פוסט מס’ 778. אז ועכשיו (2). (חלק 2/המשך של פוסט מס’ 777) נועד לאנשים חושבים. כותרת ראשית (1): הפוסט נחקר ונכתב בהשראת הַמָסָה התנ”כית של קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מלך ירושלים ובהשראת ספרה של הסופרת היהודייה-אמריקנית ברברה טוכמן (Barbara Tuchman) “מִצְעַד הַאִיוֶולֶת” (The March of Folly). לאחרונה עיינתי וקראתי שוב בספר התנ”כי המעניין “קֹהֶלֶת” ובמשנתו הפילוסופית של אותו קֹהֶלֶת בערוב ימיו אודות הרוטינה הפסימית האלוהית הגלובאלית שלו, שמסתכמת ו-מנוסחת היטב ב-13 המילים האלה, כך: “מַה שֶּהָיָה הוּא שֶּיִהְיֶה, וּמַה שֶנַּעֲשָה הוּא שֶיֵּעָשֶה, וְאֵין כּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש”.  (ספר “קֹהֶלֶת” פרק א’ פסוק 9). באשר לברברה טוכמן : בפרק הראשון בספרה “מִצְעַד הַאִיוֶולֶת” (מומלץ לכל דיכפין), הקרוי, “נקיטת מדיניות הנוגדת לאינטרס העצמי”,  כותבת ברברה טוכמן כלהלן : “לאורך ההיסטוריה כולה ללא הבדל מקום ותקופה אפשר להבחין בתופעה של ממשלות הנוקטות מדיניות המנוגדת לאינטרס שלהן עצמן. נראה כי כושר הביצוע של האנושות בתחום הממשל, גרוע מכושר הביצוע שלה כמעט כמעט בכל תחום אחר. והחוכמה שאפשר להגדירה כשימוש בשיפוט בהסתמך על הניסיון, מופעלת בו פחות מן הראוי, והשימוש בה קטן מן הנדרש. מדוע פועלים אנשים הנושאים במשרות רמות, לעיתים קרובות, בניגוד למה שמורה ההיגיון, ובניגוד לאינטרס העצמי הברור ? מדוע רואים אנו שלעיתים קרובות אין הליך החשיבה הנכונה מתפקד ?” פוסט מס’ 778 (חלק 2/ המשך של פוסט מס’ 777) נועד לאנשים חושבים. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב-25 בנובמבר 2018.

פוסט מס’ 778.

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג לא נכתב למטרות רווח ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : היו לי די והותר רגעי תהילה טלוויזיוניים. אינני זקוק לשום מוניטין. 

פוסט מס’ 778. אז ועכשיו (2). (חלק 2/המשך של פוסט מס’ 777). פוסט מס’ 778 נחקר ונכתב בהשראת קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ יְרוּשָלָיִם ובהשראת ספרה של ברברה טוכמן “מִצְעַד הַאִיוֶולֶת” (2). פוסט מס’ 778. כל הזכויות שמורות.

————————————————————————————————–

פוסט מס’ 778. הועלה לאוויר ביום ראשון – 25 בנובמבר 2018. כל הזכויות שמורות.

————————————————————————————————– 

טקסט תמונה : סתיו 1983. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. ענת שרן העיתונאית העורכת ומגישת הטלוויזיה המוערכת, מעמודי התווך של חטיבת החדשות ואנוכי, יחדיו בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. ענת שרן הייתה גם קריינית חדשות בכירה בעלת מוניטין ברדיו “קול ישראל”. (באדיבות רוני נעמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני מתחמק ואומר זאת בגלוי : עמדה לי הזכות והיה לי עונג רב לנהל ולהפיק שדר טלוויזיה בסדר גודל של יורם ארבל בשנים 1990 – 1978, אך מה לזה ולבלופים שהוא מפיץ ? אני מתעב שקרנים, שונא נוכלים, ורוחש בוז לאופורטוניסטים. אינני אוהב את הוגה תורת האופורטוניזם האיטלקי ניקולו מאקיאוולי אולם אני רוחש לו הערכה כפילוסוף פוליטי אותנטי ואיש חכם. ניצבתי בודד לגמרי בניווט והנהגת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אין לי חברים ולא היו לי חברים. יש לי ידידים ואינני איש של פיוסים. היו לי פעם המון חֲבֵרוֹת וידידות בארץ ובכל העולם, אולם לא חֲבֵרִים. לא הייתי ואינני איש רֵעִים להתרועע. היום אני נטול חברות וגם חברים. נותרה לי ובעבורי משפחתי, רעייתי, ילדיי, ונכדיי. רק הם בלבד. בהכירי את עצמי היטב הרי שמדובר בהישג אישי עצום שלי.

yoash 14

טקסט תמונה : יום רביעי – 29 במאי 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר משנות דוֹר. זוהי דלת הכניסה ל- אולפן ב’ בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. התמונה צולמה בטרם תחילת השידור הישיר מאצטדיון “הייסל” ב- בריסל בירת בלגיה ע”י יורם ארבל את משחק הגמר רווי הרג ואלימות ההוא על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית לבין ליוורפול האנגלית. בטרם שריקת הפתיחה נִסְפּוּ ביציע “Z” באצטדיון “הייסל” 39 איטלקים ועוד 250 מהם נפצעו בהתנגשות מרה עם חוליגנים בריטיים אוהדי ליוורפול. שריקת הפתיחה התאחרה ב- 75 דקות. יובנטוס ניצחה את ליוורפול 0:1 וזכתה בגביע. יושב שָם השדר הנבחר שלי יורם ארבל בעמדת שידור מאובזרת באצטדיון “הייסל” בעלת תצפית נוחה בנעשה ובמתרחש על כר הדשא, ולא יודע מהחיים שלו כי המשחק איננו מתחיל כמתוכנן משום ש- 39 אוהדים איטלקים נהרגו ו- 250 נפצעו בגין התנגשות פיזית עם אוהדי הכדורגל הבריטיים גלוחי הראש. אבל מה לרוץ למולי שפירא איש גלי צה”ל ולספר לו בדותות שאיחלתי לו לשדר “דוּק” את זה הבלופר הקטן יודע היטב לעשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 10

טקסט תמונה : יום רביעי בשבוע של 28 באוקטובר 1981. אצטדיון ר”ג הישן. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. עמדת השידור שלנו באצטדיון ר”ג הישן בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל 1:4 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. עמדת השידור מאוישת ע”י השדר המוביל שלי יורם ארבל וצוות העוזרים שמיניתי בעבורו. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : החשמלאי והתאורן של ניידת השידור ז’אן לב ארי, עוזר השדר ראובן, עוזר השדר אמנון לנגזם (משופם), יורם ארבל (ממושקף), עוזר שדר בני עורי, טכנאי קול (מחזיק ב- Headset) של ניידת השידור, עוזרת ההפקה ריקי רנד – אריכא, ואנוכי בגבי למצלמה. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ את מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- “דוק”. בלוף של בלפן קטן. זה פשוט לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 9

טקסט תמונה : יום רביעי בשבוע של 28 באוקטובר 1981. אצטדיון ר”ג הישן. הימים ההם – הזמו ההוא לפני 37 שנים. זווית צילום נוספת. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון ר”ג הישן בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל 1:4 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. עמדת השידור מאוישת ע”י השדר המוביל שלי יורם ארבל וצוות העוזרים שמיניתי בעבורו. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : החשמלאי והתאורן של ניידת השידור ז’אן לב ארי, עוזר השדר ישראל, יורם ארבל (ממושקף), עוזר שדר בני עורי, טכנאי קול של ניידת השידור, עוזרת ההפקה ריקי רנד – אריכא, בימאי השידור הישיר אריה אורגד (מרכיב משקפי שמש), ואנוכי. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ את מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- “דוּק”. בלוף של בלפן קטן. זה פשוט לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : השדר המוביל נסים קיוויתי, עוזר השדר אמנון לנגזם, והשדר יורם ארבל. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ את מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- “דוּק”. בלוף של בלפן קטן. זה פשוט לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 11

טקסט תמונה : חורף 1980. עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שופט כדורסל לא מזוהה, שופט הכדורסל נהרי, אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אורי לוי, עוזר השדר אמנון לנגזם, השדר יורם ארבל, הפרשן אריה מליניאק (מוסתר, חובש Headset), ועוזר השדר אריה שגיא. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ את מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- “דוק”. בלוף של בלפן קטן. זה פשוט לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 12

טקסט תמונה : 1985. עמדת השידור שלי בהיכל הכדורסל אוסישקין של הפועל תל אביב. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : רכז ההפקה נסים (צפי) מזרחי, טכנאי הקול אלאן הופמן, אנוכי, הבימאי שלי יואב פלג, יורם ארבל, עוזר השדר משה גרטל, והצלם חיים פודגור. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ אל מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- “דוק”. בלוף של בלפן קטן. זה פשוט לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 13

טקסט תמונה :  שנת 1981. אני מתדרך את יורם ארבל (בחולצה המשובצת בגבו למצלמה) ואת מאמן הפועל בא”ש אליהו עופר לקראת ריאיון בתום משחק ליגה בבאר שבע. הריאיון ישודר עוד באותו ערב בתוכנית “מבט ספורט”. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ את מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- “דוּק”. בלוף של בלפן קטן. זה פשוט לא היה. (התמונה באדיבות פוטו “מבט” באר שבע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האמת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? (ציטוט של עצמי). 2. “אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה” (ווינסטון צ’רצ’יל).  3. הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת” (קינגסלי אמיס). 

בֵּיאוּר הערך אגדה אורבנית (ו/או אגדה עירונית) על פי ויקיפדיה :

ציטוט מ- ויקיפדיה : “אגדה אוּרבנית או אגדה עירונית היא סוג של אגדה או אנקדוטה שייחודה בהעברתה מפה לאוזן בטענה שמדובר בסיפור אמיתי. האגדה האורבנית מסופרת לרוב מפי מישהו המוכר לאדם הקרוב אל המספר, שהיה, כביכול, עד לאירועים במו עיניו. הסיפורים מסופרים כאמיתיים, ולרוב תוך נקיבה במיקום מסוים שבו אירע כביכול האירוע, או באדם ידוע שהיה עד לו, והדבר המוסיף נופך נוסף של אמינות לסיפור, שהוא לרוב מופרך מיסודו. האגדות העירוניות לא מתרחשות בהכרח באזורים עירוניים. הן נקראות כך משום שסוגה זו הומצאה בעת המודרנית, שבה מרבית האנשים מתגוררים בערים”.

ברור שהגיעה העֵת לשוב ולהפריך פעם נוספת את האגדות ה- אורבניות שאין להן אחיזה במציאות  שמפיצים מעת לעת בציבור יורם ארבל (באמצעות מר מולי שפירא ברדיו “גלי צה”ל), אריה מליניאק (באמצעות אהרון ווייסברג), ומשה גרטל (באמצעות שלמה מן). 

סביבת המיקרופון ומסך הטלוויזיה רווייה יוקרה ופרסטיז’ה מחד, וקנאה וצרות עין מאידך. החוּג והסְפֵרָה הללו מהווים קרקע פורייה להמצאה וטיפוח אגדות אורבניות. בדותות שניזונות מכחש, תרמית, ולזות שפתיים.

הבלוג לא הוקם כדי לנהל חשבונות. הוא מוּסָד בחינם לצורך אספקת מידע לטובתם של מאות אלפי קוראים אולם נועד גם כדי להגן על האגפים שלי ולשמור על האמת. אינני עומד מעל כל ושום ביקורת הוגנת אולם אני ניצב מעל השקרים והאגדות האורבניות שאין בהם שֶמֶץ של אֶמֶת ואשר מפיצים אודותיי יורם ארבל, אריה מליניאק, ומשה גרטל. איזה צורך מצאה השלישייה הנ”ל, כל אחד בשעתו, לאוץ אל עיתונאים מזן Y על מנת לדרוש ולספר להם בלופים ואלה אותם העיתונאים מזן Y מצאו צורך לפרסם את הרמאויות האלה באותן יחידות לתקשורת המונים שהם מופקדים עליהם, מבלי לתת לי את הזכות להגן על עצמי ועל אגפיי. אגדה אורבנית היא הגדרה רכה לשֶקֶר גָס. מעולם לא הבנתי מדוע עיתונאים מסוג X מטפחים אגדות אורבניות באוזניהם של עיתונאים מזן Y ואלה מזן Y אָצִים – רָצִים להפעיל את המקלדת ו/או פותחים את המיקרופון, ו/או מסירים את הווילון ממסך הטלוויזיה ומפרסמים את דברי השקר והדיבה בכלי התקשורת שעומדים לרשותם. אגדות אורבניות אֵינָן הדבר החשוב בעולמנו הסוער בימים אלה אולם מפני שמדובר בהונאה ואחיזת עיניים הן שוות תגובה ו- השבת מלחמה שערה. בשעה שיורם ארבל איש X מבלפף אתמול (יום שישי – 13 בנובמבר 2015) את מר מולי שפירא איש Y ב- רדיו גלי צה”ל כי אנוכי יואש אלרואי שלחתי אותו לשדר דוּק, הוא מטפח אגדה אורבנית. בשעה שאותו מולי שפירא מאפשר ליורם ארבל לספר אודותיי דבר שקר ומִרְמָה בעניין “שידור משחק ה- דוק” בכלי התקשורת הציבורי שעליו הוא מופקד מבלי שהוא מְוָודֵא כי יש לפחות שֶמֶץ של קורטוב אמת בטקסט ומבלי שהוא מעניק לי הזדמנות להגן על שמי, הוא שותף למעשה הנוכלות והמִרְמָה שיורם ארבל מפיץ בצורה נלוזה. יורם ארבל תסתכל לי בעיניים ותשיב : “מתי בדיוק שלחתי אותך לשדר “דוּק”…? ומתי איחלתי לך לשדר “דוּק”…? מה מניע אותך לספר בלופים …? מעולם לא שלחתי את יורם אבל לשדר דוּק ו/או איחלתי לו לשדר דוּק כנקמה לאחר שנטש אותי. אינני נקמן ולא נוטר איבה. זאת לא דרכי. אני רוחש לו גם היום כבוד כשַדָּר ספורט כפי שרחשתי לו בעבר, אך מה לזה ולאגדות האורבניות שהוא מפיץ ? אני עדיין ממתין בסבלנות להסבריו של מר יורם ארבל.

yoash 24טקסט מסמך : 21 באפריל 1991. אנוכי מתראיין לעיתון הנפוץ במדינה “ידיעות אחרונות” ומחווה את דעתי ללא כחל ושרק אודות שַדָּר העבר שלי יורם ארבל שנטש את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחבר לערוץ 2 המסחרי הניסיוני ולערוץ 5 בכבלים. אינני חייב דבר ליורם ארבל וגם הוא לא חייב לי כלום אולם מה בין זה לבין הפצת אגדות אורבניות ?תגיד לי מר יורם ארבל מתי בדיוק שלחתי אותך לשדר דוּק ומתי בדיוק איחלתי לך לשדר דוּק ? ומה מניע אותך לספר בלופים למולי שפירא ברדיו גלי צה”ל ? אותה השאלה מופנית למר מולי שפירא, מה מניע אותו לאפשר ליורם ארבל לספר בדותות אודותיי ולהוציא את דיבתי רעה ב- גלי צה”ל שאיננו תחנת רדיו פרטית שלו ? (באדיבות העיתון “ידיעות אחרונות” והמו”ל ארנון “נוני” מוזס). 

זהו סיפור המעשה והדיווח הקונקרטי שלי למען הדיוק ולמענו של העיתונאי Y מר מולי שפירא וכדי להעמיד דברים על דיוקם, אודות המונח שאליו יורם ארבל מתייחס,“שידור משחק הדוק”. לאחר שיורם ארבל בחר להתנתק בתום מונדיאל איטליה 90′ בקיץ 1990 מהשידור הציבורי ולחבור לשידור המסחרי של ערוץ 2 הניסיוני וערוץ מס’ 5 בטכנולוגיית הכבלים, החלטתי להציב במקומו את מאיר איינשטיין ז”ל מרדיו “קול ישראל” כשַדָּר מוביל שלי. לא הזלתי דמעה על הליכתו של יורם ארבל ממני. הוא פשוט לא עניין אותי יותר ולא היה חשוב עוד. נדידת שדרים מערוץ טלוויזיה אחד למשנהו הוא עניין טכני. בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף. היו לי עוד שני מועמדים אחרים, גדעון הוד אף הוא מרדיו “קול ישראל” ורמי ווייץ שהיה שדר מן המניין שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. וויתרתי על שניהם משיקולים שלי. האנשים אינם מבינים כי שגשוגם של ערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם נובע מאיכות החומרים שהם משדרים לציבורים שלהם ואיננו מותנה במגישים אותם (השגשוג מותנה גם הרבה יותר במנהיגות האנושית שמובילה ומנתבת את דרכו של ערוץ טלוויזיה כזה ו/או אחר מאשר כוכבי הטלוויזיה שזורחים על המסך שלו). כלל לא הייתי מודאג מפרישתו של יורם ארבל גם בגלל הרעיון שהפרש האיכויות הטלוויזיוניות בין יורם ארבל המנוסה לבין מאיר אינשטיין הטירון הוא מינימאלי. איכות וטיב החומרים המשודרים בכל רשת טלוויזיה באשר היא חשובים מכל כוכב הטלוויזיה שמגיש אותו לציבור הצופים. על כל פנים העברתו של מאיר איינשטיין מרדיו “קול ישראל” לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית דרשה את התערבותו הפרוצדורלית ואישורו של מנכ”ל רשות השידור אריה מקל. בראשית ספטמבר 1990 ניהלתי שיחת וועידה משולשת בהשתתפותי שלי עם אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטרי יוסף בר-אל. שניהם שאלו אותי ממש ביחד בבת אחת באותה שיחת הוועידה ההיא בטון של מבוכה וקינה, “מה יהיה לאחר לכתו של יורם ארבל…?”. יוסף בר-אל נשמע אגב מודאג יותר מאַרְיֵה מֶקֶל. קינתם וטקסט ה- נהי שהשמיעו באוזניי דאז הפתיעו אותי מפני שלא העליתי בדעתי כי גם הבוסים העליונים שלי אינם מבינים כי שגשוגם איננו מותנה ביורם ארבל ודומיו אלא בחומרים שיואש אלרואי יפיק, יערוך, ו- יספק אותם למסך הטלוויזיה שלהם שהיה באחריותם, וגם באחריותי. תשובתי לשניהם אז בספטמבר 1990 הייתה קצרה, פשוטה, ברורה, ומנומקת כלהלן : “עם כל הכבוד ליורם ארבל הוא איננו מדאיג אותי כלל ועיקר. הוא איננו חשוב עוד. מאיר איינשטיין הוא המועמד שלי להיכנס לנעליו של יורם ארבל ואין לי ספק שהוא יעשה זאת בהצלחה. ציבור צופי הטלוויזיה בארץ מתחבר לשידורי הספורט באחריותי לא בגלל יורם ארבל ו/או נסים קיוויתי אלא מפני שאני כנציג שלכם מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של האירועים הרלוואנטיים בארץ והבינלאומיים בעולם הרחב. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור מחזיקים בכל זכויות השידורים הבלעדיות של כל האירועים הגדולים והחשובים בארץ ובתבל : הליגה לאומית (ליגת העל) בכדורגל, משחקי גביע המדינה בכדורגל, המשחקים של נבחרת ישראל בכדורגל במוקדמות המונדיאלים וה- Euros, הליגה הלאומית בכדורסל, משחקי גביע המדינה בכדורסל, משחקי נבחרת ישראל בכדורסל במוקדמות אליפויות אירופה, משחקי מכבי ת”א בכדורסל במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, ובזכות חברותינו ב- EBU אנו מחזיקים גם בזכויות השידורים הבלעדיות של האולימפיאדות, המונדיאלים, ה- Euros (אליפויות אירופה בכדורגל לאומות), אליפויות אירופה בכדורסל למדינות, אליפויות העולם בא”ק, טורנירי הטניס של ווימבלדון, שידורי ה- NBA, ומה לא. צופי הטלוויזיה בארץ ישמרו לנו אמונים לא בגלל יורם ארבל, מאיר איינשטיין, אורי לוי, ורמי ווייץ, ו/או זוהייר בהלול אלא בגלל רשימת האירועים שמניתי בפניכם בזה הרגע. אם מאיר איינשטיין ישדר אצלנו ישיר את משחקי גביע אירופה של מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל וממולו ישדר יורם ארבל משחק “דוּק” בערוץ 2 הניסיוני ו/או בערוץ 5 בכבלים, הרייטינג יהיה עמנו מפני שהציבור ילך עם מכבי ת”א ולא עם שידורי דוק. בחרתי במשחק ה- דוּק כדוגמה לשידור נטול רייטינג, כשם שיכולתי לבחור במשחק פּוֹקֶר ו/או במשחק ביליארד. הציבור נוהה אחרי איכות ופופולאריות האירועים ולא צועד בעקבות המגישים אותם ו/או המשדרים אותם. זהו חוק ברזל בטלוויזיה (!). אל תשכחו זאת לעולם (!). לכן עליכם לסייע לי לשמור על זכויות השידורים שלי יותר מאשר על השדרים שלי. יורם ארבל איננו חשוב עוד. הוא הוביל את השידורים שלי בעשור ה- 80 שחלף אף הוא. עשור ה- 90 יהיה שייך לשַדָּר העתידי החדש שלי מאיר איינשטיין. זיכרונם של שדרני הטלוויזיה קשור בעבותות לאיכות האירועים עליהם הם מופקדים. מאיר איינשטיין יאפיל חיש מהר על יורם ארבל. יורם ארבל נועד להישכח כל עוד יטפל באירועי טלוויזיה מינוריים בערוץ 2 הניסיוני ובערוץ 5 בכבלים”. מעתה והילך השקעתי את כל מרצי הטלוויזיוני בבנייתו, פיסולו, ועיצובו של השַדָּר המוביל החדש שלי מאיר איינשטיין. ככלות הכל הוא היה עתיד להתייצב ב- Front הקדמי ביותר בחלון הראווה של השידור הציבורי. יורם ארבל היה שייך לעבר.

einstein 1

טקסט תמונה : אוגוסט / ספטמבר 1990. אני מצרף את השדר מאיר איינשטיין ז”ל לשורות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ”ל רשות השידור אריה מקל מאשר את העברתו של מאיר איינשטיין מרדיו “קול ישראל” לטלוויזיה הישראלית הציבורית. מצאתי בו ב- 1990 תחליף ראוי ביותר ליורם ארבל. לא היה ראוי ממנו לעשות זאת והוא עשה את זה והאפיל על קודמו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 15טקסט תמונה : אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה – יוון. אליפות העולם ה- 6 בא”ק. השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז”ל (משמאל) ואנוכי בעמדת השידור שלנו באצטדיון הא”ק באתונה. מאיר איינשטיין נכנס חיש מהר בהצלחה ובשגשוג לנעליו של יורם ארבל. הייתה לי הזכות והעונג לנהל אותו בשנים 2002 – 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 778 (חלק 2/המשך של פוסט מס’ 777).  פוסט מס’ 778 נחקר ונכתב בהשראת קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ יְרוּשָלָיִם ובהשראת ספרה של ברברה טוכמן “מצעד האיוולת” (2). פוסט מס’ 778. כל הזכויות שמורות.

————————————————————————————————–

פוסט מס’ 778. הועלה לאוויר ביום ראשון – 25 בנובמבר 2018. כל הזכויות שמורות.

————————————————————————————————–

עובדות. מכבי ת”א מפסידה בהיכל הספורט ביד אליהו בפעם השישית ברציפות, הפעם ל-פנרבאחצ’ה 74:70 במחזור ה-9 של ה-Euroleague בעונת 2019 -2018 (שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום חמישי/22 בנובמבר 2018) בהשתתפות הַשַדָּר הַמוֹבִיל ניב רסקין ופרשני הכדורסל המובילים גור שלף + שי האוזמן (הטוב מכולם) + רון קופמן. מדובר כאמור בהפסד שישי רצוף של מכבי ת”א אולם מאידך במִכְרֶה של מֵידָע ואינפורמציה שמפיק הפעם ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהשוואה להפקה עלובה ו-שידור Off tube ישיר וירוד שלו מטורקיה את המשחק אנאדולו אפס-מכבי ת”א 77:90 (יום שלישי-20 בנובמבר 2018). מאיה רונן וטליה סלנט שימשו מנחות/מגישות מובילות בערב הזה ביום חמישי-22 בנובמבר 2018 בו ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים האפיל על מושא השידור שלו זה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א. להיכן נעלם השדר המוביל ניב רסקין שנעדר מתוכנית הסיכומים של המשחק מכבי ת”א-פנרבאחצ’ה 74:70 ? האם ברח מהמשדר כדי להשלים שעות שינה על מנת לקום רענן לשידור הבוקר המוקדם שלו למחרת בערוץ 12 ביום שישי-23 בנובמבר 2018 ?

פוסט מס’ 778 (חלק 2/המשך של פוסט מס’ 777) נועד לאנשים חושבים. כותרת ראשית (1): הפוסט נחקר ונכתב בהשראת הַמָסָה התנ”כית של קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מלך ירושלים ובהשראת ספרה של הסופרת היהודייה-אמריקנית ברברה טוכמן (Barbara Tuchman) “מִצְעַד הַאִיוֶולֶת” (The March of Folly). לאחרונה עיינתי וקראתי שוב בספר התנ”כי המעניין “קֹהֶלֶת” ובמשנתו הפילוסופית של אותו קֹהֶלֶת בערוב ימיו אודות הרוטינה הפסימית האלוהית הגלובאלית שלו, שמסתכמת ו-מנוסחת היטב ב-13 המילים האלה, כך: “מַה שֶּהָיָה הוּא שֶּיִהְיֶה, וּמַה שֶנַּעֲשָה הוּא שֶיֵּעָשֶה, וְאֵין כּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש”.  (ספר “קֹהֶלֶת” פרק א’ פסוק 9). באשר לברברה טוכמן : בפרק הראשון בספרה “מִצְעַד הַאִיוֶולֶת” (מומלץ לכל דיכפין), הקרוי, “נקיטת מדיניות הנוגדת לאינטרס העצמי”,  כותבת ברברה טוכמן כלהלן : “לאורך ההיסטוריה כולה ללא הבדל מקום ותקופה אפשר להבחין בתופעה של ממשלות הנוקטות מדיניות המנוגדת לאינטרס שלהן עצמן. נראה כי כושר הביצוע של האנושות בתחום הממשל, גרוע מכושר הביצוע שלה כמעט כמעט בכל תחום אחר. והחוכמה שאפשר להגדירה כשימוש בשיפוט בהסתמך על הניסיון, מופעלת בו פחות מן הראוי, והשימוש בה קטן מן הנדרש. מדוע פועלים אנשים הנושאים במשרות רמות, לעיתים קרובות, בניגוד למה שמורה ההיגיון, ובניגוד לאינטרס העצמי הברור ? מדוע רואים אנו שלעיתים קרובות אין הליך החשיבה הנכונה מתפקד ?” האם ברברה טוכמן התכוונה גם לשמעון מזרחי ודיוויד פדרמן ? פוסט מס’ 778 (חלק 2/המשך של פוסט מס’ 777) נועד לאנשים חושבים. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב-25 בנובמבר 2018.

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור יָרוּד ועלוב לא העפיל לתאריך היעד הסופי ההוא. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרמה בבושת פנים, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי החשוב הזה, דו”ח ההדחה מלפני יותר מ-18 שנים, מונח על מדפי ארכיון הממשלה).  יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור יָרוּד ו-עָלוּב הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז”ל ההיא. עסק מחורבן.

2. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה ועסק בשידורי הטלוויזיה והרדיו הקרבים ובאים של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. שם החל ה- Start up שלי. הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט מס’ 778. כותרת ראשית (2) העוסקת ב- ניסוחים בינלאומיים : “שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו”(הנרי מילר). “אנשי מְזִימוֹת בוגדניים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלו להכיר ברמייתם ומשקרים בכֵנוּת”(אנדרה ז’יד). “הַנִיצָחוֹן  שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר ימים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי”(שארל פגאי). “מהפכות מעוֹלָם לא הקלו את עוֹל העָרִיצוּת – הם רַק העבירו אותו לכתף אחרת”(ג’ורג’ ברנארד שאו). “אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן. כל הפוליטיקה שלו אינה אֶלָא דיבורים”(ג’ורג’ ברנרד שאו). “מוּטָב למוּת על רגליך מאשר לחְיוֹת על ברכיך”(דולורס לברון).

אל תסבו את עינכם משלוש תזכורות דיראון, ש-מובאות כאן שוב מתוך מאות אחרות ששמורות בארכיונים. שלוש תזכורות הדיראון האלה מתעדות את ראשית התמוטטותו הקולוסאלית של רשות השידור ז”ל ההיא מאז 2002 בראשה ניצב המנכ”ל ההוא יוסף בר-אל. הקריסה הטוטאלית הזאת הייתה בת מניעה ולגמרי בלתי מחויבת הַמְצִיאוּת אילו עיתונאי ערוץ 1 ז”ל ועיתונאי רדיו “קול ישראל” ז”ל ההם שראו את המראות הנבזיים, הקשים, והחמורים ההם המתרחשים בביתם בשנים 2005-2002, לא היו עושים את החשבון האישי שלהם ונעצרים בצידי הדרך. הנמושות האלה (לא כולם, רובם) העדיפו לשתוק ו-למלא את פיהם מים. הֵם (רובם, לא כולם) התחפרו במַדְמֵנָה הפרטית שלהם כאילו ניהולו המושחת והענקת שוחד מסך רווי נפוטיזם ופוליטיזציה של אותו מנכ”ל רשות השידור ההוא שלהם יוסף בר-אל איננו נוגע להם. הם הרי ראו את עצמם והחשיבו את עצמם ל-נבחרי העיתונאות האלקטרונית של האוּמָה, ולכן, להם לא יקרה מאום. רובם שם הפכו גם הם ל-ז”ל. תמוה מאוד, מביך מאוד, ובלתי מובן מאוד כיצד איש כל כך ירוד, כה לא מוכשר, כה מופרך, כה חנפן של השלטון, וכה עלוב מן ההיבט המקצועי העפיל ב-2002 לרמה העליונה של מנהיגות השידור הציבורי והתמנה לתפקיד הרם והאחראי של מנכ”ל רשות השידור. מדהים שהמינוי המופרך הזה קרה מבלי שהמסננת הציבורית האנושית הקפדנית הזאת שנועדה למנוע באופן וודאי מינויים רעים וכושלים כאלה בראשות השופט בדימוס יצחק רביבי (האחראי על בדיקת מינויים בכירים ציבוריים בשירות המדינה) כשלה, ו-אִפְשֵרָה לו לזְלוֹג בכזאת קלות מבעד ל-חוֹרֶיהָ. כמו גם שני הגופים ברשות השידור הוועד המנהל של רשות השידור ומליאת רשות השידור שאישרו את המינוי המופרך והעלוב ההוא. גם הם נכשלו קולוסאלית בתפקידם. ביום שישי-ו’סיוון תשס”ב חג שבועות ב- 17 במאי של שנת 2002 ביקרתי בביתו של השופט בדימוס יצחק רביבי יצחק רביבי בביתו ברמת השרון (על פי הזמנתו המוקדמת) והתרעתי בפניו על המינוי הממשלתי השגוי והמופרך המיועד של יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור (במקומו של רן גלינקא שנזרק). יצחק רביבי שקיבל את פני בבגדי ספורט הניח את ידו על כתפי וחיבק אותי, חייך חיוך חרישי, ואמר לי כ-האי לישנא, “…יואש אלרואי מה אתה רוצה שאעשה אם מליאת רשות השידור שלך לרבות הוועד המנהל של רשות השידור והיו”ר נחמן שי, לא רק המליצו על מועמדותו אלא קבעו כי יוסף בר-אל הוא המועמד היחיד והבלבדי שלהם, בבחינת האחד שאין בלתו…”. חיש מהר הוברר שהמנכ”ל החדש של רשות השידור יוסף בר-אל הוא חנפן פוליטי מושחת ועלוב שמעניק שוחד מסך לכל מיני ח”כים ולעדר עצום של פוליטיקאים. ב-2 במאי 2005 בתמיכה מובהקת של היועץ המשפטי שלה מני מזוז החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח ולסלק לאלתר את יוסף בר-אל מכיסאו הרָם באשמת שחיתות ומתן שוחד מסך. המסמך ההיסטורי האומלל אבל החשוב הזה, דו”ח ההדחה מלפני יותר מ-18 שנים, מונח מצהיב על מדפי ארכיון הממשלה, וחופשי לכל דורש). בפעם הראשונה בהיסטוריה של השידור הציבורי הודח מנכ”ל רשות שידור בשֵם יוסף בר-אל, אלה שנאמניו הקרובים כינו אותו “יוסי”. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי מפני שלרשות השידור הציבורית של מדינת ישראל נגרמו כבר נזקים בלתי הפיכים. ב-אפריל 2002 החלה הספירה לאחור. בחלוף 15 שנים הסתיימה הספירה. במאי 2017 נמוגה רשות השידור. היא גוועה ונקברה. על חורבותיה הוקם תאגיד השידור הציבורי “כאן”.            

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. כותרת ראשית בעיתון “הארץ” של העיתונאית ענת באלינט : “הממשלה אישרה ברוב גדול הדחת מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל”. יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור מופרך, יָרוּד ו-עָלוּב הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות של שחיתות ושוחד מסך לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז”ל ההיא. שם במקום הנידח ההוא אלוהי ההִיגָיוֹן והיוֹשְרָה הועיד לו את גורלו. (באדיבות עיתון “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. כותרת ראשית בעיתון “מעריב” : “הודח” (!). מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק ממשרתו הרמה ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. יוסף בר-אל איש מופרך, יָרוּד, ו-עָלוּב הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז”ל ההיא. שם במקום הנידח ההוא אלוהי ההיגיון והיושרה הועיד לו את גורלו. (באדיבות העיתון “מעריב”).

טקסט מסמך : 9 במאי 2005. עיתון “הארץ”. ידיעה עיתונאית של ענת באלינט שעוסקת בעוד אחד מ- משחקי ההישרדות הפוליטיים של מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל, וכותרתה איננה זקוקה לשום פירוש : “ימים לפני שהודח אישר יוסף בר-אל כתב לנסיעתה של דליה איציק לדרום קוריאה”, ובגוף הפוסט : “שלושה ימים אח”כ הצביעה דליה איציק נגד הדחתו של יוסף בר-אל”. עסק מופרך, אפל, ו-עלוב. (באדיבות עיתון “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

סדרת 13 הספרים שדנה ועוסקת ב-“מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”, היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו”מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך מחקר וכתיבת 13 ספרי הסדרה ראיינתי במשך 20 (עשרים) שנים מאז 1998 ועד היום הזה של 21 בנובמבר 2018 כ-2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ-2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות :

עיתונאית “הארץ” אריאנה מלמד.

הפוסט שלה במוסף “גלריה” (יום ראשון – 25 בנובמבר 2018) של עיתון “הארץ” וכותרתו “דבר לא ישביע את בני ציפר”, כתוב היטב וראוי לעיון וקריאה. אתה יכול להסכים עם הכותבת ו/או לא להסכים עמה, אולם אינך יכול להתעלם מכישרון הכתיבה והניתוח שלה. אני תמיד מוצא עניין לקרוא אותה. מעולם לא ראיתיה ולא שוחחתי עמה. במקום מסוים במאמר הנ”ל שלה אודות בני ציפר כותבת אריאנה מלמד, כלהלן : “…ציפר הוא לא ליצן חצר במשמעות הטרגית והנאצלת ש-שייקספיר הקנה לאנשים בשולי המלכות, שנשאו על גבם את האבסורד הגלום בה…”. איזה יופי של ניסוח קולע, מדויק, וחסכוני (!) של תפקיד הליצנים במחזותיו של וויליאם שייקספיר. מידע השוואתי מעניין ו-כתיבה מצוינת שמעידה גם על רוּם השכלתה של המנתחת את אישיותו של בני ציפר. (הערה שלי : בני ציפר הוא העורך של המוסף רחב המידות “תרבות וספרות” של “הארץ” המתפרסם מידי יום שישי בעיתון. אני אוהב לקרוא אותו).

עובדות. מכבי ת”א מפסידה בהיכל הספורט ביד אליהו בפעם השישית ברציפות, הפעם ל-פנרבאחצ’ה 74:70 במחזור ה-9 של ה-Euroleague בעונת 2019 -2018 (שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום חמישי/22 בנובמבר 2018) בהשתתפות הַשַדָּר הַמוֹבִיל ניב רסקין ופרשני הכדורסל המובילים גור שלף + שי האוזמן (הטוב מכולם) + רון קופמן. מדובר כאמור בהפסד שישי רצוף של מכבי ת”א אולם מאידך במִכְרֶה של מֵידָע ואינפורמציה שמפיק הפעם ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהשוואה להפקה עלובה ו-שידור Off tube ישיר וירוד שלו מטורקיה את המשחק אנאדולו אפס-מכבי ת”א 77:90 (יום שלישי-20 בנובמבר 2018). מאיה רונן וטליה סלנט שימשו מנחות/מגישות מובילות בערב הזה ביום חמישי-22 בנובמבר 2018 בו ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים האפיל על מושא השידור שלו זה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א. להיכן נעלם השדר המוביל ניב רסקין שנעדר מתוכנית הסיכומים של המשחק מכבי ת”א-פנרבאחצ’ה 74:70 ? האם ברח מהמשדר כדי להשלים שעות שינה על מנת לקום רענן לשידור הבוקר המוקדם שלו למחרת בערוץ 12 ביום שישי-23 בנובמבר 2018 ?   

זאת איננה קלישאה. זאת אמת מרה. מועדון הכדורסל העשיר ובעל יכולות של מכבי ת”א בראשות ה-יו”ר שמעון מזרחי פלוס דייוויד פדרמן ובנו דני פדרמן ואודי רקאנטי, הפך זה מכבר ל-תחנת רכבת של מאמנים (זרים) ושחקנים (זרים), הפך למועדון נעדר זהות לאומית וגם למועדון מוּבָס. גם ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הרים ידיים ונכנע סופית. האמריקניזציה והדולריזציה של הכדורסל הישראלי בכללו וגם של מכבי ת”א מציבים חיץ עמוק, ארוך, ורחב בין סמל המועדון הוותיק לבין שחקניו השכירים. לאחרונה עיינתי וקראתי שוב בספר התנ”כי המעניין “קֹהֶלֶת” ובמשנתו הפילוסופית אודות הרוטינה הפסימית האלוהית הגלובאלית שהגה בערוב ימיו, ואשר מנוסחת היטב ב-13 מילים האלה, “מַה שֶּהָיָה הוּא שֶּיִהְיֶה, וּמַה שֶנַּעֲשָה הוּא שֶיֵּעָשֶה, וְאֵין כּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש”. משנתו זאת של שלמה המלך (אחד האישים הכי חכמים בהיסטוריה האנושית) שנאמרה בערוב חייו, היא עולמית ושייכת לכל האנושות החיה בכדור הארץ. היא איננה נקודתית ולא פרטנית. שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן היו שמחים לאמץ אותה אולם אינם יכולים לבנות עליה לרוע מזלם בימים אלה, למרות ש-מכבי ת”א שלהם הייתה בשעתו 6 פעמים אלופת אירופה בשנים 1977, 1981, 2001, 2004, 2005, ו-2014. מכבי ת”א הייתה פעם הקבוצה של המדינה. הציבור הזדהה עמה. מאז שהחלה לפטר ברצף מאמנים ולקנות ולהחליף שחקנים זרים כמו גרביים (ה-“גֶרֶב” האחרונה הייתה האמריקני רמון סשנס שחבר לפני שלושה שבועות למכבי ת”א ועכשיו חזר הביתה) היא איבדה שני יתרונות עַל מוסריים יְשָנִים אבל חשובים, את ייחודה ואת זהותה, והפכה היום ל- קבוצת נישה זרה. היא איננה מעניינת עוד.

yoash 1 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, העריכה, והניהול שלי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : אבא שלי ז”ל חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עִבְרֵת את שם משפחתו מ- בלינדמן ל- אלרואי בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת על פי בקשתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון. 

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לאולימפיאדת ברצלונה 92′ כדי להפיק ולשדר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 778 בשיתוף עם פוסט מס’ 664. יום חמישי-17 בפברואר 1977. קבוצת הפאר של מכבי ת”א בכדורסל מביסה בעיירה בלגית שכוחת אֵל בקצה הדרומי של בלגיה את אלופת ברה”מ צסק”א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, 79:91. מכבי ת”א מעפילה לראשונה בתולדותיה למשחק הגמר שייערך ב-7 באפריל 1977 בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. אלכס גלעדי השַדָּר הראשי של חטיבת הספורט (וגם מנהלה) והטלוויזיה הישראלית הציבורית הופכים את מכבי ת”א ממועדון ונבחרת פרטית לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל נותן לכך גושפנקא רשמית בשעה שהוא מעניק לקבוצת מכבי ת”א ביום רביעי-23 בפברואר 1977 קבלת פנים ממלכתית בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב. יצחק רבין מעלה את הַרָף ומַשְוֶוה את ניצחונה של מכבי ת”א על צסק”א מוסקבה בזירת הכדורסל ב- ווירטון (Virton) לגבורתו של הנער דָּוִד רוֹעֶה צֹאן מי שהכריע בשדה הקרב ב-רוּגָטְקָה וחֲמִישָּה חַלוּקֵי אֲבָנִים לפני שלושת אלפים שנים בעֵמֶק הָאֵלָה ליד ירושלים את האויב גָּלְיָת הפלישתי המזוין בשִרְיוֹן מכָּף רֶגֶל ועד ראש. פוסט מס’ 778 בשיתוף עם פוסט מס’ 664. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 25 בנובמבר 2018.

ראה מפת פלנדריה של מדינות הולנד + בלגיה + לוקסמבורג.

טקסט מסמך : 17 בפברואר 1977. מפת פלנדריה המראה את מדינות בנלוקס (בלגיה, הולנד, ולוקסמבורג), ו- מחביאה את זירת פרקט הכדורסל בעיירה בלגית נידחת ו- שכוחת אֵל ווירטון (Virton) בת רבבת תושבים, שממוקמת בקצה הדרומי של בלגיה סמוך לגבולות לוקסמבורג ו- צרפת. חדי עין יוכלו לגלות את מקומה. ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז”ל ראה לנכון להרים את הרָף לדרגה לאומית ו- להשוות את ערך ניצחונה של מכבי ת”א על צסק”א מוסקבה בזירת הכדורסל ב- ווירטון עם גבורתו של הנער דָּוִד רועה צאן שהכריע בשדה הקרב ב- רוּגָטְקָה וחֲמִישָּה חַלוּקֵי אֲבָנִים לפני שלושת אלפים שנים במישור עמק האלה ליד ירושלים את האויב גָּלְיָת הפלישתי המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש. הייתי נוכח כעיתונאי ו- כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה קבלת הפנים הממלכתית ההיא שערך ראש הממשלה יצחק רבין ביום רביעי – 23 בפברואר 1977 בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב לקבוצת מכבי ת”א. ישבתי עם הצלם שלי מיכאל “מיכי” מולד ומכשיר ההקלטה במרחק של כ- 2 (שני) מטרים מראש הממשלה יצחק רבין ושמעתי את הטקסט הנ”ל במו אוזניי.

alex 7

טקסט תמונה : קיץ 1977. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי (איש טלוויזיה מקומי ובינלאומי משכמו ומעלה), כלכלן רשות השידור צבי ברק, ואנוכי יואש אלרואי. בגבו איש לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

maccabi 9

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל (בן 55) מקבל ומארח את קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א בלשכתו לאחר הניצחון על אלופת ברה”מ קבוצת צסק”א מוסקבה בתוצאה 79:91 בעיירה הבלגית ווירטון ביום חמישי – 17 בפברואר 1977. המשחק הזה הועבר מ- ווירטון בשידור ישיר ע”י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי (אלכס גלעדי היה המפיק ו- שדר הטלוויזיה בווירטון). יו”ר מכבי ת”א מר שמעון מזרחי (בן 38) מעניק תשורה לראש הממשלה יצחק רבין, את דגל המועדון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת”א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקה רשמית. (לע”מ תמורת תשלום).

באותו הערב ההוא של יום רביעי – 23 בפברואר 1977 נשלחתי מירושלים לתל אביב ע”י הבוס שלי אלכס גלעדי כדי לכסות את האירוע ההוא עבור התוכנית “מבט ספורט” בו ערך ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל לראשונה בתולדות המדינה קבלת פנים ממלכתית למועדון ספורט פרטי בשם מכבי ת”א. ראש הממשלה יצחק רבין היה גאה בהישגה הספורטיבי העצום והדרמטי של מכבי ת”א וגם נרגש. הוא השווה בנאומו הקצרצר אך המשמעותי בעת קבלת הפנים הממלכתית ההיא את ניצחונה של האלופה הישראלית מכבי ת”א על האלופה צסק”א הסובייטית לגבורתו התנ”כית של הנער דוד בדו קרב שלו נגד גָּלְיָת הפלישתי במישור עמק האלה ליד ירושלים. ישבתי סמוך מאוד לראש הממשלה יצחק רבין יחדיו עם הצלם שלי מיכאל “מִיִּכי” מוֹלָד והקשבתי לכל מילה שלו. יצחק רבין בעל קול רדיופוני איכותי סיים את נאומו הקצרצר. שחקני מכבי ת”א וראש הממשלה עצמו כבר הרימו כוסות יין לחיים, כשלפתע נזכר יצחק רבין בעוד פרט, אותו הוסיף ואמר כלהלן : “…ו- אני רוצה לציין שהניצחון של מכבי ת”א הושג טיפ טיפה גם בסיוע אמריקני…”, וסימן בכף ידו את הרווח הקטן שבין האצבע לאגודל. ראה הספר בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר נקרא, “הקשר הסימביוטי”.

alex 8

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. היכל “Pioneer” ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. היסטוריה בלתי נשכחת. אלכס גלעדי (איש טלוויזיה מקומי ובינלאומי משכמו ומעלה, מימין) וקפטן מכבי ת”א טל ברודי (אוחז ביד ימין שלו בגביע אירופה) בתום השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו גברה מכבי ת”א על הקבוצה האיטלקית מובילג’ירג’י ווארזה בתוצאה 77:78, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע. בסיומו של אירוע העַל ניצבו הטלוויזיה הישראלית הציבורית וקבוצת מכבי ת”א שלובות זרוע יחדיו ברום דוכן המנצחים הספורטיבי והטלוויזיוני האירופי והישראלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האם מדובר בגזֵירת גוֹרָל של אלוהי הגורל ? האם מדובר ב-פּוּר, האם מדובר בכרטיס הגרלה של מפעל הפַּיִס, האם מדובר רק בביש מזל ו/או שמא מדובר גם בניהול עשיר ומוגבל נעדר חֲזוֹן של שמעון מזרחי (חתן פרס ישראל) ו-דיוויד פדרמן ואודי רקנאטי פלוס מנהל הקבוצה הקרואטי ניקולה ווייצ’יץ’ הבכיין ומזיל הדמעות וגם של דני פדרמן בנו של דיוויד פדרמן ? האם מכבי ת”א מוכשרת דיה ויכולה לשחזר בכל זאת ב-צֵל העבר את גדולתה מהימים ההם-הזמן ההוא למרות הרשום לעֵיל ? בשעה שאנוכי פורט לפרטים את חוות דעתו המלומדת ההיא של קֹהֶלֶת התנ”כי ההוא המתייחסת אולי גם לאנשי מכבי ת”א, לפעמים נדמה לי שהוא התכוון לומר אודותיהם בפָּרָפְרָזָה למקור שלו, כי, “מַה שֶּהָיָה הוּא מַה שֶּלֹא יִהְיֶה, וּמַה שֶנַּעֲשָה הוּא מַה שֶלֹא יֵּעָשֶה, וְ- יֵש חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש”. מעידתו של מועדון הכדורסל של מכבי ת”א (בארץ ובאירופה) הפועל במסגרת תקציבית של 110.000000 (מאה ועשרה מיליון) היא יותר מ-תמוהה מפני שמדובר בשני מנהיגים חכמים ובעלי ניסיון בדמותם של שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן שניצבים שנים רבות בראשו, והם המנהיגים המובילים שלו. זה מחַד. מאידך, כיצד קורה הדבר ש- שני האישים לעיל מאמצים אל לבם את חוקי הגלובליזציה הספורטיביים הנוגעים להפרטה מוחלטת של מועדוני הכדורסל (וגם הכדורגל) האירופיים עד כדי ביטול זהותם הלאומית פלוס הכחדת נוער הכדורסל הישראלי פלוס הפחתה ניכרת בהזדהות של בני המקום עמם פלוס הפחתה של % 99.9 מההתעניינות האישית שלי במכבי ת”א. כשאני רואה בתחילת המשדרים הישירים ב- Euroleague את החמישייה הפותחת של מכבי / ארה”ב ת”א, אני פשוט מסב את עיניי מהמוניטור הממוקם בסלון ביתי בצפון הישן של תל אביב. מועדון הכדורסל הנוכחי של מכבי ת”א איננו מעניין אותי עוד. גם לא את זקנתי. 

טקסט תמונה : יום חמישי – 22 בנובמבר 2018. היכל הספורט ביד אליהו. זוהי החמישייה הפותחת של מכבי ארה”ב תל אביב במשחקיה ב- Euroleague. מדובר בהפרטה מוחלטת של מועדון הכדורסל של מכבי ת”א ועמו אובדן הזהות שלו כנבחרת שאמורה לייצר אינטרס ישראלי. את מי מייצגת הקבוצה הזאת מכבי ארה”ב / תל אביב ואת מי היא מעניינת בכלל במקרה דנן ??? אותי לא (!). מתהווה כאן מצב פרדוקסלי שלילי בו עניין הצופים במתווכים, במספרי הסיפור הטלוויזיוני, גובר על גיבורי העלילה שמתמודדים על מסך המוניטור שלהם. בלתי מתקבל על הדעת. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).  

יום חמישי-20 בנובמבר 2018. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת”א תחת שרביטו של מאמנה החדש היווני יואניס ספרופולוס מפסידה שלשום בפעם השישית ברציפות והפעם בביתה לקבוצה הטורקית פנרבאחצ’ה (תחת שרביט אימונו של הסרבי זליקו אוברדוביץ’) 74:70 במחזור ה-9 של ה- Euroleague.

עובדות. מכבי ת”א מפסידה בהיכל הספורט ביד אליהו בפעם השישית ברציפות, הפעם ל-פנרבאחצ’ה 74:70 במחזור ה-9 של ה-Euroleague בעונת 2019 -2018 (שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום חמישי/22 בנובמבר 2018) בהשתתפות הַשַדָּר הַמוֹבִיל ניב רסקין ופרשני הכדורסל המובילים גור שלף + שי האוזמן (הטוב מכולם) + רון קופמן. מדובר כאמור בהפסד שישי רצוף של מכבי ת”א אולם מאידך במִכְרֶה של מֵידָע ואינפורמציה שמפיק הפעם ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהשוואה להפקה עלובה ו-שידור Off tube ישיר וירוד שלו מטורקיה את המשחק אנאדולו אפס-מכבי ת”א 77:90 (יום שלישי-20 בנובמבר 2018). מאיה רונן וטליה סלנט שימשו מנחות/מגישות מובילות בערב הזה ביום חמישי-22 בנובמבר 2018 בו ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים האפיל על מושא השידור הזה שלו קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א. להיכן נעלם השַדָּר המוביל ניב רסקין שנעדר מתוכנית הסיכומים של המשחק מכבי ת”א – פנרבאחצ’ה 74:70 ? האם ברח מהמשדר כדי להשלים שעות שינה כדי לקום רענן לשידור הבוקר המוקדם שלו למחרת בערוץ 12 ביום שישי-23 בנובמבר 2018 ?

שלישיית שידור מעניינת של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שמאיישת את שורותיו בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי – 22 בנובמבר 2018, ב-עת שידור ישיר של ה- Pre Game Show המפורט, בטרם שריקת הפתיחה למשחק המחזור התשיעי ב- Euroleague לעונת 2019 – 2018, מכבי ת”א – פנרבאחצ’ה 74:70.

טקסט תמונה (1) : יום חמישי – 22 בנובמבר 2018. היכל הספורט ביד אליהו. תמונה תיעודית אטרקטיבית בעלת ערך מן ההיבט של תוכן שידור. את עמדת השידור של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ב- Pre Gme Show המפורט בטרם שריקת הפתיחה למשחק מכבי ת”א – פנרבאחצ’ה 74:70 מאיישים מימין לשמאל השלישייה היעילה, גור שלף + שי האוזמן + מאיה רונן. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : יום חמישי – 22 בנובמבר 2018. היכל הספורט ביד אליהו. תמונה תיעודית אטרקטיבית בעלת ערך מן ההיבט של תוכן שידור. את עמדת השידור של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ב- Pre Gme Show המפורט בטרם שריקת הפתיחה למשחק מכבי ת”א – פנרבאחצ’ה 74:70 מאיישים מימין לשמאל השלישייה היעילה, גור שלף + שי האוזמן + מאיה רונן. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (3) : יום חמישי – 22 בנובמבר 2018. היכל הספורט ביד אליהו. תמונה תיעודית אטרקטיבית בעלת ערך מן ההיבט של תוכן שידור. את עמדת השידור של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ב- Pre Gme Show המפורט בטרם שריקת הפתיחה למשחק מכבי ת”א – פנרבאחצ’ה 74:70 מאיישים מימין לשמאל השלישייה היעילה, גור שלף + שי האוזמן + מאיה רונן. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (4) : יום חמישי – 22 בנובמבר 2018. היכל הספורט ביד אליהו. תמונה תיעודית אטרקטיבית בעלת ערך מן ההיבט של תוכן שידור. את עמדת השידור של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ב- Pre Gme Show המפורט בטרם שריקת הפתיחה למשחק מכבי ת”א – פנרבאחצ’ה 74:70. מאיה רונן (משמאל) והמראיין ואיש השטח המעולה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, ניר קפלן. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (5) : יום חמישי – 22 בנובמבר 2018. היכל הספורט ביד אליהו. תמונה תיעודית אטרקטיבית בעלת ערך מן ההיבט של תוכן שידור. הופעתה של מאיה רונן במרכז ה- Frame השכיחה באחת את דמותו של השדר המוביל שלה ניב רסקין. לתעשיית הטלוויזיה יש הרגל מגונה : היא מעצימה את דמותם של הנוכחים ומשכיחה מייד את הנעדרים. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

מדובר בשידור ישיר בעייתי של המשחק מכבי ת”א – פנרבאחצ’ה 74:70, בו מספר הסיפור מאפיל על מושאי השידור שלו, הלא הם גיבורי העלילה. בעת השידור הישיר הנ”ל של ניב רסקין וגור שלף הייתי עסוק בניתוח משחקיהם של שני רבי האמנים בשחמט אלוף העולם הנורווגי מגנוס קארלסן והאמריקני איטלקי פאביאנו קרואנה המנהלים ביניהם עכשיו בלונדון דו – קרב דרמטי על תואר אלוף העולם. מגנוס קארלסן הוא אלוף העולם הנוכחי ופביאנו קרואנה המסוכן קורא עליו תיגר. 11 הקרבות הראשונים בהתמודדות המסקר הזאת הסתיימו בתוצאת תיקו. העפתי עין פה ושם בכיוון המוניטור שלי, ואנוכי זוכר ש- 3:15 דקות לאחר תחילת המשחק צעדה מכבי ת”א ביתרון 0:2. אני זוכר גם ש- 7:35 לאחר תחילת המשחק הריץ ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בחוצפה פרסומת מסחרית שכיסתה 1/3 מ-מסך מכשיר הטלוויזיה שלי בעת משחק פעיל (כדור נע). מדובר בעבירה גסה של בעל הזכויות שפועל בבוטות נגד כל חוקי טלוויזיה ואשר מזלזל בצופיו זלזול מוחלט. שהיתי 40 (ארבעים) שנים בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם, ואף פעם לא ראיתי רשתות טלוויזיה על פני הגלובוס שמשדרות פרסומת מסחרית על משחק פעיל שמתנהל בכל עוזו, בין אם מדובר בכדורסל, כדורגל, כדורעף, כדוריד, הוקי קרח, א”ק, שחייה, ו- התעמלות. מדובר ביריקה על פרצופם של צופי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. היכן כבוד השופטת דליה דורנר שצריך אותה, והיכן עיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שאמורים להתייצב לימין צופיהם. זה מה שאנוכי נושא עמי וזאת ההתרשמות שלי בסיום ההתמודדות ביום חמישי – 22 בנובמבר 2018, בה הוברר כי מכבי ת”א היא שוב קבוצת כדורסל כדורסל כושלת. גם עם מאמנה היווני החדש יואניס ספרופולוס מול פנרבאחצ’ה של זליקו אוברדוביץ’.  

בהיעדרו של ניב רסקין שואל מאיה רונן את גור שלף, כלהלן : “…איך אתה מרגיש התרשמת מהבכורה של יאניס סופרופולוס בהיכל…?”

גור שלף : “…אין ספק שביחס למה שמכבי ת”א עברה בשבוע האחרון, עם חילופי מאמנים, עם העובדה שמכבי ת”א לא התאמנה כאן לאחר המשחק נגד אנאדולו אפס, והגיעה הנה למשחק הזה עם אימון בוקר, אימון קליעות אחד היום בבוקר, אז הדבר הזה שיאניס ספרופולוס והשחקנים שלו עשו הערב הוא לא פחות מ-מדהים…”. (ניסוח מסורבל. לא צריך לומר “היום בבוקר…”, מספיק לומר “הבוקר”, כמו שלא צריך לומר היום בערב וכו’. חוץ מזה, השימוש של הפרשן בהגדרה “…לא פחות מ-מדהים…” לאחר שמכבי ת”א סופגת עוד מפלה ועוד בביתה הוא ניסיון תפל של ניפוח והעצמה שאיננו במקומו. עוד חזון למועד).

הפרשן שי האוזמן (בצוות טליה סלנט + רון קופמן + שי האוזמן) : “…בשורה התחתונה, מכבי ת”א אם היא חכמה היא לוקחת מהמשחק הזה דבר אחד…שהיא הפסידה…זהו…(!)”. (עצה נבונה).

רון קופמן (פרשן בוטה ומחוספס אבל מעניין לי להקשיב לו) : “…כל פעם שאומרים לי שהדרך הייתה טובה, ואני שומע את גור הדרך הייתה טובה, ורואים שינוי, וכל הדברים האלה, זה מזכיר לי את אשתי שאומרת לי, “Too high, Too low, Too late”. עזבו אתכם מהדרך, יש טבלה של ניצחונות והפסדים…אחד – שמונה…(הוא מתכוון לניצחון בודד של מכבי ת”א מתוך תשעה משחקים עד כה בעונת ה- Euroleague של עונת 2019 – 2018)אני חושב שנגמרה העונה כי קצת חשבון אני יודע, כמה משחקים נותרו שזה 21 ? וכמה צריך לנצח מהם ? 15 משחקים (מהווים % 71.42)…זה לא יקרה, תירוצים יש מכאן ועד אנטארקטיקה…העונה נגמרה…בואו נראה את יובל זוסמן ודני אבדייה, לא יהיה יותר גרוע…” (האופק צבוע שחור אולם הניסוח של רון קופמן מסורבל).

ואז מתערב שי האוזמן : “…אני אומר, זאת הדעה שלי, מכבי ת”א עד סוף הסיבוב תנצח…היא תנצח ותתקרב…היא תשפר עמדות, והיכולת שלה להגיע לשמינייה עכשיו הפכה מתמטית במקרה הטוב…” (הכוונה ברורה אולם לא הניסוח).

הדיון של השלישייה הנ”ל אודות מנהל קבוצת מכבי ת”א ניקולה ווייצ’יץ’ הבכיין ומזיל דמעות, היה שטחי מידי. לא ברור מדוע המנהל הקרואטי הכושל הזה מקבל גיבוי כל כך ארוך ו- מסיבי מבעלי המאה ובעלי הדעה. לא מעניין אותי מה אומרים בנושא הנדון הנ”ל אלי אילדיס, שי האוזמן, רון קופמן, וטליה סלנט. יעניין אותי מאוד אם הרביעייה הזאת של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים תקיף את אותה שלישיית ה- Owners של מכבי ת”א דייוויד פדרמן + שמעון מזרחי + אודי רקנאטי ותשאל בפניהם את הקושיות המתבקשות. ברור לכולם שבסיטואציה הזאת של תיאטרון בובות בה קבוצת מכבי ת”א הפכה לשבר כלי, ממשיך מנהלה הכושל ניקולה ווייצ’יץ’ לשחק את תפקיד בעל הבית השכיר שמפעיל את המריונטות האלה שקוראים להם דייויד פדרמן + שמעון מזרחי + אודי רקנאטי. לא מובן.

ועוד דבר. ארבע קושיות. מה צריך להיות הדבר הזה, עיתונאות ה- Off tube הזאת, התצלום הזה, והכתובית הזאת, בתחתית המסך בצד ימין שלו ? תשובה : לא פחות מחרפה.

תזכורת : (יום שלישי – 20 בנובמבר 2018) ניגפה מכבי ת”א במחזור ה- 8 ב- Euroleague בטורקיה בפני הקבוצה אנדולו אפס בתוצאה 77:90 תחת שרביט אימונו של המאמן היווני החדש שלה יואניס ספרופולוס , לאחר פיטוריו והדחתו של המאמן הקודם הקרואטי נוון ספחיה. ניב רסקין וגור שלף שידרו ישיר את המפלה בטורקיה מהאולפן בהרצליה. מכבי ת”א מובסת וניב רסקין וגור שלף הרימו גם הם ידיים ונכנעו. הם כבר לא טסים לאתרי התחרויות אלא נשארים בארץ ומשדרים לצופיהם ישיר Off tube מאותו המוניטור המשותף להם ולנו באולפן בהרצליה. עיתונאות של כלימה. ועוד דבר. צריך להבין כי תקציבה הענק של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א לעונת 2019 – 2018 נע סביב 110.000000 (מאה ועשרה מיליון שקל) אולם הקבוצה העשירה הזאת על שלל ציוותי שחקניה הזרים ושורת המאמנים הזרים שלה מפסידה גם בליגת העל בישראל לקבוצת גלבוע / גליל תחת שרביט אימונו של הישראלי אריאל בית הלחמי ואשר תקציבה עומד רק על 7.000000 (שבעה מיליון) שקל בעונת 2019 – 2018. מכבי ת”א היא ברגע זה נבחרת רופסת בשורותיה אוסף עצום של שחקנים זרים ומובילים אותם מאמנים זרים, אבל המנהיגות שלה היא ישראלית, מנהיגות ישראלית חושבת והנהלה עתירת ניסיון וממון בראשות שמעון מזרחי + דייוויד פדרמן ובנו דני פדרמן + אודי רקנאטי בעלת הישגי עבר מוכחים בארץ ובאירופה. לא ברור מה קורה כאן, נוכח הפער העצום השורר בין הפוטנציאל המקצועי והכלכלי של מכבי ת”א לבין ההישגיות הרדודה טבלאות הליגות. מדובר במימוש קלוש. צריך לזכור כל העת עובדה מדאיגה אחת כי בחמש השנים האלה בין 2013 ל- 2018 איישו את משרת המאמן הראשי 7 (שבעה) מאמנים : דייוויד בלאט, גיא גודס, ז’אן טבק, ארז אדלשטיין, רמי הדר, נוון ספחיה, ועכשיו יואניס ספרופולוס. האמריקניזציה והדולריזציה עשו ועושים שמות גם בטובים ביותר. רחמנות עכשיו לראות את שני הישראליים הצעירים יובל זוסמן וגם את דני אבדיה לובשים את מדי מכבי ת”א.

פוסט מס’ 777. כותרת ראשית (3) : בסופו של חזון מַר ו-קְלוֹקֵל אָרוֹך שנים, ברור לכולם כי תהליכי האמריקניזציה והדולריזציה הפועלים בכל עוּזָם בארץ, ינצחו ויביסו את הכדורסל הישראלי ואת מועדון הכדורסל של מכבי ת”א, אך גם את עתודת נוער הכדורסל הישראלי שעדיין נותר לפליטה. האמריקניזציה והדולריזציה השמידו ברבות השנים כל חלקת כדורסל טובה בארץ הזאת. מדובר בנזק ספורטיבי-אזרחי שאוטוטו הופך לבלתי הפיך.

פוסט מס 778 בשיתוף עם פוסט מס’ 342. הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי. Tell it like it is. מועדון הכדורסל של מכבי ת”א לא היווה עבורי מעולם יותר מאינטרס שידור משגשג. פוסט מס’ 778 בשיתוף עם פוסט מס’ 342. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 25 בנובמבר 2018.

טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי  חוקר , עורך , ומחבר הספר עב הכרס בן 8000 עמודים “הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי” , והסדרה כולה בת 13 הספרים “מַהְפֵּכָת הַמֵידָע הַגְדוֹלָה בַּהִיסְטוֹרְיָה” עם סיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית ורשות השידור ב- 2003 / 2002 .

הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי. Tell it like it is. מועדון הכדורסל של מכבי ת”א לא היווה עבורי מעולם יותר מאינטרס שידור משגשג. כל הזכויות שמורות.

טכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה טלוויזיונית, וזכויות שידורים בטלוויזיה.

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי “עֵלִית” ת”א נמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006- 1969. ליחסי הגומלין האלה אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת”א (גופייה מס’ 6) משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון  לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977. מכבי ת”א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים “עֵלִית”. תרומתם הכספית של ראשי חברת “עֵלִית” לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ , מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל “מַיִיק” שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית אָלֶכְּס גִלְעָדִי זועק בשידור ישיר ב- 7 באפריל 1977 מבלגראד יוגוסלביה, “גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב”. שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981 , 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון מכבי ת”א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו”ר עו”ד שמעון מזרחי (מאז ספטמבר 1969) שהוא ללא ספק איש בעל חזון, וגם בשל יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או אִרְגוּן חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right- If Not Give It Up.

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2008.

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר בן 10000 (רבבה) עמודים הקרוי “הקשר הסימביוטי”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר בן 10000 (רבבה) עמודים הקרוי “הקשר הסימביוטי”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

ציטוט : “את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה-תקראו מחר בעיתונים”. (יורם ארבל).  

ציטוט : “Tell it like it is”. (האווארד קוסל / Howard Cosell שדר הספורט המפורסם והבלתי נשכח של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC). 

פרק 1

אני עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור . הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס את אנשי העיתונות הכתובה , שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בעשור ה- 80 של המאה שעברה הוריתי לבימאי שלי יואב פלג להשתמש במצלמה מס’ 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף, להראות, ולהעלות On air (ב- “אוויר”) [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- “הארץ”, “ידיעות אחרונות”, “מעריב”, “עַל הַמִשְמָר”, “דָבָר” ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם בצד הדרומי של זירת ההיכל , ומסקרים כמונו את ההתמודדות. רציתי לחזֵק ולהדגיש את סך העניין הציבורי בצפייה בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל במשודרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתירוץ ו/או נימוק שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה, כמו גם רדיו “קול ישראל” ו- “גלי צה”ל” , מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות. אבל זאת הייתה אמתלה משנית . התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתנו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על מקש ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בְּ- נוֹן שַלָנְטִיוּת פרשנות הגיונית שהפכה לסלוגן : “…את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים…”. פשוט, הגיוני, נוקב, ומבריק. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה. “אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול”, גורסת הקלישאה. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : “אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר”, כך הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית , וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של הָווֹאַרְד קוֹסֶל, “אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is”.

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָאווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 , “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום , והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג’ (Roone Arledge). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי “למילים יש וויזואליה משלהן”. “אמור את זה כמו שזה” איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת”א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. אופי המשחק, מספר המשתתפים בו, ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאִפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ז”ל (למדה טלוויזיה בניו יורק בשנים 1968 – 1961) ואחריה יוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל . הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- “OB הלָבָן” שעמדה לרשותם , וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט. וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, “סַמָּן יְמָנִי”.

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בתחום הקונקרטי הזה צילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת”א . ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן בשכונת רוממה בירושלים . במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטוב באירופה (את זאת אמר לי בזמנו גם ג’ורדי ברתומיאו נשיא ULEB). מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ’ינוֹבְסְקִי הנבון (ובזמנו הבולט מכולם), היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי, ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור טוב שלי שכלל אז את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק.

טקסט תמונה : סתיו 1990. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו ביעילות את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת במשך שנים רבות. הקרוב אלי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת”א בלעדיהם. הייתה לי זכות גדולה לעבוד עמם ולצִדָם. בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האבולוציה הטכנולוגית של השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת”א בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידה כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר. לרוע המזל לא תמיד יכולתי להשוויץ ולהתהדר בשימוש המושכל בחזונו של האווארד קוסל “Tell it like it is”. ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת”א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק. אני כיהנתי אז כמנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך הראשי והמפיק הראשי של השידור הישיר. ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי את מהלך השידור הישיר . הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג. האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ’ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 88 : 87 לזכות סקוויב קאנטו , אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני היינץ יֶגֶר שישב במזכירות , פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי . שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת”א, 86:87. לא היינו מצוידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור. חידת הסַל של צָ’ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה. מכבי ת”א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר). המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה. רכז המשחק האיטלקי פְּיֶיר לוּאִיגִ’י מַרְזוֹרָאטִי הנסער התנפל על השופטים ונראה שאיים להכותם. הוא חש שנשדד לאור הפרוז’קטורים של ההיכל ביד אליהו . הוא היה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו כשהוא זועק מרות : “…כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי. גנבתם לנו ניצחון…”. פייר לואיג’י מרזוראטי ניסה להדוף ולדחוף אותם בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי לשנות את ההחלטה.

למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר לחקור ולפענח את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום. עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל יחד עם חבריו כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותנו לפני 30 שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי, אבל הוא וחבריו הטכנאים הצליחו . בשעה שלוש אחה”צ היה מונח לפני הפענוח האלקטרוני המדויק של התמונה שקבע כי פְּיֶיר לוּאִיגִ’י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושופטי המשחק והמשקיף טעו. במוצ”ש – 30 בינואר 1982 שידרה הטלוויזיה הישראלית את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית “מבט ספורט” והוכיחה ללא צל של ספק באמצעות השעון הדיגיטאלי הראשי של התחנה כי הסַל של צ’ארלס קיופק היה חוקי למהדרין והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי . כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית עשיתי את את מה שציווה עלינו הָווֹאַרְד קוֹסֶל בשעתו, “אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is”. גם אם הדבר נעשה מאוחר ולא בשידור ישיר. העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיבחה את המחקר וההוכחה [3]. אנשי מכבי תל אביב ובראשם יו”ר המועדון עו”ד שמעון מזרחי והמאמן רָלְף קְלָיִין ז”ל כעסו עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה ויוזם הבדיקה. הדבר נראה ביניהם הרבה יותר מחשוד. מעין מעשה בגידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור במכבי תל אביב, זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיים, ואמורה לקחת את הצד של מכבי ת”א ברגעי מחלוקת . שניהם דיברו אלי בטון חריף ומתלהם, בחרי אף ממש , וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני כדי לקיים משחק חוזר עם אלופת איטליה סקוויב קאנטו. להשערה הזאת שלהם לא הייתה כל אחיזה במציאות מפני שמצלמות הטלוויזיה טרם הפכו ל- “מצלמות שופטות”כמו בעת הנוכחית, ובעצם השופטים טועים כפי שהשחקנים טועים. טעויות השיפוט הן חלק מהתמודדות. צריך להבין ש- “הקשר הסימביוטי” בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת”א לא ניצב מעל האמת האבסולוטית. מכבי ת”א הייתה עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית אינטרס שידור ומאידך הטלוויזיה הישראלית הציבורית היוותה עבור מכבי ת”א מקור הכנסה כספית . שני הגופים הפיקו יתרונות עבור עצמם מ- “הקשר הסימביוטי” הזה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הרוויחה רייטינג ויוקרה . מכבי ת”א צברה ממון טלוויזיוני.

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982. העיתון “ידיעות אחרונות” מדווח לקוראיו על פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוכנית “מבט ספורט” במוצ”ש – 30 בינואר 1982 הקובעת כי הסל של השחקן איטלקי צ’ארלס קיופק היה חוקי. (באדיבות “ידיעות אחרונות” והמו”ל ארנון “נוני” מוזס).

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . גם העיתון “מעריב” מספר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוכיחה שהסל של צ’ארלס קיופק היה כשר. (באדיבות העיתון “מעריב”).

אַרְנוֹן “נוֹנִי” מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז”ל מו”ל “ידיעות אחרונות”) והיום מו”ל העיתון בעצמו , היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו. הוא צפה ב- “מבט ספורט” ונזעק אף הוא (באיחור של יממה) להחמיא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטארי ששודר ב- “מבט ספורט” ולעיתונאות הטלוויזיונית החוקרת שבקעה ממנו, בו נקבע ללא צל של ספק, כי הסַל של צ’ארלס קיופק היה חוקי. ארנון מוזס היה העיתונאי הראשון שניתח בצורה הגיונית את כתבת שִחזור השעון, ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו, “טענות סובייקטיביות מול שעון אובייקטיבי”, כך שִיוֵוק למאות אלפי קוראיו ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת “מבצע אורלוגין” של מחלקת הספורט [1]. הצטרפותו של עיתונאי בעל מוניטין בדרגתו, רמתו, ובמעמדו של “נוֹנִי” מוֹזֶס לדרך העיתונאית שלי בחקר האמת הייתה חשובה ומועילה.

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. זהו קטע העיתון המקורי שהופיע בעיתון “ידיעות אחרונות” ונכתב ע”י ארנון “נוני” מוזס. (באדיבות העיתון “ידיעות אחרונות”).

“הפעם ברצוני לחלוק שבחים לאנשי המסך הקטן .בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים , הוכיחו לנו אנשי “מבט ספורט” במוצאי שבת את ייחודה של הטלוויזיה. לאחר הפעמים הרבות שבהן חזינו בשמונה השניות האחרונות של המשחק בין מכבי ת”א לסקוויב קָאנְטוּ – אין יותר מקום לספק : מבחינת לוח הזמנים היה הסל של צ’ארלס קיופק חוקי לחלוטין . עם העובדה הזאת אי אפשר להתווכח. הסל נקלע בתום השנייה השביעית, כאשר השעון החשמלי הורה על מעבר בין השנייה השביעית לשמינית. ההוכחה : כולנו ראינו שעל שעון ה- 30 שניות המותרות להחזקת הכדור בידי קבוצה אחת נשארו לפחות 23 שניות. השופט הצרפתי אישר בתנועת ידו את הסל ורק אח”כ נפסל הסל ע”י המשקיף. הכעס והזעם של האיטלקים מובנים . אנשי מכבי ת”א טוענים מאידך כי נעשתה עבירה על ארל וויליאמס, וכי צ’ארלס קיופק ביצע צעדים לפני הזריקה הגורלית . עם טענות סובייקטיביות כאלה קשה להתווכח כי הן החלטות של השופט. אך שעון ה- 30 שניות הוא אובייקטיבי לחלוטין ותודות לטלוויזיה ראינו שלשום את האירוע במדויק, אפילו כשהנסיבות אינן נעימות במיוחד. חבל שמטעמים בלתי מובנים לא ראינו את סיום המשחק מבעד לשעון 30 השניות כבר ביום חמישי בלילה, או בחדשות בלֵיל שבת, אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם”.

מכבי ת”א לעומת זאת שללה את מהלך הטלוויזיה שלי . הדפתי את לחצם . “הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עובדת אצל מכבי ת”א. האמת העיתונאית היא נֵר לרגלינו וניצבת מעל כולנו”, הבהרתי להם והוספתי, “תפקידנו לגלות ולחשוף אותה גם אם אנחנו מחזיקים בזכויות השידורים ויש חשש כי הדבר יפגע במושא השידור”. אנשי מכבי ת”א לא הבינו כיצד האיש שמנווט את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לוקח צד ומתייצב נגדם. זהו שלא הייתי נגדם. הייתי בעד הטלוויזיה. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל התייצב לחלוטין לטובת העיתונאות שלי. “אנחנו אומנם משלמים להם זכויות שידורים אך איננו מוכרים להם את הזכויות העיתונאיות של הטלוויזיה” , אמר יוסף “טומי” לפיד והוסיף, “יואש אלרואי אני כעורך ראשי של הרשות סומך עליך ב- % 100”. ה- FIBA  אגב לא התערבה . גם לא היה סיכוי שהיא תתערב ותורה על משחק חוזר. גם מבקר הטלוויזיה של העיתון “דבר” טֶדִי פְרוֹיְס שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית. כותרת מאמרו הייתה, “חידת השנייה האחרונה ה- 2400” . הנה הטקסט במלואו [2].

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. זהו קטע העיתון המקורי מהעיתון “דבר” ואשר נכתב ע”י מר טדי פרויס ז”ל. (באדיבות העיתון “דבר” ובאדיבות “בית אריאלה” בתל אביב).

 “במבצע ראוי לציון הראתה הטלוויזיה כי שחקן סקוויב קאנטו צ’ארלס קיופק קלע את הסל שלוֹ בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401. הווה אומר הסל היה חוקי, ולכאורה צריכה הקבוצה האיטלקית להירשם כמנצחת . אולם באותו קטע משוחזר שהוקרן במוצ”ש ב- “מבט ספורט”, מצאה הטלוויזיה שעניין מסובך יותר משחשבו קודם לכן. בשִחזור נראה בבירור שקודם לקליעה פגע שחקן איטלקי “באריה השחור” של מכבי ת”א ארל וויליאמס , פגיעה שצריכה הייתה לזכות את הקבוצה הישראלית בשתי קליעות עונשין . הניצחון עשוי היה אפוא להיות גדול יותר בשלוש נקודות . המבצע של צוות “מבט ספורט” והטכנאים ראוי לשבח גם מבחינת ההגינות הספורטיבית . לא כל רשת טלוויזיה הייתה חוקרת תעלומה שעשויה לתעד כישלון של הקבוצה “שלה” . לזכות הטלוויזיה יש אפוא לרשום עוד נקודת זכות על עצם המבצע הטכני” .

הטכנולוגיה הטלוויזיונית שעמדה לרשותי בראשית 1982 הייתה מיושנת ודלה , אך הוכח כי נוכחותם של שעוני הזמן על המסך בשידורים ישירים של משחקי כדורסל חיונית בדיוק כשם שהיא דרושה בעת שידורים ישירים בטלוויזיה של משחקי כדורגל , כדוריד , ולבטח בענפי הספורט האישיים כמו תחרויות הא”ק , שחייה , אִגרוף , תחרויות סקי של גלישת סְלָאלוּם במורד הרים מושלגים ומה לא. השעון הרָץ על המרקע הפך להיות חלק אינטגראלי ומרכיב חשוב כמעט בכל ענפי הספורט המשודרים בטלוויזיה המודרנית. עיקרון הצבת השעון על מסך הטלוויזיה היה חשוב וכך גם הנחיתי את המפיקים והבימאים שלי לפעול. (הצבת שעוני מדידה אלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה התרחשה לראשונה באולימפיאדת טוקיו 1964 שם ה- Host broadcaster המקומי רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK שיתפה פעולה פורייה ומוצלחת ביותר עם חברת השעונים היפנית רבת המוניטין SEIKO. כמובן שהיום העניין הזה הוא טריביאלי לחלוטין). ב- 28 בינואר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו הייתה הטכנולוגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ענייה ודלה. היום בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית, יש לזמן, לתוצאה, ולשם המשחק המופיעים ורצים בקביעות על המסך ערך מוסף. הם מאפשרים לאותם הצופים ה- “מְזַפְּזֵפִּים” לרגע לעבר ערוצים אחרים, לשוב אל תחנת האם המשדרת ישיר את התחרות המעניינת אותם כדי להתעדכן מייד בנעשה במשחק, בתוצאה, וּבזמן שנותר לסיומו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הראשונה בשעתו באירופה להציב כשיטה את שעוני המשחק בשידורים הישירים הביתיים שלה על מסך הטלוויזיה, והשתמשה בהם כסטנדרט שידור שיטתי והכרחי. לשידורי הכדורסל שלנו יצא מוניטין בכל היבשת. רשתות טלוויזיה רבות ביבשת אימצו את פילוסופיית השידור הזאת . שידורי הכדורסל בטלוויזיה ללא שעוני זמן המשחק על המסך, נראו עכשיו כאוסף תמונות עקרות חסרות מתח ועניין . קצב ואופי השידור הישיר השתנו לבלי הכר. מאמץ גדול מאוד ואחריות רבה יותר נדרשו מהבימאים ומהמפיק הראשי ששי אפרתי. פזל השידור הישיר היה מורכב עכשיו מהרבה מאוד פרטים וחלקים בעלי צורות שונות . נדרשו אנשים אינטליגנטיים כדי להפרותו ולהרכיב אותו במהירות לתמונה כוללת אחת.

[1]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 במוסף הספורט של “ידיעות אחרונות”, פרי עטו של ארנון “נוֹנִי” מוֹזֶס.

[2]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 בעיתון “דבר” של העיתונאי טֶדִי פְרוֹיְס ז”ל.

ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 אירחה מכבי תל אביב בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את אלופת ספרד ריאל מדריד. שבנו להיכל באותו הרכב . גם מכבי ת”א. למעט אוֹלְסִי פֶּרִי. בראשית יוני 1982 אישרה הממשלה למנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד להתחיל לשדר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בצבע. ההחלטה הרשמית סילקה את התופעה הטכנולוגית “המְחִיקוֹן” שהפעילה הטלוויזיה כדי לשדר רק בשחור / לבן (על פי החלטת הממשלה) גם תוכניות בצבע שנרכשו בחו”ל, ואת מכשיר ה- “אַנְטִי – מְחִיקוֹן” שהוחזק בידי חלק מהציבור כדי לראות בצבע את אותן התוכניות ששודרו במקורן בצבע אך יצאו לאוויר בשחור /לבן בשל השימוש במחיקון. יוסף “טומי” לפיד הרשה לי לשכור ב- 16 בדצמבר 1982 את ניידת הטלוויזיה של מט”ח (הטלוויזיה הלימודית) ששידרה בצבע בשל אירוע הכדורסל הנחשב . הבימאי שלי באותו משחק היה יוֹאָב פֶּלֶג ומֵאִיר בֵּן – אָרִי שימש מפקח הטכני של הניידת . יוֹרָם אָרְבֶּל אחז במיקרופון ולצדו ישב הפרשן אריה מליניאק.

סביב הספסל של מכבי ת”א בצד הצפוני של ההיכל נוצרה אווירה חשודה בטרם ההתמודדות. החל כבר שלב החימום בהשתתפות שחקני שתי הקבוצות אך אוֹלְסִי פֶּרִי עוד לא התייצב על הפרקט. בעוד אנחנו אנשי קבוצת הטלוויזיה עושים את ההכנות האחרונות לקראת השידור הישיר הבחנו כי ליד ספסל השחקנים של מכבי ת”א מתנהלת התרוצצות מוזרה וההנהלה בראשות עו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ’, אַמְנוֹן אָבִידַן, וצְבִי רוֹל נראית לא שקטה, שרויה במצוקה , ואובדת עצות. חלק מהם נראו מחליפים בדאגה סימני ידיים עם מוֹנִי פַנָאן ז”ל אז האוהד מס’ אחד של הקבוצה שישב יחדיו עם רעייתו שָרוֹן שחורת השיער בשורה הראשונה בשער 9 בהיכל בדיוק מאחורי ספסל השחקנים של מכבי ת”א . כולם ניסו לברר להיכן נעלם שחקן הציר הגבוה של המועדון 2.10 מטרים אוֹלְסִי פֶּרִי, ומדוע הוא וחברתו הדוגמנית תמי בן עמי לא הגיעו להיכל. ראינו את רָלְף קְלָיִין ז”ל יורד ועולה חליפות מחדר ההלבשה של מכבי ת”א כשהוא עצבני ומעשן בשרשרת. היעלמותו של אוֹלְסִי פֶּרִי הייתה מוזרה ועוררה סימן שאלה מפני שעֶרֶב קודם לכן ביקר אוֹלְסִי פֶּרִי בחנות ספורט בעיר אשקלון שמקיימת עמו קשרי מסחר [4] וחתם שָם לעשרות מעריצים צעירים שצבאו על החנות. לפתע נעלם מבלי להודיע לאיש ואינו מופיע למשחק כה חשוב . הנהלת מכבי ת”א ביקשה ממשטרת ת”א לשלוח בדחיפות צוות שוטרים לדירתו של אולסי פרי ודירת חברתו גב’ תמי בן עמי ז”ל כדי לברר מה קרה לשחקן הנערץ שגם נשיאי “עֵלִית” מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ אהבו והעריכו. שני שוטרים הגיעו לדירתו של אולסי פרי (ברמת אביב) ולדירת חברתו תמי בן עמי בשיכון ל’ בצפון תל אביב אך התברר כי דלתות שתי הדירות נעולות והן חשוכות, ואיש אינו עונה. התרוצצו שמועות משמועות שונות כי אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן אהוב ומקובל על הציבור, משתמש ונגוע בסמים אך לנו לא היו כל הוכחות כי אומנם הדבר נכון. נמנענו מלומר זאת בפרהסיה. גם שום עיתון במדינת ישראל לא העז לכתוב בגלוי אפילו לא לרמוז כי אוֹלְסִי פֶּרִי משועבד לסמים. בדיעבד התברר כי אוֹלְסִי פֶּרִי התגורר אותו ערב בדירה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי בשיכון ל’ ולא חש בטוב. כעורך ראשי של המִשְדָּר לא הרשיתי בשום אופן לשַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל למסור לצופים אינפורמציה בלתי בדוקה כי חסרונו של אוֹלְסִי פֶּרִי קשור לסמים. אפילו לא ברמז. לא היו לי כל הוכחות ואין זה מתפקידה של הטלוויזיה (במקרה הקונקרטי מחלקת הספורט) להוציא את דיבתו רעה. כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וראשית דבר כאדם וכעיתונאי, הייתי כפוף לעקרונות העיתונאיים של “מסמך נקדי”. הרי היה לי קל מאוד לכתוב ידיעה כי אולסי פרי לוקח סמים ולהורות ליורם ארבל לשדֵר אותה. מכבי ת”א היה מועדון סגור וחבריו שומרי רָז ונאמנים באופן מוחלט ליו”ר שלהם שִמְעוֹן מִזְרָחִי. שום אינפורמציה כזאת או אחרת לא דלפה. יכולנו רק לשער בינינו את הסיבות להיעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי אך כעיתונאים לא היו בידינו כל הוכחות. שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב להתראיין לטלוויזיה בטרם המשחק וגם לא בתומו כדי להסביר את אי התייצבותו של שחקן החיזוק השחור. הפרשה נחקרה בדיסקרטיות ע”י הנהלת מכבי ת”א ובראשה היו”ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי, מנהל הקבוצה שמואל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ’. השלושה התייחסו לאינפורמציה כאל סוֹד וטִאַטְאוּ את האירוע המביך הזה מתחת לשטיח. אוֹלְסִי פֶּרִי הוזהר אך לא הוטל עליו  עונש חמור. צריך לזכור שהיה בּוֹרֵג חשוב ומרכזי במערך הכדורסל של מכבי ת”א וסייע למועדון מאז 1976 לזכות באליפויות ישראל, גביעי המדינה, ופעמיים בגביע אירופה לקבוצות אלופות . הגִרְסָה הרשמית הייתה כי לקה בשפעת וחומו עלה . מכבי ת”א גברה בלעדיו באותו לילה של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על ריאל מדריד 99 : 93. אוֹלְסִי פֶּרִי המשיך ללבוש את מדי הקבוצה ובמקביל התדרדר בהמשך הקריירה שלו לפרשיות סמים. מכבי ת”א סלחה ככלות הכל לשחקן המסומם ב- 1982, אך בעונת 1985 – 1984 הגיע הרומן לסיומו [5].

ראה העיתון “ידיעות אחרונות” מ- יום שישי – 17 בדצמבר 1982. זהו קטע עיתונות שנלקח מ- “ידיעות אחרונות”. “לאן נעלם אולסי ?” שואלת הכותרת בנימוס. 

ראה “ידיעות אחרונות” מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון “ידיעות אחרונות” מדווח לקוראיו כי “האבידה נמצאה” בדירתה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי. 

בכתבה לא הוזכרה הסיבה האמיתית להיעדרו של אולסי פרי. הגירסה המקובלת הייתה כי השחקן חלה בשפעת וחש שלא בטוב.

ראה “מעריב” מ- יום שני – 20 בדצמבר 1982 . עיתון “מעריב”. גרסתה של הכתבת גב’ רחל פרימור : “אולסי סבל משפעת כבר מתחילת השבוע…”. 

ראה “הארץ” מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון “הארץ”. הקריקטורה הראשית של מדור הספורט בעיתון עוסקת במבחן האמיתי של מכבי ת”א בגביע אירופה לקראת המפגש עם הדוב הרוסי , הלא היא קבוצת צסק”א מוסקבה. (באדיבות עיתון “הארץ”)

ראה עיתון “הארץ”. הכתב מיכאל “מייק” קרנון מֵטִיף מוּסָר להנהלת מכבי ת”א במאמרו “פרשת אולסי : אסור שזה יקרה” בגין היעדרו של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד בערבו של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 , אך לא נוגע בסיבה האמיתית להיעלמותו של השחקן. 

ברור שלא הייתי יכול להגשים את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל  “Tell it like it is” למרות הפיתוי העצום. לא נמניתי על מפריחי השמועות, ובהיעדר הוכחות טלוויזיונית בתמונה וקול, אסרתי גם על יוֹרָם אָרְבֶּל להיות רַכְלָן. היעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק נותר בימים ההם תעלומה. כפי שאמרתי קודם לכן היה נוח מאוד ומפתה לשדר למיקרופון כי אולסי פרי מסומם. כולם התלחששו על זה בהיכל הספורט ביד אליהו אולם לאף אחד לא הייתה עדות ראייה, ואיש לא דיבר על כך בגלוי, מה עוד שחברתו הדוגמנית גב’ תמי סוככה והגנה עליו ושמרה על הפרטיות שלו מכל משמר. הדלת בדירתה בשיכון ל’ בצפון תל אביב הייתה סגורה. היא התרחקה מהעיתונאים ומהטלוויזיה המונופוליסטית כמו מאש ונעלה את דלת דירתה על בריח.

בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע”פ ובכתב. ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות, כתבות אמת שנשענות על עובדות וכתבות שקר שמבוססות על הרהורי לִבָּם של אומרם, פרי מציאות ופרי דמיון, חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת, ביקשו לקשור לעצמם כתרים, ורצו בחוצות העיר וזעקו : “אני הוא העיתונאי הטוב בעולם. אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים”. אני מבקש להפנות אתכם למאמר אחד שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009 ב- “עין השביעית”, 27 שנים אחרי התרחשותו, וזה לשונו :

תחילת ציטוט : “הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד. היו”ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל כתב צעיר , אנרגטי ו- “רודף סנסציות” כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : “הגעתי לבית שלו בשיכון ל’, הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי. צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש , כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה, וזה האנשים שלנו, שלנו. לא הזכירו את זה אפילו. שאלה : מי זה “האנשים שלנו ?”. משה גרטל ” יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון). לא נעים לי אבל זאת האמת”. סוף ציטוט.

הערה א’ למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- “העין השביעית”.  

משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא “רודף סנסציות”  אך שלמה מן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות ה- Follow up המתבקשות כלהלן :

א. משה גרטל : תאמר לי כיצד זה גב’ תמי בן עמי ז”ל הסכימה למכור את כבודו של החבר שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה ולהשפיל אותו דווקא מולך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך…?

ב. משה גרטל : הרי תמי בן עמי ז”ל נעלה את דלת דירתה בפני אנשי המשטרה שבאו לחפש את אולסי פרי . הדירה הייתה חשוכה והיא לא ענתה לשוטרים . אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך…? בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר הגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה מטריד ומשפיל מזה לחשוף את אולסי פרי בשיא חולשתו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לשאול להסכמתו .

ג. משה גרטל : האם אני ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם , שֵם המקליט , ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב’ תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982…?

ד. משה גרטל : הרי ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות , ממש כמו היום -כפופה להליך בירוקראטי של הזמנה מראש – אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו מראש…? הרי לא ידעת מראש כי אולסי פרי יהיה מנוטרל במיטתה של גב’ תמי בן עמי ז”ל…?

 ה. ושאלה אחרונה משה גרטל : אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו’…והוא שגנז את כתבת הפילם שלך…אז OK משה גרטל , יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה ב- 1982 . טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה ויוסף “טומי” לפיד היה מנכ”ל רשות השידור…מדוע לא פנית להיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה וברשות כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם סנסציונית בה נראה אולסי פרי מוטל חסר ישע על מיטתה של תמי בן עמי…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- “יומן השבוע” למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? מדוע אם ככה הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם…ושוב ההיתי מבקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך , מה שמו של המקליט בצוות , ומי היה התורן – חשמלאי בצוות ?

הערה ב’ למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009  ב- “העין השביעית”.  

כל אחד אחד שקורא את הפוסט הזה אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- “העין השביעית” ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם, אל הכותב והמרואיין, כהבנתו. האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת . השאלה הגדולה היא כיצד עורכי “העין השביעית” מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי “העין השביעית”, האם זה הגיוני והאם ייתכן שגב’ תמי בן עמי ז”ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עָפָר, ועוד מבלי לבקש את הסכמתו של אולסי פרי לכך… ???

לפני רבע מאה של שנים, ב- 22 ביוני 1986, הבקיע דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה בעל הכריזמה האלוהית שער שנוי במחלוקת ספק בראשו ספק בידו במשחק ארגנטינה – אנגליה בשלב רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 86′. זה קרה בדקה ה- 51 באִצטדיון ה- “אַצְטֶקָה” במכסיקו סיטי . השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן יצא להדוף כדור גובה שהתעופף כ- 7 מטרים משערו, אך דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה שניתר יחד עִמו הקדים אותו וכבש. המשחק הזה הועבר בשידור ישיר ממכסיקו לירושלים ע”י הטלוויזיה הישראלית יחדיו עם עוד 110 רשתות טלוויזיה בתבל. יוֹרָם אָרְבֶּל היה השַדָּר שלי בעמדת השידור שלנו ב- “אַצְטֶקָה”. אני הופקדתי ושימשתי העורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 מטעמם של מנכ”ל רשות השידור אורי פורת , מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין, ומנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן. מקום מושבי כבַּקָּר השידור היה ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי (International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי . שופט המשחק הטוניסאי עָלִי בֵּנָאסֶר שניצב כ- 15 מ’מהאירוע לא הבחין במעשה חריג כלשהו ואישֵר את השער . ארגנטינה צעדה ביתרון 1 : 0. בעוד השופט נפנה למרכז המגרש מחו האנגלים נמרצות וטענו שהקפטן הארגנטיני כבש את השער באגרופו ולא בראש . זה לא עזר להם. ניידת השידור של TELEMEXICO ה- Host broadcaster הבינלאומי הריצה מייד שלושה הילוכים חוזרים ממוחשבים בזה אחר זה משלוש זוויות צילום שונות : מצלמת קו 16, מצלמה אחורית שהוצבה מאחורי השער האנגלי, ומצלמה מהזווית ההפוכה לבדיקת האירוע . בתום ההילוך החוזר השלישי אִבְחֵן השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל את השערורייה וניסח טקסט מדויק בן 12 מילים בלבד , “לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון” . מובן מאליו כי איכות הטקסט המזהיר של יוֹרָם אָרְבֶּל בשידור ישיר היה מותנה בכמות אמצעי השידור וטיב הטכנולוגיה והבימוי שסיפקה לו TELEMEXICO. הטקסט הטלוויזיוני ומכשירי הטלוויזיה הפכו את דְיֶיגוֹ אָרֱמַאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה לעבריין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הכניע את שופט המשחק עֶלִי בֵּנָאסֶר ואת השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן אך לא את 12 מצלמות הטלוויזיה שנכחו ב- “אַצְטֶקָה” וגם לא את יורם ארבל. הקפטן הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הודה בסיום המשחק בריאיון עיתונאי בכיבוש השער בידו אך ניסח זאת באמצעות אמירה תיאולוגית מבריקה שהותירה לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוסרי. “Era la mano de dios” (זאת הייתה יד האלוהים), השיב למקטרגים. הייתי שָם כשיוֹרָם אָרְבֶּל מילא את הציווי העיתונאי של הָאווֹאַרְד קוֹסֶל, שדר בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC כשטבע את הסלוגן, “Tell it like it is”. יורם ארבל עשה זאת כמובן בסיוע טכנולוגיית הטלוויזיה המכסיקנית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים יכולנו ב- 1986 רק לחלום על איכות ציוד טלוויזיה כפי שעמד לרשות TELEMEXICO. ראה הספר עב הכרס “למילים יש וויזואליה משלהן” במסגרת הסדרה בת 13 הספרים אודות התפתחות שידור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה מ- 1884 ועד 2013, ואשר קרויה : “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. 

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 22 ביוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 86′. אצטדיון ה- “אצטקה” במכסיקו סיטי. אחת התמונות החשובות ביותר בהיסטוריה של צילום תחרויות הספורט בטלוויזיה הבינלאומית. מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO לוכדות את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה בקלקלתו. שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר ניצב קרוב לאירוע אך לא הבחין במעשה הרמאות של גאון הכדורגל הארגנטיני שניצב אליו בפרופיל כשידו השמאלית מוסתרת, ואישר את השער. דייגו ארמאנדו מאראדונה הכניע את שלישיית השופטים ואת שוער אנגליה פיטר שילטון אך לא את המצלמות המכסיקניות וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית יורם ארבל. (באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון – 19 במארס 1989 אירחה נבחרת ישראל את נבחרת אוסטרליה באצטדיון ר”ג במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של איטליה 90′. בדקה ה- 70 של המשחק כבש השחקן האוסטרלי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס את שערו של השוער הישראלי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית ממרחק של 28 מ’. מול צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס המסוכן הציב בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג חומה דלילה ורשלנית. מפני שלא הבין דבר באווירודינמיקה של הכדור כפה על עצמו החלטה לא נבונה בעליל , העמיד חומה במקום הלא נכון , והתייצב חסר ידע במקום הלא נכון בשערו. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס ניצל את המיקום המוטעה של החומה ואת עמדת השוער השגויה ועקף בקלות את הקיר הבלתי יעיל . בתוך שנייה אחת חדר הכדור לשער ושוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג נכנע מייד . רב אומן הטקסט יוֹרָם אָרְבֶּל הפיק בשידור ישיר את הסלוגן המפורסם הבלתי נשכח שלוֹ, “ככה לא בונים חומה”. הביטוי הנפלא יצר מומנטום אך הוא לא היה מדויק לחלוטין בפרטיו . בעיטות חופשיות בכדורגל והמאבק בין הבועט לבין החומה ושוערה הן אתגר צילום טלוויזיוני מרתק . לא צריך להיות מומחה גדול בפיסיקה ומתמטיקה כדי להבין את עיקרון כוח העילוי הפועל על כנף מטוס בעת ההמראה, כמו שלא נדרש להיות פרופסור כדי לדעת כי אותו “כוח עילוי” כזה , הוא גם אפקטיבי ומשפיע על מעוף הכדור שנבעט בכוח רָב לעבר השער ונַע במהירות ממוצעת של 100 קמ”ש לפנים , אך בגלל סִחְרוּרוֹ פועלים עליו כל העת כוחות אווירודינאמיים המַטִים ומְסִיטִים אותו ממסלולו הצפוי (במקרה של צ’ארלי יאנקוס – מימין לשמאל) . ואומנם הדוּ קְרָב צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס – בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ב- 19 במארס 1989 באִצטדיון ר”ג התבסס על עקרונות הפיסיקה וחוקי המתמטיקה והניב רֶצֶף תמונות (Sequence) טלוויזיוניות דרמטיות שהסתיימו בתבוסתו של בוני גינזבורג . לדאבון לֵב עשה השוער הישראלי ברגע המכריע הזה את כל הטעויות האפשריות ונִיגַּף . הכדור שנבעט ע”י צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס עבר את הדרך של 28 מטרים בתוך שנייה אחת, וחדר לשער ליד הקורה הימנית (מנקודת ראותו של הבועט) .

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי “סמן ימני” ו- “למילים יש וויזואליה משלהן” המתייחסים בהרחבה לתופעת האווירודינמיקה של הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל .

חקר האירוע ההוא ב- 19 במארס 1989 מסביר גם את חוסר מעורבותם של שני מאמני הנבחרת הצמד יעקב גרונדמן ויצחק שניאור, שלא הכינו את שיעורי הבית שלהם לקראת ההתמודדות נגד אוסטרליה. השוער בוני גינזבורג ומאמניו היו חסרי מודיעין מינימאלי ולא ידעו אפילו כי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין בלבד ולכן יכול לסובב את הכדור החופשי הנייח רק לכיוון הקורה הימנית (מנקודת מבטו. השמאלית מנקודת מבטו של השוער). כל השלושה, השוער ושני המאמנים – נכשלו מכל היבט בהצבת החומה ובניינה ושילמו את המחיר. צריך להתבונן ב- Sequence הזה כולו כדי להבין מדוע האמירה הכפולה, “…ככה לא בונים חומה, אמרתי לכם, ככה לא בונים חומה…”, נחרתה בזיכרון הקולקטיבי. מאידך היא כללית מידי, איננה קונקרטית, ולא מדויקת מספיק. האָשָם הראשי מוטל על השוער בוני גינזבורג. הוא היה הבנאי. האַשָם מִשְנִי מופנה לשני המאמנים יַעֲקב גְרוּנְדְמַן ויִצְחָק שְנֵיאוּר. הצבת חוֹמָה ונתוני רוחבה וגובהה מול בועט מיומן דורשת מחשבה, תרגול מוקדם, ותכנון מראש קפדני קונקרטי, ולגופו של כל מקרה. בניית חוֹמָה איננה אקסיומה. כדאיות הקמתה מותנה באופי וכישרון השחקן הַבּוֹעֵט, באיזו רגל הוא בועט , מרחק הכדור מהשער, ומיקומו במרחב הגיאוגראפי ביחס לשער. תבוסתו של בוני גינזבורג מול צ’ארלי יאנקוס היא כרוניקה של טרגדיה ספורטיבית ידועה מראש והייתה עניין של זמן בלבד. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג המאוכזב סילק את הכדור של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס מרשתו ובעט אותו בייאוּש לעבר מרכז המגרש. רואים זאת היטב בסרט הצילום. הוא אפילו לא היה יכול לבוא בטענות לעצמו או לחומה שלו. לא היו לוֹ את הכלים להתגונן כהלכה מפני הכדור של צ’ארלי יאנקוס בגלל שלא היה לוֹ צֵל של מושג קלוש בפיסיקה של הבעיטה החופשית ובאנטומיה התנועתית של רגל ימין של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס שסובבה את הכדור.

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה. יורם ארבל גאון הביטוי בשידור ישיר, שדר על משכמו ומעלה, ושדר הכדורגל הטוב ביותר בתולדות הטלוויזיה בישראל בכל הזמנים בתנאי שמערכת עיתונאית איתנה ורצינית עוטפת אותו. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבעיטה החופשית בכדורגל היא מַדָּע. הרֶגֶל איננה אֵיבָר מדויק כמו היָד אך מספיק מוקפדת ומְיוּמֶנֶת (וגם חזקה) כדי להפריד כוחות בעת הבעיטה בכדור : כוח אחד משגר ומניע אותו בעוצמה לפנים ומעניק לו כיוון. הכוח השני מסחרר אותו. היחס בין משקלו של הכדור הנבעט להיקפו חושף אותו בעת תנועתו המהירה באוויר לכמה השפעות אווירודינמיות המסכנות מאוד את השוערים (ההסבר נמצא בכל ספר פיסיקה אלמנטארי) בעיקר כשמדובר בבעיטות חופשיות מסוחררות מטווחים של 30 –16 מטרים. לכן גם הצבת החומה היא מדע. חקר השחקן הבועט ואיסוף מודיעין אודות הרגל הבועטת החזקה שלו הכרחי כדי לדעת מראש לאן יסוחרר הכדור, וכיצד יש להציב את החומה מולו או מול כל בועט ספציפי. ב- 14 במארס 1989 חמישה ימים טרם בואה לישראל לפני המשחק באצטדיון ר”ג, ערכה נבחרת אוסטרליה משחק אימון באתונה. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס כבש שער בבעיטה חופשית ממצב דומה לזה שכבש נגד בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג. הזמנתי את צֶמֶד המאמנים יעקב גרונדמן ויצחק שניאור לעלות לירושלים לצפות ב- Item הקצרצר שקיבלנו מהטלוויזיה היוונית הציבורית ERT ואשר חשף את סוד כוחו של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט בעיטות חופשיות מוכשר ובעל ניסיון של נבחרתו. שניהם סירבו. דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מַאָראדוֹנָה היה הראשון שהפך בראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה את הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל באופן שיטתי לכלי נשק קטלני. שחקנים רבים לפניו וגם אחריו, ישראליים ובינלאומיים, קנו אף הם מוניטין בתחום המומחיות הקונקרטי הזה : יהודה שהרבני, אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, רן בן שמעון, ריינר בונהוף, דייויד בקהאם, ורבים אחרים.

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת”א והפועל ירושלים. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן והמפיק שלי בניידת היה ששי אפרתי. מפקח הקוֹל והאחראי על הקונסולה בניידת היה אמנון אלטשולר. את אוּרִי לֵוִי הצבתי כשַדָּר המשחק [6]. זה היה כבר שֵש שנים מאז שיורם ארבל נטש אותנו. לצִדוֹ של השַדָּר ישבו שני הפרשנים דֵיְיוִיד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר. אני ניהלתי כהרגלי את השידור הישיר מעמדת הפיקוד שלי במגרש ליד שני הפרשנים. המאמן צבי שרף הוביל את מכבי ת”א הפייבוריטית בעת ההיא ובתפקיד מאמן הפועל ירושלים שימש פִּנְחַס “פִּינִי” גֵרְשוֹן יחדיו עם עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיְין. היינו בעלי ניסיון רב בכיסוי משחקי כדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. הטובים באירופה בעת ההיא. לכן הסתפקתי בשתי הוראות נשנות וחוזרות שלי בתדריך הסופי והאחרון לציוותי הצילום והמקליטים כשעתיים בטרם השידור הישיר : “אין להפר אותן בשום פנים ואופן. הן פק”ל (פקודות קבע ללחימה בז’רגון הצבאי)”. הפקודה הראשונה הייתה לאנשי הקול על הפרקט המצוידים במיקרופונים “GUN MIC” להיצמד בפסקי הזמן למאמני שתי הקבוצות והשחקנים כדי לשמוע את ההוראות ולהאזין למלחמת המוחות בין צביקה שרף למתחרהו פיני גרשון . וגם לאמנון אלטשולר האיש המופקד על הקונסולה בניידת. “תהיה ערני ותגביר את עוצמת ה- Sound בעת פסקי הזמן”, הוריתי לו. עמדו לרשותנו עֶשֶר מצלמות, חמש יחידות VTR לצורך הילוכים חוזרים איטיים , וכאמור גם שני מיקרופונים גדולים, ארוכים, ורגישים מסוג “Gun – Mic” מותקנים על מוט, אחד לכל קבוצה, המיועדים להאזנה וקליטת קולות מרחוק. הפקודה השנייה הייתה לחבר כל הזמן את שעוני המשחק (מונים את הזמן ב- Count down) למצלמה המובילה (Leading camera) , בעיקר על מנת לפתור את בעיית חוקיות הסלים הנקלעים בשנייה האחרונה של המחצית הראשונה ו/או בשניית הסיום של המשחק. חוֹק משחק הכדורסל קובע כי אם הכדור עזב את יד השחקן בדרכו לסַל בטרם הגיע שעון ה- Count down של המשחק לנקודת 00:00 – ייחשב הסל ככשר.

טקסט תמונה : 18 באפריל 1996 . היכל הספורט יד אליהו . משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות הפועל ירושלים ומכבי ת”א. ה- Time out המפורסם והמסוקר בצורה הטובה ביותר ע”י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים (בחולצה לבנה במרכז) נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת”א בשעה שהתוצאה היא שוויון 65:65. משמאל נראה עוזר המאמן שלוֹ ארז אדלשטיין. בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית סמי עומר הנדבק ממש לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. המאמן פיני גרשון מוריד הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (מימין), פפי תורג’מן, ודורון שפע. מימין למעלה נראה מר צִיוֹן נַנוּס כתב גלי צה”ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום תיעדו את האירוע החד פעמי בצורה מאוד ברורה וללא דופי. זאת הייתה טלוויזיה במיטבה. מחלקת הספורט הביאו לצופי הטלוויזיה שלה מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה יכלו לשמוע היטב את הוראותיו המדויקות של המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע”י עדי גורדון. עדי גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו , כשקלע סל ניצחון 2 שניות לפני שריקת הסיום, וקבע את התוצאה 65:67. (ה- Frame לקוּח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

לא תיארתי לעצמי בראשית המשחק כי 25 שניות לפני תום ההתמודדות הדרמטית וההפכפכה יְסָמֵן לוח התוצאות שוויון 65:65. במצב הזה ביקש מאמן הפועל ירושלים פסק זמן. שני הצלמים התחתונים מתחת לסלים, שמוליק בַּרְעַם בסַל הצפוני והמקליט שלו מַנוּ יחזקאלי המיועדים לכסות את מכבי ת”א ויורם מנדלבאום בסַל הדרומי יחדיו עם המקליט סַמִי עוֹמֶר המיועדים לכסות את הפועל ירושלים – חשו למלא את תפקידם. הנהלת מכבי ת”א בראשות שִמְעוֹן מִזְרָחִי והמנהל מוֹנִי פַנָאן מנעו מהמקליט מַנוּ יחזקאלי להתקרב לאזור התכנסות השחקנים ב- Time out. לא ניתן היה להאזין להוראותיו של המאמן צביקה שרף שראה בהתקבצות השחקנים סביבו כֶּנֶס סודי של השב”כ ותמיד חשש מהדלפות. הוא ירא את מיקרופון הטלוויזיה. הכל היה סודי ובלתי נגיש אצל מכבי ת”א. יו”ר הפועל ירושלים דני קליין היה יותר גמיש ופחות לחוץ. יורם מנדלבאום וסַמִי עוֹמֶר נעמדו באין מפריע ליד פיני גרשון, עוזרו אֶרֶז אֵדֶלְשְטֵיְין, ושחקני הקבוצה והצליחו לתעד תיעוד מלא, ברור, וקלאסי את גיבורי העלילה ואת תמליל ה- Time out הדרמטי. המיקרופון (Gun Microphone) הסמוך קלט כל מילה ומילה. במהלך שישים השניות של פסק הסמן התברר כי התדרוך של פיני גרשון חשוב אך הוראותיו הסותרות של רכז המשחק עדי גורדון ואישיותו כציר מרכזי וקפטן חשובים יותר משל מאמנו ובעלות משקל עודף. זהו מסמך טלוויזיוני נדיר ומזהיר של ה- Time out הגדול, המפורט, והנצפה ביותר בהיסטוריה של הכדורסל בארץ בסופו לקח עַדִי גוֹרְדוֹן את העניינים והאחריות לידיו, הפר לחלוטין את הוראותיו של מאמנו פיני גרשון, וניצח את מכבי ת”א בעצמו ולבדו בשתי השניות האחרונות בסל מכריע שלו, 65:67 (ראה פירוט התמליל בהמשך הספר “הקשר הסימביוטי”). ההפקה העניקה לשַדָּר הראשי אורי לוי ושני פרשניו דֵיוִויד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר את הכלים הנחוצים כדי למלא את הציווי שציווה על כולנו האווארד קוסל, “Tell it like it is”.

ב- 30 במאי 2008 העביר ערוץ 10 בשידור ישיר את המשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורסל בהיכל “NOKIA” בין קבוצות מכבי ת”א והפועל חולון. השדר היה יוֹרָם אָרְבֶּל ופרשנו עוֹפֶר שֶלַח . הבימאי בניידת השידור היה רְאוּבֵן “רוּבִיק” פּוֹדְגוֹר. 6 שניות לפני סיום המשחק הובילה מכבי ת”א 71:72 מסל של נִיקוֹלָה וִויצִ’יץ’. מאמן הפועל חולון מר מִיקִי דוֹרְסְמַן נזעק וביקש Time out. שחקני מכבי ת”א בטוחים בניצחונם התקבצו סביב מאמנם צביקה שרף . זהו רגע דרמטי לו מייחלת כל רשת טלוויזיה באשר היא. שלושת רבעי מליון צופי טלוויזיה נצמדו למרקע וביקשו להאזין למלחמת המוחות בין שני המאמנים דורסמן ושרף. זהו מבחן טכנולוגי עליון של כל צוות טלוויזיה המתעד משחק כדורסל, לבטח בשידור ישיר. ההפקה הרדודה של ערוץ 10 נכשלה כישלון קולוסאלי בהבאת קולות והוראות המאמנים. המצלמות היו שָם אך לא המיקרופונים . בתום ה- Time out ניגש שחקן הפועל חולון מַאלִיק דִיקְסוֹן לקו מחצית המגרש כדי לחדש את המשחק . נותרו 6 שניות לשריקת הסיום של המשחק. בעוד מאליק דיקסון מתכונן לשגר פנימה את כדור החוץ התקרב אליו חברו דֶרֶק קֶמְפְּבֶּל על מנת לקבל את הכדור. וִויל בַּאיְינוּם שחקן מכבי ת”א שמר על מָאלִיק דִיקְסוֹן ודֵייוִיד בְּלוּטֶנְטָאל נצמד לדרק קמפבל. שני השחקנים החולוניים ביצעו תרגיל בסיסי של “Give and go” והערימו בקלות על שומריהם. מַאלִיק דִיקְסוֹן כִּדְרֵר במהירות וללא הפרעה לעבר רחבת הסל מכבי ת”א ושנייה אחת לפני הסיום קלע את סַל הניצחון מעל ידיו המושטות של טֶרֶנְס מוֹרִיס. 72:73 לפועל חולון שזכתה באליפות הליגה. מִיקִי דוֹרְסְמַן קנה לעצמו לפרק זמן קצוב ומסוים – תהילת אֶרֶץ. מאמן מכבי ת”א צביקה שרף שוב נכשל בשניות האחרונות במשחק צמוד שווה כוחות. אבל הכישלון הגדול ביותר בשניות הסיום היה של ערוץ 10. לעולם לא נדע אילו הוראות חילק מיקי דורסמן לשחקניו באותו פסק הזמן שש שניות לפני סיום המשחק בו שיחק שח-מט בצורת כדורסל נגד צביקה שרף. אף פעם גם לא נדע מה נאמר בתדריך האחרון של צביקה שרף לשחקניו ומה הייתה תשובתו לקרב המוחות שניהל נגדו מיקי דורסמן. הייתי כבר רחוק מהביזנס הזה של הטלוויזיה. בשנת 2008 שימשתי מרצה באוניברסיטת חיפה בפקולטה למדעי הרוח בראשות פרופסור מנחם מוֹר. כישלון ערוץ 10 הציף אותי בזיכרונות וגעגועים לימים בהם ניהלתי, ערכתי, והפקתי אלפי הפקות של שידורי טלוויזיה – ארציות ובינלאומיות, ביניהן את מאות השידורים הישירים של משחקי קבוצת הפאר של מכבי ת”א בליגת הכדורסל הישראלית ובגביע אירופה בשנים 2002 – 1980. כמו דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הייתי נאמן עד למאוד לציווי של שַדָּר רשת הטלוויזיה האמריקנית הָאווֹאַרְד קוֹסֶל, “Tell it like it is”. היינו הטובים ביותר באירופה.

פרק 2 

*הולדת יחסי הגומלין ב- 1970 בין רשות השידור לבין מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת”א וראשית הקשר הפילנטרופי ב- 1971 בין חברת “עלית” לבין מכבי ת”א.

*הופעתם ב- 1969 של יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי ומנהל הקבוצה מר שמואל “שמלוק” מחרובסקי.

*המו”מ הכספיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם המועדון לצורך שידור ישיר של המשחקים היו קשוחים ולא תמיד מקור לאושר וגאווה.

*השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה בטלוויזיה היו במשך שנים רבות מאז ראשית עשור ה- 70 וגם בשנות- 80 ותחילת שנות ה- 90 סוד ציבורי כמוס.

*סעיף מיוחד המעוגן בחוזה בין שני הצדדים אסר על הודעת דבר השידורים הישירים בטלוויזיה (ובעיתונות) עד יום המשחק בשעה שבע בערב .

*המועדון חשש כי פרסומם יבריח את קהל האוהדים מהיציעים וישאיר אותו בבית . החשש התגלה כמופרך אך מכבי ת”א סירבה לוותר . סעיף הפרסום בחוזה הוליד חיכוכים קשים בין הטלווויזיה הישראלית למכבי ת”א . דבר פרסומם המוקדם של שידורי מכבי ת”א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , ה- Promotion שלהם וה- Built up סביבם, השתנה רק עם מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ”ל רשות השידור באפריל 1993.

שחקן הכדורסל האגדי היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי עלה לישראל מטְרֶנְטוֹן – ניו ג’רסי ב- 19 באוקטובר 1966 בהיותו בן 23 . אוהד מושבע של המועדון אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו במכוניתו היישר מנמל התעופה לוֹד למגרש המרצפות היָשָן של מכבי ת”א ליד קולנוע “אוריון”. הגעתו הייתה סנסציונית ומאות אוהדים המתינו לו במקום. טל ברודי לבש מאות פעמים את גופייה מספר שֵש של מכבי ת”א וגם את מדי נבחרת ישראל . עשר שנים לקח לוֹ להוביל את מכבי ת”א אל הפסגה האירופית . ב- 7 באפריל 1977 ניצחה מכבי ת”א בראשות הקפטן שלה טל ברודי בבלגראד במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ’ירְגִ’י וָוארֶזֶה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע הנכסף. טַל בְּרוֹדִי הוא גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת”א בכל הזמנים באישיותו וכשרון המשחק שלוֹ. הוא המוביל, הסוחף, ואחד מאבות המורשת המפוארת. הוא מבין האנשים כספורטאי וגם כאדם שהשפיע עלי ביותר ב- 35 שנותיי בתעשיית הטלוויזיה. כשהיה נער בביה”ס התיכון בטרנטון אמר עליו מאמנו פְרֶד פְּרָיְיס :  “טַל בְּרוֹדִי היה לא רק נער מוכשר מאוד בתחום הקונקרטי של משחק הכדורסל אלא ניחן באופן יוצא דופן בדבקות במשימה ובכך הפך למנהיג . פעם הייתה סופת שלגים בטרנטון והעיר נסגרה לחמישה ימים . זה לא הפריע לטל ברודי ליטול מָקוֹש ולפנות את הקֶרַח מחלון אולם הכדורסל של בית הספר ולהשתחל דרכו כדי להתאמן לבדו בקליעה לסל . אף אחד חוץ מטל ברודי לא העז לצאת מפתח ביתו בסופת שלגים כזאת” .

טקסט תמונה : 1959. טרנטון – ניו ג’רסי. טל ברודי בן 16 עם מאמנו בביה”ס התיכון פרד פרייס. (באדיבות טל ברודי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1961. אוניברסיטת אילינוי. טל ברודי בן 18 במדי אוניברסיטת אילינוי. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוסיף פרד פרייס :לא היה כמוהו. עד כדי כך. טל ברודי אהב את המשחק ואת האימון עד כלות. הוא צעד בסופת שלגים בעיר אל פרקט הכדורסל רק כדי לשמור על כושרו כשחקן. הוא היה Fighter כבר בגיל כה צעיר. מעולם לא ראיתי כדורסלן שכה דבק במשימה ובכך גם הפך לדוגמא חינוכית”. מומחי הכדורסל של אוניברסיטת אִילִינוֹי שטַל בְּרוֹדִי לבש את מדיה חיוו את דעתם, “טַל בְּרוֹדִי יכול היה לשחק בכל קבוצה מקצוענית ב- NBA. הוא רק היה צריך לבחור היכן מפני שהיה כוכב עַל. נכונה לו קריירה מזהירה. הוא היה שחקן כדורסלן בעל יכולות ויכול היה להיות ספורטאי עשיר אך בחר לבנות את חייו במדינת ישראל”. מנהל קבוצת מכבי ת”א מר שְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי והאיש שקיבל את טַל בְּרוֹדִי לקבוצה סיפר לי בשיחות התחקיר עמי כלהלן : “במשחק הגומלין ההוא במסגרת גביע אירופה נגד חוּבֶנְטוּד בַּאדָאלוֹנָה באצטדיון יד אליהו הפתוח ב- 2 במארס 1967 היינו זקוקים לניצחון בן 32 נקודות הפרש מפני שניגפנו במשחק הראשון ב- בָּאדָאלוֹנָה 101 : 69 וזאת כדי לכפות משחק שלישי ומכריע אצלנו בבית. אני זוכר היטב שטל ברודי אמר לי בתום משחק התבוסה בספרד, ” I’m sorry “. הוא לקח את האשמה עליו אך לא התנהג כספורטאי מובס . במחצית משחק הגומלין באצטדיון הפתוח ביד אליהו נגד חוּבֶנְטוּד בָּאדָאלוֹנָה הובלנו בהפרש זעיר בן ארבע נקודות רק  24:28. נזקקנו לניצחון בן 32 נקודות הפרש לפחות כדי לכפות משחק שלישי ומכריע בתל אביב. זה נראה רחוק. בחדר ההלבשה שררה אווירת נכאים. רק טל ברודי עודד את השחקנים ואמר, “…חברה מה זה לקלוע עוד 14 סלים – אנחנו נעשה את זה…”. הוא היה שחקן נפלא וגם אופטימיסט חסר תקנה שעמד בהבטחתו”. טַל בְּרוֹדִי קלע במשחק הגומלין הזה 36 נקודות ומכבי ת”א הביסה את חובנטוד באדאלונה בתוצאה 51:83. משחק הניצחון הזה כונה ע”י הציבור “נֵס בַּאדָאלוֹנָה” וכפה משחק שלישי בו ניצחה מכבי ת”א בקלות 51:75 והעפילה מאוחר יותר למשחק הגמר הכפול באפריל 1967 נגד הקבוצה האיטלקית אִינִיס ווארזה עם דִינוֹ מֶנֶגִין. מכבי ת”א הפסידה במשחק הראשון ב- 7 באפריל 1967 בווארזה בהפרש של עשר נקודות 67:77, וניצחה כעבור שבוע ביד אליהו 67:68 אך האיטלקים זכו בגביע ומכבי ת”א בסגנות. זאת הייתה ההתחלה. משה דַיָין אמר : “בטַל בְּרוֹדִי עֶלֶם חמודות מתגלם החלום הציוני”. מאמן הכדורסל הישראלי שמואל יעקובסון היה הראשון שגילה באקראי ב- 1964 את טַל בְּרוֹדִי ואת יהדותו בשעה שביקר בארה”ב וראה את טַל בְּרוֹדִי משמש יחד עם השחקן ווילט צ’מברליין מדריך במחנה הכדורסל בניו יורק של המאמן האמריקני הנודע קְלֵיְיר בִּי (Klair Bee). שמואל יעקובסון דיווח על “המציאה” לנוֹח קְלִיגֶר יו”ר מועדון מכבי ת”א. בקיץ 1965 השתתף טַל בְּרוֹדִי ככוכב נבחרת ארה”ב בטורניר הכדורסל של המכבייה ה- 7 והתאהב במדינת ישראל . טל ברודי הצטרף לאגודה חובבנית וחבַר לאידיאל ספורטיבי ציבורי שטוו נערים צעירים מתל אביב בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה כמו יִצְחָק פֶדֶרְמַן (אביו של דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן), יְהוֹשע רוֹזִין, שָאוּל “קוקה” כַּסְפִּי [7], אַל פְלָיְישֶר, אַרְיֵה בֵּן עָטָר, צְבִי שְמֶרְלִינְג, אַרְיֵה קְלִיגְסְבֶּרְג, משֶה בַּרוּךְ, וסֶם שְטַיְינְבֶּרְג. לפני 81 שנים ב- 1933 עמדה אגודת מכבי ת”א בפני סגירה בגלל חובותיה לעיריית תל אביב שלא שולמו. מתקני הספורט שלה ברחוב סלמה הסמוך לשכונת שפירא בדרום העיר ננעלו והועמדו תחת כונס נכסים. באישון לילה באותה שנה עקר יִצְחָק פֶדֶרְמַן נער בן 15 את עמודי הסלים במגרש ברחוב סלמה, העמיס אותם בעגלה רתומה לסוס, ובסיוע חבריו העבירם לרחוב המכבי ליד קולנוע “אוֹרְיוֹן”. שם נטע אותם בקרקע החוֹלית. זאת הייתה ראשית ההיסטוריה של המועדון המפואר.

טקסט תמונה :  1940. מגרש הכדורסל עשוי מרצפות ברחוב המכבי בתל אביב ליד קולנוע “אוריון” הישן. דור המייסדים של מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל. החמישייה המפורסמת של מכבי ת”א בימים ההם. זיהוי השחקנים מימין לשמאל : יהושע רוזין, יצחק פדרמן (אבא של דייויד פדרמן), משה ברוך, אל פליישר, ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין בניו של יהושע רוזין) . הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה יצחק פדרמן ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחצות הלֵיל של יום חמישי – 7 באפריל 1977 בתום הזכייה ההיסטורית של מכבי ת”א גמלה בי ההחלטה לעשות סרט דוקומנטארי על מפעל חייו הספורטיבי של טַל בְּרוֹדִי. קראתי לסרט בשם “גופיה מספר שֵש”. זאת הייתה הגופייה שלבש טַל בְּרוֹדי כל השנים בקבוצת מכבי ת”א וגם במדי נבחרת ישראל. טרם מלאו לו  34 אך הוא השלים את המשימה והיה אלוף אירופה . הישג חסר תקדים שלו ושל קבוצתו. הוא עמד על סף פרישה. קורות חייו עניינו אותי ומשכו את תשומת לבי. עולה חדש מארה”ב שמשנה לעַד את פני הכדורסל במדינת ישראל . וותיקי מכבי ת”א לדורותיהם, המאמנים יהושע רוֹזִין ורָלְף קְלָיִין, ומנהליהם עו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומר שְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי וטַל בְּרוֹדִי שהתקרב להיות דמות מיתולוגית, הם הסיבות לכתיבת הספר הזה “הקשר הסימביוטי” במסגרת הסדרה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”, העוסק ביחסי הגומלין הייחודיים שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת”א והחזיקו מעמד 37 שנים רצופות בין 1969 ל- 2006.

טקסט תמונה : ערב יום רביעי – 19 באוקטובר  1966. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת”א ליד קולנוע “אורלי” הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין, קפטן מכבי ת”א סבי בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת”א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסרט הדוקומנטארי “גופייה מס’ שש” (75 דקות), נחקר, נכתב, הופק, ובויָם על ידי במשך כשלוש שנים בין אפריל 1977 לספטמבר 1980. הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז”ל והעורך שלי היה ז’אן קלוד זרביב (אביב). הסרט שהורכב מקטעי film ו – video שודר בהצלחה רבתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 4 בספטמבר 1980. לצורך תחקורו וצילומו ראיינתי בארץ ובארה”ב כ- 100 (מאה) אנשים, ביניהם משה דיין מעריצו של טל ברודי שאמר עליו : “טל ברודי הוא עלם חמודות יהודי – אמריקני. בשחקן הכדורסל הכישרוני הזה מתגלם ומתגשם החלום הציוני”.

טקסט תמונה : משה דיין מקבל את פני ב- 28 אפריל 1980 בביתו בצהלה. לא יכולתי שלא לחוּש אהדה עצומה למשה דיין מצביא הדגול והאמיץ הבלתי יישכח של מדינת ישראל. אני מתדרך אותו ומסביר לו את הרקע לריאיון הטלוויזיה עמו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980. אני מראיין את משה דיין בווילה שלו בצהלה לצורכי הסרט על טל ברודי “גופיה מספר שש”. משה דיין אמר : “טל ברודי הוא עלם חמודות. בטל ברודי  מתגשם החלום הציוני !”. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי שראיתי את משה דיין פנים אל פנים . לא היה ספק , הוא היה איש מרשים מאין כמותו. משה דיין מת ב- 16 באוקטובר 1981. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בין רשות השידור לבין מכבי ת”א התקיים קשר סימביוטי במשך 37 שנים. זה נכון. ברית שידור מופלגת עתירת ממדים בו שאבו שני הצדדים יתרונות ויצאו נשכרים מההסכם ארוך הטווח ביניהן. מכבי ת”א הרוויחה מָמוֹן ומוניטין תמורת מכירת זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית . הטלוויזיה הציבורית שילמה למכבי ת”א במשך שנות דוֹר מעונת 1977- 1976 ועד עונת 2007- 2006 סכום עצום ונכבד (הנתונים המדויקים מופיעים בספר “הקשר הסימביוטי”) ובתמורה צברה יוקרה ורייטינג. אלה הם בדיוק חוקי המשחק בין הטלוויזיה למושאי השידור שלה. אנחנו צברנו אהדה ותהילה בעקבות הרייטינג השופע. ערוץ 2 צובר בעקבותיו ממון. יחסי הגומלין שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לימים ערוץ 1) לבין מועדון מכבי ת”א ע”י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי דָמוּ לקשרים שנוצרו בימים ההם בין הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לבין קבוצות הכדורגל והכדורסל האיטלקיות במפעלים האירופיים, הקבילו לקשרי גומלין צמודים ויחסים הסימביוטיים שהתקיימו בין רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC לקבוצות הכדורגל האנגליות הנבחרות בגביעי אירופה, וחפפו את יחסי הזיקה ששררו בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE לבין מועדוני הפאר של ריאל מדריד וברצלונה. דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו המייסדים. אני העמקתי את הקשר. ליוויתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך 32 שנה. 22 מהן שימשתי מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והאיש המַתְּוֶוה את מדיניות השידורים בתחום. מידי שנה נטלתי חלק בקבוצת המו”מ של רשות השידור שנשאה ונתנה עם המועדון בעל המוניטין על גובה זיכיון השידורים הישירים . בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית הפך המו”מ לקרב. חשנו את האוויר החם של ערוץ 5 וערוץ 2 נושף בעורפנו. כולם רצו להשיג לעצמם את זכויות השידורים של הקבוצה המפוארת המשתתפת מידי שנה במשחקי גביע אירופה בכדורסל. זה היה כריטואל. מכבי ת”א הפכה להיות אובייקט שידור טלוויזיוני בעל משמעות רבה. הייתי חולם בלילות על שלושת ראשי הוועדה המארגנת של המועדון המצליח הזה עו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו”ר המועדון, מנהל הקבוצה שְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ’ – אנשי מפתח שהחזיקו בזכויות השידורים של סחורה בעלת תכלית ממשית. לא היה לי דבר אישי עמם או אליהם . בס”ה , היו לנו רק שתי נקודות מפגש במשך שלוש עשרות שנים . היכל הכדורסל ביד אליהו ושולחן המו”מ . מעולם לא התראינו במסגרת פרטית. באופן אינדיבידואלי הם גם לא עניינו אותי אך כה רציתי בהצלחתם המקצועית שהייתה גם הצלחת הטלוויזיה הציבורית . במערכת היחסים הקרובה הזאת שהתפתחה במשך השנים משני צידי המִתְּרָס בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלית נוצרו יחסי אמת (למעט ה- 8 בנובמבר 1984). ניצחונותיה של מכבי ת”א הפכו למַשְאָבּ רייטינג ולשִגְשוּגוֹ של אותו גוף השידור המחזיק בזכויות הצילום וההקרנה הישירה של משחקיה. המדידה המיומנת הנוגעת לאומדן כמות הצפייה בשידורים הישירים מעניקה לגיטימציה לקבלן הביצוע ומצדיקה את פעולתו. זהו אחד החוקים הנוקשים בתעשייה הזאת. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבלן הביצוע של רשות השידור ואני ניצבתי בראשה. אנשי הטלוויזיה הם עבדים של הרייטינג. תוֹחֶלֶת החיים שלנו מותנית ונגזרת מכמות האנשים שצופה ורואה אותנו, שומעת ומקשיבה לנו. מן ההיבט הזה לא הייתה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שונה ויוצאת דופן מכל קבלן ביצוע אחר ברשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לעקוב ולצלם את משחקי מכבי ת”א בארץ בנובמבר 1968 ואת תחרויות גביע אירופה בנובמבר 1970 אך לשלם לה זכויות שידורים החלה רק בעונת הכדורסל של 1977- 1976.

קשרי הגומלין המיוחדים שהתפתחו בין השידור הציבורי לוועדה מארגנת ספורט פרטית מצליחה לא הייתה המצאה שלי. ראשיתה ב- קונטיננט האירופי. מוצאה מהשידור הציבורי האירופי בה רשתות הטלוויזיה וגופי הספורט מפיקים תועלת האחד מהשני. הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE פיתחה במשך שנים רבות קשרים מיוחדים וענפים עם קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הספורט המלכותי ריאל מדריד. רשת הטלוויזיה הציבורית של בריטניה ה- BBC הבריטי נהנה במשך שנים מהצלחתן של מנצ’סטר יונייטד, ארסנל, וליוורפול באירופה. הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI שילמה הוֹן עַתֵּק כדי לצלם את משחקן של שתי קבוצות הכדורגל המילנזיות, מִילָאן ואִינְטֶר. שתי הרשתות הציבוריות הגרמניות ARD  ו- ZDF הלכו באש ובמים אחרי שני הטניסאים הווירטואוזים שלהם בשנות ה- 80 בּוֹרִיס בֶּקֶר ושְטֶפִי גְרָאף ונהו אחרי קבוצת הכדורגל באיירן מינכן. הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT רדפה עד קצוות העולם אחרי שני ספורטאים רבי מוניטין שלה, הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג וגולש הסקי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק. הלכתי באש ובמים אחרי מכבי ת”א באישור הממונים. הבוסים שלי ואנוכי העמדנו רק תנאי אחד לעו”ד שמעון מזרחי : “עליך להיות אָלוּף”. זהו אותו הסטטוס שהציבו בפניהם קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי. הטלוויזיה באשר היא צועדת עם אלופים ובעקבות האֵיתָּנוּת התקשורתית היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור. זה בדיוק מה שקרה בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת”א. התוצאה הסופית בקשר הזה הפכה את מכבי ת”א למותג. לטלוויזיה יש תכונה מולדת. היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור . אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן. הזָמָר והשחקן אָרִיק אָיְינְשְטֵיין היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה יגיחו לעברו שוב ושוב על חשבון אומנים רבים אחרים . מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת”א את אריק איינשטיין או את “הגַּשָּש החִיוֵור” בה כיכבו השלישייה הבלתי נשכחת שייקה לוי, גברי בנאי, וישראל “פּוֹלִי” פוליאקוב. באירועי ספורט ובידור לא מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש. חלק רואה בדבר טרגדיה ומקים קול צעקה אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות או בית דין גבוה לצדק. היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור. הקורלציה בין אובייקט שידור נכסף לבין הגוף המשדר הכמה לשדרו הייתה למכסימאלית. המשוואה הייתה ברורה : ככל שמכבי ת”א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה.

פעמים רבות נשאלתי בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה הישראלית הציבורית ) את מכבי ת”א, ו/או מכבי ת”א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ? התשובה שלי הייתה תמיד דוּ סיטרית : “מכבי ת”א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות”.

הספר הזה במסגרת הסדרה בת 13 הספרים המרכיבים את סיפור “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה” הוא תיעוד וניתוח של הסימביוזה וקשרי הגומלין חסרי התקדים שהתקיימו במשך יותר משנות דוֹר 2006 – 1969 בין הטלוויזיה הציבורית בישראל לבין מכבי ת”א . תחילתה בצילום ושידור הדרבי התל אביבי בכדורסל שהתקיים ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון “בלומפילד” במסגרת המחזור ה- 8 בליגה הלאומית בכדורסל בו גברה קבוצת הפועל ת”א על מכבי ת”א 70:78 [8] והמשכה ב- 24 ביוני 1969 בכיסוי משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות מכבי ת”א והפועל ת”א ששוחק אף הוא באצטדיון “בלומפילד” ושוב ניצחה הפועל ת”א 70:88 וזכתה בפרס הנכסף. אח”כ העבירה הטלוויזיה הישראלית לראשונה בתולדותיה בשידור ישיר ב- 24 בנובמבר 1970 מהיכל הספורט “נעמן” (במפרץ עכו) [9] את המשחק בו ניצחה מכבי ת”א את אלופת בלגיה סטנדרד ליאז’ 62:74 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. כל המנכ”לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם מאז ימיהם של שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז”ל ויְשַעְיּהוּ “שָיְיקֶה” תָּדְמוֹר תמכו בסימביוזה המתוכננת הזאת בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת”א שעלתה ממון לקופה הציבורית אך מאידך הניבה רייטינג מזהיר. יתירה מזאת, השידורים הישירים האלה היו אבן הפַּזֶל שנושקת לכל האחרות וחיברו את צופי הטלוויזיה ביתר שאת למשדרים שקדמו למשחקי מכבי ת”א ולאלה שבאו בעקבותיהם. הספר “הקשר הסימביוטי” הוא גם סיפור אודות שיתוף הפעולה המדהים, היוצא דופן, והדרמטי בין מכבי ת”א לבין נותנת החסות שלה חברת הממתקים והקפה “עֵלִית”, מאז שנת 1971 ועד עצם היום הזה . מועדון מכבי ת”א לדורותיו חייב חוֹב עולם למַרְק מוֹשֶבִיץ ז”ל ואַבָּא פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ ז”ל, לדָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ (היה נשוי לתָּמָר בִּתּם של רות ואַבָּא פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ) , לדֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ולמִיכַאֵל “מַיִיק” שְטְרָאוּס. בלעדיהם לא הייתה יכולה מכבי ת”א להעפיל שוב ושוב ופעם אחר פעם לפסגה. ללא סיועה הכספי – כלכלי המסיבי של “עֵלִית” בכל השנים הארוכות האלה היה הדבר בלתי אפשרי. חברת “עֵלִית” הביאה הרבה כסף מהבית כדי לתחזק את קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א. במשולש הספורטיבי הזה שווה הצלעות והזוויות, שכלל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית + מכבי ת”א + חברת “עֵלִית”, טמון אחד הפרקים החשובים ביותר בהתפתחות ההפקה ושידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה.

טקסט תמונה : 1970. שני המייסדים. תעשייני ובעלי חברת “עלית” מרק מושביץ (מימין) ואבא פרומצ’נקו. (התמונה באדיבות גב’ רות פרומצ’נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ העניק  את חסות “עלית” למכבי  תל אביב בשנים 1985 – 1970. (באדיבות מיכאל “מייק” שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מיכאל “מייק” שטראוס נשיא חברת “שטראוס – עלית” מעניק  את חסות “עלית” למכבי ת”א בשנים 2008 – 1997. (באדיבות מיכאל “מייק” שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  דייויד פדרמן יו”ר דירקטוריון “עלית” בשנים 1997 – 1985  חברת “עלית” בעידן דייויד פדרמן היטיבה עם קבוצת  הכדורסל של מכבי ת”א והעניקה לה חסות מידי שנה כמויות כספים שמועדוני הכדורסל האחרים במדינת ישראל היו רק יכולים לחלום עליהם. מאוחר יותר הפך דיוויד פדרמן לחבר הנהלת הקבוצה ואח”כ גם אחד מבעליה. אביו של דייויד פדרמן מר יצחק פדרמן ז”ל היה שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א בשנות ה- 30 ו- 40 של המאה שעברה. (באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

                                                    טקסט תמונה : זהו עו”ד אבי פילוסוף. יחד עם  עו”ד דוד מושביץ קידם בראשית שנות ה- 70 את הסכם החסות ההיסטורי בין חברת “עלית” לבין מכבי ת”א. (באדיבות אבי פילוסוף . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת הכדורסל של 1969 – 1968 ניצבו קבוצות כדורסל של מכבי ת”א והפועל ת”א הטובות בארץ ושקולות בכוחן על קו זינוק טלוויזיוני שווה ומשותף לשתיהן. הייתה זאת דווקא הפועל ת”א שזכתה ב- 1969 ב- “דאבל”, אליפות הליגה וגביע המדינה בימים שהעִיר נחלקה לשניים . חצי תל אביב הייתה אדומה והחצי האחר צהוב. המטפורה הצבעונית הזאת נוגעת בעצם למאות אלפי אוהדי ספורט של שתי הקבוצות בכל המדינה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה החלה את שידורי הספורט שלה רק שנה קודם לכן ב- 1968. היא לא לקחה צד וצעדה בתחילת הדרך שלובת זרועות יחדיו עם מכבי ת”א וגם עם הפועל ת”א , שני מועדונים שווי כוחות והמובילים בישראל. למכבי ת”א לא היה בראשית הדרך שום יתרון על יריבתה העירונית למַעֵט שני אישים בשיעור קומתם ובדמותם של מנהל הקבוצה מר שְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי ויו”ר המועדון עו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי. אם השניים האלה ומר מַרְק מוֹשֶבִיץ היו ניצבים בראש הפועל ת”א אזי יש להניח שהסימביוזה הטלוויזיונית הזאת הייתה משנה כיוון. ברבות השנים זכתה מכבי ת”א עשרות פעמים באליפות הליגה וגביע המדינה, וחמש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות. קבוצת הכדורסל של הפועל ת”א אף היא בעלת עבר היסטורי ומבצרה האדום אולם “אוסישקין” שניצב שנים רבות בצפון העיר על גדות הירקון, אינם קיימים עוד.

פאוזה. 

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה :  אנוכי יחדיו עם מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית גב’ אורלי יניב. הצילום נעשה בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו בטרם שידור ישיר של מכבי ת”א בגביע אירופה באחד מ- “החורפים החמים” ההם. שילמנו למועדון מכבי ת”א בימים ההם חופן דולרים מועט בעבור זכויות השידורים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : ראה הספר עב הכרס (כ- 10000 עמודים) שחקרתי וכתבתי, הקרוי : “הקשר הסימביוטי”. 

טקסט תמונה : 1968. חזית בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקמת בשכונת רוממה בירושלים. זוהי ניידת השידור האלקטרונית הראשונה של הטלוויזיה. היא נקנתה בלונדון בפברואר 1968 מחברת הטלוויזיה הבריטית “THAMES” ע”י עוזי פלד מי ששימש סגנו של פרופסור אליהוא כ”ץ ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צוות ההקמה העביר בשידור ישיר ב- 2 במאי 1968 את מצעד צה”ל בירושלים באמצעות הניידת הזאת שנצבעה בכחול ונקראה ה- “OB הכחול”. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1972. זוהי צלחת האנטנה הראשונה שמוקמה בתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) וכוונה אל לוויין ה- Primary האטלנטי. באמצעותה קלטנו את השידורים שלנו מחו”ל. סיגנל שידורי הטלוויזיה הועבר מעמק האלה לתחנת הממסר של חברת “בזק” ב- “איתנים” בהרי יהודה, ומשם הוא נשלח אולפנים בירושלים. (לע”מ תמורת תשלום) . 

מכבי ת”א – סיינה 68:70 אמש בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 18באוקטובר 2012. הגובה כן קובע. פוסט מס’ 778 בשיתוף עם פוסט מס’ 80. כל הזכויות שמורות.

ראיתי אתמול את המשחק מכבי ת”א – סיינה בעין אחת מהמוניטור בסלון ביתי. בעין השנייה פתרתי את הסודוקו היומי בדרגה הקשה שלו שמגיש לי עיתון “הארץ”. אני מודד בשעון ה- Stopper על ידי אם אני יכול לשבור את השיא האישי שלי שעומד על 5:00 דקות. אח”כ פתרתי בעיות במתמטיקה אלגברה, גאומטריה, ולוגריתמים מהספרים הישנים של שמיר ו- לידז’ינסקי, וגם שיחקתי במקביל לצפייה שחמט עיוור באתר האמריקני הבינלאומי המצוין ICC נגד יריבים (אינני מכיר אותם כלל). כילד בקיבוץ אפיקים יכולתי לשחק סימולטאני עיוור נגד חמישה יריבים מבלי לראות את הלוחות. המשחק הזה מכבי ת”א – סיינה לא משך אותי מראש. זהו רק המשחק השני בבית המוקדם מה עוד שהקבוצה האיטלקית נעדרת שמות גדולים . הבוקר משניסיתי לפצות את עצמי ולהתחקות אחרי מהלך המשחק אמש באמצעות הסטטיסטיקה ב- “ישראל היום” גיליתי כמה מדור הספורט של העיתון עני ועורכו דל. הנחתי אותו בצד ועיינתי בעיתון “הָאָרֶץ”. סטטיסטיקת המשחק מופיעה בו בפרוטרוט. “הארץ” הוא עיתון טוב בכללו ומדור הספורט שלו שַם את זה של “ישראל היום” בכיס הקטן. הבעיה שכמנויים וותיק של “הארץ” רעייתי ואנוכי משלמים עבורו הרבה כסף (שנינו פנסיונרים) ואת “ישראל היום” אני מקבל בחינם לפתח דלתנו.

ברור שמכבי ת”א פגיעה ללא שחקני ציר גבוהים ויעילים. שחקני החוץ של דיוויד בלאט מבריקים ואסתטיים. העין נהנית מהובלת הכדור של ריקי היקמן, דיוויד לוגאן, יוגב אוחיון, ומורן רוט, מהקואורדינציה, שינויי כיוון, תנועה אטרקטיבית עם הכדור, כדרור נאה ושליטה טובה בו בשתי ידיים, ראיית משחק ויכולת מסירה. ברור שליאור אליהו הוא נכס וגם מלקולם תומאס טרם אמר את מילתו האחרונה , בקושי את הראשונה. שחקנים ברמתם (פחות ו/או יותר) של ארבעת מובילי הכדור של מכבי ת”א יש באירופה 100 בלירה. הסיפור הוא ליד הסל. עם גיורגי שרמאדיני למרות קומתו 2.16 מ’ ושון ג’יימס (2.08 מ’) יהיה קשה לדיוויד בלאט להשלים את המשימה. המסה שלהם אינה קריטית דיה. הפוסט הזה בקריטריון הגובה בזירת הכדורסל.

היסטוריית הכדורסל הבינלאומית ושל ה- NBA מדגישה את חשיבות שחקני הציר הגבוהים . בלעדיהם קשה להעפיל לפסגה. ג’ורג מייקן (2.08 מ’ ומי שנחשב בעת ההיא לאחר מלחמת העולם ה- 2 לענק – טיטן) איננו אומר דבר לאוהדי מכבי ת”א, אך הוא היה שחקן הציר הראשון (Big man) שהייתה לו השפעה וחשיבות עליונה בקבוצתו מינאפוליס לייקרס על קבוצתו והתפתחות המשחק בכלל. בראשית ה- NBA אחרי מלחמת העולם ה- 2 ובמחצית הראשונה של עשור ה- 50, זכה ג’ורג’ מייקן עם מינאפוליס לייקרס בשש אליפויות NBA. שמו יצא ל- מרחוק. הוא הפך מודל לחיקוי.

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה . אלופת ה- NBA קבוצת מינאפוליס לייקרס . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : המאמן ג’ון קונדלה (John Kundla) , סלייטר מרטין (Slater Martin – מס’ 16) , פרנק סאול (Frank Saul – מס’ 18), ג’ים הולשטיין (Jim Holstein – מס’ 12) , וורן מיקלסן (Vern Mikkelsen – מס’ 19), לו היטש (Lew Hitch – מס’ 11), ג’ורג’ מייקן (George Mikan – מס’ 99), ג’ים פולארד (Jim Pollard – מס’ 17), בוב האריסון (Bob Harrison – מס’ 16), וויטי סקוג (Whitey Skoog – מס’ 20) , ועוזר המאמן דייב מקמילאן (Dave McMillan). (באדיבות האנציקלופדיה המודרנית של הכדורסל האמריקני בעריכת זאנדר הולנדר – בהוצאת פור ווינדס פרס בניו יורק בשנת 1969). 

אח”כ עברה השליטה לקבוצת בוסטון סלטיקס בראשות ביל ראסל (2.08 מ’) ורכז המשחק האגדי בוב קוזי. ב- 1967 זכתה באליפות ה- NBA קבוצת פילדלפיה 76 עם ווילט צ’מברליין (2.18 מ’). באותן השנים של המחצית השנייה של עשור ה- 60 במאה שעברה זכתה אוניברסיטת UCLA של לוס אנג’לס באליפויות המכללות (NCAA) מפני שבשורותיה שיחק לוּ אָלְסִינְדוֹר (2.18 מ’ – המיר את שמו לקארים עבדול ג’אבר) וגם בגלל שאת נבחרת המכללה המצטיינת הזאת אימן ג’וֹן ווּדֶן הבלתי נשכח שהיה מאמן נפלא וגם מחנך דגול ומנהיג אקדמי. ג’ון וודן מעולם לא פנה ל- NBA למרות עשרות ההצעות שקיבל ואימן בחייו רק את UCLA.

טקסט תמונה : עשורי ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה. זהו מר ג’ון וודן (2010 – 1910) הבלתי נשכח מאמנה של נבחרת הכדורסל של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס במשך עשרות שנים. אישיות כדורסל בספֵירות אחרות. משכמו ומעלה . (באדיבות אוניברסיטת UCLA של לוס אנג’לס).

בעשור ה- 50 ובעשור ה- 60 הסתובבו במכללות האמריקניות שחקני חוץ מוכשרים ופנטסטיים שהעין לא שבעה מלהתבונן בהם כמו ביל בראדלי, גייל גודריץ’ (אף הוא מ- UCLA), טל ברודי, קייזי ראסל, אוסקר רוברטסון, ג’רי ווסט, פיט מאראביץ’, קיי. סי. ג’ונס, דיק גרואט, בוב דייויס, קאלווין מרפי ורבים אחרים אך לא היה כמו קארים עבדול ג’אבר כדי להכריע באמת את ההתמודדות. אילו הנער לוּ אָלְסִינְדוֹר הלא הוא קארים עבדול ג’אבר היה בוחר לשחק במכללה אחרת סביר להניח שבסופו של דבר גם אותה המכללה האנונימית הזאת הייתה לוקחת את תואר ה- NCAA . נוכחותו בזירת הכדורסל הייתה כבירה והשפעתו מרחיקת לכת. קארים עבדול ג’אבר נהג להעיד על מאמנו הנערץ כלהלן : “ג’ון וודן היה הקוסם ואני השוליה שלו” . מובילי כדור יש 100 בלירה. טובים יותר ו/או טובים פחות. שחקן ציר ברמתו של קארים עבדול ג’אבר היה רק אחד.

הערה : קארים עבדול ג’אבר למד תקופה מסוימת באוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס קולנוע וטלוויזיה יחדיו עם מוטי קירשנבאום ז”ל. מוטי קירשנבאום למד קולנוע וטלוויזיה ב- UCLA במשך שש שנים רצופות 1968 – 1962. לאחר שהשלים את לימודיו בארה”ב הצטרף במאי 1968 לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בראשות פרופסור אליהוא כץ וסגנו עוזי פלד.

משסיים קארים עבדול ג’אבר את לימודיו ב- UCLA זכתה קבוצת מילווקי באקס מ- NBA בשירותיו של קארים עבדול ג’אבר . אולם ג’רי באס ה- Owner של לוס אנג’לס לייקרס לא המתין זמן רב ודאג לקנות אותו ולשלם לו משכורות עתק על מנת שיביא לו את אליפויות ה- NBA . נכון שליד קארים עבדול ג’אבר שיחקו ב- Loa Angeles Lakers כדורסלנים מחוננים כמו מג’יק ג’ונסון (רכז ומוביל כדור שקומתו 2.06 מ’) , ביירון סקוט , מייקל קופר , ג’יימס וורת’י ועוד אחרים טובים , אך קארים עבדול ג’אבר היה רק אחד . לרשימת שחקני הציר בעלי החשיבות העצומה  והמשפיעים אפשר כמובן לצרף את ביל וולטון הענק (2.12 מ’) מי שזכה עם UCLA באליפות ה- NCAA (גם כן תחת שרביט אימונו של ג’וֹן ווּדֶן – John Wooden) ובאליפות ה- NBA ב- 1977 עם קבוצתו פורטלנד בלייזרס. ב- 1978 זכתה וושינגטון בולטס באליפות ה- NBA. שחקן הציר שלה היה מִיץ’ קוּפְּצָ’אק (2.12 מ’) ולידו שיחק בהצלחה מרובה וֶוס אָנְסֶלְד (2.02 מ’). הדוגמאות הן רבות מספור. עוד דוגמאות בולטות הן שאקיל אוניל ופאו גאסול שחקני הציר של לוס אנג’לס לייקרס כל אחד בתקופתו. קובי בראיינט הוא פנומן אך הוא לא היה יכול לקצור את האליפויות בלעדי עזרתם של השניים. כנ”ל מייקל ג’ורדאן. הוא לא היה יכול לקטוף שש טבעות אליפות שלה- NBA בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ללא סיוע הענקים לצידו ביל קאטרריט (2.16 מ’) ו- וויל פרדו (2.17 מ’) ולבטח ללא עזרתם של סקוטי פיפן (2.01 מ’) והוראס גראנט (2.01 מ’). גם מאמנו פיל ג’קסון ידע זאת . ומה תאמרו על שחקן הציר של יוסטון רוקטס האקים אלג’ואן (2.12 מ’) פעמיים אלוף ה- NBA בעשור ה- 90 של המאה שעברה ?

טקסט תמונה : דצמבר 1983. אנוכי בעת מסיבת קוקטייל בעת פגישת ה- WBM בלוס אנג’לס לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984. ברקע ניבטת תמונתו של לו אלסינדור (קארים עבדול ג’אבר) שחקן נבחרת UCLA שתמיד לבש את הגופייה מס’ 33. (באדיבות הטלוויזיה של דנמרק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דיוויד בלאט כמו ג’ון וודן, רד אוורבך, פיל ג’קסון ופט ריילי הוא מאמן כדורסל כישרוני, בעל ניסיון וטביעת עין, וגם כושר מנהיגות. בארץ וגם באירופה הוא משכמו ומעלה. אך במצב הזה עם גיורגי שרמאדיני ושון ג’יימס אני חושש שזה לא יספיק לו.

בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה לאחר שחרורי משירות קרבי קשה וממושך בגדוד 12 של חטיבת “גולני” חזרתי לקיבוץ אפיקים מכורתי. המח”ט שלי אלעד פלד והמג”ד שלי קותי אדם ביקשו אותי לחתום קבע וללכת מייד לקורס מ”פ. סירבתי ונימקתי להם מדוע. “אני מתגעגע לעבוד עם אבא שלי בשדות הקיבוץ”, אמרתי לשניהם. “אני רוצה לשוב לעבודה על טרקטורים ולרתום שוב את הסוסים למחרשה ולמָגוֹב. אני רוצה להיות חקלאי ולעבד את האדמה. אני מתגעגע לפלחה, לאספסת, לתלתן, לבננות, ולרפת”. השקפת עולמי אז לפני 54 שנים נותרה רלוואנטית לגביי. היא נשארה טבועה בי גם כאשר אני משקיף היום על עברי ההוא, מרום גיל 75 שלי. במקביל לעבודה הפיסית בקיבוץ שלי הייתי שחקן מצטיין בכדורסל, כדורעף, וכדורגל בשלוש ליגות לאומיות (ליגות העל היום). שיחקתי כמעט בו זמנית בליגה הלאומית בכדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, בליגה הלאומית בכדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, ובליגה הלאומית בכדורגל בקבוצת הפועל טבריה וגם הייתי חקלאי ורפתן עסוק . גובהי היה 1.90 מ’. הייתי אתלט. יכולתי לגעת בטבעת הסל במרפק שלי אולם משהגענו להתמודד מול מכבי ת”א ב- 1959 ו- 1960 זה היה לא כוחות מפני שבשורותיהם שיחק תנחום “תני” כהן מינץ שחקן ציר שגובהו 2.04 מ’. למאמן – שחקן של הפועל אשדות יעקב יגאל וולודרסקי (דר) ולי לא הייתה כל בעיה להתמודד מול רלף קליין, דוד פריש, סבי בן בסט, ומשה גולוביי, אפילו לא מול אברהם שניאור אם היה צורך. עם תני כהן מינץ הסיפור היה שונה. גם לנו כיריבים שלו וגם מהצד השני למכבי ת”א שבנתה אותו והפכה את חייה לקלים יותר. הוא היה הראשון שהפר את מאזן הגובה (המאמן יהושע רוזין הביא אותו לקבוצה מהטניס). המונח האנושי “Big man” הפך למושג מכריע בתורת הכדורסל.

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. זוהי קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א מחזיקת גביע המדינה. עומדים מימין לשמאל : שבתאי “סבי” בן בסט, אברהם הופמן, קלין שפירא (היום ד”ר קֶלִין שפירא מנהל ביה”ח בצפת), אמנון אבידן, משה גולוביי, אברהם חסיד, גדי גוטמן, תני כהן מינץ, המאמן יהושע רוזין ויו”ר המועדון צבי אבידן (שניהם בחולצות לבנות). כורעים מימין לשמאל : חיים שטרקמן, גדעון פרייטאג, ראובן דניאל, ודוד פריש.  (התמונה באדיבות משפחת רוזין). הערה : סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה שבתאי “סבי” בן בסט ודוד פריש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 . קבוצת מכבי ת”א אלופת המדינה בכדורסל . נוכחותו של השחקן הגבוה תנחום “תני” כהן מינץ (2.04  מ’) שינתה חלק ממאזן הכוחות בינה לבין יריבותיה לרבות יריבתה העירונית קבוצת הפועל ת”א. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין ז”ל, רלף קליין ז”ל, דוד פריש, יעקב אדליסט ז”ל, תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל, אברהם שניאור ז”ל, יצחק אמר, ושחקן מס’ 15 לא מזוהה. זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : שבתאי “סבי” בן בסט, יעקב מילשטיין, גדעון בירנבוים, אהרון “אהרונצ’יק” קפלן, אברהם חסיד, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל “שמלוק” מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל “שמלוק” מחרובסקי וסבי בן בסט.

טקסט תמונה : 1962 – 1961 / 1961 – 1960. אלופת המדינה במשך שנתיים קבוצת הפועל ת”א הייתה היחידה שניצחה את מכבי ת”א עם תנחום “תני” כהן מינץ . זיהוי שחקני החמישייה הראשונה של הפועל תל אביב לפני 50 שנים מימין לשמאל : עזריאל “עזרי” לובושיץ , אורי גוטהלף, צבי לובצקי, ארז לוסטיג, חיים חזן. (התמונה באדיבות צבי לובצקי ואורי גוטהלף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דווקא קבוצת הפועל ת”א הסתדרה היטב עם תני כהן מינץ ומכבי ת”א והיא שזכתה באליפויות המדינה ב- 1960 ו- 1961. אבל בהפועל ת”א שיחקו חיים חזן, ארז לוסטיג, אילן זייגר, צבי לובצקי, ואורי גוטהלף. באשדות יעקב שיחקו חוץ ממני ויגאל וולודרסקי – אמיר ראובני, מאיר “מֶגֶה” ברזילי, יוסל’ה קנטרוביץ’, משהל’ה לביא, דן שומרון (לימים רמטכ”ל צה”ל), אילן, ובמקצת גם בן כיתה שלי מקיבוץ אפיקים אבנר וורד. יגאל וולודרסקי היה אוניברסיטת הכדורסל שלי. הוא נמנה באורח קבע על נבחרת ישראל. ב- 1959 שב המום לאשדות יעקב בתום אליפות אירופה בכדורסל שנערכה באיסטנבול . בתום האימון על מגרש המרצפות הוא הזמין אותי לחדרו בקיבוץ. “יואש אלרואי אתה לא מתאר לך מה ראיתי שם במשחק שלנו נגד נבחרת ברה”מ. הובסנו 90:44. לא היינו כל כך רעים אבל יאניס קרומינש הענק שלהם (גובה 2.18 מ’. משקל 160 ק”ג. מספר נעל 62) שינה לחלוטין את מאזן הכוחות. פשוט לא היה מה לעשות נגדו”, אמר והוסיף, “ותראה יואש איזה צחוק ומזל זימן לי הגורל. בעת טקס לחיצת הידיים בטרם המשחק דווקא לי יצא להיתקל בו. אתה לא מתאר לך איזה ענק הוא היה. מהיציע לא רואים את זה. על הפרקט זה נראה אחרת לגמרי. אני – 1.78 מ’ והוא – 2.18 מ’. היה לו סנטר גדול וכף יד עצומה. גם לי יש כף יד גדולה יחסית לגובהי. אני מחזיק בקלות כדורסל באצבעות שלי. אבל יואש, שלו זה משהו מדהים. אמרתי לו “שלום” והוא השיב לי משהו כמו “הו…”. ואז ברחתי מהמקום. הוא היה נפיל שעשה את ההבדל. הסובייטים היו טובים בכל מקרה אבל עם טיטן כמו יאניס קרומינש זה היה שונה. במשחק של ברה”מ נגד בולגריה נתלו על קרומינש ארבעה בולגרים. הוא התרומם יחד עמם והטביע”. ואז שלף צילום מהטורניר. יגאל וולודרסקי השחקן הנמוך ביותר בנבחרת ישראל לוחץ במבוכה את ידו של יאניס קרומינש לפני שריקת הפתיחה .

טקסט תמונה : קיץ  1959 . אליפות אירופה בכדורסל באיסטנבול – טורקיה ב- 1959. השחקן הנמוך ביותר בנבחרת ישראל יגאל וולודרסקי  (1.78 מ’ מימין ) לוחץ את ידו של הגבוה בשחקני ברה”מ יאניס קרומינש (2.18 מ’) . מימין ומאחור נראים שחקני נבחרת ישראל נוספים דוד פריש, ארז לוסטיג, וחיים קשטן לוחצים ידיים עם שחקנים סובייטים אחרים. ברה”מ הביסה את נבחרת ישראל  44:90. במחצית הייתה התוצאה  25:44. (התמונה באדיבות יגאל דר – וולודרסקי ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט תמונה : ספטמבר 1959. טורניר כדורסל בקיבוץ בית אלפא בהשתתפות ארבעת קבוצות הכדורסל הטובות ביותר בהתיישבות העובדת : הפועל משמר העמק, הפועל אשדות יעקב, הפועל גבעת ברנר, והפועל בית אלפא. אלו שחקני קבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב . הקבוצה שיחקה באורח קבע בשנים ההן בליגה הלאומית בכדורסל . עומדים מימין לשמאל :  אמיר ראובני, יגאל וולודרסקי ז”ל (1.78 מ’), יואש אלרואי (1.90 מ’), ואבנר וורד (שנינו בני קיבוץ אפיקים).  כורעים מימין לשמאל :  מאיר “מגה” ברזילי ז”ל, יוסל’ה קנטרוביץ’. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יגאל וולודרסקי – דר היה כדורסלן מחונן. הוא ידע כיצד להגשים את כשרונו המיוחד וליישם אותו באמצעות אימונים אין ספור ובדבקות אין סוף במשימה. הוא שיחק תשע שנים בנבחרת ישראל בשנים 1968 – 1959, ולבש את מדיה 89 פעמים תחת שרביטם של יהושע רוזין ושמעון (“צ’ינגה”) שלח. לדאבון לֵב נפטר מדום לב ב- 1977 כשהוא בן 41 שנה בלבד. יגאל וולדרסקי העניק לי את ההשראה להעביר את כישרון המשחק שלי לקבוצת הפועל אפיקים.

טקסט תמונה : קיץ 1964. חמישיית הכדורסל של קיבוץ אפיקים עומדת בתלבושת השחורה. כורעים בחצי גוף עירום החמישייה של קיבוץ בית זרע. כרגיל הבסנו אותם שוק על ירך. עומדים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, יוסי וולפסון, מוליק כהן, בארי חוזק ז”ל (נהרג במלחמת יום הכיפורים 1973), שי לין ז”ל (מת בארה”ב). כורע שני מימין :  גיורא כהן (גיסו של חיים בורר). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 . אנוכי קולע לסל באחד האימונים באולם “איתמר” היכל הספורט של קיבוץ אפיקים. משמאל אחי יונתן. כולנו מתאמנים יחפים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1970 . אנוכי אלוף כדורסל במדי אוניברסיטת ת”א . משמאל , המאמן שלי שמוליק יעקובסון . (באדיבות אריה רוזנצווייג מאוניברסיטת תל אביב . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ביקרתי בסידני הרחוקה והיפהפייה שלוש פעמים. פעמיים ב- 1998 ו- 1999 במסגרת פגישות הקדם הפקה האולימפיות בטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני הענק הקרויות  WBM (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting), וכמובן באולימפיאדת סידני 2000 עצמה. אלכס גלעדי הבלתי נשכח שהיה כבר חבר מאז 1994 בוועד האולימפי הבינלאומי / IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) וסגן נשיא בכיר ב- NBC שקיבל את פניי בסִידְנִי (Sydney) נהג לומר לי : “יואשיש , אתה זוכר שתמיד סיפרו לנו בהיותנו ילדים כי עשרה קבין של יופי ירדו על העולם – תשעה נטלה ירושלים. אז זהו ש- שיקרו אותנו. תשעה לקחה סידני. זאת העיר היפה בעולם ואתה עוד תיווכח בכך”. אלכס גלעדי צדק. אולם לא זה הנושא שעומד על הפרק עכשיו. מבצע השידורים הטלוויזיוני האולימפי שלי מסידני 2000 לאולפן בירושלים היה הישג מזהיר. בפרק זמן של 17 ימים באולימפיאדת סידני שידרנו ישיר 233 שעות ללא שיאה אחת . מבצע השידורים הגדול התאפשר הודות לטכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ותקשורת לוויינים מפותחת . ביני כעורך ראשי ומפיק ראשי במרכז השידורים הבינלאומי ב- IBC בסידני (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) לבין האולפן בירושלים נפרשו ע”י הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) הלוא הוא איגוד השידור האירופי, חמישה (5) ערוצי שידור Multilateral (רבי משתתפים) וארבעה (4) ערוצי שידור Unilateral (משתתף אחד). שלא לדבר על כך שעמדו לרשותנו עמדות שידור בכל אתרי התחרויות החשובות . אבל גם זה לא הנושא כעת . באולימפיאדת סידני 2000 נקרתה לי ההזדמנות להיפגש עם מאמן הכדורסל הנודע במשך שנים רבות של נבחרת ברה”מ אלכסנדר גומלסקי . בנו וולאדימיר גומלסקי שעבד בטלוויזיה הרוסית RTR ערך בינינו הכרה . מובן ש- מייד חקרתי בעניין הגובה במשחק הכדורסל, חשיבותו והשפעתו. זה היה ריאיון. היהודי – סובייטי אלכסנדר גומלסקי היה אדיב וג’נטלמן כדי לגולל את הסיפור במלואו.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000 . ספטמבר 2000. משרד ההפקה שלנו ב- IBC בסידני . עומדים משמאל לימין : וולדימיר גומלסקי (איש הטלוויזיה הרוסית הממלכתית RTR ובנו של אלכסנדר “סשה” גומלסקי), אנוכי יואש אלרואי, אלכסנדר “סשה” גומלסקי מאמן הכדורסל המיתולוגי של נבחרת ברה”מ, גדעון הוד (שדר במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), ומשה מזרחי (טכנאי Video במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כורעים משמאל לימין : אמנון אלטשולר (מפקח קול ותקשורת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) , עו”ד שי מוגילנר (שדר במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), וקובי תקוע עורך סרטי Video במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסידני. (צילום במצלמת הסטילס של יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי התעניינתי עד למאוד בנושא. והוא לא השיב ריקם את סקרנותי. הוא ידע מבנו וולאדימיר כי אני משמש העורך הראשי והמפיק הראשי של שידורי ערוץ 1 בסידני וכי הייתי ספורטאי עבר ברמה גבוהה לרבות כדורסל. כך ענה : “אולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתה הראשונה בה נטלו חלק ספורטאי ברה”מ חלק לאחר מלחמת העולם ה- 2 שהסתיימה ב- 1945. יואש, זה היה מזמן. אתה צריך לזכור שסטאלין היה עוד הנשיא שלנו. הכדורסל הסובייטי היה תמים . נאיבי. חשבנו שטכניקה ואתלטיות פותרים כל בעיה במשחק . עד שנתקלנו בנבחרת ארה”ב במשחק הגמר בהלסינקי 52′ . פגשנו לא רק נבחרת אתלטית מהירה מאוד וטכנית מאוד אלא גם בשחקנים גבוהים בוב קורלנד 2.16 מ’, קלייד לאבלט 2.11 מ’ ועוד כמה שחקנים גבוהים . מפני שטרם היה חוק 30 שניות החזקנו סתם ככה בכדור במשחק אפילו מבלי לנסות לתקוף . השהינו את המשחק. ארה”ב ניצחה אותנו בסיום 25:36 אך הדבר איננו מלמד דבר על ההפרשים ברמה בין שתי הנבחרות. אילו שיחקנו כרגיל ומנסים לתקוף את האמריקנים היינו מובסים חמישים הפרש. הם שלטו שלטון ללא מיצרים מתחת לשני הסלים. כל ריבאונד היה שלהם. זה היה איום ונורא”.

הערה שלי : קלייד לאבלט קלע לארה”ב 9 נקודות ובוב קורלאנד הוסיף 8 נקודות. כלומר כמעט % 50 מסך כל הנקודות קלעו שני שחקני הציר הגבוהים של ארה”ב. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . נבחרות הכדורסל של ארה”ב (בגופיות הלבנות) וברה”מ בצילום משותף בתום משחק הגמר. הענקים האמריקניים זכו במדליית הזהב לאחר שניצחו את הסובייטים 36 : 25. עומד משמאל מס’ 10 מרכוס פרייברגר (הספרה 1 מוסתרת) . עומדים במרכז התמונה בוב קורלנד מס’ 16 (2.16 מ’) וקלייד לאבלט מס’ 9 (2.11 מ’). מס’ 12 הוא פראנק מקייב (גובהו 2.10 מ’). (באדיבות YLE ובאדיבות USOC). 

אלכסנדר גומלסקי ממשיך במסירת המידע : “באולימפיאדת הלסינקי 1952 למדנו את הלקח . התחלתי לתור אחרי שחקנים גבוהים במיוחד. יאניס קרומינש היה אחד מהם . הוא היה לטבי נחמד מריגה שקצת התעניין בכדורסל . פסל בתחביבו. 2.18 מ’ שנשוי לאישה חמודה שגובהה 1.69 מ’. הייתי פשוט צריך לאלף את יאניס קרומינש ולהתחיל ללמד אותו את ה- א’ – ב’ של הכדורסל. ממש מההתחלה. הוא היה ממושמע ותלמיד טוב. זה כמובן לא הספיק נגד ארה”ב. באולימפיאדת מלבורן 1956 ניגפנו במשחק הגמר נגד ארה”ב, 89:55. אבל צריך לזכור שבשורות הנבחרת האולימפית האמריקנית שיחקו שחקנים ברמתם של ביל ראסל (2.08 מ’) ורכז המשחק קיי. סי. ג’ונס. ביל ראסל שמר אישית על יאניס קרומינש שקלע 2 נקודות בלבד במשחק, אולם היינו בדרך הנכונה בדרך החשיבה שלנו. לאט – לאט צמצמנו פערים”.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. הכפר האולימפי. מימין לשמאל : האָצָן האמריקני אירה מרצ’יסון – 1.69 מ’ , יאניס קרומינש הלטבי – 2.18 מ’, וביל ראסל שחקן הכדורסל האמריקני שגובהו 2.08 מ’. הצילום מדגיש את ראשו הגדול של יאניס קרומינש כמו גם כפות ידיו העצומות. הענק הזה שקל 160 ק”ג ונעל נעל שמידתה מס’ 62. (מקור : התמונה מופיעה בספר “חמש טבעות שלובות” של עמנואל גיל שיצא לאור ב- 1961 ע”י הוצאת הספרים “אות” בשיתוף עם הוועד האולימפי הישראלי).                              

אלכסנדר גומלסקי ממשיך לנתח : “נוכחותו של יאניס קרומינש בנבחרת ברה”מ הייתה חיונית בזירה אירופית. הוא ושחקנים נוספים בשורות הנבחרת סייעו לי כמאמן לשמור על הבכורה. זה לא היה דבר של מה בכך. בראשית עשור ה- 50 של המאה שעברה הפך הכדורסל למשחק פופולארי בכל רחבי אירופה. אפילו אתם נבחרת ישראל הפתעתם את עצמכם ואת אירופה משנטלתם את המקום החמישי באליפות אירופה שנערכה ב- 1953 במוסקבה. לא היו לכם שחקנים גבוהים אבל היה לכם מאמן חכם ושחקנים חכמים. אט אט עלו לגדולה נבחרות כדורסל לאומיות כמו יוגוסלביה, איטליה, ספרד, צרפת, צ’כוסלובקיה. השקפת העולם כי בלעדי שחקני ציר גבוהים (Big man) לא ניתן להצליח בהתמודדות בכדורסל הייתה נכונה. ניצחונה למשל של מכבי ת”א והמאמן רלף קליין עלינו, עלי כמאמן ועל קבוצתי צסק”א (נבחרת הצבא האדום) ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה, בתוצאה 79:91 לא הייתה אפשרית ללא אולסי פרי (2.10 מ’) שלכם”.

בחזרה למועדון הכדורסל של מכבי ת”א.

השתתפתי ב- 32 שנות עבודתי בתעשיית טלוויזיה במאות פגישות עם אנשי וועדות מארגנות בארץ ובעולם שדנו ברכישה וקנייה של זכויות שידורים של אירועי ספורט. פגשתי הרבה אנשים רציניים, מוכשרים, ובעלי יכולות אך לעיתים רחוקות נתקלתי באנשים מסוגם של שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי ועו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי. כה נחושים למען מכבי ת”א וכה שונים באופיים. שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הוא איש פתוח, שנון, סרקסטי, ובעל חוש הומור. עו”ד שמעון מזרחי לעומתו – מופנם ומסוגר. אדם שממעיט בדיבור אך מילתו חצובה בסלע. מהימן, הגון, ויָשָר כסרגל . אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ’ סיפר לי פעם כי שניהם היו שותפים תדירוֹת לחדר במלונות ברחבי אירופה בנסיעותיהם התכופות עם הקבוצה למשחקים בחו”ל ותמיד שמע ממנו רק ארבע מילים, “לילה טוב – ובוקר טוב”. שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא איש קשוח אך יודע להתפשר כשצריך לעשות זאת. ישבנו פעמים רבות משני צִדֵי המִתְּרָס. מראה פניו העגמומיים והמיוסרים ילוו את מרקע הטלוויזיה לעַד. מעולם לא ראיתיו מחייך. המועדון חייב לו חוֹב עולם. לבסוף גם המדינה הכירה בגדולת פועלו והעניקה לו ב- 2012 את הפרס היקר ביותר שהיא יכולה להעניק לבניה ובנותיה, פרס ישראל. שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא מנהיג ייחודי מזַן נדיר ובעל חזון שידע לנהל את מכבי ת”א טוב יותר מכל אחד אחר בעידן הטלוויזיה. כמוהו דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן. להתנהלותם המקצועית וההגונה של השניים הייתה השפעה מרחיקת לכת על מועדון הפאר ובאותה מידה גם על הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל .

טקסט תמונה : 1995. שמואל “שמלוק” מחרובסקי (שני משמאל) הוא הספורטאי השני בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית (אחרי יעקב חודורוב) שזכה להיחשף לפני מיליון צופים בתוכנית “חיים שכאלה” בעריכתו והנחייתו של עמוס אטינגר. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : רלף קליין ז”ל, מוטי ארואסטי, מיקי ברקוביץ’, שמואל “שמלוק” מחרובסקי, ומנחה הטלוויזיה עמוס אטינגר. (באדיבות שמלוק מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

כיבדתי והערכתי את עו”ד שמעון מזרחי הרִשמי הענוב , המכופתר , והמדויק עד לפרטי פרטים (תמיד) ואת עמיתו שְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי שבניגוד ליו”ר שלו היה לעולם לא פוֹרמאלי בהופעתו ולבושו , וגם בהתנהגותו . שני הפכים . שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי היה טיפוס יוצא דופן . חכם ומוכשר , מהיר תפישה ודיבור , שָנוּן וסרקסטי , מהיר חֵימָה אך ישר והגון , רָב אוֹמן ביחסי ציבור , בעל קשרים ענפים כמעט בכל מקום , ובנוסף גם מנהלה המסור והנאמן של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א במשך ארבעה עשורים של שנים . לא בכדי יִיחֵד לו עמוֹס אֶטִינְגֶר בזמנו את אחת מתוכניותיו “חיים שכאלה” בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דמוּתו הססגוֹנית והישירה לעיתים בּוטה וסרקסטית משכה את תשומת לבה של התקשורת במשך זמן רב. היו לשָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הרבה מאוד ידידים בטלוויזיה, ברדיו, ובעיתונות. יתרון חשוב במסכת היחסים בין כל גוף ספורטיבי לבין המדיה (Media) שמכסה אותו. שְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי היה דמות ייחודית בנוף הספורט הישראלי. מועדון הכדורסל של מכבי ת”א חייב לו חוֹב עוֹלָם. “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי החל את הקריירה שלו במכבי ת”א כשחקן כדורסל בברית מכבים עתיד (אגודת בת של מכבי ת”א). כמו רבים לפני ואחריו הוא נמשך דווקא למועדון מכבי ת”א ולא לצד השני של המתרס , הפועל ת”א. הקריירה שלו כשחקן הייתה קצרה אך אולי שם נוצרה הזיקה בינו לבין יסודות הניהול של קבוצת ספורט. שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הבין שהמגע האישי החם והטיפול הקונקרטי בכל שחקן הם המנוף להצלחה. הוא העמיד את עצמו 24 שעות ביממה לצורכי השחקנים . ב- 1980 בסיומו של צילומי הסרט הדוקומנטרי  “גופיה מס’ 6” אודות הכדורסלן טַל בְּרוֹדִי סיפר לי בפרוטרוט כיצד הוא ואַמְנוֹן שְלָאִין קלטו בארץ וטיפחו את שחקן החיזוק האמריקני טַל בְּרוֹדִי. שניהם פשוט אימצו אותו אל חיקם ולִבָּם והעניקו לו תחושה של משפחה. כל מה שביקש מולא לפרטי פרטים. שמו של שמואל “שָמְלוּק” מחרובסקי נדחק בשנים האחרונות הצדה. לא כולם זוכרים אותו אך תרומתו למועדון הייתה יעילה, עצומה, ובלתי נשכחת.

טקסט תמונה : קיץ 1952 . שמואל “שמלוק” מחרובסקי (בן 15 עומד ראשון מימין) לובש את מדי קבוצת הכדורסל של ברית מכבים עתיד. זיהוי היושבים מימין לשמאל : יעקב שני, יורם קרני, לובלינר, ברוך לב, ויורם גולדפרב . זיהוי העומדים מימין לשמאל : שמואל “שמלוק” מחרובסקי , אלי גלפנד , יו”ר אגודת ברית מכבי עתיד מר שטייניץ, משהל’ה, ודני פרוינדליך. (התמונה באדיבות שמואל “שמלוק” מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע”י שמלוק מחרובסקי.

טקסט תמונה : שנת 1952 . שמואל “שמלוק” מחרובסקי (בן 15 ) במדי קבוצת הכדורסל של ברית מכבים עתיד עטורה גביעים. מכבי ת”א הייתה חלק אינטגראלי מגופו ונשמתו. (באדיבות שמואל “שמלוק” מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1984 . שמואל “שמלוק” מחרובסקי  (שני משמאל) המנהל המיתולוגי של מועדון הכדורסל של מכבי ת”א יחד עם אברהם פלדה (חמישי משמאל) יו”ר הפועל ת”א , חותכים יחדיו בקיץ 1984 את עוגת הניצחון בקבלת פנים שערך לכבודם ראש עיריית ת”א שלמה ” צ’יץ’ ” להט. ב- 1984 התחלקו שני המועדונים בתהילת הכדורסל. מכבי ת”א הוכתרה בתואר אלופת ישראל והפועל ת”א זכתה בגביע המדינה. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : לו סילבר קפטן מכבי ת”א, שמלוק מחרובסקי, שלמה להט, דני ברכה קפטן הפועל ת”א, אברהם פלדה, ושלושה אנשים לא מזוהים מלשכת ראש העיר. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנות העבודה הרבות המשותפות משני צדי המתרס למדתי להעריך את הצֶמֶד המפורסם הזה ואת מסירותו חסרת הפשרות למען קבוצת  הפאר של מכבי ת”א בכדורסל . הם הקדישו את החלק הארי של חייהם לטובת המועדון שבו גדלו ואותו ניהלו עכשיו. שניהם היו ידידים של רשות השידור אם מותר להתנסח כך אבל לא חברים בשורותיה. לנו ולהם היה אינטרס משותף במערכת הסימביוטית הזאת. אנחנו רצינו לחשוף את מכבי ת”א בשידורים ישירים בטלוויזיה והם ביקשו תשלום זכויות שידורים עבור החשיפה. היו לא מעט וויכוחים סביב הנושא הכספי . תפקידם היה להגֵן על המועדון. תפקידנו, של אָלֶכְּס גִלְעָדִי בשנים 1980- 1976 ושלי בשנים 2002- 1980 כמנהיגי שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית היה לשמור על האינטרסים של רשות השידור ולהפוך את שאיפותינו הלכה למעשה. היחסים בין מכבי ת”א לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית התהדקו וכונו “קשרי ספורט” אך הפכו ברבות השנים להרבה יותר מזה . הם היו בראש וראשונה מגעים של כלכלה ומָמוֹן . ביזנס לכל דבר . שֵם המשחק היה דולרים תמורת שידורים ישירים בטלוויזיה . נקודות המפגש בֵּינינוּ במו”מ לא היו תמיד מקוֹר לאוֹשר וגאווה והולידו חיכוכים לא פשוטים שגבלו במריבות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביקשה לשדר ישיר מכסימום משחקים ולשלם מינימום עבור זכויות השידורים . בהיותה מונופול היא גם התנתה בשנים הראשונות את השידורים הישירים באי הדפסת נותנת החסות חברת “עֵלִית” על גופיות השחקנים. מכבי ת”א רצתה לקבל תשלום גבוה ככל האפשר תמורת הענקת זיכיון הצילום וסירבה להוריד את “עֵלִית” מהגופיות. המאבק הסתיים בפשרה בעונת 1977- 1976. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה למכבי ת”א לראשונה סכום צנוע (ביותר) והתירה לה להופיע עם הפרסומת המסחרית “עֵלִית”. ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת”א בפעם הראשונה בתולדותיה בבלגראד בגביע אירופה לאלופות לאחר שגברה על אלופת איטליה 77:78, חברת “עֵלִית” כנותנת החסות נחשפה למיליון בתי אב, והטלוויזיה הישראלית הציבורית קצרה רייטינג חסר תקדים בימים ההם שהתקרב ל- % 100. כל צד הרוויח ושגשג בסימביוזה הזאת שהחזיקה מעמד הרבה יותר זמן מכל ברית שידור אחרת בתולדות הטלוויזיה בארץ ובעולם. אך בעל אקדים את המאוחר.

טקסט תמונה : עונת 1971- 1970. עו”ד שמעון מזרחי יו”ר מועדון הכדורסל של מכבי ת”א (עומד רביעי משמאל) ושמואל “שמלוק” מחרובסקי מנהל הקבוצה (כורע שני מימין) – הם האבא והאימא המיתולוגיים של קבוצת הפאר מכבי ת”א במשך שנים רבות . זיהוי העומדים מימין לשמאל : מולי אבישר, גבי נוימרק, אלי קורן, יוסי לז’ה, מיקי ברקוביץ’, אריק מנקין (מוסתר), מיכה שוורץ, שחקן החיזוק מארה”ב ביל פלס, יו”ר המועדון עו”ד שמעון מזרחי, בן צ’ורלי (חבר הנהלה), המאמן יהושע רוזין ושופט הכדורסל דוד דגן. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : יגאל שצקי ז”ל , שמואל “שמלוק” מחרובסקי , מוטי ארואסטי , וטל ברודי. (באדיבות שמואל “שמלוק” מחרובסקי ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת 1985- 1984 העמידה הנהלת המועדון בראשותם של עו”ד שמעןן מזרחי, שמואל “שמלוק” מחרובסקי ואריה ברנוביץ’ קבוצת פאר לרשותו של מאמן מכבי ת”א צביקה שרף ועוזרו משה וויינקרנץ. בשורות מכבי ת”א שיחקו קווין מגי, לי ג’ונסון, אולסי פרי, האווי לאסוף, לו סילבר, מיקי ברקוביץ’, מוטי ארואסטי, חן ליפין ואחרים. הקבוצה דרסה את הליגה והביסה בקלות בגביע אירופה לאלופות את אלופת קפריסין אכילס ניקוסיה ואת אלופת רומניה סטיאור בוקרשט.

ביום חמישי – 1 בנובמבר 1984 החליקה לפתע מכבי ת”א בבלגיה מדרגה אחת לפני בית הגמר . הקבוצה הפסידה באופן מפתיע במשחק חוץ לאלופה הבלגית סַאנְאֵיר אוֹסְטֶנְד 80:90. מכבי ת”א הייתה צריכה לנצח במשחק הגומלין בהיכל הספורט ביד אליהו כעבור שבוע לפחות בהפרש של 11 נקודות כדי להעפיל לשלב הבא של המשחקים למקום בו נמצא הכסף הגדול. מכבי ת”א פחדה שלא תוכל לעשות זאת רק עם החמישייה הפותחת. היא הייתה זקוקה נואשות ל- “שחקן השישי” שלה אותו הקהל המופלא והנאמן של האגודה שגודש זה עשרות שנים מידי שבוע את היכל הספורט ביד אליהו ודוחף בשאגותיו את השחקנים קדימה. עו”ד שמעון מזרחי ושָמְלוּק מחרובסקי חששו כי השידור הישיר המתוכנן בטלוויזיה הישראלית של משחק הגומלין בערבו של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984 יבריח את קהלם מהיציעים. רווחה אז שמועה כי שידור ישיר של משחק כדורסל בטלוויזיה המונופוליסטית הוא כל כך מפתה עד שימנע מרִבְבת הצופים או לפחות מחלקה להגיע ליציעי ההיכל כדי לעודד את הקבוצה ברגע החשוב שלה . רבים מהם עלולים להישאר בבית . מכבי ת”א הייתה ב- 1984 עסק בעל אוריינטציה כלכלית מגובשת . תפישת עולמה של הנהלתה הייתה אקונומיסטית מוצקה. מכבי ת”א עוסקת בכדורסל ורוח הספורט מרומם ומנפח את מפרשיה אך הממון מניע ומאיץ את גלגליה. הפסדים אינם באים בחשבון. הם אינם פוגעים רק ביוקרת הסמל והקבוצה ונזקם חמור בהרבה מעבר לכך. תבוסות מערערות את המערך הפיננסי ואת היסודות הכלכליים של המועדון ואת קשריו של המועדון עם הטלוויזיה הישראלית בחלק האָרִי של העונה. לכן צריך לנצח. הפסד נחשב לאסון כלכלי. ניצחון על אוֹסְטֶנְד הבלגית במשחק הבית הקרוב ב- 8 בנובמבר 1984 בפחות מ- 11 נקודות הוא ראשית דָבָר תבוסה כספית גדולה וגם כישלון מקצועי – ספורטיבי של המועדון. זה סדר הדברים.

הגיון המָמוֹן הדריך את עו”ד שמעון מזרחי ושמואל “שָמְלוּק” מחרובסקי לפני כל שיקול אחר . קו המחשבה הזה על פי שיקול דעתם אומר כי הטלוויזיה מבריחה את הקהל מהיציעים ומחסור בקהל עלול לפגוע בעידוד שהקבוצה כה זקוקה לוֹ , ולהביא להפסד . הנימוקים האלה הנחו את שניהם לפעול נגד השידור הישיר המתוכנן על ידי הטלוויזיה הישראלית בראשות טוביה סער והביצוע בידי מחלקת הספורט שלוֹ . המועדון פרסם מודעות מאירות עיניים בתשלום במוספי הספורט של עיתוני הערב רבי התפוצה “מעריב”  ו- “ידיעות אחרונות” בהן קרא לאוהדיו למלא את יציעי ההיכל ב- 8 בנובמבר 1984. הטקסט היה חד משמעי , “יותר מתמיד אנו זקוקים לעידוד שלכם במשחק הגורלי” . כתב “ידיעות אחרונות” רפי נאה המלווה את המועדון עשרות בשנים , פִּרְסֵם ידיעה בעיתונו : “משחק הגומלין בין מכבי ת”א לסאנאיר אוסטנד ביום חמישי – 8 בנובמבר 1984 , לא ישודר בטלוויזיה הישראלית” , אף על פי שהיה ידוע כי בין מכבי ת”א לרשות השידור קיים הסכם כספי חתום המאפשר למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר ישיר בעונת 1985- 1984 את כל משחקי הבית של מכבי ת”א . למרות חששה הבלתי מבוסס מפני שידור ישיר נזהרה מכבי ת”א שלא להתריס בפומבי נגד הרשות . את העבודה עבור הקבוצה של המדינה עשה עבורה העיתונאי רָפִי נָאֶה בשולי מאמרו בעיתון של המדינה. הדבר הרתיח את דמי. מכבי ת”א העמידה את עצמה לשעה קלה מעל להסכם החתום עם רשות השידור. זה היה חוזה קשוח בו אסור היה לנו לפרסם עד שעתיים לפני שריקת הפתיחה למשחק את דבר השידור הישיר. לוחות שידורי הטלוויזיה שהתפרסמו בעיתונות היומית בילפו את הציבור וסיפרו לוֹ כי בשמונה בערב בימי חמישי תשודר תוכנית הספורט “משחק השבוע” ובשמונה וחצי תשודר תוכנית המדע “תַּצְפִּית”. אפילו לא מילה אחת אודות השידור הישיר . הדיווח בעיתון “ידיעות אחרונות” על ביטול חד צדדי של השידור הישיר המתוכנן העלה את חמתי . מכבי ת”א הייתה שווה פחות הרבה פחות ללא חשיפתה בטלוויזיה אך זה לא הפריע לה לבטל את הסכם השידור הישיר של המשחק בהיכל יד אליהו נגד אוֹסְטֶנְד . ביום שני – 5 בנובמבר 1984 ירדתי מייד מבניין הטלוויזיה בירושלים לתל אביב לאימון הקבוצה בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לדוּן עם ראשיה בנושא השידור הישיר שנראה לי כמובן מאליו , בזכות ולא בחסד . שילמנו בעבורו במיטב כספנו והוא שוּבַּץ כבר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית. “על איזה ביטול שידור ישיר אתה מדבר מר שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי”, אמרתי למנהל הקבוצה בפגישה מוקדמת בהיכל הספורט ביד אליהו בעניין החוזה החתום בין הטלוויזיה למכבי ת”א . בפיו של מנהל מכבי ת”א בעל משרד פרסום ושיווק נודע בעיר כבר היה סלוגן מוכן ונחרץ, “יואש אלרואי, נכון שיש לנו הֵסְכֵּם חתוּם אך הסכּמים נועדו כדי להָפֵר אותם”. מילָה במילָה. לזכותו ייאמר כי אמר את הטקסט בגלוי ומבלי למַצְמֵץ. מעולם לא שמעתי תמליל כה מִתְּגָרֶה ומשתחֵץ שכזה. למרות הקשר ההדוק בין האגודה לרשות נוצרה אווירת חשדנות. היה ברור כי אם לא נשדר ישיר את המשחק המכריע נגד סאנאיר אוסטנד ב- 8 בנובמבר 1984, הרי שלרשות השידור יש את הזכות המלאה לנטוש את מכבי ת”א ולחבור אל הפועל ת”א מחזיקת גביע המדינה. הייתי מוכן נפשית לקראת הפרת ההסכם. נראה את מכבי ת”א מנסה לנוּע לפנים בלעדי מצלמות הטלוויזיה שסוללות לה את הדרך.

גם ביום המשחק עצמו המשיך רפי נאה כתב עיתון “ידיעות אחרונות” לפַמְפֵּם לקוראיו במאמר שכותרתו הייתה , “ממינוס 10 – לחורף חם” , ובשוליו , “לא יהיה שידור ישיר בטלוויזיה אלא רק ברשת ב’ של רדיו “קול ישראל” “ [10] . לא התכוונתי לוותר לאנשי מכבי ת”א . הסכם הוא הסכם . יהיה שידור ישיר פסקתי . דווקא מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל חשב אחרת , “לא נורא אם לא יהיה שידור ישיר אחד העיקר שמכבי ת”א תנצח ותגיע לבית הגמר” , הסביר את עצמו . סמנכ”ל הכספים יוחנן צנגן תמך בקיום ההסכם כלשונו ובשידור הישיר. לטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית היה הרבה כוח אך למכבי ת”א לא פחות. היכל הספורט ביד אליהו היה גָדוּש מפֶּה לְפֶה. מכבי ת”א הביסה את אלופת בלגיה באותו העֶרֶב של 8 בנובמבר 1984 בתוצאה אסטרונומית  75:132  והעפילה לשלב הבא. מיקי ברקוביץ’ קלע 35 נקודות , קֶוִוין מֶגִי – 29 נקודות, לי ג’ונסון – 27 נקודות, ואולסי פרי הוסיף עוד 13 נקודות. יורם ארבל ואנוכי והצוות הגדול של ניידת השידור שלנו לא היינו בהיכל ביד אליהו באותו הערב של יום חמישי – 8 בנובמבר 1984. בהיעדר הרשאה, כולנו העפלנו לקיבוץ כפר גלעדי בגליל העליון למשימת כדורסל אחרת.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. אולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצלמת משחק כדורסל של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי. אנוכי (מימין) מתדרך ומעביר הוראות בכתב לשַדָּר יורם ארבל והמפיק יוסי לנדאו (יושב לשמאלו של השדר). צלם ה- Close up התחתון הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי). הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג. הייתה לי אמפטיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הופתעתי מאוד מסירובו של יו”ר מועדון הגליל העליון מר גד יעקב לחתום בקיץ 1993 על הסכם שידורים בלעדי עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית תמורת סכום שיא של זכויות שידורים . מנכ”ל רשות השידור בעת ההיא מר מרדכי “מוטי” קירשנבאום הציע לגד יעקב תשלום חסר תקדים בגובה של 1000000 (מיליון) דולר. (התמונה צולמה והוענקה לי באדיבות מר אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הפּוֹאֶנְטָה בסיפּוּר הפרת החוזה ע”י מכבי ת”א הזה הייתה מקוממת . מכבי ת”א מונהגת ע”י שמעון מזרחי ושמלוק מחרובסקי הרגישה מספיק חזקה כדי להתחכם לטלוויזיה הישראלית הציבורית שבנתה אותה ולא חששה להתפלמס עם רשות שידור שהייתה נאמנה לה נאמנות מופלגת. האמירה הזאת בעת לחץ ריגעי, “כי כל הסכם נועד להפר אותו”, הייתה בלתי מקובלת . רשות השידור נאמנה להסכם עליו הייתה חתומה עם מכבי ת”א הביסה את האמירה המתריסה בסופו של דבר וגם את כתבותיו של רפי נאה בעיתון “ידיעות אחרונות” .

ראה העיתון “ידיעות אחרונות” מ- יום חמישי – 8 בנובמבר 1984 . עיתון “ידיעות אחרונות” מפרסם בסוף המאמר של רפי נאה , “ממינוס 10 – לחורף חם” , את האינפורמציה , “המשחק לא יועבר בשידור ישיר בטלוויזיה אלא רק ברדיו ברשת ב’ ” . 

במשך שנים רבות נַח לו בתוך חוזה השידורים בחוזה בין רשות השידור לבין המועדון המפואר, סעיף סוֹדי מיוחד, שלא הֵתּיר לנו לפרסם ולהודיע לציבור משלמי האגרה מראש את דבר השידורים הישירים של משחקי הבית , אלא רק בימי המשחקים עצמם (בימי חמישי בשבוע) בשבע בערב כשעה וחצי לפני תחילתם. סעיף אנכרוניסטי, שגוּי ופתטי שהיה בעצם גם סוֹד גלוּי לציבור. כולם ידעו שמשחקי מכבי ת”א ישודרו ע”י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית רק אסור רק היה לדבר על זה . עו”ד שמעון מזרחי התעקש להכניס את הסעיף הזה לחוֹזֶה וביקש את הרשות להקפיד על מילויו כעל קוצו של יוד. היה לו פּחד אובּססיבי מאֵימת הקהל שלא יגיע להיכל ביד אליהו בשל השידורים הישירים. עורבה ופרח. הקהל איננו מֵדיר את רגליו מהמגרשים בגלל שידורי הטלוויזיה אלא בשל רמת העניין וחשיבות האירוע. חששוֹ במשך שנים ארוכות התברר כפחד שווא . בתקופה שבה שימֵש מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם מנכ”ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 הֵסרנו את הסעיף המטוּפּש, המופרך, והשערורייתי הזה מן ההסכם. וראו זה פֶּלֶא הקהל לא פחת ולא הדיר רגליו. הוא המשיך לנהוֹר בהמוניו למשחקי מכבי ת”א במקביל למָסוֹת הענקיות של השידורים הישירים . מעגל הקסמים בו עסקי טלוויזיה עתירי רייטינג שזוּרים לעַד עם הצלחות ספורטיביות ומגרשים גדושים בצופים הוכיח שוּב את עובדת קיומו. נוסחת ההצלחה הזאת לא פסחה על מכבי ת”א. השידורים הישירים השיטתיים של משחקי מכבי ת”א בטלוויזיה הישראלית הציבורית העלו והציבו אותה על סדר היום הציבורי. מצלמות הטלוויזיה זיהו אותה כקבוצה לאומית למרות שהייתה מועדון פרטי, אחד מיני רבים בארץ, וחיבבו אותה על האומה . פשוטו כמשמעו. הכתבות אודות הקבוצה וקידום השידורים סביבה במשך יותר משנות דוֹר רק העשירו את כמות הצופים בהיכל הספורט ביד אליהו ומעולם לא גרעו אותם. מכבי ת”א של עו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ושְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי הייתה קבוצה מצליחנית והרייטינג שלה במגרש ומחוצה לו הרקיע שחקים . שניהם לא הבינו בשנים ההֵן את סוֹד חוֹק הכֵּלִים השלובים שבין השידורים הישירים בטלוויזיה לבין הגעתו של קהל אוהדיהם להיכל , כשבתווך ניצבת ההצלחה . עֶרֶב המשחק נגד אוֹסְטֶנְד הבלגית ביום חמישי ההוא ב- 8 בנובמבר 1984, ביקשו שניהם למנוע ללא כל הצדקה חוקית והגיונית את השידור הישיר שלנו.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . היכל הספורט ביד אליהו . המאמן יהושע רוזין (עומד ראשון מימין) שמואל “שמלוק” מחרובסקי (במרכז) ועוזר המאמן חיים “חיימון” שטרקמן (משמאל) באחד הרגעים המותחים במשחקי גביע אירופה, ובימים שהשידורים הישירים היו סוד טלוויזיה גלוי. (התמונה באדיבות שמואל “שמלוק” מחרובסקי , ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פעם לקראת סופה של 1984 טעתה שחקנית התיאטרון והקולנוע יוֹנָה אֵלִיאַן-קֶשֶת מגישת תוכנית הבידור “סיפורי בדים” בעריכת שאול שִירָן בטלוויזיה הישראלית , והודיעה בניגוד להסכם , “התוכנית תיעדר מהמסך בשבועיים הקרובים בשל שני שידורים ישירים של משחקי מכבי ת”א  מהיכל הספורט ביד אליהו ב- 6 בדצמבר 1984 נגד בנקו רומא, וב- 13 בדצמבר 1984 נגד ריאל מדריד”. הודעתה המקרית והלא מכוונת בדבר השידור הישיר הסודי של משחקי מכבי ת”א בטלוויזיה ניפצה את מסך המיסתורין והפכה מייד לסקנדל ושערורייה רבתי. עו”ד שמעון מזרחי ראה ושמע את הודעת השידור של יוֹנָה אֵלִיאַן והתפוצץ מזעם. הוא שמר בקנאוּת על סעיף הסכם חשיפת השידורים במועֵד המותר ולא היסס לשלוח ב- 2 בדצמבר 1984 מכתב בוטה גדוש איומים וניתוק קשרים למנכ”ל רשות השידור אורי פורת, מלווה בעותקים ליוֹחָנָן צַנְגֶן ולי [11]. הנה תוכנו.

טקסט מסמך (1) : 2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס’ 1 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי למנכ”ל רשות השידור אורי פורת על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו, מכבי ת”א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת”א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב לאורי פורת, “ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס’ 2 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי למנכ”ל רשות השידור אורי פורת על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו, מכבי ת”א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת”א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב שמעון מזרחי לאורי פורת : “ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים”(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוחנן צנגן ואנכי יצאנו מדעתנו כשקיבלנו את המכתב. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת – פחות. “איזו חוצפה”, שַׂחְנוּ איש לרעהו . “על איזה נֶזֶק מָמוֹנִי בל ישוער הוא מדבר”, שאלנו בפליאה האחד את השני. אבל זה היה עו”ד שמעון מזרחי. הוא התנהג כראש משפחה והיה מסור לאגודת מכבי ת”א כמו אב לבנו. כמובן ששידרנו ישיר את שני משחקי הבית הבאים נגד בנקו רומא וריאל מדריד, ואם לנקוט בלשון המשפטנים, “למותר לציין שבשני המשחקים האלה גדשו הצופים את יציעי ההיכל עד אֶפֶס מקום, ולא נגרם שום נזק ממוני למכבי ת”א בשל הודעתה השגויה של השחקנית גב’ יוֹנָה אֶלִיאָן – קֶשֶת. אפילו לא בסֶנְט אחד”. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהתה בצדק אחרי מועדון הפאר הזה שמכונה מכבי ת”א. מכבי ת”א לא הכזיבה וגברה על בנקו רומא 86:95, וניצחה גם את ריאל מדריד 97:101. זהו העיקרון הראשון של הסימביוזה בין קבוצה מנצחת לבין רשת טלוויזיה שבוחרת לצעוד עמה שלובת זרוע ולשדר ישיר את משחקיה. כמו האוהדים גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הלכה שבי אחרי מכבי ת”א אך בתנאי שהיא מנצחת.

בנובמבר 1986 חזר הגילוי האניגמתי על עצמו. מנהל הטלוויזיה חיים יבין נכשל בלשונו וגילה לציבור את פרטי הרָז הכמוס. הוא סיפר בגאווה לאחד העיתונאים כי מחלקת הספורט יוצאת אוֹ טוֹ טוֹ למִבצע השידורים הישירים של מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות. עו”ד שמעון מזרחי תפש את חיים יבין בקלקלתו ונזעק. יו”ר מועדון הכדורסל של מכבי ת”א שלח מייד מכתב חריף ומאיים למנהל הטלוויזיה, בו הוא מאשים אותו בהפרת הסכם הסודיות ואיום בביטול חוזה השידורים עם רשות השידור. הוא התנהג כמשפטן ולא כבעל ברית של הטלוויזיה הישראלית שבנתה אותו . חיים יבין שחש כאילו חֶרֶב פיפיות מונחת על צוואר רשות השידור, נבהל ומיהר להתנצל. עד כדי כך היה גדול כוחו של עו”ד שמעון מזרחי בימים ההם.

טקסט מסמך :  24 בנובמבר 1986. זהו מכתב התשובה המקורי והנפחד ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין יו”ר מועדון הכדורסל של מכבי ת”א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַיִים יָבִין מנהל רשת שידור מונופוליסטית רבת עוצמה מיהר למחול על כבודו ועל כבוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוקדם מידי. הוא היה איש בעל דרכי נימוסין אירופיים שלא היה צריך להתנצל בצורה כזאת ובסגנון כמעט מתרפס בפני מכבי ת”א. טקסט שמחליש את מנהיגותו כמנהל הטלוויזיה. חַיִים יָבִין באמת חשש מאיומו של יו”ר המועדון שכתב למנכ”ל רשות השידור מכתב בוטה, אך עם כל הכבוד לעו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, הוא לא הבין ו/או אולי שכח כי מכבי ת”א ללא מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחושפות אותה מידֵי שבוע בבת אחת למיליוני צופים , איננה שָוָוה כקליפת השוּם. בסימביוזה הבלתי נמנעת וההכרחית הזאת שני הצדדים הפיקו את מלוא התועלת. ממון, יוקרה, ופופולאריות. רשות השידור המשיכה לכבד את חוזי הכדורסל שחתמה עם מכבי ת”א, ולשלם לה במשך השנים ביד רחבה , והקפידה גם לשמור על השידורים הישירים המקודשים בערבֵי חמישי כעל סוֹד כמוּס מפני הצופים המממנים בכיסם את ההסכמים היקרים המאפשרים את השידורים האלה. פָארְסָה. כעבור שמונה שנים ב- 27 באפריל 1992 שוּב שָנָה עניין פרסום השידורים הישירים בטרם זמן על עצמו. מדורי הספורט העיתונות הכתובה פירסמו בהבלטה רבה כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תשדר ישיר את סדרת משחקי הגמר סַל בין מכבי ת”א לבין הפועל ת”א. חמישה משחקי “דרבי” באבחת שידורים אחת. “מי צריך יותר מזה”, חייכתי לעצמי. אֵל הטלוויזיה הטוב שמע את תפילתי והעניק לי בשנה אחרונה של חוזה הכדורסל שלנו עם איגוד הכדורסל את המיטב. ההתגוששויות בין מכבי ת”א והפועל ת”א על זירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ובאולם צר המידות באוסישקין היוו אובייקט שידור לא פחות מעניין ממשחקיה של מכבי ת”א בזירה האירופית . רבבות צופים גדשו את היציעים לעייפה ביד אליהו ובאוסישקין בסדרת ה- “דרבי” המסקרנת הזאת מאין כמותה . זה היה קרב ההישרדות האחרון של הפועל ת”א במלחמה בת 60 שנה נגד מכבי ת”א. הצ’אנס האחרון שלה . מנהל הפועל ת”א אַבְרָהָם פְּלָדָה הגשים את חלומו . הוא ניצב על קו זינוק משותף עם יו”ר מכבי ת”א שִמְעוֹן מִזְרָחִי. נקרתה לו לפתע שוב ההזדמנות להדיח את העו”ד מהפסגה. המדינה הייתה כמרקחה לקראת סדרת הגמר סל שהייתה גם דרבי תל אביבי בין שתי קבוצות כדורסל הטובות במדינה והנהנות מקהל אוהדים עצום לא רק בתל אביב אלא בכל הארץ. זה לא הפריע לעו”ד שמעון מזרחי להאיץ כתב אישום חריף לאריה מֶקֶל ב- 27 באפריל 1992 הטוען כנגד ההפרה הבוטה של ההסכם בין הטלוויזיה הישראלית למכבי ת”א בדבר הגילוי המוקדם של השידורים הישירים כאילו מנכ”ל רשות השידור אחראי על הפּרסומים בעיתונות [12]. כך כתב יו”ר קבוצת מכבי ת”א לרשות השידור כשהוא משבש בטעות חלק מתארי הניהול של הנמענים. אריה מֶקֶל היה מנכ”ל רשות השידור ולא היו”ר, ויוסף בר-אל היה מנהל הטלוויזיה ולא מנכ”ל רשות השידור.

מכבי תל – אביב                                27 באפריל 1992

מחלקת הכדורסל

לכבוד :

מר אריה מקל  –  יו”ר רשות השידור מבלי לפגוע בזכויות

מר יוסף בר-אל – מנכ”ל רשות השידור

מר יואש אלרועי – מנהל מחלקת הספורט – הטלוויזיה הכללית

א. נ.  

הנדון : הסכם בין רשות השידור למכבי ת”א

(…) להפתעתנו , הודיעו בכל העיתונים שיצאו לאור , היום 27.4.1992 , כי משחק הדרבי בין מכבי עלית ת”א והפועל ת”א , בשלב הגמר סל , ישודר בשידור ישיר החל מהשעה 20.30

יתרה מזאת בלוח המשדרים אשר פורסם על ידי רשות השידור עוד בתאריך 23.4.1992 נאמר מפורשות

כי לשעה 20.30 נקבע משדר ספורט מיוחד .

והרי כל בר דעת יודע כי ביום שני לא מתקיימות תוכניות ספורט רגילות והמשדר היחידי המתוכנן הינו משחק הדרבי (…) .

(…) למותר להוסיף , כי הפרה בוטה זו מצידכם של ההסכם הנדון גרמה ותגרום לנו בשבועיים הקרובים נזק כספי בלתי הפיך , אשר עלול להגיע למאות אלפי שקלים (…) .

בכבוד רב ,

שמעון מזרחי

יו”ר מחלקת הכדורסל במכבי ת”א

טקסט מסמך (1) : 27 באפריל 1992. מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי יו”ר מועדון מכבי ת”א למנכ”ל רשות השידור אריה מקל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר. (עמוד 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך (2) : 27 באפריל 1992. מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי יו”ר מועדון מכבי ת”א למנכ”ל רשות השידור אריה מקל, מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ”ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל איננו איש סנטימנטאלי והיה האחרון להתרגש מעו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי. הכרתיו היטב . הוא לא נבהל ולא נרתע ממכתבו של יו”ר מועדון מכבי ת”א ולא התכוון לוָותֵּר . הוא הורה לי להמשיך בעבודתי כרגיל . “התכונן לשידורים הישירים של כל חמשת המשחקים בסדרה” , פקד עלי , והוסיף : “שמעון מזרחי לא מפחיד אותי . שלא יאיים . הוא איננו שווה פרוטה ללא מצלמות הטלוויזיה שלנו , והוא יודע זאת . אנחנו נראה לו מאפוא משתין הדג” . ב- 1 במאי 1992 הורה אַרְיֵה מֶקֶל בניגוד לחַיִים יָבִין למנהלת לשכתו גב’ שַרִית יָאִיר להשיב לעו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולהסביר לו מדוע הוא דוחה את תוכן מכתבו מ- 27 באפריל 1992 [13] . הוא גיחך אפילו לא הטריח את עצמו להתכתב עם עו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולא חתם את שמו על מסמך התגובה . הוא נתן למזכירתו שרית ישי לעשות זאת . הנה הוא כלשונו וכתבו .

רשות השידור המנהל הכללי       כ”ח  בניסן  התשנ”ב / 1 במאי  1992

לכבוד

מר שמעון מזרחי

יו”ר מחלקת הכדורסל

מכבי ת”א

רח’ המכבי 4

תל אביב  63293

א. נ.

הנדון  :  מכתבך מיום 27.4.1992

נמסר למנכ”ל על ידי מנהל הטלוויזיה כלהלן –

1. הטלוויזיה לא הודיעה ולא פירסמה שהיא משדרת את משחק הכדורסל

2. אם היו ספקולציות בעיתונים לגבי שידור המשחק , הדבר לא היה באחריות רשות השידור ןאין רשות השידור אחראית למה שמתפרסם בעיתון.

3. הטלוויזיה חייבת בפרסומיה להודיע שלוח השידורים הרגיל לא מתקיים . כך נהגה במשך החודשים האחרונים . לא ייתכן שנפתיע את הצופים ברגע האחרון ונשדר ספורט במקום מישדר אחר מתוכנן . לכן אנו מודיעים שמישדר ספורט מיוחד ישודר בשעות שבהן מתבטלות התוכניות הרגילות , זה מקל על האוכלוסיה שאוהדת ספורט ועוד יותר על האוכלוסייה שאיננה אוהדת ספורט .

4. אינני רואה אלטרנטיבה הולמת, אלא אם כן ננקוט במדיניות של להטעות את הציבור בארץ בכך שביודעין נשבץ בלוח השידורים מישדרים שלא ישודרו, ובמקומם ישובצו ללא כל התראה, מישדרי ספורט.

לפי כך דוחה רשות השידור את האמור במכתבך הנ”ל .

                                                   בברכה ,

                                                   שרית יאיר

                                                   מנהלת הלשכה

עותקים : מר יוסף בר-אל , מנהל הטלוויזיה

מר יואש אלרואי , מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה

טקסט מסמך : 1 במאי 1992. זהו המסמך המקורי ששלח מנכ”ל רשות השידור אריה מקל לשמעון מזרחי באמצעות מנהלת לשכתו שרית ישי. הוא אפילו לא חתם עליו והשאיר את הזכות הזאת למנהלת הלשכה שלוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1992 העניקה קבוצת הכדורסל של הפועל ת”א קרב איתן למכבי ת”א . מכבי ת”א ניצחה פעמיים ביד אליהו והפועל ת”א גמלה לה בשני ניצחונות באוסישקין. ביום שלישי – 19 במאי 1992 נערך המשחק המכריע ביד אליהו בשל יתרון המיקום בטבלה של מכבי ת”א, שהעניק לה את הביתיות במשחק החמישי. הצבתי את אורי לוי ליד המיקרופון ואת דייויד בלאט כפרשן שלנו. מכבי ת”א שקורצה מחומר של אלופים הביסה בשידור ישיר את הפועל ת”א בתוצאה 63:81. שני הזרים שלה ווארגאס – 23 נק’ ומיצ’ל – 22 קלעו את מירב הנקודות למכבי ת”א . דורון ג’מצ’י וגיא גודס קלעו כל אחד 9 נק’, נדב הנפלד ו- לָאבַאן מרסר קלעו 8 נק’ , ומוטי דניאל ו- וִוילִי סִימְס הוסיפו 2 נק’ כל אחד. להפועל ת”א הרבו לקלוע הזר דייויד ת’רדקיל (שיחק בעבר בבוסטון סלטיקס) – 25 נק’, תומר שטיינהאואר – 14 נק’, הזר פרביס שורט – 12 נק’, יונתן דלזל – 9 נק’ ושמעון אמסלם – 2 נק’

חמישה ימים קודם לכן ב- 14 במאי 1992 שידרנו ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בו גברה קבוצת הפועל גליל עליון עם דורון שפר, בְּרֶד לִיף, אנדרו קנדי, גיבסון, אמיר בינו ומטאלון 76:84 על מכבי ראשל”צ בה שיחקו מיקי ברקוביץ’, חיים זלוטיקמן, רוני בוסאני, קורקי נלסון, הזר בנקס, ותומר קרני. שידורם הישיר של סדרת הגמר סל המרתקת ומשחק גמר גביע המדינה ב- 1992 בטלוויזיה הישראלית הציבורית היוו אקורד סיום צורם ומפתיע שסימן באורח בלתי הגיוני את סוף ההתקשרות הארוכה בין הטלוויזיה הישראלית ואיגוד הכדורסל שבראשו ניצב עכשיו היו”ר יורם אוברקוביץ’. מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי התנתקה טוטאלית מהכדורסל הישראלי בתום עשר שנות שידורים מאז 1983 בהן היו עליות ומורדות רבים, ונשארה מחוברת רק למועדון מכבי ת”א. ב- 19 במאי 1992 שלח יורם אוברקוביץ’ מכתב הצעה מנומס לאריה מֶקֶל מנכ”ל רשות השידור בו הציע להיפגש כדי לדון בחידוש הסכם השידורים בין הרשות לבין איגוד הכדורסל [14]. כך סיים את מִכתבו בהשראתו של יועץ איגוד הכדורסל לענייני המו”מ אלכס גלעדי.

איגוד הכדורסל

(…) מאחר וְדוּוָחְנוּ בזמנו, שכל עוד לא נבחר וועד מנהל חדש לרשות השידור , לא יוכלו נציגי הרשות להיכנס למו”מ – אני מברך את הוועד המנהל החדש ומבקש לדעת בתוך כמה זמן יהיה צוות המו”מ של הרשות ערוּך לנהל עִמנוּ.

כידוע לך אנו מוצפים בקשות מגופי שידור אחרים – רדיו, טלוויזיה, וכבלים וכן סוכנים פרטיים להתחיל במו”מ.

אני סבור, ששיתוף הפעולה שלנו בעבר, מזכה את רשות השידור בזכות שימוע ראשונה.

לתשובתך המהירה אצפה (…)  .

                                    בכל הכבוד הראוי

                                    יורם אוברקוביץ’

                                    יו”ר איגוד הכדורסל

עותקים : 

אריה גבעוני –  גזבר

 אלכס גלעדי –  יועץ  

מני וויצמן  –  חבר הוועד המנהל של רשות השידור  ויו”ר וועדת הספורט של המליאה

רוני דניאל  – מנהל מחלקת הספורט ברדיו “קול ישראל”(רוני דניאל הוא היום הכתב הצבאי של ערוץ 2)                                 

אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל בהשראת סמנכ”ל הכספים מוטי לוי סירבו מכל וכל להצעתי לשלם 750000 (שבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר לחוזה בן שלוש שנים לאיגוד 0. זה נראה להם יקר מידי. מכיוון שהייתה קיימת כבר אופציית ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר כתחליף לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, החליט איגוד הכדורסל להעביר את כל כובד משקלו לזירת טלוויזיה אחרת , צעירה ונמרצת, שונה בטכנולוגיה שלה, ובעלת “אוויר” בלתי מוגבל בדמותו של ערוץ 5 (הספורט) בטלוויזיה בכבלים. ערוץ 5 חתם חוזה לשלוש שנים עם איגוד הכדורסל. זה היה הפסד זכויות השידורים הראשון ובלתי מחויב המציאוּת של ענף ספורט רלוואנטי למשלם האגרה שסִימֵן את תחילתה של שרשרת תבוסות נוספות וכואבות בשנים הבאות של רשות השידור לערוץ 5 וערוץ 2. ב- 1992 נותרה הטלוויזיה הישראלית בתחום שידורי הכדורסל רק עם משחקי מכבי ת”א באירופה. זה היה מעט מידי וגם לא צודק מבחינה ציבורית. עו”ד שמעון מזרחי הגן על מכבי ת”א שלוֹ בחֵירוף נפש. הערכתי אותו כמנהיג ספורט אמיתי וערכי אולי הטוב בישראל. קשקשנים (לא מעטים) בתקשורת ניסו לחבר אותי בעל כורחי לעגלת מכבי ת”א כאילו יש לי כמנהיג שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית איזה אִינְטֶרֶס אישי חשאי בשידור משחקיו של עו”ד שמעון מזרחי בערוץ שלי. דברי הֶבֶל. אינטרס השידור היחיד שהנחה אותי היה הצטיינות הקבוצה והישגיה בארץ ובאירופה. אינטרס השידור היה משותף למכבי ת”א ולרשות השידור אך הדרך המובילה אליו הייתה שונה בתכלית והביאה לא אחת למחלוקות והתנגשויות. רבים מאלה שלא נשאו מעולם בשום אחריות בשום תחום ולא היו מודעים למערכת היחסים המקצועית בינינו, דאגו להפיץ רכילויות מרושעות. הם לא הזיזו לי וגם לא אנשי ציבור שונים שניסו לבחוש בקלחת מפני שלא הייתי חייב להם דבר. הייתי חייב דו”ח למצפּוּני בלבד ולשולחיי – לבּוֹסים שלי.

טקסט מסמך :  גזר עיתונות משנות ה- 80 של המאה הקודמת שנשמר ונכתב ע”י העיתונאים אבי מורגנשטרן ופיני איתן, ובו חוות דעתי על ח”כ פנחס גולשטיין, שר החינוך יצחק נבון , יו”ר הפועל ת”א אברהם פלדה, ויו”ר מכבי ת”א שמעון מזרחי . הקשרים עם כולם היה על בסיס מקצועי ולחלוטין לא אישי. כמנהיג – עיתונאי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית ועורכם הראשי לא הייתי חייב  לאיש מהם דבר, אלא למצפוני, למסך, ולבוסים שלי. זה סדר הדברים. אינני זוכר במדויק את הטקסטים המצותתים בגזר העיתון הזה. שמעון מזרחי ואנוכי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור צעדנו יחדיו שלובי זרוע אך בד בבד ניצבנו משני עברי המתרס. הוא ייצג את האינטרסים של מכבי ת”א ואנוכי את האינטרסים של מוסד השידור בו עבדתי.  

עו”ד שמעון מזרחי ואנוכי היינו חלוקים בדעתנו מעת לעת על נושא מסוים מתוך אלה שנוגעים לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולמכבי ת”א. לא היססתי להביע את דעתי בפניו במלוא חריפותה  ב- 12 באוקטובר 1984 שיגרתי לו מכתב שלא נעם לו ועותק סמוי ממנו הטסתי לשמואל “שָמְלוּק” מחרובסקי. כעבור שמונה עשר יום קיבלתי את תשובתו הבוטה האישית על הנייר הרשמי המהודר של מחלקת הכדורסל של מכבי ת”א. את המסמך המחוּצָף שכתב לי מעטרים שני טורים חשבוניים יורדים העוסקים במתמטיקה כמו “טור חשבוני עולה” של זכיות הקבוצה באליפויות המדינה ובגביעי המדינה. הסטטיסטיקה המופיעה על נייר המכתבים מרשימה. אך לא תוכנו . זהו מכתב אישי כּוֹעֵס, מריר, וחריף ששיגר לי במחשבה קרה. הוא ידע היטב מי אני, מה פועלי בטלוויזיה , ומשקלי ומורשתי ברשות השידור. אף על פי כן לא היסס להכתיב למזכירתו את הטקסט הבא. מכיוון שחלפו כבר יותר מעשרים וחמש שנה חַל על המסמך חוֹק ההתיישנות. אני חושף את המסמך בפומבי במלואו בפעם הראשונה [15]. מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי אלי נפתח ללא ברכת שלום. הוא דאג לאינטרסים שלו ואני לשלי. לא הייתי חייב דבר למכבי ת”א אלא לצַו מצפוני, לרשות השידור, ולבוסים שלי.

טקסט מסמך (1) : 30 באוקטובר 1984. מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי  אלי הנוגע ליחסים ולקשרים שבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית למועדון הכדורסל של מכבי ת”א. (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 30 באוקטובר 1984. מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי אלי הנוגע ליחסי ולקשרים שבין הטלוויזיה הישראלית למכבי ת”א . (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לכבוד

מר יואש אלרואי                 אישי                30 באוקטובר 1984

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט ת.ד. 7139 רוממה  –  ירושלים

א.נ.

הנדון  :  מכתבך מ – 12.10.1984

רבות שקלתי באם מכתבך בנדון זכאי למענה מצדי , אולם הואיל והוא נכתב על נייר של רשות השידור , ואף שוגר מטעמה, והואיל וגוף זה הינו חלק ממוסדות המדינה אותה אני מכבד, הרייני מתייחס למכתבך .

איני יודע היאך הרהבת עוז לעצמך להשתמש בביטויים כגון אלו המופיעים במכתבך , ובוודאי שלא אתה הוא זה שתלמדני דרך – ארץ וצורת דיבור. לי מאליו ברור כי כל האמור במכתבך הינו בבחינת ניסיון התגוננות כושל, ומעורר בוז ולעג, ותמוה עד היכן מגיעה דרגת ההיתממות שלך . מעניין בפני מי מצאת לנכון להקרין שנית את אותו קטע מהמשחק ששודר- בפני אלה שערכו אותו ושמצאו לנכון להקרינו, כולל אותו חלק בו רואיין מאמן הפועל רמת גן, ונתתם לו במה חופשית להכפיש, לזרוק בוץ ולהטיל אשם בכולי עלמא פרט לעצמו ולמקורבים אליו.

מעניין מה הייתה חוות דעתו של יועצכם המשפטי באם חלק זה של השידור היה מובא לידיעתו עובר להקרנה, באם היה מאשרו, או היה מציע לכם לפסול אותו לפחות מבחינת דיברי ההסתה שבו, מבלי לתת לאיש, ולו למאמן מכבי ת”א, להגיב על הדברים האלה. האם באמת חשבת שאתרשם מכך שאתה וחבריך צפיתם שנית באותו הקטע ששודר ? ומה עם אותם הקטעים ששודרו בהילוך איטי תוך כדי דיבורו של מאמן ר”ג ? האם מישהו מכם טרח לבדוק מה אומרת החוקה במקרה ובוצעה העבירה לאחר זריקת הכדור ?

אולם מסתבר כי דורש אנכי הרבה מידי מאנשים מסוגך שאין בתוכם עוז נפשי להודות בטעויות ובמגמתיות , ותמיד ינסו להתחפר ולהסתתר מאחורי טענות ומענות חסרות טעם ומשמעות . אגב , רצוי היה שבבואך לצטט דברים שנאמרו על ידי, וטרחת לשימן במירכאות, הרי שההגינות דורשת שתצטט אותי נכון.

בכל שיחתי עמך לא פגעתי בך אישית, אולם אתה ניסית לעשות זאת, ומזלך ומזלי, כי דבריך לגבי הינם משב חולף ותו לא.

הדרך המשותפת של רשות השידור לבין מחלקת הכדורסל מכבי תל אביב החלה לפני שנים רבות, לא היית זה שצעדת ו/או הצעדת את הצעדים המשותפים בדרך זו, וחלקך, באם בכלל, הינו אפסי ביותר. אל לך להתהדר בנוצות לא לך. אולם גם דרך זו ניתן להביא לידי סיום ואשקול עם חברי באם לא קיים מקום לבטל כל הסכם שקיים , באם קיים , בין רשות השידור לבין מחלקתינו. ודע לך כי באם ייעשה כך, הקולר יהא תלוי רק בך.

לידיעתך, העתק ממכתב זה לא ישלח לאיש, לא באופן סמוי ולא באופן גלוי.

שמ / אב       שמעון מזרחי

                   יו”ר מחלקת הכדורסל

                   מכבי ת”א

ברור שהמכתב החצוף הזה לא השפיע כהוא זה על החלטותיי העתידיות. הוא בפירוש לא הֵזִיז לי. עו”ד שמעון מזרחי עשה את שלוֹ למען המועדון שלי ואני את המוטל עלי לטובת ביתי השני, הטלוויזיה הישראלית הציבורית . לא עבדתי בשירותה של מכבי ת”א . עבדתי בשירות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מכבי ת”א הייתה אובייקט שידור מניב רייטינג עבורי (ועבור רשת הטלוויזיה שלי). פה זה התחיל ופה זה נגמר. ביני לבין עו”ד שמעון מזרחי ואנשי מכבי ת”א לא התקיימו שום חברויות אישיות ושום מפגשי רעים פרטיים, חוץ מפגישות המו”מ לצורך רכישת זכויות השידורים והמפגשים על רצפת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידורים הישירים שלנו. צריך להפריד לחלוטין בין ההערכה המקצועית הרבה שרחשתי לשמעון מזרחי ולאנשיו (ואני רוחש להם עד עצם היום הזה) לבין חיי הפרטיים. מעולם לא נפגשתי עם איש מהם שמעון מזרחי, אריה בראנוביץ’, שמלוק מחרובסקי, אמנון אבידן, צבי רול, דיוויד פדרמן, ומיכאל “מייק” שטראוס – באופן אינדיבידואלי. מעולם לא אכלנו יחדיו במסעדות באופן פרטי ולא בילינו בחברותא על כיסאות נוח בחוף הים, וגם לא הלכנו במשותף להצגות תיאטרון ב- “הבימה” וה- “קאמרי”. הם והמועדון שלהם היו עבורי אינטרס שידור מלבב.

ב- 1995 הבאתי לעמדת הפרשן במשחקי הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את העיתונאי אֵלִי סָהָר פרשן הכדורגל של עיתון “הארץ”. זאת הייתה בחירה מוצלחת . מייד הוברר שאין הוא נופל במאום מאַרְיֵה מְלִינְיָאק . הוא היה פרשן בעל ידע עצום בכדורסל הישראלי והאירופי , רהוּט דיבור , ובעל קוֹל טוב ומתאים למיקרופון הטלוויזיה. אלי סהר היה מסוג הפרשנים שניחן ביכולת מינון טבעית של כמות המֶלֶל שאמר למיקרופון. מעולם לא חצה את הקו שמפריד בין שידור לבִּרבּוּר. פרשן אינטליגנטי מאוד , חריף שכל ובעל יושרה שלא דופק חשבון לאיש. גם לא למכבי ת”א . הוא היה מחויב למסך הטלוויזיה הציבורית ולצופים שלנו בלבד. תענוג גדול היה להקשיב לו. המאמן המיתולוגי “מר כדורסל” יהושע רוֹזִין אמר לי פעם, “יואש אל תשים לב לרכלנים, אלי סהר הוא פרשן כדורסל בלתי רגיל וגם חכם. שמור עליו, אני יודע על מה אני מדבר , גם אני מבין משהו בכדורסל”.

ראשיתו של הכדורסל האֶרֶצישראלי ושל מכבי ת”א מצוי היכן שהוא בסופן של שנות ה- 20 ותחילת שנות ה- 30 של המאה שעברה. ימי בראשית הללו מסבירים את האמביציות והשאיפות המוקדמות של מכבי ת”א להצטיין כבר מההתחלה, את הארגון היסודי, את התהילה שצברה במשך השנים, ואת הזכות שעמדה לה בסופו של דבר להיות רלוואנטית ולהדק קשרים עם הטלוויזיה הישראלית שרק נולדה. ברחוב סלמה ליד שכונת שפירא שכנו מגרשי הכדורגל והכדורסל של אגודת מכבי ת”א. ב- 1934 פקד משבר כספי ממושך את מועדון הכדורגל של מכבי ת”א והאגודה עמדה בפני פשיטת רגל. עיריית תל אביב הציבה כונס נכסים לאגודה והתכוונה להחרים את מגרשי הספורט ותכולתם לטובתה בגלל אי תשלום חובות , כולל השערים , הסלים , והטריבונות . באחד הימים ב- 1935 בטרם מתן צו ההוצאה לפועל התגנבו למגרש הכדורסל ברחוב סלמה קבוצת נערי מכבי ת”א ובראשם יִצְחָק פֶדֶרְמַן תלמיד בן 15 בגימנסיה ‘בלפור’ . הנערים הצעירים עקרו את העמודים ולוחות הסלים ממקומם באישון לילה , העמיסו אותם על כרכרה להובלת זִיפְזִיף רתומה לסוסים , והעבירו אותם צפונה , לחלקת אדמה פנויה ליד קולנוע ‘אוֹרְיוֹן’ . הם תקעו מחדש את העמודים בקרקע , ריצפו את החוֹל באריחים גסים , וסימנו את קווי המגרש החדש . השאר היסטוריה [16] .

בקבוצת הבוגרים של מכבי ת”א שיחקו ב- 1935 יהושע רוֹזִין בן ה- 17 (נולד במצרים ב- 16 באוגוסט 1918כשהיה בן חצי שנה עלו הוריו לארץ ישראל), סֶם שְטַיִינְבֶּרְג אלוף ארץ ישראל בימים ההם בקפיצה לגובה וריצת 100 מ’ , יצחק פדרמן (אביו של דייויד פדרמן) שהיה צעיר השחקנים , דָוִד קְלֵזִינְגֵר הגבוה , יִרְמִיָהוּ אָיְיזֵנְשְטָאט (אֶשֶד) הבלונדיני , שָאוּל “קוקה” כַּסְפִּי (יצחק פדרמן קורא לו כָּסַף) , אַל פְלָיְישֶר יהודי-אמריקני , אַרְיֵה “לֵאוֹן” בֵּן-עַטָר , משֶה בַּרוּךְ  רָפִי מִזְרָחִי , בַּקְשִי , אַרְיֵה קְרָאוּס , ואחרים . האפסנאי ואיש המשק היה בימים ההם פנִּחְסַ ‘פֶּטְקָה’ חֵפֶץ . המנהלים במועדון הכדורסל ובאגודת מכבי ת”א היו עמיל המֶכֶס אוּלְמַן , ואחריו יִצְחָק כַּסְפִּי , יִשָככַר דָנִיאֵל , משֶה קוֹלְבּוֹבְסְקִי , חַיִים וַויִין , מנהל חברת הביטוח “מנורה” מר י. שְטָהל , נוֹח קְלִיגֶר , וישראל גוֹרָל . עו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי התמנה ליו”ר המועדון בקיץ 1969 . ב- 1935 קמה גם קבוצת הפועל ת”א בראשותו של דוֹב ‘בּוּלֶק’ פְּרוּסַק עולה חדש מפולין שנחשב למאמן זר בעל ידע רב . דוב פרוסק ייסד את סקציה הכדורסל של הפועל והצטרפו אליו נסים קָאוּלִי , קצנלבוגן , דוד שולמן , פליקסמן , ושחקנים אחרים . החלה היריבות העירונית בת עשרות שנים . ביולי 1936 נערך הדרבי התל אביבי הראשון בכדורסל במגרש ‘החדיש’ של מכבי ת”א ליד קולנוע אוריון . מכבי ת”א הביסה את הפועל ת”א בתוצאה 37 : 5 . בדרבי השני ב- 1937 שוב ניצחה מכבי ת”א בקלות 36 : 16 . במכבי ת”א שיחקו יהושע רוזין, שלום קוסובר, יצחק פדרמן , אל פליישר , צביקה שמרלינג , והטניסאי יהודה פִינְקֵלְקְרָאוּט . בפברואר 1938 התקיים הדרבי השלישי לאור חשמל . מכבי ת”א ניצחה 34 : 33 , וגברה על הפועל ת”א גם בדרבי הרביעי 30 : 19 . במכבי ת”א שיחקו יהושע רוזין , יצחק פדרמן , משה ברוך , אריה בן עטר , שלום קוֹסוֹבֶר , דוֹב אַלְדוּבִּי , נתן דְבוֹרְקִין , וירמיהו אייזנשטאט (אֶשֶד) . בשורות הפועל ת”א שיחקו דוב פרוסק , דוד שולמן , נסים קאולי , שלמה מַגְרִיזוֹ , ושחקנים נוספים .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 במאה הקודמת. מגרש הכדורסל של מכבי ת”א ברחוב המכבי הישן ליד קולנוע “אוריון” . (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1937. הטניסאי יהודה פינקלקראוט מציג את יכולתו על מגרשי הטניס של אגודת מכבי ת”א סמוך למגרש הכדורסל הישן ברחוב המכבי ליד קולנוע אוריון. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחקי הדרבי בכדורסל בין מכבי ת”א והפועל ת”א טמנו בחובם יוקרה רבה ויריבות פוליטית – ספורטיבית חריפה. במשך 70 שנה הם היו ההצגה הטובה ביותר בעיר . שני מגרשי הכדורסל , האחד של מכבי ת”א ברחוב המכבי ליד קולנוע אוריון, והשני של הפועל ת”א ברחוב אוסישקין על גדות שפך הירקון היו אתרי הספורט המפורסמים במדינה .מכבי “עֵלִית” ת”א זכתה חמֵש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בשנים 1977, 1981, 2001, 2004, ו- 2005, הודות לניהול יסודי ומחושב של הנהלה מסורה בראשותו של יו”ר המועדון שמעון מזרחי. אך לא רק. גם הודות לשיתוף פעולה מזהיר וחסר תקדים שאין לו אָח ורֵע במדינת ישראל עם חברת הממתקים והקפה “עֵלית” המעניקה למועדון חוסן כלכלי ו- Sponsorship (חסות ומימון) במשך שלושים ושבע שנים רצופות מאז עונת המשחקים של 1971 – 1970 ועד עצם היום הזה.

מכבי ת”א וחברת “עֵלִית” נולדו בשנות ה- 20 של המאה שעברה. מכבי ת”א בארץ ישראל ו- “עֵלית” מפעל הממתקים המצליח בלטביה. “עֵלית” נוסדה בלטביה ע”י אֱלִיָהוּ פְרוּמְצֶ’נְקוֹ . ב- 1933 הוקם המפעל ברמת גן. המוצר הפופולארי שלו היה שוקולד “פרה”. בימי הצנע של 1955 הביאו מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ את מוצר הקפה הנמֵס למדינת ישראל. המוצר הפך חיש מהר לאייקון ששינה את הרגלי צריכת הקפה בארץ. ב- 1970 התמזגו חברות הממתקים “עֵלִית” ו- “לִיבֶּר”. חברת “עֵלִית” העשירה הפכה לחברת מזון גדולה ומצליחה בארץ. בשנת 1970 ניהלו מַרְק מוֹשֶבִיץ’ ומר אַבָּא פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ את “עֵלית” ביד רמה. אבא פרומצ’נקו היה איש המעשה ומרק מושביץ איש יחסי הציבור והשיווק . סייעו להם בניהם דָן מוֹשֶבִיץ ז”ל (נהרג בתאונת מטוס בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה) ואחיו דָוִד מוֹשֶבִיץ’ ודָנִי פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ ועו”ד אבי פִילוֹסוֹף שהיה נשוי לתמר בִּתּוֹ של אַבָּא פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ . החבורה הזאת הייתה הראשונה שיצרה את השותפות העִסקית – כלכלית עם מכבי ת”א והעניקה את התמיכה המטריאליסטית והכספית למועדון. מייסדי הקשר הדוּ – סיטרי הראשון בין מכבי ת”א ו- “עֵלִית” בראשית שנות ה- 70 , היו יו”ר המועדון עו”ד שמעון מזרחי ודָן מוֹשֶבִיץ. לאחר שנהרג בתאונת מטוס תפש את מקומו אחיו דוד מוֹשִבִיץ. יחסי הגומלין ושיתוף הפעולה בין אלופת ישראל בכדורסל לבין חברת “עֵלִית” הושתתו על עקרונות מוכרים , בו שיווק ופרסום שווה בסופו של דבר כסף . הרבה כסף . חברת “עֵלִית” רקמה את ארבעת האותיות המפורסמות שלה “עֵ לִ י ת” על גופיות שחקני מכבי ת”א תמורת תשלום (רָב) אך הקבוצה נדרשה בתמורה להצטיין . הצטיינות פירושה לנצח בליגה ולזכות בגביע המדינה. קבוצה אלופה יוצרת הזדהות עם הציבור ומביאה אליה אוהדים ומושכת גם את מצלמות הטלוויזיה. שידורי הטלוויזיה הישירים יוצרים את החשיפה. נוסחת ההצלחה של שיתוף הפעולה הזה ברורה אפוא. בתוך זמן קצר הוברר כי ההצלחה הפכה להיות לא רק מקומית אלא גם אירופית.

ויש עוד דבר . כניסתה של הטלוויזיה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בראשית הדרך את משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה בחינם . משהפכה מכבי ת”א לאובייקט שידור מוצלח עתיר רייטינג תבעה לעצמה את זכויות הצילום והשידורים . בעונת המשחקים של 1977 – 1976 שילמה רשות השידור למכבי ת”א בפעם הראשונה בהיסטוריה סכום מגוחך (הנתון המתמטי מפורט בספר “הקשר הסימביוטי”). מנכ”ל רשות השידור היה אז יִצְחָק לִבְנִי ז”ל. בתפקיד הסוּפֶּר – קָרְדִינָלִי של מנהל מחלקת הכספים והכלכלה (התפקיד שונה מאוחר יותר לסמנכ”ל כספים) של הרשות שימש יִשְרָאֵל דוֹרִי. ארנון צוקרמן כיהן כמנהל הטלוויזיה. בראש חטיבת החדשות ניצב דן שילון, ואת מחלקת הספורט ניהל אלכס גלעדי הנמרץ שהוביל מדיניות שידור המאמצת את אלופת המדינה בכדורסל קבוצת מכבי ת”א לחֵיקָה ולִיבָּה של הטלוויזיה.

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 . שדר הטלוויזיה הישראלית ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי (משמאל) לוחץ את ידו של תעשיין “עלית” אבא פרומצ’נקו . משקיף במרכז אבי פילוסוף חתנו של אבא פרומצ’נקו . (התמונה באדיבות גב’ רות פרומצ’נקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת. חברת “עֵלִית” כורתת ברית כלכלית עם מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל :  אבא פרומצ’נקו , אבי פילוסוף, מנהל קבוצת מכבי ת”א שמואל “שמלוק” מחרובסקי, דוד מושביץ, וגב’ רות פרומצ’נקו אשתו של אבא פרומצ’נקו. (התמונה באדיבות גב’ רות פרומצ’נקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בחלוף רבע מאה של שנים , שילמה רשות השידור למכבי ת”א בעונת המשחקים של 2002 – 2001 סכום פנטסטי (הנתון המתמטי נמצא בספר “הקשר הסימביוטי”) בהשוואה לאותו המחיר הצנוע ההוא מעונת 1977 – 1976. מנכ”ל רשות השידור באותה תקופה של 2002 – 2001 היה אורי פורת , מוטי לוי שימש סמנכ”ל כספים, יאיר אלוני כיהן בתפקיד כמ”מ מנהל הטלוויזיה, רפיק חלבי הוביל חטיבת החדשות, ואנוכי את מחלקת הספורט . בתקופה של 30 שנה מאז עונת השידורים של 77′ – 1976 ועד לזאת של 2007 – 2006 שילמה רשות השידור למכבי ת”א עבור זכויות השידורים סכום נכבד ביותר בדולרים [17]כל הנתונים המתמטיים אודות סכומי זכויות השידורים ששילמה רשות השידור למועדון הכדורסל של מכבי ת”א מופיעים לפרטי פרטים בספר עב הכרס בן 8000 עמודים הקרוי “הקשר הסימביוטי” .

היחסים בין שמעון מזרחי יו”ר מועדון הנצחי של מכבי ת”א מאז 1969 (ואנשיו) לבין אנשי “עֵלִית” לדורותיהם חרגו מהתחום המסחרי והפכו ליחסי חיבה , אהבה , והערכה הדדיים . הייתה לכך השפעה מרחיקת לכת על חייו של המועדון גם בימים קשים . ההסכמים בין מכבי ת”א ל- “עֵלית” נחתמו אז על מפיות נייר בארוחת בוקר במלון “הילטון” בתל אביב . כה רב היה האמון ששרר בין שני הגופים , הוועדה המארגנת הספורטיבית וחברה המסחרית נותנת החסות . מרק מושביץ ואבא פרומצ’נקו שלחו את דוד מושביץ ואבי פילוסוף לחתום על הסכמי החסות . עו”ד שמעון מזרחי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : “את יוזמת שיתוף הפעולה בין מכבי ת”א ל- “עֵלִית” הגיתי לראשונה בתחילת שנות ה- 70 עם דני מושביץ’ ז”ל שנהרג בתאונת מטוס פרטי. את מקומו תפש אחיו דוד מושביץ . שני אחים אהובים ונערצים ע”י מועדון מכבי ת”א. בפגישות בינינו השתתפו גם אריה בראנוביץ’ ושמלוק מחרובסקי מצד מכבי ת”א ואבי פילוסוף מחברת “עלית”. בין מכבי ת”א ל- “עלית” שררו יחסי אמון וההערכה הדדיים. ההסכמים נחתמו על מפיות נייר בארוחות הבוקר המסורתיות במלון ‘הילטון’ על חוף ימה של תל אביב. אנשי “עֵלִית” אפילו לא העלו בדעתם לקחת עמם מפית כמסמך עדות . הם סמכו עלינו ב- % 100″ .

בהיעדר מורשת תיעוד המפיות ההיסטוריות ההן לא נשמרו . חברת “עֵלִית” עברה במשך השנים תהפוכות ניהול דרמטיות . ב- 1985 השתלטה עליה משפחת פֶדֶרְמַן ונישלה את משפחות מוֹשֶבִיץ’ ופְרוּמְצֶ’נְקוֹ . נוצר קרע עמוק בין מַרְק מוֹשֶבִיץ’ ואַבָּא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ לקבוצת פדרמן . שניהם נפגעו מהצורה בה סללה משפחת פדרמן את דרכה להשתלטות על חברת “עֵלִית” . ב- 1996 חַבְרָה משפחת שטראוס בראשותו של מיכאל ‘מייק’ שְטְרָאוּס הידועה בתעשיית מוצרי החָלָב שלה אל משפחת פדרמן בראשותו של דייויד פדרמן לניהול משותף של חברת “עֵלִית” . ב- 1999 קנתה משפחת שטראוס את החברה כולה . ב- 2004 התמזגו חברות “שְטְרָאוּס” ו- “עֵלִית” והפכו לחברת המזון הגדולה בישראל המעסיקה 7000 עובדים ושוויה נאמד ביותר ממיליארד דולר . בין המשפחות בעלות הממון שהחליפו ידיים בשליטה על חברת הממתקים והקפה העשירה לא שררו תמיד יחסי אחווה ואידיליה אך אין וויכוח שכולם העניקו אהבה עצומה למועדון הכדורסל של מכבי ת”א . חברת “עֵלִית” מעולם לא הפסיקה לתמוך ביד רמה במכבי ת”א כל השנים , ולא חשוב מי היה הבעלים . היה לה מהיכן לתת לנו . אלופת הכדורסל נשארה ספינת הדֶגֶל של פרסום וקידום מוצרי הממתקים והקפה של החברה הוותיקה והמצליחה בארץ . בתקופה של 35 שנים מאז 1972 ועד 2007 הזרימה חברת “עֵלִית” למועדון הכדורסל של מכבי ת”א חסות כספית הנאמדת  בהון רב בדולרים (הנתונים המתמטיים הללו מופיעים בדייקנות ובפירוט בספר “הקשר הסימביוטי”). ב- 1973 נחשבו שני אנשי התעשייה מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ מיליונרים כבדים שתרמו לקהילה בעין יפה.

טקסט מסמך : 25  בספטמבר 1973. מאמר כלכלי של שאול אברון בעיתון “מעריב” העוסק בעושרה של חברת “עלית”. (באדיבות עיתון “מעריב”).

טקסט תמונה :  מוצרי “עלית” קפה נמס שהפכו את אבא פרומצ’נקו ומרק מושביץ למיליונרים כבדים. (באדיבות חברת “עלית” ודוד מושביץ).

טקסט תמונה : מוצרי “עלית” קפה נמס שהפכו את אבא פרומצ’נקו ומרק מושביץ למיליונרים כבדים. (באדיבות חברת “עלית” ודוד מושביץ).

אריה ברנוביץ’ גִזְבָּר מכבי ת”א בשנים 2000 – 1969 , זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי : “מר אבא פרומצ’נקו ז”ל ומר מרק מושביץ ז”ל היו אנשים נפלאים . מַרְק מוֹשֶבִיץ היה קצת יותר מקורב אלינו , אדם בעל אישיות מושלמת . דמותו כשל אציל יהודי – פולני . איש ברוך כישרונות . מר מרק מושביץ נחשב בימים ההם של שנות ה- 70  לנדיב של שנות ה- 2000 . ברור לגמרי שללא סיועה המסיבי והנדיב של חברת “עֵלִית” במשך כל השנים , ולא חשוב מי היה הבעלים באותה העת , מכבי ת”א לא הייתה יכולה להגיע לאן שהגיעה . ברגעי משבר ולא היו חסרים כאלה התייצבתי אצל מרק מושביץ וביקשתי את עזרתו מעבר לסכום החסות השנתי שהקציבה לנו “עלית” . מרק מושביץ מעולם לא אמר לא . הוא היה נדבן ואיש נפלא שהכניס את היד לכיס ונתן לנו ותמך בנו . מרק מושביץ הוא אדם בלתי נשכח” .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאהה הקודמת. התעשיינים מרק מושביץ ז”ל (בתמונה) ואבא פרומצ’נקו ז”ל (בתמונה למטה) נשיאי חברת “עֵלִית”, הם אבות הקשר ההיסטורי בין “עֵלִית” כ- SPONSOR כלכלי לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת”א. וותיקי מכבי ת”א לא ישכחו אותם לעולם. (באדיבות דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ, וגב’ רות פרומצ’נקו אלמנתו של אבא פרומצ’נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תעשיין “עלית” אבא פרומצ’נקו ז”ל. (באדיבות משפחת פרומצ’נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שְמָן של מכבי ת”א ו- “עֵלִית” נקשר יחדיו במשך ארבעה עשורים והוליד הצלחה ספורטיבית חסרת תקדים ועוצמה כלכלית . ארבעת האותיות המרכיבות את השם “עֵלית” הרקומות בגאווה על גופיות שחקני מכבי ת”א הפכו זה מכבר לתופעה ישראלית . ראשיתה הולידה מחלוקת צילום עם הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית . הטלוויזיה הציבורית ראתה בראשית שנות ה- 70 בכתובת “עֵלִית” על גופיות מכבי ת”א עודף של פרסומת מסחרית על המִרְקַע וסירבה לצלם את משחקיה . מכבי ת”א טענה שלעניין הזה יש תקדים והדבר מקובל בשידור הציבורי והמסחרי בכל רחבי יבשת אירופה , ואל לה לטלוויזיה להיטפל לאלופת ישראל ומחזיקת גביע המדינה . המחלוקת בין רשות השידור ל- מכבי ת”א התגלגלה ב- 1975 לפִתחו של השופט העליון מאיר שַמְגָר חבר בית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל (בג”צ) . המחלוקת נפתרה בעונת 1977 – 1976.

לצִדו של יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי איש מופנם שממעיט בדיבור אך מנהיג ספורט מוכשר ובעל משמעת ברזל ומחונן , פעלה קבוצת אנשים שכמו היו”ר ראתה במועדון הכדורסל של מכבי ת”א מפעל חיים . ביניהם אַמְנוֹן שְלָאִין , שְמוּאֵל “שָמְלוּק” מָחַרוֹבְסְקִי , אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ’ , אַמְנוֹן אָבִידַן , צְבִי רוֹל ז”ל , ומוֹנִי פַנָאן ז”ל . במכבי ת”א תמכה חברת “עֵלִית” ובראשה חבורת התעשיינים רבי התושייה מרק מושביץ ואבא פרומצ’נקו ובניהם דָוִד מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף (חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ) , ואחר כך דֵייוִיד פֶדֶרְמַן , ומאוחר יותר מִיכָאֵל “מַיִיק” שְטְרָאוּס . בראשית שנות  ה- 2000 הצטרף להנהלה רענן כַּץ במקורו בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן שמצא את עתידו בארה”ב . רַעֲנָן כַּץ שיחק בשורות מכבי ת”א בשנות ה- 50 . בעוד מכבי ת”א זוכה לתהילת נצח בציבור כתוצאה מתהילת עולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית , נעלמה בשנות ה- 2000 קבוצת הפועל ת”א ממפת הכדורסל העירונית . מבצרה אולם אוסישקין הוותיק עומד שוֹמֵם על גדות הירקון וניצב בפני צַו הריסה . אוהדיה חרתו על קירות האולם כתובות גראפיטי בדם ליבם. זכר לגעגועים עַזים לעָבָר היָשָן שלא ישוב עוד . הלכתי לשם בעצמי כדי לתעד בצער ויגון את בית הקברות של הפועל ת”א

טקסט תמונה : שנת 2007 . זהו הכותל הצפוני של אולם אוסישקין הוותיק בצפון הישן של תל אביב על גדות הירקון . עזובה שולטת בכל . כתובות הגראפיטי הרבות של אוהדי הפועל ת”א מביעות סלידה ליריבה העירונית ורוחשות געגועים אין קץ לעבר המפואר ההוא של הפועל ת”א שאולי לא ישוב עוד. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי “הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי” מסביר ומְפַרֵט את הסימביוזה ההכרחית והבלתי נמנעת שהתקיימה יותר משנות דוֹר בין מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זה היה דבר מדהים ממשלות קמו ונפלו , השלטון במדינה התחלף , סרטי קולנוע התיישנו ונשכחו , הצגות תיאטרון ירדו מהבמה ונעלמו , אך קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א לעולם נשארה בקדמת הבמה וניצבה על הדוכן הראשי בזירה .

[1]  מצלמה מס’ 2 בניידת היא מצלמת גיבוי למצלמה המובילה (Leading camera) ומשמשת גם לצילום ב- Medium – Close up .

[2]  בזָ’רְגוֹן הטלוויזיה , “להראות לצופים בשידור ישיר”.

[3]  ראה בהמשך קטעי עיתונות  מ- 1 בפברואר 1982 , פרי מאמריהם של ארנון “נוני” מוזס מ- “ידיעות אחרונות” , ומבקר הטלוויזיה של העיתון “דבר” טדי פרויס .

[4]  אולסי פרי היה אומנם שחקן מקצועני בשורות מכבי ת”א אך במקביל היה גם יבואן של הלבשת ספורט מאיטליה .

[5]  אולסי פרי נולד בארה”ב ב- 3 ביולי 1950 . ב- 1974 הצטרף לקבוצת הכדורסל של ווירג’יניה סקווירס מליגת ה- ABA . הוא התנשא לגובה של 2.10 מ’ אך היה רזה למרות גובהו לא ניחן ביכולות פיזיות שיסללו את דרכו לעבר ליגת ה- NBA והכסף הגדול . ב- 1976 רכשה אותו קבוצת מכבי ת”א על פי דרישת המאמן רלף קליין . אולסי פרי הוצב בתפקיד שחקן ציר . במשך השנים בעת היותו שחקן מכבי ת”א הסתבך בפרשיות סמים . בשלב מסוים היה מכור ונתון להשפעה כבדה של החומר הממאיר והאסור . ב- 1985 נעצר בהולנד יחד עם בן דודו קנת’ גונסון כשברשותו כמות גדולה של הרואין . הוא הוסגר לארה”ב וממעמד של משתמש בסמים הואשם ע”י השלטונות הפדראליים בסחר בסמים . אולסי פרי נשפט ונשלח למאסר ממושך של 10 שנים . במשך כל שהותו בכלא האמריקני שמרו עמו אנשי מכבי ת”א על קשר . לאחר שריצה את עונשו הציעו לו המכבים לפתוח בחיים חדשים בישראל . אולסי פרי החליט ב- 1997 לבנות את ביתו בישראל .

[6]  יורם ארבל נטש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחודש ספטמבר של שנת 1990 בדרכו לעבר הכבלים וערוץ 2 .

[7]  יצחק פדרמן ז”ל קורא לו שאול “קוקה” כַּ סַ פ (ולא כספי) .

[8]  באצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו נערכו בעת ההיא שיפוצים .

[9]  עיריית תל אביב שיפצה את האצטדיון יד אליהו והפכה אותו להיכל כדורסל מקורה .

[10]  הערה : ראה עיתון :ידיעות אחרונות” מיום חמישי – 8 בינואר 1984 .

[11]  ראה נספח : מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי למנכ”ל רשות השידור אורי פורת ב- 2 בדצמבר 1984 , המאיים על ביטול החוזה בין מכבי ת”א לבין רשות השידור בעקבות הודעתה של יונה אליאן , כי משחקי הבית של מכבי ת”א נגד בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984  ונגד ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984 , יועברו בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית .

[12]  ראה נספח : מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי יו”ר מועדון הכדורסל של מכבי ת”א  מ-  27  באפריל  1992 לאריה מקל מנכ”ל רשות השידור , הטוען להפרה בוטה של הסכם פרסום השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א .

[13]  ראה נספח : מכתב תשובתו של אריה מקל מנכ”ל רשות השידור לעו”ד שמעון מזרחי  מ- 1 במאי  1992  בו הוא דוחה את תוכן מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי  (מ-  27 באפריל 1992) .

[14]  ראה נספח : מכתבו של יורם אוברקוביץ’ יו”ר איגוד הכדורסל  מ- 19 במאי  1992 לאַרְיֵה מֶקֶל מנכ”ל רשות השידור המציע להיפגש כדי לדון בהסכם שידורים חדש .

[15]  ראה נספח : מכתבו הבוטה של עו”ד שמעון מזרחי אלי מ-  30 באוקטובר 1984 .

[16]  הערה : ראה בהמשך את עדותו של יצחק פדרמן .

[17]  הערה : חלק מהסכום של 000 570 46 (ארבעים ושישה וחמש מאות ושבעים אלף) דולר החזירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקופתה באמצעות שידורן של שקופיות חסות .

פוסט מס’ 778 בשיתוף עם פוסט מס’ 680. עִידָן מערכת היחסים שהתהווה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל, הוליד את “הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי”. התקופה הסימביוטית בין שני הגופים התארכה הרבה מעבר למשוער ונמשכה 37 שנים. אין דרכן של מצלמות הטלוויזיה לשמור סוֹד. הן יגלו הכל. זכויות שידורים וכלכלה טלוויזיונית. אין שום זיקה בין מכבי ת”א ההיא לבין מכבי ת”א של 2017. מאמרי מערכת. פוסט מס’ 778 בשיתוף עם פוסט מס’ 680. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 25 בנובמבר 2018. 

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו נחקר ו- נכתב על ידי למטרות רווח ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לציבור הקוראים.

——————————————————————————————

פוסט חדש מס’ 778 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 25 בנובמבר 2018

——————————————————————————————

טקסט תמונה : מארס 2000. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 17 שנים. “הקשר הסימביוטי” בין רשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת”א מרקיע שחקים. מכבי ת”א מעפילה ל- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי – אפריל 2000 וחטיבת הספורט בפיקודי של ערוץ 1 יחדיו עמה. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שדר הקווים והמראיין אמיר בר שלום, הצלם רביב צחי, ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרולוג קצרצר.

מדובר היום, באפריל 2017 בקומדיה היתולית. קבוצת הכדורסל הפרטית של מכבי ת”א הייתה פעם מועדון מפואר ברמה לאומית. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניאותו לכרות עמו ברית שידור טלוויזיונית ורדיופונית ארוכת טווח ושנים תמורת תשלומי זכויות שידורים. מכבי ת”א בראשות עו”ד שמעון מזרחי + קבלן הבניין אריה ברנוביץ + איש הפרסום שמואל “שמלוק” מחרובסקי, יָיצְרָה ב- 1970 פטנט של הצטיינות בענף הכדורסל, רשמה את הפטנט על שמה, והפכה את עצמה לבעלת זיכיון שדורשת תמלוגים בגין חשיפתו לציבור. חלפו מאז שנים רבות. הימים ההם חלפו לבלי שוב. של מכבי ת”א וגם של ערוץ 1.

בינתיים במרוצת המחצית השנייה של העשור הראשון והעשור השני של שנות 2000, התדרדרה מכבי ת”א מֵ- אִיגָּרָא רָמָא ל-בֵירָא עֲמִיקְתָּא. הקבוצה הפרטית / לאומית שערוצי הטלוויזיה הארציים 1, 2, ו- 10 חיזרו לפתחיה במשך שנים ארוכות, וביקשו לשלם לה לא מעט ממון בדמות זכויות שידורים תמורת הצטיינותה, דעכה, ו- הפכה זה מכבר לשבר כלי ו- ערוץ נִישָה בכבלים (למרות ההשקעה הכספית העצומה בה של הטריאומווירט שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, ואודי רקנאטי בעונת 2017 – 2016, בסדר גודל של 110.000000 (מאה ועשרה מיליון) שקל). מהמוניטין שלה נותר שֶמֶץ. הנהלות שני הגופים של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ושל מכבי ת”א מסרבות לחשוף את הנתונים הכספיים כמה שילם מועדון הכדורסל המכביסטי התל אביבי הכושל לערוץ הנישה מס’ 55 בכבלים כדי שאנשיו יירתמו להפצת מֵידָע בשידורים ישירים של הפסדיו ותבוסותיו שלו במשחקי ה- Euroleague בעונת 2017 – 2016. קשה להאמין שערוץ טלוויזיה בר דעת בארץ (למעט ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) יסכים מרצונו לשלם מכיסו זכויות שידורים בעבור תחרויות הַנֶפֶל של מכבי ת”א ב- Euroleague. מדובר בפַארְסָה. בכישלון מהדהד לא רק של מכבי ת”א אלא גם של אותו ערוץ הנישה בכבלים שניאות לשדר את המחזות המגוחכים שנראו פעם אחר פעם בעונת 2017 – 2016 על פרקט הכדורסל בארץ ובחו”ל ב- בימויה של הנהלת מכבי ת”א. אולם יש לומר בגלוי כאן שההנהלה העִסְקִית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים איננה טיפשה גמורה. בראותה כי ה- Rating צונח פלאים, העבירה את סיגנלי שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי מכבי ת”א ב- Eurolegue לערוץ מס’ 58 בלבד ובתשלום, שָם תחבה שוב עמוק את ידה לכיסי הצופים, ו- ביקשה מהציבור כסף נוסף כדי לממן את צניחת הַמִדְרוּג ואובדן פרסומות מסחריות. ההנהלה העִסְקִית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים איננה כאמור כְּסִילָה גמורה, אף על פי כן אי אפשר להצדיע לכֵנוּתָה. ההנהלה העסקית הזאת דאגה להחביא מהציבור את מידע הרייטינג השיטתי וה- מסודר שמלחך את רצפת הפרקט עליו מתרוצצים שחקני הכדורסל ו- הנוגע לשידורי מכבי ת”א ב- Euroleague. חיפשתי מידע מִדְרוּג כזה בעיתונות היומית הכתובה אצל מר אריה ליבנת ב- “הארץ”, אצל רפי נאה ואריה מליניאק ב- “ידיעות אחרונות”, אצל אלי סהר ב-“ישראל היום”, ואצל אנשי “מעריב” – ולא מצאתי. הַמִדְרוּג המחורבן שמעיד על עליבות הנהלת מכבי ת”א הפך ל- רָז. דְבַר סֵתֶּר. תַּעֲלוּמָה. סוֹד של השב”כ. מדהים להיווכח כי ה- טריאומווירט המוביל של מכבי ת”א, רב ניסיון בניהול וגם עשיר במָמוֹן, שמעון מזרחי + דייוויד פדרמן + אודי רקנאטי (יחדיו עם מנהל הקבוצה המגוחך הקרואטי ניקולה ווייצ’יץ’ והמאמן הלאטבי הכושל איינראס בגאצקיס + מערכת ה- Scouting של המועדון שהמומחיות שלה בחיפוש, איתור, ורכישת שחקנים- כוכבים צוברת עוד ועוד סימני שאלה) – הופך ברבות השנים למנהיגות מקרטעת ו- מוּבֶסֶת. אשנה ואומר שוב : השלישייה הזאת השקיעה בעונה הנוכחית הזאת של 2017 – 2016 במועדון שלה סכום פנטסטי של 110.000000 (מאה ועשרה מיליון) שקל. כאילו כסף יענה על הכל. אפוא אבדה ולהיכן נעלמה רוּחָם של אנשי הדוֹר ההוא יהושע רוזין, רלף קליין, אברהם שניאור, זכריה עופרי, מנחם קורמן, עמנואל ברדן, שבתאי “סבי” בן בסט, דוד פריש, תנחום “תני” כהן-מינץ, אמנון אבידן, חיים “חיימון” שטרקמן, טל ברודי, מיקי ברקוביץ’, הידיד הנאמן והמסור אמנון שְלָאִין, והמנהל המיתולוגי, החכם, היצירתי, והנאמן שמואל “שָמְלוּק” מחרובסקי, ורבים אחרים ???

העיקר שהם אנשי הטריאומווירט פיטרו והדיחו בראשית עונת 2017 – 2016 את שני המאמנים הישראליים ארז אדלשטיין ואחריו גם את רמי הדר ומינו במקומם לתפקיד את הלאטבי הזר איינראס בגאצקיס שהוא הכל חוץ מלהיות, The leader of the people. העיקר שהם סילקו ו- הדיחו פעם, זה לא היה מזמן, את מנהל הקבוצה הנאמן ו- המָסוּר ו- המהימן גור שלף מי שהיה קפטן קבוצת מכבי ת”א ואשר זכה עמה באליפויות ישראל, בגביעי המדינה, ובגביעי אירופה, בנה של מכבי ת”א, יוצא רחמה ופרי בטנה – ומינו במקומו את הקרואטי ניקולה ווייצ’יץ’. אין מה ליָפּוֹת את העובדות. מדובר בטריאומווירט כושל ו- מחורבן שמתנהל בצורה שחצנית ו- מחורבנת, וב- רגל גסה.   

יום חמישי – 20 באפריל 2017. היכל הספורט ביד אליהו. גם מכבי חיפה מביסה את מכבי ת”א במבצרה בהיכל הספורט ביד אליהו בליגת העל בתוצאה 63: 79. אין לדעת עוד אם מדובר בסנסציה ו/או בחולשה זמנית של מכבי ת”א שהפכה לקבועה. מאמן מכבי חיפה, ישראלי נוסף אחד משלנו בשם עופר רחימי, מוריד על ברכיהם את מאמן מכבי ת”א ה- לָאטְבִי איינראס בגאצקיס ואת מנהל הקבוצה שלו הקרואטי ניקולה ווייצ’יץ. וגם מכניע את כל המערכת המקצועית, הכלכלית, והלוגיסטית של מכבי ת”א.  

שדר ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ניב רסקין מכתיב לצופיו יחדיו עם הפרשן שלו פיני גרשון את הפַּתִיח והסָגִיר של ההתמודדות שלשום ׁ(יום חמישי – 20 באפריל 2017) מכבי ת”א – מכבי חיפה 79:63, כלהלן : “זהו…הסתיים המשחק…מכבי חיפה לראשונה בהיסטוריה מנצחת בליגה את מכבי ת”א שנמצאת בשיא השפל שלה…הפסד ליגה ביתי חמישי ברציפות…הפסד שמיני רצוף בכל המסגרות…והפסד מס’ אחד עשר בליגת העל הישראלית…שיא השפל ההיסטורי של מכבי ת”א…”. הנתונים הרופפים הללו הניעו אותי לחקור ולכתוב את פוסט מס’ 680 בבלוג הקרוי : yoashtvblog.co.il . הייתה כאן פעם מכבי ת”א אחרת לגמרי ושונה לחלוטין.

alex 1

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 2002. מכתבו של אלכס גלעדי אלי לאחר נטישתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חמש הטבעות האולימפיות

אלכס גלעדי Alex Gilady חבר הוועד האולימפי הבינלאומי Member International Olympic Committee  

25 באוגוסט 2002

לכבוד : יואש אלרואי  (באמצעות פקס).

יואש יקירי,

הייתי בשבוע שעבר ב- WBM באתונה וחסרת שם מאוד. הרבה מחבריך, מכריך, ומוקיריך הצטערו לשמוע שהחלטת לפרוש. חשבתי שתשמח לשמוע כמה אוהבים אותך. להתראות בסתיו, אלכס גלעדי.

המדהים בכל הסיטואציה השִקְרִית והמבולבלת הזאת ב- 2002 / 2001 היה שרָן גָלִינְקָא המנכ”ל המוּדַח שאישר אז את כל מהלכי המו”מ שלי וידע כי מחליפו יוסף בר-אל תוקף אותי (וגם אותו) בשחצנות ודברי רָהָב לא נכונים ולא הגיוניים, בחר עכשיו לשתוק. ועוד הערה : יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי עוד מינוי פוליטי מופרך, שהודח אף הוא מאוחר יותר ע”י ראש הממשלה אריאל שרון (סולק והוחלף באיש הליכוד בשם אברהם נתן שהתמנה במקומו ליו”ר הוועד המנהל של רשות השידור), והיה שותף מלא יחד עם המנכ”ל הקודם רָן גָלִינְקָא ל- “הסכם פורטו”, ואף שלח לי בהסתר צל”ש, מכתב הערכה סוֹדִי עם נטישתי לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 [2] כאילו לצאת ידי חובתו, וכאילו הייתה זאת התכתבות פרטית בינו לביני. נחמן שי איש ציבור פחדן העדיף גם הוא לעמוד עכשיו מהצַד. הוא היה הרי פוליטיקאי משופשף ורב ניסיון, וככזה, שמח להיפטר ממני תמורת שיגור טקסט מלבב אלי. נראה היה כי הוא איננו צריך בשורותיו סוג של עובדים שמתעמתים עם השלטון, ויוצרים כאילו אי שקט במערכת. לשון הסנגוריה הציבורית שהייתה צריכה להישמע בפומבי מפיו למען הצדק וה- יושרה המקצועית של כלל רשות השידור, נאלמה דום. פשוט לא ייאמן.

 shai 27טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד בטריקת דלת. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושין והפרידה. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי פוליטיקאי ברמה של עסקן לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא העסקנצ’יק הקטן נחמן שי לא עשה, עשתה במקומו ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה וסילקה את יוסף בר-אל בגין ניהול מושחת, שוחד מסך, ונפוטיזם לעבר הירכתיים האפלוליים של היסטוריית השידור הציבורי של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור – לשכת יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור. ו’ אלול  תשס”ב, 14 באוגוסט 2002 / סימוכין : 6181

יו”ר רשות השידור נחמן שי    

לכבוד :

מר יואש אלרואי,

קיבלתי את סיכום פעילותך ברשות השידור, אשר נכתב ערב סיום עבודתך,  ב- 1.7.2002. אתה חותם בכך תקופה ארוכה – אך מלאת הישגים. אני מטיל ספק כמה עובדים ברשות יכולים לראות באור כל כך בהיר את הצלחתם בתחום המִקצועי, כפי שעשית אתה. ניהלת בשנים האלה בעקשנות, בדבקות, במסירות וביעילות את תחום הספורט ברשות. לא רק הספורט הוא אחד “מעמודי התווך” של השידור, כפי שנהגת להגיד- אלא אתה עצמך הייתה אחד מעמודי התווך של הרשות. אני מוקיר ומכיר את פועלך. בשם רבים וטובים בארץ הזו – אשר נהנו משידורי הספורט בשנים האלה – אני מודה לך.

כל טוּב !  בברכה, נחמן שי

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי מ- 25 באוגוסט 2002 בתום פגישת ה- WBM לקראת אולימפיאדת אתונה 2004.

[2] ראה נספח : מכתבו של יו”ר הועד המנהל של רשות השידור נחמן שי אלי, מתאריך 14 באוגוסט 2002.

אינני שונא את יוסף בר-אל. אינני רוחש לו טינה. אני מרחם עליו. מינויו למנכ”ל רשות השידור היה שגוי ומופרך מיסודו. יותר משאני בַּז לוֹ אני בַּז לשְדֵרַת הפיקוד והמנהיגות העכשווית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על דרגיה השונים. רובם כיהנו שם כמנהלי – בובה תחת השגחתו של המנכ”ל יוסף בר-אל שהודח וסולק ממשרתו הרמה ב- 2005 ע”י ממשלת ישראל. חלק ניכר ממאגר כוח האדם ההוא היו חדלי אישים, חסרי יושרה מינימלית, נעדרי מעש וחזון, ומְעוּטֵי כבוד אישי ומקצועי מינימלי. אנשי טלוויזיה שממתינים לתלוש המשכורת בסוף החודש. זוהי שדרת פיקוד אופורטוניסטית שהפכה למשת”פית, אומרת אמן למנהיגות המייצגת ערכים כל כך שליליים, וסוגדת בהִנְהוּן ראש לעריצות עיתונאית המזכירה משטרים אָפֵלִים. מדהים כיצד חלק גדול מהאנשים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיו בעלי ניסיון רב בתחום השידור, קיבלו החלטות בלתי סבירות משוללות כל הגיון, החרישו מן הצד במקרה הטוב ו/או הרשו לעצמם במקרה הגרוע להַנְהֵן בראשם “כ- Yesmen”, מפני שאיבדו זה מכבר את חירותם וגם את כבודם. אין בי גם היום שום טיפת געגוע למוֹסַד אותו שֵרַתִּי בנאמנות 32 שנים, מוסד שהיה ביתי השני ול- עיתים גם הראשון. החלטתי לפרוש מהטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ורשות השידור הייתה לאלתר וסופית. ב- 8 ביולי 2002 התאריך ההוא בו פרסם מנכ”ל יוסף בר-אל גילוי דעת אישי שלו בעיתון “ידיעות אחרונות”, “כי הגיע הזמן לגאוֹל את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מיואש אלרואי”, שלח לי אלכס גלעדי מכתב הנושא טקסט שוֹנֶה. הנה הוא כלשונו [1].

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. העיתון “ידיעות אחרונות”. מנכ”ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל מכריז באמצעות העיתון הנפוץ במדינה את ההכרזה הזאת : “…הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי…”. (באדיבות “ידיעות אחרונות” והמו”ל ארנון “נוני” מוזס). 

alex 2

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי – Alex Gilady חבר הוועד האולימפי הבינלאומי / Member International Olympic Committee

8 ביולי  2002 

לכבוד :

יואש אלרואי מנהל מח’ הספורט, הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 

יואשיש,

הצטערתי מאוד לשמוע הבוקר על התפטרותך. 21 שנים וחצי נשאת על גבך הרחב את מחלקת הספורט בתנאים לא תנאים וקשיים גדולים כהרים .עכשיו כשכבר החלטת , איני יכול להניא אותך , אך אני יכול לשבח, לפאר ולרומם את מה שעשית ברוממה. אם נזכה והזמן המהיר לא יאמר לנו פתע – הֶרֶף, עוד נזכה לשתף פעולה בתעשייה שאנחנו אוהבים כל כך.

חיבוק אמיץ ונשיקות. בתודה וברכה, אלכס גלעדי

העתק : דן שילון, הוגה, יוזם, ומקים מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

תזכורת נצח : הדרך הטובה ביותר להגן על “תוֹכְנַת הניהול” של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ”ל רשות השידור מר יוסף בר-אל (הודח וסולק ע”י ממשלת ישראל) ושכמותו, היא לדאוג לכך שאותם הפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את מנכ”ל רשות השידור לתפקידו הרם, יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם ושתמיד אפשר להדיח גם אותם. לרוֹע המזל שְבִיל הַזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל.

אלו הם ארבעת חוקי תעשיית הטלוויזיה באשר היא :

1. אין תחליף לתִּכְנוּן והיערכות טלוויזיונית יסודית, רצינית, קפדנית ומדויקת, ומרחיקת לֶכֶת בת שנים מהיבטי תוכן, זכויות שידורים וכלכלה, טכנולוגיה ולוגיסטיקה, ושימוש הגיוני והגון של משאבי אנוש.

2. אין תחליף לעיתונאות אמת, אמיצה וחוקרת, חרוצה ונבונה, ש- דבקה במשימתה. אין תחליף לעיתונאות שאוֹצֶרֶת בקרבה את האקסיומה המתמטית של תורת הקווים המקבילים. אין תחליף לעיתונאות שנעה לפנים על פי ה- היגיון מתמטי הנ”ל ועל פי תכנון ומחשבה בקו מקביל לקו המקביל של הממלכה, ולעולם איננה חוצה אותו. מו”ל הארץ מר עמוס שוקן הוא עיתונאי מֵיטָבִי ובמידה רבה גם מתמטיקאי מעוּלֶה. 

3. אין תחליף לניהול מדיניות חכמה של רכישת זכויות שידורים בלעדיות רלוואנטיות בעיקר בתחום שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. 

4. יש תחליף לבני אנוש. אנשי טלוויזיה מוכשרים ככל שיהיו שווים כקליפת הַשוּם בלעדי חומרי שידור רלוואנטיים בלעדיים. לכן נדרשים המנווטים לחשוב קדימה בדומה לשחקני שח מט כדי לדאוג שחומרי השידור הרלוואנטיים הבלעדיים ישכנו על מדף הטלוויזיה שלך ולא של יריביך. לכן הגה רוּן אָרְלֶדְג’ את הסלוגן “When you have the rights – you have the show”. לכן פחות חשוב אם את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל ישדרו יורם ארבל, ו/או מאיר איינשטיין ז”ל, ו/או רמי ווייץ – העיקר שרק אתה מחזיק בזכות הטלוויזיונית הבלעדית לשדר את האירוע ואת המֵידָע לצופיך (ולא יריביך). צופה הטלוויזיה מתעניין ראשית דבר בחומר השידור שמופנה אליו ורק אח”כ במי שמתווך לו אותו. לכן אין שום תחליף לרכישת זכויות שידורים אולם יש תחליף לכל הצבת בן אנוש בסביבת המיקרופון והמסך שמספר את סיפורם.

אולם החוק החמישי הבלתי כתוב בתעשייה הזאת הוא החשוב ביותר : מאמציך הכֵּנִים יהיו לשווא אם לא תצליח לשכנע את הבוסים ואת ההנהלה שלך שאתה צודק בשיקוליך העיתונאיים והכלכליים ושההיגיון שלך – חכם והגיוני (!). 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ”מ מנכ”ל רשות השידור במקום המנכ”ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח”כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור כמופרך לחלוטין מפני שלשידור הציבורי נגרמו בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ”ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו”ד מֶנִי מָזוּז הדיחה אותו גם אם באיחור רב אך בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ”ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל ע”י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסו מורכב מס’ 778 בשיתוף עם פוסט מורכב מס’ 680. עידן מערכת היחסים שהתהווה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל, הוליד את “הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי”. התקופה הסימביוטית בין שני הגופים התארכה הרבה מעבר למשוער ונמשכה 37 שנים. אין דרכן של מצלמות הטלוויזיה לשמור סוד. הן יגלו את הכל. זכויות שידורים וכלכלה טלוויזיונית. אין שום זיקה בין מכבי ת”א ההיא לבין מכבי ת”א של 2017. מאמרי מערכת. פוסט מורכב מס’ 778 בשיתוף עם  פוסט מורכב מס’ 680. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 25 בנובמבר 2018. 

חלפו מאז 1970 ימים רבים. מכבי ת”א קבוצת כדורסל פרטית הפכה במשך, ברבות, כמעט חמישה עשורים של השנים לסמל לאומי של מדינת ישראל. מקרה ספורטיבי – תקשורתי חסר תקדים בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ. מִכלול השידורים המורכבים של מכבי ת”א ביד אליהו תבע ממני למַסֵד שני מוקדי הגשה בהיכל הספורט ביד אליהו בעת משחקי הבית של מכבי ת”א. מֵאִיר אַיְינְשְטַיִין ז”ל ו- אֵלִי סַהַר יבד”ל הובילו את השידורים הישירים לפני 20 שנים מאז 1996. אוּרִי לֵוִי ורָלְף קְלָיִין פעלו לצִדם כצוות משלים. בבניין הטלוויזיה בירושלים פעל אולפן בקרה שנועד להפחית את נֶטֶל השידור המסובך מהניידת שהוצבה ביד אליהו (סמוך לשער שֵש). שני בימאים עיקריים נשאו במשך שנים רבות בעול בימוי שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכלל, ובמשחקי מכבי ת”א בפרט. היו אלה רְאוּבֵן (רוּבִיק) פּוֹדְגוֹר ואַמְנוֹן אוֹסְמַן. בעברם צלמי ספורט וחדשות. מידי פעם תגבר אותם בימאי שלישי בשם צְבִי סְלֶפּוֹן. צבי סלפון היה בימאי משדרת הבימאים הקלאסיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. רוביק פודגור ואמנון אוסמן רכשו את יכולת הבימוי באמצעות כשרון הצילום שהיה טמון בהם. שנים רבות ניצבו מאחורי המצלמות באלפי תחרויות באִצטדיוני הכדורגל ומגרשי הספורט, בשבתות וחגים כבימי חול, וכיוונו את העדשות האלקטרוניות לעבר גיבורי הספורט, חשפו בהתמדה את המאמץ האדיר שהשתקף על פניהם ועקבו אחרי התנועות המרהיבות שדרשו קואורדינציה מיוחדת במינה. שניהם נכללו באורח קבע בצוותי הצילום של אירועי הספורט החשובים, ועבדו בשירותו של בימאי הספורט הראשי יוֹאָב פֶּלֶג. אישיות טלוויזיונית דגולה ורבת פעלים. אך בעל אקדים את המאוחר.

טקסט תמונה : חורף 1983. זהו יואב פלג (בן קיבוץ אושה בגוש זבולון), טיפוס בוהמי ובימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המצטיין. יואב פלג הוביל במשך שני עשורים את כל שידורי הספורט הישירים שלנו ואת שתי תוכניות הטלוויזיה הנודעות, “מבט ספורט” ו- “משחק השבת”. הוא היה גם בימאי טלוויזיה מצוין של מהדורות החדשות “מבט” ותוכניות אקטואליה. הייתי קשור אליו בכל נימי נפשי. דן שילון קרא לו “ג’ייסון קינג” (בשל דִמיונו לבלש הנודע ג’ייסון קינג בסדרת הטלוויזיה הבריטית “Jason King Television sereis”, סדרה ששודרה באנגליה בשנים 1971 ו- 1972). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1989. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים. מחלקת הספורט משדרת ישיר מאולם הכדורסל העירוני בראשל”צ. הצלם ראובן “רוביק” פודגור (מימין) עומד מאחורי מצלמת ה- Close ups במכנסי ג’ינס וחולצת טי שירט לבנה חבוש ב- Head set  ואוזניות. הוא נראה כאן מנהל שיחה באמצעות מערכת הקשר הפנימית עם בימאי ניידת השידור יואב פלג. רובי פודגור נחשב לאחד הצלמים הטובים ביותר בשידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הפך בעצמו אח”כ לבימאי טלוויזיה מוכשר בזכות עצמו בתחומי הספורט והחדשות. זיהוי היושבים בעמדת השידור מימין לשמאל : הצלם רוביק פודגור, התאורן – חשמלאי חזי קוקה ז”ל, השדר אורי לוי, הכתב דני לבנשטיין, ועוזר השדר רמי שמש. (באדיבות אדוארדו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. זהו בימאי שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה יואב פלג בן קיבוץ אוּשָה (גוש זבולון) . בראשית הקריירה שלו ב- 1970 שימש יואב פלג עוזר הפקה של דן שילון ואלכס גלעדי והיה גם בראשית דרכו עוזר של הבימאית ורדינה ארז ז”ל. מאוחר יותר הפך לבימאי ספורט וחדשות מוביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הציב סטנדרטים חדשים בבימוי טלוויזיה ונחשב לאחד מגדולי בימאי הספורט בטלוויזיה הגדולים ביותר בישראל בכל הזמנים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. בריכת השחייה במכון ווינגייט. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר בשנים ההן את אליפויות ישראל בשחייה. יואב פלג היה בימאי הספורט המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית וביים את כל סוגי תחרויות הספורט. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מגישת “מבט ספורט” אורלי יניב, יואב פלג בימאי הטלוויזיה המעולה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ועוזרת ההפקה והבימוי עדה קרן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשעה שיואב פלג נטש את השידור הציבורי בדרכו לשוק הפרטי, קרא הבימאי הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אוֹרֶן שִינְדֶל לדֶגֶל את שני הבימאים רוּבִיק פּוֹדְגוֹר ואַמְנוֹן אוֹסְמַן. רובי פודגור ואמנון אוסמן מילאו את החלל שנוצר הודות לניסיון הצילום העשיר שלהם. שניהם היו צלמי Video מצטיינים. אביו של רוביק פודגור הוא צלם טלוויזיה רב מוניטין בעצמו, חיים פודגור. אישיות טלוויזיונית ערכית נדירה. חיים פודגור שימֵש עשרות שנים צלם כללי בטלוויזיה החינוכית וצלם ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מהטובים בארץ במקצועו. הוא תופקד ע”י הבימאי יואב פלג לשַמֵש צלם תחתון (בדרך כלל צלם המאייש את מצלמת ה- Video השלישית במערך הצילום הכללי) ומשמש צלם Close ups, זה הניצב במרכז על כר הדשא סמוך לקווי האורך של המגרשים. הוא צילם עשרות שנים בכל אִצטדיוני הכדורגל והיכלי הכדורסל במדינה. אפשר היה לראותו תדירות באצטדיון הלאומי ברמת גן, ב- “בלומפילד”, קריית אליעזר, “טֶדִי”, וגם בהיכל הספורט ביד אליהו, בעצם בכל אתר ספורט בישראל. צלם התקריבים הוא אחד התפקידים הקשים, הרגישים, והמדויקים ביותר המוטלים על צלם הספורט באשר הוא. חיים פודגור מעולם לא הכזיב. ה- Frame שלו תמיד היה נקי וצלול. הוא היה צלם יוצא מגדר הרגיל. הילד רוביק פודגור היה נושא הכלים של אביו. היה לו ממי ללמוד.

טקסט תמונה : בוקר של אחת השבתות באוקטובר 1980. לפני 37 שנים. אצטדיון “בלומפילד” בתל אביב. חמש שעות לפני שריקת הפתיחה למשחק . איזי אברון ז”ל (מימין) וחיים פודגור יבד”ל (משמאל) הם שני צלמי הטלוויזיה הלימודית שתִגברו במשך שנים רבות את צוותי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכיסו את משחקי הכדורגל של הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בשבתות. כאן הם נראים מציבים על כר הדשא את החצובה של המצלמה האלקטרונית מספר שלוש המיועדת לצילומי Close ups במערך הצילום הכללי. משמאל מתבונן בהם רוביק פודגור הילד בן ה- 13. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רוּבִיק פּוֹדְגוֹר הצטרף למסעות הצילום של אביו באִצטדיוני הספורט במדינה עוד כשהיה בן עֶשֶר. כעבור עשרים שנה. ברבות השנים הפך להיות צלם ספורט בעצמו ואח”כ בימאי ספורט וחדשות מצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ונכנס בקלות לנעליו הגדולות של יואב פלג. בסופו של דבר נחטף ע”י מיילן טנזר לערוץ הספורט בכבלים ומשם עבר לביים גם תוכניות החדשות והספורט בערוץ 10. איש מקצוע מהשורה הראשונה.

טקסט תמונה : שנות ה- 90 של המאה שעברה. תיעוד נפלא. חיים פודגור האָב (מימין) ורוּבִיק פודגור הבֵּן (משמאל) מצלמים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את משחקי מכבי ת”א בהיכל הספורט ביד אליהו. רשות השידור חבה לשניהם חוֹב עולם. (התמונה באדיבות חיים פודגור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לרוּבִיק פודגור ואַמְנוֹן אוֹסְמַן היה מורה טוב בדמותו של יוֹאָב פֶּלֶג. אך גם ליואב פלג היה ממי ללמוד. מורתו בראשית שנות ה- 70 הייתה הבימאית הוותיקה וַרְדִינָה אֶרֶז ז”ל. יואב פלג החל את הקריירה המצוינת שלו במחלקת הספורט של טלוויזיה הישראלית ב- 1969. שֵש שנים שימש שָם עוזר הפקה ובימוי וישב באולפן הספורט לידה של הבימאית וַרְדִינָה אֶרֶז מאות פעמים. וַרְדִינָה אֶרֶז ז”ל הייתה אישה מופלאה. בעלת ידע רב בבימוי טלוויזיה, אישיות קורנת, וגם ענווה וצנועה, ושקטה מאוד. הכרתי אותה מקרוב. אישיות מיוחדת במינה. אני יודע שגם דן שילון ואלכס גלעדי רחשו לה הערכה רבה. כבימאית ספורט (האישה היחידה בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה ירושלים שהייתה בימאית ספורט) הובילה בהצלחה גדולה אין סוף שידורים ישירים מאִצטדיוני הכדורגל ומגרשי הכדורסל. היא הייתה במשך שש שנים הבימאית הראשית של התוכנית “מבט ספורט”. אישיות טלוויזיונית נדירה.

טקסט תמונה : 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 49 שנים. זוג בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדינה ארז ז”ל (מימין) וחגי מאוטנר יבד”ל (משמאל) בראשית ימי ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע”י פרופסור אליהוא כ”ץ וסגנו עוזי פלד. חגי מאוטנר ו- ורדינה ארז למדו את תורת בימוי הטלוויזיה במשך שבע שנים באוניברסיטאות בארה”ב. (באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

וַרְדִינָה אֶרֶז ז”ל הניחה ב- 1970 את יסודות הבימוי והצילום האלקטרוני בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. דן שילון סמך עליה וכיבד אותה. יואב פלג בימאי הספורט המצטיין היה שנים רבות עוזר ההפקה והבימוי שלה. היא הייתה אישה רצינית, ענווה וצנועה, ומִקצועית מאוד. ורדינה ארז הייתה אחותה של אופירה נבון ז”ל רעייתו המנוחה של הנשיא החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון ז”ל. שמונה שנים למדה טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת ניו יורק בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. היא הייתה נשואה אז לזָמָר בעל הקוֹל הנפלא איתמר כהן, אחיהם של הזמרים יזהר כהן וחופני כהן לבית משפחת סולימאן הגדול. רבים נטו להתבלבל בין קולו המיוחד של איתמר כהן לזה של הזמרת הלאומית שושנה דאמארי כשחזרה לישראל התמנתה להיות בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה הישראלית הציבורית שזה עתה קמה על רגליה. היא הופקדה על שידור הספורט הישיר הראשון שנערך אי פעם  בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה ביום שלישי – 24  בנובמבר 1970. מכבי ת”א אירחה בהיכל הספורט “נעמן” במפרץ עכו, ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ, את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז’ למִפגַש הגומלין בגביע אירופה מפני ש- אִצטדיון הכדורסל ביד אליהו טרם היה מקורה בימים ההם. בלית ברירה הרחיקה מכבי ת”א נדוד והפכה את היכל הכדורסל ב- “נעמן” למגרשה הביתי הזמני שלה. ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית התמקמה בהיכל “נעמן” כעשרה ימים לפני המשחק, כדי להתכונן לשידור הישיר ההיסטורי הראשון שלה. לעובדיה לא היה שֶמֶץ של מושג וכמעט אפס ניסיון בתחום השידורים הישירים. דן שילון מנהל מחלקת הספורט ושַדָּר המשחק כל כך דאג וחשש מכישלון במבצע השידור הישיר הראשון והיוקרתי בתולדות הטלוויזיה ומחלקת הספורט שלה, עד ששלח את צוות הניידת בראשות המפיק שלוֹ אלכס גלעדי ל- “נעמן”, כדי להתאמן ולהתכונן מבחינה טכנית לקראת המשימה זמן רב לפני ביצועה. כך עבדו בימים ההם. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה בימים ההם בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מספר אחת. במשך שמונה שנים למדה טלוויזיה בניו יורק ועכשיו בחרה את מיקום המצלמות וזוויות הצילום שלהן. היא הייתה זאת שהעניקה לכל מצלמה ומצלמה את משימתה הייחודית במערך הכולל של הצילום. היא הייתה הבימאית הראשונה שפקדה על חיתוך הגיוני וניתוב עבודת המצלמות “באוויר” בניידת השידור בעת שידור ישיר של משחק כדורסל. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה חלוצת הבימאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמימשה את מֶסֶר הבימוי הטלוויזיוני החבוי בתפעול מצלמות רבות בשידור ישיר של אירוע ספורט. הבשורה הזאת קובעת באופן נחרץ : “לא משנה איזה מצלמה מנותבת ל- “אוויר” והיכן היא ממוקמת – החשוב הוא שלכל מצלמה הנמצאת באותו הרגע ב- “אוויר” (AIR הוא גם מונח טלוויזיוני) בעת השידור הישיר יש את האופציה ההגיונית להושיב את צופה הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע האִצטדיון”. זהו בעצם על קצה המזלג כל התורה של פילוסופיית הצילום והבימוי בטלוויזיה והכלל הראשון המעצב את היחסים בין המִרקע לבין הצופה בו. “הוֹשָבָת כל אחד מצופי הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע”, הוא חוֹק ברזל בתקשורת המונים ובבימוי ושידור ישיר של תחרויות ספורט בטלוויזיה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 24 בנובמבר 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים. היכל הספורט ב- “נעמן” ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ. מכבי ת”א מארחת הרחק מביתה הטבעי בתל אביב את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז’ בגביע אירופה בכדורסל. בימאית שידורי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ז”ל (בחולצה לבנה) בודקת עם הצלם הוותיק קרלוס פופ (מרכיב משקפיים) את ה- Frame של אחת המצלמות האלקטרוניות (מסוג Marconi תוצרת אנגליה) המופקדות על כיסוי המשחק. וַרְדִינָה אֶרֶז ז”ל (אחותה של אופירה נבון ז”ל אשתו של נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון ז”ל) הניחה את יסודות הבימוי בשידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה. היא למדה שבע שנים קולנוע וטלוויזיה בארה”ב. תרומתה כבימאית להתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה משמעותית וחשובה מאין כמותה. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התמונה האלקטרונית שהפיקה נידת השידור בהיכל הספורט ב- “נעמן” הייתה אומנם בשחור/לבן, אך בלטה באיכותה לעומת תמונות הפילם הישנות והבלתי חדות ששודרו בתוכניות הספורט אז. הבדל האיכות התהומי בין תוצרת המצלמות האלקטרוניות העדיפות על מצלמות הפילם נבע ממגבלה טכנית של שידור פילם בטלוויזיה. בעת שידור פילם מפרוז’קטור הטלסיני (Telecine) בימים ההם היה צורך טכנולוגי “לתרגם” או “להעביר” אותו באמצעות הווידיקון (Vidikon) של התמונה לאינפורמציה אלקטרונית בשעה ששידרו אותו “לאוויר”. הדבר הביא מייד להפחתה באיכות התמונה בשיעור של כ- % 25. צופים רבים תמהו אז מדוע תמונת הפילם בסרטי הקולנוע המוקרנים בבתי הקולנוע עולה לאין ערוך באיכותה על תמונת הפילם של אותם סרטי קולנוע הבוקעים ממרקע הטלוויזיה בסלון ביתם. זוהי אם כן התשובה : מכונת ההקרנה הגדולה בבתי הקולנוע משדרת את תמונת הפילם בן 35 מ”מכמו שהוא (As is) על מסך לבן גדול, בעוד מכונת ההקרנה הטלוויזיונית “מתערבת” באיכות הפילם בן 16 מ”מ, בשעה שהיא הופכת אותו באמצעות שפופרת הווידיקון מסרט פילם רגיל לאינפורמציית שידור אלקטרונית. פעולת ההמרה הטלוויזיונית הזאת מפחיתה ופוגעת באיכות התמונה שהטלוויזיה עצמה מקרינה.

טקסט תמונה : קיץ 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים. חדר מקרנות הטלסיני (Telecine) במאסטר קונטרול. תפקידן היה להקרין סרטי פילם ברוחב של 16 מ”מ. ברקע מצד שמאל נראה ה- VTR מכונת  (Video Tape Recording). בקדמת התמונה נראה תוף השקופיות עליו מודבק סטיקר : “אין להישען – מכשיר עדין”. ליד הדלת מונחים טייפים VTR מסוג AMPEX שרוחב הסרט המגנטי שלהם הוא שני אינטשים. (התמונה באדיבות יוסף “פונצי הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים. זוהי מכונת עריכה, הקלטה, ושידור VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) אמריקנית מסוג Ampex, אשר ממוקמת במאסטר קונטרול בקומה ב’, ב- בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. (התמונה באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דָן שִילוֹן שִידֵר ישיר את המשחק שהפך ללהיט טלוויזיוני. כל המדינה צפתה בו. היכל הספורט בנעמן היה מלא מפֶּה לפֶה. משה דיין שר הביטחון שהיה ידיד קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א כיבד את המשחק בנוכחותו. מכבי ת”א ניצחה את סטנדרד ליאז’ 62:74, אך לא הצליחה למחוק פיגור בן 21 נקודות (הפסידה במשחק הראשון בבלגיה86:107). הקבוצה נשרה באותה עונה מהמפעל האירופי. היה לדן שילון עוזר קרוב מהמעלה הראשונה. אלכס גלעדי. שניהם הפיקו שידור ישיר של משחק כדורסל שהיווה מהפכה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דורון רוזנבלום אז עיתונאי ב- “דָבָר” הפליג בשבחים ב- 29 בנובמבר 1970 במדור ביקורת הטלוויזיה בעיתונו [12]. כך כתב, “רעיון מצוין – ביצוע מבריק. שידור תחרות הכדורסל בין מכבי ת”א לבין נבחרת “סטנדרד- ליאז’ “, היה מבצע מזהיר אשר הטלוויזיה יכולה בהחלט להתגאות בו לאורך זמן. הרעיון עצמו, שידור משחק חשוב בשידור ישיר, הוא טוב מאוד. הביצוע הטכני של העברת השידור ואון תיאורו היו מצוינים. שלא כבהעברת שידורי כדורגל, היו הצילומים “נקיים” מאוד. המצלמות היו ממוקמות בצורה נבונה וידעו להתעכב על האנשים הנכונים במקומות הנכונים. המבצע היפה והחלק הזה שהתנהל בשטף מרתק הדגיש לא רק את אווירת המתח שבהתמודדות, אלא גם את היופי, האלגנציה, והחֵן שבמשחק הכדורסל. “כל הכבוד, כפי שאומרים, “כל הכבוד”. שנה אח”כ, ביום חמישי – 9 בדצמבר 1971 אירחה מכבי ת”א את יריבתה הנצחית פאנאתאנאייקוס היוונית למשחק גומלין במפעל האירופי בהיכל הספורט ביד אליהו החדש והמקוּרֶה שבניית יציעיו טרם הושלמה. במשחק הראשון שנערך באתונה שבוע קודם לכן (לא שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית) הפסידה מכבי ת”א בהפרש סביר בן שמונה נקודות 73:81. סטיב צ’ובין שחקן החיזוק האמריקני של מכבי ת”א קלע במשחק 33 נק’. פער שמונה הנקודות היה סביר וניתן למחיקה. במכבי ת”א שיחקו אז טל ברודי, מולי אבישר, תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל, גבי נוימרק ז”ל, מיכה שוורץ, מיקי ברקוביץ (אז בן 17 ועשרה חודשים בעונתו הראשונה בקבוצה) ושחקני החיזוק האמריקניים רון דנלופ (2.10 מ’) וסטיב צ’ובין. שררו שם תקוות גדולות. קדמה למשחק התרוצצות ביורוקרטית כדי לקבל אישור מיוחד לשחק בהיכל הספורט התל אביבי הבלתי גמור. השמועות אמרו כי מכבי ת”א גמרה אומר לשחק במגרש הביתי האמיתי שלה וגייסה לצורך האירוח בהיכל הספורט ביד אליהו הבלתי גמור את עזרתו של ידיד המחלקה שַר הביטחון משה דיין. השַר סידר את העניין  אך המשחק תועד בתנאי תאורה ירודים. אלכס גלעדי שידר את המשחק לסירוגין באמצעות שתי מצלמות פילם מסוג BL שהוצבו ביציע המזרחי. כל מחסנית במצלמה הכילה 400 רגל (Feet) של פילם. כשמצלמה אחת סיימה את התחמושת שלה, החלה מצלמת הגיבוי לפעול. על שידור ישיר איש לא חשב. זה היה משחק גומלין בשלב המוקדם בלבד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו “שייקה” תדמור חשב שאין בו די עניין ציבורי. כך סבר גם מנהל חטיבת החדשות בדצמבר 1971, צבי גיל. מנכ”ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג ז”ל לא התערב במחלוקת. אלכס גלעדי בחר בי לשמש עוֹזֵר שַדָּר שלו למרות שהגעתי למחלקת הספורט רק חמישה חודשים לפני כן ונחשבתי לטירון. שימשתי כמעין “מחשב סטטיסטיקה” אנושי שלו. הוא בחר בי לתפקיד בשל היותי מצטיין במתמטיקה ובעל יכולת חישוב מהירה. מכבי ת”א ניצחה בהפרש של נקודה 80:81 ועפה מהמשך התחרויות. תוצאת המשחק הייתה טרגדיה כספית ואכזבה גדולה למכבי ת”א כמו תוצאת הפילם המיושן שניבט מן המסך כעבור יומיים במוצ”ש – 11 בדצמבר בתוכנית “מבט ספורט”. תמונת הפילם הכהה והלא חדה ששודרה למאות אלפי צופי טלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה נוּגָה כפליים מתוצאת המשחק.

אריה ברנוביץ’ גזבר מועדון מכבי ת”א בעת ההיא זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : “הפסדנו רק בשמונה הפרש לאלופת יוון . הייתה התרוממות רוח גדולה לקראת משחק הגומלין נגד פאנאתאנאייקוס. היינו בטוחים שעם סטיב צ’ובין וטל ברודי נוכל לעבור את היוונים בקלות. הכסף הגדול המתין לנו בבית הגמר. ציפינו לקהל רב בהֵיכַל הלא גמור ביד אליהו . את הסלים החדשים התקנו ברגע האחרון וחיזקנו אותם בבלוקים נגדיים. הניצחון בנקודה אחת בלבד שלא הספיק היה לא רק אכזבה ספורטיבית אלא טרגדיה גם כלכלית. הקופה שלנו נותרה ריקה. נסענו כולנו בתום ההפסד לאכול ארוחת ערב משותפת במלון רמת אביב. גם אבא שלי ז”ל קבלן הבניין רב המוניטין אברהם צבי ברנוביץ’ הגיע למקום . האווירה הייתה קודרת. כגזבר, הייתי עצוב מאוד בגלל הכישלון. צריך להבין, לא היה כסף בקופה כדי להמשיך לתפעל את הקבוצה. פתאום פרצתי בבכי ליד אבא שלי, וליד שמלוק מחרובסקי ושמעון מזרחי ועוד כמה אנשים, ומִלמלתי, “כיצד נמשיך עכשיו קדימה לאחר שלא הצלחנו לעבור את פאנאתאנאייקוס, הרי אין לנו כסף”. אני זוכר שאבא שלי המתין כמה שניות ואז לקח את רשות הדיבור ואמר לנוכחים כלהלן : “אריה, חברת א. צ. ברנוביץ’ לא תיתן למכבי ת”א ליפול”. ניידת השידור על מצלמותיה האלקטרוניות הייתה מיצרך נדיר בימים ההם. לא כל שכן כשהיה מדובר באירועי ספורט שנתפשו ע”י ההנהלה כלא חשובים מספיק, ולכן הוצבו במקום האחרון בד”כ בסולם העדיפויות שלה. מצלמות הפילם שהועמדו לרשותו של אלכס גלעדי לתיעוד המשחק השתמשו בחומר מיוחד המכונה  Reversal, עליו גם מצוי פס ההקלטה של שידור המשחק. לעבודת הצילום בפילם כשפס הקול מחובר לתמונה קראו Single system. יתרונו של חומר צילום פילם מסוג Reversal (נועד בד”כ לצורכי צילום של אירועי חדשות בטלוויזיה) נעוץ בפיתוחו המהיר יחסית, וקבלת תמונת האמת וקוֹל השַדָּר הצמוד אליו לצורכי עריכה ושידור מיידים. (בניגוד לפילם Negative שהיה בשימוש לעיתים רחוקות מאוד בטלוויזיה הישראלית ושמור רק לצילום תוכניות מיוחדות שטווח זמן שידורן רחוק מיום צילומן). צילומי אירועי הספורט הליליים בטלוויזיה בתנאי תאורה נחותים דרשו שימוש בפילם “Reversal” רגיש בעל ASA 400. פיתוחו באמצעות הליך טכני הקרוי Push 2 Stop שידרג את חומר הצילום ל- ASA 3200. מעבדת פיתוח הפילם בטלוויזיה הישראלית הציבורית באחריותו של אחד מטובי בניה וטכנאיה עמוס בינקין, פעלה כמעט נון סטופ סביב השעון. היא שירתה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בנאמנות רבה ובקפדנות מתמטית כ- 25 שנה. מעבדת ה- Film נסגרה בשנת 1993 עם המעבר המלא לשיטת כיסוי החדשות והספורט באמצעות מצלמות ווידיאו אלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Elctronic News Gathering). עמוס בינקין וחבר עוזריו פיתחו במעבדה שלהם במרתף בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה הזאת של רבע מאה שנים ברוממה – ירושלים כ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) רגל של פילם “Reversal”, משהו סביב כ- 50.000000 (חמישים מיליון) מטר פילם.

מכבי ת”א השקיעה בראשית שנות ה- 70 מאמצים כספיים וארגוניים לא מעטים כדי להעפיל לצמרת הכדורסל האירופי שם שכנו באורח קבע קבוצות ברמתן של ריאל מדריד, צסק”א מוסקבה, זימנטאל מילנו, ומועדוני הכדורסל היוגוסלוויים. היו כמה סימנים שהעידו על רצינות הכוונות. אחד מהם היה הניצחון בינואר 1973 עם שחקן החיזוק האמריקני סְטִיב צ’וּבִּין על אלופת איטליה זימנטאל מילנו בהיכל הספורט יד אליהו בתוצאה הסנסציונית 88:113. הטלוויזיה הישראלית הציבורית העבירה את המשחק בשידור ישיר באמצעות ניידת השידור שלה ה- “OB ה- לָבָן” שמצלמותיה האלקטרוניות צילמו רק בשחור / לבן. דן שילון היה כרגיל השַדָּר הבלעדי וברקע אלכס גלעדי המפיק המזהיר והפדנטי שלוֹ. וַרְדִינָה אֶרֶז מילאה כרגיל את תפקיד הבימאית בניידת השידור הגדולה. אני שימשתי כרגיל עוזר שדר ו- “מחשב” סטטיסטי של דן שילון שלא נעזר בפרשן. במכבי ת”א שיחקו אז גם טל ברודי, מיקי ברקוביץ’, שמואל אבישר אלי קורן, חיים שטרקמן, יוסי לז’ה, אריק מנקין, גבי נוימארק, דובי רוזין (בנו של המאמן), ומיכה שוורץ. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רדפה אחרי מכבי ת”א לכל מקום בארץ ואח”כ גם באירופה. ב- 6 ביוני 1973 התקיים משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל באולם הפועל חולון בין מכבי ת”א לבית”ר ירושלים. למרות הפרשי הכוחות והעדיפות העצומה של מכבי ת”א נעתר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו “שייקה” תדמור לבקשתם של דן שילון ואלכס גלעדי להעביר את המשחק בשידור ישיר מפני שהיה מדובר על פי חוות דעתם ב- אירוע ממלכתי. תחרות ספורטיבית ממשית לא הייתה שם. מכבי ת”א הביסה את בית”ר ירושלים בה שיחק הענק היהודי – אמריקני ג’ק אייזנר בתוצאה 79:118 והציבה עוד גביע בארון הגביעים שלה. וַרְדִינָה אֶרֶז ז”ל יחד עם דן שילון ואלכס גלעדי, הציתו אז את לפיד מכבי ת”א בשידורים הישירים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ונטעו את תודעת מועדון הכדורסל המכביסטי הזה בציבור למשך שנים רבות. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה הבימאית מספר אחת של כל שידורי הספורט בשנותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. דן שילון לקח אותה עִמו לאולימפיאדת מינכן 1972 כדי לביים את שידורי היומנים ה- Unilateral. אלכס גלעדי נהג כקודמו וצרף אותה למשלחת השידור של חטיבת הספורט שכיסתה את משחקי אסיה ה- 7  מטהראן בירת איראן באוגוסט – ספטמבר של שנת 1974.

בסופה של 1973 לאחר תום “מלחמת יום הכיפורים” הקָשָה כנגד צבאות מצרים וסוריה, מחדשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מסכת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. מכבי ת”א תובעת לראשונה מרשות השידור את ליטרת הבשר שלה בדמותן של זכויות שידורים. המו”מ בין השידור הציבורי לבין מכבי ת”א נשא עכשיו ממד חדש, ממון. בעוד הנהלת מכבי ת”א ביקשה ל- מַכְּסֵם את זכויות השידורים בעבור השידורים הישירים, ביקשו הנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית להמעיט בגודל סכומי התשלומים. ברור שנוצרו מחלוקות, מה עוד שמכבי ת”א ביקשה לעגן במסגרות החוזים סעיף האוסר על הטלוויזיה הישראלית הציבורית לפרסם את מועדי השידורים הישירים עד ארבע שעות לפני שריקת הפתיחה.

ובכן, מכבי ת”א הפכה לאט אך בהתמדה לסחורת שידור ספורטיבית טלוויזיונית – אירופית. הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת”א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. ב- 1971 חתמה מכבי ת”א על הסכם חסות עם חברת “עֵלִית” בראשות מרק מושביץ ואבא פרומצ’נקו. זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי. “עֵלית” שילמה למכבי ת”א בעונת 1971- 1970 סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון “הילטון” על מפית נייר (לא נשמרה). מצד “עֵלִית” חתמו על החוזה דָּוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ז”ל ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אבא פרומצ’נקו ז”ל. חברת “עֵלִית” הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה ל- קונגלומראט וקונצרן תעשייתי איתן ועשיר בקנה מידה ישראלי. “עֵלִית” השתלטה על חברת השוקולד “לִיבֶּר” והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס. ב- 1973 הפכו מרק מושביץ ז”ל ואבא פרומצ’נקו ז”ל למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נַדְבָנִים שהעניקו סובסידיה כספית רחבת היקף וארוכת שנים למועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל. כאמור כבר החל מעונת 1971 – 1970.

elite 1טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1973. כתב “מעריב” שאול אברון, מעניק כותרת למאמר הכלכלי שלו, “התרגיל של “עֵלִית”, בעלי הקונצרן יממשו רווחים של עשרות מיליונים בלי לשלם מסים”. בכותרות המשנה נכתב : “בעלי “עלית” הגדילו את רכושם הפרטי ב- 70 עד 75 מיליון ל”י “. (באדיבות העיתון “מעריב” ובסיוע אנשי אגף העיתונות של בית אריאלה).

חברת הממתקים והקפה “עֵלִית” העשירה תחת ניהולם והנהגתם של מָרְק מוֹשֶבִיץ ז”ל ואַבָּא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ ז”ל החליטה בעונת 1971 / 1970 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, ו- ארוכת טווח למשך שנים רבות, בה היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת”א. חברת “עלית” הפכה ל- Sponsorship נותנת חסות מסחרית של מכבי ת”א. היה מדובר בהתקשרות ראשונה וחסרת תקדים בין גוף ספורטיבי בעל מוניטין במדינת ישראל לבין גוף מסחרי עשיר ומפורסם בעל שם במדינת ישראל. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת”א ל- “עֵלִית” שגשגה והפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת ספורטיבית – מסחרית זו מזו. מכבי ת”א קיבלה ממון כאלופת כדורסל וחברת “עֵלִית” הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה עסק משתלם ביותר לשני הצדדים. במשך השנים עברה “עֵלִית” מהפכות ניהול ובעליה התחלפו אולם זהו כבר סיפור אחר בהזדמנות אחרת.

אנוכי מביא כאן כמה דוגמאות של מסמכי התקשרות משנת 1973 ו- 1974 (מופנים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן וחתומים ע”י דן שילון ואלכס גלעדי) העוסקים ברכישה אד הוק שנתית של זכויות השידורים של משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה לקבוצות אלופות. מדובר בתקופה שדן שילון ואלכס גלעדי ניהלו כל אחד בתורו את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית וכאמור פרופסור ארנון צוקרמן היה המנהל שלה. לפני כן אני מבקש להדגיש כי קפיצת המדרגה השנייה הנוגעת לתשלום זכויות שידורים של רשות השידור / הטלוויזיה הישראלית הציבורית למועדון מכבי ת”א התרחשה בפגישת המו”מ בין שני הגופים ביום שלישי – 8 בדצמבר 1987 ב- 18.00 בקפה “אַפְּרוֹפּוֹ” ליד תיאטרון “הבימה” בתל אביב. פגישת המו”מ הזאת נערכה בסיום השביתה הגדולה ההיא בת 52 (חמישים ושניים) ימים של כלל עיתונאי רשות השידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברדיו “קול ישראל”. בפגישת המו”מ ההיא של 8 בדצמבר 1987 ייצגו את מכבי ת”א היו”ר שמעון מזרחי, גזבר המועדון אריה ברנוביץ’, ורוני שטייניץ. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל, סמנכ”ל הכספים שלו יוחנן צנגן, ואנוכי כמנווט שידורי הספורט שלהם ייצגנו את רשות השידור. הסכמנו לדלג מסכום של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר לעונה (בשתי העונות של 1987 – 1985) לסכום של 100000(מאה אלף) דולר לעונה. כלומר, שילמנו למכבי ת”א זכויות שידורים בגובה של 200000 (מאתיים אלף) דולר עבור חוזה שידורים ישירים לשתי העונות של 1988 / 1987 + 1989 / 1988. היה מדובר בדילוג נחשוני. 

טקסט מסמך (1) : 9 בדצמבר 1987. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ”ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חותמים עם מכבי ת”א על חוזה שידורים חדש לתקופה של שנתיים 1989 / 1988 + 1988 / 1987. החוזה קובע כי בכל עונה מהשתיים תשלם הרשות למכבי ת”א זכויות שידורים בגובה של 100000 (מאה אלף) דולר, ובסך כולל של 200000 (מאתיים אלף) דולר. עמוד מס’ 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה : רשימת חוזי התשלומים המדויקים עונה אחרי עונה בין 1968 ל- 2002 (למעט עונת 1994 / 1993 בה לא שידרנו כלל את מכבי ת”א מפני שלא הייתה אלופת המדינה) שנחתמו בין רשות השידור לדורותיה לבין מכבי ת”א מופיעה בשלמותה בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בין רבבת עמודים אשר קרוי, “הקשר הסימביוטי”.  

טקסט מסמך (2) : 9 בדצמבר 1987. רשות השידור (מנכ”ל רשות השידור הוא אורי פורת וסמנכ”ל הכספים של רשות השידור הוא יוחנן צנגן צנגן) חותמת עם מכבי ת”א על חוזה שידורים חדשש לתקופה של שנתיים 1989 / 1988 + 1988 / 1987. החוזה קובע כי בכל עונה מהשתיים תשלם הרשות למכבי ת”א זכויות שידורים בגובה של 100000 (מאה אלף) דולר, ובסך כולל של 200000 (מאתיים אלף) דולר. עמוד מס’ 2 ואחרון מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : רשימת חוזי התשלומים המדויקים עונה אחרי עונה בין 1968 ל- 2002 (למעט עונת 1994 / 1993 בה לא שידרנו כלל את מכבי ת”א מפני שלא הייתה אלופת המדינה) שנחתמו בין רשות השידור לדורותיה לבין מכבי ת”א מופיעה בשלמותה בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בין רבבת עמודים אשר קרוי, “הקשר הסימביוטי”.  

להלן מסמכי הסכמים בין רשות השידור לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת”א ב- 1973 ו- 1974.

gur 1טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. מסמך א’ (עמוד מס’ 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 2טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. מסמך א’ (עמוד מס’ 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 3טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב’. (עמוד 1 מתוך 3). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 4טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב’. (עמוד 2 מתוך 3). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 5טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב’. (עמוד 3 מתוך 3). ׁארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 6טקסט מסמך : 22 בדצמבר 1974. מסמך ג’. (עמוד 1 בלבד). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- “OB הלבן”, הלוא היא ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומצלמות הטלוויזיה שלה בשחור / לבן התייצבו בהיכל הספורט ביד אליהו וההצלחות בשידורים ישירים לא איחרו לבוא. אלכס גלעדי היה אז שַדָּר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועשה זאת ללא פַּרְשָן וללא אולפן מֵנָוֶוט אך עם שני עוזרי שַדָּר צעירים רפי גינת (מזוקן) והרצל רווה.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ורפי גינת, השַדָּר אלכס גלעדי, ומנהל הבמה (Floor manager) יוסף “פונצי” הדר ז”ל. (צילום משהל’ה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תבוסה. יום חמישי – 20 באפריל 2017. מכבי חיפה מנצחת את מכבי ת”א בהיכל הספורט ביד אליהו 63:79. מדובר בתהליך שבירה והתמוטטות קולוסליים וסנסציוניים של מכבי ת”א לאחר הפסדה השמיני הרָצוּף בכל המסגרות וההפסד החמישי הרָצוּף בליגת העל הישראלית. זהו סיפור מדהים אודות שני מנהלים מוכשרים ורבי הניסיון של מועדון הכדורסל של מכבי ת”א במשך שנים ארוכות, מר שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן שהפכו מאז ראשית 2017 למנהיגים מובסים. מאמר מערכת 1. 

מנהיג קבוצת מכבי ת”א בכדורסל דייוויד פדרמן מסר את גרסתו הר”מ לעיתונאי אבי סגל מ- “ישראל היום” ביום ראשון – 19 בפברואר 2017 (לאחר הזכייה בגביע המדינה נגד קבוצהה ירושלמית שנראתה כגרוטאה יחדיו עם המאמן הזר האיטלקי שלה סימונה פיאניג’אני) בזו הלשון : “…זכינו בגביע למרות שמזלזלים בנו ולמרות כל כל בלבולי המוח על מנהיגות ועל ההנהלה… בסופו של דבר אני לא מכיר שום קבוצה בעולם שבה קבוצה של אנשים נתנה ונותנת את מה שאנחנו נותנים במשך עשרות שנים… יש אכזבה מכך שכנראה לא נעלה שלב ב- Euroleague אני לא חוזר לרגע מהמשפט על 12 שחקני Euroleague. תסתכל רגע כמה כסף הוצאנו כסף שהבאנו מהבית. הוצאנו העונה יותר מידי כסף, הרבה יותר מידי. אז נוסף על זה באים ומשתלחים בנו ולועגים לנו…”. דייוויד פדרמן הוא איש רציני אולם לא העיתונאי שעומד מולו ואשר איננו משיב לו משהו כמות זה : “…מר דייוויד פדרמן אל תטיף מוסר למבקרים שלך ואל תשתמש במונח “בלבולי מוח”…העיתונות חושפת עובדות ואיננה מבלבלת את המוח… שום עיתונאי איננו אמור להצדיע לך מפני ששמת עם חבריך על מכבי ת”א 100.000000 (מאה מיליון) שקל בעונת 2017 – 2016…המנהיגות שלך כמו כל מנהיגות אחרת נבחנת בתוצאות ולא בתלונות…אין שום קורלציה בין ההשקעה לבין התשואה… השקעת ממון פרטי שלך בקבוצה פרטית שלך היא עניינך הפרטי ואיננו עניינו של הציבור…מדוע מערך הסקאוטינג של המועדון ובחירת השחקנים הזרים כל כך דלה ולוקה בחסר…? מה הסיבה הראשית להחזיק מנהל קבוצה כושל בשם ניקולה ווייצ’יץ’…? ניצחונה של מכבי במשחק הגמר על גביע המדינה נגד הפועל ירושלים החלשה והמפורקת בתוצאה 68:82 איננה Big deal (עובדה שהפועל ירושלים המפורקת ונטולת מוראל הובסה הערב יום רביעי – 22 בפברואר 2017 באילת ע”י הפועל אילת בתוצאה 55:62). העיתונות האלקטרונית והכתובה איננה חייבת דבר למכבי ת”א…זכותה להטיל ספק במנהיגות שלך ושל שמעון מזרחי לאור המתרחש על הפרקט (לא עונה אחת וגם לא עונתיים)…התוצאות של מכבי ת”א עד כה ב- Euroleague ובליגת העל גם בעונת 2017 – 2016 משדרות מֶסֶר ברור למתבוננים בתמונת הפאזל : יש מקום רב לשיפורים בקבוצת הנישה הטלוויזיונית שקוראים לה מכבי ת”א…”. אינני זוכר שדייוויד פדרמן העז לומר לנו ל- אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אי פעם שאנחנו מבלבלים את המוח בענייני מנהיגות והנהלה. דייוויד פדרמן בחר להיות שחקן ראשי על בימת הכדורסל. ל- קהל שמשלם בכספו עבור צפייה בהצגה מותר להביע את חוות דעתו אודות התיאטרון הזה. אבי סגל הופך את עצמו לעיתונאי כנוע ו- וותרן מה- או”ם בשעה שהוא מדווח לקוראיו מה אומר דייוויד פדרמן עליו ועל הקולגות שלו מבלי שהוא מגן על עצמו ועל חבריו ואיננו משיב מלחמה שערה למרואיין התוקפני שלו. לא בסדר. זכייה בגביע המדינה בישראל איננה הופכת את שחקני מכבי ת”א לחסינים. הקבוצה היקרה הזאת (מההיבט הפיננסי) כפי שהיא מציגה את עצמה נותרה פגיעה וגם מופסדת.

טקסט תמונה : עו”ד מר שמעון מזרחי יו”ר מכבי ת”א (משמאל) ודיוויד פדרמן (מימין) הם שני אנשים רציניים ויסודיים, בעלי ניסיון ניהולי רב, וגם היסטוריה ועבר משגשגים אולם אינם ניצבים מעל תמיהות, שאלות, וביקורת. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א מעסיקה את המדינה כבר כמעט 50 שנים מאז השידור הישיר הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 13 בנובמבר 1968. אולם ברגע זה בחודשי השנה הראשונים של שנת 2017 היא מַצָג שָוְוא שדומה לקוריוז. הפועל ירושלים מביסה את מכבי ת”א 63:74 במסגרת המחזור ה- 18 בליגת העל. שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים (ביום ראשון – 5 בפברואר 2017) בהובלת השדר ניב רסקין והפרשן פיני גרשון. “אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, ומגעגע כמו ברווז – זה ברווז”, מחווה פיני גרשון את דעתו ומלגלג על מכבי ת”א בתום השידור הישיר המדובר באותו יום ראשון ההוא של 5 בפברואר 2017. 

טקסט תמונה : יום ראשון – 5 בפברואר 2017. ה- “ארנה” בירושלים. תמונה אחת שווה 1000 מילים. הפועל ירושלים מנצחת את מכבי ת”א 63:74 במחזור ה- 18 של ליגת העל בכדורסל. תמונה אחת שווה 1000 מילים. מנהיגי מכבי ת”א דייוויד פדרמן מימין, ושמעון מזרחי משמאל, נראים מיוסרים, נפולים, ומובסים 2:45 דקות לאחר תחילת הרבע ה- 4 עם ראשית התרחשות הקטסטרופה. פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים פיני גרשון הגדיר את שניהם כ- ברווז מקרטע. תיאור שקרוב מאוד לאמת. (צילום במצלמת Samsung ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

כבר נאמר כאן לא פעם ולא פעמיים שקבוצת הכדורסל של מכבי ת”א בעונת 2017 – 2016 היא כישלון ניהולי, תרבותי, ספורטיבי, מוראלי, וכלכלי של דייוויד פדרמן + שמעון מזרחי + אודי רקנאטי. אולם מדובר בבזבוז ממון פרטי בסדר גודל עצום ולא בהון ציבורי. לכן אין לציבור מה להלין. שייבושם להם. בתקופתי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 הכרתי שמעון מזרחי אחר לגמרי וגם דייוויד פדרמן שונה. אני זוכר שבקיץ 1994 ניהלנו מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן, ואנוכי כמנווט שידורי הספורט שלהם מו”מ מחודש עם שני ראשי מכבי ת”א שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן לקראת עונת 1995 / 1994 (כזכור בעונה האירופית של 1994 / 1993 ניתקנו קשר ממכבי ת”א שלא הייתה עוד אלופת המדינה. אלופת ישראל היית קבוצת הפועל גליל עליון שהעדיפה לקשור את גורלה הטלוויזיוני עם ערוץ 5 בכבלים). אני זוכר שמוטי קירשנבאום ז”ל רחש כבוד רב לצוות שמעון מזרחי את דייוויד פדרמן ו- כינה אותם פעם באוזניי “מועצת חכמים” אולם מאז חלפו 23 שנים. הדברים השתנו ועמם התוצאות. פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים פנחס “פיני” גרשון תהה בתום משחק התבוסה של מכבי ת”א נגד הפועל ירושלים 63:74 (יום ראשון – 5 בפברואר 2017 ב- “ארנה” בירושלים) בפני השַדָּר המוביל שלו ניב רסקין והחליט ללעוג לנבחרת של שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן כהאי לישנא על פי הפתגם האמריקני : “…“אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, ומגעגע כמו ברווז – זה ברווז..”.

הפועל ירושלים מביסה את מכבי ת”א 63:74 והופכת אותה לקוריוז. Post Game Show בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. יום ראשון – 5 בפברואר 2017. 

מותר לברווז המקרטע הזה שקוראים לו מכבי ת”א לעשות ככל העולה על רוחו מפני שאין מדובר בכסף של הציבור. היתרון הגדול של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים על פני ערוצי הטלוויזיה הארציים בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בליגת העל הישראלית וב- Euroleague הוא כמות הזמן הבלתי מוגבלת שעומדת לרשותו לצורך הסיקור. מרחב הזמן של ה- Post Game Show מאפשר לציוותי השידור לפתח שיחות וראיונות עם גיבורי העלילה לאחר שריקות הסיום של המשחקים וגם לנתח את מהלכי ההכרעה במהלך ההתמודדויות. ה- Post Game Show האחרון ביום ראשון בלילה – 5 בפברואר 2017 בתום משחק הניצחון של הפועל ירושלים על מכבי ת”א 63:74 היה חיוני והכרחי. לרשות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים עומד צוות שידור טוב בראשותם של השַדָּר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו פיני גרשון, אבל הפריע לי שהצוות הבכיר הזה איננו מקדיש למען צופיו אפילו מילה אחת אודות מערכת הסקאוטינג המשובשת והכושלת של מכבי ת”א בראשות אבי אבן. ניב רסקין ופיני גרשון אינם מתייחסים בניתוח הסיכום שלהם בסיום ההתמודדות ב- Post Game Show לתחלואת הרצת פס הקנייה ורכישת השחקנים הזרים המופרכת של מכבי ת”א ופיטוריהם של מאמני הקבוצה בזה אחר זה בשנים האחרונות. מדובר בתעשייה קלוקלת שדוגלת בתחלופה מואצת בלתי מתקבלת על הדעת של שחקנים ומאמנים בקבוצה. תעשייה טירונית וחורקת שחושפת ווקטורים שליליים ביותר, כוחות סרק שפועלים בתוך המערכת ומשפיעים לרעה על אדריכלות, על תכנון ארכיטקטורה, ועל סגנון ותורת בניין הקבוצה לטווח הקרוב והרחוק. ווקטורים כה שליליים וקיצוניים שמגמדים את המאמץ העיקרי והופכים לעובדה את אי יכולת קבוצת הניהול להפוך את מכבי ת”א מנבחרת כוכבים ליחידה קרבית מאומנת אחת. כאילו שהפתרון מצוי ביבוא למועדון את אנדרו גאודלוק ואת סוני וווימס, ומעתה והילך הכל יהיה לפתע שפיר. כאילו שב- יְבוּא מזדמן של רגע, גם של שחקנים זרים בעלי מוניטין, טָמוּן מַטֶה קְסָמִים. ניב רסקין ופיני גרשון חייבים את הניתוחים וההסברים הללו לצופים שלהם שאינם בקיאים במכמני הניהול והמנהיגות הספורטיבית. מדהים שקבוצת הניהול הוותיקה של מכבי ת”א עתירת ניסיון עצום ובעלת Resume מרשים בראשות שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן נכשלת שוב ושוב בשנים האחרונות בעקרונות הבסיסיים ביותר של בניין וטיפוח קבוצת ספורט. היכן שהוא בפברואר – מארס 1996 שַח לי שמעון מזרחי כי שחקן ה- NBA המפורסם מקבוצת סיאטל סופרסוניקס תום צ’יימברס (Tom Chambers) ישחק בשורות מכבי ת”א. כולם זוכרים את אותה השנייה האחרונה במשחק הגמר על גביע המדינה ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו, בו שחקן הפועל ירושלים הישראלי שלנו עדי גורדון (1.80 מ’) קלע את סל הניצחון במשחק 65:67 מעל ידיו המושטות של אותו האמריקני רב המוניטין תום צ’יימברס (2.08 מ’).

הבה נעיף מבט על אלופות ה- NBA הנוכחיות קליבלנד וגולדן סטייט ו/או על אלופות עבר רבות מוניטין כמו לוס אנג’לס לייקרס ו- בוסטון סלטיקס ש- מבססות וביססו את הסגלים שלהם לא רק על שחקנים קבועים מלווים בתחלופה מועטה אלא העסיקו גם מאמנים ראשיים קבועים. כיצד אפשר לשכוח את רד אוורבך (Red Auerbach) מאמן האלופה המשגשגת קבוצת בוסטון סלטיקס ההיא בשנות ה- 50, ה- 60, ה- 70, ו- 80 של המאה שעברה (בוסטון סלטיקס זכתה ב- 16 אליפויות NBA בין העונות של 1957 1956 ל- 1986 / 1985) ? ו/או את פט ריילי (Patt Riley) מאמן האלופה הַפּוֹרָה ועושה חיל בקבוצת לוס אנג’לס לייקרס ההיא בעשור ה- 80 (לוס אנג’לס זכתה ב- 5 אליפויות NBA בין העונות של 1980 / 1979 לבין 1988 1987) ? כיצד אפשר לשכוח את פועלו המבורך במשך עשרות שנים של ג’ון וודן (John Wooden) מאמן הכדורסל הראשי של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס (נבחרת הכדורסל של UCLA זכתה ב- 10 זכיות באליפות ה- NCAA בין השנים 1964 ל- 1975) ? בסדר, גולדן סטייט גייסה לשורותיה העונה את קווין דוראנט אולם כל הכוכבים האחרים נותרו במועדון. תסתכלו עכשיו על מכבי ת”א. רקק לאחרונה הודחו משורות מכבי ת”א דגן יבזורי, מאיר צירבאס, וסוני ווימס. אך הבה ארחיב את היריעה. מי אחראי על גיוס העבר המאסיבי בשנים האחרונות של השחקנים האלה לשורות מכבי ת”א, והפיכת המועדון לתחנת רכבת, כמו : וויטור פאברני + דארקו פלאניניץ’ + גיורגי שרמדיני + אנדריאה ז’יז’יץ’ + דראגן בנדר + גורדון פארמר + טיילור רוצ’סטי + ג’ו אלכסנדר + נייט לינהארט + ג’ייק כהן + מרקז היינס + דייוויד לוגאן, ואחרים. היכן בדיוק מתחילה גם אחריותו של מנהל הקבוצה ניקולה ווייצ’יץ’ במסע רכבת ההרים הזאת ? לא שמענו על כך שום ניתוח ו- הסבר מפיהם של ניב רסקין, פיני גרשון, וגור שלף. ב- 12 בנובמבר 2015 הפסידה מכבי ת”א בהיכל הספורט לקבוצה הטורקית דרושאפקה 84:73 וניב רסקין מיהר להזיל דמעות למיקרופון הטלוויזיוני שלו, “…אוי לבושה…אוי לבושה…מכבי ת”א מפסידה בבית לדרושפאקה…הולכת ומתקרבת עונת ה- Euroleague הגרועה ביותר בתולדות מכבי ת”א…”. לא בכדי שַח פיני גרשון לניב רסקין ב- Post Game Show ביום ראשון – 5 בפברואר 2017 את מה שאני רואה מהכורסא שלי בסלון ביתי, “…מכבי ת”א כבר מקרטעת לא מעט זמן…עם 63 נקודות לנצח את הפועל ירושלים במשחק חוץ…זה לא המשחק…כשאין שיטה ואין משחק התקפה והשמירה היא לא שמירה…ואתה לוחץ רק בגלל שאתה בסוף המשחק…זה מה שקורה…”. באולפן ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים טוען גור שלף אודות מכבי ת”א כי מדובר “באותה הגברת בשינוי מסגרת”. מירי נבו מתפעלת מהסלוגן של גור שלף. בשעה שהיא מחזירה את השידור מהאולפן לעמדת השידור ב- “ארנה” הירושלמית היא מבקשת את חוותת דעתם של ניב רסקין ופיני גרשון אודות ה- Copywriter החדש. גור שלף ממשיך בניתוח שלו באולפן, מתבונן במירי נבו ואלי אילדיס, וקובע בניסוח מסורבל כלהלן : “…מכבי ת”א כל כך רעה שמספיקים ל- הפועל ירושלים שלושה רבעים ויכולת דלה מאוד בשביל לנצח את המשחק הזה ולהשאיר את מכבי ת”א על 63 נקודות…”. פיני גרשון אומר ומסכם : “…אמארה סטודמאייר גדול (!) הבן אדם צריך לקבל יותר כדורים כי הוא יודע מה לעשות איתם… הוא יודע גם לשים אותם בטבעת…וגם אם צריך למשוך עבירות…וגם אם צריך לעשות סל ועבירה או ללכת לקו…”. אין שום דמיון בין מועדון מכבי ת”א ההוא לנבחרת מכבי ת”א של 2017 – 2016.

טקסט תמונה : יום ראשון – 5 בפברואר 2017. היכל ה- “ארנה” בירושלים. זוהי עמדת השידור של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. מעמדת השידור הזאת לעג, בז, וקִנְטֵר הפרשן פיני גרשון (מימין) לקבוצת מכבי ת”א ושינן מחדש את מסר הפתגם האמריקני בכיוונם של ראשי המועדון שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן, כלהלן : “אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, ומגעגע כמו ברווז – זה ברווז”. משמאל, השדר המוביל ניב רסקין. (צילום במצלמת Samsung ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה : יום ראשון – 5 בפברואר 2017. היכל ה- “ארנה” בירושלים. תמונה אחת שווה 1000 מילים. זהו הטריאומווירט הכושל והמוּבַס של קבוצת מכבי ת”א שמעון מזרחי (משמאל), המאמן איינראס בגאצקיס (במרכז), ודייוויד פדרמן (מימין). (צילום במצלמת Samsung ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

מדהים לחשוב שמועדון הכדורסל של מכבי ת”א נמצא בצמרת הכדורסל של מדינת ישראל מאז ייסוד הליגה הראשונה ב- 1954 ומעסיק את תעשיית הטלוויזיה בארץ כמעט יובל שנים מאז 1968.

הספר עָב הַכֶּרֶס בן 10000 / רבבה עמודים שאנוכי חוקר וכותב וקרוי “הקשר הסימביוטי” דן ועוסק ביחסים המיוחדים, במידה רבה חסרי תקדים, שנרקמו בין רשות השידור והטלוויזיהה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1968. כל המנכ”לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה (לדורותיהם) הוקירו וסייעו לי (וגם לקודמיי דן שילון ואלכס גלעדי) לטפח את קשרי השידור הטלוויזיוניים הללו עם קבוצת מכבי ת”א (תמורת תשלומי זכויות שידורים), ש- לעיתים הייתה מועדון משגשג ברמת ניהול והישגים אירופיים בינלאומיים. הקשרים בין שני הגופים היו אומנם סימביוטיים אולם ידעו עליות ומורדות ולפעמים גם חילוקי דעות חריפים, ואוסיף חריפים ביותר. מלווים גם באיומים מצד מכבי ת”א על רשות השידור בבחינת, “אההה…נוּ, נוּ, נוּ לכם…היות ועשיתם כך וכך לא תוכלו לשדר ישיר כך וכך את המשחקים שאותם אתם מתכוונים לשדר ישיר…ניתנת לכם בזאת הודעת ביטול ההסכם…”, וכו’.

במשך שנים רבות נַח לו בתוך חוזה השידורים בחוזה בין רשות השידור לבין המועדון המפואר, סעיף סוֹדי מיוחד, שלא הֵתּיר לנו לפרסם ולהודיע לציבור משלמי האגרה מראש את דבר השידורים הישירים של משחקי הבית, אלא רק בימי המשחקים עצמם (בימי חמישי בשבוע) בשבע בערב כשעה וחצי לפני תחילתם. סעיף אנכרוניסטי, שגוּי, ופתטי שהיה בעצם גם סוֹד גלוּי לציבור. כולם ידעו שמשחקי מכבי ת”א ישודרו ע”י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק אסור רק היה לדבר על זה. עו”ד שמעון מזרחי התעקש להכניס את הסעיף הזה לחוֹזֶה וביקש את הרשות להקפיד על מילויו כעל קוצו של יוד. היה לו פּחד אובּססיבי מאֵימת הקהל שלא יגיע להיכל ביד אליהו בשל השידורים הישירים. עורבה ופרח. הקהל איננו מֵדיר את רגליו מהמגרשים בגלל שידורי הטלוויזיה אלא בשל רמת העניין וחשיבות האירוע. חששוֹ במשך שנים ארוכות התברר כפחד שווא. בתקופה שבה שימֵש מוֹטִי קִירְשֶנְבַּאוּם מנכ”ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 הֵסרנו את הסעיף המטוּפּש, המופרך והשערורייתי הזה מן ההסכם. וראו זה פֶּלֶא הקהל לא פחת ולא הדיר רגליו. הוא המשיך לנהוֹר בהמוניו למשחקי מכבי ת”א במקביל למָסוֹת הענקיות של השידורים הישירים. מעגל הקסמים בו עסקי טלוויזיה עתירי רייטינג שזוּרים לעַד עם הצלחות ספורטיביות ומגרשים גדושים בצופים הוכיח שוּב את עובדת קיומו. נוסחת ההצלחה הזאת לא פסחה על מכבי ת”א. השידורים הישירים השיטתיים של משחקי מכבי ת”א בטלוויזיה הישראלית הציבורית העלו והציבו אותה על סדר היום הציבורי. מצלמות הטלוויזיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית זיהו אותה כקבוצה לאומית למרות שהייתה מועדון פרטי, אחד מיני רבים בארץ, וחיבבו אותה על האומה. פשוטו כמשמעו. הכתבות אודות הקבוצה וקידום השידורים סביבה במשך יותר משנות דוֹר רק העשירו את כמות הצופים בהיכל הספורט ביד אליהו ומעולם לא גרעו אותם. מכבי ת”א של עו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ושְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי הייתה קבוצה מצליחנית והרייטינג שלה במגרש ומחוצה לו הרקיע שחקים. שניהם לא הבינו בשנים ההֵן את סוֹד חוֹק הכֵּלִים השלובים שבין השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין הגעתו של קהל אוהדיהם להיכל, כשבתווך ניצבת ההצלחה. עֶרֶב המשחק נגד אוֹסְטֶנְד הבלגית ביום חמישי ההוא ב- 8 בנובמבר 1984, ביקשו שניהם למנוע ללא כל הצדקה חוקית והגיונית את השידור הישיר שלנו.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 במאה הקודמת. היכל הספורט ביד אליהו. המאמן יהושע רוזין (עומד ראשון מימין) שמואל “שמלוק” מחרובסקי (במרכז) ועוזר המאמן חיים שטרקמן (משמאל) באחד הרגעים המותחים במשחקי גביע אירופה, ובימים שהשידורים הישירים היו סוד טלוויזיה ברמה של סוד שב”כ. (התמונה באדיבות שמלוק מחרובסקי ,ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס’ 1 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי למנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו, מכבי ת”א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת”א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב לאורי פורת, “ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  2 בדצמבר 1984. זהו עמוד מס’ 2 מתוך 2 של המסמך המקורי בו מודיע יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי למנכ”ל רשות השידור אורי פורת על ביטולם של שני השידורים הישירים המתוכננים מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת”א – בנקו רומא ב- 6 בדצמבר 1984, ומכבי ת”א – ריאל מדריד ב- 13 בדצמבר 1984. כך כתב לאורי פורת : “ניתנה על ידינו הוראה לאחראים בהיכל הספורט שלא לאפשר הכנסת המכשור ההנדסי לצורך העברת המשחקים”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוחנן צנגן ואנוכי יצאנו מדעתנו כשקיבלנו את המכתב ההוא בחתימת היו”ר עו”ד שמעון מזרחי. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל – פחות. “איזו חוצפה”, שַׂחְנוּ איש לרעהו. “על איזה נֶזֶק מָמוֹנִי בל ישוער הוא מדבר”, שאלנו בפליאה האחד את השני. אבל זה היה עו”ד שמעון מזרחי. הוא התנהג כראש משפחה והיה מסור לאגודת מכבי ת”א כמו אב לבנו ו/או לבתו. כל ניסוח טוב כמובן ששידרנו ישיר את שני משחקי הבית הבאים נגד בנקו רומא וריאל מדריד, ואם לנקוט בלשון המשפטנים, “למותר לציין שבשני המשחקים האלה גדשו הצופים את יציעי ההיכל עד אֶפֶס מקום, ולא נגרם שום נזק ממוני למכבי ת”א בשל הודעתה השגויה של גב’ יוֹנָה אֶלִיאָן – קֶשֶת. אפילו לא בסֶנְט אחד”. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהתה בצדק אחרי מועדון הפאר הזהה שמכונה מכבי ת”א. מכביי ת”א לא הכזיבה וגברה על בנקו רומא 86:95, וניצחה גם את ריאלל מדריד 97:101. זהו העיקרון הראשון של הסימביוזה בין קבוצה מנצחת לבין רשת טלוויזיה שבוחרת לצעוד עמה שלובת זרוע ולשדר ישיר את המשחקים שלה. כמו האוהדים גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הלכה שבי אחרי מכבי ת”א אך בתנאי אחד. עליה להיות נבחרת מנצחת.

עונת 1987 / 1986. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין מתחנן על נפשו בפני הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת”א לאחר פרסום מוקדם של שידור ישיר.

בנובמבר 1986 חזר הגילוי האניגמתי על עצמו. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין נכשל בלשונו וגילה לציבור את פרטי הרָז הכמוס. הוא סיפר בגאווה לאחד העיתונאים כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוצאת אוֹ טוֹ טוֹ למִבצע השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות. עו”ד שמעון מזרחי תפש את חיים יבין בקלקלתו ונזעק. יו”ר מועדון הכדורסל של מכבי ת”א שלח מייד מכתב חריף ומאיים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בו הוא מאשים אותו בהפרת הסכם הסודיות ואיום בביטול חוזה השידורים עם רשות השידור. הוא התנהג כמשפטן ולא כבעל ברית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבנתה אותו. חיים יבין שחש כאילו חֶרֶב פיפיות מונחת על צוואר רשות השידור, נבהל ומיהר להתנצל. עד כדי כך היה גדול כוחו של עו”ד שמעון מזרחי בימים ההם. עֹצמתו של שמעון מזרחי נבעה מחולשתו של חיים יבין. במקום לומר בתקיפות לעו”ד שמעון מזרחי, “…מר שמעון מזרחי אל תתעסק אתנו עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית…לא כדאי לך…”, הוא כמעט ירד על ברכיו. מ- התנצלותו המביכה נעדרת היגיון ונטולת כבוד עצמי של המנהל חיים יבין ניתן היה כמעט להבין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית עובדת בכלל אצל מכבי ת”א.

טקסט מסמך :  24 בנובמבר 1986. זהו מכתב התשובה המקורי ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין יו”ר מועדון הכדורסל של מכבי ת”א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַיִים יָבִין מנהל רשת שידור ישראלית ציבורית מונופוליסטית רבת עוצמה מיהר למחול על כבודו ועל כבוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוקדם מידי. הוא היה איש בעל דרכי נימוסין אירופיים שלא היה צריך להתנצל בצורה כזאת ובסגנון כמעט מתרפס בפני מכבי ת”א. טקסט שמחליש את מנהיגותו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חַיִים יָבִין באמת חשש מאיומו של יו”ר המועדון שכתב למנכ”ל רשות השידור מכתב בוטה, אך עם כל הכבוד לעו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, הוא לא הבין ו/או אולי שכח כי מכבי ת”א ללא מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחושפות אותה מידֵי שבוע בבת אחת למיליוני צופים, איננה שָוָוה אפילו קליפת השוּם. בסימביוזה הבלתי נמנעת וההכרחית הזאת שני הצדדים הפיקו את מלוא התועלת. ממון, יוקרה, ופופולאריות. רשות השידור המשיכה לכבד את חוזי הכדורסל שחתמה עם מכבי ת”א, ולשלם לה במשך השנים ביד רחבה, והקפידה גם לשמור על השידורים הישירים המקודשים בערבֵי חמישי כעל סוֹד כמוּס מפני הצופים המממנים בכיסם את ההסכמים היקרים המאפשרים את השידורים האלה. פָארְסָה.

עונת 1992 / 1991. מנכ”ל רשות השידור אריה מקל לא עושה חשבון ליו”ר מכבי ת”א שמעון מזרחי ודוחה את טענותיו בדבר פרסום מוקדם של שידור ישיר.

כעבור שֵש שנים ב- 27 באפריל 1992 שוּב שָנָה עניין פרסום השידורים הישירים בטרם זמן וחזר על עצמו. מדורי הספורט העיתונות הכתובה פרסמו בהבלטה רבה כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תשדר ישיר את סדרת משחקי הגמר סַל בין מכבי ת”א לבין הפועל ת”א. חמישה משחקי “דרבי” באבחת שידורים אחת. “…מי צריך יותר מזה…?”, חייכתי לעצמי. האֵל הטוב שמע את תפילתי והעניק לי בשנה אחרונה של חוזה הכדורסל שלנו עם איגוד הכדורסל את המיטב. ההתגוששויות בין מכבי ת”א והפועל ת”א על זירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ובאולם צר המידות באוסישקין היוו אובייקט שידור לא פחות מעניין ממשחקיה של מכבי ת”א בזירה האירופית. רבבות צופים גדשו את היציעים לעייפה ביד אליהו ובאוסישקין בסדרת ה- “דרבי” המסקרנת הזאת מאין כמותה. זה היה קרב ההישרדות האחרון של הפועל ת”א במלחמה בת 60 שנה נגד מכבי ת”א. הצ’אנס האחרון שלה. מנהל הפועל ת”א אַבְרָהָם פְּלָדָה הגשים את חלומו. הוא ניצב על קו זינוק משותף עם יו”ר מכבי ת”א שִמְעוֹן מִזְרָחִי. נקרתה לו לפתע שוב ההזדמנות להדיח את העו”ד מהפסגה. המדינה הייתה כמרקחה לקראת סדרת הגמר סל שהייתה גם דרבי תל אביבי בין שתי קבוצות כדורסל הטובות במדינה והנהנות מקהל אוהדים עצום לא רק בתל אביב אלא בכל הארץ. זה לא הפריע לעו”ד שמעון מזרחי להאיץ כתב אישום חריף למנכ”ל רשות השידור אריה מֶקֶל ב- 27 באפריל 1992 הטוען כנגד ההפרה הבוטה של ההסכם בין הטלוויזיה הישראלית למכבי ת”א בדבר הגילוי המוקדם של השידורים הישירים כאילו מנכ”ל רשות השידור אחראי על הפּרסומים בעיתונות [12]. כך כתב יו”ר קבוצת מכבי ת”א לרשות השידור כשהוא משבש בטעות חלק מתארי הניהול של הנמענים. אריה מֶקֶל היה מנכ”ל רשות השידור ולא היו”ר, ויוסף בר-אל היה מנהל הטלוויזיה ולא מנכ”ל רשות השידור.

מכבי תל – אביב                                                                 27 באפריל 1992                                                                                                                 

מחלקת הכדורסל

לכבוד

מר אריה מקל  –  יו”ר רשות השידור.                                     מבלי לפגוע בזכויות.

מר יוסף בר-אל – מנכ”ל רשות השידור.

מר יואש אלרועי – מנהל מחלקת הספורט – הטלוויזיה הכללית.

א. נ.  

הנדון  :  הסכם בין רשות השידור למכבי ת”א.

(…) להפתעתנו, הודיעו בכל העיתונים שיצאו לאור, היום 27.4.1992, כי משחק הדרבי בין מכבי עלית ת”א והפועל ת”א, בשלב הגמר סל, ישודר בשידור ישיר החל מהשעה 20.30. יתרה מזאת בלוח המשדרים אשר פורסם על ידי רשות השידור עוד בתאריך 23.4.1992 נאמר מפורשות כי לשעה 20.30 נקבע משדר ספורט מיוחד. והרי כל בר דעת יודע כי ביום שני לא מתקיימות תוכניות ספורט רגילות והמשדר היחידי המתוכנן הינו משחק הדרבי (…).

(…) למותר להוסיף, כי הפרה בוטה זו מצידכם של ההסכם הנדון גרמה ותגרום לנו בשבועיים הקרובים נזק כספי בלתי הפיך, אשר עלול להגיע למאות אלפי שקלים (…).

בכבוד רב,

שמעון מזרחי

יו”ר מחלקת הכדורסל במכבי ת”א

טקסט מסמך : 27 באפריל 1992. מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי יו”ר מועדון מכבי ת”א למנכ”ל רשות השידור אריה מקל , מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר. (עמוד 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 באפריל 1992. מכתבו של עו”ד שמעון מזרחי יו”ר מועדון מכבי ת”א למנכ”ל רשות השידור אריה מקל, מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי הדן בחשיפת האניגמה הקדושה של השידור הישיר. (עמוד 2 ואחרון מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ”ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל איננו איש סנטימנטאלי והיה האחרון להתרגש מעו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי וממכתביו. הכרתי אותו היטב. הוא לא נבהל ולא נרתע ממכתבו של יו”ר מועדון מכבי ת”א (בניגוד לחיים יבין בשעתו) ולא התכוון לוָותֵּר. הוא הורה לי להמשיך בעבודתי כרגיל. “התכונן לשידורים הישירים של כל חמשת המשחקים בסדרה”, פקד עלי, והוסיף : “שמעון מזרחי לא מפחיד אותי. שלא יאיים. הוא איננו שָוֶוה פְּרוּטָה ללא מצלמות הטלוויזיה שלנו, והוא יודע זאת. אנחנו נראה לו מאפוא מַשְתִּין הַדָג”. במילים אחרות, מנכ”ל רשות השידור אריה מקל היה לא רק חד משמעי, הוא גם לא שַם יותר מידי על שמעון מזרחי. ב- 1 במאי 1992 הורה אַרְיֵה מֶקֶל בניגוד לחַיִים יָבִין למנהלת לשכתו גב’ שַרִית יָאִיר להשיב לעו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולהסביר לו מדוע הוא דוחה על הסף את תוכן מכתבו מ- 27 באפריל 1992 [13]. הוא גיחך ו- אפילו לא הטריח את עצמו להתכתב עם עו”ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי וגם לא חתם את שמו על מסמך התגובה ההוא מ- 1 במאי 1992. מנכ”ל רשות השידור אריה מקל שנשען על הייעוץ המשפטי של ד”ר – עו”ד נתן כהן ז”ל (היועץ המשפטי הוותיק של רשות השידור) נתן למזכירתו ומנהלת לשכתו שרית ישי לעשות זאת, לחתום את שמה ואת תפקידה. הנה מסמך התגובה שלו כלשונו וכתבו מ- 1 במאי 1992.

רשות השידור – המנהל הכללי                                כ”ח  בניסן  התשנ”ב – 1  במאי  1992                                                              

לכבוד

מר שמעון מזרחי יו”ר מחלקת הכדורסל של מכבי ת”א

רח’ המכבי 4 תל אביב  63293

א. נ.

                                       הנדון  :  מכתבך מיום 27.4.1992

נמסר למנכ”ל על ידי מנהל הטלוויזיה כלהלן –

1. הטלוויזיה לא הודיעה ולא פרסמה שהיא משדרת את משחק הכדורסל.

2. אם היו ספקולציות בעיתונים לגבי שידור המשחק, הדבר לא היה באחריות רשות השידור ואין רשות השידור אחראית למה שמתפרסם בעיתון.

3. הטלוויזיה חייבת בפרסומיה להודיע שלוח השידורים הרגיל לא מתקיים. כך נהגה במשך החודשים האחרונים. לא ייתכן שנפתיע את הצופים ברגע האחרון ונשדר ספורט במקום משדר אחר מתוכנן. לכן אנו מודיעים שמשדר ספורט מיוחד ישודר בשעות שבהן מתבטלות התוכניות הרגילות. זה מקל על האוכלוסייה שאוהדת ספורט ועוד יותר על האוכלוסייה שאיננה אוהדת ספורט.

4. אינני רואה אלטרנטיבה הולמת, אלא אם כן ננקוט במדיניות של להטעות את הציבור בארץ בכך שביודעין נשבץ בלוח השידורים משדרים שלא ישודרו, ובמקומם ישובצו ללא כל התראה, מִשדרי ספורט.

לפי כך דוחה רשות השידור את האמור במכתבך הנ”ל.

בברכה,

שרית יאיר

מנהלת הלשכה

עותקים : מר יוסף בר-אל, מנהל הטלוויזיה.

             מר יואש אלרואי, מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה.

טקסט מסמך : 1 במאי 1992. זהו המסמך המקורי ששלח מנכ”ל רשות השידור אריה מקל לשמעון מזרחי באמצעות מנהלת לשכתו שרית ישי. הוא אפילו לא חתם עליו והשאיר את הזכות הזאת למנהלת הלשכה שלוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר “הקשר הסימביוטי” נחקר ונכתב מאז 1998 לאחר שובי מפגישת ה- WBM ה- 1 בסידני אוסטרליה שעסקה בהתכוננות מבצעית טכנולוגית ולוגיסטית לקראת שידורי הטלוויזיה שלל המשחקים האולימפיים בסידני 2000. הוא מכיל בתוכו מאות רבות של מסמכים אותנטיים הנוגעים ליחסים העסקיים / טלוויזיוניים ששררו בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומכבי ת”א לרבות המו”מ והחוזים הכספיים שנחתמו בין שני הגופים בין 1973 ל- 2002 מועד נטישתי את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. כוחו של הספר טמון בתחקיר העומק היסודי שלי, ראיונות וגביית עדויות על ידי מעשרות רבות של אנשים בארץ (וגם החו”ל) שבנו וטיפחו את “הקשר הסימביוטי” משני צידיו וצדדיו. אנחנו אנשי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מהעבר האחד של המתרס ואנשי מכבי תל אביב מצדו השני. אנחנו שואפים מחד לשדר ישיר את משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בסיועו של מנוף כספי קטן ממדים ומכבי ת”א מאידך מעוניינת לקבל מקסימום ממון בעבור הזיכיון שהיא מעניקה לרשות השידור. אמינותו ומהימנותו של הספר “הקשר הסימביוטי” מבוססים על מסמכים ועובדות (ולא על הגיגים ורחשי לב), עובדות ש- כוללות בתוכן גם את פרטי ההסכמים ו- החוזים הרבים אודות גובה זכויות השידורים שערכנו עם מכבי ת”א והתחייבנו לשלם להם בין השנים 1973 ל- 2002. כל שחלפו השנים ועמם ריבוי טכנולוגיה טלוויזיונית וריבוי ערוצי טלוויזיה בארץ, מקומיים ובינלאומיים, והסתעפות תקשורת ההמונים בכל רחבי אירופה וגם על פני שאר הגלובוס, הפכו המו”מ בין רשות השידור למכבי ת”א למורכבים יותר, תובעניים יותר, ומסובכים יותר. עקרונות המו”מ בין רשות השידור ומכבי ת”א נותרו זהים : אנחנו, אנוכי והבוסים שלי לדורותיהם שאפנו לשדר ישיר ולחשוף את מועדון הפאר של מכבי ת”א חשיפה טלוויזיונית ארצית לפחות פעם אחת בשבוע בעיקר בערבי ימי חמישי תמורת מינימום זכויות שידורים בעוד אלופת המדינה עשתה כל מאמץ כדי להרוויח עוד ועוד ממון מאותם תשלומי זכויות השידורים. משאלותיה של מכבי ת”א מרשות השידור גדלו וטפחו. ערב חתימת ההסכם הבא בין רשות השידור למכבי ת”א לשלוש השנים של 1990 / 1989 + 1991 / 1990 + 1992 / 1991, נחת על שולחן הנהלת רשות השידור בראשות מנכ”ל רשות השידור דאז אריה מקל וסמנכ”ל הכספים שלו יוחנן צנגן מכתב תקיף במסווה של נכבדות ו- נימוס ומנומק מהנהלת מכבי ת”א שדן בטרום ההסכם ה- תלת שנתי הנ”ל שמועד חתימתו היה קָרֵב ובא יש לזכור כי בהסכם השידורים הקודם בן שנתיים 1989 – 1987 (נחתם בין שני הגופים בדצמבר 1987 במסעדת “אפרופו” בתל אביב ליד תיאטרון “הבימה”) ניאותה רשות השידור בראשות המנכ”ל אורי פורת ז”ל וסמנכ”ל הכספים שלו יוחנן צנגן לשלם למועדון מכבי ת”א בראשות היו”ר שמעון מזרחי + מנהל הקבוצה שמואל “שמלוק” מחרובסקי + גזבר הקבוצה אריה ברנוביץ’ + רוני שטייניץ סכום זכויות שידורים בגובה של 200000 (מאתיים אלף) דולר. 100000 (מאה אלף) דולר עבור כל עונה מהשתיים.

על המסמך ההוא של אגודת מכבי ת”א מחלקת הכדורסל שחובר ונכתב ב- 28 בנובמבר 1989 בסגנון של דין ומשפט היו חתומים שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, ויועץ התקשורת של המועדון אלכס גלעדי. אנוכי ניווטתי וניהלתי אז את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. נסים משעל נשא בתפקיד מ”מ מנהל הטלוויזיה (במקומו של חיים יבין) לאחר שהוועד המנהל של רשות השידור לא הסכים להאריך את תקופת הניהול של חיים יבין. אלימלך רם ז”ל היה מנהל החדשות. אני משתף את קוראי הבלוג ומאפשר להם להציץ במסמך הר”מ החושף את המורכבות והמסובכות של המו”מ שניהלנו עם מועדון הכדורסל של מכבי ת”א בשנים ההן. צריך לקרוא את המסמך שורה שורה כדי להבין את מהות “הקשר הסימביוטי” שאפף את יחסי התקשורת הטלוויזיוניים והכספיים – כלכליים בין רשות השידור לבין מכבי ת”א במשך יותר משנות דור.

טקסט מסמך (1) : 28 בנובמבר 1989. מסמך ששלחה הנהלת מכבי ת”א בראשות שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, ואלכס גלעדי להנהלת רשות השידור בראשות המנכ”ל אריה מקל וסמנכ”ל הכספים יוחנן צנגן ערב חתימת ההסכם החדש ארוך הטווח לשלוש שנים של 1990 / 1989 + 1991 / 1990 + 1992 / 1991. עמוד מס’ 1 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 28 בנובמבר 1989. מסמך ששלחה הנהלת מכבי ת”א בראשות שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, ואלכס גלעדי להנהלת רשות השידור בראשות המנכ”ל אריה מקל וסמנכ”ל הכספים יוחנן צנגן ערב חתימת ההסכם החדש ארוך הטווח לשלוש שנים של 1990 / 1989 + 1991 / 1990 + 1992 / 1991. עמוד מס’ 2 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : 28 בנובמבר 1989. מסמך ששלחה הנהלת מכבי ת”א בראשות שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, ואלכס גלעדי להנהלת רשות השידור בראשות המנכ”ל אריה מקל וסמנכ”ל הכספים יוחנן צנגן ערב חתימת ההסכם החדש ארוך הטווח לשלוש שנים של 1990 / 1989 + 1991 / 1990 + 1992 / 1991. עמוד מס’ 3 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : 28 בנובמבר 1989. מסמך ששלחה הנהלת מכבי ת”א בראשות שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, ואלכס גלעדי להנהלת רשות השידור בראשות המנכ”ל אריה מקל וסמנכ”ל הכספים יוחנן צנגן ערב חתימת ההסכם החדש ארוך הטווח לשלוש שנים של 1990 / 1989 + 1991 / 1990 + 1992 / 1991. עמוד מס’ 4 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (5) : 28 בנובמבר 1989. מסמך ששלחה הנהלת מכבי ת”א בראשות שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, ואלכס גלעדי להנהלת רשות השידור בראשות המנכ”ל אריה מקל וסמנכ”ל הכספים יוחנן צנגן ערב חתימת ההסכם החדש ארוך הטווח לשלוש שנים של 1990 / 1989 + 1991 / 1990 + 1992 / 1991. עמוד מס’ 5 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (6) : 28 בנובמבר 1989. מסמך ששלחה הנהלת מכבי ת”א בראשות שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, ואלכס גלעדי להנהלת רשות השידור בראשות המנכ”ל אריה מקל וסמנכ”ל הכספים יוחנן צנגן ערב חתימת ההסכם החדש ארוך הטווח לשלוש שנים של 1990 / 1989 + 1991 / 1990 + 1992 / 1991. עמוד מס’ 6 ואחרון מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, לעיתים מועדון פאר, הייתה במשך שנות דור בין עונת של 1974 / 1973 לעונת 2003 / 2002 אובייקט שידור טלוויזיוני (תחת ניהולם של דן שילון ואלכס גלעדי) בהשתתפותי, ותחת ניווט וניהול שלי את חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1980 ועד רגע טריקת הדלת שלי בפרצופו של מנכ”ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל ונטישתי את רשות  השידור וערוץ 1 ב- 2002. בעת המחקר ואיסוף החומר והתמונות עניין אותי לדעת האם איכות, מהות, והמסורת של קבוצת מכבי ת”א ההיא בימים ההם תחת ניהולו של שמואל “שמלוק” מחרובסקי המיתולוגי הפכה למסורת עבר שמחלחלת לשורות קבוצת מכבי ת”א העכשווית תחת ניהולו של ניקולה ווייצ’יץ’, קבוצת ספורט ששונה היום ב- 180 מעלות מקבוצת מכבי ת”א של אז.

tani 1

טקסט תמונה : המחצית הראשונה של עשור ה- 50 של המאה שעברה. לפני שני דורות. הימים ההם – הזמן ההוא. מועדון הכדורסל של מכבי ת”א מכשיר את קבוצת הנוער שלו במגרש הישן ברחוב המכבי ליד קולנוע “אוריון” בתל אביב. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן שלמה הרשמן, מרדכי קומורניק, חיים משגב (מוסקוביץ’, גופייה מס’ 8, היום עו”ד), שחקן לא מזוהה, תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל (מס’ 7), שבתאי “סבי” בן בסט (מס’ 5), גדעון בירכץ, שחקן לא מזוהה, והאפסנאי ואיש המשק פנחס “פטקה” חפץ. זיהוי שורת היושבים מימין לשמאל : איתן צווייג, שחקן לא מזוהה, מנחם אילון, בועז דגן, שני שחקנים לא מזוהים. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה שבתאי “סבי” בן בסט (שחקן הקבוצה הבוגרת של מכבי ת”א והקפטן שלה בשנים 1969 – 1956).

טקסט תמונה : ערב יום רביעי – 19 באוקטובר 1966. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. רגע מכונן של מורשת. תמונה היסטורית. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת”א ליד קולנוע “אורלי” הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין  קפטן מכבי ת”א בימים ההם שבתאי “סבי” בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת”א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות “גופייה מס’ 6” שביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 49 שנים. רגע מכונן של מורשת. תמונה היסטורית. אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו שמכיל 5000 מקומות ישיבה. שר הביטחון משה דיין (בן 53 בתמונה ) לוחץ את ידו של טל ברודי (בן 25 בתמונה) שחקן החיזוק היהודי – אמריקני וכוכב מכבי ת”א דקות ספורות לפני תחילת המשחק נגד ריאל מדריד בביע אירופה לאלופות בכדורסל. כולם מנסים להידחף ל- Frame התמונה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חצי פרצוף של נוח קליגר יו”ר מועדון מכבי ת”א, אמנון אבידן, בוב פדרהסט (ממושקף), ברנרד חוואסט גזבר המועדון, יהושע רוזין ז”ל (מוסתר למעלה), חיים שטרקמן, יוסף לז’ה, ומשה גולוביי. (בין טל ברודי ויוסף לז’ה מציצים שניים בלתי מזוהים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). נוכחותו של שר הביטחון של מדינת ישראל משה דיין ז”ל במשחקיה של מכבי ת”א בהיכל הספורט ביד אליהו סייעה חיש מהר להפוך אותה לא רק לאובייקט שידור מחוזר ונלהב נוטף רייטינג בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברדיו “קול ישראל” , אלא גם לאייקון לאומי מעבר לעניין הספורטיבי ולהזדהות לאומית של מדינה שלימה עמה. התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות “גופייה מס’ 6” שביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. שמואל “שמלוק” מחרובסקי (במרכז) מנהל קבוצת מכבי ת”א ואחד מהאבות המיתולוגיים של המועדון חוגג עם שחקניו את עוד אחת מההצלחות שלהם. זיהוי השורה אחורית עומדים מימין לשמאל : ברוך חפץ (לובש חולצת פסים), זוהר כהן, רלף קליין ז”ל, אברהם חסיד (לובש חולצה משובצת), דוד פריש, תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל, יעקב אדליסט ז”ל, יעקב “ז’קי” וויידנפלד (ממושקף ו- מוסתר), אמנון אבידן, ושבתאי “סבי” בן בסט. זיהוי השורה הקדמית כורעים ויושבים מימין לשמאל : טל ברודי (לובש ז’אקט ועונב עניבה), המאמן יהושע רוזין ז”ל, מנהל הקבוצה שמואל “שמלוק” מחרובסקי (מאחורי יהושע רוזין), חיים “חיימון” שטרקמן, וגדעון פרייטאג. (התמונה באדיבות שמואל “שמלוק” מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל “שמלוק” מחרובסקי.                           

טקסט תמונה : יום ראשון – 28 במארס 1981. רגע מכונן של מורשת. לשכת ראש הממשלה בירושלים. ראש הממשלה מנחם בגין תיאטראלי יותר מיצחק רבין בשעה שהוא מניף את גביע אירופה יחדיו עם שחקן מכבי ת”א לו סילבר. מכבי ת”א ניצחה שלושה ימים קודם לכן בסטרסבורג – צרפת את אלופת איטליה קבוצת סינודינה בולוניה 79:80 במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה בפרס היקר. משמאל, מזכירו האישי של ראש הממשלה יחיאל קדישאי ו- קיצוני מימין, שמואל “שמלוק” מחרובסקי המנהל הוותיק של מכבי ת”א. (לע”מ תמורת תשלום).

האם ייתכן כי ערכי המסורת, המורשת, ורוחה של האלופה מכבי ת”א בימים ההם של עשורי ה- 40, ה- 50, ה- 60, ה- 70, ה- 80, ה- 90 במאה הקודמת ובעשור הראשון של המילניום השלישי – נשברו שוב לרסיסים אֶמֶש (יום חמישי – 20 באפריל 2017) בהיכל הספורט ביד אליהו במשחק התבוסה נגד מכבי חיפה 79:63…? 

טקסט תמונה  : 1940. מגרש הכדורסל עשוי מרצפות ברחוב המכבי בתל אביב ליד קולנוע “אוריון” הישן. דור המייסדים. החמישייה המפורסמת של מכבי ת”א בימים ההם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יהושע רוזין, יצחק פדרמן (אבא של דייויד פדרמן), משה ברוך, אל פליישר, ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין בניו של יהושע רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות)הערה : סייע לי בזמנו בזיהוי הנוכחים בתמונה יצחק פדרמן ז”ל.                                                                                                                     

טקסט תמונה : המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני מכבי ת”א באחד ממשחקי הדרבי בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת במגרש המרצפות הישן של בית מכבי ת”א ברחוב המכבים (ליד קולנוע “אוריון”). זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור, עמנואל ברדן, יהודה ווינר, מנחם קורמן, המאמן יהושע רוזין, וזכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה 1.91 מ’). (באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה מנחם קורמן.

טקסט תמונה : החמישייה הקלאסית של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור (מס’ 3), יצחק כספי, יהודה “קנבוס” ווינר (מס’ 10), המאמן יהושע רוזין, מנחם קורמן (מס’ 6), מר י. שטהל יו”ר אגודת מכבי ת”א (מייסד ומנהל חברת הביטוח “מנורה”), זכריה עופרי (מס’ 9), אפרים אטלס, ורלף קליין (מס’ 11). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע”י מנחם קורמן ואפרים אטלס.                                                                          

טקסט תמונה : סתיו 1961. מגרש המרצפות של מכבי ת”א ליד קולנוע “אוריון” הישן. זאת הקבוצה שזכתה בסיומה של אותה עונה 1962 – 1961 מחדש באליפות המדינה והקדימה את הפועל ת”א. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צבי אבידן (אבא של אמנון אבידן חובש מגבעת) יו”ר מחלקת הכדורסל, המנהל שמואל “שמלוק” מחרובסקי, משה גולוביי, צביקה אייזנבוים, אברהם חסיד, יעקב אדליסט, שבתאי “סבי” בן בסט, דוד פריש, תני כהן מינץ, והמאמן יהושע רוזין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אמנון אבידן (בנו של יו”ר המחלקה מר צבי אבידן), אברהם נתנאל, גדעון פרייטאג, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל “שמלוק” מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל ‘שמלוק’ מחרובסקי.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. מכבי ת”א אלופת המדינה בכדורסל. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין ז”ל, רלף קליין ז”ל, דוד פריש, יעקב אדליסט ז”ל, תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל, אברהם שניאור ז”ל, יצחק עמר, ושחקן מס’ 15 לא מזוהה. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : סבי בן בסט, יעקב מילשטיין, גדעון בירנבוים, אהרון “אהרונצ’יק” קפלן, אברהם חסיד, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל “שמלוק” מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייעו לי בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל “שמלוק” מחרובסקי וסבי בן בסט.

ואז נבחר עוד משחק לקשט את רפרטואר התבוסות של מכבי ת”א. ביום שלישי – 21 בפברואר 2017, הובסה מכבי ת”א בהיכל הספורט ביד אליהו ע”י בני הרצליה (במידה רבה מחפשת עדיין את דרכה בדרך להתהוות קבוצת כדורסל), בעת שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בתוצאה 99:92. בני הרצליה מקעקעת לגמרי את הנחתו זאת של דייוויד פדרמן בפני אבי סגל (שמתחפש לעיתונאי) שטוען ל- מורשת וזכות ראשונים, כלהלן : “…מסורת של 50 שנים אי אפשר למחוק ביום אחד…”. עבור דייוויד פדרמן ושמעון מזרחי שהם שני אנשים רציניים הקדיש המשורר חיים נחמן ביאליק פעם ב- 1897 לפני מאה ועשרים שנים שורה משירו “מתי מדבר האחרונים” : “…עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה …”. ועוד דבר : אושר צרוף לראות את הישראלי שלנו מיקי גורקה מאמנה של בני הרצליה מנצח את איינראס בגאצקיס מאמן מכבי ת”א 99:92 למרות שהקבוצה שלו עדיין נראית חסרת ביטחון, מבולבלת ולא מסודרת בשלבים שונים של ההתמודדות, ולבטח איננה יודעת לשחק תחת לחץ. מכבי ת”א חטפה לבני הרצליה 14 כדורים ובנוסף איבדה הקבוצה ההרצליאנית עוד 19 כדורים בשלבים שונים של ההתמודדות. אולם בסופו של דבר מתברר כי מיקי גורקה שלנו עושה בי”ס למאמן הזָר הלָאטְבִי של מכבי ת”א איינראס בגאצקיס ומביס אותו 99:92. לא הופתעתי מריאיון הסיכום הטלוויזיוני בתום משחק הנפל בהיכל הספורט ביד אליהו עם שחקן מכבי ת”א המובס אנדרו גאודלוק שהלך בעקבות הבוס שלו ותירץ את ההפסד בגלל השיפוט, “…שיחקתי בחמש ליגות שונות באירופה בחמש מדינות שונות, אולם אף פעם לא ראיתי שיפוט כל כך גרוע כמו במשחק הזה מכבי ת”א – בני הרצליה…”. קשקוש. צפיתי בשידור הישיר הזה בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהובלת ניב רסקין ופיני גרשון בו ניצחה בני הרצליה את מכבי ת”א 99:92, ולא הבחנתי בשום שיפוט מוּטֶה. השידור הישיר של ניב רסקין ופיני גרשון היה רווי עקיצות והתייחסויות שליליות של הפרשן לקבוצת מכבי ת”א ושחקניה משהו בבחינת, “לי אל תספרו סיפורים…אני מכיר אותכם…”.

גם רשימת האישים הבכירים המצולמת כאן, חברי רשות השידור, הכירו בגדולתה של קבוצת הפאר של מכבי ת”א בכדורסל ובחשיבות רכישת השידורים הבלעדיות של משחקיה במסגרת האירופית, בארץ ובחו”ל. חלקם הצהירו על כך בפומבי. אחרים הסתירו זאת מפני שהעריכו כי שידורי הספורט אינם גולת הכותרת של השידור הציבורי ונועדו להמונים ולבוּרִים. ההיסטוריה הכֵּנָה בעלת היושרה של השידור הציבורי במדינת ישראל חשפה אישים כמו מוטי קירשנבאום, פרופסור ארנון צוקרמן, דן שילון, חיים יבין, פרופסור שמואל אלמוג, חגי פינסקר, נקדימון “נקדי” רוגל, פרופסור אליהוא כ”ץ, פרופסור שלמה אהרונסון, ורבים אחרים וטובים שאיישו את השידור הציבורי לדורותיו ודגלו בהתקשרות השידור הציבורי עם מכבי ת”א. בדיוק כפי שה- BBC הבריטי קשר את גורלו עם קבוצות הכדורגל האנגליות של מנצ’סטר יונייטד, ליוורפול, ארסנל, נוטינגהאם, ואחרות שהתמודדו במסגרת הגביעים האירופיים. וכשם ש- RAI האיטלקית חתמה על ברית טלוויזיונית עם עם קבוצת מילאן. ו/או הטלוויזיה הספרדית RTVE ששילמה ממון עצום לשתי קבוצות הכדורגל הפופולריות של האי האִיבֶּרִי ריאל מדריד ו- ברצלונה כדי להביא את בשורתן האירופית לציבור צופי הטלוויזיה בספרד.  

טקסט תמונה : מוטי קירשנבאום ז”ל ב- 1974. היה עורך “מבט” הראשון בשנים 1971 – 1968, שימש מנהל חטיבת התוכניות בשנים 1980 – 1976 ואח”כ התמנה לתפקיד מנכ”ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דן שילון ב- 1968. היה מנהל חטיבת הספורט בשנים 1974 – 1969 ואח”כ מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1977 – 1974. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חיים יבין ב- 1969. היה מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1977, ואח”כ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1989 – 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פרופסור שמואל אלמוג (משמאל) וראש הממשלה גב’ גולדה מאיר ב- 1972. שמואל אלמוג היה מנהל רדיו קול ישראל בשנים 1969 – 1967 ואח”כ מנכ”ל רשות השידור הראשון בשנים 1974 – 1969. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אלכס גלעדי ב- 1980. אחד מאנשי הטלוויזיה המוכשרים ביותר שצמח, גדל, והתפתח בערוגות השידור הציבורי, והיה מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1974. ב- 1980 נרכש ע”י הנהלת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC והוענק לו תפקיד חשוב של סגן נשיא בכיר. ב- 1985 נבחר לעמוד בראש וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. ב- 1994 התבקש ע”י נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש להצטרף לשורותיו. (התאחדות הא”ק הבינלאומית. ב- 1994 ביקש ממנו נשיא הוועד האולימפי (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פרופסור אליהוא כ”ץ ב- 1968. היה ראש צוות ההקמה ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : נקדימון “נקדי” רוגל ב- 1958. היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1971 / 1970.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : פרופסור ארנון צוקרמן (משמאל) מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973, ומוטי קירשנבאום (מימין )מנהל חטיבת התוכניות בשנים 1980 – 1976. התמונה צולמה ב- 1975. מוטי קירשנבאום היה מנכ”ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פרופסור שלמה אהרונסון ב- 1968. מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1970 / 1969. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה טלוויזיונית, וזכויות שידורים.

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי “עֵלִית” ת”א התמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006- 1969. ליחסי הגומלין האלה אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת”א (גופייה מס’ 6) משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977. מכבי ת”א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים “עֵלִית”. תרומתם הכספית של ראשי חברת “עֵלִית” לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ, מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל “מַיִיק” שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי זועק בשידור ישיר ב- 7 באפריל 1977 מבלגראד יוגוסלביה, “גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…”. שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון מכבי ת”א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו”ר עו”ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי, מאז 1969, וגם בשל יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right- If Not Give It Up.

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2016.

טקסט מסמך (1) : השער הקדמי של הספר בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי “הקשר הסימביוטי”. טקסט מסמך (1) : זהו השער הקדמי של כריכת הספר עָב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים “הקשר הסימביוטי” שחקרתי וכתבתי במשך ארבע עשרה שנים בין 1998 ל- 2012. כל החוזים וההסכמים הכספיים שנחתמו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 נמצאים כאן לרבות 1001 סוגיות ועניינים אחרים מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, ההפקה, השידורים, העיתונאות העריכה, הממון, וזכויות השידורים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך (2) : השער האחורי של הספר בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי “הקשר הסימביוטי”. טקסט מסמך (1) : זהו השער האחורי של כריכת הספר עָב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים “הקשר הסימביוטי” שחקרתי וכתבתי במשך ארבע עשרה שנים בין 1998 ל- 2012. כל החוזים וההסכמים הכספיים שנחתמו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לבין מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 נמצאים כאן לרבות 1001 סוגיות ועניינים אחרים מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, ההפקה, השידורים, העיתונאות העריכה, הממון, וזכויות השידורים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט : “את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים”. (יורם ארבל).

ציטוט : “Tell it like it is”. (האווארד קוסל / Howard Coselll, שדר הספורט המפורסם ורב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנים 1984 – 1964). 

אני עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור. הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס אם כן את אנשי העיתונות הכתובה במהירות הדיווח, שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי בניידת השידור הגדולה שלנו ה- “וֶורֶד” יואב פלג להשתמש במצלמה מס’ 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (באוויר) [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- “הארץ”, “ידיעות אחרונות”, “מעריב”, “עַל הַמִשְמָר”, “דָבָר” ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם צד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק. רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה, כמו רדיו “קול ישראל” ו- “גלי צה”ל”, מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות. אבל זאת הייתה אמתלה משנית. התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתינו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון שלנטיות פרשנות, שהפכה לסלוגן : “את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים”. פשוט, הגיוני, נוקב, ומבריק. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה. “אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול”, גורסת הקלישאה. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : “אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר”, הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יורם ארבל היה בעת ההיא גאון הניסוח הטלוויזיוני בשידור ישיר. בלתי נשכח (!). יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות, לא אמיתית, לא חוקרת, לא מתעניינת, וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של שדר הספורט ההוא של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, הָווֹאַרְד קוֹסֶל היחיד והמיוחד, שאמר : “אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is”.

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 , “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום, והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג’ (Roone Arledge). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי “למילים יש וויזואליה משלהן”. “אמור את זה כמו שזה” איננו רקק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסויי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת”א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. אופי המשחק, מספר המשתתפים בו, ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאִפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ז”ל ויוֹאָב פֶּלֶג יבד”ל הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל. הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- “OB הלָבָן” שעמדה לרשותם, וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט. וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולאריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין. ראה הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי, “סַמָּן יְמָנִי”.

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בצילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת”א. ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן ברוממה – ירושלים. במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית לטוב באירופה. מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ’ינוֹבְסְקִי הנבון ובולט מכולם בימים ההם, היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה וחריצות עבודתם של הטכנאים שלנו, אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שלי שכלל את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מֵלִינְיָאק.

טקסט תמונה : 1990. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו במשך שנים רבות ביעילות ובתבונה את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת. החבר’ה האלה הם פשוט בלתי נשכחים עבורי. זיהוי הנוכחים בתמונה : הקרוב אלי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר ישיר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת”א באירופה בלעדיהם. בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשך הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל בשנים 2007 – 1970. מאמר מערכת 4.

עונות 2002 / 1999.

חודש מאי של שת 2000. הייתי במצב רוח מרומם. עונת שידורים חדשה של מכבי ת”א באירופה ניצבה בשער. תכנון שתי הפקות הבינלאומיות הגדולות על ידי שישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי של Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל בקיץ 2000 בהולנד ובלגיה) ואולימפיאדת סידני 2000 – הושלמו. זכויות השידורים של שני מפעלי העַל הללו היו שלי. כלומר של הרֶשֶת שלי. שתי פקודות המבצע / ספרי השידורים של Euro 2000 (כ- 100 עמודים) ו- Sydney 2000 (כ- 150 עמודים) על פיהן תפעל הרשת שלי, נכתבו זה מכבר עַל יָדִי כמנהל חטיבת הספורט והעורך ראשי ומפיק ראשי של שני מבצעי השידור האלה , ומנווט את מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הציבור איננו מבין כמו גם אנשי מקצוע וקולגות לעבודה כי מנהל חטיבת הספורט הוא כמו אלוף ספורט אולימפי אך אין זה תואר כדי להתפאר בו. התואר הזה הוא כמעט חלול או אולי אוורירי מפני שאיננו מאפשר למתבונן מהצד לחוש אותו, לגעת בו, למשש אותו. השאיפות שלי כמנהל חטיבת הספורט של השידור הטלוויזיוני הישראלי הייתה להציב את דגלנו בכל אתר ספורט בארץ ובכל אתר בינלאומי ברחבי תבל. מוסרות הממון, הכלים הטכנולוגיים, וזמן המסך בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמיד הגבילו אותי. לא אחת ניצבו המנהלים שלי בין החזון שלי לבין יעדי השידור שביקשתי לכבוש. במשך עשרות שנים עבדתי משעת בוקר מוקדמת עד שעות הלילה המאוחרות – 8 ימים בשבוע , 35 ימים בחודש, 425 ימים בשנה. לציבור אין שום מושג אילו ייסורים חוויתי בדרכי לפסגה (ראה אודותיי) לבטח בעת כישלונות. היו לא מעט כישלונות לצד הרבה הצלחות. גם הקולגות הקרובות ביותר אינם יודעים אילו עוצמת התרוממות רוח יחדיו עם מכאובים, שזורים באושר, סבל, ועינוי אותם אתה חש בעת הנהגתך את רשת הטלוויזיה שלך בזירת התחרות התקשורתית . הם אינם יודעים מפני שהם לא חולקים עמך את עוֹל האחריות שמוטלת על כתפיך בלבד. האנשים לא מבינים עד כמה הרייטינג מהלל אך עלול להיות גם אכזרי, ועד כמה אנו עבדים למוֹלֶך הזה שנקרא מִדְרוּג. כמנווט שידורי הספורט של הרשת שלך אתה דומה לרץ מרתון ו/או לרוכב טור דה פראנס. הקטע אינו נגמר אולם האדרנאלין אוזל. אתה מתעייף לפעמים כי אתה אתה כל השנים הארוכות האלה דרוך, מתוח, ועצבני, ומתחרה לאורך זמן נגד יריבים טלוויזיוניים וגם נגד עצמך. לעיתים גם נגד המנהלים שלך. אתה בודד. אתה מנהל מלחמות לבד. אתה מנווט לבד. אתה מתווכח לבד. אתה מנהל מו”מ לבד. אתה משכנע לבד. נכון שמאחוריך ניצבת קבוצת אנשים אך אתה הוא המנווט והאחראי הראשי לתוצאות הניווט (לא יהיה מנוס מלהקדיש בעתיד כמה פוסטים לאופני הניהול וההתנהלות בימים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההם ולמרורים ש- שבעתי שם). המחשה טובה ניתן למצוא במודל השידורים הישירים של ה- NBA שבניתי והבאתי לראשונה לטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1987. מנהל הטלוויזיה חיים יבין התנגד לחלוטין לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר של אליפות ה- NBA בחודשים מאי ויוני של שנת 1987 על מסך הטלוויזיה הישראלית (בטענה שמדובר בתוכן אמריקני). הוא העריך שיעד השידור הזה איננו מעניין כל כך את הצופה הישראלי, מה עוד שהמסך היה רווי שידורי ספורט ממילא על פי השקפת עולמו. נדרשתי להתעקש עמו. “מה זאת אומרת תוכן אמריקני ? ומה אם כך עם אופרות הסבון “DALLAS” ו- “DYNASTY” שאתה משדר תדירות על המסך שאותו אתה מנהל כבר מזה שנה ?”, התווכחתי עמו. לבסוף השתכנע. היה שווה להתעקש. צריך להבין שבסדרת הגמר ההיא של ה- Play off של ה- NBA נטלו חלק שתי קבוצות בעלות מוניטין לוס אנג’לס לייקרס בשורותיה קארים עבדול ג’אבר, מג’יק גונסון, ג’יימס וורת’י, מייקל קופר, ביירון סקוט, ואחרים, ובוסטון סלטיקס שם שיחקו שחקנים בדרגתם של לארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש, דניס ג’ונסון ועוד. שלא לדבר על שני המאמנים ידועי שם מוכרים היטב בארץ פאט ריילי מאמנה של האלופה אז Los Angeles Lakers ורד אוורבך המאמן הוותיק של הטוענת לכתר Boston Celtics. בתום מבצע השידורים הישירים המורכב והמוצלח ההוא של ה- NBA ב- 1987 (הלייקרס ניצחו 2:4), מורכב בעיקר בשל תקשורת לוויינית מוגבלת ו- יְשָנָה של הבאת סיגנל הטלוויזיה מאולפני רשת הטלוויזיה האמריקנית בניו יורק CBS לאולפנים שלנו בירושלים, היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין מספיק הגון כדי להודות כי עם היגיון הגיוני ו- הצלחה לא מתווכחים.

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים של ה- NBA. “אני מעביר לך את תודתי ותודת אלפי צופים על יוזמתך, התעקשותך (שלא תמיד קל לנו איתה) ודבקותך במשימה לשידור משחקים אלה שהפכו להיות להיט בקרב חובבי הספורט, לא מעט לעובדה כי הם הועברו בשידור ישיר בטלוויזיה”. המגבלה העיקרית שלנו בימים ההם לא היו זכויות השידורים אלא פיגור טכנולוגי מדאיג של תקשורת לוויינים בינלאומית, לרבות תהליך ה- Booking המסורבל באמצעות אנשי “בזק” בעמק האלה וה- Match up ההכרחי של החברה האמריקנית COMSAT. בתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק באלה ניצבו רק שתי צלחות אנטנות שהיו מחוברות לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary וה – Major. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום השידור הישיר של המשחק בשלב הגמר של ה– Eastern conference final בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אני זוכר שלאחר שעזבתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקיץ ההוא של 2002 בטריקת דלת בתום 32 שנות שירות (לאחר שממשלת ישראל מינתה את יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור והציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל) היה זה אלכס גלעדי האיש היחיד שכתב לי כמה מילות עידוד כֵּנוֹת. הן היו עבורי כמדליית זהב בעת שניצבתי בודד, עייף, ומותש על קו סיום ריצת המרתון הטלוויזיונית הארוכה ביותר בהיסטוריה. הטקסט שרשם היה בעל ערך עצום עבורי מכמה סיבות, ו- גם מפני שהוא חווה מסעות ייסורים דומים לשלי.

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. מילות עידוד שכתב לי אלכס גלעדי בעת שחציתי את קו סיום ריצת המרתון הטלוויזיונית בתום 32 שנים  שנות שירות את הטלוויזיה הישראליתת הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. עזבתי את ביתי השני בטריקת דלת. משהתמנה יוסף בר-אל ע”י ממשלת ישראל לשמֵש בעל הבית של השידור הציבורי במדינת ישראל, לא היה לי עוד חלק ונחלה בו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).     

בחודש מאי של שנת 2000 הייתי שבע רצון. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה נכונה להתייצב מול האתגרים הבינלאומיים. חשתי ביטחון מפני שלידי ניצב מפיק ממושמע, מסודר, ובעל ידע ברמה גבוהה בדמותו של ששי אפרתי. הוא נכנס בשעתו בהצלחה לנעליו הגדולות של המפיק אמנון ברקאי שעזב לטובת חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אמנון ברקאי היה מפיק ספורט ברמה בינלאומית (!). חשתי ביטחון עִמוֹ בעת היציאה לאין סוף קרבות שידור. בדיוק אותה תחושה ליוותה אותי עכשיו בשעה ש- ששי אפרתי ניצב לימיני (במקום אמנון ברקאי) בשנת 2000 ושנינו התכוננו לקראת שלושת מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים בשנת 2000 : ה- Final four של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת”א + טורניר הכדורגל של אליפות אירופה לאומות Euro 2000 האמור להתקיים במדינות הולנד ובלגיה + המשחקים האולימפיים של סידני 2000. גם ששי אפרתי כמו אמנון ברקאי היה מפיק ברמה עולמית (!). אדם בעל יושרה, נאמן, מסור, בעל מוסר ודרך ארץ, ורווי דוגמא אישית נפלאה לכפופים לו. אני חושב שמעטים מבינים את ערך מורל היחידה והמוּכָנוּת שלה בטרם ההסתערות על היעד. אני מבוגר משניהם כמעט בשנות דוֹר אולם עלי לציין שאמנון ברקאי כמו גם ששי אפרתי היו כל אחד בתקופתו עמודי התווך שלי. לא רק שלי גם של הטלוויזיה של הרשות. אני חושב שהייתי גם בר מזל משהתמנה יאיר אלוני (ולא מישהו אחר) למ”מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן. יאיר אלוני היה מנהל ישר והגון. צמיחה, ניהול, מנהיגות, וההובלה בכל רמה, של כל קבוצת אנשים, ובכל מקום ומקום, הם ראשית דבר Start up של יושרה. ו/או מתחיל ומזנק לפנים ב- יושרה. הכל היה מוכן במאי 2000 לקראת ההסתערות הגדולה לְמַעֵט החוזה הכספי של 2001 – 2000 עם מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל.

טקסט מסמך : פקודת המבצע / ספר שידורי הטלוויזיה בן 100 עמודים של Euro 2000. פקודת המבצע המפורטת שמסבירה את כל מהלכי ההפקה, העריכה, והשידור מהיבטיי התוכן, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה – משמשת כמעין תנ”ך שידור בתקופה הקונקרטית האמורה לעיל. רק מנכ”ל הרשות ומנהל הטלוויזיה רשאים לסטות מהפקודה. פקודת המבצע / ספר השידור חולקה לתשעים וחמישה אנשים בטלוויזיה, ברדיו “קול ישראל”, ורשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : פקודת המבצע / ספר השידור בת 150 עמודים של אולימפיאדת סידני 2000 שחיברתי וכתבתי בה הסברתי בפרוטרוט למאה ועשרים פונקציות בטלוויזיה, ברדיו “קולל ישראל”, וברשות השידור כיצד אנחנו הולכים לכסות את המשחקים האולימפיים של סידני 2000 מהיבטי התוכן, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה. בתקופה של 17 ימים העברנו מסידני לירושלים כמות של 233 שעות בשידורים ישירים ללא טעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הניצחון הגדול של ערוץ הטלוויזיה הציבורי מחד ותבוסת ערוץ 5 מאידך בשידורי ה- Final four של סלוניקי 2000 האיצו את המו”מ הבא עם מכבי ת”א, ולחיסול יחסי הידידות ביני לבין מיילן טנזר מנהל ערוץ 5 בכבלים. מיילן טנזר נעלב מהתבוסה הקשה בסלוניקי 2000 ולקח זאת באופן אישי. ביום חמישי ב- 11 במאי 2000 נפגשנו כרגיל שוב אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם אנשי מכבי ת”א במסעדה האיטלקית הנחמדה והשקטה רחוקה מהעין של חֵן שפירא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. הקבוצה שלנו כללה את מנכ”ל רשות השידור אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי. את מכבי ת”א ייצגו עו”ש שמעון מזרחי ומנכ”ל המועדון אמי אשל. את מקומו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן שסיים את תפקידו ימים ספורים קודם לכן ב- 30 באפריל 2000, תפש מ”מ הנִצחי יאיר אלוני. אורי פורת רצה את רפיק חלבי כמנהל טלוויזיה, אך ההליך היה מסורבל וגם לא נקי מתככים. פרוצדורה תקועה. למנכ”ל רשות השידור לא נותר זמן. בַצר לוֹ מינה לתפקיד באופן זמני את חברו הוותיק יאיר אלוני מראשל”צ כשראשון לציון עוד הייתה מושבה יאיר. מכבי ת”א ניצבה במו”מ הזה נושאת את התואר סגנית אלופת אירופה בכדורסל. בהסכם הכספי של 1995 – 1994 חצינו מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי את רָף התשלום של 1.000000 (מיליון) דולר. מוטי קירשנבאום היה המנכ”ל הראשון בתולדות רשות השידור שהסכים לשלם למכבי ת”א את מה שבאמת הגיע להם.

הערה : כל החוזים וההסכמים הכספיים שחתמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לדורותיהן בשנים 2007 – 1968 מופיעים לפרטי פרטים ובדייקנות מתמטית בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי “הקשר הסימביוטי”.

שֵש שנים חלפו מאז הפגישה של מוטי קירשנבאום, יאיר שטרן, ושלי ב- 1994 עם מכבי ת”א. סכום שבע הסְפָרוֹת של הסכם השידורים החדש לעונת 2001 – 2000 זינקו לשיא חדש ונעצרו רק כשהמחוג הצביע על סכום פנטסטי נוסף של דולרים. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ניסה לחַלֵץ לעצמו את שקופיות החסות אך ללא הועיל. מכבי ת”א סירבה. תקדים החסויות של מנכ”ל רשות השידור הקודם מרדכי “מוטי” קירשנבאום עדיין עבד למרות שהוא עצמו כבר לא היה מזה שנתיים ברשות השידור. המו”מ המורכב התנהל בצֵל חולשתה של ה- FIBA ותקומתו של גוף כדורסל חדש באירופה, ULEB. אנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו”ר גִיל סמסונוב וידידו ב- Board הציבורי אַלוֹן אלרואי רחשו הערכה מקצועית מעטה למנכ”ל רשות השידור אורי פורת. שניהם ראו בו מנהיג שידור דַל וכוֹשֵל אך הדבר לא מנע מהם לאשר את ההסכם הכספי היקר חיש מהר וללא שום בעיות. שני הליכודניקים האלה שליחי מפלגת “הליכוד”, גִיל סַמְסוֹנוֹב נאמנו המוצהר של בנימין נתניהו ואָלוֹן אָלְרוֹאִי איש אמונו המובהק של סִילְבָן שלום, היו ראשית דבר מעריצי מכבי ת”א. ההסכם עבר את כל דרגי הניהול של הוועד המנהל ומליאת רשות השידור.

זכייתה של מכבי ת”א בגביע אירופה ב- 13 במאי 2001 בהיכל הספורט ב- “בֶּרְסִי” (Bercy) בפאריס, הגדילה את נתח זכויות השידורים לקראת עונת המשחקים הבאה של 2002 – 2001 לשיא חדש של מיליוני דולרים שטרם נשבר עד עצם היום הזה (לרבות ההכנסות משקופיות החסות שגם הן זרמו תקופה מסוימת לקופתה של מכבי ת”א). שני המו”מ בעונת המשחקים של 2001 – 2000  והמו”מ בעונת 2002 – 2001 היו הקשים והמורכבים ביותר שניהלה רשות השידור מול מכבי ת”א אי פעם. עלות החוזים היקרים שצמחו לגבהים חדשים כמעט בלתי סבירים אך בתנאים טלוויזיוניים תחרותיים, ונחתמו בסופו של דבר בין שני הגופים, נבעו בחלקם גם בשל מאבקי כוח, ממון, ושליטה על מבנה הכדורסל האירופי (לקבוצות) בין התאחדות הכדורסל הבינלאומית ה- FIBA (ראשי תיבות של Federation International Basketball Associatio) לבין גוף כדורסל אירופי (ספרדי) חדש ULEB, וועדה מארגנת חדשה ורעננה שנטלה לעצמה את ראשי התיבות של United League European Basketball. בראשה ניצב הספרדי איש קטלוניה מר ג’ורדי ברתומיאו. כל מי שהיה לו יד ועניין בקנייה ומכירה של זכויות השידורים של קבוצת מכבי ת”א סגנית אלופת אירופה באותה שנה היה מעורב בעניין. ה- FIBA מחד, וזֶ’רוֹם וָואלְקֶה ועוזרתו סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ מאידך מרשת הטלוויזיה הצרפתית קָאנָאל פלוס (+ Canal) שנשכרו על ידי התאחדות הכדורסל הבינלאומית לקדם את ענייני השיווק של ULEB, וכן בארץ – אביב גלעדי, אברהם פלדה עם עורך דינו יעקב וָיְנְרוֹט, ערוץ 5 בכבלים, רשות השידור, וכמובן בעלת הבית מכבי ת”א. מדהים עד כמה היה מועדון הכדורסל של מכבי ת”א פופולארי. הציבור איננו מבין את התחרות הנוראית והקשה בין רשות השידור בימים ההם לבין גופי התקשורת המסחריים על ליבו ועינו של הצופה, שביקשו לנגח אותה ולקפח אותה. מו”מ כספיים וכלכליים תחרותיים בין רשתות טלוויזיה באשר הן לבין וועדות מארגנות אודות אובייקטים נחשקים מתחילים היכן שהוא במקום סמוך לקרקעית שאתה יכול לחוש אותה אך נוסקים חיש מהר אל על לאטמוספרה אפילו לסטרטוספרה כמעט ללא שליטה ו- וודאי ללא כל יכולת וזכות למשש אותם שוב. אין דבר מתסכל מזה. קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א בשל היותה סגנית אלופת אירופה בכדורסל ב- 2000 ואלופת אירופה ב- 2001 הפכה לאובייקט שידור נלהב, יקר, ונחשק. ברור שהיא ניצלה את המהומה לטובתה. אין בלִבִּי דבר עליהם. אני מדבר כאיש טלוויזיה. אלו הם חוקי התחרות. Take it or leave it.

דוגמא אחת מיני אלפים למו”מ טלוויזיוני [במקרה הזה אודות רכישת זכויות שידורים אולימפיות בארה”ב בתנאים תחרותיים בין רשתות הטלוויזיה הארציות הגדולות האמריקניות NBC, CBS, ו- ABC]. מו”מ טלוויזיוניים מהסוג הזה שטומנים באמתחתם יוקרה רבה וממוןןן עצום, לעולם רוויים בדמעות. דמעות של אושר של המנצחים שזכו בבכורה ודמעות של עֶצֶב ואכזבה של אלה שהפסידו. המו”מ שלנו עם מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל בשנים ההן שבין 1973 ל- 2002 (מועד נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור) הציבו אותנו תמיד בשדרת המנצחים. המנכ”לים של רשות השידור בעידן ההוא המצוין לעיל היו כלהלן : שמואל אלמוג ז”ל 1974 – 1969, יצחק לבני יבד”ל 1979 – 1974, יוסף “טומי” לפיד ז”ל 1984 – 1979, אורי פורת ז”ל 1989 – 1984 (קדנציה ראשונה), אריה מקל יבד”ל 1993 – 1989, מרדכי “מוטי קירשנבאום ז”ל 1998 – 1993, אורי פורת ז”ל 2001 – 1998 (קדנציה שנייה).

בינואר 1984 ניהלו בלוזאן – שווייץ שלוש רשתות הטלוויזיה הגדולות של ארה”ב ABC , ו- NBC, כמו גם CBS מו”מ עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) על רכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 בקנדה. האירוע האולימפי הזה היה חשוב לרשתות הטלוויזיה האמריקניות בשל הסמיכות הגיאוגראפית ושעות הצפייה נוחות. חטיבת הספורט של ABC בראשות רון ארלדג’ (Roone Arledge) בגיבוי אנשי ההנהלה שלו בניו יורק ליאונארד גולדנסון ופרד פירס הקציבה סכום מאכסימום  של 275.000000 (מאתיים שבעים וחמישה מיליון) דולר. אולם חטיבות הספורט של NBC בראשות ארתור ווטסון (Arthur Watson) ו- CBS בראשות ניל פילסון (Neal Pilson) שהיו גם הן להוטות לקנות את הזכויות השיבו מלחמה שערה. התנהלה שם מלחמת “גוֹג וּמַגוֹג”. כל רשת הציגה מחדש את מעטפות ה- Bid שלה ואנשי IOC העלו בהתאם גם כל פעם מחדש את רף התשלום . CBS פרשה הראשונה. אחריה NBC (אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ברשת היה חבר בקבוצת המו”מ של NBC). לבסוף ניצחה ABC של רון ארלדג’ (Roone Arledge) אך התברר כי זה היה ניצחון פירוס. ABC שילמה סכום פנטסטי של 309000000 (שלוש מאות ותשעה מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של משחקי החורף של קאלגארי 1988 שהיה גבוה ב- 34 מיליון דולר יותר מהסכום המְרָבִּי המקורי עליו סיכמה בטרם תחילת המו”מ. הפרסומות המסחריות לא היו יכולות לכסות את ההשקעה בשידורי קאלגארי 1988 ו- ABC הפסידה כ- 50000000 (חמישים מיליון) דולר. האמביציה חסרת הגבולות של אנשי הספורט של ABC ובראשם רון ארלדג’ לרכוש את זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 הביאו לזעזועים גדולים ברשת.

ובכן, אתה יודע היכן המו”מ מתחיל – אינך יודע אפוא הוא ייגמר. זהו פחות או יותר מה שקרה בינינו לבין מכבי ת”א במו”מ ההוא רווי באמביציות שלי בשנת 2000 ושנת 2001. בעת השיחות ההן עם שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן, שוטטו לידינו רוחות הרפאים המבהילות של ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. רוחות הרפאים האלו העלו את המחירים השמימה. במאי 2000 נדרשתי להסביר למנכ”ל רשות השידור אורי פורת את המצב הסבוך. אורי פורת נחרד. הוא רצה בתחילה להסתלק מהפגישה עם אנשי מכבי ת”א. “אינני מתכוון לשלם למכבי ת”א סכומים מטורפים כאלה”, שַח לי שוב ושוב. הוא היה מבוהל וחיוור. הייתי צריך לאחוז בזרועו. מנכ”ל רשות השידור הרגיש נשדד. הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו מבולבלות מהמצב. כמותם הפיקוח הציבורי שלהן. המו”מ של רשות השידור עם מכבי ת”א בקיץ 2000 לקראת עונת השידורים של 2001 – 2000 היה מלא תהפוכות ומהווה עוד ציון דרך בהתפתחות שידורי מכבי ת”א בטלוויזיה הציבורית. הוא מובא בפרוטרוט בספר “הקשר הסימביוטי”. את מקומו של מר גִיל סַמְסוֹנוֹב כיו”ר רשות השידור תפש מר נחמן שָי אוהד מוצהר של הפועל ירושלים. אפילו הוא לא הצליח למנוע את התשלום הענק לאובייקט שידור מהמעלה הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר. בעונת השידורים של 1977- 1976 בה זכתה מכבי ת”א לראשונה בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד שילמה לה רשות השידור באותה עונה סכום מועט ומגוחך. חופן של דולרים. כעבור רבע מאה צמח והֶאֶמִיר ההסכם ל- כמעט פי 1000 (אֶלֶף) יותר מההסכם ההוא שנחתם לפני 25 שנה בין שני הצדדים ושהיו לו עֵדים רבים (הערה שלי : נתוני עשרות החוזים הכספיים בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מופיעים בפרוטרוט בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי “הקשר הסימביוטי”). ב- 2002 נותרו רק שניים פעילים. אני בצִדָה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ועו”ד שמעון מזרחי מעברו השני של המִתְרָס במועדון מכבי ת”א [1].

עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית + מועדון הכדורסל של מכבי ת”א + חברת הקפה והממתקים “עלית” תחת ניהולם של מרק מושביץ ו- אבא פרומצ’מקו חוברים האחד לשני. רשות השידור ומכבי ת”א חוסות בצִלוֹ של מכנה משותף עסקי – תקשורתי : רשות השידור רוצה לשדר ישיר את משחקיה של מכבי ת”א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות ו- מכבי ת”א שואפת להפוך לקבוצה של המדינה באמצעות המצלמות הציבוריות של הטלוויזיה. אולם בעוד רשות השידור מבקשת לשלם זכויות שידורים מינימליות דורשת מכבי ת”א תשלום תמלוגים גבוהים תמורת חשיפת המותג. בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנהלת מלחמת חורמה נגד הצבת פרסומת מסחרית “עלית” על גופיות שחקני מכבי ת”א עושה מכבי ת”א את ההפך ומבקשת ב- 1976 את תמיכת בג”ץ נגד האיסור המפורש של השידור הציבורי.

הברית הכלכלית שנחתמה בין מכבי ת”א לבין ראשי חברת “עֵלִית” מרק מושביץ’ ואבא פרומצ’נקו מאז 1970 הייתה היסטורית והקדימה את זמנה (על פי עדותו של גזבר מכבי ת”א בימים ההם אריה בראנוביץ’). מכבי ת”א הופכת למכבי “עלית” תל אביב. ללא הסיוע הנדיב של הספונסר “עֵלִית” במשך כ- 37 שנה לא הייתה יכולה מכבי ת”א להעפיל לפסגה ולקשור את גורלה הטלוויזיוני עם השידור הציבורי של מדינת ישראל. מרק מושביץ’ ז”ל ואבא פרומצ’נקו ז”ל יהיו לעולם ועַד חקוקים על ליבותיהם של אנשי מועדון מכבי ת”א בכדורסל. בטרם עונת המשחקים של 1971 – 1970 כרתו מנהלי מכבי ת”א, יו”ר המועדון עו”ד שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שמואל “שמלוק” מחרובסקי, וגזבר הקבוצה הקבלן הבניין אריה בַּרָנוֹבִיץ’, ברית חסות היסטורית עם חברת הממתקים “עֵלִית”. את חברת “עֵלית” ניהלו שתי משפחות ידועות עשירות ומוכשרות בתל אביב, מר מַרְק מוֹשֶבִיץ ומר אַבָּא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ. הדוֹר השני של אנשי “עֵלִית” דוד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואבי פִילוֹסוֹף (היה נשוי לבת של אבא פרומצ’נקו) בעצמם אוהדים מובהקים של מכבי ת”א, ייצגו חברה עשירה במו”מ הכספי עם מכבי ת”א על גובה החסות. זה היה ניסיון התקשרות ראשוני במדינת ישראל בין מועדון ספורט לחברה מסחרית. “עֵלִית” ניאותה להעניק למכבי ת”א כבר בשנה הראשונה של ההסכם בתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת Sponsorship (מִימון וחסות) שנתי בגובה של 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר, ובתמורה הציבה את שֵם החברה על גופיות שחקני מכבי ת”א. מכבי ת”א קיבלה ממון, ו- “עֵלִית” חשיפה ופרסום בטלוויזיה. עסקה מסחרית לכל דבר ומשתלמת לשני הצדדים. אף אחד לא ידע ולא שיעֵר כי שיתוף הפעולה הזה יחזיק מעמד עשרות שנים ועוד זרועו נטויה. ב- 1970 זרחה השמש מעל קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א ולא שקעה מזה עשרים ושלוש שנים. ב- 1970 החלו דן שילון ואלכס גלעדי את מסע מצלמות הטלוויזיה הנעות אחרי מכבי ת”א הקבוצה שהייתה אלופת ישראל בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה, וגם השתתפה במשחקי גביע אירופה. ביום שלישי – 24 בנובמבר 1970 הרחיקה ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית, ה- “.O. B הלָבָן”, מירושלים עד היכל הספורט “נעמן” במפרץ עכו ליד קיבוצי השומר הצעיר עין המפרץ וכפר מסריק) כדי להעביר משָם בשידור ישיר בפעם הראשונה בהיסטוריה את משחק הבית של אלופת ישראל מכבי ת”א נגד אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז’. מכבי ת”א נאלצה להרחיק עד “נעמן” מפני שהיכל הספורט ביד אליהו היה בתהליך בנייה והרחבה. קרתה בישראל תופעה ספורטיבית מדהימה שאין לה אָח ורֵע. מכבי ת”א זכתה מידי שנה מאז 1970 שוב ושוב בבכורה ואספה ברציפות עד 1993 עשרים ושלושה תארי אליפות. אליפות הליגה הפכה לרִיטוּאַל ו- “עֵלִית” השביחה את דמי החסות בהתאם. מכבי ת”א ו- “עֵלית” היו עכשיו מודל עסקי לקבוצות ספורט רבות, בעיקר כדורגל וכדורסל, אך שום מועדון ספורט בישראל לא זכה לגיבוי כספי כפי שהעניקה חברת “עֵלית” למכבי ת”א. עו”ד שמעון מזרחי היה האיש הראשון שפיצח את נוסחת הקוֹד של הטלוויזיה הספורטיבית. הוא הבין שההצלחה במגרש לא רק מביאה קהל אלא גם את מצלמות הטלוויזיה. הטלוויזיה יוצרת חשיפה, והחשיפה מביאה עִמה את נותן החסות והפרסומת המסחרית. מכבי ת”א נטשה את מגרשה הביתי הישן צַר המידות ליד קולנוע אוריון שם שיחקה במשך 35 שנים רצופות ועברה להיכל הספורט ביד אליהו. השינוי הארגוני של מעבר ממשחק על מרצפות לכדורסל על פרקט היה דרמטי והפך בבת אחת להצגה הטובה בעיר. קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א שִגשגה והפכה מודל ניהול. קבוצות ספורט רבות ניסו לחקות את מכבי ת”א. החיקוי לא השתווה מעולם למקור. לא כמותית ולא איכותית.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב. בית המקדש של הכדורסל הישראלי ומבצרה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א. בקדמת התמונה מבנה קטן שנועד למכור כרטיסים למשחקים בהיכל הספורט ביד אליהו. (באדיבות גרשון פורמן מנכ”ל היכל הספורט ביד אליהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. תיעוד מצולם נפלא שהחזיק בידיו מר גרשון פורמן מנהל היכל הספורט ביד אליהו. מגרש החניה הסמוך להיכל הספורט אליהו מלא וגדוש בערבי ימי חמישי. משחקי הכדורסל של מכבי ת”א בגביע אירופה הפכו להצגה הטובה בעיר. (באדיבות גרשון פורמן וגב’ עליזה יונתן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית מובילת השידור הציבורי במדינה ומכוח חברותה ב- EBU (איגוד השידור הציבורי האירופי) התייחסה באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת בחשד גדול לריבוי ושטף הפרסומות המסחריות המופיעות על המרקע שלה. הוועד המנהל של ראשות השידור בראשותו של היו”ר וולטר איתן ובעצה אחת עם מנכ”ל רשות השידור יצחק לבני פעל על פי תשעת עקרונות הפרסום של ה- EBU, והטילו וֶוטוֹ על צילום תחרויות ספורט בישראל בהן יש שילוט עודף סביב קווי המגרש ופרסומת מסחרית על גופיות או חולצות השחקנים. הנפגעת העיקרית המיידית מההחלטה הייתה קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א. בתחילתה של עונת המשחקים 1975 – 1974, הודיעו מנכ”ל רשות השידור יצחק לִבני ויו”ר הוועד המנהל של רשות השידור ד”ר וולטר איתן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן כי היות ורשות השידור הציבורית איננה מסחרית לא ניתן יהיה להעביר את משחקי מכבי ת”א בשידורים ישירים בגביע אירופה כל עוד ממשיכה הקבוצה ללבוש את הגופיות עליהן רקומות חברת “עֵלִית”.

טקסט תמונה : ד”ר וולטר איתן ז”ל יו”ר הוועד המנהל  של רשות השידור בשנים 1978- 1972. הוא תמך תמיכה נמרצת ב- 9 עקרונות של ה- EBU המנחים את השידור הציבורי כיצד לנהוג עם הפרסומות המסחריות המופיעות במגרשי הספורט ועל גופיות השחקנים בעת המשחקים. (לע”מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יצחק לבני ז”ל מנכ”ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. הוועד המנהל ומנכ”ל רשות השידור הורו למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שלא לצלם ולשדר את משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה כל עוד שחקני הקבוצה לובשים גופיות עם הפרסומת “עֵלִית”. (באדיבות יצחק לבני ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטת הוועד המנהל של רשות השידור לאסור את חשיפת פרסומת “עֵלִית” בצילומי משחקי מכבי ת”א לא הייתה בגדר המלצה אלא פקודה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העביר את רוח הצַו למנהל חטיבת החדשות דן שילון ולאלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט. מכבי ת”א הפכה לאובייקט שידור פסול. האגודה עתרה לבית המשפט הגבוה לצֶדֶק (בג”צ) כדי שיחייב את רשות השידור להמשיך לצלם את משחקיה. המחלוקת הגיעה לידיו של השופט העליון מאיר שמגר. מאיר שמְגר הוציא צַו ביניים המחייב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית להמשיך בצילום המשחקים שתוכננו כבר להיות מועברים בשידורים ישירים עד להחלטה הסופית בהרכב של שלושה שופטי בג”צ. ההחלטה נפלה יומיים לפני המשחק מכבי ת”א – ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק אומנם הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה, אך זה לא עזר למכבי ת”א. הקבוצה ספגה תבוסה 94:114 מידי הספרדים. כל משחקי מכבי ת”א בעונת 1975 – 1974 שודרו ישיר בטלוויזיה מכוח הצַו של השופט העליון מאיר שמגר, למַעֵט משחק אחד. משחקה החגיגי של נבחרת אירופה ב- 22 ביוני 1975 נגד מכבי ת”א בהיכל הספורט ביד אליהו בו נפרד המועדון מאחד מגדולי שחקניו בכל הזמנים תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל. אלכס גלעדי ביקש להעביר את המשחק בשידור ישיר באמצעות הניידת האלקטרונית הגדולה של הטלוויזיה (ה- “O.B. הלָבָן”) אך ארנון צוקרמן ודן שילון אסרו עליו. המשחק לא היה מתוכנן ולא הוצב כלל בלוח השידורים [2]. זה היה משחק רֵעים שבו לבשו שחקני מכבי ת”א את גופיות “עֵלִית”. בצַר לו שלח אלכס גלעדי צוות צילום בפילם כדי לתעד את האירוע ולשדרו ביום בו יתרצה הוועד המנהל של רשות השידור. הייתי הכתב / שַדָּר שנשלח ע”י אלכס גלעדי להיכל הספורט ביד אליהו כדי להנציח את פרידתו של תנחום “תני” כהן מינץ בן ה- 36 והשחקן הגבוה ביותר בישראל (2.04 מ’) מזירת הכדורסל. צילמנו 800 (שמונה מאות) רגל בפילם  Reversal. עָמוֹס בִּינְקִין ויחזקאל גרופר פיתחו את החומר במעבדת הצילום של הטלוויזיה ששכנה ברוממה – ירושלים. הכתבה הזאת לא שודרה מעולם כי מכבי ת”א לא וויתרה שיחקה עם פרסומת “עֵלִית” רקומה על גופיות השחקנים. גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא וויתרה ושלחה את חומר הצילום לטמיון, לאוֹצָר הארכיוני הממלכתי שלה.

נבחרת אירופה הביסה את מכבי ת”א 88:115. משחק הכדורסל האחרון של תנחום “תני” כהן מינץ בן למשפחת ספורטאים ענפה שהחל את הקריירה הספורטיבית שלו כשחקן טניס . בכיר שחקני הכדורסל של ישראל בימים ההם לא זכה לכבוד הראוי לו בשל טענה מגוחכת של הוועד המנהל של רשות השידור של עודף פרסומת מסחרית על המרקע. חומר הפילם הזה שוכב מצהיב בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד עצם היום הזה. משחקיה של מכבי ת”א בעונת 1975 – 1974 שודרו בינתיים מכוח צַו הביניים של השופט העליון מאיר שמגר. לקראת עונת המשחקים של 1976 – 1975 החליט בג”צ בהרכב שלושה שופטים לא להתערב עוד בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור המחמירה והאוסרת את שידור משחקי מכבי ת”א עם הפרסומת “עֵלִית” על גופיות השחקנים. נימוק השופטים קבע כי לא קיימת בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור מחלוקת המעידה על אי סבירות קיצונית. מעתה לא ניתן יהיה לצלם את משחקי מכבי ת”א בטלוויזיה הישראלית אם הנהלת המועדון וה- Sponsorship “עֵלִית” יתעקשו כי השחקנים ילבשו את הגופיות עם שם החברה. המחלוקת גולגלה לפתחם של שני אנשים בעלי הגיון. דן שילון מהטלוויזיה ודוד מוֹשֶבִיץ מ- “עֵלִית”. עונת השידורים החדשה כבר המתינה בשער. צריך לזכור שמכבי ת”א נחשבה כבר אז לאובייקט שידור מוצלח מניב רייטינג. התחלת שיתוף הפעולה בין מכבי ת”א ו- “עֵלִית” ב- 1970 הייתה הרבה יותר צנועה, אבל כבר מראשית הדרך נוצר אֵמוּן מלא בין ראשי החברה “עֵלִית” לבין מנהלי המועדון. ההסכמים הכספיים נחתמו על מפית נייר בעת ארוחת בוקר במלון “הילטון” בתל אביב. תופעה יוצאת דופן בפני עצמה.

דָּוִד מוֹשֶבִיץ נולד בתל אביב ב- 26 ביולי 1946 לתעשיין מַרְק מוֹשֶבִיץ. הוא נכנס לעסקי אביו ב- 1972 בהיותו בן 26 לאחר מות אחיו דָנִי מוֹשֶבִיץ בתאונת מטוס. ביום ראשון – 8 ביולי 2007 נפגשתי עם עו”ד דוד מוֹשֶבִיץ במשרדו במגדל השחור ברחוב פריש 3 בתל אביב. דוד מושביץ זוכר היטב בשיחות התחקיר עִמִּי את פרטי פרשת החסות הכספית שהעניקה בעידן ההוא “עלית” למכבי ת”א, כיצד החל העניין, ומחלוקת הצילום והשידורים הישירים בטלוויזיה שנוצרה חיש מהר סביב משחקי מכבי ת”א : “ההרשאה להתקשר מסחרית עם מועדון מכבי ת”א הייתה של אבא שלי מַרְק מוֹשֶבִיץ ועמיתו אַבָּא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ אך את המגע הישיר עם שמעון מזרחי ואריה בראנוביץ’ יצרנו אנוכי ואָבִי פִילוֹסוֹף. אני בניתי יחד עם שמעון מזרחי את מהלך החסות הראשוני של חברת “עֵלית” עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א. גם שמואל “שָמְלוּק” מחרובסקי שהיה איש פרסום בחברת “אריאלי” השתתף בפגישה. אנשי “עֵלִית” ואנוכי יחד עם חברי עו”ד אָבִי פִילוֹסוֹף חיפשנו דרך שונה לקשר עם הקהילה ונתיב חדש בתחום השיווק והפרסום. שידורי מכבי ת”א בטלוויזיה היו עדיין בחיתוליהם. ראשית התהוות המסורת . חשבנו שהחשיפה העקיפה בטלוויזיה תועיל ל- “עֵלִית” מחד ודמי החסות שתשלם החברה למכבי ת”א יעזרו לה מאידך במאבקיה הספורטיביים. ההסכם הראשון בין מכבי ת”א ל- “עֵלִית” נחתם בעונת 1972 – 1971 ועמד על כ- 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. זה היה חידוש והפעם הראשונה שנחתם במדינת ישראל הסכם חסות בין חברה מסחרית (עלית) לקבוצת ספורט (מכבי ת”א). הכל הלך למישרין וכולם היו מבסוטים. כעבור זמן מה ולפתע, החליטה הטלוויזיה הישראלית להגביל את היקף הפרסומות בשילוט ליד קווי המגרש ועל גופיות השחקנים. בעינינו זה נראה החלטה בלתי הגיונית. הגשנו עתירה לבג”צ מפני שחשבנו שההחלטה לא לשדר את “עלית” יוצרת אפליה על מסך הטלוויזיה. קבוצות כדורסל שהגיעו מחו”ל עטורות פרסומת מסחרית על תלבושתן זכו לחשיפה טלוויזיונית בעוד עלינו אסרו. חשנו מקופחים, מה עוד שפרסומת מסחרית על גופיות השחקנים היה מקובל בטלוויזיה הבינלאומית. זאת הייתה החלטה מטומטמת ולא הגונה של הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1975 לאסור את הקרנת “עֵלִית”. למיטב זיכרוני הטלוויזיה המונופוליסטית טרם שילמה אז עבור זכויות השידורים, אך הדבר לא מנע ממנה להתנהג בקשיחות רבה מול קבוצת ספורט ש- “עֵלִית” הייתה עורק הנשימה שלה. החלטת בג”צ בעד רשות השידור ונגד מכבי ת”א מאוד ציערה אותי. בטרם החלה עונת המשחקים של 1976 – 1975 הרים לי דָן שִילוֹן שהיה כבר אז מנהל חטיבת החדשות טלפון ושאל אותי, “איך פותרים את הבעיה”. שנינו חששנו מכעס כפול של הציבור. על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאיננה מוותרת בעניין כה פעוט כמו ארבע אותיות מסחריות על גופיות השחקנים, ועל “עֵלִית” שהיא חברה מסחרית מצליחה שממילא מוכרת את הממתקים שלה בכל חוֹר במדינה, ואַל לה להתעקש יותר מידי בעניין ארבע האותיות הפוגעת בסופו של דבר בצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה מן משחק פוקר בין הטלוויזיה ל- “עֵלִית” מי ימצמץ ראשון. אני זוכר שאבא שלי מרק מושביץ ז”ל שהיה אז נשיא התאחדות התעשיינים נשאל ברדיו “קול ישראל” אם יהיו שידורים ישירים בטלוויזיה. תשובתו הייתה חיובית. לבסוף הגענו דן שילון ואנוכי לפשרה משותפת. החלטנו יחדיו כי מכבי ת”א תשחק ללא גופיות “עלית”, אך הטלוויזיה תודיע מצִדה בתחילת השידור כלהלן : “השידור הישיר התאפשר בעקבות הסכמתה של חברת “עֵלִית” להוריד את הפרסומת מגופיות השחקנים”. דָן שִילוֹן הביא את הפשרה לאישור ברשות השידור ובטלוויזיה ואני הבאתי אתת העניין לאישור במכבי ת”א ו- “עֵלִית”. ההסכם הזה החזיק מעמד שנה או שנתיים, עד שכולםם הסכימו לבסוף לפרסומת “עֵלִית”, והמחלוקת הסתדרה בסופו של דבר. למרות ש- “עֵלִית” לא נחשפה בשידורי מכבי ת”א בטלוויזיה הישראלית הציבורית, המשיכה החברה להעניק חסות נדיבה למכבי ת”א. בעונת 1976 – 1975 נתנה “עֵלִית” למכבי ת”א סכום של כ- 80000 (שמונים אלף) דולר. בעונת 1977 – 1976 העונה בה זכתה מכבי ת”א בפעם הראשונה בבלגראד בגביע אירופה לאלופות (ניצחה 77:78 את מוֹבִּילְגִ’ירְגִ’י וָוארֶזֶה האיטלקית ב- 7 באפריל 1977), העניקה “עֵלִית” למכבי ת”א חסות בגובה של כ- 100000 (מֵאה אֶלֶף) דולר. באמת חתימות ההסכמים נעשו על מפיות נייר בארוחות בוקר משותפות של נציגי “עֵלִית” ואנשי מכבי ת”א. בין שני הגופים “עלית” וקבוצת מכבי ת”א שרר אמון מוחלט”. עד כדי כך שחוזה האימוץ המסחרי בינינו נחתם על מפיות אוכל במלון “הילטון” בתל אביב.

טקסט תמונה : שנת 1992. דוד מושביץ (מימין) ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות דוד מושביץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עו”ד דָּוִד מוֹשֶבִיץ מוסיף בעת שיחות התחקיר  עמי כלהלן : “אני בכלל הייתי בתחילה אוהד של מכבי חיפה. הקשר העסקי עם מכבי ת”א הפך אותי לאוהד נלהב שלה. בעונת 1976 – 1975 עזב מיקי ברקוביץ’ את מכבי ת”א ונסע ללמוד בארה”ב. הוא ביקש להיות בסופו של המסע שחקן כדורסל מקצועני ב- NBA בארה”ב. חברת “עֵלִית” התגייסה לעזרת מכבי ת”א כדי להחזיר את מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ’ הביתה לקראת תחילת עונת המשחקים של 1977 – 1976. עשיתי זאת בנפש חפצה. ללא “עֵלִית”, אי אפשר היה לשלֵם את משכורתו של השחקן הישראלי המצטיין. צריך לזכור שבאותה עונה רכשה מכבי ת”א את שחקן החיזוק אוֹלְסִי פֶּרִי, ובשורותיה כבר שיחקו שחקני החיזוק היהודים – אמריקניים גִ’ים בּוֹטְרָיְיט, לוּ סילבר, בּוֹב גְרִיפִין, וגם אֶרִיק מֶנְקִין. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ’ היה דרוש מאוד למועדון כדי לחזק את האופי הישראלי של הקבוצה, וכדי שהציבור יזדהה עם הקבוצה באמצעות שידורי הטלוויזיה הישירים”.

עו”ד אָבִי פִילוֹסוֹף נולד בתל אביב ב- 1 בספטמבר 1946. הוריו גרו בבית מס’ 125 בשדרות רוטשילד בתל אביב. בבית הזה של תל אביב הישנה בימים ההם התגוררו הוריה של צִיפָּה קָרָסוֹ רעייתו של שמעון מזרחי. אָבִי פִילוֹסוֹף היה כמו רבים בעיר אוֹהֵד של מכבי ת”א מילדות. אבי פילוסוף התחתן עם תמר פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ בִּתּוֹ של אַבָּא פְרוֹמְצֶ’נְקוֹ ונכנס לעסקי “עֵלִית”. אָבִי פִילוֹסוֹף זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : “רעיון החסות נולד בעונת 1970 – 1969. אני זוכר שראינו שמות של חברות מסחריות על גופיות שחקני הכדורסל באיטליה. דָנִי מוֹשֶבִיץ ז”ל ואני ניהלנו בשם “עֵלִית” את השיחות הראשונות לשיתוף פעולה עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א . נציגי מכבי ת”א כללו תמיד שלושה אנשים. שִמְעוֹן מִזְרָחִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ’, ושְמוּאֵל “שָמְלוּק” מַחָרוֹבְסְקִי. לאחר שדני נהרג בתאונת מטוס תפש את מקומו דוד מושביץ חברי וידידי היקר. ההסכמים הראשונים בין “עֵלִית” למכבי ת”א נחתמו באמת סביב כוס קפה ועוגה על מפיות נייר במלון “הילטון” בתל אביב. לפחות ארבעה או חמישה ההסכמים הראשונים נחתמו על מפיות. ברור שהדבר מעיד על חֲבֵרוּת ויחסי אמון בין שני הצדדים. אני זוכר היטב את שמעון מזרחי מקפל יפה ובעדינות את מפיות החוזה, ושנה אחר שנה טומן אותן בארנק שלו. צריך להבין שמעבר לחסות הכספית מימנה “עֵלִית” את רכישת התלבושות, בגדי האימון, והציוד הספורטיבי של הקבוצה. קשר החסות עם מכבי ת”א היה אפקטיבי מאוד לטובת “עֵלִית”. בתחילה שילמנו למכבי ת”א כמה עשרות אלפים של דולרים. כשעזבתי את “עלית” ב- 1983 שילמה החברה למכבי ת”א כבר 250000 (רבע מיליון) דולר ויותר”.

טקסט תמונה : קיץ 1975. ראש הממשלה יצחק רבין עורך סיור במפעל הממתקים והקפה המצליח “עלית”, הממוקם ברמת גן. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עו”ד אבי פילוסוף, ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל, עו”ד דוד מושביץ, ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות אבי פילוסוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנת 1985 קנתה משפחת פֶדֶרְמַן את “עֵלִית” ממשפחות מרק מוֹשֶבִיץ ואבא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ. דייוויד פדרמן המשיך את מדיניות התמיכה הנדיבה של “עֵלִית” במכבי ת”א שהגה לראשונה דוד מוֹשֶבִיץ ב- 1971. בעונת המשחקים של 1972- 1971 העניקה חברת “עלית” למכבי ת”א בפעם הראשונה בהיסטוריה Sponsorship (מימון וחסות) בגובה של 35000 (שלושים וחמִישה אֶלֶף) דולר. סכום עצום ובלעדי בימים ההם. בעונת המשחקים של 1977- 1976 (העונה בה זכתה מכבי ת”א לראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות) נתנה חברת “עֵלִית” למכבי ת”א חסות בגובה של כ- 100000 (מֵאה אֶלֶף) דולר (שווה ערך לחמש מֵאוֹת אֶלֶף דולר בשנת 2007). הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה בעונת 1977 – 1976 רק 7000 (שִבעת אלפים) דולר זכויות השידורים עבור כל משחקיה של מכבי ת”א באותה עונה. בעונת המשחקים של 1986 – 1985 תפחו דמי החסות של “עֵלִית” כבר ל- 350000 (שלוש מֵאות וחמישים אֶלֶף) דולר. במקביל האמיר גם מחיר זכויות השידורים של הקבוצה תמורת שידוריה בטלוויזיה הישראלית. אנחנו שילמנו למכבי ת”א באותה הרבה פחות ממה שדייויד פֶדֶרְמַן העניק לה. סמנכ”ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חתם על צ’ק בן 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים עבור עונת השידורים 1986- 1985, ועוד 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת עונת 1987 – 1986.

הערה : כל החוזים וההסכמים הכספיים שחתמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לדורותיהן בשנים 2007 – 1970 מופיעים לפרטי פרטים ובדייקנות מתמטית בספר שחקרתי וכתבתי “הקשר הסימביוטי”.

מועדון הכדורסל של מכבי ת”א הפך להיות עסק כלכלי לכל דבר. זכייה באליפות המדינה הייתה לא רק ניצחון ספורטיבי אלא גם הישג פיננסי. המקום הראשון בליגה, הזכייה בגביע המדינה, וההשתתפות במסגרת האירופית של מכבי ת”א משכו אליה את מצלמות הטלוויזיה . החשיפה הטלוויזיונית היא זאת שהולידה בסופו של דבר את עִסקת הממון עם “עֵלית”. ההצטיינות הפכה לאקוויוולנט של כסף. מכבי ת”א זכתה לחשיפה טלוויזיונית חסרת תקדים והפכה לקבוצה של המדינה. החל מ- 1990 שילמה “עֵלִית” למכבי ת”א בכל שנה סכום שחצה את גבול 1.000000 (מיליון) הדולר. דֵייוִיד פֶדֶרְמַן בנו של יצחק פדרמן ז”ל מי שהיה שחקן החמישייה הראשונה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א בחלק משנות ה- 30 וה- 40 במאה הקודמת) היה המְמַמֵן וגם חבר הנהלת הקבוצה. כמנהל מחלקת הספורט אני זוכר היטב את דמותו של דייוויד פדרמן בעת המו”מ הקשוחים שהתנהלו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת בין רשות השידור לבין מכבי ת”א על גובה זכויות השידורים. ברור שהוא היה קשור רגשית לסמל המועדון של מכבי ת”א. הרי אביו הקים את המועדון ברחוב במכבים בתל אביב והיה שחקן מרכזי בקבוצה. דייוויד פדרמן הוא איש שקט ורציני, נעים הליכות, קר רוח, ממעיט בדיבור, אך חריף שכל בעסקים. בשנת 1997 הייתה החסות של “עֵלִית” שווה כ- 2000000 (שני מיליון) מיליון דולר. סכומים חסרי תקדים במונחים של קבוצת ספורט ישראלית. החברה ראתה במכבי ת”א אומנם מקדמת מכירות אך יחסה החַם לא נבע רק משיקולים מסחריים. אנשי “עֵלית” אהבו באמת את מכבי ת”א מעבר למניעים הכלכליים. נכרתה כאן מעֵין ברית דמים. עדות ליחסים המופלאים והחמים השוררים בין “עֵלית” למכבי ת”א אפשר למצוא בקיץ 1993, שנת המשבר בה איבד המועדון את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון לאחר 23 שנות שלטון רצופות. באותה עונה של 1993 – 1992 בה מכבי ת”א הפסידה את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון שילמה חברת הממתקים לקבוצה  1.000000 (מִיליון) דולר חסות עבור השֵם “עֵלית” הרקום על גופיות השחקנים. לאחר אובדן האליפות באופן כה לא צפוי להפועל גליל עליון התכנס דירקטוריון “עֵלִית” והעביר החלטה נדיבה להעניק לקבוצה עוד 1.000000 (מִיליון) דולר בנוסף לסכום החסות המקורי שקיבלה כבר כדי להקל על מצוקתה ועל מנת לאפשר לה להתחזק לקראת עונת המשחקים הבאה. ב- 1996 חברה משפחת שְטְרָאוּס למשפחת פֶדֶרְמַן בניהול “עֵלִית”, וב- 1999 קנתה את החברה מידיה, אך היחס האוֹהֵד למכבי ת”א לא השתנה. זוהי עִסקה משתלמת לשני הצדדים הנמשכת כבר קרוב ל- 40 שנה.

בצוהרי יום שלישי חַם ולָח – 26 ביוני 2007 נפגשתי עם דייוויד פדרמן במשרדו בבניין “הצוּק” המשקיף על קו החוף של הרצליה. מחלון המשרד נראים מימיו התכולים של ים התיכון כראי. קיבלה את פני מזכירתו האישית גב’ דליה פרי. כוס מים קרים והתחקיר מתחיל. דייוויד פדרמן איש עסקים קר רוח, מוכשר, ומצליח נשאר כרגיל צנוע בלבושו וממעיט בדיבורו. הוא זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : “משפחת פדרמן רכשה את “עֵלית” ממשפחות מוֹשביץ ופרומצ’נקו ב- 1984. ב- 1985 העניקה “עלית” למכבי ת”א “Sponsorship“ (מימון באמצעות חסות) בסדר גודל של 350000 (שלוש מאות וחמישים אֶלֶף) דולר לעונת משחקים אחת. סכום הגדול פי עשרה מסכום זכויות השידורים ששילמה לה הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה שנה. מידי שנה הוסיפה “עלית” למועדון מכבי ת”א. הסכום תפח לחצי מיליון דולר בעונה, האמיר לגובה של 600000 (שש מאות אלף) דולר, 800000 (שמונה מאות אלף) דולר, ובעונת 1991 – 1990 חצה את גבול ה- 1.000000 (מיליון) דולר. אני זוכר שבקיץ 1993 תמכנו במכבי ת”א ביתר שאת למרות שהקבוצה איבדה תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון. באותה עונה החליט דירקטוריון “עלית” לא רק לתת 1000000 (מיליון) דולר כ- “Sponsorship” של המועדון אלא גם להעניק למכבי ת”א סכום בונוס של 1.000000 (מיליון) דולר נוספים כדי שהקבוצה תתחזק לקראת עונת המשחקים של 1994- 1993. שיא  ה- “Sponsorship” שהעניקה “עלית” בתקופתי היה ב- 1997 ועמד על 2.000000 (שני מיליון) דולר”.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת. צילום היסטורי שנראה היום באפריל 2017 כמו חלום. מר דייויד פדרמן ו- מר שמעון מזרחי קוצרים את פרי עמלם. קבוצת מכבי ת”א היא שוב אלופת המדינה בכדורסל ומחזיקת הגביע. זיהוי הנוכחים התמונה משמאל לימין : הקפטן נדב הנפלד, דייויד פדרמן, עודד קטש, עו”ד שמעון מזרחי יו”ר המועדון, נחמיה “נמי” גולדשטיין (חבר הנהלה), ומוני פנאן המנוח ז”ל מנהל הקבוצה. (התמונה באדיבות מר דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בפברואר 1996 הצטרפה משפחת שְטְרָאוּס בראשותו של מיכאל “מייק” שטראוס לניהול חברת “עֵלִית”. ב- 1999 השתלטה חברת “שְטְרָאוּס” על “עֵלִית” ורכשה אותה לאלתר מידיה של משפחת פדרמן. מיכאל “מייק” שטראוס נשיא מפעלי שטראוס נולד בגרמניה ב- 1 במאי 1934 בעיר אוּלְם ליד שטוטגארט. אימו הִילְדָה ואביו ד”ר ריכרד שטראוס חזו את הנולד, את ההשתלטות הפוליטית של המפלגה הנאצית על גרמניה. כשהיה מיכאל בן שנתיים עלו הוריו לארץ ישראל והשתקעו בנהריה. להילדה וריכארד שטראוס הייתה ב- 1937 רפת קטנה בנהריה שהתמחתה בייצור גבינות משפחת שטראוס היא אחת מחלוצות תעשיית המזון בארץ ישראל ונודעה תחילה בזכות ייצור הגבינות שלה ובשנות ה- 50 רכשה את המוניטין שלה בשל הגלידה והארטיקים הטעימים שלה. ברבות השנים הרחיבה המשפחה את עסקיה. ב- 1969 חתמה חברת “שטראוס” על הסכם עם חברת “דָנוֹנֶה” העולמית על ייצור המעדן “דָנִי”. ב- 1975 עברה הבעלות על מפעלי “שטראוס” לבן מיכאל שטראוס שהיה דומיננטי בעסקי החברה עוד קודם לכן . ב- 1995 החלה שטראוס לייצר את הסלטים הארוזים והחומוס “אחלה”. ב- 1997 רכשה חברת “שטראוס” מחצית מהבעלות על מחלבות יטבתה. התברר כי מיכאל שטראוס הוא גאון כלכלי ומסחרי כאחד.

טקסט תמונה : קיץ 1972. מיכאל “מייק” שטראוס (בן 37) שלישי מימין בתחילת דרכו כאחד מבכירי תעשיית המזון במדינת ישראל עם שר המסחר והתעשיה חיים בר- לב (מריח פרח וורד). מיכאל שטראוס היה אוהד נלהב של מכבי ת”א. הוא ממשיך דרכם של קודמיו בחברת “עלית” דוד מושביץ ודייויד פדרמן ומעניק חסות מסחרית שנתית למועדון הכדורסל של מכבי ת”א בסדר גודל של כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר בכל עונה. (התמונה באדיבות מיכאל “מייק'” שטראוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 2004 התמזגו חברות “שְטְרָאוּס” ו- “עֵלִית” לחברת מזון אחת הגדולה בישראל. חברת “שטראוס” מתמקדת בתעשיית מוצרי חלב ו- “עֵלִית” מייצרת ממתקים וקפה. חברת “שטראוס – עלית” מעסיקה 7000 עובדים ושוויה נאמד ביותר ממיליארד דולר. ביום ראשון – 5 באוגוסט 2007 נפגשתי עם מר מיכאל “מייק” שטראוס במשרדו ברחוב היצירה 3 ברמת גן. מזכירתו הנאמנה רותי קיבלה את פני בכוס קפה. מיכאל שטראוס זוכר בשיחות התחקיר עמי : “במקור אני איש הפועל נהריה. הייתי שחקן כדורגל. במשך השנים נוצרה אצלנו קבוצת חברים שהייתה יורדת בקביעות בימי חמישי לבלות בתל אביב. לאט לאט הפכתי להיות אוהד של מכבי ת”א. הייתי חבר עם דייויד פדרמן. החיבור הגדול עם המועדון נוצר ב- 1996 בשעה שמשפחת שטראוס רכשה מחצית מחברת “עֵלִית”. כעבור שלוש שנים, ב- 1999, רכשה “שטראוס” את כל חברת “עֵלִית”. חברת “עֵלִית” ברשותי שילמה מייד חוב של הרבה מיליונים של דולרים שצברה מכבי ת”א, יותר מ- 10.000000 (עשרה מיליון) דולר למס הכנסה [3] זה היה חוֹב גדול מאוד. אני זוכר שבתחילה שמואל “שָמְלוּק” מחרובסקי ומוֹנִי פַנָאן היו מגיעים לנהריה ומבקשים פעם אחר פעם שאעשה טובה ואתן עוד קצת כסף לקבוצה”. מיכאל “מייק” שטראוס עושה הפסקה קצרה בשיחה עמי ומחייג בנוכחותי בטלפוןן הסלולארי שלו לשמואל “שמלוק'” מחרובסקי, היי “שָמְלוּקִי” אתה זוכר שהיית עולה לנהריה יחד עם מוני פנאן ומבקש ממני שוב ושוב 50000 (חמישים אלף) ₪ לכיסוי כל מיני הוצאות של מכבי תל אביב”. שמואל “שמלוק” מחרובסקי ממהר לענות לו כלהלן : “אל מה אתה מדבר מייק, זה היה תמיד הרבה יותר מ- 50000 (חמישים אלף)…עבור סכום של 50 אלף ₪ לא היה כדאי לי בכלל לעלות לנהריה…”. מיכאל “מייק” שטראוס לבוש ג’ינס כחול וחולצת טי שירט כחולה מצית לעצמו סיגריה במשרדו היפהפה בקומה ה- 18 של המגדל המפואר, מחייך וממשיך לתאר את המצב : “או. קיי. אולי מדובר ב- 100000 שקל ואולי זה נסב על 150000 שקל, אני באמת לא זוכר כמה, אך היה צריך להפסיק את זה . נערכו חוזים מתוקנים בין “עֵלִית” לבין מכבי ת”א כיאה לחברה ציבורית. כמובן שלא חתמנו על מפיות נייר כמו בימי הבראשית של משפחת מושביץ . הזמנים השתנו. ב- 1995 עדיין בתקופתו של דייויד פדרמן נחתם חוזה כספי ארוך טווח לחמש שנים בין “עלית” למכבי ת”א. בחוזה נקבע כי החברה תשלם חסות שנתית בגובה של 000 600 1 (מיליון ושש מאות אלף) דולר, ובכל שנה תוסיף עוד 000 100 (מאה אלף) דולר. בשנת המשחקים של 2000 – 1999 העניקה “עלית” דמי חסות למכבי ת”א בגובה של 000 000 2 (שני מיליון) דולר”.

מיכאל “מייק” שטראוס מוסיף לי בעת שיחות התחקיר בינינו כלהלן : “בעונת 1998 – 1997 הצעתי להפריט את מכבי ת”א כדי לצאת מהחובות הגדולים. חברת “עלית” רכשה % 10 מהמניות. כך עשתה גם קבוצת “גיבור ספורט”. לעסק של מכבי ת”א נכנסה גם חברת “קומברס” בראשותו של קובי אלכסנדר. קבוצה נוספת בראשותו של עו”ד שמעון מזרחי רכשה % 20. החל משנת 2001 – 2000 חתמה חברת “עלית” על חוזי חסות דו שנתיים ושילמה למכבי ת”א סכומים שנעים בן 000 900 1 (מיליון ותשע מאות אלף) דולר לבין 000 000 2 (שני מיליון) דולר. אני באופן אישי אינני מתערב לעולם בניהול המקצועי של הקבוצה”.

טקסט תמונה : קיץ 1987. שנת הפריצה הגדולה של חברת “שטראוס” בראשות מיכאל “מייק” שטראוס בתעשיית המזון בישראל . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שר המסחר והתעשייה אריאל “אריק” שרון ורעייתו לילי המנוחים, מיכאל “מייק” שטראוס, דוב לאוטמן ז”ל, דוד מושביץ, ואיש בלתי מזוהה. (התמונה באדיבות מיכאל “מייק” שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אלכס גלעדי במחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. הוא נחשב לאחד מעמודי התווך הראשיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. מדובר באיש טלוויזיה וורסטילי מוכשר ו- מוצלח ביותר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרסומם בהמשך של המסמכים הבאים ותיעודם כאן בסיומו של פוסט מס’ 680 הוא חיוני (!). המסמכים האלה לא נועדו להתהדר בהם אלא מהווים הוכחה מוחשית בלתי נדלית כי הנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיהן, תמכו במדיניות השידור התֹכניתית והכלכלית שלי תמיכה מלאה ללא סייגים לאורכה של רבע מאה של שנים. לרבות ההתקשרות המסיבית הייחודית עם פעילותו של מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל בזירה האירופית.

טקסט מסמך : שנת 2000 . יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה”ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ”ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת “רשת” כמנכ”ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע”י מנכ”ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים . שהיתי בסיאול 88′ 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ”מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא”ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא”ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת”א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע”י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת”א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת”א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת”א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת”א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו”ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000 .(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני ז”ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע”י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת “קשת” בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ”ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 shai 27טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 15

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

yoash 23

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע”י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash 29

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידידנו הקולגה והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אפילוג קצרצר.

חובבי הספורט בעיקר אוהדי ענף הכדורסל של מדינת ישראל יזכרו לאורך זמן את החודשים ינואר – אפריל 2017, כקומדיית תיאטרון היתולית בה השחקן הראשי על בימת הפרקט היא הטריאומוויראט של מכבי ת”א שמורכב משמעון מזרחי + דייוויד פדרמן + אודי רקנאטי. אנוכי שונה ומזכיר זאת שוב : מדובר ב- טריאומוויראט כושל ו- מובס בסיועם (הרב) של מאמן קבוצת מכבי ת”א הנוכחי איינארס בגאצקיס ומנהל הקבוצה הוותיק ניקולה ווייצ’יץ’. קבוצת הכדורסל הפרטית של מכבי ת”א הייתה פעם מועדון מפואר ברמה לאומית. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניאותו לכרות עם מכבי ת”א ברית שידור טלוויזיונית ורדיופונית ארוכת טווח רבת שנים תמורת תשלומי זכויות שידורים נאותים. מכבי ת”א בראשות עו”ד שמעון מזרחי + קבלן הבניין אריה ברנוביץ + איש הפרסום שמואל “שמלוק” מחרובסקי, יָיצְרָה ב- 1970 פטנט של הצטיינות בענף הכדורסל, רשמה את הפטנט על שמה, והפכה את עצמה לבעלת זיכיון שדורשת תמלוגים בגין חשיפתו לציבור. חלפו מאז שנים רבות. הימים ההם חלפו לבלי שוב. של מכבי ת”א וגם של ערוץ 1.

סוף פוסט מס’ 778 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 25 בנובמבר 2018.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *