"פוסט מס' 1070. הועלה לאוויר בשבת-26 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1070. רשימה 4. סיפורה של תקופה נִפְשָעַת, אֲפֵלָה, וקוֹדֶרֶת. אולימפיאדת הרֶצַח והדָמִים של מינכן 1972 בה נרצחים 11 ספורטאים ישראליים הי"ד ב-5 בספטמבר 1972 ע"י מרצחֵי ארגון הטרור הערבי "ספטמבר השחור". עוד לא אבדה תקוותינו. התקווה בת שנות 2000. סיכום קצר של פוסטים 1067, 1068, 1069, ו-1070.

פוסט מס' 1070. אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. זכור את אשר עשה לך עמלק. 5 בספטמבר 1972. חלפו להן כמעט 50 שנים מאז רצח 11 הספורטאים הישראליים באולימפיאדת הדמים של מינכן ב-5 בספטמבר 1972. לעולם לא נשכח. לעולם לא נסלח. וגם: מבט לעבר תעשיית הטלוויזיה בשנים ההן במדינת ישראל ובגרמניה. הפוסטים הללו נכתבים בהערכה רבה והוקרה רבה גם למען דן שילון (בן 81, היום), אלכס גלעדי (בן 79, היום), נסים קיוויתי (בן 95, היום) שלושתם יבד"ל, ושמואל ללקין ז"ל (2020 – 1926) מי ששימש אז לפני 50 שנים בתפקיד ראש משלחת הספורטאים והספורטאיות שלנו לאולימפיאדת מינכן 1972 (האולימפיאדה ה-20 במניין הזמן החדש). כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי (אנוכי אהיה בן 84 בעוד כחודשיים בערב חג השבועות של שנת תשפ"ב/2002). פוסט מס' 1070 הועלה לאוויר בשבת-26 במארס 2022.

הערה קודמת שלי : אשתדל לייחד בין היתר גם את פוסטים מס' 1067 + 1068 + 1069 + 1070 לזכרו של הקלע האולימפי הוותיק של מדינת ישראל הנרי הרשקוביץ' ז"ל ניצול אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972, שמת לפני שישה ימים בשבת / 19 במארס 2022 בגיל 95. שיחות התחקיר הרבות שניהלתי עם הנרי הרשקוביץ בשנים 2003 ו- 2004 אודות אירועי אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 התנהלו תמיד בחנות השעונים שלו שהייתה ממוקמת אז בתחילת רחוב בן יהודה מס' 5 בתל אביב. הנרי הרשקוביץ ז"ל היה אדם כֵּן, ספורטאי עֲנָיו וצנוע, אזרח נאמן, שקול, אמין ומהימן, ו-מדויק בניסוחיו ובתיאוריו, וצלף ורב אמן בספורט הקליעה ברובה אולימפי. הוא שימש לי לעזר רב במחקר וכתיבת הספר עב הכרס, הקרוי, "אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972".

זווית צילום ראשונה. טקסט תמונה (1) : האצטדיון האולימפי ב-מינכן / גרמניה. שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972. זהו טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש, הלא הם משחקי מינכן 72'. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יוֹבֵל שנים. רגע היסטורי. הקלע הנרי הרשקוביץ ז"ל (בן 45 בתיעוד הנ"ל) נושא את דגל משלחת ישראל בטקס מצעד המשלחות האולימפיות על אדמת גרמניה. בשלישייה הראשונה צועדים מימין לשמאל, ראש המשלחת השף דה מיסיון שמואל "מוליק" ללקין, יוסף "יוֹשוֹ" ענבר חבר קיבוץ גבעת חיים, ויו"ר הוועד האולימפי של ישראל, וחיים גלובינסקי. מאחורי שמואל ללקין צועד יצחק פוקס. (באדיבות וסיוע DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זווית צילום שנייה. טקסט תמונה (2) : האצטדיון האולימפי ב-מינכן / גרמניה. שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972. טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש, הלא הם משחקי מינכן 72'. רגע היסטורי. הקלע הנרי הרשקוביץ (בן 45, שען במקצועו האזרחי בתל אביב) נושא את דֶגֶל משלחת ישראל על אדמת גרמניה. הקלע הנרי הרשקוביץ נושא את דגל משלחת ישראל בטקס מצעד המשלחות האולימפיות. בשלישייה הראשונה צועדים מימין לשמאל, ראש המשלחת השף דה מיסיון שמואל "מוליק" ללקין, יוסף "יוֹשוֹ" ענבר חבר קיבוץ גבעת חיים, ויו"ר הוועד האולימפי של ישראל, וחיים גלובינסקי. מאחורי שמואל ללקין צועד יצחק פוקס. (באדיבות וסיוע DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1070. סיפורה של תקופה אֲפֵלָה וקוֹדֶרֶת. אולימפיאדת הרֶצַח והדָמִים של מינכן 1972 בה נרצחו 11 ספורטאים ישראליים הי"ד ב-5 בספטמבר 1972 ע"י מרצחי ארגון הטרור הערבי "ספטמבר השחור". עוד לא אבדה תקוותינו. התקווה בת שנות 2000. 

פוסט מס' 1070 (רשימה 4) נחקר ונכתב על ידי גם לזכרו של ה-קלע הישראלי האולימפי הוותיק הנרי הרשקוביץ ז"ל (2022 – 1927) שמת לפני שבוע בשבת שעברה בגיל 95. גם פוסט מס' 1070 דן בתקופת ה-אוֹפֶל ההיא של אירועי אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972, וגם לזכר תקופת ההתאוששות של הספורט הישראלי במשחקי אסיה ה-7 שנערכו בטהראן בירת איראן 1974. הקלע הנרי הרשקוביץ ז"ל נבחר ע"י הוועד האולימפי הישראלי לשאת את דֶגֶל משלחת הספורטאים האולימפית של ישראל בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 1972 שהתקיים באצטדיון האולימפי במינכן בשבת – 26 באוגוסט 1972. אנוכי חייב להוסיף ולציין שהספורטאי האולימפי הנרי הרשקוביץ ז"ל נבחר בחלוף שנתיים לשאת את דגל משלחת ישראל שוב גם בטֶקֶס הפתיחה של משחקי אסיה ה-7 שנערך ב-1 בספטמבר של שנת 1974 באצטדיון "אריהאמר" בטהראן בירת איראן שהייתה אז תחת שלטון השאה הפרסי רזה פאחלאווי. הייתי שָם. פוסט מס' 1070. הועלה לאוויר בשבת-26 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1070. הפוסטים הללו נכתבים בהערכה רבה והוקרה רבה גם למען אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא דן שילון, אלכס גלעדי, נסים קיוויתי שלושתם יבד"ל, ואשר כיסו ושידרו את אירועי המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 ולמען זכרו של שמואל ללקין ז"ל מי שהיה מנהל משלחות ספורטאי ישראל ב-אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972 ומשחקי אסיה ה-7 שנערכו בטהראן בירת איראן ב- 1974.

פוסט מס' 1070. ראה גם את הפוסט הקודם מס' 1069. אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. זכור את אשר עשה לך עמלק. 5 בספטמבר 1972. חלפו כמעט 50 שנים מאז רצח 11 הספורטאים הישראליים באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. לעולם לא נשכח. לעולם לא נסלח. וגם: מבט לעבר תעשיית הטלוויזיה בשנים ההן במדינת ישראל ובגרמניה. הפוסטים הללו נכתבים בהערכה רבה והוקרה רבה גם למען דן שילון, אלכס גלעדי, נסים קיוויתי (שלושתם יבל"א), ושמואל ללקין ז"ל. פוסט מס' 1070. הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022.  

אֵין שום תַּחְלִיף וזכות אנושית גדולה יותר מלהיות אָדָם בֶּן חוֹרִין בעל מחשבה עצמאית. עיתונאות היא מקצוע של אנשים חופשיים בעלי חירות. אָדָם בֶּן חוֹרִין ובעל חֵירוּת איננו חֵפֶץ של השלטון ולא Yesman של איש. אין שום תַּחְלִיף מלהיות רִיבּוֹן לעצמך. אֵין שוּם תַּחְלִיף מלהיות דָרוּךְ, להֵישִיר מַבָּט, להָקְשִיב, ולהִשְתָמֵש במֵיתָרֵי קוֹלְךָ כשצריך. אין שום עֵרֶךְ לכמות ה- IQ שהעניק לך הַבּוֹרֵא יתברך שמו מבלי לעשות בו שימוש. על כל עיתונאי רִיבּוֹן בֶּן חוֹרִין מוטלת החובה להִתְיָיצֵב בראש מוּרָם וקוֹמָה זְקוּפָה מול כל שלטון מְסוֹאָב ו-מִמְסָד מוּשְחָת באשר הם. זאת הסיבה שאנוכי רוחש הערכה רבה לארנון צוקרמן יבד"ל, למוטי קירשנבאום ז"ל, לדן שילון, ל-אלכס גלעדי, וליאיר שטרן ייבדלו אף הם לחיים ארוכים אנשי דור התקשורת ההוא, וגם לאנשי התקשורת של הדור החדש רביב דרוקר וברוך קרא אנשי חברת החדשות של ערוץ 13, ואמנון אברמוביץ', רוני דניאל ז"ל, וקרן מרציאנו אנשי חברת החדשות של ערוץ 12.

היסטוריה :

מנכ"ל רשות השידור בתקופת אולימפיאדת מינכן 1972 היה שמואל אלמוג ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת אולימפיאדת מינכן 1972 היה ישעיהו "שייקה" תדמור יבד"ל. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת אולימפיאדת מינכן 1972 היה יורם רונן ז"ל. חיים יבין יבד"ל היה כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארה"ב. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת אולימפיאדת מינכן 1972 היה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. מנהל חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת אולימפיאדת מינכן 1972 היה שלמה גל יבד"ל. דן שילון יבד"ל היה מנהל מחלקת הספורט בתקופת אולימפיאדת מינכן 1972 והעורך – מפיק הראשי והשדר הראשי שלה. אלכס גלעדי יבד"ל היה סגנו ויד ימינו של דן שילון. משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאולימפיאדת מינכן 1972 מנתה את דן שילון, אלכס גלעדי, הבימאית וורדינה ארז ז"ל, השדר הראשי והמוביל נסים קיוויתי יבד"ל (נסים קיוויתי היה השדר הראשי של כל תחרויות ה- א"ק והשחייה האולימפיות במינכן 72). אל הגברדייה המצומצמת הזאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוספו עוד שני כתבים אהרון "ארהל'ה" להב עורך מדור הספורט של העיתון היומי "דָבָר" ההוא, ודוב עצמון עורך מדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות". יאיר שטרן ואנוכי היינו העורכים של השידורים האולימפיים של מינכן 1972 ב-ירושלים. יואב פלג בן קיבוץ אוּשָה בגוש זבולון (הגוש מונה גם את שני הקיבוצים רמת יוחנן וכפר מכבי) איש טלוויזיה מצטיין, חרוץ, מוכשר, קפדן, ו-רב ניסיון ו-ידע התמנה להיות בימאי הטלוויזיה הראשי והמוביל שלנו את שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 באולפן בירושלים. לא היה עוד אחד טוב ומדויק כמותו בימים ההם במקצוע הזה בתפקיד של בימאי טלוויזיה ראשי של מהדורות שידורי ספורט וחדשות המשודרים לאומה באמצעות אולפן מיוחד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה ממוקם בירושלים בימים ההם של חודשי אוגוסט – ספטמבר 1972. בימאי הטלוויזיה יואב פלג היה אחד מאותם האנשים שאתה רוצה לצאת עימו לקרבות הטלוויזיה בארץ ובעולם, ואתה יודע שלעולם תנצח עימו ואף פעם לא תפסיד. יואב פלג היה אישיות טלוויזיונית סופר-מקצועית נפלאה ומדויקת ברמה בינלאומית גבוהה, משכמו ומעלה, ולעַד בלתי נשכח עבורי (!). חיים יחיל (איש משרד החוץ לשעבר) היה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1972 – 1965. החליף אותו וולטר איתן (גם הוא איש משרד החוץ לשעבר) ש- שימש יו"ר רשות השידור בשנים 1978 – 1972. וולטר איתן כיהן במשרת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בתקופת המשחקים האולימפיים של מינכן 1972.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים שוב גם לאחר צאתם אור.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה כללית : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (בתחום קורות הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title אחד משותף ואשר קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים- מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר שובי ארצה מפגישת ה- WBM ה-1 שהתקיימה בסידני בראשות קבוצת SOBO האוסטרלית לקראת שידורי הטלוויזיה הישירים של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 את המשחקים האולימפיים של סידני 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה ההיא של SOBO, והם טרם הסתיימו. לא שיערתי אז בשנת 2000 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) יתפרשו על פני יותר מ-23 שנים ויכללו בתוכם יותר מ-130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים בגודל של A4.

——————————————————————————————————

פוסט 1070 הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————— 

אולימפיאדת הרֶצַח והדַמִים שֶל מינכן 1972 בה נקטלו ונרצחו ב- 5 בספטמבר 1972 11 ספורטאים ישראליים על אדמה גרמנית, ע"י מרצחי ארגון הטרור הערבי "ספטמבר השחור". 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס/אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף בר-אל מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור במקומו של המנכ"ל הזמני הקודם של רשות השידור תת אלוף במיל. רָן גָלִינְקָא, מי שהוּדָח וסוּלָק בכעס וזעם רב מהמשרה הרָמָה והאחראית באביב 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. רָן גָלִינְקָא מונה למנכ"ל זמני של רשות השידור בסתיו 2001 לאחר התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקיץ 2001 בטרם הדחה (תהליך Impeachment) שנוהל נגדו נגד אורי פורת במרץ רב ע"י הוועד המנהל של רשות השידור ההוא בראשות היו"ר נחמן שי ההוא ובגיבוי מליאת רשות השידור ההיא. רן גלינקא שימש כ- מ"מ מנכ"ל של רשות השידור ההיא במשך כחצי שנה מספטמבר / אוקטובר 2001 עד מארס /אפריל 2002. בתום חצי שנה הודח ע"י השר הממונה על רשות השידור בימים ההם רענן כהן וזאת על פי פקודתו המפורשת של ראש הממשלה דאז אריאל "אריק" שרון. רשות השידור ההיא הפכה זה מכבר לזירת משחק פוליטית ולחוות ניסיונות ממשלתית. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת, הזמנית, והמגוחכת של יוסף בר-אל למינוי של קבע בן 5 שנים ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור כאמור לתקופה של 5 שנים. מזכיר הממשלה הצעיר דאז גדעון סער (בן 36) היה חתום בעת ההיא על כתב המינוי הנכבד ההוא שהעניק ליוסף בר-אל את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל ואת הובלתו עד קיץ 2007. הוא יוסף בר-אל עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל, הוּדַח, וסוּלָק ממנה לפני כן ב- 2 במאי 2005 ע"י אותו ראש ממשלה אריאל שרון, מי שמינה ו-הפקיד בידיו שלוש שנים קודם לכן את מנהיגות השידור הציבורי של מדינת ישראל. את העובדה הזאת הנוגעת לחיי החופש והחירות ותקינות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל יש לשַנֵן, לזכור, ואף פעם לא לשכוח :  ובכן, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל (ובתולדות רשות השידור) הוּדַח וסוּלָק מנכ"ל רשות שידור מכהן מתפקידו הרם ורב האחריות. היה מדובר במנכ"ל רשות שידור יָרוּד, עָלוּב, וחנפן פוליטי מְכַהֵן בשֵם יוסף בר-אל ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהושיבו אותו על הַכֵּס הַרָם 3 שנים קודם לכן, ואליהם התחנף.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי.

פוסט מס' 1070. הפוסטים הללו נכתבים בהערכה רבה והוקרה רבה גם למען דן שילון, אלכס גלעדי, נסים קיוויתי, שלושתם יבד"ל ושמואל ללקין ז"ל מי שהיה מנהל משלחת ספורטאי ישראל לאולימפיאדת הדמים של מינכן 1972.

פוסט מס' 1070. אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. זכור את אשר עשה לך עמלק. 5 בספטמבר 1972. חלפו 50 שנים מאז רצח 11 הספורטאים הישראליים באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. לעולם לא נשכח. לעולם לא נסלח. וגם: מבט לעבר תעשיית הטלוויזיה בשנים ההן במדינת ישראל ובגרמניה. הפוסטים הללו נכתבים בהערכה רבה והוקרה רבה גם למען דן שילון, אלכס גלעדי, נסים קיוויתי שלושתם יבד"ל, ולמען שמואל ללקין ז"ל. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. פוסט מס' 827 הועלה לראשונה לאוויר בזמנו ביום שישי-6 בספטמבר 2019.

אֵין שום תַּחְלִיף וזכות אנושית גדולה יותר מלהיות אָדָם בֶּן חוֹרִין בעל מחשבה עצמאית. עיתונאות היא מקצוע של אנשים חופשיים בעלי חירות. אָדָם בֶּן חוֹרִין ובעל חֵירוּת איננו חֵפֶץ של השלטון ולא Yesman של איש. אין שום תַּחְלִיף מלהיות רִיבּוֹן לעצמך. אֵין שוּם תַּחְלִיף מלהיות דָרוּךְ, להֵישִיר מַבָּט, להָקְשִיב, ולהִשְתָמֵש במֵיתָרֵי קוֹלְךָ כשצריך. אין שום עֵרֶךְ לכמות ה- IQ שהעניק לך הַבּוֹרֵא יתברך שמו מבלי לעשות בו שימוש. על כל עיתונאי רִיבּוֹן בֶּן חוֹרִין מוטלת החובה להִתְיָיצֵב בראש מוּרָם וקוֹמָה זְקוּפָה מול כל שלטון מְסוֹאָב ו-מִמְסָד מוּשְחָת באשר הם. זאת הסיבה שאנוכי רוחש הערכה רבה לארנון צוקרמן יבד"ל, למוטי קירשנבאום ז"ל, לדן שילון, ל-אלכס גלעדי, וליאיר שטרן ייבדלו אף הם לחיים ארוכים אנשי דור התקשורת ההוא, וגם לאנשי התקשורת של הדור החדש רביב דרוקר וברוך קרא אנשי חברת החדשות של ערוץ 13, ואמנון אברמוביץ', רוני דניאל, וקרן מרציאנו אנשי חברת החדשות של ערוץ 12.

פוסט מס' 1070. לפני 52 שנים. אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972 . עוד אחד מאותן התזכורות ואותם הפרקים העוסקים בתולדות ונסיבות הפשע הנפשע של רצח 11 הספורטאים הישראלים האולימפיים חשופים ונטולי כל הגנה באולימפיאדת מינכן 1972 ביום שלישי של 5 בספטמבר 1972 ע"י שמונה מחבלים חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור" שהיו מצוידים כל אחד ברובי קלאצ'ניקוב ורימוני רֶסֶס. פוסט מס' 1070. הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים שוב גם לאחר צאתם אור.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 4 : מיומנות ומהימנות מחקר וכתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי שלי וקריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הרחב על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (כולם בתחום קורות הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title משותף, ואשר קרויה: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר סיום פגישת ה- WBM ה-1 בסידני אוסטרליה בראשות קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית SOBO, פגישה שעסקה בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה את המשחקים האולימפיים של סידני 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה ב- 3 באוקטובר 2000 בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO. מחקר וכתיבת הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" טרם הסתיימו. לא שיערתי בשנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מ- 21 שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 1070. הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022.  כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 1070. אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת הדמים-מינכן 1972.

הערה : המחקר והכתיבה של הספר עב הכרס "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972", נעשה על ידי במשך 18 שנים בין 1998 ל- 2016. אשנה ואומר כי הפוסטים הללו נכתבים בהערכה רבה והוקרה רבה גם למען דן שילון, אלכס גלעדי, נסים קיוויתי (שלושתם יבד"ל), ולמענו וזכרו של שמואל ללקין ז"ל הבלתי נשכח מי שכיהן בתפקיד ראש משלחת הספורטאים הישראליים לאולימפיאדת מינכן 1972.

אֵין שום תַּחְלִיף וזכות אנושית גדולה יותר מלהיות אָדָם בֶּן חוֹרִין בעל מחשבה עצמאית. עיתונאות היא מקצוע של אנשים חופשיים בעלי חירות. אָדָם בֶּן חוֹרִין ובעל חֵירוּת איננו חֵפֶץ של השלטון ולא Yesman של איש. אין שום תַּחְלִיף מלהיות רִיבּוֹן לעצמך. אֵין שוּם תַּחְלִיף מלהיות דָרוּךְ, להֵישִיר מַבָּט, להָקְשִיב, ולהִשְתָמֵש במֵיתָרֵי קוֹלְךָ כשצריך. אין שום עֵרֶךְ לכמות ה- IQ שהעניק לך הַבּוֹרֵא יתברך שמו מבלי לעשות בו שימוש. על כל עיתונאי רִיבּוֹן בֶּן חוֹרִין מוטלת החובה להִתְיָיצֵב בראש מוּרָם וקוֹמָה זְקוּפָה מול כל שלטון מְסוֹאָב ו-מִמְסָד מוּשְחָת באשר הם. זאת הסיבה שאנוכי רוחש הערכה רבה לארנון צוקרמן יבד"ל, למוטי קירשנבאום ז"ל, לדן שילון, ל-אלכס גלעדי, וליאיר שטרן ייבדלו אף הם לחיים ארוכים אנשי דור התקשורת ההוא, וגם לאנשי התקשורת של הדור החדש רביב דרוקר וברוך קרא אנשי חברת החדשות של ערוץ 13, ואמנון אברמוביץ', רוני דניאל ז"ל, וקרן מרציאנו אנשי חברת החדשות של ערוץ 12.

הערה 1 : הפוסטים מתעדכנים שוב גם לאחר צאתם אור.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ. חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 4 : מיומנות ומהימנות מחקר וכתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי שלי וקריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הרחב על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (כולם בתחום קורות הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title משותף, ואשר קרויה: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר סיום פגישת ה- WBM ה-1 בסידני אוסטרליה בראשות קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית SOBO, פגישה שעסקה בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה את המשחקים האולימפיים של סידני 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה ב- 3 באוקטובר 2000 בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO. מחקר וכתיבת הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" טרם הסתיימו. לא שיערתי בשנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מ- 21 שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 1070 הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022. על הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 1070 הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022. פוסט מס' 1070 מתבסס גם על מידע שפרסמתי ב-פוסטים קודמים מס' 825, 826, ו-827. אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. פוסט מס' 1070. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : המחקר והכתיבה של הספר עב הכרס "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" נעשה על ידי במשך 18 שנים בין 1998 ל- 2016. הפוסטים הללו נכתבים בהערכה רבה והוקרה רבה גם למען דן שילון, אלכס גלעדי, נסים קיוויתי שלושתם יבד"ל, ולמען שמואל "מוליק" ללקין ז"ל ראש משלחת הספורטאים לאולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. הספר עב הכרס "אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972", נכלל בסדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב מאז אוקטובר 1998 בעת חזרתי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני (Sidney) הרחוקה באוסטרליה לקראת ההפקה המורכבת והמסובכת והרחוקה של כיסוי ו-שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני 2000. 

זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשָה לְךָ עַמָלֵק (כפי שנכתב בתנ"ך בספר דברים פרק כ"ה פסוק 17).

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . האינטרנט איננו גוף תקשורת פרוץ . חלים עליו חוקי זכויות יוצרים. חל אם כן איסור מפורש להעתיק ולהשתמש בטקסטים ובתמונות של הבלוג הזה ו/או לאכסן אותם בכל מיני מקורות מידע באינטרנט ומחוצה לו.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח, ו/או בשביל מטרות מסחריות, ו/או לשֵם פרסום אישי.

הערה 4 : מיומנות ומהימנות כתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי שלי בקריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : מחקר, תיעוד, וכתיבת הבלוג הרחב על ידי נעשית במקביל למחקר וכתיבה של סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים (כולם בתחום קורות הטלוויזיה – בארץ ובעולם) אך תחת Title משותף, ואשר קרויה: "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", לרבות הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". את המחקר והכתיבה התחלתי באוקטובר 1998 לאחר סיום פגישת ה- WBM ה-1 בסידני אוסטרליה בראשות קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית SOBO, פגישה שעסקה בתכנון והפקת שידורי הטלוויזיה את המשחקים האולימפיים של סידני 2000. העמקתי את המחקר והכתיבה ב- 3 באוקטובר 2000 בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO. הם טרם הסתיימו. לא שיערתי בשנת 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני יותר מ- 21 שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף) עמודים.

הערה : המחקר והכתיבה של הנושא "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" נעשה על ידי במשך 14 שנים בין השנים 1998 ל- 2012. 

אולימפיאדת הדָמִים הארורה של מינכן 1972. ציווי אלוהי לעם ישראל לדורותיו : זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשָה לְךָ עֲמָלֵק / ספר דברים פרק כ"ה פסוק 17. 

נפגשתי עם שמואל ללקין ז"ל עשרות פעמים כדי לחקור, לתעד, ולכתוב את הספר עב הכרס, הקרוי, "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972". שמואל ללקין ראש המשלחת זוכר ומוסיף בשיחות התחקיר עמי (ב- 2005), כלהלן : "…אני זוכר היטב את תשעת החברה החטופים שלנו צועדים בלוויית המחבלים קשורים בעיניים וכפותים וראשם מושפל לעבר האוטובוס שהיה צריך להביאם אל שני ההליקופטרים. ההליקופטרים חנו בנקודת מנחת מרוחקת יותר בכפר האולימפי והיו אמורים להטיס אותם ואת שמונת המחבלים לשדה תעופה "פִירְסְטֶנְפֶלְדְבְּרוּק" סמוך למינכן. באמת בעֶשֶר ורֶבַע בערב המריאו שני המסוקים לעבר שדה התעופה הצבאי "פִירְסְטֶנְפֶלְדְבְּרוּק" (Furstenfeldbruck) שם המתין להם מטוס בּוֹאִינְג 727 של חברת "לופטהאנזה" מוכן להמריא לטוניס או אולי לקהיר . המטוס היה פיתיון והטעייה . על פי מה שאני יודע , הגרמנים בסופו של דבר כלל לא התכוונו להטיס את שמונת המחבלים ותשעת בני הערובה אלא ביקשו לחסל את הטרוריסטים במכת אש מדויקת בעת מעבר ו/או בדרך בת כ- 170 מטרים שהפרידה בין שני ההליקופטרים לבין מטוס "לופטהאנזה" הגדול. בשדה התעופה עצמו לא הייתי. אף אחד מאתנו לא היה שם חוץ מראש המוסד צבי זמיר ו- וויקטור כהן האיש השני של המוסד שהצטרפו לצוות המו"מ הגרמני בהליקופטר השלישי בו טסו גם האנס דיטריך גנשר, מנפרד שרייבר, ופרנץ יוזף שטראוס…". בעת המחקר שערכתי, ראיינתי לפחות שתי עשרות אנשי תקשורת גרמניים וגם אחרים אודות כוונת קבוצת המו"מ הגרמנית לאפשר ל- "עיסא" וקבוצת המחבלים שלוֹ לחמוק עם תשעת בני הערובה ממינכן למדינה ערבית כלשהי. התשובות חלוקות. חלק מהצמתים הרבים והשונים והאירועים שמרכיבים את אסון מינכן 72' נותרו מעורפלים ולא מפוענחים עד הסוף.

פוסט מס' 1070. לפני 50 שנים. אולימפיאדת הרצח והדמים של מינכן 1972. עוד אחד מאותם הפרקים העוסקים בתולדות ונסיבות הפשע הנפשע של רצח 11 הספורטאים הישראלים האולימפיים חשופים ונטולי כל הגנה באולימפיאדת מינכן 1972 ביום שלישי של 5 בספטמבר 1972 ע"י שמונה מחבלים חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור" מצוידים כל אחד ברובי קלאצ'ניקוב ורימוני רֶסֶס. פוסט מס' 1070. הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון והשר שלו רענן כהן האחראי על ביצוע חוק השידור בימים ההם, החליטו למנות במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל זמני של רשות השידור לאחר שהדיחו קודם לכן את מנכ"ל רשות השידור הזמני הכושל ההוא רן גלינקא. ב- 2 ביוני 2002 העניקה ממשלת ישראל בראשותו של אותו אריאל שרון מינוי של קבע בן חמש שנים ליוסף בר-אל עד התאריך 2 ביוני 2007. צו ו-תקופת המינוי הנ"ל מתועדים במסמך מהימים ההם של ה- 2 ביוני 2002, עליו חתום מזכיר הממשלה דאז גדעון סער. בחלוף קצת פחות משלוש שנים ב- 2 במאי 2005 (שנתיים וחודש לפני תום תקופת כהונתו החוקית) הדיחה, העיפה, וסילקה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל שרון את אותו יוסף בר-אל לעַד מהכֵּס הַרָם של מנכ"ל השידור הציבורי במדינת ישראל בגין שחיתות ושוחד מסך. דו"ח ההדחה וסילוקו של יוסף בר-אל מהכֵּס הַרָם ומתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2002 מונח מזה 18 (שמונה עשרה) על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת טלוויזיונית חסרת תקדים : לזכור ולא לשכוח. לראשונה מאז ראשית תולדות השידור הציבורי בארץ ישראל ברדיו המנדטורי ב-1936, ואח"כ מאז קורות רדיו "קול ישראל" במדינת ישראל העצמאית והדמוקרטית, ואח"כ מאז 1969 השנה ההיסטורית ההיא לפני 53 שנים בה הושתו הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ורדיו "קול ישראל" הוותיק תחת קורת ניהול משותפת הקרויה "רשות השידור" (מנכ"ל רשות השידור ה-1 בשנים ההן של 1974 – 1969 היה שמואל אלמוג ז"ל), הִנֵה מודח ומסולק מכיסאו הַרָם ב-2 בחודש מאי של שנת 2005 מנכ"ל רשות שידור המכהן ההוא (המנכ"ל ה-9 של רשות השידור) בשֵם יוסף בר-אל ז"ל, בגין שְחִיתוּת ושוֹחַד מַסָךְ. 

טקסט תמונה : תזכורת : 1969. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 53 שנים. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר (בת 71, מימין) ומנכ"ל רשות השידור ה- 1 הבלתי נשכח ההוא שמואל אלמוג (בן 43, משמאל). האם יעלה על הדעת כי שמואל אלמוג היה מכריז בטרם מינויו למנכ"ל הראשון של רשות השידור כי הוא יעשה את מה שראש הממשלה גב' גולדה מאיר תאמר לו לעשות ? האם ניתן בכלל להשוות את אישיות העַל של שמואל אלמוג לזאת הנמוכה של יוסף בר-אל שבסופו של דבר הודח וסולק בבושת פנים מכהונתו כ- מנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ? (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 2 ביוני 2002 העניקה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ליוסף בר-אל מינוי קבע של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים כפי שנקבע בחוק, עד 2 ביוני 2007. על מסמך המינוי הַרָם ההוא שדן בהפקדת רשות השידור בידי יוסף בר-אל, מסמך שנכתב לפני כ- 20 שנים היה חתום מזכיר הממשלה בעת ההיא גדעון סער (היום שר המשפטים בממשלת ישראל תחת שרביט ניהולו של ראש הממשלה נפתלי בנט. גדעון סער הוא בעלה של גב' גאולה אבן מי שהייתה בזמנו מגישה ומנחת טלוויזיה מוכשרת ו-רבת מוניטין בשידור הציבורי). ב- חלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון לפטר, להדיח, לסלק, ולהעיף לאלתר את יוסף בר-אל ממשרתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור בגין מעשי שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של ממשלת ישראל דאז מני מזוז תמך תמיכה מוחלטת בהדחה והסילוק. ובכן, לבסוף זה קרה. בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז הוקמה ב- 1968 ופעם הראשונה בקורות אותה רשות השידור של מדינת ישראל שכללה בשורותיה מאז 1969 יחדיו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה דרדק תקשורת בן שנה ואת רדיו "קול ישראל הוותיק (נוסד בארץ ישראל המנדטורית ב- 1936), הודח, סולק, ו-הועף ב- 2 במאי 2005 מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל בגין שחיתות ושוחד מסך. לזכור ולא לשכוח.

טקסט מסמך : תזכורת מ- 6 ביוני 2002. תיעוד של מסמך מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת אריאל שרון בקיץ 2002, ב-בלוג הקרוי YOASHTVBLOG.CO.IL : מינויו של יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור שנכתב בימים ההם – בזמן ההוא לפני כ– 20 שנים. מזכיר הממשלה דאז מר גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל החליטה בישיבתה ב- 2 ביוני 2002 למנות אותו למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים כפי שקבוע בחוק. מסמך המינוי הנ"ל נשלח בפקס למשרדו של יוסף בר-אל בערוץ 33. עותק ממנו נמסר לשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז, רענן כהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תזכורת. 3 במאי 2005. כותרת ראשית ב- Cover Page של העיתון "מעריב" לפני יותר מ- 15 שנים : "הודח". לראשונה בתולדות המדינה ובהיסטוריה של רשות השידור החליטה ממשלה בישראל (בראשות אריאל שרון) להדיח ולסלק מנכ"ל רשות השידור מכהן מתפקידו הרם. היה מדובר בהדחתו וסילוקו לעַד של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכֵּס הרם בגין שחיתות והענקת שוחד מסך, שנתיים וחודש לפני תום תקופת כהונתו שהייתה אמורה להימשך עד 2 ביוני 2007. היועץ המשפטי של ממשלת ישראל דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) תמך באופן מוחלט בהחלטות הסילוק וההדחה ומימושן. (באדיבות העיתון "מעריב" ומו"ל העיתון אלי עזור).

פוסט מס' 1070. אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972. עוד מאחד הפרקים העוסק בתולדות ונסיבות הרצח הנפשע שאין עליו לעולם סליחה של רֶצַח 11 הספורטאים הישראלים האולימפיים במהלך משחקי אולימפיאדת מינכן 1972, כשהם חשופים לגמרי ו-נטולי כל הגנה, באותו היום המַר והנמהר ההוא לפני כ-50 שנים של יום שלישי ההוא ב- 5 בחודש ספטמבר של שנת 1972 ע"י שמונה מחבלים חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור" בהובלת עיסא עפיף. פוסט מס' 1079. הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה : המחקר והכתיבה של הספר "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" נעשה על ידי במשך 18 שנים בין השנים 1998 ל- 2016. אנוכי בן 84 היום. המחקר והכתיבה של הספר "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" טרם הושלמו. הם יושלמו רק לאחר שמשטרת מינכן תפתח את הארכיון הסודי הנוגע לרצח י"א הספורטאים הישראליים האולימפיים ביום שלישי ההוא של 5 בספטמבר 1972 באולימפיאדת מינכן 1972 בפני הציבור הרחב ותגלה את הפרטים החסויים שטרם נחשפו אודו הרצח הנפשע והמחפיר של 11 ספורטאים ישראליים אולימפיים נטולי כל הגנה על אדמת גרמניה (אז מדינת מערב גרמניה).

זהו ציווי החל על כל אזרח במדינת ישראל באשר הוא: "זָכוֹר אֵת אֲשֶר עָשָה לְךָ עֲמָלֵק (!)" / סֶפֶר דְבָרִים פרק כ"ה פסוק 17. 

שמואל ללקין ז"ל ראש המשלחת הישראלית האולימפית למשחקי מינכן 1972, זכר היטב את כל הפרטים הטראגיים ומוסיף בעת שיחות התחקיר עמי (ב- 2005), כלהלן : "…אני זוכר היטב את מראה תשעת החברה החטופים שלנו צועדים בלוויית המחבלים קשורים בעיניים וכפותים וראשם מושפל לעבר האוטובוס שהיה צריך להביאם אל שני ההליקופטרים. ההליקופטרים חנו בנקודת מנחת מרוחקת יותר בכפר האולימפי והיו אמורים להטיס אותם את תשעת החטופים ואת שמונת המחבלים לשדה תעופה "פִירְסְטֶנְפֶלְדְבְּרוּק" סמוך למינכן. באמת בעֶשֶר ורֶבַע בערב המריאו שני המסוקים לעבר שדה התעופה הצבאי "פִירְסְטֶנְפֶלְדְבְּרוּק" (Furstenfeldbruck) שם המתין להם מטוס בּוֹאִינְג 727 של חברת "לופטהאנזה" מוכן להמריא ל-טוניס או אולי ל-קהיר. מטוס "לופטהאנזה" הזה היווה פיתיון והטעייה. על פי מה שאני יודע, הגרמנים בסופו של דבר כלל לא התכוונו להטיס את שמונת המחבלים ותשעת בני הערובה לטוניס ו/או למצרים, אלא ביקשו להטעות את קבוצת המחבלים בראשות עיסא עפיף ולחסל את הטרוריסטים במכת אש מדויקת בעת מעבר ו/או בדרך בת כ- 170 מטרים שהפרידה בין שני ההליקופטרים לבין מטוס "לופטהאנזה" הגדול. בשדה התעופה עצמו לא הייתי. אף אחד מאתנו לא היה שם חוץ מראש המוסד צבי זמיר ו- וויקטור כהן האיש השני של המוסד שהצטרפו לצוות המו"מ הגרמני בהליקופטר השלישי בו טסו גם האנס דיטריך גנשר, מנפרד שרייבר, ופרנץ יוזף שטראוס…".

בעת המחקר שערכתי, ראיינתי לפחות שתי עשרות אנשי תקשורת גרמניים וגם אחרים אודות כוונת קבוצת המו"מ הגרמנית לאפשר ל- "עיסא" וקבוצת המחבלים שלוֹ לחמוק עם תשעת בני הערובה ממינכן למדינה ערבית כלשהי. התשובות חלוקות. חלק מהצמתים הרבים והשונים והאירועים שמרכיבים את אסון מינכן 72' נותרו מעורפלים ולא מפוענחים עד הסוף.

סוף הפוסט מס' 1070. הועלה לאוויר בשבת – 26 במארס 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.