פוסט מורכב ומפורט מס' 993. אינפורמציה איכותית ומֵידָע מְהֵימָן הם מרכיבים חיוניים והכרחיים בכל עיתונות ועיתונאות באשר הן, אלקטרונית ו/או כתובה (2). פוסט מס' 993. הועלה לאוויר ביום שישי – 25 ביוני 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים גם לאחר שראו כבר אור.

הערה 2 : כל התמונות והמסמכים בכל הפוסטים הם בלעדיים ותחת זכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיקם ולהשתמש בהם. הם מתפרסמים כדי לאשש את הטקסט וכדי להקל על הקורא להבין ולהכיר את רוח התקופה של הימים ההם. כמי ששהה 40 (ארבעים) שנים בתעשיית הטלוויזיה אני אמון על הסלוגן כי תמונה אחת שווה לפעמים אלף מילים.

——————————————————————————–

פוסט מס' 993 : הועלה לאוויר ביום שישי – 25 ביוני 2021.

——————————————————————————–

פוסט מס' 993. שַדָּרוּת ספורט בטלוויזיה היא אחד התחומים המורכבים, הרגישים, הדרמטיים, והייחודיים ביותר בתעשיית ה- Media. ישנם המון המוני שדרנים Play by play, מגישים, מנחים, ופרשנים בטלוויזיה. בודדים ו-ספורים מביניהם הם באמת טובים. רובם שרלטנים ופטפטנים. יורם ארבל (בן 79, היום) ניצב אולי בראש הרשימה של הטובים ביותר אולם יש כאן אֲבָל…אֲבָל גדול…פלוס סימני שאלה. עליותיו אינן יכולות לפצות ולהסתיר את נפילותיו המביכות בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלו, והן היו לא מעטות. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 993. הועלה לאוויר ביום שישי – 25 ביוני 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. אינני מצטער על כך לרגע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 993. שַדָּרוּת ספורט בטלוויזיה היא אחד התחומים המורכבים, הרגישים, הדרמטיים, והייחודיים ביותר בתעשיית ה- Media. ישנם המון המוני שדרני טלוויזיה Play by play, וגם המון המוני מגישים, מנחים, ופרשנים בתחומי השידור השונים בתעשיית הטלוויזיה. רוּבָּם שרלטנים ופטפטנים. בודדים ו-ספורים מביניהם באמת טובים. יורם ארבל (בן 79, היום) ניצב אולי בראש הרשימה של הטובים ביותר אולם יש כאן אֲבָל…אֲבָל גדול…פלוס סימני שאלה. עליותיו אינן יכולות לפצות ולהסתיר את נפילותיו המביכות בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלו, והן היו לא מעטות. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 993. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הקדמה.

לא הייתי חוקר וכותב את פוסט מס' 993 ואת שורת הפוסטים העתידים לבוא בעקבותיו אילולא החליטה מערכת תוכנית האקטואליה היומית, "שש בערב עם עודד בן עמי", המשודרת בערוץ 12 להביא לאולפן שלה ביום שני – 21 ביוני 2021 דווקא את יורם ארבל כדי "להספיד" ולהעביר זיכרונות לציבור הצופים אודות העבר ההיסטורי המפואר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת הריסת כור מחצבתו של השידור הציבורי ז"ל ההוא. למה צריך לארח דווקא את יורם ארבל בשעת החרבתו וריסוקו של הבניין הוותיק ההוא הבית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל שניצב ל-תפארת בשכונת רוממה בירושלים במשך 54 שנים בין 1967 ל- 2021. בחירת מערכת התוכנית "שש בערב עם עודד בן עמי" להזמין את יורם ארבל לאולפן היא תמוהה, מביכה, ואנטי עיתונאית לחלוטין ולמפרע. הרי יורם ארבל ערק ונטש את השידור הציבורי ב- 1990, כלומר לפני 21 שנים ו- 17 שנים לפני שהשידור הציבורי ההוא נשם את נשימותיו האחרונות ונסתם עליו הגולל. מה יש לו ליורם ארבל לומר בכלל…??? מדוע לא לגייס לאולפן ערוץ 12 למשל את יאיר שטרן ואת דומיו…??? ישנם עדיין בין שורותינו עשרות רבות של אנשי טלוויזיה וותיקים שהיו שותפים להקמתו וביסוסו של השידור הטלוויזיוני הציבורי ההוא בשנים ההן של 1967 ו- 1968 ורלוואנטים פי 1000 מיורם ארבל. מה פתאום להזמין את יורם ארבל הבלתי אמין ולא מהימן…??? הרצון להיעזר בשירות זיכרונותיו של יורם ארבל הוא כישלון מובהק של אנשי המערכת העיתונאית של "שש בערב עם עודד בן עמי".

פוסט מורכב ומפורט מס' 993. הימים ההם שחלפו לבלי שוב. אינפורמציה איכותית ומידע מהימן הם מרכיבים חיוניים והכרחיים בכל עיתונות ועיתונאות באשר הן, אלקטרונית ו/או כתובה (2). פוסט מס' 993. הועלה לאוויר ביום שישי-25 ביוני 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ביום שני בשמונה ועשר דקות בבוקרו של  5 ביוני 1967 הודיע יורם ארבל קריין חדשות צעיר בן 25 ברדיו "קול ישראל" בקול הבאריטון היפהפה והסמכותי שלו לאזרחי המדינה כי פרצה מלחמה בין מצרים לישראל. הטקסט היה קצר וכלהלן : " דובר צה"ל מודיע, מאז שעות הבוקר המוקדמות של היום מתחוללים קרבות עזים בין כוחות אוויר ושריון מצריים שנעו לעבר ישראל לבין כוחותינו שיצאו לבלום אותם. עד כאן הודעת דובר צה"ל ". מדוע בחר מנהל חטיבת הקריינים ברדיו משה חובב ז"ל דווקא באותו הרגע ההוא ביורם ארבל יבד"ל לקרוא את הידיעה הדרמטית הזאת לפני 54 שנים ? הרי עמדו לרשותו קריינים נוספים. התאמה של שַדָּר למשימת שידור ברדיו ובטלוויזיה היא כישרון ניהול מחושב של המערכת וגם מזל. אִיזִי מַן ההיסטוריון של רדיו "קול ישראל" מספר בספרו הדוקומנטארי המצוין והמרתק, "קול ישראל מירושלים", כי זה היה בכלל עניין של מקרה. יורם ארבל היה השַדָּר התורן במשמרת הבוקר של 5 ביוני 1967. העורכת שוּלָה שְמֶרְלִינְג דחפה לו נייר ליד ופקדה עליו, "תקרא את הידיעה הזאת". היה זה מפגש מושלם בין איכות קולית נדירה לבין אירוע היסטורי דרמטי. השאר היסטוריה כפי שרובינו מכירים. הפוסט הזה מתחיל ב- 5 ביוני 1967 אבל הוא חותר לעבר זמנים אחרים ומאוחרים יותר שאינם מחמיאים בהכרח ליורם ארבל.

טקסט תמונה : 1972. יורם ארבל בעת מעברו מרדיו "קול ישראל הוותיק לטלוויזיה. כאן הוא נראה בראשית הקריירה שלו בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. היה מדובר בשדר מוכשר ונפלא בעל קול רדיופוני נהדר מתת אֵל, אולם היה מדובר גם לרוע מזלו וביש גד של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשל אישיותו המפונקת ולחלוטין אנטי עיתונאית. עליותיו אינן יכולות להסוות ולהסתיר את נפילותיו כשדר מוביל בשידור הציבורי ההוא והן היו לא מעטות כפי שתוכלו להיווכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 993 הוא במידה מסוימת המשך של פוסטים קודמים שדנים ועוסקים בהתאמות של בני אנוש למשימות שידור קונקרטיות בתעשיית הטלוויזיה הכל כך מורכבת ומסובכת טכנולוגית ולוגיסטית. בסוף עשור ה- 50 וראשית עשור ה- 60 של המאה שעברה קם לרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC גאון ניהול ותכנון בשם רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). הוא ראה את הנולד בתוך תעשיית הטלוויזיה היקרה, המורכבת והמסובכת והבין ששידורי הספורט הרלוואנטיים הם עתירי רייטינג ונושאי ברכה לרשת שלו. הוא היה האיש והרוח החיה ברשת שלו שכרת ברית חוזית ארוכת טווח עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) בשנים 1988 – 1964, ויצר את המורשת האולימפית של ABC. רוּן אָרְלֶדְג' חתם על המון חוזי ספורט ומיסד בעשור ה- 60 ובראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה שתי תוכניות שייזכרו לנצח בהיסטוריה של הטלוויזיה בארה"ב. הוא היה במידה רבה מעין נביא טלוויזיה אמריקני וגם בינלאומי בעל ראייה ארוכת טווח שקיבל גיבוי פנטסטי משני הבוסים שלו ברשת ABC ההיא לֵיאוֹנָארְד גוֹלְדֶנְסוֹן (Leonard Goldenson) ופְרֶד פִּירְס (Fred Pierce).

האחת נקראה :

"ABC Wide World of Sports, The Thrill of Victory and The Agony of Defeat"

לשנייה העניק את השם : "MONDAY  NIGHT  FOOTBALL".

הבעיה של רוּן אָרְלֶדְג' הייתה לאתר שדרים ומגישים מוכשרים. הקונץ היה לזהות לציבור האמריקני את תוכניות הספורט האהודות עליהם באמצעות ציוותי שידור ומגישים מחוננים. לא אכנס כאן לרשימה הארוכה והמפורטת, אציין רק שניים מהם. רוּן אָרְלֶדְג' בחר ב- גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay) להגיש ולהנחות את התוכנית "שמחת הניצחון וייסורי התבוסה", ואת הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) להגיש  להנחות ולשדר את תוכנית "הכדורגל של יום שני" ולצדו שני הפרשנים דוֹן מֶרֶדִית' (Don Meredith) ופְרָאנְק גִיפוֹרְד (Frank Gifford). השיבוץ כל כך הצליח עד שאמרת את שם התוכנית כאילו אמרת את שם המגיש שלה. ולהיפך . הסידור הזה נשמר שנים ארוכות. אח"כ עלו לגדולה שדרי טלוויזיה רב גוניים נוספים בארה"ב, קריס שנקל, קית' ג'קסון, אל מיכאלס, ג'ים לאמפליי, ברנט מאסברגר, דיק סטוקטון, בוב קוסטאס ואחרים. הדוגמאות רבות מספור בבריטניה היו אלה שדרני הכדורגל של רשת הטלוויזיה ה- BBC קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme) ודֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman – שהיה גם שַדָּר א"ק) , הָרוֹלְד אֵייבְּרָאהָאמְס שַדָּר א"ק נפלא של רדיו של ה- BBC (היה אלוף אולימפיאדת פאריס 1924 בריצת 100 מ' בתוצאה 10.6 ש'), אִישְטְוָואן פְּלוּהָאר וגְיוּרְגִי סֶפֶּשִי שדרני הכדורגל הנערצים של הרדיו ההונגרי. גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי שידר גם בטלוויזיה ההונגרית הציבורית MTV. בְּרוּנוֹ פִּיצוּל שדר הכדורגל הבלתי נשכח של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI . הֶקְטוֹר קִירוֹגָה שַדָּר הכדורסל של הטלוויזיה הספרדית RTVE, ורבים אחרים. אולם אני מדבר בעיקר על גִ'ים מֵקָאיי והָאווֹאָרְד קוֹסֶל שהיו עילויים בזמנם, ומהווים בעיניי את פסגת ההזדהות והחיבור של הצופים אל אלילי הספורט שלהם בזירות המשחקים והתחרויות באמצעות המגישים והשדרנים במדיה הטלוויזיונית (!). שניהם, ג'ים מקאיי והאווארד קוסל אינם עוד בין החיים. 

הערה : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משהן" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

תופעה דומה התחוללה ב- 8 בפברואר 1947 ברדיו המנדטורי הארץ ישראלי. נחמיה בן אברהם ז"ל (1978 – 1921) שידר ישיר לראשונה ליישוב היהודי הקטן את משחק הכדורגל המסקרן באצטדיון המכבייה (בצפון ת"א) של נבחרת תל אביב נגד הקבוצה ההונגרית MTK רבת המוניטין שבשורותיה כיכב השחקן הנודע שלה נֶאנְדוֹר הִידֶגְקוּטִי. קולו המיוחד של נחמיה בן אברהם וכישרון השידור והתיאור שלו יחדיו עם היסודיות והבקיאות הניבו מורשת והפכו למיתולוגיה. הכדורגל קנה לו אחיזה איתנה בארץ ישראל. הוא היה מאז ומתמיד ענף הספורט המועדף והאטרקטיבי ביותר  ביישוב שמשך אליו המונים. גם בעידן של טרום הרדיו והטלוויזיה ושנים רבות לפני הופעתו המטאורית ב- 1947 של שַדָּר הרדיו המיתולוגי נחמיה בן אברהם ושל אבי שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית, דן שילון ב- 1968.

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 50 של המאה שעברה. זהו נחמיה בן אברהם שדר הכדורגל רב המוניטין של רדיו "קול ישראל". קולו הייחודי וכישרון השידור שלו הפכו אותו לאחד ויחיד בתחומו במשך שנות דור 1977 – 1947. (התמונה באדיבות גב' תמרה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" ה- 2 בהיסטוריה של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בטלוויזיה כעורך חדשות ומגיש והפך לשדר ספורט מוערך ואהוב. דן שילון אדם חושב ומנהיג טלוויזיה נחשב לאחד הכישרונות הגדולים ביותר שצמח ברשות השידור ובכל תחומי תעשיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בכל הזמנים. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1947 הייתה שנת מפנה ביחסי הגומלין בין הכדורגל לתקשורת האלקטרונית. בינואר 1947 עשרה חודשים לפני החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, ביקרה בארץ ישראל קבוצת הכדורגל ההונגרית המפורסמת מ.ט.ק. (MTK) מבודפשט, בשורותיה שיחק כוכב נבחרת הונגריה הנודע נָאנְדוֹר הִידֶגקוּטִי. ביקורה בארץ עורר עניין גדול ביישוב. להפתעת הכל לא הצליחה מ.ט.ק. המהוללת לנצח במשחקה הראשון בארץ את מכבי ת"א. המשחק ביניהן הסתיים בתיקו מפתיע 2:2. במשחקה השני גברה מ.ט.ק. על בית"ר ת"א 3:4. במשחק השלישי סיימה מ.ט.ק. את משחקה נגד הפועל ת"א בתוצאת תיקו 3:3. בתום המשחק הזה הכריז תעשיין הטקסטיל סם זקס שאם מ.ט.ק. תיאות לשחק נגד נבחרת רמת גן הוא יכשיר מגרש כדורגל ויבנה בו יציע בן 3000 מושבים. מ.ט.ק. הסכימה וסֶם זָאקס עמד במשימתו. מגרש הכדורגל הוקם סמוך לכביש רח' ז'בוטינסקי מול הכניסה לבני ברק. מ.ט.ק. ניצחה ובשורותיה כיכב שחקן מכבי ת"א אלי פוקס על פי הזמנה מיוחדת של המועדון ההונגרי.

טקסט תמונה : פברואר 1947. רמת גן. להלן זיהוי חלק מהשחקנים : שחקן מכבי ת"א אלי פוקס (עומד עשירי מימין ומשלב ידיים) לובש את מדי הקבוצה ההונגרית מ.ט.ק. על פי הזמנה מיוחדת. נאנדור הידגקוטי (כורע רביעי מימין) נמנה על כוכבי "נבחרת הזהב" ההונגרית בכדורגל בשנים 1954 – 1950. רביעי משמאל עומד שוער רמת גן אהרון מליקה שהושאל מהפועל ת"א. (באדיבות ארכיונאי התאחדות הכדורגל רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשחק החמישי של מ.ט.ק. והמסקרן מכולם נקבע להיערך נגד נבחרת תל אביב בשבת – 8 בפברואר 1947. כוכבי מכבי, הפועל, ובית"ר חברו לקבוצה משותפת אחת שהייתה בעצם נבחרת ישראל. בשורות נבחרת העיר שיחקו אז השוער יעקב חודורוב, יצחק שניאור, יום טוב מנשֶרוב, שלום שלומזון, אלי פוקס, אברהם טוריקה, אברהם בוגדנוב, אהרון סידי, יוסל'ה מירמוביץ, אייזיק צ'ציק, ו- ארנסט "וֶורמש" וויינברגר. המשחק נערך באִצטדיון המכבייה הישן בצפון תל אביב ליד תחנת הכוח "רידינג" וההתעניינות בו הגיעה לשיא חדש וחסר תקדים. כל הכרטיסים לקראת משחקה האחרון של מ.ט.ק. (MTK) בודפשט בארץ אזלו מייד עם הוצאתם למכירה. רבבת צופים נדחקה לתוך האִצטדיון התל אביבי צר המידות. רבים נשארו בחוץ.

מנהל הרדיו המנדטורי בארץ ישראל ה- PBS (השם באנגלית ו-פִענוח ראשי התיבות שלו הוא כלהלן : The Palestine Broadcasting Service) בימים ההם הלורד אֶדְוִוין סַמוּאֵל (בנו של הנציב העליון הלורד הרברט סמואל) ומנהל התוכניות בשפה העברית ברדיו המנדטורי מרדכי זְלוֹטְנִיק היו קשובים לרחשי הציבור ונזעקו להציל את המצב . הם החליטו בפעם הראשונה בתולדות  הרדיו המנדטורי להעביר משחק כדורגל בשידור ישיר למען היישוב . היה חסר להם רק איש מקצוע, שַדָּר ספורט איכותי , שיוכל ליטול עליו את המשימה ההיסטורית. אֶדְוִוין סַמוּאֵל היה בריטי אך דיבר עברית שוטפת ומאידך היה מטבע הדברים קרוב מאוד למסורת שידור הכדורגל האנגלי של ה- BBC. רדיו ה- BBC שידר ישיר כבר בשנת 1927 מאצטדיון "וומבלי" (Wembley) את משחק הגמר על הגביע האנגלי בין קבוצות קארדיף סיטי וארסנל. מרדכי זלוטניק (אבידע) היה יליד דרום אפריקה וקרוב אף הוא לחיי הספורט בארץ ישראל. אדווין סמואל ומרדכי זלוטניק הטילו בסופו של דבר את משימת השידור הישיר על עיתונאי הספורט בעיתון "הבוקר" של הימים ההם נחמיה בן אברהם (גולדברג) בן ה- 27. עד אז הוקדשה תשומת לב מועטה ב- PBS לשידורי הספורט. משהו בסביבות 10 דקות שבועיות [1]. אֶדְוִוין סַמוּאֵל ומרדכי זְלוֹטְנִיק (אבידע) החליטו ב- 1947 לשנות את המדיניות ולהרחיב את נפח שידורי הספורט ברדיו. למנהלי הרדיו המנדטורי היה רצון לשדֵר ישיר משחקי כדורגל משמעותיים ולהידמות לרדיו ה- BBC. מן ההיבט הזה הם היו בעלי חזון וחוללו היסטוריה בשידורי הרדיו. שידור ישיר בפעם הראשונה של משחק כדורגל בהיקף שלם מעל גלי האֶתֶּר למען היישוב היהודי הקטן בארץ.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 30 של המאה שעברה.  מרדכי זלוטניק (נולד בקנדה ב- 1909) קורא ברדיו המנדטורי הארץ ישראלי, ה- PBS (ראשי תיבות של Palestine Broadcasting Service). ב- 1945 מינה אותו מיניסטריון המושבות הבריטי למנהל התוכניות בשפה העברית ברדיו המנדטורי. מנהל הרדיו המנדטורי בארץ ישראל היה בימים ההם הבריטי אדווין סמואל. (התמונה באדיבות מר איזי מן מחבר הספר, "קול ישראל מירושלים").

הבחירה בנחמיה בן אברהם הייתה מעין הימור, העדפה נועזת מפני שהוא מעולם לא היה שַדָּר רדיו וחסר ונעדר כל ניסיון בתחום. את המוניטין שלוֹ רכש באמצעות עֵטוֹ ולא דרך המיקרופון . אפילו לא הייתה לוֹ פינה משלו ברדיו. אדווין סמואל ומרדכי זלוטניק לא היו מודעים כלל לכשרון השידור והתיאור של נחמיה בן אברהם, יכולת המֶלֶל, ואיכות קולו. שלושה מרכיבים הכרחיים באישיותו של כל שַדָּר בכלל ושדר ספורט בפרט. נחמיה בן-אברהם היה אנונימי עבור מנהלי הרדיו המנדטורי ב- 1947, והתגלה כעילוי. השמועות אומרות כי את המשימה לאתר שַדָּר מתאים שישדר ישיר משחק כדורגל ברדיו המנדטורי הטילו אדווין סמואל ומרדכי זלוטניק על המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי בארץ ישראל בימים ההם בראשותם של ברוך בַּג ועמנואל סימון. המחלקה להכשרה גופנית של היישוב היהודי בארץ ישראל נוסדה בשנת 1939. זאת הייתה תקופה בה היו רבים תפקידיו של הנוער בארץ ישראל המתנערת מחורבנה. מאמצים כבירים נדרשים ויידרשו מבוניה. הסתגלות לעבודה מפרכת, כיבוש מקומות שוממים, הקמת ישובים, הפרחתם, והגנתם. וגם הקמת מפעלי חרושת ובניין. הגשמה חלוצית זאת דורשת לא רק רוח כבירה ורצון ברזל, אלא גם גוף חסון, שרירי נחושה, אומץ לב, סבלנות, והתמדה. לכן היו תפקידיה של המחלקה להכשרה גופנית להכשיר מורים ומדריכים לחינוך גופני, להכין מצע הסברה ותעמולה למען ההכשרה הגופנית, וארגון ההכשרה הגופנית למען הנוער והעם [2].

המחלקה להכשרה גופנית לא עסקה במינוי שדרי ספורט ברדיו אך התחוללה שם בכל זאת תפנית היסטורית. מזכיר המחלקה להכשרה גופנית היה פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר מוקירו של נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם. פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר נולד בגרמניה ב- 29 במאי 1901. בצעירותו היה ספורטאי מצטיין. כמו רבים מיהודי גרמניה חמק ממלתעות הרייך ה- 3 ועלה לארץ ישראל. שנים רבות התגורר ברחוב סוקולוב 83 בצפון תל אביב. הוא היה עיתונאי ספורט שהפך מאוחר יותר למו"ל ידוע ובעל חנות ספרים ענקית שהתמחתה בספרות ספורט וספרות צבאית. פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר המליץ על הצבתו של נחמיה בן אברהם ליד המיקרופון. ראשי המחלקה להכשרה גופנית עִמַנוּאֵל סִימוֹן ובָּרוּךְ בַּג לא התלהבו מהרעיון אבל פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר שהיה מומחה בעיתונאות ספורט שִכנע אותם שנחמיה בן אברהם הוא האיש הראוי ביותר להיות שַדָּר הספורט של משחק הכדורגל נבחרת העיר תל אביב נגד הקבוצה ההונגרית MTK ברדיו. השאר היסטוריה [3]. זהו הרקע להופעתו המזהירה של שַדָּר הספורט נחמיה בן אברהם. לדאבון לֵב לא נותר איש בחיים כדי לאַמֵת את הגִרסה הזאת. הכרתי היטב את פֶלִיקְס פִּינְצ'וֹבֶר עיתונאי, ידען גדול, והיסטוריון. הוא התגורר ברח' סוקולוב בבית מס' 83 בתל אביב ושם גם הייתה ממוקמת חנות הספרים הייחודית שלוֹ. תחום התמחותו היה ספרות צבאית וספרות ספורט. בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה הקודמת רכשתי ממנו מאות ספרי ספורט. ב- 1966 סיפר לי בגאווה שהוא האיש שהביא ב- 1947 את נחמיה בן אברהם לרדיו.

התאחדות הכדורגל טרם העלתה אז בדעתה לדרוש תשלום זכויות עבור השידור הישיר. נבחרת תל אביב ניצחה 1:3. שני שערים לזכותה כבש אהרון סידי ואֵלִי פוּקְס הוסיף שער. את השער להונגרים הבקיע נָאנְדוֹר הִידֶגְקוּטִי. נחמיה בן אברהם התגלה באחת כשַדָּר – עיתונאי בעל קוֹל נפלא וייחודי, יכולת תיאור צבעונית, כישרון לשָדֵר דרמה, וגם אינטליגנטי מאוד. הוא מיצֵב את עצמו כשדר רדיו יחיד בדורו בימים ההם. הוא לא החמיץ את ההזדמנות ההיסטורית שהעניקו לו אדווין סמואל ומרדכי זלוטניק. בכוח כשרונו הצדיק נחמיה בן אברהם את הסיסמא הגלובאלית, "האיש הנכון, ברגע הנכון, במקום הנכון". נחמיה בן אברהם פרסם בקולו הייחודי את כוכבי הכדורגל הישראליים ההם יעקב חודורוב, יהושע גלזר, נחום סטלמך, גדעון טיש ורבים אחרים בשידורי הרדיו הישירים שלו, והביא את המוניטין שלהם לכל בית במדינת ישראל בימים ההם של שנות ה- 40, ה- 50, ה-60, וה- 70 במאה הקודמת. הוא שרטט פרופיל של כוכבי כדורגל ישראליים ואת עצמו הפך לשַדָּר לאומי. לא הייתה עוד אישיות רדיו עיתונאית כמותו ובדרגתו בתחום שידורי הספורט בימים ההם. הלורד אֶדְוִוין סַמוּאֵל מנהל הרדיו המנדטורי (PBS) בארץ ישראל ומרדכי זְלוֹטְנִיק ערכו בסופו של דבר התאמה מושלמת בין כישרון השַדָּר למשימות השִידוּר. הוא זכה להערצה מקיר לקיר.

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה. ראש הממשלה לוי אשכול לוחץ את ידו של השדרהלאומי נחמיה בן אברהם ואומר לו : "אינני מפסיד אף שידור ישיר שלך ברדיו "קול ישראל" כשמדובר בנבחרת ישראל " (על פי עדותה של אלמנתו של נחמיה בן אברהם גב' תמרה בן אברהם בעת פגישות התחקיר בינינו) . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : ראש ממשלת ישראל לוי אשכול, שר החינוך אהרון ידלין (חבר קיבוץ חצרים בנגב) , יו"ר תנועת מכבי שלום זיסמן, יו"ר רשות הספורט עשהאל בן דוד, נחמיה בן אברהם, ויו"ר הוועד האולימפי הישראלי יוסף "יושו" ענבר (חבר קיבוץ גבעת חיים מפנה את מבטו). (התמונה באדיבות גב' תמרה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : ראה גם הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי  "סמן ימני" במסגרת הסדרה בת 13 ספרים  שקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".  

דבר דומה התחולל עם מיסודה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארץ ב- 1968 בשעה שהתוכנית "מבט ספורט" זוהתה כבר מראשיתה ב- 1969 עם מחוללה והמגיש שלה דָן שִילוֹן, והפכה אותו בן רגע לכוכב טלוויזיה מהעת שורה הראשונה. דָן שִילוֹן נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968. הוא היה אחד משני המגישים הראשיים של מהדורת "מבט" בתחילתה יחדיו עם חַיִים יָבִין. חַיִים יָבִין הגיש בחודש יולי 1968 את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה. דן שילון הגיש את השנייה. בימאי הטלוויזיה הוותיק חַגַּי מָאוּטְנֶר שהריץ את מהדורות "מבט" הראשונות אמר לי בשיחות התחקיר בינינו כי הבחין כבר ב- Screen test כי לדן שילון יש פוטנציאל רב של מגיש טלוויזיה. אלא מאי : סביבת המיקרופון והמסך רוויה אמביציות אישיות, תככים, מניפולציות, וקנאה. כמה משדרני הטלוויזיה הצעירה שהגיעו אליה כקרייני חדשות מדופלמים ובעלי מוניטין מרדיו "קול ישראל" הוותיק התלוננו אצל ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 95, היום) וסגנו עוּזִי פֶּלֶד (בן 85, היום) כי דָן שִילוֹן (בן 81, היום) לא הוגה נכון את האותיות הגרוניות "ח" ו- "ע", וגם ה- "ר" שלו בעייתית, ולכן צריך לקַרְקֵעַ אותו. אחד הקריינים המצוינים של רדיו "קול ישראל" שעבר אף הוא לשורות צוות ההקמה של הטלוויזיה והתנגד נחרצות לאיכות הקריינות של דן שילון היה אַרְיֵה אוֹרְגָד (על פי עדותו של דָן שִילוֹן). הקריין המדופלם אַרְיֵה אוֹרְגָד (בן 82, היום) סבר שרמת ואיכות קריינות החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת לחפוף את רמתה ואיכותה כפי שהיא מוצגת ברדיו "קול ישראל". היה ידוע כבר אז כי סביבת המיקרופון והמסך הטלוויזיוניים תמיד רחשה ישויות מנופחות ושאיפות יתר ועִמן אי הסכמות. 

טקסט תמונה : 1968. הימים ההם – הזמן ההוא. אריה אורגד היה קריין חדשות ברדיו "קול ישראל" הוותיק וגם בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה. הוא היה קריין ב- "מבט" במשך תקופה ארוכה. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון הציע לפרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ בסופה של 1968 להקים את מחלקת הספורט במקום להתקוטט עם הקולגות ליד המיקרופון והמצלמה. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ניאות לבקשה אך התנה זאת בכך שמחלקת הספורט תהיה Desk בתוך חטיבת החדשות וכפופה בהיררכיה למנהל חטיבת החדשות. דן שילון קיבל את התנאי. עבורו – מעַז יצא מתוק. הערה : ראה הספר עב הכרס בן 5 חלקים שחקרתי וכתבתי ואשר נקרא : "8 ימי בראשית". זהו הספר הראשון במסגרת הסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

טקסט מסמך : השער הקדמי של הכרך הראשון (מתוך שלושה כרכים) של הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" אותו חקרתי וכתבתי במשך עשור שנים 2010 – 2000 . הספר עוסק בהקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1972 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער האחורי של הכרך הראשון (מתוך שלושה כרכים) של הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" אותו חקרתי וכתבתי במשך עשור שנים 2010 – 2000. הספר עוסק בהקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1972 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 53 שנים. אלו הם ראשית ימי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זהו אולפן החדשות שהוקם בקומה החמישית של הבניין הגדול ואח"כ הועתק לקומה השנייה. בימאי הטלוויזיה חגי מאוטנר יבד"ל (משמאל) ונתבת התמונה ורדינה ארז ז"ל שהפכה מאוחר יותר לבימאית הספורט הראשית של הטלוויזיה בשנים 1975 – 1970. שניהם למדו טלוויזיה וקולנוע בארה"ב בשנים 1968 – 1962. (התמונה באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום רביעי בערב של 13 בספטמבר 1968 התקיים באצטדיון "בלומפילד" ביפו הדרבי התל אביבי המסקרן בכדורסל בין קבוצות הפועל ת"א ומכבי ת"א (אצטדיון יד אליהו היה בשיפוץ). ההתמודדות עוררה עניין שיא ברחוב הספורטיבי בארץ, ועוּזִי פֶּלֶד סגנו של אֵלִיהוּא כָּ"ץ בצוות ההקמה הציע לנסות להעביר את המשחק בשידור ישיר. ניידת השידור (או כפי שנקראה בפי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- " OB הכחול ") וצוות של 40 אנשים ירדו לתל אביב חמישה ימים קודם לכן לצורך ההתקנות, הבדיקות, והחזרות הרבות , וגם מציאת נתיב מיקרוגל כדי להעביר את השידור הישיר מתל אביב לעבר תחנת הממסר של בזק ב- "איתנים" הממוקמת בהרי יהודה. זה היה מבצע טכנולוגי מורכב שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה דבר חדש. צוות ההקמה התנסה בו פעמיים בלבד ביום חמישי – 2 במאי 1968 בחג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל : בצהריים הועבר בשידור ישיר מצעד צה"ל בירושלים שחוברה לה יחדיו. הבימאי ב- OB הכחול היה לוּאִיס "לוּאִי" לֶנְטִין יהודי – אירי בן 34 בימאי בטלוויזיה האירית RTE שהגיע ארצה בקיץ 1967 בתום מלחמת ששת הימים 67 כמתנדב, ואותר בדרך לא דרך ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ. יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל נקבע להיות שַדָּר Play by play של המצעד צה"ל ורָם עֶבְרוֹן ז"ל המראיין בשטח. אליהוא כ"ץ ועוזי פלד התאימו את השדרים למשימה. הם חשבו ששניהם הם הטובים ביותר. חַיִים יָבִין היה המפיק בפועל ועוזרו של לוּאִי לֶנְטִין (בטרם הפך למגיש מפורסם של "מבט"), וישב לידו בניידת השידור ה- "OB הכחול". חַיִים יָבִין דיבר אנגלית וגרמנית על בוריין ושימש גם המתורגמן של פקודות השידור מאנגלית לעברית שחילק הבימאי לוּאִי לֶנְטִין לצוות השידור הענק מפני שלא כולם בעֶרֶב רב הזה של האנשים דיברו אנגלית. באותו העֶרֶב ההוא של יום חמישי – 2 במאי 1968, הועבר בשידור ישיר מבנייני האומה בירושלים הקונצרט של התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של לֶנִי בֵּרְנְשְטָיְין. הבימאי ב- OB הכחול היה האמריקני דֵייוִויד דֵיְיוִויס. הבימאי בניידת השידור באצטדיון "בלומפילד" ב- 13 בנובמבר 1968 היה חַגַּי מָאוּטְנֶר. הכול היה טוב ויפה אך היה צריך למנות שַדָּר מתאים למשימת השידור הכבירה בימים ההם. שידור ספורט ישיר ראשון בהיסטוריה בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה בכלל בשלבי הקמה וטרם שידרה באופן שוטף. חַגַּי מַאוּטְנֶר בחר בגדעון הוד וגִדְעוֹן הוֹד בחר בזוהר כהן לשמש פרשן לצדו משום ששיחק בעברו בשני המועדונים הגדולים. גִדְעוֹן הוֹד נמנה לתקופה קצרה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ושמו כבר יצא לפניו כתקוות שידור הצועד בעקבות נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם. אלו היו ימים ספורים בלבד בטרם הקים דָן שִילוֹן את מחלקת הספורט ומי שהפך למגיש והשַדָּר הראשי שלה.

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו מר גדעון הוד (בן 87, היום) שדר הספורט המצטיין של רדיו "קול ישראל" וגם מעשן סיגריות כבד. (באדיבות גדעון הוד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בצהריים – 2 במאי 1968. חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל. הבימאי היהודי – אירי לואיס "לואי" לנטין (בן 34 , מימין) מביים את השידור הישיר הראשון ההיסטורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מצעד צה"ל בירושלים. משמאל אישה לא מזוהה. (באדיבות לואי לנטין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בבוקר – 2 במאי 1968. חג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל. ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית ה- "OB הכחול" חונה ליד גבעת המִבְתָּר בירושלים. התמונה צולמה כשעתיים לפני תחילת השידור הישיר ההיסטורי הראשון בתולדות הטלוויזיה.
(התמונה באדיבות גב' רינה הררית ששימשה עוזרת הפקה ובימוי בשידור הישיר הזה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1969. חיים יבין (בן 37, בתמונה) מגיש את מהדורת "מבט" (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 2 במאי 1968. חג העצמאות ה- 20 להיווסדה של מדינת ישראל. רינה הררית עוזרת ההפקה והבימוי גב' רינה הררית של לואי לנטין מציגה לראווה את שעון הסטופר של ההפקה בטרם תחילת השידור הישיר של מצעד צה"ל בירושלים. (התמונה באדיבות רינה הררית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1970 העפילה נבחרת ישראל בכדורגל למונדיאל הכדורגל של מכסיקו 70. היה ברור כי השַדָּר נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם יהיה שליח רדיו "קול ישראל" הוותיק. אך מה עושים עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שבקושי עמדה על רגליה ואפילו תחנת קרקע לתקשורת לוויינים טרם הוקמה בארץ. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית חַגַּי פִּינְסְקֶר המליץ בפני מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג להטיס למכסיקו את דן שילון. חַגַּי פִּינְסְקֶר סבר שדָן שִילוֹן הוא האיש שמתאים למשימת שידור Play by play של משחקי כדורגל בטלוויזיה, תחום שהמדיה החדשה טרם התנסתה בו. התכנסה ישיבה מיוחדת של הנהלת רשות השידור בראשותו של שמואל אלמוג והמלצתו של חגי פינסקר התקבלה. בינואר 1970 נקבע בהנהלת רשות השידור תקדים בעל ערך עיתונאי עליון. עמדת השידור באצטדיון בחו"ל ולא חשוב היכן בחו"ל – היא כלי נשקו של שַדָּר הטלוויזיה. פנטסטי ! שְמוּאֵל אֶלְמוֹג ז"ל לא כל כך הכיר את דן שילון ב- 1970 אבל הוא הכיר היטב את חגי פינסקר וסמך על שיקול דעתו. יש לדעת כי חַגַּי פִּינְסְקֶר ז"ל נחשב לאחד העיתונאים הדגולים ביותר בתולדות רדיו "קול ישראל " ורשות השידור. הוא העריך עד למאוד כפי שסיפר לי בעת שיחות התחקיר שלי עמו את יכולותיו של דן שילון כמפיק, עורך, ושַדָּר. דן שילון כתב כמה הערות לאנשי ההפקה וטס בגפו (ללא טכנאי, ללא מפיק, וללא עוזר שַדָּר) לשתי הערים המכסיקניות הרחוקות טולוקה ו- פואבלה. בבת אחת האפיל על שַדָּר רדיו "קול ישראל" המיתולוגי נחמיה בן אברהם  הטלוויזיה הפכה למדיה אלקטרונית פי אלף אטרקטיבית מהרדיו. משחקי נבחרת ישראל נגד אורוגוואי (0 : 2), שוודיה (1 : 1) , ואיטליה (0 : 0) וגם משחק הגמר ברזיל – איטליה (4 : 1) הוקלטו באולפני הטלוויזיה איטלקית RAI ברומא והטייפים הכבדים נשלחו במטוס הראשון שטַס ארצה מרומא לשדה התעופה הבינלאומי בלוד. המשחקים שודרו בארץ באיחור של 48 – 24 שעות. המגיש באולפן בירושלים היה שִמְעוֹן טֶסְלֶר והעורך והמפיק פיטר מיליק  אלכס השתתף כמובן בהפקה ובעריכה אך דָן שִילוֹן לא הזכיר אותו כלל בהערותיו  פִּיטֶר מִילִיק היה האיש הבכיר מאחורי הקלעים . הערה : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית" על שלושת חלקיו במסגרת הסדרה בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי , וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו שמעון טסלר ז"ל מפיק, עורך, ומגיש בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ב- 1976 מינה אותו מנהל חטיבת החדשות דן שילון לעורך ומגיש את תוכנית האקטואליה השבועית בימים ההם "מבט שני". (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1972 ניצבה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בפני משימת כיסוי הרבה יותר מורכבת ומסובכת מאלה שהיו מנת חלקה בשנים ההן. הכוונה ל- אולימפיאדת מינכן 1972 שהפכה לאולימפיאדת הדמים והרצח של מינכן 72'. דן שילון ואלכס גלעדי הטילו על נסים קיוויתי את שתי משימות השידור העיקריות והיוקרתיות, האחת – א"ק באצטדיון האולימפי והשנייה – שחייה בבריכה האולימפית. נוצרה כאן קורלציה חסרת תקדים בין שדר מוכשר ונבון בשם נסים קיוויתי לבין אובייקטים אולימפיים מרכזיים מושכי תשומת לב של שידור אולימפי שעליהם הופקד. נסים קיוויתי היה רק אחד. האחד והיחיד. לא היה עוד שדר אולימפי כמותו. אולימפיאדת מינכן 1972 שימשה גם אדן זינוק ראשוני לפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן.

הערה : ראה הטרילוגיה של "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" (ההכנות + הרצח והטבח + מטמורפוזה) במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". המחקר והכתיבה של הטרילוגיה הזאת נמשך תריסר שנים מ- 1998 עד 2010.

ב- 1979 מיסד אלכס גלעדי צֶמֶד הגשה באולפן הספורט בדמותם של גב' אורלי יניב ומר יורם ארבל. שנה אח"כ כשהתמניתי למנהל מחלקת הספורט במקומו המשכתי את התנופה וזיהיתי לצופי הטלוויזיה את מרבית תוכניות הספורט באמצעותם. בשנתיים האחרונות לניהולו של יוסף "טומי" לפיד את רשות השידור 1984 – 1982 ועם בואו של מחליפו אורי פורת התרחבו הפקות ושידורי הספורט עד למאוד ועימם התקציב שלי. יורם ארבל ונסים קיוויתי נשאו בעול העיקרי אולם החלטתי לקדם לצִדם את אורי לוי. מיניתי אותו לשַדָּר טניס וענפי ספורט קטנים. ב- 1988 כשיורם ארבל נפל למשכב בשל שפעת שלחתי אותו לגרמניה לשדר משחק של מכבי ת"א בגביע אירופה נגד קבוצת קלן. הוא עבר את המבחן בהצלחה לא מבוטלת. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התרשם ושח לי "לא אלמן ישראל". ברור ששרר הבדל בין השניים אך זאת לא הייתה קטסטרופה.

בספטמבר 1990 בתום מונדיאל איטליה 90 עזב אותי יורם ארבל בהפתעה וחבר לערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני. האיש רץ לספר לכל מי שרצה כי מרוב ייאוש וקנאה איחלתי לו לשדר את משחק ה- "דוּק". בלוף. אך השמועה קנתה לה כנפיים והברנז'ה אימצה אותה לחיקה כאילו הייתה אמת לאמיתה. לחלוטין אינני קנאי. דווקא איחלתי לו הצלחה בהמשך הדרך. אנוכי איש טלוויזיה תחרותי (מאוד) אולם כזה שמאחל הצלחה גם ליריביו ומתחריו. עם פרישתו המפתיעה של יורם ארבל ועריקתו ללא שום הודעה מוקדמת, שאלו אותי מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בדאגה "מה יהיה…כאילו הקיץ הקֵץ ?". כניסתו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לשוק הטלוויזיה בישראל ב- 1989 יצרה תחרות, אבל תחרות היא עסק בריא ונשמת אפה של התעשייה שלנו. בו במקום השבתי לשני הבוסים הדאגנים כי אני אינני מודאג כמותם ונימקתי להם מדוע, כלהלן : "…זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם שייכות בינתיים לנו כלהלן : האולימפיאדות , המונדיאלים, אליפויות העולם בא"ק, אליפויות אירופה בכדורגל וכדורסל, משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע, מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל , הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום), הליגה הלאומית בכדורסל , ומשחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל בארץ ובעולם", והוספתי באותה נשימה : "אם אורי לוי ו/או מאיר איינשטיין ישדרו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה ומולם יורם ארבל ישדר בערוץ 5 בכבלים  "דוּק", ברור שהצופים יהיו עִמנו, ו- יוותרו נאמנים לשידור הציבורי ". ואז עשיתי פאוזה קצרה והמשכתי : "אריה מקל ויוסף בר-אל עִזרו לי לעזור לכם. שֵם המשחק הוא ממון וזכויות שידורים. אם הזכויות של שידורי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם יישארו לנו – אנחנו ננצח ללא תנאי…(!)". באותה שיחת הוועידה הטלפונית בין שלושתנו נסגר בתוך שניות עניין העברתו של מאיר איינשטיין מרדיו "קול ישראל" למחלקת הספורט של הטלוויזיה במקומו של יורם ארבל, על פי דרישתי. כבר דנתי בפוסטים הקודמים בעניין התאמתו של מאיר איינשטיין למשימות השידור הראשיות שהצבתי בפניו : כדורגל  (אבי רצון היה הפרשן), כדורסל (אלי סהר היה הפרשן), וא"ק (ד"ר גלעד וויינגרטן היה הפרשן). הוא הפך להיות הדומיננטי בעוד אורי לוי הולך ונחלש, עד שמצא ניחומים בחטיבת החדשות (של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1).

בעונת 2003 /  2002 עזבתי בטריקת דלת את הטלוויזיה לעד לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני רן גלינקא. יוסף בר-אל מונה לתפקידו הרָם ידי ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצת השר הממונה על רשות השידור, רענן כהן. רן גלינקא כיהן כחצי שנה בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. הוא הודח בפקודת ראש הממשלה אריאל שרון לאחר שהתיר לשדר בלֵיל שישי – 7 בדצמבר 2001 במגזין "יומן" ב- Prime time ריאיון נרחב בן 20 דקות שערך עודד גרנות במוקטעה בראמאללה עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפאת. מנהל חטיבת החדשות דאז היה רָפִיק חַלָבִּי וסגניתו שימשה גב' יָעֵל חֵן ז"ל.  ראש הממשלה אריאל שרון היה המום. הוא פשוט לא הבין כיצד העורך הראשי של רשות השידור (רן גלינקא) נותן בימה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לרב מרצחים יאסר עראפאת, מי שניהל את האינתיפאדה השנייה, וזרע מעשי טרור נוראיים בתוככי מדינת ישראל. רצח וטבח שגררו אחריהם נהרות של דם של אזרחים ישראליים רבים.

לאחר עזיבתי ונטישתי את שורות השידור הציבורי התמנה מאיר איינשטיין ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל למנהל מחלקת הספורט ואחריו אורי לוי. החלה הפארסה וההידרדרות הגדולה. אורי לוי מינה ברוב חוצפתו את עצמו לשַדָּר א"ק ראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. משימת השידור הישיר הראשונה שלו הייתה אליפות העולם ה- 9 ב- א"ק שעמדה להיערך בפאריס באוגוסט 2003. לא פחות. הוא אורי לוי לא שידר מעולם א"ק בטלוויזיה בתקופתי כמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לא כל שכן אירוע בסדר גודל עליון באיכותו ו-כמותו כמו אליפות העולם בא"ק, אך בכל זאת זכה לגיבויו של מנכ"ל הנפל של רשות השידור יוסף בר-אל. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן שישב לצדם של נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הסכים לשתף פעולה עם שדר כושל בשם אורי לוי. בתורת המתמטיקה כידוע מינוס (-) מנצח ו-מביס פלוס (+) ולכן חוק הכלים השלובים הוּפַר. לא יכולתי להתאפק. ב- 4 בספטמבר 2003 כתבתי לשני הפיקודים שלי בעבר בתום אליפות פאריס 2003 את חוות דעתי השלילית עליהם ואודותיהם. זה היה מסמך בן 11 עמודים שמנה כמות ענקית של שגיאות שביצעו אורי לוי וגלעד וויינגרטן בעת השידורים הישירים ההם מבלי שמישהו בטלוויזיה ו/או מחוצה לה יצפצף או יפצה פה, ויאמר, "הֵיי חֶבְרֶה המלך הוא עירום" . בהיעדר ביקורת על מעלליהם של השדר ופרשנו אפשר היה לחשוב שזהו סטנדרט השידור המקובל בתחרויות ה- א"ק. הנה חלקים ממסמך המחאה ההוא שכתבתי וחיברתי. זאת הייתה הפעם האחרונה שהיה לי קשר עמם והפעם האחרונה שהרשיתי לעצמי להתערב בעסקים שאינם שלי .

טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 18 שנים. מכתבי לאורי לוי וד"ר גלעד וויינגרטן , השדר והפרשן באליפות העולם ה- 9 בא"ק – פאריס 2003, וגם למפיק שלהם ששי אפרתי (1). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003  (2) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003 (3) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003 (4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 4 בספטמבר 2003 (5). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאורי לוי שמורות זכויות (רבות) ככתב, שדר, עורך, ומפיק בהיסטוריה הארוכה של שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא כֵּן איש נבון ומשכיל אך מה שעשה כשמינה את עצמו לשַדָּר א"ק מוביל של רשת הטלוויזיה שלו הוא חסר תקדים בחומרתו ועליבותו (!). האמביציות האישיות העזות שרוחשות בסביבת המיקרופון ומרקע הטלוויזיה עולות על גדותיהן ומשבשות לעיתים את שיקול דעתם של העוסקים בדבר. אי אפשר ובלתי ניתן להשוות את רמת הנֶפֶל של אורי לוי לרמת העַל של נסים קיוויתי שהיה שדר טלוויזיה דגול (!) בתחומי ה- א"ק והשחייה.  לא היה עוד אחד כמותו בתולדות השידור הציבורי הטלוויזיוני ההוא.

יורם ארבל שידר כ- % 85 – % 80 מכלל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה (ושימש בנוסף מגיש ראשי של כל תוכניות הספורט). הוא מרט את שערותיו מקנאה כשאורי לוי, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ נגסו מעת לעת בנכס השידור שלו . באפריל 1989 הטסתי את נסים קיוויתי לניו זילנד ואוסטרליה כדי לשדר את שני משחקי הכדורגל המכריעים של נבחרת ישראל בבית האוֹקְיָיאנִי המוקדם. יורם ארבל שאין חולקים על כישרונו ממש התאבל ועשה עִמִי ברוגז . תופעת "המיקרופון והמרקע הם שלי בלבד" איננה אופיינית רק לחלק מהשדרנים והפרשנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היא קיימת בכל עוזה בכל רשת טלוויזיה באשר היא – בגלוי או בסתר. גם בערוץ 2, בערוץ 10 דאז (ערוץ 13 היום), ובערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

זה לא הכל. לקראת אולימפיאדת אתונה 2004 ביקש מנהל מחלקת הספורט אורי לוי למנות את רמי ווייץ לשדר הא"ק שלו בתחרויות האולימפיות. רמי ווייץ שאף לוֹ לא היה שמץ של מושג קודם בענף הספורט שכולל המון תתי מקצועות , והוא מורכב ומסובך לשידור – הבין את גודל המשימה וביקש לקנות לפני כן ניסיון ומושג בתחרות א"ק קטנה יותר ויוקרתית פחות כמו אליפות העולם באולם (INDOOR) שנערכה בבודפשט בין 5  ל- 7 במארס של שנת 2004. אבל אורי לוי אמר לו שמשימת השידור הזאת כבר תפוסה על ידו. רמי ווייץ הודיע לאורי לוי שללא שידור מבחן בכביש צדדי הוא איננו מתכוון לעלות על ה- High way ולנווט ולשדר למען ערוץ 1 את תחרויות הא"ק באולימפיאדת אתונה 2004. "אינני מתכוון ליפול בפח שטומנים לי", טען בצדק. אורי לוי שידר באופן ירוד ועלוב את תחרויות ה-א"ק באולימפיאדת אתונה 2004 יחדי הפרשן שלו ד"ר עם גלעד וויינגרטן . צופה הטלוויזיה שמתעניין בנושא תמיד יכול להשאיל קלטות מערוץ 1 ולהשוות בין אורי לוי לבין הקודמים לו בתחום שידורי הא"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו נסים קיוויתי (בן 95, היום) ו-מאיר איינשטיין ז"ל.

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 80 וראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה. הגברדייה שהובילה את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מאיר איינשטיין ז"ל ו-רמי ווייץ ואורי לוי יבד"ל. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מורכב מס' 993. אנוכי ויורם ארבל ב-1978 לפני 43 שנים. תהום של נֶפֶש ומעמקי אוקיינוסים של בדידות ואחריות שאינך יכול לחלוק אותה עם איש מפרידים בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין תפקידך, משימתך, ואחריותך העליונה לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה לעבר כיבוש אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם. אינך יכול לחלוק אחריות. הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על אגפי ההיסטוריה ועל האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל. פוסט מס' 993. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי – 25 ביוני 2021.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוגש בחינם לקוראים, לנכנסים, ולמתעניינים.

—————————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 993 : הועלה לאוויר ביום שישי – 25 ביוני 2021.

—————————————————————————————————————–

פוסט מס' 993. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי ויורם ארבל ב- 1978 לפני 43 שנים. תהום של נֶפֶש ומעמקי אוקיינוסים של בדידות ואחריות שאינך יכול לחלוק אותה עם איש מבדילים ו-מפרידים בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין תפקידך, משימתך, ואחריותך העליונה לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה לעבר כיבוש אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם. אינך יכול לחלוק אחריות (!). הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על האגפים של ההיסטוריה ושלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל.  פוסט מס' 993. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי – 25 ביוני 2021.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל במארס /אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות רענן כהן, והפקדתו כמנהל הכללי של רשות השידור. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה היו אלה שהדיחו וסילקו אותו במאי 2005 מאותה הכהונה הרמה ההיא לירכתי ההיסטוריה של רשות השידור. מדובר בפרשת הדחה חסרת תקדים שחוֹק ההתיישנות לא חַל עליה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סולק מנכ"ל רשות שידר מכהן ממשרתו הרָמָה שאמור היה להיות מנהיג השידור הציבורי. אותו המסולק היה יוסף בר-אל. ראו להיכן התדרדר תאגיד השידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השנים ההן של 2003 – 2002. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל שימש ממלא מקום מנכ"ל בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002, לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני של רשות השידור מר רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון (כאמור במארס 2002). ב- 2 ביוני של שנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל הקבוע של רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. לעולם יש לזכור כי באותן שנות האוֹפֶל של 2005 – 2001 עורערו אַמוֹת הַסִפִּים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. יסודותיה זועזעו. רשות השידור הפכה לגוף פוליטי מושחת ו- מנוון בראשות המנכ"ל שלה יוסף בר-אל שביסס את שלטונו גם על מתן שוחד מסך כל מיני פוליטיקאים. רשות השידור הישנה ההיא שהוקמה ב- 1969 / 1968, ואיכלסה בשורותיה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת "הטלוויזיה הכללית" הצעירה, לעולם לא תשוב עוד לאיתנה. היה מדובר ב- מפח נפש. לעולם אין לשכוח כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור התעשתו בחלוף שלוש שנים וב- 2 במאי 2005 הדיחו וסילקו אותו בבושת פנים מהכֵּס. הנימוקים להדחתו היו שוחד מסך ושחיתות. תמיד יש לזכור כי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל מכהן. יוסף בר-אל העלוב והמושחת גורש בבושת פנים מכיסאו. היה מדובר ב- מעט מידי ומאוחר מידי.

הקדמה קצרה.

לא הייתי כותב את מכלול הפוסט הזה מס' 993 לולא התרחש האירוע המגוחך של הופעתו המביכה של יורם ארבל בתוכנית האקטואליה הטלוויזיונית הפופולארית אולם חובבנית ולא עיתונאית הקרויה, "אופירה וברקוביץ", ששודרה ביום שישי – 23 באפריל 2021 בערוץ 12. הופתעתי לרעה מאיכותו הירודה, הדלה, והחנפנית של אייל ברקוביץ' שערך מסע יחסי ציבור ושיווק למענו ולטובתו של יורם ארבל. לא הופתעתי אז ולא התפלאתי בשעה ש- מ"מ מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל ב- 2014 בחסותו של פרופסור דוד הָאן החליט לסלק קיבינימט ולאלתר את השדר יורם ארבל והפרשן שלו דני נוימן משורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום ביצוע משימות הָנֶפֶל שלהם בברזיל בעת כיסוי מונדיאל ברזיל 2014. היה מדובר בשַדְרָן כושל ועצלן בשם יורם ארבל ופרשן דַל, רָש, אֶבְיוֹן, ועָלוּב שקוראים לו דני נוימן. לא בכדי מ"מ מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל הרחיק לאלתר את שניהם משורות השידור הציבורי ב- 2014 בתום מבצע שידורי הנפל של שניהם בברזיל את מבצע הכיסוי הטלוויזיוני העלוב והמחורבן של מונדיאל ברזיל 2014.

הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי ויורם ארבל ב- 1978 לפני 43 שנים. תהום של נֶפֶש ומעמקי אוקיינוסים של בדידות ואחריות מפרידים בין היותך חבר מן השורה ביחידת טלוויזיה "X" לבין לנַהֵל, לנווט, להוביל, ולהנהיג אותה לעבר כיבוש אלפי יעדי שידור בארץ ובעולם. אינך יכול לחלוק אחריות. הבלוג נועד למסור אינפורמציה טלוויזיונית עיתונאית לציבור אולם גם לשמור על אגפי ההיסטוריה ועל האגפים שלי מפני שַרְלָטָנִים והולכי רָכִיל.  פוסט מס' 993. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי – 25 ביוני 2021.

1. היו לי פעם 1001 (אֶלֶף ואחד) ידידים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בטרם מינו אותי ב- נובמבר 1980 מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ובעצה אחת עם מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל לתפקיד הרָם והסָבוּך של מנהל חטיבת הספורט שלהם. שלושתם ציוו עלי להיכנס חיש מהר לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי שנרכש ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC.

2. בחלוף חודשיים לאחר המינוי הנכבד, בינואר 1981, כבר לא היה לי כמעט אף ידיד. הבנתי כ- הֶרֶף עין להיכן נושבת הרוח שכופה עליך אחריות עצומה וכבדה שאינך יכול לחלוק עם איש, ולצידה בדידות.

3. בתוך חודשיים ימים הפכתי להיות "לא נחמד" אבל נותרתי כֵּן. אין דבר כזה חֲבֵרוּת בין מפקד לפַּקוּדוֹ בתקשורת המונים, ובמוסד כמו טלוויזיה רווי אינטרסים ואמביציות אישיות.

4. כמנווט ומנהיג בעל יושרה אתה מחויב למצפונך, למסך הטלוויזיה, ולמי שמנהל אותך. לפי הסדר הזה. לא נשבעתי אמונים למפקדיי על ספר התנ"ך. גם לא לידידיי מהעבר. נשבעתי על ספר התנ"ך למצפוני. סמכתי תמיד על ה- היגיון הטלוויזיוני ה- הגיוני שלי.

5. לכן הרגשתי שאינני חייב בנסיבות טלוויזיוניות שונות אך מסוימות דָבָר לידידי עָבָר שלי וגם לא למממנים שלי, אלא למצפוני ולמסך בלבד.

6. אינני מאמין בחֲבֵרוּיוֹת. אני מאמין במשמעת שידור עליונה, ביחסי עבודה הוגנים, ובדבקות חטיבת הספורט בפיקודי כדי לבצע באופן מיטבי את משימות השידור המורכבות והמסובכות + היקרות והיוקרתיות שהצבתי בפנינו ובפני הבוסים שלי – בארץ ובעולם.

7. הייתי איש בודד ו- שליח ציבור. האמנתי בשליחותי ובנאמנות המופלגת שלי ושל הצוות שלי לעבודה למשימות השידור שלנו בארץ ובעולם ולמסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית  ולמשלם האגרה.

8. לא הייתי איש טלוויזיה להתרועע. לא היו לי חברים. היו לי מעט מזְעֵיר ידידים, אבל ידידים כֵּנִים (!).

9. אלכס גלעדי, אמנון ברקאי, ששי אפרתי, ובאד גרינספאן היו ארבעת האישים שהשפיעו עליי יותר מכולם והכי הרבה בתקופת שירותי את השידור הציבורי הטלוויזיוני בשנים ההן של 2003 – 1971. 

10. ברור שיש חיים אחרי הטלוויזיה ועמם חָזוֹן, מִילִים, וּבִיצוּעַ.

ההסבר לכותרת פשוט וברור. אתה כמנהל קבוצה אנושית נבחרת טלוויזיונית וגם מוכשרת שטופת אמביציות שסובבת סביב המיקרופון והמסך, מרכיב את הבַּדִידִים וחלקי הפזל לזֵר, ו- רואה את התמונה השלימה הכוללת. ואילו הפרט הכפוף לך רואה רק את הבדיד שלו, רק את התמונה הפרטית שלו שמורכבת מה- חלקיקים שלו שמרכיבים את אישיותו. הוא מתמקד בתמונה הצרה והדלה שלו ועוטף את צרכיו האישיים ב-קְדוּשָה. יחסי בני אנוש מורכבים מאלמנטים של אהדה, ידידות, חיבה, הערכה, אהבה, תחרות, שנאה, אדישות, וגם קנאה. קנאה היא מרכיב אנושי בסיסי ששוכן בתודעה ובתת תודעה שלנו כמו המרכיבים האחרים שנמנו כ- דלעיל לפני רגע. קנאה הופכת לכלי זורע מדנים, משחית, ו- הרסני ברגע שהקנאי נותן לה פומבי, כמו ביחסים התנ"כיים ההם בין קַיִן להֶבֶל. באפריל 1989 ב- 2 באפריל 1989 הטסתי את שדר הכדורגל שלי מס ' 2 נסים קיוויתי לניו זילאנד ואוסטרליה לצורך שידורם הישיר של שני משחקי הגומלין במסגרת האוקייאנית של קדם מונדיאל איטליה 1990. וויתרתי משיקולי ההפקה שלי על שדר הכדורגל הראשון שלי יורם ארבל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל תמה ושאל אותי לפשר ההעדפה שלי כשהוא מעלה את הטיעון בו נסים קיוויתי שידר ישיר ב- 1 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 86' באצטדיון "חליסקו" ב- עיר המכסיקנית גוואדאלאחארה במשך כ- 7 דקות שער שכלל לא היה במשחק בבית ג' המוקדם בין נבחרות ברזיל וארגנטינה. התפתחה בינינו שיחה טלוויזיונית נוקבת בה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מונה את חולשתו ההיא של נסים קיוויתי ואנוכי מלמד סניגוריה על עצמי ומזכיר לו שיורם ארבל היה השַדָּר שלי ביום רביעי ההוא של 29 במאי 1985, ואשר ישב בעמדת שידור מאובזרת בעלת תצפית נוחה על כר הדשא באצטדיון "הייסל" בבריסל בעת משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול האנגלית, ואף על פי כן לא ראה ולא ידע מהחיים שלו את קורות העיתים בשעה שביציע "Z" באצטדיון הייסל ממש לידו נספו 39 אוהדים איטלקיים ו- 250 נפצעו בתגרת מוות עם הרוצחים הבריטיים גלוחי ראש שנקראו אוהדי כדורגל ובעיטת הפתיחה של המשחק ההוא ב- 29 במאי 1985 נדחתה בשעה ורבע. חלפו מאז 36 שנים. עד היום לא ברור לי מה היו הסיבות שהובילו להתרחשות פרשת הטלוויזיה העכורה והחמורה ביותר מעולם בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בה שדר מוביל שלה בשם יורם ארבל יושב בעמדת שידור מיטבית באצטדיון "הייסל" בבריסל בליל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985, ולא יודע כי ממש לידו בסמוך אליו, בתוככי אצטדיון "הייסל" עורכים חוליגנים בריטיים אוהדי ליוורפול טבח באוהדי כדורגל איטלקיים של קבוצת יובנטוס. ובכן, היות ונקבע מראש ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עצמו כי הוא איננו מאשר את בקשתי להטסת צוות של 3 אנשים (שדר + מפיק + טכנאי) אלא רק שַדָּר בלבד, לא נותרה לו ברירה אלא להצטרף לארגומנטים שלי. נסים קיוויתי המריא ב- 2 באפריל 1989 לשתי המדינות הרחוקות ההן ניו זילנד ואוסטרליה השוכנות מעבר לאוקיינוסים בצד השני של הגלובוס כדי לשדר ישיר את שני משחקי החוץ של נבחרת ישראל נגד ניו זילנד ואוסטרליה בימים ההם במסגרת קדם גביע העולם של איטליה 1990.

טקסט מסמך : 23 במארס 1989. נסים קיוויתי נקבע על ידי להיות השדר של שני משחקי הגומלין של נבחרת ישראל בכדורגל נגד ניו זילאנד ב- 9 באפריל 1989 ונגד אוסטרליה ב- 16 באפריל במסגרת הבית האוקייאני בקדם מונדיאל איטליה 1990. זהו המסמך בו ביקשתי ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת לאשר לשדר שלי נסים קיוויתי את הוצאות הטיסה + 12 ימי אש"ל מלאים + 4 ימי כלכלה במבצע שני השידורים הישירים ההם המרוחקים מגבולות המדינה. הקושי העיקרי בשתי ההפקות ההן נבע מתקשורת לוויינים בינלאומית מוגבלת. כל פיפס, כל תזוזה, וכל הוצאה שלי אפילו של סנט אחד היו זקוקים לאישורם בכתב של מנכ"ל רשות השידור וסמנכ"ל הכספים שלו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 27 במארס 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מורה לסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן יבד"ל למלא את בקשתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

העדפתו של נסים קיוויתי על ידי לא הייתה סוד. הוא היה גם מפיק באישיותו וגם עיתונאי בתכונותיו. יורם ארבל היה לא זה ולא זה. הוא היה שדר טלוויזיה בעל קול בריטון יפהפה ומוכר אולם חלש, חסר אונים, וכמעט אֶפֶס בהפקה, וכְלוּם בעיתונאות. אסון אצטדיון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 היה עבורי שיעור טלוויזיוני נורא ולֶקַח מר נוסף ביחסי עבודה ב- Media השאפתנית בעיקר בסמוך למסך ובקרבת המיקרופון. לאחריהם, לא עלה עוד בדעתי להטיס אותו את יורם ארבל למשימות שידור בחו"ל ללא סיוע אנושי צמוד בתחומי הלוגיסטיקה והטכנולוגיה. נוצרה כאן לפתע דילמה. מצב רגיש וחדש. השַדָּר הפחות טוב מבין השניים נבחר לבצע מקצה העולם את שתי משימות השידור היוקרתיות הרחוקות לפני שנות דור, כשכל האומה עתידה לצפות ב- "אוויר" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית, ולהאזין דווקא לקולו של נסים קיוויתי ביום ראשון – 9 באפריל 1989 מאוקלנד וביום ראשון – 16 באפריל מסידני, ולא של יורם ארבל. נסים קיוויתי טס שמח וטוב לניו זילאנד ו- אוסטרליה והותיר כאן את יורם ארבל ממורמר ו- מדוכדך. אדם ו- שַדָּר קנאי ש- כמעט יצא מדעתו מרוב קנאה. הוא לא הסתיר זאת. יורם ארבל היה בטוח שזה מגיע לו. רק לו. חלפו 4 שנים מאז אסון "הייסל" 1985 והאיש שכח ב- 1989 את מפלתו ההיא. תמונת הפאזל הכללית לא עניינה אותו. הוא התעניין בעצמו בלבד. האיש שלא היה מפיק ולא היה עיתונאי עשה כל הזמן פעולה חשבונית אחת של חיבור וחיסור ברמה של גן ילדים. אם הוא לא יקבל את המגיע לו על פי מה שהוא חושב שמגיע לו, אז יאללה ברוגז. השַדָּר המפונק ולעיתים המגוחך הזה לא הזיז לי. אי אפשר לנהל, לנווט, ולהוביל קבוצת אנשים לעבר הפסגה, ובדרך גם להקשיב להִתְלָחְשֶשוּיוֹת ול- גחמות של המשתרכים מאחוריך, מאחורי גבך. שלא יובן לא נכון. יורם ארבל היה שדר כדורגל מחונן מס' אחת שלי (!). אולם ב- אוקלנד הניו זילאנדית ו- סידני האוסטרלית הרחוקות הייתי זקוק ליותר מקול בריטון. הייתי זקוק בתנאים ההם של 1989 לאמינות, ביטחון הפקה ושידור טלוויזיוני, ומהימנות. נסים קיוויתי סיפק לי אותם (!).

הפוסט הקונקרטי הזה מס' 993 עוסק כדרכם של החיים עצמם באמירה המתריעה, "שמור אותי מידידיי – משונאיי אשמר בעצמי". אם האיש בצוות שלך מתפנק ומפשל פעם אחת…ואח"כ עוד פעם אחת… ואח"כ עוד פעם אחת…לך תדע מתי יתפנק ויפשל בפעם הבאה. אתה מחויב להגן על האגפים הציבוריים שלך מפני שאין מדובר בנֶכֶס שידור פרטי שלך, לא בקִנְיָין תקשורתי אישי שלך, ו- וודאי לא בכֶסֶף משפחתי שלך. שידורי הספורט בטלוויזיה עולים הרבה כסף אך הם שווים זהב. מדובר במבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים מסובכים ומורכבים יקרים ויוקרתיים אשר ממומנים מכיסו של משלם האגרה. אתה כמנווט נושא האחריות ואחריות אי אפשר לחלוק. אסון "הייסל" ב- 29 במאי 1989 היווה עבורי תמרור דרכים אדום ובתוכו סימן קריאה בולט. אסון "הייסל" ב- 29 במאי 1989 היה Milestone. מעֵין כוכב הצפון במצפן הניווט שלי. ידעתי עכשיו היטב להיכן פניי מועדות וטוב יותר כיצד לנהל את יחידת הטלוויזיה "X" שלי.  

פרפראות מהימים ההם. 

פרפרת 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת + מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא + מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל + מועדון הכדורסל מכבי ת"א + אנוכי כמנווט שידורי הספורט שלהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

צוהרי יום חמישי ההוא של 14 ביוני 2001. המו"מ הכספי שלנו עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בתאריך הנקוב במסעדה החביבה "האיטלקייה הקטנה" של חן שפירא בקצה רחוב מונטיפיורי בתל אביב, היה קשוח, לא נוח, ו- גם יקר. המפגש ההוא התנהל באווירה תחרותית של שוק הטלוויזיה הפורח והמשגשג במדינת ישראל. בתוך המסעדה התהלכו להן רוחות רפאים ב- דמויותיהם של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וערוץ 2 המסחרי שלטשו אף הם את עיניהם לעבר סחורת השידור שישבה לה ברוב פאר והדר על הרף באחד מחלונות הראווה של החנויות הרבות בעיר תל אביב. מכבי ת"א לא הייתה אובייקט שידור סטנדרטי. היא הוכתרה ל- אלופת אירופה ב- 13 במאי 2001 בהיכל הכדורסל של "ברסי" בפאריס והפכה לאובייקט שידור מבוקש. יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי ולצדו אמי אשל העלו את דרישותיהם הכספיות. בצד שלנו ישבו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שחשף והציג את עצמו כאוהד קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים (תמיד היה נדמה לי שהוא עושה זאת בחדווה יתירה, יותר מאשר לשידור הציבורי), ואנוכי. מוטי לוי ונחמן שי לא ידעו כי בפגישת הכנה מוקדמת (כשעה וחצי בטרם ההתכנסות ב- "איטלקייה הקטנה" ברח' מונטיפיורי ב- ת"א) שלנו בהשתתפותו של אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי בקפה "לה סנטראל" בשדרות רוטשילד מס' 29 בתל אביב, החלטנו ללכת All in במו"מ הזה עם מכבי ת"א. הרי הכדורגל הישראלי כבר לא היה בידינו מאז עונת 1995 – 1994. רצינו (מאוד) את סחורת השידור הזאת הקרויה מכבי ת"א על המדף שלנו, בבניין שלנו, בחלון הראווה שלנו ב- שכונת רוממה בירושלים. אורי פורת, יאיר אלוני, ואנוכי החלטנו ללכת לקראת שמעון מזרחי ולשלם לו כמעט כל סכום שיעלה על הפרק ב- מו"מ. הכנענו די בקלות את שומר הקופה הציבורית סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי עסקנצ'יק פוליטי קטנטן, שבכלל ביקש לקדם בדיון את ענייני הסיקור של מועדון הכדורסל של הפועל ירושלים במסגרות השידור הציבורי. נחמן שי היה בעל אינטרס מובהק כ- מעריץ מוצהר ואוהד מושבע של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. הוא לא הסתיר זאת ובהיכל הכדורסל העירוני ב- "מלחה" נראה לא פעם ולא פעמיים עוטה אפודה אדומה. התיאוריה הכלכלית של נחמן שי בוועד המנהל של רשות השידור מי שנהנה מאימונם של אנשי ציבור ממעמד הפועלים שני הפוליטיקאים אופיר פינס ומוסי רז, הייתה פשוטה בתכלית. ככל שרשות השידור תשלם פחות למכבי ת"א, אזי יישאר משהו באמתחתה גם לטובת הפועל ירושלים. על כל פנים העסקה הטלוויזיונית – כספית – כלכלית בינינו לבין מכבי ת"א המשגשגת החזיקה מעמד היטב בעונת הכדורסל האירופית ההיא של 2002 – 2001. מכבי ת"א ענתה על הציפיות שלי והעפילה שוב ל- Final four של בולוניה / איטליה ב- 3 ו- 5 בחודש מאי של 2002.

בינתיים זעו עמודי התווך של מנהלת רשות השידור. באוגוסט 2001 התפוטר מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם נפתח נגדו הליך Impeachment פנימי בתוככי רשות השידור. במקומו התמנה באוקטובר 2001 לתפקיד הרָם מנכ"ל רשות שידור זמני חדש תא"ל מילואים רן גלינקא. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותה העת שימש העסקן הקטנטן נחמן שי בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור והמשנה שלו הייתה גב' אהובה אורן – פינס ז"ל. אורי פורת נסוג מרשות השידור כאמור באוגוסט 2001. אולי ברח בטרם נחתה חרב ההדחה על צווארו. על כל פנים הוא התאדה כלא היה. הוא אפילו לא מצא צורך לטלפן אלי לאדמונטון / קנדה שם הייתי עסוק בהפקת שידורי הטלוויזיה הישירים של ערוץ 1 את תחרויות אליפות העולם ה- 8 ב- א"ק (צוות השידור שלי שם כלל את מאיר איינשטיין ז"ל, את הפרשן גלעד וויינגרטן, ואת כתב ה- ENG שלי גיל תמרי), כדי לומר לי שלום וכמה מילות פרידה. הגיע השלב הראשון של רעידת האדמה ו-ההתמוטטות ההיסטורית והסופית של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ב- 25 באוקטובר 2001 פרסם עו"ד עמירם מליץ דו"ח ביקורת חמור ביותר אודות אי סדרים קשים ברשות השידור תחת מנכלותו המקצועית של אורי פורת המתפטר ותחת פיקוחם הציבורי של נחמן שי ואהובה אורן – פינס. בחודש מארס של שנת 2002 הודח מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא ובמקומו התמנה מנכ"ל רשות שידור זמני חדש בשם יוסף בר-אל. במרוצת 2002 הדיח ראש הממשלה אריאל שרון את יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ומינה במקומו את אברהם נתן. ב- 6 ביולי 2004 התפטרה גב' אהובה אורן – פינס מהוועד המנהל של רשות השידור. ב- 26 בספטמבר 2004 התפטר מתפקידו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל ממשרתו בעודו מנכ"ל רשות שידור מכהן. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק מנכ"ל רשות פעיל. במקומו מונה לתפקיד מרדכי "מוטי" שקלאר.

ב- 21 באפריל 2002 הגשתי למנכ"ל רשות השידור הזמני החדש יוסף בר-אל ול- מ"מ מנהל ערוץ 1 החדש יוסי משולם את מפת היערכות הכיסוי שלי את ה- Final four של בולוניה שהיה אמור להיערך בתאריכים 3 ו- 5 במאי 2002 בהשתתפות מכבי ת"א. היה מדובר במבחן ניהול ראשון של הצמד הכושל מנכ"ל רשות השידור הזמני יוסף בר-אל פרי מינוי של ממשלת אריאל שרון ועושה דברו יוסי משולם. שניהם דחו את התזכיר הרצ"ב. נפל דבר. הכאוס ברשות השידור ובערוץ 1 צבר תאוצה ו- המשיך להתגלגל באין מפריע במדרון. היה זה רק עניין של זמן עד שרשות השידור ההיא תטבע ב-ים השקרים של עצמה. היה זה רק עניין של זמן עד שרשות השידור ההיא תתרסק תחת ניהול פוליטי מר וכושל חסר כל כישרון ונעדר כל ידע של הצועד בראשה, יוסף בר-אל.  

טקסט מסמך : 21 באפריל 2001. לפני יותר מ- 20 שנים. זהו מסמך הפקה מורכב מההיבט הטכנולוגי שלו שתוכנן ו- שורטט על ידי בימים ההם עבור מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני יבד"ל לקראת כיסוי שלנו של חטיבת הספורט בפיקודי את טורניר הכדורסל של ה- Final four (בהשתתפות מכבי ת"א) המתקיים בפאריס בין ה- 11 במאי ל- 13 במאי של שנת 2001. תחרות הכדורסל ה- אירופית המרובעת הזאת קרויה, ה- Suproleague. השדר המוביל שלי היה אז מאיר איינשטיין ז"ל והמפיק הראשי בפאריס היה ששי אפרתי יבד"ל. טורניר הגמר הנ"ל נערך כאמור ב- 11 ו- 13 במאי 2001 בהיכל הכדורסל של "Bercy" בפאריס. בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאחר שניצחה במשחק הגמר את פאנאנאתאנאיקוס היוונית בתוצאה 67:81. המסמך מסביר את מערך ההפקה הטלוויזיונית הכפולה והמשולבת בת שתי ניידות שידור שניהלתי, האחת Unilateral רק שלי, והשנייה Multilateral של ה- Suproleague ב- ברסי. צוות השידור שלי במבצע הטלוויזיה ההוא במאי 2001 כלל את השדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל ואת הפרשן אלי סהר ואת מפיק העַל שלי ששי אפרתי (מפיק, איש ארגון, ואיש טלוויזיה ברמה בינלאומית). שרטוט המסמך הנ"ל נשלח בחלוף שנה באפריל 2002 כ- "מסמך הסבר" למנכ"ל רשות השידור הזמני החדש יוסף בר-אל ול- מ"מ מנהל ערוץ 1 החדש יוסי משולם בו הצבעתי על הסטנדרטים של ההפקה שלי את ה- Final four העומד להיערך ב- בולוניה – איטליה ב- 3 וב- 5 במאי 2002. השרטוט נועד להדריך את שניהם ולפרש ולבאר כיצד אני מתכוון טכנולוגית ולוגיסטית להפיק את השידורים הישירים של ה- Final four ההוא במאי 2002 ב- בולוניה. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני בעת ההיא אפריל 2002, שהפך לקָבוּעַ ביוני 2002, ולבסוף נזרק והודח ע"י ממשלת ישראל במאי 2005, דחה את כל מהלכי ההפקה שלי על הסַף. כמוהו מנהל ערוץ הזמני מטעמו יוסי משולם שסירב לרעיון של הפקה משולבת של אירוע ספורט / כדורסל ש- לציבור בישראל יש בו עניין רב. יתירה מזאת : מנכ"ל רשות השידור הזמני יוסף בר-אל החליט לא להטיס ל- בולוניה את הפרשן שלי אלי סהר בנימוק שמדובר בבזבוז כסף, וכי השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל יכול להסתדר בלעדיו. נימוקיי המקצועיים והמקצועניים בשבחו של אלי סהר ובנחיצותו ההכרחית בעמדת השידור ב- בולוניה לא עזרו לי. יוסף בר-אל היה נחרץ בשליליותו. אלי סהר חוזר בתשובה חובש כיפה רץ (ללא ידיעתי) ל- ח"כ שאול יהלום מטעם ה- מפד"ל והתבכיין לפניו אודות מר גורלו. ה- ח"כ שאול יהלום סידר את העניינים בשיחת טלפון קצרצרה אחת עם הבוס. הפוליטיקה הממארת חדרה בשיא נִבְזוּתָּה לחוליות עמוד השדרה של השידור הציבורי. יוסף בר-אל השתכנע ושינה את דעתו. אלי סהר טס ברגע האחרון לבולוניה. את מה שאנוכי לא הצלחתי לחולל במשך שבועיים ימים, עשה פוליטיקאי אחד בשיחת טלפון אחת בת דקה אחת עם מנכ"ל רשות השידור. הפרשן שלי אלי סהר היה מספיק כֵּן ונאמן כדי לספר לי כמנווט, עורך, ומפיק של מבצע שידורי ה- Final four בבולוניה 2002 את השתלשלות העניינים הפוליטית הזאת. לא הייתי צריך להיות ירמיהו הביא התנ"כי כדי להבין להיכן מועדות עתה פניה של רשות השידור ופרצופו של ערוץ 1. (שרטוט יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 2. חרפת Eurobasket 2017

אחרית יורובאסקט 2017. מה עם דו"ח הנהלת איגוד הכדורסל בעקבות חרפת נבחרת ישראל המפעל יורובאסקט 2017 ? מה קורה עם פיני גרשון מי שמונה בינואר 2015 ליועץ ומפתח כדורסל גברים באיגוד הכדורסל וגם מונה גם למנהל המקצועי של כל נבחרות ישראל בכדורסל גברים ? מדוע ארז אדלשטיין הלך לבד ? מינויו של עודד קטש למאמן נבחרת ישראל במקומו של ארז אדלשטיין ללא דיון באמריקניזציה שמכלה ומחסלת את עתידו של הנוער הישראלי הוא פתרון זמני ומקומי בלבד. כמובן שלא התכנסה שום מסיבת עיתונאים נוכח המפולת ואיגוד הכדורסל טרם הסיק מסקנות בעקבותיה. מקום מסודר היה מכנס מסיבת עיתונאים רצינית ומסודרת ומאפשר לציבור ולנציגיו העיתונאים לשאול שאלות. בכל זאת קרה כאן משהו בנוגע ל- חרפת הכדורסל הישראלי והאמריקניזציה הבוטה שהשתלטה עליו.

פרפרת 3. מעשה נבלה. פוסט שחקרתי, כתבתי ו-שלחתי ב- 2008/2007 לאלי סהר אז עורך מדור הספורט של "ישראל היום". הפוסט הזה לא ראה אור מעולם וירד לטמיון.

זהו לשון הפוסט : "צווחות השירה הגזענית של אוהדי בית"ר ירושלים יחדיו עם שחקן נבחרת ישראל עמית בן שושן באצטדיון "טדי" בשבוע שעבר בעת החגיגה הלילית של הזכייה בגביע המדינה בכדורגל, "אני שונא את סלים טועמה – אני שונא את כל הערבים" הן מעשה נבלה. מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון של כתב ערוץ 2 בן מיטלמן תיעדו חד משמעי את האירוע הנפשע. עד לרגע זה טרם נשמעה הודעת גינוי חריפה של יו"ר ההתאחדות אבי לוזון וקברניטי הספורט והענשת המועדון לרבות הרחקתו של בן שושן משורות הנבחרת ומכר הדשא לחמש שנים. במוצ"ש – 9 במאי 1998 חגגו אוהדי בית"ר בכיכר ספרא בירושלים יחד עם האוהד מספר אחת של המועדון ראש העיר אהוד אולמרט זכייה שנייה רצופה באליפות המדינה. הזמר חיים משה הרים את המורל וראש הממשלה בנימין נתניהו הוזמן לברך. מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל שלח את ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה ואת הבימאי נתן מנספלד לכסות את האירוע "האומנותי". ראש הממשלה התקבל ע"י ההמון המשולהב בקריאות קצובות "מוות לערבים – מוות לערבים". משקיבל את מיקרופון הטלוויזיה לידיו לא היסה את האספסוף המוסת וסיים את נאום הניצחון ב- "יאללה בית"ר". שוב הדהדו הקריאות "מוות לערבים". למחרת שודר התיעוד של המעשה המביש כלשונו במהדורת "מבט". מנכ"ל רשות השידור אורי פורת יצא להגנת ראש הממשלה והאשים את עורכי החדשות אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן בעריכה מגמתית ופִברוק הכתבה ואיים לפטר את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ואת מנהל החדשות רפיק חלבי. הקריאה "מוות לערבים" חִלחלה. גם אז נטמע מעשה הנבלה ללא תגובה ראויה של מנהיגי הציבור.

פרפרת 4. "מעריב המוסף" של ערב ראש השנה תשע"ח, ביום רביעי-20 בספטמבר 2017.

מערכת העיתון "מעריב" הפיקה בערב ראש השנה תשע"ח מוסף עשיר תוכן שהיה כדאי לעיין בו ולקרוא אותו, ובראשו ריאיון מורכב מעניין מאוד ונרחב מאוד + עמוד שער שערך אייל לוי עם פרופסור שלמה בן עמי, לשעבר שר החוץ והפנים בממשלת אהוד ברק. כותרת המאמר של אייל לוי היא "נאום ההתפכחות" ש- כולל בתוכו כ- 5000 מילים + צילומים. צריך לקרוא בנוסף גם את הפוסט שמפרסם עוזי ברעם היום בעיתון "הארץ" (יום שני – 25 בספטמבר 2017) וכותרתו "שלמה בן עמי צודק וטועה", בו הוא מפרשן ו- מבאר את "נאום ההתפכחות". מעניין.

פרפרת 5. אין זה עוד סוד ש- שי האוזמן פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מוצא חן בעיניי (מאוד).

שי האוזמן העניק ריאיון לסופר ה"ארץ" עירד צפריר (יום ראשון – 24 בספטמבר 2014) וכותרתו "המאמן הישראלי מסורס ונמצא בפראנויה ובמגננה תמידית". הריאיון בן 15 שאלות סקרן אותי בגלל אישיותו התקשורתית של המרואיין. בעיקר עניינו אותי תשובותיו של שי הוזמן לשאלה מס' 9, "מי צריך להיות מאמן הנבחרת הבא ?". התשובה של שי האוזמן, "עודד קטש", ושאלה מס' 10, "למה לא דנשה ?" (הכוונה לדן שמיר). התשובה של שי האוזמן : "גם דן שמיר ראוי, אבל יש לי תחושה שצריך – כמו שעשו במכבי – לא לפחד להתפרע, ללכת עד הסוף עם הצערה בכוח, עם מטרה ל- 2021. הייתי מדלג לא רק על גיא פניני אלא גם על דור הביניים כולל יוגב אוחיון וגל מקל, והולך לנבחרות הצעירות פלוס בר טימור ודומיו. צריך מאמן עם שקט נפשי. נבחרות זו גרסת הריאליטי של FIBA ל- "הישרדות", אתה משחק יום אחרי יום ותעצומות הנפש חשובות פה מכל אלמנט אחר. עודד קטש הוא איש שליו בפרופורציות הנכונות, לא יפחד ללכת לשינויים. הוא גם פנוי". מצאה חן בעיניי התנסחותו של שי האוזמן והגדרתו המטפורית את "…טורניר הנבחרות כגרסת ריאליטי של ה- FIBA ל- "הישרדות"…". גור שלף וארז אדלשטיין יודעים, מבינים, ומכירים את תורת משחק הכדורסל לא פחות טוב, אולם אין להם את כישרון השפה, המיקוד, ויכולת הניסוח של שי האוזמן ואת המיומנות שלו למסור לציבור בשטף ובתמציתיות את רעיונותיו והסבריו ו- את חוות דעתו הקצרה אודות מהלכי התחרות. 

פוסט מס' 993. ואז משנטש אותי ב-1990 וחבר לערוץ 2 הניסיוני, רץ יורם ארבל לספר לחבר'ה בלוף שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". הבלוף שמאחוריו מסתתרים דבר שקר, גישה נכלולית, ועולם שלם אך מוּפְרָךְ, הפך לאגדה אורבנית. ואז משחלפה רבע מאה של שנים אָץ יורם ארבל שוב ב- 2015 למולי שפירא מרדיו גלי צה"ל כדי להחיות את אותו הבלוף ההוא הקרוי "דוּק" ועל מנת לצֶקֶת את אותה האגדה האורבנית ב- 25 טון של שנים. קטנוניות, פינוק, ואי אמירת האמת אינם עניין של גיל. הם עניין של אופי.

השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? (ציטוט של עצמי). מה דוחף אותם לרָמוֹת ולבלף כדי ליָיצֵר אָגָדוֹת אוּרְבָּנִיוֹת ? "אנשים נִיגָפִים לעִיתִּים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ציטוט מפיו של ווינסטון צ'רצ'יל). "הַצָרָה הַעִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (אמר את זה קינגסלי אמיס). הבלוג הזה הומצא ומוּסַד גם כדי לשמור על האגפים שלי. יורם ארבל ואנוכי הגענו ו-נפגשנו משני צידי הגלובוס בראשית עשור ה-70 של המאה הקודמת בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים תחת ניהולם של דן שילון ואלכס גלעדי. יורם ארבל בעל קול הבריטון הנפלא היה בשירותו הצבאי נהג "בוס" אישי של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל. בשמונה בבוקר של יום שני-5 ביוני 1967 נבחר הקריין יורם ארבל ע"י מנהל רדיו "קול ישראל" משה חובב ז"ל לבשר לעם ישראל ברדיו "קול ישראל" בקול הבריטון הייחודי, היפהפה, והרָהוּט שלו על פרוץ מלחמת "ששת הימים". בעוד יורם ארבל מקריא לעם ישראל את הודעת המלחמה הדרמטית, הייתי בדרכי לחזית כקצין קרבי כמו חיילים ומפקדים רבים אחרים כדי להגן על מדינת ישראל. זה היה ההבדל והחיץ המנטאלי ש-שרר בינינו כל הימים ההם גם בעת השירות המשותף של שנינו והָדְבֵקוּת במשימות והפקות השידור שהטילה עלינו הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארץ וב-חו"ל למען הצופים הרבים שלנו. אנוכי כמפקדו והוא כחייל שלי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינך יכול לעולם לחלוק עם איש אחריות ומנהיגות. גם לא עם יורם ארבל. פוסט מס' 993. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 25 ביוני  2021.

טקסט מסמך : 15 במאי 2001. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך הערכה – צל"ש ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1 רָפִיק חַלָבִּי (הבוס הישיר שלי) בתום מבצע השידורים של ה- Final four בפאריס בו זכתה מכבי ת"א בגביע ה- Euroleague. רפיק חלבי היה עיתונאי מעולה מן הדרגה הראשונה. הוא ניהל בהצלחה את חטיבת החדשות ונהנה מאמונם של פַּקוּדָיו. רפיק חלבי נהנה גם מאמונו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשעתו, יאיר שטרן. רפיק חלבי הוא היום יו"ר מועצת הכפר הדרוזי דליית אל כרמל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך ההערכה – צל"ש ששלח לי רָפִיק חַלָבִּי בתום מבצע השידורים הישירים המורכב והממושך של מונדיאל צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך ההערכה – צל"ש ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי (היום שר התפוצות בממשלתו של ראש הממשלה נפתלי בנט) בתום מבצע השידורים של ה- Final four בפאריס בו זכתה מכבי ת"א בגביע ה- Euroleague. לא יכולתי להעריך אותו לאחר שהתברר כי הוא עשה יד אחת עם מנכ"ל רשות השידור החובבני ההוא יוסף בר-אל ז"ל (מאחורי גבי) כדי לקנות במחיר מופרז ביותר ללא כל הצדקה את זכויות השידורים של 8 (שמונה) משחקים בלבד ב- מונדיאל יפן / קוריאה 2002 מידי חברת "צ'ארלטון" בראשות אלי עזור ופנחס זהבי. נחמן שי יבד"ל  ויוסף בר-אל היו נטולי כל השכלה וניסיון בניהול משא ומתן הנוגע לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים גדולים. הם כלל לא הכירו את פעילות השוק המקומי והבינלאומי ואת ההיצע שהיה גדול הרבה יותר באותה התקופה מהביקוש. ל- מו"מ הנֶפֶל ההוא בין רשות השידור לבין חבורת "צ'ארלטון" של רכישת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 היה שותף גם השר הממונה דאז על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, שהמליץ על הקנייה. כזכור שילמה רשות השידור פי שמונה יותר בעבור מונדיאל 2002 מאשר תמורת מונדיאל צרפת 1998, שידרנו פי שמונה פחות משחקים במונדיאל 2002 בהשוואה למונדיאל 1998 (במונדיאל צרפת 1998 שידרנו ישיר את כל 64 משחקי הטורניר מעמדות שידור בתריסר האצטדיונים בהם הם נערכו), ובנוסף לכל החובבנות העלובה הזאת, נכפינו לשדר את אותם שמונה המשחקים ההם של יפן / קוריאה 2002 Off tube מהאולפן בירושלים. בעקבות העסקה הכושלת ההיא של רשות השידור עם "צ'ארלטון" הוקם ערוץ 5 פלוס בכבלים שקנה ב- זִיל הַזוֹל את 56 המשחקים הנותרים מ- "צ'ארלטון" ושלח ליפן וקוריאה הדרומית את שני השדרים שלו יורם ארבל ורמי ווייץ כדי לשדר ישיר מהשטח. היה מדובר בעסק ציבורי עלוב ומסריח. נחמן שי שותפו של יוסף בר-אל התגלה כעסקנצ'יק מפלגתי מהדרג הנמוך שראה בתפקידו כיו"ר הרשות קרש ניתור לעבר שדה הפוליטיקה. היום אותו נחמן שי הוא ח"כ. רשות השידור המסואבת בראשות המנכ"ל יוסף בר-אך והיו"ר נחמן שי הפכה לזירה פוליטית נגועה ומלוכלכת במקום זירת שידור. אגב, ואולי לא דרך אגב, ראש הממשלה אריאל שרון שלח את ידיו הארוכות לעבר רשות השידור סילק את אותו נחמן שי הכושל מתפקידו מהטעמים הפוליטיים של עצמו, והציב שם במקומו מישהו משלו גם כן איש כושל פוליטי אחר בשם אברהם נתן, שגם הוא הועזב את הרשות במועד מאוחר יותר. המסמך "ההיסטורי" הנ"ל ששלח לי נחמן שי נשמר אבל הוא חסר ערך. יש לזכור שלמרות שיו"ר הרשות נחמן שי הפך למשת"פ של המנכ"ל יוסף בר-אל הרי שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור התעשתו אם כי באיחור רב, גילו עד כמה האיש איננו מוכשר ולא מוצלח, והיו אלה שהדיחו אותו ב- 2005 מכיסאו הרם לעבר ירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי לדורותיו. נחמן שי ויוסף בר-אל הכושלים נשאו בשעתו במשרות ניהול בכירות ביותר ברשות השידור ש- אִפשרו להם לקדם את השידור הציבורי אולם הם לא קדמו אותו אפילו ב- מילימטר אחד לפנים. שניהם נותרו בלתי יעילים, לא חשובים, וחסרי כל כישרון ויכולת מנהיגות ולבסוף סולקו מתפקידם בטרם השלימו קדנציית ניהול שלימה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"אֵין כָּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש", כדִּבְרֵי קהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶך בִּירְוּשָלִים. הטקסט הקלאסי מתייחס גם לרשות השידור ההיא בתקופתם של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ההוא נחמן שי. יוסף בר-אל הודח כידוע מהכס הרָם ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון בגין שחיתות ושוחד מסך (במקומו מונה מוטי שקלאר). גורלו של נחמן שי יו"ר ברמה של עסקנצ'יק פוליטי קטנטן לא היה טוב יותר. אף הוא סולק מתפקידו עוד קודם לכן ב- 2002 ע"י אותו ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון (במקומו של נחמן שי נבחר לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, אברהם נתן).

"הֲבֵל הְבָלִים אָמַר קהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכּל הָבֶל. מַה יִתְרוֹן לָאָדָם בְּכֹל עֲמָלוֹ שֶיַעֲמוֹל תַּחַת הַשָּמֶש ? דוֹר הוֹלֵך וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. וְזָרַח הַשֶּמֶש וּבָא הַשָּמֶש, וְאֶל מְקוֹמוֹ שוֹאֵף, זוֹרֵחַ הוּא שָם. הוֹלֵך אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן. סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵך הָרוּחַ וְעַל סְבִיבוֹתָיו שָב הָרוּחַ. כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָם – וְהָים אֵינֶנּוּ מָלֵא. אֶל מְקוֹם שֶהַנְּחָלִים הוֹלְכִים, שָם הֵם שָבִים לָלָכֶת. כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים. לֹא יוּכַל אִיש לְדַבֵּר, לֹא תִשְבַּע עַיִן לִרְאוֹת, ולֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּמֹעַ. מַה שֶּהָיָה הוּא שֶיִהְיֶה, וּמַה שֶנַעֲשָּה הוּא שֶיֵּעָשֶה, וְאֵין כָּל חָדָש תַּחַת הַשָּמֶש. יֵש דָּבָר שֶיֹאמַר : רְאֵה זֶה חָדָש הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶר הָיָה מִלְּפָנֵינּוּ. אֵין זִיכְרוֹן לָרִאשֹנִים, וְגַם לָאַחֲרוֹנִים שֶיִהְיוּ, לֹא יְהְיֶה לָהֶם זִיכָּרוֹן עִם שֶיִּהְיוּ לָאַחֲרוֹנָה".

אינני שונא את יוסף בר-אל ז"ל ההוא. אינני רוחש לו טינה. היה מדובר באיש לא מוכשר בתחום ש- אנוכי הבעתי לו ובפניו בּוּז גלוי מההיבט הטלוויזיוני של העניינים והמהלכים. אינני היחיד. גם ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ובחסות היועץ המשפטי דאז של הממשלה מֶנִי מָזוּז רחשה לו שאט נפש והדיחו אותו מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005, בגין עבירות שחיתות ושוחד מסך, בטרם השלים את תקופת כהונתו. מינויו למנכ"ל קבע של רשות השידור ב- 2 ביוני 2002 היה שגוי ומופרך מיסודו, הפקדה שהביאה בבת אחת לרגרסיה עצומה של השידור הציבורי. ממשלת ישראל התעשתה גם אם באיחור של שלוש שנים וסילקה אותו את יוסף בר-אל מרשות השידור. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. המודח הזה היה יוסף בר-אל. יותר משאני בַּז לוֹ אני בַּז לשְדֵרַת הפיקוד והמנהיגות ההיא ב- 2002 של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על דרגיה השונים לרבות אנשי חטיבת החדשות. רובם כיהנו ומכהנים שם כמנהלי – בובה תחת השגחתו של המנכ"ל ההוא יוסף בר-אל. הם חדלי אישים, חסרי יושרה מינימלית, נעדרי מעש וחזון, ומְעוּטֵי כבוד מינימלי שממתינים לתלוש המשכורת בסוף החודש. זוהי שדרת פיקוד אופורטוניסטית שהפכה ב- 2002 בגלוי לעין אור השמש למשת"פית, אומרת אמן למנהיגות המייצגת ערכים כל כך שליליים, וסוגדת בהִנְהוּן ראש לעריצות עיתונאית המזכירה משטרים אפֵלים מחורבנים. מדהים כיצד אנשים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעלי ניסיון רב בתחום השידור, קיבלו ומקבלים ב- 2002 החלטות בלתי סבירות משוללות כל הגיון, מחרישים מן הצד במקרה הטוב, או מרשים לעצמם במקרה הגרוע להַנְהֵן בראשם "כ- Yes men", מפני שאיבדו זה מכבר את חירותם וגם את כבודם. אין בי טיפת געגוע למוֹסַד אותו שֵרַתִּי 32 שנים והיה ביתי השני ולעיתים גם הראשון.

החלטתי לפרוש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בסתיו 2002 בגין מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון הייתה לאלתר וסופית. זה היה צירוף מקרים : ב- 8 ביולי 2002 היום בו פרסם מנכ"ל יוסף בר-אל גילוי דעת בעיתון "ידיעות אחרונות", ובו הכריז ואני מצטט אותו כהאי לישנא, "הגיע הזמן לגאוֹל את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מיואש אלרואי", שלח לי אלכס גלעדי מכתב בנושא הנדון טקסט תקווה, חוות דעת שוֹנֶה. הנה הוא כלשונו [1].

אלכס גלעדי – Alex Gilady

חבר הוועד האולימפי הבינלאומי

Member International Olympic Committee

8 ביולי  2002

לכבוד

יואש אלרואי מנהל מח' הספורט, הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1.

יואשיש,

הצטערתי מאוד לשמוע הבוקר על התפטרותך. 21 שנים וחצי נשאת על גבך הרחב את מחלקת הספורט בתנאים לא תנאים וקשיים גדולים כהרים. עכשיו כשכבר החלטת, איני יכול להניא אותך, אך אני יכול לשבח, לפאר ולרומם את מה שעשית ברוממה. אם נזכה והזמן המהיר לא יאמר לנו פתע – הֶרֶף, עוד נזכה לשתף פעולה בתעשייה שאנחנו אוהבים כל כך.

חיבוק אמיץ ונשיקות.

בתודה וברכה, אלכס גלעדי

העתק : דן שילון, הוגה, יוזם, ומקים מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1.

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. לפני 19 שנים. זהו המסמך המקורי שכתב לי מר אלכס גלעדי איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל. ואומר ואוסיף, "בכל הזמנים". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (1) : יום שני – 8 ביולי 2002. העיתון "ידיעות אחרונות". מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכריז באוזני כתב העיתון משה שיינמן, כלהלן : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי". (באדיבות "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון מר ארנון נוני" מוזס). 

טקסט מסמך (2) : יום שני – 8 ביולי 2002. העיתון "ידיעות אחרונות". מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכריז באוזני כתב העיתון משה שיינמן כלהלן : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי". (באדיבות "ידיעות אחרונות" ומו"ל העיתון מר ארנון נוני" מוזס). 

הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ"ל רשות השידור ההוא מר יוסף בר-אל והיו"ר ההוא נחמן שי, וגם מפני המנכ"ל ההוא יהונתן "יוני" בן מנחם והיו"ר ההוא אמיר גילת, היא לדאוג לכך שהפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את המנכ"לים של רשות השידור ואת היו"רים של הרשות לתפקידם, יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם, ושתמיד אפשר להדיח גם אותם. לרוֹע המזל שְבִיל הזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל.

פרידתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ב- 1 בפברואר 2003 בתום 32 שנות עבודה רצופות, איננה מקרית אֵפוֹא ולא פרישה טבעית. הייתי עצוב ומאוד כעסתי על כל מה שקרה בחודשים האחרונים אך הייתה לי תחושת הקלה מפני חשתי שאני עוזב מעֵין גן עדן של שוטים. יכולתי לאמֵץ עכשיו אל לִבִּי את המליצה השירית הנפלאה הבאה לידי ביטוי בכל עוצמתה בפסוק א' בספר תהילים האומרת, "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד, וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב". זאת האמת לאמיתה. חשרת העבים של אביב 2002 החזירה אותי לימי ההתחלה שלי בטלוויזיה הישראלית בקיץ מאושר אחד ב- 1971, כשפגשתי לראשונה אז את אלכס גלעדי, דן שילון, ומוטי קירשנבאום ז"ל.

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי מ- 8 ביולי 2002 בעקבות התפטרותי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור.

טקסט מסמך : 1991. הימים ההם – הזמן ההוא. מסמך פרידה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם חבר לדן שילון כמנכ"ל משותף של הזכיינית "רשת" אחת משלוש קבוצות שהקימו בנובמבר 1993 את ערוץ 2 המסחרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אין תחליף ל- כישרון הכתיבה, המיקוד, והניסוח התמציתי בתעשיית הטלוויזיה ובתעשיית הקולנוע. 

תמו לה עוד תקופה. אתה שוב מבין כי יש חיים אחרי הטלוויזיה. ראיתי עכשיו בפעם ה- 100 (מאה) את הסרט "חלף עם הרוח" עם קלארק גייבל ו- וויאן ליי, ראיתי בפעם ה- 80 את "סיפור הפרוורים" עם נאטאלי ווד, ריצ'ארד ביימר, ג'ורג' צ'אקיריס, ראס טמבלין, וריטה מורנו, ראיתי בפעם ה- 60 את "הסנדק" של הבימאי המדהים פראנסיס פורד קופולה (המבוסס על ספרו של מריו פוצו "The Godfather" עם מרלון בראנדו, ראיתי בפעם ה- 50 את "הארי המזוהם" עם קלינט איסטווד, ראיתי בפעם ה- 15 את "הצגת הקולנוע האחרונה" – עם סִיבִיל שאֶפאֶרד ולא שבעתי. בשבועיים הנפלאים האלה שחלפו קראתי שוב את "פרנסוס על גלגלים" של כריסטופר מורלי, ואת "הנער האבוד" של תומאס וולף, ואת "הראשים המוחלפים" של תומאס מאן, ואת "הקברניט הצעיר" של ז'ול וורן, ואת "התפסן בשדה השיפון" של ג'יי. די. סאלינג'ר. תמה לה בעת הזאת תקופה נפלאה אך לא נשלמה. המכנה המשותף לסרטים והספרים הנ"ל הללו הם הצוותים המוכשרים שכתבו, ביימו, וחיברו את המוסיקה. מדובר במומחים ברמה גבוהה, אישים שהיו סופרים, בימאים, ומפיקים שהגו חזון ובסיוע טקסט, מילים, ומוסיקה הגשימו את חלומם ו- חזונם. הניסוח, “Frankly my dear, I don't give a damn”, מילות הפרידה של רט באטלר (קלארק גייבל) מסקרלט אוהארה (וויוויאן ליי) יהיה מזוהה לעד עם הרומן "חלף עם הרוח", סרט בן 3 שעות ו- 39 דקות שעלה למסכי הקולנוע בארה"ה ב- 1939. כשם שהסלוגן של השוטר האמריקני, “O. K. go ahead and make my day“, יהיה מחובר לעד עם קלינט איסטווד כוכב הסרט "הארי המזוהם". כפי שאמירתו ה- נון שאלאנטית של הפושע המבוקש עז נפש וחסר רחמים "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) “If you have to shoot, shoot, don't talk” בסצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דַבְּרָן והססן – תיזכר לתמיד וגם תזכיר לנו תמיד את הסרט "הטוב, הרע, והמכוער". וכיצד אפשר לשכוח את האמירה ששַם הסופר מריו פוצו בפיו של דון קורליאונה (השחקן מרלון בראנדו) בשעה שהוא שָח לזָמָר ג'וני פונטנה שמאבד גובה בעולם הקולנוע האמריקני, "I will give him an offer he can't refuse", איום ברור וגלוי על יריב סרבן כלשהו בסלנג סתרים של משפחות הפשע של המאפיה האיטלקית בניו יורק. יש חיים אחרי הטלוויזיה. אני כל הזמן משלים את החסר מאז ניתקתי מגע ממנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2002.

אני כותב חלק מהשורות הנ"ל בשעה שאחת הנכדות היפות שלי התגייסה לשירות בן שנתיים בצה"ל כסמלת חינוך. אני כל כך גאה בה ובאישיותה מפני שהיא תורמת את כל כישרונה, מִרְצָה, וטוּב לִיבָּה ואת דבקותה במשימה ללא הרף למען המדינה ולטובת שיפור החינוך של החיילים שלנו. אני גאה בנכד הבכור היפה שלי שלחם בשעתו כחייל קרבי ב- "צוק איתן". אני גאה בעוד נכדה יפה שלי שסיימה בשעתו קורס קצינות. אני גאה בעוד נכד יפה שלי שהשתחרר לפני כמה חודשים כחייל קרבי בהנדסה קרבית. אי אפשר להסביר מה זאת גאווה של סבא עד שאינך מגיע בעצמך לרמה העליונה המשפחתית הזאת להיות סבא יחדיו עם הסבתא שהיא רעייתי ל- 10 (עשרה) נכדים ונכדות ולהיות כה קשור ומחובר אל נכדיך והוריהם. אי אפשר להסביר ולנתח למישהו אחר את חוויית ה- הוֹרוּת עד שאינך מתנסה בה בעצמך. כנ"ל מדובר בניסיון חיים עוצמתי שמעניק לך מעמד נפלא ואושר עילאי להיות סבא. עבדתי עשרות שנים בתעשייה המטורפת והתובענית שקרויה טלוויזיה, כפוף אין סוף פעמים ל- Dead line, עבד של העבודה, ומשרת נִרְצָע בעל כורחך של ה- Rating. צלחתי את עשרות השנים ההן בשלום. אינני יודע בדיוק איך אולם משפחתי נותרה שלימה ומאוחדת (!). אני מפנה את מבטי לאחור. הילדים שלי עברו שירות קרבי מפרך ומסוכן. הבכור שירת בצנחנים והשני שירת בגבעתי. אחותם, הבת שלי שירתה בחמ"ל קרבי בגבול הצפוני. אני שרתי ב- גולני. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל שירת ב- "הגנה". גם אבא של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל שירת בהגנה. ההורים שלנו, אנחנו וילדינו, ועכשיו גם נכדינו נשבענו כולנו להקריב את היקר מכל את חיינו למען מדינת ישראל אם נידרש. אז עכשיו לחזור, לכתוב, ולהתייחס שוב ב- בלוג הזה לעיתונאי "הָאָרֶץ" גדעון לוי (ו- שכמותו), נראה לי מגוחך ומטופש. אפשר להסתדר היטב בלעדיו. בסרטי הקולנוע והספרים הנ"ל האלה רבי ההערכה אתה מוצא לא רק אומנות קולנועית, כישרון כתיבה, ומיומנות מפליגה ביצירת מוסיקה אלא גם יכולת תיעוד ואמינות של הבעה בע"פ ובכתב ברמה מדעית. כאלה שהעניקו תהילת עולם למבצעיהם. איכות הטקסט, גאונות הכתיבה, וכישרון השדר בעת שידור ישיר בטלוויזיה ובקולנוע כאחד – הם אינם רק עניין של ניסוח והגדרה. לחלוטין לא. אנשי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים הללו בתחומים השונים שניצבים בקדמת הבמה של תקשורת ההמונים הזאת שקולים למדינאים. ההשפעה הציבורית שלהם היא עצומה. אקח לדוגמא את מוטי קירשנבאום ז"ל שהגה בשעתו את הסלוגן המופלא, "למילים יש וויזואליה משלהן". כל כך פשוט, ברור, וקולע, וכל כך נכון. ולכן פנטסטי (!). שקול לסלוגן שהגה אייברהאם לינקולן (Abraham Lincoln) הנשיא ה- 16 של ארה"ב בשנים 1865 – 1860 בענייני יושרה ודרך ארץ, כלהלן : "אתה יכול לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, אתה יכול לרמות חלק מהזמן את כל האנשים, אולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן".

You can fool some of the people all of the time, and all of the people some of the time, but you can not fool all of the people all of the time

כל אחד מאתנו יודע שמדובר בהגדרה כל כך נכונה. אמת לאמיתה. אולם אייבראהם לינקולן היה האיש שהרכיב וניסח אותה. בכך הוא היה יוצא דופן. כמה סלוגנים כבר יוצא לבן אדם להגות בחייו אם בכלל ? אחד, שניים, אולי שלושה מקסימום. רק שלמה המלך התנ"כי הגה בחייו מאות סלוגנים. אולם Copywriter ברמתו ושכמותו היה רק אחד בהיסטוריה האנושית. ספריו "מִשְלֵי" ו- "קֹהֶלֶת" מוכיחים היטב את גדולתו וכישרונו בתחום. בשבת אחה"צ של 30 ביולי 1966 נערך באצטדיון "וומבלי" בלונדון משחק הגמר של מונדיאל אנגליה 1966 בין נבחרות אנגליה וגרמניה. אנגליה ניצחה 2:4 לאחר הארכה וזכתה בפעם הראשונה בתולדותיה (ולפי שעה גם האחרונה) בגביע העולם בכדורגל רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שימשה Host broadcaster של מפעל הכדורגל ההוא. את משחק הגמר ההוא ב- 30 ביולי 1966 שידר איש ה- BBC קנת' וולסטהולם (Kenneth Wolstenholme) בעבור 600.000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל, אגב ללא פרשן. השידור והתיאור שלו נכנסו לקלסיקה ההיסטורית הטלוויזיונית הבינלאומית בזכות מילות הסיום שלו בשניות האחרונות של ההתמודדות ההיא בדקה ה- 120. הנה הן כבר באות.

אוסיף ואומר כי שדרי טלוויזיה לא מעטים – בארץ וגם בעולם הפכו את הטקסט הפתטי שלהם רווי שגיאות לחֶרֶב פִּיפִיוֹת. הם הפכו ללעג וקלס, משל ושנינה, לחוכא ואיטלולא. לעומת הנופלים קיימים אישי שידור אחרים. אני מתייחס ל- ארבעה אנשי טלוויזיה אוניברסאליים שהביאו את השידור הישיר של הספורט הכדורגל בטלוויזיה לדרגת אומנות : האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell), שַדָּר ה- BBC הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme), יורם ארבל שלנו, וגם נסים קיוויתי שלנו בשידורי הא"ק והשחייה שלו. הווארד קוסל הוביל במשך 20 שנה (1985 – 1965) את שידורי הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC וטבע את הסלוגן העיתונאי שרבים מאתנו התחנכו עליו, "Tell it like it is". קנת' וולסטנהולם היה שַּדָּר כדורגל אנגלי יוצא דופן של רשת הטלוויזיה הציבורית ה- BBC, ללא ספק אלוף האיפוק וה- אנדרסטייטמנט. הדקה ה- 120 של משחק הגמר במונדיאל הכדורגל 1966 שנערך באצטדיון "וומבליי" בשבת – 30 ביולי 1966 בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה זכורה לנצח. לא רק בגלל הזכייה ההיסטורית הראשונה (והאחרונה עד כה) של נבחרת אנגליה בגביע העולם, אלא גם בשל השידור הישיר של קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם. אנגליה צעדה בדקה ה- 120, הדקה האחרונה של ההארכה והמשחק, ביתרון 2:3. כל הנבחרת הגרמנית "שכבה" על השער האנגלי במאמץ להשוות את התוצאה ל- 3:3. אלה היו שניות הסיום של תקופת ההארכה. שופט המשחק השוויצרי גוֹטְפְרִיד דִינְסְט (Gottfried Dienst) הציץ בשעונו וכבר עמד לשרוק לתום המשחק, כשג'ף הרסט בלתי מכוסה קיבל לפתע כדור ארוך טווח מהקפטן שלו בּוֹבִּי מוּר והחל שועט עמו לעבר שערו של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי. המגן הגרמני וולפגאנג אובראט דלק אחריו אך זה לא עזר לו. ג'ף הרסט ניצל את המקדמה, חדר כמו אָצָן לרחבה, ומ- 14 מ' בעט בעוצמה ברגלו השמאלית והבקיע את שערו האישי השלישי והשער הרביעי לזכות נבחרתו. אנגליה ניצחה 2:4. קנת' וולסטנהולם שידר ישיר את סיומו של האירוע שהכתיר את אנגליה בתואר אלופת העולם בכדורגל לראשונה בתולדותיה בקור רוח ובאיפוק רב עוצמה יוצאים דופן בשעה שניסח את הטקסט הבלתי נשכח הבא במילים האלה :

“And here comes Hurst…he's got…some people are on the pitch…They think it's all over (ג'ף הרסט מבקיע בינתיים את שערו השלישי וחותם את תוצאת המשחק 4 : 2)…it is now…”.

טקסט תמונה : שבת לפנות ערב – 30 ביולי 1966. מונדיאל אנגליה 1966. אצטדיון "וומבליי" בלונדון  ה- BBC הציבורי הבריטי מגיע לשיאו הטלוויזיוני. הבימאי והמפיק המזהיר אָלֶק וִויקְס ז"ל (Alec Weeks, משמאל בן 39) יחדיו עם השדר הראשי המזהיר של ה- BBC קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם ז"ל (Kenneth Wolstenholme, מימין בן 46) חוגגים את כיבוש היעד והשלמת המשימה הבינלאומית העצומה של הפקת מונדיאל אנגליה 1966 ואת השידור ישיר של משחק הגמר אנגליה – גרמניה 2:4 באיים הבריטיים וגם בעבור 600.000000 (שש מאות מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל. (התמונה הוענקה לי באדיבות אלק וויקס ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנגליה ניצחה את נבחרת מערב גרמניה 2:4 וזכתה בגביע העולם. קנת' וולסטנהולם מהווה זיכרון נצח עבור בני עמו הבריטיים וגם עבור אנשי טלוויזיה רבים בעולם, בעיקר שדרנים וכותבי טקסטים. במדינת ישראל אומנם טרם הייתה קיימת טלוויזיה אך הסרט התיעודי ההוא של ה- BBC הקרוי "4 : 2", נקנה על ידי בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט ושודר כמה פעמים בהזדמנויות שונות על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. פנינת שידור בעלת ערך תיעודי רב ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך לצפות בקטע ה- Video הזה כדי להבין את גדולתו האימורטאלית של השַדָּר האנגלי הנבון והבלתי רגיל הזה שאיננו עוד בין החיים. אוסיף ואומר כי דן שילון ואלכס גלעדי התחנכו על מורשת התיאור והשידור של ה- BBC ואימצו אותה אל לִבָּם. כך הם גם חינכו את תלמידיהם עליהם נמנו בשעתו יורם ארבל, רפי גינת, חנוך קינן, גדי ליבנה, איתן עמית, עמוס כרמלי, יאיר שטרן ורבים אחרים. קטעי Video ו- Film רבים של Play by play מסוף עשור ה- 60 ועשור ה- 70 של דן שילון ואלכס גלעדי, וגם של יאיר שטרן השמורים בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 מלמדים כיצד שידרו כאן אירועי ספורט לפני 40 ו- 45 (ארבעים וארבעים וחמש) שנים.

בראשית 1987 בתוקף תפקידי כמנווט ועורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, חתמתי לראשונה עם הנהלת ה- NBA על מבצע של 12 (תריסר) שידורים ישירים מהשלבים המכריעים של סדרות הגמר במזרח ובמערב לרבות סדרת הגמר הסופית. הנהלת ה- NBA בראשות אֵד דֶסֶר (Ad desser) העניקה לי אז לפני שנות דור בונוס בדמות שידור ישיר של ה- All star game לרבות תחרות ההטבעות (Slam dunk) בה ניצח מייקל ג'ורדאן (1.98 מ') הצעיר והכישרוני, ובעל הניתור המדהים. כדורסלן רב יכולות בתחומי המשחק השונים שמזכיר לוחם קרב 10 מצטיין ב- א"ק. השידורים הישירים ב- 1987 של משחקי ה- NBA הפכו בבת אחת לסנסציה. להצלחה כבירה. מכתבי ההערכה של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ושל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין מוכיחים שלא רק שאנוכי דובר אמת לאמיתה, אלא צועד במשעול הטלוויזיוני הנכון. נעתי בדרכי יחדיו עם ציוותי השידור שלי כדי להציב שיאי שידור חדשים בארץ ועל פני כדור הארץ. אין מדובר בפרפרזה. זאת הייתה האמת. התכוונתי לתקוע את דגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפסגותיהם של עוד הרי טלוויזיה גבוהים נוספים הפרוסים לאורכו ורוחבו של הגלובוס.

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות מר יאיר שטרן במהלך מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בשידור ישיר של אחד ממשחקי ה- East conference final בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. המבצע הטכנולוגי התאפשר ראשית דבר בשל שיפור משמעותי בתקשורת לוויינים בינלאומית בין ישראל לארה"ב. בעמק האלה ניצבו בימים ההם כבר שתי אנטנות – צלחות שכוונו לשני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major 1. מן הראוי לציון כי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS החזיקה בזכויות השידורים של ה- NBA ומנהליה קבעו כי שעות המשחקים של סדרות הגמר בסופי שבוע בחוף במזרחי והמערבי יהיו ב- 15.30 שעון ניו יורק (GMT minus 4) ו- 12.30 שעון לוס אנג'לס (Gmt minus 7). הזמנים האלה התאימו לשעון ישראל (GMT plus 3) ואפשרו לי לייבא אותם ארצה בהצלחה. ראוי לציין גם שהנהלת ה- NBA נהגה עמי חסד כספי והסכימה להעניק לי את זיכיון השידור תמורת 2000 (אלפיים) דולר בלבד בעבור כל משחק. CBS יצאה מגדרה כדי לתמוך במבצע השידורים הישיר המרוחק הוא ואפשרה לי להשתמש בקו השידור של השדר שלהם דיק סטוקטון כ- Guide line בעבור צוות השידור שלי בירושלים יורם ארבל והפרשן אריה מליניאק. כל השידורים הישירים ההם של ה- NBA התבצעו על ידינו בשיטת Off tube. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מארס 1972. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 49 שנים. היכל הספורט ביד אליהו בתל אביב. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (משמאל) יחדיו עם יאיר שטרן (מימין) בראשית הקריירה שלנו יחדיו עם הילדים הקטנים שלנו העומדים מלפנים. זיהוי מימין לשמאל : שי שטרן (היה מגיש ומנחה תוכנית בידור בערוץ 10 ונדמה לי גם בערוץ 13 שאינני צופה בו), רועי אלרואי (היום אדריכל), וגור אלרואי (היום פרופסור ורקטור אוניברסיטת חיפה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים של ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. אולם הכדורסל של קיבוץ כפר גלעדי. אחד מסודות הניהול הוא להיות בשטח בעת ההפקה והעבודה יחדיו עם הפיקודים שלך. אי אפשר להנהיג ולנווט מהמשרד. התמונה צולמה ע"י חבר קיבוץ עמיר אביהו שפירא ומתעדת שידור של משחק כדורסל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) של קבוצת הפועל גליל עליון. זיהוי הנוכחים בתמונה בעמדת השידור מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי (מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בז'קט שחור חובש אוזניות), השדר המוביל שלי יורם ארבל (בז'קט לבן חובש אוזניות), המפיק שלי יוסי לנדאו, והצלם התחתון בצוות הצילום האלקטרוני שלמה גרשנגורן – ספיטירקי. למעלה הצלם המוביל טדי למברג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1939. ביה"ס החקלאי "כַּדּוּרִי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור [1]. זאת נבחרת הכדורגל של ביה"ס התיכון חקלאי "כדורי" שניצחה את קבוצת הפרשים הבריטית וזכתה בגביע. יצחק רבין  בן 17 (עומד שלישי מימין) נמנה על נבחרת הכדורגל של המוסד החינוכי . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : יוחנן גולדברג (דובז'ה), יהודה בן דוד, יצחק רבין, עמיחי הלוי (בן מושבת כינרת שנרצח ב- 1941 ע"י פורעים ערבים בכביש בין מושבת כינרת לטבריה), מאיר ליכטנשטיין (מחדרה), ד"ר ארתור קם מורה לפלחה וגידול ירקות בביה"ס כדורי ששימש כמאמן וגם שופט כדורגל בביה"ס "כדורי", ונתן פיאט המנהל המיתולוגי של המוסד החינוכי ביה"ס "כדורי". זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עמוס פינק, אורי ברפל, ליידה, ראובן צינדר (פועל מהכפר סג'רה), יהושע "זיגי" זייגר, והמשורר חיים גורי (גורפינקל) מניח יד על ברכו הימנית. זיהוי השוכבים מימין לשמאל : שאול ביבר (היחיד שנועל נעלי כדורגל) והשוער משה נצר (נוסוביצקי) ולידו הגביע.                 

הערה 1 : עשיתי מאמץ והצלחתי לאתר בשעתו את שאול ביבר המנוח שהיה אז בן 90 וגם את חיים גורי ז"ל (בן 94), ושניהם סייעו לי בזיהוי כל הנוכחים בתמונה שצולמה כאמור ב- 1938. (לע"מ תמורת תשלום).

הערה 2 : קבעתי כלל לעצמי כי אני מזהה בכל תמונה ותמונה בסדרה ובבלוג את כל הנוכחים בכל התמונות גם אם חשיבותם של חלק מהם פחותה, גם אם מדובר בתמונות ישנות. מיומנותו של מתעד והיסטוריון נבחנת גם בדבקותו במשימה בזיהוי כל הנוכחים בתמונות השונות.

יורם ארבל גאון הניסוח היעיל והתמציתי בשידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מונדיאל מכסיקו 1986. נסים קיוויתי היה גאון הניסוח היעיל והתמציתי בשידורי ה-א"ק והשחייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

זה מעניין וגם מוזר. גם שדרני העל בטלוויזיה המצליחנים שבהם אינם חסינים בפני אסונות שידור. יורם ארבל התנסח היטב ביום ראשון ההוא של 22 ביוני 1986 באצטדיון "אצטקה" במשחק רבע הגמר במונדיאל מכסיקו 1970 ארגנטינה – אנגליה 1:2, משזיהה בדקה ה- 51 של המשחק ההוא (בסיוען של 15 המצלמות של Telemexico ושלושה Replays שלהן) את התעלול ומעשה הקונדס של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה (Diego Armando Maradona) כשהוא גובר בידו על השוער הבריטי פיטר שלטון (Peter Shilton). יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון ה- "אצטקה" / AZTECA במכסיקו סיטי בעלת תצפית טובה על הנעשה בכר הדשא ירה תחמושת במינון מוגבל דרך הקוונות של כלי הנשק רובה הצלפים שלו, משסיכם את הסיטואציה בתריסר מילים בלבד, והתנסח במדויק ובאופן התמציתי ביותר, כשאמר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון" (!). ניסוח נפלא ו-מזהיר מפני שהוא נאמר בעת שידור ישיר (!) במינימום טקסט ומילים ואף על פי כן קלע בול במטרה (!). יורם ארבל חשף את דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן 26 וקפטן נבחרת ארגנטינה כ- רמאי.

"לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון" (!)טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. יום ראשון בשבוע ההוא של 22 ביוני  1986. אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. ארגנטינה – אנגליה 1:2. השעה אחת ושש דקות בצהריים שעון מקומי והדקה ה- 51 של המשחק. דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) גובר בידו על שוער המצוין של נבחרת אנגליה בכדורגל פיטר שילטון (Peter Shilton) ומשפיל גם את שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר (Ali Benacer), אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה המכסיקניות של 86' TELE-MEXICO וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שאמר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שלטון" (!). מדובר ב-תיעוד חשוב והכרחי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הבינלאומית והמעורבות שלה בכיסוי אירועים שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט. בשעה ש- הטכנולוגיה של תעשיית הטלוויזיה (מורכבת + מסובכת +  יקרה כספית / כלכלית) מאפשרת ריבוי מצלמות, ריבוי זוויות צילום, וריבוי Replays מנקודות מבט שונות (לרבות המרשימים שבהם, הילוכים חוזרים ב- SSM), היא הופכת את סך האינפורמציה לא רק למפורטת יותר, מדויקת יותר, ואמינה ומהימנה יותר, אלא מאריכה גם משך חוויית הצפייה בטלוויזיה באירועי השיא של אירועי הספורט בכלל ושל הכדורגל בפרט. וגם : מצלמות הטלוויזיה המפקחות ו- מתעדות את חיי שופטי משחקי הכדורגל בהתמודדויות השונות, חושפות את חולשותיהם, ולכן מכבידות עליהם. הן הופכות במידה רבה את חייהם על כר הדשא לסיוט. (באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית, "1986 TELEMEXICO". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניתוח טלוויזיוני של הבקעת השער ע"י "יד האלוהים" ומיקומם של גיבורי העלילה על כר הדשא, מסביר מדוע שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר, לא ראה את מה שראו השחקנים האנגליים בצורה וודאית וכל כך בבירור, ובראשם השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן. גופו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניצב בפרופיל לשופט בעת הניתור לכדור. אֶגְרוֹף יד שמאל של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זה שהדף את הכדור לשער האנגלי הוסתר כמעט במלואו ע"י ראשו של השחקן הארגנטיני. השופט הטוניסאי עלי בנאסר היה מצוי ב- כושר גופני מניח את הדעת ובסך הכול ניצב בסביבת האירוע ליד קשת ה- 16 מ', והתמקם גם באופן סביר, משהו כמו תשעה אולי עשרה מטרים מנקודת המפגש בין דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לפִּיטֶר שִילְטוֹן והקרב על הכדור ביניהם. אולם לרוע מזלו זווית הראייה שלו הייתה שגויה לשבריר שנייה. דייגו ארמאנדו מאראדונה ניתר מעשה שָטָן בפרופיל והשופט ראה את הצדודית שלו. לכֵן סבר בטעות שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבש את השער בנגיחה בראשו ולא הבחין במעשה הרמאות שלו. אפשר לראות את הסיטואציה הקצרצרה והמורכבת הזאת היטב על טייפ השידור בסופה הוענק לעבריין הארגנטיני הפרס שחשק בו. במקום שיונף לעברו כרטיס אדום אישר השופט את השער והעניק לארגנטינה יתרון חינם. בובי רובסון מאמן נבחרת אנגליה כעס ורגז אך צריך לציין שלא לא איבד את צלמו. המחאות לא עזרו לוֹ וגם לא לשחקני אנגליה.

אומר ואוסיף : שלוש דקות חלפו, וליורם ארבל הוענקה הזדמנות נוספת לשדר בשידור ישיר בשפתו העשירה ובקול הבריטון העמוק שלו עוד מהלך של גאון הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. זה היה בדקה ה- 54 של המשחק. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נטל את הכדור לעצמו כעשרה מטרים בתוך המחצית של נבחרתו ו- ת"ק פרסה מהשער האנגלי והתחיל לשעוט עִמוֹ לעבר פִּיטֶר שִילְטוֹן. במבצע פריצה אישי שטרם נראה כמותו בהיסטוריה, לאורך של יותר משישים מטר, חלף על פני ארבעה שחקנים אנגליים ובסופו מוֹטֵט את השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן בדחיקת כדור קטנה כזאת אופיינית בכף רגלו השמאלית. יורם ארבל שאג למיקרופון עוד פְּנִינַת שידור, "ש-ע-ר, מֵאָה אַחוּז חוּקי, אֶלֶף אַחוּז חוּקי (!)". הוא שוב צָדָק. גָארִי לִינִיקֶר האנגלי רק צמצם את התוצאה בדקה ה- 80 של המשחק ל- 1:2. ארגנטינה העפילה לשלב חצי הגמר.

אינני זוכר שהמאמן האנגלי בּוֹבּי רוֹבְּסוֹן לחץ באותו המעמד את ידו של עמיתו קָארְלוֹס בִּילָארְדוֹ בתום המשחק. אנגליה נשדדה לאור היום, ושופט המשחק הטוניסאי לא חזר לשפוט עוד במהלך האליפות. הוא נשלח הביתה. ההתנסחות וההתמצאות של יורם ארבל בסבך המחלוקת של "יד האלוהים" בתוך זמן כה קצר, שניות ספורות ממש, ראויות לכל שבח. ברור שתמונות הטלוויזיה המתחלפות בזו אחר זו בעת ההילוכים החוזרים סייעו לו. השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן נכנע למעשה הרמאות, "יד האלוהים" של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, ולהחלטה המוטעית של השופט עלי בנאסר, אך לא למצלמות של הקונסורציום הטלוויזיוני המכסיקני “1986 TELEMEXICO”. המצלמות כידוע אינן משקרות.

“ERA  LA  MANO  DE  DIOS”, הצהיר דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה, בפני העיתונאים כשנשאַל אם כבש את השער בידו או בראשו. "זו הייתה יד האלוהים", כינה במסיבת עיתונאים למחרת המשחק את מעשה התרמית שהביא להבקעת שערו הראשון. ניסוּח תֵּיאוֹלוֹגִי מחושב שהותיר לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוּסרי אליו נקלע כקפטן נבחרתו. כשנשאל שוב ושוב מדוע לא הודה בעבירה המתוחכמת שנסתרה מעיניי השופט, שִיוֵוק את עצמו לתקשורת כאילו היה שליח האֵל עלי אדמות ובמצוותו נקם את חרפת ארגנטינה. לכל הפונים הֵשיב שוּב ושוּב באותה מטבע, "זאת הייתה יד האלוהים", הציע פרשנות משלו אך המצלמות היו בעוכריו. על כך אמרה האמריקנית סוּזַאן סוֹנְטָאג : "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה". היא צדקה. דייגו ארמאנדו מאראדונה הרשים אותי באותו המשחק ההוא ב- 22 ביוני 1986 ארגנטינה – אנגליה 1:2. למחרת המשחק ההוא התקיימה כאמור במכסיקו סיטי מסיבת עיתונאים מטעם המשלחת הארגנטינית. ברור ש- חשתי לשם. דייגו ארמאנדו מאראדונה הסביר את פשר התעלול שלו שהיה בעצם מעשה בלתי ספורטיבי ולא הגון, "זאת הייתה יד האלוהים", אמר. התברר שהוא פרחח לְאוּמָן ארגנטיני אבל לא טיפש (דייגו ארמאנדו מאראדונה לא הסכים מעולם לשחק בליגה האנגלית כמו שחקנים ארגנטינים בימים ההם לפני שנות דור, למרות שהוצעו לו סכומי עתק. הוא שיחק בתום מונדיאל ספרד 1982 בספרד ואח"כ באיטליה). דייגו ארמאנדו מארדונה בילף את שופט במשחק הטוניסאי עלי בנאסר וכבש במעשה מרמה שער בלוף שהעלה את ארגנטינה ליתרון 0:1. הוא לא התנצל על כך באותה מסיבת העיתונאים ההיא. לא אז ולא מעולם. בעיניו "יד האלוהים" שלו הייתה מעשה נקם על כר הדשא באנגליה על מה שעוללה לארגנטינה מולדתו ב- "מלחמת פוקלנד" ההיא בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. זה מעניין : יורם ארבל ודייגו ארמאנדו מאראדונה הגו סלוגנים בלתי נשכחים והצטרפו לחברתם של אנשי המחשבה והוגי הדעות מוטי קירשנבאום ז"ל ונשיא ארה"ב בשנים 1865 – 1860 אייבראהם לינקולן.

טקסט תמונה : 1969. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. חיים יבין עלם חמודות בן 37 הופך למגיש החדשות האולטימטיבי של "מבט" ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שום פורמולה מתמטית לא הייתה יכולה לחזות את הצלחתו הטלוויזיוניות הפנומנאלית (בקנה מידה ישראלי). משהתמנה מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור וערוץ 2 שטרם קם כבר נשף בעורפו ותר אחרי כוח אדם מיומן, מיהר להכריז כלהלן : "על שלושה אישי ערוץ 1 אינני מוותר ואלה שמותיהם : חיים יבין, יעקב אחימאיר, ואהוד יערי". משהגיע רגע המבחן קנה מוטי קירשנבאום את נאמנותו של חיים יבין בכסף. הוא שילם לו אז מאפריל 1993 1000 סך של (אֶלֶף) דולר לכל מהדורת "מבט" שהגיש. הסכום הזה נחשב בימים ההם להון עתק. (התצלום באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום ז"ל (מת ב- 2015 בביתו במושב מכמורת) וחיים יבין יבד"ל (בן 89, היום) נמנו ב- 1968 על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. חיים יבין היה שדרן חדשות בעל מוניטין ב- רדיו "קול ישראל" בשנים 1968 – 1957. לאחר שפרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 90 היום) התמנה ביולי 1967 ע"י שר ההסברה ישראל גלילי לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה, הפך חַיִים יָבִין (בן 84 היום) לעוזר ראשי שלו, מעין מזכיר – יועץ. אגב, יחדיו עם עוד שני עוזרים מפורסמים בעת ההיא, דוב שנער (היום פרופסור דוב שנער) והבימאי אביטל מוסינזון ז"ל. חיים יבין הפך כמעט באקראי בקיץ 1968 למגיש החדשות הראשי של מהדורות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אבל הוא היה הרבה יותר מזה. בחלוף שנים רבות הוברר כי בתוקף תפקידיו הביצועיים והמנהליים השונים ראה בו הציבור את אחד מאָבוֹת השידור הטלוויזיוני הציבורי של מדינת ישראל בכל הזמנים. אולם הזמנים האלה השתנו לבלי הכר. ב- 1993 נאלץ מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לרכוש את אמונו של חיים יבין לשידור הציבורי תמורת ממון כדי לשכנע אותו להישאר בשורותיו. חיים יבין נכנס לפנתאון הלאומי בזכות הכרזתו הטלוויזיונית באותו יום שלישי ההוא בעשר בערב ב- 17 במאי 1977 בתום מערכת הבחירות לכנסת ה- 9 : "גבירותיי ורבותיי – מהפך (!)". המילה "מַהְפָּךְ" בה השתמש חיים יבין לראשונה ב- 17 במאי 1977 הייתה סינונים של המילה המקובלת "מַהְפֵּכָה". שתי מילים שכוונתם זהה ושתיהן מתארות שינוי הפוך ופתאומי בעניין מסוים. אולם הכרזתו של חיים יבין אודות ה- "מַהְפָּך" והשימוש שלו במילה "מַהְפָּךְ" הייתה חדשנית והיסטורית. לא רק שהפכה ל- נֶכֶס ב- רָמָה של סלוגן לאומי אלא נכנסה גם לשימוש יום יומי בשפה העברית. הלשונאי אברהם אבן שושן השתמש במילון העברי שלו "הַמִילוֹן הֶחָדָש" בהוצאה השלישית ב- 1962 פעמיים במילה "מהפך" (ב- ניקוד שונה) בהקשרים אחרים לחלוטין. חיים יבין רָב אמן של השפה העברית (מדבר על בוריין גם את שתי השפות גרמנית ואנגלית) היה רשאי להתגאות בהישגו הלשוני הזה שהושג לפני יותר מ- 40 שנים (!).

טקסט תמונה : ליל הבחירות לכנסת ה- 9, יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 44 שנים. זהו אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים שעות ספורות לפני סגירת הקלפי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה בישראלית הציבורית ב- "תור הזהב" שלה בשנים 1979 – 1973, דן שילון מנהל חטיבת החדשות, ד"ר חנוך סמית מומחה הסקרים והסטטיסטיקה של הטלוויזיה, והמפיק הראשי של משדר הבחירות אלכס גלעדי מתמוגגים מנחת. הצלחת חיזוי תוצאות של ד"ר חנוך סמית באמצעות הקלפי המדגמי הייתה מדויקת וסנסציונית (!). (באדיבות ארנון צוקרמן יבד"ל ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה תשע חמישים וחמש בערב. חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" של משדר הבחירות לכנסת ה- 9. חיים יבין (משמאל) מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה נראה דרוך, ולידו ד"ר חנוך סמית (מימין) מעיין עיון אחרון בסקר מדגם הקלפיות שלו. ברקע, טלפניות המשדר הישיר ההוא. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התוצאה המרעישה של מִדְגָם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בראשות ובפיקוחו של חֲנוֹך סְמִית נגדה לחלוטין את תוצאות הסקרים המוקדמים עֶרֶב הבחירות ולכן תפשה את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מופתע (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 87). כמו רבים גם הוא לא האמין לתוצאה הדרמטית בה מפלגות הליכוד וד"ש הביסו בצורה כל כך נחרצת את מפלגת המערך. זה נראה כ- Flop. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הורה בתחילה לדָן שִילוֹן להשליך את נתוני המִדְגָם לפח. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הרגיש בטוח ולא סמך על תוצאות מִדְגָם הטלוויזיה שהיה פרויקט ראשוני ועדיין חסר מסורת בתולדות רשות השידור. צריך להדגיש כאן ש- דן שילון הכין היטב את שיעורי הבית שלוֹ. הוא ראה בחֲנוֹך סמית מדען סטטיסטיקה ומתמטיקה ואיש סקרים מהימן ורב ניסיון. הוא האמין בו בכל נפשו. אומנם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אמר לו דקות אחדות לפני תחילת המִשְדָר הישיר, "זאת המלצתי לזרוק את תוצאות המִדְגָם לפח", אך דן שילון דחה ללא כל היסוס את ההמלצה של הבוס שלו ויצא לקרב עם הנתונים הסנסציוניים שסיפק לוֹ ד"ר חנוך סמית. דָן שִילוֹן לא התייעץ יותר עם איש לאחר השיחה בתשע ורבע בערב עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, גם לא עם יִצְחָק לִבְנִי שבתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ו/או נחשב לעורך הראשי שלה. כמו מצביא שִרְיוֹן וותיק פקד על חַיִים יָבִין את הפקודה שכל טנקיסט מכיר אותה היטב, "נוּעַ, נוּעַ, סוֹף". בעֶשֶר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977, שידר חיים יבין בשידור ישיר בטלוויזיה את שלוש המילים האלמותיות, "גבירותיי ורבותיי – מהפך !".

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה עשר בערב. ה- floor Manager (מנהל במה) יוסף "פונצי" הדר ז"ל באולפן מונה לחיים יבין ב- Count down את השניות האחרונות לקראת העלייה ל- "אוויר". מימין, הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל בודק שוב ושוב את הנתונים. בשורה השנייה מאחור נראים עמירם ניר ז"ל (משמאל, מוסתר קצת ע"י חיים יבין) ואריה שגיא איש מל"מ (קיצוני מימין בחולצה לבנה). בשורה האחרונה יושבות הטלפניות של משדר הבחירות. כעבור כמה שניות הגה חיים יבין את המשפט האלמותי, "גבירותיי ורבותיי ערב טוב – מהפך !" (באדיבות יוסף '"פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1968. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא. דן שילון בראשית הקריירה הטלוויזיונית ארוכת השנים שלו מגיש את מוסף הספורט ב- "מבט" העוסק באירועי אולימפיאדת מכסיקו 1968. בתוך זמן קצר ביותר מיסד דן שילון את התוכנית "מבט ספורט" וחיש מהר הפך ל- שדר ספורט ומגיש תוכניות הספורט ברמה של כוכב טלוויזיה לאומי. (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1966. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא. התמונה צולמה בשיקאגו – ארה"ב. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (קיצוני מימין בן 27) עם קבוצת ידידים בשעה שהיה סטודנט לקולנוע וטלוויזיה בשנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. שני מימין הוא יאיר גורן (גורין) בן מוצלח של קיבוץ אפיקים שלמד בשנה ההיא של 1966 הנדסת מכונות באוניברסיטת וויסקונסין, וכן עוד שני סטודנטים ישראליים הלומדים בארה"ב מנחם אסא וגיורא גרייבר. פרופסור שלמה אהרונסון מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה מינה בקיץ 1968 את מוטי קירשנבאום ז"ל לעורך "מבט" הראשון. לידו כיהנו כעורכי "מבט" נוספים גם דן שילון ואלי ניסן. (התמונה באדיבות יאיר גורין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. זהו מר האווארד קוסל (Howard Cosell) שדר הטלוויזיה הבלתי נשכח של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. (באדיבות ABC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במידה רבה סדר הדברים הַיָשָן מתנהל גם ליד המיקרופון ועל מרקע הטלוויזיה. ההרכבים נשארים פחות או יותר קבועים לאורך זמן רב, אצלנו וגם בעולם. דן שילון היה הכוכב האחד והיחיד בעת שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי הכדורגל והכדורסל. יורם ארבל ירש את תהילתו. אח"כ נישל מאיר איינשטיין את יורם ארבל מבכורתו הטלוויזיונית והפך לשדר הכדורגל, הכדורסל, והא"ק הטוב במדינה. דיוויד קולמאן עשה את אותו הדבר בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה ב- BBC לאחר לכתו של קנת' וולסטנהולם. שדר הכדורגל ברדיו ההונגרי גיורגי ספשי השכיח את שמו של קודמו בתפקיד אישטוואן פְּלוּהָאר לאחר תום מלחמת העולם ה- 2. שני שדרני ה- NBA מ- NBC מארב אלברט ובוב קוסטאס נטלו והפקיעו לעצמם ב- 1990 את המוניטין של קודמם מ- CBS דיק סטוקטון. שַדָּר הספורט הנפלא האווארד קוסל מ- ABC יצר בשנים 1983 – 1970 את משדר הספורט הישיר "MONDAY NIGHT FOOTBALL" הבלתי נשכח יחדיו עם שני הפרשנים שלו פרנק גיפורד ודון מרדית'. אבל האימפריה הזאת של האווארד קוסל ורון ארלדג' התמוטטה בסופו של דבר כמו כל האימפריות שקדמו לה, ונפלה. לוואקום שנוצר חדר צוות השידור של CBS ג'ון מאדן ופאט סאמרוול. שניהם נטלו והעבירו אליהם את תהילתו של האווארד קוסל.

טקסט תמונה : 1980. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. היכל הספורט ביד אליהו. שני השדרים ההם שלא היה בלתם. יורם ארבל (מימין) ונסים קיוויתי (משמאל). שניהם הציבו סטנדרטים גבוהים של שידורים ישירים בטלוויזיה שמשה גרטל רק יכול לחלום עליהם. בתווך עוזר השדר אמנון לנגזם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אבל הביטו, שלושה עשר חודשים לפני כן ב- 29 במאי 1985 ישב יורם ארבל בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "הייסל" בבריסל ולא זיהה את האסון שהתרחש בתוך האצטדיון במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול הבריטית. בטרגדיה ההיא נספו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ו- 250 אחרים נפצעו ביציע "Z" של אצטדיון "הייסל" בהתנגשות אלימה עם אוהדים גלוחי ראש של הקבוצה האנגלית. יורם ארבל ישב בעמדת שידור נוחה בתוך האצטדיון אבל לא ידע מהחיים שלו. אבל ויש כאן אבל גדול…ביום ראשון – 19 במארס 1989 אותו יורם ארבל התעלה על עצמו באצטדיון ר"ג בדקה ה- 71 של משחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה 1:1 (במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990) כשהכריז הכרזה כפולה לאחר שהאוסטרלי צ'ארלי יאנקוס הכניע ללא תנאי בבעיטה חופשית מטווח של 28 (עשרים ושמונה) מטרים את שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג, כלהלן : "…זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה…".

טקסט תמונה : יום חמישי – 29 במאי 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. זהו מראה של חלק ממשרד ההפקה שלנו ב- IBC של מכסיקו סיטי 1986. מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC הוקם באחריות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO (ראשי תיבות של IBC הן International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי 1986. זיהוי הנוכחים בתמונה כלהלן : יורם ארבל (יושב בקדמת התמונה) נראה מאושר וטוב לב. נסים קיוויתי (ראשון משמאל) – מהורהר. קיצונית מימין זוהי המפיקה המכסיקנית גב' מוֹנִיקָה זָאמְבְּרָאנוֹ (Monica Zambrano). שני משמאל, אמנון ברקאי יד ימיני במשך שנים רבות בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי והשדר שלי נסים קיוויתי (בן 95, היום). גאון השידור והניסוח בשידורי הטלוויזיה העיתונאיים הישירים שלו בענפי ה-א"ק והשחייה. רב אמן. לא היה שֵנִי לו במסגרת הטלוויזיה התחרותית הקונקרטית הזאת בזירות ה-א"ק והשחייה ו-אין שני לו בארץ גם היום. גם עכשיו. גם כעת. גם לא יורם ארבל. אף אחד. Grand Master נסים קיוויתי.

שדר הטלוויזיה הנפלא נסים קיוויתי ניחן גם באישיות מיוחדת ומעניינת. באוקטובר 1971 נשלח נסים קיוויתי ע"י מנהל מחלקת הספורט דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק. התחרות ההיא הייתה חשובה מפני ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000 מ' באליפות אירופה בא"ק ההיא ב- 1971 הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן נִיהֵל ב- 300 המטרים האחרונים מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה. זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי בהלסינקי והריעו לו בהתלהבות עצומה. זה היה מראה יוצא דופן. נסים קיוויתי שידר ישיר למיקרופון את הטקסט הנפלא הבא כלהלן : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?", והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני : "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים" (!). אני מוסיף ואומר שצריך לזכור שהוא נסים קיוויתי אמר זאת בעת שידור ישיר (!).

באולימפיאדת מינכן 1972 חשף שוב נסים קיוויתי את יכולתו וכישרונו הטלוויזיוניים כשדר א"ק ושחייה מחונן Play by play ו- מנסח עַל בשידור ישיר. כשעלו השחיינים לעל אדני הזינוק בטרם הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי הגה נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו כלהלן : "הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ". הישג נפלא של שדר טלוויזיה שבונה דרמה ב- 30 (שלושים) מילים בטרם יריית אקדח הזינוק. געגועיי אל נסים קיוויתי רבים. ראה את הפוסט הבא, "פתגמים ומכתמים עיתונאיים באמצעות שירותה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית". נסים קיוויתי ויורם ארבל היו שני אנשי טלוויזיה יצירתיים, אולם הם לא היו יכולים ליצור ניסוחי עַל בלתי נשכחים שכאלה בלעדי הטכנולוגיה הטלוויזיונית של DOZ במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 וללא הטכנולוגיה הטלוויזיונית של TeleMexico במונדיאל מכסיקו 1986.

בקיץ 1976, באולימפיאדת מונטריאול 76' ניצח הרָץ הַפִינִי לָאסֶה וִוירֶן בריצה גמר דרמטית מאין כמותה למרחק 5000 מ' בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס ואת הרץ הגרמני קלאוס הילדנבראנד שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית הארד. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC את תשומת הלב מ- קלאוס הילדנבראנד השרוע על קו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון על המסלול. באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד. נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור ישיר : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק…" (הערה : צריך לזכור שהוא אמר זאת ב- שידור ישיר). שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו מדויקים.

ואז בא התאריך ההוא של 1 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986. הטסתי את נסים קיוויתי לאצטדיון "חליסקו" בעיר גוודאלאחרה שם נערך המשחק ברזיל – ספרד. משימתו הייתה להעביר בשידור ישיר את המשחק ההוא ברזיל – ספרד בשלב המוקדם, ארצה. ואז קרה לו אסון שידור : במשך כ- 7 (שבע) דקות שידר נסים קיוויתי שער שלא היה לטובת ברזיל (עד שתיקן את עצמו) למרות שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מצוינת על כר הדשא באצטדיון "חליסקו". האירוניה בפרשה המביכה עברה את גדותיה. שמונים אחוז מכלל רשתות הטלוויזיה העולמית ששלחו את צִוותיהן לאִצטדיון "חליסקו" ב- גְוָואדָאלָאחָרָה מכל רחבי תבל, לא הצליחו לשדר כלל את המשחק ברזיל – ספרד בשל תקלה טכנולוגית חמורה וחסרת תקדים (במפעל שידור בסדר גודל כזה) של רשת הטלוויזיה המכסיקנית המארחת TELEVISA בתפעול קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים. אחד מלווייני התקשורת הביתיים של מכסיקו קרס ולא הצליח להוביל את קווי השידור הרבים מאִצטדיון "חליסקו" ב- גוואדאלאחרה למרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במכסיקו סיטי (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). בדיעבד, ולרוע מזלו של נסים קיוויתי, היינו בין היחידים בחבורת התקשורת הבינלאומית הנכבדה שקיבלנו כהלכה את קו השידור ה- 4W (באיכות סבירה של kh 3.5) בדרך יבשתית המובילה מהעיר גוואדאלאחרה ל- IBC  הממוקם בעיר הבירה של המדינה הענקית. שגיאת השידור הטראגית והבלתי מובנת של נסים קיוויתי נשמעה בכל רחבי ישראל והונצחה לעַד על טֵייפּ השידוּר.

נסים קיוויתי היה שַדָּר כדורגל טוב. הכי טוב אחרי יורם ארבל. כשהתמודדה נבחרת ישראל ב- 1973 בדרום קוריאה במסגרת טורניר קדם גביע העולם בכדורגל , שלח לשם דן שילון (מנהל חטיבת הספורט אז) את נסים קיוויתי. הוא העדיף את אופציית נסים קיוויתי על נבחרת השַדָּרִים שעמדה לרשותו בארץ בימים ההם. לא היו חסרים במחלקת הספורט אז מועמדים יידועי שם ובראשם יאיר שטרן, איתן עמית, ואלכס גלעדי, ואפילו הטירון יורם ארבל. דן שילון בחר בנסים קיוויתי והעניק לו אשראי רב כשַדָּר ועיתונאי. נסים קיוויתי שידר ב- 28 במאי 1973 מסיאול את משחק הגמר של הטורניר אליו העפילו נבחרות קוריאה וישראל . החלוץ הקוריאני צֶ'ה בּוּם קוּן הבקיע את שער הניצחון בהארכה בדקה ה- 109, ושלח את ישראל הביתה ואת נבחרתו למונדיאל של גרמניה בקיץ 1974. דן שילון הזמין אותו שוב להצטרף למשלחת השדרים של הטלוויזיה הישראלית, שכיסתה את משחקי גביע העולם גרמניה . נסים קיוויתי שידר בתקופתי שלושה מונדיאלים. ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. הוא היה שַדָּר כדורגל טוב . עיתונאים קטנים נטפלו אליו. עורך העיתון הידוע "The New York Times" מר הָאוֶול רוֹזֶנְטָל שהתפטר ב- 2003 מעריכת עיתונו המפורסם (פישל באיתור וזיהוי כתב בלופר שכתב במשך זמן רב בעיתון שלוֹ) , אמר פעם : "כשאתה טועה במקצוע הזה, נותר לך רק דבר אחד לעשות, והוא לתקן את עצמך מהר ככל האפשר". נִסִים קִיוִויתִּי שהיה שַדָּר אהוּב והָגוּן נהג בתמימות כעצתו. הוא מיהר לתקן את עצמו בצורה כל כך גלויה וכנה (וגם תמימה) על המסך, וזכה ל- קִיתוֹנוֹת של בּוּז מהציבור והעיתונות. אינני מכיר הרבה שַדָּרים שהיו נוהגים כמוהו בדרך האמיצה בה בחר להתנצל בפומבי על המסך.

יורם ארבל ונסים קיוויתי היו שַדָּרֵי ספורט מחוננים כל אחד בדרכו שלו. שניהם היו רבי אומנים בניסוח הטקסט בעת השידור הישיר. הדברים שיצאו מפיהם היו לא רק תולדה של כישרון אלא של רגש . הם יצאו מחדרי לִבָּם ונאמרו בדם לִבָּם. הם האמינו בטקסט ששידרו. טכנולוגיית התקשורת המיידית חשפה את גדולתם של יורם ארבל ונסים קיוויתי במשך שנים רבות . אך הייתה מסוכנת לשדרים כשתפשה אותם בלתי מוכנים לשידור ולכן שימשה ללא התראה כבומרנג. לשניהם קרה אסון שידור כבד באמצע שנות ה- 80 במאה שעברה. האחד התאושש כי היה עשוי מטֶפְלוֹן . דווקא השני שקורץ מפלדה – כּוּפַף. הטעויות הקשות של שני שדרי הספורט הבכירים, העלו מחדש ברשות השידור את שאלת חשיבות שכירת עמדות שידור ב- Venues. "המומחים" למיניהם ששרצו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר שידרו לי סיגנלים מאחורי גבי, "אם השַדָּרִים שלך טועים ממילא בצורה כל כך גסה בשעה שהם יְשוּבִים בעמדות שידור מאובזרות שעולות ממון רב, ו- בעלות תצפית נאה על הנעשה בכר הדשא, מוטב שילמדו מהטלוויזיה הירדנית, ולפחות ייעשו את השגיאה מהאולפן בירושלים". את הטענה הקנטרנית הזאת ביטל באחת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הוא כלל לא התייחס אליה. שידורי מונדיאל מכסיקו 86' זעזעו את הציבור ובעיקר את העיתונות.

הספר עב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן", עוסק בטלוויזיה וקולנוע ומייחד מקום לבימאי הטלוויזיה והקולנוע האולימפי הדגול בַּאד גְרִינְסְפַּאן שהיה רב אומן בכתיבה ותיעוד בסרטי הספורט שלו. אך הספר הזה דן גם בכישרון הביטוי, הכתיבה, והנאום הנַעֲלִים של אֵיְיבְּרָאהָם לִינְקוֹלְן ודָוִד בֵּן גוּרְיוֹן. לאייבראהם לינקולן ודוד בן גוריון אין כמובן קשר עם שידורי הספורט אך כישרון ההתנסחות שלהם בכתב ובע"פ והיכולת להעלות לדיון רעיון באופן בהיר נוגעים ללא ספק ליכולות הביטוי והכתיבה (וה- יושרה) של אנשי טלוויזיה באשר הם. עורכי ומגישי הטלוויזיה נדרשים גם הם כמו המדינאים לתכונות הללו של כישרון כתיבה וניסוח מיטבי בע"פ , מפני שגם הם מופיעים בפני ציבור ומחויבים לו.

כישלון השידור של יורם ארבל ב- 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל- בלגיה לא העיב על קריירה השידור הטלוויזיונית שלו. נסים קיוויתי לעומתו ניזוק קשה בשל אותה הטעות הגסה שלו ב-1 ביוני 1986 באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה במכסיקו, מששידר במשך שבע דקות שער שלא היה והעניק בטרם זמן יתרון 0:1 לברזיל על ספרד.

אמנות ניסוחי טלוויזיה מדויקים ותמציתיים בעת שידורים ישירים וגם בסרטי קולנוע.

הטניסאי השוודי הנודע בְּיוֹרְן בּוֹרְג היה הטוב בעולם באמצע שנות ה- 70 של המאה ועשרים. הוא זכה חמש פעמים ברציפות באליפות ווימבלדון בשנים 1980- 1976. ביורן בורג היה גבר יפה תואר בעל שיער בלונדיני ארוך שגלש לכתפיו. הנערות האנגליות השתגעו עליו. בילדותו זכה לחינוך ספורטיבי נוקשה וקפדני שהפך אותו לג'נטלמן מושלם בעל נימוסים טובים. מין ספורטאי – עַל, שתקן ושליו, שמעולם לא מתווכח עם השופטים ואיננו מתקוטט עם יריביו. קַר מֶזֶג, מדויק, ומאוזן להפליא. קרחון שוודי של ממש. ב- 1981 קרא עליו תיגר שחקן הטניס האמריקני ג'וֹן מֶקֶנרוֹ אִיטֵר יד ימין. ג'ון מֶקֶנרוֹ היה היפוכו של ביורן בּוֹרְג. מן הִיפִּי כזה מוכשר מאוד, אך צעקן וחם מזג שבא בטענות לשופטים, כועס על האחרים וגם על עצמו. להבה בוערת בעצמותיו.

טקסט תמונה : שנת 1978. מרכז הטניס ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס הכל יכול מארח ב- 1978 את הטניסאי השוודי ביורן בורג במרכז הטניס ברמת השרון. ביורן בורג היה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק הגמר בווימבלדון באותו קיץ של 1981 אירעה הפתעה גדולה. הטניסאי האמריקני ג'ון מקנרו ניצח את השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג והדיח אותו ממַלכוּתוֹ הרצופה בת חמש שנים. שידרנו קטעים נבחרים מן המשחק הזה כעבור ארבעה ימים בתוכנית הספורט השבועית שלנו, "משחק השבוע". אך משהו היה חסר לי בדברי הסיכום של צוות הטניס הטלוויזיוני שלי שכתב וערך את אותה התוכנית המסכמת הזאת. שלושה ימים אח"כ קראתי בעיתון האמריקני היומי והנפוץ באירופה, "Herald Tribune International" מאמר אנליזה מקיף של כתב הטֶניס של העיתון , בו ניתח וסיכם את משחק הגמר ג'ון מקנרו נגד ביורן בורג בווימבלדון ביולי 1981, וחילופי המשמרות שבאו בעקבותיו, בשש מילים  בלבד, כלהלן : "תמה תקופת הקֶרַח – החלה תקופת האֵש". טקסט נפלא שמנוסח בבהירות ובדייקנות. הבנתי מייד מה היה חסר לי בדברי הסיכום שלנו. ב- 1981 טרם הבשילה מערכת הספורט לדבר בשפה עיתונאית כה מבריקה שכזאת.

לכוחה של המילה הנאמרת בשידור, בתקשורת המונים בטלוויזיה ובקולנוע, יש השפעה מָאגִית עלינו. האירוע לא ייזכר תמיד בשל תוצאת הסיום שלו, אך ייצרֵב בזיכרון בגלל הכּוֹתֶּרֶת שהוענקה לו תוך כדי התרחשותו. איש כמעט אינו זוכר את תוצאת משחק הכדורגל ישראל נגד אוסטרליה ב- 19 במרס 1989. אך כולם יזכרו את הכותרת שיורם ארבל העניק למשחק הזה, "ככה לא בונים חומה". אמירות קולעות יוצרות כותרות מילוליות . כותרות מילוליות מקבעות זיכרון צילומי והופכות את האירוע המצולם בטלוויזיה ובקולנוע לנִצחיים. באחד מביקוריי בארה"ב סיפר לי המארח שלי ב- CBS בניו יורק כי שדרן הספורט של הרשת ברנט מאסברגר כה התלהב מ- ג'רי ווסט הקלע המחונן של קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס עד שבשידור ישיר אחד סיפר לצופיו, כי, "כאשר גֶ'רִי וֶוסְט (Jerry West) מתרומם לקליעת ג'אמפ שוט – יותר בטוח שהוא יקלע מאשר השמש תזרח מחר". אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שידרנו במונחים כאלה ובשפה ציורית שכזאת. האמריקנים חושבים שונה מאיתנו וכותבים שונה, לבטח כשהם מתעדים את היסטוריית ההווה ו/או את היסטוריית העבר. צריך לקרוא את הספר הדוקומנטארי,  "Court room" (בית דין) של קוונטין ריינולדס כדי להבין אודות מה אני כותב.

ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה", הרשיע יורם ארבל בשידור ישיר את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה שיקרי, בטקסט חסכוני בן תריסר מילים בעת שידור ישיר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". בשפת טלוויזיה מְמַצָה וממוקדת גזר את דינו והפך אותו באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. כבר דנתי בכך קודם לכן, אולם לא ציינתי כי הווירטואוזיות בניסוח הזה עולה על ההתנסחות מאוחרת יותר שלו "ככה לא בונים חומה". הניסוח אודות דייגו ארמאנדו מאראדונה ב- 1986 נבנה על קרקע בתולית. הקביעה ב- 1989 אודות חוֹמָה כושלת נאמרה על קרקע חרושה.

טקסט תמונה : יום ראשון – 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. השַדָּר יורם ארבל ועוזרת ההפקה שמחה שטרית יושבים בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשעתיים לפני תחילת המשחק ארגנטינה – אנגליה ובטרם הגה את הסלוגן ההוא הבלתי נשכח שלו : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". הגיע לו פרס פוליצר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).         

אלכס גלעדי ואנכי היינו פריקים של קולנוע בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. פשוט אהבנו לראות סרטים. בבתי הקולנוע. "יואשיש הולכים לראות הערב לראות את "חלף עם הרוח", יואשיש הולכים הערב שוב לראות את "הארי המזוהם" נהג לומר לי בהפתעה מסוימת. ובאמת את "חלף עם הרוח" ו- "הארי המזוהם" (Dirty Harry), ראינו בימים ההם לפני כמעט יובל שנים כמה וכמה פעמים יחדיו באולמות הקולנוע של תל אביב. בכל פעם שוחחנו על כמה מסצנות הצילום הייחודיות בסרטים והטקסט הנצחי הקצר הנלווה אליהן. זיכרון הצילום והמילולי הקצר הזה הוא שבונה לעַד את כותרת הסרט. הסרט הנִצחי "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind), ייזכר בשל שני טקסטים מפורסמים שנאמרו בסופו. טקסט הפרידה הדרמטי בן שבע המילים של רֶט בּאטְלֶר (בכיכובו של קלארק גייבל) המחליט לסיים את רומן האהבה הגדול ולנטוש את אהובתו סְקָארְלֶט א'וֹהָרָה (השחקנית וויויאן ליי) ואת הבית הענק באחוזת טָרָה רחבת הידיים לאחר שנמאס לו מקשיות העורף ומכפיות הטובה שהיא אשתו סקארלט א'והרה מפגינה כלפיו. רט באטלר השארמנטי והמיוחד (שחקן הקולנוע האמריקני קלארק גייבל, נולד ב- 1901, היה גבר נאה בעל יופי לאטיני), משיב לה בציניות בטון שליו ונוֹן – שָאלָאנְטִי, כלהלן : “Frankly my dear, I don't give a damn”. במקור כותבת מחברת הספר מרגרט מיטצ'ל בת הדרום טקסט שונה טיפ – טיפה מזה הנאמר בסרט רב המוניטין הזה "חלף עם הרוח" : “My dear, I don't give a damn” אך התסריטאי סִידְנִי הָאווֹאַרְד והמפיק דֵייוִיד סֵלְזְנִיק החליטו לצרף את המילה “Frankly” לאמירת הנצח הזאת. לעַד ייזכר גם טקסט הסיום של הסרט כולו, כשסקארלט א'והרה מבינה לבסוף שאכן רט באטלר שרק הרגע נטש אותה הוא באמת אהבת חייה ואיננה רוצה לוותר עליו, מעודדת את עצמה כשהיא שחה למצפונה :

”I will go home, I will think of some way to get him back, after all tomorrow will be another day”.

אפשר לצרף לשתי האמירות האלה גם אמירה שלישית של האב ג'ראלד א'והרה שאומר לבתו סקארלט בתחילת הסרט על רקע אהבתה הנכזבת לאשלי ווילקס :

”Land is the only thing in the world worth working for because it is the only thing that lasts”.

עלילת הסרט "הָארִי המְזוֹהָם" (Dirty Harry) של הבימאי דון סיגל מ- 1971, נשענת על האמירה הידועה של השחקן קְלִינְט אִיסְטְוּוד (Clint Eastwood) יפה התואר המגלם את הבלש הקשוח הָארִי קָאלַהָאן במשטרת לוס אנג'לס. בסצנת מרדף היֶרִי המפורסמת של הבלש האמיץ אחר פורץ בנקים באחד מרחובות העיר , כשקְנֵה אקדח המָאגְנוּם שלוֹ מאיים על הפורץ השרוע פצוע על המדרכה וגם ידו לוֹפֶתת עדיין אקדח שלוף, ובעצם סכנת מוות מרחפת על שניהם, מהמר קלינט איסטווד על חייו. בטוֹן הדיבור הסמכותי, קר הרוח, והבוטח שלוֹ שהפך לסִמלו המסחרי, הוא פונה אל הפושע ואומר את האמירה המונומנטלית הבלתי נשכחת הנון שאלנטית בסרט הזה : “O. K. go ahead and make my day“, סלוגן שהפך חיש מהר ל- Headline של סרט הקולנוע רב המוניטין הזה שקנה לו מעריצים רבים. הפירוש לכוונה המסתתרת מאחורי אמירת הנצח של השוטר הקשוח מלוס אנג'לס , ברורה, "…או. קיי. תירה עלי ואני אפוצץ אותך במאגנום שלי…". הסצנה המותחת הזאת מסתיימת באופן מפתיע . הפושע שנפגע כבר קודם לכן מקליע אקדחו של הבלש ושוכב פצוע על המדרכה ברחוב מבין עם מי יש לו עסק ומניח את נשקו. הָארִי קָאלַהָאן (קלינט איסטווד) לא מרפה . הוא סוחט את הֶדֶק אקדח המַאגְנוּם שלוֹ המכוון עדיין לעבר יריבו. נשמע קליק קטן. צליל הנוֹקֵר. לא נוצרה ירייה. מחסנית האקדח הייתה ריקה. לא נותרה בו עוד תחמושת. הארי קאלהאן השתמש כבר בכל כדורי האקדח. אלכס גלעדי ואנוכי ראינו שלוש פעמים בתוך שבוע ימים את הסרט "הארי המזוהם".

הסרט "הסַנְדָק" (The Godfather) בן השלוש שעות, מ- 1972, המבוסס על סיפרו הידוע של מָאריוֹ פּוזוׁ, ובבימויו הנפלא של פְרָאנְסִיס פוֹרְד קוֹפּוֹלָה, ייזכר לעַד בשל אמירה מפורסמת אחת של מרלון בראנדו המגלם את תפקיד הסנדק הארכי – מאפיונר, דוֹן וִויטוֹ קוֹרְלֵיאוֹנֶה. באחת הסצנות הידועות ביותר ורבת המוניטין בסרט מבקש זָמָר ממוצא איטלקי ג'וֹנִי פוֹנְטָנָה את עזרתו של הסנדק כדי שיסדר לו תפקידב- Showbiz באחד מסרטיו של מפיק הוליוודי קשוח. אמירתו האימורטאלית של הסנדק : “I will make him an offer he can’t refuse” נכנסה כבר מזמן ל- פנתאון ההיסטורי של האמירות שהפכו כותרת לאירוע.

המערבון הנודע, “The Good, The Bad, and the Ugly”  ("הטוב, הרע, והמכוער") של הבימאי האיטלקי סרג'יו ליאונה שנעשה ב- 1966 בהשתתפות קְלִינְט אִיסְטְווּד ואֵלִי וַואלָאך – וסיפור עלילתו מתרחש בעת מלחמת האזרחים האמריקנית (נמשך שעתיים וארבעים דקות) , ייזכר בשל אמירתו הנון שאלאנטית “If you have to shoot , shoot , don't talk” של הפושע מבוקש עז נפש וחסר רחמים בשם "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) בסצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דבּרן והססן. כותבי עֵט, סופרים ומשוררים מוכשרים, מחברי מחזות, אומנים, מדינאים ומנהיגי מדינות, מפיקים ובימאים גאונים בקולנוע ותסריטאים טובים, וגם שדרי הספורט יצרו וטבעו אמירות שנצרבו בזיכרון שלנו לתמיד. על פי אותו העיקרון פעלו גם שני שדרי העל יורם ארבל ונסים קיוויתי שטבעו מטבעות שידור שלא ישכחו.

ציטוט : "דברים שאינם יוצאים מן הלב – לא יעברו דרך האוזן". (ר' משה אבן עזרא).

אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אייבראהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח. בעל יושרה מוחלטת, גאון כתיבה ובעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית בארצו בטקס הקדשת בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) עיירה קטנה בפנסילבניה. בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה, ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי. נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. הנשיא בן ה- 54 היה הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם ידוע אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett)  בן ה- 70, שהיה בעברו מזכיר המדינה ופרופסור ונשיא אוניברסיטת "הארווארד". הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אברהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה , אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו הנשיא. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים בגֶטִיסְבֶּרְג . הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי, הידוע כנאום גטיסברג ושמו "לידה חדשה בחֵרוּת". הנשיא עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

19 בנובמבר 1863. גטיסברג. 

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת, או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם , במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן, אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה, שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוף מעל פני האדמה".

טקסט מסמך : 19 בנובמבר 1863. חנוכת בית הקברות הלאומי בגטיסברג. זהו טקסט הנאום של נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן.

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן ב- 1860, בן 51, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב. יכולת ההבעה שלו בע"פ, טקסט נאומיו, וכשרון הכתיבה שלו היו גאוניים. מנהיג יחיד סגולה בהיסטוריה המודרנית של האנושות. קראתי את כל כתביו.

הערה שלי : דן שילון היה השדר המוביל שלי בעת הפקת כיסוי מונדיאל ארגנטינה 1978. יורם ארבל היה השדר המשני שלי. הפקת שידורי הטלוויזיה של כיסוי מונדיאל ארגנטינה 1978 נעשה מהשטח. אנוכי כמנווט ומוביל וחבריי לצוות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהינו בארגנטינה כ-ארבעה שבועות. את 38 משחקי הטורניר של מונדיאל ארגנטינה 1978 שידרנו מחמש ערים במדינת ארגנטינה הענקית : בואנוס איירס, רוסאריו, מנדוסה, קורדובה, ומאר דל פלאטה. עמדת הפיקוד והניהול שלי הייתה מוצבת ב- IBC בבואנוס איירס. חלפו מאז 43 שנים אולם אני זוכר במדויק כל פרט ופרט מההפקה הטלוויזיונית ההיא המורכבת והמסובכת גם בכלל ריחוקה ממדינת ישראל. ובעיקר בשל דלות התקשורת הלוויינית בין ארגנטינה לבין מדינת ישראל.

כוחו של הבלוג במהימנות המחקר והכתיבה שלו. שקר אחד קטן וכל העסק מתמוטט. תפקידו של הבלוג לעסוק בתיעוד ההיסטוריה הטלוויזיונית – בארץ ובעולם ובביקורת טלוויזיה. הוא איננו מיועד לעסוק בהנהלת חשבונות. אני נמלא צער אם מישהו מפרש את העיסוק באמינות כ- כתיבת רכילות. בשבת של 2 בחודש מאי של שנת  1998 שידר יורם ארבל ישיר בערוץ 2 מאצטדיון קריית אליעזר בחיפה את המשחק המכריע הפועל בית שאן נגד בית"ר ירושלים. יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה באצטדיון וראה מקרוב את המתרחש על כר הדשא לא הבחין בשערוריית "משחק השרוכים". חלק משחקני הפועל בית שאן עשו הכל לאל ידם כדי להקל את מלאכת הניצחון על בית"ר ירושלים כדי שהיא תזכה באליפות המדינה ולא הפועל ת"א. כולם ראו את זה אבל יורם ארבל שישב בעמדת שידור נוחה בעלת תצפית מיטבית על הנעשה בזירת ההתמודדות המשיך לשדר ישיר את משחק הנפל המכור הזה כאילו מדובר במאבק ספורטיבי טהור. העורך ומפיק השידור הישיר ההוא בערוץ 1 האחראים הישירים על הפקת תוצרתו של יורם ארבל לא הדיחו אותו בו מייד מכֵּס השַדָּר. מערכת ערוץ 2 החלטוריסטית עצמה עיניים ומעלה בתפקיד העיתונאי ולא לא סילקה אותו מעמדת השידור בקריית אליעזר. אילו עמדה לרשות ערוץ 2 בשבת ההיא של 2 במאי 1998 מערכת עיתונאית רצינית בעלת אינטגריטי ודיגניטי היא הייתה מעיפה לא רק את יורם ארבל קיבינימט (וגם את הפרשן שלו שדומני כי היה זה כדורגל העבר המפורסם ששיחק פעם בקבוצת ליוורפול הבריטית אבי כהן ז"ל) אלא גם את אותם העורך והמפיק ההוא מתפקידם רב האחריות, כעונש על כך שלא אזרו אומץ ולא העיפו את יורם ארבל בו במקום מהמיקרופון. ארבעתם העורך והמפיק והשדר והפרשן שלו נותרו במקומם. השידור הישיר ההוא ב-2 בחודש מאי של שנת 1998 בחיפה, הפועל בית שאן – בית"ר ירושלים 3:2 היה סחבה עיתונאית. סמרטוטיה (!).

אני מבקש לקחת אתכם למסע כדורגל אחר וארוך שהתנהל 20 שנים קודם לכן במונדיאל ארגנטינה 1978 ב- בואנוס איירס הרחוקה. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו למרות הקשיים הטכנולוגיים להצלחה סנסציונית. פעילות מערכת השידורים הלוויינית בין בואנוס איירס לירושלים הייתה דלה ומוגבלת, ורצופת קשיים רבים. הייתי צריך להרגיע כל הזמן מבואנוס איירס את מנהל הטלוויזיה שלי ארנון צוקרמן בירושלים שהיה מוטרד כל העת כמוני. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (רבבה) עמודים וקרוי "הפקות חובקות ארץ ועולם". ציבור משלם האגרה איננו מבין כהוא זה את הקשיים הטכנולוגיים שליוו את הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978. אך זה גם לא תפקידו כשם שאינו מבין דבר בתעשיית המזון. הוא לוחץ על השָלָט ורוצה לקבל את התמונה שלו כפי שהוא משלם בסופרמרקט ורוצה לקבל את גבינת הקוֹטֶג'. תהליכי ההפקה אינם מעניינים אותו. המשחקים החשובים באמת בשלב הראשון והשני של אליפות ארגנטינה 1978 שודרו ישיר והועברו בשלמותם ארצה. ככל שחלפו הימים הפכה ההצלחה לרוטינה אך היה צריך לפקוח עין כדי לשַמֵר אותה. עמדתי על המשמר. בתקופה של 35 ימי ההפקה יישנתי מעט מאוד אולי שעתיים – שלוש בלילה. הייתי מאוד מוטרד ומלא חששות. השידורים צלחו אומנם למרות המהמורות אך הדירו שינה מעיניי. לך תדע אפוא תיכשל והיכן תיפול. הטכנולוגיה הטלוויזיונית הבינלאומית הייתה עדיין בימים ההם מדע לא מאובטח. מדע מזהיר אך ערש פוטנציאלי של כישלונות.

בבוקרו של יום רביעי – 21 ביוני 1978 העירני צלצול טלפון בחדרי במלון "PLAZA" בבואנוס איירס. הספקתי לישון באותו לילה מאכסימום שעתיים, אולי פחות. על הקַו היה יורם ארבל. הוא דיבר משדה התעופה של בואנוס איירס, וכה שח לי : "יואש אלרואי אומרים לי שערפל סמיך עוטה את רוסאריו והטיסות לשם בוטלו". השבתי לו מנומנם : "או. קיי. יורם ומה אתה אם כך מתכוון לעשות ?". להפתעתי הרבה השיב לי השַדָּר שזה היה המונדיאל הראשון בחייו תשובה פוחזת חסרת בושה, ונטולת כבוד מקצועי ויושרה מקצועית ואמר בגילוי לב ללא כחל ושרק : "יואש תשמע , אני מתכוון לוותר על הטיסה לרוסאריו", והוסיף , "אני מציע שאשדר את המשחק המיועד בשלב חצי הגמר של המונדיאל ארגנטינה נגד פֶּרוּ Off Tube ממשרד ההפקה והשידורים שלך בפיגורואה אלקורטה". הייתי ישנוני במקצת ושפשפתי את עיניי אך צלול מספיק כדי לא להאמין למשמע אוזניי. חשבתי בתחילה שאינני שומע טוב. אבל שמעתי היטב. עכשיו כבר הייתי עֵר לגמרי. "תשמע חוצפן קטן", אמרתי לו בכעס, "לא הטסתי אותך מישראל והבאתי אותך לארגנטינה כדי לשָדֵר Off tube משחק כדורגל מהמוניטור במשרד ההפקה בבואנוס איירס. אני מצפה ממך להיות דבק במשימת השידור הישיר שלך. זהו הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כאן. זוהי משימתך הבלבדית להחזיק את המיקרופון ולשָדֵר לצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. מוזמנת לך עמדת שידור באִצטדיון ברוסריו. מוזמנים לך ולבני עורי (איש מחלקת הספורט שהגיע לארגנטינה בכוחות עצמו ושימש עוזר שדר של יורם ארבל ודן שילון) כרטיסי טיסה הלוך ושוב מבואנוס איירס לרוסריו. אם אין טיסות יש רכבות. אתה מצויד במספיק כסף מההפקה כדי לממן את הוצאות התחבורה האלה", והוספתי בו במקום, "יורם ארבל יש לך שתי ברירות, לשדר מעמדת השידור שלנו המוזמנת עבורך ב- אצטדיון ברוסאריו, ו/או תמצא את עצמך מודח מכאן ומייד, ואני מעלה אותך על המטוס הראשון הממריא מבואנוס איירס לישראל". מעולם לא שמעתי על עצלנות מחורבנת שכזאת, בה השַדָּר שהפך אח"כ להיות השַדָּר הלאומי מעדיף בשל עֲרָפֶל וכמה טיפות גשם להסתתר ולהסתגר במשרד ההפקה שלי בבואנוס איירס ולשדר משחק כדורגל בגביע העולם Off Tube מהמוניטורים במשרד על פני הימצאותו בשטח, בעמדת השידור האותנטית באצטדיון. כבר אז ידעתי שהאיש איננו עיתונאי ונעדר את אחת התכונות החשובות של כל בן אנוש להיות דבק במשימה ובתפקידו במסגרת עבודתו בקבוצה. והבנתי עוד דבר. מדובר בחייל בעל קול באריטון אומנם, אולם אין מנוס ו- לא תהיה לי ברירה אלא להניח עליו מעכשיו זכוכית מגדלת. יורם ארבל הוא חייל במערכת שלך. הוא רואה את החיים מנקודת מבט פרטית מפונקת של מי שהיה בעת שירותו הצבאי הג'ובניקי חלק מהזמן נהג אישי של קצינת ח"ן ראשית. האחריות הראשית והענקית של הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית המרוחקת המורכבת והמסובכת הזאת בבואנוס איירס אודות ובעת מונדיאל ארגנטינה 1978, לרבות התקשורת הלוויינית הבינלאומית המוגבלת, הסבוכה, והבעייתית שלה הייתה מונחת על כתפיי בלבד. לא הייתי רשאי לחלוק אותה עם איש. לבטח לא עם יורם ארבל.

טקסט מסמך : זהו תרשים השידור הלווייני המקורי שהכנתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן ב- 1978. הוא נלקח מספר השידורים / פקודת המבצע של מונדיאל ארגנטינה 78'. הספר שנכתב כפקודת מבצע צבאית שרד את מאורעות הזמן . הבעיה הראשית שלנו הייתה נעוצה בעובדה ש- EBU  (איגוד השידור האירופי) החליט מראש להעביר את כל השידורים מארגנטינה לאירופה באמצעות לוויין המייג'ור האטלנטי (A4AF – 2) כאשר לתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה לא היה קשר אִתּוֹ. מפני שלא היינו מחוברים כלל ל- לוויין הזה נאלצנו להשתמש בלוויין ה- Primary האטלנטי (A4AF – 1) שימוש Unilateral. לרוע המזל הלוויין הזה היה תפוש ע"י מגזין החדשות הדו יומי, ה- SIN, שנשלח מפורטוגל בבוקר ובערב למרכז OTI במכסיקו סיטי כדי שמשָם ינותב רשתות הטלוויזיה של מדינות מרכז ודרום אמריקה. (מתוך ספר השידור/פקודת המבצע כפי שתכננתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל – ארגנטינה 1978). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : קיץ 1978. מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 78'. זהו הפתרון הטכנולוגי והתרשים המקורי שלי כפי שהצבתי אותו על מפת תקשורת הלוויינים בין בואנוס איירס לירושלים בחודשים מאי ויוני של שנת 1978. השרטוט הזה הועבר לידיעתו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סיגנל השידורים הלווייני של כל המשחקים הגיע מתחנת הקרקע הלוויינית הארגנטינית ב- באלקארסה הבנויה במישור מאר דל פלטה לתחנת הקרקע שלנו במישור עמק האלה הסמוכה לירושלים בשלושת שיטות השידור הטלוויזיונית הבינלאומיות של הימים ההם Pal , Secam , ו- NTSC , אבל בסופו של דבר הוא הגיע. זה היה הרע במיעוטו. הייתי מסוגל עכשיו להעביר לירושלים את כל 21 המשחקים המתוכננים לשידורים ישירים עם קולותיהם של דן שילון ויורם ארבל. (השרטוט מתוך ספר השידור/ פקודת המבצע כפי שתכננתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹרָם אַרְבֵּל ובֵּנִי עוֹרִי הגיעו לרוֹסַארְיוֹ בסופו של דבר במועד. בדרכו לשם הוא הֵפֶר ללא ידיעתי את הוראת ואזהרת קב"ט שגרירות ישראל בבואנוס איירס החשובה ביותר שניתנה לצִוותי השידור שלנו שם, "לעולם אל תתחברו לאנשים שאינכם מכירים, ולעולם אל תיסעו בטרמפים". לא ייאמן…? ייאמן ! יורם ארבל ובני עורי שנשאו על צווארם את תגי ה- Accreditations של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נענו בחפץ לב להצעה של שני עיתונאים ארגנטיניים מקומיים שאותם לא הכירו, ושהציעו להם טרמפ לרוסריו. הנסיעה לרוסריו נמשכה כמה שעות אך יורם ארבל ובני עורי הגיעו בזמן לעמדת השידור שלנו באִצטדיון. מדהים : "עֲרָפֶל וכמה טיפות גשם", משמשים תירוץ לשַדָּר המפונק שלי להישאר במקומו כדי לשָדֵר בשיטת Off Tube מהמוניטור במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב- בואנוס איירס משחק כדורגל הנערך ברוסאריו. במקום לשאוף בכל מחיר לעשות זאת מעמדת שידור שלנו באִצטדיון, חלום של כל שַדָּר טלוויזיה באשר הוא, מעדיף יורם ארבל ללא בושה להיות שדר Off tube. הייתי מופתע מאוד מרמת הפינוק של יורם ארבל. וותרנותו, אופיו החלש, חוסר דבקותו במטרה ובמשימת השידור שלו, היעדר המרכיב העיתונאי בדמותו כשדר – עיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הנכונות שלוֹ להיכנע ולהתפשר על בינוניות, הדליקו לי לפתע אורות אדומים. הוא לפתע הצטייר כילד קטן ומפונק חלש אופי שזקוק לגננת. עיקרון ההִצמדות למשימה בכל תנאי היה מהות ושורש ההבדל בינינו. אולי בגלל שאני הייתי לוחם ו-קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" והוא היה בשירותו הצבאי זמר בלהקה צבאית (להקת הנח"ל) ושימש גם כנהג בוסית לעת מצֹא של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל. אבל צריך לומר עוד משהו נוסף. לזכותו. יורם ארבל היה שַדָּר כדורגל מזהיר. פנומן. אהבתי אותו עד למאוד ותמיד סלחתי לו על כל "חטאיו". הוא היה אב טיפוס של שַדָּר טלוויזיה דָגוּל שזקוק לתשומת לב ולטיפוח מרביים מטעם ההפקה והמערכת. אולי בצדק. שַדָּר כה מוכשר כמותו נולד כנראה פעם בדוֹר. אולי פעם בשני דורות.

טקסט תמונה : יוני 1978. העיתונאי והתחקירן בני עורי במונדיאל ארגנטינה 1978. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום רביעי – 21 ביוני 1978, היה יום שידורים גדול, מוצלח, ומשגשג בטלוויזיה הישראלית הציבורית. גם ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חשב כך וצלצל אלי מירושלים לבואנוס איירס כדי להודות לי. חשתי את פעמי הסיום של ההפקה הבינלאומית המרוחקת הזאת. הייתי הרוס מגעגועים לרעייתי ושלושת ילדיי הקטנים. אמרתי בשיחת טלפון למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן : "ההפקה המורכבת מתקרבת לקיצה. נותרו שני משחקים אחרונים לשידור ישיר. המשחק על המקום ה- 3 ומשחק הגמר". באותו יום שידרנו ישיר את שני המשחקים המכריעים במחזור האחרון של הסיבוב השני בטורניר דן שילון שידר מבואנוס איירס בשמונה בערב את ניצחונה של הולנד על איטליה 1:2 בבית A. במקביל למשחק הזה שלחנו לירושלים את סיגנל השידור של ניצחונה של אוסטריה באותו הבית על נבחרת מערב גרמניה 2:3. איש לא ישכח את הבעיטה המדהימה ההיא של השחקן ההולנדי הָארִי הָאן שהכניעה את השוער האיטלקי דִינוֹ זוֹף ממרחק של 28 מטר. השער העלה את הולנד למשחק הגמר בפעם השנייה ברציפות (גם ללא יוהאן קרויף שכלל לא נטל חלק בטורניר ארגנטינה 1978). באותו לילה בחצוֹת שידר יורם ארבל ישיר מרוסאריו את המשחק ארגנטינה – פרו 0:6 בבית B (ארגנטינה הייתה זקוקה לניצחון בהפרש של ארבעה שערים). במחצית הייתה התוצאה 0:2. חצי שעה קודם לכן הסתיים המשחק הראשון בבית B בו ניצחה ברזיל את פולין 1:3. הצופים יכלו לצפות בקטעים הנבחרים של המשחק הזה לפני תחילת השידור הישיר של המשחק ארגנטינה – פֶּרוּ. מַרְיוֹ קֶמְפֶּס ולֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה הבקיעו כל אחד צמד שערים. אלברטו טארנטיני ורנה האוסמאן כבשו כל אחד שער. השער השישי הובקע בדקה ה- 72, כך שלארגנטינה נותר מספיק זמן אפילו כדי להגדיל את התוצאה באם הנסיבות היו מחייבות זאת.

הוועדה המארגנת הארגנטינית שיבצה את המשחק ברזיל – פולין ביום רביעי 21 ביוני 1978 בקורדובה לארבע ארבעים וחמש אחה"צ שעון ארגנטינה, ואת משחקה של ארגנטינה – פֶּרוּ לשבע ורבע בעֶרֶב על פי השעון המקומי . כשעלתה ארגנטינה לכר הדשא ברוֹסָארְיוֹ ידענו כולנו ברוֹסָארְיוֹ וגם בירושלים שארגנטינה חייבת לנצח את פֶּרוּ בהפרש של לפחות ארבעה שערים כדי להעפיל למשחק הגמר . גם ארגנטינה כמובן ידעה זאת. תבוסת פֶּרוּ בהפרש שערים סנסציוני הולידה חרושת של רכילויות. נפוצו אז שמועות רבות סביב אי חוקיות המשחק הזה ותוצאת הסיום הבלתי סבירה. אחת מהן סיפרה שהתאחדות הכדורגל הארגנטינית בסיועו של שליט המדינה וראש החונטה הצבאית הגנרל חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה שילמה להתאחדות הפרואנית שוחד בגובה של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר תמורת נזיד העדשים. הוכחות לא נמצאו. ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) למדה אז לקח מַר וחשוב באִרגון מפעלים. מעכשיו שני המשחקים במחזור האחרון בשלב המוקדם בכל בית ובית ישוחקו ויתקיימו תמיד במקביל באותן השעות. במוצ"ש בשמונה בערב – 24 ביוני 1978, שידר יורם ארבל מאצטדיון "ריבר פלייט" את המשחק על המקום השלישי בין נבחרות ברזיל ואיטליה. ברזיל ניצחה 1:2 משערים של דִירְסֵיאוּ ו- נֶלִינְיוֹ. אם אתם פוגשים במקרה היום את יורם ארבל, שאלו אותו אם הוא זוכר את השער של נֶלִינְיוֹ. נִלִינְיוֹ היה מגן ימני בנבחרת ברזיל בעל כושר גופני נדיר. הוא כל הזמן סייע לשורת החלוצים ותקף מהאגף הימני. לפתע באחת ההתקפות בעט מצד ימין בחלק החיצוני של נעל ימין בעיטת תותח מסובבת לכיוון שער פולין. הכדור נע מהר מאוד במסלול מטעה ומפתיע בלתי צפוי משמאל לימין, האופייני לבעיטות מסובבות, והכניע את דִינוֹ זוֹף. "…ש ע ר   נֶ לִ י נְ י וֹ…", זעק יורם ארבל, כשהוא לא מאמין למראה עיניו. זה היה אחד השערים היפים מן ההיבט האווירודינאמי שהובקעו בטורניר. אומנות של ממש. מלאכת מחשבת ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

משחק הגמר שהתקיים ביום ראשון – 25 ביוני 1978, ביו נבחרות ארגנטינה והולנד באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בשעה שלוש אחה"צ שעון ארגנטינה ושמונה בערב שעון ישראל, גרם לעוֹצֶר בשלוש מדינות. בארגנטינה, הולנד, ובישראל. הבכורה נשמרה לשדר המוביל מר דָן שִילוֹן. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC הציבה מספר שיא של 8 (שמונה) מצלמות באִצטדיון המלא עד אפס מקום. טביעת האצבעות של הבימאי הגרמני הורסט זייפארט הורגשה בכל שוֹט ושוֹט של הצילומים. הורסט זייפארט (Horst Seifart) שימש כבימאי ראשי של אולימפיאדת מינכן ואחד מאנשי הטלוויזיה הבולטים והמוערכים באירופה. הוא היה האיש שערך לבימאים והצלמים הארגנטיניים השתלמות מקצועית מיוחדת. איך אפשר לשכוח את הצילומים המרגשים בהם נראים מקרוב ומרחוק 100000 (מאה אֶלֶף) צופים ב- "רִיבֶר פְּלֵיְיט", משליכים משמחה לאוויר מאות מיליוני פתיתי נייר. המצלמה החמישית  במערך המצלמות הארגנטיני צילמה את החיזיון היפה ב- Close up. דָן שִילוֹן היה המום ושאג למיקרופון טרם בעיטת הפתיחה, "תעשיית הנייר של ארגנטינה עובדת שעות נוספות". זה היה מראה טלוויזיוני לא שגרתי. העימות בין נבחרות ארגנטינה והולנד במשחק הגמר הוליד התעניינות גדולה מאוד בעולם וגם בישראל. רבים זכרו כי הייתה זאת הולנד שהביסה את ארגנטינה 0:4 ארבע שנים קודם לכן במשחקי הסיבוב השני של מונדיאל מערב גרמניה בגלזנקירשן  ב- 26 ביוני 1974. יוֹהָאן קְרוֹיְף הבקיע אז שני שערים. יוֹהָאן רֶפּ ורוּדִי קְרוֹל הוסיפו כל אחד שער. מההרכב הניגַף ההוא של ארגנטינה נותרו בסגל של 1978 רק שלושה שחקנים : פִילְיוֹל, הָאוּסְמַן, ומָרְיוֹ קֶמְפֶּס. מאמן ארגנטינה סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי העלה לכר הדשא את ההרכב הקבוע שלה עם השוער אובאלדו מאטילדו פיליול (Fillol), חורחה מריו אולגואין, לואיס אדולפו גאלוואן, דניאל פאסארלה, אָלְבֶּרְטוֹ סֶזָאר טָארָאנְטִינִי, אוֹסְבַאלְדוֹ אָרְדִילֶס (הוחלף ע"י לארוסה בדקה ה- 66), אמריקו רובן גאייגו (Gallego), מָרְיוֹ קֶמְפֶּס, דָנִיאֵל בֶּרְטוֹנִי, לֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה (Luque), ורֶנֶה הָאוּסְמַאן (Houseman). שיחקו גם אוֹרטיז (החליף את הָאוּסְמַן בדקה ה- 75) ולָארוֹסָה (החליף את אָרְדִילֶס בדקה ה- 66). רודי מיכאלס הציב בהרכב את השוער יָאן יוּנְגְבְּלוֹד (Jan Jongbloed), פּוּרְטְוִוילְט (Poortvielt), רוּדִי קְרוֹל, בְּרָאנְדְטְס (Brandts), יָאנְסֶן (הוחלף ע"י סוּרְבִּיר בדקה ה- 72), יוֹהָאן נִיסְקֶנְס, הָארִי הָאן, וִוילִי וָואן דֶה קֶרְקוֹף, רֶנֶה וָואן דֶה קֶרְקוֹף, יוֹהָאן רֶפּ (הוחלף ע"י נָאנִינְחָה בדקה ה- 59), רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק. הרכב דומה לנבחרת ששיחקה במונדיאל 1974. חסרו שלושה שחקנים ביניהם השחקן הראשי וה- Team leader יוֹהָאן קְרוֹיְף הנודע ורב המוניטין, וגם וָואן הֶנֶחֶם, ורָיְיסְבֶּרְגֶן. שופט המשחק היה גונלה מאיטליה. התפתח משחק שווה כוחות. ארגנטינה הובילה 0:1 משער של מָרְיוֹ קֶמְפֶּס בדקה ה- 38. פּוּרְטְוִוילְט השווה בדקה ה- 81 ל- 1:1. רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק החמיץ שער בטוח שניות לסיום ושתי הנבחרות התייצבו להארכה. מריו קמפס הבקיע בדקה ה- 105 והעלה את קבוצתו ליתרון 1:2. דָנִיֵאל בֶּרְטוֹנִי קבע את התוצאה הסופית 1:3 בדקה ה- 115. הולנד הייתה יריבה שוות כוחות אך בשורות נבחרת ארגנטינה כיכֵב שחקן עודף. הקהל הארגנטיני המדהים היה השחקן ה- 12 של נבחרתו.

נשיא ארגנטינה הדיקטטור העָרִיץ חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה (Jorje Rafael Videla) העניק זה מכבר את גביע העולם לקפטן ארגנטינה דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה ודָן שִילוֹן החזיר את השידור הביתה . לפתע חשתי הקלה עצומה. הסתיימה הפקה מורכבת ומפותלת. רק מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי ידעו בדיעבד באיזה דרך חתחתים רבת מהמורות צעדתי.

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. נבחרת ארגנטינה עולה על כר הדשא. "תעשיית הנייר של ארגנטינה עובדת שעות נוספות", זעק שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון למיקרופון בעמדת השידור שלו באצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC).

אז לא ידענו עד להיכן הגיעו גבולות העריצות והאכזריות של החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה באותן השנים בראשה ניצב הגנרל חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה. בכתבת הטלוויזיה היחידה שדן שילון עשה בבואנוס איירס אודות האליפות בעבור "יומן השבוע", הוא לא הזכיר ולוּ במילה אחת את סוגיית העריצות הצבאית שהייתה מנת חלקה של מדינת הכדורגל הארגנטינית. הוא פשוט לא ידע דבר על כך. זמן רב אח"כ נודע לנו ששליטי ארגנטינה הקימו מחנות ריכוז מוסווים ורצחו עשרות אלפים אזרחים מתנגדי המשטר והעלימו את גופותיהם . ביניהם יהודים רבים. סוכנויות הידיעות דיווחו לעולם כי הַחוּנְטָה הצבאית האכזרית זורקת ממטוסים אנשים שהמשטר חושב שהם מסכנים את יציבותו. אזרחי ארגנטינה ספגו מכה אנושה מידיו של חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִוידֶלָה האיש שהעניק בשידור ישיר על כר הדשא באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֶיְיט" את גביע העולם בכדורגל לנבחרי הכדורגל של ארצו.

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 ביוני 1978. אצטדיון "ריבר פלייט" בבאונוס איירס. תמונת הסיום של מונדיאל ארגנטינה 1978. שחקני נבחרת ארגנטינה מנשקים את גביע העולם בו זכו לפני דקות ספורות. שליט המדינה חורחה רפאל ווידלה העניק את הגביע לקפטן דניאל פאסארלה. הכדורגל בארגנטינה הוא סוג של דת. החונטה הצבאית בראשות גנרל חורחה רפאל ווידלה ניצלה את דת הכדורגל כדי להגביר את הפופולאריות שלה בקרב אזרחי המדינה. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתקופת הניווט, ההפקה, והניהול שלי ב- IBC בבואינוס איירס את הפקת השידורים הישירים במונדיאל ארגנטינה 1978, שתיתי עשרים כוסות קפה שחור ביממה ועישנתי מידֵי יום שלוש קופסאות סיגריות "100 BROADWAY" שהבאתי עמי מהארץ בעלות דגם שלסיגריות ארוכות, והיו חביבות גם על אלכס גלעדי. מצאתי עניין ועונג בתחביב העישון שלי. דאגתי להרעיל את גופי ביודעין. בתום שידור המשחק האחרון, יצאנו יאיר שרף ז"ל ואנוכי מידי ערב לסעוֹד את ליבנו בפיצרייה "ROMA" הנפלאה ש- שכנה בלֵב הבירה הארגנטינית. מעולם לא אכלתי פיצה ענקית (All Dressed) כל כך טעימה כפי שאכלתי אז בבואנוס איירס. זה היה המזון היחיד שדחפתי לפי פעם ביממה חוץ מהסיגריות והקפה.

טקסט תמונה : שהיתי בבירת ארגנטינה כ- 40 יום. עישנתי  60 סיגריות ושתיתי 20 ספלי קפה שחור ביממה. מזוני היה פיצה ארגנטינה אחת נפלאה בפיצרייה "ROMA" בבואנוס איירס. הייתה קיימת קורלציה מלאה בין גודל האחריות שהייתה מוטלת עלי כעורך ומפיק ראשי לבין כמות הניקוטין שהכנסתי לגופי ביודעין. אהבתי אהבה רבה את בואנוס איירס היפהפייה. שמעתי שם ללא סוף את הקריאות של בנות ארגנטינה ב- IBC בפיגוארואה אלקורטה, "Yoash, Yo Te Quiero". אבל זה לא היה חשוב. בואנוס איירס וארגנטינה היפהפייה הבלתי נשכחת קיבלו אותי בסבר פנים יפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הודיתי מעמדת הפיקוד של ב- IBC בפיגורואה אלקורטה בבואנוס איירס לדן שילון והטכנאי מוריס ברוך בעמדת השידור בריבר פלייט ולרמי ווייץ באולפן בירושלים "וסגרתי" את השידור האחרון מארגנטינה. לקחתי את הרכב הצמוד של ההפקה ממגרש החנייה בפיגורואה אלקורטה, כדי לחזור למלון בסַן מרטין יחד עם הטכנאי יאיר שרף, אך הדבר היה בלתי אפשרי. רחובות בואנוס איירס כבר היו "פקוקים", עמוסים לעייפה, וחסומים בעשרות רבות של אלפי אולי מאות כלי רכב צופרים משמחה. מאות אלפים יצאו לרחובות הבירה שיכורי ניצחון ומלאי גאווה. השארנו את אוטו ההפקה שלנו בפיגורואה אלקורטה וצעדנו רגלית כחמישה אולי שישה ק"מ למלון שלנו בסַן מרטין. צריך להבין שהכדורגל בארגנטינה משול לדת, וזכייתה הראשונה בגביע העולם על אדמתה, גרמה לתחושת אושר עצומה בקרב העם. ממש כמו בתל אביב לאחר זכייתה של מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל ב- 1977. כמויות אדירות של כלי רכב כבר הציפו את רחובות הבירה. מיליוני ארגנטיניים יצאו מבתיהם בבואנוס איירס לרחובות וכיכרות העיר היפהפייה. הם ביטאו את תחושות הניצחון שלהם בתופים, מחולות, ומצִלתיים. וגם באמצעות סירים, מחבתות, מצקות, ותרוודים. צפירות שמחה קצובות של המכוניות הרבות מילאו את חלל האוויר. ההמונים בבואנוס איירס ממש יצאו מדעתם מרוב שמחה והתרגשות. אין כמו הפעם הראשונה. לממשלת ארגנטינה בראשות נשיאה חורחה רפאל ווידלה היה במה "להתפאר". מדינתו הוכתרה לראשונה בתולדותיה בתואר הנכסף – אלופת העולם בכדורגל.

על תקן של תייר מזדמן לחודש וחצי לא הייתי מודע לפשעים נגד האנושות שמבצע השלטון של החונטה הצבאית בראשותו של הגנרל חורחה רפאל ווידלה נגד אזרחי ארצו. עכשיו כשאני חוקר וכותב את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אני נזכר שבעת שהותי ב- IBC  בפיגוארואה אלקורטה, צפיתי במקרה באחד הימים בריאיון שערכה עִמו רשת הטלוויזיה האנגלית ה-BBC ושודר במעגל סגור במרכז השידורים. הרוֹדָן הארגנטיני תקף במילים חריפות ביותר את שליט קובה מר פידל קאסטרו והזהיר אותו בצורה בוטה ותקיפה מייבוא המהפכה הקומוניסטית לדרום אמריקה בדרכים האלימות והלא כשרות של ארנסטו צ'ה גווארה, והוסיף, "גם אני יודע לעסוק באמצעים נבזיים ומלוכלכים נגד יריבי ארגנטינה אם נדרש לעשות זאת". הייתי עֵד להופעתו הטלוויזיונית הקשוחה הזאת של נשיא ארגנטינה. הוא הדגיש במהלך הריאיון כמה פעמים, "שהוא מכיר היטב את שיטות העבודה של פידל קסטרו ולא יהסס להשתמש באותן השיטות נגד מתנגדיו". פניו של חורחה רפאל ווידלה היו חתומים ורציניים במהלך הריאיון. הוא לא חייך אפילו פעם אחת. צבע שיערו היה שחור מבריק ומסורק לאחור. את שפתו העליונה קישט שפם. הוא לבש חליפה אפורה. מעבר לריאיון הקוֹדֵר והמאיים לא מצאתי אווירה דומה ברחובות. החיים בארגנטינה מנקודת מבטי בת חמשת השבועות נראו סבירים לחלוטין, והתושבים שמחים בחלקם. בצמתי הרחובות השונים ניצבו מעת לעת חיילים, משטרה ורכבים משִוריינים, אך לא זיהיתי בעיר הבירה שום הפגנות או אווירת אנטי ממסדית. יתרה מזאת. רחובות האזור היוקרתי של סַאן מרטין ובראשם פְלוֹרִידָה ו- לָאוָואזֶ'ה שקקו חיים עשרים וארבע שעות ביממה. המסעדות, חנויות ההנעלה וההלבשה, בתי עסק יוקרתיים ובתי הקולנוע אירחו סועדים וקונים בשתיים לפנות בוקר, כאילו הייתה השעה עכשיו בצהריי היום.רחובות ברודווי ושדרות מנהטן רדומים בשעות כאלה לעומת בואנוס איירס ההומה והיפהפייה. תושבי העיר באזור היוקרתי הזה של בואנוס איירס לא היו בלחץ ולא התנהגו כאילו הם שרויים תחת שלטון צבאי.

במהלך האליפות ביקרנו במועדון הקהילה היהודית "הִיבְּרָאיְיקָה" בבירה. התוודענו ליהדות ארגנטינה שהיא יהדות חמה שאין שנייה לה אולי בתפוצות. הציונות האמיתית מתגלמת ביהודי ארגנטינה שצררו את מיטלטליהם בכל השנים האלו ועלו לישראל כדי לבנות עמנו את ביתם לעַד . אני מכיר רבים מהקהילה היקרה הזאת. אחת מהן היא הגרפיקאית גב' וֶורוֹנִיקָה רָבּוֹטְנִיקוֹף ששימשה כעשר שנים כגרפיקאית צמודה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בערב הזכייה בגביע המונדיאל הגיעה נבחרת ארגנטינה על שלל כוכביה עם מאמנה הצעיר בן ה- 35 סזאר לואיס מנוטי למלון פלאזה שלנו בסַאן מַרְטִין בו התגוררנו. במלון היוקרתי הייתה גזוזטרא ענקית שהשקיפה על כיכר רחבת ידיים, שם המתינו להם כבר כחצי מיליון בני אדם. מראה מוכר שהזכיר לי את קבלת הפנים שהמתינה למכבי ת"א באפריל 1977 בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין היום) בתל אביב, לאחר זכייתה הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. בדרכם לגזוזטרה הם חלפו על פני כולם, טָארָאנְטִינִי הארגנטיני המתולתל יפה התואר, הקפטן דָנִיֵאל פָּאסָארֶלָה, מָארְיוֹ קֶמְפֶּס כובש השערים המוכשר, דָנִיאֵל בֶּרְטוֹנִי, אוֹסְבַאלְדוֹ אָרְדִילֶס, לֵיאוֹפּוֹלְדוֹ לוּקֶה המשופם, גָאיֶיגוֹ, גָאלְוָואן, אוֹלְגִין, אוֹרְטִיז, השוער פִילְיוֹל, ובראשם המאמן סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי בעל השיער הארוך והעיניים היוקדות שנראה כשחקן קולנוע . יהודים ארגנטינים בני בואנוס איירס סיפרו לי שבהרכב המופלא הזה נפקד מקומו של נער צעיר כבן 18 בעל כישרון ענק העונה לשֵם דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה מפני שנופה מהסגל ברגע האחרון ע"י סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי. הם הבטיחו לי שהצטרפותו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה מחדש לנבחרת ארגנטינה היא עניין של זמן ועתידה של ארגנטינה כמעצמת כדורגל עִמוֹ מובטח.

טקסט תמונה : סופר סטאר בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה (מימין) . מנשק עם חבריו גביע העולם לנוער. מפני שהיה נער החליט המאמן סזאר לואיס מנוטי לנפות אותו מהנבחרת הלאומית ב- 1978. "עתידו של הנער מובטח. יהיו לו בעתיד עוד הרבה הזדמנויות אחרות", השיב לעיתונאים הרבים לאחר ששאלו אותו מדוע הדיח מהסגל את גאון הכדורגל שלוֹ. (באדיבות הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7).

את שמו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שמעתי כבר עם בואי לארגנטינה במרכז השידורים בפיגורואה אלקורטה. 7 ATC שידרה במעגל סגור כתבת אינפורמציה חדשותית בפילם שָחוֹר/לָבָן אודותיו, שם נראה דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הילד מקפיץ כדור בווירטואוזיות . מגזין הכדורגל המקומי "לה פיגארו" העריך שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה וארגנטינה ייהפכו בעתיד למעֵין "שידור חוזר" של סיפור ההצלחה המדהים של פֶּלֶה ונבחרת ברזיל. בעת קבלת הפנים ההמונית החמה שערכו מאות אלפים בכיכר סַן מרטין לגיבוריהם, יצא לִבּי דווקא אל נבחרת הולנד שהפסידה פעם שנייה ברציפות במשחק הגמר למדינה המארחת. במונדיאל 1974 הפסידה הולנד לגרמניה המערבית 1:2. את הנבחרת ההולנדית אימן המאמן האוסטרי ארנסט הָאפֶּל. המאמן הקודם רֵיְינוּס מִיכאֶלס שהוביל אותה למשחק הגמר במינכן ארבע שנים קודם לכן כבר לא היה בעניינים. גם יוֹהָאן קְרוֹיְיף האגדי כבר לא שיחק במדי הולנד, אבל שמונה משחקני 1974 נשארו בהרכב הנוכחי ושמרו על צביונה הייחודי של הנבחרת שלבשה חולצות כתומות ומכנסיים לבנים במשחק הגמר. וותיקי 1974 היו השוער יָאן יוּנְגְבְּלוֹד, רוּדִי קְרוֹל, וִוים סוּרְבּיר, יָאנְסֶן, הָארִי הָאן, יוֹהָאן נִיסְקֶנְס, ג'וני רֶפּ, ורוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק. השחקנים החדשים היו האחים רֶנֶה ו- וִוילִי וָואן דֶה קֶרְקוֹף , אָרְנִי בְּרָאנְדְטְס , ודִירְק נָאנִינחָה. בדקה ה- 90 של משחק הגמר במצב של 1:1 ממש בשניות הסיום, העניק רוּדִי קְרוֹל לרוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק הזדמנות ומצב אידיאלי לכיבוש שער ניצחון וזכייה בתהילת נצח, אך הכדור של רוֹבּ רֶנְסֶנְבְּרִינְק פגע מעשה שָטָן בקורת השער הארגנטיני ולא חדר פנימה. הולנד הייתה נבחרת נפלאה שלא הגיע לה להפסיד . בתקופת ההארכה נדמה היה שארגנטינה עייפה מאוד ולא תחזיק מעמד. אבל חיש מהר הוברר שהמנהיגות הכריזמטית של סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי והקהל הביתי החם העניקו לנבחרת ארגנטינה לפני תחילת ההארכה את מה שהרעיפו אָלְף רָאמְזִי והקהל באצטדיון "וומבלי" בלונדון על נבחרת אנגליה במשחק הגמר נגד גרמניה ב- 1966. משהו שהוא אקוויוולנטי לשיקוי אֵלִים ומרץ נעורים. בואנוס איירס, ארגנטינה, ועמה הם בלתי נשכחים. אתה רק לא מבין כיצד האנשים הנחמדים, האדיבים, ומאירי העיניים האלה מניבים במשך דורות פוליטיקה כה מסואבת ומושחתת.

שני המפקחים הטכניים יאיר שרף ז"ל (Audio) ומוריס ברוך יבד"ל (Video) עשו בארגנטינה עבודה מקצועית יוצאת מן הכלל. הידע המקצועי של שניהם אפשר להם לקרוא נכונה את תמונת המצב. הם איתרו והתגברו על תקלות שונות במהירות תוך גילוי יוזמה ראויה לציון . במסמך מסכם של מבצע שידורי ארגנטינה 78' שפורסם ע"י ה- EBU, הוברר לבסוף כי לטלוויזיה הישראלית הציבורית היה את מספר התקלות הנמוך ביותר בשידורים מבין כל רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שפקדו את פִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה. זקפתי את העובדה המשמחת הזאת ראשית דבר לזכותם של שני הטכנאים יאיר שרף ז"ל ומוריס ברוך שכרגיל היוו את פוליסת הביטוח של ההפקה. סיורי קדם ההפקה שלנו באִצטדיון רִיבֶר פְּלֶיְיט" עצמו, הכרת קופסת השידור ואמצעי התקשורת וההפקה לפרטי פרטים, הביקורים בצומת חיבורי קווי השידור של ENTEL ושל C.I.B.A. ופגישות עם צמרת התקשורת הארגנטינית , היו חשובים ביותר כדי להבין את פילוסופיית השידור הארגנטינית ואיך להתגבר על התקלות כשהן קורות , ומי הם אנשי הקשר הארגנטיניים שאמורים לסייע לנו בשעת צרה. תקלות קָרוּ, קוֹרוֹת, ויִקְרוּ – השאלה הגדולה היא באיזה מהירות אתה מגיב ופותר אותן. השתמשנו בשני קווי שידור 4W בלבד LV – 301 (קו שידור פרמננטי הפעיל לכל אורך תקופת המשחקים, עליו שילמה הטלוויזיה הישראלית 30000 (שלושים אלף) דולר דמי שימוש גלובאליים, וכן קו שידור 4W בינלאומי 302- OV (קו שידור על בסיס של שכירה ושימוש קונקרטי, עליו שילמנו על פי דקות השימוש בו, לצורכי שידור ותיאומים שונים בין מערכות בואנוס איירס וירושלים.

שני שדרי הכדורגל שנשלחו למונדיאל ארגנטינה 78', נחשבו אז לטובים ביותר בטלוויזיה הישראלית. העובדה הזאת הייתה מקובלת על אלכס גלעדי ועלי, אבל לא על דעתו של רפי גינת שראה את עצמו מועמד וודאִי לשליחות הזאת. משלא נשלח לארגנטינה עזב את מחלקת הספורט בטריקת דלת. שנים רבות לא סלח לאָלֶכְּס גִלְעָדִי על החלטתו זאת אותה ראה כעלבון אישי. ראה הספר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן". דָן שִילוֹן היה שַדָּר כדורגל וספורט הרבה יותר מנוסה מיורם ארבל. ללא השוואה בכלל. דָן שִילוֹן שידר את שני משחקי גמר גביעי העולם של המונדיאלים הקודמים, ב- 1970 במכסיקו בו הביסה ברזיל את איטליה 1:4 וב-  1974 במינכן בו ניצחה גרמניה המערבית את הולנד 1:2. למרות שנטש את מחלקת הספורט כבר ב- 1974 כדי להתמנות למנהל חטיבת החדשות ואח"כ ב- 1977 נשלח לשמש שליח הטלוויזיה הישראלית בניו יורק, ולא שידר כבר כדורגל מזה ארבע שנים, הטיל אלכס גלעדי על דן שילון להיות שַדָּר מוֹביל של משחקי המונדיאל בארגנטינה 78'. דָן שִילוֹן היה שַדָּר הספורט הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידר שלושה משחקי גמר רצופים של המונדיאלים מעמדות שידור באִצטדיונים השונים. הוא היה "חלוד" בתחילת השידורים באליפות העולם בארגנטינה 78'. ניכר שהיה לו קשה לחזור למיקרופון הספורט לאחר היעדרות ארוכה כל כך. אי אפשר להאשים אותו. גם למוחמד עלי היה קשה לשוּב לזירת האִגרוף לאחר היעדרות בת ארבע שנים. אט – אט נכנס למסלול השידור בארגנטינה אך מעולם לא הגיע לרמה הישנה הטובה שלו שאִפיינה אותו בימים עברו. דן שילון היה עיתונאי, מפיק, עורך, וגם שַדָּר ספורט מוכשר בעל פוטנציאל וגם בעל ניסיון אך נעדר כל פרקטיקה של שידור Play by play מאז מינויו למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בנובמבר 1974. שידורי גביע העולם של ארגנטינה 78' סימנו את שקיעתו של דָן שִילוֹן כשַדָּר ספורט ומאידך שימשו קו זינוק מטאורי ליוֹרָם אַרְבֵּל, שקנה שָם לראשונה את עולמו ואת המוניטין שלו.

יוֹרָם אַרְבֵּל חָב את הקריירה שלוֹ לאָלֶכְּס גִלְעָדִי. הפריצה הגדולה שלו התחוללה באמת במונדיאל ארגנטינה 1978, במקום שרפי גינת חשב שהיא תהיה שלו. כששאג בטבעיות רבה בקולו הנפלא במשחקים הרבים ששידר "שָ- עָ – ר !", ושוב  "שָ – עָ – ר !", ידעו כולם שנולד שַדָּר כדורגל חדש. סגנון השידור המשוחרר והבלתי מכופתר של יורם ארבל, הרצוף בניסוחים בהירים, התלהבות גדולה והומור, היה משב רוח מרענן. השידור המשלהב שלו היווה ניגוד עצום ומפתיע לסגנון השידור הקפוא והסטרילי של דן שילון ואלכס גלעדי. סִגנונו של יורם ארבל היה כמעין סטירת לחי לפילוסופיית השידור הטלוויזיוני של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי. יוֹרָם אַרְבֶּל נסק כמטאור בשמי השידור וקָנָה את אמינותו הרבה גם בכִישרונו הבלתי רגיל להגות נכונה את אלפי השמות הלועזיים שנקרו לו בדרך המפותלת של השידור הישיר. הייתה לו אוזן מוסיקאלית רגישה מאוד לשפות . אלמלא בחר במיקרופון השידור, יכול היה בקלות להפוך לזמר מצליח. הוא היה מוכשר כשֵד בתחום הקריינות והשידור. המיקרופון אהב אותו . נדמה לי שגם המצלמה. יוֹרָם אַרְבֵּל שהיה השַדָּר המִשְנִי במונדיאל ארגנטינה  1978 האפיל לחלוטין על דָן שִילוֹן הבכיר ממנו, ששב לזירת השידור הבינלאומית לאחר היעדרות בת ארבע שנים. דן שילון היה פעם שַדָּר ספורט אהוּב בעל יכולת, שהוכיח את עצמו בעבר אך מעולם לא מיצה את כישרונו בתחום הזה. אולי מפני שהיה מוכשר בתחומי טלוויזיה נוספים. כישרונו נוּתב ותוּעל, אולי התפצל בכיוונים רבים מידי. הפקה, ניהול, עריכה, הגשה, תכנון, ומה לא, ובנוסף גם אחיזה במיקרופון השידור. לארגנטינה הגיע חלוּד. הוא שגה קשות בהגיית כמה שמות של שחקנים מפורסמים שהיו אלילים בישראל. את החלוץ המרכזי הארגנטיני רב המוניטין וכובש השערים הנודע של נבחרתו מָארְיוׁ קֶמפֶּס (Mario Kempes), כינה בשוגֵג בשידורים ישירים עתירי הצפייה כמָארִיוׁ קָאמְפָּאס. טעות פטאלית בהגיית שֵם שעלתה לו באובדן יוקרה. לרוע מזלו היא לא הייתה היחידה. הוא שגה לא רק בתחום הגיית השמות מפני שלא עסק בתחום מזה זמן רב. אמינותו כשדָּר כדורגל נפגעה. הקהילה הארגנטינית בישראל ממש בזה ולעגה לו. ולא רק היא. ירין קימור עלה פעם על קו ה- 4W וזעק לי מירושלים לארגנטינה, "…יואש אלרואי, תעיף את דן שילון החנטריש ותן את המשחקים שלוֹ ליורם ארבל…". את הזעקה שלוֹ שמעו בכל בואנוס איירס. אני חושב שהיא הגיעה גם לאוזניו של דן שילון עצמו.

פרשן הכדורגל לעת מצא יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל שישב ליד דן שילון פעמים רבות בעמדות השידור בארגנטינה, לא יכול היה להושיעו. בוודאי לא בענייני הגיית שמות בינלאומיים. יוסל'ה מירמוביץ ז"ל היה שחקן נבחרת ישראל ומכבי ת"א בכדורגל בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה הקודמת, ובשנות ה- 60 ההן גם מאמן נבחרת ישראל. הוא נחשב לידען גדול בכדורגל הבינלאומי אך מעולם לא היה פרשן טלוויזיה. הצבתי אותו בעמדת השידור שלנו במונדיאל 1978 כסייע שידור מפני שהיה היחיד מבין אנשי הכדורגל בישראל שהגיע לארגנטינה הרחוקה. דן שילון לא היה היחיד שטעה בהגיית שמות. רפי גינת שיבש עשרות פעמים בשידור ישיר בן שעתיים בחצי הגמר במונדיאל ספרד 1982 מבלי משים את שמה של יריבת גרמניה המערבית במשחק הזה, צָֹ רְ  פַ  ת . (במקום צָרפַת). למרות שהעירו לו על כך הוא התבלבל וחזר לסוּרוֹ שוב ושוב. אפילו נקדימון רוגֵל התקשר אלי לספרד והביע את מחאתו על העברית המשובשת של רָפִי גִינַת שַדָּר המשחק.

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. רפי גינת משדר מאצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. לידו קיצוני מימין, המפיק משנה שלי אורי לוי. זה היה המונדיאל הראשון והאחרון של שניהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם מאיר איינשטיין ז"ל שיבש בשידור ישיר באליפות העולם בא"ק בסביליה את שמו של אלוף העולם הצ'כי בקרב 10 תּוֹמַאס דְבוֹזָ'אק (Tomas Dvorak), כשכינה אותו בטעות על פי הכתוב באנגלית דְ ב וֹ רָ א ק. אילו התייעץ עם אחד השדרים הצ'כים שנכחו בשטח היה מגלה מייד שאומנם כותבים דבוֹראק אך מבטאים דבוז'אק. בדיוק כפי שהוגים את שמו של הקומפוזיטור הצ'כי הידוע אנטונין דבוז'אק.

כששבתי לירושלים מבואנוס איירס, גיליתי מכתבי צופים התוקפים את איכות שידוריו של דן שילון ומהללים את יורם ארבל. גם החלק הארי של אנשי מערכת הספורט וחטיבת החדשות אושש את מכתבי הציבור שקָטָל את דן שילון, ותמך נחרצות בדעה הדורשת להציב פיגורה חדשה במקומו בפסגת שידורי הספורט. זה היה מצב מוזר ובלתי צפוי, בו מצא את עצמו כוכב שידורי הספורט בהא הידיעה של סוף שנות ה- 60 ושנות ה- 70 של המאה הקודמת, ניצב מול חומת אנטגוניזם המוני שכזה. משפחת הטלוויזיה הגזימה בביקורתה. דן שילון לא היה עד כדי כך גרוע. נכון שהיה חַלוּד בתחילה אך הכישרון והמגע עם המיקרופון לא אבדו לו. חבל שלא ניתן היה לאמן אותו בזירת שידורי הכדורגל נגד יריבי אימון קלים יותר לפני שהוּטל למערכה האמיתית. כשאתה מאבד את אימון הציבור בעת שיבוש הגיית שמות מוכרים ופופולאריים, ניטלת ממך בהכרח  אמינותך כשדר גם בצדדים והמאפיינים האחרים של השידור. נסים קיוויתי, יורם ארבל, ומאיר איינשטיין ז"ל, ומאוחר יותר גם אוּרי לֵוי ורָמִי וָוייץ, שיננו ימים כלֵילוֹת את שמות אלפי הכדורגלנים, האתלטים, הכדורסלנים, הטניסאים ושאר הספורטאים והספורטאיות שאותם הגו בהזדמנויות שונות בשידורי האולימפיאדות, אליפויות העולם ובמונדיאלים. לא תמיד בהצלחה . חלקם שילמו על כך במחיר באמינותם. מדינת ישראל היא מדינת מהגרים כמעט מכל קצוות תבל. אוזנם של צופי הטלוויזיה בארץ כרויות ורגישות להגיית שמות זרים. רוב הצופים מצפים מהשדרים והמגישים להגות את שמות הספורטאים בשפת המקור. למרבה הצער לא תמיד הדבר אפשרי. כששַדָּר הטניס הוגה את שמה של הטניסאית הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נָאבְרָאטִילוֹבָה, אוזנו של צופה בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמוצאו מצ'כוסלובקיה נדרכת באופן אוטומטי.

מהבחינה הזאת מצבם של השַדָּרים הישראליים הרבה יותר קשה בהשוואה לשדרי הספורט הבריטיים הפונים לקהל צופים ומאזינים הומוגני. אין ספק שהטוב מכולם בהגיית שמות בינלאומיים ללא כל השוואה עם השדרים האחרים היה יורם ארבל. השמות הלועזיים מכל הסוגים השפות, והארצות "התיישבו" לו היטב על לשונו. הוא הגה אותם ללא שום קושי עם הדגשים וההברות הנכונות. הדיקציה שלו הייתה מושלמת . מן ההיבט הזה הוא היה קריין גאון, למרות שמידי פעם פה ושם התלונן בשידורים הישירים ונתן לשומעיו להבין את הקושי של שָדָר צבר – ישראלי להגות כהלכה שמות לועזיים מכל העולם. פעם היה צריך לשָדֵר את השחקן הגרמני ממועדון הכדורגל של באיירן מינכן העונה לשֵם באסטיאן שוואיינשטאייגר, ושמח לבשר לצופיו שהשחקן הזה איננו נכלל בהרכב הקבוצה לפי שעה . חיים יבין "היֶקֶה" (מוצאו מגרמניה), נהג להתקשר בטלפון בכעס בשנות ה- 70 של המאה שעברה שוּב ושוּב לאלכס גלעדי (כתב לו בעניין הזה גם מכתבים) והתלונן על שיבוש שֵם קבוצת הכדורגל באיירן מינכן (Bayern Minchen). "השַדָּרִים שלכם אומרים כל הזמן "בַּאיְירֶן" (Bayren)  במקום  "בַּאיֶירְן" (Bayern), וזה פשוט לא נכון", רָטַן. חיים יבין לא היה היחיד שבא בתלונות. רבים בציבור הואילו לטלפן למחלקת הספורט כדי להעיר על תופעת שיבוש השמות. אחרים לא התעצלו ומצאו לנכון לכתוב מכתבים כדי לעזור, לתקן ולשפר את ההגייה. לרוע המזל הגיית שמות נכונה ומוחלטת בשפת המקור במדינת ההגירה שלנו, איננה תמיד אפשרית אך ייחדנו לה תמיד תשומת לה מרבית. היה ברור לכולנו שהגייה נכונה היא מרכיב חשוב באמינות שדרי הספורט. מגישה אחת שיבשה פעם "משחק השבת" את שם קבוצת הכדורגל האנגלית לִיוֶורְפּוּל (Liverpool) והגתה אותו "לִיבֶּרְפוּל" (Liberfool). היא שכחה לנקד את הטקסט שלה, ובגלל שלא הייתה בקיאה בחומר נפלה בפח. אמינותה כקריינית פרונטאלית של שידורי הספורט ירדה בבת אחת לשֶפֶל ועמה גם מהימנות ואמינות התוכנית.

הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים שלנו ב- מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה מורכבת ומסובכת מאוד בגלל תקשורת לוויינים בינלאומית מוגבלת ודלה בין בואינוס איירס הרחוקה לבין ירושלים. ההפקה הבינלאומית ההיא לפני 39 שנים בראשה ניצבתי בבואינוס איירס מטעמם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי, ומנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל היוותה מפנה דרמטי בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות, וגם הודות להופעתו המזהירה והבלתי צפויה של יורם ארבל. יורם ארבל הֵציב שָם בקוֹלוֹ הייחודי והתוסס, באינטליגנציית התיאור שלו ובהומור שבו היה מצויד, סטנדרטים חדשים בקצב שידור הדרמה. ב- 1978 בבואנוס איירס קבר יורם ארבל את קריירה שידור הספורט החלודה של דן שילון. כמעט בלתי אפשרי לשוב לזירת התמודדות כשאתה נעדר ממנה כל כך הרבה זמן. זה היה קשה למוּחמד עַלִי בזמנו לחזור לזירת האִגרוף לאחר תקופת היעדרות ארוכה, וזה היה קשה גם לדן שילון לשוב לזירת שידור הכדורגל בארגנטינה. ארבע שנות הֵיעדרות הן המון זמן. דן שילון היה פעם החונך שלי. זה היה ב- 1971. נכון שהוא לא היה בשיאו כשַדָּר ספורט בארגנטינה 1978 אבל הוא נשאר איש טלוויזיה אציל. אדם בעל אינטגריטי שלא מאבד את קור רוחו בשעת לחץ ולוקח את הדברים בפרופורציות המתאימות. הוא הותיר עלי רושם רב כאיש טלוויזיה וורסאטילי וממושמע גם במונדיאל ארגנטינה 1978. יורם ארבל היה השני בטלוויזיה הישראלית ששידר שלושה משחקי גמר רצופים בגביע העולם בכדורגל. יורם ארבל שידר מעמדות שידור בהיכלי הכדורגל את גמר המונדיאל של ספרד 1982 בו איטליה ניצחה את גרמניה המערבית 1:3, בגמר מונדיאל מכסיקו 86' שם ארגנטינה גברה על גרמניה מערבית 2:3, ובגמר גביע העולם – איטליה 1990 כשגרמניה ניצחה את ארגנטינה 0:1. מאיר איינשטיין היה השַדָּר השלישי בתולדות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנהנה מהזכות וההילה לשָדֵר שלושה משחקי גמר ברציפות : ב- 1994 שידר מאצטדיון ה- "Rose Bowl" בלוס אנג'לס את ניצחונה של ברזיל על איטליה בבעיטות הכרעה מ- 11מ' לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו אפס גם בתום ההארכה ו- 120 דקות. ב- 1998 שידר מאִצטדיון "סֵיְינְט דֶנִיס" בפאריס את ניצחונה הגדול של צרפת המארחת על ברזיל 0:3. אך את משחק הגמר האחרון שלוֹ בין נבחרות ברזיל וגרמניה שהתקיים ב- 30 ביוני 2002 ביוקוהאמה – יפן (הסתיים בתוצאה 0:3 לברזיל), היה שותף לדעתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל כי לא חייבים לשָמֵר את העיקרון העיתונאי של שידור מהשטח, ואפשר לעשות זאת גם באמצעות שידור Off Tube מסכן מן האולפן בירושלים.

עקב אכילס של מבצע שידורי ארגנטינה 1978 הייתה הפרשנות שנלוותה לשידורים הישירים של השדר המוביל דן שילון. יורם ארבל שידר לבד ותמיד ללא פרשן. יוסף "יוסל'ה" מירמוביץ איש מקסים מלא חֵן הוא ידען גדול בכדורגל אך איננו פרשן טלוויזיה טבעי. לא כל שחקן או מאמן כדורגל נולד עם הכישרון לתרגם את הידע המקצועי שלו לטובת מסך הטלוויזיה. הם מעטים. את יוסל'ה מרימוביץ' בן ה- 54 במונדיאל ארגנטינה 1978 מעולם לא אימנו להיות פרשן טלוויזיה אך הוא היה איש הכדורגל הישראלי היחיד שהגיע על חשבונו לארגנטינה הרחוקה. הוא היה ברירת מחדל שלי ובכורח הנסיבות הצבתי אותו בעמדת הפרשנות שלנו כדי לסייע לדן שילון, אך מה לוֹ ולמיקרופון ? יוסל'ה מרימוביץ' שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בעברו מאמן מוכשר נטל אליפויות עם כמה מקבוצות הפאר של הכדורגל הישראלי וכמאמן לאומי זכה עם נבחרת ישראל באליפות אסיה ב- 1964 שנערכה בתל אביב. למרות הצטיינותו זכה מפיו של דן שילון לתואר "צעֶכִישְטעֶר" (מבולבל – ביידיש). שילון סיפר לי פעם, "יוסל'ה מרימוביץ' נסע במכוניתו הפרטית עם שני שחקניו בני טבק ומאיר נמני למשחק אימון בקריית אליעזר בחיפה. בחדרה כבה המנוע והמאמן ביקש משני שחקניו לדחוף את האוטו כדי לסייע בהנעתו. האוטו קרטע אך לבסוף המנוע נדלק ומרימוביץ' המשיך בנסיעה כשהוא שוכח את טבק ונמני מאחור. שני השחקנים הצעירים לא התמהמהו ותפשו טרמפ אך הגיעו לחיפה כעוסים ונרגזים. כשראה אותם מרימוביץ' נזף בהם "מדוע איחרתם הרי המשחק עומד כבר להתחיל". יוסלה מירמוביץ' ז"ל היה אדם אהוב עד למאוד.

מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית היווה תמיד את החוליה החלשה בשידורים הישירים מאז מונדיאל מכסיקו 1970. הפרשנות הזאת לבשה ופשטה צורה עד להופעתו של אבי רצון אצלי היכן שהוא ב- 1990.

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 ביוני 1978. אצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס. משחק הגמר על גביע העולם בין נבחרות ארגנטינה והולנד . השדר דן שילון יבד"ל (מימין) והפרשן יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל משדרים ישיר מעמדת שידור באצטדיון "ריבר פלייט" את משחק הגמר לירושלים. יוסל'ה מרימוביץ היה ידען מופלג בכדורגל אך ישב כפרשן בעמדת השידור לא בשל ידענותו אלא מפני שהיה איש הכדורגל היחיד, מאמן או שחקן, שהגיע מישראל לארגנטינה. חטפתי אותו מייד. הוא היה אישיות גדולה, משכמו ומעלה, בסדר גודל של ארץ ישראל הישנה והטובה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת היותי בארגנטינה הזדמן לי פעמים רבות לשוחח עם הקולגות ועמיתי בתחנות השונות אודות "מוסד הפרשנות בספורט ותפקיד פרשן הכדורגל בטלוויזיה". רובם היו בדעה שרמת הפרשנים (הצמודים לשדרים) נופלת מרמת השידור Play by play של השדרים. דוגמא מצוינת הייתה בפיו של מפיק שידורי הרשת הצרפתית TF-1. הפרשן שלו היה שחקן העבר הדגול של קבוצת "ריימס" הצרפתית האגדית ונבחרת צרפת ז'יסט פונטיין, האיש כבש 13 שערים לזכות נבחרתו במשחקי המונדיאל של שוודיה 1958 והפך למלך השערים של טורנירי הגמר בכל הזמנים . מפיק הרשת הצרפתית טען שזִ'יסְט פוֹנְטֵיין בעל רגלי הזהב על כר הדשא איננו מצליח "לתרגם" את הידע שלוֹ בתחום לשפת הטלוויזיה. פיגורה כדורגל רבת מוניטין בצרפת ובעולם אך הדבר איננו מוצא את ביטויו בשידור.

מן המפורסמות הוא כי כל רשת שידור באשר היא מנסה להציב ליד מיקרופון הפרשנות שלה שחקני כדורגל מפורסמים או מאמנים יידועי שם. הצרפתים הביאו עמם ב- 1978 את ז'יסט פונטיין, ה- BBC  צירף לצוות ארגנטינה 78' את בילי רייט (האגדי), אנחנו שידרנו מארגנטינה 78' עם יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל, והענקנו במה למרדכי שפיגלר באולפן בירושלים. במבט לאחור לא בטוח בכלל שהצבת שחקנים או מאמנים מפורסמים בעמדת הפרשנות היא apriori הפתרון האידיאלי. ניסיוני האישי לימד אותי כי גם לכלל הקדוש הזה יש יוצאים מהכלל. לא קיימת שום קורלציה מוכחת בין היותו של האיש שחקן או מאמן מצטיין בעברו, לבין יכולתו הקונקרטית לשמש פרשן במִדיה אלקטרונית מיידית. פרשנות הספורט בטלוויזיה או לצורך הדיון הזה פרשנות הכדורגל הקונקרטית, נתפשה לנצח ע"י המנכ"לים של רשות השידור כמותרות . אין טעות גדולה מזאת . פרשנות הספורט הנבונה היא חשובה כמו פרשנות פוליטית, מדינית , מוסיקאלית , תרבות , תיאטרון ותחומים אחרים נוספים. פרשנות ספורט חכמה היא מדע של ממש. יכולת ההתנסחות הקצרה, כשרון ההתמקדות, העברית התקנית, והתכונה של הפרשן הנבון להביא מידע נוסף מעבר לרמת השידור הישיר של Play by play, הם מעשי אומנות. למחרת משחק הגמר סגרנו את משרד השידורים ב- בואנוס איירס ושלחנו את הציוד הביתה לירושלים. ביקשתי את אישורו של אלכס גלעדי לקבל את חופשתי השנתית והמראתי ביום שלישי – 29 ביוני 1978 מבואנוס איירס היפהפייה למאנהאטן – ניו יורק כדי להיפגש עם באד גרינספאן יוצרה של סדרת המופת הדוקומנטרית Olympiad (האולימפיאדה). חודש ימים שהיתי במנהאטן מרכז העולם. היה זה ביקורי הראשון בארה"ב.

עם שובי לארץ מארה"ב הושמעו בפני טענות קשות על תּפקוּדוֹ של רמי ווייץ כעורך ראשי של אולפן גביע העולם בירושלים. אני יודע שראש מערכת ירושלים וציוותו עשו עבודה מסורה ותרמו את מיטבם, אך משהו עכור התרחש שָם לאורך זמן בתוך שורות הטריאומווירט המקומי המנהיג את השידורים, העורך, המגיש והפרשן. הבנתי שיאיר שטרן וידידוֹ הפרשן מרדכי שפיגלר חברוּ לקואליציה נגד רמי ווייץ. איש מאִתנו לא תאר לעצמו כי "הנפילה" תהיה דווקא בירושלים, הרי כולם ציפו שהיא תתרחש בבואנוס איירס. האחריות שבה להיות מנת חלקו של אלכס גלעדי, אך שנינו הבנו כי מה שקרה בירושלים יוצר חומר למחשבה, לא רק כיצד להעניק אמצעים לאולפן המנווט בירושלים, אלא כיצד ניתן ליצור בעתיד צֶוֶות עבודה אנושי חסר חיכוכים וקנאה. התיישבתי עכשיו לכתוב דו"ח סיכום מפורט מנקודת מבטי, ספר בן 70 עמודים, הנוגע להפקת לקחי מבצע שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. העברתי אותו למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ולמנהל הספורט אלכס גלעדי. לא שיתפתי בו את חיים יבין. אני יודע שאלכס גלעדי כתב דו"ח דומה לארנון צוקרמן שנתיים קודם לכן בתום שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976. בשנתיים האלה שבין 1976 ל- 1978 כמעט ולא נעשה דבר לקידום ושיפור הטכנולוגיה בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. כפי שאמרתי בהזדמנויות אחרות בדו"ח הספר, מדובר בשידורים מורכבים ומסובכים ביותר וגם יקרים מאוד מבחינה כלכלית, הדורשים היערכות ארוכת טווח מוכנות מחושבת זמן רב מראש, התכוננות מוּשְכֶּלֶת, ושימוש בטכנולוגיה מודרנית.

חלק קטן ממשחקי ארגנטינה 78' הועבר לארץ בשל אילוצים טכניים בשיטת השידור NTSC 525. לרוע מזלנו ניצב בימים ההם קונברטור אופטיקאלי יָשָן (Standard Converter) בירושלים שהמיר בצורה גרועה את תמונת ה- NTSC 525 לשיטת השידור שלנו PAL 625. (הקבוצה המבצעית הארגנטינית 1978 ATV שכונתה Argentina Television) ורשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC מובילת השידורים הפיקו במקור סיגנל שידור בשיטת הצבע PAL B 625. הקונברטור הישן שלנו מרח את התמונה ופגע באיכותה. רכישת קונברטור דיגיטאלי הוא הכרח א"ב בטכנולוגיה טלוויזיונית ודבר יסודי ובסיסי בשידורי כל רשת טלוויזיה באשר היא. הטלוויזיה הישראלית הייתה ענייה מידי אז כדי לרכוש אותו דגם אחד כזה. אחד הסעיפים המרכזיים בדו"ח היה הצורך הדחוף לשפר את תקשורת הלוויינים הבינלאומית של הטלוויזיה הציבורית ואת איכות קווי השידור שלה. הודיתי לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה על הגיבוי העצום שהעניק לי ולדרך עבודתי, ועל ששמר ללא פשרות עַל העיקרון העיתונאי החשוב של השידור הישיר מהשטח מעמדות השידור באצטדיונים בכל רחבי ארגנטינה. הדבר גרר אחריו כמובן עלויות כספיות ניכרות בתחומים נוספים אחרים של העשייה הטלוויזיונית, אך ארנון צוקרמן לא וויתר. משימת השידור הישיר מהשטח שהייתה חשובה בעיני, הייתה חשובה גם בעיניו. ארנון צוקרמן אולי הבין פחות מאחרים בטכנולוגיה הסבוכה של שידורי הטלוויזיה אך הוא היה מנהיג מבטן ומלידה שהיה להוט ליטול אחריות. בכך נבדל ממנהלים אחרים. כעבור זמן קצר הגיע דו"ח הרייטינג של מונדיאל ארגנטינה 78' כפי שנערך במשותף על ידי המכון למחקר חברתי שימושי בירושלים בראשותו של פרופסור לואיס גוטמן ז"ל והמכון לקומוניקציה של האוניברסיטה העברית בראשותו של פרופסור אליהוא כ"ץ. הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול אך יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה היו רשאים להיות גאים בנתוני הצפייה [1].

1. כ- % 80 מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה ראו את שידורי גביע העולם בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

2. כ- % 2 בלבד מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה צפו בשידורים של הטלוויזיה הירדנית.

3. כ- % 32 מקרב צופי הטלוויזיה ומקרב סה"כ של האוכלוסייה צפו באותם שידורי המשחקים שלנו שחלקם התקיימו בשעות הלילה המאוחרות בין שתיים עשרה בלילה לשלוש לפנות בוקר . (מרבית השידורים שלנו התקיימו בשעות שבין תשע בערב לשתיים עשרה בלילה).

4.  כ- % 70 היו שבעי רצון מהשידורים של דן שילון ויורם ארבל.

טקסט תמונה : דצמבר 1978. אנוכי (בן 40) חוזר למחלקת הספורט בבניין "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים בתום מבצע שידורי הטלוויזיה של 38 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978, ומכין את דו"ח הסיכום לשני הבוסים שלי אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום יחיאל שריג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם שובי ארצה התיישבתי לכתוב את דו"ח הסיכום שלי בן 80 העמודים למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ולבוס שלי מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי.  בעמוד מס' 57 האחרון של הדו"ח כתבתי לשניהם כלהלן [2].

משהו אישי וסיכום שרשמתי אז ביומן ההפקה שלי, כלהלן :

"…תודה אישית מקרב לב לאיציק גליקסברג עוזר ההפקה שלי, וזאב שטוקהיים קצין תקשורת הלוויינים . רוב תודות גם לגבריאל שֶקֶל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק" ולמאסימו גארפינקל מהנדס התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה. המינוי שהוענק לי ב-  20.2.1978, לעמוד בראש צצות הטלוויזיה הישראלית לארגנטינה ולהפיק את השידורים משם, גרם לכך שאהיה מצוי בעבודתי יותר מאשר תמיד. עד לאותו תאריך לא הייתי בקיא כלל בכל המתחולל סביב ההפקה הענקית. חלוקת העבודה במחלקת הספורט הייתה כזאת , שאני מופקד על תחומים אחרים. המינוי החדש גרם לכך, שבתוך זמן קצר ביותר וללא אתראה מוקדמת, הייתי צריך להשתלט על כמות עצומה של חומר. השקעתי את עצמי בעבודה שהתמשכה ללא הפוגה 18 – 16 שעות בכל יום ויום. ההתמסרות הייתה מוחלטת כגודל האחריות והתפקיד. כמויות החומר והמחשבות היו כל כך רבים, עד שלעיתים לפני לכתי לישון, הנחתי ליד מיטתי עט ונייר כדי להנציח את המחשבות שהתרוצצו בראשי, וכדי שלא לתת לפרטים להישכח ממני. ההתמסרות הייתה כל כך מוחלטת עד שדברים רבים (גם בחיים הפרטיים) נדחקו הצידה- ובעצם כדי לפנות מקום לעיקר, וכדי לאפשר הצבת פתרונות גם לא ליד המכתבה במשרד. אם להודות על האמת, היו אלה ימים נפלאים של יצירה בלתי פוסקת. אלה היו אולי הימים היפים ביותר שלי בטלוויזיה הישראלית. מבצע שידורי גביע העולם ארגנטינה 1978, היה מבצע גדול, מורכב ומסובך. ניתן לקבוע ללא צל של ספק כי הצלחת השידורים מארגנטינה הייתה הצלחה גדולה. ניתן לומר כי המשימה בכללותה בוצעה בצורה טובה. תמיד יהיה מה לשפר. תמיד יהיה מה לתקן . כך נכון לומר עם על הפקת ארגנטינה 1978. אנו עוסקים באלפי פרטים טכניים, אנו באים במגע עם מאות אנשים בארץ ובעולם , ואנו בעצמנו רק בני אדם. מכאן מתחיל השלב של הפקת הלקחים . זהו הרגע שבו עוצרים את המכונה. זהו הרגע שבו מאטים לרגע את התאוצה כדי לחשוב ולנתח "מה קרה…". זהו הרגע לעצור קמעא כדי לקחת תנופה, וכדי לקדם ולפאר גם בעתיד את איכות ההפקה ורמת השידורים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית…".

בברכה וכבוד רב,

 יואש  אלרואי

"מ ב ט   ס פ ו ר ט" – 1978

הנחתי את דו"ח הסיכום המפורט של הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 על שולחנם של ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי. מטרת הדו"ח המסכם היה להפיק לקחים ולהסיק מסקנות לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל הבא בספרד 1982. שבתי לתפקידיי הקודמים בחטיבת הספורט תחת ניהולו של אלכס גלעדי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לא הגיב לדו"ח. ממנהל חטיבת החדשות חיים יבין לא שמעתי מילה. זה לא הפתיע אותי יתר על המידה. זמן קצר אחרי הגשת הדו"ח ההוא מצאתי פתק על שולחני בכתב ידו של אלכס גלעדי. זה היה מעין גיליון הערכה קצר בו היה כתוב, כלהלן :

טקסט מסמך : זהו הפתק – צל"ש המקורי שכתב לי אלכס גלעדי. המסמך נשמר. "יואש יקירי, הריך נתמנה למפיק לשידורי הגביע העולמי 1982. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אלכס גלעדי ב- 1978. הוא היה עבורי מופת ומודל לחיקוי במשך עשרות שנים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חזרנו כולנו לשִגרת חיינו במחלקת הספורט. מונדיאל ספרד 1982 נראה עִידַן רחוק. לבטח שידורי הטלוויזיה שלוֹ. איש לא העריך כי בתוך ארבע שנים הללו בין 1978 ל- 1982 יתחוללו כל כך הרבה תמורות במבנה הניהולי של הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. במונדיאל ספרד 1982 אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן לא היה עוד מנהל הטלוויזיה. את מקומו תפשו בזה אחר זה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל ואחריו טוּבְיָה סָעַר יבד"ל. מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי פינה את כיסאו לטובת יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, ואַלֶכְּס גִלְעָדִי יבד"ל המצטיין נדד לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הטריאומוויראט יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, יצחק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, וטוּבְיָה סָעַר מינו אותו לנהל את מחלקת הספורט במקומו של אלכס גלעדי. מכיוון שלא נערך כל Post mortem הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978, לא הופקו לקחים, ולא נקבעו מטרות ויעדי שידור לקראת מונדיאל ספרד 1982 נדרשתי להתחיל את כל המהלכים הכספיים – כלכליים, המטרות העיתונאיות, ההסברים למבנה כוח האדם, וניתוח התשתית הטכנולוגית הנדרשת לצורך הפקה של אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל כזה – מבראשית . גם לא תיארתי לעצמי שכעבור שנה בדיוק מתום משחקי ארגנטינה 1978, אקלע שוב למרכזה של סערת תקשורת לוויינים בינלאומית, בה נדרשתי לבצע אקרובטיקה טלוויזיונית לוליינית של ממש כדי לצאת מן המֵצַר. זה קרה באליפות אירופה בכדורסל שנערכה בשתי ערים באיטליה גוריציה וטורינו – בחודש יוני 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל בהדרכתו של רלף קליין שזכתה במדליית הכסף ובמקום השני הסנסציוני לאחר נבחרת ברה"מ.

חטיבות החדשות של הרשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות ABC ,CBS, ו- NBC עשו בְּלוֹקָאדָה תקשורתית בת חודשים רבים מראש מאז פברואר 1979 על לוויין ה- Primary היחיד "שלנו", בשל האירוע הפוליטי של חטיפת אנשי השגרירות האמריקנית בטהראן ע"י משמרות המהפכה של כהן הדת השיעי רוחאללה חומייני, והפיכתם לבני ערובה בידי שלטון מוסלמי פונדמנטליסט. אלכס גלעדי ואנכי לא ידענו בפברואר 1979 כי רשתות הטלוויזיה האמריקניות וסוכנות הצילום הבריטית VISNEWS חוסמים אותנו על לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary. צריך להבין כי קיץ 1979 הייתה תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה מחוברת רק ללוויין ה- Primary באחריות החברה האמריקנית COMSAT. אבל זהו כבר סיפור דרמטי אחר במסגרת התפתחות שידורי הספורט לגוונים השונים שלהם בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית.

ציטוט : "הבה נשגיח על ההתחלות שלנו – התוצאות תצמחנה מעצמן". (אלכסנדר קלארק).

הבלוג מציג לקוראיו חלק מפקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 שכתבתי וחיברתי המפרטת את המורכבות והמסובכות של ההפקה מההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים וכפועל יוצא גם של הפקת התוכן. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של 21 משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מארגנטינה לירושלים לרבות הקלטת 17 משחקים נוספים היה המרוחק ביותר שידעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד אז מעולם. המבצע צלח גם הודות לנדיבות ליבם של גב' מנואלה פורטאדו מנהלת ה- Eurovision office של הטלוויזיה הפורטוגלית RTP בליסבון, של מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה שמקום מושבו במכסיקו סיטי), ושל מר מאסימו גארפינקל יהודי – ציוני חם מנהל ENTEL גוף התקשורת הבינלאומית של ארגנטינה . ללא הסיוע הנדיב והאוהד שלהם בצד הענקת התנאים הטכנולוגיים ההכרחיים להעברת סיגנל השידורים מבואנוס איירס הרחוקה לירושלים לא הייתי יכול להפיק את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 עבור משלם האגרה הישראלי.                                                      

פברואר 1978.

1. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ממנים אותי לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. הצהרתו המפורסמת של ארנון צוקרמן שנורתה לעברו של יאיר שרף ז"ל יו"ר וועד הטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית : "וועד עובדים כן – ברדק לא !".

2. היחסים המקצועיים המורכבים בין הנהלת רשות השידור והטלוויזיה לבין שלושת הוועדים של הטלוויזיה הציבורית. הממשלה , שריה , חברי כנסת , וההסתדרות בוחשים ללא הרף בתוך כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הפוליטיזציה עושה שמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור.

3. משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 הם ההפקה הרחוקה ביותר שביצעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעודה ומעולם. כל הפקת טלוויזיה מעבר לימים הרחק מגבולות המדינה מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינים בינלאומית איתנה.

4. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC משמשת Host Broadcaster של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי.   

טקסט תמונה : הקמע הרשמי של מונדיאל ארגנטינה 1978. פרי יצירה של הוועדה המארגנת הארגנטינית של המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הגרפיקה של הלוגו של מונדיאל ארגנטינה 1978 עוגנה ושולבה במתכוון עם תג העיתונות המסקרת את המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבימאי והמפיק הגרמני הוֹרְסְט זָיְיפָארְט איש הקבוצה המבצעית של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עורך השתלמות לבימאי הטלוויזיה הארגנטינית בטרם תחילת המונדיאל. ב- 25 ביוני 1978 מנצחת ארגנטינה במשחק הגמר באצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס את הולנד בתוצאה 1:3 וזוכה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם. פרק הרואי בתולדות הכדורגל הארגנטיני אך מסכת אפלה בהיסטוריה הפוליטית של המדינה. נשיא ארגנטינה וראש החונטה הצבאית חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִויֶדָלה המואשם ברציחתם של עשרות אלפים מאזרחי ארצו מעניק ללא נדנוד עפעף את גביע העולם לקפטן דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה. הייתי שָם כמנווט שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978, וראיתי זאת במו עיניי .            

טורניר גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 (בניגוד למונדיאל מערב גרמניה 1974) הפך להפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת בשל ריחוקה מגבולות מדינת ישראל ובגלל מצוקה ומִגבלוֹת חמורות בתקשורת לוויינית בינלאומית בהן הייתה נתונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. תקשורת לוויינים היא טכנולוגיה הכרחית שבלעדיה לא ניתן לחוֹלֵל עיתונאות טלוויזיונית . מנהל הטלוויזיה הישראלית ארנון צוקרמן ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי הטילו עלי בפברואר 1978 את המשימה רבת האחריות להתייצב בראש ההפקה הבינלאומית הרחוקה. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה בימים ההם היה חַיִים יָבִין הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי אך לא הייתה לוֹ יד בקידום העסק . הוא לא היה מעורב ולא התעניין בהפקת הכדורגל הבינלאומית הזאת שהייתה אירוע הספורט החשוב ביותר של 1978 . יִצְחָק לִבְנִי ז"ל נשא בעוֹל התפקיד מנכ"ל רשות השידור כבר ארבע שנים אך גם הוא לא היה מעורב בהפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בלם אותו, בודד אותו, ולא אִפשֵר לו לחצות את מפתן דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית השוכן בשכונת רוממה בירושלים.

בתוך שנה הכול היה אמור להשתנות עם מינויו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ב- 1 באפריל 1979 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של יצחק לבני . יוסף 'טומי' לפיד פעל להדיח את ארנון צוקרמן כבר בראשית כהונתו . יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון החליטו השניים לא להאריך את תקופת הניהול של ארנון צוקרמן ששימש מנהיג שידור כריזמטי ומנהל הטלוויזיה מוצלח שהביא לשגשוגה במשך שש שנים מאז קיץ 1973. אי הארכת המינוי התפרשה ע"י העובדים כהדחה. מאות מהם יצאו להפגין ביולי 1979 אוחזים בשלטים נגד סילוקו של צוקרמן וצעדו על הכביש הפנימי שחיבר את בניין הטלוויזיה (בית היהלומים לשעבר) בשכונת רוממה בירושלים עם בניין החוטים הסמוך בו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל" ושם שכן גם משרדו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד. ארנון צוקרמן זכה לאהדה חסרת תקדים אך בל אקדים את המאוחר. אָלֶכְּס גִלְעָדִי שימש Liaison officer (קצין קישור) בעת משחקי מונדיאל 1978 ברוֹסַרְיוֹ מטעם הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי. במאי 1978 טסתי בראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבואנוס איירס. המשלחת מנתה שני שדרים דן שילון הבכיר (היה אז כתב הרשות בניו יורק) ויורם ארבל הזוטר, שני הטכנאים יָאִיר שָרְף (Sound) ומוֹרִיס בַּרוּךְ (Video), עוזר ההפקה שלי יצחק גליקסברג, ושַדָּר הספורט של הטלוויזיה בשפה העַרבית מַחְמוּד אָבּוּ בַּאכֶּר. ההפקה המורכבת ומסובכת מאוד מבחינה טכנולוגית על מרכיביהן השונים עם כמעט אפס תקלות והבאתם של 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים מארגנטינה הרחוקה לאולפני הטלוויזיה בירושלים צלחה בסופו של דבר בשל סיוע של שלושה אנשים מצוינים שעזרו לי לחולל את הבלתי אפשרי. היו אלה  גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ מהטלוויזיה הפורטוגלית RTP, אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ומהנדס התקשורת הבינלאומית של אֶנְטֶל – ארגנטינה מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל.

1978 הייתה שנה של שלום, תקוות, וטרור. ב- 18 בספטמבר 1978 חתמו בקמפ דייויד ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת יחד עם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר , על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים . דן שילון כתב הטלוויזיה של הטלוויזיה ישראלית בניו יורק ו- וושינגטון ניצב ליד האירועים האלה ותיעד אותם . ב- 1978 נמשך מאבקה של מדינת ישראל בכל עוזה כנגד התקפות הטרור על אזרחיה בהשראת יאסר עראפאת. ב- 11 במרס 1978 השתלטו אחד עשר מחבלים על אוטובוס בכביש החוף ליד צומת גלילות – הקאונטרי קלאב הישן ורצחו 35 אזרחים ישראליים. כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן סממה ז"ל היה מבין הראשונים שהגיעו לזירת הרצח ותיעד את הזוועה. בתגובה על הטבח הנפשע, ערך צה"ל כעבור ימים אחדים התקפה גדולה משולבת של כוחות היבשה, מטוסי חיל האוויר וספינות חיל הים נגד בסיסי הטרור בלבנון. תקיפת צה"ל שנמשכה שבוע ימים, כונתה "מבצע לִיטָאנִי".

מדובר בהיסטוריה רחוקה. ב- 1978 מונה רפאל "רָפוּל' איתן ז"ל ע"י שר הביטחון עזר ווייצמן ז"ל וראש הממשלה מנחם בגין ז"ל  לרמטכ"ל צה"ל במקומו של רב אלוף מוטה גור ז"ל. הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית עמירם ניר הצליח להרגיז את רמטכ"ל צה"ל בכתבותיו העיתונאיות. רפאל איתן היה ידוע כחייל אמיץ לֵב שממעיט בדיבורים. סגפן ושתקן. מודל של מופת צבאי. פעם באחד מנאומיו כרמטכ"ל דיבר יותר משתי מילים וראש הממשלה מנחם בגין הנפעם מיהר לכנות אותו, "דֶמוֹסְטֶנֶס". כשהדברים נגעו לעמירם ניר ז"ל הוא לא קיזז מטקסט הנזיפה. אחת מכתבותיו של עמירם ניר עסקה בבזבזנות צה"ל בתחמושת ואי איסוף תרמילי קליעים במטווחים. הרמטכ"ל היה ידוע כחסכן מילים שהסתפק בתשובות "כן ולא" לא עשה לפתע חשבון למצלמה והמיקרופון התבונן בניר ארוכות ונזף בכתב הצבאי ב- אריכות בשפתו העממית, "עמירם ניר, תפסיק להכניס לי עֵז הביתה". מעולם לא ראינו ולא שמענו עד אז בטלוויזיה הישראלית אישיות ממלכתית בסדר גודל של רמטכ"ל צה"ל משיב בסגנון כה בוטה לנציג ציבור ששואל אותו שאלות עיתונאיות הגיוניות.

ב- 1978 נבחר יצחק נבון לנשיאה החמישי של מדינת ישראל , יזהר כהן ניצח בתחרות השנתית האירופית של שירי "הארוֹ- ויזיון" שנערכה בפאריס עם שירו "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נוּרִית הִירְש. הזכייה העניקה את הזכות לרשות השידור של מדינת ישראל לארח את תחרות השירים המסורתית הפופולארית ורבת המוניטין של ה- EBU בשנה הבאה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני עט מייד על המציאה . לוחם זכויות האדם בברה"מ היהודי אנטולי (נתן) שצ'רנסקי נידון לשלוש עשרה שנות מאסר. בקיבוץ רביבים נפטרה גב' גולדה מאיר ראש ממשלת ישראל בשנים 1974 – 1969.

בחורף 1978 שברתי את ראשי על המדוכה כיצד לנהל ולהביא בשלום את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978, מבואנוס איירס לירושלים. 38 משחקי האליפות עמדו להיערך בקיץ אותה שנה בחמש ערים ברחבי ארגנטינה הענקית, בואנוס איירס, רוסאריו, מנדוסה, מאר דל פלטה, וקורדובה. זאת הייתה הפקה טלוויזיונית מסובכת טכנולוגית וגם מורכבת בשל ריחוקה הרב מגבולות מדינת ישראל ובגלל תקשורת לוויינים בינלאומית ענייה מאוד, חסרה, ומוגבלת שעמדה לרשותנו בעת ההיא בעמק האלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לא הייתה מפותחת מספיק ערב משחקי ארגנטינה 78' מכל היבט שהוא . היא ניצבה שוב כגוף נַכה בצומת שידורים בינלאומי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית גם מפני שהייתה תלויה בתקשורת הלוויינים הבינלאומית שסיפקה לה התחנה בעמק האלה . לטלוויזיה הישראלית לא היה אז מערך צלחות – אנטנות משלה ולא את הכלים המתאימים כדי להתמודד עם אתגר שידור שמתרחש במקום כל כך מרוחק על פני הגלובוס. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 מהווים ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית כרשת שידור ציבורית.

הייתי כמעט כבן 40 בשעה שאלכס גלעדי בתמיכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הטיל עלי בפברואר 1978 לראשונה בחיי לנהל, להפיק, לערוך, ולשדר פרויקט שידור בינלאומי גדול ממדים ורָב עניין. "יואשיש, אני עומד למנות אותך לראש צוות השידורים שלנו בבואנוס איירס . אתה תהיה אחראי  מבואנוס איירס הרחוקה על פרויקט השידורים וגם על המערכת הפועלת בירושלים", בישר לי אלכס גלעדי את הבשורה כשלושה חודשים לפני שהחל הטורניר בארגנטינה. הוא סמך עלי לחלוטין. שניהם לא התייעצו ולא עירבו את מנהל החדשות חיים יבין במינוי למרות שהיה הבוס הישיר בהיררכיה הטלוויזיונית של אלכס גלעדי וגם שלי .

טקסט תמונה : פברואר 1978. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני 49 שנים. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט, ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, מנווט, עורך ראשי, ומפיק ראשי ב- בואנוס איירס של שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. המינוי נעשה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ארכיון יואש אלרואי) .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי עצמו הוזמן להצטרף לקבוצת ההפקה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ששמה היה, "EBU sports Operation Group" בארגנטינה 1978. הנבחרת הזאת תיאמה את העברת השידורים הישירים מארגנטינה ל- 40 רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי. בראש הקבוצה המבצעית של השידור האירופי ניצבו בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) איש הטלוויזיה הוותיק מהרשת המסחרית הבריטית ITV , מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מהנדס הטלוויזיה מהטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE, והוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הבימאי והמפיק הראשי רב המוניטין ומתכנן סיגנל ה- “Weltprogramm” של אולימפיאדת מינכן 1972, מי שהיה במקור איש הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הגרמנית ARD. אלכס גלעדי חשב שאני מתאים להיכנס לנעליו הגדולות ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן תמך בו. עד אז לא עסקתי מעולם בחטיבת הספורט בתחום הפקת שידורים בינלאומיים בסדר גודל של מונדיאלים או אולימפיאדות. גם לא היו לי שום פרטנזיות ניהוליות. שימשתי אצל אלכס גלעדי כתב – עורך, מפיק שטח, עורך ראשי של התוכניות שלנו ובראשן "מבט ספורט", ולעֵת מצא גם שַדָּר. הייתי האיש המבוגר ביותר בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואולי גם המאושר ביותר שם. זאת הייתה תכלית חיי. העבודה והמשפחה. רעייתי ושלושת ילדיי.

טקסט תמונה : 1978. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי של מונדיאל ארגנטינה 1978   (Operation Group – Argentina 78) בראשותו של איש הטלוויזיה הבריטית מ- ITV ביל וורד (Bill Ward). במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס, ולשמש כעורך ראשי  ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי הזה של מונדיאל ארגנטינה 1978. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"תמונות בחלל", הייתה מין הגדרה רוֹוחת לסיגנל שידורי הטלוויזיה שהועברו מקצה אחד של העולם לקצהו השני כהֶרֶף עין באמצעות לווייני התקשורת ששִיְיטוּ בגובה רב של 36000 (שלושים ושישה אֶלֶף) ק"מ בחלל מעל קו המשווה. אופציות תקשורת הלוויינים הבינלאומית בשידורי הטלוויזיה בימים ההם לפני יותר משנות דוֹר היו מצומצמות וקלושות. לא כל שכן של ישראל. בתחנת הקרקע ללוויינים של מדינת ישראל שהוקמה במישור עמק האלה ניצבה אז רק צלחת – אנטנה בודדה אחת שכוונה והתחברה ללוויין תקשורת אחד בלבד, לוויין ה- Primary האטלנטי.

טקסט תמונה : עמק האלה בקיץ 1978. צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין ה-Primary. תקשורת הלוויינים שלנו באחריות "בזק" הייתה מוגבלת וענייה. נדרשו אִלתורים ופתרונות מורכבים כדי להעביר בהצלחה את השידורים הישירים ב- 1978 מארגנטינה לאולפן השידורים בירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

יכולת העברת שידורי ספורט בינלאומיים ישירים של הטלוויזיה הישראלית נפגמה (מאוד) בשל העוֹני התקשורתי הזה בעמק האלה. הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 וניהולם הייתה מסורבלת ומעיקה. טורניר גמר משחקי גביע העולם בכדורגל הוא אירוע שידור בינלאומי Multilateral, פופולארי, ורלוואנטי ומבוקש ביותר בתבל וגם בארץ כמובן, אף על פי כן היה מורכב ומסובך לנקז את סיגנל השידורים מבואנוס איירס לכיוונו של משלם אגרת הטלוויזיה בישראל ב- 1978. נדרשתי לאלתר פתרונות בינלאומיים בלתי מקובלים. אלכס גלעדי המנהל שלי והחונך שלי לא היה לידי. הוא היה עכשיו אחד מקציני הקישור והתיאום (Liaison officer) של הקבוצה המבצעית רחבת ידע, הכישרון, והמוניטין של איגוד השידור האירופי במונדיאל ארגנטינה 1978 (בעלת הצליל המוכר EBU Sports Operation Group – Argentina78), וסַר למרותם של בִּיל ווֹרְד ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ. מקום מושבו בתוקף תפקידו היה באִצטדיון הכדורגל של העיר רוֹסָארְיוֹ.

התקשורת הלוויינית היא אלמנט טכנולוגי יקר, מרשים, והכרחי לצורכי העברת שידורי הטלוויזיה ממקומות המרוחקים זה מזה . לרוע המזל נמצא יסוד השידור החשוב הזה מחוץ לתחומי הבקרה והשליטה הישירה שלי כמי שהתמנה להיות העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה במונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת הלוויינים הטלוויזיונית בשנים ההן הייתה לא רק מוגבלת ומועטה, אלא כפופה גם ל- Booking (נוהל רישום) ביורוקרטי, איטי, ומסורבל אצל החברה האמריקנית COMSAT, וגם רָב צמתים שעוד נדון בו. עונייה של התקשורת הלוויינית הבינלאומית של ישראל בימים ההם באחריות "בֶּזֶק" השפיע מיידית על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה תלויה בה , והעמידה בסכנה את שידורי הספורט הישירים הבינלאומיים שהבאנו מאירופה ורחבי העולם למען צופי הטלוויזיה בארץ. 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בינלאומיות מכל רחבי תבל סיקרו את מונדיאל ארגנטינה 1978 וכל אחת מהן הייתה תלויה בשירותי הלוויינים של COMSAT והפקידים שלה. עקרונות קבלת זמן השידור על הלוויין בנויים על נוסחה ביצועית פשוטה והגיונית. מהירות התייצבותך בראש תור המזמינים הבינלאומי אצל חברת התקשורת האמריקנית COMSAT בעלת הלוויינים , זאת המנהלת את רישום ההזמנות על הבסיס של, "First comes – First served". ממש כמו בתור לקופת חולים. אתה יכול להיות גאון הארגון ורב אומן בניהול שידורי טלוויזיה עלי אדמות , אך אי הבנתך את מערכת ה- Booking הלוויינית הבינלאומית של COMSAT, ואיחור בשִריוּן זמן העברת השידור שלך מבעוד מועֵד על הלוויין מקצה אחד של יבשת, נניח מאירופה, או ארה"ב, ו/או אוסטרליה – מאפשרת בינתיים לקליינט אחר , צרכן שידור כמוך, להתייצב בראש התור ולהקדים אותך. איחור קַל או טעוּת משרדית אחת עלולות לשים קֵץ למאמץ ההפקה הגדול שלך, ועלולה להוריד אותה ואותך באחת ל- "אוֹצָר הַמֶלֶך" לטִמיון. והיו דברים מעולם. נוהל ההזמנות לשידור לווייני מכל מקום על כדור הארץ לעבר חדר הבקרה בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים , חצה נתיב ביורוקרטי מקומי ובינלאומי ארוך ומסורבל, שגרם לי לשערות לבנות ואי שקט נפשי . נוהל ותהליך קבלת ההחלטות היה מייגע . התהליך מסורבל מאין כמוהו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוציאה והעבירה את ההזמנה הקונקרטית שלה לשידור בינלאומי מחו"ל לקצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית זאב שטוקהיים ז"ל (עבד קודם לכן בקנדה) היה איש מקצוע קפדן ואחראי . במקביל היה על מנהל הספורט לקבל אישור תקציבי בכתב ממנהל הטלוויזיה לכל פעולה כזאת שעלתה ממון רב. זאב שטוקהיים נדרש להעביר בטֶלֶקְס (אמצעי תקשורת שלא קיים כבר היום) את הבקשה שלנו למהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בֶּזֶק" גבריאל שֶקֶל . גבריאל שקל שלח אותה למנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אברהם נגל , שהעביר אותה לג'יימס קוֹבֶרְט (James Covert) קצין התיאום והרישום הראשי של חברת התקשורת האמריקנית COMSAT (בעלת לוויין ה- Primary ), היושב בניו יורק. חברת COMSAT קיבלה מאות בקשות יומיות מכל רחבי העולם לשימוש בלווייני התקשורת שלה בזמנים שונים של היממה. מחשב החברה סרק את לוח הזמנים וכשמצא זמן פנוי המתאים לבקשת המזמין הנפיק את  ה- Matching Order (אישור סופי). המסע הביורוקרטי הזה נעשה בהתכתבות.

טקסט תמונה :  מהנדס הטלוויזיה זאב שטוקהיים ז"ל קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1991- 1969. היה אחד האנשים החשובים ביותר בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה . מהנדס בעל ידע רב בתקשורת לוויינים, דייקן, ומסודר מאוד בעבודתו. זאב שטוקהיים ז"ל תרם במשך 22 שנה תרומה משמעותית להצלחת שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה . (התמונה באדיבות משפחת שטוקהיים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. זהו מר גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בזק". לא היה שני לו. רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבות לוֹ חוֹב עולם. (התמונה באדיבות משפחת שקל – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מהנדס התקשורת אברהם – יצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרקע התקשורת ללוויינים בעמק האלה, בשנים 1993 – 1972. יליד דרום אפריקה, קשוח, דייקן, וממושמע מאוד בעבודתו. (התמונה באדיבות בצלאל ליס – ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- "Matching Order" הוא אישור OK של "בעל הבית" לצורך ביצוע העברת השידור הלווייני של המזמין ממקום כלשהו סביב הגלובוס לתחנת האֵם שלו. האישור האמריקני הרשמי להזמנת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית חזר אלינו באותה הדרך האיטית והמרגיזה בה נשלח. צריך להמתין. דרושים סבלנות ואורך רוח שלא היו לי. לעיתים חלפו ימים ארוכים בין חלומות השידור שלנו לבין הגשמתם ומימושם. קבלת ה- Matching Order מחברת COMSAT ארכה זמן. לפעמים כשבוע. COMSAT הייתה האופציה היחידה של הטלוויזיה הישראלית. רק לרשותה היו לווייני תקשורת והיא הייתה בעת הבית. לעיתים הייתי מתחייב בפני ההנהלה שלי ובפני הציבור באמצעות שידורי Promo על שידורי ספורט בינלאומיים בטרם היה לנו עדיין Matching order עליהם. שנתי הייתה נודדת באותם הלילות. חששתי שמא "זאב שטוקהיים" אַחֵר אי שם בעולם מנסה להקדים את זאב שטוקהיים המקורי שלי. אתה נוטל אחריות כבדה על כתפיך ושרוי במתח ופחד מתמיד שמא תישאר מאחור. מי שלא חווה את התחרות הסמויה הזאת איננו יכול להבין את התחושה. המצב התקשורתי המסורבל הזה רווי הסכנות המאיים על תקינות השידור נמשך שֵש עשרה שנה ברציפות מ- 1972 ועד  1988. שערִי כבר היה אפור לגמרי מרוב המתח בו הייתי אפוף. פלא שלא חטפתי התקף לב. רק שילוחו והפעלתו של לוויין התקשורת האירופי ה- ECS  בקיץ 1988 (ערב שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 בספטמבר אותה שנה) וההתחברות של הטלוויזיה הישראלית למערכת השידור הלוויינית הזאת של ה- EBU (באמצעות הצבתה של צלחת – אנטנה בחצר בניין הטלוויזיה ברוממה) שינו את התמונה מקצה לקצה ואת היכולות הטכנולוגיות שלנו. לוויין התקשורת האירופי הפחית את סכנת כישלון ה- Booking המוקדם מראש ופתח בפני מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחטיבת החדשות שלה אופקים חדשים ועידן תקשורת מהיר ויעיל עשרות מונים מזה שהיה קיים עד כה.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 80 במאה הקודמת. זוהי האנטנה ה- ECS צלחת שקוטרה כ- 10 מטרים ואשר מחוברת ללוויין בעל ראשי תיבות של European Community Satellite של איגוד השידור האירופי (EBU). הצלחת – אנטנה הזאת מוצבת בחצר האחורית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. ניצבים מלפנים שני המפקחים הטכניים יצחק "בניו" בן יוסף (מימין) ושמעון נחמה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם הזמנת קווי השידור מחו"ל (Four wires) הייתה רצופה ביורוקרטיה ממושכת ולוותה בקשיים טכניים . ההזמנה של מחלקת הספורט הועברה ל- RTI (ראשי תיבות של Radio Telegraph Israel) המסונפת  "לבֶּזֶק" בראשותו של המהנדס הנאמן והמסור נחמן אלון. RTI העבירה את ההזמנה שלנו ל- PTT (ראשי תיבות של Post Telephone Telegraph) רשות התקשורת והדואר של אותה המדינה ממנה ביקשנו לשדר. קווי השידור האלה עוברים צמתי חיבור במדינות שונות בדרכם הארוכה מחו"ל לישראל. לכן הדרך הזאת מסוכנת ומלאת מכשלות. יותר מידי ידיים בחו"ל מתעסקות עם קו השידור שלך שעובר במשעול ארוך עד שהוא מגיע לארץ, ושתמורת שכירתו והשימוש בו, שילמת כסף רב.

ספגנו בעבר מפלות תקשורתיות בשידורינו מחו"ל, בשל חיבור לקוי וחובבני של קווי השידור בצמתים השונים וביורוקרטיה מסורבלת. למרות ששילמנו כסף רב בגין השירות הזה קולם של השַדָּרִים היה נתקע מעת לעת במקום ישִיבְתם בעמדת השידור בחו"ל. הייתי משתגע מזה. זו גם אחת הסיבות שמיסדתי אולפן שידור בירושלים המאוּיָש בשדרים – מגישים ולצִדם פרשנים כ- Back up לקוֹלוֹ של השַדָּר המקורי שעלול היה ללכת לאיבוד היכן שהוא באירופה או באמריקה.

במשך השנים הרבות של הפקות השידורים הבינלאומיים למדתי לדעת שאיכות סיגנל התמונה הלוויינית הבינלאומית המגיעה לאולפן השידור בירושלים היא בדרך כלל טובה, במידה והזמנה ל- COMSAT נעשתה במועד וגם אושרה על ידו. לא כך היה עם קווי השידור ה- 4W הבינלאומיים (Four Wire) בעלי ארבע גידים (קו טלפון רגיל הוא 2w ובנוי משני גידים). בעקבות האכזבות החוזרות ונשנות שנחלנו מאופן וצורת ההגעה של קווי השידור הבינלאומיים מחו"ל לאולפני השידור בירושלים הגענו לאבסורדים של ממש ברצוננו למַקְסֵם את אבטחת ביצוע המשימה עד כדי הזמנת קווי השידור כשעה וחצי ואפילו שעתיים לפני תחילת אירוע הספורט המבוקש . את התמונה הלוויינית נהגנו לבקש בדרך כלל כ- 10 (עֶשֶר) דקות בלבד לפני תחילת השידור שלנו . זה נעשה מטעמי חיסכון ולצורכי בדיקות אחרונות של איכות ותקינות התמונה הלוויינית ע"י מהנדסי ה- Video שלנו . השימוש בשירותי הלוויין ב- 1978 הייתה יקרה . עבור 10 הדקות הראשונות של השידור הלווייני נדרשנו לשלם בימים ההם כ- 1500 (אלף וחמש מאות) דולר ועבור כל דקה נוספת סכום של 45 (ארבעים וחמישה) דולר. עשר דקות הראשונות האלה היו שוות כסף רב אך הן היווּ חלק מתעודת הביטוח של הפקת השידור. העלות הלוויינית ה- Unilateral (משתתף אחד) של שעתיים שידור ישיר של משחק כדורגל מחו"ל לישראל ב- 1978 עמדה על כ- 6500 (ששת אלפים וחמש מאות) דולר . ככל שהצטרפו יותר רשתות טלוויזיה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הוא הפך ל- Multilateral (רב משתתפים) ועלותו פחתה באופן דרסטי.

הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 של הטלוויזיה הישראלית והבאת סיגנאל השידור הבינלאומי מבואנוס איירס לירושלים לוותה בקשיי תקשורת רבים שלא הכרתי כמותן מעולם. היא קמה (וכמעט נפלה) על תקשורת לוויינית בינלאומית מועטה ומוגבלת מאוד ועל קווי שידור ארבע גידים בעלי רוחב פס צר של 4W 3.5 khz (קווי Four Wires / ארבע גידיים), שהיו אמורים לשאת את קולות השדרים שלנו מרחבי ארגנטינה לישראל. קווי השידור שלנו היו באיכות ירודה בהשוואה לקווי שידור בעלי פס רחב  7.5 khz  ו- 15 khz. הפריבילגיה לשָדֵר על קווי קול משופרים הייתה שמורה לרשתות הטלוויזיה העשירות ב- EBU כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית , TVE הספרדית , ו- 1 TF ו- F2A הצרפתיות וגם אחרות. לרשות השידור לא היה מספיק ממון בימים ההם כדי לשכור למבצע השידור מארגנטינה קווי שידור בעלי פס רחב. לכן האיכות הקולית של השדרים דן שילון ויורם ארבל בשידורי ארגנטינה 1978 הייתה בינונית למדי.

בחודש פברואר 1978, כשלושה חודשים וחצי לפני תחילת מונדיאל ארגנטינה אירחה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בירושלים בראשותו של אלכס גלעדי את פגישת מנהלי הספורט החצי שנתית של הרשתות המאוגדות ב- EBU. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וולטר איתן קיבל את פני האורחים הנכבדים. הגיעו לכאן כל התותחים הכבדים של מנהיגות הספורט באיגוד הישראלית הציבורית השידור האירופי, ובראשם האנגלים בִּיל וֹורְד ומַיִיק נְיוּסְטוֹן מ- ITV, הספרדי מנולו רומרו, הורסט זייפארט מגרמניה, אָלָן הָארְט וקְלִיף מוֹרְגָן מ- מחלקת הספורט של ה- BBC הבריטי, הנורווגי יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר, ועוד רבים אחרים מכל רחבי אירופה המערבית. כ- 120 משתתפים. הנושא המרכזי שעלה על סדר היום בשלושת ימי הדיונים העמוסים והפגישות במלון "הילטון" בירושלים היה היערכות איגוד השידור האירופי (EBU) לקראת שידורי הטלוויזיה (והרדיו) של טורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל שעמד להתחיל בארגנטינה ב- 1 ביוני 1978.

במהלך הדיונים בירושלים ביקש בִּיל וֹורְד (Bill Ward) ראש קבוצת הספורט המבצעית של איגוד השידור האירופי המתאמת את שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' (EBU Sports Operation Group-Argentina 78) לאירופה את הסכמתו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לצרף את אלכס גלעדי לשורות הקבוצה המבצעית שלוֹ. בִּיל וֹורְד חשב שאלכס גלעדי הוא איש טלוויזיה מצוין שיוכל לסייע לו במבצע השידור הסבוך מארגנטינה וארנון צוקרמן שראה בכך מחמאה בינלאומית לאלכס גלעדי וגם לטלוויזיה הישראלית הציבורית נענה ברצון לבקשה. אלכס גלעדי צורף למשלחת ה- EBU בארגנטינה והוצב באצטדיון בעיר רוֹסָרְיוֹ (Rosario) בתפקיד קצין קישור ומתאם שאמור לטפל, לסייע, ולהקֵל על ציוותי ה- EBU המשדרים את משחקי הטורניר מעמדות השידור באִצטדיון ברוֹסָארְיוֹ למדינות אירופה.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי עצמו סימנו אותי כמחליף. ב- 20 בפברואר 1978 הציב אותי צוקרמן לתפקיד המפיק הראשי והעורך הראשי של שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' וביקש ממני לעמוד בראש משלחת השידור שעמדה לטוס לבואנוס איירס. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי לעסוק ולהפיק שידור בינלאומי בסדר גודל של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל . נותרו לי שלושה חודשים ללמוד, להבין, ולדעת כיצד מנהלים ומפיקים פרויקט שידור גרנדיוזי רחב היקף בסדר גודל כזה. חוטים רבים טרם נקשרו במארג המורכב והמסובך הזה. נקלעתי לדוחק זמן חמור. בראשית ינואר 1978 היה אמור אלכס גלעדי להשתתף ב- WBM (ראשי תיבות של פגישת השדרים העולמית המכונה World Broadcasters Meeting) בבואנוס איירס בירת ארגנטינה יחד עם שאר הקולגות ב- EBU. ה- WBM הוא פגישת קדם ההפקה בינלאומית של המְשַדֵּר הבינלאומי, כדי ללמוד ולהבין את פילוסופיית השידור של ה- Host broadcaster הבינלאומי, במקרה זה  "Argentina Television 1978". אלכס גלעדי היה אמור לנתח את הנתונים הטכנולוגיים הרבים והמפורטים ולהיסמך עליהם האלה בשעה שהוא מפיק משם את שידורי הטלוויזיה של המונדיאל עבור הטלוויזיה הישראלית. סיור קדם ההפקה בבואנוס איירס איננו רק טכנולוגי. הוא גם לוגיסטי. על המפיק הראשי וראש הצוות מוטלת האחריות של הזמנת מלונות (במחירים סבירים) , הזמנת רכבים להפקה , הכרת מפת העיר ודרכי הגישה לאצטדיונים , וגם קשירת קשרים מקצועיים עם האנשים המקומיים הנושאים באחריות לשידורים מארגנטינה לישראל ובראשם, ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בארגנטינה, אנשי ATV 78, ומהנדסי ENTEL.

הנהלת רשות השידור בראשותו של המנכ"ל יצחק לבני ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל שגתה ולא אישרה את הנסיעה החשובה הזאת. אלכס גלעדי רגז ונעלב עד עמקי נשמתו מהבורות המקצועית של הבוסים שלו . הוא מיהר להגיש מכתב התפטרות לארנון צוקרמן . הייתי לידו וראיתי זאת במו עיניי. אלכס טען בצֶדֶק רב, "נסיעת קדם ההפקה לבואנוס איירס הכרחית מן ההיבט המקצועי. היא משולה לכל סיור קדם הפקה אחר בארץ הנדרש לצורך לימוד תהליכי השידור של האובייקט הנבחר. כפי שאני עורך סיורי קדם ההפקה בהיכל הספורט ביד אליהו לקראת שידורי מכבי ת"א או במגרשי הכדורגל, עלי גם להיות בארגנטינה. ההתכוננות והמוכנות שלי הם ערובה איתנה להצלחת שידורי הספורט". אלכס גלעדי סָבָר שעליו להיות נוכח במקום האירוע לפני התרחשותו כדי ללמוד להפיק אותו נכון בזמן אמת . "מבצע השידורים מארגנטינה מסובך עשרת מונים מהפקת השידור הישיר של מכבי ת"א – ריאל מדריד", אמר למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן, והוסיף, "במצב הזה אינני יכול לשאת באחריות לתוצאות השידורים מארגנטינה". אלכס גלעדי הנרגז שלח מכתב התפטרות מתפקידו לארנון צוקרמן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית רחש אומנם הערכה לאלכס גלעדי אך גיחך לנוכח הטקסט והדף בקלות את ההתפטרות שלוֹ. אלכס גלעדי שָב לעבודה מייד.

אלכס גלעדי קבע בעצה אחת עם ארנון צוקרמן טרם הצטרפותו ל- EBU את הרכב כוח האדם למבצע ארגנטינה. הוא מינה אותי למפיק הראשי בארגנטינה ומנהל השידורים משם במקומו. איציק גליקסברג נקבע לעוזר ההפקה שלי במסע הארוך. צֶמֶד השַדָּרים הורכב מדן שילון הוותיק ויורם ארבל הטירון. הוחלט להזעיק את דן שילון מניו יורק (שימש שם ככתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לבואנוס איירס ולהציב אותו כשַדָּר מוביל של משחקי ארגנטינה 1978. הוא היה איש מקצוע בעל ניסיון רב ששידר את משחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 בו הביסה ברזיל הנפלאה עם פֶּלֶה את איטליה 1:4 וכן שידר ישיר את מונדיאל מערב גרמניה 1974 בו ניצחה המארחת את הולנד 1:2. משחקי גביע העולם של ארגנטינה 1978 היו המונדיאל השלישי הרצוף של דן שילון עתיר הניסיון. לצִדוֹ בארגנטינה הוצב יורם ארבל שהיה שַדָּר ספורט טירון . חדש ולבטח חסר ניסיון בתחום השידורים הבינלאומיים הישירים. מונדיאל ארגנטינה 1978 היה התנסות הבכורה שלו. אלכס גלעדי העדיף את יוֹרָם אַרְבֵּל על פני רָפִי גִינָת שהיה באותה העת שַדָּר כדורגל וכתב וותיק ממנו בטלוויזיה. רפי גינת נותר המום. הוא היה כוח עולה במחלקת הספורט וחשב שנגזלה ממנו כבשת הרש ונעלב עד עמקי נשמתו. הוא חש מושפל. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי . ראה הספר, "למילים יש וויזואליה משלהן".

טקסט תמונה : 1978. יורם ארבל היה השדר המועדף על אלכס גלעדי במונדיאל ארגנטינה 1978 על פני רפי גינת. השדר המוביל של מבצע שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' היה דן שילון שהוזעק מארה"ב (דן שילון היה כתב רשות השידור בניו יורק בשנים 1981 – 1977). (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978. השדר רפי גינת נדחה ע"י מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ולא טס למונדיאל ארגנטינה 1978. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978 . זהו רמי ווייץ עליו הטיל אלכס גלעדי לעמוד בראש מערכת ירושלים למורת רוחו הכפולה של רפי גינת . (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי לא רק שלא הפקיד את מיקרופון הכדורגל בידי רָפִי גִינַת, הוא אפילו לא מינה אותו לערוך את משדרי מונדיאל ארגנטינה 1978 בארץ, וגם לא להגיש אותם. הוא לא סמך עליו. אלכס גלעדי מינה את רמי ווייץ כתב מתחיל בחטיבת הספורט להיות העורך וראש מערכת ירושלים, למרות שהיה ברור לכולם שלרָפִי גִינַת יש ניסיון עיתונאי רב יותר. רָפִי גִינַת שימש שנתיים קודם לכן כעורך שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 בירושלים, אבל אלכס גלעדי בחל בו ונטש אותו. לא בגלל שלא ידע לעשות טלוויזיה. רָפִי גִינַת ידע לעשות טלוויזיה אך מנהל חטיבת הספורט חשש ממהימנותו העיתונאית ולא האמין לוֹ. במשחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 שימש רפי גינת שַדָּר תקצירי Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים וסותם חורים. הוא חַש שאלכס גלעדי פגע בו והרגיש מְבוּזֶה. המגיש הראשי באולפן גביע העולם בירושלים היה עודד בן עמי יוצא גל"צ , שַדָּר וג'נטלמן , בעל קול רדיופוני באיכות יוצאת דופן. מחליפו היה יאיר שטרן. פרשני האולפן היו מרדכי שפיגלר ואמציה לבקוביץ'.

טקסט תמונה : עודד בן עמי (שדרן גלי צה"ל) נבחר להיות המגיש של אולפן גביע העולם – ארגנטינה 78' בירושלים. (באדיבות עודד בן עמי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חטיבת ההנדסה קבעה את שני הטכנאים בעלי הניסיון יָאִיר שָרְף מפקח קוֹל ותקשורת ומוריס ברוך מפקח ה- Video, כנציגיה במשלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שניהם כיהנו גם כחברים נבחרים בוועד ההנדסה המיליטאנטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מעֵת לעֵת בחנו את יכולת השליטה והמנהיגות של ארנון צוקרמן בגזרת השידור הרחבה. וכמובן איך אפשר ללא האופציה המלאכותית והמיותרת, תוספת של שַדָּר בשפה העַרבית, כאילו חובבי הכדורגל במגזר הערבי לא מבינים את שפתם של שני השדרים בשפה העִברית דן שילון ויורם ארבל. זה היה לפני 33 שנים. רשות השידור עבדה על בסיס Fifty – Fifty כאילו עסקי השידור הם קומונה של הקיבוץ. מַחְמוּד אַבּוּ בָּאקֶר מנהל הספורט בערבית נקבע להיות הנוסע השביעי במשלחת.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מפקח הקול והתקשורת יאיר שרף ז"ל (משמאל) מתקין מיקרופון זעיר על דש חליפתו של ח"כ שמואל תמיר ז"ל. אחד הטכנאים האיכותיים ובעלי המוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית של הימים ההם. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  חורף  1982. זהו מפקח הטכני (Video) מוריס ברוך מבכירי הטכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטתו של אלכס גלעדי לשלוח לבואנוס איירס את יורם ארבל דחקה את רפי גינת לפינה . הוא הרגיש מקופח ועזב את מחלקת הספורט בטריקת דלת כדי לחפש קריירה חדשה. רפי גינת בחר להצטרף למערכת "כלבוטק" בראשותו של איש הרדיו גדעון לב ארי והמגיש דניאל פאר . גדעון לֵב ארי היה איש רדיו "קול ישראל". פיגורה וותיקה ומוכרת וגם מוצלחת. כמו רבים מעמיתיו החליף בימים ההם "מדים" וניסה את כוחו בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . התוכנית "כלבוטק" הייתה כפופה למנהל התוכניות מוטי קירשנבאום ז"ל. זה היה שנה אחת לפני שגִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל נבחר ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לנַהֵל את רדיו "קול ישראל" [1].

סכום זכויות השידורים שלנו שנדרשנו ע"י ה- EBU לשלם אותו תמורת שידור מונדיאל ארגנטינה 1978 היה נמוך עד כדי גיחוך. רק 147000 (מאה ארבעים ושבעה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים סכום שהיה שווה אז ל- 85000 (שמונים וחמישה אֶלֶף) דולר. תמורת שימוש בעמדת שידור בששת האִצטדיונים ברחבי ארגנטינה שילמנו 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר בלבד. אך ההפקה הרחוקה בכללותה לוּוְתה בקשיים טכנולוגיים ולוגיסטיים. היא הפכה למורכבת בעיקר בגלל פילוסופיית התקשורת הלוויינית של הקבוצה המבצעית של ה- EBU ובשל היכולות הדַלוֹת והמצומצמות של משרד הדואר והתקשורת הבינלאומית של ארגנטינה ENTEL (ראשי תיבות בשפה הספרדית של Empresa Nacional De Telecomunicaciones), וגם של רשת ATC 7 הטלוויזיה הארגנטינית הציבורית – ממלכתית (Argentina Televisora Color), ששידרה עד אז בשחור/לבן ורק עכשיו עברה לשידורי צבע, ושימשה כ- Host broadcaster בינלאומי של הטורניר.  EBU , ENTEL , ו- 7 ATC החליטו במשותף להעביר את כל סיגנלי השידורים מבואנוס איירס לאירופה רק באמצעות מערכת התקשורת של לוויין התקשורת האטלנטי ה- Major בעוד תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האֵלָה (ליד ירושלים) הייתה מקושרת ללוויין האטלנטי ה- Primary בלבד. היינו במִלְכּוּד. הייתי שרוי במאבק נגד זמן ההפקה ההולך ואוזל. הקשר עם ארגנטינה הרחוקה בימים ההם היה איטי ומסורבל. היה צורך כל הזמן לוודא, לשנות, לאמת, ולקבוע ולהחליט באמצעות טלקסים ושיחות טלפון , ובתיאום עם ה- EBU את פרטי ההערכות שלנו. הייתי חסר ניסיון ובודד. היה עלי לפתור בעיות תקשורת מורכבות ומסובכות בתוך זמן קצר. באפריל 1978 יכולתי להשיב לראשונה ובאופן חלקי על ה- Questionnaire של ה- EBU. ארנון צוקרמן אישר לנו למַסֵד משרד הפקה, תקשורת ושידורים ב- IBC ברחוב פיגורואה אלקורטה (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז שידורי הטלוויזיה והרדיו הבינלאומי שהוקם ב- בואנוס איירס. לא הצלחתי עדיין בשל האיחור בזמן לגלות ולאַתֵּר את כל הפתרונות הטכנולוגיים לבעיות ולמִגבלות השידורים הישירים מארגנטינה הרחוקה. חלק מהבעיות השונות שהיו קיימות לפני תחילת ההפקה נשארו בעינן . שבועיים לפני טיסתנו לבואנוס איירס חיברתי את פקודת המבצע המסודרת של השידורים. זהו ספר רחב מֵידָע המפרט כמו פקודת מבצע צבאית את המהלכים המדויקים של הטלוויזיה הישראלית בעת שידורי מונדיאל ארגנטינה 78' במהלך חודש יוני 1978 . פקודת המבצע הודפסה ב- 100 עותקים והופצה לכל הפונקציות המעורבות בהפקה בתוככי רשות השידור – טלוויזיה ורדיו. זאת הייתה הפעם הראשונה שחתמתי את שמי והענקתי לעצמי באישורו של אלכס גלעדי את התואר המקצועי מפיק בטלוויזיה הישראלית [2]. עורך ומפיק של מבצע טלוויזיה המתנהל בקצה השני של העולם נחשבו לכמעט תארים אלוהיים.

טקסט מסמך : אפריל 1978. זוהי פקודת המבצע / ספר השידורים שתכננתי וחיברתי לקראת מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת לוויינים מוגבלת בין ארגנטינה לישראל מההיבטים השונים שלה הפכה את מבצע השידורים למורכב מאוד ומסובך מאוד. טכנולוגית וגם לוגיסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה כברת דרך ענקית לפנים מאז אותו השידור הישיר (כשנה לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967) ב- 2 במאי 1968 של מצעד צה"ל בירושלים. היא תגברה את עצמה במשך עשור בתחומי הצילום, העריכה, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, וגם כוח אדם – והשתפרה לאין ערוך במנהיגות אנושית, ידע מקצועי, ומערכות הפקה. השפעתם וטביעת אצבעותיהם של מנהיגי שידור כארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום ז"ל ניכרה בכל פינה . הטלוויזיה פסעה לפנים כמעט בכל פרמטר למעט בתחום יחסי עבודה בין ההנהלה לבין כ- 1000 (אֶלֶף) עובדים שנִמְנוּ על שורותיה שם בצבצו שוב ושוב סכסוכים על רקע שכר, תקנים, ותנאי עבודה, לעיתים קשים ביותר, שהעיבו על התקדמותה. את עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנהיגו שלושה וועדים שונים : וועד עיתונות / הפקה, וועד הטכנאים וההנדסה, ו- וועד עובדי הדירוג המשולב שלא קיבלו את מרות ההנהלה והיו אף פעמים רבות מפוצלים וחלוקים בינם לבין עצמם. סמיכותם של שני האחרונים לשולחנה של ההסתדרות יצרה אין סוף מגבלות ומתחים (לא פשוטים) שהובילו למריבות מקצועיות והצֵרו את פעולות תעשיית הטלוויזיה המקומית. היא הוסגה לאחור. כשהוועדים חשו במצוקה (מנקודת מבטם) הם תמיד מצאו לנכון לאיים על ההנהלות לדורותיהן באִיטוּם שני חלונות הראווה העיקריים של השידור הציבורי בטלוויזיה : תוכניות הספורט ומהדורות החדשות. זה היה ידוע מקדמת דנה ובמשך עשורי ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה. הסכסוכים הרבים והממושכים שפרצו בתוככי השידור הציבורי יציר כפיה של האדמיניסטרציה הפוליטית היוו תרוץ לממשלה, שרים, חברי כנסת מכל גווני הקשת הפוליטית , וההסתדרות להתערב ולבחוש בין כותלי הטלוויזיה. הבחישה של הפוליטיקאים (שלא תהיה טעות הם לא היו מדינאים – הם היו עסקנים פוליטיים) במשך שנים רבות בענייני הטלוויזיה לרבות פלישת אנשי האיגוד המקצועי של ההסתדרות לתוך מסגרות הניהול במסווה של מתווכים העלי רצון טוב, גרמה לטלוויזיה הישראלית קשיי הפקה בלתי מתקבלים על הדעת ונזקים בלתי הפיכים. סכסוכי העבודה שנשנו וחזרו על עצמם בערוץ הטלוויזיה הציבורי והמונופוליסטי בתקופות שונות ובצורות שונות , שיגעו את הציבור וקבעו חד משמעית כי מיסוד ערוץ טלוויזיה שני במדינת ישראל איננו מותרות אלא הכרח . מחלוקות מהסוג הזה אודות הסכמי העבודה ושעות העבודה בין הטכנאים לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן הבשיל לכדי סכסוך ערב מבצע שידור ארגנטינה 1978, מכיוון שכל משחקי נבחרת ארגנטינה התקיימו בחצות שעון ישראל והסתיימו בשתיים לפנות בוקר. יו"ר וועד ההנדסה יָאִיר שָרְף דרש פיצוי יותר מהולם וארנון צוקרמן השיב לו שהוא מגזים.

הערה לקוראי הבלוג : יאיר שרף , זאב שטוקהיים , גבריאל "גבי" שקל , ואברהם-יצחק נגל אינם עוד בחיים. זיכרונם לברכה.

סוף הפוסט מס' 993. הועלה לאוויר ביום שישי – 25 ביוני 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ראה את המשך הדיון בפוסט מס' 994.