פוסט מס' 836. פרפראות. אחת מהן : המגיש והמנחה דני קושמרו נראה ונשמע מיותר ב- "אולפן שישי" (יום שישי – 25 באוקטובר 2019) בערוץ 12 בחברתם של רוני דניאל, אמנון אברמוביץ', גיא פלג, ועמית סגל. ארבעתם נפילים לעומתו ו-גדולים עליו בכמה מספרים טובים. וגם : מרבית הציבור (בארץ וגם בעולם) איננו חושב, איננו יודע לחשוב, ולא רוצה לחשוב. לכן איננו מתעניין בתעשיית הטלוויזיה המורכבת והסבוכה ולא מנתח את המסרים שה- Media הוויזואלית ממחישה לו השכם והערב ב- Video ו- Audio. בתום יום עבודתו הוא לוחץ כאוטומט על השָלָט כדי לבהות, להעביר זמן, ולהשתעשע. לא כול הציבור. רובו. וגם, זה לא היה כל כך מזמן : הפוליטיזציה הממארת עשתה שַמוֹת בשידור הציבורי. ב-2002 הפקידה ממשלת ישראל ובראשה אריאל שרון את השידור הציבורי בידיו של מנכ"ל יָרוּד, עָלוּב, ונֶחְשָל בשֵם יוסף בר-אל. עוזרו הראשי בתחילת מסע הַנֶפֶל והַכּוֹשֵל ההוא היה יוסי משולם אותו אף מינה יוסף בר-אל ב- 2002 ל-מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של יאיר אלוני שהודח. יו"ר רשות השידור ב- 2002 בראשית עידן המנכ"ל יוסף בר-אל היה נחמן שי. נחמן שי הודח ממשרתו באוקטובר 2002 ובמקומו מונה הוצב לתפקיד יו"ר רשות השידור אברהם נתן איש מרכז מפלגת "הליכוד". היה מדובר בהפקדות תקשורתיות-פוליטיות נֶטוֹ האחת אחרי השנייה, והענקת משרת מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים לאיש לֹא מוּכְשָר, רָדוּד, ולֹא רָאוּי בעליל. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה ב-2005 הפַארְסָה ההיא. אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון הדיחו וסילקו בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 את יוסף בר-אל מהַכֵּס הַרָם שנתיים לפני תום כהונתו (הייתה אמורה להסתיים ב- 2 ביוני 2007). אומר בשפה ברורה ופשוטה ומבלי להתייפייף יותר מידי : אריאל שרון וממשלתו העיפו ל-קיבינימט את מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל, רק עשו זאת באיחור של שלוש שנים. לשידור הציבורי נגרמו בינתיים בעידן אותו המנכ"ל יוסף בר-אל ההוא ואותו יו"ר רשות השידור ההוא אברהם נתן אבדות כבדות ו- נזקים בלתי הפיכים. ב-2011 מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את יוני בן מנחם איש כּוֹשֵל, רָדוּד, ודַל למנכ"ל רשות השידור. "העזר כנגדו" היה אז זליג רבינוביץ'. יו"ר רשות השידור בשנים 2014 – 2010 היה עוד מינוי פוליטי מחורבן בשם אמיר גילת. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה גם ההתרחשות המגוחכת ההיא ברמה של אבסורד, של פרודיה בשנת 2014. המנכ"ל יוני בן מנחם יחדיו עם עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' פלוס יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת הודחו ו-סולקו אף הם ממשרותיהם ורשות השידור נסגרה על פי צַו החוק. מעל ראשה הוּצָב כונס נכסים בשם פרופסור דָוִד הָאן. דָוִד הָאן גייס את מר יוֹנָה וִויזֶנְטַל לשַמֵש מנכ"ל משקם זמני. ב- 2017 מתה רשות השידור ההיא והפכה לז"ל. על חורבות גושי עפרה הוקם תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11.  פוסט מס' 836. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 26 באוקטובר 2019.כלליראשי

תגובות

פוסט מס' 836. פרפראות. אחת מהן : המגיש והמנחה דני קושמרו נראה ונשמע מיותר ב- "אולפן שישי" (יום שישי – 25 באוקטובר 2019) בערוץ 12 בחברתם של רוני דניאל, אמנון אברמוביץ', גיא פלג, ועמית סגל. ארבעתם נפילים לעומתו ו-גדולים עליו בכמה מספרים טובים. וגם : מרבית הציבור (בארץ וגם בעולם) איננו חושב, איננו יודע לחשוב, ולא רוצה לחשוב. לכן איננו מתעניין בתעשיית הטלוויזיה המורכבת והסבוכה ולא מנתח את המסרים שה- Media הוויזואלית ממחישה לו השכם והערב ב- Video ו- Audio. בתום יום עבודתו הוא לוחץ כאוטומט על השָלָט כדי לבהות, להעביר זמן, ולהשתעשע. לא כול הציבור. רובו. וגם, זה לא היה כל כך מזמן : הפוליטיזציה הממארת עשתה שַמוֹת בשידור הציבורי. ב-2002 הפקידה ממשלת ישראל ובראשה אריאל שרון את השידור הציבורי בידיו של מנכ"ל יָרוּד, עָלוּב, ונֶחְשָל בשֵם יוסף בר-אל. עוזרו הראשי בתחילת מסע הַנֶפֶל והַכּוֹשֵל ההוא היה יוסי משולם אותו אף מינה יוסף בר-אל ב- 2002 ל-מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של יאיר אלוני שהודח. יו"ר רשות השידור ב- 2002 בראשית עידן המנכ"ל יוסף בר-אל היה נחמן שי. נחמן שי הודח ממשרתו באוקטובר 2002 ובמקומו מונה הוצב לתפקיד יו"ר רשות השידור אברהם נתן איש מרכז מפלגת "הליכוד". היה מדובר בהפקדות תקשורתיות-פוליטיות נֶטוֹ האחת אחרי השנייה, והענקת משרת מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים לאיש לֹא מוּכְשָר, רָדוּד, ולֹא רָאוּי בעליל. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה ב-2005 הפַארְסָה ההיא. אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון הדיחו וסילקו בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 את יוסף בר-אל מהַכֵּס הַרָם שנתיים לפני תום כהונתו (הייתה אמורה להסתיים ב- 2 ביוני 2007). אומר בשפה ברורה ופשוטה ומבלי להתייפייף יותר מידי : אריאל שרון וממשלתו העיפו ל-קיבינימט את מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל, רק עשו זאת באיחור של שלוש שנים. לשידור הציבורי נגרמו בינתיים בעידן אותו המנכ"ל יוסף בר-אל ההוא ואותו יו"ר רשות השידור ההוא אברהם נתן אבדות כבדות ו- נזקים בלתי הפיכים. ב-2011 מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את יוני בן מנחם איש כּוֹשֵל, רָדוּד, ודַל למנכ"ל רשות השידור. "העזר כנגדו" היה אז זליג רבינוביץ'. יו"ר רשות השידור בשנים 2014 – 2010 היה עוד מינוי פוליטי מחורבן בשם אמיר גילת. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה גם ההתרחשות המגוחכת ההיא ברמה של אבסורד, של פרודיה בשנת 2014. המנכ"ל יוני בן מנחם יחדיו עם עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' פלוס יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת הודחו ו-סולקו אף הם ממשרותיהם ורשות השידור נסגרה על פי צַו החוק. מעל ראשה הוּצָב כונס נכסים בשם פרופסור דָוִד הָאן. דָוִד הָאן גייס את מר יוֹנָה וִויזֶנְטַל לשַמֵש מנכ"ל משקם זמני. ב- 2017 מתה רשות השידור ההיא והפכה לז"ל. על חורבות גושי עפרה הוקם תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11.  פוסט מס' 836. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 26 באוקטובר 2019. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *