[1] שידורי הספורט הרלוואנטיים, היקרים, והיוקרתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית בעשורי ה- 70, 80, ו- 90 של המאה שעברה נהנו מפופולריות עצומה ולכן ניתן היה לממן את חלקם משקופיות חסות. בקיץ 1984 בעקבות מו"מ מסחרי שניהלתי עם אַמְנוֹן דִיק מנכ"ל חברת "קוקה קולה" בישראל הוא ניאות להעניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידרה ישיר את תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום חסר תקדים של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת הקרנה בלעדית של 300 (שלוש מאות) שקופיות של חברת המשקאות רבת המוניטין. 1000 (אלף) דולר לכל כניסה. היה זה סמנכ"ל הכספים המוצלח של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן שטיפח את חלוקת הנטל הכספי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות שיטת מימון חלקית של שקופיות חסות, ובכך הקל על מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת לתמוך במדיניות שידורי הספורט שלי – מהארץ ומהעולם.

[2]  הטלוויזיה הירדנית JTV הייתה חברה פעילה כמונו באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

[3]  הערה : האינפורמציה הזאת הובאה לידיעתי ע"י מר מִיק מִישֶלְס, קצין העיתונות והמדיה במשחק מטעם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית).

[4]  ראה נספח : מסמך – E Mail שנשלח אלי ב- 4 באוגוסט 2005 ע"י הבלגי מר מִיק מִישֶלְס (Mick Michels).

[5]  ראה נספח : מסמך – E Mail  שנשלח אלי ב- 22 במארס 2006 ע"י קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי (Corrado Agostini).

[6]  ראה נספח : עיתון "הָאָרֶץ"  בעמוד ראשון  מ- 30  במאי 1985.

[7]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" במוסף הספורט  מ- 31 במאי 1985.

[8]  ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של גב' דוֹרִית גֶפֶן  בעיתון "על המשמר"  מ- 6 ביוני 1985.

[9]  ראה נספח : מאמר ביקורת  טלוויזיה של טֶדִי פְרוֹיְס בעיתון "דבר" מ- 2  ביוני  1985.

[10]  ראה נספח : ספרו של סבאסטיאן קו, "MORE THAN A GAME – SPORT IN OUR TIME"

פוסט מס' 994.

אנוכי ויורם ארבל לפני 36 שנים (2). פוסט מס' 994.

יום רביעי – 29 במאי 1985. אנוכי עורך ראשי ו-מנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והשדר הראשי והמוביל שלי יורם ארבל באותו לֵיל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985 בו התרחש האסון הנורא ב-אצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל בירת בלגיה בטרם בעיטת הפתיחה למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין קבוצות יובנטוס האיטלקית ו-ליוורפול הבריטית. כר הדשא היה פרוס לנוכח עיניו של שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שישב בעמדת שידור מאובזרת שלנו ובעלת תצפית נהדרת ב-יציעי "הייסל" על המתחולל על כר הדשא הירוק נוטף דם, כשהוא מתכונן לשידור הישיר שלנו, אך איננו יודע מהחיים שלו. יורם ארבל היה ב- 1985 עיתונאי ושדר טלוויזיה מוביל שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שבראשה ניצבתי ואשר הוטס ונשלח על ידי (באישורו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל) לאצטדיון "הייסל" בבריסל כדי למלא את משימת השידור העיתונאית שלו ושלנו, אולם הוא לא ראה דָבָר ולא שמע דָבָר למרות שישב בעמדת שידור טלוויזיונית מאובזרת שלנו בסביבה עיתונאית פעילה ואקטיבית באצטדיון "הייסל" (יחדיו עם עוד כ- 80 שדרים נציגי רשתות הטלוויזיה האירופיות המאוגדות ב- EBU וב- OIRT) ואף על פי כן איננו יודע שאוהדי ליוורפול הפראיים רוצחים 39 ופוצעים 250 מאוהדי יובנטוס ביציע "Z" של אצטדיון "הייסל" בטרם שריקת הפתיחה למשחק שנדחתה בשעה ורבע (פרק א'). מדהים לשלילה וחסר פשר. יורם ארבל איש חטיבת הספורט בפיקודי מי ששימש שליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאצטדיון "הייסל" בבריסל נכשל כישלון טוטאלי ו-קולוסאלי כשַדָּר ועיתונאי והלך לאיבוד (ועמו כולה גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית על כל עובדיה ואנשיה). לא היה כישלון טלוויזיוני – עיתונאי כזה, תְּבוּסָה עיתונאית כזאת, וכדָבָר הזה לשלילה בכל תולדות השידור הציבורי של מדינת ישראל, מעולם (!). יורם ארבל נחשף כ- נֶפֶל מַר. יורם ארבל לא טס ל- "הייסל" ב- 29 במאי 1985 על חשבונו. זאת לא הייתה עבודה פרטית שלו. הוא היה השדר הלאומי שלי ו-נציג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- "הייסל" אך כשל כישלון נורא ו-לא עמד במשימת השידור הישיר העיתונאי ההוא שלשמה הוּטַס לבריסל. עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור כדורגל בטלוויזיה (פרק ראשון). יורם ארבל חלק על ההגדרה העיתונאית הזאת ושילם מחיר יקר מאוד (!). לא רק שהוא לא מילא את משימתו העיתונאית, זאת ש-בגינה נשלח מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית עבור וכדי לדווח צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל, אלא הוא לא ידע כיצד לעשות זאת. יורם ארבל העצלן וחסר היוזמה לא ידע איך למלא את שליחותו העיתונאית ההיא נוכח האסון הנורא. יורם ארבל היה שַדָּר אולם הוא לא היה עיתונאי. לקול הבריטון היפהפה שלו לא הייתה כאן כל משמעות, אפקט, ו/או חשיבות. בלֵיל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985 נחשף באצטדיון "הייסל" כ-איש טלוויזיה עצלן, וותרן, ולא חרוץ שאיננו דבק במשימת השידור והדיווח שאותם היה חייב לצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בסיפור אָפֵל ומדהים חסר תקדים בתולדות השידור הציבורי של מדינת ישראל.  פוסט מס' 994. כל הזכויות שמורות לכותב ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 ביוני 2021.

 הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. לא במאגרי ידע פרטיים ו/או מסחריים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, ו/או נכתב, ו/או נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי. הפוסטים מתעדכנים מעת לעת.

פוסט מס' 994. אסון "הֵיְיסֶל" 1985 (ב'). עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד לעד מכל שידור ספורט באשר הוא לרבות שידור משחק כדורגל בטלוויזיה (חלק שני). בקטע הזה של עיתונאות טלוויזיונית יורם ארבל כשל לחלוטין. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 994. הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 ביוני 2021.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 994. אסון "הֵיְיסֶל" 1985 (ב'). עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור משחק כדורגל בטלוויזיה (חלק שני). בקטע הזה של עיתונאות טלוויזיונית יורם ארבל כשל לחלוטין. פוסט מס' 994. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 ביוני 2021. 

השתלטות חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית על אירועי הכדורגל הרלוואנטיים באירופה החלה בשנים 1984, ו- 1985. מנהל חטיבת החדשות ב- 1984 ו- 1985 היה יאיר שטרן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1984 ו- 1985 היה טוביה סער. לתפקיד מ"מ של טוביה סער שסיים את תפקידו כמנהל הטלוויזיה בפברואר 1985 נבחר יוסף בר-אל. בספטמבר 1985 הודח יוסף בר-אל מתפקידו ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ובמקומו התמנה למ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני. באפריל 1986 נבחר חיים יבין למנהל הטלוויזיה הקבוע. הוא כיהן בתפקידו זה עד נובמבר 1989 והוחלף ע"י נסים משעל. נסים משעל שימש מ"מ מנהל הטלוויזיה עד יולי 1990 והודח במכרז ע"י הנבחר החדש יוסף בר-אל. אורי פורת כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלו מ- 1 באפריל 1984 עד 12 באפריל 1989. במקומו לתפקיד הרם התמנה אריה מקל.

מפולת עיתונאית טלוויזיונית חסרת תקדים של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל באצטדיון "הייסל" בבריסל ביום רביעי של 29 במאי 1985, בעת השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין קבוצות יובנטוס האיטלקית וליוורפול הבריטית. 

ביום שני – 27 במאי 1985, יומיים לפני משחק הגמר שלחתי את יורם ארבל לבריסל לשָדֵר ישיר את משחק הגמר על גביע אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות בין אלופת איטליה יובנטוס לבין ליוורפול אלופת אנגליה. "יורם אתה נוסע למשימת השידור שלך 48 שעות לפני שהיא מתחילה. יש לך המון זמן להתכונן לשידור החשוב וגם לנוח לקראתו", אמרתי לו בשיחת טלפון לביתו בפתח תקווה, והוספתי, "אני בעצמי אנהל את השידור הישיר מעמדת הפיקוד והבקרה שלי באולפן B שלנו בירושלים. מאחל לך דרך צלחה. זכור להיות בעמדת השידור לא יאוחר משבע בערב , כך נוכל לעשות בניחותא את בדיקות התקשורת ההכרחיות על קו שידור ה- 4W בין אִצטדיון "הייסל" בבריסל לבין האולפן בירושלים". הצטרפנו באמת למשפחת העמים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אמורה לשדר ישיר ב- 29 במאי 1985 מאִצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל את אחד מאירועי הכדורגל הבינלאומיים החשובים, המסקרנים, והיוקרתיים ביותר של השנה לצִדן של כ- 60 רשתות טלוויזיה נוספות בתבל. לא שיערתי בנפשי שדווקא שָם בבלגיה בעת השידור הישיר של אירוע ספורט אירופי מסורתי ופופולארי, רָב רייטינג, וכל כך נצפה וחשוב שאורי פורת התיר לי לראשונה לשָדְרוֹ מעמדת שידור באִצטדיון (% 75 רייטינג בערוץ טלוויזיה היחיד והמונופוליסטי של ישראל בימים ההם) – תתפתח קטסטרופה עיתונאית שלא ידענו כמותה עד אז. הגדולה ביותר שהתחוללה אי פעם בכל הזמנים בתולדות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

יום רביעי-29 במאי 1985. אצטדיון "הייסל" בבריסל. היערכות שתי רשתות הטלוויזיה הבלגיות BRT (הציבורית) ו-RTBF (המסחרית) לקראת מבצע השידור הישיר וכיסוי מולטילאטראלי של משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל יובנטוס האיטלקית נגד ליוורפול הבריטית.

שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הבלגיות, BRT הממלכתית (משדרת בשפה הפלמית) ו- RTBF המסחרית (משדרת בשפה הצרפתית) שימשו כ- Host broadcaster משותף של המשחק והעניקו להפקת שידור המשחק יובנטוס – ליוורפול (Juventus vs.Liverpool) תשומת לב רבה. יוקרתן המקצועית עמדה במבחן גדול, באירופה וגם בבלגיה עצמה. למרות ההפקה המשותפת זה היה שידור תחרותי פנים בלגי בין שתי רשתות הטלוויזיה הארציות של BRT ו- RTBF ששידרו כל אחת בנפרד את המשחק לצופיהן. השַדָּר רִיק דֶה סַאדֶלִיר (Rick De Saedeleer) שידר ישיר את המשחק ל- BRT בשפה הפלמית ועמיתו אַרְסֶן וֵוילָאן (Arsene Vaillant) שידר את המשחק בשפה הצרפתית ברשת הטלוויזיה RTBF. מנהלי מחלקות הספורט של BRT הציבורית הבלגית ו- המסחרית הבלגית RTBF מר Wim De Gruyter ומר Marc Jeuniau פעלו ביניהם בשיתוף פעולה והסכמה והציבו באצטדיון 8 מצלמות ו- 5 יחידות VTR של הילוכים חוזרים בימאי ניידת השידור היה פִילִיפּ לוֹמִבָּארְדְס (Philippe Lombaerts). שתי הרשתות BRT ו- RTBF מיסדו כ- 45 עמדות שידור עבור ה- EBU (איגוד השידור המערב אירופי) באִצטדיון "הייסל" בבריסל, 12 עמדות שידור הוכנו בעבור רשתות הטלוויזיה של OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי), ועוד 15 עמדות שידור נבנו למען רשתות טלוויזיה בינלאומיות אחרות מכל רחבי העולם שביקשו להצטרף לחגיגת השידור הישיר של אחד מאירועי הכדורגל היוקרתיים והמבוקשים ביותר. סיגנל השידור הבינלאומי נפתח בתשע וחמש דקות בעֶרֶב על פי שעון ישראל והקדים בעֶשֶר דקות כמקובל את בעיטת הפתיחה. שעון הקיץ של ישראל הקדים בשעה את שעון אירופה. המשחק היה אמור להתחיל בתשע ורבע בישראל ובשמונה ורבע באירופה . משום מה בעיטת הפתיחה התעכבה.

שידור "מבט" הוקדם בהוראת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ובעצם שימש מנקודת מבטי כמעין Promo (קדימון) לקראת אחת מהצגות הכדורגל הגדולות והחשובות בתבל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עמד בדיבורו. "הביקורות מבית ומחוץ לא יכופפו אותי", הבטיח לי והדגיש את הביקורות מבית. רבים מאנשי חטיבת החדשות לא אהבו את מהלכי הספורט שלוֹ ושלי. "שידורי הספורט השתלטו על רוממה", לִחששוּ מעבר לכל פינה בבניין. הם ממש לא הזיזו לי.

ישבתי נינוח בחדר הבקרה של אולפן ב' בבניין ברוממה היכל הקודש של שידורי הטלוויזיה בירושלים . רוחו של אורי פורת שרתה יחד עִמִי שם. אני לא מגזים בתחושותיי. נותרו בידי עוד כמה דקות כדי לצלצל אליו הביתה לראשון לציון ולדווח לו שקו השידור ה- 4W (ארבע גידי) פועל כהלכה מאִצטדיון "הייסל" בבריסל וגם סיגנל התמונה מגיע באיכות טובה לאולפן בירושלים . הייתי דרוך אך שקט ושָלֵו לחלוטין. יוסף בר-אל שימש זה מכבר מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יאיר שטרן היה מנהל חטיבת החדשות . יחסי הכוחות בהנהלה היו ברורים . ידעתי עכשיו שאיש לא יעֵז לפגוע עוד בשידורי הספורט מפני שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת מסוכך עלי . בשמונה בערב סגרתי את הקצוות האחרונים של השידור הישיר . התחלתי לנַהֵל אותו . התחברתי לקו שידור ה- 4W (קו שידור ארבע גידי המכונה בשפה האנגלית Four Wire) של המשחק כשאני עטור סביבי בסוללת הטלפונים ארצית ובינלאומית ההכרחית לניהול שידור טלוויזיה בינלאומי מהסוג הזה "מול" יורם ארבל שישב בצד השני של הקַו בעמדת השידור של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית המוזמנת על ידי באִצטדיון "הֵייסֶל" (Heysel) בבריסל. הכל היה תקין וערוך לקראת ביצוע המשימה. בתשע ועשר דקות בערב שידֵר נסים קיוויתי מנחה השידור באולפן הספורט בירושלים את טקסט הפתיחה, ונתן את האוֹת : "אנחנו עוברים עכשיו בשידור ישיר אל יורם ארבל הממתין לנו בעמדת השידור ב- 'הייסל' ". המתנתי שנייה ואז לחצתי על ה- Talk back של קו השידור ה- 4W של יורם ארבל (טכנולוגיית תקשורת המאפשרת לי להעביר הוראות לשַדָּר מבלי שקולי יישמע בבתי הצופים), והודעתי לוֹ, "יורם ארבל השידור שלך, בהצלחה". חמש המילים הללו הן Cue וצופן הקוֹד בתקשורת בינינו בהן השַדָּר יודע בוודאות של % 100 כי הוא נמצא On air (ב- "אוויר"), תמו שיחות התיאום, וכי עכשיו הוא רשאי להתחיל ממקום מושבו הרחק מכאן את השידור הישיר למען צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. מעתה כל מילה שלו תגיע לכל בית בארץ.

טקסט תמונה : יום רביעי – 29 במאי 1985. שמונה בערב. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת ברוממה בירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. אנוכי ניצב בדלת הכניסה המובילה לחדר הבקרה של אולפן ב', היכל הקודש של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. דקות ספורות ממש לפני תחילת השידור הישיר של יורם ארבל במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין יובנטוס האיטלקית ו-ליוורפול האנגלית ב- 29 במאי 1985 מאִצטדיון "הייסל" בבריסל. בחלום הטלוויזיוני הכי שחור שלי לא תיארתי שמבצע השידור הישיר הזה מאצטדיון "הייסל" בבריסל יהפוך ל- "פלופ" טלוויזיוני ולסיוט לילי בשל חידלונו של השדר המוביל שלי ב- "הייסל" יורם ארבל. אל לי לבוא בטענות לפיקודיי. עליי לבוא ראשית דבר בטענות לעצמי, כלפי עצמי. בסופו של דבר נכשלתי בתוקף הנסיבות ההן ב- 29 במאי 1985 כמנווט, מפיק, ו-מְבַצֵע ראשי ומוציא לפועל את משימות השידור הישיר המדובר ההוא. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובכן, השידור הישיר החל. אך לא המשחק. הצילומים של ה- Host broadcaster הבלגי RTBF ו- BRT היו פסטוראליים ומקובלים, ולא סיפרו דבר על גודל הטרגדיה שהתרחשה באצטדיון "הֵיְיסֶל" (HEYSEL) בו נמחצו למוות 39 אוהדי כדורגל איטלקיים שברחו מאימת אוהדי לִיוֶורְפּוּל הפראיים וגסי רוח. יתירה מזאת : חיש מהר התברר כי אלפי אוהדי הכדורגל הבריטיים האלה שהגיעו לבריסל לצפות במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופת לִיוֶורְפּוּל – יוּבֶנְטוּס הם שיכורים מוּעַדים, שטופי בירה, ועדָת "קילרים" שמוכנים לטבוח באוהדי הכדורגל של יוּבֶנְטוּס. גם שידור הפתיחה של יורם ארבל מ- "הֵיְיסֶל" היה נינוח, רגוע, ושלו. השדר שלי לא רמז במאום על הטרגדיה שהתחוללה באצטדיון רק לפני כשעה קלה. יוֹרָם אָרְבֵּל היה שאנן לחלוטין . לא חשדתי בו בכלום בשעה ששחקני שתי הקבוצות נראו עדיין מתאמנים ומתחממים על כַּר הַדֶשֶא מעבר למועד שריקת הפתיחה של המשחק שבוששה לבוא . הדקות נקפו ושום דבר לא קרה . דבר חַרִיג ובלתי מקובל באִרגון האירופי הקפדני והמדויק . עליתי על קו השידור ה- 4W ושאלתי את השדר שלי ב- "הֵיְיסֶל" : "יורם מדוע בעיטת הפתיחה מתעכבת…? מוכרח לקרות משהו מאוד חמור אם אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל כזה המשודר ישיר ע"י כ- 70 רשתות טלוויזיה באירופה ובעולם איננו מתחיל בזמן…!". יורם ארבל שישב בעמדת שידור באִצטדיון "הֵיְיסֶל" לא ידע להסביר לי את פשר העיכוב התמוה. הוא המשיך לשָדֵר את הכנות שחקני שתי הקבוצות של ליוורפול ויובנטוס מתאמנים ובועטים באין ספור כדורים על כר הדשא שוב ושוב אחד לשני כאילו לא קרה דבר . השידור הישיר הפך למשעמם. החלטתי בעמדת הפיקוד שלי באולפן הבקרה לנטוש לזמן קצר את השידור הישיר מבריסל כדי להקל על יוֹרָם אָרְבֵּל שהיה במצוקה ולהעבירו בחזרה למגיש נִסִים קִיוִויתִּי שישב באולפן בירושלים. הרצנו שוב לצופים את קטעי ה- Highlights של המשחקים הקודמים במפעל ודרכן של שתי הקבוצות ליוורפול ויובנטוס אל משחק הגמר. יורם ארבל התאושש בינתיים בעמדת השידור בבריסל. בעוד קטעי ה- Highlights רצים במהירות על המסך ביקשתי מממנו באמצעות ה- Talk back של קו השידור ה- 4W לברר מדוע המשחק איננו מתחיל. השידור חזר לבריסל אך לשַדָּר שלי לא הייתה תשובה. חלפה כבר שלושת רבעי שעה והמשחק טרם החל. יצאתי מדעתי בעמדת ניהול השידור בירושלים. האצתי בו לבַרֵר מדוע יש איחור כה רב. השידור של יוֹרָם אָרְבֵּל הפך לבלתי רלוואנטי. אפילו לשַדָּר מקורי בניסוח טקסטים בשידורים ישירים כמוהו נגמרו המילים. מה כבר היה לוֹ לשָדֵר ולהוסיף על שחקני שתי הקבוצות המתחממים במגרש שעה ארוכה מבלי שיקרה משהו דרמטי בתמונת הטלוויזיה. הוא שרף את המילים ואמר כבר את הכל . מדינה שלימה יושבת ומתבוננת במסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ששום דבר לא קורה בו.

היה ברור שמשהו חמור ויוצא דופן התחולל ו/או מתחולל באִצטדיון "הייסל" וקיימת סיבה רצינית לעיכוב התמוה והמתמשך, אך השַדָּר שלי שישב בעמדת שידור באִצטדיון ומעולם לא היה עיתונאי במובן המקובל של המילה, לא ידע לספר לי ולא לצופים שלנו שממש לידו באזור "Z  Block" בתוך אִצטדיון "הֵייסֶל" עצמו, מקום מושבם של אוהדי יובנטוס התחולל בשמונה ו- 27 דקות בערב (על פי שעון ישראל) אסון כבד בנפש בו קיפחו את חייהם עשרות אוהדים איטלקיים ומאוֹת נפצעו . היה שם בלגן נוראי. אי סדר שגבל בכאוס. האוהדים האיטלקיים נסוגו מפני לחץ אוהדי ליוורפול הברוטאליים ואז נתקלו באחת החומות שהפרידה בין היציעים. נוצר שם לחץ עצום ועשרות איטלקים נמחצו למוות. המראות היו מזעזעים. הרשויות הבלגיות ידעו שמדובר באסון נוראי בו נִספו עשרות אוהדים ונפצעו מאות. ה- Host broadcaster הטלוויזיוני שהורכב מרשתות הטלוויזיה הבלגיות RTBF ו- BRT ידע כמובן שמתרחשת טרגדיית הרג נוראית בתוך האצטדיון . אולם כנראה על פי הוראה מגבוה של המנכ"לים של RTBF ו- BRT ואולי בשיתוף פעולה עם הרשויות האזרחיות, המשטרה הבלגית, ואנשי הוועדה המארגנת של UEFA, חסכה את המידע הנוראי משדרני הטלוויזיה שישבו בעמדות השידור שלהם באצטדיון "הֵיְיסֶל" והמתינו והמתינו. המגמה הכללית הייתה למנוע בהלה והיסטריה המונית. זה היה טירוף. במקום להראות בשידור ישיר גוויות ולשדר את הטרגדיה ההמונית בשידור ישיר התמקדו מצלמות RTBF שוב ושוב בשחקני ליוורפול ויובנטוס מתחממים על כר הדשא כשהם מוסרים את הכדורים איש לרעהו . אני זוכר את ה- Shots המשעממים האלה היטב אפילו היום בחלוף 28 שנים. לא הוסטה שום מצלמה של ה- Host broadcaster הבלגי בכיוון זירת ההרג ההמוני כדי לדווח לציבור אודות האסון . ברור שזאת הייתה הוראה מלמעלה . לפחות בתחילה נראה היה כי בדיעבד ניסה ה- Hostbroadcaster הבלגי להחביא מידע, אולם עובדה ששדרני טלוויזיה לא מעטים באצטדיון "הֵיְיסֶל" (מותר לומר רבים) שראו כי בעיטת הפתיחה מתמהמהת שוב ושוב החלו לחקור ולשאול לפשר העיכוב. ה- BBC הבריטי שהיו לו גם שני ציוותי ENG באצטדיון היה בין הראשונים שעלה על האירוע הטרגי ודיווח את האינפורמציה בשידור ישיר ללונדון. ממדי האסון האיצו את ההתייעצות בין הגורמים המוסמכים כיצד יש לנהוג עם המשחק. בעיטת הפתיחה נדחתה שוב ושוב. זָ'אק ג'וֹרְג' (Jacques Georges) נשיא UEFA בעת ההיא ומזכ"ל התאחדות הכדורגל האירופית של UEFA הָאנְס בָּאנְגֶרְטֶר (Hans Bangerter), בצוותא עם יו"ר התאחדות הכדורגל הבלגית לוּאִי ווֹאוּטֶרְס (Louis Wouters) ונשיאי מועדוני ליוורפול ויובנטוס האנגלי פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן (Peter Robinson) ושחקן העבר של יובנטוס ונבחרת איטליה זָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי (Jean Pierre Boniperti), ובתיאום עם נציגי הרשויות של בריסל קצין הביטחון של האירוע לוטננט – קולונל בירנארט (Beernaert), מפקד משטרת בריסל פּוֹאֶלְס (Poels), וראש שירותי יחידות ההצלה ומפקד כבאי האש של העיר וָואן – גוֹמְפֶּל (Van Gompel) – ישבו על המדוכה כבר שעה ארוכה . הם דנו והתלבטו האם ניתן לקיים בכלל את המשחק בעקבות האסון הנורא שהתרחש אך יורם ארבל לא ידע דבר. פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן נשיא ליוורפול וזָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי נשיא יוּבֶנְטוּס ביקשו לבטֵל את המשחק ואת ההתמודדות בין יובנטוס לליוורפול בגלל ממדי האסון. הם טענו כי ההתמודדות איבדה את ערכה הספורטיבי, אך נציגי הרשויות הבלגיות הזהירו אותם כי המצב יוּרַע עוד יותר אם האוהדים המשולהבים יישלחו לרחובות העיר ללא קיום המשחק. בעיקר גלוחי הראש הבריטיים שמתירים כל רסן.

הבעיה שלי כמנווט ו-מנהל ועורך את אותו השידור הישיר של משחק הגמר ההוא על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין יובנטוס ל-ליוורפול מ-אצטדיון  "הייסל" בבריסל / בלגיה הייתה להיאבק בגרגירי החוֹל של שעון הזמן שזלגו מטה ושרפו את זמן ה- Multilateral על לוויין ה- Primary האוזֵל והולך. ה- Booking שלי על לוויין ה- Primary הוזמן מ- COMSAT החל מ- 21.05 (בשעה הזאת נפתח גם סיגנל ה- Multi של מרכז השידורים של ה- EBU בבריסל לכל אירופה) ועד 24.00, וכלל בתוכו את תקופת ההארכה (אם תידרש) ובעיטות הכרעה מ- 11 מטרי (אם יידרשו) וכמובן את טקס הענקת הגביע לקבוצה המנצחת. קוראי הבלוג צריכים להבין שה- Booking על הלוויין עולה כסף והשירות הזה איננו ניתן בחינם. תמורת שידור Unilateral שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא על Up link ו- Down link כ- 1300 (אלף ושלוש מאות) דולר עבור 10 (עשר) הדקות הראשונות ועוד כ- 35 (שלושים וחמישה) דולר עבור כל דקה נוספת של שימוש . ככל שיותר רשתות טלוויזיה השתמשו בסיגנל הטלוויזיה של המשחק ליוורפול – יובנטוס שרץ על לוויין ה- Primary ב- 29 במאי 1985 כך פחתו העלויות. המחיר הכללי התחלק שווה בשווה בין רשתות הטלוויזיה המשתמשות באותו סיגנל טלוויזיה קונקרטי. לא היה לי כל מושג מדוע המשחק ליוורפול – יובנטוס איננו מתחיל. סיגנל השידור הטלוויזיוני הוּרָץ בתוך אירופה ע"י מערכת התמסורת הקרקעית המשומנת היטב של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) ואיגוד השידור המזרח אירופי OIRT. לא הייתה סכנה שהשידור שלהם ייקטע בשל האיחור העצום בבעיטת הפתיחה. אנחנו נדרשנו כרגיל לשירותי לוויין ה- Primary האטלנטי (שִיֵיט בחלל בגובה 36000 ק"מ מעל קו המשווה בין יבשות אפריקה ודרום אמריקה) על פי ה- Booking שערכתי והתיאום מוקדם שלי עם החברה האמריקנית COMSAT יחדיו עם טכנאי חברת "בֶּזֶק" בעמק האלה . הבעיה הגדולה שלי כעורך ראשי ומנווט שידורי הספורט מחו"ל במאי 1985 הייתה נעוצה בעובדה שבתחנת התקשורת ל- לוויינים במישור עמק האלה ניצבו רק שתי אנטנות – צלחות שאחת מהן התחברה ל- לוויין האטלנטי ה- Primary והשנייה כוונה ל- לוויין ה- Major האטלנטי, אולם סיגנל הטלוויזיה של המשחק ליוורפול – יובנטוס רץ על לוויין ה- Primary בלבד. אפילו תחנת התקשורת ל- לוויינים של של הטלוויזיה ההאשמית הירדנית JTV הייתה רווייה ביותר אופציות תקשורתיות משלנו משום שעמדו לרשותה שתי אנטנות – צלחות שהיו להן קשר עין עם לוויין ה- Primary האטלנטי מצד אחד של כדור הארץ וגם עם הלוויין ההודי של COMSAT מצדו האחר של הגלובוס שריחף בחלל בגובה 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ מעל קו המשווה של האוקיינוס ההודי . סיגנל הטלוויזיה של המשחק לא רץ כלל על לוויין ה- Major האטלנטי ובכך הוליד מגבלה תקשורתית – לוויינית חמורה שהפכה לי כעורך, מפיק ומנווט השידור הישיר לרועץ באותו הלילה ההוא של יום רביעי – 29 במאי 1985. זמנינו הלווייני היה קצוב מראש. לא ניתן היה בשום אופן להאריך את זמן הלוויין. בעֶשֶר בערב התחלתי לחשוש כי סיום המשחק נמצא בסכנת קטיעת שידור. משחק גביע כמו משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בניגוד למשחקי ליגה רגילים חייב להיות מוכרע . לכן משחקים מהסוג הזה גוררים לעיתים הארכות בנות חצי שעה וגם בעיטות הכרעה מ-11 מ', במידה והמשחק לא הוכרע גם בתום 120 דקות . גם טקס הענקת הגביע לקבוצה המנצחת בתום ההכרעה גוזל זמן שידור לווייני יקר. משחק כדורגל בן שעה וחצי הופך בתנאים מסוימים לשידור דחוס ותפוּח בן שעתיים וחצי. זאת הייתה הסיבה שהזמנתי כאמור מחברת COMSAT האמריקנית בלוק שידור על הלוויין ה- Primary האטלנטי, החֵל מתשע וחמש דקות בעֶרֶב ועד חצות. זה היה חייב להספיק. גם אם תהיה הארכה ובעיטות הכרעה מ-11 מ'. השעה כבר הייתה עֶשֶר בערב ושופט המשחק טרם שרק לפתיחתו. הייתי משוכנע שהתחוללה טרגדיה, אחרת אי אפשר להסביר את העיכוב המתמשך. ה- Host broadcaster הבלגי שהורכב משתי רשתות הטלוויזיה הארציות RTBF ו- BRT המשיכו לספק למסך תמונות שגרתיות, השחקנים השתעשעו בכדור על כר הדֶשֶא מבלי שקורה בעצם מאום באִצטדיון. המשכתי להאיץ ביורם ארבל בחוסר סבלנות ב-Talk back מאולפן השידור בירושלים : "יורם מה קורה סביבך, מה פשר העיכוב הבלתי מוסבר הזה, אתה חייב לבדוק". הוא לא ידע להשיב לי מפני שמעולם לא היה עיתונאי במובן המקובל של המונח. הוא לא תפס ולא זיהה שהסיפור בשידור הישיר שלוֹ באותו הרגע זה לא היו השחקנים המתחממים על כר הדשא אלא סיבת העיכוב של תחילת המשחק שלא החל בשעה היעודה מסיבה כלשהי. המשחק ליוורפול – יובנטוס היה אמור להיות משודר ישיר לכ- 80 רשתות טלוויזיה. לא רק באירופה, אלא גם למדינות המזרח הרחוק באסיה אוסטרליה וניו – זילנד, חלק ממדינות אפריקה, ולרשתות הטלוויזיה במרכז ודרום אמריקה. בכל קצוות תבל. הייתה מוכרחה להיות סיבה יותר רצינית לוועדה המארגנת כדי לאחֵר את תחילת המשחק אך יורם ארבל לא איתר אותה מפני שכנראה לא היה סקרן דיו לחקור אותה. בלתי מובן עד היום הזה בעת כתיבת המסמך על ידי בספטמבר 2012 .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים שאנוכי חוקר וכותב מאז אוקטובר 1998 וניצבת כעת על סף סיום, ואשר קרויה על ידי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

המשטרה הבלגית הייתה ערה ליריבות בין שני מחנות האוהדים ולפרובוקציות האלימות של אוהדי ליוורפול. היא בודדה אותם בשני אזורים נפרדים באצטדיון. היציעים באזור "Z" אוכלסו ע"י אלפי אוהדי יובנטוס, ואזור "Y" הוקצה לאוהדי ליוורפול. בין שני מחנות האוהדים חצצה אומנם חומה רכה ועדינה עליה הופקדו שוטרים מועטים כדי לשמור על הסדר, אך היריבות נמשכה בצעקות , קללות, וגידופים. אוהדי ליוורפול חיפשו כל הזמן מלחמה. בשמונה עשרים ושבע דקות על פי שעון ישראל קרתה הטרגדיה באִצטדיון "הֵייסֶל". יציעי אזור "Z" היו עמוסים לעייפה. נדחסו לשם יותר מ- 2000 (אלפיים) אנשים מעבר למותר, רובם אוהדים איטלקיים שהשיגו כרטיסים בשוּק השחור מסוכני נסיעות איטלקיים אִצטדיון "הֵייסֶל". אוהדי הכדורגל הברוטאליים של ליוורפול התגרו באוהדים האיטלקיים. הם הפעילו עליהם לחץ פיסי. האוהדים האיטלקיים נסוגו. הייתה שם צפיפות נוראית ופחד איום. הלחץ הנוראי עשה את שלו, והחומה המפרידה בין הבלוקים של "Z" ו- "Y" שהייתה בעצם קיר עלוב ומַט ליפול התמוטטה וקרסה. לעשרות אוהדים איטלקיים היא הפכה מלכודת מוות. החוליגנים הבריטיים לא הסתפקו באסון. הם השליכו מייד את שברי האבן מהחומה המרוסקת לעבר האוהדים האיטלקיים. 39 אוהדים איטלקיים נִספו ו- 250 אחרים נפצעו בדוחק ובצפיפות בשעה שנסו מכלי המשחית והנשק הקר של החוליגאנים פורעי החוק מליוורפול המְכוּנִים משום מה אוהדי כדורגל אנגליים. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שישב בעמדת השידור באִצטדיון "הייסל" ההריסל כל כך סמוך לזירת האסון ההמוני לא הבחין בו ולא ידע מה קורה סביבו. זה היה תמוה מאוד, מוזר מאוד, ומביך מאוד (!). לקולתו של יורם ארבל צריך להדגיש כי ה- Host broadcaster המקומי שהורכב משתי רשתות הטלוויזיה הבלגיות BRT / RTBF , לא תדרך ולא עִדְכֵּן את שדרי רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות היושבים בעמדות השידור שלהם באִצטדיון "הֵיְיסֶל" בכל הנוגע לאסון הכבד שהתרחש זה עתה. כל שַדָּר היה צריך לשאוב את האינפורמציה בכוחותיו הוא. וצריך לומר עוד דבר לזכותו של יורם ארבל שממש לא ידע מהחיים שלו אז באצטדיון "הֵיְיסֶל". הוא היה שַדָּר בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא ללא פרשן ובלעדי עוזר טכני. כמו כן צריך לציין שלא היה קו ראיה ישיר בין אזור עמדות השידור של הטלוויזיה שם שהה יורם ארבל והשדרים האחרים לבין אזור היציעים "Z", ששכן בצַד שמאל של האִצטדיון ושבּוֹ התחוללה הטרגדיה. מיעוט של שדרים נוספים של רשתות טלוויזיה קטנות אחרות ב- EBU לא היו מודעים אף הם לגודל הטרגדיה מפני שהיו בודדים בעמדת השידור כמו יורם ארבל ללא שום סיוע ועדכון של ה- Host broadcaster. אולם האצטדיון היה רווי המולה, אווירת אסון, ו-כאוס משום שנראו אמבולנסים בקצה הרחוק וגם אנשי עזרה ראשונה בלגיים נושאי אלונקות שחשו למקום האסון. הפרטים האלה נמסרו לי ע"י אנשי ה- EBU בג'נבה מקום מושבו של האיגוד.

איש הטלוויזיה הנורווגית NRK הנורווגי יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר (Jarle Hoeysater) אחד מראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU העוסקת בהפקת שידורי הספורט הבינלאומיים הגדולים, אמר לי שנים רבות אח"כ כי גם שַדָּר הספורט של רשת הטלוויזיה הנורווגית הממלכתית NRK אוֹיְבִינְד יוֹהָאנְסֶן (Oeivind Johnssen) לא ידע מהחיים שלוֹ בהתחלה ולא דיווח על האסון בשידור הישיר אולי מפני שהיה לבד כמו יורם ארבל. אח"כ הוא התעשת. מדהים כיצד קרה דבר כזה דווקא לשָדָר הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מדוע לא ידע דבר על האסון שהתרחש באִצטדיון , ומה היו נימוקיו למחדל העיתונאי . מרבית השדרים האחרים מרשתות הרדיו והטלוויזיה הציבוריות האירופיות החברות ב- איגוד השידור האירופי ה- EBU כמונו ושישבו בעמדות שידור באִצטדיון "הֵייסֶל" בסמוך ליוֹרָם אָרְבֵּל, כבר דיווחו למאזיניהם וצופיהם על האסון. למען ההגינות צריך לציין שוב שלא כולם דיווחו ולא כולם ידעו על האסון.

השדר יוֹרָם אָרְבֵּל זוכר כפי שאמר לי בשיחת התחקיר עמו לפני 36 שנים כיצד הובס כעיתונאי (ואנחנו אנשי חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עמו באותה הספינה הטובעת) ואיך קרה לו כדבר הזה, הבור הטלוויזיוני העמוק שאליו נפל, כלהלן : "…יואש אלרואי, אני נשבע לך שלא ראיתי דבר. האסון הגדול קרה בשטח "מת". לא היה קו ראייה בין מיקומן של עמדות השידור לבין האזור שם התרחש האסון. אני זוכר ששאלנו איש את רעהו מה קורה ומדוע המשחק אינו מתחיל אך לאף אחד לא הייתה תשובה. הייתי לבד לגמרי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "הייסל" ללא עוזר שדר, ללא מפיק, וגם ללא טכנאי. אי אפשר היה לצאת מתחום עמדות השידור כדי לברר מה קרה. אגלה לך סוד. מתחם עמדות השידור היה סגור ומסוגר. אין יוצא ואין בא. אנשי הביטחון הבלגיים היו קשוחים. אפילו לשירותים לא נתנו לנו ללכת. מי שהיה צריך להשתין עשה זאת לתוך בקבוק "קוקה קולה". אני והשדרים האחרים פשוט השתנו לתוך בקבוקי קוקה קולה. היינו כלואים שם. אני זוכר שראיתי מעמדת השידור שלי הרחק מצד שמאל בתוך האִצטדיון אנשים רצים עם אלונקות אבל לא ידעתי למה. לא הבנתי מה הסיבה…".

ג'וֹנָתָּ'ן מַרְטִין (Jonathan Martin) מנהל מחלקת הספורט של ה- BBC בימים ההם, זוכר כפי שמסר לי את עדותו בשיחת התחקיר עמו בימים ההם, כלהלן : "…הייתי בדרכי מהאולפן בלונדון לביתי במכוניתי בתום יום עבודה. לפתע שמעתי ברדיו של האוטו את שַדָּר הרדיו של ה- BBC מדווח מעמדת השידור שלו באצטדיון "הייסל" על האסון הנורא. עצרתי את המכונית בתחנת הדלק הראשונה שנקרתה לי והתקשרתי בטלפון משם לחברי במחלקת הספורט של הטלוויזיה. צריך לזכור שהימים ההם היו טרום עידן הטלפון הסלולארי. שוחחתי עם חברי במחלקת הספורט על האסון הכבד והתייעצנו כיצד לפעול. היה ברור לנו שאנו ממשיכים בשידור הישיר. בָּארִי דֵיוִויס (Barry Davies) היה השַדָּר שלנו במשחק הזה. לידו בעמדת השידור באצטדיון "הֵיְיסֶל" ישב בובי צ'ארלטון (Bobby Charlton) ששימש פרשן מחליף לגִ'ימִי הִיל (Jimmy Hill). גִ'ימִי הִיל נשאר לפַרְשֵן את המשחק מהאולפן בלונדון. רדיו ה- BBC דיווח מבריסל למאזיניו בבריטניה על האסון מייד כשהתחולל בשבע וחצי על פי שעון אירופה (שמונה וחצי בערב על פי שעון ישראל). אנחנו פיגרנו אחרי הרדיו שלנו במעט. במחצית היו למחלקת הספורט של ה- BBC  כבר תמונות Video ראשונות מזירת הרצח…".

טקסט תמונה : שנת 1985. ג'ימי היל (Jimmy Hill) בצעירותו מי שהיה פרשן הכדורגל הנודע והוותיק של רשת הטלוויזיה ה- BBC. הוא היה בעברו מנהלה הכריזמטי של קבוצת הכדורגל של קובנטרי סיטי. התמונה צולמה בסוף שנות ה- 50 של המאה שעברה. (באדיבות הוצאת הספרים International Football Book. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : זהו סיר בובי צ'ארלטון (Sir Bobby Charlton) בצעירותו אחד מבכירי הכדורגלנים האנגליים בנבחרת וקבוצת מנצ'סטר יונייטד בכל הזמנים (התמונה צולמה ב- 1957). הוא שימש פרשן מזדמן בעמדת השידור של ה- BBC באצטדיון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 במשחק יובנטוס – ליוורפול , והחליף את הפרשן הקבוע ג'ימי היל שנשאר באולפן בלונדון. סקרנותו של בובי צ'ארלטון סייעה ל- BBC  לעלות במהירות על פרטי האסון הנורא שהתרחש ביציעי אִצטדיון "הייסל", שָם נרצחו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ו- 250 נפצעו בידי חוליגאנים הבריטיים המכונים משום מה אוהדי כדורגל [3]. (באדיבות הוצאת הספרים International Football Book. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבלגי מר מִיק מִישֶלְס (Mick Michels) היה בשעתו עורך ראשי של מגזין הכדורגל הבלגי השבועי רָב המוניטין "Foot Magazine". הוא כיהן גם כחבר בוועדת העיתונות והטלוויזיה של ה- FIFA. ב- 29 במאי 1985 נשא בתפקיד מזכ"ל תא כתבי הספורט בעיתונות הבלגית ושימש במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בין יובנטוס לליוורפול יחד עם רוּדִי רוֹטֶנְבּוּהְלֶר (Rudy Rothenbuhler) כאחראיים ראשיים מטעם UEFA על מערך המדיה. עיתונות, טלוויזיה, ורדיו. מִיק מִישֶלִס התרוצֵץ בתוקף תפקידו בעת האסון והמשחק באזור עמדות השידור.

מִיק מִישֶלְס זוכר פרט מעניין נוסף ומספר לי אותו בעת שיחות התחקיר שהתקיימו בין שנינו  ב- 30 במאי 1985, וכה השיב לי [4] : "שַדָּר הכדורגל הבלגי של רשת BRT הציבורית רִיק דֶה סַאדֶלִיר (Rick De Saedeleer) היה הראשון קיבל את האינפורמציה על האסון מאחד העוזרים שלוֹ, משהו כרבע שעה לאחר התרחשותו. עמדת השידור של BRT הייתה סמוכה לזו של ה- BBC. מרחק נגיעה. בעמדת השידור של ה- BBC הבריטי ישב ליד השַדָּר המוביל בארי דייוויס (Barry Davies) שחקן העבר הנודע של מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה בובי צ'ארלטון (Bobby Charleton). הוא היה הפרשן של ה- BBC באותו ערב נורא. בובי צ'ארלטון לא היה עיתונאי אבל היה מספיק סקרן והתעניין לדעת מהי סיבת העיכוב המתמשך לתחילת המשחק. הוא נגע בכתפו של שדר BRT ריק דה סאדליר (Rick De Saedeleer) שישב סמוך לו ושאל אותו לפשר הדבר, מדוע המשחק איננו מתחיל. ריק דה סאדליר סיפר לו על האסון. בובי צ'ארלטון דיווח על כך מייד לבָּארִי דֵייוִויס. זאת היית הסיבה שה- BBC היה אחת מרשתות הטלוויזיה הזרות באצטדיון "הֵיְיסֶל" שעלו ראשונות על הידיעה החדשותית המרעישה והנוראית הזאת. סקרנות טבעית של בארי דיוויס ובּוֹבִּי צָ'ארְלְטוֹן הצילה את ה- BBC ממבוכה גדולה. האמת, השדרים ביציע הטלוויזיה באצטדיון "הֵיְיסֶל" לא קיבלו כל אינפורמציה מסודרת על האסון הקשה שהתרחש ביציעים באזור "Z". התמונות הראשונות של הרצח ההמוני שודרו בטלוויזיה הבריטית הציבורית ובעוד כמה רשתות טלוויזיה אירופיות כבר לפני תשע בערב (על פי שעון ישראל)".

טקסט תמונה : שנת 1985. זהו הבלגי מיק מישלס (Mick Michels) מי ששימש ב-יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985 באצטדיון "הֵיְיסֶל" בבריסל, קצין העיתונות והמדיה (טלוויזיה ורדיו) הראשי מטעם UEFA. (התמונה הוענקה לי באדיבות ע"י מִיק מִישֶלְס עצמו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יוֹרָם אָרְבֵּל עשה זאת באיחור עצום של כמעט שעה וחצי. רַק הודות לתושייתו של קָשָב רדיו "קול ישראל" מִיקִי גוּרְדוּס ז"ל שצפה בשידור הישיר והתקשר אליי טלפונית מביתו בשדרות חֵן תל אביב לעמדת הפיקוד שלי ב-אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים וסיפר לי אישית את פרטי האסון עליו שמע ברדיו מונטה קארלו.

איש הטלוויזיה של RAI קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי (Corrado Agostini) איש ששימש במים ההם כראש מחלקת משרד ה- Eurovision Office של רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית [5] זוכֵר בעת שיחות התחקיר שלי עמו אודות אסון "הייסל" כלהלן : "זאת הייתה חוויה קשה מאוד ל- RAI ולצופי הטלוויזיה שלנו באיטליה. ידענו על האסון הנורא מראשיתו אך לא הערכנו בתחילה את ממדיו. צוות השידור שלנו בראשותו של השַדָּר הבכיר בעמדת השידור באצטדיון בְּרוּנוֹ פִּיצוּל (Bruno Pitzul) דיווח ישירות על האסון. השידור הישיר של RAI נפתח כשעה וחצי לפני שריקת הפתיחה. RAI הייתה בימים ההם בשיא כוחה ונחשבה לרשת טלוויזיה מובילה בשידורי הספורט ב- EBU. למרות האסון הכבד החלטנו להמשיך בשידור הישיר. ניצחון יובנטוס 0:1 על ליוורפול מהשער של מישל פלאטיני הייתה נחמה פורתא לחובבי הכדורגל האיטלקיים".

טקסט תמונה : זהו ברונו פיצול (Bruno Pizzul) הקרוב למצלמה, שַדָּר הכדורגל רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI. צוות השידור האיטלקי עלה מייד על ממדי האסון הנורא באִצטדיון "הייסל". נשיאות RAI החליטה להמשיך בשידור הישיר למרות האסון הכבד בו נספו באִצטדיון 39 אוהדים איטלקיים של קבוצת יובנטוס. (התמונה הוענקה לי באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לחוליגניזם האנגלי מסורת ארוכה. זה לא היה המקרה הראשון. כבר בבוקר השידור החלו התפרעויות והתנגשויות בין האוהדים הבריטיים לבין עמיתיהם האיטלקיים. איזה עמיתים . יריבים של ממש. זה נמשך גם בערב לקראת תחילת ההתמודדות בין שתי הקבוצות . רצועת יציע באורך של מטר וחצי חצצה בין אוהדי ליוורפול (Liverpool) ואוהדי יובנטוס (Juventus). כשעה לפני תחילת המשחק חדרו לשם האוהדים החוליגנים האנגליים כשהם שיכורים כלוֹט מבירה ומשליכים על האוהדים האיטלקיים פחיות ובקבוקים. האוהדים האיטלקיים הנמלטים מאימת הברברים האנגליים מצאו את עצמם לכודים בין גדרות הברזל. השוטרים הבלגיים לא צפו את הסכנה הנוראית שאיימה על האוהדים הצעירים האיטלקיים וסירבו לפתוח שערי היציע לכיוון כַּר הדֶשֶא. הם לא אִפשרו להם למַלֵט את נפשם מהַהֶרֶג הצפוי להם. ביציע הדחוס התחוללה מהומת אלוהים. האוהדים האיטלקיים הוכו ונדרסו , כשלבסוף גדר הבטון והסורגים מתמוטטים עליהם. הפילוסוף הצרפתי זָ'אן פּוֹל סַארְטר (Jean- Paul Sartre) אמר פעם, "אדם מתנהג באלימות בשעה שאין לו מה להפסיד". אוהדי הכדורגל הברוטאליים מאנגליה דאגו להגשים היטב את האמירה הזאת.

טקסט תמונה : 29 במאי 1985. יציעי אצטדיון "Heysel" בבריסל. אלו הם היציעים ההרוסים באזור "Z"  באִצטדיון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 כמה דקות לאחר האסון. 39 אוהדי כדורגל איטלקיים נהרגו ו- 250 נפצעו. מימין למעלה נראה צלם ENG בלגי מצלם את אזור האסון בעוד איש ביטחון בלגי חבוש קסדה ואוחז מגן בידו השמאלית ומוט בידו הימנית ניצב בין האנשים ההמומים ומאבטח את המקום. משמאל נראה אוהד כדורגל איטלקי מוטל על ערש דווי לפני פינוי גופתו. זה היה מחזה נורא. משמאל נראה שלט של UEFA שנתלש מהגדר. חלק מרשתות הטלוויזיה ב- EBU  החליטו להפסיק את הסיקור הטלוויזיוני של האירוע. (באדיבות RTBF והסוכנויות הבינלאומיות. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מיקי גורדוס ז"ל קשב רדיו "קול ישראל" באותו יום האסון ההוא שהתרחש באצטדיון "הייסל" בבריסל ביום רביעי ההוא של 29 במאי 1985.

יורם ארבל ישב בעמדת השידור שלנו באִצטדיון "הייסל" כשהוא חסר ישע לחלוטין. הוא וגם שדרים נוספים באזור עמדות השידור לא ידעו מה קורה ולא הבינו מדוע משתהה שריקת הפתיחה. הצלת המידע העיתונאי בשידור הישיר הזה באה כאמור מכיוון בלתי צפוי. לפתע התקשר אלי מתל אביב לאולפן השידור מירושלים הקָשָב המצטיין (והנצחי) של רדיו "קול ישראל" מִיקִי גוּרְדוּס ז"ל, ודיווח לי כלהלן : "יואש אלרואי, אסון נוראי התרחש בבריסל, עשרות אוהדי כדורגל נקטלו באִצטדיון 'הייסל' ", והוסיף, "זאת הסיבה לעיכוב תחילת המשחק". מִיקִי גוּרְדוּס טרם ידע לפַרֵט מעבר לכך. לא הייתה לו אינפורמציה מי הם עשרות הנספים, זהותם, כיצד נקטלו, והאם מדובר באוהדי ליוורפול או טורינו שנרצחו או הנספים הם משני המחנות גם יחד. הודֵיתי למִיקִי גוּרְדוּס הבלתי נשכח שעשה לנו שירות מודיעיני – טלוויזיוני חשוב ביותר וגם טובה גדולה. לפתע ידעתי מה קורה. הייתי בתוך העניינים. אין דבר גרוע מחוסר הוודאות. דיווחתי מייד ב- Talk Back מירושלים ליורם ארבל האַבוּד בבריסל מה קורה אצלו באִצטדיון שבו הוא נמצא ברגע זה ולא יודע מהחיים שלו. מדהים שהעיתונאי וקָשָב רדיו "קול ישראל" מִיקִי גוּרְדוּס ידע בתל אביב ביום רביעי בלילה של 29 במאי 1985 את מה שיורם ארבל היה אמור לדעת ולא ידע כשהוא יָשוּב בעמדת השידור המאובזרת שלנו בעלת תצפית מצוינת על כר הדשא באִצטדיון"הייסל"  בבריסל.

מיקי גורדוס ז"ל היה עיתונאי מדהים ומהימן, וראשון בכל דבר. בדירתו בשדרות חֵן בתל אביב הוא ספון סביב מִכשור אלקטרוני חדיש של מכשירי רדיו, מקלטי טלוויזיה, וצלחות לוויין באמצעותם הוא מאזין וצופה על המתרחש בתבל. הוא מצותת לכל העולם ומקליט ב- Video ו- Audio בביתו את המתחולל בקוסמוס שלנו. ד"ר יצחק נוי מי שהיה בשעתו העורך ומגיש התוכנית "השעה הבינלאומית" ברדיו "קול ישראל", הגדיר את מיקי גורדוס, כלהלן : "האיש שניצב על הגבעה ומשקיף על העולם". מיקי גורדוס נולד ב- 9 בנובמבר 1944 בתל אביב. הוא עובד עם רשות השידור מאז 1970. קָשָב רדיו וטלוויזיה מסור, מצטיין, ורָב מוניטין שאוהב ומכור לעבודתו הקונקרטית הזאת. מיקי גורדוס למד בביה"ס היסודי "הכרמל" ובתיכון ב- "גימנסיה הרצליה". שירת בצה"ל בשנים 1968 – 1963 בהן השלים גם השכלה אקדמאית. נשוי לבלהה ואב לשלוש בנות.

טקסט תמונה : שנת 1985. זהו הקָשָב רדיו "קול ישראל" מיקי גורדוס ז"ל הבלתי נשכח בחדר העבודה האלקטרוני הצפוף והעמוּס שלוֹ בדירתו בשדרות חן בתל אביב. מהתא הקטן הזה הוא מחובר לכל העולם. מיקי גורדוס הוא אחד העיתונאים הדגולים והיעילים ביותר של רשות השידור בכל הזמנים. אנוכי רוחש לאיש הזה הערכה רבה. (התמונה באדיבות מִיקִי גוּרְדוּס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעֵת שהעברתי את האינפורמציה הדרמטית מירושלים ליורם ארבל היושב באצטדיון "הייסל" הבחנתי מעבר לקו השידור ה- 4W כי היה המום. לכמה שניות נותר בהלם ואלם. מצב מביך. השַדָּר הדגול חש מבויש בעמדת השידור שלוֹ. את החדשות האיומות שאירעו באצטדיון בו נכח ליקט עבורנו קשב רדיו בתל אביב. יורם ארבל היה בודד ואובד עצות, ומנותק מהמציאות. קיוויתי בשבילו שלא הפך לשֶבֶר כלי. הוא פשוט לא ידע מהחיים שלוֹ. זאת הייתה סיטואציה עיתונאית מביכה בה מודיעים מירושלים לשַדָּר בבריסל מה קורה אצלו באִצטדיון  שוודאי גרמה לאי נוחות . מצב כזה עלול להביא כל שַדָּר ל- Black out טוטאלי. זה היה כישלון עיתונאי קולוסאלי. לטיב מזלו היה יורם ארבל (שַדָּר מאוד מנוסה) אלוף ההיחלצות מהמֵצַר במצבים כאלה. הוא יצא מזה אך בשֵן ועַיִן. הוא איבד בבת אחת חלק נכבד מאמינותו העיתונאית. הוא לא היה האשם היחידי אבל הציבור לא הבין כיצד שַדָּר עיתונאי שיושב בעמדת שידור באצטדיון איננו יודע מה קורה סביבו בתוככי האִצטדיון. ניסחתי את דבריי בזהירות ובקול שָלֵו ב- Talk back כדי לא להכניסו ללחץ מיותר וכה שחתי לו כלהלן : "יורם שים לב, קָשָב הרדיו מִיקִי גוּרְדוּס דיווח לי הרגע כי יש עשרות הרוגים במהומה שהתחוללה בתוך האִצטדיון. זאת הסיבה לעיכוב בעיטת הפתיחה". פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן נשיא לִיוֶורְפּוּל וזָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי נשיא יוּבֶנְטוּס החליטו לקבל את בקשת אנשי UEFA ונציגי הרשויות הבלגיות לקיים את ההתמודדות בין שני המועדונים במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות, למרות תנאי האלימות הקשים ששררו באִצטדיון. המשחק החל באיחור עצום של שעה ו- 25 דקות, בעשר וארבעים בעֶרֶב במקום בתשע ורבע.

כמה רשתות שידור של ה- EBU ובראשן ARD ו- ZDF הגרמניות שהחלו כבר בשידור הישיר פרשו ממנו בנימוק שאין טעם לעסוק בשידורי ספורט בשעה שגוויות המתים מוטלות נכוחה . למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולי לא היה ספק שאנחנו נשארים עם השידור הישיר עד סופו . גם ה- BBC האנגלי ו- RAI האיטלקית המשיכו בשידורים השירים שלהם. אנשי הרדיו של ה- BBC שידרו את האסון בזמן אמת. ממש כשזה קרה. מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה של ה- BBC בניהולו של ג'וֹנתן מַרְטִין (Jonathan Martin) פתחה את השידור הישיר שלה בהודעה הדרמטית על האסון זמן רב לפני פתיחת סיגנל השידור ה- Multilateral  האירופי לכל רשתות השידור של ה- EBU, שנקבע לתשע וחמישה בערב. שַדָּר ה- BBC בעמדת השידור באִצטדיון "הייסל" בבריסל היה בַּארִי דֵיווִיס (Barry Davies). הוא לא היה בודד בעמדת השידור שלו בניגוד ליורם ארבל. הפרשן הקבוע שלו גִ'ימִי הִיל (Jimmy Hill) אומנם ישב באולפן ה- BBC בלונדון , אך היה לוֹ בכל זאת יתרון על יורם ארבל, מפני שלצִדוֹ ישב הפרשן – שחקן העבר הנודע בובי צ'ארלטון. הוא נבחר למלא את מקומו של גִ'ימִי הִיל וסייע לבארי דיוויס באיתור האינפורמציה העיתונאית , מדוע זה בעיטת הפתיחה נדחית שוב ושוב.

יורם ארבל בניגוד לנסים קיוויתי לא תיקן את עצמו ואת שגיאותיו באוויר וגם לא התנצל. זאת אגב הייתה אחת מגדולותיו כשַדָּר. האיש ידע להחליק את חולשותיו. למרות שלא היה עיתונאי דגול חונן באינטואיציה פנימית שהצילה אותו לא פעם ולא פעמיים ממבוכות שידור. אותה האינטואיציה הפנימית הזאת היא שהדריכה אותו לא למהר בהתנצלויות, גם לא אז ב- 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל. המיקרופון אינו נועד לווידויים. שיקול נכון שהצדיק את האמינות שלו כשַדָּר עַל ומומחה בתקשורת המונים. יורם ארבל השתמש בתשדורת האסון שהגיעה אליו מירושלים בצורה נבונה. הוא הטמיע והחליק בהדרגה את האינפורמציה הדרמטית שהעביר לסלון ביתם של הצופים. יורם ארבל נמנע מלספר לצופים שלנו שמיקי גורדוס הוא האיש שהעביר את הידיעה הדרמטית על האסון לאולפן המנווט בירושלים, ומשם הוחשה אליו לאצטדיון "הֵיְיסֶל" באמצעות ה- 4W (קו שידור טלוויזיוני המורכב מארבעה גידים). בכך היה רָב אוֹמָן. פשוטו כמשמעו. אך קוֹלוֹ היה הססני במידת מה. האינפורמציה שבידיו הייתה חלקית. אפשר היה לחשוב שעלה עליה בכוחות עצמו. הוא גם טעה כשמיהר לבַקֵר דווקא את האוהדים האיטלקיים שפגעו כביכול קשות באוהדים האנגליים עובדה שהתבררה כלא נכונה. היו אלה דווקא אוהדי ליוורפול שהסתערו במוטות ובקבוקים ונֶשֶק קַר אחר וגרמו לאנדרלמוסיה הנוראית בסופה אירע הרצח של 39 מאוהדי יובנטוס שנמחצו למוות . ביטחונו העצמי אבד לו. יורם ארבל היווה בעיה ויצר חולשה במערך השידור שלי אך הייתה עוד אחת חריפה ממנו. זמן השידור ההולֵך ואוזֵל על לוויין ה- Primary האטלנטי שהעביר את סיגנל השידור מבריסל לירושלים סיכן את שלמות השידור. ה- Booking היה מוגבל ממילא, ומשך ההזמנה הלך והתקצר בעוד המשחק טרם החל. נקלעתי לסבך שידור ואתגר בלתי עביר הנוגע לתקשורת לוויינים בינלאומית. התבררה כי בעיית התקשורת הלוויינית היא בלתי פתירה לחלוטין. COMSAT האמריקנית העבירה את זמן השידור הלווייני על ה- Primary החל מחצות (00:00 של יום רביעי – 29 במאי 1985) לגוף תקשורת אחר. בשעה 00:01 כלומר בחצות ודקה של יום חמישי – 30 במאי 1985 נותקתי מהתקשורת הלוויינית שלי. ניסיונותיהם הנואשים של שני אנשי עמק האלה ישראל "קוז'ו" קוז'יקארו ואיציק גינת לשנות את רוע הגזירה עלו בתוהו. Booking הוא דבר קדוש ב- COMSAT) . יובנטוס ניצחה במשחק 0:1 לאחר שמישל פלטיני הבקיע בדקה ה- 58 את השער האנגלי מבעיטת עונשין מ- 11 מ' (לאחר הכשלת זביגנייב בונייק – שחקן חיזוק פולני בהתקפת יובנטוס) וצופי הטלוויזיה בישראל הספיקו לראות זאת , אולם הם לא ראו את טקס הענקת הגביע, משום שהשידור הישיר נקטע בדקה ה- 75 של המשחק.

יום חמישי-30 במאי 1985. מהומת יורם ארבל הכושל באצטדיון "הייסל" בבריסל מעוררת למחרת סערת רוחות ו-תגובות קשות בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקמת בקומה ג' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית השוכנת בשכונת רוממה בירושלים.

למחרת פרצה מהומת אלוהים בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חלק מאנשי "מבט" ובראשם העורך מיכאל קרפין תבע ממני לסַלֵק לאלתר את יורם ארבל מעמדות השידור של מחלקת הספורט. "איזה מין שַדָּר זה שלא יודע מה קורה סביבו", טען בכעס בפניי. השבתי לו, "אני הנושא הראשי באחריות ולפני הרחקת יורם ארבל ממיקרופון מחלקת הספורט יצטרכו לסלֵק אותי". התייצבתי לימינו של יורם ארבל. בוועד המנהל של רשות השידור קראו להדיח אותו לאלתר. היה ברור לי כי כישלונו של יורם ארבל הוא כישלונה של חטיבת הספורט כולה בראשותי. לאורי פורת היה ברור כי כישלונה של חטיבת הספורט הוא כישלונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור כולה. אי אפשר היה להימלט מהאחריות הזאת. יורם ארבל נחשב לשַדָּר ספורט מוכשר ונציגה הבכיר והנבחר של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כלפי הציבור במדינת ישראל אך הוא לא ניצב מעל חוקי השידור בטלוויזיה, לא מעל ההיגיון העיתונאי, ולא מעל המוסר העיתונאי. זאת הייתה תאונת שידור טלוויזיונית קשה ביותר בסופה ספג יורם ארבל מכה אנושה, והתרסק. לא היה ספק. יורם ארבל שלח הביתה שידור לא מגובש. מנופץ. יורם ארבל היה מדוכדך. הוא הבין שהיה שותף לפַשְלָה עיתונאית חמורה ומביכה מאין כמותה חסרת תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה לו הסבר. המתין לו לינץ' במסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. באותו סוף שבוע מַר נפגשתי עם המנכ"ל אורי פורת וביקשתי ממנו למוסס את הפרשה הקשה. הסברתי לו : "תראה , יורם ארבל נמצא עכשיו בדרכו לגרמניה, שם מתחילה ביום רביעי – 5  ביוני 1985 אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל. הוא חווה חוויה עיתונאית טראומתית ומרגיש שנכשל כישלון קולוסאלי", והוספתי, "צריך לעודד ולתמוך בו לקראת משימת השידור הבאה הקרובה שלו. אל תיתן ידך לעיתונות המחפשת את דמו. אל תדליף ואל תצלוב אותו. התמרמרות ובכי לא יעזרו כאן. אנחנו ננתח מה בדיוק קרה כאן, נפיק את הלקחים, נסיק את המסקנות, ואת השידור הבינלאומי הבא שלנו נעשה טוב יותר". אורי פורת היה איש מקצוע ג'נטלמן והסכים לבקשה.

טקסט תמונה : יום חמישי – 30 במאי 1985. זירת הפשע. מראות הפוגרום ביציע "Z" באִצטדיון "הייסל" בבריסל למחרת האסון. רשות השידור ואנשי הטלוויזיה הישראלית התקשו לסלוח ליורם ארבל על מחדל השידור והפלופ העיתונאי שלוֹ. (באדיבות RTBF והסוכנויות הבינלאומיות. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יורם ארבל סִיכֵּן בחולשתו המקצועית את עצמו וגם את רשות השידור כמוסד עיתונאי. למרות זאת אהבתי אותו. הרי הוא היה האיש שתקע יחד עִמִי את היתדות הצבעוניות על מפת הגלובוס. שַדָּר בדרגתו נולד בפעם אחת בהרבה מאוד שנים. אולם ככל שנקפו השנים הפכה אהבתי אליו לאמביוולנטית. הפער בין כישרון השידור שלו ליכולתו העיתונאית הלך וטפח. יורם ארבל היה זקוק יותר מכל שַדָּר אחר במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למערכת עיתונאית צמודה שתעטוף ותחבק אותו מפני שלא היה כזה בעצמו. הוא לא היה עיתונאי ובלעדי מערכת עיתונאית היה פגיע כעלה נידף.

טקסט תמונה : קיץ 1981. אִצטדיון הכדורגל העירוני בבאר שבע. יורם ארבל שדר כדורגל במסווה של עיתונאי בתום ריאיון עם ג'ק מנסל מאמן נבחרת ישראל. בארץ היה יורם ארבל הרבה יותר פדנט ו-מדויק מפני שהיה צמוד למערכת עיתונאית שסייעה לו ועִדכנה אותו באופן רצוף והייתה נאמנה לו ללא תנאי. בחו"ל המצב היה שונה. הוא הפך לפַּגִיע ושילם מחיר עיתונאי כבד. הוא וקול הבריטון המפורסם שלו הפכו להיות חסרי ערך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפַשְלָה העיתונאית החמורה ביותר בתולדות רשות השידור הגיעה אומנם לדיוּן בפורום מנכ"ל אך למזלו הטוב של יורם ארבל היא נשארה תקועה שם. דיוּן פרובלמטי כזה בפורום כה רחב ברשות השידור דינו להגיע בסופו של דבר לעיתונות. הדבר היווה סכנה גדולה למוניטין של יורם ארבל כשַדָּר ספורט מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  וגם למחלקת הספורט עצמה . מיכאל קרפין עורך "מבט" ביקש למצות את כל חומרת הדין עם השַדָּר שפישל אך מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי בלמנו ומוססנו את הסכנה בעודה באיבה. הענקנו לו צ'אנס עיתונאי נוסף. בסופו של דבר יורם ארבל יצא נקי מהפרשה. בחלוף כמה ימים הוציא לי מנכ"ל רשות השידור מסמך כתוב בו נאמר : "…אני מעניק גיבוי מלא לפעילות מחלקת הספורט ואנשיה ומשבח את מיומנותם בשידור הישיר ליוורפול – יובנטוס…". הדבר נעשה על ידינו כדי לעטוף את יורם ארבל השָבוּר בחומת הגנה מפני שהיה שַדָּר מוערך ואהוב עלינו אך פגיע  מפני שלא היה עיתונאי. ב- 29 במאי 1985 הוא היה בודד מאוד וחשוף מאוד. ביקשתי לראות במקרה הזה מעידה חַד – פעמי שלו. ברבות השנים ללמד אותי יורם ארבל לקח חשוב בו אנוכי הוא הנושא באחריות הראשית לכישלונותיו של יורם ארבל והוא כמובן נושא על פי הבנתו רק באחריות להצלחותיו. האמת, ההסכם נראה לי. יורם ארבל היה אישיות מפונקת אך שַדָּר מְחוּנַן שנשא את בְּשוֹרַת שידורי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכל פינה ברחבי הארץ. הייתי מחויב לשמור עליו. כל מערכת הספורט עבדה עבורו. אלה היו חוקי המשחק הטלוויזיוני ש-ייסדתי והייתי אמון עליהם.

יוּבֶנְטוּס האיטלקית ניצחה 0:1 את לִיוֶורְפּוּל האנגלית משער שהובקע ע"י מישל פלאטיני בדקה ה- 57 בבעיטת עונשין מ- 11 מ', וזכתה בגביע אירופה אך צופי הטלוויזיה בישראל שבכל זאת ראו את השער הבודד לא ראו את סיומו , וודאי לא את טקס הענקת הגביע. השידור הלווייני הישיר שלנו נקטע ע"י חברת COMSAT בחצות. זמן השידור שלי על לוויין ה- Primary  האטלנטי אזל והגיע לקִצוֹ. כבר בתשע ושלושים בערב ראיתי את הנולד. בקשתי את אנשי תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה להאריך את זמן הלוויין אך הם לא יכלו להיענות להפצרותיי. לא ניתן היה לקבל זמן חלופי. שני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major אליהם הייתה מקושרת בימים ההם תחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה היו כבר Over booked, עמוסים לעייפה משתיים עשרה בלילה והלאה. זמן הלוויין שלנו הוזמן על ידי מתשע בערב עד חצות (סיגנל ה- EBU נפתח לשידור בתשע וחמש דקות). זה היה אמור להספיק גם לתקופת ההארכה ובעיטות ההכרעה מ-11 מ', בתנאי שהמשחק יחל במועדו, מה שלא קרה בסופו של דבר. הייתי מתוסכל ומאוכזב מאוד.

45 רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU ו- 12 רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- OIRT לא נפגעו כאמור מהעיכוב הממושך בן השעה ורבע בתחילת המשחק. הייתה לכך סיבה טכנולוגית שהוסברה כבר בעבר בבלוג הזה : סיגנל השידור הישיר הועבר לעשרות המדינות באירופה המערבית ולמדינות הגוש הקומוניסטי באירופה המסונפות לאיגוד השידור המזרח אירופי OIRT, באמצעות רשת מסועפת של קווי מיקרוגל קרקעיים שהייתה פרושה בכִישרון טכנולוגי רב לאורכה ולרוחבה של היבשת. לרשות המרכז הטכנולוגי של ה- EBU  בבריסל והלוגיסטי בג'נבה טרם עמד אז לוויין תקשורת כדוגמת ה- ECS האירופי שהתחיל לפעול רק ב- 1988. קווי התקשורת הקרקעיים היו פתרון מניח את הדעת. סיגנל השידור הגיע לירושלים באמצעות מיקרוגל קרקעי מבריסל שהועבר לתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים ב- "רייסטינג" של גרמניה המערבית, ומשם עלה באמצעות Up link ללוויין ה- Primary  האטלנטי שאליו מחוברת תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק האלה ליד ירושלים.

טקסט תמונה : 1970. ראשית בנייתה של תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה בסמוך לירושלים. (לע"מ תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1972. תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה. זוהי צלחת – אנטנה הבודדה שהייתה מחוברת ל- לוויין האטלנטי ה- Primary. העברת שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 מ- מינכן לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים באמצעות היה הקשר הלווייני ההיסטורי הראשון עם העולם הגדול (לע"מ תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 15 במאי 1972. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר חונכת את תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה בשיחת טלפון לוויינית עם נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון. מימין, שר הדואר והתקשורת שמעון פרס. "Hello Mr. President", היא אמרה לו והוא השיב לה, "Hello Mrs. Prime Minister". מיסוד תחנת התקשורת הלוויינית הבינלאומית בעמק האלה פתחה בפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית אפשרויות חדשות ואופציות עיתונאיות שהיא לא ידעה כמותן בארבע שנות קיומה. (לע"מ תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 90 של המאה שעברה. היסטוריה תקשורתית חשובה. זוהי צלחת האנטנה הגדולה שהוצבה בעזרת וסיוע ה- EBU בשנת 1988 בחצר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשכונת רוממה בירושלים ואשר מחוברת ל- לוויין האירופי ה- ECS (ראשי תיבות של European  Community  Satellite). החיבור הזה פתח צוהר רחב לעולם, שינה מקצה לקצה את אופציות השידורים הלוויינים של השידור הציבורי, תִּגְבֵּר עד למאוד את יכולות התקשורת הבינלאומית של שידורי הספורט והחדשות שלנו, והפחית עד למינימום את התלות שלנו בתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה. בתמונה נראים שני המפקחים הטכניים המצטיינים יצחק בן יוסף ("בֶּנְיוֹ) מימין מרכיב משקפי שמש ושמעון נחמה משמאל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מָמוֹן רב שילמה רשות השידור עבור זכויות השידור של המשחק הזה אך הוא ירד לטמיון. משלם האגרה קיבל באותו לילה שירות לקוי. הטלוויזיה הירדנית שסיגנל השידור שלה נקלט היטב בישראל והיוותה בשל כך יריב שידור לטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרב על הצפייה באירועי ספורט בינלאומיים הצליחה להתחבר ללוויין ההוֹדִי שנשא אף הוא את סיגנל שידור המשחק יובנטוס – ליוורפול בדרכו ליבשת אסיה ומדינות המזרח הרחוק, ולכן המשיכה באופן חלקי את השידור הישיר של המשחק שגם הוא נקטע כעבור עשר דקות. השַדָּר שלה אומנם ישב כהרגלו במרכז השידורים בעַמָאן ושידר Off Tube מהמסך את משחק הכדורגל , הם הרי מעולם לא שידרו את אירועי הספורט מעמדות שידור באִצטדיונים , אך הפעם זה לא היה חשוּב. בניגוד לי הטלוויזיה הירדנית יצרה לרגע את הרושם בו השלימה את משימת השידוּר. לרוע המזל הצליחה הטלוויזיה הירדנית להעביר אליה בחצות הלֵיל חלק מהצופים הישראליים (מפני שהשידור נקטע אצלנו) לפרק זמן קצרצר לרבות עורך עיתון "הָאָרֶץ" מתי גולן. מתי גולן לא התמיד בצפייה בטלוויזיה הירדנית כי אילוֹ עשה זאת היה מגלה שגם שם נקטע השידור הישיר פעם נוספת גם על הלוויין ההודי לאחר כ- 9 דקות. ה- Booking העמוּס של חברת COMSAT האמריקנית בעלת לווייני התקשורת הוא מדויק ביותר. העיתונאי מתי גולן הספיק בשיחת טלפון עם מוביל השידור שלי בירושלים נסים קיוויתי שלא היה מעורה ובקי בהפקה ובטכנולוגיה של השידור הישיר , להכניס ברגע האחרון ידיעה מבולבלת בלתי מדויקת ולא מוסברת אך בולטת בעמוד הראשון של עיתונו "הארץ" ביום חמישי – 30 במאי 1985, ממש לפני סגירת הגיליון, המספרת על "תקלת לוויין שגרמה להפסקת השידור, בעוד הוא נמשך בטלוויזיה הירדנית". הוא ציטט את נסים קיוויתי והציג זאת כ- כישלון השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "שידור משחק הכדורגל אמש בטלוויזיה הישראלית הציבורית בין ליוורפול ליובנטוס במסגרת גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות נפסק לפתע כרבע שעה לפני סיום המחצית השנייה", כתב, ובכך פרסם אינפורמציה לא מנומקת ולא מוסברת לקוראים שלו, והסב אולי מבלי משים נזק תדמיתי למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט מסמך : ידיעה שהופיעה בעמוד הראשון של עיתון "הָאָרֶץ" בבוקרו של יום יום חמישי – 30 במאי 1985. שידור משחק הכדורגל אמש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין ליוורפול ליובנטוס במסגרת גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות נפסק לפתע כרבע שעה לפני סיום המחצית השנייה. איש מחלקת הספורט נסים קיוויתי מסר כי הפסקת השידור נבעה מתקלה בלוויין, ואולם בעוד שידור המשחק מופסק, יכלו צופי הטלוויזיה הירדנית לראותו כעשר דקות נוספות. אמש לאחר חצות לא ניתן היה להשיג במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הסבר להפסקה הפתאומית של השידור הישיר [6]. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

לא נכון. ראשית נסים קיוויתי שלא היה מוסמך לדבר ולענות בשמי העביר לעורך "הארץ" מר מתי גולן ידיעה לא נכונה. לא הייתה שום תקלה לוויינית אלא פשוט זמן ה- Booking שלנו על לוויין ה- Primary הסתיים ו- תם. שנית, אפשר היה להשיג אותי עד שלוש לפנות בוקר במשרדי מחלקת הספורט . שוחחתי בטלפון עם יורם ארבל במלון שלו בבריסל לאחר הפשלה הנוראית ושוב לא קיבלתי ממנו שום הסבר הגיוני כיצד קרתה תקלת שידור כזאת שלוֹ. נסים קיוויתי כמו יורם ארבל היה שַדָּר שלא התמצא בהליכי ההפקה ובמגבלות הטכנולוגיה והתקשורת הלוויינית של השידור הישיר, ולכן שגה שגיאה גדולה באינפורמציה שמסר לעיתון "הארץ". לא הייתה שום תקלה. זמן הלוויין פשוט אזל. הידיעה בעיתון "הַאָרֶץ" גרמה נֶזֶק למוניטין של מחלקת הספורט. מתי גולן הדפיס בעיתונו אינפורמציה שגויה כאילו ליואש אלרואי הייתה תקלת לוויין ובירדן נמשך שידור המשחק יובנטוס – ליוורפול כרגיל, וקוראיו האמינו לוֹ. ביום חמישי – 30 במאי 1985 התקשרו עמי כתבי הספורט בעיתונות הכתובה ובקשו את תגובתי להפסקת השידור הלווייני, ולעיתונאות הבלתי מספקת שהפגין בעת האסון בבריסל יורם ארבל בכיר שדרי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית משנזקק לעזרתו של מִיקִי גוּרְדוּס. אף על פי כן ולמרות הכל הענקתי ליורם ארבל גיבוי מלא. העיתונאי צדוק יחזקאלי מסר ביום שישי – 31 במאי 1985 דיווח יותר הגון ומהימן לקוראיו בעיתון "ידיעות אחרונות" [7].

קטע מסמך :  31 במאי 1985. דיווח של העיתונאי צדוק יחזקאלי בעיתון "ידיעות אחרונות" . (באדיבות "ידיעות אחרונות"  ומו"ל העיתון ארנון "נוני" מוזס).

טקסט "ידיעות אחרונות" : "מחלקת הספורט של הטלוויזיה הדפה אתמול ביקורת שנשמעה על הפסקת שידור משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין יובנטוס לליוורפול, אשר גרמה לצופים מורת רוח רבה . הטלוויזיה לקחה בחשבון כך מתברר שתהיה הארכה במשחק – ואפילו יהיה איחור קל בפתיחתו – וכך הזמינה את הלוויין עד 12 בלילה. אולם כמובן שלא יכלו לצפות את תקרית הדמים הנוראה שגררה עיכוב בן שעתיים בפתיחת המשחק. זו הסיבה שב- 12 בלילה נפסק השידור, שכן זמן הלוויין נמסר מאותו רגע ואילך למדינה אחרת. מדוע אם כן הצליחה הטלוויזיה הירדנית להעביר בשידור ישיר כמה דקות נוספות ? מתברר שהירדנים התחברו ללוויין התקשורת ההודי, שאליו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה יכולה להתחבר. אולם גם הטריק הירדני לא עזר וכמה דקות מאוחר יותר נפסקו גם שידורי הלוויין ההודי. מנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי יצא להגנת שַדָּר הטלוויזיה יורם ארבל שנזקק במהלך השידור הישיר לאינפורמציה מקָשָב הרדיו בארץ על שהתחולל במגרש בו היה בבריסל : "הוא (יורם ארבל) נאלץ להישאר בחדר התקשורת . בתנאים שנוצרו הוא עשה עבודה נפלאה והעביר שידור בצורה יוצאת מן הכלל". יורם ארבל קיבל הוראה להישאר בבריסל גם אתמול כדי להעביר דיווחים מצולמים לחדשות". (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

לקוּלָתוֹ של יורם ארבל צריך לומר שהיה בימים ההם שַדָּר בּוֹדֵד בעמדות השידור בחוץ לארץ . בבריסל הוא ישב לבדו בעמדת השידור ללא מפיק, ללא פרשן, ללא טכנאי, וגם ללא עוזר שַדָּר (כמקובל היום). פונקציות כאלה נתפשו אז כמותרות שידור. לא שצריך לרחֵם עליו. הוא לא היה מִסְכֵּן. אך הוא היה בּוֹדֵד והבדידות הופכת את האנשים הבודדים ללחוצים ופגיעים, ולכֵן גם חשופים לשגיאוֹת. העיתונאות או חוסר העיתונאות של יורם ארבל באסון בריסל ב- 29 במאי 1985 עלתה על האג'נדה הלאומית. העיתונות סירבה להניח לוֹ. ביום חמישי – 6 ביוני 1985 פִּרסמה העיתונאית דוֹרִית גֶפֶן בעיתון "על המשמר", מאמר ביקורת טלוויזיה נוקב ויוצא דופן בחריפותו בגנותו של יורם ארבל בגין שידור הנֶפֶל שלו באסון בריסל. היא העניקה למאמר שלה כותרת חמורה נגד שַדָּר הספורט מספר אחת שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "כישלון של שדרן פטפטן". כך כתבה בעיתונה "על המשמר" [8] .

טקסט מסמך : 6 ביוני 1985. זהו המסמך המקורי / מאמר הביקורת של גב' דורית גפן נגד השדר יורם ארבל שהופיע בעיתון "על המשמר". (באדיבות ארכיון "על המשמר" ותודה לאנשי "בית אריאלה" בת"א).

טקסט "על המשמר" :  "השידור הישיר ממשחק הגמר על אליפות אירופה בכדורגל בין קבוצות יובנטוס וליוורפול הפך לאחד המחזות המבעיתים של שלהוב יצרים ואלימוּת לשמה. לא נחזור כאן על אשר ראו רבים, ועל אשר תואר בהרחבה בעיתונות . מה שבכל זאת ראוי להדגשה זה הדיווח של יורם ארבל מהמקום. פטפטנותו של יורם ארבל היא עובדה ידועה, אך כאשר הוא נותן לה דרור, ללא מגבלות זמן וללא הפרעה של המשחק שלא שוּחַק- התוצאה היא בלתי נסבלת לחלוטין. יורם ארבל סבר כנראה כח עליו למלא את אוזנינו בקשקושיו בחלל הבלתי צפוי שנוצר בגלל האירועים הטראגיים באצטדיון , והוא השתמש בכל המילים שבפיו בשֶטֶף , אם כי בלי הרבה טעם . אך גם התפרצות מילולית זוֹ לא הייתה נראית בעיניי חטא כל כך גדול אלמלא עבודתו העיתונאית הבלתי אמינה והמטעה . אינני יודעת מה היו תנאי עבודתו באצטדיון, אך אנו מצפים מעיתונאי הנמצא בשטח לברר פרטים מדויקים ככל האפשר על המתרחש לנגד עינינו. לא היינו זקוקים לתיווך של יורם ארבל כדי לראות את הפרטים של ההשתוללות וחוסר האונים של המשטרה הבלגית. לעומת זאת הוא היה צריך לברר מי גרם לכל מהומת הדמים ולמה. אך יורם ארבל מ-כיסא השדרים שלו נתן לנו בו- זמנית תיאור של מה שראינו באמצעות המצלמות. הוא לא הסתפק בכך, וכבר קבע באוזנינו מי אשם ומי גרם למהומה- האיטלקים כמובן. במשך שעה ארוכה השמיץ יורם ארבל את האוהדים האיטלקיים, בעוד האשמים היו למעשה אוהדי ליברפול . זהו כישלון עיתונאי ממדרגה ראשונה שאיננו מתאים אפילו לעיתונאי מתחיל". ( באדיבות ארכיון "על המשמר").

גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דָבָר" ההוא טֶדִי פְרוֹיְס ז"ל קבל נגד יורם ארבל ב- 2 ביוני 1985 ונקט לשון חמורה ביותר על הפשלה העיתונאית שלו באיתור מחוללי האסון באִצטדיון "הייסל" בבריסל [9] . הוא למעשה קרא לפיטוריו של גדול שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתחום הספורט בכל הזמנים .

טקסט מסמך :  2 ביוני 1985 דיווח של העיתונאי טדי פרויס ז"ל בעיתון "דבר". (באדיבות ארכיון "דבר" ותודה לאנשי "בית אריאלה" בתל אביב).

טקסט "דבר" : "המגוחך היה כי יורם ארבל שנמצא 100 מטר ממקום ההתרחשות, הסתמך על הקשב של רדיו "קול ישראל" מיכאל גורדוס שישב בתל אביב, ושאב ממיקי  גורדוס את המידע. האם מתחת לכבודו של השָדָר להרים את ישבנו וללכת לבַרֵר מה קרה במקום להסתמך על מקור הנמצא 3500 ק"מ ממקום האירוע ? ומכיוון שלא הטריח את עצמו, אין פלא שנכשל כישלון נורא. על פי הודעתו רוב ההרוגים היו אנגליים ! בשנינות חדת לשון ודיפלומטיה ארבלית, הוא הוסיף, שיש להניח שלא אנגלים גרמו למותם של האנגלים. מה שיורם ארבל עולֵל, מזכיר את דיווחי הכתבים בלבנון שהודיעו בשעתו כי ישראל היא שביצעה את הטבח בסברה ושתילה. רבים מהכתבים לא רחוקים ממקום האירוע יותר משהיה יורם ארבל בבריסל , אך הם גילו אחריות, חריצות, מצפוניות, ומוּסַר עיתונאי כפי שהוא גילה באִצטדיון . יורם ארבל הטיח את אשמת ההֶרֶג בנהרגים. בניגוד "לממצאיו", רוב ההרוגים היו איטלקיים, והפותחים בתגרה היו על פי כל העדויות האנגלים ולא האיטלקים . אם שגריר איטליה בישראל לא יחולל מהומה , הרי שהוא צדיק . כי יורם ארבל לא רק הטעה את קהל הצופים אלא העליל מעין עלילת דם. בתחנות טלוויזיה יותר מפגרות מזו של ישראל , כבר פיטרו שדרנים יותר מוצלחים על עבירות פחות חמורות". (באדיבות ארכיון "דבר" ותודה לאנשי "בית אריאלה" בתל אביב) .

האסון הגדול הִכה את אירופה בהֶלֶם. בלב ליבה של עֶרֶש התרבות האירופית התרחש רצח המוני של אוהדי כדורגל איטלקיים בידי חוליגאנים בריטיים. ראש ממשלת אנגליה אשת הפלדה גב' מרגרט תאצ'ר (Margaret Thatcher) הופיעה לפני המצלמות של שתי רשתות הטלוויזיה הארציות בבריטניה, ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרית ב- Downing 10 Street, ואמרה בשידור ישיר לאומה הבריטית ללא כחל ושְרַק את המשפט הבא, כלהלן :

"Liverpool fans brought shame and disgrace to their country and to football".

ראה סעיף נספחים מס' [10].

ראש ממשלת איטליה בֵּטִינוֹ קְרָאקְסִי (Bettino Craxi) פרסם הודעה דרמטית ואמר כשדמעות חונקות את גרונו : "אנגליה היא מדינה שהוטבעה במצולות החרפה ע"י קבוצות הפושעים הבריטיים שלה שנוקטות באלימות ברברית חסרת אחריות שוב ושוב באצטדיוני הכדורגל".

העיתון הגרמני רָב התפוצה Bild Zeitung קבע-שאל במאמר המערכת : "הו אלוהים, מדוע ממשלת אנגליה מאפשרת לוואנדאלים שלה לעזוב את האיים הבריטיים בדרכם ליבשת כדי לבצע רצח. צריך לאסור מייד על המרצחים לשוּב ולבַקֵר במגרשי הכדורגל".

יוֹמוֹן הספורט הצרפתי המפורסם L`Equipe זעק בכותרתו הראשית : "אם אלו הם פניו של הכדורגל שהפך לכּה אלים – הבה נשמיד אותו".

למחרת האסון באִצטדיון "הֵייסֶל" התכנסה נשיאות UEFA במשרדיה בציריך, והחליטה בו במקום ב- 30 במאי 1985 להרחיק לאלתר את כל קבוצות הכדורגל האנגליות מכל מפעלי הכדורגל האירופיים לתקופה של חֲמֵש שנים.

אנחנו הישראליים התחנכנו במשך שנים רבות על ה- Fair play האנגלי ועל החינוך הספורטיבי – תרבותי הבריטי הקפדני שדוֹרֵש סדר, משמעת, וסובלנות. נהוג ומקובל היה לחשוב שהכדורגל האנגלי הוא עֶרֶש תרבות הספורט האירופי . האסונות באִצטדיון "הייסל" בבריסל בחודש מאי 1985, ובאִצטדיון "הילסבורו" (Hillsborough) בשפילד בחודש אפריל 1989 הפריכו וניפצו את הסטיגמה הזאת לרסיסים. הייתי עֵד בעצמי במשחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בצרפת ב- 1998 לברוטליות והאלימות הקשה שהפגינו שם גלוחי הראש הבריטיים, שמשום מה מכונים אוהדי כדורגל. מה לנו כי נלין על אוהדי בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, או הפועל ת"א.

הערה : ב- Youtube ניתן לראות כמה מהסרטים מאותה האלימות הנוראית ההיא שפרצה בין אוהדי ליוורפול לבין אוהדי יובנטוס באצטדיון "הייסל" בטרם שריקת הפתיחה למשחק ב- 29 במאי 1985, בה נמחצו למוות ונספו 39 אוהדים איטלקיים. חלק מקטעי האלימות האלה שודרו במהדורת "מבט" של יום חמישי – 30 במאי 1985. עורך "מבט" הימים ההם היה מיכאל קרפין.

אנוכי ויורם ארבל לפני 36 שנים (3). פוסט מס' 994.יום רביעי – 29 במאי 1985. אנוכי עורך ראשי ו-מנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והשדר המוביל שלי יורם ארבל באותו לֵיל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985 בו התרחש האסון הנורא ב-אצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל בירת בלגיה בטרם בעיטת הפתיחה למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין קבוצות יובנטוס האיטלקית ו-ליוורפול הבריטית לנוכח עיניו של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שישב בעמדת שידור מאובזרת שלנו ותצפית נהדרת ב-יציעי "הייסל" על המתחולל על כר הדשא הירוק נוטף דם ולא ידע מהחיים שלו. הוא לא ראה דבר ולא שמע דבר כיצד אוהדי ליוורפול רוצחים 39 מאוהדי יובנטוס ביציע "Z" של האצטדיון בטרם שריקת הפתיחה למשחק (א'). מדהים וחסר פשר. יורם ארבל של חטיבת הספורט בפיקודי שליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאצטדיון "הייסל" בבריסל נכשל כישלון טוטאלי וקולוסאלי והלך לאיבוד (ועמו כולה גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית על כל עובדיה ואנשיה). לא היה כדבר הזה בתולדות השידור הציבורי של מדינת ישראל, מעולם. יורם ארבל נחשף כ- נֶפֶל טלוויזיוני מַר. עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור כדורגל בטלוויזיה (חלק שני). יורם ארבל חלק על ההגדרה הזאת ושילם מחיר יקר. פוסט מס' 994. כל הזכויות שמורות לכותב ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון – 27 ביוני 2021.

אפילוג קצר 1.

ביום רביעי – 5 ביוני 1985 שידר יורם ארבל מלברקוזן ושטוטגרט את משחקה של נבחרת ישראל בכדורסל תחת שרביט אימונו של מר צבי שרף במסגרת אליפות אירופה. נבחרת ישראל אכזבה. למרות ניצחונותיה על נבחרת גרמניה 88:94 ועל איטליה 89:92 היא הפסידה לבולגריה, צ'כוסלובקיה, והולנד החלשה וצנחה לדרג ב'. יורם ארבל שב ארצה לאחר היעדרות ארוכה. הוא היה שדר טלוויזיה מותש ופגיע. הייתי צריך להגן עליו לנוכח הביקורת הציבורית שהוטחה בו בעיתונות בחריפות רבה ונדרשתי לגונן עליו גם מפני מבקשי נפשו בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור, והם לא היו מעטים. בקיץ 1985 היה יורם ארבל כצל של עצמו. עלה נידף. שדר Play by play בעל יכולת אולם נעדר כל כישרון עיתונאי מינימאלי. הוא היה אָבוּד. ניצבתי לימינו.

טקסט מסמך : 24 במארס 1985. (עמוד מס' 1 מתוך 2). הצעתי למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן כיצד לכסות את אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל העומדת להיערך בחודש יוני 1985 בערים לברקוזן ו- שטוטגארט בגרמניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 24 במארס 1985. (עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2). הצעתי למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן כיצד לכסות את אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל העומדת להיערך בחודש יוני 1985 בערים לברקוזן ושטוטגרט בגרמניה. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אפילוג קצר 2.

20 שנה חלפו מאז ה- 29 במאי 1985 וההיסטוריה המתעתעת סבה על צִירָה. הגיע יום רביעי הגדול – 25 במאי 2005 . ליוורפול העפילה שוב לראשונה מזה 20 שנה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל מול הקבוצה האיטלקית מילאן. ההתמודדות נקבעה להיערך באצטדיון "אתא תורק" באיסטנבול (המפעל נקרא כבר כמה שנים בשמו החדש "Champions League" במקום כינויו מהימים ההם "European Champs Cup"). אנוכי כבר לא הייתי שָם בטלוויזיה הישראלית הציבורית. גם לא המנכ"ל אורי פורת ז"ל. גם לא מיכאל קרפין עורך "מבט" האיש שקרא לפני עשרים שנה להדיח את יורם ארבל מתפקידו בגין כישלונו בפרשת אצטדיון "הייסל" בבריסל ב- 29 במאי 1985. התקשורת שינתה את פניה לבלי היכר. רק איש אחד נשאר שם במקומו בצמרת ליד המיקרופון. יורם ארבל בעצמו. כתמי השידור ההוא לפני עשרים שנה לא דבקוּ בשַדָּר הטֶפְלוֹן. יורם ארבל שַרָד. הציבור אהב אותו למרות השגיאות העיתונאיות הבלתי נסלחוֹת שלו בקריירה שידור כה ארוכה. קול הבריטון העמוק היפהפה שלו, סגנון דיבורו, העברית התקנית השגורה בפיו, האינטונציות החינניות, כישרון הניסוח התמציתי, וגם חוש ההומור בו חונן עמדו בסופו של דבר במבחן הזמן וצוֹק העיתים. יורם ארבל היה גדול שדרי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. אין וויכוח על כך. אבל יש כאן אָבַל…אָבַל גדול (!). מדובר בקטגוריה של החזקת מיקרופון. ככל שיורם ארבל התקרב למיקרופון והפך לשדר טלוויזיה בעל מוניטין הוא התרחק מהקטגוריה השנייה שמרכיבה את מקצוע העיתונאות ומסתייג מעיקרון הדבקות במשימה הנדרשת מכל עיתונאי באשר הוא עיתונאי. קול הבריטון היפהפה והסמכותי שלו שימש לעיתים מסכה ולא יכול היה להסתיר את חולשותיו העיתונאיות ולא להסוות את פינוקו ואת וותרנותו ברגעים שהוא היה חייב לגלות כוח רצון ונאמנות לעצמו ולמערכת ששלחה אותו לשדה הקרב הטלוויזיוני, כדי לשדר ולדווח מהשטח מעמדת שידור שהותקנה עבורו באצטדיונים ובהיכלי הספורט הרבים והשונים על פני הגלובוס.