פוסט מס' 1022. יורם ארבל (5). זה נורא ש-כישרון, חֲרִיצוּת, ודבקות במשימה צועדים במִשְעוֹלִים נפרדים. ו/או בסדר מילים אחר: זה נורא שכישרון, עצלנות, ו-וויתור על דבקות במשימה צועדים יחדיו באותו המשעול. התוצאה בשני המקרים מאכזבת. לכן, לא יהיה כאן Happy end מפני שלא יכול להתקיים Happy end בתנאים כאלה. השיחה הדַלָה והריאיון המשעמם והעָלוּב, שניהל רוני קוּבַּן במשך חצי שעה עם יורם ארבל ב-"כאן" 11 ביום חמישי-23 בספטמבר 2021 מעידים על טִיבוֹ ואֵיכוּתוֹ הָפְּגוּמִים של השואל והמראיין, אותו רוני קוּבַּן, ׁואין מדובר בפעם הראשונה. תשובותיו הסתמיות והירודות נטולות כל חשיבות של המשיב והמרואיין יורם ארבל מעידות ו-מוכיחות כי לאיש הזה שקוראים לו יורם ארבל יש מטרה מוצהרת וברורה: לשַמֵר בכל מחיר איכשהו את דמותו בתודעה הציבורית. אבסורדי ו-מַר, בעוד לפחות חלק מהציבור שואל את עצמו מה זה צריך להיות המפגש הגרוטסקי הזה בין רוני קוּבַּן ליורם ארבל על המסך הציבורי של "כאן" 11 שמניב תוצאת אֶפֶס. פִינָאלֶה כושלת ו-מגוחכת של יורם ארבל ורוני קובן יחדיו. רוני קוּבַּן החמיץ את המפגש הטלוויזיוני המדובר עם מי שנחשב פעם לשדר הספורט מס' 1 בשלוש רשתות הטלוויזיה בארץ שאותן אייש, ומי שהן ראו בו שַדָּר מוביל בתחום, דווקא הן היו אלה שלבסוף העיפו וסילקו אותו משורותיהן. אף על פי כן ולמרות הכל בסיכומו של הדיון הזה, ההיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל תעניק בבוא העת מקום של כבוד ליורם ארבל. התרומה שלו למיקרופון הטלוויזיוני בימים אחרים  ובזמנים מוקדמים יותר הייתה חשובה ובלתי נשכחת. במקרים לא מעטים שפת ניסוחיו הטלוויזיוניים בזירות הכדורגל השונות בארץ ובעולם לאורכן של השנים הממושכות ההן והגדרותיו ותיאוריו את הסיטואציות השונות והמשתנות במשחק הייתה לא רק חסכונית במילים ו-נותרה מדויקת, אלא הייתה חיונית, בלעדית, מעניינת, ומקורית (!). היה מדובר באיש מיקרופון מבריק בעל מעלת עַל וורבאלית-טלוויזיונית ברמה גבוהה מאוד. זאת הייתה גדולתו ו-יתרונו מחד. יורם ארבל אדם נָבוֹן לא היה שַדָּר פטפטן כמו רבים לפניו וגם אחריו. מאידך היה אפוף חולשות אנושיות שהוא לא גבר עליהן ולא פתר אותן בקריירה הטלוויזיונית ארוכת שנים שלו ואשר העיבו נואשות וללא הרף על כישרון הָמֶלֶל שלו. כשלים תמוהים כמו יכולתו העיתונאית הדַלָה ליד ובסמוך למיקרופון, היעדר בולט של רצון שלו לחתור קדימה, ו-אי התעקשותו ו-וויתורו להיות דָבֵק בכל תנאי במשימות השידור (היו לעיתים לא נוחות מן ההיבטים הלוגיסטיים) שהוטלו עליו ע"י המנווטים הטילו עליו צל כבד. אישיותו הפשרנית ו-וויתוריו על שימור עֵרֶךְ העיקרון הקדוש של דְבֵקוּת במשימות השידור הטלוויזיוניות וביצוען הולידו מינוסים נוספים וכתמים בלתי ניתנים להסרה. וויתוריו ו-כניעותיו לחולשותיו היו אומללות. עובדה שהוא יורם ארבל רב המוניטין סולק לבסוף לא פעם ולא פעמיים לאלתר משלוש רשתות טלוויזיה בארץ. יורם ארבל העפיל לשיאי טלוויזיוניים שפעם לא ידענו כמותם. עוצמת נפילתו לתהום והתרסקותו מהגבהים ההם היו זֵהִים ל-ווקטורים שדחפו אותו פעם אל-על. מדובר בחוק פיסיקאלי ידוע של אייזיק ניוטון כי כוח התגובה שווה בעוצמתו לכוח הפעולה. מדהים: למרות השֵם והמוניטין ואף על פי כישרון התיאור שלו שבו ניחן ו-שהיה צבוע בגוון בַּארִיטוֹן ערב לאוזן, עבודותיו שָם בשלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים, הופסקו. הוא הוּדַח ו-גוֹרָש. זהו סיפור מדהים (!). אינני מכיר סיפורים טלוויזיוניים אישיים כאלה לא בארץ ולא בעולם הדומים להיסטוריה של אישיות טלוויזיונית כל כך מוכרת כ-יורם ארבל. זה לא קרה מעולם בימים ההם לשני שדרני ה-BBC הבריטי המובילים והמפורסמים ורבי המוניטין קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wholestenholm) ודייוויד קולמאן (David Coleman). ברור שהיו שם במערכת העיתונאית של ה-BBC וויכוחים ואי הסכמות אולם לא היו שם עצלנויות ואי חתירה למגע בכל תנאי, ולכן לא היו שם סילוקים והדחות. ההיסטוריה הטלוויזיונית של שניהם מעולם לא הוכתמה. זה לא קרה מעולם ל-וולטר קרונקייט (Walter Cronkite) עיתונאי ו-שדרן החדשות המוביל בימים ההם במשך שנים רבות של רשת הטלוויזיה CBS. ההיסטוריה הטלוויזיונית שלו אף פעם לא הוכתמה. יורם ארבל (בן 80, היום) הוצב תחילה בשירותו הצבאי תקופה מסוימת בלהקת הנח"ל, ואח"כ התמנה להיות נהג אישי של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל אל"מ דינה וורת. לא הייתי דורש מעצמי לכתוב את פוסטים 1018, 1019, 1020, 1021, ו-1022 לולא הייתי חוזה במפגש הטלוויזיוני הדַל והמגוחך הזה בין רוני קובן ויורם ארבל ב-"כאן" 11 ב-23 בספטמבר 2021. תמוה ולא ברור כיצד הנהלת "כאן" הסכימה לשדר ב-"אוויר" שלה מסמך עיתונאי כל כך דל ועלוב שהפיק רוֹנִי קוּבַּן. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום רביעי-29 בספטמבר 2021.

 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני יותר מ-שנות דוֹר. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, ההובלה, והניהול שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את ארבעת מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 + מונדיאל מכסיקו 1986 + אולימפיאדת סיאול 1988 + מונדיאל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות)..

טקסט תמונה : היום מרום גיל 84 שלי אני יכול לקבוע בביטחון כי יורם ארבל היה גדול שדרי הספורט הישראליים בערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של 1990 – 1978 למרות חולשתו העיתונאית. אלוהי הקול, הדיקציה, התהודה, וה- Sound העניק לו מתת טבע : מיתרי קול נדירים (!). ועוד פרט : הוא יורם ארבל גם לא עמד האחרון בתור כשאלוהי השכל העניק לכל אחד מ- איתנו את מנת ה- IQ האישית שלו. יורם ארבל שדר ישראלי Unique רדיו וטלוויזיה מאז 1967. ועוד דבר : הוא היה בר מזל במידה רבה בעת שהותו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא בשנים ההן שבין 1978 ל- 1990. בר מזל משום שניצבה מאחוריו חטיבת ספורט נאמנה ודבקה במשימות השידור שלה. לא ב- % 99. ב- % 101 (!). היה מדובר בחטיבה מאורגנת בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שהייתה מערכת עיתונאית חרוצה עד כלות ואשר העניקה ליורם ארבל כל הזמן את מיטב התמיכה הנדרשת בכל הפקות שידוריו בארץ ובחו"ל. לא היה מדובר בדבר של מה בכך. לא היה מדובר במהלך אוטומטי ש-מובן מעצמו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי בשנת 1980. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1022. יורם ארבל (5).

פוסט מס' 1022 יורם ארבל (5) הוא המשך בשאיפת אוויר אחת, משותפת, ארוכה, ו-ממושכת של פוסטים מס' 1021, 1020, 1019, ו-1018. שַדָּר טלוויזיה מוכשר וגם נָבוֹן ש-מַעַד יותר מידי פעמים על מסך הטלוויזיה הישראלית על ערוציה ו-לדורותיה קבל עַם ועולם. עליבותו והופעתו הכושלת, ה-מַרָה, והמגוחכת של יורם ארבל כמנהיג ו-שַדָּר מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בעת השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 הותירה על דמותו העיתונאית הטלוויזיונית סטיגמות, חולשות, וצלקות חסרות ריפוי שאינן ניתנות למחיקה וגם לא ל-שִכְחָה. היה מדובר בקטסטרופה חסרת תקדים בתולדות הכיסוי הטלוויזיוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 את המונדיאלים מאז 1970 מאז אותו מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. יורם ארבל השַדָּר הנבחר והמוביל של השידור הציבורי נחשף במונדיאל ברזיל 2014 כאיש טלוויזיה עצלן, אחד שלא הכין את שיעורי הבית שלו, איננו בקי בחומר השידור, לא מזזה את השחקנים גיבורי העלילה, איננו מכיר די את מורכבות הטכנולוגיה הטלוויזיונית שבה משתמשת הטלוויזיה הבינלאומית, ואיננו ממושמע מההיבט הלוגיסטי של ההפקה הטלוויזיונית המורכבת, הממושכת, והמרוחקת המשתרעת לאורכה ורוחבה של המדינה הענקית שקוראים לה ברזיל. יורם ארבל שילם מחיר יקר ו-כבד נוכח פני האוּמָה. הוא השַדָּר הנבחר והמוביל נפל שָם נפילה חופשית לתהום ושקע ב-בִיצָה של דוֹמֶן ורֶפֶש יחדיו עם פרשן הָנֵפֶל הצמוּד שלו דני נוימן. שניהם נפגעו קשות. בתום מונדיאל ברזיל 14, זיהה מ"מ מנכ"ל רשות השידור דאז יונה וויזנטל את סקנדל "ברזיל 2014" שָם איבד יורם ארבל את שארית אמינותו ומהימנותו. יונה וויזנטל לא המתין. הוא הדיח, העיף, וסילק אותו את יורם ארבל מייד ו-ללא כל פשרות משורות השידור הציבורי ועִמוֹ גם את הפרשן העלוב ההוא שליווה אותו במונדיאל ברזיל 2014 ההוא, דני נוימן. אישיותו העיתונאית -טלוויזיונית המְצוּלֶקֶת ההיא של יורם ארבל קמלה ונבלה. הצלקות הטלוויזיוניות ההן אינן ניתנות לריפוי, לא לשִכְחָה, וגם לא למחיקה. רוני קוּבַּן נחשף כמתעד טלוויזיוני חלש, לא מעניין, וכזה שאיננו בקי בחומר הטלוויזיה שהוא משדר לצופיו בתאגיד השידור הציבורי "כאן" 11. פוסט מס' 1022 הועלה לאוויר ביום חמישי-20 בספטמבר של שנת 2021, כ"ד בתשרי של שנת תשפ"ב. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת על פי הצורך.

הערה 4 : הבלוג מוענק לפי שָעָה ב- חִינָם לקוראים.

הערה 5 : כמות המתעניינים, הנכנסים, והקוראים את הבלוג yoashtvblog.co.il שנוסד והוקם על ידי בקיץ 2012, נעה סביב יותר מ-מיליון.

————————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 1022 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 30 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————

פוסט מס' 1022.

פוסט מס' 1022 הוא המשך בשאיפת אוויר אחת, משותפת, ארוכה, וממושכת של פוסטים מס' 1021, 1020, 1019, ו-מס' 1018. יורם ארבל (5). שַדָּר טלוויזיה מוכשר וגם נָבוֹן ש-מַעַד יותר מידי פעמים על מסך הטלוויזיה הישראלית לדורותיה קבל עם ועולם. פוסט 1022 הועלה לאוויר ביום חמישי כ"ד בתשרי תשפ"ב ב-30 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

פוסט מס' 1022. יורם ארבל (5) שַדָּר טלוויזיה נָבוֹן ורב מוניטין ו- ניסיון בתחום שידורי הכדורגל וגם רב אמן בניסוח טלוויזיוני חסכוני במילים אבל מדויק,  דווקא הוא בעל קול הבריטון הבלתי נשכח שלו הוּדַח, הוּעָף, וסוּלָק בתקופות זמן שונות בקריירה שלו מ-שוּרוֹת ערוץ הספורט בכבלים, וגם מ-שוּרוֹת ערוץ 2 / ערוץ 10 ז"ל ההוא, וגם מ-שוּרוֹת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (בתום מבצע שידורי מונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 בשעה ששימש שַדָּר ראשי ו-מוֹבִיל ולצִדוֹ פַּרְשָן הָנֵפֶל שלו דאז דני נוימן). האם היה מדובר רק בצירוף מקרים משולש ויָד הגוֹרָל בלבד ? ו/או שֶמָא היה זה בסופו של דָבָר הליך תקשורתי -טלוויזיוני אישיותי מובנה רב שנים ו-בלתי נמנע של שַדָּר מוֹבִיל שאיננו עיתונאי ? שַדָּר מוֹבִיל אומנם אך כזה ש-רווי באוסף של שגיאות וטעויות קרדינאליות גסות שלו שחוזרות על עצמן שוב ושוב, הבנה לקויה של חומר השידור, התמצאות מוגבלת, ואי זיהוי של גיבורי העלילה לרבות החלפת שמות, לאורכן של שנים בעת שידורים ישירים של אירועי כדורגל בארץ ו-בינלאומיים בכירים ו-בחירים נוכח פני הָאוּמָה שאליה הוא פּוֹנֶה ומשדֵר ! כל אָסופות שגיאותיו וטָעוּיוֹתָּיו של יורם ארבל (כמו גם הצלחותיו ו-שגשוגיו) לאורכן של השנים הרבות, מוקלטות ושמורות בארכיון תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11 + ארכיון ערוץ הספורט בכבלים + ערוץ 2 המסחרי. פוסט מס' 1021. הועלה לאוויר ביום שלישי – 28 בספטמבר 2021 בחג שמחת תורה של שנת תשפ"ב. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

מוּסָר אישי, דוגמא אישית, כנות, נאמנות ודרך ארץ כלפי המיקרופון הטלוויזיוני ומול חבריך בעת ביצוע המשימה. זאת לא ביקורת טלוויזיה, זה כתב קטגוריה. אם מר רוני קוּבַּן המשדר את תוכנית הראיונות ו-המפגשים העיתונאיים שלו שהוא מנהל עם אישים בעלי מוניטין (המפגשים האלה משודרים בתאגיד השידור הציבורי "כאן" 11) היה עיתונאי אמין ומהימן וגם בעל ידע והיה מגיע מוכן למפגש ולריאיון הטלוויזיוני שלו עם מר יורם ארבל, הוא היה פותח את הריאיון בן חצי שעה שערך עם האיש הניצב מולו בשאלת טריוויה, כלהלן: "OK יורם ארבל, זה נכון שהכרזת למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב-22 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986 בעמדת השידור שלכם באצטדיון ה-"אצטקה" במכסיקו סיטי בדקה ה-51 של המשחק ארגנטינה-אנגליה בשלב 1/4 הגמר של המפעל לאחר שקפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה הכניע את השוער האנגלי פיטר שילטון, קבע 0:1 (הבקיע את השער בידו), טקסט אבחון נהדר שלך בתום שלושה Replays של הטלוויזיה המכסיקנית, ו-הבעת ושידרת אותו לצופי הטלוויזיה בארץ באמצעות סלוגן מדויק, צודק, נכון, וחסכוני בן תריסר מילים בלבד, כלהלן: "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון (!)". זה נכון גם שביום ראשון-19 במארס 1989 זעקת בזעף והטפת מוסר לחומת הכדורגל הישראלית באמצעות המיקרופון של הטלוויזיה הישראלי הציבורית בעמדת השידור שלכם באצטדיון רמת גן בדקה ה-71 בעת ההתמודדות ישראל נגד אוסטרליה בקדם מונדיאל איטליה 1990, וכה אמרת והדגשת זאת פעמיים לאחר שהאוסטראלי צ'ארלי יאנקוס הכניע את השוער הישראלי בוני גינזבורג בבעיטה חופשית מטווח של 28 מ', ו-כה שחת כלהלן למיקרופון: "זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה…". OK בסדר. אבל אם ככה מר יורם ארבל, אם אתה כזה באמת שַדָּר כדורגל מחונן ו-רב אמן בניסוח מדויק וחסכוני בטלוויזיה אז תשיב בבקשה לשאלתי ותאמר ותסביר לי איך אירע ו-כיצד קרה ש-כמה רשתות טלוויזיה בארץ ביניהן הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ו-ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הדיחו, זרקו, והעיפו אותך משורותיהן כל אחד בשעתה ובהזדמנות ובשעה הכשירה שנקרתה ו-נראתה לה, ללא כל התלבטות, זאת אחר זאת אחר זאת…??? אבל רוני קובאן איננו עיתונאי. הוא אומנם מודה במהלך הריאיון שאין לו כל הבנה במשחק הכדורגל אבל זה לא שייך. אין צורך להבין בכדורגל כדי לראיין שַדָּר טלוויזיה מחונן בעל קול באריטון נפלא, רהוט, וברור אולם פּוֹשֵט רֶגֶל בדמותו של יורם ארבל. צריך לדעת ו-להבין בעיתונאות טלוויזיונית וב-ביזנס הזה שנקרא תעשיית הטלוויזיה באשר היא (!). טעויותיו הטלוויזיוניות הגסות של יורם ארבל בעת שידורים ישירים של אירועי ספורט בינלאומיים בכירים ובחירים לאורך הקריירה הארוכה שלו איננו דבר מקובל. וודאי לא מצדו של שדר מוביל ובכיר ברמתו. מעולם לא שמעתי את שני שדרי הכדורגל המפורסמים ורבי המוניטין ההם של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטי ה-BBC קנת' וולסטנהולם (Keneth Wholestenholm) ז"ל ודייוויד קולמאן (David Colemanׂ) ז"ל וגם לא את שני שדרי הספורט האמריקניים האווארד קוסל (Howard Cosell) המנוח ו-ברנט מאסברגר (Brent Musberger) בן 82 היום יבד"ל, טועים ושוגים בקריירה הארוכה, הממושכת, ו-המשגשגת של ארבעתם האלה כפי שקרה כל כך הרבה פעמים תכופות וחמורות ליורם ארבל בקריירה הטלוויזיונית הממושכת שלו ארוכת השנים. רוני קובן הוא לא רק עיתונאי חובבן וכושל שלא דיווח ולא סיפר את האמת לציבור, אלא אחד שלא הכין את שיעורי הבית שלו בטרם שיחתו עם יורם ארבל, ונחשף כ-כתב כושל שאיננו בקי בחומר שבו הוא עוסק. יורם ארבל חמק באלגנטיות מ-"חבל התלייה" הטלוויזיוני בסיועו הישיר של בר שיחו והמראיין שלו מר רוני קובן שהפך להיות מגוחך. מדובר בעובדות מצערות ובסיפורים עצובים שאינם מובנים די צורכם ואשר משתרעים על פני קריירה טלוויזיונית ארוכת שנים וחושפים כיצד שַדָּר בכיר כל כך מנוסה בשם יורם ארבל שפרח ושִגְשֵג באָרֶץ שקוראים לה אֶרֶץ ישראל, נתקל ו-נופל לפתע ו/או שלא לפתע שוב ושוב (!) ל-אין סוף מלכודות שונות של בּוּרוּת, בִּלְבּוּל, אי התמצאות בחומר השידור, אי זיהוי גיבורי העלילה, חוסר יֶדָע, ו-גם וויתור על העיקרון החשוב בכל עבודה עיתונאית הקרוי דבקות במשימה ברמה של פינוק בתחומי השידור הקונקרטי שעליו היה מופקד בשלושה מוסדות שידור ב-תעשיית הטלוויזיה בארץ. יורם ארבל לא נחלץ מנפילותיו ההן שעשו בו שמות. אין דָבָר כזה בתעשיית הטלוויזיה ליפול ושוב ליפול ואח"כ לקום ולהמשיך לצעוד בדרך כאילו לא קרה מאום. לא באתי לפגוע ביורם ארבל. באתי לדווח אמת. פוסט מס' 1020. הועלה לאוויר ביום שלישי – 28 בספטמבר 2021, בחג שמחת תורה של שנת תשפ"ב. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : אוקטובר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו רוויית עוזרים שמסייעת לשדר המוביל לצלוח בשלום את משימת השידור הישיר. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר שדר ראשון בני עורי, עוזר שדר שני אריה שגיא, הפרשן אריה מליניאק, השדר המוביל יורם ארבל, עוזר שדר שלישי אמנון לנגזם, והשדר – מראיין נסים קיוויתי. לעולם לא השארתי את השדר המוביל שלי יורם ארבל בודד במערכה. יורם ארבל היה שווה כקליפת השום בלעדי המערכת העיתונאית שאפפה ו-עטפה אותו. בלעדיה הוא קרס ב- 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל בעת השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל יובנטוס – ליוורפול 0:1. בלעדי המערכת העיתונאית הזאת הוא כשל לגמרי ב- 1998 באצטדיון "קריית אליעזר" בעת השידור הישיר הנֶפֶל ההוא של "משחק השרוכים" בין קבוצות הפועל בית שאן ובית"ר ירושלים. בלעדי המערכת העיתונאית הזאת הוא התמוטט וקרס יחדיו עם פרשן הנפל שלו דני נוימן במונדיאל ברזיל 2014. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונות : 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים באצטדיון הכדורגל "ווסרמיל" בבאר שבע. יורם ארבל (בחולצה משובצת) ואנוכי (בתמונה העליונה מימין בגבי למצלמה) שנינו בשחר הקריירות הטלוויזיוניות שלנו, אנוכי כמנווט, עורך, ומנהל את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והוא כשדר ראשי שלי (כדורגל + כדורסל), בעת קיום ריאיון עם מאמן הפועל באר שבע דאז אליהו עופר בתום אחד ממשחקי הפועל באר שבע בליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. במשך תריסר שנים מ- 1978 ועד 1990 תמכתי בו יחדיו עם המערכת העיתונאית שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התייחסתי אליו ועטפתי אותו כאילו היה אתרוג בעל פִּיטָם ייחודי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1022.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1022 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 30 בספטמבר 2021 ב-כ"ד בתשרי של שנת תשפ"ב. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

————————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1022. 

לא יהיה כאן Happy end כי לא יכול להיות כאן Happy end. יורם ארבל ואנוכי לפני 21 שנים באיטליה בעת ההפקה המורכבת והמסובכת של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית שאת מבצע השידורים הישירים של משחקי מונדיאל איטליה 1990.

כוחו של הבלוג YOASHTVBLOG.CO.IL באמינותו ומהימנותו. שקר אחד קטן וכל העסק מתמוטט. תפקידו של הבלוג לעסוק בתיעוד ההיסטוריה הטלוויזיונית – בארץ ובעולם ובביקורת טלוויזיה. הוא איננו מיועד לעסוק בהנהלת חשבונות. אני נמלא צער אם מישהו מפרש את העיסוק באמינות כ- כתיבת רכילות. בשבת של 2 בחודש מאי של שנת  1998 שידר יורם ארבל ישיר בערוץ 2 מאצטדיון קריית אליעזר בחיפה את המשחק המכריע הפועל בית שאן נגד בית"ר ירושלים. יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון וראה מקרוב את המתרחש על כר הדשא לא הבחין בשערוריית "משחק השרוכים". חלק משחקני הפועל בית שאן עשו הכל לאל ידם כדי להקל את מלאכת הניצחון על בית"ר ירושלים כדי שהיא תזכה באליפות המדינה ולא הפועל ת"א. כולם ראו את זה אבל יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מיטבית על הנעשה בזירת ההתמודדות המשיך לשדר ישיר את משחק הנפל המכור הזה כאילו מדובר במאבק ספורטיבי טהור. העורך ומפיק השידור הישיר ההוא בערוץ 1 האחראים הישירים על הפקת תוצרתו של יורם ארבל לא הדיחו אותו בו מייד מכֵּס השַדָּר. מערכת ערוץ 2 החלטוריסטית עצמה עיניים ומעלה בתפקיד העיתונאי ולא לא סילקה אותו מעמדת השידור בקריית אליעזר. אילו עמדה לרשות ערוץ 2 בשבת ההיא של 2 במאי 1998 מערכת עיתונאית רצינית בעלת אינטגריטי ודיגניטי היא הייתה מעיפה לא רק את יורם ארבל קיבינימט (וגם את הפרשן שלו שדומני כי היה זה כדורגל העבר המפורסם ששיחק פעם בקבוצת ליוורפול הבריטית אבי כהן ז"ל) אלא גם את אותם העורך והמפיק ההוא מתפקידם רב האחריות, כעונש על כך שלא אזרו אומץ ולא העיפו את יורם ארבל בו במקום מהמיקרופון. ארבעתם העורך והמפיק והשדר והפרשן שלו נותרו במקומם. השידור הישיר ההוא ב- 2 בחודש מאי של שנת 1998 בחיפה, הפועל בית שאן – בית"ר ירושלים 3:2 היה סחבה עיתונאית. סמרטוטיה (!).

אני מבקש לקחת אתכם לעוד מסע כדורגל טלוויזיוני נוסף וארוך, הקרוי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. אנוכי ניווטתי והובלתי שוב ברומא 1990 את מבצע השידורים הישירים המורכב, המסובך, והממושך ההוא לפני 31 שנים. שלושת השדרנים שלי במונדיאל איטליה 1990 היו יורם ארבל + נסים קיוויתי + רמי ווייץ. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (רבבה) עמודים וקרוי "הפקות חובקות ארץ ועולם". ציבור משלם האגרה איננו מבין כהוא זה את הקשיים הטכנולוגיים שליוו את הפקת מונדיאל איטליה 1990 ההיא ואיננו בקי ברזי תעשיית הטלוויזיה הכל כך רגישה, מורכבת, ומסובכת רוויה אלפי פרטים ואין סוף צמתים טכנולוגיים ולוגיסטיים בינלאומיים וארציים ולכן היא מטה ליפול. אנוכי כ-מנווט ראשי, מנהל ראשי, ועורך ראשי של כל מפעל טלוויזיוני מהסוג הזה של מונדיאל ו/או אולימפיאדה תמיד חשתי כלוליין שמהלך על חבל דק ו-מתחתיו פעורה תהום. טעות קואורדינטיבית אחת בתנועה שלי ושגיאה אחת במבנה ה-IQ שלי ועמם אובדן שיווי המשקל שלי יביאו לנפילתי תהומה והתרסקותי. תפקידו של צופה הטלוויזיה איננו להבין ולהכיר סודות תעשיית הטלוויזיה, כשם שאינו מבין דבר בתעשיית המזון. תפקידו של צופה הטלוויזיה הוא להתענג עליה. הוא לוחץ על השָלָט ורוצה לקבל את השירות הטלוויזיוני המיטבי ואת התמונה הטלוויזיונית שלו נקייה ועדכנית כפי שהוא משלם בסופרמרקט ורוצה לקבל את גבינת הקוֹטֶג' טרייה וטעימה. כרגיל הייתי מאוד מוטרד, מודאג, ומלא חששות. שידורי מונדיאל איטליה 1990 צלחו אומנם תכנית, טכנולוגית, ולוגיסטית למרות המהמורות. אף על פי כן החששות הדירו שינה מעיניי. לך תדע אפוא תיכשל ותיפול. ואז זה לפתע עלול להתרחש.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

פוסט מס' 1022. הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992. פוסט מס' 1022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019. לכל המאוחר ב- 2020.

————————————————————————————————-

פוסט מס' 1022 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 30 בספטמבר 2021.

————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 13 הספרים הללו מהווים סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה (1). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו של איש בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים. יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוסף "טומי" לפיד ז"ל + אורי פורת ז"ל + אריה מקל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים. מדובר בסיפור מדהים . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוסף "טומי" לפיד, אריה נאור יבל"א ואפרים קישון ז"ל, סירבו להצעתו של זבולון המר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוסף "טומי" לפיד כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יצחק "צחי" שמעוני ז"ל וטוביה סער ייבדל לחיים ארוכים. ב- 1 באפריל 1984 התמנה אורי פורת ז"ל ע"י ממשלת יצחק שמיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989. מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוביה סער + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוסף בר-אל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יאיר אלוני + מנהל הטלוויזיה חיים יבין שכיהן בתפקידו על בסיס מינוי קבע מאפריל 1986 עד נובמבר 1989. ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אורי פורת . לראש הממשלה יצחק שמיר נמאס מאורי פורת והוא לא רצה בו עוד. אריה מקל היה התחליף שלו. מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל שירש את חיים יבין (נסים משעל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990. מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוסף בר-אל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח. ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שולמית אלוני ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אריה מקל. הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין, לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי. מוטי קירשנבאום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה שלא להאריך את תקופת ניהולו של יוסף בר-אל הבלתי מוכשר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יאיר שטרן.

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992, בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל יבד"ל ואח"כ בראשות המנהל הקבוע יוסף בר-אל ז"ל) בקיץ 1990. ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 0:1 וזכתה באליפות העולם. בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של מונדיאל 90' ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה.

בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל. נעדרתי מהארץ כחודש וחצי. בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור ישן ומנהל טלוויזיה חדש , יוֹסֵף בַּר-אֵל. לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר. ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים. החל עידן חדש. שטוח וקלוש, ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו, את איכותו מי ייחזה. חיש מהר התברר כי יוסף בר-אל הוא מנהל טלוויזיה עלוב. האם אפשר היה להשוות בינו לבין מנהל העבר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן האחד והיחיד שאין בלתו…??? האחד היה דני והשני איש רומא.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אֲרְיֵה מֶקֶל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה והשידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

פוסט מס' 1022. הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990. ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. פוסט מס' 1022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ציטוט : "אילו יחריש מי שלא ידע – יתבטלו המחלוקות". (שלמה מולכו). 

ב- 1990 הייתה הטלוויזיה הציבורית שליט תקשורתי בלבדי במדינת ישראל. דיאדוךְ שירש יתרון ותנאי הקמה ב- 1968 ללא מתחרים. רבים חשבו שהמונופול הטלוויזיוני יימשך לנצח. רשות השידור לא התכוננה למלחמת הדיאדוכים הממשמשת ובאה בשל תחושת העוצמה שלה. אמונה בכוחה שהתברר בדיעבד כמוגבל, מזויף, וזמני. ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים כבר נשף בעורפנו אך היה עדיין בחיתוליו ועוצמת רוחו הייתה דלה וטרם אפקטיבית. הדיבורים הרעשניים אודות הקמתו של ערוץ 2 המסחרי נמשכו כעשור. המעבר מערוץ שני ניסיוני לדגם של ערוץ טלוויזיה מסחרי התעכב. לממשלת ישראל המעניקה את רִישיונות השידור לא בער שום דבר . חלפו כבר שלוש שנים מאז סיקר ערוץ 2 הניסיוני ב- 1987 את בואה של אסירת ציון אִידָה נוּדֶל מברה"מ לישראל ואת משפט הצורר איוואן דמיאניוק. שום דבר לא זז או נע לאט. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה עדיין בעלת סגולות ופוטנציאל תקשורתי נותרה מונופול בודד בצמרת ובעלת בית יחידה ולכן גם אדישה לסכנות האורבות לה.

ואז זה קרה. בתוך ארבע שנים איבדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בזה אחר זה באופן טוטאלי וגורף אך ברשלנות ובטרם עת, את זכויות השידורים הבלעדיות של ארבעה מפעלי ספורט בעלי קניין ציבורי גדול וערך רב שהיו שלה במשך שנים רבות לטובת ערוץ 2 המסחרי וערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט). שני גופים טלוויזיוניים צעירים ונועזים ורוויי אמביציות. הם לקחו מהשידור הציבורי את הכדורגל הישראלי, הכדורסל הישראלי, הכדורגל האנגלי, ו- NBA. אילו רשות השידור הוקמה כמפעל פרטי ויעיל וגם בעלת כבוד לבטח הייתה מוכשרת דיה ובעלת פוטנציאל לשָמֵר את הקניין באמצעות ערוץ טלוויזיה נוסף שעמד לרשותה – אפיק 33. מכיוון שהייתה ציבורית ומסורבלת ומנהליה התחלפו בשרשרת, היא וויתרה ברשלנותה על נכסי שידור כבירים שעליו התחנכו דורות שלמים של משלמי האגרה. תבוסות השידור האלה לא היו מחויבות המציאוּת ולא נעשו מרוע לב ולכן מרגיזוֹת ובלתי נתפשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניזוקה קשה בעת מלחמת הדיאדוכים במחצית הראשונה של עשור ה- 90 של המאה שעברה . היא לעולם לא תשוב עוד להיות מה שהייתה. התבוסה הגדולה ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (בלה ,עייפה , ורוטינית) לערוץ 2 המסחרי הצעיר התחוללה פעמיים בעת סיקור עצרת השלום ההמונית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שהובילה לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל . בפעם הראשונה היא החמיצה את צילום הרצח. בפעם השנייה היא הפסידה לחברת החדשות התוססת (בראשות שלום קיטל) של ערוץ 2 דַרְדָק טלוויזיוני בכיסוי שבוע האבל הכבד. אך בל אקדים את המאוחר.

בערב יום חמישי חג שמחת תורה – 15 באוקטובר 1987, נחתה בישראל אסירת ציון המפורסמת גב' אִידָה נוּדֶל. פנסי הערוץ ה – 2 הניסיוני הֵאירו את טקס קבלת הפנים הממלכתית שערכה לה ממשלת ישראל. אִידָה נוּדֶל הייתה מסורבת עלייה יהודייה מפורסמת ורבת מוניטין בברה"מ . היא סימלה בעיניי רבים בישראל וגם בעולם החופשי את מאבק יהדות ברה"מ נגד הממסד הקומוניסטי – טוטליטארי של ברה"מ. כשירדה אִידָה נוּדֶל במדרגות כבש המטוס בנתב"ג וראש הממשלה מר יצחק שמיר לחץ את ידה היו עסוקים עיתונאי רשות השידור (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל") בשביתה ממושכת בת 52 ימים נגד המנכ"ל אורי פורת . המסך הוּשְחַר והטלוויזיה הישראלית הציבורית הכְּבוּיָה נעדרה מהאירוע. חסרונה לא הורגש מפני שהערוץ השני הניסיוני בראשותו של שר תקשורת גד יעקבי ז"ל היה נוכח שָם ומילא בהצלחה לא מבוטלת את מקומה. זה ניכר בשידור הישיר עצמו. אִידָה נוּדֶל לא הייתה כוכב השידור היחידי. גָד יעקבי שניצב אף הוא סמוך למצלמות ערוץ 2 נהנה מהעדשות שלהן ומאור הזרקורים כמו האורחת שלו ושל כל עם ישראל.

טקסט תמונה : אוקטובר 1987. שר התקשורת גד יעקבי ז"ל נראה זחוח ושבע רצון מעצמו . התבוננות יתר בתמונה מדגישה ארשת פנים עטופה ביהירות. מלגלגלת משהו על מישהו. גד יעקובי היה גאה על שהעניק בשנים ההן בשם ערוץ 2 הניסיוני קרב תקשורתי לשתי יריבות וותיקות ומנוסות בדמותן של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית. (לע"מ תמורת תשלום).

ערוץ ה- 2 עדיין בשלב הניסיוני שלוֹ ועוד בטרם היה בכלל רשת טלוויזיה, שָב וקִיבֵּע את תודעתו בקרב הציבור כצורך תקשורתי חיוני ואלטרנטיבה לטלוויזיה הישראלית הציבורית. עיתונאי הטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית וגם עיתונאי רדיו "קול ישראל" שופעי הכוח המשיכו בסטגנציה שלהם במשך 43 ימים נוספים לאחר הגעתה של גב' אִידָה נוּדֶל . מעשה התאבדות תקשורתי. שגיאת "המסך השָחוֹר" (Black screen) במשך 52 ימים הייתה בלתי מחושבת ולכן בלתי נסלחת . השגיאה המקצועית הממושכת הזאת של וועד עיתונות / הפקה בטלוויזיה הצטרפה לשורת חטאים כבדים נוספים שחטא הערוץ הציבורי בעבר. ערוץ 2 חסר הניסיון התארגן יפה באוקטובר 1987 ועשה את העבודה כמו שצריך בכלים מועטים. הוא הוכיח כי בבוא העֵת יהווה בר פלוגתא ובן תחרות ואלטרנטיבה מסוכנת לשידור הציבורי. זיכרונו הקצר של הצופה הישראלי לא בגד בו, ומשנעמד ערוץ 2 על רגליו בנובמבר 1993, ערק בהמוניו מערוץ 1 הציבורי ונדד לערוץ 2 המסחרי. שר התקשורת גד יעקובי היה רשאי לחייך בזחיחות ולהיות גאה בעצמו . הוא וערוץ 2 הניסיוני הציבו כבר ב- 1987 אלטרנטיבה ותמרור אדום לטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית, המסורבלת, והמתנשאת.

הסימנים הראשונים להופעתו של ערוץ 2 הופיעו כבר ב- 9 בפברואר 1987 למחרת קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA ע"י וועד הטכנאים בראשות ציון סווירי. הם שבו והופיעו באפריל 1987 בשעה שחיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית סירב באמתלות שונות לשדר ישיר מאצטדיון "בלומפילד" בשבת – 25 באפריל 1987 את משחק ההכתרה של בית"ר ירושלים נגד הפועל תל אביב וזכייתה באליפות המדינה בכדורגל . משחק האליפות המדובר אמור היה להתחיל ב- 16.00. כדי לאפשר לי כמנווט שידורי הספורט להעביר את זכיית בית"ר ירושלים לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה. ב- 20.00 של אותו מוצ"ש – 25 באפריל 1987 היה אמור להתחיל בירושלים השידור הישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את טקס הזיכרון של ערב יום השואה והגבורה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין טען בפניי כי אין לו מספיק ניידות שידור, כוח אדם, והיתרי עבודה כדי למלא את שתי משימות של השידורים הישירים , הכדורגל מתל אביב – מחד, וטקס הזיכרון לשואה ולגבורה מירושלים – מאידך. "לא יהיה שידור ישיר. צלם את משחק האליפות הפועל ת"א – בית"ר ירושלים בפילם", ציווה עלי כשמנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן תומך בו. כל מיני ווקטורים שבחשו בטלוויזיה נגד השידור הישיר של משחק האליפות ניסו לכרוך את שלילתם בגלל צמידותו של משחק הכדורגל לטקס הזיכרון של השואה והגבורה. אולם זה לא היה מדויק. חיים יבין התעקש על אי שידור ישיר של משחק האליפות בשל מחסור בטכנאים ולא בגלל סמיכות האירועים . בוויכוח שלי עמו אז הבהרתי לו כי לא ייתכן מצב בו הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי וממאנת להעביר בשידור ישיר את רגע השיא שלו. בעיניי זה היה אבסורד. בסופו של דבר הפקדתי את יורם ארבל על מלאכת השידור Play by play של משחק האליפות של בית"ר ירושלים (להקלטה בלבד) באמצעות שני ציוותי צילום בפילם. שש מוניות הועמדו על ידינו Stand by החל מארבע אחה"צ ליד שער 9 באצטדיון "בלומפילד", כשמידי רבע שעה מלקטת כל מונית בתור שלה את חומר הצילום (בשיטת Reversal), וטסה עמו למעבדת פיתוח פילם בבניין הטלוויזיה בירושלים, שָם ממתינים להם שני המפתחים החרוצים עמוס בינקין ויחזקאל גרופר . חומר הפילם פותח בהמשכים והועלה מייד לחדרי העריכה בקומה הרביעית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. כך הצלחנו להגיע לשידור של תוכנית "משחק השבת" בשבע בערב של אותה שבת לחוצה – 25 באפריל 1987. עבדנו בתנאים טכנולוגיים ולוגיסטיים מגוחכים אולם עמדנו במבחן ו- השלמנו את ביצוע המשימה. זכייתה של קבוצת בית"ר ירושלים לראשונה בתולדותיה בראשות מאמנה דרור קשטן ויו"ר המועדון רוני בר-און תועדה על ידינו בצילומי פילם ולא ב- Video, אולם חשוב מכל היה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית שמרה במידה רבה על בכורתה וכבודה ולא אִפְשֶרָה שום דריסת רגל לערוץ 2 הניסיוני (כפי שנכתב ו- דווח בעיתון "חדשות", שאיננו קיים כבר). אברהם פורז וגדעון גדות נשארו מחוץ לתמונת האליפות ומחוץ ל- Frame הטלוויזיה.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית המשיכה להתנשא על צופיה בתירוץ גמדי שאין לה מספיק עובדים כדי לעמוד באתגר של שני שידורים ישירים בזה אחר זה בשבת של 25 באפריל 1987. ראש מִנְהֶלֶת ההקמה של ערוץ 2 הניסיוני מר אָבְרָהָם פּוֹרָז חדר לוואקום השידור וביקש לשדר את משחק האליפות במקומה של הטלוויזיה הישראלית הסטגנאטית והעצלנית, בסיועו הכספי של מר גִדְעוֹן גָדוֹת מנכ"ל מפעל הפיס. גִדְעוֹן גָדוֹת כבר הספיק להכריז כלהלן : "אני אוהד של בית"ר ירושלים וזכייתה באליפות היא אירוע לאומי שחורג מספורט" . 

ראה עיתון "חדשות" מ- 21 באפריל 1987. כותרת במוסף הספורט של עיתון "חדשות" שאיננו קיים כבר . הכותרת תוקפת את חִדלונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאיננה מתכוונת להעביר בשידור ישיר את משחק ההכתרה המיועד של בית"ר ירושלים כאלופת המדינה לראשונה בתולדותיה בשבת – 25 באפריל 1987 באצטדיון "בלומפילד" נגד הפועל ת"א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה בעונת 1987 בזכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי על כל מרכיביו : ליגה + גביע המדינה + משחקי הנבחרת הלאומית של ישראל בבית ובחוץ . 

ראה עיתון "חדשות" מ- 24 באפריל 1987 . מוסף הספורט של העיתון "חדשות" מעניק לעצמו קרדיט בטרם זמן . כותרת כוזבת ! ערוץ 2 לא שידר אפילו Frame אחד ממשחק האליפות של קבוצת בית"ר ירושלים נגד הפועל ת"א שנערך בשבת – 25 באפריל 1987 באצטדיון "בלומפילד". לא ישיר ולא מוקלט. קטעים נבחרים מוקלטים בפילם ממשחק האליפות הנ"ל ב- "בלומפילד" שודרו למרות כל הבעיות החולניות הכרוניות והמטרידות של השידור הציבורי באופן בלעדי ומוחלט רק בתוכנית "משחק השבת" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. 

ראה עיתון "חדשות" מ- 21 באפריל 1987. כותרת במוסף הספורט של העיתון "חדשות" . כותרת שחצנית ולא נכונה . האיש שאחראי על פרסום הכותרת הנ"ל לא סידר לקוראיו שום דבר. קטעים נבחרים מ- משחק ההכתרה של האלופה  בית"ר ירושלים נגד הפועל ת"א שהתקיים באצטדיון "בלומפילד" שודרו בלבדית רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית. משחק האליפות אומנם לא כוסה ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בשידור ישיר ב- Video בשל מגבלות ציוד טכנולוגי אך תועד באמצעות שני ציוותי פילם וקטעים נבחרים ממנו שודרו ב- "משחק השבת".

כמתווה מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה עלי לקחת בחשבון את הצלחתו של ערוץ 2 הניסיוני בעת הסיקור הראוי של הגעת גב' אִידָה נוּדֶל לישראל באוקטובר 1987. נדרשתי להיערך להגנה על קניין זכויות השידורים שהיו בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – בארץ ובעולם . כוחה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אט – אט סר מעליה . היא הפכה למאוימת . אחד מקווי ההגנה היה לשַמֵר את ערך ואיכות ההפקה הטלוויזיונית של המונדיאל שעמד להיערך עכשיו באיטליה 1990 , ואת אלו שבאו בעקבותיו – ארה"ב 1994 וצרפת 1998. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "הכדורגל סמן ימני טלוויזיוני" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים העוסקת בחקר תולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

מונדיאל גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 היה ביזנס כלכלי אדיר ואתגר טלוויזיוני בינלאומי רב עניין ועתיר רייטינג. גם עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור ההן.

טורניר גביע העולם בכדורגל הנקרא בפי רבים גם "המונדיאל" מתקיים כמו המשחקים האולימפיים מידי ארבע שנים. המונדיאל המאורגן ע"י ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) והאולימפיאדה הנערכת תחת המטרייה של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) הם שני אירועי הספורט החשובים ביותר בעולם. מאז שנות ה- 60 בהן התחילה הטלוויזיה הבינלאומית לנסוק אל על זוכים האולימפיאדה והמונדיאל להתעניינות חסרת תקדים של מיליארדים בני אדם בכל רחבי היקום. הוועדות המארגנות של ה- FIFA ו- IOC מחלקים את עִתות הזמן ביניהן . המונדיאל והאולימפיאדה אינם מתקיימים לעולם באותה שנה. מידי שנתיים האחד ובחלוף שנתיים – השני. המשחקים האולימפיים של העידן המודרני יצאו לדרכם ב- 1896 באתונה בהנהגת נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הברון פייר דה קוברטיין. המונדיאל הראשון נערך ב- 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי תחת מנהיגותו של נשיא ה- FIFA זִ'יל רִימֶה (Jules Rimet). רחשתי לשני בעלי החזון האלה הערכה וכבוד . תליתי את תמונותיהם על כתלי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים.

טקסט תמונה : 1894. תמונה היסטורית שתועדה לפני 127 שנים בסורבון – פאריס. הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין (יושב בשורה הראשונה ראשון משמאל) וידידיו מהאצולה האירופית הישנה שהיו גם חברים בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מתכננים את אולימפיאדת אתונה 1896. התמונה הזאת הייתה תלויה על אחד מכותלי משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : וויליבאלד גבהארדט (גרמניה), ז'ירי גוט – יארקובסקי (צ'כוסלובקיה), פרנץ קאמאני (הונגריה), וויקטור גוסטאב באלאק (שוודיה). זיהוי שורת יושבים משמאל לימין : פייר דה קוברטיין (בן 31 ובעצמו בן האצולה הצרפתית) , דימיטריוס וואקליס (יוון) , אלכסיי דה בוטובסקי (רוסיה). (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נשיא FIFA הצרפתי ז'יל רימה (שני משמאל) בשנים 1954 – 1921 יחדיו עם חבריו בוועדה המארגנת של מונדיאל הכדורגל  בברזיל ב- 1950. תמונתו הייתה תלויה לאות ההערכה על אחד מקירות משרדי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. (באדיבות FIFA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

32 שנה רצופות עבדתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . סיום שידורי הטלוויזיה של כל מונדיאל ואולימפיאדה הייתה התחלה של הפקה חדשה של אלה הבאים אחריהם. כך זה היה גם עם מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. ביום ראשון – 29 ביוני 1986 הבקיע השחקן הארגנטיני חוֹרְחֶה לוּאִיס בּוּרוּצָ'אגָה (Jorje Luis Buruchaga) בדקה ה- 83 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי את שער הניצחון נגד גרמניה במשחק הגמר על גביע העולם. ארגנטינה ניצחה 2:3 והקפטן שלה גאון הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נזעק להניף את הגביע הנכסף בפני 120000 (מאה ועשרים אֶלֶף) צופים באצטדיון ו- 2.000000000 (שני מיליארד) צופי טלוויזיה בעולם. ב- 30 ביוני 1986 התחלתי להפיק את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים למונדיאל איטליה 1990. זכויות השידורים היו בלעדיות שלנו . הבוסים שלי במונדיאל מכסיקו 1986 היו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן. ב- 1990 איש מהם לא היה עוד בתפקידו. את רשות  השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניהלו אנשים אחרים. אך בל אקדים את המאוחר.

ב- 21 ביולי 1978 שלח מזכ"ל התאחדות הכדורגל האיטלקית (FIGC) דאריו בורגוניו (Dario Borgogno) בקשה רשמית לארח את מונדיאל איטליה 1990. ב- 18 באוקטובר 1983 הוגיעה FIFA לראש ממשלת איטליה בטינו קראקסי (ראשי תיבות של Bettino Craxi) על הסכמתה העקרונית כי איטליה תשמש מארחת מונדיאל איטליה 1990 . ב- 19 במאי 1984 נבחרה איטליה לארח באופן רשמי את מונדיאל איטליה 1990. היא גברה על המועמדות האחרות ברה"מ , יוון , יוגוסלביה , אנגליה , צרפת , ומערב גרמניה . ב- 3 בדצמבר 1984 נוסדה הוועדה המארגנת האיטלקית COL (ראשי תיבות שלLocal Organizing Committee) בראשות נשיאה פראנקו קארארו והמנכ"ל לוקה קורדרו די מונטזמולו. ב- 1 בנובמבר 1986 חתמה הוועדה המארגנת האיטלקית COL על הסכם Sponsorship והענקת חסות מסחרית עם שמונה חברות איטלקיות גדולות : FIAT , Olivetti , Alitalia , RAI , Banca Nazionale Del Lavoro , STET , Ferrovi dello Stato ו- INA . שמונה החברות התחייבו לסייע ל- COL בכוח אדם , בארגון , וגם בתשלום כספי כללי של 44000000 (ארבעים וארבעה מיליון) דולר . כל חברה התחייבה לשלם ל- COL סך של 5.500000 (חמישה וחצי מיליון) דולר. ב- 13 בנובמבר 1986 השיקה הוועדה המארגנת את לוגו המשחקים של מונדיאל איטליה 1990.

טקסט מסמך : 13 בנובמבר 1986. הוועדה המארגנת האיטלקית של מונדיאל איטליה 1990 חושפת את כרזת המשחקים ארבע שנים לפני תחילתם. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 13 בנובמבר 1986. הוועדה המארגנת האיטלקית של מונדיאל איטליה 1990 חושפת את הלוגו של הטורניר. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בדצמבר 1987 העבירה הפקת מונדיאל איטליה 1990 של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי הילוך. ב- 11 בדצמבר 1987 שלחתי מסמך מפורט למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל החדשות יאיר שטרן כיצד יש בדעתי להפיק את מונדיאל איטליה 1990 [1]  ובו דרישותיי העיקריות. עמדו לרשותנו ב- 1987 כמות לא קטנה של יתרונות טכנולוגיים וניסיון רב בהפקת השידורים האלה. לטיב מזלנו גם שעות משחקים היו נוחות לצופי הטלוויזיה בישראל. ביקשתי ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין להפיק ולשדר ישיר ממונדיאל איטליה 1990 לצופי הטלוויזיה בישראל מינימום של 46 משחקים (מתוך ס"ה של 52 משחקים בטורניר כולו) לעומת 26 ששידרנו במונדיאל מכסיקו 1986.

טקסט מסמך : 11 בדצמבר 1987. מסמך הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990 (עמוד מס' 1 מתוך 3), שנתיים וחצי לפני בעיטת הפתיחה, כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן + עותק לסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 11 בדצמבר 1987. מסמך הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990 (עמוד מס' 2 מתוך 3), שנתיים וחצי לפני בעיטת הפתיחה, כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן + עותק לסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 11 בדצמבר 1987. מסמך הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990 (עמוד מס' 3 ואחרון מתוך 3), שנתיים וחצי לפני בעיטת הפתיחה, כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן + עותק לסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שני הבוסים שלי מנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל החדשות יאיר שטרן טמנו את מסמך ההפקה במגירה. נותר בידם זמן ניכר עד לשעת ה- "ש", אך שלוש שנים הן פרק זמן בר חלוף בתעשיית הטלוויזיה ו- 1990 הגיעה מהר מהצפוי ועמה גם גלגל ההיסטוריה המתעתע שעשה את שלוֹ. שניהם חיים יבין ויאיר שטרן לא היו עוד בתפקידיהם הבכירים במונדיאל איטליה 1990. גם לא מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. ב- 1990 מָשְלוּ ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל ונִסִים מִשְעַל שהתמנה ע"י אריה מקל למ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של חיים יבין והמתין לכתב המינוי הקבוע שבושש להגיע. אֵלִימֶלֶך רָם הופקד על ניהול חטיבת החדשות במקומו של יאיר שטרן. יאיר שטרן עצמו נשלח למלא את תפקיד כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב.

מאות גרפיקאים איטלקיים עמלו על יצירתה של בובת הכדורגל המודולארית הצבועה בצבעי הדגל הלאומי האיטלקי ושימשה ה- Logo הרשמי של המונדיאל. היא נראתה בכל מקום. ברחובות, בחנויות, בעיתונות, ובטלוויזיה. הוועדה מארגנת האיטלקית וְ- FIFA שיווקו בעוצמה רבה באמצעות רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות את המשחקים של איטליה 1990. ביקרתי כמה פעמים באיטליה ב- 1988 ו- 1989 בתוקף תפקידי כמפיק שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל איטליה 1990. בכל מקום פגשתי את האהבה וההערצה העצומים של האיטלקים לכדורגל. לוֹגוֹ מונדיאל איטליה פורסם, נחשף, ו- שֻוָוק בצורה אגרסיבית בכל מקום בתבל.

טקסט מסמך : הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולוגו איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : מסמך מצורף מ- 11 בדצמבר 1987 שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן מלווה בעותק לסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן – כיצד יש בדעתי להפיק את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל איטליה 1990 .

"LA  GRANDE  PARTITA" כינו האיטלקים את מונדיאל הכדורגל הממשמש ובא. הכדורגל באיטליה כמו בארגנטינה וספרד היא דת נערצת . מיליונים סוגדים לה. איטליה איננה רק מעצמת כדורגל בעלת מסורת ארוכה ומדינה שתעשיית המשחק הפופולרי שלה היא מעשירות תבל. היא אלופת העולם בשנים 1934, 1938, ו- 1982. יכולתי לחוש בסיוריי ההפקה שלי בבירת איטליה רומא בהערצה העצומה למחנך, המאמן, והמנהיג הדגול של הכדורגל האיטלקי הלאומי מר וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo) הבלתי נשכח. הוא היה האיש שייסד את השושלת והנהיג ברמה של מדינאי את נבחרת איטליה לזכייה בשני מונדיאלים הראשונים שלה ב- 1934 ו- 1938.

טורניר הגמר של משחקי גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 שעתיד היה להתקיים במשך חודש ב- 12 ערים ברחבי איטליה בין 8 ביוני 1990 ל- 8 ביולי 1990 נחשב לאירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר באותה שנה. זכויות השידורים של מונדיאל איטליה 90' היו בלעדיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בעקבות מו"מ כספי מוצלח (מאוד) בין קוֹנסוֹרְצְיוּם השידור הבינלאומי ובראשו ה- EBU  לבין ה- FIFA (ההתאחדות הבינלאומית בכדורגל). פתיחה נחמדה של עשור חדש. גולת הכותרת של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מחלקת הספורט שלי עמדה להביס ברייטינג את כל שאר התוכניות בטלוויזיה הציבורית , כל אחת לחוד ואת כולן ביחד. אושר ושמחה גדולים מציפים את כל כולי ומשנעים את האדרנלין בגופי עד לקצוות הרחוקים ביותר שלו . בראש רשות השידור ניצב בימים ההם אריה מֶקֶל. נסים מִשְעַל כיהן אומנם רק כממלא מקום זמני של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך היה מועמד כמעט וודאי לזכות בתפקיד במִכרז שנועד להתקיים ב- 10 ביולי 1990 . יריבו יוסף בר-אל שימש באותה תקופה מנהל הטלוויזיה הערבית . אקוויוולנט היררכי ברמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשדרת בשפה העִבְרִית, אולם בפועל סניף ברשות השידור שהוענקו לו 90 דקות שידור יומיות בלבד משש וחצי עד שמונה בערב . הטלוויזיה בשפה העַרבית נחשבה ע"י רבים במשך שנות דוֹר בעשורי ה- 70, 80, ו- 90 במאה הקודמת לרשת שידור מלאכותית שאין הצדקה לקיומה במתכונתה הקיימת. כמעט אֶבֶן נֶגֶף. אף על פי כן היה יוסף בר-אל שקול בתפקידו ובמעמדו במערכת האִרגונית של רשות השידור למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. האנשים ראו בטלוויזיה הערבית מעֵין מתנה שהעניק יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנות ה- 70 של המאה הקודמת ליוסף בר-אל, זכר לקרבות המתישים נגד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן . זה נכון רשות השידור הציבורית חייבת לשדר בשפה העַרבית אך היא איננה צריכה להקים לשם כך רשת טלוויזיה. כולם ידעו את זה. גם יוסף בר-אל . זאת הסיבה שנשא עיניו לעבר המטרה האמיתית שופעת כוח, יוקרה, ומוניטין. ניהול הטלוויזיה הישראלית המשדרת בשפה העִברית. יוסף בר-אל מת לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית משהו כמו משאת חייו. הוא מאוד רצה את התפקיד. בכך אין להאשים אותו. הוא היה שייך לקבוצת מנהלים אמביציוזית ברשות השידור, לעיתים שאפתנית יתר על המידה. ב- 10 ביולי 1990 זכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם המינוי הרם לא היווה את פסגת השאפתנות שלו. זאת בהחלט לא הייתה המדרגה האחרונה עליה טיפס לעבר צמרת הפירמידה של השידור הציבורי. ב- 2 ביוני 2002 מונה יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון למנכ"ל רשות השידור . שלוש שנים אח"כ פחות חודש, ב- 2 במאי 2005 הודח יוסף בר-אל מכהונתו הרמה ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שהציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל.

טורניר גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 היה מונדיאל הכדורגל החמישי בקריירה הטלוויזיונית שלי. יתרונו הגדול מנקודת מבטי היה נעוץ בעובדה שהוא נערך על אדמת אירופה . קרוב לישראל. שעות המשחקים פרקטיות ונוחות לצופים בישראל. כמעט ולא היינו צריכים לעשות הכרה ב- 1990 לקהל הישראלי עם הנבחרות החביבות, האהודות, והמועמדות לזכייה בגביע העולם. אוהדי הספורט הרבים בישראל נחשפו שוב ושוב לכדורגל האירופי והדרום אמריקני באמצעות תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ערוץ 5 העתיד לקום בישראל באמצעות טכנולוגיית הכבלים כבר נשף בעורפנו, אך ב- 1989 עדיין שידרנו ישיר ותּקצרנו את משחקי אליפות דרום אמריקה בכדורגל (Copa America). זכויות השידורים של שתי הליגות הבכירות האירופיות, האנגלית והאיטלקית, היו בלעדיות של השידור הציבורי. הקטעים הנבחרים והשערים של המשחקים המעניינים בליגות האירופיות האחרות, הגרמנית, ההולנדית, הספרדית, הצרפתית, והבלגית – וגם אלה של יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה, ואפילו של פולין ובולגריה, הגיעו אלינו באמצעות מערכות השיווק של רשתות הטלוויזיה האירופיות , והתנקזו  לאגן ה- “News Exchange”, מאגר החדשות המשוכלל שייסדו זה מכבר ה- EBU (איגוד השידור של מדינות מערב אירופה) ו- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי). מידי יום ביומו הגיעו לאולפן בירושלים בשידורים לווייניים מג'נבה שלושה או ארבעה מגזינים חדשותיים EVN (ראשי תיבות של Eurovision News). מכונות ה- VTR שלנו עמדו בהיכון בקומה ה- 2 בבניין הטלוויזיה ברוממה והקליטו כל שביב אינפורמציה. לעיתים קרובות בשל ריבוי אירועי הספורט באירופה, היה מרכז התיאום הטכנולוגי האירופי בגֶ'נֶבָה מריץ מגזין ספורט נטו ללא תוספות של אירועים חדשותיים אחרים. מערכת השידור האירופית המאורגנת היטב והמצוידת בטכנולוגיה החדישה ביותר הייתה יורה ל- "אוויר" כהרף עין “Flash” מיוחד של אירועי הספורט החשובים. היינו מעודכנים.

במונדיאל איטליה 1990 נטלו חלק הנבחרות הגדולות המסורתיות מאירופה ודרום אמריקה כמו, גרמניה, איטליה, אנגליה, ברזיל, הולנד, ספרד, ברה"מ, יוגוסלביה וכמובן נבחרת ארגנטינה אלופת העולם יחד עם הקפטן הנערץ שלה דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שהגיעה לאיטליה כדי להגן על תארה. רק למען דייגו ארמאנדו מאראדונה היה כדאי לנו לשלם זכויות שידורים ולפתוח את קווי השידור הלווייניים בין איטליה לישראל . הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 על ידי ועל ידי מחלקת הספורט בפיקודי נעשתה לראשונה באווירה תחרותית. הייתה לה משמעות טלוויזיונית שונה מבעבר וחשובה מפני תקומתו של ערוץ תקשורת נוסף בכבלים בישראל ב- 1989 ובתוכו Channel מיוחד לענייני ספורט. בעורפינו נשף כאמור ערוץ 5 בכבלים הצעיר רווי בהורמוני שידור. חלפו ימי המונופול. החל עידן היריבות והקונקורנציה. היה נחוץ לחולל הפקה כמותית ואיכותית טובה הרבה יותר מזאת שעשיתי בגביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1986, וודאי מזאת של הפקת מונדיאל ספרד 1982, על מנת להציב בחוזקה ובאיתנות את הטלוויזיה הציבורית על מפת השידורים של מדינת ישראל. המונדיאל האיטלקי היה הזדמנות בלתי חוזרת להוכיח כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יודעת ומסוגלת להתמודד היטב עם אתגרי שידור בינלאומיים, וכי ניתן לסמוך עליה ועל אנשיה. האפשרויות הטכנולוגיות שלה לרבות תקשורת הלוויינים וההתחברות למערך השידור הלווייני של ה- EBU על לוויין ה- ESC התעצמו אך עמן התעצֵם גם האנטגוניזם של הוועד המנהל של רשות השידור לשידורי הכדורגל. כרגיל התגלו קשיים וחילוקי דעות מבית. חלק מחברי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם רוני פיינשטיין ז"ל שהיה נציג מפלגת המערך ומי שהיה מבקר ואופוזיציונר פוליטי ומקצועי חריף של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל עוד מימי מונדיאל מכסיקו 1986 , ראה במאמץ השידור של מונדיאל איטליה 1990 בזבוז כספי ציבור וזמן מסך. הוא אמר לי ולמנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל בטרם הדיונים הסופיים, "אני חושב שצריך לשדר רק את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר. השאר חסר ערך ולא חשוב, מה עוד שרוב משלמי האגרה אינם חפצים בשידורי כדורגל". רוני פיינשטיין ז"ל אישיות דומיננטית בוועד המנהל של רשות השידור באותם הימים לא היה האיש הקובע היחידי אך הוביל קו מסוכן שהתנגד מפורשות להצבת מסות של שידורי ספורט בינלאומיים רלוואנטיים בכלל על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית ושידורי כדורגל בפרט. הוא לא הסתיר את דעתו השמרנית הקיצונית. הספורט בכללו על פי תפישת עולמו היה סטריאוטיפ זול וחסר איכות. תרבות הטלוויזיה שלו הייתה מוגבלת ושונה למרות שדובר במונדיאל אירוע השיא של הכדורגל הבינלאומי .  30.000000000 (שלושים מיליארד) צופי טלוויזיה בעולם נושאים אליו את עיניהם אך את רוני פיינשטיין ז"ל זה ממש לא עִניֵין. כל ניסיונותיי להסביר לאופוזיציונר הזה מהוועד המנהל המתנגד לשידורי מונדיאל איטליה 1990 בטלוויזיה הישראלית הציבורית כי מרבית רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU שאנחנו חברים בו "במשרה" מלאה עתידות לשדר ישיר את כל 52 המשחקים בטורניר, העלו חרס  הנימוקים נפלו על אוזניים ערלות. "אז מה", סנט בי רוני פיינשטיין ז"ל, והוסיף, "הם ישדרו ואתה לא… אנחנו לא צריכים ליישר קו עמם… רשות השידור לא צריכה לנהוג כמותם…". מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל תמכו בגישתי כי המונדיאל הוא אירוע ספורטיבי – תרבותי גלובאלי בעל עניין עצום בישראל מעבר להיותו חגיגת כדורגל איכותית. חבר הוועד המנהל של רשות השידור רוני פיינשטיין ז"ל היה בר פלוגתא לא רק של אורי פורת ז"ל אלא גם של אריה מקל ונסים משעל ייבדלו לחיים ארוכים.

לפתע תקע מישהו מקל נוסף בגלגלי הזמן. זה היה יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית . התברר כי הוועדה המארגנת האיטלקית COL (ראשי תיבות של Comitato Organizzatore Local ) קבעה שני זמנים מרכזיים ל- 52 משחקי המונדיאל . 22 מהם ישוחקו בשֵש בעֶרֶב על פי שעון ישראל ו- 30 בעֶשֶר בעֶרֶב. פירושו של דבר ש- 16 ממשחקי הטורניר בשלב המוקדם, 4 משחקים בשלב שמינית הגמר , ו- 2 משחקים בשלב רבע הגמר המתקיימים בין השעות שֵש בערב לשמונה בערב , "נופלים" על זמן השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית בניהולו של יוסף בר-אל. הוועדה המארגנת האיטלקית לא שמעה על יוסף בר-אל ושידורי הטלוויזיה שלו בשפה הערבית בעת תכנון שעות המשחקים אך מאידך מנהל הטלוויזיה בערבית גם לא שמע על COL . יוסף בר-אל לא הסכים לוותר . על פי השקפת עולמו מונדיאל 1990 פלש לטריטוריה לא לוֹ. היה נדמה לי שהוא נפגע וכועס מפני שאנשי הוועדה המארגנת האיטלקית לא התייעצו עִמוֹ.

מרבית אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי המליאה ב- 1990 לא הבינו את חשיבות שיבוצם של משחקי מונדיאל איטליה 1990 בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הכדורגל נתפש ע"י מפקחי השידור הציבורי בישראל, 23 חברי המליאה ו- 7 אנשי הוועד המנהל בראשות האופוזיציונר והמוביל רוני פיינשטיין ז"ל, כעוֹל ו- סטריאוטיפ רדוד שצריך אולי לשדר ממנו משהו, קמעא, אך אין להרבות. תפישה כוללנית ופשטנית של מנהיגי השידור בישראל הפוכה לחלוטין מגישתן של כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות עד האחרונה שבהן בשורות איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), שביקשו להרבות בשידורי המונדיאל, ואומנם שידרו ישיר את כל 52 המשחקים במונדיאל איטליה 1990. למרבה הצער אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ועמם חלק נכבד מחברי המליאה לא הבינו שמתפתח במהירות במדינת ישראל שוּק תקשורת וצרכנות טלוויזיה שונים לחלוטין ממה שהם הכירו, שבו הכדורגל מהווה נדבך שידור מרכזי ואיתן בכל רשת טלוויזיה באשר היא. הם ייצגו את מִמסד השידור היָשָן, התעלמו מהעניין הציבורי העצום הטמון בטורניר גביע העולם בכדורגל, ולחלוטין לא הבינו את הקשר בין התשלום הבלעדי עבור סחורת השידור היקרה והמרתקת לבין ניצול יתרון הבלעדיות והשימוש הנכון והמיטבי בה. רובם היו מינויים פוליטיים שלא התעניינו באמת במקצוע השידור ולא ראו את הנולד. אנשים חסרי כישרון שלא הייתה להם את היכולת להוביל את השידור הציבורי בישראל וגם לא לצפות את מפת התקשורת העתידית המשורטטת מחדש ומתפתחת במהירות במדינת ישראל ובעולם. תפישת השידור של רובם הייתה רשלנית . הם ראו בחברותם בוועד המנהל של רשות השידור קרש קפיצה פוליטי לא תפשו שהחלשת שידורי איטליה 1990 הופכת את הטלוויזיה הישראלית לפגיעה ומאוימת ע"י ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים שחושק אף הוא בסחורת השידור הזאת. הם לא העריכו נכונה את שאיפות ההתפשטות של ערוץ 2 המסחרי שעתיד לקום בתוך שנים מעטות. בדיעבד הוברר כי ערוץ 2 לא רק שהציב ויצר תחרות צפייה קשה לערוץ הציבורי המונופוליסטי, אלא הדבר הראשון שעשה היה לחטוף לעצמו ב- 17 במאי 1994 את סחורת הכדורגל מידיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה נכס שידור חשוב שלה במשך רבע מאה מאז שנוסדה ב- 1968. אנשי הוועד המנהל וחברי מליאת רשות השידור נראו לעיתים כאסופה חובבנית שבינה לבין עיתונאות טלוויזיונית אין שום מכנה משותף. קשר מקרי. מוסד הוועד המנהל של רשות השידור ועמו המליאה הפכו מראשית בריאתם לטרמפיאדה פוליטית. אנשים בעלי אמביציות פוליטיות ללא כל הבנה בשידור טלוויזיה ובתעשיית הטלוויזיה נשלחו לתפקידם לפרק זמן מסוים בשני המוסדות המפקחים של השידור הציבורי ע"י פוליטיקאים ועסקנים מפלגתיים וותיקים מהם הוועד המנהל של רשות השידור והמליאה הצטיירו כמקומות חנייה לעוברים ושבים כשבידיהם מטה נדודים פוליטי . החנייה הקצרה בשני המוסדות שימשה להם קרש קפיצה בלבד. הדוגמאות רבו מספור : דליה איציק, רוני פיינשטיין, גיל סמסונוב, אלון אלרואי, סילבן שלום, אהרון הראל, ורבים רבים אחרים.

טקסט תמונה :  זהו רוני פיינשטיין ז"ל חבר הוועד המנהל של רשות השידור מטעם מפלגת המערך בשנות ה- 80  ו- 90 של המאה הקודמת. היה יריב עיקש ומר של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וגם מנכ"ל רשות השידור לאחר עידן אורי פורת, אריה מקל, והתנגד בשעתו התנגדות גורפת וטוטאלית לכיסוי נרחב של מונדיאלים ואולימפיאדות בטלוויזיה הציבורית כפי שהגיתי וניווטתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 10 ביולי 1990 תמך והצביע יחד עם שני נציגי המערך הנוספים בוועד המנהל של רשות השידור גב' דליה איציק והיו"ר אהרון הראל בעד מינויו של יוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היום הוא עו"ד ונוטריון פרטי. עו"ד רוני פיינשטיין ז"ל נולד ב- 7 במאי 1939 בירושלים. הוא צמח על ערכי תנועת העבודה. היה בעברו מנכ"ל עיריית ירושלים. הנשיא החמישי יצחק נבון שכיהן בתום כהונת הנשיאות שלו כשר החינוך בממשלת ישראל [1]  היה האיש ששלח את רוני פיינשטיין ז"ל לוועד המנהל של רשות השידור.

עו"ד רוני פיינשטיין ז"ל זכר היטב את אשר התחולל בוועד המנהל של רשות השידור בעת שיחות התחקיר שלי עמו : "הובלתי בוועד המנהל מראשית קו קשוח נגד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת פרי מינויו של ראש הממשלה יצחק שמיר. אני זוכר שהתרשמתי רע מאוד מהדרך הלא ראויה בה רצה אורי פורת לסלק בצורה לא ראויה מניהול רדיו "קול ישראל" את גדעון לב ארי (מת ב- 2001 בן 66). התנגדתי לאורי פורת (מת ב- 2007 בן 72) פוליטית ומקצועית. אח"כ היו לי גם מחלוקות עם אריה מקל. אני זוכר היטב את ההתנגדות הנמרצת שלי לשידור מסיבי של משחקי מונדיאל איטליה 1990 בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופוליסטית בימים ההם והיה ידוע לי שמחצית מהצופים משלמי האגרה לא רצו לראות בכלל כדורגל".

ב- 1987 חתם קונסורציום השידור הציבורי הבינלאומי המונה שישה גופי שידור ציבוריים (כולל את ה- EBU איגוד השידור האירופי העשיר מכולם בתוכו) על חוזה שידורים משולש בלעדי עם ה- FIFA, הכולל שלושה מונדיאלים רצופים. זה של איטליה 1990  ואת הבאים אחריו ארה"ב 1994 וצרפת 1998. הקונסורציום הבינלאומי הורכב מאיגודי השידור האלה  : EBU איגוד השידור המערב אירופי, OIRT – איגוד השידור המזרח אירופי, URTNA – איגוד השידור של מדינות אפריקה, ASBU – איגוד השידור של המדינות הערביות, ABU – איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק (למעט אוסטרליה ויפן שפעלו בעצמן), ו- OTI – איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה. בהסכם נקבע כי הקונסורציום ישלם ל- FIFA עבור שלושת המפעלים סך של זכויות שידורים העומד על  345000000 (שלוש מאות ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים, שווה ל-  230000000 (מאתיים ושלושים מיליון) דולר. זה היה חוזה כספי מצוין וזוֹל מאוד שלא חזר על עצמו עוד בעתיד. העוֹל הכספי העיקרי נפל על ה- EBU העשיר. חברות בו כ- 55 רשתות טלוויזיה ציבוריות (גם את רשות השידור הישראלית) וביניהן רשתות גדולות ועשירות כמו ה- BBC  ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית, TVE הספרדית, ARD  ו- ZDF הגרמניות, 1 TF ו- 3 F / 2 F הצרפתיות. ה- EBU שילם מתוך הסכום הכללי % 38.5 שהיוו 133000000 (מאה שלושים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים.

הערה שלי : המערכת המוניטארית והחישובים הכספיים של איגוד השידור המערב אירופי התנהלה במטבע השווייצרי מפני שמקום מושבו של ה- EBU (גוף השידור הציבורי העשיר והמוביל בעולם) היה בג'נבה. 

זהו ה- Breakdown  של הסכום הכללי  345.000000 (שלוש מאות וארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שוויצריים שה- FIFA דרשה מגופי הטלוויזיה הבינלאומיים לשלם לה עבור הכיסוי והשידורים של שלושת המונדיאלים ההם של איטליה 1990 + ארה"ב 1994 + צרפת 1998, כלהלן :

מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990 [2]        פרנקים שווייצריים

ששת גופי השידור הבינלאומיים ביחד                   95000000 (שווה ל-  000 300 63 דולר)

ה- EBU בנפרד                                               35000000 (שווה ל-  000 300 23 דולר)

ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית           455000  (שווה ל-  500 300 דולר)

הערה : עלות של כל משחק בודד מ- 52 משחקי  מונדיאל איטליה 90'  עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמדה על 5770 (חמשת אלפים ושבע מאות שבעים) דולר

 

מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994 [3]            פרנקים שווייצריים

ששת גופי השידור הבינלאומיים ביחד                      115000000 (שווה ל- 000 600 76 דולר)

ה- EBU בנפרד                                                  45000000  (שווה ל- 000 000 30 דולר)

ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית              576000      (שווה ל- 000 384 דולר)

הערה : עלות כל משחק בודד מ- 52 משחקי מונדיאל ארה"ב 94'  עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמדה על 7385 (שבעת אלפים שלוש מאות שמונים וחמישה) דולר .

 

מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 [4]              פרנקים שווייצריים

ששת גופי השידור הבינלאומיים ביחד                      135000000 (שווה ל-  000 000 90 דולר)

ה- EBU בנפרד                                                  53000000  (שווה ל-  000 300 35 דולר)

ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית              705000 (שווה ל-  000 470  דולר)

הערה :  עלות כל משחק בודד מ- 64 משחקי מונדיאל צרפת 98'  עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמדה על 7344 (שבעת אלפים שלוש מאות ארבעים וארבע) דולר .

הוועדה המארגנת האיטלקית של מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990, COL (ראשי תיבות של Comitato Organizzatore Locale) הוקמה ב- 3 בדצמבר 1984 בראשותו של הנשיא פרנקו קארארו (Franco Carrao) ועשרת סגניו, בתוכם נשיא ה- FIFA ז'וּהוֹ הבלאנז' ומזכ"ל ה- FIFA יוזף "סֶפּ" בּלאטר יחד עם רשת הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI , עשו עבודה ענקית ופנטסטית , ויסודית. הכדורגל הבינלאומי ובראשו המונדיאלים הפכו זה מכבר לעסק כלכלי פורח. ב- 26 באוקטובר 1986 נחתם ההסכם הדן בקידום התוכנית המסחרית (The commercial program) של מונדיאל איטליה 90' בין הוועדה המארגנת האיטלקית COL לבין ה- FIFA . ההסכם קבע עקרונות מדויקים של הענקת רישיונות והפעלת חברות מסחריות בינלאומיות רבות עוצמה לטובת ארגון המשחקים. ההסכם כלל חמש קטגוריות רשמיות של חברות המעניקות חסות, חברות ספקיות שירותים, חברות מוצרים כמו Adidas , Api , Barilla , Caffe Mauro , Grana Padana , Seiko , Matercard ועוד יוכלו להציב את שלטי הפרסומת שלהם באצטדיונים בחינם, חברות איטלקיות Alimondo ו- Cartiere Burgo ישתפו פעולה רק בתוך איטליה לשיווק לוגו וסמל המשחקים בתמורה למתן מוצרים הדרושים לפעילותה השוטפת של הוועדה המארגנת COL, ו- 46 חברות איטלקיות שיוכלו לעטר את מוצריהן בלוגו וסמל המשחקים תורת תשלום כמובן . ביזנס ענק . האיטלקים בעצה אחת עם אנשי ה- FIFA התירו לעֶשֶר חברות ענק כלכליות, חברת המכוניות אלפא רומיאו, ג'ילט, חברת הממתקים מארס, חברת האלקטרוניקה פיליפס, קוקה קולה, יצרנית המצלמות חברת קאנון, JVS , Vini d`Italia – המיניסטריון לחקלאות והייעוּר של איטליה, ענקית הפילם פוג'י , חברת הבירה באדווייזר- לפרסם באופן בלעדי את החסות שלהן (Sponsor) בתקופת המשחקים תמורת ממון רב , במה שכונה ע"י אנשי הכדורגל, "האירוע הגדול עלי אדמות". כמו כן העסיקה הוועדה המארגנת המקומית שמונה חברות גדולות של ספקיות המעניקות שירותי, בנקאות, תעופה, מערכת היסעים, הדפסה והעתקת מסמכים, וכיו"ב . החברות האלה כונו ,” Official Suppliers”. ה- FIFA והוועדה המארגנת האיטלקית עשו כל מאמץ לשווק את עצמם באמצעות הספונסרים שלהן כמי שמיטיבים עם כל ילדי העולם. זה בלט בתמונות שהן שלחו לכל רשתות הטלוויזיה בעולם כולל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו- הפיצו אותן בכל פינה ועל כל לוח מודעות ברחבי תבל.

[1] יצחק נבון נודע בעבר כתומך פוליטי מובהק של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 1989. בסופו של דבר החליט ראש הממשלה יצחק שמיר באפריל 1989 להעדיף את מועמדותו של אַרְיֵה מֶקֶל , ובאמת הוא היה האיש שהתמנה בסופו של דבר ע"י הממשלה למנכ"ל רשות השידור ב- 1989. יוסף בר-אל נבחר ב- 1990 ע"י הוועד המנהל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

[2]  הנתונים באדיבות  ה-  EBU.

[3]  הנתונים באדיבות  ה- EBU.

[4]  הנתונים באדיבות  ה-  EBU.

טקסט תמונה : נשיא הוועדה המארגנת האיטלקית פרנקו קארארו (נולד ב- 6.12.1939) . (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1990. סגן נשיא הועדה המארגנת אנטוניו מאטארזה (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1990. נשיא ה- FIFA המנוח, הברזילי ז'והו הבלאנז' (2016 – 1916). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מזכ"ל ה- FIFA  השווייצרי ספ בלאטר (נולד ב- 10 במרס 1936, בן 85 היום). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : חברת ג'ילט המתמחה במוצרי גילוח לגברים משווקת את עצמה ב- 1990 כתומכת נלהבת של משחק הכדורגל. (באדיבות  RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  חברת קאנון יצרנית המצלמות ומכונות הצילום והעתקת מסמכים , משווקת את עצמה ב- 1990 כמתעדת היסטורית של אהבת משחק הכדורגל ע"י כל ילדי העולם . (באדיבות  RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מונדיאל איטליה 1990. הוועדה המארגנת האיטלקית COL.

תקציב הפעולות של COL עמד על 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר . בהסכם המסחרי בין הוועדה המארגנת המקומית COL (ראשי תיבות של Comitate Organizzatore Locale) ל- FIFA נקבע כי הפדיון הכספי של הוועדה המארגנת המקומית יבוא משני מקורות : מהכנסות ה- FIFA ומהכנסות מהפרסומות ושיווק הסמליל (Logo) וקמֵע (Mascot) של המשחקים. FIFA התחייבה להעביר ל- COL סכום בן % 9 ממכירת הכרטיסים ל- 52 המשחקים, % 9 מזכויות שידורי הטלוויזיה של הקונסורציום הבינלאומי, % 9 מחוזי הפרסום, ו- % 30 החזר הוצאות הקשורות ללוגיסטיקה של אירוח 24 הנבחרות המגיעות מארצות מוצאם לאיטליה . כמו כן נקבע כי COL תקבל % 100 מהרווחים של החוזים עם שמונה החברות האיטלקיות המספקות את השירותים המבצעיים של הטורניר , % 30 מהכנסות החוזים עם חברות המוצרים , % 100 מהכנסות החוזים עם שתי החברות האיטלקיות "משתפות הפעולה" (Collaborators) כ- % 80 מזכויות השימוש בסמל וקמֵע המשחקים , ו- % 20 מזכויות המכירה של סמל (Logo) וקמע (Mascot) המשחקים לקהילייה האירופית .

זהו ביזנס כלכלי אדיר. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI בעלת יכולות כספיות וארגוניות (אף על פי כן נעזרה בכוח אדם וציוד ע"י מספר רשתות טלוויזיה אירופיות החברות ב- EBU), הציבה ב- 12 האצטדיונים כ- 24 ניידות שידור ברחבי איטליה שכללו 375 (שלוש מאות שבעים וחמש) מצלמות טלוויזיה . בין 11 ל- 16 מצלמות בכל משחק. 1200 (אלף ומאתיים) אנשים הרכיבו חמישה ציוותי הפקה וצילום מיוחדים שתפעלו את ניידות השידור בשתים עשרה הערים . RAI עתידה הייתה להפיק בתקופת המונדיאל כ- 3000 (שלושת אלפים) שידורי טלוויזיה Unilateral בני 25000 (עשרים וחמש אלף) שעות. 147 רשתות שידור של טלוויזיה ורדיו עתידות היו לכסות את טורניר מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. בכל אִצטדיון הוקם מרכז טלוויזיה ועיתונות עצמאי משלו כמו גם נקודת שידור לוויינית למשלוח כתבות Unilateral ישירות למי שרצה מהאצטדיון המקומי לתחנות האם שלו מהירות וראשוניות הדיווח העיתונאי בטלוויזיה מותנה לחלוטין בטכנולוגיה החדשנית. משרד התקשורת האיטלקי הציב בכל תריסר האצטדיונים 7864 (שבעת אלפים שמונה שישים וארבע) מכשירי טלפון לעיתונות הכתובה ועוד 1645 (אלף שש מאות ארבעים וחמישה) מכשירי טלפון לאנשי הטלוויזיה והרדיו. הכדורגל באיטליה הוא דת והכרטיסים נמכרו כלחמניות טריות . הוועדה המארגנת האיטלקית עתידה הייתה למכור כ-  2.600000 (שני מיליון ושש מאות אלף) כרטיסים בתוך ימים ספורים ל- 52 משחקי הטורניר.

מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים משעל (עיתונאי מוכשר ורב הישגים) מאבד ב- 10 ביולי 1990 את הזדמנות חייו להתמנות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נהדף לאחור ע"י בר הפלוגתא שלו יוסף בר-אל, ומפסיד במכרז. יוסף בר-אל מתמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 10 ביולי 1990 לתקופה של שלוש שנים. הזוכה ממהר להצהיר "ידעתי שאנצח" כאילו שמדובר במשחק כדורגל. רבים שאלו את עצמם למי הייתה נחוצה הצהרת הרָהָב הזאת ומתי העז קודם לכן מנהל טלוויזיה כלשהו להתרברב בעיתונות הארצית בעניין ניצחונו במכרז לתפקיד רב האחריות שאין בו שום זכויות אלא רק חובות. 

לתוך הקלחת הזאת של מונדיאל איטליה 1990 נכנסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת הספורט בפיקודי יחד עמה. לחבר הוועד המנהל של רשות השידור רוני פיינשטיין ז"ל זה לא הזיז. המאבק המַר והמתמשך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגד ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) על בכורת שידורי הספורט החל מייד עם תום משחקי גביע העולם בכדורגל איטליה 1990. ביום שלישי – 27 במאי 1990 נשלחתי ע"י נִסִים מִשְעַל מנהל הטלוויזיה לרוֹמָא להפיק , לערוך, לשַדֵּר ולנַהֵל את שידורי מונדיאל הכדורגל האיטלקי. בשובי לארץ כעבור ארבעים וחמישה ימים וארבעים וחמישה לילות ב- 12ביולי 1990, קִידֵם את פני מנהל טלוויזיה אחר. יוסף בר-אל. דומה היה כי בחירת יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה משנית בחשיבותה רק למונדיאל האיטלקי. העיתונות הישראלית לגווניה השונים דנה והעניקה Space עצום למכרז רשות השידור ודנה שעסק בבחירת מנהל טלוויזיה חדש. נסים משעל היה עיתונאי מצוין בעל הישגים איכותיים וכמותיים מרשימים לאורך שנים. אולם לא בטוח שידע לנהל. אין שום וודאות כי היה באמת מנהיג שידור שנועד לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואשר מסוגל לכפות את מרותו על כתביו.

התככים והמניפולציות הפוליטיות בתוך ומחוץ לרשות השידור פעלו במלוא עוזם. מנהל הטלוויזיה הזמני נִסִים מִשעַל המוכשר הוּדַח. זאת הייתה הפתעה מפני שנסים משעל היה עיתונאי בעל שיעור קומה ומוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור. הוא היה איש חטיבת החדשות והוכיח את עצמו בכל זירה עיתונאית בארץ וגם כשליח רשות השידור לארה"ב. התרוצצו אז שמועות כי ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר לא מחבב (בלשון המעטה) את מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל מפני שלא הצליח לרסן את הכתב המדיני שלו יִגְאָל גוֹרֶן. יִגְאָל גוֹרֶן שָב וביקר את פעולות הממשלה בראשות יִצְחָק שָמִיר וביקש הסברים מראשה. ראש הממשלה יצחק שמיר נענה לבקשת יִגְאָל גוֹרֶן והעניק לו ריאיון אך התנה בשיחה מוקדמת ביניהם כי מספר שאלות רגישות לא יישאלו . משהפר כתב הטלוויזיה את ההסכם השיב לו ראש הממשלה, "הרי סיכמנו כי את השאלה הזאת לא תשאל". יִצְחָק שָמִיר כה רגז על יִגְאָל גוֹרֶן עד שקטע את הריאיון במהלכו, ניתק את המיקרופון הזעיר (Neck microphone) המותקן על דש חליפתו, התרומם מכיסאו ונפנה לדרכו. הריאיון עם ראש הממשלה וקטיעתו שודר בהבלטה ב- "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית As is, כמו שהוא. כולם ראו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כיצד ראש הממשלה רותח מזעם ו- מנתק את המיקרופון ומסתלק מחומם מיִגְאָל גוֹרֶן. יצחק שמיר לא שכח ונסים משעל שילם את המחיר. הבחישות וההתערבויות הפוליטיות במינויים פרסונאליים בכירים בתוככי רשות השידור היו מנת חלקה מקדמת גברו. פעם ניסו להסתיר זאת. עכשיו עשה זאת ראש הממשלה יצחק שמיר בגלוי. הוא דרש במפגיע ב- 9 ביולי 1990 משלושת נציגי מפלגת הליכוד בוועד המנהל וממנכ"ל רשות השידור אריה מקל הנוטלים חלק בוועדת המכרז הבוחרת למחרת במנהל טלוויזיה חדש, לתת את קולם ליוסף בר-אל ובשום אופן לא לנסים משעל. דוברי ראש הממשלה פרסמו את הצַו בפרהסיה כדי לא לתת לשליחי הליכוד בוועד המנהל של רשות השידור כל אפשרות לחמוק מההוראה הבלתי כתובה. ראש הממשלה יצחק שמיר רצה במינויו של יוסף בר-אל האיש שהבטיח לוֹ לנהוג ביד קשה בעיתונאים הסוררים ולעשות סדר בבלגן. מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי אחימאיר כי תמיכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר ביוסף בר-אל נובעת מאכזבתו ממצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מאופן ניהולה הבלתי תקיף, ומאיך שהיא נראית עכשיו. נסים משעל הצטייר אצל ראש הממשלה יצחק שמיר כמנהל טלוויזיה חלש שהעובדים לא סרים למרותו. שני אנשי טלוויזיה נוספים יוסי צֶמַח בימאי בעל מוניטין עצום ומנשה רָז הגישו אף את מועמדותם לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך בהיותם חסרי גב פוליטי איש לא ספר אותם.

טקסט תמונה : קיץ 1969. ראשית ימיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שזה אך נעמדה על רגליה. זיהוי הנוכחים בתמונה : יגאל גורן (במרכז) בתחילת דרכו בטלוויזיה ישראלית הציבורית. מנהל שירותי הפקה יוסי לנדאו (במרכז), ומימין, הבימאית היפה רינה הררית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 9 ביולי 1990. עיתון "ידיעות אחרונות". כתבת העיתון גב' רבקה נוימן מדווחת כי נציגי הליכוד הוועד המנהל של רשות השידור יצביעו בעד מועמדותו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה בוועדת המכרז המתכנסת למחרת ב- 10 ביולי 1990. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

ראה גם "הארץ" מ- 9 ביולי 1990. עיתון "חדשות". כתבת העיתון רונית אנטלר קובעת מפורשות כי ראש הממשלה יצחק שמיר הורה לנציגי הליכוד בוועד המנהל לבחור ביוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה. 

טקסט מסמך : 9 ביולי 1990. עיתון "דבר". כתבת העיתון גב' עירית רוזנבלום מדווחת לקוראיה אודות התככים, הוויכוחים, והמאבקים הפוליטיים המתנהלים בתוככי הוועד המנהל של רשות השידור והנוגע לבחירת מנהל טלוויזיה חדש. (באדיבות ארכיון עיתון "דָבָר" ואנשי בית אריאלה בתל אביב).

נִסִים מִשְעַל נלחם מלחמה אבודה. היה זה ידידו יִגְאָל גוֹרֶן שהכשיל אותו ברגע האחרון. הוא, נסים משעל הצטייר אצל ראש הממשלה כאיש חלש שאיננו מסוגל לשלוט בעובדיו. במקומו של נסים משעל מינתה ועדת המכרזים של רשות השידור ביום שלישי – 10 ביולי 1990 פה אחד את יוסף בר-אל לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד קיץ 1993. וועדת המכרזים שהורכבה משבעת חברי הוועד המנהל בראשות היו"ר אהרון הראל, המנכ"ל אריה מֶקֶל עצמו, ושני העיתונאים אריה אבנרי ועמוס בן ורד נציגי אגודת העיתונאים התל אביבית והירושלמית העדיפה את יוסף בר-אל שהתמחה בשידורי טלוויזיה על גבול התעמולה בשפה הערבית בשנות ה- 70 ו- 80 והאמין בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית כמתווה מדיניות שידור אלקטרונית (כפי שכתב דן שילון בספרו "בשידור חי" בהוצאת "ידיעות אחרונות" מ- 1998) – על פניו של נסים משעל הרענן והחכם. חיש מהר התברר כי הבחירה ביוסף בר-אל הייתה שגיאה פַטָאלִית ובְכִיָיה לדוֹרוֹת. היו לכך השלכות שליליות מרחיקות לכת בהמשך הדרך . ראה גם הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "רוֹש ולענה" במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". העיתונאיות שסיקרו את תהליך הבחירה דיווחו כי יוסף בר-אל הבטוח בניצחונו בכל מקרה התקשר לביתו של הח"כ ומזכ"ל מפלגת העבודה מיכה חריש ואיים כליו כי אם שלושת נציגי העבודה בוועד המנהל של רשות השידור דליה איציק, רוני פיינשטיין, והיו"ר אהרון הראל לא יצביעו בעדו הרי שהמפלגה תינזק לאחר מינויו.

טקסט תמונה :  זהו נסים משעל ב- 1990. עיתונאי מוכשר ועתיר הישגים. אהבתי אותו והערכתי אותו. הוא היה מועמד ראוי לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקיץ 1990 ותיקווה גדולה להנהגת השידור הציבורי בכללו, אך תככים פוליטיים בתוככי הוועד המנהל של רשות השידור מנעו את מינויו. רשות השידור החמיצה אותו אך דאגה שלא לפסוח על יוסף בר- אל. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : יוסף בר- אל נבחר ב- 10 ביולי 1990 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא עקף את נסים משעל בסיבוב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה עיתון "הארץ" מ- 11 ביולי 1990. העיתונים "הארץ" ו- "ג'רוזלם פוסט" מסקרים את בחירת יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת ההתמקחות הפוליטית בין חברי הוועד המנהל לבין עצמם בעניין הבחירה והעדפתו של יוסף בר-אל על פני נסים משעל. 

טקסט מסמך : 11 ביולי 1990. לפני כרבע מאה של שנים. סיקור של הכתבת רבקה נוימן בעיתון "ידיעות אחרונות". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

ראה עיתון "חדשות" מ- 11 ביולי 1990. לפני כרבע מאה של שנים. סיקור של הכתבת רונית אנטלר בעיתון "חדשות". 

טקסט מסמך : 11 ביולי 1990. סיקור של הכתבת פאר-לי שחר בעיתון "על המשמר" (פאר לי שחר היא היום עיתונאית ושדרנית ברדיו "קול ישראל"). (באדיבות ארכיון "על המשמר" ואנשי בית אריאלה בתל אביב).

טקסט מסמך : 11 ביולי 1990. סיקור של הכתבת הילה גבריאל בעיתון "דבר". (באדיבות ארכיון "דבר" ואנשי בית אריאלה בתל אביב) .

יוסף בר-אל היה מועמדו הוודאי והמובהק של ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר (על פי עדותו של יצחק נבון כפי שהעיד בפניי בעת מחקר וכתיבת שני הספרים "8 ימי בראשית" ו- "רוש ולענה". אולי מפני שראה בו לא רק איש בעל יכולות ניהול אלא גם איש מסודר ונאמן השלטון. נסים מִשְעָל היה לאין ערוך כּישרוני יותר מיוסף בר-אל אך נחשב לעיתונאי עצמאי מידַי. ניתנה ההוראה הבלתי כתובה לנציגי הליכוד בוועד המנהל של רשות השידור החברים שלמה קוֹר, אַמְנוֹן מֶנְדָה, אוּרִי אוֹרֶן המאיישים את וועדת המכרזים ובראשם יו"ר הוועדה המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל לתמוך ללא סייג במועמד ראש הממשלה. גם נציג המפד"ל בוועד המנהל של רשות השידור אוּרִי פַלָח הרים את ידו עבור יוסף בר-אל. ההצבעה בוועד המנהל של רשות השידור על מינוי מנהל לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה פוליטית מעיקרה . נושא ההצבעה לא היה על כּשרון ומקצוענות טלוויזיונית אלא על יישור קו ונאמנות פוליטית לכל ראש ממשלה כזה או אחר . וודאי במקרה הזה בו מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל היה פרי בחירה ומינוי אישי של ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר. אַרְיֵה מֶקֶל היה נאמנו של יִצְחָק שָמִיר ברשות השידור [2] והליך המינוי לתפקיד הרם היה יפה והתאים לבחירתו של יוסף בר-אל . הרמת הידיים הראשונה בוועד המנהל הייתה מפוצלת ולא אחידה. יוסף בר-אל זכה אומנם ברוב קולות אך הייתה לו גם אופוזיציה . שניים הצביעו נגדו. שמונה הצביעו בעדו. פתאום התעורר אַמְנוֹן מֵנְדָה ז"ל נציג הליכוד כפי שסיפר לי לאחר ימים : "הצעתי לערוך סיבוב נוסף של הצבעה שבו ירימו את ידם בעד יוסף בר-אל כל עַשֶרֶת חברי וועדת המכרז כדי למנוע מחלוקות ולזות שפתיים" . אמנון מֶנְדָה ז"ל זכר בשיחות התחקיר עמי : "רציתי שכולם יישרו קו עם רצונו של ראש הממשלה יצחק שמיר. רציתי שיבשרו לציבור בישראל כי מנהל הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית נבחר פה אחד לתפקידו רב האחריות. ראיתי בעובדה הזאת מניעת מחלוקות עתידיות בתוך רשות השידור. הצבעה פה אחד הייתה אינטרס שלי כחבר בוועד המנהל של רשות השידור".

טקסט תמונה : זהו אמנון מנדה ז"ל חבר בוועד המנהל של רשות השידור בשנת 1990. הוא ארגן הצבעה חוזרת בוועדת המכרזים ב- 10 ביולי 1990 כדי ליצור דימוי של בחירה אחידה פה אחד בעד מינויו שליוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הניסיון הצליח. בסבב ההצבעה השנייה זכה יוסף בר- אל בקולם של כל עשרת אנשי וועדת המכרזים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

להפתעת הכול זכתה בקשתו של אמנון מֶנְדָה להיענוּת מלאה. כל עשרת חברי וועדת המכרזים הרימו בסֶבֶב השני את ידם עבור מועמדו המועדף של ראש הממשלה. לא רק שלושת נציגי מפלגת העבודה בוועד המנהל דליה איציק, רוני פיינשטיין ויו"ר הועד המנהל עצמו אהרון הראל עשו כך אלא גם שני העיתונאים שכיהנו בוועדת המכרזים : עמוס בֵּן וֶרֶד מעיתון "הארץ" איש אגודת העיתונאים הירושלמית ואַרְיֵה אָבְנֵרִי מ- "ידיעות אחרונות" המשויך לאגודת העיתונאים התל אביבית. שניהם נגררו אחרי הרוב והתנדבו לאמץ את בקשת אמנון מנדה. יוסף בר-אל זכה בניצחון מוחֵץ.

הערת אגב שלי הנוגעת לגב' דליה איציק : גב' דליה איציק גילתה אהדה והערכה רבה במשך שנים רבות ליקירה בטלוויזיה וברשות השידור יוסף בר- אל . טעמיה שמורים עִמָה. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון בבושת פנים את יוסף בר-אל מהכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור. 13 שרים תמכו בהדחה המיידית של מנכ"ל רשות שידור מכהן. שני שרים היו נגד. השרה דליה איציק אוהבתו של יוסף בר-אל התייצבה על רגליה האחורית נגד הדחה. יחד עם השר מאיר שטרית תמכה דליה איציק נמרצות והצביעה בעד השארתו של יוסף בר-אל בתפקידו. היא עשתה כל אשר לאל ידה כדי להשאיר את יוסף בר-אל על כנו. זה לא עלה בידה. ראה הספר, "רוש ולענה". אני שָב ל- 10 ביולי 1990.

 טקסט מסמך : 11 ביולי 1990. ידיעה של עיתונאית "מעריב" אילנה באום. יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה מכריז בפומבי ב- 11 ביולי 1990 בעיתון "מעריב" על ניצחונו במכרז למנהל הטלוויזיה. "אני מרגיש על הכיפאק – ידעתי שאנצח", הצהיר. להכרזת הניצחון שלוֹ והזכייה במינוי היה צליל וגוון טוֹן של דברי שחץ כאילו מדובר בתחרות כדורגל. רבים שאלו את עצמם למי הייתה נחוצה הצהרת הרהב הזאת ומתי העז קודם לכן מנהל טלוויזיה כלשהו להתרברב בעיתונות הארצית בעניין ניצחונו במכרז לתפקיד רב האחריות שאין בו שום זכויות אלא רק חובות. (באדיבות "מעריב").

מזכ"ל מפלגת העבודה מִיכָה חַרִיש תקף באותו יום בחריפות רבה את דַלְיָה אִיצִיק , רוני פיינשטיין ז"ל ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל ז"ל נציגי מפלגת העבודה בוועד המנהל על שתמכו במועמדות יוסף בר-אל לתפקיד מנהל הטלוויזיה . תמיכת נציגי מפלגת העבודה ביוסף בר-אל הולידה וויכוח מר בתוככי המפלגה . במקביל תקף מיכה חריש גם את ראש הממשלה יצחק שמיר על הפוליטיזציה שהִשליט במכרז מנהל הטלוויזיה בו כפה על חברי הליכוד הצבעה כיתתית . מיכה חריש סיפר בפומבי  [3] כלהלן : "יוסף בר-אל טִלפֵּן אליו שלושה ימים לפני המכרז , ואיים עליו במרומז שאם מפלגת העבודה לא תתמוך בו היא תצטער על כך" . (הטקסט המצוטט נלקח מהפוסט של העיתונאית גב' הילה גבריאל כפי שהתפרסם בעיתון "דבר" ב- 11 ביולי 1990) .

טקסט תמונה : 10 ביולי 1990. מזכ"ל העבודה מיכה חריש . נציגי מפלגת העבודה בוועד המנהל של רשות השידור היו"ר אהרון הראל ז"ל, גב' דליה איציק, ורוני פיינשטיין ז"ל לא שעו להוראתו להצביע בעד מועמדותו של נסים משעל והרימו ידם בעד מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה באדיבות מיכה חריש. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מינוי יוסף בר-אל ב- 10 ביולי 1990 לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה פוליטי ולדאבון לֵב לא מקצועי. הממנים היו פוליטיים. והמשחק הפוליטי היה מכור מראש. נשאלו אז הרבה שאלות והורמו גבות, מה פתאום נבחר דווקא יוסף בר-אל ? איזה אינטרס היה למשל לנציגת מפלגת העבודה בוועד המנהל של רשות השידור גב' דליה איציק להצביע בעד מועמד הליכוד שהתפרסם כאיש טלוויזיה חסר יושרה מקצועית, נטול כישרון, ושהוגדר ע"י אנשי מקצוע בטלוויזיה כתועמלן שידור, כדי למנותו לתפקיד עיתונאי כל כך חשוב ורב אחריות. חמש עשרה שנה אח"כ בחודש מאי 2005 חשפה ממשלת ישראל את קלונו של יוסף בר-אל ברבים כמנכ"ל מושחת המשתמש בשוחד מסך, והדיחה אותו בבושת פנים מכס מנכ"ל רשות השידור. אך בל אקדים את המאוחר. ראה הספר עב הכרס, "רוש ולענה" בסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ועוסק ב- קורות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם (מאז 1884) ובארץ (מ- 1966). היה ברור שהאיש הזה יוסף בר-אל נבחר להתייצב ברוֹם אחת הפסגות של השידור הציבורי בשל קשריו ולא בגלל כישוריו. יוסף בר-אל ניהל במשך שנים רבות סניף טלוויזיה קטן ולא חשוב שאשנבו הצַר נפתח לציבור הערבי בקושי מידי כשעה וחצי ביום. תשעים דקות ס"ה. הוא לא חולל נצורות בעשרות שנותיו בשידוריו בשפה הערבית ושיווק את שידוריו לציבור שלו כקומיסר פוליטי . דן שילון התייחס לתופעת יוסף בר- אל בספרו "בשידור חי" ולא ירא להגדיר אותו כתועמלן טלוויזיוני. הוא לא היסס להרחיב את היריעה בספרו , וכתב כלהלן : " יוסף בר-אל האמין בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית. לא היה פוליטיקאי שלא הצליח להתברג למהדורת החדשות בשפה הערבית טלפון לעורך, לכתב, או למנהל – וצוות צילום הוחש ללשכת השר. מהדורות החדשות בשפה הערבית הפכו עד מהרה לאוסף לא מקרי של אינטרסים פוליטיים, של כיבודים, ו- 'עליות לתורה'. ראשי ממשלות, שרים , ופוליטיקאים עשו במהדורות החדשות בשפה הערבית כבתוך שלהם כמעט כמו בתחנות הטלוויזיה שמעבר לגבול – בירדן, מצרים , וסוריה. זו הייתה התקופה שבה נולד הביטוי 'שוחד מסך' " [4] . זאת טרגדיה מקצועית בה איש תקשורת מוביל של שידור ציבורי במדינה חופשית מבקש לרצות את הפוליטיקאים . שידורי רשת הטלוויזיה בשפה העַרבית אותה ניהל במשך שנים ארוכות נפלו בהרבה באיכותם וערכם מהשידורים בשפה העִברית , ונשאו עמם רייטינג דָלִיל עד למאוד .

טקסט תמונה : 7 בספטמבר  1989. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית ברוממה – ירושלים. שלושה עיתונאי טלוויזיה בכירים בטלוויזיה בשפה הערבית, משמאל לימין : שלמה גנור, יוני בן מנחם, ויחזקאל "זיקי" יעקבי, מראיינים את ראש הממשלה יצחק שמיר. (לע"מ תמורת תשלום).

ראש הממשלה יצחק שמיר מינה באפריל 1989 את אריה מקל למנכ"ל רשות השידור . אריה מקל בתמיכתו של יצחק שמיר היה האיש המרכזי שקידם את מינויו של יוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה ביולי 1990 . אח"כ הצטער צעד רב על המינוי הכושֵל כפי שהעיד בפניי מאוחר יותר . עיתונאי הטלוויזיה בשפה הערבית לא נפלו מעמיתיהם בחטיבת החדשות בעִברית אך אמינותם הייתה עמומה והועמדה בספק משום דעה מוצקה שרווחה בציבור מזה זמן רב כי הקברניט שלהם צועד שלוב זרוע עם השלטון .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 90 של המאה שעברה . שלישיית הצמרת של רשות השידור שתמכה במר יוסף בר- אל ובי בעת ובעונה אחת. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מני ווייצמן חבר הוועד המנהל של רשות השידור ויו"ר וועדת הספורט של המליאה, עו"ד מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שניהם יבד"ל, ואריה מקל ז"ל מנכ"ל רשות השידור. שלושתם היו אנשים ישרי דרך שגילו יחס אוהד וחם לשידורי הספורט בטלוויזיה. (צילום של מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1992. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוליד עד מהרה מאבק כוחות עיקש בינו לבין מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל האיש שתמך בראשית ההליך במהלך המינוי (מאבק שעוד אדוּן בו).  לאחר שנים אמר לי אַרְיֵה מֶקֶל כלהלן : "הבחירה ביוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הייתה הוראה מפורשת של ראש הממשלה יצחק שמיר . עניין הכישרון , הידע , והיכולת שלו לא עמדו כאן לדיון ולא למבחן . יצחק שמיר העדיף את יוסף בר-אל בתפקיד הזה ולא רצה את נסים משעל. ההוראה שלו אלי כמנכ"ל רשות השידור הייתה למנות את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית", והוסיף, "יואש , לא תאמין עד כמה האיש הזה יוסף בר-אל נשאר זר ואיננו מעורה בתרבות הישראלית שלנו. דיברנו באיזה הקשר תרבותי  שהוא על שחקנית הקולנוע, הטלוויזיה, והתיאטרון ענת עצמון , והוא שאל אותי מי זאת…? הוא לא שמע עליה". מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה החדש יוסף בר-אל שהתמנה זה עכשיו לתפקידו למדו בתוך פרק זמן קצר לא רק שלא לאהוב האחד את השני אלא גם לא להעריך איש את רעהו. בלשון המעטה. אירוני לחשוב שדווקא המנכ"ל אריה מֶקֶל היה זה שנשא דברים בשבחו של המנהל החדש בתום הבחירה, וכך אמר : "אני סבור שבחירתו של יוסף בר-אל היא בחירה טובה שתאפשר לפתוח דף חדש בטלוויזיה. זוהי תקופה מסובכת , אנחנו נכנסים לעידן התחרות", והוסיף בהדגשה, "אין טוב מיוסף בר- אל, אני שמח שנבחר מנהל מנוסה . עובדה שהוא נבחר פה אחד". אריה מֶקֶל (מינוי פוליטי כנאמן ראש הממשלה יצחק שמיר) היה מספיק נבון לדעת שהצבעה פה אחד של חברי הועד המנהל והיו"ר (כולם מינויים פוליטיים מטעם מפלגותיהם) בעבור מועמד כלשהו איננה מעידה בהכרח על המצוינות של האיש. המנכ"ל נאם לפרוטוקול והיה עתיד להצטער חיש מהר על השבחים שהעניק בטרם עת למנהל הטלוויזיה החדש שלוֹ שנבחר למשרה הרמה רק לפני דקות ספורות . מייד לאחר שנבחר לכהונה הרמה הצהיר יוסף בר-אל ב- 10 ביולי 1990 בעיתון "מעריב", "אני מרגיש על הכיפאק, ידעתי שאנצח, אני מודה לכל העשרה שהצביעו עבורי ובמיוחד לאותם אחדים שהאמינו בי לאורך כל הדרך" [5].

ביום רביעי – 2 במאי 1990, נפגשנו נסים מִשְעַל ואנוכי עם אריה מֶקֶל בעניין תכנון לוח השידורים הסופי של מונדיאל איטליה. נסים משעל כמנהל הטלוויזיה החדש (במקומו של חיים יבין) היווה פיצוי מושלם ומשקל נגד למינויו של אֵלִימֶלֶך רָם למנהל חטיבת החדשות (במקומו של יאיר שטרן). נסים משעל היה עֵר לחשיבות שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה שנבחר זמנית לנהל אותו. הוא היה אדם מוכשר, אינטליגנטי, וחריף שכל וגם מהיר ביצוע. חושב, שוקל, מחליט מייד. הייתה לי עמו שפה משותפת. תליתי בו תקוות רבות . בעיקר לקראת המלחמה העקובה מרייטינג המתפתחת נגד ערוצי הכבלים ובראשם ערוץ הספורט מס' 5. קיוויתי שהפוליטיקאים יבחינו בכישוריו וימנו אותו לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באורח קבע. הייתי בטוח אז שהוא יגיע לגדולה ניהולית . מה חבל שזה לא עבד ככה. אֵלִימֶלֶך רָם מנהל חטיבת החדשות היה אדיש (כעיתונאי ואיש חדשות) לאירועי הספורט החשובים לעומת נסים מִשְעַל ש- חשב שהם יתרון . אֵלִימֶלֶך רָם ראה במחלקת הספורט נטל ובשידוריה מעמסה. הוא לא התמצא לחלוטין בכל מערך ההפקה המסובך והמורכב של שידורי הספורט (כפי שהעיד בפניי בימים ההם -בזמן ההוא) , לבטח לא בסבוכים ביותר, אלה שעסקו במונדיאלים ובאולימפיאדות . זה היה רחוק ממנו כמזרח ממערב, זר לו, וזה גם לא עניין אותו. הוא היה קריין חדשות בעל מוניטין בשעתו ברדיו "קול ישראל", ואח"כ איש חדשות מובהק בחטיבת החדשות ששל דן שילון עד שהיה בעצמו מאוחר יותר מנהל חטיבת החדשות שמחלקת הספורט בראשותי הייתה כפופה לו.

טקסט תמונה : אלימלך רם ז"ל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 1993 – 1989. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 17 ביולי 1989 נפגשנו מנהל הטלוויזיה חיים יבין ואנוכי עם מנכ"ל רשות השידור החדש אריה מֶקֶל שהחליף את אורי פורת וכיהן בתפקידו כשלושה חודשים בלבד. הצגתי בפני אַרְיֵה מֶקֶל את היערכות מחלקת הספורט בשני המישורים, הלאומי והבינלאומי. זה היה כשנה לפני מונדיאל איטליה 1990. אריה מֶקֶל היה קואופרטיבי. הוא הבין את משמעות האתגר וחשיבות האירוע והבטיח לי לעשות את המרב לשדר ישיר 46 משחקים מהטורניר (מתוך ה- 52) כמבוקשי.

טקסט מסמך :  17 ביולי 1989. מסמך הפגישה עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין יבד"ל, בן 89 היום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עזיבתו של יאיר שטרן את ניהול חטיבת החדשות בקיץ 1989 הייתה אובדן (גדול) עבורי. יאיר שטרן סייע בידי במשך שֵש שנות ניהולו את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לעַצֵב את שידורי הספורט באמצעות הקצאת תקציבים וציוד הפקה. הוא היה לי משענת איתנה, קשוב לרעיונותיי, ותומך מובהק במרבית יוזמות השידור שלי. לא רק בשל אהדתו הטבעית לשידורי הספורט אלא בגלל אהבתו את המרקע הציבורי. הוא היה מבין הבודדים בעת ההיא בצמרת הניהול שהבין את הצורך בשיבוצם של אירועי הספורט הרלוואנטיים כנדבך שידור הכרחי בפירמידת ה- Media, ואת תרומתם בעיצוב לוח השידורים הציבורי הכללי. אחת מתכונותיו החשובות כמנהל ראשי של ישיבות ופגישות רבות הדנות ומטפלות בתכנון מערכי השידור בטלוויזיה הישראלית הייתה יכולתו להבחין בין עיקר לטפֵל ולהכריע במהירות. אַרְיֵה מֶקֶל מינה אותו לתפקיד כתב רשות השידור בוושינגטון. לפני שטס למשימת כתב הרשות ב- ארה"ב שלח לי מר יאיר שטרן ב- 4 ביוני 1989 מכתב פרידה חם [6] כלהן :

טקסט מסמך :  4 ביוני 1989. זהו מסמך ההערכה המקורי ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של 1989 – 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחקי גביע העולם היו אמורים להיפתח ביום שישי – 8 ביוני 1990, בשש בעֶרֶב באִצטדיון היפהפה של "סַן – סִירוֹ" (San Siro) במִילָאנוֹ, במשחק בין אלופת העולם ארגנטינה לקמרון, אך עדיין הייתי עסוק יחד עם נסים משעל בשכנוע מנכ"ל רשות השידור אריה מקל בחשיבות השידורים הישירים של המונדיאל בטלוויזיה הישראלית הציבורית . חלקם "נפלו" על חשבון זמנה של הטלוויזיה בשפה העַרבית (בין 18.30  ל- 20.00) והתנגשו עם השידורים של יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה ׁ(כאמור בשפה הערבית) . פקודת מבצע השידורים טרם נכתבה על ידי. גם עניין מגורי הצוותים טרם הושלם . העניינים ברשות השידור התנהלו כרגיל על מי מנוחות. לכולם היה שם זמן . המנכ"ל זימן לפגישה תיאום את נסים משעל מ"מ מנהל הטלוויזיה, את יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית, ואותי. אַרְיֵה מֶקֶל רצה לשמוע את טיעוניו של יוסף בר-אל כנגד בקשתי המפורשת לשָדֵר ישיר במלואם את כל משחקי המונדיאל של איטליה 1990, או לפחות את רובם, גם על חשבון זמן השידור של יוסף בר-אל. יש לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעיה עם המונדיאלים המתקיימים על אדמת אירופה. סיפור גרוטסקי ועצוב. הם מטרידים ומפריעים את מנוחתו של יוסף בר-אל . שעות המשחקים של מונדיאל איטליה 1990 שכל מדינת ישראל רוצה לראותם בטלוויזיה מתנגשים בשֵש בערב עם השידורים בשפה הערבית שהם בתחום שליטתו של יוסף בר-אל בין שֵש וחצי לשמונה בעֶרֶב . הוויכוחים הפתטיים האלה התנהלו גם בשידורי גביע העולם של מערב גרמניה ב- 1974 וספרד 1982.

טקסט תמונה :  נובמבר 1989. הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 על ידי בעיצומה. אנוכי במשרדי מחלקת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : "הספר "בשידור חי" של דן שילון מ- 1998.

[2] מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל בשנים 1993 – 1989 שהיה איש מעשי, חכם, נעים הליכות , ובעל חוש הומור עוקצני אמר לי בכמה הזדמנויות את דעתו המגובשת על מנהיגות וניהול הרשות כלהלן : "עם כל הכבוד אני לא שוכח מי שלח אותי לרשות ומי מינה אותי לתפקיד. רשות השידור חייבת להתנהל בהוגנות ומכובדות בעת סיקור פעולותיה של ממשלת ישראל. אני כמנכ"ל רשות השידור אדאג כך יהיה. אינני מתכוון להתאבד פוליטית".

[3] ראה נספח : על פי כתבה של העיתונאית גב' פאר- לי שחר בעיתון "על המשמר"  מתאריך 11 ביולי 1990.

[4] ראה נספח : סיפרו של דן שילון "בשידור חי" עמוד 76  (הוצאת "ידיעות אחרונות" / ספרי חמד).

[5] ראה נספח : על פי כתבה של העיתונאית גב' אילנה באום בעיתון "מעריב" מתאריך 11 ביולי 1990.

[6] ראה נספח : מכתב פרידה של יאיר שטרן אלי מתאריך 4 ביוני 1989, לפני טיסתו לוושינגטון.

הערה 1 . הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

פוסט מס' 1022. הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת לכל המאוחר ב- 2022 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר על ידי הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 1022 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 30 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה (2). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו של איש בלתי מוכשר בשם יוֹסֵף בַּר-אֵל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים ההם בזמן ההוא של יוסף "טומי" לפיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל ייבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים. מדובר בסיפור מדהים . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מְנָחֵם בֵּגִין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל , סירבו להצעתו של זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים . ב- 1 באפריל 1984 התמנה אורי פורת ז"ל ע"י ממשלת יִצְחָק שָמִיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מינוי קבע מאפריל 1986 עד נובמבר 1989 . ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אוּרִי פּוֹרָת . לראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר נמאס מאוּרִי פּוֹרָת והוא לא רצה בו עוד . אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל שירש את חַיִים יָבִין (נִסִים מִשְעַל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִֹּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל . הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי . מוטי קירשנבאום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ש- לא להאריך את תקופת ניהולו של יוסף בר-אל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע משימה סבוכה ורָמָה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, את מר יָאִיר שְטֶרְן .

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ואח"כ המנהל הקבוע יוסף בר-אל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 0:1 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור יָשָן ומנהל טלוויזיה חָדָש , יוֹסֵף בַּר-אֵל. לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר. ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

טקסט תמונה :  זהו נִסִים מִשְעַל ב- 1990. עיתונאי מוכשר ועתיר הישגים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם מראיין שנון , חד , ומהיר . תבוסתו במכרז ההוא ב- 10 ביולי 1990 על משרת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ליוסף בר-אל הייתה במידה רבה אובדן של השידור הציבורי כולו . נסים משעל הוא איש טלוויזיה נבון, שקול, מהיר תפישה, ומוכשר אך תככים פוליטיים בתוככי הוועד המנהל של רשות השידור מנעו את מינויו. רשות השידור החמיצה אותו ובמקביל דאגה שלא לפסוח על יוסף בר- אל. אהבתי והערכתי את נסים משעל. אי זכייתו במכרז ההוא למשרת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה בבחינת מקח טעות ושגיאה חמורה ביותר. איך אפשר בכלל להשוות את איכותו ורמתו עם זאת של יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

שני גופי שידור טלוויזיוניים תחת קורת ניהול משותפת של רשות השידור : הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִברית וגם בשפה העַרבית ב- 1990.

ב- 1974 היה ארנון צוקרמן הבוס הישיר של יוסף בר-אל ולא עשה לוֹ שום חשבון. הוא קבע תזה בה הצופים משלמי האגרה חשובים יותר מכל אחד אחר וגם יותר מיוסף בר-אל. הטלוויזיה בעַרבִית תבעה לשלוח שַדָּר משלה לצדם של דן שילון, אלכס גלעדי, ויאיר שטרן, אך ארנון צוקרמן נִפְנֵף אותם ועמד בפרץ כחומה בצורה. "שיפסיקו לבלבל את המוח", אמר לאנשי הטלוויזיה בשפה הערבית, והוסיף, "הצופים הערביים אזרחי מדינת ישראל מבינים עִברית ואני בטוח שהם ייהנו מהשידורים של דן שילון". סַלִים פַתָּאל ויוֹסֵף בַּרְ-אֵל מובילי השידור בשפה הערבית בטלוויזיה נכנעו. את אותו תוכן הדברים אמר פחות או יותר מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ליוסף בר-אל ערב הרכבת משלחת הטלוויזיה לסיקור אולימפיאדת מינכן באוגוסט – ספטמבר 1972. יוסף בר- אל תבע במפגיע לצרף למשלחת את איש הספורט שלו מַחְמוּד אָבּוּ בָּאכֶּר . שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל סירב (ראה הטרילוגיה המפורטת של "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972").

לתוך קלחת השידורים ההיא של סיקור המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 שהפכו לאולימפיאדת דמים , ניסו להידחס יוסף בר-אל שהיה אז מנהל מחלקת השידורים בשפה הערבית ועורך הספורט שלו מחמוד אבו באכר. שניהם היו כפופים למנהל הטלוויזיה דאז ישעיהו "שייקה" תדמור . כבר בימים ההם שרר מתח שידורים עַז בין הטלוויזיה בשפה העַרבית לבין השידורים בשפה העִברית . ליוסף בר-אל הייתה סיבה טובה כל השנים לפַתֵּח רגשי נחיתות . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור ומנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל פסחו עליו ועל מַחְמוּד אַבּוּ – בָּאכֶּר עורך הספורט שלו. הם לא ספרו אותם. מחמוד אבו באכר נעלב עד עמקֵי נשמתו ושלח מכתב תלונה חריף מאין כמוהו לבוס שלו יוסף בר-אל נגד הנהלת רשות השידור המוחה על אי הכללתו בצוות השידור האולימפי. הנימוק הראשון שעלה במכתבו של עורך הספורט בשפה הערבית היה היבט הסברתי ולא ההיבט העיתונאי. בכך הייתה חולשתו של מכתב המחאה הזה. צופי הטלוויזיה הערביים במדינת ישראל מדברים עברית ואינם זקוקים לשדר בשפה הערבית כדי לקלוט את האינפורמציה האולימפית. טוב היה אילו מַחְמוּד אָבּוּ בָּאקֶר היה מתעלם מ- חשיבות "ההסברה" ומדגיש את חשיבות הדיווח והסיקור העיתונאי בטלוויזיה [1]. היה מוטב אילו הציע את עצמו כתגבורת של שַדָּר – עיתונאי בצוות האולימפי של דן שילון ואלכס גלעדי ולא כנציג בלבדי של הסקטור הערבי. ראיונות עתידיים שלו עם ספורטאים ערביים שמגיעים ממדינות שונות לאולימפיאדת מינכן 1972 מעניינים את כלל הציבור בישראל, והיתרון הראשון שלהם נובע מכך שטמון בהם מידע עיתונאי – חדשותי ולא הסברתי.

טקסט מסמך : 31 ביולי 1972. זהו המסמך המקורי ששלח מחמוד אבו בכר עורך הספורט בטלוויזיה בשפה הערבית למנהל הישיר שלו יוסף בר- אל. המכתב נכתב בדם ליבו אך עסק בהיבטים הסברתיים במקום בדיווח עיתונאי. המכתב חשף היטב את רגשי הנחיתות הטבועים באנשי הטלוויזיה בשפה הערבית לעומת כתבי ושדרי מחלקת הספורט של הטלוויזיה בשפה העברית בראשותו של דן שילון, וגם את הקנאה היוקדת בהם. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

יוסף בר-אל קיבל נִפעם ונרגש את המכתב של עורך הספורט שלוֹ. בו במקום שלח אותו בהתלהבות בצירוף המלצה שלוֹ למ"מ מנהל הטלוויזיה באותה שעה יצחק "צחי" שמעוני (בהיעדרו של המנהל הקבוע ישעיהו "שייקה" תדמור), בו הוא תומך בהטסת מחמוד אבו באכר לאולימפיאדת מינכן 72', והוסיף, "אינני מסכים עם הסגנון אך מזדהה עם המשאלה ותומך בה…את כיסוי נסיעתו של עורך בודד בשפה הערבית ניתן לממן מתקציב החדשות בערבית ואין כל הצדקה לעורר "התמרמרות מיותרת" כשמדובר בסכומים פעוטים יחסית, הקשורים בהחלטות בעלות השפעה די עמוקה והמעוררת תסכולים שמקורם במשקעי העבר בעיקר…אני בטוח שניתן לתקן את המעוות", כך כתב יוסף בר-אל  [2].

יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ששימש כמנהל התוכניות ומילא באותו הרגע גם את תפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה בשל היעדרו הזמני של ישעיהו "שייקה" תדמור, העביר את המכתב למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והעיר בכתב ידו על גבי מכתבו של יוסף בר-אל, "זו הפעם הראשונה שאני שומע על פנייה כזאת ואינני רואה דרך לטפל בה כמ"מ. בהיעדרו של ישעיהו תדמור אני מעביר את הפנייה אליך".

טקסט מסמך : 31  ביולי  1972. זהו המסמך המקורי ששלח יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור בעניינו של עורך הספורט שלו מחמוד אבו בכר. המסמך הזה תויק והושלך לאוצר המלך. לא יצא ממנו כלום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת רשות השידור בראשות שמואל אלמוג ז"ל לא התייחסה ברצינות לבקשתו של יוסף בר- אל לשלוח איש משלו לאולימפיאדת מינכן 72'. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ביטל את בקשתו ודחה אותה על הסַף. מחמוד אבו באכר נשאר בבית ולא התפטר. גם הבוס הישיר שלו יוסף בר-אל לא נטש את משרתו . זה לא היה סוד שההנהלה הראשית של רשות השידור העניקה עדיפות יֶתֶּר ללא כל השוואה למחלקת הספורט של דן שילון על פני אנשי הטלוויזיה בשפה העַרבית יוסף בר-אל ומַחְמוּד אַבּוּ בָּאכֶּר. פער איכות עצום הפריד בין השתיים. הן היו רחוקות האחת מרעותה כרחוק מזרח ממערב. לא היה שום בסיס להשוואה.  צריך לציין שמחלקת הספורט בערבית תרמה פעמים רבות במו ידיה לחוסר מקצועיותה. השִיא היה כשהמערכת הספורט שלה בתמיכתו של יוסף בר-אל שידרה במשך שנים על המסך שלה את תחרויות ההיאבקות של גלדיאטורים מגוחכים ועלובים, "תפוש כפי יכולתך", שאין להן דבר עם הספורט, עם רוח הספורט, ועם הגינות המאבק. זוהי תוכנית זֶבֶל טלוויזיונית (Television Trash) של משחק מכור מראש ."משחק מכור מראש" הוא מונח שהומצא והוגדר בצורה נבונה ע"י אנשי רשתות הטלוויזיה של העולם הנאור. רשת הטלוויזיה הציבורית האנגלית ה- BBC דחתה בשאט נפש את תוכניות ההיאבקות "Catch as you can" והעיפה אותן לפח האשפה. ה- BBC מעולם לא הרשה ולא הסכים לשדר את "ה-Trash" הטלוויזיוני הזה על המסך שלוֹ , אך היא נרכשה ונקנתה בעיניים עצומות ע"י יוסף בר-אל מרשת הטלוויזיה העצמאית באנגליה ITV . בעת שיחות התחקיר שלי עם מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג ז"ל בערוב ימיו ב- 2005 בביתו ברמת אשכול בירושלים, שדנו ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" (הוא היה אחד ממחולליה בארץ) שאלתי אותו כיצד הרשה כמנכ"ל רשות השידור ועורך ראשי לשדר על מסך הטלוויזיה הציבורית חומרים שאין להם דבר עם רוח הספורט, טוהר הספורט, ויושרת התחרות הספורטיבית ? שמואל אלמוג השיב לי לי כי הוא לא כל כך התעניין בנושא אבל היה מודע בעקיפין לבעייתיות העניין. הוא הגדיר זאת בשפתו כלהלן : "קניית מִשדרי הנֶפֶל האלו של "Catch as you can" ושידורן על מסך הטלוויזיה הציבורית בישראל העידה על הרוכשים בישראל את מה שהעידה על מפיקיה ומחולליה באנגליה . זאת הייתה בושה וחרפה טלוויזיונית" . הוא רק לא ענה לי כיצד ומדוע התיר לשדר את חומרי הטלוויזיה הפסולים הללו על המסך הציבורי שהוא היה אחראי עליו.

[1] ראה נספח : מכתבו המחאה של עורך הספורט בערבית מחמוד אבו באכר מ- 31 ביולי 1972 המוחה על אי  הכללתו בצוות השידור של אולימפיאדת מינכן 1972.

[2] ראה נספח : מכתבו של יוסף בר- אל מ- 31 ביולי 1972 למ"מ מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני, המבקש לשלוח את עורך הספורט בערבית מחמוד אבו באכר לאולימפיאדת מינכן 72'.

לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את טורניר מונדיאל איטליה 1990.

ב- 1982 בספרד הייתה התמונה לא רק אחרת, אלא שונה באופן דרמטי. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל נכנע מהטעמים שלוֹ ליוסף בר-אל. הוא אומנם הפקיע מעֵת לעֵת את זמן השידורים של הטלוויזיה בערבית לטובת כדורגל אך היות והיה זקוק לנאמנות שלו פִּיצָה אותו כפי שמנכ"ל רשות שידור יודע לעשות במובנים אחרים. לעיתים מגוחכים ומעוררי תימהון. יוסף "טומי" לפיד שלח את סולומון מוניר שַדָּר הספורט בערבית כחבר מן המניין במשלחת השידור הרשמית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למונדיאל ספרד 1982 כדי שידווח לצופים מהמוניטור המוצב במשרד ב- IBC במדריד כאילו שאי אפשר לעשות זאת מהאולפן בירושלים . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ידע היטב כי השַדָּר בשפה הערבית לא ישדר ולוּ משחק אחד בשידור ישיר מעמדת שידור באצטדיון כזה או אחר ברחבי ספרד הענקית. הוא הורה ל- סולומון מוניר לשדר Off tube ובכך לעג במסווה עיתונאי לעיתונאות הטלוויזיונית הקלוקלת שמייצגים יוסף בר-אל ושליחו סולומון מוניר. הוא כפה עליהם אבסורד. לשדר Off tube מהמוניטור במדריד (דבר שכמובן אפשר לעשות אותו הדבר, את אותו ה- Off tube מהמוניטור בירושלים) העיקר שיהיה נציג בשפה הערבית במדריד 1982 כדי לסתום פיות ולמנוע מעשי חתרנות בעתיד. יוסף "טומי" לפיד ז"ל ידע היטב כי עיתונאות Off tube היא קשקוש מוחלט. הוא כבר נתן לכך ביטוי מזהיר לדעתו העקרונית זאת של חשיבות השידור מהשטח בטרם שידורי ה- Off tube מירושלים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 במסמך מיוחד ששלח למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי . שידורי ה- Off tube מהמוניטורים בירושלים של המשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 (3.8.1980 – 19.7.1980) נגזרו עלינו בעל כורחנו בעקבות הַחֶרֶם המשותף שהטילו יחדיו ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין והוועד האולימפי הישראלי על משחקי מוסקבה 1980. יוסף "טומי" לפיד הביע את דעתו על כך באותו המסמך הבלתי נשכח והחד משמעי שכתב למנהל מחלקת הספורט בימים ההן אלכס גלעדי ב- 19 ביוני 1980, ואנוכי מוצא חשיבות לתת לו פומבי.

טקסט מסמך :  19 ביוני 1980. הימים ההם – הזמן ההוא. מכתבו ההיסטורי המזהיר בעל ערך עצום של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנהל מחלקת הספורט בעת ההיא אלכס גלעדי בו הוא מדגיש את חשיבות הסיקור העיתונאי מהשטח . יוסף "טומי" לפיד ייזכר כאיש בוטה אך גם חכם שהתנגד בתקיפות לשידורי Off tube של עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אהבתי והערכתי את יוסף "טומי" לפיד ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד ז"ל שהיה עיתונאי בעצמו משכמו ומעלה הבין מייד ששידורי Off tube ממוניטור הטלוויזיה הם חרבון עיתונאי ומס שפתיים בלבד, אולם מפני שיוסף בר-אל וסולומון מוניר לא תבעו ממנו מעולם את הצבתו של השַדָּר בשפה הערבית בעמדות השידור באצטדיונים, שיחק יוסף "טומי" לפיד ז"ל עמם את המשחק עד הסוף וסתם את הפה. "משחק מכור", זה מה שהוא אמר לי.

אלו היו פני הדברים והרקע לפגישה מרובעת בהשתתפות מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, שני מנהלי הטלוויזיה בעברית וערבית נסים משעל ויוסף בר-אל, ואנוכי – ערב שידורי מונדיאל איטליה 1990 – בלשכת המנכ"ל בבניין "כלל" בירושלים . היו לי לא מעט שיחות בלתי אמצעיות עם מנכ"ל רשות השידור שלי אריה מקל בענייני הפקות שידורי הספורט בארץ ובעולם לרבות מונדיאל איטליה 1990. הצהרתי בפניו שאם הוא תומך ועומד על הטסת שדר בשפה הערבית (סולומון מוניר) למונדיאל איטליה 1990 הרי שיהיה נחמד אם יאפשר לו לשדר ישיר מהאצטדיונים ברחבי כשמדובר בזמני השידור בשפה הערבית עליהם נופלים המשחקים בין 18.30 ל- 20.00 . אריה מקל היה איש מעשי ומהיר תשובה, וכך ענה לי : "תראה יואש אלרואי זה כבר יותר מידי . אני פחות או יותר שומר על סטאטוס קוו שאותו יצרו שלושת המנכ"לים לפניי הלא הם יצחק לבני במונדיאל ארגנטינה 1978 (הערה שלי : השדר בשפה הערבית בבואנוס איירס היה מחמוד אבו באכר), יוסף "טומי" לפיד במונדיאל ספרד 1982 (הערה שלי : שדר ה- Off tube בשפה הערבית במדריד היה סולומון מוניר) , ואורי פורת במונדיאל מכסיקו 1986 (הערה שלי : שדר ה- Off tube בשפה הערבית במכסיקו סיטי היה סולומון מוניר) . זאת הסיבה שאני מאשר להטיס לרומא גם את השדר בשפה הערבית סולומון מוניר. ברור ששידור Off tube הוא בעיקרון ביזיון עיתונאי בין אם מדובר בעיתונאות אלקטרונית ו/או בעיתונאות כתובה".

שני הזמנים המרכזיים של המשחקים באיטליה נקבעו ע"י הוועדה המארגנת לשֵש לפנות עֶרֶב ועֶשֶר בעֶרֶב על  פי שעון ישראל . 22 משחקים מתוך הכמות הכוללת של 52 משחקי האליפות החלו בשֵש בערב. זה דווקא היה סידור ותּכנון נוח , אך לרוע המזל השעה שֵש וחצי הייתה משבצת שידור השייכת לטלוויזיה בערבית . הטלוויזיה בערבית הייתה כמעין רשת עצמאית (במסגרת השידור הציבורי) ששידרה בקושי תשעים דקות ביממה על סִיגְנָל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אך הייתה כנראה מספיק חשובה כדי לסדר לעומד בראשה תואר של מנהל טלוויזיה. רבים ברשות השידור ראו בשידורי הטלוויזיה בעַרבית "אֶבֶן נֶגֶף" מעין קוֹץ התקוע לעַד בגרונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רבים אחרים לעגו לתכניה וראו בהם "שידורים מטעם" . על עובדה אחת אי אפשר היה להתווכח . השידורים האלה קטעו בצורה מלאכותית מידי ערב את רֶצֶף השידורים בשפה העִברית. הסיגנל המשותף עתיק היומין של השידור הציבורי בשתי השפות הפך לרועץ כשהחל המאבק ההיסטורי נגד ערוץ 2 המסחרי. תוצאות המאבק השתקפו מבעד למתמטיקה של הרייטינג. זאת הייתה אספקלריה גלויה שלא ניתן היה להסתירה, אבל אותם אנשי השידור הציבורי שניגפו בפני הרייטינג השופע של ערוץ 2 המסחרי נימקו זאת בכך ששידורי ערוץ 1 הציבורי בעברית ובערבית ניצבים מעל לשיקולי הרייטינג. עוּרְבָא ופרח.

יוסף בר-אל המנהל הוותיק של הטלוויזיה בשפה הערבית מאז 1977 / 1976, פרי מינויו ומעשה ידיו של מנכ"ל רשות השידור בעבר יִצְחָק לִבְנִי והוועד המנהל של רשות השידור בימים ההם , עשה כל מאמץ להתנהג כמנהל רשת שידור. הוא התנגד ככל יכולתו לשידור המשחקים מאיטליה על חשבון זמן השידור שלו. כשאמרתי לו כלהלן, "שידורי המונדיאל מעניינים את הציבור הערבי לא פחות מאשר את הצופים דוברי העברית ולכן יש להתאים ולשעבד את זמן השידור שבין 18.30 ל- 20.00 לצורכי כלל הרשת", נפגַע והשיב לי מייד בנוכחותו של המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל , "יואש אלרואי , אל תתחצף". אני חושב שהוא ראה בגזלת זמן השידור "שלוֹ" והפקעתו לטובת שידורי הכדורגל פגיעה בכבודו האישי. לבסוף הושגה נוסחת פשרה חצויה. מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ומ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נִסים מִשְעַל שנשאו באחריות הראשית למדיניות השידורים של הטלוויזיה היו הגיוניים וניצבו כמובן לצִדִי הם הבינו את חשיבות שידורי המונדיאל, את הפופולאריות שלהם, ואת עיקרון חשיפתם ברשת שידור ארצית המחזיקה בזכויות השידורים אקסקלוּסיבית , אך לא נלחמו באומץ לב נגד יוסף בר-אל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה פגיעה. עיצוב לוח שידורי מונדיאל איטליה 1990 סורס. המנהלים לא פעלו באמת לטובת משלם האגרה. אפשר היה רק להתגעגע לארנון צוקרמן אך בלתי אפשרי להחזיר לאחור את גלגלי הזמן.

טקסט תמונה : יום רביעי –  2 במאי 1990. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אנכי ניצב עם תוכנית "סכמה" של השידורים הישירים והמוקלטים הנוגעת לשלב הראשון בטורניר גמר גביע העולם בכדורגל איטליה 1990, דקות ספורות לאחר הדיון הסופי על היקפם בפורום עַל של מנכ"ל רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה בעברית ובערבית . השלט הפך מייד לסלע מחלוקת ביני לבין יוסף בר-אל. הוא קרא לי "חוצפן" מפני שהערתי לו כי אזרחי מדינת ישראל הערביים חפצים לראות את מונדיאל איטליה 1990 לא פחות מאזרחי המדינה היהודיים ועל כן אני מבקש לשדר ישיר גם את המשחקים של איטליה 1990 "הנופלים" כאילו על חשבון זמן השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית (בין שֵש וחֵצי לשמונה בערב). אריה מקל גבר בנקודות על יוסף בר-אל בעת הדיון על לוח השידורים הישירים של משחקי מונדיאל איטליה 1990 אך לא הצליח להכניע אותו בנוק אאוט. בסופו של דבר העברנו בשידורים ישירים רק 16 משחקים מתוך ה- 36 בשלב הבתים. (צילום משה "משהל'ה" פרידמן. ארכיון ואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

מר אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל התמנה ב- 9 במאי 1989 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר . הוא היה חסר ניסיון לחלוטין בהפקות טלוויזיה בינלאומיות בתחום שידורי הספורט כמוהו מ"מ מנהל הטלוויזיה. נדרשתי להסביר לאַרְיֵה מֶקֶל ונסים מִשְעַל מראשית, שניהם טירונים בתפקידם, את תורת ההפקה הבינלאומית של אירוע טלוויזיוני כה מורכב כמו השידורים הישירים ממונדיאל איטליה 1990. שניהם היו אנשי תקשורת בעלי ניסיון אך אינם בקיאים במהלכים הטכנולוגיים והלוגיסטיים המורכבים והמסובכים בהפקה בסדר גודל כזה של טורניר כדורגל בינלאומי ממושך. לפחות אוזנם הייתה כרויה. הם היו אמינים.

טקסט מסמך : 9 במאי  1989. מזכיר הממשלה מר אליקים רובינשטיין מודיע לאריה מקל על מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי גוֹרֵר את קוראי הבלוג לסְבָך ההפקה התכניתית והטכנולוגית של חטיבת הספורט בראשותי את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990.

RAI רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית מהעשירות באירופה השקיעה מאמצים וממון רב בהפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990. כמי שניהל והפיק אז את שידורי הספורט עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה לי מאוד נוח לעבוד מול הצוותים האיטלקים שהיו מסודרים ממושמעים, ועקביים. רשות השידור שלנו הייתה רק יכולה לחלום על הפקה פנטסטית בסדר גודל כזה. ההיערכות הטכנולוגית של RAI האיטלקית הייתה מדהימה ויפהפייה. נותר רק להצדיע לה. עבורי היא הייתה חלום בימים ההם. אפוא RAI ואפוא IBA (שם הקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- EBU שמקום מושבו בג'נבה). לרוע המזל שררה קורלציה מינימאלית בין עבודתה של הוועדה המארגנת המקומית וההפקה האיטלקית המרהיבה של RAI לבין תכנון ועיצוב לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי בתקופת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. המערכת לא הייתה מוכנה "לבלוע'" את כמות השידורים הישירים שהצעתי. שידרנו ישיר הרבה פחות מידי משחקים מהטורניר מכפי שתכננתי ורציתי.

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. מפת סכימה של רשת הפצת סיגנל השידור הבינלאומי מאיטליה למדינות אירופה והעולם . תחנת הקרקע ללוויינים של איטליה "טלה- ספאציו" (TELESPAZIO) ב- פוצ'ינו (FUCINO) ליד העיר רומא הייתה אחראית על הפצת סיגנל השידור לכל רחבי תבל לרבות מדינת ישראל. סיגנל השידורים בתוך אירופה הופץ גם באמצעות קווי שידור קרקעיים. עבודת הכנה למופת של RAI. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. מפה המשרטטת את "הבאת" סיגנל השידורים מהאִצטדיונים השונים הפרושים ברחבי איטליה ל- IBC (International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי. עבודת הכנה למופת של RAI. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. מפת העברת סיגנל השידור, VIDEO  +  AUDIO, מ- IBC  לתחנת הקרקע ללוויינים טלה- ספאציו ב-פוצ'ינו. עבודת הכנה למופת של RAI. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. שרטוט מבנה של עמדת שידור סטנדרטית תלת מושבית של הטלוויזיה כפי שעוצבה ונבנתה ע"י RAI. העמדה מכילה שלושה מקומות ישיבה לשדר ושני פרשנים. עלות עמדת שידור מצוידת בקו שידור W4 רגיל (3.4 KHz) לכל רשת טלוויזיה באשר היא פֶּר משחק עמדה על 000 900 4 (ארבע מיליון ותשע מאות אלף) לירטות, סכום השווה ל- 3266 (שלושת אלפים ומאתיים שישים ושישה) דולר. עלות עמדת שידור עם קו שידור משופר (Wide band) של 4W circuit 15 KHz  הייתה שווה לסכום של 6.200000 (שישה מיליון ומאתיים אלף) לירטות (כ- 4133 דולר) [1] . (הנתונים באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. תעריף המחירים (לקוח מספר ההפקה של RAI) של שני סוגים של עמדות שידור שנבנו עבור רשתות הטלוויזיה באצטדיונים באיטליה. עלות כל עמדת שידור המצוידת בקו שידור 4W צר (3.5 KHZ) שווה ל- 3266 דולר. עלות עמדת שידור המצוידת בקו שידור W 4 רחב (15.0 KHZ) שווה ל- 4133 דולר. רשתות הטלוויזיה העשירות השתמשו בעמדות שידור בעלות קווי שידור 4W משופרים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית העדיפה מסיבות כלכליות לקנות את עמדות השידור המצוידות בקווי שידור צרים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

RAI, הטלוויזיה האיטלקית הציבורית אחת מהבולטות באיגוד השידור האירופי (EBU) יצאה ב- 1986 כמפיקה ו- Host broadcaster של סיגנל הטלוויזיה במונדיאל איטליה 1990 למבצע טכנולוגי מרשים ויקר. RAI בנתה במשך ארבע שנים ב- 12 האצטדיונים ברחבי ארץ המגף 1350 (אלף ושלוש מאות וחמישים) עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו ואיושם בקווי תקשורת 4W וטלפוניה. היא הקימה גם ב- 12 האצטדיונים אולפני שידור וראיונות, חדרי עריכה, ונקודות הזרקת חומרים עיתונאיים – חדשותיים Unilateral , בנוסף ל- IBC משוכלל רב פונקציות שמוּסַד ברומא. הקמת מערך השידור העצום הזה עלה הון עתק , כמוהו גם שכירת אמצעי השידור האלה ע"י רשת טלוויזיה כזאת או אחרת. זאת הסיבה שביקשה תשובות טכניות מדויקות ומוקדמות מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהתכוונו לכסות את 52 משחקי המונדיאל מאיטליה, מהשטח. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור היו יכולות רק להתקנא בעוצמה הטכנולוגית של RAI. חברותנו ב- EBU והידידות והקשרים האישיים עם RAI הקלו עלי את מלאכת ההפקה.

האצטדיון ב- וורונה . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצטדיון ב- אודינה . 100 עמדות שידור . (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצטדיון ב- טורינו . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצטדיון ב- רומא . 150 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצטדיון ב- פלרמו . 100 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).    

האצטדיון ב- נאפולי . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצטדיון ב- מילאנו . 150 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

האצטדיון ב- גנואה . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

האצטדיון ב- פירנצה. 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצטדיון ב- קאליארי. 100 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצטדיון ב- בולוניה . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האצטדיון ב- בארי . 150 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. טכנאים איטלקיים עובדים כחייטים ותופרים תפירה עדינה ומדויקת מאוד את אלפי קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים וקווי הטלפונים של מונדיאל איטליה 90' המגיעים מהאצטדיונים ברחבי ארץ המגף למרכז השידורים הבינלאומי, ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting  Center) של RAI ברומא. עבודת הכנה למופת של RAI. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . תכנון קפדני והצבת מתקנים מיוחדים לפרישה והנחה בטוחה של כבלי הטלוויזיה VIDEO  +  AUDIO בתוך מרכז השידור הבינלאומי (IBC) ברומא. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התמונות הטכנולוגיות האלה מצביעות על היקף תשתיות התקשורת העצומות שהיה על RAI האיטלקית לבצע בתריסר ערים ברחבי איטליה לקראת שידורי מונדיאל איטליה 1990, וגביית מחירים בהתאם מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות המבקשות להשתמש בתשתיות האלה בתקופת המשחקים. ואנחנו ביקשנו. השרטוט הבא מסביר את מבנה קווי השידור 4W של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (IBA) בין ה- IBC ברומא לבין האולפנים בירושלים.

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. הסבר של מבנה קווי השידור 4W של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין ה- IBC רומא לאולפנים בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראש צוות התקשורת שלי ב- IBC ברומא היה מפקח הקול משה אלוני . שלושת הטכנאים הנוספים במשלחת איש הקוֹל אמנון אלטשולר, מפקח ה- Video אריה קולקר, וטכנאי ה- Video משה שרון סופחו לשלושת צוותי השידור בראשות יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ שנעו בין עמדות השידור שלנו ב- 12 האצטדיונים באיטליה ושני האיים סיציליה וסרדיניה. הטכנאים היו אמורים להיות כמו תמיד פוליסת הביטוח של ההפקה. עבודתם עם ציוותי השידור הייתה חיונית ביותר.

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. המפקח הטכני אריה קולקר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                  

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. טכנאי ה- Video משה שרון ז"ל (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1985. טכנאי הקול והתקשורת משה אלוני (שלישי מימין בחולצת טי שירט) נבחר ע"י הבוס שלו מנהל מחלקת קול ותקשורת בטלוויזיה מיכה לויירר לעמוד בראש צוות התקשורת במונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. הוא מילא את תפקידו רב האחריות בהצלחה גדולה. התמונה הזאת צולמה בשנת 1985 ומראה את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית בהיכל הספורט ביד אליהו באחת ההפקות של שידור משחק מכבי תל אביב במסגרת גביע אירופה בכדורסל. זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל : יעקב שאלתיאל ז"ל (לשעבר מאמן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בכדורסל), איש לא מזוהה, משה אלוני, סעדיה קראוואני, שני אנשים לא מזוהים. זיהוי היושבים מימין לשמאל : השדר נסים קיוויתי והשדר האיטלקי של הטלוויזיה האיטלקית RAI. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הקמת אולפן טלוויזיה Unilateral  אמורה לשרת את רשתות הטלוויזיה ב-IBC ברומא לקראת שידורי גביע העולם בכדורגל – איטליה 90'. עלות שימוש של 30 דקות בלבד באולפן כזה על תכולתו הטכנולוגית עמדה על 4.000000 (ארבע מיליון לירטות), כ- 2666 דולר. אולפן טלוויזיה וחדר הבקרה שלו כללו את האלמנטים האלה : 3 מצלמות, ווידיאו – מיקסר, כרומה-קי, פריים סינכרונייזר, אפקטים דיגיטאליים, קארקטר ג'ניירטור, אודיו מיקסר, שתי יחידות יו-מאטיק H / SP פליירס עם TBC ויחידת Betacam אחת. קווי ווידיאו ואודיו לצורכי תיאום בין האולפן למאסטר קונטרול האיטלקי היו זמינים. בעמדת הפיקוד של בימאי השידור הוצב טלפון פנימי, טלפון בינלאומי המופעל על פי קוד, וקו שידור 4W  [נספח מס' 2]. ל- מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ול- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל לא היה צל של מושג בכל מרכיבי השידור הרבים. הם לא התמצאו בטכנולוגיה המורכבת ובעלות היקרה הנִלווית להפעלת הטכנולוגיה הזאת. עבודת הכנה טלוויזיונית למופת של RAI האיטלקית. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  מונדיאל איטליה 90'. תכנון מרכז עיתונות וטלוויזיה עצמאי באחד מ- 12 האצטדיונים של האליפות. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עמדת צילום ותמסורת מיקרוגל של RAI באחד האצטדיונים האיטלקיים במשחקי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל איטליה 90'. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (1) : מונדיאל איטליה 1990. תדריך ומידע אודות מהלך הסיגנלים ומהלך קווי ה- Commentries מ- 970 (תשע מאות ושבעים) עמדות שידור של רשתות הטלוויזיה השונות שמוסדו בתריסר האצטדיונים ברחבי איטליה (קווי שידור 4W רחבים וצרים). עמוד 1 מ- 2. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : מונדיאל איטליה 1990. תדריך ומידע אודות מהלך קווי השידורים של הסיגנלים ושל קווי ה- Commentries מ- 970 (תשע מאות ושבעים) עמדות שידור של רשתות הטלוויזיה השונות בתריסר האצטדיונים ברחבי איטליה. (קווי שידור 4W רחבים וצרים). עמוד 2 מ- 2. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990 . הלוח של 36 משחקי השלב הראשון המתייחס לניתובם אל ערוצי השידורים המולטילאטראליים A ו- B. (הנתונים באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (1) : מונדיאל איטליה 1990. תרשים תכנון הפצת הסיגנלים המולטילאטראליים הבינלאומיים של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לעבר הלוויינים האטלנטיים במקרה של קיום שני משחקים במקביל בשלב הראשון והשני של הטורניר, ע"י תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים האיטלקית "טלספאציו" (ממוקמת ליד רומא) לעבר הלוויינים האטלנטיים ה- Primary וכן Major path 1, כמו גם Major path 2. תחנת הקרקע הישראלית לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה מקושרת ב- 1990 לשלושת הלוויינים האטלנטיים הנזכרים לעיל. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : מונדיאל איטליה 1990. תרשים תכנון הפצת הסיגנל המולטילאטראלי הבינלאומי של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לעבר הלוויינים האטלנטיים במקרה של קיום משחק המוגדר "משחק A" בשלב הראשון של הטורניר, ע"י תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים האיטלקית "טלספאציו" (ממוקמת ליד רומא) לעבר הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ,Major path 1, ו- Major path 2. תחנת הקרקע הישראלית לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה מקושרת ב- 1990 לשלושת הלוויינים האטלנטיים הנזכרים לעיל. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : מונדיאל איטליה 1990. תרשים תכנון הפצת הסיגנלים המולטילאטראליים הבינלאומיים של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לעבר הלוויינים האטלנטיים בשלב השלישי של הטורניר, ע"י תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים האיטלקית "טלספאציו" (ממוקמת ליד רומא) לעבר הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ,Major path 1  ו- Major path 2. תחנת הקרקע הישראלית לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה מקושרת ב- 1990 לשלושת הלוויינים האטלנטיים הנזכרים לעיל. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : הטלוויזיה הישראלית הציבורית השתמשה בהפקת מונדיאל איטליה 1990 בלוויין האירופי ה- ECS לצורך העברת המשחקים לישראל (ולא בלוויינים האטלנטיים של חברת Comsat האמריקנית).

טקסט תמונה : חוות צלחות הלוויין של RAI ב- IBC ברומא. הסברתי לאריה מקל ז"ל ונסים משעל יבד"ל בפרוטרוט את המארג הטכנולוגי המורכב שבנתה RAI לקראת שידורי הטלוויזיה של המונדיאל ב- 1990. RAI נחשבה ב- 1990 לאחת מרשתות הטלוויזיה הציבוריות העשירות (והטובות) באירופה . היא גברה בנוק אאוט בימים ההם בכל קרבות השידור שלה נגד קאנאל צ'ינקואה של סילביו ברלוסקוני. (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1990. זוהי הסכמה והשרטוט המקורי שלי המציג את מערך השידור הלווייני בהפקת מונדיאל איטליה 90' כפי שהכנתי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל, כשלושה חודשים לפני תחילת המשחקים. חלק מפוטנציאל השידור הגדול ירד לטמיון. הנהלת רשות השידור טרם הפנימה את הרעיון כי המפעל איננו אירוע פרטי של מחלקת הספורט ואת משחקי הכדורגל בטורניר כה יוקרתי ורב חשיבות מעבירים לציבור בשידורים ישירים בהיקפים מלאים. עוצמת השידור הטלוויזיוני הישיר בספורט מוצאת את ביטוייה במתח השידור הישיר, בדרמה, ובהפתעה האפשרית, ולעולם לא בצורת שידור תקצירים מוקלטים מאוחרים לאחר שתוצאת המשחקים כבר ידועה לרובו של הציבור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היו לנו עמדות שידור בכל האִצטדיונים ברחבי איטליה וזכויות השידור של כל 52 המשחקים היו בלעדיות שלנו, אך לא השכלנו לנצל את היתרון הזה לטובתנו בגלל וויכוח טיפשי שלא הסתיים בין מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לבין מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר- אל. אם מישהו כותב את דברי הימים של תולדות השידור הציבורי, הפרק הזה ייכתב לדיראון. אפשר היה לעשות את זה הרבה יותר טוב. אַרְיֵה מֶקֶל ונסים מִשְעַל ניצבו לצִדי בוויכוח על היקף השידורים מגביע העולם בכדורגל – איטליה 90', אך נזהרו בכבודו של יוסף בר-אל. שניהם חששו ממנו . הם ניסו לעקוף באלגנטיות את המהמורה שהציב בפניהם יוסף בר-אל במקום להשתמש בכוח כאילו השידורים בשפה הערבית הם נִישָה פרטית שלו . שניהם היו מודעים להיבט הכלכלי של מבצע השידורים הזה. שילמנו אז 303500 (שלוש מאות ושלושה אלף וחמש מאות) דולר זכויות שידורים לכל 52 המשחקים במונדיאל איטליה 1990. זהי היה ה- Share במסגרת חברותינו ב- EBU  עלות ממוצעת של 5837 (חמשת אלפים ושמונה מאות שלושים ושבע) דולר לשידור של משחק בודד. היה להם לאַרְיֵה מֶקֶל ונִסִים מִשְעַל חבל לזרוק את הכסף ליָם. דעתם הייתה כשלי וכך גם התבטאו : "אם יואש אלרואי קנה כבר בלעדית את שידורי מונדיאל איטליה 1990 למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הָבָה ננצל את ההזדמנות כדי לחגוג את המונדיאל בגדול על פי בקשתו" . ניצב בפניהם אתגר נפלא שהם לא עמדו בו . לדחוס 120 שעות שידור של כדורגל עילאי בתקופה של חודש ימים בערוץ שידור אחד. מר יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית הפך את משימתם לבלתי אפשרית. הם לא הצליחו לגבור עליו. המנכ"לים הבאים של רשות השידור אלה שבאו אחרי אריה מֶקֶל, מר מוטי קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993) ואורי פורת ז"ל (בקדנציה החלקית ה- 2 שלו בשנים 2001 – 1998), הפכו את המשימה הזאת לאפשרית במונדיאלים של ארה"ב 1994 וצרפת 1998. יוסף בר-אל כבר לא היה שם ולא הפריע להם. ההתנגשות הקבועה והשיטתית בין משימות השידור עמוסות הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין משבצות השידור היומיות שהוענקו לטלוויזיה החינוכית משעות הבוקר ועד חמש וחצי אחה"צ וזמן "האוויר" בן שעה וחצי שניתן לשידורים בשפה הערבית משש וחצי בערב עד שמונה , והתקועות בצורה מלאכותית כמו עצם בגרונה של רשות השידור על אותו סיגנל השידור (אך על פי חוֹק), הולידו דילמות, וויכוחים, ומאבקי כבוד מקדמת דנה. אלה לא היו מאבקים מקצועיים למען שיפור לוח השידורים לטובת משלם האגרה, אלא מלחמות שלבשו צביון אישי. מאחוריהן הסתתר אגו. הרבה אגו. פרופסור שלמה אהרונסון היטיב לומר זאת לפניי כבר לפני שנות דוֹר.

זאת היא רשימת המשחקים של מונדיאל איטליה 90' שנערכו משש בערב עד שמונה בערב ולא העברנו אותם בשידור ישיר בגלל התנגדותו של יוסף בר-אל לפנות את משבצת השידור שלו :

שלב מוקדם של מונדיאל איטליה 1990 (המשחקים שלא שודרו ישיר אך הוקלטו לשידור מאוחר יותר) :

שבת – 9 ביוני 1990  ב- 18.00 מבארי , רומניה – ברה"מ 2 : 0 , המשחק המקביל שלו באותה שעה מבולוניה , קולומביה – האמירויות 2 : 0 .

יום ראשון – 10 ביוני 1990 ב- 18.00 מפִירֶנְצֶה , צ'כוסלובקיה – ארה"ב 5 : 1 .

יום שני – 11 ביוני 1990 ב- 18.00 מגֶנוֹאָה , קוסטה ריקה – סקוטלנד 1 : 0 .

יום שלישי – 12 ביוני 1990 ב- 18.00 מוֶורוֹנָה , בלגיה – דרום קוריאה 2 : 0 .

יום רביעי – 13 ביוני 1990 ב- 18.00 מאוּדִינֶה , אורוגוואי – ספרד 0 : 0 .

יום חמישי – 14 ביוני 1990 ב- 18.00 מבולוניה , יוגוסלביה – קולומביה 1 : 0 , והמשחק המקביל שלו באותה שעה מבארי , קמרון – רומניה 2 : 1 .

יום שישי – 15 ביוני 1990 ב- 18.00 מפירנצה , צ'כוסלובקיה – אוסטריה 1 : 0 .

שבת – 16 ביוני 1990 ב- 18.00 מטורינו , ברזיל – קוסטה ריקה 1 : 0 .

יום ראשון –  17 ביוני 1990 ב- 18.00 מפָּלֶרְמוֹ , אייר – מצרים 0 : 0 .

יום שלישי – 19 ביוני 1990 ב- 18.00 ממִילָאנוֹ , גרמניה – קולומביה 1 : 1 , והמשחק המקביל שלו מבולוניה יוגוסלביה – האמירויות 4 : 1 .

יום חמישי – 21 ביוני 1990 ב- 18.00 מוורונה , ספרד – בלגיה 2 : 1 , והמשחק המקביל שלו באותה שעה מאודינה , אורוגוואי – דרום קוריאה 1 : 0 .

שלב שמינית הגמר במונדיאל איטליה 1990 (המשחקים שלא שודרו ישיר אך הוקלטו לשידור מאוחר יותר) :

שבת – 23 ביוני 1990 ב- 18.00 מנַאפּוֹלִי , קמרון – קולומביה 2 : 1 (לאחר הארכה) .

יום ראשון – 24 ביוני 1990 ב- 18.00 מטורינו , ארגנטינה – ברזיל 1 : 0 .

יום שני – 25 ביוני 1990 ב- 18.00 מגנואה , אייר – רומניה 5 : 4 בבעיטות הכרעה מ- 11 מ' (לאחר הארכה) .

יום שלישי –  26 ביוני 1990 ב- 18.00 מוורונה , יוגוסלביה – ספרד 2 : 1 (לאחר הארכה) .

שלב רבע הגמר במונדיאל איטליה 1990 (המשחקים שלא שודרו ישיר אך הוקלטו לשידור מאוחר יותר) :

שבת – 30 ביוני 1990 ב- 18.00 מפירנצה , ארגנטינה – יוגוסלביה 3 : 2 בבעיטות הכרעה מ- 11 מ' (לאחר הארכה).

יום ראשון – 1 ביולי 1990 ב- 18.00 ממילאנו, גרמניה – צ'כוסלובקיה 1 : 0.

כך התנהלה פעם הטלוויזיה הציבורית ורשות השידור. עליבות לשמה על פי בחירה של מנהליה מבלי שתהיה כפויה לכך. תוכנית השידורים כמו נועדה לרצות איש אחד בטלוויזיה. אף על פי כן הבינו אריה מֶקֶל, נסים משעל, וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן את חשיבות הצבת השדרים והפרשנים בעמדות השידור באיטליה 90' למרות מספר המשחקים המוגבל המיועדים לשידורים ישירים . הם אישרו לי לקחת עמי לטורניר משחקי גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 את שלושת השדרים הטובים ביותר בשידור הציבורי יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ ואפילו הסכימו לשלם שכר (זעום) לשלושת הפרשנים דוד "דוּבִיד" שוויצר ז"ל, אמציה לבקוביץ', ומרדכי "מוטל'ה" שפיגלר . הרכב כזה של ציוותי שדרים ופרשנים רק העצים את אמביציות השידור שלי והחריף את העימות בין הידע ששכן בי ורצוני הכֵּן לשָדֵר את המונדיאל בהיקף מלא כאינטרס שידור ארצי, מול ולבֵין החשיבות המקומית של משבצת השידור בשפה הערבית. תסכול מר.

טקסט תמונה : יורם ארבל – השדר המוביל מטעמי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטורניר גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נסים קיוויתי – שדר מספר שתיים שלי בטורניר משחקי איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : רמי ווייץ – השדר השלישי שלי במונדיאל איטליה 1990 לאחר יורם ארבל ונסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  מרדכי שפיגלר – הפרשן המוביל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במונדיאל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דוד שווייצר ז"ל – הפרשן השני במונדיאל איטליה 1990. גרנד מאסטר בכדורגל שביקש ממני רשות בהפסקות שבין השידורים הישירים לטוס ללונדון בירת אנגליה כדי להמר והבטיח לשוב בזמן למילוי תפקידו כפרשן. זה היה העולם של אתמול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אמציה לבקוביץ' – הפרשן השלישי במונדיאל איטליה 1990. איש אדיב, נחמד, ואהוב שהיה כיף לשהות במחיצתו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 הוא האחראי הראשי לעיצובו של יוסף בר-אל כמנהל מִדְיָה בממדים הגדולים ממידותיו ומכפי שהייתה הטלוויזיה בשפה הערבית במציאות עצמה. השידורים בשפה הערבית מאז 1968 סרו למרותו של מנהל הטלוויזיה הישראלית. באוגוסט 1973 מונה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה בתמיכתו של המנכ"ל דאז שמואל אלמוג ז"ל. באפריל 1974 נבחר יצחק לבני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור. ארנון צוקרמן היה מנהיג שידור וניהל את הטלוויזיה ביד רמה וגם את יוסף בר-אל שסר למרותו. הוא ממש לא עשה לו כל חשבון. משהו בסגנון , "אני המפקד כאן ואתה הפקוד שלי. כאן זה מתחיל וכאן זה גם נגמר". ארנון צוקרמן הדומיננטי מנע גם את דריסת הרגל של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בתוככי הטלוויזיה. הוא היה מקצוען וגם איש חזק ברוחו. יצחק לבני היה המנכ"ל אבל ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה. היחסים המתוחים ביניהם היו ידועים לכל בר בי רב בטלוויזיה וברשות השידור. זה ממש לא היה סוֹד. האם רצה יִצְחָק לִבְנִי לפגוע בארנון צוקרמן ע"י הפיכת יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה בערבית וקידומו לראש מדיה נפרדת בעלת ישות עצמאית ובכך לתקוע לעַד טריז בין הטלוויזיה בשפה הערבית לבין השפה העִברית, או שמא זה היה הליך מקצועי נדרש ומחויב המציאות. זאת שאלה להיסטוריה של הטלוויזיה וגם ליצחק לבני עצמו. הקמת הטלוויזיה בשפה העַרבית בתוככי רשות השידור בעונת השידורים של 1977 – 1976 ע"י המנכ"ל יצחק לבני כמוקד כוח נוסף , וכגוף שידור שווה משקל לטלוויזיה בשפה העִברית נראתה כמעשה התרסה כלפי מנהלה הדומיננטי של הטלוויזיה הכללית ארנון צוקרמן. מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד הרם הייתה התרסה נוספת. ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני ז"ל בן ה- 71 בביתו בהרצליה פיתוח.

יצחק לבני ז"ל, מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974, זוכר בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2006, כלהלן : "בסתיו 1976 בתום אולימפיאדת מונטריאול החלטתי להפריד את השידורים בשפה הערבית מאלוּ של העברית , ולהעניק למנהל השידורים בשפה הערבית שייבחר מעמד של מנהל טלוויזיה עצמאי. בינואר 1977 עמדה הטלוויזיה בערבית לראשונה על רגליה. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שהשידורים בשפה הערבית באחריותם של סלים פתאל ויוסף בר-אל סרו למרותו , התנגד למהלך שלי בכל תוקף. זה כמובן לא עזר לוֹ. הוועד המנהל של רשות השידור תמך ביוזמה שלי ואישר אותה. החלטנו לייעד לשידורים בשפה הערבית 90 דקות ביום, בין שש וחצי לשמונה בערב . אני באמת מיניתי את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה בשפה הערבית. העדפתי אותו על פניו של סלים פתאל. אני יודע שבעקבות החלטתי נפתחה אח"כ מלחמת עולם בין השניים. יוסף בר-אל קיבל אז מעמד של מנהל טלוויזיה למרות ששידר רק שעה וחצי ביממה. אבל הצרה הגדולה הממשית הייתה עכשיו שותפות של שלושה פרטנרים על אותו סיגנאל שידור הקרוי היום "ערוץ 1". הטלוויזיה החינוכית שמרכזה היה ברמת אביב שידרה על תֶּדֶר השידור הזה משמונה בבוקר עד ארבע או חמֵש אחה"צ. בשש וחצי עבר תדר השידור לידי הטלוויזיה בערבית, ואילו רשת הטלוויזיה החשובה מכולן הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 החלה לשָדֵר רק משמונה בערב. זאת הייתה צרה צרורה. היה לי בעת ההיא חֲזוֹן שידור. ב- 1977 בּקשתי מראש משלת ישראל מנחם בגין להעניק תדר טלוויזיה נוסף לרשות השידור על מנת להימנע מהמצב הפתטי הזה, בו שלוש רשתות שידור שותפות לאותו סיגנאל שידור. תדר שידור נוסף היה מכפיל את נפח השידור שלנו , משדרג את ביצועי הטלוויזיה, ומונע פגיעה במבצעי שידורי הספורט הבינלאומיים הגדולים . ראש הממשלה סירב לבקשתי. גם שר האוצר שמחה ארליך התנגד. הם הסתכלו על הבקשה המקצועית מנקודת מבט פוליטית . הם לא רצו לתת תֶּדֶר בלעדי לטלוויזיה מונופוליסטית שהייתה אומנם ממלכתית אך גוף שידור חזק ועצמאי . וככזה גם מבקר השלטון . אני תמיד סברתי שהתקשורת חייבת לנוּע במסלול שונה מזה של הממלכה. על התקשורת מוטלת החובה לפקוח עין על השלטון ולבקר אותו כשצריך. מאוד הצטערתי על החלטת הממשלה לא להקצות תדר נוסף לשידורי הטלוויזיה למרות שהיה להם , אך לא התכוונתי לוותר על עקרונותיי העיתונאיים. בשנים 1974- 1968 שימשתי מפקד גלי צה"ל. מוניתי לתפקיד ע"י מורל'ה בר-און. קיבלתי את התחנה מידיו של דַן בּוֹהֶם. היה לי חזון שידור. גלי צה"ל הייתה עד להגעתי תחנת רדיו צבאית ששידרה רק חמש שעות ביום. הפכתי אותה במשך השנים לתחנת רדיו אזרחית ששידרה אקטואליה ומהדורות חדשות, מוסיקה, בידור, ותוכניות מגוונות –  24 שעות ביממה. רציתי מאוד אחרי השירות בגלי צה"ל להרחיב גם את שידורי הטלוויזיה הישראלית כדי להתיר את הסבך של פלונטר סיגנאל השידור הסבוך, אך הדבר לא יצא לפועל".

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 של המאה הקודמת. מר סלים פתאל היה מנהל במשך שנים רבות של חטיבת התוכניות בשפה הערבית. הוא היה בר פלוגתה חריף של יוסף בר-אל ו/או אם רצו יוסף בר-אל היה יריב מר שלו. (התמונה באדיבות סלים פתאל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  ראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת. מר יוסף בר-אל שימש במשך שנים רבות ראש חטיבת החדשות בשפה הערבית וכפוף למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני הקים ב- 1977 את הטלוויזיה בשפה הערבית והעדיף להעמיד בראשה את יוסף בר-אל ולא את סלים פתאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מר יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור ב- 1976 יושב על כס הכבוד עם המקטרת הנִצחית. הוא האיש שהפך את הטלוויזיה בשפה הערבית מיחידת סמך הסרה למרותו של ארנון צוקרמן לרשת טלוויזיה עצמאית בראשותו של יוסף בר-אל. מינוי מופרך שהתבררה כהחלטה אומללה וחסרת היגיון. למנכ"ל יצחק לבני היו מתנגדים רבים בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אחד מהם הי ה מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום. (התמונה באדיבות יצחק לבני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום מתומכיו הנאמנים של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן תיעב את דרך ניהולה של רשות השידור בידי המנכ"ל יצחק לבני ואת הפיקוח הציבורי הלא יעיל של הוועד המנהל בראשותו של היו"ר פרופסור ראובן ירון. בשלב מסוים הוא היה כל כך מאוכזב מיצחק לבני עד שהחליט לעזוב את הטלוויזיה ולצאת לחופשה ללא תשלום. מאוחר יותר נאלץ לחזור מפני שההנהלה הראשית איימה לפטר אותו אם לא ייאות לחזור מחופשתו. ב- 25 באוגוסט 1978 העניק ריאיון חסר תקדים בחומרתו וב- בוטות שלו לכתב עיתון "הָאָרֶץ" אלי טייכר בו תקף ב- חרי אף, ב- כעס וב- חריפות חסרת תקדים את מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי [3], כלהלן :

"ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם. תמיד היה על המפיקים להתייסר בגיהינום של בזבוז זמן, מאמץ ומשאבים כדי לאלתר, להטליא, וליצור יש מאין. דרושים אמצעים טלוויזיוניים אולפנים וציוד טכני למיניהם. כיום אנו עובדים בשליש אולפן שגודלו כבית שימוש. הציוד המועט מתפורר בידיים, הנגרייה עלובה מאין כמותה, מתפרה לתלבושות אין, איש לא חשב להכשיר אנשים לכתיבה לטלוויזיה (מקצוע בפני עצמו) ולהתפרנס מכך בכבוד. תקציב חטיבת התוכניות בטלוויזיה כ- 37 מיליון ל"י  שווה לתקציב הסרט "אנטבה" של מנחם גולן ועוד סרט דל נוסף . 37.000000 (שלושים ושבעה מיליון) ל"י  בתנאי האינפלציה כיום הם סכום מגוחך. לצערי מציג מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני את תביעותינו לשיפור המערכת כשאיפה לכוח 'ועשיית שרירים' להשתלטות וכיו"ב, מונחי מקיאוולי לעניים השגורים בפיו . טענותיו הם הבל גמור. אני מצהיר בפניך כי יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה המקורית. ריכוז מלוא הסמכויות בידיו של המנכ"ל מאפשר לו לעשות זאת בהצלחה רבה. כך נוהג יצחק לבני האיש חרף התבטאויותיי הרבות בעיתונים על הצורך בקידומה ושגשוגה של ההפקה המקורית. יצחק לבני בקי ורגיל ביחסי ציבור. הוא זורה חול בהתמדה ובהצלחה בעיני מוסדות רשות השידור, בעיני הגורמים הממלכתיים, ובעיני הציבור כולו. החיכוכים בטלוויזיה החלו כמעט תמיד באחד מתרגיליו המכוערים של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני, שמטרתו היחידה הייתה לפגוע במעמדו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה, או במעמדם של עובדים אחרים. יצחק לבני איננו רוצה במנהל טלוויזיה חזק. הוא מעדיף אדם חלש , כנוע , או מתרפס . איש שיקבל את תכתיביו. לאלה שיישארו בטלוויזיה אחרי יצחק לבני יידרשו 10 שנים כדי לתקן את השגיאות שעשה יצחק לבני" . מוטי קירשנבאום העריץ את ארנון צוקרמן ותיעב את יצחק לבני (מבחינה מקצועית) . הוא לא הסתיר זאת ולא עשה שום חשבון למנכ"ל רשות השידור . 

טקסט תמונה : שנת 1973. יוסף בר-אל (שני מימין) בראשית 1973 בימים שהיה מנהל החדשות בשפה הערבית וכפוף ישירות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי העומדים משמאל לימין : איש לא מזוהה, הכתב אלי לאנידו, יוסף ביניא (עורך מהדורת החדשות בשפה הערבית המקבילה ל- "מבט"), המגישה רודיינה סאלח, שלושה אנשים לא מזוהים, מגיש החדשות סעיד אל קאסם, יוסף בר-אל, ויצחק נוריאל. (התמונה באדיבות מר יוסף ביניא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים בשפה הערבית הצטיירו כשידורים נטולי ביקורת, בלתי אמינים, ואוהדים באופן אוטומטי את מדיניות הממשלה והשלטון. יצחק לבני לא התקשה ב- 1976 להעביר בוועד המנהל את החלטה על מיסוד הטלוויזיה בשפה הערבית. חברי הוועד המנהל אהבו את השידורים הלויאליים בשפה הערבית. הם לא התקשו לפתוח סניף אוהד לשלטון בתוך רשות השידור. יו"ר הוועד המנהל ד"ר וולטר איתן ועִמוֹ ארבעה חברים חיים קוברסקי, אלי תבין, אשר ריבלין, ויצחק ארצי תמכו במנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. אריאל וויינשטיין נמנע בהצבעה. חיים שוּר החבר השביעי בוועד המנהל חבר קיבוץ שוֹבָל נעדר מההצבעה מפני שנטל חלק בוועידת מפ"ם באותו הזמן ההוא. זה היה ביום ראשון – 30 ביולי 1977. ההחלטה על הקמת הטלוויזיה בערבִית הצטיירה כמעשה נקמנות של יצחק לבני בארנון צוקרמן ולא כפעולה מקצועית ראויה לשמה ובעלת חזון . זה היה מעשה מלאכותי שברבות השנים גם לא החזיק מעמד. אבל ההחלטה בעת ההיא תאמה את רצונם של נאמני השלטון. עובדה שהם הצביעו בעדה. יוסף בר-אל זכה מן ההפקר והפך למנהל סניף בעל נפח שידור מצומצם הכפוף ישירות למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (ולא לארנון צוקרמן). הטלוויזיה בשפה הערבית הפכה לרשת שידור. ההחלטה על הקמת הטלוויזיה בשפה הערבית ולהקצות לה רצועת שידור יומית מצומצמת באורך של 90 דקות בלֵב ה- Prime Time  של השידורים בשפה העברית הייתה לא במקומה ומקוממת והתבררה במרוצת הזמן כשגויה . השידורים בשפה הערבית נתקעו לעִברית כמו עצם בגרון . על יצחק לבני כמנכ"ל רשות השידור הייתה מוטלת החובה לדאוג ראשית דבר למיסוּד תדר נוסף עבור שידורי הטלוויזיה בכללם ובתוכם להקצות זמן שידור נרחב יותר לשפה הערבית . משנבלמה היוזמה הזאת ע"י ממשלת ישראל , היה עליו לוותר על רעיון הצבת השידורים בשפה הערבית כפי שכבר קבע אותם בלֵב הצפייה בשפה העברית . המעשה הזה נתפש ע"י רבים כפי שכבר נכתב כמעשה חסר תכלית ונקמה בארנון צוקרמן .

בפגישת מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU שהתקיימה בברצלונה באוקטובר 1987 , הייתי מהתומכים המובהקים ביותר (בידיעתם וגיבויים של המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן) בקבוצת המו"מ של איגוד השידור האירופי, שחתמה על עסקה משולשת עם ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) ורכשה את זכויות השידורים של שלושת המונדיאלים , איטליה 1990 , ארה"ב 1994 , וצרפת 1998 . זאת הייתה עסקה כלכלית מזהירה שרקח ה- EBU ולא חזרה על עצמה יותר לעולם . בטרנסקציה המשולשת והמדהימה הזאת נקבע כי ה- Share (הנתח הכספי) של הטלוויזיה הישראלית בנֶכֶס השידור הוא נוח מאוד והגיוני . נדרשנו לשלם 303000 (שלוש מאות ושלושה אלף אֶלֶף) דולר (היו שווים בערכם אז ל- 455285 פרנקים שווייצריים) תמורת מונדיאל איטליה 1990 בו השתתפו 24 נבחרות והתקיימו 52 משחקים , 384000 (שלוש מאות ושמונים וארבעה אֶלֶף) דולר (היו שווים בערכם המוניטארי ל-  576738 פרנקים שווייצריים) בעבור מונדיאל ארה"ב 1994 שאירח גם כן 24 נבחרות ונערך באותה שיטת משחקים כמו מונדיאל איטליה 1990, ו- 470000 (ארבע מאות ושבעים אֶלֶף) דולר (שווים בערכם העת ההיא ל- 703962 פרנקים שוויצריים)  [4] בעבור מונדיאל של צרפת 1998 שם כבר השתתפו בפעם הראשונה 32 נבחרות בטורניר הגמר והתקיימו בו 64 משחקים .

טקסט תמונה : אי אפשר היה להתעלם מהכרזה הרשמית האטרקטיבית של מונדיאל איטליה 1990 . הוועדה המארגנת האיטלקית COL בנתה מגרש כדורגל בתוך "הקוליסיאום" וקראה למיליוני תיירים מהעולם לכבוש את רומא. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טורניר הגמר של משחקי גביע העולם בכדורגל באיטליה בקיץ 1990, כחומר שידור טלוויזיוני , העסיק מאוד את אריה מֶקֶל ונסים מִשְעַל שניהם שהיו אגב חובבי כדורגל בזכות עצמם. שניהם היו עֵרים לחשיבות האירוע והיו מעוניינים לחשוף אותו בגדול על מסך הטלוויזיה. מאידך היו מודאגים מהיקף ההפקה שלי וחששו מהביקורת הציבורית הצפויה הנוגעת לריבוי שידורי כדורגל בערוץ טלוויזיה ציבורי שאיננו ערוץ נִישָה והמיועד במשך כחודש ימים למען שידורי כדורגל. בסופן של התלבטויות חשבו לעצמם, "מה בעצם יכול להיות רע בשידורי כדורגל עַל ברמה הגבוהה ביותר שלוֹ בחודשי הקיץ". התירוץ שכל חמישים רשתות הטלוויזיה הציבוריות  ב- EBU אמורות להתנהג בקיץ 1990 על פי דפוס המחשבה ומודל השידור שהתוויתי דחף אותם לאַשֵר את תוכנית השידורים שלי, אך לא את כולה.

טקסט תמונה : שנת 1990. זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע שכתבתי לקראת שידור טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – איטליה 90'. הישגי השידור היו חלקיים בלבד בשל המחלוקת על ענייני כבוד מצדם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל לבין מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית. הטלוויזיה בערבית הייתה ישות נפרדת בנפח של 90 דקות שידור בלֵב ה- Prime time  בשפה העברית. אריה מקל מנכ"ל רשות השידור איש רציני ומוכשר , לא חונן פי הנראה בכוח מנהיגות הדרוש כדי לכפות את רצונו המלא על יוסף בר- אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 1990 היה מוצא של פשרה ותוצאה של מאבקי כוח קטנוניים בין מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוֹסֵף בַּר-אֵל לבין מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלי נִסִים מִשְעַל יחדיו עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל . שניהם הובסו. "המובאות" הנראות כאן נלקחו מתוך ספר השידורים / פקודת מבצע של מונדיאל איטליה 1990 שכתבתי וחיברתי בטרם הטיסה ל- "מבצע מונדיאל איטליה 1990", ומספרות על התכוננות מדוקדקת לפרטי פרטים של מחלקת הספורט הטלוויזיה הישראלית לקראת שידורי מונדיאל איטליה 1990, מבלי שתהיה לה היכולת להגשים את כל תוכניותיה. ההפקה הזאת הייתה מורכבת ומסובכת מפני שהייתה רווייה מאבקים פוליטיים מחד ומלחמות אגו מאידך.

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. תוכן העניינים של ספר השידורים / פקודת מבצע של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, כפי שכתבתי וחיברתי. (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. פנייה לקורא מתוך ספר השידורים / פקודת מבצע שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי מונדיאל איטליה 90' ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. רקע כללי  מתוך ספר השידורים / פקודת מבצע של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. הגרלת – שיבוץ של 24 הנבחרות הלאומיות  בששת הבתים המוקדמים במונדיאל איטליה 90'. מתוך ספר השידורים / פקודת מבצע של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שחיברתי וכתבתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  מונדיאל איטליה 1990. חלוקת הנבחרות לששת הבתים המוקדמים ושיבוץ המשחקים שלהן בתריסר האצטדיונים ברחבי ארץ המגף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  מונדיאל איטליה 1990. שעות המשחקים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. פירוט תאריכים ושיטת המשחקים בשלב המוקדם.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. פירוט תאריכים ושיטת המשחקים בשלב שמינית הגמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. פירוט תאריכים ושיטת המשחקים בשלב רבע הגמר , חצי הגמר, המשחק על המקום ה- 3, ומשחק הגמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. המשך פירוט תאריכים ושיטת המשחקים בשלב שמינית הגמר. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. המשך פירוט תאריכים ושיטת המשחקים בשלב רבע הגמר ובשלב חצי הגמר. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. המשך פירוט תאריכים ושיטת המשחקים של המשחק על המקום ה- 3 ומשחק הגמר. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (1) : מונדיאל איטליה 1990. תוכנית המשחקים של הסיבוב הראשון (סך של 36 משחקים ב- 6 הבתים המוקדמים) על פי הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI שמשמשת Host broadcaster בינלאומי של שידורי הטלוויזיה והרדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : מונדיאל איטליה 1990. תוכנית המשחקים של הסיבוב השני והסיבוב השישי (סך של עוד 16 משחקים בשלבי שמינית הגמר + רבע הגמר + חצי הגמר + המשחק על המקום השלישי + משחק הגמר) על פי הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI שמשמשת Host broadcaster בינלאומי של שידורי הטלוויזיה והרדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. אולפן גביע העולם בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. מבנה כוח אדם של ציוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באיטליה ובירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. מודל של ליין אפ שידורים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. ה- IBC  באחריות RAI. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. משחקי השלב המוקדם (סיבוב 1). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. משחקי השלב המוקדם (סיבוב 1) – המשך מהעמוד הקודם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. משחקי שלב שמינית הגמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. משחקי שלב רבע גמר + חצי גמר + המשחק על המקום ה- 3 + משחק הגמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990 . שיבוץ שדרים ופרשנים למשימות השידור בשלב הראשון של הטורניר . הערה שלי : .I.S ּ (ראשי תיבות של International Sound). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. שיבוץ שדרים ופרשנים למשימות השידור בשלב הראשון של הטורניר וחמשת המשחקים הראשונים בשלב שמינית הגמר. המשך מהעמוד הקודם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990 . שיבוץ שדרים ופרשנים למשימות השידור של שלושת המשחקים האחרונים בשלב שמינית הגמר  +  שלב רבע הגמר  + שלב חצי הגמר  +  המשחק על המקום ה- 3  +  משחק הגמר. המשך מהעמוד הקודם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1990. היכל הכדורסל הירושלמי במלחה. נבחרת הכדורגל של הרדיו והטלוויזיה בטורניר קט רגל של אגודת "אל-סם" שמטרתו איסוף כספים למלחמה בסמים . אריה מקל מנכ"ל רשות השידור (שני משמאל) נותן דוגמא אישית במחשבה ובמעשה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : קריין רדיו "קול ישראל" מנחם פרי, שדר הספורט זוהייר בהלול , חזאי מזג האוויר בטלוויזיה הישראלית הציבורית דני רופ, השדר והעורך אורי לוי, מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, והמפיק המצוין ששי אפרתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1989. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי, אריה מקל מנכ"ל רשות השידור, ששי אפרתי. אורי לוי התמנה בתקופתו של המנכ"ל יוסף בר-אל לתפקיד מנהל חטיבת החדשות. ששי אפרתי מונה לתפקיד מנהל מחלקת הספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם סיום הרשימה ה- 2 מתוך 5 אני פורס כאן את הערכתי האישית שלי למנכ"ל רשות השידור בעת ההיא מר אריה מקל. נכון שהוא היה מינוי פוליטי מטעמו של ראש הממשלה יצחק שמיר אולם עמד בכל מילה ומילה שלו כלפיי במשך ארבע שנות ניהולו את הרשות. מעולם לא כיזב. הוא היה איש של אמת מחונן בחוש הומור נדיר, ולצד תכונה נעימה זאת התבלט כ- איש נבון ורציני, משכיל, בעל שיחה מעניין, מחונן בכושר ניתוח, וניחן ביכולת לראות יותר מצעד אחד קדימה. אהבתי והערכתי אותו מפני שדיבר עמי תמיד ורק אֶמֶת.

[1] ראה נספח : RAI – ITALIA 90. הסבר של preliminary information to Radio and TV Media

[2] ראה נספח : על פי הנתונים של רשת הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI בשנת 1989.

[3] ראה נספח : עיתון "הארץ" מ- 25 באוגוסט 1978.

[4] ראה נספח : על פי מידע  ומסמך נתוני  זכויות השידורים של ה- EBU (איגוד השידור האירופי).

פוסט מס' 1022. הועלה לאוויר ב- 30 בספטמבר 2021.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, וגם לא נערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

פוסט מס' 1022. הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. פוסט מס' 1022. הועלה לאוויר ביום חמישי – 30 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי לכל המאוחר ב- 2022.

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס  , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ,מגובה , ועטופה גם במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 1022 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 30 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה ארצית ובינלאומית שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה בעולם ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה (3). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו של איש בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993. הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים. יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . מדובר בסיפור מדהים. ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א, ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל, סירבו להצעתו של זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים. ב- 1 באפריל 1984 התמנה אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ע"י ממשלת יצחק שמיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989. מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס זכייה במכרז ומינוי קבע מאפריל 1986 עד נובמבר 1989. ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אוּרִי פּוֹרָת . לראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר נמאס מאוּרִי פּוֹרָת ז"ל והוא לא רצה בו עוד . אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו. אַרְיֵה מֶקֶל ניהל במשרד החוץ תא קטן ושתי מזכירות, אולם זה לא מנע מראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר להפקיד בידו רשות שידור ציבורית ענפה שמורכבת מרדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית שמעסיקה 2000 (אלפיים) עובדים. מנהלי הטלוויזיה בתקופת מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל שירש את חַיִים יָבִין (נסים משעל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכַי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַַרְְיֵֵה מֶֶקֶֶל. הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאּום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה לא להאריך את תקופת ניהולו של יוֹסֵף בַּר-אֵל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יָאִיר שְטֶרְן.

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992, בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל ואח"כ המנהל הקבוע יוֹסֵף בַּר-אֵל ) בקיץ 1990. ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יוֹרָם אָרְבֵּל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם. בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים המורכב, המסובך, והממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה. בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרוֹמָא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל. נעדרתי מהארץ כחודש וחצי. בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור ישן ומנהל טלוויזיה חדש, יוֹסֵף בַּר-אֵל. לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר. שמו נשכח. ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים. החל עידן חדש. שטוח וקלוש, ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו, את איכותו מי ייחזה .

טקסט מסמך : יום רביעי – 11 ביולי 1990. ידיעה מרתקת של עיתונאית "מעריב" אילנה באום שמתעדת בעיתונה ב- 11 ביולי 1990 את האמביציות הבלתי נלאות של מנהל הטלוויזיה החדש יוסף בר-אל. יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש מכריז בפומבי ביום שלישי – 10 ביולי 1990 בעיתון "מעריב" על ניצחונו במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : "אני מרגיש על הכיפאק – ידעתי שאנצח". להכרזת הניצחון שלוֹ והזכייה במינוי היה צליל וגוון טוֹן של דברי שָחָץ כאילו מדובר בתחרות כדורגל. רבים שאלו את עצמם למי הייתה נחוצה הצהרת הרהב הזאת ומתי העז קודם לכן מנהל טלוויזיה כלשהו להתרברב בעיתונות הארצית בעניין ניצחונו במכרז לתפקיד רב האחריות שאין בו שום זכויות אלא רק חובות. (באדיבות "מעריב").

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

לוגיסטיקה במונדיאל איטליה 1990. 

נותרה רק בעיה אחת לא פתורה בכל ההפקה הענקית הקרויה "מונדיאל איטליה 1990" . טֶרֶם היה לנו מקום היכן לגוּר ברומא בתקופת המשחקים . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חשב שמחירי המלונות המוצעים ע"י הועדה המארגנת האיטלקית גבוהים מידי . הוא ביקש אותי למצוא אלטרנטיבה חלוּפִית. ניצלתי את נוכחותו של ידידי העיתונאי אָבִי רָצוֹן עורך מדור הספורט בעיתון "חדשות" באותה העת ברומא (הכיר את הבירה האיטלקית כאת כף ידו מימים עברו) , כדי לנסות להשיג לנו מגורים בבֵית דירות הסמוך ככל האפשר למרכז השידורים הבינלאומי של RAI (רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית האיטלקית ששימשה Host broadcaster בינלאומי ו- הפיקה את שידורי מונדיאל איטליה 1990). מעולם לא נזקקתי למלונות פאר שהיו בנמצא ברומא. הבעיה הייתה שלא מצאתי מקומות לינה זולים המתאימים למחירי רשות השידור הענייה.

עוד קודם לכן החלטתי להציב את אָבִי רָצוֹן באולפן גביע העולם בירושלים כעיתונאי המספק חדשות טריות במונדיאל לצדם של השידורים הישירים. מדהים שאבי רצון תימני אסלי, יליד רמת ישראל במקורו, ידע את השפה האיטלקית על בורייה. הוא דיבר, כתב, וקרא איטלקית נפלא והיה קשור בכל נימי נפשו לתרבות האיטלקית, לספורט שלה בכלל, ולכדורגל בפרט. היו לאָבִי רָצוֹן קשרים מסועפים עם העיתונות האיטלקית וחברים טובים ללא סוף בה. במיוחד עם עיתונאים מפורסמים בעיתון הספורט האיטלקי הידוע ורב המוניטין אחד הנפוצים ביותר מסוגו באירופה (מודפס על נייר בצבע וָורוֹד), ונקרא, “LA GAZZETTA DELLO SPORT”. למרות ששימש ככוח עזר בלבד במערכת שלי בירושלים וכלל לא היה איש רשות השידור , היה לי כאח נאמן , מקצוען ועיתונאי אמיץ, דיסקרטי בעבודתו וידען גדול מאין כמוהו. יכולתי לפרוש בפניו את כל תוכניותיי מבלי לפחד שפרט כלשהו ידלוף החוצה. אולי רכש את ערך החֲבֵרוּת כשהיה לוחם בצנחנים ואח"כ מאבטח בשב"כ באיטליה. אולי הביא עמו את מוסר הרֵעוּת מהבית – מהמשפחה. הוא היה אישיות מיוחדת. לא חלמתי כי אזכה אי פעם בפיס הזה שנקרא "אָבִי רָצוֹן". ידעתי שהוא טוב, לא ידעתי עד כמה הוא טוב . בקלות רבה הוא סידר וארגן לי את המגורים הדרושים ברומא. הוא מצא ווילות להשכרה במחירים מגוחכים ממש באזור מלבב ושקט ב- "קורטינה ד'מפצו" ברומא, הבנויות על הדרך הראשית של וויה – קאסייה, מרחק של פחות מעשר דקות נסיעה מ- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) של RAI. הנוף הנאה באזור המגורים הזה שלנו "בקורטינה ד'מפצו" הזכיר את מראות הכרמל בחיפה. בשום אופן לא היה ניתן להגיע להישג לוגיסטי כזה מישראל. המגורים המצוינים והנוחים במקום לא מרכזי ברומא היו אומנם זוֹלים אך בלתי מאובטחים ע"י גורמי הביטחון האיטלקיים. נדרשו על ידי לבצע סידורים מיוחדים כדי לאבטח 24 שעות ביממה את מגורי המשלחת של רשות השידור (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל"). על פי בקשתו של יוחנן צנגן הצטרפה למגורים שלנו גם משלחת שדרי הרדיו של "קול ישראל" שהורכבה מגדעון הוד, דני דבורין, ומאיר איינשטיין. החברה האלה קיבלו לידם כרגיל את המוכן מבלי להתאמץ. רוב משלחות השידור של ה- EBU, התגוררו במלונות במרכז רומא ושילמו מֵאוֹת דולרים ללילה. הביקוש לא היה רָב מההֵיצַע. רשתות השידור הגדולות והעשירות כמו ה- BBC  ו- ITV , רשת הטלוויזיה הספרדית  TVE , רשת הטלוויזיה הממלכתית של צרפת 3 / 2- FR , הרשו לעצמן לשכור לאנשיהן מלונות תמורת 400 דולר ללילה אחד. אנחנו היינו הרבה יותר צנועים.

הפרשן אבי רצון במונדיאל איטליה 1990. חלפו מאז שנות דור אולם אבי רצון האדם והעיתונאי נותר אישיות בלתי נשכחת עבורי לתמיד. 

ההחלטה האסטרטגית שלי לבנות את אבי רצון לטווח ארוך ולמזג אותו תחילה במערכת העיתונאית של שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואח"כ כפרשן כדורגל וספורט מוביל בטלוויזיה, גמלה בלבי עוד באוקטובר 1988, מייד לאחר סיומם של המשחקים האולימפיים בסיאוּל 1988 בדרום קוריאה, שם למדתי לקח עיתונאי חשוב. את האינפורמציה העיתונאית המרעישה והסנסציונית ביותר של משחקי סיאול 1988, פסילתו של האָצָן הקנדי בֵּן ג'וֹנְסוֹן ׁ(Ben Johnson) הזוכה בריצת 100 מ' בגין שימוש בסמים וסילוקו מהאולימפיאדה, סיפק לי טכנאי טלוויזיה ישראלי באישון לילה, ולא כתבי ושדרי מחלקת הספורט שהיו עמי בסיאול. עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של סיאול 1988 חמישה שדרים – עיתונאים. יורם ארבל, נסים קיוויתי, אורי לוי, דני לבנשטיין, ומשה גרטל . כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית על בסיס הדירוג העיתונאי . הם לא היו אשמים . הגיע להם לנוח ולישון כמה שעות מידי לילה . וכך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי . הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה וחרוץ , ובעל חושים עיתונאיים מבורכים , בשם אלי רבינוביץ' שעבד בשירות NBC . אלי רבינוביץ' טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעל שיעור קומה ויוצא דופן באיכותו , נשכר בשעתו ע"י אלכס גלעדי לשמש כעורך Video במשחקי סיאול 1988 במסגרת צוות הטכנאים של רֶשֶת הטלוויזיה האמריקנית NBC . הרֶשֶת העשירה שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה"ב תמורתן שילמה 300 מיליון דולר הביאה לסיאול כוח אדם שמנה 2154 אנשים. אלי רבינוביץ' היה אחד מהם. אלי רבינוביץ' היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי במלון "Seoul Garden" בסיאול ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר – 28 בספטמבר 1988 . צלצול הטלפון העיר אותי בבהלה וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה . במשך חודש ימים בתקופת שידורי אולימפיאדת סיאול עבדתי כ- 21 שעות ביממה . זהו מבחן שידור שתובע מאמץ פיסי ומנטאלי עצום . בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת. נטלתי מיושן את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני. אלי רבינוביץ' כבר דיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית, "…יואש, בֵּן ג'וֹנְסוֹן (Ben Johnson) האָצָן הקנדי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ' נפסל לפני דקות אחדות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים, מדליית הזהב נשללה ממנו , וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן  מהמשחקים האולימפיים…". הייתי המום. זאת הייתה חדשה מרעישה. הודיתי לו מקרב לִבִּי. בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון בסיאול למערכת האולימפית שלי בירושלים. השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב . מהדורת "מבט" תעלה בתוך דקות לאוויר. היינו בין הראשונים בעולם לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל אודות סילוקו של בֵּן ג'וֹנְסוֹן אלוף הריצה ל- 100 מ' מאולימפיאדת סיאול 88' , לאחר שרשתות הטלוויזיה, האמריקנית NBC והקנדית CBC, עשו זאת הראשונות ודיווחו לצופיהן בארה"ב ובקנדה אודות הידיעה המרעישה . מדליית הזהב נלקחה מבן ג'ונסון והועברה לאָצָן האמריקני קארל לואיס שסיים שני באותה ריצת הגמר ל- 100 מ' שנערכה ב- 24 בספטמבר 1988 באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 88'.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- IBC בלוס אנג'לס. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דוֹר. אנוכי (מימין) עם אלי רבינוביץ' המוערך (משמאל), הטכנאי והעיתונאי המצטיין שהביא לי באישון לילה את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988 . גירושו של האצן הקנדי בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים . התמונה הזאת צולמה ב- IBC  באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. אלי רבינוביץ' טכנאי מצטיין בעבודתו ורב יכולות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נשכר לעבוד במרכז המבצעי של ה- EBU  ע"י הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) והצרפתי לוסיין בנטון (Lucien Banton) שני ראשי ה- EBU Operation Group  בהפקת שידורי לוס אנג'לס 84'. בסיאול 1988 שכרה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את שירותיו של אלי רבינוביץ'. הוא היה טכנאי ברמה של מהנדס טלוויזיה ובלתי נשכח עבורי. כשאתה יוצא למלחמות שידור ממושכות, לשדות הקרב הטלוויזיוניים הארציים והבינלאומיים, אתה רוצה שיהיו לידך שדרנים ברמה של יורם ארבל ונסים קיוויתי, בימאים ברמה של יואב פלג ורוביק פודגור, מפיקים ברמה של אמנון ברקאי וששי אפרתי, וטכנאים ברמה של סעדיה קאראוואני, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, ואלי בבא, ועוד טכנאים אחרים טובים נוספים והיו שם הרבה כאלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל סירב בימים ההם לשלוח צוות טלוויזיה וכתב ENG ׁ(ראשי תיבות של Electronic News Gathering) לסיאול 1988. משלחת השידור הייתה מצומצמת מאוד. אפילו עוזרת הפקה לא הייתה לי שם . על חמשת השדרים – העיתונאים הוטל עוֹל כבד . הם היו עסוקים כל העת בשידורים ישירים ותקצירים בכמות אדירה שכיסו 25 ענפי ספורט אולימפיים . שידרנו מאולימפיאדת סיאול 88', כ- 133 שעות בתוך תקופה כל כך קצרה בת 16 ימים. לא היה להם שום סיכוי לעלות באשמורת ראשונה על סיפור ההדחה הסנסציוני של בן ג'ונסון. אלי רבינוביץ' היה לפתע העיתונאי החשוב ביותר שלי באולימפיאדת סיאול 1988 . לעולם לא אשכח לו את נאמנותו וה- יושרה שלו כידיד אֶמֶת כשפעל בניכר למען שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . על הסיפור העיתונאי הדרמטי של הדחת בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' "עלה" כאמור דווקא טכנאי טלוויזיה מבריק ובעל תושייה שלנו ששהה בכלל באולימפיאדת סיאול 88' בשליחות NBC. עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שפעלו שָם בשליחות רשות השידור החמיצו אותו. העלילה הזאת שימשה לי תמריץ ועִילָה להבאתו של אָבִי רָצוֹן למערכת העיתונאית של מונדיאל איטליה 1990 שבניתי בירושלים. הוא היה עיתונאי הספורט הטוב בישראל בשנים ההן. לא רק מקורי, יוזם, חדשן, מחונן ברעיונות, ובעל מקורות , אלא גם מפני שהיה איש איכותי ש- חושב . עיתונאי שָקוּל ומְחוּשָב בעל היגיון שיודע להסיק מסקנות. אָבִי רָצוֹן היה עיתונאי בעיתון היומי "מעריב" ואח"כ בעיתון היומי "חדשות" (העיתון "חדשות" בהוצאת מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן איננו קיים עוד). אבי רצון שירת שירות קרבי בצה"ל בגדוד צנחנים ואח"כ נבחר ע"י השב"כ לשמש איש ביטחון בשגרירות ישראל איטליה. הנער התימני מרמת ישראל בעל יכולת כתיבה וכישרון לשפות ומי שידע עכשיו את השפה האיטלקית על בורייה היה לי לעזר רָב. הוא היה נגיש לכל אינפורמציה איטלקית בגלל המקורות המצוינים שלו ושליטתו הטוטאלית בשפה האיטלקית. ביקשתי לצרף אותו כעיתונאי מן המניין למשלחת השידור שלי באיטליה במונדיאל איטליה 1990 אולם מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל וסמנכ"ל הכספים שלו יוֹחָנָן צָנְגֶן סירבו. סמכתי על אָבִי רָצוֹן בעיניים עצומות. אינני זוכר שהצטערתי אי פעם על כך.

הערה שלי : אבי רצון שימש פרשן כדורגל מוביל שלי בשטח, מעמדות שידור בחו"ל, לצדו של השדר המוביל מאיר איינשטיין בארבע הפקות טלוויזיה בינלאומיות גדולות שהפקתי וניהלתי בימים ההם : מונדיאל ארה"ב 1994 , אליפות אירופה למדינות בכדורגל – אנגליה 1996 (מכונה גם Euro 1996), מונדיאל צרפת 1998, ואליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (נקראת גם Euro 2000).

שדרי משחקי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990, יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ עסקו בשידור המשחקים ולא בעיתונאות שלהם. על אבי רצון הוטלה המשימה להביא מאיטליה לירושלים את הסיפורים העיתונאיים שהשַדָּרים שלי שנכחו במקום לא יכלו להביא. המידע שהביא אבי רצון השלים את אינפורמציית השידורים הישירים שלהם מהמגרשים. מה חבל היה שהנהלת רשות השידור לא אישרה לי להטיס אותו לארץ המגף. העמדתי לרשותו את הטלפון הבינלאומי שלי בחדרי במחלקת הספורט. ככה עבדנו בימים ההם. אבי רצון עשה מלאכה עיתונאית חשובה באולפן גביע העולם בירושלים. במשך שלושים ימי הטורניר הביא ידיעות שלמערכת שלנו ברוממה בירושלים לא היה כל סיכוי להגיע אליהם בלעדיו. שליטתו בשפה האיטלקית הייתה לו כמובן לעזר רב. איש לא הטיל ספק ביושרה העיתונאית שלוֹ. הוא היה הרוח החיה באולפן המונדיאל בירושלים. מלבד המעשה סייע לייצר דימוי עיתונאי למערכת ספורט שהצטיינה בהעברת השידורים הישירים אך ללא תכונות עיתונאיות מפני שלא היו לה כלים עיתונאיים כשלוֹ, כמו של אָבִי רָצוֹן , להביא מידע לציבור מעבר לשידורים הישירים עצמם. אבי רצון בידע העיתונאי האקסקלוסיבי שלו חיפה על וגיבה את ציוותי השידור שלי ברחבי איטליה.

עקבתי מרומא אחר עבודתו העיתונאית והאזנתי לדבריו באולפן בירושלים בקשב רב (באמצעות קו ה- 4W). החלטתי כבר אז להפוך אותו לפרשן הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לא תיארתי לי כמובן עד כמה הבחירה בו מבין מועמדים רבים אחרים תהיה ראויה, אולטימטיבית , וכה מוצלחת עד שתיכון על תִּלָה יותר מעשור שנים . חיבורו לשַדָּר הטלוויזיה החדש של מאז 1990 מאיר איינשטיין (הבאתי אותו משורות רדיו "קול ישראל" במקומו של יוֹרָם אָרְבֵּל) הייתה הגיונית וטבעית ולכן גם החזיקה מעמד זמן כה רב . הם היו צֶוֶות שידור מעולה שזכה להערכה רבה. לחלקים בציבור חובבי הספורט בישראל (וגם בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) נראתה הבחירה באבי רצון קונטרוברסאלית, אך בעיני היא הייתה טובה. לרוע מזלם של מתנגדיו הייתי אני הקובע והממנה וגם המוציא לפועל. העדפתו על ידי קיבלה גיבוי של כל המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה בעת ההיא למעט יוסף בר-אל. יוסף בר-אל מי שניהל את הטלוויזיה בשנים 1993 – 1990 ניסה לטַרְפֵּד שוב ושוב בכל מיני אמתלות את המינוי של אבי רצון לפרשן הכדורגל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אך ללא הצלחה. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 העניק מאידך למינוי הזה את מלוא משקלו וגיבויו. אבי רצון היה פרשן הכדורגל החשוב ביותר בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. יתרה מזאת. הוא הניח את אבן היסוד לפרשנות אמת מקצועית ללא מורא וללא משוא פנים. הוא היה עיתונאי מצוין, בעל אמירה מושחזת, דעתן חריף בלשונו, מהימן והגון, תחרותי, ומחובר למקורות מידע רבים. במשך השנים צברנו שנינו אויבים רבים מבית ומחוץ. אָבִי רָצוֹן בשל פיו, ואנכי בגלל שהענקתי לוֹ את הרשוּת לפתוח אותו. הערכתי וחיבתי לאבי רצון היו עזות ועמוקות. היא גברה עם הזמן שחלף.

טקסט תמונה : 1990 / 1989. החצר האחורית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים בצל אנטנת לוויין ה- ECS. אנשי מחלקת הספורט ניצבים יחדיו לקראת משימת השידורים של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. זיהוי שורת העומדים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי, יורם ארבל, נסים מזרחי, אורן רוזנשטיין, אנוכי יואש אלרואי, יונתן "יוני" קנלר, משה גרטל, אמנון ברקאי, רמי ווייץ, ואורית כסיף. (חסרים ששי אפרתי, נסים קיוויתי, רותי לפקין, לורה קורנפילד, ומרב מיכאלי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה. עוד אשת טלוויזיה אחת שהייתה עמנו לשעה קלה בהפקת מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 90'. זוהי גב' שוֹש אלוני (אחותה של הזמרת המפורסמת מירי אלוני). לא נמצא לה אז מקום בשידור הציבורי. היא מצאה לבסוף את מקומה בשידור המסחרי והפכה לנדבך שידור חשוב בערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי בעת תחרויות השחייה בבריכת אוניברסיטת ת"א במשחקי המכבייה של 1981. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום רביעי – 27 במאי 1990 לקחתי עמי את עוזרי ויד ימיני אמנון ברקאי, והמראנו לרומא לנהל את מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 90'. זאת הייתה הפקה מסודרת ומאורגנת ולכן עברו השידורים בצורה חלקה מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים.

טקסט תמונה :  אנוכי בחורף 1990 בטרם טיסתי להפקת הטלוויזיה הממושכת שעסקה בכיסוי מונדיאל הכדורגל של איטליה 90'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1990. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 31 שנים. זהו עוזרי ויד ימיני המפיק אמנון ברקאי לפני טיסתנו ל- מונדיאל איטליה 1990. איש טלוויזיה מוכשר, חכם וחריף ובעל יוזמה. אהבתי והערכתי אותו מאוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מבצע מונדיאל איטליה 1990 – לצד פילוסופיית ההפקה, הצילום, והשידור של RAI (הטלוויזיה האיטלקית הציבורית) וה- Hosr broadcaster הרשמי של מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990.

היה נוח לעבוד מול אנשי RAI. היו לי שם הרבה ידידים מאז שכנו משרדי ההפקה שלהם ושלנו זה ליד זה במדריד במונדיאל של ספרד 82' . אָנָה מָרִיָה בָּאצֶ'לי , לוּצָ'אנָה לוֹרֶנְצוֹנִי , וסֶרֶנֶלָה גָארוֹנִי היו חבֵרות לעבודה במשך שנים רבות , והעניקו לי את השירותים הלוגיסטיים הטובים ביותר של RAI . גם קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי , וִויטוֹרְיוֹ פָּאנְקֶטִי , פָּאבְיוֹ קוֹסְטָארְדִי ובראשם המנכ"ל מָרְיוֹ לָארִי יצאו מגדרם לסייע לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במבצע השידורים הממושך של המוּנדִיאַל האיטלקי .

טקסט תמונה : יוני – יולי 1990. מונדיאל איטליה 1990. זהו משרד ההפקה והשידורים שלנו ב- IBC ברומא בקיץ 1990. אני מנהל פגישת תכנון של שידורים לווייניים מאיטליה 90' לאולפני הטלוויזיה בירושלים עם הבלגי אטיין הרצנס קצין תקשורת הלוויינים של ה- EBU. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אטיין הרצנס, אנוכי, השוודי יאן סוון, עוזרי אמנון ברקאי, ועוזרת ההפקה החרוצה שלי לורה קורנפילד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זוהי לורה קורנפילד במונדיאל איטליה 1990. הימים ההם – הזמן ההוא שחלך לפני 31 שנים. זוהי לורה קורנפילד אשת טלוויזיה מוכשרת, רצינית, וחכמה ועוזרת הפקה מצוינת. לורה קורנפילד היא ציונית אמיתית. נולדה בארה"ב ועזבה בית מסודר וסביבה אוהדת במילווקי כדי לבנות לנצח את ביתה בישראל. הערכתי ואהבתי אותה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בדצמבר 1989, ערכה RAI את  ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) – פגישת המְשָדֵר העולמי ברומא, כדי לאפשר למנהלי השידורים והמפיקים מכל רחבי תבל להבין את פילוסופיית השידור של הרֶשֶת. הפגישה העולמית התקיימה ב-Palacio Dello Sport הענקי. ה- WBM כלל את טֶקֶס הגרלת – השיבוץ של עשרים וארבע הנבחרות בששת הבתים המוקדמים של מונדיאל איטליה 1990 שעמד להתחיל בקיץ 1990. אנשי RAI בעצה אחת עם ה- FIFA ביקשו להעניק לראשונה לאירוע החשוב ששודר ישיר בכל העולם גם אפקט בידורי. הם שכרו את שירותיו של אחד ממנחי הטלוויזיה המפורסמים ביותר באיטליה פּיפּוֹ בָּאוּדוֹ (Pipo Baudo), והזמינו את שחקנית הקולנוע המפורסמת סוֹפְיָה לוֹרֶן להשתתף בטקס כדי לשָוְוקוֹ ביתר הצלחה להמונים . היה חשוב ל- RAI הציבורית להביס בשידור הזה את שידורי רשת הטלוויזיה המסחרית קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי, המתחרה בהם ונוגסת מהם מעת לעת נתחי רייטינג.

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. אחד הרגעים הדרמטיים בהפקת מונדיאל איטליה 1990. RAI מציגה לראווה את פרישת המצלמות שלה באצטדיונים השונים הפרושים ברחבי ארץ המגף בטורניר גביע העולם בכדורגל. זוהי המצלמה המקדמת את פני השחקנים העולים מן המנהרה המובילה אותם לכר הדשא. זאת הפעם הראשונה בעת השידור הישיר שניתן לראות את השחקנים בצילומי Close Ups. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. המצלמות הקרקעיות של RAI הממוקמות על קו האמצע של המגרש. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. הסבר פילוסופיית הכיסוי של  RAI האיטלקית את מונדיאל איטליה 1990. (עמוד מס' 1 מתוך 2). באדיבות RAI. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. הסבר פילוסופיית ההפקה והכיסוי של  RAI האיטלקית את מונדיאל איטליה 1990. (עמוד מס' 2 מתוך 2). באדיבות RAI. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. הסבר מדוקדק ופירוט תפקידן של מצלמות 1 ו- 2 בעת השידורים הישירים במערך הכולל של ס"ה 11 מצלמות המוצבות בכל אצטדיון ואצטדיון. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. הסבר תפקודן של מצלמות מס' 3 , 4 , 5  ו- 6 . (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. פירוט תפקידן של מצלמות 7 , 8 , 9  ו- 10. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. פירוט תפקידן של מצלמות B 10 , B 11 ,  ו- A 11. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. שרטוט סכמתי של מיקום הצבת המצלמות באצטדיונים השונים בעת השידורים הישירים, בסיבוב הראשון ובסיבוב השני, במונדיאל איטליה 1990. הבימוי היה אחיד ושיטתי. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. מיקומו של ה- IBC ברומא. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. מראה כללי של מבנה ה- IBC של RAI ברומא. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. זהו אחד מבנייני ה- IBC  הענקי ברומא שנבנה ע"י RAI באופן מיוחד למתן שירותי טלוויזיה לרשתות העולמיות. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. מגדל השידורים ב- IBC ברומא. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

לפני תחילת השידור הישיר ל- 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בעולם של טקס ההגרלה והשיבוץ של 24 הנבחרות שהעפילו לגמר הטורניר שרר בלגן גדול במתן תגי האקרדיטציות (Accreditations) למאות אנשי הטלוויזיה והרדיו שהתקבצו במקום. אבל אח"כ הכול הסתדר. לקולגות שלי ב- RAI נותר מספיק זמן לפני תחילת השידור הישיר להכיר לי את גדוֹלת שחקניות הקולנוע של איטליה בכל הזמנים, גב' סופיה לורן היפהפייה, ואף דאגו להושיב אותי בעמדת הטלוויזיה הסמוכה לבימת הגרלת השיבוץ . מהלך הגרלת ושיבוץ הנבחרות היה מעניין כמובן, אך לא מתוכנן היטב מן ההיבט הבידורי. יוֹזֵף "סֶפּ" בְּלָאטֶר מנכ"ל ה- FIFA  הוותיק, "גנב" כדרכו את ההצגה בדרכו המשעממת והצפויה . נכחו על בימת הטֶקֶס גם כמה  כדורגלני עבר מפורסמים ובראשם פֶּלֶה האגדי מברזיל, אך ליין – אפ הטקס לא הוכן ביסודיות ובקפדנות הראויה. למרות שהיה ראשוני במתכונת הבידור שלו הפך מייד לאנכרוניסטי. ארבע שנים אח"כ בדצמבר 1993 לימדו האמריקנים את RAI ועולם הטלוויזיה כולו הִלכוֹת בִּידוּר. טֶקֶס הגרלת השיבוץ של עשרים וארבע הנבחרות לקראת מונדיאל ארה"ב 94' שהתקיים בעיר ההימורים לאס ווגאס היה Show טלוויזיה מרתק. בזה אין לאמריקנים מתחרים. הם העלו אותו לדרגה העליונה ביותר. כוכב הקולנוע רובין וויליאמס הנחה את הטקס.

טקס הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות בששת הבתים המוקדמים במונדיאל איטליה 1990 התקיים ברומא בשבת – 9 בדצמבר 1989 ונמשך כשעה. 100 (מאה) רשתות טלוויזיה שידרו אותו לרחבי תבל. רק אנחנו לא שידרנו ישיר למרות הרלוואנטיות שלו בגלל התנגדותו של מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל וההִתחשבּנוּת המסורתית שלו עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל. זמן האירוע של הגרלת השיבוץ של מונדיאל איטליה 1990 נפל על שעות השידור בשפה הערבית בין חמש לשש לפנות ערב. האנשים ברשת שלי ריכלו כי הפקעת השידור בשפה העַרבית בשעות האלו (על פי חוק) לטובת שידור בשפה העִברית של הטלוויזיה פגעה אולי בכבודו האישי של יוסף בר-אל. יוחדו לו על פי חוק 90 דקות בערב והנה בא יואש אלרואי ומבקש לגזול ממנו את כבשת הרָש. ממש כך. לכן לא העסיקה אותי יתר על המידה איכותו הבידורית של הטֶקֶס . ממילא לא שידרנו אותו ישיר אלא רק הקלטנו אותו. מחשבותיי היו נשואות לאיכות וכמות המשחקים שנשדר במונדיאל של איטליה 1990. הטריד אותי כמה מהם ינסה מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית יוסף בר-אל לטרפד מפני "שנפלו" על שעות השידור שלו, וכיצד יעמוד מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל בפרץ, וימנע את המפולת. האם יתייצב באופן טוטאלי לטובת המסך שהופקד עליו, כלומר יתמוך ברעיון הפקה מקסימאלית מאיטליה 1990 ושידורם הישיר של מרבית 52 המשחקים למען הציבור משלם האגרה, או ייכנע ליוסף בר-אל ויכרע ברך בפני לחצים פוליטיים. הציבור איננו מודע לאמביציות ולאגו שרוחשים ליד המיקרופון ומסך הטלוויזיה. יוסף בר-אל היה רווי שאיפות מנהיגות וכוונות ניהול בטלוויזיה וברשות השידור . בצמרת התחום הקונקרטי הזה הוא לא היה לבד , וכמו מתחריו על התואר גם הוא לא הסתיר את כוונותיו . שמירת מסגרת זמן השידור הטלוויזיוני הספציפי שלו כמנהל הטלוויזיה בשפה הערבית , בין 18.30 ל- 20.00 (בתקופת מונדיאל איטליה 1990), הייתה מבחן כוח עבורו במאבק שלו נגד מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית נסים משעל. שניהם, אריה מקל ונסים משעל תמכו במדיניות ההתפשטות כפי שהגיתי של השידורים הישירים של משחקי מונדיאל איטליה 1990. יוסף בר-אל התנגד. סיגנל הטלוויזיה המונופוליסטית היה מפוצל בין שלושה גופי שידור : הטלוויזיה החינוכית – לימודית, הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית, והטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית. כל מנהל Media ראה בזמן השידור שהוקצה לו כאילו מדובר ברכוש פרטי. הטלוויזיה החינוכית – לימודית בראשות יעקב לוברבוים ויוהנה פרנר ז"ל הגנו בקנאות על זמן השידור שהוקצה להם וחרדו מפני שאיפות ההתפשטות שלי (בעיקר בת'קופות השידורים האיכותיים והכמותיים של המונדיאלים והאולימפיאדות). יוסף בר-אל דמה להם. הוא הגן בחירוף נפש על זמן השידור של הטלוויזיה בשפה העַרבית. כל פלישה שלי לטריטוריה שלו הרגיזה ועִצבנה אותו.

טקסט תמונה : שבת – 9 בדצמבר 1989. ה- "פאלאציו דלו ספורט" של רומא. טקס הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות בששת הבתים המוקדמים של מונדיאל איטליה 90'. הטקס שנמשך כשעה הועבר בשידור ישיר על ידי כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU, אך לא על ידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מפני "שנפל" על זמן השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית בניהולו של יוסף בר-אל. מלפנים עמדות השידור של הטלוויזיה. מאחור עמדות הכתיבה לאנשי העיתונות הכתובה. (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1996. תמונה מאוחרת יותר משותפת של מנכ"ל רשות השידור בעבר אריה מקל ושלי ב- אולימפיאדת אטלנטה 1996. אנוכי יחדיו עם מי שהיה מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ורעייתו רותי , ועכשיו קונסול ישראל באטלנטה בירת מדינת ג'ורגיה בארה"ב. אריה מקל צעד עמי % 75 מכברת הדרך שהובילה לכיסוי הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990. את היתרה הלך שלוב זרוע עם יוסף בר- אל. אֲרְיֵה מֶקֶל היה מנכ"ל רשות שידור חייכני, מלא חוש הומור, וחריף בשכלו, אבל אחד שלא אהב לקחת את עצמו ואת רשות השידור ברצינות רבה מידי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מחירה של עמדת שידור לטלוויזיה למשחק אחד בגביע העולם איטליה 90' עמד על כ- 3366 דולר. הייתי זקוק לאישורם של הבוסים שלי המנכ"ל אֲרְיֵה מֶקֶל וסמנכ"ל הכספים יוחנן צָנְגֵן , שנצמדו אל קו השידור ה- 4W מן העבר השני באולפן התקשורת בירושלים, ושמוּ אוזנם כאפרכסת לתוצאות הגרלת השיבוץ. בעצה אחת עימם בחרתי את המשחקים שנועדו לשידור ישיר. היום שלמחרת היה יום חופשי מפגישות עסקים. חבריי למקצוע ב- RAI פינו לי זמן כדי לטייל ולהתאהב בעיר הבירה שלהם . העמסתי עלי תרמיל וצידה לדרך ויצאתי למסע ניווט עצמי בן ארבעים ק"מ ברחובות רומא היפהפייה. הייתי רומאי. אהבתי אהבה רבה את תקופת הרנסאנס האיטלקית ואת גיבוריה הקלאסיים. זה היה מסע במקומות קסומים בצוק העיתים במנהרת הזמן . מסע בעבר הרחוק והבלתי נשכח של יצירות אומנות ומעשי אדריכלות מזהירים . התחלתי את הצעדה בפיאצה דה פופולו, אח"כ צעדתי ל-פיאצה הספרדית, ומשם המשכתי לפיאצה דה טְרֶבִי, ולפיאצה וונציה. אח"כ ירדתי דרך הפורום לאתר ה- קוליסיאום. שררה שם דממה מעיקה. יכולתי לשמוע את נהימות האריות הרעבים מסתובבים אנה ואנה מתחת לרִצפת האִצטדיון ההרוס לפני שהעלו אותם לזירת הקוליסיאום הענק כדי לפגוש את טרפם , את הגלדיאטורים . קַל מאוד לשחזר באצטדיון הקוליסיאום (גדול בממדיו פי אחד וחצי מאצטדיון ר"ג) את אווירת הקרבות הנוראיים של הגלדיאטורים והלודרים בינם לבין עצמם, ובינם לבין חיות הטֶרֶף, על הזכות לחיות עוד כמה רגעים, אולי כמה ימים לעיני המון צמא דם ושלטון אכזר נטול כל מוסר. נזכרתי בספרו רָב המוניטין והמרגש "ספרטאקוס" של הסופר היהודי – אמריקני הווארד פאסט. מהקוליסיאום נדדתי לפיאצה נאבונה. ואח"כ הגעתי לפיאצה סן – פייטרו ולוותיקן. לראות את רומא ולמוּת . עיר מדהימה ביופייה ובעושר ההיסטורי שלה. אי אפשר שלא להעריץ את ז'אן לורנצו ברניני , מיכאל אנג'לו , ויוצרים גדולים אחרים, שהשאירו את חותמם לדורי דורות . חשבתי על אימא שלי שרקה פרס – אלרואי ז"ל פסלת ויוצרת מופלאה חברת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, שאהבה את תרבות הרנסאנס אך לא זכתה מעולם לבקר ברומא. דרכה הכרתי את כל שכיות החמדה של התקופה. התבוננתי רבות בספרי הפיסול שלה שהיו סדורים על מדף עץ ישן בחדרה, עוד בהיותי ילד קטן ורך בשנים.

טקסט תמונה : אימא שלי שרקה פרס – בלינדמן – אלרואי ז"ל עם הצטרפותה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ב- 1931. היא הייתה אישה יפה מאוד ומיוחדת מאוד ו-אמנית ופַּסֶלֶת דגולה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את שמותיהם של מִיכֶּל אָנְגֶ'לוֹ, דוֹנָאטֶלוֹ, זָ'אן לוֹרֶנְצוֹ בֶּרְנִינִי, דֶה וִוינְצִ'י, ורְפָאֵל הכרתי כבר בגן הילדים . הייתי מנשק שוב ושוב את תמונת ה- Close up פֶּסֶל העֵץ של פניו מלאות הסבל של יֵשוּ הצלוב כשראשו שמוט בכאב, מעשה ידיו של דוֹנָאטֶלוֹ. זה היה ביקורי השני ברומא. בפעם הראשונה ביקרתי בה כשניהלתי את שידורי אליפות העולם בא"ק שנערכה ברומא בקיץ  1987 . נִסִים קִיוִויתִּי שַדָּר הא"ק הדגול היה מורה הדרך שלי אז. הפעם ניווטתי את עצמי . במשך 18 שעות כיתתי את רגליי שוב ושוב בתוך תרבות הרנסאנס. זאת הייתה חוויה שלא תישכח לעולם . המתנתי בכיליון עיניים לתחילת המונדיאל כדי לשוב ולהיות רומאי.

לקראת תום שידורי מונדיאל איטליה 1990 נחת המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל ברומא. הוא היה אורח שלי לכמה ימים ספורים. הוא העניק לעצמו הזדמנות לעמוד מקרוב על מורכבות השידורים . לביקורי המנכ"לים בפרויקטים של שידורי הספורט הבינלאומיים הייתה חשיבות רבה בעיני . רק נוכחותם הקרובה ומגעם הבלתי אמצעי עם יסודות ההפקה והאִרגוּן, אִפשרוּ להם להבין את התכנון הבסיסי שלי, ובעצם לראות לאן זורם ים הכסף שלהם. לכן שמחתי כל כך לבואו של אַרְיֵה מֶקֶל . ביקורו במרכז השידורים הבינלאומי ברומא והבנתו את מסובכות הפרודוקציה והלוגיסטיקה של המונדיאל היו אמורים להניב תועלת בבוא העת . אַרְיֵה מֶקֶל היה גם המנכ"ל שנדרש לאשר לי את כל פעולות ההפקה היקרות של אולימפיאדת ברצלונה 1992. קשריי הטובים עם RAI סייעו לי להפגיש את אַרְיֵה מֶקֶל עם הצמרת המבצעית של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית שהפיקה את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ובראשה מנכ"ל RAI מַרְיוֹ לָארִי (Mario Lari). האיטלקים החביבים אירחו את המנכ"ל ואותי לארוחת צהריים. יין ה- Chianti המשובח שלהם זרם שם בשפע. נדמה היה לי שמנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל הבין היטב עד כמה מסובך ומורכב הוא מבצע שידורי המונדיאל. בכל זאת מצאתי לנכון לומר לו, "ככל שהפקת המונדיאל האיטלקי נראית כפאזל מסובך המורכב מ- אין סוף חלקים ופרטים שונים , הוא עדיין בגדר משחק ילדים לעומת הפקת האולימפיאדה . חכה לברצלונה 1992 ותיווכח". לאַרְיֵה מֶקֶל לא היה עד אז כל מושג בהפקות טלוויזיה של אירועי ספורט בינלאומיים . הוא הגיע לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ממשרד החוץ, והיה מינוי פוליטי Par excellence (מובהק) כמקורב של ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר מינתה אותו לכהונה הרמה בתום הקדנציה הראשונה של אוּרִי פּוֹרָת ז"ל באפריל 1989.

טקסט תמונה : יולי 1990. רומא. מונדיאל איטליה 1990. צוות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ברומא נפגש עם הכדורגלן הצרפתי הדגול מישל פלטיני  לימים נשיא UEFA . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, אנוכי יואש אלרואי, אלי פור גזבר משלחת רשות השידור, אמנון ברקאי (מזוקן מציץ מאחור), מישל פלטיני, נסים מזרחי, ושני שדרים מהטלוויזיה הצ'כוסלובקית הציבורית CTV. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

חיפוש ואיתור יורש מתאים לאורי פורת גרר התרוצצות מטורפת במסדרונות הפוליטיים למינוי המנכ"ל הבא. כולם בחשו בקדרת המינוי. זהו מאבק פוליטי בעליל שהוא חלק מתקנון ישן , בו הממשלה וראשה ממנים את האיש שלדעתם ומנקודת מבטם הפוליטית ינהל את השידור הציבורי בצורה הטובה ביותר . המינוי הפוליטי הזה הוא פגם גדול כמו מינויים פוליטיים אחרים. בדרך כלל נבחרים לעמוד בראש השידור הציבורי נאמני השלטון ולא האנשים המוכשרים באמת . השאיפה העזה לזכות במינוי, גוררת חלק מן המועמדים להצהיר קבל עם ושלטון הצהרות נבזיות בדבר הנאמנות הפוליטית שלהם. חלקם גם מתחייבים ב- Resume האישי "לנקות את האורוות" . בממשלת האחדות בשנים ההן, כיהן יצחק נבון כשר החינוך. נבון תמך תמיכה חסרת פשרות במועמדותו של יוסף בר-אל והיה לכך משקל רב אך ראש הממשלה יצחק שמיר חפץ דווקא במינויו של אריה מֶקֶל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור.

בשעה שאריה מֶקֶל ואנוכי סעדנו את ליבנו יחדיו במסעדה נחמדה בשדרת וִויָה וֶונֶטוֹ (Via Veneto) ברומא, סיפר לי מנכ"ל רשות השידור את אחד מסיפוריו המגלים טפח מסודות המינויים הפוליטיים. הוא ידע לספר סיפורים ועשה זאת בכישרון וחֵן ברמה של מוטי קירשנבאום. אי אפשר היה שלא להאזין לו. כשהיין האיטלקי זורם בגרונו ורוחו טובה עליו הפיק פיו הומור שָנוּן וסיפור נחמד שסיפר לי כלהלן : "אמרתי לראש הממשלה יצחק שמיר שאין לי שום ניסיון בניהול רשת שידור ציבורית – ממלכתית שכוללת בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעברית וערבית ושתי מערכות רדיו "קול ישראל" גם כן בעברית וערבית, ומעסיקה בשורותיה אלפי עובדים, והידועה ביחסי העבודה המורכבים השוררים בתוכה. ניהלתי מכסימום שולחן, שני כיסאות ושתי מזכירות במשרד החוץ – גם זה בקושי, איך אוכל לנהל רשת שידור ענקית כזו ?". ומייד המשיך את דבריו כשהוא מחייך חיוך רחב בעוד המקרוני הדק והארוך צולל לכרסו הבולטת : "יואש אלרואי, אתה יודע מה ראש הממשלה ענה לי ?", ומבלי להמתין למנוד ראשי השיב בעצמו לשאלתו הרטורית, "ראש הממשלה יצחק שמיר אמר לי, מה יש אריה מקל, מה אתה מפחד כל כך, גם אני לא ניהלתי שום דבר לפני שנבחרתי לנהל את המדינה".

טקסט תמונה : שידורי מונדיאל איטליה ביולי 1990. זהו משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ברומא. חדר המבצעים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אריה מקל מנכ"ל רשות השידור בן 45 (שני משמאל) בוחן את כלי השידור של הטלוויזיה. הוא מעולם לא לקח את עצמו ברצינות יתירה. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : נסים מזרחי, אנוכי יואש אלרואי, מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, והמפיק אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

מינויו של אַרְיֵה מֶקֶל לתפקיד רב האחריות של מנכ"ל רשות השידור נפל בחלקו בקלות רבה וללא כל מאמץ מצדו. אריה מֶקֶל היה איש נבון שבִטנוֹ מלאה כרימון בהוּמוֹר, לגלוג (גם על עצמו) , ובדיחוּת הדעת . סוג של אדם שלא לקח את עצמו ברצינות רבה מידי. לעולם לא שכח מי מינה אותו. אף על פי כן השתדל לעשות את עבודתו נאמנה בדרכו שלו. הוא נכנס לעבוד ברשות שידור סבוכה , עקומה לחלוטין בהסכמי העבודה האנכרוניסטיים שלה, ולכן החליט מראש (בניגוד מוחלט לי) לא להיות דון קישוט. הוא לא היה רבולוציונר ולא חשב שניתן לחולל שינויים מפליגים במערכת הציבורית המסורבלת שאותה נבחר לנהל ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר . אריה מֶקֶל היה מנכ"ל שמרן שנמנע מלחוֹלֵל מהפכות גדולות ברשות השידור, אבל מי מבין המנכ"לים חולל אותן בתקופתו ? אפילו לא אחד. הוא שמר על אגפיו הפוליטיים ולא היסס לשגר לפיקודיו את מבוקשו כמנכ"ל הרשות בשעה שחשב שיוכל להפיק מכך יתרון פוליטי. ב- 11 בספטמבר 1989 ביקש ממנו יו"ר עמותת הסוס הערבי חיים בר לב ז"ל לכסות את אירוע הנקרא "תצוגת הסוס הערבי" שאמור היה להתקיים באמפיתאטרון של ראשל"צ בחול המועד סוכות ב- 15 באוקטובר 1989. אַרְיֵה מֶקֶל רשם את הבקשה ביומנו וסיווג אותה משום מה כאירוע ספורט . הטלוויזיה חסכה בהוצאת צוותי צילום לכיסוי תחרויות ספורט בעלי עניין ארצי בתחומי הכדורגל והכדורסל כשלפתע הפכה "תצוגת הסוס הערבי" לאירוע עַל. משהתקרב המועד לא התבייש מנכ"ל רשות השידור אריה מקל להורות למזכירתו איילה כהן לשגר לי תזכורת בה הוא מבקש לכסות את התצוגה.

טקסט מסמך : 11 בספטמבר 1989. מכתבו של יו"ר עמותת הסוס הערבי חיים בר לב ז"ל למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ז"ל המבקש ממנו לכסות את תצוגת הסוס הערבי שתיערך בחול המועד סוכות ב- 15 באוקטובר 1989 באמפיתיאטרון בראשל"צ. למכתבו של חיים בר לב מצורפת תזכורת של מזכירתו איילה כהן אלי מ- 4 באוקטובר 1989 המבקשת לסקר את האירוע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אף על פי כן היה אריה מֶקֶל נאמן של שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית ובראשם המונדיאלים והאולימפיאדות.

טקסט תמונה : 8 ביולי 1990. מונדיאל איטליה 1990. משרד ההפקה והשידורים שלנו  ב- IBC  ברומא בגביע העולם בכדורגל של איטליה 90'. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל (יושב משמאל במשקפיים) מסביר את משנת הניהול שלו כעורך ראשי של השידור הציבורי ונושא דברים בזכות חשיבות שידור אירועי הספורט הרלוואנטיים בערוץ הטלוויזיה הציבורי של מדינת ישראל. זיהוי הנוכחים מימין : המפקח הטכני אריה קולקר, השדר רמי ווייץ, סולומון מוניר מנהל מחלקת הספורט בשפה הערבית, וגדעון הוד שדר רדיו "קול ישראל. אנוכי ניצב ראשון משמאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בימי המנוחה של מונדיאל איטליה 90' בהיעדר שידורים ישירים, נסעתי עם רעייתי יעל שבאה לבקרני ועם נסים קיוויתי וחברתו זיוה לטיול מדהים בהר הגעש וֶוזוּב, ובעיר פּוֹמְפֵּיי הסמוכה, שכוסתה ונקברה תחת האפר והלָבָּה של הוֶוזוּב המתפרץ לפני אלפי שנים. מפומפיי דהרנו במכונית המרצדס שלנו לנאפולי, ומשם ניווטנו לאחד מאתרי הטיול היפים ביותר באיטליה (וגם בעולם) בעל נוף מרהיב המכונה "דרך סוֹרֶנְטוֹ – אָמַאלְפִי" (Amalfi- Sorento). כשחזרנו לרוֹמָא היינו רעייתי ואני תמימי דעים. איטליה היא מדינה מרתקת ביופייה, בנופיה ובמראותיה. ביום המנוחה השני נסענו לפירנצה המדהימה, לפונטה – ווקיו גשר החנויות המפורסם , ומשם מיהרנו למוזיאונים הנפלאים של העיר. לא יכולתי להסיר את עיני מהפסל "דוד" של מיכל אנג'לו בגלריית אופיצי. מאות עוזרים ומעריצים סייעו לו לחצוב בשַיִש וליצור פסלים כל כך אלמותיים ומוחשיים. הרי זה אותו דוד הנערץ שהסיר מעליו את השִריון הכבד שעטה עליו המלך שאול לפני צאתו לקרב ההרואי נגד גלְיָת הפלשתינאי – פְּלִישְתּי. זהו דוד יפה התואר בעל הגוף הנערי הגמיש וקל התנועה, שבעזרת רוּגָטְקָה וכמה חלוקי אֶבֶן הכריע את יריבו המשוריין וכבד התנועה. מ-פירנצה המשכנו את דרכינו למגדל הנטוי של פִּיזָה. לפנות בוקר חזרנו דרך כביש החוף לרומא . נחנו כמה שעות ויצאנו ביום השלישי לסיור במדינת הוותּיקן עתירת אוצרות האומנות . בביקורינו בקָפֶּלָה הסִיסְטִינִית ניסיתי לדמיין לעצמי שָם את האמן הדגול מִיכֶּל אָנְגֶ'לוֹ הכחוש שוכב על גבו מידי יום ביומו שעות על שעות במשך שמונה שנים, דבק במשימתו, ומצייר את ציורו המפורסם "בריאת העולם", כשהוא עושה הפסקות אוכל של לחם צר, גבינה כחושה, ובקבוק יין. זה הרי בלתי מובן ולא נתפס.

מיניתי את יורם ארבל להיות השַדָּר המוביל שלי וראש הצוות הצפוני בכל תחומי ההפקה במונדיאל איטליה 1990. הוא יורם ארבל לא התנהג ככה ונחשף לפניי כאיש טלוויזיה יָרוּד, קטנוני, אדם לא רציני, ואיש נטול אחריות. הדיווח התיעודי הר"מ מעיד עד כמה לא היה ניתן לסמוך עליו כמנהיג.

יורם ארבל היה סוּג של בֶּן אֶנוֹש שנהג לוֹמר, אהב לשדר, אך לא ידע לשאוֹל. הוא פשוט לא היה סקרן דיו כדי לחקוֹר. פעם אחת כמעט ושילם על כך ביוקר רב . זה קרה בשידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. מיניתי אותו באופן טבעי לשַדָּר מוֹביל . חלק ממשחקיו התקיימו בחבל הצפוני של ארץ המָגָף. מכיוון שנע עם צִיוותו על ציר גֶנוֹאָה – טוֹרִינוֹ – מִילָאנוֹ – וֶורוֹנָה (כ- 150 ק"מ מפרידים בין מילאנו לשלוש הערים האחרות), ניסיתי להקל עליו ועל צוותו, והצמדתי לוֹ רכב שכוּר של ההפקה, מכונית חדשה מדגם מֶרְצֶדֶס לבנה 190. הוא יורם ארבל היה שַדָּר עָסוּק מאוד. במוצ"ש של 23 ביוני 1990 הגיע עם טכנאי התקשורת שלו אמנון אלטשוּלר והפרשן אמציה לֶבקוֹביץ' למילאנו והחנה את הרכב בחֶניון מלון "קְרִיסְטָאלוֹ" ששכרתי עבורם. ביום ראשון – 24 ביוני 1990 שידר ישיר מ- אִצטדיון "סַן – סִירוֹ" את משחק שמינית הגמר גרמניה – הולנד 2 : 1. למחרת יום שני – 25 ביוני 1990 נסע עם הרכב השכוּר לגֶנוֹאה כדי לשדר ישיר מחצית שנייה ועוד משחק בשלב שמינית הגמר אירלנד (אייר) – רומניה שהסתיים בתיקו אפס בתום 120 דקות , ו-לבסוף 4:5 לטובת אירלנד בבעיטות הכרעה מ- 11 מ'.

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 90'. מפת 12 הערים המארחות את 52 משחקי הטורניר והמרחקים בק"מ ביניהן. מתוך ספר השידור / פקודת המבצע שכתבתי וחיברתי לקראת כיסוי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעֶרֶב שָב הצוות מ-גֶנוֹאה למלון במילאנו כדי לנוח ולהתכונן לנסיעה נוספת למחרת והפעם ל- וֶורוֹנה לצורך שידור ישיר של המשחק יוגוסלביה – ספרד. כשהגיע הצוות למלון "קְרִיסְטָאלוֹ" לעת לילה התברר שתפוסת החֶניון מלאה. יורם ארבל כאחראי מטעמי על צוות השידור החנה את הרכב השכור בקרבת המלון. הוא לא שאל ולא בדק אם בכלל מותר לחנות במקום, אולי בגלל שמיהֵר, לא סתם מיהר, אלא דהר עם עמיתו איש הקול אמנון אלטשולר לסרט קולנוע עם כוכבת הפּורנוֹ הידועה ההונגרייה – איטלקייה אִילוֹנָה סְטָאר המוכרת יותר בכינוייה "צִ'יצ'וֹלִינָה". כששב הצֶוות בראשותו של יורם ארבל למחרת בשעות הבוקר המאוחרות אל רִכבו כדי לדהור עמו למשימת השידור הישיר באצטדיון ב-עיר וֶורוֹנָה גילה שהרכב נעלם כלא היה. לא רק שנעלם אלא שהצֶוֶות ההמוּם גם לא זיהה את הטופוגרפיה של המקום. אבד לוֹ לגמרי חוּש ההתמצאות. בצַר להם צלצלו אלי למרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC ברומא כדי לדווח לי על מה שקרה ולבקש עזרה. "…יורם ארבל, שים לב הנך ראש צוות השידור במילאנו מטעמי", והוספתי, "האחריות מוטלת עליך…התקשר מייד למשטרת מילאנו ודווח להם על המקרה המצער…השתמש באקרדיטיישן שלך כשַדָּר טלוויזיה במונדיאל איטליה 1990 ואני בטוח שהם ישמחו לסייע לכם מייד…(!)". חיש מהר הוּברר שהצֶוֶות החנה את רכבו לחניית לילה במקום אסור מבלי לבדוק אם בכלל מותר להם להחנות אותו במקום שהחנו אותו. התברר כי ה- 26 ביוני 1990 היה יום שלישי בשבוע שהוא תאריך מסורתי של השוּק השבועי של העיר מִילָאנוֹ. זאת הסיבה שמכונית המרצדס השכורה שלנו נגררה משם ע"י המשטרה (למקום חנייה בטוח). הרכב והצֶוֶות ניצלו. השוּק שהוקם בשעות הבוקר המוקדמות שינה את פני הסביבה ובלבל לגמרי את האוריינטציה וחוש ההתמצאות הטופוגרפית של יורם ארבל ואמנון אלטשולר. אפשר היה להימנע מהטעות הזאת. יורם ארבל כראש הצוות היה צריך רק קצת להתעניין ולשאול שם בזמן מישהו מקומי במילאנו, אם מותר להחנות את הרכב במקום האסור שחנה. "…מה פתאום מיהרתם כל כך להצגת הקולנוע של כוכבת הפּורְנוֹ ההונגרייה-איטלקייה הפתטית הזאת…", שאלתי את צוות השידור המסכן ו-הנבוך. אמנון אלטשולר התעשת הראשון והשיב , "…יואש, אני לא יודע מה היו מניעיו של יורם ארבל, אך אותי עִניֵין לעמוד על טיבה של עבודת ה- Sound  בסרט הפורנו הזה של צִ'יצ'וֹלִינָה…". מכיוון שהביא להגנתו טיעון מקצועי ודיבר אמת אי אפשר היה לכעוס עליו, על הג'ינג'י החמוד הזה. לשמחתי נותר להם די זמן והותר כדי להגיע במועד לוֶורוֹנָה לשידור ישיר של המשחק יוגוסלביה – ספרד. חסר להם היה שלא יגיעו במועד לשידור הישיר. יוגוסלביה ניצחה במשחק הזה 1:2 בתום  120 דקות והעפילה לרבע הגמר. השידור הרוטיני שהפך בטעות לפרובלמטי ומסוכן עבר בסופו של דבר בשלום. יורם ארבל שידר נפלא את המשחק הדרמטי . בתחום השידור והמֶלֶל לא היו לו מתחרים. הוא היה שדר טלוויזיה של אירועי ספורט (בעיקר כדורגל וכדורסל) Play by play שהתקרב בשעתו יותר מכולם לשלמות (!).

טקסט תמונה : יולי 1990. מונדיאל איטליה 90'. זוהי עמדת הפיקוד וניהול השידורים שלי במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת במרכז השידורים הבינלאומי ברומא ה- IBC  (ראשי תיבות של International Broadcasting Center), בבירת איטליה רומא. משמאל, אמנון אלטשולר מטובי הטכנאים בתחום הקוֹל והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ג'ינג'י נחמד ואדיב ובעל חוש הומור וידע רב בתחום מקצועו. אהבתיו עד למאוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחר תום מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 1990. השדר יורם ארבל פורש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ועובר לערוץ 5 בכבלים. יוסף בר-אל מתמנה במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש. נסים משעל מודח.

אף על פיכן מיניתי באופן טבעי את יורם ארבל לשָדֵר ישיר את משחק הגְמָר בין נבחרת ארגנטינה אלופת העולם לבין נבחרתה של גרמניה . אירוע השיא הנועל את משחקי מונדיאל איטליה 1990 , שעמד להיערך בעַרבוֹ של יום ראשון – 8 ביולי 1990 באִצטדיון "אוֹלימפּיקוֹ" ברומא. הוא היה שַדָּר הספורט הטוב במדינת ישראל . אחד שנולד פעם בדור . אולי בשני דורות . בצהריים נפרד המנכ"ל אריה מֶקֶל ממני ומצוות השידורים שלי במשרד ההפקה  ב- IBC . הודיתי לו מקרב לֵב על שאִפשר לי להפיק ולנהל מבצע שידורים רחב היקף שזכה כמו תמיד לצפייה מרבית בארץ . משחק הגמר החל בשמונה בעֶרֶב . RAI הציבה 16 מצלמות באִצטדיון ה- "אולימפיקו" ברומא . התפתח משחק אלים בו הורחקו שני שחקנים ארגנטינאיים בכרטיסים אדומים מן המגרש. שופט המשחק המכסיקני אדגארדו קודסאל מנדז לא עשה שום חשבון לאלופת העולם היוצאת. בדקה ה- 85 הוא פסק על בעיטת עונשין מ- 11 מטר לזכות גרמניה . אנדריאס ברהמֶה (Andreas Brehme) הכניע את השוער הארגנטיני נֵרי פּוֹמְפּידוּ וגרמניה עם מאמנה פרנץ בקנבאואר ניצחה במשחק בתוצאה המינימאלית 0:1. בשעה שהוּענק גביע העולם ללותָּאר מתּיאוס הקפטן הגרמני המאושר כשחיוך רחב נסוך על פניו, ניצב לצִדוֹ דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ודמעות זולגות על לחייו.

באותה העֵת של השידור הישיר ההוא לפני שלושים ואחת שנים נפרד יורם ארבל בטקסט פרישה ופרידה מחושב מראש מצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לי הוא לא אמר מילה לפני כן. הוא מעולם לא הודיע לי שהוא פורש ממחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטובת מקום עבודה אחר. לאחר שמונה עשרה שנות עבודה משותפות לא מצא צורך להיפרד ממני באופן אישי. הוא נפרד מהם – מצופיו. לא ממני. ברור שזאת הייתה זכותו ללכת מבלי להיפרד ממני. הוא לא אמר לי שלום ולא לחץ את ידי.

טקסט תמונה :  פרנץ בקנבאואר שימש מאמן נבחרת גרמניה בשני מונדיאלים רצופים במכסיקו 1986 ואיטליה 1990. ב- 1986 הפסיד לקארלוס בילארדו 3 : 2. ב- 1990 ניצח אותו 1 : 0. (באדיבות RAI ו- FIFA).

טקסט תמונה :  פרנץ בקנבאואר זכה עם נבחרת גרמניה בסגנות האלופה במונדיאל אנגליה 1966 לאחר שנוצחה 4 : 2 במשחק הגמר השנוי במחלוקת שנערך בשבת – 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבלי" בלונדון. שמונה שנים אח"כ ב- 7 ביולי 1974 זכה כקפטן גרמניה בגביע העולם מונדיאל גרמניה 74' לאחר שנבחרתו גברה במשחק הגמר על נבחרת הולנד 2 : 1 באצטדיון האולימפי במינכן. (באדיבות RAI ו- FIFA).

טקסט תמונה :  8 ביולי 1990. מונדיאל איטליה 1990. האצטדיון האולימפי ברומא . נבחרת גרמניה דקות מספר בטרם משחק הגמר נגד ארגנטינה. גרמניה ניצחה 1 : 0  מבעיטת עונשין מ- 11  מטרים שבעט אנדריאס ברהמה (Brehme) וזכתה בתואר אלופת העולם בפעם השלישית בתולדותיה. זיהוי הרכב נבחרת גרמניה : השוער בודו אילגנר, קלאוס אאוגנטאלר, תומאס ברטולד, יורגן קוהלר, גוידו בוכוואלד, תומאס האסלר, לותאר מתאוס, פייר ליטבארסקי, אנדריאס ברהמה, יורגן קלינסמן, ו- רודי פלר. (באדיבות RAI ו- FIFA).

אהבתי אותו מאוד כשַדָּר. יורם ארבל היה שַדָּר Play by play נפלא, משכמו ומעלה. בעל קול בּריטון עמוֹק וצלוּל, ניחן בדיקציה מושלמת, נבון, ובעל חוּש הומור לא מבוטל. בין השַדָּרִים הבודדים שידע לשים סייג לכמות המֶלֶל שלו. הוא התיידד בקלוּת עם כל מיקרופון. הוא היה שַדָּר הספורט הטוב במדינה גם בגלל שניצבה מאחורי מערכת הפקה עיתונאית תומכת. יורם ארבל היה קריין פרסומות בחֶסֶד. אולם משהשכיר את קולו לטובת המפרסם המסחרי אבדו לו כישוריו העיתונאיים שממילא היו מוגבלים. יורם ארבל החל לפני שנים רבות לשָוֵוק ולפרסם בקולו המיוחד מוצרי צריכה והדבר פגע לעַד באמינותו כעיתונאי. למען האמת העיתונאות מעולם לא עניינה ולא הטרידה אותו . עניין אותו המיקרופון והמסך. העיתונאות היא מקצוע טהור ונקי מכל רבב המחויבת לאֶמֶת ולא לסוּג של אינפורמציה שמשלמים עבורה כסף בכדי שתיאמר. הסוגיה הלא נעימה הזאת הנוגעת ליורם ארבל השַדָּר מספר אחד שלי במחלקת הספורט וקריין הפרסומות מספר אחד ברדיו, עלתה לדיון פעמים מספר בעידן המנכ"לים יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ולאחרונה גם עם אריה מֶקֶל יבל"א. איך שהוא העניין תמיד התמסמס . אשוב ואדרש לעניין הזה השנוי במחלוקת כה רבה בספר שאני חוקר וכותב ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן". הסֶפֶר עָב הַכֶּרֶס סוקר את ועוסק בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם, בתרומתם של השדרים והשדרניות , המגישים והמגישות, הפרשנים והפרשניות, טקסט וכיתוב, מנתח את כישרון השידור וההגשה באולפן ובשטח, את תורת הריאיון, ומרכבי נוסחת השידור הישיר של Play by play .

שַדָּר הספורט הטוב ביותר שלי ואולי הטוב ביותר בישראל בכל הזמנים נטש אותי ללא שום הודעה מוקדמת. לא היה בידי הזמן עכשיו לבַכוֹת את יורם ארבל ולהתאבל על אובדנו ועל מר גורלה של חטיבת הספורט בפיקודי. הייתי חייב להביא שַדָּר חדש וידעתי גם מי הוא יהיה . עזיבתו של יורם ארבל את מחלקת הספורט הייתה מצערת אך לא הייתה שוֹק חיי. כבר מזמן למדתי שהחיים הרבה יותר פשוטים ממה שרבים נוטים לחשוב. המדינה הזו מלאה באנשים מוכשרים שהלכו מאיתנו וש- חשבו שאין להם תחליף. שַדָּר רדיו "קול ישראל" מֵאִיר אָיְינְשְטֵיין נקרא על ידי לדגל הטלוויזיה במקומו של יורם ארבל. והוא התייצב.

טקסט תמונה :  מאיר איינשטיין ז"ל. ככה היכרתיו ב- 1990. הוא הגשים במידה רבה את ציפיותיי ממנו כמחליפו של יורם ארבל יבד"ל. מאיר איינשטיין היה ראשית דבר עיתונאי סקרן. הוא נוֹלד כ-שַדָּר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 בסתיו 1990 ביום שקוֹלוֹ של יורם ארבל גָוָוע שָם לעַד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האֶמֶת צריכה להיאמר. לא רק יוֹרָם אַרְבֵּל היה נגוע בחטא הקדמון של עֵירוּב תחומי השידור והפרסום וחציית הקווים ביניהם. שדרי חדשות מפורסמים נוספים ברדיו ובטלוויזיה עקפו את הדילמה הזאת ועסקו בחלטורות בטענה שמשכורת רשות השידור איננה מספיקה ועל כן הם עושים לביתם. יָרוֹן לוֹנְדוֹן שידר בזמנו מפעם לפעם פרסומות מסחריות, דניאל פאר ז"ל עשה זאת, גם דן שילון אבי תורת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית קִריֵין פרסומות מסחריות, מאיר איינשטיין עצמו חָטָא בקריינות מסחרית כשהעניק את קולו הרועם לחברת "מקיטה" המייצרת כלי עבודה. כנראה שעוד לא נולד האדם שאי אפשר לקנות אותו בכסף. מאיר איינשטיין הפסיק עם זה אך אינני יודע אם מחמת העיקרון או בגלל שלא היה מוכשר כמו יורם ארבל. חיים יבין השכיר את קוֹלוֹ לסיפור הילדים אודות, "הפּילוֹן בָּבָּר", דבר שלא היה עולה כנראה לעולם בדעתו של וולטר קרונקייט המנוח. זה נתפש כ-פָארְסָה. קריין החדשות ברדיו "קול ישראל" דָן עוֹפְרִי חוטא ללא סוף בקריינות לפרסומות מסחריות . אבל אין שום ידוען תקשורת ברמתם של מַלְאָכִי חִזְקִיָה קריין החדשות הבכיר ביותר ברדיו "קול ישראל" ויוֹרָם אַרְבֵּל שָדָר הספורט של ערוץ 2 וערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5 בכבלים), שעשו קריירה מדהימה מהשכרת קוֹלָם לעולם המסחרי. משתווה אליהם אולי מוֹדי בר אוֹן מגיש הספורט של ערוץ 5 בכבלים שמשווק לציבורו את כישרונותיו ויכולותיו של בנק דיסקונט. עירוב התחומים האלה איננו מקצועי, לא אמין, ולכן בלתי נסבל.

היה רק שַדָּר ספורט מפורסם בישראל שלעולם לא השכיר את קולו למפרסם המסחרי. נחמיה בן אברהם ז"ל הדגול, האחד והיחיד. חברות מסחריות עשירות התדפקו אל דלתות קולו שוב . הוא סירב לכולן. האיש היה יכול להיות מולטי מיליונר אך דבק עיקרון שאין לערב את קולו העיתונאי עם דבר המפרסם. נחמיה בן אברהם יישאר חרות לעד כאיש מופת וגדול שדרי הספורט ברדיו בכל הזמנים. רדיו "קול ישראל" נגוע בחטאים מקצועיים נוספים . קרייני חדשות מפורסמים משובצים להגשת והנחיית תוכניות בידור. דן כנר למשל הוא קריין חדשות וותיק ברשת ב' שעסוּק גם בהגשת מצעדי פִּזמוֹנִים ותוכניות מוסיקה קלה או פופ כדי להשלים את משרתו ומשכורתו . עֵירוּב לא מקצועי של תחומי שידור.

טקסט תמונה :  מונדיאל איטליה 1990. ה- IBC ברומא. ערב הסיום של מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 ברומא. הסיום הזה היה גם התחלה חדשה. יורם ארבל עזב אותי, מאיר איינשטיין חבר אליי, ורמי ווייץ (מימין) נשאר עמי. בתווך המפיק יצחק "איציק" גליקסברג שנדחק לשוליים בימים ההם ע"י אמנון ברקאי וששי אפרתי. מימין מציץ ראשו של עמוס אטינגר (מאחורי כתפו השמאלית של רמי ווייץ) שלעולם איננו מתעייף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 במאה הקודמת. מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 35 שנים. השַדָּר המחונן יורם ארבל (מימין) עזב אותי ואת הטלוויזיה הציבורית לטובת מקורות שידור אחרים בישראל. לא הייתי עצוב וגם לא מוטרד ומודאג. בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו פעם שאין להם תחליף. אמנון ברקאי (משמאל) נשאר איתי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חזרתי לבניין הטלוויזיה ברוממה מרוֹמָא לאחר היעדרות של חודש וחצי. ל-נסים מִשְעַל כבר לא היה זֵכֶר. המנכ"ל אריה מקל ואנוכי שלחנו מכתבי תודה למנכ"ל RAI מָרְיוֹ לָארִי על האירוח המופתי שלהם. זו הייתה חובתנו האלמנטארית  [1]  להוֹדוֹת להנהלת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית שעשתה את החיים שלי ושל ערוץ 1 בהפקת שידורי איטליה 1990, להרבה יותר נוֹחים וקַלים. יוסף בר-אל היה שכֵן קרוב (גיאוגרפית). 20 שנה התגוררנו דלת מול דלת בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. הוא כמנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ואני כאיש שידורי הספורט. יוסף בר- אל היה ג'נטלמן "מִצְרִי" (הוא יליד מצרים) בעל חינוך אירופי מוקפד שדיבר, כתב , וקרא שלוש שפות על בוריין : ערבית, צרפתית, אנגלית. תמיד היה לבוש בקפידה, נראה תרבותי ומנומס , שנהג להחמיא לאסיאתי שכמוני במסדרון הקומה החמישית שוב ושוב , "יואש אלרואי אני לא מפסיד אף תוכנית שלך". הופעתו לֻוְותָּה בהדרת כבוד. כשהודיתי לו על מחמאותיו לא שכח לעולם להוסיף את שביעות רצונו, "שתהיה לי בריא". פגשתי בו אלפי פעמים אך לא הכרתי אותו. כשהתמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כתבתי לוֹ ב- 15 ביולי 1990 ברכה והתכוונתי לכל מילה בטקסט. לא ידעתי בעת כתיבת שורות האיחולים אליו עד כמה האיש הזה איננו מוכשר ועד כמה הוא זקוק באמת לכל מילת חסד, לא רק שלי [2].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט – ירושלים                                                           15.7.1990                                                                   

אל  :  מנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל החדשות.

ליוסף בר-אל שלום רב,

חברי ואני במחלקת הספורט מבקשים לאחל לך הרבה הצלחה והרבה מזל טוב לאחר מינויך לתפקיד הקשה ורב האחריות של מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. כולנו מקווים שכישוריך, ניסיונך, ויכולתך, יוכלו להביא בתוך זמן קצר את שידורי הטלוויזיה לעבר פסגת שנות ה- 2000.

בברכה חמה ,

יואש אלרואי

טקסט מסמך : 15 ביולי 1970. אני מברך את מר יוסף בר-אל לרגל מינויו הרם והטרי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר שהביס במכרז ללא תנאי את מתחרהו העיקרי מר נסים משעל. התכוונתי בדברי הברכה שלי לכל מילה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ליד מכתב הברכה בשמי ביקשתי לכנס פגישת פוסט מורטם של כל הנוגעים בדבר כדי לנתח את שידורי איטליה 1990 ולהפיק את הלקחים הדרושים לקראת הפקת אולימפיאדת ברצלונה 1992, והעיקר להיערך לקראת המאבקים הצפויים לנו בעתיד נגד ערוץ מס' 5 הצעיר בטלוויזיה בכבלים בראשותו של מיילן טנזר והבוס שלוֹ איש נבון בשֵם אודי מירון. יוסף בר-אל מיהר להשיב לי באדיבות רבה מכתב משלו [3].

טקסט מסמך :  15 ביולי 1990. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית החדש מר יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ליואש שלום רב , תודה על איחוליך ואיחולי צוות חבריך בספורט.

עשיתם עבודה נפלאה, הן בהיקף והן במבחר ובמקצועיות הגשת החומר , ולכן אין טעם לקיים דיונים "פוסט מורטם" על פי הצעתך , היות וחלק מהאנשים אשר הכריעו בנושא הכיסוי בטרם ביצוע , אינם אתנו בתפקידי ניהול . זאת ועוד, עצם זימון הפוסט מורטם עלול ליצור רושם כאילו לא הכול היה כשורה מבחינה מקצועית . תודתי על הכול , לכל אנשי הצוות , וברכותיי , ובהצלחה לעתיד .

הערה : לגבי ברצלונה 1992  וארה"ב 1994 , הלקח היחידי הוא לסגור את לוח השידורים עם כל האישורים הדרושים בהקדם האפשרי .

בברכה ,

יוסף בר- אל

יוסף בר-אל ניחן אולי בקסם אישי אולם היה קשה לי לקחת אותו מאוחר יותר ברצינות. הרי רק לפני שעה קלה בהיותו מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ובטרם נבחר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, היה האיש שמנע מאתנו לשדר את מונדיאל איטליה 1990 בהיקף הראוי והמתבקש. עכשיו בהיותו מנהל טלוויזיה חדש ציין לפתע בדברי תשובתו, "…עשיתם עבודה נפלאה, הן בהיקף והן במבחר, ובמקצועיות הגשת החומר…". היה ברור לי ש- יוסף בר-אל הוא סתגלן ומנצל הזדמנויות. מעין אופורטוניסט שמִילותיו המחושבות היו לעיתים קרובות ריקות מתוכן עבורי וחסרות כיסוי. ובאמת, מייד לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו יום השלישי ההוא של 11 ביולי 1990, התגלו שריטות בחומה שלו. במשך הזמן היו השריטות לחריצים וסדקים עבים עד שהפכו לבקיעים. החומה של יוסף בר-אל הפכה לקיר מַט ליפול. לבסוף היא התמוטטה.

[1] ראה שני נספחים : מכתבי למנכ"ל RAI מר מאריו לארי (Mario lari) מ- 15 ביולי 1990, ומכתב תשובתו למנכ"ל רשות השידור אריה מקל מ- 31 ביולי 1990.

[2] ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יוסף בר-אל   ז"ל מ- 15 ביולי 1990 המברך אותו על מינויו לתפקיד הרם.

[3] ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה אליי באמצעות אלימלך רם ז"ל מנהל חטיבת החדשות מתאריך 15 ביולי 1990, המתייחס לשידורי גביע העולם בכדורגל איטליה 1990.

סיכום קצר שנכתב על ידי בבלוג מס' 1022 ביום חמישי-30 בספטמבר 2021.

בחודש ספטמבר 1990 נטש יורם ארבל לפתע את חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדרכו לכבלים ולערוץ 2. לחלוטין לא הייתי מודאג. זאת הייתה אבֵדת שידור אך לא מהלומת שידור. לא חששתי מפניה מפני שזכויות השידורים של כל אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם היו שלי. הודעתי להנהגה שאני מצרף אלי את מאיר איינשטיין מהרדיו במקומו. בתוך עֶשֶר דקות נסגר העניין בשיחת וועידה טלפונית ביני לבין יוסף בר-אל ז"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אז ואריה מֶקֶל ז"ל מנכ"ל רשות השידור אז . מאיר איינשטיין היה שלי.

שניהם שאלו אותי חסרי ביטחון ובדאגה בעקבות עזיבתו של יורם ארבל , "מה יהיה…?". השבתי להם, כי, "אינני מודאג כלל ועיקר, וגם הם אינם צריכים להיות מודאגים, כל עוד זכויות השידורים של אירועי הספורט החשובים, הגדולים, והרלוואנטיים בארץ ובעולם מוחזקים על ידינו באופן בלעדי, יהיה השדר אשר יהיה. זהו התנאי החשוב ביותר להישרדות התקשורתית שלנו". תשובתי לשניהם הייתה חד משמעית : "אם יורם ארבל ישדר דוּק בערוץ 2 ואורי לוי ישדר מולו את מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל, נביס אותו ברייטינג בקלות. לא בגלל טיב השַדָּר. בשל איכות האירוע", אמרתי לבוסים המודאגים שלי, והוספתי : "אם יורם ארבל ישדר בערוצים המתחרים בשידור ישיר "דוֹמִינוֹ" ו/או "כָּדוֹרֶת" ומאיר איינשטיין שלנו ישדר במקביל ומוּלוֹ כדורגל ישראלי ובינלאומי, הרי אין ספק בכלל שהציבור יעדיף אותנו. ללא תנאי. זהו בסיס כּוֹחֵנו", הדגשתי בפניהם, "עליכם לעזור לי לעזור לכם להַגֵן על זכויות השידורים שלנו ולשמור עליהם מכל משמר מפני רכישתם ע"י ערוץ 2 ו/או הכבלים. זכרו תמיד את הסלוגן הנפלא והנכון ואת אמירתו הבלתי נשכחת של רון ארלדג' המנוח נשיא חטיבות הספורט והחדשות של ABC אחת משלוש הרשתות הארציות הגדולות של הטלוויזיה האמריקנית, שקבע, כלהלן : "When you have the rights – you have the show". זכרו שניכם את הצהרתי הטלפונית, כלהלן : "מאיר איינשטיין ייכנס בתוך זמן קצר ללא כל קושי לנעליו (הגדולות) של יורם ארבל. זה ייקח לוֹ הרבה פחות זמן ממה שאתם חושבים ו-מתארים לעצמכם". ידעתי שמאיר איינשטיין הוא שַדָּר טוֹב, אך לא ידעתי עַד כמה הוא טוֹב. המתנתי לשַדָּר ועיתונאי ברמתו כעשוֹר שנים. וגם : מעולם אגב לא איחלתי ליורם ארבל לשָדֵר דוּק. "דוּק" שימש כמטפורה עניינית לאירוע ספורט זַניח ואִזוֹטֶרִי.

נשיא הספורט ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המנוח הגה לפניי ולפני רבים אחרים את הסלוגן התקשורתי-טלוויזיוני רב המשמעות והחשיבות ההוא: "When you have the rights – you have the show". רון ארלדג' צדק (!). הצבת כוח אדם מוכשר ומתאים למשימות השידור השונות הוא עסק מדויק, מוסרי, וחשוב מתמטית מנקודת מבט של הַמִדְרוּג, אבל הוא מִשְנִי בסך הכללי של חישובים ושיקולי המערכת המשדרת (!). בלעדי רכישת זכויות השידורים אתה יכול למכור קרח ברחוב ו/או לתקן נעליים בחנות סנדלרים. נטישתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-ספטמבר 1990 לא הטרידה ולא הדאיגה אותי אפילו לא לשנייה אחת. הבאתי וגייסתי לשורותיי מייד את העיתונאי ושדר רדיו "קול ישראל" הנפלא והמוכשר מאיר איינשטיין ז"ל, שנכנס חיש מהר לנעליו של יורם ארבל. זה לא היה בעייתי, כלל לא קשה, ו/או מסובך. יורם ארבל נשכח ומאיר איינשטיין זרח והבריק, גם מפני שכל זכויות השידורים של האירועים החשובים והרלוואנטיים בארץ ובחו"ל לרבות אולימפיאדות, מונדיאלים, אליפויות העולם ב-א"ק, אליפויות העולם בשחייה, אליפויות העולם בהתעמלות, אליפויות אירופה בכדורגל וכדורסל, ליגות הכדורגל והכדורסל הישראלי, כל משחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל, וגם זכויות השידורים של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות, היו כולם בידיי ושלנו. מאיר איינשטיין הפך בן רגע לשדר הספורט המוביל ו-מס' 1 בארץ. פרשן הכדורסל אלי סהר נבחר על ידי בימים ההם למלא את מקומו של אריה מליניאק ליד מיקרופון הכדורסל. אריה מליניאק נשכח ואלי סהר עלה לגְדוּלָה. לא מפני שהיה פרשן לא טוב. הוא נותר Analyst בעל ידע ומעודכן אולם נעלם בגלל שלא הופיע עוד על מרקע המוניטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אלה היו ונותרו חוקי המשחק גם היום בעידן התקשורת האלקטרונית הוויזואלית. אם אינך מופיע על מרקע הטלוויזיה משמע אינך קיים.

וגם: מי זכר ו/או מי ידע עד היום הזה מי הוא מדען הרפואה פרופסור גבי ברבש (?) התשובה : בודדים (!). העידן בן  שנתיים ימים מאז התפרצות והתפשטות מגיפת נגיף הקורונה בעולם ובמדינת ישראל הפך את פרופסור גָבִּי בַּרְבָּש לכוכב טלוויזיה בהא הידיעה (!) ואת הופעותיו באולפן החדשות של ערוץ 12 ל-רגעים מכוננים (!!). פרופסור גבי ברבש איננו רק פרשן מעולה, אמין ומהימן, ובר סמכא ורב ידע בתחום מדע הרפואה שהאומה כולה ממתינה מידֵי ערב להסבריו וניתוחיו, הוא גם ניחן באישיות טלוויזיונית בעלת איכות. הציבור מאמין לו. פרופסור גבי ברבש הוא עילוי טלוויזיוני וורבאלי, רָהוּט, תמציתי, מאופק, ו-חסכוני ב-מילים. הוא מוכשר ומחונן להביע את רעיונותיו ומומחיותו בתחום במינימום טקסט. מדובר בגְדוּלָה תקשורתית וטלוויזיונית (!). פרופסור גבי ברבש הוא כוכב טלוויזיה של ממש וברמה גבוהה. איש מדע שערוץ 12 הטלוויזיוני הפך אותו מייד בתוך דקות מעטות בעת תקופת מגיפת נגיף הקורונה במדינת ישראל לאורח רצוי ו-מקובל בכל בית ומשפחה במדינת ישראל.

אשנה ואומר שוב: לא יהיה כאן Happy end כי לא יכול להיות כאן Happy end.

דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. דִבְרֵי הַיָמִים ההֵם בתולדות השידור הציבורי התרחשו לפני שנים רבות אולם שִינֵי הזמן לא נגסו בעובדות האֶמֶת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב כלהלן מהווים תעודות ביטוח ו-אֵינָם מאפשרים להֵן להשתבש (!).  

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. לפני 46 שנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי (בתווך) בין שני עוזריי המצוינים והמסורים לעבודתם, אריה שגיא מימין, וחיים גן טוב משמאל, באחת מעמדות השידור של "מבט ספורט" הטלוויזיונית בעֵת שידור ישיר של תחרות כדורעף. אשנה ואוסיף : אריה שגיא וחיים גן טוב היו שני אנשי טלוויזיה מעולים ועוזרים ומסייעים מצוינים. בלתי נשכחים עבורי. שניהם פנו בסופו של דבר לקריירות ו- תחומי עיסוק שונים בתכלית מהטלוויזיה. בלעדיהם ושכמותם היה קשה הרבה יותר להעפיל לפסגה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : אנוכי ושלושת ילדיי הקטנים מימין רוֹעִי (בן 11), הָגָר (בת שלוש), וגוּר (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י רעייתי יעל בדירתנו דאז, ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : סתיו 1976. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : רעייתי ואנוכי ושני ילדינו הקטנים מימין, הגר (בת שלוש), וגור (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י בנינו הבכור רועי (בן 11) בדירתנו ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות ותולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2017 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה, היא מהפכת הטלוויזיה ש- החלה ב- 1884, באותו הרגע בו מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) המציא לפני 134 שנים את ה- Spinning disk (הדיסק המסתובב) שלו. בכל יום מאז התחולל משהו חדש טכנולוגי ולוגיסטי שאפשרו את קידום תוכן השידורים בתעשיית הטלוויזיה באשר היא. מהפכת הטלוויזיה האלקטרונית הובילה אחריה כעבור שנים רבות את מהפכת המידע התקשורתית השנייה הלוא היא מהפכת האינטרנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. 

הפקת שידורי הטלוויזיה, עריכתם, ושידורם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 סימנה את קמילתם הסופית של הטלוויזיה ערוץ 1 ו- רשות השידור והפיכתם ל- ז"ל בראשות הטריאומוויראט הכושל, העלוב, החנפן, ונעדר שֶמֶץ של כישרון מנהיגות – המנכ"ל יוני בן מנחם + עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' + יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. לא הייתה עוד דרך חזרה. 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיוֹנָאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנָבוֹן והנָאוֹר Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) בעל היגיון הגיוני, מוסיף עוד אמת אנושית, כלהלן : "שום דבר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי" ׁ(!). לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הַסֶפֶר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.

העלאת פרקים מדברי הימים מירכתי האוב של נבכי העבר איננה נעשית למען אגו, יוקרה, ותהילה. חשיפתם מעת לעת בבלוג נועדו לתת תוקף, אשראי, סמכות, ו- אסמכתא למחקר ו- כתיבת הפוסטים על ידי ב- yoashtvblog.co.il, ומחקר וכתיבת 13 הספרים על ידי, שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ מ- 1884 ועד ימינו אלה של 2018. הסדרה קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". דברי הימים ההם התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האמת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב שהפכו לתעודות ביטוח, אינם מאפשרים להן להשתבש (!). אנוכי אוטוטו בן 80. אינני זקוק עוד לשום דברי תימוכין ולשום רגעי תהילה. היו לי מהם בשפע, למכביר. די והותר.

טקסט מסמך : שנת 2000. לפני 21 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב (אדם כֵּן, פורה, ומוכשר, אולם נמצא בצד הלא נכון של המפה הפוליטית) נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 1989. לפני 32 שנים. מכתב פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל למשימה הבאה שלו כ- כתב ושליח הטלוויזיה והרשות ל- וושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פֶּתַּח דָבָר שֶל דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. המסמכים היְשָנִים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח ברות תוקף, ואינם מאפשרים לעובדות הַאֶמֶת להִשְתָּבֵּש (!).  

כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", עוסקת ו- דנה בהתפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884 (השנה שבה המציא מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו את פטנט ה- "Spinning Disk") ונמשכים עד עצם היום הזה של 7 באפריל 2018. 13 הספרים נחקרים ונכתבים על ידי מאז אוקטובר 1998, הזמן הרחוק ההוא, בה נטלתי חלק ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שנערכה בסידני – אוסטרליה. את פגישת ה- WBM הראשונה ההיא בסידני הובילה קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית המקצועית והמיומנת Sydney Olympic Broadcasting Organization (בקיצור ב- ראשי תיבות : SOBO) מי ששימשה Host broadcaster ועסקה ודנה בהיערכות הבינלאומית המורכבת והמסובכת שלה לקראת ההפקה והשידורים הישירים של המשחקים האולימפיים של סידני 2000. הלוא היא האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש. הספרדי מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel Romero) ניצב בראש SOBO. מר אלכס גלעדי נמנה שוב על הצוות האולימפי המוביל של NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושידורם בארה"ב. תמורת הזיכיון הבלעדי של סידני 2000 שילמה NBC ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סכום של 705.000000 (שבע מאות וחמישה מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC תמורת אולימפיאדת סידני 2000 זכויות שידורים על סך 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ה- Share שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת חברותנו ב- EBU עמד בסידני 2000 על סך 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הערה : ה- Share הכספי הנ"ל נקבע ע"י הוועדה הכלכלית של ה- EBU עוד ב- 1996 בעידן שלטונו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. אומר ואוסיף כי בתום ה- WBM הראשון שנערך באוקטובר 1998 בהובלת SOBO המצוינת בסידני – אוסטרליה, גמלה בי אז ההחלטה לחקור ולכתוב את הספר "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". לא ידעתי כי מלאכת המחקר והכתיבה יתפרשו על פני 20 שנים, 13 ספרים, ו- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב. אני כותב את המחקר המפורט על מחשב. המחקר והכתיבה שלי אמורים להסתיים היכן שהוא ב- 2019 מקסימום ב- 2020.

הגדרות המחקר הטלוויזיוני שלי :

“FROM MY POINT OF VIEW – If You Do, Do It Right – If Not Give It Up”.

“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentary) – IN  ISRAEL  AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2016”.

מנקודת מבטי שלי :

"אני מאמין כי האושר האמיתי של אנשים, נובע מיכולתם להסב את ראשם לאחור אל עברם, ולדעת שעבודתם הקשה לא הייתה לשווא". את האמירה הזאת המייצגת את שאיפתו של האדם לחתור בחייו לעבר השלמות והמצוינות, טבע היפני הִירוֹפוֹמִי דָאיְימָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) מי שהיה מאמן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף שזכתה לראשונה בתולדותיה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. הירופומי דאיימאטסו נולד ב- 1921 ומת ב- 1978.

הירופומי דאיימאטסו (Hirofumi Daimatsu) מאמן ו- מוטיבייטור קשוח כפה על שחקניותיו בנבחרת יפן בכדורעף משטר אימונים מפרך ואין סוף חזרות ותרגולות, ובצידם משמעת ברזל, בדרך לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. מדובר במסע מתוכנן רווי ייסורים גופניים ונפשיים ו- וויתור מוחלט של השחקניות על חייהן הפרטיים למען טובת הנבחרת, דבקות במשימה שאין גדולה ממנה, מסע שנמשך ארבע שנים בטרם המאבק על התואר אלופה אולימפית בכדורעף והזוכה במדליית הזהב. בעיניו זאת הייתה הדרך היחידה המובילה לניצחון ואל הפסגה. בין השנים 1964 – 1960 דרש מהן ומעצמו דבקות במשימה והקרבה חסרת פשרות שאין לה אח ורע בתולדות ספורט הנשים בעולם. ב- 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של "קוֹמָאזָאוָוה" שהוקם בקומפלקס האולימפי המשוכלל בטוקיו, מיגרה נבחרת נשות יפן של הירופומי דאיימאטסו את אלופת העולם נבחרת ברה"מ 0:3 במשחק הגמר, וזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים שנערכו על אדמת ארצן. תמונת האפילוג של התחרות הזאת בה נשות יפן מחבקות האחת את רעותה ובוכות מאושר בעוד המאמן המנצח הירופומי דאיימאטסו יושב על הכֵּס קר רוח, דומם, ונטול רגשות – זכורה היטב לכל חובב קולנוע שצפה בסרטו של קוֹן אִישִיקָאוָוה "טוקיו 1964". מדובר בתיעוד קולנועי מצמרר שדן במשמעת קרה, מאופקת, ו- מוקפדת ללא פשרות של הירופומי דאיימאטסו, בעצם מנת חלקם של בני יפן. מדובר ב- תיעוד אותנטי של אדם – מאמן ספורט שנראה חסר רגש, איש שקרח זורם בעורקיו, מכונה אנושית בדמות רובוט. הירופומי דאיימאטסו הוא אבי מורשת כדורעף הנָשִים ביפן.

ב- 5 ביוני 2003, יום הגִמְלָאוֹת הראשון שלי, אני מאמץ את דבריו של הירופומי דאיימטסו אל לבי. אני זוקף את גווי. מרים ונושא ראשי בגאווה. לא הבטחתי למנהליי תמיד לנצח אך הבטחתי לעצמי ולהם לחתור כל הזמן לניצחון. חזי עטור ביותר מ- 120 מדליות זהב שהעניקו לי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמנכ"לים של רשות השידור ב- 32 שנות עבודתי. אושרי האמיתי נובע מיכולתי להביט לאחור אל עברי ולדעת שמאמצי הכֵּנִים והממושכים למען השידור הציבורי לא היו לשווא. אני איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל רמ"ח אבריי מקדמת דנא. נולדתי בקיץ 1971 בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ושם נשארתי כל חיי. שניהם היו החונכים שלי. הייתי נאמן עשרות השנים לשידור הציבורי בכל גופי ובכל נשמתי. בכל כוחי. עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 32 השנים שבין 1971 ל- 2003 הוותה ציר מרכזי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר. תרומתי ותרומת חבריי היוו את אחת מאבני המָסָד החשובות ביותר של חטיבת הספורט ההיא ושל האכסניה שלה בדרכיהן הציבוריות. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 ספריה עָבֵי הָכֶּרֶס דנה בכך בפרוטרוט. חטיבת הספורט אותה ייסדו דן שילון ואלכס גלעדי ב- 1968 ו- 1969 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עריסתי. וגם מיטת השדה שלי. שם נבראתי בצלמי. שם במידה רבה חייתי. ושם גם במידה רבה מצאתי את מותי.

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. לפני 19 שנים. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. לפני 33 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשלושים ושתיים השנים של עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מקופל מפעל חיי. הטקסט לעיתים חריף ואגרסיבי העולה מעת לעת בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אינו חדש. כבר השמעתי אותן פעמים רבות בעבר בפומבי ועל הכתב. הוא מתועד במלואו. אינני מצטער שהייתי לעיתים בר פלוגתה לרבים ממנהליי. באופי שלי אני סָפְקָן ונושא בגאון את חופש היצירה והמחשבה. אינני Yes Man של אף אחד. מעולם לא הייתי כזה. אינני חוזר בי מהוויכוחים חלקם מרים שניהלתי עם הבּוסים שלי כל עוד חשבתי שאני צודק. אינני נסוג מחילוקי הדעות עימם שהיו מנת חלקי וגם מנת חלקם פעמים רבות במהלך שנות העבודה המשותפות. חלק מהוויכוחים ואי ההסכמות הביאו לרִיבִים וחיסול ידידות אישית, אך מעולם לא הודחתי ולא פוטרתי מתפקידי ע"י איש מהם. הייתי בן חורין לעצמי ולמחשבותיי, כּל עוד חשבתי שהדבר מיטיב עם השידור הציבורי שאני נמנה על שורותיו בכל רמ"ח אבריי. כתיבת הסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא רציונאלית אך באותה מידה אמביוולנטית ולעיתים מוּכַּת רגשות. אני מספר וכותב על פי הבנתי את אשר התחולל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 32 שנה. לא רק בתחום שידורי הספורט. ה- יושרה האישית שלי מדריכה את מקלדת המחשב כך אני מאמין. אני חלוּק בדעתי בחלק מהדברים על חלק מהאנשים שאהבתי והערכתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור, ואשר רכשתי להם בזמנו גם כבוד רב. הטקסט בספר מעריך ותוקף אותם לסירוגין. הם מוּגנים אך גם חשופים ופגיעים על פי הנסיבות והאירועים, עִתּוֹת הזמן ומקום התרחשותם. מפני שהיו הצלחות רבות ובצִדָן גם כישלונות (שלא היו מחויבי המציאות), כתיבתי בהחלט איננה עקבית. היא מלאה תהפוכות של כעס ואהבה, ידידוּת וחֲרוֹן, הערכה וביקורת, וגם חִידְלוֹן ורחמים מול דֶגֶם של חיקוי ומופת התנהגות.

עיקרון הניהול הראשי שהצבתי בסופה של 1980 עם ראשית המינוי היה פשוט וברור. לשָמֵר רֵאשִית דָבָר את הרעיון המרכזי של יוזמת השידור כפי שפיתחו בכישרון דן שילון תחילה בשנים 1974 – 1968 ואלכס גלעדי אחריו בשנים 1980 – 1974. בשלב השני תכננתי וקבעתי מחדש את אסטרטגיית יעדי השידור של מחלקת הספורט בארץ ובעולם בטווחים הקרובים, הבינוניים, והרחוקים. מחשבת אסטרטגיית התכנון נשענה על ארבעה נדבכים מרכזיים :

א. איכות כוח אדם.

ב. התפתחות הטכנולוגיה ושיפור הלוגיסטיקה שלנו בארץ ובחו"ל.

ג. רכישת ממון ותקציבים עבור הפקות ושידורי הספורט.

ד. הסעיף הרביעי הוא החשוב ביותר : שכנוע המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם + מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם + ומנהלי חטיבת החדשות לדורותיהם בצדקת דרכי והיגיון מחשבתי הטלוויזיוניים. ברור ש- ללא תמיכתם המסיבית התוֹכְנִיתִית והכלכלית בי במדיניות השידורים שהתוויתי, של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל, יוחנן צנגן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן יבד"ל, מיכה ינון יבד"ל (ועוד כמה אחרים) – לא היה ניתן להפוך את החזון למעשה. למציאות.

מדובר בתכנון והיערכות לקראת שידורם של אירועי ספורט בינלאומיים גם במרחק של שנים . במקביל מיסדתי מערכת עיתונאית מורחבת יותר וזריזה יותר הקרובה לאירועים, ועִמה אימוץ שיטתי של טכנולוגיית השידור שעמדה לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם. צריך להדגיש כאן שוב כי ללא טכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ומפעיליה, בלעדי טכנאי עַל ואנשים יצירתיים בימים ההם בתחום הקונקרטי של טכנולוגיית הטלוויזיה כמו אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלי בבא, אבנר מריומה, עמירם גולדשמידט, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, שמואל כהן, מאיר חיימי (ועוד רבים אחרים), העבודה העיתונאית הייתה מְשוּלָה ל- כְלוּם. ל- אֶפֶס. חָשוּב מכל אֵלוּ היה לקדם במהירות בימים ההם בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה את האנשים המוכשרים באמת והמסורים באמת ללא חשבון, אמנון ברקאי ואורי לוי ואח"כ בתחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת ואחריהם את את ששי אפרתי ומאיר איינשטיין ז"ל, ולהסיטם לעבר קדמת העשייה הטלוויזיונית בתחומי ההפקה, העריכה, והשידור. ניצבו לנגד עיניי יעדי שידור שטרם ומעולם לא כבשנו. חרף השנים שחלפו אני סבור גם היום שללא מנהיגות כֵּנָה ובעלת אינטגריטי, בלי מנהיגות נעדרת חזון, בלעדי הובלה ללא דוגמא אישית, ו- מנהיגות ללא מוטיבאציה ודרך ארץ בשידורי הספורט – לא הייתה שום חשיבות לתוכניות הכיבוש מרחיקות הלכת שלי ושל אנשיי. אלה היו גם עקרונותיו ודרכו של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהרכיב ובנה את חטיבת הספורט כיחידת שידור מתקדמת בין 1969 ל- 1980, בטרם עזב לשורות NBC. אי אפשר אחרת. בלעדי האנשים הנכונים המוצבים במקומות הנכונים לא ניתן היה לקַדֵם דבר. לא כל שכן כשאתה מנהיג קבוצת אנשים (גדולה או קטנה – זה לא חשוב) בצורה מאוד שקופה וגלויה, בתנאי עבודה לא נוחים שלעולם אינם מכסימאליים, ותמיד תחת לחץ. מנהיגות אֶמֶת בכל תחום במסגרות חיינו איננה סובלת מניפולציות והבטחות סתר, מַנְיֶירִיזְם, ו/או בלופים ו- פָּלָבְרוֹת. הנהלות רשות השידור לדורותיהן, המנכ"לים, מנהלי הטלוויזיה, ומנהלי החדשות כיבדו והעריכו את פועלי ופועלם של פּיקוּדַיי. אינני חושב שקיים מישהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור שקיבל כמוני גיבוי כל כך איתן ו- מסיבי מהבּוֹסים שלו לאורך שנים כה ארוכות. הם העניקו לי בעשרות שנות עבודתי יותר מ- 120 מכתבי הערכה החקוקים על לוח לִבִּי. חלקם מתפרסמים ב- בלוג ובסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ואשר עוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הלא היא מהפכת הטלוויזיה. המהפכה הראשונה מהפכת הטלוויזיה הולידה את המהפכה השנייה מהפכת האינטרנט. הצָלָ"שִים ומסמכי ההערכה האלה שניתנו ע"י דרגי המנהיגות והניהול הבכירים ביותר ברשות השידור, משמשים אות הערכה כמותית ואיכותית לאנשיי ולי על מבצעי השידור שלנו בארץ ובעולם חלקם ארוכים וממושכים, ולדבקות במשימות השידור ללא פשרות לאורך כברת דרך ארוכת שנים. רבים מהשידורים הבינלאומיים שהנהגתי, ניהלתי, והפקתי היו ממושכים והתבצעו בארצות רחוקות בקצווי תבל במקומות היסטוריים על פני חמש יבשות תבל. רבים מהם היו מורכבים ומסובכים מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. קיימת "הָאלָהָה" מסוימת בצל"שים – מכתבי ההערכה האלוּ שאני מאוד מכבדם, מוקיר את הטקסטים ואת כותבם, אך צריך לקחתם גם ב- פרופורציות הנכונות. אני מעריך שזכיתי להערכה וכבוד ממנהיגי השידור הציבורי לדורותיהם לא רק בגלל יכולות הביצוע ותוצאותיו אלא גם מחמת ההערצה בשנים ההן על שחתרתי, הגעתי, וכבשתי למענם אתרי ספורט ופסגות שידור מרוחקות על פני הגלובוס שהם עצמם לא ביקרו שָם מעולם.

טקסט מסמך : 1991. לפני 30 שנים. מכתב הערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88', במשך37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של סיאול 88', שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אליי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאֶפֶס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם 155 שעות בשידורים ישירים מהמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי במלחמת לבנון ה- 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ואשר כלל בתוכו 115 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים הכנעתי את יריביי הטלוויזיוניים בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 3 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים, הכנענו חבריי ואנוכי את יריבינו הטלוויזיוניים מערוץ 5 שוק על ירך בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. עם עובדות אֶמֶת אי אפשר להתווכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יוני 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של טורניר Euro 2000, ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים ותקצירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורת).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי מר אלכס גלעדי לאחר שהתפטרתי וטרקתי את הדלת למנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בפרצופו. אוסיף ואומר : אלכס גלעדי הוא איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה אותו לאלתר מכהונתו הרמה לירכתי ההיסטוריה של השידור בציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל מכהן. האם אפשר היה להשוות את איכותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לזאת של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ? ו/או לזאת של יצחק לבני ? ו/או לזאת של אורי פורת ? ו/או לזאת של מוטי קירשנבאום ? התשובה היא מוחלטת : לָאו אבסולוטי (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 1022. הועלה לאוויר ביום חמישי – 30 בספטמבר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.