פוסט מס’ 760 מורכב ו- רווי השוואות בלתי נמנעות לרעתם של משה גרטל, ברוך צ’יש, מירי נבו, ורפי יער. גדלתי, צמחתי, התמחֵיתי, והעפלתי בימי חלדי לצָמֶרֶת ליד רגליהם של הבלתי נשכחים ארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום ז”ל, הרולד אייבראהמס, קנת’ וולסטנהולם, דיוויד קולמאן, בארי דייוויס, האווארד קוסל, ברנט מאסברגר, נסים קיוויתי, יוסף “יוז’ו” טלקי ז”ל, ועוד כמה אחרים בודדים. ספורים.  הגדרה : טיב העברת מֵידָעִים איכותיים לציבור באמצעות תקשורת המונים נִמְדָד ו-מוּתְּנֶה  בטיב ואיכויות תנאי העבודה המוענקים לשדרנים-עיתונאים, וגם ב-טיב ואיכויות של אותם האנשים עצמם מוסרי האינפורמציה שעושים זאת באמצעות המיקרופון והמקלדת לקהלם ו-מתיימרים להיות מומחים. רובם אינם כאלה (!) ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בשערוריית כישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי שדרניו ושדרניותיו משדרים ישיר את אליפות אירופה ב- א”ק בברלין 2018 פלוס אליפויות אירופה בשחייה ובהתעמלות מכשירים בגלאזגו 2018 בשיטת Off tube הפסולה והאנטי עיתונאית מהאולפן בהרצליה מבלי להיות נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות, ומבלי לפקוד את עמדות השידור באצטדיון הא”ק ובהיכלי השחייה וההתעמלות. חמישיית ה- Off tube הראשית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משה גרטל ומירי נבו ופרשניהם ברוך צ’יש (שחייה), רפי יער (א”ק), ותום ארנון (התעמלות מכשירים) מהווים אילוסטרציית שידור רשלנית ודַלָה בשלושת האתרים האירופיים ב-בריכת השחייה של גלאזגו 2018, באצטדיון ה- א”ק של ברלין 2018, ובהיכל ההתעמלות בגלאזגו 2018. החמישה הללו הם הרבה יותר מקוריוז. הם שערוריית טלוויזיה יחדיו עם המערכת שמנהלת, מפקחת, עורכת אותם, ומושיטה להם את המיקרופון. מאות שדרני טלוויזיה ורדיו מכל רחבי רשתות הטלוויזיה של ה- EBU באירופה מאיישים כל פיסת עמדת שידור בגלאזגו 2018 וברלין 2018. רק שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נותרים בארץ ועושים את מלאכתם פלסתר Off tube מהרצליה. מירי נבו היא שדרנית א”ק מופרכת (מחליפה הזמני רן מלובני עולה עליה עשרת מונים). משה גרטל הוא שדר שחייה מופרך אולם הטוב ביותר מבין אֶפֶס אחרים בתחום שאינם ולא קיימים בארץ. אין שדרני שחייה בארץ חוץ ממשה גרטל אולם הבלעדיות הטלוויזיונית לאורכן של השנים הרבות (26) עושה בו שַמוֹת וגם בצופים שלו. פוסט מס’ 760. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 13 באוגוסט 2018.

פוסט מס’ 760.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך, ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

הערה מס’ 3 : כמות קוראי הבלוג והנכנסים אליו, והמתעניינים בו, עברה את רָף ה- 700000 (שבע מאות אלף).

——————————————————————————————

פוסט חדש מס’ 760 : הועלה לאוויר ביום שני – 13 באוגוסט 2018.

——————————————————————————————

כותרת פוסט חדש מס’ 760. הועלה ל- “אוויר” ביום שני – 13 באוגוסט 2018.

הקדמה (1).

פוסט מס’ 760 מורכב ו- רווי השוואות בלתי נמנעות לרעתם של משה גרטל, ברוך צ’יש, מירי נבו, ורפי יער. גדלתי, צמחתי, התמחֵיתי, והעפלתי בימי חלדי לצָמֶרֶת ליד רגליהם של הבלתי נשכחים ארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום ז”ל, הרולד אייבראהמס, קנת’ וולסטנהולם, דיוויד קולמאן, בארי דייוויס, האווארד קוסל, ברנט מאסברגר, נסים קיוויתי, יוסף “יוז’ו” טלקי ז”ל, ועוד כמה אחרים בודדים. ספורים.  הגדרה : טיב העברת מֵידָעִים איכותיים לציבור באמצעות תקשורת המונים נִמְדָד ו-מוּתְּנֶה  בטיב ואיכויות תנאי העבודה המוענקים לשדרנים-עיתונאים, וגם ב-טיב ואיכויות של אותם האנשים עצמם מוסרי האינפורמציה שעושים זאת באמצעות המיקרופון והמקלדת לקהלם ו-מתיימרים להיות מומחים. רובם אינם כאלה (!) ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בשערוריית כישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי שדרניו ושדרניותיו משדרים ישיר את אליפות אירופה ב- א”ק בברלין 2018 פלוס אליפויות אירופה בשחייה ובהתעמלות מכשירים בגלאזגו 2018 בשיטת Off tube הפסולה והאנטי עיתונאית מהאולפן בהרצליה מבלי להיות נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות, ומבלי לפקוד את עמדות השידור באצטדיון הא”ק ובהיכלי השחייה וההתעמלות. חמישיית ה- Off tube הראשית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משה גרטל ומירי נבו ופרשניהם ברוך צ’יש (שחייה), רפי יער (א”ק), ותום ארנון (התעמלות מכשירים) מהווים אילוסטרציית שידור רשלנית ודַלָה בשלושת האתרים האירופיים ב-בריכת השחייה של גלאזגו 2018, באצטדיון ה- א”ק של ברלין 2018, ובהיכל ההתעמלות בגלאזגו 2018. החמישה הללו הם הרבה יותר מקוריוז. הם שערוריית טלוויזיה יחדיו עם המערכת שמנהלת, מפקחת, עורכת אותם, ומושיטה להם את המיקרופון. מאות שדרני טלוויזיה ורדיו מכל רחבי רשתות הטלוויזיה של ה- EBU באירופה מאיישים כל פיסת עמדת שידור בגלאזגו 2018 וברלין 2018. רק שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נותרים בארץ ועושים את מלאכתם פלסתר Off tube מהרצליה. מירי נבו היא שדרנית א”ק מופרכת (מחליפה הזמני רן מלובני עולה עליה עשרת מונים). משה גרטל הוא שדר שחייה מופרך אולם הטוב ביותר מבין אֶפֶס אחרים בתחום שאינם ולא קיימים בארץ. אין שדרני שחייה בארץ חוץ ממשה גרטל אולם הבלעדיות הטלוויזיונית לאורכן של השנים הרבות (26) עושה בו שַמוֹת וגם בצופים שלו. פוסט מס’ 760. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 13 באוגוסט 2018.

הערה שלי : עיתונאי “הָאָרֶץ” מר אמיר ענבר פרסם ב- 6 באוגוסט 2018 מידע מפורט חשוב ומעניין בעיתונו, שכותרתו “האיחוד האירופי, גרסת הספורט”. בכותרת המשנה של הפוסט בן כ- 830 מילים מסביר אמיר ענבר לקוראיו, “איך מושכים תשומת לב לענפי הספורט בעידן בו הכדורגל שולט בכיפה. בגלאזגו וב- ברלין נערך בימים אלה אירוע “אליפויות אירופה” הראשון, שמאגד תחרויות גדולות בשבעה ענפים שונים”. פוסט ראוי לעיון וקריאה.  

פוסט מס’ 760 מורכב ו- רווי השוואות בלתי נמנעות. גדלתי, צמחתי, התמחֵיתי, והעפלתי בימי חלדי לצָמֶרֶת ליד רגליהם של הבלתי נשכחים ארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום ז”ל, הרולד אייבראהמס, קנת’ וולסטנהולם, דיוויד קולמאן, בארי דייוויס, האווארד קוסל, ברנט מאסברגר, נסים קיוויתי, יוסף “יוז’ו” טלקי ז”ל’ ועוד כמה אחרים בודדים. ספורים. צופי הטלוויזיה ייזכרו לדיראון טלוויזיוני את שדרני ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. אתם צופי הטלוויזיה מממנים במיטב כספכם את פעילותו של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, מי שמחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של אליפויות אירופה ב- א”ק, שחייה, והתעמלות בשנת 2018. מגיע לכם יותר.

האופטיובניקית ה-הרצליינית מירי נבו שדרנית – עיתונאית שלובשת גלימה של שדרנית-עיתונאית Off tube, לא שוחחה ולא ראיינה את האתלטית הישראלית לונה צ’מטאי-סלפטר ברגע תהילת הזהב שלה משזכתה בבכורה בריצת 10000 מ’ לנשים באליפות אירופה ב-א”ק-ברלין 2018 וגם לא ברגע של מפלה ושִבְרוֹן לֵב לאחר שלונה צ’מטאי-סלפטר טעתה ושגתה ו- נפסלה והודחה מריצת הגמר ל- 5000 מ’ לנשים באותה אליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018. מירי נבו פשוט לא הייתה שָם. היא שידרה Off tube קלוקל מהרצליה. עניינה הכושל עבר לסדר היום כאילו לא קרה מאום.

הקדמה (2).  

ובכן : מגיע לצופי הטלוויזיה שהתבוננו בשידורים הישירים של אליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018, יותר מ- מירי נבו ורפי יער ומ- משה גרטל וברוך צ’יש. בעקבות מדיניות פארטאץ’ ה- Off tube הנוֹאֶלֶת שמנהל שלטון ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נגד צופיו, ומפאת שַדְרָנָיו הַכְּנוּעִים שהופכים את עצמם ביודעין (ולא בעל כורחם) למשת”פים של השלטון המרכזי, החלטתי לחבר, לכתוב, ולהעלות לדיון שוב את חִדְלוֹן שידורי ה- Off tube המחורבנים (מזירות הספורט השונות) בפוסט הקונקרטי הזה מס’ 760. צופי הטלוויזיה הנאמנים של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מתנהגים כ- ציבור אינוואליד נטול יכולת מחאה, מול הנהלה נַכָה שמנהלת ערוץ טלוויזיה עשיר (ממומן ע”י מיליוני צופים) אולם מתעקשת באורח סיסטמתי מזה שנים לחסוך על גבו של הציבור שמממן אותה באמצעות שידורי Off tube מהאולפן בהרצליה. גם כעת בחודש אוגוסט של שנת 2018. ציבור הצופים העכשווי של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הוא דוֹר שלא ידע את יוסף ולכן משולל יכולות להשוות בין איכות העבר לדַלוּת ה- הווה. איש ו/או אישה ממנו איננו מתרומם מ- כורסת הטלוויזיה שלו בסלון ביתו באוגוסט 2018, ולא דורש ותובע בקוֹל רָם מבעלי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, את מה שבאמת מגיע לו באמת תמורת כספו. אין דבר כזה שידורי טלוויזיה Off tube מהאולפן בהרצליה של אירועי שחייה ו- א”ק בינלאומיים מפורטים ברמתם הגבוהה (וגם ממושכים בני 7 ו- 8 ימים רצופים המתקיימים מידי יום בוקר וערב) ברחבי אירופה ובעולם ובהשתתפות ספורטאים וספורטאיות ישראליים בסדר גודל של אליפויות עולם ואירופה. אין דבר כזה שהשדרנים – עיתונאים הישראליים שאמורים להוביל את הפצת המידע הטלוויזיוני מגלאזגו 2018 וברלין 2018 באמצעות שידורים ישירים לצופיהם בארץ, לא יהיו מסוגלים לראיין, לשוחח, ולהחליף ולוּ מילה עם הספורטאים הישראליים המייצגים את מדינת ישראל ו- מתחרים על המסלול ובשדה, ב- בריכה, ובהיכל ההתעמלות בחו”ל, רק מפני שהם מתחפרים ו- שרויים לאורך, לרוחב, ולעומק באולפני ה- Off tube שלהם בהרצליה. מדובר בשידורים ישירים מזוהמים ובעיתונאות קלוקלת. התופעה השלילית הזאת בה הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הנַכָה הופכת ביודעין את משה גרטל + ברוך צ’יש + מירי נבו + רפי יער + גיל ברק + דניאל זילברשטיין למריונטות אופטיובניקיות (בהסכמה מרצון של השדרנים – עיתונאים הנזכרים לעיל) היא חֶרְפָּה בלתי מתקבלת על הדעת. לא בכדי הוספתי כאן את הטקסט שעוסק גם ב- רמת IQ נמוכה. רק אנשים וותרנים ו- כנועים (גם אם הם בעלי תארים אקדמיים) שניצבים בצד הדרך אוטמים את אוזניהם, מכסים את עיניהם, ומשתיקים את מיתרי קולם מול השלטון הרדוד שמנהל אותם, ומשליכים ביוזמתם שלהם את הגדולות שבזכויות כל בן אנוש להיות זקופי קומה, להיות עצמאים ב- הָגוּתָּם, להיות בני חורין במחשבתם, להתנהג בהיגיון, להיות עיתונאים רִיבּוֹנִים, ולעלות על הבריקדות אם צריך – חוננו ב- IQ נמוך (!) במנת מִשְכָּל של פחדנים. אנשים חכמים אינם מרימים ידיים ולא יורדים על ברכיהם. אנשים נבונים יודעים להֵישִיר מבט ולדפוק באגרופיהם על שולחנה של ה- הנהלה העשירה, אולם נַכָה ולא צוֹדֶקֶת של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. צופי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים זכאים להרבה יותר. ביזיון.

א. אֵין לעַנְוָוה ולצְנִיעוּת דָבָר עם הַיוֹפִי. ב. אֵין לחוֹכְמָה דָבָר עם הפִּטְפּוּט. ג. אֵין לָ- בִּינָה ודַעת דָבָר עם הַאֶוִוילוּת. ד. אֵין לטִיפְּשוּת דָבָר עם הגְאוֹנוּת.  ד. אֵין למִיקְרוֹפוֹן דָבָר עם IQ צָנוּעַ ונָמוּךְ.

טקסט תמונה : אוגוסט 2018. ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. אליפות אירופה בשחייה לשנת 2018 נערכת בגלאזגו – סקוטלנד בהשתתפות שחיינים ושחייניות ישראליים. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בכישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי הוא משדר ישיר את את אליפות אירופה בשחייה בגלאזגו 2018 בשיטת Off tube טלוויזיונית פסולה ואנטי עיתונאית מהאולפן בהרצליה מבלי ששדרניו משה גרטל וברוך צ’יש נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות בגלאזגו. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : אוגוסט 2018. ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. אליפות אירופה ב- א”ק לשנת 2018 נערכת בברלין – גרמניה בהשתתפות אתלטים ואתלטיות ישראליים. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בכישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי הוא משדר ישיר את את אליפות אירופה ב- א”ק 2018 בשיטת Off tube טלוויזיונית פסולה ואנטי עיתונאית מהאולפן בהרצליה מבלי ששדרניו מירי נבו ורפי יער נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות בברלין. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה : אוגוסט 2018. ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. אליפות אירופה בשחייה אומנותית לשנת 2018 נערכת בגלאזגו – סקוטלנד בהשתתפות שחייניות ישראליות. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בכישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי הוא משדר ישיר את את אליפות אירופה בשחייה אומנותית בגלאזגו 2018 בשיטת Off tube טלוויזיונית פסולה ואנטי עיתונרית מהאולפן בהרצליה מבלי ששדרניו ניר קפלן ואנסטסיה גלושקוב – לוונטל נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות בסקוטלנד. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : אוגוסט 2018. ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.  אליפות אירופה בהתעמלות מכשירים לגברים ונשים לשנת 2018 נערכת בגלאזגו – סקוטלנד בהשתתפות. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בכישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי הוא משדר ישיר את את אליפות אירופה בהתעמלות מכשירים לגברים ונשים 2018 בשיטת Off tube טלוויזיונית פסולה, בלתי נסבלת, ואנטי עיתונאית מהאולפן בהרצליה, מבלי ששדרניו מירי נבו ותום ארנון נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות בסקוטלנד. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : אוגוסט 2018. ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.  אליפות אירופה בקפיצות למים לשנת 2018 נערכת באדינבורג – סקוטלנד. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בכישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי הוא משדר ישיר את אליפות אירופה בקפיצות למים  באדינבורג 2018 בשיטת Off tube טלוויזיונית פסולה ואנטי עיתונאית מהאולפן בהרצליה מבלי ששדרניו דניאל זילברשטיין והדר לוי נוכחים בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות בסקוטלנד. מערכת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מתחכמת ולא רושמת ב- Super imposing כי דניאל זילברשטיין והדר לוי משדרים מהאולפן בהרצליה, ובכך מנסה לטעת אולי רושם אצל צופיה כי שני השדרנים האלה משדרים ישיר מאדינבורג בסקוטלנד. כדי להסיר כל רושם מוטעה ומטעה יש להזכיר שוב כי גם דניאל זילברשטיין והדר לוי הם שני אופטיובניקים כמו שאר הקולגות שלהם שעושים את מלאכתם מהאולפן בהרצליה כמו הקולגות שלהם. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

אוגוסט 2018. ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. אליפות אירופה בקפיצות למים לשנת 2018 נערכת באדינבורג – סקוטלנד. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בכישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי הוא משדר ישיר את אליפות אירופה בקפיצות למים באדינבורג 2018 בשיטת Off tube טלוויזיונית פסולה ואנטי עיתונאית מהאולפן בהרצליה מבלי ששדרניו גיל ברק ואנסטסיה גלושקוב – לבנטל יהיו נוכחים בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות בסקוטלנד.  (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

פוסט מס’ 760 מורכב ו- רווי השוואות בלתי נמנעות לרעתם של משה גרטל, ברוך צ’יש, מירי נבו, ואפי יער. גדלתי, צמחתי, התמחֵיתי, והעפלתי לצמרת ליד רגליהם של הבלתי נשכחים ארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום ז”ל, הרולד אייבראהמס, קנת’ וולסטנהולם, דיוויד קולמאן, בארי דייוויס, האווארד קוסל, ברנט מאסברגר, נסים קיוויתי, יוסף “יוז’ו” טלקי ז”ל, ועוד כמה אחרים בודדים. ספורים. שידורי הטלוויזיה הישירים Off tube בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהרצליה את אליפות אירופה בשחייה – גלאזגו / סקוטלנד 2018 בהשתתפות שחייני נבחרת ישראל פלוס שידורי ה- Off tube הישירים של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים את אליפות אירופה ב- א”ק של ברלין / גרמניה 2018 בהשתתפות אתלטי ואתלטיות נבחרת ישראל, הם חובבניים ורשלנים. החובבנות והרשלנות הטלוויזיוניים הללו קובעים במפורש כי שני שדרני ה- Off tube של אליפות אירופה בשחייה 2018 בגלאזגו משה גרטל וברוך צ’יש, כמו גם שני שדרני ה- Off tube של אליפות אירופה ב- א”ק בברלין 2018 מירי נבו המופרכת ופרשן הקישוט שלה רפי יער, כל הארבעה הללו, מתייחסים אל עצמם כאל קוריוז טלוויזיוני משהם מסכימים לצַו המטופש של הנהלתם לשמש שדרני Off tube מגוחכים ו- פטפטנים חסרי תקנה ו- רוויי שגיאות וטעויות מהאולפן שלהם בהרצליה מבלי להיות נוכחים במוקד האירועים ההתרחשויות. הצמד משה גרטל וברוך צ’יש פלוס הצמד מירי נבו ורפי יער לא רק מתייחסים לעצמם כאל קוריוז, אלא מתבטלים מפני הנהלתם ומוחלים על כבודם האישי והמקצועי. שני ציוותי השידור ה- Off tube המגוחכים והפחדנים הללו הם נטולי עמוד שדרה, נעדרי נְבוֹנוּת,  ו- נושאים על גבם קופות של שרצים. רוש ולענה. עסק עלוב. להיכן נעלם אגב פרשן ה- א”ק הוותיק המדען מולי אפשטיין בן זוגה הטלוויזיוני הקבוע ההוא של מירי נבו מזה שנים רבות ??? פוסט מס’ 760. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי ארצה מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2018 – 1884 לפי שעה, ואשר הענקתי לה את השם, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו”מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים, אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של העדויות של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ו- קורותיהם, ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 760 מורכב ו- רווי השוואות בלתי נמנעות לרעתם של משה גרטל, ברוך צ’יש, מירי נבו, ואפי יער. גדלתי, צמחתי, התמחֵיתי, והעפלתי בימי חלדי לצָמֶרֶת ליד רגליהם של הבלתי נשכחים ארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום ז”ל, הרולד אייבראהמס, קנת’ וולסטנהולם, דיוויד קולמאן, בארי דייוויס, האווארד קוסל, ברנט מאסברגר, נסים קיוויתי, יוסף “יוז’ו” טלקי ז”ל, ועוד כמה אחרים בודדים. ספורים.  הגדרה : טיב העברת מֵידָעִים איכותיים לציבור באמצעות תקשורת המונים נִמְדָד ו-מוּתְּנֶה  בטיב ואיכויות תנאי העבודה המוענקים לשדרנים-עיתונאים, וגם ב-טיב ואיכויות של אותם האנשים עצמם מוסרי האינפורמציה שעושים זאת באמצעות המיקרופון והמקלדת לקהלם ו-מתיימרים להיות מומחים. רובם אינם כאלה (!) ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בשערוריית כישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי שדרניו ושדרניותיו משדרים ישיר את אליפות אירופה ב- א”ק בברלין 2018 פלוס אליפויות אירופה בשחייה ובהתעמלות מכשירים בגלאזגו 2018 בשיטת Off tube הפסולה והאנטי עיתונאית מהאולפן בהרצליה מבלי להיות נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות, ומבלי לפקוד את עמדות השידור באצטדיון הא”ק ובהיכלי השחייה וההתעמלות. חמישיית ה- Off tube הראשית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משה גרטל ומירי נבו ופרשניהם ברוך צ’יש (שחייה), רפי יער (א”ק), ותום ארנון (התעמלות מכשירים) מהווים אילוסטרציית שידור רשלנית ודַלָה בשלושת האתרים האירופיים ב-בריכת השחייה של גלאזגו 2018, באצטדיון ה- א”ק של ברלין 2018, ובהיכל ההתעמלות בגלאזגו 2018. החמישה הללו הם הרבה יותר מקוריוז. הם שערוריית טלוויזיה יחדיו עם המערכת שמנהלת, מפקחת, עורכת אותם, ומושיטה להם את המיקרופון. מאות שדרני טלוויזיה ורדיו מכל רחבי רשתות הטלוויזיה של ה- EBU באירופה מאיישים כל פיסת עמדת שידור בגלאזגו 2018 וברלין 2018. רק שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נותרים בארץ ועושים את מלאכתם פלסתר Off tube מהרצליה. מירי נבו היא שדרנית א”ק מופרכת (מחליפה הזמני רן מלובני עולה עליה עשרת מונים). משה גרטל הוא שדר שחייה מופרך אולם הטוב ביותר מבין אֶפֶס אחרים בתחום שאינם ולא קיימים בארץ. אין שדרני שחייה בארץ חוץ ממשה גרטל אולם הבלעדיות הטלוויזיונית לאורכן של השנים הרבות (26) עושה בו שַמוֹת וגם בצופים שלו. פוסט מס’ 760. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 13 באוגוסט 2018.

הפרת עקרונות ה- שַדָּרוּת, העיתונאות, והפרשנות בעת מבצע השידורים הישירים הגדול ב- Off tube במסות עצומות של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים את אליפות אירופה בשחייה מהבריכה של גלאזגו 2018, את אליפות אירופה ב-א”ק מה- אצטדיון של ברלין 2018, ואת אליפות אירופה בהתעמלות מכשירים מה- היכל בגלאזגו 2018. 

1. משה גרטל וברוך צ’יש מפרים ביודעין ובגלוי את חוק הטלוויזיה הראשון שמטיל על מוסר האינפורמציה לזהות באופן שיטתי, מוקפד, ומסודר את טקס חשיפת והצגת השחיינים והשחייניות גיבורי העלילה העומדת להתרחש בבריכה בטרם התפתחותה. משה גרטל משבש ללא סוף באקראי ו/או בכוונה את חוק הברזל הטלוויזיוני והקולנועי שנועד ו- אמור לעשות לצופי הטלוויזיה בסלון ביתם ו/או לצופים בבתי הקולנוע הכרה ראשונה עם גיבורי סיפורם בטרם תחילת הסצנות על המסך הקטן ו/או המסך הגדול. חשיפה וזיהוי גיבורי העלילה בתחילת השידור הישיר מאפשרים לצופים להתחבר לסיפור ולפרטי הדיווח שמספר הסיפור עומד לספר להם. כדי לקיים את “מסע ההיכרות” עם מאות השחיינים והשחייניות בבריכה לפני יריות הזינוק, על השדר מוסר האינפורמציה מוטלת החובה לשמור בקפידה על סינכרוניזציה מוחלטת (!) בין Sound המֵידָע שהוא מעביר לצופיו לבין תמונת ה- Video שבימאי ניידת השידור בגלאזגו בוחר להעלות לסיגנל ה- Multi, ואשר רצה על המסך בישראל ובכל אירופה. משה גרטל מנפץ את חוק הטלוויזיה הבסיסי והיסודי הזה חדשים לבקרים ומספר ומזהה שחיינים ושחייניות בשעה שאלה כבר חלפו ו- יצאו מהמסך מה- Frame ואחרים חדשים מופיעים בתמונת ה- Video אולם Sound הזיהוי היָשָן שעבר זמנו נותר באוויר. מדובר בעשיית טלוויזיה מטומטמת ו-מבלבלת. שום צוֹפֶה וצוֹפָה אינם יכולים לעקוב אחר הצגת נֶפֶל אנטי אינטליגנציה ונעדרת נְבוֹנוּת כמו זאת ולהבין מי הם גיבורי וגיבורות העלילה שנוטלים חלק בסיפור האניגמטי בטרם תחילתו. מדובר בעשרות רבות מאוד של תצוגות לא מסודרות ונטולות היגיון שחוזרות על עצמן באין מפריע ללא התערבות המערכת שמפיקה ומנהלת את השידור הישירים מבריכת השחייה של גלאזגו 2018. משה גרטל הוא קוריוז טלוויזיוני ברישיון ש-מֵבַרְדֵק ו- מֵבַלְגֵן, ויוצר אִי-סֵדֶר מוחלט באקראי ו/או ביודעין שוב ושוב על המסך שהוא מופקד על תקינותו, ואשר נוגע ראשית דבר להפרת חוק הסינכרוניזציה המוקפדת ו- המוחלטת בין קול השדר לבין תמונת ה- Multi בשעת טקסי הצגות מאות גיבורי וגיבורות העלילה בטרם יריות הזינוק ולפני תחילת המשחים. הצופים שאינם בקיאים בנעשה בעולם השחייה הישראלי, האירופי, והבינלאומי בעיקר הצעירים שבהם הם הראשונים שמאבדים את האוריינטציה שלה בריאליטי הספורטיבי הזה רווי אלפי פרטים. שום שדר טלוויזיה אחר באירופה לא ירשה לעצמו לעולל לצופיו את מה שמשה גרטל עושה לצופים בארץ בעיקר לצעירים ביניהם. אין דבר כזה בטלוויזיה לספר בקול בטקס ההצגה המקדימה אודות גיבור עלילה “X” בשעה שעל המסך מופיעה תמונתו של גיבור עלילה “Y”. הַאָשָם איננו רק במשה גרטל. האשם נעוץ גם בפרשן המלווה והצמוד שלו ברוך צ’יש שאיננו מתערב ולא מונע את הברדק הטלוויזיוני המשובש הזה מלעלות לאוויר. אָשָם האי סדר והברדק הזה מוטל גם לפתחה של המערכת שמנהלת את משה גרטל ומאפשרת התנהלות שידור כה משובשת ומבולבלת ומטומטמת שכזאת. 

2. גם אם מדובר בעשרות שידורי שחייה Off tube של אליפות אירופה גלאזגו 2018 המתקיימת במרחק של 5000 ק”מ מכאן, והנעשים במשך שמונה ימים רצופים בוקר וערב ע”י משה גרטל וברוך צ’יש מהאולפן בהרצליה, יש לדרוש משניהם להגות נכון את מאות השמות של השחיינים והשחייניות הנוטלים חלק בתחרויות. מרכיב חשוב במהימנות של כל עיתונאי ושדר טלוויזיה הוא הידע והכישרון להגות נכון ובמדויק את שמם של גיבורי וגיבורות העלילה גם אם אינם ישראליים. משה גרטל הוא שַבְּשָן שֵמוֹת כרוני ש- שוגה וטועה בהגיית השמות של מאות שחיינים ושחייניות אירופיים והופך את עצמו לא רק למוסר אינפורמציה לא אמין אלא גם לחוכא ואיטלולא. מצדי שערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים יטיס את שבשן השמות הבלתי נלאה הזה לסבב לימודי ב- הונגריה, פולין, רוסיה, הולנד, שוודיה, דנמרק, שוודיה, הולנד, גרמניה, ליטא, צרפת, שווייץ, בלגיה, אוקראינה, איטליה, ומדינות אחרות כדי שילמד להגות נכון ולשים במדויק בפיו את מאות השמות של גיבורי העלילה שאותם הוא מתאר. משה גרטל הוא שַבְּשָן שמות בלתי נלאה שעושה זאת ללא בושה מהמקפצה. כיצד זה ייתכן שמערכת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים פלוס העורכים והמפיקים שם (לרבות הפרשן שלו ברוך צ’יש) אינם מתקנים אותו. את שמה של שחיינית השוודית Sarah Sjostrom הוא משבש כבר שנים ו- מכנה אותה בטעות “שוֹיסְטְרוֹם” (מחליף את מקומות האותיות וָו ו- יוּד) במקום להגות ככתוב  Sjostrom/”שְיוסטרום”, ואו בנוסח מקוצר כפי שחלק מהשוודים מבטאים “שֶסְטְרֶם”. תארו לעצמכם שדר טלוויזיה הולנדי, רוסי, שוודי, ו/או צרפתי קורא לשחיין הישראלי המתחרה בשביל ארבע משה גרטל, בשם “מָשֶה גָרֶטִיל”, ומשבש גם את שמו של מתחרה ישראלי נוסף בבריכה ברוך “בוקי” צ’יש כשהוא מכנה אותו “קוּבִּי שִיץ”. לא בסדר בלשון המעטה.

3. לא תיתכן שַדָרוּת ו- פַרְשָנוּת טלוויזיה מודרנית ללא שימוש במדע ה- הידרודינמיקה, וללא הסבר מתמטי – פיזיקלי ברמה פופולארית (בעיקר לדור הצעיר) הנוגעים להתנהגות בן אנוש במים ושימוש ו- ניתוח סגנונות השחייה, יתרונות וחסרונות. לא תיתכן שַדָּרוּת ו- פרשנות טלוויזיה מודרנית בלעדי מתן פרטים בצורה סיסטמתית (!), שיטתית (!), סדורה (!), ומסודרת (!) ו- קבועה (!) אודות השחיינים והשחייניות הנוגעים לגובהם, משקלם, משקלם הסגולי וכישרון הציפה שלהם וכישרונם להתגבר על התנגדות המים, גילם, וכן מֵידָע העוסק בגודל ושטח כפות ידיהם וכפות רגליהם. משה גרטל מספר לצופיו באחד השידורים הישירים שלו באלו המילים, כי שחיין הגב שלנו יונתן קופלוב, “…הוא גם כן גבוה, גבוה מאוד…”, אולם לא מציין את נתון קומתו המדויקת (משה גרטל, תגיד לי מה כל כך קשה לברר ולאתר את פרט הטריוויה הזה, גובהו של יונתן קופלוב…???). איכויותיו הפיזיות והתנהגותו במים של השחיין האוסטרלי איאן ת’ורפ אחד הגדולים ביותר בהיסטוריה המודרנית של השחייה הבינלאומית נבעו לא רק בגלל אימונים ותרגולים אין סופיים במים אלא גם בעטיים של מידותיו הפיזיות. איאן ת’ורפ התנשא כבר בגיל 17 לגובה של 1.98, שקל 108 ק”ג אולם משקלו הסגולי של גופו (תכונה גנטית) היה נמוך ולכן אִפְשֵר לו צִיפָה טבעית מצוינת על המים, ומספר כף הרגל שלו הוא 55. זרועותיו הארוכות ובסיומן כפות ידיו הענקיות דמו למשוטים בעלי שטח חיכוך – מגע גדול עם המים פלוס כפות רגליו העצומות ותנועות רגליו בעלות קואורדינציה מופלאה דמו למכונת טורפדו שדוחפות אותו היטב קדימה. איאן ת’ורפ היה בשעתו בן אנוש ווירטואוז עַל פיזי, ב- יכולותיו והתנהגותו במים כמו שחייני החתירה האמריקניים לפניו ג’וני ווייסמילר ומרק ספיץ (גם פרפריסט מעולה), המזרח גרמני שחיין הגב רולאנד מאתס, המזרח גרמנית שחיינית החתירה והפרפריסטית קורנליה אנדר, ומייקל פלפס אחריו אף הוא אמריקני. השחיינים הנ”ל חוננו כולם בתכונה גנטית המעידה על משקל סגולי נמוך של גופם וכישרון ציפה כשל קֶרֶש עֵץ השט על פני המים. יתרון מוּלָד עצום של כל נער ונערה המבקשים להיות שחיינים תחרותיים.

4. הפרשן ברוך צ’יש עולה בדרגה שלימה על השדר המוביל שלו משה גרטל ליד מיקרופון הטלוויזיה אולם חוק “כלים שלובים” הפועל בכל עוזו בעמדת שידור ה- Off tube המשותפת של שניהם באולפן בהרצליה גורר את הפרשן מטה. ראה המשך הדיון בהמשך הפוסט.

5. מירי נבו היא שדרנית א”ק מופרכת יחדו עם הפרשן הטירון שלה אפי יער. הופעת ה- Off tube המגוחכת שלה באליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018 היא כרוניקה של כישלון מהדהד ידוע מראש. אף על פי כן הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מפקידה בידה שוב את מיקרופון ה- א”ק ומציבה לידה סייע / פרשן ירוק בשם אפי יער. מירי נבו היא מגישת טלוויזיה ולא שדרנית א”ק Play by play. שורר פער הבדל עצום בין כישרון הגשה באולפן לבין מיומנות של שידורים ישירים בטלוויזיה של דרמות ספורטיביות. מירי נבו היא שדרנית א”ק Play by play נטולת ידע, רוטינית וצפויה, מדקלמת, משעממת, ונעדרת כישרון לשדר דרמות על המסלול ובשדה גם בגלל איכות קולה הצעקני והגבוה. על ה- גבול הלא רדיופוני. באשר לאפי יער. כמו פרשנות שחייה גם פרשנות א”ק דורשת ניתוח ושימוש במתמטיקה – פיזיקלית ובהגדרות המדעיות של אייזיק ניוטון את חוקי המכניקה כדי להסביר ולנתח לצופי הטלוויזיה את איכות ביצועי והישגי האתלטים והאתלטיות במסלול ובשדה. רפי יער איננו פרשן. הוא מלָוֶוה קולי של מירי נבו שאיננו מבין את תפקידו. הוא לא מוסיף כלום לדקלום של מירי נבו. ברכה לבטלה.

המדען האנגלי הגאון איש המתמטיקה והפיזיקה יִצְחָק “אָיְיזִיק” נְיוּטוֹן (1727 – 1643).

הפוסט הזה מס’ 760 נוגע בעקיפין בחוט המחשבה של מאמני כדורגל הוגים שלא השאירו דבר ליד המקרה וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ, גוּסְטָב שֶבֶּש, סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר, וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה, אָלְף רָאמְזִי, הֶלְמוֹט שֶן, רֵיינוּס מִיכֶאלְס, סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי, אֶנְצוּ בִּירְזוֹט, אָרִיגוֹ סָאקִי, וִויסֶנְטֶה דֶל בּוֹסְקֶה, יוֹהָאן קְרוֹיְף, פֶּפּ גוּואָרְדִיוֹלָה, וז’וֹזֶה מוֹרִינְיוֹ. אני חש הערכה רבה לרשימה הנכבדה. בעיקר לפפ גווארדיולה. הוא הקרוב אלי ביותר למרות שמפרידות בינינו יותר משנות דור. הוא ויוֹהָאן קְרוֹיְף המנוח. בהיותם אנשים חושבים ובעלי חזון שינו שניהם את חזון משחק הכדורגל והפכו גם למחנכים ומנהיגים בלתי נשכחים בתחומם שהכריחו את הסמוכים לשולחנם לחשוב. אני מגיע אליהם לאחר האכזבה הגדולה מהפרשנות הטלוויזיונית המובילה של שני הישראליים שגיא כהן ואלי אוחנה (נמנה בעבר על אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) והיום נחשב לאחד מקברניטי הכדורגל הישראלי הלאומי בהתאחדות הכדורגל הישראלית. בטרם אתעכב ואטמע שוב בשורת האנשים החושבים הללו מזירת הכדורגל, אנוכי מבקש לָדוּן במדען הגאון היהודי – האנגלי יצחק “אייזיק” ניוטון ובישראלי יצחק “איציק” מנדלברויד. אייזיק ניוטון נולד באנגליה ב- 1643. יצחק מנדלברויד נולד ב- 1931 בישראל. כמעט שלוש מאות שנים מפרידות בין תאריכי הולדתם אולם הם בעלי מכנה משותף. שניהם לימדו אותי לחשוב. שניהם האיצו בי לחקור ונתנו בידיי כלים טובים יותר לנתח כמותית ואיכותית את הנתונים המשתנים בתחומים שונים שחגים סביבי כל העת על סמך עובדות. למדתי משניהם, מ- יצחק “אייזיק” ניוטון ומ- יצחק “איציק” מנדלברויד להסיק מסקנות על סמך עובדות שיהיו הכי צודקות והקרובות ביותר לאֶמֶת בתחומי ההישגיות והמצוינות, גם במסגרת חיי בטלוויזיה.

מבין מורי המתמטיקה שלי הערצתי בזמנו את שלום גרא ז”ל חבר קיבוץ אפיקים (וגם את אבא שלי ז”ל את אחי יונתן אלרואי יבד”ל מהנדס בניין במקצועו, אני אוהב את ההיגיון שלו), ומאוחר יותר את שמאי שמיר ז”ל מהנדס עיריית תל אביב. נפגשתי וישבתי עם שני המתמטיקאים האלה שלום גרא ושמאי שמיר שעות על שעות על שעות בשתי תקופות שונות בחיי. ב- 1953 / 1952 עם הראשון וב- 1969 עם השני. אי אפשר היה שלא להתפעל מההיגיון וכושר הניתוח שלהם והיכולת להסיק מסקנות מעניינות לא רק בתחומי המתמטיקה. כיצד אפשר היה שלא להעריץ את המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי האנגלי יִצְחָק “אָיְיזִיק” נְיוּטוֹן ? יושב לו נער צעיר בשלווה תחת עץ בפרדס תפוחים כשלפתע נושר לו תפוח עֵץ היישר על אפו וטורד את מנוחתו. הנער אייזיק ניוטון מבקש לחקור מדוע התפוח הנושר נפל דווקא מטה בכיוון אפו ולא טס למשל באלכסון מעלה. יצחק “אייזיק” ניוטון (1727 – 1643) מגדולי הפיסיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ושל המשיכה העולמית של כדור הארץ. יִצְחָק “אָיְיזִיק” נְיוּטוֹן היה איש חושב. בהיותו אדם חושב חקר את הדינמיקה הפיסיקאלית ואת הסיבות שגורמות לתנועת הגופים ואת השפעתן על סוג התנועה. הדינמיקה מושתת על שלושה חוקים שנוסחו לראשונה ע”י יצחק “אייזיק” ניוטון ונושאים את שמו.newton 1טקסט תמונה : יצחק “אייזיק” ניוטון מגדולי הפיסיקאים והמתמטיקאים בכל הדורות. ניסח את חוקי היסוד של המכניקה ואת כוח הכבידה, מגנט המשיכה העולמית של כדור הארץ.

א. החוק הראשון : חוק ההתמדה. מ- מעקב אחרי התנהגותם של גופים בחיי היום – יום שלנו, ידוע כי גוף השרוי במנוחה שואף להישאר במצבו זה ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי תנועה. בדומה לכך שואף גוף נע להתמיד בתנועתו ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי מנוחה ו/או לשינוי מהירותו וכיוונו. התכונה הפיסיקאלית הזאת להתמיד ולשמור על מצב מנוחה ו/או על מהירות קבועה בקו ישר היא אחת התנועות היסודיות הטבועה בכל חומר. תכונה זאת קרויה חוק ההתמדה (חוק האינרציה).

ב. החוק השני : הכוח הפועל על הגוף שווה למכפלת מסת הגוף בתאוצה שלו. גוף עליו פועל כוח קבוע בלתי מאוזן איננו יכול להתמיד במצבו הקודם . הכוח יגרום לשינוי המצב, במהירות ו/או בכיוון בו נע הגוף. בכל המקרים האלה הגוף ינוע בתאוצה ו/או בתאוטה. כ- דוגמא יכולה לשמש תנועת כָּדוּר פְּלָדָה לאורך מישור מְשוּפָּע. כדור הפלדה נע כלפי מטה בתאוצה. הכוח הגורם לתנועה מואצת זאת הוא רכיב כוח הכובד של כדור הפלדה. הכוח הוא קבוע ובהשפעתו נע כדור הפלדה בתאוצה קבועה. מאותה סיבה ינוע רוכב אופניים בתאוצה קבועה במורד הגבעה. כך גם תנוע מכונית בתנועת שוות תאוצה כל עוד ילחץ הנהג על דוושת הגז. גם אבן שתושמט מהיד שלנו תיפול בתאוצה קבועה של כ- 9.81 מטרים בשנייה בריבוע, משום שפועל עליה כוח קבוע הלא הוא כוח המשיכה של כדור הארץ. תאוצת הנפילה החופשית איננה תלויה במסת הגוף הנופל אלא רק בעוצמת כוח המשיכה של כדור הארץ. התאוצה הנגרמת ע”י כוח קבוע נמצאת ביחס ישר לעוצמת הכוח. מסה היא תכונת הגוף להתנגד לשינוי מצבו כלומר לשינוי מהירות תנועתו וכיוונה. מסה היא מידת ההתמדה (האינרציה) של הגוף. התאוצה אם כך נמצאת ביחס הפוך למסת הגוף. עתה ניתן לנסח את החוק השני של איציק “אייזיק” ניוטון כלהלן : התאוצה נמצאת ביחס ישיר לכוח הפועל על הגוף וביחס הפוך הגוף. הנוסחה המתמטית קובעת שהתאוצה (a) שווה לכוח הפועל (F) על הגוף חלקי המסה (m) שלו. אם כך ערכו של הכוח מוּבָּע כתולדה בנוסחה המתמטית בה הכוח הפועל ׁ(F) שווה למסה (m) כפול תאוצה (a). כלומר : הכוח הפועל על הגוף (F) שווה למכפלת מסת הגוף (m) בתאוצה (a) שלו.

ביאור עניין המסה והמשקל. מסה היא התכונה האופיינית החשובה ביותר והבלתי משתנת של הגוף. מרבית התכונות של גוף כלשהו נתונות בידי האדם המסוגל לשנותן ע”י עיבוד מכני, תרמי, כימי, וכן הלאה. אולם אם לא נוסיף ולא נגרע חומר אין באפשרותנו לשנות את מסת הגוף. לכן תכונה זאת היא המתאימה ביותר לציון כמות החומר שבגוף אותה ניתן לקבוע ע”י שקילה רגילה. המסה היא תכונת הגוף הקשורה למשקלו אך שונה ממנו. משקלו של הגוף הוא הכוח בו נמשך הגוף ע”י מרכז כדור הארץ. משקלו של אותו גוף איננו שווה בכל מקום על פני כדור הארץ. אנחנו יודעים גם כי משקלו של כל גוף על הירח הוא 1/6 ממשקלו בכדור הארץ. אולם המסה של הגוף (כמות החומר שבגוף) איננה משתנת בנסיבות אלה. זהו ההבדל היסודי בין מסה למשקל. צריך לומר כאן עוד עובדה. משקל הנו כוח וכיוון פעולה אנכי כלפי מטה. לעומת זאת מסה היא תכונה חסרת כיוון. כל גוף מתנגד לשינוי מהירותו ו/או מצב מנוחתו בלי תלות בכיוון פעולת הכוח הפועל עליו. אף על פי כן בין מסה למשקל קיים יחס פרופורציונלי ישיר. מסה קשורה לכמות החומר של הגוף. ברור על כן כי גוף שמסתו גדולה פי שתיים ממסת גוף אחר גם משקלו גדול פי שתיים.

א. החוק השלישי : חוק הפעולה והתגובה. הכוחות בהם שני גופים פועלים זה על זה תמיד שווים בעוצמתם ומנוגדים בכיוונם. התופעה הזאת הביאה את יצחק “אייזיק” ניוטון לנסח את חוק הדינמיקה השלישי כלהלן : לכל פעולה יש תגובה השווה לה בעוצמתה ומנוגדת בכיוונה.

6. אפוא מירי נבו המגוחכת והיכן שדרני הא”ק ההם נסים קיוויתי יבד”ל ומאיר איינשטיין ז”ל ? אפוא מירי נבו והיכן שדרני הא”ק ההם של ה- BBC הבריטי הרולד אייבראהמס ודייוויד קולמאן ? אפוא מירי נבו ושדרן הא”ק ההוא של ABC ו- CBS ברנט מאסברגר ? שדרני הטלוויזיה ההם ניצבו בגאווה בקדמת חלונות הראווה של רשתותיהם הטלוויזיוניות. למירי נבו אין מקום שם. אפוא רפי יער והיכן פרשני ה- א”ק ההם גלעד וויינגרטן ומולי אפשטיין ? רפי יער רשאי לצייץ 1000 פעם WOW אולם בכך הוא איננו הופך לפרשן א”ק.

7. שַדָּרוּת Off tube של אירועי ספורט בינלאומיים גדולים היא עסק טלוויזיוני פסול ובזוי, ו- אנטי עיתונאי. וודאי כשמדובר באליפות אירופה בשחייה הממושכת של גלאזגו 2018 שנמשכת 7 ימים וכוללים בתוכם Sessions ארוכים של שידורים ישירים מידי יום ביומו בוקר + צהריים + אחה”צ + ערב רוויים אלפי פרטים של מאות משחים שונים בסגנונות שונים, תוצאות, שמות, ובהשתתפות מאות שחיינים מעשרות מדינות אירופיות. במשך 7 ימים שרויים משה גרטל וברוך צ’יש באולפן בהרצליה ולא מעלים בדעתם כי חובתם העיתונאית המנימאלית היא לפחות להיפגש, לראיין, ולשוחח באמצעות המיקרופון ומרקע הטלוויזיה ולוּ פעם אחת עם השחיינים והשחייניות הישראליים ומאמנם המתחרים בגלאזגו 2018. כלום. שום דבר. ביזיון. משה גרטל וברוך צ’יש נותרו בהרצליה בשעה שמשלחת השחייה הישראלית טסה לגלאזגו 2018. מעניין לשמוע את תגובתו של איגוד השחייה הישראלי לביזיון ה- Off tube של משה גרטל וברוך צ’יש שני נציגיו של ערוץ הספורט מסק 55 בכבלים. אותו כ-נ”ל כשמדובר באליפות אירופה בא”ק של ברלין 2018 המשתרעת על פני 7 ימים. מדובר בעבודת פרך טלוויזיונית שנושאת עמה אחריות כבדה ומהימנות עיתונאית טלוויזיונית ברמה הגבוהה ביותר. האתלטית הישראלית ילידת קניה לונה צ’מטאי-סלפטר זכתה במדליית הזהב בריצת 10000 מ’ לנשים, חיזיון בלתי נפרץ בתולדות ה- א”ק הישראלית לדורותיה, אולם שדרנית ה- Off tube הנרפית מירי נבו השרויה בהרצליה אפילו לא יכלה לראיין ולא הייתה מסוגלת לנהל שיחה עם הרצה הישראלית הנפלאה למרחקים ארוכים הנמצאת רחוקה ממנה אלפי קילומטרים בברלין 2018. ביזיון.  משה גרטל + ברוך צ’יש + מירי נבו + רפי יער + תום ארנון היו רשאים בפועל ומְגוּבִּים מוסרית לומר למנהלים שלהם כהאי לישנא, “…נשקו לנו בתחת… אנחנו עיתונאים ולא שדרני Off tube…אתם אמורים להטיס אותנו למוקד האירועים וההתרחשויות ולספק לנו עמדות השידור מאובזרות בעלות תצפית על הנעשה בבריכת גלאזגו 2018 ובאצטדיון ב- ברלין 2018…אם לאו, חפשו את החברים שלכם…אנחנו איננו משדרים Off tube מהאולפן בהרצליה אירועי ספורט כה מפורטים, כה ממושכים, וכה רוויי מידע…”. משלא נהגו כך הופכים החמישה הנ”ל למשת”פים של השלטון שכופה עליהם לשדר ישיר בתנאים מבישים ונחותים. אל להם לבוא בטענות אלא לעצמם. הם הפכו את עצמם לקוריוז טלוויזיוני על כל המשתמע מכך. כל הארבעה הללו הם ג’וקרים פחדנים שמפזזים בתעשיית הטלוויזיה ואשר שומרים על התחת שלהם, אולם לא על התחת של צופיהם. הם אינם מסוגלים לאזור אומץ לב מינימאלי כדי להתייצב פנים אל פנים מול הנהלתם ולומר להם ביושר את האֶמֶת הזאת בזוֹ הַלָשוֹן שאיננה משתמעת לשתי פנים : “…עד כאן…לא עוד…(!!!)”. כל החמישה הנ”ל הופכים את עצמם במו רוּחם הנפולה, אוֹפְיָים הַנִרְפֶּה, וידיהם חסרות המעש – לקוריוזים. ל- ג’וקרים.

8. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הוא מקור מידע טלוויזיוני ראשי במדינת ישראל בתחום מסוים בחיינו ובעל השפעה משהוא מחזיק בקניין זכויות שידורים בלעדיות של אירועי ספורט רלוואנטיים בארץ, באירופה, ובעולם המעניינים ציבור צופי טלוויזיה גדול בארץ. אולם אל להנהלה שלו לחשוב שאיננו יודעים כי הם גונבים אותנו, מתרשלים מולנו, מפשלים כלפינו, מבלפים אותנו, מיירטים את סיגנלי הטלוויזיה הלווייניים המתרוצצים בשמי החלל, ומתחפרים ומעתיקים עבורנו את המידע מהמוניטורים שלהם בהרצליה.

9. ה- סָגָה, אוסף קדום של אפוסים Off tube (וגם בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות) הנוגעת למשה גרטל וברוך צ’יש היא סבוכה, מורכבת, מסובכת, וכושלת יותר מפני שהיא ארוכת שנים ומעידה כי שני ה- וֶוטֶרָנִים הוותיקים הללו לא לומדים משגיאות העבר של עצמם. לפחות 25 מקוראי הבלוג הזה הקרוי Yoashtvblog.co.il, מאירים ומעירים את תשומת לבי כי בכל הטקסטים הנוגעים לכישרונותיו של משה גרטל אין זה כלל חשוב אם מדובר בשידור Off tube מהאולפן בארץ ו/או בשידור אותנטי מהשטח. הם אומרים כי דווקא ב- אולימפיאדת אטלנטה 1996 פלוס אולימפיאדת בייג’ינג 2008 הוא משה גרטל הגה את הסלוגנים הילדותיים והמטופשים שלו. באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים שלנו מבריכת השחייה האולימפית בעת אשמורת בוקר בישראל (21.00 שעון אטלנטה – ג’ורג’יה) איחל משה גרטל (אז בן 50) לצופים באָרֶץ ברכת פרידה, שכללה בתוכה את נוסח האיחולים הבא בהם איחל לצופיו בארץ מעמדת השידור שלו בבריכת השחייה באטלנטה 1996 את האיחול הבא, כלהלן : “…כאן מסתיים עוד ערב שידורים ישירים שלנו מבריכת השחייה באטלנטה…צופים יקרים לילה טוב לכם…נוחו על משכבכם בשלום…”. בבייג’ינג 2008 הוא משה גרטל נטל לעצמו ללא רשות גלימת נביא בעת השידור הישיר שלו את משחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ’ לגברים והמאבק הבלתי נשכח ההוא בין נבחרות צרפת וארה”ב. ב- Leg האחרון בעת שהשחיין הרביעי והאחרון בנבחרת צרפת אלאן ברנארד (Alain Bernard)זינק למים קצת לפני השחיין המסיים ברביעייה האמריקנית ג’יסון ליזאק (Jason Lezak), זעק משה גרטל למיקרופון שלו בקול ניחר, “…אני מבטיח לכם נאמנה כי צרפת תכה את ארה”ב שוֹק על ירך…”. הסוף ידוע. קרה בדיוק להפך. ג’יסון ליזאק הדביק את יריבו אלאן ברנארד, נגע ראשון בלוח מדידת הזמן וקבע תוצאה קבוצתית של 3:08.24 ד’. אלאן ברנארד השיג זמן קבוצתי של 3:08.32 ד’. ארה”ב זכתה במדליית הזהב. צרפת זכתה במדליית הכסף. משה גרטל זכה במדליה מפח. משה גרטל הפך במו הבל פיו את עצמו לג’וקר טלוויזיוני. למרות שישב בעמדת שידור מאובזרת בעלת תצפית נוחה בבריכת השחייה במשחקים האולימפיים של בייג’ינג 2008, יצא מכל העסק שדר טלוויזיה טיפש. כרוניקת נפל ידועה מראש של קוריוז טלוויזיוני. באשמתו בלבד. ומוסיף קורא הבלוג שאיננו מזדהה : “…אם כך ואם זה המצב הרי שאין שום יתרון בהטסתו של משה גרטל למוקדי האירועים וההתרחשויות ברחבי אירופה והגלובוס, אם מ- מילא המיקרופון שלו פולט דברי הֶבֶל…”.

תזכורת מורכבת ו- רוויית השוואות בלתי נמנעות. אולימפיאדת מינכן 1972. השחיין היהודי – אמריקני המופלא מרק ספיץ (Mark Spitz) והבימאי והמפיק הראשי הגרמני של קבוצת DOZ האולימפית הגרמנית את שידורי הטלוויזיה של מינכן 72′, הורסט זייפארת (Horst Seifart) הבלתי נשכח.

בית היוצר של רשתות הטלוויזיה הציבוריות של מערב גרמניה ARD ו- ZDF הקים את DOZ קבוצת הטלוויזיה המבצעית והמיוחדת שלו (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum). הקבוצה המבצעית שימשה Host broadcaster מקומי והפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי המסועף של אולימפיאדת מינכן 1972. אולימפיאדת מינכן 1972 תיזכר כהופעתו המזהירה של בימאי הטלוויזיה הראשי הגרמני הורסט זייפארת (Horst Seifart), ולצִדו בימאי הא”ק של DOZ אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Wolters), וכן המנהל הכללי של DOZ רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה (Robert Lembke), המהנדס הראשי של DOZ קָארְל הָיינץ (Karl Heinz), ומפקח ראשי על פעילותם של 40 ציוותי הצילום בפילם של DOZ אוּלְרִיךְ בְּרָאוּן (Ulrich Braun). אולימפיאדת מינכן 1972 תיזכר גם בשל עלייתה לגדולה ספורטיבית של מזרח גרמניה הטוטליטארית שצברה 66 מדליות. הישג חסר תקדים של מדינה שמנתה רק 15.000000 (חמישה עשר מיליון) תושבים. מאוחר יותר הוברר כי המוטציה הזאת שנקראה מזרח גרמניה התאדתה פוליטית ב- 1990 / 1989 וחברה למערב גרמניה, שנקראה מעכשיו גרמניה.

בימאי הטלוויזיה הגרמני הורסט זייפארת (Horst Seifart) המנוח שנפטר בנובמבר 2004 בן 82 ונחשב לאחד מגדולי אנשי הטלוויזיה בדורנו וגם היסטוריון טלוויזיה בעל ידע רב וזיכרון מופלא, והאיש ששימֵש בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי אולימפיאדת מינכן 1972, זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן [3] : “מהנדסי האלקטרוניקה הגרמניים של חברת “טלפונקן” הרכיבו עוד שלוש מצלמות Video שהעבירו בשידורים ישירים את תחרויות הא”ק והשחייה באולימפיאדת ברלין 1936, וכן העבירו בשידור ישיר את שלב ההגעה לאצטדיון האולימפי של ריצת המרתון לצורך ההקפה האחרונה בתוך האצטדיון האולימפי שהיה גדוש מידי יום ביומו ב- 105000 צופים. חוץ מזה השתמשו מהנדסי “טלפונקן” גם בכמה ניידות שידור ששילבו הפעלת שיטת הצילום בפילם במצלמות 35 מ”מ והעברתו או תרגום טכני של האינפורמציה הפילמאית בתוך הניידת לאינפורמציית Video, ובפחות מדקה אחת ניתן היה לקבל את התמונות האלקטרוניות. מצלמת Video גדולה הוצבה גם בבריכת השחייה. הסיגנלים האלקטרוניים נשלחו למרכזי צפייה בכפר האולימפי בברלין ולנקודות צפייה מרוכזות נוספות בבירה הגרמנית, ונשלחו גם לערים מרוחקות – לייפציג, המבורג, ופוטסדאם”.

טקסט תמונה : זהו הורסט זייפארת (Horst Seifart) המופלא, הבימאי הראשי הנפלא של אולימפיאדת מינכן 1972. כאן הוא נראה מקבל את פרס הטלוויזיה הגבוה ביותר, “מצלמת הזהב”, בטקס מיוחד שערכה לו רשת הטלוויזיה הגרמנית ARD. (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבימאי והמפיק הגרמני הנודע הורסט זייפארת (Horst Seifart) שניצב בראש DOZ אז בן 50 היה המוביל הראשי של פילוסופיית הבימוי הטלוויזיונית החדשנית בתחרויות במשחקים האולימפיים במינכן 72′. הורסט זייפארת היה מתכנן תוכנית השידורים ה- Multi lateral הטלוויזיונית עבור כל העולם, ה- “Weltprogramm”, אך הוא היה יותר מאיש טלוויזיה. הוא היה מדען תקשורת מעמיק ויסודי. אדם בעל ניסיון טלוויזיוני מזהיר בתעשייה וגם בעל חזון שידור מרחיק לכת. הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה. הוא היה האיש הבולט בצוות הגרמני שפיתח את רעיון בימוי של כל אירועי הספורט בטלוויזיה. הורסט זייפארת נולד ב- 1922 בהמבורג. בעברו הרחוק היה טייס קרב ב- “לופטוואפה” חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת העולם ה- 2. הוא הופל מעל שמי רוסיה ונלקח בשבי אך שרד אותו וחזר לגרמניה. לאחר המלחמה שָב לאהבתו הישנה, תעשיית הטלוויזיה. הורסט זייפארת הטביע את חותמו האישי על קונספט הבימוי במשחקי אולימפיאדת מינכן של 1972. הוא היה הראשון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית יחד עם הבימאי אוּלִי וולטרס (Uli Wolters) שהציבו מצלמות מיוחדות בזירת התחרויות ואשר תפקידן הראשי היה להציג ולחשוף את האתלטים והשחיינים בצילומי Close up, לפני תחילת העלילה, כלומר בטרם יריות הזינוק בבריכה האולימפית ובאצטדיון ה- א”ק האולימפי. צופי הטלוויזיה בעולם יכלו להתבונן מקרוב שוב ושוב בספורטאים המתייצבים ליד אדני הזינוק במסלולי ה- א”ק ושבילי הבריכה ומתכוננים לקראת ההתמודדות. זה היה חידוש מפליג בימים ההם מפני שבפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה יכלו יושבי הכורסה לצפות “במרחק נגיעה” בגופם ובפניהם של הנשים והגברים המתוחים והנרגשים גיבורי עלילת הספורט הטלוויזיונית, הנערכים לקראת המאבק המכריע, שאיש איננו יודע כיצד יתפתח. המאבק על המדליות האולימפיות הוא שידור הספורט החשוב בעולם. הורסט זייפארת ידע זאת והבין כי הטלוויזיה מיטיבה לשרת את צופיה באמצעות צילומי תקריב. הטלוויזיה היא  מִדיום תקשורתי המבוסס על צילומי Close ups. הוא ניצל זאת עד תום והציב את הצופים בסלון ביתם באמצעות מצלמות הטלוויזיה בסמוך מאוד לאתלטים והשחיינים המתחרים בזירה. בצילומים מרחוק נראים האתלטים הצעירים כמכונות ספורט אך בתצלומים מקרוב הם מתגלים כבני תמותה רגילים, ממש כמונו. הצגת גיבורי העלילה באמצעות צילומי Close up לפני התרחשותה הכרחית. זהו אחד מסודות בימוי הספורט הטלוויזיוני. בימוי כזה יוצר קשר נפשי והזדהות של הצופים עם גיבורי התחרויות ומחבר אותם מייד למרקע. פילוסופיית הבימוי של הוֹרְסְט זֵיְיפָארְת הייתה מבורכת והישג בעל ערך. הורסט זייפארת בימאי ומפיק בדרגה העליונה ביותר של המקצוע השתמש בתבונה ובהיגיון ביתרון שהעניקו לו עדשות מצלמות הטלוויזיה. הוֹרְסְט זֵיְיפָארְת תִּכְנֵן יחד עם מפיק – בימאי נוסף ב- DOZ אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Wolters), מנהל ההפקה רוברט לֶמְבְּקֶה (Robert Lembke), מנהל ההנדסה קארל היינץ (Karl Heinz), וראש ציוותי הצילום בפילם אוּלְרִיך בְּרָאוּן את פילוסופיית הכיסוי של תחרויות הא”ק באולימפיאדת מינכן 1972.

טקסט תמונה : הורסט זייפארת הבימאי הראשי של תוכנית השידורים הטלוויזיונית הבינלאומית באולימפיאדת מינכן 1972 ה- World Program. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. אולי וולטרס הבימאי הראשי של DOZ מביים את תחרויות הא”ק. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

ראשי DOZ תכננו בקפידה את מערך הצילום האלקטרוני ואת עקרונות שידור ה- Replays האיטי בכל אחד מ- 25 ענפי הספורט אך גם הם לא הקדימו את זמנם. הדבר בלט בצורה יתירה בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 72′, א”ק, ושחייה. למרות העושר הטלוויזיוני הפעילה DOZ רק יחידת Replay אחת מאותה הזווית של המצלמה המובילה. הטלוויזיה קנדית CBC ויחידת הביצוע שלה ORTO הציבו באולימפיאדת מונטריאול 76′ כבר שתי יחידות Replays ואילו DOZ השתמשה במצלמה פרונטאלית בתחרויות הא”ק. צילומי הא”ק באצטדיון האולימפי במינכן 72′ נעשו תמיד משמאל לימין ומעולם לא ממול. DOZ הציבה בבריכת השחייה האולימפית מצלמה עליונה הוריזונטאלית – אחורית שהשקיפה לאורך הבריכה ו- הקנתה ממד הסתכלות שונה ולא מוכר עד אז על תחרויות השחייה בשבילים. החידוש הגדול של קבוצת DOZ היה מיסוד “מצלמת ההיכרויות” עם המתחרים האולימפיים בבריכה ובאצטדיון בטרם יריית הזינוק. מהלך טלוויזיוני הכרחי והגיוני וגם פשוט. מפליא שאנשי הטלוויזיה ברחבי תבל לא חשבו על כך לפני כן.

טקסט תמונה : רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה המנהל הכללי של קבוצת  DOZ במשחקי אולימפיאדת מינכן 1972. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                           

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זהו אולריך בראון האחראי על עבודת 65 ציוותי הצילום בפילם של DOZ שתיעדו את כל התחרויות באולימפיאדת מינכן 1972. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצוות המוביל הציב מראש 18 מצלמות אלקטרוניות באִצטדיון האולימפי מתוך הסך הכולל של 89 מצלמות שעמדו לרשות DOZ וכיסו את 25 הענפים במשחקי מינכן 72′ [8], מפני ששם נערכו התחרויות של ענף הספורט החשוב ביותר באולימפיאדה – האתלטיקה הקלה. את טקסי הפתיחה והנעילה באצטדיון האולימפי במינכן כיסו 12 מצלמות אלקטרוניות.

טקסט תמונה : שבת אחה”צ – 26 באוגוסט 1972. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72′. מימין, ניתן לראות צלם של קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ מאייש מצלמה אלקטרונית נישאת על כתף (נקראת בשפה האנגלית : Portable electronic camera) לצורכי צילומי Close ups של ספורטאי המשלחות. המצלמה מחוברת בכבל עבה לניידת השידור הגדולה החונה מחוץ לאצטדיון האולימפי. ב- 1972 זה היה חידוש ומבוא לקראת תקופת ה- ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית הבסיסית הרב גונית שלהם הנוגעת ל- 25 ענפי ספורט במינכן 72′ שרירה וקיימת עד היום הזה. הורסט זייפארת זוכר בשיחות הטלוויזיה הרבות בינינו שהתקיימו בשנים 1980 – 1974, כלהלן : “…אף על פי כן לא הקדמנו את דורנו. היו לנו מעט מידי מצלמות אלקטרוניות ופחות מידי מצלמות Isolated (מצלמה Isolated מחוברת בנפרד ממערכת הצילום הכללית למכונת VTR עצמאית משלה שמאפשרת לה להעניק הילוך חוזר מזווית הצילום הייחודית שלה) בניידות השידור שחנו באצטדיון האולימפי, בבריכה האולימפית, ובהיכל ההתעמלות האולימפית. לכן שידרנו תמיד הילוך חוזר איטי אחד בלבד מהמצלמה המובילה של הכיסוי הכללי…” [9]. הוֹרְסְט זָיְיפָארְת הגה מאוחר יותר יחד עם אוּלִי ווֹלְטֶרְס ועוזריהם, ביניהם גם קְלָאוּס בֵּיְיסְנֶר (Claus Beissner), את רעיון המצלמות הפרונטאליות בצילום הריצות על המסלול אך איש הטלוויזיה הספרדי מנולו רומרו וחברו איש NBC אלכס גלעדי הגשימו את החזון הטלוויזיוני הזה הלכה למעשה, לראשונה באולימפיאדות סיאול 88′ וברצלונה 92′. מצלמות הטלוויזיה הפרונטאליות שסיקרו וצילמו ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) למשל את האצן הקנדי בן ג’ונסון מביס בסיאול 88′ בריצת 100 מ’ את שני יריביו קארל לואיס ולינפורד קריסטי, ואח”כ לינפורד קריסטי עצמו שעשה את אותו הדבר ליריביו בתחרות הגמר ל- 100 מ’ בברצלונה 92′, כבשו את לב הצופים והיו ל- בלתי נשכחים לעַד. פסגת הטכנולוגיה הטלוויזיונית. יתירה מזאת : אוסף ההילוכים החוזרים האיטיים ואומנות הצילום של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הפכו את הריצה הקצרה ביותר במשחקים האולימפיים שנמשכת כעשר שניות לחוויית צפייה בת חמש דקות. מצלמות הטלוויזיה האריכו שוב ושוב את משך החוויה מזוויות צילום שונות ובהילוכים איטיים. זה היה הפיצוי שהעניקה הטלוויזיה לצופיה בכל רחבי בתבל וזה היה יתרונם על פני הצופים באצטדיון. בכך צריך להכיר תודה למר אלכס גלעדי והספרדי מר מנולו רומרו, שני אנשי טלוויזיה דְגוּלִים ש- שייכים לדור הקודם שעיצב את שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה, אך בל אקדים את המאוחר.

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי “למילים יש וויזואליה משלהן” ו- “הפקות חובקות ארץ עולם”, בסדרה בכוללת 13 ספרים וקרויה : “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”.

מבצע השידורים הטלוויזיוני של DOZ באולימפיאדת מינכן 72′ היה כל כך גָדוּש, מפורט, עמוּס, ושאפתני, עד שאפילו הגרמנים העשירים והמנוסים נדרשו לסיוע טלוויזיוני של מדינות מערב אירופה המאוגדות באיגוד השידור האירופי העשיר ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ה- BBC צילם במינכן 72′ את תחרויות האִגרוף, הטלוויזיה השווייצרית SRG כיסתה את תחרויות החתירה, ו- RAI האיטלקית הייתה הממונה על כיסוי תחרויות הסיוף. ציוותי הצילום החיצוניים נדדו גם לאִצטדיונים אחרים באולימפיאדת מינכן 1972 אך תמיד תחת עינם הפקוחה של המפיקים הגרמניים של DOZ. קבוצת DOZ הסתייעה גם ב- 65 מצלמות פילם בצבע בצילום ותיעוד המשחקים מפני שלא עמדו לרשותה מספיק ניידות שידור אלקטרוניות. DOZ מיסדה סך של 852 (שמונה מאות וחמישים ושתיים) עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו בכל אתרי התחרויות האולימפיים. הישג טכנולוגי כמותי ואיכותי מרשים ביותר וגם חסר תקדים. ב- IBC הגרמני (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במינכן הוקמו 27 סוויטות עריכה של VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), וגם 37 חדרי עריכה בפילם, ועוד 20 אולפני טלוויזיה כשירותים למען רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU  DOZ העמידה את הארכיון האולימפי שלה לרשות כל רשתות הטלוויזיה והרדיו שהתארחו במינכן 72′.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. צוות צילום בפילם של קבוצת DOZ מנציח את ניצחונו של ההלך המערב גרמני ברנד קננברג (Brend Kanneberg) בתחרות ל- 50 ק”מ הליכה. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. חדר בקרה של אולפן טלוויזיה גרמני משוכלל שהוקם ע”י קבוצת DOZ בתקופת אולימפיאדת מינכן 1972. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית רק יכולנו לחלום בעת ההיא על טכנולוגיה מודרנית באיכות ובכמות כזאת. (בסיוע ובאדיבות  ZDF / ARD. ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 72′. זוהי תחנת הקרקע הגרמנית ללוויינים שהוקמה במישור רייסטינג (RAISTING). מכאן נשלח סיגנל השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 לכל רחבי תבל, וגם ללוויין האטלנטי ה- Primary, אליו מחוברת האנטנה – צלחת בעמק האלה ליד ירושלים. (בסיוע ובאדיבות DOZ ו-  ZDF / ARD . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צופי הטלוויזיה במדינת ישראל ראו בטלוויזיה הישראלית הציבורית את כל שבעת המשחים בהם נטל חלק מַרְק סְפִּיץ (שלושה מהם היו משחי שליחים), ובהם קבע שבעה שיאי עולם וזכה מַרְק בשבע מדליות זהב. ואז אירע אסון הטרור הגדול של חטיפה ורצח י”א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת בשחור / לבן (למרות שסיגנל הטלוויזיה של DOZ שהגיע לאולפנים בירושלים מ- Raisting היה כמובן בצבע). המצלמה המובילה של DOZ מציגה בצילום לונג שוֹט (Long Shot) כולל יחדיו את כל שמונת המשתתפים במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972, שניות לפני הזינוק. השחיין האמריקני מרק ספיץ (בן 22, נולד בארה”ב ב- 1950, גובהו 1.85 מ’, משקל 74 ק”ג ) ניצב על אדן הזינוק שלישי משמאל. מייד לאחר תמונת ה- Long shot, החלה “מצלמת ההיכרויות” של DOZ הממוקמת בבריכת השחייה האולימפית במינכן לנוע לפי סדר בקצב איטי וקבוע משביל 1 לשביל 8, כשהיא מתעכבת בפרק זמן קצוב מראש ב- Medium close up על כל שחיין ושחיין. השדר המוביל אז נסים קיוויתי פעל על פי הכלל הטלוויזיוני הידוע כי חייבת לשרור סינכרוניזציה מוחלטת בין ה- Audio האותנטי בשפה העברית שלנו לבין תמונת ה- Video המולטילאטראלית שמפיקה קבוצת DOZ. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי הממושמע והמשכיל לא העז לסטות מחוק הטלוויזיה הבלתי כתוב הזה אולם מקודש. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ) .

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. בריכת השחייה האולימפית. Frame אולימפי תוצר של “מצלמת ההיכרויות” של DOZ. בשעה ששדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי שידר את משפט המחץ שלו, “…זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוקרתי ביותר – ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ…”, ניתב הבימאי הגרמני במפתיע “לאוויר” Shot של מרק ספיץ ב- Close up ניצב על אדן הזינוק מס’ 3, כאילו הבין את שפת העִברית של השַדָּר הישראלי. היה מדובר בחֲוָויָה טלוויזיונית מפתיעה ו- היולית. התרשמות טלוויזיונית ברֵאשִיתִית מרהיבה פלוס הערכה רבה לפועלו של הורסט זייפארת. עד אולימפיאדת מינכן 1972, מצלמות הטלוויזיה ה- “ספורטיביות” הבינלאומיות טרם השתמשו בנשק עדשות ה- Zoom in שלהם על מנת להציג את המועמדים לניצחון בטרם הזינוק למים ו/או באצטדיון ה- א”ק. מרק ספיץ יפה התואר נחשף בשיא המתח כל כך מקרוב עד שהצופים יכלו לא רק לחוש את אווירת הלחץ בה היה נתון, אלא יכלו למדוד ול- מַשֵש את יפי גופו השרירי ולהתבונן בפניו הנאים, תסרוקתו, ושפמו. מרק ספיץ היה לא רק שיאן ואלוף אולימפי. הוא היה כוכב קולנוע יפה תואר ומראה. האחד שאין שני לו. מצלמות הטלוויזיה התאהבו בו. כל צוֹפֶה וצוֹפָה שראו אז בספטמבר 1972 את מרק ספיץ מקרוב ניצב על אדן הזינוק האולימפי כל כך מקרוב בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים, הבינו שתעשיית הטלוויזיה היא ראשית דבר Media של Close ups. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ).

מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) לא רצה להשתתף במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי שנועד ל- 3 בספטמבר 1972. זה היה המשחה השישי בסדרה מתוך שבעה ובאמתחתו נחו להן כבר חמש מדליות זהב. לפתע נתקף ביראה ואיבד את ביטחונו העצמי. מרק ספיץ נחשב לגדול שחייני תבל באולימפיאדת מינכן 72′ והיה מועמד וודאי לניצחון גם במשחה השישי שלו באולימפיאדה למרחק 100 מ’בסגנון חופשי אך חשש להפסיד לשני יריביו העיקריים והמסוכנים בבריכה, חברו לנבחרת האמריקנית גֶ’רִי הָיְידֶנְרִיךְ (Jerry Heidenreich) והאלוף האוסטרלי לפני ארבע שנים במשחקי מכסיקו 68′ במקצוע הזה מָיְיקְל וֶונְדֶן (Michael Wenden). מַרְק סְפִּיץ פחד לקלקל את מאזן הזהב המושלם שלו 5 מדליות זהב בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר של 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים. צריך לציין כאן שגם הספרינטר הרוסי בעל הפוטנציאל למדליית זהב וְולָאדִימִיר בּוּרֶה (Vladimir Bure) ששחה בשביל מס’ 2 סיכן אותו. הדריכות בטרם משחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי הייתה עצומה. מַרְק סְפִּיץ (בן 22 וחצי במינכן 72′) היה טיפוס תחרותי מאין כמוהו ולא הסתפק בכסף. הוא רצה את הכל מזהב. הוא אמר לשדרנית רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC דוֹנָה דֶה וַוארוֹנָה (Donna De Varrona) כי עדיף לו להיזכר בהיסטוריה כבעל שש מדליות זהב משישה משחים על פני שש מדליות זהב ואחת מכסף ו/או ארד מתוך שבעה משחים. מרק ספיץ חשש להפסיד במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים ולהיזכר כמפסידן. הציבור לא יזכור את ניצחונותיו הרבים אלא את הפסדו הבודד. למרות שהיה טוב מכל השלושה ירא אותם מַרְק סְפִּיץ עד שנפוצו שמועות בכפר האולימפי כי ביטל את השתתפותו במשחה הקלאסי והמהיר ביותר בבריכה. החלה להתרוצץ רכילות בנבחרת האמריקנית כי מַרְק סְפִּיץ חולה. מאמן השחייה הראשי של המשלחת האמריקנית באולימפיאדת מינכן 1972 שאֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) החליט להתערב. הוא זימֵן את מרק ספיץ לשיחה אישית בין מאמן לחניכו והטיף לוֹ, כלהלן : “…מרק ספיץ היקר, זכור רק דבר אחד : אם לא תשתתף במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי שזהו משחה יוקרתי ומיוחד בתוכנית האולימפית בגלל פחדנותך, כל חמש מדליות הזהב שצברת עד היום אינן שוות דבר. הן לחלוטין חסרות ערך. משחה הגמר ל- 100 מ’בסגנון חופשי הוא המבחן האמיתי שלך כגדול שחייני תבל. אם לא תתייצב על אדן הזינוק העולם יזכור אותך כתרנגולת מרוטה ופחדנית…” [1]. שֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) החליט עם עצמו לא לאפשר ל- מַרְק סְפִּיץ להשתתף במשחה השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון מעורב הנועל את תחרויות השחייה האולימפיות במידה ולא ייטול חלק במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי בו היה מועמד וודאי לניצחון למרות פחדנותו וחששו להתעמת בבריכה עם יריבו גֶ’רִי הָיְידֶנְרִיך.

לבסוף השתכנע מַרְק סְפִּיץ בעקבות השיחה עם שֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) והחליט להתייצב לקרב היוקרתי הקלאסי והמסקרן ביותר בכל תוכנית אולימפית (ניתן לראות ולשמוע את כל סצנת היחסים המפורסמת הזאת בין השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ למאמנו שֶרְם שָאבוּר בסרט הדוקומנטרי המרתק ורב העניין “THE MAGNIFICENT ONES” (במסגרת הסדרה התיעודית הטלוויזיונית המונומנטלית והבלתי נשכחת “OLYMPIAD”) שכתב, ביים, והפיק הבימאי היהודי – אמריקני המנוח בַּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan) בעשור ה- 70 של המאה שעברה.

spitz 1

טקסט תמונה (1) : עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו הצד הקדמי של העטיפה של סרט ה- Video הדוקומנטארי של בימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני המתעד האולימפי הדגול באד גרינספאן , “THE MAGNIFICENT ONES”, המספר על שני הספורטאים האולימפיים הבלתי נשכחים השחיין האמריקני מרק ספיץ והרץ הפיני למרחקים ארוכים לאסה ווירן (Lasse viren). (באדיבות חברת Cappy productions. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spitz 2

טקסט תמונה (2) : עשור ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. זהו הצד האחורי של העטיפה של סרט ה- Video הדוקומנטארי הבלתי נשכח של בימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני המתעד האולימפי הדגול באד גרינספאן המנוח (מת ב- 2010 בגיל 84), “THE MAGNIFICENT ONES” המספר על שני הספורטאים האולימפיים הבלתי נשכחים השחיין האמריקני מרק ספיץ והרץ הפיני למרחקים ארוכים לאסה ווירן. (באדיבות חברת Cappy productions. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שרר מתח רָב בבריכה לפני יריית הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972. שקט שלפני הסערה מלווה בעצבנות. מצלמת ההיכרויות החושפנית של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת ואוּלִי וָולְטֶרְס וקולו של נסים קיוויתי האדירו את עוצמת המשחה. Masterpiece טלוויזיוני מלא הוֹד והדר. מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל התכנסו סביב המרקע והתבוננו בגאון השחייה מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 ששוּבַּץ לשביל מספר שלוש במשחה האולימפי הקצר ביותר והיוקרתי ביותר. מַרְק סְפִּיץ לא היה השחיין המהיר במוקדמות ולכן בשביל ארבע הוצב יריבו האמריקני גֶ’רִי הָיְידֶנְרִיךְ המתחרה המסוכן ביותר שלוֹ שקבע את הזמן הטוב ביותר בשלב המוקדם. בשביל חָמֵש שחה האוסטרלי מַיְיקֶל וֶונְדֶן האלוף האולימפי היוצא של מכסיקו 1968 שהֵביס לפני ארבע שנים את מַרְק סְפִּיץ במשחה הגמר ל- 100 מ’בסגנון חופשי. בשביל הראשון הוצב השחיין המערב גרמניה קְלָאוּס שְטֵיְינְבַּאךְ. השביל השני היה של הרוסי וְולָאדִימִיר בּוּרֶה. בשבילים הרחוקים יותר 6, 7, ו- 8 הוצבו אִיגוֹר גְרָאבֶנִיקוֹב מברה”מ, מִישֶל רוּסוֹ מצרפת, ושחיין אמריקני נוסף ג’וֹן מֶרְפִי. השַדָּר הישראלי נסים קיוויתי שידֵר את התחרות הדרמטית ההיא בצורה פנומנלית שאין טוב ממנה. גם היום כשאני מקשיב מעת לעת לאותו השידור האולימפי ההוא של נסים קיוויתי עוֹרִי הופך לחידודין – חידודין. מַרְק סְפִּיץ וגם נסים קיוויתי היו אז ב- 1972 בשיאם. אפילו הערתו המגומגמת של פרשן השחייה הטירון ד”ר גלעד ווינגרטן (ישב לצידו של השדר נסים קיוויתי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבריכה האולימפיית במינכן 72′) הנוגעת לזמן הביניים של מרק ספיץ בתום 50 המטרים הראשונים וקטעה ללא צורך את נסים קיוויתי המדהים לא פגמה בחוויית השידור. מַרְק סְפִּיץ קבע שיא עולם במשחה הגמר ל-100 מ’, 51.22 שניות וזכה במדליית הזהב השישית שלו. ג’רי היידנריך היה שני בזמן של 51.65 ש’ וקיבל את מדליית הכסף. וולדימיר בורה קבע 51.77 ש’ ועוּטַר במדליית הארד. בשעה שניצב מַרְק סְפּיץ על דוכן מספר אחת עטור מדליית זהב שישית וברקע מתנגן ההמנון האמריקני, ידעתי כי חזיתי אותו יום באחד מאותם השידורים המיטביים הקלסיים של שַדָּר ספורט בלתי רגיל המאייש את שורות טלוויזיה הישראלית הציבורית, העונה לשֵם נסים קיוויתי. שַדָּר דָגוּל, המעביר ביכולת תִמְסוֹרֶת השידור הישיר שלוֹ רֶטֶט וצמרמורת בלב שומעיו עד עצם היום הזה. נסים קיוויתי הוכיח בתקופת אולימפיאדת מינכן 1972 כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה להתקיים בלעדיו. כדאי לכם לקנות את עותק השידור הזה מארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כולו חמֵש דקות. לא תצטערו.

נסים קיוויתי היה מסוג השַדָּרִים המעטים שהיה בעברו ספורטאי מצטיין. מי שידע להתאמן כאתלט וידע להתכונן באופן יסודי כשדר לכל שידור ושידור בקריירה הענקית שלוֹ. הוא עשה את זה שעות – במשרד, בשטח, ובביתו. הוא ניחן באחריות עיתונאית והיה לו כושר עבודה יוצא דופן הדומה לזה של שַדָּר הספורט האמריקני הנודע הַוואָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell). רק מאיר איינשטיין ז”ל השתווה לו בעבודת ההכנה הדקדקנית שלוֹ. נסים קיוויתי היה סוג של שַדָּר שיצא לשטחי האימונים ועקב והתבונן מקרוב בספורטאים שאותם עמד לשָדֵר. עם רבים מהם יצא לו לשוֹחֵח. הוא היה עיתונאי שטח סקרן מנוסה מאוד והשפה האנגלית שגורה היטב בפיו. אח”כ היה שָב למרכז העיתונות, מעלעל ודולה אינפורמציה נוספת מהחוברות, הספרים ושפע דוקומנטים שסופקו ע”י הוועדות המארגנות. בסופו של דבר מילא לעצמו נייר שידור מיוחד בכתב ידו, גדוש בפרטים הנחוצים לו. החשובים ביותר הודגשו וסומנו ע”י לוֹרְדִים ומַרְקֶרִים בכל צבעי הקשת. הוטלה עליו אחריות עצומה לאורך שנים רבות. בתקופת שידורים כה דחוסה כמו למשל המשחקים האולימפיים נדרש היה לשָדֵר אלפי שמות של אתלטים ואתלטיות, עשרות מקצועות, תוצאות הישגיהם ודברי רקע אודות הספורטאים האלה מכל רחבי תבל. זאת כמות אדירה של אינפורמציה שהוטלה על שכמו של שַדָּר בודד. אין שידור טלוויזיה מסובך ומורכב יותר משידור ישיר של עשרת ימי תחרויות הא”ק באולימפיאדות. נסים קיוויתי נשא על גבו נטל כבד כשַדָּר בעיקר בשידורים האולימפיים. באולימפיאדת מינכן 1972 ובמשחקי מונטריאול 1976 הוא שידֵר ישיר מאִצטדיון הא”ק וגם מבריכת השחייה. זאת הייתה עבודת פרך ממש.השידור הישיר והתיאור הנפלא שלו באולימפיאדת מינכן 1972 את ריצת הגמר הדרמטית ל- 800 מ’ גברים בה ניצח האמריקני דֵייב ווֹטְל (Dave Wattle) לא ישכחו לעולם. גם היום בגיל 80 כשאני צופה בשידור ההוא של נסים קיוויתי (בן 92, היום) הופך עורי לחִידוּדִים וסומר. הטֵייפּ ההיסטורי ובעל ערך הזה שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. נסים קיוויתי שידר רגעי תהילה רבים במשחקי מינכן 72′ לרבות זכייתו של האצן הסובייטי וואלרי בורזוב בריצות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’, וגם את ניצחונה הכפול של האצנית המזרח גרמנית רנטה שטכר בתי הריצות הקצרות לנשים. הוא תיאר את נצחונו המפתיע של הרץ האוגאנדי ג’ון אקיבואה בריצת 400 מ’ משוכות והפסדו של דיוויד הֶאמְרִי מאנגליה אלוף מכסיקו 1968 בריצה הקשה הזאת, זכייתו של הפיני לָאסֶה וִוירֶן הָשַש אלי קרב בריצה ל- 10000 מ’. נסים קיוויתי (ואוסיף שוב שדר טלוויזיה דגול) נשא על כתפיו במינכן 72′ את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה עוד אחד כמוהו.

בקיץ 1983 אירחתי את מַרְק סְפִּיץ (הוזמן ע”י הוועדה המארגנת למשחקי כינוס הפועל ה- 12 בתל אביב) לריאיון באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים בתוכנית “מבט ספורט”. חקרתי אותו בטרם הריאיון אודות סיפורו של באד גרינספאן (Bud Greenspan) על החשש הפתאומי שתקף אותו לפני תחרות משחה הגמר ל-100 מ’בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972. מרק ספיץ הודה כי הדיווח נכון פחות או יותר אך הועצם יתר על המידה בסרט הטלוויזיה.

זה הפך כבר לריטואל : משסיים נסים קיוויתי את מלאכת השידורים הישירים ב-א”ק באצטדיון האולימפי, הורה לו מנהל משלחת הטלוויזיה במינכן 72′, דן שילון, לטוּס מייד לעמדת השידור בבריכה האולימפית כדי לשדר ישיר משם את תחרויות השחייה באותו היום גם את משחה הגמר לשליחות ארבע פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי. נסים קיוויתי לא היה שַדָּר שחייה במקורו אך מפני שהיה איש לעִתּוֹת חירום של דן שילון התייצב בבריכה וכאיש צֶוֶות דרוך וממושמע מבלי להתכונן יתר על המידה, נטל את המיקרופון והחל לשָדֵר את אחד המשחים הדרמטיים בתולדות משחי השליחים במשחקים האולימפיים. המשלחת האמריקנית הציבו לתחרות הזאת את הרביעייה החזקה ביותר שלהם סנדרה נילסן (Sandra Neilson), ג’ניפר קמפ (Jeniffer Kemp), ג’יין ברקמן (Jane Barkman), ושירלי באבאשוף (Shirley Babashoff). מזרח גרמניה מעצמת שחייה השיבה לארה”ב במטבע דומה והציבה בהרכבה את גבריאל ווצקו (Gabriele Wetzko), אנדריאה אייף (Andrea Eife), אלקה שמיש (Elke Sehmisch), ואת השחיינית המסיימת ש- הייתה המוכשרת מכולן, קורנליה אנדר (Kornelia Ender) בת ה- 13 וחצי. שחיינית פנטסטית אך עדיין אנונימית ובלתי מוכרת דיה.

נסים קיוויתי איש עתיר ידע ועשיר בהשכלתו הספורטיבית הכללית הכיר את הרביעייה האמריקנית ובראשה השחיינית המסיימת המצטיינת בת ה- 15 שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף. הוא לא הכיר אף שחיינית מזרח גרמנית. לרוע מזלו של נסים קיוויתי השחיינית המסיימת ברביעייה המזרח גרמנית הלכה וצמצמה כל הזמן את המרחק בינה לבין השחיינית האמריקנית עד כדי סיכון ניצחונן האמריקניות, נוצרה דרמה בבריכה, אך עבור נסים קיוויתי השחיינית המזרח גרמנית הייתה עָלוּמַת שֵם. הוא פשוט לא ידע את שמה כי לא היה לו זמן ללמוד את שמות כל השחייניות, מפני שהיה בכלל שַדָּר א”ק ועיסוקו העיקרי על פי חלוקת המשימות והתפקידים של מנהל משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית האולימפית דן שילון, היה כיסוי ושידורים ישירים של תחרויות הא”ק באולימפיאדת מינכן 1972. הוא נסים קיוויתי כינה אותה לאורך כל התחרות, “המזרח גרמנית”. השחיינית המזרח גרמנייה הזאת זאת הייתה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר האגדית ילדה שטרם מלאו לה 14 שנה (נולדה ב- 25 באוקטובר 1958). קורנליה אנדר סגרה את הפער ולבסוף פיגרה בסנטימטרים ספורים אחרי שירלי באבשוף והעניקה לשחייניות מזרח גרמניה את מדליית הכסף וניצחון דרמטי על היריבה הפוליטית נשות מערב גרמניה. ארה”ב סיימה את משחה השליחים בזמן של 3:55.19 דקות. מזרח גרמניה הייתה שנייה 3:55.55 דקות. במדליית הארד זכתה היריבה הלאומית מערב גרמניה בתוצאה של 3:57.93 דקות. (סוף תזכורת : אולימפיאדת מינכן 1972. השחיין היהודי – אמריקני מארק ספיץ והבימאי והמפיק הראשי הגרמני של DOZ הורסט זייפארת).

ברוך צ’יש יודע בדרך כלל לפַרְשֵן שחייה. הוא גם נשמע הרבה יותר שקול וזהיר ופחות פטפטן ממשה גרטל המוֹבִיל המופרך שלו. אולם בסופו של דבר הוא ברוך צ’יש ייכנע לחוק “כלים שלובים” ו- ידעך. ביום ראשון – 9 ביולי 2017 עלה לסדר היום בעמדת השידור בבריכת השחייה של מכון ווינגייט הניסוח הצפוי המטופש ההוא, “… ש- מישהו יכה מישהו שוק על ירך…”. משה גרטל סיפר לצופיו כי בהיותו בן 23 נטל חלק בתחרויות השחייה ב- מכבייה ה- 8 ב- 1969 ו- התחרה במדי נבחרת ישראל במשחה שליחים כלשהו כ- anchor swimmer (שחיין עוגן), והוטל עליו ע”י מאמנו יוסף “יוז’ו” טלקי ז”ל לשמש שחיין מסיים נגד השחיין האחרון ברביעייה האמריקנית מארק ספיץ (בן 19). בחילוף האחרון קיבל משה גרטל מקדמה של 5 (חמישה) מטרים על פני מארק ספיץ ואז הגה בלבו את הסלוגן, “…הישראלים יכו את האמריקנים שוק על ירך…”. מארק ספיץ טרף את הקלפים. למרות ואף על פי שמשה גרטל קיבל בעת הזינוק מקדמה של 5 מטרים, מארק ספיץ הביס אותו והרביעייה האמריקנית ניצחה בתחרויות השחייה ההם של המכבייה ה- 8 ב- 1969. ברוך צ’יש לעג לשמע הסיפור של השדר המוביל שלו ופטר אותו בזו הלשון, “…משה גרטל היית צריך ללמוד מהעבר…”, כשהוא מתייחס למשחקים האולימפיים של בייג’ינג 2008. כזכור שידר משה גרטל ישיר מטעם ערוץ 1 את תחרויות השחייה באולימפיאדת בייג’ינג 2008, ביניהן גם את משחה הגמר הסנסציוני ההוא בבריכה האולימפית ב- 11 באוגוסט 2008, 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים. סיפור המעשה, תזכורת נוספת : השחיין המסיים של הרביעייה הצרפתית אלן ברנארד (Alain Bernard, גובהו 1.96 מ’) זינק למים לפני השחיין הרביעי והמסיים של הנבחרת האמריקנית ג’יסון לֵיזָאק (Jason Lezak, קומתו 1.94 מ’), ומשה גרטל לא התאפק וזעק למיקרופון שלו, כלהלן : “…אני מבטיחכם נאמנה כי נבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה”ב…”. משה גרטל הֵפֶר ביודעין, בחוסר כישרון, ובעיקר בהיעדר נְבוֹנוּת את אחד הכללים החשובים ביותר בתקשורת המונים, וודאי בטלוויזיה : לעולם אל תתנבא, לעולם אל תשלוף מהשרוול, לעולם אל תירה מהמותן (אלא רק דרך הקוונות), ולעולם אל תהמר בפומבי ליד מיקרופון הטלוויזיה [ואם כן…אזי סייג את עצמך (!)]. משה גרטל, צֵא ולמד מאיש רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ג’וני קארסון (Johnny Carson). ובכן, ל- אלן ברנארד הייתה באמת מקדמה קָלָה בעת הזינוק אולם ג’יסון ליזאק שחה מהר יותר את משחה חייו, והדביק את יריבו ממש בשבריר השנייה האחרון בטרם הנגיעה בדופן הבריכה. ג’יסון לֵיזָאק לא לקח ברצינות את נבואת השָוְוא של משה גרטל. שַדָּר השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאז משה גרטל הבטיח אומנם ב- בייג’ינג 2008 קבל עם ועדה למאות אלפי צופי טלוויזיה בישראל כי צרפת תכה שוק על הירך את ארה”ב, אולם כפי שידוע קרה בדיוק ההפך. ג’יסון ליזאק וארה”ב ניצחו והפכו את משה גרטל לקוריוז (!). לא מפני שמשה גרטל איננו יודע את מקצוע השחייה אלא בגלל שהוא איננו מבין את מדע תעשיית הטלוויזיה. הטלוויזיה איננה קאזינו ולא מוסד הימורים. משה גרטל יודע זאת. הוא היום כבר בן יותר מ- 72. גם אז כבר לא היה ילד אלא אדם מבוגר בן 62 ש- איננו שוקל נכון. האיש לוקח ביודעין סיכונים ברמה של ילד ב- גָנוֹן, סיכונים שהוא איננו אמור בשום אופן להעמיס על כתפיו. כשהוא שוגה בהערכותיו וזה קורה לו לעיתים קרובות (לרבות שיבושי שמות תכופים וצורמים) הוא הופך לקוריוז ו- אָץ לספר לעיתונאי ערן נבון מ- “ישראל היום” את סיפורו המגוחך הזה, כלהלן : “…שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות …שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי… אבל שחייה זה משעמם…לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…”. ובכן, זמנה של רביעיית הגברים האמריקנית שזכתה במדליית הזהב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי היה 3:08.24 ד’. התוצאה של הרביעייה הצרפתית שהסתפקה במדליית כסף הייתה 3:08.32 ד’. הפרש של 8 מאיות השנייה בלבד. בתרגום ממוצע של זמן למרחק, ג’יסון ליזאק הקדים את אלן ברנארד ב- 16.99 סנטימטרים, והפך את משה גרטל ל- שדר מגוחך, שֶבֶר כְּלִי, ואדם לא נבון. בתאריך ההוא של 11 באוגוסט 2008 באותה בריכת השחייה הסינית האולימפית ב- בייג’ינג, לפני 10 (עֶשֶר) שנים, נתן שדר השחייה הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דרור למחשבותיו, פלוס דָגֵש נוסף, פלוס יֶתֶּר תוֹקֵף לרעיון שלילת הַאֵיכוּת מבני אנוש שחשבו משום מה כי דווקא להם נועדה ו- הוענקה הנבואה.

טקסט מסמך : דרמה מעוותת בלתי מתקבל על הדעת. משה גרטל מתוודה בפני העיתונאי ערן נבון ב- “ישראל היום” ופורס את חולשותיו שהופכות אותו לקוריוז ולאיש טלוויזיה לא נבון בצורה קיצונית. למה מתכוון בדיוק המראיין החנפן כשהוא קובע בכותרת המשנה כי המרואיין שלו הוכיח שלא פג קסמו…? (באדיבות “ישראל היום”).

10. מכל האמור לעיל ניתן להסיק את המסקנה הזאת : אם באמת באותה השעה שאלוהי השכל חילק והעניק לכל אחד מאיתנו את מנת ה- IQ האישית שלו, ושדר השחייה המוביל של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים דיבר עם מי שדיבר ו- אמר לו כהאי לישנא, “…השחייה היא דבר משעמם… וכי לפעמים הוא מרגיש שתפקידו להעיר את המתים…”, אזי יש לשער ולהניח הנחה סבירה שאותו משה גרטל ואותו הפרשן שלו ברוך צ’יש לא ניצבו בראש תור החלוקה ההוא. זכויות השידורים של אליפות אירופה בשחייה – גלאזגו 2018 הן אומנם בלעדיות של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ושל משה גרטל וברוך צ’יש אבל אין להם בלעדיות על הידע, אין להם חזקה על החוכמה, אין להם מונופול על הזיכרון, וגם לא סטטוס ומעמד של שימוש מיטבי ב- IQ ליד המיקרופון הטלוויזיוני שכלל איננו ה- צעצוע פרטי שלהם.

פוסט חדש מס’ 760. אליפות אירופה בשחייה נערכת בימים אלה ב- גלאזגו סקוטלנד 2018 בהשתתפות שחייני ושחייניות נבחרת ישראל. הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מטילה שוב על שני שדרני השחייה הוותיקים משה גרטל וברוך צ’יש משימת שידור Off tube בלתי אפשרית ולא מתקבלת על הדעת : להישאר בארץ, להעתיק את המידע מהסיגנל הלווייני, וכך למסור את האינפורמציה בשידורים ישירים מהבריכה בגלאזגו 2018 לציבור הצופים בישראל באמצעות המוניטור הַמִסְכֵּן שלהם באולפן בהרצליה. ריטואל השידור הישיר של ה- Off tube שָב וחוזר על עצמו בערוץ הספורט הקטנוני מס’ 55 בכבלים. שוב שידורים ישירים של מהלכי התחרויות של אחד מאירועי הספורט הבכירים ביבשת, אליפות אירופה בשחייה מבלי ששני מוסרי האינפורמציה נוכחים ונמצאים במוקד האירועים בגלאזגו – סקוטלנד 2018. שניהם נמצאים בהרצליה. משה גרטל וברוך צ’יש מתייחסים אל עצמם כאל קוריוז טלוויזיוני משהם מסכימים לצַו המטופש של הנהלתם לשַמֵש שדרני Off tube פטפטנים רוויי שגיאות, אי אבחנות, וטעויות אין ספור, ואי קיום ראיונות פנים אל פנים עם גיבורי העלילה לרבות השחיינים והשחייניות הישראליים ועם מאמנם. במקום זאת, במקום החידלון הזה, היה על שני האופטיובניקים הללו לומר לממונים שלהם, כלהלן, כהַאי לִישָנָא : “חבר’ה אדונינו המנהלים : לא עוד… אנחנו דוחים את הצַו שלכם… אם אינכם מטיסים אותנו לגלאזגו 2018 אז נשקו לנו בתחת… אנחנו לא שדרני Off tube שלכם ולא קישוט קולי של ערוץ הספורט שלכם… אנחנו עיתונאים ושדרני טלוויזיה מטעם עצמנו שעושים את עבודתנו האחראית והמפורטת מהשטח, וודאי כשמדובר בשידורים ישירים של אליפות אירופה בשחייה לגברים ונשים בגלאזגו 2018 ובהשתתפות שחיינים ושחייניות ישראליים רוויים אלפי פרטים, תוצאות, שמות מעשרות מדינות, סגנונות אחרים, מרחקים שונים, וערב רב של תחרויות שבנויות על עשרות רבות של שלבים מוקדמים + שלבי חצאי גמר + תחרויות הגמר…איננו מתכוונים לבצע את גזר הדין שלכם המטיל עלינו את עבודת ה- Off tube מהרצליה ובצדה אחריות קבלת אחריות עיתונאית ציבורית…אם כך, חפשו את החברים שלכם…”. משה גרטל וברוך צ’יש לא רק מתייחסים לעצמם כאל קוריוז, אלא מתבטלים מפני הנהלתם ומוֹחַלִים על כבודם האישי והמקצועי, בשעה שהמקבילים – הקולגות שלהם מ- 70 (שבעים) רשתות השידור של ה- EBU עושים את מלאכתם הטלוויזיונית מעמדות שידור בבריכה ב- גלאזגו. הַאָשָם איננו נעוץ רק במפקדים אלא גם בפַּקוּדִים הַכְּנוּעִים. צוות השידור הוותיק המושפל והמגוחך הזה נטול נְבוֹנוּת נושא על גבו כבר תקופה ארוכה בת שנים רבות קופה של שרצים. בלתי מתקבל על הדעת. אי אפשר לשדר את אליפות אירופה בשחייה מהמוניטור בהרצליה. מדובר בטלוויזיה מחורבנת ומִתְּרָפֶּסֶת שמשה גרטל וברוך צ’יש הם הנציגים שלה. עסק עלוב שמעלה לדיון שוב את השאלה הזאת : מדוע אנשים מסכימים ביודעין לוַותֵּר כה מהר על מורשתם העיתונאית ועל עקרונות העיתונאות של דיווח מהשטח ממוֹקֵד ההתרחשויות ? למה שדרני ועיתונאי טלוויזיה ניאותים מרצונם הם לרוץ ל- Off tube ו- להִירָמֵס בדרך ע”י הנהלתם ? מאיזה סיבה הם מבקשים להתרפס ולכרוע ברך בפניה ? לאיזה תכלית ולשֵם מָה הם מניפים מייד דֶגֶל לָבָן ו-נכנעים מבלי לעלות על הבריקדות ו- מבלי להשיב מלחמה שערה ? שניהם משה גרטל וברוך צ’יש מייצגים נאמנה עיתונאות מבישה, קטנונית, וילדותית על כל השלכותיה. נראה, שהנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מבינה שמדובר ממילא בשני אנשים חלשים וכנועים, נטולי עמוד שדרה ונעדרי עיתונאות טלוויזיונית, שמוותרים על מינימום כבוד עצמי, ומעת לעת פולטים עוד ועוד ושוב ושוב טקסטים אוויליים לעבר ממברנות המיקרופון שלהם, ולכן פוקדת עליהם להישאר בארץ ולעשות את מלאכתם מכאן. מלאכת פלסתר. ממילא הם משדרים דברי הֶבֶל למיקרופון שלהם אז אם כך שיעשו את זה בהרצליה ולא בגלאזגו. הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 יודעת שהיא איננה יכולה להינזק מבני אנוש כורעי ברך, וגם לא ידענים כאלה גדולים, ולכן מוותרת מראש על הטסתם למוקד האירועים וההתרחשויות. בשנה שעברה בעת שאליפות העולם בשחייה נערכה בבודפשט 2017, פקדה הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים על משה גרטל וברוך צ’יש לוותר על טיסתם להונגריה, ל- היוותר הארץ, ולשדר את התחרויות Off tube מהאולפן בהרצליה. משה גרטל וברוך צ’יש חושפים את עצמם עוד פעם ועוד פעם ושוב ושוב בפני קהלם כצמד טלוויזיוני ילדותי, קל דעת, פוחז, ונטול ערך. אף על פי כן מדובר ב- עיתונאות Off tube ב- 2018 שהיא עיתונאות מבישה. פוסט חדש מס’ 760. כל הזכויות שמורות.

פרפראות.

1. יעקב ברדוגו + ירון ווילנסקי ניהלו ברדיו גלי צה”ל לפני חמישה ימים ביום רביעי – 8 באוגוסט 2018 בתוכנית האקטואליה “חמש בערב” ריאיון בוטה, גס, מעצבן, לא מנומס, ולא מכובד עם המרואיין שלהם ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר מר אהוד ברק.

מדובר בשני שדרני רדיו צה”ליים חוצפנים שקטעו שוב ושוב מידי כל 10 (עשר) מילים את תשובותיו הסדורות, ההגיוניות, החשובות, והמעניינות של אהוד ברק ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר. יעקב ברדוגו והמשנה שלו ירון ווילנסקי התעקשו להתערב, להפריע, להתפרץ, ולקטוע פעם אחר פעם את חוט מחשבותיו של אהוד ברק ללא בקרה וללא צורך. בריאיון הנרחב הזה בסדר גודל של כ- 40 (ארבעים) דקות שהתנהל ב- “חמש בערב” ביום רביעי – 8 באוגוסט 2018) דקות הוכיח אהוד ברק כי הוא חכם יותר מיעקב ברדוגו ומירון ווילנסקי מכל אחד לחוד, וגם משניהם יחדיו. ההתפרצויות חסרות הסבלנות ללא הרף של שני המראיינים לתוך תשובותיו של המרואיין, הן מהלך תקשורתי בלתי נסבל ומקומם שראשית דבר מפריע לי כמאזין רדיו שלהם. לאחרונה הם ניהלו דו שיח ב- “חמש בערב” דומה עם גב’ ציפי לבני, ואף היא ביקשה מהם להפסיק להתפרץ לתוך דבריה על מנת שתוכל להשלים את תשובותיה. יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי ניהלו שיחה חצופה ומאוד לא הגונה עם אהוד ברק. אנוכי במקומו של אהוד ברק הייתי טורק להם את קו השידור. בשיחה טעונה כזאת שהתפתחה בין שני המראיינים למרואיין שלהם, הפסקת הריאיון ע”י המרואיין ונטישתו אותו מחמת הטעמים הנזכרים לעֵיל היה מהווה ראשית דבר הפסד של שני החוצפנים האלה, מי שהזמינו את המרואיין להתראיין ברשת שלהם. גם דברי התגובה “בלה בלה” של יעקב ברדוגו (נשמעו בקושי ברקע) כי איננו מפחד מאיומיו של אהוד ברק לנטוש את עמדת השידור שלו ב- גין התפרצויות השניים לתוך דבריו, לא הוסיפו דבר לאישיותו העיתונאית, אלא גרעו. יעקב ברדוגו לא היה מעז לראיין בסגנון הגס והחוצפני הזה את ראש הממשלה בנימין נתניהו. משתרשת כאן עוד נקודת מחלוקת. אין ספק כי המוביל יעקב ברדוגו מאפיל לגמרי על עמיתו נטול עצמאות ירון ווילנסקי, מי שנחשף כל פעם מחדש ליד המיקרופון הצה”לי כדמות עיתונאית רצסיבית וכנועה מול עמיתו הדומיננטי והשתלטן. ירון ווילנסקי הופך בהדרגה משותף לשוליה. מעניין שהבלוג הזה yoashtvblog/co.il מקבל לאחרונה תגובות של קוראים שתומכות בדעתי כי יעקב ברדוגו מעלים את שותפו ומשתלט בבוטות על המיקרופון המשותף. ירון ווילנסקי מצטייר לא רק כנעדר משקל סגולי אלא גם כנגרר. מותר היה לו אם הוא רואה את עצמו עדיין כשותף ולא כעוזר, להעיר ליעקב ברדוגו כי יש לאפשר לכל מרואיין ו/או מרואיינת להשלים את תשובותיהם מבלי להתפרץ בפראות לתוך תשובותיהם כדי לקטוע את חוט מחשבתם ואת מבנה המענה שלהם. התפרצות והפרעות אגרסיביות למרואיין להשלים את תשובותיו אינן מעידות על עיתונאות כאילו עקשנית ו-טובה יותר מעיתונאות שקולה, שנונה, ומנומסת. למראיינים יש די זמן והותר כדי להשלים את תמונת הריאיון באמצעות שאלות חוזרות ושאלות משנה.

פוסט מס’ 760. הגדרה : טיב העברת מֵידָעִים איכותיים לציבור באמצעות תקשורת המונים נמדד ו- מותנה גם בטיב ואיכויות תנאי העבודה המוענקים לשדרנים – עיתונאים וטיב ואיכויות של אותם האנשים עצמם מוסרי האינפורמציה. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודה בפרהסיה בשערוריית כישלונו העיתונאי הנחרץ ומפרסם על המסך שלו כי שדרניו ושדרניותיו משדרים ישיר את אליפות אירופה ב- א”ק בברלין 2018 פלוס אליפויות אירופה בשחייה ובהתעמלות מכשירים בגלאזגו 2018 בשיטת Off tube הפסולה והאנטי עיתונאית מהאולפן בהרצליה מבלי להיות נוכחים כלל בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות, ומבלי לפקוד את עמדות השידור באצטדיון הא”ק ובהיכלי השחייה וההתעמלות. חמישיית ה- Off tube הראשית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משה גרטל ומירי נבו ופרשניהם ברוך צ’יש (שחייה), רפי יער (א”ק), ותום ארנון (התעמלות מכשירים) מהווים אילוסטרציית שידור רשלנית ודַלָה בשלושת האתרים האירופיים ב-בריכת השחייה של גלאזגו 2018, באצטדיון ה- א”ק של ברלין 2018, ובהיכל ההתעמלות בגלאזגו 2018. החמישה הללו הם הרבה יותר מקוריוז. הם שערוריית טלוויזיה יחדיו עם המערכת שמנהלת, מפקחת, עורכת אותם, ומושיטה להם את המיקרופון. מאות שדרני טלוויזיה ורדיו מכל רחבי אירופה מאיישים את עמדות השידור בגלאזגו 2018 וברלין 2018. רק שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נותרים בארץ ועושים את מלאכתם פלסתר Off tube מהרצליה. מירי נבו היא שדרנית א”ק מופרכת (מחליפה הזמני רן מלובני עולה עליה עשרת מונים). משה גרטל הוא שדר שחייה מופרך אולם הטוב ביותר מבין האחרים בתחום שכלל לא קיימים בארץ. אין שדרני שחייה בארץ חוץ ממשה גרטל אולם הבלעדיות הטלוויזיונית לאורכן של השנים הרבות (26) עושה בו שַמוֹת וגם בצופים שלו. פוסט מס’ 760. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 13 באוגוסט 2018.

מירי נבו ורפי יער. רשימת כישלונות חלקית ובלתי גמורה של שניהם הנוגעת לשידורי ה- Off tube הישירים מהרצליה את אליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018.

מירי נבו (1) אכזבה גדולה. מדובר ב- שדרנית א”ק מופרכת מיסודה שחוטפת מיקרופון לא לה. הפרשן שלה רפי יער הוא פרי בוסר טלוויזיוני שלא הוכשר לתפקידו. שניהם נוטלים לעצמם ועל עצמם את הסמכות והאחריות העיתונאית שאין להם לשדר ישיר ב- Off tube מהאולפן בהרצליה את תחרויות אליפות אירופה בא”ק הנערכים ב- ברלין 2018. מדובר בכישלון עיתונאי ומוסרי נחרץ.

מירי נבו איננה שדרנית א”ק Play by play. שידורי ה- Off tube הישירים של מהאולפן בהרצליה את אליפות אליפות ב- א”ק של ברלין 2018, מוכיחים בפעם המי יודע כמה, כי פשוט אין לה את זה. מדובר בשדרנית משעממת, רוטינית, חקיינית, נעדרת כל כישרון לבנות דרמה ולשדר דרמה. מירי נבו מדקלמת ב- Voice over מַשְמִים דרמות א”ק. שדרנית על תקן של מרדימה. אפוא היא והיכן נסים קיוויתי ??? אפוא היא והיכן מאיר איינשטיין ??? היא רחוקה משניהם כרחוק מזרח ממערב. ההגדרה הנ”ל שלי הנוגעת, ל- טיב העברת מֵידָעִים איכותיים לציבור באמצעות תקשורת המונים ה- מותנה גם בטיב ואיכויות של מוסרי המידעמתייחסת ישירות אליה. מירי נבו היא דוגמא טלוויזיונית מצוינת לשדרנית שכורתת את ענף ה- א”ק עליו היא מתיימרת לשבת. מירי נבו הורגת את המימד הטלוויזיוני של אליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018. לרוע מזלה הפרשן הילדותי והלא משכנע שלה איננו מסוגל להושיע אותה, גם אם כל מילה שלישית שלו היא WOW רווייה התפעלות. רפי יער הוא אצן – אתלט שלא עבר שום הכשרה טלוויזיונית כדי לשמש פרשן בשידור ישיר בתקשורת המונים. הוא חסר כל ניסיון בתחום, לפחות בשעה זאת גם נעדר כישרון, ובטוח בעת הזאת איננו מבין את תפקידו הטלוויזיוני. הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים עורכת ניסוי כלים במערכה הטלוויזיונית הזאת של ברלין 2018. זירת ה- א”ק בברלין 2018 הופכת חיש מהר לזירת קטל על מסך הטלוויזיה. נוצר כאן מצב טלוויזיוני הרה אסון : שני אנשים אשת טלוויזיה וותיקה וגבר טירון כל כך בינוניים ב- Media חוברים יחדיו ל- צוות שידור לא רק לא מוכשר ולא מיומן, אלא גם כ- כזה שנכפה לשדר אירוע המוני רב משתתפים כה מפורט, רב אירועים, רב תחרויות שונות על המסלול ובשדה, רב מקצועות, רב תוצאות, ו- רב שמות של מאות אתלטים ואתלטיות מלאומים שונים. משימות השידורים הישירים האלה Play by play בשיטת Off tube מהאולפן בהרצליה הופכים את מירי נבו ואת בן זוגה לחוכא ואיטלולה, ל- קלס ושנינה. ואת הצופים לבני ערובה. אם מירי נבו הייתה טיפ טיפה אמיצת לב היא הייתה שחה לממונים עליה, ואומרת להם כלהלן, “…שידור ישיר של אליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018 מהמוניטור בהרצליה הוא משימה בלתי אפשרית…אני מבקשת מכם להטיס אותי לאצטדיון בברלין ולשכור לי שָם עמדת שידור מאובזרת בעלת תצפית נוחה על המתרחש במסלול ובשדה…אני מבקשת גם לראיין את גיבורי העלילה האתלטים והאתלטיות שלנו, וגם את גיבורי העלילה הבינלאומיים האחרים… ולא, חפשו לכם פריירים אחרים…”. מירי נבו היא שדרנית א”ק כושלת וודאי כמעתיקת Off tube מהמוניטור בהרצליה. דוגמאות הכישלון של התמצאות, ידע, ואוריינטציה רבות מספור. תחרות הריצה ל- 400 מ’ גברים (Flat) בשלב המוקדמות במקצה האחרון מס’ 4 באצטדיון בברלין 2018  מעידה כי מדובר בשדרנית רשלנית נטולת ידע כמו גם הפרשן שלה רפי יער. התרחש שם בזינוק אירוע חריג בו הוציאו השופטים כרטיס צהוב לאָצָן הבריטי דוויין קואואן (Dwayne Cowan). דוויין קואואן נראה המום. כמותו גם מירי נבו והפרשן שלה רפי יער. שני האופטיובניקים שמאיישים עמדת שידור Off tube באולפן בהרצליה לא יודעים מה קורה 5000 ק”מ מהם באצטדיון הא”ק של ברלין 2018. שניהם לא הבינו מדוע ולא ידעו למה נשלף לעברו כרטיס צהוב. צופי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודעים לתופעת הכרטיסים הצהובים במשחקי הכדורגל. שליפת כרטיס צהוב לעבר אצן בתחרויות א”ק אֵינָה חזיון נפרץ. לגמרי תופעה לא מוכרת. שני האופטיובניקים נתפשו עם המכנסיים למטה כשהם מגמגמים, תוהים, ומתפלאים בבחינת “מה קורה כאן…?” נוכח צופיהם, מבלי להסביר ולספק להם תשובה. כל אי הבנה ומחלוקת בזירת ה- א”ק בברלין 2018 לרבות היעדר ידע של חוקת הענף הופכים לרגע מבוכה של השדרנים ורגע בדידות של הצופים. ועוד דבר : למירי נבו ורפי יער אין שום השכלה מתמטית – פיזיקלית בסיסית כדי לנתח ולהסביר לצופים שלהם מדוע ביצוע מדויק ומדוקדק של עקרונות תורת התנועה של כל בן ובת אנוש בזירת ה- א”ק, בכל המקצועות, בריצות הקצרות (ספרינטים), בהדיפות, בזריקות, ביידויים, בהטלות, בקפיצות לרוחק, משולשת, לגובה, ומוט – מהיבטים מתמטיים – פיזיקליים הם חיוניים ביותר ומעניקים יתרונות למשתמשים בהם כדי להעפיל לפסגה. אין שום Match up, שום נקודת מפגש, ולא מינימום של מכנה משותף בין רפי יער לבין פרשן הא”ק ד”ר גלעד וויינגרטן וגם לא עם פרשן ה- א”ק מולי אפשטיין.

תזכורת : ריצת הגמר ל- 800 מ’ גברים באולימפיאדת לונדון 2012 בהשתתפות אתלט העַל הקנייתי ושיאן העולם החדש דיוויד רודישה.

גלעד וויינגרטן העלה מההיסטוריה את שיא העולם הפנטסטי בריצת 800 מ’ שקבע הבריטי סֶבָּסְטְיָאן קוֹ (היום לוֹרְד סֶבָּסְטְיָאן קוֹ יו”ר הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 2012) ב- 1981 כמדד להתפתחות היכולת האנושית בריצה הקשה הספציפית הזאת. ציון קביעת שיא העולם של סבסטיאן קו שהושג לפני 31 שנים ע”י הפרשן נאמר ע”י הפרשן כדי לאפשר לצופה הטלוויזיה להבין ולעכל את איכות שיא העולם שקבע דֵיוִויד רוּדִישָה ב- 9 באוגוסט 2012 במשחקים האולימפיים של לונדון 2012 בתוצאה של 1:40.91 דקה. נדרש כאן מאמץ פיזיולוגי – גופני עצום. הפרשן נקב באירוע אך לא בתוצאה ההיא של סבסטיאן קו מ-1981 והותיר את צופה הטלוויזיה חסר אינפורמציה כדי להשוות בין המאמץ של אז למאמץ של היום. ובכן, שיא העולם של סֶבָּסְטְיָאן קוֹ מ- 1981 היה 1:41.73 דקה. התוצאה הזאת נחשבה בימים ההם לקצה גבול יכולתו של האדם. הפרש של 31 שנים הפרידו בין שיא העולם של דֵיוִויד רוּדִישָה שהושג ב- 2012 לבין שיא העולם של סֶבָּסְטְיָאן קוֹ שנקבע ב- 1981. אם מתרגמים את הזמן של דֵיוִויד רוּדִישָה למהירות ריצה הרי שהוא עובר בממוצע בכל מאית שנייה דרך של 8 סנטימטרים. פירושו של דבר כי היה מקדים את סבסטיאן קו ב- 6.4 מטרים בריצה ביניהם למרחק 800 מ’. סבסטיאן קו נטל חלק במשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 ולוס אנג’לס 1984. הוא זכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 1500 מ’ ובשתי מדליות כסף בריצות ל- 800 מ’. סבסטיאן קו היה שיאן העולם גם בריצות ל- 1500 מ’ וריצת מייל. מדובר ב- אתלט עַל שאָבִיו היה מאמנו.

טקסט תמונה : נובמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. משרדי מחלקת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (מימין) בתפקיד מנווט ו- מנהל מחלקת הספורט מארח את הבריטי סבסטיאן קו, אלוף אולימפי בריצת 1500 מ’ ושיאן העולם בריצת מייל. (צילום איתן לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בנובמבר 1981 אירחתי את סבסטיאן קו במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אישיות מקסימה וכובשת בלתי רגילה. השיחה בינינו נסבה היכן ניצב גבול היכולת האנושית בריצות בינוניות (400 מ’, 800 מ’, 1500 מ’, וריצת מייל) בפרט ובכל מקצועות הא”ק בכלל, והאם קיים גבול כזה. סבסטיאן קו שאל אותי מה אני חושב על כך. תשובתי הייתה, כלהלן : “כדי לשַמֵר את החלום והחזון הנפלא כי היכולת האנושית היא חסרת גבולות, הוועדות המארגנות יעברו בעתיד לשיטה מפורטת ומדויקת יותר של מדידת זמנים. את הריצות ימדדו ברמת דיוק של אלפיות שנייה ובמועד מאוחר יותר באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה במקום במאיות שנייה כפי שנהוג עתה (באולימפיאדת רומא 1960 מדדו את זמני הריצות בעשיריות שנייה). את הקפיצות ימדדו במילימטרים במקום בסנטימטרים , ואת הרמת המשקלות ימדדו ברמת דיוק של גרמים במקום בקילוגרמים”. בתום השיחה ירדנו לקומה ב’ של הבניין שם שכן המאסטר ובו היו ממוקמות מכונות ה- VTR. ביקשתי מאחד הטכנאים להרכיב את טייפ השני אינטשים בו נראה סבסטיאן קו קובע את שיא העולם החדש ההוא שלו בריצת מייל. הוא התבונן בשלווה ובאיפוק ביכולת הגופנית הפנטסטית שלו שהפכה לשם דבר בעולם כולו. צריך להבין שההישגים של סבסטיאן קו האפילו על אלה של הרץ הקובני למרחקים בינוניים אָלְבֶּרְטוֹ חוּאָנְטוֹרֶנָה. מי היה מאמין שכעבור שנות דוֹר יהפוך סֶבָּסְטְיָאן קוֹ ליו”ר כה מוצלח של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 2012 ונשיא ה- IAAF (התאחדות ה- א”ק הבינלאומית). אדם ואתלט מוכשר בעל ערכים עליונים של יושרה, מאבק הוגן, ודבקות במשימה. ללא ספק מודל לחיקוי והערצה. 

טקסט תמונה : נובמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. אנוכי וסבסטיאן קו במשרדי מחלקת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. השיחה עִמו נסבה על היכולת האנושית בספורט בכלל ובריצות בינוניות בפרט, והיכן נמצא קצה גבול יכולת האדם. (צילום איתן לבנשטיין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

קיימות עוד שגיאות והערכות, והתנסחויות של גלעד וויינגרטן שלא עמדו במבחן המציאות, אך כל זאת לא אומר שפרשן הא”ק של ערוץ 1 איננו טוב. עמדו לזכותו של גלעד וויינגרטן גם יתרונות (רבים) במהלך השידורים הישירים של תחרויות הא”ק באולימפיאדת לונדון 2012. הוא זיהה נכון אז את היכולת הקואורדינטיבית, מהירות הריצה של קופץ המוט הצרפתי רנה לאווילני (Renaud Lavillennie) לעבר הרָף, ושליטתו באלסטיות של המוֹט (עשוי מסיבי פחמן). על סמך זאת ניתח את הנתונים והניח כי הביצוע והשילוב בין שני הווקטורים האופקי והאנכי יעניקו לצרפתי את מדליית הזהב. גלעד וויינגרטן צדק. הפרשן חזה גם את ה- פוטנציאל שיא העולם שחבוי ברביעיית השליחים האמריקנית (טניה מדיסון + אליסון פליקס + בלנקה נייט + כרמליטה ג’טר) בתחרות ב- 4 פעמים 100 מ’, עוד בשלב המוקדם בטרם ריצת הגמר. גלעד וויינגרטן צדק. בטרם יריית הזינוק לריצת השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ’ לגברים בהשתתפות נבחרות ג’מייקה וארה”ב הסביר גלעד וויינגרטן יבד”ל למאיר איינשטיין ז”ל כי מבחינה מתמטית ניתן לרדת מזמן של 37 שניות. העניין מותנה בהעברת מַטֶה השליחים נקייה כשהרצים המקבלים נמצאים כבר במהירות ריצה גבוהה בתחום המותר של החלפת המַטֶה. למרות החילוף השלישי והאחרון הלא מוצלח בין יוהאן בלייק ליוסיין בולט – חילוף בעייתי ומסורבל, מה עוד שיוסיין בולט מצא צורך (לאחר שקיבל כבר את המַטֶה מיוהאן בלייק) לתקן את אחיזתו והעביר אותו מכף יד שמאל שלו ללפיתה איתנה יותר בכף יד ימין דבר שגרר בזבוז זמן יקר (מבלי שהשַדָּר והפרשן התייחסו להשחתת הזמן המיותר הזה) – נקבע שיא עולם חדש. גלעד וויינגרטן צדק וגם פִסְפֵס. אחת המיומנויות של פרשן מדעי בשידורי א”ק ושחייה ישירים בטלוויזיה הוא לחזות שיאי עולם על סמך אוסף נתונים שמונחים על שולחנו, יכולתו לנתח אותם, וכישרונו להסיק מסקנות On line בטרם הסתיימה התחרות. אי אפשר לזלזל בידע של ד”ר גלעד וויינגרטן, פרשן א”ק בטלוויזיה שמחזיק בשיא עולם של השתתפות ב- 11 אולימפיאדות רצופות מאז אולימפיאדת מינכן 1972 ועד המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 (כולל). לקחתי עמי את הפרשן גלעד וויינגרטן והצבתי אותו בעמדות שידור מאובזרות בעלות תצפית נוחה באצטדיונים ב- 5 אולימפיאדות (לוס אנג’לס 1984 + סיאול 1988 + ברצלונה 1992 + אטלנטה 1996 + סידני 2000) ו- 8 אליפויות העולם בא”ק (הלסינקי 1983 + רומא 1987 + טוקיו 1991 (היחידה ששידרנו ישיר Off tube מהאולפנים שלנו בירושלים בשל החלטת נֶפֶל של מנהל טלוויזיה מופרך בשם יוסף בר-אל) + שטוטגראט 1993 + גטבורג 1995 + אתונה 1997 + אדמונטון 2001 (הערה : את אליפות העולם בא”ק של סביליה 1999 פרשן מולי אפשטיין מפני שגלעד וויינגרטן לא יכול היה ליטול בה חלק בשל סיבות משפחתיות) אותן ניווטתי, ניהלתי, הפקתי, וערכתי עבור כור מחצבתי וביתי השני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מעולם לא ציוויתי על שני השדרים הראשיים שלי נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין לשדר ישיר Off tube מהאולפן שלי בירושלים את תחרויות הא”ק במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם וגם לא על גלעד וויינגרטן. גלעד וויינגרטן מעולם לא שימש פרשן Off tube שלי. הטסתי אותו לכל פינה ומקום בכל רחבי הגלובוס. אין שום תחליף לשידור ישיר מהשטח ממוקד האירועים וההתרחשויות. מה שמעולל כעת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים לפרשן רפי יער ומטיל עליו לשמש פרשן Off tube של שדרנית ה- Off tube מירי נבו מהאולפן בהרצליה את אליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018 הוא בלתי נסבל ולא מתקבל על הדעת.

ב- בריכה האולימפית של מונטריאול 1976 נשברו 21 שיאי עולם במשחי הגברים והנשים ושיא עולם אחד הוּשְוָוה. יוֹסֵף “יוֹז’וֹ” טֶלֶקִי ז”ל (יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון, מת ב- 2003 בגיל 85), פרשן העַל במקצוע השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא, מי שישב בעמדת השידור בבריכה האולימפית במונטריאול 1976 לצִדוֹ של שַדָּר העַל נסים קיוויתי (יליד 1926, בן 92 היום), חָזָה את כולם בדייקנות עד האחרון שבהם בעת השידורים הישירים. יוסף “יוז’ו” טלקי היה ידען בעל אוֹצָר עצום בשחייה הישראלית והבינלאומית. אישיות המחוספסת במקצת הייתה מרתקת (מאוד) לאו דווקא בתחום הספורט. אינטלקטואל רב ממדי, איש סֶפֶר, חובב מוסיקה, דובר חמש שפות, ובעל שיחה מעניין. הוא לא היה דברן גדול למרות היה לו מה לומר. יוֹסֵף טֶלֶקִי הוא אבי פרשנות השחייה בטלוויזיה. לא רק מפני ששִימֵש ראשון בתפקיד הזה, אלא מפני שקבע סטנדרטים עליונים של הסבר וניתוח סגנונות השחייה של האדם שמבנה גופו רחוק מלהיות הידרו – דינאמי ומאפשרים לו להתגבר בתבונה על התנגדות המים, כמו גם חיזוי השגת תוצאות וקביעת שיאי עולם (לא נבואה) על סמך ניתוח נבון של הנתונים המונחים לפניו בעמדת השידור שלוֹ והסקת מסקנות הגיוניות. יכולת תקשורת אינטליגנטית של יוֹסֵף “יוז’ו” טֶלֶקִי ז”ל עם השַדָּר המוביל שלו נסים קיוויתי הייתה טובה מאוד. שיתוף הפעולה המזהיר ביניהם בעמדות השידור בבריכות השחייה האולימפיות של מונטריאול 76′, מוסקבה 80′, לוס אנג’לס 84′, סיאול 88′ – נראה היום כמו חלום רחוק. עוד יגיע הרגע לדון במורשתו הבלתי נשכחת. פרשן השחייה ה- Off tube הנוכחי והוותיק של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ד”ר בַּרוּךְ צִ’יש נכנס בשעתו לנעליו של יוסף “יוז’ו” טלקי. חיש מהר הוברר כי הן גדולות בהרבה ממידתו.

ד”ר גלעד וויינגרטן לא היה חף מטעויות (כמו כולנו) אולם היה הפרשן הראשון בטלוויזיה שהשתמש, הסביר, וניתח את ביצועי האתלטים והאתלטיות על המסלול ובשדה באמצעות שלושת חוקי המכניקה של המתמטיקאי הבריטי המהולל אייזיק ניוטון. שיאי עולם ב- א”ק אינם מושגים באקראי ו/או על פי לוח המזל. שיאי עולם בא”ק נשענים על חשיבה וביצוע מתמטי – פיזיקלי מיטבי של קואורדינציה תנועתית הגיונית של כל בת ו- בן אנוש במסלול ובשדה. הטקסט הזה נכתב באוגוסט 2012. צריך להוסיף כאן ולהבין גם איזה עומס שידור עצום ואיזו אחריות מוטלים על הפרשן גלעד וויינגרטן ועל השדר המוביל שלו מאיר איינשטיין במשך שמונת ימי תחרויות ה- א”ק באולימפיאדת לונדון 2012. שניהם שידרו בוקר וערב את כל שלבי התחרויות המוקדמות, רבעי הגמר, חצאי הגמר, והגמר בכל המקצועות של הגברים והנשים : 100 מ’, 200 מ’, 400 מ’, 800 מ’, 1500 מ’, 5000 מ’, 10000 מ’, ריצת מרתון , 110 מ’ משוכות, (100 מ’ משוכות לנשים), 400 מ’ משוכות, 3000 מ’ מכשולים, מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ’, מרוץ שליחים 4 פעמים 400 מ’, 20 ק”מ הליכה (גברים ונשים), 50 ק”מ הליכה (גברים בלבד), קפיצה לגובה, קפיצה במוט, קפיצה לרוחק, קפיצה משולשת, הדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, הטלת כידון, קרב 10 (Decathlon), נשים קרב 7 (Pentathlon). ההכנה המפרכת דורשת מהם לימוד מדוקדק ובקיאות באלפי שמות ואלפי תוצאות. כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל ההפקות והשידורים הישירים מכל פינה על פני הגלובוס עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ראיתי אותם (וגם את נסים קיוויתי ויוסף “יוז’ו” טלקי) במשך שנים רבות רוכנים על מסמכים. ניירות, חוברות מידע, ומלקטים כל שבב אינפורמציה. מאיר איינשטיין ז”ל ו- ד”ר גלעד וויינגרטן יבד”ל הם אנשי טלוויזיה רציניים ויסודיים שקידשו ו- התקדשו למען מטרת השידור הנשגבת של תחרויות ה- א”ק בטלוויזיה. הם מרגישים כשליחי ציבור שמחויבים לוֹ. היה נפלא לדעת זאת.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. גטבורג – שוודיה. אליפות העולם ה- 5 בא”ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון בגטבורג. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי, הפרשן ד”ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין, והשדר -פנסיונר נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

על נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הטלתי את התפקיד לבנות את העלילה ולשדר את הדרמה הספורטיבית מראשית התפתחותה ועד שיאה. יוסף טלקי וד”ר גלעד וויינגרטן נדרשו לנתח אותה ואת ערך השחקנים המעצבים את אופיה ודמותה של הדרמה הזאת. אין דבר שישווה לדרמות שמתחוללות על המסלול ובבריכה ולא בכדי הם משמשים כענפי הספורט האטרקטיביים נושאי הרייטינג הטלוויזיוני הרב ביותר. ישבתי מאחורי הקלעים בסמוך אליהם באותן השנים הארוכות ההן והפקתי וערכתי אותם. מדובר ב- 2000 (אלפיים) שעות שידורים ישירים והקלטות בכל תחרויות הא”ק והשחייה האולימפיות ואליפויות העולם בין השנים 2001 – 1984. ככלות הכל וגם למרות מְעִידוֹת פה ושם, האנשים האלה ראויים להערכה.

מדהים להיזכר לפתע בימים הרחוקים ההם. ב- 1983 ייסד פְּרִימוֹ נָאבְּיוֹלוֹ (Primo Nabiolo) המנוח נשיא ה- IAAF (התאחדות הא”ק הבינלאומית) את אליפות העולם הראשונה בא”ק שנערכה בהלסינקי. לפתע חגגה התאחדות ה- א”ק הבינלאומית (IAAF) בראשותו של גאון הארגון ד”ר פרימו נביולו האיטלקי על הכדורגל. כשדיווחתי למנכ”ל רשות השידור אז יוסף “טומי” לפיד ז”ל כי אני מתעתד לשלם 3000 (שלושת אלפים) דולר בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא”ק בהלסינקי 1983 על בסיס של Maximum Offer ל- EBU, סמרו שערותיו והוא כמעט התעלף. “זה הַמוֹן כֶּסֶף” אמר לי יוסף “טומי” לפיד ז”ל. “המוֹן זה מונח יחסי”, אמר פעם פרופסור אלברט איינשטיין לאחד מתלמידיו שהתעניין בנושא היחסיות, ולצורך המחשה הוסיף, כלהלן : “שָלוֹש שַעֲרוֹת עַל הראש זֶה מְעַט – שָלוֹש שַעֲרוֹת בַּמָרָק זֶה הַמוֹן”יוסף “טומי” לפיד ז”ל נבעת ממחיר זכויות השידורים (מדובר ב- 3000 דולר בלבד), אך השיב לי בעוז ובהחלטיות, “אנחנו נעמוד בזה מפני שאתה יואש אלרואי חושב שזה חשוב. אנחנו נשדר את אליפות העולם ה- 1 בא”ק המתקיימת בהלסינקי לכל עם ישראל”, והוסיף, “אני מסכים להגדרתך במסמך הצעת השידורים שחיברת כי אליפות העולם בא”ק ה- 1 בהלסינקי היא אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 1983”. אבל את פרשן הא”ק ד”ר גלעד וויינגרטן הוא סירב לשלוח להלסינקי 83′ לצִדוֹ של השַדָּר נסים קיוויתי מפני שרצה לחסוך בכספה של רשות השידור. “נסים קיוויתי מסוגל להסתדר בלי גלעד ווינגרטן, הפרשן איננו כה חשוב”, סבר. הפרשן נדרש לטוס להלסינקי 83′ על חשבונו וגם למצוא אכסניה על חשבונו. מפני שלא היה לוֹ כסף התפלח ד”ר גלעד וויינגרטן בלילות לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי ונַם שם בהסתר את שנתו על השטיח. תפקידו של ד”ר גלעד וויינגרטן כפרשן צמוד לנסים קיוויתי בעמדת השידור שלי באצטדיון האולימפי בהלסינקי באליפות העולם ה- 1 ב- א”ק בין 7 ל- 14 באוגוסט של שנת 1983, היה חיוני ביותר. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד לא סבר כמוני. במסמך ההערכה שכתב לי ב- 25 באוגוסט 1983 בתום מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 ב- א”ק של הלסינקי 1983 ביקש להזכיר לי בנוסף, כלהלן : “…אני חושב ש- ד”ר וויינגרטן תרם אף הוא תרומה לאיכות השידורים, אף כי אינני שותף לדעתך – שבלעדיו ו/או בלעדי פרשן כלשהו – אי אפשר…”. אנוכי חשבתי לנכון כי מן הראוי היה להודות לגלעד וויינגרטן על יוזמתו הפרטית וסיועו להצלחת מבצע השידורים ההוא מבירת פינלנד. עשיתי זאת בחדווה ומעומק ארבעת חדרי לִבִּי.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא”ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אתונה – יוון אליפות העולם ה- 6 בא”ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 21 שנים. זוהי עמדת השידור המאובזרת שלנו באצטדיון האולימפי היווני באתונה מעוד זווית תיעוד וצילום. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן ד”ר גלעד וויינגרטן, השדר המוביל מאיר איינשטיין, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ד”ר גלעד וויינגרטן והפיזיולוג מולי אפשטיין שימשו לאורך שנים ארוכות ורבות פרשנים שלי בשידורי הספורט הממושכים ובמבצעי השידורים הישירים של האולימפיאדות ובאליפויות העולם ב- א”ק (בעיקר גלעד וויינגרטן שכיהן כפרשן גם אצל קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי) בשנים 2002 – 1980. שניהם פרשני טלוויזיה בלתי נשכחים בתחום. לא ניתן היה לנווט ולהעפיל עַל יָדִי וע”י חבריי למקצוע עיתונאות הטלוויזיה במשך שנים ארוכות ורבות לצמרות ו- פסגות הטלוויזיה בארץ ובעולם בלעדי נוכחותם המדעית של שניהם לצדי ברגעים המכריעים של אותם השידורים הישירים ההם. בלתי אפשרי היה לספק מידע אמין לצופים שלנו ללא שירותי האינפורמציה ששניהם העניקו ותרמו בתחומי האנטומיה, הפיזיולוגיה, והפיזיקה והמתמטיקה של ספורט האתלטיקה הקלה בעת השידורים הישירים של תחרויות הא”ק המקומיות ובתבל, אליפויות העולם והאולימפיאדות. שניהם על כן מוערכים ומבורכים.

yoash 18

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. אליפות העולם ה- 2 בא”ק נערכת באצטדיון האולימפי ברומא במשך עשרה ימים בסוף חודש אוגוסט וראשית ספטמבר של שנת 1987. אנוכי עורך ומפיק את השידורים הישירים בעמדת השידור שלנו הממוקמת באצטדיון האולימפי ברומא (יושב על מושב מוגבה), יחדיו עם השדר המוביל הוותיק נסים קיוויתי (חובש כובע מצחייה ומתבונן במשקפת), והפרשן הוותיק והמצטיין שלנו וגם היחיד בעת ההיא ד”ר גלעד ווינגרטן (קרוב למצלמה). התעקשתי אצל מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל להטיס באופן מיוחד את ד”ר גלעד וויינגרטן מאוסטרליה (שם שימש שליח מטעם מדינת ישראל ל- קהילה היהודית האוסטרלית) כדי שישמש פרשן שלי לצדו של השדר המוביל שלי נסים קיוויתי בעת מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים האלה שלנו מרומא 87′ לאולפנים בירושלים. השידורים הנ”ל ההם היוו במידה רבה גם טסט ראשון רציני ויסודי לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים שלנו את אולימפיאדת סיאול בספטמבר / אוקטובר 1988. היו ביני לבין ד”ר גלעד וויינגרטן במשך השנים לא רק הסכמות אלא גם מחלוקות חלקן קשות. אינני איש קל וגם לא אדם של פיוסים אולם עכשיו כששנינו חצינו את סף העשור ה- 9 של חיינו, מן הדין וההגינות, וגם חובתי לומר לציבור שד”ר גלעד וויינגרטן הוא אדם מוערך על ידי וגם בלתי נשכח עבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 19

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא”ק מתקיימת ב- רומא בירת איטליה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. אנוכי מוביל ומנווט את מבצע השידורים הישירים של האירוע המרכזי ב- 1987 יחדיו עם השדר המוביל שלי נסים קיוויתי ולצדו הפרשן הקבוע, המצטיין, ובר הסמכא שלי בעת ההיא ד”ר גלעד וויינגרטן (מימין). שנינו מסיירים ברגע של פנאי ב- “פיאצה דל פופולו” במרכז רומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

muli epstein 1

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. אליפות העולם ה- 7 בא”ק מתקיימת באצטדיון המרשים של העיר סביליה הספרדית. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון בסביליה. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעבירה במשך עשרה ימים 78 שעות שידורים ישירים ממוקד ההתרחשויות בסביליה. ברור שהטסתי גם את פרשן הא”ק המצוין והידען שלי ד”ר מולי אפשטיין לעמדת השידור שלנו באצטדיון בסביליה. שידור Off tube מהאולפן בירושלים של אירוע בינלאומי בסדר גודל כזה הוא חרבון עיתונאי ונחשב ל- מפלה. להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן ד”ר מולי אפשטיין, השדר המוביל מאיר איינשטיין ז”ל, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

muli epstein 2

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא”ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. אנוכי (בקדמת התמונה) יחדיו עם פרשן הספורט וה- א”ק שלי ד”ר מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אלכסנדר הרש (מימין) במשרד המבצעים, התקשורת, ההפקה, והשידורים שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר הספרדית סביליה. התמונה צולמה בעת איסוף החומר וההתכוננות לקראת אחד השידורים הישירים מסביליה לירושלים. השהייה במוקד ההתרחשות ב- סביליה מאפשרת לצוות השידור גם להשתלט על כמות אינפורמציה מקצועית ועיתונאית גדולה, לימודה ושינונה, בטרם השידורים הישירים, כמו גם מפגשים בלתי אמצעיים עם פיגורות אתלטיות בהווה והעבר, ומפגשים מפרים ומעשירים עם קולגות טלוויזיוניות מהעולם הגדול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני יכול לסיים את כתיבת הקטע הזה מבלי להתייחס ולחלוק כבוד והערכה עצומים למורה הא”ק הדגול והמחנך מר יצחק “איציק” מנדלברויד בן קריית חיים (בן 87 היום). איציק מנדלברויד היה מורה עִילוּי ל- א”ק במשך שנים רבות במדרשה למורים לחינוך גופני ב- מכון ווינגייט. גם של ד”ר גלעד וויינגרטן וגם שלי (שלי בשנים 1965 – 1963). הוא לימד וחינך דורות של מורים לחינוך גופני. מאות רבות. אולי יותר. ההיגיון שלו היה הכי הגיוני שפגשתי בחיים שלי. הוא הכריח את הסטודנטים שלו לחשוב. חלק מהשיעורים שלו התנהלו בכיתה סגורה מול לוח וגיר. בהיותו מומחה למתמטיקה ופיזיקה ביסס את לימוד הא”ק על חוקי ההיגיון והכללים שקבע המתמטיקאי והמדען האנגלי אייזיק ניוטון (1727 – 1643). איציק מנדלברויד סבר שמאחורי כל הישג מרשים בריצה, קפיצה, זריקה או יידוי מסתתרת סיבה וצריך לגלות אותה, להבין אותה, ולנתח אותה. תנועה יעילה איננה יד המקרה אלא תולדה ותוצאה של אימון מפורט ונכון, וגם חיקוי. כדי להבין את תורת הלימוד שלו נדרשו הסטודנטים להתמצא במתמטיקה ופיזיקה ובתורת התנועה. הוא היה הראשון שהסביר בבהירות ובשפה פשוטה כמעט לכל נפש את היגיון המכניקה התנועתית בקפיצה לרוחק ואת חשיבות הסגנון. ללא ביצוע תנועה “אנטי רוטציונית” הכרחית של החלק העליון של הגוף (הסעת הכתפיים לאחור) בתום הריצה המהירה ולאחר הניתור מהקרש, הקופץ ימצא את עצמו נוחת עם פניו על החול. ההרצה המהירה לעבר הקרש היא ווקטור אופקי. הניתור הוא ווקטור אנכי. החוק הראשון של אייזיק ניוטון – חוק ההתמדה, קובע כי גוף נַע שואף להתמיד בתנועתו ומתנגד לכל מאמץ להביאו לידי מנוחה ו/או לשינוי מהירותו וכיוונו . פירושו של דבר כי למרות הניתור האנכי בקפיצה לרוחק, מבקש גוף האתלט להתמיד בתנועתו האופקית. הניתור אם כן מקנה לגוף רוטציה לפנים (משהו בדומה לשים רגל כמעשה קונדס לילד רץ. ברור שהילד ישתטח עם פניו על הרצפה). הגוף מקדים את הרגליים. כדי למנוע זאת חייבים לבצע תנועה מסוגננת נגדית לסיבוב הגוף לפנים (שנגרם בשל הניתור) ע”י הסעת הכתפיים לאחור. ההישג הסופי בקפיצה לרוחק הוא אפקט הסגנון השקול של מקבילית כוחות שמורכבת מכוח ומהירות הריצה וכוח הניתור. התבוננות למשל בתחרות הגמר לקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 בין האתלט האמריקני גֶ’סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) לבין האתלט הגרמני קָארְל לוּדְוִויג “לוּץ” לוֹנְג, מלמדת משהו על חשיבות הסגנון. ניתן להבחין בקלות כי ג’סי אואנס למרות שקבע שיא אולימפי חדש והישג יוצא דופן בימים ההם, 8.06 מ’ (שיא העולם שלו מ- 1935 עמד על 8.13 מ’ והחזיק מעמד 26 שנים) וזכה במדליית הזהב, כלל לא מיצה את הפוטנציאל הפיסיקאלי של סגנונו. הוא היה אומנם אצן פנטסטי שמהירות ריצתו הייתה כמעט עשרה מטרים בשנייה אחת אך סגנונו לא היה מושלם כלל ועיקר. אילו היה מבצע טוב יותר את סגנון התנועה האנטי רוטציונית, היה מסוגל להרחיק אפילו ל- 8.50 מ’. היה זה איציק מנדלברויד שטבע את סלוגן ההוראה והחינוך המזהיר לסטודנטים שלו, כלהלן : “…לכשתהיו מורים לספורט וחינוך גופני, לעולם אל תְּצָווּ על הילד ו/או הנער לרוץ מהר יותר או לקפוץ גבוה יותר, מבלי שתסבירו ותדגימו לו כיצד לבצע זאת נכון. לצָווֹת ו- לוֹמַר ככה סתם לתלמיד ותלמידה שלך, “…אתה ו/או את חייבים לרוץ מהר יותר ו/או לקפוץ רחוק יותר, ו/או לנתר גבוה יותר…”, רק משום שאתה המורה לספורט וחינוך גופני שלהם אולם מבלי להסביר להם איך וכיצד לעשות זאת, הם איוולת”. מדריכים, מאמנים, ומורים שצועקים על הילד כי הוא מוכרח לרוץ מהר יותר, או צריך לבעוט בכדור חזק יותר, או חייב לנתר גבוה יותר מבלי להסביר את המכניקה של התנועה וכיצד עושים זאת נכון וביעילות – אינם ראויים לביקורת מפני שהם נמצאים מתחת לביקורת. גדולתו כאדם ומדריך נבעו מכך ששימש מודל כאיש חושב.

טקסט תמונה : קיץ 1949. אצטדיון המכבייה הישן בצפון תל אביב. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מטיל הכידון והודף כדור הברזל יצחק “איציק” מנדלברויד יבד”ל (בן 87 היום, מימין, איש חושב בעל היגיון הגיוני ומצויד בראש מוכשר ו- נפלא למתמטיקה ופיזיקה) בחברת האצנים דוד טבק ז”ל (במרכז) ואריה גליק ז”ל (משמאל). (התמונה באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את כל מה ש- ד”ר גלעד וויינגרטן פִּרְשֵן בשעתו לצופי הטלוויזיה בארץ בעת מבצעי שידורי ה- א”ק הישירים באולימפיאדות ובאליפויות העולם לצידם של נסים קיוויתי יבד”ל ו- מאיר איינשטיין ז”ל, שמעתי מפי המורה והמחנך של איציק מנדלברויד במדרשה ב- מכון ווינגייט לפני לפני 55 (חמישים וחמש) שנים, בין 1963 ל- 1965. מפני שכל חיי אני מתעניין במתמטיקה ופיזיקה קראתי בשעתו באדיקות את ספרו הקלאסי, החשוב, והמעניין של מאמן ה- א”ק הבריטי החושב ו- המפורסם גֶ’פְרִי דָיְיסוֹן (Geoffrey Dyson) אותו כתב ב- 1962, ואשר קרוי : “המכניקה של האתלטיקה הקלה” (The Mechanics of Athletics). ספר מצוין ברמה פופולארית שזכה למוניטין ותפוצה רבים בעולם ונועד גם לשדרני תחרויות א”ק בטלוויזיה. ג’פרי דייסון היה מאמן נבחרת בריטניה בא”ק בשנים 1961 – 1947 ואח”כ שימש מאמן נבחרת קנדה בא”ק. מאמן הכדורסל האמריקני ג’וֹן בָּאן (John Bunn) מי שכיהן בתפקידו זה באוניברסיטת קולוראדו היה בכלל מתמטיקאי. ב- 1955 כתב את ספרו החשוב, המרתק, והמעניין שנקרא : “העקרונות המדעיים של האימון” (Scientific Principles of Coaching).

בפעם הבאה לפני שאתם הולכים לצפות בשידורי א”ק בטלוויזיה, כמו למשל זאת העכשווית של אליפות אירופה ב- א”ק – ברלין 2018, ובטרם אתם מתיישבים בכורסה בסלון ביתכם ,אני ממליץ לכם לעיין בשני הספרים החשובים הנ”ל, שמסבירים את תורת העיסוק במקצועות הא”ק השונים. ההישגים המיטביים של האתלטים והאתלטיות בריצות על המסלול ובמקצועות השדה לעולם אינם אקראיים כמו למשל שער במשחק כדורגל שיכול להיות מובקע ו- מוּרְשָת המקרה. הישגי וביצועי האתלטים והאתלטיות נשענים על חקר מדעי של יעילות תורת התנועה האנושית. קריאת הספרים הישנים הללו דורשת אומנם ידע במתמטיקה ופיזיקה ברמה של כיתות י”א ו- י”ב בבי”ס תיכון, אך העיון בהם מעניין, מסב עונג, מועיל, ו- מאפשר לצופה הטלוויזיה לרדת לעומק הפרשנות של שני פרשני העבר גלעד וויינגרטן ושל מולי אפשטיין. מה שד”ר גלעד וויינגרטן ומולי אפשטיין ניסו לומר לכם בשידורי הטלוויזיה ההם שלהם, היה כלהלן : יעילות התנועה האנושית בזירת הא”ק על כל מקצועותיה, במסלול ובשדה, היא רבת פנים. הקואורדינציה שלה היא לעיתים מורכבת ומסובכת. קפיצה במוט גָמִיש (עשוי סיבי פחמן), יידוי פטיש, קפיצה משולשת, הטלת כידון, קפיצה לגובה ולרוחק, זריקת דיסקוס, הדיפת כדור ברזל, זינוק נמוך, חילופי מקל השליחים בריצות 4 פעמים 100 מ’, וכו’ – דורשים לימוד ותרגול קפדניים ועימם ראשית דבר ולפני הכל, היגיון והבנה מתמטיים – פיזיקליים שמדריכים את המאמן והאתלט שלו מדוע צריך לעשות דווקא כך ולא אחרת. המזל איננו שוֹרֶה בזירת ה- א”ק ולא בנמצא שם”. ד”ר גלעד וויינגרטן (בן 80 היום בעת כתיבת פוסט מס’ 760) ואיציק מנדלברויד (בן 87 היום בעת כתיבת פוסט מס’ 760) הכריחו אתכם את צופי הטלוויזיה לחשוב. זה המון בטלוויזיה וגם בחיים.

טקסט מסמך : 1962. מאמן הא”ק הבריטי ג’פרי דייסון מוציא לאור את ספרו השימושי ורב המוניטין “THE MECHANICS OF ATHLETICS”. (ארכיון יואש אלרואי).

טקסט מסמך : שנת 1955. מאמן הכדורסל האמריקני ג’ון באן מוציא לאור את ספרו החשוב  “העקרונות המדעיים של האימון”“SCIENTIFIC PRINCIPLES OF COACHING”. (ארכיון יואש אלרואי) .

מירי נבו (2) היא שדרנית א”ק מופרכת ונטולת כישרון. הפרשן שלה רפי יער הוא טירון טלוויזיוני ירוק שאיננו מתאים לתפקידו. אפוא הוא ואפוא שני הפרשנים ההם גלעד וויינגרטן ומולי אפשטיין. שניהם, מירי נבו ורפי יער נוטלים על עצמם אחריות עיתונאית שאין להם לשדר ישיר ב- Off tube מהאולפן בהרצליה את תחרויות אליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018. מדובר בכישלון עיתונאי ומוסרי נחרץ.

ועוד דבר : ריצת הגמר ל- 10000 מ’ בברלין 2018 לגברים נערכה בחום כבד ובלחות גבוהה שגרמה ל- 5 רצים לפרוש מהתחרות בשל תנאי מזג האוויר הקשים ולאחרים להאט את ריצתם. מירי נבו ורפי יער לא ציינו לצופים שלהם בכמה מעלות צלזיוס מדובר ואלו אחוזי לחות שררו באצטדיון בברלין. שני השדרנים הכושלים האלה מירי נבו ורפי יער לא הסבירו לצופיהם מה מעוללת לשלילה לחות גבוהה למערכת הקירור של גוף האדם ובמה היא פוגעת בה בעת ריצות ארוכות עד כדי סיכון חייו של האתלט.

מירי נבו (3) היא שדרנית א”ק מגוחכת המפגרת שנות אור אחר שני שדרני ה- א”ק ההם נסים קיוויתי יבד”ל ומאיר איינשטיין ז”ל. הפרשן שלה רפי יער ניצב כרחוק מזרח ממערב משני הפרשנים ההם ד”ר גלעד וויינגרטן ומולי אפשטיין. שניהם מירי נבו ורפי יער הופכים לפתטיים בשעה שהם נוטלים לעצמם ועל עצמם סמכות ו- אחריות עיתונאית שאין להם כדי לשדר ישיר ב- Off tube מהאולפן בהרצליה את תחרויות אליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018. מדובר בכישלון עיתונאי ומוסרי נחרץ.

ועוד דבר : מירי נבו ורפי יער נמנעים מלמסור את נתונים פיזיים בהם חוננו האתלטים והאתלטיות במקצועות ה- א”ק השונים. למשל : ריצת הגמר ל- 100 מ’ נשים. מעניין לבדוק. האלופה הבריטית דינה אשר – סמית’ (Dina Asher – Smith) היא אצנית צעירה בת 22 נמוכת קומה רק 1.64 מ’ ושוקלת 58 ק”ג ו- בעלת יכולת רגליה לדחוף בכוח את הקרקע ולהפיק את המאכסימום מחוק המכניקה השלישי “הפעולה והתגובה” של אייזיק ניוטון, כדי להעביר אותן לפנים בדרך הארוכה ביותר אבל גם המהירה ביותר (העקבים שלה נוגעים בישבנה) וכדי לבצע דחיפה נוספת ועל מנת לזכות במדליית הזהב.

טקסט תמונה : המתמטיקאי – פיזיקאי ומאמן ה- א”ק הבריטי הנודע ג’פרי דייסון (Geoffrey Dyson) של נבחרת אנגליה (בשנים 1961 – 1947) מסביר באמצעות שרטוטיו בספרו החשוב, “The Mechanics of Athletics”, את פשר ומשמעות חוק המכניקה ה- 3 של המתמטיקאי – פיזיקאי המדען הבריטי אייזיק ניוטון, חוק השוויון בין הפעולה לבין התגובה לפעולה. (הספר יצא לאור בשנת 1962. הנ”ל מוצג כאן באדיבות המו”ל .UNIVERSITY of LONDON PRESS LTD WARWICK SQUARE LONDON E.C.4).   

דינה אשר – סמית’ היא ספרינטרית זריזה, מהירה, ובמידה רבה פנומנאלית בהשוואה לביצועים של שתי מתחרותיה העיקריות המאיימות על בכורתה, האצנית ההולנדית דפני סחייפרס (Dafne Schippers) בת 26 המתנשאת ל- 1.80 מ’ ושוקלת 68 ק”ג, והאצנית הגרמנייה ג’ינה לוקנקמפר (Gina Louckenkemper) בת 22 שגובהה 1.70 מ’ ושוקלת 57 ק”ג. דינה אשר – סמית’ זכתה במדליית הזהב בתוצאה לש 10.85 ש’, והקדימה את הגרמנייה ג’ינה לוקנקמפר 10.93 ש’ (מדליית כסף) ואת האצנית ההולנדית דפני סחייפרס 10.99 (מדליית ארד). דינה אשר – סמית’ מכסה את טווח ה- 100 מ’ ב- 49 (ארבעים ותשעה) צעדי ריצה בעוד ג’ינה לוקנקמפר עושה זאת ב- 50 צעדי ריצה, ודפני סחייפרס עוברת את המרחק ב- 471/2 צעדי ריצה. בחישוב ממוצע ובתרגום של זמן הריצה ומהירות הריצה למרחק מתברר כי דינה אשר – סמית’ מקדימה את ג’ינה לוקנקמפר ב- 72 ס”מ ואת דפני סחיפרס ב- 1.28 מטר. כלומר, בכל צעד ריצה של דינה אשר – סמית’ היא מפיקה בממוצע יתרון קטנצ’יק ו- זעיר של שישית מאית שנייה על ג’ינה לוקנקמפר ובסך הכל צוברת יתרון ש- מצטבר ל- 8 מאיות בתום כיסוי הטווח הכולל של ריצת ה- 100 מטר. באשר ל- דפני סחיפרס : דינה אשר – סמית’ יוצרת בממוצע בכל צעד ריצה שלה יתרון זעיר לטובתה שמִשְכוֹ כ- שליש מאית שנייה, וב- סך הכל יתרון מצטבר של 14 מאיות השנייה בתום כיסוי הטווח של סך ה- 100 מ’. דינה אשר – סמית’ פשוט רצה טיפ טיפה יותר מהר מ- ג’ינה לוקנקמפר ומ- דפני סחיפרס ונהנית מיתרונות מזעריים לאורך ה- 100 מטר (10000 ס”מ) שהופכים בתרגום למרחק, מקדמה של 72 ס”מ על קו הסיום על פני הגרמנייה ג’ינה לוקנקמפר ו- 128 ס”מ על פני ההולנדית דפני סחייפרס. אילו היה מדובר בריצה ל- 110 מטר אזי דפני סחייפרס הייתה מדביקה ומשיגה את שתיהן. אולם אנחנו עוסקים בריצה ל- 100 מ’.

ואז מגיעה ריצת הגמר ל- 200 מ’ נשים באליפות אירופה של ברלין 2018 והאצנית הבריטית דינה אשר – סמית’ מוכיחה שוב שהביצועים שלה, צעדי הריצה וכוח הדחיפה, הם יותר זריזים, מהירים, וחזקים משל יריבתה דפני סחייפרס. האצנית האנגלייה מראה לאצנית ההולנדית את גבה לאורך כל המירוץ. זמנה של דינה אשר – סמית’, 21.89 ש’ שווה מדליית זהב. דפני סחייפרס קובעת 22.14 ש’ ומדורגת שנייה. מעניין וחשוב להסביר לצופים שאינם בקיאים בתורת התנועה של הגוף האנושי כי העברת הרגל לפנים של האצנים והאצניות לקראת ביצוע דחיפה נוספת בעת התחרויות בריצות הקצרות, נעשית בדרך הארוכה של כיפוף הברכיים ונגיעת העקבים בישבנים, אולם בסופו של דבר היא הדרך המהירה ביותר. 

 מירי נבו (4) היא שדרנית א”ק Off tube מגוחכת שאיננה מתאימה את ה- Voice over של קולה לתמונה הלוויינית שנוחתת באולפן שלה בהרצליה. גם הפרשן שלה הטירון שלה רפי יער נותר אדיש להיעדר סינכרוניזציה מוחלטת בין התיאור שלה כשדרנית מובילה לבין תמונת ה- Video שנוחתת בסלון ביתי. שניהם מירי נבו ורפי יער הופכים לפתטיים בשעה שהם נוטלים לעצמם ועל עצמם סמכות ו- אחריות עיתונאית שאין להם כדי לשדר ישיר ב- Off tube מהאולפן בהרצליה את תחרויות אליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018. מדובר בכישלון עיתונאי ומוסרי נחרץ.     

ל- אָצָן האיטלקי מתיאו גאלוואן (Matteo Galvan) היו תקוות ו- ציפיות רבות מעצמו בריצת 1/2 הגמר הראשונה ל- 400 מ’ (Flat) לגברים באליפות אירופה ב- א”ק הערכת בימים אלה בברלין 2018. מתיאו גאלוואן תכנן להעפיל לריצת הגמר. אולם בסיום הריצה הדרמטית התברר כי מתיאו גאלוואן דורג במקום הרביעי בתוצאה של 45.17 ש’. מתיאו גאלוואן נשכב על הדשא ומירר בבכי. הוא החמיץ את ההזדמנות שלו בשבריר של שנייה. הבימאי הראשי בניידת השידור הראשית של הטלוויזיה בברלין שמכסה את הריצות על המסלול באמצעות 5 ניידות שידור אלקטרוניות של ו- 100 מצלמות ממוקמות באצטדיון הברלינאי ומכסות את אליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018, תפש את הרגע והתמקד ב- Extreme close up באצן האיטלקי מתיאו גאלוואן מבכה את מר גורלו.

טקסט תמונה (1) : אליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018. סיום המקצה הראשון בשלב חצי הגמר בריצת 400 מ’ לגברים. האצן האיטלקי מתיאו גאלאוואן נשכב על המסלול הכחול באצטדיון הברלינאי ומבכה את מר גורלו לאחר שהבין כי התוצאה שהשיג 45.17 ש’ איננה מקנה לו את הזכות להעפיל לריצת הגמר. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

 טקסט תמונה (2) : אליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018. סיום המקצה הראשון בשלב חצי הגמר בריצת 400 מ’ לגברים. האצן האיטלקי מתיאו גאלאוואן נשכב על המסלול הכחול באצטדיון הברלינאי ומבכה את מר גורלו לאחר שהבין כי התוצאה שהשיג 45.17 ש’ איננה מקנה לו את הזכות להעפיל לריצת הגמר. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה (3) : אליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018. סיום המקצה הראשון בשלב חצי הגמר בריצת 400 מ’ לגברים. האצן האיטלקי מתיאו גאלאוואן נשכב על המסלול הכחול באצטדיון הברלינאי ומבכה את מר גורלו לאחר שהבין כי התוצאה שהשיג 45.17 ש’ איננה מקנה לו את הזכות להעפיל לריצת הגמר. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

הבימאי הותיר את התמונה המרגשת של האיטלקי המייבב במשך 10 (עשר) שניות רצופות ב- “אוויר” על מסך ה- Multilateral הבינלאומי של האליפות, אולם שדרנית ה- Off tube המובילה מירי נבו לא מזהה את האתלט הבוכה השרוע על המסלול שאיבד את עולמו, לא יודעת מיהו, לא יודעת איזו מדינה הוא מייצג, לא יודעת מה מיקומו והישגו במקצה 1/2 הגמר הראשון בריצה ל- 400 מ’, ולכן איננה מתייחסת כלל לתמונת ה- Video המופיעה על כל מסך ובכל מוניטור של צופיה. ואז היא מחליטה להאביס את קהלה בקולה באינפורמציה שאיננה מסונכרנת עם תמונת ה- Multi. מירי נבו מספרת להם בחדווה כי האצן הפורטוגלי ריקארדו דה סאנטוס קבע במקצה שלו ב- ריצת 1/2 הגמר ל- 400 מ’ שיא לאומי חדש ואף העפיל לריצת הגמר, אבל הצופים שלה רואים תמונה אחרת לגמרי. הם רואים את האיטלקי מתיאו גאלאוואן ב- Close up מתמודד עם כישלונו. אף ש- מירי נבו לא אומרת מילה אודות הצער הגדול שתקף אותו. ואז מגיעה למסך ה- Multi מסמך תוצאות שמונת הרצים שהעפילו לריצת הגמר ל- 400 מ’ לגברים, בה נראה כי הרץ מס’ 9 על ידו מסומנת האות האנגלית “Q” (העפיל – Qualified) לריצת הגמר 400 מ’ לגברים הוא הספרדי אוסקאר הוסיוס (Oscar Husillos) שקבע תוצאה של 45.17 ש’, אותו הזמן בדיוק שהשיג מתיאו גאלאוואן. הַרוּבְּרִיקָה של מתיאו גאלאוואן נותרת ריקה ומיותמת מהאות “Q”. מתיאו גאלאוואן לא העפיל לריצת הגמר 400 מ’ לגברים. אוסקאר הוסיוס – כן. מתיאו גאלאוואן נותר שרוע על המסלול בוכה והלום צער. מירי נבו ורפי יער אינם מתייחסים לדילמה שמעסיקה את צופיהם, כלהלן : אם לשני הרצים האלה נקבע זמן זהה, מדוע אם כך מוענקת עדיפות לאצן הספרדי על פני האצן האיטלקי ? למה אוסקאר הוסיוס מעפיל לריצת הגמר 400 מ’ לגברים ב- אליפות ברלין 2018 ולא מתיאו גאלאוואן ? לא בסדר בלשון המעטה.

טקסט תמונה (4) : אליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018. סיום המקצה הראשון בשלב חצי הגמר בריצת 400 מ’ לגברים. לוח התוצאות מספר כי שני האצנים האיטלקי מתיאו גאלאוואן (מס’ 8) והספרדי אוסקאר הוסיוס (מס’ 9) השיגו זמנים זהים של 45.17 ש’, אולם רק ליד השם אוסקאר הוסיוס הוצבה האות “Q”, האומרת כי האצן הספרדי העפיל לריצת הגמר 400 מ’ לגברים ולא מתיאו גאלוואן שנותר בחוץ. שני האופטיובניקים מירי נבו ורפי יער לא מסבירים לצופיהם את הסיבה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

מירי נבו (5) ש- שרויה באולפן שלה בהרצליה היא שדרנית א”ק Off tube מגוחכת גם אם היא משדרת ישיר ו- בהתלהבות Off tube את האתלטית הישראלית לונה צ’מטאי – סלפטר ילידת קניה אלופת אירופה והזוכה במדליית הזהב בריצת 10000 מ’ לנשים באליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018.  מדובר ב- חיזיון בלתי נפרץ בתולדות ה- א”ק הישראלית לדורותיה, אולם שדרנית ה- Off tube הַנִרְפֵּית מירי נבו השרויה בהרצליה אפילו לא יכולה לראיין ואיננה מסוגלת לנהל שיחה עם הרצה הישראלית הנפלאה למרחקים ארוכים הנמצאת רחוקה ממנה אלפי קילומטרים בברלין 2018. ביזיון.

יש לזכור כי כל שדר וכל שדרנית בכל רשת טלוויזיה באשר היא לרבות אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, שמוותרים להנהלתם שכופה עליהם באורח סיסטמתי מדיניות שידורי Off tube, וכופרת בזכותם (וחובתם) העיתונאית לדווח לקליינטים שלהם מהשטח, ומסכימים ביודעין לשדר שוב ושוב Off tube מהאולפן בהרצליה הרחק אלפי קילומטרים ממוקד האירועים וההתרחשויות – הוא והיא הם אדם מוג לב ורך לבב, נעדר אומץ לב, ו- נטול אישיות וכבוד אישי מקצועי. שדרני ה- Off tube האלה לרבות מירי נבו מוכרים את בכורתם ומורשתם לבוסים שלהם תמורת נזיד עדשים. מירי נבו נחשפת שוב כשדרנית Off tube באולפן בהרצליה שמשימת השידורים הישירים בת שבוע של אירועי אליפות אירופה ב- א”ק ברלין 2018 גדולה עליה בעשרות מידות. בשעה ש- לונה צ’מטאי – סלפטר התקרבה ראשונה אל קו הסיום בריצת הגמר ל- 10000 מטר לנשים, קמתי מכורסתי לכבודה. מצאתי את עצמי מוחא כף באופן ספונטני למענה. היא הייתה ראויה לכך. מדובר לא רק בניצחון ספורטיבי נעלֶה של לונה צ’מטאי – סלפטר אלא בראש וראשונה זוהי גבורה אנושית שלה (!). לונה צ’מטאי – סלפטר היא גיבורה אנושית על כל המשתמע מההגדרה הזאת, מעבר לזכייתה במדליית הזהב בריצה הארוכה ל- 10000 מ’. למירי נבו יש בעיה רדיופונית בלתי פתירה. קולה עובר מסך כשהיא מגישה את מהדורות “חדשות הספורט” של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים אולם הופך לגבוה כמעט “סופרן” בסולם הצלילים בשעה שהיא מכניסה את עצמה לריגוש. באותו הרגע שתיארה את צעדיה האחרונים של לונה צ’מטאי – סלפטר לעבר מדליית הזהב בריצת הגמר ל – 10000 מ’ לנשים הפך גוון קולה של השדרנית ל- יללני, בכייני, וצעקני. אולם לא רק זאת : האופטיובניקית הזאת מירי נבו שבינה לבין שידורים ישירים של תחרויות א”ק בינלאומיות לא שוררת שום נקודת מפגש טלוויזיונית הצליחה למלא את משימתה העיתונאית הכי יסודית והכי בסיסית המוטלת עליה, לראיין את מלכת ה- א”ק החדשה של מדינת ישראל גב’ לונה צ’מטאי – סלפטר. הסיבה ידועה. מירי נבו מסתגרת באולפני ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהרצליה בעוד לונה צ’מטאי – סלפטר הנהדרת מבצעת את שליחותה בברלין 2018 במרחק של אלפי קילומטרים ממי שאמורה לראיין אותה ולשוחח עמה בעקבות הצלחתה הנפלאה, במידה רבה דרמטית, מרשימה, וסנסציונית.

ועוד דבר : היה חסר כאן פרטי מידע פיזיולוגי רלוואנטי אודות פעולת “לב – ריאות” פלוס מהירות פעימות הדופק וכמות הדם שדוחף הלב בכל פעימה בעת הריצה הממושכת הזאת פלוס יכולת הגוף לקרר את עצמו במהלך מאמץ הריצה הארוכה, מבלי שצוות השידור האופטיובניקי מדווח לציבור הצופים מידע אודות הַחוֹם והלָחוּת השוררים בברלין, ו- לא מציין את הנתונים המתמטיים באיזו כמות מעלות הצלזיוס מדובר ובאיזה רָף אחוזי לָחוּת מדובר, הנוגעים להתנהלותן של האתלטיות בשעת ריצת הגמר ל- 10000 מ’ בברלין 2018. הייתה חסרה אינפורמציה והתייחסות מדעית – פיזיולוגית כזאת בפרט הנוגעת למנצחת הישראלית לונה צ’מטאי – סלפטר, אלו יתרונות פיזיים וגם נפשיים העניקו לה את הבכורה. והאם יש כאן רק יתרון של הגוף שאיננו זקוק לרוח.

זמנה של אלופת אירופה החדשה בריצת 10000 מ’ לנשים והזוכה במדליית הזהב הישראלית לונה צ’אמטאי – סלפטר היה 31:44.7 דקות. שמחתי כמו כל כל אזרח ישראלי הגון בשמחתה האישית של לונה צ’מטאי – סלפטר אולם בתוכי פנימה אני יודע שאין א”ק במדינת ישראל. יש כאן אוסף מקרי ואקראי של הברקות מאז עידן אצנית ה- 100 מ’ (Flat) ואצנית 100 מ’ משוכות אסתר רוט – שחמורוב העילאית והבלתי נשכחת, ומאמנה עמיצור שפירא ז”ל שנרצח באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. אסתר רוט – שחמורוב (בת 68 היום) פרשה מהמסלול לפני שנים רבות. היא הפכה לאייקון אולם לא מודל לחיקוי. אין לה יורשות אפילו לא אחת מפני שאין במדינת ישראל א”ק. יש אלופים צעירים באולימפיאדות למתמטיקה ופיזיקה. אין למדינת ישראל אלופי א”ק שנושאים את החותמת “Originally, Made in Israel”. הישראלי אלכס אוורבוך הוא אלוף אירופה פעמיים בקפיצה במוט במינכן 2002 וגטבורג 2006. אולם צריך לזכור שהוא יליד סיביר ב- רוסיה והיה לאתלט – קופץ מוט מוכשר ומצטיין שקנה את מיומנויותיו האתלטיות באמצעות טיפוח יסודי ושיטתי של מתודות האסכולה הרוסית רבת המוניטין. אלכס אוורבוך תוצר תעשיית הספורט של רוסיה עלה לישראל ב- 1999 כקופץ מוט “בָּשֵל” לכל דבר שנושא חותמת חותמת מובהקת, “Made in Russia”. אלכס אוורבוך הישראלי לכל דבר זכה במדליית הארד בקפיצה במוט באליפות העולם ה- 8 ב- א”ק שנערכה ב- 1999 בסביליה – ספרד. אח”כ היה סגן אלוף העולם בקפיצה במוט באליפות העולם ה- 9 ב- א”ק שנערכה ב- 2001 באדמונטון – קנדה, שם קבע תוצאה של 5.85 מ’ וזכה ב- גינה במדליית הכסף. אלכס אוורבוך הוא השיאן הישראלי הלאומי בקפיצה במוט, 5.93 מ’. אלכס אוורבוך (בן 43 היום) פרש מזמן ממקצוע הקפיצה במוט והפך ל- סלבריטאי, סמל, ואייקון אך לא מודל לחיקוי. אין לו יורשים במדינת ישראל, אפילו לא אחד. האם גם לונה צ’מטאי – סלפטר תיוותר ללא יורשות ? יש להניח שהתשובה תהיה חיובית על דרך השלילה. לונה צ’מטאי – סלפטר היא הברקה חד פעמית שלה עצמה ושל בעלה – מאמנה דן סלפטר. אין א”ק במדינת ישראל. את זאת לא סיפרה עיתונאית ה- Off tube מירי נבו לצופיה. יש את לונה צ’מטאי – סלפטר אולם אין א”ק במדינת ישראל. שני האתלטים האוחזים במדליות הזהב הישראלית הקנייתית לונה צ’מטאי – סלפטר והישראלי – רוסי אלכס אוורבוך הם הסיפור והשמח והעצוב של ה- א”ק הישראלית המקורית הגוועת. Happy end לא יהיה כאן. אין א”ק במדינת ישראל.

ואז מגיעה ריצת הגמר ל- 5000 מ’ לנשים באליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018 בהשתתפות לונה צ’מטאי – סלפטר (יום ראשון – 12 באוגוסט 2018) ו- מירי נבו (6) המגוחכת מוכיחה באופן סופי ומוחלט באולפן ה- Off tube בהרצליה שהיא איננה שדרנית א”ק. היא אילוסטרציה. שדרנית הא”ק המובילה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים לא שווה ביקורת מפני שהיא מתחת לכל ביקורת. כנ”ל גם הפרשן שלה רפי יער שמשמש קישוט לאילוסטרציה. 

אילו מירי נבו הייתה שדרנית א”ק ורפי יער היה פרשן א”ק הם היו שמים לב כי לונה צ’מטאי – סלפטר החלה את ה- Finish שלה מוקדם מידי 600 מ’ (הקפה וחצי של המסלול) עד כלות כוחותיה לפני קו הסיום של ריצת הגמר ל- 5000 מ’ לנשים, ראש בראש מול הרצה ההולנדית סיפאן חאסאן (Sifan Hassan) הטוענת לכתר כמותה ו- איננה קוטלת קנים בזכות עצמה. היה ברור כי קורה כאן משהו תמוה, ויוצא דופן בחישובי הריצה המשובשים של לונה צ’מטאי – סלפטר. לא ייתכן כי רצה למרחקים ארוכים ברמתה של לונה צ’מטאי – סלפטר מתחילה את ה- Finish שלה 600 מ’ לפני קו הסיום. אין דבר כזה. כל בר בי רב שמתמצא בתורת הריצות הארוכות ב- א”ק יודע כי בשלב הזה של ההתמודדות בטווח של 600 מ’ מקו הסיום תיתכן הגברת קצב הריצה אבל לא תיתכן בשום אופן ריצת Sprint עד כלות הכוחות שהפירוש היחיד שלה הוא כי האתלטית (במקרה דנן לונה צ’מטאי – סלפטר) מטילה למערכה האחרונה בריצה את כל רזרבות האנרגיות שנותרו בשריריה וב- רֵיאוֹתֵּיה. האופטיובניקית מירי נבו שאיננה שדרנית א”ק נבונה, ואיננה מתמצאת בתחום, לא העלתה בדעתה כי שפת גופה המאומצת עד כלות של לונה צ’מטאי – סלפטר פלוס תווי פניה הנוקשים ופיה הפעור המשווע לכל מולקולת חמצן, מסגירים את שגיאת חישוביה. אילו מירי נבו הייתה שדרנית א”ק היא לפחות הייתה מעלה את הסברה שלונה צ’מטאי – סלפטר טועה לנוכח טעות ה- Finish המוקדם שלה והיא כנראה מתבלבלת לגמרי בחישובי הריצה שלה ובספירה ומניין הקפות המסלול (מדובר ב- 12.5 הקפות, כל הקפה שווה ל- 400 מ’). הפקתי, ניהלתי, ערכתי, ושידרתי 8 אולימפיאדות, 9 אליפויות עולם בא”ק, 6 אליפויות אירופה ב- א”ק, ו- 15 אליפויות ישראל ב- א”ק : מעולם לא ראיתי מקרה, אירוע,  בו רץ ו/או רצה מחליט לעצמו ו/או לעצמה כי תמה ריצת ה- 800 מ’, 1500 מ’, 5000 מ’, 10000 מ’, ו/או 3000 מ’ מכשולים, מבלי לשמוע את צליל הפעמון הידני שמזכיר להם ולהן כי הם ניצבים עכשיו בפני הקפת הסיום, כפי שקרה כעת ל- לונה צ’מטאי – סלפטר. מדהים לדעת לשלילה כי לונה צ’מטאי – סלפטר חשבה שריצת הגמר ל- 5000 הסתיימה עבורה מבלי לשמוע את צליל הפעמון. לא מובן. הטרגדיה האישית הבלתי צפויה שקרתה ל- לונה צ’מטאי – סלפטר, ועמה שברון לב, מפני ו- מבלי ששמעה את צליל הפעמון, מעוררת מחשבות נוגות אודותיה. ו- גם אודות שדרנית הא”ק המובילה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. הפרשן רפי יער היה אמור להתערב בנעשה אבל הוא כאמור עדיין משמש קישוט לשדרנית האילוסטרציה שלו. שניהם לא שמו לב כי לונה צ’מטאי – סלפטר נפסלה טווח קצר לאחר הזינוק מפני שנכנסה לשביל הפנימי בטרם עת. מירי נבו ורפי יער הם שערורייה עיתונאית בלתי מתקבלת על הדעת הנוגעת לתחום שידורי ה- א”ק בטלוויזיה.

מירי נבו (7) והפרשן שלה רפי יער משדרים ישיר מהאולפן בהרצליה באופן המגוחך ביותר את ריצת הגמר ל- 10000 מ’ לגברים באליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018.

שני שדרני ה- Off tube הללו מספרים לצופיהם מהרצליה שוב ושוב על החוֹם הרב והלָחוּת השוררים באצטדיון ב- ברלין 2018 אולם מתעקשים ומסרבים למסור את מידע האקלים הזה בכמה מעלות צלזיוס ובכמה אחוזי לחות מדובר. מירי נבו ואפי יער אינם מוסרים לציבור צופיהם איזו כמות של רצים פרשה במהלך ריצת הגמר ל- 10000 מ’ לגברים בשל תנאי מזג האוויר, מה שמם, ולאיזה מדינות שייכים הפורשים. שום Super imposing הנוגע למזג האוויר בברלין איננו מועלה על המסך בהרצליה כדי ליידע את הצופים במה מדובר. מערכת ההפקה, העריכה, והבקרה שלהם בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים איננה מתערבת בנעשה ו- מאפשרת לשניהם להשתמט מלמסור לצופים את נתוני החום והלחות השוררים באצטדיון ה- א”ק של ברלין 2018. לא בסדר בלשון המעטה.

ועוד דבר : בתחרות הגמר בקפיצה לגובה לנשים מנצחת הרוסייה אנה מריה לאסיטסקן (Ana Marya Lasitskene), מכניעה רף שגובהו 2.00 מ’, ונוטלת את הזהב. השנייה הבולגרייה מירלה דמירובה (Mirela Demirova) מנתרת לגובה זהה ואוגרת כסף. הגרמנייה מארי לורנס יאנגפלייש (Marie Laurence Jungfleisch) חולפת מעל רף בגובה של 1.96 מ’ ואוספת ארד. במקום הרביעי מדורגת הקופצת הליטאית איירין פאלסיטה (Airine Palsyte), גם כן 1.96 מ’. לא עולה בדעתה של מירי נבו להסביר לצופיה את הקשר שבין גובהן האישי של הקופצות לבין כישרון הניתור שלהן להרים מעלה גבוה ככל האפשר את מרכז הכובד שלהן מעל לרף, אולם להוריד אותו מתחתיו בעת הביצוע המדויק של סגנון “פוסברי” בו הן משתמשות, ובכך לשגשג כדי לסלק במועד את אבריה מעל הרף. כל ארבעת הקופצות הללו הן נשים תמירות ו- גבוהות. גובהן של אנה מריה לאסיטסקן ושל מירלה דימיטרובה הוא 1.80 מ’. גובהה של מארי לורנס יאנגפלייש הוא 1.82 מ’. גובהה של איירין פאלסיטה הוא 1.86 מ’. לא בסדר בלשון המעטה.

ועוד דבר : מירי נבו ואפי יער אינם עוסקים אפילו במילה בהיבטים המתמטיים – פיזיקליים ובטכניקה בקואורדינציה התנועה המורכבת של מקצוע יידוי פטיש לנשים בו זכתה בבכורה הפולנייה אניטה וולודארצ’יק (Anita Wlodarczyk), משהרחיקה את המכשיר למרחק של 79.84 מ’. לא בסדר בלשון המעטה. שניהם גם לא מיידעים את הצופים שלהם כי משקל הראש הכדורי במכשיר הפטיש לגברים הוא 7.25 ק”ג ולנשים 4.00 ק”ג.

ועוד דבר : מירי נבו ורפי יער אינם עוסקים אפילו במילה בהיבטים המתמטיים – פיזיקליים ובטכניקה ובקואורדינציית התנועה המורכבת של מקצוע הקפיצה במוט גמיש בה נדרשים הקופצים והקופצות לתרגם ביעילות את מהירות הריצה האופקית שלהם (מהירות של אצנים) ל- ווקטור אנכי. אף מילה מדעית אחת אודות מוטות הקפיצה במוט הגמישים המודרניים של היום עשויים סיבי פחמן בהם אוחזים הקופצים והקופצות. אף מילה על ההיסטוריה של הקפיצה במוט בה השתמשו פעם הקופצים במוטות עשויים במבוק ואח”כ מאלומיניום. אף מילה על חוקת ה- א”ק המאפשרת לכל קופץ ואו קופצת להשתמש במוט משלו עשוי מחומר כזה ו/או אחר. קופץ המוט האמריקני קורנליוס וורמרדאם (Cornelius Warmerdamׂׂ) שהחזיק בידיו מוט עשוי בָּמְבּוּק קבע ב- 1942 שיא עולם מדהים של 4.77 מ’ שהחזיק מעמד 15 שנים (קורנליוס וורמרדאם נולד ב- 1915 ומת ב- 2001. בעת פעילותו הספורטיבית הברוכה במקצוע הקפיצה במוט התנשא ל- 1.83 מ’ ושקל 76 ק”ג) התוצאה הזאת של קורנליוס וורמרדאם נראית היום כ- חוּכָא ואִיטְלוּלָא לעומת שיאן העולם הנוכחי הצרפתי רנה לאווילני (Renaud Lavillenie) שקבע ב- 2 בפברואר 2014 בדונייצק באמצעות שימוש במוט גמיש עשוי סיבי פחמן שיא עולם של 6.16 מ’ (משהו בגובה של בניין בעל שתי קומות). רנה לאווילני נולד ב- 1986. גובהו 1.78 והוא שוקל 68 ק”ג. מירי נבו היו חייבים להסביר לצופיהם, בעיקר לצעירים וגם למבוגרים שאינם בקיאים בתחום, את היתרונות העצומים ש- מֵסֵב מוֹט גָמִיש עשוי סיבי פחמן למשתמשיו. כמו כן נמנעים מירי נבו ורפי יער באופן שיטתי למסור לצופיהם את הפרטים האישיים הרלוואנטיים של המתחרים והמתחרות בתחרויות הקפיצה במוט הנוגעים לגובהם האישי ומשקלם האישי. ובכן גובהו של הנער השוודי בן ה- 18 ארמאנד דופלאנטיס (Armand Duplantis) שזכה בבכורה בקפיצה במוט באליפות אירופה בא”ק – ברלין 2018, 6.05 מ’ הוא 1.81 מ’ והוא שוקל 68 ק”ג, גובהו של שיאן העולם במקצוע זה (6.16 מ’) הצרפתי רנה לאווילני (Renaud Lavillenie) מי שזכה במדליית הארד כעת (5.95 מ’) באליפות אירופה ב- א”ק – ברלין 2018, הוא 1.77 מ’ והוא שוקל 69 ק”ג. מירי נבו שדרנית ה- Off tube ה- הרצלינית הוותיקה והרשלנית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ורפי יער הפרשן הטירון חסר כל מושג וידע טלוויזיוני שנקרא לדגל המיקרופון, ונזרק למים מבלי שהוסבר לו היטב המושג מה פירושו של דבר להיות פרשן א”ק בטלוויזיה – אינם לבד. האשמה רובצת לפתחה של המערכת הנַכָה והנייטראלית שמפיקה ומנהלת את שניהם מבלי להתערב מבלי לתקן, מבלי להעיר, כאילו מיקרופון ה- א”ק והאוויר התקשורתי – טלוויזיוני הם רכושם הפרטי של שני הנ”ל. איזה רדידות. איזה עָלִיבוּת. איזה מחסור בידע. איזה נְבִיבוּת. איזה אומללות של שני השדרנים הללו ושל צופיהם שמקבלים מידע כה דל ועני (למרות שהם משלמים במיטב כספם תמורתו הנבובה). רוֹש ולַעֲנָה.

אותו כנ”ל במקצועות הקפיצות לרוחק והמשולשת לגברים ונשים : שום ניתוח, פרשנות, והסבר מתמטי – פיזיקלי של שני הווקטורים, מהירות הריצה וכוח הניתור, המשפיעים על איכות ההישגים, וגם אפילו לא מילה על חשיבות השימוש בסגנון הקפיצה בשני המקצועות הנ”ל.

ועוד דבר : גובהה של אדווה כהן האתלטית הישראלית המסיימת במקום ה- 5 בריצת הגמר לנשים ב- 3000 מ’ מכשולים באליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018 הוא 1.54 מ’ בלבד. מדובר באתלטית נמוכה במיוחד. אף על פי כן היא מייצגת היטב את מדינת ישראל וזוכה במקום ה- 5 בתוצאה 9:29.74 ד’. מירי נבו ורפי יער מעלימים את הנתון הנ”ל מצופיהם.

שני האופטיובניקים המגוחכים משה גרטל וברוך צ’יש מסתגרים באולפן ה- Off tube שלהם בהרצליה באוגוסט 2018 ומשם מדווחים לצופיהם על הנעשה באליפות אירופה בשחייה של גלאזגו 2018. המידע שלהם רווי פִּטְפּוּט, להגנות, עילגות, בִּרְבּוּר, גִיבּוּב מילים וטקסטים מיותרים, דברי שטות והֶבֶל, מאות שיבושים של שמות, שירה וזמר במהלך השידורים הישירים, טקסטים  נעדרי היגיון, ושיחות חוּלין בטלות בשישים. תמוה מדוע מערכת ההפקה, העריכה, והבקרה שלהם בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מאפשרת לשניהם להשתמש במיקרופון שלהם כאילו מדובר בצעצוע פרטי, מבלי לתקן, לבלום אותם, ובמקרה הצורך גם להוריד את שניהם מהאוויר.

א. אין לצניעות דבר עם היופי. ב. אין לחוכמה דבר עם הפטפוט. ג. אין לטיפשות דבר עם הגאונות. ד. אין למיקרופון דבר עם IQ צנוע

1. משה גרטל : “יונתן קופלוב במקום ה- 6”. ברוך צ’יש : “לא נכון, במקום ה- 8”.

2. משה גרטל וברוך צ’יש מפרטים לצופיהם אינפורמציה ארוכה הנוגעת ללוחות זמנים, ללא תימוכין של Super imposing, כלהלן  : “השידורים הוקדמו בחצי שעה בשלושת הימים הקרובים, גם המוקדמות בבוקר וגם אחה”צ…בערב מתחילים בשש וחצי…”. ברוך צ’יש מתקן אותו : “יש איזה טוויסט קטן…ביום האחרון ב- 9 בחודש אחה”צ יתחליו לא בשבע ולא בשש וחצי אלא בשש ארבעים וחמש…אל תשאל אותי למה…אבל הבוקר יישאר כפי שהוא ב- אחת עשרה ואחה”צ ב- 9 בחודש…ניפגש כאן בשש ארבעים וחמש…ודבר נוסף להזכיר לצופים ביום האחרון ב- 9 בחודש אנחנו נהיה פה ונשדר את משחי המים הפתוחים…”. משה גרטל מתערב ואומר : “…נכון, המשחה האולימפי היחיד…המשחה האולימפי היחיד במים פתוחים הוא 10 ק”מ, יש לנו שלושה גברים ואישה אחת…”. ברוך צ’יש ממשיך לספר לצופיו : “…אנחנו נשדר גם את משחי הנשים וגם את המשחה של הגברים…בין הצגת הבוקר של השחייה לבין הצגת הערב, ייכנסו שני משחי המים הפתוחים האלה…שני משחי המים הפתוחים החשובים ביותר באליפות אירופה או באליפות העולם כי הם המשחה האולימפי היחיד…”. כל המידע הנ”ל הזה מתפרסם באוויר באחריות משה גרטל וברוך צ’יש ללא סיוע כתוביות. רשלנות שהופכת לפטפטנות. חובבנות טלוויזיונית. אנטי טלוויזיה ואנטי עיתונאות. לא בסדר בלשון המעטה.

3. לאורך כל 7 ימי אליפות אירופה בשחייה של גלאזגו 2018 עסקו שני האופטיובניקים משה גרטל וברוך צ’יש בזיהוי חלקי מאוד ו- “ממודר” מאוד של השחיינים והשחייניות בעיקר בתחרויות הבוקר בשלבי המקצים המוקדמים. ציבור צופי הטלוויזיה שלהם מבין שמשה גרטל וברוך צ’יש מתעקשים ועושים כל מאמץ לא לזהות למענם את גיבורי העלילה בפרט של אלה “החלשים”. רואים המון Close ups של כל מיני שחיינים ושחייניות אולם הצופים שאינם בקיאים בנעשה בשחייה האירופית והבינלאומית אינם יודעים מי הם ומי הן ואלו אומות הם והן מייצגים. לא בסדר בלשון המעטה.

4. ברוך צ’יש עולה בדרגה שלימה על המוביל שלו משה גרטל אולם חוק “הכלים השלובים” מדרדר אותו מטה ומשווה את רמת הטלוויזיה שלו לרמה הנמוכה של המוביל שלו.

5. משה גרטל וברוך צ’יש מתעקשים להנחות את הצגות השחיינים והשחייניות בטרם יריות הזינוק ולפני תחילת משחי 1/2 הגמר והגמר בצורה מבולבלת, לא שיטתית, לא אחידה , לא מסודרת, ולא מסונכרנת עם סיגנל ה- Video ה- Multi לווייני שמגיע מגלאזגו 2018 לאולפן ה- Off tube בהרצליה. ציבור הצופים שלהם מאבד את האוריינטציה שלו ואת הקשר עם גיבורי העלילה. מדהים שמערכת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שמנהלת, עורכת, ומבקרת אותם איננה מתערבת ומתירה לברדק הטלוויזיוני הזה להתרחש לאורכם של כל שידורי ה- Off tube הישירים שלהם במשך שבוע ימים את אליפות אירופה בשחייה – גלאזגו 2018. פשוט ברדק. אין דין ואין דיין. ילדים ובני נוער מאבדים את יכולת ההתמצאות שלהם מפני שהשדר המוביל מתעקש להציג שחיינים ושחייניות שכבר יצאו מה- Frame הטלוויזיוני בעוד אחרים ואחרות נכנסו אליו. מדובר באנטי סינכרוניזציה מוחלטת בין Sound השדר המוביל לבין תמונת ה- Video המתקבלת על המוניטור של הצופים בסלון ביתם. לא בסדר בלשון המעטה.

6. האופטיובניק משה גרטל פוצח באולפן הרצליה בפזמון “Happy birthday” לטובת השחיינית הישראלית אנסטסיה גורבנקו הנוטלת חלק בגלאזגו 2018 במשחה 1/2 הגמר ב- 200 מ’ מעורב אישי. מגוחך, טיפשי, וילדותי.

7. יום רביעי – 8 באוגוסט 2018. משה גרטל : “…בוקר טוב לפרשן ד”ר ברוך “בוקי” צ’יש…”. ברוך צ’יש : “…בוקר טוב משה…בוקר טוב…עוד מעט אנחנו נכנסים ליום השישי…ואח”כ השביעי…ואח”כ הביתה…” (מר ברוך צ’יש איזה הביתה ואיזה נעליים. אתה כבר בבית. אתה שרוי ותקוע בהרצליה בעוד תחרויות השחייה מתקיימות בגלאזגו בירת סקוטלנד). משה גרטל : “…ואנחנו במקום נוסף במסגרת התחרויות…וזאת בריכת החימום הנמצאת לצידנו בריכת התחרויות…” (מר משה גרטל איזה לצידנו ואיזה נעליים. מה פירוש “לצידנו” ? הרי אתה תקוע בהרצליה והתחרויות נערכות בגלאזגו). מגוחך, טיפשי, וילדותי.

8. האופטיובניק משה גרטל מהרצליה : “…כאן אתם יכולים לראות עדיין כמה לפני הזינוק הראשון בבוקר הזה שוב את השחיינים בגודל טבעי…” (מר משה גרטל מה פירוש “בגודל טבעי” ? איך וכיצד אנחנו רואים אותם בבריכת התחרויות ? האם בגודל לא טבעי ?). מגוחך, טיפשי, וילדותי.

9. האופטיובניק ברוך צ’יש מהרצליה : “…הקהל שנמצא סביב הבריכה נכנס לטראנס של מחיאות כפיים לקראת כניסת השחיינים הראשונים…יופי להם…חם להם…אבל יופי להם…גם אנחנו היינו מעדיפים לשבת שם סביב הבריכה ולשדר משם…אבל אנחנו פה משדרים מהרצליה…ונהנים… אני בכל אופן נהנה מאוד…” (מר ברוך צ’יש, כיצד אתה נהנה ואיזה נעליים…אל תבלבל את המוח ואל תבלף…איך אפשר להיהנות בדיוק מ- שידורי Off tube…? כיצד אפשר להיהנות כאיש מקצוע, כעיתונאי,  כשדרן Off tube בהרצליה בשעה שהתחרויות מתקיימות אלפי קילומטרים ממך בגלאזגו…? למד אותי בבקשה…!).

10. על רקע דירוג השחייניות במשחה המוקדם 200 מ’ גב לנשים, מקצה מס’ 3 מתוך 3. האופטיובניק משה גרטל : “…אבל אם אנחנו לוקחים בחשבון כאן שיש כאן שלוש רוסיות…”. האופטיובניק ממול ברוך צ’יש סותר אותו : “…שום דָבָר מֹשֶה…”. לא בסדר בלשון המעטה.

11. הרקע : ב- Super imposing בעת הצגת השחייניות במשחה המוקדם ל- 200 מ’ בסגנון גב של מקצה מס’ 3 מתוך 3 רשום כי ההונגרייה קטינקה הוסו המועמדת למדליית הזהב במקצוע הזה, תשחה בשביל מס’ ארבע. מתברר כי קטינקה הוסו לא נוטלת חלק במשחה המדובר למרות ששמה מופיע ברשימת ה- Start list המופיע על מסך הטלוויזיה. האופטיובניק משה גרטל רב אמן בפטפוט איננו מבחין כי קטינקה הוסו למרות שהיא מופיעה ב- Start list איננה מתייצבת למשחה הנ”ל המדובר ומסלול מ’ 4 שלה נותר ריק. השדר המוביל בהרצליה משה גרטל כלל איננו מציג את השחייניות בטרם יריית הזינוק במשחה המוקדם מקצה מס’ 3 ל- 200 מ’ בסגנון גב. בהמשך קורא משה גרטל בשמותיהן של השחייניות תוך כדי מהלך המשחה. האופטיובניק המגוחך הזה לא שם לב שקטינקה הוסו לא נוטלת בכלל חלק במשחה המדובר. גם בהמשך המשחה משה גרטל וברוךם צ’יש לא מזהים ש- השחיינית ההונגרייה קטינקה הוסו כלל לא שוחה במסלול מס’ 4 וכי הוא נשאר מיותם. רֵיק (!). משה גרטל לא מתייחס לקטינקה הוסו ובתום המשחה, מדווש ו- מצהיר : “…אביב ברזילי…נראה אותה במשחי הערב…יופי…מה…איך…(בתום המקצה המוקדם מס’ 3 ל- 200 מ’ בסגנון גב) “…איך קוראים לזה…? חצי מנחם…אבל היא שחתה קודם חצי מנחם…שחר מנחם…”. לא בסדר בלשון ההמעטה.

ואז מתחולל הפלא מבלי ששני האופטיובניקים משה גרטל וברוך צ’יש מבינים את הנעשה סביבם. מערכת מדידת הזמנים האלקטרונית מעניקה לשחיינית הגב שלנו המדורגת החמישית במקצה המוקדם מס’ 3 ל- 200 מ’ תוצאה של 2:15.46 ד’ ולישראלית השנייה שלנו שחר מנחם (מדורגת שישית) תוצאה של 2:15.58 ד’. הרוסייה פולינה ייגורובה (Pollina Egorova) מדורגת במקום השני בתוצאה 2:13.68 ד’ במקצה מס’ 3, הרבה לפני אביב ברזילי שלנו, אולם מחשב הדירוג המֵמָקֵם ו- מדרג את השחייניות שהעפילו לשלב 1/2 הגמר ב- 200 מ’ בסגנון גב על פי טיב תוצאותיהן, לא מסמן להפתעת כל את האות “Q” ליד שמה. פולינה ייגורובה בחוץ. משה גרטל וברוך צ’יש השרויים באולפן שלהם בהרצליה אינם מבחינים ו- לא שמים לב למתרחש בבריכת השחייה בגלאזגו. ואז עולה לאוויר לוח המדרוג השני ועמו שמה של אביב ברזילי ולידה סימן האות “Q”. אביב ברזילי מעפילה לתחרויות 1/2 הגמר ל- 200 מ’ בסגנון גב. הישראלית אביב ברזילי העפילה ל- 1/2 הגמר על חשבון הרוסייה פולינה ייגורובה. משה גרטל וברוך צ’יש לא מבינים כיצד התחולל הנס, לא יודעים מהחיים שלהם, ואינם מספרים את “הסוד” הגלוי לעין אודות שגשוגה המפתיע של אביב ברזילי ואודות נפילה של פולינה ייגורובה. האופטיובניק ברוך צ’יש בהרצליה : “…לא מבין איך אביב ברזילי העפילה ל- 1/2 גמר ב- 200 מ’ גב לנשים מהמקום ה- 17 מפני שלידה רשומה האות “Q” (פירוש האות Qualified)… פה כתוב שהיא כן עולה ל- 1/2 גמר…”. האופטיובניק השני משה גרטל משיב לו : “…הנה…היא כן עולה…היא עלתה…”. ברוך צ’יש : “…לא היא במקום ה- 17…”. משה גרטל : “…היא Qualified…”. ובכן, בלוח התוצאות הראשון רשום כי פולינה ייגורובה מדורגת במקום ה- 11 בתוצאה של 2:13.68 ד’ בתום שקלול שלושת המקצים המוקדמים, תוצאה המקנה לה בקלות מקום בשלב 1/2 הגמר ב- 200 מ’ בסגנון גב לנשים, אולם ליד שמה נעדרת האות “Q”. פולינה ייגורובה בחוץ ואביב ברזילי בפנים. לשני שני האופטיובניקים שמעתיקים את המידע בהרצליה אין שֶמֶץ של מושג כיצד התרחש הדבר. שני החבר’ה הרשלניים הללו שמתיימרים להיות עיתונאים ושדרנים מומחים בטלוויזיה מזהים את עובדת האמת אך לא יודעים לנתח ולהסביר אותה מהאולפן בהרצליה. שני הרשלנים האלה אנשי ה- Off tube לא מסוגלים לענות בעת השידור הישיר ההוא לשאלת הצופים הפשוטה הזאת, כלהלן : “…כיצד ו- מדוע אביב ברזילי בעלת תוצאה של 2:15.46 ד’ ב- 200 מ’ בסגנון גב לנשים ואשר מדורגת במקום ה- 17, בכל זאת מעפילה לשלב 1/2 הגמר על חשבון הרוסייה פולינה ייגורובה בעלת תוצאה הרבה יותר טובה של 2:13.68 ד’, ומי שמדורגת במקום ה- 11…?”. לא בסדר בלשון המעטה.

טקסט תמונה : יום רביעי – 8 באוגוסט 2018. אליפות אירופה בשחייה – גלאזגו 2018. המחשב של LEN (התאחדות השחייה האירופית) מדרג את שחיינית הגב הרוסייה פולינה ייגורובה במקום ה- 11 בתום שקלול שלושת המקצים המוקדמים במשחים ל- 200 מ’ גב לנשים בתוצאה של 2:13.68 ד’, אולם לא מסמן ליד שמה את האות “Q”. פירושו של דבר כי פולינה ייגורובה למרות מיקומה ותוצאתה לא מעפילה לשלב 1/2 הגמר באליפות, ויוצאת מהמשחק. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה : יום רביעי – 8 באוגוסט 2018. אליפות אירופה בשחייה – גלאזגו 2018. המחשב של LEN (התאחדות השחייה האירופית) מדרג את שחיינית הגב הישראלית אביב ברזילי  במקום ה-17 בתום שקלול שלושת המקצים המוקדמים במשחים ל- 200 מ’ גב לנשים בתוצאה של 2:15.46 ד’, אבל מסמן ליד שמה את האות “Q”. פירושו של דבר כי אביב ברזילי מעפילה לשלב 1/2 הגמר באליפות ונשארת לפי שעה במשחק. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

12. האופטיובניק ההרצליני משה גרטל משדר ישיר לצופיו : “…אנחנו עולים אל מקצה 5 מתוך 8 ב- 50 מ’ חופשי מוקדמות…כאן שוחה זיו קלונטרוב מישראל…זמן כניסה 22.69 ש’…זיו תשחה את זה מהר יותר מזמן הכניסה הזה…זיו קלונטרוב ישחה במסלול 8…תתרגשו אתנו עבור זיו קלונטרוב…”. ואז מתערב הפרשן האופטיובניק שלו ברוך צ’יש ומתקן את השדר המוביל שלו, כלהלן : “…זיו קלונטרוב בכלל לא שוחה כאן…”, ועושה צחוק ממשה גרטל. שני האופטיובניקים השדר והפרשן לא יודעים מדוע זיו קלונטרוב שמופיע על ה- Start list איננו נוטל חלק במשחה הנ”ל. שני החבר’ה הללו לא יודעים מהחיים שלהם. משה גרטל : “…יש הטוענים שזיו קלונטרוב לא שחה את את המשחה הזה 50 מ’ מוקדמות הזה בשל בעיות משמעת…או דברים אחרות…אנחנו עדיין בודקים את זה לעומק…על כל פנים הוא לא שחה את ה- 50 מ’ מוקדמות, וחבל…” (משה גרטל וברוך צ’יש מה כל כך קשה להרים טלפון למשלחת השחייה הישראלית בגלאזגו ולברר את העניין). לא בסדר בלשון המעטה.

13. הפרשן האופטיובניק ברוך צ’יש כועס ומתרגז מרות מפני שצופה ו/או שניים שלו פונים אליו On line בעת השידור הישיר מדוע זיו קלונטרוב לא השתתף במשחה המוקדם ל- 50 מ’ בסגנון חופשי ומבכה מרה את גורל ה- Off tube שלו. משה גרטל מאיץ בו, “..שתף אותנו בוקי…”. ברוך צ’יש עונה בבוטות ובעוינות לפונים, כלהלן : “…לא, יש פה צופים / כותבים שאומרים שהוא מודח…למה אתם לא יודעים שהוא הודח…אנחנו יושבים פה בחדר ו- משדרים את התחרויות…איך אנחנו יכולים לדעת מי הודח…מה הודח…אנחנו יכולים להעלות השערות…אנחנו לא יושבים בטלפון ישיר למנהלי נבחרת ישראל בשחייה או המאמנים של נבחרת ישראל כדי לדעת מה קורה…עם מי קורה…אנחנו עסוקים בשידור התחרויות…לא באירועים בתוך נבחרת ישראל…”. הערה שלי : רק לפני זמן קצר ביום רביעי – 8 באוגוסט 2018 דיווח האופטיובניק ברוך צ’יש לצופיו בזו הלשון, “…גם אנחנו היינו מעדיפים לשבת שם סביב הבריכה ולשדר משם…אבל אנחנו פה משדרים מהרצליה…ונהנים… אני בכל אופן נהנה מאוד…”. שני טקסטים שמפיק ברוך צ’יש .דברים והיפוכם.

14. 8 באוגוסט 2018. האופטיובניק משה גרטל משדר ישיר יחדיו עם האופטיובניק השני ברוך צ’יש מהמוניטור בהרצליה את המשחה המוקדם מקצה מס’ 2 (מתוך 7) 100 מ’ בסגנון פרפר, כלהלן : “…נדמה כאילו במסלול 9 כאן ליי מנורווגיה (מתכוון ל- Markus Lie) מוליך את החבורה…לא, לא…(משתהה 5 שניות ומחפש את השם הנכון) לא זה לופז…”. הערה שלי : אנוכי מתבונן במוניטור הפרטי שלי בסלון ביתי בדירתי אֵי שָם בצפון הישן של תל אביב במֵידָע ה- Multilateral שמספק לי ה- Host broadcater מטעם ה- EBU ומזין גם את אותו המוניטור של משה גרטל וברוך צ’יש בהרצליה, ומגלה שהנורווגי מרקוס ליי שובץ בכלל לבית המוקדם מס’ 3 אולם ליד שמו מופיעות שלוש המילים באנגלית DNS (ראשי תיבות של Did not start).

15. משה גרטל מתעקש להיות מקורי : “…זה לא גמור עד שזה לא גמור…” (במשחה הגמר ל- 200 מ’ בסגנון גב לנשים). “…זה לא סופי עד שזה סופי…” (במשחה 400 מ’ חופשי גמר). “…זה לא נגמר עד שזה נגמר…” (במשחה הגמר 4 פעמים 100 מ’ שליחים מעורב לנשים).

16. ברוך צ’יש שנכווה ברותחין נזהר בצוננין : “…אני חושב שסימונה קואדארלה האיטלקייה תנצח במשחה הגמר 400 מ’ חופשי לנשים, אבל אני לא בטוח…”.

17. משה גרטל פונה לברוך צ’יש ושואל אותו : “…מי הכי גדול בעולם…?”. ברוך צ’יש משיב ללא היסוס, “אתה !”.

18. משה גרטל מפטפט ומחליף בשמות בין מרגריטה פנטציירה האיטלקייה לבין סימונה קואדארלה האיטלקייה (עומדת על דוכן המנצחות).

אין חדש תחת השמש. ההיסטוריה הפגומה בבריכת השחייה הטלוויזיונית מאז אולימפיאדת אטלנטה 1996 של משה גרטל ו- ד”ר ברוך “בוקי” צ’יש. שני החבר’ה האלה הותירו לצופיהם “מזכרות” Audio מוקלטות מאוד לא נְבוֹנוֹת מפני שיש שם קלון, בושה, ומבוכה.   

זה לא היה מזמן. עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד”ר ברוך “בּוּקִי” צִ’יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 רשלנית ויעילה לסירוגין. היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד”ר בוקי צ’יש משדרים לרוע מזלם ושלא באשמתם פעם אחד בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת האולימפיאדה את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לגחך את עצמו בוקי צ’יש. בהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה זינק למים  ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ’) הדולק בעקבותיו, זעק אותו הפרשן ברוך “בוקי” צ’יש פעמיים בהדגש מיוחד, בהתלהבות ילדותית, ובנחישות יתר למיקרופון של ערוץ 1, כלהלן : “…אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה…”. קרה להפך : יאניק אנייל ניצח את ראיין לוכטה ונבחרת השליחים של צרפת זכתה בבכורה ובמדליית הזהב. הנבואה ניתנה כידוע לשוטים. פרשן ערוץ 1 ברוך צ’יש התנבא מבלי שהיה כפוי לכך, הפך לאיש טיפש, ועשה צחוק מעצמו. הצרפתים בראשות אותו יאניק אנייל זכו במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. הקבוצה האמריקנית בראשות ראיין לוכטה (Ryan Lochte) לקחה רק את מדליית הכסף, בזמן של 3:10.38 דקות. שַדָּר טלוויזיה מהימן ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו.

במשחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג’ינג 2008 שהכיל ירִיבוּת בינלאומית יוקרתית דומה בין שחייני צרפת לארה”ב הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט הבא, כלהלן : “…אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה”ב…”. כמובן קרה ההפך. שַדָּר נבון מתנה ומסייג את עצמו. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ’יש בלונדון 2012 (מבלי שהיה כפוי לכך), והפכה אותו לטמבל קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה לפני כחודש – חודשיים כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. ד”ר בוקי צ’יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע”י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte), חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה, מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו מעולם לא קרתה לפרשן השחייה יוסף “יוז’ו” טלקי ז”ל חבר קיבוץ כפר מכבי, ומי ששימש פרשן השחייה של הטלוויזיה ישראלית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית וגרמנית) גם בתכונות דידקטיות. הוא מאפיל גם לאחר מותו על ד”ר בוקי צ’יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ’יש מאפיל כמעט לחלוטין על השדר משה גרטל שנוטה להסתבך. בוקי צ’יש מציג את עצמו כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חושף את עצמו בסגנון השידור הבלתי מכופתר שלו, חופשי, ופורץ גבולות מידי. משהו הדומה לסטנדאפיסט.

ההתייחסות אל השדר משה גרטל שונה לחלוטין מורכבת יותר וגם ארוכה יותר מנקודת מבט טלוויזיונית. משה גרטל (בן 66) שרוי בעל כורחו ב- איזולציה ספורטיבית טלוויזיונית. הוא איננו נמנה על מחלקת הספורט של ערוץ 1 ממנה הודח (על ידי) בשנת 2000, מאותן הסיבות שהייתי מדיח אותו ומסלק אותו גם עכשיו מעמדת השידור הנוכחית שלו בלונדון 2012. משה גרטל שימש כתב איזוטרי מאז שנת 2000 בחטיבת החדשות של ערוץ 1 (עד לצאתו לפנסיה ב- 2011). הסגר טלוויזיוני כזה בן ארבע שנים, כמותו בידוד ושהייה ב- “מנזר שתקנים”. מידי אולימפיאדה (יחידת זמן בת ארבע שנים) מגיח משה גרטל לאווירה האולימפית ונותן דרור ללשונו והגיגיו והופך לגימיק מגוחך. הוא מתעקש להיות קוריוז. אין פלא כי ממברנות המיקרופון עושות בו שַמוֹת. באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים מהבריכה האולימפית נפרד משה גרטל מצופי הטלוויזיה בישראל בזו הלשון : “…צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום…”. שעון אטלנטה ברגע הפרידה היה תשע בערב (4 – GMT) ומחוגי שעון ישראל הורו ארבע לפנות בוקר (3 + GMT). בהיותי בעל סמכות עליונה של עורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים מאטלנטה 96′ (פרי מִינוּיָים של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ומנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל) לחצתי על מקש ה- Talk back מעמדת הפיקוד והשליטה של ב- IBC, הודעתי לו חד וחלק : “…משה גרטל, עוד הָגִיג מטופש אחד שלך, ואתה מוצא את עצמך במטוס הראשון לישראל…”. מנכ”ל רשות השידור ב- 1996 מוטי קירשנבאום (שימש מנכ”ל בשנים 1998 – 1993) קפץ מהארץ לבקר אותי ואת צוות ההפקה והשידורים שלי ב- IBC (ההגדרה באנגלית : International Broadcasting Center) באטלנטה 96′. רחשתי לו אז הערכה. זה לא היה מובן מאליו כי רמטכ”ל צבאות השידור מתייצב בעצמו בקו החזית הקדמי בחו”ל הרחק מגבולות המדינה, שם פיקודיו מנהלים קרבות שידור מסובכים , ארוכים , וממושכים בתקופה של כשלושה שבועות. מוטי קירשנבאום ז”ל היה חתן פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת בשנת 1976. אדם מוכשר בכל תחומי הטלוויזיה אך אישיותו דליקה, ומשה גרטל הצית אותה. מוטי קירשנבאום דרש ממני במפגיע לפטר את משה גרטל בו במקום מפני שראה בו ליצן שידור, וביקש להרחיק אותו לחלוטין מהמיקרופון. “…משה גרטל גורם נזק למוניטין של הטלוויזיה ומוציא את דיבתה רעה. הוא מדבר שטויות בכמויות. הבעיה איננה שלו אלא של מי שמפקיד בידיו את המיקרופון של הטלוויזיה…”, שַח לי מוטי קירשנבאום בעמדת הפיקוד שלי בעת ביקור שערך במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה 96′. מוטי קירשנבאום הוא בדרך כלל פולני משכיל ומנומס ואיש תרבות, אך כשהוא מתרגז – אללה יסתור. הוא הופך להיות איש מאוד לא נחמד וצעקני שמנופף בידיו, ויודע גם להיות פוגעני כשצריך. מוטי קירשנבאום חתום על ארבעה אידיומים שהשתרשו בנִיבוֹן העִבְרִי ונאמרים בדרך כלל ע”י אנשים כְּעוּסִים ומלאי חימה : “את מי זה מעניין ?”, “מה זה צריך להיות ?”, איזה מן דבר זה ?” , והוסיף , “מיהו בכלל משה גרטל ?”. מוטי קירשנבאום היה כָּעוּס ועצבני. גם אם הייתי מוריד את ה- Sound ונותן לו לומר את אמירותיו ב- Mute באותו הערב ההוא ביום שני של 29 ביולי 1996 באולימפיאדת אטלנטה 96′, הרי שהפנטומימה שמורכבת מתנועות הזרועות הארוכות שלו וניענוע כפות ידיו הייתה מסגירה את סערת רוחו. מאידך , כשחתן פרס ישראל הזה (מוטי קירשנבאום קיבל את פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד) הזה משנה פַאזָה הוא עוטה לפתע על פניו הבעת “Poker face”, משדר אותה כלפי יריבו , ונוצר את שפתיו . גם זה סוג של רוֹעַ. בארכיון ערוץ 10 מצוי ריאיון נסער שערך מוטי קירשנבאום לפני חודשים ספורים עם סגן ראש הממשלה סילבן שלום בתוכנית האקטואליה “לונדון את קירשנבאום”. או טו טו הוא הופך עליו את השולחן. זה היה ריאיון ברוטאלי אך נסלח מפני שהציבור רוחש למוטי קירשנבאום עדיין הערצה היסטורית דומה לזאת שזכה לה ה- אוראקל מדלפי. באותו הערב ההוא של 28 ביולי 1996 בו אירחתי את מנכ”ל רשות השידור במשרד התקשורת והשידורים באטלנטה , והרגע בו נטר ביקורת חריפה ביותר לשדר השחייה שלנו, הייתי טרוד מאוד בהפקת הכיסוי של שיוט המדליות בגלשני רוח בעיר סוואנה הממוקמת על חוף האוקיינוס השקט (רחוקה כ- 600 ק”מ מאטלנטה) בהשתתפות השייט הישראלי גל פרידמן. לא היה לי בכלל פנאי אליו. שוחחנו פנים אל פנים אולי עשר דקות מאכסימום רבע שעה . אז רשמתי ותיעדתי אח”כ את הפגישה עִמוֹ ואת דבריו ביומני. ככלות הכל הוא היה מנהיג השידור שלי שרחשתי לו הערכה וגם כבוד. מהיבטים טלוויזיוניים רבים נחשב מוטי קירשנבאום ז”ל על ידי לבֵן מַלְכוּת .

אמירות הקָאלְט של משה גרטל, כמו גם פתגמים ומכתמים דלים ומטרידים בצד “דברי שירה ופרוזה” המועפים על ידו בקצב סטקאטו מסחרר – אינן יכולות לבוא על חשבון משמעת ושיטת שידור מקובלת, מבנה ותוכן שידור נבון, ותרבות שידור אינפורמטיבית ומסודרת בסינכרוניזציה לתמונת ה- Video הרצה על המסך באותו הרגע. חייב לשרור Match up בין טקסט השַדָּר ופרשנו לבין סיגנל הטלוויזיה של מנולו רומרו ה- Chief Producer של קבוצת OBS (ראשי תיבות של Olympic Broadcasting System) המפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי. מתהווה כאן סיטואציה טלוויזיונית מיוחדת במינה בראשות משה גרטל : חלק ניכר מצופי הטלוויזיה איננו ממתין עוד למאבקים הפנטסטיים המתנהלים ב- בריכה האולימפית שָם נמצאים יאניק אָנְיֶיל, סוּן יאנג, ראיין לוֹכְטֶה, צ’אד לה קְלוֹס, מייקל פֶלְפְּס, הסינית יֵי שִיווּן, ואחרים מעפילים שוב ושוב לקצה גבול פסגת היכולת האנושית בספורט – אלא מצפה לפליטות הפה , חרוזי דיבור , ולנפילות מֶלֶל של השַדָּר. כאילו משה גרטל מייצר את העניין בבריכה האולימפית ולא הספורטאים – שחיינים הדגולים האלה. השחייה האולימפית והמאבקים הדרמטיים אינם העניין המרכזי עוד ונדחקו לשוליים. פרשת ה- “אֶס. אֶמ. אֶסִים” (SMS) האינטר – אקטיבית עם הציבור – הזויה, ופוגעת אנושות ללא הרף בשטף אינפורמציה החיונית במקומות שונים של תוכן השידור. שום שַדָּר שחייה בינלאומי אחר בבריכת השחייה בלונדון 2012, מוכשר ככל שיהיה, לא יצר קשר SMS עם צופיו. רעיון הרסני שהנהלת רשות השידור לא מוססה אותו בזמן ומבראשית. התעלומה היכן בדיוק יכרה לו משה גרטל את הבור הבא ניצבת לפתע במרכז הדרמה והופכת ל- Issue החשוב . צריך להבין שהמיקרופון איננו רכוש פרטי של השַדָּרים. הם כפופים להוראות מדויקות של העורכים והמפיקים שכפופים להנהלה הראשית, בצמרתה ניצבים מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומנכ”ל רשות השידור. זוהי מהות ההיררכיה המקובלת בכל רשת טלוויזיה באשר היא . טלוויזיה איננה מוסד דמוקרטי במובן המקובל של המילה. קיימת מערכת עיתונאית ששוקלת ובודקת לפני ההסתערות בשדה הקרב, אך מישהו בדרגת ניהול עליונה ביותר ברשות קובע את כמות כוח האדם בדרג המסתער, אופי וכיוון ההסתערות, כיבוש יעדי השידור, ומיהו המ”פ ו/או המג”ד שניצב בראש הכוח ומכוון אותו ופוקד עליו. ברור שבבריכת השחייה האולימפית של לונדון 2012 שורר כֵּאוֹס ניהולי. אין לדעת שם מי שולט במי : העורכים והמפיקים בציוותי השידור ו/או להיפך. נראה כי באין מלך בישראל – איש הישר בעיניו יעשה. זוהי נביבות ניהול ומנהיגות וחסרת תקדים ובלתי מתקבלת על הדעת. השוואת איכות בין צוות השידור הדָגוּל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשעתו שכלל את שדר השחייה נסים קיוויתי ואת הפרשן יוסף “יוז’ו” טלקי ז”ל לבין הצוות הנוכחי משה גרטל וד”ר ברוך צִ’יש היא בלתי נמנעת. משה גרטל וד”ר ברוך צִ’יש מובסים. בין שדר טלוויזיה לפרשן שלו מתקיימים יחסי גומלין והפריה הדדית. השדר המוביל משה גרטל בסגנון השידור האופייני המפוזר והמגוחך שלו חוצה גבולות, דִרְדֵר את הפרשן שלו בוקי צ’יש מטה. לעיתים גם לתהומות ולעברי פי פחת.

הצוות הוותיק משה גרטל וברוך צ’יש חשפו מסורת טלוויזיונית ארוכה ושיטתית בת שנים של היעדר חוכמה, חולשות ילדותיות ושגיאות עיתונאיות בהתבטאויותיהם הנבובות, בנבואותיהם השטותיות, ובשיווק המסר המטעה שלהם בעת שידורי השחייה האולימפיים המגוחכים שלהם, באולימפיאדות אטלנטה 1996, בייג’ינג 2008, אולימפיאדת לונדון 2012, ואולימפיאדת ריו 2016. בסדר, מחד שני אישי הטלוויזיה הנ”ל שידרו המון תחרויות אולימפיות ואולי הם מחזיקים בשיא עולם בתחום, אולם מאידך הסלוגנים האוויליים שהגו צרובים לעַד על קָלָטוֹת הטלוויזיה. משה גרטל וברוך צ’יש הצדיקו את האקסיומה שהגה בשעתו מר קול, והביע אותה כלהלן : “מחד, כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – מאידך, האוכלוסייה גדלה בהתמדה”.

אולימפיאדת ריו דה ז’אניירו 2016 וערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים (חלק 1) : “בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה” (ספר שופטים, פרק כ’א פסוק 25). משה גרטל וד”ר ברוך צ’יש ממשיכים להָאִיץ בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם בבריכת השחייה בריו 2016 אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. בלתי מתקבל על הדעת. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו”מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת ריו דה ז’אניירו 2016 וערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים (1) : “בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה” (ספר שופטים, פרק כ’א פסוק 25). משה גרטל וד”ר ברוך צ’יש ממשיכים להָאִיץ בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם בבריכת השחייה בריו 2016 אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. בלתי מתקבל על הדעת. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.  

משה גרטל וד”ר ברוך צ’יש נושאים על גבם קופה של שרצים (1). 

אירוע הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ’יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ”ל מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ’יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, “לא נבונים”. לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : “…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…”. מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ’אלמארס (הספרה 1 מוכיחה זאת). כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ’יש ש- משמיע קריאות צהלה “אואואואוהוהוהוהו” ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ולא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ’יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשדר והפרשן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

olympic 100 m. 1

טקסט תמונה : 11 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. משחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ’יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016, מכריזים בשידור ישיר בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה OBS לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה את הצהרותיהם של משה גרטל וברוך צ’יש, ו- קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ’אלמארס בתוצאה של 47.58 ש’. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ”ל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר’ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז’אניירו. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ’יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון “חליסקו” בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג’ ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע”י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול וכאילו הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ’יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ’אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ’אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של “OMEGA” סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק “…מקבוי הוא האלוף האולימפי…”, קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס’ חמש “…K. Chalmers 1 …”,  וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ’אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס מחטט באף. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ’אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ’יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ’יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן שלו ברוך צ’יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : “…לא ! …טעינו… זה צ’אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…”. משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, “מה…?????”, עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ’יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, “…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…”. מה שמשה גרטל וברוך צ’יש מחוללים בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ’למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש’. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש’. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ’יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז’אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר’ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ’יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שאנוכי הפקדתי בידיו בימים ההם לפני 22 שנים את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה”ב לצופיו ויברך אותם בברכת המתים, “…נוחו על משכבם בשלום…”, ואחר כך באולימפיאדת בייג’ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, “…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה”ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי…”, אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, “…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ’ בסגנון חופשי…”, אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ’אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ’יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ’יסהולם שאמר פעם, “…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…”. בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס’ 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, “…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…”. אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ’יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ’יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות הגיונית, ומחשבה הגיונית ? הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ”כי ההוא, שאמר : “בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה”. 

אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהובלת צוות שידור ה- Off tube שלו באולפן בהרצליה, מר משה גרטל וד”ר ברוך צ’יש, חשף והציג בימים ההם לפני שנה טלוויזיה דַלָה ומְרוּפֶּטֶת. ה- Video ההונגרי הוא באיכות יוצאת דופן. הַ- Audio הישראלי נָחוּת. כל הזכויות שמורות למחבר והכותב יואש אלרואי. 

ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הפגין במסגרת כיסוי ה- Off tube שלו את אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 (30.7.2017 – 23.7.2019) עיתונות ועיתונאות דלה, אנמית, ומחורבנת. מדובר בחזירות טלוויזיונית והתנהגות פרחחית כלפי הצופים שמממנים את פעילותו במיטב כספם. 

יושבים שני חבר’ה בני יותר מ- 70 בשם משה גרטל וברוך צ’יש במוקד ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים באולפן בהרצליה, מנותקים ממוקד התחרויות, מורידים לאולפן את סיגנל הטלוויזיה של אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017, ומבצעים עליו ניסויי Off tube רוויי אין סוף טעויות ושגיאות ושיבושי שמות למכביר. בבריכת אליפות העולם בבודפשט מתחרים 15 שחיינים ושחייניות ישראליים בראשות מאמנם החדש האמריקני דייב מארש. הצמד הנ”ל משה גרטל וברוך צ’יש שיושב באולפן האטום בהרצליה מנותק מהאירועים, אפילו לא מעלה בדעתו לשוחח ולראיין את אנשי המשלחת הישראלית וגם לא את המאמן, ולוּ פעם אחת, כדי להביא מידע עיתונאי – חדשותי כלשהו לפחות מינימלי, מה מתרחש שם בבודפשט עם הספורטאים הישראליים שלנו. מדוע הם כשלו ? מה קרה להם ? מדוע נפלו ?משה גרטל וברוך צ’יש גם לא מתאמצים להביא אינפורמציה ו- ראיונות עם גיבורי העלילה הראשיים בבודפשט כמו האמריקני קיילב דרסל, השוודית שרה סיוסטרום, ההונגרייה קטינקה הושו, האמריקנית קטי לדקי, האיטלקייה פדריקה פלגריני, ואחרים ואחרות. כאילו שמבצע השידורים והמשימות העיתונאיות של בודפשט 2017 מתחילים ונגמרים בהורדת סיגנל הטלוויזיה לאולפן בהרצליה. כאילו שהכול מתחיל ונגמר בהעתקת האינפורמציה מהמוניטור בהרצליה. מדובר בעיתונאות Off tube דלה ועלובה, בה שני החבר’ה האלה משה גרטל וברוך צ’יש שמכונים שדרני טלוויזיה, הושיטו לה יָד ו- אִמְצוּ אותה אל לִבָּם.

רעיון הפקת ה- Off tube של בודפשט 2017 ע”י ממלכת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים היא מעשה קיצוני נחות, עלוב, ופוגעני של ערוץ נישה טלוויזיוני נחות והנהלה דלה שממומנת ע”י הציבור. שום רשת טלוויזיה שמכבדת את עצמה, את צופיה, ואת שדרניה – עיתונאיה, בין אם היא אירופית, ו/או אמריקנית, ו/או אוסטרלית, ו/או סינית, ו/או יפנית, ו/או ברזילאית, ו/או קנדית וכו’ שרכשה את זכויות השידורים הבלעדיות, לעולם לא תרשה לעצמה לכסות ולשדר ישיר אירוע ספורט בינלאומי עַל מורכב, רווי המון המוני פרטים, וממושך ברמה של אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017, בשיטת Off tube מאולפן האֵם במדינתה היא. אין דבר כזה (!). ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מחולל מאולפן ה- Off tube שלו בהרצליה מעשה טלוויזיוני מחורבן ונַחוּת. זה מה שהוא מעולל לצופיו שמממנים את פעילותו ב-טכנולוגיית הכבלים. רוש ולענה.

על משה גרטל וברוך צ’יש צוות שידור טלוויזיוני דַל, רָש, ו- אֶבְיוֹן מראש ו- למפרע, נכפה בנוסף גם גורל אכזר. הם הוכרחו על פי צו לשדר Off tube מהמוניטור בהרצליה את אליפות העולם הענקית בשחייה של בודפשט 2017. במקום לסרב לצו הם נכנעו לפקודה בלתי חוקית בעליל, וירדו על ברכיהם. משה גרטל בן 71 וברוך צ’יש בן 69 הם אלופי עבר בשחייה. הם מבינים שחייה, הם אוכלים שחייה, הם שותים שחייה, והם חולמים שחייה זה עידן ועידנים. משהו סביב 55 (חמישים וחמש) שנים. אולם הם שניהם עדיין אינם יודעים לדבר בשפת הטלוויזיה. באותו הרגע ש- שני האנשים המבוגרים הללו משה גרטל וברוך צ’יש שחוצים את העשור השמיני לחייהם נעתרו לצו ה- Off tube של תומר תורג’מן, הרי שכל אחריות השידורים הישירים של אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 רובצת מעתה ואילך על כתפיהם. Off tube הוא חרבון עיתונאי מזופת. בשעה שהנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משדרת את ה- Promo האירוני שלה, “ערוץ הספורט גאה לשדר את אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017…”, אולם משאירה בארץ באולפן בהרצליה את משה גרטל וברוך צ’יש, אזי היא משפילה ומורידה את הצמד על ברכיו. באותו הרגע שמשה גרטל וברוך צ’יש נעתרים לצו שידור ה- Off tube הבלתי חוקי של ההנהלה שלהם, הם מאבדים את כבודם האישי והמקצועי, בזים ביודעין לעצמם ופוגעים לא באקראי בצופים שלהם. אנוכי אוהב שחייה. אנוכי אוהב טלוויזיה. אנוכי אוהב שחייה בטלוויזיה. אינני מפספס ולו Frame שידור של משה גרטל וברוך צ’יש. משהו עקום לגמרי מתרחש בממלכת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. פוסט מס’ 697 נחקר ונכתב בחמלה. 

הפוסט ההוא עסק אף הוא ב- רָמָת שַדָּרוּת נְבוּבָה ועֲקָרָה של משה גרטל וד”ר ברוך צ’יש. שדרות רוויית פטפטנות בלתי נסבלת פלוס מאות שגיאות, טעויות, התבלבלויות, אין סוף שיבושי שמות, דיווחים לא נכונים, והתנסחויות ארוכות ומסורבלות ומפותלות מצטברות בעת שידורי ה- Off tube הישירים שלהם מהרצליה את אליפות העולם בשחייה 2017 הנערכת בכלל בבודפשט בירת הונגריה. עבודת ה- Off tube החובבנית של הצמד הנ”ל בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מעלה הרהורים נוּגִים לא רק אודות שני הקבלנים המבצעים את עבודתם המגוחכת והקלוקלת באולפן בהרצליה, אלא משמשת גם כתב אישום קטגורי נגד מי שממנה את צֶוֶות השידור למִשְרָה המורכבת והמסובכת, ומי שמפקיד בידו את המיקרופון, ומצווה עליו לבצע את עבודתו Off tube מהאולפן בהרצליה. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים רכש לאחרונה את זכויות השידור של אליפות אירופה בשחייה – בודפשט 2017 מתאגיד השידור הציבורי החדש “כאן” תמורת 80000 (שמונים אלף) euro אולם עושה את עבודתו פלסתר. מדובר באחד הסקנדלים הטלוויזיוניים הגדולים של 2017, הפקת Off tube מחורבנת, איבוד מַצְפֵּן ו- דרך, ניהול עלוב, וחובבנות מוחלטת של צוות השידור ושל אלה שהפקידו בידיו את מיקרופון השידור. 

טקסט תמונה : יום ראשון – 30 ביולי 2017. את אולפן ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהרצליה מאייש צוות שידור אופטיובניק מופרך, רדוד, ו- רשלני. השדר משה גרטל (משמאל) והפרשן שלו ד”ר ברוך צ’יש (מימין) משדרים ישיר Off tube מאולפן הבית בהרצליה את תחרויות אליפות העולם בשחייה הנערכת בימים אלה בבודפשט – הונגריה (23-30.7.2017). מדובר באחת משערוריות הטלוויזיה הגדולות של 2017 שמבצע ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. רמת שַדָּרוּת Off tube נְבוּבָה ו- עֲקָרָה של משה גרטל וברוך צ’יש, בלתי נסבלת. עבודת ה- Off tube הרשלנית והאנטי עיתונאית של שניהם היא בלתי מתקבלת על הדעת. אי נוכחותם במוקד ההתרחשויות בבודפשט כופה על שניהם עבודת כיסוי מהאולפן בהרצליה רווייה מאות שגיאות, טעויות, התבלבלויות, אין סוף שיבושי שמות, דיווחים מוטעים, אי ידיעת החומר, והתנסחויות ארוכות ומסורבלות ומפותלות מצטברות. שני האופטיובניקים משה גרטל וברוך צ’יש מועדים שוב ושוב פעם אחר פעם. אשמת כישלון המעשה ומפולת האחריות רובצת גם על כתפיהם (ולא רק על המנהלים שלהם), משום שהסכינו מראש וללא וויכוחים עם תנאי העבודה המגוחכים שהוצעו להם בקיץ 2017 והסכימו לשדר במסגרת הפתטית הזאת מהאולפן בארץ. זאת לדעת : ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים רכש את זכויות השידור של אליפות אירופה בשחייה – בודפשט 2017 מידי תאגיד השידור הציבורי החדש “כאן” תמורת 80000 (שמונים אלף) euro, אולם עושה בו שימוש מאכזב ואת עבודתו פלסתר. הציבור נדרש לומר, לשאול, ולהגיב, כלהלן : “ממתי משדרים את אליפות העולם בשחייה והפעם את זאת מס’ 17 של בודפשט 2017 למען צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל, בשיטת Off tube מהאולפן בהרצליה…??? בלתי מתקבל על הדעת מפני שכל אליפות עולם בשחייה רווייה באלפים רבים של פרטים הנוגעים למאות רבות של שחיינים ושחייניות מהמון מדינות, מאות משחים מוקדמים + משחי חצאי גמר + משחי גמר בסגנונות שונים למרחקים שונים, ו- מורכבת מ- מאות רבות של תוצאות. ממתי אין מראיינים, לא משוחחים כלל, ומתעלמים לחלוטין מ- 15 השחיינים והשחייניות הישראליים (וממאמנם החדש האמריקני דייב מארש) הנוטלים חלק באליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017…??? בושו לכם אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים”. אי אפשר להשתלט מהאולפן בהרצליה על כמות אדירה כזאת של פרטים, נתונים, ו- אינפורמציה המופקים בבריכה בבודפשט. מדובר בהפקת טלוויזיה מחורבנת, פגיעה קשה בצופי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שמממנים את פעילותו, איבוד מַצְפֵּן ו- דרך, ניהול עלוב, וחובבנות מוחלטת של צוות השידור ושל אלה שהפקידו בידי משה גרטל וברוך צ’יש את מיקרופון השידורים הישירים. (התמונה צולמה ב- iphone מערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

הערה 1 : הבלוג yoashtvblog.co.il על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, גם לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא על מנת להפיק פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר ולכתיבה שלי את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרי טלוויזיה (שונים) עבי כרס שעוסקת בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם (מאז 1884) ובארץ (מאז משפט אייכמן ב- 1961), ואשר קרויה : “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמגוחכת למינוי של קבע ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ”ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשֵאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל כבר בראשית הדרך. היה מדובר ב- איש מאוד לא מוכשר בהיבטים השונים של תעשיית הטלוויזיה. מזכיר הממשלה הצעיר דאז גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא. עולם הפוך. שלוש שנים אח”כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל “אריק” שרון והכירה בטעותה האנושה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל הכושל מכהונתו הרמה כ- מנכ”ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ”ל רשות שידור מכהן. ואז באה שנת 2011. באותה השנה של 2011 הפקידה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את רשות השידור בידיו של מנכ”ל בלתי מוצלח בשם יוני בן מנחם. גם ההמשלה הזאת הציבה בפסגת השידורים של מדינת ישראל איש בלתי מוכשר בעליל מההיבט המקצועי אולם היא ממשלת ישראל חשבה אותו לראוי. ברור שהיה מדובר בהעדפה פוליטית. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מינו לצדו של יוני בן מנחם את ד”ר אמיר גילת ליו”ר הוועד המנהל של רשות השידור. חלפו שלוש שנים כמו במקרה ההדחה של יוסף בר-אל. ב- 2014 הבינה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן כי עשו מקח טעות. שגיאה חמורה. ממשלת ישראל פקחה עיניים ולמדה לדעת כי יוני בן מנחם ואמיר גילת הם מנהיגי שידור בלתי מוכשרים שמנהלים רשות שידור כושלת. עולם הפוך. אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מי שמינה את יוני בן מנחם ואמיר גילת לתפקידם הרם סגרו יחדיו עם שר התקשורת שלו גלעד ארדן את רשות השידור במתכונתה הישנה ששניהם יוני בן מנחם ואמיר גילת היו האחראיים הראשיים על תקינותה בשנים 2014 – 2011 , ולא עמדו במשימה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נסגר השידור הציבורי כפי שאזרחי ישראל הכירו אותו מאז השנים 1969 – 1965 בהן חוקקה הכנסת את חוק רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נעמדה על רגליה לצדו של רדיו “קול ישראל” הוותיק. עכשיו ב- 2014 הטילה ממשלת ישראל ווטו על רשות השידור, הוציאה לה צו פירוק ומינתה את פרופסור דוד האן לכונס הנכסים הרשמי של הגוף המפורק. דוד האן מינה את יונה וויזנטל לשמש עורך ראשי חדש וזה מיהר לפטר את המנכ”ל יוני בן מנחם ולסלק את אמיר גילת, כמו גם לפזר את הוועד המנהל של רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו”מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. מהפכת המידע השנייה הגדולה בהיסטוריה, מהפכת ה- Internet, לא הייתה יכולה להתרחש ללא המהפכה שקדמה לה מהפכת המידע של הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הימים ההם – הזמן ההוא.

טקסט מסמך : 1990. לפני רבע מאה של שנים. מכתב פרידה ששלח לי סמנכ”ל הכספים המצטיין והבלתי נשכח של רשות השידור מר יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לזכיינית “רשת” בערוץ 2 המסחרי לתפקיד כ- מנכ”ל משותף עם מר דן שילון. יוחנן צנגן היה איש חכם (מאוד), איש טלוויזיה ותקשורת מוכשר, כלכלן מבריק בעל תפישה מהירה ו- היגיון הגיוני, וגם גבר דומיננטי בעל נוכחות שניחן ביכולת מנהיגות. רשות השידור שאנוכי היכרתי בשנים ההן הייתה בת מזל מפני שבתפקיד החשוב של סמנכ”ל כספים כיהן יוחנן צנגן. הוא היה באמת איש מיוחד ועבורי בלתי נשכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1998. בודפשט בירת הונגריה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. אנוכי (מימין) בעמדת הפיקוד והניהול שלי ב- IBC בקומפלקס הטלוויזיה של MTV בבודפשט יחדיו עם טכנאי ה- Video המצוין והמסור שלי אורי קיסר (משמאל), בעת השידורים הישירים של אליפות אירופה בא”ק – בודפשט 1998. הייתי בכל בעולם. שהיתי ביותר מ- 100 רשתות טלוויזיה ברחבי הגלובוס. ביקרתי תקופות ממושכות ב- 200 ערים בכל חמשת יבשות תבל. אולם לא ראיתי דבר חוץ מאולפני טלוויזיה, עמדות שידור וקווי שידור, טלפוניה, טכנולוגיה טלוויזיונית, אצטדיונים, בריכות שחייה, ואת המיטה שלי במלונות השונים בהם התגוררתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 17 בשחייה – בודפשט 2017. השדרנים והשידור בממלכת ה- Off tube המטופחת והקלוקלת של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. ה- התדרדרות במדרון נמשכת. עסק עלוב.

שום רשת טלוויזיה בינלאומית שמכבדת את עצמה ואת קהל צופיה, וגם את שדרניה (במקרה הקונקרטי הזה מדובר במשה גרטל וברוך צ’יש), ואשר החזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של אליפות העולם ה- 17 בשחייה של בודפשט 2017, לא העזה ולא הרשתה לעצמה לשדר אותה Off tube מאולפן האם / סטודיו הבית במדינה שלה. וודאי לא רשת טלוויזיה ש- 15 מבניה ובנותיה שנטלו חלק באירוע העל הזה שנמשך 8 ימים בתאריכים 30.7.2017 – 23.7.2017. רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות מכל רחבי העולם שהחזיקו בזכויות השידורים של האירוע הנ”ל קנו עמדות שידור בבריכה בבודפשט ו- הטיסו ציוותי הפקה ושידור לבירת הונגריה כמו גם הטסת ציוותי ENG לצורך כיסוי ודיווח של אירועים חדשותיים המתקיימים מחוץ לבריכת האליפות. 65 רשתות טלוויזיה אירופיות המוגדות ב- EBU שרכשו את זכויות השידורים של בודפשט 2017, וכן רשתות טלוויזיה בינלאומיות מובילות מחוץ לאירופה כמו בארה”ב, קנדה, ברזיל, יפן, סין, אוסטרליה, דרום אפריקה, ואחרות נוספות, הטיסו ציוותי הפקה, טכנולוגיה, ושידור שלהן לבודפשט כדי לשדר ישיר ממוקד התחרויות וההתרחשויות, וגם לעשות ולערוך כתבות עיתונאיות – חדשותיות אודות גיבורי העלילה + אודות הוועדה המארגנת + אודות קבוצת הטלוויזיה המוכשרת של FINA ו- MTV. רק ערוץ הספורט הישראלי מס’ 55 בכבלים הותיר בארץ את צוות השידור שלו להלן משה גרטל וברוך צ’יש באולפן בהרצליה כדי להעתיק מהמוניטור הביתי ולשדר לצופיו Off tube. ל- תמונה הַמָרָה הרצ”ב וה- Super imposing הנלווה אליה בה ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מבשר לצופיו כי הם יקבל לבתיהם שירות Off tube מהאולפן בהרצליה, יש רק פירוש אחד : חרבון עיתונאי. Super עָלִיבוּת. עסק ביש.

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 17 בשחייה – בודפשט 2017. (30.7.2017 -23.7.2017).   Super imposing בעל ממדים מצומצמים בתחתית התמונה בצד ימין מבשר בשורה מָרָה בעלת ממדים גדולים לצופי הטלוויזיה בארץ אשר מממנים את פעילותו של ערוץ הספורט מס’ 55 בתעשיית הכבלים. הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים והמנכ”ל מר תומר תורגמ’ן כופים וגוזרים על השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ’יש להישאר בארץ ולשדר ישיר מאולפן ה- Off tube בהרצליה את אירוע העַל השני בחשיבותו ב- 2017, אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017. החלטה מוטעית בעליל, בלתי הגיונית לחלוטין, ו- בעלת משמעויות שליליות ביותר על איכות השידורים ועל ההתנהלות של הצמד המשדר הנ”ל. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

ביזיון קולוסאלי. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שם פס על צופיו ומשפיל את צמד שדרני השחייה ה- Off tube שלו בהרצליה. ובכן, ביום ראשון בערב – 30 ביולי 2017 בתום מבצע שידורי ה- Off tube המחורבן של משה גרטל וברוך צ’יש בן 8 ימים את אליפות בודפשט 2017, נחשף פרי הבאושים חסר התקדים בתולדות שידורי תעשיית הטלוויזיה בישראל מאז ומעולם ואשר אין לו אח ורֵעַ. לא כאן ולא בחו”ל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוּלַת הימים שזה עתה קמה מעפרה ורק עכשיו נעמדה על רגליה הדקיקות באותו יום חמישי ההוא של 2 במאי 1968 חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל, חרתה על דגלה בשעתו את ססמת “עיתונאות השטח”. כלומר : דיווח ממקום ההתרחשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר לראשונה בהיסטוריה ובתולדותיה ב- 2 במאי 1968 את מצעד צה”ל בבירת ישראל העיר ירושלים שחוברה לה יחדיו. ניידת השידור הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- “OB הכחול” על 5 מצלמותיה התמקמה בגבעת המבתר. השידור הישיר התנהל ללא תקלות בין 10.30 ל- 14.00. בימאי ניידת השידור היה היהודי – אירי לואיס “לואי” לנטין (איש הטלוויזיה האירלנדית RTE שהגיע לישראל בכלל על תקן של מתנדב לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 ומצא כאן את המלוכה). השַדָּר המוביל בחג העצמאות ה- 20 להיווסדה של מדינת ישראל ביום חמישי ההוא של 2 במאי 1968 היה יוֹרָם רוֹנֵן ז”ל. כתב הראיונות בשטח היה רָם עֶבְרוֹן ז”ל. המפיק הראשי היה עוּזִי פֶּלֶד סגנו של ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אֵלִיהוּא כָּ”ץ, ומפיק המשנה לידו בניידת השידור ה- “OB הכחול” היה חַיִים יָבִין. בחלוף שנתיים במאי 1970 החליטו מנכ”ל רשות השידור שמואל אלמוג ז”ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית חגי פינסקר ז”ל להטיס את השַדָּר דן שילון יבד”ל למכסיקו כדי לשדר ישיר מהשטח את מונדיאל מכסיקו 1970 בהשתתפות נבחרת ישראל. חלפו מאז 47 שנים. אמש ביום ראשון – 30 במאי 2017 נטל האופטיובניק מהרצליה השדר המוביל משה גרטל את המיקרופון והתוודע וחשף בפני הצופים שלו את כישלונותיו הטלוויזיוניים, חדשים לבקרים, כשדר Off tube ישיר ומוביל של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים לכל אורכם של שמונת ימי אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017, בין 23 לבין 30 בחודש יולי 2017. באותה נשימה העניק דברי תודה גם לצופים שסייעו לו במתן אינפורמציה כזאת ו/או אחרת במהלך השידורים הישירים ועזרו לו פה ושם להיחלץ מה- מֵיצָר. לא ייאמן (!). בפעם הראשונה בתולדות העיתונאות הטלוויזיונית בארץ התהפכו היוצרות והתפקידים. במקום ששַדָּר הטלוויזיה המוביל יהווה מקור מידע עבור צופיו, הם הופכים להיות מקור אינפורמציה עבורו. מדובר בשיא של אבסורד טלוויזיוני שאין לו אָח ורֵעַ בתולדות תעשיית הטלוויזיה המקומית בארץ והבינלאומית. אין דבר כזה. מעולם לא שמעתי על שדר – עיתונאי בטלוויזיה שנותר בארץ יחדיו עם הפרשן שלו, כשהוא מצהיר בפרהסיה קבל עם ועולם על כישלונותיו ואי הצלחתו בהשגת מידע בשל שידורי ה- Off tube שנכפו עליו לבצע מהאולפן בהרצליה. ועל כן מעניק חוֹפֶן שבחי תודה לצופיו שסיפקו לו פרטי מידע מביתם הפרטי ברחבי המדינה. השמיים נפלו. תארו לכם את רשתות הטלוויזיה של אנגליה + צרפת + ספרד + איטליה + סרביה + שוודיה + הולנד + אוסטרליה + קנדה + ברזיל + ארה”ב + יפן + סין ואחרות מותירות את ציוותי ההפקה והשידור שלהן בבית כדי ש- ישדרו Off tube ויעתיקו מהמוניטור המקומי ועל מנת שבעת הצורך ייעזרו במתן המידע בציבור שמממן אותן ולמענו הם משדרים. אין דבר כזה (!!!) אולם ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הוכיח דווקא שיש והותיר את צמד שדרניו בארץ. דברי התודה בתום מבצע שידורי ה- Off tube של אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 שבקעו מהמיקרופון של משה גרטל, והוענקו לציבור שסיפק לו מידע וחילץ אותו מ- מֵיצָר ה- Off tube, מציג עולם תקשורת לא רק פגום אלא הפוך, שלא נודע כמותו בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. מדובר בשיא הצחוק והטרגדיה.

יום ראשון – 30 ביולי 2017, היום ה- 8 והאחרון באליפות העולם ה- 17 בשחייה של בודפשט 2017 לא היטיב עם משה גרטל וברוך צ’יש. השַדָּר המוביל הַעִילֵג ומשבש השמות בסיטונות נזכר סוף כל סוף לכַנוֹת את בירת הונגריה “בּוּדָפֶֹּשְט” במקום “בּוּדָפֶּסְט” כפי שקרא לה ושיבש את שמה לאורך כל ימי האליפות מאז 23 ביולי 2017. וגם : הוא לא שכח לפצוח בשִירָה בפתיחת השידורים הישירים בבוקר של יום ראשון – 30 ביולי 2017, ולברך את צופיו בברכה פיוטית מוסיקאלית, “…בוקר טוב… בוקר טוב…”, על פי המילים של אברהם שלונסקי והלָחָן של דובי זלצר מתוך ההצגה לילדים, “עוץ לי גוץ לי”. מדובר במעשה לֵיצָנוּת ולא בתיעוד טלוויזיה רציני. הפרשן המגוחך שלו ברוך צ’יש איננו מתמהמה יתר על המידה ומשתפך כמעט בדמעות וקול חנוק, “…מויש… זה היום האחרון… מה מחר בבוקר אני לא אראה אותך…אני אתגעגע אליך”. ברוך צ’יש איננו איש טלוויזיה, ולכן הוא לא יודע כי האולפן איננו מקום להשתפכויות נפש. רחמים וחמלה עליו. זה שוב אותו הפרשן ההוא ברוך צ’יש שלא למד את לקח העבר, ועוד הפעם התנבא בטרם משחה חצי הגמר ל- 50 מ’ בסגנון חזה לגברים, ושַח לצופיו כלהלן : “…אני אומר שאָדָם פִּיטִי האנגלי לא ישבור את שיא העולם…”. הגם ברוך צ’יש בנביאים ? איזה צורך יש לפרשן ברוך צ’יש לאבחן ולראות בטלוויזיה מוסד הימורים ? ברוך צ’יש מתעקש להפוך את עצמו לטיפש קל דעת. ברור שמתרחש במִשְחֶה המדובר ההפך ממה שברוך צ’יש אומר לכם. אָדָם פִּיטִי ׁ(Adam Peaty) יורד מתחת ל- 26.00 שניות, שובר את שיא העולם, וקובע תוצאה פנטסטית של 25.95 ש’. משה גרטל וברוך צ’יש היו פעם שחיינים ברמה מקומית גבוהה. זה היה לפני עשרות שנים. אולם עכשיו, כעת חיה, ברגעים אלה כשהם עולים לאוויר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים המיקרופון עושה בשניהם שַמוֹת. כישרון שחייה בבריכה איננו הופך את שחיין העבר לבעל מיומנות ואמינות ליד המיקרופון. משה גרטל חושף גם את עצמו גם היום בגיל 71 כאישיות טלוויזיונית רדודה. אדם לא נבון בצורה קיצונית ליד המיקרופון הטלוויזיוני. האיש איננו מבין גם היום את תפקידו כשדר מוביל בתקשורת המונים, וממשיך לפטפט ולשיר. מעבר לכך הוא ממש לא מעניין אותי. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מינה את משה גרטל וברוך צ’יש והפקיד בידם את הזכות לספק לי (כמי שמממן את הפעילות הטלוויזיונית של ערוץ הספורט מס’ 55 בתעשיית הכבלים בארץ) מידע ספורטיבי ו- אינפורמציה עיתונאית מאליפות העולם ה- 17 בשחייה של בודפשט 2017. זהו תפקידם. מה זה צריך להיות העניין הזה של אין סוף שיחות חולין ברמה של גן ילדים שמנהלים השניים הללו לכל אורך שמונת ימי האליפות, על חשבוני ועל חשבונם של צופים אחרים נוספים, למשל ו- כלהלן :  משה גרטל : “בן כמה אתה בוקי ?” ברוך צ’יש : “שש תשע”. משה גרטל : “שש תשע זאת היחידה בחיל האוויר…”. ברוך צ’יש : “זאת היחידה המוצנחת הלוחמת ביותר ב- דיוויזיה המוטסת של ארה”ב באוסטרליה…”. ממש טקסט גאוני שהוגה פרשן השחייה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ואשר קשור בעבותות למתרחש בבריכת השחייה בבודפשט 2017. מה זה צריך להיות הדבר הזה שהשַדָּר המוביל של תחרויות השחייה של אליפות העולם בודפשט 2017 משה גרטל איננו יודע לקרוא אנגלית, מגמגם, טועה, ו- מלפסס כמעט כל שם לועזי שנקרה בדרכו מהמוניטור בהרצליה,על כל צעד ושעל ? בטרם משחה הגמר ל- 50 מ’ בסגנון חזה לנשים, ברגע החשוב ההוא בו משה גרטל עושה הכרה לצופיו עם גיבורות העלילה, הוא מסתבך, נאבק, מגמגם, משתהה, ולבסוף משבש ומכנה את השחיינית האיטלקייה Arianna Castiglioni בשם אריאנה קסטילינגטון (במקום להגות קאסטיליוני). מה הבעיה לזמן לאולפן בהרצליה אזרח ישראלי דובר איטלקית כדי ללמוד ממנו כיצד צריך לבטא שמות איטלקיים ? מה זה צריך להיות הקשקוש הזה ? מאפוא זה בא לו ? האם ה- איש עִילֵג לחלוטין ? האם אי אפשר ללמד אותו Grammar איטלקי בסיסי ? שדר טלוויזיה אמין אמור קודם כל וראשית דבר להגות שמות לועזיים נכון וללא דופי. משה גרטל פשוט עושה צחוק מעצמו בסיוע טעויותיו ושיבושיו שמלווים את צידיו, חזיתו, וגבו באורח קבע. הוא מאבד את מהימנותו שוב ושוב בטרם מזנקים השחיינים והשחייניות למים. המומחיות של משה גרטל כשדר מוביל מאבדת שוב ושוב את אמינותה. האיש מוסר מידע חלקי, מפורט לא נכון, ושונה את תופעת אי הוודאות שהוא מפגין שוב ושוב בעת שידורי ה- Off tube הישירים מבודפשט 2017 של כן…לא, סליחה…כן, לא סליחה…ושוב כן…לא, סליחה…

דוגמא מצוינת לאי בקיאות והיעדר הכנת שיעורי בית ע”י משה גרטל היה עיסוקו ברוסי וולדימיר סאלניקוב (Vladimir Salnikov, בן 57 היום) ולשעבר שיאן העולם במשחה ל- 1500 מ’ לגברים. הוועדה המארגנת של Fina החליטה להעניק כבוד לשחיין העבר הרוסי הנודע רב המוניטין וולדימיר סאלניקוב וביקשה ממנו להעניק את המדליות בטקס האחרון והמסיים של האליפות למנצחים על הפודיום במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ’ קבוצתי בסגנון מעורב לגברים. ארה”ב זכתה בזהב בתוצאה של 3:27.91 ד’. בריטניה השיגה את מדליית הכסף בזמן של 3:28.95 ד’. רוסיה לקחה את מדליית הארד בהישג של 3:29.76 ד’. מדובר בטקס ממושך מפני שמוענקים כאן תריסר מדליות (ארבעה שחיינים של כל נבחרת לאומית ניצבים בצפיפות על הפודיום). וולדימיר סאלניקוב אז במשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 היה בן 20, ו- ניצח במשחה ל- 1500 מ’ באולימפיאדת מוסקבה 1980 פלוס מדליית הזהב בתוצאה של שיא עולם 14:58.27 ד’. לראשונה בהיסטוריה ירד שחיין מתחום של 15 דקות במשחה ל- 1500 מ’. וולדימיר סאלניקוב ווירטואוז שחייה לא נטל חלק באולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 בגלל חֶרֶם (גומלין) שהטיל נשיא ברה”מ ליאוניד ברזנייב על המשחקים האולימפיים האמריקניים, בתגובה לחרם שהטיל נשיא ארה”ב ג’ימי קארטר על המשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980(כ- עונש פוליטי בגין פלישת ברה”מ ב- 1979 לאפגניסטאן). וולדימיר סאלניקוב החמיץ אפוא את לוס אנג’לס 1984. הוא המתין עוד ארבע שנים ולבסוף זכה במדליית הזהב גם במשחה הגמר ל- 1500 מ’ באולימפיאדת סיאול 1988, בתוצאה 15:00.40 ד’. הישג היסטורי ספורטיבי כביר אותו שידר ישיר נסים קיוויתי Off tube מהאולפן בירושלים. כאמור בגלל הַחֶרֶם שהטילה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ו- הוועד האולימפי הישראלי בקיץ 1980 על משחקי מוסקבה 80′ והצטרף בכך ל- חֶרֶם האמריקני שהוביל נשיא ארה”ב דאז ג’ימי קארטר. החרמת אולימפיאדת מוסקבה 80′ ע”י נשיא ארה”ב נתמכה כמובן ע”י הוועד האולימפי האמריקני, ובכך חייבה והכריחה בעצם את רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בעלת זכויות השידורים מי ש- שילמה עבור “התענוג” האולימפי סך של 87.5000000 (שמונים ושבעה מיליון וחצי) דולר, לסגת מכל תכנון השידורים שלה.

הפסקה מתודית + הערה שלי : אני עוזב לרגע קט את אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017 ומספק מידע טלוויזיוני לקוראי הבלוג הנוגע לאולימפיאדת ממוסקבה 1980 :

אולימפיאדת מוסקבה 1980 הייתה אולימפיאדת Off tube של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהוראת מנכ”ל רשות השידור דאז יוסף “טומי” לפיד ז”ל. בשל החרמת אולימפיאדת מוסקבה 80′ ע”י הוועד האולימפי הישראלי ובעקבות היעדרות הספורטאים הישראליים ממנה, החליט יוסף “טומי” לפיד ז”ל בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק “צחי” שמעוני ז”ל ומנהל חטיבת החדשות דאז טוביה סער יבד”ל כי אין טעם ש- חטיבת הספורט בראשות אלכס גלעדי תטוס למוסקבה ותשדר משם את המשחקים האולימפיים ההם בעוד הספורטאים הישראליים נעדרים ממנה. הוא יוסף “טומי” לפיד ז”ל פקד עלינו לעשות את מלאכת השידור העיתונאי שלנו מהארץ מהאולפנים בירושלים, בלוויית הבטחה מפורשת בנסיבות הזמן ההוא כי מדובר במקרה חד פעמי בשל ההתפתחויות הפוליטיות הגלובאליות המיוחדות, החרמת אולימפיאדת מוסקבה 1980 ע”י מדינות חופשיות ודמוקרטיות רבות מהמערב. ובכן, באולימפיאדת מוסקבה 1980 – אולימפיאדת ה- Off tube שלנו בכל כורחנו, הבטיח מנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ז”ל בכתב הבטחה בעלת חשיבות היסטורית למנהל הספורט אלכס גלעדי, כלהלן : “כדי למנוע אי הבנות אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל, ואיננו משמש תקדים לעתיד”.

lapid

טקסט מסמך : 19 ביוני 1980. חודש ימים בדיוק בטרם טקס הפתיחה של אולימפיאדת מוסקבה 1980 (3.8.1980 – 19.7.1980). מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל כותב למנהל הספורט אלכס גלעדי את אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור. הטקסט ההיסטורי מדגיש את חשיבות השמירה על עיקרון הסיקור העיתונאי הטלוויזיוני מהשטח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה זיכרונות וויזואליים מ- 1980. 

yoash 1

טקסט מסמך : 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. עורך “העולם הזה” מר אורי אבנרי מאפשר לעיתונאית גב’ תחיה אדר להביע את חוות דעתה הנ”ל בשבועון שלו בענייני אסתטיקה ויופי של גברים. (באדיבות אגף העיתונות של בית אריאלה בתל אביב).

moscow 1980 5

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (משמאל) יחדיו עם משה גרטל (מימין). יושב מימין פרשן הא”ק דוד “דודיק” אייגר. יושב ממול פרשן ההתעמלות ז’קי ווישניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

moscow 1980 6

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 38 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אמנון ברקאי, אמנון לנגזם (משופם), פרשן הא”ק ד”ר גלעד וויינגרטן (עומד), גיורא צור (ממושקף, עומד), איש לא מזוהה (יושב), כתבנית הקרקטר מירה הראל, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

moscow 1980 7

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 38 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (משמאל) ואלי בואנוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

moscow 1980 8

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 38 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. המגישה אורלי יניב (מימין) וכתבנית הקרקטר המהירה והזריזה מירה הראל (משמאל)(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

moscow 1980 9

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 38 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי יחדיו עם רוחל’ה ברכה מזכירתו של מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

moscow 1980 1

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 38 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום ז”ל (בן 41 ממושקף בתווך, מחזיק בשפופרת הטלפון) מכבד אותנו בנוכחותו. אנוכי, משמאל. בגבה למצלמה – רוחל’ה ברכה מזכירתו של אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת מוסקבה 1980 הלוא היא אולימפיאדת ה- Off tube סימנה את התבוללותו של השידור הציבורי בעל כורחו וגם מרצונו עם הבינוניות שכפתה עליו הפוליטיקה הישראלית. האכזבה האישית שלי וגם של הבוס שלי אלכס גלעדי הייתה עצומה ונרחבת. בשנה ההיא של 1980 העמיקו מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל ויו”ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז”ל את אחיזתם בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. ייאוש ואכזבה ממעשי המנכ”ל והיו”ר פשו בחטיבת החדשות והעיתונאים המשרתים אותה. מוטי קירשנבאום ז”ל נתן לכך אינטרפרטציה משלו למצב : “יוסף “טומי” לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש” (!).

moscow 1980 2

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 38 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אמנון ברקאי, אנוכי יואש אלרואי, גיורא צור, והמגישה אורלי יניב בקדמת התמונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

moscow 1980 3

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 38 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי מימין לשמאל : אנוכי, טכנאי מחלקת הבדק (Maintenance) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מיכאל זלצשטיין ז”ל, ועוזרת ההפקה עדה קרן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

moscow 1980 4

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 38 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אורי לוי (מימין) ואנוכי (משמאל). על הקיר משמאל תלוי קולאז’ תמונות שצילם צלם הסטילס שלנו משה “משהל’ה” פרידמן בהיכל Pioneer בבלגראד ב- 7 באפריל 1977, במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, בו ניצחה מכבי ת”א את אלופת איטליה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בפרס היוקרתי.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex 1

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1980. אולימפיאדת מוסקבה 1980. לפני 38 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה ה- 5 של בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי (מימין) יחדיו עם מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי (משמאל, יושב). עומד מאחור צבי ברק כלכלן רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובכן, משה גרטל כבר החל ב- Timing שגוי לגמרי ביום ראשון – 30 ביולי 2017 את נאום הסיכום שלו באולפן בהרצליה שעסק בסיום אליפות בודפשט 2017, כש- “לפתע” נקרה לו טקס הענקת המדליות האחרון רחב הממדים הנ”ל בשידור ישיר, כאילו היה מדובר באירוע אקראי לא מתוכנן. משה גרטל נאלץ לקטוע את דבריו ולהתייחס לתמונת הטקס האחרון אותה רואים באותו הרגע מאות מיליוני צופים בכל רחבי תבל. גם בארץ. כולל אותי. משה גרטל הרשלן אמר את הטקסט הבא : “…סאלניקוב יעניק את המדליות שם…(משה גרטל, מה זה שם…? ו- מדוע לא לציין למען הצופים גם את שמו הפרטי של סאלניקוב…?) סאלניקוב, השחיין הראשון שירד מ- 15 דקות ב- 1500 מ’ ב- 1988 בסיאול (משה גרטל לא נכון, הוא השיג את ההישג ההוא דווקא באולימפיאדת מוסקבה 1980…) והשחיין הזה…”. ואז מתערב, וקוטע אותו הפרשן שלו ברוך צ’יש. הוא לא מאפשר לו לסיים את המשפט,כשהוא מתקן אותו On air, כלהלן : “…הוא ירד כבר ב- 1980 במוסקבה… וזכה ב- 1988 גם ב- 1500…”. משה גרטל לא זכר את פרט המידע הרלוואנטי הזה. אין מדובר באסון גדול אלא בעוד שְבָב אינפורמציה נעדר של שדר מוביל רשלני שמצטרף לאוסף עצום של רישול בכל מהלך שידורי בודפשט 2017. מדובר ב- אי הכרת החומר, היעדר בקיאות, פטפטנות שמשפיעה נחרצות על איכות השידור, ניסוחים מסורבלים ושימוש בעברית לא תקנית, שירה מגוחכת מול מיקרופון פתוח במהלך השידורים הישירים, ו- שיבושי שמות של השחיינים והשחייניות בכמויות בלתי מתקבלות על הדעת שחושפת אי נבונות קיצונית, ואולי גם חוסר ריכוז וחוסר תשומת לב. משה גרטל וברוך צ’יש  מהווים צוות טלוויזיה יָרוּד וְרָדוּד. אין מדובר באבחנה חדשה. איכותם השלילית נבלעה במסכת השידורים של האולימפיאדות שהיו מפני שהיא “כללית” ורבת אירועים בענפי ספורט שונים, אולם היא לא נבלמה. באירוע בודד כמו אליפות העולם בשחייה של בודפשט 2017 משה גרטל וברוך צ’יש הם לבד לגמרי ב- “אוויר”. זה אמור להיות יתרון אולם גם מזלם הרע. שניהם מפגינים דיסונאנס ואיכות שלילית מושכת תשומת לב. רדידותם, פטפטנותם, אי בקיאותם בחומר, ושיבושי השמות, וההתנסחויות המסורבלות – בולטים ל- מרחוק. אתה לא יכול לברוח מהם. הנה עוד דוגמא : האיש מודה כי אנשי ציבור מתקשרים לאולפן בהרצליה כדי לתקן את העברית שבפיו. “…צריך לומר הענקת מדליות ולא כפי שאני אומר חלוקת מדליות..”, הוא מפרט לצופיו את פגמיו. ואז הוא שב להתעסק כל הזמן במהלך אליפות בודפשט 2017 בשני המונחים הנ”ל וחוזר למקור שלו, “חלוקת מדליות…”. דוגמא נוספת : באחד המשחים המוקדמים ל- 1500 מ’ לגברים ממקם משה גרטל בטקסט משובש לחלוטין את מיקומו של הפייבוריט האיטלקי גריגוריו פאלטריניירי ב- מסלולו שלו, כלהלן : “…פאלטריניירי עובר למסלול הימני…”, כשהוא מתכוון בעצם לכך ש- פאלטריניירי עובר לשחות סמוך יותר בצד ימין באותו המסלול שלו. לומר לצופים כי, “…פאלטריניירי עובר למסלול הימני…” הוא יותר מבלבול מוח. איזה טקסט משובש, איזה עובר למסלול הימני, ואיזה נעליים. זה פשוט לא נכון. עוד דוגמא : במשחה הגמר ל- 50 מ’ בסגנון חופשי לנשים (יום ראשון – 30 ביולי 2017) הוא מכריז בהתנסחות עילגת, מסורבלת, לא מובנת, ומשובשת לצופיו כלהלן : “…אולי אני רואה דברים כהרים – הרים…” (הוא מתכוון להביע את הרעיון ו- לומר, אולי אני רואה צֵל הרים כהרים…). ומה עם שיבוש שמה של שחיינית החזה הרוסייה נטליה אִיבַאנִיֶיבָה / Natalia Ivaneeva (משה גרטל מכנה אותה אִיבַאנִיבָה) ו- שחיין הגב הרוסי גריגורי טָארָאֶסִביץ’ / Grigory Tarasevich (משה גרטל קורא לו טְרָאסֶבִיץ’). אין מדובר בשיבושי הרי גורל אולם מאות שיבושים שהיוו פעם את תחילתה של גבעה תקשורתית איזוטרית הפכו לבסוף להר טלוויזיה מחורבן. שני האופטיובניקים מנסים ממקום מושבם בהרצליה לבנות דְרָמָה בְּגְרוּש של כאילו יחסי אי כבוד, התעלמות , ושנאה ששוררים כביכול בבודפשט 2017 בין שחיינית החזה האמריקנית  לילי קינג לבין שחיינית החזה הרוסייה יוליה ייפימובה. ואז באות מצלמות הטלוויזיה של FINA ו- MTV ומנפצות את אשליית הדרמה הַמְדוּמָה שמשה גרטל וברוך צ’יש ניסו לבנות עבור צופיהם בסגנון מגדל קלפים. משה גרטל וברוך צ’יש היושבים באולפן בהרצליה רחוקים מבודפשט כרחוק מזרח ממערב. בצר להם הם נדרשים לחפור ברכילות שממספקים שירותי האינטרנט למיניהם, ומי אומר כל מה שכתוב באתרי האינטרנט, פירושו, ראה וקדש. אין מדובר אפילו במיני דרמה אלא ביחסי עבודה מתוחים פה ושם. צילומי ה- Close up עכשיו בבודפשט 2017 שמראים את לילי קינג ויוליה ייפימובה חבוקות האחת עם רעותה ומחייכות הראשונה אל השנייה חושפות את משה גרטל וברוך צ’יש לא רק כאופטיובניקים אלא גם כרכלנים ש- מברברים. אם משה גרטל היה עיתונאי רציני הוא היה מסייג את עצמו ולא בונה מגדלי דרמת דֶמֶה באוויר בעניין יחסיהם הדו צדדיים של לילי קינג ו- יוליה ייפימובה. ברוך צ’יש חש נִכְלָם על רקע סיפורי הבדים של שניהם אודות לילי קינג ויוליה ייפימובה. בעודו נבוך, הוא נחלץ בעור שיניו מהקשקוש הזה כשהוא מצהיר לצופיו, כלהלן : “…ככה סוגרים מריבות בין שתיים מהגדולות ביותר בחזה…”, ומוסיף, “…נהדר, נהדר, נהדר…”. משה גרטל מחרה – מחזיק אחריו : “…הייתה סולחה במים בין לילי קינג ויוליה ייפימובה…מתאים לי…”. ברוך צ’יש מתנצל בפני הציבור, “…אני אומר דברים שאני מאמין בהם…”, אולם הוא נעדר מזל מפני שהעובדות משבשות את חזונו. ועוד טעות : השדר המוביל משה גרטל מתבטא במשחה הגמר ל- 800 מ’ בסגנון חופשי לנשים, כלהלן : “…עכשיו רואים את בלמונטה…”. הפרשן ברוך צ’יש : “…מה זה…?”משה גרטל : “…עכשיו רואים את בלמונטה…”. ברוך צ’יש : “…בלמונטה לא בתמונה…”. משה גרטל : “…לא, סליחה… זאת סמית’…”. ועוד שגיאה בעת השידור הישיר של משחה הגמר ל- 800 מ’ בסגנון חופשי לנשים. ברוך צ’יש מדווח לציבור צופיו בתזמון של 6:16.0 ד’ כלהלן : “…האמריקנית קטי לדקי ברחה למתחרה שלה ב- 4 עשיריות…” (ברוך צ’יש לא נכון, קֶתִּי לֶדֶקִי / Ketie Ledecky ברחה לה ב- 4 שניות). ועוד שגיאה טלוויזיונית. ברוך צ’יש מדווח לציבור צופיו אינפורמציה רבת נתונים, כמויות, מספרים, וצבעי המדליות אודות מאזן המדליות של המדינות המשתתפות באליפות בודפשט 2017 מבלי שהמערכת שלו מעלה על מסך הטלוויזיה טבלה משורטטת ומפורטת עם כתוביות. עסק עלוב. מי מצופי הטלוויזיה יכול ומסוגל לשמוע, לעכל, ולזכור מידע מהסוג הזה כה רב פרטים מבלי גם לקרוא אותו במקביל. תארו לעצמכם את ה- Host broadcaster מודיע לשדרני הטלוויזיה הרבים את תוצאות המשחים הרבים והשונים רק במערכת כריזה מבלי להעלות Supers imposing מסודרים של שמות השחיינים והשחייניות, שמות מדינתן, ומיקומם ודירוגם לפי סדר ושיטה מהמנצח ועד למפסיד הגרוע ביותר. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מתעקש להיות גוף אנטי טלוויזיה ומוסד אנטי עיתונאי ועיתונאות. שני האופטיובניקים משה גרטל וברוך צ’יש לא מזהים לציבור צופיהם את הגבר נציג FINA שמעניק בבודפשט 2017 מענקים בגובה 10000 (רבבה) דולר לשחיינים והשחייניות שוברי שיאי העולם, ואינם מתביישים לבקש עזרת זיהוי מהציבור כאילו מדובר בסדרת “ריאליטי”. עסק עלוב. משה גרטל : “…הלֵב פועם בחוזקה ב- 1500 מ’…”. משה גרטל, מה כל כל קשה לזמן פיזיולוג לאולפן להרצליה (למשל את מולי אפשטיין) כדי להסביר לצופים את העומס שמופעל על שריר הלב משאבת הדם בעת תחרות השחייה לטווח של קילומטר וחצי בו המנצח האיטלקי גרגוריו פאלטריניירי שחה כל 100 מ’ בממוצע זמן של פחות מדקה אחת, משהו סביב כ- 58.8 שניות. בתרגום מרחק וזמן למהירות, הרי שמהירות השחייה הממוצעת של גרגוריו פאלטריניירי נעה סביב משהו של 1.72 מ’ פֶּר שנייה אחת. כישלון מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017 איננו נעוץ רק בסיבת הסכמתם של משה גרטל וברוך צ’יש להתרפס בפני הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים והיענותם לצו לשדר Off tube. מדובר בשני אנשים מבוגרים לא רק לא מוכשרים ולא נבונים, אלא גם עילגים שאפילו לא ניסו להסוות את היעדר בקיאותם ומיומנותם בחומר התחרויות, לפחות בהכנה סיזיפית וקפדנית של שיעורי בית. מדהים שעד לרגע כתיבת פוסט מס’ 698 עדיין משה גרטל מתעסק בשיעורי עברית כיצד אומרים חלוקת מדליות ו/או הענקת מדליות וכיצד מציגים את השחייניות לציבור בארץ כ- בַּנוֹת ו/או נָשִים…

כל מיני יחצנים, משווקים, ואנשי קֶרֶת ומטרופולין יכולים לספר עד מחר אודות בגדי המלך החדשים אולם יש מספיק צופים שרואים כי המלך עירום. תזכורת עבר. 

הקשבתי ביום ראשון – 9 ביולי 2017 החל מ- 17.15 לשידורים הישירים של תחרויות השחייה בבריכת מכון ווינגייט של הצמד הוותיק השדר המוביל משה גרטל והפרשן שלו ד”ר ברוך צ’יש. עיקרון החוק הפיזיקלי של “כֵּלִים שְלוּבִים” עושה שַמוֹת בעיקר ב- ברוך צ’יש. מינוס (-) תמיד ישאף להשוות את רמת נוכחותו לגובה הפלוס (+). כמו במתמטיקה מינוס גובר ומנצח פלוס. מעמדת השידור של משה גרטל וברוך צ’יש בוקעת אי נבונות קיצונית משוועת, וגם אי הכנת שיעורי בית בסיסיים.

א. משה גרטל וברוך צ’יש לא התכוננו, לא למדו, ולא אָגְרוּ שום מידע מוקדם אודות דרגות הקושי השונות שמדרגות את המוגבלויות של המשתתפים הרבים במשחי הנַכִים שנקרו לשניהם בחלק הראשון של השידור הישיר מבריכת מכון ווינגייט ביום ראשון – 9 ביולי 2017, במסגרת משחקי המכבייה ה- 20. מדובר בשידור מעוות לחלוטין של השַדָּר המוביל והפרשן שלו שגובל בשערורייה של ממש, וגם של עורכיו. בושה וחרפה.

ב. ברוך צ’יש מציל במידה כלשהי את משה גרטל מטביעה מוחלטת. זכורה אבחנתו המדויקת במשחה ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לנוער של הנער הישראלי עִילָאי כהן בן 16, בזמן נפלא של 52.65 ש’. ברוך צ’יש התייחס בנבונות לסגנון השחייה המיוחד של עילי כהן ודרש מציבור הצופים לשים לעובדה כי “…עילי כהן פתח את המשחה ויצר לעצמו מקדמה בעזרת תנועות של זרועות ישרות, עבר לשחייה במרפקים כפופים, וסיים את הספרינט שלו שוב בתנועות ארוכות של ידיים ישרות עד הנגיעה בדופן הבריכה…”. ברוך צ’יש יודע בדרך כלל לפַרְשֵן שחייה. הוא גם נשמע הרבה יותר שקול וזהיר מהמוביל המופרך שלו. אולם בסופו של דבר הוא ייכנע לחוק “כלים שלובים” וידעך.

ג. וכמובן שוב עלה ביום ראשון – 9 ביולי 2017 לסדר היום בעמדת השידור בבריכת השחייה של מכון ווינגייט הניסוח הצפוי המטופש, “… שמישהו יכה מישהו שוק על ירך…”. משה גרטל סיפר לצופיו כי בהיותו בן 23 נטל חלק בתחרויות השחייה ב- מכבייה ה- 8 ב- 1969 ו- התחרה במדי נבחרת ישראל במשחה שליחים כלשהו כ- anchor swimmer (שחיין עוגן) והוטל עליו ע”י מאמנו יוסף טלקי ז”ל לשמש שחיין מסיים נגד השחיין האחרון ברביעייה האמריקני מארק ספיץ (בן 19). בחילוף האחרון קיבל משה גרטל מקדמה של 5 (חמישה) מטרים על פני מארק ספיץ ואז הגה בלבו את הסלוגן, “…הישראלים יכו את האמריקנים שוק על ירך…”. מארק ספיץ טרף את הקלפים. למרות ואף על פי שמשה גרטל קיבל בעת הזינוק מקדמה של 5 מטרים, מארק ספיץ הביס אותו והרביעייה האמריקנית ניצחה. ברוך צ’יש לעג לשמע הסיפור של השדר המוביל שלו ופטר אותו בזו הלשון, “…היית צריך ללמוד מהעבר…”. כזכור שידר משה גרטל ישיר מטעם ערוץ 1 את תחרויות השחייה באולימפיאדת בייג’ינג 2008, ביניהם את משחה הגמר הסנסציוני בבריכה ב- 11 באוגוסט 2008, 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים. השחיין המסיים של הרביעייה הצרפתית אלאן ברנארד (Alain Bernard, גובהו 1.96 מ’) זינק למים לפני השחיין הרביעי והמסיים של הנבחרת האמריקנית ג’ייסון לֵיזָאק (Jason Lezak, קומתו 1.94 מ’), ומשה גרטל לא התאפק וזעק למיקרופון שלו, כלהלן : “…אני מבטיחכם נאמנה כי נבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה”ב…”. משה גרטל הֵפֶר ביודעין, בחוסר כישרון, ובעיקר בהיעדר נבונות את אחד הכללים החשובים ביותר בתקשורת המונים, וודאי בטלוויזיה : לעולם אל תתנבא, לעולם אל תשלוף מהשרוול, לעולם אל תירה מהמותן (אלא רק דרך הקוונות), ולעולם אל תהמר בפומבי ליד מיקרופון הטלוויזיה. ואם כן… אזי סייג את עצמך (!). משה גרטל וברוך צ’יש צְאוּ ולִימְדוּ מאיש רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ג’וני קארסון (Johnny Carson). ובכן, ל- אלן ברנארד הייתה באמת מקדמה קָלָה בעת הזינוק אולם ג’ייסון ליזאק שחה מהר יותר את משחה חייו, והדביק את יריבו ממש בשבריר השנייה האחרון בטרם הנגיעה בדופן הבריכה. ג’ייסון לֵיזָאק לא לקח ברצינות את נבואת השָוְוא של משה גרטל. שַדָּר השחייה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הבטיח אומנם ב- בייג’ינג 2008 קבל עם ועדה למאות אלפי צופי טלוויזיה בישראל כי צרפת תכה שוק על הירך את ארה”ב,אולם קרה בדיוק ההפך. ג’ייסון ליזאק וארה”ב ניצחו והפכו את משה גרטל לקוריוז (!). לא מפני שמשה גרטל איננו יודע את מקצוע השחייה אלא בגלל שהוא איננו מבין את מדע תעשיית הטלוויזיה. הטלוויזיה איננה קאזינו ולא מוסד הימורים. משה גרטל יודע זאת. הוא היום כבר בן יותר מ- 71. גם אז כבר לא היה ילד אלא אדם מבוגר בן 62 ש- איננו שוקל נכון. האיש לוקח ביודעין סיכונים ברמה של ילד ב- גָנוֹן, סיכונים שהוא איננו אמור בשום אופן להעמיס על כתפיו. כשהוא שוגה בהערכותיו וזה קורה לו לעיתים קרובות (לרבות שיבושי שמות תכופים) הוא הופך לקוריוז ו- אָץ לספר לערן נבון מ- “ישראל היום” את סיפורו כלהלן : “… שיניתי כאן משהו בשידור הציבורי… אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות … שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי… אבל שחייה זה משעמם… לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…”.

באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים שלנו מבריכת השחייה האולימפית בעת אשמורת בוקר בישראל (21.00 שעון אטלנטה – ג’ורג’יה) איחל משה גרטל (אז בן 50) לצופים באָרֶץ ברכת פרידה, שכללה בתוכה גם את הנוסח הבא : “…צופים יקרים כאן הסתיימו שידורינו מהבריכה האולימפית באטלנטה, נוחו על משכבם בשלום…”. ובכן, זמנה של רביעיית הגברים האמריקנית שזכתה במדליית הזהב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי היה 3:08.24 ד’. התוצאה של הרביעייה הצרפתית שהסתפקה במדליית כסף הייתה 3:08.32 ד’. הפרש של 8 מאיות השנייה בלבד. בתרגום ממוצע של זמן למרחק, ג’ייסון ליזאק הקדים את אלן ברנארד ב- 16.99 סנטימטרים, והפך את משה גרטל ל- שדר מגוחך, שבר כלי, ואדם לא נבון. בתאריך ההוא של 11 באוגוסט 2008 באותה בריכת השחייה הסינית האולימפית ב- בייג’ינג, לפני 9 (תשע) שנים, נתן שדר השחייה הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דרור למחשבותיו, פלוס דָגֵש נוסף, פלוס יֶתֶּר תוֹקֵף לרעיון שלילת הַאֵיכוּת מבני אנוש שחשבו משום מה כי דווקא להם נועדה ו- הוענקה הנבואה.

טקסט מסמך : דרמה מעוותת. מדהים. משה גרטל מתוודה בפני העיתונאי ערן נבון ב- “ישראל היום” ופורס את חולשותיו שהופכות אותו לקוריוז ולאיש טלוויזיה לא נבון בצורה קיצונית. למה מתכוון בדיוק המראיין החנפן ערן נבון כשהוא קובע בכותרת המשנה כי המרואיין שלו הוכיח שלא פג קסמו…? על איזה קסם הוא מדבר בדיוק…? (באדיבות “ישראל היום”).

משה גרטל וברוך צ’יש. תזכורת עבר. משה גרטל וברוך צ’יש צמד שדרני השחייה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ישובים בעמדת שידור מיטבית, מאובזרת, ובעלת תצפית נוחה בבריכת השחייה באולימפיאדת ריו דה ז’אניירו בקיץ 2016. אף על פי כן מחוללים השניים בעת שידור ישיר טעות זיהוי נוראית בלתי מובנת ו- סנסציה דרמטית שלילית. הם מכתירים את השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי (Cameron McEvoy) כמנצח ואלוף אולימפי במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים בעוד שהמנצח האמיתי הוא קייל צ’אלמרס (Kyle Chalmers). מדובר בפספוס טלוויזיוני היסטורי חסר תקדים מפני שהמדידה האלקטרונית של המשחה היא מידע ומיצג וויזואלי בולט שמופיע על מסך המוניטור בעמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016. במיצג הזה רואים בבירור כי קייל צ’אלמרס מדורג בתום המשחה במקום ה- ראשון. קאמרון מקבוי מדורג בכלל במקום השביעי. מאפוא באות להם התכונות הנבובות האלה של חובבנות, דַלוּת, והרשלנות הללו ? האם זאת הסיבה בגינה הטיל המנכ”ל תומר תורג’מן דופי בצמד והחליט להעניש אותם ולהשאירם בבית באולפן בהרצליה, במקום לשלוח אותם לעמדת שידור ב- בריכת אליפות העולם של בבודפשט 2017 ?

ואז הגיעה אולימפיאדת ריו 2016 ועמה משחה הגמר היוקרתי והפופולארי ל- 100 בסגנון חופשי לגברים. הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים העמידה לרשות משה גרטל וברוך צ’יש את כל הכלים הטכנולוגיים והלוגיסטיים כדי להשוות את רמת השידור והטקסטים שלהם לרמת ההפקה, הצילום, והבימוי של תחרויות השחייה ע”י קבוצת הטלוויזיה המבצעית של OBS. ובכן, בעמדת השידור בבריכה האולימפית בריו דה ז’אניירו ישבו משה גרטל וברוך צ’יש, שניהם אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מזוינים המיטב הנשק הטלוויזיוני המודרני. מדהים, לא פחות. אירוע הסיום ב- מִשְחֶה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ’יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ”ל מצא את שני האישים הבלתי מורכבים הללו, משה גרטל וברוך צ’יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, “לא נבונים”. לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : “…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…”. מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ’אלמארס (1). כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ’יש ש- משמיע קריאות צהלה “אואואואוהוהוהוהו” ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ועדיין לא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ’יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס (Pieter Timmers) במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשדר והפרשן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

olympic 100 m. 1

טקסט תמונה : 11 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. תמונת הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ’יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016, מכריזים בשידור ישיר בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה OBS לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, והפכת אותם לצמד ליצנים טיפשים. מערכת המדידה האולימפית מפריכה את הצהרותיהם של משה גרטל וברוך צ’יש, ו- קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ’אלמארס בתוצאה של 47.58 ש’. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ”ל בכלל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר’ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית מיטבית, מאובזרת, ובעלת תצפית נוחה במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז’אניירו 2016. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ’יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון “חליסקו” בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג’ ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע”י השַדָּר משה גרטל כאילו הוא האלוף אולימפי ו- כביכול הוא הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי הספורט בכלל בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ’יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ’אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ’אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של “OMEGA” סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק “מקבוי הוא האלוף האולימפי”, קבוצת הטלוויזיה של OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (שרשרת כתוביות) ומורחת אותן על המסך גם לאורך מסלול מס’ חמש, שם כתוב כלהלן : “K. Chalmers 1”. כלומר קייל צ’אלמרס כבש את הפסגה. מערכת המדידה האלקטרונית של OMEGA קובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ’אלמרס (Kyle Chalmers) ולא קאמרון מקבוי. משה גרטל נתפס בבריכה בריו 2016 מחטט באף. השדר המוביל איננו יודע מהחיים שלו. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ’אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ’יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים על מסך המוניטור שלהם בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת ומאובזרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ’יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ’יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : “…לא…! טעינו…! זה צ’אלמרס…! זה לא מקבוי…! טעינו…!”. משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, “מה…?????” עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ’יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, “…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…”. מה שמשה גרטל וברוך צ’יש מחוללים בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי בבריכה האולימפית בריו 2016 רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ’למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש’. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש’. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ’יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז’אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר’ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ’יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית באטלנטה – ארה”ב לצופיו, “…כאן מסתיימים שידורנו הלילה…צופים יקרים נוחו על משכבם בשלום…”, ואחר כך באולימפיאדת בייג’ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, “…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה”ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי…”, אולם קרה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, “…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ’ בסגנון חופשי…”, אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ’אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ’יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ’יסהולם שאמר פעם, “…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…”. בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס’ 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, “…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…”. אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ’יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ’יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות רצינית ובוגרת, ומחשבה הגיונית ? הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ”כי ההוא, שאמר : “בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה”. ועוד דבר : הטרגדיה הגדולה של משה גרטל וברוך צ’יש איננה נעוצה בגילם אלא למרות ידענותם. משה גרטל וברוך צ’יש אוכלים, ישנים, וחולמים שחייה אולם זה איננו מספיק בתעשיית הטלוויזיה. המינוסים שלהם הורגים את הפלוסים שלהם ויוצרים דיסונאנס במסכת ה- Media הוויזואלית הזאת. ועוד דבר : חבל גם שמשה גרטל וברוך צ’יש לא הסבירו לצופים שלהם בריו 2016 מדוע FINA ו- IOC טרם עברו למדידת זמנים בתחרויות השחייה (וגם ב- א”ק) באלפיות שנייה ? ראה משחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון פרפר לגברים שם ניצח הסינגפורי ז’וזף שולינג בתוצאה 50.39 ש’ ובמקום השני דורגו יחדיו שלושה שחיינים מייקל פלפס מארה”ב, צ’אד לה קלו הדרום אפריקני, וההונגרי לאסלו צ’ה שקבעו זמן זהה של 51.14 ש’. ל- כל אחד מהם הוענקה מדליית כסף. מדהים שאנשי קהיליית ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים אינם רצים לתומר תורג’מן ולא צועקים לעברו, “געוואלד…איזה בגדי המלך החדשים ואיזה נעליים…המלך עירום…”. מנגד, אנשי ונשות הקהילה הזאת שמתיימרת להוביל את שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה בישראל גם לא מתייצבים בפני מנהלם ולא אומרים לו, כלהלן בזה הנוסח : “…תומר תורג’מן, אין מצב שמשה גרטל וברוך צ’יש משדרים ישיר כ- 50 שעות שידור Off tube מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם בשחייה שנערכת בבודפשט… אנחנו עומדים על כך שתטיס את השניים לעמדת שידור בבריכה בבודפשט…בלתי מתקבל על הדעת לשדר ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה בוקר וערב במשך 8 ימים אֵירוּעַ עַל בספורט הבינלאומי כל כל מורכב ומפורט רווי 2183 שחיינים מ- 180 מדינות הנוטלים חלק ב- 375 / 350 מקצי שחייה שונים המרכיבים 42 אירועים שונים בבריכה ב- בודפשט…לא נאפשר לביזיון כזה להתרחש בביתנו – מבצרנו הקרוי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים…”. איש מהם כמובן לא נקב ולא אמר את הטקסט הנ”ל לטובתם של משה גרטל וברוך צ’יש. איש מהם לא התייצב להגנת הצמד שנשאר בארץ. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים איננו קומונה ולא קיבוץ. הוא קהילייה פרטית שאמורה להציג רווחים כספיים לבעלי המניות על חשבונם של משה גרטל וברוך צ’יש ועל חשבון הצופים שלהם שמממנים את קיומם ודואגים שהצינור שמזרים להם מולקולות של חמצן נקי O2 יישאר פתוח. אינני מכיר את אורח חייהם של חברי ונשות קהיליית ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ואת חיי החברה שלהם. אינני יודע האם באמת המיקרופון הוא היעד הראשי והאם כל אחד ואחת שם לבדד ישכון ובקולגותיו לא יתחשב. פרשת ה- Off tube של בודפשט 2017 היא אות קלון על מצחו של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.

ובכן, השאלה שלי לשני ה- שבשנים משה גרטל וברוך צ’יש היא כלהלן : “…תגידו, מה הייתם אומרים וכיצד הייתם מגיבים אילו שדרני ה- BBC הבריטי ו- NBC האמריקנית היו מציגים אתכם בתחרות שחייה כלשהי ו- קוראים לכם, לאחד “Mosse Gretul”, ולשני Kubi Chiz” ? איזו תחושת אמינות ומהימנות הייתה מקננת בלבכם כלפי השדרנים המשבשים הללו ? משה גרטל וברוך צ’יש משתמשים לא פעם ולא פעמיים בעברית לא תקנית. לא פעם ולא פעמיים חוט המחשבה שלהם נקטע לפתע, ולכן נוצרות הפסקות מגוחכות בעת בניית הרעיון. לא פעם ולא פעמיים הניסוח ילדותי, ו- לא פעם ולא פעמיים הם משמיעים ביטויים המוניים לא נקיים. משה גרטל וברוך צ’יש מתעקשים שוב לחשוף את עצמם בשידורי ה- Off tube של בודפשט 2017 כ- יצורי אנוש לא מורכבים שמתארים אירועים מורכבים.

וכן, מה זה צריך להיות הדבר הזה שערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שקנה מערוץ 1 ז”ל את זכויות השידורים של בודפשט 2017 בגובה של 80000 (שמונים אלף) euro מחליט החלטה נואלת ומטופשת לנהל הפקת Off tube מחורבנת מהאולפן בהרצליה במקום להטיס לבודפשט 2017 צוות הפקה + צוות עריכה + צוות טכני + צוות שידור (בעיקר שמתחרים שם 15 שחיינים ושחייניות שלנו, בנינו ובנותינו) לא רק כדי לשדר שידורים ישירים מהבריכה אלא לעשות גם כתבות חדשותיות – עיתונאיות הנוגעות לנציגים שלנו וגם אלה שעוסקות ב- אלופי העולם קיילב דרסל, קתי לדקי, קטינקה הושו, שרה שְיוֹסְטְרוֹם, (ולא שוֹיְסְטְרוֹם כפי משבשים את שמה משה גרטל וברוך צ’יש), לילי קינג, ואחרים ואחרות, וגם עם מאמניהם. מדובר בחרבון עיתונאי מחונטרש של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. מעניין אותי מחד לדעת מדוע משה גרטל וברוך צ’יש לא אמרו לבוסים שלהם, “…Off tube אתם מצווים עלינו…? אם כך שְקוּ לנו בתחת…!”. אין זאת חוצפה לומר לאנשי הנהלה שרלטנית, “ֹשְקוּ לנו בתחת…”, ולסָרֵב פקודה. מאידך אנוכי סקרן לדעת גם היכן גאוות היחידה של כל שדרני ועיתונאי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בעניין ה- Off tube הנלוז הזה? האם חבורת הצמרת הזאת הוותיקה ו- למודת החזקת מיקרופון בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים כמו מודי בר און + נדב יעקובי + אבי מלר + ניב רסקין + מאיה רונן + טליה סלנט + עמיחי שפיגלר ביקשה “שיחת מפקד” עם ההנהלה כדי לשנות ולמחוק את צו ה- Off tube של בודפשט 2017 ועל מנת לגונן על משה גרטל וברוך צ’יש מפני הצַו המסריח ? ו/או שכל אחד שָם חַי לעצמו ? ובעצם משה גרטל וברוך צ’יש מעניינים את האישים הנ”ל כשלג דאשתקד. האם מתקיימת בכלל ידידות פטריוטית קולגיאלית והזדהות מוסרית בין הדמויות הנזכרות לעיל לבין ו- יחדיו עם משה גרטל וברוך צ’יש ? ו/או מה שמטריד אותם הוא רק עד כמה יוכל כל אחד מהם לנגוס מהמיקרופון של הערוץ ?

Television coverage + ריבוי מצלמות + כיווני וזוויות צילום + יסודות הבימוי של תחרויות השחייה.

אילו מערכת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הייתה רצינית ומשה גרטל וברוך צ’יש היו אנשי טלוויזיה נבונים הם היו מסבירים ומשרטטים את מערך עשרות המצלמות הממוקמות בבריכת השחייה באליפות העולם של בודפשט 2017 (מעל למים ומתחת למים), ואת כיווני וזוויות הצילום הרבים, ואת שיקוליו ונימוקיו של הבימאי הראשי בניידת השידור הענקית להעלות ולנתב לאוויר בזמן נתון X דווקא את מצלמה a ולא את מצלמה b ובזמן נתון אחר Y להעלות ולנתב לאוויר את מצלמה c ולא את מצלמה d, וכן הלאה. בעקבות חילופי השוטים הרבים והשתנות כיווני וזוויות הצילום הרבים בכל שידור ישיר, מוטלת על צמד השדרנים משימה ראשית חשובה ביותר בכל שידור ישיר, והיא – זיהוי מתמיד וקבוע ו- מיקום השחיינים השונים במסלולים עבור צופיהם בכל שוט צילום. אנוכי מבקש להדגיש כלהלן : פילוסופיית הבימוי של תחרויות השחייה ב- בודפשט 2017 גרסה השקפת עולם טלוויזיונית מעניינת ובמידה רבה חדשנית בה המצלמות האחוריות הגבוהות שמוקמו משני צידי הבריכה, בצד הצפוני והדרומי שלה, הפכו פעמים רבות להיות מצלמות מובילות בעלות כיווני צילום מנוגדים במשך זמן רב ולאורך תקופות ארוכות במשחים השונים (במקום המצלמות המובילות המקובלות המוצבות ממול ברום היציע המרכזי). ניתוב צילומי ה- Long shot של שתי המצלמות האחוריות הגבוהות ל- “אוויר” הטלוויזיוני משני כיוונים מנוגדים (בעיקר במשחים למרחק 200 מ’ ומעלה במקצועות השונים) מכביד ומשנה את מיקום השחיינים והשחייניות בשבילים, ומציב אותם פעם מימין לשמאל, ופעם אחרת משמאל לימין. שינוי הכיוונים איננו רק מכביד. כל ניתוב תמונה חדשה לאוויר גורם “Shock” בן שבריר שנייה לעין (שהתרגלה כבר למראה העבר שנלקח ממנה לפתע, ועליה להתרגל מייד למראה חָדָש שהוצב במקום היָשָן), משנה כאמור לחלוטין את מיקום השחיינים על מסך הטלוויזיה ואת התמצאותו של צופה הטלוויזיה במשחה הנדון בסלון ביתו, ולכן דורש כל פעם מחדש את התערבות הזיהוי והמיקום של השדר המוביל משה גרטל. הורסט זייפארת (Horst Seifart) הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972, היה האיש שהעלה לראשונה את רעיון המצלמה האחורית הגבוהה בעת צילומי תחרויות השחייה במינכן 72′ ואף מימש את רעיונו הפך אותו הלכה למעשה. אולם השימוש במצלמה האחורית ההיא במינכן 72′ היה מזערי. תפיסת בימוי תחרויות השחייה בבודפשט 2017 שונה לגמרי. המצלמות הגבוהות האחוריות בעלות כיווני צילום מנוגדים הן דומיננטיות בעבודת הבימוי, ובעלות שימוש חוזר ונשנה ותפקיד נכבד בבימוי תחרויות אליפות העולם השחייה של בודפשט 2017. פועל יוצא של השימוש בהן מחייב גם את שדרני הטלוויזיה למקם עבור צופיהם כל הזמן ובאופן מדויק את מיקומם של השחיינים בתמונות ה- Video המתחלפות שוב ושוב על המסך. משה גרטל וברוך צ’יש מתגלים כחובבני טלוויזיה בתחום הזה של מיקום וזיהוי השחיינים ומחמיצים את משימתם. משחה חצי הגמר הראשון ל- 50 מ’ בסגנון גב לגברים בהשתתפותו של השחיין הישראלי יונתן קופלב מהווה דוגמא מצוינת לטקסט לא מדויק ולא נבון הנוגע למיקומם של השחיינים בתמונות המתחלפות. עבודה רשלנית וגסה של השניים. הנה הניתוח. הבימאי הראשי נוטש כעבור שניות בודדות את המצלמה המובילה “המקובלת” ממול בה נראה יונתן קופלב שוחה בשביל מס’ 3 (ספרור השבילים נעשה מהחלק העליון של המסך לתחתיתו) ומנתב לאוויר כעבור שניות בודדות בלבד את המצלמה האחורית הגבוהה (ממוקמת בצידה הימני של הבריכה). להלן טקסט השידור הישיר של משה גרטל : “…יונתן קופלב עם הכובע הלבן ובגד הים הכחול נמצא בעמדה טובה בעמדת תקיפה…”. משה גרטל איננו ממקם עבור צופיו את יונתן קופלב ולא את השביל בו הוא שוחה. (הוא צריך להדגיש כי יונתן קופלב שוחה בשביל השלישי מימין אולם לא אומר זאת) אלא רק מציין את צבע כובע המים ובגד הים שלו. אין זה מספיק משום שגם השחיין הצרפתי קאמיל לאקורט ששוחה בשביל הרביעי מימין סמוך ליונתן קופלב חובש אף הוא כובע לבן ולובש בגד ים בצבע כחול. גם השחיין הבלו-רוסי פאבל סאנקוביץ ששוחה בשביל מס’ 2 השני מימין חובש כובע לבן ולובש בגד ים כחול. צופי הטלוויזיה של משה גרטל וברוך צ’יש מאבדים חיש מהר את האוריינטציה שלהם (בעיקר ה- “פשוטים” מביניהם, אלה שהשחייה עבורם היא הובי ולא מקצוע). מדובר בעבודת טלוויזיה רשלנית מחורבנת של הצמד משה גרטל וברוך צ’יש וגם של המערכת העיתונאית הראשית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים המפקחת ו- האחראית על פעולות השידור שלהם. אשנה ואומר שוב : אחד התפקידים המכריעים של שדר טלוויזיה בתחרויות שחייה בכל שלביה, מוקדמות + חצאי גמר + משחי הגמר, הוא למקם במדויק כל הזמן את השחיינים השונים בשבילים שלהם ולזהות אותם עבור הצופים שלו. מדובר במִשְנָה סְדוּרָה. את אותן שגיאות המיקום והזיהוי של משה גרטל וברוך צ’יש ניתן היה למצוא גם במשחים המוקדמים ל- 50 מ’ בסגנון גב לגברים של יונתן קופלב וגיא ברנע. במשחה המוקדם מקצה מס’ 7 מתוך שבעה מקצים (שבת – 29 ביולי 2017) הוצב יונתן קופלוב בשביל מס’ 7. כ- חמש שניות לאחר הזינוק ולאחר שהבימאי ניתב לאוויר את המצלמה הגבוהה האחורית, צייץ משה גרטל כלהלן : “…יונתן קופלב משמאל בתמונה…ממש מתחת לעינכם הפקוחה…כובע לבן בגד ים כחול…”. איזה זיהוי, איזה מיקום, ואיזה נעליים…5 שחיינים לרבות יונתן קופלב לובשים כובע לבן במקצה 7. במקצה המוקדם מס’ 6 שוחה גיא ברנע. עם חילופי השוטים וניתוב המצלמה האחורית הגבוהה ב- Long shot לאוויר, משדר משה גרטל, כלהלן : “…אפוא גיא ברנע… ? מסלול 7…גיא ברנע בכובע הלבן…”. זה הכל. פשוט בדיחת זיהוי. למרות ניסיונו רב השנים מתגלה משה גרטל שוב במלוא חולשתו משאיננו מוסר לצופיו את האינפורמציה החיונית הַדְרוּשָה כל כך לצורך ארגון מחדש של האוריינטציה שלהם, בעת חילופי השוטים ותפקודי המצלמות, כמו להלן : “…שימו לב שביל מס’ 7 בו שוחה גיא ברנע ממוקם כעת מרום הצילום של המצלמה האחורית הגבוהה בשביל השלישי מצד שמאל…”. ובכן, לאחר חילוף השוט הוא לא אומר להם דבר ו- איננו ממקם את גיא ברנע כנדרש עבור צופיו. כמו כן החמיץ צוות השידור הדַל והחובבן הזה את משימת הזיהוי והמיקום של עוד המון שחיינים בעשרות משחים נוספים אחרים בבודפשט 2017. חובבנים. חלטורה. חובבנות. עסק ביש. כיצד ייתכן הדבר שבתום 4 עשורים של שהייה בבריכה בין מצלמות הטלוויזיה בארץ ובחו”ל, האיש עדיין איננו מבין את חשיבות עיקרון הזיהוי המוחלט והאבסולוטי של כל שחיין וכל שחיינית באשר הם לאורך כל התחרות…??? בכל משחה, בכל מקצה, בכל דרג, ובכל שלב באליפות העולם בין אם מדובר במוקדמות, בין אם אתה משדר את חצאי הגמר, ובין אם אתה מכסה ומדווח ישיר לצופיך את הנעשה ב- משחה הגמר…!!! החוק הראשון בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה גורס כי יש לעשות לצופים הכרה יסודית עם גיבורי העלילה בטרם התפתחותה, ולשמור ולוודא שהם מכירים ומזהים את אותם גיבורי העלילה כל הזמן מתחילת הסיפור ועד תומו. הקשר הרוחני בין הצופה לבין העלילה המוקרנת על הבד הגדול בקולנוע ו/או משודרת על המסך הקטן בטלוויזיה מתהדק והופך לעבותות רק אם הצופה מזהה כל הזמן את גיבורי העלילה ומזדהה עם אי מי מהם, עם מי שהוא לנכון מביניהם. לא בכדי הגה הבימאי הגרמני הראשי הורסט זייפארת (Horst Seifart) בשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מינכן 1972 את רעיון “מצלמת ההיכרויות” שחשפה ל- 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה על פני הגלובוס את גיבורי העלילה ב- Close up בטרם התפתחותה, לפני יריית הזינוק. היה מדובר בחידוש היסטורי מופלא ומפליג שיזם איש טלוויזיה דגול. הריטואל הזה של הצגת גיבורי העלילה בתצלומי תקריב בטרם התפתחותה לא היה קיים באולימפיאדת מכסיקו 1968, ולבטח לא בקודמותיה.        

טקסט תמונה : יולי 2017. אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017. Shot של המצלמה המובילה (Leading camera) של ניידת השידור הענקית המוצבת ברום אתר בריכת השחייה בבודפשט 2017 שבריר שנייה בטרם Buzzer ההזנקה של משחה 1/2 הגמר הראשון ל- 50 מ’ בסגנון גב לגברים בהשתתפות ישראלי יונתן קופלב. זווית הצילום של המצלמה המובילה מאפשרת לכלול בתמונת המידע החשובה הזאת תזכורת ל- זיהוי ומיקום שמונת השחיינים בשמונת המסלולים למרות שהשדר המוביל משה גרטל זיהה אותם לצופים שלו זמן קצר קודם לכן. Shot צילום קרדינאלי בעל חשיבות יתירה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : יולי 2017. אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017. בחלוף חמש שניות וחצי נוטש הבימאי הראשי את המצלמה המובילה שלו הממוקמת ברום היציע המרכזי (ממול) ולוקח לאוויר ב- Long shot את המצלמה האחורית הגבוהה הממוקמת בצדה הימני של הבריכה, מאחור. הצופה הממוצע מאבד את האוריינטציה שלו. בדיוק בשלב הזה של ניתוב תמונה חדשה לאוויר על השדר המוביל משה גרטל מוטלת המשימה למקם מחדש את השחיינים במסלולים שלהם עבור הצופים שלו. זאת חובתו הבסיסית. במקום זאת הוא מספר להם כי, “…יונתן קופלב עם הכובע הלבן ובגד הים הכחול נמצא בעמדה טובה בעמדת תקיפה…”, אולם לא ממקם עבור צופיו את יונתן קופלב ולא את השביל בו הוא שוחה (יונתן קופלב שוחה בשביל השלישי מימין) אלא רק מציין את צבע כובע המים ובגד הים שלו. אין זה מספיק משום שכפי שניתן לראות, גם השחיין הצרפתי קאמיל לאקורט ששוחה בשביל הרביעי מימין סמוך ליונתן קופלב חובש אף הוא כובע לבן ולובש בגד ים בצבע כחול, ו- גם השחיין הבלו-רוסי פאבל סאנקוביץ ש- שוחה בשביל מס’ 2 השני מימין חובש כובע שזוהר משהו כ- לבן מלוכלך ולובש בגד ים כחול. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : סיבוב התמונה המקורית לצד ימין קובע כי יונתן קופלב שוחה בשביל 3 מימין. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : אילו היה הבימאי לוקח לאוויר את המצלמה האחורית הגבוהה מצדה השמאלי של הבריכה ומסובב את התמונה שמאלה, היה יונתן קופלב שוחה בשביל השלישי משמאל.  (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

אפילוג וסיכום. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים (דחק את תאגיד “כאן” לשוליים) והשתלט על שלושת אירועי העל של אליפויות אירופה בשחייה – גלאזגו 2018, א”ק – ברלין 2018, ו- התעמלות – גלאזגו – 2018, פרי תיווך של ה- EBU, אלה שהיו פעם רכוש שידור בלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז”ל. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הוא בעל הדעה והמאה ומורשת ה- Off tube, ובעלים בלעדי של הנ”ל אולם אין לו מונופול על הידע, לא על החוכמה, וגם לא על ה- IQ. 

1. משהו עקום וקלוקל מתרחש כבר זמן רב בממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.

2. סעיף 1 איננו פוטר ולא משחרר את הצוות הדַל משה גרטל וברוך צ’יש מ- נֶטֶל האחריות שלקח על עצמו הנוגע למשימת השידורים ישירים של אליפויות העולם ה- 17 בשחייה – בודפשט 2017 ושל אליפות אירופה של גלאזגו 2018. מדובר באי הכרה והיעדר בקיאות בחומר השידור. מדובר באין סוף טעויות זיהוי, וכמות שיבושי שמות בלתי מתקבלת על הדעת של שני אנשים לא מורכבים שטוענים שרכשו בעבר ידע והשכלה במשך שנים באוניברסיטאות ידועות בארה”ב. ברוך צ’יש למד באוניברסיטאות קונטיקט ואוהיו ומשה גרטל למד באוניברסיטת ווירג’יניה המערבית. מדובר בשדרנים שמפרים כל פעם מחדש ברגל גסה את המִשְנָה הַסְדוּרָה ההכרחית והחיונית שעוסקת ב- טקס מסודר ושיטתי של הצגת השחיינים והשחייניות בטרם השמעת צליל Buzzer ההזנקה. היעדר סינכרוניזציה (מוחלטת) בין טקסט ההצגה של משה גרטל וברוך צ’יש את השחיינים והשחייניות לבין תמונות ה- Video שמנפקת קבוצת הטלוויזיה של FINA ו- MTV מקשה מאוד על הצופה לעקוב אחרי גיבורי העלילה. מדובר בשני אנשי טלוויזיה בעלי וותק רב, שגם בגיל 72 עדיין מתנסחים בצורה מסורבלת ומשתמשים בעברית משובשת ו- לא תקנית, וגם בכַמוּת מילים כפולה מהנדרש. מביך ששני האישים האלה מרשים לעצמם לשרבב ל- תָּוֶוךְ, ל- מוֹקֵד תיאור הדרמות שוב ושוב כל מיני טקסטים סַאקוּנְדָארִיים והופכים בכך את מלאכת השידורים הישירים שלהם לפטפטת. בא לי לבחון את סך ה- IQ שהם אוגרים בקוֹדקוֹדָם. מוזר ומביך שאנשים מבוגרים בני 70 שמתיימרים להיות חכמים מאבדים את שיקול דעתם מול צעצוע המיקרופון ומתעקשים לקשקש. היכן הפיקוח של העורכים והמפיקים שאמורים לנהל את משה גרטל וברוך צ’יש ולהעיר להם גם בחוּמְרָה שצריך ? הרי המיקרופון ו- “האוויר” הטלוויזיוני אינם רכוש פרטי שלהם.

3. סעיף 1 מתייחס מחד בביקורת חמורה למנכ”ל ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מר תומר תורג’מן ולהנהלתו בכל הנוגע להפקה האומללה והחובבנית של שידורי אליפות העולם בשחייה – בודפשט 2017, אולם איננו מחמיא מאידך כלל ועיקר לצוות ה- Off tube משה גרטל וברוך צ’יש. הצמד הדל מצא את עצמו נכנע ויורד מרצונו על ברכיו נוכח מנהלם תומר תורג’מן. ל- הסכמת הַאִיוֶולֶת של הצמד החובבני הוותיק משה גרטל את ברוך צ’יש בני 70 לשדר מהאולפן בהרצליה 82 אירועי שחייה לגברים ונשים ברמה של אליפות עולם (כל אחד מה- 82 כולל בתוכו כשבעה – עשרה משחים מוקדמים + שני משחי חצאי גמר + משחי גמר) בהשתתפות סך של 2183 שחיינים ושחייניות מ- 180 מדינות מבלי להיות נוכחים כלל בבריכה בודפשט, יש רק פירוש אחד : התבטלות עצמית, וויתור על כבודם האישי והמקצועי, והתרפסות עָלוּבָה בפני הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.

4. כל המפיקים, העורכים, השדרנים, המגישים, ואלה שמחשיבים את עצמם לעיתונאים המכהנים בתפקידים השונים ב- ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, אמורים להסתובב ברחובות עם לחיים אדומות מבושה. החבר’ה האלה אפשרו להנהלה שלהם לחמוק בשלום מתפקידה וחובתה הברורים להפיק את שידורי אליפות העולם בשחייה של בודפשט ברמה גבוהה (לאחר שרכשה את זכויות השידורים מערוץ 1 ז”ל תמורת 80000 euro). אין מדובר רק ב- להטיס לשם את משה גרטל וברוך צ’יש, ולהעניק להם תנאי מחיה הולמים טכנולוגיים ולוגיסטיים, אלא לשלוח לבודפשט גם ציוותי הפקה ו- צילום כדי לכסות, לשוחח, ולראיין את 15 השחיינים והשחייניות המייצגים את מדינת ישראל ואת מאמנם האמריקני החדש דייב מארש. ולא רק אותם אלא למַמֵש את החובה העיתונאית החשובה ממדרגה ראשונה המוטלת עליהם : לשוחח ולראיין את כוכבי העל של אליפות העולם – בודפשט 2017 כמו קתי לדקי, קטינקה הושו, קיילב דרסלר, פדריקה פלגריני, שרה סיוסטרום, סון יאנג, וכו’. על ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הייתה מוטלת החובה העיתונאית להסביר לציבור בארץ מדוע שורר ב- 2017 פער כה עצום בין השחייה הישראלית התחרותית לבין הצמרת העולמית. מעניין לדעת האם קהיליית ערוץ הספורט מס’ 55 עורכת מידי בוקר פגישות צוותים ? האם היא מנהלת שיחות Post mortem ? האם היא מקיימת ישיבות ותחקירים לצורך הפקת לקחים הנוגעים ל- שידוריה שלה ערב קודם לכן ובלילה שחלף ?

אותו כנ”ל בנוגע לשידורי ה- Off tube העכשוויים האלה של אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מהאולפנים בהרצליה הבלתי נסבלים, הפסולים, והבלתי מתקבלים על הדעת את אליפויות אירופה ב- א”ק, שחייה, והתעמלות לשנת 2018.

5. ועוד תזכורת : אין מקום עיתונאי לריאיון חנפני, מגוחך, וזוֹל ההוא שערכו בשעתו טל שורר ובוני גינזבורג במוסף הספורט של רדיו גלי צה”ל ביום חמישי – 27 ביולי 2017 בין 12.00 ל- 13.00 עם שדר השחייה משה גרטל. תשמעו, אם אתם רוצים להתחנף אזי עשו זאת מחוץ לגלי האתר שאינם שלכם.

6. כל אליפות עולם בשחייה היא אירוע טלוויזיוני אסתטי – ספורטיבי רם מעלה מושך תשומת לב, לא כל שכן זאת של בודפשט 2017. קבוצת הטלוויזיה של FINA וקבוצת MTV ההונגרית שהפיקו את סיגנל האליפות והשתמשו בטכנולוגיה טלוויזיונית חדשנית כמותית ואיכותית הסבו לי עונג עצום. אושר צרוף. לא בכדי רשמתי בראשית הפוסט הזה מס’ 698 בכותרת שלו את הסלוגן, “ה- Video באיכות יוצאת דופן אולם הַ- Audio נָחוּת”. אין מדובר באמירה סרקסטית. כוחו של צוות ה- Off tube החובבן ו- רווי השגיאות משה גרטל וברוך צ’יש היה דַל מידי, מכדי לטלטל ולשבש את הרעיון המרכזי כי ידה של התמונה ההונגרית של בודפשט 2017 הייתה על העליונה ואילו הקול הישראלי שנִלְוָוה אליה היה קל ערך. אותו כנ”ל באשר לאליפות אירופה בשחייה של גלאזגו 2018. עסקי טלוויזיה עכורים, עלובים, דלוחים, לא צלולים, ומחורבנים.

צופי הטלוויזיה זכרו לדיראון : האופטיובניקית ה- הרצליינית מירי נבו שדרנית – עיתונאית שלובשת גלימה של שדרנית – עיתונאית, לא שוחחה ולא ראיינה את האתלטית הישראלית לונה צ’מטאי – סלפטר ברגע תהילת הזהב שלה משזכתה בבכורה בריצת 10000 מ’ לנשים באליפות אירופה ב- א”ק – ברלין 2018 וגם לא ברגע של מפלה ושברון לב לאחר שלונה צ’מטאי – סלפטר טעתה ושגתה ו- נפסלה והודחה מריצת הגמר ל- 5000 מ’ לנשים באותה אליפות אירופה ב- א”ק של ברלין 2018. מירי נבו פשוט לא הייתה שם. היא שידרה Off tube קלוקל מהרצליה.  

סוף הפוסט מס’ 760. הועלה לאוויר ביום שני – 13 באוגוסט 2018.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *