פוסט מס' 857.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ גם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 302 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום חמישי – 17 באוקטובר 2013.

——————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נשכחות שזוכרים (2). הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. עלייתו לגדולה של העיתונאי טוביה סער והעפלתו לצמרת ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפברואר 1982 (רשימה מס' 9). כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 

הקדמה קצרצרה. 

ראשיתה של 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד משלים את מהפך המנהיגות שהחל בו ב- 2 באוגוסט 1979 ברשות השידור ועורך שוב שינויים דרמטיים באיוש תפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ב- 2 באוגוסט 1979 הדיח יוסף "טומי" לפיד את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בתום שתי קדנציות ניהול מפוארות (של ארנון צוקרמן, היום בן 86) הראשונה 1976 – 1973 והשנייה 1979 – 1973. יוסף "טומי" לפיד סירב למנות את ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקדנציה שלישית בת שלוש שנים שאמורה הייתה להימשך מ- 1 באוגוסט 1979 עד 1 באוגוסט 1982. עיתונאי הטלוויזיה ועיתונאי רדיו "קול ישראל" ראו בכך מהלך הדחה שרירותי מפני שארנון צוקרמן נחשב למנהל מוכשר, כריזמטי, הגון, ופרקטי, ומי שהוביל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ל- "תור הזהב" שלה בשנות ניהולו 1979 – 1973. כמה ימים לפני תום קדנציית הניהול השנייה של ארנון צוקרמן ביום שני בבוקר – 23 ביולי 1979 נתנו המוני עיתונאי רשות השידור ביטוי לתמיכתם בארנון צוקרמן ויצאו להפגין הפגנת תמיכה חריפה ועוצמתית מאוד ואמוציונלית מאוד בעדו של ארנון צוקרמן ונגד יוסף "טומי" לפיד. ההפגנה התנהלה ברחוב הצר "תורה מציון" על כביש אספלט בשכונת רוממה בירושלים ליד בניין הטלוויזיה וליד בניין החוטים מקום משכנו של רדיו "קול ישראל" וגם מקום משכנה של הנהלת רשות השידור בראשותו של יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בראשות פרופסור ראובן ירון. את המפגינים הרבים שחלקם נשאו שלטים וטקסטים כמו רֶקְלָמוֹת בגנותו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, הוביל מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה ישראלית הציבורית באותם הימים מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום. מוטי קירשנבאום מתומכיו המובהקים של ארנון צוקרמן (נשא בעצמו שלט ועליו טקסט תקיף ובוטה נגד יוסף "טומי" לפיד) הרהיב עוז וזעק בקול ניחר לעברו של מנכ"ל רשות השידור החדש (שימש בתפקידו הרָם פחות מארבעה חודשים והגיע באותה שעה מתל אביב לעבודתו בירושלים ובכך הזדמן להפגנה נגדו), בזה הנוסח : "…טומי לפיד הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה, הסתלק מכאן, התפטר…!". הייתי שם ושמעתי זאת במו אוזניי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא נבהל ולא התפטר כמובן. לאחר שהדיח את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נזהר במינוי מנהל טלוויזיה ישראלית ציבורית חדש. הוא מינה את עצמו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפועל ונשא במקביל באותה העת בשני תפקידים רבי העוצמה מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה במשך 7 (שבעה) חודשים. המצב הבלתי בריא הזה נמשך כאמור זמן רבשבעה חודשים תמימים. רק ב- 16 במארס 1980 החליט יוסף "טומי" לפיד למנות את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי לא החזיק מעמד כנגד מנכ"ל רשות השידור הדומיננטי וכעבור שנה ועשרה חודשים בינואר 1982 החזיר את המפתחות. בשיחות התחקיר שניהלתי עמו בשנים 2007 – 2005 סיפר לי כי לא היה מסוגל לעבוד עם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שכל הזמן התערב לו בעניינים ולא נתן לו מנוח. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנה ועשרה חודשים והתפטר. הוא לא הספיק להותיר את חותמו. יוֹסֵף "טוֹמִי" לֶפִּיד קיבל את התפטרותו ללא נדנוד עפעף והציב במקומו את מנהל חטיבת החדשות טוביה סער. טוּבְיָה סַעַר התמנה ע"י יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנהל החדשות בנובמבר 1980 במקומו של חיים יבין. עלייתו לפסגת הניהול הייתה מטאורית. טוביה סער (בן 47 יליד 1935) היה עיתונאי בעל ניסיון רב בגלי צה"ל, ברדיו "קול ישראל, וגם בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נמנה על צוות המקימים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 (יחדיו עם פרופסור שלמה אַהֲרוֹנְסוֹן, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ז"ל, יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל, דָן שִילוֹן, שִמְעוֹן טֶסְלֶר ז"ל, דָן בִּירוֹן, שָרִי רָז , לוּאִי לֶנְטִין, סְטֶנְלִי גֶרֶנְדֵיְיזִי, רָם עֶבְרוֹן ז"ל, ועוד רבים אחרים) בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. עם מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפברואר 1982 זכה טוּבְיָה סַעֶר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש והטרי למבול של ברכות של פוליטיקאים רבים מכל גווני הקשת. זה היה בלתי מקובל ו-מדהים. ממתי הפוליטיקאים מתערבים ומברכים תוך כדי סגידה של ממש את מנהל הטלוויזיה הנבחר. כמה חודשים אח"כ בקיץ 1982 ניצבו טוביה סער ויוֹסֵף "טוֹמִי לַפִּיד" בפני שני אתגרי שידור גדולים ועצומים : סיקור מלחמת לבנון ה- 1 וסיקור מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ממשיך לחולל על פי דרכו בשנים 1982 – 1979 את מהפכת המנהיגות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. 

בראשית 1982 השלים מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל את מהפך המנהיגות בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהחל בו לפני שלוש שנים בקיץ 1979. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן היה המודח הראשון בעידן המשותף של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן גבר נאה וכריזמטי בעל קול בַּס – בַּרִיטוֹן עמוק וסמכותי צבר בעזרת המומחים הראשיים שלוֹ, דן שילון, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואלכס גלעדי בשֵש שנות ניהולו את הטלוויזיה ניסיון ורקורד עשיר בהפקות טלוויזיה מקומיות ובינלאומיות גדולות. ביניהן גם הפקת מבצעי שידורי הספורט הבינלאומיים הגדולים בטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו גביע העולם בכדורגל של מערב גרמניה 1974, אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל ארגנטינה 1978. בחודש ינואר 1982 התפטר מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי בטענה שאיננו יכול לעבוד עוד בצוותא עם המנכ"ל שלוֹ יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הזיל אפילו דמעה אחת והקפיץ בפברואר 1982 לתפקיד שהתפנה את בחיר לִיבּוֹ טוּבְיָה סַעַר. צריך להזכיר כאן שמנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן היו שני האישים שלא האריכו בנובמבר 1980 לחַיִים יָבִין קדנציית ניהול שנייה של ניהול חטיבת החדשות. הם הפקידו את הניהול הרגיש בידיו של טוּבְיָה סַעַר. היה זה אותו מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שבאופן תפיסתו את ניהול השידור הציבורי גרם למנהל חטיבת התוכניות מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם לנטוש ולהתרחק משורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במקומו התמנה לתפקיד החשוב של מנהל חטיבת התוכניות צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא מי שהיה בעברו מפקד רדיו גלי צה"ל.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד עשה טעות נפוצה בניהול. הוא דן עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן בשינוי אסטרטגיית השידור לפני שיישב את המחלוקות בתוך ארגון השידור שעליו הופקד. אי הארכת כהונתו של מנהל טלוויזיה מוצלח כ- אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שהפך למנהיג שידור מיתולוגי, נתפשה כהדחה. ההדחה מן הסוג הזה נעשתה מן הבטן והובנה ע"י רבים בשורות רשות השידור כמהלך מוטעה. לרבים ברשות השידור וגם מחוצה לה נראה כי יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנכ"ל טירון כוחני שלא ניהל מעולם רשת שידור המונה אלפי עובדים ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הציבורית, ניסה לרכוש ידע ניהולי באמצעות ירייה מהמותן ולא דרך הכוונות, לא באמצעות תפישה קוגניטיבית , ולא בעזרת חשיבה ארוכת טווח. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הודח ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נתקל בטלוויזיה בעלת משאבים מצומצמים, נעדרת רוח קרב, ונושאת מוטיבציה שלילית של תומכי המנהל המודח. מאות עובדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא ראו ביוסף "טומי" לפיד שליח פוליטי מוּטֶה שביקש לרצות את שולחיו, חסר ידע מינימלי בתפעוּל רֶשֶת שידור ציבורית גדולה ויקרה תפעולית, והעניקו גיבוי ותמיכה חסרי פשרות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המודח שלהם אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. ארנון צוקרמן בעל חזות וקוֹל מרשימים נחשב ע"י עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ל- "יחיד ומיוחד והאחד שאין בלתו". אחד התומכים הנלהבים שלוֹ היה מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם. השני אָלֶכְּס גִלְעָדִי. השלישי דָן שִילוֹן.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה שעברה. מנהל חטיבת התוכניות מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (מימין) ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל (משמאל). (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום נחשב לגדול תומכיו ונאמניו של ארנון צוקרמן. בשעה שמנכ"ל רשות השידור הדיח בקיץ 1979 את ארנון צוקרמן מכהונת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הניף מוטי קירשנבאום לעברו של יוסף "טומי" לפיד שלט "התפטר" בהפגנת העובדים המפורסמת, וזעק לעברו בזעם לא עצור, "…טומי לפיד הזנית את הטלוויזיה…!".

טקסט תמונה :  יום שני – 23 ביולי 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 (ארבעים ואחת) שנים. זהו הרחוב צר המידות "תורה מציון" בשכונת רוממה בירושלים. מאות מפגינים מעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של מוטי קירשנבאום (במרכז) מביעים תמיכה במנהל הטלוויזיה המודח ארנון צוקרמן ומניפים שלטי מחאה "חרפה" ו- "התפטר" לעברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מוטי קירשנבאום שימש אז בתפקיד הבכיר של מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא לא נרתע מלזעוק בקול ניחר לעברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה…! התפטר…! לך מכאן…!". זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יגאל לוסין (חתוך), מנהלת מחלקת תעודה גב' ג'ודי לוץ (בגבה למצלמה), הצלם עזרא שמואלי, מוטי קירשנבאום, יוסי בסון, גב' זיווה אוריין, והבימאי יעקב אסל (חתוך). (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : ראה גם הפרק, "אליפות אירופה בכדורסל – טורינו 1979" בספר עב הכרס המכיל כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי, והקרוי : "הפקות חובקות ארץ ועולם".

אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה מאוד לא מאושר במחלקת הספורט של הטלוויזיה בתקופת ניהולו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את רשות השידור. הוא חשב שמנכ"ל רשות השידור תוקע מקלות בגלגלי עגלת מחלקת הספורט. מצד אחד קיצץ מנכ"ל רשות השידור בתקציב מחלקת הספורט שלו ומנע הפקות ספורט שונות רלוואנטיות ומאידך לא התייצב להגנת מחלקת הספורט בשעה שהעיתונות הכתובה תקפה אותה על חוסר יזמתה ואוזלת ידה כביכול. העיתונות הכתובה וגלי צה"ל היללו את ערוצי 3 ו- 6 של הטלוויזיה הירדנית בגין שידורי הספורט שלהם, שידורים שהיינו מסוגלים להפיק אותם בקלות ובצורה הרבה יותר טובה מהטלוויזיה הירדנית, אילו רק יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה נותן לנו אור ירוק. אָלֶכְּס גִלְעָדִי נתן ביטוי חריף במכתבו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל חטיבת החדשות חַיִים יָבִין ב- 10 ביוני 1980. "השארתם אותנו חשופים, חסרי הגנה", כתב במסמך והוסיף בכעס רב, "לא נשכח !". הוא התכוון לשלישייה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, וחַיִים יָבִין.

ארנון צוקרמן זוכר בשיחות התחקיר עמי ב- 2005 כלהלן : "לא רק מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא רצה אותי. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אז פרופסור ראובן ירון שגם היה חבר מרכז חירות – הליכוד, היה חריף וקיצוני מיוסף "טומי" לפיד. הוא הצהיר מפורשות, "או אני או ארנון צוקרמן". יוסף "טומי" לפיד לא האריך כאמור בנובמבר 1980 גם את כהונתו של חַיִים יָבִין שכיהן באותה העת בתפקיד הרגיש של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומינה במקומו לתפקיד את טוּבְיָה סַעַר.

יצחק "צחי" שמעוני נבחר למלא את החלל שהותיר אחריו ארנון צוקרמן. המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל ראובן ירון וגם מיכה ינון תמכו בו ללא סייג . צחי שמעוני היה בן 54 כשהתמנה במארס 1980 למנהל הטלוויזיה הישראלית. הוא היה בעברו שַּדָּר רדיו מפורסם ואבי תוכנית הרדיו הוותיקה בשנות ה- 50 של המאה הקודמת "שלושה בסירה אחת", מִשְדָר רדיו מרתק ופופולארי שכיכבו בו דן בן אמוץ, שלום רוזנפלד (עורך העיתון "מעריב" לשעבר), גבריאל צִיפרוני מנהל הבימה, המשורר והפּזמונאי חיים חפר דן אלמגור, שמואל אלמוג, אמנון אחי נעמי, ומי לא. מנהל הרדיו הוותיק חנוך גִבְתוֹן הפקיד בידיו גם שידור התוכניות הפופולאריות "מחפשים את המטמון", ו- "החידון המוסיקאלי". יצחק "צחי" שמעוני היה איש אשכולות ברדיו "קול ישראל" ונחשב לסלבריטי – ידוען לאומי. הוא היה אחד המפורסמים מבין אנשי התקשורת בארץ. משהוקמה הטלוויזיה הישראלית הציבורים בשנים 1968- 1967 ע"י ראש צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ ועוזרו עוזי פלד, נפרד יצחק "צחי" שמעוני משמואל אלמוג מנהל מרדיו "קול ישראל" והתמנה למנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה.

טקסט תמונה : זהו יצחק "צחי" שמעוני עיתונאי ושדר ב- רדיו "קול ישראל' בשנות ה- 50 של המאה שעברה. (התמונה באדיבות יצחק "צחי" שמעוני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה ברדיו "קול ישראל" שכונה אז "שירות השידור". יצחק "צחי" שמעוני (מימין) מנחה ומגיש את תוכנית הרדיו הפופולרית בעלת האזנה גבוהה, "שלושה בסירה אחת". זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שמואל אלמוג, אמנון אחי – נעמי, דן אלמגור, ומנחה המִשדר צחי שמעוני. (באדיבות יצחק "צחי" שמעוני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  יצחק "צחי" שמעוני מוותיקי רדיו "קול ישראל" ורשות השידור היה איש תוכניות. כאן הוא נראה מנחה את התוכנית הפופולרית "מחפשים את המטמון". הוא התמנה לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- מארס 1980 ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. (התמונה באדיבות יצחק "צחי" שמעוני . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1980 הציע לו יוסף "טומי" לפיד להתמנות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . צחי שמעוני הסכים ונכנס לנעליו הגדולות מכל היבט  של ארנון צוקרמן. הוא לא שיער לאיזה גוֹב אריות השתחל וכנראה לא הכיר מספיק טוב את הממנה שלו. מנכ"ל רשות שידור יוסף "טומי" לפיד היה איש בוטה, חכם, ושתלטן שנוטה להתערב שוב ושוב בחיי פּיקוּדָיו. יצחק "צחי" שמעוני היה מנהל עַדִין וג'נטלמן מִידַי מול הבוס שלו. ב- 16 במארס 1980 כתב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מכתב הערכה מלא רחשי לב ליצחק "צחי" שמעוני ז"ל בו הוא מנמק מדוע בחר בו להיות האיש שינהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר עידן ארנון צוקרמן.

טקסט מסמך :  16 במארס 1980 . זהו כתב מינוי מטעם מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד (מ- 16 במארס 1980) בו הוא ממנה את יצחק "צחי" שמעוני למנהל הטלוויזיה ה- 6  (מאז נוסדה ב- 1968). "…הכישורים המקצועיים שלך, ניסיונך ואישיותך הנינוחה יחד עם החלטתך הנחושה להצדיק את האמון שניתן לך, הִנם ערובה להצלחת המשימה הקשה שהוטלה עליך…", כתב יוסף "טומי" לפיד ליצחק "צחי" שמעוני. הוא החזיק מעמד כשנתיים ולא היה יכול עוד. בינואר 1982 התפטר מתפקידו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי זוכר בכעס בשיחות התחקיר עמי בשנים 2007 – 2005 כלהלן : "טומי לפיד לא העניק לי עצמאות כמנהל טלוויזיה. הוא כל הזמן התערב לי בחיים. הוא בדק אותי והסתובב לידי בצורה מרגיזה. לא הייתה לו את היכולת להעניק לי סמכויות". מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש שכח אולי שסמכויות לא מחלקים. סמכויות לוקחים.

יורשיו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית, יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי בתחילה ואח"כ טוּבְיָה סַעַר היו חסרי ניסיון מבצעי ספורטיבי מהסוג הבינלאומי. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי איש ישר והגון היה מנהל טלוויזיה נטול כריזמה ביצועית בהשוואה לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן, אולי מפני שמנכ"ל רשות השידור הטיל עליו את צִלוֹ הכבֵד. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי לא היה מסוג האנשים המאושרים והשמחים  שיבוא ויאמר לך, "איזה כֵּיף, הבה נשדר את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בגדול". גם מפני שהוא עצמו לא היה מאושר בתפקידו. שידורי הספורט ונֶטֶל הניהול רבצו על צווארו כאבני רֵחַיים. לפחות לי הוא נתן תחושה כזאת. הוא היה איש רדיו וותיק בעל זכויות רבות שעבר לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם הקמתה בסוף שנות ה-60 ושימש בה כמנהל התוכניות.

בינואר 1982 התפטר יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "לא יכולתי עוֹד" , אמר לי כעבור שנים רבות בשיחת התחקיר. הוא לא היה מסוגל עוד לעבוד עם יוסף "טומי" לפיד . דרכיהם נפרדו . בקיץ 2005 בעת כתיבת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" נפגשתי לכמה שיחות תחקיר ארוכות עם יִצְחָק '"צַחִי'" שִמְעוֹנִי בביתו בירושלים. הוא היה כבר בן 79 ואמר לי באכזבה גלויה מלווה בלא מעט כעס, "…התפטרתי מניהול הטלוויזיה לא בשל רוע לִיבּוֹ של המנכ"ל אלא בגלל גסוּת רגליו…". יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שב למקום ממנו בא. הוא היה שוב שַדָּר ומנחה חִידוֹנֵי מוסיקה בטלוויזיה, מגיש ומנחה של התוכנית "משלוש יוצא אחד", וגם של התוכנית "מקבילית המוחות". אמירתו המפורסמת בתוכנית, "התחלתי – לכן אסיים", השתרשה בתודעת הציבור והפכה לסלוגן. מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הזיל אפילו דמעה אחת בגין התפטרותו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא לא התמהמה והֵמִיר אותו מייד בטוביה סער שניהל קודם לכן תקופה קצרה את חטיבת החדשות והציב אותו בחוֹד חנית השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי חזר לכור מחצבתו הישן – מיקרופון, וקנה שוב את פרסומו לא בניהול השידור אלא בשידור עצמו.

טקסט תמונה : קיץ 1980 . אצטדיון הספורט של האוניברסיטה העברית בגבעת רם – ירושלים . יצחק "צחי" שמעוני ז"ל (בן 54 במרכז) , ולימינו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 48), ומנהל רדיו "קול ישראל" גדעון לב- ארי ז"ל (בן 45 מרכיב משקפי שמש), מברכים את נבחרת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכדורגל שזכתה בגביע רשות השידור ע"ש של השדר נחמיה בן אברהם. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הטיל את צלו הכבד על מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני בכל מקום בו שהו השניים. גם בטקס הענקת פרסי הכדורגל לעובדי הטלוויזיה . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אלי מגן, אילן קיסר, ששי אפרתי (לימים מנהל מחלקת הספורט בערוץ 1), יעקב ארמוזה, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, וגדעון לב ארי ז"ל. צחי שמעוני לא הסכים לקבל את ההתערבות הבלתי פוסקת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בענייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעליהם היה מופקד. בראשית 1982 התפטר מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1980. מגרש ימק"א בירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. זוהי הנבחרת הבלתי מנוצחת של הטלוויזיה הישראלית בכדורגל בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני. נבחרת הכדורגל הזאת הייתה גאוותו של המוסד. זיהוי העומדים משמאל לימין : ששי אפרתי, אילן קיסר, משה פרטוש, יגאל כהן, אלי מגן, יונה יונה (מנהל מחלקת התחבורה בטלוויזיה הישראלית הציבורית קצת מאחור בלבוש אזרחי רגיל), יעקב אברג'יל, ושמעון סיסו (בלבוש אזרחי רגיל) זיהוי הכורעים משמאל לימין : הרצל פּוּר, יצחק שאבו, יעקב ארמוזה, יעקב "קובי" ברוך, יוסי מוסן, רפי בן ז'אנו, בני מועלם, ובני אליאס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרישתו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי בראשית 1982 מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית היוותה סיומה של תקופה ברשות השידור. הוא היה האחרון בדוֹר מנהיגי השידור הציבורי בישראל שנולדו בשנות ה- 20 של המאה שעברה ופרשו מתפקידי הניהול ברדיו ובטלוויזיה כל אחד מסיבותיו הוא. יצחק "צחי" שמעוני הצטרף לשורת אישי תקשורת נכבדה שעיצבה את ההיסטוריה של השידור הציבורי, כמו חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן, אֵלִיהוּא כָּ"ץ, עוּזִי פֶּלֶד, חַגַּי פִּינְסְקֶר, שמואל אַלְמוֹג, משה חוֹבָב, מִיכַל זְמוֹרָה – כּהֵן, ונַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל. בעקבות התפטרותו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי בינואר 1982 מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרשה גם מנהלת לשכתו המסורה גב' יָפָה מִישוֹרִי לאחר ששהתה בלשכה מ- 1970 מאז ימיו של מנהל הטלוויזיה נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל.

נוצר עכשיו באפריל 1979 טריאומוויראט חדש בצמרת הרשות. המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד מתואם לחלוטין עם יו"ר הוועד המנהל מר רְאוּבֵן יָרוֹן, ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפדנט והצייתן טוביה סער, עושה דברו המובהק של מנכ"ל רשות השידור. שלושתם היו חסרי כל ניסיון גם המועט ביותר בתפעול הפקות ספורט בינלאומיות גדולות. ב- 1 באפריל  1982 מלאו שלוש שנים לכהונתו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. למען האמת שום דבר מסעיר לא קרה ברשות השידור בשלוֹש השנים האלה, למַעֵט אולי ההחלטה המשותפת שלוֹ ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן בשיתוף עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער להפסיק לאלתר בשנים ההֵן של קיץ 1982 את מחיקת שידורי הצבע משידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המעבר ההיסטורי לשידורים בצבע בפיגור של שנות דוֹר אחרי העולם הפך סיבה למסיבה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וטוּבְיָה סַעַר נכחו באירוע והשיקו כוסות יין עם העובדים. ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד נותרו עוד שנתיים לסיום כהונתו ואז פרצה מלחמת לבנון ה- 1 והחלו משחקי גביע העולם בכדורגל של ספרד 82'.

טקסט תמונה : צהריי יום שישי –  4 ביוני 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חוגגים באולפן א' בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים את המעבר ההיסטורי מצילומים בשחור / לבן לעידן השידורים בצבע. במוקד עמדו בפניהם שני אתגרי סיקור עיתונאיים – טלוויזיוניים של שני האירועים הגדולים בקיץ 1982, מלחמת לבנון ה- 1 ומשחקי מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. שניהם שודרו בטלוויזיה בצבע. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הבימאי הראשי של הטלוויזיה אורן שינדל , מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (מי שמתבונן היטב בתמונה הזאת יכול להבחין כי יוסף "טומי" לפיד נראה נוגה, מהורהר, ומודאג ונושא עיניו אל האופק לנוכח כובד סיקור המשימות שהוטלו עליו. הוא ידע כבר שמלחמת לבנון ה- 1  עומדת בשער וכי יהיה עליו גם להתמודד עם הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982), המגישה דליה מזור, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער  המגיש דניאל פאר, והבימאי הראשי דאז ג'קי גורן (חתוך). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

למרבה הפלא אולי למרבית התמיהה, הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 הייתה באֶמֶת ניסיון ומבצע שידור ספורטיבי הראשון שלוֹ בקנה מידה בינלאומי רחב היקף מהשטח. שלוֹ, של הוועד המנהל, וגם של מנהל הטלוויזיה החדש בימים ההם טוביה סער שהתמנה זמן קצר לפני כן במקומו של יצחק "צחי" שמעוני. יוסף "טומי" לפיד חשש מההפקה הזאת. היו לו הרבה הסתייגויות. בעיקר מפני שהייתה אמורה לגזול מקופת רשות השידור לא מעט דולרים. העניין הכספי בא לו בהפתעה. העיתונאי שבא מ- "מעריב" כדי לשַמֵש מנכ"ל רשות השידור נדרש לפתע להתמודד עם הפקות אירועי ספורט בינלאומיים שעלותם מיליוני דולרים בגין קניית זכויות השידורים שלהם ועליו כמנכ"ל רשות השידור לשלם תשלומים נוספים גם בעבור שימוש בטכנולוגיות טלוויזיוניות חדישות שה- Host broadcaster הבינלאומי מקצה לעובדיו, בשעה שהעיתון שלוֹ "מעריב" מדווח על אותם האירועים בחינם. הוא לא כל כך הבין בהתחלה מהיכן זה נחת עליו. לא היה לוֹ שום ניסיון קודם בניהול מדיה תקשורתית רבת עובדים שמשלמת ממון רָב כדי להיכנס בפתחם של מתקני הספורט הבינלאומיים. לא רק ששום דבר איננו ניתן חינם בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלא שבשידורי הספורט בניגוד לכיסוי חדשות אתה נדרש לשלם עבור זכויות השידורים. פעם באחד הדיונים לקידום הפקת פרויקט השידור של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 הוא אמר לי ברוגזה : "…יואש אלרואי תפסיק להוסיף לי שוב ושוב כל מיני סעיפים, אני לא כל כך בור כמו שאתה חושב , גם אני הייתי מפיק של "מעריב" במונדיאל של אנגליה 1966, והשגתי כרטיסים למי שצריך מעיתונאי 'מעריב'…". הוא לא טען זאת מרוע לֵב אלא בגלל התנשאותו. הוא אמר את הדברים כאילו בתמימות אולם ב- בורות טלוויזיונית קיצונית ובחוסר ידע מינימאלי הנוגע למורכבות הפקות שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה. בשלוש שנותיו הראשונות ברשות השידור היה ראשו של יוסף "טומי" לפיד תקוע בדרך כלל בחטיבת החדשות שאלכס גלעדי ואנכי כמנהלי מחלקת הספורט היינו "Desk" בתוכה. שידורי החדשות הסבו לו כאב ראש בגלל תוכנן . תוכניות הספורט גרמו לו כאב ראש בשל עלותן. עם בואו לרשות השידור חולל יוסף "טומי" לפיד שינויים ארגוניים בראשות הטלוויזיה. הוא מינה כאמור במארס 1980 את יצחק "צחי" שמעוני לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקום ארנון צוקרמן, והפקיד בנובמבר 1980את טוביה סער במקומו של חיים יבין על חטיבת החדשות. יאיר שטרן התמנה למפיק הראשי של "מבט". השינויים המבניים האלו לא החזיקו מעמד זמן רב. בינואר 1982 כפי שדווח קודם, התפטר יצחק "צחי" שמעוני מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטענה שאיננו יכול עוד לעבוד עם יוסף "טומי" לפיד. הוא ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית זמן קצר רק שנה אחת ועשרה חודשים. התפטרותו לא השאירה רושם רב מידַי על מנכ"ל רשות השידור . בתוך יום אחד נמצא לו מחליף בדמותו של טוביה סער מנהל חטיבת החדשות הוקפץ לתפקיד מנהל הטלוויזיה. יצחק "צחי" שמעוני מוותיקי רדיו "קול ישראל, מי שנודע בשנות ה- 50 של המאה שעברה כשדרן ומנחה מוצלח של תוכנית הרדיו הפופולארית, "שלושה בסירה אחת", ו- "מחפשים את המטמון", שב לזירת ההנחייה ותוכניות הבידור שהיו אהובות עליו ובהן קנה את המוניטין שלו . הוא היה מראשוני אנשי רדיו "קול ישראל" שעברו לטלוויזיה הצעירה עם הקמתה בסוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת, ושימש בה שנים רבות בתפקיד החשוב של מנהל התוכניות. הוא התפרסם כמנחה חידוני טלוויזיה כמו, "משלושה יוצא אחד", "מקבילית המוחות", וגם חידוני מוסיקה. "לא יכולתי לעבוד עם טומי לפיד שהיה מנכ"ל צנטרליסטי. הוא התערב יותר מידי בהחלטות ובניהול שלי. לבסוף פשוט החלטתי לקחת את הרגליים וללכת. לא הייתי מסוגל עבוד עמו. אני מכיר בצורך בהיררכיה ובמשמעת הניהול, אך עם יוסף "טומי" לפיד פשוט לא הייתי יכול עוד לנהל", אמר לי כעבור שנים רבות בשיחות התחקיר בינינו. יצחק "צחי" שמעוני חזר לכור מחצבתו, לדבר הטוב ביותר שידע לעשות בטלוויזיה, לחוּד חידוֹת בשעשועוני רדיו וטלוויזיה.

נשכחות שזוכרים (3). 1982. טוביה סער בן 47 מתמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפברואר 1982. הוא נבחר לתפקיד הרם של הובלת השידור הציבורי בעצה אחת ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון.

טוביה סער ביצע קפיצת ניהול נחשונית בטלוויזיה הישראלית הציבורית . בנובמבר 1980 מונה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ובתמיכת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן לתפקיד מנהל חטיבת החדשות (במקומו של חיים יבין שהקדנציה שלו לא הוארכה) . בחלוף שנה ורבע בפברואר 1982 התמנה ע"י אותם הבוסים העליונים של רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן לתפקיד מנהל הטלוויזיה (במקומו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שהתפטר). לא ניתן לסקור את הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר ספרד 1982 מבלי להעיף מבט על הקריירה המקצועית של טוביה סער ברשות השידור, ברדיו ובטלוויזיה, בשנים ההן. טוביה סער היה כבר כאמור מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביוני 1982 בעת סיקור מלחמת לבנון הראשונה והפקת שידורי הטלוויזיה הישירים של מונדיאל ספרד 1982. מפני שהיה צייתן ביותר למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הייתה מעורבותו בחומר בשלושת הפרויקטים המורכבים והמסובכים של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את טורניר הכדורגל של ספרד 1982, אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 – דלה. שליטתו בחומר הטלוויזיוני של שלושת הפרויקטים הבינלאומיים הייתה קלושה . נושא הפקות הבינלאומיות היה חדש לו . טוביה סער היה אדם נבון ועיתונאי עתיר ניסיון . מבין שניהם היה מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד יותר דומיננטי ממנו והאפיל עליו לחלוטין . הדיונים שלי אודות קידומם של שידור ספרד 1982 , הלסינקי 1982 , ולוס אנג'לס 1984 נעשו ישירות עם מנכ"ל רשות השידור. הוא היה הרוח החיה בכל דיון ובכל מו"מ. יוסף "טומי" לפיד בשל אישיותו השתלטנית שינה לחלוטין לטובתו את מאבק הסמכויות הסמוי והגלוי והטלת מרות בינו כ- מנכ"ל שמכהן בתפקיד העורך הראשי ועל פיו יישק דבר לבין מנהל הטלוויזיה שאמור לסור לפקודותיו. העובדים הוותיקים הכירו יחסי כוחות שונים קודם לכן בחמש השנים של 1979 – 1974 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז יִצְחָק לִבְנִי לבין מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. היו אלה יחסים עכורים וחשדניים בהם אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לא התיר דריסת רגל בבניין הטלוויזיה ליִצְחָק לִבְנִי ז"ל. אין ספק שטוּבְיָה סַעַר היה מוכשר בתחומי התקשורת השונים. עריכה, הגשה, והנחייה מול מיקרופון ומצלמה. נכון גם להעריך שעלייתו המטאורית לפסגת הניהול בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוך שנתיים בהיותו בן 45 בשנים 1982- 1980 תחילה כמנהל החדשות ואח"כ כמנהל הטלוויזיה – עולה על כל דמיון. טוּבְיָה סַעַר הגשים את האמירה אודות "האיש הנכון שהיה במקום הנכון ובזמן הנכון". הוא זכה לאימונו המלא והמוחלט של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. אולי גם מפני שהיה צייתן מוחלט. טוביה סער היה איש חכם ונבון אולם הוא לא היה מהפכן. לא יהיה מוגזם לומר כי יתירה מזאת יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא רק העריך אותו אלא גם אהב אותו. הוא סמך עליו בעיניים עצומות. טוּבְיָה סַעַר היה איש שונה לחלוטין באופיו מיצחק "צחי" שמעוני. לבטח מחוספס ממנו. טוביה סער נולד בירושלים ב- 24 באפריל 1935. בגיל שלוש עבר לתל אביב ולמד בבית הספר היסודי בבן יהודה. את שנות התיכון למד בבית הספר לקציני ים בחיפה. את שירותו הצבאי עשה בחיל הים. דוד ריבלין הביא אותו ב- 1958 לתחנת הרדיו של גלי צה"ל. מפקד גלי צה"ל היה רב סרן בנו צור. טוביה סער היה שַדָּר ועורך שנה אחת בלבד בתחנה הצבאית אך שם קנה לראשונה את המוניטין הרב שלו כאיש תקשורת ועיתונאי ברמה גבוהה.

טקסט תמונה : שנת 1958. טוביה סער (בן 23) כתב, שדר, ועורך בתחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1959 נטש טוביה סער עיתונאי מוכשר וקריין רהוט את רדיו גלי צה"ל ועבר לרדיו "קול ישראל". הוא התקבל מייד לעבודה. בתחילה שימש ככתב צבאי, אח"כ היה כתב פוליטי בכיר , עורך ומנחה התוכנית האינטר – אקטיבית בהשתתפות מאזינים "יש שאלות", ונבחר גם לשדר ישיר את מצעדי צה"ל בימי העצמאות יחד עם נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל. הוא הצליח מאוד בכל תפקידיו. ב- 1965 נשלח טוביה סער נשלח ע"י מנהל הרדיו חֲנוֹךְ גִבְתוֹן עם קבוצת אנשי רדיו נוספים לצרפת כדי ללמוד טלוויזיה לקראת הקמתה הצפויה בישראל . הקבוצה מנתה בשורותיה חוץ מטוביה סער גם את נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, אריה אורגד, יעקב אסל, ו- ורדי בן יעקב . אל קבוצת הלימוד הזאת הצטרף גם כתב רדיו "קול ישראל" בפאריס מר איז'ו רגר ז"ל.

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. אריה אורגד שדר מפורסם ב- רדיו "קול ישראל". ב- 1968 הפך לאחד ממגישי מהדורת החדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנות ה- 60 של המאה שעברה. זהו נקדימון "נקדי" רוגל. מחשובי האישים ברדיו "קול ישראל", בטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בכל הזמנים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל וגם מאיר אביהוד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל רדיו "קול ישראל" חנוך גִבְתוֹן היה בטוח שהוא יהיה האיש שיקבל באופן טבעי ובבוא העֵת את המינוי הממשלתי כדי להקים ולנהל את הטלוויזיה הישראלית העתידית, לכן שלח לפאריס כמה מאנשי הרדיו שלו כדי שאלה יסייעו בידיו להקים מאוחר יותר את הטלוויזיה. לבסוף כפי שידוע הוטל תפקיד הקמת הטלוויזיה בישראל ב- 1967 מעפרה על עולה חדש מארה"ב פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. חֲנוֹךְ גִבְתוֹן מנהל הרדיו בשנים 1967 – 1960 הודח מניהול רדיו ונשלח ע"י ממשלת ישראל לשמש קונסול בלוס אנג'לס. שמואל אלמוג התמנה במקומו בנובמבר 1967 למנהל רדיו "קול ישראל'". ראה הספר עב הרס בן כ- 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי, וקרוי,  "שמונה ימי בראשית".

טוביה סער זוכר בשיחות התחקיר עמי ב- 2008 – 2007, כלהלן :  "חנוך גבתון היה אישיות בלתי רגילה וכריזמטי מאוד. הוא היה מנהל רדיו שצפה את הנולד. כולם העריכו אותו מאוד. על פי זיכרוני נשלחה גם קבוצת לימוד עם חיים יבין לצורך לימוד טלוויזיה באנגליה. למרות שדוד בן גוריון כבר לא היה ראש ממשלה ובתפקיד הזה כיהן לוי אשכול הרי האיש בעל רעמת השיבה המשיך להַטִיל את צלו הענק נגד הקמת טלוויזיה בארץ. אף על פי כן הייתה לכולם הרגשה שאוֹ טוֹ טוֹ העסק שנקרא טלוויזיה מתקרב לפתחנו. זאת הסיבה שנבחרתי ונשלחתי ב- 1965 לצרפת. את תוכנית האקטואליה "יש שאלות" ברדיו "קול ישראל" התחלתי להגיש ב- 1965. זאת הייתה תוכנית רדיו מהפכנית אינטר אקטיבית בהשתתפות פעילה של המאזינים. בפעם הראשונה שידרנו ישיר ב- Prime time  ברדיו תוכנית בה יכלו המאזינים לשאול שאלות בשידור ישיר פנל נבחר של מומחים בענייני צבא וביטחון, כלכלה, רפואה, ופוליטיקה. שם הכרתי את חיים "וויוויאן" הרצוג שהשתתף באותו ה- פנל ההוא כמומחה צבאי". טוביה סער נמנה  ב- 1968 על אנשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא עמד בראש מערכת הטלוויזיה בתל אביב כחמש שנים, היה מעורכי ומגישי "מבט" הראשונים, וגם הפיק והנחה את תוכנית האקטואליה, "מוקד".

טוביה סער מוסיף בשיחות התחקיר עמי, כלהלן : "שנת 1967 הייתה שנה חשובה שלי ברדיו . ערב מלחמת ששת הימים (פרצה ב- 5 ביוני 1967) חגי פינסקר ואנכי ערכנו במשמרות את תוכניות החדשות והאקטואליה. הבסיס העיתונאי שלנו היה בית אגודת העיתונאים ע"ש נחום סוקולוב בתל אביב. הימים היו לחוצים והציבור היה לחוץ. חיפשנו פרשן צבאי שירגיע את האווירה. אני הצעתי להביא את חיים "וויוויאן" הרצוג ז"ל אותו הכרתי מקודם בתוכנית הרדיו שלי ב- "קול ישראל" "יש שאלות". חגי פינסקר ז"ל וחנוך גִבְתוֹן ז"ל חששו מהמבטא האנגלי של חיים הרצוג (יליד אירלנד). אני דווקא חשבתי שהמבטא האנגלו – סאכסי יוסיף לאמינות דבריו. ערכנו לחיים הרצוג "אודישן" רדיופוני וזה הצליח. חנוך גבתון היה שבע רצון . משפרצה מלחמת ששת הימים קנה חיים הרצוג את עולמו כפרשן צבאי. ב- 1968 עברתי מרדיו "קול ישראל" לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותם של פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד. הקמתי את מערכת תל אביב לרבות מערכת החדשות מכלום. ב- 1974 מינה אותי דן שילון לכתב פרלמנטארי והייתי גם עורך ומגיש מהדורות "מבט" מעת לעת".

ב- 1975 היו שני אנשי "מבט" טוביה סער ואלי ניסן מועמדים להחליף את יעקב אחימאיר בתפקידו ככתב הטלוויזיה והרדיו בארה"ב. מנהל חטיבת החדשות דן שילון ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן תמכו במועמדות של טוביה סער אך מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל חשב אחרת והצליח להעביר את מינויו של אלי ניסן ככתב בוושינגטון. טוביה סער רגז ויצא לחופשת מחאה. העניין דלף לעיתון "ידיעות אחרונות" שפרסם כותרת, "טוביה סער לחופשת זעם". חיים הרצוג שהתמנה זה עתה לשגריר ישראל באו"ם קרא את הידיעה בעיתון והציע לטוביה סער לשמש הדובר שלו באו"ם. טוביה סער נענה לה.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה בטלוויזיה הישראלית  הציבורית . טוביה סער (משמאל) ויעקב אחי מאיר. (התמונה באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טוּבְיָה סַעַר זוכר בשיחות התחקיר עמי, כלהלן : "ב- 1975 הציע לי באמת חיים הרצוג שגריר ישראל באו"ם לשמש דובר המשלחת. הייתי כל כך מרוגז על הרשות שהסכמתי מייד. לא היה מקום להשוואה בין כשרוני לבין זה של אֵלִי נִיסַן. הייתי טוב ממנו בהרבה. מאוד התאכזבתי מהנהלת רשות השידור. עברתי מרשות השידור בהשאלה למשרד החוץ. אני דובר היטב אנגלית וגם צרפתית. זכיתי להצלחה גדולה במילוי תפקידי כדובר משלחת ישראל באו"ם בשנים 1978 – 1975 וגם קיבלתי על כך שבחים רבים מכל הגורמים".

דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי ומחמיא לטוביה סער, כלהלן : "טוביה סער היה דובר מצוין של משלחת ישראל באו"ם ועשה את תפקידו בכישרון רב".

טקסט תמונה : שנת 1975. טוביה סער (מימין) דובר משלחת ישראל באו"ם בניו יורק יחדיו עם השגריר חיים "וויוויאן" הרצוג, לימים הנשיא ה- 6 של מדינת ישראל . (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1976. טוביה סער דובר משלחת ישראל באו"ם עם השגריר חיים הרצוג (מימין) ושר החוץ יגאל אלון (משמאל) . לידו של טוביה סער עומד דני קורן יועצו של יגאל אלון. דני  קורן שימש תקופה קצרה כיו"ר מחלקת הכדורסל של הפועל ת"א . (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1977. טוביה סער מנהל מסיבת עיתונאים של משלחת ישראל בהשתתפותו של שר החוץ משה דיין בבניין האו"ם בניו יורק, בתום דיוני העצרת של האומות המאוחדות.  זיהוי הנוכחים משמאל לימין : חיים הרצוג שגריר ישראל באו"ם, מאיר רוזן, משה דיין, טוביה סער (דובר משלחת של ישראל באו"ם), נפתלי לביא (אחיו של הרב ישראל לאו ועוזרו של משה דיין ), ועו"ד אליקים רובינשטיין יועצו המשפטי של משה דיין. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1977. טוביה סער (מימין) במסיבת Cocktail באו"ם יחדיו עם שדרנית ABC גב' ברברה וולטרס והשגריר חיים ,ויווייאן" הרצוג . (התמונה באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1978 חזר טוביה סער לטלוויזיה הישראלית הציבורית ובמשך שנתיים שימש עורך תוכנית האקטואליה "מוקד" ומידי פעם גם מגיש "מבט". מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד העריך אותו ושם עליו עין. עלייתו והעפלתו של טוביה סער לצמרת הניהול בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מרשימה. בתוך שנה ורבע התמנה בזה אחר זה לתפקיד מנהל החדשות ומייד אח"כ למנהל הטלוויזיה. בנובמבר 1980 מינה אותו יוסף "טומי" לפיד למנהל חטיבת החדשות במקומו של חיים יבין, ובפברואר 1982 הוקפץ לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יצחק "צחי" שמעוני.

טקסט תמונה : שנת 1961. טוביה סער כתב רדיו "קול ישראל" נושא נגרה (מכשיר הקלטה) על כתפו, מראיין את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון בנמל התעופה לוד. מימין, זהו יצחק נבון מזכירו של ראש הממשלה ומנהל לשכתו. בשורה האחורית באמצע נראה יו"ר הכנסת קדיש לוז (חבר קיבוץ דגניה ב' בעמק הירדן). (התמונה באדיבות טוביה סער ולע"מ).

טקסט תמונה : שנת 1963. טוביה סער כתב רדיו "קול ישראל" מראיין את שר ההגנה הגרמני פרנץ יוזף שטראוס. שר החקלאות משה דיין מאזין לריאיון. (התמונה באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד לא היה ב- 1 באפריל 1979 המועמד המועדף של ממשלת ישראל להחליף את יצחק לבני בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. ראש הממשלה מנחם בגין הציע את התפקיד הרם בתחילה לאריה נאור מזכיר הממשלה מי שנחשב לאחד אחד מנסיכי הליכוד ובן ונכד למשפחה הלוחמת של אִרגוני מחתרות האצ"ל ולח"י. אריה נאור סירב. לזבולון הָמֶר שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל והשַר הממונה היה מועמד משלו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . הסופר , המחזאי, והסטיריקן אפרים קישון.

ד"ר – עו"ד נתן כהן ז"ל מי ששימש היועץ המשפטי הוותיק של רשות השידור בימים ההם נזכר בשיחות התחקיר עמי, כלהלן :  "זבולון המר באמת רצה למנות את הסופר אפרים קישון למנכ"ל רשות השידור. אפרים קישון סירב ואמר לשר החינוך כי יש לו מועמד טוב ממנו. קוראים לו יוסף לפיד ומכנים אותו "טומי". רק אז נעשתה הפנייה ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אחד העיתונאים הבולטים של העיתון "מעריב". אֶפְרָיִם קִישוֹן בעצמו איש "מעריב" הפך למליץ היושר מספר אחת של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד והצטרף לדעתו זו קריקטוריסט העיתון קְרִיאֵל "דוֹש" גָרְדוֹש. שניהם נודעו באהדתם לאגף הימני במפה הפוליטית של ישראל. יִצְחָק לִבְנִי היה מינוי של שמעון פרס מהמערך . הוא כיהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. זמן כהונתו תם. הממשלה לא האריכה את כהונתו. הגיע הזמן לשנות. הממנים החדשים טיפחו תקוות חדשות. הם ראו ביוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד המנכ"ל הבא של רשות השידור וביו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן יָרוֹן חבר מרכז מפלגת חירות (החליף בתפקיד את וולטר איתן איש המערך שנה קודם לכן) את שני האנשים הנכונים במקום הנכון . שרים רבים בממשלת ישראל קיוו שיהיה ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן את הכוח והנחישות לחולל שינויים פרסונאליים בדרגי הניהול שיביאו לשינויים אופרטיביים הכרחיים על פי דעתם בתפישת השידור , שינויים שישתקפו וייראו על המסך. בעיקר כמובן בתחום שידורי החדשות והאקטואליה. זכורה עקיצתו של ראש הממשלה מנחם בגין הנוגעת לסגנון הגשת החדשות והרמת הגבה של המגיש הלאומי והחיוך של חַיִים יָבִין.

בשלוש השנים האלה שבין 1979 ל- 1982 ערך יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שינויי גַברֵי בשלטון הטלוויזיה. מייד עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 1979, הדיח את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה. הוא דאג שלא תאושר הארכת כהונתו בוועד המנהל של רשות השידור. לתפישת הניהול של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן יָרוֹן היה משקל והשפעה מכרעת בצמרת רשות השידור. הדבר ניכר בשליטה בוועדת המכרזים שם הם תמיד השיגו רוב מרשים. אי הארכת תקופת כהונתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בקיץ 1979 לשלוש שנים נוספות  עד קיץ 1982 התפרשה כהדחה. סילוק. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היה איש ניהול מוכשר, אולי עצמאי מידי, אך בטוח מנהל טלוויזיה מצליח בעל קבלות במשך שֵש שנים. ציבור עובדי הטלוויזיה לא הבין כיצד מנפנפים לפתע פתאום מנהיג שידור בהינף יד, מנהיג שידור שהביא מערכת עיתונאית מורכבת לשיאים והצלחתו בה הייתה מוכחת. אם כי צריך להכיר בעובדה שהצלחתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן יבד"ללא הייתה בלעדית אלא גם הודות לקו המחשבה והעשייה העיתונאית והתרבותית של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל בשנים 1979- 1974 שקודם לכן ניהל בהצלחה גדולה את רשת הרדיו הצבאית גלי צה"ל. אחרי הדחתו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הגיע תורו של חַיִים יָבִין מנהל חטיבת החדשות. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא האריך את כהונתו ובחודש נובמבר  של שנת 1980 הריץ את טוּבְיָה סַעַר כמועמד מטעמו למשרת מנהל חטיבת החדשות הבא. טוּבְיָה סַעַר צלח בקלות את וועדת המכרזים הודות לתמיכתם והשפעתם העצומה במסגרת הזאת של המנכ"ל ויו"ר רשות השידור".

טוּבְיָה סַעַר זוכר בעת שיחות התחקיר עמי בשנים 2007 ו- 2008, כלהלן : "זכיתי לתמיכה מרשימה בוועדת המכרזים. במכרז למנהל הטלוויזיה בפברואר 1982 לאחר התפטרותו של צחי שמעוני התמודדתי על התפקיד מול סמנכ"ל הרשות שלמה עַבַּדִי. הבסתי אותו 1:9 לטובתי בהצבעה החשאית בוועדת המכרזים ושני נמנעים".

טקסט תמונה :  חורף 1981 . טוביה סער (ראשון מימין) מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מנהל את ישיבת הבוקר היומית של מערכת "מבט" בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. בראש השולחן יושב עורך "מבט" יעקב אחימאיר . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : דוד "דודו" גלבוע, יעקב אחימאיר (עורך "מבט" בראש השולחן קרוב למצלמה) , יעל חן, יאיר שטרן (מרכיב משקפיים משעין את סנטרו על יד שמאל), יורם רונן, ישראל סגל, דניאל פאר, ובני ליס. (התמונה באדיבות יאיר שטרן ואדי סופר. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

מינויו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל טלוויזיה במארס 1980 התקבל בהבנה ע"י ציבור עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אך זה של טוביה סער אחריו בפברואר 1982 נתקל במבט תמוה. רבים מוותיקי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שללו את יכולתו של טוּבְיָה סַעַר להנהיג את המוסד לאחר הניהול המזהיר של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. הוא לא הצטייר כאישיות בעלת שיעור קומה ונחשב לנאמן פוליטי ועושה דברו של מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. ההערכה המקצועית אל טוביה סער כמנהל טלוויזיה הייתה מועטה. מינויו לתפקיד הרם עורר אנטגוניזם בין רבים מעיתונאי הטלוויזיה שהתעלמו ממנו. לעומתם הסתדרו הפוליטיקאים מגווני הקשת השונים בשורה כדי לברך את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש טוּבְיָה סַעַר. לרגל מינויו הבכיר קיבל מברקי ומכתבי ברכה מפוליטיקאים רבים אך כלום מחבריו הוותיקים ברשות השידור. אלה התכחשו לו. מדהים היה להיווכח שוב עד כמה נתפשו תפקידי ניהול מקצועיים כמו מנהל הטלוויזיה ומנהל חטיבת החדשות בשידור הציבורי ע"י הפוליטיקאים בישראל מימין ומשמאל, כמשרות מפתח תקשורתיות העשויות ו/או עלולות להשפיע על עתידם הפוליטי. לכן אמרו לעצמם צריך להקדים ולברך מייד את הנבחרים המחזיקים במשרות האלה. טוּבְיָה סַעַר התמנה למנהל הטלוויזיה ב- 12 בפברואר 1982 לתקופת ניסיון בת חצי שנה. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה שבע רצון ממנו. ב- 9 באוגוסט 1982 שלח לו יוסף "טומי" לפיד מכתב חם המסמיך אותו להיות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש השנים הבאות עד 1985 כלהלן : "טוּבְיָה יקירי, בתום תקופת הניסיון שלך אני רוצה לברך אותך על הצלחתך בתפקיד עד כה, ולהביע את תקוותי כי תמשיך באותה דרך , תוך שיתוף פעולה מבורך בינינו לטובת רשות השידור וכלל הציבור בישראל". הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1982 הייתה מונופול שידור. אנוכי אהבתי, הוקרתי, והערכתי את טוביה סער (בן 85, היום).

טקסט מסמך :  15 בפברואר 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. מנהל מנגנון כוח אדם רשות השידור מר עמרם עמר מבשר לטוביה סער כי וועדת המכרזים בחרה בו להיות מנהל הטלוויזיה לתקופת ניסיון בת חצי שנה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 9 באוגוסט 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מביע את שביעות רצונו מדרך ניהולו של טוביה סער את המוסד, ומאשר את מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלוש שנים בתום תקופת הניסיון. "טוביה יקירי", פנה יוסף "טומי" לפיד אל טוביה סער בכתב ידו המסורבל ובכך שבר את הסגנון הפורמאלי של מכתבים מהסוג הזה. אח"כ חתם את המכתב, "שלך יוסף לפיד". מנכ"ל רשות השידור רחש אימון רב למנהל הטלוויזיה החדש שלוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. היוצרות התהפכו. טוביה סער היה עכשיו מנהל הטלוויזיה והבוס הישיר של חיים יבין ויאיר שטרן בעיצומם של ימי מלחמת לבנון ה- 1 ושידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. (התמונה באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מר יָרוֹן לוֹנְדוֹן מוותיקי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ראה במינויו של יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור והאיש שמינה את טוביה סער למנהל הטלוויזיה – סֵיאוּב . בפברואר 1982 תקף בחריפות רבה את מינויו של טוּבְיָה סַעַר למנהל הטלוויזיה מפני שזה לא הגן עליו מפני יוסף "טומי" לפיד, והגדיר את המינוי המופרך לטעמו בטקסט מכלים ומשפיל, "הנהג שקיבל את הפיקוד על הגדוד", והוסיף, "היינו בני שלושים כשהטלוויזיה נולדה ב- 1968. בזמן כה קצר יש כבר תהליך של סתימת עורקים בטלוויזיה, ובה מתקדם רק מי שהוא בּוּעת אוויר. רק מי שאין לו לחלוטין משקל, כשרון, עמדה, ואינטגריטי – צָף !". הוא חיווה את דעתו הנחרצת על מנהל הטלוויזיה שלוֹ הנוכחי שלו טוּבְיָה סַעַר וכיוון את חִצָיו המושחזים גם אל מנכ"ל רשות השידור שמינה סוג כזה של אדם לתפקיד כה חשוב של ניהול ערוץ טלוויזיה ציבורי . הפוליטיקאים בניגוד ליָרוֹן לוֹנְדוֹן אצו לברך את מנהל הטלוויזיה החדש . זה נראה כמו איזה מסע הערכה מתוכנן ומאורגן לטובת המנהל החדש בו הפוליטיקאים מבקשים את קרבתו של האיש האחראי על גוף התקשורת החשוב במדינה . מצאתי צורך לתעד את התופעה הזאת .

טקסט מסמך : 18 בפברואר 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. זהו מכתב הברכה ששלח ח"כ אבא אבן (לשעבר שר החוץ) לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית. אבא אבן תוקף את רדידות ושִעמום שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית וכותב כלהלן : "פרט ל- "מבט", הטלוויזיה הישראלית מייסרת את הציבור באוסף מדהים של מעמדי שעמום ורדידות. זהו שירות הטלוויזיה הגרוע ביותר בעולם – לפי מיטב התרשמותי". (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אבא אֶבֶן לא הזכיר במכתבו כי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הרדודה והמשעממת על פי דבריו ניהלו לפני טוביה סער יצחק "צחי" שמעוני וארנון צוקרמן, ומנכ"ל רשות השידור שקדם ליוסף "טומי" לפיד היה יצחק לבני.

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. מברק ברכה משר התקשורת מרדכי ציפורי לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. מברק ברכה משמעון פרס לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 17 בפברואר 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים.מברק ברכה מהשר יצחק מודעי לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 17 בפברואר 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. מברק הברכה של ד"ר יוסף בורג לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 בפברואר 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. חיים "וויויאן" הרצוג, רעייתו אורה, והילדים שלחו מברק ברכה לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש מפברואר 1982 היה נאמנו של יוסף "טומי" לפיד וכנראה חביב על הפוליטיקאים. טוביה סער מונה לתפקידו במקומו של יצחק "צחי" שמעוני. צחי שמעוני ז"ל לא יכול היה לסבול עוד את צורת ניהולו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, וחזר לכור מחצבתו למה שהוא יודע לעשות הכי טוב : לחוּד חִידוֹת בתוכניות המוסיקה ו- "מקבילית המוחות" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מבחנו של טוביה סער כמנהל טלוויזיה מנקודת מבטי תהיה מידת מעורבותו, הבנתו, ותמיכתו בשלוש הפקות הבינלאומיות המורכבות והמסובכות שעמדתי בראשן, מונדיאל הכדורגל – ספרד 82', אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983, ואולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אנוכי אהבתי והערכתי את טוביה סער. (התמונה באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 17 בפברואר 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. מכתב הברכה של שר החינוך זבולון המר (בממשלתו של מנחם בגין) לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. מכתב הברכה של סגן שר הבינוי והשיכון משה קצב לטוביה סער לרגל מינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שני בערב – 23 ביולי 1984. משדר הבחירות לכנסת ה- 11. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער (שני משמאל) מנחה ומתדרך את המגיש חיים יבין ואת הסטטיסטיקאי האחראי על מדגמי הטלוויזיה ד"ר חנוך סמית במשדר. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : עוזר בצוות של חנוך סמית ז"ל, חיים יבין, חנוך סמית ז"ל, טוביה סער, ומיכה לימור. (באדיבות טוביה סער, ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הימר מבין כל המועמדים על טוביה סער ומינה אותו לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המועמד הבכיר ביותר שהתמודד על משרת מנהל הטלוויזיה במכרז מול טוביה סער היה סמנכ"ל הרשות שלמה עבדי ז"ל, אולם טוביה סער הביס אותו בהצבעה במכרז ההוא בפברואר 1982 ביחס של 9 ל- 1. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש טוביה סער ניצב יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בפני שני אתגרי סיקור גדולים : מלחמת לבנון ה- 1 ומונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון (שימש דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים) ראו בטוביה סער מנהל אמין וצייתן. אין ספק כי יוסף "טומי" לפיד הרחיק לכת ומעבר להערכה המקצועית גם אהב את טוביה סער. הוא רחש לו אמון כמעט בעיניים עיוורות. היו ליוסף "טומי" לפיד אופציות נוספות ועוד מועמדים פוטנציאליים לתפקיד מנהל הטלוויזיה כמו דן שילון ומוטי קירשנבאום אולם הוא חשד בהם וקראה בהם את נאמניו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה אותו הדיח ב- 1 באוגוסט 1979 משלא הפקיד בידיו את ניהול הטלוויזיה לקדנציה שלישית 1982 – 1979. (הערה שלי : קדנציה אחת של מנהל הטלוויזיה היא בת שלוש שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נבחר לתפקידו גם כן לתקופה של שלוש שנים. תקופת כהונה של מנכ"ל רשות השידור נמשכת חמש שנים). כזכור ניהל ארנון צוקרמן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהצלחה רבה במשך שתי קדנציות בשנים 1979 – 1973. גם אנוכי אהבתי את טוביה סער. הוא היה איש נבון וחכם ובעל ניסיון עיתונאי ממושך. בהיות כזה חלק לא אחת על דרך הניהול של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אולם היה צייתן ונאמן. הוא לא התווכח עם הבוס הראשי שלו יותר מידי, ואם כן, עשה זאת בצורה תרבותית. הוא היה Super cool. מעולם לא ראיתי אותו צועק ומשתולל ומאבד את צלמו. ביוני – יולי 1978 בתום הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 טסתי מבואנוס איירס לניו יורק. שהיתי שם כ- חודש במנהאטאן כאורחו של בימאי הטלוויזיה והקולנוע והמתעד היהודי – אמריקני באד גרינספאן ז"ל. ניצלתי את ההזדמנות וביקרתי את דן שילון ששימש כתב הטלוויזיה והרשות בניו יורק. דן שילון אמר לי אז ב- 1978 בניו יורק, כהאי לישנא : "…טוביה סער עושה עבודה יוצאת מן הכלל כדובר משלחת ישראל באו"ם…".

טוביה סער איש אמונו של מנכ"ל הרשות נשא במשך שנה אחת מפברואר 1982 עד פברואר 1983 בשתי המשרות של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהל חטיבת החדשות. בפברואר 1983 מונה יאיר שטרן לתפקיד מנהל חטיבת החדשות. יוסף "טומי" לפיד האמין ביאיר שטרן שימלא את חובתו המקצועית כפי שהוא כעורך ראשי של  רשות השידור רואה את התפקיד. יוסף "טומי" לפיד המשיך להיות מנכ"ל חשדן. גם בתחום הכלכלי. בעת ניהול הפקת הטלוויזיה תכנית ולוגיסטית על ידי את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הציע לי ה- EBU מציע מגורים במלון Holiday Inn מול הוליווד בעלות נחמדה של 90 (תשעים) דולר ללילה ב- Double room. הודעתי ליוסף "טומי" לפיד כי אנוכי מתנתק מכל מיני עסקי דיור לא בטוחים בדירות פרטיות של ישראלים יורדים ששהו בלוס אנג'לס. הנימוק היה כי ציוותי השידור שלי שאמורים לעבוד בין 12 ל- 15 שעות זקוקים לפרטיות ומנוחה מוחלטת בתנאים מקובלים ואל לה לרשות לנסות לחסוך כמה דולרים על גבם של העובדים. לא מדובר בשירות מילואים. מדובר במשימת שידור עיתונאית – אולימפית מורכבת וממושכת. יוסף "טומי" לפיד לא השתכנע. הוא ביקש מיאיר שטרן שהשתתף בוועידת מנהלי החדשות של ה- EBU ב- קורפו לקפוץ ללוס אנג'לס כדי למצוא בכל זאת סידורי לינה זולים בסיוע הקהילה היהודית – ישראלית במקום. יאיר שטרן לא הצליח והציע בדו"ח שלו לסמוך על פתרונות הדיור של ה- EBU כפי שהוצעו לי. במידה רבה הייתי בר מזל משנתתי ל- EBU תשובה עקרונית חיובית כי אומנם נגור במלון Holiday inn. אילו הייתי מתמהמה עוד קמעא כבקשתו של יוסף "טומי" לפיד המהסס וכמי ששומר על הקופה הציבורית, הייתי נדרש לשכור חדרים במלון אחר בלוס אנג'לס במחיר כפול. יוסף "טומי" לפיד היה אדיב כלפי מנהל החדשות הטרי שלו יאיר שטרן, ושלח לו מכתב תודה ב- 12 באוקטובר 1983 על שהואיל לסייר למענו בלוס אנג'לס כדי למצוא דיור מוזל אצל יהודי העיר עבור צוות השידור האולימפי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט מסמך : 12 באוקטובר 1983. הימים ההם הזמן ההוא לפני 37 שנים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד משבח את מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן על שהואיל לערוך בשעתו סיור לוגיסטי בלוס אנג'לס כדי למצוא דיור מוזל אצל הקהילה היהודית – ישראלית בעיר עבור צוות השידורים האולימפי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 857 (המשך).

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב , וגם לא נערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 857 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 15 בפברואר 2020.

———————————————————————————————–

פוסט מס' 857. נשכחות שזוכרים (4). עיתונאות הטלוויזיה היא עבודה סִיזִיפִית נטולת גימיקים, רוויית אחריות כבדה, וחסרת כל תהילה. אתה עֶבֶד של מוֹלֶך הרייטינג 8 ימים בשבוע, 35 ימים בחודש, 420 ימים בשנה בתקופה של 32 שנים מ- 1971 עד 2003 לרבות עבודה רצופה בשבתות וחגים ללא כל כותרת. פוסט מס' 857. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו הרָם מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נשכחות שזוכרים (5). ציטוט : "חלק מתפקידי כמנווט שידורי הספורט וחלק מאחריותי ומשימתי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא לתכנן בדייקנות וקפדנות את חיי הרשת שלי לטווח ארוך". (אנוכי בעת פרזנטציה והצגת תוכנית העבודה שלי באוגוסט 1992 בתום אולימפיאדת ברצלונה 1992, הנוגעת לרכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם בטווח השנים של 1998- 1992. הפרזנטציה מוגשת בע"פ ובכתב ל- מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה יִנוֹן , מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , ויו"ר וועדת הספורט של מליאת רשות השידור מֶנִי ווייצמן).

טקסט תמונה : סופו של חודש אוגוסט בשנת 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 28 שנים. זהו חדר הישיבות של מנכ"ל רשות השידור ו- הוועד המנהל של רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים. אנוכי מגיש בע"פ ובכתב את תוכנית העבודה שלי לטווח ארוך בין השנים 1998 – 1992 שכוללת את רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם. היריב העיקרי של רשות השידור בתחום שידורי הספורט היה ערוץ 5 בכבלים (היום ערוץ הספורט מס' 55, 56, 57, ו- 58 בכבלים). ערוץ 2 המסחרי טרם נולד (עלה לראשונה לשידור ב- 4 בנובמבר 1993). זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, חבר הוועד המנהל מֶנִי וָויְיצְמָן, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מִיכָה יִנוֹן, ומנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נשכחות שזוכרים (6). ציטוט : "תפקידן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור הוא לרכוש ולהחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם. כשאתה אוחז בזכויות השידורים הבלעדיות של אירוע חשוב אתה מחזיק גם באופן אוטומטי בהצגת הטלוויזיה הרלוונטית הממשמשת ובאה. אם לדוגמא זכויות השידורים של משחקי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בגביע אירופה יהיו שלנו, ומאיר איינשטיין ז"ל ישדר אותם ישיר בערוץ 1 שלנו כש- ממולו יורם ארבל ישדר ישיר בערוץ 5 בכבלים ובערוץ 2 תחרות דוּק, הצופים יהיו עמנו ללא כל ספק וגם הרייטינג . אישיותו של יורם ארבל כמושך צופים איננה רלוואנטית". (אנוכי בעת שיחת עבודה בדצמבר 1990 עם מנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל ומנהל הטלוויזיה מר יוסף בר-אל לאחר שיורם ארבל עזב אותי וחבר לערוץ 5 בכבלים).

נשכחות שזוכרים (7). ציטוט : "מנהיגות בכל חברה אנושית חייבת להתבסס על יושרה מוחלטת, דוגמא אישית אבסולוטית , ו- ידע קונקרטי מקסימלי. זהו סדר הדברים בניהול מחלקת הספורט, וזה גם ברור. אולם אין זה הכל. שגשוג הפקות הספורט ושידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מותנים ראשית דבר בכמות הממון שתפקידו בידיי. הכסף והממון חשוב יותר מכל הכישרון והניסיון של כלל עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו" . (אנוכי אומר זאת בעת שיחת עבודה בנובמבר 1980 עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער ייבדל לחיים ארוכים – ערב המינוי שלי למנהל הספורט במקומו של אלכס גלעדי שעזב ועבר ל- NBC). 

טקסט תמונה : נובמבר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 (ארבעים) שנים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני + מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער, ממנים אותי לתפקיד רב האחריות של מנהל הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אין במינוי שום הילה מלבד עבודה עיתונאית טלוויזיונית מרתקת, מורכבת, וסבוכה (גם בתחומי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה). רק מאמץ עילאי אין סופי של נשיאה באחריות ענקית ובעול מתמיד, אתה מעפיל יחדיו עם פיקודך בשביל צר ומפותל לעבר פסגת ההר. מדובר בהתחייבות אישית מוחלטת שלך ודבקות אבסולוטית אישית שלך במשימות ההפקות והשידורים בארץ ובעולם פלוס תחושות נאמנות וסולידריות עם רשת הטלוויזיה שמעסיקה אותך וסומכת עליך ואותה תחושת נאמנות וסולידריות שאתה רוחש כלפי חבריך לעבודה בשעה שאתה מתכנן בדייקנות, בקפדנות, ובזהירות את מבצעי השידורים המורכבים והמסובכים בארץ ובעולם, וצועד עמם בשבילים צרים ומפותלים רוויים מהמורות בדרך לכיבוש היעדים. בכל טווחי הזמן הקצרים, הבינוניים, והארוכים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק מ- מכתבי הערכה שהוענקו לי ע"י המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיהם, הדגישו את חשיבות התכנון הטלוויזיוני היסודי לטווח ארוך ודנו ביכולת להוציא את התכנון המפורט אל הפועל הלכה למעשה. ראיתי בתפקידי כמנווט שידורי הספורט שליחות ולא קרש קפיצה לתפקיד ניהולי בכיר יותר. המסמכים המצ"ב נכתבו אלי לפני המון שנים. למרות שחלף זמן רב מאז הם מעידים כי שידור אירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים בארץ ובעולם בתקופתי כמנווט, היטיבו עם השידור הציבורי במתכונתו ההיא. שידור אירועי הספורט החשובים היקרים והיוקרתיים בארץ ובעולם על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, עלו כסף אך היו שווים זהב. התגמול המיידי היה רייטינג ומדרוג בכמויות בלתי נדלות. אך לא רק. שידורי הספורט הפופולריים בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 (וגם קודם לכן בתקופתם של מר דן שילון בשנים 1974 – 1969 ומר אלכס גלעדי בשנים 1980 – 1974) היוו נִדְבָּך מרכזי בעל משיקים ונקודות מגע וחיכוך מרביים עם חלקי פזל אחרים בתמונה. כלומר ניתוח טבלאות הרייטינג מראה כי שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חיברו את הצופים באופן כמעט אוטומטי גם לשידורים ותוכניות אחרות פחות אהודות ומפורסמות , וע"י כך העלו את סך כמות המדרוג הכללי של השידור הציבורי. מובאים כאן גם כמה מסמכי הערכה של מי שהיה מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי אולם לא היה לו חלק מהותי בשגשוג שידורי הספורט בימים ההם. החשוב ביותר מנקודת מבטי כמנווט, עורך, ומפיק שידורי הספורט היה לשכנע את הדרג הביצועי העליון , הלא הם מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה וסמנכ"ל הכספים שלהם בצדקת מחשבותיי ודרכי בצורך לרכוש את זכויות השידורים בשנים ההן של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם . מן ההיבט הזה לא היו שני למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקדנציה הראשונה שלו 1989 – 1984 ולסמנכ"ל הכספים שלו יוֹחָנָן צָנְגֶן ייבדל לחיים ארוכים, עד להופעתם המזהירה בשמי רשות השידור ב- 1993 של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל. הטריאומוויראט השלטוני השתנה מעת לעת, אולם הוא זה שניהל אותי במשך יותר משני עשורים כמנווט ומנהל שידורי הספורט כלל בתקופות השונות את האישים הבאים :

1980 – 1978 . מדובר בשני אירועים בינלאומיים מרכזיים , מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל איטליה 1979 . מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומחליפו יוסף "טומי" לפיד . מנל הטלוויזיה ארנון צוקרמן . סמנכ"ל כספים של רשות השידור היה ישראל דורי. הערה : אלכס גלעדי שימש מנהל הספורט בעוד אנוכי התמניתי מטעמו ומטעם ארנון צוקרמן למנווט, עורך, ומפיק (ב- בואנוס איירס) של מונדיאל ארגנטינה 1978 ולעורך ומפיק של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בה דורגה נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של רלף קליין ז"ל במקום השני לאחר נבחרת ברה"מ תחת הדרכתו של אלכסנדר גומלסקי המנוח. האליפות ההיא תיזכר בגלל קשיי הסיקור שנבעו מתקשורת לוויינים דלה ומוגבלות ועוני טכנולוגי של תחנת התקשורת ל- לוויינים של מדינת ישראל בעמק האלה . סיגנל הטלוויזיה של משחק הגמר של אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות ישראל וברה"מ ב- 20 ביוני 1979 בטורינו הועבר על לוויין ה- Major האטלנטי (עמק האלה לא הייתה כלל מחוברת אליו אלא מחוברת ל- לוויין ה- Primary ה אטלנטי בלבד). שוחחתי על כך ועל הצרה שחטיבת הספורט והטלוויזיה הישראלית הציבורית נקלעו אליה בעל כורחן עם שר התקשורת יצחק מודעי ז"ל. הסברתי לו את נתוני התקשורת הלוויינית ואת הפוטנציאל של עמק האלה וביקשתי ממנו שייתן הוראה לשני המהנדסים הבכירים של חברת "בזק" גבריאל שקל ז"ל ויצחק אברהם נגל ז"ל לנתק את הצלחת אנטנה בעמק האלה מלוויין ה- Primary לשלוש שעות ולהתחבר ל- לוויין ה- Major כדי שנוכל להעביר בשידור ישיר את המשחק ישראל – ברה"מ שכל המדינה חפצה לראות . הניתוק היה כרוך בהשבתת תקשורת הטלפוניה הישראלית, 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון ישראליים לווייניים בינלאומיים והשבתת קווי מחשבים. יצחק מודעי הבין וניתח נכון ומהר את הנתונים. הוא השיב ללא היסוס : "מר יואש אלרואי אעשה כבקשתך. לא יעלה על הדעת כי אירוע גמר מסקרן שכזה בהשתתפות נבחרת ישראל בכדורסל נגד ברה"מ לא ישודר בטלוויזיה. אני אתן את מייד את ההוראה לאנשים המתאימים אצלנו. חוץ מזה לא יקרה שום אסון אם בגלל הניתוק הזמני האנשים לא ידברו בטלפון שלוש שעות" . ואומנם כך היה. הודעתי לארנון צוקרמן כי הצלחתי במשימה ויש לנו שידור ישיר. ארנון צוקרמן דיווח את הבשורה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ובאמת הצלחת – אנטנה היחידה בעמק האלה התנתקה מלוויין ה- Primary לשלוש שעות והתחברה ל- לוויין ה- Major האטלנטי. מדינת ישראל התנתקה למשך שלוש שעות מהתקשורת הלוויינית הבינלאומית שלה בגלל שידור ישיר של משחק כדורסל. משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות ישראל וברה"מ הועבר בשידור ישיר במלוא היקפו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ביום רביעי – 20 ביוני 1979 בין 21.00 ל- 24.00. השדר בטורינו היה אלכס גלעדי. אנוכי ערכתי והפקתי את השידור הישיר בירושלים . המשימה צלחה אולם כגודל מאמצי ההפקה כך הייתה גודל האכזבה. נבחרת ישראל תחת הדרכתו של רלף קליין ז"ל הובסה בתוצאה 76:98 והתנחמה במדליית הכסף. בתום השידור הישיר ניתקו טכנאי "בזק" את צלחת האנטנה של עמק האלה מה- Major והיא שבה שבה והתחברה שוב ל- Primary. למחרת בבוקר צלצלה אלי גב' יפה מישורי מי שהייתה מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא הודיעה לי כי מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן מבקש לראותני בלשכתו בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. גם מנהל חטיבת החדשות חיים יבין היה בחדר. ארנון צוקרמן לחץ את ידי ואמר לי שלוש מילים, "יואש אלרואי תודה". זאת הייתה סצנה שלא הייתי מורגל בה , בעיקר כשארנון צוקרמן המופנם נטל בה חלק. מייד אח"כ פנה לחיים יבין ואמר לו, "חיים , תגיד גם אתה תודה ליואש אלרואי". חיים יבין שאל מִנֵּיה וֵּביהּ את ארנון צוקרמן, "על מה בדיוק אני צריך להגיד תודה ליואש אלרואי…".

טקסט תמונה : מאי 1972. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר (לצדה מימין שר התקשורת שמעון פרס) חונכת את תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה בשיחת טלפון בינלאומית עם נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון. "…Hello Mr. President" אמרה לו גב גולדה מאיר והנשיא האמריקני השיב לה, "…Hello Madam Prime Minister". השקת תחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה הצעידה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבת אחת אין ספור צעדים קדימה (לע"מ תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1972. ראשית התקשורת הלוויינית הבינלאומית של מדינת ישראל. זוהי צלחת – אנטנה יחידה המוצבת לפי שעה בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק באלה (ליד ירושלים) וחוברה ל- לוויין ה- Primary האטלנטי. באמצעות הצלחת אנטנה הזאת חיברה עמק האלה 15000 קווי טלפון בין מדינת ישראל לארה"ב, אירופה, אפריקה, ומרכז ודרום אמריקה לרבות קווי מחשבים ו- 2 טרנספונדרים של טלוויזיה. (לע"מ תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1984. תחנת עמק האלה צועדת צעד אחד קדימה וממסדת צלחת אנטנה שנייה שמחוברת ל- לוויין ה- Major האטלנטי. (לע"מ תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1 באפריל 1979. הימים ההם הזמן ההוא לפני 41 שנים. יוסף "טומי" לפיד ז"ל (מימין) מתמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ושר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר ז"ל (במרכז), ומחליף את מנכ"ל רשות השידור היוצא יצחק לבני ז"ל (משמאל). (באדיבות איש הטלוויזיה לשעבר אדי סופר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1976. תור הזהב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973. הימים ההם הזמן ההוא לפני 44 שנים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום ז"ל, ועוזרת ההפקה והבימוי גב' לאה פילצר. (באדיבות ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1984 – 1980. בנובמבר 1980 התמניתי למנהל הספורט ע"י יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני, ומנהל החדשות טוביה סער. ב- 1982 התמנה טוביה סער למנהל הטלוויזיה במקומו של יצחק "צחי" שמעוני שהתפטר מתפקידו. סמנכ"לים הכספים של רשות השידור היו ישראל דורי המוכשר ואחריו יוחנן צנגן מוכשר לא פחות מקודמו.

טקסט תמונה : 1982. הימים ההם הזמן ההוא לפני 38 שנים. יוחנן צנגן סמנכ"ל כספים החכם, הנבון, והבלתי נשכח של רשות השידור בשנים 1991 – 1982. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1989 – 1984. מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל , מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל, יאיר אלוני, וחיים יבין (התמנה ביוני 1986 וכיהן בתפקיד עד נובמבר 1989) , וכן סמנכ"ל הכספים המצטיין יוחנן צנגן. 

1993 – 1989 . מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים משעל (תקופה קצרה מנובמבר 1989 עד יולי 1990) ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (כיהן בתפקיד בשלוש השנים של 10.7.1993 – 10.7.1990) . המנכ"לים הכספים של רשות השידור היו יוחנן צנגן הבלתי נשכח ומחליפו מוטי לוי .

1998 – 1993 . מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי . מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל מהיר . חוץ מהישגיו הוא גם צמצם את רמת הביורוקרטיה המסורבלת בחמש שנות שלטונו ברשות .

טקסט תמונה : אפריל 1993. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (משמאל) מתמנה למנכ"ל רשות השידור (במקומו של אריה מקל) ע"י ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור גב' שולמית אלוני. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל, מיכה ינון יבד"ל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, מוטי קירשנבאום ז"ל המנכ"ל החדש בימים ההם של רשות השידור. הוא התמנה לתפקיד הרם במקומו של המנכ"ל הקודם אריה מקל שמונה לקונסול של משרד החוץ באטלנטה – ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2001 – 1998 . מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . מנכ"ל הכספים היה מוטי לוי .

טקסט תמונה : אביב 1999. הימים ההם הזמן ההוא לפני 21 שנים. שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משגשגים הרבה תודות לשני האישים הללו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (משמאל) ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ייבדל לחיים ארוכים (מימין). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2002 – 2001. מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא , מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני ואחריו מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף "יוסי" משולם. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור היה מוטי לוי.

להלן חלק מרשימת זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם אותם רכשתי בשנים 2002 – 1980 בגיבויים של האישים הנ"ל :

1. הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) + משחקי גביע המדינה בכדורגל (בשנים 1994 – 1980 בלבד) + משחקי הבית של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרות קדם אליפויות אירופה לאומות בכדורגל (Euros) וקדם המונדיאלים.

2. משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל.

3. אליפויות העולם בא"ק.

4. אליפויות אירופה לאומות בכדורגל (Euros) + משחקי החוץ של נבחרת ישראל בקדם המפעל.

5. מונדיאלים + משחקי החוץ של נבחרת ישראל בקדם טורנירי גביע העולם בכדורגל.

6. אליפויות אירופה לאומות בכדורסל + משחקי נבחרת ישראל בית וחוץ בקדם המפעל .

7. אולימפיאדות.

8. NBA (בשנים 1991 – 1987 בלבד).

9. ווימבלדון (1998 – 1980).

10. אליפויות העולם ואירופה בהחלקה על הקרח.

11. משחקי הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל (1991 – 1985 בלבד).

12. טורנירי ה- ATP בטניס ברמת השרון + תחרויות גביע דייוויס של נבחרות ישראל בטניס (1993 – 1980). 

13. אליפויות העולם ואירופה בשחייה + אליפויות העולם ואירופה בהתעמלות.

14. המכביות.

15. כינוסי הפועל.

16. אליפויות ישראל בא"ק + שחייה + התעמלות (בשנים 1987 – 1980 בלבד).

17. הליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) + משחקי גביע המדינה בכדורסל.

נשכחות שאני זוכר (8). 

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד ממני לאחר סיום תפקידו ופרישתו מרשות השידור. מר גיל סמסונוב התמנה לתפקיד הרם ב- 1998 ע"י ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יוסף בר-אל אליי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. יוסף בר-אל התמנה למנהל הטלוויזיה במכרז שהתקיים בבניין "כלל" בירושלים במשרדי הרשות ב- 10 ביולי 1990. הוא גבר בקלות על המועמד המתחרה מולו נסים משעל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט (אליפות העולם בכדורסל) של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. מנכ"ל רשות השידור באותם הימים היה אורי פורת ז"ל ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יאיר שטרן יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם ישיר 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. היה ברור לי כי אנוכי צועד במשעול הנכון ובכיוון הנכון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שכתב לי מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for  האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים , ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנה כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הגדולים ו- הרלוונטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן לאחר סיום תפקידו ופרישתו מרשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט (אליפות העולם בכדורסל) של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בטריקת דלת בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד . המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים . נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה את יוסף בר-אל מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נשכחות שזוכרים (9). דורון צברי ואיתי לנדסברג.

בימאי הטלוויזיה מר דוֹרוֹן צַבָּרִי טען במפגש פנל טלוויזיה בינלאומי שהתכנס בימים ההם בבית ביאליק בתל אביב (הנחתה גב' לִינוֹי בַּר גֶפֶן) ודן באיכות ערוץ 1 הציבורי, כי הצעת החוק של הממשלה לסגירת רשות השידור במתכונתה הנוכחית היא הזדמנות מיטבית גדולה של הציבור לקבל בסופו של דבר שידור ציבורי טוב יותר. דורון צברי אמר כי מתקיים כעת מצב נדיר בו הממשלה צועדת במשעול נכון. זוהי הזדמנות ניאותה בה השר הממונה גלעד ארדן מביא חוק טוב להצבעה שמטרתו להרוס את רשות השידור הכושלת הנוכחית והקמת חדשה ואחרת במקומה. מנהל מחלקת התעודה של ערוץ 1 מר איתי לנדסברג טען כנגדו את הטיעון המוכר ואמר כי הבעיה איננה בעובדי ערוץ 1 אלא בהנהלה כושלת לאורך שנים והרעיון להתחיל מהתחלה איננו ישים. איתי לנדסברג אמר עוד כי רשות השידור היא מפעל תקשורת ויש חשיבות לניסיון העבודה של אנשיה. הבעיות של רשות השידור הן בעיות ניהול וכי בלתי אפשרי לשלוח הביתה 2000 עובדים בתוכם 700 עיתונאים .

איתי לנדסברג טועה. אפשר לשלוח הביתה 2000 עובדי טלוויזיה שמפיקים מידי ערב ולילה במשך שנים ארוכות רייטינג ממוצע יומי ירוד ומדשדש שנע בין % 1 ל- % 3 למרות שערוץ 1 תוחב את זרועו הארוכה לכיסו של האזרח וגובה ממנו מידי שנה בשנה כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל. נוצר מצב אבסורדי בו אזרחי מדינת ישראל מתחזקים בכספם את ערוץ 1, יעני בטענה כי מדובר ב- "שידור ציבורי" חשוב, אולם כזה שהם אינם צופים בו.

"שידור ציבורי" הוא מונח נשגב שרבים מעניקים לו פרשנות צרת מידות ו- מוגבלת. שידור ציבורי" איננו בהכרח מה שאיתי לנדסברג רוצה לשדר ולהראות לצופיו אלא מותנה גם מה שהצופים שלו רוצים לראות.

1. האם השידורים הישירים של ערוץ 10 שעסקו ב- זכייתה של מכבי ת"א בגביע ה- Euroleague ב- Final four האירופי בכדורסל אינם שידור ציבורי…?

2. האם השידור הישיר של ערוץ 5 בכבלים את משחק הגמר ב- Champions League ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד 4 : 1 איננו שידור ציבורי…?

3. האם "המקור" בערוץ 10 בהובלת מר רביב דרוקר איננו שידור ציבורי…?

4. האם "עובדה" בערוץ 2 בהנחיית גב' אילנה דיין איננה שידור ציבורי…? 

5. האם השידורים הישירים בערוץ 1 של המשחקים המרכזיים בליגות העל של הכדורסל והכדורגל במדינת ישראל אינם שידור ציבורי…? אם כבר דנים בהישגי הרייטינג של ערוץ 1 תמוה מדוע שידורי הכדורסל הישירים שלו בליגת העל זוכים למדרוג כה נמוך ומביך . נכון שה- Pre Game Show והמחצית הראשונה של חלק מהמשחקים משודר ישיר ב- Non Prime Time בין 18.30 ל- 19.30 , אולם המצב מדאיג גם בעת המעבר ל- Prime Time . מדובר ברייטינג ממוצע שנסב סביב % 2.5 (שניים וחצי אחוזים) בלבד . צריך להבין שערוץ 1 משלם לאיגוד הכדורסל בעונת 2014 – 2013 סכום של 6.000000 (שישה מיליון) עבור זכויות שידורים בלעדיות של המשחקים המרכזיים . 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל זכויות שידורים בעבור משחק בודד . לכך יש להוסיף את הוצאות ההפקה הכלליות , שכירת ניידת "מזמור" של דני לנקרי , רישום שעות נוספות של עבודת לילה מאוחרת של כלל העובדים בשלושת הסקטורים של ערוץ 1 , עיתונות / הפקה , טכנאי חטיבת ההנדסה , והדירוג המשולב . נסיעות הפקה ארוכות מבסיס ערוץ 1 בשכונת רוממה בירושלים לעבר יעדים ומחוזות רחוקים כמו אילת , עמק יזרעאל (גן נר) , וחיפה מייקרים את הוצאות ההפקות שמאמירות לסדר גודל של עד רבע מיליון שקל . התבוננות קברניטי ערוץ 1 בטבלאות המדרוג מצביעה על עובדה מאכזבת בולטת . גם העתקת השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורסל לעבר תחום ה- Prime time איננו מיטיב עם המדרוג הקלוש של ערוץ 1 . מוזר ומתמיה . אתה למֵד כי אין מפגש בין רמת ההשקעה הכספית לבין תוצאת הרייטינג . ערוץ 1 משתדל אך נראה כי הוא תקוע במהלך סרק בתיבת ההילוכים שלו . הנה מבט קצרצר לעבר שלושה שידורי כדורסל ישירים שלו בזמן צפייה ראשי .

יום / תאריך                      שעה                    משחק               ממוצע רייטינג

יום שני/12 במאי 2014          22.45 – 20.30        גלבוע/גליל – מכבי ת"א             % 2.77

יום חמישי/15 במאי 2014     22.45 – 20.30       הפועל חולון – הפועל ירושלים      % 2.27

יום שלישי/27 במאי 2014     22.45 – 20.30       מכבי חיפה – הפועל ירושלים        % 2.85

יום חמישי/29 במאי 2014     22.45 – 20.30       מכבי ת"א – הפועל אילת              % 3.86

"שידור ציבורי" הוא מונח כולל ו- רחב אופקים שטעון וויכוח נצחי למי הוא מיועד ומה הם מרכיביו . בנושא אחד אין התנצחות והתפלמסות : השידור הציבורי אותו מוביל כאילו ערוץ 1 איננו משוחרר מעול הרייטינג ומנֶטֶל המדרוג .

טקסט מסמך : 9 במארס 1994. דו"ח מדרוג אקראי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לפני 20 (עשרים) שנים . למדידות הרייטינג הללו הייתה חשיבות עצומה . נכון שערוץ 2 על שלוש זכייניותיו רשת , קשת , וטלעד טרם נולד (שידר לראשונה ב- 4 בנובמבר 1993) אולם ניהלנו כבר ארבע שנים מאבק נגד ערוץ 5 בכבלים וידינו הייתה על העליונה משום שכל זכויות השידורים של אירועי הספורט החשובים בארץ ובעולם היו בידינו . נכון שיורם ארבל נטש אותי ב- 1990 אולם לנעליו הגדולות נכנס חיש מהר מאיר איינשטיין מי שהיה קודם לכן שדר וותיק בעל מוניטין וניסיון ברדיו "קול ישראל". אישיותו הטלוויזיונית של יורם ארבל כפי שהוא הציג את עצמו בערוץ 5 בכבלים הייתה בטלה בשישים מול זכויות השידורים הבלעדיות שהחזקנו בכל הענפים החשובים בזירות הספורט השונות. הציבור הולך שֶבִי ראשית דבר אחרי האירועים ולא בעקבות מי שמגישים ו/או משדרים אותם. כוכבי טלוויזיה – חשובים (!) חשובים מהם התכנים שמשדרת הטלוויזיה (!!) (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני שב לוויכוח דורון צברי – איתי לנדסברג. אין שום קורלציה בין רמת ההשקעה בתכני ערוץ 1 לבין קבלת המוצר הסופי. אין שום Match up בין האגרה לבין תוצרת העובדים. מעניין לדעת, מדוע אם בערוץ 1 עובדים עיתונאים כה מוצלחים ומוכשרים , כיצד זה הציבור מאס בהם ומפנה להם עורף ? אולם נניח לרגע לדיון הזה. חמור יותר הוא הנימוק המגוחך של איתי לנדסברג כי אין לסגור את ערוץ 1 מפני שעובדיו בסדר, ומי שלא בסדר זאת ההנהלה הכושלת שלו בראשות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הצמוד זליג רבינוביץ' יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור אמיר גילת. ההנהלה אשמה ואילו העובדים נקיים. אולם זה לא עובד ככה. יוני בן מנחם ואמיר גילת הכושלים הם כידוע פרי מינוי של ראש הממשלה הנוכחי מר בנימין נתניהו. נכון שאשמת הכישלון הנורא והמהדהד רובץ לפתחה של הנהלה כושלת ברמה של קוריוז, מאידך אין חברה אנושית כוללנית בעלת אספקטים רבים ושונים באשר היא יכולה להתקיים לעד, לרבות חברה טלוויזיונית, גם לא ה- תא הקטן ביותר החד ממדי שלה ברמה של חוליה , אם בראשה ניצב מפקד ו/או מפקדים כושלים ובלתי מוכשרים . עיתונאי הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" אינם יכולים להסתתר בתוך בועה ולטעון כי זאת מבודדת מהביצה כולה וכי הם צדיקים גמורים , ודווקא יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' הם אלה שרוחצים בניקיון כפיהם. עיתונאי רשות השידור היו צריכים לבצע זה מכבר מהפכה בכוחות עצמם נגד הנהלתם הכושלת והבלתי מוכשרת שלהם, בטרם יבוא מישהו מבחוץ ויחולל את המהפכה בה התקרה המתמוטטת תיפול גם על ראשם של הצדיקים נקיי הכפיים ו/או שמא אומר צדקנים. הִיגָיוֹן הַיְקוּם האנושי כפוף לחוקים מתמטיים ברורים. מינוס גובר על פלוס, חוסר יושרה מכניע יושרה, כישרון איננו צועד לעולם שלוב זרוע עם אי כישרון, ובסופו של דבר אֵש וגוֹפְרִית השמידו את סְדוֹם ועֲמוֹרָה למרות ל"ו צדיקים . נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן הגה וניסח בלשון מבריקה את תודעת המתמטיקה האנושית בטרם פרצה מלחמת האזרחים הצפון נגד הדרום בשנים 1865 – 1861, כלהלן : "…אתה יכול לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, אתה יכול לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן…". כל ארגון אנושי, כלכלי, פוליטי, חברתי, היי טק, ו/או טלוויזיוני – סופו להיכחד אם בראשו ניצבת הנהלה כושלת ובלתי מוכשרת. זה רק עניין של זמן. איתי לנדסברג הוא איש טלוויזיה מוערך ובעל ניסיון ארגוני. מפליא כיצד דווקא הוא לא מבין כי אחד מכללי היסוד המַתְּנֶה את קיומו של חברה אנושית – הוא זרימה חלקה של צדק ויושרה בכל עורקי ו- וורידי המערכת ללא סתימות. אפילו לא אחת. את זאת הבין כבר לפני זמן רב המהפכן וולדימיר איליץ' לנין ברוסיה המושחתת והמסואבת של 1917. התקרה וקירות ערוץ 1 התמוטטו על יושביהן. לרוע המזל אין שום ערובה כי רשות השידור שתקום במתכונתה החדשה על הריסותיה של הישנה תהיה טובה מקודמתה. ידוע כיצד מהפכות מתחילות ומתחוללות. לא תמיד ידוע כיצד הן מסתיימות.

נשכחות שזוכרים (10). אייל גיל ואריה מליניאק.

אני אוהב לקרוא את העיתונאי פרשן הכדורסל אייל גיל שכותב ב- "הארץ" (עיתון הבית שלי). לאחר תבוסת הפועל ירושלים במשחק השני בשלב חצי הגמר של סדרת ה- Play off למכבי חיפה 82:70 (שלשום יום שלישי – 27 במאי 2014 בחיפה) הוא כותב בעיתונו במדור "סוגר בחמישייה" כלהלן : "…כל העונה השתמש בראד גילברט בחוכמה בספסל. הוא החליט שג'וש דאנקן וברייסי רייט לא יפתחו בחמישייה , אלא יעלו בהמשך ויוכלו ליצור מומנטום…". לא ברור לי מהניתוח של אייל גיל, מדוע אם כך לא להתניע את הקבוצה מייד ו- ליצור מומנטום מוקדם כבר עם שריקת הפתיחה ע"י שיתופם של השניים ג'וש דאנקן וברייסי רייט מתחילת המשחק , מבלי צורך להמתין להמשך.

אני אוהב לקרוא גם את הניתוחים של העיתונאי פרשן הכדורסל הוותיק אריה מליניאק ב- "ידיעות אחרונות". ב- 22 במאי 2014 כתב במדור "הערכת אמ"ן ברשימה "אפטר פארתי" כלהלן : "…עודד קטש יכול להפתיע, כי היה לו זמן בימים שמכבי ת"א הייתה עסוקה במילאנו. בישראל כולם מכירים את כולם, קשה להפתיע…". לא מובן : יכול להפתיע ו/או קשה להפתיע…?

אנוכי קורא בימי חמישי בשבוע גם את "ידיעות אחרונות" מפני שהעיתונאי עמיר פלג כותב שם.

נשכחות שזוכרים (11). גב' דליה איציק ומר מאיר שיטרית.

גב' דליה איציק ומר מאיר שיטרית הם שני מועמדים בעלי פוטנציאל פוליטי לזכות במשרת נשיאת המדינה ו/או נשיא המדינה. שמעתי את שני הנחתומים האלה ברדיו, רחוקים מכל צניעות וענווה, וצפיתי בהם בטלוויזיה מעידים ומכריזים על עיסתם בבחינת "אני ואפסי עוד", מדברים בגאווה ויהירות, משבחים את עצמם בסגנון "אני…אני…אני…" , ומפרים במו פיהם את הכלל הכי בסיסי, "יהללך זר ולא פיך". הבוקר (יום חמישי – 29 במאי 2014) על הקפה הראשון נתקלתי במודעת שיווק ענקית ממדים בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" של כל מיני אזרחים שקוראים לבחור במאיר שיטרית לנשיא המדינה. אנוכי מתנגד למודעת התמיכה במאיר שיטרית ונימוקיי עמי. תמיכתי הראשונה ניתנת למדען זוכה פרס נובל בכימיה פרופסור דן שכטמן החכם. תקוותי הגדולה שהוא ייבחר לנשיא המדינה לפני כל פוליטיקאי מקצועי. והיה ולא, תמיכתי השנייה מוענקת לח"כ ראובן "רובי" ריבלין. דו"ח מבקר המדינה של השופט בדימוס יוסף חיים שפירא מ- 15 במאי 2014, ורשימתו של העיתונאי המזהיר אהוד "אודי" אשרי ז"ל ב- "הארץ" לפני 15 (חמש עשרה) שנים מ- 6 במאי 2005 במדורו "משחק מילים", מזכירים לי היטב מדוע התנגדתי אז נחרצות ונמרצות ובכל החריפות לבחירתם של מאיר שטרית ו/או גב' דליה איציק לכהונת הנשיאות הרמה של מדינת ישראל. שניהם אינם ראויים לכך.

עיתונאי "הארץ" אהוד "אודי" אֲשֶרִי ז"ל היטיב לתאר את העליבות הפוליטית ואת הקשר הַנָגוּע והמקולקל והבלתי מתקבל על הדעת שבין נציגי השלטון השַרִים דליה איציק ומאיר שטרית שכיהנו בממשלת אריאל שרון לבין השידור הציבורי באותן השנים הקונקרטיות 2005 – 2002 בהן שימש יוסף בר-אל כידוע בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. אם כך, כיצד ניתן להתייחס אישית וציבורית לשני שרים בממשלת ישראל ש- טָחוּ עיניהם מלראות נכוחה את המציאות העגומה, והצביעו נגד הדחת מנכ"ל רשות השידור לאחר שהיועץ המשפטי של הממשלה קבע מפורשות שהוא אותו יוסף בר-אל (גיבורם הנערץ של מאיר שטרית ודליה איציק) נאשם קבל עם ועולם בשחיתות ושוחד מסך…??? ראוי לציין כי גב' דליה איציק העריצה את יוסף בר-אל כבר הרבה שנים קודם לכן משתמכה – 10 ביולי 1990 במינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית והעדיפה אותו על פני המועמד המתחרה נסים משעל. במדור שלו "משחק מילים" במוסף של עיתון "הארץ" ביום שישי – 6 במאי 2005, תקף אודי אשרי ז"ל בחריפות, בהיגיון, ובכישרון את שני השַרים שהתנגדו להדחתו של יוסף בר-אל. בתוך הפוסט שלו הפנה אמירה מרה ונוקבת לעברה של השרה דליה איציק : "האם זאת רמת האינטליגנציה של שרה בישראל ?", שאל. לעברו של השר מאיר שטרית ירה את החץ הבא : "השאלה האמיתית היא מה מאיר שטרית כן זוכר. אולי את החברות האישית עם יוסף בר-אל, אולי את התוכנית "מבט שני" שהוקדשה לוֹ, ואולי את הדחתה של הכתבת אורלי ווילנאי – פדרבוש, לאחר שתקפה את תוכניתו החברתית של השַר מאיר שטרית". הטקסט ההוא של אהוד "אודי" אשרי ז"ל הפך את דליה איציק ומאיר שטרית לשני שרים דַלים, חנפנים, ומבישים. כותרת המאמר השנון והמנומק של אהוד אשרי נשא את השם "כתב הגנה" [1]. מדובר בפוסט עיתונאי וגם חינוכי ברמה גבוהה שנועד ללמד את שני הפוליטיקאים הירודים האלה לקח שלא ישכחו, משהו בסגנון, "…גב' דליה איציק ומר מאיר שטרית אני מתבונן בכם ועוקב אחרי הפעילות הציבורית נטולת יושרה שלכם…לכן הפנקס שלי פתוח והיד רושמת…".

טקסט תמונה : יום שישי – 23 ביוני 1989. אני מזמין באופן אישי את העיתונאי המצוין של "הארץ" אהוד "אודי" אשרי (משמאל) להשתתף בחגיגת ה- 1000 (אֶלֶף) של "מבט ספורט" שהתקיימה בווילה של יורם ארבל בנווה עוז בפתח תקווה. אודי אשרי השתתף בשעתו בקורס כתבי ספורט של הטלוויזיה הישראלית ציבורית שאלכס גלעדי ואנוכי ערכנו בסתיו 1976. מאוחר יותר הצטרף לעיתון "הארץ" והפך עבור רבים לבלתי נשכח. (מימין, אורי לוי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 במאי 2005. עיתון "הארץ". העיתונאי הבלתי נשכח אהוד "אודי" אשרי ז"ל מטיף מוסר לשני השרים דליה איציק ומאיר שטרית שהצביעו נגד הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ובפיהם נימוקים מביכים ותירוצים אומללים. (באדיבות עיתון "הארץ" ו- מו"ל "הארץ" עמוס שוקן).

זה היה לפני 15 שנים. 6 במאי 2005. ראה עיתון עיתון "הארץ". אהוד "אודי" אשרי ז"ל תוקף במדורו "משחק מילים" באופן שנון וחד את היושרה של השרה גב' דליה איציק והשר מאיר שיטרית מי שתמכו בישיבת הממשלה ב- 2 במאי 2005 בבעד המשך כהונתו של יוסף בר-אל כ- מנכ"ל רשות השידור. באותה הצבעת השרים ההיא ב- 2 במאי 2005, הצביעו 13 שרים בעד הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו הרמה לרבות ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון. דליה איציק ומאיר שיטרית התנגדו להדחה מהטעמים המובאים בפוסט של אודי אשרי הקרוי, "כתב הגנה". זה לא עזר להם. דליה איציק ומאיר שיטרית נחשפו לציבור כפוליטיקאים קטנים. 

ועוד תזכורת נשכחת אולם כולם זוכרים אותה. 15 במאי 2014. ראה עיתון "הָאָרֶץ". מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף חיים שפירא קובע בדו"ח שלו כלהלן : "מספר טיסות השרים במימון זר הוכפל בתוך עשור, כשבני הזוג הצטרפו לנסיעות. שניים מבין המועמדים לנשיאות המדינה ח"כ מאיר שיטרית ודליה איציק מוזכרים בדו"ח כמי שלקחו את בני זוגם לחו"ל מבלי לקבל אישור כנדרש. משרדה של רעייתו של מאיר שיטרית אף היה מעורב בהזמנת בעלה לאירוע בניו יורק. במקרים אחרים עלה חשד לניגוד עניינים בין השר לבין הגוף שבמימונו טס לחו"ל". 

לא רציתי אז ולא הייתי רוצה היום, שמי מבין השניים הנ"ל יהיה נשיא ו/או נשיאת המדינה שלי. חד משמעית לָאו.

הערה שלי (1) : ככל שגוברים צלילי שערי הכלא הנפתחים ונסגרים חליפות וחוזר חלילה, הופך ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שנאשם האשמות חמורות וקשות בפלילים בתיקי 1000, 2000, ו-4000 עוד ועוד ויותר ויותר למפריד, מסית, מסכסך, ו-מדיח. התמונה המגוחכת ששודרה בערוץ 12 בה הוא הוא חובר לרסיטל גיטרות של שמעון ריקליס ואראל סג"ל (ועוד מישהו בחבורת הנגנים הזאת שאינני מזהה אותו ) תהפוך בבוא העת והשעה לבומרנג. זה רק עניין של זמן. וכפי שאומרים הנביאים, Read my lips. מדהים שהאיש הניצב בראש האומה מפלג אותה במקום לאחד אותה. בלתי יסולח.

הערה שלי (2) : אינני מכיר את נורית גפן (בת 75) אמם של שירה גפן ואביב גפן. מעולם לא שוחחתי עמה וגם אף פעם לא ראיתיה. היא העניקה לאחרונה לרפי רשף בערוץ 12 ב- "אינטימי" ריאיון כן, תמים, ואצילי. צפיתי בו. מדובר באישה יפה ואמיתית. נורית גפן הרשימה אותי.

סוף הפוסט מס' 857. הועלה לאוויר במוצ"ש – 15 בפברואר 2020.