טקסט מסמך : 26 בדצמבר 1985. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן נוזף בחנן עזרן ז"ל עורך מהדורת החדשות המסכמת על אי שיבוץ ידיעות ספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המחלוקות המקצועיות שלי ב- 2001 עם עורך החדשות מר אלישע שפיגלמן. מנהל החטיבת החדשות רפיק חלבי נדרש להתערב. הוא חרץ דין לטובת ההיגיון ועיתונאות נכונה , ולזכותי.

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. מכתב נזיפה של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר רפיק חלבי ששלח לעורכי החדשות אלישע שפיגלמן, יולי אופק, וענת יהלום בעקבות התעקשותם ושיקולם העיתונאי המוטעה שלא לשדר ידיעה וכתבה אודות הצטיינותו של הג'ודוקא הישראלי אריק זאבי באליפות אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1999. יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (משמאל) יחדיו עם רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המחלוקות המקצועיות שלי בראשית 2002 בעידן מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא עם סגנית מנהל החדשות גב' יעל חן ועם מנהלת התוכניות לילדים ונוער גב' צלילה רוז. 

טקסט מסמך : 14 בינואר 2001 . מסמך (עמוד מס' 1 מתוך 3) ששלחתי לגב' יעל חן ז"ל מי שכיהנה כסגניתו של מר רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומסביר לה את אי ידיעתה וחוסר בקיאותה בעלויות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית בכלל ושל ה- BBC בפרט. הבעיה עם גב' יעל חן הייתה שבגלל נבונותה ואמינותה והמוניטין שצברה בשנות עבודתה הרבות בשידור הציבורי, מנהלים נוספים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמינו להצהרותיה ולטיעוניה ואמרו לעצמם "אם יעל חן אומרת משהו סימן שזה נכון". אולם לא היה כל מושג בתחום הנדון, כמות זכויות השידורים העצומה וכמות שידורי הספורט הענקית לגווניה השונים שמעניקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC לצופיה. יעל חן לא הייתה מעורה בעניינים ולהצהרתה באותה ישיבת מנהלים בלשכתו של מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני "…שיואש אלרואי לא יספר לי סיפורים. ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט…הייתי בלונדון ולא ראיתי שָם שום שידורי ספורט…", לא הייתה כל אחיזה במציאות כפי שמוכיחים המסמכים המצורפים. להפקות ושידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים היו הרבה מקטרגים ושונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה שראו בכך בזבוז זמן ובזבוז כספים. זה כמובן לא הפריע לגב' צלילה רוז המנהלת הוותיקה של תוכניות הילדים והנוער בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להצטרף להכרזתה של יעל חן ולזעוק בקול : "יואש אלרואי סתם ממציא…". (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בינואר 2001. מסמך (עמוד מס' 2 מתוך 3) ששלחתי לגב' יעל חן ז"ל מי שכיהנה כסגניתו של מר רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומסביר לה את אי ידיעתה וחוסר בקיאותה בעלויות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית בכלל ושל ה- BBC בפרט. הבעיה עם גב' יעל חן הייתה שבגלל נבונותה ואמינותה והמוניטין שצברה בשנות עבודתה הרבות בשידור הציבורי, מנהלים נוספים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמינו להצהרותיה ולטיעוניה ואמרו לעצמם, "אם יעל חן אומרת משהו סימן שזה נכון". אולם לא היה כל מושג בתחום הנדון, כמות זכויות השידורים העצומה וכמות שידורי הספורט הענקית לגווני השונים שמעניקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC לצופיה. יעל חן לא הייתה מעורה בעניינים ולהצהרתה באותה ישיבת מנהלים בלשכתו של מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני "…שיואש אלרואי לא יספר לי סיפורים. ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט…הייתי בלונדון ולא ראיתי שָם שום שידורי ספורט…", לא הייתה כל אחיזה במציאות כפי שמוכיחים המסמכים המצורפים. להפקות ושידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים היו הרבה מקטרגים ושונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה שראו בכך בזבוז זמן ובזבוז כספים. זה כמובן לא הפריע לגב' צלילה רוז המנהלת הוותיקה של תוכניות הילדים והנוער בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להצטרף להכרזתה של יעל חן ולזעוק בקול : "…יואש אלרואי סתם ממציא…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בינואר 2001. מסמך (עמוד מס' 3 ואחרון מתוך 3) ששלחתי לגב' יעל חן ז"ל מי שכיהנה כסגניתו של מר רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומסביר לה את אי ידיעתה וחוסר בקיאותה בעלויות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית בכלל ושל ה- BBC בפרט. הבעיה עם גב' יעל חן הייתה שבגלל נבונותה ואמינותה והמוניטין שצברה בשנות עבודתה הרבות בשידור הציבורי , מנהלים נוספים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמינו להצהרותיה ולטיעוניה ואמרו לעצמם, "אם יעל חן אומרת משהו סימן שזה נכון". אולם לא היה כל מושג בתחום הנדון, כמות זכויות השידורים העצומה וכמות שידורי הספורט הענקית לגווני השונים שמעניקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC לצופיה . יעל חן לא הייתה מעורה בעניינים ולהצהרתה באותה ישיבת מנהלים בלשכתו של מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני "…שיואש אלרואי לא יספר לי סיפורים. ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט…הייתי בלונדון ולא ראיתי שָם שום שידורי ספורט…", לא הייתה כל אחיזה במציאות כפי שמוכיחים המסמכים המצורפים. להפקות ושידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים היו הרבה מקטרגים ושונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה שראו בכך בזבוז זמן ובזבוז כספים . זה כמובן לא הפריע לגב' צלילה רוז המנהלת הוותיקה של תוכניות הילדים והנוער בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להצטרף להכרזתה של יעל חן ולזעוק בקול : "…יואש אלרואי סתם ממציא…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

להלן, מסמכי דו"חות הביצוע הכספיים והתוכניתיים של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC ב- 2001 (BBC 1 ו- BBC 2 שידרו בשנת 2000 כ- 1950 שעות ספורט על מרכיביו השונים) תחת ניהולו של המנכ"ל גרג דייק (Greg Dyke). באדיבות חברת RAR.

טקסט מסמך (1) : דו"ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ"ל גרג דייק. באדיבות RAR. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : דו"ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ"ל גרג דייק. באדיבות RAR. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : דו"ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ"ל גרג דייק. באדיבות RAR. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : דו"ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ"ל גרג דייק. באדיבות RAR. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (5) : דו"ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ"ל גרג דייק . באדיבות RAR. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (6) : דו"ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ"ל גרג דייק. באדיבות RAR. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 13 בינואר 2002 . דו"ח מדרוג של ה- BBC בשני תחומים של שידורי ספורט באדיבות "ספורטקאל" : 

א. 8 (שמונה) תוכניות עֵלִית חוץ מכדורגל.

ב. 8 (שמונה) תוכניות עֵלִית כולל כדורגל.

בינואר 2002 בערוב יומו של רָן גָלִינְקָא ברשות השידור החלה כבר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתהליך מואץ וטראגי של שקיעה, איבוד כל דרך הגיונית של שידור, בלבול בניווט, חוסר מיומנות מוחלט לחתור קדימה, ואובדן עשתונות. טביעה במצולות היא עניין מהיר. כמה לגימות מים מיותרות והעסק גמור. בהיעדר מציל מוסמך ומיומן אתה אבוד. נגזר גורלך . המצב היה גרוע וקשה מנשוא . בנוסף לכך הועיד השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן באפריל 2002 דווקא את יוֹסֵף בַּר-אֵל להיות מַצִילוֹ של השידור הציבורי הטוֹבֵעַ והציע אותו  לתפקיד המנכ"ל העתידי של רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא המודח. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שכבה על קרקעית הים נטולת זימים מבלי יכולת לשאוף חמצן. היא הייתה מוטלת על ערש דווי. ב- "Coma". ב- 2 ביוני 2002 מונה מר יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון, כאמור על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן. בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 הבינה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון כי הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי הייתה מעשה מופרך, והדיחה אותו לאלתר ממשרתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, וגם לא על מנת להפיק פרסום אישי.

————————————————————————————

פוסט מס' 843 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 24 בנובמבר 2019.

————————————————————————————

פוסט מס' 843. רוֹש ולַעֲנָה בשנים ההֵן של 2005 – 2001 ברְשוּת הַשִידוּר. רשות השידור הפכה בארבעת השנים ההן שבין 2001 ל- 2005 לגוף מוּשְחָת ו- מְנֻוָון ו- לעולם לא תשוב עוד לאיתנה. היסטוריה כלכלית – טלוויזיונית. בסְבָך זכויות השידורים של ה- NBA בארה"ב בימים ההם. חובת פתרון התעלומה מוטלת על מספר הסיפור. פוסט מס' 843. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : 4 ביוני 1989. בסבך הפקות שידורי הספורט בארץ ובעולם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני שנות דור. זהו מכתב הערכה שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בטרם קיבל את המינוי לשמש בקיץ 1989 כתב הטלוויזיה ורשות השידור בוושינגטון – ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1980. היכל הכדורסל ברוממה – חיפה בעת הפקת ועשיית הסרט התיעודי על ידי כמפיק ובימאי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הקרוי, "גופייה מס' 6", אודות שחקן הכדורסל טל ברודי. הימים ההם הזמן ההוא לפני 39 שנים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, הצלם שלי יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים), הצלם המשלים שלי משה אלפרט (בן קיבוץ אפיקים), והמקליט דני ברנר (אף הוא בן קיבוץ אפיקים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל שימש ממלא מקום מנכ"ל בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002, לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני של רשות השידור מר רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון (כאמור במארס 2002). ב- 2 ביוני של שנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל הקבוע של רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. לעולם יש לזכור כי באותן שנות האוֹפֶל של 2005 – 2001 עורערו אַמוֹת הַסִפִּים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. יסודותיה זועזעו. רשות השידור הפכה לגוף מושחת ו- מנוון ו- לעולם לא תשוב עוד לאיתנה. מפח נפש. לעולם אין לשכוח כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור התעשתו בחלוף שלוש שנים וב- 2 במאי 2005 הדיחו וסילקו אותו בבושת פנים מהכֵּס. הנימוקים להדחתו היו שוחד מסך ושחיתות. תמיד יש לזכור כי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל מכהן. יוסף בר-אל גורש בבושת פנים מכיסאו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רוֹש ולַעֲנָה בשנים ההֵן שֶל 2005 – 2001 ברְשוּת הַשִידוּר.

מדהים. ביום חמישי – 18 באפריל 2002, אָץ המיועד למשרת מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל (יועצו הקרוב אך זה מכבר של רָן גַלִינְקָא המודח) אל העיתונאית אביבה קרול מהעיתון "גְלוֹבְּס", כדי להצהיר ולכנות את המנכ"ל המודח והבּוס שלו רק לפני ימים ספורים רן גלינקא בתואר, "אידיוט" ו- "מטומטם…" (ציטוט מהפוסט ההוא שהתפרסם ב- "גלובס"). כך כתוב בעיתון הכלכלי של המדינה בימים ההם שחור על גבי לבן. גווייתו המודחת של המנכ"ל הזמני המוּדח של רשות השידור רן גלינקא טרם הספיקה להתקרר, אך המנכ"ל החדש שקוראים לו יוסף בר-אל (עדיין רק ממלא מקום) מיהר לחוות את דעתו אודותיו ובחר להתריס בפומבי כנגדו בסגנון התקלסות של אדם מחונך ו- נאור, "אידיוט" ו- "מטומטם…", הוא כינה אותו. (כאמור, ציטוט מהפוסט ההוא שהתפרסם ב- "גלובס"). נכון ש- רן גלינקא היה גאון קטן שנעדר כל רקע עיתונאי וידע תקשורתי (וגם כלכלי) הכרוך בניהול רשת שידור ציבורית כה ענפה וכה רחבת ממדים, וגם כה רגישה הכוללת בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעברית ובערבית ושתי רשתות רדיו של "קול ישראל" בעברית ובערבית אשר מעסיקה בשורותיה יותר מ- 2000 (אלפיים עובדים). אבל מכאן לרוץ לעיתון הכלכלי "גלובס" (מבלי לחכות קמעא), כדי לכנות אותו בכינויי גנאי בשפת רחוב את הבוס שלו, המרחק גדול. וזה לא היה הכל. במקום אחר באותו ריאיון עם אביבה קרול כינה ב- 18 באפריל 2002 כינה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל את מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני מי שהחזיק גם במשרה של סמנכ"ל פיתוח, כ- "איש כושל…". (ציטוט). הטקסט רווי כינויי גנאי העיד גם על יוסף בר-אל השאפתן מה הוט שווה בדיוק. הוא רן גלינקא עשה כעורך ראשי של רשות השידור (בין ספטמבר 2001 למארס 2002) את כל השגיאות הניהוליות המקצועיות האפשריות וגם העיתונאיות וסולק בצדק. השפעתו על השידור הציבורי הייתה אפסית. כלום. ה- מ"מ שלו יוסף בר-אל שקל את צעדיו ובחר מטעמיו שלו לא להמתין ולתקוף מייד וללא שהות את הבוס המודח שכבר לא היה יכול להחזיר מלחמה שערה. הוא יוסף בר-אל עשה זאת בריאיון ארוגנטי שהעניק לעיתונאית אביבה קרול בימים ההם כתבת העיתון "גלובס", כאמור ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 2002. [1]. "יוסף בר-אל תקע לי סכין בגב", אמר לי רן גלינקא באחת משיחות התחקיר שלי עמו.

יום חמישי – 18 באפריל 2002. חלק מהריאיון שערכה העיתונאית אביבה קרול מהעיתון "גלובס" עם המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל.

אביבה קרול / גלובס : בכל זאת עשית שינויים. מינית את יוסי משולם, מנהל התוכניות, למנהל של ערוץ 1.

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "ועוד איך. כתבתי לו (ליועץ המשפטי, א' ק') מכתב, שאפעל על – פי רוח ההנחיות שלו ואתרחק מהתחום הפרסונלי, אבל שלא יישב לי מנהל טלוויזיה שהוא גם סמנכ"ל פיתוח (יאיר אלוני, א' ק') ובשני המקומות הוא כושל. אני אומר לו, "למה אתה לא מטפל בטלוויזיה ?", והוא אומר, "כי אני עסוק בפיתוח". "ולמה אתה לא מטפל בפיתוח ?", "כי אני עסוק בטלוויזיה". אמרתי לו שיבחר אחד מהשניים. אדם שנכשל – נכשל, אבל הוא בכל – זאת עשרות שנים ברשות השידור, וצריך לעשות את זה בשיא העדינות כדי שאדם ילך וכבודו לא ייפגע".

אביבה קרול / גלובס : אבל גם מי שמִינִיתָּ למנהל התוכניות לא הצליח. איזה לוח – שידורים יש לערוץ 1 ?

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "הוא אחת ההצלחות הגדולות. מנהל תוכניות בטלוויזיה צריך לעבור תחנות אין-סופיות – וִויָה דוֹלוֹרוֹזָה של מנכ"ל, סמנכ"ל, מנהל טלוויזיה. רצחו אותו. אתמול ראיתי הפקה שעשה ליום העצמאות. מהממת. זה אחד המפיקים הגדולים בארץ. יוסי משולם לא רוצה להיות מנהל הטלוויזיה".

אביבה קרול / גלובס : אז מה, כפית עליו?

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "כפיתי עליו לשלושה חודשים. אמרתי לו "אתה לא יכול להשאיר לי את המקום ריק. אני אין לי ראש לזה עכשיו". אנחנו מיודדים. אמרתי לו, "אתה חייב, חובה, לך תמלא". בשלושת החודשים האלה אני צריך לפתור את הבעיות הגדולות".

אביבה קרול / גלובס : מה יותר גדול מלוח – שידורים?

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "העליתי את תוכנית שערי צדק (בניית קריית רשות השידור, א' ק') על הפסים. במאי נבחר חברה שתנהל לנו את הפרוייקט. עד סוף החודש אפתור את הבעיה של שפ"מ (זכיינית הפרסום בקול ישראל, א' ק'), חברה שגובה לרשות השידור מעל ל- 200 מיליון שקל ואין לרשות שום פיקוח ויכולת לבדוק מה כן שודר ומה לא. ישבתי איתם השבוע, מחברים את המחשב שלנו לשלהם, ניתן להם משרד ונוכל לראות מה שודר ומה לא שודר ועל מה יצאו חשבוניות. אחרי זה ננשום במשך שבוע, ואז נתחיל להתפנות לדברים בטלוויזיה. במקביל אנחנו עובדים על לוח – השידורים, ועל הסכסוכים עם כל הוועדים. יש סכסוכים מוכרזים עם כל הוועדים. רן גלינקא, שיהיה בריא, דבר אחד שהצליח לעשות זה להרגיז את כל העולם ולהכניס את כל המערכת למתח. הוא בריב מוכרז עם ועד מנהלים, ועד הנדסה, ועד עיתונות. שלושתם היו בסנקציות, ועמדו להשבית את הרשות. זה גם זירז את המינוי שלי".

אביבה קרול / גלובס : איך הורדת אותם מהעץ ?

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "היו הוראות מטופשות של רן גלינקא, שבאותו יום שנכנסתי ביטלתי אותן. בטירונות אולי היינו עושים דברים כאלה – מעמידים אותם בשורה ואומרים להם לרוץ. את הדברים המטופשים הורדתי מיד. הוא למשל קיצץ את השי לחג, שהוא באותו סכום כבר חמש שנים, מ- 550 שקל ל- 450 שקל לעובד. זה כל – כך מטופש, זה כל – כך סמלי. מימנתי את זה מתקציב הרווחה, שבכלל הולך לקורסים במלונות חמישה כוכבים. אשלם לכולם במקום שקבוצה של 50 איש, שעוברים תמיד מקורס לקורס, ירדו לאילת וילכו לקזינו. זה נחשב קורס ?". "אני לא תינוק, אני לא בוכה".

אביבה קרול / גלובס : יוסף בר-אל, אם כן, לא ממש מסתיר את מערכת – היחסים הבעייתית, בלשון עדינה, בינו לבין קודמו בתפקיד, רן גלינקא. האחרון, אגב טוען כי יוסף בר-אל, ששימש כיועצו, למעשה הכשיל אותו. יוסף בר-אל, מצדו, מגיב לדברים כמו אוהב שנבגד, ופותח במונולוג ארוך, הכולל כינויים שהנייר אינו סובל.

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "קודם-כול, זה מראה כמה שהוא כפוי-טובה, וכמה שהוא לא הבין שום דבר ברשות השידור. דבר שני, באמת לפי בקשתו של השר (רענן כהן, א' ק') ושל רן גלינקא, הייתי יועץ שלו. הוא הרס אותי. בחודש הראשון עבדתי איתו מסביב לשעון. בלעדיי, אחרי שבוע הוא היה מחזיר את המפתחות. אחרי חודש וחצי הוא התחיל להתרחק. דברים שהצלחתי לסכם איתו ועם הוועדים לא נעשו. יש לו אופי כזה שהוא לא מחליט. הוא אומר "רק רגע", "חתמתי בראשי תיבות", "תן לי לחשוב על זה, ולא חוזר. כל דבר שסיכמנו הוא התחיל לעשות אותו הפוך. אני העברתי אותו בוועדת רביבי. את המכתב שלו לרביבי (השופט בדימוס יצחק רביבי) מדוע הוא מתאים לתפקיד, אני כתבתי. הוא אפילו לא ידע להציג את עצמו בפני רביבי. תשאלי את רענן כהן כמה עזרתי לאיש הזה. הוא ישב לי על הנשמה. גם רענן אמר, 'אל תכשיל אותו, תעזור לו להצליח, גם שמי קשור במינוי הזה'. בסדר. לקחתי אותו אישית להכיר לו חברי כנסת. איש לא הכיר אותו. הושבתי אותו עם ראשי הסיעות. היתה אמורה להיות הצעה בכנסת נגדו שבוע אחרי שנכנס – הרי הוא מונה בניגוד להסכם הקואליציוני. לקחתי אותו והעברתי אותו מאיש לאיש. לקחתי אותו לאנשים שהכי מתנגדים לו. להראות שהוא לא מפלצת, שהוא בסדר. לפני חודשיים הוא התחיל לעשות כל דבר שסיכם איתי הפוך".

אביבה קרול / גלובס : למה ?

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "סתם. לא יודע. התחלנו להתרחק. בחודש האחרון לא דיברנו בכלל. כל מה שהוא עשה, הוא עשה על אחריותו. אחרי רביבי, הוא כמעט ניתק מגע איתי והפסיק להתייעץ. כל עסקת החבילה המסריחה שהוא עשה מאחורי הקלעים הכשילה אותו (העסקה שלפיה אמנון נדב, מנהל הרדיו, יהיה משנה למנכ"ל, יוני בן-מנחם יהיה מנהל הרדיו ורפיק חלבי מנהל הטלוויזיה, א' ק'). דבר כזה לא עושים. מנכ"ל שמודה שהיתה לו עסקה מאחורי הקלעים, ששותפים בה גם גופים פוליטיים, זה אדם מטומטם שאומר, "אני מתרסק מרצוני". הוא היה אידיוט. אז הוא בא בטענות לבר-אל ? הוא יצר את הסיסמה הזו "פטריוט". אני כן פטריוט, אני לא פטריוט, אני מפקד השייטת. מחפש סיבות, בר-אל בגד בי. מה בגדתי בו? הוא התרחק ממני ועשה הכול הפוך. ביום שהתפרסמה העסקה בעיתון, צלצלתי אליו. אמרתי לו, "מה אני קורא בעיתון?". אמר לי, "זה נכון". אמרתי לו, " אתה משוגע, דבר כזה מתפרסם בעיתון, אתה מתרסק. אתה לא תהיה מנכ"ל ". קמה מהומת אלוהים גם בימין וגם בשמאל. בוועד המנהל פסלו את זה. איך ראש הממשלה מתערב, אל תשאלי. נגמר הסיפור, גלינקא גמר באותו יום.

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "אז קל לו לבוא להיתלות בעצים גבוהים, ולהגיד "פסלו אותי פוליטית, אמרו שאני לא פטריוט". פסלו אותו כי הוא נכשל והכשיל את עצמו. הוא לא ידע לקדם שום תחום שעסק בו. לא קידם הסכמים עם הוועדים כפי שהכריז, לא סיים תקציב, לא סיכם לוח-שידורים. אתמול ישבתי עם ידיד ותיק מאוד, עמנואל הלפרין. ישבנו ופטפטנו, החבר'ה הוותיקים – את יודעת, אני בן 18 פלוס, אז אני מכיר את הוותיקים. הוא אמר לי "וואי, כמה טוב שהלך ההוא, הכניס את כולם למתח איום".

אביבה קרול / גלובס : ביום שני השבוע אישרה ועדת רביבי את מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל זמני – הליך שנדרש בעקבות חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה. בכך נסללה דרכו של יוסף בר-אל, הנהנה מתמיכה גלויה של השר רענן כהן, למינוי של קבע. אם כי נדרשת לשם כך גם תמיכה מובהקת של ראש הממשלה אריאל שרון.

אביבה קרול / גלובס : אתה חושב שתהיה מנכ"ל קבוע ?

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "לא חושב. אני לא ביקשתי את המשרה הזו. אני מנכ"ל משנת 89' עם שכר מנכ"ל ותנאי מנכ"ל, חי, טאץ' – ווד, מאה אחוז. הסיפוק שלי הוא מהעשייה. אם יהיה לי קצת יותר תקציב הייתי עושה דרמה בערוץ 33. באו והוסיפו לי עוד ערוץ, הערוץ המזרח – התיכוני. זה האני מאמין שלי מהיום הראשון שלי בארץ. אמרו לי, "בוא קח הרשות מתרסקת". איך אמר לי מישהו מאוד בכיר ברשות, "עוד חודשיים לא היית מוצא רשות להיכנס אליה". בכל-זאת 45 שנה ברשות. יש סמליות בדבר הזה. התחלתי למטה למטה, הייתי שחקן בדולר וחצי, הגעתי למעלה. לא רצו אותי. בסדר. רוצים אותי שוב, כמו ב-85', כשאמרו "תציל את הטלוויזיה, עומדים לסגור אותה". אורי פורת הסתכסך עם כל העולם. באתי, הצלתי, השארתי אותה פתוחה, ואחרי שישה חודשים חזרתי לערבית. באותה שנה קיבלתי את פרס ישראל. חזרו אליי ב-89', מינו אותי למנכ"ל. שלוש שנים ניהלתי, הכנסתי את שידורי הבוקר, וכתבתי לקירנשבאום, כשהוא נכנס לתפקיד, שאני לא רוצה להמשיך. ראית מנהל טלוויזיה שאומר "לא רוצה עוד קדנציה ?" אני לא מחפש את הניהול, אני מחפש את היצירה. עכשיו באו כדי שאציל את העסק הזה. אז זה אתגר, ואני אציל אותו. אעמיד אותו על הרגליים. ירצו אותי ? כבודם. שאלו אותי מהיום הראשון – קבוע או זמני? אמרתי, בעיניי כל דבר קבוע הוא זמני".

אביבה קרול / גלובס : וגם להפך?

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "כל דבר זמני בארץ הוא קבוע".

אביבה קרול / גלובס : אז תהיה מנכ"ל קבוע.

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "אני אומר לך – אני מאמין במשהו שנקרא כוחו של גורל. יש דברים שמתרחשים שאין לך שליטה בהם. אני לרגע לא אגיד שאני רוצה. אף פעם לא ביקשתי לנהל את רשות השידור. אני על – פי חוזה 14 שנים, אף פעם לא ביקשתי שיחדשו לי אותו. אף פעם לא תוציאי ממני משפט "אני דורש". לא ייתנו לי – אני הולך. נותנים לי – אני נשאר. אין לי דרישות, אין לי אולטימטום".

אביבה קרול / גלובס : אומרים עליך שאתה מסתובב בכנסת כמו חבר הכנסת הכי ותיק, מכיר את כולם, שולט בתחום.

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "אני 45 שנה בארץ. התחלתי לסקר את הכנסת ככתב פרלמנטרי. חלק גדול מחברי הכנסת היו עוזרים פרלמנטריים, כולל רענן כהן, שהיה מתלמד אצל לובראני. התיידדתי איתם בדרך. אני לא אדם עצור, אני לא אוטיסט. אני איש שיווק, זה בדם שלי. למדתי שיווק, עסקתי בזה הרבה שנים. יש ידידות חזקה ואמיצה ביני לבין אנשים, ללא קשר למפלגה. את יכולה להיכנס לכנסת ולראות שיש חברי כנסת ערבים שמנשקים אותי, ויש חברי כנסת מישראל ביתנו והאיחוד הלאומי שמנשקים אותי. נכון, אני מסתובב בכנסת. כולם ידידיי. על מי אני מדבר ? 50 – 30 איש. מה משותף בתוך ועדת הכספים לנודלמן, סופיה לנדבר, ישראל כץ ומוסי רז? ישבו כולם, שיבחו אותי".

אביבה קרול / גלובס : כולם רוצים להיות על המסך.

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "אז מדוע לא התנהגו ככה כלפי קודמי? מדוע צריך לראות דבר שהוא הצלחה כדבר מושחת ? מדוע דווקא אצלי ? מדוע אחרים נולדו עם כפית זהב בפה, ואני, לא נותנים לי אפילו 60 דקות של חסד. אני, 60 דקות אחרי שאמרו לי שהתמניתי, מתקשר אליי כתב של עיתון ואומר לי, "יו"ר רשות השידור אומר שהוא פונה ליועץ המשפטי לממשלה, שהמינוי לא חוקי כי לא נועצו בו". 60 דקות על השעון. נכנסתי ב- 14 במארס, שלושה ימים אחר-כך כבר פנה עו"ד גלעד שֶר ליועץ המשפטי לממשלה שיודיע שהמינוי שלי לא בסדר. חצי שעה אחרי זה רדיו גלי צה"ל שידר שהמינוי של יוסף בר-אל לא חוקי על פי החלטת היועץ המשפטי לממשלה. את יודעת מה עושים לי ? שותים את דמי. אבל אני לא תינוק, אני לא בוכה, ולא אבכה לעולם.

יוסף בר-אל / המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור : "העברתי תקציב בוועד המנהל של רשות השידור , ששישה חודשים לא אישרו באוצר, ש- שישה חודשים לא היה מוכן לדון. כולם אני נותן להם מסך ? אני לא מבין. אין הסבר אחר ? לא יכול להיות שאני טוב יותר מאחרים ? זה לא בא בחשבון כי זה לא מתיישב עם סטיגמות. את לא יכולה להיות עולה חדשה, ובכל-זאת לדעת לעבוד. לא יפרגנו לך. לא יעזור. את לא יכולה לבוא מקטע של משדר בערבית ולנהל את העברית, כי "תביאי אתך מנטליות קלוקלת". הדברים נכתבו, ואני שותק. לא יכולים לפגוע בי".

הערה : באדיבות העיתון "גלובס".

[1] ראה נספח: הריאיון בשלמותו של העיתונאית אביבה קרול עם יוסף בר-אל בעיתון הכלכלי "גלובס" מתאריך יום חמישי-18 באפריל 2002.

נספחים.

ביום חמישי – 15 בנובמבר 2001 אירחה מכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל בהֵיכַל הספורט ביד אליהו את  הקבוצה היוונית אולימפיאקוס אתונה בניסיון להסתער פעם נוספת על גביע ה- Euroleague. באותה עונת שידורים של 2002 – 2001 שילמנו למכבי ת"א באותה עונה סכום שיא פנטסטי של דולרים, מספר בן שבע ספרות עבור זכויות השידורים, אך המשחק נגד היוונים היה שִיגְרָתּי. לא השידור הישיר. אין שידור שִיגְרָתּי. השִיגְרָה היא האויב המַר של המאבק והתחרות וגם של שידורי הטלוויזיה. את זה ידענו מזה זמן רָב ציוותי השידור שלי ואנוֹכי. (הנתון המדויק של זכויות השידורים ששילמנו למועדון הכדורסל של מכבי ת"א בעונת 2002 – 2001 מופיע בספר עָב הַכֶּרֶס בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי, ואשר קרוי, "הקשר הסימביוטי").

היה לי אורח נכבד בהיכל הספורט ביד אליהו באותו העֶרֶב ההוא של יום חמישי – 11 בנובמבר 2001. מנכ"ל רשות השידור החָדָש בכבודו ובעצמו, מר רָן גָלִינְקָא. השַר הממונה רענן כהן מינה את רן גלינקא לתפקיד הרם בספטמבר 2001 במקומו של מנכ"ל רשות השידור הקודם אורי פורת שהתפטר ו/או התפוטר באוגוסט 2001. כל ניסוח טוב. המינוי הממשלתי של טירון התקשורת רן גלינקא היה לתקופה ניסיון קצרה בת כשלושה חודשים. בדרך כלל מדובר בתקופת ניסיון שאורכה לפחות שישה חודשים. רן גלינקא קיבל רק שלושה חודשים. הוא חשק עד למאוד במינוי הנכבד וביקש לשמש מנכ"ל רשות שידור לעת מצֹא לתקופת ניסיון שהפכה להיות כה קצרה. הוא העריך שיוכל להשתלט על התפקיד הרגיש והמורכב ונהנה מתמיכתו של ראש הממשלה מר אריאל שרון לפי שעה. רָן גָלִינְקָא הביא עִמוֹ למשחק ביד אליהו אורחת נוספת, את עוזרתו האישית ומנהלת לִשכתו גב' ליאורה שמעוני. מנהלת לשכת המנכ"ל הוותיקה והמצטיינת הקודמת של מוטי קירשנבאום יבד"ל ואורי פורת ז"ל מאז שנת 1993 גב' אֶלִינוֹר בֶּלְקִין, מי שהייתה בעלת ידע עצום בעבודה המורכבת הזאת סולקה מתפקידה. במקומה הוצבה בתפקיד המפתח טירונית חסרת כל מושג ניהולי בתוככי רשות השידור בשֵם גב' ליאורה שמעוני. רשות השידור איבדה בבת אחת לא רק את אורי פורת אלא גם מנהלת לשכה מוכשרת ועתירת ניסיון. גב' אלינור בלקין הייתה עבור מוטי קירשנבאום ואורי פורת מה שגב' רוחמה איילון הייתה בשעתו עבורם של יצחק לִבני יבד"ל ו-יוסף "טומי" לפיד ז"ל. הסתלקותם של אורי פורת ואלינור בלקין בבת אחת מרשות השידור היו שתי אבדות מקצועיות כבדות.

רָן גָלִינְקָא נעדר כל השכלה תקשורתית וללא שום עבר עיתונאי התמנה זה עתה לכהונה הרמה והמורכבת של מנכ"ל רשות השידור בהמלצתו האישית והישירה של השר הממונה על רשות השידור רענן כהן. כאזרח מן השורה נהה רָן גָלִינְקָא במשך שנים אחרי שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועכשיו כמו מרבית המנכ"לים שקדמו לו התאבה להיות אף הוא אורח מחלקת הספורט במשחק המתנהל בהיכל הספורט יד אליהו. ביקשתי ממנו להגיע מוקדם יותר לשער שֵש של ההיכל שם ממוקמת ניידת השידור הגדולה שלנו. רציתי שיספיק לשוחח עם האנשים העושים את השידור, הצוות העיתונאי שכולל את הבימאי, המפיק, השדרים והפרשנים, ויכיר גם את הטכנאים ופועלי במה. רציתי שהוא יתבונן מקרוב בהכנות הסופיות של השידור הישיר נוֹשֵא הרייטינג הרָב ביותר של שידור הציבורי. קיוויתי שיהיה בידו הזמן לשוחח עם עשרות עובדי ניידת השידור לפני שהוא אָץ לעבר יציע המכובדים בהיכל כדי לצפות בהתמודדות. "יואש אלרואי דאג לי לארבעה  כרטיסים, לי ולעוזרתי ליאורה שמעוני", ביקש כמה ימים לפני השידור הישיר, ולא שכח להוסיף, "נילווה אלי העֶרֶב גם מנהל ערוץ 33 ברשות השידור יוסף בר-אל ובְנו אָרִיק, אָנָא ממך. יוסף בר- אל הוא ידידי ועוזרי הקרוב. הוא האיש שמכניס אותי לעבודה ולעניינים ברשות השידור. אני מבקש אותך שתשיג גם לוֹ שני כרטיסים למשחק של מכבי ת"א".

נפגשנו ביום חמישי ההוא – 15 בנובמבר 2001 ליד ניידת השידור הגדולה שלנו ה- "וֶורֶד" הממוקמת בסמוך לשער מספר שֵש של ההֵיכַל. עֶשֶר המצלמות שלה וחמֵש יחידות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) של ההילוכים החוזרים האיטיים כבר היו מוכנות לשידור הישיר. המנכ"ל החדש עשה עם תחילת מינויו שתי שגיאות שמרבית המנהלים הטירונים נוהגים לעשות תדירות. הוא הרשה לעצמו לאַחֵר לפגישה שנקבעה לו עם צוות ניידת השידור שכיסה את המשחק ומינה את יוסף בר-אל מנהל ערוץ 33 למעין יועץ ראשי שלוֹ מבלי לבדוק מי האיש, מה הרקורד המקצועי שלו, ומה הן מידות כּישרונו ואמינותו שדורש התפקיד. המנכ"ל הזמני הירוק לא הכין את שיעורי הבית המינימאליים והבסיסיים ביותר שהיה עליו להכין. שגיאתו השנייה כפי שיתברר בהמשך הייתה קרדינאלית ומכרעת ועלתה לו במִשְרָתּוֹ.

משחק הכדורסל עמד אוֹ טוֹ טוֹ כבר להתחיל ולא נותר לוֹ לרן גלינקא פנאי לעשות את הדבר החשוב באֶמֶת, להיכנס לתוככי ניידת השידור כדי לפגוֹש ולהכיר את עובדיה, וכדי לעקוב אחרי ההכנות האחרונות לקראת משימת אותו השידור הישיר ההוא שהוא היה כבר בעל הבית הראשי שלו. נשארו לוֹ שְנִיוֹת ספורות של פנאי ומן הסתם בחר לעשות לי הכרה עם יוסף בר-אל. זאת הייתה שליפה גרוטסקית שהניבה זיכרון אירוני. "תכיר…", אמר לפתע רן גלינקא וחזר על הטקסט שאמר לי בהנאה ובגאווה לפני ימים ספורים, "…זהו יוסף בר-אל היועץ הקרוב שלי…", תוך שהוא מצביע בכיוונו של עוזרו הצמוד. "…הוא האיש שמכניס אותי לעסק ולעניינים ברשות השידור…", שח לי הטירון הירוק בפשטוּת, בתמימות, ובפנים מחוּיָכוֹת מי שמתעתד לשמש מנכ"ל רשות השידור. גיחכתי והשבתי לוֹ מייד, "אתה לא צריך להציגוֹ בפניי, אני מַכּיר אותו היטב מימים ימימה, מקדמת דנה". לחצתי את ידיהם של רָן גָלִינְקָא ויוסף בר-אל ואיחלתי להם צפייה נעימה. "תודה", אמר רָן גָלִינְקָא לבוש בפשטות כקיבוצניק מן השורה ונועל סנדלים (גדל בקיבוץ רמת יוחנן). "שתהיה לי בריא", נִפרד ממני יוסף בר-אל ענוב ומחויט בחליפה מהודרת ונעול נעלי עור תואמות. ארבעתם מר רן גלינקא ועוזרתו גב' ליאורה שמעוני ומר יוסף בר-אל ובנו אָרִיק נבלעו בין המוני האנשים שנעוּ בדרכם לעבר שער שָלוֹש המוביל ליציע הכבוד בהֵיכַל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א הייתה כרגיל ההצגה הטובה ביותר בעיר וסחורת שידור טלוויזיונית נאותה. ניווטתי את שידורי הספורט גם בעבור רן גלינקא והייתי גאה בעצמי כי זכויות השידורים הבלעדיות של מכבי ת"א שייכות רק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

רָן גָלִינְקָא היה מנכ"ל זמני טירון שמשל ברשות השידור שישה חודשים בלבד, מאוקטובר 2001 ועד אפריל 2002. רָן גָלִינְקָא (תא"ל מיל. בדרגתו היה לוחם בעל מוניטין בצה"ל ופיקד בהצלחה על שייטת 13 אך נכשל בניהול רשות השידור. הוא היה חסר כל ניסיון עיתונאי ופרי בּוֹסֶר בניהול רשת שידור ציבורית כה מורכבת הכוללת בשורותיה את הטלוויזיה ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" (בעברית וערבית) + 2000 עובדים. הוא שגה כבר מראשית עבודתו. בהיותו נאיבי (עד כדי גיחוך) ונטול מודיעין מינה דווקא את יוסף בר- אל לעוזרו האישי והכריז באוזניי בטרם עת כלהלן : "זהו ידידי, האיש שיכניס אותי לעניינים ברשות השידור (!)". טעות גסה בבחירת עוֹזֵר שהתבררה כי אין לה מחילה. הוא רָן גָלִינְקָא שילם על כך בריבית דה ריבית והוכיח שוב עד כמה כישרונותיה של ההיסטוריה להיות צינית ואירונית כדי ו-על מנת לסוב על צירה, הן בלתי מוגבלות.

טקסט תמונה : 1992. יוסף בר-אל (בן 57ׂׂ בתמונה). הימים ההם – הזמן ההוא לפני 27 שנים. "…זהו ידידי יוסף בר- אל העוזר והיועץ הקרוב שלי שמכניס אותי לעניינים… (!)", אמר לי רן גלינקא לאחר מינויו בספטמבר – אוקטובר 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. (הערה : התמונה הזאת צולמה ב- 1992. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחודש מארס 2002 הוּדַח המנכ"ל הזמני של רשות השידור רָן גָלִינְקָא (תת אלוף במיל.) מתפקידו ע"י ראש הממשלה מר אריאל "אריק" שרון. תקופת הניהול של רָן גַלִינְקָא הסתיימה בעצם כמעט לפני שהחלה. ראש הממשלה אריאל שרון קבע כי כהונתו איננה עוד בת תוקף בטענה ששיקולי העריכה של המנכ"ל המיועד שקוראים לו רן גלינקא ודרגתו הצבאית היא תת אלוף במיל. – מוטעים ושגויים. אריאל שרון קבע בין השאר ש- רן גלינקא האיש שמונה לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור הציבורית, איננו כנראה פטריוט מספיק. רָן גלִינְקָא הוא בנו של מפקד השריון אל"מ שְמוּאֵל גַלִינְקָא ז"ל שנהרג במבצע קדש בסיני ב- 1956. את ילדותו עשה בקיבוץ רמת יוחנן. הוא הפך ללוחם אמיץ בשייטת 13 ואח"כ מפקד השייטת עצמה. מֶלַח הארץ, מבניה הנאמנים והמסורים של מדינת ישראל אולם על פי תפישת עולמו של ראש הממשלה אריאל שרון הוא היה מנכ"ל רשות שידור שאיננו פטריוט מספיק.

רוֹש וְלַעֲנָה בשנים ההֵן שֶל 2005 – 2001 ברְשוּת הַשִידוּר (המשך).

ביום שישי ההוא של 7 בדצמבר 2001 נפל דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו ערב הֵתִּיר רָן גָלִינְקָא מנכ"ל רשות השידור החדש והזמני, והעורך הראשי שלה לאנשי חטיבת החדשות ובראשם רָפִיק חַלָבִּי וסגניתו יָעֵל חֵן ז"ל לשָדֵר ריאיון רחב ידיים (17 דקות) במגזין החדשות "יומן" עם יאסר עראפאת יו"ר הרשות הפלסטינית. את הריאיון השנוי במחלוקת עם אביר האינתיפאדה הפלסטינית השנייה מר יאסר עראפאת ערך כתב ערוץ 1 לעניינים ערביים עודד גרנות במוקטעה ברמאללה. ראש הממשלה אריאל "אָרִיק" שרון ראה ביאסר עראפאת טרוריסט ורָב מרצחים שמקומו לא יכירנו על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שוֹבָל דָם ארוך של ישראלים חפים מפשע, גברים ונשים, זקנים, נערים וטף השתרך מאחוריו של אויבה המַר של מדינת ישראל. אריאל שרון היה המום מהכתבה והריאיון הנִרְחָב עם יאסר עאראפת יו"ר הרשות הפלסטינית בתוכנית הדגל "יומן" של טלוויזיה הציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל. למיטב שיפוטו הריאיון הממושך עם יאסר עראפאת ב- Prime time של השידור הציבורי – ממלכתי בערב שבת היווה חציית כל הקווים האדומים. אריאל שרון ראה בריאיון עם יו"ר הרשות הפלסטינית משגה קשה מנשוֹא. הוא לא סלח לעורך הראשי של רשות השידור והעניק לו ציון נכשל. ראש הממשלה אריאל שרון רצה לפטר את רָן גַלִינְקָא בו במקום עוד באותו ליל שישי ההוא ב- 7 בדצמבר 2001. הוא רק לא ידע שהשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, הוציא בינתיים מסמך כתוב, יממה קודם לכן ביום חמישי – 6 בדצמבר 2001, המאריך את כהונתו הניסיונית של מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא בשלושה חודשים נוספים (עד 12 במארס 2002). רָן גַלִינְקָא נשאר מוגן לפי שעה בתפקידו. אריאל שרון לא יכול היה לגעת בו. אולי כן, אך ביקש להימנע משערורייה ממשלתית ואולי גם לא רצה להביך את השר רענן כהן. היכן נשמע בעצם שראש ממשלה מפטר מנכ"ל רשות שידור בערב שבת ? אריאל שרון חרק שיניים ונאלץ להמתין.

טקסט מסמך : יום חמישי – 6 בדצמבר 2001. השר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן מאריך את כהונתו של רן גלינקא כמנכ"ל רשות השידור בשלושה חודשים נוספים עד 12 במרס 2002. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

רָן גַלִינְקָא זכה לאורכה של שלושה חודשים נוספים אך גזר דינו כבר הוכרע ונחתך. בסופו של דבר סולק הטירון הירוק בעיתונאות מתפקידו. הקרקע הוכשרה להכתרתו של יוסף בר-אל. אָרִיק שָרוֹן תיעב את יאסר עראפאת והיה המדינאי היחיד בשורת המנהיגים הנבחרים של מדינת ישראל מאז 1993 שהתעקש לא ללחוץ את ידו של יאסר עראפאת וגם סירב להיפגֵש עִמו. יצחק רבין, שמעון פרס, ובנימין נתניהו לחצו את ידו של יאסר עראפאת גם אם בהסתייגות. אָרִיק שָרוֹן מעולם לא התראה עם המנהיג הפלשתיני בו ראה מרצח וראש כנופיות, טרוריסט, ואביר האמנה הפלשתינית והחזון המדיני של הפת"ח הקורא לחיסולה של מדינת ישראל.

חטאו הכבד והנורא של רָן גַלִינְקָא כמנכ"ל זמני של רשות השידור וטירון עיתונאי אך עורך ראשי, היה נעוּץ בהרשאתו למנהלי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לקיים, להפיק, לערוך, ולשָדֵר בתחילת חודש דצמבר 2001 ריאיון נרחב עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת, כאמור מחוללה של האינתיפאדה השנייה הרצחנית. לביצוע המשימה נבחר הכתב הטרי והחדש לענייני ערבים עודד גרנות, לשעבר עיתונאי בכיר בעיתון "מעריב". מר עוֹדֵד גְרָנוֹת צילם והקליט ריאיון נרחב בן כעשרים דקות עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת במוקטעה הנצורה בראמאללה. הדבר נעשה בשיאה של האינתיפאדה הפלסטינית השנייה שהובילה כזכור למאות מעשי טרור רצחניים רוויים נחלי דם של אזרחים ישראליים. הריאיון שודר בשמונה בעֶרֶב בשעת צפיית שיא בערב שישי של 7 בדצמבר 2001 בתוכנית "יוֹמָן", ספינת הדֶגֶל של תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באישורם של המנכ"ל רָן גָלִינְקָא, באישורו של מ"מ מנהל הטלוויזיה יָאִיר אַלוֹנִי, ובאישורו של מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי. דינו של מנהיג הרשות הפלסטינית יָאסֶר עָרָאפַאת נחרץ לפני הריאיון. של מנהיג רשות השידור רָן גָלִינְקָא אחריו.

ההיסטוריה מתעתעת. באפריל 2002 הגיעה לפתע גאולתו הפוליטית של יוסף בר-אל. השַר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן העלה את שמו מירכתי אוֹב הרייטינג של ערוץ 33 והציג אותו בפני ראש הממשלה אריאל שרון כמחליף ומועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא. בבת אחת הפך יוסף בר-אל לאלטרנטיבה וודאית. כל אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור (למעט פרופסור דן כספי וד"ר יוסי דאהן) הרימו את יד ימינם בעד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הבא בנימוק, "שהוא הטוב ביותר בכל הממלכה – ואין בִּלְתּוֹ". חיש מהר התברר שהמינוי הזה שגוי ומופרך לחלוטין. רשות השידור המשיכה לשמש ב- 2002 ממש כמו היום ב- 2015 שַק אִגְרוּף של הפוליטיקאים. מינויו של רן גלינקא ע"י ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור בספטמבר 2001 – מצִדָה האחד של המטבע, ומינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור במארס/אפריל 2002 במקום רן גלינקא – מצִדָה השני של אותה מטבע, היו מגוחכים ובלתי נתפשים ברמה הלאומית (!).

טקסט תמונה : השר הממונה על רשות השידור רענן כהן (משמאל) מעלה במארס 2002 מירכתי האוב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל וממליץ לראש הממשלה אריאל שרון למנות אותו למנכ"ל רשות השידור השמיני במקומו של רן גלינקא המודח. ראש הממשלה קיבל את ההמלצה. (לע"מ תמורת תשלום).

יוסף בר-אל מונה בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד קיץ 2007. בחלוף שלוש שנים במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שהציבו את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו- הבינו כי הפקדתו על רשות השידור הייתה מעשה מופרך מיסודו. הם הדיחו וסילקו אותו לאלתר מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות מכהן בעוון שחיתות ושוחד מסך (!). עבורי זה היה מאוחר מידי.

ראה הספר עָב הַכֶּרֶס "רוש ולענה" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי. הספר הזה מהווה נדבך אחד בסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים הקרויה בשמה הכללי "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", ועוסקת ודנה בקורות הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2015 – 1884.

שמו המלא של הספר "רוש ולענה" הוא כלהלן : 

"הפוליטיזציה הנכלולית הופכת את השידור הציבורי בישראל ל- רוֹש ולַעֲנָה בשנות האוֹפֶל ההן של 2005 -2001, ב-תקופת מלכותם של רן גלינקא ויוסף בר-אל. הפוליטיזציה המְנוּבֶזֶת לגווניה השונים עושה שַמוֹת בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל", ו- ממוטטת עד עפר את השידור הציבורי של מדינת ישראל".

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

רוֹש וְלַעֲנָה בשָנִים ההֵן שֶל 2005 – 2001 ברְשוּת הַשִידוּר (המשך).

ביום שישי – 26 באפריל 2002, שמונה ימים לאחר שהתראיין מר יוסף בר-אל אצל גב' אביבה קרול ב- "גלובס", החליט המועמד הוודאי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור להעניק ריאיון נרחב, שחצני ומופרך גם לכתבת עיתון "מעריב" גב' שָרִי מָקוֹבֶר. בפתח הריאיון הכריז יוסף בר-אל על הבטחה אישית שלו לממנה שלו ראש הממשלה אריק שרון, כלהלן : "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…אלוהים קרא לי ואמר : ג'ו סיים את המשימה שלך…". שרי מקובר הפכה זאת לכותרת ראשית בפוסט רחב הידיים ההוא שלה.

טקסט תמונה : יום שישי – 26 באפריל 2002. כותרת שחצנית ב- "מעריב" של האיש שמונה להתייצב בפסגת השידור הציבורי במדינה חופשית ודמוקרטית שנקראת מדינת ישראל. יוסף בר- אל מכריז ב- 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב" ערב מינויו למנכ"ל רשות השידור, "אלוהים קרא לי לסיים את המשימה…". באמת… מה אתה אומר יוסף בר-אל…? לא פחות ולא יותר…אלוהים קרא לך לסיים את המשימה…!? מעולם לא נשמעה הכרזה בוטה שכזאת רוויית רהב של מנכ"ל רשות שידור כלשהו. לא לפניו – וגם לא אחריו (!). רבים מהעסקנים הפוליטיקאים הרדודים חיככו את כפות ידיהם בהנאה. עובדי רשות השידור שקראו כל מילה בכתבה הזאת של שרי מקובר החרישו. (באדיבות העיתון "מעריב").

בגוף הכתבה ההיא בעיתון "מעריב" ביום שישי של 26 באפריל 2002 דאג המועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לפַאֵר את קשריו הפוליטיים ואת מהות הפוליטיזציה של עצמו בה היה נגוּע מזה שנים ארוכות. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר- אל מנה בפומבי וללא בושה את ידידיו הפוליטיקאים במדינת ישראל : "…חבורה גדולה של שרים ופוליטיקאים הם חברים שלי…דן מרידור, דליה איציק, פואד בן אליעזר, אברהם בורג, רענן כהן, מאיר שטרית, רובי ריבלין, אריה דרעי, יאיר פרץ…", והוסיף על עצמו, "…אני אדם שכנראה יוצר קשרים טובים עם אנשים יודע לשווק את עצמי, ויוצר קומוניקציה בקלות…קל להתיידד איתי…", אמר לעיתונאית גב' שרי מקובר. איש מהרשימה הנכבדה לא התייצב בפומבי ולא הכחיש את חברותו עם מנכ"ל רשות השידור שלבסוף הודח וסולק מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון. (באדיבות "מעריב").

אף פעם אנוכי יואש אלרואי (שם משפחתי הקודם שנשא אבא שלי ז"ל, היה בלינדמן) לא ידעתי כי לעיתונאים יש ידידים פוליטיקאים. אחד מחוקי המוסר העיתונאיים קובע בבירור : "עיתונאי שיש לו ידידים פוליטיים –  חשוד מראש". העיתונות מתרחקת מהידידות שמציעה לה הפוליטיקה. העיתונות והפוליטיקה נעות בקווים מקבילים שאינם נחצים כמו באקסיומה המתמטית. לא רק שנזקק לחברים כה רבים המבוֹססים בביצת הפוליטיקה הישראלית , אלא בחר גם להתפאר ולהודיע על כך לציבור ולחשוף אותם בפרהסיה. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל נמנע מלספר משום מה בריאיון הזה על חברים סופרים משוררים או אומנים המיודדים עִמוֹ אם היו לוֹ כאלוּ בכלל, או אנשי חקלאות, תעשייה, וְ- High Tech. ברוב צניעותו וללא כל חרטה המשיך יוסף בר-אל לתָּאֵר ולהלֵל בנְאוֹרוּת בפני המראיינת את כריזמת המנהיגוּת שלוֹ בשידור הציבורי : "…מה פירוש רָאִיס ? רָאִיס זה פרזידנט. בתקופת שלטונו של סאדאת תמיד הלכתי בלבוש מהודר עם חליפות ועניבות, לכן קראו לי ככה. מתוך כבוד. אנשים בעל כורחם מכבדים אותי. אין אדם שממשיך לשבת כשאני מדבר. כשאני נכנס לחדר כולם עומדים. אף פעם לא אמרתי למישהו "קום אני מדבר אליך", אבל כולם קמים מעצמם. אני מנסה להושיב אותם והם לא רוצים. תמיד אמרו "הראיס נכנס" מתוך כבוד…". לא ייאמן למראה העיניים הקוראות את המילים האלה. בעצם ייאמן ! יוסף בר-אל המנכ"ל המיועד הבטיח גם בטוֹן יהיר ורברבני למראיינת שלו באותו ריאיון כלהלן : "…אני מתכוון להחזיר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את כל הכוכבים שברחו ממנו…". הבטחה מגלומנית חסרת בסיס שלא עמדה מעולם במבחן המציאות. איזה להחזיר ואיזה נעליים.

הריאיון ההוא ביום שישי – 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב" היה מדהים בשחצנותו ובעל רושם שלילי ביותר מכל היבט, שלילי ביותר כמו הריאיון שנתן לאביבה קרול ב- "גלובס" שמונה ימים קודם לכן ב- 18 באפריל 2002. יוסף בר- אל החמיא לעצמו בפרהסיה ללא מעצורים והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן וראש הממשלה אריאל שרון שבחרו בו לא היסו אותו. "…בכנסת ישראל אמרו לי, אלו הידיים שאפשר לסמוך עליהן שירימו את בניין רשות השידור…", דיווח יוסף בר-אל לסופרת "מעריב" גב' שרי מקובר. לא יעלה על הדעת כי מנכ"ל ה- BBC הבריטי גרג דייק (Greg Dyke) היה מרשה להחמיא לעצמו ולהלל את הממנים שלו בממשלה, כפי שעשה יוסף בר- אל מנכ"ל רשות השידור המיועד בישראל. תופעה מצמררת כזאת באנגליה הייתה מביאה את הציבור הבריטי ועובדי ה- BBC  לגרש את המנכ"ל מתפקידו. במדינת ישראל היה המצב שונה. המגיש הראשי של "מבט" חיים יבין ומנהל רדיו "קול ישראל" אמנון נדב שמעו את הטקסט הנורא והחרישו. כל ציבור עובדי רשות השידור על כל דרגיו שתק. בעיקר העיתונאים. 

שוּם מנכ"ל בהיסטוריה של רשות השידור הישראלית לא הרשה לעצמו מעולם להתראיין ולהתבטא בצורה כל כך פוליטית ובדרך כה בוטה ושחצנית בפומבי הנוגעת לתפקידו ולתִּפְקוּדוֹ כעורך ראשי של השידור הציבורי. מנכ"ל רשות השידור המיועד הבטיח בפרהסיה קבל עם ועדה את נאמנותו לראש הממשלה אריאל שרון, ושכח או לא הכיר כלל את עיקרון העיתונות החופשית במדינה דמוקרטית, בו העיתונות נעה בקו מקביל לציר הממלכה. אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם אך מנכ"ל רשות השידור המיועד הפר את האקסיומה הזאת שוב ושוב. קווי השידור שלו חצו את קווי השלטון במקום להתנגש בהם. חטא כבד בלתי נסלח שמוכרח להביא עמו במוקדם או במאוחר שחיתות ושוחד מסך פוליטי המאפיין מדינות דיקטטוריות ואת ארצות העולם השלישי.

לקראת תום הריאיון ההוא ביום שישי – 26 באפריל 2002 שאלה עיתונאית "מעריב" שרי מקובר את המועמד הוודאי והיחיד לתפקיד הנעלה והרָם של מנהיג השידור הציבורי במדינת ישראל יוסף בר-אל את שאלתה האחרונה : "אתה באמת מאמין שתהיה מסוגל לכך ?" יוסף בר-אל האזין וענה כדלקמן : "אין לי צל של ספק. לפני שבועיים התקשר אלי אדם, איש מקצוע מעולה, אקדמאי ומחנך, קוראים לו פרופסור ירון האזרחי. הוא אמר לי : "…יוסף כשרענן כהן בחר בך לתפקיד המנכ"ל התקשרו אלי כמה עיתונאים ואנשי ציבור וביקשו ממני לצאת למתקפה נגדך. אבל אני אמרתי לכולם שאני מכיר אותך, ושיש בך המון חוכמה ושקט, ושהיצירתיות והניסיון שלך יוכלו להציל את הרשות. עכשיו אחרי שלושה שבועות אני כבר רואה שצדקתי, ולכן התקשרתי לברך אותך. אתה באמת האיש המתאים…". בשבילי, מתרגש יוסף בר-אל עד דמעות זו הייתה שיחת שכר, לא שקלים, לא דולרים, אלא יהלומים. למרות הוותק שלי, למרות הניסיון, למרות ההצלחה, אני צריך צריך להסתכל על עצמי במראה לפעמים ולבדוק שהכול אצלי בסדר. אם אדם מוערך כמו ירון האזרחי אומר לי דברים כך כך חד משמעיים, אז אני באמת מרוצה מהדמות שמשתקפת אצלי במראה". מגוחך. דבריו של פרופסור ירון האזרחי ליוסף בר-אל היוו טקסט חנופה מגוחך ועלוב שהתברר כהזוי ולא רציני. חֶשְרָת עָבִים, עננים שחורים הסתירו את עין השמש, וכיסו באחת את שמי רשות השידור הריבונית.

אין לשכוח כי בתקופת שלטונו של יוסף בר-אל את רשות השידור בשנים 2005 – 2002 הוא הואשם (גם ע"י התנועה לאיכות השלטון) כי הפך את השידור הציבורי במדינת ישראל למסואב והעניק שוחד פוליטי לכל מיני פוליטיקאים בעמדות מפתח. אין ספור קטעי עיתונות מהימים ההם ("הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "העיר", ו- "כל העיר") מצביעים על האשמות חמורות ועל שחיתות פוליטית בה הייתה נגועה רשות השידור ומרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעידן המנכ"ל יוסף בר-אל. היה מדובר ב- נֶמֶק ורִיקָבוֹן סופי של החברה הישראלית. ואז זה קרה : בחודש מאי של שנת 2005 אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון שמינו את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הבינו שמדובר במינוי מופרך והדיחו אותו בבושת פנים מכהונתו הרמה.

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו כי לראשונה בתולדות המדינה ולראשונה בהיסטוריה של רשות השידור (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל") החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח מנכ"ל רשות שידור מכהן.  יוסף בר-אל המביש גורש בבושת פנים מהכס הרם. (באדיבות "מעריב").

מדהים יותר מהצהרות המנכ"ל המיועד יוסף בר-אל בריאיון ההוא ביום שישי – 26 באפריל 2002 ב- "מעריב" הייתה העובדה כי המוני עיתונאים וותיקים ובעלי ניסיון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור, שוחרי העיתונות החופשית, ביניהם מובילי ומנהיגי השידור הציבורי מקדמת דנה, קראו היטב כל מילה בריאיון ההוא אך שתקו והחרישו. מדהים, אולם רוב העיתונאים בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" ניצבו מהצד ומילאו פיהם מים. הריאיון ההוא שהעניק יוסף בר-אל ההוא ביום שישי ההוא ב- 26 באפריל 2002 לפני כמעט 20 שנים לגב' שַרִי מַקוֹבֶר, היה בעל תוכן מביש. על פי תפישת עולמי, הריאיון ההוא שערכה עיתונאית "מעריב" שרי מקובר עם האיש ההוא שנשא בתואר מנכ"ל רשות שידור, נשא על מצחו באותה השעה אות קין ו-תו של קָלוֹן. היה מדובר באיש עלוב ומביש בשם יוסף בר-אל שמכר את כבודו ועצמאותו של השידור הציבורי למוֹלֶךְ הפוליטי. כך אני הבנתי את תוכן הריאיון שהיה מביש בעיניי. עובדה ו- יש לחזור עליה 1000 פעמים, ולומר ולהדגיש, שכלות הכל ובסופו של עניין ודבר, אותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו אותו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור והציבור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי, הבינו גם אם באיחור זמן רב בתום שלוש שנים, כי המינוי וההפקדה היו מופרכים מיסודם והדיחו אותו מכיסאו הרָם לפאתי השוליים האפלים של ההיסטוריה של  השידור הציבורי. ב- 2 בחודש מאי של שנת 2005 סילקה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל המביש מניהול רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות השידור באמצע כהונתו הפעילה בשם יוסף בר-אל.

הערה : באדיבות העיתון "מעריב".

[1] ראה נספח : ריאיון של שרי מקובר עם יוסף (ג'ו) בר- אל "בסוף שבוע" של העיתון "מעריב" מתאריך יום שישי – 26 באפריל 2002.

[2] ראה נספח : מוסף "סוף שבוע" של העיתון "מעריב" מיום שישי – 26 באפריל 2002.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, לא מוכשרים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נספח : בסבך זכויות שידורים של הכדורסל הישראלי ביוני 2015 ובאפריל – מאי 1993.

א. ביום רביעי האחרון – 17 ביוני 2015 בתום הניצחון הסנסציוני של הפועל אילת על מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בתוצאה 76:79 במשחק החמישי והמכריע בסדרת חצי גמר סל, התגנבה נערה יפה עלומת שם לבושה כחול מעריצה של הפועל אילת ונכנסה ל- Frame הצילום ליד עמדת השידור השנייה של ערוץ 1 בהיכל שם ריאיין עמית הורסקי את אריק שיבק. מצלמת ערוץ 1 קלטה אותה והנציחה סצנת טלוויזיה מקסימה. הטלוויזיה מתאהבת ונשענת לא אחת על עלילות צדדיות מהסוג הזה. הנערה ללא שֵם וזֵהוּת נעלמה לשבריר שנייה כשלפתע הופיעה שוב והפעם צמודה לגבו של אריק שיבק. היא נראתה שואלת בנימוס את צלם ערוץ 1 האם מותר לנשק אותו, את אריק שיבק ? מאמן אילת עצמו הסב פניו מהמיקרופון מיהר לענות לה, "כן…כן…", והגיש לה את לחיו. היא נישקה את אריק שיבק בהערצה גלויה, נותרה עלומת שם, ונעלמה מ- Frame. המראיין עמית הורסקי היה חייב לזהות את המעריצה עבור צופיו ולומר להם מי היא. הוא לא עשה זאת.

טקסט תמונה (1) : יום רביעי בלילה – 17 ביוני 2015. היכל הספורט ביד אליהו. סצנה טלוויזיונית מפתיעה ומקסימה. נערה יפה עלומת שם לבושה כחול מעריצה של הפועל אילת מתגנבת ונכנסה ל- Frame הצילום ליד עמדת השידור השנייה של ערוץ 1 בהיכל, שם מראיין עמית הורסקי את אריק שיבק. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1 ז"ל). 

טקסט תמונה (2) : יום רביעי בלילה – 17 ביוני 2015. היכל הספורט ביד אליהו. נערה יפה עלומת שם מתייצבת צמודה לגבו של אריק שיבק ונראית שואלת בנימוס את צלם ערוץ 1 האם מותר לה לנשק אותו, את אריק שיבק ? (צילום ב- iphone ממסך ערוץ1. באדיבות ערוץ 1 ז"ל).

טקסט תמונה (3) : יום רביעי בלילה – 17 ביוני 2015. מאמן אילת אריק שיבק מסב פניו מהמיקרופון ומגיש לה את לחיו. המעריצה מחבקת ומנשקת את אריק שיבק בהערצה גלויה, ונעלמת מ- Frame עלומת שם. המראיין עמית הורסקי איש ערוץ 1 היה חייב להפסיק לרגע את הריאיון ולזהות את המעריצה בעבור צופיו ולומר להם מי היא. הוא לא עשה זאת. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ1. באדיבות ערוץ 1 ז"ל).

ב. ביום ראשון – 21 ביוני 2015 ערך עבורי את מלאכת הזיהוי העיתונאי הידען אלי סהר ברשימתו העיתונאית המצוינת "היהודי הנודד" ב- "ישראל היום" (יום ראשון – 21 ביוני 2015). מתברר כי המעריצה עלומת השם היא גב' יעל הרציקוביץ' מנכ"לית מועדון הפועל אילת בכדורסל ורעייתו של ה- Owner מר דורון הרציקוביץ'. ישראלי יקר. מֶלָח הארץ. אחד משלנו.

ג. בתום אחד השידורים הישירים של ערוץ 1 את סדרת חצי הגמר הפועל אילת – מכבי ת"א, ריאיין איש ערוץ 1 ליאן ווילדאו את קפטן הפועל אילת ואחד השחקנים המצטיינים של המועדון אפיק נסים. לידו של אפיק נסים בעמדת הראיונות המגרש ניצב ה- Owner המוערך והמוכשר דורון הרציקוביץ' שמשקיע מכיסו הפרטי מאמצים כספיים – כלכליים עצומים בתחזוק מועדון הכדורסל של הפועל אילת. ליאן ווילדאו לא שאל את הישראלי היקר הנמרץ והיעיל הזה מלח הארץ אפילו שאלה אחת הנוגעת לשליחות העסקית – כלכלית – ספורטיבית כבדת המשקל שנטל על עצמו. אפשר לחשוב שכל המדינה יודעת מי זה דורון הרציקוביץ'. ליאן ווילדאו נמנע משום מסע היכרות, שום מילה על ההיסטוריה שלו של דורון הרציקוביץ' כמממן הפועל אילת, מהיכן הוא מביא את הכסף, ומהו החזון שלו. אלי סהר עשה זאת במקומו בעיתון "ישראל היום" (יום ראשון – 21 ביוני 2015).

ערוץ 1 ז"ל נהג בחוכמה ציבורית משחתם לא מכבר על הסכם זכויות שידורים דו שנתי עם איגוד הכדורסל בגובה כ- 12.000000 (שניים עשר מיליון) שקל. כ- 6.000000 (שישה מיליון) שקל לעונה. כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל בעבור כל שידור ישיר (שידור ישיר שבועי אחד של המשחק המרכזי). נכון שהכדורסל בארץ איננו אותו המשחק שמשחקים בארה"ב. אותם חוקים אך זהו המכנה המשותף היחיד. כל מי שצפה בשידורים הישירים בערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) של ה- NBA finals סדרת ה- Play offs האחרונה בין גולדן סטייט ווריורס לקליבלנד קאוואלירס מבין על מה אני מדבר. אולם ככלות הכל הכדורסל נחשב עדיין לענף ספורט אהוד ומס' שתיים במדינת ישראל (אחרי הכדורגל) למרות האמריקניזציה שפשתה בו ו- הרייטינג הדל. זה לא היה תמיד מצב העניינים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים עברו.

ציטוט : "מרידה בעריצות, בעיקר בעריץ מגוחך, שחצן, ולא מוכשר – היא צו השעה ו- ציות לאלוהים". (אלמוני).

בסתיו 1992 אירעה שוב התנגשות, עוד אחת מיני רבות, ביני כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלי יוסף בר-אל. יו"ר הוועד האולימפי הישראלי ו- יו"ר איגוד הכדורסל הקודם יורם אוברקוביץ' ז"ל יחדיו עם יו"ר האיגוד החדש דני קסטן ז"ל הציעו לי את זכויות השידורים הראשוניות של הליגה הלאומית (ליגת העל היום) + משחקי גביע המדינה בכדורסל תמורת תשלום מזערי של 750000 (שבע מאות וחמישים אלף) דולר לשתי עונות, 1993- 1992 ו- 1994- 1993 (יורם אוברקוביץ' ז"ל כבר לא שימש יו"ר איגוד הכדורסל אך בתוקף תפקידו הרם כ- יו"ר הוועד האולימפי הישראלי נותר בעל השפעה רבה בתחום). אנחנו היינו עדיין כתובת השידור הטלוויזיונית הבולטת ביותר במדינה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל וסמנכ"ל הכספים מוטי לוי סירבו כל אחד והתירוץ שלו. מוטי לוי הודיע ליוסף בר-אל אז בסתיו 1992 שאין לו כסף. יוסף בר-אל מסר לי כי אין לו אפוא לשדר את הכדורסל הישראלי מפני שלוח השידורים שלו עמוס. זה היה מגוחך ולא נכון. מאז שנת 1983 שידרנו ישיר את כל המשחקים המכריעים על אליפות המדינה ואת שלבי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורסל, תמיד היכן שהוא בחודשים אפריל ומאי בשנים שחלפו. בסתיו 1992 מנתה צמרת רשות השידור את האישים האלה : אַרְיֵה מֶקֶל כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור (היה נייטראלי ואדיש לוויכוח). יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור היה עו"ד מִיכָה יִנוֹן (היה נייטראלי ולא התערב במחלוקת). יוסף בר-אל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (התייצב נגד יוזמת השידור שלי). אֵלִימֶלֶך רָם ז"ל ניהל את חטיבת החדשות (התבונן מהצד). מוטי לוי שימש כאמור שר האוצר של רשות השידור (היה נגדי). שלושה אישים היו נייטראליים ושניים פעלו נגדי ונגד רצוני לאמץ את הכדורסל הישראלי לחיקו של השידור הציבורי בנוסף לסיקור משחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. היה מדובר בתשלום פעוט בו החסויות מכסות בקלות את ההשקעה פלוס עודפים כספיים. יוסף בר-אל היה נטול קשר עם הכדורסל הישראלי אבל היה מעריץ מוצהר של מועדון מכבי ת"א שהתמודד מידי שנה בטורנירי גביע אירופה לקבוצות אלופות. "…אני הייתי במכבי קהיר…", נהג להזכיר לי והוסיף, "…איננו צריכים עוד כדורסל בטלוויזיה בנוסף למכבי ת"א, מה עוד שהכדורסל הישראלי משעמם. תצטרך להסתפק במכבי תל אביב…", וכך חתך את העניינים. הסברתי לו כי מכבי ת"א היא באמת סחורת שידור אהודה ו- פופולרית אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה מוסד שידור רק של מכבי ת"א. זה לא עזר לי. בצר להם ובלית ברירה פנו יורם אוברקוביץ' ודָנִי קֶסְטֶן באוקטובר 1992 לערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) ומכרו לאנשיו בראשם מר מיילן טנזר את זכויות השידור הבלעדיות של הכדורסל הישראלי. לפתע ללא כל הודעה מוקדמת נפרדנו מאירוע ספורט לאומי ראשי שהיה רכוש טלוויזיוני שלנו במשך עידנים וגם מרכזי בהוויית הציבור בישראל. הכדורסל הישראלי כבר לא היה שלנו.

הערה : סייע לי במחקר ובדליית האינפורמציה בקטע הנ"ל מר נפתלי גושן רכז הליגות באיגוד הכדורסל. 

עלילת הליגה הלאומית בכדורסל (מנתה 14 קבוצות) בעונת 1993 – 1992 התפתחה במפתיע ו- אחרת לגמרי מהצפוי, הרבה אודות לחולשתה של מכבי ת"א שהפסידה 7 (שבעה) משחקים (!) בליגה הסדירה. קבוצת הפועל גליל עליון בראשות מאמנה פיני גרשון כשהוא נתמך ע"י הנהלה חרוצה, נמרצת, ונחרצת בה היו חברים מנהל הקבוצה עמית גל הפעלתן והמפורסם מבין כולם (קיבוץ עמיר), האחים ידין כהן ויֶשָע כהן (קיבוץ כפר בלום), יוסי גנשר (קיבוץ עמיר), נטע כנעני (קיבוץ הגושרים), יוסי הלפרין ז"ל (קיבוץ ברעם), שרול בן יעקב (קיבוץ דגניה), מיכה שטראוס (קיבוץ שמיר) וגדי יעקב (מקיבוץ מנרה, בנה של רחל יעקב אחותו של יצחק רבין ז"ל) – העפילה לסדרת חצי גמר באפריל 1993 (הטוב מ- 5 משחקים) נגד הפייבוריטית מכבי ת"א. את מכבי ת"א אימן יעקב אדלר ועוזרו היה אלי קאנטי. יעקב אדלר התפטר מאימון מכבי ת"א במהלך 1993 לאחר שהקבוצה ספגה כאמור שבעה הפסדי ליגה בעונה הרגילה, עוד בטרם החלה סדרת חצי הגמר נגד הפועל גליל עליון. את מקומו בעמדת המאמן הראשי תפש עוזרו אלי קָאנֶטִי. המורל במכבי ת"א היה רחוק משיאו בראשית 1993. הקבוצה הייתה פגיעה (כמו היום בעונת 2015 – 2014), ובאותה העונה ההיא הדרמטית של 1993 – 1992 ספגה כאמור שבעה הפסדים. מכבי ת"א דורגה בתום העונה הרגילה במקום השלישי עם 45 נקודות ואיבדה את יתרון הביתיות נגד יריבתה הצפויה הפועל גליל עליון שסיימה במקום השני עם 47 נקודות. הפועל ת"א דורגה במקום הראשון גם כן עם 47 נקודות. במקום הרביעי דורגה הפועל ירושלים עם 42 נקודות.

טקסט מסמך : אפריל 1993. זאת היא טבלת הליגה הלאומית בכדורסל בתום העונה הרגילה של 1993 – 1992 בת 26 מחזורים, ובטרם תחילת משחקי ה- Play offs של סדרות חצי הגמר Best of five. מכבי ת"א המדורגת במקום השלישי מאבדת את יתרון הביתיות מול הפועל גליל עליון המדורגת במקום השני. (באדיבות איגוד הכדורסל).

לסדרת חצי הגמר השנייה באותו חודש אפריל ההוא של 1993 העפילו קבוצות הפועל ת"א והפועל ירושלים אולם היא פחות עניינה אותי. בראשיתו של חודש מאי 1993 כבר היה ברור לי שאלוהי הטלוויזיה מעניש אותי עונש לא מידתי ובלתי מתקבל על הדעת מפני שלא חתמתי באוקטובר 1992 על הסכם זכויות השידורים עם איגוד הכדורסל. בורא עולם התבונן ממעל ולעג לי. כבודו יתברך שמו דאג כי שתי הסדרות המרתקות יתייצבו בלילה של יום ראשון – 2 במאי 1993 על קו גמר משותף במצב של תיקו 2:2 ויזדקקו כל אחת למשחק חמישי ומכריע. הפועל גליל עליון ניצחה במשחק הראשון בסדרת חצי הגמר ב- 14 באפריל 1993 בכפר בלום את מכבי ת"א בתוצאה 66:72 והובילה 0:1. מכבי ת"א ניצחה במשחק השני ב- 22 באפריל 1993 בהיכל הספורט ביד אליהו בתוצאה 84:98 והשוותה את המאזן ל- 1:1. הפועל גליל עליון גמלה לה ב- 28 באפריל 1993, ניצחה בכפר בלום במשחק השלישי 87:93, והעלתה את יתרונה ל- 1:2. מכבי ת"א ניצחה במשחק הרביעי ביום ראשון – 2 במאי 1993 בהיכל הספורט ביד אליהו 88:93 ושוב השוותה את המאזן ל- 2:2. המשחק החמישי והמכריע נועד להיערך ביום רביעי – 5 במאי 1993 באולם הכדורסל ב- כפר בלום. הכתובת הייתה כבר חקוקה לפני זמן רב על הקיר : "מכבי ת"א הפגיעה ונטולת מורל עומדת להיכחד ע"י הקיבוצניקים מהפועל גליל עליון", אבל זכויות השידורים כבר לא היו שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הן היו בלעדיות של ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר.

הערה : סייעו במחקר ובדליית האינפורמציה בקטע הנ"ל מר שלומי פרי איש מנהלת הכדורסל ומר עמית גל חבר קיבוץ עמיר ומי ששימש מנהל קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון במשך שנים רבות.  

המדינה הייתה כמרחקה ואנוכי בצַר לי אצתי למשרדי בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים וכתבתי ביום שני – 3 במאי 1993 מכתב תחינה בהול בדם לבי ברגע האחרון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל המציע לו להצטרף ביום רביעי – 5 במאי 1993 לשידור הישיר של ערוץ 5 בכבלים את המשחק המכריע הפועל גליל עליון – מכבי ת"א. יורם אוברקוביץ' ודני קסטן הבטיחו לי סיגנל שידור ישיר נפרד, שימוש בניידת נפרדת שלנו משל ערוץ 5 בכבלים, ועמדת שידור שלנו באולם בכפר בלום נפרדת משל ערוץ 5. דובר על תשלום זכויות שידורים פעוט שלנו לאיגוד משהו בסדר גודל של 10000 (רבבת) דולר. הכסף והממון פחות עניינו את יורם אוברקוביץ' ודני קסטן. הם ביקשו בראש וראשונה פרסום ו- שיווק של הכדורסל הישראלי לכל בית אב במדינה. את זאת טכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים שהייתה תעשייה בראשית צעדיה לא הייתה יכולה לספק להם. מאות אלפי בתי אב בישראל טרם היו מחוברים לכבלים (חברות מת"ב, גוונים, וערוצי זהב). הייתה לנו ל- אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הזדמנות בלתי חוזרת לחדש ימינו כקדם ולזכות שוב באהדת הציבור (דווקא באמצעות שידורי הספורט הרלוונטיים) מול ערוץ 2 המסחרי שהיה אמור להתחיל את שידוריו ב- 4 בנובמבר 1993. היה צריך רק לשנות מהר ולפעול באומץ לב את לוח השידורים המקורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולהקצות לי את כוח האדם הדרוש של חטיבת ההנדסה. האדרנלין זרם בגופי במהירות של 200 קמ"ש. ירדתי שתי קומות והעברתי את המכתב ישירות לידיו יוסף בר-אל. אפילו לא השתמשתי במערכת החלוקה הפנימית של הדואר בבניין. כל רגע היה חשוב. הסברתי ליוסף בר-אל את נתוני זכויות השידורים, שימוש בניידת השידור הגדולה שלנו "הוורד" על כוח האדם שלה לרבות שירותי מיקרוגל, הסעתה על ציוותה לאולם הכדורסל בכפר בלום, וכמובן את הצורך לשנות מייד את לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהתאם. ביקשתי ממנו מיוסף בר-אל להתייעץ גם עם מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום שמשל ברשות השידור כבר שבועיים ימים מאז 18 באפריל 1993.

טקסט מסמך : יום שני – 3 במאי 1993. זהו המסמך שנתתי ליוסף בר-אל ביד ובו אני מבקש ממנו לשדר מכפר בלום ביום רביעי ב- 5 במאי 1993 את המשחק החמישי והמכריע בכפר בלום בסדרת חצי גמר סל בין הפועל גליל עליון לבין האלופה היוצאת מכבי ת"א. ביקשתי ממנו להתייעץ עם מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום. זאת הייתה העת להציב מחדש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בוויטרינה בחלון הראווה של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל באמצעות שידורי הספורט הרלוואנטיים. הטכנולוגיה בכבלים בארץ כבר קרמה עור וגידים ו- או טו טו עמד לעלות ל- "אוויר" יריב טלוויזיוני מסוכן בדמותו של ערוץ 2 המסחרי החדש. ערוץ 2 החל את היסטוריית השידור שלו ב- 4 בנובמבר 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יוסף בר-אל נקם בי באופן אישי. זה מה שהרגשתי. אינני מוצא מילה אחרת להגדרת המצב ההוא. הבנתי שהוא רואה במשימת השידור הזאת אמביציה אישית ומבצע יומרני טלוויזיוני פרטי שלי שאיננו מחייב אותו. הוא ראה בי בר פלוגתא שלו משכבר הימים, לא אהב אותי (בלשון המעטה), ו- לא עשה דבר לקידום מבצע השידור הישיר של המשחק החמישי והמכריע ההוא בכפר בלום בין הופעל גליל עליון למכבי ת"א. מאוחר יותר נודע לי שהוא גם לא התייעץ עם מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום. כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החשיב את עצמו לבר סמכה מספר אחת. האחד שאין בלתו בהיררכיה של רשות השידור. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נותרה פסיבית. ביום רביעי – 5 במאי 1993 הוברר כי רק ניידת השידור של ערוץ 5 בכבלים העפילה לגליל העליון והייתה נוכחת לבדה בכפר בלום. אלוהי הטלוויזיה הטיל עלי גזר דין "אָשֵם" מרופד משני צדדיו ב- בּוּשָה רבתי. מכבי ת"א העשירה, רווייה יכולות כלכליות, אלופת המדינה ומחזיקת הגביע אין ספור פעמים ובעלת מוניטין אירופי, הודחה ע"י הפועל גליל עליון במשחק החמישי ההוא 80:88 ואנחנו אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרנו כליל ממקום ההתרחשות. את השידור הישיר של ערוץ 5 בכבלים הוביל ו- תיעד השדר יורם ארבל. חטפתי שתי סטירות. שתי הלחיים שלי היו אדומות. הסתתרתי בביתי ברחוב משמר הגבול מס' 5 ברמת אשכול בירושלים מחמת החרפה והקלון. יוסף בר-אל השתמש בכוחו המקצועי נגדי והתנגש בי אישית (על פי עדותו של אלימלך רם ז"ל) אולם הוא העליב את כל מוסד השידור שנקרא הטלוויזיה הישראלית הציבורית ופגע בו אנושות. היה מדובר במנהל טלוויזיה שמשחק משחקי כבוד דלים על חשבון המסך הציבורי, שלא היה שלו, ואותו קיבל למשמרת לתקופה של שלוש שנים. ו- זה לא היה הכל כפי שמוכיחים המסמכים הרבים שחלק מהם מתפרסם כאן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל המשיך להתנכל לי, לשחק משחקי יוקרה, ולפגוע בי ובלוח השידורים הציבורי עליו היה מופקד בצורה מופרכת חסרת תקדים. הוא הזיז את תוכנית הספורט השבועית האהודה "מבט ספורט" מ- 20.00 בימי חמישי ל- 00.30 (חצות וחצי), ובמקומה הציב ב- Prime time בשמונה בערב את התוכנית הקנויה המגוחכת "בני היל" הנואף המזדקן עם השפנפנות שלו. מנהל החדשות והבוס הישיר שלי אלימלך רם ז"ל עמד מהצד ולא עשה דבר. הוא אלימלך רם לפחות הרים לי טלפון מלשכתו בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה וסיפר לי ב- "סודי סודות" כי יוסף בר-אל החליט להתנכל לי וליוזמות השידור שלי כמנווט שידורי הספורט שלו, וללמד אותי לקח מפני שהוא חושב שיש לי אופי מרדן ו- אינני מכבד אותו מספיק. הוא צדק. לא רק ש- לא כיבדתי אותו, גם לא הערכתי אותו. הוא היה מנהל טלוויזיה דַל, חסר יכולות, ונעדר כל נבונות ו- כישרון ניהול. לא היה לי שום רצון להעניק לו כל ריספקט. הוא לא היה ראוי לכך וזה לא עלה על דעתי בשום אופן וצורה. עובדה שבחודש יולי של אותה שנת 1993 הדיח מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום את מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (לא האריך את כהונתו) ומינה במקומו את יאיר שטרן.

טקסט מסמך : 2 במאי 1993. אני מסב את תשומת לבו של הבוס הישיר שלי מנהל החטיבת החדשות אלימלך להזזת "מבט ספורט" הפופולארית משמונה בערב בימי חמישי בשבוע לחצות וחצי. לשווא. שידורה במועד החדש החל ב- 00.30 והסתיים ב- 01.20. אלימלך רם תייק את המסמך באחד הקלסרים שלו ואפילו לא ענה לי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הופתעתי שמנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום (התמנה ב- 18 באפריל 1993 לתפקידו הרם ע"י ממשלת יצחק רבין ז"ל ועל פי המלצתה החמה של שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל) נותר אדיש, מתמהמה, לא מתערב, ומאפשר לו ליוסף בר-אל לעצב לוח שידורים שגוי, מופרך, ו- עלוב. היו לו כנראה שיקולים משלו לאי ההתערבות שלו. ב- 28 במאי 1993 כתבתי ליוסף בר-אל מסמך בכתב ידי ונתתי לו לדעת מה אני חושב עליו. היה מדובר במנהל טלוויזיה ישראלית ציבורית מגוחך ומופרך. העתקת תוכנית אקטואליה "מבט ספורט" אחת מספינות הדגל רבות המוניטין וארוכות המסורת של השידור הציבורי לדורותיו לחצות וחצי בלילה (00.30) הייתה נקמה אישית בי, רצון להשפיל אותי באופן אישי משהו בבחינת ראו להיכן התדרדר יואש אלרואי ("מבט ספורט" שודרה עכשיו מ- 00.30 עד 01.20) הראתה מה שווה האיש ולהיכן מיתמרת קומתו הטלוויזיונית. היה מדובר במנהל רשת שידור רדוד שרמתו שחוחה. יוסף בר-אל שהיה אמור להתכונן לקראת תחרות הטלוויזיה הדרמטית והקשה הצפויה נגד ערוץ 2 המסחרי שתאריך השקתו נקבע ל- 4 בנובמבר 1993, היה עסוק בטיפוח כבודו האישי ובהענשתי. לא היו לי מאז 1991 שום כוונות להעריך אותו את יוסף בר-אל, לא להוקיר אותו, ולא להתפעל ממנו. לא נותרה בי אפילו טיפה של חרדת כבוד כלפיו. גדלתי והתחנכתי בחברה חופשית בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הוריי היו אימיגראנטים – מהפכניים שהעפילו ב- 1930 מהגולה לארץ ישראל כדי לבנות כאן חברה חלוצית חדשה ודמוקרטית, רחוקה אלפי שנות אור מכל רעיון טוטליטרי, כוחני, וכפייתי.

טקסט מסמך : 28 במאי 1993. תוכנית האקטואליה "מבט ספורט" מוזזת ומועתקת ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל משמונה בערב (20.00) לשידור בשעת לילה מאוחרת של ימי חמישי בשבוע בחצות וחצי (משודרת בין 00.30 ל- 01.20). מנהל החדשות דאז אלימלך רם ז"ל ומנהל התוכניות דאז יבד"ל אליעזר יערי עמדו מהצד והחרישו. יוסף בר-אל לא השיב למכתב. מישהו מלשכתו תייק את המסמך בקלסר "יואש אלרואי – מחלקת הספורט" והעיף אותו לבוידעם, לטמיון. אין מקום קבורה בטוח יותר, נשכח יותר, ומכובד יותר לנוח בו מנוחת נצח מאוצר הממלכה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

נספח. ה- finals : הפועל ירושלים – הפועל אילת.

היעדרה של מכבי ת"א מבימת מעמד הגמר של הכדורסל הישראלי ב- 22 וב- 25 ביוני 2015 רועמת יותר מנוכחותן שם של הפועל ירושלים והפועל אילת. השפעתה של לביאת אלקטרה התל אביבית על הכדורסל הישראלי היא עדיין מרחיקת לכת ודרמטית. מכבי ת"א נושאת לבדה את מעמסת העניין בליגת העל הישראלית. שאלת הקיום שלה של מכבי ת"א להיות ו/או לחדול הוא מהות הסקרנות שלי בכדורסל הישראלי. תבוסתה ל- הפועל אילת היוותה קרן אור אולם באותה מידה הפחיתה את העניין באירועים הצפויים הבאים בהמשך הדרך. ראיתי מעט מזעיר מהשידור הישיר אמש (יום שני – 22 ביוני 2015) של המשחק הפועל אילת – הפועל ירושלים 80:65 בערוץ 1 בהובלת אורי לוי וגור שלף. הקלטתי אותו לעצמי. התמונה המכוערת רוויית פרסומות מסחריות ומלוכלכת לעייפה שהפיק אמש ערוץ 1, הבריחה אותי מהמסך. לא שבתי לצפות בו.

מי שמסתכל בסרטי טבע אודות חיי הפרא ב-סאוואנה האפריקנית ובתצלומים המדהימים של ערוץ נשיונאל גיאוגראפיק איננו יכול להתעלם ממאבקי ההישרדות לחיים ולמוות בין הלביאות לבין שנואי נפשן להקות הצבועים. אלוהי הטבע ברא מדון ושִנְאָת עַד בין האריות לבין הצבועים. אריות הורגים צבועים כדי להשמיד אותם ולא כדי לאכול את בשרם. להקת צבועים שמתגרה ומסלקת לביאות מהטרף שלהן בסאוואנה האפריקאית הוא סיפור מרתק. להקת צבועים אחת שנלחמת על שליטה באזור מול להקת צבועים אחרת היא סיפור בנאלי. לביאת אלקטרה ת"א סולקה והודחה ע"י להקת צבועים מאילת. כ- מתבונן מהצד בכדורסל הישראלי, מאבק ההישרדות הבא של להקת הצבועים מאילת נגד להקת צבועים מירושלים איננו מסקרן אותי. המטפורה ברורה.

אף על פי כן הרייטינג הארצי של ערוץ 1 יחסית נאה בזכות שידורי הספורט שלו. בנותרים הוא קורס. השידור הישיר של ערוץ 1 מאילת את משחק הגמר הראשון בליגת העל בכדור סל (יום שני – 22 ביוני 2015) "הפועל אילת – הפועל ירושלים 80:65" צבר רייטינג ממוצע של % 8.9 ו- Peak צפייה של % 10.7. "המשדר הישיר המסכם של ההתמודדות הפועל אילת – הפועל ירושלים" עם השדר עמית הורסקי והפרשן שלו גיל מוסינזון איבד מייד מחצית מהמדרוג אולם צבר בכל זאת % 4.4 (ב- 23.00) יותר מ- מהדורת "מבט" עם יעקב אילון (ב- Prime time ב- 20.00) שהשיגה % 4.1 בלבד. "תכנית חדשות – סיכום אירועי היום" עם יאיר ויינרב (23.30) צברה % 3.3. "המוסף" עם גאולה אבן – סער (20.00 – 19.00) צברה כרגיל רייטינג עני של % 1.6, כמו גם "הערב בשש" (19.00 – 18.00 עם מירב מילר שהשיגה רק % 1.1.

חובת פתרון התעלומה מוטלת על מספר הסיפור.

מר רביב דרוקר שידר אמש ב- "המקור" בערוץ 10 (יום שלישי – 23 ביוני 2015) כתבה חשובה, מורכבת כלכלית – פוליטית אודות ה- "חברה לכימיקלים בישראל" העשירה הפועלת בים המלח, רווייה נתונים רבים וגם המון הסברים של כל מיני אישים המעורבים בעניין. את התחקיר הנרחב והכתבה המעניינת ביצעו ענת גורן ואיתי רום. שניהם הביאו המון תגובות, ראיונות, ו- עובדות אולם לא בטוח שכל צופה טלוויזיה מסוגל לנתח לעצמו במהלך ההקרנה את המוני הפרטים הנחשפים בפניו ולהסיק מייד בעצמו את מסקנתו האישית. נכון שהדיון הקצר באישיותו הבעייתית של כלכלן משרד האוצר לשעבר אהרון פוגל מעודדת אותי לקחת צד אולם הנושא מסועף ומפותל. נכון שמדובר במשאב טבע לאומי אולם לא בטוח שהמדינה יודעת לנצל אותו כהלכה ולכן היא נזקקת ליזמים – אנשי עסקים פרטיים ומוכשרים ש- יידלו בעבורה את האוצר היקר הטמון עמוק בבטן האדמה הישראלית. תעלומה ? אולי. אינני יודע כמה ימי תחקיר, הפקה, צילום, ועריכה הקדישו ענת גורן ואיתי רום לעשיית הכתבה המורכבת והמסובכת. אולם הם הותירו בכתבה הסבוכה עדות קצרצרה וחשובה בת שלוש מילים של פרופסור ירון זליכה שפותר חלק מתעלומת "כימיקלים לישראל", ואומר : "יש גבול לקפיטליזם".

אחד היתרונות של העיתונאי – שדרן מר רינו צרור ברדיו גלי צה"ל (ימים ראשון – רביעי בשבוע) הוא כישרונו ונחישותו לפתור במהירות תעלומות ומחלוקות בנושאים שונים. הוא איננו חוקר בשלבים ולא מעביר את הדיונים לתוכנית הבאה שלו. הוא שוקל בהיגיון את טיעוני שני הצדדים וכמו שופט חכם הוא מסיק מייד את המסקנות שלו. ביום רביעי – 24 ביוני 2015 הוא התעסק בסוגיה מדוע קילו בננות יקר יותר בישראל (עלותו כ- 14 שקלים במדינה בעלת יכולות חקלאיות כישראל שמגדלת ומייצרת את הבננות בכוחות עצמה) פי 3.25 מאשר באנגליה הקרה (עלותו בלונדון כ- 4 שקלים) מי שמייבאת את הפרי הטרופי מדרום אמריקה. לבסוף הגה את מסקנתו בפני בר הפלוגתא שלו, חקלאי ישראלי שטען כי המחיר העכשווי מוצדק גם בגלל עלות העובדים בענף בישראל, "אם ככה בואו גם אנחנו נייבא את הבננות מחו"ל ", קבע רינו צרור וסגר עניין. במילים אחרות בלם את פיו של אין שום הצדקה לעלויות מטורפות כאלה של תוצרת חקלאית פרי אדמה ישראלית ו/או זאת שגודלת על העצים במדינה שלנו. אני אוהב את רינו צרור עיתונאי הגון ומהיר (קצב דיבורו, הדיקציה שלו, וגם האינטונציות מותאמים לרדיו). מהירות תנועתו איננה על חשבון הגיונו שנותר הגיוני. זה המון. מדובר ב- עיתונאי נבון ושדרן רדיו שיודע להתאים את עצמו למסגרת הזמן שהוקצתה לו. בי"ס לעיתונאות.

אין יום שחולף מבלי שאני קורא, מעיין, ומלמד את עצמי כמה פרקים ב-תנ"ך.

מסמך מעניין, דרמטי, ומרתק. צוואתו המלכותית של דוד המלך לבנו שלמה הייתה נותרת חסרת ערך אם התנ"ך לא היה מגלה לנו את אחריתה. על ערש דווי מצווה דוד (בן כ- 70) את בנו שלמה (בן 25 בערך) ציווי פוליטי וכוחני ברור (ספר מלכים א' פרק ב') : "…אנוכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש. ושמרת את משמרת ה' אלוהיך ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו, מצוותיו, ומשפטיו…למען יקים ה' את דברו אשר דיבר עלי…וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלום. ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במותניו ובנעלו אשר ברגליו. ועשית כחכמתך ולא תוריד את שיבתו בשלום שְאוֹל. ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שולחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך. והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבַּחֻרִים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מַחֲנָיִם והוא ירד לקראתי הירדן, ואשבע לו ב- ה' לאמור אם אֲמִיתְךָ בחרב. ואתה על תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו, והורדת את שיבתו בדָם שְאוֹל…", וכן הלאה. שלמה המלך מבצע אחת לאחת את צוואת אביו לרבות הוצאתו להורג של אחיו אדוניהו בן חגית (מי שקורא מייד תיגר על מלכותו הצעירה עולת ימים בכך שהוא מבקש לאישה את אבישג השונמית היָפָה סוכנת בית דוד) כמו גם התייחסותו החמורה לאביתר הכהן, "ענתות לך על שָדֶיךָ כי איש מוות אתה וביום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון אדוני אלוהים לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי". פתירת תעלומת הצוואה המלכותית היא דרמטית והגילוי המצמרר ביותר שלה הוא הוראתו של שלמה המלך הצעיר לשר הביטחון החדש שלו בניהו בן יהוידע להרוג את יואב בן צרויה הזקן ו- הוותיק מי שהיה שר הביטחון של דוד המלך במשך כ- 40 שנים. "לך פגע בו", מצווה עליו שלמה. בניהו בן יהוידע יוצא למשימתו ומגלה שיואב בן צרויה נס לאוהל אדוני ומחזיק בקרנות המזבח (לאחר שנודע לו כי שלמה מתכוון להוציאו להורג). בניהו בן יהוידע מבקש מיואב בן צרויה לצאת מהאוהל, אולם יואב בן צרויה משיב לו, "לא, כי פה אמות". בניהו בן יהוידע חוזר למלך הטרי ומדווח לו כי לא ביצע את משימת ההוצאה להורג מפני שיואב בן צרויה מחזיק בקרנות המזבח. שלמה המלך עונה לו בציניות, משהו כמו "אז מה…?", וחוזר על פקודתו, "עשה כאשר דיבר ופגע בו ו- קָבַרְתּוֹ והסירות דמי חינם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי. והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את אבנר בן נר שר צבא ישראל ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה. ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעולם, ולדוד ולזרעו ולביתו ולכיסאו יהיה שלום עד עולם מעם אדוני אלוהים". ואכן בניהו בן יהוידע הורג את יואב בן צרויה. התנ"ך ממלא את חובתו ופותר את פשר הצוואה המלכותית הרדיקלית שקוראת להרג פוליטי ללא משפט.

בין 2 באוגוסט ל- 9 באוגוסט 1936 בתחרויות הא"ק באולימפיאדת ברלין 1936 זכה האתלט האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens) סטודנט צעיר באוניברסיטת אוהיו (OHIO) בארבע מדליות זהב כלהלן : בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. ראוי להדגיש כאן את הקשר האישי ההדוק והחם המתקיים בין המאמן לאתלט שלו ואת יחסי האמון כפי ששררו בין מאמן הא"ק לארי סניידר (Larry Snyder) של אוניברסיטת אוהיו לבין הסטודנט שלו ג'סי אואנס. ב- 25 במאי 1935 שבר ג'סי אואנס באצטדיון אן ארבור (Ann Arbor) במישיגן בתוך שעה ורבע ארבעה שיאי עולם בריצות 100 יארד (מידת אורך של 91.4 ס"מ), 220 יארד, 220 יארד משוכות, וקפיצה לרוחק. בקפיצה לרוחק הציב שיא עולם של 8.13 מטרים, הישג שנחשב אז לקצה גבול יכולתו של בן אנוש. השיא החזיק מעמד בטבלת השיאים עשרים וארבע שנים עד 1960. בניגוד למשחקי כדורגל וכדורסל שם ניתן להבקיע שערים ו/או לקלוע סלים באקראי וגם במזל הרי ש- הישגי העַל בא"ק של הגברים והנשים מתרחקים לאלתר מהמזל ויד המקרה. הם כרוכים בביצוע יעיל ומיטבי ובקואורדינציה מושלמת של התנועה האנושית המורכבת, ואשר נשענת על שלושת חוקי המכניקה של הפיזיקאי – מתמטיקאי היהודי – אנגלי אייזיק ניוטון.

לרוע מזלו של ג'סי אואנס למרות הפופולאריות והמוניטין הבינלאומי שלו ושל מאמנו לארי סניידר החליט הוועד האולימפי האמריקני לשלוח לאולימפיאדת ברלין 1936 צוות מאמנים אחר (ש- לא כלל את לארי סניידר) כלהלן : המאמן הראשי היה לאוסון רוברטסון מאוניברסיטת פנסילבניה, למאמנים משניים נקבעו דין בארטלט מאוניברסיטת דרום קליפורניה, ארל הייס מאוניברסיטת אינדיאנה, וברוטוס האמילטון מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. מאמני השטח היו ג'ייקוב וובר מאוניברסיטת ניו יורק, וויליאם מוריס מאוניברסיטת פנסילבניה, וסיימור וואן בלייק מאוניברסיטת פרינסטון. לארי סניידר לא נכלל בצוות המאמנים הלאומי אולם נשלח לאולימפיאדת ברלין 1936 באופן פרטי ע"י אוניברסיטת אוהיו. לארי סניידר לא השתכן בכלל בכפר האולימפי אלא במלון קטן בברלין. ל- שהייתו בברלין בעת המשחקים האולימפיים הייתה חשיבות עליונה מפני שג'סי אואנס בטח בו וסמך עליו. הקשר האישי – מקצועי החם והמיטבי בינו לבין ג'סי אואנס נשמר באופן המעשי ביותר. המאמן הראשי לאוסון רוברטסון נתן לג'סי אואנס הוראות אימון שונות מאלה של לארי סניידר אולם האצן המוכשר לא נשמע להן. הוא עשה רק את מה שלארי סניידר אמר לו לעשות. את הניתוח המתמטי – פיזיקלי של הישגיו המדהימים של ג'סי אואנס ניתן למצוא בתורת האימון של המורה, המחנך, והמאמן הוותיק בא"ק מר יצחק "איציק" מנדלברויד (בן 83 היום) ובספריהם של הבריטי ג'פרי דייסון "המכניקה של האתלטיקה קלה" (The Mechanics of Athletics) ושל האמריקני ג'ון באן "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Principles of Coaching). ספרי חובה לכל חובב מתמטיקה ופיזיקה וספורט. את פתרון התעלומה אודות הישגיו הסנסציוניים של ג'סי אואנס בא"ק בכלל ובאולימפיאדת ברלין 1936 בפרט, אפשר לקרוא בספרו המרתק והמעניין ביותר של האמריקני וויליאם בייקר, "Jesse Owens An American Life".

טקסט תמונה : זהו שער הכריכה הקדמי של ספרו המרתק של הסופר האמריקני William Baker (וויליאם בייקר), "Jesse Owens An American Life". ספר חובה לכל חובב ספורט, תקשורת, וטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1935. ג'סי אואנס (בן 22 משמאל) ומאמנו האישי לארי סניידר (מימין) על מסלול הא"ק באוניברסיטת אוהיו. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 4 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין. תחרות הגמר בקפיצה לרוחק לגברים. האתלט האמריקני ג'סי אואנס קובע שיא אולימפי חדש בקפיצה לרוחק 8.06 מ' וזוכה במדליית הזהב. השופט מימין מתבונן בקרש הניתור כדי לוודא אם לא הייתה פסילה. הישגי העַל של ג'סי אואנס נשענו על קואורדינציה גופנית כמעט מושלמת שלו, ריצה מהירה וניתור מצוין, וביצוע תנועתי יעיל ומיטבי שנשען על שלושת חוקי המכניקה של המתמטיקאי – פיזיקאי היהודי – אנגלי אייזיק ניוטון. (התמונה באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936 ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התוצאה בקפיצה לרוחק של האתלט היא סיכום מתמטי ואקוויוולנט שווה ערך לשני הווקטורים המוקדמים שהוא מפעיל, ריצה מהירה וניתור חזק, המרכיבים את השָקוּל הסופי. אולם בכך אין די. יש חשיבות עליונה לזווית הניתור ולביצוע סגנון שיביא לתנועה אנטי רוטציונית לתנועה הסיבובית לפנים שמקבל הגוף בעקבות הניתור, כדי לאפשר את העברת הרגליים לנחיתה רחוקה ככל האפשר. כל האתלטים הקופצים לרוחק הם אצנים וגם מנתרים היטב.

לא שמענו שום פתרון בערוץ 55 בכבלים לתעלומת היכולות הווירטואוזיות של שני שחקני ה- NBA לברון ג'יימס (קליבלנד קאוואלירס) וסטפן קרי (גולדן סטייט ווריוס), וגם לא שום הצעת פתרון אודות מהלכי קרב של שני המאמנים (דיוויד בלאט וסטיב קר) שנועדו לבלום את כישרונם ויכולתם, בעת ההפסקות במשחקים. שמענו אין סוף פניות ונאומי מוטיבציה ומנהיגות של שני המאמנים הללו לשחקניהם. לא מעניין.

נספח. בסבך זכויות השידורים של ה- NBA בארה"ב. אפוא אנחנו והיכן הם.

ה- NBA היווה בימים ההם של 2015 סחורת שידור טלוויזיונית נדירה בארה"ב (וגם ברחבי העולם לרבות מדינת ישראל). אי אפשר שלא לחוש הערכה מקצועית ל- ESPN, ל- TNT, ל- ABC, ול- NBA Television וגם הערכה ספורטיבית לקליבלנד וגולדן סטייט. בתקופת הימים בעונה הרגילה שבין 29 באוקטובר 2014 לבין 15 במאי 2015 שיחקו שתי הקבוצות האלה 82 משחקים, והוסיפו עוד 21 משחקים בתקופה שבין 18 באפריל 2015 ל- 16 ביוני 2015 בסדרות ה- Play offs לרבות ה- Finals (סך הכול 103 משחקים). בתקופה של 229 ימים שיחקו גולדן סטייט וקליבלנד 103 משחקים. מדובר בקצב חיים ספורטיביים מטורף. בממוצע כל 48 שעות משחק לרבות לוגיסטיקה של טיסות בכל רחבי ארה"ב הענקית. בעונת 2015 – 2014 שידרה NBA Television ישיר 97 משחקים ברמה וחשיפה ארצית , ESPN שידרה ישיר 75 משחקים ברמה וחשיפה ארצית, TNT שידרה ישיר 53 משחקים ברמה וחשיפה ארצית, ו- ABC שידרה ישיר 15 משחקים ברמה וחשיפה ארצית.

2024 – 2015

ב- 10 ביולי 2014 הודיעו ג'ון סקיפר נשיא חברת הטלוויזיה במשותפת ESPN – Desney וה- Commissioner (נציב עליון) של ה- NBA אדם סילבר כי שני הגופים חתמו חוזה זכויות שידורים חדש פנטסטי ולא ייאמן בן תשע שנים 2024 / 2023 – 2016 / 2015, העומד על סך של 24.000000000 (עשרים וארבע מיליארד) דולר. בממוצע 2.660000000 (שני מיליארד ושש מאות ושישים מיליון) דולר מידי עונה בעונה במשך תשע עונות.

2015 – 2008

בעבור חוזה ה- NBA לשמונה השנים של 2015 – 2008 שילמה ESPN יחדיו עם TNT ו- ABC זכויות השידורים סך של 7.400000000 (שבעה מיליארד וארבע מאות מיליון) דולר. הפסד זכויות השידורים של NBC ל- ABC ו- TNT הכריז נשיא חטיבת הספורט של NBC דיק אברסול כלהלן : "הגדרת הניצחון של רכישת הזכויות משובשת. אם רכישת זכויות השידורים של ה- NBA ע"י הרשת שלי NBC מביא לאובדן הכנסה של מאות מיליוני דולרים מפרסומות אז היכן התהילה…? כשהבנו שאנחנו ב- NBC מפסידים הרבה כסף החלטנו לא להילחם יותר על ה- NBA. ליווינו את ה- NBA במשך תריסר שנים מאז 1990. נהנינו משיתוף הפעולם ואנחנו מאחלים להם הצלחה".

2008 – 2002

תמורת חוזה ה- NBA לשש שנים בין 2002 ל- 2008 שילמו ESPN ו- ABC יחדיו סך של 2.400000000 (שני מיליארד וארבע מאות מיליון) דולר. ממוצע של 400.000000 (ארבע מאות מיליון) דולר מידי עונה. ב- 2002 העבירה אליה רשת ABC את שני שדרי הכדורסל הוותיקים של NBC בוב קוסטאס ומארב אלברט.

ההיסטוריה של חוזה שידורי טלוויזיה TNT – NBA

1990 – 1988 50 מיליון דולר לשנתיים

1994 – 1990 275 מיליון דולר לארבע שנים

1998 – 1994 397 מיליון דולר לארבע שנים

2002 – 1998 840 מיליון דולר לארבע שנים

2008 – 2002 2.2 מיליארד דולר לשש שנים

ההיסטוריה של שידורי טלוויזיה CBS – NBA

1976 – 1973 27 מיליון דולר לשלוש שנים

1978 – 1976 21 מיליון דולר לשנתיים

1982 – 1978 74 מיליון דולר לארבע שנים

1986 – 1982 91.9 מיליון דולר לארבע שנים

1990 – 1986 173 מיליון דולר לארבע שנים

ההיסטוריה של שידורי טלוויזיה NBC – NBA

1994 – 1990 601 מיליון דולר לארבע שנים

1998 – 1994 892 מיליון דולר לארבע שנים

2002 – 1998 1.616 מיליארד דולר לארבע שנים

הערה : על פי נתוני ה- NBA.

סוף הפוסט מס' 843. הועלה לאוויר ביום ראשון – 24 בנובמבר 2019. כל הזכויות שמורות. 

[1] ראה נספח : ראה מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ז"ל בעיתון "מעריב" מתאריך 5 במרס 1981, הנושא את הכותרת "בקשה".

[2] ראה נספח : המסמך המקורי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ומנהל החטיבת החדשות היה חיים יבין.

הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי איש ריבון ובן חורין. אינני אנרכיסט. הנה חלק מההסבר, הפירוש, ותשובתי למאות אלפי קוראים (ומגיבים) מדוע אנוכי רואה את עצמי כ-בעל סמכות ראוי ש-רשאי לחקור ולכתוב את הבלוג הזה כמו גם לחקור ולכתוב את סדרת 13 הספרים העוסקים ודנים ב-"מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". להלן חלק מ-מכתבי הערכה שהוענקו לי ע"י המנכ"לים של רשות השידור, היו"רים של רשות השידור, ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לדורותיהם.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני בתום שירותו הציבורי התקשורתי החשוב ורם המעלה. היה מדובר באיש רציני, כן, ו- ישר דרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).       

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים . מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + המונדובאסקט – אליפות העולם של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים של צה"ל באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה מקצועית כבדה לשידור הציבורי ועבורי גם אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב שלו היה מסוגנן ו- נחמד אבל לא הגירושים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור. הדפתי בתנופה את החַיִץ המפריד ביני לבין מצפוני ו- נטשתי בטריקת דלת. אין מדובר במילים גבוהות. זאת הייתה האמת. נתתי ליוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ו- עזבתי את מכורתי הטלוויזיונית בתום 32 שנות שירות. אותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ב- 2002, נחמן שי, לא התייצב לימיני במאבקי הצודק ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, שהודח בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ובתמיכתו מובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) מכהונתו הרמה בעוון שחיתות והענקת שוחד מסך (דו"ח הדחתו ההיסטורית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור, מונח מצהיב בארכיון הממשלה). נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז, התגלה לי ב- 2002 כ-עסקנצ'יק פוליטי קטן ו- איש נטול ערכים של ניהול ויושרה ציבורית. נחמן שי היה מודע לחִדלונו של יוסף בר-אל ומסיבותיו שלו מילא את פיו מים. ובכן, את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מהכס הרם לפרוורי הירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיכום קצרצר.

פוסט מס' 843. אסכם זאת כך : מדהים, מוזר, מפליא, וגם מביך ששני אנשים ששימשו אישים בכירים ו-מנווטים וחלוצים מרכזיים במשך עשרות שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, אנוכי מתכוון ל-יאיר שטרן ורפיק חלבי, לא מצאו צורך עד לרגע זה לפרסם מטעמם כתב סנגוריה מול מגילת האישום הקטגורי הישיר רווי שגיאות ו-טעויות, ועשיר במידע ואינפורמציה לא מדויקים וגם לא נכונים, ולכן מעוות, פרוץ, ו-חסר המעצורים, שהפיץ עורך "מקור ראשון" חגי סגל נגד השידור הציבורי "השמאלני" לדורותיו ונגד רבים מאנשיו ועובדיו לדורותיהם (וגם נגד שני האישים הנ"ל יאיר שטרן ורפיק חלבי), בחוברת שהוציא לאור ביום שישי -8 בנובמבר 2019, ואשר קרויה, "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל". אני מבקש לשאול את חגי סגל למי הוא בדיוק מתכוון בשעה שהוא כותב בריש גלי בכותרת הראשית שלו, "כך נכבשו האולפנים ו-מערכות העיתונים בישראל…???" האם אתה מר חגי סגל יכול לזהות לציבור בישראל ולקהל קוראיך מי הם הכובשים ולקרוא להם בשמם…??? חגי סגל יודע לכתוב, אולם הוא הוציא תחת המקלדת שלו ביום שישי – 8 בנובמבר 2019 מסמך היסטורי מעוות, שכותרתו "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל".

אנוכי חוזר לאחת העדויות של חגי סגל כפי שהוא כותב בעמוד מס' 55 של המסמך, "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל", כלהלן : "…בתחילת קיץ 98' שודרה בערוץ 1 כתבה שבה נראה נתניהו כמי שמגיב בהכרזת "יאללה בית"ר"  על קריאות "מוות לערבים" בעצרת ניצחון של הקבוצה בכיכר ספרא בירושלים. מישהו במערכת חתך וחיבר קטעי צילום מהעצרת כדי ליצור רושם שראש הממשלה מזדהה עם משאלות המוות הגזעניות של האוהדים…". זה לא היה נכון. חגי סגל טוען טענה קשה וחמורה נגד עורכי "מבט" דאז אלישע שפיגלמן ז"ל ונתן גוטמן יבד"ל, שהם ערכו עריכה מגמתית ורימו ביודעין ו- עיוותו מסמך Video אותנטי-עיתונאי כדי להבאיש את ריחו של ראש הממשלה, ו- מתייחס בדבריו אלה לכתבה ששודרה ב- מהדורת "מבט" ביום ראשון – 10 במאי 1998 לפני כמעט 22 שנים. הכרתי היטב את אלישע שפיגלמן ואת נתן גוטמן המשמש היום כתב תאגיד "כאן" בארה"ב. מדובר בשני עיתונאים יישרי דרך, רציניים, ואחראיים שלא היו מעזים להתנהג בדרך רמייה טלוויזיונית שכזאת ולעולל חוֹלִי עיתונאי בזדון שכזה, כדי לשבש ולעוות את עובדות האמת של המציאות ההיא. בנוסף, מעליהם ניצב דֶרֶג בקרה עיתונאי מוערך ובעל יושרה בדמותם של רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות דאז וסגניתו יעל חן ז"ל, שלא היה מרשה בשום אופן להתעמר ככה בעובדות אמת ולעוות את האמת באמצעות עריכה מגמתית ו-זדונית . זאת לא הייתה מעולם דרכה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. חבל מאוד שחגי סגל לא אימת ו-לא דיבר עם איש תאגיד "כאן" נתן גוטמן עורך "מבט" ההוא, ששוהה היום ב-ארה"ב כדי לאשש את עובדות עריכת חומר ה- Video ההוא, פגישת ראש הממשלה בנימין נתניהו עם אוהדי קבוצת בית"ר ירושלים אלופת המדינה החדשה בכדורגל, שצולם ותועד בכיכר ספרא בירושלים במוצ"ש – 9 במאי 1998, ו-עליהן הוא מדבר בחוברת הַמֵידָע שלו, "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל".

טקסט מסמך : זהו פרק מס' 7 המכונה "נסיך האופל" ואשר מופיע בעמוד מס' 55 במסמך, "החוג לתקשורת-כך נכבשו האולפנים ומערכות העיתונים בישראל", שחיבר וכתב חגי סגל. הקטע הנידון הרלוואנטי מופיע בסוף העמוד. חבל מאוד שחגי סגל לא שוחח עם נתן גוטמן ועם רפיק חלבי. (באדיבות "מקור ראשון").

סוף הפוסט מס' 843. הועלה לאוויר ביום ראשון – 24 בנובמבר 2019. כל הזכויות שמורות.