פוסט מס' 1031.

פוסט מס' 1031. כמה הערות על המצב הנוכחי, וגם אודות מגיפת "האמריקניזציה" ה-מדבקת ש-פשתה בשורות הכדורסל הישראלי ופגעה בו אָנוּשוֹת מאז עשור ה- 70 של המאה הקודמת, והזמן שחלף לבלי שוב. אין עוד כדורסל ישראלי מקורי במדינת ישראל. יש כדורסל אמריקני במדינת ישראל והוא איננו פרי ישראלי ולא שלנו. תתבוננו בהרכבי קבוצות הכדורסל הישראליות וכמות שחקני היבוא האמריקניים שמשחקים בשורותיהן בליגת העל ותיווכחו לדעת כי אמת דיברתי. עסק יָרוּד ועָלוּב מפני שנוער העתיד המוכשר שלנו חטף בעבר וחוטף גם בהווה מכות קשות ומכאיבות . שחקני יבוא אמריקניים שמקבלים משכורות ענק תפשו את מקומם. ראו להיכן התדרדרנו. מצבו של הכדורסל הישראלי המקורי והאותנטי בכל הגילאים מר ועצוב מפני שהם ילדי ונערי ישראל חסרי עתיד. בושה וחרפה.  פוסט מס' 1031. הועלה לאוויר בשבת – 30 באוקטובר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג yoashtvblog.co.il מוענק בחינם לציבור הקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il צבר מאז היווסדו ביולי 2012 כ- 1.000000 (מיליון) קוראים, נכנסים, ומתעניינים.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 1031 : הועלה לאוויר בשבת – 30 באוקטובר 2021. פוסט מס' 1031. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור החליטו בעת ההיא להפקיד באביב – קיץ 2002 את רשות השידור (הטלוויזיה הישראלית הציבורית / ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") בידיו המופרכות של המנכ"ל החדש יוסף בר-אל. בחלוף שלוש שנים ב- 2 מאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון בישיבתם השבועית והחליטו החלטה חסרת תקדים (בגיבויו של היועץ המשפטי שלה דאז מני מזוז), לסלק ולהדיח קיבינימט את יוסף בר-אל מכיסאו הַרָם שנתיים ימים בטרם השלמת תקופת כהונתו החוקית בת חמש שנים. 13 שרים הצביעו בעד הסילוק וההדחה. שלושה שרים (בנימין נתניהו + דני נווה + פואד בן אליעזר), נמנעו. שני שרים (מאיר שיטרית + דליה איציק) הצביעו נגד ההדחה והסילוק, וביקשו כי יוסף בר-אל ימשיך למלא את תקופת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור בת חמש שנים כפי שנקבע בחוק עד ה- 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל המנכ"ל המופרך של רשות השידור הודח וסולק לעַד מתפקידו ע"י ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 לשולי ההיסטוריה של השידור הציבורי. הוא לא היה חשוב עוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).​

פוסט מס' 1031. "כמה הערות על המצב הנוכחי וגם אודות האמריקניזציה ה-מדבקת ש-פשתה בשורות הכדורסל הישראלי ופגעה בו אָנוּשוֹת מאז עשור ה- 70 של המאה הקודמת והזמן שחלף לבלי שוב. אין עוד כדורסל ישראלי מקורי במדינת ישראל". פוסט מס' 1031. הועלה לאוויר בשבת – 30 באוקטובר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

1. סָבְרִי מָרָנָן.

חזרתה של תוכנית הטלוויזיה הנפלאה "סברי מרנן" למסך ערוץ 12 בערבי שישי היא עבורי קרן אור טלוויזיונית, זריקת מרץ, וסם עידוד טלוויזיוני בשנה ה-84 לחיי. אינני מחמיץ אותה. שורה ארוכה של שחקנים נהדרים, מיטביים, ומוכשרים בתוכם רותם אבוהב, דביר בנדק, יורם גאון, יונה אליאן, טוביה צפיר, סנדרה שדה, עדנה בליליוס, ימית סול, קובי פרג', עמי סמולרצ'יק, ועוד אחרים הופכים את "סברי מרנן" למה שהיא : תוכנית בידור טלוויזיונית ברמה גבוהה המתארת בכישרון רב קומדיית מצבים ישראלית טלוויזיונית משובחת. הרשימה המפוארת השחקנים הנ"ל מבצעת ו-מגשימה היטב כל אחד בתחום תפקידו את רעיון הכתיבה המקורי של שני היוצרים של "סברי מרנן"  רובי דואניאס ויניב פולישוק. האנשים האלה הם מבורכים. איזה יופי (!). איזה עונג טלוויזיוני (!). "סברי מרנן" היא ההצגה הכי טובה בעיר וגם בטלוויזיה.

2. אלי כהן שר המודיעין לשעבר.

הופעתו על מסך הטלוויזיה של שר המודיעין לשעבר אלי כהן בערוץ 12 היא אולי חשובה אולם דלה, לא מעניינת, ומשעממת. מזכירה את הופעותיו אולי החשובות אך הרוטיניות, הישנוניות, והאפרוריות של בני גנץ.

3. תרגיל משולב ומורכב אך מוצלח ומשגשג של תעופה מלחמתית "בלו פלג" בהשתתפות 1500 מטוסים של חילות האוויר של ישראל, ארה"ב, הודו, יוון, איטליה, ופולין – נערך השבוע בשמי הארץ. 

הידיעה העיתונאית הצבאית – ביטחונית ששודרה לאחרונה בחדשות ערוץ 12 כי חיל האוויר שלנו בשיתוף ו-יחדיו עם חילות האוויר של ארה"ב, הודו, יוון, איטליה, ופולין ובהשתתפות 1500 מטוסי קרב ומטוסי תובלה סיים בהצלחה ושגשוג בשמי הארץ תרגיל תעופה מלחמתית מורכב ומסובך הייתה מפורטת מידי.

4. קבוצת הכדורסל האמריקנית / אירופית של מכבי ת"א בעלת שם ישראלי ובמקביל רווייה ב-ערב רב של שחקנים זרים רובם אמריקניים (ופה ושם גם שחקן ישראלי בודד) בראשותו של מאמנה היווני יאניס סופרופולוס ניצחה בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי – 28  באוקטובר 2021 במסגרת אליפות ה-"יורו ליג" את ברצלונה הספרדית בראשות מאמנה הליטאי שארונאס יאסיקביצ'וס בתוצאה המכרעת 68:85 (!). מכבי ת"א זאת האמריקנית /אירופית שעונדת פרסומת מסחרית Playtika על מדיה, ואשר נעדרת כמעט לגמרי שחקנים ישראליים תוצרת בית (!) איננה מעניינת אותי עוד. מדובר בקבוצת כדורסל זרה משעממת שרחוקה ממני ומ-לִבִּי כרחוק מזרח ממערב. כנ"ל קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים רוויית אמריקניזציה ומעוטת ישראליזציה. לא יהיה כאן Happy end מפני שאין כאן מרכיבים ונתונים ישראליים לשינוי הנוסחא הפיננסית האמריקנית האומרת כי מרבה כסף – מרבה ניצחונות ומרבה הון – מרבה תהילה. הכדורסל הישראלי המקורי ההוא שאותו חשפנו בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנים ההן שחלפו בין 1968 ל-2002 נחרב ואיננו עוד. יהושע רוזין, זכריה עופרי, אברהם שניאור, מנחם קורמן, רלף קליין, עמנואל ברדן, אמנון אבידן, שבתאי "סבי" בן בסט, תנחום "תני" כהן-מינץ, טל ברודי, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי ועוד שחקנים ישראליים רבים שלבשו פעם את מדי קבוצת הכדורסל ההיא של מכבי ת"א נשכחו. במקרה הטוב הם נותרו זיכרון רחוק.

היסטוריה רחוקה שעומעמה אולם טרם נשכחה (!). קבוצות ההוד והפאר של מועדון הכדורסל ההוא של מכבי ת"א בשנים ההן שחלפו לבלי שוב על טהרת שחקנים ישראליים.

האם ייתכן כי ערכי המסורת, המורשת, ורוחה של אלופת הכדורסל הישראלית רבת ההוד והפאר מכבי ת"א בימים ההם של עשורי ה- 40, ה- 50, ה- 60, ה- 70, ה- 80, ה- 90 במאה הקודמת ובעשור הראשון של המילניום השלישי – נשברו שוב בשנים האחרונות לרסיסים בגלל חדירת ה-"אמריקניזציה" ה-מדבקת לשורותיה ולשורותיו של כלל הכדורסל הישראלי, על חשבון הנוער שלנו…???   

טקסט תמונה : 1940. הימים הם – השנים ההן לפני 81 שנים. זהו מגרש הכדורסל עשוי מרצפות ההוא שהיה ממוקם ברחוב המכבי בתל אביב ליד קולנוע "אוריון" הישן. לפנינו דור המייסדים של קבוצת הכדורסל רבת המוניטין הקרויה מכבי ת"א. זוהי החמישייה המפורסמת ההיא של מכבי ת"א בימים ההם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : יהושע רוזין, יצחק פדרמן (אבא של דייויד פדרמן), משה ברוך, אל פליישר, ואריה בן עטר. (התמונה ניתנה לי באדיבות דובי ואלדר רוזין בניו של יהושע רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזמנו בזיהוי הנוכחים בתמונה יצחק פדרמן ז"ל.                                                                                                                        

טקסט תמונה : המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני מכבי ת"א באחד ממשחקי הדרבי בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת במגרש המרצפות הישן של בית מכבי ת"א ברחוב המכבים (ליד קולנוע "אוריון"). זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור, עמנואל ברדן, יהודה ווינר, מנחם קורמן, המאמן יהושע רוזין, וזכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה 1.91 מ'). (באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה מנחם קורמן.

טקסט תמונה : החמישייה הקלאסית של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור (מס' 3), יצחק כספי, יהודה "קנבוס" ווינר (מס' 10), המאמן יהושע רוזין, מנחם קורמן (מס' 6), מר י. שטהל יו"ר אגודת מכבי ת"א (מייסד ומנהל חברת הביטוח "מנורה"), זכריה עופרי (מס' 9), אפרים אטלס, ורלף קליין (מס' 11). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י מנחם קורמן ואפרים אטלס.                                                                          

טקסט תמונה : סתיו 1961. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני 60 שנים. זהו מגרש המרצפות של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון" הישן. זאת הקבוצה שזכתה בסיומה של אותה עונה 1962 – 1961 מחדש באליפות המדינה והקדימה את הפועל ת"א. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צבי אבידן (אבא של אמנון אבידן חובש מגבעת) יו"ר מחלקת הכדורסל, המנהל שמואל "שמלוק" מחרובסקי, משה גולוביי, צביקה אייזנבוים, אברהם חסיד, יעקב אדליסט, שבתאי "סבי" בן בסט, דוד פריש, תנחום "תני" כהן מינץ (קומתו 2.04 מ'), והמאמן יהושע רוזין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אמנון אבידן (בנו של יו"ר המחלקה מר צבי אבידן), אברהם נתנאל, גדעון פרייטאג, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל 'שמלוק' מחרובסקי.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. מכבי ת"א אלופת המדינה בכדורסל. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין ז"ל, רלף קליין ז"ל, דוד פריש, יעקב אדליסט ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, אברהם שניאור ז"ל, יצחק עמר, ושחקן מס' 15 לא מזוהה. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : סבי בן בסט, יעקב מילשטיין, גדעון בירנבוים, אהרון "אהרונצ'יק" קפלן, אברהם חסיד, וזוהר כהן. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי). הערה : סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל "שמלוק" מחרובסקי וסבי בן בסט.

טקסט תמונה : השנים ההן של 1962 – 1961 / 1961 – 1960. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 60 (שישים) שנים. קבוצת הפועל ת"א אלופת המדינה במשך שתי עונות האלה הייתה היחידה שניצחה את מכבי ת"א עם תנחום "תני" כהן מינץ. זיהוי שחקני החמישייה הראשונה של קבוצת הפועל תל אביב היא לפני 60 שנים, מימין לשמאל : עזריאל "עזרי" לובושיץ, אורי גוטהלף, צבי לובצקי, ארז לוסטיג, חיים חזן. (התמונה באדיבות צבי לובצקי ואורי גוטהלף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל הישראלי הלאומי לא זכה לכמות החשיפה הטלוויזיונית בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אותה קיבל הכדורגל הישראלי הלאומי ביד נדיבה (!). ההיסטוריה המפוארת הנשכחת של הכדורסל הישראלי הלאומי בשנים 1979–1949 הייתה זכאית להרבה יותר תשומת לב של העיתונאות הטלוויזיונית הישראלית הציבורית ההיא.

אליפות אירופה בכדורסל 1979.

אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ושדר הכדורסל מס' 1 שלה, טָס ביוני 1979 ל-גוֹריציה (Gorizia על גבול יוגוסלוויה הגדולה ההיא ואיטליה) והפקיד כרגיל בידיי את מלאכת העריכה וההפקה של שידורי אליפות אירופה 1979 בכדורסל במערכת  בירושלים, ואת הנהגת מחלקת הספורט בהיעדרוֹ. הוא הגיש את הצעת השידורים הבסיסית של האליפות לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחיים יבין מנהל חטיבת החדשות במוֹעֵד הנדרש ב- 16 באפריל 1979. זאת הייתה הצעת שידור הגיונית לא מנופחת תואמת את ההשערות המקצועיות שלו שהעידו אז על בינוניותה של הנבחרת שלנו. אופציות השידורים הישירים משם היו בהתאם [2]. נבחרת ישראל תחת הדרכתו של המאמן המצליח רלף קליין ז"ל לא עוררה ציפיות מיוחדות לקראת משחקי איטליה 1979. הנבחרת דורגה אומנם במקום החמישי המכובד באליפות אירופה הקודמת שנערכה שנתיים קודם לכן ב- 1977 בליאז' – בלגיה, והִשוותה את שִיא הדירוג מאז ימי מוסקבה לפני עשרים ושֵש שנה ב- 1953, אך עכשיו היא לא הייתה נבחרת מלהיבה במיוחד ואיש לא ציפה ממנה לגדולות ונצורות. היא לא הייתה אטרקציה של שידור. אלכס גלעדי טעה בהערכתו. ב- 1979 מצאה הטלוויזיה הישראלית הציבורית יותר עניין בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מאשר בנבחרת הלאומית. נבחרת ישראל עמדה במוקד שידורי הטלוויזיה אחת לשנתיים. מכבי ת"א עשתה זאת בכישרון רב מידֵי יום חמישי בשבוע בעֵת השידורים הישירים של גביע אירופה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית העניקה למכבי ת"א אלופת המדינה תשומת לב רבה. הטלוויזיה שיווקה אותה בהדרגה כקבוצה של המדינה והפופולאריות של מכבי ת"א גאתה. ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת"א בבלגראד לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות . שמעה של הקבוצה הגיע לכל שכבות הציבור במדינת ישראל. מצלמות הטלוויזיה סייעו להפוך את מכבי ת"א לקבוצת כדורסל מקובלת ואהודה. ברגע זה הפכה הסימביוזה בין הטלוויזיה לבין מכבי ת"א הדוקה כפליים. לעומת זאת אליפות אירופה בכדורסל באיטליה ביוני 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל נראתה כטורניר ספורט שגרתי. רוטינה היסטורית שחוזרת על עצמה מִידֵי שנתיים.

רלף קליין ז"ל לבש  68 פעמים את מדי נבחרת ישראל בכדורסל בשנים  1963- 1952. הוא היה שחקן מרכזי בנבחרת ישראל שהוקמה ב- 1952 לצִדם של אברהם שניאור, זכריה עופרי, שמעון "צ'ינגה" שלח (שמוקלר), מרסל חפץ, פרדי כהן, אליהו עמיאל, מנחם קורמן, דני אֶרֶז (בוקסנבאום), דוד הייבלום, יהודה "קנבוס" ווינר, עמוס לין, ראובן פֶכֶר, ומשה "מוסה" דניאל.  אחת עשרה שנה לבש רלף קליין את המדים הלאומיים ותקופה דומה לבש במקביל גם את מדיה של מכבי ת"א. הוא היה שחקן בחמישייה הנצחית המפורסמת שלה יחד עם חבריו אברהם שניאור ז"ל, זכריה עופרי, מנחם קורמן, ויהודה "קנבוס" ווינר (המאמן הלאומי היה יהושע רוזין ז"ל), אותה חמישייה שהטילה מורא על הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. הדוֹר הנפלא הזה נשכח. הוא החמיץ את הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותו. אפילו הרדיו החמיץ את הדוֹר ההוא. שַדָּר הרדיו רב המוניטין של "קול ישראל" נחמיה בן-אברהם ז"ל נשלח בשנות ה- 50 לשדר ישיר את כל משחקי הכדורגל של נבחרת ישראל באירופה אך לעולם לא את משחקי נבחרת ישראל בכדורסל.

טקסט תמונה : שנת 1949. רלף קליין (במרכז) בן 17 עם חברים בבודפשט בירת הונגריה ב- 1949. רלף קליין הפך להיות שחקן קבוע בחמישייה הנצחית של מכבי ת"א בשנות ה- 50 ושחקן קבוע בנבחרת ישראל בשנים 1963 – 1952. ברבות הימים הפך למאמנה של מכבי ת"א וזכה עמה לראשונה ב- 7 באפריל 1977 בתואר ההיסטורי הראשון בבלגראד בירת יוגוסלביה כשהיא זוכה ומחזיקה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. מכבי ת"א ניצחה במשחק הגמר ההוא ביום חמישי ההוא של 7 באפריל 1977 את הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'ח וורזה בתוצאה 77:78. ביוני 1979 הצעיד רלף קליין את נבחרת ישראל למקום השני באליפות אירופה בכדורסל שנערכה בטורינו – איטליה. ישראל העפילה למשחק הגמר ב- 20 ביוני 1979 אך הפסידה ל-ברה"מ. על פועלו ומורשתו העצומה למען הכדורסל בישראל קיבל רלף קליין את פרס ישראל בחג העצמאות תשס"ו 2006 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1955. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 66 שנים. החמישייה הנצחית של מכבי ת"א אלופת המדינה ומחזיקת הגביע בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : אברהם שניאור (מס' 3), יצחק כספי, יהודה "קנבוס" ווינר (מס' 10), המאמן יהושע רוזין, מנחם קורמן (מס' 6), מר י. שטהל יו"ר אגודת מכבי ת"א (מייסד חברת הביטוח "מנורה"), זכריה עופרי (מס' 9), אפרים אטלס, ורלף קליין (מס' 11). (התמונה באדיבות מנחם קורמן ומשפחתו של יהושע רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל היה מאז ומתמיד ענף הספורט השני בחשיבותו במדינת ישראל אחרי הכדורגל. גם בשנות ה- 40 בימי ארץ ישראל הישנה. לאחר הופעת מכבי ת"א באירופה בשנים 1947 ו- 1949, השתתפות הנבחרת הלאומית במשחקי המכבייה ה- 3 ב- 1950, משחקי נבחרת הפועל בכינוסי ספורט הפועלים בבלגיה, צרפת, ויוגוסלביה ב- 1951, ומשחקה של נבחרת צה"ל נגד צבא צרפת ב- 1952, הגיעה העֵת להתמודדות במשחקים בין ארציים רשמיים. נבחרת ישראל יצאה ליטול חלק בטורניר הכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952. ראש הממשלה אז דוד בן גוריון רחש הערכה רבה למשלחת האולימפית וקיבל אותה בלשכתו. בראשית שנות ה- 50 במאה שעברה בלטו בארץ כבר כמה מאמני כדורסל רבי מוניטין על פיהם יישק דבר, כמו יהושע רוזין ויעקב שאלתיאל ממכבי תל אביב, וגם ברוך שליין ודוב פרוסק מהפועל ת"א, אך המִמְסַד הספורטיבי בישראל החליט לייבא מאמן כדורסל יהודי-אמריקני מניו יורק בשֵם מוריס "טאבִּי" רסקין. על מוריס "טאבי" רסקין הוטלה המשימה הלאומית להכין את נבחרת ישראל לקראת השתתפותה ההיסטורית לראשונה במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952.

טקסט תמונה : שנת 1952. קיץ בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 69 שנים. מאמן הכדורסל האמריקני מוריס "טאבי" רסקין (בחליפה הבהירה וחולצה לבנה) מדריך סגל נרחב של מאמנים ושחקנים בכירים בישראל. עומד קיצוני מימין מאמן הכדורסל יהושע רוזין. זיהוי הנוכחים היושבים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה (בגופייה לבנה), שחקן מוסתר (חצי גוף עירום), דני ארז (הכי רחוק בתמונה מתבונן ב- מאמן מוריס "טאבי" רסקין שמחזיק את כובעו בידו), משה מכטי, שחקן לא מזוהה, שלום קוסובר (משופם ולובש טרנינג עם הכתובת "ישראל"), דוד הייבלום (בחולצה כהה), שמואל "שמוליק" יעקובסון (בגופייה לבנה), יהודה "קנבוס" ווינר (מאחור), שני שחקנים לא מזוהים, עמנואל ברדן, ומנחם קורמן (קיצוני משמאל), ושחקן לא מזוהה. גם כל האנשים בשורה הראשונה היושבת בעורפיהם למצלמה אינם מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1952. תל אביב. נבחרת ישראל בכדורסל בהרכבה המלא לפני צאתה לאולימפיאדת הלסינקי 52'. זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : יהושע רוזין, אליהו עמיאל, מנחם קורמן, עמוס לין (חבר קיבוץ משמר העמק), המאמן מוריס "טאבי" רסקין, משה "מוסה" דניאל (חבר קיבוץ חולתה), רלף קליין, ראובן פכר (חבר קיבוץ מזרע), זכריה עופרי, ודוב "בולק" פרוסק. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : דני ארז, שמעון "צ'ינגה" שלח, מרסל חפץ, אברהם שניאור, פרדי כהן ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : קיץ 1952. תל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 69 שנים. שיטת הפיפטי – פיפטי. המאמן הישראלי הלאומי האמריקני מוריס "טאבי" רסקין (במרכז) עם דוב "בולק" פרוסק רכז הכדורסל של "הפועל" (מימין) ועם יהושע רוזין מאמן מכבי ת"א (משמאל). (באדיבות מנחם קורמן וארכיון התמונות של דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1952. מחנה אימונים של נבחרת ישראל בכדורסל בתל אביב נבחרת בהדרכת המאמן האמריקני מוריס טאבי" רסקין. השחקנים לובשים טרנינגים חדשים (כחול – לבן)  טרם טיסתם למשחקי האולימפיאדה ה- 15 בהלסינקי בירת פינלנד. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : ראובן פכר, עמוס לין, מרסל חפץ, אליהו עמיאל, משה "מוסה" דניאל , פרדי כהן, רלף קליין, מנחם קורמן, ואברהם שניאור. זיהוי שורת הכורעים ויושבים משמאל לימין : זכריה עופרי, שמעון "צ'ינגה" שלח, דני ארז, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

[1]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי בקיץ 1979 עם יציאתו לחופשה ממושכת מעבודתו במחלקת הספורט .

[2]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי לארנון צוקרמן באמצעות חיים יבין מתאריך 16 באפריל 1979, הנוגע להיערכות  שידורי אליפות אירופה בכדורסל- איטליה 1979 .

מוריס "טאבִּי'" רסקין לא היה מאמן הכדורסל האמריקני הראשון שהגיע לישראל. קדם לו המאמן האמריקני נאט הולמן (Nat Holman) שערך קורסים בכדורסל בישראל ב- 1949. נאט הולמן היה שחקן חצי – מקצועני מפורסם בשנות ה- 30 וה- 40 בקבוצת הכדורסל של בוסטון סלטיקס. הוא היה מאמן הכדורסל הרציני הראשון שביקר במדינת ישראל הצעירה והקנה את יסודות הכדורסל המודרניים לקבוצות של מאמנים ושחקנים שונים. מחנות האימונים נערכו במגרש הכדורסל של מחנה יונה בתל אביב. על חניכיו של נאט הולמן נמנו אנשי כדורסל ידועי שם בישראל כמו אורי זמרי, מנחם קורמן, גדעון בנדל, שמריהו נאבל, ראובן פכר, ברוך שליין, יהושע רוזין, יעקב שאלתיאל, שמואל "שומי" שומכר, מיכה שמבן, ורבים אחרים.

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה. בוסטון – ארה"ב. זוהי נבחרת הכדורסל של בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) המקורית באמצע שנות ה- 30 של המאה הקודמת. זיהוי העומדים משמאל לימין : ג'ו לאפצ'יק (Joe Lapchick) , קריס ליאונרד (Chris Leonard), דאטש דהנהרט (Dutch Dehnert), פיט בארי (Pete Barry) מייסד הקבוצה, נאט הולמן (Nat Holman), ג'וני ווייטי (Johnny Whity) מנהל הקבוצה, ג'וני בקמן (Johnny Beckman), ואדי בורק (Eddie Burke). (באדיבות Wide World Photos. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. נט הולמן (במרכז עם הכדור) מדריך במחנה אימונים ב- 1949 ב- "מחנה יונה" בתל אביב שחקני כדורסל ישראליים. זיהוי משמאל לימין : ראובן פכר (בגופיה לבנה), מנחם קורמן (בגבו מתכונן לניתור), נאט הולמן (עונד משרוקית ומחזיק בכדור), שחקן לא מזוהה, אורי זמרי. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אפריל 1949. תל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 72 שנים בתום אחד מקורסי הכדורסל שהעביר נאט הולמן בישראל. הכדורסל הישראלי חייב למאמן הכדורסל האמריקני נאט הולמן חוב עולם. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : יהושע רוזין, חיים ויין, יעקב שאלתיאל, אריה בן עטר, מנחם קורמן, איש לא מזוהה, שמואל "שומי" שומכר, אברהם שניאור, איש לא מזוהה, אישה לא מזוהה, המאמן נאט הולמן, גדעון בנדל, שמריהו "מאולי" חייקין, מיכה שמבן, שני אנשים לא מזוהים, שלום קוסובר, ו-דוב "בולק" פרוסק . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, אורי זמרי, ברוך חפץ, יהודה "קנבוס" ווינר, ושלושה אנשים לא מזוהים. נאט הולמן שינה מקצה לקצה את הבנת משחק הכדורסל בארץ. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, משה "מוסה" דניאל .

טקסט תמונה  :  21 באפריל 1949. תל אביב. תמונה שהקדיש מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני נאט הולמן למכבי ת"א בתום אחד הקורסים שהעביר בארץ. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דוב "בולק" פרוסק ז"ל, יהושע רוזין ז"ל, אל פליישר, שני אנשים לא מזוהים , גדעון בנדל , איש לא מזוהה , אברהם שניאור ז"ל , המאמן נאט הולמן, אורי ג'רבי, ראובן פכר, שני אנשים לא מזוהים, יעקב שאלתיאל ז"ל, מיכה שמבן ז"ל, וחיים ווין ז"ל. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן ומאמן הכדורגל דוד "דוביד" שווייצר ז"ל, איש לא מזוהה, שלום קוסובר, יהודה ווינר "קנבוס", ברוך חפץ, שחקן לא מזוהה, שמריהו "מאולי" חייקין, ועמנואל ברדן. שוכבים מלפנים מימין לשמאל : ד"ר אורי זמרי ז"ל ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות משפחת רוזין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה , משה "מוסה" דניאל.

טקסט תמונה : אביב 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 72 שנים. מגרש הכדורסל ב- "מחנה יונה"  בתל אביב. מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין (משמאל) יחדיו עם המאמן היהודי – אמריקני נאט הולמן. (התמונה באדיבות ארכיון התמונות של משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1952. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 69 שנים. תמונת מחזור של 13 הכדורסלנים היוצאים לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952. זיהוי השורה העליונה מימין לשמאל : רלף קליין, דני ארז, מרסל חפץ, זכריה עופרי, עמוס לין, ויהודה ווינר. זיהוי השורה התחתונה מימין לשמאל : מנחם קורמן, פרדי כהן, אברהם שניאור, שמעון שלח, אליהו עמיאל, ראובן פכר, ומשה "מוסא" דניאל. (באדיבות מנחם קורמן והוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוריס "טאבי" רסקין ניהל כמה מחנות כדורסל בארץ וקידם בפרק זמן קצר, כשלושה חודשים, את תורת האימון של המשחק, אך במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952 הנבחרת כשלה. למרות שהביסה במשחקי ההכנה את נבחרת דנמרק 36:98, ניצחה את נבחרת שוודיה 36:88, וגברה בקלות גם על נבחרת פינלנד 50:81.

בטורניר הקדם אולימפי הוגרלה נבחרת ישראל לשחק בשלב המוקדם עם נבחרות הפיליפינים, פורמוזה (טאייוואן) , הונגריה ויוון . ישראל הפסידה במשחק הראשון לפיליפינים 48:57. משה "מוסה" דניאל קלע לנבחרת שלנו 10 נק', ראובן פכר (בן קיבוץ מזרע) 8 נק', אברהם שניאור 8 נק', דני ארז (בן 17) 8 נק', זכריה עופרי 7 נק', שמעון "צ'ינגה" שלח 5 נק', ויהודה "קנבוס" ווינר 2 נק'. אח"כ הפסידה ישראל גם ליוון  52:54 והודחה מהמשך המשחקים. אברהם שניאור קלע 12 נק', זכריה עופרי + מוסה דניאל + דני ארז + אליהו עמיאל קלעו כל אחד 6 נק', ראובן פכר (בן קיבוץ מזרע) קלע 4 נק', עמוס לין (בן קיבוץ משמר העמק) 3 נק', שמעון שלח 3 נק', יהודה ווינר + רלף קליין + מרסל חפץ קלעו כל אחד 2 נק'.

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורסל בדרכה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952 . שלושה בני קיבוצים נמנו בימים ההם על נבחרת ישראל, משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), ועמוס לין (קיבוץ משמר העמק). זיהוי השורה ראשונה מלפנים משמאל לימין : המאמן מוריס "טאבי" רסקין, חיים וויין ראש המשלחת, דני ארז (הפועל ת"א ) , יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א ) , שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א) פרדי כהן (הפועל חולון), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), משה "מוסה" דניאל (קיבוצניק מחולתה ששיחק בקבוצת הפועל  מעיין ברוך, ראובן פכר (קיבוצניק מהפועל מזרע), אליהו עמיאל (הפועל חולון), זכריה עופרי  (מכבי ת"א), עמוס לין (קיבוצניק מהפועל משמר העמק). זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : מנחם קורמן,  ורלף קליין מנופף בידו (שניהם ממכבי ת"א). הערה : שלושת שחקני הפועל חולון, אליהו עמיאל, מרסל חפץ, ופרדי כהן היו עולים חדשים ממצרים ששיחקו במדי מכבי אלכסנדריה ומכבי קהיר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1952. אולימפיאדת הלסינקי 1952. נבחרת ישראל בכדורסל בתמונה משותפת יחדיו עם שחקני נבחרת ארה"ב הגבוהים, אלופי אולימפיאדת הלסינקי 1952. (נבחרת ארה"ב ניצחה במשחק הגמר של אולימפיאדת הלסינקי 1952 את נבחרת ברה"מ בתוצאה 36 : 25) . זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : איש לא מזוהה, ראובן פכר 1.86 מ', קלייד לאבלט (Clyde Lovellete גובהו 2.10 מ'), מרסל חפץ, מרקוס פרייברגר (Marcus Frieberger גובהו 2.08 מ'), זכריה עופרי (הגבוה בשחקני ישראל 1.91 מ') , רוברט "בוב" קורלאנד (Robert Kurland מתנשא ל-2.13 מ'), משה "מוסה" דניאל 1.85 מ' , איש לא מזוהה, פראנק מקאייב (Frank McCabe גובהו 2.05 מ') , וויליאם האגלנד (William Hougland) , אליהו עמיאל, רוברט קני (Robert Kenney), עמוס לין, רולאנד בונטמפס (Roland Bontemps), רלף קליין (מס' 11), ו- וויליאם ליינבארד (William Lienbard גובהו 2.09 מ'). זיהוי שורת כורעים משמאל לימין : הווארד וויליאמס (Howard Williams), מנחם קורמן , הקפטן האמריקני דן פיפין (Dan Pipin), דני ארז, שחקן אמריקני לא מזוהה, שמעון "צ'ינגה" שלח, דין קלי (Dean Kelley), יהודה "קנבוס" ווינר , שחקן אמריקני לא מזוהה , וויין גלזגו (Wayne Glasgow) , ואברהם שניאור. (התמונה באדיבות מנחם קורמן ועמוס לין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת ישראל שבה מהלסינקי מופסדת אך לא מובסת. המאמן מוריס 'טבי' רסקין חזר לארה"ב ואת שרביט האימון קיבל יעקב שאלתיאל. על המאמן החדש הוטלה המשימה להכין את נבחרת ישראל לקראת אליפות אירופה שעמדה להיערך במאי 1953 במוסקבה בירת ברה"מ. רלף קליין ז"ל מאמן נבחרת ישראל ב- 1979 היה שותף כשחקן להישגה הפנטסטי של נבחרת ישראל בימים ההם. ישראל זכתה במקום חמישי באירופה. המיקום הגבוה היה הפתעה גדולה. ההתעניינות במשחקי נבחרת ישראל בכדורסל במוסקבה 1953 עוררה עניין עצום ביישוב הקטן במדינת ישראל הצעירה בת  ה- 5. בהיעדר שידורי טלוויזיה וגם לא רדיו, ואפילו לא יומני קולנוע, הפכו כמה תמונות סטילס לשלאגר תקשורתי. תמונות הסטילס הספורות והדהויות הן הזיכרון הלאומי היחיד מהישגה הסנסציוני של נבחרת ישראל בקיץ 1953 על אדמת ברה"מ . המאמן יעקב שאלתיאל בנה את הנבחרת על יסודותיה הקודמים. הוא ניפה מהסגל רק את עמוס לין ואליהו עמיאל וצירף במקומם את דוד הייבלום ומרדכי מימרן. בתמונות האלה נראים שחקני הנבחרת קורנים מאושר. הנבחרת כללה בשורותיה שלושה עשר שחקנים. אברהם שניאור (מכבי ת"א) , שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), זכריה עופרי (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), פְרֶדִי כהן (הפועל חולון), רלף קליין מכבי ת"א), דני אֶרֶז (בוקסנבאום) מהפועל ת"א, ראובן פֶכֶר (הפועל מזרע), יהודה "קָנַבּוּס" ווינר (מכבי ת"א), משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), מנחם קורמן (מכבי ת"א), דוד הייבלום (הפועל ת"א), ומרדכי מימרן (הפועל ירושלים). אל המאמן יעקב שאלתיאל הצטרפו דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוּסַק שהיה מרכיב הנבחרת (היה פעם תפקיד כזה ו-משרה כזאת), יצחק כספי, וראש המשלחת ברוך בג. נבחרת ישראל צעדה בסך בטקס הפתיחה באִצטדיון דינמו מוסקבה הפתוח וזכתה לתשואות רמות של 60000 (שישים אֶלֶף) הצופים, תחת עינם הפקוחה של סטלין ולֶנִין שתמונות הענק שלהם תלויות ברוֹם היציע. מחזה מרנין ומשובב נפש.

טקסט תמונה : אפריל 1953. טורקיה. נבחרת ישראל הלאומית עושה את דרכה לאליפות אירופה בכדורסל – מוסקבה 1953 . זיהוי משמאל לימין בכיוון השעון : איש לא מזוהה, המאמן יעקב שאלתיאל, זכריה עופרי, אישה לא מזוהה, יצחק כספי, אברהם שניאור, אישה לא מזוהה, דני ארז, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן (מוסתר), ראובן פכר, מרדכי מימרן (מוסתר), מרסל חפץ ומרדכי מימרן (מוסתרים), מנחם קורמן, יהודה "קנבוס" ווינר, ראש המשלחת ברוך בג, ושני אנשים לא מזוהים בגבם למצלמה. (באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה בירת ברה"מ. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 66 שנים. נבחרת ישראל בכדורסל מגיעה לבירת ברה"מ כדי להשתתף באליפות אירופה בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המאמן יעקב שאלתיאל, אברהם שניאור, דני ארז, מרדכי מימרן, שלושה אנשים לא מזוהים, פרדי כהן (מוסתר במקצת), יהודה "קנבוס" ווינר, שמעון "צ'ינגה" שלח, זכריה עופרי, מנחם קורמן, ראובן פכר (בגבו למצלמה), מרסל חפץ (מוסתר), ומשה "מוסה" דניאל (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל – ברה"מ 1953. נבחרת ישראל בכדורסל מבקרת בכיכר האדומה ובמוזוליאום קברם של לנין וסטאלין (בצד שמאל, מאחור), בימים שקדמו למשחקים. זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן יעקב שאלתיאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, ראש המשלחת ברוך בג, חבר ההנהלה יצחק כספי (איש מכבי), מנחם קורמן, רלף קליין, דוד הייבלום, דני ארז, פרדי כהן, מרדכי מימרן, ראובן פכר, יהודה "קנבוס" ווינר, מרסל חפץ, אברהם שניאור, משה "מוסה" דניאל, זכריה עופרי, והמרכיב דוב "בולק" פרוסק (איש הפועל). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה בירת ברה"מ. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי הצועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ'), זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פֶכֶר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פרדי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני ארז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמן יעקב שאלתיאל ניהל את משחקיה של ישראל בכִישרון רָב. שחקן הנבחרת הלאומית דאז מנחם קורמן (היה שחקן החמישייה הראשונה בקבוצת מכבי ת"א) זוכר, "…הוא היה מאמן כדורסל נפלא. לא פחות טוב מיהושע רוזין…". נבחרת ישראל ניצחה במשחק הראשון את פינלנד 36:60 (23:29). קלעו לנבחרת שלנו אברהם שניאור 16 נק', פרדי כהן 16 נק', זכריה עופרי 6 נק', דני ארז 6 נק', שמעון שלח 3 נק', ראובן פכר + משה דניאל + מרדכי מימרן קלעו כל אחד 2 נק'.

במשחק השני גברה ישראל על בולגריה 48:61 (23:30). אברהם שניאור ופרדי כהן הירבו לקלוע 17 נק' כל אחד, זכריה עופרי קלע 13 נק', שמעון שלח 9 נק', ומרסל חפץ 5 נק'.

במשחק השלישי בשלב המוקדם ניצחה יוגוסלביה את ישראל  55:57 לאחר שלוש הארכות בהן עמדה התוצאה על 55:55. בשל הקור באצטדיון הועבר המשחק לאולם במוסקבה. שחקני יוגוסלביה זכו בכדור הפתיחה בכל שלושת תקופות ההארכה והחזיקו בו כ- 4:50דקות (אז טרם היה קיים חוק 30 השניות שהפך מאוחר יותר לחוק 24 שניות). בעשר השניות בכל הארכה הם ניסו את מזלם בקליעה לסל אך נכשלו. הם היוגוסלוויים הצליחו רק בתקופת ההארכה השלישית וניצחו 55:57. לנבחרת ישראל קלעו זכריה עופרי 19 נק', אברהם שניאור 11 נק', פרדי כהן 8 נק', מרסל חפץ ודני ארז 6 נק' כל אחד, שמעון שלח 4 נק', ורלף קליין 1 נק'.

בשלב בית הגמר נפגשה נבחרת ישראל שוב עם נבחרת יוגוסלביה אך הפעם ניצחה אותה בתוצאה יפה של  26:40 (13:18). אברהם שניאור קלע 12 נק', פרדי כהן 11 נק', מרסל חפץ 8 נק', זכריה עופרי 5 נק', ושמעון שלח 4 נק'.

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל במוסקבה בירת ברה"מ. נבחרת ישראל בכדורסל יושבת במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופה ביריבותיה. יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן, מרסל חפץ, ודני ארז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה "קנבוס" ווינר, זכריה עופרי, משה "מוסה" דניאל, ראובן פכר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ואישה לא מזוהה. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

במשחק הבא ניצחה ישראל את נבחרתה החזקה של איטליה 42:47 (18:30) ואז היה ברור כבר כי ההישגים באליפות הזאת אינם מקריים. קלעו לישראל פרדי כהן 15 נק', שמעון שלח 11 נק', אברהם שניאור 8 נק', זכריה עופרי 8 נק', רלף קליין 3 נק', ודני ארז 2 נק'.

אח"כ בא הניצחון המדהים והסנסציוני של נבחרת ישראל על נבחרת צ'כוסלובקיה בראשותו של איבאן מראזק 59 : 53 (29 : 25) . דני ארז היה גיבור המשחק כשקלע 17 נק' , אברהם שניאור 14 נק' , פרדי כהן וזכריה עופרי קלעו 9 נק' כל אחד, שמעון שלח 6 נק', מרסל חפץ ומשה דניאל קלעו 2 נק' כל אחד. שתי נבחרות ערביות סירבו להופיע נגד ישראל, לבנון ומצרים, וספגו הפסדים טכניים. לאחר ההצלחה הפנטסטית הפסידה נבחרת ישראל העייפה את שלושת משחקיה האחרונים באליפות. צרפת ניצחה את ישראל 61 : 48, ברה"מ הביסה אותנו בהפרש של 50 נק', 75 : 25 (29 : 11)  והונגריה הביסה אף היא את נבחרת ישראל בתוצאה 66 : 20 (48 : 14). הזמנים השתנו. מי זוכר שהונגריה הייתה פעם מעצמת כדורסל באירופה וישראל דורגה במקום החמישי ביבשת באליפות הראשונה שלה. הנבחרת חזרה ארצה והתקבלה בכבוד מלכים. אין שום זכר טלוויזיוני להצלחה הגדולה הזאת. אפילו לא צילומי פילם. רק כמה תמונות וכותרות בעיתונות. הזמנים מאז השתנו לבלי הכר.

טקסט תמונה : קיץ 1953. אִצטדיון הכדורסל הפתוח של "דינמו" במוסקבה. נבחרת ישראל בצל תמונותיהם של לנין וסטלין. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אברהם שניאור, זכריה עופרי, רלף קליין, מרסל חפץ, פרדי כהן, משה "מוסה" דניאל, דוד הייבלום, ראובן פכר (מקיבוץ מזרע), מרדכי מימרן, שמעון "צ'ינגה" שלח, דני ארז, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. זוהי החמישייה הקלאסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה במוסקבה 1953. זיהוי חמשת הנוכחים בתמונה משמאל לימין : זכריה עופרי (הגבוה בשחקני הנבחרת 1.91 מ'), מרסל חפץ, פרדי כהן, שמעון "צ'ינגה" שלח (שמוקלר), ואברהם שניאור. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה :  חודש מאי של שנת 1953 . נבחרת ישראל (בתלבושת הלבנה) בכדורסל מתמודדת באִצטדיון 'דינמו' הפתוח במוסקבה נגד נבחרת פינלנד במסגרת אליפות אירופה 1953 , בצל תמונותיהם של סטלין ולנין. נבחרת ישראל נראית שומרת בהגנה אזורית נגד התקפה פינית . זיהוי משמאל לימין : פרדי כהן, שמעון שלח, מרסל חפץ, אברהם שניאור (חובש מגן ברך שחור), ו-זכריה עופרי. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הדירוג החמישי באליפות אירופה במוסקבה 1953 הקנה לישראל השתתפות אוטומטית באליפות העולם בכדורסל שהתקיימה ריו דה ז'אניירו בברזיל. ישראל דורגה במקום ה- 8 מתוך שתיים עשרה נבחרות, והקדימה את יוגוסלביה, פרגוואי, צ'ילה, ופרו. באליפות זכתה נבחרת ארה"ב, ברזיל הייתה שנייה, הפיליפינים דורגה במקום השלישי, צרפת הגיעה למקום הרביעי (ישראל ניצחה את צרפת 48 : 45 לאחר הארכה. המשחק הסתיים בתוצאה 43 : 43 בזמנו החוקי. קלעו לישראל אברהם שניאור 14 נק', דני ארז 12 נק' , מרסל חפץ 9 נק', רלף קליין 9 נק', פרדי כהן 3 נק', וזכריה עופרי 1 נק'. לצרפת הִרבו לקלוע דאסאם 11 נק', שחקן הציר הגבוה באניו 2.07 מ' קלע 10 נק', מונקלאר 6 נק', ו- ביפייר 5 נק').

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. חוף ימה של תל אביב. אבות הכדורסל הישראלי. המאמן יעקב שאלתיאל (מימין) היה האיש שהצעיד את נבחרת ישראל להישגה הגדול מקום חמישי באליפות אירופה בכדורסל מוסקבה 1953. כאן בתמונה הוא מצטלם יחדיו עם חברו המאמן יהושע רוזין. (התמונה באדיבות ארכיון משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1954. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 68 שנים. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז'אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר, אברהם שניאור, מרסל חפץ, פרדי כהן, עזרי לובושיץ, ישראל טאוויל, וזכריה עופרי. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : משה "מוסה" דניאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, יהודה "קנבוס" ווינר, ו- דני ארז. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ישראל לא השתתפה בשתי אליפויות אירופה שנערכו ב- 1955 בבודפשט ו- 1957 בסופיה, אך שבה ונטלה חלק באליפות שנערכה ב- 1959 באיסטנבול ו-דורגה רק במקום ה- 11. היא חזרה ודורגה במקום ה- 11 גם באליפות אירופה שנערכה ב- 1961 בבלגראד בירת יוגוסלוויה, ומקום 9 באליפות אירופה שהתקיימה בוורוצלאב בפולין ב-1963.

טקסט תמונה : קיץ 1959. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 62 שנים. זהו תיעוד ותצלום משותף של שחקני נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה – איסטנבול 1959. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : המאמן אליהו עמיאל, אברהם שניאור, ארז לוסטיג, יעקב אדליסט, עמוס לין (מקיבוץ משמר העמק), דוד קמינסקי, שבתאי "סבי" בן – בסט, ויגאל דר – וולדרסקי ז"ל (מקיבוץ אשדות יעקב בעמק הירדן). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, דוד פריש, אברהם "אלברט" חמו, וחיים קסטן. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                        

טקסט תמונה : קיץ 1960. נבחרת ישראל בכדורסל . זיהוי השורה הקדמית מימין לשמאל : דוב "בולק" פרוסק, אברהם "אלברט" חמו (8), חיים חזן (14) ז"ל, עזרי לובושיץ ז"ל (6), אברהם הופמן ז"ל (13), חיים קסטן (5), ורלף קליין ז"ל (11). זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : שבתאי "סבי" בן בסט (9), תנחום "תני" כהן מינץ (4) ז"ל, ארז לוסטיג (7), דוד קמינסקי, דוד פריש, ועמוס קופפר – תובל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנים 1963 ו- 1964. אליפות אירופה בכדורסל – וורוצלאב פולין 1963 והטורניר הקדם אולימפי בג'נבה 1964. נבחרת ישראל בהדרכתו של מאמנה יהושע רוזין וורוצלאב סיימה במקום התשיעי וגם לא הצליחה להעפיל לאולימפיאדת טוקיו 64'. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, עמי שלף ז"ל, עופר אשד ז"ל, שלמה "מומו" לוצקי (מניף יד לשלום), חיים "חיימון" שטרקמן, עוזר המאמן ג'ורג' דווידסון, אברהם "אלברט" חמו, דוד פריש , אילן זייגר, אלוף משנה שמואל סוחר ושמולי'ק ללקין (שני יו"רים משותפים של משלחת הכדורסל), המאמן יהושע רוזין ז"ל , ויו"ר הוועד האולימפי חיים גלובינסקי. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 40 של המאה הקודמת. מאמן הכדורסל הנודע ורב המוניטין יהושע רוזין היה ממעצבי דמותו של הכדורסל במכבי ת"א וגם בבחרת ישראל. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1965 התקיימה אליפות אירופה שוב במוסקבה. עיר המזל. נבחרת ישראל זכתה להצלחה גדולה ודורגה במקום ה- 6 אחרי ברה"מ, יוגוסלביה, פולין, איטליה, ובולגריה. למאמן הנבחרת התמנה שמעון "צינגה" שלח שהיה שחקן מצטיין ורכז המשחק בעברו במשך שנים רבות של הפועל ת"א ונבחרת ישראל. עמירם שפירא הוצב לצדו של המאמן הלאומי בתפקיד מנהל הנבחרת. איש לא שיער לעצמו כי עמירם שפירא יישא על כתפיו את משימת הניהול במשך 22 שנים רצופות. הוא הפך לדמות מיתולוגית ומוערכת ובלתי נשכחת ע"י כל השחקנים שעברו תחתיו ואנשי איגוד הכדורסל.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 במאה הקודמת. עמירם שפירא מנהלה המסור והחרוץ של נבחרת ישראל בהיכל הספורט יד אליהו בשנות ה- 70 במאה שעברה. (באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל השחקנים הוותיקים פרשו זה מכבר. קם דוֹר שחקנים חדש בדמותם של תנחום "תני" כהן מינץ, צבי לובצקי, אילן זייגר , דוד קמינסקי, יגאל דר (וולודרסקי), עמי שֶלֶף, רָמִי גוֹט, אברהם הופמן, חיים שטרקמן, גדעון פרייטג, עופר אשד, וחיים בוכבינדר. ישראל גברה על הונגריה 49:60, ואח"כ ניצחה על חודן של נקודות, נקודה או שתיים את רומניה 59 : 57, גברה על מזרח גרמניה 56 : 55, יכלה לצ'כוסלובקיה 71 : 69, הכניעה את פינלנד 52 : 51, וניצחה גם את נבחרתה של יוון 69 : 67. ישראל הפסידה לברה"מ 88 : 50, לאיטליה 68 : 47, ונוצחה גם ע"י בולגריה 63 : 51.

טקסט תמונה : קיץ 1965. הספסל הישראלי באליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1965. מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, יגאל דר (וולודרסקי) ז"ל, גדעון פרייטג, רמי גוט, ואילן זייגר ז"ל. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל הפך לענף היצוא הספורטיבי הראשון במעלה של ישראל אך ברגעי השיא שלו הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרה. היא פשוט לא הייתה קיימת.

טקסט תמונה : חודש דצמבר של שנת 1966 . נבחרת ישראל בכדורסל במסעה הארוך לארה"ב בחודשים נובמבר ודצמבר 1966. משם הפליגה לטורניר הכדורסל במסגרת משחקי אסיה ה- 5 שנערכו בבנגקוק בירת תאילנד. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, העיתונאי ישראל פז ז"ל, אמנון אבידן, יגאל וולדרסקי – דר ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, מנהל הנבחרת עמירם שפירא, איש לא מזוהה, חצקל כהן נשיא הוועד האמריקני למען הספורט בישראל, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי ז"ל, שני אנשים לא מזוהים, עופר אשד ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים "חיימון" שטרקמן, ואילן זייגר ז"ל. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : גרשון "גרשי" דקל, יצחק "זכי" מזרחי, רמי גוט, דוד קמינסקי, וצבי לובצקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1966. נבחרת ישראל לקראת צאתה לבנגקוק בתום מסע המשחקים בארה"ב.  זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אילן זייגר, גרשון "גרשי" דקל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, אמנון אבידן, איש לא מזוהה, צבי לובצקי, איש לא מזוהה, רמי גוט, חיים גלובינסקי ז"ל, עמי שלף ז"ל, עמירם שפירא מנהל הנבחרת, דוד קמינסקי, והעיתונאי ישראל פז ז"ל . זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עופר אשד, יגאל וולדרסקי – דר ז"ל, חיים "חיימון, שטרקמן, יצחק "זכי" מזרחי, ומאמן הנבחרת שמעון "צ'ינגה" שלח. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל בעת מסע המשחקים בארה"ב נפגשת עם המאמן הכדורסל היהודי – אמריקני הנודע נאט הולמן (עומד ראשון מימין) 17 שנה לאחר ביקורו בישראל. בשורת היושבים ניתן לראות את מימין לשמאל את יגאל וולודרסקי – דר ז"ל, אמונן אבידן, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (משעין ראשו על יד ימין שלו), מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפיים כהים), ורמי גוט. יושב משמאל בפרופיל עמי שלף ז"ל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל זוכה במדליית הזהב בכדורסל במשחקי אסיה ה- 5 בבנגקוק. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : רופא הנבחרת ד"ר וויץ, העיתונאי ישראל פז ז"ל, איש לא מזוהה, עופר אשד ז"ל, גרשון "גרשי" דקל , מאחוריו מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפי שמש), יוסף "יושו" ענבר ז"ל, אילן זייגר, שלום זיסמן ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים גלובינסקי ז"ל, רמי גוט, עשהאל בן דוד ז"ל, עמי שלף ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, ואיש לא מזוהה כנראה משגרירות ישראל בבנגקוק. זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, אמנון אבידן, חיים שטרקמן, יגאל וולודרסקי (דר), צבי לובצקי, יצחק "זכי" מזרחי, ודוד קמינסקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא ואילן זייגר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ברבות השנים פחתה בישראל וגם באירופה הפופולאריות של אליפות הכדורסל ביחס הפוך לריבוי והשתכללות אמצעי השידור. הכדורגל התעצם וגנב את ההצגה. אליפות אירופה בכדורסל הפכה לאירוע ספורט שיגרתי הנערך מידי שנתיים, לא דרמטי, לא משלהב במיוחד, בהשתתפות שתיים עשרה נבחרות לאומיות ממערב ומזרחה של היבשת החצויה. גם הדירוג הגבוה של מכבי ת"א באירופה תחת מנהיגותו של רלף קליין ז"ל המאמן וזכייתה בגביע האלופות ב- 1977 לא גרר סקרנות טלוויזיונית לאומית. הכדורגל המקומי ובאירופה וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א האפילו לחלוטין על הכדורסל הישראלי. מחיר זכויות השידור הנמוך של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 היה בהתאם לעניין שבּו. 2940 (אלפיים תשע מאות וארבעים) דולר שלנו סגרו עניין. זה היה Share כמעט אפסי (במונחים של זכויות שידורים) במסגרת חוזה הכספי של איגוד השידור  האירופי (EBU) עם התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA).

ההכנות הטלוויזיוניות שלנו, הטכנולוגיות פלוס הלוגיסטיות בארץ ובאירופה, של הבוס שלי אלכס גלעדי ושלי, היו נכונות ומדויקות. לקחנו את כל האפשרויות בחשבון למעט המהפכה האיסלאמית באיראן נגד השאה הפרסי בראשית 1979 בראשות רוחאללה חומייני. כהן הדת השיעי הקיצוני והאכזר הזה חומייני הגדיר את ארה"ב כשטן והאויב הראשי של איראן. בעיצומה של המהפכה נחטפו עובדי שגרירות ארה"ב בטהראן ע"י משמרות המהפכה האיראניים. החטופים הפכו חיש מהר לבני ערובה של השלטון האיסלאמיסטי הקיצוני החדש. הנסיבות הפוליטיות הדרמטיות הכריחו את חטיבות החדשות של שלושת רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC לערוך בלוקאדה בת חודשים על לווייני התקשורת האטלנטיים וההודיים, ובכך לחסום את הטרנספונדרים ו- קווי הלוויינים שלנו. קווי השידור הלווייניים שנחסמו ע"י שלושת הרשתות האמריקניות הגדולות היו מיועדים לנתב אליהם את משחקי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. זאת הייתה צרה צרורה ובכך דו ו-עוסק פוסט מס' 442.

אין יותר כדורסל ישראלי מקורי במדינת ישראל.

רעיון "האמריקניזציה" הממושך רב ההשפעה וארוך השנים של הכדורסל הישראלי מאז שנות ה-70 ההן של המאה הקודמת ההיא ,הגשים את עצמו בסופו של דבר. תהליך "האמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי במשך כ-יובל שנים (50) שנים הרעה עמו מאוד. ריסקה אותו ומעכה אותו. אין עוד כדורסל ישראלי מקורי במדינת ישראל. אנוכי היכרתי בשעתו כדורסל אחר במדינת ישראל וכדורסלנים שונים לגמרי שלבשו פעם את מדי במכבי ת"א. השחקנים הישראליים ההם היו הגיבורים הראשיים של סיפורי העלילה לפני שנים רבות. הימיים ההם חלפו. אין עוד כדורסל ישראלי במדינת ישראל. קולעי הנקודות הראשיים במשחק המדובר הנ"ל לטובת מכבי ת"א היו השחקנים הזרים ג'יימס נאנלי 17, סקוטי  ווילבקין 16, דריק וויליאמס 12, ג'יילן ריינולדס 10, אנטה ז'יז'יץ' 10, קינן אוואנס 9, קמרון טיילור 7, אנג'לו קאלויארו 2. הישראלי רומן סורקיו הוסיף 7 נקודות. עסק עצוב הישראליים היחידים המאכלסים את קבוצת מכבי ת"א הם רומן סורקין ו-יפתח זיו. 

תזכורות (1): חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וקבוצת הכדורסל המשגשגת, הפורייה, והמצליחה של מכבי תל אביב בימים ההם-בזמן הוא שחלף לפני שנים רבות לבלי שוב.

השידורים הישירים ההם של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אודות ניצחונה של מכבי ת"א ב- 17 בפברואר 1977 ב-ווירטון עיירה קטנה בבלגיה על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א בתוצאה 79:91, וזכייתה במשחק הגמר ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה ההיא בגביע אירופה לאלופות בכדורסל (גברה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78) הפכו אותה באחת לקבוצה של המדינה. המציאות הנהדרת והנפלאה ההיא שיצרה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נראית היום בחודש נובמבר של 2021 כחלום, כבלתי מציאותית. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נתן לכך גושפנקא רשמית והעניק למכבי ת"א באותו חודש פברואר של 1977 ביום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977, שישה ימים לאחר ההישג המדהים ההוא, ניצחון של קבוצת כדורסל ישראלית המייצגת מדינה קטנה על אלופת הכדורסל של מעצמת ענק ברה"מ, קבלת פנים ממלכתית (!). בדברי הברכה שלו בלשכתו בתל אביב אמר ראש הממשלה יצחק רבין כי, "…ניצחון מכבי ת"א על צסק"א הסובייטית בזירת הכדורסל ב-ווירטון הוא בבחינת ניצחון של דוד על גלית…(!)". הייתי נוכח שם בלשכת ראש הממשלה בתל אביב ב- 23 בפברואר 1977 כ- כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם הצלם שלי מיכאל "מיקי" מולד, ותיעדנו בהרחבה את האירוע ההיסטורי הבלתי נשכח.

יום רביעי-23 בפברואר 1977. ראש הממשלה יצחק רבין מארח בלשכתו בתל אביב את קבוצת מכבי ת"א שישה ימים לאחר ניצחונה המדהים ההוא ב- 17 בפברואר 1977 ב-עיר הבלגית ווירטון (Virton, ממוקמת בדרום בלגיה) על קבוצת צסק"א אלופת ברה"מ בתוצאה 79:91 במסגרת תחרות גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. ראש הממשלה יציק רבין העניק לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כבוד לאומי- ממלכתי. אנוכי והצלם שלי מיכאל "מיכי" מולד נכחנו בלשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין ו-תיעדנו את האירוע ב-שלמותו. 

ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין היה באמת הראשון שיצר מורשת בה ראשי ממשלה מברכים את מועדון פרטי בשם מכבי ת"א בשעה שהוא מעפיל לפסגה. יִצְחָק רָבִּין אהב והעריך עד למאוד את מועדון מכבי ת"א. ב- 1977 הייתי כַּתָּב ושַדָּר במחלקת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הוטל עלי לכסות ולתַּעֵד את קבלת הפנים הממלכתית שראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניק בלשכתו בתל אביב ביום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977 לקבוצה שגברה על אלופת ברה"מ. כרגיל נדחקו לשוליים כתבות וענייני הספורט בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא הייתה עצמאית בקבלת אמצעי שידור מפני שהייתה ת.פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות. רק ברגע האחרון ממש נמצא לי צַלָּם פילם Freelancer בשם מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד שהיה פנוי במקרה באותו עֶרֶב. איש קוֹל לא אוּתַּר. אני שימשתי איש קול ומקליט שלו. טסנו שנינו ללא מקליט לבדנו מירושלים לתל אביב. הגענו ברגע האחרון ממש. כאמור שימשתי גם ה- Soundman ומפעיל מכשיר ההקלטה של מִיכִּי מוֹלַד. נצמדתי אל הצלם שלי ולחשתי באוזנו את הוראות הבימוי שלי. ביקשתי ממנו לרַחֵף ולהתעכב על פניו של כל שחקן ממכבי ת"א וכל חבר הנהלה של המועדון שהצטופפו דרוכים סביב שולחן קטן בלשכה הצנועה צרת הממדים של ראש הממשלה לפני שנשא את דבריו. בגלל המקום הקטן נוצרה אווירה אינטימית. על השולחן הוצב כיבוד קל וכוסות מלאות ביין. את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבתי ליד יִצְחָק רָבִּין עצמו. מצלמתו של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלַד לכדה את כל השחקנים וחברי ההנהלה. ארשת פניהם הייתה רצינית. המצלמה ריחפה וחלפה מאיש לרעהו עד שנעצרה בראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. ראש הממשלה החֵל לשאת את דברי הברכה ועדשת המצלמה של מיכי מולד לא נטשה אותו עוד. ראש הממשלה הודה לאנשי מכבי ת"א מעומקי ליבו במשפטים מדודים בקול הבס הרדיופוני והמפורסם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלוֹ. עמדת הצילום שלנו הייתה סמוכה מאוד ליִצְחָק רָבִּין. הייתי מאוד קרוב אליו כמער וחצי ממנו. ראש הממשלה (בן 55) נראה לי נינוח ובטוח בעצמו. ראיתי שהיה מאושר מאוד וגאה בהישגה של קבוצת מכבי ת"א בזירה הבינלאומית. הוא לא היה מאלה המאריכים בדבריהם והשתדל להיות קצר וענייני. יִצְחָק רָבִּין הפנה מבטו אל הקפטן טַל בְּרוֹדִי, ואמר את הטקסט הבא : "ראיתי אותך בטלוויזיה, אמרת, "אנחנו על המפה". מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית. בהזדמנויות של מאבקים והישגים, ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה, על המפה הבינלאומית כישראל, אבל גם כחלק מהעם היהודי. אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם היו גאים בכם במה שהשגתם, כי חזרתם על סיפור דוד וגוֹלְיָת. תודה רבה לכם". שחקני מכבי ת"א מחאו כפיים לראש הממשלה. יצחק רבין ערך פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה. הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי הברכה אך ראש הממשלה ביקש לומר עוד משפט אחד, מעֵין מְחְוָוה לארה"ב, והוסיף את המילים הבאות : "וכרגיל , ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני". כדי להדגיש את משפט הסיום שלו, סימן ראש הממשלה יצחק רבין בכף יד ימין שלוֹ את המִרְוָוח הקטן שבין האצבע לאגודל. המצלמה צילמה והמיקרופון הקליט את הסצנה. יצחק רבין התייחס בטבעיות ובאהדה ל- "סיוע האמריקני" שבעזרתו הביסו כדורסלני מכבי ת"א את צסק"א מוסקבה אלופת הכדורסל ונציגה של מעצֶמֶת הספורט הענקית ברה"מ. מיכי מולד תיעד כל פרט ופרט. הייתי נפעם מיצחק רבין.

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין יושב בין טל ברודי (מימין) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א, מנהיג, ומורה דרך של קבוצת העל בכדורסל הקרויה מכבי ת"א (משמאל), מביע הערכה עצומה לניצחונם הסנסציוני של המכבים מתל אביב על הקבוצה הסובייטית צסק"א מוסקבה. יצחק רבין השווה את הזכייה של מכבי ת"א למעשה הגבורה של דוד בקרב נגד גֹלְיָת הפלִשתי בתקופת התנ"ך. ראש הממשלה ראה בשחקני החיזוק האמריקניים בשורות מכבי ת"א חלק אינטגראלי בלתי נפרד ממערך הקבוצה. הוא קיבל בטבעיות את נוכחותם במועדון הפאר של מכבי ת"א. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמוהו נהג ראש הממשלה מנחם בגין במארס 1981 לאחר זכייתה השנייה של קבוצת מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בסטרסבורג – צרפת.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני יותר מ- 44 שנים. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הופכת בשנות ה- 70 בעקבות שידור ניצחונותיה בטלוויזיה הישראלית הממלכתית לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נותן לכך גושפנקא רשמית ועורך למכבי ת"א קבלת פנים רשמית בלשכתו בקריה בת"א לאחר הניצחון הסנסציוני ההיסטורי בעיירה הבלגית ווירטון ב-יום חמישי ההוא של 17 בפברואר 1977 על אלופת  ברה"מ  צ. ס. ק. א. מוסקבה 91 : 79. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה , טל ברודי (יושב ומוחא כף) , דן פתיר ז"ל אז יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין (עומד מאחורי טל ברודי), ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ועו"ד שמעון מזרחי היו"ר המוכשר ומנהיג מועדון הכדורסל במשגשג של מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).                                   

טקסט תמונה :  יום ראשון – 28 במארס 1981 . לשכת ראש הממשלה בירושלים .ראש הממשלה מנחם בגין תיאטראלי יותר מיצחק רבין מניף את גביע אירופה עם שחקן מכבי ת"א לו סילבר . מכבי ת"א ניצחה שלושה ימים קודם לכן בסטרסבורג – צרפת את אלופת איטליה קבוצת סינודינה בולוניה 80 : 79 במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה בפרס היקר . משמאל , מזכירו האישי של ראש הממשלה יחיאל קדישאי וקיצוני ממימין , שמואל "שמלוק" מחרובסקי המנהל הוותיק של מכבי ת"א . (לע"מ תמורת תשלום) .

טקסט תמונה : נובמבר 1980. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. זוהי עמדת השידור של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הפרשן אריה מליניאק (ראשון משמאל) ואנוכי (במרכז) בראשית הקריירות המשותפות של שנינו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא כפרשן של הטלוויזיה ואני כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מימין, גב' מיכל הוכשטאט. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית בגלגולה הראשון מאז 1968 (כונתה בתחילה "הטלוויזיה הכללית" בטרם הפך שמה לערוץ 1), קשרה כבר אז חלק מגורלה הספורטיבי עם הכדורסל הישראלי לדורותיו וכפועל יוצא עם קבוצת מכבי ת"א. היה זה השַדָּר הוותיק גִדְעוֹן הוֹד יחדיו עם הפרשן שלו זוֹהָר כּהֵן ששידרו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית לראשונה ב- 13 בנובמבר 1968 אירוע ספורט רלוואנטי, הדרבי התל אביבי בכדורסל, שעורר סקרנות גדולה בארץ, ועשו זאת באמצעות ניידת השידור שכונתה ה- OB הַכָּחוֹל. בימאי השידור הישיר ההוא היה חגי מאוטנר ונתבת התמונה (Vision mixer) שלו שימשה וַורְדִינָה אֶרֶז ז"ל. הימים ההם היו ימי ה- בראשית של הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה . משחק הכדורסל ההוא בין הפועל ת"א למכבי ת"א נערך כאמור ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון "בלומפילד. הפועל ת"א ניצחה את מכבי ת"א 70:78. במשחק הזה שהועתק מאצטדיון יד אליהו הפתוח בשל בנייה מחודשת ושיפוצים לאצטדיון "בלומפילד" ביפו נכחה כרבבת צופים. הוא זכור גם מפני שיו"ר מכבי ת"א אז נוח קליגר הצליח לשכנע אז את מזכ"ל FIBA דאז וויליאם ג'ונס כי שחקן הפועל ת"א היהודי – אמריקני בארי ליבוביץ' (יפה התואר בן 22) הוא בעל עבר מקצועני. וויליאם ג'ונס קיבל את הסברו של נוח קליגר ובארי ליבוביץ' באמת לא נטל חלק במשחק. 13 בנובמבר 1968 מהווה Milestone בתולדות התפתחות שידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מן הראוי להעניק קרדיט לראש צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 96, היום) וסגנו עוזי פלד (בן 85, היום) שראו את הנולד לפני 53 שנים והבינו את חשיבות שיבוץ שידורים ישירים של אירועי ספורט מסקרנים בעלי עניין ציבורי בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הם חשבו נכון וניסחו נכון את הסכם השידור הישיר ההיסטורי ההוא עם יו"ר איגוד הכדורסל יוסף "יושו" ענבר. הדבר הזה לא היה מובן מאליו אז.

ב- 25 במאי 1969 שידר דן שילון ישיר שוב מאצטדיון "בלומפילד" את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בו הביסה הפועל ת"א (הפעם עם בארי ליבבוביץ') את מכבי ת"א בתוצאה 88 : 70 . הפועל ת"א זכתה באותה שנה גם באליפות המדינה. בספטמבר 1969 נבחר עו"ד צעיר בשם שמעון מזרחי ע"י חוד האוהדים ליו"ר המועדון והשאר כמו שאומרת הקלישאה – היסטוריה . גדולתו של שמעון מזרחי הייתה שהוא הבין ראשון את חוקי הטלוויזיה . הטלוויזיה איננה מוסד צדקה. היא שואפת לצעוד שלובת זרוע רק עם החזקים . שמעון מזרחי הפך למנהיג המועדון וידע חיש מהר שיזכה בחסדיה של הטלוויזיה רק אם יהיה אלוף . דן שילון ואלכס גלעדי החלו לרדוף אחריו ואחרי מכבי ת"א בקיץ וגם בחורף לכל מקום בארץ וגם באירופה. מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו ברבות השנים את מכבי תל אביב ממועדון פרטי לקבוצה של המדינה ואת שמעון מזרחי לאחת מאושיות הספורט הבלתי נילאות בארץ ישראל. הוא כל כך מזוהה עם המועדון והאגודה עד שאמרת מכבי ת"א – אמרת בעצם שמעון מזרחי. וגם להפך. ראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא רשמית  ב-23 בפברואר 1977 לאחר שקיבל בלשכתו בתל אביב את שחקני הקבוצה וראשיה  לאחר הניצחון המדהים (ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה) על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה הבלתי נתפשת, 79:91. הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות השַדָּר אלכס גלעדי הייתה נוכחת במקום ההתרחשות באולם צר המידות בעיירה הבלגית ווירטון שכוחת אל, והעבירה משָם את המשחק ההוא בשידור ישיר בהיקף מלא.

טקסט תמונה : אפריל 1968. משמאל, זאת היא ניידת השידור הראשונה של הטלוויזיה ( ה- OB הכחול) שהגיעה במארס 1968 מאנגליה. כאן היא נראית חונה ליד "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים בטרם הפך למשכנו הקבוע של שידור הטלוויזיה הציבורי בישראל. מימין נראית כתובת של סניף בנק "איגוד" לישראל בע"מ שהיה ממוקם בבניין היהלומים. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אפריל 1968. ניידת השידור ה- OB הכחול מצולמת ב- Close up. הניידת הישנה נרכשה ע"י מר עוזי פלד סגן צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחברת "THAMES" הבריטית. היא הובאה לירושלים מלונדון בראשית מארס 1968 ונושאת עתה את שמה של הטלוויזיה הישראלית. כאן היא נראית ניצבת ליד "בניין היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורות (2): חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וקבוצת הכדורסל המשגשגת, הפורייה, והמצליחה של מכבי תל אביב בימים ההם-בזמן הוא שחלף לפני שנים רבות לבלי שוב.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב- 23 במארס 1972. היכל הספורט ביד אליהו. היכל הכדורסל התל אביבי תחת ניהולו של מר גרשון פורמן (בטרם עלתה מכבי ת"א לגְדוּלָה) מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בין איניס ווארזה האיטלקית ליוגופלסטיקה ספליט (קבוצת כדורסל קרואטית) אלופת יוגוסלביה הגדולה. אני משמש סטטיסטיקאי והמחשב האלקטרוני של דן שילון באמצעות פתקאות נייר. כך מילאתי בימים ההם את תפקיד עוזר השַדָּר שלוֹ. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                         

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 של המאה שעברה. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ורפי גינת (מזוקן), השדר אלכס גלעדי, ומנהל הבמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (Floor manager) יוסף "פונצי" הדר. (צילום משהל'ה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה, תיעוד : יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. אולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. חטיבת  הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצלמת משחק כדורסל של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי. אנוכי (מימין) מתדרך ומעביר הוראות בכתב לשַדָּר יורם ארבל והמפיק יוסי לנדאו (יושב לשמאלו של השדר). צלם ה- Close up התחתון הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי). הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג. הייתה לי אמפתיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הופתעתי מאוד מסירובו של יו"ר מועדון הגליל העליון גד יעקב לחתום באותו הקיץ ההוא של 1993 על הסכם שידורים בלעדי עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית תמורת סכום שיא של זכויות שידורים בימים ההם בגובה של 1.000000 (מיליון) דולר. (התמונה צולמה והוענקה לי באדיבות מר אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

תזכורות (3): חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וקבוצת הכדורסל המשגשגת, הפורייה, והמצליחה של מכבי תל אביב בימים ההם-בזמן הוא שחלף לפני שנים רבות לבלי שוב. 

אנוכי עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור. הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס אם כן את אנשי העיתונות הכתובה במהירות הדיווח, שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי בניידת השידור הגדולה שלנו ה- "וורד" יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (באוויר) [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ", "ידיעות אחרונות" , "מעריב", "עַל הַמִשְמָר", "דָבָר" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם צד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק. רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה , כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל", מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות . אבל זאת הייתה אמתלה משנית. התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתינו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון שלנטיות פרשנות, שהפכה לסלוגן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". פשוט, הגיוני, נוקב, ומבריק. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה. "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול", גורסת הקלישאה. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר", הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית , וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של הָווֹאַרְד קוֹסֶל, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is".

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 , “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום, והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן". "אמור את זה כמו שזה" איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. אופי המשחק, מספר המשתתפים בו, ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאִפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל. הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם, וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט. וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולאריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "סַמָּן יְמָנִי".

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בתחום הקונקרטי הזה צילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א. ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן בשכונת רוממה בירושלים. במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית לטוב באירופה. מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי הנבון ובולט מכולם בימים ההם, היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שלי שכלל את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק.

טקסט תמונה :  1990. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 31 שנים. זוהי עמדת השידור הטלוויזיונית רחבת ממדים שלנו בהיכל הספורט יד אליהו ואנשי טכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו במשך שנים רבות ביעילות ובתבונה את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת. החבר'ה האלה הם פשוט בלתי נשכחים עבורי. זיהוי הנוכחים בתמונה : הקרוב אלי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר ישיר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת"א באירופה בלעדיהם. בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורות (4): חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וקבוצת הכדורסל המשגשגת, הפורייה, והמצליחה של מכבי תל אביב בימים ההם-בזמן הוא שחלף לפני שנים רבות לבלי שוב.

למהלכי רכישת שידורי הספורט יש על פי רוב תוצאות קטסטרופאליות. בין אם אתה מצליח ו/או נכשל. אם אתה זוכה בהן אתה משלם מחיר עתק. אם אתה מפסיד אתה קוצר את קיטונות מורת הרוח של הציבור. אף על פי כן אין מילה אחרת בפי מלבד לכנותם כסילים כדי לתאר את השתלשלות העניינים ואת גודל האכזבה מאותה חבורת הניהול הקונקרטית ברשות השידור עונה קודם לכן ב- 1999- 1998, זאת שלא אִפשרה לי לרכוש מ- FIBA את זכויות השידורים של טורנירי ה- Final Four העתידיים בכדורסל. שילמנו על הטיפשות הזאת בחלוף עונה בריבית דה ריבית. ביוּקְרָה וגם בממון. משחקי ארבעת הקבוצות הגדולות ביבשת וביניהן מכבי "עֵלִית" ת"א (עם חמישה שחקני חיזוק אמריקניים) נקבעו להיערך בעיר היוונית סָלוֹנִיקִי ביום שלישי – 18 באפריל, וביום חמישי – 20 באפריל 2000 , אך לנו לא הייתה עוד הזכות לשָדרם . מאבקיה של מכבי ת"א בזירת הכדורסל של אירופה נתפשו וזוהו ע"י הציבור בשל שידורי הטלוויזיה כמאבקיה של הנבחרת הלאומית. לא פחות. הצופים לא העניקו כל חשיבות לעובדה שחלק משחקני המועדון הם בעצם כדורסלני חיזוק אמריקניים שלבשו את המדים צהובים – כחולים של מכבי ת"א תמורת ממון. אולסי פרי היה שחקן אהוב על הציבור הישראלי כבר בעונתו הראשונה בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 1977- 1976. הוא נותר אהוב גם לאחר שהסתבך בפרשת הסמים המבישה שלוֹ ונכלא בארה"ב.

טקסט תמונה : שנת 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. זהו אולסי פרי שחקן החיזוק האמריקני המצוין של מכבי ת"א. הוא היה שחקן אהוב והציבור סלח לו על פרשת הסמים. אולסי פרי מצא את ביתו בישראל. (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם גִ'ים בּוֹטְרָיְיט ז"ל היה שחקן נערץ. ואח"כ אֶרְל וִוילִיאָמְס שחקן מצוין (שיחק בבוסטון סלטיקס ב- NBA) שהיה לפעמים פרא אדם אך העניין נשכח לאחר שסיפק את הסחורה והביא את גביע אירופה ב- 1981. מכבי ת"א הפכה להיות קבוצה פופולארית בציבור יותר מנבחרת ישראל בכדורסל. עם עובדות הרייטינג של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא ניתן להתווכח. תופעה שאין לה אח ורֵע בתולדות הספורט ובתעשיית הטלוויזיה כאן אצלנו בישראל. הקבוצה ואוהדיה ידעו להעניק לשחקני החיזוק האורחים תחושה של בית ומשפחה . השחקנים הזרים שלה הפכו להיות ישראליים לכל דבר. זאת הייתה מסורת מקודשת במועדון מאז הוענק כבוד מלכים לטַל בְּרוֹדִי גדול שחקני מכבי ת"א בכל הזמנים שהגיע מארה"ב באוקטובר 1966 כדי ללבוש לנֶצַח את מדי הקבוצה. אנשים מיוחדים במינם כמו אמנון שְלָאִין, ומנהלי הקבוצה שמואל "שָמְלוּק" מַחְרוֹבְסְקִי, ומאוחר יותר מוֹנִי פָנַאן ז"ל, תרמו חלק גדול מזמנם במשך עשרות שנים מאחורי הקלעים כדי להפוך את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א למה שהיא. משפחה. שלושת האישים האלה הם תשתית הניצחונות של מועדון פאר בראשו ניצב עו"ד שמעון מזרחי האחד והיחיד וגם המיוחד. חשיבותם של מנהלי הקבוצה במערך הקבוצתי של מכבי ת"א איננה נופלת מזו של השחקנים והמאמנים מפני שהמנהיגות שלהם יצרה מסורת מקודשת, שהפכה את מכבי ת"א למשפחה מלוכדת. מנהלי הקבוצה הם ההורים. השחקנים הם הילדים שלהם. חלק מהעליונות של מועדון מכבי ת"א על פני קבוצות אחרות בארץ ובאירופה נובע מלכידותה של המשפחה. הייתי עֵד לכך במשך שנים ארוכות. ראיתי זאת מקרוב עוד מימי בראשית שלי ככתב טלוויזיה טירון אצל דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי שני אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבנו את חטיבת הספורט ההיא בכישרון ונאמנות תוך גילוי משמעת טלוויזיונית נדירה ובדבקות במשימה עילאית (!).

אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ב- 1974 הגיע אלינו מארה"ב ג'ים בוטרייט ממדינת אידהו. שחקן כדורסל עלום שם שלא ידענו עד כמה הוא מצוין. ג'ים בוטרייט נחת בנתב"ג לבוש ברישול, מכנסי ג'ינס קצרות, נועל נעלי ספורט ללא גרביים , חובש כובע טמבל לבן שהיה שחור מרוב לכלוך, ואפילו לא מצויד במזוודה. ערכנו לו מבחן אישי במגרש מכבי הישן ליד קולנוע אוריון. הוא והמאמן יהושע רוזין לבד על המגרש. מכבי ת"א ערכה אז סיור משחקים באוסטרליה. יהושע רוזין חד העין תפש מייד שיש בבחור פוטנציאל רב. חתמנו עמו במקום חוזה. הוריתי ליגאל שצקי לקנות לג'ים בוטרייט חליפה ועניבה ושלחנו אותו למחרת לאוסטרליה. ג'ים בוטרייט היה שחקן נפלא ואיש נעים הליכות, אך אנשים כמו יגאל שצקי, שמלוק מחרובסקי, ואמנון שלאין היו אלה שהפכו את מכבי ת"א למשפחה. אין תחליף לאווירה משפחתית ויחסי אמון. זה היה סוד כוחה האמיתי של מכבי תל אביב".

טקסט תמונה :  סתיו 1966 . הימים ההם – הזמן ההוא. טל ברודי יפה התואר (בן 23 במרכז) מגיע לישראל כדי ללבוש את מדי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . משמאל , מנהל הקבוצה שמואל 'שמלוק' מחרובסקי ומימין עיתונאי "ידיעות אחרונות" מייק קרנון שמתעד את תהליך קליטתו של העולה החדש בישראל עבור עיתונו . (התמונה באדיבות מר מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שאלתי את שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי כיצד כצבר יליד ישראל ידע לתקשר עם טַל בְּרוֹדִי שדיבר רק אנגלית . שמואל "שמלוק" מחרובסקי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "כילד ברחתי מביה"ס להצגות הקולנוע היומיות בעיר. למדתי אנגלית מהסרטים בהם צפיתי, לא בבית הספר. הייתי אולי תלמיד גרוע אבל דיברתי אנגלית היטב. טַל ברודי שיחק במדי נבחרת ארה"ב במשחקי המכבייה ה- 7 ב- 1965. המשלחת התגוררה אז במלון "דן – אכדיה" בהרצליה פיתוח. כשטַל בְּרוֹדִי הגיע אלינו בפעם השנייה שנה אח"כ הוא זכר את הרצליה פיתוח ואת רצועת חוף הים שלה, וביקש את גזבר מכבי ת"א הקבלן אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' ואותי לסדר לוֹ לגור בסביבה הזאת. בקשתו נענתה מייד".

שני הבוסים שלי דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי ביקשו אותי ב- 1971 להכין כתבה על מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' ודוּבִּי רוֹזִין תלמידי ביה"ס "שֶבָח" בתל אביב שהיו באותה העֵת גם שחקני קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הייתה ארגון ספורט מיוחד. החֲבֵרות, הפִרגון ההדדי בין השחקנים, והסימפאטיה בתוך שורות הקבוצה הפכו לערך עליון ונֶשֶק מלחמה חשוב כשחברוּ לכשרון מקצועי בדרך לניצחונות. זהו הישג עצום של כל אחד מהשלושה שהפכו את האינטגרציה בין שחקני החיזוק הזרים לבין הכוכבים המקומיים להישג חינוכי ספורטיבי בעל ערך עצום. אַמְנוֹן שְלָאִין, "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, ומוֹנִי פַנָאן ז"ל סייעו למאמנים להפוך את מכבי ת"א מנבחרת לקבוצה. הם דאגו לשחקנים משרוך ועד נעל. תשאלו את מר טַל בְּרוֹדִי, תנחום "תַּנִי" כּהֵן מִינְץ, שבתאי "סַבִּי" בֵּן בָּסַט, אַמְנוֹן אָבִידַן, אֶרִיק מֶנְקִין, לוּ סִילְבֶר, גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, אוֹלְסִי פֶּרִי , מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', ועוֹדֵד קָטָש ורבים אחרים – מי הם אַמְנוֹן שְלָאִין, שמואל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, ומוֹנִי פַנָאן ז"ל, ותקבלו את תשובה זהה. מכבי ת"א ידעה לקבל את פניהם של השחקנים וידעה גם להיפרד מהם. זאת אחת הסיבות שבגללה ציבור הצופים במדינת ישראל הזדהה עם רוח הספורט שהפגינה הקבוצה, וראה בה לאורך עשרות שנים נציגה אמיתית שלו המייצגת את אינטרס הספורט הישראלי מול הגויים האירופיים.

טקסט תמונה :  שנות ה- 80 של המאה הקודמת. היכל הספורט ביד אליהו . סיפור של נאמנות וכבוד . שמואל "שמלוק" מחרובסקי מנהלה המיתולוגי של קבוצת מכבי ת"א נפרד בשנות ה- 80 של המאה שעברה בשם המועדון בהיכל הספורט יד אליהו מהשחקן אריק מנקין. אריק מנקין שיחק בהרכב מכבי ת"א במשך שנים רבות והיה שותף לזכייה הראשונה בגביע אירופה ב- 1977 . מימין, זהו אולסי פרי. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . שמואל "שמלוק" מחרובסקי (במרכז) מנהל קבוצת מכבי ת"א והאבא של המועדון חוגג עם שחקניו עוד אחת מהצלחות המועדון. שורה אחורית עומדים מימין לשמאל : ברוך חפץ , זוהר כהן , רלף קליין, אברהם חסיד, דוד פריש , תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, יעקב אדליסט ז"ל, יעקב "ז'קי" וויידנפלד (מוסתר), אמנון אבידן , ושבתאי "סבי" בן בסט. שורה קדמית כורעים ויושבים מימין לשמאל : טל ברודי, המאמן יהושע רוזין, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי (מאחורי יהושע רוזין), חיים "חיימון" שטרקמן , וגדעון פרייטאג. (התמונה , באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). הערה  :  זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י שמואל "שמלוק" מחרובסקי.

טקסט תמונה : דצמבר 1981. ליד שער מס' 6 של היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. אנוכיי בצוותא עם המאבטחים של ניידת השידור "ה- OB  הלָבָן" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (צילמנו רק בשחור / לבן) באחד ממבצעי השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. טכנאי הניידת פרשו בכל שידור ישיר בהיכל הספורט ביד אליהו עשרות גלילים ואלפי מטרים של כבלי חשמל, Video, ו- Sound לפני תחילת כל שידור הישיר  ונדרשו לאוספם בתומו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

תזכורות (5): חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וקבוצת הכדורסל המשגשגת, הפורייה, והמצליחה של מכבי תל אביב בימים ההם-בזמן הוא שחלף לפני שנים רבות לבלי שוב.

הנהלת מכבי ת"א תמיד מכונסת בתוך עצמה ולנצח נראית כקבוצת אנשים סודית . גם עכשיו לאחר כל כך הרבה שנים של הליכה משותפת, הם כוועדה מארגנת ואנוכי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, סירבה ההנהלה כהרגלה לאפשר לנו להתקרב עם המיקרופונים כדי לשמוע את הוראותיו של המאמן צבי שרף הניתנות לחמשת שחקניו. תובנה חשובה והכרחית הקושרת את הצופה בסלון ביתו אל מרקע הטלוויזיה שלוֹ. המאמן התל אביבי הקשוּח ראה בהתכנסות השחקנים סביבו בפסק הזמן סוֹד מקצועי נעלה שאין להדליף אותו לצופי הטלוויזיה. הוא התייחס לפסקי הזמן שלוֹ כמו אל כֶּנֶס חשאי של שירות הביטחון הכללי. צביקה שרף היה אדם ישר והגון, אך גם לחוץ, וחשב תמיד שחובת ההוכחה עליו. לצערי הרָב הוא דחה את בקשתי על הסַף ולא רצה לחלוק עם ציבור צופי הטלוויזיה את ההוראות המקצועיות שהוא נותן לשחקניו וכיצד הוא מתמודד במשחק השח-מט הזה נגד פיני גרשון. בכך צִמצם את איכות הדרמה.

טקסט תמונה : 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. מאמן הכדורסל צביקה שרף יבד"ל (משמאל) עם העיתונאי מייק קרנון ז"ל בהיכל הספורט ביד אליהו. צביקה שרף הצטייר מלכתחילה כמאמן קשוח שלא שיתף פעולה עמנו בעת השידורים הישירים. הוא התייחס לכל TIME  OUT במשחק כאל כֶּנֶס של השב"כ, ודרש בכל תוקף להרחיק ממנו ומהשחקנים את המיקרופונים שלנו. (התמונה באדיבות מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : המחצית השנייה של שנות ה- 90 במאה שעברה. לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בלשכתו בעת ניווט ותכנון מוקפד של שידורי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם. מצאתי ביאיר שטרן כל העת מנהל טלוויזיה בעל יושרה מוחלטת, נבון וחכם, בן ברית מקצועי הגון, מאופק, ונאמן להפקת שידורי הספורט בטלוויזיה שהם מראש מורכבים מאוד, מסובכים מאוד, יקרים מאוד, יוקרתיים מאוד, ועתירי רייטינג מאוד. בתקופתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2000 – 1993, התגלה כמנהיג אמת. אף על פי שניהל רשת שידור תחת לחץ ובתנאים תחרותיים קשים נגד יריביו מערוץ 2 והכבלים היה ג'נטלמן ששמר על קור רוח ודבר אמת תמיד היה בפיו. בעיניי הוא היה אישיות משכמו ומעלה בלתי נשכחת שהייתה לי זכות לשרת תחתיו. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יום רביעי – 22  במארס  1972. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני כ- יוֹבֵל (50) שנים. היכל הספורט ביד אליהו מארח לראשונה בתולדותיו את תחרות הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין אלופת איטליה אִינִיס וָוארֶזֶה לבין אלופת יוגוסלביה קבוצת יוּגוֹפְּלָסְטִיקָה סְפְּלִיט. יאיר שטרן בן 30 (מימין) ואנכי בן 34 (משמאל) מבקרים עם ילדינו בהיכל הספורט ביד אליהו יממה בטרם משחק הגמר ההיסטורי בו ההיכל המיתולוגי ההוא מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל. ילדינו של שנינו עומדים מימין לשמאל : שי שטרן (בן 6), רועי אלרואי (בן 6 וחצי), גור אלרואי (בן 4). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 53 שנים. אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו שמכיל 5000 מקומות ישיבה. שר הביטחון משה דיין ז"ל (בן 53, בתמונה) לוחץ את ידו של טל ברודי יבד"ל (בן 25 בתמונה) שחקן החיזוק היהודי – אמריקני וכוכב מכבי ת"א דקות ספורות לפני תחילת המשחק נגד ריאל מדריד בביע אירופה לאלופות בכדורסל. כולם מנסים להידחף ל- Frame התמונה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חצי פרצוף של נוח קליגר יו"ר מועדון מכבי ת"א, אמנון אבידן, בוב פדרהסט (ממושקף), ברנרד חוואסט גזבר המועדון, יהושע רוזין ז"ל (מוסתר למעלה), חיים שטרקמן, יוסף לז'ה, ומשה גולוביי. (בין טל ברודי ויוסף לז'ה מציצים שניים בלתי מזוהים). (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980.

מה אגיד על האמריקניזציה והאירופיזציה שחלחלה לכל פינה בפרקט הכדורסל הישראלי מאז ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה ? האם אפשר להשיב את הגלגל לאחור ? מאז 1966 הגיעו לכאן המוני המונים של שחקני כדורסל אמריקניים למטרות חיזוק בשנים ההן, ביניהם גם יהודים מבורכים, ובראשם כאמור טל ברודי הבלתי נשכח. הנה חלק מהרשימה האין סופית כמעט של האמריקניזציה והאירופיזציה שחלחלו אט אט לשורות הכדורסל הישראלי ולבסוף שטפו אותו: קמיל דירקס, סטיב צ'ובין, רון דאנלופ, סטיב מקמהון, סטיב צ'ובין, ביל פלס, ג'ק אייזנר, לארי גורדון, אולסי פרי, ארל וויליאמס, אריק מנקין, ג'ים בוטרייט, לו סילבר, סטיב קפלן, סטיב שלכטר, ניל וולק, ג'ון וויליס, סטיב מלוביק, לארי קוסטלו, פלמינג, בראד ליף, ג'ק צימרמן, האווי לאסוף, לאבאן מרסר, פונדקסטר, קורקי נלסון, פרנק בריקובסקי, מייק לארגי, קווין מקג, טרי פייר, קארל נברסון, הול, ג'ונסון, אנדרו קנדי, יונתן דלזל, טאונס, קארל איימוס, בארלו, מרטין, פרימן, דניס וויליאמס, קמפבל, דיוויד הנדרסון, גיבסון, דאנקלי, אלכסיס, ת'רדקיל, פרביס שורט, רדיסלאב צ'ורצ'יץ', קולמן, צ'יימברס, תופסון, רוברטס, בינגהיימר, ווייט, קונסטנטין פופה, ראדוביץ', הארוול, דאוסן, והרשימה ארוכה כאורך הגלות. אין כדורסל בישראל. תהליך האמריקניזציה הממושך בן עשרות שנים של הכדורסל הישראלי המקורי רמס אותו ברגל גסה.

5. זיכרונות בלתי נשכחים. מועדון הכדורגל של הקבוצה הספרדית ברצלונה עם ליאו מסי ונבחרת הונגריה בכדורגל בראשות פרנץ פושקאש בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת.

קבוצת הכדורגל הספרדית הנפלאה ברצלונה זאת שבשורותיה שיחקו פעם ליאו מסי + אינייסטה + צ'אבי ועוד רבים וטובים אחרים ובראשה ניצב פעם מאמנה ההוא פפ גווארדיולה איננה עוד. היום בשנת ה- 84 לחיי אני יודע שהייתי בר מזל לצפות בה בברצלונה ההיא ולחוות אותה כפי שהייתי בר מזל לצפות ו-לחוות את נבחרת הונגריה ההיא בסוף שנות ה-40 וראשית שנות ה-50 במאה הקודמת ואשר בשורותיה שיחקו אז לפני שנים רבות פרנץ פושקאש + שאנדור קוצ'יש + נאנדור הידגקוטי + זולטאן ציבור + יוזף בוז'יק + גיולה גרושיץ' ועוד אחרים וטובים ואותה הצעיד לצמרת העולמית מאמנה ההוא גוסטאב שֶבֶּש. נבחרת הכדורגל ההיא של הונגריה נקראה בפי כל עולם הספורט, "קבוצת הזהב". באנגלית : The Golden Team, ובהונגרית Oranychopot. ה-מוטו של קפטן הנבחרת פרנץ פושקאש והמאמן גוסטאב שבש אותו הגו בשנים ההן שבין 1949 ל- 1954 היה מחושב ו-מתמטי, כלהלן : "אנחנו תמיד נבקיע שער אחד יותר מאשר הנבחרת שניצבת מולנו". בחלוף זמן מה לאחר שנבחרת הונגריה ההיא שלהם זכתה באולימפיאדת הלסינקי 1952 במדליית הזהב (הונגריה ניצחה במשחק הגמר באולימפיאדת הלסינקי 1952 0:2 את נבחרת יוגוסלוויה. את שני השערים להונגריה הבקיעו פרנץ פושקאש וזולטאן ציבור), הם שידרגו את הלקסיקון ואת הסלוגן ההוא וקבעו שניהם, "על כל שער שהונגריה שלנו תספוג, היא תבקיע מנגד שני שערים". שורת ההתקפה של נבחרת הונגריה ההיא מנתה את לאסלו בודאי קיצוני ימני, שאנדור קוצ'יש מקשר ימני, נאנדור הידקוטי חלוץ מרכזי, פרנץ פושקאש מקשר שמאלי, וזולטאן ציבור קיצוני שמאלי, והפכה למכונת שערים, כשמאחור תומך במתקיפים הרץ הימני בונה ומתכנן המשחק, יוזף בוז'יק בעל המסירות המדויקות כסרגל. ב- 4 ביולי 1954 במשחק הגמר של מונדיאל שווייץ שנערך באצטדיון "וואנקדורף" ב- ברן הפסידה הונגריה ליריבתה נבחרת מערב גרמניה 3:2, וחיש מהר ירדה מבימת הכדורגל הבינלאומית. היא לא שבה אליה מאז. קבוצת ברצלונה הזאת ונבחרת הונגריה ההיא נותרו כ-צל חולף כמו החיים עצמם. ברצלונה בלעדי ליאו מסי לא תשוב בעתיד הקרוב למה שהייתה בעברה. אבל…וזה אבל חשוב מנקודת מבטי : פרנץ פושקאש וליאו מסי הפכו אותי לילד, נער, ו-איש מאושר יותר בחיי. אושר צרוף שדומה לאיכות המוסיקה הנפלאה שהעניקו לי אלוויס פרסלי, ריקי נלסון, דוריס דיי, אלה פיצג'ראלד, ברנדה לי, ורבים אחרים ורבות אחרות מצד אחד של המפה המוסיקאלית, ומוצארט, בטהובן, חצ'אטוריאן, ליסט, מנדלסון, היידן, רחמנינוף, באך, ורבים אחרים וטובים מצדה השני. אלוויס פרסלי וליאו מסי הפכו אותי לאדם מאושר יותר בתקופות שונות של חיי.

סוף הפוסט מס' 1031. הועלה לאוויר בשבת – 30 באוקטובר 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.