פוסט מס’ 780. 1. פרפראות. 2. נשיא מועדון הכדורגל של מכבי חיפה מר יעקב “יענקל’ה” שחר (בלתי נשכח עבורי) ומאמן הכדורגל הפורש מסיבות בריאותיות אלי גוטמן. 3. עיתונאות ה-Off tube הטלוויזיונית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים וגם עיתונאות Off tube רדיופונית (בראשן רשתות רדיו גלי צה”ל ו-רדיו “כאן”) ו-המודפסת של “הָאָרֶץ” ו-“ידיעות אחרונות הן מְאֵירָה ש-מזהות את הדיסוננס של עצמן באמצעות צליל צורמני מוכר: צִפְצוּף ארוך על הצופים שלהם, על המאזינים שלהם, ועל הקוראים שלהם שקונים את הדיווחים הלקויים והחסרים במיטב כספם. למה לטרוח ? ו-מי צריך עיתונאות שטח אם אריה ליבנת “הָאָרֶץ” ורפי נאה “ידיעות אחרונות” נשארים בארץ ו-מעתיקים את האינפורמציה מהמידע החסר שמספק ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים באמצעות גיל ברק וגור שלף שבעצמם אינם טסים לטביליסי ובעצמם מעתיקים את המידע  מהמוניטור שלהם הניצב באולפן בהרצליה עבור צופיהם, מידע נעדר ניתוחים, סיכומים, סטטיסטיקות, ובעיקר ראיונות פנים אל פנים עם גיבורי העלילה הכושלת ו/או המשגשגת. עיתונאות צולעת ודלה. בשפת הרחוב מדובר בעיתונאות מחורבנת. כולם נשארים בארץ וכולם מעתיקים מכולם. פַארְסָה. לא בסדר מפני שמדובר בשליחות עיתונאית ציבורית ישראלית, אלקטרונית וכתובה, שחייבת להיות נוכחת במוקד ההתרחשות וממנו לסקר את הנבחרת הלאומית שלנו בכדורסל נאבקת בטביליסי בירת גיאורגיה בניסיון להעפיל לטורניר גמר אליפות העולם שייערך בסין בקיץ 2019. אולם עיתונאות השטח הזאת שכה מתבקשת ומובנת מאליה איננה מתקיימת. שלוחותיה טלוויזיה, רדיו, והמודפסת בורחות מהסיקור העיתונאי בשטח ונעדרות מ-מוקד ההתרחשות. כולם שָם מעדיפים את חרבון ה-Off tube וכך גם נראים הדיווחים שלהם. וגם: העצמתו של כדורסלן נבחרת ישראל גיא פניני בן 35 בליווי שירי הללויה שנכתבים למענו ב-“הָאָרֶץ” ו-“ידיעות אחרונות” בטרם שריקת הפתיחה למשחק ההפסד בטביליסי לנבחרת גיאורגיה 69:71 במסגרת מוקדמות גביע העולם סין 2019 (כאמור שידור ישיר Off tube מחורבן וחסר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום שני-3 בדצמבר 2018), הוא עוד הִיתּוּל. נכון מדובר ב-צָלָף (כשלא שומרים עליו) אולם זהו גם כדורסלן שהוא אנטי אתלט + אנטי נתרן + אנטי זריז + אנטי תנועה מהירה + אנטי שחקן הגנה. שחקן נבחרת ישראל ומכבי ת”א דאז שהיסטוריית הגינותו, ה-יוֹשְרָה שלו על הפרקט, ו-דמותו הספורטיבית הציבורית שנויים מאוד במחלוקת עד עצם היום הזה. עליי הוא הותיר רושם דַל בשנים הלא רחוקות ההן. 4. הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לעַד לבלי שוב. פוסט מס’ 780. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 5 בדצמבר 2018.

פוסט מס’ 780.

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג לא נכתב למטרות רווח ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : היו לי די והותר רגעי תהילה טלוויזיוניים. אינני זקוק לשוּם מוֹנִיטִין.

הערה 4 : הַבְּלוֹג הזה הקרוי, yoashtvblog.co.il, הוא בלוג עצמאי בשטח ואשר נעדר לחלוטין תשתיות ויחסי ציבור ופִרסום. ה- Rating שלו נובע משיטת השיווק הישנה והפשוטה ביותר ההיא המוכרת לכולם, העברת מסרים מפֶּה לאוֹזֶן. 

——————————————————————————————–

פוסט חדש מס’ 780. הועלה לאוויר ביום רביעי – 5 בדצמבר 2018. 

——————————————————————————————–

פוסט מס’ 780.

פוסט מס’ 780. הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה, היא יודעת לשווק דרמה, היא לא יודעת לייצר דרמה. את הדרמה מייצרים השחקנים. פוסט מס’ 780. 

פוסט מס’ 780. 1. פרפראות. 2. נשיא מועדון הכדורגל של מכבי חיפה מר יעקב “יענקל’ה” שחר (בלתי נשכח עבורי) ומאמן הכדורגל הפורש מסיבות בריאותיות אלי גוטמן. 3. עיתונאות ה-Off tube הטלוויזיונית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים וגם עיתונאות Off tube רדיופונית (בראשן רשתות רדיו גלי צה”ל ו-רדיו “כאן”) ו-המודפסת של “הָאָרֶץ” ו-“ידיעות אחרונות הן מְאֵירָה ש-מזהות את הדיסוננס של עצמן באמצעות צליל צורמני מוכר: צִפְצוּף ארוך על הצופים שלהם, על המאזינים שלהם, ועל הקוראים שלהם שקונים את הדיווחים הלקויים והחסרים במיטב כספם. למה לטרוח ? ו-מי צריך עיתונאות שטח אם אריה ליבנת “הָאָרֶץ” ורפי נאה “ידיעות אחרונות” נשארים בארץ ו-מעתיקים את האינפורמציה מהמידע החסר שמספק ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים באמצעות גיל ברק וגור שלף שבעצמם אינם טסים לטביליסי ובעצמם מעתיקים את המידע  מהמוניטור שלהם הניצב באולפן בהרצליה עבור צופיהם, מידע נעדר ניתוחים, סיכומים, סטטיסטיקות, ובעיקר ראיונות פנים אל פנים עם גיבורי העלילה הכושלת ו/או המשגשגת. עיתונאות צולעת ודלה. בשפת הרחוב מדובר בעיתונאות מחורבנת. כולם נשארים בארץ וכולם מעתיקים מכולם. פַארְסָה. לא בסדר מפני שמדובר בשליחות עיתונאית ציבורית ישראלית, אלקטרונית וכתובה, שחייבת להיות נוכחת במוקד ההתרחשות וממנו לסקר את הנבחרת הלאומית שלנו בכדורסל נאבקת בטביליסי בירת גיאורגיה בניסיון להעפיל לטורניר גמר אליפות העולם שייערך בסין בקיץ 2019. אולם עיתונאות השטח הזאת שכה מתבקשת ומובנת מאליה איננה מתקיימת. שלוחותיה טלוויזיה, רדיו, והמודפסת בורחות מהסיקור העיתונאי בשטח ונעדרות מ-מוקד ההתרחשות. כולם שָם מעדיפים את חרבון ה-Off tube וכך גם נראים הדיווחים שלהם. וגם: העצמתו של כדורסלן נבחרת ישראל גיא פניני בן 35 בליווי שירי הללויה שנכתבים למענו ב-“הָאָרֶץ” ו-“ידיעות אחרונות” בטרם שריקת הפתיחה למשחק ההפסד בטביליסי לנבחרת גיאורגיה 69:71 במסגרת מוקדמות גביע העולם סין 2019 (כאמור שידור ישיר Off tube מחורבן וחסר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום שני-3 בדצמבר 2018), הוא עוד הִיתּוּל. נכון מדובר ב-צָלָף (כשלא שומרים עליו) אולם זהו גם כדורסלן שהוא אנטי אתלט + אנטי נתרן + אנטי זריז + אנטי תנועה מהירה + אנטי שחקן הגנה. שחקן נבחרת ישראל ומכבי ת”א דאז שהיסטוריית הגינותו, ה-יוֹשְרָה שלו על הפרקט, ו-דמותו הספורטיבית הציבורית שנויים מאוד במחלוקת עד עצם היום הזה. עליי הוא הותיר רושם דַל בשנים הלא רחוקות ההן. 4. הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לעַד לבלי שוב. פוסט מס’ 780. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 5 בדצמבר 2018. 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- 2 ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור יָרוּד ועלוב לא העפיל לתאריך היעד הסופי ההוא. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרמה בבושת פנים, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי החשוב הזה, דו”ח ההדחה מלפני יותר מ-18 שנים, מונח על מדפי ארכיון הממשלה).  יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור יָרוּד ו-עָלוּב הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז”ל ההיא. היה מדובר בעסק רקוב ו-מחורבן. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה שעסק בשידורי הטלוויזיה והרדיו הקרבים ובאים של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2018 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם,“מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. שָם החל ה- Start up שלי. הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט מס’ 780.

מרדכי “מוטי” קירשנבאום ז”ל מנכ”ל רשות השידור בשנים 1998-1993 היה מהפכן. מהפכן, משום שאישר לראשונה בהיסטוריה של השידור הטלוויזיוני הציבורי את יוזמתי התכנית והתקציבית (זכויות שידורים ומִימוּנָם) כמנווט שידורי הספורט שלו ושל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בימים ההם יאיר שטרן לשדר ישיר בהיקפים מלאים 22 משחקים בליגה הלאומית (ליגת העַל היום) על פי הסכם חוזי בר תשלום עם התאחדות הכדורגל (היו”ר היה חיים הברפלד ז”ל) ב-עונה הארוכה ההיא בת 39 מחזורי משחקים של 1994-1993 לפני רבע מאה של שנים. 15 שידורים ישירים (מתוך 22) יוחדו ל-מכבי חיפה אלופת המדינה באותה העונה המשגשגת המשותפת ההיא של 1994-1993, לנשיא המועדון יעקב שחר וגם לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. שום מנכ”ל רשות שידור לפני מוטי קירשנבאום, שמואל אלמוג ז”ל (בשנים 1974-1969) ויצחק לבני ז”ל (בשנים 1979-1974) לא התירו לשני מנהלי חטיבת הספורט דן שילון ואלכס גלעדי (בשנים 1980-1968) לנהל מו”מ תקציבי רווי זכויות שידורים עם אנשי התאחדות הכדורגל הישראלית הנוגע לשידורים ישירים של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העַל היום). שידרנו יָשִיר בעת ההיא רק את משחקי 1/2 הגמר פלוס משחק הגמר על גביע במדינה. גם שום מנכ”ל רשות שידור אחרי שמואל אלמוג ויצחק לבני, יוסף “טומי” לפיד ז”ל (בשנים 1984-1979), ואחריו אורי פורת ז”ל (בשנים 1989-1984), וגם אריה מקל יבד”ל (בשנים 1993-1989) בתקופתי כמנהל חטיבת הספורט (ב-שנים ההן שבין 1989 ל-1993), לא אִפְשֵרוּ גם לי לנהל מו”מ עם ההתאחדות אודות שידורים ישירים של משחקי הליגה הלאומית, עד לנסיקתו המזהירה של מוטי המנכ”ל קירשנבאום בשמי רשות השידור ב-28 אפריל 1993. ועוד עובדה חשובה: לא היינו יכולים להוציא לפועל את יוזמת מדיניות שידורי הכדורגל הישירים החדשה ההיא בעונת 1994-1993 ללא סיועו הכספי (במתן חסויות) של יו”ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ אֲרְיֵה זָיְיף אדם יקר ואוהד השידור הציבורי. ובכן, מנהיגותו של מוטי קירשנבאום ז”ל הייתה אנטי תזה מוחלטת לזאת של יוסף בר-אל.

בשבת – 13 במארס 1993 בימי שלטונו האחרונים של יוסף בר-אל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בערוב ימיו, נקלעתי כמנווט שידורי הספורט שלו לאירוע כדורגל רלוואנטי שהתרחש באצטדיון “טדי” בירושלים, הלוא הוא המשחק המרכזי בין שתי הטוענות לכתר אלופת המדינה בכדורגל, קבוצות בית”ר ירושלים ומכבי ת”א. ביקשתי לשדר ישיר את המפגש התחרותי שמסקרן את כל המדינה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא יוסף בר-אל התנגד מכל וכול. מנכ”ל רשות השידור אֲרְיֵה מֶקֶל ויו”ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון דווקא תמכו ביוזמת השידור שלי בתנאי שאמצא מקור מימון לפחות חלקי. יו”ר בית”ר ירושלים מר משה דדש דרש 50000 (חמישים אלף) דולר תמורת זכויות השידורים. שוחחתי עם יו”ר מועצת ההימורים והטוטו בעת ההיא מר אריה זייף ידיד השידור הציבורי משכבר הימים וביקשתי את סיועו. אריה זייף הסכים מייד לחלוק עמי את האחריות הכספית כלהלן : הטוֹטוֹ ישלם 32500 (שלושים ושניים אלף וחמש מאות) דולר (תמורת תשדירים וחסויות) ורשות השידור תשלם 17500 (שבעה עשר אלף וחמש מאות) דולר. נחתם ה- Deal ואריה מקל ומיכה ינון שכופפו את יוסף בר-אל לחצו את ידי. אֵדָיו והאוֹבֶך של ימי מארס של 1993 הוסרו והאופק הפך לבהיר. ימי חודש מארס ההוא של השנה ההיא 1993 קירבו את קיצו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכושל יוסף בר-אל. השמועות אודות מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ”ל רשות השידור באפריל 1993 במקומו של אריה מקל צברו תאוצה והפכו למציאותיות. היה ברור שמוטי קירשנבאום יעשה את מה שאריה מקל לא עשה, להדיח ולסלק את יוסף בר-אל מכהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כפי שתבעה זאת שרת החינוך שולמית אלוני ז”ל מי שהמליצה בחום על הפקדת רשות השידור בידיו של מוטי קירשנבאום ז”ל. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין אישר את מינויו של מוטי קירשנבאום למשימה הרמה. יוסף בר-אל הודח בתום כהונתו בקיץ 1993 (ו/או במילים עדינות יותר, כהונתו לא הוארכה ע”י מנכ”ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום). במקומו נבחר למשימת הכהונה הרמה, יאיר שטרן. יאיר שטרן שימש בין 1989 ל- 1993 כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בוושינגטון בירת ארה”ב אולם מוטי קירשנבאום (התמנה למנכ”ל רשות השידור באפריל 1993) שהחליט כבר לא להאריך את כהונתו של יוסף בר-אל, עשה לו הסבה שדרג אותו, ומינה אותו במקום יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1993. בפני שני המנווטים החדשים של השידור הציבורי ב- קיץ 1993, מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן, ניצבה משימת עַל היסטורית סבוכה, מאתגרת, רבת עניין, וגם קשה : להתמודד מול ערוץ 2 המסחרי השאפתני שעתיד היה לעמוד בפעם הראשונה על רגליו ב- 4 בנובמבר 1993. ערוץ 2 המסחרי היה דרדק טלוויזיוני צעיר אולם לא המנכ”לים של שלוש הזכייניות “רשת” + “קשת” + “טלעד” שהרכיבו את מהותו. דן שילון ויוחנן צנגן היו שני מנכ”לים משותפים של “רשת”. אלכס גלעדי שימש מנכ”ל של “קשת”. עוזי פלד כיהן כמנכ”ל “טלעד”. ארבעת המנכ”לים הנ”ל היו לא רק יריבים טלוויזיוניים ראויים, מוכשרים, ו- בעלי ניסיון ברמה גבוהה בתעשיית הטלוויזיה, אלא היו בראש וראשונה שאפתניים ואמביציוזיים, ולכן מסוכנים לשידור הציבורי. לראשונה בהיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל נכפתה ב- 1993 תחרות על השידור הציבורי מטעמו של השידור המסחרי הצעיר. זה היה מבחנם הגדול וההיסטורי של מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל ומנהל הטלוויזיה שלו, יאיר שטרן יבד”ל. הם עמדו בו בהצלחה לא מבוטלת אבל חלקית.

רמי ווייץ שידר ישיר את המשחק ההוא בשבת של 13 במארס 1993 מאצטדיון “טדי” בירושלים. השידור הישיר ההוא היווה תקדים והיה בעל חשיבות עצומה לקראת בואו המחודש של מוטי קירשנבאום ז”ל לרשות השידור תחת ה- Title של מנכ”ל המו”מ העתידי עם ההתאחדות בדבר 20 שידורים ישירים של המשחקים המרכזיים בהיקפים מלאים בעונת הכדורגל הבאה של 1994 – 1993. ביום שישי – 16 ביולי 1993 נפגשנו מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יאיר שטרן (במקום יוסף בר-אל שכהונתו לא הוארכה ע”י המנכ”ל מוטי קירשנבאום), ואנוכי במלון רמת אביב עם מנהלי ההתאחדות היו”ר חיים הברפלד וסגנו עזריקם מילצ’ן והמנכ”ל שלהם יעקב אראל לצורך מו”מ אודות התשלום הנוסף בעבור 20 השידורים הישירים המתוכננים על ידי. שלושת אנשי ההתאחדות התעניינו במחיר. יוסף בר-אל כבר לא היה בסביבה ומוטי קירשנבאום ז”ל היה כרגיל מהיר והחלטי. במהלך המו”מ ההוא כיסה את אפרכסת אוזני (לנוכח מבטם הנדהם של אנשי ההתאחדות) ולחש לי, “…יואש אלרואי כמה שילמת בפעם האחרונה בשבת – 13 במארס 1993 למשה דדש בעבור המשחק ההוא בית”ר ירושלים – מכבי ת”א…?”. כיסיתי את אפרכסת אוזנו שלו ולחשתי לו בחזרה, “50000 (חמישים אלף) דולר”. מוטי קירשנבאום לא ערך שום פאוזה וזרק את המספר 50000 דולר לחלל האוויר. חיים הברפלד, עזריקם מילצ’ן, ויעקב אראל לא ערכו אף הם כל אתנחתה ויירטו את הנתון כשהם ממלמלים, “בסדר אנחנו מסכימים”. חשבון קצר מלמד כי מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ההחלטי והנמרץ חתם בתוך שנייה אחת על הוצאה נוספת של עוד 1.000000 (מיליון) דולר בעבור 20 השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) בעונת 1994 / 1993. זאת בנוסף למחיר הכולל של 2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות אלף) דולר שהסכמנו לשלם להתאחדות הישראלית לכדורגל בחתימת החוזה ההוא בקיץ 1992 בעבור שתי העונות של 1993 / 1992 ו- 1994 / 1993. היה מדובר בחידוש מהפכני וסנסציוני בעונת הזהב ההיא של 1994 / 1993. בקיץ 1993 יוסף בר-אל כבר לא היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יאיר שטרן תפש את ההגה.

kirshenbaum 7

kirshenbaum 8טקסט מסמך : יולי 1993. העיתון “ידיעות אחרונות” מפרסם בכותרת ראשית ידיעה סנסציונית. היה מדובר ב- 22 שידורים ישירים בעונת הכדורגל של 1994 / 1993, ולא ב- 39. הידיעה אודות תשלום של 50000 דולר בעבור כל שידור ישיר הייתה נכונה. (באדיבות “ידיעות אחרונות” ומו”ל העיתון ארנון מוזס).

בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור נסעתי בדרך סלולה ומוסכמת. יצאנו לדרך ברגל ימין. מאיר איינשטיין ז”ל ואבי רצון יבד”ל שידרו ישיר מאצטדיון “טדי” את המשחק הראשון במחזור ראשון בשבת 28 באוגוסט 1993, בית”ר ירושלים – מכבי חיפה 3:2. ברור שהרמתי טלפון למפקד העליון שלי מוטי קירשנבאום בביתו במושב מכמורת ואמרתי לו, “מוטי, אני מנשק אותך דרך הטלפון”. זה היה סִפְתָּח כביר וחסר תקדים בימים ההם של יולי 1993. תקופה שחלפה לבלי שוב.

yoash 7 jpgטקסט מסמך : יולי 2002. בימים ההם של קיץ 2002 החלה הספירה לאחור לקראת קיצה של הרשות השידור ז”ל ההיא (ערוץ 1 + רדיו “קול ישראל”) תחת מנכלותו של יוסף בר-אלן ההוא. זוהי תשובתי לעיתונאי “מעריב” מאיר שניצר שטוען טענה מופרכת בעיתונו בעידן מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל כי ערוץ טלוויזיה ציבורי איננו צריך להחזיק מחלקת ספורט שהוא תחום נישה. בחלוף כמה ימים טרקתי את הדלת למנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל ונפניתי ממנו לעד. (באדיבות העיתון “מעריב”).

פרפראות.

1. עמית סגל איש חברת החדשות של ערוצים 12 + 13.

עמית סגל איש חברת החדשות של ערוצים 12 + 13 השמיע לאחרונה פרשנות טלוויזיונית מעניינת : ראש הממשלה בנימין נתניהו  לא יחזור על טעות ההתפטרות של ראש הממשלה, האסיר אהוד אולמרט, בטרם משפטו. לדברי עמית סגל קשה יותר למשטרה ולמערכת המשפטית להאשים, לאכוף, ו- להילחם בראש ממשלה מכהן מאשר ב-ראש ממשלה מתפטר.

2. הח”כים של הליכוד.

תמיכת הח”כים המובהקת של מפלגת הליכוד בבנימין נתניהו, היא יותר תמיכה בעצמם מאשר במוביל שלהם. בלעדי ראש הממשלה שקוראים לו בנימין נתניהו (תופעה ייחודית ארוכה וממושכת בפוליטיקה המקומית), מקומם בכנסת ישראל איננו מובטח כלל ועיקר.

3. משטרת ישראל ממליצה על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו והעמדתם לדין ב- “תיק 4000” בגין הפרת אימונים, מִרְמָה, שיבוש חקירה, וחשד המתן שוחד.

משטרת ישראל ממליצה על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו והעמדתם לדין ב- “תיק 4000” בגין הפרת אימונים, מרמה, שיבוש חקירה, וחשד המתן שוחד. האם ראש הממשלה בנימין נתניהו יישלח בסופו של דבר בעקבות גיליונות האישום החמורים והקשים נגדו לכלא מאחורי סורג ובריח.

4. ראש הממשלה בנימין נתיהו והמפכ”ל היוצא רב ניצב רוני אלשייך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר בדצמבר 2015 את מינויו של איש השב”כ הוותיק רוני אלשייך ל-מפכ”ל משטרת ישראל מתוך הערכה לפועלו הביטחוני הרב ואישיותו הדיסקרטית. עכשיו בתום שלוש שנים ולאחר המלצת משטרת ישראל תחת פיקודו ומנהיגותו של אותו רב ניצב רוני אלשייך להעמידו לדין בגין האשמות של הפרת אימונים, מרמה, שיבוש חקירה, וחשד לשוחד ב- “תיק 4000”, בנימין נתניהו מתקלס בגלוי ובפרהסיה ב- אותו רוני אלשייך פרי מינויו למשרה הרמה כאמור בדצמבר 2015. הוא מספר לתומכיו בשידור ישיר בכל ערוצי הטלוויזיה הארציים במדינת ישראל כי מדובר ב- “משחק מכור” של משטרת ישראל, ומסית ומדיח נגד רוני אלשייך בכל הזדמנות, בכל כוחו ויכולתו, ובכל התנופה האפשרית. בכך מתעסק ראש הממשלה של מדינת ישראל. רוש ולענה. האם בנימין נתניהו כמו אהוד אולמרט יישלח בסופו של דבר גם הוא לכלא ? עוד חזון למועד. אולם ייתכן כי בעקבות המלצות משטרת ישראל הנוגעות ל- “תיק 4000” הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו אולי החל את המסע שלו לשָם.

5. לקראת בחירות.

האם יהיה קשה ל-“הוריד” את בנימין נתניהו מהכס הרם בשל חישוב המשוואה המתמטית הפשוטה שאומרת, כלהלן : הימין (מפלגת “הליכוד”) + הימין הקיצוני + חלק מ- מפלגת “כולנו” + מפלגת “ישראל ביתנו” + מפלגת “הבית היהודי” + זרמי הדתיים הרדיקאליים הם רבים יותר משאר מרכיבי האוכלוסייה של מדינת ישראל ב- 2018.

6. מאיה רונן אשת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.

מאיה רונן שידרה ב- Voice over במהדורת חדשות הספורט של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים (מוצ”ש – 1 בדצמבר 2018), גם קטעים נבחרים מהמשחק מכבי פ”ת – מכבי ת”א 1:1. את שער המשווה לטובת מכבי פ”ת הבקיע הבלם שלה שחקן חיזוק צ’כי בשם תומאש סיווק מבעיטת קרן בדקה ה- 93 של במשחק. מאיה רונן טענה שתומאש סיווק התרומם מעל כולם ונגח יפה פנימה אולם התמונה תיעדה מראה שונה לחלוטין מהטקסט שלה. בתמונת המשחק נראה תומאש סיבוק כרגליו נטועות ו-דבוקות לכר הדשא, והוא דווקא מתכופף נמוך מכולם ונוגח את שער השוויון כלל ללא ניתור. תיאור דַל. מגוחך.

7. כבוד מבקר המדינה יוסף שפירא.

תזכורת להתנהלות מדינת הפארטאץ’ שקוראים לה ישראל. כבוד מבקר המדינה יוסף שפירא (בן 73) פרסם דו”ח קשה ביותר והתריע שוב על ליקויים חמורים בהיערכות המדינה לקראת שריפות.

8. המגזין “אנשים”. משודר בערוץ 12 / “קשת” בהובלת מר חיים אתגר (עיתונאי מצוין) ושותפתו לתוכנית קורין גדעון אף היא טובה מאוד.

צפיתי לראשונה באקראי בתוכנית “אנשים” בערוץ 12 / “קשת” בהנחיית חיים אתגר (עיתונאי, מגיש, ומנחה מאופק ו- מעולה) יחדיו עם הפרזנטורית המצוינת לצדו קורין גדעון. לפתע עלתה לאוויר כתבתה המעניינת מאוד של העיתונאית הוותיקה והמיומנת עָדִי מאירי מימי רשת ב’ של רדיו “קול ישראל” ז”ל שעסקה בסקסולוג ד”ק דניאל דריי. עדי מאירי עיתונאית מנוסה ובעלת ידע שרטטה בכישרון נהדר את דמותו של ד”ר דניאל דריי. נגלה לפניי מדען בקי בענייני סקס שהוא אדם מקסים, נחמד, מעניין, ומרתק. ד”ר דניאל דריי הוא פשוט איש מרשים שמתנסח ללא כחל ושרק במבטא הצרפתי הכבד שלו בבהירות, בדייקנות, בנבונות, ללא מסיכה ו-בפנים מחויכות בנושא שמרתק את כל האנושות, Sex. מצאתי עניין רב בשיחה שניהלה עמו הכתבת והשדרנית עדי מאירי (כיצד תאגיד “כאן” וויתר על שירותיה של העיתונאית הזאת ?). אשנה ואומר : ד”ר דניאל דריי הוא דמות מרשימה ומעניינת. איזה יופי של קטע אודות אדם מעניין. במאמר מוסגר אספר פרט משני לטובת קוראי הבלוג כי ד”ר דניאל דריי נשוי ל-סיוון שהיא אחותה של אשת הטלוויזיה ענת גורן שנשואה לעיתונאי ואיש הטלוויזיה של חברת החדשות של ערוץ 10, רביב דרוקר. חיים אתגר ידען, יסודי, ומאופק וקורין גדעון בעלת כריזמה טלוויזיונית בלתי נדלית, מוצאים חן בעיניי.

9. יחידת המחץ של ערוץ 10 רביב דרוקר + ברוך קרא פלוס מהדורת התחקירים המהוללת של שניהם, “המקור”. כתבת המוסר והתוכחה התיעודית החשובה של רביב דרוקר אודות הרב הראשי האשכנזי לישראל (2013 – 2003) המושחת ומקבל שוחד יונה מצגר (הורחק מהחברה ונשלח לבלות שלוש שנים וחצי בכלא מאחורי סורג ובריח) איננה רק תיעוד עיתונאי מפליג והישג עיתונאי משובח, אלא משמשת גם תזכורת מיומנת, מהימנה, ואקטואלית ל- ל”א הפרקים שחיבר וכתב שלמה המלך בספרו התנ”כי “משלי” לפני 2900 שנים, ובתוכם הסלוגן הכתוב בפרק כ”ח פסוק י”ג, המדהים בניסוחו, באפשרויותיו, ובכוונתו הסלחנית : “מְכַסֶּה פְּשָעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם”. אני קורא שוב את הספר התנ”כי  “משלי” ממש ברגעים אלה. ספר חובה לכל איש חושב ובר דעת.  

שני שוֹמְרֵי הַסַּף עיתונאי הטלוויזיה ושדרני הטלוויזיה רביב דרוקר וברוך קרא, הפציצו שוב ב- “המקור” בערוץ 10 (יום שני – 3 בדצמבר 2018). שני שומרי הסף האלה חשפו את הצילומים  וההקלטות החקירה המשטרתית המפורטת, היסודית, הרצינית, המסועפת, והממושכת שניהלו חוקרי משטרת ישראל נגד הרב הראשי לישראל המושחת ונוטל השוחד, יונה מצגר. בתומה שלח בית המשפט את יונה מצגר לכלא מאחורי סורג ובריח. כמעט נמאס כבר לומר זאת אך אשנה ואומר בכל זאת : יבורכו רביב דרוקר וברוך קרא על פועלם העיתונאי החרוץ והממושך למען חיים תקינים יותר במדינה לא תקינה. קיומם של מתן ולקיחת שוחד ברבדים שונים של החברה הישראלית, מתן פְּרוֹטֶקְצִיָה והעדפה וקידום של מקורבים ובעלי קשרים, לרבות נפוטיזם, מהווים את אבני הנגף הגדולים והמסוכנים ביותר לחברה והדמוקרטיה הישראלית.

10. צדק פואטי על כַּר הַדֶשֶא בזירת הכדורגל.

ניר קלינגר נטש בצורה מכוערת את מכורתו הפועל חיפה והלך לרעות בשדה של בית”ר ירושלים אותה הוא מצעיד לפי שעה ברגל בטוחה למקום האחרון בטבלת ליגת העל בכדורגל. אלי גוטמן חבר מחדש לקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה והצהיר ברוב חשיבות על חיזוק החוסן המנטאלי של מועדונו הישן /חדש לקראת משחק היוקרה, הדרבי החיפני. ואז מופיע בשטח מאמנה החדש של הפועל חיפה שרון מימר (במקומו של ניר קלינגר שברח) ומכה שוק על ירך את מכבי חיפה של אלי גוטמן בתוצאה 1:3. יש צדק פואטי.

11. נשיא מועדון הכדורגל של מכבי חיפה יעקב שחר והמאמן האחרון של קבוצתו אלי גוטמן מי שפרש כעת מאימון פעיל בגלל סיבות בריאותיות. סיפור מפורט.

יעקב שחר יליד המושבה נס ציונה (בין ראשון לציון לרחובות) הוא אדם רציני, מוכשר, ובעל חזון משחר נעוריו כשעוד כינו אותו יענקל’ה ושם משפחתו היה עדיין שוכטוביץ’, ועכשיו הוא גם איש עסקים עשיר מאוד אולם איננו עומד מעל הביקורת. הממון הפרטי העצום שלו איננו הופך אותו לאיש חכם יותר מכפי שאנוכי היכרתי אותו בעונת הכדורגל של 1994 / 1993 כמנווט שידורי הספורט של מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד”ל. באותה העונה הארוכה ההיא של 1994 / 1993 בת 39 מחזורים זכתה קבוצת מכבי חיפה שלו באליפות המדינה בכדורגל (ללא הפסד). רוחו של יעקב שחר (אשנה ואומר אדם יקר והגון) נשבה על כר הדשא באצטדיון קריית אליעזר הישן בחיפה, אולם ההצלחה לא הייתה בלעדית שלו. לפחות % 50 מהשגשוג ההוא שייכים למאמן מכבי חיפה בעת ההיא, גיורא שפיגל מורה, מחנך ו- מנהיג כדורגל עתיר ידע, מאמן ממיומן, ואישיות מהימנה, חושבת, ו- מוכשרת (גם מחוץ לקווי המגרש), מי שהיה בשעתו שחקן עבר מצטיין מוביל ומשפיע במדי מכבי ת”א ובשורות נבחרת ישראל. עד כמה שזכור לי אלי גוטמן היה בשעתו סטודנט מתלמד של פרופסור גיורא שפיגל שמעולם לא עלה על רָבּוֹ. בתעשיית הכדורגל בישראל היה רק גיורא שפיגל אחד. מורה, מחנך, ומנהיג יחיד ומיוחד. נפגשתי בימים ההם עשרות פעמים לפני רבע מאה של שנים עם יעקב שחר בתוקף תפקידי ובתוקף תפקידו. יעקב שחר מצא חן בעיניי (מאוד) משום שתמיד מילה שלו הייתה מילה בסבך תעשיית הטלוויזיה היקרה שאנוכי ייצגתי בשמם של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן, ובמפגשים עמו כ- נציגו של מועדון כדורגל שאפתני אותו קומם בסבך תעשיית הכדורגל. יעקב שחר היה איש הגון. אינטרסנט ואמביציוזי במסגרת העבודה שלו אולם תמיד יישר דרך והָגוּן (!) במשעולים הפתלתלים והנפתלים שמביאים בסופו של דבר למפגש שלי עמו (ושכמותו) משני צידי המתרס, אנוכי כמנווט בטלוויזיה הציבורית ששואפת להחזיק בזכויות השידורים הרלוונטיות והבלעדיות של אירועי הספורט היקרים המקומיים והבינלאומיים. יעקב שחר נשיא מכבי חיפה היה איש הגון עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (!). תמיד. חלפו מאז המון שנים. הקשר שלי עמו אבד אולם לא הערכתי כלפיו. גם כש- נקלע לפני שנה למרות חוכמתו וניסיונו בסבך הרשת ההולנדית המסועפת והכושלת, וגייס לשורות מכבי חיפה את הצוות ההולנדי בראשות המאמן פרד רוטן, עוזרו רוב מאס, המנהל הטכני מוחמד “מו” אלאך, ומאמן השוערים ארנו וואן זוואם. וגם כשנכשל פעם נוספת עם מינויו של הולנדי נוסף למאמן מכבי חיפה בשם רנה מולנסטיין. וגם כשלא הצליח עם הפקדתו של גיא לוזון למאמן מכבי חיפה במקומו של רנה מולנסטיין. יעקב שחר נותר איש ציבור יקר שתורם הון פרטי עצום שלו לקהילה החיפאית בתחום ענף הכדורגל.

התחרות היא נשמת אפה של תעשיית הטלוויזיה בכל מדינה חופשית. זאת הגדרה נכונה שהטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 טרם הפנימה אותה . היו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מספיק זמן כדי להיערך ולהתכונן לתחרות הצפויה עם ערוץ 2 המסחרי, אך היא לא עשתה דָבָר. שנים רבות שימש ערוץ 1 כרשת טלוויזיה בלעדית ומונופוליסטית. נעשו בו שגיאות לרוֹב. בשל היותו לבד בשטח חזר לסוּרוֹ פעם אחר פעם מבלי להיענש. הציבור בישראל צפה בו לעיתים קרובות גם כברירת מחדל. כשנדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפעם הראשונה בחייה להתמודד נגד יריב צעיר ממנה וחסר ניסיון לחלוטין, ערוץ 2 המסחרי, ובעת ההיא גם לא יותר מידי עשיר, היא הובסה בתחרות בנוֹק אאוט (Knock out) והופלה לקרשים. כמו מתאגרף זקן, כבד ומסורבל, שכבה עכשיו הטלוויזיה הציבורית על רצפת הזירה מבלי יכולת לקום על רגליה לספירת העֶשֶר של הצופים.

בקיץ 1994 נותר לי עוד לסיים את משימת כיסוי של שלושת מחזורי הליגה האחרונים שלעונת 94′ – 93′, בהם עקבנו חברי ואני אחרי המירוץ המופלא של מכבי חיפה לתואר האליפות. בשבת – 4 ביוני 1994, הפקתי את שידורי המחזור ה- 39 והאחרון בליגה הלאומית בכדורגל. החלטתי לשָדֵר את “משחק השבת” בשידור ישיר מאצטדיון “קריית אליעזר” מגרשה הביתי של כלת השמחה מכבי חיפה  שהקדימה את מכבי ת”א בעשר נקודות. ניידת השידור הקטנה “נרקיס” שימשה כיחידת שידור ואולפן בית בו זמנית ולכן השידור עצמו היה מורכב ומסובך מבחינה טכנולוגית.

ובכן, קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה לא הפסידה ולוּ פעם אחת ב- 39 מחזורי הליגה בעונה ההיא של 1994 – 1993. היא ניצחה ב- 28 משחקים, וְ- 11 פעם סיימה בתיקו. הפרש השערים שלה עמד על 27:97 לזכותה. הישג חסר תקדים ובלתי נשכח. שווה להציץ ביומני ולצַטֵט ממנו את רשימת ההישגים הבלתי נשכחת הזאת של מכבי חיפה באותה עונת המשחקים המזהירה של 1994 – 1993.

תצוגת הישגיה של אלופת המדינה בכדורגל קבוצת מכבי חיפה ע”י חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 בכל 39 המחזורים בליגה הארוכה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי בעונת 1994-1993, מ-28 באוגוסט 1993 ועד 4 ביוני 1994. היה מדובר אז לפני רבע מאה של שנים בתצוגה טלוויזיונית ארצית ממושכת, יסודית, רחבת היקף, ו-תלת ממדית באמצעות 15 שידורים ישירים בהיקפים מלאים ו-24 הקלטות של כל 39 המשחקים בהשתתפותה בעונה ההיא לפני רבע מאה של שנים תחת מנהיגותם הבלתי נשכחת של נשיאה יעקב שחר ומאמנה רב הכישרון גיורא שפיגל. 

מחזור 1   שבת – 28 באוגוסט 1993, ניצחון חוץ, בית”ר ירושלים – מכבי חיפה 3:2. (שידור ישיר).

מחזור 2   שבת – 4 בספטמבר 1993, ניצחון בית, מכבי חיפה – מכבי הרצליה 0:1. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 3   שבת – 11 בספטמבר 1993, תיקו חוץ , מכבי חיפה – הפועל חיפה 0:0 . (שידור ישיר).

מחזור 4   שבת – 18 בספטמבר 1993, ניצחון בית, מכבי חיפה – צפרירים חולון 0:5. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 5   שבת – 2 באוקטובר 1993, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – הפועל ת”א 0:1. (שידור ישיר).

מחזור 6   שבת – 16 באוקטובר 199, ניצחון בית, מכבי חיפה – מכבי פ”ת 0:4. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 7   שבת – 23 באוקטובר 1993, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – הפועל פ”ת 1:3. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 8   שבת – 30 באוקטובר 1993, ניצחון בית, מכבי חיפה – הפועל באר שבע 1:2. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 9   שבת – 6 בנובמבר 1993, תיקו חוץ, מכבי חיפה – הפועל כפר סבא 1:1. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 10   שבת – 13 בנובמבר 1993, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – עירוני אשדוד 1:3. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 11   שבת – 20 בנובמבר 1993, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – מכבי נתניה 2:4. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 12   שבת – 27 בנובמבר 1993, תיקו חוץ, מכבי חיפה – מכבי ת”א 1:1. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 13   שבת – 4 בדצמבר 1993, ניצחון בית, מכבי חיפה – בני יהודה 1:5. (שידור ישיר).

מחזור 14   שבת – 11 בדצמבר 1993, ניצחון בית, מכבי חיפה – בית”ר ירושלים 0:4. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 15   שבת – 18 בדצמבר 1993, ניצחון חוץ , מכבי חיפה – מכבי הרצליה 0:2. (שידור ישיר).

מחזור 16   שבת – 25 בדצמבר 1993, ניצחון בית, מכבי חיפה – הפועל חיפה 0:4. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 17   שבת – 1 בינואר 1994, תיקו חוץ, מכבי חיפה – צפרירים חולון 0:0. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 18   שבת – 8 בינואר 1994, ניצחון בית, מכבי חיפה – הפועל ת”א 1:2. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 19   שבת – 15 בינואר 1994, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – מכבי פ”ת 0:1. (שידור ישיר).

מחזור 20   שבת – 22 בינואר 1994, ניצחון בית, מכבי חיפה – הפועל פ”ת 1:2. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 21   שבת – 29 בינואר 1994, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – הפועל באר שבע 0:2. (שידור ישיר).

מחזור 22   שבת – 5 בפברואר 1994, תיקו בית, מכבי חיפה – הפועל כפר סבא 0:0. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 23   שבת – 12 בפברואר 1994, ניצחון בית, מכבי חיפה – עירוני אשדוד 1:2. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 24   שבת – 19 בפברואר 1994, תיקו חוץ, מכבי חיפה – מכבי נתניה 2:2. (שידור ישיר).

מחזור 25   שבת – 26 בפברואר 1994, ניצחון בית, מכבי חיפה – מכבי ת”א 0:5. (שידור ישיר).

מחזור 26   שבת – 5 במארס 1994, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – בני יהודה 0:3. (שידור ישיר).

מחזור 27   שבת – 12 במארס 1997, ניצחון בית במשחק רדיוס ב- “בלומפילד”, מכבי חיפה – הפועל חיפה 1:6 (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 28   שבת – 19 במארס 1994, תיקו בית, מכבי חיפה – מכבי ת”א 1:1. (שידור ישיר).

מחזור 29   שבת – 26 במארס 1994, תיקו חוץ, מכבי חיפה – הפועל באר שבע 2:2. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 30   שבת – 2 באפריל 1994, ניצחון בית, מכבי חיפה – בית”ר ירושלים 1:5. (שידור ישיר).

מחזור 31   שבת – 9 באפריל 1994, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – צפרירים חולון 0:1. (שידור ישיר).

מחזור 32   שבת – 16 באפריל 1994, תיקו בית במשחק רדיוס ב- “בלומפילד”, מכבי חיפה – מכבי נתניה 1:1. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 33   שבת – 23 באפריל 1994, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – הפועל ת”א 2:3. (שידור ישיר).

מחזור 34   שבת – 30 באפריל 1994, ניצחון בית , מכבי חיפה – הפועל פ”ת 0:6. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 35   שבת – 7 במאי 1994, ניצחון חוץ, מכבי חיפה – מכבי הרצליה 1:3. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 36   שבת – 14 במאי 1994, ניצחון בית, מכבי חיפה – בני יהודה 0:1. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 37   שבת – 21 במאי 1994, תיקו חוץ (באצטדיון ר”ג), מכבי חיפה – מכבי פ”ת 1:1. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 38   שבת – 28 במאי 1994, תיקו בית, מכבי חיפה – עירוני אשדוד 1:1. (הקלטה) פלוס תצוגת הקטעים הנבחרים של המשחק הזה במגזין “משחק השבת”.

מחזור 39  ואחרון   שבת – 4 ביוני 1994, ניצחון בית, מכבי חיפה – הפועל כפר סבא 1:4. (שידור ישיר).

התוכנית “משחק השבת” (אחת מספינות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ1) שודרה ישיר בשבת – 4 ביוני 1994 במשך שעה וארבעים וחמֵש דקות מהאִצטדיון החיפאי והצדיעה לאלופה הנפלאה, לנשיאה המצליח והמוכשר יעקב שחר, ולמאמנה המצוין גיורא שפיגל. בתום התוכנית נישקתי את השדרים שלי מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, ואורי לוי. נפרדנו מהכדורגל הישראלי לשנים רבות. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כיסתה בתקופה של 39 שבתות, מ- 28 באוגוסט 1993 ועד 4 ביוני 1994, את כל 273 המשחקים שנערכו בליגה הלאומית (ליגת העל היום), ולכדה את כל 785 השערים שהובקעו. זה נראה טריוויאלי היום אך זה היה חידוש גדול בימים ההם. עונת הכדורגל של 1994 – 1993 הייתה עונת הזהב בעידן מוטי קירשנבאום – יאיר שטרן שלא חזרה על עצמה יותר לעולם. לרוע המזל היא הייתה האחרונה שלי לעַד.

הסיפור עם אלי גוטמן שונה. הייתה לו הצלחה במועדוני הפועל באר שבע זכייה בגביע המדינה ב- 1997, זכייה באליפות המדינה עם הפועל חיפה ב- 1999, וזכייה כפולה באליפות המדינה ובגביע המדינה עם הפועל ת”א ב- 2010. אולם מנגד נחל כישלון חרוץ כמאמן ומוביל לאומי את מסעה של נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 2015 – 2011, לעבר מונדיאל ברזיל 2014 ויורו צרפת 2016. הפרטים הלאומיים הכושלים האלה ב- Resume של אלי גוטמן מוצנעים. כמו כן שוכחים את פיטוריו של אלי גוטמן ב- 6 בינואר 2017 בשעה שכיהן בתפקיד מנהל מקצועי של הפועל ת”א. גם הפרט הזה מוחבא. אלי גוטמן היה מאמן כדורגל כושל באחרית ימיו על כר הדשא אף על פי כן מצא בית חדש בערוץ הספורט מס’ 55 כפרשן. הוא לא מצא חן בעיניי בתפקידו הטלוויזיוני החדש משום שהטיף למאמנים אחרים בדיוק במקומות שהוא עצמו נכשל בהם. אין לי שום הוקרה ו- Respect לפרשנים ו- מטיפי טלוויזיה שנכשלו במקצועם. הופעתו הטלוויזיונית הכל כך בינונית של הפרשן אלי גוטמן על מסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים עוררו אצלי געגועים עזים לגיורא שפיגל ואבי רצון. אלי גוטמן פרש בימים האחרונים באופן די מפתיע מאימון מכבי חיפה של יעקב שחר בשל בעיות רפואיות לבביות. אתה יכול להיות חלוק עליו מקצועית, אולם ברור שהכול מאחלים לו בריאות ואושר, ואריכות ימים. לכן, פוסט הטריוויה שמתפרסם היום (יום רביעי – 5 בדצמבר 2018) במדור הספורט ב- Space המצומצם ממילא של עיתון “הָאָרֶץ” מטעמו של עוזי דן, ודן בפרישתו של המאמן אלי גוטמן מכר הדשא בשל סיבות בריאותיות, ו- כותרתו, “שיהיה לו רק לבריאות”, מהווה בזבוז מקום, ומיותר. ברור ומובן מאליו שיהיה לאלי גוטמן רק לבריאות. עד 120.

תזכורת: יעקב שחר (שוכטוביץ’) נשיא מועדון הכדורגל של מכבי חיפה מאז ראשית עשור ה-90 במאה הקודמת. מדובר באיש יישר דרך, הגון, ומנהיג ספורט למופת.

החיבור המחודש לפני כ- שלושה שבועות בין מר יעקב שחר נשיא מכבי חיפה למאמן הישן/חדש אלי גוטמן החזירה אותי באחת להופעתו המזהירה ההיא של מר יעקב שחר בנוף הכדורגל הישראלי לפני כרבע מאה של שנים. מדובר לא רק במנהיג כדורגל דָגוּל, איש בעל יושרה ודוגמא אישית למופת, קפדן, מורה, ו-מחנך. אצטדיון “קריית אליעזר” היָשָן בחיפה שאירח אותנו את אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חדשים לבקרים בעונת 1994 1993 רכש את הפופולריות והמוניטין הנודעים שלוֹ לא רק בשל כבודו ופרסומו העצום של הנשיא יעקב שחר, אלא בראש ובראשונה בגלל הסֵדֶר, האסתטיות, והַאִרְגוּן ששררו בתוכו, לרבות הצבה מסודרת ותרבותית ללא חריגות של שלטי הפרסומות המסחריות (לאורך קווי האורך והרוחב שלו) הודות לניהול מקצועי מצוין של מר חיים ניב. אני קובע זאת כמנווט ואיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהתארח פעמים רבות באצטדיון “קריית אליעזר”. היה לנו קל ונוח לפרוס במהירות את הציוד הטלוויזיוני המצלמות והכבלים באצטדיון החיפני. יעקב שחר וחיים ניב בנו עבורנו עמדת שידור טלוויזיונית משופרת, בעלת תצפית מיטבית על כר הדשא, ונוחה מאוד לתפעול. בשעה שהתארחתי עם צוות השידור שלי שמנה כ- 60 עובדים שתפעלו את ניידת השידור הגדולה ה”הוורד” על עשר מצלמותיה. היה גם קל ונוח להוציא לאוויר את סיגנל השידור שנשלח באמצעות צלחת Microwave מאצטדיון “קריית אליעזר” בימים ההם לעבר תחנת מִמְסָר שלנו שנבנתה ברום המגדל הגבוה של אוניברסיטת חיפה, ומשם נשלח סיגנל הטלוויזיה הזה לתחנת הממסר ב- “איתנים” בהרי ירושלים, ומשם הוטס ישירות לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם אז בשכונת רוממה בירושלים.

ב- 1991 רכש יעקב שחר את מועדון מכבי חיפה והפך אותו לטוב ביותר במדינת ישראל. המנהיגות הדגולה ויישרת הדרך של יעקב שחר הם אינם רק מופת ניהול, אלא אבן יסוד ביחסי הגומלין בין כל רשת טלוויזיה באשר היא לבין כל וועדה מארגנת באשר היא. מן ההיבט הזה היה לי העונג להכיר היטב את יעקב שחר לאורך כברת דרך טלוויזיונית לא קצרה. שיתוף הפעולה שלי עמו הגיע לשיאו בעונת הכדורגל של 1994 – 1993 שהייתה עונת הזהב עבור שנינו. זאת הייתה הליגה הארוכה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי מעולם שכללה בתוכה 39 מחזורים בתומם זכתה מכבי חיפה באליפות הליגה הלאומית (ליגת העל היום). 15 מתוך 22 השידורים הישירים בעונה ההיא של 1994 – 1994 יוחדו למועדון מכבי חיפה. היא הייתה קבוצת כדורגל משכמה ומעלה, מעל לכל הליגה, בטיב, באיכות, באירוח, ובלוגיסטיקה טלוויזיונית. האירוח של מר חיים ניב מנהל האצטדיון “קריית אליעזר” היה מושלם. ובכן, השידור הישיר הראשון של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 התקיים כבר במחזור הפתיחה בשבת – 28 באוגוסט 1993. במשחק המרכזי במחזור הראשון באִצטדיון “טֶדִי” אירחה האלופה בית”ר ירושלים באִצטדיון “טֶדִי” את הטוענת לכתר מכבי חיפה. יריתי בכל התותחים. שמונה מצלמות וחמישה הילוכים חוזרים כיסו את המשחק. בימים ההם זה היה המאכסימום. התמונה שהפקנו הייתה איתנה ומוסרית גם הודות לכך שיו”ר בית”ר ירושלים הציב את השילוט המסחרי במגרש בדיוק על פי ההסכם שהיה לי עם התאחדות הכדורגל. השידור הציבורי שמר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית שהפיק. בלי וויתורים וללא כחל כחל ושרק. בעמדת השידור הצבתי את מאיר איינשטיין ואבי רצון. השידור הישיר החל בחמש ארבעים וחמש לפנות ערב והסתיים בשמונה בערב. מכבי חיפה עם מאמנה גיורא שפיגל ניצחה את האלופה 2:3. השידור הישיר הפך לסנסציה טלוויזיונית. הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נסק במהירות ובבת אחת, ונשק ל- % 45. מייד עם סיום השידור הישיר מאִצטדיון “טֶדִי” ב- 28 באוגוסט 1993, החל בשמונה בערב שידור התוכנית המסכמת “משחק השבת” שנמשכה כשעה. היא כללה את תקצירי שבעת משחקי המחזור ואת כל 23 השערים שהובקעו בשבעת המשחקים האלה. מכבי ת”א ניצחה בביתה את עירוני אשדוד 0:1, הפועל באר שבע ניצחה בחוץ את הפועל חיפה 1:3, מכבי נתניה סיימה בתיקו אחת את משחקה עם בני יהודה, צפרירים חולון גברה בביתה 1:3 על הפועל פתח תקווה, מכבי הרצליה והפועל כפר סבא סיימו תוצאת תיקו 2:2, והפועל ת”א ניצחה במשחק חוץ את מכבי פתח תקווה 1:2. זיהיתי את שידורי הכדורגל בטלוויזיה לציבור הצופים בארץ באמצעות שלושה אנשים. שני השדרים – מגישים מאיר איינשטיין ואורי לוי והפרשן אבי רצון. שלושתם היו ראשית דבר עיתונאים. זה לא בונוס. זה הכרח חשוב. לא היה עוד זכר ליורם ארבל. וודאי לא לאורלי יניב, מרב מיכאלי, ו/או אורית כסיף.

לא ראיתי שום משמרות של מפגיני מחאה ליד בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים הקוראים לי להחזיר את ארבעת הנשכחים מול פני המצלמה והמיקרופון. שוב הוכח בפעם המי יודע כמה כי זכויות השידורים הבלעדיות וחומרי השידור הראשוניים המוחזקים בידי כל רשת טלוויזיה באשר היא חשובים לאין ארוך מ-אלה המגישים אותם. לא היה עכשיו שום דמיון עיתונאי בין התוכנית “משחק השבת” העכשווית שלי תחת מנהיגותו של מוטי קירשנבאום לבין זו של עידן יוסף בר-אל המופרך. נסקתי לשחקים. הייתי ברקיע השביעי. יוסף בר-אל הציע לי במשך שלוש שנות כהונתו אלטרנטיבות וחלופות חלקיות. אלטרנטיבה היא סוג של בחירת מחדל וגם ייאוּש. מר מרדכי “מוטי” קירשנבאום הציע לי תיקווה ותרבות שידור שונה. אם להשתמש במטפורה מתמטית, יוסף בר-אל היה שֶבֶר עשרוני או שבר פשוט – היינו אך, תמיד אחד חלקי משהו. מוטי קירשנבאום היה השָלֵם.

בפעם הראשונה מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968, מאז ימיהם של דן שילון ואלכס גלעדי, ניתנה לי האפשרות והוענקו לי ולחטיבת הספורט שלי האמצעים הטכנולוגיים (והלוגיסטיים) להביא למסך במוצ”ש בשמונה בערב, מסמך עיתונאי – דוקומנטרי שלם. מוטי קירשנבאום ז”ל בירך אותי ואמר לי אז כלהלן : “…יואש אלרואי, המפתחות בפנים, סע…!”. משהו כזה. בפעם הראשונה מזה 25 שנה יכלו משלמי האגרה לראות בביתם מידֵי שבת את כל השערים שהובקעו בשבעת משחקי המחזור, את כל הרגעים המרתקים, את כל רִגעי מחלוקות השיפוט, את הכרטיסים האדומים והצהובים, ריאיונות תגובה עם השחקנים והמאמנים הרלוואנטיים , וכתבות אווירה וצבע . בפעם הראשונה מזה רבע מאה של שנים באיחור זמן עצום זכה הציבור בישראל לצפות מידי מוצ”ש במסמך עיתונאי – תיעודי שלם בדמותה של התוכנית “משחק השבת”. זה גם היה המוֹטוֹ שלנו בשידורי ה- Promo. שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעונת 1994- 1993 הציבו בעת ההיא את השידור הציבורי בפסגת פירמידת התקשורת של מדינת ישראל. לא היה ספק בכך. עונת השידורים ההיא תיזכר כעונת הזהב שלנו. היו לנו פוטנציאל עיתונאי, אמצעים טכנולוגיים לא מבוטלים, ויכולות הפקה ועריכה שלא נוצלו ולא באו לידי ביטוי עד כניסתו של מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ”ל רשות השידור. משעה שרכישת זכויות השידורים הבלעדית על ידינו הפכה לעובדה מוצקה בעונת 1994 – 1993 ועמם אמצעי השידור המוקדשים להפקת תוכנית “משחק השבת” ואירועי הכדורגל, אימצתי מדיניות שיווק שונה מהמקובל של התוכן המשודר. הפצה וקידום (Promotion) של שידורי הכדורגל בתודעת הציבור נעשתה על ידי באגרסיביות. קַל היה לכבוש את דעת הקהל בארץ ולהפיץ את המֶסֶר מפני שתוכנו היה אטרקטיבי. היה לנו עוד יתרון זעיר. החזקנו בנֶכֶס שידור בלעדי שמוגן מפיראטיות. כדורגל על כל גווניו אפשר היה לראות רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התוכנית “משחק השבת” הפכה חיש מהר לספינת הדגל בהא הידיעה של השידור הציבורי הטלוויזיוני.

זה נכון, המזל הולך עם הטובים. קבוצת מכבי חיפה בהנהגת הנשיא המוצלח של המועדון יעקב שחר והמאמן עתיר הידע גיורא שפיגל צעדה בראש הטבלה כל הזמן לאורך דרך ארוכה בת 39 מחזורים. היה כֵּיף מקצועי גדול להגיע עם ניידת השידור שלנו על 60 עובדיה שוב ושוב לאִצטדיון “קריית אליעזר” כדי לצַלֵם את משחקי מכבי חיפה. מנהל האצטדיון מר חַיִים נִיב האיר את פניו אלינו. המועדון והעירייה העניקו לנו באִצטדיון “קריית אליעזר” תנאי עבודה וצילום מהמעולים בישראל. האִצטדיון אסתטי וקומפקטי. היה נוח לפרוש בו במהירות את ציוד הטלוויזיה על מצלמותיו וכבלי ה- Video ו- Audio הארוכים. החיפאים הם אנשים רציניים ומסבירים פנים. מנהל האצטדיון חיים נִיב ונשיא המועדון יעקב שחר שני אנשים בלתי נשכחים עבורי, שמרו על מסגרת פרסומית נאותה בשילוט במגרש. כמות השלטים וגובהם תאמו את עקרונות הצילום שלנו ואת הנחיות ה- EBU. מילה שלהם הייתה מילה. תמונת הטלוויזיה שהופקה מאצטדיון “קריית אליעזר” הייתה מרשימה. 15 מתוך 22 השידורים הישירים באותה עונה ייחדתי לקבוצת מכבי חיפה. הייתה לי זכות גדולה כמנהל חטיבת הספורט ועורך “משחק השבת” באותה עונת הזהב הבלתי נשכחת של 1994 – 1993 לעבוד מול נשיא הקבוצה יעקב שחר והמאמן גיורא שפיגל. משזיהיתי את השגשוג המתמשך של מכבי חיפה בראשות הצוות המוביל, זימנתי את שניהם לאולפן “משחק השבת” ב- 13 בנובמבר 1993 לריאיון ארוך. הקבלתי אישית את פניהם בכניסה לבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים וליוויתי אותם לאולפן השידור. שניהם היו לבושים בחליפות וחנוטים בעניבות. לא הופתעתי מרהיטות דיבורם אך התפעלתי מהענווה והשקט הנפשי שלהם. יעקב שחר וגיורא שפיגל היו שני מצליחנים ששיווקו את עצמם בצורה מאופקת ומכובדת מאוד באמצעות מצלמות אולפן “משחק השבת” שלנו.

מכבי חיפה, מועדון כדורגל מסודר ומטופח, הפגינה תצוגת כדורגל איכותית לאורך כל אותה העונה הארוכה בת 39 מחזורים. 39 שבתות הציגה מכבי חיפה כדורגל מסודר ושיטתי וזכתה בצדק ב- 4 ביוני 1994 באליפות המדינה. הקבוצה צברה 95 נקודות מתוך 117 אפשריות. הישג  של % 81.2. באותה עונה מזהירה הביסה מכבי חיפה במגרשה ב- 26 בפברואר 1994 את מכבי ת”א 0:5, ואח”כ ב- 2 באפריל 1994 גם את בית”ר ירושלים 1:5. היא ניצחה ב- 28 משחקים וסיימה 11 בתיקו. הקבוצה של יעקב שחר וגיורא שפיגל לא הפסידה אפילו פעם אחת. הפרש השערים שלה היה מדהים וחסר תקדים, 97 לזכות (ממוצע של 2.48 למשחק) ו- 27 חובה. מועדון מכבי חיפה בכדורגל היה אז מועדון בר מזל מפני שבראשו ניצב נשיא כה מוכשר, כה יציב, כה מאוזן, וכה הגון וישר בשם יעקב “יענקל’ה” שחר. יעקב שחר היה בעת ההיא האחד והיחיד בתחום הכדורגל בישראל כמו שעו”ד שמעון מזרחי היה האחד והיחיד בשדה הכדורסל. מועדון הכדורסל של מכבי ת”א הוא בר מזל על שבראשו עומד שמעון מזרחי. יעקב שחר ושמעון מזרחי הפכו זה מכבר למופת של ניהול ומנהיגות ספורט.

פוטנציאל המנהיגות הספורטיבית של יעקב שחר וכישרון הניהול הייחודי שלו התגלו חיש מהר ובאו לידי ביטוי בהובלת מכבי חיפה לפסגת הכדורגל של ישראל מאז שנת 1984 ועד עצם היום הזה. דרך הצעדתו את מכבי חיפה לפסגת הכדורגל הישראלי ראויה להערכה רבה. יעקב שחר (שוכטוביץ’) נולד למשפחה שוכטוביץ’ הוותיקה בנס ציונה ב- 8 באפריל 1941. הוא היה חניך בשורות אגודת “מכבי הצעיר” של נס ציונה וכמו כל מכביסט אמיתי היה אוהד ומושבע ומעריץ של מועדוני הכדורגל והכדורסל של מכבי ת”א. הכדורסלן אברהם שניאור והכדורגלן יהושע “שייע” גלזר היו אליליו. יעקב שחר היה ספורטאי פעיל בעצמו . שחקן כדורגל וכדורסל בסקציה הספורט של היישוב הקטן בנס ציונה. הוא התגייס לחיל האוויר והיה מדריך ספורט בבית הספר הטכני של החיל. ב- 1960 נסע עם נבחרת חיל האוויר בכדורסל לסדרת משחקים בקפריסין נגד נבחרת חיל האוויר האנגלי (RAF). ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון חייב את נציגי המדינה לעַבְרֵת את שמותיהם. יעקב שוכטוביץ’ גבה הקומה (1.90 מ’) שינה את שם משפחתו משוכטוביץ’ לשחר. ב- 1977 כשהיה בן 36 החל החיבור הראשון שלו עם הכדורגל הישראלי ברמה הגבוהה שלו. המפגש  הראשון היה דווקא עם קבוצת בית”ר ירושלים תחת הנהגתו של היו”ר ראובן “רוּבִּי” רִיבְלִין. יעקב “יענקל’ה” שחר היום איש עסקים פורה ומוצלח, זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : “הייתי בעצמי שחקן כדורגל וכדורסל בסוף שנות ה- 50 בסקציה הספורט של נס ציונה . נשארתי אוהד כדורגל גם לאחר שהפסקתי להיות שחקן פעיל. ב- 1977 נפגשתי עם רובי ריבלין ונתתי את הסכמתי להיות נותן החסות (Sponsor) של מועדון בית”ר ירושלים. הצבנו את הפרסומת של חברת המכוניות השוודית VOLVO על חולצות קבוצת בית”ר ירושלים. אני זוכר שאלכס גלעדי שהיה אז מנהל מחלקת הספורט הגיע אלינו כדי למדוד בסרגל את גודל האותיות של VOLVO. על פי חוקי הטלוויזיה היה מותר אז להדפיס אותיות של פרסומת מסחרית על החולצות שגודלן לא יותר מ- 12 סנטימטר. שאלתי את רובי ריבלין עם מי אני אמור לחתום על חוזה הצבת הפרסומת. רובי ריבלין קם ממושבו ערך סיבוב סביב עצמו , ואמר, אתה רואה יענקל’ה אין כאן אף אחד חוץ ממני. אתה תחתום איתי. VOLVO לא שילמה אז כסף לבית”ר ירושלים אלא מימנה את קניית התילבושות, הכדורים, נעלי הכדורגל לשחקנים ואת כל ציוד הספורט הנלווה. הקשר ביני לבין בית”ר ירושלים נמשך כשנתיים עד 1979 וגווע. חמש שנים לא עסקתי יותר באימוץ קבוצת כדורגל”.

ראה “הארץ” מ-שנת 1979. שחקני בית”ר ירושלים נושאים את סמל המנורה מעוטרים בפרסומת VOLVO  זכו זה עתה בגביע המדינה בכדורגל לאחר שגברו על מכבי ת”א 1:3. גובה האותיות של VOLVO חורג מעבר ל-12 ס”מ, אך אלכס גלעדי וויתר ברגע האחרון ליו”ר המועדון רובי ריבלין. 

טקסט תמונה : שנת 1959. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 59 שנים. זוהי קבוצת הכדורגל של סקציה ספורט נס ציונה ב- 1959. זיהוי העומדים מימין לשמאל : דבוש, יגאל קמחי, יעקב שוכטוביץ’ (שחר), ברוך רוזנשטיין, דודו קרמר (מאמן – שחקן, לשעבר שחקן נבחרת ישראל והפועל פ”ת), משה חבני, וכוכי בן גרא. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : הקמע של הקבוצה יעקב “ז’קי” ווישניה בן 8 (היום פרשן ההתעמלות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), מישקה מוסקוביץ’, השוער עמי גרובשטיין, צבי רינצלר, ואברהם אשכנזי. (התמונה באדיבות נילי ויעקב שחר. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

ב- 1984 הזדמן יענקל’ה שחר לשני משחקים שנערכו במסגרת הליגה הלאומית באִצטדיון “בלומפילד” בתל אביב. באחד מהם נטלה חלק קבוצת מכבי חיפה שהייתה אז אלופת המדינה לראשונה בתולדותיה. ה- Sponsor שלה היה הקבלן זכריה דרוקר. יעקב שחר ראה את הקבוצה והתאהב בה. משהו ניצת בלִבּוֹ. יו”ר מחלקת הכדורגל של מכבי חיפה היה אז צבי ווייצנר. הדוֹד של צבי ווייצנר היה מנהל הלוגיסטיקה אצל יעקב שחר בעסקי VOLVO. אחותו של צבי ווייצנר קנתה מכונית VOLVO אצל יעקב שחר. עולם קטן. כך נוצר לראשונה הקשר ההיסטורי בין יעקב שחר למכבי חיפה. יעקב שחר מוסיף לי ומספר לי, כלהלן : “חוזה האימוץ המסחרי הראשון ביני לבין מכבי חיפה נחתם לקראת עונת 85′ – 1984. הפרסומת VOLVO קישט את חולצות מכבי חיפה תמורת סכום שנתי של 70000 (שבעים אֶלֶף) דולר שנתתי למועדון ורכב למאמן שלמה שרף. בפעם הראשונה הוסעה הקבוצה למשחקיה באוטובוס מיוחד ונוח מטעם VOLVO”.  הקשר בין VOLVO של יעקב שחר לבין מכבי חיפה של צבי ווייצנר הלך והעמיק. סכום האימוץ תפח ל- 120000 (מאה ועשרים אֶלֶף) דולר בשנה. הברית נמשכה עד 1992. ב- 1992 רכש יעקב שחר את המועדון. יעקב שחר זוכר עוד עובדות היסטוריות בשיחות התחקיר עמי, דאז : “מכבי חיפה הפכה למועדון מסודר וקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. הקבוצה זכתה בשמונה שנים בתקופת האימוץ של VOLVO בארבע אליפויות המדינה בשנים 1984, 1985, 1989, ו- 1991 ופעם אחת גם בגביע המדינה ב- 1991. באותה שנה הוברר כי חובות הקבוצה למס הכנסה הלכו ותפחו והגיעו ב- 1991 לממדים מבהילים של  8.000000 (שמונה מיליון) שקל. יו”ר וועד האגודה דני אסנין העניק לי מנדט לנהל את מו”מ מול אגף מס הכנסה באוצר על תשלומי החובות. אני טענתי כי סך החובות של מכבי חיפה איננו גדול יותר מ- 2.500000 מיליון שקל. מס הכנסה טען כי החוב עומד על 3.500000 מיליון שקל. לבסוף הגענו לפשרה כספית. סיכמנו כי מכבי חיפה תשלם מייד 2.500000 מיליון שקל למס הכנסה ואם המועדון ישלם כחוק גם את מִסָיו בשנתיים הבאות, או אז מס הכנסה יבוא לקראת המועדון ויוותר על מיליון שקל החסרים. הבעיה הייתה כי למכבי חיפה לא היה מהיכן לשלם את חובותיה למס ההכנסה. וועד האגודה בראשות דני אסנין ביקש אותי לעזור ולשלם עבורם. הסכמתי, ואגב חיוך, הסברתי לאנשי האגודה שתשלום בסדר גודל כזה ראוי לקוּשָאן. דני אסנין וחברי וועד האגודה השיבו לי, “הנה לך הקושאן…”. כך קניתי ורכשתי את המועדון כשהניהול שלי הוא עצמאי לחלוטין. מכבי חיפה הועברה לבעלותי בתחילה לתקופה של כשלוש שנים עד 1995, ואח”כ עברה לידי לצמיתות. עשיתי בחיים עסקאות הרבה יותר טובות מאשר קניית מכבי חיפה. אבל זאת הייתה אולי המשמעותית ביותר בעיקר מן ההיבט הספורטיבי שלה. המטרה שלי הייתה להביא את מכבי חיפה לאירופה”.

רכישת מועדון הכדורגל של מכבי חיפה על ידי יעקב שחר היוותה ציון דרך היסטורי בתולדות הכדורגל הישראלי. עד אז נוהלו כל המועדונים ע”י מרכזי הספורט הארציים, הפועל, מכבי, בית”ר, ואליצור באמצעות הנהלות וולונטאריות. רכישת מכבי חיפה ע”י יעקב שחר הייתה הפעם הראשונה בה גורם פרטי מבקש לנהל מועדון כדורגל ישראלי באופן מקצועי, מוקפד, מדויק, וגם כעסק כלכלי מסודר העומד בזכות עצמו. יעקב שחר מוסיף לי, כלהלן : “…מאז 1991 ועד היום הזה (2 בינואר 2007 מועד התחקיר והפגישות עמו) השקעתי בקבוצת מכבי חיפה כ- 150 מיליון שקל. אלו משאבים כלכליים כבירים אבל צריך לזכור שהשקעתי גם בקבוצה את מיטב המשאבים האנושיים והנפשיים שלי. זהו מאמץ עצום מכל היבט…”.

ההערכה היא שהנשיא מר יעקב שחר השקיע עד עצם היום הזה (תאריך כתיבת הפוסט) במועדון מכבי חיפה כ- 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) שקל. הסכום האדיר הזה היה טבול בדם לִבּוֹ. “אמרת מכבי חיפה – אמרת יעקב שחר. אמרת יעקב שחר – אמרת מכבי חיפה”. סִינוֹנִים. מכבי חיפה תחת מנהיגותו של יעקב שחר זכתה מאז 1991 בעוד 8 (שמונה) אליפויות המדינה בשנים 1994, 2001, 2002, 2004, 2005, 2006, 2009, ו- 2011 ועוד ארבע פעמים בגביע המדינה בשנים 1993, 1995, 1998 ו- 2016. במועדון אימנו מאמנים רבי מוניטין כמו שלמה שרף, גיורא שפיגל, אברהם גרנט, רוני לוי, ואלישע לוי. אך התהילה האמיתית שמורה לנשיא ומנהיג המועדון, ומתווה הדרך יעקב שחר.

טקסט תמונה : שנת 1965. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 53 שנים. זוהי קבוצת הכדורגל סקציה נס ציונה. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אברהם לחמי, ברוך רוזנשטיין, יעקב שחר (שוכטוביץ’), השוער עמי גרובשטיין, זאב “פישקע” פרישברג, יצחק קליינפלד, ומשה חבני. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : כוכי בן גרא, אריה ברומר, אברהם שטמברג, וגברי בן שמעון. (התמונה, באדיבות נילי ויעקב שחר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא הכל הלך לנו חלק בהתחלה בעונת 1994- 1993 מפני שלא כל היו”רים שבשמם חתמה ההתאחדות על ההסכם עם רשות השידור תפשו את גודל השעה ואת חשיבות רעיון השידורים הישירים. רוני קליימן יו”ר מכבי ת”א בעת ההיא לא התיר לי לשדר ישיר את משחק העונה הראשון בין מכבי ת”א למכבי חיפה שעמד להיערך באִצטדיון ר”ג בשבת – 27 בנובמבר 1993, מפני שסָבָר שמגיע לו יותר מ- 50000 (חמישים אלף) דולר כפי שנקבע בהסכם. הוא התעקש, שאם יתיר שידור ישיר בטלוויזיה הצופים יישארו בבתיהם ולא יגיעו לאִצטדיון, והוסיף, “…יואש אלרואי אתה מוכרח להבין אותי, זה אצטדיון גדול, שכרי יצא בהפסדי, זה ביזנס, אני לא מוכן להפסיד כסף, התאחדות הכדורגל לא יכולה לכפות עלי שידור ישיר…”. כל הסבריי לא הועילו. לא הצלחתי לשכנע אותו. המשחק הזה מכבי ת”א – מכבי חיפה היווה נדבך חשוב במסורת השידורים הישירים הקצרה שזה אך יצאה לדרך. הוא נחשב בעיניי למטרת עַל. ביקשתי את התערבות כבוד נשיא המדינה עזר ווייצמן ז”ל מפני שהיה אחד מהעם וקשוב לענייני הספורט . הנשיא העריך את ההישגיות בספורט. רק לפני כחמישה שבועות ביקש לארח ב- 17 באוקטובר בבית הנשיא בירושלים את נבחרת ישראל בכדורגל שגברה על צרפת 2:3 במשחק סנסציוני בקדם גביע העולם שנערך בפאריס. אי אפשר היה לשכוח את דרכי הליכתו העממיות ורחשי ליבו ואהבתו לשחקני הנבחרת ובראשם אייל ברקוביץ’ וראובן עטר. ביום רביעי – 24 בנובמבר 1993 פקססתי את בקשתי לנשיא המדינה [1].

לא הייתי מערב את נשיא המדינה בענייני השידורים של הטלוויזיה הממלכתית לולא הערכתי הרבה למנכ”ל רשות השידור מר מרדכי “מוטי” קירשנבאום ז”ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן יבד”ל. שניהם סייעו לי סיוע רב במחשבה, ממון, ורצון טוב כדי לבנות עונת שידורים מפוארת בשנים 1994 – 1993. מן הדין היה שאני אשיב להם כגמולם ואתאמץ עבורם. פניתי לנשיא המדינה מר עזר ווייצמן ז”ל. ביקשתי את התערבותו כדי שיאפשר שידור ישיר של משחק העונה הראשון מכבי ת”א – מכבי חיפה שנועד להתקיים בתוך שלושה ימים בשבת ב- 27 בנובמבר 1993 .

טקסט מסמך : 24 בנובמבר 1993 . זהו המסמך המקורי שפקססתי לנשיא המדינה עזר ווייצמן כדי שיאות להתערב בוויכוח ביני לבין יו”ר מכבי ת”א על הצורך בשידור ישיר בטלוויזיה של המשחק מכבי ת”א – מכבי חיפה באצטדיון ר”ג בשבת – 27 בנובמבר 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נשיא המדינה עזר ווייצמן היה קשוב לבקשה שלי. הנושא עניין אותו. הוא שלח את מנכ”ל בית הנשיא מר אריה שוּמֶר לסייע לי. ביום חמישי – 25 בנובמבר 1993 הִזמנו מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי את רוֹנִי קְלָיְימַן וחברי ההנהלה שלו במכבי ת”א לארוחת צהרים במסעדת “מי ומי” ברח’ פינסקר פינת בוגרצ’וב. גם אריה שוּמֶר שכונה אלוף הפשרות נכח בפגישה אך זה לא עזר. רוֹנִי קְלָיְימַן יו”ר מכבי ת”א איש אדיב ותרבותי, ומנומס אך קשוח בניהול פיננסים התעקש וסירב לבקשת השידור הישיר. הוא חשש שאוהדי הכדורגל ידירו את רגליהם מהיציעים. הוא לא הסכים בשום אופן לשידור ישיר. יאיר שטרן שילם בשם הטלוויזיה את מחיר הארוחה ואני את מחיר האכזבה. ניידת השידור התייצבה במלוא תפארתה באִצטדיון ר”ג. המשחק הסתיים בתיקו אחת ותקציר נרחב ממנו שודר בתוכנית “משחק השבת” באותו ערב.

שלושה חודשים אח”כ בשבת – 26 בפברואר 1994 נערך “משחק העונה” השני באִצטדיון קריית אליעזר בין מכבי חיפה לבין מכבי ת”א. נשיא מכבי חיפה מר יעקב שחר נהג אחרת לחלוטין מהקולגה התל אביבית שלו רוני קליימן ואִפשֵר לי שידור ישיר. “…הסכם זה הסכם ואתם אורחים רצויים אצלנו…”, אמר לי בטלפון בטוֹן הדיבור המתון והשקט שלוֹ. יעקב שחר היה איש עסקים אך אדם יוצא דופן בנועם הליכותיו. מנהל האִצטדיון בקריית אליעזר חיים ניב קיבל בשבת בבוקר בחביבות את צוות השידור הענק. האירוח בקריית אליעזר היה מרשים. יום קודם לכן רצח מתנחל יהודי מקריית ארבע בחברון ד”ר ברוך גולדשטיין כ- 30 ערבים מוסלמים שבאו להתפלל במערת המכפלה. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז”ל התקשר אישית ל- יאסר עראפאת יו”ר הרשות הפלסטינית והביע צער ובושה. הוא התנצל בפני יו”ר הרשות הפלסטינית. חטיבת החדשות בראשותו של דוד ‘”דוּדוּ” גלבוע נכנסה לפעילות כיסוי מואצת. נשמעו קולות לביטול השידור הישיר מקריית אליעזר אך מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן עמדו בפרץ . השידור הישיר של משחק העונה השני נשמר. מכבי חיפה עם ראובן עטר ואייל ברקוביץ’ הביסה את מכבי ת”א 0:5. רָמִי וָויְיץ היה בר המזל לשדר את המשחק הנפלא. חיש מהר הצבתי בשידורים הישירים שלנו את המצלמות האחוריות, מצלמות קווי ה- 16, ומצלמות ה- Close up  ששינוּ את סטנדרטי הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מקצה לקצה. יכולתי לשָדֵר שישה הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות. להצבת מצלמות ה- Close up (תפקידן היה להתמקד בשחקנים הסובבים את תנועת הכדור), הייתה חשיבות עליונה. הן לכדו את הפגיעות הקשות והעבירות האדומות, והביאו מידי שבת למסך את הניגוד החריף בין רוח הספורט הקוראת למתחרים לחתור בהתמדה ובהגינות למען הניצחון, לבין האלימות והברוטליות שגילו חלק מהשחקנים איש כלפי רעהו . מצלמות ה- Close up בעלות עדשות ה- Zoom החזקות, לכדו בקלות את מפירי החוק ותיעדו את רִגעי המחלוקת הקשים. מעבר להיותן מצלמות חושפניות, הן היו גם מצלמות שופטות ומצלמות מחנכות. הן סייעו בידי לחבר ולרתק את הצופים למסך ולהפוך אותם בעל כורחם למין סוג של שופטי טלוויזיה “אינטראקטיביים”. פינת השידור שמיסדתי בשבתות “רגע של מחלוקת” הפכה למִשְנָה סְדוּרָה. מאות אלפי צופים המתינו בכל שבת למוצא פיהן של מצלמות ה- Close up האלה.

בשנים 1993 – 1990 התייחסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת שִלטונו של יוסף בר-אל בבוז גלוי לשידורי הכדורגל. יוסף בר-אל הקצה מראש אמצעי צילום מזעריים לנֶכֶס שידור מובהק ופופולרי למרות שידע כי רשת הטלוויזיה אותה הוא מנהל שילמה הון רב עבור זכויות השידור. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 התנהגה כגוף שידור מונופוליסטי , נהגה “בקמצנות” כלפי המממן הציבורי שלה משלם האגרה, וצברה שיאים שליליים בכמויות ובטיב הכיסוי שלה את אירועי הספורט. הטלוויזיה הציבורית לא כשלה רק בסיקור אירועי הספורט . התנהלות חטיבת החדשות שלה תחת ניהולו של אלימלך רָם ז”ל הייתה בלתי מוצלחת בשנים ההן בלשון המעטה. חטיבת שירותי ההפקה בראשותו של יוסי משולם עושה דברו של יוסף בר-אל באותן השנים שבין 1990 ל- 1993 לא ניצלה היטב את הפוטנציאל הטמון בכמות הטכנולוגיה הבלתי מבוטלת שעמדה לרשות הטלוויזיה, וסיפקה בקמצנות גדולה אמצעי שידור לכיסוי פעילות הכדורגל הישראלי בשבתות. חלק מניידות השידור שתפקידן היה לכסות את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל עמדו שוממות במוסך. יוסי משולם נכנע וסַר ללא עוררין למרותו של מנהל הטלוויזיה ללא כל ניסיון מצִדו לייצר יוזמה שונה, ולנהל וויכוח ענייני פורה שיביא לשיפור הופעתה של התוכנית “משחק השבת” בכל מוצ”ש. לעזאזל החמישי חשבתי לעצמי, הרי “משחק השבת” איננה תוכנית פרטית שלי. לוָואקוּם השידור הפתטי הזה נשאבה גם חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודו של המהנדס הראשי שלה מר דוד יוֹגֵב (יוצא חיל האוויר שהובא מבחוץ לנהל את חטיבת ההנדסה בטלוויזיה). חטיבת ההנדסה לא הייתה עצֵלה . שירתו בה אנשים נפלאים אך המנהיגות שלה הייתה אימפוטנטית חסרת כל כריזמה שחיפשה כל הזמן איך לא לעשות במקום איך כן.

כשמוטי קירשנבאום נחת ברשות השידור באפריל 1993 היה לוֹ רק להיכן להמריא. עם מינויו לתפקיד מנכ”ל רשות השידור השתנה הכל בבת אחת. שידורי הכדורגל בעונת 1994- 1993 בתחילת עידן שִלטונם של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן בשעה שיוסף בר-אל כבר לא היה בסביבה, היו מופת שידור. מופת השידור נבע מהעושר הטכנולוגי היחסי ואמצעי הצילום שהוענקו לתוכנית “משחק השבת” ולשידורים הישירים באותה עונה וגם הודות לנבחרת שדרים – עיתונאים טובה שעמדה לרשותי. הטכנולוגיה המיידית שפעלה באמצעות שלושה ציוותי מיקרוגל להעברת הסיגנלים מאִצטדיונים השונים הפרוסים במדינה לעבר בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (כאמור, ממוקם בשכונת רוממה בירושלים) לעבר סוויטות עריכת תוכן ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) במאסטר קונטרול והעיתונאות בצידה, העלו את “משחק השבת” לדרגה עליונה של דיווח מהיר ומהימן מהשטח, ויצירת מסמך עיתונאי שלם. בנתוני הזמן ההוא ורמת הטכנולוגיה ההיא ניתן היה לכנות את תקופת השנים של 1994- 1993 כ- “עונת הזהב” שלנו. הבאתי למחלקת הספורט את הגרפיקאית המצטיינת וורוניקה רבוטניקוף, שהעניקה אמירה גרפית אחידה לכל שידורי הספורט. באותה עונה נפלאה גייסתי לחטיבת הספורט גם את שַדָּר רדיו “קול ישראל” דני דבורין לצִדָם של שני השַדָּרִים הקבועים שלי מאיר איינשטייןז”ל ורמי ווייץ יבד”ל. החלטתי להכשיר אותו כשַדָּר טלוויזיה שלישי לקראת טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארה”ב 94′, שהמתין לנו בקיץ הבא. יריתי עכשיו בכל התותחים. נגעתי בשמיים. מי זכר בכלל את אותו יוסף בר-אל ההוא.

ההצלחה הגדולה של סיקור משחקי הליגה הלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מידי מוצ”ש בעונת 1994- 1993 ושידור התוכנית “שער ראשון” תוכנית הכדורגל הבינלאומית הפופולארית מידי יום ראשון ב- Prime time הביאה לקנאה במסדרונות הטלוויזיה. התוכנית “שער ראשון” עסקה גם ב- Follow up ל- “משחק השבת”. שידורי הספורט הפכו לחלון הראווה הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. החלו ההסתודדויות של המנהלים הבכירים והטענות הישנות, “כי יש יותר מידי ספורט בשידור הציבורי בזמן צפייה ראשי. נשמעו טענות מדוע השידור הציבורי עוסק בליגות הכדורגל האירופיות. אמרו כי צריך לקצץ”. לבסוף הוחלט להוריד את “שער ראשון” תוכנית עיתונאית וקצבית מהאוויר בתום עשר שנות שידור רצופות. את התוכנית “שער ראשון” ששודרה בימי ראשון בשבוע (מכאן שמה) לפני “מבט”, מיסדתי ב- 1983 בסיועו של מנהל הטלוויזיה דאז טוביה סער. עלותה הכספית הייתה שוות ערך לפרוטות כשמדובר במונחי מחירים של טלוויזיה. התוכנית החדשותית והקצבית הזאת שאורכה היה בס”ה כ- 20 דקות בלבד, והמגישים והמנחים שלה היו לסירוגין נסים קיוויתי יורם ארבל, ואורי לוי (אח”כ הצטרף גם אבי רצון) הראתה את השערים שהובעו במשחקים החשובים בליגות האיטלקית, הגרמנית, ההולנדית, והספרדית. מידי פעם השתרבבו לתוכנית גם קטעי Highlights  מבלגיה, יוגוסלביה וגם ליגות אחרות ממדינות נוספות. כוחה של התוכנית היה בטריות שלה. היא הייתה “Absolutely up to date”. מעודכנת לחלוטין. השערים שהובקעו בליגות הבכירות ברחבי אירופה בשבתות ובימי ראשון אחר הצהריים, שודרו בערב יום ראשון בשבוע על מרקע הטלוויזיה הישראלית. את השערים קיבלנו באדיבות רשתות הטלוויזיה ב- EBU במסגרת ה- EVN מגזין החדשות האירופי היומי (Eurovision News). מעת לעת נדרשנו גם לפתוח שידורים Unilateral כדי להביא את העדכון למאכסימום. לתוכנית הקלילה הזאת הייתה קליינטורה רחבה ורייטינג חביב. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאז מר יאיר שטרן החליט משום מה להניף עליה את הגרזֵן.

לאור המתחולל בתחום השילוט המסחרי במגרשי הכדורסל והכדורגל במדינת ישראל מאז שהשידור הציבורי נטש את הליגות האלה לחלוטין ב- 1992, ו- 1994 (בהתאמה), ומאז שֶלָ- וָואקוּם הזה חדר ערוץ 5 בכבלים, חלה התדרדרות ענקית. אני מבקש להדגיש כאן שלמרות מוגבלותו החומרית, היה זה השידור הציבורי שמאז הקמתו ב- 1968 נלחם בעקשנות למען ניקיון התמונה הטלוויזיוניות מפרסומת מסחרית גלויה וסמויה. למען האמת גם עד כדי ניתוק מגע צילומי אפילו ממועדון הפאר של מועדון מכבי ת”א בכדורסל למרות הברית הכלכלית ההיסטורית שהתקיימה בין מכבי ת”א לבין חברת “עֵלִית” מאז 1971. מכבי ת”א הפכה למכבי “עלית” תל אביב. ללא הסיוע הנדיב של הספונסר “עלית” במשך כ- 37 שנה לא הייתה יכולה מכבי ת”א להעפיל לפסגה ולקשור את גורלה הטלוויזיוני עם השידור הציבורי של מדינת ישראל. אף על פי כן לא הסיר השידור הציבורי את פיקוחו מהפרסומת “עלית” נשמת אפה של מכבי ת”א. טרם עונת המשחקים של 1971 – 1970 כרתו מנהלי מכבי ת”א, יו”ר המועדון עו”ד שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שמואל “שמלוק” מחרובסקי, וגזבר הקבוצה הקבלן הבניין אריה בַּרָנוֹבִיץ’, ברית חסות היסטורית עם חברת הממתקים “עֵלִית”. את חברת “עֵלית” ניהלו אז שתי משפחות תעשייה עשירות ידועות בתל אביב, מר מַרְק מוֹשֶבִיץ ומר אַבָּא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ. הדוֹר השני של אנשי “עֵלִית” דוד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואבי פִילוֹסוֹף (היה נשוי לבת של אַבָּא פְרוּמְצֶ’נְקוֹ) בעצמם אוהדים מובהקים של מכבי ת”א, ייצגו חברה עשירה במו”מ הכספי עם מכבי ת”א על גובה החסות . זה היה ניסיון התקשרות ראשוני במדינת ישראל בין מועדון ספורט לחברה מסחרית. “עֵלִית” ניאותה להעניק למכבי ת”א כבר בשנה הראשונה של ההסכם בתחילת שנות  ה- 70 Sponsorship (מִימון וחסות) שנתי בגובה של  35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר, ובתמורה הציבה את שֵם החברה על גופיות שחקני מכבי ת”א. מכבי ת”א קיבלה ממון ו- “עֵלִית” חשיפה ופרסום בטלוויזיה. עסקה מסחרית לכל דבר ומשתלמת לשני הצדדים. אף אחד לא ידע ולא שיעֵר כי שיתוף הפעולה הזה יחזיק מעמד עשרות שנים ועוד זרועו נטויה. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי “הקשר הסימביוטי”

12. כבוד השופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג יו”ר הוועדה הממשלתית למינוי אישים למשרות בכירות בשירות המדינה.

כבוד השופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג יו”ר הוועדה הממשלתית למינוי אישים למשרות בכירות בשירות המדינה, ומי שפסל עכשיו את בחירתו של ניצב משה “צ’יקו” אדרי לתפקיד מפכ”ל משטרת ישראל (במקומו של המפכ”ל המסיים רב ניצב רוני אלשייך), התנהג בצורה גסה, מאוד לא מנומסת, ובוטה לשני מראייניו מר יעקב ברדוגו והמשנה שלו ירון ווילנסקי ברדיו גלי צה”ל במהדורת החדשות והאקטואליה “חמש בערב” (תוכנית ברמה גבוהה) בנושא הנדון. אליעזר גולדברג גער ונזף בשני המראיינים בלשון אגרסיבית ומתנשאת (אין לו שום רשות לדבר בסגנון גס שכזה) משביקשו אותו באדיבות ובהיגיון להבהיר שוב את סוגיית חוות דעתו המשפטית השלילית הסבוכה הנוגעת לפסילת מועמדותו של ניצב משה “צ’יקו” אדרי לתפקיד הרם. אחת מתשובותיו הבוטות חסרות סובלנות וסבלנות והעצבניות של כבוד השופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג יו”ר הוועדה הממשלתית למינוי אישים למשרות בכירות בשירות המדינה, לשני שואליו ברדיו גלי צה”ל יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי, הייתה כלהלן : “…מה אתם לא מבינים…? מה אני מדבר תורכית…?”. בלתי מתקבל על הדעת. כך לא מתראיין שופט בישראל ברשת רדיו ציבורית ואף לא בשום מקום אחר. אליעזר גולדברג כבודו במקומו מונח, אולם לא בפעם הזאת. הוא גם לא נלאה מל-שִים פחות ו/או יותר קֵץ לשיחתו עם שני המראיינים שלו (שוב בבוטות, בגסות, ובהיעדר מינימום אדיבות ומינימום אורך רוח). ועוד הערה שלי : מר יעקב ברדוגו נמנה בקלות על הגברדייה המצומצמת המובילה היום את העיתונות והעיתונאות האלקטרונית במדינת ישראל.

13. מועדון הכדורסל של מכבי ת”א מכנה את עודד קטש מאמן נבחרת ישראל הלאומית בכדורסל בתואר, “שקרן”.

טקסט מסמך : יום ראשון – 2 בדצמבר 2018. עיתון “הארץ”. מועדון הכדורסל של מכבי ת”א מוציא הודעה כי עודד קטש משקר. (באדיבות “הארץ” ומו”ל העיתון עמוס שוקן).

14. מוצ”ש – יום ראשון – 1 בדצמבר 2018. הצמד עמיחי שפיגלר ועומרי אפק משדר ישיר מאצטדיון “סמי עופר” בחיפה את הפועל חיפה מנצחת את מכבי חיפה 1:3.

לפתע מי מהם (עמיחי שפיגלר ו/או עומרי אפק) הוגה משפט פרשנות בעל משמעות בעייתית – ניסוח מטופש הנוגע למכבי חיפה, “…כשלא הולך אז לא הולך…”. לכל תוצאה יש סיבה. גם למצבה הנוכחי של מכבי חיפה ונשיאה יעקב שחר יש סיבה. (לא אחת, הרבה). אין דבר כזה, “…כשלא הולך אז לא הולך…”. אנשים חכמים אינם יכולים להסכים ולהסכין עם השקפת עולם פשטנית שכזאת. ניסוח הפרשנות התמוהה הזאת נעדר מידע עובדתי. “…כשלא הולך אז לא הולך…”, הוא בבחינת הבעת רגש אישי ולא יותר מזה, התבטאות שאיננה תואמת ומתאימה לאנשים שהופקדו על המיקרופון הציבורי כדי למסור אינפורמציה עובדתית ועל מנת לנתח את התהוות המציאוּת העגומה הזאת. אמונה שנשענת על ניסוח רגשי אישי, “…כשלא הולך אז לא הולך…”, נועדה לילדים בכיתה ג’ בבי”ס יסודי. אנשים בוגרים אינם אמורים לשאת אותה על גבם.

החלק העיקרי בפוסט מס’ 780.

פוסט מס’ 780. הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה, היא יודעת לשווק דרמה, היא לא יודעת לייצר דרמה. את הדרמה מייצרים השחקנים. פוסט מס’ 780. 

עיתונאות ה-Off tube הטלוויזיונית של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים וגם עיתונאות Off tube רדיופונית (בראשן רשתות רדיו גלי צה”ל ו-רדיו “כאן”) ו-המודפסת של “הָאָרֶץ” ו-“ידיעות אחרונות הן מְאֵירָה ש-מזהות את הדיסוננס של עצמן באמצעות צליל צורמני מוכר: צִפְצוּף ארוך על הצופים שלהם, על המאזינים שלהם, ועל הקוראים שלהם שקונים את הדיווחים הלקויים והחסרים במיטב כספם. למה לטרוח ? ו-מי צריך עיתונאות שטח אם אריה ליבנת “הָאָרֶץ” ורפי נאה “ידיעות אחרונות” נשארים בארץ ו-מעתיקים את האינפורמציה מהמידע החסר שמספק ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים באמצעות גיל ברק וגור שלף שבעצמם אינם טסים לטביליסי ובעצמם מעתיקים את המידע  מהמוניטור שלהם הניצב באולפן בהרצליה עבור צופיהם, מידע נעדר ניתוחים, סיכומים, סטטיסטיקות, ובעיקר ראיונות פנים אל פנים עם גיבורי העלילה הכושלת ו/או המשגשגת. עיתונאות צולעת ודלה. בשפת הרחוב מדובר בעיתונאות מחורבנת. כולם נשארים בארץ וכולם מעתיקים מכולם. פַארְסָה. לא בסדר מפני שמדובר בשליחות עיתונאית ציבורית ישראלית, אלקטרונית וכתובה, שחייבת להיות נוכחת במוקד ההתרחשות וממנו לסקר את הנבחרת הלאומית שלנו בכדורסל נאבקת בטביליסי בירת גיאורגיה בניסיון להעפיל לטורניר גמר אליפות העולם שייערך בסין בקיץ 2019. אולם עיתונאות השטח הזאת שכה מתבקשת ומובנת מאליה איננה מתקיימת. שלוחותיה טלוויזיה, רדיו, והמודפסת בורחות מהסיקור העיתונאי בשטח ונעדרות מ-מוקד ההתרחשות. כולם שָם מעדיפים את חרבון ה-Off tube וכך גם נראים הדיווחים שלהם. וגם: העצמתו של כדורסלן נבחרת ישראל גיא פניני בן 35 בליווי שירי הללויה שנכתבים למענו ב-“הָאָרֶץ” ו-“ידיעות אחרונות” בטרם שריקת הפתיחה למשחק ההפסד בטביליסי לנבחרת גיאורגיה 69:71 במסגרת מוקדמות גביע העולם סין 2019 (כאמור שידור ישיר Off tube מחורבן וחסר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום שני-3 בדצמבר 2018), הוא עוד הִיתּוּל. נכון מדובר ב-צָלָף (כשלא שומרים עליו) אולם זהו גם כדורסלן שהוא אנטי אתלט + אנטי נתרן + אנטי זריז + אנטי תנועה מהירה + אנטי שחקן הגנה. שחקן נבחרת ישראל ומכבי ת”א דאז שהיסטוריית הגינותו, ה-יוֹשְרָה שלו על הפרקט, ו-דמותו הספורטיבית הציבורית שנויים מאוד במחלוקת עד עצם היום הזה. עליי הוא הותיר רושם דַל בשנים הלא רחוקות ההן. וגם: הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לעַד לבלי שוב. 

מְאֵירָת מדיניות ה-Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים העשיר היא צפצוף, קללה ויריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. לעיתונאות ה- Off tube פנים רבות. מינוס אחד הוא השידור הישיר מהאולפן בהרצליה את מהלכי משחקה של נבחרת ישראל הלאומית בכדורסל מתמודדת בטביליסי נגד המארחת גיאורגיה ומפסידה על חודו של סל 69:71 בדרכה הקשה והמפותלת במעלה ההר לעבר טורניר גמר אליפות העולם בענף הזה שייערך בקיץ 2019 בסין. שלושה מינוסים הם פחדנותם של הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים וצוות השידור גיל ברק + גור שלף להודות בריש גלי בפני צופיהם כי הם עושים את עבודתם פלסתר מהאולפן בהרצליה גם כשמדובר בנבחרת ישראלית העושה שליחות לאומית ספורטיבית בענף מס’ 2 בדרג הפופולאריות שלו בארץ. חמישה מינוסים כרוכים בעוד פעילות של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ש-איננו פותח אולפן מנווט בהרצליה בטרם השידור הישיר גיאורגיה – ישראל 69:71, מסתיר את דמותם של גיל ברק וגור שלף שלא טסו למלא את משימת השידור הישיר ב-טביליסי והם נמצאים בכלל בארץ, ומעלה כאילו מהאוֹב רק את קולם על קו השידור. על מסכי הטלוויזיה של הציבור בארץ לא מופיעה באופן קבוע ושיטתי כל פיסת כתובית מידע שמסגירה את עיתונאות ה- Off tube המחורבנת מהאולפן בהרצליה שגיל ברק וגור שלף הם המייצגים הנאמנים שלה. אתה אפילו לא שומע שום ציוץ מחאה ושום Tweet של התנצלות מטעמו של צוות השידור המוביל הזה, שבטוח מבין לאשורו את העניין העלוב הזה בו הוא נדרש להיות משת”פ ולא צמד עיתונאי. מדובר במהלך הסוואה מתוכנן שנועד להסתיר ולהוריד מסדר היום את מדיניות ה- Off tube המנוונת של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. תמיהתי הגדולה היא מדוע גיל ברק וגור שלף מסכינים עם צו הַמַטָּלָה הבלתי חוקי, וודאי לא מקצועי, בטוח לא הגון, להיות אופטיובניקים מבלי ליידע ולהסביר לקהל צופיהם כי הם כלל אינם נוכחים במקום האירוע ועושים את עבודתם Off tube עבורם ומעתיקים את המידע בשבילם, מאותו המוניטור המשותף, להם ולצופיהם. תשעה מינוסים קשורים לאי יכולתם של גיל ברק וגור שלף לראיין מהאולפן בהרצליה את גיבורי העלילה הישראליים, המאמן ושחקניו, הנמצאים במרחק אלפי קילומטרים מהם בזירת הפרקט בטביליסי כדי לשמוע מהם רשמים וניתוחים בטרם שריקת הפתיחה, במחצית, ולאחר שריקת הסיום. היכן רותם ישראל כשצריך אותה בעת פסקי הזמן בטביליסי, צמודה לספסל נבחרת ישראל, כדי לשמוע ולהקשיב באמצעותה להוראותיו של המאמן הלאומי עודד קטש לשחקניו, ועל מנת להבין את תורת הכדורסל שלו. שידור ה- Off tube את המשחק גיאורגיה – ישראל 69:71 במסגרת קדם אליפות העולם – סין 2019 ע”י שני נציגי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים גיל ברק וגור שלף היה תצוגה משת”פית של עיתונאות מחורבנת. קיים פער עצום כרחוק מזרח ממערב בין החלטת מערכת ערוץ הספורט לשדר ישיר Off tube את משחקה של נבחרת ישראל נגד גיאורגיה במסגרת קדם ה- Mundobasket של סין 2019 לבין קבלת החלטה דומה לשדר ישיר למשל Off tube את סבב תחרויות גביע העולם המשעממות בשחייה 2018 (ע”י משה גרטל וברוך צ’יש). כאילו מדובר בשיקולי עריכה שווים. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מתקלס ועושה צחוק מצופיו.

ועוד הערה חשובה : תמיד אהיה אסיר תודה למנכ”לים האלה של רשות השידור בתקופתי כמנווט, עורך ומפיק, ומנהל שידורי הספורט בשנים בין 1980 ל- 2002 : יוסף “טומי” לפיד ז”ל + אורי פורת ז”ל + אריה מקל יבד”ל + מוטי קירשנבאום ז”ל ולמנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יצחק “צצחי” שמעוני ז”ל + טוביה סער יבד”ל + חיים יבין יבד”ל + מ”מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל יבד”ל + יאיר שטרן יבד”ל, מש- אִפְשֶרוּ לי ולציוותי השידור שלי לעשות, לבצע, ולמלא % 98 מ- משימות השידורים הישירים העיתונאיים שלנו בחו”ל, מהשטח מ- מוקדי ההתרחשויות הרבים על פני רחבי הגלובוס, ולא Off tube מהאולפן בירושלים (!).

נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורסל מפסידה לנבחרת גיאורגיה 69:71 במשחקה המוקדם בבית מס’ 12 הבינלאומי בסיבוב השני במסגרת הניסיון להעפיל לטורניר הגמר של אליפות העולם בסין בקיץ 2019. שידור ישיר Off tube ברמה נמוכה ביום שני-3 בדצמבר 2018 בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהובלת השַדָּר גיל ברק והפרשן גור שלף מהאולפן בהרצליה.

א. מאמן נבחרת ישראל בכדורסל עודד קטש נכשל עד כה במשימתו להוביל את הנבחרת הלאומית שלנו לטורניר גמר אליפות העולם בכדורסל שייערך בקיץ 2019 בסין.

ב. אני בטוח ש-עודד קטש הוא אדם הגון ומנהיג כֵּן. הוא היה בשעתו שחקן כדורסל יצירתי ו-נפלא במכבי ת”א ובשורות נבחרת ישראל. ברור שהוא בעל ידע וסמכות עצומים בתורת הכדורסל (אני מבין שהסטודנטים שלו בנבחרת ישראל וב- הפועל ירושלים מאוד מעריכים אותו וסרים כהרף עין למרותו), אולם אינני אוהב את הפוליגמיה שלו, את העובדה שהוא מחזיק בעת ובעונה אחת בשתי משרות, מאמן נבחרת ישראל ומאמן קבוצת הפועל ירושלים.

ג. מפליא. גיל ברק + גור שלף מסכינים עם צַו ההנהלה שלהם לשמֵש צוות שידור אופטיובניקי ישיר אבל חובבני באולפן בהרצליה. תמוה מדוע שניהם מסכימים לשדר לציבור הצופים שלהם אירוע המתנהל אלפי קילומטרים מהם בטביליסי הרחוקה מבלי שום יכולת לשוחח ולראיין את גיבורי העלילה הישראליים, לא את המאמן – מנהיג עודד קטש ולא את שחקניו, לא לפני ההתמודדות ולא בתומה, מבלי לסכם את מהלכה, מבלי להביא נתונים סטטיסטיים, ולנתחם. עסק יָרוּד ו-עָלוּב.

ד. מוזר מאוד מדוע איגוד הכדורסל הישראלי האנמי איננו מתערב כלל במדיניות ה- Off tube הנחשלת האנטי עיתונאית, שמאמץ ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים אל לִבּוֹ, כל פעם מחדש על חשבון מאות אלפי צופים שמממנים אותו מכיסם במיטב כספם. עסק מחורבן.

ה. את אותה הביקורת הנ”ל הנוגעת לערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שנעדר מטביליסי, יש להשמיע אודותיו גם בכל מה שקשור לסיקור משחקי החוץ של מכבי ת”א ב- Euroleague. מדובר בהפקות עיתונאיות מקיפות ואיכותיות בעת השידורים הישירים של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים את משחקי הבית של קבוצת מכבי תל אביב פלוס Pre Game Show מפורט בטרם השריקה לתחילת המשחקים, פלוס החזקת ההפסקה, פלוס Post Game Show לאחר שריקת הסיום, לרבות ראיונות סיכום הכרחיים עם גיבורי העלילה, המאמן ושחקניו. אולם במשחקי החוץ, כלום. Nothing. סיקור דַל Off tube בהרצליה. עיתונאי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נותרים בבית ומעתיקים מהמוניטור המשותף להם ולקהל הצופים שלהם. מדובר בעסק מסריח. העיתונאים הכנועים האלה במקום לצאת לשטח למוקד ההתרחשויות באירופה, הם נותרים על מושבם, חוטפים סטירות לחי של קלון על ימין ועל שמאל מההנהלה שלהם שמשלמת את משכורתם, ללא תגובה שלהם. חוץ מדממה דקה.

האלהתו של שחקן נבחרת ישראל בכדורסל גיא פניני לרמה של “דמות לאומית מושיעה” בטרם שריקת הפתיחה למשחק גיאורגיה-ישראל 69:71 ביום שני-3 בדצמבר 2018 במסגרת בית 12, סיבוב 2, במסגרת קדם המונדובאסקט-סין 2019 (שידור Off tube ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים)-התבררה כעיתונאות מופרכת. מה החיפזון ? מדוע לעשות זאת בטרם עולה המסך ? המתינו לירידתו. בתום ההצגה התברר כי הצלף גיא פניני שנכח בזירת הפרקט בטביליסי במשך 26 דקות קלע במשחק המדובר רק פעם אחת ל-3 (מארבעה ניסיונות שלו / % 25) פלוס החטאת עונשין. נוכחותו ותרומתו של גיא פניני במשחק גיאורגיה-ישראל 69:71 הייתה אפסית. אנטי תזה לשירי ההללויה ששרו לו בטֶרֶם “הָאָרֶץ” ו-“ידיעות אחרונות” וגם מאמן הנבחרת הלאומית עוֹדֵד קָטָש.

3 בדצמבר 2018 : האלהת גיא פניני לפני, בטרם משחק ההפסד בטביליסי גיאורגיה – ישראל 69:71 (במסגרת בית 12 המוקדם, סיבוב שני בניסיון להעפיל לטורניר הגמר של אליפות העולם בכדורסל – סין 2019).

טקסט מסמך : 3 בדצמבר 2018 : דעתו של המאמן הלאומי עודד קטש אודות גיא פניני בטרם שריקת הפתיחה. (באדיבות עיתון “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

טקסט מסמך : 3 בדצמבר 2018. דעתו של מומחה הכדורסל של עיתון “הארץ” אריה ליבנת אודות גיא פניני בטרם שריקת הפתיחה. (באדיבות עיתון “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

טקסט מסמך : 3 בדצמבר 2018.  ברק חקלאי קושר זֵר עשוי עלי זית לראשו של גיא פניני בטרם מעשה. (באדיבות “ידיעות אחרונות” ומו”ל העיתון ארנון מוזס).

טקסט מסמך : 3 בדצמבר 2018. ברק חקלאי מהלל את גיא פניני בטרם מעשה. (באדיבות “ידיעות אחרונות” ומו”ל העיתון ארנון מוזס).

4 בדצמבר 2018 : כותרות ב- “הארץ” וב- “ידיעות אחרונות” לאחר ההפסד בטביליסי ל-גיאורגיה 69:71 (במסגרת בית 12 המוקדם, סיבוב שני בניסיון להעפיל לטורניר הגמר של אליפות העולם בכדורסל – סין 2019), ותרומתו האפסית של גיא פניני ששב לאייש את שורות נבחרת ישראל בכדורסל.

טקסט מסמך : 4 בדצמבר 2018. עיתון “הארץ”. כותרת של האופטיובניק אריה ליבנת לאחר ההפסד לגיאורגיה 69:71 ונוכחותו הדהויה ו-תרומתו האפסית של גיא פניני ששָב לאייש את שורות נבחרת ישראל בכדורסל. (באדיבות עיתון “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן).

טקסט מסמך : 4 בדצמבר 2018. עיתון “ידיעות אחרונות”. כותרת של האופטיובניק רפי נאה הוותיק לאחר ההפסד לגיאורגיה 69:71 פלוס נוכחותו הדהויה ו-תרומתו האפסית של גיא פניני ששָב לאייש את שורות נבחרת ישראל בכדורסל. (באדיבות “ידיעות אחרונות” ומו”ל העיתון ארנון מוזס).

ועוד דבר : העיתונאי אריה מליניאק יודע בדרך כלל על מה הוא מדבר. אולם הוא משיל מעצמו רובד של חוכמה ושכבה של אחריות עיתונאית, משהוא מפרסם בדיעבד ב- “ידיעות אחרונות” פוסט אנליזה בעקבות הפסדה של נבחרת ישראל לגיאורגיה 69:71, וכותרתו, “הפסדנו כבר מזמן”. עיתונאות בדיעבד היא קונץ קטן. רק עיתונאות מנתחת בטרם, היא עיתונאות רצינית ונחשבת. עיתונאות בדיעבד שנוקטת בלשון משהו כמו זאת של אריה מליניאק, “אמרתי לכם…הזהרתי אתכם…”, היא עיתונאות טריקית לא חשובה.

טקסט מסמך : 4 בדצמבר 2018. העיתון “ידיעות אחרונות”. הכותרת בדיעבד, “הפסדנו כבר מזמן” של אריה מליניאק, היא עיתונאות טריקית שאפשר לפסוח עליה. חשוב מה אומרים לפני ולא אחרי. (באדיבות “ידיעות אחרונות” ומו”ל העיתון ארנון מוזס).

אפילוג.

הכדורסל הישראלי האותנטי רווי כישרונות צעירים (כפי שהכרנו אותו בעבר) שועט במדרון בדרך להפוך לפיקציה. הנזקים שגורמים האמריקניזציה והדולריזציה לעתודות הנוער הישראלי (המוכשר) הופכים במהירות רבה לבלתי הפיכים.

תזכורת גיא פניני (1). פוסט מס’ 780 בשיתוף עם פוסט מס’ 111. מצלמות הטלוויזיה השופטות. מ-מאיר מליקה ב-1994 ועד גיא פניני ב-2012. פוסט מס’ 780 בשיתוף עם פוסט מס’ 111. כל הזכויות שמורות.

הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה, היא יודעת לשווק דרמה, היא לא יודעת לייצר דרמה. את הדרמה מייצרים השחקנים.

אינני מכיר את גיא פניני. מעולם לא ראיתיו פנים אל פנים ואף פעם לא שוחחתי עמו. אולי הוא איש חכם עתיר ידע, אולי הוא איש חושב ומאיר פנים לזולת, אולי הוא ידיד ורֵע, אולי הוא אדם טוב ונאמן, ורב זכויות. לכן אני מבקש מהקוראים להפריד ביני לבין שני הטקסטים הבאים. ובכן, גיא פניני נושא על גבו שתי קופות שרצים מחורבנות מהעבר הלא רחוק שלו ככדורסלן, כפי שתועדו היטב ע”י מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 10 בראשות הבימאי המחונן רובי פודגור. בפעם הראשונה ב- 2 בדצמבר 2012 תיעדו המצלמות של רובי פודגור את מאבקו הנבזי המילולי על הפרקט בזירת הכדורסל של היכל הספורט ביד אליהו נגד יריבו כדורסלן הפועל ת”א דאז יונתן שולדבראנד (כל זאת בשעה ששימש קפטן קבוצת מכבי ת”א). בפעם השנייה תפשו המצלמות של רובי פודגור את גיא פניני שחקן מכבי ת”א לוֹעֵג ביום חמישי ההוא של 9 בינואר 2014 שוב לכל כללי ההגינות האלמנטריים הנוגעים ליריבות ספורטיבית. הוא תועד כשהוא שולח תוך כדי המשחק את יד ימין שלו למכנסיו של יריבו מקבוצת לוקומוטיב קובאן אלכס מָארִיץ’, תופס את מבושיו, לוֹחֵץ על אשכיו, ו-ממוטט אותו לזירת פרקט הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. מדובר לא רק בשתי עבירות ספורטיביות חמורות בלתי נסבלות אלא ב- שני אירועים מלוכלכים שהן ראשית דבר עבירות מוּסָר מטונפות. אינני זוכר שאותו גיא פניני כינס מטעמו אי פעם בימים ההם מסיבת עיתונאים כדי לבקש מחילה על פשעיו הַמוּסָרִיים ו- הַנִבְזִיים מיונתן שולדבראנד ומאלכס מאריץ’, וגם מהציבור. 

תזכורת גיא פניני (1). יום ראשון בערב – 2 בדצמבר 2012. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת”א מארחת את הפועל ת”א במחזור ה- 8 של ליגת העל בכדורסל. ערוץ 5 בכבלים משדר ישיר את המשחק. 1:46 דקה לפני תום הרבע השלישי כשלוח התוצאות מראה 51:66 לטובת מכבי ת”א, לוחץ הבימאי זִיו רָסְקִין על אחד ממקשי המצלמות בניידת השידור ומנתב לצופים בישראל בפריים הטלוויזיה שלו תמונה ב- Close Up הַמַרְאָה את גיא פניני שחקן מכבי ת”א בגופייה צהובה צמוד מאוד קצת מאחור לכתפו הימנית של יונתן שולדבראנד שחקן מכבי ת”א. ניתן להבחין בקלות כי שפתיו של גיא פניני נעות. רואים שהוא מדבר, אך אל מי ? כל צופה טלוויזיה שואל את עצמו מייד האם גיא פניני מדבר אל עצמו ו/או פונה אל יריבו יונתן שולדבראנד ? יונתן שולדבראנד שומע את הטקסט הארסי אך פניו נשארים חתומים ו- אטומים. הוא איננו מגיב. למרות הוויזואליה המצוינת שמשדר לנו זיו רסקין אי אפשר לשמוע את קולו של גיא פניני. ה- Video טוב מה- Audio. בדיוק בסיקואנס הזה נכנס כאן לתמונה שַדָּר המשחק ניב רסקין שהוא גם עיתונאי שאפשר לסמוך עליו, והוא אומנם עושה סדר בעניינים. ניב רסקין פונה אל הפרשן שלו צבי שרף ומסייע לצופים להבין את המתרחש. הוא שַח לפרשן שלו את הטקסט הבא : “…רואים שגיא פניני אומר ליונתן שולדבראנד אתה זבל…תראה את השפתיים שלו…אתה דפוק בראש…”. צבי שרף מחזיר לו : אתה קורא שפתיים…?”. ניב רסקין : “כן”. צבי שרף : “…אתה עברת קורס…למה לא לקחת אותי…?”. ניב רסקין : “…אני לא מת על זה שאתה יכול לבוא לשחקן ולהגיד לו שאתה זבל…אתה אפס…לא מת על זה…לא אוהב את זה…”. צבי שרף : “…אז למה לא התייחסת קודם לקטטה המילולית בין שון ג’יימס לג’ף אלן…?” ניב רסקין : “…כי גיא פניני הוא היום קפטן מכבי ת”א…כי גיא פניני הוא קפטן מכבי ת”א…”. והייתי מוסיף משלי לניב רסקין : “…גיא פניני הוא קפטן מכבי ת”א אך הוא קודם לכן וראשית דבר אמור להיות בן אדם…”. גיא פניני חשף את עצמו בפני מצלמות ערוץ 5 בכבלים ומיליוני צרכני תקשורת עליהם נמנים צופי טלוויזיה, קוראי עיתונים, וגולשי אינטרנט – כאיש רדוד, ירוד, ועלוב, וגם מטונף… מה מניע ספורטאי ברמה של קפטן של מועדון פאר לאומי ואירופי בכדורסל, מי שאמור לשמש השראה למאות אלפי ילדים ובני נוער ולהוות דוגמא אישית עבורם – לפעול כפי שפעל כפרובוקטור מחליא ומסריח, וללא כל סיבה ? מדובר במעשה נבלה של שחקן וקפטן שמתיימר להיות ספורטאי. אני משאיר את התשובות (אם יש כאלה) למאמרי המערכת בעיתונות הכתובה והמדיה האלקטרונית. אותי מעניין כיצד הטלוויזיה טיפלה בנושא.

ראיתי אמש בערוץ הבית שלי, ערוץ 10, את גיא זוהר חושף במהדורה המרכזית את הטקסט המדויק, מילות נאצה קשות, שהטיח גיא פניני (שחקן עלוב ו- ירוד של מכבי ת”א כפי חשף את עצמו במשחק הכדורסל מכבי ת”א – הפועל ב- 2 בדצמבר 2012) לעברו של יונתן שולדבראנד באמצעות כתוביות : “…יא בן של זונה…יא גרמני נאצי…זבל…שאבא שלך ימות מסרטן בראש…אתה זבל…שאבא שלך ימות…”. הגורל בדרך כלל מתחשבן בבוא העת עם כדורסלנים מטונפים מהסוג הנקלה הזה שמתקראים בטעות ספורטאים. מתברר שמר אורי דגון העורך הראשי הערני של אתר האינטרנט של ערוץ 5 בכבלים הוא אבי הכתבה שסיפק ערוץ הכבלים שלו לערוץ 10. אורי דגון עלה על פרשת הטקסט המביש כבר בלילה של 2 בדצמבר 2012 לאחר תום השידור הישיר של המשחק בערוץ 5 בכבלים. (ערוץ 5 הוא ה- Originate של שידור הישיר של המשחק מכבי ת”א – הפועל ת”א ובעל הזכויות). אורי דגון ניצב על המשמר ובאינסטינקטים העיתונאיים שלו חשד מייד בגיא פניני. הוא חש שיש לו סיפור. אורי דגון פעל במהירות והזמין את המומחית המיומנת לקריאת שפתיים גב’ צבייה בורנשטיין כדי לפענח את טקסט הנְאָצוֹת הנוראי שהטיח גיא פניני ביונתן שולדבראנד. מדובר במסמך טלוויזיוני מזעזע. לצורך ביאור הטקסט הנבזי והמחליא ופרסומו בפני הציבור יש ערך עיתונאי וחינוכי בל ישוער. צריך לומר כאן בריש גלי וכהאי לישנא כי אורי דגון חולל כאן עבודה עיתונאית מהירה וערכית חשובה ביותר. אתר האינטרנט של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הגיש אם כן לערוץ 10 כתבה בלעדית מוכנה ומגובשת. אתר האינטרנט של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים וערוץ 55 עצמו בכבלים, ראויים לשבחים על עבודתם העיתונאית המצוינת. בימאי ניידת הטלוויזיה זיו רסקין, העורך שלו עופר גרוס, ועורך אתר האינטרנט של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים אורי דגון שווים קומפלימנטים כפולים. אנוכי סמוך ובטוח ששלושת האישים האלה רשאים להיות גאים בהישגם המקצועי על מרקע הטלוויזיה וגם על צַג המחשב. לטלוויזיה יש מעמד ותפקיד מיוחד בשל הכלים העומדים לרשותה כדי לשמור על דין צדק, הגינות ויושרה. היא כלב שמירה על טוהר הספורט. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הגשים זאת הלכה למעשה.

טקסט תמונה : 2 בדצמבר 2012. זהו מר אורי דגון עורך אתר האינטרנט של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. האיש הזה אורי דגון עשה עבודה עיתונאית ראויה לכל שבח ועל כן זכאי לכל המחמאות. (התמונה באדיבות אורי דגון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת גיא פניני (2). פוסט מס’ 780 בשיתוף עם פוסט מס’ 338. גיא פניני שחקן מכבי ת”א לוֹעֵג אמש (יום חמישי – 9 בינואר 2014) שוב לכללי ההגינות האלמנטריים הנוגעים ליריבות ספורטיבית. הוא שולח תוך כדי המשחק את יד ימין שלו למכנסיו של יריבו מקבוצת לוקומוטיב קובאן אלכס מָארִיץ’, תופס את מבושיו, לוחץ על אשכיו, וממוטט אותו לזירת פרקט הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. האירוע הנבזי מתרחש 1:49 דקה לסיום הרבע ה- 3 בשעה שמכבי ת”א צועדת ביתרון בתוצאה 58:61 (רשימה מס’ 1). ביקורת טלוויזיה. פוסט מס’ 780 בשיתוף עם פוסט מס’ 338. כל הזכויות שמורות.

יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. דקה אחת וארבעים ותשע שניות לסיום הרבע ה- 3 במשחק מכבי ת”א – לוקומוטיב קובאן (רוסיה) במסגרת המחזור השני ב- Top 16 של ה- Euroleague. התוצאה במשחק 61 : 58 לטובת מכבי ת”א. שחקני קובאן תוקפים את הסל הצפוני. אלכס מאריץ’ שחקנה הגבוה של קובאן (2.11 מ’) מבצע חסימה נגד גיא פניני. גיא פניני מנסה לעקוף אותו. בעודו נע במסלול העקיפה שולח גיא פניני את יד ימין שלו למכנסיו של אלכס מאריץ’. אלכס מאריץ’ מנסה לסלק את היד הזדונית אולם גיא פניני זריז ומיומן יותר במאבקים סמויים מעין השופטים, מ- העיתונאים הרבים שנוכחים בהתמודדות בהיכל, וגם מעיניהם של 11000 (אחד עשר אלף) צופים המאכלסים עד לעייפה את יציעי ההיכל ביד אליהו. הוא תופש את מבושיו של אלכס מאריץ’ בכף ידו הימנית ומועך את אשכיו. הענק הסרבי מתמוטט על הפרקט, אולם המשחק נמשך כאילו לא קרה כלום. רק מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 10 בראשות הבימאי המצוין והעירני ראובן “רוביק” פודגור חושפות לפרטי פרטים בשידור הישיר את מעשה הַנְבָלָה הַמְנוּבַז של גיא פניני. המצלמות כידוע אינן משקרות. הן דוברות אמת. אמש (יום חמישי – 9 בינואר 2014) התברר כי האיש גיא פניני הזה שמתחזה לספורטאי, לועג שוב לכל חוקי וכללי ההגינות המקובלים בעת התמודדות ספורטיבית. לפני זמן לא רב כינה את שחקן הכדורסל של הפועל ת”א יונתן שולדבראנד במונולוג נבזי של Trash Talk בשעת התמודדות תחרותית “נאצי”, ואיחל לו “סרטן בראש”. מצלמות הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים חשפו אז את גיא פניני כבן בליעל. שחקן הכדורסל המכוער הזה נתפש כמלוכלך. אגודת מכבי ת”א שללה ממנו את פקיד הקפטן והוא גם הורחק מזירת הכדורסל לפרק זמן כלשהו ואף נקנס. גיא פניני הביע אז צער על התנהגותו הנבזית ההיא והבטיח כי הדבר לא יִישָנֶה. הוא חזר למגרשים ואמש גם שָב לסוּרוֹ . מה מניע את האיש הזה לשחק משחק כה מטונף ושָפֵל ? מדהים ששום עיתונאי מחמשת העיתונים המובילים “ידיעות אחרונות”, “הארץ”, “ישראל היום”, מעריב”, ו- “סוף השבוע” לא ראה אמש דבר ביד אליהו. בעיניהם גיא פניני נותר ספורטאי זך וטהור שחזר בתשובה.

אתה נוטל וקורא בבוקר את עיתוני יום שישי (10 בינואר 2014) ולא מאמין למראה עיניך. Nada. מדהים. כל העיתונאים וכתבי ופרשני הכדורסל הבכירים במדינת ישראל לא הבחינו במעשה ידו של בן בליעל. רפי נאה ואריה מליניאק מ- “ידיעות אחרונות” מספרים בפרוטרוט במאמרי הדיווח והפרשנות שלהם לקוראיהם כי מכבי ת”א ניצחה את לוקומוטיב קובאן 75:85, אך לא מתייחסים ולו במילה לאירוע המביש ש- גיא פניני היה מעורב בו. הכותרת של הפוסט של רפי נאה היא “סופו שואו” ושל אריה מליניאק “מיתולוגיה יוונית”, כאילו שני העיתונאים הוותיקים הללו מנותקים מהמציאות וכלל לא היו נוכחים בהיכל הספורט ביד אליהו אֶמֶש (יום חמישי – 9 בינואר 2014). כנ”ל אבי סגל ואלי סהר מ- “ישראל היום”. הכותרת של אבי סגל “הוריקן סופו” ושל אלי סהר “הפצוע היווני”. שום דבר מפְּרִי המַקְלָדוֹת שלהם אודות המקרה המְשוּקָץ של גיא פניני. אריה ליבנת מ- “הארץ” מתעלם גם הוא מהאירוע הנִקְלֶה. הכותרת שלו “חיה פצועה” מתייחסת לסופוקליס שחורציאניטיס כמובן ולא לאלכס מאריץ’. כמוהו אבי אורנן מ- “מעריב”. הכותרת של אבי אורנן היא “סופו ברצון”, אולם שום אוֹת אודות גיא פניני. כאילו לא היה נוכח במשחק. ומה תגידו גם על ערן ווייצמן ואלון סיני מהעיתון “סוף השבוע”. הכותרת שלהם “משחק ענק לסופו, מכבי ת”א ניצחה את קובאן”, בעמוד מס’ 41 של העיתון, לא מְגָלָה מאום לקוראים שלהם אודות עבירת המורל הגסה והמְנוּוֶלֶת של גיא פניני נגד אלכס מאריץ’.

קרה כאן מקרה בלתי מתקבל על הדעת. נבחרת עיתונאים וותיקה ובעלת ניסיון מהעיתונות הכתובה נשלחה ע”י המערכות שלהם לכסות אמש את המשחק מכבי ת”א – לוקומוטיב קובאן , אולם שבה בידיים ריקות. לא ייאמן כי איש מהם לא ראה את גיא פניני שולח את יד ימין שלו 1:49 דקה לפני תום הרבע השלישי של המשחק (במצב של 58:61לזכות מכבי ת”א) אל מְבוּשָיו של אלכס מאריץ’, מועך בפרהסיה את אשכיו, ומשליך את הענק הסרבי ארצה נאנק מכאביו. ללא תגובת השופטים וללא תגובת העיתונאים. מדהים כיצד הוויזואליה הנקלֵית הזאת נעלמה מעיני העיתונאים הבכירים בעלי ניסיון מופלג בסיקור משחקי כדורסל. משהו חמוּר, בלתי מובן, מביך, ומוזר התרחש אמש ביציע העיתונות בהיכל הספורט ביד אליהו.

ערוץ 10 על ציוותו הגדול בראשות הבימאי המצוין שלוֹ מר ראובן “רוביק” פודגור (מצויד בניידת השידור של אולפני הרצליה) לרבות השדר מר יורם ארבל והפרשן שמדבר בשפת רחוב מר פנחס “פיני” גרשון – נשלח אמש כמו אנשי העיתונות הכתובה למשימת הסיקור הישיר בהיכל הספורט ביד אליהו של המשחק מכבי ת”א – לוקומוטיב קובאן 75:85. ערוץ 10 משלם למכבי ת”א כ- 120000 (מאה ועשרים אלף) דולר זכויות שידורים תמורת התענוג לשדר מידי ערב בימי חמישי בשבוע את משחקי המועדון ב- Euroleuge. לכך יש להוסיף את הוצאות ההפקה השונות לרבות שכירת ניידת השידור של אולפני הרצליה. עלות הפקת כדורסל שבועית כזאת מידי יום חמישי מסתכמת ביותר מחצי מיליון שקל (משהו סביב 540000 שקל) . זה לא מעט. השידור הישיר של ערוץ 10 אמש את המשחק מכבי ת”א – לוקומוטיב קובאן 75:85 הניב בין 21.00 ל- 23.00 רייטינג ממוצע במגזר ה- “אוכלוסייה היהודית” בכמות של % 11.62. הוא צבר Peak של % 12.9 בין 22.15 לבין 22.30 ועוד שיא של % 13.3 בין 22.30 לבין 22.45 . ערוץ 1 לעומת ערוץ 10 צבר בין 21.00 ל- 23.00 מִדְרוּג ממוצע עלוב באוכלוסייה היהודית – רק % 1.53 (אחוז וחצי). ערוץ 2 צבר באותן השעתיים האלה בין 21.00 ל- 23.00 באוכלוסייה היהודית מִדְרוּג ממוצע של % 23.03. מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל הוא עדיין אם כך נֶכֶס שידור בוהק.

בימאי הכדורסל והחדשות של ערוץ 10 ראובן “רוביק” פודגור הוא מחונן גם בשל היותו עיתונאי. רוביק פודגור פרש את 7 (שבע) המצלמות הגדולות + 2 מצלמות אצבע של ניידת השידור של הרצליה כמקובל. כל 7 המצלמות הגדולות מוקלטות כהילוכים חוזרים כל אחת בעוד מצלמה מס’ 3 משמשת גם כמצלמת הילוכים איטיים מאוד SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion). מלאכת הבימוי של רוביק היא מיטבית, שיטתית, ויעילה. הוא לא מחמיץ דבר. האיש כל כך מוכשר, עירני, ובעל ניסיון ב- בימוי טלוויזיוני של משחקי כדורסל עד שהוא נותן תחושה כי עומדות לרשותו לא 7 מצלמות אלא כמות כפולה. הוא ללא ספק בימאי הספורט והחדשות הטוב במדינה. 1:49 דקה לפני תום הרבע השלישי במשחק מכבי ת”א – לוקומוטיב קובאן כשהתוצאה עמדה על פער של 58:61 למכבי ת”א התברר פעם נוספת עד כמה מערך המצלמות שלו מחושב ויעיל. הצלם שלו אילן ברדה שהיה מופקד על מצלמה מס’ 6 ביציע מצד שמאל והצלם יוסי הרוש מי שהופקד על מצלמה מס’ 4 מתחת לסל מצד שמאל, הם שלכדו את כל המהלך המטונף במלואו והראו כיצד גיא פניני לופת בכוונה תחילה וללא בושה את איבר המין של אלכס מאריץ’ ומועך את אשכיו. אלכס מאריץ’ התמוטט על הפרקט. רוביק פודגור לא המתין אפילו שנייה אחת. הוא הבין כי גיא פניני עשה מעשה נוֹאָל והפר את כל כללי ההגינות הספורטיבית. הוא רוביק פודגור שידר מייד ל- “אוויר” את ה- Replays בזה אחר זה, את המראות שהפיקו עדשות מצלמות מס’ 6 ומס’ 4 של אילן ברדה ויוסי הרוש. התברר מעל כל ספק כי גיא פניני שמר על חשיבה צלולה ונחושה וגם מלוכלכת למרות ובתוך סערת הקרב, ותכנן כיצד להזיק ולהשפיל באופן גופני ונפשי את אלכס מאריץ’. סרט התועבה חייב להישלח עכשיו ובדחיפות מיידית לנשיא “Euroleague Basketball Company” הספרדי מר ג’ורדי ברתומיאו (Jordi Bertomeu). לגיא פניני אין יותר מה לחפש על מגרשי הספורט. בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי ראיתי אין סוף עבירות מורליות שדינן הנפת כרטיס אדום והרחקה מהמגרשים. לפיתת אשכיו של אלכס מאריץ’ ע”י גיא פניני דומה למעשהו המכוער של שחקן בית”ר ירושלים אודי אשש ב- 1988 כשתפס את אשכיו של רוני לוי (אז שחקן מכבי נתניה והיום מאמן בית”ר ירושלים) בעת וויכוח ביניהם בפאתי המגרש. לעבירות מורליות אין מחילה.
podgor 1

טקסט תמונה : קיץ 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר מאולם הכדורסל העירוני בראשל”צ. הצלם ראובן “רוביק” פודגור (מימין) עומד מאחורי מצלמת ה- Close ups (לבוש במכנסי ג’ינס וחולצת טי שירט לבנה וחובש Head set  ואוזניות). רוביק פודגור נראה כאן מנהל שיחה באמצעות מערכת הקשר הפנימית עם בימאי ניידת השידור יואב פלג. רוביק פודגור נחשב לאחד הצלמים הטובים ביותר בשידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הפך בעצמו אח”כ לבימאי טלוויזיה מוכשר בזכות עצמו בתחומי הספורט והחדשות. זיהוי היושבים בעמדת השידור מימין לשמאל בתמונה נ”ל : התאורן – חשמלאי חזי קוקה ז”ל, השדר אורי לוי, הכתב דני לבנשטיין, ועוזר השדר רמי שמש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קצת לפני האירוע המביש של גיא פניני התהדר והתהלל פיני גרשון בשפת הרחוב שלו בפני יורם ארבל וצופי ערוץ 10 וכך סיפר להם : “…לקחתי בשעתו את גביע אירופה עם אבן בכליה וארבע זריקות בתחת…”. גילוי המצלמות של אילן ברדה ויוסי הרוש 1:49 דקה לפני תום הרבע השלישי הסיט את הסיפור מפיני גרשון שמשבח את עצמו לכיוון שונה לחלוטין, לעברו של גיא פניני ולמעשהו הנכלולי, תפיסת מבושיו של אלכס מאריץ’ ומעיכת אשכיו. בושה וחרפה. לא פחות. אלכס מאריץ’ התמוטט על זירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו. רוביק פודגור החל להריץ את ההילוכים החוזרים של מצלמות מס’ 4 ו- מס’ 6 ונתן Cue לפיני גרשון ויורם ארבל לתאר בשידור ישיר את העלילה המכוערת. בין השניים השדר והפרשן התפתח טקסט סקסיסטי זול של הומור בגרוש. הטקסט היָרוּד הסתיים בהערכה אישית של פיני גרשון שגלשה בכלל לכתובת אחרת. ל- שון ג’יימס. פיני גרשון הצהיר בפני יורם ארבל וצופי ערוץ 10 כי אילו היו עוטפים את גבו של שחקן מכבי ת”א שון ג’יימס הפצוע בגבו כבר תקופה ארוכה בדולרים, או יוּרוֹאִיים, או פאונדים – הוא היה מִתְּרוֹצֵץ על הפרקט ביד אליהו. זהו התמליל ורמת השיחה ברמה של פילִיטוֹן מגוחך שהתנהלה אז בין השַדָּר המוביל יורם ארבל לבין פרשנו פיני גרשון :

פיני גרשון (מזהה ראשון את ההתרחשות) וכך הוא מתבטא בשפת הרחוב שלו : “מישהו קיבל מכה ב- “חבילה”…אה זה מאריץ’…”.

יורם ארבל : “מאריץ’ ירד לפרקט וחטף זפטה…”.

פיני גרשון : “לפי דעתי הוא יצא מוועד הורים…או לא…”.

פיני גרשון (מושך את המילה) : “…לא יָפֶהֶהֶהֶהֶ…”.

יורם ארבל : “השאלה אם הוא עשה את זה בכוונה או לא בכוונה…”.

פיני גרשון : “השאלה מי נהנה פה…”.

יורם ארבל : “מה הוא מחפש שם…? אין לו כלום…”.

פיני גרשון : “איך אתה אומר…? ב- גוּאֶבוֹס…”

יורם ארבל : “לא יפה… לא יפה…לא שהוא עשה למאריץ’ נזק כזה גדול…”.

פיני גרשון (ממשיך להגיב ולשדר בשפת הרחוב שלו) : “הוא עשה לו גוּאֶבוֹס חַמִינָדוֹס לקראת שבת…”.

יורם ארבל : “זה נכון…אפוא שחורציאניטיס…אפוא שון ג’יימס…שון ג’יימס כנראה לא יכול לשחק…”.

יורם ארבל (פונה לפיני גרשון) : “אפוא שון ג’יימס…?”.

פיני גרשון : “לא מבין מה יש לו…”.

יורם ארבל (לפיני גרשון) : “אתה תיכנס לספר הרפואה ותראה מה יש לו…”

פיני גרשון : “למי…?”.

יורם ארבל : “לשון ג’יימס…”.

פיני גרשון (האשמה שגובלת בהוצאת דיבה ודבר לשון רע) : “…אתה יודע מה…? אתה עוטף לו את הגב בדולרים…ו/או ביורואיים…ו/או בפאונדים…אתה רואה איך הוא מתרוצֵץ פה…”.

יורם ארבל : “אתה אומר דברים קשים…”.

יורם ארבל לפיני גרשון במצב של 60:61 למכבי ת”א 1:07 דקה לפני תום הרבע השלישי : “בזמן האחרון אתה מדייק בעניין הזה…כבר אומר לך….

פיני גרשון : “אם הייתי יודע הכל הייתי מיליונר…”.

יורם ארבל מגיב : “גם ככה אתה לא סובֵל…”.

אנשי ערוץ 10, רוביק פודגור והצלמים שלו יחדיו עם העורך משה סגל והמפיק רונן רץ, העניקו שיעור בלתי נשכח בעיתונאות לנבחרת עיתונאים וותיקה ועתירת ניסיון מהעיתונות הכתובה שנכשלה כליל אֶמֶש בסיקור המשחק הנדון מכבי ת”א – לוקומוטיב קובאן 75:85. תודה לערוץ 10 ותודה כפולה לרוביק פודגור.

תזכורת גיא פניני (3). פוסט מס’ 780 בשיתוף עם פוסט מס’ 341. שחקן הכדורסל של מכבי ת”א גיא פניני עבר עבירת ספורט נִקְלֵית וּבְּזוּיָה נגד אלכס מאריץ’ (רשימה מס’ 2). יש שיגידו כי מדובר בתקיפה פלילית שאין לה דבר עם רוח הספורט. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס’ 780 בשיתוף עם פוסט מס’ 341. כל הזכויות שמורות.

ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.

ערוץ 5 בכבלים בראשות המנכ”ל שלו מר תומר תורג’מן הוא רשת טלוויזיה פופולרית שזכתה בעבר וזוכה גם כעת בהישגים טלוויזיוניים מרשימים מזה זמן רב בתחום התשלומים של זכויות שידורים ורכישת חומרי שידור מגוונים ומעניינים – בארץ ובעולם . אנוכי בר פלוגתא חריף של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בעניין מדיניות השידורים ה- Off tube שהוא נוקט בהם הלוך וחזור , וחולק על תוצאת העיוות ושיבוש העקרוניים העיתונאיים שנובעים משידור ממוניטור באולפן במקום דיווח מהשטח, אולם כמו רבים מוחל לו ושָב אליו שוב ו- שוב . שידורי ה- promotions וקידום ושיווק חומרי השידור ב- “אוויר” של ערוץ 5 בכבלים הם לא פחות ממלאכת מחשבת . כצופה טלוויזיה מן השורה שמניח מעת לעת זכוכית מגדלת על תמונת הפָּזֶל הכוללת של ערוץ 5 בכבלים שמורכבת מהמון חלקים אנוכי מוצא כל פעם מחדש נקודות תורפה בתחומי העיתונאות , הפרשנות , וכישרון שדרני ה- Off tube להעביר אינפורמציה לצופיהם באמצעות העתקה מ- המוניטור . ערוץ 5 בכבלים מסתער קדימה בעוצמה אולם איננו חף משגיאות בין השאר גם מפני שאין תחליף לשידור עיתונאי מהשטח. יש להדגיש כאן כי השהייה בשטח איננה ערובה להצלחת הדיווח אם היא מנומנמת. לראייה, באים התיאורים העיוורים של ניב רסקין ועודד קטש וכתבי העיתונות הכתובה שדיווחו לקליינטים שלהם דיווח לקוי מעמדות שידור בעלות תצפית נוחה בהיכל הספורט ביד אליהו. כמי ששהה 40 (ארבעים) שנים בתעשיית הטלוויזיה אני סומך על הגיוני ושיקול דעתי ובטוח שאלי אוחנה, איציק זוהר, ושגיא כהן הם אומנם פרשני כדורגל וותיקים אך טריביאליים עד כדי גיחוך, יורים כמות עצומה של מֶלֶל ללא צורך ולעיתים רבות עושים זאת ברשלנות , ואינם מבינים גם היום את תפקידם הטלוויזיוני. הם דומים יותר לעסקנים מאשר לפרשני טלוויזיה . אולם אנוכי חושב מאידך שאריה מליניאק ואלי סהר הם פרשני כדורסל טובים וגם כותבים באופן מעורר עניין , כל אחד בעיתונו, הראשון ב- “ידיעות אחרונות” והשני ב- “ישראל היום”. את אותם הדברים החיוביים הללו הדנים בטיב ואיכות ניתן לומר על השדר ופרשן העבר של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בא”ק מולי אפשטיין שהאפיל לחלוטין על השדרנית המובילה שלו גב’ מירי נבו.

לפני חמישה ימים (ערבו של יום חמישי – 9 בינואר 2014) שידר ערוץ הספורט מס’ 55 בטכנולוגיית HD מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הכדורסל מכבי ת”א – לוקומוטיב קובאן 75:85 במסגרת המחזור השני ב- Top 16 ב- Euroleague. צוות השידור שלו כלל את השַדָּר המוביל ניב רסקין ולצדו את הפרשן עודד קטש. ערוץ 5 בכבלים נהנה באותו ערב מסיגנל השידור שהפיק ערוץ 10 באמצעות ניידת השידור של אולפני הרצליה. בימאי הסיגנל הטלוויזיוני הזה היה מר ראובן “רוביק” פודגור. המפיק היה רונן רץ. העורך היה משה סגל. לפתע דווקא באותו האירוע הגס, הבוטה, והמשפיל ההוא בו פוגע גיא פניני ביודעין ובכוונה תחילה בערוותו של אלכס מאריץ’ ומועך בכף יד ימין שלו את אשכיו – סמוך לתום הרבע השלישי, ובעוד בימאי ערוץ 10 רוביק פודגור מזעיק ל- “אוויר” את שני ההילוכים החוזרים של מצלמות מס’ ומס’ 6 של ניידת השידור המוכיחים חד משמעית כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי נבער ועז פנים – מעלה בימאי ערוץ 5 בכבלים על אותם 2 ה- Replays של סיגנל ערוץ 10 הודעה על בחירת השחקן המצטיין (בלוויית קולו של השדר המוביל ניב רסקין) ומייד אח”כ וגם פרסומות מסחריות בחלק התחתון של המסך (בליווי קריינות מסחרית מתאימה). בתום החלק הפרסומי מלווים השדר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו עודד קטש את תמונת ה- HD המחורבנת והמטופשת (בה האירוע המשפיל משמש רקע לפרסומות המסחריות) בטקסט רדוד ועלוב להחריד. ניב רסקין מתלוצץ ומעיר לעודד קטש, “…רוב הסיכויים שזה פניני – אתה אומר, אלה האזורים האהובים עליו…”. אם כך ברור שניב רסקין בוחר להתחפש ברגע זה ליורם ארבל. זהו לא ניב רסקין שאנוכי מכיר מהטלוויזיה. הוא איננו עיתונאי. ו/או עיתונאי רק כשמתחשק לו, ו- עודד קטש איננו פרשן טלוויזיה. עודד קטש מי שהיה פעם שחקן כדורסל נערץ במכבי ת”א ונבחרת ישראל, מופת ומודל לחיקוי עבור הנוער הישראלי – הופך להיות מְאוּמָה ליד המיקרופון. איש כבוי.

pnini 1

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10, והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים נִקְלה וּבְּזוּי שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ’, מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- “אוויר” את הודעת מסר לבחירת השחקן המצטיין. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

pnini 6

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 , והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ’, מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- “אוויר” פרסומת מסחרית של שעוני H. Stern. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

pnini 7

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10, והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ’, מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- “אוויר” פרסומת מסחרית של שעוני H. Stern. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

pnini 8

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10, והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ’, מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- “אוויר” פרסומת מסחרית של שעוני H. Stern. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

pnini 9

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10, והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועַז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מ- לוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ’, מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- “אוויר” פרסומת מסחרית של “אפריקה ישראל מגורים”. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

pnini 3

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10, והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ’, מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- “אוויר” פרסומת מסחרית של “+Pango”. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

pnini 4

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. על רקע ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10, והמוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ’, מחליט בימאי ערוץ 5 בכבלים להעלות ל- “אוויר” פרסומת מסחרית של “חניה בחניונים”. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

pnini 2

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. ההילוכים החוזרים שמריץ רוביק פודגור בימאי ערוץ 10 מוכיחים באופן חד משמעי כי גיא פניני הוא עבריין סדרתי חצוף ונבער ועז פנים שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריבו מלוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ’. השדר המוביל של ערוץ 5 בכבלים ניב רסקין מודיע לציבור הצופים שלו באיחור זמן עצום כי “…אלכס מאריץ’ מעדכן את השופט שהוא קיבל מכה במקום שכואב…”. ניב רסקין על מה אתה מדבר…? באמת, מה אתה אומר…? אלכס מאריץ’ קיבל מכה במקום שכואב…? ניב רסקין הפסק לקשקש לצופיך וחדל מלהעביר להם אינפורמציה שלא הייתה ולא נבראה. אלכס מאריץ לא קיבל שום מכה במקום שכואב. היה זה שחקן מכבי ת”א גיא פניני שהושיט את יד ימין הגסה שלו, לפת בחוזקה את ערוותו של אלכס מאריץ’ ומעך את אשכיו ומוטט אותו ארצה. (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

pnini 10

טקסט תמונה : יום חמישי – 9 בינואר 2014. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת”א צועדת ביתרון 61 : 58 על פני לוקומוטיב קובאן, 1:23 לפני תום הרבע ה- 3. שדר ערוץ 5 בכבלים ניב רסקין פונה לפרשן שלו עודד קטש בתום פרשת גיא פניני – אלכס מאריץ’ באיחור זמן רב, ומתלוצץ : “רוב הסיכויים שזה פניני – אתה אומר, אלה האזורים האהובים עליו…”(צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

האשם העיקרי בפספוס ובמצב המגוחך והמטופש שנוצר בעת קונקרטית ב- “אוויר” של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בזמן השידור הישיר של “פרשת גיא פניני – אלכס מאריץ’ ” המבישה הוא העיתונאי והשדר המוביל מר ניב רסקין. על השדר המוביל רובצת אחריות עיתונאית עצומה במשך כל זמן ניווט השידור הישיר. לא ייתכן כי שדר מוביל וותיק ובעל ניסיון ברמתו של ניב רסקין שיושב בעמדת שידור מסודרת ונוחה במקום ההתרחשות בהיכל הספורט ביד אליהו, מחמיץ סיפור עיתונאי חשוב כזה כמו טירון. לזכותם של אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים (בערוץ, וגם באתר האינטרנט שלו) יש לומר כי מאוחר יותר הם התעשתו ותיקנו את הדרוש תיקון.

העיתון “ישראל היום”.

נחמד לראות את כתב הכדורסל של “ישראל היום” מר אבי סגל חוזר בתשובה ביום ראשון – 12 בינואר 2014 ומעניק כותרת לפוסט ה- התאוששות שלו “האזור הרגיש”. מי שקרא את הפוסט הזה של אבי סגל מתרשם כי הוא נכתב מנקודת מבט אישית. בסוף הפוסט כותב אבי סגל כלהלן : “קפטן הוא הפנים של הקבוצה. אחרי הַמִקְרֶה הַגְבוּלִי הזה יהיה מעניין לראות כיצד מכבי ת”א תנהג אם שון ג’יימס יהיה מתי שהוא מחוץ לסגל”. מעניין לדעת באיזה טקסט היה אבי סגל משתמש אילו אותו גיא פניני היה פוגש את אותו אבי סגל ברחוב, תופש את מבושיו וערוותו שלו ומועך את אשכיו ? האם גם אז היה מגדיר זאת כ- “מקרה גבולי”…??? ברור שהכול עניין אישי ובעיני המתבונן. מעמדת הכתיבה וזווית התצפית הנוחה של אבי סגל בהיכל הספורט ביד אליהו , או שלא מבחינים כלל בעבירה מורלית כה נבזית ומכוערת, ואם כן, אז על זירת הכדורסל היא נראית כ- “מִקְרֶה גְבוּלִי”.

יום ראשון – 12 בינואר 2014 . העיתון ” ישראל היום”. כתב הכדורסל של “ישראל היום” מר אבי סגל מעניק פרשנות אישית ל- “אזור הרגיש” ומתייחס לפרשה המבישה “גיא פניני – אלכס מאריץ’ “ כאל מקרה גבולי. 

העיתון “ידיעות אחרונות”.

חביב לקרוא ולראות את מר רפי נאה כתב ופרשן הכדורסל הוותיק של “ידיעות אחרונות” משחזר את הפרשה המבישה מכוערת של “גיא פניני – אלכס מאריץ’ “. צילומי ה- Replays של מצלמות מס’ 4 ומס’ 6 בניידת השידור של אולפני הרצליה תחת פיקודו של הבימאי ראובן “רוביק” פודגור מוכיחות ללא כל ספק ובאופן חד משמעי כי גיא פניני שולח את יד ימין הארוכה שלו ביודעין ובמתכוון לאזור חלציו של אלכס מאריץ’, מפשפש במכנסיו, מוצא ולופת את אשכיו של יריבו ואז מועך, ומשליך את את אלכס מאריץ’ לזירת הפרקט פגוע נפשית וגם נאנק מכאבים אמיתיים . שלושת שופטי המשחק כריסטודולו (יוון), אנקראלי (טורקיה), ו- מריסיץ’ (סרביה) לא הבחינו במעשה הנבלה והמשחק המשיך להתקדם באין מפריע לקראת תום הרבע ה- 3. גם עיתונאי העיתונות הכתובה לא ראו דבר למרות שהם יושבים בעמדות כתיבה נוחות בעלות תצפית טובה על הנעשה במגרש. אני מכיר את מר רפי נאה 47 שנים. הוא עיתונאי ישר דרך והגון. רפי נאה הלך אצל גיא פניני ושאל את גיא פניני מה באמת קרה שם בינו לבין אלכס מאריץ’. גיא פניני ענה לו, “בכלל לא ידעתי שזה קרה”, ועורך מדור הספורט השתמש בעדותו של גיא פניני כ- כותרת. המצלמות אינן יודעות לשקר. הן דוברות אמת. ההילוכים החוזרים ממצלמות הטלוויזיה מס’ 4 של יוסי הרוש ומס’ 6 של אילן ברדה מבהירות היטב כי מדובר במעשה מטונף ומכוון שאין עליו מחילה. גיא פניני איננו מדאיג אותי. הוא ראוי לבוז גלוי ועונש הרחקה ממגרשי הספורט. מדאיגה אותי חוות דעתו של מר שמעון מזרחי יו”ר מועדון הכדורסל של מכבי ת”א מאז ספטמבר 1969 אודות המקרה הנקלה והמכוער, כשאמר לרפי נאה, כלהלן : “…המשחק (מכבי ת”א ניצחה את לוקומוטיב קובאן 75:85) ייזכר בגלל התצוגה המצוינת…ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה…”. צריך להבין שהטקסט הזה (מצוטט מתוך כתבתו של רפי נאה) נאמר ע”י שמעון מזרחי שהוא חתן פרס ישראל. הַמֶסֶר של שמעון מזרחי הפוך ב- 180 מעלות ממה שמצלמות הטלוויזיה של רוביק פודגור מספרות לנו. אם על פי עדותו של שמעון מזרחי העבירה המטונפת של גיא פניני על אלכס מאריץ’ נעשתה שלא בכוונה, הפירוש לכך מעברו השני של הטקסט הזה, כי המצלמות משקרות. אבל זה לא נכון. המצלמות דוברות אמת לאמיתה.

יום ראשון – 12 בינואר 2014. ראה העיתון “ידיעות אחרונות”. גיא פניני טוען בפני רפי נאה בעניין לפיתת יד ימין שלו את ערוותו ואשכיו של אלכס מאריץ’, “…בכלל לא ידעתי שזה קרה ובטח שזה לא היה מכוון…”. הבוס שלו יו”ר המועדון שמעון מזרחי מסר את עדותו שלו כלהלן : “…ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה…”. כך היה כתוב בעיתון. לא התפרסמו אז שום הכחשות לציטוטים הנ”ל.

עיתון “הָאָרֶץ”.

פרשן הכדורסל של עיתון “הארץ” מר אייל גיל מעניק היום להתבוננות העיתונאית במקרה המביש “גיא פניני – אלכס מאריץ’ “ את הכותרת “נוגעים באזורים רגישים”. אייל גיל איננו מתעצל ודולה מארכיון עיתונו התייחסות חריפה ביותר של יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי בעלת מבט שונה ואחר, לעבירה מכוערת ומסוכנת שביצע גיא פניני ב- 2007 (אז שחקן הפועל ירושלים) במשחק הפועל ירושלים – מכבי ת”א באולם מלחה בירושלים במכוון מאחור על ליאור אליהו (אז שחקן מכבי ת”א). הנה הציטוט פרי גילויו של אייל גיל ב- “הארץ” המתייחס להצהרתו ההיא של שמעון מזרחי מ- 2007 זאת שנוגעת לעבירה הקשה לדחיפה מאחור הבלתי ספורטיבית שביצע גיא פניני על ליאור אליהו : “…ספורטאים לא מתנהגים ככה לספורטאים אחרים ושום התנצלות שלאחר מעשה לא יכולה לכפר על דבר כזה. השופטים היו צריכים להרחיק אותו במקום. אני לא מבין מדוע המאמן שלו לא הוציא אותו מהמגרש. עצם השארתו הייתה יכולה לגרום לפרובוקציה גדולה…”עכשיו מסביר מר שמעון מזרחי חתן פרס ישראל שהעבירה הַמְכוֹעֶרֶת, הנִקְלֵית, וְהַמְבִישָה שביצע גיא פניני על אלכס מאריץ’ נעשתה לא בכוונה. אולם מצלמות הטלוויזיה של הבימאי רוביק פודגור סותרות את עדותו וטוענות את ההפך לחלוטין.

יום שלישי – 14 בינואר 2014. ראה עיתון “הארץ”. אבחנה מדויקת, נוקבת, והגונה של פרשן הכדורסל של עיתון “הארץ” מר אייל גיל הנוגעת לעבירה המורלית החמורה והמטונפת שביצע גיא פניני נגד שחקן לוקומוטיב קובאן אלכס מאריץ’, ולזווית ההתבוננות האוהדת והמביכה של הבוס שלו שמעון מזרחי. כששמעון מזרחי אומר לציבור כי “…ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה…” הוא צריך להבין שאין מדובר כאן ב- “אירוע ספרותי” שניתן לפַרְשֵן אותו ולצעוד קדימה כאילו לא קרה כאן כלום. מדובר ב- “אירוע מתמטי” ש- מתועד ומצולם היטב ע”י מצלמות טלוויזיה בו העובדות ברורות לחלוטין. גיא פניני תפש בכוונה תחילה וביודעין את ערוותו של יריבו אלכס מאריץ’ ומעך את אשכיו בעת התמודדות ספורטיבית במשחק כדורסל. על עבירה מטונפת ונבזית שכזאת אין סליחה. עדותו של שמעון מזרחי כי, “ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה”, נתפסת ע”י רבים בציבור וגם בעיתונות כבלתי אמינה, לא מהימנה, ולכן גם לא חשובה. אם שמעון מזרחי מתעקש להעניק גיבוי לשחקן הפוגע שלו באמצעות הטקסט החמקמק הזה, “…ברור לגמרי שזה לא היה בכוונה…”, שייבושם לו. זה עניינו והבעיה שלו ושל אגודתו. בעיניי כמי שצפה במשחק מכבי ת”א – לוקומוטיב קובאן 75:85 בשידור הישיר בערוץ 10 מדובר לא רק בניסוח חמקני אלא בשיגור מֶסֶר לא חינוכי ובתמיכה לא מוסרית ברעיון לא מוסרי. ברור שהמצלמות אינן משקרות. ברור ששחקן הכדורסל של מכבי ת”א גיא פניני עבר ב- 9 בינואר 2014 עבירת ספורט נִקְלֵית וּבְּזוּיָה נגד אלכס מאריץ’. יש שיגידו כי אין מדובר בעבירת ספורט אלא בתקיפה פלילית גסה שאין לה דבר וחצי דבר עם התמודדות ספורטיבית.

אפילוג גיא פניני.

אשנה ואומר : אינני מכיר את גיא פניני. מעולם לא ראיתיו פנים אל פנים ואף פעם לא שוחחתי עמו. אולי הוא איש חכם עתיר ידע. אולי הוא איש חושב ומאיר פנים לזולת. אולי הוא ידיד ורֵע. אולי הוא אדם טוב ונאמן, אדיב ומנומס כלפי הבריות, ורב זכויות. יכול להיות. אינני מכיר אותו. לכן אני מבקש מהקוראים להפריד ביני לבין הטקסטים הרשומים לעיל. לרוע מזלו אולם לטיב מזלו של הציבור, מצלמות הטלוויזיה ההן של הבימאי רובי פודגור, תיעדו את מעשיו הנכלוליים והמלוכלכים על הפרקט בזירת הכדורסל ההיא, כ- מורשת מוסרית וחינוכית פסולה ומחורבנת מכל היבט. לגמרי בלתי מתקבלת על הדעת.

הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לעַד לבלי שוב:

טקסט מסמך : שנת 2000. יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה”ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ”ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת “רשת” כמנכ”ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע”י מנכ”ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים . שהיתי בסיאול 88′ 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ”מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא”ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא”ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת”א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע”י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת”א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת”א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת”א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת”א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו”ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני ז”ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע”י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת “קשת” בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ”ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 shai 27טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 15

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 23

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע”י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash 29

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידידנו הקולגה והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס’ 780. הועלה לאוויר ביום רביעי – 5 בדצמבר 2018. כל הזכויות שמורות.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *