליה בתוצאה האסטרונומית הבלתי נתפשת 1:7. מול החומה האנגלית ושוערה ג’ילברט מריק (Gilbert Merrick) מקבוצת ברמינגהאם סיטי). מיהאלי לאנטוש בעט בעיטת תותח ממרחק של 25 מטרים מהשער האנגלי. “כדור ההסעה” טס במהירות של יותר מ- 100 קמ”ש וחדר לשער. (החומר נמצא בארכיון הסרטים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואפשר לבחון ולבדוק את התופעה). כדורגלן הפועל ת”א רִיפְעָאת “גִ’ימִי” טוּרְק בעט ב- 1979 במגרש ימק”א בירושלים “כדור הסעה” חופשי ממרחק של 40 מטר לשערו של מריו ז’וכוביצקי שוער הפועל ירושלים. הכדור צבר תאוצה פנטסטית של 130 – 125 קמ”ש (גם בסיוע הרוח הגבית) והכניע את השוער. (החומר נמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כדי ליצור אפקט של “כדור הסעה” באוויר על הבועט לכַוֵון ולהעביר את כל כוח הבעיטה שלו דרך מרכז הכובד של הכדור. זוהי משימה לא פשוטה מפני שכבר נאמר כי הרגל איננה מכשיר מדויק מספיק. אם הדבר צולח והכדור “נוסע” במהירות באוויר מבלי להסתובב הוא הופך להיות מסוכן ומטעה. התנגדות שכבות האוויר סביבו איננה מסודרת. מאחורי הכדור נוצר שובל של וואקום, תת לחץ, אליו חודר האוויר בזרימה מערבולית. הכדור אומנם נע לפנים אך מערבולות האוויר מסיטות אותו מצד לצד, ומעלה – מטה, בצורה לא סימטרית.

שחקן נבחרת הולנד אָרִי הָאן בעט שתי בעיטות הסעה מטווחים גדולים במונדיאל ארגנטינה 1978 והכניע שני שוערים מפורסמים, דיִנוֹ זוֹף מאיטליה וסֶפּ מָאיֶיר ממערב גרמניה. (החומר נמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כִּישרונות גדולים ניתן לאתר כמעט בכל מדינה. שחקני הכדורגל, האירי ג’וֹרְג’ בֶּסְט ששיחק במועדון מנצ’סטר יונייטד והאנגלי סְטֶנְלִי מֶתְּיוּס מבלקפול, ייצגו סגנון משחק אישי קָסוּם ומרהִיב וטיפול בכדור השונה מזה של הכדורגל הבריטי המסורתי והשמרני. ג’וֹרְג’ בֶּסְט וסְטֶנְלִי מֶתְּיוּס היו כִּישרונות מהדרגה העליונה ביותר. כל אחד בתקופתו העניק לכדורגל יופי וברק. צופי הכדורגל באנגליה ומחוצה לה שילמו ברצון במיטב כספם ונהרו בהמוניהם ליציעים כדי לחזות בשני כוכבי העַל האלה. שניהם היו אינדיבידואליסטים, אך למרות כִּישרונם האישי המבורך ידעו להירתם למאמץ הקבוצתי. הצופים שחזו במעלליהם על כַּר הדֶשֶא לא ישכחו אותם לעולם. חלק מהביצועים הנפלאים של שניהם שמורים בארכיון הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1. אך כמה קוסמי כדורגל כבֶּסְטִים ומֶתְּיוּסִים צִימַח הכדורגל האנגלי במשך דורות רבים מאז החלה הליגה האנגלית את דרכה ב- 1887. כמה כאלה צמחו באירופה. מותר להניח כי הכמות ממש מִזְעַרִית.

טקסט תמונה : שנת 1955. סיר סטנלי מתיוס (Sir Stanley Matthews) היה ווירטואוז כדורגל. נולד ב- 1 בפברואר 1915. הוא שיחק קיצוני ימני בקבוצות סטוק סיטי ובלקפול בליגה הראשונה וצבר 886 משחקי ליגה. הוא לבש את מדי נבחרת אנגליה בשלושה עשורים בשנות ה- 30, ה- 40, ו- 50 של המאה שעברה. סגנון משחקו היה ההפך הגמור מהכדורגל האנגלי השמרני. הוא כונה “הקוסם”. סטנלי מתיוס נולד בטעות באנגליה. הוא היה צריך להיוולד במקומו הטבעי בברזיל. גאון כדורגל שייזכר לדורות. (באדיבות International football book).

טקסט תמונה : שנת 1968 . ג’ורג’ בסט שחקן מנצ’סטר יונייטד (משמאל) יחד מאמנו מאט באסבי ב- 1968. ג’ורג’ בסט כשמו היה הכי טוב. הוא היה פנומן כדורגל בעל טכניקה עילאית. על רקע הכדורגל השמרני הוא בלט ביכולתו האישית הגבוהה . ג’ורג’ בסט נולד באירלנד ב- 13 במאי 1946. הוא הפך לכדורגלן עשיר שהטביע את ממונו בשתייה ונשים . בגיל 60 נפטר בחוסר כל ממחלת כבד. (באדיבות International football book).

לעומתם, רוויה ברזיל בעושר של כִּישרונות. רק שמותיהם קרויים בשפה אחרת ונאמרים בקֶצֶב שונה. מאמני הכדורגל בברזיל מעניקים באופן טבעי עדיפות לטכניקה האישית של השחקנים שלהם, שתכליתה להביא ליתרון במשחק הקבוצתי. המאמן הברזילאי איננו “בולם” את חניכיו. הוא מעניק להם דרור וחירות לאורך כל הדרך כדי שיוכלו למצות את כִּישרונם. הסוציולוגיה של החברה הברזילאית מחלחלת לכר הדשא. הענקת חירות לדמיון ולסגנון מהווים יתרון חשוב בעיצוב דמותם של השחקנים הצעירים. בתנאי אימון וחינוך כאלה, נוצר כר נרחב לדִמיוֹן פורה והמצאות אישיות בסגנון הטיפול והבעיטה בכדור. נדמה שהשחקנים הברזילאים נולדו לסַבְסֵב ולסוֹבֵב את הכדור. לסגנון, לטכניקה ולקצב משחקם יצא מוניטין רב. הדברים האלה ניכרים מאוד באופי משחקה של הנבחרת הלאומית של ברזיל מקדמת דנה. שמם של כוכבי הכדורגל של ברזיל נישא בפי כל מאז טורניר גביע העולם שנערך ב- 1938 בצרפת. בשורות נבחרת ברזיל שִיחֵק אז חוֹזֶה לֵיאוֹנִידָאס הגדול (Jose Leonidas). בכל תקופה כיכֵב מישהו בנבחרת ברזיל שהאפיל ביכולתו האישית על שאר שחקני דוֹרוֹ. במשחקי גביע העולם שהתקיימו בברזיל ב- 1950 הציגה ברזיל כדורגל מעולם אחר. היא הביסה בבית הגמר את שוודיה 1:7, והִכתה שוֹק על יָרֵךְ גם את ספרד 1:6. בשישה משחקים באליפות ההיא הבקיעו שחקני ברזיל 22 שערים. כמות מרשימה. איתרע מזלה במשחקה האחרון באִצטדיון “המָארָאקָאנָה” בריוֹ דֶה זָ’אנֶיְירוֹ נגד נבחרת אורוגוואי. ברזיל הפסידה במפתיע 1:2 ואיבדה את הכתר העולמי – הגביע. אך היא ניצחה במקוריות המחשבה ובדִמיוֹן יוצר. ההפסד הדרמטי לא קִלקֵל את מסורת היצירה. שני שחקנים, אָדֶמִיר וזִיזִינְיוֹ השפיעו יותר מכל על נבחרת ברזיל במשחקים ההם. במשחקי גביע העולם שנערכו ב- 1954 בשווייץ עלו לגדולה שחקנים חדשים, דִידִי עושה המשחק של ברזיל בּוּטָאלְיוֹ ג’וּלִינְיוֹ חלוץ מסוכן באגף ימין ובָּאלְטָאזָאר החלוץ המרכזי. דִידִי היה השחקן הראשון שהשתמש בבעיטה החופשית המסובבת בהצלחה נגד חומה מכסיקנית בת שלושה אנשים כדי להכניע את השוער אָנְטוֹנְיוֹ קָארָאבָּאחַל. ברזיל הביסה את מכסיקו בבית המוקדם 0:5. בוטאליו ג’וּלִינִיוֹ כבש שער מדהים בבעיטה ניידת מסובבת לשערו של גִיוּלָה גְרוֹשִיץ’ שוער נבחרת הונגריה. לברזיל לא היה מזל והיא הפסידה 2:4 לנבחרת הַפֶּלֶא של הונגריה במשחק עקוב מדם בשלב רבע הגמר והודחה מהמשך המשחקים. קטעי פילם ישנים המונחים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הם העֵדוּת היחידה לכִּישרונם המופלג של הבועטים מברזיל בשנים 1950 ו- 1954.

האבולוציה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית עשתה צעד גדול קדימה בארבע השנים הבאות מאז 1954, וחשפה במונדיאל של שוודיה בקיץ 1958 את ברזיל במלוא הדרה. ברזיל הוכתרה כאלופת העולם החדשה בפעם הראשונה בתולדותיה. מהנדסי הטלוויזיה השוודיים מצאו דרך להקליט את תמונות ה- Video שהפיקו המצלמות האלקטרוניות . זה היה חידוש טכנולוגי מרחיק לכת. על סרטי הצילום המגנטיים מונצחים כישרונם של דִידִי (Didi) הוותיק בן ה- 30, נער צעיר בן 17 ו- 9 חודשים בשם אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ העונה לכינוי “פֶּלֶה” (Pele), ושל הווירטואוז הבלתי נשכח מָנוּאֵל פְרָאנְצֶ’סְקוֹ דוֹס סָאנְטוֹס בן ה- 25 אשר ידוע בשם החיבה שלו “גָארִינְצָ’ה” (Garrincha). שיחקו בנבחרת ברזיל שחקנים ידועי שֵם אחרים כמו החלוצים וָואוָוה, וזָאגָאלוֹ , והרצים זִיטוֹ ואוֹרְלָאנְדוֹ, וגם הבלם יפה התואר הִידֶרָאלְדוֹ לוּאִיז בֶּלִינִי, המֵגינים דְזָ’אלְמָה סָאנְטוֹס ונִילְטוֹן סָאנְטוֹס, השוער גִ’ילְמָאר והחלוץ המחליף אַלְטֶפִינִי. אולם על כולם האפילה שלישיית הכדורגלנים הפנומנים, דִידִי, פֶּלֶה, וגָארִינְצָ’ה. במשחקי 1958 הבקיעה ברזיל 16 שערים ב- 6 משחקים. משחקה היה שובה עין וקליל. חלק ממומחי הכדורגל נהג לתרץ את הצלחתה של ברזיל בשל מערך טקטי חדש של הקבוצה 4 – 2 – 4, שהעמיד מאמנה וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה (Feola Vicente). המאמן הברזילאי נראה כמו פרופסור מהאוניברסיטה ולא מאמן כדורגל. אולם הוא היה לא רק מאמן דגול ומוערך אלא מצויד גם במחשבת כדורגל מקורית . וויסנטה פאולה האמין מחד בשיטה הקבוצתית אך מאידך גיסא תמך בגדולה העיקרית של שחקניו. בכישרון האישי שלהם. בשחקני ההתקפה של ברזיל הייתה טמונה יכולת ווירטואוזית ליצור מצבי הבקעה ליד שערי הנבחרות היריבות גם מבלי שתהיה להם עדיפות מספרית בשלבים המכריעים של ההתקפות. הרבה הודות לגָארִינְצָ’ה ופֶּלֶה. גָארִינְצָ’ה השיג עדיפות מכרעת על מְגִנַיו באגף הימני. הוא שַם ללעַג וקֶלֶס את שומריו. פשוטו כמשמעו.

טקסט תמונה : שנת 1958. מאמן הכדורגל הברזילי וויסנטה פאולה (נולד ב- 1  בנובמבר 1909 ונפטר ב- 6 בנובמבר 1975) שהיה אלוף עולם ב- 1958. הוא היה גאון כדורגל שנראה כפרופסור לסוציולוגיה וכלכלה מאוניברסיטת ריו דה ז’אניירו. (באדיבות FOOTBALL  MEISTERSCHAFT 1958 ו- TVGLOBO).

במשחק חצי הגמר הביסה ברזיל את נבחרת צרפת בראשותם של רָיְימוֹנְד קוֹפָּה וזִ’יסְט פוֹנְטֵיין בתוצאה 2:5. פֶּלֶה כבש שלושה שערים. במשחק הגמר גברה ברזיל על שוודיה גם כן בתוצאה 2:5 פֶּלֶה הבקיע שני שערים, וָואוָוה כבש שני שערים זהים כמעט ברחבת השער השוודי (משתי מסירות מעשה אומן של גָארִינְצָ’ה), וזָאגָאלוֹ הבקיע שער אחד. זכייתה של ברזיל בגביע העולם ב- 1958 נראתה לכולם כטבעית ודבר מובן מאליו. עד כדי כך הייתה ברזיל טובה יותר משאר המדינות. זאת הייתה הזכייה הראשונה שלה בסדרה של עוד ארבע זכיות נוספות במונדיאלים מאוחרים יותר ב- 1962, 1970, 1994 ו- 2002. בהיעדר שידורי טלוויזיה בישראל, היה זה בית הקולנוע “המרכז” התל אביבי (שכן ליד תחנת האוטובוסים  המרכזית הישנה בתל אביב) שרכש את זכויות ההקרנה של הסרט התיעודי בן ה- 90 דקות על משחקי מונדיאל שוודיה 1958. למרות שחלק מהמשחקים כוסה ע”י ניידות שידור ומצלמות אלקטרוניות שוודיות, השתמשו יוצרי ועורכי הסרט דווקא באוסף של לקטים שתועדו במצלמות פילם 35 מ”מ ע”י צלמי חדשות ממדינות שונות. לא כולם הוכשרו למשימה. חלק מהצלמים לא היה מיוּמָן בצילומי כדורגל . כמות החומר הייתה מוגבלת ולכן שערים רבים פוספסו. גם העמדת המצלמות וזוויות הצילום בחלק ממשחקים היו שגויות. התוצאה הסופית של הסרט הייתה חובבנית. אף על פי כן היה סרט הכדורגל הדוקומנטארי הראשוני הזה מעניין וזכה לאהדה גדולה בין חובבי הכדורגל בישראל מפני שהיה בלעדי. עשרות אלפים נהרו לקולנוע “המרכז” כדי לחזות בו שוּב ושוּב. אני בעצמי ראיתיו עשר פעמים. הסרט הוקרן כמובן על מסך קולנוע גדוֹל והסֵב הנאה רבה לצופים בו.

במשחקי המונדיאל של 1962 בצִ’ילֶה הרחוקה שבדרום אמריקה הגנה ברזיל בהצלחה על תארה כאלופת העולם בכדורגל. פֶּלֶה בן ה- 22 נפצע קשה כבר במשחק הראשון נגד צ’כוסלובקיה שהסתיים בתיקו אפס. פֶּלֶה סיים את חלקו בטורניר. המאמן החדש של ברזיל איימורה מוריירה החליף אותו בשחקן צעיר לא מוכר בשם אָמָארִילְדוֹ.

המאמן וִויסֶנְטָה פֵאוֹלָה המשיך להיות דמות מופת בכדורגל הברזילי גם ב- 1962. הוא הנהיג את ברזיל לאליפות הראשונה. למתבונן מהצד הוא לא נראה איש כדורגל, מכסימום אוהד, אך בברזיל הוא נחשב לבר הסמכה מספר אחת על פיו יישק דבר. הוא הרי היה אלוף עולם ב- 1958 ומייסד השושלת. בחֲלוֹף ארבע שנים במונדיאל של צ’ילה ב- 1962 החליף אותו המאמן אָיְימוֹרֶה מוֹרֶיְירָה (Aimore Moreira). איימורה מוריירה נולד ב- 24 באפריל 1912. בטורניר גביע העולם של צ’ילה 1962 הוא היה בן 50. הוא היה מנהיג כדורגל שקול והלך בעקבות קודמו הנערץ. איימורה מוריירה התבסס על סגל השחקנים של 1958 והציב נבחרת מבוגרת יחסית אך הומוגנית ובעלת ניסיון רב. העוֹל העיקרי הוטל על קבוצת שחקנים וותיקה. במונחי הזמן ההוא כלל לא צעירה. גָארִינְצָ’ה בן 29 (נולד ב- 28 באוקטובר 1933), דִידִי אחד המבוגרים בנבחרת בן 34 (נולד ב- 8 באוקטובר 1928), וָואוָוה בן 28 (נולד ב- 12 בנובמבר 1934), שחקן ההגנה דְזָ’אלְמָא סָאנְטוֹס בן 33 (נולד ב- 27 בפברואר 1929) וחברו לתפקיד בעל השם הדומה נִילְטוֹן סָאנְטוֹס בן 37 (נולד ב- 16 במאי 1925), והשוער גִ’ילְמָאר בן 32 (נולד ב- 22 באוגוסט 1930), והקפטן מָאוֹרוֹ בן 32 (נולד ב- 30 באוגוסט 1930). השחקנים הצעירים ביותר בנבחרת ברזיל היו פֶּלֶה בן ה- 22 (נולד ב- 21 באוקטובר 1940) ומחליפו בהרכב הראשון אמארילדו בן ה- 23 (נולד ב- 29 ביולי 1939). בבית המוקדם ניצחה ברזיל את ספרד משופעת הכוכבים בראשותם של אלפרדו די-סטפאנו ופרנץ פושקש בתוצאה 1:2. היא גברה על מכסיקו 0:2, וסיימה בתיקו 0:0 עם צ’כוסלובקיה. בשלב רבע הגמר ניצחה ברזיל את אנגליה 1:3. גָארִינְצָ’ה הבקיע שני שערים ווירטואוזים. את השער הראשון בנגיחה ואת השער השלישי מבעיטה חופשית מסובבת של מ – 22  מטר. הוא הדהים את החומה הבריטית ואת שוערה רוֹן סְפְּרִינְגֶט. וָואוָוה כבש את השער השני במשחק. בחצי הגמר הכניעה ברזיל את צ’ילה 2:4 . גָארִינְצָ’ה וְ- וָואוָוה התחלקו בשערים. כל אחד מהם כבש שניים. במשחק הגמר ניצחה ברזיל את צ’כוסלובקיה 1:3 וזכתה בגביע העולם בפעם השנייה ברציפות.

שמונה משחקני ברזיל שנטלו את הגביע במשחק הגמר ב- 1958 בשוודיה שָבוּ וזכוּ בו גם בצִ’ילֶה ב- 1962. שלושת השחקנים החדשים בהרכב המנצח של 1962, היו הרץ זוֹזִימוֹ שהחליף את אוֹרְלָאנְדוֹ, הבלם מָאוֹרוֹ שיחק במקום בֶּלִינִי וגם שימש קפטן הנבחרת, והחלוץ אָמָארִילִדוֹ החליף את פֶּלֶה. משחקי צ’ילה 1962 כוסו במצלמות פילם בלבד. עידן המצלמות האלקטרוניות טרם הגיע לדרום אמריקה. שוב היה זה קולנוע “המרכז” בתל אביב שהתגייס לטובת אוהדי הכדורגל בארץ ורכש את זכויות הקרנתו של הסרט הדוקומנטרי המעניין הזה. האקסקלוסיביות הייתה היתרון הגדול שלו. שנים רבות אח”כ כשהתמניתי למנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, רכשתי את הסרטים הדוקומנטאריים החשובים האלה לארכיון הערוץ הציבורי, שסיפרו את סיפוריהם של המונדיאלים הישָנים. המצלמות האלקטרוניות של ה- BBC, ומצלמות הפילם הרבות שעקבו אחרי שחקני ברזיל במשחקי גביע העולם של אנגליה ב- 1966, חשפו והבליטו לראשונה את סוֹד ההצלחה של הבעיטה החופשית המסובבת היעילה הברזילית, שנחשבת עד היום לשיא התִּחכום ופאר היצירה במשחק הכדורגל.

ברזיל התמודדה במשחק הראשון שלה בבית המוקדם נגד נבחרת בולגריה באִצטדיון “גוּדִיסוֹן פָּארְק” בעיר לִיוֶורְפּוּל. בדקה ה- 64 הוכשל גָארִינְצָ’ה במרחק של כ-20 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָאיְידֶאנוֹב. גָארִינְצָ’ה עצמו התייצב ליד הכדור וסקר את גֵיאוֹרְג נָיידֶנוֹב בונה את קיר המגן שלו. בימים ההם טרם נודע כוחה של הבעיטה החופשית המסובבת. ההגנות לא שָתּוּ ליבן אליה ולא הבחינו בסכנה הטמונה בה. היא לא הצטיירה כקטלנית כפי שהייתה באמת. גֵיאוֹרֱג נָיְידֶנוֹב הציב בחומה ארבעה שחקנים שהגנו על הצד הימני של השער. הוא עצמו ניצב סמוך יותר לקורה השמאלית ועוקב בשבע עיניים אחר מהלכיו ותנועתו של גָארִינְצָ’ה. גָארִינְצָ’ה עמד שלושה מטרים מהכדור. הוא פסע שלושה צעדים קלילים וסִחרֵר את הכדור להפתעת הכל בחלק החיצוני של נעל רגל ימין שלו (מרבית בועטי הכדורים החופשיים מסחררים את הכדור באמצעות החלק הפנימי של בנעל). הכדור צבר תאוצה של 85 קמ”ש עקף את החומה, וכעבור שנייה אחת נחת ברשת הבולגרית. ברזיל צעדה עכשיו ביתרון 0:2. לשערו של גָארִינְצָ’ה קדם אירוע דומה בדקה ה- 14 של המחצית הראשונה. ההגנה הבולגרית הִרבתה לפגוע בפֶּלֶה שוּב ושוּב כדי להקהות את עוקצה של ההתקפה הברזילאית. פֶּלֶה היה עצבני מאוד ונִרגז בגלל המשחק הגַס של יריביו. הוא היה ספורטאי ג’נטלמן וקיבל את התנצלות הבולגרים אך החליט ללמד אותם לקח. הכדור הנייח ניצב על כר הדשא במרחק של 17 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָיְידֶנוֹב. פֶּלֶה ביצע בעצמו את הבעיטה החופשית המסובבת. בהילוך איטי Frame by Frame (תמונה אחר תמונה) על שולחן עריכת הפילם ,הלוא הוא ה- Steenbeck המפורסם ששימש אותנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר), ניתן לראות כי פֶּלֶה בועט בכדור בחלק הפנימי של רגל ימין. הבעיטה שלו הייתה הרבה פחות מרשימה מזאת של גארינצ’ה, למרות זאת הכדור שלו הסתחרר בהתמדה שמאלה כשהוא עוקף את החומה הבולגרית עד שהוא חודר לשער בסמוך לקורת השער השמאלית של גיאורג נאיידֶאנוב. ניתוח הבעיטה מגלה כי הכדור של פֶּלֶה נע במהירות ממוצעת של 90 קמ”ש.

אחת האהבות הטלוויזיוניות הגדולות שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא היה לשוב לשולחנות הפילם ומכונות ה- VTR, ולהתבונן שעות על גבי שעות במעשי האומנות של רבי האומנים האלה גָארִינְצָ’ה, פֶּלֶה, ודייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה ומאוחר יותר גם של שחקנים מוכשרים אחרים. קַל לזהות בטלוויזיה את טווח מיקום הכדור במגרש ביחס לשער ולחשֵב את מהירות תנועתו (הממוצעת) המבוססת על צילום של 25 פריים בשנייה אחת. אהבתי להתעסק עם המתמטיקה הנחמדה הזאת ותהיתי כל פעם מחדש, האם השוערים ושחקני הכדורגל וגם מאמניהם, מודעים בכלל לתופעות האווירודינמיות האלה הפועלות על הכדור בעת הבעיטה החופשית המסובבת והופכות אותו לכל כך מסוכן וקטלני. כבר ב- 1966 נשאלה השאלה האם פֶּלֶה וגָארִינְצָ’ה הם גאוני הבעיטה המסובבת אוֹ שמא הצלחתם הייתה מִקרית מפני שהאָשָם נעוץ בחומה שלא התייצבה כהלכה מול פני הסכנה. התשובה לשאלה הזאת היא ברורה וחד משמעית. כל חומה הניצבת על פי החוק (9.15 מטרים מהכדור) ומול בועט מיומן היא פגיעה וניתנת להכנעה תהיה כמות השחקנים בתוכה אשר תהיה.

בשבת – 24 ביוני 1978 ישבתי ליד יוֹרָם אַרְבֵּל בעמדת השידור שלנו באִצטדיון “רִיבֶר פְּלֵיְיט” בבואנוס איירס. יורם ארבל נקבע על ידי לשָדֵר ישיר לירושלים  את המשחק ברזיל נגד איטליה שהתמודדו על המקום השלישי במונדיאל של ארגנטינה 1978. דן שילון יועד למשחק הגמר אליו העפילו נבחרות ארגנטינה והולנד, אך גם המשחק על מדליית הארד עורר עניין עצום בשל הנבחרות המצוינות שנטלו בו חלק. בבואנוס איירס שרר באותו יום מזג אוויר נוח, קריר במקצת, אך ללא רוח. כל אחד מ- 80000 (שמונים אֶלֶף) הצופים שנדחסו אותו אחר צהריים ביציעי האִצטדיון היפהפה לא ישכח לעולם את הדקה ה- 64 של המשחק. ברגע הזה קיבל המֵגן הברזילי נֶלִינְיוֹ את הכדור באגף ימין אלכסונית משערו של דִינוֹ זוֹף. נליניו הבלתי מכוסה התקדם קמעא לעבר השוער האיטלקי, ובהפתעה מוחלטת הֵניף את רגלו ובעט בכדור בחלק החיצון של נעלו הימנית מטווח של כ-20 מטר. הכדור המסוחרר קיבל תאוצה מדהימה. הוא שינה את מסלול תעופתו הצפוי וטס קדימה בתוואי עקום לעבר דִינוֹ זוֹף. כעבור שלושת רבעֵי השנייה נח הכדור בשיפולי הרשת מאחורי גבו של השוער. יורם ארבל הנרגש שאג למיקרופון, “…ש–ע–ר (!)… איזה שער של נֶ-לִ–י–נְ–י–וֹ…”. אִצטדיון “רִיבֶר פְּלֵייט” רעם כולו. נשמע סביבי בליל של שפות. גם שדרי הטלוויזיה האחרים שהעבירו את המשחק למאות מיליוני צופים ברחבי תבל, תפשו פתאום שהם חזוּ “בשער חייהם”. שמו של נֶלִינְיוֹ נישא בחלל האוויר. נדמה היה לי שגם הכוכב הברזילאי היה מופתע מעצמו וממהלכו המְשוּנֶה של הכדור היָרוּי שלו, אך זה לא הפריע לו לחגוג עם חבריו את אחד השערים המתוחכמים ביותר שנראו מאז ומעולם על כר הדֶשֶא. ברזיל ניצחה במשחק 1:2. כדאי לכם לשוב ולצפות במשחק הזה ולוּ בגלל השער הבלתי רגיל הזה של נֶלִינְיוֹ השמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הופעתה של ברזיל על כרי הדשא במונדיאל ארגנטינה 1978 עוררה התפעלות גדולה למרות שלא זכתה באותה שנה בגביע העולם. שוב כמו בשנים שחלפו היו לברזיל שחקנים נפלאים שהביאו בשורת כדורגל מרנינה ומרשימה. נֵלִינְיוֹ, דִירְסֵיאוֹ, רוֹבֶּרְטוֹ, אוֹסְקָר, אָמָארָאל וחבריהם הִיווּ נדבך נוסף במורשת העבר שלא הספיקה הפעם לניצחון הסופי בארגנטינה.

ביום רביעי – 21 ביוני 1978, שִידֵר דָן שִילוֹן ישיר לישראל מאִצטדיון “רִיבֶר פְּלֵייט” את המשחק האחרון בשלב השני של מונדיאל ארגנטינה 78′, בין נבחרות הולנד ואיטליה. בדקה ה- 74 של המשחק קיבל השחקן ההולנדי בעל הבעיטה החזקה אָרִי הָאן את הכדור מיוֹהָאן נֶסְקֶנְס. אָרִי הָאן התנהל עם הכדור במרחק של 32 (שלושים ושניים) מטרים משערו של דִינוֹ זוֹף . ללא כל הכנה מוקדמת סובב את הכדור והטיס אותו בכוח רב לעבר השער האיטלקי. הכדור מעשה שָטָן הסתחרר עוד ועוד ימינה עד שפגע בחלק הפנימי של קורת השער הימנית וניתז לתוך הרֶשֶת העוטפת את השער. ניתוח אלקטרוני של הבעיטה המסובבת של אָרִי הָאן מגלה כי הכדור שהה 1.20 שנייה באוויר ומהירותו הממוצעת הייתה כ- 96 קמ”ש. דִינוֹ זוֹף השוער האיטלקי המצוין אולי לא היה מוכן לקראת הבעיטה ארוכת הטווח הזאת של אָרִי הָאן אך נותר לוֹ די והותר זמן כדי להגיע לכדור. אך זוהי דרכה של הבעיטה המסובבת. מעשה תרמית ממש הוּסַט הכדור ממסלולו המחושב לנתיב חדש ובלתי צפוי. משהבחין בכך דִינוֹ זוֹף כבר היה מאוחר מידי. לא רק דִינוֹ זוֹף הופתע מהבעיטה. גם דן שילון הופתע ממנה. אפשר להבחין בזאת בטוֹן השידור שלוֹ ובתוכן הטקסט. כל השַדָּרִים באִצטדיון “רִיבֶר פְּלֵייט” תפשו בלתי מוכנים. לפתע נשמע בליל מוכר של קולות רָמִים נרגשים שבקעו מאֵזור עמדות השידור ובמשרדי התקשורת ב- IBC בפִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה. אָרִי הָאן היה הסיבה לכך. הולנד ניצחה את איטליה 1:2 והעפילה למשחק הגמר.

שלושה ימים לפני כן, ביום ראשון – 18 ביוני 1978 ישב דן שילון בעמדת השידור בקורדובה ושידר ישיר את המשחק הולנד נגד מערב גרמניה אלופת העולם. אָרִי הָאן ההולנדי שיגר “כדור הסעה” ממרחק של כ- 25 מטר משערו של השוער הגרמני סֶפּ מָאיֶיר. כוח הבעיטה של אָרִי הָאן עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור כשהוא נע במהירות גדולה לפנים ומתנודד מצד לצד ומעלה מטה בצורה בלתי מסודרת ממש כמו עלה יבש בעת נשירתו מהעץ. המצלמה הארגנטינית שהוצבה מאחורי שערו של סֶפּ מָאיֶיר קלטה את מעופו הנקי של הכדור. הוא היה יציב לחלוטין באוויר, ניתן היה לקרוא את האותיות החרוטות עליו. הכדור המבלבל והמטעה שנע במהירות של 100 קמ”ש הגיע לשערו של השוער הגרמני בפחות משנייה אחת והכניע אותו. דן שילון נפעם בצֶדֶק מהשער. המשחק הולנד – מערב גרמניה הסתיים בתיקו שתיים. בעיטת ההסעה איננה מסוכנת פחות מהבעיטה המסובבת. היא רק פחות שימושית . זהו סוג של בעיטה חזקה שבה מחוללה מצליח לדייק “ולהעביר” את כל כוח תנופת הרגל שלוֹ דרך מרכז הכובד של הכדור. בבעיטה מסובבת קיימת הפרדת כוחות. כוח אחד מאיץ את הכדור לפנים וכוח שני מסובבו. בבעיטת הסעה קיים ריכוז כוחות. כתוצאה מכך שכל כוח הבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור, נע הכדור באוויר ללא כל סִחְרוּר. הכדור שאינו מסתובב טָס לעבר השער כשהוא “יָצִיב” לחלוטין באוויר וגורם שוּב לתופעות אווירודינמיות מעניינות. הגברת תאוּצַת הכדור איננה מאפשרת למולקולות האוויר “להסתדר” בצורה סימטרית מאחורי הכדור. התנגדות האוויר למעוף הכדור יוצרת וָואקוּם מאחורי הכדור, מין שקע של תת לחץ, שם מתחוללת זרימה מערבולית ולא סימטרית של האוויר. המערבולות מסיטות את הכדור הנע במהירות לפנים, מצד לצד ומעלה-מטה, בצורה לא סימטרית ובלתי צפויה לאורך קו ההתקדמות שלוֹ. בעיטת הסעה מוכרת שהביאה לשער הייתה גם מנת חלקו של שחקן הפועל ת”א רִיפְעָאת טוּרְק ב- 1979 במגרש ימק”א בירושלים נגד הפועל ירושלים. רִיפְעָאת טוּרְק בעל כוח עצום ברגליו ביצע בעיטה חופשית ממרחק של 40 מטר משערו של מָרְיוֹ ז’וֹכוֹבִיצְקִי. כל כוח בעיטתו עברה דרך מרכז כובדו של הכדור. נוצרה בעיטת הסעה. הכדור לא הסתובב ונשאר יָצִיב באוויר. הוא צָבַר תאוצה. רוח גבית שנשבה באִצטדיון סייעה להאיץ את מעופו לעבר שער הפועל ירושלים. הכדור טס במהירות של 130 – 125 קמ”ש לעבר המטרה. מָריוֹ ז’וֹכוֹבִיצְקִי נכנע לכדור המטעה. רבים נטו להאשים בזמנו את השוער הירושלמי שלא הצליח לעצור כדור מטווח כה גדול. אשמה בלתי מוצדקת . השוער אמור להגן על מטרה גדולה בדמות שער כדורגל שהמרחק בין עמודיו 7.32 מטרים וגובה קוֹרָתּוֹ מכַּר הדשא 2.44 מטרים. שטח של כמעט 18 מטרים רבועים. הכדור שיָרָה רִיפְעָאת טוּרְק הגיע במהירות עצומה בתוך שנייה אחת לסביבתו הקרובה של מָרְיוֹ ז’וֹכוֹבִיצִקִי. מרחק של ארבעה אולי חמישה מטרים מהשוער הירושלמי. לשועֵר נותרו כמה מאיות שנייה לזהות ולאַתֵּר את כיוונו המדויק. זה מאוחר מידַי ומעט מידַי זמן. במאי 1954 הביסה נבחרת הפלא של הונגריה “בנֶפּ-סְטָדְיוֹן” בבודפשט את נבחרת אנגליה בתוצאה 1:7. זה היה משחק גומלין בין שתי הנבחרות. חצי שנה קודם לכן בנובמבר 1953 ניצחה הונגריה את אנגליה באִצטדיון “וומבליי” במשחק רב שערים שהסתיים בתוצאה המכרעת 3:6. התוצאה חסרת התקדים במחצית כבר הייתה 1:4 להונגריה. אנגליה מעולם לא ספגה ארבעה שערים במחצית הראשונה ולא בשום מחצית. היה מדובר ניצחון סנסציוני של נבחרת ה- “Golden team” (נבחרת הזהב) של הונגריה בראשות המאמן גוסטב שבש (Gustav Sebes) והקפטן שלו פרנץ פושקש (Ferenc Puskas). היה זה הפסד הבית הראשון של הנבחרת האנגלית מאז ומעולם ו/או נכון יותר לומר תבוסה.

נבחרת הונגריה הייתה משופעת בכוכבים בעלי מוניטין, בראשם החלוצים פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, שָאנְדוֹר קוֹצִ’יש ונָאנְדוֹר הִידֶגקוּטִי, הרץ יוֹזֵף בּוֹזִ’יק והשוער האקרובט גְיוּלָה גְרוֹשִיץ’. על מִיהאלי לָאנְטוֹש כמעט ולא שמעו. הוא היה שחקן הגנה עקשן שעשה את העבודה השחורה כדי ששורת החלוצים המוכשרת של נבחרתו תתפנה לעשות את דבר החשוב באמת. הבקעת שערים. את הנבחרת ההונגרית אימן גאון ומנהיג בשם גוּסְטָב שֶבֶּש. העוזר הראשי שלו היה גְיוּלָה מָאנְדִי יהודי – הונגרי ששיחק תקופה מסוימת בנבחרת הונגריה של שנות ה- 30 במאה שעברה. המשחק “בנֶפּ – סְטָדְיוֹן” התפתח על פי תכנון מחושב מראש כמו תסריט, והפך שוב לתבוסה אנגלית וניצחון מדהים שני של הונגריה. התסריט הנפלא ו/או אולי נכון יותר לומר יעיל, נכתב בקפידה ע”י המאמן ההונגרי גוּסְטָב שֶבֶּש. כבר בתחילת המשחק נקבעה בעיטה חופשית לזכות הונגריה מטווח של 25 מטרים משערו של השוער האנגלי מֵרִיק משימת ההבקעה הוטלה על מִיכַאִיל לָאנְטוֹש. לָאנְטוֹש השתמש בבעיטת ההסעה ושיגֵר טִיל. כעבור שנייה אחת שכן הכדור ברשת. מֵריק לא ראה את הכדור המתעתע.

טקסט תמונה : “נבחרת הזהב” ההונגרית בשנים 1954 – 1949. ההרכב הקלאסי, פרי יצירתו של גוסטב שבש. להלן הזיהוי משמאל לימין : הקפטן פרנץ פושקש (מקשר שמאלי), השוער גיולה גרושיץ’, גיולה לורנט (בלם), נאנדור הידגקוטי (חלוץ מרכזי) יוזף בוז’יק (רץ ימני – בונה המשחק), יורי זאקאריאש (רץ שמאלי), מיהאלי לאנטוש (מגן ימני), יינה בוז’אנסקי (מגן שמאלי), יורי טוֹט (קיצוני ימני), שאנדור קוצ’יש (מקשר ימני), ו- זולטאן ציבור (קיצוני שמאלי). הנבחרת הזאת ניצחה בתקופה של חמש שנים ב- 35 משחקים בינלאומיים רצופים אך כשלה דווקא בהתמודדות החשובה ביותר שלה במשחק הגמר במונדיאל של שווייץ ב- 4 ביולי  1954, בו הפסידה 2:3 למערב גרמניה. לאחר המרד ההונגרי ב- 1956 נגד ברה”מ התפרקה נבחרת הזהב הזאת ושחקניה נפוצו לכל עבר. פרנץ פושקש, שאנדור קוצ’יש, וזולטאן ציבור ערקו לספרד. (באדיבות MTV).

עוד דוגמא מצוינת לבעיטת ההסעה או “בעיטת העלה היבש” הייתה של הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות ב- 1977 בין קבוצות מינשנגלאדבאך אלופת מערב גרמניה וליוורפול אלופת אנגליה. בשלהי המחצית השנייה נפסקה בעיטה חופשית לגרמנים כ- 20 מטר משערו של ריי קלמנס. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף נחשב אז לאחד הבועטים המוכשרים באירופה . הוא החליט לא לסחרר את הכדור בפעם הזאת. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף בעט את הכדור בכוח עצום “ונעל” אותו על קו הראייה בינו לבין השוער האנגלי שהותירה החומה. לקחה לכדור שנייה אחת לחדור לשער. 6 מצלמות אלקטרוניות צילמו את המשחק והעבירו אותו בשידור ישיר באירופה. כולן היו מחוברות למכשירי הקלטה נפרדים (Isolated Cameras). ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות הראו בבירור כי הכדור של רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף התנהג בעת מעופו באוויר “כעלה יבש”. הכדור חלף בסמוך לרֵיי קְלֶמֶנְס, אך שוער ליוורפול לא היה יכול לוֹ. מומחי הבעיטות החדשים בכדורים החופשיים המסובבים כמו האנגלי דֵייוִיד בֶּקְהָאם והברזילי רוֹנַלְדִינְיוֹ ואחרים הפכו מושא להערצה גדולה בשנות האלפיים. הטלוויזיה חשפה אותם שוב ושוב למיליארדי צופים ברחבי תבל. אף על פי כן הם אינם יכולים לגנוב את התהילה מדוֹר השחקנים הישן שאני גדלתי עליו.

אני פונה לרגע למשחק הכדורעף. אולימפיאדת טוקיו, יום שישי – 23 באוקטובר 1964. מצלמות הטלוויזיה חושפות את האווירודינאמיקה של מכות הפתיחה במשחק הכדורעף. האיש המאושר ביותר בין 100 מיליון בני יפן ביום הזה הוא אדם עניו וצנוע, אמיץ לב, עשוי ללא חַת, ובעל כוח רצון עשוי מברזל. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ קבע לפני 53 שנים סטנדרטים קשוחים באימון נשים בספורט ואמות מידה בלתי מקובלות בחינוך הפרט למען המטרה הסופית – הניצחון. עד היום ההוא 23 באוקטובר 1964 הוא היה כמעט אנונימי. גם לבני עמו. אבל עכשיו בלילה של יום שישי 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של קוֹמָאזָאוָוה הפך הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ לבֵּן אַל-מָוֶות. הוא הפך לגיבורה הלאומית של יפן. לפני שניות ספורות זכו נשות יפן במדליית הזהב האולימפית בכדורעף. הן הביסו את נבחרת הנשים של ברה”מ בתוצאה המכרעת המדהימה 0:3. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ הוא מאמנן של בנות יפן מזה ארבע שנים. הוא האיש שעומד מאחורי ההצלחה המדהימה של הכדורעף תוצרת ארץ השמש העולה. במשך ארבע שנים רצופות העביד את השחקניות שלו בפרך. מדליית הזהב הייתה התמורה. כל מי שנכח ב- “קוֹמָאזָאוָוה” לא ישכח את המראות של שריקת הסיום . השחקניות היפניות משתוללות משמחה צוחקות ובוכות מאושר, חבוקות האחת בזרועות חברתה, בעוד המאמן הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ יושב לו בשולי המגרש, קפוא פנים, נטול רגשות ומכונס בעצמו. שמחת הניצחון פורצת לה בצורה דרמטית לאחר ארבע שנות ייסורים של אימונים מפרכים ללא ספור והמאמן יושב לו בודד בצד, תומך סנטרו בשתי ידיו וצופן את מחשבותיו כאילו אין הדבר נוגע לו. סוריאליסטי. לא מציאותי. בשניות ההן לפני כל כך הרבה שנים ב- “קוֹמָאזָאוָוה”, ידע הִירוֹפוֹמִי דָאיְמָאטְסוּ כי הֶאֶמת ניצחה. במשך שנים ארוכות, רחוק מן העין והלב יָצָק הִירוֹפוּמִי דָיְאמָאטְסוּ עם שחקניותיו דפוסים חדשים של מאמץ עליון באין ספור אימונים באולמות הכדורעף. קווי מחשבת האימון שלו הפכו ברבות השנים “לאורים ותומים” של המשחק בכל רחבי תבל. תשאלו את אריה זלינגר מאמן הכדורעף הישראלי המצליח שזכה במדליית הכסף עם נשות נבחרת הכדורעף של ארה”ב באולימפיאדת לוס אנג’לס 1984, וחזר על ההישג הזה כמאמן של נבחרת הגברים של הולנד בטורניר הכדורעף באולימפיאדת ברצלונה 1992. הוא אולי ייטיב לספר ממני על גדולתו של הירופומי דאימאטסו.

בעיטות הסיבוב וההסעה של שחקני הכדורגל סגרו מעגל מחקרי אווירודינמי מעניין שהחל להיווצר דווקא במשחקי הכדורעף בשנות ה- 60. אנשי הכדורעף היפניים יצרו מודל לחיקוי גם בעולם הכדורגל . שחקני הכדורגל גילו בעקבות המחקר היפני את צפונותיה של הבעיטה החופשית המסובבת וגם את תוצאותיה האפקטיביות של בעיטת ההסעה על כרי הדשא. הכדורעף היפני הקדים תמיד בהתפתחותו את הכדורגל האוניברסאלי – במקוריות מחשבה ובדִמיוֹן יוצר . הוא גרם לכך שבין שני משחקי ספורט כל כך שונים במהותם, נוצר מכנה משותף בתחום הנגיעה בכדור, החבטה והבעיטה בו, ודרך מעופו והתנהגותו באוויר. היפנים היו הראשונים שפיתחו מכת פתיחה בה כוח היד מתנקז למרכז הכובד של הכדור. מהירות תנועה של בין 15 ל- 17 מטרים בשנייה אחת מקנה לכדור מעוף מתעתע הדומה לדרך נשירתו של עלה יבש מהעץ. הם הוכיחו שהכדורעף מתנהג באוויר כמו “עלה יבש” הנושר מעֵץ וגם צונח לקרקע כמוהו בצורה לא מסודרת ולא סימטרית. לכן לא ניתן לקבל יותר את הכדור באצבעות . הדבר גורם לנגיעה כפולה ולא נקייה בכדור, או לשהיית הכדור פרק זמן ממושך מידי על האצבעות. עולם הכדורעף השתנה מקצה לקצה ושינה בבת אחת פַאזָה. הקבלה העילית נעלמה לחלוטין מנוף המשחק ובמקומה נכנסה לשימוש הקבלה התחתית . בעיטת ההסעה או בעיטת “העָלֶה היָבֵש” היא בעיטה יוצאת דופן של כדורים חופשיים במִגרשי הכדורגל. קשה לדייק בבעיטה כזאת. ההצלחה בה היא בת מזל במידה ניכרת. ההסבר לכך פשוט. הרגל היא “מכשיר גַס” ולא מדויק לעומת היד. קשה למקד ולכוון את כל כוח הרגל למטרת נקודה אחת בשער. בעיטות הסעה נבעטות בדרך כלל בכוח רב ברגל גסה לעבר השער ששטחו 17.86 מ”ר. (המרחק בין קורות השער הוא 7.32 מ’ וגובה המשקוף 2.44 מ’). הבעיטה המסובבת היא כלי נשק הרבה יותר מדויק ולכן יעיל יותר.

הרגל מורכבת ממספר “קטעים” המחוברים ביניהם במִפרקים ומופעלים ע”י קבוצות שרירים שונות. כף הרגל עטופה בנעל מיוחדת שהיא הפונקציה האחרונה שבאה במגע עם הכדור. “יוֹתֵּר מִידַי” מִפרקים ושרירים משתתפים בפעולה הפשוטה הזאת של הלחיצה על ההֶדֶק – הבעיטה בכדור. הרגל הכבדה בהשוואה לזרוע העדינה יותר נעדרת גם מנגנון בקרה כמו אצבעות כף היד המסוגלות להשפיע על כיוון וריכוז הכוח המניע את הכדור לפנים. הבעיטה המסובבת הפכה לנחלת ההמונים. גם בישראל. די אם נזכיר חלק מהשמות שהשתמשו בה בהצלחה בקריירה שלהם כדי להראות עד כמה הייתה פופולארית ומסוכנת כאחת. אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, גיורא שפיגל, יהודה שהרבני, רן בן שמעון, יצחק “איציק” זוהר (שחקן גבוה, 1.91 מ’, בעל מסת רגל ותנופת רגל עזה שהפכו אותו לבועט בעל יכולת), אלי אוחנה, אלון חזן, היו בועטים מחוננים.

בתחילת שנת 1989 ידעתי כבר ששחקן הכדורגל האוסטרלי צָ’ארְלי יָאנְקוֹס (ממוצא יְוָונִי) שלבש את  החולצה מס’ 4 בנבחרתו הוא בועט מוכשר ומחוּנן בתחום הבעיטות החופשיות. רכשתי מחבריי ברשת הטלוויזיה האוסטרלית SBS בסידני כמה שערים שלוֹ שהובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס התפרסם באוסטרליה כבועט הטוב ביותר ביבשת . מועד המשחק ישראל נגד אוסטרליה ביום ראשון בשבוע – 19 במרס 1989 באִצטדיון ר”ג במסגרת קדם גביע העולם קרֵב, לכֵן ביקשתי לערוך לצופי הטלוויזיה ולשחקני נבחרת ישראל הכרה עם השחקן המסוכן הזה. הבעיטות החופשיות המדויקות שלוֹ שוּדרוּ כחומר למחשבה בתוכנית “משחק השבת” במוצ”ש – 18 במרס 1989, שיוּחדה רוּבּה כְּכוּלה לקראת המשחק נגד אוסטרליה שעמד להיערך למחרת. באותו שבוע כמה ימים לפני המשחק נגד ישראל כבש צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס שער מדהים בבעיטה חופשית נַיֶיחֶת מטווח של כ- 30 מטר בהתמודדות רֵעִים של נבחרתו נגד נבחרת יוון באתונה. ההתמודדות הזאת שימשה כמשחק הכנה בדרכה של נבחרת אוסטרליה לישראל. השער הזה נשלח אלי מייד Unilateral מאתונה לירושלים ע”י ידידי נִיקוֹס קָאטְצָארוֹס מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה היוונית הציבורית ERT, וצורף לאוסף שהוקרן באותה מהדורת “משחק השבת” במוצ”ש – 18 במארס 1989. יורם ארבל הגיש את התוכנית באותו ערב והיה מודע היטב למֵידַע הוויזואלי שהשגתי עבורו מהטלוויזיה היוונית הציבורית. ציידתי אותו ואת צופי הטלוויזיה שלנו באינפורמציה הנוגעת ליכולת הבעיטה החופשית של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס.

לנבחרת ישראל היה ממי לחשוֹש, ובצדק. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס היה בועט מחונן ברגל ימין ופיגורה כדורגל מוכּרת בישראל עֶרֶב ההתמודדות החשובה ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר”ג. אינני יודע אם מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ויצחק שניאור והשחקנים צפו באותה תוכנית “משחק השבת” עֶרֶב המשחק נגד אוסטרליה והאם שתו לִבָּם לכשרון הבעיטה של צ’ארלי יאנקוס. אם צָפוּ, הם היו חייבים להיעזר בצילומי ה- Video כדי ללמוד, לנתח, לגלות את סוד כוחו של הבועט האוסטרלי, ולהתכונן. זאת הייתה חובתם. הבעיטה החופשית – מסוכנת (!) אולם הבקעת שערים באמצעותה איננה בבחינת גזירת גורל. בהחלט ניתן להתכונן לקראתה במידה ואתה מכיר את תכונות הבועט ומודע לנתונים האווירודינאמיים הפועלים על הכדור הירוי. הצבת חומה מול כדור חופשי ע”י השוער היא תורה שלימה. כלל לא בטוח שבניית חומה נדרשת בכל תנאי ומצב.

ביום ראשון בערב – 19 במרס 1989, קָנוּ שני אנשים את עולמם בדקה ה- 71 של המשחק ישראל נגד אוסטרליה באִצטדיון ר”ג. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס שכבש מול חומה דלילה בת ארבעה שחקנים את שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית מטווח של 28 מ’, ויורם ארבל ההמום מהשער בלתי מחוייב המציאוּת, ומי שנזף בטוֹן של מורה כּוֹעֵס פעמיים בשחקני נבחרת ישראל באמצעות המיקרופון שלוֹ : “זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם… ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה”. ניידת השידור הגדולה שלנו “הוֶורֶד” על שֵש מצלמותיה צילמה את ההיסטוריה הזאת, והמצלמה המובילה חשפה את כל הסיפור לפרטי פרטים. זו הייתה שעתו היפה של יורם ארבל שהצליח להגדיר בצורה כל כך מדויקת את הטעות הכל כך גסה של השוער הישראלי בוני גינזבורג וההגנה שלו. יורם ארבל לא הגה את רעיון קריסת החומה, אך היה הראשון שהיטיב לבטא אותו בשֵש עשרה מילים בשידור ישיר. זהו ההבדל. תמונות ה- Stills מתוך סרט ה- Video המקורי יסייעו להבין את אשר התרחש באותה הדקה ה- 71 ההיא ב- 19 במארס 1989.

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. תיעוד של מצלמה מס’ 3 של ניידת השידור. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. הבועט האוסטרלי צ’ארלי יאנקוס מכין את הכדור לבעיטה. בוני גינזבורג (מוסתר ע”י החומה) מחיש שחקן רביעי לקיר המגן שלו. השוער הישראלי לא חש בסכנה הצפויה והעמיד את החומה שלוֹ בצורה שלומיאלית. דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, ואפרים דווידי מקשיבים להוראת השוער בוני גינזבורג, היכן וכיצד יש להתייצב מול הבועט צ’ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. תיעוד של מצלמה מס’ 3 של ניידת השידור. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל נגד אוסטרליה. האוסטרלים זוכים בבעיטה חופשית ממרחק של כ- 28 מטר מהשער הישראלי. השוער בוני גינזבורג המוסתר ע”י ארבעת שחקני החומה השגויה שהציב, חושף בצורה מוגזמת את צִדוֹ הימני של השער הישראלי (מנקודת מבטו של הבועט האוסטרלי צ’ארלי יאנקוס). דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, אפרים דווידי מקבלים הוראות שגויות מהשוער בוני גינזבורג ומציבים חומה לא יעילה מול צ’ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989 . אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990.הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 3 של ניידת השידור. החומה הישראלית מפקירה את הצד הימני של השער (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס). השוער הישראלי בוני גינזבורג שומר על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט צ’ארלי יאנקוס) מוסתר על ידי החומה שבנה. השוער הישראלי בוני גינזבורג איננו מבין ולא יודע כי צ’ארלי יאנקוס הבועט ברגל ימין יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית (מנקודת מבטו של הבועט) ולעולם לא לעבר השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט). איוולת שעלתה בשער חובה לנבחרת ישראל אך הולידה את אחד הסלוגנים הנודעים בספורט הישראלי לדורותיו של שדר הטלוויזיה יורם ארבל, “ככה לא בונים חומה”. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניתוח יסודי של הבעיטה החופשית המפורסמת ברגלו הימנית של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס מדגיש בצורה ברורה כי את האשמה בכיבוש השער אין לחפש בחומה השברירית שהתייצבה מול הבועט האוסטרלי אלא במקום שבו היא מוקמה באמת. האשמה חבויה בשוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שהציב את החומה כפי שהציב וחִילֵק הוראות שגויות לארבעת שחקניה, דָוִד פִּיזָנְטִי, משֶה סִינַי, נִיר קְלִינְגֶר, ואֶפְרָיִם דָוִוידִי, על איזה צד של שערו עליה לגוֹנֵן. בשלב מסוים נטש דוד פיזנטי את החומה, והשוער בוני גינזבורג מיהר לתגבר אותה ביהודה עמר. אשמת הבקעת השער הישראלי מוטלת על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בלבד מפני שלא ידע באיזה רגל בועט צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס את בעיטותיו החופשיות (בועט ברגל ימין בלבד), ולכֵן טעה והציב את החומה במקום לא נכון. לצָ’ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט ברגל ימין הייתה רק אפשרות אחת. ברירת מחדל יחידה. לכַוֵון ולירוֹת את הכדור לעבר הקורה הימנית הקרובה מנקודת מבטו (או השמאלית מנקודת מבטו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אם ידע בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין הרי שאשמתו כפולה. בדיעבד ברור כי למרות הצבת החומה מול צ’ארלי יאנקוס הרי ש- שערו של השוֹעֵר הישראלי בוני גינזבורג נותר חשוף ולא מוגן.

הצבת החומה נגד בעיטה חופשית של כדור נייח היא כמעין משחק מוחות בין השוער לבועט. תִכנון הצבת החומה נועד להקשות על הבועט בתנאי שהשוער יודע את כיוון הבעיטה. אִילוּ בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל וגם מאמניו יעקב גרונדמן המנוח ויצחק שניאור חוננו בטיפ – טיפת אינפורמציה מוקדמת הנוגעת לחוקי הפיזיקה והאווירודינמיקה המסבירים והמנתחים את התנהגות מעוף הכדור באוויר וגם הבנה בסיסית באנטומיה של פעולת מִפרק כף הרגל של האדם, הם היו יכולים לצפות כראוי מראש את מסלול מעוף הכדור ולמנוע את הבקעת שערה של נבחרת ישראל. תופעת “צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס” שודרה כאמור עֶרֶב המשחק ישראל – אוסטרליה בתוכנית “משחק השבת” – במוצ”ש 18 במארס 1989. אינני יודע אם השוער ומאמניו צפו ב- “משחק השבת” באותו ערב. על כל פנים נותר להם מספיק זמן כדי לעקוב וללמוד את בעיטותיו החופשיות של הבועט האוסטרלי המחונן שהוצגו עֶרֶב קודם לכן בפרוטרוט, פחות מ- 24 שעות לפני המשחק, כדי להיערך לקראת הסכנה בהתאם. הייתה להם הזדמנות בלתי חוזרת לאסוף מֵידַע מוקדם על צָ’ארְלי יָאנְקוֹס באמצעות סרטי ה- Video שעמדו לרשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה להם מספיק זמן לנתח את כישוריו של הבועט האוסטרלי על מנת לצפות מראש את כיוון מעוף הכדור שלוֹ, ולהתכונן לקראת ביצוע הבעיטה ברצינות כשיידרשו לכך. הם לא עשו זאת. אולי מפני שלא העלו בדעתם שהם יכולים להיעזר בידע הקונקרטי שלי בתחום הזה של “האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת” ובמודיעין שיכולים לספק להם צילומי הטלוויזיה שהבאתי למסך. ו- אולי מפני שבאמת לא היה להם את היכולת והידע לחשוב שבכלל ניתן להשתמש בכלים המתמטיים – פיזיקאליים האלה , הדוחפים את האדם לחקור ולהבין את התופעות הקורות סביבו, גם אלה הקשורות לספורט ולכדורגל. ניתוח אווירודינאמי של מעוף הכדור המסובב בבעיטות חופשיות במשחק הכדורגל הוא תחום חשוב אך בלתי ידוע ולא נחקר כלל בשורות נבחרת ישראל. לא ע”י המאמנים וגם לא ע”י השחקנים. הם משאירים את התוצאות ליד המקרה. צריך לקבוע בצער ששני המאמנים וגם שוער הנבחרת לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. ולא חשוב מאיזה סיבה. בסופו של דבר החומה שלהם קרסה ללא תנאי.

טקסט תמונה :  19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שחקן אוסטרלי מצטרף כפיתיון לצידה הימני של חומה הישראלית. בתמונת ה- Long Shot זאת אפשר לראות בבירור כי השוער בוני גינזבורג ניצב קרוב הרבה יותר לקורה השמאלית ומפקיר את הימנית. הוא מאמין בתום לב אך בטיפשות גמורה כי החומה שהציב מגוננת על צִדו הימני של השער שלו. הוא איננו קורא נכון את מפת הקרב ועתיד לשלם על כך ביוקר רב בתוך שניות ספורות. דוד פיזנטי נוטש את החומה הלא יעילה. המגן יהודה עמר מצטרף אליה. אך ללא הועיל. (באדיבות ערוץ 1 . מתוך סרט ה- Video המקורי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 5 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צמד מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ז”ל (כורע משמאל) ויצחק שניאור ז”ל (עומד) מתבוננים ב- “קרב המוחות” בין בוני גינזבורג וצ’ארלי יאנקוס מבלי להתערב בו ומבלי להשפיע עליו. גם הם לא הכירו את תכונות הכדורגל של צ’ארלי יאנקוס, לא למדו את בעיטותיו, לא ידעו שהוא בועט את הכדורים החופשיים הנייחים שלו רק ברגל ימין, ולא קראו נכון את מפת הקרב. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

עסקתי בתופעות האווירודינמיות של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל שנים רבות. זאת לא תורה כל כך מורכבת. אני יכול לקבוע ללא היסוס כי ב- % 95 מהמקרים ניתן לצפות מראש את כיוון הבעיטה ומסלול תנועת הכדור. צריך לומר כאן בריש גלי שצילומי הטלוויזיה מוכיחים כל פעם מחדש כי לא תמיד נדרשת הצבת חומה מול כל בעיטה חופשית באשר היא. לפעמים החומה רק מפריעה ומסתירה את שדה הראייה של השוער אך הוא שכלל אינו זקוק לה מציב אותה כאוטומט. מפני שכך אילפו אותו. כך הרגילו אותו. הבעיטה המסובבת הקטלנית מציגה את מרבית שחקני ההגנה ושוערם וגם הרבה מאוד מאמנים באור עגום. מצאתי מעט מאוד מאמני כדורגל שהתעניינו בתופעת “הבעיטה החופשית”, הקדישו זמן מחשבה להבין אותה, וחיפשו פתרונות יצירתיים לבלום אותה. קפטן נבחרת אנגליה בילי רייט שח לי באוקטובר 1975בלונדון בעת Workshop טלוויזיוני של ה- BBC ו- ITV בבירה האנגלית כי, “משחק הכדורגל הוא אומנם פשוט אך נועד לאנשים חושבים”, והוסיף, “והם לא רבים” (השיחה שלי עמו לפני 40 שנים נסבה אודות שתי התבוסות שספגה אנגליה מנבחרת הונגריה, 6:3 ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון “וומבליי” בלונדון, ו- 7:1 ב- 23 במאי 1954). הבעיטה החופשית ההיא של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס לפני עשרים וארבע שנים ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג במשחק ישראל – אוסטרליה הטילה אור נוגה על שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג וצמד מאמניו יצחק שניאור ז”ל ויעקב גרונדמן ז”ל. בעיטה חופשית מטווחים שבין 16 מ’ ל- 30 מ’ עשויה להיות כלי נשק קטלני. לא כל שכן אם השחקן הבועט אותה בחוזקה מסובב גם את הכדור. צריך להתכונן לקראתה כיאות. צֶמֶד המאמנים הישראלי יעקב גרונדמן ויצחק שניאור היה מתוח מאוד לקראת הבעיטה החופשית של צָ’ארְלִי יָאנִקוֹס. אפשר לראות את זה בבירור בסרט ה- Video של המשחק. יענקל’ה גְרוּנדמַן צָפָה בהתארגנות החומה כשהוא כורע . יצחק שניאור השקיף מאחוריו בעמידה על משחק המוחות בין הבועט לשוער. שניהם התבוננו בנעשה במגרש בדריכות אך שתקו ולא התערבו. הם הותירו את בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג להתמודד לבדו עם הבעיות הסבוכות של האווירודינמיקה של הכדור, ושאלת מיקומו הגיאוגראפי של הכדור הנַח על כַּר הדֶשֶא ביחס לשער הישראלי, כאילו הבעיטה החופשית של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס היא מעשה שבשגרה. שני המאמנים לא הבינו דבר בפיזיקה של תנועת הכדור באוויר ולא ידעו כי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין ולכן שתקו. הם לא הכינו את השוער הישראלי למצב הקונקרטי זה של בעיטה חופשית ישירה מטווח של כ- 28 מטר באגף ימין. גם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין כלום בתחום המתמטיקה של הבעיטה עשה את כל השגיאות האפשריות. זאת הייתה כרוניקה של טעויות ידועה מראש. אין מילים אחרות לתאר את המקרה המצער הזה שהעלה את יורם ארבל לגְדוּלָה.

צריך לקרוא בזהירות את הטקסט הבא המבהיר את מהלכי ניצחונו של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג השוער, כדי לא להתבלבל בכיווני המשחק. אוסטרליה תקפה את השער הדרומי באצטדיון ר”ג. פוטנציאל כיוון הבעיטה של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס הבועט רק ברגל ימין היה ידוע . הוא יכול היה לעקוף את החוֹמָה מצִדה הימני בלבד מנקודת מבטו כבועט על מנת לסוֹבֵב את הכדור לעבר העמוד הימני מנקודת מבטו (או מצִדָה השמאלי מנקודת מבטו של השוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אופציה אווירודינאמית אחרת להטיס את הכדור לעבר עמוד השער השני של ישראל, השמאלי של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס והימני של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג לא הייתה קיימת כלל. נראה כי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג פעל כאוטומט. אנוכי משתדל לומר זאת בזהירות מירבית. נדמה כי הוא התעלם מיחסי המיקום הגיאוגרפי שבין הכדור הנייח לשער, ומרֶגֶל הבעיטה הימנית של השחקן האוסטרלי. בכך טעה פעמיים. הוא מִיקֵם את החוֹמָה בת שלושה שחקנים ואח”כ האיץ לשם שחקן רביעי מבלי לבדוק אם היא נדרשת כלל במקרה הזה. ראו שהייתה שם תחלופה. שחקנים באו אל החומה ויצאו ממנה. משהחליט בוני גינזבורג בחיוב כי החומה דרושה לו הוא ביצע את מלאכת העמדתה ברשלנות גמורה ובצורה טיפשית במקום הלא ראוי לה. כנראה שכך לימדו אותו באימונים. מטרת החומה הלא יעילה כפי שהתברר בדיעבד, הוצבה על פי שיקול דעתו הבלעדי כדי להגן על הקורה השמאלית שלוֹ מנקודת מבטו כשוער, בשעה שהוא עצמו בחר להתייצב קרוב יותר לקורה הימנית שלוֹ (מנקודת מבטו כשוֹעֵר). זאת הייתה כאמור טעות גורלית. לא היה צֵל של סיכוי שצָ’ארְלִי יָאנְקוֹס רָב האמן האוסטרלי (הבועט ברגל ימין), יסחרר את הכדור לעבר קורתו הימנית של השוער הישראלי. זאת פשוט אופציה מטופשת ולמעשה בלתי אפשרית. עובדת היותו בועט את הבעיטות החופשיות רק ברגל ימין היא קרדינאלית וחשובה ביותר לניתוח כיבוש השער. השדר יורם ארבל חש שמשהו לא בסדר בניין החומה והתריע על כך בעת השידור הישיר בטרם פסק וגזר צ’ארלס יאנקוס את גזר דינו.

טקסט תמונה :  19 במארס 1989 . אצטדיון ר”ג . חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 1 (Leading Camera) של ניידת השידור של הטלוויזיה, שנייה אחת לפני הבעיטה. צ’ארלי יאנקוס מזהה את חולשת החומה. בוני גינזבורג ניצב ליד הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס והקורה הימנית מנקודת מבטו הוא). בוני גינזבורג לא מבחין בשגיאתו הוא מעדיף לשמור על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס – והימנית שלו) כשהסכנה האמיתית אורבת דווקא לקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקו. צ’ארלי יאנקוס יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה. רגע הבעיטה. הכדור מסתחרר ומתחיל לנוע לפנים. הוא צובר תאוצה של 100 ק”מ בשעה. בתוך שנייה אחת הוא יגיע למטרתו – אך השוער בוני גינזבורג לא יהיה שם. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989 . אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . חצי שנייה לאחר הבעיטה. הכדור נע במהירות ממוצעת של 100 קמ”ש לעבר השער הישראלי. בוני גינזבורג מבחין באיחור רב בסכנה וחש מאוחר מידי לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס. הקורה השמאלית מנקודת מבטו של בוני גינזבורג). (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל בין נבחרות ישראל ואוסטרליה. אצטדיון ר”ג. תיעוד של מצלמה מס’ 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה. שנייה אחת לאחר הבעיטה . הכדור חוצה את הקורה הימנית. בוני גינזבורג חסר אונים. צ’ארלי יאנקוס הופך לגיבור אוסטרלי ויורם ארבל ליקיר האומה עם הסלוגן הווירטואוזי שלו בטלוויזיה, “ככה לא בונים חומה…”. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאמני הנבחרת ניצבו מהצד ולא התערבו. בכך היו שותפים באחריות לכישלון. צָ’ארלי יָאנְקוֹס הבחין בשגיאה של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, אִיפֵּס את הרגל, וגָבָה את המחיר בהתאם. הוא בעט בחלק הפנימי של כף רגל ימין שלו, ובתנועת קרסול מבחוץ פנימה סובב את הכדור שעקף את קיר השחקנים מימין והֵאיץ אותו לפינה השמאלית של בוני גינזבורג (והימנית שלו כבועט). כעבור שנייה פילח הכדור את הקורה השמאלית ונָשָק לרֶשֶת השער לאחר שעבר את מסלול 28 המטרים במהירות ממוצעת של כ- 100 קמ”ש. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל לא התמצא במפת המרחב ולא קרא נכון את מיקום הצבת החומה ושילם מייד מחיר יקר. משהבחין בטעותו ניסה לתקֵן ואַץ לכיוון הכדור הירוי ממקומו המרוחק אך היה זה מאוחר מידַי. הכדור שנע במהירות של 100 קמ”ש הקדים אותו. אילו יורם ארבל היה משָדֵר למיקרופון, “בוני גינזבורג, ככה לא עומדים בשער…וככה לא בונים חומה”, היה קוֹלֵע בּוּל. אך השַדָּר שגם הוא לא הבין דבר בנושאי ותכנֵי אווירודינאמיקה ומתמטיקה של הכדור המסובב, בחר להאשים בטַעוּת את ארבעת שחקני החוֹמָה ולא את שוערה. הסלוגן, “זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה”, הצליח וקנה לו אחיזה כה איתנה בהיסטוריית הטלוויזיה שלנו. הָבָה נניח למילים האמורות לעֵיל כמות שהן כדי לא לקַלְקֵל את האגדה. לא ברור בהתבטאות המרשימה והכוללנית של השַדָּר “ככה לא בונים חומה”, אל מי מופנית הטענה. האשמה כמובן אינה בחומה אלא במי שבנה אותה . ארבעת השחקנים עמדו היכן שעמדו מפני שזה היה המקום שבוני גינזבורג הועיד להם. שם הוא רצה שהקיר יעמוד.

א. חלק מהטפת המוסר האווירודינאמית הטלוויזיונית הזאת ניתן למצוא בפוסט “רוסיה – ישראל 0:4. “ביקורת טלוויזיה” שהתפרסם ב- בלוג הזה ב- 12 בספטמבר 2012.

ב. ראה גם שלושת הפוסטים שנכתבו ב- 8, 9, ו- 10 באוקטובר 2012 הדנים במשחק הכדורגל בליגה הספרדית שנערך ב- 7 באוקטובר 2012 באצטדיון “נואו קאמפ”, ברצלונה – ריאל מדריד 2:2.

[1] ראה נספח : סיפרו המדעי המצוין בעברית של פרופסור דוד אביר, “אווירודינאמיקה”, משנת 1964 בהוצאת “מערכות” – משרד הביטחון.

[2] ראה נספח : סיפרו המדעי המרתק בענפי הספורט השונים באנגלית של האמריקני John W. Bunn (ג’ון באן) משנת 1955, “SCIENTIFIC PRINCIPLES OF COACHING”.

סוף הפוסט מס’ 748. הועלה לאוויר ביום ראשון – 17 ביוני 2018.

תזכורת היסטורית (2) : השידור הציבורי הטלוויזיוני במדינת ישראל בדמותו של ערוץ 1 איננו משוחרר לעולם מעוֹל הרייטינג. מונדיאל ברזיל 2014 עושה חסד נעורים עם ערוץ 1 המסורבל והמיושן ומעניק לו מדרוג נפלא. עיני הציבור בישראל נשואות אל שר התקשורת גלעד ארדן ואל אחריתו של ערוץ 1 במתכונתו הישנה. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ”ל רשות השידור בקיץ 2002 ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון. שלוש שנים אח”כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ”ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ”ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה היה מזמן. לפני כ- 4 שנים. גב’ איילה חסון הסתבכה באוויר ביום שישי – 4 ביולי 2014 בתום השידור הישיר של משחק רבע הגמר במונדיאל ברזיל 2014 גרמניה – צרפת 1 : 0 מה- “מָארָאקָאנָה” ובטרם עליית ה- “יומן” שלה. היא הכריזה בנון שלנטיות ובטיפשות לאורכו ורוחבו של מסך ערוץ 1 ז”ל כי גרמניה העפילה לשלב הגמר. מדובר אומנם “רק” בידיעה עיתונאית ספורטיבית אולם איילה חסון שאיננה מתמצאת בכדורגל והאוריינטציה שלה במונדיאל ברזיל 2014 מצומצמת ומוגבלת, הייתה חייבת בזהירות מִשְנֶה. נכון שאח”כ הבינה ששגתה ו- התנצלה. נכון גם שאין מדובר בטעות גורלית וקרדינלית שמפתלת את אורחות חיינו, סך הכל משהו שמקביל לטעויות הזיהוי המגוחכות והבלתי נסבלות של יורם ארבל, אולם עדיף מראש לא לשגות ולא להתנצל מאשר לשגות ואח”כ להתנצל. ג’וני קארסון (Johnny Carson) המנוח, האחד והיחיד בשעתו, אמר פעם ברגע של ווידוי שאת כל חוכמולוגיות הטקסטים השנונים שלו ואת כל הסלוגנים והאמירות והעקיצות שנאמרות על ידו בהזדמנויות שונות כ- Back announcements והתערבויות אחרות בתוך תוכנית ה- Talk Show המשגשגת שלו ב- NBC, שנראות כאילו נִשלפו מהשרוול- הן לא. הוא עורך עליהן חזרות קפדניות ומדוקדקות ומשתמש בהן בשעת כושר שמזדמנת לו. כך ניתח את אמירת הטקסט בלתי כתוב שלו : “הקונץ הוא באמת להיראות על מסך הטלוויזיה ובפני הקהל שלך כאילו אתה שנון, מקורי, מהיר תגובה, ו- שולף מהשרוול. במידה מסוימת אינני רק מנחה. אני גם שחקן ואיש תיאטרון למוד ניסיון שיודע ש- ללא חזרות והכנת שיעורי בית, לשונך עלולה להפיל אותך בפח ולהוציא אותך טיפש בפרהסיה. קשה לקנות מוניטין. קל לאבד אותו. לא רק קל אלא יש 1000 (אלף) דרכים בטלוויזיה כיצד להפסיד אותו”. את הטקסט הזה הוא  שח פעם ל- וודי אלן.

hason

טקסט תמונה : 1994. לפני 24 שנים. העיתונאית איילה חסון מעמודי התווך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (לע”מ תמורת תשלום).

arbel

טקסט תמונה : 1981. לפני 37 שנים. הימים ההם הזמן ההוא. יורם ארבל מעמודי התווך של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הישראלית המונופוליסטית בעת ההיא. (תיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מונדיאל ברזיל 2014 עושה חסד עם ערוץ 1 במתכונתו הישנה ומאפשר לשידור הציבורי לשאוף עוד כמה מולקולות חמצן ולנוח על זרי דפנה. ארבעת משחקי שלב רבע הגמר בטורניר, שניים ביום שישי – 4 ביולי 2014 גרמניה נגד צרפת 0:1, וברזיל – קולומביה 1:2, ושניים ביום שבת  ארגנטינה – בלגיה 0:1, והולנד – קוסטה ריקה 3:5 בבעיטות הכרעה מ- 11 מ’ (המשחק הסתיים בתיקו אֶפֶס בתום 120 דקות) – הניבו את כמות הרייטינג המְצוּפָּה מהם כפי שאראה לכם מייד. ולא רק זאת : “יומן” של איילה חסון ששודר בבליל שישי – 4 ביולי 2014 בתום המשחק גרמניה – צרפת (גרמניה ניצחה 1 : 0) בין 21.00 ל- 22.00, הניב רייטינג עצום שלא כמקובל והביס פי שניים וחצי את “שישי” של אַלוֹן בֵּן דָוִד וטַלִי מוֹרֶנוֹ בערוץ 10 (“שישי” שודר בין 20.00 ל- 21.30) והשתווה ל- “אולפן שישי” של דני קושמרו בערוץ 2. מדובר בהישגי רייטינג חסרי תקדים של ערוץ 1 נציגו של השידור הציבורי במתכונתו הישנה.

מפת המדרוג המזהרת של ערוץ 1 מול מערכי הרייטינג של ערוץ 2 וערוץ 10 בערב וליל שישי – 4 ביולי 2014 בין 18.30 ל- 01.00 , בערב ולילה של שידורים ישירים של משחקי 1/4 הגמר במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014. 

אולפן ברזיל 2014            ערוץ 1              19.00 – 18.30            % 7.8

גרמניה – צרפת 1 : 0         ערוץ 1             21.00 – 19.00             % 18.5 

“יומן”                             ערוץ 1             22.00 – 21.00             % 11.7

“שישי”                           ערוץ 10           21.30 – 20.00             % 5.0 

“אולפן שישי”                   ערוץ 2            21.30 – 20.00              % 11.7

אולפן ברזיל 2014             ערוץ 1            23.00 – 22.00              % 7.9

ברזיל – קולומביה              ערוץ 1            01.00 – 23.00              % 21.2

מפת המדרוג המזהרת של ערוץ 1 מול מערכי הרייטינג של ערוץ 2 וערוץ 10 במוצ”ש – 5 ביולי 2014 בין 18.30 ל- 01.00 בערב ולילה של שידורים ישירים של משחקי 1/4 הגמר במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014.

אולפן ברזיל 2014            ערוץ 1            19.00 – 18.30              % 5.6 

ארגנטינה – בלגיה 1 : 0     ערוץ 1            21.00 – 19.00              % 20.3 

“המגזין”                         ערוץ 10          21.00 – 20.00               % 5.3 

חדשות שבת                     ערוץ 2           21.00 – 20.00              % 18.5 

אולפן ברזיל 2014            ערוץ 1           23.00 – 22.30              % 8.65

הולנד – קוסטה ריקה         ערוץ 1           25.45 – 23.00              % 23.2 

5 : 3 בפנדלים לאחר 0 : 0 בתום 120 דקות

ארבעת המשחקים בשלב רבע הגמר בשיטת “המפסיד – יוצא” זכו לצפייה גדולה. המשחקים מסקרנים ומעניינים בזכות עצמם, וגם בגלל עבודת הפקה וצילום ברמה גבוהה מאוד שנעשית ע”י קבוצת הטלוויזיה HBS, זאת שמשמשת Host broadcaster בלעדי של הפקת סיגנל השידורים. ערוץ 1 מגלה שליטה לא מפתיעה ברייטינג . ככלות הכל מדובר במונדיאל. אולם זוהי תופעה זמנית וחד פעמית. דקה אחת בדיוק בתום השידור הישיר של משחק הגמר ע”י יורם ארבל ודני נוימן בדיוק בעוד שבוע, ב- 13 ביולי 2014 מאצטדיון ה- “מָארָאקָאנָה” בריו דה ז’אניירו, יהיו נשואות עיני הציבור הישראלי לעבר קיצו ואחריתו של ערוץ 1 הציבורי במתכונתו הישנה . ערוץ 1 עומד בפני צו הריסה. על חורבותיו יקום שידור ציבורי במתכונת חדשה . איש איננו יודע ברגע זה איזה מלבושים טלוויזיוניים ילבש השידור הציבורי העתידי , כיצד ייראה לוח השידורים שלו ? מה יהיה תקציבו הכספי ו- כישרונו וחוסנו הכלכלי ? האם יהיה ביכולתו להתמודד על זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם ? ומה תהיה מידת המעורבות הפוליטית בו ? מדובר בדרמה תקשורתית ואנושית מורכבת וסבוכה כלכלית וחוקתית. דבר אחד ברור לכולם : טלוויזיה ציבורית איננה משוחררת מעוֹל הרייטינג. כפי שרדיו “קול ישראל” איננו מפסיד בתחרות רייטינג ההאזנה לרדיו גלי צה”ל, אין שום סיבה שערוץ 1 הציבורי יינגף מידי ערב לאורכן של שנים רבות מול שני הערוצים המסחריים 2 ו- 10. שידור ציבורי איננו רק הגשת “מבט” ע”י מירב מילר ואמיר איבגי. שידור ציבורי איננו רק “מבט שני” בעריכת איתי לנדסברג. שידור ציבורי איננו רק הפקת תוכנית אקטואליה נידחת נטולת רייטינג (בשם השידור הציבורי) בימי שישי בשבוע “שישי בחמש” ואשר מוגשת ומונחית ע”י עו”ד כינרת בראשי ומר אורי לוי . התוכנית “מתורבתים” בערוץ 1 ששודרה ביום רביעי – 2 ביולי 2014 בין 18.30 ל- 19.00 צברה רייטינג עלוב של % 0.5 התוכנית “היסטוריה למכירה” ששודרה בערוץ 1 ביום רביעי – 2 ביולי 2014 בין 19.00 ל- 19.20 צברה רייטינג עלוב של % 0.8. התוכנית “מעברים” ששודרה בערוץ 1 ביום רביעי – בין 19.20 ל- 19.50 צברה רייטינג עלוב של % 0.7. התוכנית “תמונה משפחתית” ששודרה בערוץ 1 ביום חמישי – 3 ביולי 2014 בין 19.20 ל- 19.50 צברה רייטינג עלוב של % 0.5 . התוכנית “קול מן העבר” ששודרה בערוץ 1 ביום חמישי – 3 ביולי 2014 בין 21.15 ל- 21.45 צברה רייטינג עלוב של % 1.75 . התוכנית “החמישייה הקאמרית” ששודרה בערוץ 1 ביום חמישי – 3 ביולי 2014 בין 23.15 ל- 23.45 צברה רייטינג ומדרוג עלוב של % 1.45. אלו הן רק דוגמאות על קצה המזלג. לשם כך לא דרוש שידור ציבורי שאיש איננו צופה בו ולא את עושי השידור הציבורי במתכונתו זאת. ערוץ 1 הוא אפיק טלוויזיה כושל בכל פרמטר טלוויזיוני : חוסר מרץ אנושי, היעדר ניהול, אי כישרון ב- Programming, כריזמה מטושטשת לחלוטין, היעדרות מוחלטת של דמיון וחזון, סקרנות מוגבלת ביותר וחסרת עניין, אי בידול, ריבוי שידורים חוזרים, ובסופו של דבר חוסר כל יכולת להזדהות עמו גם בתחום הספציאליטה שהיה מנת חלקו מימים ימימה, חדשות ואקטואליה. חברת החדשות של ערוץ 10 כמו גם חברת החדשות של ערוץ 2 שמות בכיס הקטן את חטיבת החדשות הבלתי מוכשרת של ערוץ 1. אסייג את עצמי : בחטיבת החדשות עדיין עובדים כמה נשים וגברים חרוצים ומוערכים, אולם ככלל, כחברה, כ- התכנסות מקצועית של עיתונאים  מדובר בעסק לא מוצלח. להזכיר שוב לקוראי הבלוג כי ערוץ 1 הציבורי הוא באופן אוטומטי אפיק הטלוויזיה העשיר ביותר בארץ מכל ערוצי הטלוויזיה, משום שהוא גובה למרות הרייטינג והיצירה העלובים שהוא מפיק, סכום של כ- 1.000000000 (מיליארד) שֶקֶל  באמצעות תשלום מַס הַאַגְרָה.

חלק מהעיתונאים הכושלים של ערוץ 1 המציאו במשך השנים מושג טלוויזיה מתעתע וחמקמק, וגם כאילו קדוש, שקרוי “השידור הציבורי”. ברוב חולשתם הם נאחזו בו היטב. כאילו שקיים בארץ סוג שידור טלוויזיה אחד שחייב ברייטינג ומולו סוג של שידור טלוויזיה שני שמתקרא “שידור ציבורי” שמשוחרר מעוּלוֹ. בלוף. הגדרת השידור הציבורי הזה בפיהם במתכונתו זאת, זה המתנגן ב- ערוץ 1 ובערוץ 33, הפך אט – אט לכְסוּת, לשמיכה שכיסתה את הרייטינג והמדרוג העירומים. הציבור שמשלם כאמור מִידֵי שנה כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל דְמֵי אַגְרָה נטש מאז עידן יוסף בר-אל ב- 2002 את המסך הציבורי העלוב. לא סתם נַטָש. הפנה לו עורף. רשות השידור העשירה מנוהלת רָע מאז עידן יוסף בר-אל, ו- רָדוּד גם בתקופת המנכ”ל הנוכחי יוני בן מנחם שסובל אף הוא מ- היעדר ידע ו- חוסר כישרון מדהים ובלתי מתקבל על הדעת וסופו מי יישורנו. אין שום סיבה להותיר את ערוץ 1 על כנו עם רייטינג כה מדשדש וכושל בעל כסות מִרְמָה של “שידור ציבורי”. איזה שידור ציבורי ואיזה נעליים. זה נראה לי כמו  הוֹנָאָה, כָּזָב, חִיפּוּי, גְנֵבַת דַעַת, הַעֲרָמָה, ו- הַסְתָּרָה מוחלטים. קִשְקוּש.

barel 8

טקסט תמונה : 2002 . יוסף בר-אל הוצב במארס / אפריל 2002 ע”י השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל כמנכ”ל מיועד (במקום המנכ”ל הזמני רן גלינקא שכהונתו לא הוארכה ע”י הממשלה). ב- 6 ביוני 2002 התמנה יוסף בר-אל בקול תרועה רמה למנכ”ל קבע של רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון. כהונתו הייתה אמורה להימשך עד 6 ביוני 2007. כעבור שלוש שנים בקיץ 2005 הודח וסולק מכהונתו הרמה בגין שחיתות ושוחד מסך ע”י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד הרם והחשוב. (התמונה צולמה ב- 1990. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צריך להתבונן בטרגדיית טורי הרייטינג וטבלאות המִדְרוּג של ערוץ 1 בתאריכים של ימי רביעי וחמישי – 2 ו- 3 ביולי 2014 (ימי מנוחה במונדיאל ברזיל 2014 שהבדילו בין שלב 1/8 הגמר ל- שלב 1/4 הגמר), לכן היו נטולי שידורים ישירים בטלוויזיה הציבורית ולהבין להיכן התדרדר ערוץ 1 הציבורי. מדובר בכישלון קולוסאלי של רשת טלוויזיה ציבורית שמְכוּנָה ערוץ 1 ואשר תלויה לחלוטין בחסדי מונדיאל ברזיל 2014. בלעדיו הוא שווה ערוץ 1 כקליפת השום מפני שאיש כמעט איננו צופה בו. ביומיים האלה של היעדר שידורים ישירים מברזיל 2014, כאמור בשל סיבות ארגוניות של ה- FIFA, חזר ערוץ 1 לסוּרוֹ ושב לשקוע ו- להתבוסס ב- מַדְמֵנָת הרייטינג שלו. ערוץ 2 וערוץ 10 לא רק גוברים עליו אלא מאפילים עליו ודוחקים אותו לשוליים. אתה מתבונן בנתונים ובעובדות המתמטיות ואינך רוצה להאמין להיכן התדרדר ערוץ 1 העשיר שמתיימר לייצג את “השידור הציבורי”. זהו אותו ערוץ שנהנה מ- תשלום אַגְרָה של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל מידי שנה בשנה אך מפיק מִדְרוּג אָפְסִי, אותו שידור ציבורי שהציבור שמממן אותו איננו צופה בו. מדובר בתצוגות נֶפֶל. אסון טלוויזיוני. עובדי ערוץ 1 אינם אנשים רָעִים. הם אנשים שְבֵעִים. אנשים שְבֵעִים אינם אוהבים שינויים וודאי לא מהפכות. נוח להם מחד לייצר רייטינג דָלוּח ומאידך להשתכֵּר היטב.

זהו מערך הרייטינג הרדוד והעלוב שהקים ערוץ 1 מול ערוץ 2 וערוץ 10 בין 15.00 ל- 01.00, ביום רביעי – 2 ביולי 2014, בעודו נטול לחלוטין שידורים ישירים מ- מונדיאל ברזיל 2014. בהיעדר משחקי כדורגל מגביע העולם מדובר באסון רייטינג. אין מילים אחרות. ערוץ 1 ז”ל נקבר תחת הריסותיו. 

רבעי שעות                         ערוץ 1                   ערוץ 2                     ערוץ 10

15.15 – 15.00                    % 0.3                   % 2.5                      % 2.9

15.30 – 15.15                    % 0.0                   % 3.3                      % 2.2

15.45 – 15.30                    % 0.1                   % 3.6                      % 2.4

16.00 – 15.45                    % 0.3                   % 4.0                      % 3.1 

16.15 – 16.00                    % 0.4                   % 2.9                      % 4.9

16.30 – 16.15                    % 0.3                   % 3.8                      % 4.2

16.45 – 16.30                    % 0.1                   % 4.4                      % 5.0

17.00 – 16.45                    % 0.3                   % 5.9                      % 6.4

17.15 – 17.00                    % 1.2                   % 8.5                      % 8.3

17.30 – 17.15                    % 2.1                   % 8.4                      % 8.6

17.45 – 17.30                    % 1.4                   % 7.9                      % 9.4

18.00 – 17.45                    % 1.1                   % 8.5                      % 9.6

18.15 – 18.00                    % 0.8                  % 11.3                     % 9.4

18.30 – 18.15                    % 1.1                  % 12.0                     % 8.0

18.45 – 18.30                    % 0.7                  % 13.3                     % 8.1

19.00 – 18.45                    % 0.3                  % 14.1                     % 8.2 

19.15 – 19.00                    % 0.7                  % 12.0                    % 9.6

19.30 – 19.15                    % 0.9                  % 12.4                    % 7.4

19.45 – 19.30                    % 0.5                  % 13.8                    % 7.8

20.00 – 19.45                    % 1.6                  % 15.1                    % 8.6 

20.15 – 20.00                    % 3.0                  % 18.9                    % 9.7

20.30 – 20.15                    % 5.6                  % 20.5                    % 8.1

20.45 – 20.30                    % 3.7                  % 25.5                    % 10.2

21.00 – 20.45                    % 3.4                  % 29.7                    % 8.5 

21.15 – 21.00                    % 2.2                  % 34.2                    % 7.4

21.30 – 21.15                    % 2.9                  % 31.5                    % 7.5

21.45 – 21.30                    % 3.4                  % 35.3                    % 5.8

22.00 – 21.45                    % 3.0                  % 36.3                    % 5.6 

22.15 – 22.00                    % 2.4                  % 31.9                    % 5.7

22.30 – 22.15                    % 2.2                  % 32.8                    % 4.9

22.45 – 22.30                    % 1.4                  % 34.4                    % 3.6

23.00 – 22.45                    % 1.2                  % 29.2                    % 4.6 

23.15 – 23.00                    % 1.1                  % 24.2                   % 5.3

23.30 – 23.15                    % 1.1                  % 17.2                   % 7.8

23.45 – 23.30                    % 1.4                  % 14.0                   % 6.2

24.00 – 23.45                    % 1.3                  % 9.6                     % 6.5

24.15 – 24.00                    % 1.9                  % 9.6                     % 5.1

24.30 – 24.15                    % 1.4                  % 8.0                     % 5.6

24.45 – 24.30                    % 1.3                  % 5.8                     % 3.2

25.00 – 24.45                    % 1.0                  % 5.3                     % 2.1

זהו עוד מערך רייטינג רדוד ועלוב שמיסד ערוץ 1 מול ערוץ 2 וערוץ 10 בין 15.00 ל- 01.00  ביום חמישי – 3 ביולי 2014, בשעה שהוא נטול לחלוטין שידורים ישירים מ- מונדיאל ברזיל 2014. מדובר במסננת מלאה חורים. בהיעדר משחקי כדורגל מגביע העולם מדובר בשוֹאָת מִדְרוּג. אין מילים אחרות. ערוץ 1 ז”ל נקבר תחת הריסותיו.

רבעי שעות                          ערוץ 1                 ערוץ 2                    ערוץ 10

15.15 – 15.00                    % 0.2                  % 1.4                     % 1.8

15.30 – 15.15                    % 0.3                  % 1.5                     % 1.3 

15.45 – 15.30                    % 0.4                  % 1.8                     % 1.0

16.00 – 15.45                    % 0.5                  % 2.4                     % 2.5

16.15 – 16.00                    % 0.7                % 2.9                       % 3.8

16.30 – 16.15                    % 0.6                % 3.2                       % 3.1                

16.45 – 16.30                    % 0.3                % 3.2                       % 4.6

17.00 – 16.45                    % 0.8                % 5.7                       % 7.7

17.15 – 17.00                    % 1.9                % 6.8                       % 9.2

17.30 – 17.15                    % 3.0                % 6.8                       % 8.4

17.45 – 17.30                    % 1.3                % 6.3                       % 9.7

18.00 – 17.45                    % 0.5                % 7.3                       % 8.4

18.15 – 18.00                    % 0.3                % 10.1                     % 7.4

18.30 – 18.15                    % 0.9                % 11.3                     % 7.1

18.45 – 18.30                    % 2.1                % 11.5                     % 6.0

19.00 – 18.45                    % 1.2                % 12.4                     % 5.7

19.15 – 19.00                    % 0.4                % 11.6                     % 6.8

19.30 – 19.15                    % 0.3                % 12.2                     % 7.1

19.45 – 19.30                    % 0.7               % 13.4                      % 6.9

20.00 – 19.45                    % 2.2               % 14.1                      % 8.5

20.15 – 20.00                    % 3.8               % 19.5                      % 9.5

20.30 – 20.15                    % 3.9               % 25.8                      % 7.1

20.45 – 20.30                    % 2.5               % 24.3                      % 11.9

21.00 – 20.45                    % 2.2               % 21.9                      % 14.4 

21.15 – 21.00                    % 1.0               % 26.5                      % 12.2

21.30 – 21.15                    % 1.1               % 26.7                      % 14.4

21.45 – 21.30                    % 2.4               % 26.7                      % 13.4

22.00 – 21.45                    % 1.5               % 31.6                      % 12.3 

22.15 – 22.00                    % 2.1               % 29.7                     % 12.0 

22.30 – 22.15                    % 2.4               % 30.1                     % 10.3

22.45 – 22.30                    % 1.5               % 28.0                     % 9.6

23.00 – 22.45                    % 1.3               % 25.2                     % 10.3 

23.15 – 23.00                    % 2.0               % 17.2                     % 9.5

23.30 – 23.15                    % 1.3               % 13.4                     % 10.6

23.45 – 23.30                    % 1.6               % 11.8                     % 8.8 

24.00 – 23.45                    % 0.5               % 9.4                       % 8.3 

24.15 – 24.00                    % 0.2                % 9.2                      % 7.1

24.30 – 24.15                    % 0.7                % 7.9                      % 5.7

24.45 – 24.30                    % 0.5                % 7.2                      % 3.9

25.00 – 24.45                    % 0.6                % 5.1                      % 2.9

המערכת העיתונאית של ערוץ 1 היא זאת ש- דרדרה אותו במסווה של שידור ציבורי אל עברי פי פחת אל התהום. הטכנאים ואנשי הדירוג המשולב שניבטים בחודש האחרון מידי ערב מהמסך הציבורי בשחור / לבן אל משלם האגרה שלהם ומבקשים ממנו את תחינתם – אינם אשמים. עליבותו של ערוץ 1 נובעת מהתנהלותה של מערכת עיתונאית עשירה בממון וכוח אדם, לא מוכשרת, לא יעילה, ובזבזנית, שגם סובלת מניהול גרוע. ציפיתי שהעיתונאים, העורכים, המפיקים, הבימאים, ואנשי חטיבת התוכניות יחוללו את המהפכה הטלוויזיונית בכוחות עצמם ויניחו יחדיו כאיש אחד את המפתחות על שולחנם של יוני בן מנחם, זליג רבינוביץ’, ואמיר גילת. אולם הם כמובן בחרו להסתגר בבועה פרטית משלהם בטענה שהם אנשי מקצוע ונקיים מכל עוון וחטא. הנימוק העיקרי להסתגרות בבועה ואי הבעת מחאה כלפי הנהלתם הרופסת הוא פיננסי . כדאי ו/או לא כדאי. רבים מעיתונאי ערוץ 1 הציבורי הם בלתי מוכשרים ולא יעילים ויעידו על כך טבלאות הרייטינג המובאות להלן. מקומם העכשווי של רבים מעיתונאי ערוץ 1 הוא מפני ששָם נולדו. לא בטוח שמדובר בפטריוטים נכספים של השידור הציבורי אלא גם ברשלנים שמאיישים אותו בעל כורחם ואשר מפיקים במשך שנים ארוכות רייטינג עלוב שנע בתחתית הסולם , משהו בין % 1.0 לבין % 3.0, אולם משתכרים משכורות מופלגות יחסית לאלה הקיימות בשוק התקשורת הישראלי. לא כולם. צריך לומר ולהדגיש כי בתוך החבורה הרשלנית (מהיבט מדידת הרייטינג) נמצאים גם כמה צדיקים ספורים אך זאת היא חבורה מצומצמת למדי. לרוב העיתונאים  לא כדאי למחות נגד הניהול הפתטי משום שהם בעלי אינטרס. יש להם משכנתאות, תשלומי הלוואות כבדות, רובצים עליהם החזרים כספיים תוך כדי קיום רמת חיים גבוהה ופרנסת משפחותיהם. למה אם כן כדאי להם לעלות על בריקדות ? מדוע המִדְרוּג הדַל אמור להעיק עליהם וצריך להדאיג אותם ? מן המפורסמות הוא כי אנשי טלוויזיה שמחוללים רייטינג נמוך משולים לבני אדם שחוטפים סטירות שמאדימות את לחייהם מבּוּשָה. אנשים עם לחיים אדומות אינם מסתובבים בדרך כלל בציבור סתם ככה כאילו לא קרה מאום. עם אנשי ערוץ 1 העסק שונה. הם כן מסתובבים בינינו ו- כולם רואים ש- לחייהם של מרבית עובדי ועיתונאי ערוץ 1 אדומות ולא מפּוּדְרָה, אולם הרייטינג המגוחך והרדוד איננו כפי הנראה מ- עניינם. מדובר בטרגדיית שידור ציבורית מתמשכת בת שנים. מדובר בסיפור עצוב. סַאגָה טלוויזיונית שהתפתחה לתעשייה חולנית ומדשדשת בגלל מחסור תמידי לאורך שנים ארוכות ב- וויטמין R. השימוש בוויטמין ה- Rating בתקשורת המונים – הכרחי. הוא שומר על בריאותה של כל רשת טלוויזיה באשר היא, ציבורית ו/או מסחרית. בהיעדרו – פניה מושחתים וגופה מתעוות. ערכו של וויטמין R הטלוויזיוני דומה לחיוניות והיעילות התזונתית שמספקת חומצה אסקורבית (Ascorbic acid) , וויטמין C . יורדי ים ומלחים נטלו אותה בימים ההם (על בסיס יומי כמו למשל נתינת שלוש כפיות מיץ לימון מידי יום לכל מלח) בעת מסעות ארוכים בני שנים במרחבי האוקיינוסים בספינות שניווטו הקפטנים והחוקרים הבריטיים ג’ימס קוק (James Cook) ו- וויליאם בלאיי (William Bligh) בשנים 1800 – 1770. ללא אספקה שוטפת ומתמדת של וויטמין C יירקב גוף האדם ויחדל מלהתקיים. בלעדי רייטינג כל רשת טלוויזיה באשר היא – תגווע . במוקדם ו/או במאוחר. אנוכי סקרן לדעת מי יהיה המנהיג שיידרש להקים את השידור הציבורי החדש על חורבותיו של הישן. בארץ נמצאים מעט מידי מנהיגי טלוויזיה שיודעים כיצד להנדס את המבנה החדש.

רייטינג. ערוץ 1 גוזר במונדיאל ברזיל 2014 בין 12 ביוני 2014 ל- 5 ביולי 2014 עוד ועוד קופוני מִדְרוּג.

זוהי רשימת הרייטינג הנכבדה, המצטברת, והמעודכנת ליום ראשון – 6 ביולי 2014 שצבר ערוץ 1 (וגם ערוץ 2) עד כה בשידורים הישירים שלו במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014. מדובר בהישגי רייטינג נפלאים בעבור 1 הציבורי שמשפיעים על התחזקותם של “מבט” ו- “יומן” שני משדרי החדשות החשובים ביותר של ערוץ 1.

תאריך              משחק                      מקום            שעון ישראל         רייטינג 

12.6.2014        טקס פתיחת המונדיאל      (סאו פאולו)           21.00               % 12.7 

12.6.2014        ברזיל – קרואטיה 3 : 1     (סאו פאולו )          23.00              % 23.2 

13.6.2014        מכסיקו – קמרון 1 : 0       (נאטאל)                19.00              % 12.1 

13.6.2014        הולנד – ספרד 5 : 1          (סלבאדור)            22.00               % 18.6 

14.6.2014        צ’ילה – אוסטרליה 3 : 1    (קויאבה)               01.00               % 7.2 

14.6.2014        קולומביה – יוון 3 : 0        (בלו הוריזונטה)      19.00               % 11.4 

14.6.2014        קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (פורטלזה)       22.00                % 14.9

15.6.2014        שווייץ – אקוואדור 2 : 1    (ברזיליה)              19.00               % 10.1 

15.6.2014        צרפת – הונדורס 3 : 0      (פורטו אלגרה)       22.00                % 15.9

16.6.2014        איראן – ניגריה 0 : 0        (קוריטיבה)            22.00                % 10.7

16.6.2014      גרמניה – פורטוגל 4 : 0   (סלבאדור)           19.00         % 17.6 (ערוץ 2)

17.6.2014        בלגיה – אלג’יריה 2 : 1     (בלו הוריזונטה)      19.00               % 11.0

17.6.2014       ברזיל – מכסיקו 0 : 0        (פורטלזה)             22.00               % 23.3 (ערוץ 2)

18.6.2014       הולנד – אוסטרליה 3 : 2    (פורטו אלגרה)       19.00                % 15.7

18.6.2014       צ’ילה – ספרד 2 : 0          (ריו דה ז’אניירו      22.00                 % 18.9

19.6.2014       קולומביה – חוף השנהב 2 : 1 (ברזיליה)          11.00                 % 13.0

19.6.2014       אורוגוואי – אנגליה 2 : 1    (סאו פאולו)          22.00                 % 20.8

20.6.2014       קוסטה ריקה – איטליה 1 : 0  (רסיפה)           19.00                  % 14.4

20.6.2014       צרפת – שווייץ 5 : 2        (סלבאדור)            22.00                  % 15.0 

21.6.2014       ארגנטינה – איראן 1 : 0   (בלו הוריזונטה)     19.00                  % 17.7 

21.6.2014       גרמניה – גאנה 2 : 2       (פורטלזה)             22.00                  % 20.6  

22.6.2014       בלגיה – רוסיה 1 : 0       (ריו דה ז’אניירו)     19.00                 % 15.1 (ערוץ 2)

22.6.2014       אלג’יריה – דר. קוריאה 4 : 2 (פורטו אלגרה)  22.00                 % 12.2  

23.6.2014       הולנד – צ’ילה 2 : 0        (סאו פאולו)            19.00                % 14.3 (ערוץ 2)

23.6.2014       ספרד – אוסטרליה 3 : 0  (קוריטיבה)            19.00                 % 5.5

23.6.2014       ברזיל – קמרון 4 : 1         (ברזיליה)            23.00                % 15.3 (ערוץ 2)

23.6.2014      מכסיקו – קרואטיה  3 : 1   (רסיפה)          23.00      % 5.7   (ערוץ 1 Off tube) 

24.6.2014      אורוגוואי – איטליה 1 : 0   (נאטאל)              19.00                 % 15.5 

24.6.2014      קוסטה ריקה – אנגליה 0 : 0  (בלו הוריזונטה) 19.00                 % 3.7 

24.6.2014      יוון – חוף השנהב  2 : 1    (פורטלזה)            23.00                % 12.0 

25.6.2014     ארגנטינה – ניגריה 3 : 2  (פורטו אלגרה)      19.00                  % 16.1

25.6.2014     צרפת – אקוודור 0 : 0      (ריו דה ז’אניירו)    23.00                 % 15.4 

26.6.2014     גרמניה – ארה”ב 1 : 0    (רסיפה)              19.00                     % 14.2

26.6.2014     אלג’ריה – רוסיה 1 : 1     (קוריטיבה)           23.00                   % 10.9 

28.6.2014  ברזיל – צ’ילה 1/8 גמר (1:1) 3:2 הכרעה בפנדלים, בלו הוריזונטה, 19.00- % 23.2

28.6.2014     קולומביה – אורוגוואי 1/8 גמר, 0:2 , ריו דה ז’אניירו , 23.00 – % 19.6

29.6.2014      הולנד – מכסיקו 1/8 גמר , 1:2 , פורטלזה , 19.00 – % 19.1 

29.6.2014      קוסטה ריקה – יוון 1/8 גמר (1:1), 5:3 בפנדלים, רסיפה , 23.00 – % 13.4 

30.6.2014      צרפת – ניגריה 1/8 גמר , 0:2 , ברזיליה , 19.00 , הרייטינג למשחק הזה נמדד רק במחצית הראשונה בלבד % 17.2 , מפני שהשידור הישיר בערוץ 1 הופסק בגין סיקור רצח שלושת הנערים החטופים ע”י חמאס , ו- הועבר לערוץ 511 HD .

הערה : המשחק השני ב- 30.6.2014 בשלב 1/8 גמר גרמניה – אלג’יריה 1 : 0 בהארכה שודר ישיר אך ורק בערוץ 5 בכבלים ולא בערוץ 2 כמתוכנן בגלל סיקור רצח שלושת הנערים החטופים ע”י החמאס. וועדת המדרוג איננה סוקרת את הרייטינג שצובר ערוץ 5 בכבלים .

1.7.2014        ארגנטינה – שווייץ 1/8 גמר , 0:1 , סאו פאולו , 19.00 . הערה : אין סקר רייטינג משום שהמשחק שודר בערוץ 511 HD .

1.7.2014        בלגיה – ארה”ב 1:2 1/8 גמר , סלבאדור , 23.00 . הערה : אין סקר רייטינג משום שהמשחק שודר בערוץ 59 HD . 

4.7.2014        גרמניה – צרפת 1/4 הגמר , 1 : 0 , ריו דה ז’אניירו , 19.00. רייטינג :  % 18.5 .

4.7.2014       ברזיל – קולומביה 1/4 גמר , 2 : 1 , פורטלזה , 23.00 . רייטינג :  % 21.2 .

5.7.2014       ארגנטינה – בלגיה  1/4 גמר , 1 : 0 , ברזיליה , 19.00 . רייטינג :  % 20.3 .

5.7.2-14       הולנד – קוסטה ריקה  1/4 גמר , 5 : 3 בפנדלים לאחר 0 : 0 בתום 120 דקות , המשחק נערך                     ב- 23.00 בסלבאדור . רייטינג : % 23.2 .

תאריכים             מבט – ערוץ 1          חדשות ערוץ 10              חדשות ערוץ 2 

15.6.2014           % 10.9                      % 8.8                                    % 24.0

17.6.2014           % 11.2                      % 9.4                                    % 21.0

18.6.2014           % 10.9                      % 7.2                                    % 20.8 

19.6.2014           % 11.0                      % 8.4                                    % 20.8 

20.6.2014        “יומן” % 12.1               “שישי” % 4.7                    “אולפן שישי”  % 13.8

22.6.2014           % 5.8                        % 14.9                                  % 25.5 

23.6.2014           % 6.4                        % 17.1                                  % 19.0

24.6.2014           % 6.2                        % 16.1                                  % 22.7

25.6.2014           % 8.5                        % 7.9                                    % 18.2

26.6.2014           % 9.0                        % 7.9                                    % 17.1

27.6.2014     “יומן” % 5.4                     % 4.1                                    % 17.8

29.6.2014          % 13.0                      % 7.6                                     % 16.7 

 30.6.2014         % 10.4                      % 12.6                                   % 29.2

1.7.2014            % 4.8                        % 9.6                                     % 20.5

ערוץ 1 משדר ב- HD בערוץ 511 בלבד את המשחק ארגנטינה – שווייץ בשלב 1/8 הגמר בגלל סיקור רצח שלושת הנערים החטופים.

2.7.2014           % 5.2                         % 9.0                                   % 27.9

הפסקת מנוחה במונדיאל. אין שידורים ישירים בערוץ 1 מברזיל 2014.

3.7.20              % 4.1                        % 11.3                                  % 24.1

הפסקת מנוחה במונדיאל. אין שידורים ישירים בערוץ 1 מברזיל 2014.

 4.7.2014     “יומן” % 11.7           % 5.0                                 % % 11.7

4 ביולי 2014 . 19.00 שעון ישראל. גרמניה – צרפת 0:1 בשלב 1/4 הגמר ב- “מאראקאנה” בריו דה ז’אניירו.  

א. משחק משעמם.

ב. HBS מתגברת את מערך הצילום ומערכות ההילוכים החוזרים שלה. כל שער מוקרן 7 (שבע) פעמים בהילוכים חוזרים מזוויות התבוננות שונות לרבות זווית נגדית ו- SSM.

ג. האור והצל במאראקאנה מקשה על עבודת ה- CCU של HBS ופוגם ב- חוויית הצילום.

ד. המשחק כל כך משעמם שהוא מאפשר להבחין ביתר חדות בטעויות הזיהוי הנמשכות והבלתי מובנות של יורם ארבל המסכן. דקה 31 . ההגנה הצרפתית הודפת בראשות השוער שלה הוגו לוריס קרן גרמנית . הפרשן דני נוימן מתנסח כלהלן : “הוא לא נוגע כלל בכדור…”. יורם ארבל מגיב : “נכון…יש לו שחקן שלו שקופץ לו מול הפרצוף…”. אנוכי מזהה בקלות במוניטור שלי בדירתי הצנועה ברחוב אבן גבירול בתל אביב שלושה שחקנים צרפתיים פול פוגבה מס’ 19, מאמאדו סאקו מס’ 5, ו- רפאל וואראן מס’ 4 ששומרים בגופם על שוערם הוגו לוריס, אולם גם מסתירים לו את שדה הראייה, ומקשים עליו לפעול. השַדָּר המוביל של ערוץ 1 יורם ארבל שיושב בעמדת שידור נוחה ב- “מָארָאקָאנָה” לא מזהה איש מהם. לא שגיאה גורלית אלא עוד טעות אחת של אי זיהוי בתהליך מתמשך מביך, מוזר, ו- שלילי שלו, שהחל ב- 12 ביוני 2014. יורם ארבל לא מזהה ולא מכיר עשרות אולי מאות שחקנים ב- 32 הנבחרות עד שנדמה לך לפעמים שהוא פשוט לא יודע מהחיים שלו. הוא מחליק, משתמט מזיהוי הכרחי של גיבורי העלילה, ומשתמש בתיאורים ספרותיים במקום לדייק ולדבר עובדות בשפה מתמטית.

ה. דקה  69. יורם ארבל לא רואה שהכדור שבועט תומאס מולר פוגע ברגל צרפתית ויוצא לקרן. דני נוימן מתקן אותו.

ו. דקה 75. יורם ארבל ודני נוימן מנהלים וויכוח ביניהם כיצד מבטאים את השם הגרמני “מולר” . דני נוימן קורא לו מלר ויורם ארבל מכנה אותו “מולר”. דני נוימן מטיל ספק בפרהסיה במיומנות ובידע של יורם ארבל להגות את השם “Muller” עם שתי נקודות מעל האות “U”.

ז. מדובר ב- שעמום אחד גדול.

יום שישי – 4 ביולי 2014 . 23.00 שעון ישראל. ארגנטינה – בלגיה 0:1 בשלב רבע הגמר ב- ברזיליה.

א. אני לוחץ על 11 ב- שלט בגלל ליאו מסי.

ב. HBS מתגברת את מערך הצילום וההילוכים החוזרים שלה. אני רואה כל שער 7 ( שבע) פעמים. כל עבירה וכל בעיטה לשער זוכות לשלושה הילוכים חוזרים לרבות צילומי Close up ב- SSM. מדובר בחוויית צילום. עוד מעט כשנחזור בקרוב לצילומי הטלוויזיה בארץ המסקרים את משחקי ליגת העל של עונת 2015 – 2014 נתגעגע ונעריך עוד יותר את המלאכה של HBS . השער של גונזאלו היגואין בדקה ה- 7 זוכה לשלושה הילוכים חוזרים – אינסטנט. חולפות 4 דקות וב- 11:32 רואים עוד שלושה הילוכים חוזרים של השער היחיד במשחק מעוד שלוש זוויות צילום שונות. חולפות עוד כמה דקות ו- HBS מקרינה הילוך חוזר שביעי מזווית צילום שביעית אחרת. כיסוי מדהים בטיב האיכות שלו.

ג. השדר מאיר איינשטיין ז”ל בניגוד ליורם ארבל יבד”ל מזהה כל הזמן בדייקנות ולאורך כל הדרך בכל המשחקים את שמות השחקנים המתמודדים על כר הדשא.

ד. דקה 39. בעיטה חופשית של ליאו מסי מ- 17 מטרים . החומה הבלגית ניצבת כ- 7 מטרים אולי 6 מטרים מהכדור (במקום 9.15 מטרים). ל- ליאו מסי אין שום סיכוי ויכולת במצב הזה לעקוף את החומה ולכבוש שער . הכדור טס גבוה ומחמיץ את המסגרת.

שבת – 5 ביולי 2014 . 19.00 שעון ישראל . ברזיל – קולומביה 1:2 בשלב רבע הגמר ב- פורטלזה.

א. דקה 65. הקפטן הברזילי הדומיננטי טיאגו סילבה חוטף כרטיס צהוב שלא יאפשר לו לשחק בחצי הגמר נגד גרמניה . בימאי HBS שמבין דבר ו/או שניים בתורת המשחק וב- דוקטרינה של הטלוויזיה כמשווקת מסרים לא רק אינפורמציית Play by play ממהר לחוש אל פליפה סקולארי מאמן נבחרת ברזיל כדי לנתב לאוויר Reaction shot. פליפה סקולארי תופש את ראשו באכזבה. הוא הראשון שמבין את גודל האבדה בגין עבירה מיותרת וכרטיס צהוב טיפשי. הוא לא ידע שבחלוף עשרים דקות בדקה ה- 85 יאבד את ניימאר בגין פציעה קשה שנבעה מכניסה ברוטאלית במהירות גבוהה של חואן קמילו סוניגה ותקיעת ברך בתנופה גדולה בגבו של ניימאר. מדובר בתקיפה פלילית לכל דבר ולא בעבירה ספורטיבית כלשהי. שופט המשחק הספרדי קארלוס וולאסקו קראביו אפילו לא שלף כרטיס צהוב לתוקפן. ניימאר הובהל לבית החולים עם חשש לשבר בחוליה בעמוד השדרה. המצלמות של HBS מוכיחות שוב ושוב שמשחק הכדורגל הוא לעיתים פיזי מאוד, אגרסיבי, וגם אלים. כאילו מדובר בשדה קרב.

ב. דקה 69. דיוויד לואיז כובש שער מבעיטה חופשית ממרחק של 30 מ’. הכדור נוחת כעבור 1.5 שנייה בשיפולי הרשת של שער קולומביה. הכדור איננו מסובב ולא מטעה. הוא טס במהירות ממוצעת של 72 קמ”ש. לשוער קולומביה דוויד אוספינה יש זמן די והותר כדי לקטוף את הכדור אולם הוא איננו עירני ונכנע.

ג. אינני אוהב את המצלמות האוויריות של HBS. הן מעוותות את התמונה ואת קנה המידה של יחסי המרחקים .

מוצ”ש – 5 ביולי 2014. 23.00 שעון ישראל. הולנד – קוסטה ריקה 3:5 בבעיטות הכרעה מ- 11 מטרים לאחר שהמשחק בסלבאדור הסתיים בתוצאה 0:0 בתום 120 דקות.

א. לא כוחות. משחק של חתול ועכבר.

ב. דקה 119. יורם ארבל מכריז : “קוסטה ריקה מלכת הדרמות במונדיאל הזה”.

ג. דקה 120. גם ההארכה הסתיימה בתיקו אפס. אוהדי קוסטה ריקה רואים בתוצאה המאופסת הישג, וכאילו ניצחו את הולנד.

ד. בעיטות ההכרעה מ- 11 מ’ הן תמיד דרמה ואין טוב יותר מיורם ארבל לתאר אותה.

ב- 13 ביולי 2014 מסתיים מונדיאל ברזיל 2014. עם תומו כל האפשרויות פתוחות. השאלה הגדולה האם שר התקשורת גלעד ארדן וממשלת ישראל מסוגלים להתמודד עם הרכבה ובנייה מחדש של מודל טלוויזיה ציבורית במקום הישנה.

מדידת הרייטינג בערבים ובלילות של שידורי ערוץ 1, ערוץ 2, וערוץ 10 ביום שלישי – 8 ביולי 2014 וביום רביעי – 9 ביולי 2014. מונדיאל 2014 מהלל את הרייטינג של ערוץ 1.

שני השידורים הישירים של שני משחקי חצי הגמר במונדיאל ברזיל 2014 בערוץ 1 אותם שידרו יורם ארבל ודני נוימן , ביום שלישי – 8 ביולי 2014 ב- 23.00  גרמניה – ברזיל 7 : 1 , וביום רביעי – 9 ביולי 2014 גם כן ב- 23.00 ארגנטינה – הולנד 4 : 2 בבעיטות הכרעה מ- 11 מטרים לאתר תוצאת תיקו מאופסת בתום 120 דקות – הסבו מנעמי רייטינג לשידור הציבורי ברגעי חייו האחרונים במתכונתו הישנה. מדובר אומנם בשני משחקי חצי גמר אפרוריים אך במדרוג מיטבי בעבור ערוץ 1 שגרף רייטינג ממוצע של % 19.9 בין 23.00 ל- 01.00 בעת השידור הישיר של משחק חצי הגמר הראשון ברזיל – גרמניה 1:7 מבלו הוריזונטה. המשחק גבל בבדיחה והפך לקוריוז משום חד צדדיותו ובגלל פער האיכות העצום ששרר בין שתי הנבחרות גרמניה וברזיל. חולשתה ורדידותה של ברזיל ניכרה כבר מתחילת הטורניר. ברזיל היא נבחרת עגומה. קבוצת כדורגל ברמה נמוכה, צפויה, ומפוררת. נכון שגרמניה הרשיתה את הכדור שבע פעמים לתוך שערה הפרוץ של ברזיל, ואומנם ראיתי הרבה שערים במשחק הזה, אולם מי צריך הרבה שערים. דרוש כדורגל. כפי שהמשחק המגוחך שהיה רחוק מהתמודדות ספורטיבית הסתיים בתבוסה ברזילית 1:7, הוא היה יכול להיגמר גם ב- 1:12. גרמניה הייתה קרובה לחוֹרֵר את הרשת הברזילאית לפחות עוד חמש – שש פעמים במהלך המשחק הזה. אמש (יום רביעי – 9 ביולי 2014) הגדיל ערוץ 1 לעשות לאחר שצבר בשידור הישיר של משחק חצי הגמר השני ארגנטינה – הולנד מסאו פאולו, בין 23.00 ל- 01.45, רייטינג ממוצע יפה מאוד בן % 22.6. מדובר במדרוג נאה בשעות לילה כה מאוחרות. ההתמודדות המשמימה והשבלונית בין השחקנים הארגנטיניים וההולנדיים הייתה נטולה כל הברקה ונעדרה כל אלתור. שתי הנבחרות הללו ארגנטינה והולנד משחקות משחק נוקשה, מסודר, וממושמע בו ההגנות חזקות מההתקפות. אפילו כוכבים יצירתיים וזוהרים בדרגתם של ארייאן רוֹבֶּן ההולנדי וליונל מֶסִי הארגנטיני נותרים כבויים בסוג כזה של מאבק “סגור” ומוקפד אמש. סגנון משחקה המאורגן של ארגנטינה מלמד כי אין סיכוי שגרמניה תדביר אותה במשחק הגמר ביום ראשון – 13 ביולי 2014 באותה תוצאה פנומנלית 1:7 כפי שעוללה לברזיל.

שני משחקי חצי הגמר במונדיאל ברזיל 2014 ב- 23.00 שעון ישראל היטיבו עם שני הערוצים המסחריים 2 ו- 10. “מבט” של ערוץ 1 ללא מעטפת המונדיאל חוזר לממדיו הטבעיים וניגף ללא תנאי בפני מהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10. שלשום ביום שלישי – 8 ביולי 2014 צבר “מבט” % 4.7 מול הישג של % 15.7 שצברה מהדורת החדשות ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) ו- % 30.6 שהפיקה מהדורת החדשות של ערוץ 2 . אמש ביום רביעי – 9 ביולי 2014 מצטיירת תמונה דומה. “מבט” בלעדי משחקי הכדורגל שָב לסוּרוֹ ו- מתדרדר ל- % 3.2. מהדורת החדשות של ערוץ 10 צוברת % 13.0, ומהדורת החדשות של ערוץ 2 נוסקת לגבהים חסרי פשר % 34.3. יש לערוץ 10 חברת חדשות מקצועית שמשום מה איננה מצליחה להדביק את הרייטינג של חברת החדשות של ערוץ 2.

יורם ארבל בעל מוניטין עבר מפואר אולם חלטוריסט כושל במונדיאל ברזיל 2014 והפרשן החובבן שלו דני נוימן. 

הדקה ה- 75 במשחק 1/2 הגמר בסאו פאולו ארגנטינה – הולנד אמש (יום רביעי – 9 ביולי 2014) תפשה שוב את יורם ארבל בפעם המי יודע כמה לא מוכן, ועשתה בו שַמוֹת. שיני הזמן יודעות לכרסם בכל חלטוריסט באשר הוא. יורם ארבל שאג כי ארגנטינה כבשה ש – ע – ר. קירות הבתים בישראל רעדו. כעבור שנייה אחת ביטל את השער ומסר לצופיו אינפורמציה בדויה כי השופט שרק לנבדל בטרם כיבוש השער. דני נוימן שמשמש זוג עיניים נוסף של יורם ארבל בעמדת השידור בסאו פאולו “שַם רֶגֶל” בפרהסיה לשַדָּר המוביל שלו : “יורם ארבל על מה אתה מדבר, הכדור הארגנטיני פגע בכלל ברשת החיצונית וגם לא היה נבדל…”. יורם ארבל משיב לו, “וואלה… ?אתה חושב שהכדור לא חדר לשער…?”. דני נוימן מחזיר לו : “אני לא חושב… אני בטוח…!”. דני נוימן נשמע לי כמתריס. אולי לא. ברור שהוא מוצא את עצמו לפתע בעמדת יתרון מול השדר המוביל שלו. ואז יורם ארבל מתחיל להחליק ולשייף את הרשלנות הכרונית שלו ואת כישלון האי – זיהוי שלו, ומשתפך : “מעניין דני…מהזווית שלי נראה כאילו הכדור חדר פנימה…אני כל כך רוצה שיהיה גול…אז אני מבקיע בעצמי…זה כבר קרה לי לא פעם אחת בשידורים הישירים שלי…”. הוא מוסיף ומספר אמש לדני נוימן בעמדת השידור של שניהם בסאו פאולו סיפור לא חשוב מ- Euro 1988. מוזר מאוד שיורם ארבל ודני נוימן רואים את המשחק ארגנטינה – הולנד מאותה זווית התבוננות בעמדת השידור המשותפת שלהם, אולם בעוד האחד רואה גול… השני רואה את ההפך. לא גול. מוזר מאוד גם שאת מה שאנוכי רואה בבירור מהמוניטור שלי בביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב, יורם ארבל לא רואה מעמדת השידור הנוחה שלו בעלת תצפית מצוינת באצטדיון בסאו פאולו. איזה שער ואיזה נבדל ואיזה נעליים. האיש חי בלה לה לנד. מדובר בסך הכל בחלטורה מתמשכת של יורם ארבל . תצוגת נֶפֶל של שַדָּר מוביל שהגיע לחלוטין לא מוכן למונדיאל ברזיל 2014. הוא מכיר באופן מוגבל וחלקי ביותר את אובייקט השידור הענק והממושך שניצב לפניו , איננו רואה ולא מזהה את גיבורי העלילה, ולכן גם לא אמין ולא מהימן. נכון שבכל מיני חלקי שידור אחרים במסע הארוך לברזיל 2014 קול הבריטון שלו וניסיונו הרב בהעברת אינפורמציה מחפים על חולשותיו העיתונאיות ו- עיוורון הזיהוי, אולם בסך הכול מדובר מנקודת מבטי באכזבה רבתי. אני הכרתי יורם ארבל שונה לחלוטין כששִימֵש שַדָּר מוביל שלי במונדיאלים של ספרד 1982 , מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. לא נראים לי גם דברי החנופה שהוא מרעיף ללא הפסק בעמדות השידור על המפיק הצמוד שלו בברזיל מר מאיר בר. מאיר בר הוא במקרה גם מנהל מחלקת הספורט והבוס הישיר של יורם ארבל בירושלים. בחלוף חודש ימים מאז החלו שידורי מונדיאל ברזיל 2014 יש ל- Sound ה- “תּוֹדָה” הבלתי פוסק הזה שמשמיע יורם ארבל תדירות, צליל של התרפסות. כמה כבר אפשר לשמוע את יורם ארבל לוחש דברי תודה באוזנו של מאיר בר…??? מה זה בכלל מעניין ומדוע זה חשוב. היום ברור שאפשר היה לעשות ולבצע את תפקיד רב האחריות של השַדָּר המוביל של ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014 הרבה יותר טוב. הרבה הרבה יותר טוב . קבוצת HBS בראשות הצרפתי מר פראנסיס טלייה (Francis Tellier) מחוללת הפקת טלוויזיה בלתי רגילה שטרם נראתה כמותה בתולדות המונדיאלים, אולם ערוץ 1 ש- אוטוטו הופך ל- ז”ל יחדיו עם השַדָּר המוביל שלו יורם ארבל רווי במלאכת הטעויות, השגיאות, והזיהויים שנמצא בברזיל 2014 הרחוקה + פרשן הנפל שלו דני נוימן ששרוי על ידו אף הוא בברזיל 2014 מעבר לים + המנהל המשותף המגוחך של שניהם מאיר בר (מנהל מחלקת הספורט) של ערוץ 1 גם הוא נוכח בברזיל 2014, שלושת הכושלים האלה נשרכים הרחק מאחור ללא שום הצדקה וללא שום נימוק הגיוני.

yoash 1

טקסט תמונה : יוני – יולי 1998. מונדיאל צרפת 1998. ה- IBC בפאריס. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שתי עשרות שנים. אנוכי (מימין) עם מפיק הטלוויזיה מר פראנסיס טלייה (Francis Tellier, משמאל) מי ששימש ראש קבוצת הטלוויזיה הצרפתית TVRS 98 שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי. במונדיאל הזה הוא קנה את המוניטין הטלוויזיוני הגדול שלו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האולפן המנווט בירושלים ב- 2014. 

רֶצֶף מאורעות הזמן והמלחמה שמנהלת מדינת ישראל נגד מדינת הטרור של החמאס בעזה עושים שַמוֹת באולפן הירושלמי המנווט את שידורי מונדיאל ברזיל 2014 וממסמסים את תודעתו . הם כופים עליו זמניות , אקראיות, חוסר שיטתיות, ו- ביטולים. גם משך החשיפה המוגבל והמצומצם שלו הופכים אותו לפחות ופחות רלוואנטי דווקא בשיאו של מפעל השידור היוקרתי . אם כך מדובר במוסד פרשנות שנראה כ- Filler טלוויזיוני. אולפן מנווט בלתי קונסיסטנטי – לא בהופעתו ולא במשכו על מסך הטלוויזיה, ולכן מיותר, ארכאי, ומגוחך. הפסקת המשחק בין שתי המחציות אֶמֶש בשידור הישיר ארגנטינה – הולנד יוחדה למִבְזָק חדשות בהגשת מיכל רבינוביץ’ ולאין סוף פרסומות מסחריות ו- Promotions. בתומן נותרו למגיש אורי לוי 55 (חמישים וחמש) שניות בלבד כדי לסכם את אירועי המחצית הראשונה בטרם יחזיר את השידור ליורם ארבל בסאו פאולו. אורי לוי הוא מגיש לָחוּץ. שחקן תיאטרון קטן ולא רגוע שאיננו מסוגל להפנים את רגשותיו. רואים שהוא נסער ונרגז. בצדק. חלוקת הזמנים בהפסקה שבין שתי המחציות הופכת את אורי לוי, אבי רצון, אייל לחמן, וזאב זלצר לפיגורות טלוויזיוניות בלתי נחוצות. אף על פי כן אורי לוי מנסה לעשות סדר וכמו מורה בכיתה יוצא ידי חובתו ומעניק לכל אחד בתורו את רשות השידור לכמה שניות. ובאמת כל אחד מהשלושה אומר משהו לא באמת חשוב שצריך לזכור. גם בגלל שהמשחק עצמו ארגנטינה – הולנד חסר עניין ומשעמם.

arbel 1

טקסט תמונה : הימים ההם הזמן ההוא לפני 36 שנים. מונדיאל ספרד 1982. מדריד בירת ספרד. זהו משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC במדריד. השדר בשפה הערבית סולי מניר חובש אוזניות ו- משדר Off  Tube מהמשרד תקצירי כדורגל בשפה הערבית לצופיו הערביים בישראל. קומוניקציה מופרכת מיסודה בין מוֹסֵר האינפורמציה למאזיניו וצופיו. השידור בשפה הערבית הייתה הפרדה מקצועית מלאכותית ומכוונת של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל בין צופי הטלוויזיה היהודיים לבין הצופים הערביים במדינת ישראל. אפשר היה לחשוב שהצופים הערביים בישראל אינם מסתפקים בקולם של שלושת השדרים בשפה העברית, יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורפי גינת. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : השדר יורם ארבל (בן 40, בתמונה), המפיק משנה שלי אורי לוי (בן 30), השדר בשפה הערבית סולומון “סולי” מניר (מחזיק מיקרופון וחובש אוזניות), עוזרת ההפקה שלי עדה קרן, השדר רפי גינת (בן 32, בתמונה), ומאחור נסים מזרחי (משוחח בטלפון). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חוסר הרלוואנטיות של האולפן המנווט בירושלים חוזרת על עצמה שוב בחלוף 45 דקות. המשחק ארגנטינה – הולנד מסתיים בתוצאת תיקו אֶפֶס בתום תשעים דקות. בסאו פאולו מתקיימת הפסקה בת חמש דקות. שחקני שתי הנבחרות נחים קמעא בטרם ההארכה. יורם ארבל מחזיר את השידור לאורי לוי בירושלים. השידור מועבר ללא כל דיון למר אמיר בר שלום ולמר אמיר איבגי המעדכנים מאשדוד את צופי ערוץ 1 במתרחש בתום היום השני למלחמה. הדקות נוקפות ושחקני הולנד וארגנטינה נערכים לפתיחת ההארכה . אורי לוי הנואש מאיץ בשני ה- אָמִירִים לסיים. “אמיר” הוא קורא שוב ושוב…ועוד פעם ועוד פעם “אמיר”…אך שני ה- אָמִירִים לא עונים לו. או שהם לא שומעים אותו ו/או שאינם מקשיבים לו . הבימאי באולפן חוצה בינתיים את המסך לשניים (Split Screen). בצדו האחד עוסקים אמיר בר שלום ואמיר איבגי באשדוד בניתוח מצב המלחמה והעברת נתונים ואינפורמציה לציבור. מצדו האחר נראה אורי לוי באולפן בירושלים שרוי במצוקה. מראה פניו עגום. הוא נראה מסכן ועייף , ומשדר לצופים שלו חוסר אונים. האיש מתחנן ומפציר כל הזמן בשניים להחזיר את השידור ליורם ארבל ודני נוימן בסאו פאולו. מדובר אומנם בשעת טלוויזיה מאוחרת, אחת בלילה (01.00), אף על פי כן % 22.6 מאוכלוסיית הטלוויזיה במדינת ישראל חוזה ב- סצנת טלוויזיה פתטית.

אינני יודע מי האחראי שם באחת (01.00) בלילה ברוממה בירושלים על המראֶה והאסתטיקה הפגומה של ערוץ 1, המאפשר חשיפה כל כך מגוחכת ומבולבלת של חלון ראווה כה רשלני של השידור הטלוויזיוני הציבורי. תמוה.

מחשבות וטקסטים בעיתות מלחמה + הפקה ושידור רשלניים וארכאיים של ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014. 

מחשבות וטקסטים בעיתות מלחמה. 

שבע היחידות של “כיפות ברזל” הופכות את החיים בגוש דן וגם כמעט בכל אזורי הארץ לחוויית “פיקניק”. לא רק פיקניק אלא גם שעשועים והימורים, יפגע ו/או יחטיא, ייורט ויושמד ו/או ייפול וישמיד. בגלל היירוטים המוצלחים של מהנדסי ומפעילי יחידות “כיפות ברזל” מתקבל הרושם בארץ (וגם בעולם) שמדובר במצב נורמלי . בתחרות ספורט. הם משגרים וצה”ל מיירט. משהו כמו ב- “משחק טניס”, בו משגר החמאס מידי יום ולילה מאות טילים ורקטות לעבר מאות יישובים אזרחיים במדינת ישראל, ערים, עיירות, קיבוצים, ומושבים , אולם מחבטי הטניס של “כיפת ברזל” לא רק שהודפות את הפצצות המעופפות של החמאס, אלא מזהות שיגורים מעבר לקווי המגרש . שני שדרני חברת החדשות החרוצים של ערוץ 10 מר אלון בן דוד ומר אור הלר משתמשים בדיווחים שלהם משדות המערכה במונח “שובר שוויון”, הגדרת מצב ששְאוּלָה ממשחק הטניס . מדובר בדיווח ניטראלי מידי ולא נוח בעת מלחמה. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל (בשנים 1984 – 1979) הדגיש פעם בעת מלחמת לבנון הראשונה ב- 1982 כלהלן : “אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית אבל לא ניטראלית”. ניתוח מהלכי מלחמה אכזרית ומלוכלכת שנוקט האויב נגד מדינת ישראל בטלוויזיה וברדיו ושימוש באמצעות מונחי ספורט ע”י אלון בן דוד ואור הלר בערוץ 10 הישראלי, מציבים אותם במידה מסוימת בריחוק ממני, במעֵין קטגוריה של כתבי חוץ ניטארליים מ- BBC. וכל זאת בשעה ש- 5.000000 (חמישה מיליון) אזרחי מדינת ישראל אצים תחת לחץ זמן למצוא מקלט כמו צעצוע פורפרה שמסתובב סביב צירו בטרם יתמוטט. פתאום נדמה לי כי בכל יחידות “כיפות הברזל” יושבים שופטי ושופטות קווים, ו- כמו בטורניר הטניס ב- ווימבלדון, צועקים לאחר כל  שיגור של החמאס, “In” ו/או “Out”. חברת החדשות של ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) כוללת בשורותיה עיתונאים ועיתונאיות, מפיקים ומפיקות ברמה גבוהה ביותר. אף על פי כן מהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 10 ניגפות ברייטינג מול מהדורות החדשות של ערוץ 2. ביום שלישי – 8 ביולי 2014 צברה מהדורת החדשות של ערוץ 2 מדרוג של % 30.6 מול % 15.7 של מהדורת החדשות של ערוץ 10, ו- רק % 4.7 של “מבט” / ערוץ 1. ביום רביעי – 9 ביולי 2014 צברה מהדורת החדשות של ערוץ 2 מדרוג של % 34.3 מול % 13.0 שהשיגה מהדורת החדשות של ערוץ 10, ו- % 3.2 בלבד שצברה “מבט” / ערוץ 1. ייתכן והרייטינג העצום שצוברות כעת מהדורות החדשות של ערוץ 2 כרוך גם באופן ה- העברה ורוח האינפורמציה הפטריוטית יותר שמשדר ערוץ 2 בראשות הכתב הצבאי הבכיר שלו רוני דניאל, לצופים שלו בעיתות מלחמה. אולי רוני דניאל נשמע גם לא אובייקטיבי וגם לחלוטין לא ניטראלי . פער הרייטינג בין ערוץ 2 לערוץ 10 הוא עצום לטובת ערוץ 2 . בלתי סביר. אולי ערוץ 2 ובראשו רוני דניאל ואהוד יערי מעניקים בדיווח ובפרשנות שלהם בעיקר במצבים קשים ומורכבים יתר תקוות ועידוד לצופים שלהם. תופעה טלוויזיונית מעניינת שטעונה בירור ו- שווה ניתוח יסודי יותר מאשר אִזכורה כאן על רגל אחת. כיצד זה יכול להיות ומה הן הסיבות שחברת החדשות של ערוץ 10 כה מוכשרת וחרוצה, נִיגֶפֶת בכזאת קלות מידי ערב בערבו בפני חברת החדשות של ערוץ 2 ?

ארגון הטרור הבוגדני והערמומי הזה החמאס מבין גם משהו בתעמולה, צביעות פוליטית , ו- ביחסי ציבור בינלאומיים. חיקוי מדויק של דוקטרינת השלטון הנאצי הדיקטטורי בשעתו בראשות הארכי טרוריסט הצורר אדולף היטלר ואשף יחסי הציבור והשיווק שלו יוזף גבלס. החמאס הציני והשקרני נערך מבעוד מועד והיטב ובמשך זמן רב למלחמה טילית / רקטית ארוכת ימים כנגד מדינת ישראל. המערך נושא ההרס של ארגון הטרור נבנה למפרע ומראש בתוככי שכונות מגורים, מוסדות חינוך, ומסגדים, משם הוא מופעל. נכון שעפים טילים לכל הארץ אולם הסובלים העיקריים פיזית ונפשית הם הערים והמושבים והקיבוצים הסמוכים לרצועה . בשני הקיבוצים זיקים וכרמייה נמנעו במקרה מעשי טבח של טרוריסטים שהגיעו בשחייה בים מעזה לאזורי הקיבוצים האלה שכה סמוכים למוקד הסכסוך. מדובר במרחק שחייה קצר ביותר של 900 – 700 מטרים בלבד. תוצאות המלחמה הזאת הן במידה רבה עניין אישי ונגזרת ממנה גם רווחה פוליטית. מי שנפגע ונקטל – מוּשְמַד. מי שיושב בממ”ד מוגן הרחק משדות הקרב והאש , מביע פליאה ו- תרעומת ובא בטענות מדוע צה”ל מגן בכל הכוח על אזרחיו ו- “הורג ילדים”. וכמובן גם טוען בנוסף במרירות שהמדינה מושחתת וצה”ל מושחת. כולם מושחתים.

החרבת גוש קטיף ע”י ממשלת אריאל שרון והבריחה הישראלית הטוטאלית מרצועת עזה ב- 2005 לא שימשו כתב סנגוריה בעבור מדינת ישראל. מאז 2005 אין שום כיבוש בעזה וגם לא נוכחות של אפילו חייל ישראלי אחד אולם האויב בראשות איסמעיל הנייה , מוחמד דף , ואחמד ג’עברי פירש את הבריחה הישראלית כחולשה רבתי . במשך תשע שנים משוגרים מעזה על פי מִשְנָה סְדוּרָה כ- 50000 טילים ורקטות לעבר יישובים אזרחיים ברחבי מדינת ישראל . איסמעיל הנייה  מוחמד דֶף, ואחמד ג’עברי שהם כידוע מנהיגים דמוקרטים דגולים , לא שאלו ולא התייעצו עם בני עמם האם הם רשאים להקים את מערכי המלחמה בתוך אוכלוסיה אזרחית  והאם מותר לחמאס לצאת למלחמת טרור וחורמה נגד מדינת ישראל. כפי שהחמאס מפנה את נשקו נגד מדינת ישראל כך הוא מפנה אותו גם נגד בני עמו. כמו הנחישות והאכזריות שהפגין בזמנו המשטר הנאצי בראשות הקנצלר אדולף היטלר, יוזף גבלס, היינריך הימלר, והרמאן גרינג נגד בני עמם בטרם תחילת מלחמת העולם השנייה ב- 1 בספטמבר 1939, מלחמה שהתקבלה בתשואות שיא גרמניות וגם במהלכה בה נגרמו לגרמניה מיליוני אבדות של חיילים ואזרחים . האומה הגרמנית הביעה כאילו “נאמנות אוטומטית” לאדולף היטלר ואזרחיה שתקו נוכח הרס עצום וחסר תקדים של תשתיות צבאיות ואזרחיות גרמניות שנגרם ע”י חילות האוויר של של בנות הברית , בריטניה וארה”ב. דומה ל- “תמיכה האוטומטית” שמעניקים תושבי הרצועה לאיסמעיל הנייה . כאילו שמישהו שואל אותם שם ברצועה. חוד החנית של ה- וורמאכט וה- לופטוואפה הופנה בקיץ וסתיו 1940 נגד ווינסטון צ’רצ’יל ןאזרחי אנגליה. הגסטאפו הופעל נגד האוכלוסייה הגרמנית בבחינת, “אוי ואבוי למי שינסה להתנגד למדיניות הטרור של הארכי טרוריסט הנאצי אדולף היטלר”. ה- וואפן ס.ס. שוריין בשלב הראשון לדיכוי האוכלוסיות האזרחיות במזרח אירופה ובראשן  הרוסית, הצ’כוסלובקית, והפולנית, ואח”כ הופקד על השמדתן ללא שום אבחנה. צריך להבין שבתקופה של 4 שנים בין פלישת גרמניה לרוסיה ב- “מִבְצָע בַּארְבָּארוֹסָה” במלחמת העולם השנייה ב- 22 ביוני 1941 לבין כניעתה ב- 9 במאי 1945 נהרגו והושמדו 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) חיילים ואזרחיים רוסיים. ממוצע של יותר מ- 19000 (תשעה עשר אלף) הרוגים רוסיים מידי יום ביומו במשך תקופה של ארבע שנים. גרמניה הנאצית הייתה הראשונה שגילתה ב- 1939 כי כדי לנצח במלחמות צריך לתקוף את האוכלוסיות האזרחיות של אנגליה ורוסיה לא פחות מאשר את צבאן. הגילוי הפך לדוקטרינה. החמאס בראשות איסמעיל הנייה אימץ את הדוקטרינה הזאת של פשעי המלחמה הנאציים ותוקף באופן אקטיבי ונבזי ביותר מרכזי אוכלוסייה ויעדים אזרחיים ישראליים. לא יעדים צבאיים.

אנוכי איש שלום. לא פחות מכל אחד אחר במדינת ישראל. גם לא פחות ממר גדעון לוי ומר שלומי אלדר. אולם מבין בניתוח הגיאו – פוליטי שלי כי ברור מה יקרה כשהחמאס ההיטלראי בכסות האיסלאם הקיצוני ידיר מהגדה את רגליו של ה- “פתח” החילוני בראשות אבו מאזן וסעיב עריקאת. ראיתי היטב מה עולל החמאס בכוח הזרוע והנשק לאחיו אנשי ה- “פתח” בהפיכה הצבאית שערך בעזה לפני כמה שנים. אבו מאזן הוא עלה נידף. וגם שקרן. זה רק עניין של זמן (לא ארוך) עד שהחמאס יעלים אותו. זה רק עניין של זמן לא ארוך עד שיוצבו מחפורות טילים גם בגדה, בין אם מדינת ישראל תחזור לגבולות 1967 ו/או תשוב לגבולות 1948. בריחת מדינת ישראל וצה”ל מלבנון ב- 2000 הביאה בסופו של דבר להתנגשות מזוינת ולמלחמה בין ישראל לבין ארגון הטרור של חיזבאללה. החמאס האיסלאמיסטי הוא ארגון טרור היטלראי שדוגל בהשמדת מדינת ישראל, אם לא באמצעות גז, אזי באמצעות חומרי נפץ. מדובר בארגון היטלראי נבזי ושקרני שעדיין נעדר את הכוח הצבאי של אדולף היטלר כדי להפוך את מדינת ישראל לציה ומדבר, אך את הדוקטרינה הנאצית הוא אימץ כבר מזמן. התמודדויות מהסוג הזה בין דיקטטורות נאציות (ו/או איסלמיות) בעלת אופי רודני וטרוריסטי הרסני לבין מדינות חופשיות , מביאות בסופו של דבר להסלמה קיצונית. הסלמה כל כך קיצונית עד שהכריחה בשעתו את מנהיגי העולם החופשי, הדמוקרטים הדגולים, ווינסטון צ’רצ’יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן להגות את הסלוגן , “טרור ייענה בטרור”. נשיא ארה”ב הארי טרומן קיבל אינפורמציה מדויקת בראשית אוגוסט 1945 מפיהם של שני המדענים אלברט איינשטיין ורוברט אופנהיימר כי הוא אומנם מחזיק בשתי ידיו ב- שתי פצצות אטום זעירות, שוות ערך “רק” ל- 20000 (עשרים אלף) טון דינמיט כ”א, אך הן מסוגלות להשמיד בשנייה אחת עיר שלמה ומאות אלפים מתושביה. נשיא ארה”ב הארי טרומן דמוקראט דגול ומנהיג העולם החופשי הודיע בראשית אוגוסט 1945 לקיסר יפן הטרוריסטית הירואיטו כי הוא דורש מיפן להיכנע לאלתר וללא תנאי לארה”ב בטרם ישתמש נגדו בנשק ההשמדה ההמוני שהוא מחזיק ברשותו. הארי טרומן הודיע למפקד החזית העליון שלו במזרח הרחוק הגנרל דוגלאס מקארתור כי אין בדעתו לפלוש באמצעות כוחות קרקע ליפן כדי להקריב 2.000000 (שני מליון) חיילים אמריקניים תמורת כיבוש, ועל מנת לסלק את השלטון הצבאי המטורף, הקיצוני, ותאב שאיפות של ארץ השמש העולה, בראשות הגנרלים היפניים הידקי טוֹג’וֹ ו- איסורוקו יָאמָאמוֹטוֹ. יפן לא האמינה לאיומי ארה”ב, גם לא לאחר הטלת פצצת האטום הראשונה ב- 6 באוגוסט 1945 על הירושימה. מדינת הטרור היפנית השתכנעה להניח את נשקה רק לאחר הטלת פצצת האטום השנייה על נאגאסאקי ב- 8 באוגוסט 1945. מדהים שמנהיג העולם החופשי ו- דמוקראט דגול כהארי טרומן החליט להפיל את הפּוּר ולהשתמש פעמיים בנשק השמדה המוני כנגד אוכלוסיית אויב אזרחית (ובדרך זאת להרתיע ולהכניע את צבא האויב) כדי לשמור על חיי חייליו. שתי פצצות האטום האמריקניות השמידו בהירושימה ונאגאסאקי ב- 6 ו- 8 באוגוסט 1945 בתוך שתי שניות יותר מ- 100000 (מאה אלף) ילדים ונשים בשתי הערים המופצצות.

הערה שלי : לאחר שיפן נכנעה לצבא ארה”ב הוכרז גנרל הידקי טוג’ו כפושע מלחמה . הוא נתלה ב- 1948 ב- טוקיו בתום משפט צבאי שערך לו הצבא האמריקני. גנרל איסורוקו יאמאמוטה נהרג ב- 1943 לאחר שמטוסו הופל ע”י חיל האוויר האמריקני מעל איי שלמה. הביון האמריקני עלה על תשדורת צבאית יפנית שגילתה את מסלול התעופה של מטוסו. חיל האוויר האמריקני הכין לו מארב והפיל אותו. המטוס שלו התרסק בג’ונגל באחד האיים.

טקסט תמונה : פיזיקאי האטום היהודי – אמריקני פרופסור אלברט איינשטיין. במקור יליד גרמניה. (1955 – 1879). אלברט איינשטיין נתן לנשיא ארה”ב הארי טרומן כלי משחית כדי להגן על העולם החופשי בפני השלטון הטוטליטארי ושאיפות ההתפשטות המגלומניות באירופה של הארכי טרוריסט קנצלר גרמניה אדולף היטלר, כמו גם נגד האימפריאליזם הצבאי המטורף של יפן במזרח אסיה. (סוכנויות). גרמניה נכנעה ב- 9 במאי 1945 בטרם הפעילה ארה”ב את נשק יום הדין. יפן לא האמינה ל- ארה”ב כי הצליחה להרכיב פצצת אטום. רק לאחר מחיקתה של נאגאסאקי מהמפה יומיים לאחר השמדת הירושימה הבין הקיסר הירואיטו כי כלו כל הקיצים ונכנע. (סוכנויות).

טקסט תמונה : המדען פיזיקאי האטום היהודי – אמריקני פרופסור רוברט אופנהיימר (1967 – 1904). (סוכנויות).

ברור שאני איש שוחר שלום מנעוריי. אני מתנגד ל- כיבוש ובוחל ב- קיצוניות הדתית היהודית המטורפת שתומכת בשני הסלוגנים, “אתה בחרתנו…” ו- “עַם לבדד ישכון…”. מאידך אין לי שום חשק שהילדים והנכדים שלי ייספו מרקטות וטילים טרוריסטיים נושאי חומרי נפץ שמתעופפים בשמי הארץ כאילו מדובר ב- “תָּיָירוֹת”. ולכן אעשה כל מאמץ שזה לא יקרה גם אם אדרש להשתמש נגד ארגון טרוריסטי ערמומי ונחוש באמצעים שאינם נחשבים לקונבנציונליים.

הפקה ושידור רשלניים וארכאיים של ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014 .

מונדיאל ברזיל 2014 ניצב ערב סיומו. או טו טו מתחיל הערב בריו דה ז’אניירו (יום ראשון – 13 ביולי 2014) משחק הגמר בין נבחרות גרמניה וארגנטינה. ראיתי אֶמֶש (מוצ”ש – 12 ביולי 2014) את ההפקה הלפני אחרונה של ערוץ 1 שעסקה בשידור הישיר Off tube מהמוניטור בירושלים של המשחק על המקום השלישי בו הביסה הולנד של לוּאִיס וָואן חָאל 0:3 את ברזיל של פיליפאו סקולארי, וניסתה לעטוף אותו בתפאורת האולפן הירושלמי המנווט בהנחיית גב’ אליקים. האולפן המנווט של ערוץ 1 בירושלים מעורר חמלה ממש כמו השַדָּר המוביל שלו ב- ברזיל, יורם ארבל. סך הכל של הפקת מפעל העַל של ה- FIFA בברזיל 2014 ע”י ערוץ 1 בראשות מאיר בר – מופרכת. מעולם לא שמעתי כי מנהל חטיבת הספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא שמשמש בעצם עורך ראשי ומפיק ראשי, במקרה דנן של ערוץ 1 מר מאיר בר, בורח ונוטש את תפקידו כמנהל ועורך הפרויקט היקר והיוקרתי (זהו האשראי שהוא מקבל ברולר קרדיטס), ומציב את עצמו כמפיק מקומי של צוות השידור של יורם ארבל ודני נוימן בתריסר אצטדיוני ברזיל , תפקיד שיכולים לעשות 100 (מאה) אנשים אחרים לא פחות טוב ויעיל ממנו. זה בסדר גמור שהוא מעדיף ורוצה לטייל עם יורם ארבל ודני נוימן ברחבי ברזיל הענקית אך מגוחך שמפקדיו ברשות השידור לא מעירים לו ולא מתערבים. תארו לכם את מנהל הספורט של ה- BBC נוטש את תפקידו כעורך ומפיק ראשי של מכלול הפרויקט ומצטרף על תקן של מפיקון זוטרון לצוות שידור כלשהו שלו במקום לנהל את מערכת השידור. הצבתם של גב’ מירי אליקים ואורי לוי כמנחי האולפן המנווט בירושלים – מופרכת. זה בסדר גמור שסדרן העבודה מאיר בר מסדר לשניהם פרנסה בפרויקט העַל הזה אולם המתבונן מהצד רשאי להשתומם. היכן שרון פרי שהחלה את הנחיית האולפן המנווט הירושלמי בקול תרועה רמה ומסיימת אותו בקול ענות חלושה ?

ראיתי אמש בעשר וחצי בערב (מוצ”ש – 12 ביולי 2014) את מירי אליקים נטולת סמכות מינימאלית בתחום, מתייצבת בחלון הראווה של ערוץ 1, ו- מובילה לשום מקום את אולפן המנווט יחדיו עם לירן שכנר, תמר ריפל, וזאב זלצר בשלב ה- Pre Game Show . מדובר בחלון ראווה פרוץ של ערוץ 1 ובאולפן ארכאי ומשעמם וכה עלוב ובנוסף גם לא קונסיסטנטי, שתורם אפס תובנות להבנת ההתמודדות הולנד – ברזיל 0:3 שום דבר חדש. רוחות מלחמה מבטלות את עבודת האולפן המנווט בירושלים בהנחיית מירי אליקים בהפסקה שבין שתי המחציות . ראיתי הרבה מאוד טלוויזיה בחיים שלי. בארץ ובכל רחבי תבל. טלוויזיה כל כך מחורבנת ולא יעילה נטולת סמכות כפי שערוץ 1 מפיק במונדיאל ברזיל 2014 – לא ראיתי. כוח עליון מתערב ויורה חיצים בסטודיו הירושלמי המְנֻוָון ועושה בו שַמוֹת. האולפן המנווט הופך למין Filler מגוחך ומקרי שמופיע פעם כן ופעם לא בין השידורים הישירים מברזיל לבין הדיווחים הישירים משדה המערכה. Filler לא רק בלתי חיוני ולא נחוץ אלא נראה כעֲזוּבָה. אולפן מנווט ירושלמי הממוקם הרחק ממוקד ההתרחשות גם אם הוא מקבץ אליו את שני הפרשנים הוותיקים מר אבי רצון ומר זאב זלצר נראה כמוסד טלוויזיה מיושן וארכאי. De javu. במשך כ- 30 יום לא נאמר באולפן הירושלמי המְנָוֵוט שום דבר שמחזיק את עצמו וראוי להיזכר. אני סקרן לדעת מה חושבים שני פרשני האולפן המלומדים על עצמם, והאם הם זוכרים שהביעו רעיון כלשהו בלתי נשכח עבור צופיהם בתקופת הכדורגל האמורה.

ערוץ 1 שילם 5.000000 (חמישה מיליון) יורו זכויות שידורים בעבור בלעדיות ועוד מיליונים נוספים בעבור הוצאות הפקה בירושלים ובברזיל שיוחדו ל- שכירת משרד הפקה ותקשורת ב- IBC בריו דה ז’אניירו , קווי שידור ירושלים – אצטדיונים – IBC – ירושלים , טיסות , תחבורות , מלונות, אוכל וכו’ – אולם ההפקה הייתה דַלָה וראיית הנולד עמומה. איזה מין דבר זה לכסות אירוע טלוויזיוני בשנת 2014 כמו ה- מונדיאל אפילו ללא צוות ENG אחד לרפואה בשטח ? שיאה השלילי של הצגת הכדורגל של ערוץ 1 אֶמֶש התמצתה בשידור Off tube מהמוניטור בירושלים ע”י עמית הורסקי והפרשן שלו אייל לחמן. השידור הישיר של המשחק אמש בין 23.00 ל- 01.00 צבר אומנם רייטינג מרשים של % 18.8 אולם ציבור משלם האגרה היה ראוי לקבל מידע עיתונאי ושידור ישיר מהשטח כמקובל. במצב הנוכחי אינך יכול להזדהות עם ההפקה בירושלים ולא עם נציגו של השידור הציבורי בברזיל, ערוץ 1. העוסקים במלאכה בשני הלוקיישנים נראים חָלוּדִים.

יורם ארבל המאכזב בברזיל 2014 שווה דיון שלם נפרד. מדובר בשדר לאומי בעל מוניטין ו- וותק שנתפש על חם. האיש לא הכין את שיעורי הבית שלו והגיע לברזיל 2014 בלתי מוכן. אי בקיאותו בחומר השידור לאורך כל הטורניר הארוך – מפתיעה ומדהימה כאחת. יורם ארבל כמוני וכמו בני דורי בטלוויזיה, גדל גם הוא מאז ראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת , על מורשת השידור המדויקת והמרשימה של שדרני הכדורגל של ה- BBC ו- ITV , ובראשם : קנת’ וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme), דיוויד קולמאן (David Coleman), בארי דייוויס (Barry Davies), היו ג’ונס (Hugh Jones), בראיֵין מוּר (Bryan Moore), ואחרים. איש מהרשימה הנכבדה הזאת לא היה מרשה לעצמו להתייצב על הבימה הראשית כה בלתי מוכן כדי להפגין הופעה מקצועית כה דַלָה וחסרת יֶדָע, אי הכרת נבחרות, רצופה המון טעויות, בלבולים, שגיאות ו- אי זיהוי מאות שחקנים מבין 32 הנבחרות הנוטלות חלק בטורניר, אי הכרת מערכים, וחוסר התמצאות בשיטות וסגנונות משחק – כפי שהרשה לעצמו לעשות נציגו הבכיר של ערוץ 1, יורם ארבל. שוב מתברר כי ללא סיוע צמוד של עוזרים ומערכת עיתונאית עוטפת ותומכת, השַדָר יורם ארבל שווה כקליפת השום שלא לדבר על עיתונאות מחורבנת. כאילו ששידור ישיר זה רק להחזיק מיקרופון וכאילו ששידור ישיר זה רק לספר לצופה הטלוויזיה ש- באסטיאן שוויינשטייגר מסר עכשיו את הכדור למירוסלאב קלוזה שמסר ל- תומאס מולר. מדובר בשַדָּר שטחי ולא יסודי שהחליק ומרח לא פעם ולא פעמיים בשידורים הישירים את האינפורמציה שהוא היה אמור לספק לצופים שלו ממונדיאל ברזיל 2014, ולא סיפק אותו. חשתי במידה רבה כי יורם ארבל איננו רוחש כבוד יתר לצופיו. הוא זלזל בהם. ברור שאחרי מונדיאל ברזיל 2014 אי אפשר לכלול אותו עוד באותה השורה יחדיו עם הנבחרת הטלוויזיונית הבריטית המפוארת הנזכרת לעיל ההיא . קול רדיופוני איננו יכול לשמש הסוואת נצח לחוסר מוכנות והיעדר יֶדָע.

arbel 7

טקסט תמונה : אוקטובר 1981. הימים ההם הזמן ההוא לפני 37 שנים. אצטדיון ר”ג הישן. עמדת השידור של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי באצטדיון ר”ג בטרם השידור הישיר של משחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל נגד פורטוגל. יורם ארבל מתבונן בחומר השידור (במרכז, ממושקף עונד שעון על יד ימין שלו ומחזיק סיגריה ביד שמאל) מוקף בעוזרים שהצמדתי לו בעת השידורים הישירים שלנו. אנוכי עומד בגבי למצלמה. מעברי, זאת עוזרת ההפקה שלי ריקי רנד – אריכא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת. הימים ההם הזמן ההוא. היכל הספורט ביד אליהו. זוהי עמדת השידור של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יורם ארבל (שלישי משמאל מרכיב Headset) והפרשן שלצדו אריה מליניאק (שלישי מימין קצת מוסתר) מוקפים בחבורת עיתונאי טלוויזיה שמשמשים עוזרי שדר של שניהם. קיצוני משמאל, זהו השדר נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני רוצה לסיים את הפוסט ההוא מבלי להלל ולשבח את העבודה העיתונאית החרוצה והטובה, המקיפה, והשיטתית בברזיל 2014 – של כתב עיתון “הארץ” עוזי דן, של כתב “ישראל היום” בברזיל עמית לוונטל, ושל כתב “ידיעות אחרונות” עמיר פלג.

סוף הפוסט מס’ 748. הועלה לאוויר ביום שני – 18 ביוני 2018. כל הזכויות שמורות.

 

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *