פוסט מס' 832.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים שוב גם לאחר צֵאתָם לאוֹר.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 4 : מיומנות ומהימנות מחקר וכתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי שלי וקריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הרחב על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (כולם בתחום קורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title משותף, ואשר קרויה: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר סיום פגישת ה- WBM ה-1 בסידני אוסטרליה בראשות קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המוכשרת והמצוינת SOBO, פגישה שעסקה בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה את המשחקים האולימפיים של סידני 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה ב- 3 באוקטובר 2000 בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר שהסתיימה ההפקה הנפלאה של קבוצת SOBO האוסטרלית בראשות מנואל "מנולו" רומרו. המחקר והכתיבה של הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" טרם הסתיימו. לא שיערתי בשנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מ- 21 שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

פוסט מס' 832 בטרם פוסט מס' 833. עיתונאות, אבל…עיתונאות חצויה בעלת פגמים רבים ומרובת שיקולי טלוויזיה מטומטמים. תודה לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים עבור כל השידורים הישירים של אליפות העולם ה-17 המעניינת והמרתקת בא"ק שנערכה בדוחה בירת קאטאר בתאריכים שבין 27 בספטמבר 2019 ל-6 באוקטובר 2019, אבל…ויש כאן אבל גדול (!). מולי אפשטיין בחיים לא שידר אצלי (בתקופתי כמנווט ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1) Off tube מהאולפנים בירושלים אירועי ספורט בינלאומיים שנערכו ב-חו"ל (משנבחר על ידי לשמש פרשן מוביל) אלא רק מעמדות שידור ששכרתי עבורו ועבור ציוותי השידור שלי באצטדיון ב-סביליה 1999 ובמוקדי ההתרחשויות במשחקים האולימפיים של סידני 2000. פוסט מס' 832. הועלה לאוויר ביום שני-7 באוקטובר 2019. כל הזכויות שמורות.

ובכן, ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אבי ממלכת ה- Off tube רכש את זכויות השידורים הבלעדיות של אליפות העולם ה- 17 בא"ק, שהתקיימה כאמור בדוחה-קאטאר (ננעלה אמש) אולם פקד וציווה בשפה בוטה וגסה על שלושת שדרניו מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין להשתין מהמקפצה נוכח מאות אלפי צופי טלוויזיה בישראל ו/או שַח ואמר להם משהו בעברית עדינה, "אתם נשארים בארץ. אינכם טסים לדוחה -קאטאר. כל תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית מכל קצוות הגלובוס תהיה נוכחת בדוחה 2019. אולם לא אתם (!). מנגד תראו את אליפות העולם ה-17 ב-א"ק ואליה לא תבואו. אתם שלושתכם תשדרו במשך 10 ימים את כל התחרויות באליפות העולם ה- 17 בא"ק Off tube מהאולפן בהרצליה". קוראי הבלוג יכולים לכנות את הסיטואציה הטלוויזיונית המבישה והממושכת הזאת "השתנה מהמקפצה" ו/או "שידורי Off tube ישירים וממושכים מהאולפן בהרצליה". תבחרו אתם את הסגנון. ככלות הכל ובסופו של העניין מדובר בטרגדיית ניהול ומנהיגות מחפירה של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אי אפשר לשדר Off tube ישיר אירוע בינלאומי ענק בסדר גודל של אליפות עולם בא"ק מהאולפן בהרצליה. זה מחד. מאידך, מדובר גם במפולת של פירמידת הטריומווירט המרוסקת שהייתה מורכבת משני השדרנים האופטיובניקים המובילים באולפן מירי נבו + אלי אילדיס פלוס הפרשן האופטיובניק שלהם מולי אפשטיין. הטריומוויראט הרים ידיים, נכנע, ירד על ברכיו, ואמר "הֵן" ביודעין ובהכרה מלאה להנהלה שלו משהו כלהלן : אנחנו מקבלים את התכתיב ואת תנאי הכניעה המוצעים לנו ואכן נשדר Off tub את דוחה 2019 מהאולפן בהרצליה במשך עשרה ימים. התוצאה הטלוויזיונית הסופית בה הטריומוויראט נותר בארץ ומשדר את אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק של דוחה 2019, היא מעשה עיתונאי מחורבן בלתי מתקבל על הדעת משום היבט. ובכן, ערוץ טלוויזיה עשיר מס' 55 בכבלים במדינת ישראל רוכש את זכויות השידורים הבלעדיות של אליפות העולם ה-17 ב-א"ק בדוחה 2019, אליפות שרוויה באלפי אתלטים ואתלטיות מכל רחבי תבל, רוויה בעשרות מקצועות א"ק שונים במסלול ובשדה, רוויה במאות רבות של תחרויות מרתקות בכל שלבי האליפות, סיבובי מוקדמות + חצאי גמר (משולשים) + תחרויות גמר, ורוויה באלפי תוצאות בעשרות מקצועות שונים, ואז באה ההנהלה שלו ופוקדת על שלושת נבחריה מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין לעשות יָעֵנִי את עבודתם Off tube מהאולפן בהרצליה. אין לי מושג מדוע בוחרת הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להטיל מַרוֹת מתנשאת ו-מטופשת ולא צודקת פלוס דוֹפִי גַס בשלושת שדרניה הנ"ל, ומשאירה אותם בארץ, אבל זאת עובדה. ההנהלה החליטה מה שהחליטה ו-שלושתם נותרו בארץ ועשו את עבודתם העיתונאית פלסתר, כלומר, Off tube מהאולפן בהרצליה מבלי להיות נוכחים במוקדי האירועים וההתרחשויות בדוחה 2019. מירי נבו, אלי אילדיס, ו-מולי אפשטיין לא היו ב-דוֹחָה. הם נותרו בארץ. מירי נבו ואלי אילדיס הם פרזנטורים מקומיים שלעולם לא יהיו שדרני א"ק ברמה בינלאומית. לא היה להם את זה. אין להם את זה. וגם לא יהיה להם את זה. שניהם אינם שדרני א"ק. מאז הוקמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ובעקבותיה התפתחה מאוחר יותר תעשיית טלוויזיה משגשגת בארץ, קמו לנו בתקופה של 51 שנים בין 1968 ל- 2019 רק 2 שדרני א"ק : נסים קיוויתי יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל. ואוסיף ואומר גם שני פרשנים בלבד : גלעד וויינגרטן ו מולי אפשטיין.

איש ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אלי אילדיס (במיוחד) נחשף הפעם הזאת כ-איש בּוּר בתחום. משולל כל מושג וידע שעשה צחוק מעצמו ומצופיו (הפרשן מולי אפשטיין שישב לצדו, שתק, מילא את פיו מים כשהיה צריך לסייע ולעזור לו. בשתקנותו זאת נראה היה כי לא פרס את המַצְנֵחַ והניח לשדר המוביל שלו אלי אילדיס ליפול מטה נפילה חופשית, והוא אכן התרסק). אינני יודע אם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מנהל ישיבות מערכת על פי מִשְנָה סְדוּרה והאם אנשיו עורכים בקרה על עצמם לרבות ביקורת אודות האדרת והעצמת מדיניות שידורי ה-Off tube של הנהלתם. אינני יודע כיצד פרשן ה-א"ק הבכיר והוותיק מולי אפשטיין רב המוניטין והידע מסכים להיות משת"פ של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, מדוע ניאות להפוך לאופטיובניק קטן שלה באולפן בהרצליה, ולמה הוא מואיל ונענה ללבוש מדים של עסקן קטנצ'יק שמבקש לרצות את שולחיו באולפן בהרצליה ולשמור על משרתו, במקום לומר להם בריש גלי ו-חד משמעית, "או עמדת שידור בדוֹחָה…ו/או כלום". מדהים שהוא לא מתווכח, מקבל את גזר הדין, מוותר על כבודו המקצועי, והופך לאופטיובניק. פעם אהבתי את האיש הזה שקראתי לו "מולי". היום אני מרחם עליו. מדובר באופטיובניק מִסְכֵּן שמכר זֶה מִכְבָר את בכורתו תמורת נזיד מיקרופון. באשר ל-מירי נבו ו-אלי אילדיס : הם לא שווים ביקורת מפני שהם מתחת לכל ביקורת. 

כמה אישים שאנוכי מעריך אותם, את אישיותם, ואת שיקול ו-חוות דעתם, ביקשו ממני להתייחס בהרחבה לכיסוי הנפל הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק (לרבות דוגמאות). אשתדל לעשות זאת בפוסט הבא מס' 833. מדיניות כיסוי ה-Off tube הממושך במשך עשרה ימים מהאולפן בהרצליה את תחרויות אליפות העולם ה-17 בא"ק ע"י אותו הטריומוויראט הנזכר לעיל היה מעשה כושל ו-מביש רווי אין סוף טעויות ושגיאות מכל הכיוונים ומכל זוויות ההתבוננות, ההקשבה, וההאזנה. ביצעו אותו שלושה אנשים שנכנעו להנהלה שלהם, הרימו ידיים, ירדו כל ברכיהם, והתיישבו באולפן בהרצליה ו-התחפשו לעיתונאים. אי אפשר לשדר ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה אליפות עולם ב-א"ק. מדובר במשימה טלוויזיונית בלתי אפשרית (!). ה-Audio הדַל שהפריחו מירי נבו + אלי אילדיס + מולי אפשטיין לחלל האוויר האופטיובניקי הישראלי באליפות העולם ה-17 בא"ק בדוֹחָה, היווה אנטי תזה מוחלטת לסיגנל תמונת ה-video העשירה והמרתקת שהפיקו 100 מצלמות וחמש ניידות שידור באחריות הטלוויזיה הקאטארית ואשר נחת גם באולפן בהרצליה (!).

פוסט מס' 832. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני-7 באוקטובר 2019.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 832. הועלה לאוויר ביום שני – 7 באוקטובר 2019.

——————————————————————————————— 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות רצופות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך מיסודו משהעניקה במארס 2002 ליוסף בר-אל מינוי זמני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקום רן גלינקא המנכ"ל הזמני של רשות השידור שהודח לפני כן ע"י ראש הממשלה אריאל שרון), ובחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 הפקידה אותו על המשימה הרָמָה של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים, עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור וחנפן פוליטי יָרוּד ועָלוּב לא צלח את הדרך ולא העפיל לתאריך היעד הסופי המחומש ההוא. ב- 2 במאי 2005 (כשנתיים בטרם סיום כהונתו) החליטה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרָמָה בבושת פנים, בגין שחיתות והענקת שוחד מסך. (המסמך ההיסטורי החשוב הזה, דו"ח ההדחה הזה שנכתב ויצא לאור לפני יותר מ-14 שנים, מונח על מדפי ארכיון הממשלה). יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור הושלך בצדק ובנסיבות מחמירות לשוליים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. עסק מחורבן.

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט מס' 832. ניסוחים מדויקים  של אנשים חכמים שאנוכי לוקח אותם בחשבון : "שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמִישֶהוּ מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו"(הנרי מילר). "אנשי מְזִימוֹת בּוֹגְדָנִיים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלוּ להכיר ברְמִיָיתַם ומשקרים בכֵנוּת"(אנדרה ז'יד). "הַנִיצָחוֹן שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר יָמִים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי"(שארל פגאי). "מהפכות מעוֹלָם לא הקלוּ את עוֹל העָרִיצוּת-הֵם רַק העבירו אוֹתוֹ לכַתֵּף אחרת" (ג'ורג' ברנארד שאו). "אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן, כֹּל הַפּוֹלִיטִיקָה שלו אֵינָה אֶלָא דיבורים" (ג'ורג' ברנרד שאו). "מוּטָב לַמוּת על רָגְלֶיךָ מאֲשֶר לחְיוֹת על בִּרְכֶּיךָ" (דולורס לברון). פוסט מס' 831. הועלה לאוויר ב- 30 בספטמבר 2019.​​

תזכורת בטרם הוצאתו לאור של הפוסט הבא מס' 833.

מוסד הטלוויזיה באשר הוא כמו החיים עצמם בנוי על השוואות, העדפות, ובתומן מחלוקות. ההיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה בארץ מאז 1968 העמידה כאמור במשך 51 שנים שני שדרני א"ק בלבד: נסים קיוויתי יבד"ל (בן 93, היום) ומאיר איינשטיין ז"ל. ל-קדמת חלון הראווה הטלוויזיוני צר המידות הזה בו ניצבים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין מנסה להידחק גם מירי נבו ואחריה גם אלי אילדיס. היא והוא לא יצליחו מפני שהם פשוט לא מוכשרים בתחום. מירי נבו ואלי אילדיס אינם מגיעים לקרסוליהם של נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין בתחום השידור הישירים של ה-א"ק הבינלאומית והאולימפית, ולעולם לא יעפילו לרמתם. 

הסיפור עם הפרשן הצמוד שלהם מולי אפשטיין שוֹנֶה אבל דוֹמֶה. מולי אפשטיין היה פרשן א"ק מצוין ב-עברו אבל הוא הפך למעין פוליטיקאי. איש כנוע, וותרן, ואדם שמרים ידיים. החלטתו לשמש פרשן Off tube באולפן בהרצליה של תחרות א"ק ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר, הלא היא אליפות עולם ה-17 שהסתיימה אמש בדוֹחָה בירת קאטאר, מוכיחה שהוא מולי אפשטיין ניאות למכור את בכורתו להנהלתו תמורת נזיד המיקרופון. הוא מייד הופך לשבר כלי טלוויזיוני. אין דבר כזה בעולם לשדר ישיר Off tube בטלוויזיה אירוע כה מורכב כמו אליפות עולם ב-א"ק מהאולפן במקום להיות נוכח בשטח, גם אם מדובר באולפן הטלוויזיה בהרצליה השייך לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מדובר בזלזול מוחלט וכפול של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בציבור הצופים שלה וגם בצוות המשדר ישיר מהאולפן בהרצליה את המפעל, השדרנים מירי נבו ואלי אילדיס והפרשן שלהם מולי אפשטיין. חוק "הכלים השלובים" עושה במולי אפשטיין שַמוֹת מאז חבר למירי נבו וגם לאלי אילדיס, בבית ובחוץ. בדיוק כפי שהחוק הפיזיקאלי הזה עשה בשעתו שַמוֹת בגלעד וויינגרטן מי שהיה פרשן א"ק שלי במשך שנים רבות בעמדות השידור האולימפיות ובאליפויות העולם של נסים קיוויתי יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל ושנים אחרי שנטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 החליט לחבור לשדרני א"ק מדומים בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 כמו אורי לוי + דני דבורין + עמית הורסקי.

מולי אפשטיין חסה שנים רבות בצלו של פרשן ה-א"ק ההוא שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, גלעד וויינגרטן, עד שנקרתה לו ההזדמנות הראשונה. זה קרה לפני 20 שנים. בקיץ 1999 החלטתי לראשונה ליטול עמי לשידורי אליפות העולם ה-7 ב-א"ק שנערכה בסביליה בספרד את מולי אפשטיין (ולא את גלעד וויינגרטן). זאת הייתה אליפות העולם השביעית שלי ב-א"ק (לעולם לא Off tube), והראשונה של מולי אפשטיין כפרשן בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות, בעמדת שידור מאובזרת היטב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 שהייתה ממוקמת באצטדיון היפהפה בסביליה-ספרד. ובכן, מולי אפשטיין היה הפרשן שלי בסביליה 1999. איזה Off tube ואיזה נעליים. מיניתי אותו לתפקיד הרָם (כאמור במקומו של גלעד וויינגרטן) והטסתי אותו לסביליה הספרדית. הכלל הטלוויזיוני של עיתונאות אמת והעברת מידע אמין ומהימן לציבור שהנחה אותי היה ברור וחד משמעי, וכך העברתי אותו לממונים עלי: "Never off tube". כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם (חוץ מיוסף בר-אל) הסכימו עם הרעיון והסלוגן, והושיטו לי את יד ימין שלהם. מאיר איינשטיין ז"ל היה השדר המוביל שלי בסביליה 1999. סעדיה קאראוואני ואלכסנדר הרש היו שני התומכים הטכניים שלי במבצע השידורים הישירים ההוא של אליפות העולם ה-7 בא"ק של סביליה 1999. שני טכנאים נפלאים ונאמנים.

תזכורת לפני 32 שנים :

אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה במשך עשרה ימים ברומא מ- 29 באוגוסט 1987 עד 6 בספטמבר 1987 שימשו מבוֹא ומבחן כוחות כפול – לטלוויזיה הישראלית הציבורית (ולרשתות הטלוויזיה בתבל) וגם לאתלטים בעולם. לנו – Test לקראת השידורים המורכבים והמרוחקים שנכונו לנו אולימפיאדת סיאול 1988 הרחוקה, ולספורטאים – אקספרימנט מן המעלה האולימפית הגדולה ביותר. בדיוק כשם שתחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 היוותה בשעתה מעין ניסוי כלים של רשות השידור שלנו ושל האצנים, הקופצים, וההודפים הבינלאומיים, בטֶרֶם אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו מייד לדרמה מתמשכת ברמה העליונה ביותר של שידורי טלוויזיה עתירי רייטינג. אין דבר יפה ומושך עין יותר בטלוויזיה מאשר ה-א"ק הבינלאומית במיטבה. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 תיזכר יותר מכל בשל שני אירועי עַל : שיא העולם המדהים בקפיצה לגובה 2.09 מטרים שקבעה האתלטית הבולגרייה סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (הייתה שחקנית כדורעף מצטיינת בנבחרת הלאומית של ארצה בולגריה) ביום השני של התחרויות, ב- 30 באוגוסט 1987, ועדיין שריר וקיים גם בחלוף יותר מ- 32 שנים מאז, כמו גם שיא העולם החדש של האצן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצת 100 מ' 9.84 שניות שנקבע על ידו אף הוא כבר בפתיחת השידורים הישירים שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מרומא, ב- 30 באוגוסט 1987. אשנה ואומר שוב : שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה בקפיצה לגובה לנשים 2.09 מ', מתקרב במקום כלשהו לקצה גבול היכולת הנשית במקצוע המדובר, והוא שריר וקיים עד עצם היום הזה בתאריך כתיבת הפוסט הזה מס' 831 ב- 30 בספטמבר 2019. שיא העולם הזה מהווה לפי שעה את קצה גבול היכולת האנושית של הנשים בקפיצה לגובה. אלוהי הטלוויזיה שמע את תפילתי בימים ההם של אוגוסט – ספטמבר 1987 והעניק לצופים בארץ ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ו-לי, שני שיאי עולם מדהימים וגם מפתיעים. ערכו של מפעל השידור הישיר הזה הקרוי אליפות העולם ה- 2 ב-א"ק של רומא 1987 ( הערה שלי : הכיסוי הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 87' הופק וצולם ע"י RAI הנהדרת, רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של איטליה) שהוקרן במשך עשרה ימים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בקולם של השדר המוביל שלי נסים קיוויתי והפרשן המוביל גלעד וויינגרטן בעמדת השידור האותנטית שלנו באצטדיון האולימפי ברומא, נסק בבת אחת מעלה ועמו הרייטינג העצום. מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן של 1989 – 1984 נענה לסלוגן שלי, "Never Off tube", ואישר אותו בלב פתוח. 

ניצחונו המפתיע והדרמטי של בֵּן ג'וֹנסוֹן על האמריקני קָארְל לוּאִיס ב-30 באוגוסט 1987 בריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 ב-א"ק ברומא 87' בה קבע האָצָן הקנדי שיא עולם מרהיב 9.84 שניות, נחשב אז לקצה גבול יכולתו של האדם. כעבור שנה ניתץ בֶּן ג'וֹנְסוֹן שוּב קצה גבול היכולת האנושית והציב באולימפיאדת סיאול 1988 שיא עולם מדהים נוסף 9.79 שניות. גם הפעם גבר על האָצָן האמריקני קָארְל לוּאִיס. החלום החזיק מעמד שלושה ימים. במבחן סמים לאחר הריצה האולימפית כשל בֵּן ג'וֹנסוֹן והוּכַח שהיה נגוּע בהם מזה זמן רב, לא רק בסיאוּל 1988 אלא גם ברוֹמָא 1987 (ברומא 1987 הוא טרם נתפש בעוון שימוש בסמים). שיאי העולם ומדליות הזהב בהן זכה נשללו ממנו לעַד והועברו ליריבו האמריקני, האָצָן קָארְל לוּאִיס.

"הַר שרירים", כינה נסים קיוויתי את בֶּן ג'וֹנְסוֹן באותו השידור ישיר ההוא ב- 30 באוגוסט 1987  כשדמותו המסיבית באצטדיון האולימפי ברומא הופיעה בתמונת Close up על מסך הטלוויזיה הבינלאומית, כשהוא רכוּן על אדני הזינוק לפני יריית המזניק. היה מדובר בתיעוד וצילום רלוואנטי של בן ג'ונסון שהפיקה הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (שימשה כ- Host broadcaster  של אליפות העולם בא"ק ברומא 1987). עשיתי אז מאמץ גדול להביא לרומא את הפרשן ד"ר גלעד ווינגרטן שהיה באותה העת בשליחות באוסטרליה מטעם מדינת ישראל. הטסת הפרשן מסידני הרחוקה לרומא היוותה תקדים חשוב לבאות. לראשונה בתולדות רשות השידור ניאות מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל לבקשתי, והסכים לשלם לד"ר גלעד וויינגרטן שכר, כלכלה, ומלון מכספי רשות השידור. המנכ"ל אורי פורת ז"ל הבין ללבִּי והתייחס באהדה למוסד הפרשנות. הוא פשוט היה טיפוס אחר לגמרי מקודמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. האצטדיון האולימפי ברומא. אנוכי מנווט, עורך, ומפיק את השידורים הישירים בעמדת השידור שלנו הממוקמת באצטדיון האולימפי ברומא (אנוכי יושב על מושב מוגבה בעמדה) יחדיו עם השַדָּר המוביל נסים קיוויתי (חובש כובע מצחייה ומתבונן במשקפת) והפרשן הקבוע שלי ד"ר גלעד ווינגרטן (קרוב למצלמה). שידורי הטלוויזיה הישירים האלה שלנו מרומא 87' לאולפנים בירושלים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, היו מבחן בינלאומי ראשון לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה הממושך, המורכב והמסובך, והמרוחק הבא של אולימפיאדת סיאול 1988. מֶסֶר סִסְמַתִּי העיתונאית שהועבר תמיד על ידי למפקדים שלי ולממונים עליי בכל הרמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור היה חד משמעי : Never off tube (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיצד ואיך אפשר לשדר ישיר אירוע ספורט ממושך בן 10 ימים וכל כך כך מורכב וסבוך, רווי אלפי משתתפים ומשתתפות ועמם אלפי תוצאות כמו אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק הנערכת בימים אלה בדוֹחָה בירת קאטאר מהאולפן בהרצליה מבלי להיות נוכח בשטח, מבלי להיות באצטדיון בדוחה, מבלי להתייצב במוקד האירועים וההתרחשויות בדוֹחָה…??? זה מה שעושה ומפיק בימים אלה ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. שלושת שדרניו מולי אפשטיין, אלי אילדיס, ומירי נבו מבצעים את מלאכתם העיתונאית מהאולפן בהרצליה. הם לא שָם. הם לא בדוֹחָה. הם פה. הם כאן בארץ. תמוה, מוזר, ומביך עד למאוד. בלתי מתקבל על הדעת מפני שכל רשתות הטלוויזיה הרציניות בעולם הטיסו את משלחות השידור שלהן לדוֹחָה, לעמדות שידור באצטדיון ה- א"ק של בירת קאטאר. רק אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותרו בארץ והצטוו ע"י הנהלתם לעשות את מלאכתם Off tube מהאולפן בהרצליה. במילה אחת : ביזיון. בשתי מילים : ביזיון בריבוע. בשלוש מילים : שיממון, קשקוש מקושקש. בארבע מילים : שיממון + קשקוש מקושקש בריבוע. בחמש מילים : מולי אפשטיין הפך לפוליטיקאי קטן.

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. אנוכי יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן ב- "פיאצה דל פופולו" במרכז רומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 נחלו שוב הצלחה מסחררת. היטיב לבטא זאת מבקר הטלוויזיה של העיתון "מעריב" ד"ר יָרִיב בֵּן אֵלִיעֶזֶר. הנה לשון מאמר הביקורת הטלוויזיונית שלו מ- 9 בספטמבר 1987 [3].

"אקרני הטלוויזיה התרוקנו מתרועות האתלטים המנצחים באליפות העולם ברומא, ועתה מן הראוי לדבר בשבחה של מחלקת הספורט הטלוויזיונית שלנו. נסים קיוויתי שמצליח להרגיז את הצופים בסיקור הכדורגל, שב למיטבו בענף הא"ק בוהוא שוחה כדג במים. בצוותא עם ד"ר גלעד וויינגרטן הגיש נסים קיוויתי סיקור מושלם של האליפות, כשהצוות באולפן מחפה על מחדלי איטלקים (גמגום בצילומים, "אובדן" אתלטים, והיעלמות הקוֹל), ומצליח לסתום את החללים שיצרו הרומאים בהילוכים חוזרים. החוויה הטלוויזיונית הצליחה ליצור אצל הצופה אשליה של נוכחות ישירה באירועים, מתח והתלהבות. ההילוך האיטי, שינוי הזוויות, וצילומי ה-Close up, אִפשרו לצוות נסים קיוויתי את גלעד וויינגרטן לנתח את ביצועיהם של האתלטים, ליידע את הצופים ולקרב אותם אל עולמה המופלא של הא"ק. מונדיאל האתלטיקה הקלה הוא תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית".

טקסט מסמך : ספטמבר 1987. "מעריב". ביקורת הטלוויזיה של ד"ר יריב בן אלעזר המתייחסת לאליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. (באדיבות "מעריב").

תזכורת 2 לפני 35 שנים.

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 35 שנים. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך, המורכב והמסובך (גם בגלל מבנה מוגבל של תקשורת לוויינים בינלאומית) אך משגשג של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984, האולימפיאדה ה- 23 במניין העת החדשה. במשך 16 ימי התהילה האולימפיים בין 28 ליולי 1984 ל- 12 באוגוסט 1984 שידרנו 115 שעות בשידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הימים ההם של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי מנווט, עורך, ומפיק מהשטח את השידורים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' שמוקרנים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (מ- 28 ביולי 1984 עד 12 באוגוסט 1984 ועד בכלל). הימים ההם – הזמן ההוא. זהו אגף במשרד התקשורת, השידורים, הניהול, התיאום, וההפקה שלי ב- IBC בלוס אנג'לס (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). אנוכי (משמאל) מתדרך בעמדת הפיקוד את איש הקול והתקשורת שלי יאיר שרף ז"ל במהלכי השידורים הישירים הבאים שלנו מהלוקיישנים האולימפיים השונים של התחרויות האולימפיות בעיר האמריקנית הענקית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (מ- 28 ביולי 1984 עד 12 באוגוסט 1984 ועד בכלל). זהו אגף במשרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלי ב- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי (במרכז) מתדרך את צוות ה- Film שלי בטרם היציאה לשטח לאחד הלוקיישנים האולימפיים השונים של התחרויות. עומד מאחוריי המפקח הטכני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דוב גולדשטיין. יושב מאחור איש הקול בצוות הפילם שלנו, צביקה בירנבלום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. יורם ארבל (יבד"ל, משמאל) משדר יחדיו עם הפרשן יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (מימין) את אחד מימי משחי הגמר האולימפיים שנערכו בבריכת השחייה של אוניברסיטת USC בלוס אנג'לס (ראשי תיבות של University South Claifornia) מפני שנסים קיוויתי היה עסוק כבר בשידורי הא"ק באצטדיון ה- "קוליסיאום" יחדיו עם הפרשן שלנו דאז ד"ר גלעד וויינגרטן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. זהו מכתב הערכה ששלח אלי יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך, המורכב והמסובך (גם בגלל מבנה מוגבל של תקשורת לוויינים בינלאומית) אך בסופו של דבר משגשג. מבצע השידורים הזה של אולימפיאדת סיאול 1988 כלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, והניהול של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : אבא שלי ז"ל משה בלינדמן חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עִבְרֵת את שם משפחתו מ-בלינדמן ל-אלרואי בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת על פי בקשתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן גוריון.

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 17 שנים. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז מר נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור המופרך ההוא יוסף בר-אל. את מה שהוא נחמן שי לא עשה עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה וסילקה אותו לעַד לירכתיה האפלוליים של ההיסטוריה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל שידור Off tube הוא יריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה. כל עמדת שידור טלוויזיונית שמכילה בתוכה שַדָּר מוביל ופרשן צמוד שלו, פועלת על פי החוק הפיסיקאלי של "כלים שלובים". מינוס (-) תמיד יָבִיס פלוס (+). 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח ב- Issue רחב ועמוק שאני מעלה כאן לדיון מעת לעת לשיחה משותפת עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר, ללא דרך ארץ ברמה הגבוהה ביותר, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי הדגיש שלמה המלך התנ"כי, החכם באדם, ו- Copywriter מדהים ואותנטי, כבר לפני כ- 2900 (אלפיים ותשע מאות) שנים בספרו, "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece (מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים), חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל, ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז, שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה לכל בר דעת.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ההוא ע"י ממשלת ישראל אריאל שרון, מפרט את הסיבות להדחתו ו-סילוקו, ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל שידור Off tube הוא יריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה. כל עמדת שידור טלוויזיונית אותה מאיישים שַדָּר ופַרְשָן (בין אם באצטדיון ובין אם Off tube) פועלת על פי המטפורה של החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים. רוּם המינוס (-) למרות איכותו השלילית ישאף תמיד להכניע את רמת הפלוס (+) החיובי כדי להשוות את קומתו בתוך כל החללים המרכיבים את המתקן הזה שקרוי עמדת השידור של הטלוויזיה. פעילותה של כל עמדת שידור טלוויזיונית שמאכלסת בתוכה יותר משַדָּר אחד תפעל מייד כ- כֵּלִים שְלוּבִים (לאו דווקא בתחום שידורי הספורט). אנשים שונים שעובדים בצוותא אולם הם בעלי פערים ו-נֵחַנוּ בהבדלים כמו אישיות שוֹנָה, ידע שוֹנֶה, דרך מחשבה שוֹנָה, היגיון שונה, דרך ניתוח שוֹנָה, רמת קֶשֶב ורִיכּוּז שוֹנָה, כושר ביטוי וניסוח שונים בע"פ, בעלי חוכמה שונה, ונושאים מטען שונה של IQ יגיעו למסקנות שונות וביצועים שונים, וכך גם יציגו אותם בפני המיקרופון הצמוד שלהם. שַדָּר מוביל יָרוּד שסימונו מינוס (-) ימשוך ויגרור לתהום את הפַּרְשָן שלו גם אם הסימון של הפַּרְשָן הזה הוא פלוס (+). כנ"ל להפך : פַּרְשָן שסימונו מינוס (-) יוריד לתחתית הַבּוֹר שַדָּר מוביל שסימונו פלוס (+). ההיגיון המתמטי קובע שעמדת שידור טלוויזיונית אמורה להיות בעלת ערך רק אם סימונם של השַדָּר והפַּרְשָן שלו הם שני פלוסים (+ +). זאת לדעת : מינוס (-) מנצח פלוס (+) במתמטיקה, כמו שטִיפְּשוּת מביסה חוֹכְמָה, וטִמְטוּם מוריד ביָגוֹן שְאוֹלָה בִּינָה, דַעַת, ו- נְבוֹנוּת גם יחד.

ובכן, בתקופת הזוהר שלי ושל הרשת שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעידנים ההם של המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל (בקדנציה ה-1 בשנים 1989 – 1984, ובקדנציה השנייה בשנים 2001 – 1998) ומוטי קירשנבאום ז"ל (בשנים 1998 – 1993) הייתי בר מזל לנהל ציוותי שידור טלוויזיוניים נבונים ו- מעולים לאורכן של שנים רבות (שַדָּר מוביל ולצדו פַּרְשָן מוביל), צמדים צמדים אולימפיים ו-מונדיאלים איכותיים ברמה גבוהה, וגם יסודיים וכישרוניים בכיסוי טבלת האירועים הארץ ישראליים במדינה שלו, בדמותם של : נסים קיוויתי + יוסף "יוז'ו" טלקי, נסים קיוויתי + גלעד וויינגרטן, דני לבנשטיין + ז'קי ווישניה, יורם ארבל + אריה מליניאק, מאיר איינשטיין + אבי רצון, מאיר איינשטיין + גלעד וויינגרטן, מאיר איינשטיין + מולי אפשטיין, מאיר איינשטיין + אלי סהר. אנוכי כותב את הטקסט הנ"ל בריש גלי וללא התלבטות עם עצמי לאחר שחציתי זה מכבר את העשור ה- 9 של חיי. הימים ההם חלפו לבלי שוב. 

שידור ישיר של תחרויות א"ק (אתלטיקה קלה) בכל רשת טלוויזיה באשר היא, הוא מורכב ומסובך ו-שונה לחלוטין במהותו ומרכיביו ב- 180 מַעֲלוֹת משידור ישיר של משחקי כדור בטלוויזיה.

שלושת שדרני אליפויות העולם בא"ק, אורי לוי בתשיעית של פאריס 2003 + דני דבורין בעשירית של הלסינקי 2005 + עמית הורסקי באחת עשרה של אוסאקה 2007, גררו את הפרשן המשותף שלהם ד"ר גלעד וויינגרטן לתחתית של שלושה בורות עמוקים, מחקו את המוניטין שלו, והפכו אותו במידה רבה לשבר כלי. כך אני ראיתי את הדברים לפני 16, 14, ו- 12 שנים בהתאמה. הוא גלעד וויינגרטן היה הפלוס (+) שלהם והם היו שלושת המינוסים (- – -) שלו. לא בגלל שהיו טיפשים אלא מפני שלא היה להם ניסיון וידע קודמים בתחום כל כך רחב ידיים ו- מורכב של זירת הא"ק. החבר'ה האלה הנזכרים לעיל היו שדרני משחקי כדור וגם זה לא בשִגְשוּג מי יודע מה : כדורגל, כדורסל, וטניס. הם היו רחוקים מזירת ה- א"ק כרחוק מזרח ממערב אולם הרשו לעצמם להתגנב ברוֹאִים ובאֵין רוֹאִים למיקרופון ה- א"ק ולהתגלח על זקנו של הציבור. שלושתם נכשלו כישלונות מַרִים. אורי לוי שידר ישיר את אליפות העולם ה- 9 בא"ק בפאריס. שַדָּר עלוב ו-רָעוּעַ. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלו. הוא לא יָסָף עוד. לא מפני שנגמרו תחרויות ה-א"ק בעולם ובארץ אלא מפני שמראש לא היה לו כל יֶדָע, כישרון, רשות, וסמכות לאחוז במיקרופון ה- א"ק. הוא הורחק משם לעַד. היה מדובר בכישלון קולוסאלי. האם אפשר להשוות את אורי לוי הכושל עם כישרונו העצום של שדר ה- א"ק ההוא נסים קיוויתי (בן 93, היום) ? שאלה רטורית. התשובה ברורה. בלתי אפשרי. אורי לוי איננו מתקרב לקרסוליו של נסים קיוויתי. הערה אישית : 32 (שלושים ושתיים) שנים שהיתי מאז 1971 בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מעולם לא הרשיתי לאורי לוי להסתובב ליד מיקרופון הא"ק. ב- 2002 נטשתי לעַד את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. לפתע בקיץ 2003 הפך אורי לוי לשדר א"ק מוביל של השידור הציבורי. המתעניינים בפרשת הנֶפֶל ההיא רשאים לבקש את פסי הקול של אותה אליפות העולם ה- 9 ההיא בא"ק בפאריס ולהקשיב לשידורים המגוחכים ההם של אורי לוי וגלעד וויינגרטן. היוצרות התהפכו שם והכל השתבש.

כנ"ל בעניינו של דני דבורין. עוד שַדָּר א"ק כושל בטלוויזיה. דני דבורין נקרא לשדֵר ישיר לראשונה בחייו את אליפות עולם ה- 10 בא"ק, את זאת שנערכה בהלסינקי באוגוסט 2005, ע"י מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעידן ההוא, ששי אפרתי. משום מה הוא דני דבורין הסכים והפך את עצמו ברגע אחד למגוחך ולא רלוואנטי. גם בעניינו שלו היה מדובר ב- "הישג כפול" : פעם ראשונה וגם הפעם האחרונה. הוא דני דבורין לא יָסָף עוד. דני דבורין היה עוד כישלון מוחלט שהורחק אף הוא לנֶצַח ממיקרופון ה- א"ק הטלוויזיוני. דני דבורין נחשף במו פיו וניסוחיו כאיש טלוויזיה יָרוּד ונַחוּת וכפטפטן חסר תקנה. גורל דומה פקד את שדר הטלוויזיה ההוא שנעלם, עמית הורסקי. עמית הורסקי הוא היחיד מבין השלושה הנ"ל שהיה מצויד בכישרון "אתלטי" כלשהו, אולם איש לא טיפח אותו, לא אימן אותו, ולא הכשיר אותו קודם לכן לעסוק בתחום כל כך מורכב ומסובך בטרם נטל את מיקרופון ה-א"ק. מה שקרה עם הקריירה של עמית הורסקי שנסקה בערוץ 1 והתדרדרה במדרון ברבות השנים הוא סיפור קריסה בלתי מובן ולא מוסבר. עמית הורסקי היה בשעתו שַדָּר הספורט מס' אחד של ערוץ 1 והחזיק פעם בשתי ידיו את מיקרופוני הכדורגל, הכדורסל, וה- א"ק. אולם הוא הודח וסולק מכולם. מה שנותר ממנו בשעתו היו פירורים ו- שיירים טלוויזיוניים. האיש הפך ברבות הימים ההם להיות מנהל ו- מתווך אינפורמציה לא חשובה במסגרת פנלים רדודים בהפסקות משחקי הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו.

שידורים ישירים ממושכים בטלוויזיה של מאות תחרויות א"ק בהן משתתפים גברים ונשים על המסלול ובשדה באולימפיאדות ואליפויות עולם, איננו דבר של מה בכך. מדובר באין סוף כמעט של תחרויות מוקדמות + תחרויות רבע גמר + תחרויות חצי גמר + תחרויות גמר ש- כוללים בתוכם 24 מקצועות שונים על המסלול ובשדה (!). מדובר ב- המון תחרויות מוקדמות, אוסף עצום של משתתפים ומשתתפות, ורשימה ארוכה בלתי נגמרת של תוצאות והישגים. מדובר ב- מאות רבות של אתלטים ואתלטיות מ- 200 (מאתיים) מדינות שנטלו חלק למשל בתחרויות ה-א"ק של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר באתגר טלוויזיוני עצום רב ממדים, מורכב מאוד ו- מסובך מאוד, וגם יוקרתי ושאפתני, שאין דומה לו בכל מקצועות הספורט האחרים. אתגר שדורש לא רק ידע ו- מומחיות ברמה בינלאומית בתחום, התמצאות היסטורית, הכרת האתלטים והאתלטיות בטרם היציאה למשימות השידור, זיכרון נפלא, אלא גם התמצאות מקיפה במכניקה של התנועה האנושית ובהכרת האנטומיה והפיזיולוגיה של גוף האדם, ויכולת לבנות דרמות ולשדר אותן בטלוויזיה. חוקי השידור הטלוויזיוניים של תחרויות הא"ק מוכרים, ידועים, וברורים. השַדָּר מְשַדֵר והפַּרְשָן מְפַרְשֵן. השַדָּר בונה את הדרמות ומשדר אותן. הפרשן מנתח ומפרשן את הסיבות להתהוותן. הפַּרְשָן איננו שַדָּר מס' 2. הוא פַּרְשָן מס' 1. מדובר בתִּפְקוּד שוֹנֶה לגמרי בחלל עמדת השידור המשותפת ובעת תִּפְעוּל קו השידור המשותף. אנוכי מבדיל כאן הבדל טלוויזיוני ענק בין שתי המשימות של הובלת השידורים הישירים מחד, ופרשנותם מאידך של אותם המוני האירועים שמתחוללים מול עינינו בזירת הא"ק רחבת הידיים, במסלול ובשדה. שַדָּרוּת מובילה ופרשנות מובילה לצדה בעת שידורי א"ק ישירים (!), ניצבים ללא כל ספק בפסגת תעשיית הטלוויזיה.

מר ניב רסקין השדר המוביל וד"ר מולי אפשטיין הפרשן שלו, התייצבו לראשונה בחייהם יחדיו בפני אתגר רחב ממדים ו- מבחן אולימפי עליון. התנסות ראשונה. ניב רסקין הוא שדר כדורסל שמעולם לא רק לא שידר תחרויות א"ק אלא נעדר כל אוריינטציה בתחום. הוא נכשל כישלון קולוסאלי. היה עצוב וטראגי לעקוב אחרי שני הנציגים הבכירים ביותר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, ניב רסקין ומולי אפשטיין, בתאריכים ההם של  21.8.2016 – 5.8.2016. זכויות השידורים של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 הוחזקו באופן בלעדי ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ניב רסקין נבחר להוביל ולשדר את תחרויות הא"ק באולימפיאדת הזאת של ריו דה ז'אניירו 2016, ו- הפיזיולוג ד"ר מולי אפשטיין התמנה להיות הפרשן שלו. מדובר בצִיווּת מקורי ו- ראשוני. נפלה בחלקם של שני הנ"ל זכות טלוויזיונית גדולה, התחייבות תקשורתית רחבת ממדים כלפי צופיהם, ועבודה אחראית ו- קשה מנשוא. חיש מהר התברר כי ניב רסקין איננו שדר א"ק טבעי וכי כישרונו המוגבל איננו מסוגל להגיח מ- ד' אמות הכדורסל שלו לעבר אופק חדש שהוא איננו מכיר. חיש מהר התברר כי הוא איננו בר סמכא ליטול את מיקרופון הא"ק הטלוויזיוני. ניב רסקין ניצב אז ב- 2016 לא רק בפעם הראשונה בפני מבחן טלוויזיה רב צלעות ו- אדיר ממדים ו- חשוף לעֵין כּל, אלא עמד גם בפני משימה אחרת לא פשוטה, ל- חמוק מ- צִלוֹ של קָאטוֹ (Cato) הַזָקֵן. גבירותיי ורבותיי, לא היה מדובר ב- להחליף צִחְקוּקִים ודָאחְקוֹת עם פיני גרשון וארז אדלשטיין בעמדת שידור של משחק כדורסל כלשהו בליגה שלנו. עמד כאן לדיון עניין רציני ביותר, הפוטנציאל והכישרון של אדם בעל מוניטין בשם ניב רסקין, האם יוכל בפעם הראשונה בחייו לכסות ולשדר ישיר כהלכה את ענף הספורט האולימפי החשוב ביותר והראשון במעלה, תחרויות ה- א"ק אולימפיות באולימפיאדה ה- 31 במניין הזמן החדש, זאת של ריו דה ז'אניירו 2016. הוא כשל. אל תקנאו בו.

יש להזכיר כאן לקוראי הבלוג שלעומת ניב רסקין הטירון הירוק, מולי אפשטיין שימש פַּרְשָן א"ק מצטיין שלי (במקומו של גלעד וויינגרטן) לצדו של השַדָּר מאיר איינשטיין באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה באוגוסט 1999 בסביליה – ספרד. כמו כן זימנתי אותו את מולי אפשטיין בשל השכלתו הספורטיבית והאקדמית בתחום הפיסיולוגיה לשמש פרשן ספורט כללי שלי באולימפיאדת סידני 2000. מולי אפשטיין הוא חוקר ואיש מדע מהשורה הראשונה בארץ בתחום הספורט, וגם איש תקשורת נבון ובעל ניסיון ו- מוניטין בזירת הא"ק הישראלית והבינלאומית. החידה האולימפית הגדולה ב- 2016 הייתה האם השַדָּר המוביל ניב רסקין שמעולם לא שידר ישיר תחרויות אתלטיקה קלה בארץ ו/או בעולם, וודאי לא אליפויות עולם בא"ק ולא אולימפיאדות ב- א"ק, ישגשג ? החידה השנייה הייתה אם הפרשן מולי אפשטיין יוכל לברוח אולי להסתתר מאימת חוק "הכלים השלובים", ו/או לצוף מעליהם ? לא, הוא לא הצליח. הוא נגרר אז מטה ב- 2016 ע"י ניב רסקין כפי שגוררת אותו עכשיו לתהום ב- 2019 מירי נבו באולפן בהרצליה בעת שידורי ה- Off tube של אליפות העולם הנוכחית ה- 17 ב-א"ק שנערכת עכשיו ב- דוחה קאטאר בימים האלה של ספטמבר + אוקטובר של שנת 2019.

גיוסו של מולי אפשטיין על ידי והטסתו לעמדת הפרשנות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ב- 1999 בסביליה, וב- 2000 במשחקים האולימפיים של סידני, גררה כרגיל הרמת גבות מצד כמה גורמים קנאים ברשת הטלוויזיה שלי וגם ברשות השידור, "…בבחינת מה יואש אלרואי הזקן הזה חושב לעצמו…אין צורך להטיס את מולי אפשטיין לסביליה הרחוקה בספרד…הוא יכול לעשות את עבודת הפרשנות שלו אותו הדבר מהאולפן המנווט בירושלים…". מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל עמד בפרץ, וסמך על שיקול דעתי. הוא העניק לי גיבוי מלא. מולי אפשטיין טס לעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסביליה – ספרד.

תיעוד וצילום מהימים ההם-הזמן ההוא באליפות העולם ה-7 ב-א"ק בעיר הספרדית סביליה קיץ 1999, לפני שתי עשרות של שנים. מולי אפשטיין נמנה על צוות השידור שלי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון בסביליה – ספרד.    

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון ה- א"ק של סביליה. אנוכי (משמאל) יחדיו בעמדת השידור שלנו באצטדיון בסביליה עם צוות השידור שלי השדר המוביל הבלתי נשכח מאיר איינשטיין ז"ל (בתווך) והפרשן ד"ר מולי אפשטיין יבד"ל (חובש כובע מצחייה). עמדות השידור היו חשופות לשמש. שרר במקום חום רב בבוקר ובצהריים בעת שלבי התחרויות המוקדמות. (צילום סעדיה קרוואני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסבילייה – ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שתי עשרות שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק היפהפה של סביליה. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : פרשן הא"ק המוביל הפיזיולוג (M.Sc) מולי אפשטיין (התמנה על ידי לתפקיד במקומו של ד"ר גלעד וויינגרטן), השדר המוביל מאיר איינשטיין, ואנוכי כעורך ראשי, מפיק ראשי, ומנווט ראשי של השידורים הישירים המועברים מסביליה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש לזכור כי מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית במאי 1968 ועד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 832 ב- 7 באוקטובר 2019, תקופה בת 51 שנים וחצי, רק שני אנשים בתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל הצליחו להטביע עד כה את חותמם על המדיה הטלוויזיונית כ- שדרני א"ק מעולים ומשוכללים שהפכו לאוצר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ונכסי צאן ברזל שלה : הראשון הוא נסים קיוויתי יבד"ל והשני, מאיר איינשטיין ז"ל. השאר, לרבות מירי נבו ואלי אילדיס בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא צלחו את האתגר. לא ניתן לקרוא ב- שמותיהם של שני שדרי הא"ק האולימפיים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הבלתי נשכחים שהיו מופת בשעתו, ואח"כ באותה נשימה להכריז את שמם של אורי לוי, דני דבורין, עמית הורסקי, מירי נבו, ואלי אילדיס כאילו דבר לא קרה. נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הציגו רמה אחרת בעת השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפויות העולם ב-א"ק ואת התחרויות האולימפיות ב-א"ק (רמה בינלאומית גבוהה), קְלָאסָה שונה, ידע, מומחיות, וגם בקיאות בהיסטוריה של ה-א"ק הבינלאומית. שניהם יצרו חַיִץ ו- דרגה מיוחדת משלהם, וקנו לעצמם בעת ההיא מוניטין ו-מעמד טלוויזיוני יוצא דופן כאן, בינינו, בתעשיית הטלוויזיה בארץ. הימים ההם חלפו לבלי שוב.

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אליפות העולם ה- 6 בא"ק – אתונה 1997. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 22 שנים. אנוכי (מימין) יחדיו עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק – סביליה / ספרד 1999. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. זהו משרד הניהול, התקשורת, השידורים, התיאום, וההפקה שלי במרכז השידורים הבינלאומי ב- IBC בעיר הספרדית סביליה (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). אנוכי (בקדמת התמונה) יחדיו עם הפרשן המצוין שלי מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי התקשורת אלכסנדר הרש בטרם יציאה לאחת ממשימות השידורים הישירים באצטדיון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. אנוכי (מימין) יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת מר סעדיה קאראוואני (משמאל, אחד מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הטובים ביותר בתחום ההנדסה בכל הזמנים) במשרד הניהול, ההפקה, השידורים, התיאום, והבקרה ב- IBC הסמוך לאצטדיון הא"ק בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה – ספרד. אשנה ואומר שוב : סעדיה קאראוואני נחשב לאחד הטכנאים הטובים ביותר בתחומו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי – אוגוסט 1996. אולימפיאדת אטלנטה 96'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 23 שנים. זהו משרד הניהול, הניווט, ההפקה, השידורים, התיאום, והתקשורת שלי במרכז השידורים הבינלאומי בעת המשחקים האולימפיים באטלנטה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). זוהייר בהלול (מימין) ואנוכי (משמאל) יחדיו בטרם אחד השידורים הישירים האינטנסיביים ב- אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכללו בתוכם 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. כמנווט, עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בארץ ובעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ראיתי בזוהייר בהלול עיתונאי מוכשר בעל יוֹשְרָה ומוּסָר, שַדָּר כדורגל, ושַדָּר אולימפי אהוב ומוערך על ידי. לכן צירפתי אותו כבורג עיתונאי חשוב למשלחת הטלוויזיונית האולימפית שלי לאולימפיאדת אטלנטה 1996 ובחלוף ארבע שנים גם לאולימפיאדת סידני 2000. הוא לא הכזיב. זוהייר בהלול הוא אדם יקר לי. כ- אח שלי. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מוטי קירשנבאום ז"ל הסכים לחוות דעתי זאת. ברקע באגף השני מימין למעלה רואים את שלושת השעונים המכוונים לזמנים של אטלנטה (בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב), שעון ישראל, ושעון GMT. הימים ההם חלפו לבלי שוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. ה- IBC בסידני אוסטרליה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 19 שנים. התמונה הזאת צולמה ע"י אחת מצלמי ה- ENG שלי רמי ליטל שנמנה על המשלחת הטלוויזיונית שלי למשחקים האולימפיים, ארבע יממות לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. זוהי נבחרת השידור הציבורי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC בסידני, באולימפיאדת סידני 2000. החבורה הטלוויזיונית הזאת שידרה מסידני לירושלים בפרק זמן של 17 ימים 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות ללא תקלה אחת. מדובר בהישג תוכניתי, טכנולוגי, ולוגיסטי רב משמעות. זיהוי הנוכחים בשורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). זיהוי הנוכחים בשורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב בצוות ה- ENG), גלעד עדין (כתב בצוות ה- ENG). זיהוי הנוכחים בשורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (מדען אנטומיה ופיזיולוגיה, שימש פרשן טלוויזיה כללי מוכשר ובעל ידע עצום במגוון רב של ענפי ספורט), מאיר איינשטיין ז"ל (השדר המוביל בכל השידורים הישירים מזירת ה- א"ק לגברים ונשים), זוהייר בהלול (היום ח"כ במפלגת "המחנה הציוני", שדר מצוין של המקצועות האולימפיים של הרמת משקולות, היאבקות בסגנון יווני – רומי, והיאבקות בסגנון חופשי), עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי יואש אלרואי, דורית חיימי (עוזרת הפקה). זיהוי הנוכחים בשורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים של רשות השידור), אורי לוי, (שדר מוביל בענפי ספורט קטנים, ג'ודו, טניס, וחתירה בקייאקים, ואיש טלוויזיה בעל ערך בתחומי התכנון המוקדם, ההפקה, ועריכת תוכן), יעקב "קובי" תקוע (עורך מצוין של כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים מצוין, לקחתי אותו עמי לאולימפיאדת סידני 2000 במקומו של אורן רוזנשטיין), ו- ששי אפרתי (מפיק מצוין ברמה בינלאומית, איש טלוויזיה רציני, קפדן, ישר דרך, וממושמע מאוד, ויד ימיני). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מולי אפשטיין פרשן ה-א"ק המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

סִסְמתי האנושית והטכנולוגית הטלוויזיונית ההיא, "Never Off tube", אותה טבעתי, הצהרתי, ושיננתי מאז התמניתי למנווט, עורך ומפיק, ו-מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- נובמבר 1980 (ע"י מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל + מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל + מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל), כללה בתוכה גם את מולי אפשטיין. היה מדובר בפרשן א"ק מצוין, רָהוּט, בעל ידע, חרוץ, מתנסח היטב ובתמציתיות בטלוויזיה, וגם איש ממושמע ו-נעים הליכות. השנים ההֵן חלפו לבלי שוב.

אני מעריך ש- מולי אפשטיין איש ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היה שרוי בכל בוקר בבעיה בתקופת סיקור ה- Off tube הממושך מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק של דוחה 2019. בעת צחצוח השיניים והתגלחת מידי בוקר הוא היה אמור להסתכל במַרְאָה בדמותו המתבוננת בו מנגד, ואז להתייצב בינו לבין נפתולי נפשו ולהחטיף לעצמו שתי סטירות לחי ולומר, "מגיע לי". לא ייאמן פרשן ה-א"ק בהא הידיעה של המדינה שקוראים לו מולי אפשטיין מרים ידיים, נכנע, ויורד נמוך על ברכיו בגובה רף ה- Off tube, בפני המעסיק שלו. הסכמתו של מולי אפשטיין המצוין להפוך לפרשן א"ק אופטיובניק, היא הסכמה מצערת עבורי. עצובה מאין כמותה בשבילי. אשנה ואומר שוב : פרשן א"ק וותיק, בעל מוניטין, ועתיר ידע ברמה בינלאומית כמו מולי אפשטיין שמסכים ביודעין וניאות מרצון להיות משת"פ של ההנהלה שלו ולהפוך לאופטיובניק באולפן בהרצליה בעת השידורים הישירים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק בדוחה בירת קאטאר (בתאריכים שבין 27 בספטמבר 2019 ל- 6 באוקטובר 2019), הופך בעל כורחו לקוריוז. אבהיר את עצמי שוב : מולי אפשטיין איננו קוריוז כאדם. מולי אפשטיין (וכל שדרן טלוויזיה אחר )הופך את עצמו ל-קוריוז משהוא מתיישב על כיסא ה- Off tube ומתיימר לפרש, לנתח, ולהסביר לצופיו מהמוניטור באולפן בהרצליה אירועי א"ק שמתרחשים כברת דרך רחוקה, הרחק – הרחק ממנו (!). בלשון המעטה : זה לא בסדר (!). אינני יודע דבר מפרטי השיחה שהתנהלה בין מולי אפשטיין לבין הנהלתו משזאת הודיעה לו כי החליטה סופית וגזרה עליו את הדין כי ישמש פרשן Off tube באולפן בהרצליה של תחרויות אליפות העולם ה- 17 ב-א"ק של דוחה 2019. האמת, זה גם לא חשוב. התוצאה הסופית היא שקובעת ומכריעה את הכף לרעתו של מולי אפשטיין. מולי אפשטיין פרשן ה-א"ק המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא היה בדוֹחָה 2019. הוא נשאר בארץ. זה מה שהנהלתו ציותה עליו לעשות. והוא עשה כמְצֻוֶוה עליו. עם דמעות ו/או בלי, אין זה כבר משנה ואין לכך גם שום חשיבות.

הימים ההם שחלפו לבלי שוב.

להלן חלק מ-מכתבי הערכה שהוענקו לי ע"י המנכ"לים של רשות השידור, היו"רים של רשות השידור, ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לדורותיהם.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).       

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים . מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב שלו היה מסוגנן ו- נחמד אבל לא הגירושים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור. הדפתי בתנופה את החַיִץ המפריד ביני לבין מצפוני ו- נטשתי בטריקת דלת. אין מדובר במילים גבוהות. זאת הייתה האמת. נתתי ליוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ו- עזבתי את מכורתי הטלוויזיונית בתום 32 שנות שירות. אותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ב- 2002, נחמן שי, לא התייצב לימיני במאבקי הצודק ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, שהודח בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ובתמיכתו מובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) מכהונתו הרמה בעוון שחיתות והענקת שוחד מסך (דו"ח הדחתו ההיסטורית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור, מונח מצהיב בארכיון הממשלה). נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז, התגלה לי ב- 2002 כעסקנצ'יק פוליטי קטן ו- איש נטול ערכים של ניהול ויושרה ציבורית. נחמן שי היה מודע לחִדלונו של יוסף בר-אל ומסיבותיו שלו מילא את פיו מים. ובכן, את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מהכס הרם לפרוורי הירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ובתמיכת היועץ המשפטי מֶנִי מָזוּז מדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו. 13 שרים תמכו בהדחה, 2 שרים התנגדו (דליה איציק + מאיר שיטרית), ו-3 שרים נמנעו (בנימין נתניהו + דני נווה + פואד בן אליעזר ז"ל). לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, מודח ומסולק לאלתר מנכ"ל רשות שידור מכהן בשֵם יוסף בר-אל. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח.

תזכורת. טקסט מסמך. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח : 3 במאי 2005. העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו כי לראשונה בתולדות המדינה ולראשונה בהיסטוריה של רשות השידור (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל") החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח מנכ"ל רשות שידור מכהן בגין שחיתות ושוחד מסך בשם יוסף בר-אל. יוסף בר-אל גורש בבושת פנים לעַד מהכֵּס הַרָם לעבר ההיסטוריה המוצלת והאפלולית של רשות השידור ז"ל ההיא. היה מדובר ב- מעט מִידַי ומאוחר מִידַי. (באדיבות "מעריב").

מידע שהתפרסם בשעתו ב-"גלובס": יואש אלרואי,יום חמישי – 27 באוגוסט 2009, 16:20.

ועוד דבר : שום דבר לא בַּדוּק.

יואש אלרואי משיב ל-"מתקפת הַדוּק" של יורם ארבל עליו ועל רשות השידור: "הוא מכופף את כבודו בדיבורו זה. ספק אם הוא בכלל עיתונאי".

בקיץ 1990, בתום הפקת שידורי מונדיאל איטליה 90', נטש יורם ארבל את חטיבת הספורט של הערוץ הראשון ללא כל הודעה מוקדמת. מנכ"ל רשות השידור דאז, אריה מקל, ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל, התקשרו אלי מודאגים. "מה יהיה עכשיו?", שאלו. השיחה הזו זכורה לי עד היום מפני שנדרשתי להעביר בה קורס טלוויזיה קצר ולהרגיע את שני הבוסים ההמומים מנטישתו המפתיעה של ארבל. במקומו העברתי אלי לחטיבת הספורט של הטלוויזיה את מאיר איינשטיין, שהיה עד אז שדר רדיו "קול ישראל". בקורס הטלוויזיה המזורז בטלפון הבהרתי לממונים כי הצופים נוהים אחרי איכות האירועים המשודרים בטלוויזיה, ואינם צועדים בעקבות שדר זה או אחר. אז גם נולד המושג אותו הגיתי לראשונה, "משחק הדוּק". כלומר : השדר חשוב, אולם האירועים חשובים ממנו (!).

הודעתי לשניהם לאריה מקל ויוסף בר-אל חד משמעית באותה שיחת הוועידה הטלפונית ההיא, בזאת הלשון : "אינני מודאג מנטישתו של יורם ארבל, מפני שהטלוויזיה הישראלית הציבורית שחנו מחזיקה בינתיים בכל זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוונטיים בארץ וגם בעולם. אם שניכם, כקברניטי רשות השידור, תסייעו לי לשמור על פילוסופיית השידור וההחזקה שהתוויתי במשך השנים, ולהתנהג בהגיון בעידן הרב-הערוצי הממשמש ובא, אזי לא נשקפת לנו כל סכנה. ברגע ששדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נסים קיוויתי, רמי וייץ, מאיר איינשטיין ואורי לוי, ישדרו את משחקי מכבי תל אביב בגביע אירופה, משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) וגביעי המדינה (גם בכדורסל), אולימפיאדות, מונדיאלים וכו' – ויורם ארבל ישדר מולם "משחק דוק" – ודאי שצופי הטלוויזיה ילכו עם האירועים הגדולים שאנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נשדר להם בארץ ומהעולם, ולא אחרי יורם ארבל. זהו חוק הטלוויזיה הראשון". הייתה פאוזה לשנייה אחת על קו הטלפון המשותף לשלושתנו, ואז הוספתי ואמרתי בשפה האנגלית את השורה התחתונה שסיכמה את השיחה ההיא לפני 29 שנים, כלהלן :

"When you have the rights – You have the show" (!). 

יורם ארבל הוא לפי דעתי גדול שדרני הספורט בתולדות הטלוויזיה של מדינת ישראל, אין ספק בכך. אבל הוא לא הדבר החשוב ביותר בתעשייה היקרה הזאת. גם לא, אגב, המגיש חיים יבין. הממון והטכנולוגיה שמניעים את תעשיית הטלוויזיה והגיון המפיקים והעורכים הם שמנצחים בסופו של דבר, ולא השדרנים. ב-1990 החל ארבל לשדר בערוץ 2 הניסיוני ובערוץ 5 שהחל לקרום עור וגידים. ארבל צבר בשידוריו במשך ארבע שנים (1994-1990) רייטינג אפסי, בעוד שידורי הספורט על גווניהם השונים בערוץ 1 גרפו בימים ההם מ?דרוג שהמינימום שלו ניצב על 30 אחוז, ובלא מעט מקרים העפיל לשיאים חסרי תקדים של 45 אחוז.

ב- 18 וב- 20 באפריל 2000 נקלעתי, כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לעימות חזיתי שכה חפצתי בו עם יורם ארבל, אז שדרן ערוץ 5, בע?ת השידורים הישירים של הפיינל פור בכדורסל. הצבתי בסלוניקי את הנבחרת שלי, שכללה את מאיר איינשטיין ואורי לוי והפרשנים רלף קליין ואלי סהר. מיילן טנזר הציב בשורותיו את יורם ארבל ועופר שלח. באותם שני ערבים, בימי שלישי וחמישי, הכה ערוץ 1 את ערוץ 5 (וגם את ערוץ 2) שוק על ירך, כשצבר ב-18 באפריל 2000 27.9 אחוז רייטינג מול 6.6 אחוז של ערוץ 5. במשחק הגמר של מכבי מול פנאתינייקוס השגנו רייטינג של 30 אחוז, מול 6 אחוז של ערוץ 5. יורם ארבל הובס וערוץ 5 ניגף. מנהלי ערוץ 1 ורשות השידור כה נדהמו מגודל הניצחון הלא צפוי, עד שמנכ"ל הרשות אורי פורת מיהר להעניק לי צל"ש – מכתב הערכה (ראו צילום). ניצחון הרייטינג בימים ההם לא היה רק של שדרני ערוץ 1, אלא גם של קובי בן גור, יו"ר דירקטוריון חברת "פלאפון", והמנכ"ל שלו גיל בול, שהעניקו לי חסות בגובה של רבע מיליון דולר לאחר מאבק עיקש.

כמעט העליתי את יורם ארבל השדר המשני שלי על המטוס חזרה לארץ במונדיאל הכדורגל ארגנטינה 1978. השדר המוביל שלי במונדיאל ארגנטינה 1978 היה דן שילון. 

שדרני הספורט יושבים, מטבע הדברים, בוויטרינה של חנות הטלוויזיה. זה חשוב, אך חשוב מהם הוא מי שמעצב את חלון הראווה הזה ואילו חומרים הוא מציב בקדמה שלו בפני עדשת המצלמה. יורם ארבל שגה פעמיים. בפעם הראשונה הצהיר "אני עדיין מספר 1". זה נכון, אך אין הנחתום מעיד על עיסתו, ובכך הוא מאבד את כבודו ומכופף את אישיותו לגובה הדשא. בפעם השנייה אמר ארבל כי "מי שהיה צריך לאכול דוק, אכל דוק". לא מדויק, בלשון המעטה. במשך עשור שלם, בין 1990 ל- 2000, לאחר עזיבתו של ארבל, הפקתי, ערכתי, ניהלתי ושידרתי באופן בלעדי מחמש יבשות תבל וממאה ערים על פני הגלובוס אירועים רבים, בהם שלושה מונדיאלים, שלושה טורנירי Euro, שלוש אולימפיאדות קיץ, ועוד טורנירים חשובים רבים כמו ווימבלדון, אליפות אירופה בכדורסל ועונות שלמות בליגות הבכירות בכדורגל ובכדורסל לרבות תנופתו של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א באירופה. איני זוקף זאת לזכותי בלבד. הדבר החשוב ביותר בתעשיית הטלוויזיה הוא לשכנע את הממונים עליך בצדקת דרכך ובהשקפת עולמך הטלוויזיונית. היו כאלה שהיה יותר קשה אתם (טומי לפיד ז"ל ואריה מקל יבד"ל), ואחרים שהיה קל יותר עמם (אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום ז"ל). הבוסים שלי האמינו בחבריי, במנהיגות השידור שלי וביכולת הנשיאה באחריות, והעמידו לרשותי במשך השנים הרבות תקציב שנע סביב יותר מ- 100.000000 (מאה מיליון) דולר בתחומים המרכיבים את שידורי הספורט היקרים והיוקרתיים, בארץ ובעולם: תשלום זכויות שידורים, שימוש בטכנולוגיה חדשנית, לוגיסטיקה וכוח אדם.

ההצלחה היא פרי תכנון ארוך טווח וטיפול משולב ורב מערכתי של כל דרגי הטלוויזיה בתחומים הרבים והשונים שלה. כמי שניווט את שידורי הספורט במשך כמעט רבע מאה של שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ1, שאפתי להתאים לכל אירוע את השדר הטוב ביותר. יורם ארבל היה אחד מהם, אך הוא לא היה היחיד. תנועת השדרים מערוץ כזה או אחר אל משנהו חיונית פחות מבימת האירועים הבלעדית והשחקנים הראשיים המשתתפים בהם. יוסיין בולט הפך את אליפות העולם באתלטיקה קלה שהסתיימה לאחרונה בברלין לחוויה סנסציונית, וסייע לערוץ 1 לצוף לרגע מעל פני המים. לפניו עשו זאת מייק פאוול, מייקל ג'ונסון וקרל לואיס. קרויף, מראדונה, קטש, שמעון מזרחי ורוג'ר פדרר העניקו לנו רגעים בלתי נשכחים בתחומים אחרים.

אין שום רבותא בחשיפת פגישתו ההיא של יורם ארבל עם היו"ר המוכשר של הרשות, משה גביש, שפרש ממנה, ופרישת תוכניתו בערוב ימיו. יורם ארבל הוא איש מיקרופון מחונן, אך אינו מנהיג שידור. ספק אם הוא בכלל עיתונאי. בעת שהותנו בבואנוס איירס במונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 78' כמעט העליתי אותו על מטוס בחזרה לארץ כעונש, לאחר שהודיע לי כי הוא מבקש לשדר ישיר את המשחק ארגנטינה – פולין ב- 14 ביוני 1978 מרוסאריו, Off tube (מעמדת ההפקה בבואנוס איירס), במקום לנסוע לעמדת השידור שלנו באצטדיון ברוסאריו. הטקסט היה ברור כשמש הזורחת בצוהרי היום : "יורם, אין דבר כזה Off tube. אחת מהשתיים – או שאתה נוסע עכשיו לרוסריו או שאתה עולה על המטוס הראשון מארגנטינה לישראל". בפעם השנייה הוא פישל ב- "משחק השרוכים" ב-1998, אבל זה כבר לא היה בזמני אלא בעידן ערוץ 2 המסחרי. במקום לנפנף אותו במקום מעמדת השידור, סלחו לו.

תוחלתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 הייתה נעוצה ברכישה חכמה של זכויות השידורים בלעדיות של אירועי הספורט הגדולים בארץ ובחו"ל. בראש מחלקת הספורט של ערוץ 1 ניצב אדם מוכשר ובעל ניסיון, ששי אפרתי, שהעניק לנו קיץ אחד של אושר – אליפות העולם בשחייה, אליפות העולם באתלטיקה קלה, עוד מעט גם את אליפות אירופה בכדורסל, והצליח (כנראה) בעת כתיבת שורות אלה לשכנע את מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר לאמץ לחיקו את המשחק המרכזי של ליגת העל בכדורגל. מהיבט הרייטינג אין שום חשיבות אם את המשחקים בימי שני ישדרו עמית הורסקי ודני נוימן ו/או יורם ארבל ואיל ברקוביץ'. ערוץ 10 קלט את העסק והדיח את יורם ארבל מעמדת השידור של משחקי הכדורסל, כשהוא מציב שם את ניב רסקין. וראה זה פלא: הרייטינג לא צנח, אפילו האמיר.

הייתה לי זכות גדולה לנהל בשעתו את יורם ארבל. הוא שדר טלוויזיה שאני רוחש לו ריספקט רב, אך עליו להפסיק לשמש נחתום ופרומוטר של עצמו ולהתקלס במקום שהיה פעם ביתו, ולבטח לחדול מסיפור הַ- "דוּק" שלא היה ולא נברא.

סוף הפוסט מס' 832. הועלה לאוויר ביום שני – 7 באוקטובר 2019. כל הזכויות שמורות. המשך בפוסט מס' 833.