פוסט מס' 962. מהנעשה במדינת הפַּארְטָאץ' הקרויה מדינת ישראל בעידן מגיפת נגיף הקורונה המתחוללת בכל עוזה אצלנו. המַתְּרִיעַ בשער, הוא פרשן חברת החדשות של ערוץ 12 פרופסור גבי ברבש. מדובר ב-עילוי רפואי ופַרְשָן טלוויזיוני רָהוּט, מוּשְחָז, ובעל יֶדָע. פוסט מס' 962. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי-4 במארס 2021. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג נוסד בחודש יולי של שנת 2012.

הערה 4 : הערכה : הבלוג מונה ברוטו ב- 8 ו- 2/3 שנות קיומו כ- 1.000000 (מיליון) נכנסים, קוראים, ומתעניינים. 

————————————————————————————————————

פוסט מס' 962 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 4 במארס 2021.

————————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי את ביתי השני בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל ז"ל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק את יוסף בר-אל לאלתר מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק ב- 2005 לקרן זווית אפלולית לא חשובה בהיסטוריה של השידור הציבורי של מדינת ישראל. זה היה מעט מידי ומאוחר מידי.

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מפגישת ה- WBM ה- 1 שנערכה בסידני – אוסטרליה (ראשי תיבות של World Broascasting Meeting) לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ במשך 137 שנים בין 1884 ל- 2021, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 75 (שבעים וחמישה) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של 13 ספרי הסדרה אמורים להסתיים ב- 2021, לכל המאוחר ב- 2022. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 962. מהנעשה במדינת הפַּארְטָאץ' הקרויה מדינת ישראל בעידן מגיפת הקורונה המתחוללת בכל עוּזָה אצלנו. המַתְּרִיעַ בשער הוא פרשן חברת החדשות של ערוץ 12 פרופסור גבי ברבש. מדובר ב-עילוי רפואי ופַרְשָן טלוויזיוני רָהוּט, מוּשְחָז, ובעל יֶדָע. פוסט מס' 962. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי-4 במארס 2021.

טקסט תמונה : 2 במארס 2021. אולפן החדשות של ערוץ 12. זהו פרופסור גבי ברבש פרשן הרפואה המצוין של חברת החדשות של ערוץ 12 בעידן מגיפת הקורונה המתחוללת בכל עוזה כבר יותר משנה במדינת ישראל. פרופסור גבי ברבש הוא עילוי בתחום מדע הרפואה. מדען רפואה שהיה מנכ"ל מוצלח מאוד של ביה"ח "איכילוב" בתל אביב, וכיהן גם במיומנות רבה בתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. לפתע לפני כשנה התגלה ונחשף פרופסור גבי ברבש בערוץ 12 גם כפרשן טלוויזיה מוכשר, מעניין, ממוקד, ומבריק בתחום המדובר של מדע הרפואה. פרשנות הטלוויזיה איננה המקצוע הטבעי שלו אבל מייד הבחנתי ו-הבנתי (כצופה מן המניין של מהדורות החדשות של ערוץ 12) שמדובר לא רק במדען ו-מומחה ברמה בינלאומית גבוהה בתחום, אלא גם באדם שמוכשר להביע, לנסח, ולפַרְשֵן בצורה מדויקת ובאופן ברור, בהיר, וממצה בשידורי הטלוויזיה כל רעיון בתחום שאליו נדרש, במינימום מילים וטקסט, ואף על פי כן לפגוע בּוּל במטרה. פרופסור גבי ברבש גלוי לגמרי בפרשנותו עם הציבור ואיננו מסתיר דבר. הא גם איננו נלאה ולא חושש מלהגדיר את חלק ממאבק השלטון במגיפת נגיף הקורונה המסוכנת במונח "ניהול פארטאץ' מ-א' עד ת'(!)". מדובר ב-גְדוּלָה וברֶכֶש מקצועי נפלא של חברת החדשות של ערוץ 12. מעניין : אדם שתעשיית הטלוויזיה איננה אומנותו ולא מקצועו, פיצח את קוד הטלוויזיה, ו-מבין שמומחיות ו-אומנות השידור של העברת מסרים לציבור באמצעות המסך האלקטרוני, נשענים אומנם בראש וראשונה על יֶדָע אך נִבְנִים גם מ-טקסטים קצרים, ברורים, ופשוטים. פרופסור גבי ברבש הוא איש נבון (מאוד). עילוי. (סריקה וצילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 12).

הקדמה.

אנוכי חושב שהציבור שמע לראשונה את שמו של מדען הרפואה פרופסור גבי ברבש במוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995 לפני 26 שנים. פרופסור גבי ברבש היה אז מנהל ביה"ח "איכילוב" בתל אביב והיה האיש הראשון מבין הצוות הרפואי שהודיע לסובבים אותו בחדר הטראומה בבית החולים "איכילוב" כי ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מת משלושה כדורי אקדחי מסוג "הולופוינט" שנורו בגבו מטווח אפס ע"י המתנקש יגאל עמיר. אנשי מדע הרפואה רופאי ביה"ח "איכילוב", לא הצליחו להציל את חייו של יצחק רבין שנפצע אנושות. יצחק רבין מת בחדר הטראומה בבית החולים "איכילוב" בעשר בערב על שולחן הניתוחים באותו מוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995.

אנוכי חושב שהציבור עשה הכרה מחודשת עם פרופסור גבי ברבש בסופה של שנת 2019 אולי בראשיתה של שנת 2020 משנבחר לשמש פרשן רפואי – טלוויזיוני של חברת החדשות של ערוץ 12 עם התפרצות מגיפת הקורונה בסין, ברחבי העולם, וגם בכל עוזה במדינת ישראל.

מישהו בחברת החדשות של ערוץ 12 שחיפש פרשן רפואי טלוויזיוני שיסביר לאומה במהדורות החדשות הנצפות ביותר בישראל את פרשת מגיפת נגיף הקורונה ה-מדבקת והמסוכנת המתפשטת במדינת ישראל כמו אש בשדה קוצים, הגה את שמו של פרופסור גבי ברבש והציע אותו למשימת הפרשנות הטלוויזיונית. אינני חושב שאנשי חברת החדשות של ערוץ 12 העלו בדעתם שהם לכדו ב- רישתם "דג זהב" טלוויזיוני (!). פרופסור גבי ברבש איננו איש טלוויזיה במקור. אני חושב שחברת החדשות של ערוץ 12 גייסה אותו לשורותיה לפני כשנה לא רק בגלל הידע והמוניטין העצום שלו כמנהל מיטבי בשעתו של ביה"ח "איכילוב" ואח"כ כ- מנכ"ל מצטיין של משרד הבריאות, אלא אולי מפני שהיה פנוי באותה העת, נטול משימות ניהול רפואיות אחרות. חיש מהר התגלה ונחשף פרופסור גבי ברבש על המסך של ערוץ 12 לא רק כעילוי בתחום מדע הרפואה, אלא ככוכב טלוויזיוני (כמו ובדומה ל-כוכב טלוויזיוני אחר הפרשן הפוליטי של חברת החדשות ערוץ 12 בשם אמנון אברמוביץ'). פרופסור גבי ברבש יודע ומוכשר להסביר, לנתח, ולהעביר את המידע והאינפורמציה שהוא מחזיק בידיו לציבור הצופים של ערוץ 12 בכל הנוגע למגיפת הקורונה (מכונה בעולם הרפואי בשם "Covid 19") המסוכנת הקטלנית, בקול שקט, קורקטי, ו-פדנטי ו-באינטונציה רוגעת. הפרשנות הטלוויזיונית של פרופסור גבי ברבש ניחנה ב-דייקנות, בבהירות, ובקפדנות מתמטית, למרות שהיא תמיד נאמרת בקיצור ו-מכילה מינימום מילים ו-טקסט. מדובר בגְדוּלָה (!). פרופסור גבי ברבש צוֹלֵף ו-פוֹגֵעַ "בּוּלִים" במטרות הטלוויזיוניות שֶלוֹ במעט תחמושת (!!).  לא ראיתי מעולם את פרופסור גבי ברבש. אף פעם לא נפגשתי עמו ולא שוחחתי אתו. אינני מכיר אותו. אף על פי כן הוא דמות נערצת עליי ואני מעריך שגם על רבים מאוד אחרים. אנוכי יודע מיהו רק מהופעותיו הבלתי נשכחות בטלוויזיה כמדען רפואה. הבלוג שלי רוחש לפרופסור גבי ברבש אהדה והערכה עצומים מטעמי.

פוסט מס' 962. הערכה נוספת ותזכורת נוספת: הופעתו הייחודית של פרופסור גבי ברבש פרשן הרפואה המרשים במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 12 ביום שלישי-2 במארס 2021 (בהגשתה והנחייתה של יונית לוי), בה השתמש ותיאר לראשונה במונח "פַּארְטָאץ'" את החולשה ו-סוג המלחמה נעדרת כישרון ומחץ ש-מנהלת ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו נגד מגיפת נגיף הקורונה המשתוללת בכל עוּזָה במדינת ישראל ערב פתיחתו מחדש של המשק (ב-7 במארס 2021). פוסט מס' 962. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

לראשונה ראיתי ושמעתי ביום שלישי –  2 במארס 2021 את פרופסור גבי ברבש נרגש, נסער, וכועס בעת מתן פרשנויותיו הרפואיות כבר יותר משנה במהדורת החדשות של ערוץ 12, ביום שלישי – 2 במארס 2021 אודות מגיפת הקורונה המסוכנת המתחוללת גם עכשיו על כל ה-ווארייאנטים שלה בכל עוזה במדינת ישראל ומשתמש במילה " פארטאץ' " (מונח שגם אני משתמש בו כבר שנים לאורכו ורוחבו של הבלוג הקרוי, YOASHTVBLOG.CO.IL. הנה דו"ח השיחה שהתנהלה באולפן ערוץ 12 לה היו שותפים מנכ"ל משרד הבריאות פרופסור חזי לוי, פרופסור גבי ברבש, והמגישה ומנחת מהדורת החדשות יונית לוי.

מנכ"ל משרד הבריאות פרופסור חזי לוי : "המתווה בנתב"ג מסוכן. זה מעורר חשש".

יונית לוי פונה אל פרופסור גבי ברבש : "בוא נדבר על פתיחת נתב"ג, איך זה אמור לעבוד…?".

פרופסור גבי ברבש (נרגש ונסער) : "זה לא אמור…אני לא רוצה שידליקו לי שוב את המסך…אבל אין סיכוי…אנחנו מדברים על פתיחת נתב"ג ב- 7 לשלישי (הערה שלי : הכוונה לחודש מארס 2021). 1/2 2 ימי עבודה לסכם על אמצעים טכנולוגיים, לסכם על חקיקה שנדרשת…אין סיכוי שזה יקרה…פשוט לא יקרה הדבר הזה…ולמה אנחנו חוששים כמו שחזי לוי אמר פה…אנחנו חוששים מיְבוּא של ווארייאנטים חדשים…זה אנחנו הולכים לסכן את כל מה שעשינו עד עכשיו עם ההחלטה הנחפזת הזאת…זה לא ריבוע המעגל…זה טלטול ספינות…זה…סליחה שאני אומר…זה ניתוק ניהולי הכי קיצוני שאני יכול לראות שראש הממשלה והממשלה שלו ממה שקורה בשטח…הם מקבלים החלטות שהם יודעים בפירוש שהן לא יקרו. מה זה לשלוח אותם ל- Google להסתכל…הם יודעים שזה לא יקרה…ואנחנו הולכים לפתוח את נתב"ג בלי שוּם…לא אגיד בלי שוּם…אבל בלי הבַּקָרָה שנדרשת בשביל ש-נתב"ג ייפתח. זה חוסר אחריות. כל המִבְצָע של ביבי שהוא כל כך מתגאה בו הולך לטמיון…יכול ללכת לטמיון בגלל הדבר הזה…".

יונית לוי : "כמה זמן צריך כדי להתארגן על כזאת אֲכִיפָה…?".

פרופסור גבי ברבש : "אָלֶף, היה להם חודש להתארגן. אנחנו לא עכשיו שלוש שנים בלי נתב"ג…אז היה להם חודש להתארגן…מה הם עשו בחודש הזה…? עכשיו לקבל החלטות שעד ה- 7 לשלישי (הכוונה לחודש מארס 2021) אנחנו נדאג לאמצעי אכיפה וניתן אמצעים למשטרה, ונדאג לזה שיהיו אמצעים טכנולוגיים…מה זה הדבר הזה…? זה פארטאץ' אחד מ- א' ועד ת' (!)".

פרופסור גבי ברבש מוסיף בנוגע לפתיחה המתוכננת של המשק ב- 7 במארס 2021 : "אני מוטרד מהתחמנות הישראלית…כאילו מי יהיה השומר בזאפה או באצטדיון שיסתכל ויגיד האם הוא באמת עם תעודת מחוסן או לא (פרופסור גבי ברבש חושש מזיוף תעודות)… שמעתם על מישהו שהמשטרה עצרה אותו על תעודה מזויפת…? האם זאת בעיה כל כך גדולה להגיע לאנשים האלה…? אז מה, איך אנחנו יכולים לנהל כזה דבר…?".

פרופסור גבי ברבש הופך את מהדורות החדשות של ערוץ 12 למעניינות יותר, חשובות יותר, משכילות יותר וכפועל יוצא גם עשירות יותר ב-צפייה ונושאות Rating כבד יותר בהשוואה למהדורות החדשות של ערוצים 11 (תאגיד "כאן") ו- 13.

נשכחות. ימים אחרים. הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב.

טקסט תמונה : 1989. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני 32 שנים. תיעוד של חלק מאנשי חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית שניצבים ליד אנטנת ה- EBU המרכזית ההיא שלנו שהייתה מוצבת ו-ממוקמת בחצר האחורית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים, שנה לאחר מבצע השידורים הישירים של אולימפיאדת סיאול 1988, ושנה אחת בטרם מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אורית כסיף, רמי ווייץ, אמנון ברקאי, נסים קיוויתי, משה גרטל, יונתן "יוני" קנלר (מציץ מאחור), אנוכי יואש אלרואי, אורן רוזנשטיין, יורם ארבל, נסים מזרחי ז"ל, אורי לוי (מציץ מאחור). הערה שלי (1) : חסרים רותי ליפקין, לורה קורנפילד, דני לבנשטיין, ששי אפרתי, יצחק "איציק" גליקסברג, מֵרָב מיכאלי, יגאל שמעוני, ואמיר בר – שלום. הערה שלי (2) : מאיר איינשטיין ז"ל הצטרף לחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודש ספטמבר של שנת 1990. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990 היה יוסף בר-אל ז"ל ובתפקיד מנכ"ל רשות השידור כיהן אריה מקל יבד"ל.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 22 שנים. אנוכי (בקדמת התמונה) יחדיו עם פרשן הספורט המצוין שלי ד"ר מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי הטלוויזיה אלכסנדר הרש (מימין) בעמדת הפיקוד שלי ב- סביליה במשרד התקשורת ההפקה, התיאומים, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעת מבצע השידורים הישירים שהפקתי, ניהלתי, ושידרתי של אליפות העולם ה- 7 בא"ק (אתלטיקה קלה) שנערכה באוגוסט 1999 בעיר הספרדית סביליה. התמונה צולמה בעת איסוף החומר וההתכוננות לקראת אחד השידורים הישירים מ-סביליה והעברתם בסיוע לווייני תקשורת לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים. השהייה במוקד ההתרחשות של האירוע ה-ענק בסביליה מאפשרת לצוות השידור להשתלט על כמות אינפורמציה מקצועית ועיתונאית גדולה, לימוד החומר ושינונו בטרם השידורים הישירים, כמו גם מפגשים בלתי אמצעיים עם פיגורות אתלטיות בהווה והעבר, ומפגשים מָפְרִים ומַעֲשִירִים עם קולגות טלוויזיוניות מהעולם הגדול, ולשדר לו להתרשם מהמתחולל ממקור ראשון ללא מתווכים. אין שום תחליף לעיתונאות טלוויזיונית בשטח ולדיווח ממוקד ההתרחשויות. מנכ"ל רשות השידור ההיא בימים ההם אורי פורת ז"ל צעד עמי לאורך כל הדרך, הבין את עיקרון השידור הישיר מהשטח, ותמך בי ובמנהיגותי תמיכה מאסיבית (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. בטרם אולימפיאדת סידני 2000 (Sydney 2000).  הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ-שני עשורים. התמונה הזאת צולמה ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. זוהי נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודי ש- מתכנסת במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב- סידני בעת אולימפיאדת סידני 2000. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה, שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). שורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב ENG, ראשי תיבות של Electronic News Gathering), גלעד עדין (כתב ENG). שורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי), מאיר איינשטיין  ז"ל הבלתי נשכח (שדר א"ק וטקסי הפתיחה והנעילה), זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות), עו"ד שי מוגילנר (שדר התקצירים האולימפיים), אנוכי, דורית חיימי (עוזרת הפקה). שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים מטעם רשות השידור), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים, ג'ודו, טניס, וחתירה בקייאקים), קובי תקוע (חובש כובע מצחייה, עורך כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (טכנאי ומפקח קול ותקשורת עומד מאחור מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (חולצת טי שירט לבנה עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (חובש מגבעת רחבת שוליים איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר התקצירים האולימפיים יחדיו עם שי מוגילנר), ששי אפרתי הבלתי נשכח המפיק ה-וורסטילי המצוין שלי ברמה בינלאומית ויד ימיני (!) לאורכן של שנים רבות במנהיגות, ניהול, הובלה, וההפקה המורכבים והמסובכים הנוגעים להתוויית הדרך של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ששי אפרתי היה לא רק מפיק טלוויזיה ברמה הגבוהה ביותר אלא היה איש יישר דרך ללא פשרות, בעל מוסר אישי, דרך ארץ, ודוגמא אישית. בקריירה הארוכה שלי בת עשרות שנים בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם ו-בדרכיה ומשעוליה המפותלים והנפתלים רבי מהמורות, פגשתי פגשתי מעט מאוד אנשי מקצוע ברמתו הגבוהה של ששי אפרתי. אדם מיוחד ומוערך. הערה : נעדר מהתמונה הזאת צלם ה- ENG בצוות שלי רמי לי- טל מפני שהוא מתעד ו-מצלם את תמונת הסטילס הזאת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארבע פעמים נלחמתי בשורות צה"ל נגד צבא מצרים ב- 1956, 1967 (קצין קרבי במילואים ב-"מלחמת ששת הימים"), 1970 (קצין קרבי ב-מילואים ב- "מלחמת ההתשה") וב- 1973 (קצין קרבי במילואים במלחמת "יום הכיפורים"). המלחמה הראשונה הייתה ב- 1956 ב- "מבצע סיני" כחניך בקורס מ"כים של חטיבת גולני ב- "ג'וערה" (ליד שני קיבוצי "השומר הצעיר" עין השופט ורמת השופט). קורס המ"כים שלנו סופח בטרם המלחמה לגדוד 12 של חטיבת גולני. הייתי אז בן 18 ו-5 חודשים. כבשנו את שלושת מוצבי הקיפוד המבוצרים של הצבא המצרי ברפיח מס' 25, 27, ו- 29. ה-מ"מ שלי במלחמה ההיא שהחלה ב- 29 באוקטובר 1956 והסתיימה בשבוע הראשון של נובמבר 1956 היה זאב שטרנהל ז"ל הבלתי נשכח. את קורס המ"כים ההוא המשכנו באל עריש וכעבור זמן מה חזרנו ל-ג'וערה. המלחמה החמישית שלי בשורות צה"ל כקצין קרבי במילואים הייתה בקיץ 1982 נגד צבא המחבלים של ה-ארכי טרוריסט יאסר עראפאת ובמידה מסוימת גם נגד הצבא הסורי. אנוכי בן 83 היום. הבנים של רעייתי ושלי שירתו שירות קרבי קשה ומאומץ בצנחנים ובגבעתי. הבן הבכור שלנו שירת בצנחנים וסיים את שירותו בן שלוש שנים בדרגת סמ"ר. הבן האמצעי שלנו שירת שירות קרבי קשה ומאומץ בגבעתי במשך שלוש שנים וחצי וסיים את השירות בדרגת סגן. הבת שלנו שירתה בחמ"ל של פיקוד צפון בקריית שמונה. רעייתי ואנוכי הורים לשלושה ילדים וסבתא וסבא לעשרה נכדים ונכדות.

ובאשר לי. אנוכי בן 83 היום. רעייתי ואנוכי הורים לשלושה ילדים וסבא וסבתא לעשרה נכדים ונכדות. אני במקור בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. עזבתי את קיבוץ אפיקים ב-1963. במקור אני גם יליד גדוד 12 בחטיבת "גולני". התגייסתי ב-3 בחודש מאי של שנת 1956 לגדוד 12 של "גולני" (לא למדתי את כיתה י"ב בביה"ס החקלאי "בית ירח"של עמק הירדן מרצוני). שירתי שירות חובה שלוש שנים בגדוד של 12 של החטיבה. הייתי שָם הכול בגדוד 12 שלי בחטיבת "גולני". טירון, מ"כ, קצין מ"מ, קצין חבלה של גדוד 12, ו-סמ"פ. היו לי ב-עת שירותי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" ארבעה מח"טים (לפי הסדר: חיים בן דוד, בנימין ג'יבלי, אהרון "ארווין" דורון, ואלעד פלד) וארבעה מג"דים (לפי הסדר: אורי בר רצון, שמואל עמיר, אורי ביידאץ', ויקותיאל "קותי" אדם). השתחררתי בתום שלוש שנים ב-1959 וחזרתי לקיבוץ אפיקים כדי להיות חקלאי-מספואיני'ק יחדיו עם אבא שלי ז"ל. המח"ט האחרון שלי אל"מ אלעד פלד (איש הפלמ"ח לשעבר בן 94, היום) ביקש ממני לחתום קבע וללכת לקורס מ"פ. "צה"ל זקוק למפקדים כמוך", אמר לי. סירבתי. רציתי לחזור לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ולעבוד את האדמה לצד אבא שלי משה אלרואי-בלינדמן ז"ל. הייתי בנפשי וגופי חקלאי ולא איש צבא. 

טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי בעת שירותי הצבאי בקורס מ"כים של חטיבת "גולני" ב-ג'וֹעָרָה ב- 1957 / 1956. הבסיס הצבאי "ג'וערה" היה ממוקם על גבעה שולטת ליד שני קיבוצי "השומר הצעיר" עין השופט ורמת השופט. התמונה צולמה לאחר "מבצע סיני" ב- 1956. במקור האזרחי שלי אנוכי בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. במקור הצבאי שלי אנוכי יליד גדוד 12 של חטיבת "גולני". שירתי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" בשנים 1959 – 1956 כטירון, מ"כ, קצין קרבי כ- מ"מ טירונים. מאוחר יותר שימשתי בתפקיד קצין החבלה של גדוד 12, וסיימתי את שירותי כ- סמ"פ. היו לי בתקופת שירותי הצבאית בת שלוש שנים ארבעה מח"טים וארבעה מג"דים. המג"ד האחרון שלי בגדוד 12 היה יקותיאל "קותי" אדם. מח"ט "גולני" האחרון שלי היה אל"מ אלעד פלד (לשעבר איש הפלמ"ח). הוא אלעד פלד ביקש אותי לחתום קבע וללכת לקורס מ"פ. סירבתי. רציתי לחזור לקיבוץ אפיקים שלי ולעבוד שוב יחד עם אבא שלי ז"ל משה אלרואי – בלינדמן בענף המספוא. הייתי במהותי חקלאי ולא איש צבא. אהבתי את עבודת האדמה. השירות הצבאי היה חובה. החֲבֵרוּת בקיבוץ אפיקים הבלתי נשכח הייתה זְכוּת. זכות גדולה. עבודת האדמה וקידושה ו-טיפוח החקלאות, היו מִצְוָוה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 962. הועלה לאוויר ביום חמישי – 4 במארס 2021. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.