אנוכי ויורם ארבל לפני 36 שנים (2). פוסט מס' 977 + פוסט מס' 978. יום רביעי – 29 במאי 1985. אנוכי עורך ראשי ו-מנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והשדר הראשי והמוביל שלי יורם ארבל באותו לֵיל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985 בו התרחש האסון הנורא ב-אצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל בירת בלגיה בטרם בעיטת הפתיחה למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין קבוצות יובנטוס האיטלקית ו-ליוורפול הבריטית. כר הדשא היה פרוס לנוכח עיניו של שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שישב בעמדת שידור מאובזרת שלנו ובעלת תצפית נהדרת ב-יציעי "הייסל" על המתחולל על כר הדשא הירוק נוטף דם, כשהוא מתכונן לשידור הישיר שלו ו-שלנו, אך איננו יודע מהחיים שלו. יורם ארבל היה ב- 1985 עיתונאי ושדר טלוויזיה מוביל שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שבראשה ניצבתי ואשר הוטס ונשלח על ידי (באישורו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל) לאצטדיון "הייסל" בבריסל כדי למלא את משימת השידור העיתונאית שלו ושלנו, אולם הוא לא ראה דָבָר ולא שמע דָבָר למרות שישב בעמדת שידור טלוויזיונית מאובזרת שלנו בסביבה עיתונאית פעילה ואקטיבית באצטדיון "הייסל" (יחדיו עם עוד כ- 80 שדרים נציגי רשתות הטלוויזיה האירופיות המאוגדות ב- EBU וב- OIRT) ואף על פי כן איננו יודע שאוהדי ליוורפול הפראיים רוצחים 39 ופוצעים 250 מאוהדי יובנטוס ביציע "Z" של אצטדיון "הייסל" בטרם שריקת הפתיחה למשחק שנדחתה בשעה ורבע (פרק א'). מדהים לשלילה וחסר פשר. יורם ארבל איש חטיבת הספורט בפיקודי מי ששימש שליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאצטדיון "הייסל" בבריסל נכשל כישלון טוטאלי ו-קולוסאלי כשַדָּר ועיתונאי והלך לאיבוד (ועמו כולה גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית על כל עובדיה ואנשיה). לא היה כישלון טלוויזיוני – עיתונאי כזה, תְּבוּסָה עיתונאית כזאת, וכדָבָר הזה לשלילה בכל תולדות השידור הציבורי של מדינת ישראל, מעולם (!). יורם ארבל נחשף כ- נֶפֶל מַר. יורם ארבל לא טס ל- "הייסל" ב- 29 במאי 1985 על חשבונו. זאת לא הייתה עבודה פרטית שלו. הוא היה השדר הלאומי שלי ו-נציג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- "הייסל" אך כשל כישלון נורא ו-לא עמד במשימת השידור הישיר העיתונאי ההוא שלשמה הוּטַס לבריסל. עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור כדורגל בטלוויזיה (פרק ראשון). יורם ארבל חלק על ההגדרה העיתונאית הזאת ושילם מחיר יקר מאוד (!). לא רק שהוא לא מילא את משימתו העיתונאית, זאת ש-בגינה נשלח מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית עבור וכדי לדווח צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל, אלא הוא לא ידע כיצד לעשות זאת. יורם ארבל העצלן וחסר היוזמה לא ידע איך למלא את שליחותו העיתונאית ההיא נוכח האסון הנורא. יורם ארבל היה שַדָּר אולם הוא לא היה עיתונאי. לקול הבריטון היפהפה שלו לא הייתה כאן כל משמעות, אפקט, ו/או חשיבות. בלֵיל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985 נחשף יורם ארבל באצטדיון "הייסל" כ-איש טלוויזיה עצלן, וותרן, ולא חרוץ שאיננו דבק במשימת השידור והדיווח כפי שאתה מצפה ממנו ואשר אותם היה חייב לצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בסיפור אָפֵל ומדהים חסר תקדים בתולדות השידור הציבורי של מדינת ישראל שתוצאתו התקשורתית הסופית הייתה בלתי צפויה. עגומה, ומביכה מפני שיורם ארבל נחשב בימים ההם לשדר הספורט הטוב בארץ בענפי הכדורגל והכדורסל. פוסט מס' 977 + פוסט מס' 978. כל הזכויות שמורות לכותב ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום רביעי – 28 באפריל 2021.
פוסט מס' 977 + פוסט מס' 978. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. אנוכי ויורם ארבל לפני 36 שנים (2). פוסט מס' 977 + פוסט מס' 978. יום רביעי – 29 במאי 1985. אנוכי עורך ראשי ו-מנווט את שידורי … המשך קריאה ←