פוסט מס' 802.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

פוסט מס' 802. 1. עד מתי יתעלמו שופטי הכדורגל בישראל מחוק מס' 14 הכתוב שחור על גבי לבן בסֶפֶר חוּקָת משחק הכדורגל ? אֵיכוּת שיפוטו של שלומי בן אברהם במשחק הפועל באר שבע-בני יהודה 1:2 (שבת-6 באפריל 2019) היא בלתי מתקבלת על הדעת. 2.  קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בראשות מאמנה היווני יָאנִיס סָפְרוֹפוֹלוֹס נכשלה להעפיל לבית 8 הגדולות באליפות ה-Euroleague לעונת 2019-2018. והיא גם איננה מחזיקת גביע המדינה ב-2019. תחלופה המונית של עשרות שחקנים ושמונה מאמנים בשורות מכבי ת"א בשנים שבין 2014 ל-2019, תרמו להחלשתה ולהיעדר יציבות. יָאנִיס סַפְרוֹפוֹלוֹס איננו אָשֵם מפני שהוא גוּיָס לקבוצה בתור מאמן מחליף (במקום נֶבֶן סְפַחְיָה). לא הוא בנה את מכבי ת"א ולא הוא בחר את סגל השחקנים לקראת העונה הנוכחית של 2019-2018. הַמַכְשֶלָה וכְתָב הַאִישוּם רובצים ראשית דבר לפִתְּחָה של ההנהלה וגם למרגלותיו של המאמן שקדם ל-יאניס ספרופולוס (הקרואטי נֶבֶן סְפַחְיָה), ו-למרגלותיהם של שורת המאמנים שקדמו לנֶבֶן סְפַחְיָה. מכבי ת"א גם לא זכתה בגביע המדינה של 2019. כלל גם לא בטוח שהיא תזכה באליפות המדינה בעונה הנוכחית של 2019. מדובר בנבחרת כדורסל עשירה שמתוקצבת ב-יותר מ-100.000000 (מאה מיליון) שקל, אולם לא בקבוצה. חָשוּב באֵלוּ כְּלֵי נֶשֶק אתה מחזיק מול יָרִיבְךָ אולם לא פחות חָשוּב כיצד אתה מתאם ומְתַפְעֵל את המִטְוַוח ואת יֶרִי האֵש. 3. הסרבי וְולָדִימִיר אִיבִיץ' הוא מאמנה ומנהיגה החדש של אלופת ישראל מכבי ת"א בזירת הכדורגל בעונת 2019-2018. המנהיגות שלו מבוססת על ידע, חינוך, דרך ארץ, יושרה וכֵנות, משמעת וסדר, ואיפוק. הוא ניחן בהופעה כריזמטית ואני חושב שהאנשים מאמינים למוֹצָא פִּיו עוד בטֶרֶם אמר את דבריו. פוסט מס' 802. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש-6 באפריל 2019. 

ציטוט : "לַמִילִים יֵש וִויזוּאַלְיָה מִשֶּלָהֶן". (מרדכי "מוטי" קירשנבאום).

ציטוט : "הַצִילוּם הוּא דֶרֶךְ לְוִוידוּא הַחֲוָויָה". (סוזן סונטאג).

ציטוט : "סַלְסֵלוּ אֶת הַמַּחְשָבָה והִיא תְּרוֹמֵם את הַלָשוֹן". (אחד העם).

ציטוט : "אִם הַקִיצוּר יָסְפִּיק – הַאֲרִיכוּת שְגִיאָה". (ר' משה אבן עזרא).

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 802. הועלה לאוויר ביום חמישי – 4 באפריל 2019. כל הזכויות שמורות.

——————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר נחמן שי ובגיבוי מליאת רשות השידור. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור כאמור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח : לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור יָרוּד, עָלוּב, וחנפן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם 3 שנים קודם לכן.

רָן טוֹקֶר הוא ה-Supporter/Webmaster המצוין והנאמן של הבלוג שלי yoashtvblog.co.il מאז 2012.

קיבלתי לאחרונה כמה Emails מקוראים שהתעניינו לדעת מדוע מתמהמה העלאתו לאוויר של פוסט מס' 802. זאת היא תשובתי : רן טוקר ה- Supporter / Webmaster המְעוּלֶה שלי ערך לאחרונה כמה שיפוצים טכנולוגיים הכרחיים בבלוג שחייבו את השבתתו. רן טוקר מומחה ברמה גבוהה בתחום ה- עָנֵף של מדע ותוכנת ה- WordPress הוא איש נבון וידען. אולם חשוב מכל, שהוא תומך נגיש, אדיב, ומנומס של הבלוג שלי שכתובתו, yoashtvblog.co.il. שגשוגו של הבלוג הנ"ל איננו נובע רק מתוכנו העיתונאי, אלא גם בשל ובגלל ההחזקה והטיפול הטכנולוגי השוטף המיטבי שרן טוקר משתדל להעניק לו. ככותב בלוג, אני בר מזל במידה לא מועטה שהצלחתי וזכיתי להכיר אדם שהוא בקי בתחום. מדובר במדען WordPress שאפשר לסמוך עליו. זאת ההתרשמות שלי ממנו.

טקסט תמונה : זהו רן טוקר. בן 50, היום. נולד במושב בית זית ליד ירושלים. היום הוא גר עם משפחתו ברחובות. מדובר ללא כל ספק באיש מקצוע מעולה. לא אומרים לאדם את שבחיו בפרצופו, אולם זאת היא חוות דעתי אודותיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 802. 1. עד מתי יתעלמו שופטי הכדורגל בישראל מחוק מס' 14 הכתוב בספר חוקת משחק הכדורגל ? 2.  קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בראשות מאמנה היווני יָאנִיס סָפְרוֹפוֹלוֹס נכשלה להעפיל לבית 8 הגדולות באליפות ה-Euroleague לעונת 2019-2018. והיא גם איננה מחזיקת גביע המדינה ב-2019. תחלופה המונית של עשרות שחקנים ושמונה מאמנים בשורות מכבי ת"א בשנים שבין 2014 ל-2019, תרמו להחלשתה ולהיעדר יציבות. יאניס ספרופולוס איננו אָשֵם מפני שהוא גוּיָס לקבוצה בתור מאמן מחליף (במקום נבן ספחיה). לא הוא בנה את מכבי ת"א ולא הוא בחר את סגל השחקנים לקראת עונת 2019-2018. הַמַכְשֶלָה וכְתָב האישום רובצים ראשית דבר לפִתְּחָה של ההנהלה וגם למרגלותיו של המאמן שקדם ל-יאניס ספרופולוס (הקרואטי נֶבֶן סְפַחְיָה), וגם למרגלותיהם של שורת המאמנים שקדמו לנבן ספחיה. מכבי ת"א גם לא זכתה בגביע המדינה של 2019. כלל גם לא בטוח שהיא תזכה באליפות המדינה בעונה הנוכחית של 2019. מדובר בנבחרת כדורסל עשירה שמתוקצבת ביותר מ-100.000000 (מאה מיליון) שקל, אולם לא בקבוצה. חָשוּב באֵלוּ כְּלֵי נֶשֶק אתה מחזיק מול יָרִיבְךָ אולם לא פחות חָשוּב כיצד אתה מתאם ומְתַפְעֵל את המִטְוַוח ואת יֶרִי האֵש. 3. הסרבי וְולָדִימִיר אִיבִיץ' הוא מאמנה ומנהיגה החדש של אלופת ישראל מכבי ת"א בזירת הכדורגל בעונת 2019-2018. המנהיגות שלו מבוססת על ידע, חינוך, דרך ארץ, יושרה וכֵנות, משמעת וסדר, ואיפוק. הוא ניחן בהופעה כריזמטית ואני חושב שהאנשים מאמינים למוֹצָא פִּיו עוד בטֶרֶם אמר את דבריו. פוסט מס' 802. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש-6 באפריל 2019.

טקסט תמונה (1) : שבת – 6 באפריל 2019. אצטדיון הפועל באר שבע. זוהי הדקה ה- 33 במסגרת המחזור ה- 29, המשחק בבית העליון הפועל באר שבע – בני יהודה 1:2. שופט המשחק שלומי בן אברהם מעניק בעיטת עונשין מ- 11 מ' לזכות הפועל באר שבע. על שחקן הפועל בא"ש בן שהר הוטל להוציא את גזר הדין לפועל. שלומי בן אברהם וקווניו רואים כי שוער בני יהודה אמיליוס זובאס מפר ביודעין ובפרהסיה את חוק מס' 14 בשעה שהוא נוטש את קו שערו ומתקדם לעבר הבועט בן שהר בטרם מגע נעלו של הבועט בכדור. בנוסף גם שחקן בני יהודה (מס' 2) מפר את חוק מס' 14 כשהוא חודר לרחבת ה- 16 בטרם הבעיטה של בן שהר. אמילוס זובאס מפר בבוטות לעֵין כל את חוק מס' 14 ובכך עובר עבירה שמסייעת לו לעצור את כדור העונשין של בן שהר מבלי שהשופט שלומי בן אברהם מעניק לקבוצת הפועל בא"ש בעיטה חוזרת כפי שנקבע בחוק. העיקר שמר ניר צדוק רושם בעיתון "הָאָרֶץ" (יום ראשון – 8 באפריל 2019) כלהלן : "…בן שהר לקח את האחריות אך נעצר בזינוק מצוין של אמיליוס זובאס…". איזה זינוק מצוין ואיזה נעליים. אף מילה אודות הפרת חוק מס' 14 ע"י אותו השוער הזה של בני יהודה, אמיליוס זובאס. השיפוט מגוחך. מגוחכת ממנו העיתונאות של ניר צדוק. עד מתי שופטי הכדורגל בישראל יתעלמו מחוק מס' 14…??? עד מתי…??? מדובר בשיפוט כדורגל מגוחך, עלוב, וירוד שגובל בבדיחה. היכן בקרת איגוד השופטים…??? היכן ה- Control של אנשי התאחדות הכדורגל…??? (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : שבת – 6 באפריל 2019. אצטדיון הפועל באר שבע. זוהי הדקה ה- 33 במסגרת המחזור ה- 29, המשחק בבית העליון הפועל באר שבע – בני יהודה 1:2. שופט המשחק שלומי בן אברהם מעניק בעיטת עונשין מ- 11 מ' לזכות הפועל באר שבע. על שחקן הפועל בא"ש בן שהר הוטל להוציא את גזר הדין לפועל. שלומי בן אברהם וקווניו רואים כי שוער בני יהודה אמיליוס זובאס מפר ביודעין ובפרהסיה את חוק מס' 14 בשעה שהוא נוטש את קו שערו ומתקדם לעבר הבועט בן שהר בטרם מגע נעלו של הבועט בכדור. בנוסף גם שחקן בני יהודה (מס' 2) מפר את חוק מס' 14 כשהוא חודר לרחבת ה- 16 בטרם הבעיטה של בן שהר. אמילוס זובאס מפר בבוטות לעין כל את חוק מס' 14 ובכך עובר עבירה שמסייעת לו לעצור את כדור העונשין של בן שהר מבלי שהשופט שלומי בן אברהם מעניק לקבוצת הפועל בא"ש בעיטה חוזרת כפי שנקבע בחוק שחור על גבי לבן. העיקר שמר ניר צדוק רושם בעיתון "הָאָרֶץ" (יום ראשון – 8 באפריל 2019) כלהלן : "…בן שהר לקח את האחריות אך נעצר בזינוק מצוין של אמיליוס זובאס…". איזה זינוק מצוין ואיזה נעליים. אף מילה אודות הפרת חוק מס' 14 ע"י אותו השוער הזה של בני יהודה, אמיליוס זובאס. השיפוט מגוחך. מגוחכת ממנו העיתונאות של ניר צדוק. עד מתי שופטי הכדורגל בישראל תתעלמו מחוק מס' 14…??? עד מתי…??? מדובר בשיפוט כדורגל מגוחך, עלוב, וירוד שגובל בבדיחה. היכן בקרת איגוד השופטים…??? היכן ה- Control של אנשי התאחדות הכדורגל…??? (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

להלן פירוט חוק מס' 14 בסֶפֶר הַחוּקָה של משחק הכדורגל.

נוסח חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל של FIFA, באנגלית :

The goalkeeper must stand on the goal line between the goal posts until the ball is kicked. Lateral movement is allowed, but the goalkeeper is not permitted to come off the goal line by stepping or lunging forward until the ball is in play. The assistant referee responsible for the goal line where the penalty kick is being taken is positioned at the intersection of the penalty area and goal line, and assists the referee in looking for infringements and/or whether a goal is scored. The goalkeeper infringes the Laws of the Game : If the ball enters the goal, a goal is awarded. If the ball doea not enter, the kick is retaken.

סוף דרכה של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א ב-Euroleague בעונת 2019-2018. מכבי ת"א הפסידה אמש יום שישי-5 באפריל 2019 בטורקיה לקבוצת פנרבאחצ'ה במחזור ה-30 של המפעל בתוצאה 75:78 (שידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהובלת ניב רסקין, גור שלף, ושי האוזמן). מדובר במשחק סְרָק מפני שתוצאת ההתמודדות הזאת (גם אם מכבי ת"א הייתה מנצחת את פנרבאחצ'ה) לא שינתה דבר לאחר שז'אלגיריס ניצחה יממה קודם לכן ב-3 באפריל 2019 במדריד את ריאל מדריד 86:93 (!), וסגרה בכך את רשימת שמונה הגדולות במפעל ה-Euroleague בעונה הנוכחית המדוברת של 2019-2018. מכבי ת"א הודחה ולא העפילה לשלב הבא של מפעל הכדורסל החשוב ביותר בזירה אירופית בעונת 2019-2018 בהשתתפות 8 הקבוצות הגדולות ביבשת. היא נותרה בחוץ.

הקדמה.     

סוף דרכה של מכבי ת"א ב- Euroleague של עונת 2019 – 2018 וסוף הדרך של הגות ורעיון של בעלי המועדון שמאפשרים השקעה אסטרונומית של 110.000000 (מאה ועשרה מיליון) שקל  יחדיו עם תחלופה אין סופית שוב ושוב ועוד ועוד של עשרות שחקנים חדשים וגם של שמונה מאמנים שונים, דייוויד בלאט, גיא גודס, ז'אן טבק, ארז אדלשטיין, רמי הדר, איינראס בגאצקיס, נוון ספחיה, ו-יאניס ספרופולוס בשורות הקבוצה, בשנים שבין 2014 ל- 2019. קבוצות ספורט גם בעידן החובבות ההוא, לא כל שכן בעידן המקצוענות הנוכחי, מבססות את יכולתן על הרכבים קבועים ומינימום שינויים פרסונליים (שחקנים ולצדם מאמנים) ולכן הן משגשגות. ההיסטוריה רוויה באין ספור דוגמאות רבות מספור – בארץ וגם בעולם. קבוצת הכדורסל ההיא של מכבי ת"א בשנות ה- 50, ה- 60, ה- 70, ה- 80, וה- 90 במאה שעברה פלוס מחצית העשור הראשון של שנות ה- 2000 היא הדוגמא הטובה ביותר של עצמה. דוגמא טובה מפני שהיא השרתה אווירה מוגדרת של מוכנוּת, מגובשוּת, נכונוּת, ומיושבוּת, ובסופה יציבות – בסיוע צוותים והרכבים קבועים של מאמנים ושחקנים. אנטי תֶּזָה ל- מנהיגות וניהול בתקופה הנוכחית. התקופה ההיא של מינוי מאמנים מובילים לעֵת ארוכה וממושכת ע"י הנהלת המועדון כמו יהושע רוזין, רלף קליין, ופנחס "פיני" גרשון, צלחה, מפני שהיא אִפְשֶרָה להם לבנות את עתיד הקבוצה באמצעות נדבכים קבועים. הימים ההם – הזמנים ההם חלפו ואינם עוד.                                                                                                          

טקסט תמונה : ימי בראשית. תחילת שנות ה- 50 במאה הקודמת. תקופה שחלפה לבלי שוב. המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקניה הישראליים של מכבי ת"א באחד ממשחקי הדרבי בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת במגרש המרצפות הישן ההוא של בית מכבי ת"א ברחוב המכבים (ליד קולנוע "אוריון"). להלן זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור, עמנואל ברדן, יהודה ווינר, מנחם קורמן, המאמן יהושע רוזין, וזכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה בימים ההם, 1.91 מ'). (באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה מנחם קורמן. 

מנהיגות.

אנוכי מתבונן במנהיגות של מאמנים ושחקנים בליגת ה- NBA מאז היותי נער בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. כל מי שעוקב אחרי ליגת ה- NBA, גם לא באדיקות, איננו יכול שלא להתפעל מ- לברון ג'יימס (Lebron James בן 34, 2.03 מ'). לברון ג'יימס הוא אחד מאותם קבוצת ספורטאים מצומצמת מוכשרת שמותירה חותם אישי לאורך זמן בזירות ההתמודדות בכלל ועל פרקט הכדורסל בפרט. אולם אותו לברון ג'יימס המצטיין המצוין בשורות קבוצות מיאמי וקליבלנד שהובא העונה הזאת של 2019 – 2018 לשורות לוס אנג'לס לייקרס לא הצליח להושיע אותה עד כה. בני דורי שחצו את העשור התשיעי של חייהם זוכרים בוודאי את גיבורי ה- NBA של הימים ההם מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 ובראשם ג'ורג' מייקן, ואח"כ בוב קוזי וביל ראסל, וגם ווילט צ'מברליין, ואחריהם אוסקר רוברסון וג'רי ווסט, ובחלוף עוד שנים אייזיה תומאס, לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'אבר, ובעידן המודרני יותר מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, שאקיל אוניל, ו- טים דאנקן, ועכשיו לברון ג'יימס. לברון ג'יימס קנה בשעתו מוניטין יתר משחשף אשתקד קבל מיליוני צופי טלוויזיה בארה"ב וברחבי תבל לרבות ישראל בתוכנית "NBA TV" את משחקי הכוח אודות מנהיגות והשפעה השוררים בין שחקן מוביל לבין המאמן שלו. כידוע מאמן קליבלנד קאוואלירס בעונת 2015 – 2014 היה הישראלי דיוויד בלאט המודח. מיליוני צופי טלוויזיה ברחבי ארה"ב וגם בישראל הוכו בתדהמה רבתי משלברון ג'יימס הצהיר On Camera בשידור ישיר ב- Live כי דיוויד בלאט שרטט את תוכנית המשחק שלו בשניות הסיום של המשחק החמישי בין קליוולנד קאוואלירס לשיקאגו בולס (Chicago Bulls) אולם הוא מחק אותה את התוכנית האותנטית של מאמנו וקבע תוכנית משחק חלופית שצלחה. ובאמת בתומה קלע לברון ג'יימס עצמו את סל הניצחון בשנייה האחרונה, 84:86 לזכות קבוצתו. מאבקי מנהיגות בין שחקן מוביל למאמן שלו אינם דבר חדש כלל ועיקר. החידוש הוא בגילוי הפומבי. בכך פגע לברון ג'יימס פגיעה אנושה באוטוריטה, ביוקרתו, ובכבודו של מאמנו דיוויד בלאט. לברון ג'יימס המתנשא הבין את גודל הנזק שגרם ומיהר להתנצל ולהכריז כי, "דיוויד בלאט הוא הגנרל שלו…", אולם זה היה מעט מידי. הצהרת ההתנצלות ההיא של שחקן העַל הזה לא הייתה יכולה להסתיר ולחפות על אווירת הלחץ בה פעל, התנהל, ושרד דייוויד בלאט רק תקופה קצרה ומאוד מסוימת. כמאמן ראשי וויתר מייד על כבודו האישי וסמכותו המקצועית כמנהיג לטובתו של לברון ג'יימס. זה לא עזר לו. לבסוף הודח בינואר 2016 ע"י מנכ"ל קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין כשהוא נותר עירום גם ללא כבוד. מידת כובד משקלו הסגולי כמנהיג ומחנך, ועד כמה הוא כמאמן משפיע ומנהל באמת את מהלכי קליבלנד קאוואלירס נגד יריבותיה בעיקר במצבי שוויון כוחות ותוצאה צמודה לקראת סיומי המשחקים – כבר לא הייתה עניין של ניחוש. כל אחד שאל אז את עצמו בוודאי האם דיוויד בלאט הוא מאמן, מנהיג, ומחנך בעל אישיות שוות ערך, נאמר לאלה של ג'ון וודן, רד וורבך, פיל ג'קסון, פאט ריילי, ו/או גרג פופוביץ' ? ו/או שמא הוא בסך הכל שכפול של המאמן אריק ספולסטרה (Erik Spoelstra) מי שזכה עם מיאמי הית ולברון ג'יימס (בטרם נטש ועבר לקליבלנד קאוואלירס) באליפות ה- NBA ב- 2012 ו- 2013 ? מעניין לדעת האם גם המאמנים הבכירים הללו הנזכרים לעיל נתקלו במאבקי כוח ו- אגו קיצוניים כאלה מצד הקפטנים והשחקנים המובילים שלהם בשעתם. קשה להאמין שבוב קוזי, ביל ראסל, וג'ון הבליצ'ק קראו אי פעם תיגר על מנהיגותו של רד אוורבך בצורה כל כך בוטה וגסת רוח (כמובן שלא. זה לא קרה מעולם) כפי שנקט לברון ג'יימס כלפי דייוויד בלאט. ו/או האם מ'גיק ג'ונסון וקארים עבדול ג'אבר עוללו כזאת למאמנם פאט ריילי (כמובן שלא. זה לא קרה מעולם). ו/או האם הסטודנט לו אלסינדור (Lew Alcindor שהתנשא ל- 2.18 מ', ומי שהמיר את שמו מאוחר יותר לקארים עבדול ג'אבר) פגע בכבודו של מאמנו ג'וֹן ווּדֶן (John Wooden) ב- ארבע העונות 1969 – 1965 בהן שיחק במדי אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס (כמובן שלא. זה לא קרה מעולם). יתירה מזאת ואת זאת כדאי לדעת : הסטודנט קארים עבדול ג'אבר אמר על ג'וֹן ווּדֶן את הציטוט כלהלן : "ג'וֹן ווּדֶן הוא המורה שלי ואני השוליה שלו".

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה הקודמת. אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. שתי אגדות כדורסל. תמונה משותפת של המאמן ג'ון וודן (John Wooden) והשחקן לו אלסינדור (Lew Alcindor) שגובהו 2.18 מ' (מי ששינה את שמו מאוחר יותר לקארים עבדול ג'אבר (Kareem Abdul Jabar) זוכים שלוש פעמים ברציפות באליפות הכדורסל של המכללות האמריקניות בליגת ה- NCAA בשנים 1967, 1968, ו- 1969. הסטודנט קארים עבדול ג'אבר אמר על ג'ון וודן כלהלן : "ג'וֹן ווּדֶן הוּא הַמוֹרֶה שֶלִי ואֲנִי הַשוּלִיָה שלו". קבוצת מילווקי מ- NBA הייתה זאת שזכתה ב-קארים עבדול ג'אבר אך הוא עזב אותה בתום תקופה קצרה וחתם בלוס אנג'לס לייקרס קבוצתו של המיליארדר המנוח ג'רי באס תמורת חוזה ארוך טווח בן עשרות מיליוני דולרים. ג'ון וודן אימן והדריך כדורסל במשך עשרות שנים רק באוניברסיטת UCLA. (באדיבות אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס).

כמה מילים על ג'וֹן ווּדֶן (John Wooden) שמת בן 100 ב- 2010. הוא היה מאמן כדורסל נערץ במשך שנים רבות באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. ג'ון וודן התמנה למשרת המאמן הראשי באוניברסיטת UCLA בשנת 1961 וגידל דורות של שחקנים מוכשרים וידועי שֵם שפרצו בסערה משורות האוניברסיטה שלוֹ לעבר ה- NBA, בראשם לוּ אֶלְסִינְדוֹר (כאמור, המיר את שמו מאוחר יותר לקָארִים עָבְּדוּל גָ'אבָּר), בִּיל ווֹלְטוֹן, גֵייל גוּדְרִיץ', ווֹלְט הָאזָארְד, סִידְנִי וִויקְס, רִיצָ'ארְד ווֹשִינְגְטוֹן ורבים אחרים. בין השנים 1964 ל- 1975 זכתה אוניברסיטת UCLA תחת הדרכתו של ג'וֹן ווּדֶן עשר פעמים באליפות המכללות (NCAA). ג'וֹן ווּדֶן היה מורם ורבם גם של מאמנים רבים. הציעו לו לאמן ב- NBA אך הוא סירב ומעולם לא נטש את האוניברסיטה. ג'וֹן ווּדֶן היה מנהיג ומאמן כדורסל דגול שהשחקנים רחשו לו כבוד עצום. לפני הכול היה מורה, מדריך, ומחנך.

הבה אפנה מבט למאמן הכדורסל היהודי – אמריקני ארנולד "רֶד" אַוֶורְבַּאך (Arnold "Red" Auerbach נולד בברוקלין ניו יורק ב- 1917 ומת ב-2006), מי שהיה הרבה יותר ממאמנה המיתולוגי של בוסטון סלטיקס בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת. רד אוורבאך הוביל אותה לתשע זכיות באליפות ה- NBA בעונות שבין 1957 / 1956 ל- 1966 / 1965.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. רד אוורבאך מאמנה האגדי של קבוצת הכדורסל בוסטון סלטיקס בליגת ה- NBA (יושב במרכז בחליפה) יחד עם שחקניו שחוללו פלאים בליגת הכדורסל הטובה בעולם בשנות ה- 50 ו- 60 במאה הקודמת. להישגים מופלגים כאלה לאורך זמן ניתן להגיע רק באמצעות מנהיגות בעלת יושרה וחזון. זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : לו טסיאורופולוס (Lou Tsioropoulos), אנדי פיליפ (Andy Phillip), פרנק ראמזיי (Frank Ramsey), המאמן רד אוורבך (Red Auerbach), בוב קוזי (Bob Cousy), ביל שרמן (Bill Sharman), ג'ים לוסקוטוף (Jim Loscutoff). זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : הנשיא וואלטר בראון (Walter Brown), דיק המריק (Dick Hemric), ג'ק ניקולס (Jack Nichols), ביל ראסל (Bill Russel), ארני ריסן (Arnie Risen), טום היינסון (Tom Heinsohn), הארווי קון (Harvey Cohn), וסגן הנשיא לו פיירי (Lou Pieri). רד אוורבאך אימן והדריך במשך שנים רבות רק קבוצת בוסטון סלטיקס. (באדיבות ה- NBA).  

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. רד אוורבאך (Red Auerbach) משמאל, המאמן האמריקני – יהודי האגדי של קבוצת הכדורסל "בוסטון סלטיקס" ב- NBA בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת. הוא היה לא רק מאמן. הוא היה מורה דרך דגול, מנהיג, ומחנך. הוא היה מייסד השושלת של בוסטון סלטיקס. השחקנים ובעלי המניות האמינו בו עד תום. בתמונה הוא נראה מחבק את הקפטן שלו בוב קוזי (Bob Cousy) רכז המשחק של הקבוצה לאחר הזכייה באליפות ה- NBA ב- 1959. (באדיבות ה- NBA).

אומר ואוסיף כאן ש- בִּיל רָאסֶל מי שהיה שחקן הציר תרתי משמע בקבוצת המיתולוגית של רֶד אוורבאך, הפך אח"כ הפך למאמן – שחקן בבוסטון סלטיקס והביא אותה לשתי זכיות נוספות באליפות ה- NBA בעונות 1968 / 1967 ו- 1969 – 1968. בִּיל רָאסֶל היה מנהיג דגול של קבוצת ספורט דגולה.

טקסט מסמך (1) : ספרו של ביל ראסל "Red and me". ספר חובה לכל אדם, כל ספורטאי באשר הוא, וכל עיתונאי תקשורת ו- טלוויזיה באשר הוא. הספר יצא לאור בארה"ב ב- 2009 ומונח כלאחר כבוד בספרייה הפרטית שלי בביתי בצפון הישן של תל אביב.

טקסט מסמך (2) : ספרו של ביל ראסל "Red and me". ספר חובה לכל אדם, כל ספורטאי באשר הוא, וכל עיתונאי תקשורת ו- טלוויזיה באשר הוא. הספר יצא לאור בארה"ב ב- 2009 ומונח כלאחר כבוד בספרייה הפרטית שלי בביתי בצפון הישן של תל אביב.

קבוצת הכדורסל המקצוענית של מכבי ת"א איננה יכולה ולא מסוגלת עוד להעפיל לפסגה בלעדי צוות אימון קבוע וללא הרכב  שחקנים יציב ומגובש במועדון הוותיק והיוקרתי אותו מוביל היו"ר שמעון מזרחי (בן 80 היום) במשך יובל שנים מאז 1969. מכבי ת"א לא הצליחה להעפיל לשלב הבא במפעל ה- Euroleague בעונה הנוכחית של 2019 – 2018, היא שוב איננה מחזיקת הגביע ב- 2019, וספק גדול ו-כלל לא בטוח שתוכתר לאלופת המדינה ב- 2019. "עוֹד רַב הַדֶּרֶך עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה", כדברי המשורר חיים נחמן ביאליק.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. ימי בראשית. מגרש המרצפות הישן של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ברחוב המכבי בת לאביב ליד קולנוע "אורלי". זוהי החמישייה הקלאסית של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בימים ההם של שנות ה- 50 של במאה הקודמת. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור, יצחק כספי, יהודה "קנבוס" ווינר, המאמן יהושע רוזין, מנחם קורמן, מר י. שטהל יו"ר אגודת מכבי ת"א (מייסד ומנהל חברת הביטוח "מנורה"), זכריה עופרי, אפרים אטלס, ורלף קליין. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י מנחם קורמן ואפרים אטלס. 

היסטוריה.

תזכורת מהימים והזמנים ההם שחלפו לבלי שוב (1) : ב- 1970 כורתת הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ברית שידור היסטורית עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. הברית נמשכת יותר משנות דוֹר עד עונת 2007 – 2006. אין לכך אָח ורֵע בתולדות קשרי הגומלין בין הטלוויזיה ומוסדות ספורט בארץ ובעולם. עליית רָף זכויות השידורים והתפתחות טכנולוגיית הטלוויזיה. המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם מברכים ומאשרים את הקשר הסימביוטי הנצחי בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א. הספר עב הכרס בן 7000 (שבעת אלפים) עמודים מתאר את הסימביוזה וקשרי הגומלין חסרי התקדים בני 37 שנה, בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשותו של יו"ר אמיץ ומוכשר, ישר דרך, ודבק במשימה – עו"ד שמעון מזרחי, בשנים 2007 / 2006 – 1970 / 1969.

ב- 1969 ניצבו שתי קבוצות כדורסל תל אביביות מצטיינות על קו הזינוק הטלוויזיוני. שתי יריבות עירוניות מושבעות, הפועל ת"א ומכבי ת"א. מכבי ת"א זוכה מאז חמש פעמים בגביע אירופה. הספר מביא את היסטוריית הכדורסל המפוארת של שני המועדונים מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה. בשנות ה- 2000 נמחקת הפועל ת"א ממפת הכדורסל הישראלית. אולמה צר המידות רָב המוניטין המכונה "אוסישקין", זה הניצב מזה שנים רבות על גדות הירקון, נהרס ע"י העירייה ב- 2007 והופך לגן ציבורי.

הספר "הקשר הסימביוטי" דן גם בחִבּוּר העסקי המדהים חסר התקדים והרצוף בין חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" עם מכבי ת"א מאז 1970 ועד היום הזה. סיפורם האישי של אנשי "עֵלִית" בעבר ובהווה אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, מָרְק מוֹשֶבִיץ, עו"ד דָוִד מוֹשֶבִיץ, עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵיוִויד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מָיִיק" שְטְרָאוּס. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא התמיכה הכלכלית של "עֵלִית". "עֵלִית" הייתה Sponsor נדיב, מהיר, ויעיל. הספר עוסק בעלייה התלולה של גרף זכויות השידורים. רשות השידור וחברת "עֵלית" משלמות למכבי ת"א במשך 30 עונות  2007 – 1976 סכומים מצטברים של עשרות מיליונים של דולרים . בעונת 1977 / 1976 שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית לראשונה תשלום מיוחד אך פעוט למכבי ת"א עבור זיכיון השידור לעונה אחת (הערה : העובדות המתמטיות והפרטים הכספיים המדויקים מופיעים בספר "הקשר הסימביוטי"). כעבור רבע מאה של שנים ב- 2001 שילמה רשות השידור עבור זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א ב- 2001 תשלום עצום ללא כל השוואה לזה ששולם לראשונה בעונת 1977 – 1976 (הערה : העובדות המתמטיות והפרטים הכספיים המדויקים מופיעים בספר "הקשר הסימביוטי"). "הקשר הסימביוטי" הוא גם מסמך כלכלי המסביר את קשרי הגומלין בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמדיום של תקשורת המונים לבין הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הרלוואנטיים. הספר מפרט את גובה הממון והתשלומים ששילמו רשות השידור וחברת "עֵלִית" למכבי ת"א אלופת ישראל ואירופה מידי עונה בעונה, במשך עשרות שנים.

השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית אודות ניצחונה של מכבי ת"א ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון עיירה קטנה בבלגיה על אלופת ברה"מ צסק"א בתוצאה 79:91, וזכייתה במשחק הגמר ב- 7 באפריל 1977 בבלגרד בגביע אירופה לאלופות בכדורסל (גברה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78) הופכים אותה באחת לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין נותן לכך גושפנקא רשמית ומעניק למכבי ת"א בפברואר 1977 קבלת פנים ממלכתית. כמוהו נוהג ראש הממשלה מנחם בגין במארס 1981 לאחר זכייתה השנייה של הקבוצה בגביע אירופה בסטרסבורג – צרפת.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. הימים והזמנים ההם לפני 42 שנים שחלפו לבלי שוב. תיעוד בלתי נשכח. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הופכת בשנות ה- 70 בעקבות שידור ניצחונותיה בטלוויזיה הישראלית הממלכתית לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין נותן לכך גושפנקא רשמית ועורך למכבי ת"א קבלת פנים רשמית בלשכתו בקריה בת"א לאחר הניצחון הסנסציוני ההיסטורי בעיירה הבלגית ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 על אלופת  ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, קפטן מכבי ת"א טל ברודי (בן 34, יושב ומוחא כף), דן פתיר יועץ התקשורת של ראש הממשלה (עומד מאחורי טל ברודי), ראש הממשלה יצחק רבין, ו-עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).                                   

טקסט תמונה : יום ראשון – 28 במארס 1981. הימים והזמנים ההם לפני 38 שנים שחלפו לבלי שוב. לשכת ראש הממשלה בירושלים. ראש הממשלה מנחם בגין (תיאטראלי יותר ומאופק פחות מיצחק רבין) מניף את גביע אירופה עם שחקן מכבי ת"א לו סילבר. מכבי ת"א ניצחה שלושה ימים קודם לכן ב-סטרסבורג – צרפת את אלופת איטליה קבוצת סינודינה בולוניה בתוצאה 79:80 במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה בפרס היקר. משמאל, מזכירו האישי של ראש הממשלה יחיאל קדישאי וקיצוני מימין, זהו שמואל "שמלוק" מחרובסקי המנהל הוותיק של מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).

תזכורת 2 מהימים והזמנים ההם שחלפו לבלי שוב (2) : העיתונות הכתובה מופתעת מכישלונה הדרמטי של מכבי ת"א השתהתה והתמהמהה יתר על המידה משהיא נזכרת רק לדווח לקוראים שלה מה שכבר ידוע לרבים אודות קורותיה של קבוצת מכבי ת"א באירופה בעונת 2016 – 2015. ניתוחם ההוא (יום ראשון – 20 בדצמבר 2015) של אריה ליבנת בעיתון "הארץ", בפוסט שכותרתו "לכישלון אבות רבים" + "כרוניקה של כישלון", פוסט של רָפִי נָאֶה הוותיק ב- "ידיעות אחרונות" + מאמר של אבי סגל ב- "ישראל היום", "שבעה חטאים" הוא בסך הכול הכאה מאוחרת על חטא. ידוע שהמאמן המודח גיא גודס היה מאמן כושל יחדיו עם עוזרו הכושל פיני גרשון. ידוע שמנהל הקבוצה הקרואטי נִיקוֹלָה ווּיְצִ'יץ' הוא דומיננטי במועדון ובוחש היטב מאחורי הקלעים. אולם עד היום לא הוסבר מדוע כה דומיננטי במה נבחנת יעילותו, ולמה גויס לתפקיד זה על חשבון של המנהל הקודם גוּר שֶלֶף שהודח וסולק בשעתו ע"י מישהו בר סמכא במועדון מכבי ת"א. רפי נאה רושם באנליזה שלו ב- "ידיעות אחרונות" כלהלן : "…אבל הטעות הגדולה שבה מודים במועדון הצהוב הייתה שלא נפרדו מגיא גודס בקיץ האחרון, מייד אחרי ההדחה הסנסציונית ע"י הפועל אילת בחצי גמר ה- Playoff האחרון. ל-גיא גודס היה חוזה לעוד שנה ובקבוצה לא רצו לפגוע בו וכיבדו את החוזה, מה שהתברר כטעות מתחילת העונה…". רפי נאה האשים אז רק את גיא גודס, וכתב בעיתונו באיחור כלהלן : "…סֶגֶל השחקנים נבנה העונה בצורה לא מאוזנת (הוא מתייחס ברשימתו גם לרביעייה היקרה והיוקרתית אולם הכושלת ג'ורדאן פארמאר, טיילור רוצ'סטי, בריאן רנדל, ודווין סמית') וקובע עכשיו שיוגב אוחיון וגיא פניני רחוקים מיכולת השיא שלהם…". על המנהל ניקולה וויצ'יץ' אמר רפי נאה, "…שעדיין לא הצליח להטביע חותם חיובי…". אבי סגל הצטרף לרפי נאה והאשים גם הוא את המאמן גיא גודס בכישלון בבניית הקבוצה ובעיות איזון בבחירת השחקנים על ידו אולם מתעלם לחלוטין מתרומתו – פועלו ו/או אי תרומתו – אי פועלו של מנהל הקבוצה ניקולה וויצ'יץ'. הוא אבי סגל לא התייחס משום למשקלו וחלקו של מר דני פדרמן בתבוסת וחרפת מכבי ת"א שנובע מ- התמוטטות ערכים ומביא ל- אובדן ממון עצום בשל הדחת הקבוצה מה- Euroleague ל- Eurocup. אריה ליבנת איש "הארץ" תקף אף הוא במילים בוטות את המאמן המודח גיא גודס, וכתב כלהלן : "…יותר מהתוצאות הכושלות גיא גודס לא התנהל העונה בצורה נכונה. הוא נתן אישור לבניית סגל שלא האמין בו, או לפחות לא בכולו. הוא אִפְשֵר להנהלה לבחור את עוזריו ולא נאבק להשארת מאמן הכושר הוותיק אבי קובלסקי. הכישלון המקצועי הוא קודם כל שלו…". אריה ליבנת תקף בטקסט חריף את הסקאוטר אבי אבן, וכינה אותו כ- Baby של המערכת ומי שניהל כמאמן זמני (לאחר הדחת גיא גודס) באופן כושל את המשחק הראשון בהיכל הספורט ביד אליהו בו נכנעה מכבי ת"א לדרושאפאקה טורקיה באותו הפער הקריטי ההוא של 11 נקודות הפרש. כתב הקטגוריה החשוב והגורלי ביותר של אריה ליבנת משוגר לעבר פתחה של הנהלת מכבי ת"א, "…14 שחקנים ו- 4 מאמנים נטלו חלק בכישלון ההיסטורי של מכבי ת"א, אך מעליהם יש סוסים. הניהול המקצועי הקלוקל שלא התחיל העונה, פגע לבסוף בקבוצה גם באירופה. החלטה פזיזה קיבל לפני ארבע שנים שייוויד פדרמן שהעניק את שרביט הניהול לדור הצעיר, דני פדרמן ושי רקאנטי. התוצאות מאז עזב דייוויד בלאט מדברות בעד עצמן. אפשר להתווכח על מידת ההצלחה של מחלקת ה- Scouting, אבל בקיץ האחרון נבנתה הקבוצה הכי לא מאוזנת בתולדות מכבי ת"א. התוצאה ? חבורת קלעים (9.4 שלשות, שלישית ב- Euroleague) נטולת משחק פנים שסיימה את המפעל במקום האחרון עם % 44.8 משתיים…". גם אריה ליבנת ניתח ב- איזמל בעיתון "הָאָרֶץ" מיום ראשון – 20 בדצמבר 2015 את כישרונם הדהוי של שחקני מכבי ת"א כמו גם הקולגות שלו רפי נאה ואבי סגל. בניגוד לאבי סגל הוא אריה ליבנת יורה חֵץ ביקורת חריף לעברו של מנהל הקבוצה ניקולה ווייצ'יץ, וטוען כלהלן : "///ניקולה ווייצ'יץ' הביא את וויטור פבראני לארץ ובחן אותו בעצמו בלי ידיעת המאמן גיא גודס. ככל שמעמדו של ניקולה ווייצ'יץ' התחזק בשנתיים וחצי האחרונות, כל מכבי ת"א נסוגה לאחור…". אולם גם אריה ליבנת כמו רפי נאה איננו מגלה ולא מפרט מה הן הסיבות בגינן הודח וסולק מנהל הקבוצה הקודם גור שלף ומה היו השיקולים למנות לתפקיד האחראי וכבד המשקל במערכת דווקא את ניקולה ווייצ'יץ'. אריה ליבנת רושם בנוסף בפוסט שלו כלהלן : "…כי אחרי פתיחה איומה דייוויד פדרמן האבא, שמעון מזרחי, ואודי רקנאטי השתלטו על העסק מחדש, אלא שעד עכשיו לא יצא מזה משהו טוב…". אין לשכוח גם את הריאיון החנפני שערכו בשעתו בחלקה הראשון של שנת 2015 שני עיתונאי "ישראל היום" אבי סגל ואלי סהר עם מנכ"ל מכבי ת"א דני פדרמן ולא הבחינו כי מדובר באיש כושל. אגב, להיכן נעלם אותו דני פדרמן ההוא…???

מכבי ת"א היא קבוצה כדורסל פרטית שמתנהלת כמונרכיה מלוכנית ו/או קיסרות (כל הגדרה טובה) ע"י Owners עשירים. כמו בכל אבסולוטיזם נאור ו/או לאו, היורשים הם ילדיהם של האנשים העשירים שמממנים מכיסם את פעילות המועדון, ו/או עושי דברם. רק לא בטוח שהצעירים הללו ו/או עושי הדברים האלה, הם מוכשרים כמו הוריהם להנהיג פרויקט ספורטיבי כל כך מורכב ומסובך מהיבטי ניהול פיננסיים – כלכליים, ניהול כוח אדם ומאגר אנושי (בהדגשה שהוא רווי יחסי אנוש רגישים), ניהול בתנאי תחרות ממושכים ואינטנסיביים בארץ ובחו"ל, ניהול גם מהיבט של חינוך, דרך ארץ, השראה, וכריזמה, ויכולת ליצור אווירת חמה והרמונית במועדון, נאמנות מופלגת לסמל של מכבי ת"א מהימים ההם, ו- מורל. נחמד לדעת שהעיתונות הכתובה על כל אגפיה התעוררה והחליטה סוף כל סוף לגלות לקוראיה אתמול (יום ראשון – 20 בדצמבר 2015) את מה שהם הקוראים יודעים כבר מזמן : מכבי ת"א היא ברגע זה לא רק קבוצת כדורסל מחורבנת אלא גם מצוידת במנהיגות ילדותית דלה והססנית. אולי עכשיו מש- שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן שבים לקדמת הבימה כדי לאחוז במושכות ייתכן שמשהו ישתנה בכל זאת לטובה. כל מי שהתבונן מהצד בנעשה בתוככי המועדון איננו יכול היה להבין כיצד שילוב של גיא גודס + ניקולה וויצ'יץ' (יחדיו עם השותף השלישי ה- Scouter אבי אבן) אמור להפיק יעילות, ידע, מורל, אמונה ויחסי אמון, בסופם ניצחונות. אם לתרגם זאת לשפת הטלוויזיה הרי שנראה כי המפסיד הגדול הוא ערוץ 10. ערוץ 10 לא כרת ברית טלוויזיונית עם מכבי ת"א כדי פתאום לזעזע ולעשות סדר חדש בדצמבר 2015 בלוח השידורים שלו. להפוך את ימי חמישי לימי רביעי, להסיט את "בייבי בום" יממה לפנים ואת שידורי מכבי ת"א ב- Eurocup יממה לאחור, כדי ללמד את הצופים ולטוות בעבורם הרגלי צפייה אחרים. הימים הבאים יספרו לנו כיצד עובדת הברית החדשה (!). 

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. תיעוד נפלא, סוֹחֵף, ומרענֵן שמדגיש את החֲבֵרוּת ואת האַחְדוּת השוררים בשורות קבוצת הכדורסל ההיא של מכבי ת"א ההיא על טהרת שחקנים ישראליים כחול – לבן. שמואל "שמלוק" מחרובסקי (במרכז) מנהל קבוצת מכבי ת"א והאבא של המועדון חוגג עם שחקני מכבי ת"א עוד אחת מהצלחות הרבות של המועדון העַל שנשען על עקרונות ברזל של חינוך, דרך ארץ, הגינות, דבקות במשימה, ומתן כבוד לרוח הספורט. זיהוי העומדים בשורה אחורית עומדים מימין לשמאל : ברוך חפץ, זוהר כהן, רלף קליין ז"ל, אברהם חסיד, דוד פריש, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (קומתו הייתה 2.04 מ'), יעקב אדליסט ז"ל, יעקב "ז'קי" וויידנפלד (ממושקף ומוסתר) אמנון אבידן, ושבתאי "סבי" בן בסט. זיהוי השורה הקדמית של הכורעים והיושבים מימין לשמאל : טל ברודי, המאמן יהושע רוזין ז"ל, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי (מאחורי יהושע רוזין), חיים "חיימון" שטרקמן, וגדעון פרייטאג. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מר שמואל "שמלוק" מחרובסקי.

תזכורת מהימים והזמנים ההם שחלפו לבלי שוב (3) : ברית השידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 1969 – 2007 . מכבי תל אביב מגייסת את המאמן פיני גרשון לשורותיה וזוכה עמו שלוש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות בשנים 2001, 2004 ו- 2005. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.

הערה: הקריירה העיתונאית-טלוויזיונית שלי נפרסה לאורכן של 40 שנים בין 1971 ל-2011.פיני גרשון היה אחד מאותם האישים שהפך בכמה הזדמנויות שונות את החיים הטלוויזיוניים שלי למעניינים ו-מאושרים יותר.

ליל יום חמישי-18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים מתמודדות ביניהן במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל. ה-TIME OUT המפורסם ביותר בהיסטוריה של משחק הכדורסל במדינת ישראל. המאמן פנחס "פיני" גרשון ושחקן הפועל ירושלים עדי גורדון ההוא הבלתי נשכח. 

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. השנים הראשונות של התקשרות השידור הציבורי עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. היצים ההם לפני 54 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר שדר הרצל רווה, עוזר שדר רפי גינת, השדר אלכס גלעדי, ומנהל הבמה (Floor manager)  יוסף "פונצי" הדר ז"ל. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בעונת 1999 – 1998 עשתה מכבי ת"א ניסיון נוסף להסתער על גביע אירופה של ה- FIBA. כמתווה ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המשכתי לרדוף אחרי מכבי ת"א. זאת הייתה העונה ה- 29 בה צעדנו שלובי זרוע עם מועדון הפאר מאז ימיהם של דור המייסדים דן שילון ואלכס גלעדי. מנכ"ל רשות השידור היוצא ב- 1998 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום והמנכ"ל הנכנס במקומו אורי פורת תמכו כמעט ללא סייג במדיניות השידורים שלי, למעט כמובן המגבלה הכספית. באותה עונה של 1999 – 1998 הדיחה קבוצת מכבי תל אביב את מאמנה הסרבי – קרואטי מר וִוינְקוֹ יֶילוֹבַאץ' ומינתה תחתיו את עוזרו הישראלי יורם חַרוּש. חילופי המאמנים לא הועילו. עד מהרה נקלעה מכבי ת"א לשורת הפסדים, בעקבותיהם נולד משבר אי אימון חמור בין המאמן לשחקניו ובין המאמן להנהלה שמינתה אותו. להנהלה בראשותו של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא הייתה סבלנות להמתין לשיטה וצורת המשחק ולדרך ניהול ההתמודדות של יוֹרָם חָרוּש שאמורים היו להביא ניצחונות בהמשך. ההצלחות בוששו להגיע, וכמו תמיד במקרים כאלה, המאמן הוא שמשלם בראשו. המאמן יורם חַרוּש ג'נטלמן בעל אישיות מקסימה הודח . תחתיו מונה פנחס "פיני" גרשון, מאמן כדורסל מוכשר כמו גם רב אומן ביחסי ציבור ואיש מבריק בשיווק ותקשורת. פיני גרשון היה מאמן מוערך במכבי ת"א אך לא אהוּד בטרם מינויו. אולי מפני שהיה עצמאי מידי בדעותיו. אמירות ה-שָחָץ הססגוניות שלו למצלמות הטלוויזיה הוציאו חלק מאנשי מכבי ת"א משיווי משקלם. פיו הגדול היה לוֹ לעיתים למכשול מפני שהפיק מרגליות כמו גם דברי הבל ורעות רוח. אישיותו הפתוחה והחייכנית טמנה בחובה חֵן רב, פתיחות, הומור, אך גם משהו שחצני ופרובוקטיבי. לבטח ביטחון עצמי גדול. מינויו של פיני גרשון בנובמבר 1998 למאמן מכבי ת"א הוכיח שמאמנים גדולים ומוכשרים אינם מתים , הם רק מחליפים שחקנים.

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. פיני גרשון היה כבר מאמן עתיר ניסיון בטרם הגיע ב- 1998 למכבי ת"א. הוא הדריך כבר קבוצות רבות בליגה הלאומית בכדורסל. בשנות ה- 80 של המאה שעברה אימן פיני גרשון את קבוצת מכבי חיפה שמנהלה היה מִיכָה רָב (ראש אגף ביטחון ובטיחות באוניברסיטת חיפה). מר מִיכָה רָב איש אוניברסיטת חיפה זוכר היטב את פיני גרשון בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "פיני גרשון ניחן בטביעת עין מקצועית בלתי רגילה. אחד השחקנים הבולטים במכבי חיפה אז היה דיוויד בלאט, אך פיני גרשון הודיע לי נחרצות כי אינו מוכן שהוא יישאר בקבוצה מפני שאיננו מתאים למחשבת הכדורסל שלו. הוא נימק זאת כך : "דייויד בלאט הוא מעין רכז משחק שלאחר קבלת הכדור נוהג תמיד להקפיץ אותו ורק אח"כ מחפש מסירה. אני רוצה רכז משחק שיעיף את הכדור קדימה כדי שההתקפה תסתיים בתוך שניות ספורות". השבתי לו : "…דייויד בלאט הוא שחקן כדורסל רציני ששיחק בנבחרת ארה"ב במשחקי המכבייה ה- 10 של 1977. הוא הגיע מאוניברסיטת סטנפורד בארה"ב שָם הכדורסל מתוכנן וההתקפה נמשכת כארבעים וחמש שניות, וזאת כדי לחפות בתחכום על פער באיכות השחקנים…". פיני גרשון לא קיבל את דעתי, והשיב לי : "…תביאו לי את המהיר הזה מהנוער, גִ'ינוֹ, הוא יעבור מהר את החצי, וימסור את הכדור מייד למי שצריך לצורך ניהול המשחק", והִתכוון ליעקב ג'ינו שכיהן כעוזרו של פיני גרשון במכבי ת"א והפך מאוחר יותר למאמן בזכות עצמו בליגה הלאומית…פיני גרשון הדיח את דייויד בלאט מההרכב. דייויד בלאט עבר לשחק בשורות קבוצת מכבי חדרה ממנה הגיע באותה שנה למכבי חיפה רכז משחק אלמוני בשם עדִי גוֹרְדוֹן…".

בקיץ 1992 הביא עַמִית גַל חבֵר קיבוץ עמיר ומנהל מועדון הכדורסל של הפועל גליל עליון את פיני גרשון לאמן את הקבוצה במקומו של המאמן המצליח מר מולי קצורין. יו"ר הקבוצה אז ידין כהן הסכים לשלם למאמן החדש 40000 (ארבעים אלף) דולר לעונה אחת. שני הקיבוצניקים הנמרצים אמרו לו ללא כחל ושרק, ובעצם ציוו עליו, מוּלִי קָצוּרִין עשה כאן עבודה נהדרת. אל תיגע בסגל השחקנים ואל תשנה. נותר לך רק לקחת את האליפות ולהביאה בפעם הראשונה בהיסטוריה לגליל. בעונת 1993 – 1992 זכה פיני גרשון לראשונה בקריירה שלו באליפות המדינה לאחר שניצח כמאמן הפועל גליל עליון את האלופה הנצחית מכבי ת"א בסדרה של הטוב מחמישה משחקים בשלב חצי הגמר סל, 2:3. זאת הייתה הדחה סנסציונית של מכבי ת"א מאליפות המדינה ע"י קבוצת הפועל גליל עליון. במשחק החמישי והמכריע ניצחה הפועל גליל עליון במגרשה הביתי בכפר בלום את מכבי ת"א  80:88. זה היה ניצחון מזהיר אישי של מאמן הגליל העליון פיני גרשון. בסדרת הגמר סל הסופית ניצחה הפועל גליל עליון יחד עם המאמן פיני גרשון את הפועל ת"א גם כן בתוצאה 2:3. בסיום משחק האליפות ב- 19 במאי 1993 במגרשו הביתי בכפר בלום, שלף מאמן האלופה החדשה פיני גרשון משרוולו הצהרה מעניינת קבל עם ועדה מול מצלמות ערוץ הספורט בכבלים בשידור ישיר, ופיו הפיק מרגלית : "…הזכייה בתואר האליפות היא הדובדבן שבקצפת…". היה ברור שפיני גרשון הוא לא רק מאמן כדורסל מוכשר אלא גם קופירייטר. כוכבי הכדורסל הצעירים של הפועל גליל העליון ובראשם דוֹרוֹן שֶפֶר בן ה- 21 ולצִדוֹ שחקני החיזוק האמריקניים בְּרֶד לִיף, אֶנְדְרוּ קֶנֶדִי, מַיִיק גִיבְּסוֹן, גֶ'רִי סַיְימוֹן, וסְטִיב מָאלוֹבִיק לימדו לקח מַר את שתי הקבוצות התל אביביות המצטיינות בעלות המוניטין, מכבי ת"א והפועל ת"א.

פרק 12. ליל חמישי-18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין מכבי ת"א ל-הפועל ירושלים. ה- Time Out (פסק הזמן) החשוב ביותר בתולדות שידורי הכדורסל בטלוויזיה מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, ויכולת ההאזנה של המיקרופונים. כוכב הפועל ירושלים עדי גורדון ומאמן הקבוצה פיני גרשון מביסים את מכבי ת"א ומאמנה צבי שרף וזוכים בגביע המדינה בכדורסל לראשונה בתולדות המועדון הירושלמי. מנהלי היכל הספורט ביד אליהו גרשון פורמן וניר פרצלינה מעניקים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תנאי צילום משופרים. ראה הספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים שחקרתי וכתבתי, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 התמודדו קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק הזה ייזכר לעַד בגלל התיעוד הטלוויזיוני המופלא בשידור ישיר של פסק הזמן האחרון במשחק הזה, 25.3 שניות לפני סיומו, ומה שהתחולל בו. ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה וצל"ש לקבוצת הכדורסל הפועל ירושלים וצל"ש לחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

על קַו הפוֹטוֹ פִינִיש ניצבו שוב שני היריבים המושבעים פיני גרשון מאמנה של הפועל ירושלים ועמו עדי גורדון ומנגד מאמן מכבי ת"א צבי שרף ושחקן החיזוק שלוֹ אד הוק תום צ'יימברס. תום צ'יימברס היה אז שחקן רָב מוניטין ב- NBA. שמעון מזרחי אמר לי לפני בואו של השחקן יפה התואר בן ה- 36 שהגיע מהפיניקס סאנס והִיתמֵר לגובה של 2.06 מטרים : "…הבאנו את טום צ'יימברס למכבי ת"א, עמו הקבוצה תהיה שונה…". עודד קטש שחקן מכבי ת"א בימים ההם ראה את ספסל קבוצתו יותר מאשר את זירת הפרקט. המאמן צבי שרף הגביל אותו למרות כישרונו העצום. למאמן הפועל ירושלים פיני גרשון היה כלי נשק חשוב ויעיל בדמותו של עדי גורדון שחקן כדורסל מיוחד ומוכשר, שהיה גם מנהיג על המגרש. תשובה הולמת לעוצמה של מכבי ת"א. יו"ר הפועל ירושלים היה אז בחור צעיר הנושא את השם דני קליין. הוא לעולם לא הסתיר את האמביציות שלוֹ להידמות לעו"ד שמעון מזרחי. ההתמודדות בין מכבי ת"א לבין הפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה ב- 18 באפריל 1996 הייתה ההצגה הטובה בעיר. על פי הסכם זכויות השידורים וחלוקת הנטל בינינו לבין ערוץ הספורט בכבלים משימת השידור הישיר של המשחק הזה הייתה בידי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

יותר מרבבת צופים בצהוב ואדום מילאה עד אפס מקום את היכל הספורט ביד אליהו. האווירה הייתה מחשמלת. ממש כמו בשידורי גביע אירופה. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנוֹכי התייצבנו שם עם ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" במלוא הרכבנו. עֶשֶר מצלמות, שישה הילוכים חוזרים, ו- 60 עובדים. הפקדתי את המיקרופון בידיו של השַדָּר אוּרי לֵוי והצבתי את צוות הפרשנים גָדִי קֵידָר ודייויד בלאט לצִדוֹ בעמדת השידור שלנו בהיכל. בידי שלושתם נפלה הזכות לשָדֵר ישיר את ההתמודדות ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ליותר ממיליון צופים. זה היה רק משחק כדורסל מקומי אך כפי שהתברר דרמטי ובעל ערך תיעודי טלוויזיוני נדיר. הרייטינג שלנו היה נפוח והצדיק את מהלך הרכישה וקניית זכויות השידורים של האירוע הזה מידי ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ו-אנוכי.

ההתמודדות התנהלה בשוויון כוחות למרות שבשורות מכבי ת"א שיחק אז טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס (Tom Chambers) שחקן כדורסל רָב מוניטין ב- NBA. בחמישייה של מכבי ת"א שיחקו אז ב- 18 באפריל 1996 לפני עשרים ושלוש שנים גם רָדִיסְלַאב צוּרְצִ'יץ', בְּרֶאד ליף, דוֹרוֹן גָ'מְצִ'י, ונַדָב הֶנֶפֶלְד. למכבי ת"א היה מוניטין יתר אולם היא לא הייתה עדיפה בשום קריטריון על יריבתה הפועל ירושלים בה שיחקו עַדִי גוֹרְדוֹן, פַּפִּי תּוּרְגְ'מַן, דוֹרוֹן שֶפַע, נוֹרִיס קוֹלְמַן, ובִּיל תוֹמְפְּסוֹן. דקה לסיום המשחק הובילה הפועל ירושלים בתוצאה 63:65. עַדִי גוֹרְדוֹן חדר נפלא לרחבה. שחקני מכבי ת"א הסתערו עליו. בהיותו באוויר הוא הוריד כדור לנוריס קולמן שהטביע את הכדור ברשת של מכבי ת"א. בהתקפה הבאה של מכבי ת"א פגע עדי גורדון בבראד ליף. בְּרֶאד לִיף דייק בשתי זריקות העונשין למרות המתח הרב, והִשווה את התוצאה ל- 65:65. שתי הקבוצות המשיכו להחליף מהלומות עקרות. כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק איבד ראדיסלב צ'ורצ'יץ' ריבאונד יקר בהתקפת מכבי ת"א. הכדור עבר לידי הפועל ירושלים ופיני גרשון מיהר ולקח פסק זמן. פסק זמן לשחקנים אך לא פסק זמן למצלמות שלנו. לוח התוצאות הורה על תוצאת תיקו 65:65 ובהיכל שרר מתח עצום ורעש אדיר. פסק הזמן הזה הפך להיות ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם לא אשכח אותו. הפקתי הרבה מאוד, המון שידורים ישירים ואירועים בלתי צפויים בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, וגם הייתי עד למה שהתחולל בכדורסל האירופי, ובליגת ה- NBA אך מה שקרה באותו פסק הזמן שנטל פיני גרשון ב- 18 באפריל 1996 25.3 שניות לפני שריקת הסיום במשחק ההוא מכבי ת"א נגד הפועל ירושלים על גמר גביע המדינה בהיכל הספורט ביד אליהו לפני 23 שנים – עלה על כל דִמיון ותִּכְנוּן.

טקסט תמונה : 18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו. פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת"א. התוצאה 65:65. משמאל נראה עוזר המאמן של פיני גרשון מר ארז אדלשטיין. בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית סָמִי עוֹמֶר שנדבק  ממש  לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. פיני גרשון מחלק הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (מימין), פפי תורג'מן, דורון שפע, ונוריס קולמאן (מוסתר). מאחור נראה חבר ההנהלה אורי מנצור (מעונב בחליפה אפורה) מימין למעלה נראה צִיוֹן נָנוּס כתב גלי צה"ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום תיעדו את האירוע החד פעמי ללא דופי. הם הביאו לצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה יכלו לשמוע היטב את הוראות המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע"י הקפטן עדי גורדון. עדי גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו . (ה- Frame לקוּח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

ניהלתי את השידור הישיר מעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו יחד עם עוזרי ששי אפרתי ששימש המפיק הראשי שלי וישב בניידת השידור הגדולה ומשם ביצע את תפקידו . הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן אחד מבימאי הספורט הוותיקים והטובים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומפקח הקול המצוין והממונה על הפעלת הקונסולה (מערכת הקוֹל) בניידת השידור היה אמנון אלטשולר. שלושה אנשים חשובים ובעלי ניסיון רָב בביצוע שידורים ישירים . במצב מתוח שכזה בעת פסקי הזמן, לא כל שכן כשמדובר בפסק זמן שנלקח ע"י המאמן הירושלמי פיני גרשון כ- 25.3 שניות לפני סיום המשחק ובמצב של שוויון בתוצאה 65:65, נשלחים תמיד צלמים מספרי ארבע וחמש (ממוקמים בדרך כלל מתחת לסלים) יחד עם אנשי הקוֹל והמיקרופונים הרגישים שלהם (Gun Mic) בעלי המוטות הארוכים לעבר הקבוצות המכונסות עם מאמנן בתוך עצמן, ומאזינות להוראות. תפקיד הצלמים ואנשי הקוֹל הוא לדלות את ההוראות המקצועיות כדי לחשוף בתמונה וטקסט את המתח המרוח על פני השחקנים והמאמן, ואת מהלכי משחק השח מט שהוא מנהל בפסק הזמן נגד יריבו. זוהי מציצנות עיתונאית דרמטית, מסקרנת וחשובה ביותר בעת השידור הישיר המחייב את כל צוות השידור בניידת השידור ומחוצה לה להיות קשוּב ולהתעלות על עצמו. השַדָּר ושני פרשניו חייבים להיות דרוכים כקפיץ כדי להאזין לתדריכים המורכבים של צבי שרף ופיני גרשון הניתנים תחת לחץ גדול לסירוגין בשתי שפות עברית ואנגלית, על מנת שיוכלו לפַשֵט אותם מייד ולהסבירם בקלילות ובלשון פופולארית למיליון הצופים, שרובם אינם בקיאים במונחי הכדורסל המקצועיים. זהו מבצע בִּילוּש צמוד העוקב באמצעות מצלמות ומיקרופונים אחרי סודות הכדורסל הכמוסים ביותר ואחרי קרב המוחות המתנהל בין שני המאמנים כמו במשחק שח-מט. האמצעים הטכנולוגיים החדישים מאפשרים ליותר ממיליון צופי הכורסה בסלון ביתם לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של ההתמודדות.

טקסט תמונה : עשור ה- 90 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דוֹר. זהו אמנון אוסמן בימאי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כאן הוא נראה בניידת השידור מביים שידור ישיר של משחק כדורסל בהשתתפות מכבי ת"א. ניידת השידור הוצבה תמיד ליד שער 6 בהיכל הספורט ביד אליהו. (באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר משנות דוֹר. זהו אמנון אוסמן מי שהיה אחד מטובי צלמי ה- Video בתחומי הכיסוי של הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות, בטרם הפך לבימאי מוביל של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת מכבי ת"א תמיד מכונסת בתוך עצמה ולנצח נראית כקבוצת אנשים סודית . גם עכשיו לאחר כל כך הרבה שנים של הליכה משותפת, הם כוועדה מארגנת ואנוכי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, סירבה ההנהלה כהרגלה לאפשר לנו להתקרב עם המיקרופונים כדי לשמוע את הוראותיו של המאמן צבי שרף הניתנות לחמשת שחקניו. תובנה חשובה והכרחית הקושרת את הצופה בסלון ביתו אל מרקע הטלוויזיה שלוֹ. המאמן התל אביבי הקשוּח ראה בהתכנסות השחקנים סביבו בפסק הזמן סוֹד מקצועי נעלה שאין להדליף אותו לצופי הטלוויזיה. הוא התייחס לפסקי הזמן שלוֹ כמו אל כֶּנֶס חשאי של שירות הביטחון הכללי. צבי שרף היה אדם ישר והגון, אך גם לחוץ, וחשב תמיד שחובת ההוכחה עליו. לצערי הרָב הוא דחה את בקשתי על הסַף ולא רצה לחלוק עם ציבור צופי הטלוויזיה את ההוראות המקצועיות שהוא נותן לשחקניו וכיצד הוא מתמודד במשחק השח-מט הזה נגד פיני גרשון. בכך צִמצם את איכות הדרמה.

טקסט תמונה : 1981. מאמן הכדורסל צבי שרף (משמאל) עם העיתונאי מייק קרנון בהיכל הספורט ביד אליהו. צבי שרף הצטייר מלכתחילה כמאמן קשוח שלא שיתף פעולה עמנו בעת השידורים הישירים. הוא התייחס לכל TIME  OUT במשחק כאל כֶּנֶס של השב"כ, ודרש בכל תוקף להרחיק ממנו ומהשחקנים את המיקרופונים שלנו. (התמונה באדיבות מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פיני גרשון היה שונה מצְבִי שֶרְף לחלוטין. הוא ומנהלו דני קליין היו הרבה יותר פתוחים וגם יותר ידידותיים למצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים שלה. שניהם אִפשרו לנו להצטרף לפסק הזמן האחרון שלהם ליד ספסל הקבוצות הדרומי בהֵיכַל ביד אליהו. כמובן ששלחנו לשָם את סַמִי עוֹמֶר איש הקול המחזיק את מיקרופון ה- Gun mic ואת הצלם מספר ארבע בשרשרת הצלמים יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים, מי שהיה בעברו שחיין מוכשר ביותר ושיאן ואלוף ישראל בשחייה למרחקים קצרים בסגנון חתירה) שהוצב ליד הסל הדרומי בהיכל ביד אליהו. איש הקול השני מַנוּ יחזקאלי יועד להקליט עם ה- Gun Mic שלו את פסקי הזמן של מכבי ת"א אך הם לא אִפשרו לנו כל גישה לצבי שרף ושחקניו. זאת התבוננות עיתונאית חשובה וגם מעניינת המאפשרת לצופים לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של המשחק המותח. שַדָּר המשחק אוּרִי לֵוִי פעל בדיוק על פי ההוראות והעביר את "רשות הדיבור" למצלמה ולמיקרופון הרגיש שהוחשו אל ספסל הפועל ירושלים. המצלמה של יורם מנדלבאום תפשה את פִּינִי גֵרְשוֹן, עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיִין ויו"ר המועדון דָנִי קְלָיִין דרוכים ונחושים מאוד יחד עם שחקני החמישייה ובראשם עַדִי גוֹרְדוֹן יושבים על הספסל ומאזינים בקשב רב להוראות המאמן פיני גרשון. יורם מנדלבאום ז"ל צילם את אוסף החבורה הירושלמית הזאת ב- Medium – Close up, מין שוט מקצועי של פריים "מעורב". הם נראו נרגשים ומתוחים מאוד. טכנאי הקוֹל סָמִי עוֹמֶר טחב את המיקרופון למרכז הדיון של  ה- Time out הירושלמי ואמנון אלטשולר פתח את ה- Fader הנכון בקונסולה והרים אותו לרמה המכסימאלית. יותר ממיליון צופים בבתיהם היו עדים לתיעוד טלוויזיוני נדיר ומרשים וגם חסר תקדים של רגע דרמטי מאין כמוהו. פיני גרשון צרח את הוראותיו לשחקנים מנסה להתגבר בקולו על הרעש הגדול בהיכל ומבקש ללַמֵד אותם כיצד לכבוש את סַל הניצחון. הכדור האחרון היה אמור להימסר לעדי גורדון כדי שיקלע את סל הניצחון. לפתע ביטל עדי גורדון בכעס רב את התִּכנון המוקדם של פיני גרשון וביקש להטיל עליו בלבד את האחריות לכיבוש הסל המכריע ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. עַדִי גוֹרְדוֹן לא ביקש את הכדור האחרון במשחק לעצמו. הוא רצה שגם הכדור הראשון יהיה שלוֹ. רק שלוֹ. הוא תכנן להחזיק בכדור בעצמו כ- 24 שניות מבלי לשתף את חבריו עד הקליעה האחרונה והמכרעת שתהיה גם כן שלוֹ. הוא הציע בתוך ה- Time out רעיון ויוזמה משלו שסתרה את תוכנית המאמן שלוֹ. עַדִי גוֹרְדוֹן בִּיקֵש להחזיק בכדור ולכַדְרֵר נגד שומרו האישי בְּרֶאד לִיף עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. או – אז יבצע הטעייה נגד בראד ליף, יחדור לסל, והוא בעצמו יזרוק את הכדור האחרון לסל מכבי ת"א בתקווה שזאת תהיה קליעת הניצחון שתכריע את המשחק. שררה על ספסל הפועל ירושלים סערת רוחות גדולה אבל לא בִּלבּוּל. המשחק עמד להתחדש. פיני גרשון ההמום היה חכם דַיוֹ כדי לא להתווכח עם עדי גורדון ולא להשליט את מרותו כמאמן. הוא נתן בלית ברירה את הסכמתו לביצוע יוזמתו של רכז המשחק המצטיין שלוֹ, אותו עדי גורדון ההוא.

טקסט תמונה : ליל חמישי –  18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו. פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין מתכופפים לעברו של עדי גורדון ומקשיבים להצעת הפתרון שלוֹ כיצד יש בדעתו לנצח את מכבי ת"א ב- 25.3 השניות האחרונות שנותרו לסיום המשחק כשהתוצאה מורה על שוויון 65:65. מאחור נראים ראשי קבוצת הפועל ירושלים דני קליין (בחולצה אדומה) ואורי מנצור (בז'אקט בצבע אפור). מימין לאורי מנצור מגיח מאחור מנו יחזקאלי טכנאי הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה אמור להקליט את הוראותיו של צבי שרף לשחקניו אך המאמן של מכבי ת"א לא הרשה לו להתקרב. משמאל נראה חבוש אוזניות טכנאי קוֹל נוסף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סָמִי עוֹמֶר המחדיר את מוט מיקרופון ה- Gun Mic  ללֵב הדיון של הקבוצה האדומה. אורי מנצור (בחליפה האפורה) יו"ר מועדון הפועל ירושלים במשותף עם דני קליין (בחולצה אדומה מימין לסמי עומר), מתבוננים ומאזינים בדאגה לחילופי הדברים בין המאמן פיני גרשון לקפטן שלו עדי גורדון. הרגע הזה היה תיעוד מופלא וחשוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במהלך השידור הישיר ההוא. (ה- Frame לקוח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1).

מעולם לא נִתקלתי בשום אירוע ספורט קבוצתי (כמו משחק כדורסל למשל), בו הקפטן ושחקן כריזמטי ומצטיין ככל שיהיה (עדי גורדון) מבטל בתנופה אחת את הוראות מאמנו (פיני גרשון), ומציע אלטרנטיבה שונה לחלוטין ופתרון יצירתי משלו לניצחון על הקבוצה היריבה. ולא רק זאת אלא שהפִּתרון מתקבל מייד ללא כל וויכוח ע"י המאמן ועוזרו. אינני חושב שאפילו מייקל ג'ורדן היה מעז להטיל דופי ולהתערב בהחלטות של מאמנו פִיל גֶ'קְסוֹן ב- "שִיקָגוֹ בּוּלְס" (Chicago Bulls) בתוך ה- Time out האחרון והמכריע כפי שעשה זאת עדי גורדון לפיני גרשון בקבוצת הפועל ירושלים באותו לֵיל חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו. זאת לא הייתה גחמה ו/או קפריזה של נמושה. זאת הייתה התעקשות ונחישות של כדורסלן מוביל ואינטליגנטי מן הדֶרֶג העליון ביותר. לא יכולתי לבקש סיפור מרתק יותר בשידור ישיר מאלוהי הטלוויזיה. הנה התמליל המדויק של שני גיבורי המשחק פיני גרשון ועדי גורדון בפֶּסֶק הזְמַן ההיסטורי, כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק ב- 18 באפריל 1996. מהותו ותוכנו הקנוּ לקבוצה הירושלמית בסופו של דבר את גביע המדינה בכדורסל בפעם הראשונה בתולדותיה .

פיני גרשון  (בעברית ) : "…או. קיי. פפי תורג'מן אני מזהיר אותך…שזה לא יקרה עוד פעם…בפעם הבאה אני יורה בך…". (פפי תורג'מן מסמן בראשו שהוא מבין את המסר לאחר שהחטיא קודם לכן זריקה לסל)… הערה שלי : פיני גרשון עובר לדבר ולחלק את הוראותיו לשחקניו בשפה אנגלית : 

We go gun…two guns …two guns…Chamber's man on the high post…Chura's man and Nadav is outside…ok…  

(צורת משחק. הכוונה להרחיק את טום צ'יימברס, ראדיסלב "צ'ורה" צורצ'יץ', ונדב הנפלד מרחבת הסַל).

עדי גורדון : (יושב קרוב למצלמה של יורם מנדלבאום, ומתערב בעברית בטון כועס, כשהוא משבש לפיני גרשון את ההוראות שלו), "…לא פיק אנד רול…לא פיק אנד רול…". (כאן נשמע הבאזר של המזכירות המודיע על סיום פסק הזמן…).

פיני גרשון : (נראה המום מקריאת התגר של עדי גורדון עליו, מבין שיש כאן בעיה, ופונה אל פפי תורג'מן), "…או.קיי. אתה תעשה את זה…" (מצביע על פפי תורג'מן).

עדי גורדון : "רוצה Open …".

פיני גרשון : "מה אתה רוצה…Open …?" (פיני גרשון נכנע ומקבל את התכתיב  של עדי גורדון ואומר לשחקנים באנגלית) , "…One side…One side…".

ארז אדלשטיין : (עומד לידו של פיני גרשון , ולפתע מתערב , כשהוא פונה ישירות אל עדי גורדון) : "…עדי Open…?".

פיני גרשון : (באנגלית לכל השחקנים), "…One side…One side…". פיני גרשון נראה במצלמה לא מרוצה כשהוא מזהיר את עדי גורדון מפני האחריות שלקח על עצמו פונה…מסמן לו באצבעו נוּ , נוּ , נוּ…ואז אומר לו בעברית: "…שלך…!".

ארז אדלשטיין מתערב שוב ופונה אל עדי גורדון : "…רגע עַדִי…רגע עַדִי…שלך…!".

עדי גורדון : עדיין יושב על הספסל מסמן בתנועת יד תקיפה כלפי מאמנו כתגובה על תנועת האצבע של פיני גרשון נוּ , נוּ , נוּ…ואומר לו : "…עזוב…עזוב…אתה יודע מה…או שאתה נותן לי גַב או שלא…". (מבקש להכריע בעצמו את המשחק באחד על אחד…).

ואז נראים השחקנים קמים מהספסל בדרכם למגרש. המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קולטות את פיני גרשון מעניק לעדי גורדון צָ'פְּחַה בעורפו. נראה שהוא עושה זאת בכעס וחיבה יחדיו. "דִיר בָּאלָק" , הוא אומר לו בטרם חידוש המשחק. פַּפִּי תורג'מן מחבק ומרגיע את פיני גרשון. הבימאי אמנון אוסמן מעלה ל- "אוויר" את המצלמה המובילה. נגלה בה שוט יפהפה. אלפי אוהדים בצבע אדום מעודדים בשירה את הפועל ירושלים. הבימאי אמנון אוסמן ומפקח הקול והתקשורת שלנו בניידת השידור אמנון אלטשולר – עירניים. הקונסולה עובדת נכון. שניהם מצליחים להעביר את החוויה הדרמטית לצופים בבית. מצלמה שלוש המוצבת על הפרקט חושפת את שחקני מכבי ת"א פרושים כבר בחפירות ההגנה שלהם מול האופנסיבה האחרונה של הפועל ירושלים . המשחק מתחדש. ביל תומפסון מוסר את הכדור לפפי תורג'מן . פפי תורג'מן מעביר אותו מייד לידיו של עדי גורדון ליד הסַל של הפועל ירושלים. עדי גורדון יוצא למשחק ה- Open  שלו. אחד על אחד. זה היה הרעיון שלו. שומר עליו בְּרֶאד לִיף. התקפה האחרונה. השעון ביד אליהו עובד. מתחילה ספירת ה- Count down של 25.3 השניות האחרונות במשחק. 1.000000 (מיליון) צופי טלוויזיה בישראל דבוקים למסך הטלוויזיה הציבורית שלהם ונועצים בו את עיניהם. רשות הדיבור חוזרת לשַדָּר אורי לוי ולשני פרשניו גָדִי קֵידָר ודֵיְיוִיד בְּלָאט . מילת המפתח ברעיון שפיתח עדי גורדון בטרם קבלת הכדור היה המונח "OPEN". הפרשן דיוויד בלאט הסביר, ביאר, ופִּרְשֵן למיליון צופי טלוויזיה מה מסתתר מאחורי המנוח האנגלי השגור בשפת הכדורסל "OPEN", "…עדי גורדון רוצה ללכת לבד…". זאת הייתה האמת. עדי גורדון ביקש להכריע לבדו את מכבי ת"א ב- נוק אאוט ולהשכיב אותה פרקדן בעצמו במו ידיו בזירת הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו עד לספירת עֶשֶר.

עַדִי גוֹרְדוֹן ניחן באישיות מרשימה. לא רק בזירת הכדורסל. הוא זוכר היטב את מה שהתחולל אז על ספסל קבוצתו, 25.3 שניות לפני שריקת הסיום, ומספר לי כלהלן בעת שיחות התחקיר בינינו : "…הייתי אנרכיסט מחושב. שחקן קריאטיבי שלא מצא תמיד שפה משותפת עם המאמנים שלו. דווקא את פיני גרשון מאוד הערכתי . הוא היה מאמן אמיץ ואינדיבידואליסט. היה לי  בו אימון מלא, אך באותן השניות ההן לא קיבלתי את דעתו . חשבתי שהוא לא צודק . שלא תהיה אי הבנה. אם הוא היה עומד על דעתו ולא מקבל את ההצעה שלי הייתי פועל על פי הוראותיו. מעולם לא המריתי את פי מאמניי גם כשלא הסכמתי עם דבריהם. רציתי את הכדור בשליטתי זמן רב ככל האפשר עד לשניות האחרונות ממש של המשחק.  חשבתי שהתרגיל המוצע על ידו בעשרים וחמש השניות האחרונות של המשחק, תרגיל הקרוי, "Pick and Roll", יבטל מוקדם מידי את ההשפעה שלי על הניווט לניצחון. פחדתי לאבד בטרם זמן את הבקרה שלי על הכדור. לכן הצעתי את מה שהצעתי. שמחתי שפיני גרשון קיבל אותה. כשעלינו על הפרקט לחידוש המשחק קיבלתי מפיני גרשון צ'פחה של חיבה בעורף. הוא אמר לי, "…עדי תביא את הגביע…".

המצלמות והמיקרופון לכדו את תמליל ההוראות שחילק פיני גרשון לשחקניו ואת טקסט המֶרִי של עַדִי גורדון נגד מאמנו והביאו את הסיפור במלואו לסלון ביתם של צופי הטלוויזיה . הם יכלו לשמוע כל מילה. זה היה התיעוד החשוב ביותר מעולם של פסק זמן ייחודי בהתמודדות מרתקת בכל תולדות צילומי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך להבין שההתרגשות סביב ספסל הפועל ירושלים הייתה עצומה . פיני גרשון היה צריך להספיק בשישים שניות – מִשְכוֹ של פסק הזמן במשחק כדורסל, להציג ולהסביר לשחקנים הנסערים והמתוחים כקפיץ את תוכניתו הגרנדיוזית כיצד הוא מתכוון להכניע את מכבי ת"א ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. הוא היה צריך להתגבר בקולו על הרעש האדיר בהיכל ולוָודֵא גם שהשחקנים הבינו את כוונותיו כשלפתע התפרץ הקפטן עַדִי גוֹרדוֹן לדבריו בכעס רָב, שינה את הפרוגרמה התכסיסית שלו, וכתב תסריט מנצח בעצמו. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה.

המשחק חוּדַש ושעון המשחק המרכזי החל לנוע לאחור. יותר ממיליון צופי טלוויזיה ראו בסלון ביתם כיצד 25.3 השניות האחרונות מְכַלוֹת את עצמן. השעון על המרקע הפך לחלק מדרמת הטלוויזיה. עַדִי גוֹרדוֹן שחקן מוכשר (מאוד) בקנה מידה ישראלי הוביל את הכדור בעצמו . 17 שניות לסיום הוא חלף על פני קַו החֵצִי ומשך את שומרו בְּרֶאד לִיף לצִדָה המערבי של חלקת ההתקפה. כל שמונה המצלמות של ניידת השידור עקבו אחריו בשידור ישיר. הוא המשיך לכַדְרֵר בבִטחה. מידי פעם סוֹכֵך על הכדור בגופו. כשנותרו 5 שניות לסיום החליט לפרוץ קדימה. הוא הטעה בקוֹר רוח ובקַלוּת את בְּרֶאד לִיף, עקף אותו וחדר לרחבת הסל של מכבי ת"א, ואז ביצע ממש לפני ה- Buzzer את המהלך הגאוני שלו מין זריקת Lay up בקשת רחבה, מדויקת ומדוּדה מעל ידיו המושטות של שחקן החיזוק האמריקני תּוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס. הכדור צלל לתוך הרשת. זה היה סַל הניצחון. הפועל ירושלים ניצחה 65:67. אורי לוי שידר בקול יבש, משעמם, ומונוטוני, אנטי תֶּזָה לדרמה שהתחוללה בזירה, ממש דִקלם למיקרופון : "יש…זה עדי גורדון…! זה יכולה להיות זריקה של גביע". שגיאה קוֹלִית חסרת מֶרֶץ ונעדרת דרמה של שַדָּר מנוסה. טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס היה שחקן ענק תרתי משמע ב- NBA בעשור ה- 80 וגם תחילת עשור ה- 90 של המאה שעברה בקבוצות סִיאָטְל סוּפֶּרסוֹנִיקְס  ופִינִיקְס סָאנְס, אך לא מספיק גדול באותו העֶרֶב ההוא ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט יד אליהו כדי לבְלוֹם את עדי גורדון. המיקרופון הזעיר שלנו שהוצב מעל טבעת הסַל קלט היטב את משק צליל השריטה האחרון של הכדור הצולל לתוך הרֶשֶת. זה היה כיסוי טלוויזיה כמעט מושלם של דרמת ספורט המזדמנת אחת לכמה שנים. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עשתה עבודה איתנה באותו הערב ההוא. היינו קרובים לשְלֵמוּת אילו מאמן מכבי ת"א צבי שרף התיר למיקרופונים שלנו לשמוע את הוראותיו, ואם שַדָּר המשחק היה יוֹרָם אָרְבֶּל (ולא אורי לוי).

עַדִי גוֹרְדוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי דאז, ושח לי כלהלן : "…לא תּכננתי לקלוע בעצמי את סל הניצחון. תּכננתי לחדור לרחבה של מכבי ת"א , ואם יסתערו עלי, אז להוריד את הכדור לשחקן פנוי כמו נוריס קולמן למשל. מכיוון שאף אחד לא יצא לקראתי קלעתי בעצמי את סל הניצחון. טום צ'יימברס החמיץ אותי. מאוחר יותר שמעתי מכמה שחקני מכבי ת"א שצבי שרף הורה בפסק הזמן לבצע עבירה עם חידוש המשחק על אחד משחקני הפועל ירושלים, אך טום צ'יימברס ביטל אותה עם עליית השחקנים על המגרש ואמר, והדגיש פעמיים ואמר על סמך ניסיונו הרב ב- NBA, כלהלן : "Don’t make foul…Don’t make foul…".

בסיום המשחק ערכנו מייד ריאיון עם פיני גרשון הכריזמטי כשהוא צוהל ושמח. המראיין היה אמיר בר שלום. פיני גרשון זעק למצלמה בחופשיות וללא בושה, "אימא הבאתי לך גביע !". לא היה ספק, מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון אהבו אותו. מלבד היותו מאמן חָריף, מבריק, כריזמטי, ואינטליגנטי, היה פיני גרשון גם איש תקשורתי מבטן ולידה שמתקשר כהרף עין עם סביבתו. חייכן, ישיר, שנון, לפעמים בוטה, ותמיד מהיר מחשבה ולשון, קופירייטר מבטן ומלידה, והוגה סלוגנים. בזה לא היו לא מתחרים. באישיותו המגנטית הפך את תוכניות הכדורסל שלנו בטלוויזיה לטובות ומרתקות יותר. אישיות מיוחדת במינה שמצלמות הטלוויזיה מעולם לא הפנו לוֹ עוֹרֶף. המצלמות והמיקרופונים רדפו גם אחרי גיבור הניצחון עדי גורדון. בלהט הקרב הוא לא אמר אז את מה שאמר לי ב- 2006 בחלוֹף עֶשֶר שנים : "…אני מאוד מתפלא על אנשי מכבי ת"א ומאמנם צבי שרף שלא ידעו לקרוא נכון את מפת הקרב, לא חזו את הכרוניקה של המהלך הידוע מראש שהביא לסיום הדרמטי, ולא הפקידו עלי שמירה הרבה יותר הדוקה. אנשי מכבי ת"א ידעו ש- 18 פעמים הכרעתי בקריירה שלי במו ידיי תוצאות משחקי כדורסל בשניות האחרונות , אף על פי כן השמירה עלי הייתה רופפת. הם העניקו לי כר פעולה נרחב מידי ואני ניצלתי זאת היטב…".

טקסט תמונה : ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. נשיא המדינה עזר ווייצמן מעניק את גביע המדינה בכדורסל לקפטן הפועל ירושלים עדי גורדון. משמאל, זהו דני קסטן יו"ר איגוד הכדורסל, ומימין, יצחק "צחי" פלד מנחה הטקס. (לע"מ תמורת תשלום).

ב- 10 בספטמבר 1984 נערך באולם הכדורסל ברוממה בחיפה משחק כדורסל שיגרתי שפתח את העונה בליגה הלאומית, בין מכבי חיפה למכבי ת"א. 3000 אוהדים חיפאים נדחסו להיכל צר המידות וגם מצלמת פילם אחת שלנו שתיעדה את האירוע. את מכבי ת"א אימן צבי שרף ובשורות הקבוצה שיחקו מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, לו סילבר, פרנק בריקובסקי, האווי לאסוף, ואחרים. את מכבי חיפה אימן פיני גרשון ובשורותיה שיחק נער צעיר שטרם מלאו לו 18 שנה. עדי גורדון נולד בחדרה ב- 4 במארס 1966. הוא היה כּישרון כדורסל יוצא דופן שהחל את צעדיו הלאומיים הראשונים במדי מכבי חיפה. מכבי חיפה הדהימה אז את מכבי ת"א וגברה עליה 92:94. עַדִי גוֹרְדוֹן קלע את הסל המכריע בשניות האחרונות של המשחק. הוא הצטיין בריכוז המשחק. המאמן פיני גרשון זכה לשבחים רבים על ניהול המשחק החכם. כעבור שתיים עשרה שנה סבה ההיסטוריה ב- 1996על צירה בהיכל הספורט היד אליהו. אותם שני המאמנים משני צִדֵי המתרס, צבי שרף ופיני גרשון, ואותו עדי גורדון. אחד מענקי הכדורסל שצמחו במדינת ישראל בכל הזמנים. סוג נדיר של שחקן כדורסל שכדאי לקנות כרטיס כדי לראות אותו בפעולה.

טקסט תמונה : 1989. אורי לוי לבוש ברישול (אופייני לימים ההם בטלוויזיה המונופוליסטית) מראיין את עדי גורדון (בן 23) בתום אחד ממשחקי הליגה לאומית בכדורסל בעונת 1989 – 1988. אורי לוי היה שַדָּר כדורסל מניח את הדעת, אך באותו יום ההוא ב- 18 באפריל 1996, לא היה שום  Match up בין מבצעי הכדורסל הווירטואוזיים של עדי גורדון לבין שידור הטלוויזיה היבשושי שלו. איכות קולו לא הייתה נמרצת מספיק ולא איתנה דווקא ברגע המכריע של ההתמודדות בשידור הישיר. סוג של החמצה תקשורתית טלוויזיונית שחרותה לעד על טייפ השידור ולא ניתנת לתיקון. ההחמצה יצרה געגועים ליורם ארבל ומאיר איינשטיין. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפיני גרשון היה פֶּה גדול. זה ידוע. אבל זה חלק מהחֵן והאינטליגנציה שלוֹ. לא אחת הטיח האשמות קשות בדרך ניהול הקבוצות בליגה הלאומית , ביקר את איגוד הכדורסל החובבני והמיושן על פי תפישתו, וקטל גם את דרך התנהלותו של מועדון מכבי ת"א. הוא לא עשה חשבון לאף אחד. ומכיוון שלא עשה חשבון לאיש נכשלה לשונו מעת לעת. גדול הכישלונות שלוֹ אירַע בנובמבר 2000 כשנשא הרצאה בפורום צבאי סגור בנושאי ניהול ומנהיגות בספורט. פיני גרשון תקף בטיפשות רבה את האינטליגנציה של שחקני הכדורסל השחורים. הוא סִיוֵוג את מנת המשכל שלהם (.I. Q.) על פי גוון וצבע העור. לשחקנים השחורים כפחם העניק מנת מִשְכָּל ירודה, ואת השחקנים בצבע המוֹקָה דירג כחכמים יותר. מישהו צילם את הרצאתו של פיני גרשון במצלמת Video ביתית ודאג להציב נכון את המיקרופון בכיוונו של פיני גרשון. הפס המגנטי של קלטת המצלמה שִרְטֵט כהלכה את סיגנל ה- Video והקליט היטב את ה- Audio. מישהו הדליף לי את קיומה ואת תוכנה. תוכנה היה סנסציוני. השגתי אותה. גם היום לא חשוב כיצד וגם לא כמה שילמתי עבורה.

פיני גרשון אמר, כלהלן : "…גם בין השחורים יש צבעים. יש שחור כהה ויש מוקה. המוקה הם יותר חכמים. בדרך כלל השחורים הכהים הם מהרחוב. אני לא צוחק. אלה שטיפה יותר מעורבים כמו אנדרו קנדי (שיחק שנים רבות בקבוצת הפועל גליל עליון), אתה רואה את המעמד שלו, את האישיות שלו. השחורים האחרים הם באמת טמבלים. מה שתגיד להם, הם כמו עבדים…". הידיעה המרעישה הזאת פורסמה לראשונה באיחור רב כעבור חודשים רבים באתר האינטרנט Ynet של העיתון "ידיעות אחרונות", והקלטת המצולמת בידי צלם חובב אודות מנת המִשְכָּל של שחקני הכדורסל השחורים פרי מחשבתו של פיני גרשון מאותו פורום צבאי סגור הגיעה לידי בדרך לא דרך תמורת תשלום.

ראה עיתון "העיר". העיתונות עוסקת בפרשה וכרגיל איננה מדייקת. הידיעה על הקלטת הסנסציונית הגיעה לידיעתי הבלבדית. שיתפתי את רפיק חלבי הבוס הישיר שלי רק בעניין העלויות הכספיות, ולא כיצד הגעתי אליה ואיך קיבלתי אותה. רפיק חלבי ואנוכי הכנסנו לסוד העניינים בימים ההם את הכתב המצטיין שלנו דאז גיא פלג כדי לאמת את תוכנה. מדובר בחודש נובמבר של שנת 2000. 

טקסט מסמך : 2001 – 2000. העיתונות עוסקת בפרשה וכרגיל איננה מדייקת. הידיעה על הקלטת הסנסציונית הגיעה לידיעתי הבלבדית. שיתפתי את מנהל החדשות רפיק חלבי הבוס הישיר שלי רק בעניין העלויות הכספיות, ולא כיצד הגעתי אליה ואיך קיבלתי אותה. רפיק חלבי ואנוכי הכנסנו לסוד העניינים את הכתב המצטיין של חטיבת החדשות גיא פלג כדי לאמת את תוכנה. (באדיבות מקומון "העיר" של תל אביב).

כמובן שלא היססתי כעיתונאי לשָדֵר ולחשוֹף את תוכנה בפרהסיה. נדמה היה שקָריֶירה האימון של פיני גרשון הגיעה לקיצה בשל אבחנותיו הפסיכולוגיות המביכות וחסרות השחר. אך התקדמותם של אנשים שהם באמת כה מוכשרים בתחומם אֵינַן נבלמות כה מהר. פיני גרשון היה רָב אמן באימון וניהול כדורסל. נראה שאישים מצטיינים אינם נמוגים. בעונת 2004 / 2003 נקרא פיני גרשון שוּב לשאת את דִגְלָה של מכבי ת"א. הוא לא אִכזֵב את אלה שקראו לו לדֶגֶל הַצָהוֹב. במשחק הגמר של ה- Final Four שנערך בהיכל הספורט ביד אליהו באפריל 2004 ניצחה מכבי ת"א את קִינְדֶר בּוֹלוֹנְיָה 74:118 וזכתה בגביע אירופה בפעם הרביעית בתולדותיה. כעבור שנה ניצחה מכבי ת"א במוסקבה במשחק הגמר את הקבוצה הספרדית 76:90 וזכתה בגביע האירופי בפעם החמישית בתולדותיה.

כמובן שלא היססתי כעיתונאי לשָדֵר ולחשוֹף את תוכנה בפרהסיה. נדמה היה שקַרְיֶירָת האימון של פיני גרשון הגיעה לקיצה בשל אבחנותיו הפסיכולוגיות המביכות וחסרות השחר. אך התקדמותם של אנשים שהם באמת כה מוכשרים בתחומם אֵינַן נבלמות כה מהר. פיני גרשון היה רָב אמן באימון וניהול כדורסל. נראה שאישים מצטיינים אינם נמוגים. בעונת 2004 / 2003 נקרא פיני גרשון שוּב לשאת אל דִגְלָה של מכבי ת"א. הוא לא אִכזֵב את אלה שקראו לו לדגל הצהוב . במשחק הגמר של ה- Final Four שנערך בהיכל הספורט ביד אליהו באפריל 2004 ניצחה מכבי ת"א את קִינְדֶר בּוֹלוֹנְיָה 74:118 וזכתה בגביע אירופה בפעם הרביעית בתולדותיה. כעבור שנה ניצחה מכבי ת"א במוסקבה במשחק הגמר את הקבוצה הספרדית 78:90 וזכתה בגביע האירופי לקבוצות אלופות בפעם החמישית בתולדותיה .

בעלי מכבי ת"א עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, רַעֲנָן כַּץ, ומוֹנִי פַאנָן כמעט כּרעו בֶּרֶך לפניו ושילמו לו ממון רב הנאמד ביותר מ- 500000 (חצי מיליון) דולר כדי שייאות ליטול מחדש את שרביט האימון. הנהלת מכבי ת"א לא היססה ולא התביישה להדיח את המאמן דייויד בלאט ולהחזירו לעמדת עוזר המאמן כדי לפנות את המשבצת עבור פיני גרשון. פיני גרשון הוא אישיות יוצאת דופן בשדה הספורט, מאמן מצוין, ואדם בעל כריזמה ומנהיגות. הוא לא למד את זה. הוא נולד עם זה.

הכרתי את פיני גרשון. באליפות אירופה בכדורסל בשנת 1995 שנערכה ביוון, מצאתי אותו ראוי לשַמֵש כפרשן באולפן הספורט שלנו בירושלים. פיני גרשון היה אז ממונה על אימון נבחרת העתודה של ישראל ונחשב לשני בהיררכית המאמנים באיגוד הכדורסל אחרי המאמן הלאומי צבי שרף (למרות שעוזרו של שרף באימון הנבחרת היה אפי בירנבוים). אף על פי כן לא היסס פיני גרשון לתקוף בשידורים הישירים חלק מהחלטות המאמן הבכיר ממנו בעת משחקי האליפות. פיני גרשון ניתח והציג את הטעויות והמִשְגִים של צבי שרף קבל עם ועדה בשידורים הישירים. זה היה תפקידו כפרשן טלוויזיה שלי. הדבר עורר תסיסה באיגוד הכדורסל. לא עלה שם על דעתם שמאמן המועסק על ידי האיגוד והנחוּת בהיררכיה מהמאמן הלאומי והמשמש עכשיו באקראי כפרשן בטלוויזיה הישראלית יקרא תיגר ויעביר ביקורת על החלטותיו המקצועיות של הבּוֹס שלוֹ, ועוד בשידור ישיר. התנהגותו ופרשנותו הישירה והמקצועית של פיני גרשון על המסך הביאה בסופו של דבר למחלוקת גלויה וקרע נצחי בינו לבין צבי שרף . פעם הם היו ידידים וחברים בנפש עוד מימי מכבי דרום ת"א. עכשיו כבר לא.

ב- 10 בנובמבר 1998 הפסידו מכבי ת"א ומאמנה יורם חרוּש 70:71 במשחק ליגה למכבי ראשל"צ. הפּוּר נפל. יורם חרוּש פוטר והודח מתפקיד המאמן. פיני גרשון מוכשר כמו שֵד אך בלתי מקובל על חלק מהנהלת המועדון החליף את יורם חרוש, ומונה עוד באותו הערב למאמנה החדש של מכבי ת"א. פיני גרשון החזיר את מכבי ת"א לתלם. הקבוצה לא הצליחה בזירה האירופית בעונת 1999 – 1998, אך לפחות שמרה על הבכורה בישראל. אי העפלתה של מכבי ת"א ל- Final Four של 1999 לא מנע את המפולת והבושה של הטלוויזיה הישראלית שכבר אז לא החזיקה בזכויות השידורים של ה- Final Four באותה עונה, אלא דחה אותה בשנה. ערוץ הספורט בכבלים בראשותו של מיילן טנזר שידר עכשיו לראשונה בתולדותיו את משחקי ה- Final Four של 1999 – 1998, כמו גם את אליפות אירופה בכדורסל שנערכה אותה שנה בצרפת בהשתתפות נבחרת ישראל. האצתי במנכ"ל רשות השידור אורי פורת לחתום בזריזות עם עו"ד שמעון מזרחי על חוזה חדש (חוזה על תנאי המחייב את רשות השידור רק במידה ומכבי ת"א תזכה בבכורה), עוד בטרם הוכרזה מכבי ת"א כאלופת המדינה לעונת 1999 – 1998. פחדתי פחד נורא מהתחרות עם ערוץ 2 ומיילן טנזר מנכ"ל ערוץ הספורט בכבלים. המנכ"ל ראה כמוני במכבי ת"א אובייקט שידור חשוב במערך השידור הציבורי, למרות שידע שבמידה ומכבי ת"א תעפיל סוף כל סוף למשחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל ב-סלוניקי 2000 (לאחר הפסקה ארוכה בת עשר שנים), זכויות השידורים של המפעל הזה אינם עוד בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אלא בידי ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים. מעבר לכך הייתה לאורי פורת סימפתיה רבה למועדון המצליח. הוא שָעָה לבקשתי. ב- 12 במרס 1999 נפגשנו המנכ"ל, סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי, מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי לפגישת מו"מ, עם עו"ד שמעון מזרחי ומנכ"ל המועדון אַמִי אֶשֶל במסעדה האיטלקית של מר חֵן שפירא ברח' מונטיפיורי בתל אביב. רכשנו את הזכויות הבלעדיות לעונת 2000 – 1999. טקס החתימה הרשמי נערך ביום שישי – 28 במרס 1999 בארוחת בוקר מסורתית במלון "הילטון" (Hilton) בתל אביב. שבתי לבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים, מניף ידי אֶל עַל, ומנפנף כלפי הקולגות שלי בחוזה השידור עם מכבי ת"א.

ההסכם הכספי היה נפוח אך עדיין כדאי ומשתלם. לרוע המזל הוא חצה את עובדי השידור הציבורי לשניים. שונאי שידורי הספורט ומכבי ת"א תיעבו אותו וראו בו בזבוז כספֵּי משלם האַגְרָה. החצי השני הִילֵל אותו. מכבי ת"א עם פיני גרשון הייתה קבוצה שונה לחלוטין, לא בגלל שיוֹרָם חָרוּש היה מאמן לא טוב. יורם חרוש נחשב זה מכבר למאמן כדורסל מצטיין בליגת הכדורסל הלאומית של ישראל. עובדה : בשעה שאימן את הפועל ירושלים בשנות ה- 90 במאה הקודמת הראה למכבי ת"א את נחת זרועו. בחודש מארס 1990 הוביל יורם חרוש את הפועל ירושלים לניצחון על מכבי ת"א בביתה בהיכל הספורט ביד אליהו 65:78. באוקטובר אותה שנה הֵביס שוּב בירושלים את מכבי ת"א 66:89. בפברואר 1992 העניק יורם חרוש נוק אאוט למכבי ת"א שלא יישכח והפיל אותה לקרשי הפרקט במלחה. הפער בסיום המשחק ההוא היה אסטרונומי. 69:96 לזכות הפועל ירושלים. יורם חרוש מיגר בקריירה שלו את מכבי ת"א לא פעם ולא פעמיים הביס אותה והִכּה אותה שוֹק על ירך עד כדי רחמים. התבוסה האחרונה של מכבי ת"א לקבוצת הפועל ירושלים הייתה כבר עלבון למועדון הצהוב.

מכבי ת"א מינתה את יורם חרוש למאמן ראשי שלה בעונת 1999 / 1998 לא בגלל העיניים היפות שלו. עו"ד שמעון מזרחי ידע שהוא איש מקצוע מן המעלה הראשונה. זה לא היה חדש. אך עו"ד שמעון מזרחי אישיות מופת בפני עצמה ידע שיורם חרוש הוא איש כדורסל רציני ויסודי, אדם שקול ומחושב, תרבותי ונעים הליכות שלעולם איננו מתלהם. אבל כשלקבוצה לא הולך מסיבות שונות מפטרים את המאמן ולא את השחקנים. זה לא פטנט של מכבי ת"א. זהו כלל נפוץ בעולם הספורט. פיני גרשון פרץ לקבוצת מכבי ת"א כרוח סערה. הוא הביא עמו התנהגות אחרת, מודל שונה של אימון וניהול המשחק, מורל גבוה וקֶצֶב משחק אחר. הוא היה אובייקט שידור בפני עצמו. הוא גייס לעזרתו את כעוזר מאמן את דֵיווִיד בּלָאט, שהיה עוזר המאמן שלו בקבוצת הפועל גליל עליון בעונת 1993 – 1992 הבלתי נשכחת, השנה בה גזל את תואר האליפות ממכבי ת"א . מצלמות הטלוויזיה הישראלית לא יכלו ולא היו רשאיות להתעלם עכשיו משלוש פיגורות שכה הבליטו את הצלחת המועדון. פיני גרשון היה הדמות הראשונה. המאמן החכם רב הסמכות נע ככספית בעוצמה רוחנית ופיסית לאורך הקווים כשהוא מורה ומדריך את שחקניו באמצעות תנועות ידיו הפעלתניות חסרות המנוחה. המימיקה של פניו שידרה מנהיגות מקצועית, אכפתיות, ושליטה בחומר. על פרקט המגרש פעל עודד קטש דק הגִזרה רכז המשחק האינטליגנטי, האיש המכוון משחק קבוצתו ואת קצב תנועתה. הוא היה הדמות השנייה. עודד קָטָש ניחן בשליטה פנומנלית בכדור. גובהו 1.93 מ'אפשר לו שימוש בקואורדינציה תנועתית מרהיבה ומיוחדת במינה. מצלמות הטלוויזיה השתגעו עליו ועל ביצועי הכדורסל שלו. הוא השאיר רבים מאתנו פעורי פה ומשתאים נוכח יכולתו וכשרונו הבלתי רגיל. זה בא לידי ביטוי בעיקר בעת הקפצת הכדור וחדירתו בין שומריו וכניסתו לסל. הגנות רבות פשוט קרסו ונפלו טֶרֶף להטעיות גופו המהירות והקלילות. עודד קָטָש היה גם קלעי בחסד עליון. כדורסלן גאון. סוג של ספורטאי ווירטואוז שבו אתה אומר לעצמך כי הִנך מוכן לשלֵם כל סכום עבור כרטיס כדי לחזות בו. ניצלתי את הפריבילגיה שהוענקה לי כעורך שידורי הספורט בטלוויזיה כדי לשגר את ניידת השידור למשחקים שבו עודד קָטָש נוטל חלק כדי להפיץ את בשורת הכדורסל שלוֹ.

הייתה לעודד קטש עוד תכונה אחת על הפרקט. הוא היה ספורטאי מאופק וקר רוח שרחש כבוד לא רק לחבריו בקבוצה אלא גם ליריביו ולשופטי המשחק. הוא מעולם לא השתולל ולא הרים את קולו. כמו טַל בְּרוֹדִי ומִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' בשעתם גם עודד קָטָש הפך למנהיג ולסמל לא רק בגלל יכולתו על הפרקט, אלא גם בשל אופיו הסולידי וההתנהגות הספורטיבית המושלמת שלו. תכלית הניגוד למאמנו השוצֵף פיני גרשון בעל הפה הגדול שקנה לו מקום כסלבריטאי צמרת גם בגלל הארוגנטיות שלו. ליד ספסל הקבוצה ישב בכיסא נפרד הבּוס הגדול שלה והמנהיג הבלתי מעורער של המועדון, עו"ד שמעון מזרחי. הוא היה הדמות השלישית שהגיחה שוב ושוב מבעד לתמונות הפתיחה של כל שידור ישיר במשחקים האלה של מכבי ת"א. עוצמת מנהיגותו הייתה בשתיקתו . הוא דיבר עם השחקנים ומאמניהם באמצעות מבטיו. על פי הידוע לי הם כּולם רכשו לו הערכה רבה וכבוד מלכים.

תמונות הפתיחות הגרפיות הטלוויזיוניות המיוחדות שלפני תחילת השידורים הישירים שלנו, ונערכו ע"י יונתן (יוני) קנלר ויגאל שמעוני, ייוחדו מן הזווית העיתונאית לשלושת האנשים האלה שעמדו מאחורי הצלחת מכבי ת"א. המאמן המתוקשר (פיני גרשון), הכדורסלן הווירטואוז (עודד קטש), ומנהיג המועדון (שמעון מזרחי). הם היו כותרות השידור. לעודד קָטָש ייחדתי מחשבה טלוויזיונית. מפני שהמצלמות כה אהבו אותו החלטתי לחשוף ולהציג את יכולתו הווירטואוזית במגרש בדרך שונָה. בחרתי עם יגאל שמעוני לקט הילוכים חוזרים של מבצעיו המזהירים מזוויות צילום שונות ובתנועה איטית. את אוסף תמונות ה- Video שלוֹ ליווה פס קול מוסיקלי אדיטוריאלי, "וָואלְס הדָנוּבָּה הכְּחוּלָה" של המלחין האוסטרי יוהאן שטראוס. המוסיקה האדיטוריאלית השתלבה היטב עם צעדי הכדורסל, הטעיות הגוף הנפלאות, והחדירות שלו לעבר טבעת הסל המרושתת. תנועותיו דמו לריקוד. הקואורדינציה של עודד קטש הייתה שוֹבָה עין. אין ספק, הוא היה כדורסלן מחונן וגם אהוב. האייטם הטלוויזיוני הקלאסי ויוצא הדופן באיכותו שודר שוב ושוב ע"י חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 2000 . שמעון מזרחי (רביעי מימין בשורה הקדמית) ודייויד פדרמן (שישי מימין בשורה הקדמית) מגשימים את חלומם המשותף באירופה. מכבי ת"א זכתה שלוש פעמים בגביע אירופה בכדורסל בשנים 2001 , 2004 , ו- 2005 . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מאמן הכושר אבי קובלסקי, חבר ההנהלה נחמיה "נמי" גולדשטיין, טל בורשטיין, רגב פנאן (מוסתר), שרונאס יסקביציוס, עוזר המאמן דן שמיר (לובש חולצה לבנה מוסתר בחלקו), ניקולה וויצ'יץ', יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי, גוּר שֶלֶף המאמן פנחס "פיני" גרשון, אנטוני פארקר, דריק שארפ (מציץ), דייויד פדרמן, מיסיאו באסטון, אסף דותן, יעקב ג'ינו, יניב גרין והסקאוטר דני גוֹט. (התמונה, באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מכבי ת"א רצה קדימה. היא הביסה את הפועל ירושלים בגמר גביע המדינה בכדורסל ב- 18 במרס 1999, וגברה עליה בקלות גם בסדרת הגמר סל הסופית 1:3. ב- 12 במאי 1999 יכלו שחקני המועדון המפואר עוֹדֵד קָטָש, נָדָב הֶנֶפֶלְד דוֹרוֹן שֶפֶר יחד עם מאמנם פּינִי גֵרְשוֹן, לגזור בפעם ה- 39 בתולדות המועדון את רשתות האליפות ועוד בהיכל הספורט הביתי שלהם. משב רוח חדש נשב במועדון והפיח חיים גם ברייטינג של השידורים הישירים שלנו. בפעם הראשונה החלטתי להציב שתי עמדות שידור בהיכל הספורט ביד-אליהו. בעמדת השידור המרכזית ישבו מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר, ועמם צוות הסטטיסטיקה, ושידרו ישיר Play by play את המשחקים. את עמדת השידור המשנית ליד הסל הצפוני בהיכל איישו אורי לוי והפרשן רלף קליין. על הצוות הזה הטלתי התפקיד להעניק זוויות ניתוח ועומק שידור בעיקר מנקודת מבטו של רלף קליין אחד מגדולי המאמנים בישראל בכל הזמנים.

טקסט תמונה : חודש מארס – שנת 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. היכל הספורט ביד אליהו. אורי לוי יבד"ל ורלף קליין ז"ל מראיינים את מאמן מכבי ת"א פיני גרשון בעמדת השידור המאולתרת ליד הסל הצפוני לאחר הניצחון של מכבי ת"א על פאף בולוניה 63:79 במשחק השלישי והמכריע והעפלתה ל- Final four של סלוניקי 2000. הצלמים הם שמוליק ברעם משמאל ורביב צחי (אפוד צילום מס' 283). רלף קליין העניק ממד חדש לפרשנות הכדורסל של מחלקת הספורט בשידורי מכבי ת"א . צופי הטלוויזיה אינם מקבלים לעולם תמונה מהסוג הזה בביתם המפרטת בדיוק רב את מורכבות הפקת הצילום , מראה את הצלמים והמצלמות בעת פעולתם, ומציגה את את פריסת הכבלים הארוכים של ה- Video ו- Audio. ליד רגליו של הצלם רביב מונח מוניטור טלוויזיה המאפשר לאורי לוי לדעת מתי הוא והפרשן שלו נמצאים "באוויר". היכל הספורט ביד אליהו היה מתקן הכדורסל הנוח והמרווח ביותר לפריסת הציוד האלקטרוני והפקת צילומי הטלוויזיה. היחס הנפלא שקיבלנו במשך השנים הרבות ממנהלי ההיכל גרשון פורמן ואחריו ניר פרצלינה סייע לנו להפיק שידורים מרשימים. את זה אי אפשר היה לומר על אולמות כדורסל אחרים במדינת ישראל. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני כופר בזכותם של שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן להפוך את מכבי ת"א לנבחרת נישה טלוויזיונית פרטית. אנוכי לא מצטרף לציבור הצופים הדַל שלהם ב- ערוץ הספורט מס' 58 בכבלים. זכותי, מפני ש- מדובר כבר זמן רב בקוריוז ספורטיבי – טלוויזיוני. בסיסו של הקוריוז היא בחירת דרך מוטעית של ההנהלה ומנהיגות פתטית שמפטרת מאמנים על לא עוול מקצועי בכפם. עם עובדות אמת אי אפשר להתווכח. מערך המעקב והסקאוטינג ורכישת השחקנים עבור מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (תמורת ממון עצום) פגום ומגוחך מזה שנים. אין זה סוד. המאמנים הזרים של נבחרת מכבי ת"א לדורותיהם מאז ימיו הם של פרד דווילי בעשור ה- 70 של המאה הקודמת פלוס מאוחר יותר ז'אן טבק פלוס איינארס בגאצקיס פלוס נוון ספחיה חטפו אין סוף תבוסות בעונות השונות למיניהן במשחקי ה- Euroleague. עכשיו הגיע תורו של המאמן היווני יאניס ספרופולס להנהיג את מכבי ת"א בעונת 2019 – 2018. נראה מה יהיה אתו ועם מכבי ת"א בעונה המדוברת. במה עולים המאמנים הזרים על המאמנים הישראליים ברמתם של פיני גרשון, דייוויד בלאט, רמי הדר, ארז אדלשטיין, וגיא גודס ? במה הצטיין יותר ז'אן טבק הקרואטי למשל מגיא גודס שלנו ? מכבי ת"א של שנות ה- 2000 רחוקה מרחק רב כמעט שנות אור מאותה קבוצת מכבי ת"א של הימים ההם בהם אנוכי ניווטתי והובלתי את שידורי הספורט (לרבות אלה של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל) בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כאזרח מדינת ישראל מרגיזה אותי העובדה בה הנהלת מכבי ת"א מעניקה עדיפות ברורה ביבוא שחקנים זרים ומאמנים זרים על חשבון הפוטנציאל הישראלי. מחד, הנהלת מכבי ת"א רשאית לבזבז כסף כראות עיניה על רכש של שחקנים זרים ומאמנים זרים. מדובר בכסף פרטי. אין זה עסקי ולא עִסְקוֹ של הציבור. מאידך, זכותי לא להצטרף למקהלת האוהדים הפרטית של המועדון. מכבי ת"א פשוט איננה מעניינת אותי מפני שהיא מעדיפה להתעסק עם מדיניות חוץ ומוותרת על מדיניות פנים וטיפוח השחקנים הישראליים שלה ושלנו. חלפו שנים רבות מאז ימי ווירטון ב- 17 בפברואר 1977. מכבי ת"א הפגינה בכישרון נמרץ ובלתי נלאה להפוך בתוך שנות דור מנכס לאומי לנכס פרטי של בעליה. מכבי ת"א איבדה זה מכבר בשיטתיות, בהדרגה, וביודעין את הזהות הישראלית הייחודית שלה ואת המוניטין הלאומי שלה.

התיעוד הטלוויזיוני הלאומי ההוא של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי בעיירה הבלגית ווירטון ב-17 בפברואר 1977, מעביר בשידור ישיר בתום ניצחונה של אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91 (במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל) את המסר הלאומי-ספורטיבי הנפלא של קפטן מכבי ת"א טל ברודי, "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים על המפה, לא רק בספורט אלא בשביל הכל…", הוא היסטורי ובלתי נשכח. תיעוד לאומי יוצא דופן בחשיבותו. חלפו מאז שנים רבות. מכבי ת"א הפגינה כישרון נמרץ ובלתי נלאה כדי להפוך בתוך שנות דור מנכס לאומי לנכס פרטי של בעליה. מכבי ת"א איבדה זה מכבר בשיטתיות, בהדרגה, וביודעין את הזהות הישראלית הייחודית שלה ואת המוניטין הלאומי שלה. הימים ההם של השגשוג הקבוצתי והלאומי ההוא חלפו לבלי שוב. 

יום חמישי-17 בפברואר 1977. קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל מביסה בעיירה בלגית שכוחת אֵל בקצה הדרומי של בלגיה את אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, 79:91. מכבי ת"א מעפילה לראשונה בתולדותיה למשחק הגמר שייערך ב-7 באפריל 1977 בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. אלכס גלעדי השַדָּר הראשי של חטיבת הספורט (וגם מנהלה) והטלוויזיה הישראלית הציבורית הופכים את מכבי ת"א ממועדון ונבחרת פרטית לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נותן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית בשעה שהוא מעניק לקבוצת מכבי ת"א ביום רביעי-23 בפברואר 1977 קבלת פנים ממלכתית (חסרת תקדים) בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב לאחר ניצחון מכבי ת"א ב-ווירטון על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א 79:91. ראש הממשלה יצחק רבין מעלה את הַרָף ומַשְוֶוה את ניצחונה של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בזירת הכדורסל ב-ווירטון (Virton) לגבורתו של הנער דָּוִד רוֹעֶה צֹאן מי שהכריע בשדה הקרב ב-רוּגָטְקָה וחֲמִישָּה חַלוּקֵי אֲבָנִים לפני שלושת אלפים שנים בעֵמֶק הָאֵלָה ליד ירושלים את האויב גָּלְיָת הפלישתי המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש.  

טקסט מסמך : 17 בפברואר 1977. מפת פלנדריה המראה את מדינות בנלוקס (בלגיה, הולנד, ולוקסמבורג), ו- מחביאה את זירת פרקט הכדורסל בעיירה בלגית נידחת ו- שכוחת אֵל ווירטון (Virton) בת רבבת תושבים, שממוקמת בקצה הדרומי של בלגיה סמוך לגבולות לוקסמבורג ו- צרפת. חדי עין יוכלו לגלות את מקומה. ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל ראה לנכון להרים את הרָף לדרגה לאומית ו- להשוות את ערך ניצחונה של מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה בזירת הכדורסל ב- ווירטון עם גבורתו של הנער דָּוִד רועה צאן שהכריע בשדה הקרב ב- רוּגָטְקָה וחֲמִישָּה חַלוּקֵי אֲבָנִים לפני שלושת אלפים שנים במישור עמק האלה ליד ירושלים את האויב גָּלְיָת הפלישתי המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש. הייתי נוכח כעיתונאי ו- כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה קבלת הפנים הממלכתית ההיא שערך ראש הממשלה יצחק רבין ביום רביעי – 23 בפברואר 1977 בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב לקבוצת מכבי ת"א. ישבתי עם הצלם שלי מיכאל "מִיכִּי" מולד ומכשיר ההקלטה במרחק של כ- 2 (שני) מטרים מראש הממשלה יצחק רבין ושמעתי את הטקסט הנ"ל במו אוזניי. 

טקסט תמונה : קיץ 1977. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד מחלקת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי (אחד מאנשיה הדגולים של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל לדורותיה), כלכלן ואיש הכספים של רשות השידור צבי ברק, ואנוכי יואש אלרואי. בגבו איש לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא. משרד ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (בן 55) מקבל ומארח את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בלשכתו לאחר הניצחון על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91 בעיירה הבלגית ווירטון ביום חמישי – 17 בפברואר 1977. המשחק הזה הועבר מ- ווירטון בשידור ישיר ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי (אלכס גלעדי היה המפיק ו- שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בווירטון). יו"ר מכבי ת"א מר שמעון מזרחי (בן 38, בתמונה) מעניק תשורה לראש הממשלה יצחק רבין, את דגל המועדון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקה רשמית. (לע"מ תמורת תשלום).

באותו הערב ההוא של יום רביעי – 23 בפברואר 1977 נשלחתי מירושלים לתל אביב ע"י הבוס שלי אלכס גלעדי כדי לכסות את האירוע ההוא עבור התוכנית "מבט ספורט" בו ערך ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לראשונה בתולדות המדינה קבלת פנים ממלכתית למועדון ספורט פרטי בשם מכבי ת"א. ראש הממשלה יצחק רבין היה גאה בהישגה הספורטיבי העצום והדרמטי של מכבי ת"א וגם נרגש. הוא השווה בנאומו הקצרצר אך המשמעותי בעת קבלת הפנים הממלכתית ההיא את ניצחונה של האלופה הישראלית מכבי ת"א על האלופה צסק"א הסובייטית לגבורתו התנ"כית של הנער דוד בדו קרב שלו נגד גָּלְיָת הפלישתי במישור עמק האלה ליד ירושלים. ישבתי סמוך מאוד לראש הממשלה יצחק רבין יחדיו עם הצלם שלי מיכאל "מִיִּכי" מוֹלָד והקשבתי לכל מילה שלו. יצחק רבין בעל קול רדיופוני איכותי סיים את נאומו הקצרצר. שחקני מכבי ת"א וראש הממשלה עצמו כבר הרימו כוסות יין לחיים, כשלפתע נזכר יצחק רבין בעוד פרט, אותו הוסיף ואמר כלהלן : "…ו- אני רוצה לציין שהניצחון של מכבי ת"א הושג טיפ טיפה גם בסיוע אמריקני…", וסימן בכף ידו את הרווח הקטן שבין האצבע לאגודל. ראה הספר בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר נקרא, "הקשר הסימביוטי".

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. היכל "Pioneer" ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים שלא ישובו עוד. אלכס גלעדי (מימין) וקפטן מכבי ת"א טל ברודי (אוחז ביד ימין שלו בגביע אירופה) בתום השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו גברה מכבי ת"א על הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע. בסיומו של אירוע העַל ניצבו הטלוויזיה הישראלית הציבורית וקבוצת מכבי ת"א שלובות זרוע יחדיו ברום דוכן המנצחים הספורטיבי והטלוויזיוני האירופי והישראלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980. אנוכי מראיין את משה דיין ז"ל (בן 66 בתמונה) בווילה הנאה שלו בצהלה בעת שביימתי את הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' 6" (הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל) אודות הכדורסלן הנודע שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי. משה דיין מי שהיה במשך שנים ארוכות אורח כבוד של משחקי הבית של מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו אמר לי בעת הריאיון עמו בביטחון ובאהדה : "ב- עֶלֶם החמודות טל ברודי מתגשם החלום הציוני". הכדורסל היהודי – אמריקני טל ברודי היה שחקן החיזוק האמריקני הראשון שנחת באוקטובר 1966 בישראל כדי לתגבר את שורות מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שחיפש נואשות את מקומו באירופה. טל ברודי היה באמת עֶלֶם חמודות אך צריך לזכור כי הגיע לישראל על תקן של שחקן כדורסל ולא של עולה חדש. רק מאוחר יותר קיבל את ההחלטה הסופית לבנות את ביתו בישראל. עשור שנים לאחר עלייתו לישראל ב- 7 באפריל 1977, זכתה קבוצת מכבי ת"א בראשותו כקפטן בגביע אירופה בכדורסל. היא ניצחה בבלגראד במשחק הגמר את הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. טל ברודי הגשים את חלום חייו. הוא הניף את גביע אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסורת, המורשת, ורוחה הישראלית המופלאה של האלופה מכבי ת"א בימים ההם של עשורי ה-40, ה-50, ה-60 וה- 70 במאה הקודמת שימשו מבוא להצהרה ההירואית ההיא של הקפטן טל ברודי בליל יום חמישי של 17 בפברואר 1977 לאחר הניצחון על צסק"א מוסקבה בווירטון-בלגיה בתוצאה 79:91. כך אמר למיקרופון של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ב-ווירטון: "כדורסל בישראל יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים על המפה לא רק בספורט אלא בשביל הכל". תקופה שחלפה לבלי שוב.

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א נמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006- 1969. ליחסי הגומלין האלה אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א ("גופייה מס' 6") משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית". תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל ומַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל, ויבד"ל דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי זועק בשידור ישיר ביום חמישי – 7 באפריל 1977 מהיכל הכדורסל "Pioneer" ב- בלגראד יוגוסלביה, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב". שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, מאיר איינשטיין ז"ל, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו"ר עו"ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי, מאז 1969, וגם בשל יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו.

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לנובמבר 2015.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right- If Not Give It Up

השורה התחתונה של הספר :                                                

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2008 

ציטוט : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". (יורם ארבל ב- 1985 בעת שידור ישיר של אחד ממשחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות). 

הייתי עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור. הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא להביס את אנשי העיתונות הכתובה, שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעשור ה- 80 הוריתי לבימאי שלי יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1]  המוצבת ברום שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (באוויר) [2]  את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "על המשמר", "דָבָר", ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם בצד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק. רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה, כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל", מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות. אבל זאת הייתה אמתלה משנית. התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתנו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון שלאנטיות פרשנות שהפכה לסלוגן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". פשוט, הגיוני, נוקב, מדויק, ומבריק. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה. "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול", גורסת הקלישאה. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר", הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית, וללא הגשמת הצו העיתונאי בן חמש מילים של הָאווֹאַרְד קוֹסֶל שדר הספורט הנודע של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שאמר כלהלן : "Tell it like it is / אמור את זה כמו שזה".

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה. יורם ארבל גאון הביטוי בשידור ישיר, ושדר הכדורגל והכדורסל הטוב ביותר בתולדות הטלוויזיה בישראל בכל הזמנים. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הרעיון העיתונאי הכֵּן שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום, והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו הבכיר ורב המוניטין רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). ראה הספר "למילים יש וויזואליה משלהן". "אמור את זה כמו שזה", איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר, אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 של המאה הקודמת העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. אופי המשחק, מספר המשתתפים בו, ומידות המגרש הנוחות (28 מ' אורך ו- 14 מ' רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל. הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם, אותה ניידת השידור ההיא שצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט במדינת ישראל. וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין. ראה הספר "סַמָּן יְמָנִי" בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵרָב שבו קודם כל וראשית דבר בצילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א. ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן ברוממה – ירושלים. במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטוב באירופה. מהנדסיה הצעירים והוותיקים ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי הנבון והטוב מכולם, היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל ביד אליהו למידע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים שלנו. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה ושיפור איכויות מכשירי הצילום וההקלטה, אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שכלל את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל ואת הפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק.

אני שב לשידורם הישיר של משחקי הכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א באחד משלבי האבולוציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. בימים ההם נולדו כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר. לרוע המזל לא תמיד יכולתי להתגאות בשימוש המושכל בחזונו העיתונאי של הווארד קוסל, “Tell it like it is”. דוגמא מצוינת לכישלון שלי התרחשה ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982, התאריך בו אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. המשחק הועבר בשידור ישיר על ידי חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק. אני כיהנתי אז כמנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך והמפיק הראשי של השידור הישיר. מכבי ת"א ניצחה אומנם באופן רשמי את סקוויב קאנטו 86:87, אולם הייתה זאת למעשה הקבוצה האיטלקית שניצחה 88:87 מסל חוקי שקלע שחקנה האמריקני צ'ארלס קיופק בשנייה האחרונה. השופטים שגו וטענו שהוא נקלע לאחר שריקת הסיום. לרשותנו לא עמדה אז טכנולוגיה חדשנית מיידית כדי לאמת את ניצחונה החוקי של סקוויב קאנטו האיטלקית. לבסוף סיפרנו את האמת לציבור ב- "מבט ספורט" ב- Delay של ארבעים ושמונה שעות : סקוויב קאנטו ניצחה את מכבי ת"א בתוצאה 88:87 למרות שהשופטים העניקו את הניצחון למכבי ת"א 86:87.

[1] מצלמה מס' 2 בניידת היא מצלמת גיבוי למצלמה המובילה (Leading camera) ומשמשת גם לצילום ב- Medium – Close up של מהלכי המשחק.

[2] בזָ'רְגוֹן הטלוויזיה : "להראות לצופים בשידור ישיר".

ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. המשחק הועבר בשידור ישיר ע"י מחלקת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק. אני כיהנתי אז כמנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך והמפיק הראשי של השידור הישיר. ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי את מהלך השידור הישיר. הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג. האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 88:87 לטובת האיטלקים, אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני היינץ יֶגֶר שישב במזכירות, פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי. שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת"א, 86:87. לא היינו מצוידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור וחידת הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה. מכבי ת"א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר). המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה. רכז המשחק האיטלקי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי הנסער התנפל על השופטים ונראה כאילו הוא מאיים להכותם. הוא חש שנשדד לאור הפרוז'קטורים של ההיכל ביד אליהו. הוא היה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו, "כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי. גנבת לנו ניצחון", וניסה להדוף ולדחוף אותם בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי שלנות את ההחלטה. למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר לחקור ולפענח את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום. עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותינו לפני 28 שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי, אבל הוא הצליח. בשעה שלוש אחה"צ היה מונח לפני הפענוח האלקטרוני המדויק של תמונת ה- Video, שקבע כי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושופטי המשחק והמשקיף טעו. במוצ"ש – 30 בינואר 1982 שידרה הטלוויזיה הישראלית את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית "מבט ספורט" והוכיחה ללא צל של ספק באמצעות השעון הדיגיטאלי הראשי של התחנה כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי למהדרין והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי. כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית עשיתי את את מה שציווה עלינו הָווֹאַרְד קוֹסֶל בשעתו, "אמור את זה כמו שזה…Tell it like it is". גם אם הדבר נעשה מאוחר יותר ולא בשידור ישיר.

העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית שיבחה את המחקר וההוכחה [1]. אנשי מכבי תל אביב ובראשם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי יבד"ל והמאמן רָלְף קְלָיִין ז"ל רגזו וכעסו מאוד עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוזם הבדיקה. הדבר נראה ביניהם כמעשה בגידה של רשות השידור במכבי תל אביב, זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיים. שניהם דיברו אלי בטון חריף ובחרי אף, וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני כדי לקיים משחק חוזר.

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982. העיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו על פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית בתוכנית "מבט ספורט" הקובעת כי הסל של האיטלקי צ'ארלס קיופק היה חוקי. (באדיבות "ידיעות אחרונות").  

[1] ראה בהמשך קטעי עיתונות  מ- 1 בפברואר 1982, פרי מאמריהם של ארנון "נוני" מוזס מ- "ידיעות אחרונות", ומבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טדי פרויס.

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן והמפיק שלי בניידת ששי אפרתי. מפקח הקול והאחראי על הקונסולה בניידת היה אמנון אלטשולר. את אוּרִי לֵוִי הצבתי כשַדָּר מוביל של המשחק ההוא [1] זה היה כבר שש שנים מאז שיורם ארבל נטש אותנו. לצִדוֹ של השַדָּר ישבו שני הפרשנים דֵיְיוִיד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר. אני ניהלתי את השידור הישיר מעמדת הפיקוד שלי במגרש ליד שני הפרשנים. המאמן צבי "צביקה" שרף הוביל את מכבי ת"א הפייבוריטית בעת ההיא ובתפקיד מאמן הפועל ירושלים שימש פִּנְחַס "פִּינִי" גֵרְשוֹן. עוזרו היה אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיְין. היינו בעלי ניסיון רב בכיסוי משחקי כדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. לכן הסתפקתי בשתי הוראות נשנות וחוזרות שלי בתדריך הסופי והאחרון לציוותי הצילום והמקליטים בטרם השידור הישיר. "אין להפר אותן בשום פנים ואופן. הן פק"ל (פקודות קבע ללחימה) בז'רגון הצבאי", תדרכתי את אנשיי. הראשונה הייתה להיצמד בפסקי הזמן למאמני שתי הקבוצות והשחקנים כדי לשמוע את ההוראות ולהאזין למלחמת המוחות בין צבי שרף למתחרהו פיני גרשון. עמדו לרשותנו עֶשֶר מצלמות, חמש יחידות VTR לצורך הילוכים חוזרים איטיים, ושני מיקרופונים גדולים, ארוכים, ורגישים מסוג “Gun – Mic” מותקנים על מוט, אחד לכל קבוצה, המיועדים להאזנה וקליטת קולות מרחוק. ההוראה השנייה הייתה לחבר כל הזמן את שעוני המשחק (מונים את הזמן ב- Count down) למצלמה המובילה (Leading camera), בעיקר על מנת לפתור את בעיית חוקיות הסלים הנקלעים בשנייה האחרונה של המחצית הראשונה ו/או בשניית הסיום של המשחק. חוֹק משחק הכדורסל קובע כי אם הכדור עזב את יד השחקן בדרכו לסַל בטרם הגיע שעון ה- Count down של המשחק לנקודת 00:00 – ייחשב הסַל כ- כשר.

לא תיארתי לעצמי בראשית המשחק כי 25 שניות לפני תום ההתמודדות הדרמטית וההפכפכה יסמֵן לוח התוצאות שוויון 65:65. במצב הזה ביקש מאמן הפועל ירושלים פסק זמן. שני הצלמים התחתונים מתחת לסלים, שמוליק בַּרְעַם בסַל הצפוני והמקליט שלו מַנוּ יחזקאלי המיועדים לכסות את מכבי ת"א ויורם מנדלבאום ז"ל בסַל הדרומי יחדיו עם המקליט סַמִי עוֹמֶר המיועדים לכסות את הפועל ירושלים – חשו למלא את תפקידם. הנהלת מכבי ת"א בראשות שִמְעוֹן מִזְרָחִי והמנהל מוֹנִי פַנָאן מנעו מהמקליט מַנוּ יחזקאלי להתקרב לאזור התכנסות השחקנים ב- Time out. לא ניתן היה להאזין להוראותיו של המאמן צבי שרף שראה בהתקבצות השחקנים סביבו מעין כֶּנֶס סודי של השב"כ, ותמיד חשש מהדלפות. הוא צבי שרף ירא את מיקרופון הטלוויזיה. הכל היה סודי ובלתי נגיש. יו"ר הפועל ירושלים דאז דני קליין היה יותר גמיש ופחות לחוץ. יורם מנדלבאום ז"ל וסַמִי עוֹמֶר יבד"ל נעמדו באין מפריע ליד פיני גרשון, עוזרו ארז אדלשטיין, וקבוצת השחקנים שלהם והצליחו לתעד תיעוד מלא, ברור, שקוף, וקלאסי את גיבורי העלילה ואת תמליל ה- Time out הדרמטי. המיקרופון שלנו הסמוך לספסל הפועל ירושלים קלט כל מילה. במהלך שישים השניות של פסק הסמן התברר כי התדרוך של פיני גרשון חשוב אך הוראותיו הסותרות של רכז המשחק עדי גורדון ואישיותו כציר מרכזי וקפטן חשובים יותר משל מאמנו ובעלות משקל עודף. זהו מסמך עיתונאי טלוויזיוני נדיר ומזהיר של ה- Time out הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורסל בארץ בסופו לקח עַדִי גוֹרְדוֹן את העניינים והאחריות לידיו, הפר את הוראותיו של מאמנו פיני גרשון, וניצח את מכבי ת"א בשתי השניות האחרונות בסל מכריע שלו, 65:67 (ראה פירוט התמליל בהמשך הספר "הקשר הסימביוטי"). ההפקה העניקה לשַדָּר הראשי אורי לוי ושני פרשניו את הכלים הנחוצים כדי למלא את הציווי שציווה על כולנו הווארד קוסל, “Tell it like it is”.

ב- 30 במאי 2008 העביר ערוץ 10 בשידור ישיר את המשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו בין קבוצות מכבי ת"א והפועל חולון. השַדָּר היה יוֹרָם אָרְבֶּל ופרשנו עוֹפֶר שֶלַח (היום ח"כ עופר שלח). הבימאי בניידת השידור היה רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר. 6 (שש) שניות לפני סיום המשחק הובילה מכבי ת"א 71:72 מסל של נִיקוֹלָה וִויצִ'יץ'. מאמן הפועל חולון מִיקִי דוֹרְסְמַן נזעק וביקש Time out. שחקני מכבי ת"א בטוחים בניצחונם התקבצו סביב מאמנם צבי שרף. זהו רגע דרמטי לו מייחלת כל רשת טלוויזיה באשר היא. שלושת רבעי מליון צופי טלוויזיה נצמדו למרקע וביקשו להאזין למלחמת המוחות בין שני המאמנים דורסמן ושרף. זהו מבחן טכנולוגי עליון של כל צוות טלוויזיה המתעד משחק כדורסל, לבטח בשידור ישיר. ההפקה הרדודה נכשלה כישלון קולוסאלי בהבאת קולות והוראות המאמנים. המצלמות היו שם אך לא המיקרופונים. בתום ה- Time out ניגש שחקן הפועל חולון מַאלִיק דִיקְסוֹן לקו מחצית המגרש כדי לחדש את המשחק. התקרב אליו חברו דֶרֶק קֶמְפְּבֶּל על מנת לקבל את הכדור. וִויל בַּאיְינוּם שחקן מכבי ת"א שמר על מָאלִיק דִיקְסוֹן ודֵייוִיד בְּלוּטֶנְטָאל נצמד לדרק קמפבל. שני השחקנים החולוניים ביצעו תרגיל בסיסי של “Give and go” והערימו בקלות על שומריהם. מַאלִיק דִיקְסוֹן כידרר במהירות וללא הפרעה לעבר רחבת הסל מכבי ת"א ושנייה אחת לפני הסיום קלע את סַל הניצחון מעל ידיו המושטות של טֶרֶנְס מוֹרִיס. 72:73 לפועל חולון שזכתה באליפות הליגה.

מִיקִי דוֹרְסְמַן קנה לעצמו לפרק זמן קצוב ומסוים – תהילת ארץ. מאמן מכבי ת"א צבי שרף שוב נכשל בשניות האחרונות במשחק צמוד שווה כוחות . אבל הכישלון הגדול ביותר בשניות הסיום היה של ערוץ 10. לעולם לא נדע אילו הוראות חילק מיקי דורסמן לשחקניו באותו פסק הזמן שש שניות לפני סיום המשחק בו שיחק שח-מט בצורת כדורסל נגד צבי שרף. אף פעם גם לא נדע מה נאמר בתדריך האחרון של צבי שרף לשחקניו ומה הייתה תשובתו לקרב המוחות שניהל נגדו מיקי דורסמן. הייתי כבר רחוק מהביזנס הזה של הטלוויזיה. בשנת 2008 שימשתי מרצה באוניברסיטת חיפה בפקולטה למדעי הרוח בראשות פרופסור מנחם מוֹר. כישלון ערוץ 10 הציף אותי בזיכרונות וגעגועים לימים בהם ניהלתי, ערכתי, והפקתי אלפי הפקות של שידורי טלוויזיה – ארציות ובינלאומיות, ביניהן את מאות השידורים הישירים של משחקי קבוצת הפאר של מכבי ת"א בליגת הכדורסל הישראלית ובגביע אירופה בשנים 2002 – 1980. כמו דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הייתי נאמן עד למאוד לציווי של שַדָּר רשת הטלוויזיה האמריקנית הָווֹאַרְד קוֹסֶל, “Tell it like it is”. היינו הטובים ביותר באירופה, חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

הימים ההם-הזמן ההוא שלא ישובו עוד. חלפו שנות דור אולם כאילו האירועים ההם התרחשו רק אתמול.

הולדת יחסי הגומלין ב- 1970 בין רשות השידור לבין מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א וראשית הקשר הפילנטרופי ב- 1971 בין חברת "עלית" לבין מכבי ת"א. הופעתם ב- 1969 של יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי יבד"ל ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. המו"מ הכספיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם המועדון לצורך שידור ישיר של המשחקים היו קשוחים ולא תמיד מקור לאושר וגאווה. השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בטלוויזיה היו במשך שנים רבות מאז ראשית עשור ה- 70 וגם בשנות- 80 של המאה הקודמת ותחילת שנות ה- 90 במאה שעברה סוד ציבורי כמוס. סעיף מיוחד המעוגן בחוזה בין שני הצדדים אסר על הודעת דבר השידורים הישירים בטלוויזיה (ובעיתונות) עד יום המשחק בשעה שבע בערב. המועדון חשש כי פרסומם יבריח את קהל האוהדים מהיציעים וישאיר אותו בבית. החשש התגלה כמופרך אך מכבי ת"א סירבה לוותר. סעיף הפרסום בחוזה הוליד חיכוכים קשים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית למכבי ת"א. דבר פרסומם המוקדם של שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ה- Promotion אודותיהם וה- Built up הטלוויזיוני שנבנה סביבם, השתנה רק עם מינויו של מוטי קירשנבאום ז"ל למנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 לתקופה של חמש שנים. המנכ"ל מוטי קירשנבאום הפציע בשמי רשות השידור והטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 1993. אפקט הופעתו הווירטואוזית והחיתתו בתפקיד מנכ"ל הרשות לתקופה בת חמש שנים בין 1993 ל- 1998 דמתה להופעתו הבלתי נשכחת באוקטובר 1966 של טל ברודי ונחיתתו על מרצפות מגרש הכדורסל הישן של מכבי ת"א ברחוב מכבי בעיר תל אביב.

טל ברודי.

שחקן הכדורסל האגדי היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי עלה לישראל מטְרֶנְטוֹן – ניו ג'רסי ב- 19 באוקטובר 1966 בהיותו בן 23. אוהד מושבע של המועדון אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו במכוניתו היישר מנמל התעופה לוֹד למגרש המרצפות היָשָן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון". הגעתו הייתה סנסציונית ומאות אוהדים המתינו לו במקום. טל ברודי לבש מאות פעמים את גופייה מספר שֵש של מכבי ת"א וגם את מדי נבחרת ישראל. עשר שנים לקח לוֹ להוביל את מכבי ת"א אל הפסגה האירופית. ב- 7 באפריל 1977 ניצחה מכבי ת"א בראשות הקפטן שלה טל ברודי בבלגראד במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות את הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע הנכסף. טַל בְּרוֹדִי הוא גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת"א בכל הזמנים באישיותו וכשרון המשחק שלוֹ. הוא המוביל, הסוחף, ואחד מאבות המורשת המפוארת. הוא מבין האנשים כספורטאי וגם כאדם שהשפיע עלי ביותר ב- 40 שנותיי בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. כשהיה נער בביה"ס התיכון בטרנטון אמר עליו מאמנו פְרֶד פְּרָיְיס את הטקסט הבא כלהלן : "טַל בְּרוֹדִי לא היה רק מוכשר מאוד בתחום הקונקרטי של המשחק אלא ניחן באופן יוצא דופן בדבקות במשימה ובכך הפך למנהיג. פעם הייתה סופת שלגים בטרנטון והעיר נסגרה לחמישה ימים. זה לא הפריע לטל ברודי ליטול מָקוֹש ולפנות את הקֶרַח מחלון אולם הכדורסל של בית הספר ולהשתחל דרכו כדי להתאמן לבדו בקליעה לסל. לא היה כמוהו עד כדי כך אהב את המשחק ואת האימון. הוא צעד בסופת שלגים בעיר אל פרקט הכדורסל רק כדי לשמור על כושרו כשחקן . הוא היה Fighter כבר בגיל כה צעיר. מעולם לא ראיתי כדורסלן שכה דבק במשימה ובכך גם הפך לדוגמא חינוכית".

טקסט תמונה : 1959. טרנטון – ניו ג'רסי. טל ברודי נער בן 16 עם מאמנו בביה"ס התיכון פרד פרייס. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 1961. אוניברסיטת אילינוי. הנער טל ברודי סטודנט בן 18 לובש את מדי אוניברסיטת אילינוי. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מומחי הכדורסל של אוניברסיטת אִילִינוֹי שטַל בְּרוֹדִי לבש את מדיה חיוו את דעתם גם הם : "טַל בְּרוֹדִי יכול היה לשחק בכל קבוצה מקצוענית ב- NBA. הוא רק היה צריך לבחור היכן מפני שהיה כוכב עַל. נכונה לו קריירה מזהירה. הוא היה שחקן כדורסלן בעל יכולות ויכול היה להיות ספורטאי עשיר אך בחר לבנות את חייו במדינת ישראל". מנהל קבוצת מכבי ת"א שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי והאיש שקיבל את טַל בְּרוֹדִי לקבוצה סיפר כלהלן : "במשחק הגומלין ההוא במסגרת גביע אירופה נגד חוּבֶנְטוּד בַּאדָאלוֹנָה באצטדיון יד אליהו הפתוח ב- 2 במארס 1967 היינו זקוקים לניצחון בן 32 נקודות הפרש מפני שניגפנו במשחק הראשון בבדלונה 69:101 וכדי לכפות משחק שלישי ומכריע אצלנו בבית. אני זוכר היטב שטל ברודי אמר לי בתום משחק התבוסה בספרד, "I’m sorry". הוא לקח את האשמה עליו אך לא התנהג כספורטאי מובס. במחצית משחק הגומלין באצטדיון הפתוח ביד אליהו נגד חובנטוד באדאלונה הובלנו בהפרש זעיר בן ארבע נקודות רק 24:28. נזקקנו לניצחון בן 32 נקודות הפרש לפחות כדי לכפות משחק שלישי ומכריע בתל אביב. זה נראה רחוק. בחדר ההלבשה שררה אווירת נכאים. רק טל ברודי עודד את השחקנים ואמר, "חברה מה זה לקלוע עוד 14 סלים – אנחנו נעשה את זה". הוא היה שחקן נפלא וגם אופטימיסט חסר תקנה שעמד בהבטחתו". טַל בְּרוֹדִי קלע במשחק הגומלין הזה 36 נקודות ומכבי ת"א הביסה את חובנטוד בדלונה בתוצאה 51:83. משחק הניצחון הזה כונה ע"י הציבור "נס בדלונה" וכפה משחק שלישי בו ניצחה מכבי ת"א בקלות 51:75 והעפילה מאוחר יותר למשחק הגמר הכפול באפריל 1967 נגד הקבוצה האיטלקית אִינִיס ווארזה עם דִינוֹ מֶנֶגִין. מכבי ת"א הפסידה במשחק הראשון ב- 7 באפריל 1967 בווארזה בהפרש של עשר נקודות 67:77, וניצחה כעבור שבוע ביד אליהו 68:67 אך האיטלקים זכו בגביע ומכבי ת"א בסגנות. זאת הייתה ההתחלה. משה דַיָין אמר לי בשעתו ב- 1981, "ב-טַל בְּרוֹדִי עֶלֶם חמודות מתגלם החלום הציוני". מאמן הכדורסל הישראלי שמואל יעקובסון היה הראשון שגילה באקראי ב- 1964 את טַל בְּרוֹדִי ואת יהדותו בשעה שביקר בארה"ב וראה את טַל בְּרוֹדִי משמש יחד עם השחקן ווילט צ'מברליין מדריך במחנה הכדורסל בניו יורק של המאמן האמריקני הנודע קְלֵיְיר בִּי (Klair Bee). שמואל יעקובסון דיווח על "המציאה" לנוֹח קְלִיגֶר יו"ר מועדון מכבי ת"א. בקיץ 1965 השתתף טַל בְּרוֹדִי ככוכב נבחרת ארה"ב בטורניר הכדורסל של המכבייה ה- 7 והתאהב במדינת ישראל. טל ברודי הצטרף לאגודה חובבנית וחבַר לאידיאל ספורטיבי ציבורי שטוו נערים צעירים מתל אביב בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה כמו יִצְחָק פֶדֶרְמַן (אביו של דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן), יְהוֹשע רוֹזִין, שָאוּל "קוקה" כַּסְפִּי [2], אַל פְלָיְישֶר, אַרְיֵה בֵּן עָטָר, צְבִי שְמֶרְלִינְג, אַרְיֵה קְלִיגְסְבֶּרְג, משֶה בַּרוּךְ, וסֶם שְטַיְינְבֶּרְג. לפני 82 שנים ב- 1933 עמדה אגודת מכבי ת"א בפני סגירה בגלל חובותיה לעיריית תל אביב. מתקני הספורט שלה ברחוב סלמה הסמוך לשכונת שפירא בדרום העיר ננעלו והועמדו תחת כונס נכסים. באישון לילה באותה שנה עקר הנער יִצְחָק פֶדֶרְמַן את עמודי הסלים במגרש ברחוב סלמה, העמיס אותם בעגלה רתומה לסוס, והעביר אותם לרחוב המכבי ליד קולנוע "אוֹרְיוֹן" ושם נטע אותם בקרקע החוֹלית. זאת הייתה ראשית ההיסטוריה של המועדון המפואר.

טקסט תמונה : 1940. ימי בראשית. מגרש הכדורסל עשוי מרצפות ברחוב המכבי בתל אביב ליד קולנוע "אוריון" הישן. דור המייסדים. החמישייה המפורסמת של מכבי ת"א בימים ההם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יהושע רוזין, יצחק פדרמן (אבא של דייויד פדרמן), משה ברוך, אל פליישר, ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין בניו של יהושע רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזמנו בזיהוי הנוכחים בתמונה יצחק פדרמן ז"ל.                                                                         

טקסט תמונה : סתיו 1961. מגרש המרצפות של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון" הישן. זאת הקבוצה שזכתה בסיומה של אותה עונה 1962 – 1961 מחדש באליפות המדינה והקדימה את הפועל ת"א. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צבי אבידן (אבא של אמנון אבידן חובש מגבעת) יו"ר מחלקת הכדורסל, המנהל שמואל "שמלוק" מחרובסקי, משה גולוביי, צביקה אייזנבוים, אברהם חסיד, יעקב אדליסט, שבתאי "סבי" בן בסט, דוד פריש, תני כהן מינץ, והמאמן יהושע רוזין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אמנון אבידן (בנו של יו"ר המחלקה מר צבי אדידן), אברהם נתנאל, גדעון פרייטאג, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל "שמלוק" מחרובסקי.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. מכבי ת"א אלופת המדינה בכדורסל. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין , רלף קליין, דוד פריש, יעקב אדליסט , תנחום "תני" כהן מינץ, אברהם שניאור, יצחק עמר, ושחקן מס' 15 לא מזוהה. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : סבי בן בסט, יעקב מילשטיין, גדעון בירנבוים, אהרון "אהרונצ'יק" קפלן, אברהם חסיד, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה :  סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל 'שמלוק' מחרובסקי וסבי בן בסט.

אגדת שחקן הכדורסל היהודי-אמריקני טל ברודי הבלתי נשכח. טל ברודי וויתר על קריירה מבטיחה ב-NBA והחליט באוקטובר 1966 לחבור לקבוצת מכבי ת"א ולבנות כאן את ביתו בישראל, יצרה מסורת ושינוי מיידי ו-טוטאלי במאזן הכוחות בליגה הלאומית בכדורסל ההיא. בעקבותיו הלכה קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א שחיפשה אף היא כל סדק, שביל, ו-משעול כדי לתגבר את שורותיה שלה בשחקני כדורסל יהודים-אמריקניים ובראשם בארי לייבוביץ' כדי להשיב מלחמה שערה מול יריבתה העירונית המושבעת מכבי ת"א. מהר מאוד התהווה "הליך האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי בארץ ישראל", יבוא שחקני כדורסל זרים בעיקר מארה"ב לארץ ע"י שאר הקבוצות המתחרות, הליך שנועד להשביח לרגע את רמת המשחק בארץ. האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי חלחלה עמוק-עמוק לתוככי כל רבדי הכדורסל הישראלי מאז 1966. האמריקניזציה ביטלה כמעט כליל במשך יוֹבֵל שנים את נוער העתיד המוכשר שלנו והשאירה אותו בשוליים.

ראשי הכדורסל בארץ נוהים ביודעין כבר חמש עשרות שנים אחרי הסלוגן ההוא של מקים הטלוויזיה הציבורית הענייה במדינת ישראל ב- 1968 מעפרה, פרופסור אליהוא כ"ץ (עולה חדש לשעבר מברוקלין – ניו יורק בארה"ב), שטען בעל כורחו בשל אילוצים כספיים וכלכליים כי אם אתה יכול לקנות בזול סרטים זרים וסדרות טלוויזיה בחו"ל אל תפיק כמותם בעצמך ברשת הטלוויזיה שלך בארץ. הוא התכוון לכך שהפקה ישראלית מקורית רבתי עולה ממון רב והיא מעבר לכוחה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שהייתה בשנים ההן דַרְדָק תקשורת דַל נטול אמצעים. ובאמת, כבר בראשית הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של סוף עשור ה- 60 במאה הקודמת ממש בימי ה- בראשית שלה, בתקופת ההתחלה, בימים הראשונים של הנחת תשתיות היסוד, הרכיב אותו המייסד פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ סלוגן טלוויזיוני כלכלי – עממי מאולץ, אך מדויק, ושַח וביטא אותו כמדיניות שידור כלהלן : "If you can buy it – do not make it". מדהים, אבל זאת הייתה האמת (!). הטלוויזיה הישראלית הציבורית וויתרה משחר נעוריה (בגלל עלויות והוצאות יקרות) על ביצוע והשגת אחת המטרות החשובות שלשמה הוקמה : הפקה מקורית ישראלית במשולש הטלוויזיוני הידוע בעל שלושה קדקודים תיעוד, בידור, ותרבות. כמו איגוד הכדורסל גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית טיפחה מעט הפקה מקורית ישראלית והשקיעה מאמצים גדולים בקנייה ורכש טלוויזיוני אמריקני ואנגלי.

הבה אעבור להיסטוריה חלקית של הכדורסל הישראלית שלאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967. רשימה של תעשייני חברת "עֵלִית" לדורותיהם שנשאה בעול ה- Sponsorship של מכבי ת"א אנשים יקרים בעלי חזון מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל, אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל, דֵיוִויד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל שְטְרָאוּס ייבדלו שניהם לחיים ארוכים, הזרימו במשך שנים ארוכות הון רב לקופת המועדון שהיה החמצן של קבוצת מכבי ת"א. אח"כ עשתה זאת חברת "אלקטרה" והיום עושה זאת חברת ההלבשה "FOX" והכל כדי שמכבי ת"א תוכל לחזק את עצמה שוב ושוב בשחקנים זרים מהארץ ומחו"ל על מנת לזכות באליפות המדינה ובגביע המדינה וכמובן בחוזה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של הימים ההם ואח"כ עם ערוץ הטלוויזיה הארצי מס' 10 ועם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מר דֵיוִויד פֶדֶרְמַן סיפר לי בשעתו כי בעונת 1993 – 1992 קרה למכבי ת"א בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי אסון ספורטיבי בליגת הכדורסל הלאומית (ליגת העל היום). הקבוצה הודחה בשלב חצי הגמר של ה- Play offs הטוב מ- 5 משחקים ע"י קבוצת הפועל גליל עליון (באותה העונה ההיא של 1993 – 1992 זכתה הפועל גליל עליון באליפות המדינה לאחר שגברה בסדרת הגמר על הפועל ת"א). בתגובה למפלת הקבוצה באותה העונה ההיא של 1993 – 1992 החליט דירקטוריון "עֵלִית" להעניק למכבי ת"א תשלום נוסף של עוד 1.000000 (מיליון) דולר מעבר לסכום ה- Sponsorship העונתי השוטף שהיא כבר קיבלה, על מנת שתוכל להתחזק לקראת עונת 1994- 1993 ולהחזיר לעצמה את תואר האליפות שאבד לה. זאת לדעת : בעונה הנוכחית של 2017 – 2016 נהנית קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מתקציב ענק (יחסי למועדוני כדורסל אחרים בארץ) המוערך ב- 100.000000 (מאה מיליון שקל).

עניין המשכורות המשולמות לשחקני החיזוק האמריקניים בישראל, אופן התשלומים ויחסי הגומלין של מועדוני הספורט הישראליים עם אגף מס ההכנסה הם וודאי טריק מרגיז ומעצבן כפי שניתח פעם את התהליך הפיננסי המתוחכם בעל הרשימה ההיא אריה מליניאק. אולם הן פחות חשובות לשיחה הזאת מהתופעה הספורטיבית הממושכת, המהותית, והיעילה שכופה עלינו תהליך האמריקניזציה במגרשי הכדורסל שלנו ביודעין ומרצון ולא בעל כורחנו. קבוצת הפועל ירושלים החדשה של 2017 – 2013 תחת ההנהגה החדשה בראשות היו"ר אורי אלון ואייל חומסקי ערה אף היא למימון הכספי היקר הנדרש לתחזק שחקני חיזוק עבר אמריקניים כמו דונטה סמית, ברייסי רייט, טוני גפני, ודיון תומפסון וגם שני שחקני ישראליים כמו ליאור אליהו ויותם הלפרין. היום מאכלסת הפועל ירושלים בשורותיה את המוני השחקנים האמריקניים אמארה סטודמאייר + ג'רום דייסון + טרנס קינסי + קרטיס ג'ראלס + מאליק היירסטון + בריאן רנדל וגם את ליאור אליהו ויותם הלפרין (עדיין). אפילו המאמן של הפועל ירושלים הוא איש זר האיטלקי סימונה פיאניג'אני לאחר שהישראלי שלנו המאמן הקודם דני פרנקו הודח. הגלובליזציה החריבה את הכדורסל הישראלי המקורי והרסה את הנוער שלנו. אולי לא בכדי התנוססה ו- מתנוססת הפרסומת המסחרית "בנק יָהָב" באותיות ענק על התלבושת הרשמית של הפועל ירושלים.

אריה מליניאק ניהל מלחמה עיקשת וצודקת נגד התבוללות הכדורסל שלנו ומטיף לשמירת טוהר הכדורסל הישראלי ועמו מתן תקווה לכדורסלן הישראלי הצעיר. הוא מזכיר לי במידה רבה את ד"ר אָבְשָלוֹם קוֹר (ואביו שלמה קוֹר ז"ל לפניו) שנאבק כבר שנים רבות תוך גילוי דבקות במשימה בתחום שמירת טוהר הלשון העברית. כשם שאריה מליניאק מזכיר בפועלו את אָבְשָלוֹם קוֹר, אבשלום קור חופף בדרשותיו את אלה של מְחַיֶיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ. אֵלִיהוּא כָּ"ץ יליד ניו יורק בארה"ב (נולד בברוקלין ב- 31 במאי 1926) הכריז כבר מבראשית כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא מקים מעפרה תִּדְמֶה למורשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC ולא לאופיין של רשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS, ו- NBC, וגם ABC. אֵלִיהוּא כָּ"ץ ביקש לבַסֵס את חזון הטלוויזיה העברית הצעירה על תוכן ישראלי והפקות מקור משלנו. משהוברר לו כי עלות ביצוען של הפקות מקור ישראליות הן בגדר הון תועפות ועלויות פנטסטיות, ואין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית יכולה לעמוד בהן, החליט פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ לוותר, ולמלא את החלל ביבוא במחירים זולים של סדרות טלוויזיה מכל הסוגים מארה"ב ואנגליה. כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם, ומנהלי התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם דבקו בקו המחשבה ההוא שלו. תוכניות טלוויזיה קנויות זרות (בעיקר מארה"ב ואנגליה, וגם קצת מצרפת) חדרו לוואקום הטלוויזיוני הישראלי והפכו באחת ל- "שחקניות חיזוק" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כדורסלנים אמריקניים נכנסו לוואקום הכדורסל הישראלי בעקבות פיגור טבעי של תעשיית הכדורסל בארץ בהכשרת דורות העתיד (ביחס לאירופה) והפכו כאן לשחקני חיזוק. מדינת ישראל נעדרה תמיד כישרונות ושחקני כדורסל טובים כדי לאיים על ההגמוניה האירופית. פלישת האמריקניזציה לעבר חלקת הכדורסל הישראלי כמו חדירה רציפה של השפה האנגלית לתוך מְעִי השפה העברית (במשך כ- 49 שנים מאז 1968) תוך כדי השרשת אין ספור ביטויים אנגלו / אמריקניים הייתה כפי הנראה בלתי נמנעת והיא נמשכת עד עצם היום הזה. כשמדובר בלשון הופך מְצָאי בליל מונחי הכדורסל האמריקניים לחלק בלתי נפרד מז'אנר השפה של שדרני ופרשני הכדורסל הישראליים (לרבות אגב אריה מליניאק עצמו) שפיתחו ויצרו ניב כדורסל מיוחד במינו, צירוף מעניין של עברית – אנגלית. מר אריה מליניאק וד"ר שלמה קוֹר מנהלים מלחמות תרבות – כדורסל ולשון – בשני מישורים שונים אך מקבילים. האם ניתן בכלל להימנע מהשפעת האמריקניזציה על חיינו בשעה שהאומה הישראלית ספוגה תרבות טלוויזיונית אמריקנית מזה עידן ועידנים, מאז ייסדו פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 93 היום) וסגנו עוזי פלד (בן 83 היום) את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנת 1968 ? ואם כן, כיצד ? מדוע בעצם ישכון הספורט הישראלי בדד ובגויים לא יתחשב. העיתון "ידיעות אחרונות" מעניק כבר שנים ארוכות בימה נאותה למר אריה מליניאק (וגם לקולגה המצטיינת שלו מר עמיר פלג) על מנת להצביע שוב ושוב על כל מיני חולשות ופגמים בחיינו הציבוריים הספורטיביים. בכך מנסים השניים מזה זמן רב לשמור על טוהר חיינו וניקיון החברה הישראלית משחיתות ואי סדר. ברור שאריה מליניאק ועמיר פלג ראויים להערכה על פועלם מפני שהם התגייסו למאבק ולמשימה סוציולוגית בעלת חשיבות חברתית עליונה. המלחמה הזאת איננה אבודה מראש. שניהם ניחנו בכושר ביטוי ויכולת כתיבה ברורה. לא מפריעה לי הבוטות (וההתלהמות) של אריה מליניאק בתנאי שהעובדות שהוא חושף נכונות. רואים שהוא כותב בדם ליבו, ומבחינים מייד כי האמריקניזציה שפשטה בכל חלקת כדורסל במדינה בזאת – חורה לו. אריה מליניאק כיסח את הצורה ליו"ר איגוד הכדורסל אבנר קופל ולראשי המועדונים ומגלגל לפתחם האשמה חמורה ביותר : "חשוב להם שיהיה פה קרקס".  

ליגת העַל של הכדורסל הישראלית איננה מעניינת אותי כלל ועיקר בשל תהליך האמריקניזציה הממושך שהיא עוברת עד כדי אובדן זהות מוחלט. אין בי שמץ של סקרנות לראות חמישה אמריקניים במדי אליצור אשקלון משחקים נגד חמישה אמריקניים אחרים במדי מכבי ראשל"צ. ו/או נאמר חמישה זרים במדי מכבי חיפה נגד חמישה זרים במדי הפועל ירושלים. לצורך הדיון אנוכי מבדיל את עצמי בהווה כפנסיונר שנושק לגיל 81 וצופה טלוויזיה מן השורה – מהעבר הרחוק ההוא שלי כמנווט ו- מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שיקולי ההתבוננות שלי אז והיום – שונים. כאיש טלוויזיה תחרותי ואמביציוזי רדפתי נואשות בכל מקום אחר הרייטינג. בכך הפכתי במידה רבה כמו רבים מעמיתיי בתעשיית הטלוויזיה למעֵין אגואיסט ופרנואיד מחמת הנסיבות. מועדון הפאר של מכבי ת"א נחשב בעיניי לכלי נשק בו השתמשתי במלחמת ההישרדות שלי ל- הדרת המוניטין של רשת הטלוויזיה שלי. הרייטינג היא תוחלת חייו של כל איש טלוויזיה באשר הוא. גם של מי שנמנה על השידור הציבורי. אי אפשר להיאחז בנימוק כי אנחנו בהיותנו אנשי הטלוויזיה הציבורית משוחררים מעוּלוֹ, ואותנו המִדְרוּג כלל איננו מעניין ולא חשוב. זה מגוחך. אומר ואציין כי ערוץ 1 הציבורי משדר עד עצם היום הזה כמה פריטים בעלי ערך וחשיבות יתירה, אך מכיוון שהפך לכה זניח וכה לא רלוונטי, איש לא רואה גם את הצדדים הטובים והחיוביים שלו. מרקע הטלוויזיה נועד להיראות. להיחשף לציבור. מי שלא נראה ונחשף – נעלם. ערוץ 1 הנוכחי איננו קיים יותר במושגי הטלוויזיה של המאה ה- 21. הוא ממשיך עדיין לשדר מכוח האנרציה של תשלום האגרה בין השאר גם "חומרים טובים" אולם המִדְרוּג הטלוויזיוני של ישראל מחשיב אותו לבר מינן. הטלוויזיה כגוף שידור איננה בית דין גבוה לצדק ו/או מוסד בוררות. כבר דנתי בכך בכמה פוסטים קודמים כי הטלוויזיה שהיא מדיה טהורה שעוסקת בתקשורת המונים מתעניינת במצטיינים ו/או במצטיינים הללו כשהם נכשלים. אין לה חפץ ב- בינוניים וברדודים. כפי שאני התעניינתי בשעתו באלופה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, עמיתיי בחטיבת התוכניות התמקדו במקביל בזמרים אריק איינשטיין, שלמה ארצי, ויורם גאון. זמרים פחות טובים שקעו בתהום הנשייה. קבוצות ספורט בינוניות שהטלוויזיה לא הניחה עליהם פוקוס וזכוכית מגדלת נעלמו מהמפה ואחרות לא באו תחתיהן. אם מישהו מחפש צדק, הגינות, ומוּסָר, אל לו לתור ולבקש אותם במחוזות הטלוויזיה. אין דבר כזה. כל רשת טלוויזיה באשר היא ללא יוצא מן הכלל איננה מוסד חינוכי. היא משדרת אִי צֶדֶק מפני שהיא צועדת שלובת זרוע עם החזקים ומפקירה ביודעין את החלשים (!). הטלוויזיה המסחרית לעולם לא תעסוק במורשת של גדול האומה דוד בן גוריון ולא של מנחם בגין. היא תרוץ אחרי סדרות הריאליטי מניבות רייטינג כמו : "מאסטר שף", "כוכב נולד", "רוקדים עם כוכבים", "דה וויס", "אקס פאקטור", ו- "הישרדות". זהו חוק ברזל בתעשיית הטלוויזיה במדינה חופשית. ההתעסקות הספציפית של דן שילון איש הטלוויזיה הציבורית בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, ואחריו של אלכס גלעדי, ושלי בעקבות שניהם – הניב יתרון אחד ברור ומשמעותי בצד הרייטינג ו/או מעבר לו : בריחה לשעה קלה מהביצה המקומית ופתיחת צוהר בינלאומי לעבר הכדורסל האירופי. השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות (מאז בריאתה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968) עשתה לציבור היכרות והביאה למסך את מיטב הכדורסל האירופי בראשות קבוצות כדורסל איטלקיות, ספרדיות, יוגוסלביות, סובייטיות, צ'כוסלובקיות, ו- יווניות כמו זימנטאל מילאנו, מובילג'ירג'י ווארזה, סינודינה בולוניה, סקוויב קאנטו, בנקו רומא, פאנאתאנאייקוס ואולימפיאקוס, ריאל מדריד וברצלונה, הכוכב האדום בלגראד, פרטיזן בלגראד, יוגופלסטיקה ספליט, ציבונה זאגרב , צסק"א מוסקבה, זבריובקה ברנו, ז'אלגיריס קובנה, ואחרות. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להתמודד עִמַן בכוחות שווים בלעדי שחקני חיזוק אמריקניים שרכשה בזה אחר זה בסיטונות. האמריקניזציה (חלקה בכסות יהודית) הפכה בסופו של דבר את מכבי ת"א לאלופת אירופה בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחוללת ו- עושה אותה לקבוצה של המדינה. נכון, שיחקו בה גם מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי אך מה הייתה שווה מכבי ת"א ללא טל ברודי, בוב גריפין, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, אולסי פרי, ואריק מנקין…? איש מהם לא צמח על המרצפות הישנות במגרש "מכבי" ההוא בסמוך לרחוב קינג ג'ורג' ו- ליד קולנוע "אוריון" הוותיק ההוא בתל אביב של הימים ההם. אף על פי כן מהותה, אופיה, וחיוניותה של קבוצת מכבי ת"א לפני ארבע עשרות של שנים ערב ההתמודדות היסטורית ב- 17 בפברואר 1977 נגד אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה איננה דומה לקבוצת מכבי ת"א של היום שמרוסקת לשני חלקים ישראלי ואמריקני.

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מנהלה ארנון צוקרמן מתירה לקבוצת מכבי ת"א לענוד בסופה של עונת המשחקים האירופית 1977 / 1976 את הפרסומת המסחרית "עלית" על גופיות השחקנים. זוהי קבוצת הפאר מכבי ת"א שניצחה ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון / בלגיה את אלופת ברה"מצסק"א מוסקבה 79:91 וב- 7 באפריל 1977 גברה בבלגראד / יוגוסלביה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות. להלן זיהוי גיבורי העלילה מימין לשמאל : ג'ים בוטרייט ז"ל (15), אריק מנקין (4), מוטי ארואסטי (7), טל ברודי (6), בוב גריפין (11), אייל יפה (10), מיקי ברקוביץ' (9), שוקי שוורץ (5), לו סילבר (12), ו- אולסי פרי (8). (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

נכדי הבכור איתמר (לרעייתי ולי יש עשרה נכדים ונכדות) נטע בי המון תקוות ככדורסלן סופר מוכשר שגדל ב- הפועל ירושלים, ושהולך בעקבות סבו. איתמר שגובהו 1.80 חונן ב- טכניקה ושליטה עילאית בכדור, מוביל כדור נפלא, מוסר ורואה משחק נבון, מכדרר מצוין ומשנה כיוון, ויוצר לעצמו ולחבריו עמדות קליעה משופרות. בעיניי רוחי ראיתי אותו ב- NBA ו/או לפחות בקבוצת צמרת ישראלית. הוא מעולם לא הגיע לשום קבוצה בוגרת. הדרכים לשם חסומות. בגיל שש עשרה וחצי עבר לפתע מטמורפוזה ונטש את הכדורסל והלך שבי בקיץ 2011 אחרי תורתם הסוציולוגית של דפני ליף, סתיו שפיר (היום ח"כ מטעם מפלגת "המחנה הציוני"), ואיציק שמולי (היום ח"כ מטעם מפלגת "המחנה הציוני"), צדק חברתי. בכך אולי בלם את האמביציות הנסתרות שלי וגם של סבים וסבתות נוספים וחסך לנו אכזבה וצער ספורטיבי. במצב הנוכחי שאיפות הכדורסל שלי לגבי נכדיי אינן יכולות להתגשם. האמריקניזציה בכדורסל הישראלי הפכה לפקק תנועה כה גדול עד שלמרבית הצעירים בישראל שנוסעים במתווה הקונקרטי הזה כמעט אין סיכוי להגיע אי פעם ליעדם. הם תקועים בפלונטר. אגב, חוק בוסמן והחוק הרוסי לא מעניינים אותי. אִכפת לי מהנכד שלי ומהנוער הישראלי. הנכד השני שלי נבו בן ה- 19 (גובהו 1.98 מ') החל את צעדיו הראשונים בזירת הכדורסל אולם עכשיו הוא משרת כחייל קרבי ב- "הנדסה קרבית". גם הוא מחונן ומוכשר בתחום אך אינני יודע מה צופן לו העתיד בשל עודף השחקנים הזרים בישראל. ליגת הכדורסל הישראלית באמצעות האמריקניזציה שלה מחפשת איכות על הפרקט, אמורה להעלות את רמת המשחק ואת כמות הקהל ביציעים, ולסחוף רייטינג על המסך הטלוויזיה. ערוץ 1 כיסה אותה בעבר ו- ערוץ 55 בכבלים מכסה אותה היום באופן בלבדי. אולי היא משיגה את היעדים שמצוינים קודם לכן אך אותי באופן אישי היא לא מסקרנת. באופן פרדוקסאלי למרות העלייה ברמה (בשל האמריקניזציה) אינני מתחבר לחלוטין לליגת הכדורסל הישראלית ולא מזדהה עמה. רבים אחרים אולי כן. אני לא. אינני שייך ולא נמנה על המִדְרוּג שמוֹנֶה את רָף הרייטינג שלהן שאגב נשמר ע"י ערוץ 55 בכבלים משום מה בסודי סודות כמו סוד מדינה.

מאידך האמריקניזציה והאירופיזציה של הכדורסל הישראלי איננה תופעה ייחודית רק לנו. היא כאמור גלובאלית. מישהו יודע כמה שחקנים אנגליים משחקים בהרכב הראשון של מנצ'סטר יונייטד, ו/או בצ'לסי, ו/או בארסנל, ו/או בליוורפול ו/או ב- באיירן מינכן, ו/או בברצלונה, ו/או בריאל מדריד…? הרי רובם שם שחקני חיזוק שהובאו למועדונים האנגליים, הספרדיים, והגרמניים מרחבי אירופה ודרום אמריקה. אפילו קבוצות ספרדיות מובהקות בעלות מוניטין עצום כברצלונה וריאל מדריד איבדו את הצביון הספרדי המיוחד שלהן ורוויות בשחקני חיזוק מכל הסוגים. ומה תאמרו על ליגת הכדורסל הנבחרת של ה- NBA שלפתע בשני העשורים האחרונים איננה מתביישת לחזק את שורותיה בעשרות שחקני כדורסל מאירופה. מדינת ישראל איננה אלבניה של הימים ההם ולשמחתנו איננה עטופה במסך ברזל. ייתכן כי מדינה דמוקרטית איננה יכולה להילחם כלל בתנופת הגלובאליזציה הספורטיבית ובסוג הזה של מומנטום של תרבות אמריקנית טלוויזיונית וספורטיבית שחודרת לכל חלל אפשרי. אנחנו יודעים כבר שנים רבות כי הכדורסל הישראלי איננו עשיר דיו כדי להפיק ולייצר כישרונות כפי שהיכרנו בשעתו ביוגוסלביה הגדולה. לתוך הוואקום הישראלי הזה חדרה האמריקניזציה בכל עוזה. הכדורסל הישראלי ייצר בעשור ה- 70 של המאה הקודמת את מיקי ברקוביץ, בועז ינאי, איתמר מרזל, שמואל אבישר, פנחס חוזז, חנן קרן, אור גורן, אביגדור מוסקוביץ', שוקי שוורץ, שמריהו זסלבסקי ואחרים. הכדורסל היוגוסלבי לעומת הישראלי ייצר את דראזן דליפאגיץ', דראגאן קיצ'נוביץ', זוראן סלאבניץ', מירזה דליבאסיץ', קרסימיר צ'וסיץ', ועוד – ואטם את שעריו בפני שחקני יבוא. זהו כל ההבדל. ישראל הייתה אלופת אסיה ב- 1974 אך זה לא הספיק לה באירופה. באליפויות אירופה ב- באדאלונה 1973 ובלגראד 1975 היא דורגה במוקם ה- 7. באליפות אירופה בליאז' ב- 1975 היא דורגה במקום החמישי, ובאליפות אירופה בטורינו ב- 1979 זכתה במקום השני. יוגוסלביה לעומת ישראל ללא שחקנים זרים כלל ובאמצעות כדורסלנים תוצרת בית בלבד הוכתרה לאלופת אירופה, אלופת העולם, ואלופה אולימפית. ברמת הקבוצות המצב שונה. הפער הצטמצם בשל היתר היבוא. אפילו ריאל מדריד הגדולה לא הסתפקה בתוצרת מקומית וייבאה מארה"ב ב- 1968 את וויין בראבנדר, מיילס אייקן, וקליף לויק.

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. טהראן בירת איראן. היכל הכדורסל בקומפלקס האולימפי של טהראן. נבחרת ישראל בכדורסל ניצבת על פודיום מס' 1 לאחרר שזכתה במדליית הזהב במשחקי אסיה ה- 7 שנערכו בטהראן. זיהוי הנוכחים בשורה העליונה מימין לשמאל : טל ברודי (מס' 6), אביגדור מוסקוביץ' (מס' 11), איתמר מרזל (מס' 13), מוטי ארואסטי, שמריהו זסלבסקי, חנן קרן (מס' 8 מוסתר קצת), מיקי ברקוביץ' (מס' 9), שמואל "מולי" אבישר (מס' 5), שוקי שוורץ, שמואל נחמיאס (מס' 12), בועז ינאי (מס' 13), ג'ק אייזנר. זיהוי הנוכחים בשורה תחתונה מימין לשמאל : המעסה אריה אורגד, איש לאא מזוהה, יוסף "יוֹשוֹ" ענבר, מאמן נבחרת ישראל אלברט חמו, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי,, איש לא מזוהה, אורי אפק, יצחק פיסטינר שופט כדורסל ישראלי בינלאומי. (התמונה צולמה ע"י הוועדה המארגנת האיראנית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפני יובל שנים ב- 1968 נחתו בארץ חמישה שחקני כדורסל יהודיים מארה"ב על מנת ללבוש את מדי קבוצת הפועל ת"א : בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ', אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, מַארְק טוֹרֶנְשַיְין, אָלָאן צוּקֶרְמַן, ו- לָארִי ז'וֹלוֹט. מטרת גיוסם והבאתם ארצה הייתה להילחם בגדולתה של מכבי ת"א. הגיוס צלח. ב- 1968 ו- 1969 הִכְּתָּה הפועל ת"א את מכבי ת"א ללא תנאי והפכה לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בשנים ההן במדינת ישראל. אולם התברר כי מדינת ישראל לא עניינה את חמשת הכדורסלנים היהודים הללו לאורך זמן ויתר על המידה. בתום פרק הכדורסל בחייהם עזבו כולם את הארץ ושבו איש איש למכורתו האמריקנית, מי מוקדם ומי מאוחר יותר. אפילו בָּאִרי לֵיְיבּוֹבִיץ' יפה התואר הנערץ ע"י רבים ואָהוּב על רבות, מי שעשה כאן קריירה פנטסטית, נטש בסופו של דבר את ישראל וחזר לארה"ב. מנקודת מבט אובייקטיבית על אף היותם יהודים הם היו קודם כל שחקני חיזוק של הפועל ת"א והראשונים שחסמו את דרכו של הנער הישראלי אל טבעת הסל . יחד עם זאת התופעה של שחקני חיזוק מחו"ל בימים ההם הייתה כל כך מינורית בהשוואה ל- 2012 עד שאיש לא חשד בקבוצת שחקני הכדורסל היהודים הללו שבאו לעשות קצת כסף בארץ ואח"כ תכננו לחזור לניו יורק. החמישה ההם היו הראשונים לבלום את הנוער הישראלי. האנשים חשבו שזאת תופעה זמנית אך מתברר שאין דבר קבוע יותר מהזמני. גבולות הארץ נפרצו. אחרי חזרתם לניו יורק של אָלָאן צוּקֶרְמַן ו- לָארִי ז'וֹלוֹט ומאוחר יותר גם אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי חיפש יו"ר הפועל ת"א מר אָבְרָהָם פְּלָדָה ב- נֵרוֹת בארה"ב שחקני חיזוק אמריקניים כדי לנשל את עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א מהפסגה. הוא לא היה לבד. גם מר אֵיתָּן מְגִידוֹ יו"ר הפועל ר"ג ניהל מרדף אחרי שמעון מזרחי וגם הוא רצה להפיל את מכבי ת"א ולהתיישב על הכס. כולם זוכרים את שני הענקים האמריקנים קוֹרְקִי נֶלְסוֹן ונִיל ווֹלְק שלבשו את מדי הפועל ר"ג תחת פיקודו של איתן מגידו, ולבטח את שני היהודים – אמריקניים סְטִיב קַפְּלָן וסְטִיב שְלֶכְטֶר, גם הם שחקני יבוא של הפועל ר"ג שבסופו של דבר התאקלמו כאן והפכו לישראליים לכל דבר. שמעון מזרחי היה במידה רבה מורה דרך למר אָבְרָהָם פְּלָדָה ומר אֵיתָּן מְגִידוֹ שניסו לחקותו. שני אלה אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ שימשו אף הם מודל לצועדים אחריהם באותו התלם שפילסה מחרשת הכדורסל. שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא רק הקדים את אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ בהבנת היסטוריית הכדורסל והתפתחותה, וידע כי בשלב כלשהו הופעתה של האמריקניזציה בישראל היא בלתי נמנעת – אלא גם הקדים את שניהם בפענוח ופיצוח קוֹד הטלוויזיה : "אם אתה אלוף – משמע הטלוויזיה תשלב עמך זרועות". זה היה התנאי שהצבתי לו. אם אתה רוצה ללכת שלוב זרוע עמי ועם רשות השידור עליך להיות אלוף. (את אותו התנאי ו- הסטטוס הצענו לכל קבוצה בארץ לרבות הפועל גליל עליון שזכתה באליפות המדינה במאי 1993 אולם היו"ר שלה גדי יעקב מקיבוץ מנרה העדיף ללכת שלוב זרוע עם ערוץ 5 בכבלים). כמובן שהארץ מלאה בתוך שנים ספורות בשחקנים אמריקנים שהגיעו לליגת הכדורסל הישראלית לפרקי זמן קצובים. כולם רצו להיות אלופים וכולם רצו להצטלם בטלוויזיה המונופוליסטית או כפי שכונתה בפי כל בימים ההם "הטלוויזיה הכללית". הזרים הגיעו ארצה בדרך כלל למען קריירה קצרת מועד וכדי לעשות כסף. אף על פי כן יצרו הקריירות הקצרות האלה פקק תנועה ארוך ובכך סתמו את עורקי הכדורסל בפני דָם ישראלי. נכון שצריך להבדיל בפוסט הזה ולהטיל חיץ בין כמה קטגוריות שונות : בין שחקני חיזוק אמריקניים לא יהודיים לבין שחקני חיזוק יהודים – אמריקניים ששיחקו כאן וחזרו למכורתם, לבין שחקני כדורסל יהודים – אמריקניים שלא רק שחיזקו את הכדורסל הישראלי לדורותיו, אלא גם תרמו תרומה חשובה בשורות הנבחרת הישראלית הלאומית, ולבסוף בחרו לבנות כאן את ביתם.

טַל בְּרוֹדִי הוא דוגמא ייחודית שחורגת מהוויכוח ומכתב האישום ההוא של אריה מליניאק. גילה אותו בארה"ב באקראי ב- 1964 מאמן הכדורסל הישראלי שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן ז"ל. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן צפה בטַל בְּרוֹדִי בעת שהותו כמתמחה במחנה קיץ מיוחד בניו יורק של מאמן הכדורסל האמריקני קְלֵייר בִּי (Clair Bee) שם הדריך טַל בְּרוֹדִי יחדיו עם וִוילְט צֶ'מְבֶּרְלֵיְין כדורסלנים אמריקניים צעירים מוכשרים שחלמו כמובן להגיע לשורות ה- NBA. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן לא התמהמה והעביר את התרשמותו לאנשי מכבי ת"א. בחלוף שנה בקיץ 1965 שיחק טל ברודי עם נבחרת ארה"ב במכבייה ה- 7, הרשים כאן מאוד את מי שהיה צריך להרשים, והשאר היסטוריה.

באוקטובר 1966 הצטרף טל ברודי לשורות מכבי ת"א ובו במקום תפש משבצת של שחקן נוער ישראלי. איש לא ידע אז גם לא טַל בְּרוֹדִי עצמו כי בסופו של דבר הוא מתכוון באמת לבנות את ביתו לעַד בארץ ישראל. טַל בְּרוֹדִי הגיע למועדון הפאר של מכבי ת"א על תקן של שחקן חיזוק בטרם הפך לעולה חדש שמתכוון לחיות כאן את שארית חייו. את הדברים הללו הוא אמר לי מפורשות. אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו ישיר משדה התעופה לוֹד למגרש הבלטות ברחוב "המכבים" בתל אביב של לפני מלחמת ששת הימים 67', ליד קולנוע "אוריון" הישן שם המתינו לו מאות אוהדי מכבי ת"א וצלם העיתונות לוֹבָה קָנְפֵר ז"ל .

טקסט תמונה : ערב יום רביעי – 19 באוקטובר 1966. תמונה היסטורית. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין  קפטן מכבי ת"א בימים ההם שבתאי "סבי" בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. תמונה היסטורית. אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו שמכיל 5000 מקומות ישיבה. שר הביטחון משה דיין (בן 53 בתמונה ) לוחץ את ידו של טל ברודי (בן 25 בתמונה) שחקן החיזוק היהודי – אמריקני וכוכב מכבי ת"א דקות ספורות לפני תחילת המשחק נגד ריאל מדריד בביע אירופה לאלופות בכדורסל. כולם מנסים להידחף ל- Frame התמונה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חצי פרצוף של נוח קליגר יו"ר מועדון מכבי ת"א, אמנון אבידן, בוב פדרהסט (ממושקף), ברנרד חוואסט גזבר המועדון, יהושע רוזין ז"ל (מוסתר למעלה), חיים שטרקמן, יוסף לֶזָ'ה, ומשה גולוביי. (בין טל ברודי ויוסף לז'ה מציצים שניים בלתי מזוהים). (התמונה הוענקה לי באדיבות לובה קנפר ז"ל תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980.

מה אגיד על האמריקניזציה והאירופיזציה שחלחלה לכל פינה בפרקט הכדורסל הישראלי מאז ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה ? האם אפשר להשיב את הגלגל לאחור ? מאז 1966 הגיעו לכאן המוני המונים של שחקני כדורסל אמריקניים למטרות חיזוק בשנים ההן, ביניהם גם יהודים, ובראשם כאמור טל ברודי. הנה חלק מהרשימה האין סופית כמעט ההיא : קמיל דירקס, סטיב צ'ובין, רון דאנלופ, סטיב מקמהון, סטיב צ'ובין, ביל פלס, ג'ק אייזנר, לארי גורדון, אולסי פרי, ארל וויליאמס, אריק מנקין, ג'ים בוטרייט, לו סילבר, סטיב קפלן, סטיב שלכטר, ניל וולק, ג'ון וויליס, סטיב מלוביק, לארי קוסטלו, פלמינג, בראד ליף, ג'ק צימרמן, האווי לאסוף, לאבאן מרסר, פונדקסטר, קורקי נלסון, פרנק בריקובסקי, מייק לארגי, קווין מקגי, טרי פייר, קארל נברסון, הול, ג'ונסון, אנדרו קנדי, יונתן דלזל, טאונס, קארל איימוס, בארלו, מרטין, פרימן, דניס וויליאמס, קמפבל, דיוויד הנדרסון, גיבסון, דאנקלי, אלכסיס, ת'רדקיל, פרביס שורט, רדיסלאב צ'ורצ'יץ', קולמן, צ'יימברס, תופסון, רוברטס, בינגהיימר, ווייט, קונסטנטין פופה, ראדוביץ', הארוול, דאוסן, ועוד ועוד. הרשימה ארוכה כאורך הגלות.

הימים ההם של 18 במארס 1976 בהם שחקני קבוצת הכדורסל של הפועל גבת / יגור על טהרת הישראליים עירא הררי, אור גורן, בועז ינאי, גבריאל "גבי" טייכנר, ואיתמר מרזל, זכו בגביע המדינה לאחר שניצחו את הפועל ת"א עם בארי ליבוביץ' ומרק טורנשיין 76:90 – חלפו לבלי שוב. נוסטלגיה בלבד. וצריך להזכיר בפוסט הקונקרטי הזה עוד דבר. עו"ד שמעון מזרחי לא ניהל את מועדון הכדורסל המשותף של שני הקיבוצים גבת ויגור ואף על פי כן זכו הקיבוצניקים באליפות הליגה של מדינת ישראל. באפריל 1985 התמודדו קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בסדרת הגמר סל האחרונה בת שלושה משחקים על תואר אלופת המדינה. בשורות שתי הקבוצות נטלו חלק שחקני חיזוק בעלי מוניטין כמו מַייק לָארְגִי ו- לָאבָאן מֶרְסֶר ב- הפועל תל אביב ו- קֶוִוין מֶקְגִי ו- אוֹלְסִי פֶּרִי ב- מכבי ת"א. מינון השחקנים הזרים בשני המועדונים היה הגיוני ולכן הדבר לא פגם בהתעניינות שיא של כלל הציבור הישראלי הרחב במפגש המשולש. מַייק לָארְגִי ולָאבָאן מֶרְסֶר הזדהו עד עמקי נשמתם עם הצבע האדום של הפועל ת"א כמו גם קֶוִוין מֶקְגִי ו- אוֹלְסִי פֶּרִי עם המדים צהובים – כחולים של מועדונם. הם היו חלק אינטגרלי מקבוצותיהם כבר מספר שנים ונוכחותם עדיין לא פגעה בנוכחות הישראלית. היכל הספורט ביד אליהו היה מפוצץ בצופים ומלא על גדותיו. שלושת השידורים הישירים של שלושת ה-"דרבי'ס" התל אביביים ההם ב- 1985 שהיו גם שלושה מפגשי פסגה אותם הפקתי וניהלתי מהיכל הספורט ביד אליהו, שגשגו מעבר לכל רָף משוער וצברו יותר מ- % 50 רייטינג.

תהליך ה-אמריקניזציה (וגם ה-אנגליזציה) על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-סוף עשור ה-60 של המאה הקודמת הקדים בשלב אחד את רעיון האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי: יבוא שחקנים זרים ו-וויתור על השקעה בנוער הישראלי וקידומו. כבר בראשית בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה מ-עָפָרָה בשנים 1969-1967, וויתר ביודעין ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 93,היום) על חלק הגון מהפקה ישראלית מקורית (בגין נימוקי עלויות), והגה סלוגן טלוויזיוני כלכלי/כספי-עממי מאולץ אך מדויק, כפי שסיפר לי בעת שיחות התחקיר הרבות שקיימתי עמו בעת מחקרי וכתיבתי את 13 הספרים העוסקים ב-"מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הוא שַח לי כהאי לישנא את משנתו הטלוויזיונית הכלכלית-פינאנסית ההיא כלהלן, ובה השתמש: "If you can buy it – do not make it". לא פחות מ-מדהים.

באותן השנים ההן של עשור ה- 80 במאה הקודמת שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הנהלתו של חיים יבין שתי סְדרות אופרות הסבון האמריקניות הידועות "דָאלָאס" (DALLAS) ו– "שוֹשֶלֶת" (DYNASTY). דמויותיהן הנצחיות של אָלֶכְּסִיס שגילמה ג'וּאַן קוֹלִינְס, קְרִיסְטַל אותה שיחקה לִינְדָה אֶוָואנְס ובְּלֵייק קֶרִינְגְטוֹן שאת דמותו עיצב השחקן ג'וֹן פוֹרְסַיְית הפכו לאימורטאליות כמו דמותו של המגיש הראשי של "מבט" חַיִים יָבִין מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראליתת הציבורית בשנים 1989 – 1986. כמנהיג השידור הציבורי דאז חשב חיים יבין כי אופרות הסבון האמריקניות האלה חייבות לפאר את לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעיצב למען צופיו בימים ההם. משפחת יואינג בחוות סאות'פורק שם כיכבו לָארִי הָגְמַאן (גילם את .J. R האיש השנוא הסדרה) ופֶּטְרִיק דָאפִי בתפקיד בּוֹבִּי יוּאִינְג האח ההגון וטוֹב הלב של .J. R הייתה נערצת. עַם הַסֶפֶר במדינת ישראל סגד לשתי אופרות הסבון הללו שצברו כאן רייטינג עצום. מדהים להסב מבט לאחור ולהיווכח לראות עד כמה האביסו קברניטי השידור הציבורי בימים ההם את קהלם בתוכניות טלוויזיה אמריקניות בידוריות מכל המינים.

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. סדרת אופרת הסבון האמריקנית "שושלת" (Dynasty) שהפיקה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנים 1989 -1981 שודרה בהצלחה רבה בטלוויזיה הישראלית הציבורית וזכתה לסקרנות וצפייה שהניבו רייטינג עצום. התברר שעם הספר השוכן במדינת ישראל איננו שונה במאום מאומות העולם. (באדיבות TV guide).

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. את סדרת אופרת הסבון האמריקנית "דאלאס" (Dallas) הפיקה רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בשנים 1991 – 1978. הסדרה שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית וזכתה לסקרנות וצפייה שהניבו רייטינג עצום. (באדיבות TV guide).

כוכבי ה- NBA הרבים ובראשם לארי בירד מבוסטון סלטיקס, אייזיה תומאס רכז המשחק של דטרויט פיסטונס, ג'וליוס ארווינג (Dr. J) מפילדלפיה 1976, טום צ'יימברס מסיאטל סופרסוניקס, שחקני לוס אנג'לס לייקרס קארים עבדול ג'אבאר ומג'יק ג'ונסון, לארי בירד, וקווין מקהייל מבוסטון סלטיקס היו לשמות מוכרים ופופולאריים בישראל ממש כשמם של כוכבי "דאלאס" ו- "שושלת".  בהבדל גדול אחד. אופרות הסבון היו שְמָאלְץ בידורי. ה- NBA היה חומר שידור ספורטיבי אמיתי ברמה הגבוהה ביותר שלו. טעם החיים. המציאות עצמה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין לא היה רפורמאטור דָגוּל. הוא היה ביצועיסט וכמו רבים לפניו (וגם אחריו) נהה באופן טבעי אחרי תרבות הטלוויזיה האמריקנית. תרבות הטלוויזיה האמריקנית קנתה לה אחיזה בולטת בטלוויזיה הישראלית הציבורית מקדמת דנה, מאז 1968, מאז ימי סדרת מערבון הטלוויזיה "בוננזה". הרֶכֶש האמריקני הפך לעניין של מסורת. במובן מסוים הפכה הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר משחר נעוריה למעין סניף של הרשתות האמריקניות הגדולות CBS ,NBC, ו- ABC מהן נקנו המון סדרות טלוויזיה מסוגים שונים. עבור הילדים והנוער וכמובן בעבור האוכלוסייה הבוגרת.

הממשלה הבינה את הכוח העצום הטמון בטלוויזיה בעיצוב תרבותו של עַם ודרשה באמצעות הוועד המנהל בראשותם של ד"ר חַיִים יָחִיל ז"ל והמשנה שלו ייבדל לחיים ארוכים נַתָּן שַחַם להפיק ערבי שידור מיוחדים המורכבים מיצירה מקורית ואשר ישודרו בטלוויזיה הכללית וגם ברדיו "קול ישראל". המשדרים האלה עסקו בעִתּוֹת שונות של השנה בנושאי חורבן הבית ב- ט' באב, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ערב חג העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל, חג ראש השנה וחגי ישראל אחרים – וייוחדו למורשת. הם הפכו לכור היתוך שאיחדו את האומה המתחדשת בארץ ישראל. אומה שהורכבה מ- אימיגראנטים ושבטי מהגרים מכל קצוות תבל. לדעת רבים היצירה המקורית בטלוויזיה הישראלית הציבורית נחשפה מעט מידי. לדאבון לב ניצבו מנהלי הטלוויזיה ומנהיגי רשות השידור חיש מהר בפני שוקת שבורה. התברר להם כי תקציבם דַל מידי כדי להפיק יצירה מקורית ישראלית בתחומים השונים של דרמה, תיעוד, בידור, ומוסיקה. אך דווקא האכזבה הולידה פיצוי שמקובל על הציבור. את החֶסֶר ביצירה מקורית עִברית וישראלית בלוח השידורים מילאה הטלוויזיה הכללית (שמה הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) בעשרות סדרות וסרטים שנקנו בזוֹל מרשתות הטלוויזיה האמריקניות ושתי הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי. מיעוטן משובחות ורובן קלילות שזכו לאהדה וסתמו פרצות בלוח השידורים.

כבר בראשית הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969- 1967 הרכיב ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אליהוא כ"ץ סלוגן טלוויזיוני כלכלי – עממי מאולץ אך מדויק כלהלן : "If you can buy it – do not make it". האמירה שהפכה לשימושית ו-אימורטאלית (כל המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה אִימְצוּ אותה אל לבם והשתמשו בה) נועדה להגדיר את המציאות הכלכלית הענייה בה שרויה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה כפי שהיא מאז ראשית ימיה. סדרות הטלוויזיה קראו לציבור הישראלי לצפות במִרְקָע אך לא הכריחו אותו לחשוב. סדרות אופרות הסבון וסדרות המתח האמריקניות בעלות המוניטין שעסקו בפשע , משטרה, בילוש, וחוֹק וסֵדֶר זכו להסכמת צפייה כללית. אך הסכמה כללית נועדה בין השאר להשתיק את הפרט ולבטל את יכולתו להתמודד בעצמו ולבדו עם דילמות מוסריות ומקצועיות, וגם של איכות (לא רק בענייני טלוויזיה). "ההסכמה הכללית" היא במובן מסוים מונח פילוסופי שרומז לפְּרָט להצטרף אל הרוֹב מבלי שהיא מכריחה אותו לחשוב ולנתח מדוע ולמה, ומבלי להפעיל שיקול דעת יסודי בטרם ההצטרפות. "הסכמה כללית" היא מושא חלומותיה של כל רשת טלוויזיה באשר היא שזקוקה למוֹלֶך כדי לאסוף רייטינג. רשתות הטלוויזיה האמריקנית הגדולות CBS , NBC, ו- ABC המציאו אותו והפכו את "עֵגֶל הזָהָב" לאוֹמָנוּת. ערוצים 2 ו- 10 שיכללו מאוחר יותר בארץ בשנות ה- 2000 את השיטה באמצעות סדרות הריאליטי, "האָח הגָדוֹל", "הִישַרְדוּת", ו- "רוקדים עם כוכבים" שצוברות רייטינג ענק, לעיתים בלתי נתפס. אלו הם דפוסי שידור מתוחכמים שהועתקו ושוכפלו במדויק מהטלוויזיה האמריקנית המסחרית וממכרות את הצוֹפֶה אליהן. בכוחן להושיב על הכורסא גם אנשים ברי דעת ולהכריח אותם לצפות בהן. סדרות דוקומנטאריות חשובות מאין כמותן שעסקו בתוחלת ומהות חיינו כאן ושודרו בעבר טלוויזיה הישראלית הציבורית כמו "עמוד האש" ו- "תקומה", נשכחו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנודעה ברבות הימים בשמה המקוצר "ערוץ 1" הייתה איטית ומסורבלת. ערוץ 1 אומנם נהנה מתקציב אוטומטי שהעניק לוֹ משלם האגרה ואף עשה בימי חלדו ובחרותו דברים רבים וטובים, אך סבל תמיד מיחסי ציבור וכישרון שיווק כושלים. היו שהשוו את איכות יחסי הציבור והשיווק שלו לגובה הדשא עליו משחקים כדורגל. הוא לא עשה די אז (וגם לא היום) כדי להזכיר לציבור כל הזמן מי הוא, מה תפקידו, והיכן טמון כוחו והפוטנציאל המוסרי שלו. חיסרון שלא היה בו כל חדש. "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש…", אמר קהֶלֶת. "עֵגֶל הזָהָב" זכה להכרה מיידית, סגידה, והזדהות של עַם ישראל עִמוֹ כבר לפני אלפי שנים במדבר לאחר יציאת מצרים, לעומת רייטינג האפסי שקיבלו שני לוחות הברית האיכותיים עליהם חקוקות עשרת הדיברות, ואשר הוגשו ע"י מנהיג כריזמאטי בעל חזון משה רבנו גם אם היה איש מגמגם. יש דמיון רָב בין עַם ישראל שיצא ממצרים לבין עַם ישראל היושב עכשיו בציון.

"If you can buy it – do not make it".

כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם תמכו בזה אחר זה במנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועוזריהם מנהלי התוכניות והאיצו בהם לרכוש סדרות אמריקניות ואנגליות בכמויות בלתי מבוטלות. מי יותר ומי פחות. הקנייה המסיבית הזאת של חומר זר איזנה באופן פרדוקסלי את תקציב רשות השידור הענייה. זה החל עוד בתקופת ההקמה ב- 1968 בימי בראשית של פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד עם רכישת שלוש סדרות אמריקניות "המגֵינים" (The defenders ) סדרה בהפקת CBS בשנים 1965 – 1961, "אתם שם" (You are there) סדרה תיעודית בהנחיית וולטר קרונקייט הצעיר בהפקת CBS בשנים 1957 – 1953, וסדרת "המוסיקה לצעירים" (Young people concerts) בהנחיית ליאונרד ברנשטיין. זה נמשך עם סדרת המערבון הטלוויזיוני "בוננזה" (Bonanza ) בשנים 1959 – 19533 עם לוֹרֶן גְרִין.

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 60 וראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה. סדרת מערבון הטלוויזיה האמריקנית "בוננזה" שימשה מעוז שידור במשך שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הציבור התמכר אליה מייד. (באדיבות Tv Guide) .

הרכש שביצעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה על דעתם של כל המנכ"לים שלה , על דעת כל מנהלי הטלוויזיה שלה, ועל דעת כל מנהלי התוכניות שלה – צבר תאוצה עם קניית עוד ועוד סדרות אמריקניות נוספות ששודרו בזמן צפייה ראשי. להלן הרשימה הנכבדה :

"משימה בלתי אפשרית" (Mission impossible , בשנים 1973- 1966 עם מרטין לנדאו, פיטר גרייבס, גרג מוריס ברברה ביין, בארני קולייר, ו- פיטר לופוס), "בית קטן בערבה" (Little house on the prairie, בשנים 1983- 1974 עם מייקל לאנדון), "משפחת וולטון" (The Waltons , בשנים 1981- 1972 עם ריצ'ארד תומאס, מישל לרנד, ורלף ווייט), "מקלאוד", "קולומבו" (Columbo בשנים 1977- 1971 עם פיטר פאלק), "קוז'אק" (Kojak  בשנים 1978- 1973 עם טלי סאבאלאס) , "קנון" (Cannon), בשנים 1976- 1971 עם וויליאם קונראד), "סטארסקי והאטץ' " (Starsky and Hutch, בשנים 1979- 1975 עם דייויד סול ופול גלייזר), "איש עשיר – איש עני"(Rich man – Poor man), "הוואי חמש אפס" (Hawaii 5 – 0, בשנים 1980- 1968 עם ג'ק לורד), "קווינסי" (Quincy, בשנים 1983- 1976 עם ג'ק גלוגמן), "מאגנום" (Magnum, בשנים 1988- 1980 עם תום סֶלֶק), "המלאכיות של צ'ארלי" (Charlie`s Angels, בשנים 1981- 1976 עם השחקניות פארה פואוסט, ז'אקלין סמית', וקייט ג'קסון), "תיקי רוקפורד" (The Rockford Files, בשנים 1980- 1974 עם נוֹאָה בִּירִי וג'יימס גארנר), "Happy days" (בשנים 1984- 1974 עם הנרי ווינקלר, רון הווארד, דוני מוסט, ואנסון וויליאמס), "ספינת האהבה" (Love boat, בשנים 1986- 1977 עם פרד גראנדי, גאווין מאקלאוד, טד לאנג' וברני קופל), באטמן (1968- 1966), "משפחת פארתרידג' " (Partridge, בשנים 1973- 1969), "מי הוא הבוס" (Who is the Boss עם טוני דנצה), "The A Team" (בשנים 1987- 1983 עם בוסקו באראקוס) הסדרה עם הבלש הנכה היושב על כיסא גלגלים – "איירונסייד" (Ironside , בשנים 1975- 1967 עם ריימונד בר). וזה לא הכול .

טקסט תמונה : 1975. שני השחקנים הראשיים בסדרת הטלוויזיה האמריקנית הפופולארית "סטארסקי והאטץ", דייויד סול מימין, ופול גלייזר משמאל. הסדרה שודרה בהצלחה רבה בארה"ב בין השנים 1979 – 1975 ונקנתה מייד כמו אחרות ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות "TV GUIDEׂ" וארכיון ABC).

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוכשת מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC את סדרת הבלשיות "המלאכיות של צ'ארלי" (CHARLIE’S ANGELS) ומשדרת אותה במשך שנתיים ב- Prime time זמן צפייה ראשי. יופיין של שלוש השחקניות מימין לשמאל ז'אקלין סמית', פארה פואוסט המנוחה, וקייט ג'קסון איננו מוטל בספק, ו- הִיוָוה גורם ראשון במעלה בהצלחת שידור הסדרה הנ"ל. (באדיבות המגזין "TV  GUIDE" וארכיון ABC).

הנה רשימה נוספת של סדרות טלוויזיה אמריקניות ששודרו בחדווה רבה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשורי ה- 60, 70, 80, ו-90 של המאה הקודמת : "מקגאייוור" (MacGyver, בשנים 1992- 1985 עם ריצ'ארד דין אנדרסון), "Wise guy" (בשנים 1990- 1987 עם ווילי טראנובה), "Miami Vice" (ב- 1985 עם פיליפ מייקל תומאס ודוֹן ג'וֹנסון) וסדרות דרמה אנגליות "קו אונידין", אדונים ומשרתים", "מי משרת אותך", "אני קלאודיוס" (I Claudius סדרת מופת בלתי נשכחת שזכתה להערכה עצומה בכל העולם), ורבות אחרות קנו להם מעריצים רבים. בשלב מאוחר יותר נרכשה הסדרה "שורשים" (Roots, ב- 1977), וסדרות משפחתיות "הכול נשאר במשפחה" (All in the family, בשנים 1979- 1971 עם קארול אוקונור, גִ'ין סטפלטון, סאלי סטרות'הרס, ובוב ריינר), הסדרה "משפחת בריידי" ( The Brady bunch, בשנים 1974- 1969 עם בארי וויליאמס רוברט הד, פלורנס הנדרסון, אן דייויס, מורין מקורמיק, קריסטופר נייט, מייק לוקינלנד, וסוזן אולסון), "משפחה שכזאת" (Family affairs, עם בראיין קית', סבסטיאן קאבוט, קאטי גרייור, ג'וני וויטאקר, ואניס ג'ונס ), "שלושה בדירה אחת" ו- "משפחת קוסבי" (The Kosby show, בשנים 1992- 1984 עם ביל קוסבי), הסדרה "ציפורים מתות בסתר" (The Thorn Birds, ב- 1983 עם ריצ'ארד צ'מברליין ורייצ'ל וורד), "Moonlighting" (בשנים 1989- 1985 עם ברוס וויליס וסיביל שפרד), "שלושים ומשהו" (Thirsty something, בשנים 1991- 1987 עם פטרישיה ווטינג, טימותי באספילד, ג'אסון נאגלר, פולי דרייפר, פיטר הורטון, בריטני ולייסי גראוון, קן אולין, מל האריס, ומלאני מיירון) ושתי אופרות הסבון הנודעות "דָאלָאס" (Dallas, בשנים 1991- 1978 עם לארי האגמאן, קן קרצ'וואל, פאטריק דאפי, לינדה גריי ו- וויקטוריה פרינסיפאל ), ו- "שוֹשֶלֶת" (Dynasty, בשנים 1989- 1981 עם לינדה אוואנס, ג'ואן קולינס , וג'ון פורסייט).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (מאפריל 1986 ועד נובמבר 1989) לא היסס להמשיך בטיפוח תהליך האמריקניזציה והטמעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מסע שהחלו בו קודמיו ובהליך ייבוא של אין סוף סדרות טלוויזיה אמריקניות ובראשן אופרות סבון האמריקניות (כמו "דאלאס" ו- "שושלת") שגרפו רייטינג ענק. "Dallas" ו- "Dynasty" נחשפו באמת בהבלטה רבה בשנים הרחוקות ההן בערוץ המונופוליסטי של מדינת ישראל ללא שום נקיפות מצפון של קברניטי השידור הציבורי. אופרות הסבון קלות התוכן זכו לתשומת לב עצומה של עַם הַסֶפֶר הַיוֹשֵב בצִיוֹן (ביטוי שגור שאני אוהב להשתמש בו הבא להדגיש כי הטלוויזיה עושה שמות גם באומה העברית שנכתב עליה בשעתו כי היא "עם נבחר…") והביסו בקלות ברייטינג ובמדרוג את הדרמות האנגליות המשובחות של ה- BBC. היה זה מנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית מר יוסף בר-אל שהקדים את מנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית מר חיים יבין וקנה במחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת את "Dynasty", אך היה זה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין ש-יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הפעילו לחץ על יוסף בר-אל ושכנעו אותו כדי שיוותר למען ציבור צופי הטלוויזיה בעִברית. יוסף בר-אל וויתר. "Dallas" ו- "Dynasty" סימלו יותר מכל את שיא תהליך ה- אמריקניזציה המואץ על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שתי הסדרות הנ"ל שודרו כאן (כלומר, על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לאורך שנים ומשכו אליהן כאמור קהל צופים רב. יחד עם זה צריך לציין כי ברבות השנים שחלפו מאז עברה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כברת דרך ארוכה ו- רוויזיה מרחיקת לכת. שידורים מן הסוג הזה של סדרות טלוויזיה אמריקניות שעסקו בפשע ומשטרה ולצדן אופרות סבון בטלוויזיה הישראלית הציבורית, נדדו ממנה לערוצי הנישה בכבלים לבלי שוב. נדמה לי שזהו באמת מקומם הטבעי.

ואז החל עוד מהלך היסטורי שהפך כמעט סופית את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדלפק טלוויזיה אמריקני. היו זה מבצע שידור טכנולוגי – כלכלי שתוכנן על ידי ואפיין את השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של ליגת הכדורסל האמריקנית ה- NBA רבת המוניטין בשלבים המכריעים שלה ב- 1987. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין התנגד כאמור בתחילה התנגדות נמרצת לרכישה שלי את ה- NBA. הנימוק שלו היה כי המסך הציבורי רווי ממילא בהמון שידורי ספורט וגם בעודף חומרי טלוויזיה אמריקניים. התפתח ביני לבין הבוס שלי וויכוח לא ארוך. התעקשתי וטענתי שאם כבר מדברים על אמריקניזציה, הרי ש- סַם ה- NBA המוזרק להמוני חובבי הספורט בעולם ובישראל הוא טהור ונקי יותר מ- אופרות הסבון של "דאלאס" ו- "שושלת" הממכר ומושך אליו ללא כל מאמץ את מעריצי הז'אנר. חיים יבין נעתר לבקשתי. האמת שהיהה מדובר גם ב- Deal מצוין שעשיתי עם הנהלת ה- NBA (עם גב' סוזי פולי וסנדי בראון). שילמנו להם זכויות Per שידור ישיר סך של 2000 (אלפיים) דולר. כמו הסדרות האמריקניות ואופרות הסבון האמריקניות גם השידורים הישירים של ה- NBA צלחו היטב ומייד בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. היה מדובר ב- באנקר. גם הם נהנו מסקרנות וצפייה שהולידו רייטינג משגשג. השידור הישיר של המשחק השביעי והמכריע בחוף המזרחי במוצ"ש – 30 במאי 1987 מבוסטון, בין קבוצות הבוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס (בוסטון ניצחה 113:119 והעפילה לסדרת הגמר נגד לוס אנג'לס לייקרס) היה סנסציוני ואחד ממבצעי ההפקה המושלמים שלנו כשלצדי אמנון ברקאי (היום סמנכ"ל תפעול בחברת החדשות של ערוץ 10). היו שפע של מהמורות טכנולוגיות ולוגיסטיות בדרך הארוכה מאולפן CBS בניו יורק, העלתו בארה"ב (Up link) ללוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary הורדתו (Down link) בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה בישראל, ודחיפת הסיגנל לאולפן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. אף על פי כן עבר שידור הכדורסל הישיר המותח בשלום. אפילו ללא תקלה אחת. הייתי מעורה היטב בביזנס הזה של עשייה והפקת שידורי הספורט בטלוויזיה – בארץ ובעולם. הוא זרם בעורקיי כמו דם גופי. לא הייתי צריך להתאמץ להבין אותו. ארגון החומר, הפקתו, ושידורו הישיר היו לא היה רק סַם החיים שלי – הם היו האדרנלין שהפך את חיי למאושרים יותר. לא הופתעתי כשיאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות הרים לי טלפון מייד בתום השידור הישיר ההוא של ה- NBA שהבאתי מבוסטון הרחוקה, ובפיו דברי שבח והלל. השידור הישיר היה עתיר רייטינג ואפוף יוקרה עצומה. היום זה טריוויה אז זה נחשב לפלא השמיני. אח"כ עשה זאת גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין [1]. הוא כתב לי מכתב הערכה בתום אותה השנה ההיא של 1987 בה הבאתי לראשונה את ה- NBA ארצה בשידורים ישירים. מילות השבח שלו נשמרו עד עצם היום הזה (ראה בהמשך). מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין היה כמו אבא של כולנו. היו לי עמו הרבה וויכוחים והמון אי הסכמות חריפות, אולם הוא מעולם לא נטר לי, לא שנא, ואף פעם לא התנקם בי. הוא לא הרים את קולו ולא איבד את שלוותו. חיים יבין היה תמיד אדם הגון, יֶיקֶה ממושמע, וג'נטלמן (!).

[1] ראה נספח : מכתב הערכה של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי מתאריך 31 במאי 1987, הנוגע לשידור משחק ה- NBA בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס.

זה נכון שמחסור כרוני באמצעי הפקה וצילום בטלוויזיה הישראלית הציבורית גרם לעונייה של מחלקת הספורט, אך זכות המונופול הבלתי נסבלת של רשות השידור הייתה אבי הסֵיאוּב . המונופול יצר אי סדר בהתאמה שבין רכישת זכויות השידורים לבין הוצאת הזיכיון אל הפועל . סֵיאוּב פירושו שמחסור בעוּגָה במנת האוכל של העובד מביאה אותו להשבתת שידור ישיר של משחק כדורגל. סֵיאוּב פירושו שחציית גבול הזמן המסומן באופן מקרי בעֵת שידור ישיר של משחק כדורסל מארה"ב, מעבר להסכם העבודה הכתוב, מביא את העובד לנתק את השידור על דעת עצמו כאילו בשֵם שמירה על זכויותיו, ולהחשיך את המסך לכל ציבור הצופים במדינת ישראל. היו אנשים בטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה שהתנהגו כקבצנים בעיקר משהפכו לאנשי וועד. על אנשי הוועדים במסגרות ציבוריות מוטלת אחריות גדולה מפני שהם מנהיגי עובדים. על חלק מהם היא הייתה גדולה מכפי מידותיהם. ההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוויה בסכסוכי עבודה קשים, ריב ומדון, עיצומים, שביתות, ומחלוקות משחר נעוריה. שלושת הוועדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית, אלה של עיתונות / הפקה, הנדסה, ודירוג משולב, ניצלו את כוחם לא פעם ולא פעמיים כדי לכופף את הנהלות רשות השידור ועל מנת ייצר הסכמי עבודה טובים יותר בעבור הסקטורים שלהם, חלקם מעוותים ובלתי מתקבלים על הדעת.

באותן השנים ההן של עשור ה- 80 במאה הקודמת שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הנהלתו של חיים יבין שתי סְדרות אופרות הסבון האמריקניות הידועות "דָאלָאס" (DALLAS) ו– "שוֹשֶלֶת" (DYNASTY). דמויותיהן הנצחיות של אָלֶכְּסִיס שגילמה ג'וּאַן קוֹלִינְס, קְרִיסְטַל אותה שיחקה לִינְדָה אֶוָואנְס ובְּלֵייק קֶרִינְגְטוֹן שאת דמותו עיצב השחקן ג'וֹן פוֹרְסַיְית הפכו לאימורטאליות כמו דמותו של המגיש הראשי של "מבט" חַיִים יָבִין מי שהיה מנהל הטלוויזיה הישראליתת הציבורית בשנים 1989 – 1986. כמנהיג השידור הציבורי דאז חשב חיים יבין כי אופרות הסבוןן האמריקניות האלה חייבות לפאר את לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעיצב למען צופיו בימים ההם. משפחת יואינג בחוות סאות'פורק שם כיכבו שני השחקנים לָארִי הָגְמַאן (גילם את .J. R האיש הַשָנוּא הסדרה) ופֶּטְרִיק דָאפִי (בתפקיד בּוֹבִּי יוּאִינְג האח ההָגוּן וטוֹב הַלֵב של .J.R) הייתה נערצת. עַם הַסֶפֶר במדינת ישראל סגד לשתי אופרות הסבון הללו שצברו כאן רייטינג עצום. מדהים להסב מבט לאחור ולהיווכח לראות עד כמה האביסו קברניטי השידור הציבורי הישראלי בימים ההם את קהלם בתוכניות טלוויזיה אמריקניות בידוריות מכל המינים.

עיתונאות כושלת. עיתון "הָאָרֶץ" וסופר הכדורסל שלו אריה ליבנת מפרסמים במדור הספורט של העיתון ידיעה עיתונאית חדשותית תמוהה ומגוחכת וכותרתה "מכבי תל אביב בעקבות הנס, האם תצליח אלופת ישראל להשתחל להצלבה" (יום שישי-5 באפריל 2019) לאחר שכולם יודעים כבר בליל חמישי-4 באפריל 2019 כי מכבי ת"א הודחה ממפעל ה-Euroleague לאחר ניצחונה של ז'אלגיריס במדריד על ריאל מדריד 93:87.

טקסט מסמך : יום שישי – 5 באפריל 2019. אריה ליבנת הוא מומחה הכדורסל הראשי של עיתון "הארץ". הוא היה אמור לסרב לעורך שלו להעלות לאוויר את פוסט שלו במדור הספורט של העיתון מצויד בכותרת ילדותית ומגוחכת, "מכבי תל אביב בעקבות הנס, האם תצליח אלופת ישראל להשתחל להצלבה", בשעה שכל הציבור בישראל המתעניין בנושא הקונקרטי המדובר הנוגע ל-מפעל ה- Euroleague, יודע כבר בלילה של יום חמישי – 4 באפריל 20019 כי ז'אלגיריס הליטאית הביסה במדריד את ריאל מדריד 93:87 והיא הקבוצה השמינית והאחרונה שהעפילה לשלב הבא, והותירה את מכבי ת"א החוץ. מדובר בעיתונאות דֶמֶה שמתרצת את קיומה המאוחר בנימוק שָחוּק ומְקוֹמֵם כי תוצאת המשחק נודעה למערכת העיתון רק לאחר סגירת הגיליון. מה זה צריך להיות הדבר הזה…? לא בסדר בלשון המעטה. (המסמך נסרק באדיבות "הארץ" ומו"ל העיתון עמוס שוקן).

פוסט מס' 802. וולדימיר איביץ' מאמן קבוצת מכבי ת"א בכדורגל אלופת המדינה בעונת 2019 – 2018. המנהיגות שלו מבוססת על ידע, חינוך, דרך ארץ, יושרה וכֵנות, משמעת וסדר, ואיפוק. תוצאת מנהיגותו של וולדימיר איביץ' יצרה הבדל ופער עצומים של 27 נקודות בין הקבוצה הזוכה שלו מכבי ת"א האלופה החדשה של מדינת ישראל בעונת 2019 – 2018, לבין הדולקת אחריה קבוצת הפועל באר שבע אלופת ישראל הקודמת בשלוש השנים האחרונות, 2018 – 2015. הוא ניחן בהופעה כריזמטית ואני חושב שהאנשים מאמינים למוצא פיו עוד בטרם אמר את דבריו. פוסט מס' 802. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש – 6 באפריל 2019.

אינני מכיר את הסרבי וולדימיר איביץ' יליד יוגוסלוויה הגדולה, גבר יפה תואר בן 41 שמתנשא לקומה של 1.91 מ', רב אמן בתורת הכדורגל. לרשותו של ה- Owner המיליארדר של מועדון מכבי ת"א בכדורגל היהודי -קנדי מיטש גולדהאר עמדה נבונותו משהבין כי ב- וולדימיר איביץ' טמונה איכות של אישיות מחוננת לא רק בידע מקצועי רב אלא מדובר גם באדם שהוא רווי חינוך, פלוס דרך ארץ, פלוס משמעת וסדר, פלוס יושרה וכנות, פלוס שקט נפשי. מנהיג שדוגל בעבודה יסודית ורצינית. אימון ספורטיבי הוא משימה ממושכת רבת צדדים בגדר של מדע ולעולם איננו חלטורה. בדיוק כמו אימון צבאי. וולדימיר איביץ' הוא עוד תוצר אנושי מוכשר ו- מדויק של פס הייצור הספורטיבי – מתמטי של יוגוסלוויה הגדולה ההיא תחת שלטונו של יוסף בארוז טיטו. אינני רוצה לדבר בהכללות, אולם כל ה- "יוגוסלאווים והיוגוסלאוויות" שאנוכי פגשתי בימי חלדי היו תמיד אנשים נעימים, חמים, כֵּנִים, וחרוצים. אנוכי בן 81 היום, ובמקור בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ומבקש להעיד כי כל חברי קיבוץ אפיקים יוצאי יוגוסלוויה ההיא בימים ההם – בזמן ההוא היו באמת כאלה : חרוצים, כנים, וידידותיים.   

וצריך להוסיף עוד כמה מילים : וולדימיר איביץ' הוא בר מזל מפני שהבוס העכשווי שלו במכבי ת"א הוא מיטש גולדהאר בעל לב גדול וכיס רחב. צריך להבין כי המיליארדר מיטש גולדהאר ה- Owner של קבוצת מכבי ת"א בכדורגל השקיע באלופת ישראל החדשה סכום פנטסטי של יותר מ- 100.000000 (מאה מיליון) דולר.

טקסט תמונה (1) : אפריל 2019. וולדימיר איביץ' (משמאל) ומיטש גולדהאר (מימין). מדובר בתיעוד מעניין ומשגשג של שילוב ממון עם מנהיגות צעירה ו- מוכשרת. וולדימיר איביץ' הוא גבר יפה תואר שניחן באישיות מאופקת אולם מרתקת ומהימנה. אדם שמשדר לכל אורך הדרך ידע, סמכות, סבלנות, ואמינות. הוא ניחן בהופעה כריזמטית ואני חושב שהאנשים מאמינים למוצא פיו עוד בטרם אמר את דבריו. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

טקסט תמונה (2) : אפריל 2019. וולדימיר איביץ' (משמאל) ומיטש גולדהאר (מימין). מדובר בתיעוד מעניין ומשגשג של שילוב ממון עם מנהיגות צעירה ו- מוכשרת. וולדימיר איביץ' הוא גבר יפה תואר שניחן באישיות מאופקת אולם מרתקת ומהימנה. אדם שמשדר לכל אורך הדרך ידע, סמכות, סבלנות, ואמינות. הוא ניחן בהופעה כריזמטית ואני חושב שהאנשים מאמינים למוצא פיו עוד בטרם אמר את דבריו. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

וולדימיר איביץ' הוא תוצר מוצלח של תעשיית הספורט הסרבית – יוגוסלווית הקשוחה והמדויקת ו-עתירת הישגים. הנה חלק מהתיעוד המרשים שלה, חמישה ענפי כדור באולימפיאדות לדורותיהן.  

כדור מים                  כדורסל             כדוריד             כדורעף               כדורגל 

כסף/הלסינקי 1952      כסף/מכסיקו 1986      זהב/מינכן 1972    ארד/אטלנטה 1996     כסף/לונדון 1948

כסף/מלבורן 1956      כסף/מונטריאול 1976   זהב/ל. א. 1984     זהב/סידני 2000         כסף/הלסינקי 1952

כסף/טוקיו 1964        זהב/מוסקבה 1980      ארד/סיאול 1988                                    כסף/מלבורן 1956

זהב/מכסיקו 1968       ארד/ל.א. 1984          זהב/אטלנטה 1996                                 זהב/רומא 1960

כסף/מוסקבה 1980     כסף/סיאול 1988        זהב/אתונה 2004 (קרואטיה)                     ארד/ל.א. 1984

זהב/ל.א. 1984         כסף/ברצלונה 1992 (קרואטיה)  ארד/לונדון 2012 (קרואטיה)

זהב/סיאול 1988        כסף/אטלנטה 1996

כסף/אטלנטה 1996     כסף/ריו 2016

ארד/ סידני 2000

כסף/אתונה 2004 (סרביה + מונטנגרו)

ארד/בייג'ינג 2008

זהב/לונדון 2012 (קרואטיה) + סרביה ארד/לונדון 2012

זהב/ריו 2016 (סרביה) + קרואטיה כסף/ריו 2016

אנוכי מציץ בטבלת ההישגים של הכדורסל היוגוסלווי באליפויות אירופה :

סלובניה זהב/אליפות אירופה 2017

סרביה כסף/אליפות אירופה 2009

יוגוסלוויה זהב/ אליפות אירופה 2001

יוגוסלוויה ארד/אליפות אירופה 1999

יוגוסלוויה זהב/אליפות אירופה 1997

יוגוסלוויה זהב/אליפות אירופה 1995

קרואטיה ארד/אליפות אירופה 1993

יוגוסלוויה זהב/אליפות אירופה 1991

יוגוסלוויה זהב/אליפות אירופה 1989

יוגוסלוויה ארד/אליפות אירופה1987

יוגוסלוויה כסף/אליפות אירופה 1981

יוגוסלוויה ארד/אליפות אירופה 1979 (נבחרת ישראל זכתה במדליית הכסף ונבחרת ברה"מ במדליית הזהב)

יוגוסלוויה זהב/אליפות אירופה 1977

יוגוסלוויה זהב/ אליפות אירופה 1975 (כיצד אפשר לשכוח את החמישייה היוגוסלווית הדגולה ההיא שכללה את דראגן קיצ'נוביץ' + זוראן סלבניץ' + קראסימיר צ'וסיץ' + דראזן דליפגיץ' + מירזה דליבסיץ').

יוגוסלוויה זהב/אליפות אירופה 1973

יוגוסלוויה כסף/אליפות אירופה 1971

יוגוסלוויה כסף/אליפות אירופה 1969

יוגוסלוויה כסף/אליפות אירופה1965

יוגוסלוויה כסף/ אליפות אירופה 1961

הכדורגל היוגוסלווי

הדור שלי ערך היכרות ראשונה עם הכדורגל היוגוסלווי ב- 1949. ישראל נפגשה פעמיים עם נבחרת יוגוסלוויה ב- 1949 על הזכות להעפיל לטורניר הגמר של גביע העולם שנערך בברזיל ב- 1950. ב- 21 באוגוסט 1949 הובסה ישראל בבלגראד ע"י יוגוסלוויה בתוצאה 0:6. במשחק הגומלין שנערך באצטדיון המכבייה בתל אביב נוצחה ישראל בתוצאה 5:2. בשורות נבחרת ישראל שיחקו אז יעקב חודורוב, יהושע "שייע" גלזר, אלי פוקס, יצחק שניאור, יוסל'ה מרימוביץ', אייזיק צ'צ'יק, משה ווארון, יעקב גמבש, דוד שווייצר, צבי סטודינסקי, אברהם "בוצ'קה" פלמן, וויינברגר, ליטבק ועוד אחרים. אז כילדים לפני 70 שנים שמענו לראשונה את שמותיהם של שחקני יוגוסלוויה הגדולה זלאטקו צ'ייקובסקי, סטפאן בובק, מילוש מיליטינוביץ',ברנארד ווקאס, בראנקו זבץ ועוד. היינו ב- 1949 ילדים בקיבוץ אפיקים שגדלנו על חקלאות ואהבה לבעלי החיים, הסוסים, הפרות, והכבשים שהעניקו לנו לא רק מזון אלא גם חיים תמימים ומאושרים. כששמענו כי נחמיה בן אברהם משדר ישיר מאצטדיון המכבייה בתל אביב את משחק הגומלין ישראל – יוגוסלוויה 5:2, נטשנו הכל ורצנו למכשירי הרדיו שרק כעת הותקנו בבית הורינו כדי להאזין לקולו הבלתי נשכח.

זה היה ב- 1949. הייתי בן אחת עשרה. חיינו הפשוטים כילדים נטולי הדאגות בחיק הטבע השפיעו על כולנו. נדדנו בתום הלימודים והעבודה בין הפרות ברפת לתרנגולות בלול, ומהלול לדיר ולעדר של יצחק פורת – פוריץ, ומשם כמובן לאורווה ואל הסוסים היפהפים פאר יצירת האֵל.

טקסט תמונה : קיץ 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 70 שנים. אנחנו ילדי קיבוץ אפיקים עם משכוכית עדר הצאן של הקיבוץ. הכבשים, הפרות, והסוסים היו בבת עינינו. אהבנו והיינו קשורים אליהם. זיהוי מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, אמיר הלמן, דני פלס – פלבסקי, ג'וני אדלשטיין (ילד עולה חדש מארה"ב שביקר בקיבוץ), וגֶדִי חוֹפֶש. מציץ למעלה מימין שמעון הלמן אחיו של אמיר הלמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ועוד מילה אחת, אודות JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) רשות השידור ההיא של יוגוסלוויה הגדולה ההיא. היה מדובר ברשת טלוויזיה סופר מקצוענית של מדינה קומוניסטית (בראשות יוסף בארוז טיטו) אולם כזאת שהייתה חברה מלאה כמונו דווקא ב- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union, איגוד השידור האירופי) ולא ב- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי). משרד ה- Eurovision Office של JRT נוהל ע"י אישה נפלאה מקסימה, מלאת הדר, ויעילה בשם זאזא ניקוליץ'. משרד ה- Eurovision Office של JRT בראשות גב' זאזא ניקוליץ' העניק לנו לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים שירותים תקשורתיים טלוויזיוניים נהדרים ויעילים, ולכן בלתי נשכחים. בלעדי זאזא ניקוליץ' וחבורת אנשי הטלוויזיה המקצועניים של JRT, לא היינו יכולים לבצע את מבצעי השידור הישירים הגדולים של כיסוי אליפות אירופה בכדורסל ב- 1975 (בהשתתפות נבחרת ישראל) שנערכה ב- יוגוסלוויה הגדולה ולא את הכיסוי הישיר של משחק הגמר הבלתי נשכח ההוא על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל שנערך בהיכל "פאיוניר" בבלגראד ב- 7 באפריל 1977 בין אלופת ישראל קבוצת מכבי תל אביב לבין אלופת איטליה קבוצת מובילג'ירג'י ווארזה. מכבי ת"א תחת שרביט אימונו של רלף קליין ניצחה את מובילג'ירג'י ווארזה (מאמנה היה סאנדרו גאמבה) בתוצאה 77:78 וזכתה לראשונה בגביע אירופה בכדורסל.

סיכום.

נכון שוולדימיר איביץ' וקבוצתו מכבי ת"א ספגו סטירת לחי מצלצלת משהפסידו השבוע 2:1 לקבוצת בני יהודה במשחק 1/2 הגמר על גביע המדינה בכדורגל, אולם אין ההפסד הזה מפחית ב-משהו מהערכתי הרבה לוולדימיר איביץ'. אינני מכיר אותו. מעולם לא נפגשתי עמו. מעולם לא דיברתי עמו. אולי אחד מקוראי הבלוג ה-אנונימיים יואיל להעביר למר וולדימיר איביץ' את הערכתי ותודתי הרבה הניתנת לו כאן בבלוג הזה. אני אומר למר וולדימיר איביץ' תודה גדולה מפני שהוא לימד, מלמד, ואנוכי מקווה שגם יוסיף ללמד אותנו את אזרחי ישראל שיעורים לא רק בתורת משחק הכדורגל, אלא גם מדוע נדרשים חינוך, סדר, ומשמעת באימון הספורטיבי, מדוע הוא תובע מהחניכים שלו על כר הדשא איפוק והענקת יחס וכבוד הדדי איש לרעהו.

המאמן והמדריך וולדימיר איביץ' הוא מוצר נעלה של תעשיית הספורט המשובחת של יוגוסלוויה הגדולה. נוכחותו בישראל בשנה האחרונה כמאמן, מנהיג, ומחנך של קבוצת מכבי ת"א אלופת המדינה החדשה בכדורגל התבררה כחיונית וחשובה ביותר עבור כולנו (!). אנוכי מקווה שמישהו מקוראי הבלוג יעביר לו את תודתי והערכתי. הוא ראוי לכך.

סוף הפוסט מס' 802. הועלה לאוויר במוצ"ש – 6 באפריל 2019. כל הזכויות שמורות.