פוסט מס’ 795. גָיְא גוּדֶס מאמן קבוצת מכבי ראשל”צ בכדורסל הפסיד אומנם במשחק הגמר על גביע המדינה לשנת 2019 לקבוצת הפועל ירושלים תחת שרביט אימונו של עוֹדֵד קָטָש 67:82 (יום חמישי-14 בפברואר 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) אולם מדובר במאמן כדורסל ידען בעל טביעת עין שהוא גם מנהיג ספורט מאופק ובעל יושרה, וגם אדם נעלה (זאת חוות דעתי). גיא גודס (ושכמותו) הוא העתיד שלנו במדינה קטנה מוּכֵּית ו-הוֹמָה תהליך “אמריקניזציה” אינטנסיבי רָב שנים חסר תקדים של הכדורסל הישראלי.  מערבולת ותחלופה מואצת שלילית של עשרה מאמנים ועשרות שחקנים מתרחשת מאז 2014 במועדון הכדורסל של מכבי ת”א לרבות גיא גודס עצמו, מינויו למאמן ראשי ב- 2014 והדחתו בתום שנת כהונה ב- 2015. פלוס פרפראות. פלוס תיעוד טלוויזיוני של פרקים בהיסטוריית דברי הימם של הכדורסל הישראלי לדורותיו. פוסט מס’ 795. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 17 בפברואר 2019.

פוסט מס’ 795.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. היו לי די והותר רגעי תהילה בקריירה העיתונאית הטלוויזיונית הממושכת שלי בשנים 2003 – 1971.

פוסט מס’ 795. גיא גודס מאמן קבוצת מכבי ראשל”צ בכדורסל הפסיד אומנם במשחק הגמר על גביע המדינה לשנת 2019 לקבוצת הפועל ירושלים תחת שרביט אימונו של עודד קטש 67:82 (יום חמישי-14 בפברואר 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) אולם מדובר במאמן כדורסל ידען בעל טביעת עין שהוא גם מנהיג ספורט מאופק ובעל יושרה, וגם אדם נעלה (זאת חוות דעתי). גיא גודס (ושכמותו) הוא העתיד שלנו במדינה קטנה מוּכֵּית ו-הוֹמָה תהליך “אמריקניזציה” אינטנסיבי רָב שנים חסר תקדים של הכדורסל הישראלי. מערבולת ותחלופה מואצת שלילית של עשרה מאמנים ועשרות שחקנים מתרחשת מאז 2014 במועדון הכדורסל של מכבי ת”א לרבות גיא גודס עצמו, מינויו למאמן ראשי ב-2014 והדחתו בתום שנת כהונה ב-2015. פלוס פרפראות. פלוס תיעוד טלוויזיוני של פרקים בהיסטוריית דברי הימים של הכדורסל הישראלי לדורותיו. פוסט מס’ 795. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 17 בפברואר 2019.

—————————————————————————————

פוסט מס’ 795 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 17 בפברואר 2019.

—————————————————————————————

yoash 13

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 40 (ארבע עשרות) שנים. אחד הַחוֹרָפִים בהיכל הספורט ביד אליהו. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בעת הסיקור הישיר של אחד מ- משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בטרם שריקת הפתיחה. תמונת הסטילס בשחור /לבן. גם השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית היו בין 1970 ל- 1982 בשחור / לבן. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה עתיקת היומין מימין לשמאל : עוזר השדר אֲרְיֵה שָגִיא, הפרשן אֲרְיֵה מליניאק (מוסתר אבל אפשר להבחין כי הוא חובש על ראשו Head set), השַדָּר המוביל יוֹרָם אָרְבֵּל, עוזר השדר הנאמן אמנון לָנְגְזָם, השַדָּר הסטודנט – מתלמד אוּרי לֵוִי, אנוכי יואש אלרואי מנווט, מפיק, ועורך את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ושופט הכדורסל מרדכי נהרי ליד שולחן המזכירות. משמאל, מישהו לא מזוהה לבוש סוודר מצועצע. הערה שלי : מנכ”ל רשות השידור בתקופה המדוברת הנ”ל היה יוסף “טומי” לפיד ז”ל. בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיהן יצחק “צחי” שמעוני ז”ל. מנהל חטיבת החדשות היה טוביה סער יבד”ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דָגוּל דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ”ל רשות שידור מופרך בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו בתחילה את התואר מ”מ מנכ”ל רשות השידור במארס 2002, ואח”כ הציבה אותו כ- מנכ”ל קבוע בפסגת השידור הציבורי ב- 2 ביוני 2002 לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007 המלכתו המופרכת של יוסף בר-אל על רשות השידור ע”י ראש הממשלה אריאל שרון נעשתה בהמלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. אולם אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב וסילקו והדיחו את אותו יוסף בר-אל הכושל והמופרך לעַד מהַכֵּס ומתפקידו הַרָם ב- 2 במאי 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה קצרצרה.

הרמתי טלפון לאחרונה למאמן הכדורסל גיא גודס, בן 48 היום. מפרידות בינינו יותר משנות דור. אנוכי בן 81 היום. אני מכיר אותו רק דרך מוניטור הטלוויזיה. אמרתי לו שאני מעריך ומוקיר את אישיותו ואת מנהיגות הכדורסל שלו, וכי הוא איש של יושרה ודרך ארץ. גיא גודס התמנה לא מזמן למאמנה של מכבי ראשל”צ כשהייתה שרויה בנקודת שֵפֶל תחת שרביט מאמנה הקודם צבי שרף. יו”ר מכבי ראשל”צ יצחק פרי הדיח את צבי שרף וגייס לשורותיו את גיא גודס. הפער ביכולת וכישרון שני המאמנים הנ”ל התגלה חיש מהר והיה מוגדר וברור : בעוד צבי שרף הפך את מכבי ראשל”צ למועדון כדורסל רווי חרחורי ריב ומדון, ו-מופסד, ש-התדרדר חיש מהר לשולי טבלת ליגת העל (ולכן סולק ע”י יצחק פרי), הרי ש- גיא גודס שִיקֵם ו-רוֹמֵם אותו בתוך תקופה קצרה מבחינה מקצועית וגם מהיבט חברתי, והביא אותו ל- משחק הגמר על גביע המדינה של 2019 שנערך בארנה הירושלמית נגד הפועל ירושלים תחת שרביט אימונו של עודד קטש (יום חמישי- 14 בפברואר 2019, 67:82 לזכות הפועל ירושלים). גיא גודס ושכמותו פועלים בארץ באקלים כדורסל אמריקני שהוא קצת ישראלי. הם מדברים אנגלית באימונים ובכל ההיערכויות והתדריכים שלהם עם שחקניהם, לרבות כמובן בפסקי הזמן (Time out) בעת התחרויות. דור מאמני הכדורסל הישראליים הנוכחי (שכבת מאמנים טובה ו- רוויית ידע) המונה את הישראליים האלה (לא לפי סדר החשיבות) גיא גודס, עודד קטש, נדב זילברשטיין, רמי הדר, דן שמיר, שרון דרוקר, דני פרנקו, אריק שיבק, אריק אלפסי (ועוד אחרים טובים), החבר’ה האלה ניצבים בפני משימה סבוכה ועמה דילמה : דור המאמנים הנוכחי נדרש להורות את תורתו, מיומנותו, ומהימנותו לשחקניו על הפרקט בשפה זרה, ובאותה העת גם לעטוף ולשמור על המקור, על השחקנים הישראליים הצעירים שעדיין נותרו לפליטה בזירת הכדורסל שהייתה פעם בלעדית ובלבדית שלהם. על דור המאמנים הזה ממשיכי דרכם של יעקב שאלתיאל, יהושע רוזין ז”ל, רלף קליין ז”ל, שמעון “צ’ינגה” שלח יבד”ל, ואחרים מוטלת משימה לא רק להוביל את קבוצותיהם “הישראליות – אמריקניות” לפסגת הליגה והגביע, אלא בד בבד גם לא לאפשר בשום אופן ל-גָחֶלֶת הכדורסל הישראלי האותנטי להפוך לאוּד. מדובר לא רק במשימה סבוכה, אלא בטיפול וטיפוח משימה לאומית ועמה אחריות כבדה. טקסט השיחה הקצרה שניהלתי עם גיא גודס מובא בהמשך פוסט מס’ 795.

פרפראות.

1. חברת החדשות של ערוץ 13 מתרברבת ומשתחצת על חשבון חברת החדשות של ערוץ 12, ומכריזה על עצמה : “אנחנו נבחרת החדשות הטובה בישראל”. לא נכון וגם דברי רָהָב.

14 בפברואר 2019. מהדורת “לפני החדשות” בהגשת והנחיית אודי סגל רצה על מסך ערוץ 13 רווי זעזועים ושינויים. ערוץ 13 משתחץ ומתרברב בגלוי. חברת החדשות שלו שהעתיקה את מקום מגוריה מערוץ 10 והתאכסנה לאחרונה בערוץ 13, מכריזה בפרהסיה על המרקע שלה בזו הלשון : “אנחנו נבחרת החדשות הטובה בישראל”. מדובר לא רק בדברי שָחָץ אלא בצ’ק פתוח שאין לו בינתיים כל כיסוי. חברת החדשות בראשות אבי ווייס של ערוץ 12 מביסה לפי שעה פי שניים ב- Rating את חברת החדשות בראשות גולן יוכפז של ערוץ 13. ובכן, יהללך זר ולא פיך. הפסוק השלם הוא, “יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא – פִיךָ, נָכְרִי, וְאַל – שְׂפָתֶיךָ”. הפסוק הזה לקוח מספר “מִשְלֵי” פרק כ”ז פסוק ב’ ממליץ לאדם לא לפאר את עצמו ולהניח את הדבר לאחרים. ועוד סלוגן, אֵין הנַחְתּוֹם מֵעִיד עַל עִיסָתּוֹ”. חברת החדשות רבת מוניטין של ערוץ 13 (עוד מימי ערוץ 10 ז”ל) שולפת עכשיו את קלפיה וחרבותיה ו-יוצאת למלחמת מִדְרוּג ורייטינג טלוויזיונית ממושכת ו- ארוכה מול חברת החדשות המצוינת של ערוץ 12. התנ”ך מלמד אותנו בספר “מלכים א”, פרק כ’, פסוק י”א כי אין להתרברב בטרם יציאה למלחמה כפי שמשיב אַחְאָב מלך ישראל לבן-הדד מלך ארם מי שמאיים בהשמדת מלכות ישראל, בזו הלשון : “…אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּח…”. מוזר, תמוה, ומפתיע מאוד שחברת החדשות של ערוץ 13 מרשה לעצמה להתרברב ולהשתחץ בסגנון רָהָב כה רָאָוְותָּנִי קבל עם וארץ, ולהתהדר בטרם עת בטקסט שכזה, “אנחנו נבחרת החדשות הטובה בארץ”. כלל לא בטוח שזה נכון. וגם נניח שמדובר בטקסט כֵּן, לא לכם להכריז ולהתפאר במעשי ידיכם. ממתי הנחתום מעיד על עיסתו. השאירו זאת לצופי הטלוויזיה בארץ. פתטי. לא מקובל.

טקסט תמונה : ערוץ 13 משתחץ ומתרברב בגלוי. חברת החדשות שלו שהעתיקה את מקום מגוריה מערוץ 10 ז”ל והתאכסנה לאחרונה בערוץ 13 יבד”ל, מכריזה בפרהסיה קבל עם וארץ : “אנחנו נבחרת החדשות הטובה בישראל”. תמונתה של שדרנית החדשות המובילה של ערוץ 13 תמר איש שלום, מקשטת את טקסט הרהב. אלו הם יחסי ציבור ושיווק פתטיים. מדובר לא רק בדברי שחץ אלא בטקסט שגוי. חברת החדשות בראשות אבי ווייס של ערוץ 12 מביסה לפי שעה פי שניים ב- Rating את חברת החדשות בראשות גולן יוכפז של ערוץ 13. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 13).

2. ערוץ “כאן” 11 מפר בבוטות, בחוסר מקצועיות, ובגסות את אחד מכללי העיתונות הטלוויזיונית העתיקים וההכרחיים ביותר : “זיהוי שיטתי וקבוע בכתוביות ובמלל את את האנשים המופיעים על המסך”.

ערוץ “כאן” 11 מתעקש, מתמיד, עושה כל מאמץ, וגם מצליח לא לזהות לצופיו את גיבורי העלילה שמופיעים במשך דקות ארוכות ב- Close ups על המסך הציבורי שלו, בעת סיקור הפריימריז של מפלגת “מרצ” בסוף השבוע במסגרת שידור חדשות הלילה ע”י רומי נוימרק (יום רביעי – 13 בפברואר 2019). מדובר בעורכים ומפיקים ב- “כאן” 11 שפועלים במערכת עיתונאית על תקן של פקידים. הטלוויזיה היא Media של Close ups. צילומי Close ups והעלאתם על המרקע נועדו להדגיש את חשיבותו ונוכחותו של איש X, ו/או איש Y, ו/או איש Z שהוא רלוואנטי לאינפורמציה הטלוויזיונית המוגשת לציבור. פקידי “כאן” 11 עושים ומחוללים דבר והיפוכו : הם מצלמים למשל את יו”ר צעירי מפלגת “מרצ” מר תומר רזניק ב- Close up, ומראים וחושפים אותו במשך דקות ארוכות בצילומים מקרוב על המסך שלהם, אולם נמנעים ביודעין מלזהות אותו ואת תפקידו. חלטוריסטים. מדובר באנטי טלוויזיה. העיקר ש- שיחתם של מגישת “כאן” 11 רומי נוימרק עם המומחה הפוליטי שלה עם מר זאב קָם ברקע נמשכת על מי מנוחות באין מפריע. הסצנה הטלוויזיונית התמוהה הזאת שמתרחשת על המסך שלהם בה מופיע יו”ר צעירי מפלגת “מרצ” מר תומר רזניק ב- Close up, מבלי שהמערכת מזהה אותו ואת תפקידו, איננה נוגעת לשניהם. שניהם ממשיכים בשלהם. רואים את תומר רזניק כאילו עַלוּם שֵם שוב ושוב על המסך, ושומעים את קולם של רומי נוימרק וזאב קָם, אולם איש משניהם איננו נזעק מכיסאו, לא מזרז את המערכת שלו, ולא זועק למיקרופון, “…מי הוא לעזאזל גיבור העלילה ממפלגת “מרצ” שנוכח על המסך אבל עורך ומפיק המהדורה מסרבים לגלות את שמו, זהותו, ותפקידו בפריימריז של המפלגה…”. מדובר ב- עיתונאים חובבניים ו- רשת טלוויזיה ציבורית Amateur, שקרויה “כאן” 11. מגוחך. בלתי מתקבל על הדעת.

טקסט תמונה : ליל רביעי – 13 בפברואר 2019. “כאן” 11. סיקור הפריימריז של מפלגת “מרצ” בסוף השבוע הזה במסגרת שידור מהדורת חדשות הלילה ע”י רומי נוימרק. ובכן, מיהו האיש עלוּם השֵם הזה, נושא כנראה באחריות פוליטית-מפלגתית (מפני שהוא מופיע כבר דקות ארוכות ב- Close up על מסך ערוץ “כאן” 11), כשהוא חולש על המיקרופון ומצלמות “כאן” 11 ו- מבודדות אותו מהקהל הרחב (בגלל חשיבותו), אולם מבלי שמערכת “כאן” 11 תזהה אותו לצופיה בשמו המלא ותפקידו…???  מדובר במערכת חדשות חובבנית שמפרה ביודעין את אחד מחוקי הטלוויזיה הבסיסיים ביותר : אמנת זיהוי גיבורי העלילה המופיעים על המרקע בכל תחום סיקור, וודאי בעת סיקור עיתונאי של מהדורת חדשות. הערה שלי לפתרון התעלומה : האיש הופיע בתצלום ה- Video הזה הוא מר תומר רזניק יו”ר צעירי מפלגת “מרצ”. (צילום ב- Iphone. באדיבות “כאן” 11).  

טקסט תמונה : ליל רביעי – 13 בפברואר 2019. “כאן” 11. סיקור הפריימריז של מפלגת “מרצ” בסוף השבוע הזה במסגרת שידור מהדורת חדשות הלילה ע”י רומי נוימרק. כנ”ל : מי הם שני האישים שמופיעים כבר זמן ממושך ב- Close up על מסך ערוץ “כאן” 11 מבלי שהמערכת תזהה אותם בשמם המלא ואת תפקידיהם…??? מדובר במערכת חדשות חובבנית שמפרה ביודעין את אחד מחוקי הטלוויזיה הבסיסיים ביותר, אמנת זיהוי גיבורי העלילה המופיעים על המרקע בכל תחום סיקור למען הצופים שלהם, וודאי בעת סיקור עיתונאי של מהדורת חדשות. (צילום ב- Iphone. באדיבות “כאן” 11). 

טקסט תמונה : ליל רביעי – 13 בפברואר 2019. “כאן” 11. סיקור הפריימריז של מפלגת “מרצ” בסוף השבוע הזה במסגרת שידור מהדורת חדשות הלילה ע”י רומי נוימרק. מיהי האישה שמופיעה כבר המון זמן ב- Close up על מסך ערוץ “כאן” 11 מבלי שהמערכת תזהה אותה בשמה המלא ותפקידה…??? מדובר במערכת חדשות חובבנית שמפרה ביודעין את אחד מחוקי הטלוויזיה הבסיסיים ביותר, אמנת זיהוי גיבורי העלילה המופיעים על המרקע בכל תחום סיקור למען הצופים שלהם, וודאי בעת סיקור עיתונאי של מהדורת חדשות. אפשר לחשוב שיו”ר “מרצ” תמר זנדברג היא בת בית מוכרת לכל בר בי רב בישראל. (צילום ב- Iphone. באדיבות “כאן” 11). 

3. מת גורדון בנקס (Gordon Banks) בן 81, שוער נבחרת אנגליה בכדורגל שזכתה בגביע העולם במונדיאל שנערך בארצה בקיץ 1966.

גורדון בנקס שייך לרשימה נבחרת של שוערים מהוללים כמו הספרדי ריקארדו זמורה (השוער שביצע את ה-Salto imortale), שני השוערים האיטלקיים ז’אמפיירו קומבי ו- אלדו אוליביירי, הצ’כוסלובקי פרנטישק פלאניצ’קה, הרוסי / סובייטי לב יאשין, וגם יעקב חודורוב שלנו. גורדון בנקס היה שוער נבון באופן מיוחד, בעל כישרון לקרוא את מפת הקרב ש-מתכננת ו-מפתחת הקבוצה היריבה ואשר עלולה לסכן את שערו, וניחן בחושים בריאים, מיקום נכון, ותגובה מהירה. מאמן נבחרת אנגליה בעת ההיא אלף ראמזי האמין ביכולתו ובחוכמתו כשוער לאומי. ב- 1970 הוציאו שני סופרים בריטיים Hugh McILvanney ו- Arthur Hopcraft לאור את ספרם המשובח “WORLD CUP 1970” (הוצאת Eyre & Spottiswoode London). בספר המידע המצוין ההוא התייחסו הְיוּ מקאילוואני וארתור הופקראפט גם למשחק ברזיל – אנגליה 0:1 בבית מס’ 3 המוקדם שנערך ב- 7 ביוני בגוואדאלאחרה במכסיקו בו הציל גורדון בנקס באינסטינקט של נמר את שער אנגליה מנגיחה מדויקת של פלה מטווח של 10 מטרים. בובי צ’ארלטון אמר ש- ההצלה הזאת של גורדון בנקס היא הטובה ביותר שראה בחייו. הנה התיעוד.

טקסט תמונה : 7 ביוני 1970. מונדיאל מכסיקו 1970. אצטדיון גוואדאלאחרה במכסיקו. גורדון בנקס הודף בשבריר השנייה האחרון לקרן את כדור הנגיחה המדויק של חלוץ ברזיל פלה (איננו נראה בתמונה). מס’ 6 הוא הקפטן האנגלי בובי מור. ברזיל ניצחה במשחק המוקדם הזה 0:1 את אנגליה בבית מס’ 3 במונדיאל מכסיקו 70′. (באדיבות הוצאת הספרים Eyre & Spottiswoode / London).

4. יאיר לפיד מתחרה על משרת ראש הממשלה מול בני גנץ.

נפלאות דרכי הדיפלומטיה. כתב נידח לשעבר של ביטאון צה”ל “במחנה” בשֵם יאיר לפיד (בן 55), שלא נשא חרב בעת שירותו הצבאי (על פי הרשומות גם בשל מגבלות רפואיות), מתחרה על הבכורה פוליטית ומִשְרָת ראש הממשלה מול רמטכ”ל צה”ל לשעבר שבע קרבות רב אלוף מיל. בשֵם בני גנץ (בן 59). אנוכי, לשעבר בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, מתכוון להניף את זרועי ימנית בעבור אבי גבאי מנהיג תנועת העבודה.

5. הח”כ חיים ילין מול יו”ר “יש עתיד” יאיר לפיד.

סָגָת ח”כ חיים ילין איש ציבור הגון, כֵּן, ובעל יושרה ו- יו”ר מפלגת “יש עתיד” יאיר לפיד נעדר כל אמינות ומהימנות, הגיעה לסיומה הצפוי. נטישה ופירוד. צריך להתבונן ב- “גב האומה” הטלוויזיונית שמגיש ומנחה ליאור שליין הווירטואוז כדי לדעת ולהבין עד כמה יאיר לפיד הוא פוליטיקאי דַל ועלוב שאומר שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם דבר והיפוכו בכל מיני נושאים שהוא מעלה לדיון.

6. “2025” המשודרת בערוץ 12 היא תוכנית טלוויזיה דלה, מחורבנת, ו-משעממת. רק שני המנחים שלה קורין גדעון וארז טל משעממים יותר ממנה.

זאת ההתרשמות האישית שלי. מדובר בקשקוש טלוויזיוני. כישלון.

7. אלעד זאבי (כותב טוב אולם מעתיקן) מפרסם במדור הספורט של עיתון “הָאָרֶץ” (יום ראשון – 17 בפברואר 2019) פוסט נרחב, משהו סביב 1200 (אלף ומאתיים) מילים. אודות שחקן הכדורסל היווני יאניס אנטטוקומפו המככב בקבוצת מילווקי באקס בליגת ה- NBA, וכותרתו, “בדרך לטבעת, יאניס גם מוביל קבוצה ל-אולסטאר”.

מדובר ב-מאמר Off tube מעניין. אלעד זאבי לא פגש את את יאניס אנטטוקומפו. זה לא מפריע לו לקושש למצבור שלו ולהעתיק בארץ המון פרטים לרשימתו אודותיו, אינפורמציה שהוא מלקט ו-אוסף ממקורות שונים בחו”ל, אולם מסרב בתוקף למסור לקוראיו את מִפְרָט הביבליוגרפיה עליה נשען המֵידָע הזה שלו. הוא גם לא מוכן למסור לקוראיו וגם לי פרט חשוב וקרדינאלי הנוגע לנתוניו הפיזיים של אותו הכדורסלן המוכשר הזה שהוא דן בו, יאניס אנטטוקומפו, מה הוא גובהו ומה משקלו…??? במקומות כאלה ואחרים בפוסט הנ”ל מספר לי אלעד זאבי, כלהלן : “…רק במשחק האחרון של הבאקס לפני האולסטאר הוא יאניס אנטטוקומפו הטביע שלוש פעמים בשלוש דקות ברבע הראשון בלבד. עבור מי שקפץ בעונה שעברה מעל שחקן יריב בדרך לטבעת, מדובר בפעולה קלילה כמו להקליק חגורה במטוס…חלק מההטבעות של אנטטוקומפו פשוט לא הוגנות, הוא כל כך ארוך…אם ההטבעות הן ביטוי לעליונות פיזית… אורך הגפיים בצירוף זריזות רגליים…ספירוס וולנייטיס שעבד במועדון פילאת’ליטיקוס מזרח אתונה היה מסייר בשכונות עוני כדי למצוא כישרונות לקבוצות הנוער. יום אחד חזה ביאניס אנטטוקומפו ואחיו משתעשעים עם כדור ו-סַל. “הבטתי לשמיים ואמרתי אלוהים אדירים, איך יכול להיות שאף אחד לא הבחין ביכולות ובמתנות הפיזיות של הילד הזה…”. אלעד זאבי לא חוזר בו. הוא לא מגלה לי מהיכן, מאלה מקורות, הוא דולה ומעתיק את פרטי המידע המעטרים את הפוסט שלו, “בדרך לטבעת, יאניס גם מוביל קבוצה ל-אולסטאר”, ועדיין מסרב לגלות לי את גובהו ומשקלו של גיבור העלילה שלו יאניס אנטטוקומפו. לא רק לא בסדר, מגוחך.

הערה שלי : על פי מקורות באינטרנט שמו של יאניס אנטטוקומפו באנגלית הוא Giannis Antetokounmpo, ומבטאים אותו בעברית יאניס אדטוקומבו. הוא בן למשפחה ניגרית שהיגרה ליוון. גובהו 2.11 מ’, משקלו 110 ק”ג, וגילו 24.

פוסט מס’ 795. גָיְא גוּדֶס מאמן קבוצת מכבי ראשל”צ הפסיד אומנם במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לשנת 2019 לקבוצת הפועל ירושלים תחת שרביט אימונו של עוֹדֵד קָטָש 67:82 (יום חמישי – 14 בפברואר 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) אולם מדובר במאמן כדורסל ידען בעל טביעת עין שהוא גם מנהיג ספורט מאופק ובעל יושרה, וגם אדם נעלה. גיא גודס (ושכמותו) הוא העתיד שלנו במדינה קטנה מוּכֵּית ו-הוֹמָה תהליך “אמריקניזציה” אינטנסיבי רָב שנים חסר תקדים של הכדורסל הישראלי. מערבולת ותחלופה מואצת של עשרה מאמנים ועשרות שחקנים מאז 2014 מתרחשת במועדון הכדורסל של מכבי ת”א לרבות גיא גודס עצמו, מינויו למאמן ראשי ב- 2014 והדחתו בתום שנת כהונה ב- 2015.  פוסט מס’ 795. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת-16 בפברואר 2019.

אינני מכיר את גיא גודס באופן אישי אולם אנוכי מוקיר את אישיותו מבעד למרקעי הטלוויזיה מאז 1986 כשהיה נער בן 15 אולי 16 כדורסלן מוכשר ובולט (התנשא לקומה של 1.90 מ’ והיה אתלט בעל יכולות ספורטיביות),  אלוף בתי ספר התיכוניים של מדינת ישראל. ב-1989 הוביל גיא גודס את בית ספרו “אורט קריית ביאליק” לזכייה באליפות העולם בכדורסל לבתי ספר תיכוניים. גיא גודס היה כוכב שהבין כבר בגיל כה צעיר את תורת משחק הכדורסל. לא היה על כך עוררין. אנוכי כיהנתי אז בתפקיד, המנווט והעורך הראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מטעמם של מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין יבד”ל (בן 87 היום). חטיבת הספורט בפיקודי שידרה בשנים ההן בתוכנית הטלוויזיה הוותיקה לילדים ונוער, “מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר” את תחרויות הכדורסל של בתי הספר התיכוניים בארץ והזכייה בחו”ל באליפות העולם. הקריירה של גיא גודס נסקה במהירות. שם לפני שנות דור עשיתי לראשונה הכרה עם הנער גיא גודס. הוא מצא חן בעיניי. לפני כמה ימים צלצלתי אליו ונתתי לו לדעת רק כעת את דעתי המקצועית אודותיו אותה אימצתי כבר ב-1986. אולי 1987. דעתי זאת אודות גיא גודס נשארה זהה גם ב-2019. גיא גודס הוא אדם וספורטאי למופת בעל אופי מושלם. מנהיג מרשים, קפדן, מאופק, שקול, צנוע, ידען, רב אמן בכדורסל. מעולם לא ראיתי אותו יוצא מכליו. גיא גודס שידר כבר כ-נער בזירת הכדורסל Dignity ו-Integrity. תכונות האופי האלה לא אבדו לו לעולם. אומר לי גיא גודס באותה שיחת הטלפון שניהלתי עמו לפני כמה ימים, “…היה לי ממי ללמוד, מאבא שלי…”. אביו של גיא גודס יצחק גודס ז”ל הוא בן דורי (אנוכי בן 81, היום). התמודדנו איש מול רעהו בליגה הלאומית בכדורסל בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת וראשית שנות ה-60. יצחק גודס ז”ל לבש את מדי מכבי קריית מוצקין ושימש רכז המשחק של קבוצתו. אנוכי בן קיבוץ אפיקים לבשתי את מדי קבוצת הפועל אשדות יעקב. המאמן-שחקן שלי בקבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב היה יגאל דַר (וולודרסקי) ז”ל. בקבוצת מכבי קריית מוצקין ההיא שיחקו ובלטו גם לייבל’ה דודבני ז”ל וחֲנוֹךְ בַּרקוֹן יבד”ל.

גיא גודס ינק את תורת הכדורסל בקריות. אבא שלו היה שחקן כדורסל מוכשר בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, אולם נהג אוטובוס ב-“אֶגֶד” במקצועו. אלה היו ימי הטוהר של הכדורסל הישראלי ההוא נטול ונעדר אמריקניזציה ודולרים, ענף ספורט מרכזי במדינת ישראל שעסקו בו ספורטאים חובבים.  יצחק גודס ז”ל היה האיש ש-חינך, לימד, ניווט, והנהיג את בנו. לגָיְא גוּדֶס היה ממי ללמוד. בסוף שנות ה-80 במאה הקודמת הניחה הנהלת מכבי ת”א זכויות מגדלת על כישרון כדורסל נער בעל יכולות בשם גיא גודס. ב-1990 החתימה מכבי ת”א את גיא גודס בן 19 כשחקן מן המניין בשורות המועדון היוקרתי והשאפתני. האבא יצחק גודס ז”ל היה ליד בנו וניהל לםני 29 שנים את המו”מ של השחקן הצעיר והטירון עם המועדון המפואר. ברבות השנים הפך גיא גודס לא רק לשחקן מוערך אלא גם למאמן כדורסל מיטבי. הייתי רוצה שלנכדיי ונכדותיי יהיה מדריך ספורט, מורה דרך, ומחנך מישהו (ו/או מישהי) בדמותו של גיא גודס. הייתי רוצה שבבוא העת איגוד הכדורסל ימנה את גיא גודס למאמן הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורסל. גיא גודס הוא יותר ממדריך ומאמן. גיא גודס הוא Mentor על כל המשתמע מהמונח האנגלי מֶנְטוֹר. גיא גודס שימש עוזר מאמן של דייוויד בלאט מאמן מכבי ת”א בשנים 2014-2010. ממנו שאב ידע והשראה. ב-2014 התמנה גיא גודס למאמן ראשי של מכבי ת”א. ב-2005 הודח ממשרתו. אח”כ שב לשורות המועדון והיה לעוזר מאמן של הקרואטי נוון ספחיה מאמן מכבי ת”א. בעקבות הדחתו של נוון ספחיה ב-2018 ע”י הנהלת מכבי ת”א והבאתו של המאמן היווני יאניס ספרופולוס במקומו, פרש גם גיא גודס משורות המועדון ולפני זמן לא רב מונה למאמן קבוצת הכדורסל של מכבי ראשל”צ ע”י היו”ר יצחק פרי (במקומו של המאמן הקודם צבי שרף). דרכו של גיא גודס כמאמן כדורסל ישראלי ובר סמכא ראשי בתורת הכדורסל איננה סוגה בשושנים. אף על פי כן אנוכי רואה בו לא רק רב אמן בתורת משחק הכדורסל אלא ראשית דבר אדם בעל יושרה, חינוך, ודרך ארץ. השאר מסופר בדברי הימים.           

פוסט מס’ 795 בשיתוף עם פוסט מס’ 654. דברי הימים. חַזוֹן, תְּעוּזָה, ומוּסָר על מסך הטלוויזיה ומחוצה לו. רשות השידור המסואבת ההיא בשנים 2005 – 2002 תחת שלטונו המופרך של מנכ”ל יוסף בר-אל פשטה את הרגל. זה לא היה עוד סוד כי רשות השידור המושחתת ההיא של יוסף בר-אל נטולת צדק, דֶרֶךְ אֶרֶץ, ומוּסָר (בכל תחומי תעשיית הטלוויזיה והרדיו) הפכה לחוות ניסיונות כוחנית מזוהמת ב-פוליטיזציה מטונפת. היא ענתה על הגדרתו התנ”כית המדויקת של שלמה המלך, שאמר כלהלן : “רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִים שֶנַּעֲשוּ תַּחַת הַשָּמֶש והִנֵּה הַכָּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. מְעֻוָות לֹא יוּכַל לִתְּקֹן וחִיסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִימָּנוֹת” (ספר “קֹהֶלֶת” פרק א’ פסוק 15).  רשות השידור הַנְבוּבָה ההיא של יוסף בר-אל התמוטטה בשנים ההן של 2005 – 2002, הפכה חיש ל-נעדרת זכות קיום, וגססה תריסר שנים עד שמתה ב- 2017 והפכה ל-ז”ל. על חורבותיה קם תאגיד השידור הציבורי “כאן 11. מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל עצמו הוּדָח וסוּלָק מהכֵּס הַרָם ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוֹחַד מסך ע”י אותה הממשלה בראשות אריאל שרון, זאת ש-הציבה אותו בפסגת השידור הציבורי ב-אביב 2002 ו-העניקה לוֹ כתב מינוי ב- 2 ביוני 2002 לחמש שנים עד 2 ביוני 2007. פוסט מס’ 795 בשיתוף עם פוסט מס’ 654. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 16 בפברואר 2019.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לכהונה הרמה הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 ממשרתו זאת לעבר ירכתי השאול של ההיסטוריה הטלוויזיונית והתקשורתית של רשות השידור ושל מדינת ישראל. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ”ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת 1 : לקראת הבחירות לכנסת ה- 21 ב- 9 באפריל 2019. ח”כ באסל גאטס מבל”ד / הרשימה המשותפת. מדובר בחשד שהוא בוגד במדינת ישראל תחת מסווה של חסינות פרלמנטרית. 

ה- ח”כ הערבי באסל גאטס נחשד בימים אלה בהעברה ובהברחה של טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים בכלא “קציעות”. מדובר בח”כ שעל פי החשד ניצל את חסינותו הפוליטית שמעניקה לו הדמוקרטיה של מדינת ישראל מתוקף חברותו בכנסת, כדי לחולל נגדה מעשה בגידה. אם מדובר בעובדות נכונות של הברחת טלפונים סלולריים ע”י הח”כ הערבי למענם של אסירים ביטחוניים, הרי ש- ח”כ באסל גאטס שַם דְמֵי מִלְחָמָה בשָלוֹם. הוא בוגד. אין מילה אחרת לאדם פוליטיקאי ישראלי שעוטה על עצמו אִצְטָלָא של איש חסין דיפלומטית ובמסווה של חסינות של חבר כנסת מבריח בגְנֵבָה ובהסתר מכשירי טלפון סלולריים לאסירים ביטחוניים אויבי ישראל. דינם של בוגדים במדינתם ידוע ו- נגזר מראש. אם זה נכון הרי ש- באסל גאטס הוא ח”כ נִבְזֶה שעוסק במעשי נְבָלָה מאחורי גבה של המדינה שמעניקה לו חופש דמוקרטי. אם זה נכון הרי ש- סלוגן בינלאומי ידוע מתיר לציבור באופן חד משמעי להתגונן מפני איש נָבָל ונִבְזֶה כ- באסל גאטס וקובע כלהלן, “עִם נִבְזִים תִּתְּנָבָז”. יש למשפחתי ולי כבוד רב כלפי אחינו האזרחים הערביים, התרבות הערבית, המסורת הערבית וגם הבדואית, והאוכל הערבי במדינת ישראל. בשעתו היו לי לא מעט ידידים מביניהם. עד עצם היום הזה אנחנו המשפחות שלנו, ילדינו, ונכדינו עוצרים במסעדות ערביות, סועדים את לבנו, ומכבדים מאוד את בעלי המקום. אך אם זה נכון מה לזה ולבוגדנות הַנִבְזִית שמחרחר הח”כ הערבי הנוֹכֵל באסל גאטס כנגד אֹשְיוֹת מדינת ישראל. בשעה שהבוגדת ח”כ חנין זועבי מנשקת בטלוויזיה את באסל גאטס היא תורמת תרומה של ממש להחשדתו. נכון שחֵירוּת, חופש, ו- דמוקרטיה הם צורה של שלטון פוליטי / מדיני שָבִיר אך עדיין חזק דיו כדי להעניש את הבוגד הנוכל באסל גאטס ולהניחו כבול מאחורי סורג ובריח ל- 30 שנים. גם את חנין זועבי. אין דבר עכור יותר ומזוהם יותר מבגידה במדינה שלך.

תזכורת 2 : לא נַס לֵיחָה של השחקנית ומנחת הטלוויזיה והרדיו, רבקה מיכאלי (בת 81, היום).

השחקנית ומנחת הטלוויזיה רבקה מיכאלי היא עדיין קָנוֹנִית רב גונית. עונג גדול עבורי לראות אותה שוב מגישה ומנחה את תוכנית הבידור בעלת השם ההיסטורי “מסיבה למסיבה” במלאת 48 שנים להולדת הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1 תחת ניהולו העכשווי של אלי בבא. רבקה מיכאלי נותרה שֵם דבר. מדובר באישיות טלוויזיונית וורסטילית וערכית ברמה גבוהה שנסקה וקנתה את פרסומה הארצי בתוכנית הסטירית “ניקוי ראש” שערך והפיק מוטי קירשנבאום ז”ל בשנתיים שבין 1974 ל- 1976. גם בחלוף כל כך הרבה שנים נותרה רבקה מיכאלי שחקנית, מגישה, ומנחת טלוויזיה מקצוענית בעלת הדר ונוכחות וגם צנועה ומאופקת.

kirshenbaum 2

טקסט תמונה : חורף 1974. תמונת נוף אנושי מהימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. אולפן א’ בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים (ברקע נראות שלוש מצלמות האולפן הגדולות מסוג Marconi תוצרת אנגליה). ימי התוכנית הסטירית “ניקוי ראש”. העיתונאי, העורך, המפיק, והבימאי מוטי קירשנבאום ז”ל מייסד את “ניקוי ראש” בגינה הוא זוכה בחלוף שנתיים ב- 1976 בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה. להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, הצלם עזרא כליפה (עומד מימין), השחקנית רבקה מיכאלי (יושבת ומעלעלת בטקסט), מוטי קירשנבאום ז”ל (בן 35 בתמונה), איש הקול שלום “שולקה” גרי, הכתב בני ליס, הבימאי יעקב אסל רוכן על הטקסט (אפודה ושרוולים לבנים), פועל במה חיים אמזלג (חובש מגבעת), ה- floor manager / מנהל במה יוסף “פונצי” הדר ז”ל (מזוקן וחובש כובע), עוזרת ההפקה לאה פילצר (רוכנת לפנים), ב.מיכאל (מיכאל בריזון, ממושקף, משופם ומזוקן, ולובש סוודר שחור) אחד מארבעת הכותבים המוכשרים של התוכנית “ניקוי ראש”, מאפרת הטלוויזיה הישראלית הציבורית דליה אטקין, השחקן שבתאי קונורטי ז”ל, השחקן דובי גל, השחקן טוביה צפיר (ממושקף וחתוך). (התמונה באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת 3 : ערוץ 1 הציבורי ז”ל הפיק לפני כמה שנים שתי סדרות תעודה מעניינות וחשובות “רוח החופש” ו- “והארץ הייתה תוהו ובוהו” תחת ניהולו של אֵלִי בַּבָּא. אני אוהב את האיש הַכֵּן הזה וחש לו הערכה מקצועית רבה מאז פגשתי אותו לראשונה בטלוויזיה הישראלית הציבורית היכן שהוא בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. לא שיניתי את דעתי עליו.

יותר מ- 50 (יוֹבֵל) שנים חלפו מאז מבצע שידור הבכורה הישיר ההיסטורי הראשון ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 2 במאי 1968 ביום העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל את מצעד צה”ל בירושלים. מנהל ערוץ 1 בשנים האחרונות מר אלי בבא יזם לאחרונה קמפיין שידורים מעניין להדגשה “48 שנים”, מעין מסע פרידה ׁ(ראויׂ) מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בטרם הייתה אמורה להחזיר “על פי התוכנית” את נשמתה לבוראה ב- 31 בדצמבר 2016. קמפיין השידורים של אלי בבא כולל שתי הפקות דוקומנטריות מעניינות וחשובות, “רוח החופש”, ו- “והארץ הייתה תוהו ובוהו”. מדובר אומנם במדרוג נמוך של שתי היצירות הטלוויזיוניות הנ”ל, משהו סביב % 3.0 – % 2.0, אך מומלץ לצפייה (!). ערוץ 1 תחת ניהולו של אלי בבא עדיין משדר תכני טלוויזיה מעניינים, חשובים, ורלוואנטיים לכלל הציבור בישראל וגם נותרו שם גם כמה וכמה אנשי טלוויזיה לא רק מקצועניים אלא גם בעלי יושרה ו- ניסיון רב בכל התחומים, מהטובים בארץ. למשל, ביום שלישי הקרוב ב- 27 בדצמבר 2016 בשעה 21:00 ישדר ערוץ 1 עוד סרט תעודה אקטואלי חשוב שעוסק בגזענות שפשתה בספורט במדינת ישראל ואשר קרוי, “צבעים של שנאה”. מאחורי המסמך הדוקומנטרי הזה, מסע אל מוקדי הגזענות בספורט הישראלי, ניצב העורך והמפיק הוותיק ששי אפרתי. ששי אפרתי וציוותו תחקרו, הפיקו, צילמו, וערכו את “צבעים של שנאה” במשך כשנתיים ימים. עתידו של השידור הציבורי בארץ איננו לוט בערפל וגם עתידו בשום אופן לא מאחוריו. הוא טרם אמר את מילתו האחרונה בתנאי שממשלת בנימין נתניהו תסיר ממנו את ידיה.

בראש ערוץ 1 ז”ל שהיה שרוי במאבקי קיום אין סופיים ניצב ב- 2016 מנהל מוכשר בעל ניסיון בשם אלי בבא. הוא היה לא רק מנהל מצוין בעל אבחנה, שיקול דעת, וחושי טלוויזיה בריאים, אלא היה ראשית דבר איש בעל יושרה, חרוץ, הגון, ועניו. אני מכיר את אלי בבא שנים רבות. את דרכו בטלוויזיה החל כטכנאי במחלקת ה- Maintenance של הטלוויזיה הישראלית הציבורית זמן רב בטרם נקראה הערוץ הראשון. אח”כ עשה הסבה לתחום העיתונאות וההפקה. אלי בבא שימש בין השאר גם מפיק ו- Promoter יעיל ובעל טעם של שידורי ערוץ 1 ז”ל. תקווה שנכזבה : בבוא העת כש- ערוץ 1 יפעל או טו טו על פי הסטנדרט המקובל ולא יהיה שרוי עוד תחת צו פירוק ועול כונס נכסים אני מקווה בעבור השידור הציבורי המתחדש כי אלי בבא ייבחר להתייצב בראשו. אלי בבא איננו “נסיך” טלוויזיוני במובן הרגיל של ההגדרה, לא מוכר ב- ברנז’ה העיתונאית, ומשולל לחלוטין יחסי ציבור, פרסום, ושיווק. אף על פי כן הוא Number one. בעיניי הוא הרבה יותר מנסיך טלוויזיה. הוא האיש (ושכמותו) הראוי לנהל את השידור הציבורי במתכונתו המתחדשת. השתתפתי בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באלפי קרבות שידור טלוויזיוניים בארץ ובחו”ל. תמיד רציתי שיהיו לידי אז ברגעי ההכרעה ההם אישי טלוויזיה חרוצים, נאמנים, ומוכשרים מהימים הרחוקים ההם מסוגם של אלי בבא, יואב פלג, אמנון ברקאי, ששי אפרתי, אורי לוי, רוביק פודגור, יורם ברקאי, קרלוס פופ, שלמה גרשנגורן – ספיטירקי, איתן הדר, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, עוזי לוי, שמוליק ברעם, אבנר מריומה, המפקח הטכני אלי בבא (בן דודו של אלי בבא מנהל ערוץ 1), איתן להב, אלי רבינוביץ’, עמי שטדלר, אלי קרייתי, שמואל כהן, יובל אפרתי, ועוד ועוד ו- שכמותם. הרשימה השמית של מצטייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה מכל המגזרים ובכל תחומי העבודה, ארוכה כאורך הגלות. הימים האלה חלפו לעד לבלי שוב.

eli baba 2

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת. אלי בבא בראשית הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

eli baba 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה קודמת. אֵלִי בַּבָּא (משמאל) איש ה- Maintenance וה- Microwave בחטיבת ההנדסה של טלוויזיה הישראלית הציבורית ז”ל ההיא, בטיול באירופה יחדיו עם חבר לעבודה יובל קפלן (מימין). ברבות השנים שחלפו נבחר אלי בבא להתייצב באחת מפסגות השידור הציבורי כדי להיות מנהל ערוץ 1. אלי בבא אדם של נאמנות ו-יושרה ואיש כֵּן בעל מוסר ודרך ארץ היה מנהל טלוויזיה מצוין. ערוץ 1 איננו קיים עוד. אין הרבה אנשים כמו אלי בבא. הימים ההם חלפו לבלי שוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת 4. ערוץ 1 ז”ל. יעקב אחימאיר התארח פעם אצל רבקה מיכאלי ב- תוכנית “סיבה למסיבה”. זה היה ביום שישי – 16 בדצמבר 2016.

יעקב אחימאיר מתבכיין על אובדן וסגירת השידור הציבורי ההוא אצל רבקה מיכאלי ועל תכנון שלומיאלי של הממשלה אודות תקומת השידור הציבורי ביום שלאחרי. מגוחך. האיש הזה יעקב אחימאיר החמיץ את השעה ואת ההזדמנות ההיא להיות עיתונאי מנהיג. ציפיתי ממנו בשעתו וגם מחיים יבין, שניהם מאבות השידור הציבורי לדורותיו, לטפס על הבריקדות ב- 2002 ולהשמיע באופן הברור ביותר את קולם נגד מינויו של יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור. חשבתי בגלוי שעל שניהם ליישר את גוום ולהתריס חד משמעית נגד החלטתו המבישה של ראש הממשלה אריאל שרון, החלטה ברמה של מֵי אָפְסַיִם, למנות מינוי מופרך לגמרי ב- % 100 את יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור ב- 2 ביוני 2002 (על פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן). זה לא קרה. חיים יבין ויעקב אחימאיר מילאו פיהם מים. צריך להוסיף כאן שיעקב אחימאיר (בן 78 היום) הוא עיתונאי אחראי, רציני, ומוערך וחתן פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה ב- 2012. אבל ברזומה שלו רשום גם (מנקודת מבטי) כי הוא נותר אז על הקרשים חסר דוגמא אישית ומוסר מינימאלי כשוויתר ונכנע (בדומה להמוני עיתונאים אחרים בערוץ 1 וברדיו “קול ישראל”) להצבתו המופרכת והתמוהה ההיא של יוסף בר-אל איש דַל ע”י הממשלה בראשות אריאל שרון בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. יעקב אחימאיר לא טיפס על הבריקדות כמוני ולא יצא נגד המינוי ההיסטורי השגוי, המוטעה, והעלוב ההוא. גם לא חיים יבין. צריך להתבונן בתמונה העיתונאית ההיא שצילם נתי שוחט ואשר התפרסמה בעיתון “מעריב” ב- 26 באפריל 2002, בה נראה מנכ”ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל נואם את נאום הניצחון ולידו חיים יבין ואמנון נדב מחרישים.

barel 2

טקסט מסמך : “מעריב”. יום שישי – 26 באפריל 2002. (באדיבות “מעריב”). קטע מתוך מסמך תיעודי מדהים, ריאיון נרחב שערכה העיתונאית שרי מקובר לפני 17 שנים עם מר יוסף בר-אל המיועד לתפקיד מנכ”ל רשות השידור מטעמה של ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו הישירה והחמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, רענן כהן. הריאיון הזה התפרסם ב- מעריב” ביום שישי – 26 באפריל 2002. חיים יבין (מימין) ואמנון נדב (משמאל) מאזינים בהערצה, בהחרשה, ובכמיהה לנאום הרהב והחנופה המביש של המועמד הוודאי למשרת מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל (בתווך) מטעם ממשלת ישראל. במקום להסתלק מהמקום לאות מחאה אודות המינוי הממשלתי המופרך נשארו שניהם חיים יבין ואמנון לשבת על מושבם. ברור שהיו לשניהם שני האישים האלה שהחשיבו את עצמם למנהיגי השידור הציבורי, שיקולים אישיים משלהם, שלא לנטוש את זירת המלל הנכלולית ההיא, נעדרת יושרה. בעצם נוכחותם זאת בזירת המלל הנכלולית ההיא אישרו חיים יבין ואמנון נדב, נתנו את הסכמתם והעניקו גיבוי ליוסף בר-אל המופרך ההוא. אילו חיים יבין ואמנון נדב היו אנשי מקצוע נאורים, הם היו קמים ממושבם ומסתלקים מהמקום העלוב ההוא. בעצם הישארותם על מושבם כשהם מאזינים לדבריו של יוסף בר-אל ושביעות רצון נסוכה על פרצופם נתנו שניהם תוקף להעמקת הפוליטיזציה המְנוּבֶזֶת בשורות רשות השידור ההיא שלהם. אין לכך פירוש אחר. ביזיון. ובכן, את מה שחיים יבין ואמנון נדב לא עשו ביצעה במקומם אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה שהציבו את יוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 על הכֵּס הרָם של מנכ”ל רשות השידור. ממשלת אריאל שרון הדיחה את אותו יוסף בר-אל ב- 2 במאי 2005 ממשרת מנכ”ל רשות השידור בגין שחיתות ושוחד מסך. האיש המופרך ההוא סולק לעַד, לירכתיה האפלוליים והמוצלים של רשות השידור ז”ל ההיא. (באדיבות העיתון “מעריב” והצלם נתי שוחט). 

טיפסתי ו-ניצבתי על הבריקדות ההן לבדי לחלוטין. כתבתי ואמרתי את דבריי הברורים כהאי לישנא ליוסף בר-אל כשאנוכי חשוף לגמרי. היה מדובר במנכ”ל רשות שידור עלוב. הייתי לבד ונותרתי בודד במאבקי ההוא נגד מנכ”ל רשות שידור שנבחר ונתמך באופן אישי ע”י ראש הממשלה אריאל שרון. למעט שלושה עיתונאים איתי לנדסברג, וורד ברמן, וששי אפרתי. העיתונאים האחרים בחטיבת החדשות של ערוץ 1 ז”ל ביניהם מלחכי פנכה רבים נותרו לשכשך במדמנה שלהם והתחפרו בבועה שיצרו לעצמם כאילו אין הדבר נוגע להם. כאילו יש מחד את ערוץ 1 מנוקב כולו מ- ווירוסים של רדידות, צביעות, ושקרנות ומאידך כאילו יש את הבועה הסטרילית החסינה של  חטיבת החדשות “הטהורה והנקייה”. כאילו השידור הציבורי בראשות מנהיג / מנכ”ל נעדר כישרון, מושחת, ואשר מרעיף שוחד מסך (אלה היו נימוקי ממשלת ישראל אשר הביאו להדחתו וסילוקו ב- 2 במאי 2005) יכול להתנהל ולהתקיים לאורך ימים מבלי למעוד. חיש מהר התברר כי הבועה שיצרו עיתונאי חטיבת החדשות של ערוץ 1 איננה חסינה, לא מבודדת, וגם לא סטרילית. היה מדובר בבועה עיתונאית ווירטואלית מלאכותית. אותם הווירוסים של רדידות, צביעות, ושקרנות בהם היה נגוע ערוץ 1 חלחלו בדיפוזיה והבקיעו את דפנות הבועה העיתונאית וחדרו לעבר פינתם ה- כאילו מבודדת של עיתונאי חטיבת החדשות. חטיבת החדשות נותרה אפוא אֵיבָר אינטגרלי בלתי נפרד מגופו רווי תאים סרטניים של ערוץ 1 ז”ל. חטיבת החדשות וערוץ 1 היו היינו הך. נגועות במחלה סוֹפָנִית חסרת מַרְפֵּא ששום מִרְשָם לא יועיל להם עוד מלבד פירוק והתחלה חדשה.

בחלוף שלוש שנים מאז ההפקדה המופרכת של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ”ל רשות השידור (6 ביוני 2002), התברר ב- 2 במאי 2005 כי המינוי ההוא של יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור היה שגוי ומוטעה לחלוטין. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון ובתמיכת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז נזעקה ו- החליטה להדיח ולסלק את יוסף בר-אל ממשרתו הרמה בגין שחיתות ו- שוחד מסך לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של השידור הציבורי לדורותיו (!). מינויו של יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור ב- 2002 הביא לקריסתה הדרמטית של רשות השידור שמורכבת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ושל רדיו “קול ישראל” גם יחד.

תזכורת 5 : ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ממנה ב- 6 ביוני 2002 את מר יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 6 ביוני 2007. המינוי הרם מתגלה כמופרך מיסודו. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל למשרה הנכבדה מדיחים אותו ב- 2 במאי 2005 ומסלקים אותו לאלתר מרשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישאל ופעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח מנכ”ל רשות שידור מכהן.

barel 3

טקסט מסמך : 2 ביוני 2002. עסק מופרך. פארסה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 17 שנים. מזכיר הממשלה גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון החליטה למנות אותו למנכ”ל רשות השידור. תוקף המינוי הוא לתקופה של חמש שנים עד לתאריך 2 ביוני 2007. לא ראיתי אז שום הבעת התנגדות ומחאה פומבית מול המינוי המופרך ההוא, אלא כניעה, וויתור, הסכמה, ו- הסכנה עם אירוע דווי ומציאות עגומה מצדם של שני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף בר-אל נבחר לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי מכרז שערך ב-10 ביולי 1990. בראש וועדת המכרז ההוא ישבו מנכ”ל רשות השידור דאז אַרְיֵה מֶקֶל ויו”ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז אַהֲרוֹן הַרְאֵל ז”ל. יוסף בר-אל זכה אז במשרה והביס את המתחרה הראשי שלו לתפקיד נסים משעל. מר נסים משעל נשא בתפקיד מ”מ מנהל הטלוויזיה הזמני בתקופה שבין נובמבר 1989 בתום סיום כהונתו של מנהל הטלוויזיה הקודם מר חיים יבין ועד לתאריך זכייתו של יוסף בר-אל במכרז המדובר. אנוכי שהיתי ב- 10 ביולי 1990 ברומא וניהלתי עם ציוותי השידור שלי את השידורים הישירים של משחקי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. מן ההיבט ההיסטורי קרה כאן תרחיש מוזר ביותר. בסופו של חודש מאי 1990 נשלחתי לרומא ע”י מ”מ מנהל הטלוויזיה מר נסים משעל כדי לנהל ולהפיק את משימת הכיסוי ומבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990. במחצית יולי 1990 שבתי ארצה מרומא. את פניי קיבל מנהל טלוויזיה חדש. יוסף בר-אל. הפוליטיזציה של השידור הציבורי במדינת ישראל הוא סיפר קלוקל, עלוב, ומדהים בשלילה שלו. בספטמבר 2001 החלה חֶשְרָת עָבִים לכסות את קו האופק של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. השַר הממונה על רשות השידור בממשלת ישראל מר רענן כהן מינה את תא”ל מיל. רָן גָלִינְקָא למנכ”ל רשות השידור במקומו של המנכ”ל הקודם אורי פורת שפרש באוגוסט 2001. רענן כהן הועיד לו שישה חודשי ניסיון כמקובל. בתומם, במארס 2002 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את רָן גָלִינְקָא מתפקידו. באפריל 2002 שלף השַר רענן כהן את שמו של יוסף בר-אל מירכתי הַאוֹב הטלוויזיוניים של ערוץ הנֶפֶל מס’ 33 בממיר ההוא, והציע לראש הממשלה אריאל שרון למנותו למנכ”ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא המודח. “יוסף בר-אל יהיה מנכ”ל רשות שידור נאמן לך”, הבטיח השר המגוחך הממונה על ביצוע חוק רשות השידור לראש ממשלתו. טרם התקררה הבטחתו של השר רענן כהן, והנה כבר ביום שישי-26 באפריל 2002 התייצב מועמד ממשלת ישראל ל- מנכ”ל רשות השידור מר יוסף בר-אל בפני גב’ שרי מקובר מהעיתון “מעריב” והכריז בפניה על נאמנותו לראש הממשלה המכהן אריאל “אריק” שרון בזאת הלשון : “אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מנה שהוא יאמר לי”. ב-2 יוני 2002 הוענק ליוסף בר-אל כתב מינוי של מנכ”ל רשות השידור החדש. עָננים שחורים כיסו את שמי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. החלו שנות החוֹשֶך והאֹפֶל של השידור הציבורי במדינת ישראל. ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון הבחינו בנעשה ברשות השידור שיוסף בר-אל היה המנכ”ל שלה וסילקה אותו לאלתר במאי 2005 מתפקידו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ”ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא הושלך לעַד בבושת פנים לירכתיה האפלוליים של רשות השידור. 

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002 . העיתון “מעריב” מתאר סצנה משיחית. מנכ”ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית “מעריב” גב’ שרי מקובר על עצמו : “אלוהים קרא לי ואמר, ג’ו סיים את המשימה שלך”, והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כ-ישראל: “אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי”. לא ייאמן אנשים…? דווקא כן ייאמן…! עובדה, יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ”ל המיועד של רשות השידור יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך “ניקוי ראש” בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו “קול ישראל” של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ”ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ”ל רשות השידור הבינה באיחור ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון כי המינוי הרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב’ גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב’ ג’ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו “קול ישראל”. אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך של מלחך הפנכה יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור. (באדיבות העיתון “מעריב”).

העיתונאי האמיץ והמוכשר אהוד “אודי” אשרי ז”ל טיפס ו-עלה בימים הנוראיים ההם על הבריקדות והתחשבן ב-  6 במאי 2005 באמצעות המקלדת השנונה שלו בעיתון ה”הארץ” עם שני המבישים השַר מאיר שיטרית והשָרָה דליה איציק שהצביעו ב- 2 במאי 2005 במסגרת ההצבעה של ממשלת ישראל נגד הדחתו וסילוקו של יוסף בר-אל מהכֵּס הרָם של מנכ”ל רשות השידור. אינני זוכר שיעקב אחימאיר וחיים יבין הביעו אי פעם דעות שליליות לפני ה- 2 במאי 2005 המדברות נגד ו- בגנותו של המנכ”ל המופרך יוסף בר-אל. את מה שלא עשו שני אבות השידור הציבורי הישראלי הללו אז יעקב אחימאיר וחיים יבין ב- 2002, עשתה במקומם ממשלת ישראל ב- 2005. יוסף בר-אל התמנה בקיץ 2002 לשמש מנכ”ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד קיץ 2007. אולם הוא לא השלים את תקופת כהונתו. האיש העלוב והרדוד הזה סולק והודח לעַד מהכֵּס הַמוּגְבָּה של מנכ”ל רשות השידור לעבר השוליים הנמוכים של ההיסטוריה של רשות השידור ז”ל ההיא.

shitrit 1

טקסט מסמך : עיתון “הָאָרֶץ”. 6 במאי 2005. עיתונאי “הארץ” האמיץ והבלתי נשכח אהוד “אודי” אשרי ז”ל מביע את דעתו ללא כחל ושרק אודות מעשה הצבעתם העלוב של שני השרים הדַלִים והחנפנים מאיר שיטרית ודליה איציק בישיבת הממשלה (ב- 2 במאי 2005) נגד סילוקו והדחתו של מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכס הרם בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. זה לא עזר לשני השרים הכושלים ההם מאיר שיטרית ודליה איציק. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ”ל רשות שידור מכהן. ל- מנכ”ל רשות השידור המופרך והמסולק ההוא שסולק ממשרתו ב- 2 במאי 2005 ע”י ממשלת ישראל, קוראים יוסף בר-אל. (באדיבות עיתון “הארץ” והמו”ל מר עמוס שוקן).

ביום שישי – 7 בדצמבר 2001 נפל דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו ערב הֵתִּיר רָן גָלִינְקָא מנכ”ל רשות השידור החדש והעורך הראשי שלה לאנשי חטיבת החדשות ובראשם רפיק חלבי וסגניתו יָעֵל חֵן לשָדֵר ריאיון רְחָב יָדַיִים (17 דקות) במגזין החדשות “יומן”  עם יאסר עראפאת יו”ר הרשות הפלסטינית. את הריאיון השנוי במחלוקת עם הארכי – טרוריסט אביר האינתיפאדה השנייה יאסר עראפאת, פנים מול פנים, ערך כתב הטלוויזיה הישראליחת הציבורית – ערוץ 1 לעניינים ערביים עוֹדֵד גְרָנוֹת ב- מוקטעה ברמאללה. ראש הממשלה אָרִיאֵל “אָרִיק” שָרוֹן ראה ב- יָאסֶר עָרָאפָאת טרוריסט ורב מרצחים שמקומו לא יָכִּירֶנוּ על מִרְקָע הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שוֹבָל דָם אָרוֹךְ של אזרחים ישראלים חפים מפשע, גברים ונשים, זקנים, נערים וטָף השתרך מאחוריו של אויבה המַר של מדינת ישראל. אָרִיאֵל “אָרִיק” שָרוֹן נחרד ויצא מדעתו. ראש הממשלה היה המום מהכנת כתבה נִרְחֶבֶת וריאיון ארוך עם הטרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית, מי שמכנה את עצמו לוחם חירות. למיטב שיפוטו הריאיון הממושך עם יאסר עראפאת ב- Prime time  של השידור הציבורי – ממלכתי בערב שבת היה חציית כל הקווים האדומים ע”י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אריאל שרון לא ידע את נפשו מרוב צער וכעס. הוא ראה בריאיון עם יו”ר הרשות הפלסטינית מִשְגֶה פאטאלי קשה מנשוֹא. הוא לא סלח לרן גלינקא העורך הראשי של רשות השידור והעניק לו ציון נכשל. ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ציווה לפטר את רָן גַלִינְקָא בו במקום. אָרִיאֵל שָרוֹן היה כָּעוּס ונָבוֹךְ. הוא לא הבין כיצד מעז מנכ”ל השידור הציבורי רָן גָלִינְקָא לאשר ריאיון עם הארכי – טרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל, והאם דבר הריאיון נובע מתמימות ו/או מטיפשות. כנראה, זה גם לא עניין אותו יותר מידי. ראש הממשלה רצה את ראשו של רן גלינקא עָרוּף ו- מייד. הוא רק לא ידע שהשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן הקדים אותו ביממה והוציא ללא ידיעתו מסמך כתוב ביום חמישי – 6 בדצמבר 2001 בו הוא מאריך את כהונתו הניסיונית של מנכ”ל רשות השידור מר רן גלינקא בשלושה חודשים נוספים עד תאריך ה- 12 במארס 2002. רָן גַלִינְקָא נשאר לפי שעה בתפקידו אולם היה משול למנכ”ל רשות השידור שלוּלָאָת חֶבֶל הַתְּלִיָיה הפוליטי כבר נכרכה סביב צווארו. 

galinka 1

טקסט מסמך : 6 בדצמבר 2001. צירוף מקרים מוקדם. השר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן מאריך את כהונתו של רן גלינקא כמנכ”ל רשות השידור בשלושה חודשים נוספים ומאריך את חייו הטלוויזיוניים בעוד כשלושה חודשים, מ- 6 בדצמבר 2001 ועד 12 במארס 2002. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רָן גַלִינְקָא אומנם ניצל מחבל התלייה ו- זכה לאורכה של שלושה חודשים נוספים, אך גזר דינו כבר נחרץ. בסופו של דבר סולק הטירון הירוק בעיתונאות וניהול רשת שידור מתפקידו. הקרקע הופשרה ו- הוכשרה להכתרתו של יוסף בר-אל למֶלֶך השידור הציבורי. אָרִיק שָרוֹן תיעב את הטרוריסט יאסר עראפאת והיה המדינאי היחיד בשורת המנהיגים הנבחרים של מדינת ישראל מאז 1993 שהתעקש לא ללחוץ את ידו, וגם סירב להיפגֵש עִמו. יִצְחָק רָבִּין, שִמְעוֹן פֶּרֶס, וגם ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו לחצו את ידו של יָאסֶר עַרָאפַאת גם אם בהסתייגות. אָרִיק שָרוֹן מעולם לא התראה עם המנהיג הפלשתיני בו ראה מרצח וראש כנופיות, טרוריסט נבזה, ואביר האמנה הפלשתינית והחזון המדיני של הפת”ח הקורא לחיסולה של מדינת ישראל. חטאו הכבד והנורא של רָן גַלִינְקָא כמנכ”ל זמני של רשות השידור וטירון עיתונאי אך עורך ראשי שלה היה נעוּץ בהרשאתו למנהלי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (רָפִיק חַלָבִּי וסגניתו יָעֵל חֵן) לשלוח את עוֹדֵד גְרָנוֹת למוקטעה כדי לקיים, לערוך, ולשָדֵר בתחילת חודש דצמבר 2001 את אותו הריאיון הנרחב עם יו”ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עַרָאפַאת מחוללה של האינתיפאדה השנייה הרצחנית. לביצוע המשימה נבחר כאמור הכתב הטרי והחדש לענייני ערבים עוֹדֵד גְרָנוֹת, לשעבר עיתונאי בכיר בתחום בעיתון “מעריב”. עוֹדֵד גְרָנוֹת הקליט ריאיון נרחב בן כעשרים דקות עם יו”ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת במוקטעה הנצורה בראמאללה. הדבר נעשה בשיאה של האינתיפאדה השנייה שהובילה למעשי טרור רצחניים רוויים נחלי דם של אזרחים ישראליים מקטון ועד זקן. הרִיאיון שודר בשמונה בעֶרֶב בשעת צפיית שיא בערב שישי – 7 בדצמבר 2001 בתוכנית “יוֹמָן”, ספינת הדֶגֶל של תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באישורם של המנכ”ל רָן גָלִינְקָא, אישורו של מ”מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יָאִיר אַלוֹנִי, ומנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי. דינו של מנהיג הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת נחרץ אליבא, לשיטת אריאל שרון לפני הריאיון. של מנהיג רשות השידור רָן גָלִינְקָא אחריו.

באֶמֶת לא חלף זמן רב וב- 12 בחודש מארס 2002 הוּדַח המנכ”ל הזמני של רשות השידור רָן גָלִינְקָא (תת אלוף במיל.) מתפקידו ע”י ראש הממשלה מר אריאל שרון. תקופת הניהול של רָן גַלִינְקָא הסתיימה כמעט לפני שהחלה. ראש הממשלה קבע כי כהונתו איננה עוד בר תוקף בטענה ששיקולי העריכה של המנכ”ל המיועד מוטעים ושגויים אָרִיֵאל שָרוֹן קבע שהאיש שמונה לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור הציבורית כנראה איננו פטריוט מספיק. רָן גלִינְקָא הוא בנו של מפקד השִרְיוֹן אל”מ שְמוּאֵל גַלִינְקָא ז”ל שנהרג במבצע קדש בסיני ב- 1956. את ילדותו עשה בקיבוץ רמת יוחנן. הוא הפך ללוחם בשייטת 13 ואח”כ מפקד השייטת עצמה, מֶלַח הארץ, מבניה הנאמנים והמסורים של מדינת ישראל. אולם בניהול רשת שידור ציבורית כה מורכבת שכללה בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעִבְרִית ועֲרָבִית ושתי רשתות רדיו בעִבְרִית ועֲרָבִית ואיגדה בשורותיה 2000 (אלפיים) עובדים – לא היה לו צֵל של מוּשָג קָלוּש. רָן גָלִינְקָא איש נחמד היה תאומו של יוסף בר-אל רק מצידו השני של המטבע. הוא הודח מתפקידו כמנכ”ל רשות השידור ב- 12 במארס 2002 ע”י ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל “אָרִיק” שָרוֹן מפני שכלל לא היה עיתונאי, אפילו לא עיתונאי מתחיל, מתלבט, חסר ביטחון, פוסח על שני הסעיפים, ומעל לכל בעל יכולת ארגונית דַלָה. עשרות מסמכים שנמצאים ברשותי מוכיחים כי רָן גָלִינְקָא איש חביב היה טירון תקשורתי תמים (ו/או טיפש) שלא התמצא כלל בעיתונאות אלקטרונית ובסבך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לעיתים רבות לא ידע מימינו ומשמאלו, איבד לחלוטין את חוש הניווט שלו , לא הבין את משחקי הכוח בתוככי הרשות, והיה נתון כל העת להשפעתו המכרעת של מוקד הכוח הפוליטי הממנה שלו השַר רענן כהן. בעת שתי שיחות התחקיר בינינו בשעתו טען בפניי ב-התמרמרות מרה כהאי לישנא : “…יוסף בר-אל תקע לי סכינים בגב…”. יוסף בר-אל הוּדַח כאמור מתפקידו כמנכ”ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון בגין שחיתות והענקת שוחד מסך לפוליטיקאים. בטרם הדחתו תקפה העיתונות את מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל גם בגין נפוטיזם חריף ועשיר.

מינויו המופרך של יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ”ל רשות השידור ז”ל ההיא הייתה טעות הרת גורל שהביאה לקריסתה של רשות השידור כמגדל קלפים. יוסף בר-אל השריש בערוץ 1 וברדיו “קול ישראל” ז”ל ההם DNA מקולקל מורכב מ-פגמים תכניתיים, פוליטיים, ומוסריים חמורים וקשים מנשוא, ביניהם שחיתות, שוחד מסך, נפוטיזם, והצבת נאמניו הבלתי מוכשרים בעמדות מפתח, שהפכו למזיקים ו-נזקים בלתי ניתנים לתיקון. ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון הבחינה בנעשה וידעה על המתחולל בין כתלי רשות השידור אולם משכה את התנהלות הפַארְסָה הגלותית – פוליטית של יוסף בר-אל מסיבות מוכרות ש-כדאיות לה. הרי כולם זכרו מה הבטיח יוסף בר-אל לראש הממשלה אריאל שרון באמצעות העיתונאית “מעריב” שרי מקובר ב- 26 באפריל 2002. לראש הממשלה אריאל “אריק” שרון לא היה בתחילה את האומץ להדיח את מי שהבטיח לעשות את מה שראש הממשלה יאמר לו לעשות, אולם סגנו השר אהוד אולמרט והיועץ המשפטי מני מזוז לא אפשרו לו לברוח מאחריותו. הממשלה החליטה להדיח את יוסף בר-אל ולגרש אותו מתפקידו הרָם בחלוף שלוש שנים מאז אותו המינוי המופרך ההוא שלו בקיץ 2002. ההדחה וסילוקו לאלתר מתפקיד מנכ”ל רשות השידור התחוללו באמצע כהונתו הפעילה ב- 2 במאי 2005. הדחתו של יוסף בר-אל ממשרתו הרמה ע”י ממשלת ישראל גררה בעקבותיה תגובות רבות וסיקור רחב וענֵף בעיתונות שהצדיקו את ההדחה מחויבת המציאות. זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור בה מודח ומסולק מנכ”ל באמצע כהונתו. יוסף בר-אל הודח באשמת שחיתות + שוחד מסך + נפוטיזם.

הדחתו המאוחרת של יוסף בר-אל, אולם היסטורית, הולידה את המסקנה ש- שום גוף תקשורתי, ציבורי ו/או מסחרי, איננו יכול לשרוד לאורך ימים בתוך שחיתות ואווירה עכורה מאין כמותה כפי שהשתררה ברשות השידור ההיא תחת שלטונו של יוסף בר-אל. מדהים שחברי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי מליאת רשות השידור בעת ההיא ובראשם יו”ר וועד מנהל חלש ועלוב בשם נחמן שי (היום ח”כ ב- “מחנה הציוני”), ידעו היטב עד כמה יוסף בר-אל הוא חסר כישרון בלשון המעטה, החליטו להצביע בעד מינויו לתפקיד רב האחריות כמנכ”ל רשות השידור כ- “האחד שאין בלתו”. מדהים שהאנשים הנכבדים והמשכילים האלה המאיישים את ה- Board הציבורי של רשות השידור, לא התייצבו כאיש אחד נגד מר רענן כהן פוליטיקאי רדוד, ואין זה חשוב שהתמנה בסיטואציה פוליטית מקרית לשַר הממונה על רשות השידור, כדי לנַתֵּץ לאלתר את החלטתו התמוהה והבלתי מובנת להציב בפסגת השידור הציבורי איש כל כך לא מוצלח בדמותו של יוסף בר-אל. מינויים פתטיים מוכרחים להביא בתוך זמן לא רב למַכְשֵלוֹת, נפוטיזם, שוחד מסך, הקפת הממשל באנשים לא מוכשרים כמו המושל הראשי (יוסף בר-אל) עצמו, ובסופו של דבר התרפסות והתחנפות בפני שלטון שמביאה לחציית הקו המקביל של העיתונאות והעיתונות את הקו המקביל של הממלכה. בביצה טובענית שכזאת נגרמים נזקים כבדים, חלקם בלתי הפיכים לשידור העיתונאי הציבורי. בסופם מחלוקות קשות בין אנשי האֶמֶת לאנשי השֶקֶר במוסד ויצירת אווירת עבודה עכורה שלא הייתה כמותה מעולם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו “קול ישראל”. רשות השידור תהפוך לגיהינום. הימים הרבים שחלפו הגידו כי צדקתי. רשות השידור הישנה התפרקה לשברים לעַד.

[1]  ראה נספח : מאמר עיתונאי  של גב’ יולי חרומצ’נקו שפורסם במקומון “כל העיר” ב- 26 במאי 1995, המבקר בצורה קשה ונוקבת את התנהלותו של יוסף בר-אל כמנהל ערוץ הטלוויזיה 33 של רשות השידור.

[2]  ראה נספח : מסמכי רייטינג ומכתבי אל המנכ”ל הזמני החדש יוסף בר- אל ו- מ”מ מנהל הטלוויזיה החדש מר יוסי משולם מתאריך יום שישי – 22 במרס  2002, המציג את נתוני הצפייה המלאים בערוצי הטלוויזיה 1, 2, 10, ו- 33  ערב קודם לכן ביום חמישי – 21.3.2002.

השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן (כושל וחנפן) רץ מייד לאחר הדחת רן גלינקא והעלה מאוֹב ירכתי הרייטינג הדלוח של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל כמיועד למנכ”ל רשות השידור הבא. רן גלינקא הטירון התמים וחסר הידע עשה את כל הטעויות האפשריות בתקופה של חצי שנה בין ספטמבר 2001 למארס 2002 כמנכ”ל רשות השידור הזמני. הוא היה איש לא מוכשר מצדה השני של המטבע. מנכ”ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הוותיק עשה את כל הטעויות האפשריות בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002 בטרם קיבל את מינוי הקבע שלו ב- 6 ביוני 2002. ב- 16 במאי 2002 חיברתי מסמך בן 14 עמודים בו נתתי למנכ”ל המיועד יוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ועל הניהול הפתטי שלו. לקחו איש בלתי מוכשר בעליל והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. זה היה אקסידנט חמור מאין כמותו. תאונה טלוויזיונית הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור. עובדה שאותה הממשלה שמינתה אותו למשרה הרמה ביוני 2002, התעשתה והדיחה וסילקה אותו לאלתר מתפקידו כמנכ”ל רשות השידור במאי 2005. מדובר במסמך חריף ובעובדות אמת שהעליתי ב- 16 במאי 2002 על הנייר, ובו נחשף והתגלה מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל בכל עליבותו התכנית והכלכלית, במלוא מופרכות הבּוֹסֶר שלו כמנהל רשת שידור, במלוא אי כישרונו הטלוויזיוני, ובמלוא אי הכרתו וידיעתו את ההיסטוריה של שוק הטלוויזיה הבינלאומי העוסק ברכישת שידורם הישיר של אירועי ספורט. זה התחולל בעת המו”מ החובבני שניהל (מאחורי גבי) עם חברת צ’ארלטון להשגת זכויות השידורים של מונדיאל הכדורגל יפן / קוריאה 2002. יוסף בר-אל עשה בניהול המו”מ הזה את כל הטעויות האפשריות. הוא שילם פי שמונה יותר זכויות שידורים מאשר שילמנו מוטי קירשנבאום ואנוכי תמורת מונדיאל צרפת 1998. הוא קיבל פי שמונה פחות סחורת שידור מאשר קיבלנו מוטי קירשנבאום ואנוכי תמורת מונדיאל צרפת 1998, ועוד כפה עלי לשדר את שמונת המשחקים שלי Off tube מהאולפן בירושלים במקום לבצע זאת מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל של יפן וקוריאה. ניהול המו”מ ההוא באפריל 2002 עם חברת צ’ארלטון ע”י יוסף בר-אל, לצורך רכישת זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 (מאחורי גבי וללא ידיעתי), אך בתמיכתם וסיועם של יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ושל השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן – היה מחפיר וכישלון מוחלט. כישלון ניהול המו”מ ההוא ע”י יוסף בר-אל עם חברת צ’ארלטון פתח צוהר לציבור וחשף יותר מכל את אישיותו הכוחנית אך הבלתי מוכשרת של מנכ”ל רשות השידור החדש. יוסף בר-אל היה לא רק נטול יֶדָע אלא גם איש לא חָכָם. הוא מאייש על נקלה את רעיונות הכתיבה של ברברה טוכמן כפי שבאו לידי ביטוי בספרה רב המוניטין “מצעד האיוולת”. באפריל 2002 החלה התמוטטות רשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל. היא צעדה בבטחה ובהתמדה תחת שלטונו לעבר הבור השחור, בעוד עיתונאי רשות השידור בערוץ 1 וברדיו “קול ישראל” מחרישים ומתפלשים בתוך בועת המדמנה שלהם כאילו אין הדבר נוגע להם אלא רק לי. ההתנגשות המכוונת והצודקת שלי ב- מנכ”ל המופרך ההוא של רשות השידור יוסף בר-אל החודשים אפריל, מאי, יוני, יולי, ואוגוסט 2002 הייתה על פי חוות דעתם בעייתי האישית. חלילה וחס לא שלהם (למעט בודדים כולל גדעון דרורי ז”ל). הנה העמוד הראשון של המסמך ההוא בן 14 עמודים שכתבתי והטסתי אותו ב- 16 במאי 2002 למנכ”ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. הנושא הנדון הראשי בו היה “השידור הציבורי ושידור מונדיאל 2002 בערוץ 1”.

doc 1

טקסט מסמך : 16 במאי 2002. זהו המסמך (עמוד 1 מ- 14) שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ”ל רשות השידור מר יוסף בר-אל ואז נפניתי ממנו לעד. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים. נטשתי בטריקת דלת. אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין התייצבו אז ונעמדו מצד ימין שלי במאבקי נגד מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שלא עשו עיתונאי ערוץ 1 ורדיו “קול ישראל” עשתה במקומם ממשלת ישראל. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהציבו את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי להדיח ולסלק אותו משם לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח לעַד מנכ”ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חיים יבין ויעקב אחימאיר הם חתני פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה. כבודם במקומם מונח אך אין זה מחייב אותי להעריך אותם ולהעריץ אותם. אותי הם לא הרשימו מה עוד שהענקת פרס ישראל איננה מבוססת על Referendum אלא נשענת על המלצה של וועדה מקומית בת שלושה אנשים שמתמנה ע”י שר/ת החינוך.

דברי הימים. טריאומווירט המאמנים של קבוצת מכבי ת”א בכדורסל ארז אדלשטיין + רמי הדר + ליאור ליובין, ואי נאמנותם של השניים האחרונים בראשון שהיה המנהיג והמאמן הראשי, והוא שהזמין אותם לכהן כעוזריו לצדו. קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א וההנהגה שלה אינם מעניינים אותי עוד. אנוכי דואג לארז אדלשטיין ולכדורסל הישראלי.

חולשתה המקצועית הנוכחית והמתמשכת של קבוצת מכבי ת”א ב- Euroleague איננה נעוצה רק במבנה המנהיגות של המועדון והתנהלותו המגוחכת בראשות היו”ר שמעון מזרחי + דייוויד פדרמן + מנהל הקבוצה + ניקולה ווייצ’יץ’ + מערכת ה- Scouting, אלא נובעת יותר מכל מ- אִי אמון וחוסר נאמנות בסיסי בתוך טריאומווירט המאמנים ארז אדלשטיין + רמי הדר + ליאור ליובין. מייד אשוב אליהם. אין צורך להפעיל יתר על המידה את שרירי הצוואר כדי להפנות מבט לאחור ולהיזכר כיצד גורש לפני כמה שנים מנהל הקבוצה הישר (וגם התמים) גור שלף מתפקידו ואת מינויו במקומו של הרב תככן ניקולה ווייצ’יץ’ רווי אינטרסים אישיים. לא צריך להיות מחונן בזיכרון חד כדי להיזכר בריאיון המופרך שניהלו בזמנו אלי סהר ואבי סגל עם המנכ”ל המגוחך של מכבי ת”א דני פדרמן נטול כישרון, ונעדר מנהיגות, אישיות, וכריזמה של מוביל (אז מה אם הוא הבן של דייוויד פדרמן…?) כשהצהיר בפני שני העיתונאים הוותרנים של “ישראל היום” את מה שהכריז ב- 12 במארס 2015.

תזכורת 6 : ברצלונה – מכבי ת”א 71:89 (יום חמישי – 12 במארס 2015) במסגרת המחזור ה- 10 בבית מס’ 5 ב- Top 16 ב- Euroleague. שידור ישיר בערוץ 10.

הפוסט ההוא מס’ 483 נכתב לאחר העיון בריאיון המגוחך שערכו אלי סהר ואבי סגל בעיתון “ישראל היום” עם מנכ”ל קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א דני פדרמן ביום חמישי – 12 במארס 2015 וכותרתו כפי שהצהיר המנכ”ל הכושל דני פדרמן דאז, “התאכזבתי מסופו (שחקן החיזוק היווני סופוקליס שחורציאניטיס). הוא מקבל יחס אחר אצלנו”. כותרות המשנה בריאיון ההוא המצוטטות בשמו של דני פדרמן, מביכות למדי : “צביון ישראלי ? שמישהו יביא לי פתרון אחר”, “הייתי בטוח שהצמד גיא גודס את פיני גרשון יצליח” , “אחרי העונה שעברה התקשורת כבר חוששת לתקוף אותנו”. קשקושים מוחלטים של מרואיין לא מבריק שאינם זוכים לשאלות Follow ups מטעמם של שני המראיינים. אפשר לחשוב שמושא הריאיון של אלי סהר ואבי סגל הוא לכל הפחות רד אוורבך ו/או לחליפין פיל ג’קסון. מועדון הכדורסל של מכבי ת”א שדני פדרמן משמש מנכ”ל ומנהיג ארגוני שלו הוא הוא מסגרת של חבורת כדורסל מוגבלת ומשעממת ולא מוכשרת ב- Euroleague, אך כזאת שנותרה דומיננטית במסגרת ליגת העל הישראלית הארצית. צפיתי בשידור הישיר של ברצלונה – מכבי ת”א 71:89 (יום חמישי – 12 במארס 2015) במסגרת המחזור ה- 10 בבית מס’ 5 ב- Top 16 ב- Euroleague. שידור ישיר בערוץ 10 לכל אורכו (בהובלת נִיב רָסְקִין וגוּר שֶלֶף). מכבי ת”א בשורותיה משחקים 8 אמריקניים וישראלי אחד בלבד (יוגב אוחיון) מעוררת רחמים. היא מנצחת כמה ימים קודם לכן את מכבי ראשל”צ בקלות93:113 בליגת העל הישראלית ומפסידה בקלות אמש לברצלונה ב- Euroleague בהפרש רב 71:89. אין תחרות. אין מאבק. אין מתח. אין דרמה. טקסט השידור הישיר של ערוץ 10 וגוון קולו של צוות השידור משמעם כמו המשחק. אני מוצא את עצמי עסוק במקביל בקריאת שני ספרי המתמטיקה והפיזיקה שחקרו וכתבו הבריטי Geoffrey Dyson (ג’פרי דייסון) “THE MECHANICS OF ATHLETIC” וכן מדען הספורט האמריקני John Bunn (ג’ון באן) “Scientific Principles of Coaching”. אני זוכר ש- 6:40 דקות לפני תום הרבע השני מכריז גור שלף כי “…סופו גמור אין לו כוח…” . 5:00 דקות לפני סיום הרבע השלישי צועדת ברצלונה ביתרון 44:61 והשדר המוביל ניב רסקין שואל עת עצמו “…האם מכבי ת”א נשברה…?”. 2 שניות לפניי סיום הרבע השלישי יש למכבי ת”א סיכוי לקלוע עוד סל. היא צריכה להוציא כדור חוץ מתחת לסלל שלה. מי שמכיר את חוקת הכדורסל יודע שהשעון הופך מנָח לנָע רק כשאחד השחקנים נוגע בכדור. הדרך היחידה להשיג סל בסיטואציית זמן מינימלית כזאת היא להוציא את הכדור במסירת ארוכת טווח קרוב ככל האפשר לעבר שחקני מכבי ת”א סמוך סל של ברצלונה (כמו בסיום המשחק בגמר אולימפיאדת מינכן 1972 בין נבחרות ברה”מ וארה”ב שבו קלע הסובייטי אלכסנדר בלוב את סל הניצחון 50:51 לאחר מסירה ארוכת טווח “Cost to cost” כשנותרו 3 שניות לסיום המשחק). למכבי ת”א אין שום תוכנית משחק בשניות הסיום של הרבע השלישי במשחק המצוין לעיל נגד ברצלונה. מישהו ממכבי ת”א מוציא את כדור החוץ לשחקן אחר סמוך לסל של מכבי ת”א ושתי השניות חולפות ביעף . צוות השידור אפילו איננו מתייחס לתוכנית המשחק החסרה של מכבי ת”א. היכן הפרשן גוּר שֶלֶף שאמור להאיר את האירוע הסתום ? הרי זהו אותו גוּר שֶלֶף שחקן עבר של מכבי ת”א שמסר את את הכדור ארוך הטווח ההוא לדריק שארפ בהתמודדות ההיא נגד ז’אלגיריס בהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת”א, ודריק שארפ קלע את סל בשנייה האחרונה של המשחק וכפה הארכה בסופה ניצחה מכבי ת”א. מכבי ת”א יורדת מנוצחת 53:64 בתום הרבע השלישי להפסקה בת דקה בהתמודדות נגד ברצלונה. אני זוכר ש- 4:50 דקות לפני תום הרבע הרביעי ניב רסקין עוד מנסה לטעת תקוות שווא בצופי ערוץ 10 ונושף על גחלי השידור הטלוויזיוני הגוֹוֵעַ אולם ללא הועיל. מכבי ת”א – מובסת.

gur shelef

טקסט תמונה : אביב 2000. היכל הספורט יד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. שדרנית רדיו “קול ישראל” אופירה אסייג מראיינת את קפטן ו-שחקן מכבי ת”א גור שלף, היום פרשן כדורסל נבחר של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אתה מתבונן בסטטיסטיקה שמספקת הטלוויזיה הספרדית אמש ונדהם להיווכח כי שחקני מכבי ת”א (שחקני כדורסל מקצועניים לכל דבר) שדני פדרמן משלם להם הון עתק מיליוני דולרים מידי עונה, להם ולצוות המאמנים גיא גודס ועוזרו פיני גרשון, פוגעים % 50 בלבד בזריקות עונשין (10 מ- 20) ורק % 35 בזריקות לשלוש (7 מ- 20), שלא לדבר על הגנה מגוחכת. אני מרחם על הנהלת מכבי ת”א שצריכה לשלם כל כך הרבה ממון לשחקנים כל כך לא יצירתיים ונד לצופי ערוץ 10 שנדרשים לבזבז את זמנם על שיעמומון. ג’רמי פארגו קולע 6 נקודות בלבד ב- 26 דקות משחק והחבר שלו יוגב אוחיון רק 3 נקודות ב- 24 דקות משחק. החברה האלה לא שווים ביקורת כי הם מתחת לביקורת. על כל פנים אמש נגד ברצלונה ביום חמישי – 12 במארס 2015. מדובר בבדיחה. בעסק לא מוצלח. לפחות כפי שנראו אמש התמונות מברצלונה על מסך הטלוויזיה של ערוץ 10 בארץ.

תזכורת 7 : ריאיון מביך, תמוה, ועלוב שערכו שני כתבי “ישראל היום” אלי סהר ואבי סגל ביום חמישי – 12 במארס 2015 עם מנכ”ל קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א דני פדרמן.

כבר מזמן לא קראתי ריאיון עיתונאי כל כך דַל, משעמם, ולא חשוב עם אחד ממנהיגי קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א המנכ”ל דני פדרמן. שני העיתונאים הללו אלי סהר ואבי סגל מכריזים כי דני פדרמן ג’וניור בן 37 היה זה שהגה ב- 2014 / 2015 את הרעיון בו פיני גרשון יכהן כ-עוזרו של המאמן הראשי של מכבי ת”א גיא גודס. שניהם קבעו אז שנראה כי היה מדובר בהמצאת העונה. “…זו הנכונות של גיא גודס לתת לפיני גרשון להיות פיני. הבסיס לכך מגיע מהצד של פיני גרשון – זה שפיני גרשון מאוד מכבד את גיא גודס ומעריך אותו…”, אומר דני פדרמן לשני עיתונאי “ישראל היום” אלי סהר ואבי סגל. ואז באה השאלה המשותפת הזאת של אלי סהר ואבי סגל : “…מאפוא בא הרעיון שנראה כחסר סיכוי…?” ודני פדרמן משיב כלהלן תשובה תמוהה שמתורצת ו- מנומקת בנימוקי רכילות פוליטיים מגוחכים שבינם לבין ערכיי אמון, הדרכה, ומנהיגות ספורטיבית ישרה ואמיצה אין כל קשר : “…הייתי בטוח שזה יצליח…”, הוא אומר ומוסיף , “…הטריד אותי שזה מטריד את גיא גודס לא מבחינה מקצועית, אלא מה יגידו האוהדים ומה תגיד התקשורת. בניתי על הסמכות של גיא גודס. ידעתי שיש לו את היכולת אם יהיה צורך להעמיד את פיני גרשון במקום, כי הוא העוזר שלו. פיני גרשון מאוד תמך בגיא גודס. נתן לו שקט, ועצם העובדה שהוא היה שם נתנה שקט למערכת. אם פיני גרשון היה פרשן באותו זמן של משבר, בתקשורת כבר היו כותרות שגיא גודס צריך ללכת, וצריך למנות את פיני גרשון, וגם היו ממציאים סיפור שנפגשתי כבר עם פיני גרשון. היו הופכים איזו ארוחת צהריים לפגישה שבה אנחנו מציעים לו לאמן…”. ואז הוא מוסיף את משפט המחץ הזה, כלהלן : “…זה גם מה שאמרתי לגיא גודס כשהוא היסס : דווקא במשבר ויהיה משבר, טוב לך שפיני גרשון יהיה לידך ולא מחוץ למערכת…”. דני פדרמן חשף בפני אלי סהר ואבי סגל שיקולים מביכים של מנהיגות רופפת אבל שני העיתונאים הוותיקים בולמים את פיהם ולא מקשים בשום שאלת Follow up כגון זאת, “תגיד אדוני המנכ”ל מה זה צריך להיות…? מחד אתה מחמיא לאופיו של פיני גרשון ומאידך טוען שאם פיני גרשון היה פרשן טלוויזיה במקום לשמש עוזר מאמן כבר היו בתקשורת כותרות שגיא גודס צריך ללכת וצריך למנות במקומו את פיני גרשון…מה לך אדוני המנכ”ל…? האם אתה נבהל מיריות סרק…? תגיד אדוני המנכ”ל מה זה צריך להיות…? אתה קובע שבעת משבר ויהיה משבר טוב לגיא גודס שפיני גרשון יהיה לידו ולא מחוץ למערכת…והיכן אתה…? מנכ”ל אמיתי שהוא מנהיג ובעל חזון היה אומר שבעת משבר הוא המנכ”ל כמנהיג מועדון מכבי ת”א יתייצב הראשון לימינו של המאמן גיא גודס , ולא ממציא תירוץ רכילותי עלוב כי במקרה של שֶפֶל טוב שפיני גרשון יהיה במערכת…”. דני פדרמן יוצא מגוחך בריאיון הנֶפֶל הזה ב- “ישראל היום” ואלי סהר ואבי סגל מסיימים אותו כעיתונאים כְּנוּעִים. מעולם לא שמעתי שמנהיג כלשהו משתמש בתירוצים ו- נימוקים רכילותיים – פוליטיים כל כך צדדיים, “…מי יגיד מה…”, כדי להצדיק את החלטותיו. בשידוך ההוא בין המאמן הראשי לעוזרו, גיא גודס הוא עד עתה המפסיד הראשי. לא ראיתי שום ניצוץ של חוכמה, לא זיק של מחשבה אותנטית, ולא גחלת של פילוסופיית כדורסל מקורית שהגה עוזר המאמן פיני גרשון לטובתו של הבוס שלו (הלא הוא גיא גודס) ולא סיוע מצדו למען המאמן הראשי שלו (גיא גודס) בשני משחקי הַמַשְבֵּר האחרונים נגד קבוצות הכוכב האדום בלגראד ונגד ברצלונה. עריפת ראשו של המאמן הישראלי גיא גודס ע”י הנהלת מכבי ת”א ב- 2015 והדחתו מהמערכת סימנה במשהו את צורת עריפת ראשו וסילוקו העתידי של ארז אדלשטיין (מאמן נבחרת ישראל) ב- 2016. ככה לא מתנהגים. אבל מה, מותר להם. מכבי ת”א היא קבוצה פרטית. היא איננה קבוצה של המדינה.

ועוד דבר : בשעה שהנהגת מכבי ת”א הדיחה פעם את המאמן הראשי שלה ארז אדלשטיין מתפקידו היו אמורים שני עוזריו ב- טריאומווירט רמי הדר וליאור ליובין להתפטר מתפקידם אף הם, לא רק מהיבט של נאמנות סולידרית. נכון שארז אדלשטיין נושא באחריות הראשית לכישלון אולם שני עוזריו הנ”ל אינם יכולים לברוח מהשותפות ההישגית עם המוביל שלהם, ולהיוותר בתפקידם כאילו לא קרה מאום. טמון בכך פגם מוסרי עצום שאמור להוליד מפולת אחר מפולת. לא בכדי נקבע בשעתו חוק, להבדיל, אודות נדבך שונה לחלוטין ברמה של מנהיגות של מדינה אך נשמר בו עיקרון הנשיאה באחריות משותפת : כאשר ראש ממשלה מתפטר אזי מתפטרת באופן אוטומטי כל הממשלה על כל שריה, גם אם יש ביניהם אישים מצטיינים. אינני מכיר את רמי הדר וגם לא את ליאור ליובין שארז אדלשטיין גייס אותם והציב אותם לצדו אך אלה נותרו במקומם כדי לזנב במשרתו של המוביל שלהם. שניהם קיבלו את עונשם. ההפסד הביתי אמש (יום רביעי – 21 בדצמבר 2016) של מכבי ת”א בהיכל הספורט ביד אליהו לצסק”א מוסקבה 80:76 לא נגרם בשל חולשתו של סוני ווימס אלא בגלל מנהיגות כושלת של שמעון מזרחי + דייוויד פדרמן + ניקולה ווייצ’יץ’ שמתחפש למנהל קבוצה + ליאור ליובין שנושא בחינם גלימה של מאמן. אבל מה, מותר להם. מדובר במועדון כדורסל פרטי ולא בקבוצה של המדינה.

דברי הימים. האם מכבי ת”א היא עדיין נבחרת ספורט פרטית אך בד בבד גם הקבוצה של המדינה ? שאלה רטורית מפני שהתשובה ידועה וברורה. אם משחקה האחרון של מכבי ת”א במסגרת ה-Euroleague נגד צסק”א מוסקבה אמש (יום רביעי-21 בדצמבר 2016) משודר בערוץ נישה בכבלים תמורת תשלום אזי ברור שהחלום הישראלי-לאומי של מכבי ת”א נגוז. ממעמד הקבוצה של המדינה היא הפכה להיות הנבחרת של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. חשבתי פעם ששמעון מזרחי ודייוויד פדרמן הם צמד נבון וחכם יותר מכפי שנראו אמש בהיכל הספורט ביד אליהו.  

כבר נכתב בבלוג הזה yoashtvblog/co.il כמה וכמה פעמים כי הנהלת מכבי ת”א בראשות היו”ר הוותיק שלה שמעון מזרחי הבינה כבר ב- 1969 את כוחה העצום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בשיגור והעברת הַמֶסֶר על פי תורתו התקשורתית של מארשאל מקלוהאן. “המדיום הוא הַמֶסֶר”, קבע הפרופסור לתקשורת הקנדי מרשאל מקלוהאן.  פעמים רבות שמעתי בעבר את הטענה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא זאת שעשתה את קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א ובאותה נשימה נשאלתי מדוע חטיבת הספורט בראשותי של אותה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא “התגייסה” ו- נרתמה כל כך הרבה שנים לטובת שידורים ישירים של משחקי מכבי ת”א ? התשובה שלי אז והיום זהה : “…מכבי ת”א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות (ואני מוסיף כלהלן : באישור ותמיכה של כל המנכ”לים של רשות השידור לדורותיהם שאישרו את מדיניות העיתונאות, הכיסוי, והשידורים שלי…)”. כוחה של הטלוויזיה נעוץ בבחירת הקריטריון. זאת הייתה פריבילגיה כוחנית שלי אבל גם הגיונית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 החלטנו מראש כי הִננו צועדים שלובי זרוע עם אלופת המדינה בכדורסל בעת משחקיה במסגרת האירופית העליונה, גביע אירופה לקבוצות אלופות. מפני שהטלוויזיה הישראלית הציבורית היא ערוץ כללי ואיננה ערוץ ספורט ביקשנו לייחד ערב אחד בשבוע (בימי חמישי) לצורך שידורים ישירים של אלופת המדינה בטורניר גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. אני חושב ש- שמעון מזרחי הכיר ביכולת והכישרון של הטלוויזיה כמדיה לתקשורת המונים להטמיע את תודעת מכבי ת”א בציבור כאלופה ספורטיבית. זכייתה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א בעשרות אליפויות המדינה החל מ- 1970 הייתה בעלת ערך תקשורתי טלוויזיוני עצום ורב ממדים שחיש מהר הומר לא רק לכסף וממון, אלא גם לגיוס דעת הקהל ואהדת הציבור. עד עונת 1974 – 1973 כלל לא שילמנו אנחנו אנשי הטלוויזיה זכויות שידורים למועדון מכבי ת”א. שידרנו את מכבי ת”א בחינם. הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא שילמה אולם מועדון הכדורסל של מכבי ת”א קיבל החל מ- 1970 סיוע כלכלי נדיב בדמות חסות כספית מתמשכת של חברת “עֵלִית”, בראשה ניצבו שני התעשיינים הבלתי נשכחים (!) מרק מושביץ’ ז”ל ואבא פרומצ’נקו ז”ל. מרק מושביץ ואבא פרומצ’נקו שני אנשים יקרים וג’נטלמנים פתחו את כיסם והפכו לנדבנים. הם חלקו את עושרם עם הקהילה. מכבי ת”א הייתה חלק מהקהילה. שמעון מזרחי ניצב בראש וועדה מארגנת שהבינה ראשונה כי הקשר ההדוק עם הטלוויזיה המקומית והמונופוליסטית שווה פרסום, תהילה, ו- ממון. בתנאי שאתה אלוף. השידורים ההמוניים של משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה בשנים 1971 ל- 1977 בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמאבקים המוצלחים שלה נגד אריות הכדורסל האירופי הפכו אותה לקבוצה פופולרית. לא רק עממית אלא גם אהודה. למרות שמכבי ת”א הייתה קבוצת ספורט פרטית, הציבור החשיב אותה כנציגה שלו ו- כמי שמייצגת את מדינת ישראל בזירת הספורט האירופית.

ההזדהות של כלל הציבור עם מכבי ת”א צבר תאוצה ב- 17 בפברואר 1977 לאחר הניצחון המפתיע בעיירה בלגית שכוחת אל, ווירטון, על קבוצת צסק”א מוסקבה בתוצאה המכרעת 79:91. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז”ל הזמין את קבוצת מכבי ת”א ומנהליה ללשכתו בקרייה בתל אביב אחרי הניצחון ההיסטורי ההוא על אלופת ברה”מ. הפגישה המפורסמת התקיימה ב- 23 בפברואר 1977 כאמור בקרייה בתל אביב ואנוכי נשלחתי ע”י מנהל חטיבת הספורט דאז אלכס גלעדי לכסות אותה. הצלם שלי היה מיכאל “מיכי” מוֹלָד. ישבנו הצלם שלי ואנוכי כ- שני מטרים מראש הממשלה יצחק רבין הנרגש אולם מאופק. יצחק רבין ניחן בקול רדיופוני איתן ובעל דיקציה ברורה. הוא השווה את ניצחונה של מכבי ת”א על צסק”א מוסקבה ב- ווירטון לפני 37 (שלושים ושבע שנים) לניצחונו של דָוִד על גֹלְיָת והוסיף ניצחונה של מכבי ת”א הושג כרגיל עם טיפ טיפה של סיוע אמריקני (התכוון לאולסי פרי, לו סילבר, אריק מנקין, וג’ים בורטרייט ז”ל). הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת”א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך לראשונה גושפנקא רשמית. זה לא היה מובן מאליו. צריך לזכור כי בשנים 1968 ו- 1969 כשהטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה רק דרדק תקשורת ואך זה נעמדה על רגליה היו קבוצות מכבי ת”א והפועל ת”א יריבות שקולות לחלוטין. הפועל ת”א גברה בעונת 1969 – 1968 על מכבי ת”א וזכתה אז באליפות המדינה וגם בגביע המדינה. שתי קבוצות העַל הללו בכדורסל הישראלי ניצבו ב- 1969 על קו זינוק טלוויזיוני משותף. מאז זכתה מכבי ת”א עשרות פעמים באליפות המדינה ובגביע המדינה וגם 6 (שֵש פעמים) בגביע אירופה לאלופות בכדורסל.

ראה הספר עב הכרס בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי אודות היחסים הצמודים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הפאר של מכבי ת”א במשך יותר משנות דור, בשנים 2007 – 1970 וקראתי לו “הקשר הסימביוטי”.

maccabi 1

טקסט מסמך (1) : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר שחקרתי וכתבתי “הקשר הסימביוטי” בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר שנחקר ונכתב בין 1998 ל- 2012 מכיל מסמכים אותנטיים רבים ועדויות רבות ומסביר מדוע החליטה רשות השידור לצעוד שלובת זרוע עם מכבי ת”א במשך 36 עונות בין 1970 ל- 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

maccabi 2

טקסט מסמך (2) : זהו שער הכריכה האחורי של הספר “הקשר הסימביוטי” בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר שנחקר ונכתב בין 1998 ל- 2012 מכיל מסמכים אותנטיים רבים ועדויות רבות ומסביר מדוע החליטה רשות השידור לצעוד שלובת זרוע עם מכבי ת”א במשך 36 עונות בין 1970 ל- 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מדהים מבחינתי כי מכבי ת”א והנהלתה ובראשה מר שמעון מזרחי מצליחים לשמור על קשר כה אינטנסיבי עם חלקים נרחבים בציבור. ההערצה והאהדה למועדון הכדורסל המשגשג הזה עוברות מאב לבנו ו- מדור לדור. לכן מכבי ת”א במידה רבה היא בלתי נשכחת. גם בזכות ערוצי הטלוויזיה במדינת ישראל שמתאהבים בקלות כל אחד בתורו בצ’מפיונים. באלופים. מכבי ת”א נושאת את מירב העניין בכדורסל הישראלי בין אם מדובר בטריטוריה האירופית ו/או בליגת העל בארץ. קיים כאן קריטריון טלוויזיה ייחודי ומעורר התפעלות. כשמכבי ת”א מנצחת – היא מרתקת. כשהיא מפסידה – היא מעניינת.

פוסט מס’ 795 בשיתוף עם פוסט מס’ 555. דברי הימים. מועדון הכדורסל של מכבי ת”א נראה מגוחך, נלעג, ו-גרוטסקי ברגע זה. הגיחוך דבק במידה מסוימת גם בעיתונאות השידור הישיר של ערוץ 10 בהובלת ניב רסקין וגור שלף בהיכל הספורט ביד אליהו (יום חמישי – 12 בנובמבר 2015). פוסט מס’ 795 בשיתוף עם פוסט 555. כל הזכויות שמורות.

מדובר בחוויית שידור לא מרטיטה. משעממת וטפלה. מכבי ת”א היא קבוצת כדורסל נלעגת וגרוטסקית ברגע זה על הפרקט (וגם מחוצה לו). מועדון מפואר שמובס בביתו בהיכל הספורט ביד אליהו 84:73 לקבוצה הטורקית דרושפאקה ביום חמישי – 12 בנובמבר 2015 במסגרת המחזור החמישי בבית מס’ 4 המוקדם ב- Euroleague. שריקת הסיום מוצאת את השַדָּר המוביל ניב רסקין ממלמל לצופיו : “…אוי לבושה…אוי לבושה…מכבי ת”א מפסידה בבית לדרושפאקה הטורקית…הולכת ומתקרבת לסיום עונת ה- Euroleague הגרועה ביותר בתולדות מכבי תל אביב…”. ניב רסקין מדווח לצופיו את מה שהם רואים על מסך הטלוויזיה שלהם, אודות קריסתה של מכבי ת”א, בעוד אני מתעניין בסיבות לקריסה. אני טוען שהסיבה העיקרית להתמוטטות היא היעדר מנהיגויות ברבדים השונים של הניהול בתוככי המועדון. השאלה הגורלית בכל המצב הסבוך הזה האם שחקני מכבי ת”א האמינו בגיא גודס כמנהיג ? האם שיחקו בעבורו למענו ? והאם היו נכונים להקריב את נפשם למען נפשו ? אני רושם את הר”מ מזיכרוני, לא מיומני.

1. השידור הישיר ההוא בערוץ 10 ההוא של משחק התבוסה בהיכל הספורט ביד אליהו של מכבי ת”א ל- דרושפאקה הטורקית 84:73, הוא הגרוע ביותר של הצוות ניב רסקין את גור שלף ותואם – חופף את רמת משחקה של מכבי ת”א. נשפך שָם ליד המיקרופון המון מֶלֶל אך בצורה חסרה, מפוזרת, ולא ממוקדת. שניהם ניב רסקין וגור שלף אינם מייצבים את תמונת המידע אודות מכבי ת”א שהשדר המוביל קורא לה “…אוי לבושה…”. שניהם אינם עושים סדר בין חלקי הפאזל השונים. אינך יודע מה קורה שם בדיוק בתחומי המועדון. מיהו הנווט הראשי ? מי בוחר את השחקנים ? מי מאשר את הבחירה ? מהו תפקידו של הקרואטי ניקולה וויצ’יץ’ שמוגדר כמנהל הקבוצה ? מדוע סולק והועף בשעתו בפתאומיות מנהל קבוצת מכבי ת”א הקודם אותו גור שלף שעכשיו הוא שדר כדורסל ? ולמה הוצב במקומו ניקולה וויצ’יץ’ ? במה מועיל ניקולה וויצ’יץ’ למועדון ומה הן סמכויותיו ? למה המאמן הראשי גיא גודס שסולק והודח מאימון מכבי ת”א זה עתה מסרב להעניק מידע לעיתונאי “ידיעות אחרונות” נדב צנציפר אודות חוות דעתו הנוגעת ל- ניקולה וויצ’יץ’, למרות שיש לו לדבריו הרבה מה לומר עליו ? כיצד השתחל נער קרואטי צעיר בן 17 דרדק כדורסל בשם דראגאן בנדר שנראה לפי שעה כדחליל ל- שורות מכבי ת”א ? מי החליט ומי אישר להביא את ג’ורדאן פארמר וטיילור רוצ’סטי למכבי ת”א תמורת משכורת של יותר מ- 1.000000 (מיליון) דולר לכל אחד משניהם בעונת 2016 – 2015 ? מי מוציא את הארנק ומשלם לשני הכדורסלנים הבינוניים האלה שכר עתק שכזה ? במה מתבטא סקאוטינג וכיצד נראה יום עבודה של הסקאוטר ? מה הם יחסי הכוחות, גודל הווקטורים, איכות הסמכויות, ומבנה ההיררכיה בתוך הטריו של מכבי ת”א שמורכב מהמאמן הראשי גיא גודס + מנהל הקבוצה ניקולה וויצ’יץ’ + הסקאוטר הראשי אבי אבן ?

השַדָּר המוביל ניב רסקין הגיע לעמדת השידור של ערוץ 10 מעולם העיתונאות אבל הוא מפשל מפני שהוא כל הזמן מפשפש בכיסיו של גור שלף כדי למצוא את מטמון המֵידָע. הוא בעצמו איננו מפיק ולא מוסר שביב של אינפורמציה אודות המתחולל בתוככי קבוצת הטְרִיוֹ מחוץ לקווים. שום עיתונאות ושום מילה על מנהיגות המועדון. רק שידור Play by play מי מוסר למי ומי קולע למי. כאילו שזהו הדבר היחיד שמעניין. פספוס. מן המפורסמות הוא כי מנהיגות כריזמטית על הפרקט ומחוצה לו היא יסוד הכרחי וחיוני בהובלת יחידה לוחמת. ב- 7 באפריל 1977 בהיכל Pioneer בבלגראד בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל הייתה אלופת איטליה מובילג’ירג’י וורזה לא רק עדיפה על מכבי ת”א ו- טובה יותר מ- ממנה על פי כל החישובים והשוואת מאזן הכוחות על הנייר, ומועמדת וודאית לניצחון, אלא שהיא ניצחה אותה באותה העונה ההיא של 1977 – 1976 פעמיים 79:102 ו- 70:81. אבל מועדון מכבי התל אביבי התאפיין בימים ההם במנהיגות של המאמן רלף קליין ז”ל והיו”ר עו”ד שמעון מזרחי יבד”ל מחוץ לקווים, ושל הקפטן טל ברודי בין הקווים על הפרקט. כזכור ניצחה מכבי ת”א במשחק הגמר ההוא ב- 7 באפריל 1977 את מובילג’ירג’י 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה באותו גביע אירופה הנכסף לקבוצות אלופות בכדורסל. טקסט כנ”ל מתייחס להתרחשות הכדורסל ההיא ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה. שחקני מועדון צסק”א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גומלסקי היו עדיפים בטרם שריקת הפתיחה על המועדון התל אביבי, אולם את מכבי ת”א שירתו כאמור מנהיגים בעלי שיעור קומה כמו המאמן רלף קליין, היו”ר שמעון מזרחי, והקפטן טל ברודי. מכבי ת”א ניצחה אז ב- 17 בפברואר בווירטון את צסק”א מוסקבה 79:91. המתחולל מחוץ לקווים מעניין יותר לפעמים ממה שנעשה בין הקווים. אי אפשר לנתק בין שני המוקדים. למנהיגות ספורטיבית (כמו מנהיגות בתחומים אחרים) יש ערך עליון ומכריע בשגשוג של כל מועדון וכל נבחרת לאומית. לא בכדי בחרתי בתמונות האדיטוריאליות האלה שמופיעות בשערי הכריכה הקדמית והאחורית של הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי בן רבבת עמודים ואשר קרוי “הקשר הסימביוטי”.

לא בכדי ולא לחינם הבלוג הזה עסק ועוסק תדירות בערך המנהיגות כערובה להצלחה. אין צורך להכביר מילים אודות אישים – מנהיגים ותרומתם העצומה לנבחרות ולמועדונים שלהם כלהלן (ללא סדר היסטורי ולא על פי סולם החשיבות) : וויטוריו פוצו, גוסטב שבש, ספ הרברגר, מאט באסבי, וויסנטה פאולה, אלף ראמזי, הלמוט שן, רד אוורבאך, ג’ון וודן, פיל ג’קסון, רלף קליין, סזאר לואיס מנוטי, יהושע רוזין, עמנואל שפר, יוסף “יוז’ו” טלקי, שמריהו נאבל, שמעון מזרחי, ד”ר איאן פרומן, שמעון “צ’ינגה” שלח, פרנץ בקנבאואר, פפ גווארדיולה, יוהאן קרויף, ביל ראסל, הארי הופמן, ביל שאנקלי, בוב פייזלי, הרברט צ’אפמאן, איימה ז’אקה, מירקו נובוסל, פאט ריילי, ורבים אחרים. הרשימה ארוכה. אתם רשאים להוסיף לה משלכם.

בניגוד לניב רסקין הפרשן שלו מר גור שלף איננו עיתונאי. הוא נפגש עם השַדָּר המוביל שלו בעמדת השידור של ערוץ 10 לאחר שעשה כברת דרך ארוכה כשחקן בעולם הכדורסל הישראלי, בתוכה בילה תריסר שנים במועדון מכבי ת”א בהן גם שימש קפטן. ברור שגוּר שֶלֶף יודע כדורסל ובקי גם בתורת המנהיגות ובמתחולל מחוץ לקווים, אולם דיבורו ארוך ומסורבל. הוא איננו מסוגל להביע רעיון פשוט במעט מילים. זהו חיסרון נואש בטלוויזיה. ניב רסקין חייב לאמן, להדריך, ולשפר את הפרשן המסורבל ולהסביר לו שוב ושוב כיצד להתמקד, להתנסח, ולבטא ביתר יעילות, חסכנות מלל, ושנינות את דברי הפרשנות שלו הנוגעים למהלכי המשחק וגם למתחולל בתוך ההיררכיה הניהולית של המועדון. לא רק ניב רסקין וגור שלף היו חיוורים בשידור הישיר האחרון גם כתב השטח טל שורר התגלה כ- עיתונאי וותרן. השלישייה הזאת שהיא כה חשובה לערוץ 10 איננה עושה שיעורי בית ומתייצבת לשידור הישיר האחרון בלתי מוכנה.

2. אני שולף מהזיכרון. בתום משחק התבוסה נגד דרושפאקה הטורקית פונה ניב רסקין אל גור שלף (טוען כי יש במכבי ת”א כמה שחקנים שצריכים לנפנף אותם משורות הקבוצה) ואומר לו, “…אנחנו מדברים באופן כללי…תן שמות…”. גור שלף מדבר המון סביב סביב אולם לא מספק ולא נותן לניב רסקין אפילו שֵם אחד. הוא איננו משיב לשאלתו של השדר המוביל שלו. האם הוא מתעלם בכוונה תחילה, אולי הוא מתחמק ו/או שמא ייתכן כי איננו זוכר עוד את השאלה. ניב רסקין איננו מדרבן אותו ולא לוחץ עליו להשיב לו. אפרט יותר בסעיף 11.

3. בראשית ה- “Pre Game Show” מעלה מערכת ערוץ 10 Super imposing (כתובית) בה נאמר כי המאמן הטירון אָבִי אֶבֶן לא הדריך מעולם קבוצה בוגרת באחת משתי הליגות הבכירות ועד העונה שימש ראש מערך הסקאוטינג של מכבי ת”א ועוזר מאמן שני. הפרשן איננו מסביר לצופיו מה פירוש הדבר : האם אבי אבן הוא הסקאוטר שבחר בעבור גיא גודס את השחקנים שגור שלף טוען שחלק מהם צריך להעיף מהמועדון, והם נכפו על המאמן הראשי, ובגינם ובגין חוסר כישרונם הודח גיא גודס ? ו/או שמא גיא גודס שיתף פעולה עם אבי אבן והבאתם לשורות הקבוצה נעשתה על דעתו ? מצב מעורפל. מדובר בהשקעה של מיליוני דולרים שיורדים לפי שעה לטמיון. גור שלף המסורבל והבלתי ממוקד איננו עושה סדר כלכלי – ספורטיבי בתמונה המורכבת של המועדון, ולא מסביר באופן מדויק ובהיר לצופיו במה הדברים אמורים. מה כל כך קשה לומר למשל לצופי ערוץ 10 כי תמורת גיוסו והבאתו של הכדורסלן הכושל, האיטי, והכבד, שמנמן בעל משקל עודף, הברזילאי וויטור פבראני (2.10 מ’ בן 27) לשורות מכבי ת”א, נדרש המועדון לשלם לו שכר של 550000 (חמש מאות וחמישים אלף) דולר לעונת 2016 – 2015. האם היה זה הסקאוטר אבי אבן שהמליץ על גיוסו של וויטור פבראני למכבי ת”א ? האם היה זה המאמן הראשי גיא גודס שאישר את מעשה האיתור הכושל ?

4. גור שלף לא מגדיר לצופיו בערוץ 10 בטרם שריקת הפתיחה את תחומי התפקידים המדויקים, הרשאת הסמכויות, וגבולות ההיררכיה של ראש מערך הסקאוטינג במועדון מכבי ת”א ושל מנהל הקבוצה, ומהות כפיפותם למאמן הראשי. התמונה איננה ברורה ולא בהירה. אינך יודע למי שמורה בטריו הזה המילה האחרונה וזכות הווטו. הסיפורים של הפרשן גור שלף במהלך השידורים הישירים האחרונים כי הוא אוהב את גיא גודס אינם חשובים ולא רלוואנטיים. גור שלף (וגם ניב רסקין) נעדרים מקורות מידע ועל כן אינם מוכשרים דיים להרכיב ולאחות את שברי הפאזל הרבים לתמונה שלימה בעבור צופיהם. ואז אתה מחפש להיעזר בעיתונאי והשַדָּר המוביל ניב רסקין כדי שישלים פרטים עבורך ויוביל אותך במבוך, אולם הוא איננו. גם נדב צנציפר איננו מצליח להרכיב את פאזל הסמכויות של מועדון מכבי ת”א ב- “ידיעות אחרונות” בריאיון שלו עם גיא גודס. לשאלה של נדב צנציפר, “…איזה מערכת יחסים יש לך עם מנהל הקבוצה ניקולה וויצ’יץ’…?” משיב גיא גודס, “…אני לא מדבר מילה עליו. יש לי הרבה מה לומר, אבל אני לא מדבר…”. מכל אלה אתה מבין שמועדון מכבי ת”א רוחש ברגעים אלה תככים ומזימות טרם בואו של המאמן הקרואטי החדש ז’אן טבק (במקומו של גיא גודס). מאמן העבר פיני גרשון מגלה ברדיו גלי צה”ל לעידן קוולר ומירי נבו כי ל- פיטוריו של גיא גודס והשלכת גלגל הצלה נוסף למים הסוערים בדמות המאמן הקרואטי ז’אן טבק יש מחיר רב. התחלופה הזאת מקזזת יותר מ- 1.000000 (מיליון) דולר מקופת המועדון. את האינפורמציה הזאת אין מספק ניב רסקין לצופי ערוץ 10 אלא פיני גרשון למאזיני רדיו גלי צה”ל.

5. הערת אגב : המאמן הראשי גיא גודס יוצא יותר מתמוה ולא מובן בריאיון שערך עמו העיתונאי נָדָב צנציפר והתפרסם אז במוסף “7 ימים” של העיתון הנפוץ במדינה “ידיעות אחרונות”. האמירה שלו, של גיא גודס, לנדב צנציפר, “…שלא יספרו לך כל הגאונים והמאמנים…מי שנמצא במערכת של מכבי ת”א צריך להתיישר איתה…אם לא תתיישר לא תהיה שם…כל אלה שמשחקים אותה בחוץ אני מכיר אותם טוב מאוד…הם יכולים להגיד עד מחר שהם לא Yes men…הכל סיפורי סבתא…כולם בסופו של דבר את מיישרים את עצמם עם מכבי תל אביב…”, חושפת בעיניי בר סמכא פשרן וכנוע. זכותו של מאמן הכדורסל גיא גודס ליישר קו עם הבוסים שלו בשעה שהוא איננו מסכים להם. זכותו לומר כן בשעה שהוא חושב לא. זכותי לערער על גישתו זאת. אנוכי מיישר קו רק עם מצפוני. גיא גודס נעדר כאן מנהיגות ומציג את עצמו כ- מאמן ראשי וותרן ומוּבָל. מה כל כך קשה היה לגיא גודס לומר לצמד שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן כלהלן : “כדי לעמוד ולהצליח במשימה הנכבדה שהטלתם עלי אני דורש את א’ + ב’ + ג’ + ד’ + ה’ וכו’…ואם לא חפשו את החברים שלכם…”. אינני מכיר את גיא גודס אולם בהצהרתו הנ”ל למען קוראי “ידיעות אחרונות” בתוספת עוד הצהרה אחרת בריאיון שהעניק לעיתון הנפוץ במדינה (להלן הציטוט), “…אני תחת חוזה, מה ציפית שאעזוב…? יש לי חוזה טוב ומקום עבודה טוב, אני צריך למצוא את הדרך הנכונה…”, הוא מסגיר את אישיותו הסתגלנית ואת נכונותו לוותר על עקרונות ברורים של מנהיגות תמורת המשך קבלת משכורת גם לאחר ההדחה. זה מעניין. אתה מבין שהוא מוחל על כבודו האישי ומסכים לחיות על ברכיו ואין לו שום כוונה למוּת על רגליו. מה כל כך קשה לגיא גודס לומר לשמעון מזרחי ודייוויד פדרמן אם אינכם מקיימים את הדרישות המקצועיות שלי אזי חפשו את החברים שלכם, ולהפנות להם עורף.

6. המשך להערת אגב : מה זה צריך להיות נפולת הנמושות הללו, מומחי הסקאוטינג של מכבי ת”א שמכניסים עכשיו לאמתחתם את וויטור פבראני ודומיו, וקודם לכן בעונות שעברו גייסו לשורותיהם את השחקנים הכושלים האלה, ג’ו אלכסנדר, נייט לינהארט, ג’ייק כהן, סופוקליס שחורציאניטיס שחקן מגוחך כבד ומסורבל בעל סגנון משחק מכוער, מארקז היינס, דייוויד לוגאן, אנדריאה ז’יז’יץ’, ניק קיינר – מדלי, דארקו פלאניניץ’ ואחרים ? מה צריך להיות הקשקוש הזה ? כיצד הם טועים שָם פעמים כל כך רבות ? מי קובע שָם באמת ? מיהו המושך בחוטים ? מיהו מומחה הסקאוטינג הראשי במחנה הזה של מכבי ת”א ? מי החוֹבְבָן שם ש- וויתר על בראיין ראנדל ? כיצד זה שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן מסכימים לפתוח את ארנקם ולשלם ל- וויטור פבראני העייף, הכבד, והאיטי שמהווה ברגע זה כישלון מוחלט, שכר עצום של 550000 דולר לעונת 2016 – 2015 ? אין זאת כי מדובר בחוסר שיקול דעת והיעדר חדות וידע של אנשים עשירים בעלי מועדון מכבי ת”א שמאפשרים לרובד חובבני, נפולת של שכבת נמושות שמתחזה לסקאוטרים, לפעול לידם באין מפריע. אני מתבונן בהנאה מעת לעת בכדורסלן עניו וצנוע אך מרשים שמשחק העונה בשורות קבוצת מכבי אשדוד, אמריקני בשם דיאנטה גארט (1.93 מ’ בן 27), ומבין לפתע את בעיית הסקאוטינג הנרפית של מכבי ת”א. דיאנטה גארט שַם בכיס הקטן הימני שלו את טיילור רוצ’סטי, בכיס הקטן השמאלי שלו את ג’ורדן פארמאר, ובכיס האחורי הקטן שלו את יוגב אוחיון.

7. אנוכי שולף מהזיכרון : 4:21 דקות לפני סיום הרבע השלישי במשחק מכבי ת”א – דרושפאקה טורקיה 84:73, מכריז גור שלף “הכרזת מלחמה” ובשפתו המסורבלת טוען, כלהלן : “…יש עדיין מספיק זמן שמכבי ת”א תתעורר…ויש לה מספיק זמן להתעורר…ההגנה חייבת להיות הרבה יותר אגרסיבית…ההגנה חייבת לתת יותר מכות…להרביץ…”. אולם איננו מסייג את עצמו ולא מספר לצופיו כי יש שופטים במשחק שמענישים את המרביצים. כמה שניות לפני כן ג’ורדאן פארמאר באמת מרביץ מכה הגונה בפניו של סמי ארדן ושולח את הענק הטורקי (2.10 מ’) לקו העונשין. ניב רסקין טוען, “…אלה דקות לא טובות של מכבי תל אביב…”. 0:53 שניות לפני תום הרבע השלישי מרביץ בראיין ראנדל לשחקן טורקי על פי משנת המלחמה של גור שלף אולם הפרשן מסתייג הפעם מרעיון האגרסיביות וההרבצה, וקובע, “…העבירה של בראיין ראנדל טיפשית ורחוקה מהסל…”. 5:50 דקות לפני תום הרבע הרביעי מרביץ טיילור רוצ’סטי לשחקן טורקי וגור שלף טוען, “עבירה סתמית…”. 2:05 לפני שריקת הסיום מרביץ אייק אופייבו לשחקן טורקי על פי עצתו של גור שלף. השופטים שורקים לעבירה. גור שלף סותר את עצמו ואומר לצופיו כדלקמן, “…אתה לא יכול לשים את הראש שלך בידיים של השופטים…אתה רואה שהשופטים לא נותנים יותר מידי קרדיט למכבי תל אביב…”. פרשנות והיפוכה.

8. גור שלף פותח את דרשת הטריוויה המפוזרת שלו בראשית ה- Pre Game Show כדלקמן : “…לאחר פיטוריו של גיא גודס השחקנים גם הם יודעים עכשיו שהאחריות מונחת על הכתפיים שלהם…”. בסדר, גור שלף איננו עיתונאי אבל על ניב רסקין להעיר לו לפני תחילת השידור הישיר כי גם אם הוא איננו עיתונאי הרי שבעבור משפטי טריוויה מהסוג הזה הנאמרים על ידו ברמה של תלמיד בכיתה ו’, הוא איננו זקוק לו בעמדת השידור.

9. ניב רסקין בפתח ה- Pre Game Show אודות המאמן החדש של מכבי ת”א מר אבי אבן : “…אבי אבן הוא שם אלמוני למרבית הצופים שלנו…מאמן שלא אימן בכלל בבוגרים…פתאום הוא מוזנק למקום הזה…אני רוצה לקחת אנלוגיה, זה כמו לקחת דייל ולהפוך אותו לטייס…”, ומוביל לשדר הקווים טל שורר.

10. טַל שוֹרֵר מתייצב נוכח פני האומה ומצהיר בסגנון דרמטי של הדרמטורג וויליאם שייקספיר, “…במכבי ת”א רואים במשחק הזה להיות או לחדול…”. לא פחות. ואז הוא נפנה לריאיון עם אבי אבן בטרם שריקת הפתיחה. מצלמת הראיונות של ערוץ 10 מציגה לראשונה את אבי אבן שמצטייר כדמות שולית, חיוורת, ילדותית, נטולת כל סמכות, שנכנס לפתע לנעליו של המאמן המפוטר גיא גודס. ייתכן ואָבִי אֶבֶן הוא גאון כדורסל אולם מצלמת ערוץ 10 עושה בו שַמוֹת. הוא איננו מופיע על המסך כמושיע וגם לא כ- מנהיג. איש לא הדריך אותו כיצד מתייצבים ומופיעים בפני מצלמת טלוויזיה. אבי אבן הרך וחסר ביטחון מספר לצופי ערוץ 10 באמצעות טַל שוֹרֵר כי בימים האחרונים לאחר הדחתו של המאמן המוביל עסק בעיקר ב- תרפיה מנטאלית עם השחקנים. טל שורר מנמנם ולא לוחץ. איזה מנטליות ואיזה נעליים. אתה מבקש לדעת ממר אבי אבן איזה תוספת תרם משלו למען השחקנים מעבר למה שגיא גודס עשה לפניו, אולם שדר הקווים איננו עירני. שיחתו של טל שורר עם אבי אבן משולה לאירוניה טלוויזיונית. אין בה כלום. שום מידע חדש.

11. שיחת הסיכום בין ניב רסקין לגור שלף בתום המשחק ב- Sequence הדיון האחרון בן שלוש דקות של ה- Post Game Show בהיכל הריק, מעידה על הבלבול, הטלטלה, ועגמת הנפש שחוו השניים בעמדת השידור שלהם. למרבית הפליאה ה- Sequence הזה מעיד גם על חוסר ההקשבה של הפרשן לשדר המוביל שלו. הנה זה בא. גור שלף פותח במונולוג הראשון הכבד שלו ופונה כלהלן לניב רסקין : “…מתוך 41 שנים שאני חי שתיים עשרה שנים העברתי פה…לא זכור לי כזה שבוע…לא זכורים לי כאלה שבועיים של מעין תוהו ובוהו… ואתה יודע החשיבות הזאת של המשחק…כולם ידעו מה החשיבות…המאמן כבר בבית (הערה שלי, הכוונה לגיא גודס)  ואתה מגיע למשחק הכי חשוב בעשר השנים האחרונות אולי בחמש עשרה השנים האחרונות ואתה סופג כל כך הרבה נקודות בכל רבע…”, ואז גור שלף מתפרץ ואומר לניב רסקין בתרעומת, “תעיף כבר כמה שחקנים הביתה…”. ניב רסקין שואל אותו : “מי…?”. גור שלף עונה : “מי לא…?”. ניב רסקין מקשה על גור שלף : “מי צריך ללכת הביתה פה…? אתה יודע גור שלף אנחנו מדברים כללית…תגיד שמות…”. ושוב פותח גור שלף במונולוג השני המסורבל וארוך המֶלֶל שלו, טקסט שאיננו נקי מבחינה תחבירית – לשונית וגם לא מדויק : “…לקבל 24 נקודות ברבע האחרון אחרי שאתה שולח מאמן הביתה ובאים השחקנים, אתה יודע, שבהם כאילו אסור לגעת והם מקבלים בשלושה רבעים 20 נקודות ומעלה…וברבע אחד הם עוצרים את הטורקים על 17 נקודות…הם גם קולעים 18 נקודות…זה לא משהו…לא עשית פה גם במחצית הראשונה… כאילו מכבי ת”א הראתה שהיא עם הרבה יותר מוטיבציה ומתלהבת…אתה יודע מה זאת קבוצה שקולעת בממוצע 75 נקודות וקלעה פה 84 נקודות…אז לא יכול להיות כזה מצב שבמשחק הכי חשוב באה קבוצה…בוא נקרא לילד בשמו…קבוצת כדורסל בינונית…נכון יש פה סגל טוב ושחקנים שמכירים…היא שיחקה היום יפה עם ביטחון…לא היה שום לחץ על הכדור של שחקנים של מכבי ת”א…ההתקפה כמו שתרגלו אותה באימונים בקבוצה הטורקית ככה היא שיחקה פה…ליוו אחד את השני… ובמשחק הכי חשוב שלך בשנים האחרונות אתה לא יכול לעשות תצוגה הגנתית כל כך חלשה…”. מונולוג ארוך ומגושם שבסופו של דבר גור שלף כלל לא עונה לניב רסקין על שאלתו ואיננו נוקב בשמות שחקני מכבי ת”א שאותם הוא רוצה להדיח. בעת השמעת הנאום הארוך הוא מאבד קשר ו- איננו זוכר מה שאל אותו השדר המוביל שלו רק לפני דקותיים, “…תגיד מי צריך ללכת הביתה פה…? אתה יודע גור שלף אנחנו מדברים כללית…תגיד שמות…”. להפתעתי הרבה גם ניב רסקין מתבלבל בתום המונולוג הגמלוני והעמוס של גור שלף, ואיננו זוכר עוד בעבור מה ומדוע התכנס כאן עם הפרשן שלו ואיזה מידע שאל וביקש ממנו. מגוחך אבל זאת האמת. צריך להתבונן ב- Sequence המלל הממושך הזה כדי להיווכח כי זיכרונו של ניב רסקין בוגד בו והוא עובר לדון במשחק הבא של מכבי ת”א נגד הקבוצה הרוסית צסק”א מוסקבה. משהו מהנלעגות והגרוטסקיות של מועדון מכבי ת”א דבק בצוות השידור ה- שכחן של ערוץ 10 ההוא.

12. אני כותב עדיין מהזיכרון. בימאי השידור הישיר של ערוץ 10 מר איתי צפריר נכנס לנעליו הגדולות של ראובן “רוביק” פודגור. שני אירועים משמעותיים (ומרהיבים) בהתמודדות בהם נחסמו ניסיונות זריקות – הטבעות של ארינזה אונואקו 2.06 מ’ ע”י מרקוס סלוטר 2.04 מ’ (9:20 דקות לפני תום הרבע הרביעי) ושל דווין סמית’ 1.98 מ’ גם כן ע”י אותו מרקוס סלוטר (2:40 דקות לפני תום המשחק) – לא זכו לשום הילוך חוזר מטעמו של איתי צפריר. פספוס מאכזב. מה שכן, הוא איתי צפריר למד מרוביק פודגור לתעד את פניו המיוסרות של מנהיג מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי בתום התבוסה. עדות חשובה שמסייעת להבין מייד מה התחולל על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ואת תוצאות הקרב שהיו לרעת מכבי ת”א.

mizrahi 3

טקסט תמונה : יום חמישי – 12 בנובמבר 2015. היכל הספורט ביד אליהו. בימאי ערוץ 10 ההוא מר איתי צפריר מתעד ב- Close up את שמעון מזרחי המיוסר לקראת תום השידור הישיר של משחק התבוסה בו ניגפת מכבי ת”א בפני דרושפאקה בתוצאה 84:73. אי אפשר לטעות בתווי פניו של שמעון מזרחי שמספרות היטב את קורות התבוסה. מדובר במנהיג ספורט חתן פרס ישראל (ב- 2012) של קבוצת כדורסל מגוחכת, נלעגת, וגרוטסקית (ברגע זה). (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 10. באדיבות ערוץ 10).

פוסט מס’ 795 בשיתוף עם פוסט מס’ 707. תזכורת מס’ 8 שלי : המגוחך מכולם היה אלי סהר בעיקר בשל חנפנותו למאמן מכבי אשדוד צבי שרף אותו תיאר פרשן הכדורסלן של “ישראל היום” (יום שישי – 19 בפברואר 2016), כלהלן : “…לאורך רוב הקריירה שלו בעיקר במכבי ת”א, צביקה שרף נודע כמאמן שבא מוכן למשחקים, לעיתים דרך שליפת שפנים מהכובע…”. ההיסטוריה איננה תומכת בקביעתו זאת של אלי סהר בכל הנוגע למשחקי כדורסל מכריעים בתולדות הכדורסל הישראלי. איזה מוכן ואיזה שפנים ואיזה נעליים. העובדות אחרות לחלוטין. במשחק הגמר על גביע המדינה שנערך ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו עשה קפטן הפועל ירושלים עדי גורדון בי”ס למוּכָנוּת של צבי שרף מאמן מכבי ת”א (וגם לבוס שלו פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים) כשניצח לבדו בשניות האחרונות את המשחק ההוא וגבר בזכות כישרונו על צבי שרף ו- מכבי ת”א (מחוזקת בשחקן ה- NBA לשעבר טום צ’יימברס שגובהו 2.08 מ’) בתוצאה 65:67. המאמן צבי שרף התברר כמאמן בלתי מוכשר שקרא לא נכון את מפת הקרב ואִפְשֵר לעדי גורדון לככב ולשחק “OPEN” בהצגת יחיד מזהירה במשך 24 (עשרים וארבע) השניות האחרונות של ההתמודדות בזירה כשהוא מכדרר על הפרקט מדרום לצפון, מותיר מאחור חלל את שומרו האישי בראד ליף, וחודר לרחבת השלוש כדי לקלוע את סל הניצחון 65:67, כ- שנייה אחת לפני שריקת הסיום (!). טום צ’יימברס זינק לחסום את הכדור שנזרק ע”י עדי גורדון בקֶשֶת גדולה. כ- פֶסַע הפריד בין האצבעות הארוכות של כף ידו הגדולה של טום צ’יימברס לבין הכדור שנע בפאראבולה רחבה וצלל ל- תוך הרֶשֶת. עדי גורדון לא רק ניצח לבד הוא גם הניף לבד את הגביע שהוענק לו ע”י נשיא המדינה דאז עזר ווייצמן. המשחק ההוא ב- 18 באפריל 1996 הועבר ע”י חטיבת הספורט בפיקודי בשידור ישיר. השדר המוביל שלי היה אורי לוי ולידו ישבו שני הפרשנים גדי קידר ודייוויד בלאט. המשחק ההוא זכור לי היטב גם בגלל הסיבה שצבי שרף והבוס שלו שמעון מזרחי סגרו ואטמו הרמטית את פסקי הזמן בפני המיקרופונים הטלוויזיוניים שלי. שניהם התייחסו ל- Time Outs של מכבי ת”א והתכנסות השחקנים סביב המאמן כאל כְּנָסִים סודיים של השב”כ ו/או של המוֹסַד. כל ניסוח טוב. קבוצת הפועל ירושלים דאז ב- 1996 תחת מנהיגותם של המאמן פיני גרשון ועוזרו הדומיננטי ארז אדלשטיין והבוס שלהם היו”ר דני קליין פתחו בפני הצוותים שלי את סיקור פסקי הזמן שלהם, לרבות פסק הזמן האחרון שנלקח ע”י פיני גרשון ב- 25 (עשרים וחמש) השניות האחרונות לפני הסיום  בתוצאת שוויון 65:65. ב- Time out ההוא הוכיח הקפטן עדי גורדון לפיני גרשון וגם לעוזרו ארז אדלשטיין מי הוא הבוס האמיתי של הקבוצה וכי הוא יקבע וינהל את תוכנית ההתקפה של הפועל ירושלים בדרך לזכייתה ההיסטורית הראשונה בגביע המדינה בכדורסל. שנה אח”כ ב- 1997 שבו הפועל ירושלים ומכבי ת”א לאותה זירת ההתגוששות בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לנסות ולאסוף כל אחת לחיקה את הפרס הנכסף בדמותו של גביע המדינה. ברור שלא החמצתי את ההזדמנות וגם ההתמודדות הזאת הועברה בשידור ישיר. הפועל ירושלים ומאמנה גדי קידר ובסיוע עצום של עדי גורדון הנבון והחכם, במידה רבה שחקן כדורסל ווירטואוז, הִכּוּ עוד הפעם את מכבי ת”א וצבי שרף בתוצאה 82:89. עדי גורדון הבלתי נשכח שוב הניף את גביע המדינה בפעם השנייה ברציפות בתולדות המועדון הירושלמי.

שאלה לאלי סהר : ומה באשר למשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורסל שנערך ב- 29 במאי 2008 בו ניצחה הפועל חולון תחת שרביט האימון של מיקי דורסמן ב- 6 (שש) השניות האחרונות  את מכבי ת”א בתוצאה 92:93…? ומה באשר למאמנה המובס של מכבי ת”א צבי שרף שלא קא נכון את מפת הקרב בשניות האחרונות של ההתמודדות…? כולם זוכרים כיצד מיקי דורסמן לימד את צבי שרף לקח מר באותו פסק הזמן שעמד לרשות שני המאמנים, כאמור  כ- 6 (שש) שניות לפני שריקת הסיום, בשעה שהתוצאה עמדה על 91:92 לטובת מכבי ת”א, מסל אחרון של ניקולה ווייצ’יץ’. המיקרופונים של ערוץ 10 ז”ל ההוא ששידר ישיר את המשחק ההוא לכל עם ישראל אומנם החרישו, ולא למדנו דבר אודות מלחמת המוחות שניהל המנצח מיקי דורסמן נגד צבי שרף הכושל. אולם בשעה ששני השחקנים החוֹלוֹנִים של מיקי דורסמן מאליק דיקסון ואריק קמפבל חוללו באותן 6 (שש) השניות האחרונות של המשחק ההוא מעין “בית ספר לכדורסל” לשני שחקני מכבי ת”א ההם וויל באיינום ודייוויד בלותנטל, באמצעות תרגיל פשוט שהחל בהוצאת חוץ של “Give and go”, בו כדרר מאליק דיקסון לעבר סלה של מכבי ת”א וקלע את סל הניצחון 92:93 מעל ידיו המושטות של שחקן מכבי ת”א טרנס מוריס – הבנתי כי מיקי דורסמן של הפועל חולון חכם יותר ומוכן יותר מצבי שרף של מכבי ת”א.

ועוד שאלה לאלי סהר : ומה באשר למשחק הגמר על גביע המדינה ב- 2008 בו צעדה מכבי ת”א תחת הדרכתו של צבי שרף ביתרון 22 נקודות מול הפועל ירושלים אותה אימן אז דָן שָמִיר, אולם הפסידה בסיום 93:89 ? זכותו של אלי סהר להחניף כרצונו לצבי שרף אולם אין זאת זכותו להתעמר בעובדות ולשַבֵּש אותן. יכולים לקשור לצבי שרף כל מיני כתרים בשירות ההגדרות “שריף”, “רס”ר”, וכו’, אולם מאמן כדורסל דָגוּל ברמה של מתכנן עַל, הוא לא. תמוה מדוע חש אלי סהר צורך להתחנף עכשיו לאותו מדריך כדורסל צבי שרף ? זהו אותו צבי שרף שבעת היותו מאמן נבחרת ישראל בכדורסל ב- 1997, נִיאֵץ וקִילֵל נמרצות את הפרשן שלי אלי סהר בתום שידור ישיר בהפקת חטיבת הספורט בפיקודי ביום שישי – 27 ביוני 1997 את משחק הניצחון ישראל – צרפת 82:88 שנערך בעיר הספרדית גירונה במסגרת אליפות אירופה של ספרד 1997, והטיח למיקרופון שלנו, “…ש- סָרוּסִי יִזְדָיֵין…” (שם משפחתו הלועזי של אלי סהר היה סָרוּסִי בטרם עִבְרֵת אותו ל- סַהַר). מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל ראו ושמעו באותו יום שישי ההוא של 27 ביוני 1997 כיצד מאמן נבחרת ישראל בכדורסל צבי שרף לועג לחוסר הידע וההבנה של אלי סהר במשחק הכדורסל ומעליב ומקלל אותו בפרהסיה. ניהלתי את השידור הישיר ההוא של משחק הניצחון של ישראל על צרפת 82:88 מאולפן א’ של ערוץ 1 ז”ל בקומת המרתף בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשכונת רוממה בירושלים. הייתי המום מרמת התיעוב של המאמן הלאומי צבי שרף את פרשן הכדורסל שלי אלי סהר. אפילו מנכ”ל רשות השידור שלי מוטי קירשנבאום ז”ל היה נסער. הוא הרים אלי טלפון מביתו במושב מכמורת לעמדת הפיקוד שלי באותו אולפן א’ ההוא ואמר לי בחרון אף כהאי לישנא : “…יואש אלרואי תגיד לדני קסטן שאם הוא לא יתנצל על ניבול הפה של המאמן הלאומי שלו צבי שרף, אזי נסריח לו את כל האליפות…”. (דני קסטן ז”ל שימש יו”ר איגוד הכדורסל). השַדָּר המוביל שלי באותה אליפות אירופה בכדורסל ב- 1997 בהיכל הכדורסל העירוני ב- גִירוֹנָה / ספרד היה מאיר איינשטיין והפרשן כאמור אלי סהר. אולם אלי סהר, איש דתי חוזר בתשובה, לא היה נוכח אז באותו ליל שישי של 27 ביוני 1997 בעמדת השידור שלנו בהיכל ב- גירונה (Girona) בשל קדושת השבת. המשחק ההוא הועבר בשידור ישיר ע”י חטיבת הספורט בפיקודי כאמור ביום שישי – 27 ביוני 1997 בין 21.30 ל- 23.30.

צבי שרף לא היה לבדו. מוזר שגם איש כמו המאמן דיוויד בלאט שעלה ארצה לפני יותר משנות דור ממדינה דמוקרטית ואשר מקדשת עיתונות חופשית כ- ארה”ב, הרשה לעצמו לחשוב ולהעריך כי ה- Media העיתונות, הרדיו, ורשתות הטלוויזיה בארץ אמורים לעבוד אצל מכבי ת”א. הוא לא הראשון וכנראה לא האחרון שמתקומם נגד התקשורת. פיני גרשון הטיל חרם בעונת 2000 – 1999 על צוות הטלוויזיה שלי השדר המוביל מאיר איינשטיין ז”ל והפרשן אלי סהר יבד”ל וסירב להתראיין אצלם בטענה שהם תוקפים אותו ב- Commentary ובפרשנות שלהם מבלי ששניהם מבינים בכלל כדורסל. “…הם מעולם לא היו בעצמם שחקני כדורסל וגם לא מאמנים, מהיכן הם שואבים את עזות המצח לומר כל כך הרבה שטויות לציבור הצופים…”, טען בפניי את טענתו זאת ולא התייצב אז לראיונות עמם. מאיר איינשטיין העניש בימים ההם את פיני גרשון בעונש קטנוני וקרא לו מעתה “פנחס” ולא בשם החיבה שלו “פיני”. קטנוניות וילדותיות לא הייתה רק מנת חלקם של מאמני הספורט אלא גם של מגישי הטלוויזיה.

מאמן נבחרת ישראל הלאומית צבי שרף תקף כאמור ב-יום שישי ההוא ב- 27 ביוני 1997 בשידור ישיר On Camera בטלוויזיה את אֵלִי סַהַר בלשון גסה “…ש-סָרוּסִי יִזְדָיֵין…” (שם משפחתו הקודם של אֵלִי סַהַר היה כאמור סָרוּסִי) מפני שחשב שאֵלִי סַהַר פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מקפח אותו ומטיל בו דופי מקצועי באופן שיטתי. זה היה כמובן טיעון ירוד בחזקת קשקוש. אלי סהר מילא את תפקיד הפרשן כיאות והיה דובר אמת. יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי אמר לי לא פעם אחת בסוף עשור ה- 90 של המאה שעברה כי הפרשנות של אלי סהר מוּטָה לרעת מכבי ת”א ולחלוטין איננה מקצועית. בעיניי זה נראה טיעון מגוחך משום שסמכתי לגמרי על פרשנותו המקצועית של אלי סהר, וברור שלא הייתי מאפשר לו להתקרב למיקרופון שלי לולא האמנתי לו וליושרה המקצועית שלו, כשם שברור שחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעולם לא עבדה בשירותה של מכבי ת”א אלא בשירותו של משלם האגרה. אני זוכר שבאחת הפעמים השבתי לשמעון מזרחי משהו בחצי הומור כלהלן, “…שמעון תשמע, פשוט תנצחו במשחקים שלכם…ואז לא תתנו לאלי סהר סיבה לבקר אתכם…”. דייוויד פדרמן לעומתו של שמעון מזרחי תמיד שתק ומעולם לא התערב במלאכת הכיסוי וה- Commentary של חטיבת הספורט בראשותי. החשבתי את אלי סהר בימים ההם כ- פרשן כדורסל מיטבי.

מוזר שאיש כמו דיוויד בלאט שעלה ארצה לפני יותר משנות דור ממדינה דמוקרטית ואשר מקדשת עיתונות חופשית כ- ארה”ב , מרשה לעצמו לחשוב ולהעריך כי העיתונות, הרדיו, והטלוויזיה אמורים לעבוד אצל מכבי ת”א. הוא לא הראשון וכנראה לא האחרון שמתקומם נגד התקשורת. פיני גרשון הטיל חרם בעונת 2000 – 1999 על צוות הטלוויזיה שלי מאיר איינשטיין ואלי סהר וסירב להתראיין אצלם בטענה שהם תוקפים אותו ב- Commentary ובפרשנות שלהם מבלי ששניהם מבינים בכלל כדורסל. “…הם מעולם לא היו בעצמם שחקני כדורסל וגם לא מאמנים, מהיכן הם שואבים את עזות המצח לומר כל כך הרבה שטויות לציבור הצופים…”, טען בפני את טענתו זאת ולא התייצב לראיונות עמם. מאמן נבחרת ישראל צבי שרף תקף ב- 1997 בשידור ישיר On Camera בטלוויזיה את אֵלִי סַהַר בלשון גסה “…ש- סרוסי יזדיין…” (שם משפחתו הקודם של אֵלִי סַהַר היה סָרוּסִי) מפני שחשב שאֵלִי סַהַר פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מקפח אותו ומטיל בו דופי מקצועי באופן שיטתי. יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי אמר לי לא פעם אחת בסוף עשור ה- 90 של המאה שעברה כי הפרשנות של אלי סהר מוטה לרעת מכבי ת”א ואיננה מקצועית. דיוויד פדרמן לעומתו תמיד שתק ולא התערב במלאכת הכיסוי וה- Commentary של חטיבת הספורט בראשותי.

scharf 1

טקסט מסמך (1) : קיץ 1997. אליפות אירופה בכדורסל מתקיימת בבדלונה וברצלונה בספרד. מאמן נבחרת ישראל צבי שרף נלחם בפרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אלי סהר וגם בי : “גם יואש אלרואי צריך ללכת הביתה. 28 שנים הוא מנהל מחלקת הספורט. התחלפו כבר נשיאים וראשי ממשלות ורק יואש אלרואי נשאר”. היה מדובר באיש מגוחך, מאמן ומדריך כדורסל פתטי שלא היה שווה ביוקרת מפני שהוא נמצא תחתה. אינני זוכר שמנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד”ל הקשיבו לו. (1 מתוך 2).

scharf 2

טקסט מסמך (2) : קיץ 1997. אליפות אירופה בכדורסל מתקיימת בבדלונה וברצלונה בספרד. מאמן נבחרת ישראל צבי שרף נלחם בפרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אלי סהר וגם בי : “גם יואש אלרואי צריך ללכת הביתה. 28 שנים הוא מנהל מחלקת הספורט. התחלפו כבר נשיאים וראשי ממשלות ורק יואש אלרואי נשאר”. אינני זוכר שמנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד”ל הקשיבו לו. (2 מתוך 2).

yoash 2 טקסט תמונה : 30 במארס 2000. היכל הספורט ביד אליהו. אנוכי בוחר שוב בשדר מאיר איינשטיין ז”ל (משמאל) והפרשן אלי סהר יבד”ל (מימין) לאייש את עמדת השידור של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה לקבוצות אלופות. התמונה צולמה לאחר ניצחונה של מכבי ת”א במשחק השלישי והמכריע על אלופת איטליה קבוצת פאף בולוניה 63:79, זכייה שהעניקה למכבי ת”א את הזכות להעפיל ל- Final four של סלוניקי 2000. מאמן מכבי ת”א באותה עונה פיני גרשון החרים את מאיר איינשטיין ואת אלי סהר בטענה שהם מבקרים אותו מבלי שהם מבינים בכלל כדורסל. בתגובה כינה אותו השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין בשמו “פנחס” ולא בכינויו “פיני”. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 795 בשיתוף עם פוסט מס’ 63. 

דברי הימים. ליל חמישי-18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין מכבי ת”א להפועל ירושלים. ה-Time Out (פסק הזמן) החשוב ביותר בתולדות שידורי הכדורסל בטלוויזיה מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, ויכולת ההאזנה של המיקרופונים. כוכב הפועל ירושלים עדי גורדון ומאמן הקבוצה פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין מביסים את מכבי ת”א עם שחקן החיזוק האמריקני טום צ’יימברס ומאמנה צביקה שרף וזוכים בגביע המדינה בכדורסל לראשונה בתולדות המועדון הירושלמי. מנהלי היכל הספורט ביד אליהו גרשון פורמן וניר פרצלינה מעניקים לי ולטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 תנאי צילום משופרים. ראה הספר עב הכרס “הקשר הסימביוטי” (בן רבבת עמודים) במסגרת הסדרה בת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב מאז 1998, וקרויה, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”

זה היה מזמן, כמעט לפני 23 שנים. אולם כל הפרטים ההם שנאספו באותו יום חמישי ההוא בערב ההוא ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו זכורים היטב. הם נשמרו היטב כאילו בכספת. בתאריך ההוא של יום חמישי – 18 באפריל 1996 התמודדו קבוצות מכבי ת”א והפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק הזה ייזכר לעַד בגלל התיעוד הטלוויזיוני המופלא בשידור ישיר של פסק הזמן האחרון במשחק הזה, 25.3 שניות לפני סיומו, ומה שהתחולל בו. ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה וצל”ש לקבוצת הכדורסל הפועל ירושלים וצל”ש למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

על קַו הפוֹטוֹ פִינִיש ניצבו שוב שני היריבים המושבעים פיני גרשון מאמנה דאז של הפועל ירושלים ועמו עדי גורדון ומנגד מאמן מכבי ת”א צביקה שרף ושחקן החיזוק שלוֹ אד הוק תום צ’יימברס. תום צ’יימברס היה אז שחקן רָב מוניטין ב- NBA. שמעון מזרחי אמר לי לפני בואו של השחקן יפה התואר בן ה- 36 שהגיע מהפיניקס סאנס והִיתמֵר לגובה של 2.06 מטרים : “…הבאנו את טום צ’יימברס למכבי ת”א. עמו הקבוצה תהיה שונה…”. עודד קטש שחקן מכבי ת”א בימים ההם ראה את ספסל קבוצתו יותר מאשר את זירת הפרקט. המאמן צבי שרף הגביל אותו למרות כישרונו העצום . למאמן הפועל ירושלים פיני גרשון היה כלי נשק חשוב ויעיל בדמותו של עדי גורדון שחקן כדורסל מיוחד ומוכשר, שהיה גם מנהיג על המגרש. תשובה הולמת לעוצמה של מכבי ת”א. יו”ר הפועל ירושלים היה אז בחור צעיר הנושא את השם דני קליין. הוא לעולם לא הסתיר את האמביציות שלוֹ להידמות לעו”ד שמעון מזרחי. ההתמודדות בין מכבי ת”א לבין הפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה ב- 18 באפריל 1996 הייתה ההצגה הטובה בעיר. על פי הסכם זכויות השידורים וחלוקת סמכות השידורים בינינו לבין ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, הייתה משימת השידור הישיר של המשחק הנ”ל הזה גמר גביע המדינה בין קבוצות הפועל ירושלים ומכבי ת”א בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 18 באפריל 1996, בידי חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

ובכן, יותר מרבבת צופים בצהוב ואדום מילאה עד אפס מקום את היכל הספורט ביד אליהו. האווירה הייתה מחשמלת. ממש כמו בשידורי גביע אירופה. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנוֹכי התייצבנו שם עם ניידת השידור הגדולה ה- “וֶורֶד” במלוא הרכבנו. עֶשֶר מצלמות, שישה הילוכים חוזרים, ו- 60 עובדים. הפקדתי את המיקרופון בידיו של השַדָּר אוּרי לֵוי והצבתי לצִדוֹ את צוות הפרשנים גָדִי קֵידָר ודייויד בלאט בעמדת השידור שלנו בהיכל. בידי לשלושתם נפלה הזכות לשָדֵר ישיר את ההתמודדות בטלוויזיה ליותר ממיליון צופים. זה היה רק משחק כדורסל מקומי אך כפי שהתברר בעל ערך תיעודי טלוויזיוני נדיר. הרייטינג שלנו היה נפוח והצדיק את מהלך הרכישה וקניית זכויות השידורים של האירוע הזה מידי ערוץ 5 (ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) ע”י מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל הבלתי נשכח ואנוכי .

ההתמודדות התנהלה בשוויון כוחות למרות שבשורות מכבי ת”א שיחק אז טוֹם צֵ’יְימְבֶּרְס (Tom Chambers) שחקן כדורסל רָב מוניטין ב- NBA. בחמישייה של מכבי ת”א שיחקו אז ב- 18 באפריל 1996 לפני 23 (עשרים ושלוש) שנים גם רָדִיסְלַאב צוּרְצִ’יץ’, בְּרֶאד ליף, דוֹרוֹן גָ’מְצִ’י, ונַדָב הֶנֶפֶלְד. מכבי ת”א לא הייתה עדיפה בשום קריטריון על הפועל ירושלים בה שיחקו עַדִי גוֹרְדוֹן, פַּפִּי תּוּרְגְ’מַן, דוֹרוֹן שֶפַע, נוֹרִיס קוֹלְמַן, ובִּיל תוֹמְפְּסוֹן. דקה לסיום המשחק הובילה הפועל ירושלים יתרון מזערי של שתי נקודות בתוצאה 63:65. עַדִי גוֹרְדוֹן חדר נפלא לרחבה. שחקני מכבי ת”א הסתערו עליו. בהיותו באוויר הוא הוריד כדור מדויק לנוריס קולמן שהטביע את הכדור ברשת של מכבי ת”א. בהתקפה הבאה של מכבי ת”א פגע עדי גורדון בבראד ליף. בְּרֶאד לִיף דייק בשתי זריקות העונשין למרות המתח הרב, והִשווה את התוצאה ל- 65:65. שתי הקבוצות המשיכו להחליף מהלומות עקרות. כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק איבד ראדיסלב צ’ורצ’יץ’ ריבאונד יקר בהתקפת מכבי ת”א. הכדור עבר לידי הפועל ירושלים ופיני גרשון מיהר ולקח פסק זמן. פסק זמן לשחקנים אך לא פסק זמן למצלמות שלנו. לוח התוצאות הורה על תוצאת תיקו 65:65 ובהיכל שרר מתח עצום ורעש אדיר. פסק הזמן הזה הפך להיות ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם לא אשכח אותו כמנהל ומנווט שידורי הספורט בשידור הציבורי ההוא מטעמם של מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל ומנהל ערוץ 1 יאיר שטרן יבד”ל. הפקתי הרבה מאוד שידורים ישירים ואירועים בלתי צפויים בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, וגם הייתי עד למה שהתחולל בכדורסל האירופי, ובליגת ה- NBA, אך מה שקרה באותו פסק הזמן שנטל פיני גרשון במשחק ההוא על גמר גביע המדינה, ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 בהתמודדות ההיא, מכבי ת”א נגד הפועל ירושלים על גמר גביע המדינה בהיכל הספורט ביד אליהו, עלה על כל דִמיון, מחשבה, ותִּכְנוּן. אלוהי הספורט ירד מהשמיים לשעה קלה ונחת בזירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו. הוא סובב את אצבעו ובחש במהלך האירועים הדרמטיים. אני איש מאמין. אינני מאמין בנסים. אנוכי מאמין באלוהים. הקב”ה נכח באותו הערב ההוא ביום חמישי ההוא של ה- 18 באפריל בהיכל הספורט ביד אליהו.

טקסט תמונה : 18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו. פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת”א. התוצאה 65 : 65. משמאל נראה עוזר המאמן של פיני גרשון מר ארז אדלשטיין. בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית סָמִי עוֹמֶר שנדבק  ממש  לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. פיני גרשון מחלק הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (מימין), פפי תורג’מן, דורון שפע, ונוריס קולמאן (מוסתר). מאחור נראה חבר ההנהלה אורי מנצור (מעונב בחליפה אפורה) מימין למעלה נראה צִיוֹן נָנוּס כתב גלי צה”ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום תיעדו את האירוע החד פעמי ללא דופי. הם הביאו לצופי הטלוויזיה מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יכלו לשמוע היטב את הוראות המאמן פיני גרשון ובסופו של דבר את ביטולן ע”י הקפטן עדי גורדון. עדי גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו. (ה- Frame לקוּח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

ניהלתי את השידור הישיר מעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו יחד עם עוזרי ששי אפרתי ששימש המפיק הראשי שלי וישב בניידת השידור הגדולה שלנו (סמוך לשער מס’ 6 של היכל הספורט ביד אליהו) ומשם ביצע את תפקידו האחראי ורב החשיבות. ששי אפרתי היה מפיק טלוויזיה ייחודי, קפדן, ומוכשר, ונאמן עד כלות לתפקידו. סמכתי עליו בעיניים עצומות. הבימאי בניידת השידור ההיא ב- 18 באפריל 1996 היה אמנון אוסמן אחד מבימאי הספורט הוותיקים והטובים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מפקח הקול המצוין והממונה על הפעלת הקונסולה (מערכת הקוֹל) בניידת השידור היה אמנון אלטשולר. היה מדובר ב- שלושה אנשים חשובים ובעלי ניסיון רָב בביצוע שידורים ישירים. במצב מתוח שכזה בעת פסקי הזמן, לא כל שכן כשמדובר בפסק זמן שנלקח ע”י המאמן הירושלמי פיני גרשון כ- 25 שניות לפני סיום המשחק ובמצב של שוויון בתוצאה 65:65, נשלחים תמיד צלמים מספרי ארבע וחמש (ממוקמים בדרך כלל מתחת לסלים) יחד עם אנשי הקוֹל והמיקרופונים הרגישים שלהם (Gun Mic) בעלי המוטות הארוכים לעבר הקבוצות המכונסות עם מאמנן בתוך עצמן, ומאזינות להוראות. תפקיד צלמי הטלוויזיה ואנשי הקוֹל שלנו מוגדר וברור : המשימה העיתונאית שלהם היא דלות את הטקסטים ואת ההוראות המקצועיות שמחלקים המאמנים לשחקניהם כדי לחשוף בתמונה ומלל את המתח המרוח על פני גיבורי העלילה, ואת מהלכי משחק הכדורסל דמוי משחק שחמט שמנהלים שני  המאמנים בפסקי הזמן, איש נגד יריבו. זוהי מציצנות עיתונאית טלוויזיונית דרמטית רוויה דריכות קיצונית, מסקרנת, וחשובה ביותר בעת השידור הישיר, מציצנות המחייבת את כל צוות השידור בניידת השידור ומחוצה לה להיות קשוּב, מוכן ומזומן, ולהתעלות על עצמו. השַדָּר ושני פרשניו חייבים להיות דרוכים כקפיץ כדי להאזין לתדריכים המורכבים של צביקה שרף ופיני גרשון הניתנים תחת לחץ גדול לסירוגין בשתי שפות עברית ואנגלית, על מנת שיוכלו לפַשֵט אותם מייד, ולהסבירם בקלילות ובלשון פופולארית למיליון צופי טלוויזיה ישראליים שרובם אינם בקיאים במונחי הכדורסל המקצועיים. זהו מבצע בִּילוּש צמוד העוקב באמצעות מצלמות ומיקרופונים אחרי סודות הכדורסל הכמוסים ביותר ואחרי קרב המוחות המתנהל בין שני המאמנים כמו במשחק שח-מט. האמצעים הטלוויזיוניים הטכנולוגיים החדישים מאפשרים ליותר ממיליון צופי הכורסה בסלון ביתם בישראל לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של ההתמודדות.

טקסט תמונה : עשור ה- 90 של המאה שעברה. זהו אמנון אוסמן בימאי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כאן הוא נראה בניידת השידור מביים שידור ישיר של משחק כדורסל בהשתתפות מכבי ת”א. ניידת השידור הוצבה תמיד ליד שער 6 בהיכל הספורט ביד אליהו. (באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם- הזמן ההוא לפני יותר משנות דוֹר. אמנון אוסמן היה אחד מטובי צלמי ה- Video  בתחומי הכיסוי של הספורט ובחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות, בטרם הפך לבימאי מוביל של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת מכבי ת”א בראשות היו”ר הוותיק שלה שמעון מזרחי תמיד מכונסת בתוך עצמה ולנצח נראית כקבוצת אנשים סודית. חסמב”ה. גם עכשיו לאחר כל כך הרבה שנים של הליכה משותפת, הם אנשי מכבי ת”א כוועדה מארגנת ואנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, סירבה ההנהלה הזאת כהרגלה לאפשר לנו להתקרב עם המיקרופונים כדי לשמוע את הוראותיו של המאמן צבי שרף הניתנות לחמשת שחקניו. תובנה תקשורתית חשובה והכרחית רוויית מידע רלוואנטי, הקושרת את הצופה בסלון ביתו אל מרקע הטלוויזיה שלוֹ. המאמן התל אביבי הקשוּח הזה צבי שרף, ראה בהתכנסות השחקנים סביבו בפסקי הזמן, סוֹד מקצועי נעלה שאין להדליף אותו לצופי הטלוויזיה. הוא צבי שרף התייחס לפסקי הזמן שלוֹ כמו אל כֶּנֶס חשאי של שירות הביטחון הכללי (שב”כ). צביקה שרף היה אדם ישר והגון, אך גם לחוץ, וחשב תמיד שחובת ההוכחה עליו. לצערי הרָב הוא דחה אז ב- 18 באפריל 1996 את בקשתי על הסַף. צבי שרף לא רצה לחלוק עם ציבור צופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ההוראות המקצועיות שהוא נותן לשחקניו וכיצד הוא מתמודד במשחק השח-מט הזה נגד יריבו המר פיני גרשון. בכך צִמצם מראש את איכות הדרמה שעמדה להתחולל בזירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו. אבל אלוהי המזל שחבר לאלוהי הספורט באותו הערב ההוא ב- 18 באפריל 1996, נטו לי חסד כפי שתראו מייד.

טקסט תמונה : 1981. מאמן הכדורסל צביקה שרף (משמאל) עם העיתונאי מייק קרנון בהיכל הספורט ביד אליהו. צביקה שרף הצטייר מלכתחילה כמאמן קשוח שלא שיתף פעולה עמנו בעת השידורים הישירים. הוא התייחס לכל TIME OUT במשחק כאל כֶּנֶס של השב”כ, ודרש בכל תוקף להרחיק ממנו ומהשחקנים את המיקרופונים שלנו. (התמונה באדיבות מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאמן הפועל ירושלים פיני גרשון היה שונה מצְבִיקָה שֶרְף לחלוטין. זן אחר לגמרי. הוא ומנהלו דני קליין היו הרבה יותר פתוחים וגם יותר ידידותיים למצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמיקרופונים שלנו. שניהם אִפשרו לנו להצטרף לפסק הזמן האחרון שלהם ליד ספסל הקבוצות הדרומי בהֵיכַל ביד אליהו. כמובן ששלחנו לשָם את סַמִי עוֹמֶר איש הקול המחזיק את מיקרופון ה- Gun mic, ואת הצלם מספר ארבע בשרשרת הצלמים שלנו יורם מנדלבאום ז”ל, שהוצב ליד הסל הדרומי בהיכל ביד אליהו. איש הקול השני מַנוּ יחזקאלי יועד להקליט עם ה- Gun Mic שלו את פסקי הזמן של מכבי ת”א, אך הם אנשי מכבי ת”א ושמעון מזרחי בראשם לא אִפשרו לנו כאמור כל גישה לצביקה שרף ושחקניו. שמעון מזרחי וצבי שרף ביטלו התבוננות עיתונאית חשובה וגם מעניינת המאפשרת לצופים לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של המשחק המותח. שַדָּר המשחק אוּרִי לֵוִי פעל בדיוק על פי ההוראות והעביר את “רשות הדיבור” למצלמה ולמיקרופון הרגיש שהוחשו אל ספסל הפועל ירושלים. המצלמה של יורם מנדלבאום תפשה את פִּינִי גֵרְשוֹן, עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיִין ויו”ר המועדון דָנִי קְלָיִין דרוכים ונחושים מאוד יחד עם שחקני החמישייה ובראשם עַדִי גוֹרְדוֹן יושבים על הספסל ומאזינים להוראות המאמן פיני גרשון. יורם מנדלבאום צילם את החבורה הירושלמית ב- “Medium – Close up”, מין שוט מקצועי של פריים “מעורב”. הם נראו נרגשים ומתוחים מאוד. טכנאי הקוֹל סָמִי עוֹמֶר טחב את המיקרופון למרכז הדיון של  ה- Time out הירושלמי ואמנון אלטשולר פתח את  ה- Fader הנכון בקונסולה והרים אותו לרמה המכסימאלית. יותר ממיליון צופים בבתיהם היו עדים לתיעוד טלוויזיוני נדיר ומרשים חסר תקדים של רגע דרמטי מאין כמוהו במהלך ההתמודדות. פיני גרשון צרח את הוראותיו לשחקנים מנסה להתגבר בקולו על הרעש הגדול בהיכל ומבקש ללַמֵד אותם כיצד לכבוש את סַל הניצחון. הכדור האחרון היה אמור להימסר לעדי גורדון כדי שיקלע את סל הניצחון. לפתע ביטל עדי גורדון בכעס רב את התִּכנון המוקדם של פיני גרשון וביקש להטיל עליו בלבד את האחריות לכיבוש הסל המכריע ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. עַדִי גוֹרְדוֹן לא ביקש את הכדור האחרון במשחק לעצמו. הוא רצה שגם הכדור הראשון יהיה שלוֹ. רק שלוֹ. הוא תכנן להחזיק בכדור בעצמו כ- 24 שניות מבלי לשתף את חבריו עד הקליעה האחרונה והמכרעת שתהיה גם כן שלוֹ. הוא הציע בתוך ה- Time out רעיון ויוזמה משלו שסתרה את תוכנית המשחק של המאמן שלוֹ. עַדִי גוֹרְדוֹן בִּיקֵש להחזיק בכדור ולכַדְרֵר נגד שומרו האישי בְּרֶאד לִיף עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. או – אז יבצע הטעייה נגד בראד ליף, יחדור לסל, והוא בעצמו יזרוק את הכדור האחרון לסל מכבי ת”א בתקווה שזאת תהיה קליעת הניצחון שתכריע את המשחק. שררה על ספסל הפועל ירושלים סערת רוחות גדולה אבל לא בִּלבּוּל. המשחק עמד להתחדש. פיני גרשון ההמום היה חכם דַיוֹ כדי לא להתווכח עם הקפטן המוביל והמוכשר שלו עדי גורדון. הוא נתן בלית ברירה את הסכמתו לביצוע יוזמתו של רכז המשחק המצטיין שלוֹ.

טקסט תמונה : ליל חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו. פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין מתכופפים לעברו של עדי גורדון ומקשיבים להצעת הפתרון שלוֹ כיצד יש בדעתו לנצח את מכבי ת”א ב- 25 השניות האחרונות שנותרו לסיום המשחק כשהתוצאה מורה על שיוויון 65:65. מאחור נראים ראשי קבוצת הפועל ירושלים דני קליין (בחולצה אדומה) ואורי מנצור (בז’אקט בצבע אפור). מימין לאורי מנצור מגיח מאחור מנו יחזקאלי טכנאי הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה אמור להקליט את הוראותיו של צבי שרף לשחקניו אך המאמן של מכבי ת”א לא הרשה לו להתקרב. משמאל נראה חבוש אוזניות טכנאי קוֹל נוסף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סָמִי עוֹמֶר המחדיר את מוט מיקרופון ה- Gun Mic  ללֵב הדיון של הקבוצה האדומה. אורי מנצור (בחליפה האפורה) יו”ר מועדון הפועל ירושלים במשותף עם דני קליין (בחולצה אדומה מימין לסמי עומר), מתבוננים ומאזינים בדאגה לחילופי הדברים בין המאמן פיני גרשון לקפטן שלו עדי גורדון. הרגע הזה היה תיעוד מופלא וחשוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במהלך השידור הישיר ההוא. (ה- Frame לקוח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

מעולם לא נִתקלתי בשום אירוע ספורט קבוצתי (כמו משחק כדורסל למשל) בארץ ובחו”ל, בו הקפטן ושחקן כריזמטי ומצטיין ככל שיהיה (עדי גורדון) מבטל בתנופה אחת את הוראות מאמנו (פיני גרשון), ומציע אלטרנטיבה שונה לחלוטין ופתרון יצירתי משלו לניצחון על הקבוצה היריבה. ולא רק זאת, לא רק מציע, אלא כופה את הפִּתְּרוֹן שלו על שני מאמניו, פתרון שמתקבל מייד ללא כל וויכוח ע”י המאמן הראשי פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין. אינני חושב שאפילו מייקל ג’ורדן היה מעז להטיל דופי ולהתערב בהחלטות של מאמנו פִיל גֶ’קְסוֹן ב- “שִיקָגוֹ בּוּלְס” (Chicago Bulls) בתוך ה- Time out האחרון והמכריע כפי שעשה וחולל זאת עדי גורדון לפיני גרשון על הספסל בקבוצת הפועל ירושלים, באותו לֵיל חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו. אנתח זאת כך : זאת לא הייתה גחמה ו/או קפריזה של נמושה. זאת הייתה התעקשות ונחישות של כדורסלן חושב שהוא קפטן מוביל ואינטליגנטי מן הדֶרֶג העליון ביותר. לא יכולתי לבקש סיפור מרתק יותר בשידור ישיר מאלוהי הטלוויזיה שלי. הנה התמליל המדויק של שני גיבורי המשחק פיני גרשון ועדי גורדון בפֶּסֶק הזְמַן ההיסטורי ההוא, כשנותרו 25.3 שניות לסיום ההתמודדות הדרמטית והמרתקת ההיא ב- 18 באפריל 1996. מהותו, תוכנו, וקיומו כלשונו הקנוּ לקבוצה הירושלמית בסופו של דבר את גביע המדינה בכדורסל בפעם הראשונה בתולדותיה. הנה התמליל המדויק של ה- Time out ההוא. מילה במילה.

פיני גרשון  (בעברית ) : “…או. קיי. פפי תורג’מן אני מזהיר אותך…שזה לא יקרה עוד פעם…בפעם הבאה אני יורה בך…” (פפי תורג’מן מסמן בראשו שהוא מבין את המסר לאחר שהחטיא קודם לכן זריקה לסל)…

פיני גרשון עובר לדבר עם שחקניו באנגלית :

                                                                                                                                  We go gun…two guns …two guns…Chamber’s man on the high post…Chura’s man and Nadav is outside…ok…?  

(הערה : מדובר בצורת משחק. הכוונה להרחיק את טום צ’יימברס, ראדיסלב “צ’ורה” צורצ’יץ’, ונדב הנפלד מרחבת הסַל).

עדי גורדון (יושב קרוב למצלמה של יורם מנדלבאום, ומתערב בעברית בטון כועס, כשהוא משבש לפיני גרשון את ההוראות שלו) : “…לא פיק אנד רול…לא פיק אנד רול…” (כאן נשמע הבאזר של המזכירות המודיע על סיום פסק הזמן…).

פיני גרשון נראה המום מקריאת התגר של עדי גורדון עליו, מבין שיש כאן בעיית ניהול ומנהיגות, ופונה אל פפי תורג’מן : “…או.קיי. אתה תעשה את זה…” (מצביע על פפי תורג’מן).

עדי גורדון : “רוצה Open …”.

פיני גרשון : “מה אתה רוצה…Open …?” (פיני גרשון נכנע ומקבל את התכתיב  של עדי גורדון ואומר לשחקנים באנגלית) : “One side…One side”.

ארז אדלשטיין עומד לידו של פיני גרשון, ולפתע מתערב, כשהוא פונה ישירות אל עדי גורדון ואומר לו : …עדי Open…?

פיני גרשון באנגלית לכל השחקנים : “One side…One side… ” נראה במצלמה כמזהיר את עדי גורדון מפני האחריות שלקח על עצמו פונה…מסמן לו באצבעו נוּ , נוּ , נוּ…ואז אומר לו בעברית : “…שלך…!”

ארז אדלשטיין מתערב שוב ופונה אל עדי גורדון : “…רגע עַדִי…רגע עַדִי…שלך…!”.

עדי גורדון עדיין יושב על הספסל ו-מסמן בתנועת יד תקיפה כלפי מאמנו כתגובה על תנועת האצבע של פיני גרשון נוּ , נוּ , נוּ…ואומר לו : “…עזוב…עזוב…אתה יודע מה…או שאתה נותן לי גַב או שלא…” (מבקש להכריע בעצמו את המשחק באחד על אחד…).

ואז נראים השחקנים קמים מהספסל בדרכם למגרש. המצלמות של חטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קולטות את פיני גרשון מעניק לעדי גורדון צָ’פְּחַה בעורפו. נראה שהוא עושה זאת בכעס וחיבה יחדיו. “דִיר בָּאלָק…”, הוא אומר לו לעדי גורדון בטרם חידוש דרמת המשחק. פַּפִּי תורג’מן מחבק ומרגיע את פיני גרשון. הבימאי אמנון אוסמן מעלה ל- “אוויר” את המצלמה המובילה. נגלה בה שוט יפהפה : אלפי אוהדים בצבע אדום מעודדים בשירה את קבוצת הפועל ירושלים. אמנון אוסמן ומפקח הקול והתקשורת שלנו בניידת השידור הגדולה ה- “וורד” אמנון אלטשולר – עירניים (!). הקונסולה עובדת נכון. שניהם מצליחים להעביר את החוויה הדרמטית ביציעי ההיכל ועל הפרקט בשלמותה לצופים בבית. מצלמה שלוש המוצבת על הפרקט חושפת את שחקני מכבי ת”א פרושים כבר בחפירות ההגנה שלהם ונערכים לקראת האופנסיבה האחרונה של הפועל ירושלים. המשחק מתחדש. ביל תומפסון מוסר את הכדור לפפי תורג’מן. פפי תורג’מן מעביר אותו מייד לידיו של עדי גורדון ליד הסַל של הפועל ירושלים. עדי גורדון יוצא למשחק ה- “Open”  שלו. אחד על אחד. זה היה הרעיון שלו. שומר עליו אישית וצמוד שחקן מכבי ת”א בְּרֶאד לִיף. זוהי ה-התקפה האחרונה של הפועל ירושלים. השעון ביד אליהו עובד. מתחילה ספירת ה- Count down של 25.3 השניות האחרונות במשחק. תוצאת המשחק מראה על שוויון, 65:65. מיליון צופי טלוויזיה בישראל דבוקים למסך הטלוויזיה שלהם ונועצים בו את עיניהם. רשות הדיבור חוזרת לשַדָּר אורי לוי ולשני פרשניו גָדִי קֵידָר ודֵיְיוִיד בְּלָאט. מילת המפתח ברעיון שפיתח עדי גורדון בטרם קבלת הכדור היה המונח “OPEN”. הפרשן דיוויד בלאט מסביר, מבאר, ו-מפַרְשֵן למיליון צופי טלוויזיה הישראלית הציבורית מה מסתתר מאחורי המונח האנגלי השגור בשפת הכדורסל “OPEN” : “…עדי גורדון רוצה ללכת לבד…”. זאת הייתה הפרשנות של דייוויד בלאט וזאת הייתה האמת.

עַדִי גוֹרְדוֹן ניחן באישיות מרשימה. לא רק בזירת הכדורסל. הוא זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : “הייתי אנרכיסט מחושב. שחקן קריאטיבי שלא מצא תמיד שפה משותפת עם המאמנים שלו. דווקא את פיני גרשון מאוד הערכתי. הוא היה מאמן אמיץ ואינדיבידואליסט. היה לי בו אימון מלא, אך באותן השניות ההן לא קיבלתי את דעתו. חשבתי שהוא לא צודק. שלא תהיה אי הבנה. אם הוא היה עומד על דעתו ולא מקבל את ההצעה שלי הייתי פועל על פי הוראותיו. מעולם לא המריתי את פי מאמניי גם כשלא הסכמתי עם דבריהם. רציתי את הכדור בשליטתי זמן רב ככל האפשר עד לשניות האחרונות ממש של המשחק.  חשבתי שהתרגיל המוצע על ידו בעשרים וחמש השניות האחרונות של המשחק, תרגיל הקרוי , “Pick and Roll”, יבטל מוקדם מידי את ההשפעה שלי על הניווט לניצחון. פחדתי לאבד בטרם זמן את הבקרה שלי על הכדור. לכן הצעתי את מה שהצעתי. שמחתי שפיני גרשון קיבל אותה. כשעלינו על הפרקט לחידוש המשחק קיבלתי מפיני גרשון צ’פחה של חיבה בעורף. הוא אמר לי, “…עדי תביא את הגביע…(!)”.

המצלמות והמיקרופון לכדו את תמליל ההוראות שחילק פיני גרשון לשחקניו ואת טקסט המֶרִי של עַדִי גורדון נגד מאמנו והביאו את הסיפור במלואו לסלון ביתם של צופי הטלוויזיה. הם יכלו לשמוע כל מילה. זה היה התיעוד החשוב ביותר מעולם של פסק זמן ייחודי בהתמודדות מרתקת בכל תולדות צילומי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך להבין שההתרגשות סביב ספסל הפועל ירושלים הייתה עצומה. פיני גרשון היה צריך להספיק בשישים שניות – מִשְכוֹ של פסק הזמן במשחק כדורסל, להציג ולהסביר לשחקנים הנסערים והמתוחים כקפיץ את תוכניתו הגרנדיוזית כיצד הוא מתכוון להכניע את מכבי ת”א ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. הוא היה צריך להתגבר בקולו על הרעש האדיר בהיכל ולוָודֵא גם שהשחקנים הבינו את כוונותיו כשלפתע התפרץ הקפטן עַדִי גוֹרדוֹן לדבריו בכעס רָב, שינה את הפרוגרמה התכסיסית שלו, וכתב תסריט מנצח בעצמו. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה שכתב עדי גורדון בזרוע הכדורסל המדויקת שלו.

המשחק חוּדַש ושעון המשחק המרכזי החל לנוע לאחור. יותר ממיליון צופי טלוויזיה ראו בסלון ביתם כיצד 25.3 השניות האחרונות מְכַלוֹת את עצמן. השעון על המרקע הפך לחלק מדרמת הטלוויזיה. עַדִי גוֹרדוֹן שחקן מוכשר (מאוד) בקנה מידה ישראלי הוביל את הכדור בעצמו . 17 שניות לסיום הוא חלף על פני קַו החֵצִי ומשך את שומרו בְּרֶאד לִיף לצִדָה המערבי של חלקת ההתקפה. כל שמונה המצלמות של ניידת השידור עקבו אחריו בשידור ישיר. הוא המשיך לכַדְרֵר בבִטחה. מידי פעם סוֹכֵך על הכדור בגופו. כשנותרו 5 שניות לסיום החליט לפרוץ קדימה. הוא הטעה בקוֹר רוח ובקַלוּת את בְּרֶאד לִיף, עקף אותו וחדר לרחבת הסל של מכבי ת”א, ואז ביצע ממש לפני ה- Buzzer את המהלך הגאוני שלו מין זריקת Lay up בקשת רחבה, מדויקת ומדוּדה מעל ידיו המושטות של שחקן החיזוק האמריקני תּוֹם צֵ’יְימְבֶּרְס. הכדור צלל לתוך הרשת. זה היה סַל הניצחון (!). הפועל ירושלים ניצחה 65:67. אורי לוי שידר בקול יבש, משעמם, ומונוטוני, אנטי תֶּזָה לדרמה שהתחוללה בזירה, ממש דִקלם למיקרופון : “…יש…זה עדי גורדון…! זה יכולה להיות זריקה של גביע”. שגיאה קוֹלִית חסרת מֶרֶץ ונעדרת דרמה של שַדָּר מנוסה. טוֹם צֵ’יְימְבֶּרְס היה שחקן ענק תרתי משמע ב- NBA בעשור ה- 80 וגם תחילת עשור ה- 90 של המאה שעברה בקבוצות סִיאָטְל סוּפֶּרסוֹנִיקְס  ופִינִיקְס סָאנְס, אך לא מספיק גדול באותו העֶרֶב ההוא ביום חמישי ההוא לפני 23 שנים של 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט יד אליהו כדי לבְלוֹם את עדי גורדון. המיקרופון הזעיר שלנו שהוצב מעל טבעת הסַל קלט היטב את צליל הכדור האחרון הצולל לתוך הרֶשֶת ושורט אותה. זה היה כיסוי טלוויזיוני כמעט מושלם של דרמת ספורט המזדמנת אחת לכמה שנים. חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עשתה עבודה איתנה באותו ערב והייתה קרובה לשְלֵמוּת אילו צביקה שרף התיר למיקרופונים שלנו לשמוע את הוראותיו שלו לשחקניו מול הגיונו ומחשבתו של פיני גרשון ואת הטקסט של עדי גורדון שהפר את הוראות מאמנו, וגם אם שַדָּר המשחק היה יוֹרָם אָרְבֶּל.

עַדִי גוֹרְדוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר, כלהלן : “…לא תּכננתי לקלוע בעצמי את סל הניצחון. תּכננתי לחדור לרחבה של מכבי ת”א, ואם יסתערו עלי, אז להוריד את הכדור לשחקן פנוי כמו נוריס קולמן למשל. מכיוון שאף אחד לא יצא לקראתי קלעתי בעצמי את סל הניצחון. זרועו הארוכה של טום צ’יימברס החמיצה אותי ואת הכדור שלי בסנטימטרים ספורים. מאוחר יותר אגב שמעתי מכמה שחקני מכבי ת”א שצביקה שרף הורה בפסק הזמן לבצע עבירה עם חידוש המשחק על אחד משחקני הפועל ירושלים, אך טום צ’יימברס ביטל אותה עם עליית השחקנים על המגרש ואמר, והדגיש פעמיים, “Don’t make foul…Don’t make foul”.

בסיום המשחק ערכנו מייד ריאיון בשידור ישיר עם פיני גרשון הכריזמטי כשהוא צוהל ושמח. הוא זעק למצלמה בחופשיות וללא בושה, “…אימא הבאתי לך גביע… (!)”. לא היה ספק, מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון אהבו אותו. מלבד היותו מאמן חָריף, מבריק, כריזמטי, ונבון , היה פיני גרשון גם איש תקשורתי מבטן ולידה שמתַּקְשֵר כהרף עין עם סביבתו. חייכן, ישיר, שנון, לפעמים בוטה, ותמיד מהיר מחשבה ולשון, קופירייטר מבטן ומלידה, והוגה סלוגנים. בזה לא היו לא מתחרים. באישיותו המגנטית הפך את תוכניות הכדורסל שלנו בטלוויזיה לטובות ומרתקות יותר. אישיות מיוחדת במינה שמצלמות הטלוויזיה מעולם לא הפנו לוֹ עוֹרֶף. המצלמות והמיקרופונים שלנו רדפו גם אחרי גיבור הניצחון עדי גורדון. בלהט הקרב הוא לא אמר אז את מה שאמר לי הרבה יותר מאוחר ב- 2006 בחלוֹף עֶשֶר שנים : “…אני מאוד מתפלא על אנשי מכבי ת”א ומאמנם צביקה שרף שלא ידעו לקרוא נכון את מפת הקרב, לא חזו את הכרוניקה של המהלך הידוע מראש שהביא לסיום הדרמטי, ולא הפקידו עלי שמירה הרבה יותר הדוקה. אנשי מכבי ת”א ידעו ש- 18 פעמים הכרעתי בקריירה שלי במו ידיי תוצאות משחקי כדורסל בשניות האחרונות, אף על פי כן השמירה עלי הייתה רופפת. הם העניקו לי כר פעולה נרחב ופתוח מידי, ואני ניצלתי זאת היטב…” .

טקסט תמונה : ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. נשיא המדינה עזר ווייצמן ז”ל מעניק את גביע המדינה בכדורסל לקפטן הפועל ירושלים עדי גורדון. משמאל, זהו דני קסטן ז”ל יו”ר איגוד הכדורסל דאז, ומימין, יצחק “צחי” פלד יבד”ל מנחה הטקס. (לע”מ תמורת תשלום).

פוסט מס’ 795. גיא גודס מאמן קבוצת מכבי ראשל”צ בכדורסל הפסיד אומנם במשחק הגמר על גביע המדינה לשנת 2019 לקבוצת הפועל ירושלים תחת שרביט אימונו של עודד קטש 67:82 (יום חמישי-14 בפברואר 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) אולם מדובר במאמן כדורסל ידען בעל טביעת עין שהוא גם מנהיג ספורט מאופק ובעל יושרה, וגם אדם נעלה (זאת חוות דעתי). גיא גודס (ושכמותו) הוא העתיד שלנו במדינה קטנה מוּכֵּית ו-הוֹמָה תהליך “אמריקניזציה” אינטנסיבי רָב שנים חסר תקדים של הכדורסל הישראלי. מערבולת ותחלופה מואצת שלילית של עשרה מאמנים ועשרות שחקנים מתרחשת מאז 2014 במועדון הכדורסל של מכבי ת”א לרבות גיא גודס עצמו, מינויו למאמן ראשי ב-2014 והדחתו בתום שנת כהונה ב-2015. פוסט מס’ 795.

אינני חוזר בי מאף מילה שנאמרה על ידי אודות גיא גודס לכאן ולכאן במהלך כתיבת הפוסט הקונקרטי הזה מס 795. גיא גודס (בן 48 היום) הוא מאמן כדורסל ידען בעל טביעת עין. הוא  מנהיג ספורט מאופק ובעל יושרה, וגם אדם נעלה. עתידו לפניו.

סוף הפוסט מס’ 795. הועלה לאוויר ביום ראשון – 17 בפברואר 2019. כל הזכויות שמורות.

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *