פוסט מורכב מס' 1004. הועלה לאוויר בשבת-31 ביולי 2021.

הערה 1 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : התיעוד ההיסטורי שלי ב- בלוג מלווה ונתמך ע"י תמונות רבות ומסמכים רבים. אני חושב ומעריך שבלעדיהם הוא היה דל יותר, פחות מעניין, פחות חשוב, פחות אמין ומהימן, וקשה יותר לעיון וקריאה.

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1004 : הועלה לאוויר ביום שבת של 31 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————— 

פוסט מורכב מס' 1004. התבוננות. אולימפיאדת טוקיו 2021 ואולימפיאדת מינכן 1972. מתעמלת הזָהָב האולימפית האמריקנית סימון ביילס (Simone Biles) באולימפיאדות ריו דה ז'אניירו 2016 ו-טוקיו 2021 מול שחיין הזָהָב האולימפי האמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) באולימפיאדות מכסיקו 1968 ו-מינכן 1972. פוסט מס' 1004. הועלה לאוויר ביום שבת – 31 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.  

13 הספרים בסדרה, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", מגדירים את המחקר רב השנים וכתיבתי הממושכת מאז אוקטובר 1998 ועד עצם היום הזה, כלהלן :

1.

FROM MY POINT OF VIEW- if you do, do it right- if not give it up

השורה התחתונה של הכרך הקונקרטי הזה ושל תריסר הספרים הנוספים לו בסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", מגדירה את הכתיבה ו-מספרת אותה כלהלן :

2.

THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS BETWEEN TELEVISION ANS SPORTS (+ News + Documentary) IN ISRAEL AND AROUND THE WORLD, 1936 – 2010

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הספר נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 ליולי 2021. המחקר והכתיבה הממושכים עומדים על סף סיום אולם טרם הושלמו.

פרפראות.

1. שַדָּר ההתעמלות של ערוץ הספורט מס' 55 באולימפיאדת טוקיו 2020 עמיחי שפיגלר והפרשן שלו אילן גזית (שניהם נמצאים בטוקיו) פספסו במידה רבה את המידע ופירוט המידע ונסיבותיו אודות סיפור הפרישה של המתעמלת האמריקנית הכישרונית סימון ביילס (בת 24, גובהה רק 1.42 ו-משקלה 47 ק"ג). סימון ביילס היא מתעמלת נמוכת קומה מוכשרת מאוד  ש-נמצאת מזה חמש שנים מאז אולימפיאדת ריו 2016 ברמה עולמית ווירטואוזית בכל ארבעת מכשירי ההתעמלות לנשים, ניצבת בראש פסגת ההתעמלות הבינלאומית לנשים, ומובילה ביכולותיה וכישרונותיה הגופניים ובאוֹמֶץ לִיבָּה את כלל צמרת ההתעמלות הבינלאומית לנשים. סימון ביילס היא ללא כל ספק ספורטאית ומתעמלת פנטסטית, כוכבת, שמעצבת את איכות שידורי הטלוויזיה הישירים של תחרויות ההתעמלות האולימפיות לנשים בטוקיו 2020, בנוכחותה וגם באי נוכחותה. אינני בז לה. אנוכי מרחם עליה לאלו קשיים נקלעה נפשה החצויה, הדואבת,  והסוערת. מעולם לא שמעתי ולא ראיתי ספורטאית ווירטואוזית ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר בעולם כמו האמריקנית סימון ביילס פורשת מתחרויות הגמר האולימפיות בהתעמלות (וגם לא בשום מקצוע אחר) רק כאילו ואולי לא כאילו, מסיבות בריאותיות של לחץ נפשי הנובעות בשל תביעות מקצועיות ו- "ציבוריות" ממנה לבצע משימות גופניות מורכבות, מסובכות, אטרקטיביות מאוד וגם מסוכנות בתרגילי ההתעמלות שלה על ארבעת המכשירים והציפיות ממנה לזכות עוד ועוד ושוב ושוב במדליות זהב (!). סימון ביילס היא ספורטאית בודדה במלוא מובן המילה של להיות בודדה, ושרויה כל הזמן בלחץ נפשי תחרותי אטומי. אילן גזית הוא פרשן מלווה אך איננו עיתונאי אולם עמיחי שפיגלר הוא העיתונאי המוביל בצוות שמורכב מצמד, ושדר ההתעמלות הנמצא בקו החזית הראשון של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בטוקיו 2021. הוא עמיחי שפיגלר יצא מוּפְסַד באירוע המדובר הנ"ל ממש כמו סימון ביילס עצמה. מדובר בסנסציה עולמית מיוחדת במינה ובמקרה הקונקרטי הנדון בעיתונאי ישראלי כושל ושדר התעמלות ישראלי מוביל שנמצא קרוב מאוד לזירת ההתרחשויות ו-סמוך מאוד למכשירי ההתעמלות ולמתחרות ולמתחרים, אולם הוא אפילו איננו חצי מוביל. על עמיחי שפיגלר היה לאתר מקור עיתונאי אמריקני מוסמך מהטלוויזיה האמריקנית ו/או מישהו המשתייך לרדיו האמריקני ו/או לעיתונות הכתובה האמריקנית הקרוב למשלחת ההתעמלות האולימפית של ארה"ב כדי לדלות ממנו פרטים מה קרה באמת לסימון ביילס ומה הניא אותה באמת לפרוש לאלתר מתחרויות הגמר האולימפיות בהתעמלות לנשים. האם רק סיבות נפשיות בלבד…??? עמיחי שפיגלר נמצא בטוקיו. הוא לא היה צריך להרחיק לארה"ב כדי לדלות את פרטי המקרה המצער והבלתי ברור. לא בסדר (!). היכן גם כל המערכת העיתונאית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים…???  

גְדוּלָה עיתונאית לא הייתה כאן. לא של עמיחי שפיגלר ולא של אילן גזית גם אם שניהם אומרים ו-שַחִים לציבור צופי הטלוויזיה שלהם 1001 פעמים בשידור ישיר את המילה "דרמה…". שניהם היו חייבים לשוחח עמה עם סימון ביילס ולשמוע ממקור ראשון את הסיבות שהניאו אותו לפרוש מהמשחקים האולימפיים של טוקיו 2020 (משימה עיתונאית אולי כמעט בלתי אפשרית), ואם היא  לא ניתנת לביצוע, ואם בלתי אפשרי היה להיפגש עמה ולראיין אותה, הם היו חייבים לראיין את מאמניה של סימון ביילס, ו/או לפחות את ראשי המשלחת האולימפית האמריקנית בעניין הפרשה הסוערת הנ"ל ששניהם, השדר המוביל והפרשן שלו, טוענים ללא הרף ובלא הפסק שמדובר ב-"דרמה" (!). עמיחי שפיגלר עיתונאי ושדר שמוצא חן בעיניי יודע ומכיר את מקומו ה-צָנוּעַ בצוות השידור של תחרויות ההתעמלות ליד אילן גזית אולם לעיתים הוא רצסיבי מידי ו-וותרן. איש מבין הצופים של עמיחי שפיגלר ואילן גזית איננו יודע בדיוק אלו פחדים נפשיים וגופניים אישיים ואיזו בדידות האיצו את סימון ביילס (האלופה האמריקנית באולימפיאדת ריו 2016) בעלת יכולות וכישרון גופני מדהימים בתחום תחרויות ההתעמלות לעזוב את הכל באמצע, לוותר על הכל וגם על התהילה האולימפית, ולפרוש. הפרשה המסקרנת והמורכבת הזאת טרם מוצתה ולא ירדה מהפרק, ועוד ידובר בה. מדובר בהחמצה עיתונאית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שנמצא בשטח בטוקיו 2020 עם טובי אנשיו. הפחדים של סימון בייל (בת 24) ב-טוקיו 2021 האיצו אותי לספר לקוראי הבלוג על הפחד הנפשי וחוסר הביטחון שתקפו את השחיין האמריקני מרק ספיץ (בן 22) באולימפיאדת מינכן 1972 בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי, אולם מאמנו שכנע אותו להתמודד ולא לוותר בשום אופן. מרק ספיץ התייצב למשחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים לפני 49 שנים. עד לאותו משחה הגמר ההוא ב- 100 מ' בסגנון חופשי במינכן 72' זכה מרק ספיץ כבר ב- 5 מדליות זהב.

2. מודעת אֵבֶל בעיתון "הארץ" סיפרה על מותו של אלעד פלד ז"ל. לרבים מאזרחי ישראל שמו של אלעד פלד איננו אומר להם דבר. אלעד פלד היה המח"ט הרביעי המצוין שלי ב-חטיבת "גולני" ב- 1958 (הייתי קצין קרבי בגדוד 12 של החטיבה). הוא היה איש הפלמ"ח בעברו ולבסוף כיהן בדרגת אלוף בצה"ל. אלוף אלעד פלד ז"ל (2021 – 1927) הבלתי נשכח עבורי, מת לפני כמה ימים בגיל 94. יהי זכרו ברוך.

היסטוריה בלתי נשכחת :

ממשלת לֵוִי אֶשְכּוֹל גמרה אומר לעשות זאת בניגוד להתעקשותו ההיסטורית של דוד בן גוריון. דוד בן גוריון נהג לומר שהוא איננו יודע מה רוצה העם, אולם הוא יודע תמיד מה רצוי לעם. דוד בן גוריון התנגד התנגדות נמרצת ו- מוחלטת להקמת רשת טלוויזיה במדינת ישראל. ב- 1963 התפטר מראשות הממשלה והלך לקיבוץ שדה בוקר בנגב. ב- 17 ביולי 1965 התקבל האישור הקובע, "כי הממשלה בראשות לוי אשכול רואה בחיוב את הקמתה של הטלוויזיה הישראלית כשירות ממלכתי במסגרת רשות השידור, תוך רצון להתחיל את שידורי הטלוויזיה כבר ב- 1967". באותה שנה של 1967 הפכה ההחלטה על הקמת הטלוויזיה לעובדה מוגמרת. בינואר 1967 החליט שַר ההסברה ישראל גָלִילִי והאיש הממונה על ביצוע חוֹק שירות השידור (רשות השידור שהייתה למעשה רדיו "קול ישראל" בלבד) ויו"ר וועדת השרים לענייני טלוויזיה, למנות את האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד בעודו לובש מדים ומפקד המכללה לביטחון לאומי לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זאת הייתה החלטה שהטילה למערכת תקשורת אזרחית אלוף מהצבא ונועדה לקבוע עובדות בשטח, בראש וראשונה כדי לסלק מהמירוץ לתפקיד את מנהל רדיו "קול ישראל" הוותיק חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן שראה את עצמו מועמד ראוי למשרה הרמה. ישראל גלילי לא רק שלא רצה את חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן כראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית אלא עשה גם כל מאמץ להדיח אותו ב- 1967 מניהול רדיו "קול ישראל". מטרת הצבתו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד במוקד ההקמה הייתה אמורה למנוע שמועות ורכילויות אך המינוי נחשף ב- 7 בפברואר 1967 ע"י הכתב הצבאי של עיתון "הארץ" זְאֵב שִיף (וגם אֵיתָן הַבֵּר מ- "ידיעות אחרונות") ועורר תרעומת ברדיו והשתאות. מה פתאום מביא ישראל גָלִילִי גנרל לטלוויזיה. ישראל גָלִילִי מסר בתגובה כי הרמטכ"ל יצחק רבּין באישור ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול נענו לפנייתו על מנת שאֵלְעַד פֶּלֶד קצין מוכשר בארגון ירכז את פעולות ההכנה הכרוכות בהקמת "הטלוויזיה הכללית" במסגרת רשות השידור לקראת ההכרעות בממשלה והכנסת. עד עתה טיפל בהכנות המקצועיות לקראת הקמת הטלוויזיה בארץ מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן שנחשב כבר סמכא מספר אחד בארץ בעיתונאות אלקטרונית. מ"מ יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר בִּנְיָמִין אֵלִיאָב (לוּבוֹצְקִי) שהיה סגנו של היו"ר ד"ר חַיִים יָחִיל גיבה את השר ישראל גלילי ואמר כי אֵלְעַד פֶּלֶד יעסוק בכל אותן פעולות מכינות עד להקמת הטלוויזיה מבלי לפשוט את מדיו, אותן אין אנשי רדיו "קול ישראל" יכולים לבצע. מדובר בתיאום אופראציה תקציבית עם משרד האוצר בראשות השַר פנחס ספיר ותיאום מבצעים טכנולוגיים עם משרד הדואר בראשו ניצב השר ישראל ישעיהו, כמו הקמת משדרי הטלוויזיה בארץ.

טקסט תמונה : 1967. איש הפלמ"ח ו- האלוף בצה"ל אלעד פלד ז"ל כיהן בסוף שירותו הצבאי הממושך בצה"ל כ-מפקד המכללה לביטחון לאומי. ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי (חבר קיבוץ נען) מְמַנָה בראשית 1967 את האלוף אלעד פלד לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בטרם פרוץ מלחמת ששת הימים ב- 5 ביוני 1967 הפקיד רמטכ"ל צה"ל רב אלוף יצחק רבין את האלוף אלעד פלד לפקד ולהוביל את אוגדת המילואים מס' 36 למלחמה בצפון השומרון ודרום רמת הגולן. עם תחילת קרבות מלחמת ששת הימים כבש האלוף אלעד פלד עם אוגדתו בתכסיסי מלחמה ובמינימום אבדות את צפון השומרון ודרום רמת הגולן. בתום הקרבות הודיע האלוף המוצלח לשר ישראל גלילי כי הוא מבקש עכשיו להיות רמטכ"ל צה"ל ומוותר על התפקיד הרָם של מקים הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. ישראל גלילי הטיל את מלאכת ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ביולי 1967 על פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 95, היום בעת כתיבת פוסט מס' 1004) במקומו של אלעד פלד. (באדיבות אלעד פלד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : שנת 1968. זהו פרופסור אליהוא כ"ץ (אז בן 43 והיום בן 95) ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1969 – 1967. סגנו היה עוזי פלד (בן 82 היום). אליהוא כ"ץ פרי מינוי של ראש הממשלה לוי אשכול והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור ישראל גלילי ביקש להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי אותם היסודות והמודל ששימשו בשעתו את הקמתו של שירות השידור הבריטי ה- BBC הציבורי. התמונה צולמה במשרדו של אליהוא כ"ץ בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : חורף 1968. תמונה היסטורית. זהו עוּזִי פֶּלֶד (בן 31 בתמונה והיום בן 85) סגנו של פרופסור אליהוא כ"ץ ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצב ליד שלט הטלוויזיה (עדיין כתבו טלוויזיה ב- "ב") במשרדי צוות ההקמה ברחוב שמאי מס' 15 בירושלים. (באדיבות עוזי פלד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] בשנת 1962 הסכימה ממשלת ישראל על הקמת הטלוויזיה החינוכית – לימודית שמרכזה יהיה ברמת אביב (שייח' מוניס) במימון קרן משפחת רוטשילד העשירה. הטלוויזיה הלימודית החלה לשדר במארס 1966 ל- 12 בתי ספר באזור תל אביב.

טקסט מסמך : 7 בפברואר 1967. עיתון "הארץ". העיתונאי זאב שיף (סופר "הארץ" בירושלים) מפרסם את הידיעה כי האלוף אלעד פלד התמנה למרכז הפעולות להתקנת הטלוויזיה הכללית. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : 8 בפברואר 1967. עיתון "הארץ". ידיעת  Follow up  של העיתונאי מר נתן ריבון, "מינוי האלוף אלעד פלד עלול להפקיע את הטיפול בטלוויזיה מידי חנוך גבתון". (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד חשש באותם הימים של ראשית 1967 מהדרך והצורה בהן יספרו לחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן (מי שהיה מפקדו בארגון "ההגנה" כשהיה נער) על מינויו שלו עצמו לתפקיד הרָם, מִשְרָה אותה רצה חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן לעצמו. האלוף במיל. אֵלְעַד פֶּלֶד (בן 91 היום, נולד ב- 1927) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי שניהלתי עמו בראשית שנות ה- 2000, כלהלן : "…היות והמינוי שלי להתייצב בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (שמה היה אז "הטלוויזיה הכללית") היה על חשבונו של מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן מי שהיה מפקדי ב- "הגנה" בירושלים בהיותי נער בן 15 בשנים 1942 ו- 1943, והוא רצה מאוד בעצמו בתפקיד, ביקשתי מישראל גלילי שיודיע לחֲנוֹךְ גִבְתּוֹן עצמו על המינוי שלי. חשתי כבוד כלפיו. חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן היה המפקד והמדריך שלנו ב- "הגנה" באימוני נשק שכללו רובים אנגליים וקנדיים, מקלע ברן, ירי באקדחים, וזריקת רימוני "מילס" 4. חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ואנשי ארגון "ההגנה" אימנו אותנו בימי חול בשבוע במקומות סודיים בירושלים שנקבעו מראש ושם התאספנו, כמו במרתף של ביה"ס "אליאנס" ליד שוק מחנה יהודה ובסמינר "דוד ילין" בבית הכרם. בשבתות עלינו להתאמן בהר הצופים שם הוסתרו הסליקים של "ההגנה". חַנוֹךְ גִבְתּוֹן הוביל אותנו לאימוני נשק ושַדָאוּת הפרט גם בקיבוץ קריית ענבים. ההליכה לשם הלוך וחזור לקחה שעות. כנער הזדהיתי עמו והערכתי אותו. לא רק אני. כולנו. הוא היה המפקד שלנו. היה לו קול רדיופוני נעים וכל הדרך לקריית ענבים נהג לשיר שירים ולזמר מנגינות. מאוחר יותר בתקופת המנדט הבריטי הפך לקריין רדיו ב- "קול ירושלים" וגם ברדיו "ההגנה". מפקדו של חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ב- "הגנה" בירושלים היה שלמה חביליו בעל בית חרושת נודע לממתקים בעיר בימים ההם שנשא את שמו "ממתקי חַבִילְיוֹ"…".

ההחלטה בדבר מינוי אֵלְעַד פֶּלֶד לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית קיבלה תוקף רשמי בישיבת הממשלה ב- 19 במארס 1967. האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד הפך לראש צוות ההקמה הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבראשית, מעפרה. המחשבה הבסיסית והיסודית ביותר של השַר הנחתה אותו להביא גנרל מהצבא בעל יכולת ארגונית שיפקח ויפקד על הקמת צומת העצבים החשוב ביותר של התקשורת הישראלית. האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד בעל ניסיון צבאי עשיר כיהן בראשית 1967 כמפקד המכללה לביטחון לאומי ועמד על סף שחרורו מצה"ל. למרות שלבש עדיין מדים והיה בשירות פעיל בצה"ל הועיד לו כבר ישראל גלילי איש אגף אחדות העבודה במפלגת המערך השלטת את התפקיד הרָם. אֵלְעַד פֶּלֶד היה אדם מוכשר בפני עצמו וגנרל צבאי מוצלח אך מינויו היה גם זכר לידידות, ההערכה, והברית האמיצה שנרקמה בין השלטון הפוליטי בראשות מפלגת מפא"י לבין הגנרלים מתקופת הפלמ"ח וההגנה. אלעד פלד היה בוגר קורס מפקדי מחלקות של הפלמ"ח בג'וערה ב- 1947, ומפקד פלוגה שנלחמה במלחמת העצמאות 1948 בצפת ומשטרת נבי יושע בגליל. איש משכמו ומעלה גם אילולא לבש את מדי הפלמ"ח וצה"ל. "הוא אחד משלנו", אמרו עליו בגאווה אנשי מפא"י ותנועת העבודה, וראש הממשלה לוי אשכול סמך ידו על המינוי. כמובן שלא עלה בדעתו של ישראל גלילי לאתר איש מקצוע ומועמד מתאים מהאגף הימני של המפה הפוליטית, מ- גח"ל למשל, רחמנא לִצלן. ברזומה של אֵלְעַד פֶּלֶד כתוב כי היה פלמ"חניק בעברו. קריטריון מיטיב. וודאי שלא מפריע. הפקדת צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית המסונף למשרד ראש הממשלה בידיו של אלעד פלד הייתה מחושבת היטב. הממנים בעניינים האלה לא לקחו שום סיכון ומינו מישהו משלהם. השלטון תמיד חמד את השידור הציבורי ושר ההסברה ישראל גָלִילִי פקח עליו עַיִן. לפעמים שתיים.

עורך עיתון "הָאָרֶץ" גֵרְשוֹם שוֹקֶן פרסם ב- 8 בפברואר 1967 מאמר מערכת אגרסיבי ו-חריף בגנות מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד שכותרתו הייתה, "צבא ההסברה של גָלִילִי". במאמר המערכת כתב בין השאר, "מה פירוש המינוי החדש של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד כאיש האחראי (ליד השַר ישראל גָלִילִי) על ההכנות להקמת טלוויזיה כללית ? האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד עודנו מכהן כמפקד המכללה לביטחון לאומי. מה יעשה איש צבא זה שרשות השידור אינה מסוגלת לעשות בעצמה, המידה שאינה עושה זאת כבר עכשיו ? מה פירוש התפקידים הנקראים בשֵם "תיאום עם האוצר", או "תיאום עם הדואר", או "בנושאים שונים אחרים", כפי שמסבירים השלטונות את המינוי החדש ? מדוע אין רדיו "קול ישראל" יכול לתאם תקציבים עם האוצר או להידבר עם מהנדסי הדואר כמו ב- 18 השנים האחרונות ? אילו סמכויות ניתנות בידיו של איש צבא במדים ולאיזו מטרה ? חוק רשות השידור איננו חוזה "עוזרים מיוחדים", לא לענייני שידור ולא לענייני "תיאום" ליד שר ההסברה אף כי הממשלה עדיין נזהרת מלכנותו כך. החוק בא להגן על עצמאותה הפוליטית של רשות השידור בכך שהוא מתיר לממשלה רק למנות או לפטר את מנהל רדיו 'קול ישראל'. מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד נעשה בתקופה, בה מתרבות והולכות התלונות בקרב העילית השלטת על עצמאותה היתירה, לדעתה, של תחנת השידור. אין זה סוד שאנשים בצמרת המערך מדברים על "השתוללות" ברדיו "קול ישראל", ומתכוונים לתוכניות פוליטיות בהן נמתחת ביקורת על מנהיגים ומפלגות. אין זה סוד ש- שַרִים אחדים, ביניהם מר ישראל גלילי מנסים ואינם מצליחים – לרתום את רדיו "קול ישראל", לעגלת התעמולה הממשלתית. אין זה סוד ששרים אחדים אינם מרוצים ממידת אי התלוּת שמנהל "קול ישראל" מר חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן עדיין מסוגל להרשות לעובדיו. האם מינויו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד הוא בחזקת רמז גס למר חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ? העתיד אֵלְעַד פֶּלֶד לרשת בכלל את מקומו ? או לשמש בקרוב בתפקיד מקביל לוֹ כמנהל הטלוויזיה. שתי האפשרויות מעוררות שאלות. עדים אנו לחדירה בלתי רצויה לתוך רשות השידור, החייבת להיות גם עצמאית וגם אזרחית : חדירה פוליטית מצד השַר ישראל גָלִילִי וחדירה צבאית לתחום אזרחי מובהק. שתיהן אינן רצויות".

טקסט מסמך : 8 בפברואר 1967. מאמר מערכת של עיתון "הארץ" וכותרתו "צבא ההסברה של גלילי". (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן). 

טקסט תמונה משמאל : 1968. שר ההסברה ישראל גלילי והממונה על שירות השידור בחדר הטלקס של צוות ההקמה ב- "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. שני אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שדר השחייה המוביל אלי אילדיס והפרשן שלו גיא ברנע באולימפיאדת טוקיו 2020.

שדר השחייה המוביל אלי אילדיס של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת טוקיו 2020 והפרשן שלו גיא ברנע אינם מנצלים את מרווחי הזמן בין השידורים הישירים של תחרויות השחייה לשוחח עם הציבור שלהם אודות המדע ומרכיבי המדע של עקרונות המתמטיקה הפיזיקאלית שהיכרותם וביצועם הנכון משפיעים ישירות על יעילות השחייה והתגברות על התנגדות המים ולבסוף משפיעים על איכות ההישגים והתוצאות הסופיות. הם אינם מציינים אף פעם את גיל, גובהם, ומשקלם של השחיינים והשחייניות, ואינם מתייחסים גם אף פעם לפרט החשוב ביותר של נתוני המשקל הסגולי האישי של השחיינים והשחייניות (!). מדובר בפגמי שידור וו-בידע דל של השניים, ואי אספקת מידע חשוב לצופים שלהם. חשבתי בתחילה שאלי אילדיס הוא טוב יותר ואיכותי יותר, ובעל השכלה רחבה יותר בתחום למרות שנכנס ל- "עולם המים" שאיננו מוכר לו. אבל הוא לא. הוא נותר צפוי, שטחי, דל, וטריביאלי. גיא ברנע היה שחיין מוכשר אולם אין שום קורלציה בין יכולתו כשחיין בבריכה לבין כישרונו ליד המיקרופון הטלוויזיוני. החמצה. מדובר ברמה טלוויזיונית נמוכה.

4. צופים רבים מתלוננים על כך ש-לו"ז השידורים של המקצועות האולימפיים השונים של אולימפיאדת טוקיו 2020, שמתפרסם בשם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ב- YES, רווי שגיאות ולא תואם את מה שאנחנו רואים על המסך.

5. בפעם ה- 1001 :

הפרשן השתלטן יעקב ברדוגו חזק יותר במאבק על השליטה במיקרופון "חמש בערב" של רדיו גלי צה"ל משותפו השדר המוביל ירון ווילנסקי…איזה מוביל ואיזה נעליים… יעקב ברדוגו הוא המוביל הדומיננטי של "חמש בערב" ומביס ללא תנאי את ירון ווילנסקי הוותרן והתשוש. לא כוחות. מדובר כל פעם מחדש בחוויה עיתונאית – רדיופונית מביכה כאילו מדובר במורה ותלמידו. הייתי רוצה לראות ולשמוע ליד יעקב ברדוגו את כוכב הטלוויזיהרביב דרוקר (!)

7. ל-קיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן מלאו 97 שנים. מזל טוב ו- 1001 ברכות (!)

8. סרט הטבע התיעודי של משה אלפרט חבר קיבוץ אפיקים אודות הנעשה סביב אגם הכינרת  ואשר שודר בערוץ 12 היווה תיעוד יסודי, כן, מכונן, ונפלא.

משה'לה אלפרט תבורך (!).

9. הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC)ראוי לברכות רבות בכל הנוגע לקיומה של אולימפיאדת טוקיו 2020, אולם האם הוא גם גוף חמדן ?

האם הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הוא גוף פרטי חמדן ו/או שמא מדובר בחזון אנושי – ספורטיבי מרחיק לכת וראשיתו שוויון מוחלט בכל תחרויות בענפים ובמקצועות השונים בין גברים לנשים. לאחרונה צירף IOC לשורות התחרויות האולימפיות את מקצוע ריצת השליחים ב- א"ק 4 פעמים 400 מ' מעורב בו נוטלים חלק בכל נבחרת שני גברים + שתי נשים, וכן את 3 נגד 3 בכדורסל, וגם את ה-טאקונדו, ובזמנו גם את המשחק כדורעף חופים לזוגות. כל מה שזז.

פוסט מס' 1004. התבוננות. אולימפיאדת טוקיו 2021 ואולימפיאדת מינכן 1972. מתעמלת הזהב האולימפית האמריקנית סימון ביילס באולימפיאדות ריו דה ז'אניירו 2016 ו-טוקיו 2021 מול שחיין הזהב האולימפי האמריקני מרק ספיץ באולימפיאדות מכסיקו 1968 ו-מינכן 1972. פוסט מס' 1004. הועלה לאוויר ביום שבת – 31 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

 

פוסט מס' 1004. אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. היסטוריה ישראלית ובינלאומית אולימפית. השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ זוכה בשבע מדליות זהב בשבעה משחים שונים בהם הוא נוטל חלק במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 ובכל אחד מהם הוא קובע שיא עולם חדש (!). נסים קיוויתי (בן 95 היום) היה אז שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבריכה האולימפית של מינכן 1972 פוסט מס' 1004. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה שלי : המחקר והכתיבה של הנושא "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" נעשה על ידי במשך כ- שש עשרה (16) שנים בין 1998 ל- 2014. זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשָה לְךָ עֲמָלֵק / ספר דברים פרק כ"ה פסוק 17.

טקסט תמונה : ראש ממשלת ישראל גב' גולדה מאיר יושבת כדרכה קודרת ו-חמורת סבר בימים ההם יחד עם שריה סביב שולחן הממשלה באחד הדיונים בכנסת בירושלים. הממשלה בראשותה ספגה בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת שתי מפלות מודיעיניות. ב- 1972 נכשל המוסד כשלא צפה את התקפת המחבלים על הספורטאים הישראליים החשופים נטולי כל הגנה באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 ואף לא אבטח אותם. ב- 1973 נכשל המודיעין הצבאי בחיזוי מלחמת יום הכיפורים. זיהוי השרים בתיעוד הזה משמאל לימין : ד"ר יוסף בורג, משה דיין, ראש הממשלה גב' גולדה מאיר, יגאל אלון, ישראל גלילי, ואבא אבן בגבו למצלמה מפנה את ראשו לצד שמאל. (תמונת לע"מ תמורת תשלום). 

לראש הממשלה גב' גולדה מאיר היה ריספקט מיוחד מימים ימימה לספורטאי ישראל המייצגים את המדינה בתחרויות בחו"ל. היא נחשבה לאימא של העם היהודי על פזורותיו והאומה בישראל, ולא החמיצה כמעט שום הזדמנות להיפגש עם משלחות ספורט לאומיות בטרם צאתן למשימות בחו"ל ו/או עם שובן אַרְצָה. זאת הייתה מסורת שהחלה ב- 1947 במסע נבחרת "הפועל" בכדורגל לארה"ב ונמשכה שנים רבות. היא בעצמה מעולם לא עסקה בספורט ולא הבינה בזה דבר אך הייתה מודעת היטב למשמעות הייצוג הלאומי. זאת הסיבה שביקשה להתבונן פנים אל פנים בבנים ובבנות הצעירים שכה אהבה והעריצה. למשמע בשורת האסון הכבד שהגיעה ממינכן 72' היא הייתה מזועזעת ועצובה עד אחרון חדרי לִבָּה. מעולם לא ראיתי את גב' גולדה מאיר ולא שוחחתי עמה אבל בעת המחקר וכתיבת הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" חשתי כלפיה אהדה ואמפתיה עצומה.

טקסט תמונה : קיץ 1947. גב' גולדה מאיר (שלישית משמאל, בת 49) מברכת ונפרדת מנבחרת "הפועל" בכדורגל היוצאת למסע משחקים בארה"ב. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : השוער יעקב חודורוב (בן 19), מרדכי זיליסט מראשי מרכז "הפועל" בארץ, וראש המשלחת חיים גלובינסקי. השאר אינם מזוהים. (באדיבות יעקב חודורוב ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שלישי – 31 ביולי 1956. אצטדיון ר"ג. תא הכבוד. גב' גולדה מאיר (בת 58) מכבדת בנוכחותה את משחק הכדורגל במסגרת הקדם אולימפית ישראל – ברה"מ 2:1. 50 אלף צופים (ויש אומרים 60 אלף) נהרו לאצטדיון ר"ג כדי לצפות בהתמודדות הכדורגל של מדינת ישראל הצעירה נגד המעצמה הסובייטית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : ילדה וגבר לא מזוהים, צדודית של יו"ר הכנסת קדיש לוז חבר קיבוץ דגניה ב' (מוסתר), מרדכי נמיר, גב' גולדה מאיר, שגריר ברה"מ בישראל אברמוב ורעייתו, יוסף שפרינצק, גב' בתיה קריניצי ואברהם קריניצי ראש עיריית רמת גן. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : דצמבר 1970. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר מקבלת את פני משלחת ישראל לאחר שובה ארצה ממשחקי אסיה ה- 6 בבנגקוק בירת תאילנד. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : חיים גלובינסקי, יצחק כספי , יוסף "יושו" ענבר (חבר קיבוץ גבעת חיים), איש מוסתר לא מזוהה, ראש המשלחת שמואל ללקין, וחנה שזיפי. מצד ימין מציצים : יובל ווישניצר ודוד "דודיק" קושניר. (התמונה באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  דצמבר 1970. ראש הממשלה גולדה מאיר מברכת את החוזרים ולוחצת את ידי שחקני  נבחרת ישראל בכדורסל ששבה מבנגקוק 70' ובאמתחתה רק מדליית הכסף. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הקפטן איתמר מרזל, דני ברזילי, רמי גוט ותני כהן מינץ (מוסתרים), המאמן הלאומי שמעון "צ'ינגה" שלח, גבי טייכנר (מחייך מאחור), גב' גולדה מאיר ראש הממשלה, ועמירם שפירא מנהל הנבחרת. (באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האסון במינכן תבע מדן שילון ואלכס גלעדי שני אנשי הטלוויזיה הישראלית היחידים ששהו במינכן 72' מאמץ עליון נוסף. הם היו צריכים לכסות לבדם מעשה טרור רב ממדים נורא, רצח נפשע, ונדרשו לעקוב אחר ספיחיו באמצעים טכנולוגיים מינימליים וללא אנשי עזר בהפקה וללא מהנדס תקשורת ואנשים טכניים. כוח הסיוע המזערי שלהם בהפקת שידורי התחרויות האולימפיות נטש אותם לטובת העיתונים שלהם עם היוודע ממדי הטרגדיה. השַדָּר נסים קיוויתי ודוב עצמון אנשי "ידיעות אחרונות" חשוּ מייד למשימות שנוֹח מוֹזֶס ודוֹב יוּדְקוֹבְסְקִי הכתיבו להם מהארץ. גם אהרון "אהרל'ה" לָהָב עזב אותם ופנה לשרֵת את עיתונו "דָבָר" וסַר למרותה של העורכת שלו גב' חנה זֶמֶר. דן שילון ואלכס גלעדי לא קיבלו תגבורת מהארץ ונותרו לבד. בטרם האסון פגש דן שילון במינכן 72' באקראי את ד"ר גלעד וויינגרטן וביקש ממנו שיעשה לו טובה וישמש פרשן של השַדָּר נִסִים קִיוִויתִּי בתחרויות הא"ק והשחייה. גלעד וויינגרטן נעתר לבקשה. זאת הייתה תחילת הקריירה הארוכה והמשגשגת שלוֹ כפרשן ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : דן שילון עיתונאי ומנהיג שידור נערץ בטלוויזיה הישראלית הציבורית, שימש אז ראש צוות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאולימפיאדת מינכן 1972 והיה המגיש והעורך הראשי של השידורים שלנו באולפן האולימפי במינכן 72'. (באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבדל תהומי שרר בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 של המאה שעברה לבין רשת הטלוויזיה הציבורית של ה- BBC הבריטי בראשותו של המנכ"ל הְיוּ גְרִין (Hugh Greene) שהטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא כה רצתה להידמות לה. הְיוּ גְרִין הוביל את רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה בשנות ה- 60 להישגים מרשימים. היה גם פער איכותי גדול לרעת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהשוואה לרשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות באירופה החברות כמונו ב- EBU (איגוד השידור האירופי) [1] ו- וודאי בהקבלה לרשתות הטלוויזיה האמריקניות המסחריות הארציות שפעלו בכל עוזן בסיקור חדשות וספורט. היה קיים הבדל עצום בתחומי הטכנולוגיה, כוח אדם, וממון, והבדל ושוני במוטיבציה ובשאיפה המתמדת שלהם להתחבר לאירועי הספורט הרלוואנטיים הארציים והבינלאומיים. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית פיגרו מרחק רב בהבנת הגשמת חזון השידור הטלוויזיוני. שום מקור להשוואה. עשרות רִשתות הטלוויזיה הציבוריות האירופיות שידרו כל אחת כ- 120 עשרות שעות ב- 16 ימי המשחקים האולימפיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה חצי שעה יומית בלבד.

אולימפיאדת מינכן 72' הייתה אובייקט שידור מרתק וחשוב מכל היבט אך דן שילון לא הצליח לשכנע את הבוסים שלו ברצינות ונכבדות העניין. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הכוללת בתוכה 13 ספרים, מוצאת עניין רב בהתהוות, במהות, ובאופייה של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC שניתקה זה מכבר מעוֹל השלטון ומהמוסרות הפוליטיות באמצעות חקיקה חכמה. ה- BBC היצרני הפך מודל לחיקוי עבור הטלוויזיה הציבורית בישראל מראשית הקמתה מקדמת דנה אך היא מעולם לא התקרבה לרמתו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית פיגרה ב- 1972 שנות אוֹר מאחורי פנס הקֶסֶם האנגלי מלא ההשראה וניצבה בצִלוֹ. ה- BBC הפיק אור יקרות אליו נשאה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את עיניה אך היא הייתה עסוקה בקרבות פוליטיים וניסתה להחזיק את ראשה מעל המים באמצעות תקציבים מגוחכים וטכנולוגיה ישנה. ליד ה- BBC עמדו בשורה אחת רשתות הטלוויזיה האמריקניות העשירות, רבות הכוח, ועתירות המוניטין. שמן של רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו- ITV ושל רשתות הטלוויזיה האמריקניות הארציות הגדולות CBS ,NBC, ו- ABC נישא בגאון במסדרונות בית היהלומים ברוממה – ירושלים. הן היו עבורנו מופת שידור.

הרשתות האמריקניות הן ביזנס כלכלי – תקשורתי לכל דבר. בראשם ניצבו בימים ההם גאוני עשייה ו- שידור כמו נשיא CBS וויליאם "בִּיל" פֵּיְילִי (William "Bill" Palley), נשיא ABC לֵיאוֹנַרד גוֹלְדֶנְסוֹן (Leonard Goldenson), ונשיא NBC הֶרְבֶּרְט שְלוֹסֶר (Herbert Schlosser). הם לא היו חייבים דָבָר לממשל האמריקני אלא רק לצופים, לרייטינג, ולבעלי המניות שלהם. זה הכריח אותם לעשות טלוויזיה טובה בתנאי תחרות. הם הקדישו את כל זמנם ומרצם לשיפור הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, ומערכי כוח האדם שלהם. נכון שהיה להם גם מַמוֹן כדי להפעיל מערכות שידור מורכבות, אך היתרון הגדול שלהם באמת הייתה עצמאות העשייה שלהם. ה- BBC ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הטילו כבר מבראשית מימיהן הראשונים את יהבן על שידורי הספורט הרלוואנטיים. היו להן בתחום הזה תקוות רבות. אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה אחת מהן. שידורי הספורט הרלוואנטיים הפכו לעתירי רייטינג ב- BBC ומבוקשים עד למאוד ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהחזיקה בזכויות השידורים של משחקי אולימפיאדת מינכן 72'. שידורי הספורט בעלי השייכות לציבור ובראשם השידורים האולימפיים הפכו לאֶבֶן מסד של כל רשת טלוויזיה בתבל שמחשיבה את עצמה. לא היה כלל ספק כי האולימפיאדות הפכו להיות הצגת הספורט הנפלאה והמורכבת ביותר בתבל וגם Show טלוויזיוני מרהיב.

טקסט תמונה : שנת 1932. זהו וויליאם "ביל" פיילי (William "Bill" Palley) הנשיא הגאון של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בצעירותו. (באדיבות CBS).

טקסט תמונה : וויליאם פיילי בן 85. (באדיבות Culver Pictures).

ב- 1976 כתב עליו העיתון רב המוניטין "הניו יורק טיימס" את הדברים הבאים : "תרומתו של וויליאם פיילי לתעשיית הטלוויזיה בארה"ב היא שוות ערך לזאת של הנרי פורד בתחום תעשיית המכוניות, ושקולה לתרומתו של בייב רוּת' למשחק הבייסבול. כמותם, עוד לא קם טוב ממנו בתעשיית הטלוויזיה".

ביל פיילי נולד ב- 1901 בשיקגו ארה"ב למהגר יהודי – אוקראיני סמואל פיילי. הוא נפטר ב- 1990 בשנה ה- 89 לחייו. רשתות הטלוויזיה האמריקניות היו ללא כל ספק המובילות בעולם בתחום הפקת ושידור אירועי ספורט וחדשות. לא היו להם מתחרים בשני התחומים הקונקרטיים האלה. הסיפור הגדול של סיקור אולימפיאדת מינכן 1972 שייך לנשיא חטיבת הספורט של ABC רון ארלדג' (Roone Arledge) שעשה כל מאמץ לרכוש באופן שיטתי את זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים בדור ההוא.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. משלחת הטלוויזיה של ABC במינכן. רון ארלדג' עומד במרכז בשורה הראשונה בז'קט שחור. השדר רב המוניטין של ABC האווארד קוסל ניצב בשורה הראשונה, האיש השלישי משמאל לרון ארלדג', לובש ז'קט רשמי של רשת השידור שלו ועונב עניבה מפוספסת. (באדיבות ג'פרי מייסון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האולימפיים (אולימפיאדות הקיץ והחורף כאחת) מאז אולימפיאדת טוקיו 1964. הוא עשה זאת בהצלחה במשך 20 שנה עד שהופיעו ארתור ווטסון (Arthur Watson) ודיק אברסול (Dick Ebersol) נשיאי הספורט של רשת NBC יחדיו עם אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ברשת ומוטטו את המסורת האולימפית המפוארת ורבת המוניטין של ABC ושל ראשה רון ארלדג' (Roone Arledge). רשת NBC קנתה את זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988 ומאז אינה מרפה מהזכויות האולימפיות. הבוסים של רון ארלדג', הנשיא ליאונארד גולדנסון וסגנו פרד פירס, האמינו בכישרונו ויכולתו בעיניים עצומות ואישרו לו לקנות את זכויות השידורים של אולימפיאדת מינכן 72' תמורת סכום שיא של 7.500000 (שבעה מיליון וחצי) דולר. רון ארלדג' הביא עמו קבוצה של 120 אנשים, בתוכם שדרנים (בהם הוווארד קוסל), מפיקים (בהם המפיק הנודע ג'פרי מייסון), עורכים, טכנאים, ואנשי לוגיסטיקה. עלות הפקת המשדרים של מינכן 72' והעברתם מאירופה לארה"ב עמדה על כ- 3.000000 (שלושה מיליון) דולר למעט התשלום עבור הזכויות. ABC שידרה 63 שעות מאולימפיאדת מינכן 72'.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : ג'ים מקאיי המגיש הראשי של אולפן ABC במינכן 72, הסופר היהודי – אמריקני אריק סיגל (כתב את הספר Love Story), והאתלט מרטי ליקורי. (התמונה באדיבותו של ג'פרי מייסון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. מימין, ג'פרי מייסון מפיק הספורט הנודע של רשת ABC במינכן. (באדיבות ג'פרי מייסון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1972. ליאונרד גולדנסון נשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית  ABC. (באדיבות ABC).

טקסט תמונה: רון ארלדג' נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC באולימפיאדת מינכן 1972. (באדיבות רשת ABC).

טקסט תמונה : ספטמבר 1972. דן שילון העורך והמפיק וגם המגיש הבלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולפן במינכן בעת תחרויות אולימפיאדת מינכן 1972. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסקירה הבינלאומית שופכת אוֹר על פעילות רשות השידור הציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל שהייתה שרויה במצב שונה לחלוטין. הפקות שידורי הספורט בראשית התהווּתה של הטלוויזיה אצלנו נדחקו לאחור. מותר לומר לשוליים. כיסוי אירועי הספורט הרלוואנטיים האמורים להיות אבן מסד של כל רשת טלוויזיה נתקל בקשיים. הוענקה להם עדיפות משנית והם הונחו בקרן זווית. ההפקה הדלה בתחומי השידור השונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית מסמלת יותר מכל את הקשיים, הסִרְבּוּל, והביורוקרטיה שהיו מנת חלקו של השידור הציבורי מרגע לידתו. הפקת שידורי אולימפיאדת מינכן 72' אִפיינו את אוזלת ידה של ההנהלה. סִימפטום שנבע מחוסר ידע של ההנהגה המקצועית העליונה ברשות השידור ובטלוויזיה גם יחד לרבות האיש הממונה על שירותי ההנדסה בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל" שלמה גַל. לכך התווספה אוריינטאציה שגויה ואי הבנה ציבורית של חברי הוועד המנהל של רשות השידור בראשות ד"ר וָולְטֶר אֵיתָּן ולפניו ד"ר חַיֵים יָחִיל (כיהן בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1972 – 1965) את היקף ומהות חשיבות השידורים האולימפיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית עבור משלם האגרה. החיכוך הבלתי פוסק של אנשי רשות השידור עם הבוסים הפוליטיים המְכַוונִים מלמעלה פַּגָם ביכולת ההפקה שלה ובעיסוק בדברים החשובים באמת. מלאכת העשייה של רבים נבלמה. של מנהל מחלקת הספורט הראשון דן שילון וסגנו אלכס גלעדי היא נעצרה. מנקודת מבט היסטורית זאת הייתה כמובן שגיאה לא רק בגלל צמצום המֵידָע הטלוויזיוני האולימפי שתכננו שניהם להזרים ישירות מאולימפיאדת מינכן 1972 לצופי הטלוויזיה בארץ, ואשר הוגבלה ע"י מנהליהם. שידורי הספורט בכללם נושאים אופי פופולארי, לבטח שידורים אולימפיים המתקיימים מידי ארבע שנים וחושפים את הצגת הספורט הגדולה בתבל. ואוסיף, בפרט שידורים אולימפיים. לא כל שכן כשמדובר במבצע השידורים הישירים האולימפיים הספציפיים של משחקי מינכן 1972, לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית, בזמני צפייה נוחים. שידורים מהסוג הזה נועדו להעלות לגְדוּלָה ולפַאֵר את שמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובד בבד גם להעמיק את תשתיות הייצור שלה, ובכך להעניק לה תנופת יתר לקראת הפקותיה בעתיד (!). למגִנת לבם של דן שילון ואלכס גלעדי מנהיגות הטלוויזיה ורשות השידור ובראשם מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג, מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור, ויו"ר הוועד המנהל ד"ר וולטר איתן – לא שעוּ לדרישתם להפיק את מינכן 72' בקנה מידה הרבה יותר רחב וגדול. זאת הייתה החמצה גדולה.

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל בשנים 1974 – 1969. (באדיבות שמואל אלמוג ז"ל, ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וולטר איתן ז"ל בשנים 1978 – 1972. (לע"מ תמורת תשלום).

 

טקסט תמונה : זהו ישעיהו "שייקה" תדמור מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1973 – 1971. (באדיבות ישעיהו "שייקה" תדמור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מהנדס הטלוויזיה הישראלית הציבורית הראשי שלמה גל בשנים 1976 – 1969 יחדיו עם רעייתו שפרה. (התמונה באדיבות שלמה גל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית צבי גיל בשלוש השנים ההן של 1974 – 1971. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת מינכן 72' עוררה עניין עצום במדינת ישראל לא רק ברחוב הספורטיבי. רבים בארץ ציפו בכִיליון עיניים לראות בפעם הראשונה בטלוויזיה את טקס הפתיחה המרהיב של המשחקים האולימפיים שנועד להיערך במינכן בשבת בארבע אחה"צ – 26 באוגוסט 1972. זה היה אירוע ספורטיבי בינלאומי ראשון במעלה אך גם חוויה פוליטית ופטריוטית משותפת לכולנו בה ספורטאים וספורטאיות ישראליים צועדים זקופים בראש מורם לראשונה עם דֶגֶל המדינה המתנוסס לידם על אדמת גרמניה במינכן בירת באוואריה. משלחת ישראל צעדה בסך על אותה האדמה של גרמניה הנאצית הקודמת שהחליטה ב- 1941 בוועידת וָואנְזה על הפתרון הסופי של הבעיה היהודית והשמידה בין השנים 1941 ל- 1945 שישה מיליון יהודים באירופה. הייתה לכך משמעות מוסרית היסטורית כבדת משקל אך מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור פסלו את השידור הישיר של טקס הפתיחה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בטענה שיש לשמור ולכבד את הסטטוס קוו הפוליטי – טלוויזיוני שנבע מהלחץ השרירותי של הממסד הדתי. שידורים בשבת – יוק (!). הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה אומנם בלילות שישי אך מעולם לא עשתה זאת במהלך השבת וגם לא בשבתות אחה"צ. היה מדובר ב- טאבו. שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1972 נפסקו בחצות ליל שישי ו- התחדשו למחרת רק עם יציאת השבת. ההוראה הבלתי נתפשת של שמואל אלמוג וישעיהו תדמור שניתנה לדן שילון הממוקם עם המפיק שלו אלכס גלעדי בעמדת שידור באצטדיון האולימפי במינכן להימנע לחלוטין משידור ישיר – הייתה מעציבה ואבסורדית. הפוליטיקאים החזיקו בטלוויזיה כמו בצבת וההנהלה המקצועית התירה להם להקליט את טקס הפתיחה על מכונות ה- VTR בחדר הבקרה בירושלים כדי להראות ממנו כמה קטעים נבחרים בשידור דחוי מקוצר רק בן ארבעים דקות בתשע וחמישים בלילה. הסטטוס קוו הפוליטי הטלוויזיוני ב- 1972 והשמירה האדוקה על יחסים בין מפלגתיים מאוזנים בין המפד"ל לבין מפלגת העבודה השלטת בהנהגת ראש הממשלה גב' גולדה מאיר, היו חשובים יותר מלהראות בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את משלחת הספורט האולימפית הרשמית של מדינת ישראל צועדת על אדמת גרמניה לראשונה מאז תום מלחמת העולם ה- 2, בשבת אחה"צ של 26 באוגוסט 1972 בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 1972. זה היה בלתי נתפס. אולם זאת הייתה המציאות הטלוויזיונית והפוליטית בארץ.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 72'. האצטדיון האולימפי המרכזי. שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972. המשלחת האולימפית של ספורטאי ישראל צועדת בסך בטקס הפתיחה המרשים והססגוני של המשחקים. אזרחי ישראל לא ראו את המראה החשוב הזה בשידור ישיר על מסכי הטלוויזיה שלהם. נושא הדגל הוא הקלע הנרי הרשקוביץ'. השלישייה המובילה מימין כוללת בשורותיה את ה- Chief de mission שמואל ללקין, יו"ר הוועד האולימפי של ישראל יוסף "יושו" ענבר, ואת מזכיר הכבוד של הוועד האולימפי הישראלי חיים גלובינסקי. בשלישייה השנייה צועדים מימין, יצחק אופק (פוקס), יצחק כספי (מרכיב משקפי שמש), וצבי פינקלשטיין (גם הוא מרכיב משקפיים). אסתר רוט – שחמורוב צועדת אחרי צבי פינקלשטיין. מי תיאר לעצמו אז כי שליש מהמשלחת האולימפית הישראלית לאולימפיאדת מינכן 1972 חזר בארונות הביתה. (באדיבות הוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שבת – 26 באוגוסט 1972. לוח שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשבת – 26 באוגוסט 1972 החל לפעול מ- שש בערב. שידורי אולימפיאדת מינכן 72' נדחקו לקרן זווית על פי החלטה מגבוה. טקס הפתיחה האולימפי של מינכן 1972 שנערך ב- ארבע אחה"צ על פי שעון ישראל נועד להקלטה בלבד באולפנים בירושלים ולשידור כתקציר מאוחר בתשע וחמישים בערב. (באדיבות העיתון "מעריב").

כל מבנה הלוח הציבורי ב- 1972 היה פרובלמטי ושגוי. מנהל מחלקת דת ומסורת בטלוויזיה הישראלית בנימין צביאלי היה נסיך שידור והתוכנית שהפיק "בין קודש לחול" התייצבה במרכז שידורי מוצאי השבת כמו גם הסדרה האמריקנית "איירונסייד" המציגה את הבלש חריף השכל בעגלת נכים בכיכובו של ריימונד בר. השידורים בטלוויזיה הישראלית הציבורית הסתיימו במוצ"ש כבר בעשר וחצי בערב. שידורי האולימפיאדה נדחקו לקרן זווית. הכול היה מעוות ומלא שגיאות אפילו הגדרת התפקידים וחלוקת האחריות. דן שילון שערך והפיק בטלוויזיה תוכניות ספורט מורכבות ועתירות רייטינג נשא במשרה של ראש דסק בחטיבת החדשות. בנימין צביאלי ז"ל היה מנהל מחלקה.

טקסט תמונה : 1972. הרב בנימין צביאלי ז"ל (בן 51 בצילום) היה המנהל הראשון של מחלקת דת ומסורת בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באולימפיאדת מינכן 1972 מלאו לטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ארבע שנים אך היא כבר הספיקה לאַכְזֵב. ישראלים לא מעטים זכרו את הדי המאורעות באולימפיאדות המרוחקות של טוקיו 64' ומכסיקו 68' בהן הושגו שיאי עולם ווירטואוזיים בא"ק ושחייה ששודרו בהצלחה בטלוויזיה והניבו רייטינג מרשים בכל העולם אך כמעט ולא נראה מהן דבר בישראל למַעֵט כמה תמונות סטילס וקטעי פילם קצרצרים ביומני הקולנוע. הטלוויזיה העצימה את ההתרשמות מהתחרויות המרתקות והציבור בארץ שִיוֵוע אליה וראה בה את מושיעו. השחיין האמריקני דונאלד "דון" שוֹלאנדר והאָצָן השחור רוברט "בוב" הייס אף הוא מארה"ב הציבו במשחקי טוקיו 64' קצה גבול חדש בלתי נתפש ליכולת האנושית. הניו זילנדי פִּיטֶר סְנֶל האלוף הבלתי נשכח בשתי הריצות ב-800 מ' ו- 1500 בטוקיו 64' יצר רף חדש של סבולת אנושית. המתעמלת הצ'כוסלובקית הנפלאה וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה הביאה עמה ברק, זוהר, וגמישות וזכתה במדליית הזהב בקרב רב בהתעמלות נשים. השחיין האמריקני הווירטואוז דוֹן שוֹלָאנְדֶר (Donald Schollander) והאָצָן האמריקני רוֹבֶּרְט "בּוֹבּ" הֵייס "Robert "Bob Hayes) היו גיבורי הספורט של ארה"ב באולימפיאדת טוקיו 1964. דון שולאנדר זכה באולימפיאדת טוקיו ב- 4 מדליות זהב במשחים ל-100 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי וכן במשחי השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי ו- 4 פעמים 200 מטר בסגנון חופשי. הספרינטר האמריקני בּוֹבּ הייס זכה ב- 2 מדליות זהב די בקלות : בריצה ל- 100 מ' ובמירוץ השליחים 4 פעמים 100 מטרים. הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK (ראשי תיבות של Nippon Hoso Kyokai) העבירה לראשונה באמצעות מצלמות אלקטרוניות את התחרויות בשידורים ישירים ביפן. סיגנל הטלוויזיה נשלח לארה"ב באמצעות לוויין התקשורת המתקדם "SYNCOM 3" של סוכנות החלל האמריקנית NASA.

ב- 23 בנובמבר 1963 שיגרה ארה"ב לחלל את לוויין התקשורת הבינלאומי הראשון בהיסטוריה , ה-TELSTAR שמוקם מעל קו המשווה באוקיינוס הפאסיפיק בגובה של 36 אלף ק"מ. לוויין ה- TELSTAR שימש כר ניסיונות מוצלח לתשדורת סיגנל טלוויזיה בין ארה"ב ליפן. שידורי החדשות הסנסציוניים בארה"ב שסיפרו על הרצח הטרגי של הנשיא ג'ון פיצג'ראלד קנדי ב- 22 בנובמבר 1963 בדאלאס – טקסס הועברו לראשונה באמצעות ה- TELSTAR ליפן. זה היה חידוש עצום. שתי תחנות קרקע, האחת מוהב (Mohave) בחוף המערבי של ארה"ב בקליפורניה והשנייה של חברת ITT (ראשי תיבות של International Telegraph and Telephone) במרכז לחקר החלל בז'ואו מאצ'י – איבאראקי (Juo machi – Ibaraki) באוסאקה – יפן העבירו וקלטו את תוכניות הטלוויזיה זו מזו. זה היה חידוש טכנולוגי עצום ומהפכה במיידיות ובמהירות העברת אינפורמציה טלוויזיונית. ב- 17 באפריל 1964 נערכו ניסיונות תקשורת טלוויזיה מוצלחים נוספים בין לוויין ה- TELSTAR האמריקני לבין תחנת הקרקע הצרפתית פלומר בודור (Pleumeur Bodor). לפתע התעוררו תקוות כי ניתן יהיה להעביר את שידורי הטלוויזיה הישירים של טוקיו 64' גם לארצות אירופה אך הן התבדו סמוך למשחקים באוקטובר 1964לאחר שהוברר כי בשל כיוון מסלול תנועתו המיוחד של TELSTAR ניתן יהיה לשדר באמצעותו רק 15 דקות יומיות. המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 שודרו ישיר ברחבי ארה"ב הענקית באיכות טובה . באירופה הן שודרו באיחור של יממה. בהיעדר לוויין מתאים הוקלטו האירועים עבור אירופה בניו יורק והטייפים הכבדים (רוחב רצועת הפס המגנטי שלהם היה 2 אינטשים) הוטסו מייד ליבשת והופצו בין רשתות הטלוויזיה המערב אירופיות באמצעות המרכז הטכני של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) ששכן אז בבריסל בירת בלגיה. רשתות הטלוויזיה המזרח אירופי של מדינות הגוש הקומוניסטי ובראשן ברה"מ קיבלו את השירות באמצעות איגוד השידור שלהם OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) שמרכזו היה ממוקם בפראג בירת צ'כוסלובקיה.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בקאשימה (Kashima) – יפן. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. צלחת – אנטנה מותקנת בתחנת התקשורת ללוויינים במוהייב (Mohave) קליפורניה – ארה"ב. (באדיבות COMSAT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

42 רשתות טלוויזיה בעולם מ- 39 מדינות ובראשן NBC האמריקנית שילמו לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ולוועדה המארגנת היפנית סכום של 1.58 מיליון דולר עבור זכויות השידורים. 71 תחנות רדיו (ביניהן רדיו "קול ישראל") שייצגו 59 ארצות קיבלו את זיכיון השידור בחינם. הוועדה המארגנת היפנית בראשות דאיגורו יאסוקאווה (Daigoro Yasukawa) העניקה לאלפי עיתונאים וצלמים שירותי עיתונות וצילום מצוינים חסרי תקדים בכמותם, איכותם, ונוחיותם בימים ההם.

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. אחד החידושים העיתונאיים היה מיסוד תחנת ממסר להעברת תמונות סטילס ישירות מהאצטדיונים באולימפיאדת טוקיו 1964 למערכות העיתונים. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) אוורי בראנדג' בוחן מחשב ומדפסת של חברת IBM בטרם משחקי טוקיו 1964. (באדיבות NHK).

בפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים הופעלה במשחקי טוקיו 64' מערכת מדידת זמנים אלקטרונית של חברת השעונים היפנית "SEIKO" שהתחברה למערכת הטלוויזיונית המשופרת של NHK והצופה היה יכול להתבונן ולעקוב אחר התוצאות והשיאים המופיעים על מסך הטלוויזיה בשידורים ישירים. זה היה חידוש טכנולוגי מפליג וכביר שקשר ביתר שאת בעבותות ברזל את צופה הטלוויזיה הפוטנציאלי למרקע. פסגת הטלוויזיה בהתגלמותה . באולימפיאדת טוקיו 64' הונחו יסודות הכיסוי והצילום של הטלוויזיה האלקטרונית המודרנית לרבות שימוש בהילוכים חוזרים מוקלטים מ- Video tape האיטיים פי חמישה מהמציאות, צילום מהליקופטרים והעברת סיגנל שידור הטלוויזיה באמצעות מערכות גל קצר (Micro wave) למרכזי השליטה והמיתוג. רשת הטלוויזיה היפנית NHK העסיקה בתקופת האולימפיאדה כ- 1500 עובדים ושכרה עוד 500 (חמש מאות) מומחי טלוויזיה מארה"ב ואירופה המערבית (EBUׂ) כדי לסייע לה להפיק את סיגנל השידור הבינלאומי. משלחת ישראלית בת 21 אנשים נטלה חלק במשחקים. האתלט גדעון אריאל נשא את דגל ישראל בטקס הפתיחה. בהיעדר טלוויזיה בישראל הועברו התחרויות האולימפיות מטוקיו 64' ע"י שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם. ראה עשרת הכרכים של הספר "הפקות חובקות ארץ ועולם" בסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים ששמה הכולל הוא, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".                                                                                           

אולימפיאדת טוקיו 1964. רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK המכסה (במצלמות אלקטרוניות) את המשחקים האולימפיים מצאה פתרון טכנולוגי שאפשר להתחבר למערכת המדידה האלקטרונית של חברת SEIKO NHK הציבה לראשונה On line על המרקע בשידורים ישירים את הזמן הרץ האמיתי של תחרויות הא"ק והשחייה, ואת תמונות ה- Photo finish. אולימפיאדת טוקיו 64' הייתה מהפכת צילום אלקטרונית. (NHK).

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. לראשונה התקיים שיתוף פעולה פורה ומזהיר בין רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK לבין חברת השעונים SEIKO, בו נמצא פתרון טכנולוגי המאפשר להציב את זמני המדידה של השעונים האלקטרוניים על מסך הטלוויזיה. צופי הטלוויזיה יצאו נשכרים. זה היה אחד מההישגים הפנטסטיים של הטלוויזיה יפנית NHK ששימשה בהצלחה רבה Host broadcaster של מפיקת סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של המשחקים האולימפיים בארצה. (באדיבות NHK + הוועדה המארגנת של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974).

בחלוף ארבע שנים עשתה הטלוויזיה המכסיקנית כמה צעדים טכנולוגיים נוספים על מנת לשפר את הכיסוי של המשחקים האולימפיים שנערכו בבירת ארצה מכסיקו סיטי ב- 1968 והנציחה שיאי עולם שנשברו למכביר באוויר הדליל של העיר הממוקמת בגובה של 2.5 ק"מ מעל פני הים. שלושת האצנים האמריקניים השחורים ג'ים היינס, טומי סמית', ו- לי אוואנס והקופץ לרוחק בוב בימון קבעו הישגים בלתי נשכחים קרובים מאוד לקצה גבול יכולתו של האדם וגם החזיקו מעמד שנים רבות. זורק הדיסקוס האמריקני אל אורטר זכה במדליית הזהב הרביעית שלו ברציפות מאז משחקי מלבורן 56'. המתעמלת וורה צ'סלבסקה שיחזרה את ניצחונה מטוקיו 64' . השחיין האוסטרלי מייקל וונדן שבר שיא עולם וקבע שיא אולימפי בשני המשחים הקצרים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי והביס את השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ בן ה- 18. הרצים הנפלאים למרחקים ארוכים של קניה ואתיופיה זכו במדליות הזהב בכל הריצות מ-1500 מ'ועד למרתון. הזיכרון הקולקטיבי לא הצטמצם רק בהשתאות בבני האנוש שהביסו את המֶטֶר והשָעוֹן אלא גם בתחום המרהיב של האדריכלות היפנית והארכיטקטורה המכסיקנית הנפלאה והבלתי שגרתית שנגעה ודנה בהקמת בניינים גדולים ומתקני ספורט מרהיבים .

ראה עשרת הכרכים של הספר "פסגת היכולת האנושית מנקודת מבטה של הטלוויזיה" במסגרת סדרה של 13 ספרים הקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".                                                                                                                                

טקסט תמונה : יום שישי – 18 באוקטובר 1968. אולימפיאדת מכסיקו 68'. האתלט האמריקני בוב בימון קובע שיא עולם חדש ומדהים בקפיצה לרוחק בתוצאה 8.90 מ'. השיא המפתיע נמדד פעמיים ע"י השופטים : במדידה אלקטרונית של חברת "אומגה" (OMEGA) וגם ב- רולטקה במדידה ידנית – ואושר. השיא הקודם עמד על 8.35 מ'. שיאו של בוב בימון (Bob Beamon) התקיים במשך 23 שנים ונשבר באליפות העולם ה- 3 בטוקיו באוגוסט 1991 ע"י מייקל פאואל (Michael Powell) אף הוא אמריקני שחור שהרחיק ל- 8.95 מ'. שיא העולם של מייקל פאואל שריר וקיים עד עצם היום הזה. שיתוף הפעולה של ה-Host broadcaters הטלוויזיוני עם חברות השעונים הבינלאומיות בתיאום עם הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) והוועדות המארגנות המקומיות הוליד עידן טלוויזיה חדש. (התמונה באדיבות TELEVISA רשת הטלוויזיה של מכסיקו + הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC).

ראה הספר "פסגת היכולת האנושית מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה", במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים ואשר קרויה בשמה הכולל : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שהחזיקה בזכויות השידורים האולימפיות השתמשה לראשונה במכסיקו 68' במצלמת הדוֹר הראשון של ה- ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering) במקום מצלמות הפילם המוכרות. הן היו מסורבלות וכבדות אך אִפשרו למפיקים שידורים ישירים מהשטח וחסכו את פיתוח הפילם. יתרונן המיידי היה עצום. משלחת ישראל גדולה (בגלל השתתפותה של נבחרת הכדורגל) שמנתה 43  ספורטאים צעדה בטקס הפתיחה של משחקי מכסיקו 68' ובראשה השחיין גרשון שפע שנשא את דגל המדינה. הטלוויזיה הישראלית שזה אך ניצבה על רגליה שידרה פירורים מ- מכסיקו 68' שהגיעו לידיו של דן שילון באיחור של כמה ימים (בהיעדר לוויין תקשורת) באמצעות חברת הצילום האנגלית “VISNEWS“ . אולימפיאדת מינכן 72' הייתה סיפור אחֵר ואתגר שונה לחלוטין עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית והציבור בארץ. היא התקיימה על אדמת אירופה וקרובה אלינו גיאוגרפית בזמן ומרחק . האולימפיאדה האחרונה שהתקיימה באירופה הייתה של רומא 1960 [2]. תחרויות הגמר בענפים האולימפיים המרכזיים באולימפיאדת מינכן 72' ובראשם הא"ק, השחייה, וההתעמלות, וגם משחקי הגמר בכדור כמו כדורסל, כדורגל, כדורעף, וכדוריד התקיימו בשעות צפייה נוחות למשלם האגרה הישראלי.  במישור עמק האלה הוקמה ונחנכה בחודש מאי 1972 תחנה לתקשורת לוויינים ובמרכזה צלחת – אנטנה אחת שהייתה מחוברת ללוויין האטלנטי ה- Primary והעניקה תנופה טכנולוגית אדירה לטלוויזיה הישראלית הציבורית. נפתחו בפניה אופציות תקשורתיות חדשות ובלתי נדלות שהיא הייתה יכולה לחלום עליהן רק לפני שנים ספורות. גם התשלום עבור זכויות השידורים האולימפיות היה מועט. רשות השידור הישראלית הייתה חברה מלאה ופעילה (Active member) באיגוד השידור האירופי ה- EBU, וזיכיון השידור הוענק לה במחיר מינימאלי של 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר בלבד.

איגוד השידור האירופי שכונה EBU (ראשי תיבות של : European Broadcasting Union ) ובשפה הצרפתית (Union Europeenne de Radiodiffusion) ראשי תיבות של UER – נוסד בפברואר 1954. הוסכם מראש כי שתי השפות הרשמיות של האיגוד יהיו אנגלית וצרפתית. מנכ"ל רשת הטלוויזיה השווייצרית SRG (שידרה בשלוש שפות גרמנית, איטלקית, וצרפתית) בימים ההם של 1954 מַרְסֶל בֶּזֶנְקוֹן (Marcel Bezencon) הפך לנשיא הראשון של ה- EBU . צורת ההתארגנות המשוכללת , המדויקת, והמהירה של ה- EBU כאיגוד שידור ציבורי עשיר רָב יכולות ובעל עוצמה כלכלית הייתה יעילה מאוד. ה- EBU שמנה ב- 1972 בשורותיו 35 רשתות טלוויזיה ממלכתיות של מערב אירופה, חלקן גם מסחריות כמו ITV הבריטית ו- TF 1 הצרפתית, וכלל בשורותיו גם את רשתות הטלוויזיה של מצרים ומדינות המַגְרֶבּ בצפון אפריקה מרוקו, אלג'יר, טוניס, ולוב, ומיבשת אסיה את ישראל וירדן, רכש השפעה ומוניטין עצומים שאִפְשֵרוּ לוֹ לרכוש במשותף את זכויות השידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים החשובים בתבל. חלוקת הנטל הכספי בין חברותיו נעשתה על פי נוסחה מתמטית מעניינת וחכמה בה רשתות הטלוויזיה העשירות כמו ה- BBC ו- ITV (בריטניה), TVE (ספרד), RAI (איטליה), ARD ו- ZDF (גרמניה), A2F ו- TF1 (צרפת) משלמות יותר והעניות כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית (IBA) פחות.

ה- EBU שילם עבור זכויות השידורים של מינכן 1972 סכום של 7.140000 (שבעה מיליון ומאה ארבעים אלף) פרנקים שווייצריים. סדר גודל של תשלום שהיה שווה ערך ל- 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אלף) דולר. ה- Share (חלוקת הנֶטֶל הכספי) של רשת הטלוויזיה האנגלית ה- BBC שהייתה חברה מלאה באיגוד עמד על כ- 500000 (חצי מיליון) דולר מתוך הסכום הכללי הזה. ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה אף היא חברה מלאה באיגוד השידור האירופי נסב לכן על 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר בלבד [3]. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שילמה לעומת ה- EBU סכום של 7.500000 (שבעה מיליון וחצי) דולר תמורת זכויות השידורים ושלחה צוות של 150 (מאה וחמישים) אנשים שלה לכסות את משחקי מינכן 72'.

אני חובב מתמטיקה ופיסיקה. התעניינתי בפשר מבנה הנוסחה המתמטית המתוחכמת שהרכיבו כלכלני ה- EBU והשתמשו בה כדי לקבוע את חלוקת הנֶטֶל . מהות הנוסחה המתמטית פשוטה אך תוצאתה גאונית. היא מורכבת משורש ריבועי של מספר מסכי הטלוויזיה בכל מדינה שמחולק בעשרת אלפים וקובע את תוצאת מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה באיגוד. כמות "היחידות הבסיסיות" היא התשתית לחישובים הכלכליים .מספר מקלטי הטלוויזיה במערב גרמניה ב- 1972 עמד על כ- 22000000 (עשרים ושניים מיליון) לעומת 600000 (שש מאות אֶלֶף) מוניטורים שהוחזקו בבתי האָב במדינת ישראל בשנים ההן. על פי החישוב המתמטי הזה הוענקו לשתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF ארבעים ושמונה (48) "יחידות בסיסיות" והטלוויזיה הישראלית קיבלה 6 (שש). אלה היו ההפרשים. אוכלוסיית הטלוויזיה באיים הבריטיים מנתה כ- 19000000 (תשעה עשר מיליון) מקלטי טלוויזיה בבתי אב והחישוב המתמטי של נוסחת ה- EBU דירג אותה עם 44 "יחידות בסיסיות". מי שהמציא את הנוסחה המזהירה שנראית כטְרִיק מתמטי הוא גאון מפני שבאופן כללי הפורמולה הזאת נוטה חֶסֶד לעשירים בארגון ופחות נוחה לרשתות טלוויזיה עניות עליהן נמנית רשות השידור של ישראל. אף על פי כן לטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה מה להתאונֵן ב- 1972. תשלום זכויות של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר הוא סכום אפסי במונחים מוניטאריים לרשת טלוויזיה ארצית.

ראה את 11 (אחד עשר) הכרכים של הספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ עולם" במסגרת הסדרה הכללית רחבת ההיקף שכוללת 13 ספרים בנושאים השונים של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".  

המשלחת הישראלית למינכן 72' כללה 32 אנשים. 15 מהם היו ספורטאים וספורטאיות פעילים ו- 17 האחרים מאמנים, שופטים בינלאומיים, ומלווים. מטבע הדברים עוררה משלחת ספורט ישראלית המתחרה לראשונה על אדמה גרמנית סקרנות ועניין. משחקי אולימפיאדת מינכן 72' הוגשו לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית על מגש של כסף וטַס טכנולוגי. בעיקר בשל הקמת תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה בראשית שנות ה- 70 וההתחברות ללוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary של חברת COMSAT האמריקנית ב- 15 במאי 1972. התקשורת הלוויינית העניקה לטלוויזיה הישראלית אפשרויות חדשות שרק אפשר היה לחלום עליהן עד אז אך מנהליה ראו באולימפיאדה סטראוטיפ ספורט כושל והחליטו לשדר ממנה רק חצי שעה ביום. דן שילון יצא מדעתו. גם סגנו אלכס גלעדי. (הפוסטים העוסקים בהפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 רוויים במסמכים המאשרים את השתלשלות העניינים שכה העיקו על מסת ההפקה הזאת, איכותה, וכמותה בראשות דן שילון ואלכס גלעדי).

טקסט תמונה : 15 במאי 1972. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ולצדה שר הדואר והתקשורת שמעון פרס ויו"ר הכנסת ישראל ישעיהו חונכים בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את תחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 15 במאי 1972. חנוכת תחנת הקרקע ללוויינים של "בזק" בעמק האלה במאי 1972 יצרה אפשרויות חדשות של קשר בינלאומי לטלוויזיה הישראלית. אורחי הכבוד בטקס היו גלדה מאיר ראש הממשלה ושמעון פרס שר הדואר והתקשורת. משמאל, צלחת האנטנה הענקית שהתחברה ללוויין ה- Primary האטלנטי. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 15 במאי 1972. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר חונכת את תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה בשיחת טלפון לוויינית מצולמת עם נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון. "Hello Mr. President", קראה גב' גולדה מאיר לנשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון. "Hello Mada Prime Minister", השיב לה הנשיא האמריקני. התחברות האנטנה – צלחת הגדולה בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה ללוויין האטלנטי ה- Primary" של חברת התקשורת האמריקנית COMSAT העניקה אפשרויות תקשורת חדשות ודרמטיות בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מינכן 1972 נקלטו בעמק האלה באמצעות לוויין ה- Primary. משם נשלח הסיגנל הטלוויזיוני באמצעות קווי מיקרוגל קרקעיים לתחנת הממסר "איתנים" בהרי יהודה ואח"כ הועבר לאולפני הטלוויזיה בבניין שניצב בשכונת רוממה בירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 1972 – 1970. הנהלת רשות השידור במקום מושבה בבניין הרדיו ברחוב הלני המלכה בירושלים בתקופה של הפקת שידורי הטלוויזיה את משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 וכן הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. מנהיגות השידור הציבורי נהגה בקמצנות תקציבית וטכנולוגית בכל הקשור להפקת אירועי ספורט גדולים בינלאומיים . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : היועץ המשפטי של רשות השידור עו"ד נתן כהן ז"ל, מנהל רדיו "קול ישראל" משה חובב ז"ל, ד"ר ישעיהו שפירו ז"ל סגן מנהל הרדיו, מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון תבד"ל, מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל, סמנכ"ל הכספים של הרשות ארנון צוקרמן יבד"ל, מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל, עוזר המנכ"ל לעניינים מיוחדים נקדימון "נקדי רוגל ז"ל, והמהנדס הראשי של הטלוויזיה שלמה גל יבד"ל. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא קיימת שום רשת טלוויזיה רצינית בעולם המכבדת את עצמה, ציבורית או מסחרית, שאיננה מתהדרת ומתקשטת בנוצות שידורי הספורט הפופולאריים שבדרך כלל חשובים למרבית צופים שלה. הצבת שידורי הספורט הרלוואנטיים בלוח המשדרים הכללי תורמת לאיתנות של כל רשת טלוויזיה באשר היא. ניתן למצוא דוגמאות רבות המאששות את ההנחה הזאת בתקופות שונות של התפתחות תעשיית הטלוויזיה מאז המשחקים האולימפיים של ברלין 1936. אחת מהן אני מְאַתֵּר בתקופה מאוחרת יותר ב- 1993 שנת מיסודה והקמתה מבראשית של רשת הטלוויזיה FOX בארה"ב ע"י אייל התקשורת האוסטרלי הנודע רופרט מרדוק (Rupert Murdoch). רשת FOX הדבירה את CBS ורכשה את זכויות השידורים של ה- NFC. זה קרה להפתעת הכל בחודש דצמבר 1993. במקרה שהיתי אז בתוקף תפקידי בעיר ההימורים לאס ווגאס והייתי עֵד מקרוב להשתלשלות העניינים, ובסופם סנסציה. FOX הפכה במהירות להיות ערוץ טלוויזיה ארצי מקובל ורלוואנטי ובַר תחרות ל- ABC ,CBS, ו- NBC, הודות לרכישה בלעדית של זכויות שידורים של ענף ספורט שחשוב מאין כמותו לצופים האמריקניים, הפוטבול [4]. הסיפור הזה זה התרחש בסופה של 1993 רק לפני עשרים שנים. ב- 1993 הקים אֵיל הטלוויזיה הבינלאומי והמיליארדר האוסטרלי רופרט מרדוק  את רשת הטלוויזיה האמריקנית הארצית FOX מאפס, מכלום. הוא היה צריך להתחרות בשלוש רשתות הטלוויזיה האמריקניות הוותיקות והעשירות , NBC ,CBS, ו- ABC. עסק לא פשוט כלל ועיקר. רופרט מרדוק הבין שהוא זקוק ראשית דבר לעוגן ספורטיבי לאומי אמריקני. למזלו הרב, עֶרֶב מיסוד FOX ב- 1993, נפתח מו"מ מחודש בין ה- NFL (ראשי תיבות של National Football League) הוועדה המארגנת של הפוטבול בארה"ב לבין רשתות הטלוויזיה הגדולות על רכישת זכויות שידורי הטלוויזיה של הפוטבול האמריקני (ליגות ה- NFC ו- AFC) וחתימה על חוזה ארוך טווח לשנים 1994- 1998 . רופרט מרדוק כמו שלושת הנשיאים של NBC ,CBS, ו- ABC הכין גם הוא את מעטפת ה- Bid הסודית של FOX והצמיד אותה ללִבּוֹ. סכום הממון שהיה רשום על הצ'ק היה רָז. החלה מלחמת הקונגלומראטים הטלוויזיונית האמריקנית הגדולה ביותר בימים ההם. רץ שם כסף גדול. ענק. סדרי גודל שאינם מוכרים לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל ואזרחיה.

CBS החזיקה בזכויות השידורים של ה- NFC בליגת הפוטבול האמריקנית ה- NFL ברציפות במשך 28 שנה מאז 1965. לקראת חידוש החוזה הבא לשנים 1998- 1994 הציע נשיא CBS לָארִי טִיש (Larry Tisch) להנהלת ה- NFL סכום של 1.180000000 (מיליארד ומאה שמונים מיליון) דולר. הוא לא הסכים להוסיף להצעתו אפילו דולר אחד נוסף. רופרט מרדוק הציע 1.580000000 (מיליארד וחמש מאות שמונים מיליון) דולר וזכה בבכורה. נשיא CBS לא האמין כי נשיא FOX ייאות לשלם לוועדה המארגנת של ה-NFL סכום של 400.000000 (ארבע מאות מיליון) דולר יותר ממה שהוא הציע לה. בכך שיחק לידיו. CBS יצאה מהמירוץ והפסידה בסוף אותה שנה אובייקט שידור מסורתי עתיר רייטינג שהיה שייך לה במשך שנות דוֹר. אמריקה הייתה כמרקחה ומבולבלת. רופרט מרדוק הנועז הקים בהצלחה רבה את רשת  FOX שלוֹ על יסודות ה- NFC הנכסף, ודאג גם להעביר לשורות הערוץ החדש שלו את צוות השידור הבכיר, הוותיק , ורב המוניטין של CBS ג'ון מאדן (John Madden) ופאט סאמרוול (Pat Summerall) לחברת FOX הצעירה ש- שגשגה בבת אחת. השאר היסטוריה.

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 8500 (שמונת אלפים וחמש מאות) עמודים הקרוי "סמן ימני" ואשר דן במאבקים המרים בין רשתות הטלוויזיה השונות על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל – בארץ ובעולם" במסגרת הסדרה הכללית בת 13 ספרים הקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

בשעה שדָן שִילוֹן החל במאמציו בסופה של 1968 וראשית 1969 לשַדֵּר את התוכנית "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בתנאים לא תנאים (ואלכס גלעדי לצִדוֹ) אזי המפיק אֶד שֶרִיק (Ed Scherick) ורוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) שני אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, שידרו כבר במשך שמונה שנים את מגזין הספורט השבועי רָב המוניטין של הרשת, הקרוי, "Wide World of Sports", בהגשתו והנחייתו של השַדָּר המיתולוגי המנוח גִ'ים מֵקָאיי (Jim Mckay) וגם עשו זאת היטב. הצופים הרבים שלה בארה"ב (וגם ברחבי העולם) זוכרים היטב את הפתיחה המיוחדת והארוכה (דקה וארבעים שניות) של התוכנית רבת המוניטין ההיא שלוּוְתה באות מוסיקלי דרמטי בעל השראה ובמוצא שפתיים אדיטוריאלי של הקריין ג'ים מקאיי בעל קול הבס – בריטון שהכריז על אופייה ומהותה במשפט אחד ידוע ומפורסם אמריקני ובינלאומי שאנשי הדור שלי לא ישכחו, "The Thrill of Victory and The Agony of Defeat". אין איש מדוֹר הטלוויזיה שלנו שלא גדל על האמירה הטלוויזיונית הנחרצת הזאת של ABC. "שמחת הניצחון וייסורי התבוסה", הפכה לסלוגן מפורסם ונפוץ ביותר בשידורי הספורט בטלוויזיה בכל רחבי תבל. ביטוי מלא השראה שכבשה את לִיבֵּנוּ ממש כמו הסיסמא האולימפית, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". NBC האמריקנית שידרה באותם הימים את תוכנית הספורט השבועית שלה, "SPORTS  WORLD", ורשת CBS האמריקנית הציגה את פאר יצירתה הטלוויזיונית שזכורה לרבים תוכנית הספורט היפהפייה שלה, "SPORTS  SPECTACULAR". דן שילון ואלכס גלעדי התגאו ב- 1972 ביצירה שלהם, ב- "מבט ספורט". תוכנית הספורט של רון ארלדג' הייתה הפופולארית ביותר בארה"ב.

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "למילים יש וויזואליה משלהן" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים והקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אך מדוע להרחיק לכת לארה"ב. גם ה- BBC רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה משאת נפשם של כל מנכ"ל רשות שידור ומנהל טלוויזיה בישראל באשר הוא, טיפחה ללא ליאות את שידורי הספורט שלה כנדבך מרכזי בלוח השידורים. מנהל חטיבת הספורט של ה- BBC בראיין קואוגיל (Brian Cowgill) שידר ישיר מאולימפיאדת מינכן 1972 כמות ענקית של 150 שעות שידור . בראיין קואוגיל שיתף פעולה בהפקת השידורים הישירים עם רון ארלדג' מפני ששתי הרשתות הביאו מצלמות משלהם מחוברות ל- Microwave בנפרד ולא הסתפקו בסיגנאל הטלוויזיה שהפיקה קבוצת DOZ (ראשי תיבות של Deusche Olympic Zentrum) מי ששימשה ה- Host broadcaster  הגרמני. ה- BBC בעל מסורת ומורשת טלוויזיה ארוכה מאז שנות ה- 30 של המאה שעברה, שידר ישיר תחרויות ספורט ברשת שלו כבר משנת 1937 . לשידורי הטלוויזיה הישירים של הרשת הבריטית בתחומי הכדורגל, הטניס, מרוצי הסוסים, הקריקט, והא"ק יצא שֵם דבר באירופה ובעולם כולו. תוכנית הספורט רבת המוניטין והרב גונית ה- "GRANDSTAND" הפכה לספינת הדגל של ה- BBC כבר ברגע השקתה ב- 1958. כמותה גם תוכנית הכדורגל "MATCH OF THE DAY" של הטלוויזיה הציבורית הבריטית שעלתה ל- "אוויר" ב- 1964. יתירה מזאת, ה- BBC היה מודל ומופת של לחיקוי עבור רשות השידור הישראלית בגלל יכולותיו המקצועיות הגבוהות וגם מפני שנגמל מזה שנים רבות מכל מחויבות למִמסד הפוליטי הבריטי שהקים אותו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רכשה משחר ימיה את סדרות הדרמה המעולות של ה- BBC לשידור בארץ. כיצד ניתן לשכוח את הסדרה האיכותית הראשונה בת עשרות הפרקים "ההגדה לבית פורסייט" (The Forsyte Saga) שנקנתה בפרוטות מ- BBC ב- 1970 ע"י המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נתן שחם, והצמידה למרקע מדינה שלמה. נתן שחם חבר קיבוץ בית אלפא (נולד ב- 1925 בתל אביב. הוא בנו של הסופר אליעזר שטיינמן) סיפר לי את המידע הזה בגאווה רבה. הוא היה ממש גאה בהישגו הטלוויזיוני הזה. ה- BBC היה אנוס להצטיינות ומְצוֶוה ליצור רמת שידור עַל למען ציבור משלם האגרה שצפה בו אך לא היה לו כל מחויבות עבור הפוליטיקאים. צריך לקרוא את דו"ח הטלוויזיה שהכין הְיוּ גְרִין (Hugh Greene) מנכ"ל ה- BBC בשנים 1969 – 1960 אודות מצבה העגום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, כשביקר בישראל בקיץ 1973 על פי הזמנת שַר החינוך והתרבות דאז יגאל אלון. דו"ח גְרִין מצביע על ההבדל העצום בין שתי הרשתות הציבוריות האנגלית והישראלית, לטובת ה- BBC.

טקסט תמונה : 1970. דן שילון מייסד מחלקת הספורט הטלוויזיה הישראלית הציבורית באחד השידורים הראשונים שלוֹ באולפן "מבט ספורט" בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבחן השידור המורכב הראשון של הטלוויזיה הישראלית בת הארבע שנים היה טמון בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מינכן 1972. זה היה אמור להיות ניסוי כֵּנֶה של התמודדות מקצועית רב גונית בהיקף גדול בשלושה תחומים או היבטים של תעשיית הטלוויזיה. תפעול טכנולוגי, הפקה ולוגיסטיקה, התאמת כוח אדם למשימות השידור , ועריכת השידור. הנהלת רשות השידור גילתה מוטיבציה דלה והטילה את המשימה הכבדה על צוות שידור מזערי. היא שלחה לאולימפיאדת מינכן 72' ארבעה אנשים בלבד לצורך סיקור המשחקים : דן שילון, אלכס גִלעדי, נסים קיוויתי, והבימאית וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה "בימאית הבית" של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז הצטרפה לצוות ההקמה של פרופסור אליהוא כ"ץ ועוזי פלד ב- 1968. היא שימשה בימאית ראשית של ניידת השידור האלקטרונית הגדולה של הטלוויזיה שנקראה בפי אנשיה ה- "OB הלָבָן" וכיסתה את אירועי הספורט החשובים בארץ כמו משחקי כדורגל, משחקי "כינוס הפועל' ב- 1971, ומשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. ורדינה ארז הייתה בימאית הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכיסתה לראשונה בניידת אלקטרונית ב- 24 בנובמבר 1970 בהיכל "נעמן" את משחק הניצחון של מכבי ת"א על הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז' 62:74. היא הייתה אשת טלוויזיה מקצוענית ואדם בלתי רגיל באיכותו שהניחה את יסודות הבימוי האלקטרוני של כיסוי תחרויות ספורט בישראל.

טקסט תמונה : שנת 1968. הימים הראשונים של הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שני הבימאים ורדינה ארז ז"ל (מימין) וחגי מאוטנר יבד"ל. (באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דָן שִילוֹן הביא עמו את וַרְדִינָה אֶרֶז למינכן וצרף אליו ברגע האחרון עוד שני עובדים פרילאנסרים שאינם נמנים על ה- Pay roll של רשות השידור, דוב עצמון עורך מדור הספורט בעיתון "ידיעות אחרונות" ואהרון "אהרל'ה" להב עורך מדור הספורט של העיתון "דבר". אבל המשענת העיקרית שלו במינכן היו אלכס גלעדי ונסים קיוויתי שדר Free lancer. הבחירה המצוינת בנסים קיוויתי בן ה- 46 איש אשכולות ותושב לונדון לא הייתה מקרית. נסים קיוויתי היה בעברו אתלט ישראלי שנסע ללונדון לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 כדי ללמוד הנדסת טלפונים אך ההיסטוריה הועידה לו תפקיד אחר ושונה לחלוטין. נסים קיוויתי הפך לעיתונאי ושַדָּר בעל ניסיון ומוניטין ב- BBC ומצויד בידע עצום בשטחי התעניינות רבים ספורט, מוסיקה ואומנות, פוליטיקה ומדינאות, בישול ומה לא. בשלוש השנים שבין 1969 ל- 1972 כתב , ביים , ערך , ושידר עבור דן שילון ואלכס גלעדי עשרות רבות של כתבות טלוויזיה הנוגעות לספורט הבינלאומי לרבות הסדרה ההיסטורית הבלתי נשכחת בת 15 הפרקים ששלח מאנגליה, "מגִנְזַךְ הספורט". נסים קיוויתי שימש במינכן 72' שַדָּר א"ק ושחייה ונשא על כתפיו כמעט לבדו את שידורי מינכן 72'. נסים קיוויתי נחשב לאחד מגדולי השַדָּרִים – עיתונאיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. זה לא היה סוד כי בשנות ה- 70 של המאה הקודמת ניצב נסים קיוויתי בדרגה שלמה כשַדָּר ספורט בטלוויזיה מעל אלכס גלעדי ודן שילון. אמוציות ואמביציות שידור סובבות את מיקרופון הטלוויזיה ללא הרף, זה ידוע, אך דן שילון ואלכס גלעדי שהיו גם הם שדרני ספורט עשו מאמץ רב לצרפו למשלחת למרות ששניהם ידעו כי נסים קיוויתי יאפיל על כל אחד מהם לחוד ועל שניהם ביחד במינכן 72' – כשַדָּר. הם התעלמו מהאֶגוֹ של עצמם ובזאת הייתה גדולתם. זאת הייתה ראשית הטלוויזיה ודן שילון ואלכס גלעדי היו כנביאים בעידן ההוא. הם ידעו לעשות טלוויזיה כמו עמיתיהם בעולם אך לא היה להם ממון, טכנולוגיה, וכוח אדם. 

שניהם דן שילון ואלכס גלעדי העריכו עד למאוד את נסים קיוויתי. הם חבים לו חוב גדול. אני יודע זאת מפני שהייתי שָם. נסים קיוויתי היה לא רק שַדָּר ועיתונאי דגול. הוא היה ג'נטלמן ואיש אָהוּב. הטקסטים הנפלאים שאמר בשידוריו הישירים בתחרויות הא"ק והשחייה באולימפיאדת מינכן 1972 ועושר השפה העִברית שהייתה שגורה בפיו לא הועמו ולא התיישנו לעולם. נסים קיוויתי נולד בכוויית ב- 23 בנובמבר 1926. כיהודי עיראקי – כְּוֵויְיתִּי אבל אָמוּן על השפה העברית ומקורותיה עִבְרֵת את שמו ל- קִיוִויתִּי. בתום מלחמת העצמאות ב- 1949 טס לאנגליה ללמוד הנדסת טלפונים אך בורא העולם תכנן לו קריירה שונה. בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת הפך לשַדָּר רדיו ב- BBC ובמרוצת השנים מונה לשליח וכתב העיתון "ידיעות אחרונות" באנגליה. הוא היה עיתונאי אמין ומוכשר שרכש מייד את אימונם של נוח מוזס בעל העיתון והעורך דוב יודקובסקי. ב- 1973 שוּדְרָג למשרה בכירה יותר והתמנה לכתב העיתון בארה"ב. נסים קיוויתי נודע בחיבתו הגדולה למוסיקה קלאסית ובאהבתו העצומה לספורט. מחזיק עֵט וקורא סֶפֶר, מארח נפלא, בשלן אוכל מצוין, איש שיחה נעים ונבון, ג'נטלמן מאיר פנים בעל חינוך אנגלי. אישיות טלוויזיונית נדירה בעלת שיעור קומה שבמידה מסוימת הקדימה את זמנה.

בנובמבר 1974 כמה חודשים לאחר תום מבצע השידורים של מונדיאל גרמניה 1974 התמנה דן שילון למנהל חטיבת החדשות ואלכס גלעדי ירש את מקומו במחלקת הספורט. זה היה מהלך מתוכנן של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. חודשיים לפני כן בספטמבר 1974 שהינו אלכס גלעדי ואנוכי בטהראן . היינו עסוקים בבירה האיראנית בכיסוי משחקי אסיה ה- 7 בהשתתפות משלחת ישראלית גדולה בת יותר מ- 60 ספורטאים. אלכס גלעדי היה העורך והמפיק של השידורים וגם שַדָּר ראשי של תחרויות השחייה והא"ק וטקסי הפתיחה והנעילה. הוא תמיד היה נוהג לומר לי שָם : "חבל שנסים קיוויתי איננו כאן עמנו בטהראן. בכישרון השידור שלו הוא ניצב בדרגה אחת שלמה מעל כולנו. יואשיש, אבל יבוא יום ואני אביא אותו למחלקת הספורט שלנו בירושלים". נסים קיוויתי היה באמת עיתונאי ושַדָּר ברמה גבוהה ושונה לחלוטין מהסטנדרטים שהיכרנו בעת ההיא. אלכס גלעדי בעל טביעת העין הביונית – טלוויזיונית לא טעה. זה קרה ב- 1979. נסים קיוויתי בא לטלוויזיה הישראלית הציבורית מהעיתון "ידיעות אחרונות".

 טקסט תמונה : 1976. נסים קיוויתי שליח העיתון "ידיעות אחרונות" בוושינגטון ניצב בקדמת הבית הלבן יחדיו עם דן מרגלית (שני מימין) שליח עיתון "הארץ" ויעקב אחימאיר (משמאל) שליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית רשות השידור. מימין, זהו העיתונאי האמריקני וולף בליצר. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה הקודמת. לונדון. נסים קיוויתי משדר ב- BBC בעשורים ה- 50 ו- 60  של המאה שעברה. הוא היה נכס ושַדָּר ספורט נפלא שספג את תרבות השידור והספורט הבריטית. (באדיבות נסים קיוויתי  ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                                          

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה שעברה. לונדון בירת אנגליה. נסים קיוויתי יבד"ל (משמאל) והעיתונאי דן פתיר (פחטר) ז"ל לידו באִצטדיון "ווייט סיטי" (White city) בלונדון בשנות ה- 50 המוקדמות של המאה הקודמת. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).     

טקסט תמונה : 1956. נסים קיוויתי מראיין ברדיו ה- BBC  בלונדון את ילד הפלא המוסיקאלי והפסנתרן דניאל בירנבוים ילד בן 14. (התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסים קיוויתי נשלח ע"י ה- BBC לסקר את אולימפיאדת הלסינקי 1952. הוא היה בן 26 בלבד אך כבר עיתונאי מצטיין ששירות השידור הבריטי מבקש את שירותו ונעזר בכישרונו. זה היה המפגש השני שלו עם ספורטאים אולימפיים ישראליים אותם הכיר בטרם מלחמת העצמאות של 1948. בהלסינקי 52' קנה את המוניטין הראשון שלו כשַדָּר רדיו ועיתונאי ספורט. הוא עתיד היה להתגלות בכל כישרונו וגדלותו כשַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת מינכן 1972.

טקסט תמונה : יולי 1952. אולימפיאדת הלסינקי 1952. נסים קיוויתי (בן 26) משדר לרדיו ה- BBC את תחרויות הא"ק ומדווח במקביל גם לרדיו "קול ישראל". (באדיבות נסים קיוויתי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 1004 : הועלה לאוויר ביום שישי – 30 ביולי 2021.

————————————————————————————————-

פוסט מס' 1004. כמה הערות בנושאי מדע ה- הידרודינמיקה, המתמטיקה, והפיזיקה במקצועות השחייה האולימפיים בטוקיו 2021 (הקרויה על פי סדר החישוב של טור אולימפי חשבוני עולה : "אולימפיאדת טוקיו 2020"). חבל מאוד שהשדר המוביל אלי אילדיס והפרשן שלו גיא ברנע מתעלמים לחלוטין ב-טוקיו 2021 מהנושא הרלוואנטי והמרתק של מדע ה-הידרודינמיקה של השחייה +  השפעת חוקי המתמטיקה הפיזיקאלית פלוס ערך המשקל הסגולי של גוף השחיין ו/או השחיינית ו-התנגדות המים על הביצועים ועל הישגי השחיינים והשחייניות בבריכה האולימפית בטוקיו 2021, למען ו-לטובת הדור הצעיר שצופה בשידורים הישירים בטלוויזיה (!). האוניברסליזם של השחייה. השחייה האולימפית מאז תקופתם של דיוק קאהאנאמוקו ו- ג'וני ווייסמילר בראשית המאה ה- 20 דרך מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972 ועד ימינו אנו בעידן שנות ה-2000 של איאן ת'ורפ ומייקל פלפס.  פוסט מס' 1004. הועלה לאוויר ביום שישי – 30 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמגוחכת למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל כבר בראשית הדרך. הוא היה איש מאוד לא מוכשר בהיבטים השונים של תעשיית הטלוויזיה. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא. עולם הפוך. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה האנושה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל הכושל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. ואז באה שנת 2011. באותה השנה של 2011 הפקידה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את רשות השידור בידיו של מנכ"ל בלתי מוצלח בשם יוני בן מנחם. גם ההמשלה הזאת הציבה בפסגת השידורים של מדינת ישראל איש בלתי מוכשר בעליל מההיבט המקצועי אולם היא ממשלת ישראל חשבה אותו לראוי. ברור שהיה מדובר בהעדפה פוליטית. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מינו לצדו של יוני בן מנחם את ד"ר אמיר גילת ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. חלפו שלוש שנים כמו במקרה ההדחה של יוסף בר-אל. ב- 2014 הבינה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן כי עשו מקח טעות. שגיאה חמורה. ממשלת ישראל פקחה עיניים ולמדה לדעת כי יוני בן מנחם ואמיר גילת הם מנהיגי שידור בלתי מוכשרים שמנהלים רשות שידור כושלת. עולם הפוך. אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מי שמינה את יוני בן מנחם ואמיר גילת לתפקידם הרם סגרו יחדיו עם שר התקשורת שלו גלעד ארדן את רשות השידור במתכונתה הישנה ששניהם יוני בן מנחם ואמיר גילת היו האחראיים הראשיים על תקינותה בשנים 2014 – 2011 , ולא עמדו במשימה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נסגר השידור הציבורי כפי שאזרחי ישראל הכירו אותו מאז השנים 1969 – 1965 בהן חוקקה הכנסת את חוק רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נעמדה על רגליה לצדו של רדיו "קול ישראל" הוותיק. עכשיו ב- 2014 הטילה ממשלת ישראל ווטו על רשות השידור, הוציאה לה צו פירוק ומינתה את פרופסור דוד האן לכונס הנכסים הרשמי של הגוף המפורק. דוד האן מינה את יונה וויזנטל לשמש עורך ראשי חדש וזה מיהר לפטר את המנכ"ל יוני בן מנחם ולסלק את אמיר גילת, כמו גם לפזר את הוועד המנהל של רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. מהפכת המידע השנייה הגדולה בהיסטוריה, מהפכת ה- Internet, לא הייתה יכולה להתרחש ללא המהפכה שקדמה לה מהפכת המידע של הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1004. כמה הערות בנושאי מדע ה- הידרודינמיקה, המתמטיקה, והפיזיקה במקצועות השחייה האולימפיים בטוקיו 2021 (הקרויה על פי סדר החישוב של טור אולימפי חשבוני עולה מטעמו של IOC : "אולימפיאדת טוקיו 2020"). חבל מאוד שהשדר המוביל אלי אילדיס והפרשן שלו גיא ברנע מתעלמים לחלוטין ב-טוקיו 2021 מהנושא הרלוואנטי והמרתק של מדע ה-הידרודינמיקה של השחייה +  השפעת חוקי המתמטיקה הפיזיקאלית פלוס ערך המשקל הסגולי של גוף השחיין ו/או השחיינית ו-התנגדות המים על הביצועים ועל הישגי השחיינים והשחייניות בבריכה האולימפית בטוקיו 2021, למען ו-לטובת הדור הצעיר שצופה בשידורים הישירים בטלוויזיה (!). האוניברסליזם של השחייה. השחייה האולימפית מאז תקופתם של דיוק קאהאנאמוקו ו- ג'וני ווייסמילר בראשית המאה ה- 20 דרך מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972 ועד ימינו אנו בעידן שנות ה-2000 של איאן ת'ורפ ומייקל פלפס.  פוסט מס' 1004. הועלה לאוויר ביום שישי – 30 ביולי 2021. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.

ערב סיומן של תחרויות השחייה באולימפיאדת טוקיו 2020 הובילו אותי שוב לעיין במשנתם ה- הידרודינאמית המתמטית – פיזיקלית הישנה אולם רבת המוניטין של שני האישים החשובים ג'ון באן (John Bunn) שהתפרסמה ב- 1955 ושל פיטר קארפוביץ' (Peter Karpovich) 22 שנים לפניו ב- 1933, ולעיון נוסף גם בהישגיהם הפנטסטיים בבריכה של השחיינים בימים ההם של השליש הראשון של המאה ה- 20 האמריקניים דיוק קאהאנאמוקו ו- ג'וני ווייסמילר, השוודי ארנה בורג, האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון, וקצת מאוחר יותר גם ההונגרי פֶרֶנְץ צ'יק והאמריקני אדולף קיפר (וגם אחרים).

ובכן, האולימפיאדה ה- 5 במניין הזמן החדש התקיימה בסטוקהולם בירת שוודיה בין 5 במאי ל- 22 ביולי של שנת 1912. אל המשחקים האולימפיים ההם בשוודיה לפני 104 (מאה וארבע) שנים הגיח פנומן שחייה אמריקני יליד הונולולו בירת האי הוואי (Hawaii) דיוק קאהאנאמוקו בן 22 שהתנשא לקומה של 1.87 מ' (Duke Kahanamoku, יליד 24 באוגוסט 1890). דיוק קאהאנאמוקו ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה (Crawl) במשחקים האולימפיים של סטוקהולם 1912 בתוצאה של 1:03.4 ד'. הוא הקדים את האוסטרלי ססיל הילי (Cecil Healy) שסיים במקום השני בזמן של 1:04.6 ד'. שלישי היה האמריקני קנת' הושאג (Kenneth Huszagh) לאחר שעצר את שעון הסטופר על 1:05.6 ד'. עדי ראייה מספרים כי סגנון השחייה של דיוק קאהאנאמוקו נראה טבעי, קואורדינטיבי, ויפה לעין. הוא אומנם ייצג את ארה"ב בסטוקהולם 1912 אך היה בעת ובעונה אחת גם שליח אותנטי של בני עמו דַרֵי האי הוואי (Hawaii) שהיו כולם חובבי ים, שחייה, תפישת גלים, ואמני הספורט הלאומי של ילידי האי הוואי הלוא הוא גלישה על גלים גבוהים באמצעות גלשנים. המוניטין של דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו חפף כמעט את שמו של החוקר והגיאוגראף אמיץ הלב הנורווגי רואלד אמונדסן, מי שגילה חודשים ספורים לפני כן בדצמבר 1911 יחדיו עם חמשת חבריו הנורווגיים את הקוטב הדרומי. בשנת 1916 התבטלה האולימפיאדה הבאה בשל נסיבות מלחמת העולם הראשונה. דיוק קאהאנאמוקו הופיע לאולימפיאדת אנטוורפן 1920 בבלגיה כשהוא כבר בן 30. אף על פי כן נותר השחיין המהיר בעולם. בשלב חצי הגמר הִשְוָוה באנטוורפן 1920 את שיא העולם שלו 1:01.4 ד' ובמשחה הגמר קבע שיא עולם חדש של 1:00.4 ד'. דיוק קאהאנאמוקו נשא את עיניו אל מדליית הזהב השלישית גם באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו כבר בן 34. אולם שם המתין לו יריב בן ארצו השחיין האמריקני הצעיר והמוכשר ג'וני ווייסמילר בן 20, מי שהחזיק מאז 1922 בשיא העולם במשחה ל- 100 מ' בזמן הפנטסטי בימים ההם של 57.4 ש'. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון והיחיד בעולם ששחה בעת ההיא 100 מ' בסגנון חתירה מתחת לדקה אחת. דיוק קאהאנאמוקו לא עשה זאת מעולם. למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חתירה באולימפיאדת פאריס 1924 העפילו ג'וני ווייסמילר, דיוק קאהאנאמוקו, אחיו של דיוק סמיואל קאהאנאמוקו, השוודי המצוין ארנה בורג, היפני קאטסואו טאקאישי, ושוודי נוסף אורבאר טרולה. ג'וני ווייסמילר ניצח וזכה במדליית הזהב בתוצאה 59.0 ש' (שיא אולימפי) באולימפיאדת פאריס 1924, והיה שוב היחיד ששחה את המרחק הקלאסי הזה של 100 מ' בפחות מדקה. דיוק קאהאנאמוקו לקח את מדליית הכסף בתוצאה של 1:01.4 ד'. אחיו של דיוק קאהאנאמוקו, סמיואל קאהאנאמוקו השיג את הארד בזמן של 1:01.8 ד'. השוודי ארנה בורג דורג במקום הרביעי, 1:02.0 ד'. היפני קאטסואו טאקאישי היה חמישי, 1:03.0 ד'. אורבאר טרולה סיים במקום השישי והאחרון. צריך לציין כאן שג'וני ווייסמילר זכה במדליית הזהב גם במשחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חתירה באולימפיאדת פאריס 1924 בזמן של 5:04.2 ד' (שיא אולימפי). השוודי ארנה בורג לקח את מדליית הכסף בזמן 5:05.6 ד'. האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון זכה במדליית הארד בתוצאה של 5:06.6 ד'. אחיו של ארנה בורג אוקה בורג היה רביעי, 5:26.0 ד'. אולימפיאדת פאריס 1924 הייתה אקורד סיום של דיוק קאהאנאמוקו. הוא פרש מהשחייה והפך לשחקן קולנוע. ויש להזכיר כאן שוב ושוב שאלופי השחייה האולימפיים ההם עשו זאת כשהם לובשים בגדי ים גדולים ו- שלמים עשויים צֶמֶר שעטפו את כל גופם והגדילו עד למאוד את התנגדות המים לשחייתם.

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. ג'וני ווייסמילר (במרכז, בן 20, מיתמר לגובה 1.92 מ'. מס' כף רגלו הייתה 49) עם שני יריביו השוודי ארנה בורג (מימין) והאוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (משמאל) בתום משחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חתירה לגברים בה זכה במדליית הזהב. שימו לב לזרועותיו הארוכות של ג'וני ווייסמילר וכפות ידיו הגדולות. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. זהו כוכב השחייה האמריקני דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו – הוואי (יליד 1890 בן 22, גובהו 1.86 מ') האלוף האולימפי בשחייה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה 1:03.4 ד'. (מקור התמונה : הספר "אולימפיאדת סטוקהולם 1912" אשר יצא לאור ב- 1912 בשוודיה). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. כוכב השחייה האמריקני דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו – הוואי (יליד 1890 בגיל 30, גובהו 1.86 מ') הוא האלוף האולימפי בפעם השנייה ברציפות בשחייה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה 1:00.4 ד' (שיא עולם). (מקור התמונה : הספר "אולימפיאדת אנטוורפן 1920" אשר יצא לאור ב- 1920 בבלגיה).

ג'וני ווייסמילר בן 24 שָב לבריכת השחייה באולימפיאדת אמשטרדאם 1928 וניצח שוב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן של שיא אולימפי חדש 58.6 ש'. במקום השני דורג ההונגרי אישטוואן באראני (Istvan Barany) בתוצאה 59.8 ש'. היפני הוותיק קאטסואו טאקאישי היה שלישי, 1:00.0 ד'. ג'וני ווייסמילר לא התחרה ב- 400 מ' בסגנון חתירה באמשטרדאם 1928 אולם שיחק בנבחרת ארה"ב בכדור מים באולימפיאדה ההיא בהולנד וזכה עמה במדליית הארד. ג'וני ווייסמילר לא חזר לבריכת השחייה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 מפני שהפך בינתיים לשחקן קולנוע מוצלח ומפורסם מאוד בארה"ב וברחבי העולם כולו (וגם עשיר מאוד) בעקבות גילומו באופן מרשים ו-יוצא מהכלל את התפקיד הראשי "טרזן" (Tarzan) בסדרת סרטים מהז'אנר הזה שהפיקה וביימה חברת הקולנוע MGM בשנים 1941 – 1931. דורות של טף, ילדים, ונוער וגם מבוגרים בכל העולם גדלו על סרטי "טרזן" איש הג'ונגל ידיד הטבע והחיות, ודמותו האסתטית, פראית אך תמימה ו- טבעית, ונאה ביותר של האלוף האולימפי ושיאן העולם בשחייה בשנים 1934 – 1922, הלוא הוא ג'וני ווייסמילר. הוא היה פשוט "חתיך הורס" בשפת הנשים. ג'וני ווייסמילר הפך למוּשָא הערצה בינלאומי לא רק ספורטיבי אלא ראשית דבר קולנועי. שיא העולם שקבע ג'וני ווייסמילר ב- 1922, תוצאה של 57.4 ש' במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה (Crawl), החזיק מעמד תריסר שנים. היה מדובר בגאון שחייה, ספורטאי חובב, ו- מוכשר ביותר בתחום, שהתאמן רק פעמיים בשבוע (משך כל אימון היה שעה וחצי בלבד) ואף על פי כן הגיע להישגים אולימפיים מפליגים עולמיים חסרי תקדים בבריכה בעשור ה- 20 של המאה שעברה. העסק הזה של התפתחות השחייה האנושית ותולדותיה מעניין בגלל שגופו של יוֹנֵק העַל, האדם, לחלוטין איננו הידרודינאמי מעצם בריאתו ולא מותאם לשחייה במים. בניגוד ליוֹנֵק אחר, דולפין, שגופו כן מותאם (ועוד איך מותאם) לשחייה ושהייה במים. כמה שחיינים בעבר הרחוק והמאמנים שלהם חשבו אחרת מאלוהי הבריאה ויצרו מסורת נפלאה של התקדמות בן האנוש במים באמצעות סגנונות שחייה וחידושי תנועה במים. שחייני הדור הראשון מאז תחילת המאה הקודמת כמו ההונגרי זולטאן האלמאיי (Zoltan Halmaj), ואחריהם האמריקנים דיוק קאהאנאמוקו וג'וני ווייסמילר, השוודי ארנה בורג, האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון, וגם ההונגרי פֶרֶנְץ צִ'יק והאמריקני אדולף קיפר באולימפיאדת ברלין 1936 (ואחרים), היו בזכות סגנונם, קואורדינציה התנועות היעילה שלהם בגריפת המים בידיהם ורגליהם, וכושר הציפה המופלא לשחייני עַל. הם הפכו את השחייה לענף ספורט אוניברסלי בעל שֵם ובעל תודעה בינלאומית. ההיסטוריה לעולם לא תשכח אותם. בואו ניקח לדוגמא עוד שֵם של שחיין עַל הונגרי ג'ורג' טומפאק (נשכח במשך השנים שחלפו) מי ש- שינה ב- 1954 את תנועת הרגליים בסגנון הפרפר הישן לסגנון דולפין. כיצד זה לא חשבו על הדבר לפניו ? ג'ורג' טומפאק היה עילוי קואורדינטיבי שהפך בן רגע לשיאן עולם במשחה ל- 100 מ' פרפר. שיאני ושיאניות העולם הבאים במשחי הפרפר למדו מג'ורג' טומפק.

מאמן הכדורסל האמריקני הידען ג'ון באן (John W. Bunn). הוא היה ראשית דבר מדען, פיסיקאי ומתמטיקאי. בהיותו איש מדע חיבר ב- 1955 ספר מרתק ו- מעניין ביותר (וגם קריא) וקרא לו "Scientific Principles of Coaching" (העקרונות המדעיים של האימון). הספר החשוב יצא לאור בארה"ב ב- 1955 ע"י הוצאת Prentice Hall. ג'ון באן נולד ב- 1898 ומת ב- 1979.

טקסט תמונה : זהו איש הספורט והחינוך הגופני, הפיזיקאי והמתמטיקאי – האמריקני ג'ון באן (1979 – 1898). ג'ון באן הוא בוגר אוניברסיטת קנזס. מאוחר יותר הפך האיש המוכשר הזה בעל כישורים רב צדדיים למאמן נבחרת הכדורסל של "Colorado State College". בהיותו איש מדע חיבר ג'ון באן ב- 1955 ספר מרתק ו- מעניין ביותר, "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Principles of Coaching). הספר החשוב יצא לאור בארה"ב כאמור ב- 1955 ע"י הוצאת Prentice Hall ב- אינגלווד ניו ג'רסי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אינני יודע אם הישגיו הפנטסטיים של ג'וני ווייסמילר רב המוניטין בבריכה בעשור ה- 20 של המאה הקודמת שימשו סיבה ו- קטליזטור לרופא, הפיסיולוג, והפיסיקאי פיטר קארפוביץ' (Peter Karpovich) לחקור ולנתח את כישרון בן האנוש לשחות במהירות במים. על כל פנים הוא פרסם בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת ליתר דיוק ב- 1933, מסה מדעית מעניינת ביותר ורחבת ידיים, הנקראת, "Analysis of propelling force in Crawl Stroke". במאמר ההוא ניתח ביסודיות את הנעת הכוח בסגנון החתירה בשחייה הדוחף את השחיין קדימה. ג'ון באן ניתח ב- 1955 בספרו "Scientific Principles of Coaching" (העקרונות המדעיים של האימון) מקצועות ספורט רבים מההיבטים הפיסיקאליים – מתמטיים ביניהם מקצועות ה- א"ק, כדורסל, כדורעף, טניס, בייסבול, התעמלות, פוטבול אמריקני, קפיצות למים, וגם שחייה. הגעתי למחקר של פיטר קארפוביץ' באמצעותו של ג'ון באן. בספר Scientific Principles of Coaching (עמוד מס' 81), מתייחס ג'ון באן להתנגדות המים (Water Resistance) הפועלת על גופותיהם של השחיינים והשחיינית בעת התנועה וההתקדמות שלהם לפנים, כשהוא נעזר במחקריו של פיטר קארפוביץ' ואף מעניק לידע שלו קרדיט בספרו. בפתח התייחסותו ברמה פופולארית ובסיסית לנושא התנגדות המים (Water resistance) קובע ג'ון באן כי "התנגדות המים היא כמובן תופעה מוכרת וידועה לכולנו", ומוסיף, "התנגדות המים לשחיין גוברת ביחס ישר לתוספת במהירות שחייתו". עוד אומר ג'ון באן, "התנגדות המים היא מידתית ותואמת את גודל השטח של הגוף עמו היא באה במגע. ככל שחתך שטח הגוף גדול יותר כך גם תגדל ותתעצם התנגדות המים", וכן, "אם רוחב וקצב הצלפת כפות הרגליים נשמרת בתוך מהות המֵיְצָג הזה של של שחיית החתירה, אזי התנגדות המים תפחת", וכן, "כשכוח X של ערך נתון מופעל על גוף השחיין כדי להזיז אותו קדימה בתוך המים, מהירות השחיין תגדל בהדרגה עד שהיא מגיעה לערך הגבלה מסוים בו התנגדות המים הופכת לשוות כוח לאותו כוח X הנ"ל בשל החיכוך עם גוף השחיין". בפרק הנרחב, המעניין, והמרתק אודות "גורמים המשפיעים על הכוח" ("Factors Affecting Force") בספרו המעניין והמרתק, ספר חובה שנועד לאנשים חושבים, והקרוי, ("Scientific Principles of Coaching"), קובע ג'ון באן כי מרבית האינפורמציה אודות תורת התנגדות המים הפועלת על גופי השחיינים נובעת מהידע שצברה האנושות וצבר המדע הנוגע למחקר שיוט ה- אֹניות באוקיינוסים. מחקר התנגדות המים הוא כל כך חשוב מפני שהוא מוכיח כי מהירות תנועת השחיין במים והתקדמותו לפנים היא יותר תוצאה של התגברות על התנגדות המים מאשר תוספת כוח. ג'ון באן מונה שמונה מרכיבים המשפיעים על מסת התנגדות המים : 

1.Waves, 2.Eddies, 3.Cavitation, 4.Skin friction, 5.Force, 6.Starting and Stopping, 7.Internal Resistance, 8.Resistance due to Physical Features.

ג'ון באן מסביר בספר שלו "Scientific Principles of Coaching" שיצא לאור ב- 1955 אודות המרכיב השישי "Starting and Stopping" הנוגע להתנגדות המים המשפיעה על התקדמות השחיין, כי זינוק, עצירה, וגוף לא חלק דיו ובגד ים גס (עשוי צֶמֶר למשל כמו בימים ההם) מגדילים את התנגדות המים להתקדמות השחיין. כ- % 30 מהתנגדות המים לתנועת השחיין לפנים קשורה לחיכוך מגע המים עם גופו החוצה ומפלח אותם ולבגד הים שלו. ג'ון באן סבר כי פיטר קארפוביץ' הבין מהו הגורם המניע את הכוח של השחיין בסגנון חתירה וייסד את הנוסחא המתמטית הבאה הר"מ שמבטאת את הרעיון כי כוח ההתנגדות נמצא ביחס ישיר למהירות בריבוע.

F = KV2

הכוח המניע את את התקדמות השחיין לפנים שווה למכפלת התנגדות המים במהירות השחייה. אופנת בגדי הים של האלופים האולימפיים לדורותיהם לבשה ופשטה צורה. אי אפשר כמובן להשוות בין האיכות העלובה ומקדם ההתנגדות הגדול של בגד הים השלם והגדול עשוי צֶמֶר שלבש ג'וני ווייסמילר באולימפיאדת פאריס 1924 לבין טיב בגד הים "Slip" עשוי משי שלבש מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972, ולבטח לא עם חליפת השחייה המודרנית שמקטינה עד למאוד את חיכוך השחיין עם התנגדות המים וסביבת התחרות שלו שהמציאה חברת Speedo.

טקסט מסמך : ספרו המרתק של פרופסור ג'ון באן "העקרונות המדעיים של האימון" יצא לאור בארה"ב ב- 1955.

כאמור אוהדי השחייה יכולים למצוא עניין ב- "Analysis Of Swimming Techniques", מסה מדעית שחיבר מאמן הכדורסל (!) האמריקני ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו בספרו המרתק והמנומק, ואשר קרוי, "Scientific Principles of Coaching". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall. חלק מספר המדע של ג'ון באן שהוא אומנם מאמן כדורסל אך בעל השכלה של פרופסור למתמטיקה ופיזיקה והנוגע גם לניתוח טכניקת השחייה, נעזר במחקר של פרופסור פיטר קארפוביץ' משנת 1933 הקרוי, "Water Resistance in Swimming". פרופסור קארפוביץ' טען כבר ב- 1933 למשל שכוח ההתקדמות האידיאלי של שחיינים ושחייניות מוכשרים בסגנון חתירה נשען על % 70 עבודת ידיים ורק % 30 על עבודת רגליים. שחיינים פחות טובים ומתואמים נשענים על % 77 עבודת ידיים בעקבות הנעה ודחיפה דלה של עבודת הרגליים וכפות הרגליים. תחשבו ותיזכרו לרגע בשחיין האיטלקי גרגוריו פאלטריניירי (Gregorio Paltrinieri) שלקח בריו 2016 את מדליית הזהב במשחה ל- 1500 מ' בסגנון חופשי כמעט ללא עבודת רגליים בתוצאה של 14:34.57 ד', לעומת האמריקנית קטי לדקי (Katie Ledecki) שקבעה שני שיאי עולם חדשים בריו 2016 במשחים ל- 400 מ' בזמן 3:56.46 ד' ו- 800 מ' בתוצאה 8:04.79 ד' בסיוע עבודת רגליים פנטסטית.

טקסט מסמך : דיון אודות מדע השחייה לפני 61 שנים, ב- 1955. מתוך ספרו המרתק של מאמן הכדורסל פרופסור ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו, "העקרונות המדעיים של האימון" (יצא לאור בארה"ב ב- 1955). הספר עוסק בין השאר גם בניתוח טכניקת השחייה וכישרון ההתקדמות במים של בן האנוש בסגנון המהיר ביותר, הלוא הוא סגנון החתירה, ומהות וטכניקת הגריפה בידיים ועבודת הרגליים. (באדיבות הוצאת Prentice Hall. הספר "Scientific Principles of Coaching" יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall).

בפרק "Analysis of Swimming Techniques" בספרו המעניין, המרתק, והחשוב "Scientific Principles of Coaching" (עמודים 186 – 175), שיצא לאור בשנת 1955, מדגיש ג'ון באן שוב את עניין החיכוך של גוף האדם במים המאט את מהירות שחייתו בגלל סיבות של עור גס, גוף שעיר, ובגדי ים גדולים ו- רפויים עשויים צֶמֶר. פיטר קארפוביץ' קבע כבר ב- 1933 כי חיכוך העור הוא הגורם הדומיננטי המגביר את התנגדות המים, וסוג בגד הים חשוב יותר מאיכות החומר. בגד ים גדול ורפוי מגדיל עד למאוד את התנגדות המים. כפי שניתן לראות בתצלומים הנלווים לפוסט הקונקרטי הזה מס' 626, ג'וני ווייסמילר, דיוק קאהאנאמוקו, וארנה בורג וגם האחרים לבשו בגדי ים גדולים עשויים צמר שעטו את כל גופם על פי אופנת הימים ההם האולימפיים ההם בין 1896 ל- 1936. פיטר קארפוביץ מצא כבר ב- 1933 כי לא קיים שוני בהתנגדות המים על שחיין שלובש בגד ים עשוי משי ו/או שחיין שגופו עירום, אולם מאידך התנגדות המים גוברת מאוד כשהשחיין משתמש ב- בגד ים עשוי צֶמֶר כמנהג הימים ההם. פיטר קארפוביץ' מצא עוד במחקריו לפני 88 (שמונים ושמונה) שנים כי שחייה על הגָב גוררת התנגדות גדולה יותר של המים מאשר שחייה בסגנון חתירה כשהשחיין שוכב פרקדן על המים. בהקשר להערה האחרונה הזאת של פיטר קארפוביץ' אני מבקש לספר כי באולימפיאדת מונטריאול 1976 נכחנו פרשן השחייה שלנו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל ואנוכי באימונים של נבחרת השחייה המזרח גרמנית בבריכה בקומפלקס האולימפי. הבריכה הייתה רגועה. שרר שם שקט. פה ושם נשמעו פקודות בגרמנית. התבוננו שם באופן מיוחד באימון חוזר ונשנה של שחיין הגָב הגרמני רולאנד מאתס (Roland Matthes, היה אלוף אולימפי ומדליין הזהב באולימפיאדות מכסיקו 1968 ומינכן 1972 בשני משחי הגב ל- 100 מ' ו- 200 מ') ששחה על גבו כשזרועותיו מקובעות בתנועת חֵץ והתקדמותו במים נסמכת רק על עבודת הרגליים. אני זוכר שתשומת לבי התרכזה בצִיפָת העַל של השחיין המזרח גרמני. רולאנד מאתס הגבוה (1.89 מ') ודק הגזרה צף מעל המים כאילו היה קֶרֶש עֵץ. המשקל הסגולי של מסת גופו וודאי היה נמוך. אף פעם לא ראיתי אדם שוכב על גבו כשכל גופו צָף ממש מעל המים. זה היה מחזה יוצא דופן. הערתי על כך ל- יוסף "יוז'ו" טלקי. "אבחנתך נכונה", השיב לי. היה שם עוד קטע שמשך את תשומת לבי. בתום האימון רולאנד מאתס ואהובתו השחיינית קורנליה אנדר בת 18 (Kornelia Ender, קומתה 1.79 מ', זכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 בארבע מדליות זהב ואחת מכסף) פרסו על עצמם מגבת גדולה ולא הפסיקו להתגפף ולהתנשק מתחת לה. איש מהמשלחת המזרח הגרמנית בבריכה לא התקרב לאזור, לא העיר, ולא הפריע לצמד האולימפי הרומנטי להפגין את אהבתו זה לזו. מומחי השחייה והגנטיקה של מדינת מזרח גרמניה ההיא חשבו שרולאנד מאתס וקורנליה אנדר יולידו צאצא משופר שברבות הימים יהפוך לדג ענק מסוג כריש ובבוא העת יביא למזרח גרמניה המון המוני מדליות זהב בבריכה ו-תהילת עולם בשחייה. זה לא קרה. הערה שלי : למי שלא יודע, נולדה להם בת יחידה שהפכה לפסנתרנית. רולאנד מאתס וקורנליה אנדר לא החזיקו מעמד כמשפחה והתגרשו בחלוף כמה שנים.

אני מבקש להדגיש כאן שוב שג'ון באן השווה ב- 1955 במחקריו ההם את התנהגותו והתקדמותו של השחיין במים להתנהגותה של אוֹנִיָה גדולה המשייטת ברחבי האוקיינוסים הגדולים. זרמי מערבולות ויצירת גלים בבריכה בעת קיום תחרויות משפיעה על המתחרים בדיוק כשם שהתופעות הימיות הללו משפיעות על האוֹנִיוֹת בעת תנועתן בימים פתוחים. ג'ון באן מתריע בספרו כי הנוסחא המתמטית העוסקת בהתנגדות המים (ו/או בגרר) המשפיעה על הנעת האוניות היא סבוכה אולם חשובה להבנת הנושא. אני מביא כאן את נוסחת החישוב המסובכת והמורכבת שעורך כאן ג'ון באן (John Bunn) הנוגע להתנגדות המים המופעלת על השחיינים בגין מערבולות וגלים הנוצרים בבריכה ו/או אלה הפועלים על האוניות הנעות במרחבי האוקיינוסים, רק כדי להבהיר את מידת יסודיותו והבנתו את הנושא (ולא כדי לבחון את בקיאות הקוראים). הנה הסברו של ג'ון באן.

טקסט מסמך : שנת 1955. חישוביו המסובכים של ג'ון באן הנוגעים להשפעת מערבולות וגלים על היווצרות התנגדות המים להתקדמות ושייט אוניות. ג'ון באן מציין בספרו מ- 1955 "העקרונות המדעיים של האימון" כי מרבית הידע הנוגע להתנגדות המים מגיע מ- מחקר ולימוד תנועת האוניות באוקיינוסים. (באדיבות הוצאת Prentice Hall. הספר "Scientific Principles of Coaching" יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall).

ג'ון באן מציין כי בניגוד לממצאיו של ד"ר פיטר קארפוביץ' הנוגעים לאחוז תרומת חתירת הידיים % 70 בסגנון Crawl מול % 30 של תרומת עבודת הידיים, ומבלי לחפש פגם כלשהו, בחן האיש את ערך חשיבות עבודת הידיים בסגנון החתירה, כש- שחה ברגליים קשורות וקבע את הזמן הטוב ביותר שלו.

טכנולוגיה ספורטיבית מתקדמת לרבות ייצור חליפות שחייה. 

להתפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית הייתה השפעה מיידית ועצומה כמעט בכל מקצועות הא"ק וגם בתחרויות השחייה למיניהן. הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי, תזונה נכונה, שכלול של ההנעלה וציוד, שימוש מושכל בכלי הספורט – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט, ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

טקסט תמונה : 1933. גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) נועל נעלי ריצה פשוטות, מזנק מגומות חפורות, ומתחרה על מסלול פחם. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ב- ארה"ב).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. ריצת הגמר ל- 100  מ' לגברים. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95 ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות TELEMEXICO 1968, חברת adidas ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הציוד הספורטיבי המשוכלל הכולל נעלי ריצה חדישות, מוטות קפיצה גמישים, מסלול ריצה עשוי טַרְטָאן (גומי קשיח), מתקני זינוק, תנאי אימון משופרים, הבנת חשיבות התזונה, וידע פיסיולוגי וביו- מכאני תרמו תרומה מכרעת להישגי האתלטים. ראה הספר, "למילים יש וויזואליה משלהן" אחד מ- 13 הספרים המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". החברה היפנית "מִיקָאסַה" (Mikasa) הפכה ליצרנית בלעדית של הכדורעף. הייתה הסכמה כללית כי הכדורסל תוצרת האמריקנית הפירמה "Spalding" הוא הטוב בעולם. החברה האמריקנית "Converse" הפכה לאחר מלחמת העולם ה- 2 ליצרנית הבולטת של נעלי כדורסל. חברות "סְפִּידוֹ" (Speedo) ו- אדידאס (adidas) התמחו בייצור בגדי ים חדשים, למעשה חליפות שחייה מיוחדות שעטו השחיינים והשחייניות על גופם מכף רגל ועד צוואר, ואשר תפקידן היה להקטין את חיכוך השחיין עם המים. אין שום ספק כי טכנולוגיית חליפות השחייה המשוכללות הללו מילאו את משימתן כיאות והפחיתו את התנגדות המים לשחיין / שחיינית. השימוש בחליפות השחייה המיוחדות האתה הביאו ל- שיפור גדול ומשמעותי של שיאי העולם. לאחרונה, מזה כמה שנים, החליטה FINA (ההתאחדות הבינלאומית בשחייה) לאסור את השימוש בחליפות השחייה המשוכללות של Speedo ו- adidas. מבט אחד באוֹפְנָת בגד השחייה הכבד, הגדול, והמיושן של ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר (Johnny Weismuller) ב- 1924, ה- "סְלִיפ" של מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) ב- 1972, וחליפת השחייה המשוכללת של אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) בעשור ה- 2000 – מבהיר את ההבדל והשוני ואת מהות העניין הנוגעים להישגי השחיינים והשחייניות. גם איכות וטיב המתקנים האולימפיים לרבות בריכות השחייה ואדני הזינוק השתפרו לבלי היכר. לא ניתן כלל להשוות את תנאי השחייה שנכפו על המשתתפים באולימפיאדת סט. לואיס 1904 לאלו של ג'וני ווייסמילר באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדאם 1928, וודאי לא לבריכות החדישות בהן שחו מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972, ואִיָאן ת'וֹרְפּ ו- פיטר וואן דן הוגנבאנד באולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004, ולבטח לא בריבוע לתנאי השחייה של מייקל פלפס בחמש האולימפיאדות בהן נטל חלק סידני 2000 + אתונה 2004 + בייג'ינג 2008 + לונדון 2012 + ריו 2016. בדיוק, כמו שלא ניתן למצוא כל זהות ודמיון בין איכות, תכיפות, תנאים, וכמות האימונים של דור השחיינים המוכשר אולם המְיוּשָן ו- הוותיק ההוא, לבין אלה של הדוֹר הנוכחי המעודכן של סוף המאה ה- 20 וראשית ה- מאה ה- 21. מדובר בעולם ספורטיבי שונה לחלוטין הרחוק כמזרח ממערב בין היָשָן ההוא לבין המוֹדֶרְנִי המוכר לכולנו היום. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת סט. לואיס 1904. הזינוק למשחה 100 מ' [2]. ניצח בו ההונגרי זולטאן האלמאיי (Zoltan Halmaj) בתוצאה 1:02.8 דקה. המזניק עם האקדח עומד מאחור בחליפה כהה ומגבעת כהה. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. השחיינית האוסטרלית שרה "פאני" דוראק (Sarah “Fanny” Durack) מימין, לבושה בבגד ים כבד של אופנת הימים ההם, מנצחת במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה 1:22.2 דקה. היא הקדימה את חברתה לנבחרת השחייה של נשות אוסטרליה ווילהלמינה וויילי (Wilhelmina Wylie) שקבעה זמן של 1:25.4 דקה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר ( גובהו האישי 1.92  מ') לובש בגד ים גדול ומסורבל עשוי צמר. ג'וני ווייסמילר היה הראשון בעולם ששחה 100 מ' בסגנון חופשי בפחות מדקה אחת. ב- 1922 כשהיה בן 18 קבע זמן סנסציוני של 57.4 ש'. בהיותו בן 20  זכה באולימפיאדת פאריס 1924 בשלוש מדליות זהב במשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ', 400 מ', ומשחה שליחים 4 פעמים 200 מ', ובמדליית אָרָד כשחקן בנבחרת הכדור מים של ארה"ב. ג'וני ווייסמילר חזר לאולימפיאדת אמשטרדם 1928 וזכה בעוד שתי מדליות זהב, במשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ' ומשחה שליחים 4 פעמים 200 מ'. ג'וני ווייסמילר פרש מהבריכה בסוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת והפך לשחקן קולנוע פופולארי ואהוב בסרטי "טרזן". נולד באזור הגרמני של רומניה ב- 2 ביוני 1904. בהיותו בן חצי שנה היגרו הוריו לארה"ב. הוא מת ב- 20 בינואר 1984. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 1972. השחיין היהודי – אמריקני מרץ ספיץ (גובהו האישי 1.85 מ') בן 22 לובש בגד ים "סליפ" עשוי משי כדי להקטין את החיכוך עם המים. מרק ספיץ זכה בשבע מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 72' כלהלן : 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 51.22  ש'), 200  מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 1:52.78 דקה), 100 מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 54.27 ש'), 200  מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 2:00.70), משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 3:26.42 דקות), משחה שליחים בסגנון חופשי 4 פעמים 200 מ' (שיא עולם 7:35.78 דקות), ומשחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב (שיא עולם 3:48.16 דקות). בכל אחד משבעת המשחים קבע מרק ספיץ כאמור שיא עולם. מרק ספיץ נולד ב- 10 בפברואר 1950. (באדיבות DOZ ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ (מתנשא ל- 1.98 מ' ושוקל 108  ק"ג)  בן 18 לובש חליפת שחייה משוכללת של חברת adidas כדי להקטין את חיכוך גופו עם המים. איאן ת'ורפ זכה במדליית זהב במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי כשקבע שיא עולם פנטסטי  3:40.59 דקות. במשחקי חבר העמים הבריטי ב- 2002 בעיר מנצ'סטר באנגליה שיפר איאן ת'ורפ את השיא מאולימפיאדת סידני 2000 והעמידו על 3:40.08 דקות. השיא החזיק מעמד עד 26 ביולי 2009. באותו היום הוא נשבר ע"י השחיין הגרמני פאול בידרמן שקיזז ממנו מאית שנייה והעמידו על 3:40.07 דקות. השיא של פאול בידרמן שריר וקיים עד עצם היום הזה. הישגיהם של איאן ת'ורפ ופאול בידרמן מתקרבים לקצה גבול יכולתו של האדם). איאן ת'ורפ זכה באולימפיאדת סידני במדליית הכסף במשחה ל- 200  מ' בסגנון חופשי. כמו כן הוביל את נבחרתו לזכייה בשתי מדליות הזהב ושיאי עולם במשחי השליחים  4 פעמים 100 מ' ו- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי. נבחרת אוסטרליה עם איאן ת'ורפ זכתה במדליית הכסף במחשה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב. איאן ת'ורפ שב לאולימפיאדת אתונה 2004 וזכה בשתי מדליות זהב במשחים ל- 200  מ' ו- 400  מ' בסגנון חופשי. במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי זכה איאן ת'ורפ במדליית ארד. לאחר מכן זכה עם נבחרתו במדליית הכסף במשחה השליחים 4 פעמים 200 מ'. (באדיבות התאחדות השחייה האוסטרלית וחברת adidas. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שיפור טכנולוגיית הצילום והשימוש במצלמת ה- Photo finish / מצלמת קַו הַגְמָר [3]  באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932, זאת המוצבת על קו הסיום ומדרגת את מיקומם של הרצים, היה חיוני, אך לא פתר תמיד את המחלוקת בין שופטי מדידת הזמן שהשתמשו בשעוני עֶצֶר ידניים בריצת הגמר ל- 100 מ' בין שני האָצָנִים האמריקניים הזוכה אֶדִי טוֹלָאן לבין סגנו רָלְף מֶטְקָאלְף. השופטים העניקו להם זמן שווה 10.3 ש'. נדרשה התערבות מכשיר הצילום האופטי. ה- פוטו פיניש היה אמור להפריד ביניהם. מצלמת הפוטו פיניש האלקטרונית (הראשונה בהיסטוריה האולימפית) שהוצבה על קו הגמר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 הייתה עדיין בלתי מפותחת מספיק וטרם בשלה דיה כדי להכריע במחלוקת. המעבר ממדידת הזמנים האנלוגית בשעוני עֶצֶר (Stopper) ידניים למדידה דיגיטאלית באולימפיאדת טוקיו 1964 – הוסיפה לאמינות ויוקרת התחרויות האולימפיות ותרמו לפופולאריות שלהם בעיניי הספורטאים, הציבור הגלובאלי, וצופי הטלוויזיה. הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK וחברת השעונים היפנית SEIKO הפכו במשחקי אולימפיאדת טוקיו 1964 את הספורט למדע.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. מתקן השיפוט. הוועדה המארגנת של המשחקים בראשות גוסטאב באלק וסיגפריד אדסטרום מציבה לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים את מצלמת ה- Photo finish ברום המגדל לצד שופטי הזמן המשתמשים בשעוני עֶצֶר (שעוני Stopper) ידניים. (באדיבות הוועד האולימפי השוודי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

שתי תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שערכתי במחצית עשור ה- 70 של המאה הקודמת "מבט ספורט" ו- "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" העניקו תשומת לב בולטת לאולימפיאדות ומבט מיוחד לאולימפיאדת ברלין 1936. אלכס גלעדי העניק גיבוי מוחלט להשקפת עולמי כעורך תוכנית הספורט ההיא המיועדת לילדים ובני נוער. היום ממרחק של כ- 41 (ארבעים ואחת) שנים אני יודע שזה היה שלב חשוב ביותר בהתפתחותי כאיש טלוויזיה ועיתונאי. ההשקעה וההיכרות עם המשחקים האולימפיים נעשו במסגרת ההיערכות וההכנות המסיביות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לכיסוי אולימפיאדת מונטריאול 1976 הממשמשת ובאה. בקיץ 1975 הפיק אלכס גלעדי עשר תוכניות אודות האולימפיאדות של הזמן הקדום ביוון העתיקה. התוכניות הופקו ושודרו מאולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעוצב כמודל של יוון העתיקה ע"י התפאורן אַמְנוֹן גָדוֹל בתוכנית "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". היועץ והמנחה שלהן היה היסטוריון הספורט ד"ר אוּרִי זִמְרִי ז"ל הבלתי נשכח. בסתיו 1975 רכשנו את הסדרה הדוקומנטארית המופלאה "OLYMPIAD" מחברת הטלוויזיה האמריקנית “Cappy Productions” בראשות בַּאד גְרִינְסְפַּאן ורעייתו קָאפִּי פֶּטְרָאש. צוות ההפקה וההסרטה של החברה היה מינימאלי. בָּאד גְרִינְסְפָּאן ביים וכתב את הסדרה כולה. קָאפִּי פֶּטְרָאש הייתה המפיקה הראשית, שתי האחיות נֶנְסִי וסוּזָאן בֶּפָה שימשו תחקירניות ועוזרות ההפקה. הסדרה הערכית בת 11 תוכניות באורך של שעה כל אחת הייתה יצירת מופת, אוסף של כ- (מאה) תחקירים וסיפורים תיעודיים מעניינים (חלקם מרתקים) שכל אחד מהם הוא Masterpiece בפני עצמו, ואשר רשתות טלוויזיה רבות בעולם רכשו אותה כמונו. הסדרה התיעודית הזאת הופקה יחדיו עם ג'וֹנִי אִיסוֹאוּ (Johnny Esaw) מנהל שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה המסחרית הקנדית CTV (ראשי תיבות של Canada Television), חשפה סיפורים אולימפיים אותנטיים רבים, בהם יוצר הסדרה והבימאי שלה באד גרינספאן (Bud Greenspan) המנוח חיבר ספורטאים אלופים ידועי שֵם ובעלי מוניטין עם עברם. התוכנית הראשונה בסדרה הופקה בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה ויוחדה לאתלט האמריקני השחור גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936, ולקונפרונטציה שנכפתה עליו להתמודד באופן סמוי וגלוי עם קנצלר גרמניה הנאצית אדולף היטלר. אדולף היטלר אבי תורת הגזע הארי העליון ושונא מושבע של יהודים ושחורים לעג למשלחת האמריקנית שצוברת מדליות זהב באמצעות ספורטאים שחורים נחותים. לאחר ניצחונו הראשון של גֶ'סִי אוֹאֶנְס בריצה ל-100 מ', נטש אדולף היטלר את מושבו בתא הכבוד ועזב את האצטדיון משום שסירב ללחוץ את ידו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס ולברך אותו על ניצחונו כפי שנהג עם הספורטאים והספורטאיות ממדינות אחרות אותם הזמין לתא הכבוד שלו . הפיהרר הגרמני התעלם גם ממנצחים ואלופים אמריקנים שחורים נוספים במשחקים כמו הקופץ לגובה קוֹרְנֶלְיוּס ג'וֹנְסוֹן (Cornelius Johnson) ומנצחי הריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ' אָרְצִ'י וִוילִיאָמְס (Archie Williams) וג'וֹן ווּדְרוּף (John Woodruff). הוא עזב את האצטדיון לאחר זכייתם בתחרויות בענפי הספורט הקונקרטיים שלהם אך ביקש לעומת זאת להביא לתאו את האצנית האמריקנית הלבנה הֶלֶן סְטֶפֶנְס (Helen Stephens) שניצחה בריצת הגמר ל- 100 מ' לנשים.

מי שמתעניין במכניקה של השחייה ויעילות התנועה של בן אנוש נגד התנגדות המים יכול למצוא את מבוקשו גם בספר המעניין של מאמן השחייה האמריקני הנודע פרופסור ג'יימס קאנסילמאן (James Counsilman) מאוניברסיטת אינדיאנה הקרוי "THE SCIENCE OF SWIMMING". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968 בהוצאת Prentice Hall, אולם נותר קלאסי. לא נָס ליחו.

טקסט מסמך (1) : השער הקדמי של ספרו המעניין של מאמן השחייה האמריקני הדגול פרופסור ג'יימס קאנסילמאן מאוניברסיטת אינדיאנה, "מדע השחייה". (הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : השער האחורי של ספרו המעניין של מאמן השחייה האמריקני הדגול פרופסור ג'יימס קאנסילמאן מאוניברסיטת אינדיאנה, "מדע השחייה". (הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968).

כמו כן יכולים אוהדי השחייה למצוא עניין במסה, "Analysis Of Swimming Techniques", שחיבר מאמן הכדורסל (!) האמריקני ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו בספרו המרתק והמנומק, ואשר קרוי, "Scientific Principles of Coaching". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall. חלק מהמסה המדעית של ג'ון באן שהוא אומנם מאמן כדורסל אך בעל השכלה של פרופסור למתמטיקה ופיזיקה, הנוגע לניתוח טכניקת השחייה, נעזר גם מחקר של פרופסור קארפוביץ' משנת 1933 הקרוי, "Water Resistance in Swimming". פרופסור קארפוביץ' טען כבר ב- 1933 למשל שכוח ההתקדמות של שחיינים ושחייניות מוכשרים בסגנון חתירה נשען על % 70 עבודת ידיים ורק % 30 על עבודת רגליים.

תזכורת : היסטוריה קצרה של עילויי שחייה.

גופו של האדם איננו הידרודינאמי מעצם בריאתו ולא מותאם לשחייה במים אך כמה ספורטאים וספורטאיות (שחיינים ושחייניות) והמאמנים שלהם חשבו אחרת. הם הפכו בזכות קואורדינציה התנועות היעילה שלהם בגריפת המים בידיהם ורגליהם, וכושר הציפה המופלא לשחייני עַל. ההיסטוריה לעולם לא תשכח אותם. השחיין ההונגרי ג'ורג' טומפאק שינה ב- 1954 את תנועת הרגליים בסגנון הפרפר הישן לסגנון דולפין. כיצד זה לא חשבו על הדבר לפניו ? ג'ורג' טומפאק היה עילוי קואורדינטיבי שהפך בן רגע לשיאן עולם במשחה ל- 100 מ' פרפר.

השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) היה בן 22 (סטודנט לרפואת שיניים), בשעה שזכה בשבע מדליות זהב בשחייה באולימפיאדת מינכן 1972. בכל משחה בו ניצח וזכה במדליית זהב, גם הציב שיא עולם חדש. מרק ספיץ זכה בארבעה משחים אישיים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי וגם ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון פרפר. הוא ניצח גם בשלושת משחי השליחים הקבוצתיים של נבחרתו האמריקנית ב- 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי, 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב, ו- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי.

טקסט תמונה : השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב עד לפני זמן מה לגדול השחיינים בעולם בכל הזמנים. אבל זוהי רק הגדרה עיתונאית. ג'וני ווייסמילר, מט ביונדי, אלכסנדר פופוב, איאן ת'ורפ, פיטר וואן הוגנבאנד, ומייקל פלפס לא נפלו ממנו בכישרונם. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מַרְק סְפִּיץ נחשב בשנות ה- 70 של המאה הקודמת לפלא השמיני. שחיין מוכשר מאין כמוהו, מאומן היטב, ובעל חוסן נפשי להתמודד בהצלחה עם הַנֶטֶל הכבד של לחץ התחרויות האולימפיות. רבים חשבו אז ששיאיו הם נֶצַח. קצה גבול היכולת של בֶּן אֶנוֹש בבריכה. באולימפיאדת מינכן 1972 שחה מרק ספיץ את המרחק 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 51.22 ש', שהיווה שוב שיא עולם חדש וגם זכייה במדליית הזהב השישית שלו בסדרה. זה היה לפני 43 שנים. מהירותו הממוצעת של מרק ספיץ במשחה הגמר ההוא במינכן 72' ל- 100 מ' בסגנון חופשי במינכן 72' הייתה 1.95 סנטימטר במאית שנייה אחת. כלומר : 1.95 מטר בשנייה אחת. כלומר : 117 מטרים ב- דקה אחת. כלומר : 7.02 קילומטרים בשעה אחת. השחיין הברזילאי סיזאר סיילו קבע באליפות העולם ה- 13 שנערכה ברומא בקיץ 2009 שיא עולם ב- 100 מ' בסגנון חופשי, 46.91 ש'. המהירות הממוצעת שלו הייתה 2.13 מטרים במאית שנייה אחת. כלומר בתרגום של זמן למרחק היה סיזאר סיילו מקדים את מרק ספיץ במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי ב- 9.2 מטרים, אילו התחרו כעת האחד נגד השני.

קצה גבול יכולת האדם הוא לעולם מונח יחסי אך בר השוואה מעניינת בתחום הנחקר. שיאי העולם של מרק ספיץ ב- 1972 היו מופלאים לעומת קריירה אולימפית כושלת שלו ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מכסיקו 1968. מרק ספיץ היה שחיין מוכשר ביותר גם אז במשחקים האולימפיים של מכסיקו ב- 1968 כשהיה בן 18. אולם כּישרונו הגופני הנפלא לא עמד לוֹ מול חולשתו המנטאלית. הוא היה השחיין הטוב בעולם גם ב- 1968 אך דרכו לא צלחה שם. הוא סיים במקום השלישי במשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי שהיה שווה רק מדליית ארד. זמנו היה 53.0 ש'. במקום הראשון ובמדליית הזהב זכה השחיין האוסטרלי מייקל וונדן (Michael Wenden) כשקבע שיא עולם 52.2 ש'. במדליית הכסף זכה השחיין האמריקני קנת' ווֹלש (Kenneth Walsh) בזמן של 52.8 ש'. מַיְיקְל וֶונְדֶן ניצח גם במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי במשחקים האולימפיים של מכסיקו 68' בזמן של 1:55.2 ד'. במשחה הזה מַרְק סְפִּיץ כלל לא נטל חלק. במשחה הגמר ל- 100 בסגנון פרפר באולימפיאדת מכסיקו 68' זכה מרק ספיץ במדליית הכסף בזמן של 56.4 ש'. במדליית הזהב זכה שחיין אמריקני אחר דָאגְלָאס רָאסֶל (Douglas Russell) בזמן של 55.9 ש'. מרק ספיץ זכה במדליית זהב יחידה במכסיקו 68' בהיותו חבר ברביעיית השליחים האמריקנית במשחה הגמר ל- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי. קבוצת השליחים האמריקנית בה שחו בנוסף למרק ספיץ גם ג'ון נלסון, סטפן רִיץ', ודוֹן שוֹלָאנְדֶר גיבור אולימפיאדת טוקיו 64' (צבר בטוקיו 64' ארבע מדליות זהב) קבעה זמן של 7:52.33 ד'.

עם תום משחקי מכסיקו 68' לקח ד"ר ג'יימס קאנסילמאן (Dr. James Counsilman) מומחה השחייה של אוניברסיטת אינדיאנה את מרק ספיץ תחת חסותו האישית. הוא היה האיש והמאמן שהכין את מרק ספיץ בקפידה לקראת המשימה האולימפית הבאה שלו במינכן 1972. צריך להתבונן בטבלת הנתונים הבאים כדי להבין איזו קפיצת דרך ענקית ביצע מרק ספיץ במשך ארבע שנים לאחר שנת השפל האולימפית במכסיקו 1968, ומדוע חשבו רבים בעולם בימים ההם שהישגיו באולימפיאדת מינכן 72' מתקרבים לקצה גבול היכולת האנושית.

מקצוע           הזמן והמנצח באולימפיאדת מכסיקו 68'     הזמן והמנצח באולימפיאדת מינכן 72'                 

100  מ' חופשי     מייקל וונדן- אוסטרליה  52.2 ש'  (שיא עולם)           מרק ספיץ- ארה"ב  51.22 ש' (שיא עולם)

200  מ' חופשי     מייקל וונדן- אוסטרליה  1:55.2 ד' (שיא אולימפי)      מרק ספיץ- ארה"ב  1:52.78 ד' (שיא עולם)

100  מ' פרפר     דאגלאס ראסל- ארה"ב  55.9 ש' (שיא אולימפי)        מרק ספיץ- ארה"ב  54.27 ש' (שיא עולם)

200  מ' פרפר     קרל רובי- ארה"ב  2:08.7 ד'                                  מרק ספיץ- ארה"ב 2:00.70 ד' (שיא עולם)

4 פעמים 100 מ' חופשי  ארה"ב (ללא מרק ספיץ) 3:31.7  ד'               ארה"ב (עם מרק ספיץ)- 3:26.42  ד' (שיא עולם)

4 פעמים 200 מ' חופשי  ארה"ב (עם מרק ספיץ) 7:52.33 ד'                ארה"ב (עם מרק ספיץ)- 7:35.78 ד' (שיא עולם)

4 פעמים 100 מ' מעורב  ארה"ב (ללא מרק ספיץ)  3:54.9 ד'               ארה"ב (עם מרק ספיץ)- 3:48.16 ד' (שיא עולם)

חלפו ארבע שנים והגיעה העת של אולימפיאדת מינכן 1972. מרק ספיץ בן 22 העפיל לשיאו הגופני והמנטאלי. הוא גמל והִכה באולימפיאדת 72' שוֹק על ירך את מתחרהו האוסטרלי מייקל וונדן ממכסיקו 1968 בשני המשחים האישיים ב- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי, אך תרומתו הגדולה ביותר מעבר למדליות הזהב ושיאי העולם שלו, הייתה הפיכת ענף השחייה ל- Event שמיקד סקרנות בינלאומית ובעל עניין עולמי עצום. מוקד התעניינות בינלאומי גדול הרבה יותר בהשוואה לעבר. מצלמות הטלוויזיה הגרמניות של DOZ הקבוצה המבצעית שצילמה את התחרויות וטכנולוגיית תקשורת הלוויינים הביאו את בשורת השחייה של מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 72' כמעט לכל פינה בעולם. גם בישראל. הוא הפך מייד לסלבריטי עולמי ומיליונר. המגזין TIME בחר בו לאיש השנה של 1972. בארה"ב הוא פרסם מוצרי חלב לילדים.

קדם לו בהעצמת השחייה והפיכתה ל- Event פופולרי עולמי רק השחיין האמריקני (ממוצא הונגרי – רומני) ג'וני ווייסמילר (Johnny Weissmuller) גיבור אולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, המוכר כשחקן הקולנוע "טָרְזַן". ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר היה פנומן שחייה. הוא היתמר לגובה של 1.92 מ', היה בעל כפות ידיים ורגליים גדולות כסנפירים (מידת כף הרגל שלו הייתה 49), וניחן בכישרון שחייה מדהים וצִיפָה נהדרת על המים. בתקופה ההיא התאמן ג'וני ווייסמילר מעט מאוד בהשוואה לימינו, אולי פעמיים בשבוע. משך האימון היה כשעה ורבע עד שעה וחצי. ב- 9 ביולי 1922 קנה תהילת עולם למרות מיעוט האימונים. בהיותו בן 18 הפך ג'וני ווייסמילר לשחיין הראשון בעולם ששחה 100 מ' בסגנון חופשי בפחות מדקה אחת. הוא קבע שיא עולם מזהיר, 58.6 ש'. כעבור שנה וחצי ב- 17 בפברואר 1924, קִיזֵז מהשיא שנייה אחת ושתי עשיריות והעמיד את שיא העולם על 57.4 ש'. באולימפיאדת פאריס 1924 ניצח ג'וני ווייסמילר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי 59.0 ש'. במדליית הכסף זכה השחיין האמריקני הוותיק יליד הוואי דְיוּק קָאהַאנָאמוֹקוּ (Duke Kahanamoku) בן ה- 34 (יליד 1890) שקבע זמן של 1:01.4 ד'. דיוק קאהנאמוקו נחשב לאביו המודרני של סגנון החתירה בשחייה. באולימפיאדת סטוקהולם 1912 זכה דיוק קאהאנאמוקו בן 22 במדליית הזהב במשחה ל- 100 בסגנון חופשי בזמן של 1:03.4 ד'. דיוק קאהאנאמוקו זכה במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי גם באולימפיאדת אנטוורפן 1920 בתוצאה של שיא עולם חדש, 1:00.4 ד'. באולימפיאדת אנטוורפן התקיימו שני משחי גמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי. גם במשחה הגמר השני ניצח דיוק קאהנאמוקו בזמן של 1:01.4 ד'. ג'וני ווייסמילר ניצח בפאריס גם במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי 5:04.2 ד' והקדים את השחיין השוודי ארנה בורג (Arne Borg) שקבע 5:05.6 ד' ואת האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (Andrew Charlton) שזכה במדליית הארד בתוצאה 5:06.6 ד'. באולימפיאדת אמשטרדם 1928 שב ג'וני ווייסמילר בן ה- 24 וזכה במדליית הזהב ב- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי חדש 58.6 ש'. הוא לא שחה 200 מ' בסגנון חופשי בפאריס ואמשטרדם מפני שהמרחק הזה לא נכלל אז בתוכנית האולימפית. ג'וני ווייסמילר היה שחיין-ספרינטר המהיר ביותר בעולם כמעט במשך עשור ונחשב בשנות ה- 20 של המאה שעברה לפלא אנושי כמו מרק ספיץ 48 שנים אחריו. שיא העולם שלו של ג'וני ווייסמילר 57.4 ש' ב- 100 בסגנון חופשי שהוצב ב- 1924 נחשב אז לקצה גבול היכולת האנושית.

ג'וני ווייסמילר לא הותיר מאחוריו מזכרות צילום אולימפיות. למעט שוטים קצרצרים של מצלמות פילם ישנות וכמה תמונות סטילס. הצלחתו הפנומנאלית בבריכת השחייה, דמותו התמירה (1.91 מ'), מראהו הנאה והפראי, ויפי גופו מעוטר בשרירים ארוכים ובעל העוצמה, וסגנון השחייה המרהיב שלו הפכו אותו למועמד טבעי לשחק בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת בסרטי הקולנוע את "טרזן" על פי ספריו של אדגר רייס בורואוז. באחד הסרטים המפורסמים והמצליחים של ג'וני ווייסמילר, "טרזן ובנו" (TARZAN FINDS HIS SON), ניצלו הבימאי ריצ'ארד ת'ורפ (Richard Thorpe), התסריטאי סיריל יוּם (Cyril Hume), והמפיק סאם צימבליסטה (Sam Zimbalista) את כישרון ההשתכשכות שלו במים, והותירו למזכרת עולם משהו מיכולתו הווירטואוזית כשחיין. כבר אז השתמשו בצילומי שחייה במצלמות תת מימיות בהן אפשר היה לצפות היטב בתנועות הקואורדינציה היעִילוֹת והמופלאות שהפכו את ג'וני ווייסמילר לגאון שחייה בתקופתו. ג'וני ווייסמילר שיחק את תפקידו הקולנועי "טרזן" בתקופת הסרט המדבר. ליד צילומי השחייה שלו הרכיבו המפיקים פס קול ייחודי שנודע כ- "צעקת טרזן" רבת המוניטין. סרטי "טרזן" הפופולאריים הם שהצליחו לשָמֵר את הצלחתו ומורשת השחייה האולימפית של ג'וני ווייסמילר בתודעת הציבור, והם גם שהפכו אותו לאיש עשיר מאוד מולטי מיליונר.

טקסט תמונה : 1933. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל, מתוך הסרט "טרזן ובנו" : הקוף צ'יטה, ג'ון שפילד (בוי) ג'וני ווייסמילר (טרזן), ו- מורין א'וסאליבאן (ג'יין). מורין א'וסאליבאן היא האימא של שחקנית הקולנוע האמריקנית מיה פארו מי שהייתה רעייתו של פרנק סינטרה ואח"כ גם רעייתו של וודי אלן, ג'ון שפילד (בוי), (באדיבות MGM). איש הקולנוע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאול שירן ז"ל, בהכירו את אהבתי לג'וני ווייסמילר, העניק לי בשעתו 5 סרטי קולנוע של "טרזן" בהשתתפות ג'וני ווייסמילר. (קלטות VHS). 

טקסט תמונה (1): 1921. ג'וני ווייסמילר בן 17 באימוני שחייה בניו יורק. בתוך שלוש שנים הפך לאלוף אולימפי פופולארי בעל יכולות פנטסטיות בשחייה בסגנון חתירה. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון בעולם ששחה ב- 1922 100 מ' בסגנון חופשי. שיא העולם שלו בימים ההם 57.4  ש' נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. המוניטין והתהילה האולימפית שרכש באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, מבנה גופו ויופיו הפראי, סללו בפניו מאוחר יותר את הדרך לקריירה קולנועית מזהירה בתפקיד "טרזן". ג'וני ווייסמילר היה גם שחקן נבחרת ארה"ב בכדור מים שנטלה את מדליית הארד באולימפיאדת אמשטרדם 28'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : 1922. ג'וני ווייסמילר בן 18 באימוני שחייה בניו יורק. בתוך שנתיים הפך לאלוף אולימפי פופולארי בעל יכולות פנטסטיות בשחייה בסגנון חתירה. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון בעולם ששחה ב- 1922, 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של פחות מדקה אחת. שיא העולם שלו בימים ההם 57.4  ש' נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. המוניטין והתהילה האולימפית שרכש באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, מבנה גופו ויופיו הפראי, סללו בפניו מאוחר יותר את הדרך לקריירה קולנועית מזהירה בתפקיד "טרזן". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת פאריס 1924. (באדיבות IOC).

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת אמשטרדם 1928. (באדיבות IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. ג'וני ווייסמילר (בן 24) בטרם הזינוק למשחה 100 מ' בסגנון חופשי. הוא ניצח במשחה בזמן של 58.6 ש' וקבע שיא אולימפי חדש. הוא היה הראשון בעולם שירד במשחה הזה מתחום הדקה גם במישור האולימפי. ג'וני ווייסמילר זכה באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 20 גם במשחי הגמר ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן 59.0 ש' וב- 400 מ' בסגנון חתירה בתוצאה של 5:04.2 ד'. ג'וני ווייסמילר היה גם שיאן העולם במקצוע הזה של שחיית 100 בסגנון חתירה כשקבע ב- 1922 בהיותו בן 18 זמן של 57.4 ש'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1922. ג'וני ווייסמילר (בן 18, משמאל) עם אלוף השחייה האמריקני מהאוואיי דיוק קאהנאמוקו (בן 32, מימין). דיוק קאהנאמוקו ניצח במשחים ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת סטוקהולם 1912 בזמן של 1:03.4 דקה ואולימפיאדת אנטוורפן 1920 בתוצאה 1:00.4 דקה. דיוק קאהנאמוקו נטל חלק גם במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 34, אך שם הקדים אותו כבר ג'וני ווייסמילר שזכה במדליית הזהב וקבע שיא אולימפי חדש של 59.0 ש'. דיוק קאהנאמוקו זכה במדליית הכסף בזמן של 1:01.4 דקה. אחיו סמיואל קאהנאמוקו זכה במדליית הארד בתוצאה של 1:01.8 דקה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באולימפיאדת סטוקהולם 1912 זינק שחיין אמריקני צעיר בן 22 מאיי הוואי (Hawaii) דיוק קאהנאמוקו למשחה 100 מ' בסגנון חופשי וניצח בזמן של 1:03.4 ד'. דיוק קהאנאמוקו היה ספורטאי מצטיין בגלישת גלים (Surfing) ספורט לאומי של רבים מבני מולדתו אך הוא היה גם הטוב בעולם בשחייה בעת ההיא. לרוע מזלו של השחיין המוכשר הזה משחקי אולימפיאדת 1916 התבטלו בגלל מלחמת העולם ה- 1. הוא שָב לאולימפיאדת אנטוורפן ב- 1920 כשהיה כבר בן 30 וזכה שוב במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא עולם חדש 1:00.4 ד'. כ- פסע הפריד בינו לבין תהילת עולם להיות השחיין הראשון בעולם לרדת מהדקה במשחה הקלאסי. באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 34 תכנן דיוק קהאנאמוקו את הצגת הגָאלָה האחרונה שלו. הוא רצה לזכות במדליית הזהב השלישית שלו במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי ולפרוש אך לדאבון לִיבּוֹ המתין לו שם ג'וני ווייסמילר.

המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי נחשב מאז ומתמיד לאחד מאירועי השיא באולימפיאדה כמו הריצה ל- 100 מ' בא"ק. אך מי זוכר היום אלופים אולימפיים דגולים אחרים במשחה הקצר ביותר והיוקרתי ביותר 100 מ' בסגנון חופשי שלא זכו בחשיפה התקשורתית לה זכה מרק ספיץ. המנצחים האוסטרליים ג'ון דוויט באולימפיאדת רומא 60' וג'ון הנריקס באולימפיאדת מלבורן 56', האמריקני קלארק סקולס באולימפיאדת הלסינקי 52', האמריקני וולטר ריס במשחקים האולימפיים של לונדון 1948, או היפני יאסוג'י מיאזאקי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 – נשכחו.

השחיין האוסטרלי הצעיר אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) נחשב לגאון שחייה באולימפיאדת סידני 2000 בטרם מלאו לו 18. גם מידותיו הגופניות סייעו לו להיות הטוב בעולם. הנער התנשא לגובה של 1.98 מ', שקל 108 ק"ג ומספר כף הרגל שלו הייתה 55, בגודל סנפיר. שטח כף הרגל שלו העצומה שלו היה כ- 700 (שבע מאות) סמ"ר ושטח כף היד הענקית כלל כ- 300 (שלוש מאות) סמ"ר. מדובר בנתונים גופניים יוצאי דופן. כפות ידיו ורגליו של איאן ת'ורפ הפכו למשוטים בעלי גריפה יעילה ואימתנית של המים. איאן ת'ורפ ניחן גם במשקל סגולי נמוך. הוא פשוט צף על פני המים. באולימפיאדת סידני 2000 בטרם מלאו לו 18 קבע שיא עולם מדהים ב- 400 מ' בסגנון חופשי 3:40.59 ד'. מצלמות הטלוויזיה של SOBO חשפו באולימפיאדת סידני 2000 את כישרונו העצום והביאו את בשורת השחייה שלו לכל פינה ברחבי תבל. שחייתו הייחודית, סגנון החתירה הווירטואוזי שלו, ואישיותו הכריזמטית של איאן ת'ורפ הצעיר תרמו תרומה מכרעת להאדרת השחייה כענף ספורט אולימפי מרכזי. איאן ת'ורפ עשה ותרם למען השחייה תרומה מכרעת והפך אותה ל- Event אולימפי בעל עניין עצום בדומה למה שחוללו לפניו מרק ספיץ וג'וני ווייסמילר, כל אחד בתקופתו שלו. למען הצדק ההיסטורי צריך לומר שאיאן ת'ורפ לא היה לבד. לידו ניצבו באולימפיאדת סידני 2000 שני שחיינים גאונים נוספים ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד והשחיין הרוסי אלכסנדר פופוב. התקשורת הפכה אותם לא רק למפורסמים אלא גם לעשירים. במידה מסוימת היא השכיחה מנצחים אולימפיים דגולים אחרים. אחד מהם היה השחיין הרוסי הנפלא ייבגני סאדובי (Yevgeny Sadovyi). ייבגני סאדובי ניצח באולימפיאדת ברצלונה 1992 במשחים ל- 200 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי. ב- 400 מ' קבע בברצלונה 92' שיא עולם חדש 3:45.00 ד'. אילו ייבגני סאדובי היה נוטל חלק במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת סידני 2000 הוא היה מפסיד ל- איאן ת'ורפ בהפרש של כ- 8 מטרים.

באולימפיאדת טוקיו 1964 זכה השחיין האמריקני הנפלא דון שולאנדר ב- 4 מדליות זהב. אחת מהן הייתה במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי בו הציב שיא עולם חדש 4:12.2 ד'. איאן ת'ורפ היה משיג את דון שולאנדר בתחרות ל- 400 מ' בסגנון חופשי, אילו התחרו ביניהם, ביותר מבריכה שלמה. בהפרש של משהו סביב 58 (חמישים ושמונה) מטרים. את ג'וני ווייסמילר היה מקדים איאן ת'ורפ בתחרות ביניהם ל- 400 מ' בסגנון חופשי בשלוש בריכות בהפרש של כ- 150 מטר. שחיינים אולימפיים פנטסטיים למרחק 400 מ' בסגנון חופשי, כמו השחיין הצרפתי ז'אן בואטה (Jean Boiteux) שניצח באולימפיאדת הלסינקי 1952 בזמן של 4:30.7 ד', ו/או השחיין האוסטרלי מארי רוז (Murray Rose) מנצח אולימפיאדת מלבורן 1956 בזמן של 4:27.3 ד' ואח"כ מנצח אולימפיאדת רומא 1960 בזמן של שיא אולימפי 4:18.3 ד', נשכחו מפני שלא היו חשופים דַיָים למצלמות הטלוויזיה.

באולימפיאדת סידני 2000 ניצח סטודנט לרפואה הולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד (Pieter van den Hoogenband – גובהו האישי 1.96 מ') במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.30 ש'. בשלב חצי הגמר קבע פיטר וואן דן הוגנבאנד הנפלא שיא עולם חדש 47.84 ש'. מהירותו הממוצעת של השחיין ההולנדי המצוין הזה בשנת 2000 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי עמדה על 2.09 מטרים בשנייה אחת. מהירותו הממוצעת של מרק ספיץ באותו המשחה 28 שנים קודם לכן הייתה 1.95 מטר בשנייה אחת. פירושו של דבר כי פיטר וואן דן הוגנבאנד היה משיג יתרון של 14 סנטימטר על מרק ספיץ בכל שנייה בתחרות ובסיכום הכללי היה מקדים אותו ב- 6 ו/או אפילו יותר, 7 מטרים. מרק ספיץ היה מנצח את ג'וני ווייסמילר במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בפער של 12 מטרים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. השחיין ההולנדי יפה התואר פיטר וואן דן הוגנבאנד (גובהו האישי 1.96 מ') ניצח בשני המשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ' (48.30 ש') ו- 200 מ' (1:45.35 דקה). הוא חולל סנסציה גדולה מפני שבמשחה ל- 100 מ' גבר על הרוסי אלכסנדר פופוב אלוף אולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996 ב- 100 מ' בסגנון חופשי ומי שהיה המועמד הוודאי לניצחון גם בסידני 2000, ובמשחה ל- 200  מ' הכניע את הפייבוריט האוסטרלי איאן ת'ורפ. (באדיבות SOBO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. השחיין ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד (משמאל, גובהו 1.96 מ') מפתיע את האוסטרלי איאן ת'ורפ (משמאל, גובהו 1.98) ומנצח אותו במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון חופשי בתוצאה 1:45.35 דקה לעומת 1:45.83 דקה של איאן ת'ורפ. (באדיבות IOC ו- SOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פיטר וואן דן הוגנבאנד היה כל כך מהיר עד שניצח וזכה במדליית הזהב גם במרחק הכפול במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי בזמן השווה לשיא העולם אז 1:45.35 ד'. הוא הקדים את פלא השחייה האוסטרלית איאן ת'ורפ ב- 48 מאיות השנייה (בתרגום של זמן למרחק מדובר בכ- 90 ס"מ) אשר גמא את המרחק בזמן של 1:45.83 ד' וזכה רק במדליית הכסף לתדהמת מעריציו. שוב ושוב נשאלה השאלה היכן הוא קצה גבול יכולתו של האדם בשחייה. התשובה פשוטה בתכלית. אין ולא קיים קצה גבול ליכולת האנושית מפני שאין גבול ליכולת הטכנולוגית של האדם עצמו למדוד אותה. יום יבוא וקצה גבול היכולת של הספורטאי יימדד באלפיות השנייה ואם יהיה דרוש גם באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה. צורת המדידה הזאת תחול גם על תחרויות הריצות השונות בא"ק, בשלושת מקצועות הקפיצות – רוחק, גובה, ומשולשת, ובארבעת במקצועות ההטלות, הזריקות, היידויים וההדיפות של מכשירי הכידון, הדיסקוס, הפטיש, וכדור הברזל.

פִּיטֶר וָואן דֶן הוּגֶנְבַּאנְד שב וזכה כעבור ארבע שנים במדליית הזהב גם באולימפיאדת אתונה 2004 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.17 ש', והקדים ב- 6 מאיות השנייה את הבא אחריו מרק רולנד שואמן (Mark Roland Schoeman) מדרום אפריקה, 48.23 ש' וב- 33 מאיות השנייה את גאון השחייה האוסטרלי אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) שקבע 48.50 ש'. בתרגום ממוצע של זמן למרחק הקדים פיטר וואן דן הוגנבאנד באולימפיאדת אתונה 2004 את שואמן ב- 12.45 ס"מ ואת ת'ורפ ב- 68.50 ס"מ. איאן ת'ורפ גמל לפיטר וואן דן הוגנבאנד וניצח אותו במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אתונה 2004 בזמן של שיא אולימפי חדש 1:44.71 ד'. פיטר וואן דן הוגנבאנד סיים בזמן של 1:45.23 ד'. במדליית האָרָד זכה השחיין האמריקני הרב גוֹני מַיְיקֶל פֶלְפְּס (Michael Phelps בן 18) בזמן של 1:45.32 ד'. אִיָאן תּ'וֹרְפּ זכה שוב כמצופה באולימפיאדת אתונה 2004 במדליית הזהב ב- 400 מ' בסגנון חופשי בזמן של 3:43.10 ד', אך היה רחוק משיא העולם שקבע ב- 16 בספטמבר 2000 באולימפיאדת סידני 3:40.59 ד', (אותו שיפר ב- 30 ביולי 2002 במנצ'סטר – אנגליה, כשקבע 3:40.08 ד'). יריבו ובן ארצו גְרָאנְט הָאקֶט (Grant Hackett) סיים באתונה 2004 במקום השני, 3:43.36 ד'.

פנומן השחייה הרוסית אָלֶכְּסַנְדֶר פּוֹפּוֹב (1.96 מ') ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996. בברצלונה 92' קבע 49.02 ש' כאשר שיא העולם היה שייך אז לשחיין האמריקני מֶט בִּיוֹנְדִי (1.97 מ') 49.48 ש'. באטלנטה 96' עצר את השעון על 48.74 ש'. שיא העולם היה שלוֹ עצמו, 48.21 ש'. באולימפיאדת סידני 2000 היה אלכסנדר פופוב שני בזמן של 48.69 ש' אחרי המנצח פיטר וואן דן הוגנבאנד 48.30 ש'. מאט ביונדי (Matthew Biondi, גובהו 2.01 מ') ניצח באולימפיאדת סיאול 1988 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.63 ש'. באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכה במדליית הזהב במשחה הזה אמברואוז "רואודי" גיינס (Ambrose Rowdy Gaines גובהו 1.85 מ') בזמן של 49.80 ש'. גם שיא העולם היה שייך לו, 49.36 ש'. השחיין המזרח גרמני יוֹרְג ווֹיְיטֶה (Jorg Woithe, גובהו 1.98 מ') ניצח ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מוסקבה 1980 כשקבע 50.40 ש'. שיא העולם עמד אז על 49.44 ש' והיה של האמריקני ג'ונתי סקינר (Jonty Skinner גובהו 1.96 מ') שמוצאו מדרום אפריקה. השחיין האמריקני גִ'ים מוֹנְטְגוֹמְרִי (Jim montgomery גובהו 1.91 מ') היה הראשון בהיסטוריה שירד במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מונטריאול 1976 מתחום 50 שניות. הוא זכה במדליית הזהב וקבע שיא עולם חדש 49.99 ש'. במקום השני היה גֶ'ק בַּאבָּאשוֹף ( Jack Babashoff, גובהו 1.91 מ') אחיה של השחיינית האמריקנית המפורסמת שִירְלִי בַּאבָּאשוֹף (Shirley Babashoff), שהציב זמן של 50.81 ש'.

אזכיר כאן שהשחייה הישראלית משכה את עינינו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בשש עשרה השנים שבין 1973 ל- 1989 כיסינו בשידורים ישירים את מרבית אליפויות ישראל. הנה אחת ההוכחות.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. בריכת השחייה במכון ווינגייט. הימים ההם – הזמן ההוא, ימי המונופול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "מבט ספורט" למרות היותו נטול עוֹל הרייטינג גרף מידי מוצ"ש כ- % 35. המדיניות שלי כמנווט שידורי הספורט הייתה לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית מידי שנה את אליפויות ישראל בא"ק, שחייה, והתעמלות. התמונה הזאת צולמה על ידי בעת אחת ההפסקות בשידור ישיר של אליפות ישראל בשחייה במכון ווינגייט. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המגישה והמנחה אורלי יניב, הבימאי המצוין של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית יואב פלג, ועוזרת ההפקה והבימוי עדה קרן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : קיץ 1981. הימים ההם – הזמן ההוא. חדר הבקרה של אולפן "מבט ספורט" בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מלפנים יושבים עורך "מבט ספורט" אמנון ברקאי (בן 26) ולידו נערת הקאראקטר ג'ניירטור רוזי קוקה. מאחור מימין, נראה המגיש יורם ארבל (בחליפה ועניבה) פוזל לעבר עדשת המצלמה, הכתב שמואל בונדה, והריגר (פועל במה) יהודה מרציאנו ז"ל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

התפתחות שיאי העולם במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדות מאז אתונה  1896 ועד ריו 2016.

אולימפיאדת אתונה 1896        אלפרד האיוש – הונגריה         1:22.2 דקה

אולימפיאדת פאריס 1900          לא נערך

אולימפיאדת סט. לואיס 1904    זולטאן האלמאיי – הונגריה     1:02.8 דקה ( 100 יארד)

אולימפיאדת לונדון 1908          צ'ארלס דאניאלס – ארה"ב      1:05.6 דקה (שיא עולם)

אולימפיאדת סטוקהולם 1912    דיוק קאהנאמוקו – ארה"ב      1:03.4 דקה (שיא העולם הוחזק בידי קורט ברטינג בזמן של 1:02.4 דקה)

אולימפיאדת אנטוורפן 1920      דיוק קאהנאמוקו – ארה"ב      1:00.4 דקה (שיא עולם)

אולימפיאדת פאריס 1924         ג'וני ווייסמילר – ארה"ב          59.0 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'וני ווייסמילר עצמו בזמן של 57.4 ש' ונקבע ב- 1922 כשג'וני ווייסמילר היה בן 18).

אולימפיאדת אמשטרדם 1928   ג'וני ווייסמילר – ארה"ב           58.6 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'וני ווייסמילר עצמו בזמן של 57.4 ש')

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932   יאסוז'י מיאזאקי – יפן            58.2 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'וני ווייסמילר בזמן של 57.4 ש')

אולימפיאדת ברלין 1936          פֶרֶנְץ צ'יק – הונגריה              57.6 ש' (שיא העולם הוחזק בידי פיטר פיק בזמן של 56.4 ש')

אולימפיאדת לונדון 1948          וולטר ריס – ארה"ב               57.3 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אלן פורד בזמן של 55.4 ש')

אולימפיאדת הלסינקי 1952      קלארק סקולס – ארה"ב          57.4 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אלן פורד בזמן של 55.4 ש')

אולימפיאדת מלבורן 1956       ג'ון הנדריקס – אוסטרליה        55.4 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ריצ'ארד קליבלנד בזמן של 54.8 ש')

אולימפיאדת רומא 1960         ג'ון דאוויט – אוסטרליה            55.2 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'ון דאוויט עצמו בזמן של 54.6 ש')

אולימפיאדת טוקיו 1964         דון שולאנדר – ארה"ב             53.4 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אליין גוטאוולס בזמן של 52.9 ש')

אולימפיאדת מכסיקו 1968      מייקל וונדן – אוסטרליה           52.2 ש' (שיא עולם)

אולימפיאדת מינכן 1972         מרק ספיץ – ארה"ב                51.22 ש' (מרק ספיץ שבר את שיא העולם של עצמו שעמד על 51.47 ש')

אולימפיאדת מונטריאול 1976   ג'יימס מונטגומרי – ארה"ב      49.99 ש' (ג'ים מונטגומרי שבר את שיא העולם של עצמו שעמד על 50.59 ש')

אולימפיאדת מוסקבה 1980     יוֹרְג ווֹיְיטֶה – מזרח גרמניה     50.40 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'ונתי סקינר בזמן של 49.44 ש')

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 אמברוס "רואודי" גיינס – ארה"ב  49.80 ש' (שיא העולם הוחזק בידי רואודי גיינס עצמו בזמן של 49.36 ש')

אולימפיאדת סיאול 1988         מאתיו "מאט" ביונדי – ארה"ב   48.63 ש' (שיא העולם הוחזק ע"י מאט ביונדי עצמו בזמן של 48.42 ש')

אולימפיאדת ברצלונה 1992      אלכסנדר פופוב – רוסיה          49.02 ש' (שיא העולם הוחזק ע"י מאט ביונדי בזמן של 48.42 ש')

אולימפיאדת אטלנטה 1996      אלכסנדר פופוב – רוסיה         48.74 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אלכסנדר פופוב עצמו בזמן של 48.21 ש')

אולימפיאדת סידני 2000          פיטר וואן דן הוגנבאנד – הולנד  48.30 ש' (אלכסנדר פופוב שהחזיק בשיא העולם 48.21 ש' זכה במדליית הכסף בזמן של 48.69 ש'. במדליית הארד זכה האמריקני גָארִי הוֹל בזמן של 48.73 ש')

אולימפיאדת אתונה 2004        פיטר וואן דן הוגנבאנד – הולנד  48.17 ש' (שיא העולם הוחזק בידי פיטר וואן דן הוגנבאנד עצמו בזמן של 47.84 ש')

אולימפיאדת בייג'ינג 2008        אלן ברנארד – צרפת               47.21 ש' (שיא העולם הוחזק בידי האוסטרלי אימון סליבאן 47.05 ש' והושג במשחה חצי הגמר באולימפיאדת בייג'ינג ב- 13 באוגוסט 2008).

אליפות העולם ה- 12 בשחייה – רומא 2009 סיזאר סיילו (ברזיל) 46.91 ש' (שיא עולם שמחזיק מעמד עד עצם היום הזה)

אולימפיאדת לונדון 2012          נת'ן אדריאן (ארה"ב)                47.52 ש'. הוא הקדים במאית שנייה (בתרגום זמן למרחק מדובר ב- 2.10 סנטימטרים) את האוסטרלי ג'יימס מאגנוסן שקבע 47.53 ש'.

אולימפיאדת ריו 2016             קייל צ'אלמרס (בן 18 מאוסטרליה)  47.58 ש'.

עם תומם של שידורי השחייה באולימפיאדת ריו 2016 היו חייבים שני שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משה גרטל וברוך צ'יש להבהיר ולבטא במשדר הסיכום ובדברי הפרידה שלהם את גדולתם וכישרונם של ג'וני ווייסמילר ומרק ספיץ בעידן המשטר הקפדני ההוא של ספורט החובבים לעומת גדולתו של מייקל פלפס בעידן המודרני של השחייה המקצוענית. שניהם גם לא התייחסו לכמות האימונים, סוגי האימונים, אופי האימונים, משך האימונים, תכיפות האימונים, וכמות הטווחים עמם נדרש מייקל פלפס להתמודד, לעשות, ולעבור בדרכו לפסגה. משה גרטל וברוך צ'יש גם לא הזכירו במילה את איכות המשקל הסגולי של מסת גופו של מייקל פלפס. תכונה גופנית מולדת שמעניקה יתרון לכל שחיין ושחיינית באשר הם. את האינפורמציה זאת גם לא הצליחו לייצר, לומר ,ולהסביר ניב רסקין ומולי אפשטיין בסיכום שידורי ה- א"ק של ריו 2016 אודות השוואת גדולתו וכישרונו של האתלט המקצוען בעידן המודרני של ה- א"ק המקצוענית יוסיין בולט עם גדולתם של אצנים אלופים אולימפיים קודמים ושיאני עולם אחרים בריצות הקצרות בעידן המשטר הקפדני ההוא של ספורט החובבים, ובראשם האמריקני ג'סי אואנס. מייקל פלפס ויוסיין בולט הם ספורטאי עַל מקצועניים ברי מזל משום שהגיחו לעולם אולימפי שונה בעל חוקים שונים וגישה שונה לספורט המקצועני. זכור לכולם כי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) נקט ב- 1992 במהלך דרמטי כביר כשפתח לראשונה את שעריו בפני ספורט מקצועני באותם המשחקים האולימפיים ההם של ברצלונה 92'. לכן יכלו מייקל פלפס ויוסיין בולט (לא רק הם) למנף, להאריך, ולמצות את כישרונם ופעילותם בתחום הספורטיבי הספציפי שלהם במשך שנים מאולימפיאדה אחת לבאה בתור, ולהפוך אותם למקצוע מכניס רווחי – כלכלי ולהתפרנס ממנו בכבוד רב (בעיקר מחוזי פרסום כספיים גדולי ממדים). הגורל האולימפי – ספורטיבי גזר בשעתו גזירה הרסנית על ג'וני ווייסמילר, ג'סי אואנס, ומרק ספיץ, ואחרים. הוא מנע ולא התיר להם להפוך לספורטאים מקצועניים כדי שיוכלו לעשות כסף בגין כישרונם הנפלא בתחומי ה-שחייה וה- א"ק ועל מנת לשמר אותו במשך שנים לקראת אולימפיאדות נוספות כפי שיכלו לעשות מאוחר יותר מייקל פלפס ויוסיין בולט. בכך גדע IOC באִבְחָה אחת את משך "חיי המדף" ואת הקריירה שלהם מפני שספורטאים הנפלאים האלה לא היו מסוגלים להחזיק את עצמם מבחינה כלכלית בין האולימפיאדה שהייתה לבין הבאה בתור. ג'וני ווייסמילר פרש מהבריכה בתום אולימפיאדת אמשטרדאם 1928 כשהיה בן 24 בלבד. ג'סי אואנס נטש את מסלולי הא"ק לאחר אולימפיאדת ברלין 1936 כשהיה רק בן 23. מרק ספיץ נפרד ממקצוע השחייה עם סיום אולימפיאדת מינכן 1972 בהיותו עדיין נער דרדק, בן 22.

פרסומם של המסמכים הבאים ותיעודם כאן בסיומו של פוסט מס' 1004 הוא חיוני ולא ראוותני (!). המסמכים האלה לא נועדו להתהדר בהם אלא מהווים הוכחה מוחשית בלתי נדלית כי הנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לדורותיהן, ניצבו לצידי ו-תמכו במדיניות השידור התֹכניתית והכלכלית שלי תמיכה מלאה כמעט ללא סייגים לאורכה של רבע מאה של שנים, ונתנו לכך עֵדוּת לא רק פָּנִים אֶל פָּנִים ב-ע"פ ובטפיחה על השכם, אלא גם בכתב ובאמצעות מסמכים (!). לרבות ההתקשרות המסיבית הייחודית שלנו ההיא בימים ההם עם פעילותו המשגשגת של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בזירה האירופית.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני במכתב שמילותיו נגעו בלבי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אליי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים המצוין והבלתי נשכח של הרשות יוחנן צנגן (אדם משכמו ומעלה) בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת הטלוויזיה "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידיד, הקולגה, והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. מכתבו של אלכס גלעדי (נשיא חברת הטלוויזיה "קשת" בערוץ 2 המסחרי, סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, וחבר IOC / הוועד האולימפי הבינלאומי) אליי, לאחר עזיבתי לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

סוף הפוסט מס' 891 : הועלה לאוויר בשבת – 4 ביולי 2020.

פוסט חדש מס' 1004 : הועלה לאוויר ביום שישי – 30 ביולי 2021.