פוסט מס’ 785. צופית גרנט, אמנון אברמוביץ, רפואה ציבורית, בנקאות דיגיטאלית, אין ספור פרסומות מסחריות מלכלכות את מסך שידורי הספורט של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, אריה מליניאק, אלי סהר, גיא גודס, ניב רסקין + גור שלף, ניב רסקין + מירי מיכאלי, רשתות הטלוויזיה המעיטו בשידורי החדשות והאקטואליה שלהם בגדולתו ו-זיכרונו של יהושע “שייע” גלזר ז”ל אחד מגדולי הכדורגלנים הגדולים ביותר של קבוצת מכבי ת”א ונבחרת ישראל בכל הזמנים שמת לפני כמה ימים בגיל 91. כמה תמונות סטילס דהויות אודות שייע גלזר וכמה תמונות טלוויזיה שלו בערוב ימיו מעידות על עבודה שטחית ו-לא רצינית כמו לצאת ידי חובה. לא בסדר. פוסט מס’ 785. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי-3 בינואר 2019.

פוסט מס’ 785.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס’ 785. הועלה לאוויר ביום חמישי-3 בינואר 2019. כל הזכויות שמורות.

——————————————————————————————————–

פוסט מס’ 785.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ”ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ”ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע”י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ”ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו במרץ רב ע”י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו”ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ”ל רשות השידור כאמור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן ב- 2 במאי 2005 ע”י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח : לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור) הוּדַח וסוּלָק מנכ”ל רשות שידור יָרוּד, עָלוּב, וחנפן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע”י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם 3 שנים קודם לכן.

גיליון הקטגוריה והאישום המפורט ההוא שהוגש ע”י ממשלת ישראל נגד מנכ”ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל (כלל בין השאר אישום בגין שחיתות ומתן שוחד מסך) הפליל אותו לגמרי והוא הודח וסולק, ו-נשלח לעבר אותם הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה. גיליון ההדחה הזה אולי מצהיב בארכיון הממשלה אולם נותר אקטואלי ובוהק באדום. הסכנה לעיתונות ועיתונאות חופשיות במדינת ישראל הדמוקרטית טרם חלפה. ב-17 במאי 2005 רשמו אמנון דנקנר ז”ל ודן מרגלית יבד”ל בעמוד הראשון של העיתון “מעריב” שלהם את הטקסט הזה כהאי לישנא, לא באישון לילה, ותחת הכותרת המרתיחה והמרעישה ההיא חסרת התקדים באישום שלה, כלהלן: “עברתם כל גבול…אם הגענו למצב שבו שַרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוֹחַד מָסָך מידו המזוהמת של מנכ”ל רשות השידור (הכוונה ל-יוסף בר-אל) איש מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…”.

פוסט מס’ 785. צופית גרנט. אמנון אברמוביץ. רפואה ציבורית. בנקאות דיגיטאלית. אין ספור פרסומות מסחריות מלכלכות את מסך שידורי הספורט של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. אריה מליניאק. אלי סהר וארז אדלשטיין. גיא גודס. ניב רסקין + גור שלף. ניב רסקין + מירי מיכאלי. רשתות הטלוויזיה המעיטו בשידורי החדשות והאקטואליה שלהם שהיו אמורים לעסוק בגדולתו ו-זיכרונו של יהושע “שייע” גלזר ז”ל אחד מגדולי הכדורגלנים הגדולים ביותר של קבוצת מכבי ת”א ונבחרת ישראל בכל הזמנים. שייע גלזר מת לפני כמה ימים בגיל 91. כמה תמונות סטילס דהויות אודות שייע גלזר ז”ל וכמה תמונות טלוויזיה אודותיו בערוב ימיו מעידות על עבודה שטחית ו-לא רצינית של חברות החדשות כמו לצאת ידי חובה. לא בסדר. פוסט מס’ 785. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 3 בינואר 2019. 

א. יהושע “שייע” גלזר ז”ל.

יהושע “שייע” גלזר ז”ל. באוקטובר 1975 מינה אותי אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לעורך תוכנית הספורט השבועית לילדים ונוער, “מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר” ובמקביל לעורך שתי התוכניות למבוגרים “מבט ספורט” ו- “משחק השבוע”. אחת המשימות העיקריות שהצבתי לעצמי ב- 1975 הייתה לעשות הכרה לצופים הצעירים עם כוכבי העבר שלנו בזירות הספורט השונות. אחד המושאים הראשונים שלי היה כדורגלן מכבי ת”א ונבחרת ישראל יהושע “שייע” גלזר ז”ל. הכתב שעשה את הכתבה ההיא אודות שייע גלזר לפני 44 שנים ל- “מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר” היה הרצל רווה. בכתבה ההיא שמשכה היה כ- 12 דקות הובאו גם קטעי ה- Sound האותנטיים של שדר רדיו “קול ישראל” נחמיה בן אברהם ששידר ישיר את משחק קדם גביע העולם בכדורגל (מונדיאל ברזיל 1950) ההוא שנערך באצטדיון המכבייה בתל אביב ב- 18 בספטמבר 1949 בו גברה אומנם יוגוסלביה החזקה על נבחרת ישראל 5:2, אך שייע גלזר הבקיע אז את שני השערים לזכותנו בדקות ה- 65 ו- 76 והפך חיש מהר לגיבור ישראל. הוא היה כזה. שמו נישא בפי כּל. נפגשתי בימים ההם עם שייע גלזר כמה וכמה פעמים. הוא רצה להיות פרשן כדורגל שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית (כשם שביקשו לעשות כך גם יעקב חודורוב ונחום סטלמך). יהושע “שייע” גלזר היה מודע לפופולאריות הרבה שלו בישוב בארץ. הוא היה איש חמוד, מחונן בחוש הומור שידע לספר סיפור, אולם הוא לא היה פטפטן. הוא היה קצת ביישן, מופנם, וסגור. הוא סיפר לי פעם סיפור שעד היום אינני יודע אם הוא אמיתי אם לָאו אודות המוניטין העצום שרחש לו הציבור במדינת ישראל הצעירה ההיא של סוף שנות ה- 40 וראשית שנות ה- 50 במאה שעברה, וגם על אימא שלו שהייתה מודעת לשמו המפורסם אולם שמיעתה הייתה כבדה במקצת. משפחת גלזר התגוררה בצפון תל אביב די סמוך לאצטדיון “המכבייה” הישן ההוא. פעם באחד המשחקים באצטדיון “המכבייה” הבקיע שייע גלזר שהיה חלוץ מהיר בעל זינוק מיטבי מהמקום, שער ווירטואוזי. רבבת צופים זעקה בגרון ניחר כמו להקת קֶצֶב את שמו, “…שייע…שייע…שייע…”. הֵד התרועות נשמע בכל האזור ההוא של הצפון הישן של תל אביב הקטנה, ואז אימא שלו יצאה מפתח דלתה (המשפחה גרה כאמור בצפון תל אביב) וצעקה בחזרה לזועקים ואמרה להם, “…חבר’ה, שייע לא בבית…”. זהו אחד הסיפורים שהוא סיפר לי בחֵן ילדותי שכּל כך אפיין אותו כדי להעיד על הפרסום הרב שזכה לו כ- כדורגלן בקרב הציבור בארץ ישראל במדינה הצעירה שרק נולדה והוקמה זה עתה בדם ודמעות. היה רק יהושע “שייע” גלזר אחד בכל הישוב Cארץ ישראל. תיאוריו הישירים הבלתי נשכחים של נחמיה בן אברהם את יהושע “שייע” גלזר מבקיע פעמיים ב- 18 בספטמבר 1949 את רשתה של נבחרת יוגוסלביה הגדולה ב- 18 בספטמבר 1949 באצטדיון “המכבייה” בתל אביב היה המינימום שהיה מוטל על רשתות הטלוויזיה בארץ לעשות במהדורות החדשות שלהן למען זכרו של יהושע “שייע” גלזר. פסי הקול המגנטיים ההם של נחמיה בן אברהם ז”ל מ- 1949 המתארים את פעילותו וכישרונו של יהושע “שייע” גלזר ז”ל במדי נבחרת ישראל שמורים בארכיון רדיו “קול ישראל”. אפשר היה לאתרם בקלות ולבנות אתר זיכרון טלוויזיוני מכובד יותר לזכרו של שחקן הכדורגל הלאומי הדגול, יהושע “שייע” גלזר.

הימים ההם של יהושע “שייע” גלזר ז”ל וחבריו לנבחרת ישראל בכדורגל שחלפו לבלי שוב. 

israel team 3טקסט תמונה : 11 ביולי 1956. אִצטדיון “דינאמו” במוסקבה בירת ברה”מ. ברום האצטדיון נישאת תמונתו של לנין. תמונתו של סטלין סולקה משם זה מכבר על פי הוראתו של שליט ברה”מ דאז ניקיטה סרגייביץ’ חרושצ’וב. נבחרת ישראל בכדורגל ניצבת דוֹם לצלילי ההמנון הלאומי “התקווה” המנוגן באִצטדיון “דינמו” במוסקבה ב- 11 ביולי 1956 דקות ספורות לפני פתיחת המשחק נגד נבחרת ברה”מ שהסתיים בתבוסה 0:5. זיהוי שחקני נבחרת ישראל משמאל לימין : אליעזר שפיגל ז”ל (אביו של גיורא שפיגל יבד”ל), בועז קופמן ז”ל, יעקב וויסוקר ז”ל, שבתאי “זיגי” זילברשטיין, אמציה לבקוביץ’, יוסל’ה מרימוביץ’ ז”ל, יצחק נחמיאס, רחביה רוזנבאום, נחום סטלמך ז”ל, יהושע גלזר ז”ל, בנימין רבינוביץ’, ג’רי חלדי, דודו קרמר, שאול מתניה ז”ל, השוער יעקב חודורוב ז”ל, הקפטן יצחק שניאור ז”ל, והמאמן האנגלי של נבחרת ישראל ג’ק גיבונס. (התמונה הוענקה לי באדיבות ארכיונאי התאחדות הכדורגל מר רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  הערה אישית : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מר אמציה לבקוביץ’. 

nehemiah ben avraham 1956 טקסט תמונה : יום שלישי בבוקר -31 ביולי שנת 1956. אִצטדיון רמת גן. שדר רדיו “קול ישראל” נחמיה בן אברהם ז”ל ובלתי נשכח (בן 35 בתצלום) יושב בודד ביציעי אִצטדיון ר”ג בטרם המשחק הבינלאומי בכדורגל ישראל – ברה”מ 2:1 שנערך אחה”צ באותו התאריך ההוא. הוא היה שַדָּר רדיו יוצא דופן בעל אינטגריטי מושלם שמצויד בידע עצום, אבל היה בודד גם ליד המיקרופון. הייתה מוטלת עליו מעמסת שידור אדירה שהוא לא יכול היה לחלוק אותה עם איש. נחמיה בן אברהם ניצב תמיד לבדו בשולי כר הדשא, לידו המיקרופון וטכנאי רדיו שלוֹ. הוא שידר תמיד לכל אורך הדרך ללא פרשן. (התמונה באדיבות תמר בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

israel team 4טקסט תמונה : 31 ביולי 1956. אצטדיון ר”ג. תמונה היסטורית מהימים ההם – הזמן ההוא. נבחרת ישראל בכדורגל עומדת דום לצלילי המנון “התקווה” באצטדיון ר”ג ביום שלישי ההוא של 31 ביולי 1956, דקות ספורות לפני תחילת משחק הגומלין נגד נבחרת ברה”מ 2:1 במסגרת הטורניר הקדם אולימפי של אולימפיאדת מלבורן 1956. זיהוי העומדים משמאל לימין : יוסל’ה מרימוביץ’ ז”ל (בן 32 בתמונה), רחביה רוזנבוים, יהושע “שייע” גלזר ז”ל (בן 29 בתמונה), נחום סטלמך ז”ל (בן 20 בתמונה), בועז קופמן ז”ל (בן 21 בתמונה), דודו קרמר, ג’רי חלדי, בנימין רבינוביץ’, שאול מתניה ז”ל (בן 19 בתמונה), השוער יעקב חודורוב ז”ל (בן 29 בתמונה), הקפטן יצחק שניאור ז”ל (בן 31 בתמונה), והמאמן האנגלי ג’ק גיבונס. משטרת ישראל העריכה כי יותר מ- 65000 (שישים וחמישה אלף) צופים נדחסו לאִצטדיון ר”ג בתאריך ההוא של 31 ביולי 1956 כדי לחזות במשחק ההוא ישראל נגד ברה”מ. (התמונה באדיבות יעקב חודורוב והתאחדות הכדורגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

golda meir 1956טקסט תמונה : יום שלישי אחה”צ – 31 ביולי 1956. אצטדיון רמת גן. תמונה היסטורית מהימים ההם – הזמן ההוא. בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגומלין ישראל – ברה”מ 2:1 במסגרת קדם הטורניר האולימפי של אולימפיאדת מלבורן 1956. תא הכבוד באצטדיון ר”ג. זיהוי היושבים מימין לשמאל בשורה הראשונה : ילדה וגבר (מוסתר) לא מזוהים, שר החקלאות קדיש לוז חבר קיבוץ דגניה ב’ (מוסתר), שר העבודה מרדכי נמיר, שרת החוץ גב’ גולדה מאיר, השגריר הרוסי בישראל מר אברמוב ורעייתו, יו”ר הכנסת יוסף שפרינצק, גב’ קריניצי (חובשת כובע אופנתי) ומר אברהם קריניצי ראש עיריית רמת גן קיצוני משמאל. (לע”מ תמורת תשלום).

lev yashin 1956טקסט תמונה : 31 ביולי 1956. אִצטדיון ר”ג. הדקה ה- 66 במשחק הגומלין בין נבחרות ישראל וברה”מ על כרטיס העלייה לאולימפיאדת מלבורן 1956. נחום סטלמך כובש שער לטובת ישראל, מכניע את השוער הסובייטי לב יאשין (שרוע על כר הדשא), ומשווה את התוצאה ל- 1:1. ברה”מ ניצחה לבסוף 2:1 משער של אילין בדקה ה- 57 ושער של טאטושין בדקה ה- 79. ברה”מ זכתה במדליית הזהב בכדורגל במשחקים האולימפיים של מלבורן 56′ לאחר שניצחה במשחק הגמר את יוגוסלביה 0:1. (התמונה באדיבות התאחדות הכדורגל והארכיונאי רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

israel team 5.1 jpgטקסט תמונה : אפריל 1960. נבחרת החלומות של ישראל בכדורגל בתקופתו של המאמן הלאומי היהודי – הונגרי גיולה מאנדי. הנבחרת הזאת הפסידה ב- 3 באפריל 1960 באתונה ליוון 2:1 במסגרת הטורניר הקדם אולימפי של מלבורן 1956 ושבוע אח”כ ניצחה ב- 10 באפריל 1960 בבלגראד את נבחרת יוגוסלביה הגדולה 1:2. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : השוער יעקב חודורוב (הפועל ת”א, בן 33), אברהם מנצ’ל (מכבי חיפה), מרדכי בנבנישתי (הפועל ירושלים ואח”כ הפועל רמת גן), נחום סטלמך (הפועל פ”ת, בן 24), יהושע “שייע” גלזר (מכבי ת”א, בן 33), גדעון טיש הפועל ת”א, אמציה לבקוביץ’ (הפועל ת”א). זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : רפי לוי (מכבי ת”א), רחביה רוזנבאום (הפועל ת”א), צבי מוייססקו (מכבי נתניה), אהרון אמר (מכבי חיפה). (התמונה באדיבות הארכיונאי רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב. צופית גרנט. 

צופית גרנט היא אחת מנשות הטלוויזיה ועיתונאיות הטלוויזיה החשובות ביותר בתעשיית הטלוויזיה בארץ. מחקריה ועבודתה העיתונאית מאחורי הקלעים של חיינו במדינת ישראל הופכת אותה לשומרת סף. המחקר המפורט האחרון שלה שכותרתו “קשר השתיקה – יבנאל” ואשר שודר בערוץ 13 / “רֶשֶת” (יום שני – 31 בדצמבר 2018) עסק ודן באורחות חייה של הקהילה החרדית הסגורה נסתרת כמעט מעין כל מיסודם של חסידי בראסלב שהתיישבה כבר לפני שנים במושבה הוותיקה יבנאל בגלגל התחתון. עדת חסידי ברסלאב ביבנאל מטמיעה את הפגיעה המכוונת שלה בחינוך בנות ונערות הקהילה, ו- מוכיחה שוב כי ישראל היא עדיין מדינת פארטאץ’ במובנים רבים ושונים בתחומי חיינו, כמעט על כל צעד ושעל. צופית גרנט חשפה באומץ לב אזרחי מסמך מזעזע של התעללות נבזית ומנובזת של הקהילה החרדית בבנותיה ונערותיה בשם אלוהים והדיקטטורה הרבנית. מה זאת אומרת לשלוח ילדה בת 12 לעבוד ב- בית התבשיל של הקהילה במקום ללמוד ? היכן הבקרה המרכזית של מדינת ישראל את הנעשה בשטחה ? היכן המשטרה ? היכן בתי המשפט ? ובעיקר היכן ההורים של אותן הבנות והנערות הנפגעות ? צופית גרנט עיתונאית חרוצה ואכפתית ראיינה לכתבתה את שַר הרווחה חיים כץ ואת שַר החינוך נפתלי בנט וחשפה את עליבותם של השניים הנ”ל האלה, הממונים על התנהלות החיים הציבוריים שלנו, לעיתים בחצר האחורית של המדינה. הסצנה החמורה והקשה ביותר שהוקרן בכתבתה המתוחקרת היטב, “קשר השתיקה – יבנאל”  התרחשה בעת  שיחתה עם שר החינוך נפתלי בנט, מי שבכלל נושא את עיניו למשרת שַר הביטחון. בסצנת הריאיון נראה נפתלי בנט מודה לעיתונאית צופית גרנט על האינפורמציה הדרמטית, המדאיגה, וההרסנית שהיא מגלגלת לפתחו כשר החינוך של מדינת ישראל בכתבתה זאת שנסב על קהילת ברסלאב היבניאלית הסגורה בגליל התחתון, “קשר השתיקה – יבניאל”, ואשר הביאה לידיעתו מידע מפורט אודות עבירות פליליות שנעשות ו- נוגעות ל-לימודים ו-חינוך, וגם בתוך המשפחה בקהילת ברסלאב החרדית ביבנאל, במקום שהוא כשר חינוך ומשרדו יגלו את הנבזויות והחטאים האלה בעצמם. מוקדם ככל האפשר ללא סיועה של צופית גרנט. זהו תפקידו. זהו תפקידה של ממשלת ישראל. בושה וחרפה. העיקר שהוא נפתלי בנט הקים עכשיו מפלגה חדשה “הימין החדש” יחדיו עם שרת המשפטים איילת שקד. צופית גרנט ניחנה בנוכחות טלוויזיונית בולטת. מדובר ביתרון וויזואלי חשוב שלא כל אחד ואחת יכולים להתפאר בו. היא עיתונאית ואשת טלוויזיה כנה, נסערת ואכפתית, יסודית, רצינית, וגם יפה שמעוררת אמפתיה. צופית גרנט, תבורכי (!).

ג. הרפואה הציבורית במדינת ישראל היא מסורבלת וארוכת תורים. 

הרפואה הציבורית במדינת ישראל. הכתבה ההיא של רביב דרוקר ששודרה בערוץ 10 אודות נושא הרפואה הציבורית המסודרת, המהירה, והמדויקת בשווייץ, מעידה כ- 1000 עדים כי מדינת ישראל היא עדיין מדינת פארטאץ’ בתחומים רבים ושונים בחיינו. מערך הרפואה בארץ על רופאיו, רופאותיו, ואחיותיו הוא בעל ידע ומומחיות אולם הביורוקרטיה המסורבלת פוגעת קשות באיכותו, בתפקודו, ובתפעולו. הציבור בארץ גדל עשרת מונים בהשוואה לימים עברו אולם לא כוח האדם הרפואי האמור לטפל בציבור העצום, לא נוספו מבני בתי החולים ומיטות בבתי החולים, ולא נוסף ציוד רפואי הכרחי בעיקר זה הכרוך וקשור לבדיקות פנימיות וניתוחים פולשניים פנימיים. הרפואה הציבורית במדינת ישראל היא מסורבלת וארוכת תורים. הנפגעת העיקרית היא האוכלוסייה המבוגרת והמזדקנת אולם צריכה להדאיג מאוד כל אזרח ישראלי שמבקש לחיות שנים רבות ובדרך אמור להזדקֵן. 

ד. בנקאות דיגיטאלית.

בנקאות דיגיטאלית היא עסק סבוך שנועד למומחים בלבד. עשרת הנכדים והנכדות שלי (לרבות נכדתי הקטנה ביותר בת חמש ו- 8 חודשים) עולים עלי פי שבעים ושבעה בכל מה שקשור גם לבנקאות דיגיטאלית, וודאי לתפעול מחשבים, ו- שימוש ב- iphones.

ה. אריה מליניאק.

אריה מליניאק. התחלתי לכתוב עוד פרק בפוסט מס’ 785 ב- סגה המגוחכת של מועדון הכדורסל המובס של מכבי ת”א, וכותרתו, כלהלן : “…כרוניקה של כישלון מתמשך. גם ממון עצום בן יותר מ- 100.000000 (מאה מיליון) שקל, זהו תקציבה של הקבוצה לעונת 2019 – 2018 פלוס רכישה, קנייה, והחתמה נושאת אופי של תחלופה אין סופית של מאמנים ושחקנים, אינם יכולים לבוא במקום מחויבות מוחלטת (הגדרה נכונה ומדויקת של גור שלף) של השחקנים לסמל המועדון, לרוחו, ולמורשתו…”. שום גוף איננו שווה אפילו לא קליפת שוּם אם אין נשמה באפו. החומר הוא כלום בלעדי הרוח. גם מכבי ת”א קבוצת כדורסל פתטית.  אבל אז בא אריה מליניאק עם רשימתו “כרוניקה של כישלון” בעיתון “ידיעות אחרונות” (1 בינואר 2019) והקדים אותי. אינני מוצא צורך לנגן כאן כינור שני. הפוסט של אריה מליניאק “כרוניקה של כישלון” העוסק בדעיכתה של מכבי ת”א כתוב היטב ומנומק היטב. לכו לקרוא אותו.

ו. אמנון אברמוביץ’.

אמנון אברמוביץ’ הוא אחד העיתונאים ואחד שדרני הטלוויזיה החשובים ביותר בתולדות העיתונאות במדינת ישראל ולא רק עמוד תווך מרכזי בחברת החדשות המצוינת המשותפת לערוצים 12 / “קֶשֶת” פלוס ערוץ 13 / “רֶשֶת”. מדובר לא רק בעיתונאי כֵּן, חכם, ידען, מוכשר, מהימן ואמין, עירני, חד ושנון, חרוץ ו-ישר דרך, ובעל טביעת עין חדה, אלא גם רב אמן בכתיבה, ניסוח, ו- יכולת ביטוי ודיבור בטלוויזיה. הוא עושה זאת בעברית תקנית, בהירה, ונקייה. עונג לי להתבונן בו ולהקשיב לו. כישרונו הגדול של אמנון אברמוביץ’ הוא יכולתו להביע את רעיונותיו השונים והמגוונים בכל תחומי חיינו בתעשיית הטלוויזיה, במינימום מילים. גְדוּלָה שמעט אנשים מחוננים בה. התערבותו של אמנון אברמוביץ’ אמש (יום רביעי – 2 בינואר 2019) במהדורת החדשות המשותפת של ערוצים 12 + 13 (בהגשת דני קושמרו), פרשנותו, ועשיית סדר בעניין עריפת ראשה הפוליטי של ציפי ליבני מנהיגת “התנועה” ע”י אבי גבאי מנהיג המחנה הציוני (תנועת העבודה), הייתה הכרחית. ניתוח קר. תזכורת חשובה. והכול גם במקום. כה אמר אמנון אברמוביץ אודות ציפי לבני גם נוכח התעמרותה המכוערת ההיא בפרהסיה נוכח מצלמות הטלוויזיה של ציפי ליבני בשותף הבכיר ההוא שלה במפלגת “קדימה” ההיא ברמטכ”ל לשעבר שאול מופז. פעמיים לעגה לו והשפילה אותו, את חברה ושותפה למפלגה ולטיעוניו, כשאמרה לשאול מופז (למרות שדיבר אליה בנימוס ובאדיבות), כשהיא שחה לעברו של שאול מופז בלגלוג ולהג מוחצנים, “נפלא…”, ושוב “נפלא…”. לא בסדר בלשון המעטה.

זהו טקסט הפרשנות של אמנון אברמוביץ’ כפי ששח אותו במהדורת החדשות לדני קושמרו וכה אמר אותו לצופיו ביום רביעי – 2 בינואר 2019, אודות הקרקס הפוליטי המתנהל במפלגת המחנה הציוני, כלהלן : “ציפי ליבני לא ראויה לחֶמְלָה…מה שהיא עוללה לשאול מופז, למצנע, ולאולמרט, ולרחל אדטו, ועד מאיר שיטרית…אבל ציפי ליבני היא לא הסיפור. הסיפור הוא יכולת ההכלה וכוח העמידה של אבי גבאי. אז הוא אומר שהיא האכילה אותו לא מעדן מלכים…הוא לא מכיר את מפלגת העבודה ולא את אבות המזון…בן גוריון האכיל את שרת, את לוי אשכול, פרס את רבין, רבין את פרס, פואד בן אליעזר את מצנע וכן הלאה…מה שקורה כאן, תראה…ציפי ליבני פופולארית בהרבה מאבי גבאי. הוא חשש שתהיה כאן “הסרחה” ברגע האחרון, כשהוא ימשיך לדשדש בסקרים, והוא אמור לדעת, הוא יודע שגם תומכיו אומרים בגלוי מאחורי גבו, “מה אנחנו עושים…? איך נפלנו…? איך יוצאים מזה…?”. לסיכום אומר לך כך : כוחה של מפלגה הוא ככוח העומד בראשה, לא משנה מי מס’ שתיים של נתניהו, מי מס’ שתיים של יאיר לפיד, מי יהיה מס’ שתיים של בני גנץ. אבי גבאי הוא מס’ 1, הוא האחראי למצבה העגום של מפלגת העבודה, וחוששני שלאחר הבחירות עוד יהיה עגום יותר”. צריך לזכור ולשנן פוליטית את מבנה הטקסט ה”ל ואת ראשיתו. ציפי ליבני היא אולי אישיות פוליטית כריזמטית בעלת הופעה טלוויזיונית משופרת משל אבי גבאי אולם היא איננה ראויה לחֶמְלָה כלשונו של אמנון אברמוביץ’. היא פוליטיקאית בעלת לשון בוטה (כשנדרש). לא צריך לרחֵם עליה. אמנון אברמוביץ’ הוא במידה רבה עילוי עיתונאי טלוויזיוני. איש נָבוֹן וחָכָם. לצורך השוואה : אפוא הכישרון, האותנטיות, הבהירות של אמנון אברמוביץ’ איש חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 + 13 ומקורות המידע שלו, והיכן צמד הרדיו הפתטי של גלי צה”ל רזי ברקאי ורינה מצליח ? איזה איכות רדיופונית, איזה ידע רדיופוני, איזה כישרון רדיופוני, ובאיזה יתרון עיתונאי רדיופוני מְתָּגְבֵּרֶת רינה מצליח את רזי ברקאי ו/או שמא אמורה לתגבר אותו ? מדוע הוא זקוק לה כמו לאיזה סַם מרץ שבועי ? במה רינה מצליח מועילה לו בכלל ? רזי ברקאי איננו זקוק לה.

טקסט תמונה : יום רביעי – 2 בינואר 2019. אמנון אברמוביץ’ עיתונאי ושדרן טלוויזיה משכמו ומעלה מגיש את משנתו הנוגעת לניתוקה ו- הדחתה של ציפי ליבני מנהיגת מפלגת “התנועה” משותפותה עם מפלגת המחנה הציוני ע”י מנהיג מפלגת המחנה הציוני אבי גבאי. (צילום ב- Iphone. באדיבות חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 / “קשת” ו- 13 / “רשת”). 

ז. גיא גודס.

גיא גודס המאמן המצליח של קבוצת הכדורסל של מכבי ראשל”צ. אני אוהב אותו. את יכולתו, את כישרונו להנהיג, את נוכחותו המאופקת, את ידענותו בתורת המשחק והאימון. מאמן שקול וידען שמעולם לא ראיתי אותו יוצא מהכלים ומאבד שליטה עצמית. לפני שנים רבות שיחקתי במדי הפועל אשדות יעקב בליגה הלאומית בכדורסל נגד יצחק גודס (אביו של גיא גודס) שהיה רכז המשחק של קבוצת הכדורסל מכבי קריית מוצקין. לצורך חשיבה השוואתית מדויקת וכדי להשתמש בהיגיון השקילה במאזניים, אשאל שוב, אפוא מאמן הכדורסל גיא גודס המצוין והמשגשג והיכן צבי שרף הכושל ?

ח. חיים יבין.

מגיש הטלוויזיה חיים יבין שח לי פעם : “אין מה לעשות נגד הזִקְנָה חוץ משימוש במאפרת הטלוויזיה”.

yavin 1

טקסט תמונה : 1969. חיים יבין עלם חמודות בן 37 הופך למגיש החדשות האולטימטיבי של “מבט” ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא טרם היה זקוק למאפרת. שום פורמולה מתמטית לא הייתה יכולה לחזות את הצלחתו הטלוויזיוניות הפנומנאלית (בקנה מידה ישראלי). משהתמנה מר מרדכי “מוטי” קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 למנכ”ל רשות השידור וערוץ 2 שטרם קם כבר נשף בעורפו ותר אחרי כוח אדם מיומן , מיהר להכריז כי על שלושה אישי ערוץ 1 הוא איננו מוותר : חיים יבין, יעקב אחימאיר, ואהוד יערי. משהגיע רגע המבחן קנה מוטי קירשנבאום את נאמנותו של חיים יבין בכסף. הוא שילם לו אז 1000 (אֶלֶף) דולר לכל מהדורת “מבט” שהגיש. הסכום הזה נחשב בימים ההם להון עתק. (התצלום באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ט. איתן כבל.

ח”כ המחנה הציוני איתן כבל. האזנתי לרוחו הנסערת של הנ”ל בתוכנית האקטואליה “דקל סגל” ברדיו גלי צה”ל (יום חמישי – 3 בינואר 2019). מדובר בעסקנצ’יק לא חשוב, שעשה בשעתו יד אחת ו-את המוות יחדיו עם שלי יחימוביץ’, למנהיג המחנה הציוני שלהם דאז יצחק “בוז’י” הרצוג. מדובר בתככן פוליטי, גמד פוליטי, וחתרן פוליטי בלתי נלאה. אינני מאמין לאף מילה של איתן כבל. ח”כ בכיין ו-יָרוּד. שיתנצל קודם ומהר בפני יצחק “בוז’י” הרצוג. אנוכי בן 81 היום ובן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלתי, צמחתי, והתחנכתי על ערכי תנועת העבודה ההיא. אינני זקוק לשום חינוך מחדש ולאף הסבר אפילו לא אחד של איתן כבל.

י. ניב רסקין + גור שלף.

צוות השידור של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ניב רסקין + גור שלף משדרים אמש (יום חמישי – 3 בינואר 2019) ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה את משחק התבוסה של מכבי ת”א במדריד לריאל מדריד בתוצאה 79:91 במסגרת המחזור ה- 16 ב- Euroleague. מלאכת עיתונאות ה- Off tube בעיקר בטלוויזיה, לבטח כשמדובר בשידורים ישירים, היא עסק מחורבן, לא מהימן, ולא אמין. ניב רסקין וגור שלף מצחקקים ולועגים באולפן בהרצליה בשם הרשת שלהם לעג עיתונאי כפול, על הצופים שלהם ובד בבד גם למושא השידור שלהם הקרוי מכבי ת”א. קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א ב- עונת 2019 – 2018 תחת הנהגתם של דייוויד פדרמן + שמעון מזרחי + ניקולה ווייצ’יץ’ + המאמן הנוכחי יאניס ספרופולוס והמאמן הקודם המפוטר נוון ספחיה והמון שחקנים שכירים אמריקניים נעדרי מחויבות היא כמו גוף ללא רוח. מדובר ב- נבחרת מובסת ורופסת, למרות תקציבה השנתי הענק העומד על יותר מ- 100.000000 (מאה מיליון) שקל. לאחרונה הודחה מכבי ת”א אפילו מהתחרויות על גביע המדינה בכדורסל ע”י מכבי ראשל”צ ומאמנה גיא גודס. אוסף ניכר של השחקנים האמריקניים השכירים הקנויים של מכבי ת”א אומנם מרוויחים כאן משכורות עתק אולם הם חבורת כדורסל משעממת, חסרת כישרון, ובעיקר נעדרת נשמה והזדהות עם סמל ורוח המועדון. מרבית שחקני מועדון מכבי ת”א בעשור השנים האחרון הם מעין כוכבים נוודים שנודדים באירופה מקבוצה לקבוצה, ממועדון למועדון, ומשכירים את שירותיהם תמורת ממון אגדי. אין להם מחויבות לסמל מכבי ת”א ולרוח המכביסטית. הם מקדישים את חייהם הצעירים למען הדולר. הימים ההם של התקופות ההן של אברהם שניאור, זכריה עופרי, מנחם קורמן, רלף קליין, סבי בן בסט, תני כהן מינץ, חיים שטרקמן, אמנון אבידן, טל ברודי, מיקי ברקוביץ’, מוטי ארואסטי, לו סילבר, אולסי פרי, ג’ים בוטרייט, ועוד אחרים – חלפו לבלי שוב. מכבי ת”א הישנה ההיא של יהושע רוזין ז”ל, רלף קליין ז”ל, ורודי דמיקו איננה קיימת עוד. אפילו מכבי ת”א המודרנית של פיני גרשון ושל דייוויד בלאט כבר נמחקה מהמפה. ייתכן ו- הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מודעת לחשבון הנפש הזה, ומחליטה אם כך לחסוך בהוצאות. אין שום סיבה להטיס את ניב רסקין וגור שלף למדריד כדי לשדר משם (יום חמישי – 3 בינואר 2019) ישיר משחק כדורסל שתוצאתו וגורלו ידועים מראש. שני השדרנים האלה יכולים להיוותר באולפן בהרצליה ולעשות את עבודתם Off tube מכאן. מסתיים השידור הישיר בו ריאל מדריד מביסה את מכבי ת”א ומלגלגת עליה, והנה אין שום ריאיון סיכום עם מאמן מכבי ת”א המובס יאניס ספרופולוס שמראה פניו מעיד על גודל ההפסד. גם לא עם גיבורי עלילת הַנֶפֶל שלו. סיפור עיתונאי עצוב. בעיקר אופטיובניקי מחורבן. בשעה שראיתי את כתובית ה- Super imposing על מסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, “באולפן ניב רסקין וגור שלף”, סגרתי את המוניטור שלי ושלפתי מהמדפים שלי שני ספרים, תנ”ך פלוס כרך מתמטיקה ופיזיקה. גם בגיל 81 אני ממשיך ללמוד בעצמי וללמד את עצמי. לא צפיתי בשידור התבוסה כיצד מכבי ת”א ניגפת במדריד.

טקסט תמונה : ליל יום חמישי – 3 בינואר 2019. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים לועג למועדון הכדורסל של מכבי ת”א ולצופיו, ומודיע לכולם בפרהסיה על המסך הטלוויזיה שלו באמצעות כתובית Super imposing, אנחנו אופטיובניקים שעושים את מלאכת השידור הישיר שלנו Off tube מהאולפן בהרצליה. משחקיה של קבוצת מכבי ת”א המובסת ב- Euroleague מעניינים אותנו בעירבון מוגבל. תוצאות משחקיה וגורלה ידועים מראש. לכן, אין לנו שום סיבה לטוס למדריד כדי לעקוב אחרי שחקני כדורסל שכירים שמתעניינים בדולר ואשר רחוקים מסמל מכבי ת”א ומרוח הקרב המכביסטית הנודעת ההיא כרחוק מזרח ממערב. אפשר לעשות את אותו הדבר ולקשקש למיקרופון מהאולפן בהרצליה. אין שום צורך לראיין את גיבורי העלילה המובסים, לא את מאמנם, גם לא את מנהל הקבוצה ניקולה ווייצ’יץ’, ואפילו אין צורך לשאול את דייוויד פדרמן ושמעון מזרחי ואת אודי רקנאטי כיצד מתרחשת נפילה והתמוטטות מקצועית שכזאת בזירת הכדורסל וליד הקווים שלה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה : ליל יום חמישי – 3 בינואר 2019. היכל הכדורסל של ריאל מדריד ב- מדריד בירת ספרד. זאת היה חמישיית השחקנים האמריקניים השכירים של מכבי ת”א הפותחת במשחק החוץ נגד ריאל מדריד במסגרת המחזור ה- 16 ב- Euroleague בעונת 2019 – 2018. מכבי ת”א שוב הובסה בתוצאה 79:91. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

י”א. אלי סהר. 

אלי סהר הוא פרשן כדורסל טוב וגם עיתונאי טוב, אולם לא שוררת שום קורלאציה בין מראהו הטלוויזיוני לבין הידע שהוא אוֹצֵר בראשו. הוא נראה על המסך כמו חקלאי מסורבל ועייף טרור עיננים ששָב זה עתה מהשקיית שדותיו, ומי שנגרר בעל כורחו לאולפן הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. הוא ועורכיו לועגים לחוקי הוויזואליה הטלוויזיונית. אלי סהר ועורכיו לא “שַמִים” על צופיהם בלשון הסלנג. הופעתו של אלי סהר על מרקע הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, רשלנית. האיש שיושב לצדו הוא מומחה כדורסל נשכח עלום שֵם ששמו ארז אדלשטיין.

טקסט תמונה : יום רביעי – 2 בינואר 2019. אולפן ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. אלי סהר (משמאל) נראה על המסך כמו חקלאי מסורבל ועייף ששָב זה עתה מהשקיית שדותיו, כמי שנגרר בעל כורחו לאולפן הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. האיש שיושב לצדו (מימין) הוא מומחה כדורסל נשכח עלום שֵם ששמו ארז אדלשטיין. (צילום ב- Iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

yoash 2 טקסט תמונה : ימים אחרים. תקופה אחרת. 30 במארס 2000. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. אחת מפקודות הפק”ל שלי לשדרנים והפרשנים שמופיעים On Camera על מסך הרשת שלי בפני מאות אלפי צופים היא להתלבש כיאות על פי המקובל ועל פי הסטנדרטים הטלוויזיוניים הנדרשים, וגם להתגלח בטרם המופע. השדרנים והפרשנים הם מתווכי מידע שמופיעים על מרקע הטלוויזיה שחוצץ בין מושאי השידורים לבין הצופים בסלון ביתם. שמירה הכרחית על לבוש מסודר ונאה ופנים מגולחות הוא בבחינת התייחסות ו- מתן כבוד לצופי הטלוויזיה באשר הם. כאן נראים השדר מאיר איינשטיין ז”ל (משמאל) והפרשן אלי סהר יבד”ל (מימין) מאיישים את עמדת השידור של חטיבת הספורט טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה לקבוצות אלופות כשהם מחויטים ומעונבים. התמונה צולמה לאחר ניצחונה של מכבי ת”א במשחק השלישי והמכריע על אלופת איטליה קבוצת פאף בולוניה 63:79, זכייה שהעניקה למכבי ת”א את הזכות להעפיל ל- Final four של סלוניקי 2000.  (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

י”ב. זירות הכדורסל בארץ רוויות בכמויות גדושות תלת ממדיות של פרסומות מסחריות. מצלמות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מתעלמות מתופעה לא אסתטית ו-מכוערת, ומשווקות אותן לכל צופה טלוויזיה בארץ באשר הוא. היכן יור” מועצת העיתונות הארצית כבוד השופטת דליה דורנר שאמורה להגן על שלום הציבור.

מסחרה טלוויזיונית מכוערת. תמונות בעייתיות ו-לא שדירות כאלה, לא תראו לעולם ב-NBA.

זירות הכדורסל בארץ רוויות בכמויות גדושות של פרסומות מסחריות שמפריעות לצפייה במשחקים. השחקנים גיבורי העלילה הולכים לאיבוד בתוך יער השלטים המכוערים שמוצבים לאורכם, רוחבם, וגובהם של אולמות והיכלי המשחקים. מצלמות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הופכות לשופר פרסומי של שלטי הפרסומות המסחריות הללו, במקום לסַנֵן אותן ולהגביל את מספר השלטים המוצבים בשלושת הממדים של בניין המשחקים. בלתי מתקבל על הדעת. מראות טלוויזיה מחורבנים כאלה לא תראו לעולם ב- NBA למשל.

טקסט תמונה (1) : יום רביעי – 2 בינואר 2019. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משדר לצופיו מידע ותמונות מהנעשה בזירות הכדורסל בארץ רוויות אין סוף פרסומות מסחריות מכוערות בשלושת ממדי היקום. מרוב פרסומות מסחריות אין רואים את ההתמודדות ולא את גיבורי העלילה את שחקני הכדורסל עצמם. מדובר בתמונת טלוויזיה בעייתית מאוד ולגמרי בלתי שְדִירָה. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה (2) : יום רביעי – 2 בינואר 2019. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משדר לצופיו מידע ותמונות מהנעשה בזירות הכדורסל בארץ רוויות אין סוף פרסומות מסחריות מכוערות בשלושת ממדי היקום. מרוב פרסומות מסחריות אין רואים את ההתמודדות ולא את גיבורי העלילה את שחקני הכדורסל עצמם. מדובר בתמונת טלוויזיה בעייתית מאוד ולגמרי בלתי שְדִירָה. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה (3) : יום רביעי – 2 בינואר 2019. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משדר לצופיו מידע ותמונות מהנעשה בזירות הכדורסל בארץ רוויות אין סוף פרסומות מסחריות מכוערות בשלושת ממדי היקום. מרוב פרסומות מסחריות אין רואים את ההתמודדות ולא את גיבורי העלילה את שחקני הכדורסל עצמם. מדובר בתמונת טלוויזיה בעייתית מאוד ולגמרי בלתי שְדִירָה. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה (4) : יום רביעי – 2 בינואר 2019. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משדר לצופיו מידע ותמונות מהנעשה בזירות הכדורסל בארץ רוויות אין סוף פרסומות מסחריות מכוערות בשלושת ממדי היקום. מרוב פרסומות מסחריות אין רואים את ההתמודדות ולא את גיבורי העלילה את שחקני הכדורסל עצמם. מדובר בתמונת טלוויזיה בעייתית מאוד ולגמרי בלתי שְדִירָה. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה (5) : יום רביעי – 2 בינואר 2019. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משדר לצופיו מידע ותמונות מהנעשה בזירות הכדורסל בארץ רוויות אין סוף פרסומות מסחריות מכוערות בשלושת ממדי היקום. מרוב פרסומות מסחריות אין רואים את ההתמודדות ולא את גיבורי העלילה, את שחקני הכדורסל עצמם. מדובר בתמונת טלוויזיה בעייתית מאוד ולגמרי בלתי שְדִירָה. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה (6) : יום רביעי – 2 בינואר 2019. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משדר לצופיו מידע ותמונות מהנעשה בזירות הכדורסל בארץ רוויות אין סוף פרסומות מסחריות מכוערות בשלושת ממדי היקום. מרוב פרסומות מסחריות אין רואים את ההתמודדות ולא את גיבורי העלילה את שחקני הכדורסל עצמם. מדובר בתמונת טלוויזיה בעייתית מאוד ולגמרי בלתי שְדִירָה. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

י”ג. ניב רסקין.

ניב רסקין עבר כברת דרך ארוכה ומסלול ישר ו- ישיר לא מפותל, מכתב ספורט נידח ברדיו גלי צה”ל היכן שהוא בסוף עשור ה- 90 של המאה הקודמת לצמרת שדרני הטלוויזיה בארץ ב- 2019 בתחום הספורט (בעיקר כדורסל) ומגיש (יחדיו עם מירי מיכאלי, לשעבר עיתונאית בערוץ 10) את תוכנית הבוקר של ערוץ 12 / קשת. ניב רסקין הוא עיתונאי מוצלח, חרוץ, יסודי, ומוכשר, יודע להכין את שיעורי הבית שלו, וגם נבון שהגיע לפסגה. נראה כמה זמן יישאר שם והאם חיי המדף הטלוויזיוניים שלו יהיו ארוכים כגודל אישיותו התקשורתית. ניב רסקין הוא לבטח אחד מנציגי הדור העיתונאי המבטיח הצעיר שלנו. אני חושב שהוא אדם יסודי שמתרחק מהטריוויה העיתונאית ויודע לשוחח בהיגיון עם בני שיחו בתחומי חיינו הרבים ו-לשאול את המרואיינים הרבים שלו את השאלות הנכונות. שדר טלוויזיה פלוס מראיין טלוויזיה הוא ג’וב רב אחריות. על השדרנים והשדרניות שמנפקים עבור צופיהם כמויות עצומות של מידעים, אינפורמציות, טקסטים, ומילים מוטלת החובה לפסוח ולדלג בכישרון מעל אין ספור מהמורות שטמונות במלל שלהם עצמם. ממברנות המיקרופונים שלהם אינן יודעות לסנן ולערוך טקסטים. הן מעבירות הכל. על המראיינים מוטלת החובה לא רק להקשיב היטב לבני שיחם, אלא לנסח בחוכמה את השאלות המתבקשות, ושוב לשאול את שאלות ההמשך הנובעות על מ- סך התשובות השונות שהם מקבלים מבני שיחם. מראיין טלוויזיה הוא מקצוע חשוף וקשה, שדורש לא רק כישרון, אלא גם הכנת שיעורי בית מדוקדקים. שמותיהם של איש הטלוויזיה הבריטית ה- BBC הבריטי דייוויד פרוסט ואיש הטלוויזיה האמריקנית ABC האווארד קוסל ו/או איש הטלוויזיה האמריקנית NBC ג’וני קארסון אינם אומרים דבר למרבית הציבור הישראלי, אבל הם היו מראייני טלוויזיה דגולים. המתעניינים בתורת מדע הריאיון הטלוויזיוני יכולים לשוחח עם אנשי טלוויזיה נבונים כמו ירון לונדון, יעקב אחימאיר, אמנון אברמוביץ’, ו- רביב דרוקר.

הופתעתי מאוד לשמוע את ניב רסקין דן השבוע בתוכנית הבוקר שלו בערוץ 12 / קשת עם ענת הראל ושרון פרי שתי נשים שנפגעו ממפיצי סרטונים אינטימיים באינטרנט, ומעיף מעין שאלה מקוונת מעין טקסט מקוון להנחתה לשרון פרי באלה המילים, “…שרון אני רוצה את אותה השאלה…דיברנו עם ענת (הכוונה לענת הראל) בבוקר הזה או ביום הזה, שאת מגלה שהתמונה בחוץ…”. ניב רסקין הזמין את שרון פרי לספר את סיפורה הנוגע להפצת סרט אינטימי שלה ע”י אחד הנבלים המסתובבים בארץ  ברשת האינטרנט. זאת לא הייתה בדיוק שאלה אלא ציון עובדה. שרון פרי לא הבינה כי ניב רסקין פינה לה מקום ב-“אוויר” שלו והורה לה להיכנס לשידור. שרון פרי נתפשה ע”י המצלמה כ- תמהה משהו אולי מופתעת מהטקסט שלא היה שאלה ברורה, לכן לא השיבה מייד. התקיימה הפסקה על המסך של שבריר שניות שתיעדה את ניב רסקין ממתין לתשובה ואת שרון פרי ממתינה להבהרת השאלה. המראיין ניב רסקין הבין כי שרון פרי מתמהמהת משום מה, ואז הוסיף ספח טריוויה לשאלה המקוונת שלו, וכה אמר, “…מה זה עושה לך…?”. מדובר בספח טריוויה סתמי, לא רק לא חכם אלא מטופש לשאלה מקוונת ששאל המראיין ניב רסקין את שרון פרי. סרטון מְנוּבַז של תמונות עירום של שרון פרי מסתובב בתעשיית תקשורת המונים ברשת האינטרנט, וניב רסקין שואל אותה שאלת המשך כל כך מטומטמת נטולת כל רגישות, “…מה זה עושה לך…?”.

טקסט תמונה : ניב רסקין ומירי מיכאלי משדרים במדי ערוץ 12 את תוכנית הבוקר של “קשת”. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 12 / “קשת”).

טקסט תמונה : ניב רסקין דן עם ענת הראל (מימין) ועם שרון פרי (משמאל) בחטא הטומאה של הפצת סרטונים אינטימיים באינטרנט. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 12 / “קשת”).

טקסט תמונה : ניב רסקין דן עם עם שרון פרי בחטא הטומאה של הפצת סרטונים אינטימיים באינטרנט (לרבות הפצת סרטון אינטימי שלה עירומה) ושואל אותה את שאלת הטריוויה המטומטמת, “…מה זה עושה לך…?”(צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 12 / “קשת”).

השדרנים והפרשנים בתעשיית הטלוויזיה (וגם ברדיו) משדרים כמויות רבות, גרף ענקי של מילים וטקסטים. הם אמורים לקחת בחשבון את ההיגיון המתמטי שככל שגרף המילים מתעצם במקביל עלולה גם עקומת השטויות להאמיר. הם אמורים לדעת ולקחת בחשבון שהממברנות של המיקרופונים שהם מחזיקים בידיהם אינן יודעות לסנן ולא לערוך. הן מזרימות כל אִוְושָה. עליהם לחשוב, לשקול, ולהיזהר בטרם הם מפעילים את מיתרי קולם. לשאול את גב’ שרון פרי שסרט אינטימי אודותיה מסתובב ברשת האינטרנט את שאלת העזר הזאת, “…מה זה עושה לך…?”, הוא יותר מ-לעג לרש. הוא יותר מ-טִמְטוּם.

סוף פוסט מס’ 785. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי-3 בינואר 2019.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *