פוסט מס' 940 (מסה ב' חלקים 7, 8, 9, 10, ו- 11). "אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972". כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 940. הועלה לאוויר ביום רביעי – 2 בדצמבר 2020.

מר שמואל "מולי" ללקין ז"ל (2020 – 1926) היה מנהיג ספורט ברמה לאומית ו- איש מיוחד ויוצא דופן. שמואל "מולי" ללקין היה דמות אמיצה, מרתקת, מוסרית, ויישרת דרך. הוא כיהן ב- 1972 בתפקיד רם מעלה. הוא היה ראש המשלחת האולימפית הישראלית ה- Chief df Mission לאולימפיאדת מינכן 1972 שהפכה ב- 5 בספטמבר 1972 לאולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972. באותו היום המר ההוא נרצחו 11 ספורטאים ישראליים הי"ד על ידי מרצחי ארגון הטרור של "ספטמבר השחור".  

טקסט תמונה : קיץ 1972. ראש המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן 1972 שמואל ללקין (בן 46 בתצלום) בעת התכנון וההכנות לקראת טיסת המשלחת למשחקים האולימפיים של מינכן 1972 ושיכונם בביתן מס' 31 ברחוב קונולי בכפר האולימפי במינכן. שמואל ללקין ז"ל היה מנהיג אמיץ ואיש נדיר בשיעור קומתו. ברחוב קונולי 31 השתכנו 21 גברים מספורטאי המשלחת האולימפית הישראלית. שתי הספורטאיות הישראליות האצנית אסתר רוט – שחמורוב והשחיינית שלומית ניר – טור (בת קיבוץ איילת השחר) התגוררו במגורי הנשים בכפר האולימפי כ- 150 מטר מרחוב קונולי 31.

הערה שלי : הרחובות בכפר האולימפי הענק במינכן נקראו על שמות ספורטאים אולימפיים ידועים. רחוב קונולי נקרא על שמו של האתלט האמריקני ג'יימס קונולי שזכה באולימפיאדת אתונה 1896 במדליית הזהב בקפיצה משולשת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). (באדיבות שמואל ללקין . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו השער הקדמי של הכרך הראשון עב הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", שקרוי : "ההכנות". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל נעשו במשך 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו השער האחורי של הכרך הראשון עב הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", הקרוי, "ההכנות". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל נעשו במשך 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו השער הקדמי של הכרך השני עב הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת דמים – מינכן 1972", הקרוי : "הרצח והטבח". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל נעשו במשך 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו השער האחורי של הכרך השני עב הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", "הרצח והטבח". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל נעשו במשך 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער הקדמי של הכרך השלישי והרביעי עבי הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", "מטמורפוזה". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל נעשו במשך 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : השער האחורי של הכרך השלישי והרביעי עבי הכרס בטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", "מטמורפוזה". המחקר והכתיבה שלי בארץ ובחו"ל נעשו במשך 16 שנים בין 1998 ל- 2014. הטרילוגיה כוללת בתוכה כ- 10000 (רבבה) עמודים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 940 (מסה ב' חלקים 7, 8, 9, 10, ו- 11). שמואל "מולי" ללקין ז"ל איננו (2020 – 1926). שמואל ללקין היה ממנהיגי הספורט הבולטים והחשובים לדורותיהם במדינת ישראל מאז נוסדה ב- 1948. שמואל ללקין היה מ"פ בגדוד ה- 6 של הפלמ"ח בעת מלחמת העצמאות ב-1948. המג"ד שלו היה צבי זמיר יבד"ל (בן 95, היום). שמואל ללקין היה איש החזון והמעש. הוא כיהן שנים רבות בתפקיד מנכ"ל ההתאחדות לספורט בישראל ושימש ראש המשלחת האולימפית של ישראל ל-אולימפיאדת מינכן 1972 שהפכה לאולימפיאדת הרצח ו-הדמים בה נרצחו 11 ספורטאים ישראליים ע"י ארגון הטרור הפלסטיני "ספטמבר השחור". דווקא שם באולימפיאדת הרצח והדמים ההיא של מינכן 1972 הגיעה מנהיגותו האמיצה, הכנה, ויישרת הדרך של שמואל ללקין ז"ל לשיאה הלאומי והאנושי. שמואל "מולי" ללקין עבורי תיוותר לעולם כאדם בלתי נשכח. פוסט מס' 940 (מסה ב' חלק 7). הועלה לאוויר ביום רביעי – 2 בדצמבר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים שוב גם לאחר צאתם אור.

הערה 2 : הבלוג נמצא עדיין בראשית התפתחותו הטכנולוגית ותחילת עיצובו.

הערה 3 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 4 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 5 : מיומנות כתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הקדמה 1.

מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (בתחום תולדות, קורות, והתפתחות שידורי הטלוויזיה – בארץ ובעולם, בארץ מ- 1962 ובעולם מ- 1884 לאחר המצאת הטלוויזיה ע"י המדען הגרמני פאול ניפקואו) אך תחת Title וכותרת אחת משותפת ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" התחלתי ב- 1998 לאחר ביקורי באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה (Sydney Australia) במסגרת פגישת ה- WBM ה-1 והיערכות קבוצת SOBO האוסטרלית לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני 2000. אולם הענקתי לה תנופה רבתי בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה והמרשימה של קבוצת  SOBO, והם טרם הסתיימו עדיין בסופה של שנת 2020. לא שיערתי בשנת 2000 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מ-22 שנים שנים ותכלול בתוכה יותר מ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים.

הקדמה 2.

פוסט מס' 940. תזכורת מָרָה : כרוניקה של רצח שאיננו ידוע מראש לפני 48 שנים. יום שלישי ההוא של 5 בספטמבר 1972 באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 נחרת לדיראון עולם בהיסטוריה האנושית ובהיסטוריה האולימפית לדורותיה. 11 ספורטאים ישראליים נרצחים בדם קר במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 ע"י שמונה מחבלים פלסטיניים בני עוולה בפיקודו של לוּטִיף עִיסָא עָפִיף מארגון "ספטמבר השחור".

ציווי היסטורי לאומי : "זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשֶה לְךָ עֲמָלֵק" (!)  ספר דברים פרק כ"ה פסוק 17.

פוסט מס' 940. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 2 בדצמבר 2020.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציווי היסטורי לאומי : "זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשָה לְךָ עֲמָלֵק" (!). ספר דברים פרק כ"ה פסוק 17.

גם אני כמו כולם נחרדתי למשמע הגילויים החדשים שהתפרסמו אז לפני חמש שנים (יום רביעי – 2 בדצמבר 2015) בעיתונות הכתובה אודות פשעים נתעבים נגד האנושות שביצעו שמונת מחבלי ארגון "ספטמבר השחור" בפיקודו של לוּטִיף עִיסָא עָפִיף ב- 11 הספורטאים הישראלים האולימפיים בטרם רציחתם ביום שלישי ההוא – 5 בספטמבר 1972 בעיצומה של אולימפיאדת מינכן 1972. שוחחתי ארוכות עם שתי האלמנות האמיצות גב' אילנה רומנו וגב' אנקי שפיצר אודות רצח בעליהן מרים המשקלות יוסף רומנו הי"ד ומאמן נבחרת הסייפים אנדרה שפיצר הי"ד שנמנו של קבוצת 11 הספורטאים הישראלים הגיבורים חסרי מגן שהובלו לטבח נקטלו בדם קר על אדמה גרמנית בידי בן עוולה פלסטיני בשם לוּטִיף עִיסָא עָפִיף ואנשיו. אין מחילה ולא תהיה מחילה לעולם עד קץ הימים. קיבלתי משתיהן מידע חשוב כדי לכתוב את הספר עב הכרס "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". כמו כן ראוי לי להדגיש כי במהלך המחקר המקיף בין כארבע עשרה שנים בין 1998 ל- 2012 קיבלתי מידע רב מאוד, מהימן, וחשוב ושאבתי עדויות מהרבה אנשים ביניהם שמואל ללקין מנהל משלחת הספורטאים הישראלית האולימפית לאולימפיאדת מינכן 1972, צבי זמיר ראש המוסד דאז, ו- וויקטור כהן ראש האגף הערבי בשב"כ. הציווי התנ"כי, "זכור את אשר עשה לך עמלק" (!), שריר וקיים גם היום. טרם נס ליחו. הוא עדיין בגדר משימה היסטורית שלא הושלמה (!). עוד אציין למען קוראי הבלוג כי העדים הגרמניים, בין אם מדובר בכוח האדם הטלוויזיוני של DOZ (קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת שהורכבה מאנשי ARD ו- ZDF ושימשה Host broadcaster שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של המשחקים האולימפיים של מינכן 1972, ו/או באנשי הוועדה המארגנת הגרמנית בראשות וולטר טרוגר סירבו לחשוף בפניי את כל העובדות הנחוצות להשלמת המחקר הכולל של כתיבת הטרילוגיה "אולימפיאדת הרצח והדמים – מינכן 1972". חומר ארכיוני בלתי מגולה ורב ערך שוכב עדיין בארכיון משטרת מינכן אותה משטרת מינכן הכושלת בראשות מפקדה הנרפה והרשלן מנפרד שרייבר שלא הצליחה להגן על 11 הספורטאים הישראלים הגיבורים.

במשך 16 שנים בין 1998 ל- 2014 חקרתי ותחקרתי את אסון הדמים של אולימפיאדת מינכן 1972. בעת המחקר ראיינתי מאות אנשים בארץ, בגרמניה, ובעולם שקשורים לטבח הנורא שערכו שמונת מחבלי "ספטמבר השחור" בראשות לוטיף "עיסא" עפיף במשלחת האולימפית הישראלית ורצחו 11 ספורטאים שלנו. המחקר היסודי שטרם הושלם ואולי לא יושלם על ידי לעולם, סייע לי לכתוב טרילוגיה מקיפה המכילה כ- 10000 (עשרת אלפים עמודים) שהשערים הקדמיים והאחוריים של כרכיה מופיעים לפני הקוראים בהמשך הפוסט.

————————————————————————————————–

פוסט מס' 940 מסה ב' : הועלה לאוויר ביום רביעי – 2 בדצמבר 2020.

————————————————————————————————– 

פוסט מס' 940 (מסה ב' חלק 7) "אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972". מסה ב' מורכבת מ- 6 חלקים. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

פוסט מס' 940 (מסה ב' חלקים 7, 8, 9, 10, ו-11). שמואל "מולי" ללקין ז"ל איננו (2020 – 1926). שמואל ללקין היה ממנהיגי הספורט הבולטים והחשובים לדורותיהם במדינת ישראל מאז נוסדב ב- 1948. שמואל ללקין היה מ"פ בגדוד ה- 6 של הפלמ"ח בעת מלחמת העצמאות ב-1948. המג"ד שלו היה צבי זמיר יבד"ל (בן 95, היום). שמואל ללקין היה איש החזון והמעש. הוא כיהן שנים רבות בתפקיד מנכ"ל ההתאחדות לספורט בישראל ושימש ראש המשלחת האולימפית של ישראל ל-אולימפיאדת מינכן 1972 שהפכה לאולימפיאדת הרצח ו-הדמים בה נרצחו 11 ספורטאים ישראליים ע"י ארגון הטרור הפלסטיני "ספטמבר השחור". דווקא שם באולימפיאדת הרצח והדמים ההיא של מינכן 1972 הגיעה מנהיגותו האמיצה, הכנה, ויישרת הדרך של שמואל ללקין ז"ל לשיאה הלאומי והאנושי. שמואל "מולי" ללקין עבורי תיוותר לעולם כאדם בלתי נשכח. פוסט מס' 940 (מסה ב' חלק 7). הועלה לאוויר ביום רביעי – 1 בדצמבר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 940. אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972 (מסה ב'). מסה ב' מורכבת מ- חמישה חלקים 7, 8, 9, 10, ו- 11.

פוסט מס' 940 (מסה ב' חלקים 7, 8, 9, 10, ו- 11). שמואל "מולי" ללקין ז"ל איננו (2020 – 1926). שמואל ללקין היה ממנהיגי הספורט הבולטים והחשובים לדורותיהם במדינת ישראל מאז נוסדה ב- 1948. שמואל ללקין היה מ"פ בגדוד ה- 6 של הפלמ"ח בעת מלחמת העצמאות ב-1948. המג"ד שלו היה צבי זמיר יבד"ל (בן 95, היום). שמואל ללקין היה איש החזון והמעש. הוא כיהן שנים רבות בתפקיד מנכ"ל ההתאחדות לספורט בישראל ושימש ראש המשלחת האולימפית של ישראל ל-אולימפיאדת מינכן 1972 שהפכה לאולימפיאדת הרצח ו-הדמים בה נרצחו 11 ספורטאים ישראליים ע"י ארגון הטרור הפלסטיני "ספטמבר השחור". דווקא שם באולימפיאדת הרצח והדמים ההיא של מינכן 1972 הגיעה מנהיגותו האמיצה, הכנה, ויישרת הדרך של שמואל ללקין ז"ל לשיאה הלאומי והאנושי. שמואל "מולי" ללקין עבורי תיוותר לעולם כאדם בלתי נשכח. פוסט מס' 940 (מסה ב' חלקים 7, 8, 9, 10, ו-11). הועלה לאוויר ביום רביעי – 2 בדצמבר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה : המחקר והכתיבה של הנושא "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" נעשה על ידי במשך 16 שנים בין השנים 1998 ל- 2014.

ציווי היסטורי לאומי : זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשָה לְךָ עֲמָלֵק / ספר דברים פרק כ"ה פסוק 17.

במשך 16 שנים בין 1998 ל- 2014 ערכתי וכתבתי מחקר מעמיק חסר תקדים בהיקפו אודות אירועי "אולימפיאדת הרצח והדָמִים של מינכן 1972". המחקר העניק לי תשתית רחבה כדי לכתוב טרילוגיה (שלושה כרכים עבי כרס) שכוללת בתוכה כ- 1000 עמודים אודות המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 – שהפכו לאולימפיאדת דמים בהם נרצחו בדם קר 11 ספורטאים ישראליים ע"י שמונה מחבלים פלסטיניים . בעת המחקר והכתיבה של "אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972" ראיינתי מאות אנשים מהארץ, מגרמניה, ומהעולם כולו : אנשי טלוויזיה  ותקשורת, אנשי DOZ קבוצת הטלוויזיה המבצעית הגרמנית (מיסודן של ARD ו- ZDF) ששימשה ה- Host broadcaster והפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי, כמו גם אנשי הוועדה המארגנת הגרמנית ובראשם וָולְטֶר טְרוֹגֶר מנהל הכפר האולימפי ומי שהיה סגנו ויד ימינו של יו"ר הוועדה המארגנת הגרמנית וגם נשיא הוועד האולימפי הגרמני ווילי דאומה, וגם אנשי ביטחון. הטרילוגיה מורכבת ממאות תמונות (רובן אקסקלוסיביות ורואות אור לראשונה) ומסמכים רבים, מאות עדויות ממקור ראשון, וקטעי עיתונות רלוואנטיים. הטקסט שנכתב על ידי במשך כעשר שנים רווי יגון וצער עמוק. הוא מתאר טרגדיה נוראית שבמידה רבה הייתה כרוניקה של רצח וטבח ידועים מראש אך באותה מידה הייתה גם כרוניקה מפתיעה ולא ידועה מראש שתפשה את שירותי הביטחון של מדינת ישראל וגרמניה בלתי מוכנים. מעשה הטרור של השתלטות קבוצת שמונה המחבלים הפלסטיניים מארגון "ספטמבר השחור" בפיקודו של לוטיף "עיסא" אפיף על דירות מס' 1 ומס' 3 של מגורי הספורטאים הישראליים ברחוב קונולי 31 ורציחתם של אחד עשר מהם, נעשתה כארבעה חודשים לאחר חטיפת מטוס של חברת התעופה הבלגית "סבנה" ע"י מחבלים פלסטיניים אחרים, והנחתתו בנמל התעופה לוד לצורך מיקוח ושחרור מאות מחבלים הכלואים בבתי כלא בישראל. זה לא היה סוד כי אזרחים ישראליים ויעדים ישראליים בחו"ל היו ב- 1972 יעדים לפיגועים, חבלה, ורצח.

הטרילוגיה שנחקרה במשך עשור ונכתבה מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה, אוֹצֶרֶת בקרבה מידע עצום ורב בתחומים שונים. לא רק של תעשיית הטלוויזיה אלא גם בתחום הביטחון שנוגע למוסד הישראלי ולמוסד הגרמני, מידע שטרם התפרסם עד כה. בין מאות המרואיינים נמצאים גם כמה אנשים מהצמרת הביטחונית של מדינת ישראל בימים ההם. הטרילוגיה המרה מוקדשת למשלחת הספורט האולימפית הישראלית שטסה בחודש אוגוסט לאולימפיאדת הדמים של מינכן 1972, לנספים ולמשפחות הנספים ולניצולים, ולאיש מיוחד ויוצא דופן. דמות אמיצה מרתקת ויישרת דרך, מי ששימש אז ראש המשלחת האולימפית הישראלית ה- Chief df Mission מר שמואל "מולי" ללקין ז"ל (2020 – 1926).

טקסט תמונה : קיץ 1972. ראש המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן 1972 שמואל ללקין (בן 46 בתצלום) בעת התכנון וההכנות לקראת טיסת המשלחת למשחקים האולימפיים ושיכונם בביתן מס' 31 ברחוב קונולי בכפר האולימפי במינכן. מנהיג אמיץ ואיש נדיר בשיעור קומתו. ברחוב קונולי 31 השתכנו 21 גברים מספורטאי המשלחת האולימפית הישראלית. שתי הספורטאיות הישראליות האצנית אסתר רוט – שחמורוב והשחיינית שלומית ניר – טור (בת קיבוץ איילת השחר) התגוררו במגורי הנשים בכפר האולימפי כ- 150 מטר מרחוב קונולי 31. הערה שלי : הרחובות בכפר האולימפי הענק במינכן נקראו על שמות ספורטאים אולימפיים ידועים. רחוב קונולי נקרא על שמו של האתלט האמריקני ג'יימס קונולי שזכה באולימפיאדת אתונה 1896 במדליית הזהב בקפיצה משולשת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). (באדיבות שמואל ללקין . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טקסט תמונה : בוקרו המוקדם של יום שלישי – 5 בספטמבר 1972 (משהו בסביבות חמש וחצי בבוקר). אחד משמונת המחבלים (עוטה על ראשו מסכת הסוואה) מקבוצת הטרור של "ספטמבר השחור" בפיקודו של לוטיף של עיסא אפיף, מאבטח את המרפסת של דירה מס' 1 (אחת מחמש דירות) של המשלחת הישראלית שהיו ממוקמות ברחוב קונולי מס' 31 בכפר האולימפי של מינכן 72' ואשר נכבשה על ידם בכוח רובי הקלצ'ניקובים שלהם. שמונת המחבלים לקחו בשבי את ארבעת המאמנים האולימפיים הישראליים ושני השופטים הישראליים הבינלאומיים שהתגוררו בדירה הזאת מס' 1 : עמיצור שפירא מאמן א"ק, קהת שור מאמן קליעה, אנדרה שפיצר מאמן סיוף, משה וויינברג מאמן היאבקות, יוסף גוטפרוינד שופט בינלאומי בהיאבקות, ויעקב שפרינגר שופט בינלאומי בהרמת משקלות. המאמן החמישי טוביה סוקולסקי שהיה מאמן בהרמת משקלות הצליח לברוח דרך חלון הדירה. המחבלים ירו בו אולם החטיאו. (באדיבות הסוכנויות. ארכיון יואש אלרואי).  

טקסט תמונה : שבת בצהריים – 26 באוגוסט 1972. אולימפיאדת מינכן 1972. תצלום של הנהלת המשלחת ברחוב קונולי 31 בכפר האולימפי מהצד של המרפסות של חדרי המאמנים, הספורטאים, של ראש המשלחת שמואל ללקין ושל רופא המשלחת ד"ר קורט ווייגל ודקות אחדות בטרם יציאת המשלחת לטקס הפתיחה באצטדיון האולימפי. ברקע נראות חמש הדירות הדו מפלסיות בהן התגוררו 21 ספורטאים גברים מהמשלחת. הדירה הראשונה מימין היא דירה מס' 1, ואחריה לפי הסדר דירות 2, 3 , 4 , ו- 5 . בדירה מס' 1 התגוררו המאמנים הלאומיים, עמיצור שפירא מאמן א"ק, קהת שור מאמן קליעה, טוביה סוקולסקי מאמן בהרמת משקלות, אנדרה שפיצר מאמן סיוף, ומשה "מוני" וויינברג מאמן המתאבקים. כמו כן גרו בדירה מס' 1 השופט הבינלאומי בהיאבקות יוסף גוטפרוינד, והשופט הבינלאומי בהרמת משקלות יעקב שפרינגר. שמואל ללקין התגורר לבדו כמנהל המשלחת בדירה מס' 5. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : יצחק אופק, יריב אורן, יוסף "יושו" ענבר (היה יו"ר הוועד האולימפי הישראלי), צבי פינקלשטיין, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי, איש לא מזוהה, ויצחק כספי. ראש המשלחת שמואל ללקין (אז בן 46) מתכופף מלפנים. (המקור שמור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).​

פוסט מס' 940 מסה ב' חלק 7.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים שוב מעת לעת בהתאם לצורך, גם לאחר צאתם אור.

הערה 2 : הבלוג נמצא עדיין בראשית התפתחותו הטכנולוגית ותחילת עיצובו.

הערה 3 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 4 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 5 : מיומנות כתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 6 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (בתחום קורות הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title משותף, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 והאצתי אותם בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO, והם טרם הסתיימו. לא שיערתי בשנת 2000 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מתריסר שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים.

———————————————————————————————————-

פוסט מס' 940 מסה ב' חלק 7 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 2 בדצמבר 2020

———————————————————————————————————-

פוסט מס' 940 מסה ב' חלק 7. אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972 (7). פוסט מס' 940 מסה ב' חלק 7. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 940 מסה ב' חלק 7. אולימפיאדת הרצח והדמים – מינכן 1972 (7). פוסט מס' 940. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה : המחקר והכתיבה של הנושא "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" נעשה על ידי במשך 16 שנים בין  1998 ל- 2014.

ציווי היסטורי לאומי : זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשָה לְךָ עֲמָלֵק / ספר דברים פרק כ"ה פסוק 17. 

יו"ר הוועדה המארגנת הגרמנית של אולימפיאדת מינכן 1972 ד"ר ווילי דאומה מכריז הכרזה דרמטית בטרם פתיחת אולימפיאדת מינכן 1972 : "המשחקים האולימפיים של מינכן של 1972 – לא יהיו כדוגמת המשחקים האולימפיים בעלי גוון מיליטריסטי של ברלין 1936". ווילי דאומה התכוון לכך שאולימפיאדת מינכן 1972 שהוא מארגן אותה, תהיה אולימפיאדה של שמחה ועליצות. חופש וחירות. אולימפיאדה של נעורים ואחוות ספורטאים. לא תראו ברחובות מינכן אנשים במדי חקי נושאי נשק, לא שיריוניות, לא שוטרים מחזיקים אקדחים, ולא אנשי ביטחון פנים". הצהרתו של ווילי דאומה הפכה לחֶרֶב פיפיות עבור י"א ספורטאים אולימפיים ישראליים שנרצחו באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972, ב- 5 בספטמבר 1972.

טקסט תמונה : שעות הבוקר המוקדמות של יום שלישי – 5 בספטמבר 1972. אולימפיאדת מינכן 1972. זהו צילום של צלם חובב שמתעד את ראשית המו"מ בין לוטיף "עיסא" אפיף (חובש מגבעת לבנה) עם קבוצת המו"מ הגרמנית ברחבת רחוב קונולי 31 ליד ביתן המגורים של משלחת ספורטאי ישראל. הצלם ניצב מהעבר השני של רחוב קונולי 31 ועומד באחת הקומות העליונות של בניין 24 הגבוה ברחוב קונולי ואשר היה שייך למשלחת האולימפית המזרח גרמנית. (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שלישי בבוקר – 5 בספטמבר 1972. אולימפיאדת מינכן 1972. אחד מקבוצת 8 המחבלים של לוטיף "עיסא" אפיף מאבטח את המרפסת העליונה של דירה מס' 1 ברחוב קונולי 31 שם מוחזקים כפותים תשעת בני הערובה הישראליים. (סוכנויות + DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : יום רביעי 11.00 – 6 בספטמבר 1972. האצטדיון האולימפי במינכן. נשיא גרמניה גוסטאב היינמאן נואם בטקס הזיכרון ל- י"א הספורטאים הישראליים שנרצחו ע"י בני עוולה מחבלים פלסטיניים. (באדיבות DOZ ו -IOCׂ). זיהוי נוסף : בשורה השנייה מלמטה ניתן להבחין בשר הפנים הבאווארי ד"ר ברונו מרק (חמישי מימין מרכיב משקפי שמש), שר הפנים הפדראלי האנס דיטריך גנשר, הלורד האירי מייקל קילאנין המיועד להחליף את האמריקני אוורי בראנדג' כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אחת עשרה בבוקר של יום רביעי – 6 בספטמבר 1972. אולימפיאדת מינכן 1972. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי האמריקני אוורי בראנדג' / Avery Brundage בן 85 (במרכז) נתמך משמאל ע"י ווילי דאומה ומימין ע"י איש מהוועדה מארגנת הגרמנית מגיע לאזכרה באצטדיון האולימפי כדי לשאת את נאומו הזכור לשמצה על פי הבנתה של מדינת ישראל: "THE GAMES MUST GO ON", אמר לאחר טבח י"א הספורטאים הישראליים. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

גרמניה המעצמה הצבאית והכלכלית פתחה ב- 1 בספטמבר 1939 במלחמת העולם ה- 2 תחת מנהיגותו של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר בעטיה נהרגו עשרות מיליונים של בני אדם, והיא זאת שהשמידה בין השנים 1945 – 1941 כ- 6 מיליון יהודים – זכתה לרהביליטציה מהקהילייה הבינלאומית. הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בראשות הנשיא אוורי בראנדג' העניק ב- 1966 למינכן בירת באוואריה את הזכות לארח ב- 1972 את האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש. הכנותיה של הוועדה המארגנת הגרמנית בראשות היו"ר וִוילִי דָאוּמֶה (Willi Daume) ששימש גם נשיא הוועד האולימפי הגרמני הפיקו במשך 6 שנים 1972- 1966 סדר, ארגון, יעילות, ומשמעת לקראת טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים שנועדו להתקיים בשבת אחה"צ של 26 באוגוסט 1972. ווילי דאומה התחייב לייצר משחקים אולימפיים שונים לחלוטין במראם וצביונם מאלה של ברלין 1936 שהופקו ע"י הרייך ה- 3 בראשות אדולף היטלר ושר התעמולה הארסי שלו ד"ר יוזף גבלס. ווילי בראנדט הגה בפני העולם את הסלוגן : "מינכן של 1972 – לא תהיה ברלין של 1936". בית היוצר של רשתות הטלוויזיה הציבוריות של מערב גרמניה ARD ו- ZDF הקים את DOZ קבוצת הטלוויזיה המבצעית והמיוחדת שלו (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum). הקבוצה המבצעית שימשה Host broadcaster מקומי והפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי המסועף של אולימפיאדת מינכן 1972. אולימפיאדת מינכן 1972 תיזכר כהופעתו המזהירה של בימאי הטלוויזיה הראשי הגרמני הורסט זייפארת (Horst Seifart), ולצִדו בימאי הא"ק של DOZ אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Wolters), וכן המנהל הכללי של DOZ רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה (Robert Lembke), המהנדס הראשי של DOZ קָארְל הָיינץ (Karl Heinz), ומפקח ראשי על פעילותם של 40 ציוותי הצילום בפילם של DOZ אוּלְרִיךְ בְּרָאוּן (Ulrich Braun). אולימפיאדת מינכן 1972 תיזכר גם בשל עלייתה לגדולה ספורטיבית של מזרח גרמניה הטוטליטארית שצברה 66 מדליות. הישג חסר תקדים של מדינה שמנתה רק 15.000000 (חמישה עשר מיליון) תושבים. מאוחר יותר הוברר כי המוטציה הזאת שנקראה מזרח גרמניה התאדתה פוליטית ב- 1990 / 1989 וחברה למערב גרמניה, שנקראה מעכשיו גרמניה.

בחודש אפריל של שנת 1966 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) בראשות נשיאו האמריקני אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' בהצבעה ברוב של קוֹל אחד 31 נגד 30 על קיום האולימפיאדה ה- 20 במינכן בירת מדינת באוואריה במערב גרמניה והעדיף אותה על פני העיר הקנדית מונטריאול. מונטריאול המתינה ארבע שנים וזכתה לארח את האולימפיאדה ה- 21 ב- 1976. אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' נבחר לנשיא  IOC ב- 1 בספטמבר 1952 זמן קצר לאחר תום אולימפיאדת הלסינקי 1952. אוורי בראנדג' הביס בהצבעה של IOC  32:17את מתחרהו הבריטי אצן עבר, דיוויד ברלי (David Burdhley), מי שהיה אלוף אולימפיאדת אמשטרדאם 1928 בריצת 400 מ' משוכות בתוצאה של 53.4 ש'. דֵיוִויד בֵּרְלִי זכה לתואר האצולה לורד ואח"כ נקרא "המַרְקִיז מְאֶקְסְטֶר" (Marquess of Exeter). אך זה לא עזר לו בהתמודדות נגד האמריקני אוורי בראנדג'. אוורי בראנדג' האמביציוזי התמנה לתפקיד הרָם במקומו של הנשיא השוודי הקודם זיגפריד אדסטרום (Sigfrid Edstrom) בן ה- 82 והצהיר מייד כי הוא מתגייס למען התנועה האולימפית הבינלאומית ויעשה כל דבר למענה. אחת מהן הייתה העדפת מינכן על מונטריאול. בחירת העיר המארחת את המשחקים האולימפיים נקבעת שש שנים מראש כדי לתת לוועדה המארגנת המקומית ולמדינה המארחת די הותר זמן כדי להקים ולבנות את התשתיות הספורטיביות והלוגיסטיות העצומות הנדרשות לקיים אירוע בסדר גודל כזה. אנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 1972 ידעו שעריכת האולימפיאדה במינכן תעורר מחדש את זיכרונות המשחקים האולימפיים שהתקיימו בברלין 1936 בתקופת גרמניה הנאצית של אדולף היטלר. מערב גרמניה ביקשה להתנער מטראומת העבר.

ההיסטוריה האולימפית הגרמנית ב-1936 והתפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית.

ד"ר ווילי דאומה (Willi Daume) יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי מינכן 1972 ונשיא הוועד האולימפי הגרמני טָבַע כבר ב- 1966 עם קבלת הבשורה את הסלוגן, "מינכן לא תהיה ברלין", והתכוון כי האווירה באולימפיאדת מינכן 1972 תהיה שונה לחלוטין במהותה מזאת של ברלין הנאצית ב- 1936. הכוונה הייתה כי במינכן 1972 תשרור רוח נעורים ורֵעוּת , ועמן אחווה עולמית בינלאומית רוויה צבעים עזים ומלאה תקוות ושמחת חיים בניגוד לאולימפיאדת ברלין 36' הרִשמית, האפורה, והמיליטריסטית שעוצבה בידי הדיקטטורה הנאצית שכוֹנֵן אדולף היטלר ונוצלה לצרכים פוליטיים ולהאדרת פני המשטר. מערב גרמניה הייתה ב- 1972 המדינה השלישית אחרי אנגליה וצרפת שאירחה שתי אולימפיאדות קיץ במאה שעברה. ווילי דאומה היה קיצוני בהשקפת עולמו ורצה להציג את גרמניה נקייה מכל רבב צבאי וכתם לוחמני עד שאפילו סביב הכפר האולימפי במינכן לא הופקדה כל שמירה צבאית ולא היו מאבטחים סמויים חמושים של שירות הביטחון הגרמני. הוא רק לא גילה לעולם כיצד הוא מתכוון לארגן אולימפיאדה שרוויה בחלומות נעורים של אחווה ושלום ובצידם הישגים ספורטיביים מעולים. מדינת ישראל ושירותי הביטחון שלה לא ידעו כי הוועדה המארגנת החליטה זה מכבר להציב בכפר האולימפי וסביב הגדר שהקיפה אותו כאלפיים שוטרים – סדרנים וללא נשקים שלבשו תלבושת אחידה בצבע תכלת. העיקר היה להרחיק ממינכן כל אסוציאציה צבאית ב- "חקי" על פי רצונו של ווילי דאומה . הגדר הנמוכה של הכפר האולימפי לא הייתה מאובטחת וקל היה לדלג מעליה. הכפר האולימפי היה בעצם פרוץ וכפי שידוע והוברר מאוחר יותר היו לכך השלכות ביטחוניות מרחיקת לכת. ספורטאים ממדינות שונות שחזרו מאוחר בלילה לכפר מבילוי במינכן ומצאו את הכניסות הראשיות נעולות, פשוט דִלְגוּ בקלות מעל הגדר בדרכם לחדריהם, כשהשוטרים – סדרנים הגרמניים מעלימים עין. שמונת המחבלים הפלסטיניים המחופשים לאתלטים ולובשים בגדי אימון ונושאים תיקי ספורט "PUMA" ובתוכם כלי הרצח רובי קלאצ'ניקוב, מחסניות מלאות בכדורים, ורימוני רֶסֶס ניצלו את חוסר הערנות והאדישות הזאת מוקדם בבוקר של יום שלישי – 5 בספטמבר 1972 ונהגו כמו הספורטאים האמיתיים. הם קפצו מעל הגדר ליד שער Gate 25  A, וחדרו לכפר האולימפי באשמורת בוקר ביום האחד העשר של המשחקים. הוועדה המארגנת בראשות ווילי דאומה השקיעה הון עתק במתקני הספורט הנפלאים, סכום בן 1.000000000 (מיליארד) דולר אך רק 2.000000 (שני מיליון) דולר ייוחדו לאבטחה ולביטחון. הבדל עצום שרר בין מינכן 1972 רוויית צבעים עזים של תקוות, מרץ ושמחת נעורים, ושאיפות לשלום בינלאומי לבין אולימפיאדת ברלין 1936 האפרורית, אלופת הסדר והמשמעת, והמיליטריסטית רווייה במצעדים צבאיים של הוורמאכט ובמצעדי גדודי הנוער ההיטלראי של בלדור פון שיראך.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הפגנת עוצמה של גדודי הנוער הגרמני ההיטלראי בפיקודו של שר הנוער באלדור פון שיראך. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר סוקר מסדר צבאי ב- 1 באוגוסט 1936 תאריך טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מסע צבאי ליד שער ברנדנבורג לצורך יצירת הוד והדר של המשחקים האולימפיים של ברלין 36'. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. 1 באוגוסט 1936 תאריך טקס הפתיחה של המשחקים. 105000 צופים עושים את דרכם לאצטדיון האולימפי המרכזי. כוחות הביטחון הגרמניים החמושים שומרים היטב על הסדר הציבורי. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. 1 באוגוסט 1936. טקס הפתיחה. עשרות אלפים שלא השיגו כרטיסים ונותרו מחוץ לאצטדיון, ממתינים לראות את הפיהרר אדולף היטלר מגיע לאצטדיון כדי לפתוח את המשחקים. גייסות ה- SS החמושים שומרים בקפידה על הסדר הציבורי. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מצעד צבאי ברחוב מרכזי בברלין אונטר דן לינדן שנועד להאדיר את המשטר הנאצי. אזרחי גרמניה מקבלים את המצעדים הצבאיים בהתפעלות ובהצדעה במועל יד. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. המשטר הנאצי בראשות שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס ושר הנוער הגרמני באלדור פון שיראך, מאדירים את המוניטין של המדינה באמצעות מסדרי ענק וכינוסים עצומים של הנוער הגרמני. שם המשחק היה סדר מופתי, צייתנות, ומשמעת ברזל של האומה כולה למען הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. המשטרה הגרמנית בסיוע אנשי הביטחון הפנימי של ה- SS, כולם חמושים, עורכים סדר מול קהל משולהב. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הגרמנים המיליטאריסטיים של 1936 לא לקחו שום סיכון. המשטרה האזרחית ומשטרת הביטחון הפנימי של הגסטאפו ה- .S.S על עשרות אלפי סוכניו היו חמושים היטב כדי למנוע כל הפתעה.

את המראות והתמונות המיליטאריסטיות האלה מ- 1936 רצה למנוע ווילי דאומה בכל מחיר מהציבור ב- 1972. וִוילִי דָאוּמֶה (Willi Daume) היה נער בן 16 כשפרצה מלחמת העולם ה- 2 ב- 1939. מספיק מבוגר כדי לחוות את המראות הקשים של המלחמה. ב- 1945 הייתה גרמניה הרוסה ומובסת. לקח שנים לשר הכלכלה לודוויג ארהארד והקנצלר קונראד אדנהאואר בסיוע אמריקני רב ממדים לבנות ולשקם מחדש את המדינה החרבה. ב- 1966 כש- IOC העניק את למינכן את הזכות לארח ב- 1972 את האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש, ווילי דאומה היה בן 53. הוא החליט שהאולימפיאדה הזאת שהוא המארגן הראשי שלה תאפיין סדר עולמי חדש : נעורים, עליצות, צבעוניות, אדיבות, חירות, ואחוות ספורטאים. ווילי דאומה תיאם עם שר הפנים של ממשלת בָּאוָוארְיָה ד"ר ברונו מרק ועם מפקד משטרת מינכן ד"ר מנפרד שרייבר מדיניות מכוונת בה נוכחותם של השוטרים וכוחות הביטחון במינכן והכפר האולימפי תוצנע לחלוטין עד כדי הלבשת השוטרים בכפר האולימפי במדי תכלת והסרת הנשקים. לשוטרים – סדרנים היה אולי כוח להתמודד עם שיכורים משתיית בירה אך לא עם טרוריסטים מזוינים ברובי קלאצ'ניקוב ורימוני רֶסֶס.

האם היה וִוילִי דָאוּמֶה תמים ו/או טיפש ? (נולד ב- 1913 ומת ב- 1996) הרי בארכיון של משטרת מינכן ניתן למצוא את הדו"ח הבא, כלהלן : "כוחות הביטחון הבאוואריים (משטרה ומשמר הגבול) התכוננו לקראת מצב אפשרי של ביצוע מעשה טרור במינכן 72' במשך תקופת האולימפיאדה. הנחת העבודה של קבוצת המחקר המשטרתית של מדינת באוואריה בראשותו של הפסיכולוג הראשי גיאורג זִיבֶּר (George Zibber) בדבר מעשה טרור אפשרי במשחקים האולימפיים הייתה מדויקת. גיאורג זיבר העביר למפקד משטרת מינכן ד"ר מאנפרד שרייבר מִפְרָט פוטנציאלי בו טרוריסטים מזוינים בנשק חַם פושטים על משלחות ספורט שהגיעו לאולימפיאדת מינכן 72' ממדינות הנמצאות באזורים של סכסוכים פוליטיים בעולם (כמו המזרח התיכון למשל). קבוצת המחקר של גיאורג זיבר הניחה כי המיקוד התקשורתי העצום במשחקים האולימפיים באמצעות טלוויזיה ורדיו לרבות עיתונות כתובה, מעניקים סיכוי טוב לקבוצות טרור וגרילה קיצוניות להתבלט, לדרוש דמי כופר, ולהפיק יתרונות אֵימָה נוספים".

משלחת ישראל באולימפיאדת מינכן 72' הייתה נתונה אם כן כל העת לאיום פוטנציאלי של הטרור הפלסטיני על פי חזונו של גיאורג זיבר. הרי היו לכך תקדימים מהעבר הקרוב : ב- 23 ביולי 1968 נחטף מטוס אל- על (הטיס אותו הקפטן עודד אברבנאל) שהיה בטיסתו מרומא לתל אביב ע"י מחבלים פלסטיניים. הוא הוסט ממסלולו וטס לאלג'יר. ב- 10 בפברואר 1970 הותקף מטוס אל – על ע"י מחבלים פלסטיניים בעת שהיה בחניית ביניים במינכן. בהתקפה נהרג אחד הנוסעים ושחקנית התיאטרון חנה מרון נפצעה ואיבדה את רגלה. ב- 8 במאי נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית "סבנה" (SABENA) ע"י מחבלים פלסטיניים והונחת בשדה התעופה לוד לצורך מיקוח של שחרור מאות מחבלים כלואים בישראל. גיאורג זיבר ראה את הנולד וקלע בול אך מאנפרד שרייבר דחה את התסריט. הנימוק שלו היה , שיו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים ווילי דאומה ביקש להפיק משחקים שמחים, והוא כמפקד המשטרה איננו רוצה לטפל בענייני הביטחון באולימפיאדה בצורה רשמית מידי, נוקשה מידי, ובלתי גמישה. מעשה הטרור של קבוצת שמונה המחבלים מארגון "ספטמבר השחור" בפיקודו של לוטיף "עיסא" אפיף נגד הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972, כשכל שרשרת הביטחון הגרמנית פרוצה – נלמד והופקו הלקחים. ראינו את זה מאוחר יותר בעת אולימפיאדת לונדון 2012. יו"ר הוועדה המארגנת הבריטית  סבסטיאן קו וממשלת אנגליה לא לקחו שום סיכון. עליצות אולימפית איננה שקולה כנגד חיי אדם.

ראש המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן 1972 שמואל ללקין מוסיף : "רק משהתרחש האסון הוברר כי הסדרנות והפיקוח בכפר האולימפי היו אמורים להתמודד עם עבריינות מקומית כמו אלימות ושִיכְרוּת , אך לא עם טרוריסטים נחושים וחמושים בקלצ'ניקובים ורימוני רֶסֶס".

צֵל העבר הכבד של אולימפיאדת ברלין 1936 רבץ כאות קַיִן על הוועדה המארגנת הגרמנית של מינכן 72', אך צריך לזכור שהוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי ברלין 1936 בראשותם של נשיא הוועדה ד"ר תִּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד והמנכ"ל פרופסור קָארְל דִים, הפיקה אולימפיאדה לתפארת בעלת הישגים ארגוניים וחידושים טכנולוגיים רבים. תיאודור ליוואלד וקארל דים הציגו לראשונה באולימפיאדת ברלין באוגוסט – 1936 את אקדח הזינוק האלקטרוני המחובר למצלמת ה- Photo finish. זאת הייתה אחת ההמצאות הטכנולוגיות המפליגות ביותר בתקופה ההיא . שניהם גם היו הראשונים שהגו את רעיון הדלקת הלפיד האולימפי בעיירה אולימפיה ביוון העתיקה והבאתו ממרחק של מאות קילומטרים ע"י רצים שונים לברלין בירת גרמניה. האתלט הגרמני פְרִיץ שִילְגֶן נכנס לאצטדיון בברלין ב- 1 באוגוסט 1936 הקיף אותו פעם אחת והדליק את המשואה האולימפית בטקס חגיגי לעיני 105000 (מאה וחמישה אלף) צופים והקנצלר אדולף היטלר כסממן של שמירה על המורשת האולימפית של יוון העתיקה. עד אולימפיאדת ברלין 36' כלל לא עלה על הפרק רעיון הדלקת הלפיד כמוקד האירועים בטקס הפתיחה האולימפי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הוועדה המארגנת של המשחקים מציגה את אקדח ההזנקה האלקטרוני בריצות על המסלול כשהוא פועל בסינכרוניזציה  עם מצלמת ה- Photo finish המוצבת ברוֹם מגדל באצטדיון האולימפי בברלין, על קו הגמר. (באדיבות OLYMPIA  1936. ארכיון יוש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. צילום מקרוב של אקדח ההזנקה. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט : אולימפיאדת ברלין 36'. זהו מנגנון מצלמת ה- Photo finish בתחרויות הריצה באולימפיאדת ברלין 1936. השימוש במצלמת הפוטו הפיניש כמצלמה שופטת לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים הפך את המדידה ודירוג המנצחים באולימפיאדת ברלין 36' למדויקת ביותר ומנעה מחלוקות שיפוט מיותרות. הישג טכנולוגי מרשים של הוועדה המארגנת בראשותם של ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דִים. (באדיבות OLYMPIA 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. זהו פרופסור קארל דים מנכ"ל הוועדה המארגנת של המשחקים. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. זהו ד"ר תיאודור ליוואלד נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים. הוא וקארל דים נחשבו לצוות ארגון מצטיין. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

וצריך לזכור עוד דבר. מהנדסי הטלוויזיה הגרמנית של חברת "TELEFUNKEN" ב- 1936 ובראשם מהנדס האלקטרוניקה הנודע וולטר בְּרוּךְ (Walter Bruch) היו הראשונים בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית שהעבירו בשידורים ישירים כ- 75 שעות באירוע ספורט בינלאומי ענק בסדר גודל כזה. שידורי הטלוויזיה אז ב- 1936 לא התקיימו במתכונת הטכנולוגית המוכרת היום. האנשים טרם החזיקו מקלטי טלוויזיה בסלון ביתם. יעדי סיגנל שידורי הטלוויזיה כוונו לנקודות צפייה ציבוריות מרוכזות. ב- ברלין עצמה הוקמו עשרים ושמונה מרכזי צפייה מיוחדים בספריות ובתיאטראות העיר למען האזרחים כדי לאפשר להם לצפות בטקסי הפתיחה והנעילה ובתחרויות הא"ק,השחייה, וההתעמלות. האצטדיון האולימפי היה מאוכלס מידי יום ביומו ב- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) צופים כמוהו גם הבריכה האולימפית שאת יציעיה גדשו כל יום 40000 (ארבעים אֶלֶף) צופים. מרכזי הטלוויזיה המאולתרים היו פיצוי למאות אלפי אזרחים גרמנים שלא הצליחו לקנות כרטיסים אבל ראו את הפלא השמיני בהיווצרותו ובהתגלמותו. וולטר ברוך הפך לאלוהים בגרמניה. משרד הדואר והתקשורת הגרמני ב- 1936 באחריותו של שר התעמולה והמומחה הנאצי הראשי להסתה לאומית ד"ר יוזף גבלס ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) הרחיק לכת ודחף את סיגנל הטלוויזיה מחוץ לברלין לעבר ערים מרוחקות כמו פוטסדאם הסמוכה, ולייפציג והמבורג המרוחקות. זה היה פלא טכנולוגי מזהיר בתולדות הטלוויזיה הגרמנית לדורותיה. DOZ בראשות הורסט זייפארת, רוברט למבקה, אולי וולטרס, קארל היינץ, ו- אולריך בראון והוועדה המארגנת בראשות ווילי דאומה נהנו ממורשת טלוויזיה שנוצרה ב- 1936.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מהנדס האלקטרוניקה הראשי של חברת "TELEFUNKEN" וולטר ברוך (Walter Bruch) בוחן את עבודת אחת משתי מצלמות ה- Video הענקיות שסיקרו את טקס הפתיחה האולימפי, את תחרויות הא"ק, ואת הגעת רצי המרתון לאצטדיון. (באדיבות מר אולריך ארדט מ- ZDF ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שלוש מצלמות Video ענקיות שכל אחת מהן שקלה כמעט רבע טון סיקרו את תחרויות הא"ק והשחייה והגעת רצי המרתון לאצטדיון האולימפי. דרושים היו שישה אנשים כדי לתפעל את תותח הצילום הענק וגדל המידות. הטלוויזיה הגרמנית החדשנית פעלה ב- 1936 תחת עינו הפקוחה פיקוחו של משרד רשות הדואר והתקשורת ברייך ה- 3, ה- DRP, והייתה כפופה ישירות לשר התעמולה ד"ר יוזף גבלס. חוץ ממשימות הספורט נועדו לה מטרות פוליטיות. ד"ר יוזף גבלס כבר הכריז במארס 1935 בחנוכת צילומי הטלוויזיה הראשונים של חברת "Telefunken" כי כל אמצעי התקשורת של הרייך ה- 3 הנאצי הגרמני מולאמים ויוקדשו למען המדינה וצרכיה. איש כמובן בגרמניה לא הטיל ספק בהצהרה הדיקטטורית הזאת.

טקסט תמונה : אחת התמונות הנדירות של מצלמת טלוויזיה אלקטרונית באולימפיאדת ברלין 1936 . זוהי אחת משלוש מצלמות ה- Video שמהנדסי האלקטרוניקה הגרמניים של  DRP (ראשי תיבות של Deutsche  Reich  Post) השתמשו בהן בעת שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת ברלין 1936. המצלמה הנראית בתמונה הזאת (מצוידת בשפופרת הצילום איקונוסקופ פרי המצאתו של ד"ר וולדימיר זווריקין) נראית כמו תותח צילום ומוצבת באִצטדיון האולימפי המרכזי. שלוש מצלמות Video כיסו את תחרויות הא"ק, השחייה, ואת שלב ההגעה של רצי המרתון לאִצטדיון האולימפי. משקלה של מצלמת Video כזאת היה כמעט רבע טון. המצלמות נזקקו למזג אוויר בהיר ואור יום חזק כדי לייצר סיגנאל תמונה באיכות ראויה לצורכי שידור. שלוש מצלמות ה- Video הגרמניות הפיקו 72 שעות שידורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית במשך 16 ימי התחרויות אך חומר השידור לא הוקלט מעולם [1] . (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. גל הזכויות שמורות). 

מהנדסי חברת האלקטרוניקה הגרמנית "TELEFUNKEN" הבלתי נלאים שפעלו תחת הוראות סיקור מפורשות של DRP העבירו חלק מהשידורים הישירים של אולימפיאדת ברלין 36' גם באמצעות כמה ניידות שידור מיוחדות ששילבו הפעלת Film ו- Video בעת ובעונה אחת . המצלמה שהוצבה על גג הניידת שלהן צילמה אמנם בפילם אך בבטן הניידת הורכבה מעבדת מיוחדת ומתוחכמת שפיתחה את הפילם במהירות עצומה בפרק זמן של 40 (ארבעים) שניות בלבד ותרגמה אותו מייד באמצעים אלקטרוניים לתמונת Video כדי שניתן יהיה להעביר אותה בשידור ישיר לאולפן הטלוויזיה. בכך אפשרה חברת "טלפונקן" (Telefunken) להעביר שידורי ספורט בטלוויזיה כמעט באופן ישיר לאחר התמהמהות טכנית קצרה בת 40 שניות. ציבור הצופים כמובן לא היה מודע להשהיית הזמן הזאת.

טקסט תמונה  :  האולימפיאדה הנאצית של  ברלין 1936. צילום נדיר של ניידת שידור טלוויזיה של DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) מסוג מרצדס נושאת עליה מצלמת פילם. (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ניידת שידור של "TELEFUNKEN" מעבירה באמצעות כבל Video היוצא ממכונית המרצדס את סיגנל התמונה לעבר אולפן הטלוויזיה. (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מעבדת הפילם בתוך ניידת השידור מפתחת את החומר ומעבירה אותו לאינפורמציה אלקטרונית של תמונת Video המשודרת לאולפן הטלוויזיה. הישג טכנולוגי מרשים. (באדיבות אולריך מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיגנל השידורים הישירים בטלוויזיה הגרמנית הועבר ל- 28 מרכזי צפייה מיוחדים שהוקמו בברלין עיר הבירה לרבות הכפר האולימפי ששכן בפאתי ברלין אך מהנדסי האלקטרוניקה הגרמנים הצליחו לשלוח אותו כאמור לטווחים של עד 300 ק"מ שהיו מיועדים לערים מרוחקות כמו המבורג, לייפציג, ופוטסדאם. מאות אלפי אזרחים גרמניים צפו בפלא השמיני של שידורי הטלוויזיה . לא נשאר שום זיכרון מצילומי ה- Video האלה של ברלין 36' מפני שהמהנדסים של חברת "TELEFUNKEN" טרם ידעו להקליט תמונת Video מס' [2].

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. משרד הדואר והתקשורת הנאצי ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) באחריותו של שר התעמולה הגרמני ד"ר יוזף גבלס מקים מרכזי צפייה לטלוויזיה מיוחדים בכפר האולימפי בברלין, בברלין עצמה, ובערים נוספות כ- לייפציג, המבורג, פוטסדאם ואחרות. מאות אלפי אזרחים גרמניים צפו בפלא השמיני. (התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרון הצילום היחיד שנותר מאולימפיאדת ברלין הוא סרטה הדוקומנטארי בן כארבע שעות "OLYMPIA" (בפילם) של הבימאית הגרמנית הנודעת גב' לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl). "אולימפיה" הוא מסמך קולנועי – דוקומנטרי מרתק שהוכן והורכב ב- 1936 משני חלקים : הראשון נקרא, "פסטיבל העמים" (Fest der Volker) ושמו של החלק השני הוא "פסטיבל היופי" (Fest der Schonheit). לני ריפנשטאהל תיעדה את משחקי ברלין 1936 באמצעות 45 מצלמות פילם בנות 35 מ"מ, עליהן הורכבו עדשות מגוונות מסוגים שונים. צוות הצילום הענק שלה כלל כ- 300 אנשים וההפקה היקרה בעלות של כ- 3000000 (שלושה מיליון) מארקים גרמניים מומנה כולה ע"י מיניסטריון התעמולה בראשות השַר ד"ר יוזף גבלס ועל פי הוראתו המפורשת של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. בימאית הקולנוע הגרמנייה הגדולה לני ריפנשטאהל (במרכז) בחברת שני מעריצה, אדולף היטלר (מימין) ויוזף גבלס (משמאל). (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

45 (ארבעים וחמישה) הצלמים של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ועוזריהם ירו כמות פנטסטית של 500000 (חצי מיליון) מטר של פילם מצולם, ביניהם שוטים רבי המוניטין המנציחים את זכייתו של האָצָן השחור האמריקני הפִּלְאִי גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) בארבע מדליות זהב בתחרויות הא"ק, בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מטרים (10.3 ש') ו- 200 מטרים (20.7 ש'), קפיצה לרוחק (8.06 מ'), ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מטר בה קבעה הרביעייה האמריקנית שיא עולם של 39.8 ש' (הרץ הראשון היה גֶ'סִי אוֹאֶנְס, הרץ השני היה רָאלְף מֶטְקָאלְף, הרץ השלישי היה פוֹי דְרֵיְיפֵּר, והרץ המסיים היה פְרָאנְק וָויְיקוֹף). לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל התעלמה מתורת הגזע הארי של גרמניה הנאצית והמצלמות שלה חשפו את גֶ'סִי אוֹאֶנְס וספורטאים שחורים נוספים בנבחרת ארה"ב במלוא הדרם הספורטיבי. הבימאית לא התייחסה לעימות הספורטיבי – פוליטי שהפגין הקנצלר הגרמני אדולף היטלר כשסירב ללחוץ את ידיהם של הספורטאים השחורים האמריקניים. לני ריפנשטאהל מציגה את היטלר בסרט "אולימפיה" כבן אנוש רגיל שצופה בהנאה בתחרויות.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . טקס הפתיחה באצטדיון האולימפי. הבימאית הגרמנייה רבת המוניטין גב' לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) והצלם שלה עוקבים אחרי ריצתו של נושא הלפיד ומדליק המשואה האולימפית פריץ שילגן. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ג'סי אואנס (Jesse Owens) האתלט האמריקני השחור שזכה בארבע מדליות זהב בשתי הריצות ל-100 מ' ו-200 מ', קפיצה לרוחק , ומירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ', והפך למושא הערצתה של לני ריפנשטאהל. (באדיבות OLYMPIA ZEITUN  1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "למילים יש וויזואליה משלהן", במסגרת הסדרה בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי , וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הפיהרר אדולף היטלר חולף על פני שער ברנדנבורג  ב- Via Triumphalis (דרך הניצחון) בעיר ברלין במסעו המלכותי במכונית מרצדס מפוארת לעבר האצטדיון האולימפי, שם ייערך בעוד שעה קלה טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש. 40000 (ארבעים אלף) אנשי ס.ס. ומשטרה אבטחו את המסע של אדולף היטלר ב- "שדרת הניצחון" לעבר האצטדיון האולימפי המרכזי.  (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונות : 1 באוגוסט 1936. יום הפתיחה של אולימפירת ברלין 1936. אולימפיאדת ברלין נראתה כמגרש מסדרים צבאי אחד גדול. סדר מופתי שרר בעיר בעת שהרץ הגרמני נושא הלפיד פריץ שילגן (Fritz Schilgen) הבלונדיני מתקרב לאצטדיון האולימפי שילגן נבחר בקפידה למשימה ההיסטורית בשל מראהו הארי, בלונדיני ובעל עיני תכלת. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי).

 טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. האִצטדיון האולימפי בברלין. טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 36' . קנצלר גרמניה אדולף היטלר צועד עם פמלייתו על מסלול הפחם באצטדיון האולימפי דקות לפני טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 11 של הזמן החדש . כניסתו לאצטדיון האולימפי עוררה התרגשות עצומה . 100 אלף הצופים באצטדיון זעקו בקול ניחר ובמועל יד "Sieg Heil , Sieg Heil". ליד אדולף היטלר צועדים בשורה הראשונה שני גאוני הארגון של משחקי האולימפיאדה ה- 11 של העידן החדש תיאודור ליוואלד (Theodor Lewald) משמאלו וקארל דים (Carl Diem) לימינו , נשיא ויו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים. ההצלחה הגדולה של אדולף היטלר הייתה בשיווק המשחקים. לני ריפנשטאהל עשתה זאת באמצעות 45 מצלמות ו-500 ק"מ פילם מצולם. סרטה המפורסם "אולימפיה" אודות משחקי ברלין 1936 הוצג בשני חלקים . החלק הראשון נקרא "חגיגת העם". לחלק השני של הסרט היא העניקה את השם "פסטיבל היופי". משרד הדואר הגרמני DRP של הרייך ה- 3  הנאצי (ראשי תיבות של Deutsche  Reich  Post) שיווק את אולימפיאדת ברלין 1936 גם באמצעות שידורי טלוויזיה שכללו שלוש מצלמות Video. הן נראו כמו תותחי צילום והניבו  72 שעות של שידורים ישירים . סיגנל השידור הטלוויזיוני נשלח מהאצטדיון בברלין למספר מוקדי צפייה מרכזיים בערי גרמניה וגם ל- 28 מוקדי צפייה בברלין. כמה מהם הוצבו בכפר האולימפי בברלין. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה: אולימפיאדת ברלין 1936. דוכן המנצחים בקפיצה לרוחק. לני ריפנשטאהל הנציחה במיומנות קולנועית רבה את הישגיו של האצן האמריקני ג'סי אואנס שזכה בארבע מדליות זהב תחרויות הא"ק (100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים ארבע פעמים  100 מטר). ג'סי אואנס ניצב במרכז על דוכן המנצחים בקפיצה לרוחק. מימין, הקופץ הגרמני קארל לודוויג 'לוץ' לונג בעל מדליית הכסף שהוכרח להצדיע במועל יד. משמאל הזוכה במדליית הארד היפני נאוטו טאז'ימה. סיטואציה ספורטיבית שהפכה בסופו של דבר להפגנה פוליטית נאצית גרמנית. (באדיבות 1936 OLYMPIAZEITUNG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג'סי אואנס מנצח בריצת הגמר ל- 100 מ'. (באדיבות "1936 OLYMPIAZEITUNG". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשחקים האולימפיים ה- 12 במניין של העֵת החדשה היו אמורים להיערך ב- 1940 בטוקיו, אך קנצלר גרמניה אדולף היטלר חולה מגלומניה שהעריץ את התנועה האולימפית תכנן כי החל מ- 1944 ייערכו האולימפיאדות באופן קבוע מידי ארבע שנים רק על אדמת גרמניה. ה- DRP שפעל במדויק על פי הוראותיו של שר התעמולה ברייך השלישי ד"ר יוזף גבלס ומעריצו של היטלר כבר הורה למהנדסי TELEFUNKEN להתחיל לתכנן את מצלמות הטלוויזיה האלקטרוניות של הדוֹר הבא, אלה שיכסו את המשחקים שייערכו שוּב בתוך שמונה שנים בברלין. מופעי הספורט הגדולים ומדע האלקטרוניקה צעדו כבר אז שלובי זרוע. הטלוויזיה נועדה לצילום אירועי ספורט אך ב- 1 בספטמבר 1939 פרצה כידוע מלחמת העולם ה- 2 ואירופה טבלה בנהרות של דם וכוסתה בתימרות עשן ואש.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ניידת שידור משולבת בצילום פילם ו- ווידיאו מצלמת את ריצותיו של האתלט האמריקני ג'סי אואנס. לא נשאר שום זיכרון צילום  ב- Video של זכיותיו של ג'סי אואנס בארבע מדליות זהב בריצות ל-100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מטרים. (ZDF).

טקסט תמונה  :  מצלמת Video חדישה של חברת האלקטרוניקה הגרמנית  TELEFUNKEN שתוכננה  ב- 1940 לכיסוי האולימפיאדות הבאות. (בסיוע ובאדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בימאי הטלוויזיה הגרמני הורסט זייפארת (Horst Seifart) המנוח שנפטר בנובמבר 2004 בן 82 ונחשב לאחד מגדולי אנשי הטלוויזיה בדורנו וגם היסטוריון טלוויזיה בעל ידע רב וזיכרון מופלא , והאיש ששימֵש בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי אולימפיאדת מינכן 1972, זוכר בעת שיחות התחקיר עמי [3] : "מהנדסי האלקטרוניקה הגרמניים של חברת "טלפונקן" הרכיבו עוד שלוש מצלמות Video שהעבירו בשידורים ישירים את תחרויות הא"ק והשחייה באולימפיאדת ברלין 1936, וכן העבירו בשידור ישיר את שלב ההגעה לאצטדיון האולימפי של ריצת המרתון לצורך ההקפה האחרונה בתוך האצטדיון האולימפי שהיה גדוש מידי יום ביומו ב- 105000 צופים. חוץ מזה השתמשו מהנדסי "טלפונקן" גם בכמה ניידות שידור ששילבו הפעלת שיטת הצילום בפילם במצלמות 35 מ"מ והעברת או תרגום טכני של האינפורמציה הפילמאית בתוך הניידת לאינפורמציית Video, ובפחות מדקה אחת ניתן היה לקבל את התמונות האלקטרוניות. מצלמת Video גדולה הוצבה גם בבריכת השחייה. הסיגנלים האלקטרוניים נשלחו למרכזי צפייה בכפר האולימפי בברלין ולנקודות צפייה מרוכזות נוספות בבירה הגרמנית, ונשלח גם לערים מרוחקות – לייפציג, המבורג, ופוטסדאם".

לקראת אולימפיאדת מינכן 1972.

טקסט תמונה : זהו הורסט זייפארת המופלא, הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972. כאן הוא נראה מקבל את פרס הטלוויזיה הגבוה ביותר, "מצלמת הזהב", בטקס מיוחד שערכה לו רשת הטלוויזיה הגרמנית ARD. (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיומה של מלחמת העולם ה- 2 במאי 1945 מצאה את הרייך ה- 3 מְנוּצַח, חָרֵב, והָרוּס. המלחמה חצתה את גרמניה באופן שרירותי לשתי מדינות, מערב גרמניה שבירתה בּוֹן ומזרח גרמניה שעיר הבירה שלה היא ברלין. העולם החופשי בהנהגת ארה"ב, אנגליה, וצרפת שיקם את מערב גרמניה בה נבנה שלטון דמוקרטי והוקמה מדינה חופשית שבירתה בּוֹן. ברה"מ העניקה חסות למזרח גרמניה והפכה אותה למדינה גרורה אף היא בעלת אוריינטציה קומוניסטית – טוטליטארי כמו כל מדינות הגוש המזרחי ומנוהלת ע"י שלטון דיקטטורי ריכוזי, ובירתה ברלין. בסיום מלחמת העולם ה- 2 במאי 1945 , נחצתה ברלין . בחלק מהעיר שלטו שלוש המעצמות הדמוקרטיות ובחלק האחר שלה משל השלטון המזרח גרמני תחת עיניה הפקוחות של ברה"מ ושליטה הגרוזיני יוסף דג'וגאשווילי סטאלין. בעוד מערב גרמניה בראשות שני המדינאים קונראד אדנאאואר ושר הכלכלה המבריק שלו לודוויג ארהארד קמה מהריסותיה, התפתחה, ושגשגה במהירות חסרת תקדים גם הודות לסיוע הנדיב האמריקני במשך שנים הנושא את השם "תוכנית מרשל" (על שם מזכיר המדינה של ארה"ב בשנים ההן ג'ורג' מרשל שהתווה את תוכנית השיקום לאירופה בשנת 1947), שקעה מזרח גרמניה באפרוריות הרוסית והסתתרה מאחורי מסך הברזל שהורידה ברה"מ על גרורותיה וחצץ בינן לבין מדינות מערב אירופה. מזרח גרמניה הקומוניסטית הקימה סביב גבולה גדרות תיל והחלה בחינוך האידיאולוגי הספרטני והנוקשה של הילדים והנוער לצייתנות ונאמנות למפלגה ולחתירה למצוינות בספורט. המשטר הפריח סיסמאות באוויר המספרות על גן העדן שהוקם במדינה המזרח גרמנית אך העובדות היו אחרות. במשך 15 שנים בין 1946 ל- 1961 ערקו כ- 3 מיליון אזרחים גרמנים ממזרח ברלין הקומוניסטית למערבה של העיר החופשית, הפורחת והדמוקרטית. תעשיית הספורט המזרח גרמנית טרם הניבה תוצאות. המלחמה הקרה בין המזרח הקומוניסטי לבין המערב הדמוקרטי הגיעה לשיאה והתפשטה על פני כל הגלובוס.

ב- 1959 התארח שליט ברה"מ ניקיטה חרושצ'וב בבניין האו"ם בניו יורק ונשא את נאומו המפורסם בזכות גן העדן הקומוניסטי שהוקם ב- ברה"מ עבור אזרחיה והמגן על מעמד הפועלים וזכויותיו. "עובדה", טען חרושצ'וב, והוסיף , "גוש מדינות מזרח אירופה נוהה אחרי ברה"מ ומאמץ אף הוא את המשטר הקומוניסטי האידיאלי שהוא משטר חברתי טוב וצודק בהרבה ממבנה החיים הקפיטליסטי של מדינות המערב". בעת הנאום הוריד את אחת מנעליו ורקע בה בבוטות על הדוכן לעיני מצלמות הטלוויזיה ועיני כל העולם כדי להיראות צודק. הוא היה מוּזִ'יק [4] ולא עשה שום חשבון לגינוני הנימוס האמריקניים.

הממשל האמריקני ערך למנהיג הסובייטי הכריזמטי והבוטה סיור בהוליווד בירת הקולנוע העולמי, ואח"כ אִרגֵן לוֹ בסַן פרנציסקו סעודת עֶרֶב משותפת עם מנהיגי ארגוני הפועלים בארה"ב ה- A.P.L. וְ- C.I.O, בראשותו של וולטר רוּתֶּ'ר נשיא איגוד פועלי המכוניות. נכחו שם עוֹד ג'יימס קארי נשיא איגוד פועלי החשמל, פאול פיליפס ראש איגוד פועלי הנייר, ז'וזף קאראן נשיא איגוד עובדי הים, אלברט נייט נשיא איגוד פועלי התעשיות הכימיות והאטומיות, וקארל פאלאר נשיא איגוד פועלי תעשיית הבירה. בארוחת העֶרֶב החגיגית התפתח וויכוח פומבי סוער לעֵין מצלמות הטלוויזיה האמריקניות של כל שלוש הרשתות הגדולות ABC ,CBS, ו- NBC בין ניקיטה חרושצ'וב מנהיג העולם הקומוניסטי הדוֹגֵל בדוקטרינת הממשל הריכוזית הכופה את דעתו על אזרחיו לבין נציגי הפועלים האמריקנים במדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם שהמציאה את המשטר הקפיטליסטי וחופש הדעה. ניקיטה חרושצ'וב שטח את משנתו החברתית – כלכלית בה הציג את העולם הקומוניסטי-טוטליטארי כגן עדן לפועלים . מנהיגי הפועלים של הגדולה במדינות העולם החופשי – ארה"ב , לא עשו חשבון לעריץ הסובייטי ושאלו אותו שאלות קשות . כשהעלה ניקיטה חרושצ'וב לדיון בביטחון כה רב את הארגומנט, "כי העולם הקומוניסטי הוא אידיאל המשמש גן עדן לפועלים", נדלקו מנהיגי הפועלים האמריקנים וממש רתחו. המחלוקת בוויכוח הפוליטי סביב טיבם של המשטרים הקומוניסטיים מול הקפיטאליזם המערבי הגיע לנקודת הרתיחה שלוֹ . וואלטר רות'ר , אלברט נייט , וקארל פאֶלאֶר הסתערו על ניקיטה חרושצ'וב ללא רחם וללא הנחות. התפתח שם רָב-שיח מדהים, חריג, ובוטה מאין כמוהו בסִגנוֹנוֹ, אחד המפורסמים בהיסטוריה, בין הרוֹדָן הסובייטי הטוטליטארי מצד אחד לבין אנשי החירות והדמוקרטיה מהעבר השני של המתרס. הנה החֵלֶק הרלוואנטי ממנו הנוגע לספר הזה. מפגן אמיץ ומרהיב של חירות המחשבה והביטוי – סַם החיים של הדמוקרטיה – מוּל העריץ הגדול בתבל בימים ההם מנהיגה של  ברה"מ ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב.

ניקיטה חרושצ'וב : ארה"ב מנצלת את עושרן של מדינות אחרות, מדינות נחשלות למען צבירת רווחים. אנחנו איננו מנצלים שום מדינה. אנו עוסקים במסחר בלבד.

וולטר רות'ר : אתם מנצלים את פועלי מזרח גרמניה.

ניקיטה חרושצ'וב : היכן חלמת זאת ?

וולטר רות'ר : אם אין אתם מנצלים אותם, מדוע עוברים שלושה מיליון מהם את הגבול למערב גרמניה ?

ניקיטה חרושצ'וב : אתה חולה אנוש בקדחת הקפיטליסטית.

וולטר רות'ר : הפועלים במערב גרמניה בני חורין הם.

ניקיטה חרושצ'וב : גם אנחנו בני חורין.

וולטר רות'ר : היש בידך כתב אמנה לדבר בשם פועלי העולם ?

ניקיטה חרושצ'וב : היש בידך כתב אמנה לתקוע חוטמך במדינת מזרח גרמניה ?

וולטר רות'ר  : (כשניקיטה חרושצ'וב מניע בידיו כדי להשתיק אותו) האם הוא פוחד מפני שאלותיי ?

ניקיטה חרושצ'וב : אני אינני פוחד מפני השָטָן והרי אתה בן אדם.

וולטר רות'ר : היכול אתה להביא מקרה אחד ויחיד שבו איגוד מקצועי של פועלים ב- ברה"מ חלק על מדיניות הממשלה ?

ניקיטה חרושצ'וב : מדוע אתה תוקע את חוטמך בעניינינו ?

וולטר רות'ר : החירות היא עניינו של כל אדם. אתה מביע תמיד את דאגתך לפועלי אסיה. יש עניין הקרוי סולידריות בינלאומית של פועלים. כשביקרתי ברוסיה הייתי חבר איגוד מקצועי, והייתה זאת מה שאנו מכנים בארה"ב "אגודה מטעם המִפעל".

ניקיטה חרושצ'וב : ואנו קוראים מה שאתה מייצג בשֵם משרתי הקפיטאליזם.

אלברט נייט : מדוע אתה מתנגד להצבעה דמוקרטית בעניין איחודה של גרמניה ?

ניקיטה חרושצ'וב : אין דבר זה תלוי בי, אלא בשני חלקי גרמניה.

וולטר רות'ר : אתה ממליץ על הרחבת קִשרֵי המסחר. מדוע אתה מתנגד אפוא לזֶרֶם חופשי של רעיונות ?

ניקיטה חרושצ'וב : כראש מעמד הפועלים אגן על הפועלים מפני תעמולה קפיטליסטית.

קארל פאלאר : המפלגה הקומוניסטית מכריזה על עצמה שהיא משחררת מעמד הפועלים , אולם אנו רואים שבעקבות תפיסת השלטון ע"י הקומוניסטיים בארצות אחרות כמו במזרח גרמניה, עוזבים  אותן הפועלים בהמוניהם. היכול אתה להביא ולוּ מקרה אחד של כניסה המונית של פועלים ממדינות לא קומוניסטיות אל מדינה קומוניסטית ?

ניקיטה חרושצ'וב : האם זה הכל ? חשוב בעצמך בעניין הזה ! שתה את הבירה שלך ! אולי דבר זה יועיל לך למצוא את התשובה על שאלתך.

וולטר רות'ר : יש לנו חילוקי דעות בארה"ב בינינו לבין עצמנו, אך אנו זוכרים שהיו לך קצת חילוקי דעות עם וויאצ'סלב מוֹלוֹטוֹב (שר החוץ הסובייטי בתקופת סְטָאלִין). אך כשיש לנו חילוקי דעות, אין איש נשלח לגלוּת.

ב- 1961 הקים השלטון המזרח גרמני את חומת ברלין ובכך מנע בכוח את עריקת אזרחיו מגן העדן הקומוניסטי לעבר העולם החופשי. קו ייצור המדעי לייצור ספורטאים מצטיינים במזרח גרמניה פעל בכל עוזו בכל הענפים וההישגים הפנטסטיים בסופו של דבר לא בוששו לבוא. המדינה הריכוזית בעלת הדיוק הגרמני והמשמעת הקומוניסטית קנתה חיש מהר את המוניטין הפוליטי והמדיני שלה בזכות היכולת המדהימה של האתלטים והשחיינים שלה שהפכו לאלופים אולימפיים ושיאני עולם ופרסמו את שמה בכל פינה ברחבי תבל . מזרח גרמניה הפכם שֵם נרדף למצוינות בספורט.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת. ניקיטה חרושצ'וב (במרכז בחליפה בהירה) מנהל את וויכוח "המטבח" המפורסם עם נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון (בחליפה הכהה) ביריד "סוקולניקי" במוסקבה ב- 1959 הדן ב-טיבו של גן העדן הקומוניסטי מול הבלגן הקפיטליסטי של המערב. מתבונן בוויכוח מימין ליאוניד ברז'נייב.  חרושצ'וב טען בלהט כי הכלכלה הסובייטית הבריאה היא גן עדן לפועלים. ריצ'ארד ניקסון הדף את הטענות הקומוניסטיות ואמר כי הדרך היחידה להגיע לגן העדן הכלכלי הוא לנהל שוק חופשי קפיטליסטי ללא פיקוח ממשלתי. (AP. ארכיון יואש אלרואי).

ליאוניד ברז'נייב יורשו של ניקיטה חרושצ'וב בהנהגת ברה"מ וממשיך דרכו, תמך באופן טוטאלי בהשקפת עולמו הקומוניסטית של קודמו. שלטונות ברה"מ אומני התעמולה הקדישו מאמצים רבים בכסף, מתקנים, ומחקר ואימון לצורך פיתוח תעשיית הספורט שלהם. זה כבר לא היה סוד כי מצלמות הטלוויזיה באשר הן ובכל מקום יישאו את הצלחת הספורטאים הקומוניסטיים לעבר כל פינה ברחבי תבל. שגשוג הספורט הקומוניסטי נתפש בעיני השלטון ונתיניו כהצלחת המשטר. ברה"מ הפכה למעצמת ספורט אדירה ומודל לחיקוי עבור כל מדינות הגוש בקומוניסטי, וודאי גם עבור מדינת מזרח גרמניה הקטנה בה החיקוי השתווה למקור.

טקסט מסמך : מפה מדינית משנת 1954 המציגה את מיקומן של מערב גרמניה ומזרח גרמניה בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 במרכזה של אירופה. מערב גרמניה גדולה פי שניים בשטחה ממזרח גרמניה. קו הגבול שלה אופף את המדינה הענקית בצבע ירוק – אפרפר ואילו צבעה של מזרח גרמניה על המפה הוא וורוד.

יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי מינכן 72' (שימש גם כיו"ר הוועד האולימפי הגרמני) ד"ר ווילי דאומה תכנֵן ויזם אולימפיאדה שְמֵחָה של שלום, בעלת עליצות נעורים, ושטופה בצבעים עזים ומלאי חיים. ווילי דאומה (Willy Daume) יצא מגדרו במשך שֵש שנים מאז 1966 להציג גרמניה שונה מזו הזכורה כמדינה מיליטריסטית השואפת אלי מלחמות, והוא הצליח. טקס הפתיחה נקבע לשבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972 וטקס הנעילה ליום ראשון 10 בספטמבר 1972. אחת ההצלחות הגדולות של הוועדה מארגנת הייתה בניית כפר אולימפי משוכלל ואטרקטיבי ל- 7123 ספורטאים וספורטאיות (6065 גברים ו- 1058 נשים) מ- 121 מדינות הנוטלים חלק במשחקים. בכפר נבנו 5000 דירות עבור רבבת ספורטאים, מאמנים, שופטים, ומלווים. חלק מהבתים בכפר התנשאו לעשרים ושתיים קומות וחלק אחר נבנה כקוטגי'ם בגובה שתי קומות שהכילו דירות דו מפלסיות. כזה היה ביתן המגורים של המשלחת הישראלית ברחוב קונולי 31. הבתים הגבוהים בכפר האולימפי היו רחבים בבסיסם וצרים בשיאם כדי להבטיח לכל דירה אור, חום, ושמש. הדירות האלה שימשו את הספורטאים במשך שלשוה שבועות ואח"כ נמכרו לציבור הגרמני. האדריכלים תכננו כפר אולימפי נוח בעל מרכז מסחרי ענק , מרכזי שעשועים ומשחקים, שלוש בריכות שחייה, אמפיתיאטרון נוח, שירותי דואר, תיאטרון ועוד שירותים אחרים. ברחובות הכפר לא נעו כלל מכוניות . הכל היה מדרחוב אחד גדול. התחבורה התנהלה מתחת לכפר כדי לא לזהם את האוויר שנושמים הספורטאים. הכפר היה צבוע בצבעים עזים ושמחים. מתכנני האולימפיאדה ה- 20 במינכן בחרו מראש בצבעי פסטל של תכלת, צהוב לימון, ירוק, סגול, ולבן. על פי קביעה למפרע הורחקו לחלוטין הצבעים אדום ושחור שאִפיינו את דגל צלב הקרס. גם צבע החום ההיסטורי סולק מהספקטרום של הצבעים. הקומפלקס האולימפי שכלל את הכפר והמתקנים קושט באין ספור דגלים אך לא ניתנה כל עדיפות לדגל הגרמני. בדרך כלל ניתנה עדיפות לדגל האולימפי על חמש הטבעות השלובות שלו ולדגל המשחקים שנשא עליו את סמל התחרויות "השמש והשמיים" [5]. כדי למנוע כל אסוציאציה צבאית נבנתה סביב הכפר האולימפי במינכן 1972 גדר נמוכה וסביבה ביטחון רופף. כל ילד יכול היה לקפוץ מעל הגדר הזאת ולהתפלח לכפר האולימפי.

בעוד ד"ר ווילי דאומה הוגה אולימפיאדה שטופה בעליצות נעורים טבע המשטר הטוטליטארי במזרח גרמניה את אחת הסיסמאות ה- סכסכניות הנודעות והשחצניות ביותר בעידן המלחמה הקרה, "האולימפיאדה למינכן – המדליות למזרח גרמניה", ובכך יצר זיקה ספורטיבית מכוונת לפוליטיקה ולאידיאולוגיה הקומוניסטית. מזרח גרמניה הפכה את הספורט לקונפקציה המונית . הנשים והגברים של המדינה הספרטנית הקטנה המונה 15.000000 (חמישה עשר מיליון) תושבים בלבד זכו במינכן 72' ב- 66 (שישים ושש) מדליות אולימפיות לעומת 40 (ארבעים) של מערב גרמניה) ודורגו במקום השלישי במניין הכללי לאחר מעצמות הספורט המסורתיות של ברה"מ וארה"ב. על פי דעתם של שליטי המדינה המזרח גרמניה בראשות הוגה הדעות שלה וולטר אולבריכט המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, זה היה ניצחון של השיטה החברתית הצודקת והנאורה במזרח על פני הסיאוב והניוון הקפיטליסטי של מערב גרמניה. בשנים הראשונות של המלחמה הקרה לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 וּבשעה שהעולם החופשי ראה במזרח גרמניה מדינה מלאכותית ולא נחוצה שהוקמה בכוח הזרוע ע"י ברה"מ כתשובה פוליטית למערב גרמניה , המציא המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה וולטר אולבריכט את הסלוגאן המפורסם שהפך לנבואה ואת מדינתו מקובלת במשפחת העמים. אולבריכט היה פוליטיקאי מנוסה שראה את הנולד והבין שהטלוויזיה עומדת להכתיב את סדר היום העולמי והיא זאת שתשווק את ארצו על פני הגלובוס. כך אמר : "מדליית זהב אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומאטיים (!)". זה היה המסר לאומה המזרח גרמנית. וולטר אולבריכט פיתח את הרעיון והוסיף, "אתה צריך לעמוד על דוכן המנצחים האולימפי. הוועד האולימפי הבינלאומי יעניק לך מדליית זהב , התזמורת תנגן את ההמנון שלך, ודגל מזרח גרמניה יתנוסס בראש התורן. מיליארד צופי טלוויזיה יהיו עדים למאורע . אתה צריך לעשות זאת שוב ושוב עד שכל העולם יצדיע לך ויכיר בך כאומה משגשגת" [6].

האצניות של מזרח גרמניה הגשימו את חלומו של וולטר אולבריכט באולימפיאדת מינכן 1972. רנטה שטכר ממזרח גרמניה קובעת שיא עולם בריצה ל-100 מ'באולימפיאדת מינכן 1972 בתוצאה של 11.07 ש' וזכתה במדליית הזהב. אנלי ארהארדט ממזרח גרמניה קבעה שיא עולם בריצה ל- 100 מ' משוכות בזמן של 12.59 ש' וזכתה במדליית הזהב. מוניקה זהרט ממזרח גרמניה קבעה שיא אולימפי בריצה ל-400 מ'בתוצאה של 51.08 ש' וזכתה במדליית הזהב. וולטר אולבריכט צדק בנבואתו. מזרח גרמניה הקטנה הפכה ממדינת מריבה השנויה במחלוקת למדינה פופולארית ששמה נישא בגאון שוב ושוב בגין שידורי הספורט הבינלאומיים והפופולאריים בטלוויזיה. ספורטאי מזרח גרמניה צברו במשחקים האולימפיים של מינכן 72' – 20 מדליות זהב, 23 מדליות כסף ו- 23 מדליות ארד פירושו של דבר היה כי ההִמנון המזרח הגרמני והדגל נחשפו עשרים פעמים במהלך שישה עשר ימי האולימפיאדה למיליארד צופי טלוויזיה. המוטציה הספורטיבית הזאת גישרה לרגע על פני חילוקי דעות פוליטיים והצדיקה את המוטו של וולטר אולבריכט. 66 (שישים ושש) מדליות אולימפיות של מדינה קטנה בסדר גודל של מזרח גרמניה היווה ניצחון גדול של המשטר. האדריכלים הגרמניים מתכנני הכפר האולימפי היפה והיעיל הגו רעיון בנייה מדויק ומסודר באופן מופתי וחשבו על כל פרט. הם אפילו הפרידו בין ההולכים ברגל לבין תנועת כלי הרכב. חניוני הרכב הוקמו מתחת לכפר האולימפי. הרעיון היה למנוע זיהום אוויר. הספורטאים קיבלו את השירות הטוב ביותר. הכפר האולימפי הפך לפסטיבל של אחווה ומפגש בינלאומי של אלפי ספורטאים צעירים מחמש יבשות תבל. לבסוף הפך למלכודת מוות לאחד עשר ספורטאים שלנו. פרופסור שאול לדני זוכר בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו לפני שנים, כלהלן : "הכפר האולימפי ומערכותיו היו מתוכננים היטב. הכל נקי, יפה, ומסודר ופועל ביעילות. הפדנטיות הגרמנית שאני מקנא בה, מורגשת בכל, שלא כמו באולימפיאדת מכסיקו 1968. יחד עם זאת כישראלי שעבר את השואה תכנון וסדר מופתיים אלה מזכירים לי דווקא את התכנון הקפדני עד לפרטי פרטים, והסינכרוניזציה של כל המערכות הלוגיסטיות של תובלה, מיון, הטעייה, ויעילות בביצוע של "הפתרון הסופי של בעיית היהודים". לי כניצול שואה ומי שעוסק היום בניהול ייצור, זה מזכיר דווקא את הטרנספורטים שהופנו למאיידנק, טרבלינקה, סוביבור, ואושוויץ, שאנשיהם הוטעו כשהם נכנסים להתרחץ במקלחות ושאת גוויותיהם החנוקות מגַז שרפו ללא עקבות בקרמטוריומים , כמו בתהליך ייצור רציף, יעיל ומשומן היטב. האווירה בכפר נעימה. פרחים בכל מקום. המדים של עובדי הכפר האולימפי והנהלתו, ובכלל זה שומרי הכפר, הם צבעוניים ועליזים. כולם אדיבים. לשומרים אין נשק. האומה הגרמנית עשתה כל שביכולתה כדי להראות לעולם גרמניה ידידותית, חביבה, נעימה ועליזה – גרמניה אחרת, ולהשכיח כל רמז לעברה האפל והמיליטאריסטי".

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. אווירת עליצות ושמחה בכפר האולימפי הצבעוני באולימפיאדת מינכן 1972. תזמורת מכסיקנית אנשיה חובשים כובעי סומבררו מבדרת את הספורטאים. (המקור שמור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שלוש ניידות שידור של DOZ שהכילו 12 מצלמות אלקטרוניות [7] צילמו את טקס הפתיחה המרהיב שנערך ברוב פאר והדר באצטדיון האולימפי החדש במינכן בשבת בארבע אחה"צ 26 באוגוסט 1972 והיה ססגוני ומרשים. 7134 ספורטאים וספורטאיות (6075 גברים ו- 1059 נשים) מ- 121 מדינות צעדו בסך. משלחת ישראל ובראשה נושא הדגל הקלע צבי הרשקוביץ קצרה תשואות מ- 80 אלף הצופים. האתלט גינתר צאהן (Gunter Zahn) אלוף הנוער הגרמני בריצת 1500 מ' הדליק את המשואה האולימפית בטקס המרהיב. האתלטית היידי שילר (Heidi Schuller) נשבעה את שבועת הספורטאים. נשיא מערב גרמניה גוסטאב היינמאן הכריז על פתיחת המשחקים. מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי העולם ראו את טקס הפתיחה בשידור ישיר, רק לא בישראל. הנהלת רשות השידור ובראשם המנכ"ל שמואל אלמוג, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור, ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית צבי גיל קבעו שטקס הפתיחה לא יועבר בשידור ישיר אלא יוקלט בירושלים, וקטעים נבחרים ממנו ישודרו באותו ערב במוצ"ש ב- "מבט ספורט". אולימפיאדת מינכן 72' הזוהרת התחילה טוב. אנחנו יודעים לצערנו הרָב כיצד זה נגמר.

טקסט תמונה :  שבת בצהריים – 26 באוגוסט 1972. אולימפיאדת מינכן 72'. המשלחות מתארגנות ומסתדרות על הדשאים ליד הכפר האולימפי בדרכם הרגלית לעבר האצטדיון האולימפי הסמוך. משלחת ישראל במרכז. ברקע בנייני הכפר האולימפי. (המקור שמור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : שבת – 26 באוגוסט 1972. כשעה לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72'. נושא הדגל הנרי הרשקוביץ יחדיו עם נערה גרמנית נושאת שלט "ISRAEL" המובילה את המשלחת הישראלית בטקס. משמאל, מאמן ההיאבקות משה "מוני" וויינברג (מחזיק את הז'אקט בידו), רופא המשלחת ד"ר קורט ווייגל, ומאמן הקליעה קהת שור. (המקור שמור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ARD רשת הטלוויזיה הציבורית הוותיקה המערב גרמנית (ראשי תיבות בשפה הגרמנית : Arbeitsgemeinschaft Rundfunkanstalten der Bundes Republic) והמקבילה שלה ZDF רשת הטלוויזיה הציבורית השנייה בגרמניה (ראשי תיבות בגרמנית : Zweites Deutsches Fernsehen), שתי הרשתות הציבוריות הללו בגרמניה הקימו לקראת שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 את DOZ קבוצה מבצעית מיוחדת אד הוק שמנתה 3000 עובדים וכונתה (ראשי תיבות בגרמנית :Deutsche Olympia Zentrum). תפקידה של DOZ כ- Host broadcaster בינלאומי היה להפיק וליָיצֵר את סיגנל השידור האולימפי בסטנדרט טכני של B Pal 625 למען 72 רשתות טלוויזיה ו- 112 רשתות רדיו מ- 73 מדינות. כמו כן סיפקה DOZ לכל העולם שירותי צילום ועריכה ושימוש באולפנים, כולל הטלוויזיה הישראלית במינכן. DOZ נהנתה מתקציב ענק של 100.000000 (מאה מיליון) דולר. זה היה מבצע הפקה תקשורתי עצום ורָב ממדים. גדול הרבה יותר מזה של אולימפיאדת מכסיקו 1968. ללא כל השוואה. DOZ הפעילה 27 ניידות שידור (בצבע) וגייסה לצורך הכיסוי הטלוויזיוני 89 מצלמות אלקטרוניות. בשטח פעלו גם 67 צוותי צילום גרמניים בפילם. זה היה בטרם עידן ה- ENG. גרפיקאים גרמניים עמלו במשך ארבע שנים כדי לייצר את הסמלילים (Logo's) המאפיינים את 25 (עשרים וחמישה) ענפי הספורט באולימפיאדת מינכן 72'. הגרפיקה הגרמנית המדויקת קנתה לה מוניטין בינלאומי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. גרפיקאים גרמניים בשירות DOZ הצליחו לייצר איורים בעלי מכנה משותף אחיד המזהים בצורה קולעת ונעימה לעין את ענפי הספורט השונים באולימפיאדת מינכן 1972 . הגרפיקה הגרמנית באולימפיאדת מינכן 72' זכתה להערכה בינלאומית והייתה מרהיבה יותר משל אולימפיאדת מכסיקו 68' ואולימפיאדת טוקיו 64'. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

הבימאי והמפיק הגרמני הנודע הורסט זייפארת (Horst Seifart) אז בן 50 היה המוביל הראשי של פילוסופיית הבימוי הטלוויזיונית החדשנית בתחרויות במשחקים האולימפיים במינכן 72'. הורסט זייפארת היה מתכנן תוכנית השידורים ה- Multi lateral הטלוויזיונית עבור כל העולם , ה- "Weltprogramm", אך הוא היה יותר מאיש טלוויזיה. הוא היה מדען תקשורת מעמיק ויסודי. אדם בעל ניסיון טלוויזיוני מזהיר בתעשייה וגם בעל חזון שידור מרחיק לכת. הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה. הוא היה האיש הבולט בצוות הגרמני שפיתח את רעיון בימוי של כל אירועי הספורט בטלוויזיה. הורסט זייפארת נולד ב- 1922 בהמבורג. בעברו הרחוק היה טייס קרב ב- "לופטוואפה" חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת העולם ה- 2. הוא הופל מעל שמי רוסיה ונלקח בשבי אך שרד אותו וחזר לגרמניה. לאחר המלחמה שָב לאהבתו הישנה, הטלוויזיה. הורסט זייפארת הטביע את חותמו האישי על קונספט הבימוי במשחקי אולימפיאדת מינכן של 1972. הוא היה הראשון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית יחד עם הבימאי אוּלִי וולטרס (Uli Wolters) שהציבו מצלמות מיוחדות בזירת התחרויות ואשר תפקידן הראשי היה להציג ולחשוף את האתלטים והשחיינים בצילומי Close up, לפני תחילת העלילה, כלומר בטרם יריית הזינוק. צופי הטלוויזיה בעולם יכלו להתבונן מקרוב שוב ושוב בספורטאים המתייצבים ליד אדני הזינוק במסלולי הא"ק ושבילי הבריכה ומתכוננים לקראת ההתמודדות. זה היה חידוש מפליג בימים ההם מפני שבפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה יכלו יושבי הכורסה לצפות "במרחק נגיעה" בגופם ובפניהם של הנשים והגברים המתוחים והנרגשים גיבורי עלילת הספורט הטלוויזיונית, הנערכים לקראת המאבק המכריע, שאיש איננו יודע כיצד יתפתח . המאבק על המדליות האולימפיות הוא שידור הספורט החשוב בעולם. הורסט זייפארת ידע זאת והבין כי הטלוויזיה מיטיבה לשרת את צופיה באמצעות צילומי תקריב. הטלוויזיה היא  מִדיום תקשורתי המבוסס על צילומי Close ups. הוא ניצל זאת עד תום והציב את הצופים בסלון ביתם באמצעות מצלמות הטלוויזיה בסמוך מאוד לאתלטים והשחיינים המתחרים בזירה. בצילומים מרחוק נראים האתלטים הצעירים כמכונות ספורט אך בתצלומים מקרוב הם מתגלים כבני תמותה רגילים, ממש כמונו. הצגת גיבורי העלילה באמצעות צילומי Close up לפני התרחשותה הכרחית. זהו אחד מסודות בימוי הספורט הטלוויזיוני. בימוי כזה יוצר קשר נפשי והזדהות של הצופים עם גיבורי התחרויות ומחבר אותם מייד למרקע. פילוסופיית הבימוי של הורסט זייפארת הייתה מבורכת והישג בעל ערך. הורסט זייפארת בימאי ומפיק בדרגה העליונה ביותר של המקצוע השתמש בתבונה ובהיגיון ביתרון שהעניקו לו עדשות מצלמות הטלוויזיה. הורסט זייפארת תִּכְנֵן יחד עם מפיק – בימאי נוסף ב- DOZ אוּלִי ווֹלטרס (Uli Wolters), מנהל ההפקה רוברט למבקה (Robert Lembke), מנהל ההנדסה קארל היינץ (Karl Heinz), וראש ציוותי הצילום בפילם אולריך בראון את פילוסופיית הכיסוי של תחרויות הא"ק באולימפיאדת מינכן 1972.

טקסט תמונה :  הורסט זייפארת הבימאי הראשי של תוכנית השידורים הבינלאומית באולימפיאדת מינכן 1972 ה- World Program. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 אולי וולטרס הבימאי הראשי של תחרויות הא"ק. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

ראשי DOZ תכננו בקפידה את מערך הצילום האלקטרוני ואת עקרונות שידור ה- Replays האיטי בכל אחד מ- 25 ענפי הספורט אך גם הם לא הקדימו את זמנם. הדבר בלט בצורה יתירה בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 72', א"ק, ושחייה. למרות העושר הטלוויזיוני הפעילה DOZ רק יחידת Replay אחת מאותה הזווית של המצלמה המובילה . הטלוויזיה קנדית CBC ויחידת הביצוע שלה ORTO הציבו באולימפיאדת מונטריאול 76' כבר שתי יחידות Replays ואילו DOZ השתמשה במצלמה פרונטאלית בתחרויות הא"ק. צילומי הא"ק באצטדיון האולימפי נעשו תמיד משמאל לימין ומעולם לא ממול, אך הציבה בבריכת השחייה מצלמה עליונה הוריזונטאלית – אחורית שהקנתה ממד הסתכלות שונה ולא מוכר עד אז. החידוש הגדול של קבוצת DOZ היה מיסוד מצלמת ההיכרויות עם המתחרים בטרם יריית הזינוק. מהלך טלוויזיוני הכרחי והגיוני וגם פשוט. מפליא שאנשי הטלוויזיה ברחבי תבל לא חשבו על כך לפני כן.

טקסט תמונה : רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה המנהל הכללי של DOZ במשחקי אולימפיאדת מינכן 1972. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).                           

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. אולריך בראון האחראי על עבודת 65 ציוותי הצילום בפילם של DOZ שתיעדו את אולימפיאדת מינכן 1972. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

הצוות המוביל של DOZ הציב מראש 18 מצלמות אלקטרוניות באִצטדיון האולימפי מתוך הסך הכולל של 89 מצלמות שעמדו לרשות DOZ וכיסו את 25 הענפים במשחקי מינכן 72' [8], מפני ששם נערכו התחרויות של ענף הספורט החשוב ביותר באולימפיאדה – האתלטיקה הקלה. את טקסי הפתיחה והנעילה כיסו 12 מצלמות.

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72'. מימין, ניתן לראות צלם של קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ מאייש מצלמה אלקטרונית נישאת על כתף (נקראת בשפה האנגלית : Portable electronic camera) לצורכי צילומי Close ups של ספורטאי המשלחות. המצלמה מחוברת בכבל עבה לניידת השידור הגדולה החונה מחוץ לאצטדיון האולימפי. ב- 1972 זה היה חידוש ומבוא לקראת תקופת ה- ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית הבסיסית הרב גונית שלהם הנוגעת ל- 25 ענפי ספורט במינכן 72' שרירה וקיימת עד היום הזה. הורסט זייפארת זוכר בשיחות הטלוויזיה בינינו בשנים 1980 – 1974 כלהלן : "אף על פי כן לא הקדמנו את דורנו. היו לנו מעט מידי מצלמות אלקטרוניות ופחות מידי מצלמות Isolated (מצלמה Isolated מחוברת בנפרד ממערכת הצילום הכללית למכונת VTR עצמאית משלה שמאפשרת לה להעניק הילוך חוזר מזווית הצילום הייחודית שלה) בניידות השידור שחנו באצטדיון האולימפי, בבריכה האולימפית, ובהיכל ההתעמלות האולימפית. לכן שידרנו תמיד הילוך חוזר איטי אחד בלבד מהמצלמה המובילה של הכיסוי הכללי" [9]. הוֹרְסְט זָיְיפָארְת הגה מאוחר יותר יחד עם אולי וולטרס ועוזריהם ביניהם קְלָאוּס בֵּיְיסְנֶר (Claus Beissner) את רעיון המצלמות הפרונטאליות בצילום הריצות על המסלול אך הספרדי מנולו רומרו הגשים את החזון הטלוויזיוני הזה לראשונה באולימפיאדות סיאול 88' וברצלונה 92'. הצילומים הפרונטאליים בטלוויזיה ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) של בן ג'ונסון בסיאול 88' מביס בריצת100 מ' את קארל לואיס ולינפורד קריסטי, ואח"כ לינפורד קריסטי עצמו עושה את אותו הדבר ליריביו בתחרות הגמר ל- 100 מ' בברצלונה 92' כבשו את לב הצופים והיו בלתי נשכחים. פסגת הטכנולוגיה הטלוויזיונית. יתירה מזאת : אוסף ההילוכים החוזרים האיטיים ואומנות הצילום של הטלוויזיה הפכו את הריצה הקצרה ביותר במשחקים האולימפיים שנמשכת כעשר שניות לחוויית צפייה בת חמש דקות. מצלמות הטלוויזיה האריכו שוב ושוב את משך החוויה מזוויות צילום שונות ובהילוכים איטיים. זה היה הפיצוי שהעניקה הטלוויזיה לצופיה בכל רחבי בתבל וזה היה יתרונם על פני הצופים באצטדיון. בכך צריך להכיר תודה למר אלכס גלעדי והספרדי מר מנולו רומרו, אך בל אקדים את המאוחר.

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ עולם", בסדרה בכוללת 13 ספרים וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

מבצע השידורים באולימפיאדת מינכן 72' היה כל כך גָדוּש, מפורט, ועמוּס עד שאפילו הגרמנים העשירים והמנוסים נדרשו לסיוע טלוויזיוני של מדינות מערב אירופה המאוגדות באיגוד השידור האירופי העשיר ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ה- BBC צילם במינכן 72' את תחרויות האִגרוף, הטלוויזיה השווייצרית SRG כיסתה את תחרויות החתירה, ו- RAI האיטלקית הייתה הממונה על כיסוי תחרויות הסיוף. ציוותי הצילום החיצוניים נדדו גם לאִצטדיונים אחרים באולימפיאדת מינכן 1972 אך תמיד תחת עינם הפקוחה של המפיקים הגרמניים של DOZ. קבוצת DOZ הסתייעה גם ב- 65 מצלמות פילם בצבע בצילום ותיעוד המשחקים מפני שלא עמדו לרשותה מספיק ניידות שידור אלקטרוניות . DOZ מיסדה סך של 852 (שמונה מאות וחמישים ושתיים) עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו בכל אתרי התחרויות האולימפיים. הישג טכנולוגי כמותי ואיכותי מרשים ביותר. ב- IBC הגרמני (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במינכן הוקמו 27 סוויטות עריכה של VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), וגם 37 חדרי עריכה בפילם, ועוד 20 אולפני טלוויזיה כשירותים למען רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU . DOZ העמידה את הארכיון האולימפי שלה לרשות כל רשתות הטלוויזיה והרדיו שהתארחו במינכן 72'.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 1972. צוות צילום בפילם של DOZ מנציח את ניצחונו של ההלך המערב גרמני ברנד קננברג (Brend Kanneberg) בתחרות ל- 50 ק"מ הליכה. (בסיוע ובאדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. חדר בקרה של אולפן טלוויזיה גרמני משוכלל שהוקם ע"י קבוצת  DOZ באולימפיאדת מינכן 1972 . אנחנו בטלוויזיה  הישראלית רק יכולנו לחלום בעת ההיא על טכנולוגיה מודרנית באיכות ובכמות כזאת. (בסיוע ובאדיבות  ZDF / ARD. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 72'. זוהי תחנת הקרקע הגרמנית ללוויינים שהוקמה במישור רייסטינג (RAISTING) . מכאן נשלח סיגנל השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 לכל רחבי תבל, וגם ללוויין האטלנטי ה- Primary אליו הייתה מחוברת האנטנה – צלחת בעמק האלה ליד ירושלים. (בסיוע ובאדיבות DOZ ו-  ZDF / ARD. ארכיון יואש אלרואי).

הוועדה המארגנת המערב גרמנית בראשותו של ד"ר ווילי דאומה (Willi Daume) הדינאמי והבלתי נלאה השקיעה כאמור כמיליארד דולר (כ- 1.97 מיליארד מרקים גרמניים) , הון עתק בימים ההם בבניית המתקנים האולימפיים ובתשתיות העיר. הפקת האולימפיאדה העניקה תנופה עצומה לפיתוח רשת כבישים הראשיים של מינכן, שיפור פרוייקט הרכבת התחתית של העיר, הגדלת שדה התעופה הבינלאומי של המטרופולין, ותכנון מחודש של מערכת האירוח במינכן, מלונות וכיו"ב. הקומפלקס האולימפי היפהפה הוקם כ-6 ק"מ ממינכן ובראשו האִצטדיון האולימפי המרכזי והגג התלוי שלו העשוי מחומר סינתטי שקוף. מבנה ארכיטקטוני מרשים שעלותו למשלם המסים של מחוז באוואריה עמדה על כ- 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) דולר. אבל במרכז העניינים ניצבה קבוצת DOZ במלוא עוצמתה יחדיו עם בימאי הטלוויזיה הראשיים של משחקי מינכן 72' הורסט זייפארט ואוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uly Wolters) שראויים להערכה רבה. הופעתו של הורסט זייפארת באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה באמת מזהירה. אין מילה אחרת לתאר את יסודיות אופיו של הבימאי הראשי, רצינותו, וכישרונו הטלוויזיוני. הוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הפקיד בידי השדרים האולימפיים את מטמון השידור החשוב מכל, כלי לזיהוי מכסימאלי של המשתתפים בעלילה בכל אחד משלבי הכיסוי שלה ויצירת אינטראקציה (Interactive) של השידור הטלוויזיוני עם הצופים בסלון ביתם . הקריטריונים שהציבה DOZ בהפקה וצילום הטלוויזיה הכשירו את הופעתו הבלתי נשכחת של שדר הטלוויזיה הישראלית הדגוּל נסים קיוויתי בתחרויות השחייה והא"ק במשחקי מינכן 72'.

באולימפיאדת מינכן 1972, הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות הגרמניות ARD ו- ZDF כאמור רעיון שידור מעניין. פשוט אך גאוני. הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות הא"ק) ובבריכת השחייה האולימפית משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז. על המצלמה הקונקרטית הזאת הוטלה המשימה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק בצילומי Close up ו- Medium close up את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם, כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה. הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות. הורסט זייפארט התייחס לתחרויות הספורט כאל דרמה. הוא גָרָס שחייבים "לערוך הכּרה" מוקדמת בין גיבורי העלילה לבין צופי הטלוויזיה בסלון ביתם טֶרֶם תחילת דרמת הספורט. הוא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע. הוא סָבָר שבדומה לאָלְפְרֶד הִיצְ'קוֹק אומן סרטי המתח בו חושף הבימאי את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילתה מבלי לגלות את סופה, ראוי שגם בִּימַאֵי הספורט בשידורי הא"ק והשחייה בטלוויזיה יחשפו את גיבוריהם לצופים בטרם תחילת העלילה רווית הדרמה וספוגת רייטינג. הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט בטלוויזיה הן בעצם כמו הצגות הקולנוע של אלפרד היצ'קוק ולכן יש מקום לזהות את המשתתפים באמצעות הצגה מוקדמת. חשיבה לא רק הגיונית אלא גאונית. הוא גרס שהיכרות טלוויזיונית מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם, אלא כוללת את חשיפת פניהם, מבנה גופם, והמראה הכללי שלהם באמצעות צילומים מקרוב, לרבות הישגיהם ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם, תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור ותקרב תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק. רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב. טריוויאלי היום אך מרחיק לכת מאין כמוהו בימים ההם של 1972. אין היום שום שידור ספורט טלוויזיוני המכבד את עצמו שמתכחש למִתְּוֶוה הורסט זייפארת. במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה. המצלמה הזאת שחשפה, זיהתה, והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה במלוא תפארתם בטרם תחרות, זכתה לכינוי "מצלמת ההיכרויות החושפנית".

הורסט זייפארט סיפר לי את העדות המעניינת והחשובה הזאת לראשונה כשנפגשנו בטהראן בירת אירן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה ה- 7. שאלתי אותו מייד, "איך לא חשבו על זה קודם ?", והוא השיב לי בפשטות, "אין לי מושג יואש, אינני יודע". אנשי הטלוויזיה האיראנית הזעיקו את הורסט זייפארט ועוד כמה מומחים משתי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לטהראן (תמורת תשלום נאה) כדי שיסייעו להם במלאכת הבימוי של המשחקים. הם הזמינו לטהראן לצורכי ייעוּץ גם כמה מאנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 72' ובראשם וולטר טרוגר מנהל הכפר האולימפי. יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות טלוויזיה ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה יסודי מהדרגה העליונה ביותר אציל נפש, מנומס ואדיב, שאהבתי והערכתי.

טקסט תמונה  :  הורסט זייפארת  (Horst Seifart) , 2004 – 1922 , היה הבימאי הראשי המצוין ורב המוניטין של אולימפיאדת מינכן 1972 . הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה . איש טלוויזיה מופלא ונדיר. לא היו רבים כמותו בעולם. הורסט זייפארת היה מורם ורבם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית. הוא היה ידיד גדול של אלכס גלעדי  ושלי. (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר – Claus Beissner. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קְלָאוּס בָּיְיסְנֶר (Claus Beissner) עוזרו הקרוב במשך שנים רבות של הוֹרְסְט זָיְיפָארְט ואיש טלוויזיה רָב מוניטין בזכות עצמו ברשת הטלוויזיה הגרמנית ARD וב- EBU (איגוד השידור האירופי), זוכר [10] : "בראשית שנות ה- 2000 הייתי עֵד שמיעה לשבחים שהעניק מנולו רומרו לחשיבה הטלוויזיונית של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת. מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ אמר : "רעיונות הטלוויזיה של הורסט זייפארת היו תמיד הטובים ביותר". תרומתו של הורסט זייפארת לא הייתה רק בתחום הטכנולוגי אלא גם בתחום הרקע הפילוסופי של הכיסוי הטלוויזיוני. בעיניו תחרויות הספורט הבינלאומיות היו דרמה אחת גדולה כמו במחזות הדרמה של יוון העתיקה . המשותף לספורט ולתיאטרון הוא בכך ששניהם מציעים דרמה של מנצחים ומפסידים . אך קיים בכל זאת שוני אחד. השוני היחידי בין דרמת הספורט לבין דרמת התיאטרון היווני על פי תפישתו של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת היה הסוף, הסיום. בתיאטרון היווני הסוף ידוע. בספורט הוא תמיד פתוח. הורסט זייפארת היה האיש הראשון בין אנשי הטלוויזיה בדור שלוֹ שהעניק ממד אקדמי לכיסוי הספורט בטלוויזיה".                                                                          

נסים קיוויתי היה השַדָּר הישראלי הראשון שהפיק וניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות החושפנית" של הורסט זייפארט. דן שילון מינה אותו בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הצעירה בת 4 שנים בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972, תחרויות הא"ק והשחייה. שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמת השידור Play by play של נסים קיוויתי. הוא היה משכמו ומעלה. לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח ושפתו העשירה והתקנית כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה-100 מ'האחרונה של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (לפני אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים), "שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר", בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם.

נסים קיוויתי הציב סטנדרט חדש באולימפיאדת מינכן 1972 בעת השידור הישיר Play by play של משחה הגמר ל- 100 מ'בסגנון חופשי בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). דן שילון היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית במינכן 72' (בסיועו העצום של אלכס גלעדי) ובנוסף גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוקם ומוסד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי בעיר מינכן . הבימאית שלו הייתה ורדינה אֶרֶז. זאת כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה . השדרן והמגיש הפופולארי ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים שהושגו שם ע"י אולגה קורבוט, לאסה ווירן, וואלרי בורזוב, רנטה שטכר, ג'ון אקיבואה, ומרק ספיץ, ורבים אחרים . דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72' שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב-100 מ', להיט אולימפי טלוויזיוני, בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר מרק ספיץ. רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה שידר למצלמת האולפן הגרמנית, "ערב טוב לכם ושלום רב, כאן מינכן", והוסיף, "גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים. נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט, הא"ק. נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי". דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבני. הוא עמד לחזות בהיסטוריה ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. ה- IBC במינכן . דן שילון שימש ראש צוות הטלוויזיה והיה גם מגיש את השידורים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית ב- (International Broadcasting Center) במינכן 72'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הרבה מאוד ילדים ובני נוער ראו את התחרויות האולימפיות בשל שעת הצפייה הנוחה . ניתנה להם הזדמנות לחזות בשחיין מוכשר ודרמטי שהיו טמונים בו גם ערכים ולקח חינוכי מאלף . מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כבר בטרם משחה הגמר ב-100 מ'בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש. הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם גמא באימוניו הקשים בקריירה הארוכה שלוֹ בבריכה קילומטראז' שחייה בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק"מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ . מרק ספיץ היה שחיין מזהיר ומוכשר בצורה יוצא דופן. אך הכישרון התנועתי  והקואורדינציה הגופנית, כמו גם משקלו הסגולי הנמוך של גופו אינם מספיקים לבדם כדי להפוך אותו לאלוף. נדרשו ממרק ספיץ צייתנות ואהבה סגפנית מיוחדת וחסרת קֵץ לאימונים המפרכים שכפו עליו מאמניו וחזרות אין ספור. השחיין הוא ספורטאי בודד במים . מלבד כשרונו הגופני הוא צריך להיות מצויד ביכולת מנטאלית בעלת אופי מיוחד ותכונות נפשיות של כוח רצון, משמעת, ודבקות במשימה כדי לא לוותר ולעמול כל כך קשה בתוך המים במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב. מרק ספיץ כישרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים שאהב וידע להתאמן וניאות לוותר על הנאות החיים של ילד רגיל בגילו. מן ההיבט הזה הוא היה ספורטאי הרואי ויסודי והוכיח זאת בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה. לא בכדי העפיל בסופו של דבר לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים נזירית – ספורטיבית שכזאת.

דן שילון העביר את השידור לנסים קיוויתי ועכשיו היה תורו לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן. נסים קיוויתי ניהל דיאלוג פנטסטי עם מצלמת 'ההיכרויות' של DOZ והוֹרְסְט זַיְיפָארְט ואולי וולטרס. הוא הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מפורטת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה. כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב-100 מ'בסגנון חופשי . זאת הייתה חשיפה קלאסית ומכובדת של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק. בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972.

כשעלו השחיינים על אדני הזינוק אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו כלהלן : "הגענו למשחה הגמר ל-100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ". באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי, לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית שאיננו כמובן דובר עברית על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב למסך הטלוויזיה את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. נפח בית החזה שלו היה מרשים ושרירי הבטן בלטו על רקע בטן כמעט קעורה. הוא נראה כמו פוסיידון אל הים היווני. מרק ספיץ היה מאוד מרוכז בעצמו ודרוך. באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית של DOZ הייתה נעולה עליו עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם יתבע גופו למאמץ פיסי עליון בחלקו אנאירובי בן כ- 50 שניות. ההזדהות עם מרק ספיץ הייתה מושלמת. פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם, כמו הגיבור הראשי מרק ספיץ עצמו , לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי העלילה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר. גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיךְ, וְולָדִימִיר בּוּרֶה, ומָיְיקֶל וֶונְדֶן סיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה. זאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני הוֹרְסְט זָיְיפָארְת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו לבין השַדָּרִים בבריכה.

אמירת הנֶצַח של נִסִים קִיוִויתִּי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי, גדול שחייני תבל בכל הזמנים . מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית לטקסט פתיחה Lead in כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ. נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית, צְלוּלָה, ומְמָצָה. בְּרָאווֹ לנסים קיוויתי. הכל היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו את השידורים של DOZ בצבע. בישראל הם היו בשָחוֹר / לָבָן.

טקסט תמונה :  קיץ 1972. עידן השחור / לבן בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הצלם איזי אברון ז"ל (יושב) ומגיש הטלוויזיה רם עברון ז"ל עורכים מבחן תקינות למצלמת Video באולפן  ברוממה – ירושלים על פי מודל השידור הבריטי של ה- BBC . מצלמות האולפן הגדולות היו בריטיות מסוג  M A R C O N I . (באדיבות עדנה עברון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 940 מסה ב' חלק 7. "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" (רשימה מס' 7).