פוסט מס' 1003.

הערה 1 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : התיעוד ההיסטורי שלי ב- בלוג מלווה בתמונות רבות ומסמכים רבים. אני חושב ומעריך שבלעדיהן הוא היה דל יותר, פחות מעניין, פחות חשוב, פחות אמין ומהימן, וקשה יותר לעיון וקריאה.

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1003 : הועלה לאוויר ביום שני של 26 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————— 

פוסט מס' 1003. ראשית ולפני הכל : עָצוּב. עָצוּב מְאוֹד. הָאִיש והאָדָם רוני דניאל היקר ז"ל איננו עוד. כבר עכשיו ב- 26 ביולי 2021 שלושה ימים לאחר טקס הפתיחה ניתן להגות ולומר : נגיף הקורונה הבינלאומי לקח בכוח את מדליית הכסף באולימפיאדת טוקיו 2020 אולם האנושות, הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC), והוועדה המארגנת היפנית של המשחקים האולימפיים של טוקיו 2020 השיבו מלחמה שערה ו-זכו במדליות הזהב. צוות שידורי השחייה הוותיק של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משה גרטל + ברוך צ'יש נעדרים מאולימפיאדת טוקיו 2020. שניהם הודחו מתפקידם. ב-מקומם מונו למִשְרָה הַרָמָה ב-טוקיו 2020 אלי אילדיס לשַדָּר השחייה המוביל וגיא ברנע לפַּרְשָן הצמוד שֶלוֹ.  פוסט מס' 1003. הועלה לאוויר ביום שני – 26 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.  

13 הספרים בסדרה, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", מגדירים את המחקר רב השנים וכתיבתי הממושכת מאז 1998, כלהלן :

1.

FROM MY POINT OF VIEW- if you do, do it right- if not give it up

השורה התחתונה של הכרך הקונקרטי הזה ושל תריסר הספרים הנוספים לו בסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", מגדירה את הכתיבה ו-מספרת אותה כלהלן :

2.

THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS BETWEEN TELEVISION ANS SPORTS (+ News + Documentary) IN ISRAEL AND AROUND THE WORLD, 1936 – 2010

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הספר נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 ליולי 2021. המחקר והכתיבה הממושכים עומדים על סף סיום אולם טרם הושלמו.

רוני דניאל ז"ל.

רוני דניאל ז"ל היקר והבלתי נשכח הלך מאִיתָּנוּ בפתאומיות. נוח על משכבך בשלום איש יקר, יישר דרך, אמיץ לב, ובלתי נשכח. הכרנו לפני שנים רבות רוני דניאל ז"ל ואנוכי כש-הייתי אז שחקן כדורסל מוביל בקבוצת הפועל אפיקים ורוני דניאל (צעיר ממני בעשור) היה ילד חוץ שהתחנך בקיבוץ מעוז חיים ואוהד של קבוצת הקיבוץ שלו. רוני דניאל ז"ל איש מוֹפֵת ו-אדם משכמו ומעלה בעל מוּסָר ברמה גבוהה (מאוד) היה עיתונאי אמיץ ויישר דרך, שדר טלוויזיה בעל מצפון, ופרשן צבאי רָב יֶדַע ו-סמכות בחברת החדשות של ערוץ 12, וקודם לכן עיתונאי ו-שַדָּר רדיו מוערך ב-"קול ישראל". רוני דניאל ז"ל היקר אתה תחסר לי מאוד ולרבים רבים מאתנו. היית ידיד נאמן ו-כֵּן. תמיד אהבתי אותך כאדם וכעיתונאי. היית איש תקשורת רדיו + טלוויזיה יישר דרך, אמין, ומהימן ב-% 100. לא % 99.9, אלא ב-מאה אחוזים (!) תמיד רחשתי לך הערכה רבה. תמיד האמנתי לך וליוֹשְרָה שלך. ותמיד אמרתי לסובבים אותי רוני דניאל הוא איש של אמת. דמות ראויה לחיקוי והערצה. כן, שחתי ואמרתי זאת לא פעם ולא פעמיים. רוני דניאל היקר ז"ל אנוכי מתאבל מַרוֹת על מותך הפתאומי. היכן מוצאים עוד אנשים כמוך שמוצא פיהם, דבר לשונם, ו-רחשי לִבָּם שָוִוים ב-% 100. כ-אדם, כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, כ-יליד גדוד 12 של חטיבת "גולני" וקצין קרבי בחטיבת "גולני" לא אשכח אותך לעולם. ללא רוני דניאל ז"ל, בלעדיך, מדינת ישראל לא תהיה לעולם אותה הָאֶרֶץ שהייתה פעם. רוני דניאל היקר ז"ל אָדָם שֶל יוֹשְרָה, מוּסָר, אֶמֶת, איש של חִינוּךְ לערכים עליונים שמרכיבים את איכות חיינו, בעל דֶרֶךְ אֶרֶץ ודוגמא אישית חסרת פשרות – אנוכי יואש אלרואי נוֹצֵר את זיכרונך בלִבִּי לעַד. לתמיד. אוֹהֵב אותך ואת אישיותך המיוחדת, המוּסָרִית, ויישרת הדרך. רוני דניאל היקר ז"ל, אזכרך לנֶצַח. אנוכי אדם חילוני אך מאמין באלוהים בדרכי שלי ומתפלל אליו בדרכי שלי מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ. אלוהים שבשמיים יפתח בפניך את שערי גן עדן. רוני דניאל נוח על משכבך בשלום איש יָקָר, יישר דרך, אמיץ לב, ובלתי נשכח. אינני בכיין אבל הטקסט והמקלדת שכתבה אותו זה עתה רטובים מדמעותיי. גם לִבִּי.   

פוסט מס' 1003. רוני דניאל ז"ל איש חברת החדשות של ערוץ 2 ואח"כ של חברת החדשות של ערוץ 12 היה כתב ופרשן צבאי ברמה הגבוהה ביותר ושדרן טלוויזיה מהימן בעל ידע, יושרה, וסמכות. הוא לא נפל במאום מהקולגה שלו בערוץ 10 ואח"כ ערוץ 13, אלון בן דוד יבד"ל. פוסט מס' 1003. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני -26 ביולי 2021.

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התייחסות שלי דאז : חברת החדשות של ערוץ 10 ההוא (היום ערוץ 13) עשתה כידוע עבודת סיקור נרחבת, איתנה, ומהימנה של מלחמת "צוּק אֵיתָן" נגד האויב השפל וה-מנוּבָז ארגון "החמאס" ברצועת עזה. זאת בדיוק הסיבה מדוע ערוץ 10 משמש ערוץ הבית שלי. אין לי אם כך שום סיבה ל-זפזפ לערוצים אחרים למרות שאני יודע שאני "מפסיד" בשידור On line את עבודת הכיסוי הטלוויזיונית המצוינת בעת הזאת של העיתונאי האמיץ, הפרשן והשדר הצבאי המוביל של חברת החדשות של ערוץ 2 ההוא רוֹנִי דָנִיאֵל ז"ל. רוֹנִי דָנִיאֵל ז"ל הוא אחד מאותם שדרני טלוויזיה בעל אישיות ונוכחות פוזיטיבית עצומה על המסך, בעל אוטוריטה, יושרה, וסמכות. בסופו של דבר הוא מבין הבודדים שמקנים במשהו יתרון לחברת החדשות של ערוץ 2 על חברת החדשות המצוינת של ערוץ 10 (היום ערוץ 13). אף על פי כן הייתי נאמן עדיין לחברת החדשות ההיא של ערוץ 10 (היום ערוץ 13) ו- מרוויח את אַלוֹן בֵּן דָוִד. איני "מפסיד" את רוֹנִי דָנִיאֵל מפני שאני מקליט אותו ואת הקולגות שלו ורואה אותם ומקשיב להם ב- Delay. אני מקווה שרוֹנִי דָנִיאֵל לא לוקח ללב כל מיני הערות מגוחכות ובלתי נכונות שמושמעות בגנותו מכל מיני כיוונים, כמו למשל זאת של מר רוֹגֵל אַלְפֵּר, מי שכתב בימים ההם ב-עיתון "הָאָרֶץ" (יום ראשון – 10 באוגוסט 2014) מאמר רווי חולשות ומנותח באופן רָדוּד בשם "רוֹנִי ויוֹנִית לנֶצָח". במאמר הרָפֶה ההוא בעיתון "הָאָרֶץ" מעניק כותבו לרוֹנִי דָנִיאֵל את התואר "עיתונאי מפוקפק". קשקוש מוחלט. מי שמפוקפק מבין השניים זהו רוגל אלפר (איש עלוב ו-עיתונאי חלש ורדוד). מדובר בפוסט קלוש של רוגל אלפר שמתיימר ללא הצלחה לנתח תמונה תיעודית מקסימה שצילם ברגע של עירנות צלם חובב בשם רוֹנִי שַמָאי. התמונה "רוני דניאל + יונית לוי", צולמה ותועדה על ידו ב- 6 באוגוסט 2014 בעמדת השידור של חברת החדשות ערוץ 2 הממוקמת בחניון החיילים ליד קיבוץ יד מרדכי (סמוך לרצועת עזה), בעת סיקור המערכה הכבדה שמנהל צה"ל נגד הטרור העלוב והנבזי של החמאס, מבלי שמושאי התיעוד יחושו ב- iphone שכוון אליהם ביד מקצועית ורגישה. רוֹנִי שַמָאי הוא בכלל מעצב תאורה בטלוויזיה אולם מתברר שהוא צלם לחלוטין לא חובב, שקנה ביושר את פרסומו המפתיע. התמונה הנהדרת שלו, "רוני דניאל + יונית לוי", היא אומנם פרי יצירה ותיעוד אקראי המתארת הקלה בסיום של משימת שידור כלשהי, אולם לצד האקראיות היא משדרת מנגד טבעיות, מהימנות, ואמינות מוחלטים, מבלי שרוֹנִי דָנִיאֵל ויוֹנִית לֵוִי יודעים בכלל שהם מצולמים. אתה מתבונן בתמונה ואומר לעצמך איזה יופי של תיעוד אותנטי מקורי של אחוות רֵעִים. שוחחתי בשעתו ארוכות עם רוֹנִי שַמָאי אודות התיעוד האקראי הנדון. הוא ביקש להדגיש בפניי כי שניהם רוֹנִי דָנִיאֵל ויוֹנִית לֵוִי לא ידעו כלל כי הם מתועדים ע"י ה- iphone שלו. רוֹנִי שַמָאי רשאי להיות גאה בעצמו. תמונת האֶמֶת הספונטנית שלו מגלה איזו כמות של חיבה ואֵמוּן, כנות ויושר לב וסולידריות, שוררים בין השַדָּר והשַדְרָנִית שניים מבין המובילים הראשיים של חברת החדשות בערוץ 12. אין זה דבר של מה בכך. מדובר בהפגנה רוח קרב אמיתית של יצירה והתקדשות משותפת למען קידום משימת שידור טלוויזיונית, מלווה בהערכה הדדית בתוך Team שידור זוגי מצטיין שבורך בכישרון ובדבקות במשימה. זה המון. אילו הייתי מנהל חברת החדשות של ערוץ 2 הייתי תולה את התמונה הייחודית הזאת "רוני דניאל + יונית לוי" על אחד מכותלי המשרד שלי. אין פלא שהעיתון "ידיעות אחרונות" עט על המציאה. התיעוד האותנטי התפרסם בהבלטה רבה ב- 7 באוגוסט 2014 בעמוד השער האחורי שלו. רוֹנִי דָנִיאֵל איננו זוכה מן ההפקר באימון הציבור. יש לכך סיבות טובות והוא ראוי לזה. ציבור צופי הטלוויזיה איננו טיפש. אי אפשר להוליך אותו שולל. לא בכדי מעניק מר אָבִי וָויְיס מנהל חברת החדשות של ערוץ 2 אשראי כה רב וממושך למומחה שלו בענייני צבא וביטחון, רוֹנִי דָנִיאֵל. ברור שהקרדיט איננו מבוסס על חֲבֵרוּת אלא על מקצוענות. הטלוויזיה איננה מוסד של רֵעוּת ויְדִידוּת. מדובר במפגש של אנשי מקצוע תחרותיים בעלי שאיפות למְצוּיָנוּת ובעלי אינטרס וקניין משותפים להשגת רייטינג גבוה. אחוות לוחמים טלוויזיונית מבוססת ראשית דבר על הישגיות. רוֹנִי דָנִיאֵל הוא איש טלוויזיה מצוין מהשורה הראשונה ומעמודי התווך של חברת החדשות ההיא של ערוץ 2 ההוא. לא בכדי נהנה גם בעבר מ-אמונו המוחלט של המנהל הקודם של חברת החדשות ההיא בערוץ 2 מר שָלוֹם קִיטָל.

טקסט תמונה : 6 באוגוסט 2014. חניון החיילים ליד קיבוץ יד מרדכי. זוהי עמדת השידור של חברת החדשות של ערוץ 2 אותה מאיישים הפרשן הצבאי רוני דניאל ז"ל (מימין) ומגישת מהדורות החדשות יונית לוי תבד"ל (משמאל). התמונה המקסימה היא מקורית ו-אותנטית וצולמה ע"י מר רוני שמאי ממכשיר הטלפון הנייד שלו ברגע ספונטני ללא ידיעת המצולמים, כאמור לפני שבע שנים ב- 6 באוגוסט של שנת 2014, ביום הלחימה ה- 28 של מלחמת "צוק איתן". תיעוד אנושי נפלא, טבעי, ומשובב נפש בלתי נשכח של רוני דניאל ויונית לוי ע"י הצלם – עיתונאי חד העין רוני שמאי. (באדיבות רוני שמאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באוגוסט 2014. "ידיעות אחרונות" עושה שוב בי"ס למתחריו – "הארץ", "מעריב", ו- "ישראל היום". העיתון מקדים ומגיע לתמונה המעניינת והמלבבת (צילם רוני שמאי) לפני האחרים, ומפרסם אותה בהבלטה בעמוד השער האחורי של העיתון. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" ובאדיבות צלם התמונה רוני שמאי).

הערה 6 דאז, מ- 2014 : שוחחתי היום אחה"צ (יום ראשון – 10 באוגוסט 2014) בטלפון עם ח"כ עומר בר-לב שהוא גם חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת וביקשתי את התייחסותו בשני נושאים : האחד, הצהרת הרמטכ"ל הקוראת לתושבי עוטף עזה לחזור לבתיהם, והשני, בעניין חציית כל הקווים האדומים וגילוי סודות של ביטחון שדה ע"י הכתבים הצבאיים של רשתות הטלוויזיה אגב אספקת אינפורמציה לצופיהם מהחזית ומהנעשה בשטח. עומר בר-לב קָשַר בתשובתו את שגיאת הכרזתו הנמהרת של הרמטכ"ל בני גנץ הקוראת לאזרחים המפונים לשוב לבתיהם לשגיאת ההחלטה הבלתי מובנת להסיג לאחור לעבר הגבול הבינלאומי את כוחות צה"ל לרבות חטיבות ה- חי"ר וה- רק"מ שלו ואת עוצבות השריון ואגדי תותחנים, רק על סמך הפסקת אש ארעית. בעת סיכום הדיון הצבאי שלשום באולפן ערוץ 10 שאל עומר בר-לב את כתבי ערוץ 10 ואת הציבור, כלהלן : "מה אמור לחשוב האויב כשהוא רואה את צה"ל נסוג לאחור ומרפה מהלחץ…" ? בעניין השאלה השנייה השיב לי עומר בר-לב כי כל מיני נתונים צבאים שמספקים הכתבים הצבאיים של רשתות הטלוויזיה לצופיהם כמו אלה של מספרים מדויקים העוסקים בגיוס בשלבים של כמויות כאלה ואחרות של אנשי מילואים למלחמת "צוק איתן" , הודעה מראש על תחילת התקיפה הקרקעית של צה"ל, הודעות מהאוויר באמצעות פתקאות בערבית המבשרות על תחילת התקפות חיל האוויר, מיון כוחות וחטיבות צה"ליות הנוטלות חלק בלחמה הקשה והיכן גזרות התקיפה שלהן הגדרה שמות וקודים בפרהסיה של החטיבות הנלחמות, לרבות הגדרת סדרי גודל של כוחות, הודעה מראש על הסגת כוחות ההתקפה של צה"ל לעבר הגבול הבינלאומי בגין הסכמי הפסקות אש שבירות, לרבות שידור ישיר וחשיפת הטנקים הישראליים שועטים ומעלים אבק בדרכם חזרה לעבר הגבול הבינלאומי – מקורן בדובר צה"ל ההוא תא"ל מוטי אלמוז. מפתיע, מביך, ומסוכן. שלא לדבר על העובדה שרשתות הטלוויזיה ורשתות הרדיו הארציות בישראל, משמשות בעלות כורחן קת"ק (קצין תצפית קדמי) של צבא משגרים הרקטות של אויב החמאס, בגלל רוב להיטותן לדווח מייד לציבור הישראלי דיווח מדויק היכן פגעו הרקטות ואיזה נזק נגרם. הדיווח העיתונאי אודות פגיעת רקטות החמאס ביישובים השונים ו/או נפילה ב- "שטחים פתוחים" הוא בפירוש העברת אינפורמציה צבאית חיונית ביותר בחינם לאויב, מידע המתדרך אותו ומאמֵת בעבורו את דיוק הטיווח שלו  מדובר בשיגור רקטות "גסות" בלתי מדויקות ׁ(ולא בירי טילים מונחים) לעבר מטרות אזרחיות רחבות ידיים כמו ערים גדולות, עיירות, קיבוצים, ומושבים. בשעה שהרשויות הצבאיות והביטחוניות בארץ מדווחות על פגיעת רקטה כלשהי באשדוד הרי ברור שקציני התותחנים של האויב שמנהלים רישום ירי של כל רקטה ורקטה, מאושרים לקבל בתוך דקה מידע של היזון חוזר מאתנו, כי רקטה X ו/או Y ו/או Z שלהם המשוגרות בזווית תעופה פאראבולית מסוימת והמופעלות ע"י נוסחאות של חומר הדף מסוים – אומנם פגעו במטרה. האויב לומד ומבין כיצד לתקן ולשפר את ההחטאות שלו על סמך תיאור הפגיעות ע"י ערוצי הטלוויזיה הישראליים. ייתכן כי במדינה חופשית ודמוקרטית אי אפשר למנוע זליגת מידע כזה לאויב אך צריך לזכור שמדובר במידע צבאי חיוני ביותר.

הערה 7 דאז, מ- 2014 : האם שמעתי אז היטב ב- "שישי" (יום שישי – 8 באוגוסט 2014) את חבר הפנל של ערוץ 10 מר רביב דרוקר אומר לקולגות שלו ולצופיו בהיסוס, בהתלבטות, בהתחבטות, ובשפתיים חשוקות , כשראשו מתנודד ומבטיו מרצדים, כי, "…ראש הממשלה בנימין נתניהו לא סומך על צה"ל בכל מה שנוגע לכניסה קרקעית מסיבית של צה"ל לצורך כיבוש הרצועה ומיטוט שלטון הטרור של החמאס…", ו/או שמא העול  הכבד של מניין שנות חיי בוגד בי. מה פתאום ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל מו"מ עם ארגון טרור שקורא במניפסט שלו להשמדת מדינת ישראל…? תפקידו של בנימין נתניהו הוא למוטט ולמגר את שלטונם של איסמעיל הנייה ומוחמד דף ורק אח"כ לנהל מו"מ בין שני העמים, הישראלי והפלסטיני, יחדיו עם שיקום מסיבי של רצועת עזה. ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פראנקלין דילאו רוזוולט לא התכוונו מעולם לנהל במלחמת העולם ה- 2 מו"מ כלשהו עם שני הארכי-טרוריסטים הנאצי הגרמני אדולף היטלר והיפני הידקי טוג'ו. הם ראשית דבר מיגרו והכניעו את ההנהגות הפוליטיות והצבאיות של גרמניה ויפן ורק אח"כ פעלו לשיקומן של שתי המדינות שנכנעו . איסמעיל הנייה ומוחמד דף הם נציגים בכוח הזרוע והרובה של תושבי רצועת עזה. הם לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות אלא עלו לשלטון באמצעות הפיכה צבאית שחוללו נגד תנועת הפתח של אבו מאזן. לכן תנועת החמאס איננה הנציגה הלגיטימית של העם הפלסטיני ברצועת עזה ולכן גם לא ייכון שום הסדר הגיוני עם הטרוריסטים. וודאי לא עם אלה שקוראים על פי האידאולוגיה הרדיקאלית והמטורפת שלהם להשמדת ישראל ולהכרתתה. אין בכלל ספק כי בסֶבֶב הבא ישתמש האויב העזתי בראשות איסמאעיל הנייה ומוחמד דף בנשק לא קונבנציונלי נגד אזרחי ישראל.

הערה 8 דאז, מ- 2014 : זה בסדר גמור שערוץ 1 הציבורי לוקח על עצמו את משימת השידורים הישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל בקדם אליפות אירופה 2015 אולם למה לעשות זאת Off tube בצורה כל כך ירודה, עלובה, משעממת, ובלתי יעילה. נבחרת ישראל מארחת באמת בגלל מלחמת "צוק איתן" את נבחרת מונטנגרו במשחק הראשון בקפריסין ומפסידה לה 100:97. אז מה אי אפשר להטיס צוות שידור לקפריסין הקרובה…? למה מה קרה…? בנבחרת ישראל משחקים שני שחקני NBA, גל מקל ועומרי כספי, אף על פי כן מדובר בנבחרת לא מוכשרת ולא מבריקה שמפיקה כדורסל איטי, לא מלהיב, ו- צפוי. שַדָּר ה- Off tube המוביל באולפן עני ורש בירושלים בין 18.30 ל- 21.00 הוא שוב אורי לוי ולידו הפרשן גור שלף והפרשנית ענת דרייגור. כולם מעתיקים מהמוניטור במקום לדווח מהשטח , במקום להתייצב ב- מוקד ההתרחשות. שלומפרים. שַדָּר הטלפון של ערוץ 1 בקפריסין הוא יגאל שמעוני . עסק דַל . מדובר בהפקת טלוויזיה שערורייתית ומבישה אמש (יום ראשון – 10 באוגוסט 2014) של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הפקה שאיננה עומדת בשום סטנדרט טלוויזיוני מינימלי מקובל. איזה עליבות נוראית. איזה שיממון. איזה כישלון. נבחרת הכדורסל של ישראל חברה אתמול בערב יחדיו עם חטיבת הספורט של ערוץ 1 כדי להוריד את השידור הציבורי ביגון שאולה. בושה וחרפה. לא ההפסד. שידור ה- Off tube הישיר של ערוץ 1 מן המוניטור בירושלים.

א. יום שישי – 23 ביולי 2021. טוקיו בירת יפן. טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 2020 האולימפיאדה ה- 32 במניין הזמן החדש. נגיף הקורונה הבינלאומי הוא זוכה מוצהר במדליית הכסף אולם מולם האנושות, הוועד האולימפי הבינלאומי, והוועדה המארגנת היפנית של המשחקים הם הזוכים המוצהרים במדליית הזהב.

ב. אולימפיאדת טוקיו 2020 ה- 32 במניין הזמן החדש היא עוד נדבך (במידה רבה הירואי) במאבקה הקשה הממושך של האנושות בנגיף הקורונה הקטלני. המאבק בעיצומו ו-עדיין לא תם.

ג. בתנאים הנוכחיים הקשים, טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 2020 שהתנהל באצטדיון ריק מקהל אולם שודר ישיר ע"י כ- 200 רשתות טלוויזיה ורדיו בכל רחבי תבל, דמה ל-רקוויאם יפני, למעֵין טקס אשכבה ונהי. מצעד המשלחות האמיץ של אלפי ספורטאים וספורטאיות מכל קצווי העולם עוטים על פניהם מסיכות באצטדיון הגלמוד לא היו יכולים להסוות את העֶצֶב והקִינָה שליוו את האירוע הספורטיבי האולימפי הבינלאומי, ולפתע הפכו את המשחקים האולימפיים הנוכחיים של טוקיו 2020 ל- מִסְפֵּד וגעגוע דוֹמֵעַ לעבר האולימפי המפואר ההוא שנעלם.

ד. צביעת המושבים באצטדיון האולימפי הריק בטוקיו 2021 דמתה למראה בלוף. בצילומי Long Shots פתוחים ומרוחקים בטלוויזיה, נראים היציעים הללו עמוסים לעייפה בקהל.

ה. מאיה רוֹנֵן ומירי נְבוֹ שדרניות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שידרו ישיר מהאצטדיון האולימפי בטוקיו 2021 ביום שישי – 23 ביולי 2021 את טקס הפתיחה ועשו היטב את המוטל עליהן, את עבודתן העיתונאית המפורטת רוויית הזיהויים והמידעים, והעברתם לציבור בישראל ׁ(!). זה איננו דבר מובן מאליו. שתיהן מבורכות. הן לא פטפטו. הן לא בִּרְבֵּרוּ. הן שִידְרוּ ומסרו ו-העניקו לצופים שפע של אינפורמציה עיתונאית חיונית (!).

ו. אֲבֲיֹשַג (What a name, איזה שם פרטי תנכ"י מחייב…!) סמברג לוחמת ה- טקאונדו האולימפית הישראלית מי שזכתה עכשיו במדליית בארד באולימפיאדת טוקיו 2020 וב- 1/4 מיליון שקלים פרס כספי מטעם הוועד האולימפי הישראלי (תמורת זכייתה במדליה אולימפית) הוכיחה כי הספורט הישראלי בענפי הספורט האולימפיים הקלאסיים הבסיסיים כמו א"ק + התעמלות ספורטיבית + שחייה – לגברים ונשים – הולך ונמוג. כמעט נעלם. פה ושם יש הברקות לא מושלמות (כמו השחיינית אנסטסיה גורבנקו שהעפילה למשחה הגמר ב- 100 מ' גב לנשים ולמשחה 1/2 הגמר ב- 200 מ' מעורב אישי לנשים) אולם הן מתרחשות לעתים נדירות ו-כה רחוקות. הדור שלי (אנוכי יותר מ-בן 83 שנים) עדיין מתרפק על זיכרונות העבר שהותירו אחריהם השחיין אברהם מלמד (בן קיבוץ רמת יוחנן) באולימפיאדת מכסיקו 1968 ואסתר רוט – שחמורוב באולימפיאדות מינכן 1972 ו- מונטריאול 1976.

ז. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הדיחה לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020 (באיחור זמן עצום ו-רב) את שדר השחייה המוביל שלה משה גרטל ואת הפרשן הצמוד שלו ברוך צ'יש. היא הציבה במקומם בעמדת השידור הטלוויזיונית שלהם בבריכה האולימפית בטוקיו 2021 את השַדָּר המוביל אלי אילדיס ולצדו את אלוף ישראל ושחיין העבר גיא ברנע כ- פרשן. אלי אילדיס איננו שחיין ולא בעל עבר כלשהו בענף השחייה (מדובר בפירוש בחיסרון מובהק) לעומת משה גרטל בן קיבוץ רמת יוחנן), היום בן 75, ומי שהיה אלוף ישראל בכל משחי החתירה בעשור ה- 60 של המאה הקודמת). אולם הוא אלי אילדיס המאופק והשקול מחפה על חוסר ניסיונו זה (מול ובהשוואה למשה גרטל הפטפטן הכושל) ב-אינטליגנציה תקשורתית – טלוויזיונית בה ניחן. הנבונות של אלי אילדיס סמוך וליד המיקרופון האולימפי פלוס כישרונו בהחזקת המיקרופון האולימפי ו-המאופקות שלו עולה לאין שיעור וללא כל השוואה על זאת ההיא של משה גרטל. רמתו הנמוכה במיוחד של משה גרטל כ-עיתונאי ואיש טלוויזיה כושל + שַדָּר שחייה נחות ופטפטן דרדרה לתהומות טלוויזיוניים גם את המיקרופון הטלוויזיוני של הפרשן הצמוד ה-הוא שלו ברוך צ'יש. אם ברוך צ'יש היווה את ה- (+) מצדו האחד של המיקרופון בבריכת השחייה הרי שמשה גרטל היווה את ה (-) מצדו השני של אותו המיקרופון המשותף. ההיגיון המתמטי קובע חד משמעית,כלהלן : בכל מאבק מתמטי הסימן (-) מנצח וגובר על תו (+). אין נסים במתמטיקה. כך קרה והתחולל גם במפגשים הטלוויזיוניים המשותפים ההם בעבר ההוא של משה גרטל עם ברוך צ'יש. ההיסטוריה הטלוויזיונית ערכה עם שניהם ברבות השנים חשבון מַר ונוקב. כל מילה נוספת מיותרת למעט התזכורות הבאות :

תזכורות מַרוֹת (1). משה גרטל וברוך צ'יש היו שני שדרני טלוויזיה כושלים נעדרי כישרון וחסרי יכולות אבחנה וניסוח. הביורוקרטיה הכבדה והמסורבלת של השידור הציבורי לא התירה לי בשעתו לפַטֵר אותם את שני הכושלים ולהעיף אותם מעמדות השידור שלנו. הם נותרו במקומם, אבל המיקרופון הטלוויזיוני הציבורי התמים והנייטראלי עשה בשניהם שַמוֹת במשך שנים, ופסל אותם. הוא הקליט אותם עם החותמות השליליות ההן על פסי הקול של תמונות ה- Video. אותן עקבות ה- Audio ההן, היו כל כך חזקות, מציאותיות, וממשיות עד שאי אפשר היה למחוק אותן. הן צרובות לעַד על סרטי ההקלטה. לנֶצַח (!). אין טרגדיה טלוויזיונית גדולה יותר ממיקרופון שהופך מידיד נאמן של בעליו לבוגד ו-אויב שֶלוֹ. מיקרופון הטלוויזיה הנייטראלי וחסר הפניות פגע אנושות והעניש קשות ללא רַחֵם את שני הפטפטנים האולימפיים משה גרטל וברוך צ'יש מש-חרת לעד את סִכְלוּתָם, טיפשותם, פטפטנותם, טעויותיהם, ושגיאותיהם על פסי ה- Audio של תמונות ה- Video ההן. זה היה מזמן אולם נותר בלתי מחיק. ראה בהמשך כלהלן.         

די מוזר לי בגילי המופלג או טו טו 84 וכסבא לעשרה נכדים ונכדות לעסוק בדמות מהטלוויזיה שנראתה לי מרבית שנותיי בתעשייה כ- קלישאה ו/או גימיק. ברור לי שמשֶה גֶרְטֶל הוא דמות פתוחה, פטפטנית, מגוחכת, "נבואית", לא רצינית ופחות מידי מכופתרת ממה שמרשה דלת אמותיה של תעשיית הטלוויזיה באשר היא. הטלוויזיה באשר היא גוזרת מטבע בריאתה על משתתפיה ברמה העיתונאית וברובד התיעוד מסגרת עבודה נוקשה, משמעת חמורה, ועיתונאות מדויקת ופדנטית, וניסוח כן ויעיל במינימום מילים. חלק מידידותו של כל איש טלוויזיה עם המיקרופון (וגם עם המסך) מבוססת ונעוצה ביכולתו וכישרונו לשמור על צניעות שידור, על ענוות טקסטים ו- צמצום מֶלֶל. אינך יכול לשער בהיותך איש צעיר כי שדרני ספורט כמו נחמיה בן אברהם, נסים קיוויתי, הבריטי הארולד אייברהאמס מרדיו ה- BBC, האמריקני ברנט מאסברגר ששידר בהצלחה רבתי ב- ABC ו- CBS, ההונגרי גיורגי ספשי, עוד שני בריטים מה- BBC קנת' וולסטנהולם ו- דיוויד קולמאן, ושורה נוספת של שמות בינלאומיים וגם גדעון הוד שלנו, יחרתו את שמם באותיות זהב בהיסטוריה של הטלוויזיה, ויטילו את צילם הענק על משה גרטל ויסתירו אותו מאוֹר השמש. תא השידור של כל רשת טלוויזיה באשר היא מהווה חלון ראווה. במידה רבה אקסקלוסיבי. רבים נושאים אליו את עיניהם וחולמים להתייצב בתוכו. מעטים מגשימים את חלומם. יש כללים ברורים של התנהגות טלוויזיונית ורדיופונית בחלון הראווה הזה. אתה יכול להפוך בחלון הראווה הקונקרטי הזה לאייקון, למופת, למודל הערצה וחיקוי. באותה מידה אתה עלול להפוך לבובת שעווה.

הסרט התיעודי ההוא של בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אורי גולדשטיין (שודר לפני כ-שמונה שנים כמדומני), הקרוי, "עד טיפת המים האחרונה", עסק בשעתו בשדר הטלוויזיה משה גרטל. התיעוד היה משול ל- קוריוז. מסמך עיתונאי – טלוויזיוני מבדח ומתמיה באותה מידה. אף על פי כן הוברר בקוריוז ה ההוא שמשֶה גֶרְטֶל אז בגיל 67 טרם נגמל מהאמביציות המגלומניות הילדותיות שלו. למען האמת חסרות תוחלת. מייד בפתיחת הסרט הוא משֶה גֶרְטֶל אומר לאורי גולדשטיין תראה מה זה : "Google" ,"God", "גַלְגָל", ו- "גֶרְטֶל" – מתחילים באות ג'. משֶה גֶרְטֶל איננו איש טלוויזיה במובן המקובל של ההגדרה מפני שאפילו בערוב ימיו הטלוויזיוניים הוא נעמד כמו ילד קטן במרכז המעגל, שואג את שאגת טרזן של ג'וני ווייסמילר, מחפש וזקוק לתשומת לב. פרטית ו/או ציבורית, לא חשוב. בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אורי גולדשטיין וערוץ הבית שלו ערוץ 1 הציבורי, התנדבו להעניק לו אותה ברוחב לב וזמן מסך (בחודש מאי ההוא של שנת 2013 מלאו למשֶה גֶרְטֶל 67 שנים, ועל פי חוק המדינה הוא יצא לגמלאות. רשות השידור לא חתמה עמו ולא העניקה לו חוזה עבודה אישי, ולא העסיקה אותו כפי שהיא שהעסיקה אז למשל את מר יעקב אחימאיר בן 75). מהות התנהגותו של משה גרטל ליד המיקרופון והמסך היא אנטי תזה לעיתונאות הצנועה הסגפנית שדורשת הטלוויזיה מאלה שמופיעים בקדמת הבמה שלה, וודאי בכל מה שנוגע לצמצום ויעילות ה- מֶלֶל. כבר דיברתי רבות בבלוג הזה אודות קו הַתֶּפֶר הדִמיוני שמפריד בין שִידוּר לבִּרְבּוּר בטלוויזיה (וגם ברדיו). מדוע שַדָּר "X" מתקבל בעיניי הציבור כהגיוני ונבון בעוד שַדָּר "Y" נתפש כפטפטן חסר תקנה, למרות ששניהם מייצרים את אותה כמות המילים עבור קהלם באמצעות המיקרופון שהם מחזיקים בידם וקרוב לפיהם וטווח אפס ממיתרי גרונם. שידור ספורט בטלוויזיה (וגם ברדיו) איננו גיבוב מילים, איננו אריכות לשון, איננו פטפטנות, איננו קשקשנות, איננו דברנות יתר, ואיננו דיבור בעלמא. שידור ספורט הוא תיעוד העובדות והאווירה במינימום טקסט.

בעת הפקה שלי את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא של מונדיאל ארה"ב 1994, הבאתי עמי לארה"ב בנוסף למאיר איננשטיין ורמי ווייץ גם את שַדָּר רדיו "קול ישראל" דָנִי דְבוֹרִין (הפרשן הקבוע לצדו במונדיאל ארה"ב 94' היה מרדכי שפיגלר). הוא היה השַדָּר השלישי בחבורה וגוּיָס על ידי כתגבורת בשל ההפקה הענקית בארה"ב הענקית. בתום כל שידור ישיר סיכמנו וניתחנו בקצרה את המשחק שוחחנו כמה דקות על קו שידור ה- 4W אודות איכותו כשַדָּר טלוויזיה. "דני דבורין אתה חייב לקצץ % 50 מכמות המֶלֶל שלך. מדובר בטלוויזיה ולא ברדיו", התרעתי. מר דָנִי דְבוֹרִין השיב לי תמיד נעלב ובאותה מטבע לשון, "אני לא מדבר יותר ממאיר איינשטיין". ב- 1981 ביקשתי להעביר את דָנִי דְבוֹרִין מהרדיו לחטיבת הספורט של הטלוויזיה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל הטיל על כך וֶוטוֹ מִיָידִי, ואמר : "דני דבורין הוא שדר ספורט פטפטן חסר תקנה", והוסיף ושַח לי, "אני קובע זאת חד משמעית כאיש רדיו לשעבר. גם ברדיו ניתן לחסוך בכמות הוורבליזם".

היסטוריית עבר. הערות שרשמתי בזיכרוני. זה לא היה כל כך מזמן. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים פלוס משה גרטל וברוך צ'יש ב-2019. חֲרַכֵּי יְרִי ה-Off tube של משה גרטל וברוך צ'יש באולפן בהרצליה נותרו כמעט סגורים בעת השידורים הישירים של שניהם את אליפות העולם ה-18 בשחייה שנערכה ב-Gwangju בדרום קוריאה בין 21 ל-28.7.2019. התוצאות המוגבלות והחסֵרות של שניהם היו בהתאם. אין חרבון עיתונאי גדול יותר של כל שַדְּרָן טלוויזיה באשר הוא משימוש בעמדת שידור Off tube במקום להתייצב בשטח ולדווח מ-מוקד ההתרחשויות והאירועים.

שידורי ה- Off tube הישירים של אליפות העולם ה- 18 בשחייה בדרום קוריאה ביולי 2019 ואשר בוצעו דאז מהאולפן בהרצליה ע"י משה גרטל וברוך צ'יש, מוכיחים כי שני החבר'ה האופטיובניקים האלה לא הפיקו לקחי עבר ולא שינו דבר במצפן הניווט הטלוויזיוני שלהם. שניהם צעדו שוב באותו נתיב ה- Off tube הידוע שלהם מקדמת דנה רווי טעויות, שגיאות, הגייה מגוחכת ושיבוש כרוני של מאות שמות של כל מיני שחיינים ושחייניות שנוטלים חלק באליפות העולם, הצגת השחיינים והשחייניות בפתח המשחים השונים מבולבלת מפני שהיא נעדרת סינכרוניזציה הכרחית בין ה- Video ל- Audio. וגם התעלמות מוחלטת של שניהם ממדע ה-הידרודינמיקה והמכניקה של השחייה, והתנהגות גוף האדם במים. נדמה לי שכל אחד מהצופים מֵבִין שאין מדובר פֹּה רק ב-קוּרְיוֹז טלוויזיוני מתמשך ו/או בבעיה אישית של שַדָּר השחייה הקונקרטי הזה ששמו משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש, אלא גם בבעיה מקצועית ניהולית של מי שמעסיק, עורך, ומפיק אותם, ומעניק להם סמכות להתייצב בפני קהל מבלי לקחת אחריות. מדובר אולי בבעיה חסרת פתרון שאין לה מענה לפי שעה ולכן הציבור בארץ כפוי להאזין ולהקשיב לשניהם מפני שחוץ מלבדם (משה גרטל וברוך צ'יש) אין כנראה שדרני ופרשני שחייה בארץ ישראל. עָגוּם.

וגם : הריאיון הַנָבוּב ההוא שמשה גרטל העניק בשעתו לפני כמה שנים ביודעין מרצונו לעיתונאי "ישראל היום" ערן נבון, מעידה על רמת נבונותו ואיכות תבונתו של המרואיין. הנה כותרות הריאיון המדהים ההוא ב- שליליותו, ב-עליבותו, וברדידות ההומור שלו. כשמישהו מעיד על עצמו בפרהסיה בפומבי את הטקסט כפי שמשה גרטל מכוון אודותיו ומחבר את הנוסחא הבאה הזאת על עצמו, ואומר כלהלן, "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…", אתה תמה ו-נד בראשך, ו-מתייחס לנבונותו המוגבלת, לטיפשותו, לקלות דעתו, לרעיונותיו המגוחכים, ליכולת וכישרון ניסוח פעוטים פלוס שימוש בטקסטים מסורבלים ובלתי הגיוניים שהוא הוגה בפני צופיו וקוראיו בעת השידורים הישירים, ולכמות ה- IQ שהקב"ה דחס לראשו. אבל מה, אנשי הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מעריכים ו-חושבים שמשה גרטל הוא שַדָּר השחייה היחיד בארץ וברוך צ'יש הוא פַּרְשָן השחייה היחיד בארץ, ואין בִּלְתָּם. במידה רבה הם צודקים. אין כמעט שדרני ופרשני שחייה בארץ שבאמת בקיאים בתחום.

ה-הצהרה הפתטית המדהימה והמגוחכת ההיא של משה גרטל אודות עצמו בפני העיתונאי ערן נבון בעיתון "ישראל היום": 

טקסט מסמך : ווידוי פתטי מדהים בגיחוכו ולֵיצָנוּתוֹ. משה גרטל מתנצל ומתוודה בפני כתב "ישראל היום" ערן נבון על טיפשותו הטלוויזיונית : "…אני יודע שלפעמים אני פולט דבר שטות, שיוצאים לי דברים ואז צוחקים עלי, אבל שחייה זה משעמם. לפעמים אני מרגיש שאני מעיר את המתים…". באמת משה גרטל מה אתה שַח (…?) שחייה אולימפית זה דבר משעמם (…?) הרי שחייה אולימפית יחדיו עם א"ק אולימפית, והתעמלות אולימפית הם שלושת הנדבכים החשובים ביותר של האולימפיאדות ושל קוֹרוֹת המשחקים האולימפיים מאז ומעולם (!). האם השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר הוא משעמם (…?) האם השחיין האמריקני מרק ספיץ הוא משעמם (…?) האם השחיין הישראלי אברהם מלמד הוא משעמם (…?) האם השחיין המזרח גרמני רולאנד מאתס הוא משעמם (…?) האם השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר היא משעממת (…?) האם השחיין האמריקני מט ביונדי הוא משעמם (…?) האם השחיין הרוסי אלכסנדר פופוב הוא משעמם (…?) האם השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ הוא משעמם (…?) האם השחיין ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד הוא משעמם (…?) האם השחיין האמריקני מייקל פלפס הוא משעמם (…?) האם השחיין הישראלי איתן אורבך הוא משעמם (…?). משה גרטל הוכיח פעם נוספת בשיחתו עם ערן נבון שהוא אישיות טלוויזיונית מגוחכת. בלתי מתקבל על הדעת. ערך הטקסט הנ"ל שמגיש משה גרטל לקוראי העיתון "ישראל היום" איננו הבעיה שלו וגם לא שווה ביקורת מפני שהוא מתחת לכל ביקורת. הבעיה היא של מי שמעסיק אותו.  (באדיבות העיתון "ישראל היום").

אנוכי מסייג את עצמי ורושם כלהלן : ייתכן והעובדות העגומות האלה הנ"ל המוקלטות ומונצחות על סרטי ההקלטה Video ו-Audio של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באולימפיאדות אטלנטה 1996 + אולימפיאדת בייג'ינג 2008 + אולימפיאדת לונדון 2016 + זאת של ערוץ מהספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, שימשו אולי (אני מדגיש את הספק) מעין כתב קטגוריה נגד שני הנאשמים הנ"ל בו השתמשה הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אולי, אם שני החבר'ה האלה שקוראים להם משה גרטל וברוך צ'יש שוגים כל כך הרבה פעמים שגיאות קולוסאליות כאלה כה חמורות קבל עם ועדה בעמדות שידור שאותן הם מאיישים בבריכות השחייה הפזורות בכל רחבי הגלובוס, אז אולי מוטב שיישארו בארץ ו-ישגו ו- יטעו בעמדת השידור Off tube המותקנת עבורם באולפן בהרצליה. אינני יודע אולם זה ההיגיון שלי. אולי לא. לא שוחחתי ולא החלפתי מילה עם אנשי הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בעניין ה- Off tube הנדון. כישלונם של שני האופטיובניקים הוותיקים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משה גרטל וברוך צ'יש בעת השידורים הישירים על ידם מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם ה- 18 בשחייה שנערכה בעיר Gwangju בדרום קוריאה בתאריכים שבין 21 ביולי 2019 ל- 28 ביולי 2019 – היה לא רק ממושך וצפוי מראש, אלא המשך ורצף טבעי של מעידות וכישלונות טלוויזיוניים קודמים. משה גרטל איננו שדר מוביל וברוך צ'יש הוא לא פרשן מוביל. שני המונחים הטלוויזיוניים הללו, "Off tube" ו- "האולפן בהרצליה", הם מושגים מאכזבים ושליליים, שמוּבְנִים בנבכי הופעתם המוגבלת והמגוחכת של אותם שני שדרני ה- Off tube הנידונים משה גרטל וברוך צ'יש באולפן בהרצליה. הנימוקים הללו לעולם לא יאפשרו להם לשַגְשֵג בעיקר כשמדובר באליפות העולם בשחייה. אולם אין מדובר רק בשידורי הַנֶפֶל של ההעתקה באולפן הבית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, וההיעדרות המכוונת של שניהם מבריכת Gwangju 2019 והישארותם בארץ. חרכי הָיֶרִי הטלוויזיוניים הצרים באולפן בהרצליה מהם ירו אש אוטומטית וצולבת לא יעילה באמצעות שני המיקרופונים שלהם במשך עשרות שעות בין 21 ביולי 2019 ל- 28 ביולי 2019, הסגירו שני אנשי טלוויזיה לא נבונים. שני אנשים מבוגרים נעדרי הכנה ברמה גבוהה, לא בקיאים בחומר השידור, מתבלבלים, מתקדמים ונסוגים, לא מקפידים ואינם הוגים נכון את שמות השחיינים והשחייניות, לועגים למיקרופון הטלוויזיה שלהם באמצעות פטפוט, להג, ושירה מזויפת, ניסוחים כבדים ומסורבלים, שימוש לא נקי בשפה העברית, ולעולם לא יראיינו ולא ישוחחו עם גיבורי וגיבורות העלילה כמו כיילב דרסל, אדם פיטי, שרה סויסטרום, קטי לדקי, יאנג סון, סימון מנואל ורבים אחרים ואחרות. שניהם לא שָם – הם פֹּה. שניהם לא ב-Gwangju – הם כָּאן באולפן בהרצליה. כיצד אפשר לסיים את מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 18 בשחייה של דרום קוריאה 2019, מבלי לשוחח ולוּ פעם אחת אפילו טלפונית עם גיבורי וגיבורות העלילה שמשנים חדשים לבקרים את ההיסטוריה של השחייה הבינלאומית. כל האמור לעֵיל חושף ומשקף התעסקות טלוויזיונית חובבנית ו-לא רצינית של שניהם וגם של הממונים עליהם (באירוע ספורט בינלאומי על מורכב ונחשב כמו אליפות העולם בשחייה שכוסה וסוקר ע"י כ- 125 רשתות טלוויזיה ורדיו מכל העולם) פלוס IQ רדוד. מזלו הרע של משה גרטל מאז אפשר לו אלכס גלעדי ב- 1978 ליטול את מיקרופון השחייה ולשדר ישיר חלקים מאליפות ישראל בשחייה, היא קיומה של ההשוואה, ו- קיומו והווייתו של שדר השחייה האולימפי המוביל הקודם והדגול הבלתי נשכח בטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי (בן 93, היום). כמו גם צירוף מקרים אחר אולם דומה הגורר השוואה לרעתו של ברוך צ'יש שנאלץ להתמודד עם המוניטין העצום של פרשן השחייה הקודם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל. זיכרונו של הפרשן יוסף טלקי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון) יוצר התמודדות לא שקולה ומרכיב כאילו משוואה מתמטית שאיננה משוואה משום שנתוניה מצדה האחד שם ניצב יוסף טלקי הם רציניים וכבדים ואילו מצידה השני במקום שעומד ברוך צ'יש הנתונים הם קלים ופושרים. נוצר כאן פרדוקס טלוויזיוני. ככל שהפרשן ברוך צ'יש מייצר עוד ועוד טקסטים ומילים בשידורי הטלוויזיה שלו הגעגועים ליוסף טלקי ז"ל הולכים וגוברים. ברוך צ'יש משמר היטב יותר מכל אחד אחר את פועלו וזיכרונו של פרשן השחייה הדגול, האותנטי, והפורה של נסים קיוויתי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (2003 – 1918). השוואת האיכות הטלוויזיונית (מכל היבטיה) בין שני הצמדים, ההוא והנוכחי, היא בלתי נמנעת, וחורצת לשבט את גורלם של משה גרטל וברוך צ'יש וגם של הממונים עליהם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

טקסט תמונה : יולי 2019. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהרצליה.

טקסט פתיחה : אחת השערוריות הגדולות בתולדות העיתונאות הטלוויזיונית. שני אנשי טלוויזיה ישראליים אז ב- 2019 בני 73 הופכים ביודעין ומרצון לעיתונאי Off tube באולפן בהרצליה. זהו תצלום ותיעוד של שני שדרנים אופטיובניקים כושלים שמסכימים ביודעין ומרצון לשמש מוסרי ומשווקי מידע Off tube לציבור שלהם אודות אליפות העולם בשחייה של Gwangju שנערכה 2019 ב-דרום קוריאה, אולם מבלי להיות נוכחים במקום התרחשויות האירועים, ומעדיפים לעשות זאת באמצעות העתקה מהמסך באולפן בהרצליה. אספקת מידע שמְבַיֶישֶת את מוֹסְרָיו. ביצוע אולפני מֵבִיש ורָווּי עלבון מבלי להיות בשטח. אבסורד. ביזיון. אִיוֶולֶת. דבר הֶבֶל מפני שהם לא נמצאים שָם במוקד האירועים והתחרויות ב-Gwangju 2019. הם נשארים פה בארץ ועושים את עבודתם העיתונאית מהאולפן בהרצליה. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כּוֹפָה על צוות שידורי השחייה שלה משה גרטל (מימין) וברוך צ'יש (משמאל), אולי רק מורה להם להישאר בארץ ולשדר ישיר Off tube במשך 8 ימים מהאולפן בהרצליה את אליפות העולם בשחייה הנערכת בעיר Gwangju בדרום קוריאה. מדהים (!). מדובר בכמות אדירה של אספקת מידע ואינפורמציה לציבור מהאולפן בהרצליה מבלי ששניהם (משה גרטל וברוך צ'יש) נוכחים בכלל במוקד האירועים, ההתרחשויות, והתחרויות ב- Gwangju בתאריכים שבין 21 ביולי 2019 ל-28 ביולי 2019. שלא תהיה טעות. הם לא שָם בדרום קוריאה. הם כאן. שניהם עושים את עבודתם העיתונאית הרשלנית פה בארץ באולפן בהרצליה. בושה וחרפה. בלתי מתקבל על הדעת. העניין הכי תַּמוּהָ, הכי מֵבִיך, הכי מְזוּפַּת, והכי לא מוּבָן הוא מדוע משה גרטל וברוך צ'יש מקבלים את "דין התנועה" מוותרים, מרימים ידיים, נכנעים, ויורדים על ברכיהם בפני הנהלתם והופכים לשדרני Off tube באולפן בהרצליה. השידורים הישירים שלהם את Gwangju 2019 מהאולפן בהרצליה רוויי שגיאות, טעויות, בלבולים, סתירות, אין סוף שיבושי שמות של כל מיני שחיינים ושחייניות, וניסוחים מסורבלים וכושלים שרחוקים מלקלוע בול במטרה. ועוד דבר : שני החבר'ה האלה ששרויים באולפן בהרצליה אינם יכולים לשוחח ולראיין את גיבורי וגיבורות העלילה המתחרים ב- Gwangju בדרום קוריאה בחודש יולי של 2019. מדובר בעסקה טלוויזיונית לא רק מאוד לא תקינה ומאוד לא הגונה אלא גם עלובה ומחורבנת.

טקסט סיום : משה גרטל וברוך צ'יש שני עיתונאים לא אמינים ולא מהימנים חתומים על אחת השערוריות הגדולות בתולדות העיתונאות הטלוויזיונית במדינת ישראל משהם מסכימים ביודעין ומרצון לשמש עיתונאים ו- שדרני Off tube באולפן בהרצליה, ועוסקים מהאולפן בהרצליה באחד מאירועי הספורט הבינלאומיים החשובים ביותר ב- 2019, אליפות העולם בשחייה המתקיימת בכלל בדרום קוריאה, מבלי להיות נוכחים במוקד האירועים והתחרויות ב-Gwangju. אינך יכול להיוותר עיתונאי מוכשר ובעל יכולות, אמין, ומהימן אם אתה בוחר ביודעין ומרצונך לדווח לצופיך מהאולפן בהרצליה במשך 8 ימים על הנעשה ב- Gwangju בדרום קוריאה. (צילום / סריקה ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

המיקרופון הטלוויזיוני לוֹכֵד את משה גרטל וברוך צ'יש בדרך ללא מוצא בעת השידורים הישירים מ-בריכת השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996.

ייתכן מאוד ששדר בדמותו של מֶשה גֶרְטֶל פורץ גבולות של המשמעת הטלוויזיונית המקובלת צריך לידו כל הזמן "משגיח" צמוד. עורך – מפיק ש- "ישמור" עליו מהמהמורות שהוא נופל אליהן מבלי שהוא כפוי לכך. היו לנו מעת לעת שיחות אודות הנפילות המוזרות והמביכות שלו שהן בלתי הכרחיות ולא חייבות המציאוּת. "…גרטל אתה כורה לעצמך במו ידיך את הבור ונופל אליו שוב ושוב…", הערתי לו. משֶה גֶרְטֶל לא קיבל את הביקורת וטען שהציבור לא מבין את ההומור שלו. איזה הומור ואיזה נעליים. בלתי אפשרי להיפרד כשַדָּר בטלוויזיה ציבורית מהצופים שלך בטקסט מגוחך וכה יָרוּד, "צופים יקרים לילה טוב לכם מבריכת השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996, נוחו על משכבכם בשלום", ואח"כ להגן על עמדותיך כשדר טלוויזיה כי מדובר במֶלֶל הומוריסטי. בלתי מתקבל על הדעת. אחרים אמרו שמדובר בטקסט צורם וילדותי. אינפנטילי ב- דרדקיות שלו, וכי מדובר באיש לא בָּשֵל, שַדָּר טלוויזיה לא בוגר, פטפטן, ו- חסר טאקט. מי יכול היה לשער ו-להעלות בדעתו אז כי שַדָּר רשמי בשורות טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יעז לומר לצופיו בתום השידור הישיר את הטקסט הנ"ל הזה בכזאת שלווה, בכזה ביטחון, ובכזאת "כֵּנוּת", "…נוחו על משכבכם בשלום…", בעת פרידה מלֵיל שידורים אולימפי ארוך ב-אטלנטה 1996…??? מדובר ב-קו מחשבה דל ועלוב, ניסוח אומלל, ו-מֶלֶל טלוויזיוני מופרכים מיסודם. בתום אולימפיאדת סידני 2000 נפרדו דרכינו לעַד. משֶה גֶרְטֶל הפך להיות כתב בחטיבת החדשות ואני חזרתי להוביל את חטיבת הספורט לקראת יעדיה הבאים. אינני חושב שהוא משה גרטל למד את הלקח ו- השתנה. הפרשן שלצדו ד"ר בַּרוּךְ "בּוּקִי" צִ'יש היה אמור לשמש בלם זעזועים אולם גם הוא עצמו נפל לבּוּרוּת של מגיד עתידות, ולבּוֹרוֹת טלוויזיוניים ש-כרה לעצמו בהֶבֶל פיו.

חלק מהציבור רואה את אולימפיאדת לונדון 2012 כפסגת הצלחתו של משה גרטל כשדר טלוויזיה. אני כאיש טלוויזיה במשך 40 שנים חושב שונה מהם. דעתי הייתה כי שידור תחרויות השחייה האולימפיות בלונדון 2012 על ידו ו- יחדיו עם הפרשן שלו ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש הייתה עוד הוכחה כי אין להפקיד (ו/או להפקיר) את מיקרופון הטלוויזיה בידיו ובידי הפרשן שלו ללא משגיח צמוד. עד היום לא ברור לי כיצד אירעה "פרשת ה- IPHONE" ב-בריכת השחייה האולימפית של לונדון 2012 כשהשַדָּר המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקום לשדר את הצגת השחיינים מתעסק במתן תשובות טלפוניות לצופים שהשיגו את המספר החסוי של הטלפון הנייד שלו. שום שַדָּר אולימפי מבין מאות שנכחו בעמדות השידור באולימפיאדת לונדון 2012 לא הרשה לעצמו לנהוג כך. האם משֶה גֶרְטֶל נגרר אחרי ההנהלה שלו בראשות המנכ"ל המודח ההוא יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב ההוא זליג רבינוביץ' (שניהם הודחו מרשות השידור ב- 2014), ו/או שמא אותה הנהלת רשות השידור בטרם פוטרה, היא זאת שצעדה בעקבות הטיפשות והטמטום, והרשתה ל-פארסה כזאת להתרחש בין כתליה. בלתי מתקבל על הדעת.

המיקרופון הטלוויזיוני לוכד את משה גרטל וברוך צ'יש בדרך ללא מוצא ב-בריכת השחייה באולימפיאדת לונדון 2012.

זהו טקסט שנלקח מאחד הפוסטים הראשונים בבלוג ונוגע לשידורי השחייה של משה גרטל ודרוך צ'יש באולימפיאדת לונדון 2012 : עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 רשלנית ויעילה לסירוגין. היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש משדרים שלא באשמתם פעם אחת בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת האולימפיאדה את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים ראיין לוכטה ומייקל פלפס ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות הפרשן ברוך "בוקי" צ'יש כשבהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 : "…אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה…". אנחנו יודעים היטב למי ניתנה הנבואה. Sure enough, כמובן שקרה ההפך. יאניק אנייל ניצח וראיין לוכטה הוּבָס. ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש הוטל לקרשי הזירה וחיש מהר הפך לקוריוז. ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש  איננו שדר טלוויזיה טירון. בחלוף כל כך הרבה שנים בעמדות השידור של תעשיית הטלוויזיה הוא עשה את המעשה המטופש ביותר : הוא התנבא מבלי שהוא כפוי לכך ועשה בתוך שניות צחוק מעצמו. השדר המוביל באולימפיאדת לונדון 2012 משה גרטל היה אמור לבלום את הנביא ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש בעודו ב-אִבּוֹ. הרביעייה הצרפתית בראשות יאניק אנייל זכתה במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. הרביעייה האמריקנית בראשות ראיין לוכטה לקחו רק את מדליית הכסף בזמן של 3:10.38 דקות. פרשן טלוויזיה רציני ו/או שַדָּר טלוויזיה מהימן ובעל היגיון תמיד יסייג את תחזיותיו.

המיקרופון הטלוויזיוני לוכד את משה גרטל וברוך צ'יש בדרך ללא מוצא ב-בריכת השחייה באולימפיאדת בייג'ינג 2008.

במשחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל יָרִיבוּת דומה בין שחייני צרפת לארה"ב הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט הבא : "…אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב…". כמובן ש-קרה והתחולל ההפך. צרפת הפסידה ו-משה גרטל הפך את עצמו במו ידיו והבל פיו לשדר טלוויזיה דל ולאיש טיפש ופטפטן. ארה"ב זכתה במקום הראשון ולקחה את מדליית הזהב. לצרפת הוענקה מדליית הכסף ושדר השחייה המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שרטט את עצמו כ-קוריוז. שַדָּר נבון מתנה ומסייג את עצמו. הסקת מסקנה בטרם עת כי ראיין לוכטה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 (מבלי שהוא כפוי לכך), והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה לפני כחודש – חודשיים כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של ראיין לוכטה, חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו העיתונאית – טלוויזיונית לא קרתה מעולם לפרשן השחייה יוסף טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי ומי ששימש פרשן השחייה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי מאפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש מאפיל כמעט לחלוטין על השַדָּר משה גרטל שנוטה להסתבך שוב ושוב. ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש מציג את עצמו כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חושף את עצמו בסגנון השידור רווי השגיאות ו-הבלתי מכופתר שלו, חופשי ופורץ גבולות מידי ל-מישהו שדומה לסטנדאפיסט מגוחך. המיקרופון הטלוויזיוני עושה בו שַמוֹת.

מדהים : ציטוט של משה גרטל שַדָּר השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת שידור ישיר מאולימפיאדת בייג'ינג 2008, בשעה שהוא שַח לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל ולפרשן שלו הסמוך אליו ברוך צ'יש בעמדת השידור המשותפת לשניהם, ואומר את חוות דעתו, כלהלן : "…אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב…". כזכור, קרה בדיוק ההפך. דווקא ארה"ב הִכְּתָה שוק על ירך את צרפת. משה גרטל היה בתוך שנייה אחת "נביא שקר". שדר טלוויזיה עלוב ו-מחורבן בעל לשון חלקה ובלתי מדויקת שמתנבא לשווא, עיתונאי בּוּר וטיפש שאיננו מתמצא בחומר השידור ובאיכות הפוטנציאל וההרכב האישי של של שתי הנבחרות הבכירות המתמודדות בינן לבין עצמן על הבכורה ועל מדליית הזהב. משה גרטל שילם ברגע אחד מחיר עיתונאי יקר של שדר טלוויזיה שאמור להיות מצויד ראשית דבר ב-אמינות וב-מהימנות (!)  

משחה השליחים בשלב הגמר 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת בייג'ינג 2008 ב- 11 באוגוסט 2008 היה אחד הדרמטיים ביותר בהיסטוריה האולימפית (מופיע ב- Youtube). התחרות הזאת הציבה בפני שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל אתגר שידור מיוחד במינו, והיה בעל משמעות כפולה לאמריקנים : האם הרביעייה האמריקנית בראשות מָיְיקֶל פֶלְפְּס (Michael Phelps בן 23, גובה 1.93) מסוגלת להדביר את הרביעייה הצרפתית שטובה ממנה בשיעור קטן בראשות אמאורי לבה (Amaury Leveaux בן 23, גובה 2.04 מ') מה עוד שהשחיין המסיים של צרפת הוא אָלָן בֵּרְנָארְד מי שהיה כעבור כמה ימים האלוף האולימפי של בייג'ינג 2008 במשחה ל- 100 מ' בתוצאה 47.31 ש' (Alain Bernard בן 25, גובה 1.96 מ'), והאם בעקבות הניצחון הזה (אם יתרחש) יצליח מָיְיקֶל פֶלְפְּס לצבור שמונה מדליות זהב בבריכה וישבור את שיאו של בן ארצו מַרְק סְפִּיץ שהשיג באולימפיאדת מינכן 1972 שבע מדליות זהב. רשות השידור הישראלית הייתה בעלת זכויות השידורים האולימפיות של משחקי בייג'ינג 2008 כ-ששילמה תמורת הזכות הזאת ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סך של 2.000000 (שני מיליון) דולר. משֶה גֶרְטֶל היה כאמור השַדָּר המוביל דאז של ערוץ 1 בבריכה האולימפית ב- בייג'ינג 2008 כשלידו מכהן הפרשן ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש. בין שתי הנבחרות התפתח דו קרב מדהים באיכותו אם כי את ההצגה ב- Leg הראשון גנב שחיין אוסטרלי צעיר מהעיר פֶּרְת' (Perth) אִימוֹן סַאלִיבָאן (Eamom Sullivan בן 23, 1.90 מ') שקבע שיא עולם חדש 47.24 ש'. הקושי הגדול של ארה"ב במשחה השליחים הזה התעורר ב- Leg הרביעי . לצרפת הייתה מקדמה קלה בעת החילוף האחרון בין פְרֶדֶרִיק בּוּסְקֶט (Frederick Bousquet, בן 27 גובה 1.89 מ', עבר את ה- 100 מ' שלו ב- Leg השלישי בזמן מְעוּלֶה של 46.63 ש') לבין השחיין הרביעי והמסיים אָלָן בֵּרְנָארְד. השחיין הרביעי והמסיים של הרביעייה האמריקנית היה גֵ'יְיסוֹן לִיזָאק (Jason Lezak בן 33, גובה 1.93 מ'). אָלָן בֵּרְנָארְד קיבל מקדמה של 59 מאיות השנייה על פני גֵ'יְיסוֹן לִיזָאק והגדיל את יתרונו למטר וחצי. אז הגה משה גרטל בשידור הישיר את המשפט ההיסטורי שלו והתחייב אז בפני מיליון צופי טלוויזיה בישראל, כששח להם בשידור ישיר, כלהלן : "…אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב…(!)". אולם גֵ'ייסוֹן לִיזָאק חולל מהפך במטרים האחרונים כשהוא גומא את ה- 100 מ' ב- Leg הרביעי והאחרון בזמן פנטסטי של 46.06 ש'. גֵ'יְיסוֹן לִיזָאק השיג בשארית כוחותיו האחרונים את אָלָן בֵּרְנָארְד ובניגוד להשקפת עולמו של משֶה גֶרְטֶל העניק את מדליית הזהב למדינתו בתוצאה של שיא עולם חדש 3:08.24 דקות. צרפת סיימה שנייה וזכתה במדליית הכסף בזמן 3:08.32 דקות. אוסטרליה הייתה שלישית ולקחה את מדליית הארד בתוצאה של 3:09.91. משֶה גֶרְטֶל נאלץ לאכול את הכובע ושוב איבד מהמהימנות שלו כשדר טלוויזיה מומחה, וכמי שמוסר אינפורמציה שגויה לציבור. שַדָּר שמתייצב בחלון הראווה קבל עם בפני ציבור לא אמור לעטות בגדי נביא ולא לעסוק בהימורים. אתה רוצה לעסוק בהימורים ? OK, בסדר, אבל אם אתה שַדָּר נָבוֹן, סייג את עצמך היטב. דברים ותופעות כאלה של ניבוי טלוויזיוני יהיר ו-מתייהר, התנבאות טלוויזיונית משולהבת ורמת קול, ו-"ראיית העתיד" הטלוויזיונית הנבואית רוויות פתוס פרוגנוסטי, לא קרתה מעולם למורו ורבו של משה גרטל, הלוא הוא פרשן הטלוויזיה הנפלא יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (2003 – 1918). משה גרטל שרטט במו ידיו במשך שנים רבות את עצמו כעיתונאי ו-שדר טלוויזיה דל, עגום, ירוד, פטפטן, מגוחך, רווי שגיאות וטעויות, ועלוב. בדרכו מטה משך עמו גם את הפרשן שלו ברוך צ'יש. 

טקסט תמונה : 22 ביולי 1992. אולימפיאדת ברצלונה 1992. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 29 שנים. זהו תיעוד של משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בראשותי בברצלונה. שלב ההכנות ימים ספורים לפני טקס הפתיחה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : משה גרטל, אשת הטלוויזיה המכסיקנית מוניקה פלפס – זמבראנו (Monica Phelps – Zambrano), פרשן השחייה יוסף טלקי ז"ל (בגבו למצלמה חובש אוזניות), והמפיק שלי אמנון ברקאי. למשה גרטל נקרתה הזדמנות היסטורית באולימפיאדת ברצלונה 1992 : למלא את החלל שהותיר השדר נסים קיוויתי שיצא לגמלאות. לדאבון לב הוא החמיץ אותה לעַד. (צילום ותיעוד ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

תזכורות מַרוֹת (2). משה גרטל וברוך צ'יש בבריכת השחייה ב-אולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016.

המיקרופון הטלוויזיוני לוכד את משה גרטל וברוך צ'יש בדרך ללא מוצא ב-בריכת השחייה באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016.  

אירוע הסיום של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ"ל מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, "לא נבונים". לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (1). כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- משמיע קריאות צהלה "אואואואוהוהוהוהו" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ולא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ'יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשדר והפרשן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 11 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016, מכריזים בשידור ישיר בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה OBS לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה את הצהרותיהם של משה גרטל וברוך צ'יש, ו- קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 30 (שלושים שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של השחיין קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל (מי שיושב בעמדת שידור נוחה ו-מאובזרת בבריכה האולימפית ברייו דה זאניירו) כאלוף אולימפי כביכול, וכאילו הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים ב-ריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "מקבוי הוא האלוף האולימפי", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש " K. Chalmers 1 ",  וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס מחטט באף. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". מה שמשה גרטל וברוך צ'יש מחוללים בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם שניהם משה גרטל וברוך צ'יש, לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות הגיונית, ומחשבה הגיונית ? הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ"כי ההוא, שאמר : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". 

תזכורות מַרוֹת (3). משה גרטל וברוך צ'יש בבריכת השחייה ב-אולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016. 

ועוד דבר : משה גרטל וברוך צ'יש עושים כל מאמץ כדי לשבש ולקלקל את טקס הצגת גיבורות העלילה המתוזמן במשחים השונים והרבים בטרם יריית הזינוק, למשל במשחה חצי הגמר השני ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנשים. לא שוררת קורלציה בין קוֹלָם של שני השדרנים בברזיל לבין התמונה המופיעה על מסכי הטלוויזיה בישראל. עָגוּם וגם מרגיז. הפרשן ברוך צ'יש מתעקש שלא לצורך להאריך בדברי הפרשנות שלו אודות השחיינית האמריקנית אבי ווייטסל (Abbey Weitzel) הנגלית על המסך. הטקסט שלו של ברוך צ'יש איננו תמציתי, מנוסח בשפה מסורבלת, וחורג מגבולות הזמן של התמונה, ו- אז כבר מופיעה על המסך השחיינית הקנדית פני אולקסיאק (Penny Oleksiak, גובהה 1.84 מ') בת ה- 16. משה גרטל מציג אותה לצופיו את פני אולקסיאק באיחור רב. ברור שהיא נעלמת מה- Frame בטרם מסיים משה גרטל את טקסט החשיפה הנוגע לה, ולתוכו נכנסת כבר מישהי אחרת, השחיינית השוודית שרה סוישטרום (Sarah Sojstrom, גובהה 1.83 מ'). משה גרטל חורג ומתייחס ל- פֶּנִי אולקסיאק כשב- Frame התמונה רואים בכלל את שרה שויסטרום. כשהוא מעביר את הטקסט שלו אל שרה שויסטרום, בימאי OBS איננו ממתין לו עוד, ועובר להראות כבר את השחיינית האוסטרלית קייט קמפבל (Cate Campbell, גובהה 1.86 מ'). צֶוֶות השידור מאבד את הסינכרוניזציה ההכרחית בין קולם לבין התמונה. בעוד משה גרטל מדבר אודות סיכוייה של שרה שויסטרום היא נעלמת כבר מה- Frame, והצופים רואים בכלל על המסך שלהם את האוסטרלית קייט קמפבל. מדובר ב- בלגן וחוסר היגיון מובהק של צורת העברת המידע לציבור. כאשר משה גרטל מסיט סוף כל סוף את הטקסט אל קייט קמפבל המועמדת הוודאית לניצחון במשחה חצי הגמר השני ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנשים, בימאי OBS כבר מעלים אותה ו- מראה תמונת Long shot של כל שמונה השחייניות המתכוננות לזינוק. משה גרטל מוסר מידע אודות קייט קמפבל אולם ציבור הצופים איננו רואה אותה. עסק עלוב שנותר ללא תגובת עורכי ומפיקי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. משה גרטל וברוך צ'יש מפרים ביודעין את אחד מחוקי הטלוויזיה הבסיסיים ביותר בהם חייב לשרור מִתְּאָם בין קולו של השַדָּר לבין התמונה שאליה הוא מתייחס. צופה טלוויזיה שאיננו אָמוּן על תחרויות השחייה יאבד מייד את יכולת ההזדהות החיונית עם גיבורי העלילה שמשה גרטל וברוך צ'יש מתכוונים לשדר לו אותה. מדובר בברדק טלוויזיוני ושידור ישיר מבולבל מהמדרגה הראשונה. פשוט ביזיון אחד גדול ומתמשך מצדם של משה גרטל וברוך צ'יש ו-רִיפְיוֹן ניהול של האחראים מטעם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תקינות שידור התוכן. פשוט, בלתי מתקבל על הדעת. בואו ניקח לרגע דוגמא את הצגת גיבורי וגיבורות בעלילות המתח הקולנועיות של אלפרד היצ'קוק כמו "וורטיגו" (Vertigo), "החלון האחורי" (The rear window), "האיש שידע יותר מידי" (The man who knew too much), "רבקה" (Rebecca), וכו'. האם יעלה על הדעת כי אלפרד היצ'קוק יספר את סיפורו, ידון ויציג, נאמר את השחקנים והשחקניות המגלמים את גיבורי וגיבורות העלילה בפתיחת סרטיו כמו דוריס דיי, ג'יימס סטיוארט, קים נובאק, ג'ואן פונטיין וכן הלאה, מבלי להראותם ? אין דבר כזה. תחרויות שחייה ברמות אולימפיות גבוהות משולות לסרטי מתח. חשיפה וזיהוי גיבורי וגיבורות העלילה בטרם יריית הזינוק מאפשרים לציבור צופי הטלוויזיה להכיר אותם ולהזדהות עמם. טקס הצגת השחיינים והשחייניות בטרם יריית הזינוק הוא קצר ומתקיים בשיטת סרט נע. חייבת לשרור כל הזמן סינכרוניזציה בין קולות השדרים לבין התמונות המתחלפות על המרקע הטלוויזיוני. הליך ההצגה והזיהוי של גיבורי העלילה על המסך ע"י השדרנים לטובת לקוחותיהם הוא חוק ברזל ו- מָשוּל לקשירת צופי הטלוויזיה בעבותות במִקְלָעוֹת חבלים לכורסת הצפייה שלהם. אולם כיצד אפשר להזדהות עם השוודית שרה שויסטרום אם בתמונה מופיעה בכלל האוסטרלית קייט קמפבל. ברור שאם זה המצב של היעדר סינכרוניזציה בין הקול לתמונה, אז וודאי גם כי מנת ה- נְבוֹנוּת בעניין הזה רחוקה כברת דרך לא קצרה משני הפטפטנים האלה משה גרטל וברוך צ'יש. אני עוד פעם תוהה מי הם האנשים שם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים האחראים על תפעולם הכושל של משה גרטל וברוך צ'יש בבריכה בריו 2016, ומצטרף שוב למסקנת הנביא, "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". ככה לא מפיקים ולא מנהלים שידורי טלוויזיה וודאי לא שידורי טלוויזיה אולימפיים.

תזכורות מַרוֹת (4). משה גרטל וברוך צ'יש בבריכת השחייה ב-אולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016.  

ועוד דבר : בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים מראה קבוצת הטלוויזיה OBS ב- Close up את השחיין האמריקני אדריאן נתן נושף נשיפות אוויר סדורות. משה גרטל מסביר לצופיו הסבר מסורבל וקלוש כלהלן : "…שימו לב מה עושה כאן אדריאן נתן, הוא מפמפם את עצמו בנשימות מהירות כדי שלא ינשום במטרים הראשונים…". מדובר בניתוח דהוי, רשלני, ולא מקצועי של המתרחש בתמונה. מה שעושה אדריאן נתן הוא מעֵין פטנט "כימי" ידוע. כשחיין, בנשיפותיו אלה (לא נשימות), הוא מרוקן בכוונה תחילה ובשיטתיות את גופו ודָמוֹ מהגַז פחמן דו חמצני (C O 2). כידוע ריכוז גבוה של פחמן דו חמצני בדָם מאלץ ומכריח את מרכזי הנשימה במוח להפעיל את שרירי הסרעפת ושרירי נשימה אחרים של האדם כדי לשאוף מולקולות חמצן (O 2) לתוך הגוף, לתוך ריאותיו, ולהזרים אותן את מולקולות החמצן באמצעות דיפוזיה מה- אלוואולה הפונקציה האחרונה של הריאה, אל ההמוגלובין של כדוריות הדם האדומות שנושאות את ה- O 2אל שרירי הגוף. זאת היא בדיוק הסיבה (!) מדוע מנשימים מפה לפה אנשים שטבעו למשל ו/או כאלה שאיבדו את נשימתם ושרירי הנשימה שלהם פסקו מלפעול. המנשים פולט ומכניס פחמן דו חמצני מפה לפה לגופו של המטופל בתקווה שהפחמן הדו חמצני שלו שחודר לגופו של הטָבוּע, יְגָרֵה ו- יְזָרֵז את הפעלתם מחדש של שרירי הנשימה של המטופל. השחיין האולימפי האמריקני אדריאן נתן עושה אם כך בדיוק את ההפך. בשעה שהוא פולט ונושף ומרוקן את הדם שלו מריכוזי פחמן דו חמצני בטרם יריית הזינוק הוא בעצם "מרגיע" את מרכזי הנשימה במוח שלו בקטע הקונקרטי הזה של הצלילה במים לאחר הזינוק ותנועות הדולפין ברגליו, ועד העלייה והיציאה שלו לעבר פני המים, ותחילת פעולת הגריפה והחתירה בזרועותיו. כאמור הצטברות ריכוזי פחמן דו חמצני גבוהים בדם מכריחים את מרכזי הנשימה במוח האדם להפעיל את שרירי הנשימה כדי לשאוף במרץ ובתכיפות גדולה עוד ועוד מולקולות חמצן (O 2) לריאותיו כדי שיפעפעו דרך דופן הריאה לעבר כדוריות הדם האדומות ואשר אלה יישאו אותן את מולקולות החמצן לעבר שרירי הגוף. לדוגמא, אפשר לראות זאת היטב על אתלטים שמסיימים ריצות למרחק 400 מ', 800 מ' ו- 1500 מ', ובגלל שגופם בגלל המאמץ העצום רווי בריכוזי הגז פחמן דו חמצני (C O 2) הם נושמים (שואפים חמצן ונושפים פחמן דו חמצני) בקצב מטורף.

תזכורות מַרוֹת (5). משה גרטל וברוך צ'יש בבריכת השחייה ב-אולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016. 

משחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון פרפר לנשים בו ניצחה הספרדייה מירייה בלמונטה גארסיה (Mireia Belamonte Garcia) וזכתה במדליית הזהב בזמן של 2:04.85 ד' ביתרון של 3 (שלוש) מאיות השנייה לפני האוסטרלית מדליין גרובס (Madeline Grovs) שהשיגה תוצאה של 2:04.88 ד', העניקה למשה גרטל וברוך צ'יש את ההזדמנות לתרגם את הזמן למרחק, ולהסביר לציבור מה פירושו של יתרון בן 3 מאיות השנייה כשמדברים על מרחק ו- דרך. S חלקי T. מירייה בלמונטה עברה את הדרך של של 20000 (עשרים אלף) סנטימטרים בזמן של 12485 (שתיים עשרה אלף וארבע מאות שמונים וחמש) מאיות השנייה. כלומר, מהירות השחייה (Vׂelocity) הממוצעת של מירייה בלמונטה גארסיה הייתה 1.60 סנטימטר בכל מאית שנייה אחת. כלומר, מירייה בלמונטה גארסיה הקדימה את מדליין גרובס בנגיעה בקיר הבריכה ב- 4.8 סנטימטרים בלבד. משהו במידת אורך של כמה ציפורניים.

תזכורות מַרוֹת (6). משה גרטל וברוך צ'יש בבריכת השחייה ב-אולימפיאדת ריו דה זאניירו 2016. 

ההתנסחויות השונות של משה גרטל וברוך צ'יש בעת השידורים הישירים מבריכת השחייה בריו 2016 הן מסורבלות, כבדות, וגם אינן מדויקות. מפליא שאנשי טלוויזיה וותיקים בני 70 מפיקים טקסטים מסוקסים ומגושמים ואינם פוגעים בולים.

A. משה גרטל טוען במהלך השידור הישיר של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי כי השחיין הקנדי סאנטו קונדורלי (Santo Condorelli), "…צמוד מידי אל המסלול וזה מפריע לו…". ניסוח מסורבל ולא מדויק. מה זאת אומרת צמוד מידי אל המסלול וזה מפריע לו…? משה גרטל מתכוון ש- סאנטו קונדורלי שוחה קרוב מידי לחבל הצַף והמפריד בין המסלולים ואשר עליו מושחלים קוביות פלסטיק, והחיכוך של סאנטו קונדורלי עמם בולם את התקדמותו. ניסוח מסורבל, לא ברור, ולא תקין.

B. במשחה חצי הגמר ל- 200 מ' מעורב אישי בו נוטלים חלק שני השחיינים האמריקניים מייקל פלפס וראיין לוכטה משדר משה גרטל את האינפורמציה הבאה לצופיו : "…ואלה הם המאבקים כדי להעלות את עצמו אל הגמר…". ניסוח מסורבל, בעייתי ולא תקני, ואיננו מובן. אינני מבין למה הוא משה גרטל מתכוון.

C. בעת השידור הישיר של משחה הגמר לשליחות 4 פעמיים 200 מ' לנשים, מנסה ברוך צ'יש להסביר לצופיו את הרעיון הבא : "…אתה מבין שכאשר שתי הנשים ה…שתי הקבוצות מזנקות יחד לשחיינית האחרונה, יש לך את שיאנית העולם, סליחה אלופת העולם, יש לך יתרון…". ניסוח מסורבל, לא ממוקד, לא תקני, ו- בעייתי. אנוכי פשוט לא מבין מה הפרשן רוצה ממני.

אני מבקש להדגיש כאן שאני צופה מרצון כאזרח מן השורה בשידורים האולימפיים של ערוץ הספורט תוצרת OBS המסקרים את תחרויות ריו דה ז'אניירו 2016. ברור שמשה גרטל וברוך צ'יש זוקפים לזכותם גם כמה פלוסים אולם המינוסים הרבים שלהם עושים בהם שַמוֹת. ברצוני לומר כי אינני יושב בכורסתי עם עֵט ומחברת מול הטלוויזיה כדי למנות את חולשותיהם של השניים. השגיאות הרבות מספור שלהם (וגם של אחרים בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים), בעיקר השפה העברית המסורבלת והבלתי מדויקת השגורה בפיהם, נצרבות בזיכרון שלי. אני מעלה את כתבי הקטגוריה הללו שלי כדי להמריץ את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להיטיב את דרכיו. מדובר בערוץ טלוויזיה בכבלים שממומן ע"י הציבור וגם על ידי משפחתי בסכום שנתי של כ- 3500 (שלושת אלפים וחמש מאות) שקל. אני שואל את עצמי היכן ניצבת הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמורה לפקח על עבודתם של משה גרטל וברוך צ'יש ? מי נושא באחריות לביזיונות שלהם ? מי שָם מנהל את העניינים ? מי הוא העורך והמפיק הראשי של התכנים האולימפיים המגיעים אלינו מריו 2016 ? בהיעדר תשובות לשאלותיי אני מצטרף שוב למסקנת הנביא התנ"כי ההוא שאמר פעם, "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". את מה שחולל אז ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במשחקים האולימפיים של ריו 2016 אפשר היה לעשות אז הרבה יותר טוב (!). עכשיו הוא עושה זאת הרבה יותר טוב בסיקור, כיסוי, ושידור של משחקים האולימפיים של טוקיו 2020.

ח. הבנתי את זליגת הדמעות ו-בכייה המר של הג'ודוקאית הישראלי שירה ראשוני על מזרן הג'ודו לנשים (עד 49 ק"ג). היא לא רק החמיצה את מדליית הארד היא הפסידה את המענק בן 1/4 מיליון שקל שמעניק הוועד האולימפי הישראלי לזוכים ולזוכות במדליות אולימפיות בטוקיו 2020.

ט. אלוף הג'ודו אריק זאבי נחשף כפרשן – פטפטן בעת שידורי הג'ודו האולימפיים הישירים של של משחקי טוקיו 2020. הוא מתערב ומפריע יותר מידי פעמים לשדרנית המובילה שלו שגם היא פטפטנית לא קטנה. אריק זאבי הוא פרשן ואיננו שַדָּר מוביל. ההבדל הטלוויזיוני בין שני התפקידים מוגדר היטב וברור. הוא אמור ל- ייעל ו-לקצר את הטקסטים שלו ב- % 90. אנוכי מדבר בשם עצמי בלבד כצופה טלוויזיה יגע ו-נלאה מ-הם אולם אוהב ג'ודו ומבקש מהם, צמצמו את כמויות הטקסטים שלכם. אריק זאבי צא ולמד מאמנון אברמוביץ'.

י. עמיחי שפיגלר הוא השַדָּר המוביל של שידורי ההתעמלות הספורטיבית גברים ונשים באולימפיאדת טוקיו 2020. בהיותו בכלל שדר טלוויזיה ש-מומחה ובקי בתחום משחק הכדורגל, הוא ממעט במילים בעת שידורי ההתעמלות במשחקי טוקיו 2020 ומתיר מאפשר לפרשן המצוין והידען שלו אילן גזית להוביל.

כ. IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) הפך גם את ה- Skateboarding לענף ספורט אולימפי במשחקי טוקיו 2020.

סיכום.

אנוכי מברך היום ב- 26 ביוני 2021 מדירתי הצנועה ברוחב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב את כל אנשי, עורכי ועורכות, מפיקי ומפיקות, שדרני ושדרניות, ופרשני ופרשניות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ואומר להם תודה רבה על העבודה העיתונאית – הטלוויזיונית רחבת הממדים שלהם של אולימפיאדת טוקיו 2020 והתייצבותם בשטח (!). תודה רבה לכם על אומץ לבכם, על חריצותכם, דבקותכם במשימות השידור ומשימות ההפקה, והסכמתכם ל-טוס למדינה נגועת קורונה. זִכְרוּ כולכם : עוד הדרך רָב – עוד רבה המלחמה. נגיף הקורונה הבינלאומי טרם הרכין ראשו. תבורכו כולכם, שמרו על עצמכם, וחיזרו בשלום הביתה ו-יהי ה' אלוהים עמכם (!).

סוף הפוסט מס' 1003. הועלה לאוויר ביום שני – 26 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.