פוסט מס’ 768. יַסְמִין אַלְרוֹאִי – לֶרֶר ז”ל (2017 – 1971). חלפה שנה ל- הסתלקותה מאיתנו בטרם עֵת של יסמיני היקרה שלנו ואהובת נפשנו רעייתו של בנינו פרופסור גור אלרואי דִיקָן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה ואימָא של ילדיהם יוּבָל ו- נְבוֹ. פוסט מס’ 768. הועלה לאוויר ביום שלישי – 2 באוקטובר 2018.

פוסט מס’ 768.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת על פי הצורך.

הערה 4 : הבלוג מוענק לפי שָעָה ב- חִינָם לקוראים.

הערה 5 : כמות המתעניינים, הנכנסים, והקוראים את הבלוג yoashtvblog.co.il נעה סביב 3/4 מיליון ברוטו.

——————————————————————————————–

פוסט חדש מס’ 768 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 2 באוקטובר 2018.

——————————————————————————————–

פוסט מס’ 768. יַסְמִין אַלְרוֹאִי – לֶרֶר ז”ל (2017 – 1971). חלפה שנה ל- הסתלקותה מאיתנו בטרם עֵת של יָסְמִינִי היקרה שלנו ואהובת נפשנו רעייתו של בנינו פרופסור גוּר אלרואי דִיקָן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה ואימָא של ילדיהם יוּבָל ו- נְבוֹ. פוסט מס’ 768. הועלה לאוויר ביום שני – 1 באוקטובר 2018.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ”מ מנכ”ל רשות השידור במקום המנכ”ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח”כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור רָב כמופרך לחלוטין. לשידור הציבורי נגרמו כבר בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. מנהיגות טְמֵאָה ומוּסָר יָרוּד, עלוב, ו- מלוכלך טינפו את כתליו של השידור הציבורי. לא היה ניתן עוד להסיר את הכתמים השחורים משחור. היה צורך להפיל את העמודים ולבנות תחתיהם חדשים, נקיים. וצחורים. ממשלת ישראל התעוררה מאוחר מידי. רק בחלוף שלוש שנים, ב- 2 במאי 2005, התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניק שלוש שנים קודם לכן ב- 2 ביוני 2002 ל- יוסף בר-אל את מינוי הקבע המופרך של מנכ”ל רשות השידור, והציב אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל לתקופה של 5 שנים עד חודש יוני של 2007. יוסף בר-אל המנכ”ל המושחת של רשות השידור לא הגיע ליעד הסופי. כאמור, ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו”ד מֶנִי מָזוּז ניטרלה ו- הדיחה את מנכ”ל רשות השידור המביש בבושת פנים (גם אם באיחור רב) לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי ש- מעד. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ”ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמִשְרָה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה, זניחה, בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו של אותו יוסף בר-אל, ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 768. יַסְמִין אַלְרוֹאִי – לֶרֶר ז”ל (2017 – 1971). חלפה שנה ל- הסתלקותה מאיתנו בטרם עֵת של יָסְמִינִי היקרה שלנו ואהובת נפשנו רעייתו של בנינו פרופסור גוּר אַלְרוֹאִי דִיקָן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה ואִימָא של ילדיהם יוּבָל ונְבוֹ. פוסט מס’ 768. הועלה לאוויר ביום שני – 1 באוקטובר 2018.

הקדמה.

יסמיני זיכרונה לברכה של בעלה גוּר ושל ילדיה יוּבָל ו- נְבוֹ. אנוכי אדם מתוכנן וחוֹשֵב מראש אולם אינני יודע עכשיו כיצד לכתוב את השורות הבאות בפוסט הקונקרטי הזה, שמספרו 768 בבלוג. אנוכי עָצוּב, הלוּם יָגוֹן ו- צער. אני נוּגֶה. הדמעות מרטיבות את עֵט המַקְלֶדֶת. אנשים (בכל גיל) אינם עוברים קורסים ולא לומדים כיצד להתמודד עם שְכוֹל, יָתְמוּת, ופרֵידָת נֶצַח מאדם אהוב. ההתמודדות עם האוֹבְדָן היא אישית. זהו הווידוי שלי : המילים הרשומות כאן על ידי אֵינַן מתוכננות. לא בטוח שהטקסט שלי מדויק מדויק והגיוני לגמרי. לא בטוח שחוּט מחשבתי לא ניתק פה ושם בעת התיעוד. לא בטוח שלחצתי על מָקָשֵי המַקְלֶדֶת הנכונים שהקלידו את הרָשוּם מטה. זה מה שיָצָא. האחריות היא שלי. היא מוטלת עליי.

יָסְמִין אלרואי – לֶרֶר ז”ל היקרה והאהובה מתה בטרם עֵת, בדמי ימיה, בהיותה בת 46. יסמיני היא רעייתו של בני פרופסור גוּר אלרואי דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה ובִתָּם הבכורה של שִמְעוֹן ואִיסִי (כינוי חיבה מקוצר למקור, ל- שֵם יִשְרָאֵלָה) לֶרֶר מירושלים. יַסְמִינִי וגוּר נישאו ב- 25 באוגוסט 1992 בקיבוץ מעלה החמישה והקימו משפחה למופת ו- תפארת, ולהם שני ילדים יוּבָל (בת 23, היום) ונְבוֹ (בן 19, היום, וחייל בהנדסה קרבית) הנכדים של רעייתי ושלי ושל שִמְעוֹן ו- אִיסִי.

יסמיני הייתה אִימָא נפלאה ואשת משפחה נהדרת בד בבַד להיותה רוֹאָת חֶשְבּוֹן מצטיינת בעלת יכולות מרחיקות לֶכֶת. אישה חכמה באופן מיוחד, נבונה מאוד, נאמנה ו- יִישְרָת דרך, בעלת אבחנה, טעם, וטביעת עין, אשת ספר, ומוכשרת מאוד בשטחים רבים בחיינו לרבות מיומנות אמנותית. היא ציירה היטב ו- נפלא מבלי ללמוד. התוצרת האומנותית הבולטת והיפה שלה נסמכה על כישרונה בלבד. הציורים שלה היו אטרקטיביים. התבוננת בהם ופערת פה. האישונים התרחבו. מדהים לחשוב כי בורא עולם דחס דווקא לראשה ולגופה כמות כה רבה של יכולות ו- כישרונות שונים בכל מיני תחומים בחיינו. אין לי ספק בכלל כי בשעה שאלוהי השֵכֶל והחוֹכמה חילק לשורה אין סופית של בני אדם בתבל לכל אחד מהם את מנת ה- IQ האישית שלו, מתוך סך של כמות מוגבלת שעמדה לרשותו, יסמיני ניצבה בין הראשונים בתור. היא פשוט הייתה אדם חכם מאוד ונָבוֹן מאוד. אין למשל שום קשר הגיוני בין ניואנסים של אומנות הציור, לבין קריאת ספר, לבין אהבה להאזין למוסיקה, לבין הדרכה בתנועת “הצופים”, ו/או לבין מומחיות ברְאִיָית חֶשְבּוֹן, אבל עובדה : במשך השנים הפכה יסמיני לרוֹאָת חֶשְבּוֹן מצליחה מאוד, מצטיינת מאוד, משגשגת מאוד, בעלת מוניטין, ומוערכת עד למאוד בחברת Deloitte בארץ, וגם בקנה מידה בינלאומי. לא בכְדִי שלחה אותה החברה בארץ לעבודה בארה”ב בשנים 2011 – 2009. ב- סתיו 2010 רעייתי ואנוכי ביקרנו את גוּר ויַסְמִין במקום מגוריהם במשך שנתיים ב- עיירה Tenafly הנקייה והמסודרת אשר במדינת New Jersey. יסמיני הדהימה אותי לא רק כ- ישראלית שעושה חַיִל בראיית חשבון ב- Deloitte בניו יורק, אלא גם בשליטתה המוחלטת בשפה האנגלית כאילו הייתה שפת אֵם שלה. מדובר בצברית ירושלמית מהשורה שנולדה וגדלה וצמחה לתפארת הוריה שִמְעוֹן ואִיסִי לֶרֶר בשכונת קריית הַיוֹבֵל, הייתה חניכה ו- אח”כ מדריכה בתנועת “הצופים” בקֵן בקריית הָיוֹבֵל ירושלים, סיימה את ביה”ס התיכון ליד”ה (ליד האוניברסיטה בירושלים), והתגייסה ושירתה כ- חיילת / מש”קית חינוך וידיעת הארץ בחטיבת “גבעתי” בצה”ל. ב- “גבעתי” הכירה את בנינו גור אלרואי שהיה קצין בגדוד “צָבַּר” של החטיבה. התפתחה שם אהבה גדולה שהובילה לחתונה. שניהם היו צעירים מאוד בשעה שהתייצבו מתחת לחופה בקיבוץ מעלה החמישה ונשבעו אהבת נֶצַח האחד לשני. יַסְמִין הייתה בת 21. לגוּר טרם מלאו 24. אינני יכול ואינני רוצה להתעלם ממכתב אישי נדיר ובתוכו סיפור כל כך אנושי מדהים בפשטותו וכֵנוּתוֹ שכתבה יסמיני לגוּר בעת שירותם הצבאי המשותף ב- “גבעתי”, וקראה לו “כל הצבעים לפניו”. זה היה לפני המון שנים. עכשיו ב- 2018 כשנה לאחר מותה הפך המכתב ההוא לסֶפֶר מְאוּיָר שקָרוּי “כל הצבעים לפניו” בהוצאת “אוריון הוצאת ספרים”. בשער האחורי של “כל הצבעים לפניו” רשום תקציר הסיפור אודות שלושה צבעי יסוד שהתערבבו זה בזה, ויצרו צבעים חדשים ומפתיעים. זהו סיפור על חֲבֵרוּת אֶמֶת ועל הושטת עזרה לחבר במצוקה, שמובילה לשינוי אך גם מקרבת ומחברת. התוודעתי למכתב הנדיר ולספר הנפלא והמדהים באיכותו, “כל הצבעים לפניו”, רק עכשיו. גוּר לא סיפר לי מעולם דָבָר אודותיו.

טקסט מסמך (1) : זהו השער הקדמי של ספרה של יסמין אלרואי ז”ל “כל הצבעים לפניו” המבוסס על מכתב אישי שכתבה יסמין לגוּר אהובה ובעלה בעתיד בעת שירותם הצבאי המשותף בחטיבת “גבעתי”, היכן שהוא בראשית עשור ה- 90 במאה הקודמת. מדובר בסיפור אנושי כה מדהים בפשטותו וכנותו, ב- ווארייציית אמת, ב- אחת מהסיטואציות המורכבות שמאפיינת את מסכת חיינו. וודאי כשמדובר על קשר ויחסים בין פרטים בחברה אנושית. האִיוּרִים בספר הם של יסמין ובִתָּה יוּבָל, הנכדה שלנו ושל שמעון ואִיסִי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : זהו השער האחורי של ספרה של יסמין אלרואי ז”ל “כל הצבעים לפניו” המבוסס על מכתב אישי שכתבה יסמין לגוּר אהובה ובעלה בעתיד בעת שירותם הצבאי המשותף בחטיבת “גבעתי”, היכן שהוא בראשית עשור ה- 90 במאה הקודמת. מדובר בסיפור אנושי כה מדהים בפשטותו וכנותו, ב- ווארייציית אמת, ב- אחת מהסיטואציות המורכבות שמאפיינת את מסכת חיינו. וודאי כשדנים בקשר ויחסים בין פרטים בחברה אנושית. האִיוּרִים בספר הם של יַסְמִין ובתה יוּבָל, הנכדה שלנו ושל שמעון ו- איסי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יסמיני, אזרחית ישראלית מן השורה צנועה וענווה, אולם מוכשרת בצורה מרשימה ו- יוצאת דופן בתחומים רבים בחיינו, כבשה גם את חברת Deloitte בניו יורק והאפילה שָם גם על הקולגות האמריקניות שלה. אם יורשה לי לוֹמַר היא הייתה מצליחנית מלידה. אישיותה וחוכמתה וכמות ה- IQ שאצרה בראשה ובנפשה, הציבו אותה למפרע גבוה מעל ל- כל דֶגֶם. היא הייתה זקופה ותמירה יותר, הרבה יותר, מרבים מאיתנו. היא פשוט הייתה משכמה ומעלה. לֶכְתָה ו- אוֹבְדָנָה הם עצומים.

טקסט מסמך : 2010. טנפלאיי – ניו ג’רסי. התיעוד הנ”ל מלמד עד כמה הייתה עבודתה של רואת החשבון יסמין אלרואי חיונית, ברוכה, ו- רבת ערך עבור חברת Deloitte בניו יורק. המסמך מדגיש את הצטיינותה בעבודתה ואת ההערכה הגדולה שרחשו לה מנהלי החברה. המסמך נכתב ונשלח אליה לביתם הפרטי שלה ושל גוּר בעיר Tenafly ב- New Jersey בתום שנת עבודה הראשונה ב- 2010 בחברת Deloitte בניו יורק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לַמְרוֹת שִגְשוּגָם בניו יורק, יָסְמִינִי בתחום ראיית חשבון ב- Deloitte וגוּר בתחום הפרופסורה האקדמית באוניברסיטת ניו יורק (NYU), הם שבו לישראל בתום שנתיים עם שני ילדיהם משום שיוּבָלִי בִּתָּם הבכורה עמדה לפני גיוס ל- צה”ל. גוּר ויַסְמִין לא רצו בשום אופן שיוּבָל תחמיץ את התרומה החשובה ביותר שהנוער שלנו חייב להחזיר למדינה שלנו, התגייסות לצה”ל ושירות צבאי מלֵא.

יַסְמִין הייתה מאוד קרובה אלינו ו- אליי. רעייה נהדרת של גוּר ואשת שיחה מעניינת. מרתקת. ההיגיון שלה היה תמיד הגיוני. היא ידעה לבנות רעיון, לנסח אותו, ולסיים את הצגתו במינימום טקסט. חוט מחשבתה לא נקטע. מעט אנשים יודעים להיות תמציתיים. לא בכדי אנוכי שָב וחוזר, ושוֹנֶה ומדגיש פעם אחר פעם ב- בלוג את חוכמתה בנֶפֶש ו- מַעַש. יַסְמִין ניצבה מעל ל- כל מוֹדֶל ותבנית שאני היכרתי בימי חלדי. ניהלנו שנינו שיחות רבות במהלך חייה הקצרים. יסמיני מאוד מצאה חן בעיניי בשל הגיונה החריף והמדויק, והטיעונים המעניינים שהעלתה בכל דיון. היא הייתה בת שיחה נעימה גם בשל יכולתה וסבלנותה להקשיב ואח”כ לשאול שאלות ולנתח מבלי להתנשא. היא הייתה מנומסת ומאופקת. אינני יודע להסביר כיצד נוצרים קשרים משפחתיים הדוקים בין הורים לבין כלות בניהם ו/או עם החתנים של בנותיהם. בשבט המשפחתי שלנו יחסי הקִרְבָה והחֲבֵרוּת האלה מתרחשים כל הזמן לאורכם ורוחבם של כל האגפים שנותרו מלוכדים. הם שבים, מתחדשים, ומתהדקים בכל הזדמנות. קִרְבָת דָם איננה יכולה להחזיק מעמד רק בזכות עצמה, ולהתקיים ללא כישרון ויכולת של תחזוקה משפחתית מתמדת על ידי ובאמצעות פיתוח של יחסי ידידות, רֵעוּת, וחֲבֵרוּת הדוקים בין אותם קרובי דָם. אין אוֹשֶר גדול יותר מלהתבונן כסָבָא בתקשורת הדינמית הזורמת ללא תקלות בתוך השבט המשפחתי וביחסים החמים המתקיימים ללא הֶרֶף בין משפחות שלושת ילדינו ו- עשרת ילדיהם שהם עשרת נכדנו. יַסְמִין אַלְרוֹאִי – לֶרֶר הייתה אשת שיחה מרתקת, מבריקה, יצירתית ומקורית, בעלת אישיות חכמה ו- נוכחות חברתית עצומה, מחַד. ו- מאִידָךְ, ענווה מאוד. היה לה במה להתפאר אבל היא אף פעם לא השוויצה. אישה מיוחדת מאוד שאהבתי אותה מאוד והערכתי אותה מאוד.

באחד מימי ההולדת שחגג כל השבט הרחב של משפחתנו לאחת מנכדתנו ב- “ספורט – טק” בתל אביב, אני חושב שזה היה בקיץ 2016, שמעתי אותה לפתע צועקת לעברי, “יואשיש, אני באה לשבת לידך…”, והוסיפה, “…היתושים עוקצים אותי…”. היא התרחקה מגוּר בני, התיישבה לידי, וסיפרה לי על תופעת טבע מעניינת ומוכרת. כאשר היא יושבת ליד גוּר בסביבה הוֹמָה יתושים, רק היא נעקצת. היתושים נמשכים לדָמָה בעוד משהו בגופו של גוּר דוחה אותם. הוא אף פעם לא נעקץ. ואז הסבירה ו- ניתחה לי בשלווה את הטקסט הזה, “יואשיש…תראה, היות ותופעה דומה קיימת אצלכם, רעייתך מחוסנת מיתושים ורק אתה נעקץ, אז אם אשב בסמוך לך, אולי תקל עליי ותוריד ממני במקצת את עוֹל העקיצות…”. היא אמרה זאת בחֵן ובאיפוק. זה היה נכון. היתושים מבחינים בין דָם ל- דָם. ישבנו אחד ליד השני, אנוכי אביו של גוּר וכלתי,  וחלקנו יחדיו את העקיצות (בדרך כלל אני משתמש בתכשיר “דַי” של חברת סָנוֹ הדוחה יתושים לכמה שעות).

יָסְמִינִי הייתה עילוי. עילוי אנושי בתחומים רבים של חיינו מבלי להתאמץ יותר מידי. יסמיני, סליחה שאני כל הזמן מהלל אותך אבל זאת הַאֶמֶת. את בין הבודדים שיחדיו עם גור וילדיכם יובלי ונבו הפכתם את חיינו למאושרים יותר. לא רק את שלי. זה נכון. בני אדם חכמים שסובבים אותנו במעגלים קרובים ו- סמוכים (וגם במעגלים רחוקים) עושים את חיינו לא רק למאושרים יותר אלא גם למעניינים יותר, ולבעלי יֶתֶּר משמעות. יסמיני באישיותך הפכת את העולם שלנו ליותר מוּסָרִי, ליותר מסודר, וליותר מדויק. רבים בציבור שאינני מכיר אותם כלל ועיקר חושבים כמוני. הסתלקותך בטרם עֵת היא אבדה עצומה. בראש וראשונה לגוּר ולילדים ולהורייך. יסמיני היקרה, הותרת אחריך חָלָל עצום. חלפה שנה. הקלישאה הזאת “הזמן עושה את שלו”, כאילו הוא מפוגג אט – אט את היגון ומשכיח במעט את הצער איננה נכונה. הזמן איננו עושה כלל את שֶלוֹ. יתירה מזאת : הוא מכביד. אנוכי כותב את מה שאני כותב בשל הגעגועים הרבים והכֵּנִים אלייך יסמיני וגם למען השבט המשפחתי שלי, ולמען עצמי. אינני יודע כיצד להסביר את הטקסט הזה שאני רושם ברגעים אלה (ואולי גם לא צריך להסביר), “יסמיני לא מתת עבורנו. את כאן לידינו, יחדיו עמנו כל הזמן, כל רגע כל שעה. לא מתת. את מוחשית. את פה”. האם ייתכן כי ה- “כְּתוּבִים” המופיעים כאן בפוסט מס’ 768 ב- בלוג מהווים במידה כזאת ו/או אחרת תזכורת אודותייך ? האם הטקסטים והמסמכים המופיעים כאן עושים אותך לבלתי נשכחת ? האם מחשבותיי שלי העולות עכשיו ה- שַמָיְיָמה יסייעו להעניק לך זיכרון נֶצַח ? אינני יודע, יסמיני. אין לי תשובה מוסמכת. אנוכי יודע רק שאני עושה את מֵיטָבִי שאומנם כך זה יהיה. ש- תישארי עִמָנוּ בלתי נשכחת לעַד.

טקסט מסמך : 2017. זהו השער הקדמי של חוברת הזיכרון וההספדים שנכתבו ו- נישאו לזכרה של יסמיני שמתה בדמי ימיה בגיל 46. מותה הוא אובדן עצום להמוני מכריה וידידיה אולם ראשית דבר עבור ילדיה יובל ונבו ובעלה גור, והוריה שמעון ואיסי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 2017. זהו העמוד הראשון בחוברת הזיכרון וההספדים ש- יוחדה לשירו של המשורר יהודה עמיחי, ובהמשכו דברי האבל והקינה שנכתבו ו- נישאו לזכרה של יסמיני שמתה בדמי ימיה בגיל 46. מותה הוא אובדן עצום להמוני מכריה וידידיה וראשית דבר עבור ילדיה יובל ונבו ובעלה גור, והוריה שמעון ואיסי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חוברת הזיכרון וההספדים הזאת היא רוויית דמעות של המספידים הרבים ביניהם כמובן בני האמצעי גוּר בעלה של יסמיני ז”ל ובתם הבכורה יובל, הוריה של יסמיני ז”ל, פלוס מכרים ומכרות וידידים וידידות,  וגם בני הבכור ורעייתו וילדיהם, ושל בתי הקטנה ובעלה והילדות שלהם. גוּר הוא העורך של חוברת הזיכרון מלאת כְּאֵב, יָגוֹן וצער, וייסורי פְּרֵידָה וגעגועים. כאילו האסון התרחש רק אתמול. לא קיבלתי רשות מהמספידים לחשוף כאן בבלוג את כתבי ההספד שלהם, אז אחשוף ואגלה רק את שלי. חיברתי וכתבתי אותו בתוך דקות. רעייתי קראה אותו בטקס הקבורה בבית העלמין של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן.

טקסט מסמך : הסתלקותה של יסמיני מאיתנו בטרם עת היא אובדן עצום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מדהים כי במותה ה- כה עצוב וטרגי בטרם עֵת של יסמיני, כל כך צעירה בגיל 46, היא כאילו “ביימה” והעניקה לפתע, לי, משמעות אחרת ו- ביטוי אנושי חדש ל- שני השירים “כמו צמח בר” שהתנגן בטקס הקבורה בבית העלמין של קיבוץ אפיקים בסופו של חודש ספטמבר 2017, ו- “אָסִיף” שנוגן באזכרה במלאת שנה למותה בספטמבר 2018. שמעתי את שני השירים האלה מתנגנים עשרות אולי מאות פעמים בהזדמנויות שונות ב- רדיו המוצב בחדר עבודתי. לא תמיד האזנתי ולא תמיד הקשבתי כל כולי לטקסטים המרטיטים שכתבה המשוררת רחל שפירא בשירה “כמו צמח בר”, והמשורר איתמר פְּרָת שכתב את השיר “אָסִיף”. הלחנים הנוּגִים ו- רוויי תּוּגָה של נחום “נחצ’ה” היימן ז”ל ב- שיר “כמו צמח בר” (הזָמֶרֶת המבצעת היא חווה אלברשטיין) ושל נעמי שֶמֶר ז”ל ב- שיר “אָסִיף” (הזָמָר המבצע הוא יונתן ניצן), התנגנו ברקע. מאז שיסמיני מתה, זולגות לי דמעות כששני השירים האלה מושמעים שוּב ושוּב מעל גלי האתר. אנוכי מוצא את עצמי עוצר את עצמי, ומאזין ומקשיב להם בדממה. נדמה לי לפתע כי כותבי התמלילים רחל שפירא ואיתמר פרת יחדיו עם המלחינים נחצ’ה היימן ונעמי שמר, ועם הזמרים חווה אלברשטיין ויונתן ניצן מתכוונים בכתיבתם, בהלחנתם, ובשירתם ליסמיני ז”ל, שהלכה לבלי שוב. שני השירים האלה “כמו צמח בר” ו- “אָסִיף”, הופכים עבורי לרלוואנטיים בכל רגע ושעה ומקבלים משמעות אישית של יגון כבד וצער עצום. יסמין אלרואי ז”ל איננה עוד. 

כְּמוֹ צֶמַח בַּר

מילים : רחל שפירא. 
לחן : נחום (נחצ’ה) היימן. 
זמרת : חווה אלברשטיין.

מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול –
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם –
מן המדבר.
והוא יבין – אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיניי
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם –
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מִקְסם ילדות, הייתה גם סערה
בזרועותיי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותיי.

היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אָסִיף. מילים : איתמר פרת. לחן : נעמי שמר. זמר : יונתן ניצן.

אֱסוֹף אֶת כָּל הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת
כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵאת,
אֱסוֹף אֶת הַפְּרִיחָה, אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִיכְרוֹנוֹת
שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת.

אֱסוֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים
כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר.
הָאֲדָמָה הִיא אֲפוֹרָה מִתַּחַת לַשְּלָפִים
וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.

וְאֵין יוֹתֵר גִבְעוֹל חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתוֹ
וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי,
רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ
עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ, בְתוֹם תִשְׁרֵי.

סוֹף.

יסמיני זיכרונה לברכה, היקרה והאהובה שלנו איננה עוד. אישה כה מוכשרת, כה חכמה, ו- כה אֵיכוּתִית שלא היה בה שמץ מן הרַאַוְותָנוּת הסתלקה מאיתנו. אין קושי גדול יותר מלהיפרד לנֶצַח בטרם עֵת מאדם יקר ואָהוּב. לוואי ותרמתי כאן מַֹשֶּהוּ, רוֹבֶד כלשהו דַק ככל שיהיה, כדי ש- זִכְרָה ודמותה לא יוּעָמוּ לעולם. יסמיני, רציתי גם לומר לך ש- נבו הגיבור שלך ושל גוּר, וגם של כולנו, למרות יגונו כי רָב, בחר להתנדב ו- לשרֵת ביחידה קרבית של צה”ל, “הנדסה קרבית”.

פוסט מס’ 768. הועלה לאוויר ביָגוֹן קוֹדֵר ועֶצֶב רָב ביום שלישי – 2 באוקטובר 2018. כל הזכויות שמורות.

 


תגובות

פוסט מס’ 768. יַסְמִין אַלְרוֹאִי – לֶרֶר ז”ל (2017 – 1971). חלפה שנה ל- הסתלקותה מאיתנו בטרם עֵת של יסמיני היקרה שלנו ואהובת נפשנו רעייתו של בנינו פרופסור גור אלרואי דִיקָן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה ואימָא של ילדיהם יוּבָל ו- נְבוֹ. פוסט מס’ 768. הועלה לאוויר ביום שלישי – 2 באוקטובר 2018. — תגובה אחת

  1. תודה רבה סבא. הפוסט שכתבת על אמא האהובה שלי מאוד מאוד מרגש ונוגע ללב. תודה ששיתפת במחשבות וברגשות שלך ומחמם את הלב לשמוע כמה אהבת את אמא וכמה הערכת אותה. היא ידעה תמיד איך הרגשת כלפיה. אני אוהבת אותך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *