פוסט מס' 976. אנוכי ויורם ארבל ב- 1978 לפני 43 שנים (1). תהום של נֶפֶש ומעמקי אוקיינוסים של בדידות ואחריות שאינך יכול לחלוק אותה עם איש מפרידים בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין תפקידך, משימתך, ואחריותך העליונה לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה לעבר כיבוש אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם. אינך יכול לחלוק אחריות. הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל. פוסט מס' 976. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 27 באפריל 2021.

פורסם בתאריך 27 באפריל 2021 מאת יואש אלרואי19 בפברואר 2024

פוסט מורכב מס' 976. אנוכי ויורם ארבל ב-1978 לפני 43 שנים (1). תהום של נֶפֶש ומעמקי אוקיינוסים של בדידות ואחריות שאינך יכול לחלוק אותה עם איש מפרידים בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין תפקידך, משימתך, ואחריותך העליונה לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה לעבר כיבוש אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם. אינך יכול לחלוק אחריות. הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל. פוסט מס' 976. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 27 באפריל 2021..

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוגש בחינם לקוראים, לנכנסים, ולמתעניינים.

—————————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 976 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 27 באפריל 2021.

—————————————————————————————————————–

פוסט מס' 976. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי ויורם ארבל ב- 1978 לפני 43 שנים (1). תהום של נֶפֶש ומעמקי אוקיינוסים של בדידות ואחריות שאינך יכול לחלוק אותה עם איש מבדילים ו-מפרידים בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין תפקידך, משימתך, ואחריותך העליונה לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה לעבר כיבוש אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם. אינך יכול לחלוק אחריות (!). הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל. פוסט מס' 976. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 27 באפריל 2021.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל במארס /אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות רענן כהן, והפקדתו כמנהל הכללי של רשות השידור. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה היו אלה שהדיחו וסילקו אותו במאי 2005 מאותה הכהונה הרמה ההיא לירכתי ההיסטוריה של רשות השידור. מדובר בפרשת הדחה חסרת תקדים שחוֹק ההתיישנות לא חַל עליה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סולק מנכ"ל רשות שידר מכהן ממשרתו הרָמָה שאמור היה להיות מנהיג השידור הציבורי. אותו המסולק היה יוסף בר-אל. ראו להיכן התדרדר תאגיד השידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השנים ההן של 2003 – 2002. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל שימש ממלא מקום מנכ"ל בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002, לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני של רשות השידור מר רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון (כאמור במארס 2002). ב- 2 ביוני של שנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל הקבוע של רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. לעולם יש לזכור כי באותן שנות האוֹפֶל של 2005 – 2001 עורערו אַמוֹת הַסִפִּים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. יסודותיה זועזעו. רשות השידור הפכה לגוף פוליטי מושחת ו- מנוון בראשות המנכ"ל שלה יוסף בר-אל שביסס את שלטונו גם על מתן שוחד מסך כל מיני פוליטיקאים. רשות השידור הישנה ההיא שהוקמה ב- 1969 / 1968, ואיכלסה בשורותיה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת "הטלוויזיה הכללית" הצעירה, לעולם לא תשוב עוד לאיתנה. היה מדובר ב- מפח נפש. לעולם אין לשכוח כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור התעשתו בחלוף שלוש שנים וב- 2 במאי 2005 הדיחו וסילקו אותו בבושת פנים מהכֵּס. הנימוקים להדחתו היו שוחד מסך ושחיתות. תמיד יש לזכור כי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל מכהן. יוסף בר-אל העלוב והמושחת גורש בבושת פנים מכיסאו. היה מדובר ב- מעט מידי ומאוחר מידי.

הקדמה קצרה.

לא הייתי כותב את הפוסטים מס' 977 + 978 לולא התרחש האירוע המגוחך של הופעתו המביכה של יורם ארבל בתוכנית האקטואליה הטלוויזיונית הפופולארית אולם חובבנית ולא עיתונאית הקרויה, "אופירה וברקוביץ", ששודרה ביום שישי – 23 באפריל 2021 בערוץ 12. הופתעתי לרעה מאיכותו הירודה, הדלה, והחנפנית של אייל ברקוביץ' שערך מסע יחסי ציבור ושיווק למענו ולטובתו של יורם ארבל. לא הופתעתי אז ולא התפלאתי בשעה ש- מ"מ מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל ב- 2014 בחסותו של פרופסור דוד הָאן החליט לסלק קיבינימט ולאלתר את השדר יורם ארבל והפרשן שלו דני נוימן משורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום ביצוע משימות הָנֶפֶל שלהם בברזיל בעת כיסוי מונדיאל ברזיל 2014. היה מדובר בשַדְרָן כושל ועצלן בשם יורם ארבל ופרשן דַל, רָש, אֶבְיוֹן, ועָלוּב שקוראים לו דני נוימן. לא בכדי מ"מ מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל הרחיק לאלתר את שניהם משורות השידור הציבורי ב- 2014 בתום מבצע שידורי הנפל של שניהם בברזיל את מבצע הכיסוי הטלוויזיוני העלוב והמחורבן של מונדיאל ברזיל 2014.

הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי ויורם ארבל ב- 1978 לפני 43 שנים (1). תהום של נֶפֶש ומעמקי אוקיינוסים של בדידות ואחריות מפרידים בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה לעבר כיבוש אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם. אינך יכול לחלוק אחריות. הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל. פוסט מס' 976. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 27 באפריל 2021.

1. היו לי פעם 1001 (אֶלֶף ואחד) ידידים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בטרם מינו אותי ב- נובמבר 1980 מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ובעצה אחת עם מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל לתפקיד הרָם והסָבוּך של מנהל חטיבת הספורט שלהם. שלושתם ציוו עלי להיכנס חיש מהר לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי שנרכש ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC.

2. בחלוף חודשיים לאחר המינוי הנכבד, בינואר 1981, כבר לא היה לי כמעט אף ידיד. הבנתי כ- הֶרֶף עין להיכן נושבת הרוח שכופה עליך אחריות שאינך יכול לחלוק עם איש, ולצידה בדידות.

3. בתוך חודשיים ימים הפכתי להיות "לא נחמד" אבל נותרתי כֵּן. אין דבר כזה חֲבֵרוּת בין מפקד לפַּקוּדוֹ בתקשורת המונים, ובמוסד כמו טלוויזיה רווי אינטרסים ואמביציות אישיות.

4. כמנווט ומנהיג בעל יושרה אתה מחויב למצפונך, למסך הטלוויזיה, ולמי שמנהל אותך. לפי הסדר הזה. לא נשבעתי אמונים למפקדיי על ספר התנ"ך. גם לא לידידיי מהעבר. נשבעתי על ספר התנ"ך למצפוני. סמכתי תמיד על ה- היגיון הטלוויזיוני ה- הגיוני שלי.

5. לכן הרגשתי שאינני חייב בנסיבות טלוויזיוניות שונות אך מסוימות דָבָר לידידי עָבָר שלי וגם לא למממנים שלי, אלא למצפוני ולמסך בלבד.

6. אינני מאמין בחֲבֵרוּיוֹת. אני מאמין במשמעת שידור עליונה, ביחסי עבודה הוגנים, ובדבקות חטיבת הספורט בפיקודי כדי לבצע באופן מיטבי את משימות השידור המורכבות והמסובכות + היקרות והיוקרתיות שהצבתי בפנינו ובפני הבוסים שלי – בארץ ובעולם.

7. הייתי איש בודד ו- שליח ציבור. האמנתי בשליחותי ובנאמנות המופלגת שלי ושל הצוות שלי לעבודה למשימות השידור שלנו בארץ ובעולם ולמסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולמשלם האגרה.

8. לא הייתי איש טלוויזיה להתרועע. לא היו לי חברים. היו לי מעט מזְעֵיר ידידים, אבל ידידים כֵּנִים (!).

9. אלכס גלעדי, אמנון ברקאי, ששי אפרתי, ובאד גרינספאן היו ארבעת האישים שהשפיעו עליי יותר מכולם והכי הרבה בתקופת שירותי את השידור הציבורי הטלוויזיוני בשנים 2003 – 1971.

10. ברור שיש חיים אחרי הטלוויזיה ועמם חָזוֹן, מִילִים, וּבִיצוּעַ.

ההסבר לכותרת פשוט וברור. אתה כמנהל קבוצה אנושית נבחרת טלוויזיונית וגם מוכשרת שטופת אמביציות שסובבת סביב המיקרופון והמסך, מרכיב את הבַּדִידִים וחלקי הפזל לזֵר, ו- רואה את התמונה השלימה הכוללת. ואילו הפרט הכפוף לך רואה רק את הבדיד שלו, רק את התמונה הפרטית שלו שמורכבת מה- חלקיקים שלו שמרכיבים את אישיותו. הוא מתמקד בתמונה הצרה והדלה שלו ועוטף את צרכיו האישיים ב-קְדוּשָה. יחסי בני אנוש מורכבים מאלמנטים של אהדה, ידידות, חיבה, הערכה, אהבה, תחרות, שנאה, אדישות, וגם קנאה. קנאה היא מרכיב אנושי בסיסי ששוכן בתודעה ובתת תודעה שלנו כמו המרכיבים האחרים שנמנו כ- דלעיל לפני רגע. קנאה הופכת לכלי זורע מדנים, משחית, ו- הרסני ברגע שהקנאי נותן לה פומבי, כמו ביחסים התנ"כיים ההם בין קַיִן להֶבֶל. באפריל 1989 ב- 2 באפריל 1989 הטסתי את שדר הכדורגל שלי מס ' 2 נסים קיוויתי לניו זילאנד ואוסטרליה לצורך שידורם הישיר של שני משחקי הגומלין במסגרת האוקייאנית של קדם מונדיאל איטליה 1990. וויתרתי משיקולי ההפקה שלי על שדר הכדורגל הראשון שלי יורם ארבל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל תמה ושאל אותי לפשר ההעדפה שלי כשהוא מעלה את הטיעון בו נסים קיוויתי שידר ישיר ב- 1 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 86' באצטדיון "חליסקו" ב- עיר המכסיקנית גוואדאלאחארה במשך כ- 7 דקות שער שכלל לא היה במשחק בבית ג' המוקדם בין נבחרות ברזיל וארגנטינה. התפתחה בינינו שיחה טלוויזיונית נוקבת בה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מונה את חולשתו ההיא של נסים קיוויתי ואנוכי מלמד סניגוריה על עצמי ומזכיר לו שיורם ארבל היה השַדָּר שלי ביום רביעי ההוא של 29 במאי 1985, ואשר ישב בעמדת שידור מאובזרת בעלת תצפית נוחה על כר הדשא באצטדיון "הייסל" בבריסל במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול האנגלית, ואף על פי כן לא ראה ולא ידע מהחיים שלו את קורות העיתים בשעה שביציע "Z" באצטדיון הייסל ממש לידו נספו 39 אוהדים איטלקיים ו- 250 נפצעו בתגרת מוות עם הרוצחים הבריטיים גלוחי ראש שנקראו אוהדי כדורגל ובעיטת הפתיחה של המשחק ההוא ב- 29 במאי 1985 נדחתה בשעה ורבע. חלפו מאז 36 שנים. עד היום לא ברור לי מה היו הסיבות שהובילו להתרחשות פרשת הטלוויזיה העכורה והחמורה ביותר מעולם בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בה שדר מוביל שלה בשם יורם ארבל יושב בעמדת שידור מיטבית באצטדיון "הייסל" בבריסל בליל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985, ולא יודע כי ממש לידו בסמוך אליו, בתוככי אצטדיון "הייסל" עורכים חוליגנים בריטיים אוהדי ליוורפול טבח באוהדי כדורגל איטלקיים של קבוצת יובנטוס. ובכן, היות ונקבע מראש ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עצמו כי הוא איננו מאשר את בקשתי להטסת צוות של 3 אנשים (שדר + מפיק + טכנאי) אלא רק שַדָּר בלבד, לא נותרה לו ברירה אלא להצטרף לארגומנטים שלי. נסים קיוויתי המריא ב- 2 באפריל 1989 לשתי המדינות הרחוקות ההן ניו זילנד ואוסטרליה השוכנות מעבר לאוקיינוסים בצד השני של הגלובוס כדי לשדר ישיר את שני משחקי החוץ של נבחרת ישראל נגד ניו זילנד ואוסטרליה בימים ההם במסגרת קדם גביע העולם של איטליה 1990.

טקסט מסמך : 23 במארס 1989. נסים קיוויתי נקבע על ידי להיות השדר של שני משחקי הגומלין של נבחרת ישראל בכדורגל נגד ניו זילאנד ב- 9 באפריל 1989 ונגד אוסטרליה ב- 16 באפריל במסגרת הבית האוקייאני בקדם מונדיאל איטליה 1990. זהו המסמך בו ביקשתי ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת לאשר לשדר שלי נסים קיוויתי את הוצאות הטיסה + 12 ימי אש"ל מלאים + 4 ימי כלכלה במבצע שני השידורים הישירים ההם המרוחקים מגבולות המדינה. הקושי העיקרי בשתי ההפקות ההן נבע מתקשורת לוויינים בינלאומית מוגבלת. כל פיפס, כל תזוזה, וכל הוצאה שלי אפילו של סנט אחד היו זקוקים לאישורם בכתב של מנכ"ל רשות השידור וסמנכ"ל הכספים שלו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במארס 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מורה לסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן למלא את בקשתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העדפתו של נסים קיוויתי על ידי לא הייתה סוד. הוא היה גם מפיק באישיותו וגם עיתונאי בתכונותיו. יורם ארבל היה לא זה ולא זה. הוא היה שדר טלוויזיה בעל קול בריטון יפהפה ומוכר אולם חלש, חסר אונים, וכמעט אֶפֶס בהפקה, וכְלוּם בעיתונאות. אסון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 היה עבורי שיעור טלוויזיוני נורא ולֶקַח מר נוסף ביחסי עבודה ב- Media השאפתנית בעיקר בסמוך למסך ובקרבת המיקרופון. לאחריהם, לא עלה עוד בדעתי להטיס אותו את יורם ארבל למשימות שידור בחו"ל ללא סיוע אנושי צמוד בתחומי הלוגיסטיקה והטכנולוגיה. נוצר כאן לפתע מצב רגיש וחדש. השַדָּר הפחות טוב מבין השניים נבחר לבצע מקצה העולם את שתי משימות השידור היוקרתיות הרחוקות לפני שנות דור, כשכל האומה עתידה לצפות ב- "אוויר" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית, ולהאזין דווקא לקולו של נסים קיוויתי ביום ראשון- 9 באפריל 1989 מאוקלנד וביום ראשון – 16 באפריל מסידני, ולא של יורם ארבל. נסים קיוויתי טס שמח וטוב לניו זילאנד ו- אוסטרליה והותיר כאן את יורם ארבל ממורמר ו- מדוכדך. אדם ו- שַדָּר קנאי ש- כמעט יצא מדעתו מרוב קנאה. הוא לא הסתיר זאת. יורם ארבל היה בטוח שזה מגיע לו. רק לו. חלפו 4 שנים מאז אסון "הייסל" 1985 והאיש שכח ב- 1989 את מפלתו. תמונת הפאזל הכללית לא עניינה אותו. הוא התעניין בעצמו בלבד. האיש שלא היה מפיק ולא היה עיתונאי עשה כל הזמן פעולה חשבונית אחת של חיבור וחיסור ברמה של גן ילדים. אם הוא לא יקבל את המגיע לו על פי מה שהוא חושב שמגיע לו, אז יאללה ברוגז. השַדָּר המפונק והמגוחך הזה לא הזיז לי. אי אפשר לנהל, לנווט, ולהוביל קבוצת אנשים לעבר הפסגה, ובדרך גם להקשיב להִתְלָחְשֶשוּיוֹת ול- גחמות של המשתרכים מאחוריך, מאחורי גבך. שלא יובן לא נכון. יורם ארבל היה שדר כדורגל מחונן מס' אחת שלי. אולם ב- אוקלנד הניו זילאנדית ו- סידני האוסטרלית הרחוקות הייתי זקוק ליותר מקול בריטון. הייתי זקוק בתנאים ההם של 1989 לאמינות, ביטחון הפקה ושידור טלוויזיוני, ומהימנות. נסים קיוויתי סיפק לי אותם (!).

הפוסט הקונקרטי הזה מס' 976 עוסק כדרכם של החיים עצמם באמירה המתריעה, "שמור אותי מידידיי – משונאיי אשמר בעצמי". אם האיש בצוות שלך מתפנק ומפשל פעם אחת…ואח"כ עוד פעם אחת… ואח"כ עוד פעם אחת…לך תדע מתי יתפנק ויפשל בפעם הבאה. אתה מחויב להגן על האגפים הציבוריים שלך מפני שאין מדובר בנֶכֶס שידור פרטי שלך, לא בקִנְיָין תקשורתי אישי שלך, ו- וודאי לא בכֶסֶף משפחתי שלך. שידורי הספורט בטלוויזיה עולים הרבה כסף אך הם שווים זהב. מדובר במבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים מסובכים ומורכבים יקרים ויוקרתיים אשר ממומנים מכיסו של משלם האגרה. אתה כמנווט נושא האחריות ואחריות אי אפשר לחלוק. אסון "הייסל" ב- 29 במאי 1989 היווה עבורי תמרור דרכים אדום ובתוכו סימן קריאה בולט. אסון "הייסל" ב- 29 במאי 1989 היה Milestone. מעֵין כוכב הצפון במצפן הניווט שלי. ידעתי עכשיו היטב להיכן פניי מועדות וטוב יותר כיצד לנהל את יחידת הטלוויזיה "X" שלי.

פרפראות.

פרפרת 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת + מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא + מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל + מועדון הכדורסל מכבי ת"א + אנוכי כמנווט שידורי הספורט שלהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

צוהרי יום חמישי ההוא של 14 ביוני 2001. המו"מ הכספי שלנו עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בתאריך הנקוב במסעדה החביבה "האיטלקייה הקטנה" של חן שפירא בקצה רחוב מונטיפיורי בתל אביב, היה קשוח, לא נוח, ו- גם יקר. המפגש ההוא התנהל באווירה תחרותית של שוק הטלוויזיה הפורח והמשגשג במדינת ישראל. בתוך המסעדה התהלכו להן רוחות רפאים ב- דמויותיהם של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וערוץ 2 המסחרי שלטשו אף הם את עיניהם לעבר סחורת השידור שישבה לה ברוב פאר והדר על הרף באחד מחלונות הראווה של החנויות הרבות בעיר תל אביב. מכבי ת"א לא הייתה אובייקט שידור סטנדרטי. היא הוכתרה ל- אלופת אירופה ב- 13 במאי 2001 בהיכל הכדורסל של "ברסי" בפאריס והפכה לאובייקט שידור מבוקש. יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי ולצדו אמי אשל העלו את דרישותיהם הכספיות. בצד שלנו ישבו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שחשף והציג את עצמו כאוהד קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים (תמיד היה נדמה לי שהוא עושה זאת בחדווה יתירה, יותר מאשר לשידור הציבורי), ואנוכי. מוטי לוי ונחמן שי לא ידעו כי בפגישת הכנה מוקדמת (כשעה וחצי בטרם ההתכנסות ב- "איטלקייה הקטנה" ברח' מונטיפיורי ב- ת"א) שלנו בהשתתפותו של אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי בקפה "לה סנטראל" בשדרות רוטשילד מס' 29 בתל אביב, החלטנו ללכת All in במו"מ הזה עם מכבי ת"א. הרי הכדורגל הישראלי כבר לא היה בידינו מאז עונת 1995 – 1994. רצינו (מאוד) את סחורת השידור הזאת הקרויה מכבי ת"א על המדף שלנו, בבניין שלנו, בחלון הראווה שלנו ב- שכונת רוממה בירושלים. אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי החלטנו ללכת לקראת שמעון מזרחי ולשלם לו כמעט כל סכום שיעלה על הפרק ב- מו"מ. הכנענו די בקלות את שומר הקופה הציבורית סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי עסקנצ'יק פוליטי קטנטן, שבכלל ביקש לקדם בדיון את ענייני הסיקור של מועדון הכדורסל של הפועל ירושלים במסגרות השידור הציבורי. נחמן שי היה בעל אינטרס מובהק כ- מעריץ מוצהר ואוהד מושבע של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. הוא לא הסתיר זאת ובהיכל הכדורסל העירוני ב- "מלחה" נראה לא פעם ולא פעמיים עוטה אפודה אדומה. התיאוריה הכלכלית של נחמן שי בוועד המנהל של רשות השידור מי שנהנה מאימונם של אנשי ציבור ממעמד הפועלים שני הפוליטיקאים אופיר פינס ומוסי רז, הייתה פשוטה בתכלית. ככל שרשות השידור תשלם פחות למכבי ת"א, אזי יישאר משהו באמתחתה גם לטובת הפועל ירושלים. על כל פנים העסקה הטלוויזיונית – כספית – כלכלית בינינו לבין מכבי ת"א המשגשגת החזיקה מעמד היטב בעונת הכדורסל האירופית ההיא של 2002 – 2001. מכבי ת"א ענתה על הציפיות שלי והעפילה שוב ל- Final four של בולוניה / איטליה ב- 3 ו- 5 בחודש מאי של 2002.

בינתיים זעו עמודי התווך של מנהלת רשות השידור. באוגוסט 2001 התפוטר מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם נפתח נגדו הליך Impeachment פנימי בתוככי רשות השידור. במקומו התמנה באוקטובר 2001 לתפקיד הרָם מנכ"ל רשות שידור זמני חדש תא"ל מילואים רן גלינקא. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותה העת שימש העסקן הקטנטן נחמן שי בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור והמשנה שלו הייתה גב' אהובה אורן – פינס ז"ל. אורי פורת נסוג מרשות השידור כאמור באוגוסט 2001. אולי ברח בטרם נחתה חרב ההדחה על צווארו. על כל פנים הוא התאדה כלא היה. הוא אפילו לא מצא צורך לטלפן אלי לאדמונטון / קנדה שם הייתי עסוק בהפקת שידורי הטלוויזיה הישירים של ערוץ 1 את תחרויות אליפות העולם ה- 8 ב- א"ק (צוות השידור שלי שם כלל את מאיר איינשטיין ז"ל, את הפרשן גלעד וויינגרטן, ואת כתב ה- ENG שלי גיל תמרי), כדי לומר לי שלום וכמה מילות פרידה. הגיע השלב הראשון של רעידת האדמה ו-ההתמוטטות ההיסטורית והסופית של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ב- 25 באוקטובר 2001 פרסם עו"ד עמירם מליץ דו"ח ביקורת חמור ביותר אודות אי סדרים קשים ברשות השידור תחת מנכלותו המקצועית של אורי פורת המתפטר ותחת פיקוחם הציבורי של נחמן שי ואהובה אורן – פינס. בחודש מארס של שנת 2002 הודח מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא ובמקומו התמנה מנכ"ל רשות שידור זמני חדש בשם יוסף בר-אל. במרוצת 2002 הדיח ראש הממשלה אריאל שרון את יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ומינה במקומו את אברהם נתן. ב- 6 ביולי 2004 התפטרה גב' אהובה אורן – פינס מהוועד המנהל של רשות השידור. ב- 26 בספטמבר 2004 התפטר מתפקידו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל ממשרתו בעודו מנכ"ל רשות שידור מכהן. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק מנכ"ל רשות פעיל. במקומו מונה לתפקיד מרדכי "מוטי" שקלאר.

ב- 21 באפריל 2002 הגשתי למנכ"ל רשות השידור הזמני החדש יוסף בר-אל ול- מ"מ מנהל ערוץ 1 החדש יוסי משולם את מפת היערכות הכיסוי שלי את ה- Final four של בולוניה שהיה אמור להיערך בתאריכים 3 ו- 5 במאי 2002 בהשתתפות מכבי ת"א. היה מדובר במבחן ניהול ראשון של הצמד הכושל מנכ"ל רשות השידור הזמני יוסף בר-אל פרי מינוי של ממשלת אריאל שרון ועושה דברו יוסי משולם. שניהם דחו את התזכיר הרצ"ב. נפל דבר. הכאוס ברשות השידור ובערוץ 1 צבר תאוצה ו- המשיך להתגלגל באין מפריע במדרון. היה זה רק עניין של זמן עד שרשות השידור ההיא תטבע ב-ים השקרים של עצמה. היה זה רק עניין של זמן עד שרשות השידור ההיא תתרסק תחת ניהול פוליטי מר וכושל חסר כל כישרון ונעדר כל ידע של הצועד בראשה, יוסף בר-אל.

טקסט מסמך : 21 באפריל 2001. לפני יותר מ- 20 שנים. זהו מסמך הפקה מורכב טכנולוגית שתוכנן ו- שורטט על ידי בימים ההם עבור מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל ערוץ 1 יאיר אלוני יבד"ל לקראת כיסוי טורניר הכדורסל של ה- Final four תחרות הכדורסל ה- אירופית המרובעת הקרויה, ה- Suproleague, ע"י חטיבת הספורט בפיקודי, טורניר הגמר שנערך ב- 11 ו- 13 במאי 2001 בהיכל הכדורסל של "Bercy" בפאריס. בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאחר שניצחה במשחק הגמר את פאנאנאתאנאיקוס היוונית בתוצאה 67:81. המסמך מסביר את מערך ההפקה הטלוויזיונית הכפולה והמשולבת בת שתי ניידות שידור שניהלתי, האחת Unilateral רק שלי, והשנייה Multilateral של ה- Suproleague ב- ברסי. צוות השידור שלי במבצע הטלוויזיה ההוא במאי 2001 כלל את השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל ואת הפרשן אלי סהר ואת מפיק העַל שלי ששי אפרתי (מפיק, איש ארגון, ואיש טלוויזיה ברמה בינלאומית). שרטוט המסמך הנ"ל נשלח בחלוף שנה באפריל 2002 כ- "מסמך הסבר" למנכ"ל רשות השידור הזמני החדש יוסף בר-אל ול- מ"מ מנהל ערוץ 1 החדש יוסי משולם בו הצבעתי על הסטנדרטים של ההפקה שלי את ה- Final four העומד להיערך ב- בולוניה – איטליה ב- 3 וב- 5 במאי 2002. השרטוט נועד להדריך את שניהם ולפרש ולבאר כיצד אני מתכוון טכנולוגית ולוגיסטית להפיק את השידורים הישירים של ה- Final four ההוא במאי 2002 ב- בולוניה. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני בעת ההיא אפריל 2002, שהפך לקָבוּעַ ביוני 2002, ולבסוף נזרק והודח ע"י ממשלת ישראל במאי 2005, דחה את כל מהלכי ההפקה שלי על הסַף. כמוהו מנהל ערוץ הזמני מטעמו יוסי משולם שסירב לרעיון של הפקה משולבת של אירוע ספורט / כדורסל ש- לציבור בישראל יש בו עניין רב. יתירה מזאת : מנכ"ל רשות השידור הזמני יוסף בר-אל החליט לא להטיס ל- בולוניה את הפרשן שלי אלי סהר בנימוק שמדובר בבזבוז כסף, וכי השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל יכול להסתדר בלעדיו. נימוקיי המקצועיים והמקצועניים בשבחו של אלי סהר ובנחיצותו ההכרחית בעמדת השידור ב- בולוניה לא עזרו לי. יוסף בר-אל היה נחרץ בשליליותו. אלי סהר חוזר בתשובה חובש כיפה רץ (ללא ידיעתי) ל- ח"כ שאול יהלום מטעם ה- מפד"ל והתבכיין לפניו אודות מר גורלו. ה- ח"כ שאול יהלום סידר את העניינים בשיחת טלפון קצרצרה אחת עם הבוס. הפוליטיקה הממארת חדרה בשיא נִבְזוּתָּה לחוליות עמוד השדרה של השידור הציבורי. יוסף בר-אל השתכנע ושינה את דעתו. אלי סהר טס ברגע האחרון לבולוניה. את מה שאנוכי לא הצלחתי לחולל במשך שבועיים ימים, עשה פוליטיקאי אחד בשיחת טלפון אחת בת דקה אחת עם מנכ"ל רשות השידור. הפרשן שלי אלי סהר היה מספיק כֵּן ונאמן כדי לספר לי כמנווט, עורך, ומפיק של מבצע שידורי ה- Final four בבולוניה 2002 את השתלשלות העניינים הפוליטית הזאת. לא הייתי צריך להיות ירמיהו הביא התנ"כי כדי להבין להיכן מועדות עתה פניה של רשות השידור ופרצופו של ערוץ 1. (שרטוט יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 2. חרפת Eurobasket 2017

אחרית יורובאסקט 2017. מה עם דו"ח הנהלת איגוד הכדורסל בעקבות חרפת נבחרת ישראל המפעל יורובאסקט 2017 ? מה קורה עם פיני גרשון מי שמונה בינואר 2015 ליועץ ומפתח כדורסל גברים באיגוד הכדורסל וגם מונה גם למנהל המקצועי של כל נבחרות ישראל בכדורסל גברים ? מדוע ארז אדלשטיין הלך לבד ? מינויו של עודד קטש למאמן נבחרת ישראל במקומו של ארז אדלשטיין ללא דיון באמריקניזציה שמכלה ומחסלת את עתידו של הנוער הישראלי הוא פתרון זמני ומקומי בלבד. כמובן שלא התכנסה שום מסיבת עיתונאים נוכח המפולת ואיגוד הכדורסל טרם הסיק מסקנות בעקבותיה. מקום מסודר היה מכנס מסיבת עיתונאים רצינית ומסודרת ומאפשר לציבור ולנציגיו העיתונאים לשאול שאלות. בכל זאת קרה כאן משהו בנוגע ל- חרפת הכדורסל הישראלי והאמריקניזציה הבוטה שהשתלטה עליו.

פרפרת 3. מעשה נבלה. פוסט שחקרתי, כתבתי ו-שלחתי ב- 2008/2007 לאלי סהר אז עורך מדור הספורט של "ישראל היום". הפוסט הזה לא ראה אור מעולם וירד לטמיון.

זהו לשון הפוסט : "צווחות השירה הגזענית של אוהדי בית"ר ירושלים יחדיו עם שחקן נבחרת ישראל עמית בן שושן באצטדיון "טדי" בשבוע שעבר בעת החגיגה הלילית של הזכייה בגביע המדינה בכדורגל, "אני שונא את סלים טועמה – אני שונא את כל הערבים" הן מעשה נבלה. מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון של כתב ערוץ 2 בן מיטלמן תיעדו חד משמעי את האירוע הנפשע. עד לרגע זה טרם נשמעה הודעת גינוי חריפה של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון וקברניטי הספורט והענשת המועדון לרבות הרחקתו של בן שושן משורות הנבחרת ומכר הדשא לחמש שנים. במוצ"ש – 9 במאי 1998 חגגו אוהדי בית"ר בכיכר ספרא בירושלים יחד עם האוהד מספר אחת של המועדון ראש העיר אהוד אולמרט זכייה שנייה רצופה באליפות המדינה. הזמר חיים משה הרים את המורל וראש הממשלה בנימין נתניהו הוזמן לברך. מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל שלח את ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה ואת הבימאי נתן מנספלד לכסות את האירוע "האומנותי". ראש הממשלה התקבל ע"י ההמון המשולהב בקריאות קצובות "מוות לערבים – מוות לערבים". משקיבל את מיקרופון הטלוויזיה לידיו לא היסה את האספסוף המוסת וסיים את נאום הניצחון ב- "יאללה בית"ר". שוב הדהדו הקריאות "מוות לערבים". למחרת שודר התיעוד של המעשה המביש כלשונו במהדורת "מבט". מנכ"ל רשות השידור אורי פורת יצא להגנת ראש הממשלה והאשים את עורכי החדשות אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן בעריכה מגמתית ופִברוק הכתבה ואיים לפטר את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ואת מנהל החדשות רפיק חלבי. הקריאה "מוות לערבים" חִלחלה. גם אז נטמע מעשה הנבלה ללא תגובה ראויה של מנהיגי הציבור.

פרפרת 4. "מעריב המוסף" של ערב ראש השנה תשע"ח, ביום רביעי-20 בספטמבר 2017.

מערכת העיתון "מעריב" הפיקה בערב ראש השנה תשע"ח מוסף עשיר תוכן שהיה כדאי לעיין בו ולקרוא אותו, ובראשו ריאיון מורכב מעניין מאוד ונרחב מאוד + עמוד שער שערך אייל לוי עם פרופסור שלמה בן עמי, לשעבר שר החוץ והפנים בממשלת אהוד ברק. כותרת המאמר של אייל לוי היא "נאום ההתפכחות" ש- כולל בתוכו כ- 5000 מילים + צילומים. צריך לקרוא בנוסף גם את הפוסט שמפרסם עוזי ברעם היום בעיתון "הארץ" (יום שני – 25 בספטמבר 2017) וכותרתו "שלמה בן עמי צודק וטועה", בו הוא מפרשן ו- מבאר את "נאום ההתפכחות". מעניין.

פרפרת 5. אין זה סוד ש- שי האוזמן פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מוצא חן בעיניי (מאוד).

שי האוזמן העניק ריאיון לסופר ה"ארץ" עירד צפריר (יום ראשון – 24 בספטמבר 2014) וכותרתו "המאמן הישראלי מסורס ונמצא בפראנויה ובמגננה תמידית". הריאיון בן 15 שאלות סקרן אותי בגלל אישיותו התקשורתית של המרואיין. בעיקר עניינו אותי תשובותיו של שי הוזמן לשאלה מס' 9, "מי צריך להיות מאמן הנבחרת הבא ?". התשובה של שי האוזמן, "עודד קטש", ושאלה מס' 10, "למה לא דנשה ?" (הכוונה לדן שמיר). התשובה של שי האוזמן : "גם דן שמיר ראוי, אבל יש לי תחושה שצריך – כמו שעשו במכבי – לא לפחד להתפרע, ללכת עד הסוף עם הצערה בכוח, עם מטרה ל- 2021. הייתי מדלג לא רק על גיא פניני אלא גם על דור הביניים כולל יוגב אוחיון וגל מקל, והולך לנבחרות הצעירות פלוס בר טימור ודומיו. צריך מאמן עם שקט נפשי. נבחרות זו גרסת הריאליטי של FIBA ל- "הישרדות", אתה משחק יום אחרי יום ותעצומות הנפש חשובות פה מכל אלמנט אחר. עודד קטש הוא איש שליו בפרופורציות הנכונות, לא יפחד ללכת לשינויים. הוא גם פנוי". מצאה חן בעיניי התנסחותו של שי האוזמן והגדרתו המטפורית את "…טורניר הנבחרות כגרסת ריאליטי של ה- FIBA ל- "הישרדות"…". גור שלף וארז אדלשטיין יודעים, מבינים, ומכירים את תורת משחק הכדורסל לא פחות טוב, אולם אין להם את כישרון השפה, המיקוד, ויכולת הניסוח של שי האוזמן ואת המיומנות שלו למסור לציבור בשטף ובתמציתיות את רעיונותיו והסבריו ו- את חוות דעתו הקצרה אודות מהלכי התחרות.

פוסט מס' 976. ואז משנטש אותי ב-1990 וחבר לערוץ 2 הניסיוני, רץ יורם ארבל לספר לחבר'ה בלוף שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". הבלוף שמאחוריו מסתתרים דבר שקר, גישה נכלולית, ועולם שלם אך מוּפְרָךְ, הפך לאגדה אורבנית. עכשיו משחלפה רבע מאה של שנים אָץ יורם ארבל שוב למולי שפירא מרדיו גלי צה"ל כדי להחיות את אותו הבלוף ההוא הקרוי "דוּק" ועל מנת לצֶקֶת את אותה האגדה האורבנית ב- 25 טון של שנים. קטנוניות, פינוק, ואי אמירת האמת אינם עניין של גיל. הם עניין של אופי. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? (ציטוט של עצמי). מה דוחף אותם לרָמוֹת ולבלף כדי ליָיצֵר אָגָדוֹת אוּרְבָּנִיוֹת ? "אנשים נִיגָפִים לעִיתִּים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ציטוט מפיו של ווינסטון צ'רצ'יל). "הַצָרָה הַעִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (אמר את זה קינגסלי אמיס). הבלוג הזה הומצא ומוּסַד גם כדי לשמור על האגפים שלי. יורם ארבל ואנוכי הגענו ו-נפגשנו משני צידי הגלובוס בראשית עשור ה-70 של המאה הקודמת בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים תחת ניהולם של דן שילון ואלכס גלעדי. יורם ארבל בעל קול הבריטון הנפלא היה בשירותו הצבאי נהג "בוס" אישי של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל. בשמונה בבוקר של יום שני-5 ביוני 1967 נבחר הקריין יורם ארבל ע"י מנהל רדיו "קול ישראל" משה חובב ז"ל לבשר לעם ישראל ברדיו "קול ישראל" בקול הבריטון הייחודי, היפהפה, והרָהוּט שלו על פרוץ מלחמת "ששת הימים". בעוד יורם ארבל מקריא לעם ישראל את הודעת המלחמה הדרמטית, הייתי בדרכי לחזית כקצין קרבי כמו חיילים ומפקדים רבים אחרים כדי להגן על מדינת ישראל. זה היה ההבדל והחיץ המנטאלי ש-שרר בינינו כל הימים ההם גם בעת השירות המשותף של שנינו והָדְבֵקוּת במשימות והפקות השידור שהטילה עלינו הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארץ וב-חו"ל למען הצופים הרבים שלנו. אנוכי כמפקדו והוא כחייל שלי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינך יכול לעולם לחלוק עם איש אחריות ומנהיגות. גם לא עם יורם ארבל. פוסט מס' 976. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 27 באפריל 2021.

טקסט מסמך : 15 במאי 2001. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך הערכה – צל"ש ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1 רָפִיק חַלָבִּי (הבוס הישיר שלי) בתום מבצע השידורים של ה- Final four בפאריס בו זכתה מכבי ת"א בגביע ה- Euroleague. רפיק חלבי היה עיתונאי מעולה מן הדרגה הראשונה. הוא ניהל בהצלחה את חטיבת החדשות ונהנה מאמונם של פַּקוּדָיו. רפיק חלבי נהנה גם מאמונו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשעתו, יאיר שטרן. רפיק חלבי הוא היום יו"ר מועצת הכפר הדרוזי דליית אל כרמל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך ההערכה – צל"ש ששלח לי רָפִיק חַלָבִּי בתום מבצע השידורים הישירים המורכב והממושך של מונדיאל צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך ההערכה – צל"ש ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four בפאריס בו זכתה מכבי ת"א בגביע ה- Euroleague. לא יכולתי להעריך אותו לאחר שהתברר כי הוא עשה יד אחת עם מנכ"ל רשות השידור החובבני יוסף בר-אל (מאחורי גבי) כדי לקנות במחיר מופרז ביותר ללא כל הצדקה את זכויות השידורים של 8 (שמונה) משחקים בלבד ב- מונדיאל יפן / קוריאה 2002 מידי חברת "צ'ארלטון" בראשות אלי עזור ופנחס זהבי. נחמן שי ויוסף בר-אל היו נטולי כל השכלה וניסיון בניהול משא ומתן הנוגע לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים גדולים. הם כלל לא הכירו את פעילות השוק המקומי והבינלאומי ואת ההיצע שהיה גדול הרבה יותר באותה התקופה מהביקוש. ל- מו"מ הנֶפֶל ההוא בין רשות השידור לבין חבורת "צ'ארלטון" של רכישת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 היה שותף גם השר הממונה דאז על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, שהמליץ על הקנייה. כזכור שילמה רשות השידור פי שמונה יותר בעבור מונדיאל 2002 מאשר תמורת מונדיאל צרפת 1998, שידרנו פי שמונה פחות משחקים במונדיאל 2002 בהשוואה למונדיאל 1998 (במונדיאל צרפת 1998 שידרנו ישיר את כל 64 משחקי הטורניר מעמדות שידור בתריסר האצטדיונים בהם הם נערכו), ובנוסף לכל החובבנות העלובה הזאת, נכפינו לשדר את אותם שמונה המשחקים ההם של יפן / קוריאה 2002 Off tube מהאולפן בירושלים. בעקבות העסקה הכושלת ההיא של רשות השידור עם "צ'ארלטון" הוקם ערוץ 5 פלוס בכבלים שקנה ב- זִיל הַזוֹל את 56 המשחקים הנותרים מ- "צ'ארלטון" ושלח ליפן וקוריאה הדרומית את שני השדרים שלו יורם ארבל ורמי ווייץ כדי לשדר ישיר מהשטח. היה מדובר בעסק ציבורי עלוב ומסריח. נחמן שי שותפו של יוסף בר-אל התגלה כעסקנצ'יק מפלגתי מהדרג הנמוך שראה בתפקידו כיו"ר הרשות קרש ניתור לעבר שדה הפוליטיקה. היום אותו נחמן שי הוא ח"כ. רשות השידור המסואבת בראשות המנכ"ל יוסף בר-אך והיו"ר נחמן שי הפכה לזירה פוליטית נגועה ומלוכלכת במקום זירת שידור. אגב, ואולי לא דרך אגב, ראש הממשלה אריאל שרון שלח את ידיו הארוכות לעבר רשות השידור סילק את אותו נחמן שי הכושל מתפקידו מהטעמים הפוליטיים של עצמו, והציב שם במקומו מישהו משלו גם כן איש כושל פוליטי אחר בשם אברהם נתן, שגם הוא הועזב את הרשות במועד מאוחר יותר. המסמך "ההיסטורי" הנ"ל ששלח לי נחמן שי נשמר אבל הוא חסר ערך. יש לזכור שלמרות שיו"ר הרשות נחמן שי הפך למשת"פ של המנכ"ל יוסף בר-אל הרי שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור התעשתו אם כי באיחור רב, גילו עד כמה האיש איננו מוכשר ולא מוצלח, והיו אלה שהדיחו אותו ב- 2005 מכיסאו הרם לעבר ירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי לדורותיו. נחמן שי ויוסף בר-אל הכושלים נשאו בשעתו במשרות ניהול בכירות ביותר ברשות השידור ש- אִפשרו להם לקדם את השידור הציבורי אולם הם לא קדמו אותו אפילו ב- מילימטר אחד לפנים. שניהם נותרו בלתי יעילים, לא חשובים, וחסרי כל כישרון ויכולת מנהיגות ולבסוף סולקו מתפקידם בטרם השלימו קדנציית ניהול שלימה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"אֵין כָּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש", כדִּבְרֵי קהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶך בִּירְוּשָלִים. הטקסט הקלאסי מתייחס גם לרשות השידור ההיא בתקופתם של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ההוא נחמן שי. יוסף בר-אל הודח כידוע מהכס הרָם ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון בגין שחיתות ושוחד מסך (במקומו מונה מוטי שקלאר). גורלו של נחמן שי יו"ר ברמה של עסקנצ'יק פוליטי קטנטן לא היה טוב יותר. אף הוא סולק מתפקידו עוד קודם לכן ב- 2002 ע"י אותו ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון (במקומו של נחמן שי נבחר לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, אברהם נתן).

"הֲבֵל הְבָלִים אָמַר קהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכּל הָבֶל. מַה יִתְרוֹן לָאָדָם בְּכֹל עֲמָלוֹ שֶיַעֲמוֹל תַּחַת הַשָּמֶש ? דוֹר הוֹלֵך וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. וְזָרַח הַשֶּמֶש וּבָא הַשָּמֶש, וְאֶל מְקוֹמוֹ שוֹאֵף, זוֹרֵחַ הוּא שָם. הוֹלֵך אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן. סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵך הָרוּחַ וְעַל סְבִיבוֹתָיו שָב הָרוּחַ. כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָם – וְהָים אֵינֶנּוּ מָלֵא. אֶל מְקוֹם שֶהַנְּחָלִים הוֹלְכִים, שָם הֵם שָבִים לָלָכֶת. כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים. לֹא יוּכַל אִיש לְדַבֵּר, לֹא תִשְבַּע עַיִן לִרְאוֹת, ולֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּמֹעַ. מַה שֶּהָיָה הוּא שֶיִהְיֶה, וּמַה שֶנַעֲשָּה הוּא שֶיֵּעָשֶה, וְאֵין כָּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש. יֵש דָּבָר שֶיֹאמַר : רְאֵה זֶה חָדָש הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶר הָיָה מִלְּפָנֵינּוּ. אֵין זִיכְרוֹן לָרִאשֹנִים, וְגַם לָאַחֲרוֹנִים שֶיִהְיוּ, לֹא יְהְיֶה לָהֶם זִיכָּרוֹן עִם שֶיִּהְיוּ לָאַחֲרוֹנָה".

אינני שונא את יוסף בר-אל ז"ל ההוא. אינני רוחש לו טינה. היה מדובר באיש עלוב ש- אנוכי הבעתי לו ובפניו בּוּז גלוי מההיבט הטלוויזיוני של העניינים והמהלכים. אינני היחיד. גם ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ובחסות היועץ המשפטי דאז של הממשלה מֶנִי מָזוּז רחשה לו שאט נפש והדיחו אותו מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005, בגין עבירות שחיתות ושוחד מסך, בטרם השלים את תקופת כהונתו. מינויו למנכ"ל קבע של רשות השידור ב- 2 ביוני 2002 היה שגוי ומופרך מיסודו, הפקדה שהביאה בבת אחת לרגרסיה עצומה של השידור הציבורי. ממשלת ישראל התעשתה גם אם באיחור של שלוש שנים וסילקה אותו את יוסף בר-אל מרשות השידור. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. המודח הזה היה יוסף בר-אל. יותר משאני בַּז לוֹ אני בַּז לשְדֵרַת הפיקוד והמנהיגות ההיא ב- 2002 של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על דרגיה השונים לרבות אנשי חטיבת החדשות. רובם כיהנו ומכהנים שם כמנהלי – בובה תחת השגחתו של המנכ"ל ההוא יוסף בר-אל. הם חדלי אישים, חסרי יושרה מינימלית, נעדרי מעש וחזון, ומְעוּטֵי כבוד מינימלי שממתינים לתלוש המשכורת בסוף החודש. זוהי שדרת פיקוד אופורטוניסטית שהפכה ב- 2002 בגלוי לעין אור השמש למשת"פית, אומרת אמן למנהיגות המייצגת ערכים כל כך שליליים, וסוגדת בהִנְהוּן ראש לעריצות עיתונאית המזכירה משטרים אפֵלים מחורבנים. מדהים כיצד אנשים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעלי ניסיון רב בתחום השידור, קיבלו ומקבלים ב- 2002 החלטות בלתי סבירות משוללות כל הגיון, מחרישים מן הצד במקרה הטוב, או מרשים לעצמם במקרה הגרוע להַנְהֵן בראשם "כ- Yes men", מפני שאיבדו זה מכבר את חירותם וגם את כבודם. אין בי טיפת געגוע למוֹסַד אותו שֵרַתִּי 32 שנים והיה ביתי השני ולעיתים גם הראשון.

החלטתי לפרוש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בסתיו 2002 בגין מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הייתה לאלתר וסופית. זה היה צירוף מקרים : ב- 8 ביולי 2002 היום בו פרסם מנכ"ל יוסף בר-אל גילוי דעת בעיתון "ידיעות אחרונות", ובו הכריז ואני מצטט אותו כהאי לישנא, "הגיע הזמן לגאוֹל את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מיואש אלרואי", שלח לי אלכס גלעדי מכתב בנושא הנדון טקסט תקווה, חוות דעת שוֹנֶה. הנה הוא כלשונו [1].

אלכס גלעדי – Alex Gilady

חבר הוועד האולימפי הבינלאומי

Member International Olympic Committee

8 ביולי 2002

לכבוד

יואש אלרואי מנהל מח' הספורט, הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1.

יואשיש,

הצטערתי מאוד לשמוע הבוקר על התפטרותך. 21 שנים וחצי נשאת על גבך הרחב את מחלקת הספורט בתנאים לא תנאים וקשיים גדולים כהרים. עכשיו כשכבר החלטת, איני יכול להניא אותך, אך אני יכול לשבח, לפאר ולרומם את מה שעשית ברוממה. אם נזכה והזמן המהיר לא יאמר לנו פתע – הֶרֶף, עוד נזכה לשתף פעולה בתעשייה שאנחנו אוהבים כל כך.

חיבוק אמיץ ונשיקות.

בתודה וברכה, אלכס גלעדי

העתק : דן שילון, הוגה, יוזם, ומקים מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1.

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. לפני 19 שנים. זהו המסמך המקורי שכתב לי מר אלכס גלעדי איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל. ואומר ואוסיף, "בכל הזמנים". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (1) : יום שני – 8 ביולי 2002. העיתון "ידיעות אחרונות". מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכריז באוזני כתב העיתון משה שיינמן שלהלן : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי". (באדיבות "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון מר ארנון נוני" מוזס).

טקסט מסמך (2) : יום שני – 8 ביולי 2002. העיתון "ידיעות אחרונות". מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכריז באוזני כתב העיתון משה שיינמן שלהלן : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי". (באדיבות "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון מר ארנון נוני" מוזס).

הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ"ל רשות השידור ההוא מר יוסף בר-אל והיו"ר ההוא נחמן שי, וגם מפני המנכ"ל ההוא יהונתן "יוני" בן מנחם והיו"ר ההוא אמיר גילת, היא לדאוג לכך שהפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את המנכ"לים של רשות השידור ואת היו"רים של הרשות לתפקידם, יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם, ושתמיד אפשר להדיח גם אותם. לרוֹע המזל שְבִיל הזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל.

פרידתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ב- 1 בפברואר 2003 בתום 32 שנות עבודה רצופות, איננה מקרית אֵפוֹא ולא פרישה טבעית. הייתי עצוב ומאוד כעסתי על כל מה שקרה בחודשים האחרונים אך הייתה לי תחושת הקלה מפני חשתי שאני עוזב מעֵין גן עדן של שוטים. יכולתי לאמֵץ עכשיו אל לִבִּי את המליצה השירית הנפלאה הבאה לידי ביטוי בכל עוצמתה בפסוק א' בספר תהילים האומרת, "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד, וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב". זאת האמת לאמיתה. חשרת העבים של אביב 2002 החזירה אותי לימי ההתחלה שלי בטלוויזיה הישראלית בקיץ מאושר אחד ב- 1971, כשפגשתי לראשונה אז את אלכס גלעדי, דן שילון, ומוטי קירשנבאום ז"ל.

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי מ- 8 ביולי 2002 בעקבות התפטרותי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור.

טקסט מסמך : 1991. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך פרידה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם חבר לדן שילון כמנכ"ל משותף של הזכיינית "רשת" אחת משלוש קבוצות שהקימו בנובמבר 1993 את ערוץ 2 המסחרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אין תחליף ל- כישרון הכתיבה, המיקוד, והניסוח התמציתי בטלוויזיה ובקולנוע.

תמו לה עוד תקופה. אתה שוב מבין כי יש חיים אחרי הטלוויזיה. ראיתי עכשיו בפעם ה- 100 (מאה) את הסרט "חלף עם הרוח" עם קלארק גייבל ו- וויאן ליי, ראיתי בפעם ה- 80 את "סיפור הפרוורים" עם נאטאלי ווד, ריצ'ארד ביימר, ג'ורג' צ'אקיריס, ראס טמבלין, וריטה מורנו, ראיתי בפעם ה- 60 את "הסנדק" של הבימאי המדהים פראנסיס פורד קופולה (המבוסס על ספרו של מריו פוצו "The Godfather" עם מרלון בראנדו, ראיתי בפעם ה- 50 את "הארי המזוהם" עם קלינט איסטווד, ראיתי בפעם ה- 15 את "הצגת הקולנוע האחרונה" – עם סִיבִיל שאֶפאֶרד ולא שבעתי. בשבועיים הנפלאים האלה שחלפו קראתי שוב את "פרנסוס על גלגלים" של כריסטופר מורלי, ואת "הנער האבוד" של תומאס וולף, ואת "הראשים המוחלפים" של תומאס מאן, ואת "הקברניט הצעיר" של ז'ול וורן, ואת "התפסן בשדה השיפון" של ג'יי. די. סאלינג'ר. תמה לה בעת הזאת תקופה נפלאה אך לא נשלמה. המכנה המשותף לסרטים והספרים הנ"ל הללו הם הצוותים המוכשרים שכתבו, ביימו, וחיברו את המוסיקה. מדובר במומחים ברמה גבוהה, אישים שהיו סופרים, בימאים, ומפיקים שהגו חזון ובסיוע טקסט, מילים, ומוסיקה הגשימו את חלומם ו- חזונם. הניסוח, “Frankly my dear, I don't give a damn”, מילות הפרידה של רט באטלר (קלארק גייבל) מסקרלט אוהארה (וויוויאן ליי) יהיה מזוהה לעד עם הרומן "חלף עם הרוח", סרט בן 3 שעות ו- 39 דקות שעלה למסכי הקולנוע בארה"ה ב- 1939. כשם שהסלוגן של השוטר האמריקני, “O. K. go ahead and make my day“, יהיה מחובר לעד עם קלינט איסטווד כוכב הסרט "הארי המזוהם". כפי שאמירתו ה- נון שאלאנטית של הפושע המבוקש עז נפש וחסר רחמים "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) “If you have to shoot, shoot, don't talk” בסצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דַבְּרָן והססן – תיזכר לתמיד וגם תזכיר לנו תמיד את הסרט "הטוב, הרע, והמכוער". וכיצד אפשר לשכוח את האמירה ששַם הסופר מריו פוצו בפיו של דון קורליאונה (השחקן מרלון בראנדו) בשעה שהוא שָח לזָמָר ג'וני פונטנה שמאבד גובה בעולם הקולנוע האמריקני, "I will give him an offer he can't refuse", איום ברור וגלוי על יריב סרבן כלשהו בסלנג סתרים של משפחות הפשע של המאפיה האיטלקית בניו יורק. יש חיים אחרי הטלוויזיה. אני כל הזמן משלים את החסר מאז ניתקתי מגע ממנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2002.

אני כותב חלק מהשורות הנ"ל בשעה שהנכדה הבכורה היפה שלי משתחררת עכשיו משירות צבאי בן שנתיים בצה"ל כסמלת תנאי שדה. אני כל כך גאה בה ובאישיותה מפני שהיא תרמה את כל כישרונה, מִרְצָה, וטוּב לִיבָּה ואת דבקותה במשימה ללא הרף למען המדינה ולטובת שיפור תנאי השדה של חיילים נזקקים. אני גאה בנכד הבכור היפה שלי שלחם ב- "צוק איתן" ואמור להשתחרר בשעה טובה עוד כמה חודשים מצה"ל. אולי הוא עוד ישנה את מסלול חייו ויבחר להיות כדורסלן מקצועי מפני שהוא כל כך מוכשר בתחום. אני גאה בעוד נכדה יפה שלי שהולכת עכשיו לקורס קצינות. אי אפשר להסביר מה זאת גאווה של סבא עד שאינך מגיע בעצמך לרמה העליונה המשפחתית הזאת להיות סבא יחדיו עם הסבתא שהיא רעייתי ל- 10 (עשרה) נכדים ונכדות ולהיות כה קשור ומחובר אל נכדיך והוריהם. אי אפשר להסביר ולנתח למישהו אחר את חוויית ה- הוֹרוּת עד שאינך מתנסה בה בעצמך. כנ"ל מדובר בניסיון חיים עוצמתי שמעניק לך מעמד נפלא ואושר עילאי להיות סבא. עבדתי עשרות שנים בתעשייה המטורפת והתובענית שקרויה טלוויזיה, כפוף אין סוף פעמים ל- Dead line, עבד של העבודה, ומשרת נִרְצָע בעל כורחך של ה- Rating. צלחתי את עשרות השנים ההן בשלום. אינני יודע בדיוק איך אולם משפחתי נותרה שלימה ומאוחדת (!). אני מפנה את מבטי לאחור. הילדים שלי עברו שירות קרבי מפרך ומסוכן. הבכור בצנחנים והשני בגבעתי. אחותם, הבת שלי שירתה בחמ"ל קרבי בגבול הצפוני. אני שרתי ב- גולני. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל שירת ב- "הגנה". גם אבא של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל שירת בהגנה. ההורים שלנו, אנחנו וילדינו, ועכשיו גם נכדינו נשבענו כולנו להקריב את היקר מכל את חיינו למען מדינת ישראל אם נידרש. אז עכשיו לחזור, לכתוב, ולהתייחס שוב ב- בלוג הזה לעיתונאי "הָאָרֶץ" גדעון לוי (ו- שכמותו), נראה לי מגוחך ומטופש. אפשר להסתדר היטב בלעדיו. בסרטי הקולנוע והספרים הנ"ל האלה רבי ההערכה אתה מוצא לא רק אומנות קולנועית, כישרון כתיבה, ומיומנות מפליגה ביצירת מוסיקה אלא גם יכולת תיעוד ואמינות של הבעה בע"פ ובכתב ברמה מדעית. כאלה שהעניקו תהילת עולם למבצעיהם. איכות הטקסט, גאונות הכתיבה, וכישרון השדר בעת שידור ישיר בטלוויזיה ובקולנוע כאחד – הם אינם רק עניין של ניסוח והגדרה. לחלוטין לא. אנשי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים הללו בתחומים השונים שניצבים בקדמת הבמה של תקשורת ההמונים הזאת שקולים למדינאים. ההשפעה הציבורית שלהם היא עצומה. אקח לדוגמא את מוטי קירשנבאום ז"ל שהגה בשעתו את הסלוגן המופלא, "למילים יש וויזואליה משלהן". כל כך פשוט, ברור, וקולע, וכל כך נכון. ולכן פנטסטי (!). שקול לסלוגן שהגה אייברהאם לינקולן (Abraham Lincoln) הנשיא ה- 16 של ארה"ב בשנים 1865 – 1860 בענייני יושרה ודרך ארץ, "אתה יכול לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אתה יכול לרמות חלק מהזמן את כל האנשים, אולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן".

You can fool some of the people all of the time, and all of the people some of the time, but you can not fool all of the people all of the time

כל אחד מאתנו יודע שמדובר בהגדרה כל כך נכונה. אמת לאמיתה. אולם אייבראהם לינקולן היה האיש שהרכיב וניסח אותה. בכך הוא היה יוצא דופן. כמה סלוגנים כבר יוצא לבן אדם להגות בחייו אם בכלל ? אחד, שניים, אולי שלושה מקסימום. רק שלמה המלך התנ"כי הגה בחייו מאות סלוגנים. אולם Copywriter ברמתו ושכמותו היה רק אחד בהיסטוריה האנושית. ספריו "מִשְלֵי" ו- "קֹהֶלֶת" מוכיחים היטב את גדולתו וכישרונו בתחום. בשבת אחה"צ של 30 ביולי 1966 נערך באצטדיון "וומבלי" בלונדון משחק הגמר של מונדיאל אנגליה 1966 בין נבחרות אנגליה וגרמניה. אנגליה ניצחה 2:4 לאחר הארכה וזכתה בפעם הראשונה בתולדותיה (ולפי שעה גם האחרונה) בגביע העולם בכדורגל רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שימשה Host broadcaster של מפעל הכדורגל ההוא. את משחק הגמר ההוא ב- 30 ביולי 1966 שידר איש ה- BBC קנת' וולסטהולם (Kenneth Wolstenholme) בעבור 600.000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל, אגב ללא פרשן. השידור והתיאור שלו נכנסו לקלסיקה ההיסטורית הטלוויזיונית הבינלאומית בזכות מילות הסיום שלו בשניות האחרונות של ההתמודדות ההיא בדקה ה- 120. הנה הן כבר באות.

אוסיף ואומר כי שדרי טלוויזיה לא מעטים – בארץ וגם בעולם הפכו את הטקסט הפתטי שלהם רווי שגיאות לחֶרֶב פִּיפִיוֹת. הם הפכו ללעג וקלס, משל ושנינה, לחוכא ואיטלולא. לעומת הנופלים קיימים אישי שידור אחרים. אני מתייחס ל- ארבעה אנשי טלוויזיה אוניברסאליים שהביאו את השידור הישיר של הספורט הכדורגל בטלוויזיה לדרגת אומנות : האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell), שַדָּר ה- BBC הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme), יורם ארבל שלנו, וגם נסים קיוויתי שלנו בשידורי הא"ק והשחייה שלו. הווארד קוסל הוביל במשך 20 שנה (1985 – 1965) את שידורי הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC וטבע את הסלוגן העיתונאי שרבים מאתנו התחנכו עליו, "Tell it like it is". קנת' וולסטנהולם היה שַּדָּר כדורגל אנגלי יוצא דופן של רשת הטלוויזיה הציבורית ה- BBC, ללא ספק אלוף האיפוק וה- אנדרסטייטמנט. הדקה ה- 120 של משחק הגמר במונדיאל הכדורגל 1966 שנערך באצטדיון "וומבליי" בשבת – 30 ביולי 1966 בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה זכורה לנצח. לא רק בגלל הזכייה ההיסטורית הראשונה (והאחרונה עד כה) של נבחרת אנגליה בגביע העולם, אלא גם בשל השידור הישיר של קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם. אנגליה צעדה בדקה ה- 120, הדקה האחרונה של ההארכה והמשחק, ביתרון 2:3. כל הנבחרת הגרמנית "שכבה" על השער האנגלי במאמץ להשוות את התוצאה ל- 3:3. אלה היו שניות הסיום של תקופת ההארכה. שופט המשחק השוויצרי גוֹטְפְרִיד דִינְסְט (Gottfried Dienst) הציץ בשעונו וכבר עמד לשרוק לתום המשחק, כשג'ף הרסט בלתי מכוסה קיבל לפתע כדור ארוך טווח מהקפטן שלו בּוֹבִּי מוּר והחל שועט עמו לעבר שערו של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי. המגן הגרמני וולפגאנג אובראט דלק אחריו אך זה לא עזר לו. ג'ף הרסט ניצל את המקדמה, חדר כמו אָצָן לרחבה, ומ- 14 מ' בעט בעוצמה ברגלו השמאלית והבקיע את שערו האישי השלישי והשער הרביעי לזכות נבחרתו. אנגליה ניצחה 2:4. קנת' וולסטנהולם שידר ישיר את סיומו של האירוע שהכתיר את אנגליה בתואר אלופת העולם בכדורגל לראשונה בתולדותיה בקור רוח ובאיפוק רב עוצמה יוצאים דופן בשעה שניסח את הטקסט הבלתי נשכח הבא במילים האלה :

“And here comes Hurst…he's got…some people are on the pitch…They think it's all over (ג'ף הרסט מבקיע בינתיים את שערו השלישי וחותם את תוצאת המשחק 4 : 2)…it is now…”.

טקסט תמונה : שבת לפנות ערב – 30 ביולי 1966. מונדיאל אנגליה 1966. אצטדיון "וומבליי" בלונדון ה- BBC הציבורי הבריטי מגיע לשיאו. הבימאי והמפיק המזהיר אָלֶק וִויקְס ז"ל (Alec Weeks, משמאל בן 39) יחדיו עם השדר הראשי המזהיר של ה- BBC קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם ז"ל (Kenneth Wolstenholme, מימין בן 46) חוגגים את כיבוש היעד והשלמת המשימה הבינלאומית העצומה של הפקת מונדיאל אנגליה 1966 ואת השידור ישיר של משחק הגמר אנגליה – גרמניה 2:4 באיים הבריטיים וגם בעבור 600.000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל. (התמונה הוענקה לי באדיבות אלק וויקס ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנגליה ניצחה את נבחרת מערב גרמניה 2:4 וזכתה בגביע העולם. קנת' וולסטנהולם מהווה זיכרון נצח עבור בני עמו הבריטיים וגם עבור אנשי טלוויזיה רבים בעולם, בעיקר שדרנים וכותבי טקסטים. במדינת ישראל אומנם טרם הייתה קיימת טלוויזיה אך הסרט התיעודי ההוא של ה- BBC הקרוי "4 : 2", נקנה על ידי בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט ושודר כמה פעמים בהזדמנויות שונות על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. פנינת שידור בעלת ערך תיעודי רב ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך לצפות בקטע ה- Video הזה כדי להבין את גדולתו האימורטאלית של השַדָּר האנגלי הנבון והבלתי רגיל הזה שאיננו עוד בין החיים. אוסיף ואומר כי דן שילון ואלכס גלעדי התחנכו על מורשת התיאור והשידור של ה- BBC ואימצו אותה אל לִבָּם. כך הם גם חינכו את תלמידיהם עליהם נמנו בשעתו יורם ארבל, רפי גינת, חנוך קינן, גדי ליבנה, איתן עמית, עמוס כרמלי, יאיר שטרן ורבים אחרים. קטעי Video ו- Film רבים של Play by play מסוף עשור ה- 60 ועשור ה- 70 של דן שילון ואלכס גלעדי, וגם של יאיר שטרן השמורים בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 מלמדים כיצד שידרו כאן אירועי ספורט לפני 40 ו- 45 (ארבעים וארבעים וחמש) שנים.

בראשית 1987 בתוקף תפקידי כמנווט ועורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, חתמתי לראשונה עם הנהלת ה- NBA על מבצע של 12 (תריסר) שידורים ישירים מהשלבים המכריעים של סדרות הגמר במזרח ובמערב לרבות סדרת הגמר הסופית. הנהלת ה- NBA בראשות אֵד דֶסֶר (Ad desser) העניקה לי אז לפני שנות דור בונוס בדמות שידור ישיר של ה- All star game לרבות תחרות ההטבעות (Slam dunk) בה ניצח מייקל ג'ורדאן (1.98 מ') הצעיר והכישרוני, ובעל הניתור המדהים. כדורסלן רב יכולות בתחומי המשחק השונים שמזכיר לוחם קרב 10 מצטיין ב- א"ק. השידורים הישירים ב- 1987 של משחקי ה- NBA הפכו בבת אחת לסנסציה. להצלחה כבירה. מכתבי ההערכה של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ושל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין מוכיחים שלא רק שאנוכי דובר אמת לאמיתה, אלא צועד במשעול הטלוויזיוני הנכון. נעתי בדרכי יחדיו עם ציוותי השידור שלי כדי להציב שיאי שידור חדשים בארץ ועל פני כדור הארץ. אין מדובר בפרפרזה. זאת הייתה האמת. התכוונתי לתקוע את דגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפסגותיהם של עוד הרי טלוויזיה גבוהים נוספים הפרוסים לאורכו ורוחבו של הגלובוס.

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות מר יאיר שטרן במהלך מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בשידור ישיר של אחד ממשחקי ה- East conference final בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. המבצע הטכנולוגי התאפשר ראשית דבר בשל שיפור משמעותי בתקשורת לוויינים בינלאומית בין ישראל לארה"ב. בעמק האלה ניצבו בימים ההם כבר שתי אנטנות – צלחות שכוונו לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major 1. מן הראוי לציון כי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS החזיקה בזכויות השידורים של ה- NBA ומנהליה קבעו כי שעות המשחקים של סדרות הגמר בסופי שבוע בחוף במזרחי והמערבי יהיו ב- 15.30 שעון ניו יורק (GMT minus 4) ו- 12.30 שעון לוס אנג'לס (Gmt minus 7). הזמנים האלה התאימו לשעון ישראל (GMT plus 3) ואפשרו לי לייבא אותם ארצה בהצלחה. ראוי לציין גם שהנהלת ה- NBA נהגה עמי חסד כספי והסכימה להעניק לי את זיכיון השידור תמורת 2000 (אלפיים) דולר בלבד בעבור כל משחק. CBS יצאה מגדרה כדי לתמוך במבצע השידורים הישיר המרוחק הוא ואפשרה לי להשתמש בקו השידור של השדר שלהם דיק סטוקטון כ- Guide line בעבור צוות השידור שלי בירושלים יורם ארבל והפרשן אריה מליניאק. כל השידורים הישירים ההם של ה- NBA התבצעו על ידינו בשיטת Off tube. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מארס 1972. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 49 שנים. היכל הספורט ביד אליהו בתל אביב. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (משמאל) יחדיו עם יאיר שטרן (מימין) בראשית הקריירה שלנו יחדיו עם הילדים הקטנים שלנו העומדים מלפנים. זיהוי מימין לשמאל : שי שטרן (היה מגיש ומנחה תוכנית בידור בערוץ 10 ונדמה לי גם בערוץ 13 שאינני צופה בו), רועי אלרואי (היום אדריכל), וגור אלרואי (היום פרופסור ורקטור אוניברסיטת חיפה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים של ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. אולם הכדורסל של קיבוץ כפר גלעדי. אחד מסודות הניהול הוא להיות בשטח בעת ההפקה והעבודה יחדיו עם הפיקודים שלך. אי אפשר להנהיג ולנווט מהמשרד. התמונה צולמה ע"י חבר קיבוץ עמיר אביהו שפירא ומתעדת שידור של משחק כדורסל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) של קבוצת הפועל גליל עליון. זיהוי הנוכחים בתמונה בעמדת השידור מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי (מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בז'קט שחור חובש אוזניות), השדר המוביל שלי יורם ארבל (בז'קט לבן חובש אוזניות), המפיק שלי יוסי לנדאו, והצלם התחתון בצוות הצילום האלקטרוני שלמה גרשנגורן – ספיטירקי. למעלה הצלם המוביל טדי למברג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1939. ביה"ס החקלאי "כַּדּוּרִי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור [1]. זאת נבחרת הכדורגל של ביה"ס התיכון חקלאי "כדורי" שניצחה את קבוצת הפרשים הבריטית וזכתה בגביע. יצחק רבין בן 17 (עומד שלישי מימין) נמנה על נבחרת הכדורגל של המוסד החינוכי . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : יוחנן גולדברג (דובז'ה), יהודה בן דוד, יצחק רבין, עמיחי הלוי (בן מושבת כינרת שנרצח ב- 1941 ע"י פורעים ערבים בכביש בין מושבת כינרת לטבריה), מאיר ליכטנשטיין (מחדרה), ד"ר ארתור קם מורה לפלחה וגידול ירקות בביה"ס כדורי ששימש כמאמן וגם שופט כדורגל בביה"ס "כדורי", ונתן פיאט המנהל המיתולוגי של המוסד החינוכי ביה"ס "כדורי". זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עמוס פינק, אורי ברפל, ליידה, ראובן צינדר (פועל מהכפר סג'רה), יהושע "זיגי" זייגר, והמשורר חיים גורי (גורפינקל) מניח יד על ברכו הימנית. זיהוי השוכבים מימין לשמאל : שאול ביבר (היחיד שנועל נעלי כדורגל) והשוער משה נצר (נוסוביצקי) ולידו הגביע.

הערה 1 : עשיתי מאמץ והצלחתי לאתר בשעתו את שאול ביבר המנוח שהיה אז בן 90 וגם את חיים גורי ז"ל (בן 94), ושניהם סייעו לי בזיהוי כל הנוכחים בתמונה שצולמה כאמור ב- 1938. (לע"מ תמורת תשלום).

הערה 2 : קבעתי כלל לעצמי כי אני מזהה בכל תמונה ותמונה בסדרה ובבלוג את כל הנוכחים בכל התמונות גם אם חשיבותם של חלק מהם פחותה, גם אם מדובר בתמונות ישנות. מיומנותו של מתעד והיסטוריון נבחנת גם בדבקותו במשימה בזיהוי כל הנוכחים בתמונות השונות.

יורם ארבל גאון הניסוח היעיל והתמציתי בשידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מונדיאל מכסיקו 1986. נסים קיוויתי היה גאון הניסוח היעיל והתמציתי בשידורי ה-א"ק והשחייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

זה מעניין וגם מוזר. גם שדרני העל בטלוויזיה המצליחנים שבהם אינם חסינים בפני אסונות שידור. יורם ארבל התנסח היטב ביום ראשון ההוא של 22 ביוני 1986 באצטדיון "אצטקה" במשחק רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1970 ארגנטינה – אנגליה 1:2, משזיהה בדקה ה- 51 של המשחק ההוא (בסיוען של 15 המצלמות של Telemexico ושלושה Replays שלהן) את התעלול ומעשה הקונדס של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה (Diego Armando Maradona) כשהוא גובר בידו על השוער הבריטי פיטר שלטון (Peter Shilton). יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון ה- "אצטקה" / AZTECA במכסיקו סיטי בעלת תצפית טובה על הנעשה בכר הדשא ירה תחמושת במינון מוגבל דרך הקוונות של כלי הנשק רובה הצלפים שלו, משסיכם את הסיטואציה בתריסר מילים בלבד, והתנסח במדויק ובאופן התמציתי ביותר, כשאמר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון" (!). ניסוח נפלא ו-מזהיר מפני שהוא נאמר בעת שידור ישיר (!) במינימום טקסט ומילים ואף על פי כן קלע בול במטרה (!). יורם ארבל חשף את דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן 26 וקפטן נבחרת ארגנטינה כ- רמאי.

"לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון" (!)טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. יום ראשון בשבוע ההוא של 22 ביוני 1986. אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. ארגנטינה – אנגליה 1:2. השעה אחת ושש דקות בצהריים שעון מקומי והדקה ה- 51 של המשחק. דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) גובר בידו על שוער המצוין של נבחרת אנגליה בכדורגל פיטר שילטון (Peter Shilton) ומשפיל גם את שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר (Ali Benacer), אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה המכסיקניות של 86' TELE-MEXICO וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שאמר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון" (!). מדובר ב-תיעוד חשוב והכרחי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הבינלאומית והמעורבות שלה בכיסוי אירועים שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט. בשעה ש- הטכנולוגיה של תעשיית הטלוויזיה (מורכבת + מסובכת + יקרה כספית / כלכלית) מאפשרת ריבוי מצלמות, ריבוי זוויות צילום, וריבוי Replays מנקודות מבט שונות (לרבות המרשימים שבהם, הילוכים חוזרים ב- SSM), היא הופכת את סך האינפורמציה לא רק למפורטת יותר, מדויקת יותר, ואמינה ומהימנה יותר, אלא מאריכה גם משך חוויית הצפייה בטלוויזיה באירועי השיא של אירועי הספורט בכלל ושל הכדורגל בפרט. וגם : מצלמות הטלוויזיה המפקחות ו- מתעדות את חיי שופטי משחקי הכדורגל בהתמודדויות השונות, חושפות את חולשותיהם, ולכן מכבידות עליהם. הן הופכות במידה רבה את חייהם על כר הדשא לסיוט. (באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית, "1986 TELEMEXICO". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניתוח טלוויזיוני של הבקעת השער ע"י "יד האלוהים" ומיקומם של גיבורי העלילה על כר הדשא, מסביר מדוע שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר, לא ראה את מה שראו השחקנים האנגליים בצורה וודאית וכל כך בבירור, ובראשם השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן. גופו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניצב בפרופיל לשופט בעת הניתור לכדור. אֶגְרוֹף יד שמאל של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זה שהדף את הכדור לשער האנגלי הוסתר כמעט במלואו ע"י ראשו של השחקן הארגנטיני. השופט הטוניסאי עלי בנאסר היה מצוי ב- כושר גופני מניח את הדעת ובסך הכול ניצב בסביבת האירוע ליד קשת ה- 16 מ', והתמקם גם באופן סביר, משהו כמו תשעה אולי עשרה מטרים מנקודת המפגש בין דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לפִּיטֶר שִילְטוֹן והקרב על הכדור ביניהם. אולם לרוע מזלו זווית הראייה שלו הייתה שגויה לשבריר שנייה. דייגו ארמאנדו מאראדונה ניתר מעשה שָטָן בפרופיל והשופט ראה את הצדודית שלו. לכֵן סבר בטעות שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבש את השער בנגיחה בראשו ולא הבחין במעשה הרמאות שלו. אפשר לראות את הסיטואציה הקצרצרה והמורכבת הזאת היטב על טייפ השידור בסופה הוענק לעבריין הארגנטיני הפרס שחשק בו. במקום שיונף לעברו כרטיס אדום אישר השופט את השער והעניק לארגנטינה יתרון חינם. בובי רובסון מאמן נבחרת אנגליה כעס ורגז אך צריך לציין שלא לא איבד את צלמו. המחאות לא עזרו לוֹ וגם לא לשחקני אנגליה.

אומר ואוסיף : שלוש דקות חלפו, וליורם ארבל הוענקה הזדמנות נוספת לשדר בשידור ישיר בשפתו העשירה ובקול הבריטון העמוק שלו עוד מהלך של גאון הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. זה היה בדקה ה- 54 של המשחק. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נטל את הכדור לעצמו כעשרה מטרים בתוך המחצית של נבחרתו ו- ת"ק פרסה מהשער האנגלי והתחיל לשעוט עִמוֹ לעבר פִּיטֶר שִילְטוֹן. במבצע פריצה אישי שטרם נראה כמותו בהיסטוריה, לאורך של יותר משישים מטר, חלף על פני ארבעה שחקנים אנגליים ובסופו מוֹטֵט את השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן בדחיקת כדור קטנה כזאת אופיינית בכף רגלו השמאלית. יורם ארבל שאג למיקרופון עוד פְּנִינַת שידור, "ש-ע-ר, מֵאָה אַחוּז חוּקי, אֶלֶף אַחוּז חוּקי (!)". הוא שוב צָדָק. גָארִי לִינִיקֶר האנגלי רק צמצם את התוצאה בדקה ה- 80 של המשחק ל- 1:2. ארגנטינה העפילה לשלב חצי הגמר.

אינני זוכר שהמאמן האנגלי בּוֹבּי רוֹבְּסוֹן לחץ באותו המעמד את ידו של עמיתו קָארְלוֹס בִּילָארְדוֹ בתום המשחק. אנגליה נשדדה לאור היום, ושופט המשחק הטוניסאי לא חזר לשפוט עוד במהלך האליפות. הוא נשלח הביתה. ההתנסחות וההתמצאות של יורם ארבל בסבך המחלוקת של "יד האלוהים" בתוך זמן כה קצר, שניות ספורות ממש, ראויות לכל שבח. ברור שתמונות הטלוויזיה המתחלפות בזו אחר זו בעת ההילוכים החוזרים סייעו לו. השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן נכנע למעשה הרמאות, "יד האלוהים" של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, ולהחלטה המוטעית של השופט עלי בנאסר, אך לא למצלמות של הקונסורציום הטלוויזיוני המכסיקני “1986 TELEMEXICO”. המצלמות כידוע אינן משקרות.

“ERA LA MANO DE DIOS”, הצהיר דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, בפני העיתונאים כשנשאַל אם כבש את השער בידו או בראשו. "זו הייתה יד האלוהים", כינה במסיבת עיתונאים למחרת המשחק את מעשה התרמית שהביא להבקעת שערו הראשון. ניסוּח תֵּיאוֹלוֹגִי מחושב שהותיר לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוּסרי אליו נקלע כקפטן נבחרתו. כשנשאל שוב ושוב מדוע לא הודה בעבירה המתוחכמת שנסתרה מעיניי השופט, שִיוֵוק את עצמו לתקשורת כאילו היה שליח האֵל עלי אדמות ובמצוותו נקם את חרפת ארגנטינה. לכל הפונים הֵשיב שוּב ושוּב באותה מטבע, "זאת הייתה יד האלוהים", הציע פרשנות משלו אך המצלמות היו בעוכריו. על כך אמרה האמריקנית סוּזַאן סוֹנְטָאג : "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה". היא צדקה. דייגו ארמאנדו מאראדונה הרשים אותי באותו המשחק ההוא ב- 22 ביוני 1986 ארגנטינה – אנגליה 1:2. למחרת המשחק ההוא התקיימה כאמור במכסיקו סיטי מסיבת עיתונאים מטעם המשלחת הארגנטינית. ברור ש- חשתי לשם. דייגו ארמאנדו מאראדונה הסביר את פשר התעלול שלו שהיה בעצם מעשה בלתי ספורטיבי ולא הגון, "זאת הייתה יד האלוהים", אמר. התברר שהוא פרחח לְאוּמָן ארגנטיני אבל לא טיפש (דייגו ארמאנדו מאראדונה לא הסכים מעולם לשחק בליגה האנגלית כמו שחקנים ארגנטינים בימים ההם לפני שנות דור, למרות שהוצעו לו סכומי עתק. הוא שיחק בתום מונדיאל ספרד 1982 בספרד ואח"כ באיטליה). דייגו ארמאנדו מארדונה בילף את שופט במשחק הטוניסאי עלי בנאסר וכבש במעשה מרמה שער בלוף שהעלה את ארגנטינה ליתרון 0:1. הוא לא התנצל על כך באותה מסיבת העיתונאים ההיא. לא אז ולא מעולם. בעיניו "יד האלוהים" שלו הייתה מעשה נקם על כר הדשא באנגליה על מה שעוללה לארגנטינה מולדתו ב- "מלחמת פוקלנד" ההיא בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. זה מעניין : יורם ארבל ודייגו ארמאנדו מאראדונה הגו סלוגנים בלתי נשכחים והצטרפו לחברתם של אנשי המחשבה והוגי הדעות מוטי קירשנבאום ז"ל ונשיא ארה"ב בשנים 1865 – 1860 אייבראהם לינקולן.

טקסט תמונה : 1969. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. חיים יבין עלם חמודות בן 37 הופך למגיש החדשות האולטימטיבי של "מבט" ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שום פורמולה מתמטית לא הייתה יכולה לחזות את הצלחתו הטלוויזיוניות הפנומנאלית (בקנה מידה ישראלי). משהתמנה מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור וערוץ 2 שטרם קם כבר נשף בעורפו ותר אחרי כוח אדם מיומן, מיהר להכריז כלהלן : "על שלושה אישי ערוץ 1 אינני מוותר ואלה שמותיהם : חיים יבין, יעקב אחימאיר, ואהוד יערי". משהגיע רגע המבחן קנה מוטי קירשנבאום את נאמנותו של חיים יבין בכסף. הוא שילם לו אז מאפריל 1993 1000 סך של (אֶלֶף) דולר לכל מהדורת "מבט" שהגיש. הסכום הזה נחשב בימים ההם להון עתק. (התצלום באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום ז"ל (מת ב- 2015 בביתו במושב מכמורת) וחיים יבין יבד"ל (בן 89, היום) נמנו ב- 1968 על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. חיים יבין היה שדרן חדשות בעל מוניטין ב- רדיו "קול ישראל" בשנים 1968 – 1957. לאחר שפרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 90 היום) התמנה ביולי 1967 ע"י שר ההסברה ישראל גלילי לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה, הפך חַיִים יָבִין (בן 84 היום) לעוזר ראשי שלו, מעין מזכיר – יועץ. אגב, יחדיו עם עוד שני עוזרים מפורסמים בעת ההיא, דוב שנער (היום פרופסור דוב שנער) והבימאי אביטל מוסינזון ז"ל. חיים יבין הפך כמעט באקראי בקיץ 1968 למגיש החדשות הראשי של מהדורות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אבל הוא היה הרבה יותר מזה. בחלוף שנים רבות הוברר כי בתוקף תפקידיו הביצועיים והמנהליים השונים ראה בו הציבור את אחד מאָבוֹת השידור הטלוויזיוני הציבורי של מדינת ישראל בכל הזמנים. אולם הזמנים האלה השתנו לבלי הכר. ב- 1993 נאלץ מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לרכוש את אמונו של חיים יבין לשידור הציבורי תמורת ממון כדי לשכנע אותו להישאר בשורותיו. חיים יבין נכנס לפנתאון הלאומי בזכות הכרזתו הטלוויזיונית באותו יום שלישי ההוא בעשר בערב ב- 17 במאי 1977 בתום מערכת הבחירות לכנסת ה- 9 : "גבירותיי ורבותיי – מהפך (!)". המילה "מַהְפָּךְ" בה השתמש חיים יבין לראשונה ב- 17 במאי 1977 הייתה סינונים של המילה המקובלת "מַהְפֵּכָה". שתי מילים שכוונתם זהה ושתיהן מתארות שינוי הפוך ופתאומי בעניין מסוים. אולם הכרזתו של חיים יבין אודות ה- "מַהְפָּך" והשימוש שלו במילה "מַהְפָּךְ" הייתה חדשנית והיסטורית. לא רק שהפכה ל- נֶכֶס ב- רָמָה של סלוגן לאומי אלא נכנסה גם לשימוש יום יומי בשפה העברית. הלשונאי אברהם אבן שושן השתמש במילון העברי שלו "הַמִילוֹן הֶחָדָש" בהוצאה השלישית ב- 1962 פעמיים במילה "מהפך" (ב- ניקוד שונה) בהקשרים אחרים לחלוטין. חיים יבין רָב אמן של השפה העברית (מדבר על בוריין גם את שתי השפות גרמנית ואנגלית) היה רשאי להתגאות בהישגו הלשוני הזה שהושג לפני יותר מ- 40 שנים (!).

טקסט תמונה : ליל הבחירות לכנסת ה- 9, יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 44 שנים. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים שעות ספורות לפני סגירת הקלפי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה בישראלית הציבורית ב- "תור הזהב" שלה בשנים 1979 – 1973, דן שילון מנהל חטיבת החדשות, ד"ר חנוך סמית מומחה הסקרים והסטטיסטיקה של הטלוויזיה, והמפיק הראשי של משדר הבחירות אלכס גלעדי מתמוגגים מנחת. הצלחת חיזוי תוצאות של ד"ר חנוך סמית באמצעות הקלפי המדגמי הייתה מדויקת וסנסציונית (!). (באדיבות ארנון צוקרמן יבד"ל ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה תשע חמישים וחמש בערב. חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" של משדר הבחירות לכנסת ה- 9. חיים יבין (משמאל) מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה נראה דרוך, ולידו ד"ר חנוך סמית (מימין) מעיין עיון אחרון בסקר מדגם הקלפיות שלו. ברקע, טלפניות המשדר הישיר ההוא. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התוצאה המרעישה של מִדְגָם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בראשות ובפיקוחו של חֲנוֹך סְמִית נגדה לחלוטין את תוצאות הסקרים המוקדמים עֶרֶב הבחירות ולכן תפשה את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מופתע (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 87). כמו רבים גם הוא לא האמין לתוצאה הדרמטית בה מפלגות הליכוד וד"ש הביסו בצורה כל כך נחרצת את מפלגת המערך. זה נראה כ- Flop. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הורה בתחילה לדָן שִילוֹן להשליך את נתוני המִדְגָם לפח. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הרגיש בטוח ולא סמך על תוצאות מִדְגָם הטלוויזיה שהיה פרויקט ראשוני ועדיין חסר מסורת בתולדות רשות השידור. צריך להדגיש כאן ש- דן שילון הכין היטב את שיעורי הבית שלוֹ. הוא ראה בחֲנוֹך סמית מדען סטטיסטיקה ומתמטיקה ואיש סקרים מהימן ורב ניסיון. הוא האמין בו בכל נפשו. אומנם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אמר לו דקות אחדות לפני תחילת המִשְדָר הישיר, "זאת המלצתי לזרוק את תוצאות המִדְגָם לפח", אך דן שילון דחה ללא כל היסוס את ההמלצה של הבוס שלו ויצא לקרב עם הנתונים הסנסציוניים שסיפק לוֹ ד"ר חנוך סמית. דָן שִילוֹן לא התייעץ יותר עם איש לאחר השיחה בתשע ורבע בערב עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, גם לא עם יִצְחָק לִבְנִי שבתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ו/או נחשב לעורך הראשי שלה. כמו מצביא שִרְיוֹן וותיק פקד על חַיִים יָבִין את הפקודה שכל טנקיסט מכיר אותה היטב, "נוּעַ, נוּעַ, סוֹף". בעֶשֶר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977, שידר חיים יבין בשידור ישיר בטלוויזיה את שלוש המילים האלמותיות, "גבירותיי ורבותיי – מהפך !".

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה עשר בערב. ה- floor Manager (מנהל במה) יוסף "פונצי" הדר ז"ל באולפן מונה לחיים יבין ב- Count down את השניות האחרונות לקראת העלייה ל- "אוויר". מימין, הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל בודק שוב ושוב את הנתונים. בשורה השנייה מאחור נראים עמירם ניר ז"ל (משמאל, מוסתר קצת ע"י חיים יבין) ואריה שגיא איש מל"מ (קיצוני מימין בחולצה לבנה). בשורה האחרונה יושבות הטלפניות של משדר הבחירות. כעבור כמה שניות הגה חיים יבין את המשפט האלמותי, "גבירותיי ורבותיי ערב טוב – מהפך !" (באדיבות יוסף '"פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1968. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא. דן שילון בראשית הקריירה הטלוויזיונית ארוכת השנים שלו מגיש את מוסף הספורט ב- "מבט" העוסק באירועי אולימפיאדת מכסיקו 1968. בתוך זמן קצר ביותר מיסד דן שילון את התוכנית "מבט ספורט" וחיש מהר הפך ל- שדר ספורט ומגיש תוכניות הספורט ברמה של כוכב טלוויזיה לאומי. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1966. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא. התמונה צולמה בשיקאגו – ארה"ב. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (קיצוני מימין בן 27) עם קבוצת ידידים בשעה שהיה סטודנט לקולנוע וטלוויזיה בשנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. שני מימין הוא יאיר גורן (גורין) בן מוצלח של קיבוץ אפיקים שלמד בשנה ההיא של 1966 הנדסת מכונות באוניברסיטת וויסקונסין, וכן עוד שני סטודנטים ישראליים הלומדים בארה"ב מנחם אסא וגיורא גרייבר. פרופסור שלמה אהרונסון מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה מינה בקיץ 1968 את מוטי קירשנבאום ז"ל לעורך "מבט" הראשון. לידו כיהנו כעורכי "מבט" נוספים גם דן שילון ואלי ניסן. (התמונה באדיבות יאיר גורין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו מר האווארד קוסל (Howard Cosell) שדר הטלוויזיה הבלתי נשכח של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. (באדיבות ABC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במידה רבה סדר הדברים הַיָשָן מתנהל גם ליד המיקרופון ועל מרקע הטלוויזיה. ההרכבים נשארים פחות או יותר קבועים לאורך זמן רב, אצלנו וגם בעולם. דן שילון היה הכוכב האחד והיחיד בעת שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי הכדורגל והכדורסל. יורם ארבל ירש את תהילתו. אח"כ נישל מאיר איינשטיין את יורם ארבל מבכורתו הטלוויזיונית והפך לשדר הכדורגל, הכדורסל, והא"ק הטוב במדינה. דיוויד קולמאן עשה את אותו הדבר בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה ב- BBC לאחר לכתו של קנת' וולסטנהולם. שדר הכדורגל ברדיו ההונגרי גיורגי ספשי השכיח את שמו של קודמו בתפקיד אישטוואן פְּלוּהָאר לאחר תום מלחמת העולם ה- 2. שני שדרני ה- NBA מ- NBC מארב אלברט ובוב קוסטאס נטלו והפקיעו לעצמם ב- 1990 את המוניטין של קודמם מ- CBS דיק סטוקטון. שַדָּר הספורט הנפלא האווארד קוסל מ- ABC יצר בשנים 1983 – 1970 את משדר הספורט הישיר "MONDAY NIGHT FOOTBALL" הבלתי נשכח יחדיו עם שני הפרשנים שלו פרנק גיפורד ודון מרדית'. אבל האימפריה הזאת של האווארד קוסל ורון ארלדג' התמוטטה בסופו של דבר כמו כל האימפריות שקדמו לה, ונפלה. לוואקום שנוצר חדר צוות השידור של CBS ג'ון מאדן ופאט סאמרוול. שניהם נטלו והעבירו אליהם את תהילתו של האווארד קוסל.

טקסט תמונה : 1980. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. היכל הספורט ביד אליהו. שני השדרים ההם שלא היה בלתם. יורם ארבל (מימין) ונסים קיוויתי (משמאל). שניהם הציבו סטנדרטים גבוהים של שידורים ישירים בטלוויזיה שמשה גרטל רק יכול לחלום עליהם. בתווך עוזר השדר אמנון לנגזם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אבל הביטו, שלושה עשר חודשים לפני כן ב- 29 במאי 1985 ישב יורם ארבל בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "הייסל" בבריסל ולא זיהה את האסון שהתרחש בתוך האצטדיון במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול הבריטית. בטרגדיה ההיא נספו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ו- 250 אחרים נפצעו ביציע "Z" של אצטדיון "הייסל" בהתנגשות אלימה עם אוהדים גלוחי ראש של הקבוצה האנגלית. יורם ארבל ישב בעמדת שידור נוחה בתוך האצטדיון אבל לא ידע מהחיים שלו. אבל ויש כאן אבל גדול…ביום ראשון – 19 במארס 1989 אותו יורם ארבל התעלה על עצמו באצטדיון ר"ג בדקה ה- 71 של משחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה 1:1 (במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990) כשהכריז הכרזה כפולה לאחר שהאוסטרלי צ'ארלי יאנקוס הכניע ללא תנאי בבעיטה חופשית מטווח של 28 (עשרים ושמונה) מטרים את שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג, כלהלן : "…זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה…".

טקסט תמונה : יום חמישי – 29 במאי 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. זהו מראה של חלק ממשרד ההפקה שלנו ב- IBC של מכסיקו סיטי 1986. מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC הוקם באחריות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO (ראשי תיבות של IBC הן International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי 1986. זיהוי הנוכחים בתמונה כלהלן : יורם ארבל (יושב בקדמת התמונה) נראה מאושר וטוב לב. נסים קיוויתי (ראשון משמאל) – מהורהר. קיצונית מימין זוהי המפיקה המכסיקנית גב' מוֹנִיקָה זָאמְבְּרָאנוֹ (Monica Zambrano). שני משמאל, אמנון ברקאי יד ימיני במשך שנים רבות בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי והשדר שלי נסים קיוויתי (בן 95, היום). גאון השידור והניסוח בשידורי הטלוויזיה העיתונאיים הישירים שלו בענפי ה-א"ק והשחייה. רב אמן. לא היה שֵנִי לו במסגרת הטלוויזיה התחרותית הקונקרטית הזאת בזירות ה-א"ק והשחייה ו-אין שני לו בארץ גם היום גם עכשיו. גם לא יורם ארבל. אף אחד. Grand Master נסים קיוויתי.

שדר הטלוויזיה הנפלא נסים קיוויתי ניחן גם באישיות מיוחדת ומעניינת. באוקטובר 1971 נשלח נסים קיוויתי ע"י מנהל מחלקת הספורט דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק. התחרות ההיא הייתה חשובה מפני ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000 מ' באליפות אירופה בא"ק ההיא ב- 1971 הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן נִיהֵל ב- 300 המטרים האחרונים מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה. זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי בהלסינקי והריעו לו בהתלהבות עצומה. זה היה מראה יוצא דופן. נסים קיוויתי שידר ישיר למיקרופון את הטקסט הנפלא הבא כלהלן : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?", והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני : "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים" (!). אני מוסיף ואומר שצריך לזכור שהוא נסים קיוויתי אמר זאת בעת שידור ישיר (!).

באולימפיאדת מינכן 1972 חשף שוב נסים קיוויתי את יכולתו וכישרונו הטלוויזיוניים כשדר א"ק ושחייה מחונן Play by play ו- מנסח עַל בשידור ישיר. כשעלו השחיינים לעל אדני הזינוק בטרם הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי הגה נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו כלהלן : "הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ". הישג נפלא של שדר טלוויזיה שבונה דרמה ב- 30 (שלושים) מילים בטרם יריית אקדח הזינוק. געגועיי אל נסים קיוויתי רבים. ראה את הפוסט הבא, "פתגמים ומכתמים עיתונאיים באמצעות שירותה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית". נסים קיוויתי ויורם ארבל היו שני אנשי טלוויזיה יצירתיים, אולם הם לא היו יכולים ליצור ניסוחי עַל בלתי נשכחים שכאלה בלעדי הטכנולוגיה הטלוויזיונית של DOZ במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 וללא הטכנולוגיה הטלוויזיונית של TeleMexico במונדיאל מכסיקו 1986.

בקיץ 1976, באולימפיאדת מונטריאול 76' ניצח הרָץ הַפִינִי לָאסֶה וִוירֶן בריצה גמר דרמטית מאין כמותה למרחק 5000 מ' בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס ואת הרץ הגרמני קלאוס הילדנבראנד שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית הארד. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC את תשומת הלב מ- קלאוס הילדנבראנד השרוע על קו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון על המסלול. באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד. נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור ישיר : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק…" (הערה : צריך לזכור שהוא אמר זאת ב- שידור ישיר). שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו מדויקים.

ואז בא התאריך ההוא של 1 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986. הטסתי את נסים קיוויתי לאצטדיון "חליסקו" בעיר גוודאלאחרה שם נערך המשחק ברזיל – ספרד. משימתו הייתה להעביר בשידור ישיר את המשחק ההוא ברזיל – ספרד בשלב המוקדם, ארצה. ואז קרה לו אסון שידור : במשך כ- 7 (שבע) דקות שידר נסים קיוויתי שער שלא היה לטובת ברזיל (עד שתיקן את עצמו) למרות שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מצוינת על כר הדשא באצטדיון "חליסקו". האירוניה בפרשה המביכה עברה את גדותיה. שמונים אחוז מכלל רשתות הטלוויזיה העולמית ששלחו את צִוותיהן לאִצטדיון "חליסקו" ב- גְוָואדָאלָאחָרָה מכל רחבי תבל, לא הצליחו לשדר כלל את המשחק ברזיל – ספרד בשל תקלה טכנולוגית חמורה וחסרת תקדים (במפעל שידור בסדר גודל כזה) של רשת הטלוויזיה המכסיקנית המארחת TELEVISA בתפעול קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים. אחד מלווייני התקשורת הביתיים של מכסיקו קרס ולא הצליח להוביל את קווי השידור הרבים מאִצטדיון "חליסקו" ב- גוואדאלאחרה למרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במכסיקו סיטי (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). בדיעבד, ולרוע מזלו של נסים קיוויתי, היינו בין היחידים בחבורת התקשורת הבינלאומית הנכבדה שקיבלנו כהלכה את קו השידור ה- 4W (באיכות סבירה של kh 3.5) בדרך יבשתית המובילה מהעיר גוואדאלאחרה ל- IBC הממוקם בעיר הבירה של המדינה הענקית. שגיאת השידור הטראגית והבלתי מובנת של נסים קיוויתי נשמעה בכל רחבי ישראל והונצחה לעַד על טֵייפּ השידוּר.

נסים קיוויתי היה שַדָּר כדורגל טוב. הכי טוב אחרי יורם ארבל. כשהתמודדה נבחרת ישראל ב- 1973 בדרום קוריאה במסגרת טורניר קדם גביע העולם בכדורגל , שלח לשם דן שילון (מנהל חטיבת הספורט אז) את נסים קיוויתי. הוא העדיף את אופציית נסים קיוויתי על נבחרת השַדָּרִים שעמדה לרשותו בארץ בימים ההם. לא היו חסרים במחלקת הספורט אז מועמדים יידועי שם ובראשם יאיר שטרן, איתן עמית, ואלכס גלעדי, ואפילו הטירון יורם ארבל. דן שילון בחר בנסים קיוויתי והעניק לו אשראי רב כשַדָּר ועיתונאי. נסים קיוויתי שידר ב- 28 במאי 1973 מסיאול את משחק הגמר של הטורניר אליו העפילו נבחרות קוריאה וישראל . החלוץ הקוריאני צֶ'ה בּוּם קוּן הבקיע את שער הניצחון בהארכה בדקה ה- 109, ושלח את ישראל הביתה ואת נבחרתו למונדיאל של גרמניה בקיץ 1974. דן שילון הזמין אותו שוב להצטרף למשלחת השדרים של הטלוויזיה הישראלית, שכיסתה את משחקי גביע העולם גרמניה . נסים קיוויתי שידר בתקופתי שלושה מונדיאלים. ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. הוא היה שַדָּר כדורגל טוב . עיתונאים קטנים נטפלו אליו. עורך העיתון הידוע "The New York Times" מר הָאוֶול רוֹזֶנְטָל שהתפטר ב- 2003 מעריכת עיתונו המפורסם (פישל באיתור וזיהוי כתב בלופר שכתב במשך זמן רב בעיתון שלוֹ) , אמר פעם : "כשאתה טועה במקצוע הזה, נותר לך רק דבר אחד לעשות, והוא לתקן את עצמך מהר ככל האפשר". נִסִים קִיוִויתִּי שהיה שַדָּר אהוּב והָגוּן נהג בתמימות כעצתו. הוא מיהר לתקן את עצמו בצורה כל כך גלויה וכנה (וגם תמימה) על המסך, וזכה ל- קִיתוֹנוֹת של בּוּז מהציבור והעיתונות. אינני מכיר הרבה שַדָּרים שהיו נוהגים כמוהו בדרך האמיצה בה בחר להתנצל בפומבי על המסך.

יורם ארבל ונסים קיוויתי היו שַדָּרֵי ספורט מחוננים כל אחד בדרכו שלו. שניהם היו רבי אומנים בניסוח הטקסט בעת השידור הישיר. הדברים שיצאו מפיהם היו לא רק תולדה של כישרון אלא של רגש . הם יצאו מחדרי לִבָּם ונאמרו בדם לִבָּם. הם האמינו בטקסט ששידרו. טכנולוגיית התקשורת המיידית חשפה את גדולתם של יורם ארבל ונסים קיוויתי במשך שנים רבות . אך הייתה מסוכנת לשדרים כשתפשה אותם בלתי מוכנים לשידור ולכן שימשה ללא התראה כבומרנג. לשניהם קרה אסון שידור כבד באמצע שנות ה- 80 במאה שעברה. האחד התאושש כי היה עשוי מטֶפְלוֹן . דווקא השני שקורץ מפלדה – כּוּפַף. הטעויות הקשות של שני שדרי הספורט הבכירים, העלו מחדש ברשות השידור את שאלת חשיבות שכירת עמדות שידור ב- Venues. "המומחים" למיניהם ששרצו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר שידרו לי סיגנלים מאחורי גבי, "אם השַדָּרִים שלך טועים ממילא בצורה כל כך גסה בשעה שהם יְשוּבִים בעמדות שידור מאובזרות שעולות ממון רב, ו- בעלות תצפית נאה על הנעשה בכר הדשא, מוטב שילמדו מהטלוויזיה הירדנית, ולפחות ייעשו את השגיאה מהאולפן בירושלים". את הטענה הקנטרנית הזאת ביטל באחת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הוא כלל לא התייחס אליה. שידורי מונדיאל מכסיקו 86' זעזעו את הציבור ובעיקר את העיתונות.

הספר עב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן", עוסק בטלוויזיה וקולנוע ומייחד מקום לבימאי הטלוויזיה והקולנוע האולימפי הדגול בַּאד גְרִינְסְפַּאן שהיה רב אומן בכתיבה ותיעוד בסרטי הספורט שלו. אך הספר הזה דן גם בכישרון הביטוי, הכתיבה, והנאום הנַעֲלִים של אֵיְיבְּרָאהָם לִינְקוֹלְן ודָוִד בֵּן גוּרְיוֹן. לאייבראהם לינקולן ודוד בן גוריון אין כמובן קשר עם שידורי הספורט אך כישרון ההתנסחות שלהם בכתב ובע"פ והיכולת להעלות לדיון רעיון באופן בהיר נוגעים ללא ספק ליכולות הביטוי והכתיבה (וה- יושרה) של אנשי טלוויזיה באשר הם. עורכי ומגישי הטלוויזיה נדרשים גם הם כמו המדינאים לתכונות הללו של כישרון כתיבה וניסוח מיטבי בע"פ , מפני שגם הם מופיעים בפני ציבור ומחויבים לו.

כישלון השידור של יורם ארבל ב- 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל- בלגיה לא העיב על קריירה השידור הטלוויזיונית שלו. נסים קיוויתי לעומתו ניזוק קשה בשל אותה הטעות הגסה שלו ב-1 ביוני 1986 באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה במכסיקו, מששידר במשך שבע דקות שער שלא היה והעניק בטרם זמן יתרון 0:1 לברזיל על ספרד.

אמנות ניסוחי טלוויזיה מדויקים ותמציתיים בעת שידורים ישירים וגם בסרטי קולנוע.

הטניסאי השוודי הנודע בְּיוֹרְן בּוֹרְג היה הטוב בעולם באמצע שנות ה- 70 של המאה ועשרים. הוא זכה חמש פעמים ברציפות באליפות ווימבלדון בשנים 1980- 1976. ביורן בורג היה גבר יפה תואר בעל שיער בלונדיני ארוך שגלש לכתפיו. הנערות האנגליות השתגעו עליו. בילדותו זכה לחינוך ספורטיבי נוקשה וקפדני שהפך אותו לג'נטלמן מושלם בעל נימוסים טובים. מין ספורטאי – עַל, שתקן ושליו, שמעולם לא מתווכח עם השופטים ואיננו מתקוטט עם יריביו. קַר מֶזֶג, מדויק, ומאוזן להפליא. קרחון שוודי של ממש. ב- 1981 קרא עליו תיגר שחקן הטניס האמריקני ג'וֹן מֶקֶנרוֹ אִיטֵר יד ימין. ג'ון מֶקֶנרוֹ היה היפוכו של ביורן בּוֹרְג. מן הִיפִּי כזה מוכשר מאוד, אך צעקן וחם מזג שבא בטענות לשופטים, כועס על האחרים וגם על עצמו. להבה בוערת בעצמותיו.

טקסט תמונה : שנת 1978. מרכז הטניס ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס הכל יכול מארח ב- 1978 את הטניסאי השוודי ביורן בורג במרכז הטניס ברמת השרון. ביורן בורג היה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק הגמר בווימבלדון באותו קיץ של 1981 אירעה הפתעה גדולה. הטניסאי האמריקני ג'ון מקנרו ניצח את השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג והדיח אותו ממַלכוּתוֹ הרצופה בת חמש שנים. שידרנו קטעים נבחרים מן המשחק הזה כעבור ארבעה ימים בתוכנית הספורט השבועית שלנו, "משחק השבוע". אך משהו היה חסר לי בדברי הסיכום של צוות הטניס הטלוויזיוני שלי שכתב וערך את אותה התוכנית המסכמת הזאת. שלושה ימים אח"כ קראתי בעיתון האמריקני היומי והנפוץ באירופה, "Herald Tribune International" מאמר אנליזה מקיף של כתב הטֶניס של העיתון , בו ניתח וסיכם את משחק הגמר ג'ון מקנרו נגד ביורן בורג בווימבלדון ביולי 1981, וחילופי המשמרות שבאו בעקבותיו, בשש מילים בלבד, כלהלן : "תמה תקופת הקֶרַח – החלה תקופת האֵש". טקסט נפלא שמנוסח בבהירות ובדייקנות. הבנתי מייד מה היה חסר לי בדברי הסיכום שלנו. ב- 1981 טרם הבשילה מערכת הספורט לדבר בשפה עיתונאית כה מבריקה שכזאת.

לכוחה של המילה הנאמרת בשידור, בתקשורת המונים בטלוויזיה ובקולנוע, יש השפעה מָאגִית עלינו. האירוע לא ייזכר תמיד בשל תוצאת הסיום שלו, אך ייצרֵב בזיכרון בגלל הכּוֹתֶּרֶת שהוענקה לו תוך כדי התרחשותו. איש כמעט אינו זוכר את תוצאת משחק הכדורגל ישראל נגד אוסטרליה ב- 19 במרס 1989. אך כולם יזכרו את הכותרת שיורם ארבל העניק למשחק הזה, "ככה לא בונים חומה". אמירות קולעות יוצרות כותרות מילוליות . כותרות מילוליות מקבעות זיכרון צילומי והופכות את האירוע המצולם בטלוויזיה ובקולנוע לנִצחיים. באחד מביקוריי בארה"ב סיפר לי המארח שלי ב- CBS בניו יורק כי שדרן הספורט של הרשת ברנט מאסברגר כה התלהב מ- ג'רי ווסט הקלע המחונן של קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס עד שבשידור ישיר אחד סיפר לצופיו, כי, "כאשר גֶ'רִי וֶוסְט (Jerry West) מתרומם לקליעת ג'אמפ שוט – יותר בטוח שהוא יקלע מאשר השמש תזרח מחר". אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שידרנו במונחים כאלה ובשפה ציורית שכזאת. האמריקנים חושבים שונה מאיתנו וכותבים שונה, לבטח כשהם מתעדים את היסטוריית ההווה ו/או את היסטוריית העבר. צריך לקרוא את הספר הדוקומנטארי, "Court room" (בית דין) של קוונטין ריינולדס כדי להבין אודות מה אני כותב.

ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה", הרשיע יורם ארבל בשידור ישיר את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה שיקרי, בטקסט חסכוני בן תריסר מילים בעת שידור ישיר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". בשפת טלוויזיה מְמַצָה וממוקדת גזר את דינו והפך אותו באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. כבר דנתי בכך קודם לכן, אולם לא ציינתי כי הווירטואוזיות בניסוח הזה עולה על ההתנסחות מאוחרת יותר שלו "ככה לא בונים חומה". הניסוח אודות דייגו ארמאנדו מאראדונה ב- 1986 נבנה על קרקע בתולית. הקביעה ב- 1989 אודות חוֹמָה כושלת נאמרה על קרקע חרושה.

טקסט תמונה : יום ראשון – 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. השַדָּר יורם ארבל ועוזרת ההפקה שמחה שטרית יושבים בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשעתיים לפני תחילת המשחק ארגנטינה – אנגליה ובטרם הגה את הסלוגן ההוא הבלתי נשכח שלו : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". הגיע לו פרס פוליצר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי ואנכי היינו פריקים של קולנוע בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. פשוט אהבנו לראות סרטים. בבתי הקולנוע. "יואשיש הולכים לראות הערב לראות את "חלף עם הרוח", יואשיש הולכים הערב שוב לראות את "הארי המזוהם" נהג לומר לי בהפתעה מסוימת. ובאמת את "חלף עם הרוח" ו- "הארי המזוהם" (Dirty Harry), ראינו בימים ההם לפני כמעט יובל שנים כמה וכמה פעמים יחדיו באולמות הקולנוע של תל אביב. בכל פעם שוחחנו על כמה מסצנות הצילום הייחודיות בסרטים והטקסט הנצחי הקצר הנלווה אליהן. זיכרון הצילום והמילולי הקצר הזה הוא שבונה לעַד את כותרת הסרט. הסרט הנִצחי "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind), ייזכר בשל שני טקסטים מפורסמים שנאמרו בסופו. טקסט הפרידה הדרמטי בן שבע המילים של רֶט בּאטְלֶר (בכיכובו של קלארק גייבל) המחליט לסיים את רומן האהבה הגדול ולנטוש את אהובתו סְקָארְלֶט א'וֹהָרָה (השחקנית וויויאן ליי) ואת הבית הענק באחוזת טָרָה רחבת הידיים לאחר שנמאס לו מקשיות העורף ומכפיות הטובה שהיא אשתו סקארלט א'והרה מפגינה כלפיו. רט באטלר השארמנטי והמיוחד (שחקן הקולנוע האמריקני קלארק גייבל, נולד ב- 1901, היה גבר נאה בעל יופי לאטיני), משיב לה בציניות בטון שליו ונוֹן – שָאלָאנְטִי, כלהלן : “Frankly my dear, I don't give a damn”. במקור כותבת מחברת הספר מרגרט מיטצ'ל בת הדרום טקסט שונה טיפ – טיפה מזה הנאמר בסרט רב המוניטין הזה "חלף עם הרוח" : “My dear, I don't give a damn” אך התסריטאי סִידְנִי הָאווֹאַרְד והמפיק דֵייוִיד סֵלְזְנִיק החליטו לצרף את המילה “Frankly” לאמירת הנצח הזאת. לעַד ייזכר גם טקסט הסיום של הסרט כולו, כשסקארלט א'והרה מבינה לבסוף שאכן רט באטלר שרק הרגע נטש אותה הוא באמת אהבת חייה ואיננה רוצה לוותר עליו, מעודדת את עצמה כשהיא שחה למצפונה :

”I will go home, I will think of some way to get him back, after all tomorrow will be another day”.

אפשר לצרף לשתי האמירות האלה גם אמירה שלישית של האב ג'ראלד א'והרה שאומר לבתו סקארלט בתחילת הסרט על רקע אהבתה הנכזבת לאשלי ווילקס :

”Land is the only thing in the world worth working for because it is the only thing that lasts”.

עלילת הסרט "הָארִי המְזוֹהָם" (Dirty Harry) של הבימאי דון סיגל מ- 1971, נשענת על האמירה הידועה של השחקן קְלִינְט אִיסְטְוּוד (Clint Eastwood) יפה התואר המגלם את הבלש הקשוח הָארִי קָאלַהָאן במשטרת לוס אנג'לס. בסצנת מרדף היֶרִי המפורסמת של הבלש האמיץ אחר פורץ בנקים באחד מרחובות העיר , כשקְנֵה אקדח המָאגְנוּם שלוֹ מאיים על הפורץ השרוע פצוע על המדרכה וגם ידו לוֹפֶתת עדיין אקדח שלוף, ובעצם סכנת מוות מרחפת על שניהם, מהמר קלינט איסטווד על חייו. בטוֹן הדיבור הסמכותי, קר הרוח, והבוטח שלוֹ שהפך לסִמלו המסחרי, הוא פונה אל הפושע ואומר את האמירה המונומנטלית הבלתי נשכחת הנון שאלנטית בסרט הזה : “O. K. go ahead and make my day“, סלוגן שהפך חיש מהר ל- Headline של סרט הקולנוע רב המוניטין הזה שקנה לו מעריצים רבים. הפירוש לכוונה המסתתרת מאחורי אמירת הנצח של השוטר הקשוח מלוס אנג'לס , ברורה, "…או. קיי. תירה עלי ואני אפוצץ אותך במאגנום שלי…". הסצנה המותחת הזאת מסתיימת באופן מפתיע . הפושע שנפגע כבר קודם לכן מקליע אקדחו של הבלש ושוכב פצוע על המדרכה ברחוב מבין עם מי יש לו עסק ומניח את נשקו. הָארִי קָאלַהָאן (קלינט איסטווד) לא מרפה . הוא סוחט את הֶדֶק אקדח המַאגְנוּם שלוֹ המכוון עדיין לעבר יריבו. נשמע קליק קטן. צליל הנוֹקֵר. לא נוצרה ירייה. מחסנית האקדח הייתה ריקה. לא נותרה בו עוד תחמושת. הארי קאלהאן השתמש כבר בכל כדורי האקדח. אלכס גלעדי ואנוכי ראינו שלוש פעמים בתוך שבוע ימים את הסרט "הארי המזוהם".

הסרט "הסַנְדָק" (The Godfather) בן השלוש שעות, מ- 1972, המבוסס על סיפרו הידוע של מָאריוֹ פּוזוׁ, ובבימויו הנפלא של פְרָאנְסִיס פוֹרְד קוֹפּוֹלָה, ייזכר לעַד בשל אמירה מפורסמת אחת של מרלון בראנדו המגלם את תפקיד הסנדק הארכי – מאפיונר, דוֹן וִויטוֹ קוֹרְלֵיאוֹנֶה. באחת הסצנות הידועות ביותר ורבת המוניטין בסרט מבקש זָמָר ממוצא איטלקי ג'וֹנִי פוֹנְטָנָה את עזרתו של הסנדק כדי שיסדר לו תפקידב- Showbiz באחד מסרטיו של מפיק הוליוודי קשוח. אמירתו האימורטאלית של הסנדק : “I will make him an offer he can’t refuse” נכנסה כבר מזמן ל- פנתאון ההיסטורי של האמירות שהפכו כותרת לאירוע.

המערבון הנודע, “The Good, The Bad, and the Ugly” ("הטוב, הרע, והמכוער") של הבימאי האיטלקי סרג'יו ליאונה שנעשה ב- 1966 בהשתתפות קְלִינְט אִיסְטְווּד ואֵלִי וַואלָאך – וסיפור עלילתו מתרחש בעת מלחמת האזרחים האמריקנית (נמשך שעתיים וארבעים דקות) , ייזכר בשל אמירתו הנון שאלאנטית “If you have to shoot , shoot , don't talk” של הפושע מבוקש עז נפש וחסר רחמים בשם "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) בסצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דבּרן והססן. כותבי עֵט, סופרים ומשוררים מוכשרים, מחברי מחזות, אומנים, מדינאים ומנהיגי מדינות, מפיקים ובימאים גאונים בקולנוע ותסריטאים טובים, וגם שדרי הספורט יצרו וטבעו אמירות שנצרבו בזיכרון שלנו לתמיד. על פי אותו העיקרון פעלו גם שני שדרי העל יורם ארבל ונסים קיוויתי שטבעו מטבעות שידור שלא ישכחו.

ציטוט : "דברים שאינם יוצאים מן הלב – לא יעברו דרך האוזן". (ר' משה אבן עזרא).

אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אייבראהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח. בעל יושרה מוחלטת, גאון כתיבה ובעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית בארצו בטקס הקדשת בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) עיירה קטנה בפנסילבניה. בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה, ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי. נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. הנשיא בן ה- 54 היה הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם ידוע אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett) בן ה- 70, שהיה בעברו מזכיר המדינה ופרופסור ונשיא אוניברסיטת "הארווארד". הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אברהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה , אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו הנשיא. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים בגֶטִיסְבֶּרְג . הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי, הידוע כנאום גטיסברג ושמו "לידה חדשה בחֵרוּת". הנשיא עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

19 בנובמבר 1863. גטיסברג.

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת, או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם , במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן, אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה, שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוף מעל פני האדמה".

טקסט מסמך : 19 בנובמבר 1863. חנוכת בית הקברות הלאומי בגטיסברג. זהו טקסט הנאום של נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן.

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן ב- 1860, בן 51, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב. יכולת ההבעה שלו בע"פ, טקסט נאומיו, וכשרון הכתיבה שלו היו גאוניים. מנהיג יחיד סגולה בהיסטוריה המודרנית של האנושות. קראתי את כל כתביו.

הנשיא אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) השקיע זמן עצום במלאכת כתיבת הטקסטים שלו. למרות שהיה נואם בעל מוניטין, מוכשר, והיטיב לכתוב – לקח לו זמן לגבש את הטקסט, לברור את המילים, ולהרכיב את המשפטים. הוא כתב, שִינה, ומחק, ושוב כתב ושוב תיקן, ושוב שיפץ, עד שהגיע לתוצאה הסופית שאותה החליט לאַמֵץ אל ליבו ולתת לה פרסום . כל כותב טקסטים מכיר את ההתלבטות הזאת על הנייר ואת השאיפה למצוינות הכתיבה שלעולם איננה תמה. תמיד נדמה לך לאחר קריאת הטקסט של עצמך, גם לאחר שהודפס, כי אילו היו לך עוד כמה דקות נוספות היית יכול לשפר ולכתוב את הגרסה האחרונה טוב יותר.

כמו כל כותב טוב, נואם מוכשר, תסריטאי קולע, או שַדָּר מחונן – גם הנשיא אייבראהם לינקולן בנה כותרת מסכמת לנאומו ההיסטורי הקצר בו קרא לזיכרון הנופלים שהקריבו נפשם למען חירות האדם . המשפט האחרון בנאום, "מן המתים הנערצים האלה אנחנו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן המסירוּת המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן כי מתים אלה לא מתו לשווא, וכי אומה זו בחסד אלוהים, תתחדש בכוּר החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה", שהוא תמצית כל שלטון דמוקרטי באשר הוא – ינון לנצח. כ- 15000 (חמישה עשר אלף) איש התכנסו בבית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) והאזינו לטקסט קצר בן כ- 265 מילים שנקרא ע"י הנשיא מפתק נייר כתוב בכתב ידו. משסיים את נאומו בתוך שתי דקות ומשהו חזר למקומו. הכול היו מופתעים ואף מאוכזבים מהטקסט הקצר. חלק מהציבור שהתאסף בבית הקברות לא תפש כי נאום הנשיא תם, ולכן כמעט ולא מחאו לו כף. הנשיא אייבראהם לינקולן חשב לעצמו שאם זו תגובת הנאספים כנראה שהנאום לא היה מוצלח כל כך. למחרת קיבל מברק מהנואם הראשון בטקס אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everet) עצמו שכתב לו : "אדוני הנשיא, הייתי שמח אילו ניתן לי לשבח את עצמי ולומר כי אומנם התקרבתי אל הרעיון המרכזי של המאורע בנאום של שעתיים, כשם שאתה עשית זאת בשתי דקות". הנשיא השיב לו כדרכו בצניעות רבה : "אני שמח לשמוע, כי לפי דעתך, לא היו דברי הקצרים כישלון גמור". נאומו של הנשיא אייבראהם לינקולן חתוּם בליבה של האומה האמריקנית (והאנושות) לדוֹרֵי דוֹרוֹת.

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן נשיא ארה"ב הבלתי נשכח בעת מלחמת האזרחים בשנים 1865 – 1860, ימים ספורים לפני שנרצח. בתקופת נשיאותו בת ארבע שנים הזדקן לבלי הכר. האחריות העצומה שהוטלה עליו כמנהיג ונשיא של אומה השקועה במלחמת אזרחים בת ארבע השנים 1865 – 1861 בין הצפון לדרום, וכאדם המנסה לשמור על אחדות האומה, הטביעה עליו את חותמה וגרמה לו צער רב. הנשיא בעל הפנים המיוסרים הזדקן עד למאוד.

אין לנאום ההיסטורי הזה של אייבראהם לינקולן דבר עם שידורי הספורט, אך יש לו הרבה מן המשותף עם יכולת הכתיבה, יעילותה, והכישרון לומר דברים בקיצור גם בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת. נאום גטיסברג של אייברהאם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 השפיע עלי השפעה מכרעת לא רק בשל המסר האנושי אלא בגלל סגולתו וכישרונו של הכותב להביע את דעתו בתמצית. כל אחד מאתנו העוסק בכתיבה ואמירה בתקשורת מתלבט כיצד ובאיזה אופן לומר את דבריו. זה נכון בעיתונאות הכללית וקיים גם בעיתונאות הספורט בטלוויזיה. ניסיון הכתיבה של הנשיא אֵיְיבְּרָהָאם לִינְקוֹלְן וחכמתו וגאונותו בתקשורת המונים קנתה לה מוניטין רב כבר בימים ההם. הנאום הקצר והגאוני של אייברהאם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 שוּוָק בהצלחה מאז כמצרך איכותי שהפך במהירות לנחלת הכלל [1].

ההיסטוריון האנס לי טרפוס מוסיף, כלהלן : "בסתיו של שנת 1863 כבר הגיע אייבראהם לינקולן בקריירה שלו למצב שהתיר לו לפַתֵּח את מיומנויותיו ואת האידיאלים שלו. מאז ומעולם היה מסור לתהליך הדמוקרטי וכעת בנאום גֶטִיסְבֶּרְג, נתן לאמונתו את הביטוי המהולל ביותר. מאז ומעולם התנגד לעבדות, וכעת בתיקון ה- 13 לחוקה, הצליח להביא את התנגדותו למימושה ההגיוני. מאז ומעולם גילה אהדה לנדכאים, וכעת היה יכול לבטא בגלוי את דאגתו לזכויות השחורים. ואף על פי שמאז ומעולם הבין לאשורו את הכורח שבמלחמה, כעת היה יכול להפיק תועלת מניסיונו הקודם, ובצוותא עם הגנרל יוּלִיסִס גְרָאנְט להוביל את האומה לניצחון. מסירותו ארוכת השנים לדמוקרטיה קיבלה את ביטויה היפה ביותר בנאום גֶטִיסְבֶּרְג. כשנתבקש לומר מילים מספר ב- 19 בנובמבר 1863 בטקס הקדשת בית עלמין לאומי בגֶטִיסְבֶּרְג, אתר הקרב הגדול שנערך שם רק חודשים ספורים לפני כן, הקדיש מחשבה רבה להכנת דבריו. ואולם, מאחר שבאותה עת היה מודאג מחמת מחלת בן זקוניו טֶד ואת מוחו העסיקו ענייני המדינה, לא הצליח לסיים את כתיבת הנאום אלא עֶרֶב הַטֶקֶס בבית המארח שלו בגֶטִיסְבֶּרְג, עו"ד מקומי דֵיוִויד וִוילוֹ. אייבראהם לינקולן ביקש לומר דברים שבשום אופן לא יובנו כניסיון לקנות את לב הבוחרים וקולותיהם, שכן הנושא היה רציני מידי, ולפי כך החליט להשמיע הצהרה נחרצת על מטרת המלחמה. התוצאה הייתה נאום מן הנאומים המהוללים ביותר שהושמעו אי פעם בשפה האנגלית". (ראה הספר "לינקולן על דמוקרטיה – החלום האמריקני. בעריכת מריו קואומו והרולד הולזר. הוצאת הארפר – קולינס).

ציטוט : "הלֵב הוא המקור הנותן את כוח הדיבור לאדם". (קווינטיליאנוס).

הנה טקסט נוסף לא כל כך מפורסם אומנם אך לא פחות מרשים ולא פחות אֵיכוּתי שנכתב אף הוא בנסיבות הירואיות. מצאתי אותו בשנת 2003 אצל מר שמואל "שמוליק" חדש בארכיון קבוצת כינרת בעת עריכת המחקר וכתיבת הספר "למילים יש וויזואליה משלהן". חייבים לקרוא ולשָנֵן אותו היטב כדי להכיר בכישרונו העצום של הכּוֹתֵּב ובחשיבותו העצומה של הכָּתוּב. בראשית 1950 הביא בן ציון ישראלי (ממייסדי קבוצת כינרת, נִספָּה באסון ה- "פייפר" בקיבוץ מעגן בשנת 1954) לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה דוד בן גוריון ששהה בחופשה קצרה במלון "גלי כינרת" בטבריה, את הסֶפֶר "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן", המספר על מאבקה של קבוצת כִּינֶרֶת בעמק הירדן בימים הקשים רוויי אומץ לב בלתי רגיל, תעוזה, וגבורה של מלחמת העצמאות ב- 1948. דוד בן גוריון קרא את הספר ב- 25 במרס 1950 והֵשיב לבן ציון ישראלי במכתב נשגב. נושא מכתב התשובה היה, "על הבנים שנפלו". הערה : את הספר "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן" קיבלתי בשעתו מ- שמואל "שמוליק" חדש ז"ל חבר קבוצת כינרת, ומי שהיה אלוף ישראל בשחייה ל- 100 מ' וגם אלוף צליחת הכינרת הראשונה ב- 1943. הספר ההיסטורי החשוב שוכן כלאחר כבוד על מדף הספרים בספרייה שלי בחדר העבודה שלי בביתי הפרטי.

טקסט תמונה : שנת 1950. דוד בן גוריון (בן 64 בתמונה) ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הדגול והנערץ של מדינת ישראל. היה לו כושר ביטוי מדהים והוא ניחן ביכולת כתיבה מזהירה. קראתי את כל כתביו שנמצאים על המדפים בחדר עבודתי. דוד בן גוריון צעיר ממני בתמונה הזאת ב- 11 שנים, בעת שאנוכי כותב את כתיבת הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון הפלמ"ח).

טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי. עמוד מס' 1 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת).

טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי. עמוד מס' 2 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת).

בן ציון היקר,

מסור נא בשמי לכל חברי הקבוצה תודתי הנרגשת על השי היקר "כינרת בימי מבחן". לאחר שהלכת והשארת את הספר בידי – ישבתי וקראתי בו כל הערב. ואני כולי מזועזע. כאילו בפעם הראשונה שמעתי על מלחמת ישראל ועל ילדי הפלאים אשר זינקו בסערת נפש ובתרועות קול לעקידה, ובגבורה תמה וצנועה חירפו נפשם למות – על חירות המולדת והעם אשר כה אהבו.

איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת אדם נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הזמירים והדנים והגורים וחבריהם המרובים בבקעת הירדן, בעמק יזרעאל, ברמות הגליל בערבות הנגב, בהרי ירושלים, בחיפה ובתל אביב. פרקי חייהם הקצרים והמפליאים בעבודה בלימוד, במשחקים ובקרבות – כאילו נחצבו באגדת-פלאים, בדמיון חוזים ומשוררים מני קדם, וקשה להאמין שכל אלה ילדי מציאות חיה וקרובה, ושכאן על ידינו, בתוכנו, בימינו – חיו, השתובבו, פעלו, והעפילו עד מרום פסגת הגבורה של האדם עלי אדמות – הבנים והבנות היקרים שהכרנו אותם מראשית ילדותם.

סמויים מעין זר, ואולי נסתרים גם מעצמם, היו חבויים בכפירי ישראל אלה גנזי-תום ויפעה גבורה ואהבה, רוך ועוז, ואולי רק לאימהות שמץ מהם. ובבוא הרגע הגדול, המר והמכריע – דרכו הנערים עוז, ומעל עקדת המולדת ניגר דמם הטהור, וחייהם הפורחים נגדעו באִיבָּם וכבה זיו עלומיהם – למען קוממיות ישראל…אפס זוהר גבורתם יעמוד לעד, ותפארת חייהם המקוצרים תבהיק לדורות הבאים.

"רבות ועשירות היו התקוות" שטיפחה אימא, "אך תמורת כל תקוותיה נשאר רק גל של אבנים". לא, לא רק גלי אבנים, אימהות יקרות, ששכלתן חמודי – בניכן. לא ארהיב עוז בנפשי לנחם אם שכולה. ידעתי : אין תנחומים לתפארת החיים אשר נלקחה ואיננה. מי יתנה כאב אם ; מי ימתיק וירפא שברה האנוש , גם אם היא מסתירה כל אלה בענוות – תום ובעוז רוח מעין זרים ? אולם בני חמד אלה שנפלו השאירו יותר מגלי אבנים. ירושה חיה ובת – אלמוות הורישו לנו : מורשת דמויות, דמויות מאירות, מחנכות, נושאות ומרוממות. דמויות אלה יעמדו ויבהיקו באור יקרות גם לאחר שאיש מבני דורנו לא יהיה עוד בחיים.

ומעל דמות הנערים והנערות היקרים יזרחו דמויות ההורים. כפירי ישראל מופלאים אלה לא נולדו מסלעים ומאלונים . לביאות ואריות היו הוריהם, ונשי סגולה ואנשי מעלה היו הלביאות והאריות, והורים יקרים אלה , הם – הם שנתנו לדורם ולעמם – הזמירים, והדנים, והגורים ורבים כמותם, שעצמותיהם טמונות בכל רחבי הארץ וגם במצולות ים . נתייתמו אימהות , אבות, תינוקות, אהובות אחים, אחיות וגם חברים וחברות. אפס לא יתום הדור שבנים והורים כאלה קמו לו. מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל דרכו עליה.

בספר שהוצאתם חברים יקרים, מפרפרים חיי גבורה, ומתוך הדברים המסופרים הומֶה משהו יקר מחיים ועַז ממוות.

יישר כוחכם.

חברכם הנאמן,

דוד בן גוריון

ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון כמו הנשיא אייבראהם לינקולן ניחן ביכולת כתיבה מזהירה, יכולת ווירטואוזית לדבר ולנאום , וכריזמה אישית בלתי נדלית. דבריו כמנהיג האומה היהודית שניצב בכל כך הרבה צמתים היסטוריים, ייזכרו לנצח לא רק בשל כשרונו אלא גם מפני שיצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. לא בכדִי ציטטתי במלואם את כתביהם של שני הענקים האלה נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן בשנות ה- 60 של המאה התשע עשרה , וראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל דוד בן גוריון. שני הטקסטים נכתבו ונישאו בימי מלחמה ומאבק. כל כותב טקסטים בעצמו יכול להבחין בחדוּת המכסימאלית ובכושר הביטוי של שני הכותבים.

ציטוט : "מקור אושרו של האדם – חייו, ומקור חייו – העבודה". (לייב טולסטוי).

אחד הכללים שקבעתי לעצמי כמנהיג ומנהל של קבוצת עיתונאים ושדרים בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הוא להיות הראשון בעבודה והאחרון לעזוב אותה . זהו חלק מערכי המנהיגות . עבודת הניהול העיתונאי בטלוויזיה היא סוג של "פֶּרְפֶּטוּאוּם מוֹבִּילֶה" אתה כל הזמן נמצא בתנועה מתמדת בעבודה שלעולם איננה מסתיימת . אתה עובד 8 ימים בשבוע. אתה עֶבֶד של העבודה הזאת גם בחגים ובשבתות מפני שחלק נכבד מסיקור אירועי הספורט בישראל מתנקז לסופי השבוע, שלא לדבר על משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העַל היום) שנערכים תמיד בשבתות. למרות שתוכניות הספורט שלנו שודרו במוצ"ש בשמונה או תשע בערב, נהגתי להגיע לעבודתי בשבתות זמן רב זמן לפני תחילתה הרשמית. בדרך כלל בעֶשֶר אולי אחת עשרה בבוקר. היה לי נוח להיות עם עצמי לבד כדי להמשיך את פעולות ההפקה של יום שישי ואת תכנון שידור המהדורה ללא ההמולה הבאה ומתרגשת במלוא עוצמתה בשעות אחה"צ כשמאה וחמישים עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עושים מאמצים גדולים לסייע לי להביא לשידור את המסמך הדוקומנטארי העיתונאי שנקרא "מבט ספורט", ובימים מאוחרים יותר "משחק השבת". להגעה המוקדמת לעבודה בשבתות במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה היה עוד יתרון ובונוס. יכולתי להאזין בקביעות בשעה אחת בצהריים לתוכנית הרדיו ההיא "שאלות אישיות" של המראיין יעקב אגמון ז"ל ששודרה אז ברדיו בגלי צה"ל. יעקב אגמון היה סוג של עיתונאי ייחודי סקרן השואל את המרואיינים שלוֹ שאלות נוקבות אך עושה זאת בצורה הגונה ותרבותית ולא מכופתרת. תוכנית הרדיו שלו מרתקת ושאלותיו מנוסחות בצורה אינטליגנטית, כֵּנָה וישירה. כשאתה מאזין לטקסט השיחות שלו עם האנשים הרבים מהישוב, אתה מרגיש וגם יודע שבזכות יעקב אגמון (ושכמותו) החיים במדינה שלנו טובים יותר מאלו שיכלו להיות בלעדיו. הדוֹר הזה הולך ופוֹחֵת. אינני מכיר את יעקב אגמון. מעולם לא החלפתי עִמו אפילו מילה עד שלשום. אבל אני רוחש לו הערכה.

בשבת – 16 במאי 1981 הגעתי כרגיל מוקדם לעבודה. זה היה שבוע ימים לאחר חגיגות יום העצמאות ה- 33 של מדינת ישראל. עונת הכדורגל בעצם הסתיימה. הפועל ת"א ומאמנה דוד "דוביד" שווייצר ז"ל זכו באליפות המדינה בכדורגל. נותרה להם עוד משימה אחת. זכייה בגביע המדינה (הפועל ת"א הפסידה ביום רביעי – 27 במאי 1981 באִצטדיון ר"ג לבני יהודה במשחק דרמטי שהסתיים בתיקו 2:2 בתום 120 דקות ו- 3:4 לבני יהודה בבעיטות הכרעה מ-11 מ'). המשימה שלי באותה שבת לא עסקה בכדורגל. הגעתי מוקדם לעבודה כדי להשלים את ההכנות להפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל שעמדה להתחיל בתוך יומיים בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית. הפקה טריביאלית היום – מסובכת אז . צ'כוסלובקיה שכנה מעבר למסך הברזל של מזרח אירופה. ההפקה הייתה מסורבלת בשל ההתכתבות האיטית (בטלקס) שלא לדבר על קשר טלפוני מסורבל עם איגוד השידור המזרח אירופי OIRT (המקביל ל- EBU של מערב אירופה) שהטלוויזיה הצ'כוסלובקית הייתה חברה בו ושלא תמיד מיהר להשיב לפניותיי. רק משלקח נציג צ'כוסלובקיה ב- OIRT הוּבֶּרְט וָואסְלִיק את העניינים לידיו החלו הדברים באמת לזוּז. קבעתי עם הוּבֶּרְט וַואסְלִיק (Hubert Vaclik) ג'נטלמן אמיתי ואיש ביצוע מצוין לשוחח בטלפון בשבת בבוקר 16 במאי 1981, כדי לסכם סופית את כל ההתחייבויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות שלהם כלפינו ואת העלויות הכספיות שיהיה עלינו לשלם להם. יורם ארבל והמפיק איציק גליקסברג טסו כבר לוִוינָה בירת אוסטריה בדרכם לבראטיסלבה הצ'כוסלובקית להפקת השידור שטרם סיימתי לטוות את חוטיה.

באחת בצהרים מצאתי את עצמי מאזין לתוכנית "שאלות אישיות" של יעקב אגמון ברדיו גלי צה"ל. אורחו לשיחה היה חַיִים שוּר חבר קיבוץ שוֹבָל, לשעבר עורך העיתון "על המשמר", ואביו של אבידע שוּר ז"ל לוחם סיירת מטכ"ל שנפל ב- 1973 במבצע הצבאי "אביב נעורים", פשיטה נועזת מאין כמותה שערכה הסיירת בפיקודם של אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק על מנהיגי המחבלים במקום מושבם בבֵּירוּת בירת לבנון. התוכנית "שאלות אישיות" הפכה לשיחה כואבת בין איש תרבות ושיחה דָגוּל כיעקב אגמון לבין אָב גיבור ששכל את בנו האמיץ אבידע, חייל שיצא להגן על עם ישראל כדי שישכון לבטח במדינתו לדוֹר דוֹר . לבּי נקרע בקרבי . לוואי ויכולתי לבכות עם דמעות שלעולם אינן זולגות . לִבִּי בכה , עֵינַיי נותרו יבשות . החלטתי לכתוב לחיים שוּר האב השכול [1].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית הציבורית

מחלקת הספורט / ירושלים שבת – 16.5.1981

חיים שלום רב,

אינך מכיר אותי וגם אני אינני מכירך.

האזנתי לתוכנית "שאלות אישיות" בגלי צה"ל שהופנו אליך ע"י יעקב אגמון . בדרך כלל בשעה זו אני כבר עסוק בהכנת תוכניתנו "מבט ספורט" המשודרת באותו ערב . מצאתי את עצמי מאזין לך בקשב רב . זנחתי את עטי . נדהמתי מעוצמת הדברים הפשוטים והכנים שאמרת . האזנתי לך עד הסוף. כשדיברת על בּנך אבידע ז"ל חשתי מחנק וכאב (השיר "הרעות" של חיים גורי הוא לדעתי השיר ההרואי והיפה ביותר שנכתב מאז ומעולם, והמנגינה רק מסייעת לוֹ להיות כזה. מילות השיר הן טהורות ואמיתיות ב- % 100 – ובזה כוחן). זה נפלא לדעת שיש אנשים כמוך במדינה שלנו. אני מאחל לך ולמשפחתך שתהיו חזקים.

בברכה וכבוד רב, יואש אלרואי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית רוממה – ירושלים

טקסט מסמך : 18 במאי 1981. זהו מכתבי למר חיים שור חבר קיבוץ שובל שבנו אבידע שור ז"ל נפל במבצע "אביב נעורים" ב- 1973 של סיירת מטכ"ל בפיקוד אהוד ברק יבד"ל וסגנו אמנון ליפקין שחק ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 17 ביוני 1981. מכתב תשובתו אליי של מר חיים שור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הודות להוּבֶּרְט וָואסְלִיק עברו כל השידורים הישירים מצ'כוסלובקיה בשלום. נבחרת ישראל בראשותו של רלף קליין דורגה במקום השישי באליפות. הנבחרת ניצחה בשלב המוקדם בבראטיסלבה את אנגליה 76:82 וגברה גם על נבחרות יוון 76:88 וצרפת 71:82, והפסידה לספרד 89:81. בבית הגמר בפראג הפסידה ישראל לצ'כוסלובקיה 85:86, וספגה תבוסות מיְדֵי יוגוסלביה 102:87, 112:84 ל-ברה"מ, ו- 116:98 לאיטליה. בנבחרת ישראל שיחקו אז מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, חיים זלוטיקמן, פיני חוזז, בועז ינאי, בארי ליבוביץ', ג'ים בוטרייט, ג'ון וויליס אביגדור מוסקוביץ', לוּ סילבר, גל קנז, ו- סטיב שלכטר. רלף קליין לא הצליח לשחזר את הישגו הנפלא מאליפות אירופה מלפני שנתיים באליפות אירופה שנערכה ב- 1979 בטורינו בשעה שנבחרת ישראל בהדרכתו דורגה במקום השני.

בקיץ 1990 פגשתי לראשונה את הוּבֶּרְט וָואסְלִיק ברומא בעת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 90'. הוּבֶּרְט וָואסְלִיק שימש כנציג של OIRT במערך המבצעי של הטלוויזיה האיטלקית RAI ו- EBU ברומא, וסייע בתיאום והעברת השידורים למזרח אירופה המתפוגגת והולכת. הזמנתי אותו לארוחת ערב. זאת הייתה הזדמנות לפגוש אותו ולומר לו תודה פנים אל פנים באיחור של תשע שנים. אישיות מקסימה וחביבה. הוא היה מחויט בחליפה כחולה בהירה ועניבה מפוספסת לפתה את גרונו. אני הייתי לבוש ג'ינס וחולצת פולו אדומה ונעלתי נעלי ספורט נייקי. הרמנו כוסות יין "Chianti" לזכר הימים ההם. ישבנו ושוחחנו בוִויָה – וֶונֶטוֹ כשעתיים אולי שלוש. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי ממקור ראשון כיצד עושים טלוויזיה מעבר למסך הברזל . הוּבֶּרְט וָואסְלִיק בא ממדינה ששורשי הספורט שלה טמונים עמוק באדמה. דיברנו פוליטיקה וספורט. שמותיהם של אֶדוּאָרְד בֶּנֶש ואלכסנדר דוּבְּצֶ'ק נשזרו באלה של פְרָנְטִישֶק פְּלָנִיצְ'קָה (שוער נבחרת צ'כוסלובקיה שהעפילה למשחק הגמר במונדיאל איטליה 1934 והפסידה 1:2 בתום הארכה לאיטליה של המאמן הנודע וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ), הכדורסלן אִיוָואן מְרָאזְק, אֶמִיל זַטוֹפֶּק ורעייתו דָנָה זַטוֹפֶּקוֹבָה, האתלט סְטָנִיסְלָב יוּנְגוִוירְט, יוֹזֵף מַאסוּפּוֹסְט (שחקנה הנערץ של נבחרת צ'כוסלובקיה שזכתה בסגנות אליפות העולם בכדורגל של צ'ילה 1962), הטניסאית המפורסמת וידועת השֵם מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה, הטניסאי אִיוָואן לֶנְדְל ועוד כמה ספורטאים צ'כוסלובקיים רבי מוניטין. צ'כוסלובקיה היא מדינה בעלת מורשת ספורט ארוכה ורבת שנים. המדינה הקטנה הזאת השוכנת במרכזה של אירופה הייתה אלופת אירופה והעולם בענפי הכדוריד, הכדורעף, וגם בהוקי קרח. היא העפילה פעמיים לשני משחק גמר במונדיאלים של איטליה 1934 וצ'ילה 1962 (הפסידה לברזיל 1:3) ועלתה גם למשחק הגמר 1996 EURO (הפסידה לגרמניה 1:2 בשער זהב). נפרדנו בלחיצת יד חמה. הוּבֶּרְט וָואסְלִיק היה פיגורה טלוויזיה ענווה וצנועה כיאה לחינוך קפדני ומאופק של אירופה הישנה . הוא אחד מאותם אלפי אנשי טלוויזיה אנונימיים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להם את הצלחת השידורים הבינלאומיים שלו במשך כל כך הרבה שנים לאורך כברת דרך כל כך ארוכה.

ליד שני הטקסטים הנצחיים של אֵיְיבְּרָאהָם לִינְקוֹלְן ודָוִד בֵּן גוּרְיוֹן ניתן להביא עוד ועוד מודלים להזדהות. וודאי שראוי לצרף אליהם את מילות שני השירים ההרואיים שכתב המשורר חיים גורי ב- 1948, "הִנֵה מוּטָלוֹת גוּפוֹתֵּינוּ" ו- "הַרֵעוּת". שתי הקינות הנוראיות מלאות ההוד מקבילות בכוח הכתיבה שלהן לקינת דוד המלך בהיוודע לוֹ תבוסת הקרב נגד הפלישתים בגלבוע ודבר נפילתם של שאול המלך ובנו יונתן במלחמה. המלחין סָשָה אָרְגוֹב ז"ל חיבר לשיר "הַרֵעוּת" מנגינה נפלאה והפך אותו ליצירת נצח. נאום הפתיחה של הקטגוריה שנשא ד"ר גדעון האוזנר במשפטו של הצורר אדולף אייכמן ב- 1961 בירושלים הוא כתב אישום נגד הצורר הנאצי המנוסח בצורה מצמררת ומדהימה כאחת . נאומיו המזהירים של ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה בשנים 1945 – 1939, ונאומו רב הרושם של רמטכ"ל צה"ל יצחק רבין בתום מלחמת ששת הימים בחודש יוני 1967, ולאחר שחרור ירושלים, באמפיתאטרון באוניברסיטה העברית בהר הצופים ראויים לקריאה נוספת פעם אחר פעם. לא בעִתות מלחמה. בעִתות פנאי. יכולות הביטוי של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק "בעיר ההריגה", ושל נתן אלתרמן "מַגָּש הַכֶּסֶף", הן מושלמות. שיר הפרטיזנים של הרש גליק (נספה כפרטיזן ביערות ליטא במאבק נגד הנאצים) שהוּשר בכל פּה ונוגן בכל לֵב בתקופת מלחמת העולם השנייה , היא פואמה של מילים המתארות אומץ לב עילאי, גבורה כבירה ותקומה הרואית. מילות השיר "אֲשְרֵי הַגָפְרוּר" של הצנחנית חנה סֶנֶש ז"ל, שצנחה באירופה במלחמת העולם השנייה כדי להציל אודים שרופים מכלייה, אך נתפשה והוצאה להורג ע"י הנאצים הגרמניים בהונגריה, נוגעות בלב ליבו של הרעיון המרכזי. מילות "יִזְכּוֹר" שנכתבו ע"י ברל כצנלסון ב- 1920 הפכו לציווי לאומי היסטורי ונצרבו לעד בזיכרון של כולנו. נאום ההספד של רמטכ"ל צה"ל משה דיין ב- 1956 בו ספד לרועי רוֹטברג ז"ל חבר קיבוץ נחל עוז שנרצח ע"י פִדָאיוּן מצרי בשדות הקיבוץ, נחרַת בלב הישוב לעַד. מגילת היסוד של היאחזות הנח"ל הראשונה שהוקמה ב- 1953 נחל עוז, והוקראה בעת מסדר העלייה על הקרקע, היא טקסט הרואי שחייב להילמד בבתי הספר שלנו בשיעורי תולדות מדינת ישראל. יכולת הכתיבה של המשורר יעקב רוטבליט (לוחם שנפצע במלחמת ששת הימים ב 1967) כפי שבאה לידי ביטוי בשיר השלום היא מצמררת ומדהימה. מאין כמוה. לָחָן השיר שחובר בידי יאיר רוזנבלום ז"ל ומוּשָר בכישרון רב ע"י הזמרת מירי אלוני מגביר את עוצמתו.

אי אפשר להטיל ספק בדבריו של המשורר הדגול נתן יונתן שאמר פעם : "מדינה ששרה ללא הפסק את זמרתה היא חזקה ובלתי מנוצחת". הטקסטים הווירטואוזיים של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק נשארו קלסיים ורלוונטיים גם במאה העשרים ואחת. ההתנסחות והאמירה הנבואית שלו בשֵש מילים חקוקות בסלע במסה המפורסמת, "בעיר ההריגה", זמן רב לפני פרוץ מלחמת העולם ה- 2 והתרחשותה של שואת יהודי אירופה : "…השמש זרחה, השיטה פרחה, והשוחט שחט…", היא כשרון מפליג המתאר במינימום מילים את מצבו האומלל של העם היהודי המוכה, החבוט, והנרצח בלב לבה של הממלכה הרוסית. חייבים לקרוא את הטקסטים של השירים שכתבו המשוררות רחֵל ונעמי שֶמֶר, והפכו זה מכבר לנחלת האומה. קריאתם מסבירים היטב את היכולת להביע רעיון נשגב במספר מילים כה מועט. הלחנים של שמולי'ק קראוס ז"ל לשיר "זֶמֶר נוּגֶה" כמוהם נעימות נוספות של מלחינים אחרים, והלחנים של נעמי שמר עצמה לשיריה שלה ושל אחרים, רק העצימו את המילים וחקקו אותן בלבבות כולנו. הסֶפֶר "שלום חברים" של נתן שחם חבר קיבוץ בית אלפא שיצא לאוֹר ב- 2003 כתוב בצורה מופלאה, כל כך נקייה, חסכונית, ומדויקת.

"קִינַת דָוִד" שנכתבה ע"י דוד המלך לאחר נפול שאול המלך ובנו יונתן במלחמה הקשה בהרי הגלבוע נגד הפלשתים, מצביעה על יכולת כתיבה רגישה ומרשימה. הטקסט ההרואי של דוד המלך שנכתב בעת שבר לאומי ועצב ויגון נורא – ינון לנצח. שלא לדבר על זֵר התפילות הקסוּם והמקסים שלוֹ השזוּר לעַד בספר "תהילים". אִילוּ שלמה המלך היה חי היום בינינו הוא לבטח היה מיליונר. לא בגלל היותו מֶלֶךְ, אלא בשל היותו קופירייטר מבריק. יכולות הכתיבה שלו וכושר הביטוי הנדיר, באים לידי ביטוי חַד ונוקב בכתביו וספריו "מִשְלֵי", "קֹהֶלֶת", ו- "שיר השירים". לא מפתיע שהרקע לחלק נכבד מהטקסטים המרשימים הנזכרים לעיל נכתב בעִתּוֹת מאבק ומלחמה. עיתונאות הכתיבה והשידור היא מלאכת מחשבת. כיצד ניתן להתעלם מכתיבתם של נחום ברנע, רון מיברג, יואל מרקוס, דורון רוזנבלום, יונתן גפן, יוסף "טומי'" לפיד ז"ל (עיתונאי יוצא דופן באיכותו וגם שַדָּר אורח ברדיו "קול ישראל בתום כהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 1984), אמנון דנקנר ז"ל, סילבי קשת, אהוד אשרי, יורם קניוק, ועוד כמה בודדים. יום אחד כשיחקרו את גודל כשרון העֵט שלהם, יצטרכו לבדוק כמה ספרים החזיקו בידם השנייה וכמה מילים הם בלעו. ללא ספק המון. מיליונים.

בפברואר 1990 כתב מ"מ צעיר בן 22 בחטיבת "גבעתי" טקסט פרידה נפלא לחייליו בטרם שִחרורו מצה"ל. הטקסט נכתב בתום תקופה בת שנה וחצי בה פיקד, הנהיג, לימד אותם את תורת המלחמה, ועיצב אותם כלוחמים עזי נפש בחודשי הטירונות שלהם, במסלול הקרבי של קורס מ"כים, ולאורכה של פעילות מבצעית מפרכת הרת סכנות ורבת סיכונים. בספר פלוגה ג' של גדוד "שָקֵד" בחטיבת גבעתי, הוא כתב את הדברים הבאים, כלהלן :

"…הגיע הזמן להיפרד. מהיום הראשון בצבא אמרתי לכם שתקופת המסלול תהיה התקופה היפה שלכם בצבא, אם לא היפה ביותר .אני זוכר אתכם מיומכם הראשון בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי), כיצד הגעתם לראיון ראשון מפוחדים ומבוהלים, דרך מסעות שגם כאשר לא הובלתי, הצטרפתי והלכתי אחריכם. למדתי להכירכם דרך מסע הכומתה, קורס מ"כים, מארבים בהר דוב, אימון קיץ בטללים, ופעילות בראש הנקרה ובשטחים. למדתי אתכם ברגעים הקשים והיפים .בשיחת מחלקה ראשונה הצבתי לכם את המטרות העיקריות של המסלול. עכשיו כשחלקיכם הופכים למפקדים ראוי לכם לאמץ כמה מהן בדרכיכם הלאה.

1. כפי שקיבלתי אתכם , כך עלי להחזירכם לא שרוטים ולא פגועים.

2. אתם ראשית דבר בני אדם , ורק אח"כ חיילים.

3. מפקד חייב לאהוב את חייליו (זאת לא אמרתי לכם אז).

4. להפוך אתכם ללוחמים מקצועיים המסוגלים לעמוד במשימות קרב קשות ומבחנים גורליים.

סעיף הראשון הוא החשוב ביותר ועליו יש להקפיד יותר מכל. זאת הסיבה למסדרי פריקת הנשקים פעמיים ביום, הפריקות המעיקות "מטיולית" עמוסה לאחר סיום תעסוקה בשטחים , להתעורר שמונה פעמים בלילה במוצב "וורד" (הזכור לטוב) על מנת לפרוק לכם את הנשק , עד לעונשים הכבדים ביותר בגין עבירות בטיחות. אני חייב לעשות הכל, כדי לא לעמוד מול הורה חסר הסברים ותשובות, ולא לומר, "אני מצטער יכולתי ולא הצלחתי למנוע". נשבעתי להוריכם ביום ההורים הראשון, ואני שמח שעמדתי במילתי. את הסעיף השני זִכרו היטב כמפקדים. אתם קודם כל בני אדם ואח"כ חיילים. חבל שאת המשפט הזה לא אימצתם אל לבבכם בכל תקופת המסלול. חלק מכם מצא לנכון להציק לאחד החיילים באופן קבוע לאורך זמן. חבל עוד יותר שלא עמד לכם הכוח לעצור תופעה בזויה זו שהיא כל כך איננה מכובדת.

באשר לי. השתדלתי תמיד להקשיב , לעזור ולהסביר. ידעתם לפנות ותמיד קיבלתם תשובות מסבירות. גם מילה אחת "לא", הייתה לעיתים תשובה. החברות שלכם וביניכם , הוא סיפור רגיש ומרגש בפני עצמו. היה קשה להקשיח את הלב, להעניש ולהשאיר חייל בבסיס בחופשת שבת בגין שבירת שמירה, לאחר שלא ראה את חברתו מזה חמישה שבועות. הכל היה לטובתכם ולמענכם. לא שאבתי שום הנאה בעת הטפות המוסר בשיחות המחלקה שכל כך פחדתם וחששתם מהן. הסעיף השלישי הוא המשכו של הסעיף השני. מ"מ שלא אוהב את חייליו, חייב להסיר את הדרגות, לומר יפה שלום וללכת הביתה . אהבתי אתכם לאורך כל הדרך המשותפת ואמשיך לאהוב .הסעיף הרביעי הוא אולי הקל ביותר להגשמה. אני שב וחוזר ואומר משפט שאמרתי לכם כל כך הרבה פעמים. זה שאני קצין ומבוגר מכם בשנתיים – שלוש, אינו עושה אותי חכם יותר, אלא רק בעל ניסיון רב משלכם. ניסיון זה מצא את ביטויו בהקניית ערכי לחימה, מלווה לעיתים בצעקות, אני מקווה שלא בעלבונות, וגם בדרך רגועה ונינוחה. בלב שקט ושלם יצאתי עמכם למשימות הקרב שהוטלו עלינו, באימונים, בפשיטות, בניווטים, במארבים ובכל הפעילויות המבצעיות האחרות רבות הסכנות .היה לי עניין רב להפוך אתכם ללוחמים. אתם מחלקה טובה וממושמעת. הרשו לי לומר לכם שוב שהמחלקות האחרות לא עניינו אותי ואינן מעניינות אותי גם היום לקראת הסיום…".

אף פעם לא קראתי טקסט כל כך אמיץ של מפקד כל כך צעיר המתקרב לרעיון המרכזי של המנהיגות הצבאית באשר היא. קידוש ערך חיי הנערים הצעירים הוא צַו עליון שלוֹ בד בבד עם טיפוחם כלוחמים. הקצין עוּל הימים בעצמו, מעמיד בראש סולם העדיפויות שלו את הדאגה האנושית לשלום חייליו, אהבתו אליהם כבני אדם, והצורך להימנע מסיכון חייהם לשווא בעת הכשרתם הצבאית ובעת פעילותם בשדה הקרב. זהו טקסט פשוט אך מדהים ביופיו , ברצינותו ובגודל הרוח של מְחַבְּרוֹ. גם הטקסט הזה נכתב בעתות מלחמה. ה- קצין הצעיר מחטיבת "גבעתי" ההיא בראשית 1990, הוא בני גור אלרואי. היום פרופסור גור אלרואי ורקטור אוניברסיטת חיפה.

ללא קשר לכתיבת טקסטים רעייתי ואנוכי חינכנו את ילדינו לאהבת הארץ ולשירות קרבי בצה"ל. אנוכי שירתי ב- "גולני" בשנים 1959 – 1956. רועי אלרואי שירת בצנחנים בשנים 1986 – 1983. גור אלרואי שירת ב- גבעתי בשנים 1991 – 1987. הגר אלרואי שירתה ב-חמ"ל בקריית שמונה אצל משה קפלינסקי בשנים 1993 – 1991.

טקסט תמונה : 1983. לפני 38 שנים. מימין, בני הבכור רועי אלרואי חייל בצנחנים. משמאל בני האמצעי גור אלרואי בן 15. בתווך רעייתי היפה יעל תג'ר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1983. בני רועי אלרואי (שני משמאל) לאחר הצניחה האחרונה בתומה קיבלו הוא וחבריו את כנפי הצנחנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : ראה מכתבי לחיים שור אביו של אָבִידַע שוּר ז"ל שנפל במבצע הצבאי "אביב נעורים" ב- 1973 בבֵּירוּת בלבנון המכתב לחיים שור נכתב ב- 16 במאי 1981.

[2] ראה נספח : הספר "THE LIVING LINCOLN" אשר נכתב ונערך בידי פאול אנג'ל (Paul M. Angle) וארל שנק מירס (Earl Schenck Miers).

[3] ראה נספח : כתבה של חיים ברעם במקומון הירושלמי "כל העיר" בתקופת משחקי גביע העולם בכדורגל- מכסיקו 1986.

[4] ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של פרופסור דן כספי במקומון "קול ירושלים" מחודש יוני 1986, הנוגע לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל מכסיקו 1986.

אנוכי מנווט, עורך ראשי, ומפיק ראשי ב-בואנוס ארגנטינה מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, המורכב, והמסובך מהקצה השני של הגלובוס את מונדיאל ארגנטינה 1978 והשדר שלי בארגנטינה 78' יורם ארבל. ו-גם "משחק השרוכים" שאותו שידר יורם ארבל ב-1998 באצטדיון "קריית אליעזר" בחיפה בין קבוצות הפועל בית שאן ובית"ר ירושלים.

הערה שלי : דן שילון היה השדר המוביל שלי בעת הפקת כיסוי מונדיאל ארגנטינה 1978. יורם ארבל היה השדר המשני שלי. הפקת שידורי הטלוויזיה של כיסוי מונדיאל ארגנטינה 1978 נעשה מהשטח. אנוכי כמנווט ומוביל וחבריי לצוות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהינו בארגנטינה כ-ארבעה שבועות. את 38 משחקי הטורניר של מונדיאל ארגנטינה 1978 שידרנו מחמש ערים במדינת ארגנטינה הענקית : בואנוס איירס, רוסאריו, מנדוסה, קורדובה, ומאר דל פלאטה. עמדת הפיקוד והניהול שלי הייתה מוצבת ב- IBC בבואנוס איירס. חלפו מאז 43 שנים אולם אני זוכר במדויק כל פרט ופרט מההפקה הטלוויזיונית ההיא המורכבת והמסובכת גם בכלל ריחוקה ממדינת ישראל. ובעיקר בשל דלות התקשורת הלוויינית בין ארגנטינה לבין מדינת ישראל.

כוחו של הבלוג במהימנות המחקר והכתיבה שלו. שקר אחד קטן וכל העסק מתמוטט. תפקידו של הבלוג לעסוק בתיעוד ההיסטוריה הטלוויזיונית – בארץ ובעולם ובביקורת טלוויזיה. הוא איננו מיועד לעסוק בהנהלת חשבונות. אני נמלא צער אם מישהו מפרש את העיסוק באמינות כ- כתיבת רכילות. בשבת של 2 בחודש מאי של שנת 1998 שידר יורם ארבל ישיר בערוץ 2 מאצטדיון קריית אליעזר בחיפה את המשחק המכריע הפועל בית שאן נגד בית"ר ירושלים. יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון וראה מקרוב את המתרחש על כר הדשא לא הבחין בשערוריית "משחק השרוכים". חלק משחקני הפועל בית שאן עשו הכל לאל ידם כדי להקל את מלאכת הניצחון על בית"ר ירושלים כדי שהיא תזכה באליפות המדינה ולא הפועל ת"א. כולם ראו את זה אבל יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מיטבית על הנעשה בזירת ההתמודדות המשיך לשדר ישיר את משחק הנפל המכור הזה כאילו מדובר במאבק ספורטיבי טהור. העורך ומפיק השידור הישיר ההוא בערוץ 1 האחראים הישירים על הפקת תוצרתו של יורם ארבל לא הדיחו אותו בו מייד מכֵּס השַדָּר. מערכת ערוץ 2 החלטוריסטית עצמה עיניים ומעלה בתפקיד העיתונאי ולא לא סילקה אותו מעמדת השידור בקריית אליעזר. אילו עמדה לרשות ערוץ 2 בשבת ההיא של 2 במאי 1998 מערכת עיתונאית רצינית בעלת אינטגריטי ודיגניטי היא הייתה מעיפה לא רק את יורם ארבל קיבינימט (וגם את הפרשן שלו שדומני כי היה זה כדורגל העבר המפורסם ששיחק פעם בקבוצת ליוורפול הבריטית אבי כהן ז"ל) אלא גם את אותם העורך והמפיק ההוא מתפקידם רב האחריות, כעונש על כך שלא אזרו אומץ ולא העיפו את יורם ארבל בו במקום מהמיקרופון. ארבעתם העורך והמפיק והשדר והפרשן שלו נותרו במקומם. השידור הישיר ההוא ב-2 בחודש מאי של שנת 1998 בחיפה, הפועל בית שאן – בית"ר ירושלים 3:2 היה סחבה עיתונאית. סמרטוטיה (!).

אני מבקש לקחת אתכם למסע כדורגל אחר וארוך שהתנהל 20 שנים קודם לכן במונדיאל ארגנטינה 1978 ב- בואנוס איירס הרחוקה. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו למרות הקשיים הטכנולוגיים להצלחה סנסציונית. פעילות מערכת השידורים הלוויינית בין בואנוס איירס לירושלים הייתה דלה ומוגבלת, ורצופת קשיים רבים. הייתי צריך להרגיע כל הזמן מבואנוס איירס את מנהל הטלוויזיה שלי ארנון צוקרמן בירושלים שהיה מוטרד כל העת כמוני. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (רבבה) עמודים וקרוי "הפקות חובקות ארץ ועולם". ציבור משלם האגרה איננו מבין כהוא זה את הקשיים הטכנולוגיים שליוו את הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978. אך זה גם לא תפקידו כשם שאינו מבין דבר בתעשיית המזון. הוא לוחץ על השָלָט ורוצה לקבל את התמונה שלו כפי שהוא משלם בסופרמרקט ורוצה לקבל את גבינת הקוֹטֶג'. תהליכי ההפקה אינם מעניינים אותו. המשחקים החשובים באמת בשלב הראשון והשני של אליפות ארגנטינה 1978 שודרו ישיר והועברו בשלמותם ארצה. ככל שחלפו הימים הפכה ההצלחה לרוטינה אך היה צריך לפקוח עין כדי לשַמֵר אותה. עמדתי על המשמר. בתקופה של 35 ימי ההפקה יישנתי מעט מאוד אולי שעתיים – שלוש בלילה. הייתי מאוד מוטרד ומלא חששות. השידורים צלחו אומנם למרות המהמורות אך הדירו שינה מעיניי. לך תדע אפוא תיכשל והיכן תיפול. הטכנולוגיה הטלוויזיונית הבינלאומית הייתה עדיין בימים ההם מדע לא מאובטח. מדע מזהיר אך ערש פוטנציאלי של כישלונות.

בבוקרו של יום רביעי – 21 ביוני 1978 העירני צלצול טלפון בחדרי במלון "PLAZA" בבואנוס איירס. הספקתי לישון באותו לילה מאכסימום שעתיים, אולי פחות. על הקַו היה יורם ארבל. הוא דיבר משדה התעופה של בואנוס איירס, וכה שח לי : "יואש אלרואי אומרים לי שערפל סמיך עוטה את רוסאריו והטיסות לשם בוטלו". השבתי לו מנומנם : "או. קיי. יורם ומה אתה אם כך מתכוון לעשות ?". להפתעתי הרבה השיב לי השַדָּר שזה היה המונדיאל הראשון בחייו תשובה פוחזת חסרת בושה, ונטולת כבוד מקצועי ויושרה מקצועית ואמר בגילוי לב ללא כחל ושרק : "יואש תשמע , אני מתכוון לוותר על הטיסה לרוסאריו", והוסיף , "אני מציע שאשדר את המשחק המיועד בשלב חצי הגמר של המונדיאל ארגנטינה נגד פֶּרוּ Off Tube ממשרד ההפקה והשידורים שלך בפיגורואה אלקורטה". הייתי ישנוני במקצת ושפשפתי את עיניי אך צלול מספיק כדי לא להאמין למשמע אוזניי. חשבתי בתחילה שאינני שומע טוב. אבל שמעתי היטב. עכשיו כבר הייתי עֵר לגמרי. "תשמע חוצפן קטן", אמרתי לו בכעס, "לא הטסתי אותך מישראל והבאתי אותך לארגנטינה כדי לשָדֵר Off tube משחק כדורגל מהמוניטור במשרד ההפקה בבואנוס איירס. אני מצפה ממך להיות דבק במשימת השידור הישיר שלך. זהו הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כאן. זוהי משימתך הבלבדית להחזיק את המיקרופון ולשָדֵר לצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. מוזמנת לך עמדת שידור באִצטדיון ברוסריו. מוזמנים לך ולבני עורי (איש מחלקת הספורט שהגיע לארגנטינה בכוחות עצמו ושימש עוזר שדר של יורם ארבל ודן שילון) כרטיסי טיסה הלוך ושוב מבואנוס איירס לרוסריו. אם אין טיסות יש רכבות. אתה מצויד במספיק כסף מההפקה כדי לממן את הוצאות התחבורה האלה", והוספתי בו במקום, "יורם ארבל יש לך שתי ברירות, לשדר מעמדת השידור שלנו המוזמנת עבורך ב- אצטדיון ברוסאריו, ו/או תמצא את עצמך מודח מכאן ומייד, ואני מעלה אותך על המטוס הראשון הממריא מבואנוס איירס לישראל". מעולם לא שמעתי על עצלנות מחורבנת שכזאת, בה השַדָּר שהפך אח"כ להיות השַדָּר הלאומי מעדיף בשל עֲרָפֶל וכמה טיפות גשם להסתתר ולהסתגר במשרד ההפקה שלי בבואנוס איירס ולשדר משחק כדורגל בגביע העולם Off Tube מהמוניטורים במשרד על פני הימצאותו בשטח, בעמדת השידור האותנטית באצטדיון. כבר אז ידעתי שהאיש איננו עיתונאי ונעדר את אחת התכונות החשובות של כל בן אנוש להיות דבק במשימה ובתפקידו במסגרת עבודתו בקבוצה. והבנתי עוד דבר. מדובר בחייל בעל קול באריטון אומנם, אולם אין מנוס ו- לא תהיה לי ברירה אלא להניח עליו מעכשיו זכוכית מגדלת. יורם ארבל הוא חייל במערכת שלך. הוא רואה את החיים מנקודת מבט פרטית מפונקת של מי שהיה בעת שירותו הצבאי הג'ובניקי חלק מהזמן נהג אישי של קצינת ח"ן ראשית. האחריות הראשית והענקית של הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית המרוחקת המורכבת והמסובכת הזאת בבואנוס איירס אודות ובעת מונדיאל ארגנטינה 1978, לרבות התקשורת הלוויינית הבינלאומית המוגבלת, הסבוכה, והבעייתית שלה הייתה מונחת על כתפיי בלבד. לא הייתי רשאי לחלוק אותה עם איש. לבטח לא עם יורם ארבל.

טקסט מסמך : זהו תרשים השידור הלווייני המקורי שהכנתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן ב- 1978. הוא נלקח מספר השידורים / פקודת המבצע של מונדיאל ארגנטינה 78'. הספר שנכתב כפקודת מבצע צבאית שרד את מאורעות הזמן . הבעיה הראשית שלנו הייתה נעוצה בעובדה ש- EBU (איגוד השידור האירופי) החליט מראש להעביר את כל השידורים מארגנטינה לאירופה באמצעות לוויין המייג'ור האטלנטי (A4AF – 2) כאשר לתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה לא היה קשר אִתּוֹ. מפני שלא היינו מחוברים כלל ל- לוויין הזה נאלצנו להשתמש בלוויין ה- Primary האטלנטי (A4AF – 1) שימוש Unilateral. לרוע המזל הלוויין הזה היה תפוש ע"י מגזין החדשות הדו יומי, ה- SIN, שנשלח מפורטוגל בבוקר ובערב למרכז OTI במכסיקו סיטי כדי שמשָם ינותב רשתות הטלוויזיה של מדינות מרכז ודרום אמריקה. (מתוך ספר השידור/פקודת המבצע כפי שתכננתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל – ארגנטינה 1978). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : קיץ 1978. מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 78'. זהו הפתרון הטכנולוגי והתרשים המקורי שלי כפי שהצבתי אותו על מפת תקשורת הלוויינים בין בואנוס איירס לירושלים בחודשים מאי ויוני של שנת 1978. השרטוט הזה הועבר לידיעתו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סיגנל השידורים הלווייני של כל המשחקים הגיע מתחנת הקרקע הלוויינית הארגנטינית ב- באלקארסה הבנויה במישור מאר דל פלטה לתחנת הקרקע שלנו במישור עמק האלה הסמוכה לירושלים בשלושת שיטות השידור הטלוויזיונית הבינלאומיות של הימים ההם Pal , Secam , ו- NTSC , אבל בסופו של דבר הוא הגיע. זה היה הרע במיעוטו. הייתי מסוגל עכשיו להעביר לירושלים את כל 21 המשחקים המתוכננים לשידורים ישירים עם קולותיהם של דן שילון ויורם ארבל. (השרטוט מתוך ספר השידור/ פקודת המבצע כפי שתכננתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹרָם אַרְבֵּל ובֵּנִי עוֹרִי הגיעו לרוֹסַארְיוֹ בסופו של דבר במועד. בדרכו לשם הוא הֵפֶר ללא ידיעתי את הוראת קב"ט שגרירות ישראל בבואנוס איירס החשובה ביותר שניתנה לצִוותי השידור שלנו שם, "לעולם אל תתחברו לאנשים שאינכם מכירים, ולעולם אל תיסעו בטרמפים". לא ייאמן…? ייאמן ! יורם ארבל ובני עורי שנשאו על צווארם את תגי ה- Accreditations של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נענו בחפץ לב להצעה של שני עיתונאים ארגנטיניים מקומיים שאותם לא הכירו, ושהציעו להם טרמפ לרוסריו. הנסיעה לרוסריו נמשכה כמה שעות אך יורם ארבל ובני עורי הגיעו בזמן לעמדת השידור שלנו באִצטדיון. מדהים : "עֲרָפֶל וכמה טיפות גשם", משמשים תירוץ לשַדָּר המפונק שלי להישאר במקומו כדי לשָדֵר בשיטת Off Tube מהמוניטור במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב- בואנוס איירס משחק כדורגל הנערך ברוסאריו. במקום לשאוף בכל מחיר לעשות זאת מעמדת שידור שלנו באִצטדיון, חלום של כל שַדָּר טלוויזיה באשר הוא, מעדיף יורם ארבל ללא בושה להיות שדר Off tube. הייתי מופתע מאוד מרמת הפינוק של יורם ארבל. וותרנותו, אופיו החלש, חוסר דבקותו במטרה ובמשימת השידור שלו, היעדר המרכיב העיתונאי בדמותו כשדר – עיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הנכונות שלוֹ להיכנע ולהתפשר על בינוניות, הדליקו לי לפתע אורות אדומים. הוא לפתע הצטייר כילד קטן ומפונק חלש אופי שזקוק לגננת. עיקרון ההִצמדות למשימה בכל תנאי היה מהות ושורש ההבדל בינינו. אולי בגלל שאני הייתי לוחם ו-קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" והוא היה בשירותו הצבאי זמר בלהקה צבאית (להקת הנח"ל) ושימש גם כנהג בוסית לעת מצֹא של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל. אבל צריך לומר עוד משהו נוסף. לזכותו. יורם ארבל היה שַדָּר כדורגל מזהיר. פנומן. אהבתי אותו עד למאוד ותמיד סלחתי לו על כל "חטאיו". הוא היה אב טיפוס של שַדָּר טלוויזיה דָגוּל שזקוק לתשומת לב ולטיפוח מרביים מטעם ההפקה והמערכת. אולי בצדק. שַדָּר כה מוכשר כמותו נולד כנראה פעם בדוֹר. אולי פעם בשני דורות.

טקסט תמונה : יוני 1978. העיתונאי והתחקירן בני עורי במונדיאל ארגנטינה 1978. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום רביעי – 21 ביוני 1978, היה יום שידורים גדול, מוצלח, ומשגשג בטלוויזיה הישראלית הציבורית. גם ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חשב כך וצלצל אלי מירושלים לבואנוס איירס כדי להודות לי. חשתי את פעמי הסיום של ההפקה הבינלאומית המרוחקת הזאת. הייתי הרוס מגעגועים לרעייתי ושלושת ילדיי הקטנים. אמרתי בשיחת טלפון למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן : "ההפקה המורכבת מתקרבת לקיצה. נותרו שני משחקים אחרונים לשידור ישיר. המשחק על המקום ה- 3 ומשחק הגמר". באותו יום שידרנו ישיר את שני המשחקים המכריעים במחזור האחרון של הסיבוב השני בטורניר דן שילון שידר מבואנוס איירס בשמונה בערב את ניצחונה של הולנד על איטליה 1:2 בבית A. במקביל למשחק הזה שלחנו לירושלים את סיגנל השידור של ניצחונה של אוסטריה באותו הבית על נבחרת מערב גרמניה 2:3. איש לא ישכח את הבעיטה המדהימה ההיא של השחקן ההולנדי הָארִי הָאן שהכניעה את השוער האיטלקי דִינוֹ זוֹף ממרחק של 28 מטר. השער העלה את הולנד למשחק הגמר בפעם השנייה ברציפות (גם ללא יוהאן קרויף שכלל לא נטל חלק בטורניר ארגנטינה 1978). באותו לילה בחצוֹת שידר יורם ארבל ישיר מרוסאריו את המשחק ארגנטינה – פרו 0:6 בבית B (ארגנטינה הייתה זקוקה לניצחון בהפרש של ארבעה שערים). במחצית הייתה התוצאה 0:2. חצי שעה קודם לכן הסתיים המשחק הראשון בבית B בו ניצחה ברזיל את פולין 1:3. הצופים יכלו לצפות בקטעים הנבחרים של המשחק הזה לפני תחילת השידור הישיר של המשחק ארגנטינה – פֶּרוּ. מַרְיוֹ קֶמְפֶּס ולֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה הבקיעו כל אחד צמד שערים. אלברטו טארנטיני ורנה האוסמאן כבשו כל אחד שער. השער השישי הובקע בדקה ה- 72, כך שלארגנטינה נותר מספיק זמן אפילו כדי להגדיל את התוצאה באם הנסיבות היו מחייבות זאת.

הוועדה המארגנת הארגנטינית שיבצה את המשחק ברזיל – פולין ביום רביעי 21 ביוני 1978 בקורדובה לארבע ארבעים וחמש אחה"צ שעון ארגנטינה, ואת משחקה של ארגנטינה – פֶּרוּ לשבע ורבע בעֶרֶב על פי השעון המקומי . כשעלתה ארגנטינה לכר הדשא ברוֹסָארְיוֹ ידענו כולנו ברוֹסָארְיוֹ וגם בירושלים שארגנטינה חייבת לנצח את פֶּרוּ בהפרש של לפחות ארבעה שערים כדי להעפיל למשחק הגמר . גם ארגנטינה כמובן ידעה זאת. תבוסת פֶּרוּ בהפרש שערים סנסציוני הולידה חרושת של רכילויות. נפוצו אז שמועות רבות סביב אי חוקיות המשחק הזה ותוצאת הסיום הבלתי סבירה. אחת מהן סיפרה שהתאחדות הכדורגל הארגנטינית בסיועו של שליט המדינה וראש החונטה הצבאית הגנרל חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה שילמה להתאחדות הפרואנית שוחד בגובה של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר תמורת נזיד העדשים. הוכחות לא נמצאו. ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) למדה אז לקח מַר וחשוב באִרגון מפעלים. מעכשיו שני המשחקים במחזור האחרון בשלב המוקדם בכל בית ובית ישוחקו ויתקיימו תמיד במקביל באותן השעות. במוצ"ש בשמונה בערב – 24 ביוני 1978, שידר יורם ארבל מאצטדיון "ריבר פלייט" את המשחק על המקום השלישי בין נבחרות ברזיל ואיטליה. ברזיל ניצחה 1:2 משערים של דִירְסֵיאוּ ו- נֶלִינְיוֹ. אם אתם פוגשים במקרה היום את יורם ארבל, שאלו אותו אם הוא זוכר את השער של נֶלִינְיוֹ. נִלִינְיוֹ היה מגן ימני בנבחרת ברזיל בעל כושר גופני נדיר. הוא כל הזמן סייע לשורת החלוצים ותקף מהאגף הימני. לפתע באחת ההתקפות בעט מצד ימין בחלק החיצוני של נעל ימין בעיטת תותח מסובבת לכיוון שער פולין. הכדור נע מהר מאוד במסלול מטעה ומפתיע בלתי צפוי משמאל לימין, האופייני לבעיטות מסובבות, והכניע את דִינוֹ זוֹף. "…ש ע ר נֶ לִ י נְ י וֹ…", זעק יורם ארבל, כשהוא לא מאמין למראה עיניו. זה היה אחד השערים היפים מן ההיבט האווירודינאמי שהובקעו בטורניר. אומנות של ממש. מלאכת מחשבת ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

משחק הגמר שהתקיים ביום ראשון – 25 ביוני 1978, ביו נבחרות ארגנטינה והולנד באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בשעה שלוש אחה"צ שעון ארגנטינה ושמונה בערב שעון ישראל, גרם לעוֹצֶר בשלוש מדינות. בארגנטינה, הולנד, ובישראל. הבכורה נשמרה לשדר המוביל מר דָן שִילוֹן. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC הציבה מספר שיא של 8 (שמונה) מצלמות באִצטדיון המלא עד אפס מקום. טביעת האצבעות של הבימאי הגרמני הורסט זייפארט הורגשה בכל שוֹט ושוֹט של הצילומים. הורסט זייפארט (Horst Seifart) שימש כבימאי ראשי של אולימפיאדת מינכן ואחד מאנשי הטלוויזיה הבולטים והמוערכים באירופה. הוא היה האיש שערך לבימאים והצלמים הארגנטיניים השתלמות מקצועית מיוחדת. איך אפשר לשכוח את הצילומים המרגשים בהם נראים מקרוב ומרחוק 100000 (מאה אֶלֶף) צופים ב- "רִיבֶר פְּלֵיְיט", משליכים משמחה לאוויר מאות מיליוני פתיתי נייר. המצלמה החמישית במערך המצלמות הארגנטיני צילמה את החיזיון היפה ב- Close up. דָן שִילוֹן היה המום ושאג למיקרופון טרם בעיטת הפתיחה, "תעשיית הנייר של ארגנטינה עובדת שעות נוספות". זה היה מראה טלוויזיוני לא שגרתי. העימות בין נבחרות ארגנטינה והולנד במשחק הגמר הוליד התעניינות גדולה מאוד בעולם וגם בישראל. רבים זכרו כי הייתה זאת הולנד שהביסה את ארגנטינה 0:4 ארבע שנים קודם לכן במשחקי הסיבוב השני של מונדיאל מערב גרמניה בגלזנקירשן ב- 26 ביוני 1974. יוֹהָאן קְרוֹיְף הבקיע אז שני שערים. יוֹהָאן רֶפּ ורוּדִי קְרוֹל הוסיפו כל אחד שער. מההרכב הניגַף ההוא של ארגנטינה נותרו בסגל של 1978 רק שלושה שחקנים : פִילְיוֹל, הָאוּסְמַן, ומָרְיוֹ קֶמְפֶּס. מאמן ארגנטינה סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי העלה לכר הדשא את ההרכב הקבוע שלה עם השוער אובאלדו מאטילדו פיליול (Fillol), חורחה מריו אולגואין, לואיס אדולפו גאלוואן, דניאל פאסארלה, אָלְבֶּרְטוֹ סֶזָאר טָארָאנְטִינִי, אוֹסְבַאלְדוֹ אָרְדִילֶס (הוחלף ע"י לארוסה בדקה ה- 66), אמריקו רובן גאייגו (Gallego), מָרְיוֹ קֶמְפֶּס, דָנִיאֵל בֶּרְטוֹנִי, לֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה (Luque), ורֶנֶה הָאוּסְמַאן (Houseman). שיחקו גם אוֹרטיז (החליף את הָאוּסְמַן בדקה ה- 75) ולָארוֹסָה (החליף את אָרְדִילֶס בדקה ה- 66). רודי מיכאלס הציב בהרכב את השוער יָאן יוּנְגְבְּלוֹד (Jan Jongbloed), פּוּרְטְוִוילְט (Poortvielt), רוּדִי קְרוֹל, בְּרָאנְדְטְס (Brandts), יָאנְסֶן (הוחלף ע"י סוּרְבִּיר בדקה ה- 72), יוֹהָאן נִיסְקֶנְס, הָארִי הָאן, וִוילִי וָואן דֶה קֶרְקוֹף, רֶנֶה וָואן דֶה קֶרְקוֹף, יוֹהָאן רֶפּ (הוחלף ע"י נָאנִינְחָה בדקה ה- 59), רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק. הרכב דומה לנבחרת ששיחקה במונדיאל 1974. חסרו שלושה שחקנים ביניהם השחקן הראשי וה- Team leader יוֹהָאן קְרוֹיְף הנודע ורב המוניטין, וגם וָואן הֶנֶחֶם, ורָיְיסְבֶּרְגֶן. שופט המשחק היה גונלה מאיטליה. התפתח משחק שווה כוחות. ארגנטינה הובילה 0:1 משער של מָרְיוֹ קֶמְפֶּס בדקה ה- 38. פּוּרְטְוִוילְט השווה בדקה ה- 81 ל- 1:1. רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק החמיץ שער בטוח שניות לסיום ושתי הנבחרות התייצבו להארכה. מריו קמפס הבקיע בדקה ה- 105 והעלה את קבוצתו ליתרון 1:2. דָנִיֵאל בֶּרְטוֹנִי קבע את התוצאה הסופית 1:3 בדקה ה- 115. הולנד הייתה יריבה שוות כוחות אך בשורות נבחרת ארגנטינה כיכֵב שחקן עודף. הקהל הארגנטיני המדהים היה השחקן ה- 12 של נבחרתו.

נשיא ארגנטינה הדיקטטור העָרִיץ חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה (Jorje Rafael Videla) העניק זה מכבר את גביע העולם לקפטן ארגנטינה דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה ודָן שִילוֹן החזיר את השידור הביתה . לפתע חשתי הקלה עצומה. הסתיימה הפקה מורכבת ומפותלת. רק מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי ידעו בדיעבד באיזה דרך חתחתים רבת מהמורות צעדתי.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. נבחרת ארגנטינה עולה על כר הדשא. "תעשיית הנייר של ארגנטינה עובדת שעות נוספות", זעק שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון למיקרופון בעמדת השידור שלו באצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC).

אז לא ידענו עד להיכן הגיעו גבולות העריצות והאכזריות של החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה באותן השנים בראשה ניצב הגנרל חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה. בכתבת הטלוויזיה היחידה שדן שילון עשה בבואנוס איירס אודות האליפות בעבור "יומן השבוע", הוא לא הזכיר ולוּ במילה אחת את סוגיית העריצות הצבאית שהייתה מנת חלקה של מדינת הכדורגל הארגנטינית. הוא פשוט לא ידע דבר על כך. זמן רב אח"כ נודע לנו ששליטי ארגנטינה הקימו מחנות ריכוז מוסווים ורצחו עשרות אלפים אזרחים מתנגדי המשטר והעלימו את גופותיהם . ביניהם יהודים רבים. סוכנויות הידיעות דיווחו לעולם כי הַחוּנְטָה הצבאית האכזרית זורקת ממטוסים אנשים שהמשטר חושב שהם מסכנים את יציבותו. אזרחי ארגנטינה ספגו מכה אנושה מידיו של חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה האיש שהעניק בשידור ישיר על כר הדשא באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֶיְיט" את גביע העולם בכדורגל לנבחרי הכדורגל של ארצו.

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 ביוני 1978. אצטדיון "ריבר פלייט" בבאונוס איירס. תמונת הסיום של מונדיאל ארגנטינה 1978. שחקני נבחרת ארגנטינה מנשקים את גביע העולם בו זכו לפני דקות ספורות. שליט המדינה חורחה רפאל ווידלה העניק את הגביע לקפטן דניאל פאסארלה. הכדורגל בארגנטינה הוא סוג של דת. החונטה הצבאית בראשות גנרל חורחה רפאל ווידלה ניצלה את דת הכדורגל כדי להגביר את הפופולאריות שלה בקרב אזרחי המדינה. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתקופת הניווט, ההפקה, והניהול שלי ב- IBC בבואינוס איירס את הפקת השידורים הישירים במונדיאל ארגנטינה 1978, שתיתי עשרים כוסות קפה שחור ביממה ועישנתי מידֵי יום שלוש קופסאות סיגריות "100 BROADWAY" שהבאתי עמי מהארץ בעלות דגם שלסיגריות ארוכות, והיו חביבות גם על אלכס גלעדי. מצאתי עניין ועונג בתחביב העישון שלי. דאגתי להרעיל את גופי ביודעין. בתום שידור המשחק האחרון, יצאנו יאיר שרף ז"ל ואנוכי מידי ערב לסעוֹד את ליבנו בפיצרייה "ROMA" הנפלאה ש- שכנה בלֵב הבירה הארגנטינית. מעולם לא אכלתי פיצה ענקית (All Dressed) כל כך טעימה כפי שאכלתי אז בבואנוס איירס. זה היה המזון היחיד שדחפתי לפי פעם ביממה חוץ מהסיגריות והקפה.

טקסט תמונה : שהיתי בבירת ארגנטינה כ- 40 יום. עישנתי 60 סיגריות ושתיתי 20 ספלי קפה שחור ביממה. מזוני היה פיצה ארגנטינה אחת נפלאה בפיצרייה "ROMA" בבואנוס איירס. הייתה קיימת קורלציה מלאה בין גודל האחריות שהייתה מוטלת עלי כעורך ומפיק ראשי לבין כמות הניקוטין שהכנסתי לגופי ביודעין. אהבתי אהבה רבה את בואנוס איירס היפהפייה. שמעתי שם ללא סוף את הקריאות של בנות ארגנטינה ב- IBC בפיגוארואה אלקורטה, "Yoash, Yo Te Quiero". אבל זה לא היה חשוב. בואנוס איירס וארגנטינה היפהפייה הבלתי נשכחת קיבלו אותי בסבר פנים יפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הודיתי מעמדת הפיקוד של ב- IBC בפיגורואה אלקורטה בבואנוס איירס לדן שילון והטכנאי מוריס ברוך בעמדת השידור בריבר פלייט ולרמי ווייץ באולפן בירושלים "וסגרתי" את השידור האחרון מארגנטינה. לקחתי את הרכב הצמוד של ההפקה ממגרש החנייה בפיגורואה אלקורטה, כדי לחזור למלון בסַן מרטין יחד עם הטכנאי יאיר שרף, אך הדבר היה בלתי אפשרי. רחובות בואנוס איירס כבר היו "פקוקים", עמוסים לעייפה, וחסומים בעשרות רבות של אלפי אולי מאות כלי רכב צופרים משמחה. מאות אלפים יצאו לרחובות הבירה שיכורי ניצחון ומלאי גאווה. השארנו את אוטו ההפקה שלנו בפיגורואה אלקורטה וצעדנו רגלית כחמישה אולי שישה ק"מ למלון שלנו בסַן מרטין. צריך להבין שהכדורגל בארגנטינה משול לדת, וזכייתה הראשונה בגביע העולם על אדמתה, גרמה לתחושת אושר עצומה בקרב העם. ממש כמו בתל אביב לאחר זכייתה של מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל ב- 1977. כמויות אדירות של כלי רכב כבר הציפו את רחובות הבירה. מיליוני ארגנטיניים יצאו מבתיהם בבואנוס איירס לרחובות וכיכרות העיר היפהפייה. הם ביטאו את תחושות הניצחון שלהם בתופים, מחולות, ומצִלתיים. וגם באמצעות סירים, מחבתות, מצקות, ותרוודים. צפירות שמחה קצובות של המכוניות הרבות מילאו את חלל האוויר. ההמונים בבואנוס איירס ממש יצאו מדעתם מרוב שמחה והתרגשות. אין כמו הפעם הראשונה. לממשלת ארגנטינה בראשות נשיאה חורחה רפאל ווידלה היה במה "להתפאר". מדינתו הוכתרה לראשונה בתולדותיה בתואר הנכסף – אלופת העולם בכדורגל.

על תקן של תייר מזדמן לחודש וחצי לא הייתי מודע לפשעים נגד האנושות שמבצע השלטון של החונטה הצבאית בראשותו של הגנרל חורחה רפאל ווידלה נגד אזרחי ארצו. עכשיו כשאני חוקר וכותב את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אני נזכר שבעת שהותי ב- IBC בפיגוארואה אלקורטה, צפיתי במקרה באחד הימים בריאיון שערכה עִמו רשת הטלוויזיה האנגלית ה-BBC ושודר במעגל סגור במרכז השידורים. הרוֹדָן הארגנטיני תקף במילים חריפות ביותר את שליט קובה מר פידל קאסטרו והזהיר אותו בצורה בוטה ותקיפה מייבוא המהפכה הקומוניסטית לדרום אמריקה בדרכים האלימות והלא כשרות של ארנסטו צ'ה גווארה, והוסיף, "גם אני יודע לעסוק באמצעים נבזיים ומלוכלכים נגד יריבי ארגנטינה אם נדרש לעשות זאת". הייתי עֵד להופעתו הטלוויזיונית הקשוחה הזאת של נשיא ארגנטינה. הוא הדגיש במהלך הריאיון כמה פעמים, "שהוא מכיר היטב את שיטות העבודה של פידל קסטרו ולא יהסס להשתמש באותן השיטות נגד מתנגדיו". פניו של חורחה רפאל ווידלה היו חתומים ורציניים במהלך הריאיון. הוא לא חייך אפילו פעם אחת. צבע שיערו היה שחור מבריק ומסורק לאחור. את שפתו העליונה קישט שפם. הוא לבש חליפה אפורה. מעבר לריאיון הקוֹדֵר והמאיים לא מצאתי אווירה דומה ברחובות. החיים בארגנטינה מנקודת מבטי בת חמשת השבועות נראו סבירים לחלוטין, והתושבים שמחים בחלקם. בצמתי הרחובות השונים ניצבו מעת לעת חיילים, משטרה ורכבים משִוריינים, אך לא זיהיתי בעיר הבירה שום הפגנות או אווירת אנטי ממסדית. יתרה מזאת. רחובות האזור היוקרתי של סַאן מרטין ובראשם פְלוֹרִידָה ו- לָאוָואזֶ'ה שקקו חיים עשרים וארבע שעות ביממה. המסעדות, חנויות ההנעלה וההלבשה, בתי עסק יוקרתיים ובתי הקולנוע אירחו סועדים וקונים בשתיים לפנות בוקר, כאילו הייתה השעה עכשיו בצהריי היום.רחובות ברודווי ושדרות מנהטן רדומים בשעות כאלה לעומת בואנוס איירס ההומה והיפהפייה. תושבי העיר באזור היוקרתי הזה של בואנוס איירס לא היו בלחץ ולא התנהגו כאילו הם שרויים תחת שלטון צבאי.

במהלך האליפות ביקרנו במועדון הקהילה היהודית "הִיבְּרָאיְיקָה" בבירה. התוודענו ליהדות ארגנטינה שהיא יהדות חמה שאין שנייה לה אולי בתפוצות. הציונות האמיתית מתגלמת ביהודי ארגנטינה שצררו את מיטלטליהם בכל השנים האלו ועלו לישראל כדי לבנות עמנו את ביתם לעַד . אני מכיר רבים מהקהילה היקרה הזאת. אחת מהן היא הגרפיקאית גב' וֶורוֹנִיקָה רָבּוֹטְנִיקוֹף ששימשה כעשר שנים כגרפיקאית צמודה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בערב הזכייה בגביע המונדיאל הגיעה נבחרת ארגנטינה על שלל כוכביה עם מאמנה הצעיר בן ה- 35 סזאר לואיס מנוטי למלון פלאזה שלנו בסַאן מַרְטִין בו התגוררנו. במלון היוקרתי הייתה גזוזטרא ענקית שהשקיפה על כיכר רחבת ידיים, שם המתינו להם כבר כחצי מיליון בני אדם. מראה מוכר שהזכיר לי את קבלת הפנים שהמתינה למכבי ת"א באפריל 1977 בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין היום) בתל אביב, לאחר זכייתה הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. בדרכם לגזוזטרה הם חלפו על פני כולם, טָארָאנְטִינִי הארגנטיני המתולתל יפה התואר, הקפטן דָנִיֵאל פָּאסָארֶלָה, מָארְיוֹ קֶמְפֶּס כובש השערים המוכשר, דָנִיאֵל בֶּרְטוֹנִי, אוֹסְבַאלְדוֹ אָרְדִילֶס, לֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה המשופם, גָאיֶיגוֹ, גָאלְוָואן, אוֹלְגִין, אוֹרְטִיז, השוער פִילְיוֹל, ובראשם המאמן סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי בעל השיער הארוך והעיניים היוקדות שנראה כשחקן קולנוע . יהודים ארגנטינים בני בואנוס איירס סיפרו לי שבהרכב המופלא הזה נפקד מקומו של נער צעיר כבן 18 בעל כישרון ענק העונה לשֵם דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה מפני שנופה מהסגל ברגע האחרון ע"י סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי. הם הבטיחו לי שהצטרפותו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה מחדש לנבחרת ארגנטינה היא עניין של זמן ועתידה של ארגנטינה כמעצמת כדורגל עִמוֹ מובטח.

טקסט תמונה : סופר סטאר בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה (מימין) . מנשק עם חבריו גביע העולם לנוער. מפני שהיה נער החליט המאמן סזאר לואיס מנוטי לנפות אותו מהנבחרת הלאומית ב- 1978. "עתידו של הנער מובטח. יהיו לו בעתיד עוד הרבה הזדמנויות אחרות", השיב לעיתונאים הרבים לאחר ששאלו אותו מדוע הדיח מהסגל את גאון הכדורגל שלוֹ. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7).

את שמו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שמעתי כבר עם בואי לארגנטינה במרכז השידורים בפיגורואה אלקורטה. 7 ATC שידרה במעגל סגור כתבת אינפורמציה חדשותית בפילם שָחוֹר/לָבָן אודותיו, שם נראה דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הילד מקפיץ כדור בווירטואוזיות . מגזין הכדורגל המקומי "לה פיגארו" העריך שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה וארגנטינה ייהפכו בעתיד למעֵין "שידור חוזר" של סיפור ההצלחה המדהים של פֶּלֶה ונבחרת ברזיל. בעת קבלת הפנים ההמונית החמה שערכו מאות אלפים בכיכר סַן מרטין לגיבוריהם, יצא לִבּי דווקא אל נבחרת הולנד שהפסידה פעם שנייה ברציפות במשחק הגמר למדינה המארחת. במונדיאל 1974 הפסידה הולנד לגרמניה המערבית 1:2. את הנבחרת ההולנדית אימן המאמן האוסטרי ארנסט הָאפֶּל. המאמן הקודם רֵיְינוּס מִיכאֶלס שהוביל אותה למשחק הגמר במינכן ארבע שנים קודם לכן כבר לא היה בעניינים. גם יוֹהָאן קְרוֹיְיף האגדי כבר לא שיחק במדי הולנד, אבל שמונה משחקני 1974 נשארו בהרכב הנוכחי ושמרו על צביונה הייחודי של הנבחרת שלבשה חולצות כתומות ומכנסיים לבנים במשחק הגמר. וותיקי 1974 היו השוער יָאן יוּנְגְבְּלוֹד, רוּדִי קְרוֹל, וִוים סוּרְבּיר, יָאנְסֶן, הָארִי הָאן, יוֹהָאן נִיסְקֶנְס, ג'וני רֶפּ, ורוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק. השחקנים החדשים היו האחים רֶנֶה ו- וִוילִי וָואן דֶה קֶרְקוֹף , אָרְנִי בְּרָאנְדְטְס , ודִירְק נָאנִינחָה. בדקה ה- 90 של משחק הגמר במצב של 1:1 ממש בשניות הסיום, העניק רוּדִי קְרוֹל לרוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק הזדמנות ומצב אידיאלי לכיבוש שער ניצחון וזכייה בתהילת נצח, אך הכדור של רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק פגע מעשה שָטָן בקורת השער הארגנטיני ולא חדר פנימה. הולנד הייתה נבחרת נפלאה שלא הגיע לה להפסיד . בתקופת ההארכה נדמה היה שארגנטינה עייפה מאוד ולא תחזיק מעמד. אבל חיש מהר הוברר שהמנהיגות הכריזמטית של סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי והקהל הביתי החם העניקו לנבחרת ארגנטינה לפני תחילת ההארכה את מה שהרעיפו אָלְף רָאמְזִי והקהל באצטדיון "וומבלי" בלונדון על נבחרת אנגליה במשחק הגמר נגד גרמניה ב- 1966. משהו שהוא אקוויוולנטי לשיקוי אֵלִים ומרץ נעורים. בואנוס איירס, ארגנטינה, ועמה הם בלתי נשכחים. אתה רק לא מבין כיצד האנשים הנחמדים, האדיבים, ומאירי העיניים האלה מניבים במשך דורות פוליטיקה כה מסואבת ומושחתת.

שני המפקחים הטכניים יאיר שרף ז"ל (Audio) ומוריס ברוך יבד"ל (Video) עשו בארגנטינה עבודה מקצועית יוצאת מן הכלל. הידע המקצועי של שניהם אפשר להם לקרוא נכונה את תמונת המצב. הם איתרו והתגברו על תקלות שונות במהירות תוך גילוי יוזמה ראויה לציון . במסמך מסכם של מבצע שידורי ארגנטינה 78' שפורסם ע"י ה- EBU, הוברר לבסוף כי לטלוויזיה הישראלית הציבורית היה את מספר התקלות הנמוך ביותר בשידורים מבין כל רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שפקדו את פִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה. זקפתי את העובדה המשמחת הזאת ראשית דבר לזכותם של שני הטכנאים יאיר שרף ז"ל ומוריס ברוך שכרגיל היוו את פוליסת הביטוח של ההפקה. סיורי קדם ההפקה שלנו באִצטדיון רִיבֶר פְּלֶיְיט" עצמו, הכרת קופסת השידור ואמצעי התקשורת וההפקה לפרטי פרטים, הביקורים בצומת חיבורי קווי השידור של ENTEL ושל C.I.B.A. ופגישות עם צמרת התקשורת הארגנטינית , היו חשובים ביותר כדי להבין את פילוסופיית השידור הארגנטינית ואיך להתגבר על התקלות כשהן קורות , ומי הם אנשי הקשר הארגנטיניים שאמורים לסייע לנו בשעת צרה. תקלות קָרוּ, קוֹרוֹת, ויִקְרוּ – השאלה הגדולה היא באיזה מהירות אתה מגיב ופותר אותן. השתמשנו בשני קווי שידור 4W בלבד LV – 301 (קו שידור פרמננטי הפעיל לכל אורך תקופת המשחקים, עליו שילמה הטלוויזיה הישראלית 30000 (שלושים אלף) דולר דמי שימוש גלובאליים, וכן קו שידור 4W בינלאומי 302- OV (קו שידור על בסיס של שכירה ושימוש קונקרטי, עליו שילמנו על פי דקות השימוש בו, לצורכי שידור ותיאומים שונים בין מערכות בואנוס איירס וירושלים.

שני שדרי הכדורגל שנשלחו למונדיאל ארגנטינה 78', נחשבו אז לטובים ביותר בטלוויזיה הישראלית. העובדה הזאת הייתה מקובלת על אלכס גלעדי ועלי, אבל לא על דעתו של רפי גינת שראה את עצמו מועמד וודאִי לשליחות הזאת. משלא נשלח לארגנטינה עזב את מחלקת הספורט בטריקת דלת. שנים רבות לא סלח לאָלֶכְּס גִלְעָדִי על החלטתו זאת אותה ראה כעלבון אישי. ראה הספר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן". דָן שִילוֹן היה שַדָּר כדורגל וספורט הרבה יותר מנוסה מיורם ארבל. ללא השוואה בכלל. דָן שִילוֹן שידר את שני משחקי גמר גביעי העולם של המונדיאלים הקודמים, ב- 1970 במכסיקו בו הביסה ברזיל את איטליה 1:4 וב- 1974 במינכן בו ניצחה גרמניה המערבית את הולנד 1:2. למרות שנטש את מחלקת הספורט כבר ב- 1974 כדי להתמנות למנהל חטיבת החדשות ואח"כ ב- 1977 נשלח לשמש שליח הטלוויזיה הישראלית בניו יורק, ולא שידר כבר כדורגל מזה ארבע שנים, הטיל אלכס גלעדי על דן שילון להיות שַדָּר מוֹביל של משחקי המונדיאל בארגנטינה 78'. דָן שִילוֹן היה שַדָּר הספורט הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידר שלושה משחקי גמר רצופים של המונדיאלים מעמדות שידור באִצטדיונים השונים. הוא היה "חלוד" בתחילת השידורים באליפות העולם בארגנטינה 78'. ניכר שהיה לו קשה לחזור למיקרופון הספורט לאחר היעדרות ארוכה כל כך. אי אפשר להאשים אותו. גם למוחמד עלי היה קשה לשוּב לזירת האִגרוף לאחר היעדרות בת ארבע שנים. אט – אט נכנס למסלול השידור בארגנטינה אך מעולם לא הגיע לרמה הישנה הטובה שלו שאִפיינה אותו בימים עברו. דן שילון היה עיתונאי, מפיק, עורך, וגם שַדָּר ספורט מוכשר בעל פוטנציאל וגם בעל ניסיון אך נעדר כל פרקטיקה של שידור Play by play מאז מינויו למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בנובמבר 1974. שידורי גביע העולם של ארגנטינה 78' סימנו את שקיעתו של דָן שִילוֹן כשַדָּר ספורט ומאידך שימשו קו זינוק מטאורי ליוֹרָם אַרְבֵּל, שקנה שָם לראשונה את עולמו ואת המוניטין שלו.

יוֹרָם אַרְבֵּל חָב את הקריירה שלוֹ לאָלֶכְּס גִלְעָדִי. הפריצה הגדולה שלו התחוללה באמת במונדיאל ארגנטינה 1978, במקום שרפי גינת חשב שהיא תהיה שלו. כששאג בטבעיות רבה בקולו הנפלא במשחקים הרבים ששידר "שָ- עָ – ר !", ושוב "שָ – עָ – ר !", ידעו כולם שנולד שַדָּר כדורגל חדש. סגנון השידור המשוחרר והבלתי מכופתר של יורם ארבל, הרצוף בניסוחים בהירים, התלהבות גדולה והומור, היה משב רוח מרענן. השידור המשלהב שלו היווה ניגוד עצום ומפתיע לסגנון השידור הקפוא והסטרילי של דן שילון ואלכס גלעדי. סִגנונו של יורם ארבל היה כמעין סטירת לחי לפילוסופיית השידור הטלוויזיוני של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי. יוֹרָם אַרְבֶּל נסק כמטאור בשמי השידור וקָנָה את אמינותו הרבה גם בכִישרונו הבלתי רגיל להגות נכונה את אלפי השמות הלועזיים שנקרו לו בדרך המפותלת של השידור הישיר. הייתה לו אוזן מוסיקאלית רגישה מאוד לשפות . אלמלא בחר במיקרופון השידור, יכול היה בקלות להפוך לזמר מצליח. הוא היה מוכשר כשֵד בתחום הקריינות והשידור. המיקרופון אהב אותו . נדמה לי שגם המצלמה. יוֹרָם אַרְבֵּל שהיה השַדָּר המִשְנִי במונדיאל ארגנטינה 1978 האפיל לחלוטין על דָן שִילוֹן הבכיר ממנו, ששב לזירת השידור הבינלאומית לאחר היעדרות בת ארבע שנים. דן שילון היה פעם שַדָּר ספורט אהוּב בעל יכולת, שהוכיח את עצמו בעבר אך מעולם לא מיצה את כישרונו בתחום הזה. אולי מפני שהיה מוכשר בתחומי טלוויזיה נוספים. כישרונו נוּתב ותוּעל, אולי התפצל בכיוונים רבים מידי. הפקה, ניהול, עריכה, הגשה, תכנון, ומה לא, ובנוסף גם אחיזה במיקרופון השידור. לארגנטינה הגיע חלוּד. הוא שגה קשות בהגיית כמה שמות של שחקנים מפורסמים שהיו אלילים בישראל. את החלוץ המרכזי הארגנטיני רב המוניטין וכובש השערים הנודע של נבחרתו מָארְיוׁ קֶמפֶּס (Mario Kempes), כינה בשוגֵג בשידורים ישירים עתירי הצפייה כמָארִיוׁ קָאמְפָּאס. טעות פטאלית בהגיית שֵם שעלתה לו באובדן יוקרה. לרוע מזלו היא לא הייתה היחידה. הוא שגה לא רק בתחום הגיית השמות מפני שלא עסק בתחום מזה זמן רב. אמינותו כשדָּר כדורגל נפגעה. הקהילה הארגנטינית בישראל ממש בזה ולעגה לו. ולא רק היא. ירין קימור עלה פעם על קו ה- 4W וזעק לי מירושלים לארגנטינה, "…יואש אלרואי, תעיף את דן שילון החנטריש ותן את המשחקים שלוֹ ליורם ארבל…". את הזעקה שלוֹ שמעו בכל בואנוס איירס. אני חושב שהיא הגיעה גם לאוזניו של דן שילון עצמו.

פרשן הכדורגל לעת מצא יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל שישב ליד דן שילון פעמים רבות בעמדות השידור בארגנטינה, לא יכול היה להושיעו. בוודאי לא בענייני הגיית שמות בינלאומיים. יוסל'ה מירמוביץ ז"ל היה שחקן נבחרת ישראל ומכבי ת"א בכדורגל בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה הקודמת, ובשנות ה- 60 ההן גם מאמן נבחרת ישראל. הוא נחשב לידען גדול בכדורגל הבינלאומי אך מעולם לא היה פרשן טלוויזיה. הצבתי אותו בעמדת השידור שלנו במונדיאל 1978 כסייע שידור מפני שהיה היחיד מבין אנשי הכדורגל בישראל שהגיע לארגנטינה הרחוקה. דן שילון לא היה היחיד שטעה בהגיית שמות. רפי גינת שיבש עשרות פעמים בשידור ישיר בן שעתיים בחצי הגמר במונדיאל ספרד 1982 מבלי משים את שמה של יריבת גרמניה המערבית במשחק הזה, צָֹ רְ פַ ת . (במקום צָרפַת). למרות שהעירו לו על כך הוא התבלבל וחזר לסוּרוֹ שוב ושוב. אפילו נקדימון רוגֵל התקשר אלי לספרד והביע את מחאתו על העברית המשובשת של רָפִי גִינַת שַדָּר המשחק.

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. רפי גינת משדר מאצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. לידו קיצוני מימין, המפיק משנה שלי אורי לוי. זה היה המונדיאל הראשון והאחרון של שניהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם מאיר איינשטיין ז"ל שיבש בשידור ישיר באליפות העולם בא"ק בסביליה את שמו של אלוף העולם הצ'כי בקרב 10 תּוֹמַאס דְבוֹזָ'אק (Tomas Dvorak), כשכינה אותו בטעות על פי הכתוב באנגלית דְ ב וֹ רָ א ק. אילו התייעץ עם אחד השדרים הצ'כים שנכחו בשטח היה מגלה מייד שאומנם כותבים דבוֹראק אך מבטאים דבוז'אק. בדיוק כפי שהוגים את שמו של הקומפוזיטור הצ'כי הידוע אנטונין דבוז'אק.

כששבתי לירושלים מבואנוס איירס, גיליתי מכתבי צופים התוקפים את איכות שידוריו של דן שילון ומהללים את יורם ארבל. גם החלק הארי של אנשי מערכת הספורט וחטיבת החדשות אושש את מכתבי הציבור שקָטָל את דן שילון, ותמך נחרצות בדעה הדורשת להציב פיגורה חדשה במקומו בפסגת שידורי הספורט. זה היה מצב מוזר ובלתי צפוי, בו מצא את עצמו כוכב שידורי הספורט בהא הידיעה של סוף שנות ה- 60 ושנות ה- 70 של המאה הקודמת, ניצב מול חומת אנטגוניזם המוני שכזה. משפחת הטלוויזיה הגזימה בביקורתה. דן שילון לא היה עד כדי כך גרוע. נכון שהיה חַלוּד בתחילה אך הכישרון והמגע עם המיקרופון לא אבדו לו. חבל שלא ניתן היה לאמן אותו בזירת שידורי הכדורגל נגד יריבי אימון קלים יותר לפני שהוּטל למערכה האמיתית. כשאתה מאבד את אימון הציבור בעת שיבוש הגיית שמות מוכרים ופופולאריים, ניטלת ממך בהכרח אמינותך כשדר גם בצדדים והמאפיינים האחרים של השידור. נסים קיוויתי, יורם ארבל, ומאיר איינשטיין ז"ל, ומאוחר יותר גם אוּרי לֵוי ורָמִי וָוייץ, שיננו ימים כלֵילוֹת את שמות אלפי הכדורגלנים, האתלטים, הכדורסלנים, הטניסאים ושאר הספורטאים והספורטאיות שאותם הגו בהזדמנויות שונות בשידורי האולימפיאדות, אליפויות העולם ובמונדיאלים. לא תמיד בהצלחה . חלקם שילמו על כך במחיר באמינותם. מדינת ישראל היא מדינת מהגרים כמעט מכל קצוות תבל. אוזנם של צופי הטלוויזיה בארץ כרויות ורגישות להגיית שמות זרים. רוב הצופים מצפים מהשדרים והמגישים להגות את שמות הספורטאים בשפת המקור. למרבה הצער לא תמיד הדבר אפשרי. כששַדָּר הטניס הוגה את שמה של הטניסאית הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נָאבְרָאטִילוֹבָה, אוזנו של צופה בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמוצאו מצ'כוסלובקיה נדרכת באופן אוטומטי.

מהבחינה הזאת מצבם של השַדָּרים הישראליים הרבה יותר קשה בהשוואה לשדרי הספורט הבריטיים הפונים לקהל צופים ומאזינים הומוגני. אין ספק שהטוב מכולם בהגיית שמות בינלאומיים ללא כל השוואה עם השדרים האחרים היה יורם ארבל. השמות הלועזיים מכל הסוגים השפות, והארצות "התיישבו" לו היטב על לשונו. הוא הגה אותם ללא שום קושי עם הדגשים וההברות הנכונות. הדיקציה שלו הייתה מושלמת . מן ההיבט הזה הוא היה קריין גאון, למרות שמידי פעם פה ושם התלונן בשידורים הישירים ונתן לשומעיו להבין את הקושי של שָדָר צבר – ישראלי להגות כהלכה שמות לועזיים מכל העולם. פעם היה צריך לשָדֵר את השחקן הגרמני ממועדון הכדורגל של באיירן מינכן העונה לשֵם באסטיאן שוואיינשטאייגר, ושמח לבשר לצופיו שהשחקן הזה איננו נכלל בהרכב הקבוצה לפי שעה . חיים יבין "היֶקֶה" (מוצאו מגרמניה), נהג להתקשר בטלפון בכעס בשנות ה- 70 של המאה שעברה שוּב ושוּב לאלכס גלעדי (כתב לו בעניין הזה גם מכתבים) והתלונן על שיבוש שֵם קבוצת הכדורגל באיירן מינכן (Bayern Minchen). "השַדָּרִים שלכם אומרים כל הזמן "בַּאיְירֶן" (Bayren) במקום "בַּאיֶירְן" (Bayern), וזה פשוט לא נכון", רָטַן. חיים יבין לא היה היחיד שבא בתלונות. רבים בציבור הואילו לטלפן למחלקת הספורט כדי להעיר על תופעת שיבוש השמות. אחרים לא התעצלו ומצאו לנכון לכתוב מכתבים כדי לעזור, לתקן ולשפר את ההגייה. לרוע המזל הגיית שמות נכונה ומוחלטת בשפת המקור במדינת ההגירה שלנו, איננה תמיד אפשרית אך ייחדנו לה תמיד תשומת לה מרבית. היה ברור לכולנו שהגייה נכונה היא מרכיב חשוב באמינות שדרי הספורט. מגישה אחת שיבשה פעם "משחק השבת" את שם קבוצת הכדורגל האנגלית לִיוֶורְפּוּל (Liverpool) והגתה אותו "לִיבֶּרְפוּל" (Liberfool). היא שכחה לנקד את הטקסט שלה, ובגלל שלא הייתה בקיאה בחומר נפלה בפח. אמינותה כקריינית פרונטאלית של שידורי הספורט ירדה בבת אחת לשֶפֶל ועמה גם מהימנות ואמינות התוכנית.

הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים שלנו ב- מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה מורכבת ומסובכת מאוד בגלל תקשורת לוויינים בינלאומית מוגבלת ודלה בין בואינוס איירס הרחוקה לבין ירושלים. ההפקה הבינלאומית ההיא לפני 39 שנים בראשה ניצבתי בבואינוס איירס מטעמם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי, ומנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל היוותה מפנה דרמטי בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות, וגם הודות להופעתו המזהירה והבלתי צפויה של יורם ארבל. יורם ארבל הֵציב שָם בקוֹלוֹ הייחודי והתוסס, באינטליגנציית התיאור שלו ובהומור שבו היה מצויד, סטנדרטים חדשים בקצב שידור הדרמה. ב- 1978 בבואנוס איירס קבר יורם ארבל את קריירה שידור הספורט החלודה של דן שילון. כמעט בלתי אפשרי לשוב לזירת התמודדות כשאתה נעדר ממנה כל כך הרבה זמן. זה היה קשה למוּחמד עַלִי בזמנו לחזור לזירת האִגרוף לאחר תקופת היעדרות ארוכה, וזה היה קשה גם לדן שילון לשוב לזירת שידור הכדורגל בארגנטינה. ארבע שנות הֵיעדרות הן המון זמן. דן שילון היה פעם החונך שלי. זה היה ב- 1971. נכון שהוא לא היה בשיאו כשַדָּר ספורט בארגנטינה 1978 אבל הוא נשאר איש טלוויזיה אציל. אדם בעל אינטגריטי שלא מאבד את קור רוחו בשעת לחץ ולוקח את הדברים בפרופורציות המתאימות. הוא הותיר עלי רושם רב כאיש טלוויזיה וורסאטילי וממושמע גם במונדיאל ארגנטינה 1978. יורם ארבל היה השני בטלוויזיה הישראלית ששידר שלושה משחקי גמר רצופים בגביע העולם בכדורגל. יורם ארבל שידר מעמדות שידור בהיכלי הכדורגל את גמר המונדיאל של ספרד 1982 בו איטליה ניצחה את גרמניה המערבית 1:3, בגמר מונדיאל מכסיקו 86' שם ארגנטינה גברה על גרמניה מערבית 2:3, ובגמר גביע העולם – איטליה 1990 כשגרמניה ניצחה את ארגנטינה 0:1. מאיר איינשטיין היה השַדָּר השלישי בתולדות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנהנה מהזכות וההילה לשָדֵר שלושה משחקי גמר ברציפות : ב- 1994 שידר מאצטדיון ה- "Rose Bowl" בלוס אנג'לס את ניצחונה של ברזיל על איטליה בבעיטות הכרעה מ- 11מ' לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו אפס גם בתום ההארכה ו- 120 דקות. ב- 1998 שידר מאִצטדיון "סֵיְינְט דֶנִיס" בפאריס את ניצחונה הגדול של צרפת המארחת על ברזיל 0:3. אך את משחק הגמר האחרון שלוֹ בין נבחרות ברזיל וגרמניה שהתקיים ב- 30 ביוני 2002 ביוקוהאמה – יפן (הסתיים בתוצאה 0:3 לברזיל), היה שותף לדעתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל כי לא חייבים לשָמֵר את העיקרון העיתונאי של שידור מהשטח, ואפשר לעשות זאת גם באמצעות שידור Off Tube מסכן מן האולפן בירושלים.

עקב אכילס של מבצע שידורי ארגנטינה 1978 הייתה הפרשנות שנלוותה לשידורים הישירים של השדר המוביל דן שילון. יורם ארבל שידר לבד ותמיד ללא פרשן. יוסף "יוסל'ה" מירמוביץ איש מקסים מלא חֵן הוא ידען גדול בכדורגל אך איננו פרשן טלוויזיה טבעי. לא כל שחקן או מאמן כדורגל נולד עם הכישרון לתרגם את הידע המקצועי שלו לטובת מסך הטלוויזיה. הם מעטים. את יוסל'ה מרימוביץ' בן ה- 54 במונדיאל ארגנטינה 1978 מעולם לא אימנו להיות פרשן טלוויזיה אך הוא היה איש הכדורגל הישראלי היחיד שהגיע על חשבונו לארגנטינה הרחוקה. הוא היה ברירת מחדל שלי ובכורח הנסיבות הצבתי אותו בעמדת הפרשנות שלנו כדי לסייע לדן שילון, אך מה לוֹ ולמיקרופון ? יוסל'ה מרימוביץ' שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בעברו מאמן מוכשר נטל אליפויות עם כמה מקבוצות הפאר של הכדורגל הישראלי וכמאמן לאומי זכה עם נבחרת ישראל באליפות אסיה ב- 1964 שנערכה בתל אביב. למרות הצטיינותו זכה מפיו של דן שילון לתואר "צעֶכִישְטעֶר" (מבולבל – ביידיש). שילון סיפר לי פעם, "יוסל'ה מרימוביץ' נסע במכוניתו הפרטית עם שני שחקניו בני טבק ומאיר נמני למשחק אימון בקריית אליעזר בחיפה. בחדרה כבה המנוע והמאמן ביקש משני שחקניו לדחוף את האוטו כדי לסייע בהנעתו. האוטו קרטע אך לבסוף המנוע נדלק ומרימוביץ' המשיך בנסיעה כשהוא שוכח את טבק ונמני מאחור. שני השחקנים הצעירים לא התמהמהו ותפשו טרמפ אך הגיעו לחיפה כעוסים ונרגזים. כשראה אותם מרימוביץ' נזף בהם "מדוע איחרתם הרי המשחק עומד כבר להתחיל". יוסלה מירמוביץ' ז"ל היה אדם אהוב עד למאוד.

מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית היווה תמיד את החוליה החלשה בשידורים הישירים מאז מונדיאל מכסיקו 1970. הפרשנות הזאת לבשה ופשטה צורה עד להופעתו של אבי רצון אצלי היכן שהוא ב- 1990.

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 ביוני 1978. אצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס. משחק הגמר על גביע העולם בין נבחרות ארגנטינה והולנד . השדר דן שילון (מימין) והפרשן יוסל'ה מרימוביץ' משדרים ישיר מעמדת שידור באצטדיון את משחק הגמר לירושלים. יוסל'ה מרימוביץ היה ידען מופלג בכדורגל אך ישב כפרשן בעמדת השידור לא בשל ידענותו אלא מפני שהיה איש הכדורגל היחיד, מאמן או שחקן, שהגיע מישראל לארגנטינה. חטפתי אותו מייד. הוא היה אישיות גדולה, משכמו ומעלה, בסדר גודל של ארץ ישראל הישנה והטובה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת היותי בארגנטינה הזדמן לי פעמים רבות לשוחח עם הקולגות ועמיתי בתחנות השונות אודות "מוסד הפרשנות בספורט ותפקיד פרשן הכדורגל בטלוויזיה". רובם היו בדעה שרמת הפרשנים (הצמודים לשדרים) נופלת מרמת השידור Play by play של השדרים. דוגמא מצוינת הייתה בפיו של מפיק שידורי הרשת הצרפתית TF-1. הפרשן שלו היה שחקן העבר הדגול של קבוצת "ריימס" הצרפתית האגדית ונבחרת צרפת ז'יסט פונטיין, האיש כבש 13 שערים לזכות נבחרתו במשחקי המונדיאל של שוודיה 1958 והפך למלך השערים של טורנירי הגמר בכל הזמנים . מפיק הרשת הצרפתית טען שזִ'יסְט פוֹנְטֵיין בעל רגלי הזהב על כר הדשא איננו מצליח "לתרגם" את הידע שלוֹ בתחום לשפת הטלוויזיה. פיגורה כדורגל רבת מוניטין בצרפת ובעולם אך הדבר איננו מוצא את ביטויו בשידור.

מן המפורסמות הוא כי כל רשת שידור באשר היא מנסה להציב ליד מיקרופון הפרשנות שלה שחקני כדורגל מפורסמים או מאמנים יידועי שם. הצרפתים הביאו עמם ב- 1978 את ז'יסט פונטיין, ה- BBC צירף לצוות ארגנטינה 78' את בילי רייט (האגדי), אנחנו שידרנו מארגנטינה 78' עם יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל, והענקנו במה למרדכי שפיגלר באולפן בירושלים. במבט לאחור לא בטוח בכלל שהצבת שחקנים או מאמנים מפורסמים בעמדת הפרשנות היא apriori הפתרון האידיאלי. ניסיוני האישי לימד אותי כי גם לכלל הקדוש הזה יש יוצאים מהכלל. לא קיימת שום קורלציה מוכחת בין היותו של האיש שחקן או מאמן מצטיין בעברו, לבין יכולתו הקונקרטית לשמש פרשן במִדיה אלקטרונית מיידית. פרשנות הספורט בטלוויזיה או לצורך הדיון הזה פרשנות הכדורגל הקונקרטית, נתפשה לנצח ע"י המנכ"לים של רשות השידור כמותרות . אין טעות גדולה מזאת . פרשנות הספורט הנבונה היא חשובה כמו פרשנות פוליטית, מדינית , מוסיקאלית , תרבות , תיאטרון ותחומים אחרים נוספים. פרשנות ספורט חכמה היא מדע של ממש. יכולת ההתנסחות הקצרה, כשרון ההתמקדות, העברית התקנית, והתכונה של הפרשן הנבון להביא מידע נוסף מעבר לרמת השידור הישיר של Play by play, הם מעשי אומנות. למחרת משחק הגמר סגרנו את משרד השידורים ב- בואנוס איירס ושלחנו את הציוד הביתה לירושלים. ביקשתי את אישורו של אלכס גלעדי לקבל את חופשתי השנתית והמראתי ביום שלישי – 29 ביוני 1978 מבואנוס איירס היפהפייה למאנהאטן – ניו יורק כדי להיפגש עם באד גרינספאן יוצרה של סדרת המופת הדוקומנטרית Olympiad (האולימפיאדה). חודש ימים שהיתי במנהאטן מרכז העולם. היה זה ביקורי הראשון בארה"ב.

עם שובי לארץ מארה"ב הושמעו בפני טענות קשות על תּפקוּדוֹ של רמי ווייץ כעורך ראשי של אולפן גביע העולם בירושלים. אני יודע שראש מערכת ירושלים וציוותו עשו עבודה מסורה ותרמו את מיטבם, אך משהו עכור התרחש שָם לאורך זמן בתוך שורות הטריאומווירט המקומי המנהיג את השידורים, העורך, המגיש והפרשן. הבנתי שיאיר שטרן וידידוֹ הפרשן מרדכי שפיגלר חברוּ לקואליציה נגד רמי ווייץ. איש מאִתנו לא תאר לעצמו כי "הנפילה" תהיה דווקא בירושלים, הרי כולם ציפו שהיא תתרחש בבואנוס איירס. האחריות שבה להיות מנת חלקו של אלכס גלעדי, אך שנינו הבנו כי מה שקרה בירושלים יוצר חומר למחשבה, לא רק כיצד להעניק אמצעים לאולפן המנווט בירושלים, אלא כיצד ניתן ליצור בעתיד צֶוֶות עבודה אנושי חסר חיכוכים וקנאה. התיישבתי עכשיו לכתוב דו"ח סיכום מפורט מנקודת מבטי, ספר בן 70 עמודים, הנוגע להפקת לקחי מבצע שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. העברתי אותו למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ולמנהל הספורט אלכס גלעדי. לא שיתפתי בו את חיים יבין. אני יודע שאלכס גלעדי כתב דו"ח דומה לארנון צוקרמן שנתיים קודם לכן בתום שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976. בשנתיים האלה שבין 1976 ל- 1978 כמעט ולא נעשה דבר לקידום ושיפור הטכנולוגיה בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. כפי שאמרתי בהזדמנויות אחרות בדו"ח הספר, מדובר בשידורים מורכבים ומסובכים ביותר וגם יקרים מאוד מבחינה כלכלית, הדורשים היערכות ארוכת טווח מוכנות מחושבת זמן רב מראש, התכוננות מוּשְכֶּלֶת, ושימוש בטכנולוגיה מודרנית.

חלק קטן ממשחקי ארגנטינה 78' הועבר לארץ בשל אילוצים טכניים בשיטת השידור NTSC 525. לרוע מזלנו ניצב בימים ההם קונברטור אופטיקאלי יָשָן (Standard Converter) בירושלים שהמיר בצורה גרועה את תמונת ה- NTSC 525 לשיטת השידור שלנו PAL 625. (הקבוצה המבצעית הארגנטינית 1978 ATV שכונתה Argentina Television) ורשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC מובילת השידורים הפיקו במקור סיגנל שידור בשיטת הצבע PAL B 625. הקונברטור הישן שלנו מרח את התמונה ופגע באיכותה. רכישת קונברטור דיגיטאלי הוא הכרח א"ב בטכנולוגיה טלוויזיונית ודבר יסודי ובסיסי בשידורי כל רשת טלוויזיה באשר היא. הטלוויזיה הישראלית הייתה ענייה מידי אז כדי לרכוש אותו דגם אחד כזה. אחד הסעיפים המרכזיים בדו"ח היה הצורך הדחוף לשפר את תקשורת הלוויינים הבינלאומית של הטלוויזיה הציבורית ואת איכות קווי השידור שלה. הודיתי לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה על הגיבוי העצום שהעניק לי ולדרך עבודתי, ועל ששמר ללא פשרות עַל העיקרון העיתונאי החשוב של השידור הישיר מהשטח מעמדות השידור באצטדיונים בכל רחבי ארגנטינה. הדבר גרר אחריו כמובן עלויות כספיות ניכרות בתחומים נוספים אחרים של העשייה הטלוויזיונית, אך ארנון צוקרמן לא וויתר. משימת השידור הישיר מהשטח שהייתה חשובה בעיני, הייתה חשובה גם בעיניו. ארנון צוקרמן אולי הבין פחות מאחרים בטכנולוגיה הסבוכה של שידורי הטלוויזיה אך הוא היה מנהיג מבטן ומלידה שהיה להוט ליטול אחריות. בכך נבדל ממנהלים אחרים. כעבור זמן קצר הגיע דו"ח הרייטינג של מונדיאל ארגנטינה 78' כפי שנערך במשותף על ידי המכון למחקר חברתי שימושי בירושלים בראשותו של פרופסור לואיס גוטמן ז"ל והמכון לקומוניקציה של האוניברסיטה העברית בראשותו של פרופסור אליהוא כ"ץ. הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול אך יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה היו רשאים להיות גאים בנתוני הצפייה [1].

1. כ- % 80 מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה ראו את שידורי גביע העולם בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

2. כ- % 2 בלבד מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה צפו בשידורים של הטלוויזיה הירדנית.

3. כ- % 32 מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה צפו באותם שידורי המשחקים שלנו שחלקם התקיימו בשעות הלילה המאוחרות בין שתיים עשרה בלילה לשלוש לפנות בוקר . (מרבית השידורים שלנו התקיימו בשעות שבין תשע בערב לשתיים עשרה בלילה).

4. כ- % 70 היו שבעי רצון מהשידורים של דן שילון ויורם ארבל.

טקסט תמונה : דצמבר 1978. אנוכי (בן 40) חוזר למחלקת הספורט בבניין "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים בתום מבצע שידורי הטלוויזיה של 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978, ומכין את דו"ח הסיכום לשני הבוסים שלי אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום יחיאל שריג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם שובי ארצה התיישבתי לכתוב את דו"ח הסיכום שלי בן 80 העמודים למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ולבוס שלי מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי. בעמוד מס' 57 האחרון של הדו"ח כתבתי לשניהם כלהלן [2].

משהו אישי וסיכום שרשמתי אז ביומן ההפקה שלי, כלהלן :

"…תודה אישית מקרב לב לאיציק גליקסברג עוזר ההפקה שלי, וזאב שטוקהיים קצין תקשורת הלוויינים . רוב תודות גם לגבריאל שֶקֶל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק" ולמאסימו גארפינקל מהנדס התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה. המינוי שהוענק לי ב- 20.2.1978, לעמוד בראש צצות הטלוויזיה הישראלית לארגנטינה ולהפיק את השידורים משם, גרם לכך שאהיה מצוי בעבודתי יותר מאשר תמיד. עד לאותו תאריך לא הייתי בקיא כלל בכל המתחולל סביב ההפקה הענקית. חלוקת העבודה במחלקת הספורט הייתה כזאת , שאני מופקד על תחומים אחרים. המינוי החדש גרם לכך, שבתוך זמן קצר ביותר וללא אתראה מוקדמת, הייתי צריך להשתלט על כמות עצומה של חומר. השקעתי את עצמי בעבודה שהתמשכה ללא הפוגה 18 – 16 שעות בכל יום ויום. ההתמסרות הייתה מוחלטת כגודל האחריות והתפקיד. כמויות החומר והמחשבות היו כל כך רבים, עד שלעיתים לפני לכתי לישון, הנחתי ליד מיטתי עט ונייר כדי להנציח את המחשבות שהתרוצצו בראשי, וכדי שלא לתת לפרטים להישכח ממני. ההתמסרות הייתה כל כך מוחלטת עד שדברים רבים (גם בחיים הפרטיים) נדחקו הצידה- ובעצם כדי לפנות מקום לעיקר, וכדי לאפשר הצבת פתרונות גם לא ליד המכתבה במשרד. אם להודות על האמת, היו אלה ימים נפלאים של יצירה בלתי פוסקת. אלה היו אולי הימים היפים ביותר שלי בטלוויזיה הישראלית. מבצע שידורי גביע העולם ארגנטינה 1978, היה מבצע גדול, מורכב ומסובך. ניתן לקבוע ללא צל של ספק כי הצלחת השידורים מארגנטינה הייתה הצלחה גדולה. ניתן לומר כי המשימה בכללותה בוצעה בצורה טובה. תמיד יהיה מה לשפר. תמיד יהיה מה לתקן . כך נכון לומר עם על הפקת ארגנטינה 1978. אנו עוסקים באלפי פרטים טכניים, אנו באים במגע עם מאות אנשים בארץ ובעולם , ואנו בעצמנו רק בני אדם. מכאן מתחיל השלב של הפקת הלקחים . זהו הרגע שבו עוצרים את המכונה. זהו הרגע שבו מאטים לרגע את התאוצה כדי לחשוב ולנתח "מה קרה…". זהו הרגע לעצור קמעא כדי לקחת תנופה, וכדי לקדם ולפאר גם בעתיד את איכות ההפקה ורמת השידורים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית…".

בברכה וכבוד רב,

יואש אלרואי

"מ ב ט ס פ ו ר ט" – 1978

הנחתי את דו"ח הסיכום המפורט של הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 על שולחנם של ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי. מטרת הדו"ח המסכם היה להפיק לקחים ולהסיק מסקנות לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל הבא בספרד 1982. שבתי לתפקידיי הקודמים בחטיבת הספורט תחת ניהולו של אלכס גלעדי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לא הגיב לדו"ח. ממנהל חטיבת החדשות חיים יבין לא שמעתי מילה. זה לא הפתיע אותי יתר על המידה. זמן קצר אחרי הגשת הדו"ח ההוא מצאתי פתק על שולחני בכתב ידו של אלכס גלעדי. זה היה מעין גיליון הערכה קצר בו היה כתוב, כלהלן :

טקסט מסמך : זהו הפתק – צל"ש המקורי שכתב לי אלכס גלעדי. המסמך נשמר. "יואש יקירי, הריך נתמנה למפיק לשידורי הגביע העולמי 1982. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אלכס גלעדי ב- 1978. הוא היה עבורי מופת ומודל לחיקוי במשך עשרות שנים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חזרנו כולנו לשִגרת חיינו במחלקת הספורט. מונדיאל ספרד 1982 נראה עִידַן רחוק. לבטח שידורי הטלוויזיה שלוֹ. איש לא העריך כי בתוך ארבע שנים הללו בין 1978 ל- 1982 יתחוללו כל כך הרבה תמורות במבנה הניהולי של הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. במונדיאל ספרד 1982 אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לא היה עוד מנהל הטלוויזיה. את מקומו תפשו בזה אחר זה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל ואחריו טוּבְיָה סָעַר יבד"ל. מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי פינה את כיסאו לטובת יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, ואַלֶכְּס גִלְעָדִי יבד"ל המצטיין נדד לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הטריאומוויראט יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, יצחק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, וטוּבְיָה סָעַר מינו אותו לנהל את מחלקת הספורט במקומו של אלכס גלעדי. מכיוון שלא נערך כל Post mortem הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978, לא הופקו לקחים, ולא נקבעו מטרות ויעדי שידור לקראת מונדיאל ספרד 1982 נדרשתי להתחיל את כל המהלכים הכספיים – כלכליים, המטרות העיתונאיות, ההסברים למבנה כוח האדם, וניתוח התשתית הטכנולוגית הנדרשת לצורך הפקה של אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל כזה – מבראשית . גם לא תיארתי לעצמי שכעבור שנה בדיוק מתום משחקי ארגנטינה 1978, אקלע שוב למרכזה של סערת תקשורת לוויינים בינלאומית, בה נדרשתי לבצע אקרובטיקה טלוויזיונית לוליינית של ממש כדי לצאת מן המֵצַר. זה קרה באליפות אירופה בכדורסל שנערכה בשתי ערים באיטליה גוריציה וטורינו – בחודש יוני 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל בהדרכתו של רלף קליין שזכתה במדליית הכסף ובמקום השני הסנסציוני לאחר נבחרת ברה"מ.

חטיבות החדשות של הרשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות ABC ,CBS, ו- NBC עשו בְּלוֹקָאדָה תקשורתית בת חודשים רבים מראש מאז פברואר 1979 על לוויין ה- Primary היחיד "שלנו", בשל האירוע הפוליטי של חטיפת אנשי השגרירות האמריקנית בטהראן ע"י משמרות המהפכה של כהן הדת השיעי רוחאללה חומייני, והפיכתם לבני ערובה בידי שלטון מוסלמי פונדמנטליסט. אלכס גלעדי ואנכי לא ידענו בפברואר 1979 כי רשתות הטלוויזיה האמריקניות וסוכנות הצילום הבריטית VISNEWS חוסמים אותנו על לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary. צריך להבין כי קיץ 1979 הייתה תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה מחוברת רק ללוויין ה- Primary באחריות החברה האמריקנית COMSAT. אבל זהו כבר סיפור דרמטי אחר במסגרת התפתחות שידורי הספורט לגוונים השונים שלהם בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית.

[1] ראה נספח : דו"ח הרייטינג של שידורי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 כפי שנערך במשותף ע"י המכון למחקר חברתי שימושי בירושלים (בראשות פרופסור לואיס גוטמן ז"ל) וע"י המכון לקומוניקציה של האוניברסיטה העברית בירושלים (בראשותו של פרופסור אליהוא כ"ץ).

[2] ראה נספח : דו"ח שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978, שהוגש על ידי למר אלכס גלעדי ומר ארנון צוקרמן (לימים פרופסור ארנון צוקרמן).

ציטוט : "הבה נשגיח על ההתחלות שלנו – התוצאות תצמחנה מעצמן". (אלכסנדר קלארק).

הבלוג מציג לקוראיו חלק מפקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי המפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד אז מעולם. המבצע צלח גם הודות לנדיבות ליבם של גב' מנואלה פורטאדו מנהלת ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון, של מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי), ושל מר מאסימו גארפינקל יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה . ללא הסיוע הנדיב והאוהד שלהם בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים מבואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.

פברואר 1978.

1. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ממנים אותי לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. הצהרתו המפורסמת של ארנון צוקרמן שנורתה לעברו של יאיר שרף ז"ל יו"ר וועד הטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית : "וועד עובדים כן – ברדק לא !".

2. היחסים המקצועיים המורכבים בין הנהלת רשות השידור והטלוויזיה לבין שלושת הוועדים של הטלוויזיה הציבורית. הממשלה , שריה , חברי כנסת , וההסתדרות בוחשים ללא הרף בתוך כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הפוליטיזציה עושה שמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור.

3. משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 הם ההפקה הרחוקה ביותר שביצעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעודה ומעולם. כל הפקת טלוויזיה מעבר לימים הרחק מגבולות המדינה מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינים בינלאומית איתנה.

4. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC משמשת Host Broadcaster של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי.

טקסט תמונה : הקמע הרשמי של מונדיאל ארגנטינה 1978. פרי יצירה של הוועדה המארגנת הארגנטינית של המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הגרפיקה של הלוגו של מונדיאל ארגנטינה 1978 עוגנה ושולבה במתכוון עם תג העיתונות המסקרת את המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבימאי והמפיק הגרמני הוֹרְסְט זָיְיפָארְט איש הקבוצה המבצעית של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עורך השתלמות לבימאי הטלוויזיה הארגנטינית בטרם תחילת המונדיאל. ב- 25 ביוני 1978 מנצחת ארגנטינה במשחק הגמר באצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס את הולנד בתוצאה 1:3 וזוכה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם. פרק הרואי בתולדות הכדורגל הארגנטיני אך מסכת אפלה בהיסטוריה הפוליטית של המדינה. נשיא ארגנטינה וראש החונטה הצבאית חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִויֶדָלה המואשם ברציחתם של עשרות אלפים מאזרחי ארצו מעניק ללא נדנוד עפעף את גביע העולם לקפטן דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה. הייתי שָם כמנווט שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978, וראיתי זאת במו עיניי .

טורניר גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 (בניגוד למונדיאל מערב גרמניה 1974) הפך להפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת בשל ריחוקה מגבולות מדינת ישראל ובגלל מצוקה ומִגבלוֹת חמורות בתקשורת לוויינית בינלאומית בהן הייתה נתונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. תקשורת לוויינים היא טכנולוגיה הכרחית שבלעדיה לא ניתן לחוֹלֵל עיתונאות טלוויזיונית . מנהל הטלוויזיה הישראלית ארנון צוקרמן ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי הטילו עלי בפברואר 1978 את המשימה רבת האחריות להתייצב בראש ההפקה הבינלאומית הרחוקה. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה בימים ההם היה חַיִים יָבִין הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי אך לא הייתה לוֹ יד בקידום העסק . הוא לא היה מעורב ולא התעניין בהפקת הכדורגל הבינלאומית הזאת שהייתה אירוע הספורט החשוב ביותר של 1978 . יִצְחָק לִבְנִי ז"ל נשא בעוֹל התפקיד מנכ"ל רשות השידור כבר ארבע שנים אך גם הוא לא היה מעורב בהפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בלם אותו, בודד אותו, ולא אִפשֵר לו לחצות את מפתן דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית השוכן בשכונת רוממה בירושלים.

בתוך שנה הכול היה אמור להשתנות עם מינויו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ב- 1 באפריל 1979 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של יצחק לבני . יוסף 'טומי' לפיד פעל להדיח את ארנון צוקרמן כבר בראשית כהונתו . יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון החליטו השניים לא להאריך את תקופת הניהול של ארנון צוקרמן ששימש מנהיג שידור כריזמטי ומנהל הטלוויזיה מוצלח שהביא לשגשוגה במשך שש שנים מאז קיץ 1973 . אי הארכת המינוי התפרשה ע"י העובדים כהדחה . מאות מהם יצאו להפגין ביולי 1979 אוחזים בשלטים נגד סילוקו של צוקרמן וצעדו על הכביש הפנימי שחיבר את בניין הטלוויזיה (בית היהלומים לשעבר) בשכונת רוממה בירושלים עם בניין החוטים הסמוך בו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל" ושם שכן גם משרדו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד. ארנון צוקרמן זכה לאהדה חסרת תקדים אך בל אקדים את המאוחר. אָלֶכְּס גִלְעָדִי שימש Liaison officer (קצין קישור) בעת משחקי מונדיאל 1978 ברוֹסַרְיוֹ מטעם הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי. במאי 1978 טסתי בראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבואנוס איירס. המשלחת מנתה שני שדרים דן שילון הבכיר (היה אז כתב הרשות בניו יורק) ויורם ארבל הזוטר, שני הטכנאים יָאִיר שָרְף (Sound) ומוֹרִיס בַּרוּךְ (Video), עוזר ההפקה שלי יצחק גליקסברג, ושַדָּר הספורט של הטלוויזיה בשפה העַרבית מַחְמוּד אָבּוּ בַּאכֶּר. ההפקה המורכבת ומסובכת מאוד מבחינה טכנולוגית על מרכיביהן השונים עם כמעט אפס תקלות והבאתם של 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים מארגנטינה הרחוקה לאולפני הטלוויזיה בירושלים צלחה בסופו של דבר בשל סיוע של שלושה אנשים מצוינים שעזרו לי לחולל את הבלתי אפשרי. היו אלה גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ מהטלוויזיה הפורטוגלית RTP, אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ומהנדס התקשורת הבינלאומית של אֶנְטֶל – ארגנטינה מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל.

1978 הייתה שנה של שלום, תקוות, וטרור. ב- 18 בספטמבר 1978 חתמו בקמפ דייויד ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת יחד עם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר , על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים . דן שילון כתב הטלוויזיה של הטלוויזיה ישראלית בניו יורק ו- וושינגטון ניצב ליד האירועים האלה ותיעד אותם . ב- 1978 נמשך מאבקה של מדינת ישראל בכל עוזה כנגד התקפות הטרור על אזרחיה בהשראת יאסר עראפאת. ב- 11 במרס 1978 השתלטו אחד עשר מחבלים על אוטובוס בכביש החוף ליד צומת גלילות – הקאונטרי קלאב הישן ורצחו 35 אזרחים ישראליים. כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן סממה ז"ל היה מבין הראשונים שהגיעו לזירת הרצח ותיעד את הזוועה. בתגובה על הטבח הנפשע, ערך צה"ל כעבור ימים אחדים התקפה גדולה משולבת של כוחות היבשה, מטוסי חיל האוויר וספינות חיל הים נגד בסיסי הטרור בלבנון. תקיפת צה"ל שנמשכה שבוע ימים, כונתה "מבצע לִיטָאנִי".

מדובר בהיסטוריה רחוקה. ב- 1978 מונה רפאל "רָפוּל' איתן ז"ל ע"י שר הביטחון עזר ווייצמן ז"ל וראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לרמטכ"ל צה"ל במקומו של רב אלוף מוטה גור ז"ל. הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית עמירם ניר הצליח להרגיז את רמטכ"ל צה"ל בכתבותיו העיתונאיות. רפאל איתן היה ידוע כחייל אמיץ לֵב שממעיט בדיבורים. סגפן ושתקן. מודל של מופת צבאי. פעם באחד מנאומיו כרמטכ"ל דיבר יותר משתי מילים וראש הממשלה מנחם בגין הנפעם מיהר לכנות אותו, "דֶמוֹסְטֶנֶס". כשהדברים נגעו לעמירם ניר ז"ל הוא לא קיזז מטקסט הנזיפה. אחת מכתבותיו של עמירם ניר עסקה בבזבזנות צה"ל בתחמושת ואי איסוף תרמילי קליעים במטווחים. הרמטכ"ל היה ידוע כחסכן מילים שהסתפק בתשובות "כן ולא" לא עשה לפתע חשבון למצלמה והמיקרופון התבונן בניר ארוכות ונזף בכתב הצבאי ב- אריכות בשפתו העממית, "עמירם ניר, תפסיק להכניס לי עֵז הביתה". מעולם לא ראינו ולא שמענו עד אז בטלוויזיה הישראלית אישיות ממלכתית בסדר גודל של רמטכ"ל צה"ל משיב בסגנון כה בוטה לנציג ציבור ששואל אותו שאלות עיתונאיות הגיוניות.

ב- 1978 נבחר יצחק נבון לנשיאה החמישי של מדינת ישראל , יזהר כהן ניצח בתחרות השנתית האירופית של שירי "הארוֹ- ויזיון" שנערכה בפאריס עם שירו "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נוּרִית הִירְש. הזכייה העניקה את הזכות לרשות השידור של מדינת ישראל לארח את תחרות השירים המסורתית הפופולארית ורבת המוניטין של ה- EBU בשנה הבאה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני עט מייד על המציאה . לוחם זכויות האדם בברה"מ היהודי אנטולי (נתן) שצ'רנסקי נידון לשלוש עשרה שנות מאסר. בקיבוץ רביבים נפטרה גב' גולדה מאיר ראש ממשלת ישראל בשנים 1974 – 1969.

בחורף 1978 שברתי את ראשי על המדוכה כיצד לנהל ולהביא בשלום את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978, מבואנוס איירס לירושלים. 38 משחקי האליפות עמדו להיערך בקיץ אותה שנה בחמש ערים ברחבי ארגנטינה הענקית, בואנוס איירס, רוסאריו, מנדוסה, מאר דל פלטה, וקורדובה. זאת הייתה הפקה טלוויזיונית מסובכת טכנולוגית וגם מורכבת בשל ריחוקה הרב מגבולות מדינת ישראל ובגלל תקשורת לוויינים בינלאומית ענייה מאוד, חסרה, ומוגבלת שעמדה לרשותנו בעת ההיא בעמק האלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לא הייתה מפותחת מספיק ערב משחקי ארגנטינה 78' מכל היבט שהוא . היא ניצבה שוב כגוף נַכה בצומת שידורים בינלאומי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית גם מפני שהייתה תלויה בתקשורת הלוויינים הבינלאומית שסיפקה לה התחנה בעמק האלה . לטלוויזיה הישראלית לא היה אז מערך צלחות – אנטנות משלה ולא את הכלים המתאימים כדי להתמודד עם אתגר שידור שמתרחש במקום כל כך מרוחק על פני הגלובוס. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 מהווים ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית כרשת שידור ציבורית.

הייתי כמעט כבן 40 בשעה שאלכס גלעדי בתמיכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הטיל עלי בפברואר 1978 לראשונה בחיי לנהל, להפיק, לערוך, ולשדר פרויקט שידור בינלאומי גדול ממדים ורָב עניין. "יואשיש, אני עומד למנות אותך לראש צוות השידורים שלנו בבואנוס איירס . אתה תהיה אחראי מבואנוס איירס הרחוקה על פרויקט השידורים וגם על המערכת הפועלת בירושלים", בישר לי אלכס גלעדי את הבשורה כשלושה חודשים לפני שהחל הטורניר בארגנטינה. הוא סמך עלי לחלוטין. שניהם לא התייעצו ולא עירבו את מנהל החדשות חיים יבין במינוי למרות שהיה הבוס הישיר בהיררכיה הטלוויזיונית של אלכס גלעדי וגם שלי .

טקסט תמונה : פברואר 1978. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט, ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, מנווט, עורך ראשי, ומפיק ראשי ב- בואנוס איירס של שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. המינוי נעשה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ארכיון יואש אלרואי) .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי עצמו הוזמן להצטרף לקבוצת ההפקה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ששמה היה, "EBU sports Operation Group" בארגנטינה 1978. הנבחרת הזאת תיאמה את העברת השידורים הישירים מארגנטינה ל- 40 רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי. בראש הקבוצה המבצעית של השידור האירופי ניצבו בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) איש הטלוויזיה הוותיק מהרשת המסחרית הבריטית ITV , מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מהנדס הטלוויזיה מהטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE, והוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הבימאי והמפיק הראשי רב המוניטין ומתכנן סיגנל ה- “Weltprogramm” של אולימפיאדת מינכן 1972, מי שהיה במקור איש הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הגרמנית ARD. אלכס גלעדי חשב שאני מתאים להיכנס לנעליו הגדולות ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן תמך בו. עד אז לא עסקתי מעולם בחטיבת הספורט בתחום הפקת שידורים בינלאומיים בסדר גודל של מונדיאלים או אולימפיאדות. גם לא היו לי שום פרטנזיות ניהוליות. שימשתי אצל אלכס גלעדי כתב – עורך, מפיק שטח, עורך ראשי של התוכניות שלנו ובראשן "מבט ספורט", ולעֵת מצא גם שַדָּר. הייתי האיש המבוגר ביותר בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואולי גם המאושר ביותר שם. זאת הייתה תכלית חיי. העבודה והמשפחה. רעייתי ושלושת ילדיי.

טקסט תמונה : 1978. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי של מונדיאל ארגנטינה 1978 (Operation Group – Argentina 78) בראשותו של איש הטלוויזיה הבריטית מ- ITV ביל וורד (Bill Ward). במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס, ולשמש כעורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי הזה של מונדיאל ארגנטינה 1978. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"תמונות בחלל", הייתה מין הגדרה רוֹוחת לסיגנל שידורי הטלוויזיה שהועברו מקצה אחד של העולם לקצהו השני כהֶרֶף עין באמצעות לווייני התקשורת ששִיְיטוּ בגובה רב של 36000 (שלושים ושישה אֶלֶף) ק"מ בחלל מעל קו המשווה. אופציות תקשורת הלוויינים הבינלאומית בשידורי הטלוויזיה בימים ההם לפני יותר משנות דוֹר היו מצומצמות וקלושות. לא כל שכן של ישראל. בתחנת הקרקע ללוויינים של מדינת ישראל שהוקמה במישור עמק האלה ניצבה אז רק צלחת – אנטנה בודדה אחת שכוונה והתחברה ללוויין תקשורת אחד בלבד, לוויין ה- Primary האטלנטי.

טקסט תמונה : עמק האלה בקיץ 1978. צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין ה-Primary. תקשורת הלוויינים שלנו באחריות "בזק" הייתה מוגבלת וענייה. נדרשו אִלתורים ופתרונות מורכבים כדי להעביר בהצלחה את השידורים הישירים ב- 1978 מארגנטינה לאולפן השידורים בירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

יכולת העברת שידורי ספורט בינלאומיים ישירים של הטלוויזיה הישראלית נפגמה (מאוד) בשל העוֹני התקשורתי הזה בעמק האלה. הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 וניהולם הייתה מסורבלת ומעיקה. טורניר גמר משחקי גביע העולם בכדורגל הוא אירוע שידור בינלאומי Multilateral, פופולארי, ורלוואנטי ומבוקש ביותר בתבל וגם בארץ כמובן, אף על פי כן היה מורכב ומסובך לנקז את סיגנל השידורים מבואנוס איירס לכיוונו של משלם אגרת הטלוויזיה בישראל ב- 1978. נדרשתי לאלתר פתרונות בינלאומיים בלתי מקובלים. אלכס גלעדי המנהל שלי והחונך שלי לא היה לידי. הוא היה עכשיו אחד מקציני הקישור והתיאום (Liaison officer) של הקבוצה המבצעית רחבת ידע, הכישרון, והמוניטין של איגוד השידור האירופי במונדיאל ארגנטינה 1978 (בעלת הצליל המוכר EBU Sports Operation Group – Argentina78), וסַר למרותם של בִּיל ווֹרְד ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ. מקום מושבו בתוקף תפקידו היה באִצטדיון הכדורגל של העיר רוֹסָארְיוֹ.

התקשורת הלוויינית היא אלמנט טכנולוגי יקר, מרשים, והכרחי לצורכי העברת שידורי הטלוויזיה ממקומות המרוחקים זה מזה . לרוע המזל נמצא יסוד השידור החשוב הזה מחוץ לתחומי הבקרה והשליטה הישירה שלי כמי שהתמנה להיות העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה במונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת הלוויינים הטלוויזיונית בשנים ההן הייתה לא רק מוגבלת ומועטה, אלא כפופה גם ל- Booking (נוהל רישום) ביורוקרטי, איטי, ומסורבל אצל החברה האמריקנית COMSAT, וגם רָב צמתים שעוד נדון בו. עונייה של התקשורת הלוויינית הבינלאומית של ישראל בימים ההם באחריות "בֶּזֶק" השפיע מיידית על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה תלויה בה , והעמידה בסכנה את שידורי הספורט הישירים הבינלאומיים שהבאנו מאירופה ורחבי העולם למען צופי הטלוויזיה בארץ. 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בינלאומיות מכל רחבי תבל סיקרו את מונדיאל ארגנטינה 1978 וכל אחת מהן הייתה תלויה בשירותי הלוויינים של COMSAT והפקידים שלה. עקרונות קבלת זמן השידור על הלוויין בנויים על נוסחה ביצועית פשוטה והגיונית. מהירות התייצבותך בראש תור המזמינים הבינלאומי אצל חברת התקשורת האמריקנית COMSAT בעלת הלוויינים , זאת המנהלת את רישום ההזמנות על הבסיס של, "First comes – First served". ממש כמו בתור לקופת חולים. אתה יכול להיות גאון הארגון ורב אומן בניהול שידורי טלוויזיה עלי אדמות , אך אי הבנתך את מערכת ה- Booking הלוויינית הבינלאומית של COMSAT, ואיחור בשִריוּן זמן העברת השידור שלך מבעוד מועֵד על הלוויין מקצה אחד של יבשת, נניח מאירופה, או ארה"ב, ו/או אוסטרליה – מאפשרת בינתיים לקליינט אחר , צרכן שידור כמוך, להתייצב בראש התור ולהקדים אותך. איחור קַל או טעוּת משרדית אחת עלולות לשים קֵץ למאמץ ההפקה הגדול שלך, ועלולה להוריד אותה ואותך באחת ל- "אוֹצָר הַמֶלֶך" לטִמיון. והיו דברים מעולם. נוהל ההזמנות לשידור לווייני מכל מקום על כדור הארץ לעבר חדר הבקרה בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים , חצה נתיב ביורוקרטי מקומי ובינלאומי ארוך ומסורבל, שגרם לי לשערות לבנות ואי שקט נפשי . נוהל ותהליך קבלת ההחלטות היה מייגע . התהליך מסורבל מאין כמוהו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוציאה והעבירה את ההזמנה הקונקרטית שלה לשידור בינלאומי מחו"ל לקצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית זאב שטוקהיים ז"ל (עבד קודם לכן בקנדה) היה איש מקצוע קפדן ואחראי . במקביל היה על מנהל הספורט לקבל אישור תקציבי בכתב ממנהל הטלוויזיה לכל פעולה כזאת שעלתה ממון רב. זאב שטוקהיים נדרש להעביר בטֶלֶקְס (אמצעי תקשורת שלא קיים כבר היום) את הבקשה שלנו למהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בֶּזֶק" גבריאל שֶקֶל . גבריאל שקל שלח אותה למנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אברהם נגל , שהעביר אותה לג'יימס קוֹבֶרְט (James Covert) קצין התיאום והרישום הראשי של חברת התקשורת האמריקנית COMSAT (בעלת לוויין ה- Primary ), היושב בניו יורק. חברת COMSAT קיבלה מאות בקשות יומיות מכל רחבי העולם לשימוש בלווייני התקשורת שלה בזמנים שונים של היממה. מחשב החברה סרק את לוח הזמנים וכשמצא זמן פנוי המתאים לבקשת המזמין הנפיק את ה- Matching Order (אישור סופי). המסע הביורוקרטי הזה נעשה בהתכתבות.

טקסט תמונה : מהנדס הטלוויזיה זאב שטוקהיים ז"ל קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1991- 1969. היה אחד האנשים החשובים ביותר בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה . מהנדס בעל ידע רב בתקשורת לוויינים, דייקן, ומסודר מאוד בעבודתו. זאב שטוקהיים ז"ל תרם במשך 22 שנה תרומה משמעותית להצלחת שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה . (התמונה באדיבות משפחת שטוקהיים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. זהו מר גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק". לא היה שני לו. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבות לוֹ חוֹב עולם. (התמונה באדיבות משפחת שקל – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מהנדס התקשורת אברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע התקשורת ללוויינים בעמק האלה, בשנים 1993 – 1972. יליד דרום אפריקה, קשוח, דייקן, וממושמע מאוד בעבודתו. (התמונה באדיבות בצלאל ליס – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- "Matching Order" הוא אישור OK של "בעל הבית" לצורך ביצוע העברת השידור הלווייני של המזמין ממקום כלשהו סביב הגלובוס לתחנת האֵם שלו. האישור האמריקני הרשמי להזמנת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית חזר אלינו באותה הדרך האיטית והמרגיזה בה נשלח. צריך להמתין. דרושים סבלנות ואורך רוח שלא היו לי. לעיתים חלפו ימים ארוכים בין חלומות השידור שלנו לבין הגשמתם ומימושם. קבלת ה- Matching Order מחברת COMSAT ארכה זמן. לפעמים כשבוע. COMSAT הייתה האופציה היחידה של הטלוויזיה הישראלית. רק לרשותה היו לווייני תקשורת והיא הייתה בעת הבית. לעיתים הייתי מתחייב בפני ההנהלה שלי ובפני הציבור באמצעות שידורי Promo על שידורי ספורט בינלאומיים בטרם היה לנו עדיין Matching order עליהם. שנתי הייתה נודדת באותם הלילות. חששתי שמא "זאב שטוקהיים" אַחֵר אי שם בעולם מנסה להקדים את זאב שטוקהיים המקורי שלי. אתה נוטל אחריות כבדה על כתפיך ושרוי במתח ופחד מתמיד שמא תישאר מאחור. מי שלא חווה את התחרות הסמויה הזאת איננו יכול להבין את התחושה. המצב התקשורתי המסורבל הזה רווי הסכנות המאיים על תקינות השידור נמשך שֵש עשרה שנה ברציפות מ- 1972 ועד 1988. שערִי כבר היה אפור לגמרי מרוב המתח בו הייתי אפוף. פלא שלא חטפתי התקף לב. רק שילוחו והפעלתו של לוויין התקשורת האירופי ה- ECS בקיץ 1988 (ערב שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 בספטמבר אותה שנה) וההתחברות של הטלוויזיה הישראלית למערכת השידור הלוויינית הזאת של ה- EBU (באמצעות הצבתה של צלחת – אנטנה בחצר בניין הטלוויזיה ברוממה) שינו את התמונה מקצה לקצה ואת היכולות הטכנולוגיות שלנו. לוויין התקשורת האירופי הפחית את סכנת כישלון ה- Booking המוקדם מראש ופתח בפני מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת החדשות שלה אופקים חדשים ועידן תקשורת מהיר ויעיל עשרות מונים מזה שהיה קיים עד כה.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 80 במאה הקודמת. זוהי האנטנה ה- ECS צלחת שקוטרה כ- 10 מטרים ואשר מחוברת ללוויין בעל ראשי תיבות של European Community Satellite של איגוד השידור האירופי (EBU). הצלחת – אנטנה הזאת מוצבת בחצר האחורית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. ניצבים מלפנים שני המפקחים הטכניים יצחק "בניו" בן יוסף (מימין) ושמעון נחמה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם הזמנת קווי השידור מחו"ל (Four wires) הייתה רצופה ביורוקרטיה ממושכת ולוותה בקשיים טכניים . ההזמנה של מחלקת הספורט הועברה ל- RTI (ראשי תיבות של Radio Telegraph Israel) המסונפת "לבֶּזֶק" בראשותו של המהנדס הנאמן והמסור נחמן אלון. RTI העבירה את ההזמנה שלנו ל- PTT (ראשי תיבות של Post Telephone Telegraph) רשות התקשורת והדואר של אותה המדינה ממנה ביקשנו לשדר. קווי השידור האלה עוברים צמתי חיבור במדינות שונות בדרכם הארוכה מחו"ל לישראל. לכן הדרך הזאת מסוכנת ומלאת מכשלות. יותר מידי ידיים בחו"ל מתעסקות עם קו השידור שלך שעובר במשעול ארוך עד שהוא מגיע לארץ, ושתמורת שכירתו והשימוש בו, שילמת כסף רב.

ספגנו בעבר מפלות תקשורתיות בשידורינו מחו"ל, בשל חיבור לקוי וחובבני של קווי השידור בצמתים השונים וביורוקרטיה מסורבלת. למרות ששילמנו כסף רב בגין השירות הזה קולם של השַדָּרִים היה נתקע מעת לעת במקום ישִיבְתם בעמדת השידור בחו"ל. הייתי משתגע מזה. זו גם אחת הסיבות שמיסדתי אולפן שידור בירושלים המאוּיָש בשדרים – מגישים ולצִדם פרשנים כ- Back up לקוֹלוֹ של השַדָּר המקורי שעלול היה ללכת לאיבוד היכן שהוא באירופה או באמריקה.

במשך השנים הרבות של הפקות השידורים הבינלאומיים למדתי לדעת שאיכות סיגנל התמונה הלוויינית הבינלאומית המגיעה לאולפן השידור בירושלים היא בדרך כלל טובה, במידה והזמנה ל- COMSAT נעשתה במועד וגם אושרה על ידו. לא כך היה עם קווי השידור ה- 4W הבינלאומיים (Four Wire) בעלי ארבע גידים (קו טלפון רגיל הוא 2w ובנוי משני גידים). בעקבות האכזבות החוזרות ונשנות שנחלנו מאופן וצורת ההגעה של קווי השידור הבינלאומיים מחו"ל לאולפני השידור בירושלים הגענו לאבסורדים של ממש ברצוננו למַקְסֵם את אבטחת ביצוע המשימה עד כדי הזמנת קווי השידור כשעה וחצי ואפילו שעתיים לפני תחילת אירוע הספורט המבוקש . את התמונה הלוויינית נהגנו לבקש בדרך כלל כ- 10 (עֶשֶר) דקות בלבד לפני תחילת השידור שלנו . זה נעשה מטעמי חיסכון ולצורכי בדיקות אחרונות של איכות ותקינות התמונה הלוויינית ע"י מהנדסי ה- Video שלנו . השימוש בשירותי הלוויין ב- 1978 הייתה יקרה . עבור 10 הדקות הראשונות של השידור הלווייני נדרשנו לשלם בימים ההם כ- 1500 (אלף וחמש מאות) דולר ועבור כל דקה נוספת סכום של 45 (ארבעים וחמישה) דולר. עשר דקות הראשונות האלה היו שוות כסף רב אך הן היווּ חלק מתעודת הביטוח של הפקת השידור. העלות הלוויינית ה- Unilateral (משתתף אחד) של שעתיים שידור ישיר של משחק כדורגל מחו"ל לישראל ב- 1978 עמדה על כ- 6500 (ששת אלפים וחמש מאות) דולר . ככל שהצטרפו יותר רשתות טלוויזיה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הוא הפך ל- Multilateral (רב משתתפים) ועלותו פחתה באופן דרסטי.

הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 של הטלוויזיה הישראלית והבאת סיגנאל השידור הבינלאומי מבואנוס איירס לירושלים לוותה בקשיי תקשורת רבים שלא הכרתי כמותן מעולם. היא קמה (וכמעט נפלה) על תקשורת לוויינית בינלאומית מועטה ומוגבלת מאוד ועל קווי שידור ארבע גידים בעלי רוחב פס צר של 4W 3.5 khz (קווי Four Wires / ארבע גידיים), שהיו אמורים לשאת את קולות השדרים שלנו מרחבי ארגנטינה לישראל. קווי השידור שלנו היו באיכות ירודה בהשוואה לקווי שידור בעלי פס רחב 7.5 khz ו- 15 khz. הפריבילגיה לשָדֵר על קווי קול משופרים הייתה שמורה לרשתות הטלוויזיה העשירות ב- EBU כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית , TVE הספרדית , ו- 1 TF ו- F2A הצרפתיות וגם אחרות. לרשות השידור לא היה מספיק ממון בימים ההם כדי לשכור למבצע השידור מארגנטינה קווי שידור בעלי פס רחב. לכן האיכות הקולית של השדרים דן שילון ויורם ארבל בשידורי ארגנטינה 1978 הייתה בינונית למדי.

בחודש פברואר 1978, כשלושה חודשים וחצי לפני תחילת מונדיאל ארגנטינה אירחה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בירושלים בראשותו של אלכס גלעדי את פגישת מנהלי הספורט החצי שנתית של הרשתות המאוגדות ב- EBU. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וולטר איתן קיבל את פני האורחים הנכבדים. הגיעו לכאן כל התותחים הכבדים של מנהיגות הספורט באיגוד הישראלית הציבורית השידור האירופי, ובראשם האנגלים בִּיל וֹורְד ומַיִיק נְיוּסְטוֹן מ- ITV, הספרדי מנולו רומרו, הורסט זייפארט מגרמניה, אָלָן הָארְט וקְלִיף מוֹרְגָן מ- מחלקת הספורט של ה- BBC הבריטי, הנורווגי יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר, ועוד רבים אחרים מכל רחבי אירופה המערבית. כ- 120 משתתפים. הנושא המרכזי שעלה על סדר היום בשלושת ימי הדיונים העמוסים והפגישות במלון "הילטון" בירושלים היה היערכות איגוד השידור האירופי (EBU) לקראת שידורי הטלוויזיה (והרדיו) של טורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל שעמד להתחיל בארגנטינה ב- 1 ביוני 1978.

במהלך הדיונים בירושלים ביקש בִּיל וֹורְד (Bill Ward) ראש קבוצת הספורט המבצעית של איגוד השידור האירופי המתאמת את שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' (EBU Sports Operation Group-Argentina 78) לאירופה את הסכמתו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לצרף את אלכס גלעדי לשורות הקבוצה המבצעית שלוֹ. בִּיל וֹורְד חשב שאלכס גלעדי הוא איש טלוויזיה מצוין שיוכל לסייע לו במבצע השידור הסבוך מארגנטינה וארנון צוקרמן שראה בכך מחמאה בינלאומית לאלכס גלעדי וגם לטלוויזיה הישראלית הציבורית נענה ברצון לבקשה. אלכס גלעדי צורף למשלחת ה- EBU בארגנטינה והוצב באצטדיון בעיר רוֹסָרְיוֹ (Rosario) בתפקיד קצין קישור ומתאם שאמור לטפל, לסייע, ולהקֵל על ציוותי ה- EBU המשדרים את משחקי הטורניר מעמדות השידור באִצטדיון ברוֹסָארְיוֹ למדינות אירופה.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי עצמו סימנו אותי כמחליף. ב- 20 בפברואר 1978 הציב אותי צוקרמן לתפקיד המפיק הראשי והעורך הראשי של שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' וביקש ממני לעמוד בראש משלחת השידור שעמדה לטוס לבואנוס איירס. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי לעסוק ולהפיק שידור בינלאומי בסדר גודל של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל . נותרו לי שלושה חודשים ללמוד, להבין, ולדעת כיצד מנהלים ומפיקים פרויקט שידור גרנדיוזי רחב היקף בסדר גודל כזה. חוטים רבים טרם נקשרו במארג המורכב והמסובך הזה. נקלעתי לדוחק זמן חמור. בראשית ינואר 1978 היה אמור אלכס גלעדי להשתתף ב- WBM (ראשי תיבות של פגישת השדרים העולמית המכונה World Broadcasters Meeting) בבואנוס איירס בירת ארגנטינה יחד עם שאר הקולגות ב- EBU. ה- WBM הוא פגישת קדם ההפקה בינלאומית של המְשַדֵּר הבינלאומי, כדי ללמוד ולהבין את פילוסופיית השידור של ה- Host broadcaster הבינלאומי, במקרה זה "Argentina Television 1978". אלכס גלעדי היה אמור לנתח את הנתונים הטכנולוגיים הרבים והמפורטים ולהיסמך עליהם האלה בשעה שהוא מפיק משם את שידורי הטלוויזיה של המונדיאל עבור הטלוויזיה הישראלית. סיור קדם ההפקה בבואנוס איירס איננו רק טכנולוגי. הוא גם לוגיסטי. על המפיק הראשי וראש הצוות מוטלת האחריות של הזמנת מלונות (במחירים סבירים) , הזמנת רכבים להפקה , הכרת מפת העיר ודרכי הגישה לאצטדיונים , וגם קשירת קשרים מקצועיים עם האנשים המקומיים הנושאים באחריות לשידורים מארגנטינה לישראל ובראשם, ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בארגנטינה, אנשי ATV 78, ומהנדסי ENTEL.

הנהלת רשות השידור בראשותו של המנכ"ל יצחק לבני ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל שגתה ולא אישרה את הנסיעה החשובה הזאת. אלכס גלעדי רגז ונעלב עד עמקי נשמתו מהבורות המקצועית של הבוסים שלו . הוא מיהר להגיש מכתב התפטרות לארנון צוקרמן . הייתי לידו וראיתי זאת במו עיניי. אלכס טען בצֶדֶק רב, "נסיעת קדם ההפקה לבואנוס איירס הכרחית מן ההיבט המקצועי. היא משולה לכל סיור קדם הפקה אחר בארץ הנדרש לצורך לימוד תהליכי השידור של האובייקט הנבחר. כפי שאני עורך סיורי קדם ההפקה בהיכל הספורט ביד אליהו לקראת שידורי מכבי ת"א או במגרשי הכדורגל, עלי גם להיות בארגנטינה. ההתכוננות והמוכנות שלי הם ערובה איתנה להצלחת שידורי הספורט". אלכס גלעדי סָבָר שעליו להיות נוכח במקום האירוע לפני התרחשותו כדי ללמוד להפיק אותו נכון בזמן אמת . "מבצע השידורים מארגנטינה מסובך עשרת מונים מהפקת השידור הישיר של מכבי ת"א – ריאל מדריד", אמר למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן, והוסיף, "במצב הזה אינני יכול לשאת באחריות לתוצאות השידורים מארגנטינה". אלכס גלעדי הנרגז שלח מכתב התפטרות מתפקידו לארנון צוקרמן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית רחש אומנם הערכה לאלכס גלעדי אך גיחך לנוכח הטקסט והדף בקלות את ההתפטרות שלוֹ. אלכס גלעדי שָב לעבודה מייד.

אלכס גלעדי קבע בעצה אחת עם ארנון צוקרמן טרם הצטרפותו ל- EBU את הרכב כוח האדם למבצע ארגנטינה. הוא מינה אותי למפיק הראשי בארגנטינה ומנהל השידורים משם במקומו. איציק גליקסברג נקבע לעוזר ההפקה שלי במסע הארוך. צֶמֶד השַדָּרים הורכב מדן שילון הוותיק ויורם ארבל הטירון. הוחלט להזעיק את דן שילון מניו יורק (שימש שם ככתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לבואנוס איירס ולהציב אותו כשַדָּר מוביל של משחקי ארגנטינה 1978. הוא היה איש מקצוע בעל ניסיון רב ששידר את משחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 בו הביסה ברזיל הנפלאה עם פֶּלֶה את איטליה 1:4 וכן שידר ישיר את מונדיאל מערב גרמניה 1974 בו ניצחה המארחת את הולנד 1:2. משחקי גביע העולם של ארגנטינה 1978 היו המונדיאל השלישי הרצוף של דן שילון עתיר הניסיון. לצִדוֹ בארגנטינה הוצב יורם ארבל שהיה שַדָּר ספורט טירון . חדש ולבטח חסר ניסיון בתחום השידורים הבינלאומיים הישירים. מונדיאל ארגנטינה 1978 היה התנסות הבכורה שלו. אלכס גלעדי העדיף את יוֹרָם אַרְבֵּל על פני רָפִי גִינָת שהיה באותה העת שַדָּר כדורגל וכתב וותיק ממנו בטלוויזיה. רפי גינת נותר המום. הוא היה כוח עולה במחלקת הספורט וחשב שנגזלה ממנו כבשת הרש ונעלב עד עמקי נשמתו. הוא חש מושפל. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי . ראה הספר, "למילים יש וויזואליה משלהן".

טקסט תמונה : 1978. יורם ארבל היה השדר המועדף על אלכס גלעדי במונדיאל ארגנטינה 1978 על פני רפי גינת. השדר המוביל של מבצע שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' היה דן שילון שהוזעק מארה"ב (דן שילון היה כתב רשות השידור בניו יורק בשנים 1981 – 1977). (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978. השדר רפי גינת נדחה ע"י מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ולא טס למונדיאל ארגנטינה 1978. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978 . זהו רמי ווייץ עליו הטיל אלכס גלעדי לעמוד בראש מערכת ירושלים למורת רוחו הכפולה של רפי גינת . (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי לא רק שלא הפקיד את מיקרופון הכדורגל בידי רָפִי גִינַת, הוא אפילו לא מינה אותו לערוך את משדרי מונדיאל ארגנטינה 1978 בארץ, וגם לא להגיש אותם. הוא לא סמך עליו. אלכס גלעדי מינה את רמי ווייץ כתב מתחיל בחטיבת הספורט להיות העורך וראש מערכת ירושלים, למרות שהיה ברור לכולם שלרָפִי גִינַת יש ניסיון עיתונאי רב יותר. רָפִי גִינַת שימש שנתיים קודם לכן כעורך שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 בירושלים, אבל אלכס גלעדי בחל בו ונטש אותו. לא בגלל שלא ידע לעשות טלוויזיה. רָפִי גִינַת ידע לעשות טלוויזיה אך מנהל חטיבת הספורט חשש ממהימנותו העיתונאית ולא האמין לוֹ. במשחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 שימש רפי גינת שַדָּר תקצירי Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים וסותם חורים. הוא חַש שאלכס גלעדי פגע בו והרגיש מְבוּזֶה. המגיש הראשי באולפן גביע העולם בירושלים היה עודד בן עמי יוצא גל"צ , שַדָּר וג'נטלמן , בעל קול רדיופוני באיכות יוצאת דופן. מחליפו היה יאיר שטרן. פרשני האולפן היו מרדכי שפיגלר ואמציה לבקוביץ'.

טקסט תמונה : עודד בן עמי (שדרן גלי צה"ל) נבחר להיות המגיש של אולפן גביע העולם – ארגנטינה 78' בירושלים. (באדיבות עודד בן עמי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חטיבת ההנדסה קבעה את שני הטכנאים בעלי הניסיון יָאִיר שָרְף מפקח קוֹל ותקשורת ומוריס ברוך מפקח ה- Video, כנציגיה במשלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שניהם כיהנו גם כחברים נבחרים בוועד ההנדסה המיליטאנטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מעֵת לעֵת בחנו את יכולת השליטה והמנהיגות של ארנון צוקרמן בגזרת השידור הרחבה. וכמובן איך אפשר ללא האופציה המלאכותית והמיותרת , תוספת של שַדָּר בשפה העַרבית, כאילו חובבי הכדורגל במגזר הערבי לא מבינים את שפתם של שני השדרים בשפה העִברית דן שילון ויורם ארבל . זה היה לפני 33 שנים. רשות השידור עבדה על בסיס Fifty – Fifty כאילו עסקי השידור הם קומונה של הקיבו . מַחְמוּד אַבּוּ בָּאקֶר מנהל הספורט בערבית נקבע להיות הנוסע השביעי במשלחת.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מפקח הקול והתקשורת יאיר שרף ז"ל (משמאל) מתקין מיקרופון זעיר על דש חליפתו של ח"כ שמואל תמיר ז"ל. אחד הטכנאים האיכותיים ובעלי המוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית של הימים ההם. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1982. זהו מפקח הטכני (Video) מוריס ברוך מבכירי הטכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטתו של אלכס גלעדי לשלוח לבואנוס איירס את יורם ארבל דחקה את רפי גינת לפינה . הוא הרגיש מקופח ועזב את מחלקת הספורט בטריקת דלת כדי לחפש קריירה חדשה. רפי גינת בחר להצטרף למערכת "כלבוטק" בראשותו של איש הרדיו גדעון לב ארי והמגיש דניאל פאר . גדעון לֵב ארי היה איש רדיו "קול ישראל". פיגורה וותיקה ומוכרת וגם מוצלחת. כמו רבים מעמיתיו החליף בימים ההם "מדים" וניסה את כוחו בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . התוכנית "כלבוטק" הייתה כפופה למנהל התוכניות מוטי קירשנבאום ז"ל. זה היה שנה אחת לפני שגִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל נבחר ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לנַהֵל את רדיו "קול ישראל" [1].

סכום זכויות השידורים שלנו שנדרשנו ע"י ה- EBU לשלם אותו תמורת שידור מונדיאל ארגנטינה 1978 היה נמוך עד כדי גיחוך. רק 147000 (מאה ארבעים ושבעה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים סכום שהיה שווה אז ל- 85000 (שמונים וחמישה אֶלֶף) דולר. תמורת שימוש בעמדת שידור בששת האִצטדיונים ברחבי ארגנטינה שילמנו 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר בלבד . אך ההפקה הרחוקה בכללותה לוּוְתה בקשיים טכנולוגיים ולוגיסטיים. היא הפכה למורכבת בעיקר בגלל פילוסופיית התקשורת הלוויינית של הקבוצה המבצעית של ה- EBU ובשל היכולות הדַלוֹת והמצומצמות של משרד הדואר והתקשורת הבינלאומית של ארגנטינה ENTEL (ראשי תיבות בשפה הספרדית של Empresa Nacional De Telecomunicaciones), וגם של רשת ATC 7 הטלוויזיה הארגנטינית הציבורית – ממלכתית (Argentina Televisora Color), ששידרה עד אז בשחור/לבן ורק עכשיו עברה לשידורי צבע, ושימשה כ- Host broadcaster בינלאומי של הטורניר. EBU , ENTEL , ו- 7 ATC החליטו במשותף להעביר את כל סיגנלי השידורים מבואנוס איירס לאירופה רק באמצעות מערכת התקשורת של לוויין התקשורת האטלנטי ה- Major בעוד תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האֵלָה (ליד ירושלים) הייתה מקושרת ללוויין האטלנטי ה- Primary בלבד. היינו במִלְכּוּד. הייתי שרוי במאבק נגד זמן ההפקה ההולך ואוזל. הקשר עם ארגנטינה הרחוקה בימים ההם היה איטי ומסורבל. היה צורך כל הזמן לוודא, לשנות, לאמת, ולקבוע ולהחליט באמצעות טלקסים ושיחות טלפון , ובתיאום עם ה- EBU את פרטי ההערכות שלנו. הייתי חסר ניסיון ובודד. היה עלי לפתור בעיות תקשורת מורכבות ומסובכות בתוך זמן קצר. באפריל 1978 יכולתי להשיב לראשונה ובאופן חלקי על ה- Questionnaire של ה- EBU. ארנון צוקרמן אישר לנו למַסֵד משרד הפקה, תקשורת ושידורים ב- IBC ברחוב פיגורואה אלקורטה (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז שידורי הטלוויזיה והרדיו הבינלאומי שהוקם ב- בואנוס איירס. לא הצלחתי עדיין בשל האיחור בזמן לגלות ולאַתֵּר את כל הפתרונות הטכנולוגיים לבעיות ולמִגבלות השידורים הישירים מארגנטינה הרחוקה. חלק מהבעיות השונות שהיו קיימות לפני תחילת ההפקה נשארו בעינן . שבועיים לפני טיסתנו לבואנוס איירס חיברתי את פקודת המבצע המסודרת של השידורים. זהו ספר רחב מֵידָע המפרט כמו פקודת מבצע צבאית את המהלכים המדויקים של הטלוויזיה הישראלית בעת שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' במהלך חודש יוני 1978 . פקודת המבצע הודפסה ב- 100 עותקים והופצה לכל הפונקציות המעורבות בהפקה בתוככי רשות השידור – טלוויזיה ורדיו. זאת הייתה הפעם הראשונה שחתמתי את שמי והענקתי לעצמי באישורו של אלכס גלעדי את התואר המקצועי מפיק בטלוויזיה הישראלית [2]. עורך ומפיק של מבצע טלוויזיה המתנהל בקצה השני של העולם נחשבו לכמעט תארים אלוהיים.

טקסט מסמך : אפריל 1978 . זוהי פקודת המבצע / ספר השידורים שתכננתי וחיברתי לקראת מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת לוויינים מוגבלת בין ארגנטינה לישראל מההיבטים השונים שלה הפכה את מבצע השידורים למורכב מאוד ומסובך מאוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה כברת דרך ענקית לפנים מאז אותו השידור הישיר (כשנה לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967) ב- 2 במאי 1968 של מצעד צה"ל בירושלים. היא תגברה את עצמה במשך עשור בתחומי הצילום, העריכה, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, וגם כוח אדם – והשתפרה לאין ערוך במנהיגות אנושית, ידע מקצועי, ומערכות הפקה. השפעתם וטביעת אצבעותיהם של מנהיגי שידור כארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום ז"ל ניכרה בכל פינה . הטלוויזיה פסעה לפנים כמעט בכל פרמטר למעט בתחום יחסי עבודה בין ההנהלה לבין כ- 1000 (אֶלֶף) עובדים שנִמְנוּ על שורותיה שם בצבצו שוב ושוב סכסוכים על רקע שכר, תקנים, ותנאי עבודה, לעיתים קשים ביותר, שהעיבו על התקדמותה. את עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנהיגו שלושה וועדים שונים : וועד עיתונות / הפקה, וועד הטכנאים וההנדסה, ו- וועד עובדי הדירוג המשולב שלא קיבלו את מרות ההנהלה והיו אף פעמים רבות מפוצלים וחלוקים בינם לבין עצמם. סמיכותם של שני האחרונים לשולחנה של ההסתדרות יצרה אין סוף מגבלות ומתחים (לא פשוטים) שהובילו למריבות מקצועיות והצֵרו את פעולות תעשיית הטלוויזיה המקומית. היא הוסגה לאחור. כשהוועדים חשו במצוקה (מנקודת מבטם) הם תמיד מצאו לנכון לאיים על ההנהלות לדורותיהן באִיטוּם שני חלונות הראווה העיקריים של השידור הציבורי בטלוויזיה : תוכניות הספורט ומהדורות החדשות. זה היה ידוע מקדמת דנה ובמשך עשורי ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה. הסכסוכים הרבים והממושכים שפרצו בתוככי השידור הציבורי יציר כפיה של האדמיניסטרציה הפוליטית היוו תרוץ לממשלה, שרים, חברי כנסת מכל גווני הקשת הפוליטית , וההסתדרות להתערב ולבחוש בין כותלי הטלוויזיה. הבחישה של הפוליטיקאים (שלא תהיה טעות הם לא היו מדינאים – הם היו עסקנים פוליטיים) במשך שנים רבות בענייני הטלוויזיה לרבות פלישת אנשי האיגוד המקצועי של ההסתדרות לתוך מסגרות הניהול במסווה של מתווכים העלי רצון טוב, גרמה לטלוויזיה הישראלית קשיי הפקה בלתי מתקבלים על הדעת ונזקים בלתי הפיכים. סכסוכי העבודה שנשנו וחזרו על עצמם בערוץ הטלוויזיה הציבורי והמונופוליסטי בתקופות שונות ובצורות שונות , שיגעו את הציבור וקבעו חד משמעית כי מיסוד ערוץ טלוויזיה שני במדינת ישראל איננו מותרות אלא הכרח . מחלוקות מהסוג הזה אודות הסכמי העבודה ושעות העבודה בין הטכנאים לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן הבשיל לכדי סכסוך ערב מבצע שידור ארגנטינה 1978, מכיוון שכל משחקי נבחרת ארגנטינה התקיימו בחצות שעון ישראל והסתיימו בשתיים לפנות בוקר. יו"ר וועד ההנדסה יָאִיר שָרְף דרש פיצוי יותר מהולם וארנון צוקרמן השיב לו שהוא מגזים.

הערה לקוראי הבלוג : יאיר שרף , זאב שטוקהיים , גבריאל "גבי" שקל , ואברהם-יצחק נגל אינם עוד בחיים. זיכרונם לברכה.

טכנולוגיה ו- לוגיסטיקה במונדיאל איטליה 1990.

נותרה רק בעיה אחת לא פתורה בכל ההפקה הענקית שלי, הקרויה "מונדיאל איטליה 1990". טֶרֶם היה לנו מקום היכן לגוּר ברומא בתקופת המשחקים. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חשב שמחירי המלונות המוצעים ע"י הועדה המארגנת האיטלקית גבוהים מידי. הוא ביקש אותי למצוא אלטרנטיבה חלוּפִית. ניצלתי את נוכחותו של ידידי העיתונאי אָבִי רָצוֹן עורך מדור הספורט בעיתון "חדשות" באותה העת ברומא (הכיר את הבירה האיטלקית כאת כף ידו מימים עברו), כדי לנסות להשיג לנו מגורים בבֵית דירות הסמוך ככל האפשר למרכז השידורים הבינלאומי של RAI (רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית האיטלקית ששימשה Host broadcaster בינלאומי ו- הפיקה את שידורי מונדיאל איטליה 1990). מעולם לא נזקקתי למלונות פאר שהיו בנמצא ברומא. הבעיה הייתה שלא מצאתי מקומות לינה זולים המתאימים למחירי רשות השידור הענייה.

עוד קודם לכן החלטתי להציב את אָבִי רָצוֹן באולפן גביע העולם בירושלים כעיתונאי המספק חדשות טריות במונדיאל לצדם של השידורים הישירים. מדהים שאבי רצון תימני אסלי, יליד רמת ישראל במקורו, ידע את השפה האיטלקית על בורייה. הוא דיבר, כתב וקרא איטלקית נפלא והיה קשור בכל נימי נפשו לתרבות האיטלקית, לספורט שלה בכלל, ולכדורגל בפרט. היו לאָבִי רָצוֹן קשרים מסועפים עם העיתונות האיטלקית וחברים טובים ללא סוף בה. במיוחד עם עיתונאים מפורסמים בעיתון הספורט האיטלקי הידוע ורב המוניטין אחד הנפוצים ביותר מסוגו באירופה (מודפס על נייר בצבע וָורוֹד), ונקרא, “LA GAZZETTA DELLO SPORT”.

למרות ששימש ככוח עזר בלבד במערכת שלי בירושלים וכלל לא היה איש רשות השידור, היה לי כאח נאמן, מקצוען ועיתונאי אמיץ, דיסקרטי בעבודתו וידען גדול מאין כמוהו. אבי רצון אכל כדורגל, ישן כדורגל, וחלם כדורגל. הוא הבין היטב את תורת הכדורגל. לא היה לי כל ספק בכך. יכולתי לפרוש בפניו את כל תוכניותיי מבלי לפחד שפרט כלשהו ידלוף החוצה. אולי רכש את ערך החֲבֵרוּת כשהיה לוחם בצנחנים ואח"כ מאבטח בשב"כ באיטליה. אולי הביא עמו את מוסר הרֵעוּת מהבית – מהמשפחה. הוא היה אישיות מיוחדת. לא חלמתי כי אזכה אי פעם בפיס הזה שנקרא "אָבִי רָצוֹן". ידעתי שהוא טוב, לא ידעתי עד כמה הוא טוב. בקלות רבה הוא סידר וארגן לי את המגורים הדרושים ברומא. הוא מצא ווילות להשכרה במחירים מגוחכים ממש באזור מלבב ושקט ב- "קורטינה ד'מפצו" ברומא, הבנויות על הדרך הראשית של וויה – קאסייה, מרחק של פחות מעשר דקות נסיעה מ- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) של RAI. הנוף הנאה באזור המגורים הזה שלנו ב- "קורטינה ד'מפצו" הזכיר את מראות הכרמל בחיפה. בשום אופן לא היה ניתן להגיע להישג לוגיסטי כזה מישראל. המגורים המצוינים והנוחים במקום לא מרכזי ברומא היו אומנם זוֹלים אך בלתי מאובטחים ע"י גורמי הביטחון האיטלקיים. נדרשו על ידי לבצע סידורים מיוחדים כדי לאבטח 24 שעות ביממה את מגורי המשלחת של רשות השידור (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל"). על פי בקשתו של יוחנן צנגן הצטרפה למגורים שלנו גם משלחת שדרי הרדיו של "קול ישראל" שהורכבה מגדעון הוד, דני דבורין, ומאיר איינשטיין. החבר'ה האלה קיבלו לידם כרגיל את המוכן מבלי להתאמץ. רוב משלחות השידור של ה- EBU התגוררו במלונות במרכז רומא ושילמו מֵאוֹת דולרים ללילה. הביקוש לא היה רָב מההֵיצַע . רשתות השידור הגדולות והעשירות כמו ה- BBC ו- ITV, רשת הטלוויזיה הספרדית TVE, שתי רשתות הטלוויזיה הממלכתית של צרפת FR3 ו- FR2, הרשו לעצמן לשכור לאנשיהן מלונות תמורת 400 דולר ללילה אחד. אנחנו היינו הרבה יותר צנועים.

הפרשן אבי רצון במונדיאל איטליה 1990.

ההחלטה האסטרטגית שלי לבנות את אבי רצון לטווח ארוך ולמזג אותו תחילה כעיתונאי במערכת העיתונאית של שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואח"כ כפרשן כדורגל וספורט מוביל בטלוויזיה, גמלה בלבי עוד באוקטובר 1988, מייד לאחר סיומם של המשחקים האולימפיים בסיאוּל 1988 בדרום קוריאה, שם למדתי באקראי לקח עיתונאי חשוב. את האינפורמציה העיתונאית המרעישה והסנסציונית ביותר של משחקי סיאול 1988, פסילתו של האָצָן הקנדי בֵּן ג'וֹנְסוֹן (Ben Johnson) הזוכה בריצת 100 מ' בגין שימוש בסמים וסילוקו מהאולימפיאדה, סיפק לי טכנאי טלוויזיה ישראלי באישון לילה, ולא חמשת כתבי ושדרי מחלקת הספורט שהיו עמי בסיאול. עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של סיאול 1988 חמישה שדרים – עיתונאים. יורם ארבל, נסים קיוויתי, אורי לוי, דני לבנשטיין, ומשה גרטל. כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית על בסיס הדירוג העיתונאי. הם לא היו אשמים. האנשים האלה עבדו סביב השעון והגיע להם לנוח ולישון כמה שעות ספורות מידי לילה. וכך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי. הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה וחרוץ, ובעל חושים עיתונאיים מבורכים, בשם אלי רבינוביץ' שעבד בשירות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. אלי רבינוביץ' טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבוריתבעל שיעור קומה ויוצא דופן באיכותו, נשכר בשעתו ע"י אלכס גלעדי לשמש כעורך Video במשחקי סיאול 1988 במסגרת צוות הטכנאים של רֶשֶת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הרֶשֶת העשירה שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה"ב תמורתן שילמה 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר הביאה לסיאול 88' כוח אדם שמנה 2154 (אלפיים מאה חמישים וארבעה) אנשים. אלי רבינוביץ' היה אחד מהם. איש מיוחד בעל ידע טכנולוגי עצום, מוכשר ומהיר כמו שד, מיומן מאוד, וטכנאי בעל תודעה עיתונאית עמוקה. לא אחטא לאמת אם אומר כי אלי רבינוביץ' היה איש טלוויזיה רב גוני ו- מזהיר (!). אלי רבינוביץ' היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי במלון "Seoul Garden" בסיאול ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר – 28 בספטמבר 1988. צלצול הטלפון העיר אותי בבהלה וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה. במשך חודש ימים בתקופת שידורי אולימפיאדת סיאול עבדתי כ- 21 שעות ביממה. זהו מבחן שידור שתובע מאמץ פיסי ומנטאלי עצום. בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת. נטלתי מיושן את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני. אלי רבינוביץ' כבר דיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית כלהלן : "יואש, בֵּן ג'וֹנְסוֹן (Ben Johnson) האָצָן הקנדי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ' נפסל לפני דקות אחדות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים, מדליית הזהב נשללה ממנו, וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן מהמשחקים האולימפיים". הייתי המום. זאת הייתה חדשה מרעישה. הודיתי לו מקרב לִבִּי. בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון שלי בסיאול למערכת האולימפית שלי בירושלים. השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב. מהדורת "מבט" תעלה בתוך דקות לאוויר. היינו בין הראשונים בעולם לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל אודות סילוקו של בֵּן ג'וֹנְסוֹן אלוף הריצה ל- 100 מ' מאולימפיאדת סיאול 88', לאחר שרשתות הטלוויזיה, האמריקנית NBC והקנדית CBC, עשו זאת הראשונות ודיווחו לצופיהן בארה"ב ובקנדה אודות הידיעה המרעישה. מדליית הזהב נלקחה מבן ג'ונסון והועברה לאָצָן האמריקני קארל לואיס שסיים שני באותה ריצת הגמר ל- 100 מ' ההיא שנערכה ב- 24 בספטמבר 1988 באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 88'.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- IBC בלוס אנג'לס. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר משנות דוֹר. אנוכי כמנווט ועורך ומפיק ראשי של שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' (מימין) עם אלי רבינוביץ' המוערך והמזהיר (משמאל), מי שהיה הטכנאי והעיתונאי המצטיין שהביא לי באישון לילה את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988. גירושו של האצן הקנדי בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 1988. התמונה הזאת צולמה ב- IBC באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. אלי רבינוביץ' טכנאי מצטיין בעבודתו ורב יכולות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נשכר לעבוד במרכז המבצעי של ה- EBU ע"י הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) והצרפתי לוסיין בנטון (Lucien Banton) שני ראשי ה- EBU Operation Group בהפקת שידורי לוס אנג'לס 84'. בסיאול 1988 שכרה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את שירותיו של אלי רבינוביץ'. הוא היה טכנאי ברמה של מהנדס טלוויזיה ובלתי נשכח עבורי. כשאתה יוצא למלחמות שידור ממושכות, לשדות הקרב הטלוויזיוניים הארציים והבינלאומיים, אתה רוצה שיהיו לידך שדרנים ברמה של יורם ארבל ונסים קיוויתי, בימאים ברמה של יואב פלג ורוביק פודגור, מפיקים ברמה של אמנון ברקאי וששי אפרתי, וטכנאים ברמה של סעדיה קאראוואני, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, ואלי בבא, ועוד טכנאים אחרים טובים נוספים, והיו שם הרבה כאלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי מנווט, עורך ראשי ומפיק ראשי ברומא את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של טורניר מונדיאל איטליה 1990, והשדר המוביל שלי יורם ארבל בצפון איטליה באותו המונדיאל ההוא של איטליה 1990.

הערה שלי : אבי רצון היה עיתונאי מהולל עתיר הישגים וגם פרשן ספורט וכדורגל מזהיר. מהיכן אני יודע שאלוהי הטלוויזיה אוהב אותי ? אני יודע זאת מפני שהוא הפגיש אותי בשעתו עם אבי רצון. חלפו תריסר שנים מאז מונדיאל ארגנטינה 1978.

חוסר משמעת והיעדר אחריות.

יורם ארבל נותר סוּג של בֶּן אֶנוֹש שנהג לוֹמר ואהב לשדר, אך לא ידע לשאוֹל. הוא פשוט לא היה סקרן דיו כדי לחקוֹר. פעם אחת כמעט ושילם על כך ביוקר רב. זה קרה בשידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. מיניתי אותו באופן טבעי לשַדָּר מוֹביל כללי שלי ובתוקף המשימות כראש הצוות הצפוני שלי באיטליה 90'. חלק ממשחקיו ומשימות השידורים הישירים שלו התקיימו בחבל הצפוני של ארץ המָגָף האיטלקית. מכיוון שנע עם צִיוותו על ציר גֶנוֹאָה – טוֹרִינוֹ – מִילָאנוֹ – וֶורוֹנָה (כ- 150 ק"מ מפרידים בין מילאנו לשלוש הערים האחרות), ניסיתי להקל עליו ועל צוותו, והצמדתי לוֹ רכב שכוּר של ההפקה, מכונית חדשה מדגם מֶרְצֶדֶס לבנה 190. הוא יורם ארבל היה שַדָּר עָסוּק מאוד. במוצ"ש של 23 ביוני 1990 הגיע עם טכנאי התקשורת שלו אמנון אלטשוּלר והפרשן אמציה לֶבקוֹביץ' בתום אחת ממשימות השידור למילאנו והחנה את הרכב בחֶניון מלון "קְרִיסְטָאלוֹ" ששכרתי עבורם במילאנו. ביום ראשון – 24 ביוני 1990 שידר יורם ארבל ישיר מאִצטדיון "סַן – סִירוֹ" את משחק שמינית הגמר גרמניה – הולנד 1:2. למחרת יום שני – 25 ביוני 1990 נסע עם צוותו ברכב השכוּר (מכונית מרצדס 190) של ההפקה בראשותי ל- גֶנוֹאה כדי לשדר ישיר מחצית שנייה ועוד משחק בשלב שמינית הגמר אירלנד (אייר) – רומניה שהסתיים בתיקו אפס בתום 120 דקות, ו- 4:5 לאירלנד בבעיטות הכרעה מ- 11 מ'.

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. מפת 12 הערים המארחות את 52 משחקי הטורניר והמרחקים בק"מ ביניהן. מתוך ספר השידור / פקודת המבצע שכתבתי וחיברתי לקראת כיסוי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעֶרֶב שָב הצוות מגֶנוֹאה למלון במילאנו כדי לנוח ולהתכונן לנסיעה נוספת למחרת והפעם ל- וֶורוֹנה לצורך שידור ישיר של המשחק יוגוסלביה – ספרד. כשהגיע הצוות למלון "קְרִיסְטָאלוֹ" לעת לילה התברר שתפוסת החֶניון מלאה. יורם ארבל מי שהיה אחראי מטעמי על צוות השידור הצפוני באיטליה במונדיאל איטליה 1990 החנה את הרכב השכור בקרבת המלון בקלות דעת ובחוסר אחריות. הוא לא שאל ולא בדק אם בכלל מותר לו לחנות במקום, אולי בגלל שמיהֵר עם עמיתו אמנון אלטשולר לסרט קולנוע כלשהו שהוקרן באחד מבתי הקולנוע בעיר. אמנון אלטשולר סיפר לי שנותר בידיהם קצת זמן פנוי אז שניהם הלכו לראות סרט עם כוכבת הפּורנוֹ הידועה ההונגרייה – איטלקייה אִילוֹנָה סְטָאר המוכרת יותר בכינוייה "צִ'יצ'וֹלִינָה". בתום הסרט שבו למלון "קריסטאלו" והלכו לישון. כששָב הצֶוות למחרת בשעות הבוקר המאוחרות אל רִכב ההפקה כדי לדהור עמו ל-וֶורוֹנָה, גילה שהרֶכֶב נעלם כלא היה. לא רק שנעלם אלא שהצֶוֶות ההמוּם ובראשו יורם ארבל גם לא זיהה את הטופוגרפיה של המקום. אבד לוֹ לגמרי חוּש ההתמצאות. בצַר להם צלצלו אלי שניהם יורם ארבל ואמנון אלטשולר למרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC ברומא כדי לדווח לי ולבקש עזרה. אפילו לא המתנתי לסוף הבקשה והאצתי ביורם ארבל, "יורם ארבל, הנך ראש צוות השידור במילאנו מטעמי", והוספתי, "התקשר מייד למשטרת מילאנו ודווח להם על המקרה המצער. השתמש באקרדיטיישן שלך כשַדָּר טלוויזיה במונדיאל איטליה 1990 ואני בטוח שהם ישמחו לסייע לכם". ובכן, חיש מהר הוּברר שהצֶוֶות שלי בראשותו של יורם ארבל החנה את רכבו לחניית לילה במקום אסור מבלי לבדוק. ה- 26 ביוני 1990 היה יום שלישי שהוא תאריך מסורתי של השוּק השבועי של העיר מִילָאנוֹ. זאת הסיבה שמכונית המרצדס השכורה שלנו נגררה משם ע"י המשטרה (למקום חנייה בטוח). הרכב והצֶוֶות ניצלו. השוּק שהוקם בשעות הבוקר המוקדמות שינה את פני הסביבה ובלבל לגמרי את האוריינטציה וחוש ההתמצאות הטופוגרפית של יורם ארבל ואמנון אלטשולר. אפשר היה להימנע מהטעות הזאת. היה צריך רק קצת להתעניין ולשאול שם בזמן מישהו מקומי במילאנו, אם מותר להם בכלל להחנות את הרכב במקום האסור שחנה. פתאום נזכרתי במונדיאל ארגנטינה 1978. הבנתי שיורם ארבל הוא אומנם שַדָּר דגול אך איש מפונק שזקוק למטפלת אישית. "…תגיד לי יורם ארבל, מה פתאום מיהרתם כל כך להצגת הקולנוע של כוכבת הפּורְנוֹ ההונגרייה – איטלקייה הפתטית הזאת שקוראים לה אילונה סטאר ומכנים אותה צ'יצ'ולינה…", שאלתי את צוות השידור הנבוך. אמנון אלטשולר התעשֵת הראשון והשיב לי כלהלן, "…יואש אלרואי תראה…אני לא יודע מה היו מניעיו של יורם ארבל, אך אותי עִניֵין לעמוד על טיבה של עבודת ה- Sound בסרט הפורנו הזה של צִ'יצ'וֹלִינָה…". מכיוון שהביא להגנתו טיעון מקצועי ודיבר אמת אי אפשר היה לכעוס עליו, על הג'ינג'י החמוד הזה. לשמחתי נותר להם די זמן והותר כדי להגיע במועד לוֶורוֹנָה לשידור הישיר ההוא של המשחק יוגוסלביה – ספרד. היה חסר להם שלא יגיעו במועד לשידור הישיר. יוגוסלביה ניצחה במשחק הזה 1:2 בתום 120 דקות והעפילה לרבע הגמר. אני יודע שאני מנהיג ברוטלי של יחידת טלוויזיה קטנה וחוד חרבי היה גלוי ונוטף הטפת מוסר, דרך ארץ, ופעולת עונשין. אולם בסופו של דבר השידור הרוטיני ההוא יוגוסלביה – ספרד שהפך בטעות לפרובלמטי עבר בשלום. אילו הוא לא היה צולח כמתוכנן הרי שיורם ארבל ראש הצוות הצפוני שלי במונידאל איטליה 90' היה מועלה על המטוס הראשון במילאנו שממריא לנתב"ג. שום איש מוכשר ככל שיהיה בצוות שלי איננו רשאי לרתום את פוטנציאל ההפקה לצרכיו שלו. גם לא יורם ארבל. ההיררכיה הטלוויזיונית מובנת וברורה. יורם ארבל עבד אצלי ואני עבדתי אצל יוסף בר-אל ואריה מקל. הייתה מוטלת עלי אחריות אנושית + טכנולוגית + לוגיסטית כבדה, רבה, ועצומה במונדיאל איטליה 1990, ובסופה להביא הביתה 31 (שלושים ואחד) שידורים ישירים + 21 שידורים מוקלטים עם קולות השדרים שלי. האנשים אינם מבינים את כללי הפיקוד והמנהיגות לאמור : "את אחריות העצומה שהטילו עליך המפקדים שלך ואשר רובצת על כתפיך אינך יכול ואינך רשאי לחלוק עם איש" (!). אומר ואוסיף : יורם ארבל שידר נפלא את המשחק הדרמטי. בתחום השידור והמֶלֶל לא היו לו מתחרים. הוא היה שדר טלוויזיה של אירועי ספורט (בעיקר כדורגל וכדורסל) Play by play שהתקרב בשעתו יותר מכולם לשְלֵימוּת.

טקסט תמונה : יולי 1990. מונדיאל איטליה 90'. זוהי עמדת הפיקוד וניהול השידורים שלי במשרד ההפקה, השידורים, התיאום, והתקשורת במרכז השידורים הבינלאומי ברומא ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center), בבירת איטליה רומא. משמאל, אמנון אלטשולר מטובי הטכנאים בתחום הקוֹל והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ג'ינג'י נחמד ואדיב ובעל חוש הומור וידע רב בתחום מקצועו. אהבתי אותו עד למאוד וגם סמכתי עליו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחר תום מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 1990. השדר יורם ארבל פרש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ועובר לערוץ 5 בכבלים. יוסף בר-אל התמנה במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש. נסים משעל הודח.

אף על פיכן מיניתי באופן טבעי את יורם ארבל לשָדֵר ישיר את משחק הגְמָר בין נבחרת ארגנטינה אלופת העולם לבין נבחרתה של גרמניה. אירוע השיא הנועל את משחקי מונדיאל איטליה 1990, שעמד להיערך בעַרבוֹ של יום ראשון – 8 ביולי 1990 באִצטדיון "אוֹלימפּיקוֹ" ברומא. הוא היה שַדָּר הכדורגל (וגם הכדורסל) הטוב במדינת ישראל. אחד שנולד פעם בדור. אולי בשני דורות. בצהריים נפרד המנכ"ל אריה מֶקֶל ממני ומצוות השידורים שלי במשרד ההפקה ב- IBC. הודיתי לו מקרב לֵב על שאִפשר לי להפיק ולנהל מבצע שידורים רחב היקף שזכה כמו תמיד לצפייה מרבית בארץ. משחק הגמר החל בשמונה בעֶרֶב. RAI הציבה 16 מצלמות באִצטדיון ה- "אולימפיקו" ברומא. התפתח משחק אלים בו הורחקו שני שחקנים ארגנטינאיים בכרטיסים אדומים מן המגרש. שופט המשחק המכסיקני אדגארדו קודסאל מנדז לא עשה שום חשבון לאלופת העולם היוצאת. בדקה ה- 85 הוא פסק על בעיטת עונשין מ- 11 מטר לזכות גרמניה. אנדריאס ברהמֶה (Andreas Brehme) הכניע את השוער הארגנטיני נֵרי פּוֹמְפּידוּ וגרמניה עם מאמנה פרנץ בקנבאואר ניצחה במשחק בתוצאה המינימאלית 0:1. בשעה שהוּענק גביע העולם ללותָּאר מתּיאוס הקפטן הגרמני המאושר כשחיוך רחב נסוך על פניו , ניצב לצִדוֹ דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ודמעות זולגות על לחייו. באותה העֵת של השידור הישיר ההוא לפני רבע מאה של שנים נפרד יורם ארבל בטקסט פרישה ופרידה מחושב מראש מצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית משהו כמו "…אני משדר לכם בפעם האחרונה…". לי הוא לא אמר מילה לפני כן. הוא מעולם לא הודיע לי שהוא פורש ממחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטובת מקום עבודה אחר. לאחר שמונה עשרה שנות עבודה משותפות לא מצא צורך להיפרד ממני באופן אישי. הוא נפרד מהם – מצופיו. לא ממני. ברור שזאת הייתה זכותו ללכת מבלי להיפרד ממני. הוא לא אמר לי שלום ולא לחץ את ידי.

טקסט תמונה : פרנץ בקנבאואר שימש מאמן נבחרת גרמניה בשני מונדיאלים רצופים במכסיקו 1986 ואיטליה 1990. ב- 1986 הפסיד לקארלוס בילארדו 2:3. ב- 1990 ניצח אותו 0:1. (באדיבות RAI ו- FIFA).

טקסט תמונה : פרנץ בקנבאואר זכה עם נבחרת גרמניה בסגנות האלופה במונדיאל אנגליה 1966 לאחר שנוצחה 2:4 במשחק הגמר השנוי במחלוקת שנערך בשבת – 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבלי" בלונדון. שמונה שנים אח"כ ב- 7 ביולי 1974 זכה כקפטן גרמניה בגביע העולם מונדיאל גרמניה 74' לאחר שנבחרתו גברה במשחק הגמר על נבחרת הולנד 1:2 באצטדיון האולימפי במינכן. (באדיבות RAI ו- FIFA).

טקסט תמונה : 8 ביולי 1990. מונדיאל איטליה 1990. האצטדיון האולימפי ברומא. נבחרת גרמניה דקות מספר בטרם משחק הגמר נגד ארגנטינה. גרמניה ניצחה 0:1 מבעיטת עונשין מ- 11 מטרים שבעט אנדריאס ברהמה (Brehme) וזכתה בתואר אלופת העולם בפעם השלישית בתולדותיה. נבחרת גרמניה הנוקשה כללה את השחקנים האלה : השוער בודו אילגנר (שני משמאל), קלאוס אאוגנטאלר, תומאס ברטולד, יורגן קוהלר, גוידו בוכוואלד, תומאס האסלר, לותאר מתאוס (כורע ראשון מימין), פייר ליטבארסקי, אנדריאס ברהמה, יורגן קלינסמן (כורע שני משמאל), ו- רודי פלר (עומד ראשון מימין).

אהבתי אותו. אהבתי אותו כשַדָּר. יורם ארבל היה שַדָּר Play by play משכמו ומעלה. בעל קול בּריטון עמוֹק וצלוּל, ניחן בדיקציה מושלמת, נבון, ובעל חוּש הומור לא מבוטל. בין השַדָּרִים הבודדים שידע לשים סייג לכמות המֶלֶל שלו. הוא התיידד בקלוּת עם כל מיקרופון. הוא היה שַדָּר הספורט הטוב במדינה גם בגלל שניצבה מאחורי מערכת הפקה עיתונאית תומכת. יורם ארבל היה קריין פרסומות בחֶסֶד. אולם משהשכיר את קולו לטובת המפרסם המסחרי אבדו לו כישוריו העיתונאיים שממילא היו מוגבלים. יורם ארבל החל לפני שנים רבות לשָוֵוק ולפרסם בקולו המיוחד מוצרי צריכה והדבר פגע לעַד באמינותו כעיתונאי. למען האמת העיתונאות מעולם לא עניינה ולא הטרידה אותו. עניין אותו המיקרופון והמסך. העיתונאות היא מקצוע טהור ונקי מכל רבב המחויבת לאֶמֶת ולא לסוּג של אינפורמציה שמשלמים עבורה כסף בכדי שתיאמר. הסוגיה הלא נעימה הזאת הנוגעת ליורם ארבל השַדָּר מספר אחד שלי במחלקת הספורט וקריין הפרסומות מספר אחד ברדיו, עלתה לדיון פעמים מספר בעידן המנכ"לים יוסף "טומי" לפיד ז"ל ום אורי פורת ז"ל, ולאחרונה גם עם אריה מֶקֶל יבל"א. איך שהוא העניין תמיד התמסמס. אשוב ואדרש לעניין הזה השנוי במחלוקת כה רבה בספר שאני חוקר וכותב ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן". הסֶפֶר עָב הַכֶּרֶס סוקר את ועוסק בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם, בתרומתם של השדרים והשדרניות, המגישים והמגישות, הפרשנים והפרשניות, טקסט וכיתוב, מנתח את כישרון השידור וההגשה באולפן ובשטח, את תורת הריאיון, ומרכבי נוסחת השידור הישיר של Play by play.

שַדָּר הספורט הטוב ביותר שלי ואולי הטוב ביותר בישראל בכל הזמנים נטש אותי ללא שום הודעה מוקדמת. לא היה בידי הזמן עכשיו לבַכוֹת את יורם ארבל ולהתאבל על אובדנו ועל מר גורלה של חטיבת הספורט בפיקודי. הייתי חייב להביא שַדָּר חדש וידעתי גם מי הוא יהיה. עזיבתו של יורם ארבל את מחלקת הספורט הייתה מצערת אך לא היוותה שוֹק חיי. כבר מזמן למדתי שהחיים הרבה יותר פשוטים ממה שרבים נוטים לחשוב. המדינה הזו מלאה באנשים מוכשרים שהלכו מאיתנו וש- חשבו שאין להם תחליף. שַדָּר רדיו "קול ישראל" מֵאִיר אָיְינְשְטֵיין נקרא על ידי לדגל הטלוויזיה במקומו של יורם ארבל. והוא התייצב.

טקסט תמונה : מאיר איינשטיין ז"ל. ככה היכרתיו ב- 1990. הוא הגשים במידה רבה את ציפיותיי כמחליפו של יורם ארבל. מאיר איינשטיין נוֹלד שַדָּר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ביום שקוֹלוֹ של יורם ארבל גָוָוע שָם לעַד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אפילוג.

הפוסטים בבלוג אינם משכתבים את ההיסטוריה. הם רושמים אותה ממקור ראשון. זאת עדותי. אני סומך על ההיגיון שלי ועל ה- IQ שלי. אינני מצפה להסכמה כללית. הסכמה כללית איננה כורח והיא לא תמיד מעניינת אותי. הפקת שידורי הטלוויזיה וניהולם הם הליכים מדויקים ושכלתניים, אולם אינם הליכים דמוקרטיים. המשתקף מהמסך הוא העדות היחידה המעידה על הצלחתך ו/או כישלונך. אינך יכול ואינך רשאי לחלוק את האחריות העצומה שמונחת על כתפיך עם אחרים. זה לא עובד ככה. יורם ארבל היה חייל מהשורה. קול הבריטון שלו לא העניק לו שום הקלות יתר הנוגעות למשמעת שידור עליונה, אחריות ביצוע, ודבקות במשימה ללא תנאי.

הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי איש ריבון ובן חורין. אנוכי אדם לוחם עקשן, תחרותי מאוד, לעולם לא מוותר, אולם אינני אנרכיסט. הנה חלק מההסבר, הפירוש, ותשובתי למאות אלפי קוראים, מתעניינים, ומגיבים מדוע אנוכי רואה את עצמי כ-בעל סמכות ראוי ש-רשאי לחקור ולכתוב את הבלוג הזה yoashtvblog.co.il כמו גם לחקור ולכתוב את 13 הספרים עבי הכרס העוסקים ודנים ב-סדרה הענפה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". להלן חלק מ-מכתבי הערכה שהוענקו לי בשעתו ע"י המנכ"לים של רשות השידור, היו"רים של רשות השידור, מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, ומנהלי חטיבת החדשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 – לדורותיהם.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני בתום שירותו הציבורי התקשורתי החשוב ורם המעלה. היה מדובר באיש רציני, כן, ו- ישר דרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו לשמש כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רֶשֶת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + ה-"מונדובאסקט" – אליפות העולם של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משָם 155 שעות בשידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים של צה"ל באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה מקצועית כבדה לשידור הציבורי ועבורי גם אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב שלו היה מסוגנן ו- נחמד אבל לא הגירושים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור. הדפתי בתנופה את החַיִץ המפריד ביני לבין מצפוני ו- נטשתי בטריקת דלת. אין מדובר במילים גבוהות. זאת הייתה האמת. נתתי ליוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ו- עזבתי את מכורתי הטלוויזיונית בתום 32 שנות שירות. אותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ב- 2002, נחמן שי, לא התייצב לימיני במאבקי הצודק ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, שהודח בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ובתמיכתו מובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) מכהונתו הרמה בעוון שחיתות והענקת שוחד מסך (דו"ח הדחתו ההיסטורית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור, מונח מצהיב בארכיון הממשלה). נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז, התגלה לי ב- 2002 כ-עסקנצ'יק פוליטי קטן ו- איש נטול ערכים של ניהול ויושרה ציבורית. נחמן שי היה מודע לחִדלונו של יוסף בר-אל ומסיבותיו שלו מילא את פיו מים. ובכן, את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מהכס הרם לפרוורי הירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : גִדְעוֹן לֵב אָרִי ניהל את רדיו "קול ישראל" בשנים 1988 – 1979 ואח"כ הוחלף ע"י אַמְנוֹן נָדָב .

[2] ראה נספח : פקודת המבצע / ספר השידור- מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978.

סוף הפוסט מס' 976. הועלה לאוויר ביום שלישי – 27 באפריל 2021.

תגובות

פוסט מס' 976. אנוכי ויורם ארבל ב- 1978 לפני 43 שנים (1). תהום של נֶפֶש ומעמקי אוקיינוסים של בדידות ואחריות שאינך יכול לחלוק אותה עם איש מפרידים בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין תפקידך, משימתך, ואחריותך העליונה לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה לעבר כיבוש אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם. אינך יכול לחלוק אחריות. הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל. פוסט מס' 976. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 27 באפריל 2021. — אין תגובות

כתיבת תגובה לבטל

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

יואש אלרואי TVblog

יואש אלרואי TVblog | © כל הזכויות על האתר לרבות תוכן האתר שמורות ליואש אלרואי.

תגובות

כתיבת תגובה לבטל