פוסט מס’ 797 הוא מורכב וסָבוּךְ ו-ראוי לא רק לקריאה אלא גם לעיון. 1. הקטליזטור שהניע אותי לכתוב את פוסט הזה מס’ 797 בבלוג yoashtvblog.co.il הייתה הערתו אולי הכרזתו של ניב רסקין אחד השדרים המובילים בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בעת הדיון באולפן המרכזי של הרשת אודות פרשת קאסטר סמאניה (Caster Semanya, בת 28 היום) הרָצָה הדרום אפריקנית הנפלאה למרחקים בינוניים (אולם רוויה בהורמון טסטוסטרון), אלופה אולימפית באולימפיאדות לונדון 2012 וריו דה ז’אניירו 2018 בריצות ל-800 מ’, משקבע ו-אמר בהכללה: “…יש יתרון פיזיולוגי לאדם השחור על האדם הלבן…”, והוסיף, “…אז מה…?”. לא נכון. לספורטאי השחור אין שום יתרון אנטומי ו/או פיזיולוגי מוּלָד על הספורטאי הלבן. הצטיינותו של הספורטאי השחור בענפי ספורט מסוימים נובע משאיפות סוציולוגיות-כלכליות ולא בגלל יתרונות גופניים. עובדה שיש המון שחקני כדורסל שחורים אמריקניים בליגת ה-NBA והמון שחקנים שחורים אמריקניים בליגת ה-NFL, שתי ליגות ספורט שם מצוי מָמוֹן ועוֹשֶר עצומים, אולם מאידך אין כלל שחיינים שחורים אמריקניים במדינה הקפיטליסטית רחבת הידיים. לא כדאי להם כי אין שם כסף. ראה המשך הדיון ראה המשך הדיון משני היבטים של גנטיקה וסוציולוגיה כלכלית בסוף הפוסט מס’ 797. 2. עובדות. פורום אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מציג את עצמו שוב ושוב כ-כֶנֶס של אנשי מקצוע. אולם בפועל מדובר ב-כאילו. מדובר בהתכנסויות של עיתונאים חובבניים נטולי ידע, חפיפיניקים שלא עושים את שיעורי הבית שלהם ומגיעים ל-Show הטלוויזיוני שהם אמורים להיות אמונים עליו לא מוכנים. לא כולם. אבי רצון ושי האוזמן מצילים את המצב. גם גור שלף. פוסט מס’ 797. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 1 במארס 2019.כלליראשי

פוסט מס’ 797 הוא מורכב וסָבוּךְ ו-ראוי לא רק לקריאה אלא גם לעיון. 1. הקטליזטור שהניע אותי לכתוב את פוסט הזה מס’ 797 בבלוג yoashtvblog.co.il הייתה הערתו אולי הכרזתו של ניב רסקין אחד השדרים המובילים בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בעת הדיון באולפן המרכזי של הרשת אודות פרשת קאסטר סמאניה (Caster Semanya, בת 28 היום) הרָצָה הדרום אפריקנית הנפלאה למרחקים בינוניים (אולם רוויה בהורמון טסטוסטרון), אלופה אולימפית באולימפיאדות לונדון 2012 וריו דה ז’אניירו 2018 בריצות ל-800 מ’, משקבע ו-אמר בהכללה: “…יש יתרון פיזיולוגי לאדם השחור על האדם הלבן…”, והוסיף, “…אז מה…?”. לא נכון. לספורטאי השחור אין שום יתרון אנטומי ו/או פיזיולוגי מוּלָד על הספורטאי הלבן. הצטיינותו של הספורטאי השחור בענפי ספורט מסוימים נובע משאיפות סוציולוגיות-כלכליות ולא בגלל יתרונות גופניים. עובדה שיש המון שחקני כדורסל שחורים אמריקניים בליגת ה-NBA והמון שחקנים שחורים אמריקניים בליגת ה-NFL, שתי ליגות ספורט שם מצוי מָמוֹן ועוֹשֶר עצומים, אולם מאידך אין כלל שחיינים שחורים אמריקניים במדינה הקפיטליסטית רחבת הידיים. לא כדאי להם כי אין שם כסף. ראה המשך הדיון ראה המשך הדיון משני היבטים של גנטיקה וסוציולוגיה כלכלית בסוף הפוסט מס’ 797. 2. עובדות. פורום אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מציג את עצמו שוב ושוב כ-כֶנֶס של אנשי מקצוע. אולם בפועל מדובר ב-כאילו. מדובר בהתכנסויות של עיתונאים חובבניים נטולי ידע, חפיפיניקים שלא עושים את שיעורי הבית שלהם ומגיעים ל-Show הטלוויזיוני שהם אמורים להיות אמונים עליו לא מוכנים. לא כולם. אבי רצון ושי האוזמן מצילים את המצב. גם גור שלף. פוסט מס’ 797. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 1 במארס 2019.

פוסט מס’ 797 הוא מורכב וסבוך וראוי לא רק לקריאה אלא גם לעיון. 1. הקטליזטור שהניע אותי לכתוב את פוסט הזה מס’ 797 בבלוג yoashtvblog.co.il הייתה הערתו אולי הכרזתו של ניב רסקין אחד השדרים המובילים בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בעת הדיון באולפן המרכזי של הרשת אודות פרשת קָאסְטֶר סֶמָאנְיָה (Caster Semenya, בת 28 היום) הרָצָה הדרום אפריקנית הנפלאה למרחקים בינוניים (כנראה רוויה בהורמון טסטוסטרון), אלופה אולימפית באולימפיאדות לונדון 2012 וריו דה ז’אניירו 2018 בריצות ל-800 מ’, משקבע ו-אמר בהכללה: “…יש יתרון פיזיולוגי לאדם השחור על האדם הלבן…”, והוסיף, “…אז מה…?”. לא נכון. לספורטאי השחור אין שום יתרון אנטומי ו/או פיזיולוגי מוּלָד על הספורטאי הלבן. הצטיינותו של הספורטאי השחור בענפי ספורט מסוימים נובעים משאיפות סוציולוגיות-כלכליות ולא בגלל יתרונות גופניים. עובדה שיש המון שחקני כדורסל שחורים אמריקניים בליגת ה-NBA והמון שחקנים שחורים אמריקניים בליגת ה-NFL, שתי ליגות ספורט שם מצוי מָמוֹן ועוֹשֶר עצומים, אולם מאידך אין למשל כלל שחיינים שחורים אמריקניים במדינה הקפיטליסטית רחבת הידיים. לא כדאי להם כי אין שם כסף. ראה המשך הדיון הנרחב הזה משני היבטים של גנטיקה אנושית וסוציולוגיה כלכלית בסוף הפוסט הזה מס’ 797. פוסט מס’ 797 הועלה לאוויר ביום שישי-1 במארס 2019. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : ניב רסקין. אחד מצוות השדרים המוביל של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. בתמונה מצד ימין למטה של ניב רסקין זאת היא קאסטר סמאֶניה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

פוסט מס’ 797 הוא מורכב וסָבוּךְ וראוי לא רק לקריאה אלא גם לעיון. 2. עובדות. פורום אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מציג את עצמו שוב ושוב כ-כֶנֶס של אנשי מקצוע. אולם בפועל מדובר ב-כאילו. מדובר בהתכנסויות של עיתונאים חובבניים נטולי ידע, חפיפיניקים שלא עושים את שיעורי הבית שלהם ומגיעים לא מוכנים ל-Show הטלוויזיוני שהם אמורים להיות אמונים עליו. לא כולם. אבי רצון ושי האוזמן מצילים את המצב. גם גור שלף. פוסט מס’ 797 הועלה לאוויר ביום שישי-1 במארס 2019. כל הזכויות שמורות.

—————————————————————————————

פוסט מס’ 797 הועלה לאוויר ביום שישי – 1 במארס 2019.

—————————————————————————————

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. היו לי די והותר רגעי תהילה בקריירה העיתונאית הטלוויזיונית הממושכת שלי בשנים 2003 – 1971.

פוסט מס’ 797 הוא מורכב וסָבוּךְ וראוי לא רק לקריאה אלא גם לעיון. עובדות. פורום אנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מציג את עצמו שוב ושוב כ-כֶנֶס של אנשי מקצוע. אולם בפועל מדובר ב-כאילו. מדובר בהתכנסויות של עיתונאים חובבניים נטולי ידע, חפיפיניקים שלא עושים את שיעורי הבית שלהם ומגיעים לא מוכנים ל-Show הטלוויזיוני שהם אמורים להיות אמונים עליו. לא כולם. אבי רצון ושי האוזמן מצילים את המצב. גם גור שלף. פוסט מס’ 797 הועלה לאוויר ביום שישי – 1 במארס 2019. כל הזכויות שמורות.

—————————————————————————————

פוסט מס’ 797 : הועלה לאוויר ביום שישי – 1 במארס 2019.

—————————————————————————————  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דָגוּל דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ”ל רשות שידור מופרך בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו בתחילה במארס 2002 את התואר מ”מ מנכ”ל רשות השידור, ואח”כ הציבה אותו ב- 2 ביוני 2002 כ- מנכ”ל קבוע בפסגת השידור הציבורי לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. הָמְלָכַתּוֹ המופרכת של יוסף בר-אל על רשות השידור ע”י ראש הממשלה אריאל שרון נעשתה בהמלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. אולם אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב וסילקו והדיחו את אותו יוסף בר-אל הכושל והמופרך לעַד מהַכֵּס ומתפקידו הַרָם ב- 2 במאי 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבוא כללי.

התופעה ההורמונאלית של האתלטית השחורה הדרום אפריקנית קאסטר סמאניה (כנראה ועל פי פרסומים רפואיים רוויה בהורמון טסטוסטרון), ואולי אפשר לכנות אותה “פרשת קאסטר סמאֶניה”, איננה יורדת ממדף הסיפורים והרכילויות. על פי פרסומים מטעמם של IAAF (התאחדות ה- א”ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) ספורטאיות עם הבדלים בהתפתחות המינית יחויבו על פי ההנחיות בטיפולים הורמונאליים מתאימים. אבל, ואולם : קאסטר סמאֶניה היא לא פרשה חדשה בתולדות פרשיות השימוש בסמים והורמונים בתעשיית הספורט של הנשים המצטיינות (וגם הגברים המצטיינים) בתחרויות האולימפיות בזירת ה-א”ק ובבריכת השחייה (וגם בענפי ספורט אחרים כמו הרמת משקלות והיאבקות) מאז אולימפיאדת מנטריאול 1976 ועד ימינו אנו ב- 2019. בני דורי זוכרים בוודאי את הספורטאים והספורטאיות ההם של מדינת מזרח גרמניה הטוטליטארית והקומוניסטית ההיא (מנתה בימים ההם כ- 13.000000 תושבים) זוכים ב- ב-25 מדליות אולימפיות [מתוכן 9 מזהב] במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968, משיגים 66 מדליות אולימפיות [20 מתוכן מזהב] באולימפיאדת מינכן 1972, גורפים 90 מדליות אולימפיות בתחרויות הספורט באולימפיאדות מונטריאול 1976 [40 מתוכן מדליות זהב (!)], צוברים 130 מדליות [47 מתוכן מזהב (!!)] באולימפיאדת מוסקבה 1980, הערה שלי : מזרח גרמניה לא נטלה חלק באולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 בשל החרם הפוליטי הסובייטי וכל המדינות הקומוניסטיות באירופה לרבות קוּבָּה על המשחקים האולימפיים של לוס אנג’לס 84′. אבל ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה שבו והשתתפו בכל עוצמתם באולימפיאדת סיאול 1988 שם זכו ב- 102 מדליות אולימפיות [37 מהן מזהב]. כמות דרמטית ו-ענקית של מדליות יחסית למספר האוכלוסין הנמוך של המדינה הקטנה והענייה. מזרח גרמניה הקדימה במניין המדליות באולימפיאדת סיאול 88′ את ארה”ב, שלא לדבר על התבוסה הספורטיבית – פוליטית שהסבה ל- “אחותה” המערבית והמפונקת מערב גרמניה (ספורטאי וספורטאיות מערב גרמניה צברו באולימפיאדת סיאול 88′ רק 40 מדליות אולימפיות [11 מתוכן מזהב]. היה מדובר במהפכה ספורטיבית בינלאומית, בסנסציה עולמית, משום שמזרח גרמניה הקדימה למשל בדירוג המדליות הכללי את ספורטאי וספורטאיות ארה”ב הענקית שצברו באולימפיאדת מונטריאול 1976 אומנם סך של 94 מדליות, אולם רק 34 מהן מזהב. מדעני רפואת הספורט בעולם הדמוקרטי והחופשי ידעו כבר ב- 1972 שבמזרח גרמניה פועלת יחידת מדע רפואית סודית, עניפה, ומסועפת שבחסות המשטר הטוטליטארי מסממת את ספורטאיה, גברים ונשים, בסמים והורמונים כדי לזכות בניצחונות ומדליות באולימפיאדות ובתחרויות הספורט הבינלאומיות הגדולות בכל הענפים. המשטר הפוליטי הקומוניסטי במזרח גרמניה בראשות מזכ”ל המפלגה הקומוניסטית וולטר אולבריכט ראה בשנים המדוברות ההן במסע הרכש המדהים של המדינה מדליות אולימפיות למכביר בשיאה של המלחמה הקרה בין שני הגושים הפוליטיים הגדולים בתבל, מזרח אירופה בהנהגת ברה”מ מצד אחד מול הדמוקרטיות האירופיות המערביות פלוס ארה”ב מן העבר השני עיקרון קיומי חשוב ו-נעלה. וולטר אולבריכט וכל ההנהגה המדינית של מזרח גרמניה ראתה בימים ההם באופן המודגש ביותר את קניין ההצטיינות בזירות הספורט הבינלאומיות כ-מטרה עליונה של האומה המזרח גרמנית. מטרה נעלה בעלת יתרון מדיני שחושפת את אוכלוסייתה, גברים ונשים, כאזרחים אמיצים, נאמנים, ואיכותיים של מדינת מזרח גרמניה מול “מדינת האחות” מערב גרמניה המפונקת והשבעה. וולטר אולבריכט תכנן בקפידה את הַמִשְנָה המדינית הסדורה של מזרח גרמניה ואת סדר העדיפויות הלאומי שלה. הוא הכריז כי זכייה במדליית זהב אולימפית של ספורטאי ו/או ספורטאית של מזרח גרמניה, פלוס עריכת טקס הענקת המדליות וריטואל התייצבותם החוזרת ונשנית של הספורטאי והספורטאית המזרח גרמניים על דוכן המנצחים האולימפי מס’ 1, פלוס נגינת ההמנון המזרח גרמני, פלוס הנפת הדגל המזרח גרמני, פלוס שידור טלוויזיוני ישיר בינלאומי של טקסי המדליות הללו בכל העולם, הם ראשית דבר מסע שיווקי ויחסי ציבור ש-חשובים יותר מפעולתם של 1000 (אלף) שגרירים דיפלומטיים מזרח גרמניים ברחבי תבל. וולטר אולבריכט גרס כי מסע הרכש של המדליות האולימפיות והניצחונות שמשיגים ספורטאי מזרח גרמניה בזירות המאבקים ותחרויות הספורט הבינלאומיות בכל הענפים, הן הערבות הפוליטית הטובה ביותר לקיומה העצמאי של המדינה השנויה במחלוקת פוליטית בינלאומית. מזרח גרמניה הטוטליטארית – קומוניסטית “אחותה” של מערב גרמניה הדמוקרטית והחופשית הייתה גרורה ובת חסות פוליטית של ברה”מ. חזונו של וולטר אולבריכט היה להפוך את מדינתו מזרח גרמניה ל- “מדינה רגילה” ועצמאית במסכת משפחת העמים. זה לא קרה. מזרח גרמניה מדינה מלאכותית שנוסדה ב- 1945 בכורח נסיבות פוליטיות בינלאומיות ובראשן המלחמה הקרה בין שתי מעצמות העל ברה”מ וארה”ב, נעלמה מהמפה הפוליטית הבינלאומית ב- 1990. מזרח גרמניה שבה לחיקה של “אחותה” מערב גרמניה. שתי הגרמניות התאחדו למדינה אחת.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 במאה הקודמת. מזכ”ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט (מימין) ונותן החסות שלו שליט ברה”מ ניקיטה סרגייביץ’ חרושצ’וב. (סוכנויות). 

הסוף ידוע : עם עלייתו לשלטון של מיכאיל גורבצ’וב נשיא ברה”מ חלה תפנית פוליטית דרמטית, והחלו רוחות חדשות של פתיחות ברוסיה הסובייטית ובכל מדינות הגוש המזרחי באירופה לרבות מזרח גרמניה. הנהגת מזרח גרמניה ניסתה להתנגד למדיניות הפרסטרויקה / גלסנוסט של מיכאיל גורבצ’וב, אולם מחאות המוניות של אזרחי מזרח גרמניה והפסקת התמיכה הסובייטית אילצו אותה להתפטר. לראשונה בהיסטוריה נערכו במזרח גרמניה בחירות חופשיות. הממשלה שנבחרה הגיעה להסכם איחוד עם “האחות” מערב גרמניה ועם המעצמות שכבשו ב- 1945 את גרמניה. בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין שהפרידה בין ברלין המזרחית לברלין המערבית באוקטובר 1990 הצטרפו חמש המדינות שהרכיבו את מזרח גרמניה לרפובליקה הפדרלית של מערב גרמניה, ומזרח גרמניה חדלה מלהתקיים. גרמניה הפכה לאחת. זמן לא רב אח”כ התגלה ונחשף כל המידע אודות מדיניות מערכת הסימום המתוכננת והמוקפדת של מזרח גרמניה שנועדה להפוך ספורטאיה וספורטאיותיה לאלופים ואלופות אולימפיות ושיאני עולם. לא היה כדבר הזה בתולדות הספורט הבינלאומי.

ובכן, חלק מספורטאיות מזרח גרמניה ההן, המסוממות ומטופלות בהורמונים, נראו כ-גברים. מזרח גרמניה נחשדה מייד כאומה שמסממת את ספורטאיה ובסיוע הסמים האלה היא מממנת את מלחמת המדליות שלה, אולם בידי מדעני הספורט של המדינות הדמוקרטיות החופשיות לא היו עדיין הוכחות מוצקות כי מדובר במדיניות ושיטה. היו שמועות והיה מראה עיניים. בואו נתבונן לרגע בחזותה של השחיינית המזרח גרמניה האולימפית רבת המוניטין קורנליה אנדר שהייתה גם שיאנית עולם בשני סגנונות במשחי החתירה והפרפר ל- 100 מ’ ו- 200 מ’. מדובר בספורטאית על מי שהגשימה אז בעשור ה- 70 של המאה הקודמת את חזונו המדיני ההוא חסר התקדים של וולטר אולבריכט. וולטר אולבריכט העריך כי מדינת מזרח גרמניה מוצר פוליטי מלאכותי שהוקמה בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 בחסות ברה”מ, תהפוך למדינה מקובלת ו-נחשבת מן המניין ו-פופולארית, ותזכה ל-הכרה ומוניטין בינלאומי, רק אם ספורטאיה וספורטאיותיה יהיו אלופים אולימפיים ושיאני עולם. היריבה הפוליטית הגדולה של מזרח גרמניה הקומוניסטית והטוטליטארית הייתה “אחותה” מערב גרמניה הדמוקרטית והמשגשגת.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. זוהי השחיינית המזרח גרמנית הנפלאה קורנליה אנדר (בת 17 ועשרה חודשים) שזכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 בשתי מדליות זהב האישיות במשחים ל- 100 מ’ ו- 200 מ’ בסגנון חופשי, וכן בשתי מדליות זהב בשני משחי השליחים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון מעורב ו- 4 פעמים 200 מ’ בסגנון חופשי, וכמו כן זכתה במדליית הכסף עם חברותיה במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ’ בסגנון חופשי. קורנליה אנדר היוותה דגם ומוצר משוכלל של מכונת שחייה אנושית. קורנליה אנדר (היום בת 60) הייתה פעם נערה יפה וגבוהה ודקת גזרה, בעלת משקל סגולי נמוך פלוס ציפה נהדרת על פני המים, ומצוידת ביכולות גופניות נדירות ומחוננת ב-כישרון טבעי ופוטנציאל עצומים בשחייה תחרותית. מערכת הסימום הרפואית המזרח גרמנית בסיוע שימוש ב-הורמונים הפכו אותה משחיינית כישרונית ומבטיחה רוויה תקוות לספורטאית שרירנית ואלופה אולימפית ושיאנית עולם בשחייה, מהגדולות ביותר בכל הזמנים. (באדיבות ORTO קנדה).

הספורט המקצועני על ענפיו השונים לרבות הספורט האולימפי שהיה פעם קניין של ספורטאים וספורטאיות חובבים בלבד, פתח את שעריו בסוף עשור ה- 80 של המאה הקודמת לספורטאים וספורטאיות מקצועניים והיה רווי  מייד בממון ועושר עצומים ובמערכות שיווק זריזות של פרסומות מסחריות. ספורטאים חובבים וספורטאיות חובבות לא מעטים התפתו להשתמש בהסתר בסמי מרץ מכילים סטרואידים כדי לשפר את הישגיהם ולזכות בתהילת עולם ובממון רב בסיוע חברות ההלבשה וההנעלה הספורטיביות המפורסמות כמו אדידאס, ריבוק, ודיאדורה. כולם זוכרים עדיין את סיפורו המדהים של הַאָצָן השחור הקנדי בן ג’ונסון ומאמנו האישי צ’ארלי פראנסיס באליפות העולם ה- 2 בא”ק ברומא 1987 ובאולימפיאדת סיאול 1988. לא בכדי הגו חכמי עם ישראל את הסלוגן, “כסף יעוור עיני חכמים”. ראה בהמשך הפוסט הקונקרטי הזה 797 גם את סיפורה הבלתי ייאמן של הַאָצָנִית האמריקנית השחורה מריון ג’ונס. בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי שם, עֵד מקרוב לעלייתם ונפילתם.

מדעני הרפואה של ה- IAAF (התאחדות ה-א”ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סוברים שגופה של האתלטית קאסטר סמאֶניה רווי בכמות גדולה של הורמון האשכים הגברי, הורמון אנדרוגאֶני (Androgenic hormon) הקרוי טסטוסטרון (Testosterone), למרות שהיא אישה / נקבה. על פי תורת מדע הרפואה, תופעת ה-הימצאות של הורמון טסטוסטרון בכמות גדולה בגוף של כל ספורטאית מגביר את מסת השרירים של גופה. עודף של טסטוסטרון בגופה של הספורטאית עשוי אף להוביל לעלייה משמעותית בכוח, במהירות, ובסְבוֹלֶת, ובכך לשפר באופן משמעותי את התפקוד הספורטיבי של הספורטאית / אתלטית. האינפורמציה הרפואית אודות קאסטר סמאֶניה מעורפלת במידה רבה ורוויה אין סוף שמועות. ניצחונותיה האולימפיים של קאסטר סמאניה בריצות הגמר ל- 800 מ’ בתחרויות הא”ק באולימפיאדות לונדון 2012 וריו דה ז’אניירו 2016 הביאו לה לא רק מוניטין בינלאומי עצום אלא גם פרסים וממון.

למרות כל האמור לעיל קאסטר סמאֶניה איננה שיאנית העולם בריצת 800 מ’ לנשים. היא מדורגת רביעית ברשימת הרצות הטובות בכל הזמנים משקבעה בתחרות בפאריס ב- 30 ביוני 2018 את התוצאה 1:54.25 דקה. שיאנית העולם היא הצ’כית יארמילה קרטוחבילובה שקבעה במינכן ב- 26 ביולי 1983 את הזמן 1:53.28 דקה. גם יארמילה קרטוחבילובה עמדה בשעתו תחת בדיקות רפואיות קפדניות משום שנחשדה כאתלטית בעלת מראה גברי שמשתמשת בסמי מרץ אסורים.

הקדמה (1). הגיעו אלי לבלוג הזה הקרוי על ידי ומטעמי yoashtvblog.co/il, עשרות רבות של תגובות הנוגעות לפוסט 796, ועוסקות בהתפעלות החובבנית והילדותית של פורום ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מהבעיטה החופשית המדויקת מטווח של 25 מ’של לירוי סאנה שחקן מנצ’סטר סיטי שהכניעה והביסה במשחק 1/8 הגמר של ה-Champions League לפני כ-שבוע את שוער שאלקה 04 ראלף פאהרמאן . חברי פורום ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים אומנם מחזיקים בלבדית במיקרופונים שלהם אולם אין להם בלעדיות על הידע, אין להם מונופול על הבנת משחק הכדורגל ועל הכרת חוקת המשחק, ואין להם שליטה ללא תחרות על החוכמה. הם כולם שָם פספסו את משימת השידור משמצאו צורך כל אחד מהם להתפעל ולהשתומם מלירוי סאנה אולם פסחו על העיקר משלא הסבירו, לא מנו, ולא ניתחו לצופיהם את הגורמים והעובדות שכפו בתוך שנייה אחת כניעה מוחלטת והרמת ידיים על ראלף פאהרמאן.  תפקידם העיתונאי הראשון של כל שַדָּר וכל פַּרְשָן בכל תחום מתחומי חיינו לרבות שידורי הספורט על ענפיו השונים בטלוויזיה הוא לא רק להעריך את התוצאה הסופית בכל מאבק פוליטי, חברתי, וכלכלי, וגם ספורטיבי, אלא קודם כל לנתח את הסיבות שחוללו את התוצאה הסופית. זה בסדר להעריך וגם להתפעל (!), אולם ראשית דבר עליהם לפרֵש למען צופיהם את הנסיבות שהובילו ליצירת התוצאה הסופית. מודי בר און + עומרי אפק + בוני גינזבורג + אבי מלר כָּשְלוּ.

תזכורת מ-פוסט מס’ 796. צירוף נסיבות תמוהות הופכות את אנשי פורום ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים למעין כת שמספרת לצופיה סיפורים, התרשמויות, התפעלויות, והשתוממויות אישיות מכרי הדשא אולם מתעלמת לגמרי מניתוח האירועים ופרשנות העובדות. כשעומרי אופק מעריך, מדרג, ומספר לצופיו כי השער מבעיטה חופשית של לירוי סאנה “הוא רגע לפנתיאון”, ובכך הוא מסתפק, ואבי מלר מתרשם ו-שַח לצופיו “איזה יופי של בעיטה של לירוי סאנה”, ומוסיף שמדובר ב-“Playstation” הם אפילו לא עושים 1/4 מחובת עבודת השידור הנדרשת מהם. אי אפשר לבסס את סדר היום רק על סמך התרשמויות אישיות (כאלה ואחרות) מבלי לנתח לצופי הטלוויזיה את הסיבות המתמטיות-פיזיקליות של הבעיטה החופשית המסובבת, מבלי להזכיר את התופעות האווירודינמיות שמשפיעות על מסלול תעופת הכדור, ומבלי להסביר את תורת התנועה של תנופת הרגל והפעולה הגמישה של מִפְרָק כף הרגל שמאיצות את הכדור לפנים ובד בבד מסחררות אותו. לא ניתן להסתפק במידע שמבוסס על התפעלויות אישיות מבלי להתייחס למדע, ל-כל אותם הגורמים שמניבים במשותף את התוצאה היפהפייה שהפיק לירוי סאנה בבעיטה החופשית המזהירה שלו. ברור שמדובר בשדרנים מוגבלים שמועלים בתפקידם. המגוחך מכולם היה בוני גינזבורג לשעבר השוער הלאומי של נבחרת ישראל שחווה על בשרו ונפגע אנושות מפוטנציאל הבעיטה החופשית המסוכנת משבחר לספר לצופיו טקסט קישוט, “…רק נקודה אחת לגבי סאנה וכל מה שהוא מייצג : אבא סנגאלי ששיחק כדורגל בגרמניה וצרפת ואימא מדליסטית אולימפית גרמנייה…ואז אתה מקבל את הדבר היפה תרתי משמע…איזה יופי…”, במקום לעסוק במדע של תורת הבעיטה החופשית. את הרכילות הזאת אודות מוצאו הגנטי של לירוי סאנה אפשר היה לדחות קמעא. כדי לומר באולפן בהרצליה “איזה שער יפה” ו/או שמא “זהו רגע לפנתיאון” לא צריך את עומרי אפק ואבי מלר. כל ילד ו/או ילדה בכיתה ג’ בבי”ס יסודי יודעים ומוכשרים להתפעל כמותם אבל הם אינם יודעים לנתח את הסיבות שמביאות אותם להתפעל מהתוצאה הסופית שמשיג לירוי סאנה. תמוה שהעורכים והמפיקים של מודי בר און, אבי מלר, נדב יעקובי, בוני גינזבורג, ועומרי אפק שומעים את הטקסטים חסרי ערך הללו ולא מתערבים.      

מודי בר און : שאלה ספרותית. “מתי הוא יודע שזה גול…? שהרגל נוגעת בכדור…?” (מדובר בהתעניינות שטחית בלבד, חסרת ערך, ו-נעדרת כל סקרנות עיתונאית. שום הבעת עניין מצדו של המנחה הנוגעת לנתונים המתמטיים שמרכיבים את אירוע הבעיטה של לירוי סאנה : לא טווח הבעיטה, לא מהירות תנועת הכדור באוויר ולא סחרורו סביב עצמו, שני ווקטורים שיוצרים תופעות אווירודינאמיות שמשפיעות על הטיית מסלול תעופת הכדור, שום אינפורמציה אודות התנגדות האוויר לתנופה ולתנועת הכדור לפנים, שום התעניינות במידע אודות שוער שאלקה 04 ראלף פאהרמאן ומוכנות החוֹמָה העבה שלו בת 8 שחקנים מול הבועט לירוי סאנה, שום שאלה שעוסקת בנתונים הפיזיים של הכדורגלן לירוי סאנה (גובהו + משקלו + מהירות ריצתו), ושום התייחסות לכישרון הבעיטה המדודה שלו ויכולת הפרדת הכוחות המדויקת שלו בעת הבעיטה והפעלת הכוח על הכדור (מחד מאיצה את הכדור קדימה ומאידך מקנה לו תנועה סיבובית סביב מרכז הכובד שלו).

עומרי אפק : משיב למודי בר און תשובה ספרותית. “כן, כן, כן…יותר מזה אני אגיד לך…זה היה רגע…פפ גוארדיולה כבר לא ידע אפוא למרוט את השערות שאין לו…כלום לא הלך לסיטי…נכנס הבחור הזה עם עשרה שחקנים…אצטדיון שלם לא יודע איך לאכול את לירוי סאנה…לאהוב, לשנוא, מה לעשות אִתּוֹ…והבחור הזה כל כך קר רוח…הוא ניגש לבעיטה הזאת ופשוט הפך את המשחק ברגע…מנצ’סטר סיטי הייתה גמורה לפני זה…זה היה פשוט רגע לפנתיאון”. (כנ”ל התייחסות חסרת ערך. שום התעניינות של עומרי אפק הנוגעת לנתונים המתמטיים של הבעיטה של לירוי סאנה : לא טווח הבעיטה, לא מהירות תנועת הכדור באוויר ולא מידע אודות סחרורו סביב עצמו בסיוע שני ווקטורים שיוצרים תופעות אווירודינאמיות מעניינות שמשפיעות על מסלול תעופת הכדור, שום התייחסות להתנגדות האוויר לכדור המסובב שנע לפנים במהירות ממוצעת של 90 קמ”ש, (25 מטרים בשנייה אחת), שום מידע אודות שוער שאלקה 04 ומוכנות החוֹמָה שלו שבנה מול הבועט לירוי סאנה, שום פרט אודות הנתונים הפיזיים של לירוי סאנה, ושום התייחסות לכישרון הבעיטה שלו ויכולת הפרדת הכוחות בעת הבעיטה, שמחד מאיצה את הכדור קדימה (משקל הכדור כ- 420 גרם והיקפו כ- 70 ס”מ), ומאידך מקנה לו תנועה סיבובית סביב מרכז הכובד שלו, בעֶטְיָיה התנגדות האוויר והפרשי לחצי האוויר משני צִידָיו מסיטים את מהלך הכדור ממסלולו הצפוי ומקנים לו קו תנועה לפנים עקום.

בוני גינזבורג מתערב בשיחה : גם לא יש הערה ספרותית. “רק נקודה אחת לגבי סאנה וכל מה שהוא מייצג : אבא סנגאלי ששיחק כדורגל בגרמניה וצרפת ואימא מדליסטית אולימפית גרמנייה…ואז אתה מקבל את הדבר היפה תרתי משמע…איזה יופי”. רכילות תפלה במקום לעסוק בעיקר. (כנ”ל, מפני שמדובר בהתערבות רכלנית. שום התעניינות של בוני גינזבורג מי שהיה פעם שוער לאומי הנוגעת לנתונים המתמטיים של הבעיטה של לירוי סאנה : לא טווח הבעיטה, לא מהירות תנועת הכדור באוויר וסחרורו סביב עצמו שני ווקטורים שיוצרים תופעות אווירודינאמיות שמשפיעות על מסלול תעופת הכדור, שום מֵידָע אודות שוער שאלקה 04 ומוּכָנוּת החומה שלו, שום פרט אודות הנתונים הפיזיים של לירוי סאנה, ושום התייחסות לכישרון הבעיטה שלו ויכולת הפרדת הכוחות המדויקת שלו שמחד מאיצה את הכדור קדימה ומאידך מקנה לו תנועה סיבובית סביב מרכז הכובד שלו.

התייחסות ספרותית של אבי מלר : “…ותראו מה ירד מהרגל של סאנה…או עלה מהרגל של לירוי סאנה…איזה יופי של בעיטה…(תיאור סתמי שגם ילד בכיתה ג’ בבי”ס יסודי יכול להשתומם באמצעותו ולהתפעל…לשם כך לא נדרש לגייס את אבי מלר לאולפן…) לירוי סאנה עם השער הנפלא הזה…הוא כמו Playstation…טיק…”. מֵידָע סָפְרוּתִי, גם אם סַפָּק האינפורמציה הנ”ל עושה זאת בהתלהבות והשתאות. (שוב כנ”ל, מפני שמדובר באינפורמציית טריוויה ילדותית ושיאה הביטוי “…איזה יופי של בעיטה…”). שום התעניינות של אבי מלר הנוגעת לנתונים המתמטיים שמרכיבים את אירוע הבעיטה החופשית של לירוי סאנה : לא טווח הבעיטה, לא מהירות תנועת הכדור באוויר ולא סחרורו סביב עצמו, שני ווקטורים שמופעלים ע”י לירוי סאנה על הכדור החופשי ואשר יוצרים תופעות אווירודינאמיות שמשפיעות על הטיית מסלול תעופת הכדור, שום מידע אודות התנגדות האוויר לכדור הַמְסוּבָב שטַס לפנים במהירות ממוצעת של 90 קמ”ש (25 מטר / 1 שנייה), שום התייחסות הנוגעת ל-ראלף פאהרמאן שוער שאלקה 04 ומוכנות הַחוֹמָה שלו שמורכבת מ- 8 נדבכים אנושיים, שום פרט אודות הנתונים הפיזיים של הכדורגלן לירוי סאנה [גובהו, משקלו, ומהירות ריצתו], ושום התייחסות לקואורדינציה התנועתית שלו, שום תובנה העוסקת בכישרון הבעיטה שלו ובעיקר ל-יכולת הפרדת הכוחות המדויקת שלו בעת מגע נעל רגל שמאל בכדור. הפרדת כוחות ש-מחד מֵאִיצָה את הכדור קדימה ו-מאידך מקנה לו תנועה סיבובית סביב מרכז הכובד שלו.

עומרי אפק מוסיף עוד תיאור ספרותי משלו : “…זהו אחד מהשערים הכי יפים שראיתי…זהו כל כך שער לא אופייני…הוא רץ ישר אל הכדור אבל מסובב אותו…הכדור עולה ויורד…טכניקה עילאית…”. עוד מֵידָע סָפְרוּתִי. (כנ”ל : שום התעניינות של עימרי אפק הנוגעת לנתונים המתמטיים של הבעיטה של לירוי סאנה : לא טווח הבעיטה, לא מהירות תנועת הכדור באוויר וסחרורו סביב עצמו שני ווקטורים שיוצרים תופעות אווירודינאמיות שמשפיעות על הטיית מסלול תעופת הכדור, שום אינפורמציה העוסקת בהתנגדות האוויר לתנועת הכדור לפנים, שום מידע אודות שוער שאלקה 04 ראלף פאהרמאן ומוכנות הַחוֹמָה שלו מול הבועט לירוי סאנה, שום פרט אודות הנתונים הפיזיים של לירוי סאנה, ושום התייחסות לכישרון הבעיטה שלו ויכולת הפרדת הכוחות המדויקת והרגישה שלו, שמחד מאיצה את הכדור קדימה ומאידך מקנה לו תנועה סיבובית סביב מרכז הכובד שלו.

הקדמה (2). חוק מס’ 14 בספר חוקת הכדורגל מופר שוב ושוב ברגל גסה ע”י השוערים ללא תגובה של רבים מ- שופטי המשחקים, ובלעדי התייחסות של עיתונאי הספורט ושדרני הטלוויזיה שעוברים לסדר היום כאילו לא קרה מאום.

שופטי הכדורגל בליגת העל הישראלית עושים צחוק מחוק מס’ 14 בספר החוקים של המשחק הדן בבעיטת עונשין מ-11 מ’ וקובע חד משמעית כי לשוערים אסור לעזוב את קו שערם ולהתקדם לעבר השחקן הבועט מהקבוצה היריבה בטרם מגע נעל רגלו בכדור. כמו כן אוסר חוק מס’ 14 על כל השחקנים משתי הקבוצות להיכנס לרחבת ה-16 בטרם הבעיטה. השופטים הללו אינם לוקחים ברצינות את עבודתם ומזלזלים בתפקידם. הם אינם אוכפים את החוק הנ”ל בעיקר על השוערים השונים שמפרים אותו שוב ושוב בכל מגרשי ואצטדיוני ליגת העל והליגה הלאומית. 

השופט המרכזי אלון יפת עושה צחוק מהעבודה במשחק בני יהודה-הפועל קריית שמונה 1:0 (שבת-2 במארס 2019).

טקסט תמונה (1) : שבת – 2 במארס 2019. אצטדיון המושבה בפתח תקווה. הדקה ה- 47 במשחק בני יהודה – הפועל קריית שמונה 1:0. שופט המשחק אלון יפת מורה על בעיטת עונשין מ- 11 מ’ לזכות הפועל קריית שמונה. התצלום הטלוויזיוני הזה של המצלמה המובילה מתעד את שוער בני יהודה אמיליוס זובאס נוטש את קו שערו ונע לפנים לעבר השחקן הבועט של קריית שמונה איסמעיל ריאן בטרם מגע נעלו של איסמעיל ריאן בכדור. אף על פי כן כובש איסמעיל ריאן את שערו של אמיליוס זובאס אולם השופט המרכזי אלון יפת והקוון שלו עמיחי מוזס מבטלים את כיבוש השער של איסמעיל ריאן בטענה שהכדור לא עבר את קו שערו של אמיליוס זובאס. השופט המרכזי אלון יפת שגה פעמיים באופן בלתי נסבל לרעתה של קבוצת הפועל קריית שמונה. (צילום ב-iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : שבת – 2 במארס 2019. אצטדיון המושבה בפתח תקווה. הדקה ה- 47 במשחק בני יהודה – הפועל קריית שמונה 1:0. שופט המשחק אלון יפת מורה על בעיטת עונשין מ- 11 מ’ לזכות הפועל קריית שמונה. התצלום הטלוויזיוני הזה מראה ומתעד בבירור כי כדור העונשין שבעט איסמעיל ריאן עבר במלוא היקפו את קו שערו של אמיליוס זובאס שוער בני יהודה. שער חוקי למהדרין. השופט המרכזי אלון יפת והקוון שלו עמיחי מוזס חשבו אחרת וביטלו את כיבוש השער. שגיאות שיפוט בלתי נסבלות של השופט המרכזי אלון יפת. (צילום ב-iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (3) : שבת – 2 במארס 2019. אצטדיון המושבה בפתח תקווה. הדקה ה- 47 במשחק בני יהודה – הפועל קריית שמונה 1:0. שופט המשחק אלון יפת מורה על בעיטת עונשין מ- 11 מ’ לזכות הפועל קריית שמונה. התיעוד הזה מזווית צילום טלוויזיונית אחרת (מאחורי שערו של אמיליוס זובאס) מראה בבירור כי כדור העונשין שבעט איסמעיל ריאן עבר במלוא היקפו את קו שערו של אמיליוס זובאס שוער בני יהודה. שער חוקי למהדרין. השופט המרכזי אלון יפת והקוון שלו עמיחי מוזס חשבו אחרת וביטלו את כיבוש השער. שגיאות שיפוט בלתי נסבלות של השופט המרכזי אלון יפת. (צילום ב-iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (4) : שבת – 2 במארס 2019. אצטדיון המושבה בפתח תקווה. הדקה ה- 47 במשחק בני יהודה – הפועל קריית שמונה 1:0. שופט המשחק אלון יפת מורה על בעיטת עונשין מ- 11 מ’ לזכות הפועל קריית שמונה. התצלום הזה מראה ומתעד בבירור כי כדור העונשין שבעט איסמעיל ריאן עבר במלוא היקפו את קו שערו של אמיליוס זובאס שוער בני יהודה. שער חוקי למהדרין. השופט המרכזי אלון יפת (בתמונה) והקוון שלו עמיחי מוזס חשבו אחרת וביטלו את כיבוש השער. שגיאות שיפוט בלתי נסבלות של השופט המרכזי אלון יפת. (צילום ב-iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

השופט המרכזי שלום בן אברהם עושה צחוק מהעבודה במשחק מכבי חיפה-סכנין 0:2 (שבת-2 במארס 2019).

טקסט תמונה (5) : שבת – 2 במארס 2019. אצטדיון “סמי עופר”. בדקה ה- 44 של המשחק מכבי חיפה – סכנין 0:2, מורה השופט המרכזי שלום בן אברהם על בעיטת עונשין מ- 11 מ’ לזכות מכבי חיפה. שוער סכנין מחמוד קאנדיל נוטש את קו שערו ונע לפנים בטרם מגע נעלו של הבועט החיפני ניקיטה רוקביצה. מחמוד קאנדיל עוצר את הכדור אולם השופט שלום בן אברהם איננו מורה על בעיטת עונשין חוזרת. שגיאת שיפוט בלתי נסבלת של השופט המרכזי שלום בן אברהם לרעתה של קבוצת מכבי חיפה. עיתונאי “הָאָרֶץ” ניר צדוק תיאר את המצב הזה לקוראיו, כלהלן : “…ניקיטה רוקאביצה בעט רע והכדור נעצר אצל מחמוד קאנדיל…”.  דיווח לא כן ולא מדויק. אפילו לא מילה אחת על הפרת חוק מס’ 14 ביודעין ע”י שוער סכנין מחמוד קאנדיל וגם לא מילה אחת אודות שגיאת השיפוט של השופט המרכזי שלום בן אברהם. עיתונאות מגוחכת שהקורא שלא ראה את הצילומים האותנטיים על מרקע הטלוויזיה מאמין לה בעל כורחו. (צילום ב-iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

השופט המרכזי זיו אדלר עושה צחוק מהעבודה במשחק מכבי נתניה-בית”ר ירושלים 1:3 (שבת-2 במארס 2019).

טקסט תמונה (6) : שבת – 2 במארס 2019. אצטדיון נתניה. הדקה ה- 86 של במשחק מכבי נתניה – בית”ר ירשלים 1:3. השופט המרכזי זיו אדלר מורה על בעיטת עונשין מ- 11 מ’ לזכות מכבי נתניה. שוער בית”ר ירושלים איתמר ניצן נוטש את קו שערו ונע לפנים בטרם מגע נעלו של הבועט הנתנייתי פאטוס באצ’יראי. איתמר ניצן עוצר את הכדור אולם השופט זיומ אדלר איננו מורה על בעיטת עונשין חוזרת. שגיאת שיפוט בלתי נסבלת של השופט המרכזי זיו אדלר לרעתה של קבוצת מכבי נתניה. (צילום ב-iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה (7) : שבת – 2 במארס 2019. אצטדיון נתניה. הדקה ה- 86 של במשחק מכבי נתניה – בית”ר ירשלים 1:3. תיעוד טלוויזיוני נוסף מזווית צילום אחרת. השופט המרכזי זיו אדלר מורה על בעיטת עונשין מ- 11 מ’ לזכות מכבי נתניה. שוער בית”ר ירושלים איתמר ניצן נוטש את קו שערו ונע לפנים בטרם מגע נעלו של הבועט הנתנייתי פאטוס באצ’יראי. איתמר ניצן עוצר את הכדור אולם השופט זיו אדלר איננו מורה על בעיטת עונשין חוזרת. שגיאת שיפוט בלתי נסבלת של השופט המרכזי זיו אדלר לרעתה של קבוצת מכבי נתניה. (צילום ב-iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

כנ”ל השופט המרכזי במשחק הפועל קטמון ירושלים-הפועל ר”ג 0:0 בליגה הלאומית בכדורגל (יום שני-25 בפברואר 2019), מי שאמור לאכוף את חוקת המשחק על הנוטלים בו חלק, עושה צחוק מהעבודה. הוא לא אוכף ולא נעליים. שני השוערים רז רחמים הירושלמי ואלדר פשחצקי הרמת גני מפרים כל אחד בצורה גסה את חוק מס’ 14 בספר חוקת הכדורגל מול עיניו הבוחנות של אותו השופט המגוחך.

מִשְתָּוֶוה לשופטי הכדורגל הישראליים המגוחכים הפורום המגוחך של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שממלא את פיו מים ועובר לסדר היום כאילו לא קרה מאום על כר הדשא. חוק מס’ 14 בספר חוקת הכדורגל מופר שוב ושוב ברגל גסה ע”י השוערים ללא תגובת השופטים בארץ ובלעדי התייחסות של עיתונאי הספורט ושדרני הטלוויזיה. לא בסדר.       

טקסט תמונה (8) : יום שני – 25 בפברואר 2019. המשחק הפועל קטמון ירושלים – הפועל ר”ג בליגה הלאומית בכדורגל מסתיים בתוצאת תיקו אפס. שוער הפועל קטמון ירושלים רז רחמים מפר באופן בוטה את חוק מס’ 14 של בעיטת העונשין מ- 11 מ’, נוטש את קו שערו ומתקדם לפנים בטרם מגע נעלו של הבועט טל איילה שחקן הפועל ר”ג (בניגוד מוחלט לאמור בחוק), ועוצר את הכדור. שופט המשחק לא מורה על בעיטת עונשין חוזרת לטובת הפועל ר”ג. שופט המשחק גם מתעלם ו- איננו מתייחס להפרה גסה נוספת של החוק, פלישת אחד משחקני הפועל ר”ג ושלושה שחקני הפועל קטמון לרחבת ה- 16 בטרם בעיטתו של טל איילה. גם הפורום הדַל של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים עובר לסדר היום כאילו לא קרה דבר. כאילו חוק מס’ 14 העוסק ודן בבעיטת עונשין מ- 11 מ’ לא הופר כאן פעמיים בתוך שבריר שנייה. מעניין אותי לדעת מדוע ולמה איגוד השופטים בהתאחדות הכדורגל איננו מתערב בתופעה ההמונית של שוערים שנוטשים את קו שערם ונעים לפנים בעת ביצוע בעיטת עונשין מ- 11 מ’ לפני מגע נעלו של הבועט בכדור, כמו גם חדירה של שחקנים משתי הקבוצות לרחבת ה- 16 בטרם מגע נעלו של הבועט בכדור. שיפוט פארטאץ’ מחורבן של שופטי הכדורגל בישראל ושידור מחורבן של פורום החובבנים חברי ערוץ הספורט מס’ 55. עסק מגוחך. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (9) : אותו כנ”ל. יום שני – 25 בפברואר 2019. המשחק הפועל קטמון ירושלים – הפועל ר”ג בליגה הלאומית בכדורגל מסתיים בתוצאת תיקו אפס. שוער הפועל ר”ג אלדר פשחצקי מפר באופן בוטה את חוק מס’ 14 של בעיטת העונשין מ- 11 מ’, נוטש את קו שערו ומתקדם לפנים בטרם מגע נעלו של הבועט ערן לוי בניגוד מוחלט לאמור בחוק. שוער הפועל ר”ג זוכה מן ההפקר. הכדור פוגע בקורה ושערו נותר נקי. שופט המשחק לא מורה על בעיטת עונשין חוזרת לטובת הפועל קטמון ירושלים למרות הפרת החוק של אלדר פשחצקי. אותו שופט המרכזי של המשחק גם מתעלם ו- איננו מתייחס להפרה גסה נוספת של החוק, פלישת שני שחקני הפועל קטמון ושלושה שחקני הפועל ר”ג לרחבת ה- 16 בטרם בעיטתו של ערן לוי. הפורום הדַל של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שאיננו בקי בחוקת הכדורגל, ממשיך לקשקש תוך כדי נמנום, ושוב עובר לסדר היום כאילו לא קרה דבר. כאילו חוק מס’ 14 העוסק ודן בבעיטת עונשין מ- 11 מ’ לא הופר כאן פעמיים בתוך שבריר שנייה. מעניין אותי לדעת מדוע ולמה איגוד השופטים בהתאחדות הכדורגל איננו מתערב בתופעה ההמונית של שוערים שנוטשים את קו שערם ונעים לפנים בעת ביצוע בעיטת עונשין מ- 11 מ’ לפני מגע נעלו של הבועט בכדור, כמו גם חדירה של שחקנים משתי הקבוצות לרחבת ה- 16 בטרם מגע נעלו של הבועט בכדור. שיפוט פארטאץ’ מחורבן של שופטי הכדורגל בישראל ושידור מחורבן של פורום החובבנים חברי ערוץ הספורט מס’ 55. מעניין אותי גם לדעת מי הם עורכי ומפיקי המשדר הזה בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שמאפשרים לברדק חובבני מגוחך שכזה להתנהל בתוכנית שהם האחראים הראשיים לתקינותה, מהימנותה, ואמינותה העיתונאית. עסק עלוב. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

הקדמה מס’ (3). תיעוד לא נוח. עודד קטש מאמן נבחרת ישראל בכדורסל המובסת בבלגראד ע”י נבחרת סרביה 76:97 ונכשל במשימתו (כמנהיג מס’ אחת של הכדורסל הישראלי הלאומי) להעפיל עם נבחרתו לטורניר אליפות העולם בכדורסל שתיערך בסין בין 31.8.2019 ל- 15 בספטמבר 2019, אץ להתחנף למאמן סרביה המנצח אלכסנדר ג’ורג’ביץ’ (עוד בטרם שריקת הסיום), להתחבק עמו ולהניח את כפות ידיו לאות כניעה על פרצופו. תמונה מאוד לא נוחה לצפייה. לחיצת יד-כן. אבל להתרפס, להתחבק, למַשֵש, וללָטֵף את פניו של הזוכה הסרבי ולשדֵר סִיגְנָלִים של כניעה במסווה של אות ידידות, עוד בטרם נשמעה שריקת הסיום-זה לחלוטין לא.

טקסט תמונה : יום ראשון – 24 בפברואר 2019. בלגראד בירת סרביה. נבחרת סרביה בכדורסל מביסה את נבחרת ישראל בתוצאה 76:97 על זכות ההעפלה לטורניר הגמר על אליפות העולם בכדורסל שתיערך בסין בתאריכים שבין 31 באוגוסט 2019 ל- 15 בספטמבר 2019. עוד בטרם שריקת הסיום למשחק חסר ערך של חתול ועכבר אץ המאמן המובס הישראלי עודד קטש ללטף את פניו של המנצח אלכסנדר ג’ורג’ביץ’ מאמן סרביה כאות של כניעה. לחיצת יד הייתה מספקת. תיעוד מאוד לא נוח לצפייה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

הקדמה מס’ (4). הח”כ שלי יחימוביץ’ העניקה שיעור רדיופוני משולש ברדיו גלי צה”ל בתוכנית “חמש בערב” (יום חמישי – 28 בפברואר 2019) לשני המראיינים שלה ירון ווילנסקי ושותפו עו”ד קובי סודרי שהתפרצו בגסות רוח לדבריה. שלוש פעמים גערה ונזפה בשניהם בצדק בזו הלשון “…הזמנתם אותי לריאיון אז תנו לי ברשותכם לסיים את דבריי…”. גב’ שלי יחימוביץ נחשפה בדו שיח הזה שעסק בהחלטתו של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט להעמיד את ראש הממשלה בנימין נתניהו לדין באשמת שוחד והפרת אמונים פלוס שימוע (בשלושה תיקים), לא רק חכמה, מנומסת, ותרבותית הרבה יותר משני השדרנים החוצפנים, אלא גם בקיאה מהם בחומר הפוליטי – משפטי הנדון. מאוחר יותר הוזמן ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט להתראיין בסוגיה הנ”ל וגם הוא ביקש משני המראיינים להפסיק להתפרץ ו-לאפשר לו להשלים את דבריו.

(הקדמה מס’ 5). אשת הליכוד הוותיקה ושרת החינוך לשעבר גב’ לימור ליבנת פרסמה ב- “הארץ” (יום רביעי-27 בפברואר 2019) פוסט בגוון סכסכני נגד השמאל, שכותרתו, “איך זה שכוכב אחד מעז”. כה אמרה לימור ליבנת בסיום פוסט המדון שלה, כלהלן : “…ושוב אתם טועים שמאל לא חכם שכמותכם. מתי תבינו שהדמוניזציה והדה – לגיטימציה שעשיתם ואתם מנסים לעשות לנו שוב ושוב – מהימים שבהם אני הייתי בת של “טרוריסט” בלח”י (בעצם עוד קודם לכן), דרך “הימין והליכוד רצחו את יצחק רבין” – הם הדבר המאחד ביותר שאפשר להעלות על הדעת ? אין משהו שיגרום יותר למחנה להתכנס, להתלכד. אז כן, הצלחתם. היום כולנו סגלים….” (הכוונה לעמית סגל עיתונאי ואיש הטלוויזיה של חברת החדשות של ערוץ 12).  

תזכורת מהימים ההם הנוגעת ל-לימור ליבנת : לאחר ניצחונו של הליכוד בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את גב’ לימור לבנת לשָרָת התקשורת. השָרָה חסרת הנימוס והידע מיהרה להודיע לאחר המינוי בלשון בוטה של עסקנית מפלגתית : “מוטי קירשנבאום מנכ”ל רשות השידור יתחיל להזיע עכשיו”באולימפיאדת אתונה 2004 זכה הגוֹלֵש גל פרידמן במדליית זהב. השָרָה לימור לבנת שביקרה באירוע ניצלה את מעמדה ו- הפרה את כללי הנימוס האולימפיים משזינקה מטעמים פטריוטיים לפודיום (דוכן סטרילי לחלוטין שמיועד למנצחים האולימפיים בלבד) כדי לתפוש תמונה בינלאומית עם האלוף האולימפי הישראלי.

הקדמה מס’ (6). אשת הטלוויזיה צופית גרנט פלוס ציוותה פלוס המחקר וההשקעה היסודיים והסרטים שהיא מפיקה בסדרה המדהימה והמרתקת “אבודים”, ראויים להערכה רבה.

הקדמה מס’ (7). הפוסט של איתי שטרן במוסף “גלריה” בעיתון “הָאָרֶץ” (יום חמישי-28 בפברואר 2018) וכותרתו, “הגיע הזמן שהטלוויזיה תעניש פוליטיקאים המשקרים בריאיון” איננו רק צודק ב-% 100 אלא גם ראוי להערכה רבה. לכן אוסיף ואומר: איתי שטרן, תבורך (!).  

טקסט מסמך : הפוסט הנ”ל של איתי שטרן במוסף “גָלֶרְיָה” בעיתון “הָאָרֶץ” (יום חמישי – 28 בפברואר 2018) וכותרתו, “הגיע הזמן שהטלוויזיה תעניש פוליטיקאים המשקרים בריאיון”, הוא בבחינת חומר ניקוי חריף שמטהר את חיינו הציבוריים המזוהמים. לכן, איתי שטרן ראוי למחמאות. סוף כל סוף מתרומם עיתונאי בשם איתי שטרן מכיסאו, ורושם כהאי לישנא ללא כחל ושרק, בגלוי, בפרהסיה, וללא חת בפוסט שלו, כלהלן : “…מירי רגב + יואב גלנט + איתמר בן גביר שיקרו במצח נחושה בשידור ישיר בטלוויזיה והגניבו בדיות לאולפן השידור מפני שהניחו ב- תכסיסנות ובמחשבה ביודעין כי הם יצליחו לחמוק מן הבדיות שיטילו באולפן מבלי לשלם את המחיר…”. לכן אשנה ואומר : איתי שטרן, תבורך (!). (באדיבות עיתון “הארץ” והמו”ל עמוס שוקן). 

הקדמה מס’ (8). אירוע הכדורסל המשעמם וחסר עניין שנערך אמש בהיכל הספורט ביד אליהו בו ניצחה מכבי ת”א את הקבוצה הטורקית דרושאפאקה בתוצאה 58:77 במחזור ה-24 ב-Euroleague, דָמָה רק בחוקיו למשחקי ה-NBA בארה”ב. תת רמה.

הקדמה מס’ (9). תמונת טלוויזיה מכוערת המתעדת את הנעשה באולם הכדורסל של מכבי רעננה. מרוב פרסומות מסחריות לא רואים את השחקנים. 

טקסט תמונה : תמונת טלוויזיה מכוערת ולא שדירה המתעדת את הנעשה באולם הכדורסל של קבוצת מכבי רעננה בליגה הלאומית בעת ניצחונה על קבוצת קריית אתא 83:87. מרוב פרסומות מסחריות שמגיחות לעיני הצופים מכל עבר, לא רואים את השחקנים. אחד התפקידים של מועצת העיתונות הישראלית היא להגן על צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מעודף הקרנת פרסומות מסחריות (גם בשילוט). תיעוד כֵּן ואותנטי של מציאות מלוכלכת רוויה באוקיינוס של פרסומות מסחריות. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

הקדמה מס’ (10). הסדרה המונומנטלית “המעברות” בת ארבעה פרקים של הבימאית והיוצרת דינה צבי ריקליס (שני פרקים כבר שודרו ב-“כאן 11”) היא פרויקט תיעודי טלוויזיוני מתוחקר היטב, חשוב מאוד, דרמטי, בעל עוצמה גדולה, ורב ערך לא רק מההיבט ההיסטורי. אשת הטלוויזיה והקולנוענית דינה צבי ריקליס וציוותה משרטטים בפרוטרוט ובדייקנות את תקופת “המעברות” במדינת ישראל שהחלה ב-1950 בתום מלחמת העצמאות בשנים 1949-1948 בעידן ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. אותן 200 (מאתיים) “המעברות” שהוקמו בכל רחבי הארץ קלטו בתוך זמן קצר בתנאי חיים קשים מאות אלפי עולים חדשים שהעפילו ארצה מפולין, רומניה, עיראק, מרוקו, תימן, וארצות גולה נוספות. תושביהן, העולים החדשים שאִכְלֵסוּ אותן את המעברות ההן בשנים ההן של 1953-1950, מהווים את עמוד התווך ו-את נִדְבַּךְ מוקד ה-נֵס שקָרוּי, תקומת מדינת ישראל. דינה צבי ריקליס, את וציוותך, תבורכו (!).

פוסט מס’ 797 הוא מורכב וסָבוּךְ ולכן ראוי לא רק לקריאה אלא גם לעיון. הקטליזטור שהניע אותי לכתוב את פוסט הזה מס’ 797 בבלוג yoashtvblog.co.il הייתה הערתו אולי הכרזתו של ניב רסקין אחד השדרים המובילים בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בעת הדיון באולפן המרכזי של הרשת אודות פרשת קאסטר סמאניה (Caster Semanya, בת 28 היום) הרָצָה הדרום אפריקנית הנפלאה למרחקים בינוניים (כנראה רוויה בהורמון טסטוסטרון), אלופה אולימפית באולימפיאדות לונדון 2012 וריו דה ז’אניירו 2018 בריצות ל-800 מ’, משקבע ו-אמר: “…יש יתרון פיזיולוגי לאדם השחור על האדם הלבן…”, והוסיף, “…אז מה…?”. לא נכון. לספורטאי השחור אין שום יתרון אנטומי ו/או פיזיולוגי מוּלָד על הספורטאי הלבן. הצטיינותו של הספורטאי השחור בענפי ספורט מסוימים נובעים משאיפות סוציולוגיות-כלכליות ולא בגלל יתרונות גופניים. פוסט מס’ 797. הועלה לאוויר ביום שישי – 1 במארס 2019.

כישרון, מוניטין, הורמונים, וסמים.

סעיף 1. האָצָן האמריקני השחור ג’סי אואנס (Jesse Owens, נולד ב- 1913 ומת ב- 1980) מי שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין הנאצית ב- 1936 בשתי הריצות ל- 100 מ’ ו-200 מ’, קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים לגברים 4 פעמים 100 מ’, הוא אבי השמועה אודות עליונות מוּלֶדֶת של הגזע השחור על הגזע הלבן. הופעתו המזהירה של ג’סי אואנס באצטדיון ה-א”ק המרכזי בברלין באותו החודש ההוא של אוגסו 1936 הפריכה לחלוטין עד היסוד את תיאוריית עליונות הגזע הארי שהגה שליט גרמניה הפיהרר אדולף היטלר ואת השקפת עולמו ה- נציונאל סוציאליסטית שגרסה ודַבְקָה ברעיון עליונות הגזע הגרמני הבלונדיני ותכול העיניים בתחומי סדר ומשמעת קיצוניים בהתנהלותה של גרמניה בראשותו, מדיניות של הפעלת כוח שנשענה גם על חינוך גופני וספורטיבי קפדני של תנועת הנוער הגרמני החל מילדות, נקיטת תורה מדינית סוציולוגית פנימית שכללה בתוכה נאמנות וציות מוחלטים ללא כל וויכוח לשלטון שלו בתוך מדינת גרמניה. לאמנה הנאצית המטורפת שלו אודות עליונות אזרחי המדינה הבלונדיניים ותכולי העיניים, צירף אדולף היטלר את חזון העליונות הפיזית הכלל גרמנית הלאומית גם בתחומי הספורט, האומנות, והמוסיקה, ואליהם הוסיף את השנאה היוקדת שלו ליהודי גרמניה ולכל ליהדות העולם.

ג’סי אואנס זכה בתהילת עולם ב- 1936 ויוקרה אמריקנית ובינלאומית חסרות תקדים בהיותו בן 23. ג’סי אואנס סבל בשנים ההן מהשפלה נוראית והפרדה גזעית ב- ארה”ב. הוא לא מצא עבודה בגלל צבע עורו ונדחק לשולי החברה. ג’סי אואנס הושפל מרות ע”י החברה האמריקנית. כדי להתקיים הפך לספורטאי מקצועני שמצא את פרנסתו ואת עצמו במופעי קרקס כשהוא מתחרה כשיאן עולם ושיאן אולימפי בריצות קצרות ובקפיצה לרוחק נגד סוסים וכלבים. אנוכי פגשתי באופן אישי כשליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ג’סי אואנס באולימפיאדת מונטריאול 1976. לחצתי את ידו והרכנתי את ראשי. אני הייתי בן 38 והוא בן 63 מעשן כבד. סיגריה מסיגריה. התפתחה בינינו שיחה קצרה. אמרתי לו שאנוכי מכבד ו-מעריץ אותו, ואנצור אותו בלבי עד יומי האחרון. ג’סי אואנס מת ב- 1980 מסרטן. ריאותיו היו שחורות מעישון סיגריות.

סעיף 2. האצן האמריקני האריסון דילארד (Harrison Dillard, נולד ב- 1923, הוא בן 95 היום) מי שזכה במדליות הזהב בריצה ל- 100 מ’ באולימפיאדת לונדון 1948 וברימת 110 מ’ משוכות באולימפיאדת הלסינקי 1952, הפריך בשעתו את תורת עליונות הספורטאי השחור האמריקני על הספורטאי הלבן האמריקני. האריסון דילארד טען שמסורת הצלחותיהם של הספרינטרים השחורים האמריקניים בזירות ה- א”ק האולימפיות מצוי רק בתחום הריצות הקצרות והקפיצות לרוחק ולגובה. השגשוג הנ”ל הזה הוא תוצאה של סיבות סוציולוגיות – כלכליות בלבד של ספורטאים שמחפשים הצלחה ושגשוג בתוך זמן עשייה קצר ולא בשל יתרונות גופניים, אנטומיים ופיסיולוגיים. עובדה שאין שחיינים אמריקניים שחורים, אין מתעמלים אמריקניים שחורים, ואין רצים אמריקניים שחורים למרחקים ארוכים, וודאי לא ריצות מרתון. האריסון דילארד התנגד התנגדות חריפה להכללה הפילוסופית שטענה ללא כל הצדקה והוכחה מדעית – רפואית כי לאדם השחור יש יתרון פיזיולוגי על האדם הלבן, והוסיף ושאל רטורית, “האם כל האנשים השחורים בתבל הם אותו הדבר…? והאם כל האנשים הלבנים בעולם הם אותו הדבר…?”. אין דבר כזה אחידות מוחלטת של הגזע השחור ו/או אחידות טוטאלית של הגזע הלבן. קיימים שינויים מפליגים גם בתוך שני הגזעים עצמם. שחיין “לבן” מוכשר בעל משקל סגולי נמוך יביס בבריכה שחיין “שחור” נעדר כישרון בתחום ובעל משקל סגולי גבוה. וכנ”ל להיפך. טקסט ההכללה של ניב רסקין כי, “…לאדם השחור יש יתרון פיזיולוגי על האדם הלבן…”, היא מופרכת מיסודה. אין לכך שום הוכחה מדעית רפואית. עורך ו/או מפיק בעל ידע וסמכות באולפן ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים היה חייב להתערב חיש מהר ולהעמיד את מוסר המידע המוטעה על טעותו.

סעיף 3. הפיכת ענפי הספורט האמריקני ובראשו ה- NFL, ה- NBA, האִגְרוּף, והטניס למקצועניים רווי הון עתק בצבע ירקרק של דולרים מרשרשים משכה אליהם ציבור אמריקני שחור. ריבוי המשתתפים ונוכחותם של כדורסלנים שחורים בליגת ה- NBA מזה שנות דור מנומק בכך שהמוני בני ארה”ב הלבנים נטשו מרצונם את מגרשי ואצטדיוני הספורט וחברו לזירות ה- High tech בעלות עניין לטווחי זמן ארוכים.

סעיף 4. הספורטאים השחורים האמריקניים מתעניינים בדרך כלל רק בריצות הקצרות ובקפיצות לרוחק ולגובה בזירת ה- א”ק. לא תמצא כמעט ספורטאים שחורים אמריקניים שהם קופצי מוט מצטיינים ו/או אלופים שמתחרים בריצות ארוכות. בניגוד להם הספורטאים השחורים בני המדינות האפריקניות קניה ואתיופיה מוצאים אתגר ועניין רק בריצות הארוכות והמרתון (וגם 1500 מ’ וריצת Mile). תוצאה של מציאות הרגלי חייהם הפשוטים בכפרים במדינותיהם. לא תמצא בקניה ואתיופיה שחיינים ו/או מתעמלים מצטיינים.

סעיף 5. הפיכת כל התחרויות האולימפיות מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 למקצועניות רוויות פרסים כספיים גבוהים יצרה מצב חדש. אתלטים וספורטאים מוכשרים בענפי הספורט השונים לא היססו להיעזר בסמי מרץ אסורים רוויי סטרואידים כדי לשפר את הישגיהם ואת סיכוייהם לשפר את איכות חייהם. הנה שתי דוגמאות : האָצָן הקנדי המוכשר והנפלא בן ג’ונסון והאָצָנִית האמריקנית המוכשרת והנהדרת מריון ג’ונס. בן ג’ונסון ומריון ג’ונס לא הסתפקו בדוכן המנצחים האולימפי הראשי ובמדליות מוזהבות. הם תרו אחרי הממון ועשו כל מאמץ כדי לזכות בו. המטרה קידשה את האמצעים ושניהם החליטו להשתמש בסמי מרץ אסורים רוויי סטרואידים כדי לשפר את הישגיהם וליטול את הבכורה העולמית. מדובר בשני אתלטים מוכשרים אולם רמאים ו-שקרנים. בתחילה הכל הלך לפי התוכנית עד ש-שניהם נתפשו ע”י מערכות הבקרה של IAAF ו- IOC, ו-הוענשו. ההבדל בינם לבין קאסטר סמאניה הוא רב. על פי הפרסומים קאסטר סמאניה היא אישה ש- נולדה רוויה בהורמון טסטוסטרון ולכן גופה נעדר באלאנס הורמונאלי, אולם היא לא הסתייעה ולא השתמשה בסמי מרץ חיצוניים.

בן ג’ונסון אצן קנדי יליד ג’מייקה אלוף עולם ושיאן עולם בריצת 100 מ’ באליפות העולם ה- 2 ב- א”ק ברומא 1987 ובאולימפיאדת סיאול 1988. משנתפש בגין שימוש בסמים אסורים הודח וסולק לעַד מזירות ה- א”ק ע”י IAAF ו- IOC, ושיאיו נמחקו מטבלת שיאי העולם.

אני מעלה בהקשר הנ”ל לדיון קצר את הופעתם המטאורית על המסלול של שני האצנים בן ג’ונסון הקנדי בשנים 1988 – 1986 והאמריקנית מריון ג’ונס בשנים 2001 – 1998. בן ג’ונסון זכה כידוע במדליית הזהב האולימפית בריצת הגמר ל- 100 מטרים ב- 24 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 88′. הוא לא רק זכה בבכורה אלא הציב גם שיא עולם פנטסטי בימים ההם לפני 24 שנים בתוצאה 9.79 שניות. נשיא IOC חואן אנטוניו סאמאראנש העניק לבן ג’ונסון בכבודו ובעצמו את מדליית הזהב כשהוא ניצב על דוכן מס’ 1 באצטדיון האולימפי המרכזי ולימינו האָצָן האמריקני המפסיד קארל לואיס (מדליית כסף) ולשמאלו הספרינטר הבריטי לינפורד קריסטי מדליית ארד). מיליארד צופי טלוויזיה היו עדים לטקס המנצחים המפואר הזה. כעבור יומיים הודח בן ג’ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 1988 בגין שימוש בסמי מרץ אסורים ונשלח בבושת פנים בחזרה לארצו קנדה. המעבדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ושל התאחדות הא”ק הבינלאומית (IAAF) מצאו במבחנות השֶתֶּן שלו את שרידי החומרים האסורים. ראש המשלחת הקנדית למשחקי סיאול 88′ גב’ קארול אן לת’רן (Carrol Anne Letheren) אמרה לבן ג’ונסון : “…אנחנו אוהבים אותך אבל אתה אשם…”. בבוקר מוקדם של 27 בספטמבר 1988 הועלו בן ג’ונסון ומאמנו צ’ארלי פראנסיס בשדה התעופה הבינלאומי של סיאול על מטוס Air Canda בדרכו למולדתם. שניהם סולקו מהמשחקים. העולם הוכה בתדהמה. הייתי שם בסיאול 88′ כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל של כלל השידורים האולימפיים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית. ראיתי זאת במו עיניי. פרשת בן ג’ונסון נחקרת  בפרוטרוט בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי (בן 10000 עמודים) וקרוי,  “הפקות חובקות ארץ ועולם”. הספר הזה כלול במסגרת סדרה בת 13 ספרים שאנוכי חוקר וכותב, ואשר שמה, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”.

אני רואה בתחרויות הא”ק ברמתן הגבוהה פרויקט טלוויזיוני נפלא ואתגר שידורים ישירים מן המעלה הראשונה. האתלטיקה הקלה על ענפיה הרבים מצטלמת נפלא בטלוויזיה ואני קשור אליה בכל נימי נפשי. האתלטים והאתלטיות מציגים לראווה בפני ציבור צופי הטלוויזיה את קצה גבול היכולת האנושית בריצות למרחקים שונים, בזריקות, הטלות, יידויים והדיפות של מכשירי ספורט כדיסקוס, כידון, פטיש, וכדור ברזל, וקפיצות לרוחק, לגובה, וקפיצה משולשת לרבות קפיצה במוט שהוא ענף ספורט מרהיב. קל מאוד לצופים ולצופות הטלוויזיה להזדהות עמה. ב- 1983 הבאתי בסיועו של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל את שידורי אליפות העולם ה- 1 שנערכה בהלסינקי לטלוויזיה הישראלית. זה היה מאמץ ארגוני והפקתי מורכב שדרש ראשית דבר את שִכנועו של הבוס הראשי שלי, מנכ”ל הרשות, בחשיבות ונחיצות שידור האירוע הזה בטלוויזיה הציבורית. מלאכת ההפקה שלי התנהלה ללא גיבויו של מנהל הטלוויזיה אז טוביה סער ועם סיוע מינימלי של יאיר שטרן שהתמנה למנהל חטיבת החדשות רק בחודש פברואר 1983. אולם יוסף “טומי” לפיד ז”ל אישר אותה במלואה. הוא הכיר בצורך שידור אליפות העולם ה- 1 בא”ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך נדהם כהרגלו מגודל תשלום זכויות השידורים שלנו שעמד על סך מינימלי של 3000 (שלושת אלפים) דולר ל- IAAF (ההתאחדות הבינלאומית בא”ק) באמצעות ה- EBU, איגוד השידור האירופי. ליוסף “טומי” לפיד זה נראה המון. כל דולר שזלג נחשב אצלו ל- הרבה. הוא כל הזמן חשש מזליגה מהירה מידי של כספי רשות השידור בהפקות השונות ואיבוד שליטה שלו, לכן הציב את סמנכ”ל הכספים יוחנן צנגן ככלב שמירה על הקופה הציבורית שלו. חוק תקציב רשות השידור הוא נוקשה ומנוסח ברור, ומטיל כמובן את אחריות הביצוע על מנכ”ל רשות השידור. 3000 (שלושת אלפים) דולר היה סכום קטן ביותר. בחינם. כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU (איגוד השידור האירופי) התבקשו לשלם עבור הלסינקי 83′ סך של 800000 (שמונה מאות אֶלֶף) דולר. ה- Share שלנו היה כאמור 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד. באליפות העולם ה- 2 בא”ק שנערכה ברומא באוגוסט – ספטמבר 1987 האמירו המחירים. נדרשנו לשלם פי עשרים יותר. 60000 (שישים אלף) דולר. באליפות העולם ה- 3 בטוקיו 1991 כבר ניתר הסכום ל- 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר.

לאחר כמה שיחות אודות הצורך בהצבת פרשן בעמדת השידור באצטדיון בהלסינקי לצדו של נסים קיוויתי, הסכים המנכ”ל יוסף “טומי” לפיד ז”ל לשלם לד”ר גלעד וויינגרטן פְּרוּטוֹת, ממש שכר של עבדים, תמורת פרשנותו, אולם סירב מכל וכול להטיס אותו להלסינקי ואף לא הסכים לממן את שהותו שם. יוסף “טומי” לפיד לא חשב שפרשני הספורט הם פונקציה הכרחית בשידורים הישירים. “יואש אלרואי, הספורט הוא עסק הרבה יותר פשוט ממה שאתה נוטה לייחס לו. נסים קיוויתי יכול להסתדר מצוין בלי גלעד וויינגרטן”, שָב ואמר לי, אך לבסוף התרצה. לא הייתה למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד אפילו טיפת הערכה לפרשן הכדורגל מרדכי שפיגלר ורק אֵגֶל הוקרה לפרשן ה- א”ק גלעד וויינגרטן. הוא ראה בהצבת פרשנים ליד שדרני הספורט שימוש מקצועי מיותר ובלתי הכרחי שנחשב בעיניו ל- מעֵין נִיצוּל הקופה הדלה של רשות השידור. ד”ר גלעד וויינגרטן טס על חשבונו להלסינקי 83′. מידי ערב זחל בהיחבא בהתגנבות יחידים לחדרו של השַדָּר המוביל נסים קיוויתי במלון בהלסינקי 83′ כדי להניח שם את ראשו ולנמנם את שנת הלילה על השטיח. בכך חסך את הוצאות הלינה יקרות. תעודת עניות לרשות השידור של יוסף “טומי” לפיד. הצבתו של פרשן א”ק (וגם שניים) לצדו של השַדָּר המוביל בעמדת השידור באצטדיון הוא מבנה הכרחי של צוות שידור. הפרשן ד”ר גלעד וויינגרטן היטיב לא רק עם נסים קיוויתי, אלא בראש וראשונה עם צופי הטלוויזיה במדינת ישראל.

אליפות העולם ה- 1 בא”ק בהלסינקי התקיימה בין 7 ל- 14 בחודש אוגוסט 1983, ו- היוותה מבחן כוחות חשוב לאתלטים מכל העולם שנה לפני אולימפיאדת לוס אנג’לס 84′ ומבחן שידור למחלקת הספורט של טלוויזיה הישראלית הציבורית. אין דבר יפה יותר על המִרקע  מא”ק במיטבה. השידורים הישירים צלחו והיו איכותיים ומקסימים ראשית דבר הודות להפקה הפנטסטית והבלתי נשכחת, הפקה מדעית ממש, של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הפינית YLE. הציבור הישראלי התאהב בהם. גם מנכ”ל רשות השידור. בהלסינקי 83′ ייסדתי את שידורי אליפויות העולם בא”ק בשידור הציבורי. בהלסינקי בירת הא”ק העולמית הנחתי את אבן הפינה לאליפויות הבאות. ראה אודות הפקה הטלוויזיה ההיסטורית של שידורי אליפות העולם ה- 1 בא”ק הלסינקי 1983 גם בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, “הפקות חובקות ארץ ועולם”. מ- 1983 ולאורך שמונה עשרה שנים עשיתי מאמצים גדולים לכלול את יהלום השידור הזה בכֶּתֶּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קיבלתי בהמשך סיוע נדיב גם ממנכ”ל רשות השידור אורי פורת שהחליף ב- 1984 את יוסף “טומי” לפיד ואח”כ מ- מרדכי “מוטי” קירשנבאום שהחליף את אריה מקל ב- 1993. אליפויות העולם בא”ק הפכו לריטואל מקודש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשל הצלחתן המדהימה. הזינוק המוצלח שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית התרחש דווקא בתקופת מנכלותו של יוסף “טומי” לפיד” בשנים ההן של 1984 – 1979.
tsalash 14

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל בתום מבצע השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא”ק של הלסינקי 1983 . בתווך המכתב דאג להביע את דעתו העקרונית אודות מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה : “…אני חושב שד”ר וויינגרטן תרם אף הוא תרומה לאיכות השידורים, אף כי אינני שותף לדעתך שבלעדיו – או בלעדי כל פרשן כלשהו – אי אפשר…”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בקיץ 2003 ישבתי בביתי כאזרח מהשורה מול מסך הערוץ הציבורי ולא האמנתי לכמות השגיאות והטעויות שעשה צוות השידור אורי לוי והפרשן שלו ד”ר גלעד וויינגרטן על כל צעד ושעל בשידורים הישירים בכל הקטגוריות. טעויות זיהוי חריפות, שגיאות ובּלבול בניסוחים, ואי ידיעת החוקה. אני שולף כמה מהן שצרובות בזיכרוני וגם לעַד על טֵייפּ השידוּר. מנצחת הריצה ב- 100 מ’ לנשים הייתה האצנית השחורה קֶלי וַויְיט, אך השַדָּר התבלבל וכינה אותה בטעות טוֹרִי אדוּאַרדְס (אָצָנִית שחומה אף היא מארה”ב). הספרינטר השחור האמריקני ג’וֹן קאפֶּל חצה ראשון את קו המטרה בריצה ל- 200 מ’, אך אורי לוי העניק את הבכורה לרָץ שחור אחר בשם דָארְוִויס פָּאטוֹן. זה מעולם לא קרה לנסים קיוויתי ו/או מאיר איינשטיין.

את ד”ר גלעד וויינגרטן הבאתי בשעתו להיות פרשן א”ק של מחלקת הספורט עוד מימי אליפות העולם ה- 1 שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד באוגוסט 1983. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל התנגד כאמור לרעיון שלי להטיס את הפרשן להלסינקי 83′. הוא טען שהפרשנות של ד”ר גלעד וויינגרטן איננה כה חיונית עד שאי אפשר להסתדר בלעדיה. הוא גם גרס שהפרשן איננו פיגורה טלוויזיונית מי יודע מה, ולא הותיר עליו כל רושם כפרשן א”ק בשידורי העבר שלוֹ. אני חשבתי אחרת ממנכ”ל רשות השידור שלי. ד”ר גלעד וויינגרטן טָס על חשבונו להלסינקי 83′ ושהה שם מטעמו, למעט התגנבות היחידים שלו בלילה לחדרו של נסים קיוויתי שם לן על השטיח. רשות השידור מימנה את שכרו בפרוטות בלבד. אולם בסופו של דבר ישב בעמדת השידור לצדו של נסים קיוויתי וביצע את מלאכתו. ד”ר גלעד וויינגרטן היה פרשן זמני שלי בהלסינקי 83′. הוא הפך לפרשן קבע לאורכן של שמונה אליפויות עולם בא”ק. לד”ר גלעד וויינגרטן ניצבות זכויות עבר לא מעטות בשידורי הא”ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אך אין זה אומר שהוא ניצב מעל ביקורת המערכת. המיקרופון איננו שלו, ולא כל דבר שהוא אומר, מסביר ו/או טוען, חייב להתקבל בחרדת קודש. השאלה איננה אם שַדָּר הא”ק החָדָש ופרשנו הוותיק עומדים מעל הביקורת, השאלה האם היה מישהו בימים ההם במערכת הספורט בפרט ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכלל שמצויד בהשכלה טלוויזיונית וסמכות וכֵּלים מתאימים כדי לבקר ולהנחות את צוות השידור בשעת הצורך. היו ימים שהפרשן הוותיק פיתח תֶּזָה מעניינת וטען בלהט שהגזע השחור מוכשר יותר גֶנֶטִית לעסוק בריצות הקצרות ובקפיצות בהשוואה לאדם הלבן. לפרשנות הזאת לא היה כל ביסוס מדעי מוכח מן ההיבטים האנטומיים והפיסיולוגיים. הבעיה הייתה שהוא הציג את התזה הזאת ככל עולמית בשעה שהיא הייתה דעתו הפרטית ומופרכת לחלוטין. לכן לא אפשרתי לו כעורך ראשי להמשיך ולומר אותה למיקרופון. להצטיינותם של האתלטים השחורים בא”ק הבינלאומית בדור האחרון יש בינתיים רק הסבר סביבתי – סוציולוגי. טמון שם כסף גדול בשנים האחרונות והמוכשרים שביניהם נוהרים לעברו. נכון שנעשו ונעשים מחקרים המבקשים לגלות את צפוּנוֹת ההבדל (אם בכלל קיים שוֹנִי כזה) בין הגזע השחור והלבן בפעילויות ספורט, אך עד כה איש לא הוכיח שיש לגזע השחור איזה שהוא יתרון גֶנֶטִי על האדם הלבן.

האָצָן השחור האמריקני גֶ’סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) ניצח במשחקים האולימפיים בברלין 1936 אתלטים לבנים (וגם שחורים) לא בגלל צבעו. הוא פשוט היה אתלט טוֹב מהם. האצן הלָבָן האמריקני בּוֹבּי מוֹרוֹ (Bobby Morrow) זכה באולימפיאדת מלבורן 1956 בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מטר ו- 200 מטר. בדרכו לעבר שלוש מדליות הזהב באולימפיאדה ההיא באוסטרליה (לרבות מרוץ השליחים 4 פעמים 100 מ’), גָבָר בקלוּת על אָצָנים שחורים (ולבנים) כאחד. הוא ניצח אותם לא בגלל שהיה לָבָן, אלא מפני שהיה טוֹב ממתחריו. האָצָן הגרמני הלָבָן אָרמִין הָארִי (Armin Hary) ניצח באולימפיאדת רומא 1960 בריצה ל- 100 מטר. גם הזוכים במקומות השני והשלישי היו ספרינטרים לבנים. דֵייב סִים (Dave Sime) מארה”ב והבריטי פִּיטֶר רֶדְפוֹרְד (Peter Radford). שלושה אָצָנִים לבָנִים הקדימו שלושה רצים שחורים. אָצָן סובייטי לָבָן ניצח אָצָנִים שְחוֹרִים באולימפיאדת מינכן 1972 בשתי הריצות הקצרות הקלסיות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’. קוראים לוֹ וָואלֶרי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov).

borzovטקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC  באטלנטה. אנוכי עם האצן הסובייטי וואלרי בורזוב במשרד ההפקה שלנו ב- IBC באולימפיאדת אטלנטה 96′. 24 שנים לאחר ניצחונו הכפול ב- 100 מ’ ו- 200 מ’ באולימפיאדת מינכן 1972 אמר לי כלהלן : “לא היה לי אז שום קושי להכניע כל אצן עלי אדמות יהיה צבעו אשר יהיה…שחור או לבן. פשוט הייתי המהיר מכולם בעת ההיא”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

אָצָן לָבָן וֶולשי אָלֶן וֶולס (Allan Wells), ניצח בשמה של בריטניה אתלטים שחורים בריצת הגמר ל- 100 מטר באולימפיאדת מוסקבה 1980. אָצָן לבן איטלקים פּיֶיטְרוֹ מֵנֵיאָה (Pietro Mennea) הקדים אצנים שחורים בדרכו למדליית הזהב במוסקבה 80′ בריצה ל- 200 מ’. קופצי המשולשת הלבנים הפולני יוֹזֵף שְמִידְט (Jozef Schmidt) והסובייטי וִויקְטוֹר סָאנִיֶיב (Viktor Saneyev) זכו במדליות הזהב במקצוע הזה והכניעו קופצים שחורים ללא תנאי. יוזף שמידט זכה במדליות הזהב בקפיצה משולשת באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964, ו- וויקטור סָאנִיֶיב אָגָר שלוש זהב רצופות כאלו במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968, מינכן 1972 ומונטריאול 1976. קופץ המשולשת הלָבָן האנגלי ג’וֹנָתָּן אֶדוּאָרְדְס (Jonathan Edwards) מחזיק מאז אליפות העולם בא”ק בגטבורג – שוודיה 1995 בשיא העולם 18.29 מטר. שום קופץ משולשת שחור איננו מתקרב ברגע זה להישגו. לא חסרות דוגמאות נוספות. בליגות הספורט האמריקניות ה- NBA בכדורסל ו- NFL בפוטבול, רבים לאין ארוך היום שחקנים שחורים מלבנים. זה בשום אופן איננו מצביע על עדיפות גֵנֶטִית של הגזע השחור על הגזע הלבן במשחק הזה. יש לכך בינתיים רק הסברים סוציולוגיים, ולא גופניים – גנטיים. חלו תמורות מרחיקות לכת בצבע עורם של כמות המשתתפים בתחרויות הא”ק, אך לא בגלל הגנטיקה. בשל המָמוֹן. במערכת השידור היוקרתית רבת הפרטנזיות של שידורי הספורט, יש לשמור על הכלל הברור והחשוב בשידורים בו הפרשנים כפופים לעבודת המערכת. אין לאיש חֵירות בלעדית על המיקרוֹפוֹן. גם לא לשום מומחה מבחוץ. הפרשנים לעולם אינם קבלני עבודה עצמאיים בשטח. יש להם בוס. זהו העורך והמפיק הראשי שלהם. אלו הם יחסי העבודה הנכונים בטלוויזיה. בשום פנים לא להפך. אלכס גלעדי נמנה כמוני בימים ההם על אוהביו ומעריציו של נסים קיוויתי. בשנים הראשונות לעבודתו בטלוויזיה הישראלית טיפח תקוות של מגיש ושַדָּר. נסים קיוויתי היה המוֹדֶל שלו. לא פעם ולא פעמיים נהג לומר לי, “…יואשיש, תראה איזה שַדָּר גדול הוא נסים קיוויתי. תענוג להקשיב לו…”. אלכס גלעדי העריץ את נסים קיוויתי וראה בו מופת שידור. נסים קיוויתי היה בעיניו איש תרבות, בעל עֵט, ושַדָּר שניחן בכִשרון קולח לתרגם את מחשבותיו למיקרופון. חלפו ארבע שנים מאז משחקי בנגקוק 1970. דן שילון מינה את אלכס גלעדי לתפקיד מבצעי רב זרועי של ראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמפיק הראשי של  משחקי אסיה ה- 7 בטֶהֶרָאן בירת אִירָאן שנפתחו ב- 1 בספטמבר 1974 בהשתתפות 26 מדינות.

מאיר איינשטיין נוֹלד שַדָּר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ביום שקוֹלוֹ של יורם ארבל גָוָוע שָם לעַד. הצלחתו של מאיר איינשטיין לא הייתה מקרית וגם לא הפתעה עבורי. ידעתי שבחירתי בו נכונה. אהבתי והערכתי את קוֹלוֹ וסמכתי על האבחנה המקצועית שלי. מאיר איינשטיין נחשב על ידי לשַדָּר כדורגל מעולה עוד בימיו ברדיו “קול ישראל”. מעבר למצוינות הזאת הוא הֵביא עמו משהו שהיה חסר מאוד בנוף שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן יורם ארבל. סקרנות עיתונאית. ההפתעה הגדולה הייתה שהתגלה מוקדם מהצפוי גם כשַדָּר א”ק. ב- 23 באוגוסט 1991 נפתחה בטוֹקְיוֹ בירת יפן אליפות העולם ה- 3 בא”ק. זה היה אמור להיות אירוע הספורט הבינלאומי הגדול והאחרון בקריירה של השדר הדגול נסים קיוויתי לפני פרשתו לגמלאות בסוף אותה שנה. חוזה השידורים הבלעדי היה ששייך לנו ועלות הזכויות על פי החלוקה הכספית של ה- EBU עמדה על 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. צֶוֶות שידור בן שלושה אנשים בראשותי היה אמור לטוס ליפן לפרק זמן של עשרה או אחד עשר ימים. אני עצמי הייתי אמור לקדם בטוקיו כמנהל ומפיק השידורים שם את פניהם של השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד”ר גלעד וויינגרטן. מלאכת ההפקה משם הושלמה כולל הקמת עמדת שידור באִצטדיון עבור הטלוויזיה הישראלית, תשלום לוגיסטיקת המלונות ומיסוד קווי השידור ארוכי הטווח מהאִצטדיון האולימפי בטוֹקְיוֹ לאולפן בירושלים ורכישת כרטיסי הטיסה. לרוע המזל ביטל מנהל הטלוויזיה בעת ההיא יוסף בר-אל ברגע האחרון ממש את טיסת הצוות בנימוק של חיסכון כספי. הסברתי לו כי עלות הטיסה והשהייה בטוקיו של צוות השידור שווים רק ל- % 3 מהעלויות הטכניות וזכויות השידורים, אך אינני בטוח שהבין ו/או שלא רצה להבין. כמובן שנדרשנו לשלם “קנסות” כספיים על ביטול מאוחר של עמדת השידור באִצטדיון על כל תכולתה הטכנולוגית והזמנת החדרים במלון. שֵם טוֹב לא יצא לטלוויזיה הישראלית הציבורית מכל הבלבול הזה ברגע האחרון. נדרשנו לשדר Off Tube מירושלים. צורת שידור שנחשבת בעיניי לקללה מַמְאֶרת. אני חושב שנסים קיוויתי נעלב. הוא לא הסכים לשָדֵר מן האולפן בירושלים את התחרויות שמתקיימות בטוקיו, שסימנו את אקורד השידור המסיים את הקריירה הפורייה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא דרש פינאלה שונה. ב- 1991 הוא היה עיתונאי וותיק בן 65, נדמה לי קצת מר נפש ומאוכזב מההחלטה לשלול ממנו את ההזדמנות האחרונה בחייו לשָדֵר מהשטח את הא”ק, ענף הספורט שהיה אהבת חייו. הוא פרש מהמיקרופון. מחליפו החדש מאיר איינשטיין קפץ על המציאה. הוא הסכים גם הסכים לשדר את האירוע היוקרתי לראשונה בחייו מהאולפן בירושלים. לא כל כך עניין אותו עיקרון השידור מהשטח, או לשם שינוי שידור מהאולפן בירושלים המרוחק כ- 15000 (חמישה עשר אֶלֶף ק”מ ממוקד התחרויות). העיקר היה בעיניו ליטול קודם כל את מיקרופון השידור.

יוסף “טומי” לפיד ז”ל ואורי פורת ז”ל סייעו לי ברוחב לֵב למסד את תחילתה של מסורת שידורים ישירים חשובה של אליפויות העולם בא”ק, ב- 1983 בהלסינקי ו- 1987 ברומא על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בכך הצטרפנו למשפחת השידור האירופית והבינלאומית . כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU רואות בשידורים הישירים של אליפויות העולם בא”ק המתקיימות מידי שנתיים בחודשי הקיץ יולי – אוגוסט בתקופת החופש הגדול נדבך שידור ציבורי. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפר ברגל גסה את המסורת החשובה הזאת של שידור מהשטח. ב- 1993 הודח יוסף בר-אל ממשרתו ע”י המנכ”ל החדש של רשות השידור מוטי קירשנבאום. מהלך מתבקש שהשפיע מייד על הפקת שידורי הספורט . הדחתו של יוסף בר-אל התחוללה כבר בשעה ש- פרימו נביולו (Primo Nebiolo) נשיא ה- IAAF החליט לקיים את אליפויות העולם בא”ק מידי שנתיים. כל רשתות הטלוויזיה ב- EBU החליטו פה אחד להצטרף לחוזה הארוך טווח עם התאחדות הא”ק הבינלאומית. מוטי קירשנבאום עזר לי לבנות מחדש את מסורת השידורים ואת טיב ההפקה של אליפויות העולם בא”ק הבאות לאחר כישלון טוקיו 91′. בימיו שידרנו ישיר במלואן את שלוש אליפויות העולם הבאות בא”ק של שטוטגרט 1993, גטבורג 1995, ואתונה 1997.

אליפות העולם ה- 5  בא”ק בגטבורג 1995 הייתה המבחן הגדול של האתלטים בעולם לקראת אולימפיאדת אטלנטה 96′. עבורי היא הייתה פריצת דרך של תכנון שידורי ספורט בטלוויזיה לטווח ארוך בסיועו של מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל. שידרנו ישיר את כל תחרויות האליפות. אבל אליפות העולם ה- 6 בא”ק באתונה 97′ הייתה שיא ההפקה. זה היה צעד אחד גדול לפנים של מכלול מהלכי הפקה שכללה בפעם הראשונה מיסוד משרד תקשורת ושידורים במקום התרחשות האירוע, ובקרה ישירה שלי על קווי השידור מאתונה ועל האולפן בירושלים המנווט את השידורים. מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום קיבל את בקשתי עוד בימי אליפות העולם ה- 4 בא”ק בשטוטגארט בקיץ 1993, להפוך את התחרות הבינלאומית הזאת לנדבך קבוע בלוח שידורי הטלוויזיה הציבורית. אתלטים ישראליים טובים יותר או פחות נטלו חלק בכל אליפויות העולם בא”ק אך לא זאת הייתה העילה של יוסף “טומי” לפיד ז”ל, אורי פורת ז”ל, ומוטי קירשנבאום ז”ל לאפשר לי לשדר ישיר אותן במלואן על המסך הציבורי. הרחיק לכת מכולם מוטי קירשנבאום. הוא סייע בידי להפוך את ההפקה ליעילה ומסודרת, מתוכננת, ועניינית, וגם קלה מבחינה פרוצדוראלית. תמה תקופת יוסף בר-אל בטלוויזיה. החלה תקופת יאיר שטרן.

kivity 22טקסט תמונה : אפריל 1960. לנסים קיוויתי נפלה זכות גדולה לשדר את אחת מנבחרות הכדורגל האיכותיות ביותר של ישראל בכל הזמנים ישראל מנצחת ב- 10 באפריל 1960 ניצחון סנסציוני את יוגוסלביה בביתה 1:2 במסגרת קדם אולימפיאדת רומא 60′. את שני השערים לזכות ישראל כבש רפי לוי (כורע ראשון משמאל) בדקות 2 ו- 67. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אמציה לבקוביץ (הפועל ת”א), גדעון טיש (הפועל ת”א ), יהושע “שייע” גלזר (מכבי ת”א), נחום סטלמך (הפועל פ”ת), דוד בנבנישתי (הפועל ירושלים), אברהם מנצ’ל (מכבי חיפה), והשוער יעקב חודורוב (הפועל ת”א). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אהרון אמר (מכבי חיפה), צבי מוייססקו (מכבי נתניה), רחביה רוזנבוים (הפועל ת”א), ורפי לוי (מכבי ת”א). (התמונה ניתנה לי באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות הכדורגל הישראלית). הערה שלי : התמונה הזאת צולמה שבוע קודם לכן ב- 3 באפריל 1960 באתונה שם הפסידה ישראל ליוון 2:1. אולם מדובר בהרכב שחקנים זהה למעט יצחק נהרי (הפועל פ”ת) שהחליף ביוגוסלביה את רחביה רוזנבוים (הפועל ת”א).

[1] ראה נספח : מכתב הפרידה שלי לנסים קיוויתי ב- 17 בדצמבר 1991 כשיצא לפנסיה מרשות השידור בהגיעו לגיל 65.

השידור הישיר Play by play של אירועי הספורט והחדשות בטלוויזיה הוא המבחן העליון של השַדָּר. מעטים מצליחים בו. זאת הסיבה שהטובים באמת בשני התחומים האלה, ספורים. על החבורה המצליחנית המצומצמת הזאת של שדרי הטלוויזיה הכישרוניים נמנה נסים קיוויתי. נסים קיוויתי הוא לבטח גדול שדרי הא”ק והשחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים ואחד הטובים בתבל בתחום. רב אומן בבניית הדרמה בשידור ישיר על כל מרכיביה ובעל כושר ביטוי עילאי ונדיר. אחד משיאיו של נסים קיוויתי היה השידור הישיר שלו באולימפיאדת מונטריאול 1976 בריצת הגמר ל- 5000 מ’ בהשתתפות הרץ הפיני המהולל לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren). ה- Host broadcaster וספק סיגנל השידור הבינלאומי באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה קבוצת השידור המבצעית אד הוק ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיסודה של הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC. ריצת הגמר ל- 5000 מ’ באולימפיאדת מונטריאול 76′ הייתה כמו בכל אולימפיאדה אירוע מרתק וסוער מאוד וגם אחת הריצות המלהיבות ביותר בלוח תחרויות הא”ק ואחד ממוקדי שידורי הטלוויזיה ב- 1976. האִצטדיון האולימפי במונטריאול היה גַדוּש מפֶּה לפֶה. 80000 (שמונים אלף) אלף צופים כיסו כל פיסת שטח ביציעים והמתינו בכיליון עיניים ליריית הזינוק. מֵאות מיליונים ישבו דרוכים מול מסכי הטלוויזיה ברחבי תבל. שידורי הא”ק והריצות על המסלול הן לֵב התחרויות האולימפיות. גם נסים קיוויתי ישב דרוך במרכזה של עמדת השידור שלנו חבוש באוזניות כשהוא מכוון את המיקרופון של ה- Headset למרחק הדרוש מפיו. היו ללָאסֶה וִוירֶן שלושה יריבים קשים בריצה הזאת. שניים מניו זילנד רוד דיקסון ודיק קווקס, ואחד גרמניה קלאוס הילדנבראנד. הוא לא הצליח לברוח מהם. לא עלה בידיו לנַעֵר אותם מעליו. הם לא אפשרו לו לעשות זאת. התפתחה ריצה דרמטית אפופת מתח מאין כמותה. נסים קיוויתי שידֵר אותה בצורה נפלאה שאין טובה ממנה. זה היה שידור ישיר Play by play בלתי נשכח המעביר רֶטֶט וצמרמורת בגופו של כל חובב א”ק עד עצם היום הזה. האִצטדיון האולימפי במונטריאול געש. היה שם רעש נוראי. 80 אֶלֶף הצופים יצאו מדעתם נוכח הדרמה מורטת עצבים שנגלתה על המסלול. 300 מ’ לפני הסוף פתח לָאסֶה וִוירֶן “בפיניש” המפורסם שלו אך זה לא היה עדיין פער המבטיח מדליית זהב. חבורת הרצים דלקה בעקבותיו. הוא לא ניתק מהם. הוא לא הצליח לנַעֵר אותם. נצמדו אליו שני הניו-זילנדיים במדים השחורים המסורתיים של ארצם דִיק קְווֹאקְס (Dick Quax) ורוֹד דִיקְסוֹן (Rod Dickson), וגם הרָץ הגרמני קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָנְד (Klaus Hildenbrand). בישורת האחרונה כ- 80 מ’ מקו הסיום, הוביל לָאסֶה וִוירֶן בסנטימטרים. לרגע נדמה היה שהנֵה הוא יִישָבֵר ולא יזכה בבכורה. אלו הן השניות המכריעות בהתמודדות הספורטיבית המבליטות את תכונות המנצח ואת יכולת הדבקות במשימה. כל החבורה המובילה הייתה כבר עייפה מאוד. לא נותר בהם כוח. הם רצו על מכמני האנרגיה האחרונים של גופם. גם האתלט הפיני המחונן היה לבטח לֵאֶה אך לָאסֶה וִוירֶן קורץ מגזע של מנצחים. הוא לא וויתר וחצה ראשון בשארית כוחותיו את קו הסיום כשקבע זמן של 13:24.76 דקות. לאסה וִוירֶן הקדים את דִיק קְווּאֶקְס ב- 40 מאיות השנייה. בתרגום מתמטי של זמן למרחק מדובר בטווח ממוצע של 65 ס”מ בלבד. דִיק קוואֶקְס הקדים את קְלָאוּס – פִּיטֶר הִילְדֶנְבְּרָאנְד ב- 22 מאיות השנייה. קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד התמוטט על קו הגמר אך זכה בתהילה ובמדליית הארד. רוֹד דִיקְסוֹן סיים רביעי בזמן של 13:25.50 דקות. פחות משנייה אחת חצצה בין המקום הראשון לרביעי. זה היה סיום דרמטי לריצה מדהימה ושידור ישיר נפלא בטלוויזיה של נסים קיוויתי בשעה שהזוכה במדליית הארד האולימפית שָכוּב וּמְמוּטַט על קו הגמר. איכות הריצה וטיב השידור שלה לא יישכחו לעולם.

בימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC, הִיתֵּל לרגע בשַדָּרִים בעיצומה של הדרמה, והפתיע גם את נסים קיוויתי שלנו. הוא הסיט את המצלמות המתעדות את המאבק שהתחולל על קו הסיום שם היה שרוע עדיין קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד על המסלול מעולף וחסר נשימה, וניתב אותן לעברו של לָאסֶה וִוירֶן המנצח הצוהל המתרחק לאיטו ממוקד הדרמה כשהוא מקיף בריצה קלילה את האִצטדיון, ומנופף בידיו הגרומות לקהל המריע. נסים קיוויתי שַדָּר עטור מוניטין, שעיניו התרוצצו ללא הפסק בין מוניטור הטלוויזיה המוצב בעמדת השידור שלוֹ, לבין הנעשה על המסלול באִצטדיון, היה מוכן ועירני ולא התבלבל. הוא העניק בסמכותיות חותמת היסטורית לתמונת הטלוויזיה שנגלתה לפתע, במוקדה נראה לָאסֶה וִוירֶן המאושר עטוף קהל (באמצעות אפקט טכני), וכך שידר למיקרופון את הטקסט הבלתי נשכח כלהלן : “…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לָאסֶה וִוירֶן מפינלנד, הוא גדול יותר מאֶמיל זָטוֹפֶּק הוא גדול יותר מפָּאבוֹ נוּרְמִי, הוא גדול הרצים של הריצות הארוכות בהיסטוריה…”. הטקסט ההוא של נסים קיוויתי חרוּת לעַד בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

virenטקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. הסיום הבלתי נשכח של ריצת ה- 5000 מ’ לגברים. אחת הדרמות הגדולות ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. “מי מסתכל בנופלים כשמנצח מופיע במרכז התמונה…”, זעק נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המנצח לאסה ווירן מפינלנד (מס’ גופייה301) מקדים בפחות ממטר את דיק קואקס הניו- זילנדי (691) , ואת קלאוס-פיטר הילדנבראנד הזוכה במדליית הארד. הקיצוני משמאל הוא רוד דיקסון (689) אף הוא מניו-זילנד הגיע למקום הרביעי, ברנדן פוסטר מאנגליה (שני משמאל בין רוד דיקסון לדיק קואקס) היה חמישי, רביעי משמאל הוא האנגלי יאן סטיוארט שסיים שביעי, ראשון מימין מספר גופיה 96 הוא ווילי פולאוניס מבלגיה שהיה שישי בריצה הזאת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976. (באדיבות CBC קנדה ו- IOC).

רק שַדָּר טלוויזיה עָנָק ודגול כ- נסים קיוויתי היה מסוגל לבנות כהרף עין בשידור ישיר טקסט כה ממצה, ולהעניק כותרת כל כך הגיונית וכל כך נכונה לסיטואציה הדרמטית במילים כה ספורות. כמו יורם ארבל גם נסים קיוויתי חונן ביכולת ניסוח בשידור ישיר. הוא היה כותב מעולה ועיתונאי ברוך כישרונות . הא”ק הייתה אהובתו האמיתית והוא היה אהובי. הוא היה שַדָּר א”ק נפלא עוד בטרם לידתנו הטלוויזיונית. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, “למילים יש וויזואליה משלהן”.

אין אושר גדול יותר מלנעוץ עוד ועוד סיכות צבעוניות ביעדי שידורי הספורט השונים הפרושים על מפת הגלובוס והנכבשים בזה אחר זה ע”י הטלוויזיה הישראלית. היתד הקטנה מציינת כיבוש גדול. במשך 32 שנות עבודתי בשידור הציבורי חציתי את כל הימים והאוקיינוסים על פני תבל, טסתי מאות אלפי ק”מ סביב העולם, נחתי בחמש יבשות תבל, וביקרתי בשבעים ערים – רַק כדי להפיק ולהביא את מיטב אירועי הספורט הבינלאומיים לצופי הטלוויזיה בישראל. לא טיילתי ולא תיירתי את הגלובוס . לא היה לי זמן לכך. ראיתי במשך 32 שנות קריירה רק את מתקני ה- Media, אִצטדיוני הספורט, את מיטתי במלון, ואת מוניטור הטלוויזיה שהיה המַצְפֵּן ומורה הדרך שלי במסעותיי הארוכים. לעתים חשתי את עצמי כסַפן נודֵד מגלה ארצות ויבשות המציב את דגלה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בכל מקום באטלס אליו הוא מנווט ולבסוף גם מגיע.

אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 הייתה נקודת מפנה בקריירה שלי וגם של שני אָצָנִים ידועי שֵם, האָצָן הקנדי בֶּן ג’וֹנְסוֹן והאָצָנִית האמריקנית השחורה דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית’ – ג’וֹיְינֶר. פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית’ התחתנה עם אַל ג’וֹיְינֶר אלוף אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 בקפיצה משולשת (17.26 מ’) ואחיה של האתלטית המופלאה זָ’אקִי ג’וֹיְנֶר – קֶרְסִי אלופת קרב 7 לנשים בא”ק באולימפיאדות סיאול 1988 וברצלונה 1992. האמריקנים שהם אלופי קיצורי השמות העניקו לה את כינוי החיבה “פְלוֹ-ג’וֹ” (Flo Jo). בֶּן ג’וֹנְסוֹן ו- “פְלוֹ-ג’וֹ” לא זכו אומנם במדליות זהב בלוס אנג’לס 84′ אך הוכיחו שגלום בהם פוטנציאל רב והם כישרוניים ביותר. בֶּן ג’וֹנְסוֹן נטל את מדליית הארד ב- 100 מ’ בזמן של 10.22 ש’ (המנצח קארל לואיס קבע 9.99 ש’) ופְלוֹ-ג’וֹ זכתה במדליית הכסף ב- 200 מ’ בזמן של 22.04 ש’ ופיגרה בשני מטרים אחרי המנצחת וָואלֶרִי בְּרִיסְקוֹ – הוּקְס (Valerie Brisco- Hooks) שקבעה זמן של 21.81 ש’. שניהם היו נחושים עתה להגשים בכל מחיר את הכישרון מתת האֵל שהיה חבוי בגופם ושילמו על כך מאוחר יותר מחיר יקר. בֶּן ג’וֹנְסוֹן ביוקרתו האישית. הוא נפסל לכל ימי חייו מפני שנטל סמי מרץ אסורים שנועדו להגביר את כוחו ומהירותו. דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית’ – ג’וֹיְינֶר נפטרה בלוס אנג’לס בביתה בדמי ימיה ב- 1998 בהיותה בת 38 בלבד. היא מתה בשנתה. מעולם לא הוכח כי השתמשה בסמים כמו מריון ג’ונס. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות.

בֶּן ג’וֹנְסוֹן נולד בעיר פַאלמות’ (Falmouth) בג’מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. בגיל 14 עקר עם אִימוֹ ואחיו לעיר טורונטו בקנדה. כבר בגיל 15 התגלה כאָצָן בעל פוטנציאל נדיר. מאמנו של בֶּן ג’וֹנְסוֹן היה צָ’ארְלִי פְרָאנְסִיס (Charlie Francis). צָ’ארְלִי פְרָאְנְסִיס היה מאמן א”ק מוכשר אך שנוי במחלוקת והאיש שהפך את בֶּן ג’וֹנְסוֹן בסיוע סטרואידים לאָצָן המהיר בתבל. צ’ארלי פראנסיס נולד בקנדה ב- 1948 (מת ב- 2010). הוא היה בעצמו אָּצָן שנטל חלק באולימפיאדת מינכן 1972. זמנו המהיר ביותר בריצת 100 מ’ עמד על 10.1 ש’. לאחר מכן הפך למאמן והאמין בכֵנוּת שכל צמרת הספורטאים בעולם בענפי ה- א”ק, שחייה, הרמת משקולות, והיאבקות נגועים בסמים ומשתמשים בהם בקביעות ובצורה שיטתית לצורך שיפור הישגיהם . צ’ארלי פראנסיס העריך כי בלעדיהם לא ניתן להעפיל לפסגה העולמית. הוא הגיע למסקנה כי ללא שימוש בסמים אי אפשר לקבוע שיאי עולם ולזכות במדליות זהב. המוניטין והכסף הגדול ממתינים לאלופים האולימפיים . אז גם הִתווה את מדיניות השימוש בסמים והגה את הסלוגן המפורסם שלו אותו אמר לבן ג’ונסון בסודי סודות, “רָמֵה אוֹ שתַפְסִיד” (Cheat or lose). בן ג’ונסון קיבל את הגרסה של צ’ארלי פראנסיס והחל ליטול סמים באופן קבוע ובצורה שיטתית אותם סיפק לו מאמנו. הדבר נעשה בפיקוח ובקרה רפואית [1]. בתום אולימפיאדת לוס אנג’לס 84′ החל בן ג’ונסון להרוויח כסף תמורת השתתפותו בתחרויות הא”ק שנערכו ברחבי תבל . השם והמוניטין שלו מכרו כרטיסים . עד 1985 הפסיד שבע פעמים רצופות לקארל לואיס . ב- 1986 ניצח אותו לראשונה די בקלות במשחקי “הרצון הטוב” (Good Will Games) שנערכו במוסקבה בחסות המיליארדר האמריקני טד טרנר איש אטלנטה ונשיא רשת הטלוויזיה CNN. בן ג’ונסון קבע ב- 1986 על מסלולי הא”ק של מוסקבה תוצאה של 9.95 ש’. במקום השני סיים האצן הניגרי צ’ידי אימו (Chidi Emoh) בזמן 10.04 ש’. קארל לואיס היה רק שלישי בתוצאה בינונית עבורו, 10.06 ש’. בן ג’ונסון קרא תגר על עליונותו הנצחית של קארל לואיס וצלח. הוא הוכיח שקארל לואיס פגיע.

שיא המאבק בין שני האָצָנִים המהירים בעולם בטרם אולימפיאדת סיאול 1988 עתיד היה להתרחש באליפות העולם ה- 2  בא”ק שנערכה ברומא בקיץ 1987. קָארְל לוּאִיס נוצח כבר פעם אחת ע”י בן ג’ונסון. היה ברור שבן ג’ונסון כבר ניצב קרוב מאוד אליו. הכוחות היו פחות או יותר שווים. ריצת הגמר ל- 100 מ’ תוכננה להיערך ע”י הוועדה המארגנת האיטלקית FIDAL (ראשי תיבות של Italian National Athletics Federation) ביום ראשון – 30 באוגוסט 1987 בזמן צפייה ראשי באירופה ובישראל, ב- 19.40 (שֶבַע בעֶרֶב), בדיוק בעיצומן של שידור מהדורת החדשות בשפה הערבית של יוסף בר-אל [2]. שני הסלבריטאים העולמיים בן ג’ונסון וקארל לואיס העפילו כצפוי לריצת הגמר שהפכה למוקד סקרנות בינלאומית חסרת תקדים. שהיתי ברומא 1987 באותם הימים בתפקידי כעורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט ואני זוכר היטב את המתח העצום ששרר שם לפני ההתמודדות. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI ששימשה כ- Host broadcaster של האירוע הכינה 150 עמדות שידור באצטדיון האולימפי ברומא עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו רחבי תבל. מיליארד צופים ברחבי תבל עמדו לצפות במאבק קָארְל לוּאִיס – בֵּן ג’וֹנְסוֹן. לא הייתה אפילו רשת שידור אחת שהעזה שלא לשָדֵר ישיר את ריצת הגמר ל- 100 מ’. ישבתי בעמדת השידור באצטדיון האולימפי ברומא יחד עם השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד”ר גלעד וויינגרטן והתבוננתי במשקפת שלנו בשני ענקי הריצה האלה הפושטים את מדי האימון שלהם ליד קו הזינוק.

yoash 8טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2  בא”ק – רומא איטליה 87′. אני בעמדת השידור באִצטדיון האולימפי ברומא יחדיו עם השדר נסים קיוויתי (במרכז חובש כובע מצחייה לבן ומתבונן במשקפת) והפרשן ד”ר גלעד וויינגרטן. נוכחותי בשטח באצטדיון האולימפי ברומא והקשר הטלוויזיוני עם רשת הטלוויזיה האיטלקית RAI כעורך, מנווט, ומפיק ראשי של השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מנהל הטלוויזיה היה חיים יבין ומנכ”ל רשות השידור היה אורי פורת ז”ל) הייתה הכרחית בדרך להפקת שידורי הטלוויזיה אולימפיאדת סיאול 1988 כעבור שנה. הייתי בכל העולם. ביקרתי בכל חמש יבשות תבל אך לא ראיתי דבר פרט למתקני ספורט וטלוויזיה ואת המיטה שלי בבתי המלון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתמודדות המסקרנת הכתיבה למנכ”ל רשות השידור אורי פורת את מדיניות השידור. המנכ”ל לא היסֵס לרגע וכפה על מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל הנחייה ברורה : שידור ישיר מלא של הריצה בתוך המהדורה שלוֹ. כך זה גם הופיע בעמוד השלישי בתאריך יום ראשון 30 באוגוסט 1987 של פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי לקראת אותה אליפות העולם ה- 2 בא”ק של רומא 1987.

roma 87 1טקסט מסמך : 18 באוגוסט 1987. עמוד מס’ 3 מתוך פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 2 בא”ק – רומא 1987.

טקסט תמונה : ט’ בתשרי תשמ”ט – יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ’, עמירם שטדלר, אלכס גלעדי, אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב’ לאה זהבי, עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ממושקף ולובש ז’קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי (מזוקן), כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום ז”ל), ומר נסים מזרחי. זיהוי הנוכחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים. את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה. ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית, באמצעי השידור שלה, ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 301.000000 (שלוש מאות ואחד מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מסיאול. ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600000 (שש מאות אלף) אֶלֶף דולר. פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של  NBC. הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם. שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית . אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות  ב- EBU בינוניות כקטנות, יצאנו דַלים מכל היבט שהוא. לא ניתן לי להביא לסיאול 88′ אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88′. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן), לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו . אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו”ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו. אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה “1 TF” ששכרתי , אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה. צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. בשיוטים הבאים העפילו יואל סלע ואלדד אמיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות, “הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כ- פסע מהמדליה”. במדליית הזהב ב- “הולנדי המעופף” זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות , צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות . מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג’ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות. יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג’ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה “ההולנדי המעופף” איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). מנכ”ל רשות השידור סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג’לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק בסיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה, בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ממלאכתה.

טקסט תמונה :  אוגוסט 1995. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון בגטבורג – שוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא”ק. רגע מביך. בהיעדר צוות ENG  אנחנו נאלצים להביא את קופץ המשולשת רוגל נחום לעמדת השידור שלנו כדי לראיין אותו אך מבלי להראות אותו לצופי הטלוויזיה בארץ. נוהג פסול ונפסד של טלוויזיה ירודה שמתנהגת כרדיו מבלי שהיא כפויה לכך. צופי בטלוויזיה בסלון ביתם שמעו את קולו אך בהיעדר מצלמה הם לא ראו אותו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיקה הסינית (עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית הממלכתית CCTV הייתה סמוכה לשלנו), אנוכי, הפרשן ד”ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין, והאתלט קופץ המשולשת רוגל נחום. (הצילום נעשה ע”י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשעה שבן ג’ונסון “נכנס” למתקן הזינוק שלו ומצלמת הטלוויזיה של RAI הנציחה אותו ב- Close up אימתני על מסך הטלוויזיה, כמעט נעתקו מִילותיו של נסים קיוויתי. הוא שִידֵר נרגש ומלא תימהון, “…זהו בן ג’ונסון. הַר של שרירים. תסתכלו עליו…”. המזניק ירה את יריית הזינוק וקרב הענקים החל. בֵּן ג’וֹנְסוֹן זינק טוב יותר ויצא מאדני הזינוק שלו כמו פגז הנורה מלועו של תותח. הזינוק שלו היה פנטסטי. תגובתו של קארל לואיס הייתה איטית יותר. כעבור 9.83 שניות הסתיים הדו – קרב בשיא עולם חדש של בֵּן ג’וֹנְסוֹן. קָארְל לוּאִיס היה שני בפיגור של עשירית השנייה, הפרש של מטר אחד. זמנו 9.93 ש’.

roma 87 2

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא”ק מתקיימת ברומא 87′. זהו הזינוק הפנטסטי של בן ג’ונסון מס’ 145, מי שנועל את נעלי adidas בריצה ל- 100 מ’ גמר לגברים. הוא נורה כמו פגז מכן שילוח. קארל לואיס פיגר מראשית הריצה ולא הצליח לסגור את הפער. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא”ק של רומא 1987. (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

roma 87 3טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2  בא”ק רומא 87′. סיום הריצה ל- 100 מ’. בן ג’ונסון (מס’ 145) לובש את המדים האדומים של קנדה ונועל את נעלי הריצה של “adidas”, מביס את קארל לואיס (משמאל במדים כחולים מס’ 1063) בריצת הגמר ל- 100 מ’ לגברים באליפות העולם ה- 2 בא”ק שנערכה בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר 1987 ברומא. בן ג’ונסון קבע בריצה הזאת שיא עולם מדהים 9.83 ש’. חברות ההנעלה וההלבשה הספורטיביות “התלבשו” עליו חיש מהר ושילמו לו מיליוני דולרים כדי שיפרסם את מוצריהן. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא”ק של רומא 1987. (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

seoul 88 1טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. האצן הקנדי בן ג’ונסון נועל את נעלי חברת ההלבשה וההנעלה האיטלקית “diadora”, בעת הזינוק לריצת הגמר ב- 100 מ’ לגברים באולימפיאדת סיאול 1988. “הר שרירים”, כינה אותו נסים קיוויתי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (הפקת SORTO. באדיבות KBS ו- IOC).

קָארְל לוּאִיס היה מספיק נדיב וג’נטלמן כדי לגשת בתום התחרות אל בֶּן ג’וֹנְסוֹן ולברך אותו על ניצחונו אך גם מספיק מַרִיר כדי לרוץ למצלמות הטלוויזיה של RAI (וגם של NBC) ולומר בריש גלי, “באליפות העולם ברומא 1987 השתתפו כמה אתלטים זוכי מדליות זהב שהשתמשו בסַמִים. ריצת הגמר ל- 100 מ’ באליפות העולם ברומא 1987 תיזכר הרבה שנים בשל יותר מסיבה אחת. אם הייתי משתמש בסַמִים הייתי מסוגל לרוץ 100 מ’ בזמן של 9.80 ש’ “ [3]. הוא נזהר מלהזכיר במפורש את שמו של בֶּן ג’וֹנְסוֹן אך היה ברור למי הוא מתכוון. צפיתי בתגובתו המרירה של קָארְל לוּאִיס המאוכזב במרכז שידורי הטלוויזיה של RAI ברומא. קָארְל לוּאִיס היה אתלט יפה תואר, בנוי לתלפיות גובהו 1.90 מ’, דק גִזרה ובעל סגנון ריצה מושלם. אדם מַרשים בעל כריזמה ורהוט דיבור. לא היה איש אחד בסביבה שלא האמין לדבריו. בֶּן ג’וֹנְסוֹן הפך לחשוד, אך מעבדות הבדיקה של השוודי ד”ר אַרְנֶה לוּנְגְקְוִויסְט יו”ר הוועדה הרפואית של IAAF, לא מצאה בשֶתֶּן שלו כל הוכחה לשימוש בסמים וניקתה אותו מכל חשד. המִרְדָף המתמיד אחרי הסמים האסורים הפך את ד”ר ארנה לונגקוויסט בעל כורחו לאוֹיְבָם המַר של אותם האתלטים נוטלי הסמים.

roma 87 4טקסט תמונה : זהו השוודי ד”ר ארנה לונגקוויסט (מימין) ב- 1983 יו”ר הוועדה הרפואית של IAAF. הוא הפך לאויבם המר של האתלטים והספורטאים המסוממים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות הטלוויזיה הציבורית של פינלנד YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם בֶּן ג’וֹנְסוֹן התראיין בלילה לטלוויזיה האיטלקית אך היה ההפך הגמור מקָארְל לוּאִיס. הַר שרירים, רחוק מלהיות יפה תואר, גַס ולא אסתטי וגם כְבַד פֶּה. בֶּן ג’וֹנְסוֹן הגן על שמו הטוב והישגו המדהים וטען שהוא עכשיו אצן טוב יותר מקָארְל לוּאִיס. “…היה לי זינוק פנטסטי. אחרי 10 מטרים חשתי שאני מרחף באוויר. במחצית הדרך ידעתי שקארל לואיס כבר לא יוכל להשיג אותי…”, אמר בן ג’ונסון למראיינו. וִיוו סִימְסוֹן (Vyv Simson) ואֶנְדְרִיוּ גֶ’נִינְגְס (Andrew Jennings) מספרים בספרם המפורסם “THE LORDS OF THE RINGS – power money and drugs in the modern Olympics” (יצא לאור ב- 1992) שעיתונאים שהיו עֵדים להאשמותיו של קָארְל לוּאִיס העבירו אותן לידיעתו של פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ נשיא IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האזין בקשב והשיב להם, “על קָארְל לוּאִיס להגיש דו”ח לפדרציה האמריקנית”.

שבועיים לאחר שקבע בֶּן ג’וֹנְסוֹן את שיאו המדהים 9.83 ש’ בריצת 100 מ’ ברומא 87′ הוא היה אורח כבוד של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) במקום מושבו בעיר לוֹזַאן בשווייץ. ד”ר ארנה לונגקוויסט העניק רהביליטציה מוחלטת לבן ג’ונסון ובתור שכזה היה אורח רצוי ב- IOC. בספרם הסנסציוני, “THE LORDS OF THE RINGS”, חושפים וִיוו סִימְסוֹן ואַנְדְרִיוּ גֶ’נִינְגְס את פרשת הסימום הנפשעת והמתוכננת של בֶּן ג’וֹנְסוֹן ע”י הצוות שלו ובראשו המאמן הראשי שלוֹ צָ’ארְלִי פְרָאנְסִיס. סימום הגוף ע”י נטילת סטרואידים בתחרויות הספורט אסור לחלוטין ומפורשות ע”י הוועד האולימפי הבינלאומי. הצוות שסימם את בן ג’ונסון במשך שנים ארוכות נדרש לפיקוח רפואי קפדני ותכנון מדויק כדי שהמעבדות ומערכות הבדיקה המופעלות בתום התחרויות לא יגלו דבר. בן ג’ונסון נטל סטרואידים גם לקראת אליפות העולם ה- 2 בא”ק שנערכה ברומא באוגוסט 1987. כשבועיים ימים לפני התחרות הורה לו הצוות להפסיק להשתמש בחומר האסור. בשבועיים הקריטיים האלה הצליח גופו של בן ג’ונסון להטמיע את שרידי הפשע האחרונים ודבר לא נתגלה בעת הבדיקה בשתן שלו לאחר שקבע את שיא העולם המדהים שלוֹ, 9.83 ש’. הוא הוכרז נקי.

לקראת סופה של 1987 גילה הצוות הרפואי של האָצָן בֶּן ג’וֹנְסוֹן תופעה מוזרה המתחוללת בגופו. לאחר שימוש אינטנסיבי בן כמה שנים של האתלט בהורמוני סַמים, השָד השמאלי בחזהו טפח לממדים מבהילים כמו של אישה. אך התמונה המבעיתה הועלמה בעוד מועד מעין הציבור. בעת ההכנות האולימפיות לקראת ריצת הגמר בשבת – 24 בספטמבר 1988 נפצע בֶּן ג’וֹנְסוֹן אך תוכנית הסימום לא הופסקה ונמשכה בכל עוצמתה. בסופו של חודש אוגוסט 1988 החל בן ג’ונסון את השלב האחרון בתוכנית הסימום בת השבועיים לקראת המטרה הסופית והקרב המכריע נגד קָארְל לוּאִיס : ריצת הגמר ל- 100 מ’ שנקבעה לשבת – 24 בספטמבר 1988. בֶּן ג’וֹנְסוֹן השתתף בתחרות מבחן והכנה בטוקיו בה היה ידוע מראש כי לא תיערך בדיקת סמים ומשם המשיך בדרכו לסיאול בתקווה שגופו האימתני יעלים כל סימן של שימוש בסטרואידים האנאבוליים האסורים. הוא והצוות הרפואי שלו טעו בדיעבד [4]. שנה חלפה מאז ההצלחה האדירה ברומא. על קו ריצת הגמר האולימפית ל- 100 מ’ לגברים בסיאול 88′ ניצבו שמונה רצים. שלושה אמריקנים קָארְל לוּאִיס, קָאלְוִוין סְמִית’, ודֶנִיס מִיטְצֶ’ל, שני קנדים בֶּן ג’וֹנְסוֹן ודֶסַאיִי וִוילִיאַמְס, אנגלי אחד לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי, אָצָן ברזילי רוֹבְּסוֹן קָאֶטָאנוֹ דָה סִילְבָה, ואָצָן ג’מייקני רָיְימוֹנְד סְטְיוּאַרְט. בן ג’ונסון הוגרל לשביל השישי. קָארְל לוּאִיס רץ בשביל השלישי. חצצו ביניהם לינפורד קריסטי וקאלווין סמית’. המזניק הקוריאני ירה באקדחו וחזיון רומא 1987 שנה על עצמו. בֶּן ג’וֹנְסוֹן זינק נפלא הוא כמו נורה מלוע של תותח. צריך להתבונן ב- Video כדי להבין עד כמה השפיעו הסטרואידים האנאבוליים על יכולתו לתַּרְגֵם את כוחו העצום למהירותו הפנטסטית. לקארל לואיס לא היה כל סיכוי להשיג אותו. בֶּן ג’וֹנְסוֹן רכש יתרון גדול כבר בזינוק ושמר עליו עד הסיום. לאחר שחצה אותו נעצר השעון האלקטרוני על שיא עולם מדהים, 9.79 ש’. הוא הקדים את קארל לואיס בהפרש של יותר ממֶטֶר שלם. על סַף סיום הריצה הפנה בֶּן ג’וֹנְסוֹן את מבטו שמאלה. הוא חיפש את יריבו האמריקני אבל קָארְל לוּאִיס לא היה שם. ועכשיו, ממש כמו ברומא 1987 הניף את זרועו הימנית על קַו הגמר כשהוא זוקר את אצבעו, ומסמן למיליארד צופי טלוויזיה, אני הטוֹב בעולם (!). קָארְל לוּאִיס סיים בזמן של 9.92 ש’. כמו ג’נטלמן אמיתי שעט אל “הַר השְרִירִים” הקנדי שקורים לו בן ג’ונסון ובירך אותו על ניצחונו. כמה שעות מתום הריצה גילו מעבדות הרפואה של IOC ו- IAAF בסיאול שרידי סטרואידים בשתן של בֶּן ג’וֹנְסוֹן. האָצָן הקנדי נפסל מייד בגין שימוש בסמים והודח בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים לנֶצַח. מדליות הזהב שהשיג באליפות העולם ה- 2 בא”ק של רומא 1987 והמשחקים האולימפיים של סיאול 1988 נלקחו ונשללוּ ממנו לעַד. שיאי העולם שלוֹ נמחקו מטבלאות השיאים.

השַדָּר שלי במשחקי אולימפיאדת סיאול 1988 נסים קיוויתי והפרשן שלו ד”ר גלעד וויינגרטן לא ידעו כי בֶּן ג’וֹנְסוֹן רווי סטרואידים. כשנורתה יריית הזינוק שידר נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה את הטקסט כלהלן : “ה- 100 מ’ יוצא לדרך. לג’ונסון זינוק מצוין. קארל לואיס עכשיו בתנופה. אבל ג’ונסון עומד לנצח אני חושב. ג’ונסון, כן ! לואיס שני וקריסטי שלישי. וזהו שיא עולם מדהים, שיא עולם מדהים. 9.79 ש’ גבירותיי ורבותיי. לא ייאמן. פשוט לא ייאמן. הוא עשה זאת. בן ג’ונסון בילף את כולם, הוא בילף את כולם כל העונה”. נסים קיוויתי לא התכוון לפרשת הסמים. הוא התכוון לעובדה שבשתי ריצות ל- 100 מ’, בשלב הראשון וברבע הגמר באולימפיאדת סיאול 1988, קבע בן ג’ונסון זמן של 10.14 ש’ מול תוצאה 9.99 ש’ של קארל לואיס. בשתי ריצות חצי גמר באולימפיאדת סיאול 1988 רצו השניים במקצים נפרדים. קָארְל לוּאִיס עבר את המרחק ב- 9.97 ש’ ובֶּן ג’וֹנְסוֹן עשה זאת בזמן של 10.03 ש’.

seoul 88 2טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88′. תיעוד היסטורי סנסציוני. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’ . בן ג’ונסון (שני משמאל – מס’ 159) קובע שיא עולם 9.79 ש’ ומתריס בזקירת אצבע לעברו של קארל לואיס (שני מימין – מס’ 1102) כלהלן : “אני האלוף האולימפי, אני הזוכה במדליית הזהב, אני האצן המהיר בתבל”. כעבור שלושה ימים ב- 27 בספטמבר 1988 נפסל בגין שימוש בסמים אסורים וגורש בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות KBS ו- IOC).

כשהחלה SORTO להריץ את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים (Super Slow Motion) בתום ריצת הגמר ל- 100 מ’ הבנו כולנו את הכוח העצום העצור בשריריו של בֶּן ג’וֹנְסוֹן. הזינוק שלו היה פנטסטי. על קו 50 המטרים הוא כבר הקדים את קארל לואיס בשני מטרים. ד”ר גלעד וויינגרטן שישב לצדו של נסים קיוויתי בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסיאול 88′ לא יכול היה להסתיר את התפעלותו מגופו אדיר הממדים ונפוח שרירים של האצן הקנדי בֵּן ג’וֹנְסוֹן. למילים שבחר הייתה וויזואליה משלהן : “…איזה זינוק של אדם בעל עוצמה אדירה. הכול בא לו מהכתפיים והרגליים. הוא הרים המון משקולות. המון המון עבודה. לא רק כישרון יש פה. הכוח האדיר הזה שלוֹ הופך למהירות…”. הפרשן גלעד וויינגרטן לא הזכיר ולו במילה אחת וגם לא העלה את ההשערה שאולי בן ג’ונסון נָגוּעַ בסמים.

שתי דגימות שתן של המנצח בן ג’ונסון A ו- B נשלחו למעבדה האולימפית לביקורת ובדיקת סַמים. כדי לשמור על אובייקטיביות וסודיות מוחלטת לא ידעו הבודקים כי מדובר בשתן של בֶּן ג’וֹנְסוֹן. הבדיקה היא אנונימית ולכן האבחנה שלהם חסרת פניות. תוצאות שתי הבדיקות היו חיוביות. בשתן נמצאו שרידי סטרואידים. האינפורמציה הועברה מייד לנסיך הבלגי אלכסנדר דֶה מֶרוֹד (Alexandre De Merode The Prince) יו”ר הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). אלכסנדר דה מרוד היה האיש הראשון שידע את הסוד כי מדובר בשתן של בן ג’ונסון. אלכסנדר דֶה מֶרוֹד הוציא מסמך כתוב למנהלת המשלחת האולימפית הקנדית באולימפיאדת סיאול 1988 (chef de mission) גב’ קָארוֹל אַן לֶתֶּ’רֶן (Carol Anne Letheren). קָארוֹל אַן לֶתֶּ’רֶן בישרה אישית את הבשורה המרה לבֶּן ג’וֹנְסוֹן ואמרה לוֹ בצער את הטקסט הבא כלהלן : “We love you but you are guilty”. הוועדה רפואית המליצה לפסול מייד ולאלתר את בֶּן ג’וֹנְסוֹן המְסוּמָם. ההמלצה התקבלה כמובן. מדליית הזהב נשללה ממנו והוא סולק בחזרה לקנדה מולדתו [5].

seoul 88 3

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88′. אחד הרגעים הדרמטיים בתולדות המשחקים האולימפיים של הזמן החדש, תמונה שהועברה בשידור ישיר ע”י SORTO לכל רשתות הטלוויזיה בעולם. הוועדה הרפואית של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) מודיעה על פסילתו של האצן הקנדי בן ג’ונסון בריצת הגמר ב- 100 מ’ בשל שימוש בסמים ומגרשת אותו מהמשחקים האולימפיים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : ד”ר רוברט דוגאל (Dr. Robert Dugal) מקנדה, הנסיך אלכסנדר דה מרוד (The Prince Alexander de Merode) יו”ר הוועדה הרפואית של IOC, מישל וורדיר (Michele Verdier) מנהלת חטיבת העיתונות של IOC, וריימונד גאפנר (Raymond Gafner) המנהל האדמיניסטרטיבי של IOC, מודיעה על פסילתו וגירושו של בן ג’ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 1988. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות KBS).

הוועדה הרפואית פרסמה בפומבי בהודעה מיוחדת לעיתונות ב- 26 בספטמבר 1988 החלטה פה אחד המודיעה על פסילתו וגירושו של בֵּן ג’וֹנְסוֹן מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88′.

COMITE  INTERNATIONAL  OLYMPIQ

REF N0. PR / 71  / MPV

Seoul 26th September 1988

PRESS RELEASE

RECOMMENDATION  OF  THE  IOC  MEDICAL  COMMISSION  TO  THE  IOC EXECUTIVE  BOARD  UNANIMOUSLY  APPROVED  BY  THE  IOC  EXECUTIVE BOARD.

The urine sample of Ben Johnson (Canada – Athletics – 100 m.) collected on Saturday 24th September 1988 was found to contain the metabolites of a banned substance namely Stanozol (anabolic steroid). The IOC Medical Commission discussed all arguments presented by the Canadian Delegation, especially the statement that the substance in question might have been administered after the competition by the third party. The steroid profile is not consistent with such a claim. The IOC medical Commission recommends the following sanction : disqualification of this competitor from the XXIVth Olympiad in Seoul. The decision remains independent of any sanction which the International Federation concerned may wish to apply in accordance with its own regulation.

התאחדות הא”ק הקנדית פסלה את בן ג’ונסון והדיחה גם את מאמנו צ’ארלי פראנסיס. העולם היה כמרקחה. שערוריית האלוף אולימפי בריצה היוקרתית ביותר המודח בעוון שימוש בסמים הפכה לסיפור עיתונאי – חדשותי החם ביותר בעולם  למאמן העניקו את התואר המפוקפק “צ’ארלי הכימאי” (Charlie the chemist) והאָצָן זכה מפי עיתון הספורט החשוב בעולם “ספורט אילוסטרייטד” לתואר “פושע” (Busted).

sportillustrated 1

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. דיווח מיוחד של שבועון הספורט האמריקני “ספורט אילוסטרייטד” דודות שערוריית האצן בן ג’ונסון באולימפיאדת סיאול 1988.

בן ג’ונסון ניצב בראש פירמידה גדולה של ספורטאים וספורטאיות מצטיינים ובעלי מוניטין בעולם ששמה ללעג את טוהר הספורט. רק כעבור אחת עשרה שנה מפרשת בן ג’ונסון הוקמה ב- 10 בנובמבר 1999 בלוֹזַאן הוועדה הבינלאומית למלחמה נגד סמים, הקרויה WADA (ראשי תיבות של World Anti Doping Agency). נשיא WADA כיום הוא שר האוצר לשעבר של אוסטרליה ג’ון פאהיי (John Fahey) מי שירש את מקומו של הקנדי דיק פונד (Dick Pound). ג’ון פאהיי כבר אמר את דעתו הנוקבת כלהלן : “אני מקווה שהספורט על גווניו השונים יחזור למסלולו אחרת הוא פושט רגל מוסרית. זה כאילו אנחנו אומרים לילדינו לבלוע כדורי מרץ וסטרואידים אנאבוליים כדי להצליח”.

עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של סיאול חמישה שדרים – עיתונאים. יורם ארבל, נסים קיוויתי, אורי לוי, דני לבנשטיין, ומשה גרטל. כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית הציבורית על בסיס הדירוג העיתונאי. אך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי. הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה ובעל חושים עיתונאיים מבורכים בשם אלי רבינוביץ’. אלי רבינוביץ’ טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוצא דופן באיכותו, נשכר בשעתו ע”י סגן נשיא בכיר ב- NBC מר אלכס גלעדי לשמש עורך Video מומחה במשחקי סיאול 1988 בצוות הטכנאים של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הרשת שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה”ב תמורתן שילמה 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר הביאה לסיאול כוח אדם שמנה 2154 (אלפיים מאה חמישים וארבע) אנשים. אלי רבינוביץ’ הישראלי היה אחד מהם. אלי רבינוביץ’ היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי במלון “Seoul Garden” ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר – 28 בספטמבר 1988. צלצול הטלפון העיר אותי וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה. במשך חודש ימים בתקופת שידורי אולימפיאדת סיאול עבדתי כ- 21 שעות ביממה. זהו מאמץ עצום. בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת. נטלתי יָשֵן חצי “גרוגי” את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני. אלי רבינוביץ’ היה על הקו ודיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית, “יואש, אני מתנצל שהערתי אותך, תקשיב טוב, בן ג’ונסון (Ben Johnson) האָצָן הקנדי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ’ נפסל לפני דקות אחדות ע”י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים, מדליית הזהב נשללה ממנו, וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן מהמשחקים האולימפיים”. הייתי המום. זאת הייתה חדשה מרעישה. הודיתי לו מקרב לִבִּי. בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון בסיאול למערכת האולימפית שלי בירושלים. השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב. מהדורת “מבט” תעלה בתוך דקות לאוויר. היינו בין הראשונים בעולם לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל לאחר שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC עשתה זאת בארה”ב.

yoash 9טקסט תמונה : אנוכי עם אלי רבינוביץ’ (משמאל) הטכנאי בעל חושים עיתונאיים שהביא לי באישון לילה את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988, גירושו של האצן הקנדי בן ג’ונסון מהמשחקים האולימפיים. מימין למטה זהו מר אלן הארט מה- BBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ”ל רשות השידור אורי פורת סירב בימים ההם לשלוח צוות צילום משלנו וכתב לסיאול 88′. סיקור נפרד ומיוחד של הספורטאים הישראליים באולימפיאדה נראה לו מוגזם, וודאי באמצעות צוות צילום ב- Film בשעה שכל העולם עבר זה מכבר לצילום במצלמות ENG. משלחת השידור הייתה אפוא מצומצמת מאוד. אפילו עוזרת הפקה לא הייתה לי שם. על חמשת השדרים – העיתונאים הוטל עוֹל כבד. הם היו עסוקים כל העת בשידורים ישירים ותקצירים בכמות אדירה שכיסו 25 ענפי ספורט אולימפיים. שידרנו מאולימפיאדת סיאול 88′, כ- 133 שעות בתוך תקופה כל כך קצרה בת 16 ימים. לא היה להם שום סיכוי לעלות באשמורת בוקר על סיפור ההדחה הסנסציוני של בן ג’ונסון. אלי רבינוביץ’ היה לפתע העיתונאי החשוב ביותר שלי באולימפיאדת סיאול 1988. לעולם לא אשכח לו את נאמנותו והיושרה שלו כידיד אֶמֶת כשפעל למען שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית. על הסיפור העיתונאי הדרמטי של הדחת בן ג’ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88′ “עלה” דווקא טכנאי טלוויזיה שלנו ששהה בכלל באולימפיאדת סיאול 88′ בשליחות NBC. עיתונאי הטלוויזיה הישראלית שפעלו שָם בשליחות רשות השידור החמיצו אותו.

ד”ר מולי אפשטיין הפיזיולוג ופרשן ספורט וא”ק בערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים כינה את ריצת הגמר ל- 100 מ’ באולימפיאדת סיאול 88′, כ- “מרוץ המושחת מכולם”. במאמר הנושא את הכותרת, “המירוץ המושחת מכולם”, מ- 14 באוגוסט 2004 גילה מולי אפשטיין כי בן ג’ונסון לא היה הרמאי היחיד באותה השבת ההיא – 24 בספטמבר 1988 במשחקים האולימפיים בדרום קוריאה. חמישה מבין רצי הגמר המפורסם הזה בן ג’ונסון (Ben Johnson), דניס מיטשל (Dennis Mitchel), דסאיי וויליאמס (Desai Williams), לינפורד קריסטי (Linford Christie), וגם קארל לואיס (Carlton “Carl” Lewis) היו מעורבים בהמשך הקריירה שלהם בשערוריות סימום. את קָארְל לוּאִיס פגשתי באליפות העולם ה- 7 בא”ק בסביליה. הצגתי את עצמי ולחצנו ידיים. נדהמתי לראות כי בגיל כה מבוגר (נולד בעיר ברמינגהם במדינת אלבאמה ב- 1 ביולי 1961) הוא מרכיב פלטה “גשר” דנטאלי על שיניו שבלטו החוצה. פרשן הטלוויזיה שלי באליפות הזאת מולי אפשטיין ניתח את התופעה ואמר כי זאת עדות ברורה לשימוש בהורמון גדילה. קארל לואיס מעולם לא נתפש משתמש בסמי ספורט. לאחר אולימפיאדת סיאול 1988 הוענש בן ג’ונסון והורחק לשנתיים מתחרויות הא”ק. התברר שבן ג’ונסון היה מספיק טיפש כדי לחזור לסוּרוֹ. ב- 1993 נתפש שוב משתמש בסטרואידים אנאבוליים. הפעם הורחק מהמסלול לצמיתות. בן ג’ונסון נולד בג’מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. היום הוא מתגורר בטוֹרוֹנְטוֹ ומתפרנס מעסקי אופנה.

דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית’ – ג’וֹיְינֶר הייתה פקידת בנק נאה שהתגלתה כאָצָנִית מחוננת בתחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת ואשר עסקה גם באופנה ותפירה. באולימפיאדת לוס אנג’לס 84′ זכתה במדליית הכסף בזמן של 22.04 ש’. הקדימה אותה וָואלֶרִי בְּרִיסְקוֹ – הוּקְס שקבעה אז שיא אולימפי 21.81 ש’. פְלוֹרֶנְס ג’וֹיְינֶר – גְרִיפִית’ הייתה אתלטית מחוננת. ב- 1984 נישאה לאַל ג’וֹיְינֶר (Al Joyner) אתלט אמריקני שחור אלוף אולימפיאדת לוס אנג’לס 84′ בקפיצה משולשת שהפך למאמנה. ב- 1986 עמדה על סף פרישה. היא הייתה השנייה הנצחית ולא מצאה עוד טעם להתחרות. היא חזרה לעבודתה כפקידת בנק ודוגמנית. אַל ג’וֹיְינֶר שכנע אותה לחזור למסלול. היא החלה להתאמן קשה ואינטנסיבי יותר מבעבר. גם במשקולות ועקבה אחרי סרטי ה- Video שהנציחו את הזינוקים המזהירים “והמתפוצצים” של בֶּן ג’וֹנְסוֹן וקָארְל לוּאִיס . היא ביקשה לנתח אותם, ללמוד מהם, ולהפיק תועלת [7]. היא הייתה אתלטית ואצנית מוכשרת אך הירחון הא”ק האמריקני רב המוניטין “Track & Field News”, הנחשב לאורים ותומים, ל- תנ”ך של הא”ק הבינלאומית והאמריקנית, לא דירג אותה ב- 1987 בין עֶשֶר האצניות המהירות בתבל. באליפות העולם ה- 2 בא”ק ברומא 87′ זכתה פְלוֹ-ג’וֹ במדליית הכסף בריצת 200 מ’ אחרי האָצָנית המזרח גרמנייה זִילְקֶה גְלָאדִיש (Silke Gladish). לפתע בתוך שנה עלתה לגְדוּלָה והפכה לאצנית המהירה בעולם. מהירה אף יותר מאצניות מזרח גרמניה נוטלות הסמים. רבים זקפו גבה ותמהו כיצד ייתכן הדָבָר והאם פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית’ – ג’וֹיְינֶר נעזרת גם היא בשימוש בסמים בעת הצורך.

פְלוֹ-ג’וֹ (Flo Jo) התפרסמה ורכשה מוניטין רב ברחבי תבל ולא רק בארה”ב. היא התמחתה בריצה ל- 200 מ’ אך בתחרות הא”ק הגדולה שנערכה בסן דייגו ב- 25 ביוני 1988 ניצחה בקלות גם בריצת 100 מ’ בזמן מצוין של 10.88 ש’. שלושה שבועות אח”כ קבעה במבחני הא”ק האולימפיים האמריקניים ב- 16 ביולי 1988 באינדיאנפוליס שיא עולם מדהים של 10.49 ש’ ב- 100 מ’ (מחזיק מעמד עד עצם היום הזה). העולם היה כמרקחה. רכשתי את זכויות השידורים של מבחני הא”ק בארה”ב (Olympic Trials Athletics) זמן רב מראש בשל העניין בהם. הריצה המופלאה של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית’ – ג’וֹיְינֶר וההילוכים החוזרים שלה שודרו ב- “משחק השבת”. זכורה הופעתה האֶקְסְטְרָאוָוגַאנְדִית הראוותנית של פְלו-ג’וֹ בתחרות הזאת כשהיא מלאה מעצמה בביטחון עצמי, לובשת גֶרֶב רשת ארוכה לבנה (רק על רגלה הימנית), ומטפחת ציפורניים ארוכות צבועות בלַק סֶגוֹל. באולימפיאדת סיאול 1988 היא הייתה כבר מלכה. פְלוֹ- ג’וֹ זכתה בשלוש מדליות הזהב בריצות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’ באולימפיאדת סיאול, ובריצת השליחות 4 פעמים 100 מ’. שיאי העולם שלה ב- 100 מ’ 10.49 ש’ וב- 200 מ’ 21.34 ש’ (נקבע באולימפיאדת סיאול עצמה) שרירים וקיימים עד עצם היום הזה. בריצת 200 מ’ במשחקי סיאול היא שיפרה את שיא העולם כבר בריצת רבע הגמר כשקבעה 21.76 ש’. בחצי הגמר קבעה שוב שיא עולם 21.56 ש’. אח”כ באה שעתה הגדולה בריצת הגמר. בתום שיא העולם כרעה פְלוֹ- ג’וֹ על ברכיה. נראה כאילו היא משתחווה על המסלול האולימפי לאלוהי הא”ק. לפתע אץ למסלול בעלה אַל ג’וֹיְינֶר. הוא חיבק אותה בחום ונשא אותה בידיו אל על. נסים קיוויתי ישב בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בסיאול וקשר לה בתום ריצת ה- 200 מ’ כתר היסטורי. הוא שידר למיקרופון, “פלורנס גריפית’ – ג’ויינר תיחרט בזיכרון לכל הדורות”. נסים קיוויתי צדק . שיאי העולם של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית’- ג’וֹיְינֶר בריצות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’ הם הישגים יוצאים דופן וחסרי תקדים המהווים לפי שעה את קצה גבול יכולתן של הנשים בתחום הריצות הקצרות. בסופה של 1988 ייחדנו לפְלוֹ – ג’וֹ (Flo-Jo) הנפלאה והמחוננת הזאת תוכנית מיוחדת. היא הייתה ראויה לכך. שוּם אישה, שחורה או לבנה, לא הצליחה להתקרב אליה ולהישגיה מעולם. שיאי העולם בריצה של פְלוֹ- ג’וֹ שרירים וקיימים גם בחלוף 31 (שלושים ואחת) שנים, כאמור עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט הנוכחי מס’ 797 בבלוג : yoashtvblog.co.il

seoul 88 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. האצנית האמריקנית דולורס פלורנס גריפית’- ג’ויינר (Flo – Jo) קובעת שיא עולם מדהים בריצת הגמר ל- 200 מ’ נשים 21.34 ש’. השיא הזה שריר וקיים עד עצם היום הזה ומהווה את קצה גבול היכולת האנושית של הנשים בענף ספורט זה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות KBS ו- IOC).

הצלחותיה על המסלול כמו אלה של קארל לואיס והמוניטין שצברו הפכו את שניהם למיליונרים כבדים. חברות בינלאומיות לבגדי ספורט והנעלה התלבשו עליהם כדי לשווק באמצעותם את מוצריהם. אחת היצרניות הייתה החברה היפנית Mizuna מומחית לייצור נעלי ריצה מסומרות (Spikes).

carl + doloresטקסט תמונה : שני אצנים שהפכו את הריצה למכרה זהב והיו למולטי מיליונרים . דולורס פלורנס גריפית’- ג’ויינר (מימין) וקארל לואיס מככבים במודעת פרסומת של “Mizuna”.

רבים נטו לחשוב שהאתלטית הנפלאה הזאת השתמשה בסמים כדי לשפר את הישגיה אך הדבר לא הוכח אף פעם. פְלוֹ – ג’וֹ צלחה בשלום את כל בדיקות הסמים שעברה בקריירה שלה, אם כי צריך לומר שטרם היו מקובלות אז בדיקות רפואיות מתוחכמות לגילוי השימוש בהורמון הגדילה HGH (ראשי תיבות של Human Growth Hormone). פלורנס גריפית – ג’ויינר פרשה מהמסלול מייד בתום משחקי סיאול כספורטאית עשירה ועברה לעסוק במקצוע האהוב עליה – אופנה. בשנת 1998 נפטרה לפתע בשנתה בגיל 38. שוב ניסו רבים לכרוך את סיבת מותה בגין שימוש בסמים בתקופת עלומיה הספורטיביים אך הדבר לא הוכח מעולם. משפחתה סירבה להעניק רישיון רפואי לניתוח גופתה וסיבות מותה הפתאומי נשארו עלומות לעַד. האצנית המנוחה דולורס פלורנס גריפית’ – ג’ויינר תיזכר לדורות בשל הישגיה הפנומנאליים בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’. שיאי העולם הבלתי שבירים שלה יקשטו את טבלת השיאים עוד שנים רבות. 

אליפות העולם ה- 2  בא”ק שנערכה ברומא 1987 בימים האחרונים של אוגוסט והראשונים של ספטמבר ב- 1987 הייתה זיכרון מתוק. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת אִפשֵר לי לשָדֵר ממנה 20 שעות  של שידורים ישירים. הוא נענה לבקשתי להפיק ולנהל את השידורים ממרכז השידורים הבינלאומי (IBC) ברומא עצמה, ולא שעה להמלצתו של סמנכ”ל הכספים שלו יוחנן צנגן לעשות זאת מהבית מאולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים. אליפות העולם ה- 2 בא”ק ברומא 1987 הייתה אירוע הספורט הבינלאומי הגדול, החשוב, והבולט ביותר באותה שנה. חזרה גנרלית ומבחן כוח חשוב ביותר לאתלטים המתכוננים לקראת האולימפיאדה שתיערך בעוד שניים עשר חודשים בסיאול 1988 בירת דרום קוריאה. רומא 1987 שימשה מבחן גַם לטלוויזיה הישראלית הציבורית. טסט שידור עתידי עבורי ולכלל מערכת הספורט בו יוברר האם יש בידינו את הידע והכישרון ליטול את האירוע האולימפי של סיאול 88′ לידינו ולטפל בו בדרך מעניינת, יעילה ואטרקטיבית. לא רק בנושא בחירת החומר אלא גם בהבנה הטכנולוגית שלו. נכונות ותעוזה של נפש האדם אינן מספיקות בטלוויזיה מבלי שנִלוות להן יכולות טכנולוגיות. ברומא 1987 ניצב מנכ”ל רשות השידור אורי פורת לימיני והשַדָּר הדָגוּל נסים קיוויתי לשמאלי, ובתווך הטכנולוגיה של RAI רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של איטליה, מהטובות ביבשת בעת ההיא. בעמק האלה ניצבו שתי צלחות אנטנות שכוונו ללוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major. לא היה לי כל ספק ביכולתי לנהל בהצלחה את משימת השידורים הישירים משָם בת עַשֶרֶת הימים.

ביום השני של האליפות ברומא 87′  ב- 30 באוגוסט 1987 נקבעו שני שיאי עולם בעת השידורים הישירים שהועברו על ידינו מרומא לירושלים. סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (Stefka Kostadinova) מבולגריה קפצה לגובה של 2.09 מ’ והאָצָן הקנדי בֶּן ג’וֹנְסוֹן (יליד ג’מייקה) הביס בריצה ל- 100 מ’ את האלוף האולימפי קָארְל לוּאִיס מארה”ב כשקבע שיא מדהים וזמן דִמיוני של 9.83 ש’. שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה בקפיצה לגובה הוא בן 32 שנים ושריר וקיים עד עצם היום הזה. שני ההישגים הכבירים האלה התקרבו עד למאוד לקצה גבול יכולתו של האדם בספורט. לכן גם עוררו תהיות ושאלות נוקבות. רבים בעולם וגם אנחנו בעמדת השידור ברומא 1987 שאלנו את עצמנו האם שיאי העולם האלו הושגו רק באמצעות הכישרון או גם בעזרת שימוש בסטרואידים אנאבוליים. סטרואידים אנאבוליים נחשבים לסמי מרץ אסורים בשדה ספורט. בעיקר הובעה הפליאה והתמיהה בכיוונו של האצן בֶּן ג’וֹנְסוֹן בעל השרירים הנפוחים והישגו המדהים. מדעני הספורט שאלו את עצמם האם ניתן לרוץ כל כך מהר ללא שימוש בסמי מרץ. האָצָן הקנדי הכה שוֹק על ירך בריצה ל- 100 מ’ את קארל לואיס האלוף האולימפי האהוּב והפופולארי. בֶּן ג’וֹנְסוֹן נבדק ע”י הוועדה הרפואית של התאחדות הא”ק הבינלאומית ה- IAAF  (ראשי תיבות של International Amateur Athletic Federation) ונמצא נקי לחלוטין. הוא עקף בסיבוב את המעבדות לבדיקת שימוש בסמים האסורים של יו”ר הוועדה הרפואית של IAAF השוודי ד”ר אָרְנֶה לוּנְגְקְוִויסְט (Dr. Arne Ljungqvist). המעבדות לא מצאו דבר בשֶתֶּן שלוֹ. היום ידוע כי בֶּן ג’וֹנְסוֹן נטל באופן שיטתי סמי מרץ כדי לשפר את יכולתו שהייתה ממילא ווירטואוזית גם ללא השימוש בהם. הוא הפסיק לצרוך אותם על פי צַו מאמניו מספיק זמן לפני התחרות החשובה כדי להעלים את שרידיהם על מנת שלא להיתפש בעת הבדיקות, ובאמת באוגוסט 1987 הן לא גילו דבר. בן ג’ונסון לא נתפש. הוא צבר מייד תהילה כ- Sprinter (אָצָן) המהיר בעולם. הוא הביס את קָארְל לוּאִיס האגדי.

סִימוּמוֹ של בֶּן ג’וֹנְסוֹן בדרך לשיאי העולם המדהימים שלוֹ ומדליית הזהב שזכה בה באולימפיאדת סיאול 1988 היה מהלך רפואי – מדעי מתוכנן ומוקפד שנעשה בידי צוות מומחים במשך זמן רב. מהלכי הסימום דרשו מעקב רפואי צמוד אחר ביצועיו הפנטסטיים. בֶּן ג’וֹנְסוֹן אָצָן מוכשר גם ללא שימוש בסמים, שיתף פעולה ביודעין עם המסממים שלו בדרכו להיות אלוף אולימפי (התואר נשלל ממנו) וספורטאי עשיר. הוא ידע שמחדירים לגופו בהסתר סמים אסורים שנועדו לשפר את הישגיו. זה היה מנוגד באופן מוחלט לחוקת הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . המסממים פועלים כקוסמים. ה- “קוּנְץ” של המסממים הוא למנוע את גילוי הפשע. זה היה בעצם קרב מוחות בין הצוות שאימן את בֶּן ג’וֹנְסוֹן ובראשו צָ’ארְלִי פְרָאנְסִיס לבין מעבדות הרפואה של IAAF ו- IOC העוקבות אחריו (ואחרי כל צמרת האתלטים בכל אתר ספורט בעולם) כדי לגלות את “טריק” הסמים האסורים וללכוד את המשתמשים בהם. זהו מעין משחק של “שוטרים וגנבים” שטמונים בו יוקרה, תהילה, וממון רב. ה- “קוּנְץ” של המסממים הוא לדעת כיצד ומתי להפר את החוק. בעיקר מתי להשתמש בסַמִים האלה כדי להפיק מהם שיאי עולם גרנדיוזיים אך מבלי להיתפס. בֶּן ג’וֹנְסוֹן נדרש להפסיק ליטוֹל את הסמים מעת לעת על פי זמן מחושב מראש, על מנת לסַלֵק ולהעלים את השרידים האחרונים של החומר הממריץ מהשֶתֶּן שלו.

רשויות ומוסדות הספורט הבינלאומיים נרתמו זה מכבר למלחמת חרמה בתופעת השימוש האסור בסמי המרץ האסורים. היו לכך שתי מטרות. הצורך לשמור על עקרונות התחרות ההוגנת ובכך להגן על הספורטאים הנקיים שאינם לוקחים סמים וגם כדי למנוע נזקי גוף מהמשתמשים. הסטרואידים האנאבוליים הם נגזרות של ההורמון הגברי טסטוסטרון. שימוש ממושך בהם לאורך שנים גורם לתופעות לוואי של נטייה לקרישת יתר של הדם, גורם ל- רְעִילוּת הכבד, נזק ללֵב, הקטנת האשכים, הגדלת השדיים, שֵיעוּר יתר, ונִיווּן מִפְרָקִים. בדיקות השתן והדם של הספורטאים לצורך גילוי של שימוש בסמים הפך לחלק בלתי נפרד מהתחרויות הגדולות בהן טמונים סכומי כסף גדולים למנצחים. המסממים פיתחו מעבדות מיוחדות שמנסות להתחכם ולהערים על בדיקות הסמים. בין הוועדות המארגנות לבין נוטלי הסמים התפתחה מלחמת עולם של שוטרים וגנבים. הועדות המארגנות הגדולות כמו ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), IAAF (התאחדות הא”ק הבינלאומית), FINA (התאחדות השחייה הבינלאומית), ה- NBA, ה- Tour De France ועוד, מחזיקות לידן באופן קבוע מעבדות ומומחים רפואיים כדי להילחם בתופעה הממארת.

בין אם לקח סטרואידים אנאבוליים או לַאו הפך בֶּן ג’וֹנְסוֹן בעיני רבים לרָץ המהיר בעולם. כך קבע השעון וכך אמרו את דברם שדרי הטלוויזיה למיליארד צופים. ניצחונו הסנסציוני על קָארְל לוּאִיס בריצת 100 מ’ ביום ראשון אחה”צ ב- 30 באוגוסט 1987באצטדיון האולימפי ברומא משך אליו את תשומת לב הציבור. בן רגע הפך לסלבריטי בעל מוניטין עולמי. הסוכן שלו הצליח לגייס למענו מייד את תמיכת הספונסרים. בֶּן ג’וֹנְסוֹן ומאמנו צָ’ארְלִי פְרָאנְסִיס הפכו ב- 1987 לאנשים עשירים של ממש. מדובר בעושר כספי הנמדד במיליוני דולרים. שני שיאי העולם המדהימים של בֶּן ג’וֹנְסוֹן וסְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה כבר ביום השני של התחרויות הקפיצו את רַף הציפיות והפכו את אליפות העולם ה- 2 בא”ק – רומא 87′ לאובייקט שידור מרתק. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ואנכי לא יכולנו לצפות להצלחה גדולה יותר מזאת (אינני מזכיר כאן את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין דאז שאמר לי כי רומא 87′ איננה מעניינת אותו כל כך והוא לא עוקב באדיקות אחרי השידורים הישירים. העיקר שלא תגלשו התעקש תמיד לומר לי). שיאי העולם החדשים וההפקה האיטלקית הענקית של RAI הצדיקו את רעיון השידורים הישירים משָם והעלות כספית של המבצע כבר מראשיתו.

yoash 10טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא באליפות העולם ה- 2 בא”ק- רומא 1987. אני צופה ב- בן ג’ונסון (Ben Johnson) מביס את קארל לואיס (Carl Lewis). הפקתי וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאיטליה. נוכחותי בשטח היא חיונית ביותר לצורך ופיקוד והובלת שידורי הטלוויזיה הישירים מרומא לירושלים. אין לכך תחליף. רק משם מהשטח אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידור. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. זיהוי משמאל לימין : הפרשן ד”ר גלעד וויינגרטן (בן 49), השדר נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ו- Headset (בן 61), ואנוכי (בן 49). (צלמת איטלקית תיעדה וצילמה את עמדת השידור שלנו באצטדיון ברומא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביקורות העיתונות היללו את מבצע שידורי רומא 1987. יחדיו עם אלה של מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל בשנים ההן ידעתי שאני צועד בבטחה במשעול האולימפי המוביל לסיאול 1988. לא היה לי ספק בכך.

roma 87 5טקסט מסמך : 9 בספטמבר 1987. מבקר הטלוויזיה של העיתון “מעריב” יריב בן אליעזר מעניק תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום מבצע השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא”ק רומא 87′. (באדיבות “מעריב”).

חלפה שנה. ביום רביעי – 17 באוגוסט 1988 חודש ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 88′ התקיימה בציריך תחרות הא”ק השנתית היוקרתית הבינלאומית המכונה ה- “Weltklasse“. טובי האתלטים בעולם נוהרים אליה. שום אלוף אולימפי או שיאן עולם איננו מחמיץ אותה ושום רשת טלוויזיה שמחשיבה את עצמה איננה מוותרת על הזכות לשָדֵר אותה ישיר. צוות ההפקה המצטיין של רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG בראשותם של שני המפיקים וִוילִי קִים (Willy Kym) אַרְתּוּר הֶכְלֶר (Arthur Haechler) אחד מפיגורות הטלוויזיה החשובות ב- EBU והבימאי פְרָאנְטִישֶק פּוֹזְ’דְל (Frantisek Pojdl) השתמש ב- 12 מצלמות ו- 4 הילוכים חוזרים כדי להפוך את האירוע למעין אולימפיאדה בזְעֵיר אַנְפִּין. ה- Weltklasse זכתה לחשיפה עולמית והאתלטים והאתלטיות שנשאו את הלוגו של הספונסרים חגגו. הם נחשבו על פי החוקה לספורטאים חובבים אך הפכו למיליונרים . במשך שנים רבות אלכס גלעדי ואנוכי רכשנו את זכויות השידורים של התחרות החשובה הזאת כדי להביא קטעים נבחרים ממנה לשתי התוכניות “מבט ספורט” ו- “משחק השבת”.

arthur hechlerטקסט תמונה : 1988. ציריך. זהו מפיק הטלוויזיה השווייצרי מר ארתור הכלר (Arthur Haechler). לימים הפך למנהל מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה השווייצרית הממלכתית SRG, והיום הוא משמש בתפקיד הנכבד של יו”ר קבוצת הספורט הבינלאומית ב- EBU. הוא נחשב לאחד מברי הסמכה הטובים ביותר בשידורי הספורט בטלוויזיה – באירופה ובעולם. (באדיבות ארתור הכלר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו ב- 17 באוגוסט 1988 הייתה ה- “Zurich Weltklasse” חשובה מתמיד. מבחן דרמטי ואחרון, חודש בדיוק לפני פתיחת המשחקים האולימפיים בסיאול בירת דרום קוריאה. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ואנכי נעצנו סיכה נוספת על פני הגלובוס. עוד עיר אחת נכבשה ע”י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. תחרות צִירִיך שודרה ישיר במשך שלוש שעות על מסך הטלוויזיה שלנו מייד לאחר “מבט” ועד חצות וחצי למגִנת לִבּוֹ של חיים יבין מנהל הטלוויזיה. חיים יבין חַש שמנכ”ל רשות השידור ואנוכי כעורך ומפיק של שידורי הספורט מציפים את המסך בעודף שידורי ספורט . זה לא היה לרוחו. אבל מנכ”ל רשות השידור אורי פורת שהיה חובב א”ק בנשמתו קיבל את חוות דעתי כי תחרות הא”ק בצִירִיך (Zurich) משולה להקרנתו ההכרחית של היומן בבית קולנוע לפני הצגתו של הסֶרֶט עצמו. הוא נעתר לבקשתי. נסים קיוויתי והפרשן דוד אייגר שידרו ישיר במשך שלוש שעות את תחרות צִירִיך על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בימים ההם זה היה תקדים וחידוש מפליג.

kivity 26טקסט תמונה : קיץ 1988. השדר נסים קיוויתי (מימין) ופרשן הא”ק דוד אייגר (עיתונאי “מעריב”) במגרשי מרכז הטניס ברמת השרון  ב- 1988. דוד אייגר היה ידען א”ק מופלג, ובעל זיכרון פנומנאלי, אך נפל בפרשנותו בטלוויזיה מד”ר גלעד וויינגרטן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסֶרֶט היה ההצגה הגדולה והפקת הענק של אולימפיאדת סיאול 88′. היינו ברי מזל באותו השידור הישיר מפני שכבר באירוע הראשון בצִירִיך נקבע שיא עולם בריצה ל- 400 מ’ גברים. הרץ האמריקני הָארִי בּוּץ’ רֵיינוֹלְדְס (Harry `Butch` Reynolds) גמא את המרחק בזמן בלתי ייאמן של 43.29 ש’. מסמר התחרות היה כמובן מפגש הגומלין בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג’וֹנְסוֹן בריצה ל- 100 מ’. הם לא נפגשו מאז רומא 1987. קָארְל לוּאִיס ניצח בזמן של 9.93 ש’. קָאלְוִוין סְמִית’ היה שני עם 9.97 ש’. בֶּן ג’וֹנְסוֹן סיים שלישי בתוצאה של 10.00 ש’. בֵּן ג’וֹנְסוֹן המתין בסבלנות להזדמנות הבאה שנקרתה לוֹ כעבור חודש ימים בשבת – 24 בספטמבר 1988 על מסלולי הא”ק של אולימפיאדת סיאול 88′. 150 (מאה וחמישים) רשתות הטלוויזיה בעולם חיכו יחד עמו. ריצת ה- 100 מ’ היא התחרות הקצרה ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים לדורותיהם והיוקרתית ביותר באולימפיאדה הזאת של סיאול 1988.

ב- 1988 חגגה מדינת ישראל 40 שנה לעצמאותה. זאת לא הייתה שנה רווית אירועים. וודאי לא יוצאת דופן. בתום הבחירות לכנסת ב- 1 בנובמבר 1988 הוקמה ממשלת אחדות בראשותו של יצחק שמיר שמפלגתו הליכוד זכתה ב- 40 מנדטים. שמעון פרס קיבל את תיק האוצר ויצחק רבין מונה ל שר הביטחון. יצחק נבון התמנה לשר החינוך. מפלגת המערך זכתה ב- 39 מנדטים. על משרד הפנים הופקד שַר צעיר מש”ס שנסק אל על, אריה דרעי. מפלגתו ש”ס זכתה ב- 6 מנדטים. שר החינוך יצחק נבון והממונה מתוקף תפקידו על רשות השידור היה מאוהביו של מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל וראה בו מועמד ראוי לתפקיד מנכ”ל רשות השידור הבא אחרי אורי פורת שעמד לסיים את כהונתו ב- 1 באפריל 1989. אך בראשות הממשלה ניצב איש ליכוד מובהק שסיכל את האהבה והמהלך הזה. ראש הממשלה יצחק שמיר בלם את יוזמת שר החינוך יצחק נבון והציב לתפקיד החשוב ורם המעלה של מנכ”ל רשות השידור את מועמדו ואמנו האישי ממשרד החוץ, מר אריה מֶקֶל. יצחק שמיר לא לקח סיכונים. שוב מינוי וודאי של מועמד מוכר מאגף הימין הפוליטי, כמו מינויו של אורי פורת לתפקיד מנכ”ל רשות השידור ב- 1984. איש העסקים שבתאי קָלמַנוֹבִיץ’ חברו של אמציה לבקוביץ’ (שחקן פאר בעברו בתפקיד בלם בקבוצת הפועל ת”א ונבחרת ישראל בכדורגל בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה הקודמת, מאמן מצליח שזכה פעמיים עם הפועל באר שבע באליפות המדינה בכדורגל ב- 1975 ו- 1976, ומי שהיה גם פרשן שלי לעת מצוא בטלוויזיה הישראלית הציבורית) הורשע כמרגל סובייטי ונשלח לכלא. סיירת מטכ”ל בפיקודו של אל”מ משה “בוגי” יעלון הרחיקה ב- 1988עד לפרברי טוניס כדי לחסל את הטרוריסט אבו ג’יהאד סגנו של רב הטרוריסט מפקד הארגון החבלני אש”פ יאסר עראפאת.

אנחנו הִרחקנו במאי 1988 לסיאול כדי להיערך לקראת שידורי האולימפיאדה שעמדו להיפתח בבירת דרום קוריאה ארבעה חודשים מאוחר יותר ב- 17 בספטמבר 1988. המשחקים האולימפיים של סיאול 88′ היו אירוע הספורט החשוב ביותר של 1988 והמפגש הצפוי והמסקרן מאין כמותו בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג’וֹנְסוֹן בריצת הגמר ב- 100 מ’ הפך לתחרות הנצפית ביותר באולימפיאדה ואולי החשובה מכולן. אורי פורת ז”ל מנכ”ל רשות השידור דאז העניק לי מידה לא מבוטלת של תמיכה תקציבית שאפשרה לי לנַהֵל, להפיק ולערוך את שידורי אולימפיאדת סֵיאוּל 1988 כפי הבנתי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זאת הייתה האולימפיאדה החמישית שלי והשנייה שלו. באולימפיאדת לוֹס אָנְגֶ’לֶס 1984 היה מנכ”ל טירון שזה עתה נכנס לנעליו של קודמו יוסף “טומי” לפיד ועכשיו ב- 1988 שותף פעיל וקרוב אלי בתפישת השידור הטלוויזיונית הגורסת שאירועי הספורט הרלוואנטיים, הארציים והבינלאומיים כאחד, חשובים לשידור הציבורי. אורי פורת היה מודע לחשיבות שיתוף הפעולה עם ה- EBU והפך למנהיג שידור שהיה מנוי וגמור עִמו להצטרף אלי לקו החזית של השידורים [8] להפקת שידורי הטלוויזיה של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 בבירת דרום קוריאה עצמה. זאת הייתה אחת ההחלטות החשובות שלו כמנכ”ל רשות השידור. הוא היה למעשה המנכ”ל הראשון שהכיר הכרה מלאה בחשיבות הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות והיותן נדבך שידור מרכזי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת ביקֵש להיות נוֹכֵח שָם בעצמו בלֵב לִיבָּה של הצגת הספורט הגדולה בתבל. הוא היה צמוד אלי והתעניין בצדדים הטכנולוגיים והלוגיסטיים המרכיבים את מבצע השידורים המסובך והרחוק ממדינת ישראל ובעלויות היקרות שלוֹ. הוא חשב שזאת ההזדמנות האחרונה שלוֹ כמנכ”ל הרשות לראות מקרוב כיצד מחלקת הספורט מפיקה ומשדרת מסיאול 133 שעות שידור ב- 16 ימי תחרויות, וביקש להיות נוכֵח אישית במשחקים האולימפיים בפעם הראשונה בחייו ולהתבונן ולגעת בפלא הסימביוטי הזה המכונה “טלוויזיה – אולימפיאדה”, או אם תרצו בסדר מילים הפוך. האולימפיאדה נחשבת לגדולה שבהצגות הספורט בתבל ונאמר כבר בספרי הסדרה כי הפקות שידורי הטלוויזיה שלה הן הרבה יותר מורכבות ומסובכות מכל היבט שהוא בהשוואה למונדיאלים של הכדורגל.

ב- 7 באפריל 1987 נערכה פגישה מבצעית גדולה בלשכת מנכ”ל רשות השידור אורי פורת הנוגעת לקידום שני מבצעי השידור הבינלאומיים העומדים בפני הטלוויזיה הישראלית : אליפות העולם ה- 2 בא”ק – רומא 1987 (6.9.1987 – 29.8.1987) ואולימפיאדת סיאול 1988 (2.10.1988 – 17.9.1988). בפגישה הזאת נטלו חלק סמנכ”ל הכספים יוחנן צנגן , מנהל הטלוויזיה חיים יבין, יועץ המנכ”ל נקדימון “נקדי” רוגל, מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל שירותי ההנדסה יעקב סווירי, קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה זאב שטוקהיים, עוזרי אמנון ברקאי, ואנוכי. שידורי הטלוויזיה ישראלית הציבורית המסקרת את המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 היוו נקודת מפנה מבחינת תקשורת הלוויינים שלה. לראשונה השתמשנו בלוויין התקשורת של ה- EBU הנקרא ECS לרבות לווייני התקשורת של חברת COMSAT האמריקנית ולראשונה הקציב מנכ”ל רשות השידור 500000 (חצי מיליון) דולר להפקת משחקי סיאול 1988. התקציב הזה לא כלל את ההוצאות שיחולו בגין עבודה בשעות הלילה, הסכמים מיוחדים, והוצאות שוטפות בתוך בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. בחדר הדיונים נשבה רוחה של חברת “קוֹקָה קוֹלָה” זאת שהעניקה לטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1984 דמי חסות בגובה של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר ו- 80000 (שמונים אלף) באליפות העולם ה- 2 בא”ק – רומא 1987. זה היה יתרונם הגדול של שידורי הספורט הרלוואנטיים בשידור הציבורי. הם היו ממומנים בחלקם ע”י שקופיות חסות של חברות מסחריות.

[1] ידע אישי, והספר : “GAME of SHADOWS” שנכתב ע”י מארק פיינארו – וודה  ו- לאנס וויליאמס ב- 2006.

[2] ראה נספח : תיק הפקה ושידורים של אליפות העולם ה- 2 בא”ק ברומא 1987 (6.9.1987 – 29.8.1987).

[3] ראה נספח : ספרם רב המוניטין של ויוו סימפסון (Vyv Simpson) ואנדריו ג’נינגס (Andrew Jennings), שיצא לאור ב- 1992 ואשר קרוי :

 “THE LORDS OF THE RINGS – power , money and drugs in the modern Olympics”. 

[4] ראה נספח : גם הספר “THE LORDS OF THE  RINGS” של וִויו סימסון ואנדריו ג’נינגס.

[5] ראה נספח : גם ספרו המצוין של דייויד וולצ’ינסקי The Complete Book of The  OLYMPICS SUMMER.

[6] ראה נספח הספר : SEOUL 1988 The Official Book of The Games of The XXIVth Olympiad.

[7] ראה נספח : גם הספר “The Complete Book Of The – OLYMPICS  SUMMER” של דייויד וולצ’ינסקי (David Wallechinsky).

[8] שום מנכ”ל רשות שידור לפני אורי פורת ז”ל וגם אחריו (למעט מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל בשנים 1998 – 1993) לא ההין ולא העלה בדעתו להצטרף בחו”ל לשידורי הספורט הגדולים של אולימפיאדות או מונדיאלים (עליהם שילמה הרשות ממון רב תמורת זכויות השידורים ושימוש בטכנולוגיה יקרה) כדי להבין את עקרונות הסיקור והכיסוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מן ההיבטים של הצבת כוח אדם שלה למשימות השידור, שימוש בטכנולוגיה של ה- Host broadcaster והטסת טכנולוגיה עצמית מירושלים למקום ההתרחשות. וכמו כן להבין את מהות ההשתלבות הכללית של הטלוויזיה הישראלית במערך השידורים וההפקה של ה- EBU, ובמקרה הנדון של אולימפיאדת סיאול 1988 גם השתלבות במערך ההפקה והשידור של SORTO.

אני מעלה את הפרשה לדיון חוזר מפני שגם בן ג’ונסון וגם מריון ג’ונס בדומה לרוכב האופניים לאנס ארמסטרונג הכחישו באופן שיטתי וגורף את העובדה שהם מסוממים בהסכמה וביודעין ע”י הצוות שלהם, וכי הם משתמש בסטרואידים אנאבוליים מבחירה, כדי לשפר עוד ועוד את הישגיהם הדמיוניים ולצבור תהילה וממון. בן ג’ונסון הפך לחשוד כבר ב- 30 באוגוסט 1987 ביומה השני של אליפות העולם ה- 2 בא”ק שהתקיימה באצטדיון האולימפי ברומא. הוא ניצח לראשונה את יריבו האמריקני קארל לואיס (האלוף האולימפי של לוס אנג’לס 1984) בריצת 100 מטרים וקבע שיא עולם חדש 9.83 שניות. הוא נלקח למעבדה הרפואית של IAAF (התאחדות הא”ק הבינלאומית) בראשות ד”ר ארנה לונדקוויסט ( Dr. Arne Ljungqvist), הטיל את השתן שלו לתוך שתי מבחנות אולם המעבדות לא גילו דבר. בן ג’ונסון היה מסומם בחומרים אסורים (סודיים) שהמעבדות הבלתי מתוחכמות בעת ההיא לא הצליחו לחשוף אותם. באוגוסט 1987 הוא יצא נקי ותהילתו על ראשו. הציבור איננו יודע כי ספורטאי הצמרת הללו כמו בן ג’ונסון, לאנס ארמסטרונג, מריון ג’ונס ודומיהם הפיקו ממון עצום מהצלחותיהם בזירות הספורט השונות בסיוע הסמים. הם הפכו להיות אתלטים – מיליונרים. ב- 1 בספטמבר 1987 יומיים לאחר שהביס את קארל לואיס חתמה חברת ההלבשה וההנעלה האיטלקית “DIADORA” על הסכם כספי עם בן ג’ונסון על סכום של 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר לשנה אחת כדי שילבש את תלבושתה וינעל את נעלי הריצה שלה. מאמנו של בן ג’ונסון היה צ’ארלי פראנסיס (קנדי, ובעצמו אצן מחונן) הצדיק את השימוש בסמים אסורים בתירוץ שכולם עושים זאת, אלה שנתפשים ואלה ש- לָאו. לכן הוא תומך בסימום האתלט שלו באופן מבוקר שיסב לו תועלת ותהילה.

טקסט תמונה : תיעוד חשוב ביותר של תמונה חשובה ביותר. פרופסור ארנה לונדקוויסט משוודיה (מימין – בן 83 היום) מקבל את ברכתה של שרת החינוך הפינית גב’ אווה קוסקוסקי – וויקאטאמה בטרם תחילת אליפות העולם ה- 1 בא”ק של הלסינקי 1983. פרופסור ארנה לונדקוויסט היה חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ושימש יו”ר הוועדה הרפואית שלו. כמו כן הוא מכהן כסגן יו”ר הסוכנות הבינלאומית למלחמה בסמים WADA (ראשי תיבות של World Anti Doping Agency). (התמונה הזאת מ- 1983 ניתנה לי באדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בזירות ה-א”ק האולימפיות בטרם הזינוק לריצת הגמר ל- 100 מטרים לגברים. בן ג’ונסון לובש את בגדי הריצה הלאומיים של קנדה (נושאים עליהם את הפירמה של adidas) אולם נועל את נעלי הריצה של חברת ההנעלה וההלבשה האיטלקית “DIADORA”. שדר ה- א”ק שלי נסים קיוויתי באולימפיאדת סיאול 1988, כינה אותו את בן ג’ונסון לפני הזינוק “הר שרירים”. (באדיבות IOC ו- SORTO. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. ספטמבר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. אנוכי כמנווט ועורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט הארציים והבינלאומיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם שדר הא”ק שלי נסים קיוויתי (מימין) והפרשן הצמוד שלו ד”ר גלעד וויינגרטן (משמאל) בעת בדיקת קווי השידור ה- Four wires בין עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול לבין האולפן בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : IBA TV (השם משמאל למטה בתמונה), הוא שֵם הקוֹד הטלוויזיוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשימוש SORTO הקוריאנית (ה- Host broadcaster הבינלאומי האחראי על הפקת סיגנל שידורי הטלוויזיה) ואיגוד השידור האירופי ה – EBU.

טקסט תמונה : סופו של חודש אוגוסט ההוא בשנת 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. זהו האצטדיון האולימפי ברומא מארח את אליפות העולם ה- 2 בא”ק. אנוכי יחדיו עם השדר נסים קיוויתי (הקרוב למצלמה) בעמדת השידור שלנו. על פי כמות המוניטורים בתמונה וכמות עמדות השידור באזור ניתן להסיק ולהבין איזה עניין וסקרנות מעוררת אליפות העולם בא”ק כאירוע ספורטיבי בינלאומי. הוגה רעיון קיום אליפות העולם בא”ק היה נשיא IAAF האיטלקי ד”ר פרימו נביולו. אליפות העולם ה- 1 בא”ק התקיימה כאמור בהלסינקי בירת פינלנד בתאריכים 14 – 7 באוגוסט 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצנית האמריקנית מריון ג’ונס הייתה האלופה האולימפית בריצות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’ באולימפיאדת סידני 2000. משנתפשה כעבור שנים בגין שימוש בסמי מרץ אסורים, נשללו ממנה מדליות הזהב שלה, ושמה הוסר וסולק לעד מרשימת המנצחות בתחרויות הא”ק של אולימפיאדת סידני. היא סיימה את קריירת הא”ק בכלא אמריקני בעקבות שקריה בבית המשפט כי הישגיה ושיאיה היו כנים, תמימים, ואמיתיים.

האצנית האוסטרלית – אמבורגינית קתי פרימן הייתה גיבורה אולימפית במשחקי סידני 2000, אבל מקומית. את התהילה הבינלאומית האמיתית גרפה האצנית השחורה האמריקנית הנאה מָרְיוֹן ג’וֹנְס (Marion Jones). מריון ג’ונס ניצחה בריצה ל- 100 מ’בזמן של 10.87 ש’. היא הקדימה את השנייה קָטֶרִינִי טָאנוּ (Katerini Thanou) מיוון בחמישה מטרים שקבעה 11.12 ש’. השלישית טַיְינָה לוֹאוּרֶנְס (Tayna Lawrence) מג’מייקה השיגה זמן של 11.18 ש’. הרביעית מֶרְלִין אוֹטִי (Merlene Ottey) מג’מייקה שסיימה בזמן 11.19 ש’, והחמישית זָ’אנָה פִּינְטוּסֶבִיץ’ (Zhanna Pintusevych) בתוצאה 11.20 ש’, פיגרו אחרי מריון ג’ונס בהפרש גדול עוד יותר. מַרְיוֹן ג’וֹנְס ניצחה גם בריצה הכפולה ל-200 מ’בזמן של 21.84 ש’. כשהייתה ילדה בת 12 חלמה להיות אלופה אולימפית בשתי הריצות הקצרות כמו פלורנס גריפית’ – ג’ויינר באולימפיאדת סיאול 1988. באולימפיאדת סידני 2000 היא הגשימה את החלום. התוצאות שלה היו מרשימות. מריון ג’ונס הייתה האישה היחידה בתבל שהתקרבה להישגיה הכבירים של פלו- ג’ו מ- 1988. האצנית האמריקנית פלורנס גריפית’ – ג’ויינר נמצאה מתה במיטתה בגיל 38. היו שמועות וחשדות שהאצנית הנפלאה מתה כתוצאה משימוש יתר בסטרואידים אנאבוליים בתקופת היותה אלופה אולימפית ואצנית פעילה אך משפחתה לא התירה את נתיחת גופתה. האצנית הישראלית אסתר רוט – שחמורוב זוכרת השעת תחקיר עמי ב- 2005, כלהלן : “…יואש אלרואי אתה יכול לצטט אותי ולהיות משוחרר מתביעת דיבה. מריון ג’ונס, פלורנס גריפית’ – ג’ויינר, וכל נסיכות הספורט של מזרח גרמניה ההיא הן אתלטיות מסוממות. הן הגיעו להישגי הספורט המפליגים שלהן וקבעו שיאי עולם בגלל שימוש בחומרים אסורים. אין לי ספק בכך…”. ובאמת, די היה להעיף מבט קצר במבנה גופה השרירי יוצא הדופן של מריון ג’ונס, משהו כמו של גבר, כדי להבין כי מדובר בגוף שמחשבה קלוקלת עיוותה אותו”. מריון ג’ונס הייתה שְרִירָנִית. הוברר כי גופה התחזק לא רק מאימוני כושר כנגד התנגדות ועיסוק בהרמת משקלות, אלא גם מנטילת סמי מרץ סטרואידים אנאבוליים.

טקסט תמונה : 2001 – 1998. האצנית האמריקנית מריון ג’ונס השרירנית בשנים שהייתה בשיא כוחה ותפארתה. (התמונה באדיבות IAAF התאחדות הא”ק הבינלאומית , IOC הוועד האולימפי הבינלאומי, ו- SOBO הגוף ששימש Host broadcaster של סיגנל הטלוויזיה האוסטרלי – הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000) .

באולימפיאדת סידני 2000 טרם נודע כי מריון ג’ונס הייתה מסוממת עד לאחרון נימיה. לכן התייחסו אליה כולם (כולל אנוכי כמי שמתעד את עברה) האל מַרְיוֹן ג’וֹנְס האצנית הנפלאה שהייתה שותפה לשתי מדליות ארד וזהב של ארה”ב בשני מרוצי השליחים לנשים באולימפיאדת סידני 2000, 4 פעמים 100 מ’ ו- 4 פעמים 400 מ’, וזכתה גם במדליית הארד בקפיצה לרוחק בתוצאה של 6.92 מ’, רק שבעה סנטימטרים אחרי המנצחת הגרמנייה הָיְיקֶה דְרֶקְסְלֶר (Heike Drechler-Daute) והישג שווה לזוכה במדליית הכסף במקצוע הזה פִיוֹנָה מַאי (Fiona May) קופצת שחורה מאיטליה. מַרְיוֹן ג’וֹנְס הפכה לנסיכת המסלול ומלכת המילניום. מצלמות הטלוויזיה אהבו אותה ונטו לה חסד. אבל לא רק הן. גם שדרי הטלוויזיה. אני זוכר את השַדָּר שלי מאיר איינשטיין ז”ל והפרשן שלנו ד”ר גלעד וויינגרטן יבד”ל מתרגשים ונסערים נוכח היכולת הווירטואוזית הספורטיבית שלה. שאגותיו של מאיר איינשטיין בעמדת השידור באִצטדיון האולימפי הרעידו את קירות משרד ההפקה שלי ב- IBC בסידני. מריון ג’ונס נראתה כאֵלָה מיתולוגית יוונית שמישהו מרח על עורה את צבע המוֹקָה. אישה יפת תואר שהטבע גילף אותה בכישרון כה רָב והעניק לה מתת אֵל של ספורטאית. מהירות וכוח.

מריון ג’ונס אישה גבוהה וחזקה וגם נאת מראה, קומתה 1.81, מ’ הייתה ב- 1992 שחקנית כדורסל מצטיינת שקיבלה מִלְגָה כדי לשחק באוניברסיטת UNC של מדינת צפון קרוליינה בארה”ב (ראשי תיבות של University of North Carolina). ב- 1996 עשתה הסבה ל-א”ק. היא עשתה זאת מנימוקים כלכליים. בזירות ה-א”ק הבינלאומיות היה טמון בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ממון רב. המנצחים והמנצחות הפכו למיליונרים בדולרים. ב- 1998 נחשבה כבר מריון ג’ונס לאישה המהירה בתבל. שבועון הספורט האמריקני הנפוץ והפופולארי “Sports Illustrated” העריך כי באותה שנה הרוויחה כ- 7.000000 (שבעה מיליון) דולר מפרסים ותמיכה כספית מסחרית. המאמן שלה היה טרבור גרהאם מי שהואשם בפומבי כמאמן המחלק סמים אסורים לאתלטים והאתלטיות שלו. מריון ג’ונס אצנית מוכשרת נשבעה כל הזמן בהזדמנויות שונות במשך שבע שנים , גם בחקירתה בפני סוכנים פדראליים, כי מעולם לא השתמשה בסמים כדי לשפר את יכולות הריצה שלה. הרשויות האמינו לה. מאידך היה ידוע שהיא חיה באקלים של סמים ובחברתם של אתלטים ואתלטיות הנוטלים באורח קבע חומרים אסורים כדי לשפר את הישגיהם. בעלה לשעבר הודף הכדור ברזל  סִי. גֵ’יי. הָאנְטֶר (C. J. Hunter) ספורטאי שחור אלוף ארה”ב ואלוף העולם נפסל באולימפיאדת סידני 2000 בעוון שימוש בסמים אסורים לצורך שיפור הישגיו הספורטיביים. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בעניין הזה בסידני התייצבה מריון ג’ונס לצד בעלה. בשלב מאוחר יותר של חייה נפרדה מריון ג’ונס מ- סי. ג’יי. האנטר וחברה לאָצָן האמריקני השחור המפורסם טים מונטגומרי. טים מונטגומרי היה שיאן העולם לשעבר בריצת 100 מ’ בזמן פנטסטי של 9.78 ש’. טים מונטגומרי היה חבר ברביעיית השליחים האמריקנית ארבע פעמים 100 מטרים באולימפיאדת סידני 2000 שזכתה במדליית הזהב. טים מונטגומרי היה חבר בכנופיית האתלטים של המאמן טרבור גרהאם נתפס על שימוש בסמים אסורים ונפסל לעד ע”י ה- IAAF  והוועד האולימפי הבינלאומי. הוא גורש בבושת פנים מהמסלול. טים מונטגומרי הוא אבי ילדה של מריון ג’ונס. מריון ג’ונס לא היססה לצאת להגנתו. “הכול שקרים. טים מונטגומרי לא השתמש בסמים. הוא נקי לחלוטין”, אמרה בביטחון לחוקרים הפדראליים האמריקניים, והסתבכה. הבדיקות הרפואיות הפריכו את כתב הסנגוריה שלה. היא בעצמה הפכה לחשודה. מריון ג’ונס ענדה בגאווה את מדליות הזהב שהוענקו לה באולימפיאדת סידני 2000. היא הייתה חשודה אך לא נתפשה ע”י הוועדות הרפואיות של ה- IAAF  ו- IOC בגין שימוש בסמים אסורים. ב- 2007 התגלתה התרמית הגדולה. האצנית המוכשרת סיממה את עצמה ביודעין במשך שנים כדי לזכות בתהילה ובכסף. לבסוף נתפשה והוענשה.

ארבע שנים וארבעה חודשים לאחר ניצחונותיה באולימפיאדת סידני 2000 נחשף והתגלה סיפור מדהים מאחורי הצלחתה של מריון ג’ונס. האצנית היפה והמוכשרת נחשדה בשימוש בסמים. היא כמובן דאגה להכחיש זאת מכל וכל. הישגיה במשחקים האולימפיים של סידני נראו לפתע כמעשה הונאה וכתרמית אחת גדולה. השמועות העקשניות והחריפות אמרו שמריון ג’ונס הייתה כנראה אָצָנִית מסוממת ביודעין ומבחירה אישית. את הסנסציה המרה והסיפור המדהים הזה גילו לעולם בדצמבר 2004 שני עיתונאים אמריקנים חוקרים ונמרצים מַרְק פָאיְינָרוּ – וָואדָה (Mark Fainaru-Wada) ולָאנְס וִוילִיאַמְס (Lance Williams) במאמר מדעי – תחקירי שפרסמו בעיתון סַן פרנציסקו כרוניקל (San Francisco Chronicle). הם פרסמו בכתבה סנסציונית שהסעירה את כל ארה”ב רשימה של ספורטאים וספורטאים אמריקניים ידועי שֵם , בעיקר אצנים אולימפיים ואצניות אולימפיות (גם שחקני בייסבול) שנטלו והשתמשו בסמים אסורים במשך שנים כשיטה בדוקה בדרך לפסגה העולמית ואל מדליות הזהב. הם נפגשו עם וִויקְטוֹר קוֹנְטֶה (Victor Conte), ביו – כימאי מפורסם ומדען רפואה שנוי במחלוקת ובעליו של מעבדת המחקר BALCO לתוספות מזון בקליפורניה (Bay Area Laboratory Co Operative), שסיפר להם את הסודות האפלים של הספורטאים שהשתמשו במוצרים שלו. וויקטור קונטה הוא האיש שהרכיב את תוסף התזונה הידוע ZMA ומתכננו של הסטרואיד האנאבולי רב העוצמה והפופולארי THG בין הספורטאים (ראשי תיבות של Tetra Hydro Gestrinon). בעזרת גלולת הקוקטייל הזאת ביקש להנדֵס ולעַצֵב אתלטים בינלאומיים מצטיינים מזַן חדש. בעקבות התגלית המרעישה במאמר בסן פרנציסקו כרוניקל כי ספורטאים אמריקניים בענפי ספורט שונים משתמשים בסמים, חקרו והוציאו מרק פאיינרו – וואדה ולאנס וויליאמס לאור ספר סנסציוני ומדהים בתוכנו, וקראו לו, “GAME  of  SHADOWS”. הספר זכה להערכה ותפוצה רבה בארה”ב ובכל רחבי תבל [1].

טקסט תמונה : לנס וויליאמס  משמאל ומארק פאיינארו – וואדה מחברי הספר הדרמטי  והסנסציוני, “GAME of  SHADOWS”. (באדיבות ההוצאה GOTHAM BOOKS. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זוהי כריכת הספר המעניין והמרתק “Game of Shadows” של לנס וויליאמס (משמאל) ומארק פאיינארו – וואדה (מימין)הספר המרתק התיעודי הנ”ל מונח כלאחר כבוד בספריית העבודה שלי ומומלץ לקריאה למתעניינים בתחום הדרמטי הזה הניצב במרכז חיינו מזה שנות דור, ועוסק בתחום, הקרוי : “ספורט וסמים-המרדף הגדול אחרי סכומי הכסף העצומים המוענקים למנצחים ולמנצחות”(באדיבות ההוצאה GOTHAM BOOKS. כל הזכויות שמורות). 

מַרְיוֹן ג’וֹנְס מעולם לא הואשמה ע”י הוועד האולימפי הבינלאומי בנטילת סמים אסורים אך השמועות העקשניות המשיכו להטריד אותה ולהעיב על שמה. העניין לא נרגע. הרכילות סביבה הפכה להיות וודאית. האלופה האולימפית הואשמה בנטילת סמים ע”י חוקרים פדראליים אך לא נשברה והכחישה את האשמה שוּב ושוּב. מדליות הזהב שקטפה באולימפיאדת סידני 2000 הושגו על ידה אם כן כחוק. היא הרוויחה אותן ביושר כל עוד לא הוכח אחרת. וויקטור קונטה הפליל אותה ואת אבי ילדה טִים מוֹנְטְגוֹמְרִי לשעבר שיאן העולם בריצת100 מ’בזמן של 9.79 ש’ בשימוש בסטרואידים אנאבוליים. טים מונטגומרי נפסל לתקופה ארוכה כאתלט. מַרְיוֹן ג’וֹנְס לעומתו מעולם לא נתפשה בבדיקות סמים לכן נשארה מעוטרת במדליות האולימפיות שמעולם לא נשללו ממנה. מריון ג’ונס הגישה תביעת דיבה לבית המשפט נגד וויקטור קונטה שטען כי מריון ג’ונס השתמשה באולימפיאדת סידני 2000 בהורמון גדילה וסוגים נוספים של חומרים אסורים. היא הסתמכה בתביעתה על העובדה שמעולם לא נתפשה בשימוש בסמים והכול רכילות. למרבה הצער על עובדה אחת אי אפשר לערער. מריון ג’ונס מעולם לא הצליחה להתקרב מאז כהוא זה להישגיה המצוינים באוסטרליה. האצנית המזהירה ניסתה לשחזר ללא הצלחה את הישגיה המופלאים מסידני 2000. היא נטלה חלק במבחני הא”ק האמריקניים לקראת אולימפיאדת אתונה 2004. קרה שם דבר בלתי נתפש ולא מובן. האצנית המזהירה שהביסה את כל מתחרותיה בעבר בקלות כה רבה נכשלה הפעם הזאת בריצות הקצרות. היא בקושי הצליחה להעפיל למשחקים האולימפיים באתונה 2004 ועשתה זאת רַק במקצוע הקפיצה לרוחק. מריון ג’ונס עברה שנים קשות. היא התגרשה מבעלה סי. ג’יי. האנטר והחלה רומן אהבה עם האָצָן טים מונגומרי. בסיום עונת 2000 הרתה וילדה את צאצאם המשותף טים מונטגומרי ג’וניור. לפרק זמן מסוים יצאה ממעגל התחרויות. באליפות העולם ה- 9 בא”ק שנערכה בפאריס שימשה מריון ג’ונס פרשנית טלוויזיה. היא נראתה מתחבקת בחוֹם עם יורשתה קלי ווייט (Kelli White) אצנית שחורה אמריקנית שזכתה במדליות הזהב  בפאריס בריצות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’. כמה ימים אחרי החיבוק בין השתיים הכריזה הוועדה הרפואית של IAAF כי בשֶתֶּן של קלי ווייט התגלו סמים אסורים. קלי ווייט ניסתה להכחיש בתחילה את החשדות אך כעבור חודש כבר הודתה כי אכן נטלה סמי ספורט. היא הושעתה לשנתיים והפכה לעדת מדינה במשפטם של בעלי המעבדה המפורסמת BALCO. הרשעתה של קלי ווייט ב- 2003 הזיקה גם למוניטין של מריון ג’ונס ופגעה ביוקרתה למרות שהאשמתה לא הוכחה.

לקראת אולימפיאדת אתונה 2004 שבה מַרְיוֹן ג’וֹנְס למסלול הא”ק אך קרה כאן דבר שאיש לא צפה אותו. הספרינטרית המוכשרת שהצליחה לנפנף מעליה תמיד ובכל מקום את המהירות באצניות תבל נכשלה טוטאלית במבחנים האולימפיים האמריקניים ריצות ל100 מ’ ו- 200 מ’. בתחרויות האולימפיות של אתונה 2004 השתתפה רק במקצוע הקפיצה לרוחק בו דורגה בסופו של דבר במקום החמישי עם הישג בינוני של6.85 מ’. היא נטלה חלק גם בריצת השליחים 4 פעמים 100 מ’ אך הרביעייה האמריקנית נפסלה. מַרְיוֹן ג’וֹנְס לא השיגה שָם אף מדליה. מומחי הא”ק סבורים כי לאחר שהתגלתה פרשת הסמים היא נזהרה זהירות רבה והפסיקה לחלוטין להשתמש בסטרואידים אנאבוליים. כתוצאה מכך נחלש גופה ומהירותה הואטה. “…אם הייתה נתפשת ע”י הוועדה הרפואית בשימוש בסמים אסורים היא הייתה נופלת לבור עמוק ושחור…”, אמר דיק פונד (Dick Pound) חבר הוועד האולימפי הבינלאומי דאז ודובר הסוכנות העולמית למלחמה בסמים בספורט, והאיש שנזף במריון ג’ונס על קשריה עם BALCO. בעת המשחקים האולימפיים של סידני 2000 הייתה מריון ג’ונס נשואה להודף כדור הברזל סִי. גֵ’יי. הָאנְטֶר (C. J. Hunter) שנפסל בעוון שימוש בסמים אסורים ערב המשחקים ולא נטל בהם חלק. הצמד הנשוי כונה בפי כל, “היפה והחיה” (The beauty and the beast). לאחר אולימפיאדת סידני 2000 התגרשה מבעלה וחברה לטים מונטגומרי. על פי הספר, “GAME  of  SHADOWS”, העיד סי. ג’יי. האנטר, “כי ראה את אשתו לשעבר מזריקה לעצמה סמים באולימפיאדת סידני 2000”, והוסיף, “…כי בגלל השימוש בסמי הספורט החלו להופיע פצעי בגרות (acne) על פניה עד שנדרשה להשתמש באיפור כדי להסתירם. עד אז היא לא התאפרה מעולם…” [2]. הוא התנקם בה על שנטשה אותו ועברה לאשת חיקו של אחר. מריון ג’ונס נשארה ספורטאית אהובה ואהודה. עולם הא”ק לא היה יכול להתקיים בלעדיה ולא היא בלעדיו.

אט-אט הוברר כי אָצָנִים וספורטאים רבים בעולם השתמשו במוצר הפלא של וויקטור קונטה בדכם לפסגה ולתהילה. האצנית האמריקאית השחורה קֶלִי וָויְיט (Kelli White) זכתה בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’ באליפות העולם ה- 9 בא”ק שנערכה באוגוסט 2003 בפאריס. דגימת השתן שלה הוכיחה כי השתמשה בסמים אסורים. במסיבת עיתונאים סיפרה שהיא משתמשת במודאפיניל כדי להרגיש נורמאלית ולא תחת לחץ. מעולם לא לקחתי חומרים אסורים כדי לשפר את הישגיי. קֶלִי ווייט נפסלה כמובן מייד. התירוצים לא עזרו לה. גם האצן הבריטי דְוֵויין צֶ’מְבֶּרְס (Dwain Chambers) נפסל בעוון שימוש בסמים אסורים. ב- 5 ביוני 2003 כתב וויקטור קונטה מסמך מדהים ל- IAAF (התאחדות הא”ק הבינלאומית) ול- USADA (United States Anti Doping Agency) הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בו חשף את טרבור גרהאם (Trevor Graham) מאמנה של מריון ג’ונס כמסמם שיטתי של שורת אצנים נוספת בעלי מוניטין [3].

משהו אישי. פגשתי את מריון ג’ונס באקראי בשדה התעופה הבינלאומי של בנגקוק בתום משחקי סידני 2000 בדרכי חזרה לישראל. היא התעכבה לכמה שעות בבנגקוק משם טסה לדוחה בירת קטאר לאחת מתחרויות הא”ק בסֶבֶב הגראנד פרי העולמי. חברת “נַיְיקִי” (NIKE) הייתה זה מכבר הספונסר הרשמי של הספורטאית הנערצת והפכה אותה לספורטאית עשירה מולטי מיליונרית . הצגתי את עצמי בפניה. לחצנו יד והספקתי לומר לה רק משפט אחד, “הפכת לגיבורה נערצת בארצי מדינת ישראל בעקבות שידורי הטלוויזיה מסידני 2000”. ביקשתי להעניק לה סובניר למזכרת מטעם רשות השידור כשלפתע התקרב בעלה במבט מאיים סִי. גֵ’יי. הָאנְטֶר ודרש ממני במבט מאיים לפנות את המקום. היא הייתה אחת האתלטיות המרשימות שפגשתי בחיי, אולם כזאת שחשודה בסימום עצמי ובשימוש בחומרים אסורים כדי להעפיל לפסגה ועל מנת להשיג התוצאות הפנטסטיות שלה על המסלול. באולימפיאדת סידני 2000 טרם מלאו למריון ג’ונס 25. היא נולדה ב- 12 באוקטובר 1975. באוגוסט 2001 פגשתי בה שוב באדמונטון – קנדה באליפות העולם. כתב ה- ENG שלי באדמונטון גיל תמרי היה זה שהפגיש בינינו. יצא לנו לשוחח באריכות יתר. הזכרתי לה את הפגישה ההיא בשדה התעופה של בנגקוק. הפעם הענקתי לה את המזכרת המבוקשת בשם רשות השידור הישראלית. זה היה אפשרי. סִי. גֵ’יי. הָאנְטֶר כבר לא היה בסביבה. מַרְיוֹן ג’וֹנְס נשארה אישיות מרשימה ומקסימה. היא פשוט הייתה נהדרת.

בשנת 2000 ערכה האצנית האמריקנית השחורה גב’ מריון ג’ונס (Marion Jones) אלופת אולימפיאדת סידני 2000 בריצות 100 מ’ ו- 200 מ’ צילום משותף עם מטיל הכידון הצ’כי יאן זלז’ני (Jan Zelezny) אלוף אולימפיאדת סידני 2000 בהטלת כידון (וגם אלוף אולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996 ושיאן עולם במקצוע הזה). שניהם נבחרו לאתלטים הבולטים של השנה ההיא. שבע שנים לאחר הופעתה הבלתי נשכחת באולימפיאדת סידני 2000 הודתה מריון ג’ונס קבל עם ועדה כי בילפה את כולנו והשתמשה בצורה שיטתית בסמי מרץ אסורים. היא סיימה את הקריירה המזויפת שלה בבית כלא פדראלי בארה”ב. בקיץ 2006 שבה מריון ג’ונס השרירנית למסלולי הא”ק באירופה. היא הייתה כבר בת 30 וחזרה לנצח בתחרויות הגראנד פרי. בכמה מרוצים רצה 100 מ’ בפחות מ- 11 שניות. אך עננת הסמים לא סרה מעל ראשה והעיבה על הישגיה. מארגני תחרות הגראנד פרי בברלין 2006 אחת מתחרויות הסבב בא”ק סירבו לאפשר לה ולכל האתלטים של המאמן טרוור גרהאם ליטול חלק בתחרות בגין חשדות של נטילת סמים . היא פרשה מיוזמתה מתחרות הא”ק של ציריך 2006 וחזרה לארה”ב. התברר כי בבדיקות שתן שגרתיות בעת אליפות ארה”ב בא”ק בקיץ 2006 (לפני יציאתה לאירופה) התגלו עִקבות של EPO החומר האסור (בשמו המלא : ERYTHROPOIETIN). אך שוב לא הוכח כי היא משתמשת בסמים אסורים. במשך שבע שנים נשאר הכול נשאר בגדר שמועות. מריון ג’ונס התעלמה מהן בהצלחה אך היא לא הייתה יכולה להתעלם מהחקירה הפדראלית היסודית בעקבות המידע שמסר וויקטור קונטה מייסד BALCO. ב- 5 באוקטובר 2007 התפוצצה הפרשה באופן סופי. מריון ג’ונס בת ה- 31 כשדמעות זולגות מעיניה הודתה בתום שבע שנים של הכחשות בשידור ישיר בטלוויזיה מחוף אל חוף בארה”ב, “…השתמשתי ביודעין ובצורה שיטתית בסטרואיד THG. שיקרתי אתכם. אני מתביישת…”. האלופה האולימפית רימתה את כולנו והחזירה את המדליות האולימפיות הבלתי כשרות שלה לוועד האולימפי הבינלאומי. ב- 11 בינואר 2008 גזר עליה כבוד השופט קנת מ. קאראס שישה חודשי מאסר ושלח אותה לכלא. תחינותיה של מריון ג’ונס כי היא אֵם לשני ילדים קטנים בני ארבע ושנה לא עזרו לה. בטרם שלח אותה לבית סוהר פדראלי, אמר השופט שחרץ את גזר דינה, כלהלן : “…אני רוצה שאנשים יחשבו לפני שהם משקרים. לאתלטים בחברה שלנו ישי מעמד מורם מעם. הם מעניקים השראה ובעיקר משמשים מודל לחיקוי עבור ילדים ברחבי העולם. כאשר קיימת תופעה מתפשטת של רמאות זה שולח את כל המסרים הלא נכונים לאלה אחרי כל צעד ושעל של האתלטים המצטיינים…”.

ראה “הארץ”. שנת 2007. רקוויאם לחלום. האצנית האמריקנית מריון ג’ונס מודיעה לציבור האמריקני כי הייתה במשך שנים אתלטית מסוממת ביודעין ומתוך בחירה. הציבור לא סלח לה על רמאותה והיא נשלחה לכלא כשקרנית. 

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 2007. האצנית האמריקנית מריון ג’ונס מי שזכתה באולימפיאדת סידני בשתי מדליות זהב בריצות הקצרות ל-100 מ’  ו-200 מ’, מתייצבת בפני רשתות הטלוויזיה האמריקניות FOX , CBS , NBC , ו- ABC , ומכה על חטא. היא מודה קבל עם ועדה כי שיקרה כל השנים האלה בהן השתמשה בסמי מרץ אסורים. למרות היותה אם לשני ילדים קטנים היא נשלחה לבית סוהר פדראלי. (באדיבות סוכנויות הצילום).

העיתון “ניו יורק טיימס” הקדיש באוקטובר 2007 ובינואר 2008 מקום נרחב לפרשה פרי מאמרי עטו של הארווי אראטון . עיתון “הארץ” תרגם ופרסם אותו .

ראה “הארץ” : אוקטובר 2007. מאמרו הראשון של הארווי אראטון בעיתון “New York Times” אודות פרשת הסמים של האצנית מריון ג’ונס אלופת אולימפיאדת סידני 2000 בריצות ל- 100  מ’ ו- 200  מ’, פרי תרגומו של עיתון “הארץ”.

ראה הארץ : ינואר 2008 . מאמרו השני של הארווי אראטון בעיתון “New York Times” אודות פרשת הסמים של האצנית מריון ג’ונס אלופת אולימפיאדת סידני 2000 בריצות ל- 100  מ’ ו- 200  מ’, פרי תרגומו של עיתון “הארץ”. 

פרשת הנוכלות, השקרים, והסימום ביודעין בסמי מרץ אסורים של לאנס ארמסטרונג טרם הסתיימה. החוק , סוכנות USADA , והממשל הפדראלי לא אמורים להניח לו . הוא עלול לסיים את הקריירה הספורטיבית המזהירה שהייתה לו כמו מריון ג’ונס בבית הכלא .
סוף הפוסט מס’ 77. הועלה לאוויר ב- 16 באוקטובר 2012.

[1]ראה נספח : הספר “GAME OF SHADOWS” שנכתב ע”י Mark Fainaru Wada  ו- Lance Williams

[2]ראה נספח : הספר “GAME OF SHADOWS” שנכתב ע”י Mark Fainaru – Wada  ו- Lance Williams

[3]ראה נספח : הספר “GAME OF SHADOWS” שנכתב ע”י Mark Fainaru – Wada  ו- Lance Williams

סעיף 6. הורמונים. קאסטר סמאניה. אתלטית דרום אפריקנית אלופת אולימפיאדות לונדון 2012 וריו דה ז’אניירו 2016 בריצות ל- 800 מ’ לנשים. מדובר בפרשה כאובה, סבוכה, וממושכת בת הרבה שנים שנותרה בחלקה עלומה. מדעני הרפואה של ה- IAAF סוברים שגופה של האתלטית קאסטר סמאניה רווי בכמות גדולה של הורמון האשכים הגברי, הורמון אנדרוגאֶני (Androgenic hormon) הקרוי טסטוסטרון (Testosterone), למרות שהיא אישה / נקבה. על פי מדע הרפואה תופעת ה-הימצאות של הורמון טסטוסטרון בכמות גדולה בגוף הספורטאית מגביר את מסת השרירים של גופה. עודף של טסטוסטרון בגופה של הספורטאית עשוי אף להוביל לעלייה משמעותית בכוח, במהירות, ובסְבוֹלֶת, ובכך לשפר באופן משמעותי את התפקוד הספורטיבי של הספורטאית / אתלטית. האינפורמציה הרפואית אודותיה מעורפלת במידה רבה. המתעניינים בנושא ההורמונים השונים הפועלים בגוף האדם ואת השפעתם, יכולים למצוא אינפורמציה מעניינת בכמות גדולה בספרו של פרופסור פ. ג. זולמן (היה מנהל המחלקה לפרמקולוגיה שימושית בבתי הספר לרפואה, רפואת שיניים, ורוקחות של האוניברסיטה העברית והדסה ירושלים) “הורמונים – ספר לימוד לתורת ההורמונים והשימוש בהם” שיצא לאור ב- 1962 בהוצאת “ספריית השדה”. אני מפנה את הקורא לפרק מס’ 15 בספר הנ”ל, הקרוי, “ההורמונים של האשכים – הורמונים אנדרוגאֶניים”.

הספר מספר בפרוטרוט אודות הורמון האסטרוגן והורמון האנדרוגן. האסטרוגן הוא שם כולל לקבוצת הורמונים, הורמוני המין של גוף האישה. יש להם תפקיד מכריע ורב השפעה בגיל ההתבגרות. החשק המיני מותנה בכמות האסטרוגן שמצוי בגוף. האסטרוגן הוא הורמון חיוני לנשים עשוי מטסטוסטרון. מנגד, הורמון האנדרוגן שייך לקבוצת ההורמונים הסטרואידים הכוללת את הטסטוסטרון ואת האנדרוסטרון (Androsterone) הגורמים להתפתחות מערכת הרבייה הַזִיכְרִית בגוף הנער המתפתח. מקורם של ההורמונים האנדרוגאניים הוא באשכים. הם מופרשים בכמות מעטה גם בבלוטת יותרת הכלייה ובשחלות. חשוב לדעת : נשים מצוידות בשלושה הורמונים שמשפיעים על המיניות שלהן : אסטרוגן + פרוגסטרון + טסטוסטרון. לגברים יש לעומת זאת רק הורמון אחד, הטסטוסטרון.

בפרק מס’ 38 בספרו “הורמונים” העוסק בפרקים מיוחדים בתורת ההורמונים, ואשר קרוי, “הקשר בין הורמון, דְחָק, ואישיות”, כותב פרופסור זולמן כלהלן : “…זה מכבר ידוע שהפרופיל ההורמונאלי של האדם הוא הקובע את אישיותו. בשנת 1933 סיכם הפרופסור האמריקני הוסקינס (Hoskins)  מרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת הארווארד בבוסטון – ארה”ב, כך : “כבר כיום יש לנו הוכחה חותכת שכל דבר המהווה אדם מבחינה גופנית, רוחנית, מינית, ונפשית בוא ברוב רובו התוצאה של פעולת בלוטות ההפרשה הפנימים שלו. שיתוף הפעולה בין הבלוטות האלה הוא המסדיר את הפעולות בגוף בריא. יתר על כן הוא אף מווסת את התגובה של הגוף לגבי מחלות”. חלפו 20 שנים עד שנוכחו כי הוסקינס צדק בהחלט בניסוחו זה. כשראו את ההשפעות המרובות של הורמון הקליפה של יותרת הכלייה, קורטיזון, המסדיר תגובות למחלות והמשפיע גם על התגובה הנפשית כלפיהן. מדע הרפואה הכיר בחשיבותן של הבלוטות בעלות ההפרשה הפנימית. פרופסור הוסקינס טען בלהט כי צירוף ההשפעה של ההורמונים ושל קליפת המוח מעצב את דמות האדם ואישיותו. ברור שצריך להביא בחשבון כי האדם איננו תלוי רק בהורמונים המסדירים את הפעולות המכריעות , כגון פעולת מערכת העצבים המרכזית, פעולת מערכת העצבים האוטונומית, מחזור הדם, חילוף החומרים, ועוד. אולם בהורמונים תלוי שיווי המשקל הפנימי של הגוף שלנו משום שהם מסדירים את הפעולות הללו המדוברות.

ועוד דבר בנושא ההסדרה ההורמונאלית התקינה (1) : בדרך כלל סבורים שאישיותו של האדם היא תוצאה של יצירה עליונה ואין לשנותה מפני שהיא מבוססת על תורשה (Genotype) ועל התפתחות ביולוגית על כל חוויותיה (Phenotype). במסגרת זו מתפתח האדם, ובמסגרת זו עוקבים ההורים יום יום אחרי התפתחות ילדיהם ומגלים בהם מידי פעם אספקלריה להתפתחותם  הם, ושיחזור חוויותיהם. ברור שבבעלי חיים הסתכלויות כאלה אינן קיימות, אלא אנחנו יכולים רק להראות את התגובה הטיפוסית לגבי ההורמונים, מבלי לחדור לרקע הנפשי של התמונה הזאת. האדם אף קושר את תגובותיו עם פעולת המוח המתערב בדחף של היצרים ומשפיע על התגלותם וחשיפתם כלפי חוץ. לכן עלינו לראות את אישיות האדם כ- מורכבת מתוצאה של גורמים שונים. הבסיס ניתן לילד עוד ברחם אִמוֹ. ההתפתחות החיצונית אף היא משנה במידה מסוימת, והיא עלולה לשנות הרבה, אם יש הוראה רפואית להשתמש בהורמונים כדי להשפיע על מהלכה. 

ועוד דבר בעניין ההסדרה ההורמונאלית המופרעת (2) : התפתחות האדם עלולה לסבול קשות מגורמים חיצוניים, בין שהם הורמונאליים ובין שהם סביבתיים ונפשיים. החוקר שהקנה לנו את ההכרה הזאת היה האנס סאליא מ- מונטריאול (Hans Selye). הוא הדגיש את את החשיבות של ההשפעה החיצונית ונתן לה את השם דחק (Stress).דחק יכול להיווצר ע”י קור, חום, חיי כרך, עבודה בתנאים קשים, ומחלות כרוניות. הדחק יכול להתפתח גם מתוך מחשבות האדם והרהוריו כתגובה הנוגעות לחיי המשפחה, מאורעות מדיניים ואפילו מדעיים כמו התפתחות האטום וכיבוש החלל. האדם חייב ל הסתגל לדְחָק הזה ותגובה זאת הניעה את האנס סאליא ליצור את המושג “תסמונת ההסתגלות” (Adaptation syndrome). תסמונת ההסתגלות לדחק כרוכה בהתגברות של התגובה הנדרשת בראש וראשונה מיותרת הכלייה. אולם במידה שהדחק גדל נכנסים גם איברים אחרים למערכה כדי לעזור לאדם לחזור לשיווי משקלו. פרופסור זולמן מדבר על שלושה שלבים בתסמונת ההסתגלות לדחק :

1. השלב הראשון – תגובת ההתראה (Alarm reaction).

2. השלב השני – תגובת ההתנגדות (Resistance).

3. השלב השלישי – אפיסת הכוחות (Exhaustion). בשלב הזה נכשל הגוף לגייס כוחות עזר נגד הדחק החיצוני. הדרך האחרונה שנשארה לגוף היא לגייס את מערכת העצבים המרכזית נגד תנאי הדחק. כך נוצרת תגובת שרשרת פיזיולוגית מורכבת של מערכת אוטונומית—-> היפותאלאמוס—-> יותרת המוח —-> יותרת הכלייה. בדרכים דומות יתגייסו למאמץ הזה גם בלוטות אחרות. משנכשלו הניסיונות לאזן את הכוחות הגופניים שלנו המתנגדים לדחק, האדם נכנס למחלת ההסתגלות, שממנה יתקשה להשתחרר. מחלת ההסתגלות יכולה להתבטא ביתר לחץ דם, במחלה של חילוף חומרים, ואולי אפילו יגרום לסרטן. במקרה הטוב ביותר יגרום מאמץ ההסתגלות לשינוי אנדוקריני בלבד. 

פרשת עודף הורמון הטסטוסטרון בגופה של האצנית והאלופה האולימפית הדרום אפריקנית קאסטר סמאניה נתון לוויכוח מַר בינה לבין IAAF ו- IOC, ועבר זה מכבר גם לחילופי מהלומות משפטיות. מדובר בפרשה כאובה של ספורטאית / אתלטית נערצת ומוכשרת שטבע הבריאה האלוהית לא רק לא פינק אותה ולא היטיב עמה, אלא גם מתעמר בה. בינתיים רב הנסתר על הנגלה.       

פוסט מס’ 797. האָצָן השחור האמריקני גֶ’ִסי אוֹאֶנְס / Jesse Owens העפיל לפסגת היכולת האנושית דווקא בסביבה עוֹיֶנֶת באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. שָם באולימפיאדת ברלין 1936 נוצרה התיאוריה המופרכת והמורשת המוטעית כי לספורטאי השחור יש עליונות מובנית על הספורטאי הלבן. פוסט מס’ 797 דן באווירת הימים ההם לפני 83 שנים וגם בסיפורן הדרמטי של שתי האצניות האולימפיות האמריקנית הלן סטפנס (Helen Staphens) ושל הפולנייה / אמריקנית סטלה וולש (Stela Walsh). פוסט מס’ 797 מהווה גם שִיר הַלֵל לשני המתעדים והקולנוענים הדגולים, הגרמניה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) והיהודי – אמריקני בַּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan). פוסט מס’ 797. כל הזכויות שמורות. 

האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש זאת של  ברלין 1936 הייתה הסמן האולימפי הימני המרהיב ביותר מכל האולימפיאדות שקדמו לה, מאז נחנכה האולימפיאדה הראשונה של אתונה ב- 1896 ועד פרוץ מלחמת העולם ה- 2 ב- 1939. הארגון, הקִדְמָה הטכנולוגית לרבות שידורים ישירים ברדיו ולראשונה גם בטלוויזיה (בתוך גרמניה בלבד), וההישגים הספורטיביים באולימפיאדת ברלין 1936 יצרו רָף חדש. אולימפיאדת ברלין 1936 כונתה “האולימפיאדה הנאצית” אך זאת הייתה אולימפיאדה משגשגת באופן מיוחד. היא תיזכר בגלל אותם האספקטים המוצלחים שהאנושות כולה רוחשת להם הערכה : ארגון ולוגיסטיקה מדויקים, תכנים חדשניים, וטכנולוגיה מתקדמת. היא תיזכר גם בשל הופעתו המזהירה של האתלט האמריקני גֶ’סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) שזכה בארבע מדליות זהב : בריצת 100 מ’, ריצת 200 מ’, קפיצה לרוחק, ומירוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ’, ואת אי ההתעמתות שלו עם הפיהרר הנאצי אדולף היטלר. בזיכרונותיו סיפר ג’סי אואנס בערוב ימיו כי אדולף היטלר והמשטר הנאציונאל סוציאליסטי שלו לרבות התיאוריה המטופשת של עליונות הגזע הארי הבלונדיני תכול העיניים על הגזע השחור לא עניינו אותו, משום שמבטו הוּפְנָה והיה נעוץ כל הזמן בחוט המטרה שהיה פרוס מעל קווי הסיום בתחרויות בהן נטל חלק על המסלול. “הייתי מרוכז אך ורק בפעילות הא”ק האינטנסיבית האולימפית שלי במשחקי אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר לא עניין אותי אפילו לא לרגע אחד. הקדשתי את עצמי וקידשתי את זמני רק למען הניצחונות האולימפיים. הדבר החשוב באמת עבורי היה לעקוב ולשַנֵן את עצותיו של מאמני לארי סניידר /Larry Snyder, על מנת לחצות ראשון את קו הסיום. לא היה לי ראש ופנאי להתעסק ב- אדולף היטלר. לא הייתה לי כל קונפרונטציה עמו”, אמר כעבור שנים.

13 ספרי הסדרה רחבת ההיקף ועבת כרס שאני חוקר וכותב, וקרויה, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”, הם מכוננים ומתבססים בין השאר גם על ומ- נקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה בישראל (מאז הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה) והבינלאומיות (מאז סוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת). על כן יש להוסיף בפוסט הקונקרטי הזה ש- האָצָן האמריקני המוכשר גֶ’סִי אוֹאֶנְס (1980 – 1913) היה במידה רבה בר מזל קולנועי וטלוויזיוני. הוא התייצב בזירת הספורט האולימפית בברלין 36′ ברגע הנכון ובמקום הנכון, בימים האולימפיים ההם שבין 1 באוגוסט 1936 ל- 16 באוגוסט 1936. בר מזל משום שטכנולוגיית הקולנוע והטלוויזיה בגרמניה היו מספיק מוכשרים בראשית צעדיהם כבר אז ב- 1936 כדי לתעד ולהנציח את פועלו הספורטיבי הכביר. הטלוויזיה הגרמנית הממלכתית ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) פרי תוצרתה של חברת האלקטרוניקה הגרמנית המפורסמת “TELEFUNKEN” בראשות המהנדס וַולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) ו- 45 מצלמות הפילם של הבימאית הגרמניה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) תיעדו את הופעתו הספורטיבית והאצילית של ג’סי אואנס, את הישגיו הבלתי נשכחים, ואת זכייתו בארבע מדליות זהב באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. שמו של גֶ’סִי אוֹאֶנְס / Jesse Owens חרות לעד באותיות זהב בהיסטוריה האולימפית האמריקנית והבינלאומית לנֶצַח. לעַד. גם בגלל לני ריפנשטאהל ו- וולטר ברוך (!).

אנשי התקשורת הטלוויזיה הוותיקים יזכרו את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל התיעוד המעניין והמפורט שלה שנעשה בסרט “OLYMPIA” [סעיף 1] ע”י בימאית הקולנוע המחוננת (והמקורית) הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefensthal). קבוצת הצילום של לני ריפנשטאהל מנתה 45 צלמים שהחזיקו בידיהם 45 מצלמות פילם (35 מ”מ) בעלות עדשות שונות למשימות תיעוד שונות. הם צילמו במשך שישה עשר ימי אולימפיאדת ברלין באתרים האולימפיים הרבים בין 1 לאוגוסט ל- 16 באוגוסט של שנת 1936 כמות עצומה של 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. צריך להבין שלני ריפנשטאהל ישבה לאחר מכן שנה ו- 8 חודשים בחדרי עריכה שלה בברלין כדי לערוך את המוצר הסופי באורך 4 (ארבע) שעות, לו העניקה את השם “אולימפיה”. הסרט “אולימפיה” הוקרן בהצגת פרמיירה חגיגית בברלין ב- 20 באפריל 1938 לכבוד יום הולדתו ה- 49 של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר ובהשתתפותו ונוכחותו. אדולף היטלר העריץ את לני ריפנשטאהל ואת כישרונה הקולנועי.

Riefenstahl 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. בימאית הקולנוע והמתעדת הגרמניה רבת המוניטין לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl, בת 34 בתצלום) ואחד מתוך 45 ציוותי הצילום שלה שעסקו בהסרטת האירועים האולימפיים בברלין 1936. צוות ההפקה הגדול של לני ריפנשטאהל כלל בתוכו כ- 200 (מאתיים) אנשים בתפקידים שונים, בתוכם 45 צלמים מיומנים. צוות ההפקה הגדול כלל בנוסף גם כ- 50 עוזרי צלמים, פועלי במה, סבלי ציוד, ורכבים. ההפקה הקולנועית בעלות של כ- 3.500000 – 4 (שלושה מיליון וחצי עד ארבעה) מרקים גרמניים מומנה ע”י משרד התעמולה של ד”ר יוזף גבלס. זאת הייתה פקודה של הפיהרר אדולף היטלר. אדולף היטלר העריץ את הקולנוענית לני ריפנשטאהל. הערצתו אליה גברה שבעתיים לאחר שהפיקה וביימה את הסרט התיעודי “ניצחון הרצון” (Triumph of will) אודות כנס המפלגה הנאצית בנירנברג בספטמבר 1934. בסרט התיעודי ההוא “ניצחון הרצון” היא, לני ריפנשטאהל, הפכה את הקנצלר אדולף היטלר לא רק לפיהרר אלא גם לבן אֵלִים. אדולף היטלר היה מָכוּר לה וראה בה גאון קולנועי שמשווקת בכישרון ושגשוג עצום את השקפת עולמו ה-נציונאל סוציאליסטית שגרסה ודבקה ברעיון עליונות הגזע הארי הגרמני הבלונדיני ותכול העיניים בתחומי הסדר והמשמעת והכוח והחינוך הגופני ונאמנות וציות מוחלטים לשלטון שלו בתוך מדינת גרמניה. לאמנה הנאצית שלו צירף את חזון העליונות הגרמנית בתחומי הספורט ואת השנאה המטורפת שלו ליהודי גרמניה ולכל ליהדות העולם. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

אנשי התקשורת והטלוויזיה יזכרו גם את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל הופעתה ההיסטורית הראשונית שָם של הטלוויזיה הגרמנית מיסודה של חברת האלקטרוניקה “TELEFUNKEN” בראשות המהנדס וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch). הייתה זו הטלוויזיה הגרמנית שהעבירה לראשונה כבר אז באמצעות טכנולוגיה מתקדמת של הימים ההם לפני 80 (שמונים) שנים, כמות נאה של כ- 80 / 70 שעות בשידורים ישירים מתחרויות הא”ק, השחייה, וההתעמלות האולימפיות. היה מדובר במבצע שידור טלוויזיוני סנסציוני. זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית מאז המצאתה ב- 1884 (המצאת ה- Spinning Disk) ע”י מהנדס החשמל הגרמני פָּאוּל נִיפְּקוֹאוֹ (Paul Nipkow) שאירוע ספורט כלשהו הועבר בשידור ישיר. סיגנל הטלוויזיה של השידורים הישירים של אולימפיאדת ברלין 1936 נשלח בהצלחה לעשרים ושמונה מרכזי צפייה ציבוריים בתאטראות ובניינים גדולים שהוכנו מראש בברלין וגם בכמה ערים אחרות נוספות כמו פוטסדאם, המבורג, ולייפציג (טרם היו מכשירי טלוויזיה בבתים פרטיים) טווח השידור של הסיגנל הטלוויזיוני של חברת TELEFUNKEN הגיע לכדי 250 ק”מ ואפילו 300 ק”מ (!). זאת הייתה בעצם הפקה ראשונית וניסיונית של שידורי טלוויזיה באותה השנה ההיא של 1936 שהופעלה בשידורים ישירים במעגל סגור (Close circuit) במרכזי צפייה ציבוריים בלבד. יש להזכיר כאן כי מהנדסי הטלוויזיה בימים ההם בגרמניה, ארה”ב, אנגליה, צרפת, ויפן טרם ידעו ב- 1936 כיצד להקליט את תמונות ה- Video של המצלמות האלקטרוניות (ידעו רק להקליט Sound). רק ב- 1956 המציאה חברת האלקטרוניקה האמריקנית “AMPEX” בראשות המהנדס הראשי שלה צ’ארלס גינצברג את פטנט הקלטת ה- Video. הסרט התיעודי “אולימפיה” של לני ריפנשטאהל הוא העדות הקולנועית היחידה שנותרה ומתעדת לפרטי פרטים את המפעל האולימפי הנאצי המפואר ההוא שכולל בתוכו את הישגיו הסנסציוניים ההם של ג’סי אואנס, ואשר קרוי : אולימפיאדת ברלין 1936.

רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC כיסתה את משחקי אולימפיאדת לונדון 1948 (שלוש שנים לאחר תום מלחמת העולם ה- 2, ב- 1945) ושידרה ישיר חלק מהתחרויות באמצעות שלוש ניידות שידור שהכילו כל אחת שלוש מצלמות לכמה עשרות אלפי בתים פרטיים שהחזיקו כבר מקלטי טלוויזיה. אולם סיגנל הטלוויזיה נקלט בלונדון ובפריפריה שלה בלבד ברדיוס של 80 (שמונים) ק”מ ממוקד השידור. קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympic Zentrum) מיסודן של שתי הרשתות הארציות הציבוריות ARD ו- ZDF, כיסתה את תחרויות אולימפיאדת מינכן 1972 עם 89 מצלמות אלקטרוניות ו- 27 ניידות שידור. קבוצת הטלוויזיה המבצעית הקנדית ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיסודה של רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC, נהנתה מתקציב של 56.000000 (חמישים ושישה מיליון) דולר וכיסתה את אולימפיאדת מונטריאול באמצעות 107 מצלמות אלקטרוניות ו- 35 ניידות שידור. כמעט 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה ברחבי תבל ראו את שידורי קבוצת ORTO שהפיקה את סיגנל שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976.

הספר הזה עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי “פסגת היכולת האנושית” (אחד מתוך 13 ספרים המרכיבים את סדרת הטלוויזיה שאני חוקר וכותב ושמה הכולל הוא “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”), מתייחס בהרחבה רבה ובפרוטרוט לאולימפיאדת ברלין 1936 מנקודת מבט טלוויזיונית. השילוב של טלוויזיה וספורט יצר בכל העולם מאז אולימפיאדת ברלין 1936 סימביוזה שהולידה יחסי גומלין הדוקים ומרתקים בין הפעילות באצטדיון לבין הצפייה בהם על המרקע בסלון הבית. גם בישראל. שתי תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית “מבט ספורט” ו- “משחק השבוע” שימשו במשך שנות דור מאז ראשיתן בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 של המאה שעברה ספינות הדגל של השידור הציבורי. תוכנית הספורט השלישית המיועדת לילדים ובני נוער “מַהֵר יותר, גָבוֹה יותר, חֲזָק יותר” ששודרה בשנים 1992 – 1970, העניקה לצופיה הצעירים את חוויית כיבוש הפסגה בידי האדם וניתחה את הסיבות הפיסיולוגיות והביו – מכאניות של הספורטאים שעשו זאת והביאו לשגשוג, הצלחה, וניצחון. התוכנית סיפקה מידע שהיה מדע, מחקר, והיסטוריה והכריחה את צופיה לחשוב. בזאת הייתה גדולתה.

אין גבול ליכולת האדם לקבוע שיאי העולם ואין גבול לדרמות שמפיקים ביצועי הספורט כפי שהם משתקפים בשידורי הטלוויזיה. גם מפני שאין גבול ליכולת הטכנולוגיה הטלוויזיונית למדוד את הכישרון האנושי. הטלוויזיה משמרת את החזון כי ליכולת האנושית אין סַף והיא לחלוטין חסרת גבולות. יבוא יום וכדי לשמר את החלום חסר הגבולות הזה ימדדו את מהירות הביצוע של האתלטים והשחיינים באלפיות שנייה ואח”כ גם ביחידות זמן של אחד חלקי עשרת אלפים של השנייה. את תחרויות הקפיצות בא”ק ימדדו במילימטרים במקום סנטימטרים, ואת השיאים בהרמת משקלות ימדדו בגרמים במקום קילוגרמים.

[1] הסרט הדוקומנטארי “OLYMPIA” נערך במשך שנה ושמונה חודשים בין אוגוסט 1936 לאפריל 1938 ע”י הבימאית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל, וחולק על פי החלטתה לשני חלקים בני שעתיים כל אחד, ואשר נקראו : “פסטיבל העמים” (Festival of the nations) ו- “פסטיבל היופי” (Festival of beauty). הסרט “OLYMPIA” הוקרן לראשונה על שני חלקיו בפרמיירה חגיגית בפני מוזמנים רבים רבי מעלה של המשטר הנאצי בבית קולנוע בברלין ב- 20 באפריל 1938 לכבוד יום הולדתו ה- 49 של אדולף היטלר ובנוכחותו של הפיהרר.

יסודות ספר הטלוויזיה עב הכרס שאני חוקר וכותב ואשר קרוי, “פסגת היכולת האנושית” :

1. הדור ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

2. חשיבותה של תוכנית הטלוויזיה “מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר” (שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית מראשית עשור ה- 70 ועד ראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה) היה גדול ורב ערך לאין שיעור משיבוצה הפרטני כלאחר יד במערך לוח השידורים היכן שהוא בשעות אחה”צ ו/או לפנות ערב. כעורך התוכנית מאז שנת 1975 הפכתי אותה באישורו של הבוס שלי אלכס גלעדי לאכסניה טלוויזיונית אולימפית.

3. המדע בשירות הספורט, המאמנים, וחניכיהם.

4. ההקבלה בין היכולת האנושית בספורט לבין הישגי האנושות בחקר וגילוי יבשות.

5. הברון הצרפתי פְּיֶיר דֶה קוּבֶּרְטֵיין היה הומניסט דגול מייסד בסופה של המאה התשע עשרה את התנועה האולימפית ומחדש את רעיון המשחקים האולימפיים הקדומים שנשאו עמם חזון של אחווה ושלום. אתונה מארחת את האולימפיאדה הראשונה של העת החדשה ב- 1896. פְּיֶיר דֶה קוּבֶּרְטֵיין (Pierre De Coubertin) מתמנה לנשיא הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי IOC. מראשית ימיה הופכת התנועה האולימפית את העולם לכפר גלובאלי. חברי הוועד האולימפי הבינלאומי ופייר דה קוברטיין עצמו, נציגי המדינות השונות, באים מהשכבות האריסטוקראטיות . חלקם ברונים, גרפים, רוזנים, נסיכים, קציני צבא גבוהים, ובעלי אחוזות.

6. נשיאי הוועד האולימפי לאחר תקופת הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין, הגרף הבלגי הֶנְרִי דֶה בָּלְיֶיאט-לָאטוּר, המהנדס השוודי סִיגְפְרִיד אֶדְסְטְרוֹם, והמיליונר האמריקני אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ (Avery Brundage) ממשיכים את תנופת הרעיון האולימפי.

7. אולימפיאדת ברלין 1936, ה- 11 במניין הזמן החדש, הצטיינה בחידושים טכנולוגיים וארגון מדויק ומסודר בראשות נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית ד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (Theodor Lewald Dr) ומזכ”ל הוועדה ד”ר קָארְל דִים (Dr. Karl Diem). הוועדה המארגנת הגרמנית ממשיכה את מורשתו של פייר דה קוברטיין ומחברת את תהילת האולימפיאדות הקדומות עם הגדלות והתפארת של אולימפיאדת ברלין 1936. הופעתו המזהירה של האצן האמריקני המופלא גֶ’סִי אוֹאֶנְס באולימפיאדת ברלין 1936 היא בלתי נשכחת. ההמצאה החשובה של מצלמת ה- Photo finish בתחרויות הריצה בא”ק והשימוש בה. החתירה הבלתי פוסקת של האדם למצוינות, כיבוש הפסגה, והניצחון. בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) מפיקה את סרטה הדוקומנטארי “OLYMPIA” אודות אולימפיאדת ברלין 1936 בסיוען של ארבעים וחמש מצלמות פילם (35 מ”מ) עליהן מורכבות עדשות בעלות סוגים שונים. הצלמים שלה יורים כמות פנטסטית של יותר מ- 500000 (חצי מיליון) מטר פילם ומאפשרים לה ליצור תיעוד בלתי נשכח בעל ערך עצום.

8. חברת “Telefunken” בראשות המהנדס הראשי שלה וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) משדרת ישיר לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית כ- 80 / 70 שעות מתחרויות הא”ק, השחייה, וההתעמלות, וכן את טקסי הפתיחה והנעילה באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936 באמצעות שלוש מצלמות Video שנראות היום כמו תותחי צילום. סיגנל הטלוויזיה של “טלפונקן” הוזרק למרכזי צפייה ציבוריים כמו ספריות ותאטראות בערים ברלין, פוטסדאם, המבורג, ולייפציג. יש לציין כאן לטובת קוראי הבלוג כי הממציא הגרמני וולטר ברוך (Walter Bruch) נשען בחלק מהידע ותהליך פיתוח מכשירי הטלוויזיה שלו על ידע והמומחיות של שלושת מדעני הטלוויזיה האמריקניים וולדימיר זווריקין (Vladimir Zworykin, מומחה אלקטרוניקה רוסי שהיגר לארה”ב לאחר מהפכת אוקטובר 1917 הקומוניסטית בהנהגת המהפכן וולדימיר איליץ’ לנין), פילו טיילור פרנסוורת’ (Philo Tylor Farnsworth), ודייוויד סארנוף (David Sarnoff).

הטלוויזיה הגרמנית ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) פעלה באולימפיאדת ברלין 1936 תחת פיקודו של מיניסטריון התעמולה הנאצי בראשות ד”ר יוזף גבלס. היה מדובר במבצע טלוויזיוני מרשים ביותר. זה היה חידוש טכנולוגי ועיתונאי כביר. כמעט בלתי נתפש. על הבימאים האולימפיים הגרמניים הוטלה אחריות כבדה. היה עליהם להבין בעיתונאות ולהכיר על בוריים את ענפי הספורט אותם הם מצלמים לרבות חוקת הספורט המאפיינת אותם. תפקידם היה להביא את הטוב ביותר לצופי הטלוויזיה שלהם ולתת להם תחושה כאילו הם יושבים באצטדיון האולימפי עצמו. היו אלה צעדים היוליים של בימוי טלוויזיוני ישיר ב- 1936 וכפי שהתברר צעדים טלוויזיוניים בעלי פוטנציאל ענק.

טקסט תמונה : האולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין. זהו אחד הצילומים התיעודיים החשובים ביותר בהיסטוריה של התפתחות הטלוויזיה הבינלאומית. המהנדס הראשי של חברת Telefunken וַולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch, משמאל) בודק את Frame הצילום של מצלמת ה- Video הענקית באמצעות ה- Viewfinder שלה. המצלמה הזאת שקלה בסביבות רבע טון ונדרש צוות של כ- 5 אנשים כדי לתפעל אותה. מצלמות ה- Video הענקיות האלו של הדור הראשון דרשו תאורת יום חזקה ובהירה כדי לייצר תמונה איכותית. יש לזכור כי אזרחי גרמניה לא החזיקו בעת ההיא בבתיהם מכשירי טלוויזיה שטרם היו בכלל בנמצא. סיגנל הטלוויזיה של “טלפונקן” נשלח ל- 28 (עשרים ושמונה) מרכזי צפייה ציבוריים כמו ספריות עירונית ותאטראות בברלין והוקרנו שם על מסכי קולנוע גדולים. “טלפונקן” הצליחה לדחוף את סיגנל הטלוויזיה שלה גם למקומות רחוקים יותר כמו הערים המבורג, לייפציג, פוטסדאם, ועוד כמה ערים מרוחקות. היה מדובר בהישג תקשורתי עצום. מי שמע אז על יכולת אלקטרונית בו ניתן לדחוף ולהעביר את סיגנל הטלוויזיה למרחקים של 250 ו- 300 ק”מ ? מעריכים כי 1.000000 (מיליון) גרמנים צפו במרכזי הצפייה הציבוריים בשידורי הטלוויזיה האולימפיים של Telefunken באותה האולימפיאדה ההיא של ברלין 1936. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

9. המתעד ובימאי הטלוויזיה הדָגוּל היהודי – אמריקני בָּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan, נולד בניו יורק ב- 1926 ומת ב- 2010) נגלה ונחשף לעולם לראשונה לעולם הטלוויזיה הבינלאומי ב- 1972 עם סרטו התיעודי רב המוניטין “ג’סי אואנס חוזר לברלין” (Jesse Owens returns to Berlin), במסגרת סדרת הטלוויזיה התיעודית המשובחת שלו “OLYMPIAD” בת 22 סרטים באורך שעה כל אחד. בַּאד גְרִינְסְפַּאן (2010 – 1926) יצר גם שני דיוקו – דרמות (Ducodrama) מעניינות, “אולימפיאדת לוס – אנג’לס 1932” ו- “אולימפיאדת ברלין 1936”, כאילו שתיהן מועברות אז בימים ההם בשידורים ישירים בארה”ב. שתי יצירות מופת. הוא יצר גם את סדרת הטלוויזיה המפורסמת שלו בת 13 פרקים הקרויה, “Numero Uno”. הוא יצר סרט דוקומנטרי אודות השחיין הנודע היהודי – אמריקני מַרק סְפִּיץ (Mark Spitz). ב- 2002 בהיותו בן 76 ביקר לראשונה בישראל ויצר תוכנית דוקומנטארית מיוחדת שנושאה, “30 שנה לרצח י”א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972”. מרבית סרטיו יצירותיו של הגאון הזה שודרו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ב- 1983 נפטרה אשתו האהובה והנפלאה קָאפּי פטראש – גרינספאן. הם היו זוג חשוכי ילדים. בעל ואישה שהיו חברים וידידים בלב ובנפש הקרובים כל כך איש לרעותו. מותה הייתה עבורו מהלומה כבדה. הוא התאבל עליה זמן רב ומְאֵן להתנחם. הוא היה הָלוּם צער. יום אחד קיבל מכתב ניחומים עליו היה חתום שמו של ד”ר סֶם לִי (Sam Lee). סמי לי היה ספורטאי אמריקני ממוצא סיני שזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות בקפיצות למים ממגדל שגובהו 10 מטרים ו- פעמיים אלוף אולימפי במקצוע המרהיב הזה, באולימפיאדות לונדון 1948 והלסינקי 1952, ואחד מגיבורי הסדרה “האולימפיאדה” (OLYMPIAD) של באד גרינספאן. סמי לי ידע עד כמה אהב באד גרינספאן את אישתו ועד כמה היה קשור אליה. כך כתב לוֹ כדי לנחמו [4] : “בעל אחד שהתאלמן מאשתו האהובה חלם בלילה בצערו הרב, שהנה הוא מגיע לגן עדן. בחלומו חולפת לנגד עיניו שוּרה ארוכה של אנשים – מלאכים המחזיקים בידיהם נֵרוֹת דולקים. בין הדמויות הרבות בשורת המלאכים הלבנה הוא מזהה לפתע את אשתו האהובה. אך אוֹיָה רק הנֵר שלה כָּבוּי. אהובתי היקרה הוא שואל אותה בעֶצֶב, “מדוע רק הנֵר שלך אֵיננוּ דוֹלֵק ?”, “אהובי יקירי” היא משיבה לו, “הנֵר שלי אֵינוֹ דוֹלֵק מפני שהדמעוֹת שלך מְכַבוֹת אותו…אל תבכה יקירי, וכך שלהבתו של הנֵר שלי גם היא לא תּכְבֶּה ותּאִיר לעַד”. מאז הפך הבעל האלמן לאיש מאושר יותר וחיוך תמידי עלה על שפתותיו. שמו של בַּאד גְרִינְסְפַּאן היוצֵר האולימפי רב התהילה הולך לפניו והוא יינון לנצח. אישיות בסדר גודל כְּשֶלוֹ מגיחה לבימת ההיסטוריה של הטלוויזיה הדוקומנטרית פעם במאה שנה.

טקסט תמונה : מנהאטאן – ניו יורק 1980. תמונה היסטורית. הצמד המופלא באד גרינספאן (משמאל) ורעייתו קאפי פֶּטְרָאש – גרינספאן. שניהם בלתי נשכחים עבורי. הם היו זוג אנושי, קולנועי, וטלוויזיוני יצירתי ומופלא. “Buddy” קראה לו Cappy – תרתי משמע. תרומתם לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1990 – 1975 באמצעות הסדרה ההיא לפני שנות דור “OLYMPIAD” הייתה איכותית. (התמונה באדיבות באד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 [1]  ראה נספח : על פי ספרו של באד גרינספאן :

 “THE OLYMPIANS GUIDE TO WINNING THE GAME OF LIFE”

[2]  ראה נספח : מכתב התשובה של באד גרינספאן אלי מתאריך 1 ביוני 1976.

[3]  ראה נספח : מכתב ההזמנה הרשמי של ננסי בפה אלי  מ- 5 ביוני 1977, המבקש אותי להצטרף לשורות “Cappy Productions”.

[4]  ראה נספח : טקסט המקור באנגלית.

10. הספר עב הכרס בן כ- רבבת עמודים, “פסגת היכולת האנושית”, מצדיע לטכנולוגיית הטלוויזיה שהלכה והתפתחה בצעדי ענק מאז שנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה ובד בבד הוא שיר הַלֵל לספורטאים הנפלאים של העולם היָשָן ובראשם ג’וֹנִי וָויְיסְמִילֶר, פָּאבוֹ נוּרְמִי, הָאנֶס קוֹלֶמָאיְינֶן, גֶ’סִי אוֹאֶנְס, ג’ו לוּאִיס, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, ג’וֹרְג’ רוֹדֶן, הֶרְבֶּרְט מֶקִינְלִי, אָרְתּוּר ווִינְט, פָּאוּל אֶלְבְסְטְרוֹם, מוּרָאיי רוֹז, בּוֹבִּי מוֹרוֹ, הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט, אָרְמִין הָארִי, פִּיטֶר סְנֶל, אָגְנֶס קֶלֶטִי, לָארִיסַה לָאטִינִינָה, וֶורָה צָ’סְלָבְסְקָה, מַרְק סְפִּיץ, אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט, נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ’י, ורבים, רבים, רבים אחרים.

11. המחקר בשדה הטכנולוגיה הספורטיבית מוביל להמצאת מוט הפיברגלאס במקום מוט הבמבוק בתחרויות הקפיצה במוט, מייסד את מסלול הטרטאן במקום מסלול הפחם, משפר את מתקני הזינוק וההנעלה, מייצר את חליפת השחייה במקום ה- “סליפ” הישן – ובסופם שיאי עולם פנטסטיים. המחקר הרפואי והשיפור בשיטות האימון ומִשְכָם מאפשר לאתלטים ולשחיינים לקבוע שיאי עולם חדשים שנחשבו קודם לכן בגדר חלום. קופצי המוט האמריקני קוֹרְנֶלְיוּס ווֹרְמֶרְדָאם והאוקראיני סֶרְגֵיי בּוּבְּקָה ניחנו באותן המיומנויות והכישרונות של כוח, מהירות, זריזות, גמישות וקואורדינציה הדרושים למקצוע הספורט הזה. קורנליוס וורמרדאם (Cornelius Warmerdam) קבע ב- 23 במאי 1942 במודסטו – קליפורניה במוט במבוק שיא עולם 4.77 מ’. השיא החזיק מעמד חמש עשרה שנה. בחלוף חמישים ושתיים שנה קבע סֶרְגֵיי בּוּבְּקָה (Sergei Bubka) ב- 31 ביולי 1994 בעיר סֶסְטְרִיֶיאר באיטליה במוט פיברגלאס משופר שיא עולם 6.15 מ’. השיא נשבר לאחרונה ע”י קופץ צרפתי בשם רנה לאווילאני (Renaud Lavillenie) ועומד על 6.16 מטרים. כישרונם של האתלטים בקפיצה שהשתמשו במוטות במבוק ו/או מוט אלומיניום בימים ההם היה פחות או יותר זהה לקופצים שהחזיקו בידיהם מאוחר יותר מוטות גמישים עשויים פיברגלאס ׁו/או סיבי פחמן. כאמור כמעט שווה. אולם התערבותה של הטכנולוגיה המשופרת יצרה בין קופצי המוט בעִידָן היָשָן מאז ימי קורנליוס וורמרדאם לבין קופצי המוט בתקופה מודרנית פער גדל והולך, שהאמיר ל- 138 ס”מ לטובתו של סרגיי בובקה ועכשיו 139 ס”מ לטובתו של רנה לאווילאני.

12. ב- 25 במאי 1935 קבע האצן האמריקני ג’סי אואנס / Jesse Owens באצטדיון “אן ארבור” במישיגן שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.13 מ’. השיא החזיק מעמד 26 שנים עד שבא האמריקני רלף בוסטון (Ralph Boston) ב- 1961 ושיפר אותו ב- 8 ס”מ, 8.21 מ’. השיא בקפיצה לרוחק נשבר במשך השנים שוב ושוב ס”מ אחר ס”מ עד שב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 שם האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) סוף לדבר וקבע בקפיצה פלאית בודדת אחת אפופה מיסטיות מרחק של 8.90 מ’. השיא של בוב בימון החזיק מעמד 23 שנה. האתלט האמריקני קארל לואיס (Carl Lewis) מי שזכה באולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 בארבע מדליות זהב (100 מ’, 200 מ’, קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ’). כמו ג’סי אואנס (Jesse Owens) בשעתו באולימפיאדת ברלין 1936 התקרב אל בוב בימון אך לא הגיע אליו. ב- 31 באוגוסט 1991 באליפות העולם ה- 3 בטוקיו קבע האתלט האמריקני מייקל פאואל (Michael Powel) שיא עולם חדש, 8.95 מ’. השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה וטרם נשבר. קארל לואיס ומייקל פאואל לא היה מוכשרים או טובים מג’סי אואנס אך בחלוף 56 שנים מאז ימי “אן ארבור” (Ann Arbor) העניקה להם הטכנולוגיה הספורטיבית עדיפות ברורה : הם התחרו על מסלול רקורטאן בעוד גֶ’סִי אוֹאֶנְס רץ על מסלול פחם.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הזינוק של המקצה החמישי המוקדם בריצת 100 מ’. האָצָן האמריקני גֶ’סִי אוֹאֶנְס (בן 23) הקרוב למצלמה בראשית המבצע הספורטיבי האולימפי המדהים שלו שהעניק לו תהילת עולם נִצְחִית : זכייה ב- 4 מדליות זהב אולימפיות בריצות ל- 100 מ’, 200 מ’, קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ’. (באדיבות “OLYMPIAZEITUNG 1936”. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

האָצָן האמריקני גֶ’סִי אוֹאֶנְס (1980 – 1913) היה במידה רבה בר מזל משום שטכנולוגיית הקולנוע והטלוויזיה היו מספיק מוכשרים בראשית צעדיהם כבר ב- 1936 לתעד ולהנציח את פועלו הספורטיבי הכביר. הטלוויזיה הגרמנית ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) פרי תוצרתה של חברת האלקטרוניקה “TELEFUNKEN” בראשות המהנדס וולטר בְּרוּךְ (Walter Bruch) ו- 45 מצלמות הפילם של הבימאית הגרמניה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) תיעדו את הופעתו הספורטיבית והאצילית של ג’סי אואנס, את הישגיו הבלתי נשכחים, וזכייתו בארבע מדליות זהב באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. שמו של גֶ’סִי אוֹאֶנְס / Jesse Owens חרות לעד באותיות זהב בהיסטוריה האולימפית האמריקנית והבינלאומית לנֶצַח. לעַד.

jesse 22טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. פועל גרמני חוצב ארבע פעמים ומנציח את תהילתו האולימפית של ג’סי אואנס באוגוסט 1936 על קיר האצטדיון האולימפי בברלין, כאלוף אולימפי בריצות 100 מ’ ו- 200 מ’, בקפיצה לרוחק, ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ’. (באדיבות OlympiaZeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שנת 1935. בעיצומו של הוויכוח באירופה ובארה”ב האם ליטול חלק באולימפיאדה הנאצית טובע נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג’ לראשונה את הסלוגן המתחסד שלוֹ ביחסים בינלאומיים בין מדינות, כי, “…אין לערב פוליטיקה וספורט…”, ותומך תמיכה מלאה בארגון וקיום האולימפיאדה ה- 11 ב- בברלין בירת גרמניה הנאצית בקיץ 1936 ובהשתתפות הספורטאים האמריקניים במשחקים האלה. אוורי בראנדג’ חזר על האמירה הזאת גם לאחר רצח י”א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972 כשאמר שוב : “…ההצגה האולימפית באולימפיאדת מינכן 72′ חייבת להימשך (The Olympic Games must go on) מפני שאין לערב פוליטיקה עם ספורט…”. המשלחת האמריקנית לאולימפיאדת ברלין 1936 מתקבלת בברלין ברוב עם פאר והדר, ובכבוד עצום.

אווירת הימים ההם הפוליטית והאולימפית בארה”ב שקדמה לאולימפיאדה הנאצית רוויית המחלוקת של ברלין 1936. האמריקני ארנסט לי יאנקה (Ernest Lee Jahncke) מי שכיהן כחבר IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) בשנים 1936- 1927, מתנגד להשתתפות ספורטאי ארה”ב במשחקי ברלין 1936. לעומתו אוורי בראנדג’ (Avery Brundage) נשיא הוועד האולימפי האמריקני נחוש לתמוך תמיכה נמרצת בהשתתפות משלחת ארה”ב באולימפיאדת ברלין 1936, בטענה שאין לערבב ספורט עם פוליטיקה.

הבה אחזור לוועד האולימפי האמריקני ולתקופת הוויכוחים שקדמו לקיום משחקי אולימפיאדת 1936 בברלין. גם בציבור האמריקני נשבה רוח עזה בציבור שקראה להחרמת האולימפיאדה הנאצית בברלין 1936. העיתון האמריקני הנודע בעל תפוצת הענק, ה- “ניו יורק טיימס” (The New York Times) הוביל את תנועת ההתנגדות שביקשה להטיל חֶרֶם על אולימפיאדת ברלין 1936 אך נשיא הוועד האולימפי האמריקני אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ (Avery Brundage) הדף אותה. אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ אחת הדמויות המשפיעות ביותר על התפתחות עוצמתה של התנועה האולימפית במאה העשרים, תומך נלהב של קידום רעיון המשחקים האולימפיים, ובעל כושר שכנוע דאג להשקיט ולהרגיע. הוא תמך תמיכה נמרצת בעד קיום אולימפיאדת ברלין 1936 והתנגד בעקשנות להלך הרוח בתוך ארה”ב ששלל אותה. הצטרפו אליו שני נציגי ארה”ב בוועד האולימפי הבינלאומי שכיהנו כחברים גם בוועד האולימפי האמריקני וִוילִיאָם מָאי גָארְלָאנְד (William May Garland) [סעיף 1] בשנים 1948 – 1922 והבריגדיר – גנרל צָ’ארְלְס שֶרִיל (General Charles Sherrill) [סעיף 2] בשנים 1936-1922. בראש השוללים ניצב ארנסט יאנקה (Ernest Lee Jahncke) מי שהיה חבר בוועד האולימפי האמריקני ונציג שלישי אמריקני בוועד האולימפי הבינלאומי בשנים 1936 – 1927. אֶרְנֶסְט לִי יָאנְקֶה קשר את המשחקים האולימפיים האמורים להיערך בגרמניה ב- 1936 לצֵל הכבד של המדיניות החיצונית הכוחנית שהטיל השלטון הטוטליטארי בראשות הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר על אירופה, וניהול דוגמטי של פוליטיקה מוסרית פנימית ירודה שהגתה המפלגה נאצית לרבות שלילת זכויות בסיסיות של אזרחיה היהודיים בסיוע תעמולה ארסית אנטישמית אינטנסיבית מכוונת בראשות ד”ר יוזף גבלס. גרמניה הנאצית המעוותת היא זאת שטיפחה את עליונות הגזע הארי הגרמני מול שנאה יוקדת ובוז ליהודים ואנשים שחורים שנחשבו לנחותים. אֶרְנֶסְט לִי יָאנְקֶה תמך תמיכה מוחלטת בדרישתה של יהדות ארה”ב להחרים לאלתר את משחקי ברלין 1936.

american olympics 1

ארנסט לי יאנקה (1960 – 1877). כיהן כחבר IOC  בשנים 1936 – 1927. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני). 

american olympics 2

וויליאם גארלאנד (1948 – 1866). כיהן כחבר  IOC  בשנים 1948 – 1922. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני). 

american olympics 3

בריגדיר – גנרל צ’ארלס שריל (1936 – 1877). כיהן כחבר IOC בשנים 1936 – 1922. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

germany 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת. מצעד פלוגות הנוער ההיטלראי בראשות שַר הנוער באלדור פון שיראך. המשטר הנאצי טיפח ועודד בהתמדה את חזון הגזע הארי העליון, גרמנים בלונדיניים בעלי עיניים כחולות. הראשון מימין ברביעייה המובילה הוא האתלט פריץ שילגן (Fritz Schilgen)  בן 24  שנבחר להיות מדליק המשואה האולימפית באולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות הביטאון היומון האולימפי Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 2

טקסט תמונה : 1935. המשטר הנאצי מטפח את חזות ויפי הנערות הגרמניות במסגרת הרעיון הכללי של הפגנת עליונות הגזע הארי. (באדיבות הביטאון היומון האולימפי Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אֶרְנֶסְט לִי יָאנְקֶה היה מודע כמו רבים אחרים בוועד האולימפי הבינלאומי והאמריקני למתחולל בגרמניה וכאזרח אמריקני חופשי במדינה דמוקרטית קרא להתבונן במשחקי ברלין 1936 מזווית שונה הנוגעת לזכויות האדם. כולם בגרמניה ידעו שהפיהרר אדולף היטלר הוא דיקטטור נאצי בעל אידיאולוגיה פוליטית וחברתית גִזְעָנִית והרסנית, שונא יהודים ושחורים, שמבקש להשליט את הרעיונות המטורפים שלו בתוככי גרמניה. העולם ידע שהקנצלר – פיהרר הגרמני הוא בעל אמביציות מְדינִיוֹת אגרסיביות ושאיפות טריטוריאליות חסרות גבולות ומרחיקות לכת, ששואף לממש את חזונו כדי להקים מחדש את הרייך ה- 3 של גרמניה הגדולה באירופה , גם בכוח , על הריסות הסכם וורסאיי היָשָן שנחתם- 1919 בתום מלחמת העולם ה- 1. בעיניו של אדולף היטלר זה היה הסכם מביש מנקודת מבט גרמנית. ב- 6 במארס 1936 חמישה חודשים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין נכנס ה- “וורמאכט” הצבא הגרמני לחבל הריין והפר בגלוי את הסכם וורסאיי מ- 1918 בתום מלחמת העולם ה- 1. צרפת החלשה שתקה והעולם החריש. האומה הגרמנית תמכה תמיכה מוחלטת במדיניות החוץ התוקפנית של הפיהרר. בבחירות 1937 זכה הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר ברוב מוחלט של % 98.79 מהקולות. הוא המשיך לחמֵש את צבא גרמניה בקצב אדיר ועמד לספח אליו עכשיו את חבל הסוּדֶטִים הצ’כוסלובקי ולבצע את ה- “אָנְשְלוּס” חלום חייו סיפוח מדינת אוסטריה כולה ששפתה גרמנית, לרייך ה- 3 שלו. הרייך שנועד להתקיים 1000 (אלף) שנים. כולם ידעו שהוא אדולף היטלר נתמך ע”י משטרת הביטחון האכזרית שלו ה .S. S בראשות הרייכסקאנצלר היינריך הימלר ועוזריו ריינהארד היידריך וארנסט קאלטנברונר. כולם ידעו שהממשלה המגלומנית הנאצית והצייתנית שלוֹ של אדולף היטלר היא מטורפת ומעוותת כמוהו ותומכת פה אחד בשאיפתו של הפיהרר לשנות סדרי עולם במדינתו ובכל אירופה. השרים הנאציים הרמן גרינג, ד”ר יוזף גבלס שר התעמולה הארסי, ווילהלם פריק, פריץ זאוקל, יואכים פון ריבנטרופ, באלדור פון שיראך, רודולף הס, אלברט שְפֵּאר, התיאורטיקן המנוול והמְעֻוָות אלפרד רוזנברג היו עושי דברו של אדולף היטלר. כולם ידעו שהמשטר הנאצי תומך במסית והמדיח מטעם המפלגה הנציונאל – סוציאליסטית יוּלְיוּס שְטְרָיְיכֶר מי שהיה המו”ל ובעל השבועון הארסי והאנטישמי “דֵר שְטִירְמֶר”. זה היה דיוקנו של אדולף היטלר שליטה של המדינה המארחת בברלין את האולימפיאדה ה- 11 בעידן המודרני. חלק מהעולם הדמוקראטי הקים קול זעקה נגד קיום האולימפיאדה בגרמניה הנאצית אך היא הייתה חלשה מידי ולא מקיפה מספיק.

בעוד נשיא הוועד האולימפי האמריקני אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ (Avery Brundage) יוצא מדעתו כדי לתמוך באופן מוחלט בעריכת האולימפיאדה ה- 11 באוגוסט 1936 בברלין, ובעד השתתפות בהם של משלחת ספורטאים גדולה מארה”ב, שלח הקולגה שלו אֶרְנֶסְט לִי יָאנְקֶה (Ernest Lee Jahncke) ב- 25 בנובמבר 1935 מכתב מחאה לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הבלגי הנרי דה בלייאט – לאטור נגד ההשתתפות. בזו הלשון :

“Neither Americans nor the representatives of other countries can take part in the Games in Nazi Germany without at least ecquiescing in the contempt of the Nazis fair play and their sordid”.

נשיא IOC הנרי דה בלייאט – לאטור השיב לארנסט לי יאנקה כי זהו עניין פנימי של ארה”ב שצריך להיפתר בתוך הוועד האולימפי האמריקני. אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ דחה כאמור את הטענות ואמר כי אין לקשור את החיבה לספורט האולימפי עם הפוליטיקה הפנים גרמנית.

american olympics 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. אצטדיון הקוליסיאום. חבר הוועד האולימפי האמריקני והבינלאומי האמריקני ארנסט לי יאנקה (Ernest Lee Jahncke) במרכז, מעניק את מדליות הזהב לצמד שייטים אמריקניים אנדריו ליבאנו (משמאל) וג’ילברט גריי. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC והוועד האולימפי האמריקני).

american olympics 5

טקסט תמונה : 1936. אוורי בראנדג’ (Avery Brundage) נשיא הוועד האולימפי האמריקני. היה נחוש לתמוך תמיכה נמרצת בהשתתפות ארה”ב באולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

american olympics 6

טקסט תמונה : 29 בדצמבר 1935. אחת מישיבותיו של הוועד האולימפי האמריקני בראשות אוורי בראנדג’ (יושב במרכז שולחן הנשיאות) שדנה כיצד להיערך מבחינה ציבורית לקראת אולימפיאדת ברלין 1936. האם יש להחרים את המשחקים האולימפיים המתקיימים במדינה הנאצית, /או שמא אין לערבב פוליטיקה עם ספורט, ועל ארה”ב להתייצב בשיא כוחה במשחקים האולימפיים הללו. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ דחה כאמור את טענות החֶרֶם של אֶרְנֶסְט לִי יָאנְקֶה. הוא שכנע את שאר חברי הוועד האולימפי האמריקני לתמוך בו בנימוק דומה לזה של קולגות אחרים ב- IOC, שאמרו, כי הפוליטיקה והספורט צועדים במשעולים נפרדים, ולכן אין לקשור ביניהם. לאוורי בראנדג’ [3] הייתה הערכה וסימפתיה מקצועית רבה לוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי 1936 ולכישרונה הארגוני. ארנסט לי יאנקה התפטר ב- 1936 מחברותו בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). מעניין באותה שנה הצטרף לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) אוורי בראנדג’ עצמו.

בין אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ לתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד וקָארְל דִים שררה ידידות עוד משנת 1929 כששני הגרמנים סיירו בארה”ב והתבוננו בפעולות הוועדה המארגנת האמריקנית בראשות היו”ר וִוילִיאָם מַאי גָארְלָאנְד (William May Garland) המתכוננת לקראת אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. אוורי בראנדג’ ניצח בסופו של דבר בוויכוח הציבורי בתוככי ארה”ב בנוגע לאישור השתתפותה של ארה”ב באולימפיאדת ברלין 1936, לרִווחתו הגדולה של המשטר הנאצי. שני ראשי הוועדה המארגנת הגרמנית ד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד וד”ר קָארְל דִים העריכו כי פועלו ויוזמתו של אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ למען השתתפות משלחת ארה”ב במשחקי ברלין 1936 הציל להם את האולימפיאדה הנאצית שלהם. וועדים אולימפיים רבים אחרים בעולם שהתלבטו בין חֶרֶם על משחקי ברלין 1936 לבין השתתפות בהם, הלכו בעקבות ההחלטה החיובית האמריקנית. “אם ארה”ב איננה מחרימה את אדולף היטלר מה לנו כי נלין נגד הדיקטאטור”, טענו וועדים אולימפיים קטנים כגדולים והצטרפו לאֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’. תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד וקָארְל דִים דיווחו מייד לפיהרר אדולף היטלר על הצלחת השכנוע שלהם והחלטתו של נשיא הוועד האולימפי האמריקני ליטול חלק במשחקי ברלין 1936. עכשיו לא היה ספק כי ההשקעה הכלכלית הענקית של המשטר הנאצי בבניית תשתיות ואצטדיונים וארגון כללי של המשחקים – לא היו לשווא. משלחת ארה”ב הגדולה שכללה בשורותיה גם ספורטאים יהודים ושחורים נטלה חלק במשחקים האולימפיים של ברלין 1936 שם זהרה מעל כולם דמותו הספורטיבית של גֶ’סִי אוֹאֶנְס.

germany 3

טקסט תמונה : 1936. הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר (שני משמאל) מסייר בקומפלקס האולימפי בברלין בלוויית תיאודור ליוואלד וקארל דים (ראשון ושני מימין). (באדיבות הביטאון היומון האולימפי Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

Germany 4

טקסט תמונה : 25 ביולי 1936. ברלין. משלחת הספורטאים הגדולה של ארה”ב האמריקנית מגיעה לברלין כשבוע לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין שנועד להתקיים ב- 1 באוגוסט 1936. מר הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן שר הספורט של הרייך ה- 3 המשמש גם נשיא הוועד האולימפי הגרמני (משמאל) פוגש את מר וִוילִיאָם גָארְלָאנְד ראש המשלחת האמריקנית (מימין). וויליאם גארלאנד היה יו”ר הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג’לס וכיהן גם כחבר הוועד האולימפי הבינלאומי. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. 25 ביולי 1936. משלחת ארה”ב חולפת באוטובוסים ברחובות ברלין ומתקבלת בחמימות רבה ע”י תושבי העיר. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

Germany 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. העיתונות הגרמנית מסקרת בהרחבה את קבלת הפנים החמה שעורכים תושבי ברלין לספורטאים האמריקניים. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 7

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. קבלת פנים נלהבת במועל יד נאצי של מאות אלפי תושבי ברלין לספורטאים האמריקניים. השלטון בנאצי עשה את מיטב מאמציו כדי להעניק לאמריקנים חיבוק חם ואוהד. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 8

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ראש עיריית ברלין הנציונאל – סוציאליסטי ד”ר יוליוס ליפרט (Lippert  Julius Dr) מברך את ספורטאי ארה”ב. המשטר הגרמני העניק כבוד רב למשלחת האמריקנית בראשות של נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג’. ניצבים מאחור שר הספורט של הרייך ה- 3 האנס פון טשאמר אונד אוסטן, האמריקני וויליאם גארלאנד (שיער לבן ומרכיב משקפיים), ד”ר קארל דים, אוורי בראנדג’, נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית ד”ר תיאודור ליוואלד, קארל ריטר נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת החורף שנערכה בגארמיש – פארטנקירשן בפברואר 1936, האמריקני ד”ר גראמה האמונד ראש חבר השופטים האמריקני בברלין 1936 (שיער וזקן לבנים), מזכ”ל הוועד האולימפי האמריקני פרדריק רובין, וד”ר ג’ון רובין חבר הוועד האולימפי האמריקני. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 9

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית ד”ר תיאודור ליוואלד (בן 76, מימין) וראש עיריית ברלין ד”ר ג’וליוס ליפרט (משמאל) מעניקים קבלת פנים אוהדת נכבדת לנשיא הוועד האולימפי אוורי בראנדג’ (בן 49, במרכז). אוורי בראנדג’ נהנה מיוקרה רבה בברלין 1936. במידה רבה הוא היה האיש שהציל את האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש לפיהרר אדולף היטלר. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי הגרמני של OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

Germany 10

טקסט תמונה : אוורי בראנדג’ נשיא הוועד האולימפי האמריקני. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 11

טקסט תמונה : ארמאנד מאסארד נשיא הוועד האולימפי הצרפתי. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 12

טקסט תמונה : סטפן צאפראשצ’יקוב נשיא הוועד האולימפי של בולגריה. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 13

טקסט תמונה : סיגפריד אדסטרום נשיא הוועד האולימפי השוודי ונשיא IAAF. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצנים האמריקניים הבלתי נשכחים באולימפיאדת ברלין 1936 ג’סי אואנס והלן סטפנס. ידידות מופלאה נקשרה בין האתלט הגרמני קארל לודוויג “לוץ” לונג לבין ג’סי אואנס בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936. הופעתו המזהירה של המתעד האולימפי ובימאי הטלוויזיה הדגול היהודי – אמריקני באד גרינספאן ורעייתו קאפי פטראש – גרינספאן במחצית השנייה של עשור ה- 60 במאה שעברה. שניהם מפיקים ויוצרים ב- 1967 את הסרט הדוקומנטארי רב המוניטין והבלתי נשכח “ג’סי אואנס חוזר לברלין” (Jesse Owens returns to Berlin). הסרט נשען על חומרי הדוקומנטציה של לני ריפנשטאהל כפי שתיעדה את ג’סי אואנס בסרטה “OLYMPIA” העוסק בתחרויות אולימפיאדת ברלין 1936. מששב ג’סי אואנס לארה”ב בסופו של חודש אוגוסט 1936 עטור ארבע מדליות זהב התקבל בכבוד ותשואות המוענקים לנשיאים ומלכים אך נשכח במהרה. כדי להוציא את מחייתו ופרנסתו התחרה במאוצים קצרים נגד סוסים וכלבים. הסרט הדוקומנטארי “ג’סי אואנס חוזר לברלין” שודר בהצלחה חסרת תקדים בטלוויזיה האמריקנית פעמיים בשנים 1968 ו- 1972. באד גרינספאן המשיך בעבודתו התיעודית והפיק, כתב, וביים בראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה את סדרת הטלוויזיה האלמותית שלו “OLYMPIAD”. הסדרה התיעודית נרכשה ע”י 100 (מאה) רשתות טלוויזיה ומשודרת בהצלחה רבה גם בטלוויזיה הישראלית הציבורית בין השנים 1975 ל- 1992.

לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל בימאית הסרט הדוקומנטארי “OLYMPIA” חיכתה בכיליון עיניים לבואו של ג’סי אואנס לברלין. התחקירנים שלה דיווחו לה כי המשלחת האמריקנית מונה חוץ מג’סי אואנס עוד ספורטאים שחורים מצטיינים כמו האָצָן ל- 100 מ’ רָלְף מֶטְקָאלְף (Ralph Metcalfe), האָצָן ל- 400 מ’ אָרְצִ’י וִוילִיאָמְס (Archie Williams), הרץ ל- 800 מ’ ג’וֹן ווּדְרוּף (John Woodruff) שני הקופצים לגובה קוֹרְנֶלְיוּס ג’וֹנְסוֹן (Cornelius Johnson) ודֵייוִיד “דֵייב” אוֹלְבְּרִיטוֹן (David “Dave” Albriton). אך גֶ’סִי אוֹאֶנְס המקסים והכריזמטי בעל המוניטין הבינלאומי גרף את מרב תשומת הלב הקולנועית של אשת הקולנוע הגרמנייה המפורסמת. את לְבָבָה הרומנטי כבש לוחם קרב העשרה האמריקני גלן מוריס (Glenn Morris) מי שזכה במדליית הזהב במקצוע המפרך הזה ונחשב למלך האתלטים.

זאת הייתה התקופה בה גרמניה טענה בלהט לעליונות הגזע הארי העשוי מגברים ונשים בלונדיניים ותכולי עיניים , אך היה זה גֶ’סִי אוֹאֶנְס שהכה את יריביו הלבנים והגרמנים שוק על ירך בכל התחרויות על מסלולי הא”ק [4]. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הכניסה את מחסניות ה- Film לעשרות מצלמותיה ודרכה אותן לקראת בואו של האָצָן הבכיר בעולם. היא תכננה לצלם אותו בהילוכים רגילים ובתנועה איטית (Slow motion) בתחרויות הריצה והקפיצה בהן ייטול חלק מכמה זוויות צילום. את התייצבותו לזינוק, כניסתו לגומות על מסלול הפחם ויציאתו המטאורית לדרך לאחר יריית המזניק, תכננה לצלם ב- Close up מגובה פני הקרקע מבור צילום שהוכן לצלמים שלה. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הייתה סקרנית לפגוש אותו. היא ידעה עוד דבר אודותיו. רופאים – מדענים בארה”ב בדקו ומדדו את גופו, שריריו, ועצמותיו מכל היבט אפשרי, כדי לגלות היכן טמון סוד כוחו. הם לא מצאו דבר. גֶ’סִי אוֹאֶנְס היה בן תמותה רגיל אך בתחום פיזי קונקרטי של זריזות, מהירות, גמישות,  וקואורדינציה בריצות קצרות ויכולת ניתור לגובה ולרוחק הוא היה מוכשר מכולם. מושלם. במידה רבה גם עַל אֱנוֹשִי.

jesse 17

טקסט תמונה : 1936. רופא – מדען אמריקני חוקר את גופו של ג’סי אואנס שיאן העולם בריצות ל- 100 מ’, 200  מ’, וקפיצה לרוחק.

riefenstahl 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. צוות צילום של הבימאית לני ריפנשטאהל מתקין מצלמת פילם 35  מ”מ על חצובה בבור צילום מיוחד באצטדיון האולימפי, כדי לקבל שוט צילום בגובה הדשא, סמוך לקו הזינוק של הריצות בתחרויות הא”ק. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצנית האמריקנית המופלאה הֶלֶן סְטֶפֶנְס (Helen Stephens) בת 18 וגבוהה (1.83 מ’) זוכה בשתי מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 : בריצות ל- 100 מ’ (11.5 ש’) ושיא עולם במירוץ שליחות 4 פעמים 100 מ’ (46.9 ש’).

jesse 22

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. שני המנצחים האמריקניים בריצות ל- 100 מ’ לגברים ונשים, ג’סי אואנס (בן 23) והלן סטפנס (בת 18 שקומתה הייתה 1.83 מ’). הלן סטפנס קבעה ב- 4 באוגוסט 1936 בריצה המוקמת ל- 100 מ’ במשחקי ברלין 1936 שיא עולם חדש 11.4 ש’. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הֶלֶן סְטֶפֶנְס (Helen Stephens) נולדה ב- 3 בדצמבר 1918 בפוּלְטוֹן – מִיסוּרִי. היא הייתה מוכשרת בספורט בכלל ובריצות בפרט. מאמן הא”ק בֶּרְטוֹן מוּר (Burton M. Moore) הוא שהכשיר אותה לקראת תחרויות הא”ק באולימפיאדת ברלין 1936. בהיותה נערה צעירה בת 18 התנשאה לקומה של 1.83 מ’. היא הייתה לסבית מוצהרת ולא הסתירה זאת. הופעתה החיצונית הייתה גברית משהו ועוררה התלחשויות וחשדות מאחורי גבה. את אותו הדבר אמרו על יריבתה העיקרית בריצת ה- 100 מ’ סְטֶלָה ווֹלְש שהייתה מבוגרת מהלן סטפנס בשבע שנים. האנשים טענו שסטלה וולש היא אישה מ- מין זכר. גֶבֶר על כל המשתמע מכך. המפגש בין הֶלֶן סְטֶפֶנְס וסְטֶלָה ווֹלְש בברלין בתחרות הגמר בריצה ל- 100 מ’ הייתה דרמטית ומסקרנת. כל אחת מהשתיים הייתה מודעת ליכולת ולהיסטוריה הספורטיבית וגם האישית – פרטית של רעותה. הלן סטפנס הפכה לדמות לאומית בארה”ב לאחר שניצחה בקלות במבחנים התחרותיים (Olympic trails) לקראת אולימפיאדת ברלין 1936. כמו ג’סי אואנס היא הייתה משכמה ומעלה ללא מתחרות שתמיד ראו את גבה. היא הייתה עילוי ריצה. שלוש חברותיה לרביעיית השליחים 4 פעמים 100 מ’ אָנֶט רוֹגֶ’רְס (Annette Rogers), הָארְיֶיט בְּלָאנְד (Harriet Bland), ו- אֶלִיזָבֶּת’ רוֹבִּינְסוֹן (Elizabeth Robinson) העריצו אותה וידעו כי יש להן על מי לסמוך. צריך לזכור כי הלן סטפנס הייתה במשחקי ברלין נערה בת 18 וחצי אך בעלת שקט נפשי, צנועה וענווה, ויחד עם זאת בעלת יכולות אתלטיות גבוהות וגם תעצומות נפש, שהקרינה על סביבתה ביטחון. כולם ידעו שעם הנערה הזאת ממדינת מיסורי אי אפשר להפסיד. הֶלֶן סְטֶפֶנְס ניצבה במרכזה של נבחרת האתלטיות האמריקניות למשחקים האולימפיים של ברלין 1936. לא היה בכך כל ספק.

usa olympics 1 1936

טקסט תמונה : שנת 1936. נבחרת האתלטיות של ארה”ב בטרם צאתה למשחקים האולימפיים של ברלין 1936. להלן זיהוי ארבע האצניות במשלחת האמריקנית : הלן סטפנס (בת 18) יושבת בשורה האמצעית שנייה משמאל. הארייט בלאנד כורעת שלישית משמאל ליד הלן סטפנס. אנט רוג’רס עומדת שלישת משמאל בשורה האחורית, אליזבת’ רובינסון (בת 24) עומדת בשורה האחורית שנייה מימין. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אולימפית שלי : אליזבת’ רובינסון (Elizabeth Robinson) זכתה בהיותה בת 16 (!) במדליית הזהב בריצת 100  מ’ באולימפיאדת אמשטרדם 1938. ב- 1931 נפצעה קשה בתאונת מטוס סבלה משברים, והייתה מחוסרת הכרה במשך שבעה חודשים. היא הפסידה את אולימפיאדת לוס אנג’לס. באופן מפתיע התאוששה ושבה למסלול הא”ק. היא נקבעה להיות הרצה השלישית ברביעיית השליחות האמריקנית במירוץ 4 פעמים 100 מ’ זאת שמוסרת את מטה השליחים לרצה המסיימת הלן סטפנס (Helen Stephens).

usa olympics 2 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הלן סטפנס קובעת שיא עולם חדש 11.4 ש’ בריצתה הראשונה המוקדמת במשחקי ברלין 36′. השיא לא אושר בשל רוח גבית מעל המהירות המותרת. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

usa olympics 3

טקסט תמונה : 1935. מיסורי – ארה”ב. האצנית הלן סטפנס (Helen Stephens) בת 17 מתרגלת זינוק נמוך עם מאמנה ברטון מור (Burton Moore). (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

usa olympics 4 1936

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת. סטלה וולש (Stella Walsh) מדגימה זינוק נמוך בריצות הקצרות. היא הסתירה כל השנים את זהותה המינית האמיתית. בעת ניתוח גופתה לאחר מותה האקראי ב- 4 בדצמבר 1980 בעת שוד חנות בקליבלנד ארה”ב, התגלתה כגֶבֶר לכל דבר. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

usa olympics 5 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצנית האמריקנית הלן סטפנס (Helen Stephens – ראשונה מימין) מנצחת בריצת הגמר ל- 100 מ’ נשים, מציבה שיא עולם חדש בתוצאה של 11.5 ש’ וזוכה במדליית הזהב. במדליית הכסף זכתה האצנית האמריקנית – פולנייה סטניסלאבה וולאשייביץ’ (Stanislawa Walasiewicz – שנקראה בארה”ב סטלה וולש – Stella Walsh, ראשונה משמאל) בזמן של 11.7 ש’. הזוכה במדליית הארד הייתה הגרמנייה קאטה קראוס (Kathe Krauss – שנייה מימין) בזמן של 11.9 ש’. במקום הרביעי דורגה הגרמנייה מארי דולינגר (Marie Dollinger – שנייה משמאל) בזמן של 12.0 ש’. את המקום החמישי השיגה האמריקנית אנט רוג’רס (Annette Rogers – שלישית מימין) בזמן של 12.2 ש’. במקום השישי והאחרון דורגה הגרמנייה אמי אלבוס (Emmy Albus) בתוצאה 12.3 ש’ הנראית בתמונה שלישית משמאל. בתום התחרות ביקש הקנצלר הגרמני אדולף היטלר להיפגש עם האלופה האמריקנית הלן סטפנס. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אולימפית שלי : שיא העולם הקודם של הלן סטפנס עמד על 11.6 ש’.

usa olympics 6 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. תמונה נוספת מזווית צילום שונה של סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’ נשים. האצנית האמריקנית הלן סטפנס מקדימה את כולן בהפרש עצום. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

usa olympics 7 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. המנצחת בריצת הגמר לנשים האמריקנית הלן סטפנס (גובהה האישי 1.83 מ’) מברכת את סגניתה אמריקנית – פולנית סטניסלבה וואלאשייביץ’ (נקראה בארה”ב סטלה וולש) אזרחית אמריקנית שהתחרתה עבור מדינתה המקורית פולין. כבר בארה”ב בטרם משחקי ברלין 1936 התעוררה שאלה לגבי מיניותן של שתי האצניות, האם הן נשים או גברים. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההיסטוריה של סְטֶלָה ווֹלְש הייתה מוזרה, לא נוחה, ומביכה. היא נולדה בפולין ב- 3 באפריל 1911 בשם סְטָנִיסְלָאבָה וָואלָאשְיֶיבִיץ’ (Stanislawa Walasiewicz). כשהייתה בת שלושה חודשים היגרה משפחתה לארה”ב והתיישבה בעיר קליבלנד במדינת אוהיו. שמה שונה לסטלה וולש (Stella Walsh), שֵם בעל צליל אמריקני. כשגדלה לא ידעה אהבתה לספורט גבולות. היא הייתה אתלטית מחוננת וגבוהה (1.80 מ’) והאָצָנִית הראשונה בתבל ששברה את מחסום 12 שניות בריצת 100 מ’ לנשים, 11.9 ש’, הישג שנחשב לפסגת היכולת האנושית באותה תקופה. בעת השפל הכלכלי הגדול שפקד את ארה”ב בשנים 1932 – 1929 פוטרה מעבודתה בחברת הרכבת של ניו יורק. זה היה לפני אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932 משאת חלומה של סְטֶלָה ווֹלְש. עיריית קליבלנד הציעה לה להשתלב ב- “Recreation department” אך היא סירבה מפני שחוקת החובבים האולימפית באותם הימים החמירה מאוד עם הספורטאים והספורטאיות ואסרה על העוסקים בהוראת חינוך גופני או ב- Recreation להתחרות באולימפיאדה. מושג החובבנות (Amateur) כפי שהבינו אותו אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי הגדיר ספורטאי או ספורטאית מקצוענית על פי ארבעה קריטריונים :

א. מי שקיבל פרסי כסף .

ב. מי שהתחרה כנגד מקצועני.

ג. מי ששימש מורה ספורט או היה יועץ של תרגילי תרבות הגוף תמורת שכר.

ד. מי שמשתתף בתחרויות ספורט הפתוחות לכולם (All comers).

סטלה וולש רצתה מאוד לרוץ 100 מ’ באולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. או אז הגתה רעיון מקורי. כדי להתפרנס וגם להשתתף באולימפיאדה וויתרה על ניירות האזרחות האמריקנית שלה, קיבלה משרה בשגרירות פולין בניו יורק, והחליטה להתחרות בלוס אנג’לס 1932 בשם פולין, המדינה בה נולדה. סטלה וולש שביקשה להיקרא בשמה הפולני המקורי סטניסלאבה וואלאשייביץ’ ניצחה בתוצאה של שיא עולם חדש 11.9 ש’, וזכתה במדליית הזהב. היא הקדימה בהפרש של חצי מטר את הרצה הקנדית הילדה סטרייק (Hilda Strike) שאף לה נמדד זמן זהה של 11.9 ש’. העיתונות תיארה את המנצחת הפולנייה – אמריקנית כבעלת צעדי גבר לכל דבר וטענה שהיא רחוקה מלהיראות נשית.

usa olympics 1 1932

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. האצנית האמריקנית / פולנייה סטניסלבה וולאשייביץ’ / Stanislawa Walasiewicz (סטלה וולש) מנצחת בשם פולין בריצת הגמר ל- 100 מ’ נשים. היא קובעת שיא עולם 11.9 ש’ וזוכה במדליית הזהב. במדליית הכסף זכתה כאמור האצנית הקנדית הילדה סטרייק / Hilda Strike  בזמן זהה 11.9 ש’ לזמנה של המנצחת הפולנייה – אמריקנית. במדליית האָרָד זכתה האצנית האמריקנית ווילהלמינה פון ברמן / Wilhelmina von Bremen בתוצאה של 12.0 ש’. רביעית הייתה האצנית הגרמנייה מארי דולינגר / Marie Dollinger בזמן של 12.2 ש’. במקום החמישי דורגה האצנית הבריטית אילין איסקוק / Elieen Hiscock בזמן של 12.3 ש’. במקום השישי והאחרון סיימה האמריקנית אליזבת’ ווילדה / Elizabeth Wilde בתוצאה 12.3 ש’. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הציבור התייחס אליה כל הזמן כאל חריג ובחשדנות רבה. כולם אמרו שהיא גֶבֶר ולא נתנו לה מנוח. אולם לא הייתה לכך כל הוכחה רפואית – מדעית.

usa olympics 2 1932

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. היסטוריון הספורט האולימפי רב המוניטין והחשוב האמריקני דייויד וולצ’ינסקי (David Wallechinsky) מפרסם את תמונתה של האמריקנית סטלה וולש באחד מספריו “SUMMER OLYMPICS 1998 EDITION” ובתחתיתה הוא אומר / שואל, “איזה סוד עמוק ואפל מונע מסטלה וולש לחייך אפילו לאחר זכייתה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ’ נשים באולימפיאדת לוס אנג’לס 1932 ?”. וועדה רפואית קבעה מאוחר יותר כי סטלה וולש היא גבר לכל דבר. (מקור : דייוויד וולצ’ינסקי).

David Wolchinski

טקסט תמונה : זהו היסטוריון הספורט רב המוניטין והחשוב האמריקני דייויד וולצ’ינסקי (התמונה מ- 1996).

usa olympics 8 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. קנצלר גרמניה אדולף היטלר דחה את ג’סי אואנס אך ביקש לברך את האצנית האמריקנית הלן סטפנס לאחר זכייתה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ’. אדולף היטלר כה התרשם ממנה עד שהציע לה לשנות לאום ולהתחרות בשם גרמניה. הלן סטפנס סירבה. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הֶלֶן סְטֶפֶנְס הייתה אישה חזקה מאוד מבחינה גופנית. כשלחצה את ידו של אדולף היטלר התרשם הקנצלר מעוצמת כוחה, ואמר לה : “גב’ הֶלֶן סְטֶפֶנְס את אָרִית אמיתית. הייתי רוצה שתרוצי בשם גרמניה. את מוזמנת לבקר אותי ביקור סוף שבוע בברכטסגאדן (Berchtesgaden)”. הֶלֶן סְטֶפֶנְס שהייתה אזרחית אמריקנית נאמנה ולסבית מוצהרת דחתה את ההזמנה.  ומה באשר לסטלה וולש. ב- 1947 העניק לה הממשל האמריקני את האזרחות שכה רצתה לקבל בחזרה. ב- 4 בדצמבר 1980 בהיותה בת 69 נקלעה סְטֶלָה ווֹלְש לביש מזל לשוד מזוין בעת שערכה קניות לביתה בקליבלנד. היא נורתה בטעות ונהרגה. בניתוח שלאחר המוות נקבע מעל לכל ספק כי סְטֶלָה ווֹלְש שקבעה 11 שיאי עולם לנשים והשיגה 41 תארים ב- .A. A. U. בקריירה הספורטיבית הארוכה שלה במסגרת הנשית, הייתה לחלוטין גבר. גבר לכל דבר.

פוסט מס’ 797. האָצָן השחור האמריקני גֶ’ִסי אוֹאֶנְס / Jesse Owens העפיל לפסגת היכולת האנושית דווקא בסביבה עוֹיֶנֶת באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. שָם באולימפיאדת ברלין 1936 נוצרה התיאוריה המופרכת והמורשת המוטעית כי לספורטאי השחור יש עליונות מובנית על הספורטאי הלבן. פוסט מס’ 797 דן באווירת הימים ההם לפני 83 שנים וגם בסיפורן הדרמטי של שתי האצניות האולימפיות האמריקנית הלן סטפנס (Helen Staphens) ושל הפולנייה / אמריקנית סטלה וולש (Stela Walsh). פוסט מס’ 797 מהווה גם שִיר הַלֵל לשני המתעדים והקולנוענים הדגולים, הגרמניה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) והיהודי – אמריקני בַּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan). פוסט מס’ 797. כל הזכויות שמורות. 

אחד הקטעים המרגשים בסרט הדוקומנטארי “Jesse Owens returns to Berlin”  הוא תיעוד ההתמודדות בקפיצה לרוחק בין גֶ’סִי אוֹאֶנְס לנציג גרמניה במקצוע הזה ואחד הטובים בעולם בעת ההיא , קָארְל לוּדְוִויג “לוּץ” לוֹנְג (Carl Ludwig “Lutz” Long) . לוּץ לוֹנְג מודל אָרִי כפי שאדולף היטלר ראה בחזונו גבר גבוה בעל גוף אתלטי , שיער בלונדיני ועיניים כחולות , דחה בשאט נפש את תורת הגזע העליון שטבע הפיהרר והתיידד עם גֶ’סִי אוֹאֶנְס . הוא העריץ את האתלט האמריקני הגדול והמפורסם ביותר של עשור ה- 30 במאה שעברה והיה זה שיעץ לגֶ’סִי אוֹאֶנְס ברגע קריטי בתחרות המוקדמת להרחיק במקצת את סימן הקפיצה שלו בטרם הניסיון השלישי והאחרון שלו. 7.15 מ’ היה מינימום המרחק שנדרשו הקופצים לעבור כדי להעפיל לשלב הגמר, מרחק שגֶ’סִי אוֹאֶנְס שיאן העולם 8.13 מ’ היה מדלג מעליו בימים רגילים ללא נדנוד עפעף. להפתעת כולם פסל גֶ’סִי אוֹאֶנְס בשתי קפיצותיו הראשונות. נותר לו עוד ניסיון אחד ואחרון. היה ספק אם יעמוד לו השקט הנפשי בהר געש הברלינאי והאם יוכל להעפיל לשלב הגמר. הוא היה בלחץ עצום ואז ניגש אליו לוּץ לוֹנְג הניח את ידו על כתפו חיבק אותו, ואמר לו, “…ג’סי, מה זה בשבילך לעבור 7.15  מ’ . תרחיק קצת את סימן תחילת ההרצה שלך הרי אינך צריך עכשיו לקבוע שיא עולם, המטרה שלך כעת היא לעבור 7.15 מ’ כדי להעפיל לגמר. העיקר שלא תפסול…”. גֶ’סִי אוֹאֶנְס שעה לעצתו ואומנם ניסיונו השלישי צלח. בתחרות הגמר קפץ גֶ’סִי אוֹאֶנְס למרחק של 8.06 מ’, קבע שיא אולימפי חדש, וזכה במדליית הזהב. לוּץ לוֹנְג קבע 7.87 מ’ וזכה במדליית הכסף.

כמה צלמי סטילס שנכחו במקום עטו על הצמד מיהרו להנציח את הידידות בין לוּץ לוֹנְג לגֶ’סִי אוֹאֶנְס שנראו שרועים על כר הדשא ונינוחים מאוד באצטדיון האולימפי בטרם החלה תחרות הגמר בקפיצה לרוחק. התמונות השתמרו. שני הקופצים השתמשו בסגנונות שונים. גֶ’סִי אוֹאֶנְס ניתר בסגנון “ההליכה באוויר” שהוא מורכב יותר קואורדינטיבית מתנועת “המִתּוּח” סגנון הקפיצה של לוּץ לוֹנְג.

jesse 23

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . תחרות הקפיצה לרוחק. האצן האמריקני ג’סי אואנס מבצע את סגנון ההליכה באוויר וזוכה מדליית הזהב כשהוא קובע שיא אולימפי 8.06  מ’ ג’סי אואנס קבע בתוך שעה ב- 25 במאי 1935 באצטדיון “אן ארבור” במישיגן שלושה שיאי עולם שנחשבו בעת ההיא לפסגת היכולת האנושית : 10.2 ש’ ב- 100 מ’. 20.3 ש’ ב- 200  מ’.  8.13  מ’ בקפיצה לרוחק. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

luz long 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. תחרות הקפיצה לרוחק. הקופץ הגרמני קארל לודוויג “לוץ” לונג מבצע את סגנון המיתוח וזוכה במדליית הכסף 7.87 מ’. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הישגיו של גֶ’סִי אוֹאֶנְס באולימפיאדת ברלין 1936 ראויים להערכה נוספת אם לוקחים בחשבון את אינטנסיביות האירועים בהם נטל חלק. השתתפותו בכל הריצות המוקדמות (בטרם שלב הגמר) ב- 100 מ’, 200 מ’, ומרוץ השליחים 4 פעמים 100 מ’, והתחרויות המוקדמות בקפיצה לרוחק – לא היה דבר של מה בכך והצריך מלבד כושר גופני גבוה גם שקט נפשי, כושר המתנה וסבלנות בתנאי לחץ ובקוֹר ששרר באצטדיון הפתוח בשבוע הראשון של המשחקים.

הוועדה המארגנת הגרמנית ארגנה לספורטאים הסעות מסודרות של אוטובוסים בבוקר מהכפר האולימפי לאצטדיון האולימפי המרכזי, מרחק נסיעה של כשלושת רבעי השעה. בתום התחרויות המוקדמות שנערכו בבוקר הוחזרו הספורטאים בהסעות מאורגנות לכפר האולימפי כדי לסעוד ארוחת צהריים ולנוח מנוחה קלה. אחה”צ הם שוב נסעו באוטובוסים לאצטדיון האולימפי כדי ליטול חלק בתחרויות הגמר. גֶ’סִי אוֹאֶנְס לא יכול היה להיהנות משירות ההסעות בגלל לוח התחרויות העמוס שלו. הוא היה צריך לבלות את זמנו באצטדיון כדי לא להחמיץ את התחרויות המוקדמות ואת שלבי רבע הגמר וחצי הגמר כמו למשל ה- 3 באוגוסט 1936 בו נטל חלק בשני מרוצי רבע הגמר וחצי גמר בריצה ל- 100 מ’. מאמנו האישי לָארִי סְנָיְידֶר דאג לו לסנדביצ’ים וחלב ושתייה חמה, והביא עמו גם שמיכות כדי להתכסות בהם ועל מנת לשמור על חום הגוף בשלב ההמתנה באצטדיון. לארי סניידר חשש שהציפייה הארוכה באצטדיון מבלי לעשות כמעט דבר עלולה לגרום לפציעה של האתלט שלו בעת המאמץ העיקרי. על כן תבע ממנו להתכסות בשמיכה בנוסף לבגד האימון שלבש, ודרש ממנו גם חימום ארוך מהרגיל לפני יריית הזינוק.

jesse 24

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג’סי אואנס ( Jesse Owens – ראשון מימין) ממתין יחד עם חבריו רלף ומקאלף (Ralph Metcalfe) ופרנק ווייקוף (Frank Wykoff) מכוסים בשמיכות בשל הקור השורר באצטדיון האולימפי, וגם האָצָן השווייצרי פאול האני (Paul Hannie) לריצת 100 מ’ בשלב רבע הגמר. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

Jesse 25

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג’סי אואנס (מימין) ורלף מטקאלף ממתינים לזינוק לריצת הגמר ב- 100 מ’ ומתגוננים מהקור בעזרת שמיכות שסיפק להם המאמן לארי סניידר. כותרת גרמנית הכריזה ב- Olympiazeitung, כלהלן : “האקלים הגרמני איננו מתאים לאנשים שחורים”. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הביטאון האולימפי היומי “Olympiazeitung 1936” העניק תשומת לב רבה ודיווח על פעילותו הענפה והאינטנסיבית של גֶ’סִי אוֹאֶנְס בתחרויות הא”ק של אולימפיאדת ברלין 1936, כלהלן :

א. ביום ראשון – 2 באוגוסט 1936 ב- 11.30 הוא נטל חלק בריצות המוקדמות ל- 100 מ’ וקבע במקצה שלוֹ זמן של 10.3 ש’, והעפיל לשלב רבע הגמר. באותו יום בשלוש אחה”צ הוא השתתף בריצה ל- 100 מ’ בשלב רבע הגמר וניצח במקצה שלו בזמן של 10.2 ש’ ממנה העפיל ראשון לשלב חצי הגמר.

ב. ביום שני – 3 באוגוסט 1936 בשלוש וחצי אחה”צ זכה גֶ’סִי אוֹאֶנְס בריצה ל- 100 מ’ במקצה שלו בשלב חצי הגמר בתוצאה של 10.4 ש’ והעפיל לשלב הגמר. שעתיים אח”כ באותו היום בחמֵש אחה”צ ניצח בריצת הגמר בזמן של 10.3 ש’ והשיג את מדליית הזהב הראשונה שלוֹ.

ג. ביום שלישי – 4 באוגוסט 1936 בשעה 10.30 השתתף גֶ’סִי אוֹאֶנְס בתחרות המוקדמת בקפיצה לרוחק. רק בניסיון השלישי והאחרון שלוֹ הצליח לחלוף מעל מרחק המינימום של 7.15 מ’ כדי להעפיל לגמר. רבע שעה אח”כ התייצב לתחרות המוקדמת הראשונה בריצת 200 מ’ וקבע במקצה שלו 21.1 ש’. התוצאה הזאת הספיקה לו להעפיל לשלב רבע הגמר. באותו יום שלישי – 4 באוגוסט 1936 בשעה שלוש ארבעים וחמש אחה”צ ניצח במקצה שלו בריצת 200 מ’ בשלב רבע הגמר, שוב בזמן של 21.1 ש’ והעפיל לשלב חצי הגמר. מן המסלול אַץ גֶ’סִי אוֹאֶנְס לבור הקפיצה לרוחק שם החלה בארבע וחצי אחה”צ תחרות הגמר. הוא ניצח בה בתוצאה של 8.06 מ’ וזכה במדליית הזהב השנייה שלוֹ.

ד. ביום רביעי – 5 באוגוסט 2006 בשעה שלוש אחה”צ ניצח גֶ’סִי אוֹאֶנְס במקצה שלו בריצת 200 מ’ בשלב חצי הגמר בתוצאה של 21.3 ש’ והעפיל לריצת הגמר. שלוש שעות אח”כ בשש בערב ניצח בריצת הגמר ל- 200 מ’ בתוצאה של 20.7 ש’ וצבר את מדליית הזהב השלישית שלו.

jesse 26

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצן האמריקני ג’סי אואנס זוכה במדליית הזהב בריצת 200 מ’ בתוצאה 20.7 ש’ ומקדים את בן ארצו מאתיו רובינסון שקבע 21.1 ש’ (מדליית כסף), וההולנדי מרטין אוסנדארפ שגמא את המרחק ב- 21.3 ש’ (מדליית ארד). (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה. בשבת – 8 באוגוסט 1936 השתתף עם הרביעייה האמריקנית במירוץ השליחים המוקדם 4 פעמים 100 מ’ וקבע עמה שיא עולם חדש 40.0 ש’. הרביעייה האמריקנית העפילה בקלות לשלב הגמר.

ו. ביום ראשון – 9 באוגוסט 1936 נטל חלק בריצת הגמר במרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ’ בו ניצחה הרביעייה האמריקנית (ג’סי אואנס הרץ הפותח + רָלְף מֶטְקָאלְף הרץ השני + פוֹי דְרֵיְיפֶּר הרץ השלישי + פְרָאנְק ווֹיְיקוֹף (הרץ המסיים) בתוצאה של שיא עולם חדש 39.8 ש’. גֶ’סִי אוֹאֶנְס זכה במדליית הזהב הרביעית שלו.

jesse 27

טקסט תמונה : 9 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. ריצת הגמר במירוץ שליחים לגברים 4 פעמים 100 מ’. הרץ האמריקני הפותח ג’סי אואנס מעביר את מטה השליחים לרץ השני ברביעייה רלף מטקאלף ביתרון של ארבעה מטרים לפני הרץ האיטלקי הפותח אוראזיו מאריאני (Orazio Mariani) והרץ הגרמני הפותח ווילהלם לייכום (Wilhelm Leichum). ג’סי אואנס נבחר לרץ הפותח בשל כישרונו לרוץ מהר ויעיל גם בסיבוב. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jesse 28

טקסט תמונה : 9 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. צילום ב- Long Shot של החילוף הראשון במירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ’, המדגיש את היתרון העצום שהעניק הרץ הפותח ג’סי אואנס לנבחרתו בעת העברת מטה השליחים לרץ השני ברביעייה רלף מטקאלף. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ’ הוא Event שדורש תיאום משולש בין הרץ המוסר את מטה השליחים לרץ המקבל ומועד לפורענויות בשל שתי סיבות עיקריות (מבלי להתייחס לטכניקת הקבלה, איזה יד מוסרת ואיזה יד מקבלת, והאם היא מושטת לאחור או ממתינה ליד הגוף) : הסיבה הראשונה, מהירות הריצה הלא שווה בין הרץ המוסר לרץ המקבל. הרץ המוסר נמצא בשיא מהירותו בעוד הרץ המקבל מצוי בתחילת האצת מהירותו. במצב האידיאלי שני הרצים המוסר והמקבל אמורים להגיע קרוב ככל האפשר לשיא מהירותם . הסיבה השנייה כי תחום מסירת וקבלת מטה השליחים מוגבל ע”י חוקת הא”ק לטווח של עשרים מטר בתוכו חייבת להתרחש ההעברה. גֶ’סִי אוֹאֶנְס העניק יתרון מוקדם רב משמעות לרביעייה האמריקנית אך העברת המקל הראשונה בינו לבין רָלְף מֶטְקָאלְף (גֶ’סִי אוֹאֶנְס היה הרץ הפותח), המסירה השנייה של רָלְף מֶטְקָאלְף ל- פוֹי דְרֶיְיפֶּר, וההחלפה השלישית בין פוֹי דְרֶיְיפֶּר ל- פְרָאנְק וָויְיקוֹף (היה הרץ המסיים) הייתה צריכה להתבצע בהצלחה. הנבחרת האמריקנית הקדישה לתיאום חילופי המקל בין זוגות הרצים (המוסרים והמקבלים) תשומת לב רבה [5]. כישרונו של גֶ’סִי אוֹאֶנְס בלבד לא היה מספיק במקרה הזה. בריצת הגמר קבעה הרביעייה האמריקנית כאמור שיא עולם 39.8 ש’.

jesse 29טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. רביעיית השליחים של ארה”ב ב- 4 פעמים 100 מ’ מייד לאחר שקבעה שיא עולם בתוצאה 39.8 ש’. זיהוי אנשי הרביעייה משמאל לימין : הרץ הפותח ג’סי אואנס, הרץ ה- 2 ראלף מטקאלף, הרץ ה- 3 פוי דרייפר, הרץ המסיים פראנק ווייקוף עדיין אוחז במטה השליחים. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצנית האמריקנית הנפלאה והמהירה בעולם הלן סטפנס (Helen Stephens) בעת אולימפיאדת ברלין 1936.

רביעיית הגברים האמריקנית במירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ’ הייתה בת מזל משום שבשורותיה כיכב גאון הריצות הקצרות ה- Sprinter גֶ’סִי אוֹאֶנְס. רביעיית הנשים האמריקנית במירוץ השליחות 4 פעמים 100 מ’ בורכה אף היא בכישרון בגלל היכולת הפנטסטית של האצנית הֶלֶן סְטֶפֶנְס אך הייתה בת מזל גם בשל כישלונה של הרביעייה הגרמנית שהפילה את מטה השליחים בחילוף האחרון בין הרצה השלישית מארי דולינגר לבין הרצה המסיימת אִילְזֶה דוֹרְפֶלְדְט. הֶלֶן סְטֶפֶנְס סימלה כפרט יחיד את פסגת היכולת האנושית בריצות קצרות לנשים אך הגרמניות היו עדיפות כקבוצה על האמריקניות ומועמדות בטוחות לניצחון (למרות שהלן סטפנס הייתה הרצה המסיימת של הרביעייה האמריקנית), בעיקר בשל חילוף המקל המדויק והמתוזמן בין כל נשות הרביעייה אֶמִי אָלְבּוּס, קָאתֶּה קְרָאוּס, מָארִי דוֹלִינְגֶר, ו- אִילְזֶה דוֹרְפֶלְדְט. הצלחת חילופי מטה השליחים של הרביעייה הגרמנית הייתה פרי משמעת ואימונים משותפים רבים במשך תקופה ארוכה . הן היו חברות טובות וקרובות שחיו יחדיו, מאומנות היטב, בעלות תיאום מושלם, והכירו בעל פה אישה את רעותה. צריך גם לקחת בחשבון שהן לא היו קוטלות קנים כאָצָנִיוֹת. שלוש מהן נטלו חלק בריצת הגמר ל- 100 מ’ באולימפיאדת ברלין. קָאטֶה קְרָאוּס זכתה במדליית הארד בתוצאה 11.9 ש’, מָארִי דוֹלִינְגֶר הייתה רביעית בזמן 12.0 ש’, ואֶמִי אָלְבּוּס סיימה שישית בתוצאה 12.3 ש’. לארה”ב היו שתי נציגות בגמר, הזוכה במדליית הזהב הלן סטפנס שקבעה 11.5 ש’ והחמישית אָנֶט רוֹגֶ’רְס שזמנה היה 12.2 ש’.

usa olympics 9 1936טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’ נשים. זיהוי האצניות המתחרות מימין לשמאל : הגרמנייה קאתה קראוס (מקום שלישי – 11.9 ש’), האמריקנית הלן סטפנס (מקום ראשון בהפרש עצום מהשאר – 11.5 ש’), האמריקנית אנט רוג’רס (מקום חמישי – 12.2 ש’), הגרמנייה אמי אלבוס (מקום שישי – 12.3 ש’), הגרמנייה מארי דולינגר (מקום רביעי – 12.0 ש’), נציגת פולין סטאניסלבה וואלאשייביץ’ (אזרחית ארה”ב בשם סטלה וולש מדורגת במקום שני – 11.7 ש’) [6]. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

usa olympics 10 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’ נשים. צילום נוסף מהזווית הנגדית. זיהוי המתחרות מימין לשמאל : הגרמנייה קאתה קראוס (מקום שלישי – 11.9 ש’), האמריקנית אנט רוג’רס (מקום חמישי – 12.2 ש’), הגרמנייה אמי אלבוס (מקום שישי – 12.3 ש’), הגרמנייה מארי דולינגר (מקום רביעי – 12.0 ש’), האמריקנית הלן סטפנס (מקום ראשון – 11.5 ש’), נציגת פולין סטאניסלבה וואלאשייביץ’ (אזרחית אמריקנית בשם סטלה וולש – מוסתרת, מקום שני – 11.7 ש’). (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי הגרמני “OLYMPIAZEITUNG 1936”. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הרביעייה הגרמנית הזאת של אֶמִי אָלְבּוּס, קַאתֶּה קְרָאוּס, מָארִי דוֹלִינְגֶר, ואִילְזֶה דוֹרְפֶלְדְט קבעה ב- 8 באוגוסט 1936 במקצה השני בשלב חצי הגמר שיא עולם חדש בתוצאה 46.5 ש’. כולם התפעלו מחילופי המקל המושלמים שלהן. לא היה כל פלא שהמכונה הגרמנית ניצחה בקלות את כל יריבותיה לרבות ארה”ב בשלב חצי הגמר והעפילה ראשונה לגמר.

Germany 10

טקסט תמונה : 8 באוגוסט 1936 אולימפיאדת ברלין 1936. מקצה חצי הגמר השני במירוץ שליחות 4 פעמים 100 מ’. האצנית המסיימת הגרמנייה אילזה דורפלדט מקדימה את יריבותיה בהפרש עצום. הרביעייה הגרמנית קבעה במירוץ השליחות הזה שיא עולם חדש 46.5 ש’. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936).

מקצה 1 של מירוץ השליחות 4 פעמים 100 מ’ בשלב חצי הגמר באולימפיאדת ברלין 1936

מקום ראשון : ארה”ב בתוצאה 47.1 ש’.

מקום שני    :  קנדה בתוצאה 48.0 ש’.

מקום שלישי :  הולנד בתוצאה 48.4 ש’.

מקצה 2 של מירוץ השליחות 4 פעמים 100  מ’ בשלב חצי הגמר באולימפיאדת ברלין 1936

מקום ראשון :  גרמניה בתוצאה 46.5 ש’ (שיא עולם חדש).

מקום שני     :  אנגליה בתוצאה 47.5 ש’.

מקום שלישי :  איטליה בתוצאה 48.6 ש’.

בטרם יריית הזינוק למירוץ הגמר הפגינה רביעיית הנשים הגרמנית ביטחון עצמי רב וצעדה לפנים בחזה נפוח. לא היה כל ספק כי מדליית הזהב מונחת בכיסה עוד בטרם החלה התחרות. גרמניה העריצה את ארבעת האצניות הגרמניות האלה ושר הספורט של הרייך ה- 3 האנס פון טשאמר אונד אוסטן ביקש מהפיהרר אדולף היטלר להיות שוב נוכח בתא הכבוד שלו באצטדיון האולימפי. הוא הבטיח לו זכייה במדליית הזהב.

germany 10

טקסט תמונה : 9 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. תא הכבוד באצטדיון האולימפי בטרם יריית הזינוק למירוץ השליחות 4 פעמים 100 מ’ לנשים בשלב הגמר. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שר הפנים ווילהלם פריק, שר הספורט האנס פון טשאמר אונד אוסטן, הפיהרר אדולף היטלר, ותיאודור ליוואלד נשיא הוועדה המארגנת האולימפית הגרמנית. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 14

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. רביעיית הנשים של גרמניה במירוץ השליחות 4 פעמים 100 מ’ צועדת רוויה בביטחון עצמי לעבר מדליית הזהב. התמונה צולמה כשעה לפני יריית הזינוק . זיהוי הנוכחות בתמונה משמאל לימין : אמי אלבוס (Emmy Albus), קאתה קראוס (Kathe Krauss), מארי דולינגר (Marie Dollinger), ו- אילזה דורפלדט (Ilse Dorffeldt). (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). [סעיף 7],

usa olympics 10 1936

טקסט תמונה : יום ראשון – 9  באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. הלן סטפנס (Helen Stephens) משמאל עם חברתה לרביעיית השליחות 4 פעמים 100 מ’ אליזבת’ רובינסון (Elizabeth Robinson) זמן קצר לפני תחרות הגמר. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

germany 15

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. תוכנית התחרויות בתאריכים של 9 ו- 10 באוגוסט כפי שהתפרסמו ביומון “Olympiazeitung 1936”. באוגוסט 1936 היה היום האחרון של תחרויות הא”ק שבמסגרתו שובצו זינוק לריצת המרתון לגברים , גמר קפיצה לגובה נשים, גמר מרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ’ לגברים, גמר מירוץ שליחות 4 פעמים 100 מ’ נשים, תצוגת התעמלות ראווה המונית באצטדיון האולימפי, מרוץ שליחים 4 פעמים 400 מ’ גברים, הגעת רצי המרתון. תחרויות הא”ק שנערכו באצטדיון האולימפי המרכזי משכו אליהן מידי יום 105000 (מאה וחמישה אלף) צופים. האצטדיון היה כרגיל מלא מפה לפה.

הזינוק של אמי אלבוס היה מושלם כמו גם העברת מטה השליחים לרצה השנייה קאתה קראוס. לאחר מסירת המטה לרצה השלישית מארי דולינגר היה לרביעייה הגרמנית יתרון של 7 מטרים. מארי דולינגר הגיעה אל אילזה דורפלדט ביתרון של 10 מטרים על הרצה השלישית האמריקנית אליזבת’ רובינסון שמסרה את המטה להלן סטפנס. ואז קרתה התקלה.

germany 16

טקסט תמונה : 9 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. תחרות הגמר במירוץ שליחות 4 פעמים 100 מ’. הרצה הגרמנייה הראשונה אמי אלבוס (מימין) משיגה יתרון ומוסרת את המקל לרצה השנייה קאתה קראוס הרבה לפני הרצות האחרות. היא מעניקה כבר בשלב הראשון יתרון משמעותי לרביעייה הגרמנית. (באדיבות הביטאון – היומון האולימפי הגרמני  OLYMPIAZEITUNG  1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 16טקסט תמונה : יום ראשון – 9 באוגוסט 1936 אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. אחת התמונות המפורסמות ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. החלפת המקל האחרונה במירוץ השליחות 4 פעמים 100 מ’. הגרמניות השיגו יתרון של עשרה מטר על פני שלוש הרביעיות הדולקות אחריהן, אנגליה (שנייה מימין במכנסיים כהים ושני פסים לרוחב הגופייה), ארה”ב (שלישית מימין בתלבושת לבנה ושני פסים לאורך הגופייה), וקנדה (חמישית משמאל במכנסיים כהים ועלה המייפל על הגופייה הלבנה). רואים היטב שאִילְזֶה דוֹרְפֶלְדְט הקיצונית מימין מפילה את המקל שקיבלה מ- מָארִי דוֹלִינְגֶר. במרכז התמונה רואים כי ארה”ב כי אֶלִיזָבֶּת’ רוֹבִּינְסוֹן מפגרת אומנם במסירת מטה השליחים להֶלֶן סְטֶפֶנְס אך האצנית האמריקנית המסיימת אוחזת בו בחוזקה וממשיכה בדהרתה לעבר קו הסיום, מנצלת את הפלת מטה השליחים הגרמני, וזוכה במדליית הזהב. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

                                                                                                                                     התוצאות הסופיות היו כלהלן :

  1. ארה”ב זכתה במדליית זהב בתוצאה 46.9 ש’.
  2. אנגליה זכתה במדליית הכסף בתוצאה 47.6 ש’.
  3. קנדה זכתה במדליית הארד בתוצאה 47.8 ש’.
  4. איטליה דורגה במקום הרביעי בתוצאה 48.7 ש’.
  5. הולנד זכתה במקום החמישי בתוצאה 48.8 ש’. [8]
  6. גרמניה נפסלה.

germany 17

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מירוץ הגמר לשליחות 4 פעמים 100 מ’ לנשים. הגדלת הסצנה מדגישה את הפער העצום שבין אילזה דורפלדט לבין שתי הרביעיות של אנגליה (מימין) וארה”ב (משמאל) הדולקות בעקבותיהן. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

germany 18

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מירוץ הגמר לשליחות 4 פעמים 100 מ’ לנשים. התצלום היחיד (הגדלה) שמנציח את שבריר השנייה המכריע. הגרמניות צברו יתרון של 10  מטרים על נבחרת ארה”ב לקראת ההחלפה השלישית והאחרונה. קָאתֶּה דוֹלִינְגֶר משמאל מעבירה את המקל לאִילְזֶה דוֹרְפֶלְדְט שמשמיטה אותו.

אדולף היטלר עזב את האצטדיון מאוכזב בעוד חברותיה של אִילְזֶה דוֹרְפֶלְדְט והיא עצמה מיאנו להתנחם. אִילְזֶה דוֹרְפֶלְדְט אמרה כי הפלת המקל היה האירוע הטראומטי בחייה משום שחשה אשמה בהשמטת המקל וקלקלה לחברותיה את שמחת הניצחון והתקוות למדליית זהב בטוחה.

germany 19

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. בתום הכישלון במירוץ השליחות 4 פעמים 100 מ’. מָארִי דוֹלִינְגֶר (מימין) ואֶמִי אָלְבּוּס מבכות את הטרגדיה הספורטיבית.

מָארִי דוֹלִינְגֶר הייתה אצנית מיואשת ומאוכזבת. זאת הייתה האולימפיאדה השלישית הרצופה שלה וההזדמנות האחרונה לזכות במדליית זהב. מָארִי דוֹלִינְגֶר נטלה חלק באולימפיאדת אמשטרדם 1928 בריצת 800 מ’, באולימפיאדת לוס אנג’לס 1932 בריצת 100 מ’ ומרוץ שליחות 4 פעמים 100 מ’, ואולימפיאדת ברלין 1936 ב- 100 מ’ ו- 4 פעמים 100 מ’. עבורה הייתה זאת ההזדמנות האחרונה שהוחמצה.

germany 20

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. הגרמנייה מארי דולינגר (Marie Dolinger) מסיימת ראשונה במקצה המוקדם בריצת 800 מ’. בריצת הגמר ל- 800 מ’ דורגה במקום השביעי בתוצאה 2:23.0 דקות. במדליית הזהב זכתה בת ארצה בת ארצה קארוליין “לינה” ראדקה (Karoline Radke) לאחר שקבעה שיא עולם 2:16.8 דקות. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

usa olympics 11 1936

טקסט תמונה : 9 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. שמחת ניצחון אמריקנית בתום מרוץ השליחות 4 פעמים 100 מ’. אליס ארדן (Alice Arden – קופצת לגובה במשלחת האמריקנית) מימין מחבקת את הרצה המסיימת הלן סטפנס (Helen Stephens) התמירה 1.83  מ’. הלן סטפנס הייתה בימים ההם האצנית המהירה בעולם ומי שהחזיקה בשיא העולם בריצת 100 מ’ בתוצאה 11.5 ש’ אותו קבעה באולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

אולימפיאדת ברלין 1936. מדליין הזהב האתלט – הקופץ לרוחק האמריקני ג’סי אואנס (Jesse Owens) ומדליין הכסף האתלט – הקופץ לרוחק הגרמני קארל לודוויג “לוץ” לונג (Carl Ludwig “Lutz” Long).

גֶ’סִי אוֹאֶנְס ולוּץ לוֹנְג נפרדו כידידים בתום המשחקים. גֶ’סִי אוֹאֶנְס חזר לארה”ב כגיבור לאומי. קָארְל לוּדְוִויג “לוּץ” לוֹנְג התגייס ב- 1938 לצבא הגרמני. הוא שירת כקצין בוואפן ס. ס. ונהרג בחזית הרוסית ב- 1943. הידידות הספורטיבית שנרקמה ליד בור הקפיצה לרוחק באצטדיון האולימפי המרכזי בברלין, בין אתלט גרמני שמייצג מדינה נאצית שמטפחת את רעיון עליונות הגזע הארי ורוחשת טינה עמוקה לבני אדם שחורים ויהודים על פי משנה סדורה, לבין אתלט אמריקני שחור – היא לא רק מעניינת, היא מופלאה (!). קארל לודוויג “לוץ” לונג הפגין את חיבתו וידידותו לג’סי אואנס בגלוי לעיני 105000 צופים באצטדיון, בפני הצמרת הנאצית שהתכנסה מידי יום בתא הכבוד ביציע המרכזי באצטדיון, וגם בפני 1.000000 (מיליון) צופי טלוויזיה גרמניים. המעניין הוא שקארל לודוויג “לוץ” לונג לא חשש למעמדו כספורטאי על בגרמניה הנאצית גם לאחר שנחשפה בפומבי אהדתו לג’סי אואנס. מדובר בסיפור ספורטיבי – פוליטי מדהים שלני ריפנשטאהל החביאה אותו ובאד גרינספאן חשף אותו. קוראי הבלוג הצעירים חייבים לצפות בקלטת ההיא שהפיק וביים באד גרינספאן ואשר קרויה, “ג’סי אואנס חוזר לברלין”. מדהים (!). לא פחות.

מלאכת השִחְזוּר המדויקת והמדהימה של תחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 כפי שערך אותה באד גרינספאן באצטדיון האולימפי ברלין בשנת 1966 היא מסקרנת ומעניינת כאחת בהיעדרו של קָארְל לוּדְוִויג “לוּץ” לוֹנְג שכבר לא היה בין החיים. הצוות של באד גרינספאן איתר את בנו של לוּץ לוֹנְג בגרמניה (דומה לו כמו שתי טיפות מים) שהסכים להצטלם ולהתראיין ולספר על אביו. עריכת חומר הגלם בן 60000 (שישים אלף) Feet אודותיו של גֶ’סִי אוֹאֶנְס במשחקי ברלין 1936 בסרט “ג’סי אואנס חוזר לברלין” הייתה מהירה ומדויקת. בַּאד גְרִינְסְפַּאן יצר סרט תיעודי למופת שהיה מוכן לשידור בטלוויזיה האמריקנית.

jesse 31טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברלין 1936. ג’סי אואנס (Jesse Owens) מימין ו- קארל לודוויג “לוץ” לונג (Carl Ludwig “Lutz” Long) בטרם תחילת תחרות הגמר לקפיצה לרוחק. הם היו ידידים למרות היריבות הספורטיבית. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jesse 32

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. כמה צלמי סטילס שנכחו במקום הנציחו את הידידות שהתפתחה בין הקופץ הגרמני קָארְל לוּדְוִויג “לוּץ” לוֹנְג (משמאל) לבין האתלט האמריקני ג’סי אואנס רב המוניטין שזכה בברלין 1936 בארבע מדליות זהב ב- 100 מ’, 200 מ’, קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ’. בארבעת המקצועות האלה הוא היה לא רק אלוף אולימפי אלא גם שיאן עולם. הישגיו נחשבו בימים ההם לפסגת היכולת האנושית.  גמר תחרות הקפיצה לרוחק זכה האתלט האמריקני ג’סי אואנס במדליית הזהב, 8.06 מ’. לוץ לונג זכה במדליית הכסף, 7.87  מ’. היפני נאוטו טאז’ימה זכה במדליית הארד, 7.74 מ’. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jesse 33

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. הפוגה בעת תחרות הגמר בקפיצה לרוחק. ג’סי אואנס (מימין) וקארל לודוויג “לוץ” לונג (משמאל). שני ספורטאים בעלי אמביציות שהעפילו לפסגת היכולת האנושית מבלי לפגום בידידות, ברעות, ובאחווה האולימפית. תמונה בלתי נשכחת. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jesse 14

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. דוכן המנצחים בתחרות הקפיצה לרוחק לגברים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הזוכה במדליית הכסף הגרמני קארל לודוויג “לוץ” לונג מצדיע במועל יד. הישגו היה 7.87 מ’ [9]. המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא האמריקני ג’סי אואנס שקבע תוצאה של 8.06 מ’ מצדיע לדגל וההמנון האמריקני בסגנון צבאי, והזוכה במדליית הארד היפני נאוטו טאז’ימה שקבע 7.74 מ’. סיטואציה ספורטיבית שהפכה בסופו של דבר בנסיבות הזמן ההוא ל- Stand up פוליטי המתועדת מעוד זווית צילום שונה. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי שיצא לאור הימים ההם בגרמניה, OLYMPIAZEITUNG 1936).

בימאי הקולנוע והטלוויזיה היהודי – אמריקני באד גרינספאן (2010 – 1926) העניק לסרט בן כשעה שהפיק ב- 1967 את השם, “Jesse Owens returns to Berlin”. שלושת נשיאי רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה”ב CBS ,NBC, ו- ABC סירבו לשבץ את הסרט בלוח השידורים שלהם ולהקרין את התוכנית הדוקומנטארית המרתקת והמעניינת הזאת. מנהלי הרשתות נימקו רשמית את סירובם לשדר את הסרט אודות גֶ’סִי אוֹאֶנְס בזמן צפייה ראשי בכך שהסרט הנפלא לא נעשה ע”י אנשים משלהם אלא ע”י מפיק פרטי. הדבר הרגיז אותם ולא היה מקובל עליהם. זה היה נימוק הסירוב הרשמי. באופן פרטי ולא רשמי הודלף לבאד גרינספאן כי סירוב ההנהלות לשדר את “גֶ’סִי אוֹאֶנְס חוֹזֵר לְבֶּרְלִין” הוא הרבה יותר עמוק ובסיסי מכפי שניתן היה לצפות, ומעורר מחלוקת. נשיאי הרשתות הגדולות חשבו שהשבח וההלל שמעניק מפיק הסרט ועורכו באד גרינספאן לספורטאי שחור באווירת הגזענות שהתחממה בין לבנים ושחורים בארה”ב והגיעה לשיאה באביב 1968, אינם מעניקים להם את האפשרות להקרין אותו כמו שהוא ב- Prime time. ג’סי אואנס התלוצץ עם באד גרינספאן ואמר לו, “היי באד, שדר את הסרט בנגטיב, ואז אני אראה “לָבָן” והנאצים ייראו “שחורים” (Why don’t we show negatives and I will be white and the Nazis will be black). הנשיאים הנפחדים של  CBS ,NBC, ו- ABC פשוט חשבו שאם הם ישדרו את הסרט התיעודי, האיכותי, המרשים, והנוקב הזה “Jesse Owens returns to Berlin” בזמן צפייה ראשי ברשתות שלהם, הדבר יעורר מהומות . הם טעו. הסרט שודר לראשונה בארה”ב ב- 30 במארס 1968 בערוץ נישה שהתמחה בשידורי ספורט בלבד (הוקם ב- 1961) ובמקביל בעוד 180 (מאה ושמונים) תחנות טלוויזיה מקומיות בכל רחבי ארה”ב, וקיבל תגובות וביקורות טלוויזיה אובות מאוד . גם מפני שהציבור האמריקני נחשף בפעם הראשונה לחומרי הצילום הדוקומנטאריים המקוריים של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל מאולימפיאדת ברלין 1936 בהם ג’סי אואנס הוא כוכב ראשי. “גֶ’סִי אוֹאֶנְס חוֹזֵר לְבֶּרְלִין” קנה את המוניטין העצום שלו שוב לאחר ששודר כעבור ארבע שנים ב- 31 ביולי 1972 ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ב- Prime time בשמונה בערב. ההקרנה הייתה כשלושה שבועות וחצי לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1972 והיא קצרה רייטינג רב ותהילה עצומה [10]. נשיא חטיבת הספורט של ABC רוּן אָרְלֶדְג’ (Roone Arledge) מי שסירב לשדר אותו ב- 1968 בטרם אולימפיאדת מכסיקו 1968, קיבל את עצתו של עוזרו דִיק אֶבֶּרְסוֹל (Dick Ebersol) [11]  וקנה את הסרט מבאד גרינספאן. הוא לא הצטער על הרכישה. הסרט התיעודי צבר מדרוג שופע, הצלחה מרשימה, וביקורות מחמיאות, והכה גלים גם בעולם כולו. באד גרינספאן זכה בפרס “EMMY” האמריקני וצבר מייד מוניטין עצום כבימאי טלוויזיה ומתעד אולימפי ברמה העליונה ביותר. 100 רשתות טלוויזיה בעולם לרבות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רכשו את הסרט “ג’סי אואנס חוזר לברלין” ואת כל סדרת “OLYMPIAD”.

jesse 35

טקסט מסמך : 1973. השער הקדמי של הקלטת הראשונה בסדרה “OLYMPIAD”, “ג’סי אואנס חוזר לברלין” (Jesse Owens Returns to Berlin), שהפך את יוצרו באד גרינספאן לפיגורה טלוויזיונית בינלאומית.

jesse 36

טקסט מסמך : 1973. השער האחורי של הקלטת הראשונה בסדרה “OLYMPIAD”, “ג’סי אואנס חוזר לברלין” (Jesse Owens Returns to Berlin), שהפך את יוצרו באד גרינספאן לפיגורה טלוויזיונית בינלאומית.

jesse 37

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מדליית הזהב הראשונה של ג’סי אואנס. צילום מהזווית ההפוכה של סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’ גברים. האצן האמריקני ג’סי אואנס (שני מימין) מנצח בזמן של 10.3 ש’ ומקדים בעשירית שנייה את רלף מטקאלף (ראשון משמאל) בזמן של 10.4 ש’. השני משמאל הוא פראנק ווייקוף שסיים רביעי בזמן של 10.6 ש’. הקיצוני מימין הוא האָצָן הגרמני אריק בורכמייר שסיים בזמן 10.7 ש’. הזוכה במקום השלישי האצן ההולנדי מרטינוס אוסנדארפ (10.5 ש’) והשישי השוודי לינארט סטראנדברג (10.9 ש’), מוסתרים ע”י ג’סי אואנס. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jesse 38

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג’סי אואנס (ראשון מימין) מנצח בריצת הגמר ל- 200  מ’ בזמן של 20.7 ש’ וזוכה במדליית הזהב השנייה שלו. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jesse 39

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג’סי אואנס זוכה במדליית הזהב השלישית שלו בקפיצה לרוחק בשיא אולימפי חדש 8.06 מ’. הוא היה האתלט היחיד בעולם בעת ההיא שניפץ את גבול שמונת המטרים. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jesse 40

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מרוץ הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ’. ג’סי אואנס זוכה במדליית הזהב הרביעית לאחר שרביעיית השליחים האמריקנית ניצחה וקבעה שיא עולם 39.8 ש’. ג’סי אואנס היה הרץ המזנק והראשון ברביעייה  ונבחר למשימה מפני שהיה מומחה בריצה על קשת, בסיבוב. מאותה סיבה הוצב פוי דרייפר כרץ מס’ 3 ברביעייה. כאן נראה ג’סי אואנס (במרכז) שבריר שנייה לאחר שמסר את מטה השליחים לחברו רלף מטקאלף. בנבחרת האמריקנית נטלו חלק גם האצן השליש פוי דרייפר, והאצן המסיים פרנק ווייקוף. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סרטו של בַּאד גְרִינְסְפַּאן “גֶ’סִי אוֹאֶנְס חוֹזֵר לְבֶּרְלִין” וכלל סדרת המופת “OLYMPIAD” שכללה בשלב הראשון של הפקתה 11 תוכניות תיעודיות [13] אודות ספורטאים ידועים ובעלי מוניטין בעולם, הוקרנו בטלוויזיה ארה”ב ובמאה רשתות טלוויזיה בכל רחבי תבל וזכו להֵד ציבורי רחב וביקורות טלוויזיה נלהבות. “OLYMPIAD” הוקרנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע”י חטיבת הספורט שלה בראשות אלכס גלעדי בפעם הראשונה בשנים 1976- 1975, בפעם השנייה בשנים 1980 -1979, ואח”כ על ידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפעם השלישית בשנים 1984 – 1983, בפעם הרביעית בשנים 1988 -1987, ובפעם החמישית בשנים 1992 – 1991. צופי הטלוויזיה ערגו להיסטוריה הדרמטית שאיננה קיימת עוד אך תועדה היטב, בדיוק נמרץ, במהימנות, ולמופת ע”י בַּאד גְרִינְסְפָּאן ורעייתו קָאפִּי פטראש – גרינספאן.

yoash 1

טקסט תמונה :  ספטמבר 1987. רומא. אני יחדיו עם באד גרינספאן וננסי בפה בפתחה של מסעדה איטלקית באליפות העולם ה- 2 בא”ק שנערכה ברומא בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר של שנת 1987. (תיעוד וצילום ע”י נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מלבד היותו יוצר, בימאי, ומתעד מְחוֹנָן ידע באד גרינספאן לכתוב לטלוויזיה. זאת הייתה המומחיות שלוֹ. סוד כוחם של הטקסטים שלוֹ היה טמון במשפטים קצרים , פשוטים , וברורים . אחת הסצנות המרתקות בסדרה “OLYMPIAD” היה המאבק בן שמונה שנים 1956 – 1948 על המסלול בין האלוף הנצחי בריצות ארוכות אֶמִיל זָטוֹפֶּק מצ’כוסלובקיה לבין השני הנצחי אָלָן מִימוּן (Alain Mimoun) אתלט יהודי – אלג’יראי שהיגר לצרפת. אֶמִיל זָטוֹפֶּק (Emil Zatopek) הביס אותו תמיד בכל התחרויות הגדולות לרבות האולימפיאדות ואליפויות אירופה. באולימפיאדת מלבורן 1956 נפגשו השניים בפעם האחרונה בערוב ימיהם המקצועיים בתחרות ריצת המרתון . אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה כבר בן 34 ולאָלָן מִימוּן מלאו כמעט 36 שנים. להפתעת הכול נכנס אָלָן מִימוּן ראשון לאצטדיון להקפה האחרונה. מצלמת פילם אוסטרלית ליוותה אותו בצילום Long shot. כעבור כמה צעדים על מסלול הפחם עשה אָלָן מִימוּן את המעשה הטבעי ביותר. הוא הפנה את ראשו לאחור כדי לוודא שאיש איננו מסכן אותו ב- 400 המטרים האחרונים בדרכו למדליית הזהב הראשונה בחייו. בַּאד גְרִינְסְפַּאן תיאר את הסיטואציה בטקסט טלוויזיוני קצר, פשוט, וברור שהשאיר עלי בזמנו רושם רב :

“Alain Mimoun looks behind and first time in eight years Emil Zatopek is not there”

טקסט קצר וקולע. גאוניות כתיבתו של באד גרינספאן מצאה את ביטויה בפשטותה.

alan mimoun 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. סיום ריצת המרתון. הרץ הצרפתי אלן מימון (Alain Mimoun בן 35) נכנס ראשון לאצטדיון האולימפי. נותרו לו עוד 400 מ’ עד למדליית הזהב. כאן התגלה כישרון הכתיבה החסכוני והתמציתי של יוצר ובימאי הטלוויזיה באד גרינספאן. (באדיבות IOC והטלוויזיה האוסטרלית).

zatopek 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. אמיל זטופק (Emil Zatopek בן 34) נוצח בתחרות האחרונה בחייו. הוא דורג במקום ה- 6 בריצת המרתון באולימפיאדת מלבורן 1956 וקבע זמן של 2:29.34 שעות. הוא פיגר יותר מקילומטר אחרי המנצח והזוכה במדליית הזהב היהודי צרפתי אלן מימון שסיים את הריצה בזמן של 2:25.00 שעות. (באדיבות IOC והטלוויזיה האוסטרלית).

כמו אלכס גלעדי ו-דן שילון יבד”ל, ומוטי קירשנבאום ז”ל, גם באד גרינספאן ז”ל השפיע על התפתחות אישיותי הטלוויזיונית כמפיק, תחקירן, עורך, וכותב.

האולימפיאדה הסתיימה ופועל גרמני חרת על קיר האצטדיון את שמות המנצחים ושימר את ההיסטוריה. ג’סי אואנס הוביל את הרשימה הארוכה. האתלטים במשלחת האמריקנית יצאו לתחרויות הזמנה בא”ק בשוודיה ונורווגיה בתום אולימפיאדת ברלין 1936. ג’סי אואנס ומאמנו לארי סניידר החליטו לשוב מייד הביתה. הם נפרדו מהאתלט הדגול בידיעה שהייתה להם זכות יוצאת דופן לראות מקרוב את אחד הענקים של המאה ה- 20, מי שהציב גבולות חדשים ליכולת האנושית. בעוד הם עושים דרכם לסקנדינביה חזר ג’סי אואנס לניו יורק מברלין 1936 והתקבל בכבוד מלכים. ראש עיריית ניו יורק פְיוֹרֶלוֹ אֶנְרִיקוֹ לָה-גוּאָרְדִיָה (Fiorello Enrico LaGuardia) הרעיף עליו שבחים בעת קבלת פנים המונית במאנהאטן שהועברה בשידור ישיר ברדיו. גֶ’סִי אוֹאֶנְס ומאמנו לָארִי סְנָיְידֶר ישבו במונית שרד שנסעה לאיטה ברחובות העיר. מאות אלפים הריעו לו.

germany 21

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. פועל גרמני חורת את שמות האלופים האולימפיים על קיר האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין ומשמֵר את ההיסטוריה. ג’סי אואנס מוביל את הרשימה ומנציח את תהילתו האולימפית של ג’סי אואנס על קיר האצטדיון כאלוף אולימפי בריצות 100 מ’ ו- 200  מ’, בקפיצה לרוחק, ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ’. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jesse 41

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברלין 1936. ג’סי אואנס (בן 23, ראשון מימין) נפרד מחבריו לנבחרת הא”ק של ארה”ב באולימפיאדת ברלין 1936. זיהוי הנוכחים בתמונה האולימפית הנדירה מימין לשמאל : ג’סי אואנס, פורסט טאונס (הזוכה במדליית זהב בריצת 110 מ’ משוכות), ארל מידואוס (הזוכה במדליית זהב בקפיצה במוט), גלן קנינגהאם (הזוכה במדליית כסף בריצת 1500 מ’), ואתלט לא מזוהה. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

jesse 42

טקסט תמונה (1) : ראש עיריית ניו יורק פיורלו אנריקו לה גוארדיה בשנים 1945 – 1934. העניק כבוד מלכים לג’סי אואנס. תעשיית הנייר של ניו יורק עבדה שעות נוספות מרוב פתיתי נייר שטפטפו עליו האזרחים מבתיהם. מששב לקליבלנד והרוחות שכחו התברר שלא קל להיות ספורטאי חובב במדינה קפיטליסטית. ג’סי אואנס פרש מהספורט החובבני האולימפי והפך להיות אָצָן מקצועני שהתחרה כנגד סוסים וכלבים כדי להשתכר למחייתו. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

jesse 43

טקסט תמונה (2) : סוף חודש אוגוסט 1936. עיריית ניו יורק בראשות ראש העיר פיורלו לה גוארדיה מעניקה קבלת פנים חמה לג’סי אואנס ולמשלחת האולימפית של ארה”ב עם שובם מאולימפיאדת ברלין 1936. ג’סי אואנס ומאמנו לארי סניידר הקדימו את שאר המשלחת ושבו לארה”ב בשל סכסוך עם AAU. מייד לאחר קבלת הפנים המלכותית בניו יורק הפך ג’סי אואנס לאתלט מקצועני שהתחרה נגד כלבים וסוסים כדי להוציא את מחייתו. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

jesse 44

טקסט תמונה : ראשית ספטמבר 1936. ג’סי אואנס עטור 4 מדליות זהב אולימפיות בתחרויות הא”ק של אולימפיאדת ברלין 1936, באחת מקבלות הפנים שנערכו לכבודו בארה”ב לאחר חזרתו מברלין. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

Jesee 45

טקסט תמונה : אוגוסט 1936. קליבלנד – אוהיו, ארה”ב. ג’סי אואנס מתקבל בכבוד מלכים בעירו קליבלנד. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

jesse 46

טקסט תמונה : 1938. תמונה שקשה להתבונן בה. מידואוס ביי בקליפורניה. ג’סי אואנס משתכר למחייתו ומתחרה בריצה ל- 100 יארד (91.44  מ’) נגד סוס ורוכבו. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

jesse 47

טקסט תמונה : 1937. ג’סי אואנס (שלישי מימין) מנסה את כוחו כרקדן מקצועי בלהקת רקדנים ללא הצלחה גדולה. (IAAF).

במשך השנים הפך גֶ’סִי אוֹאֶנְס לאתלט בעל מוניטין עצום בארה”ב ובעולם כולו, כמי שניצב בשיא הפסגה של היכולת האנושית בספורט, וכמי שנתפש כסמל וכאדם שלעג לאדולף היטלר ולתורתו הנאצית. חלפו שנים רבות מאז אולימפיאדת ברלין 1936. גֶ’סִי אוֹאֶנְס היה בלתי נשכח. הוועד האולימפי הגרמני בראשות ד”ר ווילי דאומה הזמין אותו להיות אורח כבוד במשחקים האולימפיים של מינכן 1972.

jesse 48

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. DOZ מצלמת שורה של אח”ם. ג’סי אואנס הוא השלישי מימין. שני משמאל, זהו רץ המרתון האתיופי אבבה ביקילה חצי גופו התחתון משותק יושב על כיסא גלגלים. (IOC).

[1] וויליאם גארלאנד שימש יו”ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932.

[2] הבריגדיר – גנרל צ’ארלס שריל מת ב- 1936 באופן פתאומי מהתקף לב ואת מקומו בוועד האולימפי הבינלאומי תפש פרדריק קודרט (Frederic Coudert). פרדריק קודרט כיהן כחבר בוועד האולימפי הבינלאומי עד שנת 1948.

[3] בהיותו נשיא IOC  תמך אוורי בראנדג’  ב- 6 בספטמבר 1972 תמיכה נמרצת בהמשך התחרויות באולימפיאדת מינכן 1972 למרות רצח 11 הספורטאים הישראליים בידי טרוריסטים פלשתינאיים.

[4] בריצת הגמר ל- 100 מ’ באולימפיאדת ברלין 1936 הקדים הזוכה במדליית הזהב גֶ’סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) בזמן של 10.3 ש’ את נציגה של גרמניה הארית אֶרִיק בּוֹרְכְמָאיֶיר (Erich Burchmeyer) בארבעה מטרים. אֶרִיק בּוֹרְכְמָאיֶיר סיים במקום החמישי וקבע תוצאה של 10.7  ש’.

[5] ההיסטוריה האולימפית רוויה בתקלות מביכות בעת מסירת מטה השליחים ברביעיות הגברים הפייבוריטיות כמו גם הנשים  במירוץ 4 פעמים 100 מ’. ראה הכישלונות של רביעיית הנשים הגרמנית באולימפיאדת ברלין 1936, רביעיית הגברים האמריקנית באולימפיאדת לונדון 1948 (סרט הצילום הציל אותם ממפלה), רביעיית הנשים האוסטרלית באולימפיאדת הלסינקי 1952, רביעיית הגברים האמריקנית באולימפיאדת רומא 1960.

[6] נציגת פולין סְטָאנִיסְלַבָה וָואלָאשְיֶיבִיץ’ הייתה אזרחית אמריקנית בשם סְטֶלָה ווֹלְש שמשפחתה היגרה מפולין לארה”ב בהיותה תינוקת. סְטֶלָה ווֹלְש ביקשה לרוץ בשם פולין ושגרירות פולין נענתה לבקשתה והעניקה לה אזרחות פולנית ודרכון פולני.

[7] מָארִי דוֹלִינְגֶר נטלה חלק בשלוש אולימפיאדות : אמשטרדאם 1928, לוס אנג’לס 1932, וברלין 1936. היא השתתפה ברביעייה הגרמנית במירוץ השליחות 4 פעמים 100 מ’ באולימפיאדת לוס אנג’לס 1932.

[8] ברביעייה ההולנדית השתתפה נערה בת 18 בשם פראנסינה “פאני” קוֹאְן שכעבור שתיים עשרה שנה בהיותה בת 30 ואימא לשני ילדים זכתה באולימפיאדת לונדון 1948 בארבע מדליות זהב (100 מ’, 200 מ’, 80 מ’ משוכות, ומרוץ שליחות 4 פעמים 100 מ’. היא נודעה בשם פאני בלאנקרס – קואן.

[9] קָארְל לוּדְוִויג “לוּץ” לוֹנְג נלחם כקצין במדי הוואפן ס. ס. במלחמת העולם ה- 2 בחזית הרוסית. הוא נהרג ב- 1943.

[10] מקור : בַּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan) נשיא חברת הטלוויזיה “Cappy productions”, המפיקה שלו נֶנְסִי בֶּפָה, והפרופסור האמריקני להיסטוריה וִוילִיאָם בֵּייקֶר מאוניברסיטת מיין שכתב את הספר “JESSE OWENS – AN AMERICAN LIFE”, ויצא לאור בשנת 1986.

[11] דִיק אֶבֶּרְסוֹל הוא נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC.

[12] קאפי פטראש – גרינספאן נפטרה ממחלת הסרטן ב- 1983. באד גרינספאן מת ב- 2010 בן 84.

[13] באד גרינספאן כתב, ביים, והפיק עבור הסדרה “OLYMPIAD” בסופו של דבר 20 תוכניות, כל אחת בת שעה.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה וקודמו וגם את הבא ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא”ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי.

פוסט מס’ 797. טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא”ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. אצנים לבנים מנצחים אצנים שחורים. פוסט מס’ 797. כל הזכויות שמורות.  

la9

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. זווית הצילום השנייה של סיום ריצת הגמר ל- 100  מ’ גברים. ראלף מטקאלף הרחוק מהמצלמה נראה כמנצח. המחלוקת היוותה תמרור אזהרה אדום לשני ראשי הוועדה מארגנת של אולימפיאדת ברלין 1936, ד”ר תיאודור ליוואלד וד”ר קארל דים, והיוותה תמריץ לא רק להשתמש במצלמת Photo finish כאמצעי שיפוט הכרחי, אלא לחבר את מבחינה אלקטרונית את אקדח ההזנקה למצלמת ה- Photo finish כדי שהוא יפעיל אותה. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- Olympia 1932. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

la10

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. סיום ריצת חצי הגמר של המקצה הראשון ב- 100 מ’ נשים. ארבע רצות סיימו כולן בזמן זהה 12.4 ש’, אך רק שלוש מהן יכולות להעפיל לשלב הגמר. הוועדה המארגנת נעזרה בצילום ה- “פוטו פיניש” ודירגה אותן כלהלן : מקום ראשון הקנדית הילדה סטרייק (שנייה מלמעלה). מקום שני הגרמנייה מָארִי דוֹלִינְגֶר (הראשונה מלמעלה) . מקום שלישי האמריקנית אליזבת’ ווילדה (הראשונה מלמטה). מקום רביעי ההולנדית שורמאן (השנייה מלמטה) שלא העפילה ריצת הגמר. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- Olympia 1932. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פיתוח מצלמת הפוטו פיניש היה קריטי והכרחי ביותר. לא ניתן היה לסמוך על מראה עיניהם של שופטי הזמן הניצבים על קו הסיום והמפעילים את שעוני העֶצֶר בידיהם על פי שמיעת קול היֶרִי של אקדח הזינוק ומראה העשן היוצא מהקנה שלו.

la11

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1900. שופטי הריצות בתחרויות הא”ק מצוידים בשעוני עצר. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

paris

טקסט תמונה : 1900. פאריס בירת צרפת. מגדל אייפל. נבנה ונחנך כמונומנט זיכרון במלאת 100 שנה למהפכה הצרפתית ב- 1789. סימל את גדולתה של צרפת שאירחה את האולימפיאדה השנייה במניין הזמן החדש.

paris 1

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת פאריס 1900. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stockholm

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. מתקן השיפוט של שופטי הריצות בתחרויות הא”ק ליד קו הגמר שהוא משותף לכל הריצות. ברום המתקן ניצב צלם סטילס שוודי שמתעד את מיקום ודירוג הרצים עם חציית קו הגמר. אלו היו צילומי ה- “פוטו פיניש” הראשונים בהיסטוריה של האולימפיאדות בעת החדשה. (באדיבות הוועד האולימפי השוודי ו- IOC ובאדיבות הוצאת “den femte OLYMPIADEN olympiska spelen i Stockholm 1912 i bild och ord”. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stockholm 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. זאת תמונת הסטילס שהפיקה מצלמת ה- Photo finish השוודית על קו הגמר של ריצת 100 מ’ לגברים. מצלמת הסטילס הוצבה ברום מגדל השיפוט שמוקם על קו הגמר. האמריקני ראלף קרייג (Ralph Craig) זוכה במדליית הזהב בזמן של 10.8 ש’ ומקדים את בני ארצו אלווה מאייר (Alvah Meyer) שזכה במדליית הכסף, 10.9 ש’ ודונאלד ליפינקוט (Donald Lippincott) שזכה במדליית הארד אף הוא בזמן 10.9 ש’. (באדיבות הוועד האולימפי השוודי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stockholm 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. שופט ריצה הכורע מימין מדרג את מיקום הגעת המתחרים בריצת 100 מ’ במסגרת קרב עשרה. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

amsterdam

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. שופטי הזמן ההולנדיים בתחרויות הא”ק מצוידים בשעוני עצר. (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

amsterdam 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’ גברים. תמונת מצלמת ה-  Photo finish הופיעה למחרת בעיתונות ה- הולנדית ותיעדה היטב את המתחולל על קו הסיום בריצת הגמר ל- 100 מ’. המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא ללא כל ספק פרסי וויליאמס (Percy Williams) האצן מקנדה בזמן של 10.8 ש’. שני והזוכה במדליית הכסף היה ג’ון לונדון (John London) מאנגליה בזמן של 10.9 ש’. במקום השלישי מדורג ג’ורג’ לאמרס (George Lammers) מגרמניה שזכה במדליית הארד אף הוא בזמן של 10.9 ש’. המקום הרביעי מוענק לפרנק וויקוף (Frank Wykoff) מארה”ב בזמן של 11.0  ש’. חמישי, ווילפרד לג (Willfred Legg) מדרום אפריקה גם כן בזמן של 11.0 שניות, במקום השישי והאחרון – רוברט מקאליסטר (Robert McAllister) מאנגליה אף הוא בזמן של 11.0 ש’. למרות שלרצים המדורגים במקום השני והשלישי ג’ון לונדון ו- ג’ורג לאמרס הוענק זמן זהה (10.9 שניו) כמו גם זמן זהה שנמדד באופן מפתיע לרצים במקומות 4, 5, ו- 6 (פרנק ווייקוף, ווילפרד לג, ורוברט מקאליסטר), 11.0 שניות, למרות ההפרש הברור ביניהם – הרי שתמונת ה- Photo finish מבהירה היטב את הדירוג הנכון ומונעת עגמת נפש. (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- NOS ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

percy williams

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. המנצח בריצה ל- 100 מ’, פרסי וויליאמס מקנדה. (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- CBC קנדה ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

percy williams 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. אנשי המשלחת הקנדית נושאים את אלוף ה- 100 מ’ פרסי וויליאמס על כפיים. (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- CBC ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

amsterdam 2 טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. סיום ריצת הגמר ל- 400  מ’ גברים. מצלמת “Photo finish” ידנית המייצרת תמונות סטילס רגילות מתעדת את סדר הגעת הרצים ודירוגם על קו הגמר. המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא האמריקני ריימונד בארבוטי (קיצוני ימני מלמעלה) בתוצאה 47.8 ש’. הזוכה במדליית הכסף הוא הקנדי ג’יימס בול (שני מימין מלמטה) בתוצאה 48.0 ש’. במדליית הארד זוכה הגרמני יואכים בוכנר (שלישי מימין) בתוצאה 48.2 ש’ כשהוא מקדים את הרביעי ג’ון רינקל מאנגליה (רביעי מימין) בתוצאה 48.4 ש’. במקום החמישי מדורג וורנר שטורץ מגרמניה (חמישי מימין) בתוצאה 48.8 ש’. במקום השישי והאחרון מסיים הרמן פיליפס מארה”ב בתוצאה 49.0 ש’. (באדיבות הוועד האולימפי ההולנדי ו- IOC ו- Olympia 1928. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

amsterdam 3

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC).

la12

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. האצטדיון האולימפי. מתקן השיפוט (ממוקם על קו הגמר) של שופטי הזמן האמריקניים בתחרויות הריצות. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC ו- Olympiazeitung 1932. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באולימפיאדת ברלין 1936 ניצח גֶ’סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) ללא עוררין בריצות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’ כך שלא התעורר הצורך בהכרעת מצלמת ה- Photo finish. הרביעייה האמריקנית בברלין 1936 ניצחה גם בקלות במירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ’ והמצלמה הגרמנית המשוכללת נשארה חסרת עבודה. הדברים השתנו לחלוטין באולימפיאדות לונדון 1948, הלסינקי 1952, מלבורן 1956, ורומא 1960. מצלמות הפוטו פיניש עשו עבודת שיפוט חשובה ונחרצת בריצות השונות, מנעו אי נעימות, והגבירו את אמינות ויוקרת השיפוט באולימפיאדות . חלק מהאירועים האולימפיים ב- 1948 הועברו בשידורים ישירים ברשת הטלוויזיה של ה- BBC בעיקר ללונדון עיר הבירה והפריפריה שלה. צריך להבין ש- BBC הבריטי שידר ישיר בערוץ הטלוויזיה שלו כבר ב- 1937 את משחק הגמר על הגביע האנגלי באצטדיון “וומבליי” בו הביסה קבוצת סנדרלנד 1:3 את קבוצת פְּרֶסְטוֹן נוֹרְת’ אֶנְד. כמו כן שידר ה- BBC ישיר בטלוויזיה ב- 1937 את משחק הגמר בטניס בווימבלדון כשהאמריקני דוֹנָאלְד בָּאדְג’ גבר על הגרמני גוֹטְפְרִיד פוֹן קְרָאם 3:6, 4:6, ו- 2:6. ה- BBC שידר ישיר בטלוויזיה מאז 1937 גם את תחרויות החתירה המסורתיות על נהר התמזה בין אוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג’. לכל זה אין זכר משום שב- 1937 וגם ב- 1948 טרם ידעו מהנדסי הטלוויזיה להקליט את תמונת ה- Video [סעיף 1] . הטכנאים ידעו להקליט רק את Sound הרדיו .

oz1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הוועדה המארגנת הגרמנית בראשות ד”ר תיאודור ליוואלד וד”ר קארל דים מפתחת מערכת הצילום של ה- Photo finish” מחוברת בכבל חשמלי לאקדח הזינוק המפעיל אותה עם הירי. (Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

oz2

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אקדח הזינוק המזניק את המתחרים ומפעיל את מערכת הצילום של הפוטו פיניש. (Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

oz3

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הוועדה המארגנת של המשחקים מתרגלת את הפעלת אקדח ההזנקה בריצות על המסלול בסינכרוניזציה מלאה עם מצלמת ה- Photo finish המוצבת ברוֹם מגדל הבנוי מקונסטרוקציית ברזל על קו הגמר באצטדיון האולימפי בברלין. (Olympiazeitung 1936).

אקדח ההזנקה האלקטרוני באולימפיאדת ברלין 1936 עורר התפעלות מיוחדת . זה היה חידוש טכני מרשים ויעיל בתחרויות הריצה בא”ק. הוועדה המארגנת לא הייתה יכולה להרשות לעצמה את הִישָנוּת פרשת המחלוקת של אֶדִי טוֹלָאן ורָלְף מֶטְקָאלְף בגמר ריצת ה- 100 מ’ באולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. אקדח ההזנקה היה מחובר בעת ובעונה אחת עם לוח התוצאות ועם מערכת הצילום של ה- “פוטו פיניש” (Photo finish) המוצבת על מתקן מוגבה בהמשכו של קו הגמר . אקדח ההזנקה הפעיל שעון סטופר ענק שהיה ממוקם ברום מגדל המרתון הימני . כך ניתן לצופים לעקוב אחרי התוצאה של כל אָצָן ואָצָן. יותר מאוחר הופיע שעון הפלא שאִפשֵר גם מדידה של עשיריות השנייה. החידושים האלקטרוניים שיחקו תפקיד מכריע בקביעת המנצחים בתחרויות הריצה בהן ההפרשים בין המשתתפים היו קטנים. מדידת הזמן של המנצח נעשתה בעת ובעונה אחת על ידי מַד העֶצֶר הידני והסתייעה בצילומי קולנוע וסטילס שצולמו ממגדל גבוה עשוי קונסטרוקציה ברזל שהוצב בפנים האצטדיון בהמשך קו הגמר. הסרטים הועברו באמצעות צינורות וואקום למעבדות צילום תת קרקעיות ושם פותחו. הוועדה המארגנת חשבה על כל פרט . בהכרעות הברורות בתחרויות הריצה אין צורך בעזרים הטכניים האלה אך הן חשובות והכרחיות כשהסיום צמוד ובשעה ששעוני העצר הידניים המודדים את מהירות הרצים ומדייקים עד עשירית שנייה בלבד – אינם מסוגלים להפריד בין דבוקת המתחרים .

oz4

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ריצת הגמר ל- 110 מ’ משוכות. אחת התמונות החשובות בהיסטוריה האולימפית המתעדת את מגדל צילום ה- Photo finish, מימין סוללת שופטי מדידת הזמן, ולידם שוכב צלם ועוזרו מצוות ההסרטה של הבימאית הגרמנייה רבת המוניטין לני ריפנשטאהל. (OLYMPIAZEITUNG 1936).

oz5

טקסט תמונה : שנות ה- 20 ו- 30  של המאה שעברה. אחיזה נכונה והפעלת שעון ה- Stopper (שעון עצר). (Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

oz6

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הזינוק לריצת הגמר ל- 1500 מ’ גברים. אקדח הזינוק המעשן של המזניק הוותיק פרנץ מילר (לבוש חלוק לבן) היווה את האות לשופטי הזמן להפעיל את שעוני ה- Stopper  שבידיהם. הוועדה המארגנת הורתה לשופטים מודדי הזמן שלא להמתין לשמיעת קול האקדח (מהירות הקול היא 333 מטר בשנייה אחת) אלא להפעיל את שעוני הסטופר על סמך על מראה העשן הנפלט מקנה האקדח. להלן זיהוי הרצים מימין לשמאל : לואיג’י בקאלי (איטליה), רוברט גויקס (צרפת), אריק ניי (שוודיה), ג’רי קורנס (אנגליה), ארצ’י סאן רומאני (ארה”ב), שאומברג (גרמניה), רץ לא מזוהה, גלן קאנינגהאם (ארה”ב), ג’ין ווצקה (ארה”ב), ד”ר פיליפ אדוארדס (קנדה), ג’ק לאבלוק (ניו זילנד), מיקלוש סאבו (הונגריה). (מקור : Olympiazeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

oz7

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הזינוק לריצת הגמר ל- 800 מ’ גברים. חבורה גדולה של שופטים מודדי זמן מגובה במערכת הצילום הגרמנית של ה- Photo finish עוקבת בדריכות אחרי הזינוק, הריצה עצמה, וההגעה. (מקור : Olympiazeitung 1936).

ריצת 80 מ’ משוכות לנשים הייתה טעונה ודרמטית באופן מיוחד . ארבעת הראשונות טְרָבִּיסוֹנְדָה וָואלָה (Trebisonda Valla) מאיטליה, אַנִי שְטָאוּאֶר (Anni Steuer) מגרמניה, אֶלִיזָבֶּת’ טיילור (Elizabeth Taylor) מקנדה, וקְלָאוּדְיָה טֶסְטוֹנִי (Claudia Testoni) מאיטליה – חצו יחדיו את קו הסיום ונמדד להן זמן זהה של 11.7 ש’. השופטים טעו ודירגו לא נכון את סדר ההגעה של הרצות. מצלמת ה- “פוטו פיניש” תיקנה את המעוות. הרצות המתינו 30 דקות מורטות עצבים בסופן הוכרזה האיטלקייה טְרָבִּיסוֹנְדָה וָואלָה כזוכה במדליית הזהב. אַנִי שְטָאוּאֶר השיגה את מדליית הכסף, ואליזבת’ טיילור קיבלה את מדליית הארד.

oz8

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ריצת הגמר ל- 80 מ’ משוכות נשים. שש אצניות בתנוחה כמעט שווה מעל המשוכות בדרכן למדליות האולימפיות. זיהוי המתחרות מימין לשמאל: אני שטאואר (גרמניה), קלאודיה טסטוני (איטליה), אליזבט טיילור (קנדה), טרביסונדה וואלה (איטליה), קתרינה טרבראקה (הולנד), דוריס אקרט (גרמניה). (מקור : Olympiazeitung 1936).

oz9

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצניות בריצת 80 מ’ משוכות ממתינות בדריכות לפענוח מצלמת ה- Photo finish  ולגזר דינן. זיהוי המתחרות משמאל לימין : המנצחת טרביסונדה וואלה (איטליה) בזמן של 11.7 ש’, דוריס אקרט (גרמניה) שישית בזמן של 12.0 ש’, אני שטאואר (גרמניה) שנייה בזמן של 11.7 ש’, קתרינה טרבראקה (הולנד) חמישית בזמן של 11.8 ש’, והאיטלקייה השנייה קלאודיה טסטוני רביעית בזמן של 11.7 ש’. (מקור : Olympiazeitung 1936). 

oz10

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מצלמת ה- Photo finish הגרמנית קובעת כי האצנית האיטלקייה טרביסונדה וואלה (נרגשת ומושיטה יד למעריצים גרמניים, כזכור היה הרודן הפשיסטי האיטלקי בניטו מוסוליני בן ברית של קנצלר גרמניה אדולף היטלר) היא האלופה האולימפית בריצת 80 מ’ משוכות. האיטלקייה החיננית טרביסונדה וואלה הצדיעה במועל יד נאצי בשעה שניצבה על דוכן מס’ 1 בעוד ההמנון האיטלקי מתנגן באצטדיון האולימפי. (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936).

אולימפיאדת לונדון 1948 הייתה ה- 14 במניין הזמן החדש והראשונה לאחר מלחמת העולם ה- 2. לרשותו של שירות השידור הציבורי הבריטי ה- BBC עמדו רשתות טלוויזיה ורדיו מודרניות יחסית לימים ההם והטובות באירופה. ה- BBC שילם לוועד האולימפי הבינלאומי בפעם הראשונה זכויות שידורים בגובה של 4000 פאונד סטרלינג, ומייד כמו הוועדה המארגנת האנגלית נדרש לשימוש במערכת הצילום של ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 100 מ’ לגברים.

לריצת הגמר ב- 100 מ’ גברים העפילו שישה אצנים וביניהם כמצופה שלושה אמריקניים מאֵלווין “מֵל” פַּאטוֹן (Melvin “Mel” Patton), בַּארְנִי יוּאֶל (Barney Ewell), ו- הָארִיסוֹן דִילָארְד (Harrison Dillard) , שני אצנים בריטיים מֵקְדוֹנָאלְד בֵּיְילִי (McDonald Bailey) ו- אָלָסְטֵייר מֶקקוֹרְקוֹדֵייל (Alastair McCorqoudale), ו- לוֹיְד לָאבִּיץ’ (Lloyd LaBeach) מפנמה. עם הגיעם לקו הסיום פרץ בַּארְנִי יוּאֶל בריקוד ניצחון והקולגות באו לברך אותו. הוא היה בטוח במאת האחוזים שזכה במדליית הזהב. חצי שעה עמלו אנשי הצילום של מערכת הפוטו פיניש על פיתוח סרט ה- Film שפתר את המחלוקת בה הוברר כי הזוכה במדליית הזהב הוא בכלל הָארִיסוֹן דִילָארְד. בַּארְנִי יוּאֶל לא ראה את חברו הָארִיסוֹן דִילָארְד [2] שרץ במסלול הקיצוני הסמוך לצופים.

london

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. טכנאי צילום בריטי מתקין את מצלמת ה- Photo finish  על קו הגמר של הריצות באצטדיון “וומבליי”. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

london 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100 מ’ גברים. זיהוי ששת האצנים מימין לשמאל : מל פאטון (ארה”ב), בארני יואל (ארה”ב), לויד לאביץ’ (פנמה), מקדונאלד ביילי (אנגליה, הגיע אחרון), אליסטייר מקקורקודייל (אנגליה), ו- האריסון דילארד (ארה”ב). (IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

london 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. צילום ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 100 מ’ גברים. זיהוי ודירוג המתחרים מלמטה למעלה : הזוכה במדליית הזהב האריסון דילארד – 10.3 ש’ מקום שישי ואחרון מקדונאלד ביילי – 10.6 ש’, מקום רביעי אלסטייר מקקורקודייל – 10.4 ש’, הזוכה במדליית הארד לויד לאביץ’ – 10.4 ש’, הזוכה במדליית הכסף בארני יואל – 10.4 ש’, מקום חמישי מל פאטון – 10.5 ש’. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצנית ההולנדית פְרָאנְסִינָה “פָאנִי” בְּלָאנְקֶרְס-קוֹאֶן (Francina “Fanny” Blankers – Koen בת 30) זכתה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לונדון 1948 : 100 מ’ בתוצאה 11.9 ש’, 200 מ’ בתוצאה 24.4 ש’, מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ’ בתוצאה 47.5 ש’, ו- 80 מ’ משוכות בתוצאה 11.2 ש’. בריצה הזאת הייתה לה שותפה לניצחון האצנית הבריטית מוֹרִין גָארְדְנֶר (Maureen Gardner) שקבעה אף היא זמן של 11.2 ש’. מצלמת ה- Photo finish התערבה, הפרידה, והעניקה את מדליית הזהב לפָאנִי בְּלָאנְקֶרְס – קוֹאֵן.

london 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. תיעוד של מצלמת ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 80  מ’ משוכות נשים. זיהוי ודירוג המתחרות מלמעלה למטה : ההולנדית פאני בלאנקרס- קואן (Fanny Blankers – Koen) זוכה במדליית זהב בתוצאה 11.2 ש’. הבריטית מורין גארדנר (Maureen Gardner) זוכה במדליית הכסף בתוצאה 11.2 ש’. האוסטרלית שירלי סטריקלנד (Shirley Strickland) זוכה במדליית הארד בתוצאה 11.4 ש’. (באדיבות IAAF ו-IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה : האצנית האוסטרלית שירלי סטריקלנד (לאחר שנישאה נקראה שירלי סטריקלנד דה לה האנטי – Shirley Strickland de la Hunty) זכתה במדליית הזהב בריצת 80 מ’ משוכות באולימפיאדת הלסינקי בתוצאה 10.9 ש’ (שיא עולם) וזכתה גם במדליית הזהב בריצת 80 מ’ משוכות באולימפיאדת מלבורן 1956 בזמן 10.7 ש’. (באדיבות IAAF ו- IOC . ארכיון יואש אלרואי) .

אולימפיאדת הלסינקי 1952 לא שודרה כלל ע”י שום גורם טלוויזיוני בשל מחלוקת כספית עם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי האמריקני בימים ההם אוורי בראנדג’ (Avery Brundage) . מצלמות פילם של הטלוויזיה הפינית הציבורית – ממלכתית (YLE) כיסו באופן חלקי את אירועי הגמר בענפי הספורט השונים . הוועדה המארגנת נדרשה לשוב ולהשתמש במערכת הצילום של ה- Photo finish בריצת הגמר ל- 100 מ’ לגברים שהייתה שוות כוחות .

helsinki

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. מבט באלכסון משמאל על קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100 מ’ גברים. לארבעת הראשונים הרברט מקינלי מג’מייקה שני מימין, לינדי רמיג’ינו מארה”ב שלישי מימין, דין סמית’ מארה”ב רביעי מימין, ומקדונאלד ביילי מאנגליה חמישי מימין – נקבע זמן זהה של 10.4 ש’. שני האחרונים וולדימיר סוחארוב קיצוני מימין (מוסתר ע”י הרברט מקינלי) וג’ון טרילואר מאוסטרליה השיגו זמן זהה של 10.5 ש’. (באדיבות IAAF ו-IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

helsinki 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. מבט באלכסון מימין ומשמאל על קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100  מ’ גברים. לארבעת הראשונים נקבע כאמור זמן זהה של 10.4 ש’, ולשני האחרונים זמן זהה של 10.5 ש’. מצלמת ה- Photo finish של מערכת שעוני OMEGA השווייצרית נדרשה להכריע ועשתה זאת היטב. (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

helsinki 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. ריצת הגמר ל- 100 מ’ לגברים. מצלמת ה- Photo finish של הוועדה המארגנת הפינית מזהה ומדרגת את מיקום הרצים על קו הסיום כלהלן : מקום ראשון ומדליית זהב ללינדי רמיג’ינו (ארה”ב), שלישי מלמעלה, בזמן של 10.4 ש’. מקום שני ומדליית כסף להרברט מקינלי (ג’מייקה), שני מלמעלה, בזמן של 10.4 ש’.  מקום שלישי ומדליית ארד למקדונאלד ביילי (אנגליה), חמישי מלמעלה, בזמן של 10.4 ש’. מקום רביעי לדין סמית’ (ארה”ב), רביעי מלמעלה, בזמן של 10.4 ש’. מקום חמישי לוולדימיר סוחארוב (ברה”מ), ראשון מלמעלה, בזמן של 10.5 ש’. מקום שישי לג’ון טרילואר (אוסטרליה), התחתון בתמונה, בזמן של 10.5 ש’. (באדיבות IAAF ו-IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הערה :  שיא העולם בריצת 100 מ’, 10.2 ש’ ב- 1948 הוחזק במשותף ע”י חמישה אצנים. ארבעה אמריקניים צ’ארלי פאדוק, ג’סי אואנס, רלף מטקאלף, הרולד דייויס, והחמישי – הפנמי לויד לאביץ’. (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

helsinki 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. ריצת הגמר ל- 400 מ’. לשני האצנים הג’מייקנים ג’ורג רודן (מימין) והרברט מקינלי (משמאל) נמדד זמן זהה של 45.9 ש’. מצלמת ה- Photo finish העניקה את הבכורה לג’ורג’ רודן ואת מדליית הכסף להרברט מקינלי. הערה : שיא העולם בריצת 400 מ’ ב- 1952 היה 45.8  ש’ והוחזק ע”י האצן הג’מייקני ג’ורג’ רודן. (באדיבות IAAF ו- IOC ובאדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. על הזכויות שמורות).

רוח נגדית חזקה נשבה בעת ריצת הגמר ל- 100 מ’ באולימפיאדת מלבורן 1956 . המנצח בריצה היה ללא עוררין האָצָן האמריקני בובי מורו (Bobby Morrow). הוא הקדים את חברו לנבחרת ת’יין בייקר (Thane Baker) בבירור ובאופן בולט. לפחות במטר שלם. אפשר היה לראות זאת בעין בלתי מזוינת אף על פי כן העניקו המודדים לשניהם זמן זהה 10.5 ש’. אנשי הוועדה המארגנת אצו למצלמת ה- Photo finish.

melbourn

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. ריצת הגמר ל- 100 מ’. בובי מורו מקדים במטר את ת’יין בייקר אך לשניהם נקבע במפתיע זמן זהה במדידה ידנית של 10.5 ש’. מצלמת ה- Photo finish התערבה בדיון ועשתה צדק. (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : שיא העולם בריצת 100  מ’ ב- 1956 היה 10.1  ש’ והחזק ע”י לויד לאביץ’ , ווילי וויליאמס , ואירה מארצ’יסון .

melbourn 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. סיום ריצת הגמר ל- 100  מ’ גברים. זיהוי המתחרים מימין לשמאל : אירה מרצ’יסון (ארה”ב) – מקום רביעי בזמן של 10.6 ש’, מייקל אגוסטיני (טרינידד) – מקום חמישי בזמן של 10.7 ש’, ת’יין בייקר (ארה”ב) – מקום שני ומדליית כסף בזמן של  10.5 ש’, בובי מורו (ארה”ב) – מקום ראשון ומדליית זהב בזמן של 10.5 ש’, מנפרד גרמאר (מערב גרמניה) – מקום חמישי בזמן של 10.7 ש’, הקטור הוגאן (אוסטרליה) – מקום שלישי ומדליית ארד בזמן של 10.6 ש’. (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

melbourn 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. מצלמת ה- Photo finish  מדרגת את הרצים על קו הסיום בריצת הגמר ל- 100 מ’. בובי מורו מקדים במטר את חברו ת’יין בייקר וזוכה במדליית הזהב, אף על פי כן קבעו שעוני ה- Stopper לשניהם זמן זהה 10.5 ש’. מצלמת ה-  Photo finish עשתה צדק. לרץ האוסטרלי הקטור הוגאן (בתחתית התמונה) שסיים שלישי חזה מול חזה לזה של ת’יין בייקר (במרכז) נמדד זמן של 10.6 ש’ בעוד זמנו של ת’יין בייקר היה 10.5 ש’. המדידה הידנית לא הייתה מדויקת מספיק ולכן השתתפותה בדיון והכרעתה של מצלמת ה- Photo finish הייתה הכרחית. (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

melbourn 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’ נשים. האצנית האוסטרלית אליזבת’ “בת’י” קאת’ברט היא המנצחת הוודאית בריצה בזמן של 11.5  ש’. אך מה באשר לאצניות בקו השני, הגרמנייה קריסטה סטובניק (קיצונית מימין) האוסטרלית השנייה מארלן מאתיוס (מוסתרת ע”י בת’י קאת’ברט), והאמריקנית איזאבל דניאלס (קיצונית משמאל). הוועדה מארגנת נזקקה לתצלום ה- פוטו פיניש (Photo finish). (באדיבות IAAF ו – IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

melbourn 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. קו הגמר בריצה ל- 100 מ’ נשים מצלמת ה- Photo finish מפרידה בין הרצות ומדרגת אותן על פי מיקומן. זיהוי המתחרות מימין לשמאל : האוסטרלית בת’י קאת’ברט – מדליית זהב 11.5  ש’, הגרמנייה קריסטה סטובניק (העליונה ביותר) – 11.7  ש’, האוסטרלית מארלן מאתיוס (באמצע) – מדליית ארד 11.7  ש’, האמריקנית איזאבל דניאלס (התחתונה ביותר) – מקום רביעי 11.8  ש’, האיטלקייה ג’יוזפינה לאונה – חמישית 11.9  ש’, הבריטית הית’ר ארמיטאז’ – שישית ואחרונה 12.0 ש’. (באדיבות IAAF ו- IOC והוועד האולימפי האוסטרלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

hary

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. האצן הגרמני אָרְמִין הָארִי (Armin Hari) היה כוכב שביט בשמי הא”ק הבינלאומית. הוא זהר פעם אחת באולימפיאדת רומא 1960 ובתומה נעלם לגמרי. הוא היה האתלט הראשון בעולם שצבר מהירות ממוצעת של עשרה מטרים בשנייה אחת בריצה ל- 100 מ’ ועצר בשעתו את שעון ה- Stopper על זמן של שיא עולם חדש 10.0  ש’. ארמין הארי ניחן בתגובה פנטסטית לירי אקדח הזינוק. הוא היה הזריז והמהיר ביותר בתבל בעת הדחיפה ממתקן הזינוק, ולאחר כמה צעדים היה לו כבר יתרון של יותר ממטר בהשוואה למתחריו. בריצת הגמר באולימפיאדת רומא 1960 הסב מפח נפש כבד למשנה שלו האצן האמריקני דֵייב סִים. שניהם סיימו בזמן זהה של 10.2 ש’. הריצה הזאת כוסתה ע”י מצלמות סטילס רבות אך רק מצלמת ה- Photo finish הוכיחה כי האצן הגרמני אָרְמִין הָארִי הוא הראוי הבלבדי ובאופן מוחלט למדליית הזהב. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

hary 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 100  מ’ לגברים. זווית הצילום משקרת. האצן הגרמני ארמין הארי (Armin Hari) קיצוני משמאל ניצח, אך נראה כאילו דווקא האמריקני דייב סים (Dave Sime) קיצוני מימין הוא זה שמקדים את כולם. למעשה שניהם חוצים את חוט המטרה יחדיו בזמן זהה של 10.2 ש’ אך ארמין הארי הקדים בחזה. שלושה רצים נוספים פיגרו אחריהם בשבריר שנייה וסיימו בזמן שווה 10.3 ש’. מצלמת ה- Photo Finish נדרשה להכריע למי יוענקו מדליות הזהב, הכסף, והארד. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : שיא העולם בריצת 100 מ’ ב- 1960 היה 10.0 ש’ והוחזק ע”י האצן הגרמני ארמין הארי.

hary 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. עוד תמונת סטילס של סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’ גברים. התמונה איננה יכולה לאבחן מי ניצח, האם זה הגרמני ארמין הארי קיצוני משמאל או האמריקני דייב סים ראשון מימין. הוועדה המארגנת נדרשה להכריע למי מגיעה מדליית הזהב באמצעות צילום ה- Photo finish. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

hary 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’ גמר. זווית הצילום הזאת מעניקה כאילו את הניצחון לאָצָן האמריקני דייב סים (קיצוני מימין) אך האָצָן הגרמני ארמין הארי (משמאל) הקדים אותו בחזה. לשניהם נקבע זמן זהה 10.2 ש’. מצלמת ה- Photo finish נדרשה להכריע ביניהם. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

hary 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 100  מ’ גברים . זווית הצילום מבליטה עד למאוד את ניצחונו של הרץ הקיצוני משמאל הגרמני אָרְמִין הָארִי על פני האמריקני דֵייב סִים, הקיצוני מימין  למרות שניצח אותו בהבלטת חזה בלבד. אולם זווית הצילום הזאת מראה ונותנת תחושה בטעות כי גם הרץ השני משמאל הבריטי פִּיטֶר רֶדְפוֹרְד מקדים את דֵייב סִים . בדיוק לשם כך נוצרה מצלמת ה- Photo finish. למנוע טעויות שיפוט של בני אנוש ולהפיג עגמת נפש. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

hary 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. מצלמת ה- Photo Finish מדרגת את המנצחים בריצת הגמר ל- 100 מ’. האצן הגרמני ארמין הארי (הראשון מלמטה) והאצן האמריקני דֵייב סִים (ראשון למעלה) סיימו את הריצה באותו הזמן, 10.2 ש’. מצלמת ה- Photo finish הפרידה ביניהם בקלות ומנעה וויכוחים מיותרים. זיהוי ודירוג המתחרים מלמטה למעלה : ארמין הארי – מקום ראשון בזמן של 10.2 והזוכה במדליית זהב . פיטר רדפורד מאנגליה – מקום שלישי בזמן של 10.3 ש’ והזוכה במדליית ארד. הקובני אנריקו פיגוארולה – רביעי בזמן של 10.3 ש’. ריי נורטון ארה”ב (המועמד לניצחון בטרם יריית הזינוק) סיים שישי ואחרון בזמן של 10.4 ש’. פראנסיס “פראנק” באד אף הוא מארה”ב היה חמישי בזמן של 10.3 ש’. דייב סִים מארה”ב – שני בזמן של 10.2 ש’ והזוכה במדליית הכסף. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

roma 400 m

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 400  מ’ גברים. משמאל, תמונת סטילס רגילה. מימין, תמונת ה- Photo finish. האמריקני אוטיס דייויס (Otis Davis) מימין והגרמני קארל קאופמאן (Carl Kaufmann) קובעים יחדיו שיא עולם חדש 44.9  ש’. מצלמת הפוטו פיניש הפרידה ביניהם והעניקה את מדליית הזהב לאצן האמריקני. השעון האלקטרוני קבע כי זמנו של אוטיס דייויס היה 45.07  ש’ ושל קארל קאופמאן 45.08  ש’. (באדיבות IAAF ו- IOC ו- RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : תרגום מתמטי של זמן למרחק קובע כי אוטיס דייויס הקדים את קארל קאופמאן על קו הגמר ב- 8.87 סנטימטרים.

tokyo

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . מערכת ה- Photo finish המשוכללת של חברת השעונים SEIKO . השילוב הדיגיטאלי בין SEIKO לרשת הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK  הוליד מצגת מדידה טלוויזיונית על המרקע שטרם נראתה קודם לכן . אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה לא רק מהפכת צילום אלקטרונית אלא גם מהפכת מדידת זמנים אלקטרונית . מהנדסי רשת הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK ששימשה Host broadcaster אולימפי בינלאומי מצאו דרך משותף יחדיו עם מומחי השעונים של SEIKO כדי להציב לראשונה בהיסטוריה On line את הזמן הרץ על מסך הטלוויזיה בעת השידורים הישירים של תחרויות הריצה ב- א”ק ובתחרויות השחייה. זה היה חידוש מפליג ועצום בימים ההם. הישג כביר ששינה את פני הטלוויזיה לעַד. מדידות הזמנים היו ידניות ואלקטרוניות במקביל. (באדיבות SEIKO ו- NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

חברת השעונים היפנית SEIKO שימשה המודדת הרשמית של תחרויות אליפות העולם ה- 14 בא”ק שהסתיימו לפני תשעה ימים במוסקבה .

geteborg

טקסט תמונה : אליפות העולם ה- 5 בא”ק בגטבורג – שוודיה . ריצת הגמר ל- 400  מ’ משוכות נשים מצלמת ה- Photo finish של חברת השעונים היפנית SEIKO מפרידה בין האצנית האמריקנית קים באטן (Kim Batten) הקרובה למצלמה שקבעה שיא עולם חדש 52.61 ש’ לבין בת ארצה טוניה בופורד (Tonja Buford) שקבעה זמן 52.62 ש’. (באדיבות IAAF ו- SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

tokyo 1

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964. זוהי התחרות בריצה ל- 5000 מ’. מתקן השיפוט של שופטי תחרויות הריצה על מסלולי הא”ק ניצב על קו הגמר ומשולב לראשונה בהיסטוריה במדידה אלקטרונית של מערכת שעוני SEIKO. מובילים בריצה : מוריי האלברג מניו זילנד בתלבושת השחורה (אלוף אולימפיאדת רומא 1960 ב- 5000 מ’), הראלד נורפות מס’ 209 מגרמניה, מוחמד גאמודי מס’ 615 מטוניס. האחרון הוא הרץ האמריקני רוברט “בוב” שוּל (Robert “Bob” Schul) מי שזכה במפתיע במדליית הזהב בריצה הזאת בתוצאה של 13:48.6 דקות. (באדיבות NHK ו- SEIKO . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה התחלה של מהפכה טכנולוגית אדירה בתחום צילום הטלוויזיה ע”י NHK היפנית ובתחום מדידת הזמנים האלקטרונית בתחרויות השונות ע”י חברת SEIKO . המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 היוו סמן ימני כלכלי בו הבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee)בראשות נשיאו האמריקני אוורי בראנדג’ (Avery Brundage) כי האולימפיאדה היא הצגת הספורט הגדולה בתבל , ומן הסתם היא תרנגולת שמטילה ביצי זהב . אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה סיומה של תקופה ותחילה של תקופה חדשה .

הערה : שיא העולם בריצת 5000  מ’ ב- 1964 הוחזק ע”י הרץ הסובייטי וולדימיר קוטס (Vladimir Kuts) בהישג של 13:35.0 דקות .

[1]  הקלטת תמונת ה- Video בטלוויזיה נעשתה לראשונה בשנת 1956 ע”י חברת AMPEX האמריקנית בראשות המהנדס הראשי שלה צ’ארלס גינזברג .

[2]  האָצָן האמריקני הָארִיסוֹן דִילָארְד (Harrison Dillard) היה רץ משוכות . זאת הייתה המומחיות שלו . במבחנים האולימפיים בקיץ 1948 נכשל במפתיע בריצת 110 מ’ משוכות אך בהיותו אָצָן טבעי זכה בריצת המבחן ל- 100 מ’. הוא זכה במדליית זהב ברימת 100 מ’ באולימפיאדת לונדון 1948 בתוצאה 10.3 שניות . כעבור ארבע שנים זכה הָארִיסוֹן דִילָארְד במדליית הזהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 בריצה ל- 110 מ’ משוכות בתוצאה 13.7 שניות .

סוף הפוסט מס’ 277, רשימה מס’ 2. הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 27 באוגוסט 2013.

ראה המשך בפוסט הבא “טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא”ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית”, רשימה מס’ 3. כל הזכויות שמורות.

האָצָן הסובייטי / אוקראיני וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov) חולל במידה רבה הפתעה באולימפיאדת מינכן 1972 משזכה ללא עוררין בשתי מדליות הזהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’ והפריך בכך את השמועות אודות עליונות אנטומית ופיזיולוגית של הספרינטר השחור על הספרינטר הלבן. וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב שייך לתקופה שבו הטכנולוגיה הספורטיבית והטכנולוגיה הטלוויזיונית השלימו מהפכה ובתוכה שיפורים עצומים, כל צד בתחום שלו. מסלול הרֶקוֹרְטָאן, מוטות גמישים עשויים סיבי זכוכית, מתקני זינוק, ומזרני נחיתה רכים שלא לדבר על שימוש בשיטות אימון מתקדמות והבנת עקרונות המכניקה של הא”ק , יצרו בסיס לקביעת שיאי עולם חדשים. סטודנט אמריקני צעיר להנדסה בשם ריצ’ארד “דיק” פוסברי (Dick Fosbery , גובהו האישי 1.96 מ’) בעל חשיבה מקורית החליט ב- 1965 לאחר ניתוח וחשיבה מכנית לקפוץ לגובה ולנתר מעל הרָף כשגבו מופנה אליו ולא בטנו . דיק פוסברי זכה באמצעות סגנונו המקורי (סגנון שנקרא על שמו “סגנון פוסברי”) במדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת מכסיקו 1968 (קבע תוצאה של 2.24 מ’) ושינה את סגנון ומהות הקפיצה לגובה לעַד מקצה לקצה. וגם את דרך הפקת היתרונות בקפיצה לגובה באמצעות חשיבה מתמטית – פיסיקאלית וניתוח נבון של תורת התנועה והקואורדינציה של התנועה במקצוע הזה. מי זוכר היום כי פעם היה שיאן עולם רוסי בקפיצה לגובה בשם וָואלֶרִי בְּרוּמֶל (Valery Brumel) שקפץ בסגנון “גלילת בטן” לגובה של 2.29 מ’, ואחריו רוסי נוסף וְולָדִימִיר יָאשְצֶ’נְקוֹ שחלף גם הוא מעל רָף עוד יותר נישא שגובהו 2.35 מ’ בסגנון גלילת בטן. תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית תרמה מצידה ריבוי מצלמות, ריבוי הילוכים חוזרים, עדשות צילום חדות וחזקות, והתחברות למערכות שעוני מדידת הזמנים האלקטרונית והצגתם על המרקע בעת השידור הישיר בזמן אמת On line, כשהם מדייקים עד מאית השנייה. הנאה טלוויזיונית צרופה.

שלוש ניידות שידור של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) שהכילו 12 מצלמות אלקטרוניות [1] צילמו את טקס הפתיחה המרהיב שנערך ברוב פאר והדר באצטדיון האולימפי החדש במינכן בשבת בארבע אחה”צ 26 באוגוסט 1972 והיה ססגוני ומרשים. 7134 ספורטאים וספורטאיות (6075 גברים ו- 1059 נשים) מ- 121 מדינות צעדו בסך. משלחת ישראל ובראשה נושא הדגל הקלע צבי הרשקוביץ קצרה תשואות מ- 80 אלף הצופים. האתלט גינתר צאהן (Gunter Zahn) אלוף הנוער הגרמני בריצת 1500 מ’ הדליק את המשואה האולימפית בטקס המרהיב. האתלטית היידי שילר (Heidi Schuller) נשבעה את שבועת הספורטאים. נשיא מערב גרמניה גוסטאב היינמאן הכריז על פתיחת המשחקים. מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי העולם ראו את טקס הפתיחה בשידור ישיר, רק לא בישראל. הנהלת רשות השידור בעת ההיא של 1972 ובראשה המנכ”ל שמואל אלמוג ז”ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו “שייקה” תדמור יבד”ל (בן 85, היום), ומנהל חטיבת החדשות צבי גיל (בן 91, היום) קבעו שטקס הפתיחה לא יועבר בשידור ישיר אלא יוקלט בירושלים. קטעים נבחרים ממנו ישודרו באותו ערב במוצ”ש ב- “מבט ספורט”. אולימפיאדת מינכן 72′ הזוהרת התחילה טוב. אנחנו יודעים לצערנו הרָב כיצד זה נגמר.

munich 1

טקסט תמונה : מינכן, שבת אחה”צ – 26 באוגוסט 1972. אולימפיאדת מינכן 72′. המשלחות מתארגנות ומסתדרות על כרי הדשא המשתרעים ליד הכפר האולימפי בדרכם הרגלית לעבר האצטדיון האולימפי הסמוך. משלחת ישראל נראית במרכז כשספורטאיה לבושים ז’אקטים כחולים ומגבעות לבנות. ברקע נראים בנייני הכפר האולימפי. (באדיבות זליג שטרוך. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

munich 2

טקסט תמונה : שבת – 26 באוגוסט 1972. כ-שעה לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72′. נושא הדגל הנרי הרשקוביץ יחדיו עם נערה גרמנית נושאת שלט “ISRAEL” המובילה את המשלחת הישראלית בטקס. משמאל, מאמן ההיאבקות משה “מוני” וויינברג ז”ל (מחזיק את הז’קט בידו), רופא המשלחת ד”ר קורט ווייגל, ומאמן הקליעה קהת שור. (באדיבות זליג שטרוך. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשת הטלוויזיה המערב גרמנית הציבורית ARD אחת מהגדולות והעשירות ביותר באיגוד השידור האירופי (ראשי תיבות של Arbeitsgemeinschaft Rundfunkanstalten der Bundes Republic), והמקבילה שלה רשת הטלוויזיה הציבורית ZDF (ראשי תיבות של Zweites Deutsches Fernsehen) , שתי הרשתות הציבוריות בגרמניה, הקימו לקראת שידורי אולימפיאדת מינכן 72′ קבוצה מבצעית מיוחדת אד הוק שמנתה 3000 עובדים וכונתה DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum). תפקידה של DOZ  כ- Host broadcaster בינלאומי היה להפיק וליָיצֵר את סיגנל השידור האולימפי בסטנדרט טכני של B Pal 625 למען 72 רשתות טלוויזיה ו- 112 רשתות רדיו מ- 73 מדינות. כמו כן סיפקה DOZ לכל העולם שירותי צילום ועריכה ושימוש באולפנים , כולל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במינכן . DOZ נהנתה מתקציב ענק של 100.000000 (מאה מיליון) דולר. זה היה מבצע הפקה תקשורתי עצום ורָב ממדים. גדול הרבה יותר מזה של אולימפיאדת מכסיקו 1968. DOZ הפעילה 27 ניידות שידור (בצבע) וגייסה לצורך הכיסוי הטלוויזיוני 89 מצלמות אלקטרוניות . בשטח פעלו גם 67 צוותי צילום גרמניים בפילם. זה היה בטרם עידן ה- ENG . גרפיקאים גרמניים עמלו במשך ארבע שנים כדי לייצר את הסמלילים  (Logos) המאפיינים את 25 ענפי הספורט באולימפיאדת מינכן 72′ . הגרפיקה הגרמנית המדויקת קנתה לה מוניטין בינלאומי .

munich 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 72′. גרפיקאים גרמניים בשירות DOZ יוצרים איורים בעלי מכנה משותף אחיד המזהים בצורה קולעת ונעימה לעין את ענפי הספורט השונים באולימפיאדת מינכן 1972. הגרפיקה הגרמנית באולימפיאדת מינכן 72′ זכתה להערכה בינלאומית והייתה מרהיבה יותר משל אולימפיאדת מכסיקו 68′ ואולימפיאדת טוקיו 64′. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבימאי והמפיק הגרמני הנודע הורסט זייפארת (Horst Seifart) היה בן 50 כשהוביל את פילוסופיית הבימוי הטלוויזיונית החדשנית בתחרויות הא”ק והשחייה במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. הורסט זייפארת המנוח (2004 – 1922) היה המתכנן הראשי של תוכנית השידורים ה- Multi lateral הטלוויזיונית של קבוצת DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) עבור כל העולם, ה- “Weltprogramm”. אך הוא היה יותר מאיש טלוויזיה. הוא היה מדען תקשורת מעמיק ויסודי. אדם בעל ניסיון טלוויזיוני מזהיר בתעשייה וגם בעל חזון שידור מרחיק לכת. הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה. הוא היה האיש הבולט ביותר בצוות הגרמני שפיתח את רעיון בימוי של כל אירועי הספורט בטלוויזיה. הורסט זייפארת נולד ב- 1922 בהמבורג . בעברו הרחוק היה טייס קרב ב- “לופטוואפה” חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת העולם ה- 2. הוא הופל מעל שמי רוסיה ונלקח בשבי אך שרד אותו וחזר לגרמניה. לאחר המלחמה שָב לאהבתו הישנה, הטלוויזיה. הורסט זייפארת הטביע את חותמו האישי על קונספט הבימוי במשחקי אולימפיאדת מינכן 72′. הוא היה  הראשון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית יחד עם הבימאי אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Wolters) שהציבו מצלמות מיוחדות בזירת התחרויות שתפקידן הראשי היה להציג ולחשוף את האתלטים והשחיינים בצילומי Close ups, לפני תחילת העלילה ובטֶרֶם יריית הזינוק. צופי הטלוויזיה בעולם יכלו להתבונן מקרוב שוב ושוב בספורטאים המתייצבים ליד אדני הזינוק במסלולי הא”ק ושבילי הבריכה ומתכוננים לקראת ההתמודדות. זה היה חידוש מפליג בימים ההם מפני שבפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה יכלו יושבי הכורסה לצפות “במרחק נגיעה” בגופם ובפניהם של הנשים והגברים המתוחים והנרגשים גיבורי עלילת הספורט הטלוויזיונית , הנערכים לקראת המאבק המכריע, שאיש איננו יודע כיצד יתפתח. המאבק על המדליות האולימפיות הוא שידור הספורט החשוב בעולם. הורסט זייפארת ידע זאת והבין כי הטלוויזיה מיטיבה לשרת את צופיה באמצעות צילומי Close ups. הטלוויזיה היא מִדיום תקשורתי המבוסס על צילומי Close ups, בעצם מדיה של צילומי תקריב. הוא ניצל זאת עד תום והציב את הצופים היושבים בכורסא בסלון ביתם באמצעות מצלמות הטלוויזיה בסמוך מאוד לאתלטים והשחיינים המתחרים בזירה. בצילומים מרחוק נראים האתלטים הצעירים כמכונות ספורט אך בתצלומים מקרוב הם מתגלים כבני תמותה רגילים, ממש כמונו. הצגת גיבורי העלילה באמצעות צילומי Close ups לפני התרחשותה הכרחית. זהו אחד מסודות בימוי הספורט הטלוויזיוני. בימוי כזה יוצר קשר נפשי והזדהות של הצופים עם גיבורי התחרויות ומחבר אותם מייד למרקע. פילוסופיית הבימוי של הורסט זייפארת הייתה מבורכת והישג בעל ערך. הורסט זייפארת בימאי ומפיק בדרגה העליונה ביותר של המקצוע השתמש בתבונה ובהגיון ביתרון שהעניקו לו עדשות מצלמות הטלוויזיה. זאת איננה קלישאה מפני שהיו כבר דברים מעולם. הוא לא רק ייצר “טלוויזיה”. הוא הבין אותה על בורייה. את זאת אפשר לומר על מעט מאוד אנשים בתעשייה.

הורסט זייפארת תִּכְנֵן יחד עם מפיק – בימאי נוסף ב- DOZ אוּלִי ווֹלטרס (Uli Wolters), מנהל ההפקה רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה (Robert Lembke) , מנהל ההנדסה קָארְל הָיְינְץ (Karl Heinz), וראש ציוותי הצילום בפילם אולריך בראון את פילוסופיית הכיסוי של תחרויות הא”ק באולימפיאדת מינכן 1972. ראשי DOZ תכננו בקפידה את מערך הצילום האלקטרוני ואת עקרונות שידור ה- Replays האיטי בכל אחד מ- 25 ענפי הספורט אך גם הם לא הקדימו את זמנם. הדבר בלט בצורה יתירה בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 72′ , א”ק ושחייה. למרות העושר הטלוויזיוני הפעילה DOZ הגרמנית רק יחידת Replay אחת מאותה הזווית של המצלמה המובילה. הטלוויזיה הקנדית CBC ויחידת הביצוע שלה ORTO הציבו באולימפיאדת מונטריאול 76′ כבר שתי יחידות Replays. קבוצת DOZ לא השתמשה עדיין במצלמה פרונטאלית בתחרויות הא”ק באולימפיאדת מינכן 1972. צילומי תחרויות הריצה בא”ק באצטדיון האולימפי נעשו תמיד משמאל לימין ומעולם לא ממול, אך הציבה בבריכת השחייה מצלמה עליונה הוריזונטאלית – אחורית שהקנתה ממד הסתכלות שונה ולא מוכר עד אז. החידוש הגדול של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum) היה מיסוד מצלמת ההיכרויות עם המתחרים בטרם יריית הזינוק. הצוות המוביל של DOZ הציב מראש 18 מצלמות אלקטרוניות באִצטדיון האולימפי במינכן 1972מתוך הסך הכולל של 89 מצלמות שעמדו לרשות DOZ וכיסו את 25 הענפים האולימפיים [2]. הסיבה ברורה : מפני ששם נערכו התחרויות של ענף הספורט החשוב ביותר באולימפיאדה – האתלטיקה הקלה. את טקסי הפתיחה והנעילה במינכן 1972 כיסו 12 מצלמות.

munich 4

טקסט תמונה : שבת אחה”צ – 26 באוגוסט 1972. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72′.מימין ניתן לראות צוות צילום של  DOZ מאייש מצלמה אלקטרונית נישאת על כתף (קרויה בז’ארגון הטלוויזיה Portable electronic camera) לצורכי צילומי Close ups. המצלמה מחוברת בכבל עבה לניידת השידור הגדולה החונה מחוץ לאצטדיון האולימפי. ב- 1972 זה היה חידוש. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית הבסיסית הרב גונית שלהם הנוגעת ל- 25 ענפי ספורט במינכן 72′ שרירה וקיימת עד היום הזה. הורסט זייפארת זוכר בשיחות התחקיר עמי : “אף על פי כן לא הקדמנו את דורנו . היו לנו מעט מידי מצלמות אלקטרוניות ופחות מידי מצלמות Isolated (מצלמה Isolated מחוברת בנפרד ממערכת הצילום הכללית למכונת VTR עצמאית משלה שמאפשרת לה להעניק הילוך חוזר מזווית הצילום הייחודית שלה) בניידות השידור שחנו באצטדיון האולימפי, בבריכה האולימפית, ובהיכל ההתעמלות האולימפית. לכן שידרנו תמיד הילוך חוזר איטי אחד בלבד מהמצלמה המובילה של הכיסוי הכללי” [3]. הוֹרְסְט זָיְיפָארְת הגה מאוחר יותר יחד עם אוּלִי ווֹלְטֶרְס ועוזריהם ביניהם קְלָאוּס בֵּיְיסְנֶר (Claus Beissner) את רעיון המצלמות הפרונטאליות בצילום הריצות על המסלול אך הספרדי מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ הגשים את החזון הטלוויזיוני הזה לראשונה באולימפיאדות סיאול 88′ וברצלונה 92′. הצילומים הפרונטאליים בטלוויזיה ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) של בֵּן ג’וֹנְסוֹן בסיאול 88′ מביס בריצת 100 מ’ את קָארְל לוּאִיס ולִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי, ואח”כ לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי עצמו עושה את אותו הדבר ליריביו בתחרות הגמר ל- 100 מ’ בברצלונה 92′ כבשו את לב הצופים והיו בלתי נשכחים. פסגת הטכנולוגיה הטלוויזיונית. יתירה מזאת : אוסף ההילוכים החוזרים האיטיים ואומנות הצילום של הטלוויזיה הפכו את הריצה הקצרה ביותר במשחקים האולימפיים שנמשכת כעשר שניות לחוויית צפייה בת חמש דקות. מצלמות הטלוויזיה האריכו שוב ושוב את משך החוויה מזוויות צילום שונות ובהילוכים איטיים . זה היה הפיצוי שהעניקה הטלוויזיה לצופיה בכל רחבי בתבל וזה היה יתרונם על פני הצופים באצטדיון. בכך צריך להכיר תודה למר אלכס גלעדי והספרדי מר מנולו רומרו, אך בל אקדים את המאוחר.

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי, “למילים יש וויזואליה משלהן” ו-“הפקות חובקות ארץ ועולם” בסדרה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”.

מבצע השידורים באולימפיאדת מינכן 72′ היה כל כך גָדוּש , מפורט , ועמוּס עד שאפילו הגרמנים העשירים והמנוסים נדרשו לסיוע טלוויזיוני של מדינות מערב אירופה המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ה- BBC צילם במינכן 72′ את תחרויות האִגרוף, הטלוויזיה השווייצרית SRG כיסתה את תחרויות החתירה, ו- RAI האיטלקית הייתה הממונה על כיסוי תחרויות הסיוף. ציוותי הצילום החיצוניים נדדו גם לאִצטדיונים אחרים באולימפיאדת מינכן 1972 אך תמיד תחת עינם הפקוחה של המפיקים הגרמניים של DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum). קבוצת DOZ הסתייעה גם ב- 65 מצלמות פילם בצבע בצילום ותיעוד המשחקים מפני שלא עמדו לרשותה מספיק ניידות שידור אלקטרוניות. DOZ מיסדה סך של 852 עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיים (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו “קול ישראל” בכל אתרי התחרויות האולימפיים . הישג טכנולוגי כמותי ואיכותי מרשים. במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במינכן הוקמו 27 סוויטות עריכה של  (ראשי תיבות של Video Tape Recording), ובנוסף גם 37 חדרי עריכה בפילם, ועוד 20 אולפני טלוויזיה כשירותים למען רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU איגוד השידור האירופי. DOZ העמידה את הארכיון האולימפי שלה לרשות כל רשתות הטלוויזיה והרדיו שהתארחו במינכן 72′.

munich 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. צוות צילום בפילם של DOZ מנציח את ניצחונו של ההלך המערב גרמני ברנד קננברג (Brend Kanneberg) בתחרות ל- 50 ק”מ הליכה בתוצאה 3:56:11.6 שעות. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

munich 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. חדר בקרה של אולפן טלוויזיה גרמני משוכלל שהוקם ע”י קבוצת  DOZ באולימפיאדת מינכן 1972. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק יכולנו לחלום בעת ההיא על טכנולוגיה מודרנית באיכות ובכמות כזאת. (באדיבות ZDF / ARD. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

munich 7

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 72′. זוהי תחנת הקרקע הגרמנית ללוויינים שהוקמה במישור רייסטינג. מכאן נשלח סיגנלי השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 לכל רחבי תבל וגם ללוויין האטלנטי ה- Primary אליו מחוברת האנטנה – צלחת בעמק האלה ליד ירושלים. (באדיבות DOZ ו-  ZDF / ARD. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוועדה המארגנת המערב גרמנית בראשות של וִוילִי דָאוּמֶה (Willi Daume) וסגנו וולטר טרוגר (Walther Troeger) הדינאמיים והבלתי נלאיים השקיעה כאמור כמיליארד דולר (כ- 1.97 מיליארד מרקים גרמניים), הון עתק בימים ההם בבניית המתקנים האולימפיים ובתשתיות העיר . הפקת האולימפיאדה העניקה תנופה עצומה לפיתוח רשת כבישים הראשיים של מינכן, שיפור פרוייקט הרכבת התחתית של העיר, הגדלת שדה התעופה הבינלאומי של המטרופולין, ותכנון מחודש של מערכת האירוח במינכן, מלונות וכיו”ב. הקומפלקס האולימפי היפהפה הוקם כ- 6 ק”מ ממינכן ובראשו האִצטדיון האולימפי המרכזי והגג התלוי שלו העשוי מחומר סינתטי שקוף. מבנה ארכיטקטוני מרשים שעלותו למשלם המסים של מחוז באוואריה עמדה על כ- 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) דולר. אבל במרכז העניינים ניצבה קבוצת DOZ במלוא עוצמתה יחדיו עם בימאי הטלוויזיה הראשיים של משחקי מינכן 72′ הורסט זייפארט ואוּלִי וולטרס שראויים להערכה רבה.

הופעתו של הורסט זייפארת באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה באמת מזהירה . אין מילה אחרת לתאר את יסודיות אופיו של הבימאי הראשי, רצינותו, וכישרונו הטלוויזיוני. הורסט זייפארת הפקיד בידי השדרים האולימפיים את מטמון השידור החשוב מכל, כלי לזיהוי מכסימאלי של המשתתפים בעלילה בכל אחד משלבי הכיסוי שלה ויצירת אינטראקציה (Interactive) של השידור הטלוויזיוני עם הצופים בסלון ביתם. הקריטריונים שהציבה DOZ בהפקה וצילום הטלוויזיה הכשירו את הופעתו הבלתי נשכחת של שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדגוּל נסים קיוויתי בתחרויות השחייה והא”ק במשחקי מינכן 72′ .

באולימפיאדת מינכן 1972, הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות הגרמניות ARD ו- ZDF רעיון שידור מעניין. פשוט אך גאוני. הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות הא”ק) ובבריכת השחייה האולימפית משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז. על המצלמה הקונקרטית הזאת הוטלה המשימה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק בצילומי Close up ו- Medium close up את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם, כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה. הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות. הורסט זייפארט התייחס לתחרויות הספורט כאל דרמה. הוא גָרָס שחייבים “לערוך הכּרה” מוקדמת בין גיבורי העלילה לבין צופי הטלוויזיה בסלון ביתם טֶרֶם תחילת דרמת הספורט . הוא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע . הוא סָבָר שבדומה לאָלְפְרֶד הִיצְ’קוֹק אומן סרטי המתח בו חושף הבימאי את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילתה מבלי לגלות את סופה, ראוי שגם בִּימַאֵי הספורט בשידורי הא”ק והשחייה בטלוויזיה יחשפו את גיבוריהם לצופים בטרם תחילת העלילה רווית הדרמה וספוגת רייטינג . הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט בטלוויזיה הן בעצם כמו הצגות הקולנוע של בימאי סרטי המת אלפרד היצ’קוק ולכן יש מקום לזהות את המשתתפים באמצעות הצגה מוקדמת. חשיבה לא רק הגיונית אלא גאונית . הוא גרס שהיכרות טלוויזיונית מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם, אלא כוללת את חשיפת פניהם, מבנה גופם, והמראה הכללי שלהם באמצעות צילומים מקרוב, לרבות הישגיהם ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם , תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור ותקרב תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק. רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב. טריוויאלי היום אך מרחיק לכת מאין כמוהו בימים ההם. אין היום שום שידור ספורט טלוויזיוני המכבד את עצמו שמתכחש למִתְּוֶוה הורסט זייפארת. במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה . המצלמה הזאת שחשפה, זיהתה, והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה במלוא תפארתם בטרם תחרות , זכתה לכינוי “מצלמת ההיכרויות החושפנית”.

הורסט זייפארט סיפר לי את העדות המעניינת והחשובה הזאת לראשונה כשנפגשנו לראשונה בטהראן בירת אירן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה ה- 7. שאלתי אותו מייד , “איך לא חשבו על זה קודם ?”, והוא השיב לי בפשטות, “אין לי מושג יואש, אינני יודע”. אנשי הטלוויזיה האיראנית הזעיקו את הורסט זייפארט ועוד כמה מומחים משתי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לטהראן (תמורת תשלום נאה) כדי שיסייעו להם במלאכת הבימוי של המשחקים . הם הזמינו לטהראן לצורכי ייעוּץ גם כמה מאנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 72′ ובראשם וולטר טרוגר מנהל הכפר האולימפי. יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות טלוויזיה ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה יסודי מהדרגה העליונה ביותר שפגשתי מעודי. אהבתי והערכתי אותו.

seifart

טקסט תמונה :  Horst Seifart (הורסט זייפארת, 2004 – 1922) היה הבימאי הראשי המצוין ורב המוניטין של אולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה. איש טלוויזיה מופלא ונדיר . לא היו ואין רבים כמותו בעולם. הורסט זייפארת היה מורם ורבם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית. הוא היה ידיד גדול של אלכס גלעדי  ושלי. (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר – Claus Beissner עוזרו של הורסט זייפארת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קלאוס בייסנר (Claus Beissner) עוזרו הקרוב במשך שנים רבות של הורסט זייפארט ואיש טלוויזיה רָב מוניטין בזכות עצמו ברשת הטלוויזיה הגרמנית ARD וב- EBU (איגוד השידור האירופי) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי  [4] : “בראשית שנות ה- 2000 הייתי עֵד שמיעה לשבחים שהעניק מנולו רומרו לחשיבה הטלוויזיונית של הורסט זייפארת. מנולו רומרו אמר, “רעיונות הטלוויזיה של הורסט זייפארת היו תמיד הטובים ביותר”. תרומתו של הורסט זייפארת לא הייתה רק בתחום הטכנולוגי אלא גם בתחום הרקע הפילוסופי של הכיסוי הטלוויזיוני. בעיניו תחרויות הספורט הבינלאומיות היו דרמה אחת גדולה כמו במחזות הדרמה של יוון העתיקה. המשותף לספורט ולתיאטרון הוא בכך ששניהם מציעים דרמה של מנצחים ומפסידים. אך קיים בכל זאת שוני אחד. השוני היחידי בין דרמת הספורט לבין דרמת התיאטרון היווני על פי תפישתו של הורסט זייפארת היה הסוף, הסיום. בתיאטרון היווני הסוף ידוע. בספורט הוא תמיד פתוח. הורסט זייפארת היה האיש הראשון בין אנשי הטלוויזיה בדור שלוֹ שהעניק ממד אקדמי לכיסוי הספורט בטלוויזיה”. נסים קיוויתי היה השַדָּר הישראלי הראשון שהפיק וניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום את מלוא היתרון מ- “מצלמת ההיכרויות החושפנית” של הורסט זייפארט . דן שילון מינה אותו בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בת 4 שנים בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972 , תחרויות הא”ק והשחייה . שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמת השידור Play by play של נסים קיוויתי . הוא היה משכמו ומעלה . לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח ושפתו העשירה והתקנית כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה- 100 מ’ האחרונה בשלב רבע הגמר של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72′ (לפני אסון רצח י”א הספורטאים הישראליים), “שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר רוט-שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר”, בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם.

נסים קיוויתי הציב סטנדרט חדש באולימפיאדת מינכן 1972 בעת השידור הישיר Play by play של משחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). דן שילון היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית במינכן 72′ ובנוסף גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית שהוקם ומוסד ב- IBC מרכז השידורים הבינלאומי  (International Broadcasting Center) בעיר מינכן. הבימאית שלו הייתה ורדינה אֶרֶז ז”ל. זאת כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה . השדרן והמגיש הפופולארי ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים שהושגו שם ע”י אולגה קורבוט, לאסה ווירן, וואלרי בורזוב, רנטה שטכר, ג’ון אקיבואה, ומרק ספיץ, ורבים אחרים. דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72′ שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב- 100 מ’, להיט אולימפי טלוויזיוני, בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר מרק ספיץ. רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה שידר למצלמת האולפן הגרמנית, “ערב טוב לכם ושלום רב, כאן מינכן”, והוסיף, “גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים. נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט, הא”ק. נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי”. דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבי. הוא עמד לחזות בהיסטוריה ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים.

munich 8

טקסט תמונה :  ראשית ספטמבר 1972 . אולימפיאדת מינכן 1972. דן שילון שימש ראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והיה גם מגיש את השידורים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במינכן. (תיעוד וצילום מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

הרבה מאוד ילדים ובני נוער ראו את התחרויות האולימפיות בשל שעת הצפייה הנוחה. ניתנה להם הזדמנות לחזות בשחיין מוכשר ודרמטי שהיו טמונים בו גם ערכים ולקח חינוכי מאלף . מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כבר בטרם משחה הגמר ב- 100 מ’ בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש . הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם גמא באימוניו הקשים בקריירה הארוכה שלוֹ בבריכה קילומטראז’ שחייה בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק”מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ. מרק ספיץ היה שחיין מזהיר ומוכשר בצורה יוצא דופן. אך הכישרון התנועתי  והקואורדינציה הגופנית, כמו גם משקלו הסגולי הנמוך של גופו אינם מספיקים לבדם כדי להפוך אותו לאלוף. נדרשו ממרק ספיץ צייתנות ואהבה סגפנית מיוחדת וחסרת קֵץ לאימונים המפרכים שכפו עליו מאמניו וחזרות אין ספור. השחיין הוא ספורטאי בודד במים . מלבד כשרונו הגופני הוא צריך להיות מצויד ביכולת מנטאלית בעלת אופי מיוחד ותכונות נפשיות של כוח רצון , משמעת , ודבקות במשימה כדי לא לוותר ולעמול כל כך קשה בתוך המים במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב . מרק ספיץ (Mark Spitz) כישרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים שאהב וידע להתאמן וניאות לוותר על הנאות החיים של ילד רגיל בגילו. מן ההיבט הזה הוא היה ספורטאי הרואי ויסודי והוכיח זאת בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה. לא בכדי העפיל בסופו של דבר לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים נזירית – ספורטיבית שכזאת. דן שילון העביר את השידור לנסים קיוויתי ועכשיו היה תורו לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן . נסים קיוויתי ניהל דיאלוג פנטסטי עם מצלמת “ההיכרויות” של DOZ והוֹרְסְט זַיְיפָארְט ואוּלִי ווֹלְטֶרְס . הוא הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מפורטת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה . כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ’ בסגנון חופשי . זאת הייתה חשיפה קלאסית ומכובדת של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק ע”י צוות הצילום של DOZ כמו גם ע”י נסים קיוויתי. בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה נסים קיוויתי את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972.

כשעלו השחיינים על אדני הזינוק אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הטלוויזיוני הייחודי שלו : “…הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ’ בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר , וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ –  מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ…”. באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה , וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי, לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית שאיננו כמובן דובר עברית על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב לסיגנל מרקע הטלוויזיה הבינלאומי את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו ,שפעת השיער שלו, וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. נפח בית החזה שלו היה מרשים ושרירי הבטן בלטו על רקע בטן שטוחה לגמרי אפילו טיפ טיפה קעורה. הוא לא חבש כובע ,לא הרכיב משקפי הגנה נגד הכלור המצוי במימי הבריכה, ולבש רק Slip (בגד ים קטן צר מידות). קל היה להזדהות עם הפיגורה הספורטיבית הנפלאה שלו. מרק ספיץ ניצב על אדן הזינוק כשהוא חשוף וגלוי לחלוטין לעיני צופי הטלוויזיה בכל רחבי תבל . הוא היה מרוכז בעצמו ודרוך. באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית הייתה נעולה עליו עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם יתבע גופו למאמץ פיסי עליון בחלקו אנאירובי בן כ- 50 שניות. זאת הייתה סיטואציה טלוויזיונית בלתי נשכחת מְזוּוֶדֶת רעיונית מפני שלראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה ניצב השחיין גיבור העלילה באופן טבעי לפני קהלו כשמצלמת הטלוויזיה, “מצלמת ההיכרויות”, של הורסט זייפארת מראה אותו מעורטל ועירום ויוצרת קשר בלתי אמצעי עם הצופים. הורסט זייפארת הבין שקופסת הטלוויזיה קטנת הממדים (יחסית למסך הגדול בבתי הקולנוע) והעוסקת בתקשורת המונים היא בין השאר גם Media של תצלומי Close ups . הורסט זייפארת איש משכיל רב תרבותי, אדם חושב, ידיד וג’נטלמן מאופק היה מעין פילוסוף טלוויזיה. הוא לא רק ייצר “טלוויזיה”. הוא הבין טלוויזיה. אלכס גלעדי, דן שילון, ומוטי קירשנבאום ז”ל לא רק ייצרו “טלוויזיה” בסוף עשור ה- 60 ולאורך עשור ה- 70 של המאה שעברה . הם ראשית דבר הבינו טלוויזיה. זה היה אחד מסודות כוחם. ייצרני “טלוויזיה” יש הרבה. אנשים שיודעים לחשוב טלוויזיה יש מעט. הורסט זייפארת (Horst Seifart) העניק באולימפיאדת מינכן 1972 קורס טלוויזיה לכל העולם. אנוכי הושפעתי רבות מתפישת העולם הטלוויזיונית התקשורתית של הורסט זייפארת . איש טלוויזיה יוצא דופן בידע העצום שלו וגם בצניעותו.

spitz

טקסט תמונה :  ראשית ספטמבר 1972 .אולימפיאדת מינכן 1972 . בשעה שנסים קיוויתי שידר ישיר את משפט המחץ שלו , “זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר,  וגם היוקרתי ביותר –  ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ”, ניתב הבימאי הגרמני במפתיע “לאוויר” Shot של מרק ספיץ ב- Medium – Close up  ניצב על אדן הזינוק, כאילו הבין את שפת העִברית של השַדָּר הישראלי. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ההזדהות הטלוויזיונית עם מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) הייתה אם כן מושלמת. פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם, כמו הגיבור הראשי מַרְק סְפִּיץ עצמו , לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי העלילה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר. האמריקני גֶ’רִי הָיְידֶנְרִיךְ (Jerry Heidenreich), הסובייטי / רוסי וולדימיר בּוּרֶה (Vladimir Bure), אמריקני נוסף ג’וֹן מֶרְפִי (John Murphy), והאוסטרלי מייקל וֶונְדֶן (Michael Wenden – מי שהיה אלוף אולימפיאדת מכסיקו 1968במשחה 100 בסגנון חופשי) איימו על מרק ספיץ וסיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה . ראיתי את המשחה הזה כאיש טלוויזיה אלפי פעמים בחיי. וכאיש טלוויזיה הסקתי את המסקנה המתבקשת שזאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני הורסט זייפארת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו , לבין השַדָּרִים בבריכה ובראשם נסים קיוויתי שלנו . אמירת הנֶצַח של נסים קיוויתי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי מרק ספיץ, אחד מגדולי שחייני תבל בכל הזמנים. מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטקסט פתיחה “Lead in” כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ. נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית , צְלוּלָה , ומְמָצָה, ומאוד מדויקת. הוא היה שַדָּר עַל בלתי נשכח בא”ק ושחייה. מלאכת השידור הישיר שלו בכלל ושל המשחה ל- 100 מ’ בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בפרט נכנס זה מכבר לפנתאון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ומונח לאחר כבוד גם על מדפי הספרייה של הטלוויזיה הבינלאומית. הכל היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו שידורים בצבע. בישראל הם היו בשָחוֹר / לָבָן.

ram evron

טקסט תמונה :  קיץ 1972 . עידן הצילום בשחור / לבן בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הצלם אִיזִי אֶבְרוֹן ז”ל (יושב) ומגיש הטלוויזיה רָם עֶבְרוֹן ז”ל עורכים מבחן תקינות למצלמת Video באולפן  ברוממה – ירושלים על פי מודל בריטי של ה- BBC. מצלמות האולפן הגדולות היו בריטיות מסוג  M A R C O N I. (התמונה באדיבות עדנה עברון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov) השיג את מדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ’ באולימפיאדת מינכן 1972 די בקלות. מערכת המדידה האלקטרונית של Pool שעונים שווייצריים “Junghans” העניקה לו תוצאה של 10.14 ש’ ותוצאה של 10.24 לזוכה במדליית הכסף האמריקני רוֹבֶּרְט טָיְילוֹר (Robert Taylor). האָצָן הג’מייקני לֶנוֹקְס מִילֶר (Lennox Miller) חצה את קו הגמר לאחר 10.33 שניות . מצלמת ה- Photo finish לא נדרשה להתערב מפני שניצחונו של וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב היה מוחץ וללא עוררין .
borzov 1
טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ’. הסובייטי וואלרי בורזוב זוכה במדליית הזהב בתוצאה של 10.14 ש’. רץ לבן מקדים שלושה אצנים שחורים (באדיבות DOZ ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
borzov 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. האצן הסובייטי / אוקראיני וואלרי בורזוב (מס’ 932) זוכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 100  מ’ (10.14 ש’) ו- 200 מ’ (20.00  ש’). (באדיבות DOZ ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משניסה וואלרי בורזוב לשחזר את ניצחונו בריצה הקלאסית הקצרה ל- 100 מ’ באולימפיאדת מונטריאול 1976 כשל חלקית . במדליית הזהב זכה האצן הטרינידדי הייזלי קרואופורד (Hasley Crawford) בתוצאה 10.06 ש’. (הייזלי קרואופורד נטל חלק גם בריצת הגמר ל- 100 מ’ באולימפיאדת מינכן 1972 אולם נפצע לאחר הזינוק והפסיק באמצע) . האצן הג’מייקני דונאלד “דון” קווארי (Donald Quarrie) זכה במדליית הכסף בזמן 10.07 ש’. וואלרי בורזוב זכה במדליית הארד בתוצאה 10.14 ש’ . בריצת 200 מ’ כלל לא נטל חלק .
האצן הוולשי – בריטי הלבן אָלָאן וֵולְס (Allan Wells) זכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ’ באולימפיאדת מוסקבה 1980 בתוצאה 10.25 ש’ . אולם מאז אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 זכו רק אצנים שחורים ממדינות שונות במדליות הזהב בריצה ל- 100 מ’ : קארל לואיס (Carl Lewis) מארה”ב באולימפיאדות לוס אנג’לס 1984 (9.99 ש’) וסיאול 1988 (9.92 ש’ – לאחר פסילתו של מנצח הקנדי בן ג’ונסון / Ben Johnson שסיים את הריצה בזמן פנטסטי של 9.79 ש’ בגין שימוש בסמי מרץ אסורים), האנגלי לינפורד כריסטי (Linford Christie) באולימפיאדת ברצלונה 1992(9.96 ש’), הקנדי דונובן ביילי (Donovan Balley) באולימפיאדת אטלנטה 1996 (קבע שיא עולם חדש 9.84 ש’), האמריקני מוריס גרין (Maurice Greene) באולימפיאדת סידני 2000 (בתוצאה 9.87 ש’), האמריקני ג’אסטין גאטלין (Justin Gatlin) באולימפיאדת אתונה 2004 (9.85 ש’), ויוסיין בולט (Usain Bolt) הג’מייקני באולימפיאדות בייג’ינג 2008 (קבע שיא עולם חדש 9.69 ש’) ולונדון 2012 (9.63 ש’). יוסיין בולט השיג באליפות העולם ה- 12 בברלין 2009 שיא עולם בריצת 100 מ’ 9.58 ש’. השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה .
סוף הפוסט מס’ 797. הועלה לאוויר ביום שישי – 3 במארס 2019. כל הזכויות שמורות.

[1]  על פי מידע שנמסר לי ע”י בימאי הטלוויזיה הגרמני ב- DOZ מר אולי וולטרס (Uli Wolters) שהשתייך במקור לרשת ZDF.

[2]  קבוצת  AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) בראשות מנולו רומרו שהפיקה את שידור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי הציבה באולימפיאדת אתונה 2004  אֶלֶף מצלמות Video ו- 60 ניידות שידור. אותה קבוצת מומחים בראשות מנולו רומרו שכונתה באולימפיאדת בייג’ינג 2008 – BOB (ראשי תיבות של Beijing Olympic Broadcasting) הפעילה אלף ומאה צלמות Video.

[3] הטקסט נאמר לי בעת מפגש בינינו בבואנוס איירס במונדיאל ארגנטינה 1978 . הלקח הזה למדה רשת הטלוויזיה הציבורית של קנדה CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976. CBC חידשה ושידרה בכל אחת מהתחרויות האולימפיות שני הילוכים חוזרים איטיים משתי זוויות צילום שונות . מאז אולימפיאדת סידני 2000 מוצבות בתחרויות הא”ק האולימפיות כ- 100 מצלמות.

[4]  ראה נספח : מסמך קלאוס בייסנר (Claus Beissner) מתאריך 9 ביולי 2005.

סוף הפוסט מס’ 280. הועלה לאוויר לפנות ערב של יום שלישי – 3 בספטמבר 2013.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *