פוסט מס' 863.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו נחקר ו-מופק, לא נכתב, ו-לא נערך למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי ו/או לצורך פרסום אישי שלי. 

הערה 3 : התמונות המובאות על ידי בפוסטים השונים מעשירות את המֵידָע עבור הקוראים והופכות אותו למעניין ואמין יותר. אני עושה כל מאמץ לזהות עבור הקוראים את כל הנוכחים בכל התמונות ולא רק את גיבורי העלילה.

הערה 4 : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות. אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות. אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג, באם ייאות ויפנה אלי, כדי להעיר, לתקן, ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים. התיקון והעדכון ייעשו מייד ללא דיחוי.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – 

פוסט מס' 863. קורות הזמן האחרון. פרופסור יובל נוח הררי מעניק לאילנה דיין ריאיון מזהיר ב-"עובדה" בערוץ 12 ביום רביעי – 17 במארס 2020, בו הוא מתייחס ל- "סכנת המשבר הרפואי העולמי הנוכחי והמסוכן המתרחש ממש ברגעים אלה גם במדינת ישראל בעידן מגיפת נגיף הקורונה".  פוסט מס' 863. הועלה לאוויר ביום רביעי – 18 במארס 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה מינוי מופרך באביב 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור לתקופת ניסיון קצרה, וב-2 ביוני 2002 החליטה להעניק לו מינוי של קבע לתקופה של 5 שנים עד ה- 2 ביוני 2007. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון אלה שהפקידו בידיו באופן תמוה, מוזר, ומביך את המשרה האחראית והנכבדה של מנכ"ל רשות השידור, והחליטו להדיח ולסלק אותו לאלתר ולעד ל-קיבינימט מהַכֵּס הַרָם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת של דיראון וחרפה לפני 15 שנים. לזכור ולא לשכוח. גם לא לסלוח. 2 במאי 2005: לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור, ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מדיחה ומסלקת קיבינימט מנכ"ל רשות שידור מְכַהֵן בשם יוסף בר-אל בגין מנהיגות עלובה ו-ניהול מחורבן ואשר מלווים ב-שְחִיתוּת ושוֹחַד מַסָך (!).

זה לא היה כל כך מזמן. ישיבת ממשלת ישראל ב-2 במאי 2005 בראשות ראש הממשלה אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט עוסקת בהדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל מהַכֵּס הַרָם בשל שְחִיתוּת ושוֹחַד מסך. ההדחה והסילוק של מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל מהַכֵּס הַרָם נעשים ומתבצעים בתמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי לממשלה מֶנִי מָזוּז. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור מוּדַח ומְסוּלָק מ-מִשְֹרָתּוֹ מנכ"ל רשות שידור מכהן שנתיים וחודש ימים לפני תום תקופת כהונתו בת חמש שנים כפי שנקבעה בחוֹק בעת המינוי הממשלתי הַרָם ההוא עד 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל מודח ומסולק קיבינימט ע"י ממשלת ישראל לאותם הירכתיים האפלוליים והקודרים של ההיסטוריה ההיא של השידור הציבורי ההוא דאז. 13 שרים מרימים את ידם הימנית ומצביעים בעד ההדחה וסילוקו ה-מידיים של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכיסאו, 2 שרים רְווּיֵי חֲנוּפָּה וצְבִיעוּת (דליה איציק ומאיר שיטרית) מתנגדים בתוקף להדחה ומתעקשים ודורשים מראש הממשלה אריאל שרון לאפשר ליוסף בר-אל להשלים את תקופת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור עד ה-2 ביוני 2007. למרות ש-שני הנ"ל האלה יודעים היטב כי האיש הזה מי שאמור להיות מנהיג כֵּן ובעל יוֹשְרָה של השידור הציבורי במדינת ישראל איננו רק מנכ"ל רשות שידור עלוב ומחורבן אלא הוא נאשם גם בשחיתות ומתן שוחד מסך. שלושה שרים (בנימין נתניהו, דני נווה, ופואד בן אליעזר ז"ל) נמנעים.

טקסט מסמך : 9 במאי 2005. עיתון "הארץ". ידיעה של העיתונאית ו-כתבת "הארץ" גב' ענת באלינט. הקשר הארור בין הפוליטיקאים לבין מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל זועק מכל עבר. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 2005. ראש הממשלה אריאל שרון ז"ל (מימין) והשר אהוד אולמרט יבד"ל (משמאל), הם מראשי מדיחיו ומסלקיו לעַד של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בעיצומה של כהונתו הַרָמָה בשנים 2005 – 2002. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור עלוב ומחורבן נאשם בנוסף לכל גם בשחיתות ומתן שוחד מסך. מדובר באירוע הדחה חמור ו-חסר תקדים בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות מדינת ישראל. דו"ח ההדחה וסילוקו לעד של המנכ"ל יוסף בר-אל ב- 2 במאי 2002 מרשות השידור נמצא בארכיון הממשלה. (לע"מ תמורת תשלום).

פוסט מס' 863. מרבית הציבור (בארץ וגם בעולם) איננו חושב, איננו יודע לחשוב, ולא רוצה לחשוב. לכן איננו מתעניין בתעשיית הטלוויזיה המורכבת והסבוכה ולא מנתח את המסרים שה- Media הוויזואלית ממחישה לו השכם והערב ב- Video ו- Audio. בתום יום עבודתו הוא לוחץ כאוטומט על השלט כדי להעביר זמן ולהשתעשע. לא כול הציבור. רובו. זה לא היה כל כך מזמן : הפוליטיזציה הממארת עשתה שַמוֹת בשידור הציבורי. ב-2002 הפקידה ממשלת ישראל ובראשה אריאל שרון את השידור הציבורי בידיו של מנכ"ל ירוד, עלוב, נחשל, ומופרך בשם יוסף בר-אל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הזמני יאיר אלוני המכהן בטרם עידן יוסף בר-אל מפוטר ע"י המנכ"ל החדש. יוסף בר-אל ממנה במארס / אפריל 2002 את יוסי ממשולם למנהל החדש של ערוץ 1 ולעוזרו הראשי בתחילת המסע העלוב ההוא. מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הייתה הפקדה תקשורתית – פוליטית נֶטוֹ מסריחה ומופרכת מיסודה (כפי שאומנם התברר בסופו של דבר). הענקת משרת מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים לאיש כה לא מוּכְשָר בשם יוסף בר-אל, כה רָדוּד, וכה לא רָאוּי בעליל ע"י ממשלת ישראל הייתה מעשה מטונף, מחורבן, ומקולקל מראש. הסרחה פוליטית . התומך הראשי במינוי המופרך ההוא של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 היה השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, רענן כהן. זאת לא הייתה אגדה. זאת הייתה הַמְצִיאוּת שסופה כלל לא היה מפתיע. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה ב-2005 אותה הפַארְסָה ההיא. אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון הדיחו וסילקו בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 את אותו יוסף בר-אל לאלתר מהַכֵּס הַרָם שנתיים לפני תום כהונתו (הייתה אמורה להסתיים ב- 2 ביוני 2007). אומר בשפה ברורה ופשוטה ומבלי להתייפייף יותר מידי : אריאל שרון וממשלתו העיפו ל-קיבינימט את מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל. לשידור הציבורי נגרמו בינתיים בעידן יוסף בר-אל אבדות כבדות ו-נזקים בלתי הפיכים. ב-2011 מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את יוני בן מנחם איש כּוֹשֵל, רָדוּד, ודַל למנכ"ל רשות השידור. "העזר כנגדו" היה זליג רבינוביץ' יד ימינו. יו"ר רשות השידור בשנים 2014 – 2010 היה אָמִיר גִילָת. עוד מינוי פוליטי מחורבן וכושל. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה גם ההתרחשות המגוחכת ההיא ברמה של אבסורד, של פרודיה ב- 2014. יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' יחדיו עם אותו אָמִיר גִילָת ההוא הודחו ו-סולקו אף הם (ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו שמינו אותם) ורשות השידור נסגרה על פי צַו החוק. הוּצָב עליה כּוֹנֵס נְכָסִים בשם פרופסור דָוִד הָאן. דוד האן גייס את יוֹנָה וִויזֶנְטַל לשַמֵש מנכ"ל משקם זמני. ב- 2017 גוועה ו-מתה רשות השידור ההיא והפכה לז"ל. על חורבות גושי עפרה הוקם תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11.  פוסט מס' 863. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום רביעי – 18 במארס 2020.

מינוי מופרך באביב 2002 של איש מופרך בשם יוסף בר-אל למנכ"ל מופרך של רשות השידור ע"י ראש ממשלת ישראל דאז אריאל שרון ועל פי המלצתו הישירה והחמה של שר מופרך הממונה על ביצוע חוק רשות השידור בשם רענן כהן. תמוה עד למאוד ומדהים לראות כיצד ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מפקידה ביודעין ובמחשבה תחילה באביב 2002 את השידור הציבורי (הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 פלוס רדיו "קול ישראל") בידיו של איש כל כך לא מוכשר, כה יָרוּד, כה עָלוּב, וכה מופרך בשֵם יוסף בר-אל. עובדה שבחלוף 3 (שלוש) שנים ב-2 במאי 2005 אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון מתעשתים ומדיחים ומעיפים קיבינימט את אותו מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכס הרם של מנכ"ל רשות השידור לעבר אשפתות ההיסטוריה. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מתפקידו מפקד השידור הציבורי מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל. לשנן, לזכור, ולעולם לא לשכוח (!).

הערה אישית שלי: כל הערכותיה של הסופרת האמריקנית ברברה טוכמן (Barbara Tuchman) שדנות ב-אין סוף החלטות אבסורדיות שקיבלו ממשלות כאלה ואחרות לאורך ההיסטוריה ואשר נקטו ביודעין ובמחשבה מטומטמת מדיניות הנוגדת את האינטרס העצמי שלהן כפי שכתבה ב-1983 ב-סִפְרָה רַב הַמוֹנִיטִין "מִצְעַד הָאִיוֶולֶת" (The March Of Folly), מוצאות את ביטויים המובהק גם במינויו ההוא הכל כך מופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ב-אביב ההוא של 2002 ע"י ממשלת ישראל ההיא בראשות ראש הממשלה ההוא אריאל שרון המנוח. מינוי כל כך עלוב ו-מדהים עד שזה הופך לכמעט בלתי ייאמן. לרוע המזל זה אומנם קרה והתרחש במדינת ישראל במציאות ההיא של רשות השידור ז"ל ההיא לפני 18 שנים. הנה הדיווח.     

הפוליטיזציה של השידור הציבורי במדינת ישראל הוא סיפר קלוקל, עלוב, ומדהים בשלילה שלו. בספטמבר 2001 החלה חשרת עבים לכסות את קו האופק של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור בממשלת ישראל מר רענן כהן מינה את תא"ל מיל. רן גלינקא למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הקודם אורי פורת שהתפוטר ו-פרש מרשות השידור באוגוסט 2001. השר רענן כהן הועיד לו שישה חודשי ניסיון כמקובל. במארס 2002 החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח מתפקידו את מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא. באפריל 2002 שלף רענן כהן את שמו של מועמד חדש מהבוידעם מירכתי האוֹב הטלוויזיוניים, את יוסף בר-אל, והציע לראש הממשלה אריאל שרון למנותו למנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא המודח והמסולק. "יוסף בר-אל יהיה מנכ"ל רשות שידור נאמן לך", הבטיח השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור לראש ממשלתו. רן גלינקא היה מינוי בבחינת פארסה ממשלתית, נציג של קומדיה היתולית מצידה האחד של המטבע. יוסף בר-אל היווה הפקדה טראגית ממלכתית מצידה האחר של אותה המטבע ההיא. כך גם נראתה רשות השידור הציבורית ז"ל ההיא בתקופות מְשִילוּתָם ושליטתם בה. ובכן, ב- 2 ביוני 2002 הוציא מזכיר הממשלה גדעון סער ליוסף בר-אל כתב מינוי של מנכ"ל רשות השידור החדש המפקיד בידיו את השידור הציבורי לתקופה של חמש שנים עד ה- 2 ביוני 2007. חֶשְרָת הֶעָבִים השלימה את כיסוי שמי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. החלו שנות הַחוֹשֶךְ והאֹפֶל.

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002. מסמך עתיק יומין בן 18 שנים שמתעד היסטוריה רחוקה, נשכחת, ו-מופרכת. מזכיר הממשלה דאז מר גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל מחליטה ב- 2 ביוני 2002 למנות אותו למנכ"ל רשות השידור. המסמך נשלח בפקס למשרדו של יוסף בר-אל בערוץ 33. עותק ממנו נמסר לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז, רענן כהן. המינוי הרם התברר כ- עָלוּב, יָרוּד, ו-מופרך מיסודו. בחלוף שלוש שנים נמצאו בניהולו של אותו מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל פגמים כה רבים לרבות שחיתות ושוחד מסך, עד שלאותה ממשלת ישראל ההיא שמינתה אותו לא הייתה כל ברירה אלא להדיח אותו בבושת פנים ולסלק אותו מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש להדגיש שוב כי אין בטקסט הזה כל רבותא ושום הפרזה. בחודש מאי של שנת 2005 הבינה ממשלת ישראל את פשר המעשה המופרך של הצבת יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל והפקדתו בידיו, והדיחה וסילקה אותו לאלתר. צריך להדגיש כי ראש הממשלה אריאל שרון לא העיף אותו בחפץ לב אולם נאלץ לעשות כך לאור פסילתו החד משמעית של יוסף בר-אל ע"י היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז בגין התנהלות חסרת מידות ויושרה (בלשון המעטה). בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של השידור הציבורי הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. 

2003 – 2002.

בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור נטשתי בטריקת דלת, לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור זמן עצום כמופרך לגמרי, לחלוטין. לשידור הציבורי נגרמו כבר בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים שהפכו אותו ל- גְרוּטָאָה, לכלי תקשורת פוליטי מוּטֶה ולא חשוב, ואת מרבית עיתונאיו, שדרניו, עורכיו, ומפיקיו לשברי כלי. לא כולם. רובם. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור ואלה שהציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל לתקופה בת חמש שנים עד ה- 2 ביוני 2007. ממשלת ישראל בתמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי שלה דאז עו"ד מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) הדיחה אותו את יוסף בר-אל, גם אם באיחור רב, בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי למרות שנותרו לו יותר משנתיים תמימות לתום כהונתו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הופסקה כהונתו של מנכ"ל מכהן. יש לשַנֵן היטב ולזכור תמיד את את העובדה החשובה הזאת : יוסף בר-אל הודח מהכֵּס הַרָם בהיותו מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, ואשר מפרט את הסיבות לסילוקו, מצוי על מדפי ארכיון הממשלה. ריצת המרתון הארוכה הפרטית שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 נמשכה 32 שנים. לא רציתי לחיות יותר את המשך חיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאחר ש-ראש ממשלת ישראל אריאל שרון מינה מינוי מופרך לגמרי ב-אָבִיב 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור על פי המלצתו החמה של רענן כהן שר ללא תיק בממשלתו ומי שהיה האחראי על ביצוע חוק רשות השידור. פרשתי מריצת המרתון הטלוויזיונית הפרטית שלי בשיא יכולתי הנפשית, הגופנית, והשכלית במלוא כישרוני, ובמלוא מנת ה-IQ שאלוהים העניק לי. פרשתי לעַד בטריקת דלת מביתי הַשֵנִי שהיה לפעמים גם הראשון. אינני מצטער על כך אפילו לא לרגע.  

תזכורת. טקסט מסמך, לקרוא מבלי להסיר עיניים ולא לשכוח : יום שישי ההוא של 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" מתאר סצנה משיחית. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "…אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך…", והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל : "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…". לא ייאמן אנשים…? דווקא כן ייאמן…! עובדה, יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ"ל המיועד של רשות השידור יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד החנפן יוסף בר-אל. רוש ולענה, עוגמת נפש ומרורים (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון באיחור רב כי המינוי הַרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב' גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב' ג'ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו "קול ישראל". אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך ההוא של מלחך הפנכה יוסף בר-אל, אז ב- 2002 ל-תפקיד מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב").

בחלוף שלוש שנים מאז נמשח יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור, זה קרה : בחודש מאי ההוא של שנת 2005, התייצב אותו אלוהי ישראל בפני אריאל שרון ראש הממשלה דאז, וכה אמר לו : "מאסתי ביוסף בר-אל מ-היות מלך על רשות השידור של מדינת ישראל…תן את רשות השידור לאחד מ- רֵעָיו שהוא טוב ממנו…". יוסף בר-אל פוליטיקאי דַל ו-עָלוּב הודח וסולק למדמנת ההיסטוריה ככלי שרת שאין יותר חפץ בו. במקומו נבחר לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" שקלאר.  ולא יָסָף ראש ממשלת ישראל אריאל שרון לראות את יוסף בר-אל. כפי ששמואל הנביא התנ"כי לא יָסָף לראות את שאול המלך לאחר משבר אֵמוּן שלטוני – מדיני – ביטחוני – צבאי קשה בין שניהם. (כ-כתוב בספר שמואל א' פרק ט"ו).

2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מתכנסת לישיבתה השבועית, ובתמיכת היועץ המשפטי שלה מֶנִי מָזוּז מדיחה ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו. 13 שרים תמכו בהדחה. 2 שרים התנגדו להדחה (דליה איציק + מאיר שיטרית), ו-3 שרים נמנעו (בנימין נתניהו + דני נווה + פואד בן אליעזר ז"ל). לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, הודח וסולק לאלתר מנכ"ל רשות שידור מכהן בשֵם יוסף בר-אל. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח. גם לא לסלוח. 

טקסט תמונה : תזכורת חסרת תקדים לדיראון עולם. כותרת סנסציונית של מסמך סנסציוני בעיתון "מעריב" :  "הוּדַח". ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט מדיחים ו-מסלקים לעַד את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל העלוב והמופרך ממשרתו כ- מנכ"ל רשות השידור, שנתיים וחודש בטרם סיום כהונתו הַרָמָה שהייתה אמורה לפוּג ב- 2 ביוני 2007. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הודח וסולק מנכ"ל רשות השידור מכהן. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולעולם לא לשכוח וגם לא לסלוח.

3 במאי 2005. העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו כי לראשונה בתולדות המדינה ולראשונה בהיסטוריה של רשות השידור (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשתי השפות עברית ובערבית ואת רדיו "קול ישראל" בשתי השפות עברית וערבית) החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח מנכ"ל רשות שידור מכהן בגין אישוצים של שחיתות ושוחד מסך בשם יוסף בר-אל. יוסף בר-אל גורש בבושת פנים לעַד מהכֵּס הַרָם לעבר ההיסטוריה המוצלת והאפלולית של רשות השידור ז"ל ההיא, כשנתיים לפני סיום המועד החוקי של תפקידו כמנכ"ל רשות השידור ומנהיג השידור הציבורי של מדינת ישראל. היה מדובר ב- מעט מִידַי ומאוחר מִידַי. דו"ח ההדחה וסילוקו של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה אריאל שרון ובתמיכתו המובהקת של של היועץ המשפטי דאז של ממשלת ישראל כבוד השופט העליון מר מני מזוז, מונח על מדפי ארכיון ממשלות ישראל לדורותיהן. (באדיבות "מעריב").

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. עיתון הארץ מפרסם בכותרת הראשית שלו, "הממשלה אישרה ברוב גדול את הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל". בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור מודח ממשרתו מנכ"ל רשות שידור מכהן. קוראים לו יוסף בר-אל. היה מדובר בטרגדיה ציבורית חסרת תקדים בתולדות השידור הציבורי בארץ, בה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מנצלת לרעה את יתרונה הפוליטי ומפקידה את השידור הציבורי שלה בידיו של איש עלוב ו-מופרך בשם יוסף בר-אל. בחלוף שלוש שנים אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון, אלה ש-מינו את האיש המופרך הזה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, גם הדיחו וסילקו אותו בבושת פנים ב- 2 במאי 2005 מהכס הרם לנבכי ההיסטוריה האפלולית של רשות השידור בימים ההם.  (באדיבות עיתון "הארץ" ובאדיבות המו"ל עמוס שוקן).

אנטי תזה לחלק הראשון הפותח את פוסט מס' 863: פרופסור יובל נוח הררי העניק לאילנה דיין ריאיון מזהיר ב-"עובדה" בערוץ 12 ביום רביעי-17 במארס 2020 אודות "המשבר הרפואי העולמי הנוכחי בעידן מגיפת נגיף הקורונה". מדובר במסמך טלוויזיוני מרתק ורב ערך בעל חשיבות בינלאומית שיש לשדרו שוב בארץ וגם לתרגם אותו ולהפיץ את תוכנו ברשתות טלוויזיה אחרות ונוספות בעולם. פרופסור יובל נוח הררי הוא אדם ומדען מרשים ביותר וגם בעל יכולת ניסוח נפלאה.

טקסט תמונה : זהו פרופסור יובל נוח הררי בן 44. מדובר במדען בעל אישיות מרשימה ומזהירה. (ארכיון יואש אלרואי). 

העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה אילנה דיין ניהלה בתוכניתה "עובדה" בערוץ 12 ביום שלישי – 17 במארס 2020 שיחה וריאיון מרתק אודות "המשבר הרפואי העולמי בעידן מגיפת נגיף הקורונה" עם אדם חכם, חושב, ומזהיר ובעל יכולת ניסוח נפלאה בשם פרופסור יובל נוח הררי (בן 44). מדובר בריאיון מדהים עם אדם מדהים ומבריק. פרופסור יובל נוח הררי הוא האיש שחיבר את שני הספרים "קיצור תולדות האנושות" ו- "ההיסטוריה של המחר". הריאיון המדובר שערכה אמש אילנה דיין עם פרופסור יובל נוח הררי הוא מסמך מדעי מעניין, בעל חשיבות בינלאומית, הגיוני, ומרתק שיש לשדרו לציבור בישראל שוב במלואו, ואף לתרגם אותו ולהפיץ את המסר שלו ברשתות טלוויזיה נוספות ואחרות בעולם. מדובר במסמך טלוויזיוני מדעי ברמה גבוהה ביותר שהוא יותר מרב ערך. מדהים.

להלן עיקרי דבריו של פרופסור יובל נוח הררי כפי שמסר אותם לאילנה דיין בעת שיחתם אמש (יום שלישי-17 במארס 2020) ב-"עובדה" בערוץ 12:

מנכ"ל משרד האוצר הכוחני והמוגבל שי באבד. מדובר באיש רדוד ולא חכם במאבקו נגד מורי ומחנכי ישראל העסוקים ברגעים אלה בעבודת קודש קשה ואחראית ביותר בנושא הלימוד המקוון מרחוק את תלמידיהם נוכח ובעת, "סגירת כל מוסדות החינוך בארץ בימי המשבר הרפואי הארצי (והעולמי) הנוכחי בעידן מגיפת נגיף הקורונה". 

שי באבד מי שנושא במשרת מפתח של מנכ"ל משרד האוצר, חשף אמש את עצמו כאישיות בינונית, רדודה, חסרת היגיון, ולא חכמה לאלתר בעת ריאיון כוחני לערוץ 12 בטלוויזיה, בו הוא בישר לאומה כי הוא מתנגד התנגדות נמרצת לשלם משכורת למורי ומחנכי ישראל שמקדישים את עצמם כעת לעניין חשוב ביותר, והוא נושא הלמידה מרחוק את תלמידיהם נוכח ובעת, "סגירת כל מוסדות החינוך בארץ בימי המשבר הרפואי הארצי והעולמי הנוכחי בעידן מגיפת נגיף הקורונה". איתרע מזלו של שי באבד מפני ש- דווקא אמש באותו הערב אתמול העניק פרופסור יובל נוח הררי ריאיון מזהיר, הגיוני, חכם, וחשוב לאילנה דיין באותו הנושא הדן ב-"משבר הרפואי העולמי הנוכחי בעידן מגיפת נגיף הקורונה". שי באבד מצטייר כאדם מוגבל, טיפש, ו-איש כספים כוחני  שאיננו מסוגל לראות את הפסיעה הבאה שאמורה לבוא בעקבות הצעד הראשון הבלתי חכם שלו. שי באבד איננו משחק נגד מורי ומחנכי ישראל שח-מט. הוא משחק נגדם ראגבי ומנהל נגדם תחרות היאבקות בסגנון תפוס כפי יכולתך. הוא לחלוטין איננו צודק במאבקו נגד התשלום המגיע למורים ולמחנכים בארץ בגין עבודת הקודש הקשה והמיוחדת שלהם של לימוד מקוון מרחוק של כל תלמידי ישראל. אנוכי תומך תמיכה מוחלטת ומובהקת במורי ומחנכי ישראל נגד במאבקם הצודק נגד מנכ"ל משרד האוצר שי באבד. אל תוותרו לו (!).

סוף הפוסט מס' 863. הועלה לאוויר ביום רביעי-18 במארס 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.