פוסט מס' 1089 חלק ד'. הועלה לאוויר ביום רביעי-8 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

עידן ארנון צוקרמן בטלוויזיה הישראלית הציבורית, היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 88 (חלק ד'). פוסט מס' 1089 הועלה לאוויר ביום רביעי-8 ביוני 2022. ארנון צוקרמן מנהיג שידור ראשון במעלה ואף על פי כן לא יכול היה להעפיל לפסגה ההיא לפני הרבה יותר משנות דור בין 1973 ל-1979 ללא סיועם, עזרתם, דבקותם במשימה, ונאמנותם של שלושת אנשי העל ההם בתעשייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא: דן שילון יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל ואלכס גלעדי ז"ל. תקופת ניהולו בשש השנים ההן נחשבת ל- "תור הזהב" של השידור הטלוויזיוני הציבורי ההוא. פוסט מס' 1089 הועלה לאוויר ביום רביעי-8 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי

טקסט תמונה : חורף 1975. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 47 שנים. זהו מר ארנון צוקרמן (בן 41, בתמונה) מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שתי קדנציות בשנים 1979 – 1973. תקופת ניהולו נחשבת ל- "תור הזהב" של השידור הטלוויזיוני הציבורי. גבר משכמו ומעלה. רציני, מאופק וקר רוח מחד, ובעל כריזמה עַל מאידך. איש נבון, בעל יושרה, ובעל יכולת וכישרון ניהול מרשימים, וגם יפה תואר. אם להשתמש במטפורה צבאית אנסח זאת כך : ארנון צוקרמן יבד"ל היה רמטכ"ל השידור הטלוויזיוני הציבורי של מדינת ישראל בשנים ההן שבין 1973 ל- 1979. הוא נהנה מהערכה עצומה (אם לא לומר הערצה), אמונם, ונאמנותם של שלושת אלופי הפיקודים בו ו-לו, ואלו הם : דן שילון יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואלכס גלעדי ז"ל, וחייליהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 1089. תזכורת מהימים ההם שחלפו לבלי שוב. עידן ארנון צוקרמן (חלק ג' מתוך ד' חלקים). ארנון צוקרמן (בן 88, היום) היה המוביל והמנהיג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979-1973. אדם תכליתי רב איכויות ו-בלתי נשכח עבורי ועבור רבים אחרים בני הדור ההוא שבראו והקימו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מעפרה. פוסט מס' 1089. הועלה לאוויר ביום רביעי – 8 ביוני  2022.

פוסט מס' 1089. ארנון צוקרמן (בן 88, היום). חלק ג' מתוך ד' חלקים. שנות ניהולו, הובלתו, ומנהיגותו של ארנון צוקרמן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-6 (שֵש) השנים ההן שבין 1973 ל-1979 נחשבות עד היום הזה ל-"תור הזהב" של השידור הציבורי הטלוויזיוני לדורותיו במדינת ישראל. פוסט מס' 1089. הועלה לאוויר ביום רביעי – 8 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

נושא 1. הפקות שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בזמן ההוא מעבר לגבולות המדינה, גם אלה של מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל של איטליה 1979, היו מותנות ראשית דבר בתקשורת לוויינית בינלאומית איתנה ומהימנה. (חלק ג' מתוך ד' חלקים). פוסט מס' 1089. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום רביעי – 8 ביוני 2022.

נושא 2. לא מוטלת כל חובה על שום אזרח ישראלי לייצג את המדינה ולשחק במדי נבחרת הכדורסל הלאומית. מדובר בזכות ולא בחובה. החובה היסודית והיחידה המוטלת על כל אזרח בארץ היא לשרת שירות קרבי בצה"ל ולדבוק ב- עשרת הדיברות. כלומר, להיות אזרח ישר והגון (חלק ג' מתוך ד' חלקים). פוסט מס' 1089. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום רביעי – 8 ביוני 2022.

————————————————————————————————-   

פוסט חדש מס' 1089 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 8 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————-   

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק לכל הרוחות מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

תזכורת 1 : ממציאי, יוזמי, ותומכי תהליך "האמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי מאז שנות ה- 70 של המאה הקודמת + המשת"פים האחרים של קידום "האמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי על חשבון הנוער הישראלי משלמים היום מחיר יקר (!). קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שמורכבת ומתבססת גם בעונת 2022 – 2021 על המוני שחקנים זרים אמריקניים משלמת את המחיר וגם היא בין הנופלות. מכבי ת"א לא תהיה אלופת מדינת ישראל בכדורסל בתום עונת הכדורסל הנוכחית של 2022 – 2021.

עליבותה וכישלונה של מכבי ת"א "האמריקנית" איננה מזכה ולוּ בנקודת זכות אחת את קבוצות הכדורסל של הפועל חולון ומכבי הרצליה אף הן "אמריקניות". אין יותר כדורסל ישראלי אותנטי במדינת ישראל כפי שהכרנו אותו פעם. מחד, יש כדורסל אמריקני זר לא חשוב ולא מעניין במדינת ישראל. מאידך, אין שום עתיד כאן במדינת ישראל לילדים הישראליים, הנערים הישראליים, וכלל הצעירים הישראליים המוכשרים להעפיל מעלה ו-להיות אי פעם שחקני כדורסל ברמה גבוהה כפי שהיו פעם מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, איתמר מרזל, בועז ינאי, רמי גוט, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חנן קרן, ורבים אחרים. כבר מזמן וגם ביום הזה אין כדורסל ישראלי תוצרת ישראל במדינת ישראל (!). האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי הרסה והשחיתה כאן כל חלקה טובה. קברניטי הספורט והכדורסל במדינת ישראל הלא תיבושו לכם (!). מדובר באסון ספורט לאומי שמתרחש במדינת ישראל מזה יובל שנים. דרושה כאן התערבות מיידית של המדינה בשערוריית "האמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי (!).

תזכורת 2 : היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הקואליציה שלו מיקי זוהר, ועיתון "הָאָרֶץ".

לרגע חשבתי לאחר שצפיתי בדיווח של גיא פלג במהדורת החדשות של ערוץ 12 (אודות היועץ המשפטי הנוכחי של ממשלת ישראל אביחי מנדלבליט ויחסיו לשעבר עם פרקליט המדינה שי ניצן) כי מיתר קשתו של אביחי מנדלבליט נקרע וחיציו באשפת החיצים שלו אזלו. בעצם, ללא הקשת המתוחה שלו ובלעדי חיציו השנונים אביחי מנדלבליט משול ליועץ משפטי אבוד חסר כוח. ואז בא מו"ל עיתון "הָאָרֶץ" והביא כותרת מרעישה בעיתונו מיום חמישי – 15 באוקטובר 2020, בה הוא מודיע ו- מבשר לקוראיו את הידיעה והבשורה הזאת כ-האי לישנא, המצוטטת מפיו של אביחי מנדלבליט, שאמר כלהלן  : "…כל  ניסיון להלך אימים נידון לכישלון…". נרגעתי.

טקסט מסמך : עיתון "הארץ" של יום חמישי – 15 באוקטובר 2020 בהוצאת המו"ל עמוס שוקן. הכותרת הראשית מתייחסת, "…לאיום הישיר (הערה שלי : דומה לאיום פוליטי בסגנון של Gangster) של יו"ר הקואליציה מיקי זוהר על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וקובעת כי איומו זה של של מיקי זוהר מחייב חקירה בחשד לסחיטה באיומים…". אביחי מנדלבליט השיב מייד, כלהלן : "…כל ניסיון להלך אימים נידון לכישלון…". נרגעתי. המדינה צריכה ואמורה להתעקש על העמדתו לדין של ראש ממשלת ישראל נתניהו המושחת שנאשם ע"י היועץ המשפטי שלו במסכת שלושה אישומים פליליים חמורים בתיקי 1000, 2000, ו- 4000, וגם בעקבות הדו"ח של מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר האלוף במיל. דן הראל נגד אותו ראש הממשלה בנימין נתניהו בגין התערבויותיו הבלתי מתקבלות על הדעת מן ההיבטים המשפטיים בתיק 3000 העוסק ברכישת הצוללות עבור חיל הים שלנו מחברת טיסנקרופ הגרמנית. גיא פלג הגדיר את איומו של ח"כ הליכוד מיקי זוהר על היועץ המשפטי מר אביחי מנדלבליט ב-"אולפן שישי" של יום שישי – 16 באוקטובר 2020, כ- "איום מאפיוזי". (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן). 

תזכורת 3 : "אולפן שישי" ששודר ב-יום שישי – 16 באוקטובר 2020 בערוץ 12 בהובלת המגיש דני קושמרו עסק בין השאר גם ביום ההולדת 80 של דן שילון אחד מגדולי העיתונאים, היזמים, והשדרנים החשובים ביותר שצמחו כאן בתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל בכל הזמנים. 

דני קושמרו עצמו ביים כתבה משעממת, דלה, ולא מעניינת אודות דן שילון אז בן 80 שנראה כ- איש בודד וגלמוד היום שירד מנכסיו. היה מדובר בכתבה רכילותית עלובה חסרה, שטחית, ריקה מכל תוכן שלא היה בה כלום. אוסף של תמונות. איזה כתבה עלובה, מחורבנת, ומביכה ששודרה אודות איש אדם דגול שהגיע לגבורות. חשבתי לעצמי באותם הרגעים על עורך מגזין "אולפן שישי" שמאשר לשידור כתבת רכילות רדודה כה דלה, נטולת מחשבה, ונעדרת עקרונות שאפיינו את דן שילון שהיה עיתונאי מופת ו-מנהיג מוכשר ו-יישר דרך עבור רבים. איש בעל מוסר, דרך ארץ, ודוגמא אישית בערכים הגבוהים ביותר של המיומנויות האלה. הכתבה שביים ועשה אותה דני קושמרו (שאיפת חייו של אותו דני קושמרו כפי שהוא מספר לצופיו הייתה להימנות על יושבי "המעגל") אודות דן שילון הייתה כל כך עלובה שהיא איננה שווה ביקורת מפני שהיא מתחת לכל ביקורת. הרהרתי לפתע ברשת הטלוויזיה האמריקנית CBS, איזה כתבה העלו לאוויר שם כתבי הרשת לכבודו של וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) משהגיע לגיל גבורות ב- 1996. דן שילון היה ראוי ליותר. להרבה יותר. גם הצופים של ערוץ 12. אפוא אילן לוקאץ' כשצריכים אותו ? דני קושמרו הצטייר שוב כ-רכלן שטחי נטול כל עומק. זה נורא, מפני שככל שהימים והשנים חולפים לבלי שוב, וככל שאתה מתבגר והולך ומזדקן, ואתה מבין שאתה חי על זמן שאול, אתה מבין טוב יותר להיכן כִּיוֵון וּלְ- מָה התכוון שלמה המלך, אולי החכם באדם, כשכתב לפני אלפי שנים בערוב חייו את ספרו התנ"כי המרתק, המדויק, הנפלא, ובעל ניסוח רב ערך שלו, הקרוי, "קּהֶלֶת". אנוכי בן 84 היום. מאז מלאו לי 50, אין יום שחולף מבלי שאני קורא, מעיין, משנן, ולומד בעצמי עוד ועוד פרקי תנ"ך לאורכו של כל הספר ההיסטורי הקדוש והמרתק. ספר "קּהֶלֶת" נכתב ע"י שלמה המלך בערוב ימיו אולם לא עבור אנשים צעירים. הוא נכתב עבורי ועבור בני גילי בעשור התשיעי של חייהם בלשון מרה, ומתחיל כך בפרק א', פסוק א' : "דִבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּיְרוּשָלָיִם. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל". 

טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר "בשידור חי" שכתב דן שילון ויצא לאור ב- 1998 בהוצאת חמד / ידיעות אחרונות. אנוכי חושב שהיה רק דן שילון אחד, כפי שהיה רק ארנון צוקרמן אחד, כפי שהיה רק מוטי קירשנבאום אחד, וכפי שהיה רק אלכס גלעדי אחד.

טקסט מסמך : 6 בינואר 2003. דן שילון ואנוכי נפגשים ב- "קפה בזל" ברחוב בזל בצפון הישן של תל אביב (במקום "קפה בזל" ההוא ניצבת היום במקום מסעדה איטלקית מצוינת בשם "רוסטיקו") לצורך שיחות תחקיר אודות כתיבת סדרה בת 13 ספרים (שונים) הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". בפגישה ההיא לפני יותר מ- 19 שנים הוא העניק לי את ספרו "בשידור חי" כ-שי וגם הקדשה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אסכם זאת כך במילים שלי, כלהלן : דן שילון הוא Grand Master בטלוויזיה. בלתי נשכח עבורי. מאושיות תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל בכל הזמנים. הוא אישיות טלוויזיונית מוכשרת ו-וורסטילית שנמנה ב-1968 על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית מעפרה ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד, ומי ששימש מפיק, עורך, שדר ומגיש בשידור הציבורי (הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1982 – 1968) ובשידור המסחרי (הוא מייסד הזכיינית "רשת" בערוץ 2 ב-1993 ושימש מנכ"ל ראשון שלה ואח"כ מנכ"ל משותף עם יוחנן צנגן). לפני כן היה שדר רדיו "קול ישראל" ונודע באומץ לבו בעת סיקור הקרב הקשה שניהלה חטיבת גולני במלחמת ששת הימים ביוני 1967 בעת כיבוש היעד המבוצר תל פאחר ברמה הסורית. דן שילון הקים את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובשנים 1977-1974 היה מנהל מוכשר, רב יוזמה, ואמיץ, ובעל יושרה מוחלטת של חטיבת החדשות ושמר בחירוק שיניים על עצמאותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זכור לי היטב כיצד דן שילון בתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הודיע חד וחלק באופן הנחרץ ביותר לרמטכ"ל צה"ל מוטה גור ז"ל שהתייצב לריאיון חג באולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים לרגל ולקראת יום העצמאות הקרב ובא בשנת 1976, שהטלוויזיה הישראלית הציבורית היא עצמאית ואיננה ממשלתית, ואותנו לא מצנזרים. רמטכ"ל צבאות ישראל מוטה גור התנה את הסכמתו להתראיין, וביקש מדן שילון ש-שר הביטחון שמעון פרס יצפה בהקלטה בטרם העלאת הריאיון עמו לשידור באוויר. דן שילון איש עקרונות אמיץ ויישר דרך לא הסכים בשום אופן לבקשתו של הרמטכ"ל והשיב לו, כהאי לישנא: "לא יהיה כדבר הזה (!)". אנחנו אומנם טלוויזיה ציבורית אך לא ממשלתית. אנחנו עיתונאים עצמאיים ולא עובדים אצל שר הביטחון שמעון פרס. רמטכ"ל צה"ל מוטה גור ופמלייתו ניתקו מגע מדן שילון והריאיון לא התקיים. מנהל הטלוויזיה הישראלית דאז ב-1976 היה ארנון צוקרמן שהעניק גיבוי מלא למנהל חטיבת החדשות דן שילון. בשנים 1981-1977 שימש כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בניו יורק. ל-דן שילון שמורות זכויות רבות אבל בפרשת הגוֹל של מרדכי שפיגלר במונדיאל מכסיקו 1970 הוא שגה וטעה, והטעה גם את קוראיו מבלי להתנצל.

טקסט תמונה : סתיו 1967. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 55 שנים. הרדיו (רדיו "קול ישראל" בעידן טרום הטלוויזיה. אגודת העיתונאים מעניקה את שלושת הפרסים לכתבות הטובות ביותר ששידרו כתבי רדיו '"קול ישראל" משְדוֹת המערכה של מלחמת ששת הימים ביוני 1967. יושבים בשורה ראשונה מימין לשמאל : רון בן ישי, דן שילון (בן 27 בתיעוד הנ"ל), ירמיהו יובל. עומדים בשורה השנייה מימין לשמאל : שלישי מימין העיתונאי לוי יצחק הירושלמי ולידו חיים הרצוג (אלוף מיל.) שהיה פרשן המלחמה (בעל שיעור קומה, מצוין) ברדיו "קול ישראל" בתקופת מלחמת ששת הימים ב- 1967 ולימים נשיא מדינת ישראל. שאר הנוכחים אינם מזוהים. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי).

מחקר וכתיבת פוסט מס' 1089 נלקחו גם מתוך 12 הכרכים של הספר עב הכרס, הקרוי, "הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ וְעוֹלָם" (פרק כ"א כרך ד'), שחקרתי וכתבתי בשנים שבין 1998 ל- 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

1. הפקות שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בזמן ההוא מעבר לגבולות המדינה של מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל של איטליה 1979 היו מותנות ראשית דבר בתקשורת לוויינית בינלאומית איתנה ומהימנה. פוסט מס' 1089. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

2. לא מוטלת כל חובה על שום אזרח ישראלי לייצג את המדינה ולשחק במדי נבחרת הכדורסל הלאומית. מדובר בזכות ולא בחובה. החובה היסודית והיחידה המוטלת על כל אזרח בארץ היא לשרת שירות קרבי בצה"ל ולדבוק ב- עשרת הדיברות. כלומר, להיות אזרח ישר והגון. פוסט מס' 1089. הועלה לאוויר ביום רביעי – 8 ביוני 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————- 

פוסט חדש מס' 1089 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 8 ביוני 2022.

——————————————————————————————————-  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא. ובכן, שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל ז"ל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פברואר 1978. לפני 44 שנים. מבצע הפקת השידורים הישירים של מונדיאל ארגנטינה 1978 המורכב והמסובך (מהשטח, מ- 6 אצטדיונים ברחבי ארגנטינה) ע"י צוות של חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשגשגת ב- 1978 היה ארנון צוקרמן. הוא היה לא רק מנהל. הוא היה מנהיג. אדם בעל ידע בתחום, ואיש נחרץ, הגון, ובעל יושרה.  

חודש פברואר של שנת 1978. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ממנים אותי לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978. ארנון צוקרמן הוגה את הצהרתו המפורסמת ליד מכונות ה- VTR : "וועד עובדים כן – ברדק לא !". היחסים המקצועיים המורכבים בין הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין שלושת הוועדים של הטלוויזיה הציבורית. הממשלה, שריה, חברי כנסת, וההסתדרות בוחשים ללא הרף בתוך כותלי הטלוויזיה. הפוליטיזציה עושה שמות בטלוויזיה וברשות השידור. כיסוי והשידורים הישירים של משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 היוו את ההפקה הרחוקה ביותר מעולם שידעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז מעוֹדָה. כל הפקת טלוויזיה מעבר לימים הרחק מגבולות המדינה מותנית ראשית דבר בתקשורת לוויינים בינלאומית איתנה. רשת הטלוויזיה הארגנטינית 7 ATC משמשת Host Broadcaster ראשי ורשמי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי המופץ לכל רחבי תבל באמצעות לווייני תקשורת.

 

טקסט תמונה : הקמע הרשמי של מונדיאל ארגנטינה 1978. פרי יצירה של הוועדה המארגנת הארגנטינית של המשחקים. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הגרפיקה של הלוגו של מונדיאל ארגנטינה 1978 עוגנה ושולבה במתכוון עם תג העיתונות הבינלאומית ותעשיית הטלוויזיה הבינלאומית המסקרות את 38 המשחקים של אליפות העולם בכדורגל. (באדיבות ATC 7. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 הבימאי והמפיק הגרמני הוֹרְסְט זָיְיפָארְט המנוח איש הקבוצה המבצעית של ה- EBU (איגוד השידור האירופי / European Broadcasting Union) עורך בעת ההיא השתלמות לבימאי הטלוויזיה הארגנטינית בטרם תחילת המונדיאל. ב- 25 ביוני 1978 מנצחת ארגנטינה במשחק הגמר באצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס את הולנד בתוצאה 1:3 וזוכה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם. פרק הרואי בתולדות הכדורגל הארגנטיני אך מסכת אָפֵלָה בהיסטוריה הפוליטית של המדינה. נשיא ארגנטינה וראש החונטה הצבאית הארגנטינית חוֹרְחֶה רְפָאֵל וִויֶדָלה המואשם ברציחתם והעלמתם של אלפים מאזרחי ארצו, מעניק ללא נדנוד עפעף את גביע העולם בכדורגל לקפטן אלופת העולם החדשה נבחרת ארגנטינה, דָנִיאֵל פָּאסָארֶלָה. הייתי שָם כמפיק ועורך של מבצע הטלוויזיה ההוא המרוחק, המורכב, והמסובך של שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978, וראיתי זאת במו עיניי. ב-אותו יום ראשון ההוא של 25 ביוני 1978 היה ברור לי ש- הכדורגל בארגנטינה איננו רק אירוע ספורטיבי. הוא הרבה יותר מכך. הוא דָת (!).            

טורניר גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 (בניגוד למונדיאל מערב גרמניה 1974) הפך להפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת בשל ריחוקה מגבולות מדינת ישראל ובגלל מצוקה ומִגבלוֹת חמורות בתקשורת לוויינית בינלאומית בהן הייתה נתונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני 44 שנים. תקשורת לוויינים היא טכנולוגיה הכרחית שבלעדיה לא ניתן לחוֹלֵל עיתונאות טלוויזיונית. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי הטילו עלי בפברואר 1978 את המשימה רבת האחריות להתייצב בראש ההפקה הבינלאומית הרחוקה. מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם היה חַיִים יָבִין, הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי, אך לא הייתה לוֹ יד בקידום העסק. הוא לא היה מעורב ולא התעניין בהפקת הכדורגל הבינלאומית הזאת שהייתה אירוע הספורט החשוב ביותר של 1978. יִצְחָק לִבְנִי ז"ל נשא בעוֹל תפקיד מנכ"ל רשות השידור כבר ארבע שנים אך גם הוא לא היה מעורב בהפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בלם אותו, בודד אותו, ולא אִפשֵר לו לחצות את מפתן דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא ששכן בשכונת רוממה בירושלים.

רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית פועלות בנסיבות פוליטיות בתקופה הפוליטית ההיא של 1978, לפני 44 שנים-בארץ ובארגנטינה.

בתוך שנה הכול היה אמור להשתנות עם מינויו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל ב- 1 באפריל 1979  לתפקיד מנכ"ל רשות השידור (במקומו של יצחק לבני ז"ל) ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ושר החינוך זבולון המר מי שהיה ממונה בתוקף תפקידו על ביצוע חוק רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד פעל להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (בן 86, היום) כבר בראשית כהונתו. יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל בימים ההם בזמן ההוא (בשנים 1984 – 1978), החליטו השניים בקיץ 1979 לא להאריך את תקופת הניהול של ארנון צוקרמן בשלוש שנים נוספות עד 1982. ארנון צוקרמן שימש בימים ההם של יולי 1979 מנהיג שידור כריזמטי ומוערך ונערץ ע"י עובדיו, ונחשב ע"י רבים למנהל רשת טלוויזיה אמיץ, יישר דרך, ו-מוצלח שהביא לשגשוגה במשך שש שנים מאז התמנה לראשונה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-1 באוגוסט 1973. אי הארכת המינוי של ארנון צוקרמן ע"י מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון, התפרשה ע"י העובדים כהדחה. מאות מהם יצאו להפגין ביולי 1979 אוחזים בשלטים נגד סילוקו של ארנון צוקרמן וצעדו על הכביש הפנימי שחיבר את בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בית היהלומים לשעבר) בשכונת רוממה בירושלים עם בניין החוטים הסמוך בו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל", ושם גם שכן גם משרדו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד.

הפוליטיזציה של רשות השידור על שני מרכיביה הראשיים (הטלוויזיה הישראלית הציבורית פלוס רדיו "קול ישראל"), הייתה כבר בעיצומה ב- 1978. הפוליטיזציה הממארת הזאת שררה בכל פינה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובכל קרן זווית של רדיו "קול ישראל". ממשלת ישראל בראשות מנהיג "הליכוד" מנחם בגין מינתה ב- 1978 את פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של ד"ר וָולְטֶר איתן מי שהיה פרי מינויה לתפקיד ב- 1972 של ממשלת העבודה / מערך בראשות גב' גולדה מאיר. מנכ"ל רשות השידור ב- 1978 היה עדיין יִצְחָק לִבְנִי ז"ל גם כן פרי מינויה של ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר (מונה לתפקידו ב- 1 באפריל 1974). ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, איש חכם ונבון אולם חסר כל ניסיון ניהולי של רשת שידור מורכבת (טלוויזיה ורדיו) מכל היבט המונה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים, נלקח מאחורי מכתבתו בעיתון "מעריב". מייד עם הגעתו לרשות השידור הגה ו-טבע את הסלוגן המתוחכם והמפורסם שלו : "…אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית ולא טלוויזיה ניטראלית…". רֶמֶז עבה שנשלח לעברו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון חֲבְרוּ יחדיו לחזון אחד : שניהם תיעבו תיעוב מר את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. ב- 1 באפריל 1979 החלה הספירה לאחור (של שניהם) לקראת סוף כהונתו השנייה של ארנון צוקרמן בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקבעה ל- 1 באוגוסט 1979. יוסף "טומי" לפיד הכריז כי הוא איננו מדיח את ארנון צוקרמן אלא איננו מאריך לו את תקופת כהונתו לקדנציית ניהול שלישית 1982 – 1979 (ארנון צוקרמן ניהל את הטלוויזיה הישראלית בשגשוג רב והצלחה יתירה במשך שתי קדנציות בין 1973 ל- 1979. פרופסור ראובן ירון ז"ל אף הקצין את עמדתו של יוסף "טומי" לפיד. בשיחות התחקיר שלי עמו שנים רבות אח"כ ב- 2005 בביתו בשכונת רחביה בירושלים אמר לי, כהַאי לִישָנָא, מבלי למצמץ : "…כל כך לא רציתי את ארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה מפני שהוא נראה לי מנהל לא הגון ולא ישיר ומוטה פוליטית שמאלה, עד שהודעתי למנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד חד משמעית, או אני – או הוא ארנון צוקרמן. יוסף "טומי" לפיד ראה את העניינים עין בעין כמוני. הוא הבין שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית היא מוסד שידור שבמידה רבה מוטה שמאלה…". אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן התמנה לתפקיד מנהל הטלוויזיה ב- 1 באוגוסט 1973. שש שנות כהונתו נחשבו ל- "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארנון צוקרמן זכה להערכה עצומה על פועלו מצד עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובראשם דָן שִילוֹן, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם, אָלֶכְּס גִלְעָדִי, יָרוֹן לוֹנְדוֹן, רָפִיק חַלָבִּי, יָאִיר שְטֶרְן, יִשְרָאֵל סֶגָל ז"ל, יָעֵל חֵן ז"ל, ורבים אחרים ואנוכי בתוכם. עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ראו בהכרזתו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כי הוא איננו מאריך את תקופת כהונתו של ארנון צוקרמן כ- מהלך הדחה לכל דבר. ביום שני – 23 ביולי 1979 קרה דבר מדהים חסר תקדים . מאות מעיתונאי רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית יוצרים, כותבים, שדרנים, מפיקים, וצלמים יצאו להפגנת ענק משולטת ברחוב הצר "תורה מציון" בירושלים הנמתח מבניין הטלוויזיה עד לבניין חוטי ירושלים (מקום מושבו של רדיו "קול ישראל" ומושבה של הנהלת רשות השידור) בגנות המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. בראש ההפגנה צעד מוטי קירשנבאום ז"ל (מת ב- 2015 בביתו במושב מכמורת) שזעק בגרון ניחר שוב ושוב לעברו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד : "…הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה ורשות השידור… אל תאיים… התפטר…". הייתי לידו של מוטי קירשנבאום ושמעתי זאת במו אוזניי. שתי פיגורות טלוויזיוניות משמעותיות מאבות השידור הציבורי לתולדותיו, נעדרו מההפגנה ההיא : הראשון, חַיִים יָבִין (כיהן בימים ההם כמנהל חטיבת החדשות) והשני, יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי שסיים זה מכבר את תפקידו כראש צוות מבצע שידורי הטלוויזיה הגדול של תחרות שירי ה- ארוויזיון שנערכה כזכור ב- 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים בה זכתה הזמרת גָלִי עַטָרִי ולהקתה "חלב ודבש". אולי גם בשל כך שמר יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חסד נעורים ליִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומינה אותו במארס 1980 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא חיפש מנהל טלוויזיה נאמן ועושה דברו. צריך להבין שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה כה חשדן כלפי עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד שנטל לעצמו ב- 1 באוגוסט 1979 גם את משרת ניהול הטלוויזיה. במשך שבעה חודשים נשא בכפל תפקידים, מנכ"ל רשות השידור וגם מנהל הטלוויזיה. בטרם הדחת ארנון צוקרמן נפגש יוסף "טומי" לפיד עם אנשי חטיבת החדשות בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית וניסה לשכנע אותם בעניין תמימותו הפוליטית וגם להרגיע אותם, וכה אמר להם, כלהלן : "…אינני כלל מהימין כפי שמנסים להציג אותי… בבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 הצבעתי בכלל למפלגת ד"ש…". ארנון צוקרמן שנכח בפגישה השיב לו מייד בנחרצות בקול הבריטון העמוק שלו, וירה לעברו, "…את מי זה מעניין למי הצבעת ולמה זה חשוב בכלל…", ו- התכוון לפוליטיזציה שיוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מתכוון לזרוע בין עיתונאי חטיבת החדשות ע"י ניקוי וטיהור שמו וטשטוש דמותו כאיש הימין כביכול, ולהציג את עצמו בפני עובדיו כדמות נייטראלית, על מנת לזכות באימונם של עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בתוך תקופת זמן קצרה שנתיים – שלוש נטשו עיתונאים בכירים רבים את הטלוויזיה במחאה נגד שילטונם של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ופרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הגה מאוחר יותר לאחר נטישתו את הטלוויזיה (ב- 1983) את את הסְלוֹגָן רב המוניטין שלו, ואמר כלהלן : "…יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיבה מחדש…(!)". מוטי קירשנבאום ז"ל נטש את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו- פנה בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה לשוק הפרטי והחל להפיק תוכניות בתיאטרון סטירי שנקראו "יורדים על השבוע".

טקסט תמונה : 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 46 שנים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (מימין, בן 88, היום) ומוטי קירשנבאום ז"ל משמאל (2015 – 1939) חוגגים את עלייתה המוצלחת לאוויר של התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש". מאחור נראה מפקח החשמל והתאורה יז'י ביאלוק ז"ל עולה חדש מפולין. מוטי קירשנבאום ז"ל היה אדם מוכשר וחכם ש-ניצב על סף הגאונות בארבעה תחומים של תעשיית הטלוויזיה : תכנון, כתיבה, עריכה, ובימוי. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום וארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : קיץ 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. הפרופסור למשפטים ראובן ירון ז"ל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984 – 1978 (מימין) ו-יוסף "טומי" לפיד ז"ל (משמאל) מי שכיהן בתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים ההן שבין 1979 ל- 1984. שניהם היו אנשים חכמים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר שפה משותפת. שררה ביניהם הבנה מוחלטת. הם תפשו בדרך שונה את אופיו של השידור הציבורי ולא התביישו לתת לכך ביטוי הולם. בקיץ 1979 החליטו שניהם בעצה אחת שלא להעניק קדנציה שלישית למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן, החלטה שנתפשה ע"י עובדי רשות השידור כמהלך הדחה. בחורף 1982 החליטו שניהם ללא דיחוי ושוב בעצה אחת למנות את טוביה סער יבד"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יצחק "צחי" שמעוני ז"ל שהתפטר אז. (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום שני בשבוע – 23 ביולי 1979. ליד בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובניין החוטים בשכונת רוממה ב– ירושלים משכנה של חטיבת החדשות רדיו "קול ישראל" ומקום מושבה של הנהלת רשות השידור. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. מוטי קירשנבאום ז"ל (במרכז, נושא שלט "התפטר" עם סימן קריאה), מוביל ומנהיג הפגנה חסרת תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של העובדים נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל שזה אך נכנס לתפקידו. לשמאלו של מוטי קירשנבאום עומד המפיק יוסי בסון ולימינו הצלם עזרא שמואלי. בגבה למצלמה – זאת היא ג'וּדִי לוֹץ מנהלת מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מוטי קירשנבאום צעק לעברו של יוסף "טומי" לפיד, "…הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה, חרפה שכמותך, תסתלק מכאן, אל תאיים התפטר…". הייתי אז נוכח שם ושמעתי אותו זועק את המילים האלה מכאב וצער (!). זעקותיו לעברו של מנכ"ל רשות השידור מהדהדות באוזניי עד עצם היום. הוא היה רחוק מהדמות Cool man שדבקה בו בשלב מאוחר יותר של חייו. הוא מוטי קירשנבאום היה אז אדם רגשן שנוטה להתפרץ. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף עשור שנות ה- 70 במאה הקודמת. מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (מימין) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל (משמאל). מוטי קירשנבאום נחשב לגדול תומכיו ונאמניו של ארנון צוקרמן. בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הדיח בקיץ 1979 את ארנון צוקרמן מכהונת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הניף מוטי קירשנבאום לעברו של יוסף "טומי" לפיד שלט "התפטר" בהפגנת העובדים המפורסמת, וזעק לעברו בכעס ובזעם רב, "…טומי לפיד הִזְנֵיתָ את הטלוויזיה…(!)" (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארנון צוקרמן זכה לאהדה והערכה חסרות תקדים בין עובדיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך בל אקדים את המאוחר. אָלֶכְּס גִלְעָדִי שימש Liaison officer (קצין קישור) בעת משחקי מונדיאל 1978 ברוֹסַארְיוֹ (Rosario) מטעם הקבוצה המבצעית של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור האירופי. בחודש מאי של שנת 1978 טסתי בראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבואנוס איירס. המשלחת שלי מנתה שני שדרים, דן שילון הבכיר (היה אז כתב הרשות בארה"ב ונשלח על פי בקשתי מניו יורק לבואנוס איירס ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן) ויורם ארבל הזוטר, שני הטכנאים יָאִיר שָרְף (Sound) ומוֹרִיס בַּרוּךְ (Video), עוזר ההפקה שלי יצחק גליקסברג, ושַדָּר הספורט של הטלוויזיה בשפה העַרבית מַחְמוּד אָבּוּ בַּאכֶּר. ההפקה המורכבת והמסובכת (מאוד) מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית על מרכיביהן השונים עם כמעט אפס תקלות והבאתם של 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים בשלמותם מארגנטינה הרחוקה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים, צלחה בסופו של דבר (!). היא שגשגה בנתוני ותנאי הימים ההם לפני 42 שנים, גם בשל סיוע מדהים, יעיל, חשוב, ובעל ערך רב של שלושה אנשים מצוינים מהעולם הגדול שעזרו לי לחולל בימים ההם את הבלתי אפשרי. היו אלה  גב' מַנוּאֶלָה פוּרְטָאדוֹ מהטלוויזיה הפורטוגלית RTP, אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ומהנדס התקשורת הבינלאומית של אֶנְטֶל (ENTEL) – ארגנטינה, מַאסִימוֹ גָארְפִינְקֶל ז"ל.

1978.

1978 הייתה שנה של שלום, תקוות, וטרור. ב- 18 בספטמבר 1978 חתמו בקמפ דייויד ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת יחד עם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים. דן שילון כתב הטלוויזיה של הטלוויזיה ישראלית בניו יורק ו- וושינגטון ניצב ליד האירועים האלה ותיעד אותם. ב- 1978 נמשך מאבקה של מדינת ישראל בכל עוזה כנגד התקפות הטרור על אזרחיה בהשראת יאסר עראפאת. ב- 11 במרס 1978 השתלטו אחד עשר מחבלים על אוטובוס בכביש החוף ליד צומת גלילות – הקאונטרי קלאב הישן ורצחו 35 אזרחים ישראליים. כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן סממה ז"ל היה מבין הראשונים שהגיעו לזירת הרצח ותיעד את הזוועה. בתגובה על הטבח הנפשע, ערך צה"ל כעבור ימים אחדים התקפה גדולה משולבת של כוחות היבשה, מטוסי חיל האוויר וספינות חיל הים נגד בסיסי הטרור בלבנון . תקיפת צה"ל שנמשכה שבוע ימים, כונתה "מבצע לִיטָאנִי".

ב- 1978 מונה רפאל "רָפוּל' איתן ז"ל ע"י שר הביטחון עזר ווייצמן ז"ל וראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לרמטכ"ל צה"ל במקומו של רב אלוף מוטה גור ז"ל. הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית עמירם ניר ז"ל הצליח להרגיז את רמטכ"ל צה"ל בכתבותיו העיתונאיות. רפאל איתן היה ידוע כחייל אמיץ לֵב שממעיט בדיבורים. סגפן ושתקן. מודל של מופת צבאי. פעם באחד מנאומיו כרמטכ"ל דיבר יותר משתי מילים וראש הממשלה מנחם בגין הנפעם מיהר לכנות אותו, "דֶמוֹסְטֶנֶס". כשהדברים נגעו לעמירם ניר הוא לא קיזז מטקסט הנזיפה. אחת מכתבותיו של ניר עסקה בבזבזנות צה"ל בתחמושת ואי איסוף תרמילי קליעים במטווחים. הרמטכ"ל היה ידוע כחסכן מילים שהסתפק בתשובות "כן ולא" לא עשה לפתע חשבון למצלמה והמיקרופון התבונן בניר ארוכות ונזף בכתב הצבאי ב- אריכות בשפתו העממית, "…עמירם ניר, תפסיק להכניס לי עֵז הביתה…". מעולם לא ראינו ולא שמענו עד אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית אישיות ממלכתית בסדר גודל של רמטכ"ל צה"ל משיב בסגנון כה בוטה לנציג ציבור ששואל אותו שאלות עיתונאיות סקרניות, הגיוניות, ומקובלות.

ב- 1978 נבחר יצחק נבון לנשיאה החמישי של מדינת ישראל, יזהר כהן ניצח בתחרות השנתית האירופית של שירי "הארוֹ- ויזיון" שנערכה בפאריס עם שירו "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור ז"ל והלחינה נוּרִית הִירְש תבד"ל. הזכייה העניקה את הזכות לרשות השידור של מדינת ישראל לארח את תחרות השירים המסורתית הפופולארית ורבת המוניטין של ה- EBU בשנה הבאה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני עט מייד על המציאה. לוחם זכויות האדם ב-ברה"מ היהודי אנטולי (נתן) שצ'רנסקי נידון לשלוש עשרה שנות מאסר. בקיבוץ רביבים נפטרה גב' גולדה מאיר ראש ממשלת ישראל בשנים 1974 – 1969.

הפקה, כיסוי, ושידור מונדיאל ארגנטינה 1978 ב-בואנוס איירס ע"י חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

בחורף 1978 שברתי את ראשי על המדוכה כיצד לנהל ולהביא בשלום ו- ביטחה את שידורי הטלוויזיה הישירים של משחקי גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978, מבואנוס איירס לירושלים. 38 משחקי האליפות עמדו להיערך בקיץ אותה שנה בחמש ערים ברחבי ארגנטינה הענקית, בואנוס איירס, רוסאריו, מנדוסה, מאר דל פלטה, וקורדובה. זאת הייתה הפקה טלוויזיונית מסובכת טכנולוגית וגם מורכבת בשל ריחוקה הרב מגבולות מדינת ישראל ובגלל תקשורת לוויינים בינלאומית ענייה מאוד, חסרה, ומוגבלת שעמדה לרשותנו בעת ההיא בתחנת התקשורת ל-לוויינים הישראלית שנבנתה בעמק האלה ליד ירושלים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לא הייתה מפותחת מספיק ערב משחקי ארגנטינה 78' מכל היבט שהוא. היא ניצבה שוב כגוף נַכֶה בצומת שידורים בינלאומי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית גם מפני שהייתה תלויה בתקשורת הלוויינים הבינלאומית הדלה שסיפקה לה התחנה הישראלית לתקשורת לוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. בעמק האלה ניצבה בשנים ההן רק אנטנה לוויינית אחת שכוונה אל לוויין ה- Primary האטלנטי. לטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה אז מערך צלחות – אנטנות משלה ולא את הכלים המתאימים כדי להתמודד עם אתגרי שידור שמתרחשים במקומות כל כך מרוחקים על פני הגלובוס, כמו מונדיאל ארגנטינה 1978 למשל. שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 היוו ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית כרשת שידור ציבורית.

הייתי כמעט כבן 40 בשעה שאלכס גלעדי בתמיכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הטיל עלי בפברואר 1978 לראשונה בחיי להתייצב בראש ולנהל, להפיק, לערוך, ולשדר פרויקט שידור טלוויזיוני בינלאומי גדול ממדים מורכב ומסובך, ורָב עניין, ברמה של מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. "…יואשיש, אני עומד למנות אותך לראש צוות השידורים שלנו ב-בואנוס איירס במקומי. אתה תהיה אחראי  מבואנוס איירס הרחוקה על פרויקט השידורים הישירים וגם על המערכת שלנו הפועלת בירושלים…אני הולך לעבוד בארגנטינה עם ה- EBU…", בישר לי אלכס גלעדי את הבשורה משהו כ-שלושה חודשים לפני שהחל טורניר מונדיאל 78'בארגנטינה. הוא סמך עלי לחלוטין. שניהם, ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי לא התייעצו ולא עירבו את מנהל חטיבת החדשות חיים יבין במינוי שלי, למרות שהוא חיים יבין היה הבוס הישיר בהיררכיה הטלוויזיונית של אלכס גלעדי וגם שלי.טקסט תמונה : פברואר 1978. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 44 שנים. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט, ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, עורך ראשי ומפיק ראשי ב- בואנוס איירס של שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. המינוי נעשה כמובן בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית – ארכיון יואש אלרואי) .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי עצמו הוזמן להצטרף לקבוצת ההפקה המיוחדת של ה- EBU sports Operation Group בארגנטינה 1978 שתיאמה את העברת השידורים הישירים מארגנטינה ל- 40 רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי. בראש הקבוצה המבצעית של השידור האירופי ניצבו בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) איש הטלוויזיה הוותיק מהרשת המסחרית הבריטית ITV, מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מהנדס הטלוויזיה מהטלוויזיה הספרדית הממלכתית RTVE, והוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הבימאי והמפיק הראשי רב המוניטין ומתכנן סיגנל ה- “Weltprogramm” של אולימפיאדת מינכן 1972, מי שהיה במקור איש הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הגרמנית ARD. אלכס גלעדי חשב שאני מתאים להיכנס לנעליו הגדולות ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן תמך בו. עד אז לא עסקתי מעולם בחטיבת הספורט בתחום הפקת שידורים בינלאומיים בסדר גודל של מונדיאלים או אולימפיאדות. גם לא היו לי שום פרטנזיות ניהוליות. שימשתי אצל אלכס גלעדי עיתונאי וכתב – עורך, מפיק שטח, ו-עורך ראשי של התוכניות שלנו ובראשן "מבט ספורט", ולעֵת מְצוֹא גם שַדָּר. הייתי האיש המבוגר ביותר בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואולי גם המאושר ביותר שָם. עבודת העיתונאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה תכלית חיי.

טקסט תמונה : 1978. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36, בתצלום) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי של מונדיאל ארגנטינה 1978 (Operation Group – Argentina 78) בראשותו של איש הטלוויזיה הבריטית המסחרית מ- ITV ביל וורד (Bill Ward). במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס, ולשמש כעורך ראשי  ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי המרוחק הזה של מונדיאל ארגנטינה 1978. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"תמונות בחלל", הייתה מין הגדרה רוֹוחת לסיגנל שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים שהועברו מקצה אחד של העולם לקצהו השני כהֶרֶף עין באמצעות לווייני התקשורת ששִיְיטוּ בגובה רב של 36000 (שלושים ושישה אֶלֶף) ק"מ בחלל מעל קו המשווה. אופציות תקשורת הלוויינים הבינלאומית בשידורי הטלוויזיה בימים ההם לפני יותר משתי שנות דוֹר היו מצומצמות וקלושות. לא כל שכן אלה הנוגעות לשימושן ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. בתחנת הקרקע ללוויינים של מדינת ישראל שהוקמה במישור עמק האלה ניצבה אז רק צלחת – אנטנה בודדה אחת שכוונה והתחברה ללוויין תקשורת בינלאומי אחד בלבד, לוויין ה- Primary האטלנטי.

טקסט תמונה : 1978. צילום המתעד את תחנת התקשורת הישראלית ל- לוויינים הממוקמת ב-עמק האלה בקיץ 1978. צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע ללוויינים הישראלית של "בזק" בעמק האלה ליד ירושלים. האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין ה-Primary. תקשורת הלוויינים שלנו באחריות חברת "בזק" הייתה מוגבלת מאוד וענייה מאוד יחסית למדינות אחרות החברות ב- EBU (איגוד השידור האירופי שרשות השידור הישראלית הייתה חברה פעילה בו). נדרשו אִלתורים רבים ופתרונות מורכבים כדי להעביר בהצלחה את השידורים הישירים ב- 1978 מארגנטינה הרחוקה לאולפן השידורים שלנו בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

יכולת העברת שידורי ספורט בינלאומיים ישירים של הטלוויזיה הישראלית נפגמה (מאוד) בשל העוֹני התקשורתי הזה בעמק האלה. הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 וניהולם הייתה מסורבלת ומעיקה. טורניר גמר משחקי גביע העולם בכדורגל הוא אירוע שידור בינלאומי Multilateral, פופולארי, ורלוואנטי ומבוקש ביותר בתבל וגם בארץ כמובן, אף על פי כן היה מורכב ומסובך לנקז את סיגנל השידורים מבואנוס איירס לכיוונו של משלם אגרת הטלוויזיה בישראל ב- 1978. נדרשתי לאלתר פתרונות בינלאומיים בלתי מקובלים. אלכס גלעדי המנהל שלי והחונך שלי לא היה לידי. הוא היה עכשיו אחד מקציני הקישור והתיאום (Liaison officer) של הקבוצה המבצעית הטלוויזיונית של איגוד השידור האירופי בארגנטינה, שנקראה בהגדרתה בשפה האנגלית "EBU Sports Operation Group – Argentina 78" וסַר למרותם של הבריטי בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) והספרדי מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manuel "Manolo" Romero). מקום מושבו של אלכס גלעדי בתוקף תפקידו ב- EBU היה באִצטדיון הכדורגל של העיר רוֹסָארְיוֹ.

התקשורת הלוויינית היא אלמנט טכנולוגי יקר, מרשים, והכרחי לצורכי העברת שידורי הטלוויזיה ממקומות המרוחקים זה מזה. לרוע המזל נמצא יסוד השידור החשוב הזה מחוץ לתחומי הבקרה והשליטה הישירה שלי כמי שהתמנה להיות העורך והמפיק הראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978. תקשורת הלוויינים הטלוויזיונית בשנים ההן הייתה לא רק מוגבלת ומועטה, אלא כפופה גם ל- Booking (נוהל רישום) ביורוקרטי, איטי, ומסורבל אצל החברה האמריקנית COMSAT, וגם רָב צמתים שעוד נדון בו. עונייה של התקשורת הלוויינית הבינלאומית של ישראל בימים ההם באחריות "בֶּזֶק" השפיע מיידית על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה תלויה בה, והעמידה בסכנה את שידורי הספורט הישירים הבינלאומיים שהבאנו מאירופה ומרחבי העולם למען צופי הטלוויזיה בארץ. 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בינלאומיות מכל רחבי תבל סיקרו את מונדיאל ארגנטינה 1978 וכל אחת מהן הייתה תלויה בשירותי הלוויינים של COMSAT והפקידים שלה. עקרונות קבלת זמן השידור על הלוויין בנויים על נוסחה ביצועית פשוטה והגיונית. מהירות התייצבותך בראש תור המזמינים הבינלאומי אצל חברת התקשורת האמריקנית COMSAT בעלת הלוויינים, זאת המנהלת את רישום ההזמנות על הבסיס של, "First comes – First served". ממש כמו בתור לקופת חולים. אתה יכול להיות גאון הארגון ורב אומן בניהול שידורי טלוויזיה עלי אדמות, אך אי הבנתך את מערכת ה- Booking הלוויינית הבינלאומית של COMSAT, ואיחור בשִריוּן זמן העברת השידור שלך מבעוד מועֵד על הלוויין "שלך" מקצה אחד של יבשת, נניח מאירופה, ו/או ארה"ב  ו/או אוסטרליה – מאפשרת בינתיים לקליינט אחר, צרכן שידור כמוך, להתייצב בראש התור ולהקדים אותך. איחור קַל או טעוּת משרדית אחת, ו/או אי הבנת החומר, עלולות לשים קֵץ למאמץ ההפקה הגדול שלך, ועלולה להוריד אותה ואותך באחת ל- "אוֹצָר הַמֶלֶך", לטִמיון. והיו דברים מעולם. נוהל ההזמנות לשידור לווייני מכל מקום על כדור הארץ לעבר חדר הבקרה בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים, חצה נתיב ביורוקרטי מקומי ובינלאומי ארוך ומסורבל, שגרם לי לשערות לבנות ואי שקט נפשי. נוהל ותהליך קבלת ההחלטות היה מייגע ומעייף מאוד והתהליך הביורוקרטי איטי ו-מסורבל מאין כמוהו, כלהלן : מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוציאה והעבירה את ההזמנה הקונקרטית שלה לשידור בינלאומי מחו"ל לקצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית זאב שטוקהיים ז"ל (עבד קודם לכן בקנדה) היה איש מקצוע קפדן ואחראי. במקביל היה על מנהל הספורט לקבל אישור תקציבי בכתב ממנהל הטלוויזיה לכל פעולה כזאת שעלתה ממון רב. זאב שטוקהיים ז"ל נדרש להעביר ב-טֶלֶקְס (אמצעי תקשורת שלא קיים כבר היום) את הבקשה שלנו למהנדס התקשורת הבינלאומית של חברת "בֶּזֶק" גבריאל שֶקֶל ז"ל. גבריאל שקל שלח אותה למנהל תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אברהם נגל ז"ל, שהעביר אותה לג'יימס קוֹבֶרְט (James Covert) קצין התיאום והרישום הראשי של חברת התקשורת האמריקנית COMSAT (בעלת לוויין ה- Primary ), היושב בניו יורק. חברת COMSAT קיבלה מאות בקשות יומיות מכל רחבי העולם לשימוש בלווייני התקשורת שלה בזמנים שונים של היממה. מחשב החברה סרק את לוח הזמנים וכשמצא זמן פנוי המתאים לבקשת המזמין הנפיק עבורו את ה- Matching Order (אישור סופי). המסע הביורוקראטי המסורבל הזה נעשה בימים ההם ב- 1978 בהתכתבות ב- טלקס (TELEX).

ימי בראשית.

אנוכי סוטה לרגע מהנושא המרכזי בן אני דן בפוסט מס' 1089. שמו של תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל כאדם וספורטאי יינון עוד זמן בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי לדורותיו. נפגשתי עמו פעמים ספורות בזירת הכדורסל בארץ. ככדורסלן בקבוצת הפועל אשדות יעקב ב- 1960 בראשות יגאל וולודרסקי – דר ז"ל וכאיש טלוויזיה של אלכס גלעדי ב- 1975 ו- 1980. תני כהן מינץ שחקן טניס שהתנשא לגובה של 2.04 מ' (יש אומרים 2.06 מ') הובא לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב  ע"י המאמן יהושע רוזין ז"ל ממגרשי הטניס של האגודה ששכנו ברחוב המכבי בתל אביב, היכן שהוא בראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. יהושע רוזין כמו מאמנים רבים בארץ ובעולם חיפש שחקני כדורסל גבוהים עבור קבוצתו מכבי ת"א ממש כמו אלכסנדר גומלסקי מאמן אלופות ברה"מ א. ק. ריגה וצסק"א מוסקבה שתר אחרי שחקנים גבוהים ולבסוף מצא בלאטביה את יאניס קרומינש ענק שגובהו היה 2.18 מ', יש אומרים אפילו 2.20 מ', שקל 150 ק"ג, ונעל נעלי ספורט שמידתן הייתה 62. לא רק הם כמובן. תני כהן מינץ שידרג מייד את מכבי ת"א. כשחקן כדורסל מצטיין שגובהי היה 1.90 מ' (אני בן קיבוץ אפיקים, אולם גויסתי ע"י יגאל וולודרסקי – דר ואיתן "סוניק" רוזנברג בני קיבוץ אשדות יעקב לקבוצתם הפועל אשדות יעקב בשנים 1961 – 1959 שנמנתה אז על קבוצות הליגה הלאומית בכדורסל בשנים ההן) לא יכולתי להתמודד מתחת לסלים עם גובהו של תני כהן מינץ. לא רק עם קומתו אלא גם עם המסה הגופנית הגדולה שלו. הוא היה שחקן הכדורסל שעשה את ההבדל. יכולתי להתמודד עם רלף קליין, דוד פריש, יעקב אדליסט, סבי בן בסט ושחקני מכבי ת"א אחרים אך לא עם תני כהן מינץ. הוא הפך חיש מהר לשחקן מפתח במכבי ת"א וגם בנבחרת ישראל. ב- 1975 עשיתי עליו כתבה במגרש הכדורסל של בי"ס "צייטלין" בתל אביב ל- "מבט ספורט" לאחר שסיים את שירותו במכבי ת"א . הוא היה כוכב כדורסל צנוע ומנומס ואובייקט צילום נוח.

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 50 של המאה שעברה. לפני כ- 72 (שבעים ושתיים) שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מכשיר את קבוצת הנוער שלו במגרש הישן ברחוב המכבי ליד קולנוע "אוריון" בתל אביב. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן שלמה הרשמן, מרדכי קומורניק, חיים משגב (מוסקוביץ', גופייה מס' 8, היום עו"ד), שחקן לא מזוהה, תנחום "תני" כהן מינץ (מס' 7), שבתאי "סבי" בן בסט (מס' 5), גדעון בירכץ, שחקן לא מזוהה, והאפסנאי ואיש המשק של מכבי ת"א פנחס "פטקה" חפץ. זיהוי שורת היושבים מימין לשמאל : איתן צווייג, שחקן לא מזוהה, מנחם אילון, בועז דגן, שני שחקנים לא מזוהים. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה שבתאי "סבי" בן בסט (שחקן הקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א והקפטן שלה בשנים 1969 – 1956).

בקיץ 1975 ניאותה ה-  FIBA לערוך ל- תנחום כהן מינץ (בן 36, אז) משחק פרידה מתוקשר בהיכל הספורט ביד אליהו, נבחרת אירופה נגד מכבי ת"א. פרידתו של תנחום כהן מינץ ממכבי ת"א הפכה לאירוע ארצי ובינלאומי אך יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וולטר איתן הורה למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לא להעביר את המשחק בשידור ישיר מפני שמכבי ת"א לבשה גופיות נושאות פרסומת מסחרית של "עלית" . אסור היה אז לצלם משחקי ספורט בשעה שהשחקנים לבשו גופיות נושאות פרסומת מסחרית כלשהו. בצר לו שלח אלכס גלעדי צוות צילום ב- פילם בראשותי כדי לתעד את המשחק בעל יוקרה בינלאומית ולשדר אותו ביום פקודה. 800 feet של חומר מצולם בפילם שתיעדו את המשחק ההוא (פותחו כאמור ע"י מעבדת הפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך לא שודרו מעולם) שוכבים להם עד עצם היום הזה בארכיון תאגיד השידור "כאן" 11 (לשעבר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) ומחכים לגואל. אם ל- תאגיד השידור "כאן" 11 יש רצון וחשק, הוא יכול לשדר כתבה מרתקת לזכרו של אחד מגדולי שחקני הכדורסל של מדינת ישראל בכל הזמנים תני כהן מינץ ז"ל כולל חשיפה בלעדית של חומר הצילום ההוא שנזרק לטמיון ונח לו כבר 45 (ארבעים וחמש) שנים באוצר המלך. איש לא ראה ממנו אפילו Frame אחד עד היום הזה. ב- 1980 ראיינתי את תני כהן מינץ ז"ל לסרט תיעודי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" שהפקתי וביימתי אודות פועלו של שחקן הכדורסל של מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי יבד"ל (בן 79 היום). הסרט הוקרן בהצלחה רבה בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני 42 שנים בספטמבר 1980.

מדובר בסיפור מורכב שמתאר את כברת הדרך הענקית והפתלתלה שעברו יחדיו הטלוויזיה וענפי הספורט השונים. החלטת הוועד המנהל של רשות השידור לאסור את פרסומת "עֵלִית" לא הייתה בגדר המלצה, אלא פקודה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העביר את רוח הצַו למנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן ולאָלֶכְּס גִלְעָדִי מנהל מחלקת הספורט. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור פסול. האגודה עתרה לבית המשפט הגבוה לצֶדֶק (בג"צ) כדי שיחייב את רשות השידור להמשיך לצלם את משחקיה. המחלוקת הגיעה בזמנו לידיו של השופט העליון מאיר שמגר. מאיר שמְגר הוציא צַו ביניים המחייב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית להמשיך בצילום המשחקים שתוכננו כבר להיות מועברים בשידורים ישירים עד להחלטה הסופית בהרכב של שלושה שופטי בג"צ. ההחלטה נפלה יומיים לפני המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק אומנם הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אך זה לא עזר למכבי ת"א. הקבוצה ספגה תבוסה 114 – 94  מידי הספרדים. כל משחקי מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו ישיר בטלוויזיה מכוח הצַו של כבוד השופט העליון מֵאִיר שַמְגָר, למַעֵט משחק אחד. אותו המשחק החגיגי של נבחרת אירופה נגד מכבי ת"א זה התקיים ב- 22 ביוני 1975 בהיכל הספורט ביד אליהו לכבודו של תני כהן מינץ. המועדון נפרד מאחד מגדולי שחקניו בכל הזמנים תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל. אלכס גלעדי ביקש להעביר את המשחק בשידור ישיר באמצעות הניידת האלקטרונית הגדולה של הטלוויזיה (ה- O.B. הלָבָן) אך ארנון צוקרמן ודן שילון אסרו עליו. ההתמודדות הזאת שהייתה בבחינת SHOW בהשתתפות כוכבי הכדורסל של אירופה לא היה מתוכננת להיות מועברת בשידור ישיר ולא הוצבה כלל בלוח השידורים [1] מפני שבמשחק הרֵעים הזה לבשו שחקני מכבי ת"א את גופיות "עֵלִית". רשות השידור לא הסכימה למהלך הפרסומי ועל כן בצַר לו שלח אלכס גלעדי צוות צילום בפילם ואותי כדי לפחות לתעד את האירוע ולשדרו ביום בו יתרצה הוועד המנהל של רשות השידור. הייתי הכתב / שַדָּר שנשלח ע"י אלכס גלעדי להיכל הספורט ביד אליהו אז לפני 45 שנים כדי להנציח את פרידתו של תנחום "תני" כהן מינץ בן ה- 36 והשחקן הגבוה ביותר בישראל (2.04 מ') מזירת הכדורסל. צילמנו 800 רגל בפילם  Reversal. הטכנאי עָמוֹס בִּינְקִין פיתח את החומר במעבדת הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ששכנה ברוממה – ירושלים. הכתבה הזאת לא שודרה מעולם כי מכבי ת"א לא וויתרה ו- שיחקה עם פרסומת "עֵלִית" רקומה על גופיות השחקנים. גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה מונופול התעקשה ולא וויתרה, ושלחה את חומר הצילום לטמיון, לאוֹצָר הארכיוני הממלכתי שלה. נבחרת אירופה הביסה את מכבי ת"א 88:115. משחק הכדורסל האחרון של תנחום "תני" כהן מינץ בן למשפחת ספורטאים עניפה שהחל את הקריירה הספורטיבית שלו כשחקן טניס. בכיר שחקני הכדורסל של ישראל בימים ההם לא זכה לכבוד הראוי לו בשל טענה מגוחכת של הוועד המנהל של רשות השידור של עודף פרסומת מסחרית על המרקע. חומר הפילם הזה שוכב מצהיב בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית (היום תאגיד השידור "כאן" 11) כאבן שאין לה הופכין עד עצם היום הזה. משחקיה של מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו בינתיים אז מכוח צַו הביניים של השופט העליון המנוח מאיר שמגר.

ראשית הפוסט הזה מס' 1089 הוא במידה מסוימת יד זיכרון לזכרו של תני כהן מינץ ז"ל אדם דגול וספורטאי אציל. וגם לזכרם של הכדורסלנים עופר אשד ז"ל, עמי שלף ז"ל, ו- יגאל וולודרסקי – דָר ז"ל, שהלכו לעולמם בטרם עת.

הערה שלי : הטלוויזיה הישראלית הציבורית למדה את הלקח ברבות השנים ושידרה ישיר את משחקי הפרידה בהשתתפות נבחרת אירופה גם משלושת משחקניה הגדולים של מכבי ת"א ההם : טל ברודי, לו סילבר, ומיקי ברקוביץ'.

חומר המחקר של פוסט מס' 1089 נלקח גם מהספר עָב הַכֶּרֶס בן 12 כרכים שחקרתי וכתבתי בשנים 2022 – 1998, וקרוי : "הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ וְעוֹלָם"  (קובץ כ"ה כרך ה').

הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית המורכבת והמסובכת את אליפות אירופה בכדורסל של שנת 1979 שנערכה בארבע ערים איטלקיות גוריציה, וונציה, סיינה, ו-טורינו. המחצית ה-1.

חשיפת הצלחתה של נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל באיטליה בקיץ 1979 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית היוותה בימים ההם מעין פיצוי היסטורי. סיקור נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל לתולדותיה קופח לאורך כל הדרך בהשוואה לסיקור נבחרת ישראל בכדורגל וסיקור מועדון הכדורסל של מכבי ת"א.

פוסט מס' 1089. חילופי שלטון. מפלגת "המערך" בראשות יצחק רבין + שמעון פרס + חיים בר-לב מפסידה את השלטון בבחירות לכנסת ה-9 ב-17 במאי 1977 למפלגת "הליכוד" בראשות מנחם בגין. ממשלת ישראל בראשות המערך נופלת ומנחם בגין מתמנה לראשונה בחייו לראש הממשלה. זבולון המר מתמנה לשר החינוך ובתוקף תפקידו זה הוא גם האחראי מטעם הממשלה על ביצוע חוק רשות השידור. מנחם בגין וזבולון המר ממתינים שנתיים וב-1 באפריל 1979 הם ממנים את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל היוצא יצחק לבני שסיים חמש שנות כהונה. יוסף "טומי" לפיד לא מעניק למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המצוין ארנון צוקרמן קדנציית ניהול שלישית. ב-1 באוגוסט 1979 עזב ארנון צוקרמן לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור. אף על פי כן הוא נותר בלתי נשכח עבורי ועבור רבים אחרים. טלוויזיה ופוליטיקה. פוסט מס' 1089.

טקסט תמונה : 1 באפריל 1979. תיעוד היסטורי. הימים ההם הזמן ההוא לפני 43 שנים. נשכחות שזוכרים. יוסף "טומי" לפיד ז"ל (מימין) מתמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ושר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר ז"ל (במרכז), ומחליף את מנכ"ל רשות השידור היוצא יצחק לבני ז"ל (משמאל). (באדיבות איש הטלוויזיה לשעבר אדי סופר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ליוסף "טומי" לפיד הוענקה הזדמנות לשַדְרֵג את ההפקה הישראלית של אולימפיאדת מוסקבה 1980 לעומת הקודמות לה, אלה של אולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976, אך הוא כרגיל היסס. ככל שהדברים נגעו לשידורי ספורט של אירועים בינלאומיים גדולים בטלוויזיה שדרשו תקציבים גדושים, נבעת ותמיד התלבט ופסח על הספים. פקפק והיה נבוך. הייתי לידו ועֵד כמה קשה היה לו להחליט. ההיסטוריה שלו לא הייתה טלוויזיונית. הוא לא היה מנהיג של מהפכות שידור טלוויזיוניות גרנדיוזיות. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה עיתונאי מעיתון "מעריב" שראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך זְבוּלוּן הָמֵר הטילו עליו ב- 1 באפריל 1979 את תפקיד מנכ"ל רשות השידור במקום יִצְחָק לִבְנִי. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא היה המועמד המועדף ע"י ממשלת הליכוד למשרה הרמה. מזכיר הממשלה אַרְיֵה נַאוֹר הציע תחילה לתפקיד את המחזאי והסטיריקן  אֶפְרָיִם קִישוֹן אך זה סירב ואמר שהוא מכיר מישהו שיעשה את זה טוב ממנו. הוא התכוון לחברו וידידו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. "מעריב" היה מערכת כלכלית צנועה בהשוואה לרשות השידור. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הגיע לניהול רשות השידור בת 2000 (אלפיים) עובדים מאוריינטציה כספית של עיתון. הוא נרתע באופן שיטתי ממבצעי טלוויזיה גדולים ומורכבים שדרשו הפעלת כמות גדולה של כוח אדם, מפיקים, אנשי שידור, טכנאים, ואנשי הדירוג המשולב, ועמם שימוש בטכנולוגיה מרובה ויקרה מסוגים שונים. לא כל שכן כשמדובר באירועי ספורט בינלאומיים שם אתה נדרש לשלם גם בעד זכויות שידורים. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה זה שביטל את תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1980 שאמורה הייתה להיערך שוב בישראל בעקבות זכייתה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" בתחרות הזמר האירופית שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים ב- 31 במארס 1979. תחרות השירים הבינלאומית הזאת הועברה בשידור ישיר ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית בישראל ובכל אירופה בעידן מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ארנון צוקרמן יבד"ל. המפיק היה אלכס גלעדי יבד"ל והבימאי יוֹסִי צֶמַח ז"ל. יוסף "טומי" לפיד ביטל את הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית העתידית של ה- "ארו-וויזיון" שהייתה אמורה להיערך שוב באביב 1980 בירושלים (כאמור בגלל ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש") בטענה שכספי הרשות דרושים למטרות רציניות יותר משירי ה-"אֵרוֹ – וִויזְיוֹן". בקיץ 1980 גער יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד באַלֶכְּס גִלְעָדִי על הפקת חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שידורי ווימבלדון בהשתתפות הטניסאי הישראלי שלמה גליקשטיין אותה חשב לפומפוזית. אלכס גלעדי שידר ישיר מלונדון את המשחק של האלוף השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג נגד שלמה גליקשטיין בעוד יוסף "טומי" לפיד מתנפל על מנהל חטיבת הספורט בטענה שהוא מבזבז כספי ציבור. ההתנגדות שלו הפכה לריטואל כמו של שַר האוצר יגאל הורוביץ שאמר, "אין לי". ב- 1982 ביקש להפיק בקטן את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. תמיד תהיתי מה מניע וגורם לאיש חכם ומוכשר ברמתו ובתפקידו הרָם לנהוג בהססנות ובקמצנות, ההפך ממנהיגי טלוויזיה דגולים ב- EBU. הוא הגיע לרשות השידור מעולם אחר. ב- 1983 שנה בטרם המשחקים האולימפיים נשבה כבר רוח אחרת בין כתלי רשות השידור. אווירה ללא תנופה. ארנון צוקרמן, מוטי קירשנבאום, דן שילון, ואלכס גלעדי לא היו שם עוד. טוביה סער כיהֵן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה העֵת ויאיר שטרן היה מנהל חטיבת החדשות אך יוסף "טומי" לפיד בלם בדומיננטיות שלו את שניהם ועשה זאת ללא כל מאמץ. הוא העריך שאנוכי כמנהל ומנווט את שידורי הספורט חותר להפקה מורכבת ויקרה הגדולה ממידותיה של רשות השידור, ואִפְשֵר לי להפיק ולנהל את שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בצורה מוגבלת ומצומצמת. באופן לא מפתיע התעלם מאופציית מימון חלק ניכר מהשידורים האולימפיים באמצעות שקופיות חסות. ב- 1 באפריל 1984 התמנה אורי פורת ז"ל למנכ"ל רשות השידור במקומו של יוסף "טומי" לפיד שהלך הביתה, והפך את הקערה על פיה. שידרנו ישיר מאולימפיאדת לוס אנג'לס 116 (מאה ושש עשרה) שעות, אך בַּל אקדים את המאוחר.

בשנים 1982 – 1977 הפיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפקות ענק, לעיתים גדולות מכפי מידותיה הטכנולוגיות והלוגיסטיות אולם לא מכפי דמיונם, יכולתם, וכישרונם של אנשיה. ב- 1979 מתחוללים שינויים דרמטיים ברשות השידור. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל הלכו הביתה. ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין לא האריכה לשניהם באביב וקיץ 1979 את תקופת כהונתם. יוסף "טומי" לפיד ז"ל עיתונאי "מעריב" ו-איש הימין התמנה ע"י זבולון המר שר החינוך בממשלת בגין למנכ"ל רשות השידור ופרופסור ראובן ירון איש גח"ל נבחר להיות יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. באותן שנות המלכות של ארנון צוקרמן בשנים 1979 – 1973 הגיעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשיאים עיתונאיים חדשים בזכות הפקות הטלוויזיה המזהירות שבראשן ניצב אלכס גלעדי ז"ל בשנתיים ההן של 1979 – 1977, כמו כלהלן :

א. כיסוי ושידור ישיר של הבחירות לכנסת ב- 17 במאי 1977.

ב. כיסוי ושידורים ישירים של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת במשך שלושה ימים בירושלים ב- 21, 20, 19 של חודש נובמבר בשנת 1977.

ג. כיסוי ושידור ישיר בישראל ובכל מדינות אירופה של תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) שנערכה ב- 31 במארס 1979 בירושלים (גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" זכו בבכורה עם שירם "הללויה").

אלכס גלעדי ז"ל עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסופה של 1980 ועבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. עזיבתו היוותה אבדה גדולה לשידור הציבורי של מדינת ישראל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן היה אז במידה לא מועטה בר מזל. בר מזל מפני שעמד לרשותו בימים ההם איש ביצוע מזהיר עתיר ידע ויוזמה ברמה בינלאומית גבוהה, בשם אלכס גלעדי ז"ל (!).

פוסט מס' 1089. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הספר נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לאוקטובר 2021. הספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" נחקר ונכתב במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה עוסקת בעיקר בתחומי הטלוויזיה האלה : חדשות, ספורט, תיעוד, טכנולוגיה, מו"מ וזכויות שידורים, וכלכלה טלוויזיונית. פוסט מס' 1089. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW – if you do, do it right – if not give it up

השורה התחתונה של הספר :

The History of The Unavoidable Symbiotic Relationship Between Television and Sports (+ News + Documentary) – In Israel and Around The World, 1936 – 2014

חלוקה :

1. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפיקה בהצלחה את שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 ומתכוננת בראשית 1979 לקראת שידור אליפות אירופה בכדורסל לאומות – איטליה 1979.

2. הסקרנות הטלוויזיונית העולמית סביב המהפכה האיסלאמית באיראן והשימוש האמריקני המסיבי בלווייני התקשורת הבינלאומיים המועטים מעמיד בספק את יכולת הסיקור והעברת השידורים הישירים של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979, מגוריציה וטורינו לאולפני הטלוויזיה בירושלים.

3. בתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) ניצבת ב- 1979 צלחת – אנטנה בלבד לצרכי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה. צלחת האנטנה הזאת הניצבת בעמק האלה מקושרת רק ללוויין האמריקני האטלנטי ה- Primary השייך לחברת התקשורת האמריקנית COMSAT.

ציטוט : "יש אנשים הנאנחים גם בהיותם מודים לאלוהים". (רוברט בראונינג).

זה נכון. נאנחתי והודיתי לאלוהים שאני מאמין בו באמונה שלמה בדרכי שלי. זה היה מדהים. ה- הצלחה ושגשוג ניהול והפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים על ידי בחודש יוני של שנת 1978 את משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978, בניגוד מוחלט לתורת הסיכויים והרחק מגבולות המדינה ולמרות שימוש בטכנולוגיית תקשורת לוויינים דלה ורעועה בין בואנוס איירס לירושלים, הייתה הישג טלוויזיוני מדהים (!). ההישג ההוא לא נבע ולא היה פרי מנהיגותם של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל. גם לא של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל (בן 88, היום). וודאי לא של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין יבד"ל (בן 90, היום). זה היה הישג טלוויזיוני טכנולוגי, לוגיסטי, ותכני בלעדי שלי ושל פיקודיי בארגנטינה, הישג שלא יכול היה לשגשג ולהצליח ללא עזרתו הענקית והעצומה של ראש קבוצת ENTEL הארגנטינית בבואנוס איירס היהודי הציוני הבלתי נשכח המהנדס מאסימו גארפינקל ז"ל בתחומי התקשורת הלוויינית בין ארגנטינה לישראל.

ההצלחה והשגשוג להביא הביתה ובשלום במשך חודש ימים ביוני 1978 21 שידורים ישירים ו- 17 שידורים מוקלטים מארגנטינה לישראל לא היו יכולים להתרחש ללא הסיוע העצום והנדיב שהעניקו לי אשת הטלוויזיה הפורטוגלית הציבורית RTP גב' מנואלה פורטאדו הנפלאה ושל מר אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI (איגוד השידור של רשתות הטלוויזיה במדינות דרום ומרכז אמריקה , כמו גם בלעדי עזרה וסיוע עצומים שנתן והעניק לי בארגנטינה מהנדס התקשורת הבינלאומית רב הידע ובעל הסמכות של ארגנטינה "Entel Argentina", יהודי – ארגנטיני וציוני חם בשם מר מאסימו גארפינקל ז"ל (הייתה לו משפחה בקיבוץ אלומות בעמק הירדן). גדולתם ונדיבותם של השלושה האלה שהעניקו לי את עזרתם בחינם וללא כל בקשת תמורה בעת שהייתי בבואנוס איירס, היא לעד בלתי נשכחת (!) ו-סופרה בפרוטרוט בפוסט הקודם מס' 1088. זה היה מדהים מפני שמנהיגי רשות השידור והטלוויזיה היו משוללים כל מידע טכנולוגי (ולוגיסטי) שנגעו להפקה המורכבת והמסובכת הזאת המתנהלת הרחק הרחק מגבולות המדינה. חלק קטן מהקשיים והבעיות הטכנולוגיות הטלוויזיוניות היה מוכר וצפוי. ה- חלק הארי של המידע הטכנולוגי הטלוויזיוני לא היה ידוע לנו. אם להשתמש במטפורה צבאית אזי המודיעין שלנו כשל באיסוף הנתונים שלא היו בבחינת סוד. היה צריך רק לטוס לארגנטינה כדי לאסוף את המודיעין הזה ועל פיו להתכונן לקרבות השידורים הבינלאומיים שעתידים היו להתרחש לאורכו של כל חודש יוני של שנת 1978.

בחודש דצמבר של שנת 1977 היה אמור מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ז"ל להשתתף ב- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) ב-בואנוס איירס יחדיו עם שאר נציגי ה- EBU ואיגודי השידור הבינלאומיים הנוספים כדי להבין כיצד עובדת מערכת ההפקה והשידור הארגנטינית באמצעות ה- Host broadcaster של ATC 7, אולם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל אסר עליו ליטול חלק בפגישה חשובה מנימוקים של חיסכון כספי. אלכס גלעדי ידע את מה שידע – ולא ידע את מה שלא ידע. היו חסרים לו הרבה חלקי מידע חשובים ביותר כדי להרכיב בירושלים את חלקי הפאזל שמקום מושבם היה בארגנטינה הרחוקה. בפברואר 1978 הטילו עלי ארנון צוקרמן ואלכס גלעדי לטוס ו-ליטול את שרביט הפיקוד של ההפקה הארגנטינית ב-בואנוס איירס משום שאלכס גלעדי גויס ע"י ה- Operation Group שלה- EBU להיות קצין קישור של הקבוצה האירופית ברוסאריו (בהסכמת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן). את מה שאלכס ידע בארץ אודות פעילות ערוץ הטלוויזיה הארגנטיני ATC 7 (ה- Host broadcaster הטלוויזיוני מונדיאל ארגנטינה 1978) גם אני ידעתי כממלא מקומו. אולם את הפרטים החשובים והקרדינליים ביותר שהוא לא ידע אודות הפעילות הטכנולוגית של "ENTEL ARGENTINA", ויכולת ופילוסופיית הפצת והעברת הסיגנלים שלה מ-בואנוס איירס לעולם החיצון גם אני לא ידעתי. הוא גם לא ידע כי "משלוחי" ביולטין החדשות ה- SIN שהפיקה וערכה הפורטוגלית גב' מנואלה פורטאדו אשת RTP וה- EBU, ואשר נשלחו מליסבון למרכז OTI במכסיקו סיטי של מר אמאורי דאומאס על לוויין ה- Primary האטלנטי, חוסמים בעצם את נתיב ההעברה הלוויינית היחידה שלנו של חלק מ-חומרי השידורים הישירים של משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מבואנוס איירס לאולפנים בירושלים, מפני שתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה מקושרת רק ל- לוויין הזה ה- Primary האטלנטי. החלק הארי של הבעיות הטכנולוגיות הטלוויזיוניות המורכבות וגם המסובכות וביורוקרטיות שלהן התגלה לי רק כשהגעתי בחודש מאי לבואנוס איירס. זאת הייתה הפתעה שלילית ביותר. לולא סיועם המזהיר של מנואלה פורטאדו, אמאורי דאומאס, ומאסימו גארפינקל – הייתי נאלץ להרים ידיים, להיכנע, ולוותר על ביצוע המשימה ה- Super מורכבת ומסובכת ולשוב הביתה עם משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלי בידיים ריקות ללא ביצוע המשימה. הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 צלחה לא בגלל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן שאומנם היה Fighter (לוחם קרבי) ובעל היגיון והיה מוכשר להעניק לי גיבוי, לא בגלל מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (הורחק בבוטות ולעיני כל מענייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנהלה ארנון צוקרמן), וודאי לא בגלל מנהל חטיבת החדשות חיים יבין שכלל לא היה מעורב בהפקת הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978, ואשנה ואחזור בפעם ה- 1000 (אלף) ואומר כי היה מדובר בהפקת טלוויזיה מורכבת ומסובכת ביותר, טכנולוגית ולוגיסטית, ובשל הקושי העיקרי שלי שנגרם מהעובדה שהנהלת ה- EBU (מקום מושבה בג'נבה – שווייץ) והמרכז הטכנולוגי המסועף שלה (מקום מושבו היה בבריסל – בלגיה) החליטו להעביר את כל 38 משחקי טורניר מונדיאל ארגנטינה 1978 מבואנוס איירס לאירופה רק באמצעות הלוויין האטלנטי "Major 1" בעוד האנטנה היחידה uvcuss, שפעלה ב- 1978 בתחנת התקשורת ל- לוויינים שלנו במישור עמק האלה (ליד ירושלים) הייתה מחוברת בכלל ל- לוויין האטלנטי ה- "Primary". ההפקה המרוחקת והמורכבת והמסובכת ההיא צלחה בסופו של דבר ב- % 100 בגלל האדיבות והיוזמה של הפורטוגלית אשת RTP ו- EBU גב' מנואלה פורטאדו + המכסיקני אמאורי דאומאס מנכ"ל OTI + היהודי הארגנטיני ציוני ובעל לב חם שהיה לו איכפת ממדינת ישראל ו-ממני  מאסימו גארפינקל ז"ל מנכ"ל Entel Argentina.

זה היה מדהים. מוזר ו-מדהים מפני שארנון צוקרמן לא אמר לי עם שובי לארץ ממבצע שידורי ארגנטינה 1978 אפילו מילת תודה אחת בתום אותה אופרציית השידורים הטלוויזיונית המרוחקת, המורכבת, והמסובכת מאוד מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית, וגם ממושכת בזמן של מונדיאל ארגנטינה 1978. בעצם חשבתי לעצמי למה שיגיד מילת תודה אם הוא איננו מכיר כלל את תנאי זירת הקרב ולא יודע מה התחולל באותו שדה קרב טלוויזיוני…??? פעם נוספת התחוללה כאן בטלוויזיה הישראלית הציבורית הפקת טלוויזיה בינלאומית ענקית, רחוקה, וממושכת בה מפקדיי ומנהיגיי השידור הציבורי ההם מנכ"ל רשות השידור, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ומנהל חטיבת החדשות ניצבים הרחק מאחור, הרחק מהחזית, הרחק מזירת ההתרחשות ב-קו באש הקדמי, ואינם מצוידים בנתוני מידע הכרחיים לניהולו המלחמה בטרם תחילת הקרבות.

החלטתו ההיא של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בדצמבר 1977 להשאיר את אלכס גלעדי בארץ, ולא לאפשר לו ליטול חלק בפגישת ה- WBM המקדימה (הכרחית מפני שהיא מספקת מודיעין מפורט ממקור ראשון כיצד ATC 7, ה- Host broadcaster הארגנטיני מתכוונת לכסות את את המפעל הבינלאומי היוקרתי, הפופולארי, והמסקרן מיליארדי צופים בעולם לרבות תפוצה ויכולת טכנולוגית של הפצת סיגנלי השידורים לכל חמשת יבשות תבל) הייתה ילדותית, תמוהה, לא מובנת, ומטופשת, והותירה את מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי ככלי ריק. מפיק ומתכנן מוביל אולם ללא כל מודיעין בסיסי מבלי שהוא יודע כי חסרים לו כמה וכמה נתונים ו-חלקים חשובים ביותר להרכבת תמונת הפָּאזֶל השלימה של הפקת שידורי הטלווזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978. הפקה טלוויזיונית בעלת אלפי חלקים וחלקיקים טכנולוגיים, לוגיסטיים, וגם אנושיים. אלכס גלעדי נותר איש טלוויזיה עיוור ככל שמדובר בהפקה בינלאומית יוקרתית בעלת עניין רב, אך מרוחקת מאוד ומורכבת עד למאוד, גם בגלל היעדר תקשורת לוויינים מהימנה וחדשנית בין ארגנטינה למדינת ישראל.תקשורת הלווינים של מדינת ישראל ב- 1978 הייתה דלה ו-מוגבלת מאוד (!).

ארנון צוקרמן היה מנהל טלוויזיה מוערך אולם התברר כי גם הוא איננו נקי משגיאות. קשה להאמין שמנהיג שידור ברמתו לא מבין ולא מכיר בצורך החיוני לערוך סיור מודיעיני קדם הפקה של מבצע שידור כה מרוחק מורכב ומסובך כדי ללמוד את זירת הקרב בטרם מתחיל הקרב. אולם זאת עובדת אמת ועם עובדות אמת לא מתווכחים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לא התיר לאלכס גלעדי ליטול חלק בפגישת ה- WBM ההיא שהתקיימה בדצמבר 1977 / ינואר 1978 בבואנוס איירס בירת ארגנטינה. אני ירשתי מאלכס גלעדי בפברואר 1978 הפקה פגומה ומְחוּרֶרֶת, ומשימה שידור סבוכה וממולכדת ו- רוויית מוקשים ומהמורות. זאת הייתה האמת. אולם את האמת המרה הזאת זאת גיליתי כאמור רק בהגיעי ל-בואנוס איירס .

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. ליל הבחירות לכנסת ה- 9 . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (עומד) יחדיו עם המגיש חיים יבין (משמאל) והסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית (מימין) באחד מרגעי השיא של השידור הציבורי הטלוויזיוני לדורותיו. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1089. אליפות אירופה בכדורסל-איטליה 1979 (בהשתתפות נבחרת ישראל תחת הדרכתו של האדם והמאמן הנפלא רלף קליין ז"ל. איש בלתי נשכח עבורי). פוסט מס' 1089. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

עכשיו בחלוף שנה מאז מבצע השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978, עמדה לפנינו משימת השידורים הישירים של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. ב- 24 בנובמבר 1978 התחלנו מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ואנוכי להיערך לקראת הפקת שידורי אליפות אירופה בכדורסל שעמדה להיערך בתוך שבעה חודשים ביוני 1979 בערים האיטלקיות גוריציה וטורינו. לא שיערנו בנפשנו כי ניתקל בכל כך הרבה קשיים טכנולוגיים ובעיות של תקשורת לוויינית בינלאומית בגלל אירועי המהפכה האיסלאמית האלימה והרצחנית שהתחוללה בראשית 1979 באִירָאן. משמרות המהפכה של חומייני השתלטו וכבשו את שגרירות ארה"ב בטהראן והפכו את אנשיה לשבויים ובני ערובה. כל שלוש רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות והעשירות CBS, ABC, ו- NBC שסיקרו בהרחבה עצומה את אירועי המהפכה באיראן ואת השתלטות משמרות המהפכה המוסלמיים הנאמנים ל-רוחאללה חומייני על שגרירות ארה"ב בטהראן, השתלטו מייד וחיש מהר על כל קווי התקשורת הלווייניים האטלנטיים הבינלאומיים למשך חודשים ארוכים (באמצעות Booking מוקדם ומהיר אצל בעלת הלוויינים חברת COMSAT האמריקנית), ו-חסמו גם אותנו את IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) את הטלוויזיה הישראלית הציבורית גם בחודש יוני 1979, בשעה שעשינו את כל ההכנות ו-התכוננו לכסות ולשדר ישיר את משחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל של איטליה בקיץ 1979. נקלענו לפלונטר סבוך.

ב- 16 בינואר 1979 הושלמה הרבולוציה והשָאה הפרסי ריזה פאחלאווי השליט החילוני של המדינה המוסלמית ברח יחד עם רעייתו היפה פַארָה דִיבָּה מטהראן לחו"ל, ועמו כל המשפחה המלכותית. הנשיא אנוואר סאדאת העניק להם מקלט זמני בקהיר. ב- 1 בפברואר 1979 שָב האייתואללה המפורסם רוחאללה חומייני בן ה- 82 אדריכל המהפכה האיסלאמית באיראן מגלות ארוכה (חלקה בצרפת) לטהראן ושינה את פני ההיסטוריה של מדינתו לשנים רבות. עד היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 924. מיליוני אזרחי איראן ותושבי טהראן קיבלו את פניו של כהן הדת הפונדמנטליסט בהתלהבות עצומה בנמל התעופה של טהראן בשעה שירד במדרגות כבש המטוס. איראן האיסלאמית בהנהגתו של חוּמייני מיהרה להכריז על ארה"ב שָטָן ואויבת העם האיראני וקראה עליה תיגר. חומייני כיוון את חִצֵי האֶרֶס והשנאה גם לעברה של ישראל וראה בה מדינת אויב לכל דבר. משמרות המהפכה האיסלאמיים המזוינים והנאמנים להאייתולות כוהני הדת פירקו את שירות הביטחון הפנימי של השאה ה- "סַאוָואק" (SAVAK) ותפשו את מקומו אך איראן לא הפכה למדינה חופשית ופתוחה. השליט החדש רוחאללה חומייני נקט במדיניות פנים וחוץ קשוחה. הוא תלה את מתנגדיו או ירה בהם. אירָאן הפכה תחת שלטונו מדיקטטורה חילונית מלוכנית לעריצות איסלאמית דתית. כמו ה- "סָאוָואק" גם משמרות המהפכה הטילו מורא על העם הפרסי. הם החרימו את זכויות האדם הבסיסיות ביותר ועטפו את פני המשטר ברעלות. השלטון האיראני הטיראני הדתי ערף את ראשיהם של נאמני השָאה ללא משפט ומשמרות המהפכה לא התמהמהו זמן רב מידי עד שכבשו את שגרירות ארה"ב בטהראן. הם לכדו את עובדיה והשתמשו בהם כבני ערובה. נוצר עימות מדיני וגם צבאי בין המדינה הדוגלת בפונדמנטליזם איסלאמי קיצוני לבין ארה"ב מנהיגת העולם החופשי.

עלייתו הסוחפת והדרמטית של רוחאללה חומייני לשלטון באירָאן ב-ראשית 1979 על חשבונו של השָאה ריזה פאחלאווי היוותה מפלה מדינית כבדה לארה"ב ולתפישתו הפוליטית הגלובאלית של הנשיא ג'ימי קרטר. לא עבר זמן רב מידי והתברר כי לתבוסה האמריקנית באזור הזה של הגלובוס יש השפעות שליליות ומסוכנות מדיניות וצבאיות מרחיקות לכת. אנחנו רואים אותן בבירור גם בימים אלה של חודש יוני בשנת 2022. המהפכה האיסלאמית ב- 1979 ועלייתו של חומייני לשלטון התאפשרה בשל נסיבות איראניות פנימיות אך גם בגלל תהליכים בינלאומיים ובראשם זה של הממשל האמריקני שלא נטה עוד חסד בשנות ה- 70 של המאה הקודמת לשָאה הפרסי ריזה פאחלאווי הדיקטטור החילוני של איראן שהיה בעל ברית וותיק שלה. השָאה הפרסי היה רודן עשיר בעל עתודות נפט בלתי נדלים ובעל אוריינטציה וחזון – פנטזיה להפוך את ארצו למדינה "מערבית" וחילונית, אך נחשב על ידי נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר "יפה הנפש" למפר שיטתי של זכויות האדם באיראן. השָאה הפרסי רוֹדָן חילוני תפש את השלטון ב- 1953 לאחר הפיכה פנימית בארצו בתמיכת בריטניה וארה"ב נגד ראש הממשלה המכהן מוחמד מוסאדק. שתי המעצמות המערביות חששו מהחלטתו של מוחמד מוסאדק ב- 1952 להלאים את תעשיית הנפט האיראנית ולתבוע מחירים גבוהים הרבה יותר למען כלכלת איראן. החלטת מוסאדק נודעה כמשבר "אבאדאן" עיר הנפט במערב איראן. מוּסַאדֵק בן ה- 64 הושם במעצר בית. השָאה הצעיר השתלט על המג'לס (בית הנבחרים הפרסי) זכה לתמיכת ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר והחל להוביל את מדינתו בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת תהליך מואץ של קידמה ומודרניזציה טכנולוגית בחקלאות ובתעשייה האיראנית. השאה ריזה פאחלאווי  לא וויתר על שלטון היחיד שלו ומנע חופש פוליטי . אט – אט נוצרה תסיסה פוליטית ודתית נגדו במדינה.

אני זוכר את הימים של שנת 1960 בהם הייתי חבר ורפתן בקיבוץ אפיקים, כשמשרד החקלאות הישראלי ביקש מאתנו וגם מקיבוצים אחרים להעביר לאיראן מאות פרות חולבות מצטיינות . הקיבוצים במדינת ישראל צברו מוניטין חקלאי בינלאומי. הם נטעו את מטעי הבננות הטובים בעולם, נטעו פרדסים שהניבו כמויות אדירות של תפוזים, אשכוליות, ולימונים בעלי טעם נפלא שנשלחו לכל מדינות אירופה, פיתחו את ענף ה- מִדְגֶה לרמתו הגבוהה ביותר, והקימו גם את הרפתות בעלות תנובת החלב הגבוהה ביותר בעולם. משרד החקלאות של ישראל סייע לאיראן בבניית מכוני חלב באמצעות הידע העצום שהצטבר בקיבוצים. מדינת ישראל עזרה לשאה האיראני גם בבניית צבאו ואימונו ובשִכלול עבודת ה- "סַאוָואק" (SAVAK) שירות הביטחון הפנימי של איראן (מקביל לשב"כ הישראלי). ב- 1974 שהיתי חודש בטהראן ככתב ושַדָּר במשלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של אלכס גלעדי שכיסתה את משחקי אסיה ה- 7 שהתקיימו באיראן. שגריר ישראל בטהראן מר אוּרִי לוּבְּרָאנִי תִּדְרֵך אותנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיצד לנהוג ולפעול כאורחי תקשורת במדינה המוסלמית. אני זוכר היטב את אנשי ה- "סאוואק" מבטיחים לי, כלהלן : "…מינכן שנייה לא תהיה כאן…", מתכוונים לכך שבאולימפיאדת מינכן 1972 נרצחו 11 ספורטאים ישראליים אך כאן בטהראן אתם הישראליים יכולים לחוש בטוח. שירות הביטחון האיראני ה- SAVAK יאבטח אותנו וישמור על חיינו. הערה : ראה גם הספר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן" בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". איראן הייתה דיקטטורה בראשה שליט מונארך. מֶלֶךְ (שָאה)כל יכול מאז ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. עמדה לרשותו טלוויזיה ברמה טכנולוגית מצוינת שתוחזקה ע"י מהנדסי טלוויזיה צרפתיים. הטלוויזיה והתקשורת האיראנית עבדו עבור השָאה ריזה פאחלאווי. לא הופתעתי לראות בימי שהותי בבירה האיראנית טהראן בספטמבר 1974 במסגרת שליחותי ככתב, עורך, ושַדָּר מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשחקי אסיה ה- 7, ברחוב, בחנויות, בשוּק, בבתים פרטיים, במשרדי הטלוויזיה, במתקני הספורט, ולמעשה בכל מקום ופינה את תמונתו של השָאה לבוש במדים החגיגיים של הצִי ולצִדוֹ רעייתו היפה הקיסרית פַארָה דִיבָּה. השָאה הפרסי היה דיקטאטור שרצה באמת בטובת נתיניו בדרכו שלו, אך כידוע קִיצוֹ של כל טִירָאן קצוב וידוע מראש. זה רק עניין של זמן.

טקסט תמונה : תמונתו של השאה המהודר ריזה פאחלאווי ורעייתו היפה הקיסרית פארה דיבה הייתה תלויה לתפארת בכל מקום ואתר בטהראן. במשרדים, בחנויות, ברחוב, במגרשי הספורט, ובבתים פרטיים. (באדיבות הטלוויזיה האיראנית משנת 1974 כששהיתי בטהראן באוגוסט – ספטמבר 1974 במשחקי אסיה ה- 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את כיסאו של השָאה כבש איש דת קיצוני מוסלמי חובש טוּרְבָּאן, "נדיב ידוע" ו- "לוחם נלהב" למען זכויות האזרחים בארצו, ואיך לא, גם "תומך פנאטי" במדינה דמוקרטית וחברה פלורליסטית וחופשית באיראן. לעריץ החדש של איראן קראו רוחאללה חומייני. בשמונה שנות מלחמה ממושכת העקובה מדם של איראן נגד עיראק של סאדאם חוסיין בשנים 1988- 1980, לא היסס הנשיא האיראני רוחאללה חומייני לשלוח ילדים (רבים מהם רכים בגילאי 12 – 10) למערכה הכבדה כדי להתפוצץ על המוקשים העיראקיים, ובכך לפנות את הדרך לגייסות האירָאניים השועטים קדימה. על צווארי הילדים היו תלויים מפתחות שנועדו לפתוח את שערי גן העדן למתאבדים הצעירים. זה היה "הפרס" שהעניק השליט העליון לילדים המקריבים את חייהם למען האומה. ארה"ב בראשותו של הנשיא ג'ימי קרטר שלא הרחיק ראוֹת, הייתה אמורה לשלם מחיר יקר על עיוורונה הפוליטי.

חטיבות החדשות של רשתות הטלוויזיה הגדולות והעשירות בארה"ב  CBS , NBC  וְ- ABC  הבינו מייד שהסכסוך האיראני – אמריקני שנוצר עם עלייתו של חומייני לשלטון הוא אירוע חדשותי דרמטי שלא יסתיים במהרה . כדי להבטיח את הכיסוי העיתונאי השוטף של פרשת החטופים מהשגרירות האמריקנית בטהראן שהפכו בינתיים לבני ערובה, השתלטו רשתות הטלוויזיה האמריקנית תמורת מָמוֹן רב ולזמן ניכר מראש הנמדד בחוֹדָשִים על ה- Transponders של לווייני התקשורת האטלנטיים וההודיים (משדרי טלוויזיה בעלי עוצמה הבנויים על עיקרון של Receiver  ו- Transmitter). לווייני התקשורת האלה שייכים לחברה האמריקנית הנודעת Intelsat והם המעבירים את סיגנל שידורי הטלוויזיה במהירות שיא ממקום אחד על פני כדור הארץ למקום אחר המרוחק ממנו אלפי קילומטרים. רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות (והעשירות) הפכו את תחנות המִמְסַר הלווייניות לקווי תקשורת טלוויזיוניים חיוניים עבורם . בכך נפגע מייד פוטנציאל התקשורת של הטלוויזיה הישראלית ועִמו ניזוקו הפקות שידורי הספורט הבינלאומיים שלנו מבלי שצפינו זאת. הבלוקאדה האמריקנית על קווי הלוויין החלה בחודש פברואר 1979. אלכס גלעדי ואנוכי לא שיערנו כי היא תימשך עמוק גם לתוך תקופת אליפות אירופה לאומות בכדורסל – איטליה 79' בהשתתפות נבחרת ישראל. צריך לזכור שמדובר בעידן תקשורת שונה ודַלה לפני יותר שנות דוֹר, לפני 41 שנים. בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה ניצבה רק צלחת – אנטנה אחת בלבד שהייתה מחוברת ללוויין האטלנטי ה- Primary של חברת Intelsat האמריקנית. רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא חטיבת החדשות של ABC מיסֵד אז ב- 1979 את תוכנית החדשות הנודעת "NIGHTLINE", מהדורה לילית שהחלה בעצם כסדרת דיווחים רצופים במשבר בני הערובה האמריקניים בטהראן בהגשת פרנק רוֹלאנד (Frank Roland) ובחלוף כמה חודשים בלבד הפכה לתוכנית קבועה בראשותו של טד קופל (Tedd Koppel). היה זה טד קופל ששִידֵר את פשיטת הנֶפֶל של הקומנדו האמריקני לשחרור בני הערובה באפריל 1980.

אלכס גלעדי ואנוכי לא יכולנו להעריך אז כי ההתעניינות המסיבית של רשתות הטלוויזיה האמריקניות וסוכנויות הצילום השונות ( בעיקר האנגליות "VISNEWS"  ו- "UPITN") במהפכה האיסלאמית האיראנית וספיחיה תפגע כעבור חודשים ספורים בהפקת הטלוויזיה של שידורי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל שעמדה להיערך בשתי ערים איטלקיות, גוריציה וטורינו. אליפות אירופה בכדורסל לא הייתה אירוע שווה ערך לאולימפיאדה או מונדיאל, אך היא עוררה בשעתו עניין עצום בציבור בישראל והפכה למשימת שידור חשובה ביותר. השתתפותה של נבחרת הכדורסל באליפויות אירופה בכדורסל מאז ימי מוסקבה 1953 (נבחרת ישראל דורגה במקום ה- 5) הפך למסורת. עד 1971 ראינו רק תמונות סטילס בעיתונות. דן שילון ואלכס גלעדי הפכו את שידור אליפויות אירופה בכדורסל לאירוע מכונן טלוויזיוני. פוטנציאל התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (דַל ממילא) מאירופה לישראל באמצעות לוויין התקשורת האטלנטי ה- Primary הוכה קשות בשל התעניינות העולם במהפכה האיסלאמית שחולל חומייני באיראן. מחסור חמוּר בטכנולוגיה תקשורתית בינלאומית המבוססת על הצבת אנטנות – צלחות בתחנת הלוויינים של עמק האלה ליד ירושלים, איים על הפקות שידורי הספורט הבינלאומיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ובראש וראשונה על הכיסוי הטלוויזיוני של טורניר אליפות אירופה בכדורסל בגוריציה וטורינו בחודש יוני 1979. מבצע השידורים שלנו מאיטליה הועמד בסימן שאלה גדול והיה הראשון להיפגע ממהלך ההשתלטות וה- Booking המאסיבי של רשתות הטלוויזיה האמריקניות, סוכנויות הצילום הבריטיות, וגורמי שידור נוספים על לוויין ה- Primary האטלנטי.

אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל הייתה אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של השנה ההיא מנקודת מבטה של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ב- 24 בנובמבר 1978 כשבעה חודשים לפני זריקת הפתיחה היא נראתה לאלכס גלעדי ולי התמודדות שִגרתית רחוקה. משקיבלנו את מסמך התיאום המקדים של ה- EBU הדן במבצע השידורים שלנו פתחנו כרגיל את תיק ההפקה מסורתי, "ניילנו" אותו בקפדנות (עטפנו אותו בכריכת ניילון), והפקדנו אותו למשמרת בכריכת קרטון לימים יבואו. בין כה וכה ה- Deadline לשליחת תשובתנו ל- EBU נקבע ל- 4 באפריל 1979. נותר לנו אפוא זמן רב. בסופו של חודש נובמבר 1978 היינו טרודים בהפקת שידורי הטלוויזיה שעסקו במשחקיה של אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו וברחבי יבשת. המתינו לנו משחקיה של מכבי ת"א נגד אלופות הכדורסל האירופיות אוֹלִימְפִּיָאקוֹס פִּירֵאוּס, בּוֹסְנָה סַארָאיֶיבוֹ, אֶמֶרְסוֹן וַוארֶזֶה, רִיאָל מַדְרִיד, וחוּבֶנְטוֹד בַּאדַאלוֹנָה. נבחרת ישראל בכדורסל עם כל הכבוד נדרשה להמתין.

טקסט מסמך : 24 בנובמבר 1978. זהו העמוד מס' 1 (מתוך 2) של מסמך התיאום המקדים שהפיץ EBU לחברותיו, הנוגע להפקת שידורי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979, בתאריכים שבין 9  ל- 20  ביוני 1979. (באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו עמוד מס' 2 (מתוך 2) של מסמך ה- EBU הנוגע לאליפות אירופה בכדורסל – איטליה 79'. (באדיבות  EBU ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשתות הטלוויזיה האמריקניות ביחד עם גורמי שידור עולמיים נוספים חסמו את לוויין התקשורת  האטלנטי הקרוי Satellite Primary The, אליו הייתה מחוברת הצלחת – אנטנה היחידה בעמק האלה בימים ההם. הלוויין הזה היה עוגן התקשורת הבינלאומי היחיד שלנו וחלון הצצה בלבדי לעולם הרחב.

למרות שחלפו כבר שבע שנים מאז חודש מאי של שנת 1972, השנה בה חנכו ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת שמעון פרס את תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה, ניצבה במישור תחנת הלוויינים הישראלית רק אנטנה – צלחת אחת. האופציות הלווייניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו כה קלושות ומצומצמות עד שגופי השידור האמריקניים האלוּ סיכנו בצורה חמוּרה את העברת סיגנל שידורי הטלוויזיה מאיטליה לישראל ביוני 1979. היינו תלויים על בלימה ונתונים לחסד השירותים של לוויין תקשורת בינלאומי בודד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה רשת שידור מונופוליסטית ב- 1979, ואת משחקי נבחרת ישראל שהייתה אובייקט שידור מסורתי ואהוּב ניתן היה לראות כמובן רק על המסך שלה . לא היו קיימות אפשרויות אחרות אך אנחנו היינו חסומים. נקלענו לקשיים תקשורתיים חמורים ביותר שלא ידענו כמותם כפי שיפורט להלן מבלי שהיינו מודעים להם קודם לכן. זאת הייתה צרה צרורה וזה קרה כאמור כחלוֹף חוֹדשים ספוּרים מנפילתוֹ של השָאה באיראן ועלייתוֹ של כהן הדת השיעי הקיצוני רוחאללה חוּמייני.

טקסט תמונה : חודש מאי בשנת 1972. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 50 שנים. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת בממשלתה מר שמעון פרס חונכים את תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה ליד ירושלים. (לע"מ תמורת תשלום. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1972. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר חונכת את תחנת הקרקע  התקשורת ללוויינים בעמק האלה. לימינה יושבים שר הדואר והתקשורת שמעון פרס ויו"ר הכנסת ישראל ישעיהו. (לע"מ תמורת תשלום. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).

טקסט תמונה : שנת 1979. זוהי תחנת תקשורת הלוויינים של מדינת ישראל הממוקמת במישור עמק האלה (ליד ירושלים.) היה מדובר בעת ההיא בתחנת תקשורת לוויינים ענייה ומדולדלת. התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית ב- 1979 נשענה ו- התבססה על אנטנה – צלחת בודדה אחת שניצבה בעמק האלה, וכוונה לעבר לוויין ה- Primary האטלנטי. קוראי הבלוג צריכים להבין ש- לוויין ה- Primary האטלנטי ההוא נשא עליו ב- 1979 רק 2 טרנספונדרים בלבד של שידורי טלוויזיה לעומת נשיאה של 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון ומחשבים. (לע"מ תמורת תשלום. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי) .

פוסט מס' 1089. תאריך בלתי נשכח: 1 באפריל 1979. בתאריך הזה מתמנה יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הקודם יצחק לִבְנִי שמפנה את מקומו. היה מדובר התקופה של חודשיים לפני פתיחת אליפות אירופה בכדורסל של איטליה 1979. רשות השידור ניצבה אז בפני תהפוכות ושינויים דרמטיים. יוסף "טומי" לפיד ז"ל הטיל את צִלוֹ הענק על הרשות. הוא ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל תכננו להיפטר מהר ככל האפשר ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריזמטי והאמיץ ארנון צוקרמן יבד"ל שנחשד בעיניהם לעצמאי מִידַי ול-"שמאלני". ארנון צוקרמן (בן 88, היום) עמד לסיים את תקופת כהונתו השנייה בת שלוש שנים כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-1 באוגוסט של שנת 1979. תקופת הניהול הראשונה שלו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה כזכור בין 1 באוגוסט 1973 לבין 1 באוגוסט 1976. פוסט מס' 1089. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

במוצ"ש – 31 במרס 1979 ישב יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור המיועד ביציע הכבוד בבנייני האומה בירושלים כאורחו של מר יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור היוצֵא, וחָזָה יחד עם מארחו בניצחונה הסנסציוני של הזמרת גָלִי עטָרִי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה", בתחרות הזֶמֶר האירופית הטלוויזיונית השנתית היוקרתית ו- הפופולארית המכונה ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן"  (Eurovision Song Contest). את מילות השיר כתבה גב' שִמרית אוֹר ואת המוסיקה הלחין קובִּי אוֹשְרָת. גלי עטרי הנפלאה וזמרת מקסימה ולהקתה הקדימו 22 מדינות אירופיות. הדקורציה הנאה שעִיצֵב תפאורן הטלוויזיה הישראלית דוב בן-דוד על בימת התחרות השלימה תצוגה טלוויזיונית מרשימה עמוסת צפייה באירופה וגם בישראל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר את תחרות ה- "ארו – וויזיון" בארץ וגם לעשרות מיליוני צופים באירופה. אלכס גלעדי יבד"ל היה מפיק הטלוויזיה הראשי של האירוע הגרנדיוזי ההוא ויוסי צמח ז"ל היה הבימאי שלוֹ ואשר נבחר על ידו לביים את משימת העל הזאת. צמד המנחים היו ירדנה ארזי תבד"ל ודניאל פאר ז"ל. מקומו של דניאל פאר היה מובטח מראש. הוא היה מנחה הטלוויזיה הטוב ביותר בימים ההם, וודאי בעסקי בידור, רהוט דיבור ובעל חזות נעימה ואמינה. יָרְדֵנָה אָרָזִי הזמרת הנאה בעלת המראה המיוחד אך חסרת הניסיון בהנחיה של אירוע בידור גדול ממדים נבחרה והוצבה ע"י המפיק הראשי אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח כמנחה לצדו של דניאל פאר ועל חשבונה של רבקה מיכאלי. היו שמועות שהמפיק שי נשר הוא ש-שכנע את אלכס גלעדי להציב את גב' ירדנה ארזי בפסגת הבידור הטלוויזיוני הישראלי והאירופי. רבקה מיכאלי ראתה את עצמה כמועמדת וודאית לתפקיד יחדיו עם דניאל פאר אך נדחתה. היא נעלבה עד עמקי נשמתה. השידור הישיר של ה- "ארו-וויזיון" בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית גרף כאן רייטינג שוודאי התקרב ל-תוצאה של % 100.

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. הצמד הרהוט בעל החזות המרשימה, גב' ירדנה ארזי תבד"ל  ומר דניאל פאר ז"ל מנחים את תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision). היה מדובר בטביעת עין ובחירה מצוינת של המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח. בתחרות הפופולארית זכתה כידוע הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". (לע"מ תמורת תשלום. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).

מוצ"ש – 31 במרס 1979 היו השעות האחרונות של יצחק לִבְנִי ברשות השידור. בתוך רגעים ספורים ייתמו חמש שנות כהונתו . כמנכ"ל הרשות הספיק עוד לחזוֹת בשידור הישיר של ה- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contrst) אחת מפסגות ההפקה הגבוהות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בימים ההם, אך יצחק לבני כמו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה מעין אורח כבוד במבצע השידור הישיר הענק. יצחק לבני כיהן אומנם בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אך לא היה מעורב מבצעית בהפקה הטלוויזיונית המורכבת והיקרה. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית בשנים 1979 – 1973 הִיוָוה יריב מַר ועיקש למנכ"ל הפורש בדרך המנהיגות שלוֹ את השידור הציבורי ודחק משם את רגליו של יִצְחָק לִבְנִי. דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים היו כמעט נעולות בפני יצחק לבני. ארנון צוקרמן נעל אותן ולא אִפְשֵר למנכ"ל להתערב יותר מידי בענייני השידור. לכולם בטלוויזיה וברשות השידור היה ידוע הסוד הגלוי כי היחסים בין מנכ"ל רשות השידור לבין מנהל הטלוויזיה הם רעועים ורופפים בלשון המעטה. ו/או אם תרצו מתוחים. הם לא דיברו איש עם רעהו כידידים ושותפים להנהגה .

טקסט תמונה : 31  במארס 1979. יצחק לבני ז"ל מסיים חמש שנות כהונה כ-מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים שבין 1 באפריל 1974 ל- 31 במארס 1979. (באדיבות יצחק לבני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                           

טקסט תמונה : 1 באפריל 1979. זהו יוסף "טומי" לפיד מי שמתחיל את תקופת כהונתו בת חמש שנים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור שתימשך עד 1 באפריל 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

למחרת יום ראשון – 1 באפריל 1979 ירש מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד את יצחק לִבני מנכ"ל רשות השידור היוצא, בתפקידו. אין לדעת על מה דיברו השניים המנכ"ל היוצא וזה הנכנס עֶרֶב קודם לכן בין שיר אחד למִשנהו ב- ארו-וויזיון 1979, אך אחד הדברים הראשונים שעשה יוסף "טומי" לפיד החשדן כמנכ"ל רשות השידור החדש היה להַדִיח ולסַלֵק מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ארנון צוקרמן הכריזמטי בתום שתי קדנציות ושֵש שנות ניהול מוצלחות. הדבר נעשה למורת רוחם של כל עובדי הטלוויזיה מגדול עד קטן. ארנון צוקרמן זכה במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 2 באוגוסט 1973 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג ז"ל. עכשיו בקיץ 1979 כשהיה בשיאוֹ הוּדַח. או אם לנקוט בשפה עדינה יותר כהונתו השלישית לא הוארכה והוא הלך הביתה. מדינת ישראל עצרה את נשימתה בשעה שגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" הביאו בשידור ישיר בטלוויזיה כבוד ופרסום עצום לאזרחיה. הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל חשפה ברוב פאר והדר בפני עשרות מיליוני צופים באירופה את הזמרת היפה והמוכשרת אחותם של השחקנית יוֹנָה עטרי ושדרנית הרדיו שוֹש עטרי, והציבה את עצמה על מפת הטלוויזיה הבינלאומית  אין זאת כי מאחורי ההצלחה הכבירה ניצבו כמה אנשים ששמם כבר הלך לפניהם, הבימאי יוסי צמח ז"ל, המפיק אלכס גלעדי ז"ל, והתפאורן דוֹב בֵּן דָוִד ז"ל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה לראשונה בתולדותיה Host broadcaster בינלאומי של אירוע נוצץ ופופולרי ועתיר רייטינג מאין כמוהו. ארנון צוקרמן ואנשיו היו המשדרים הבלעדיים של תחרות השירים הפופולרית וסיפקו סיגנל השידור איכותי ויפהפה מירושלים לכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הפזורות ברחבי אירופה המערבית. זאת הייתה הפקה למופת שזכתה לשבחים רבים מכל עבר עליה ניצח בכישרון רָב אלכס גלעדי. מכל מפיקי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולא היו חסרים כאלה שלטשו עין לתפקיד, ביניהם מפיקים וותיקים כמו אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר יבד"ל וחיים מְלוּבַּן ז"ל, בחרו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנהל התוכניות שלו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל דווקא באיש הספורט אלכס גלעדי להפיק ולנַהֵל עבורם את השידור הבינלאומי היקר ועתיר הרייטינג. ארנון צוקרמן הכיר היטב את כישרון ההפקה של אלכס גלעדי ודבקותו במשימה לא רק בתחום שידורי הספורט לגווניו השונים. אלכס גלעדי הפיק באופן מרשים את מִשְדָר הבחירות הישיר לכנסת ה- 9 ביום שלישי – 17 במאי 1977 יחד עם בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוכשר ועטור הישגים בשם יוסי צֶמַח ז"ל. דן שילון שימש אז כמנהל חטיבת החדשות והיה חייב להיות גאה בשני האנשים האלה אלכס גלעדי ויוסי צמח שניווטו לראשונה שידור טלוויזיה מסובך ומורכב מאוד שטרם נראה כמותו בישראל. הצֶמֶד הזה הניח לראשונה ב- 17 במאי 1977 את תשתיות ההפקה והבימוי המודרניים, שהיו מבוססים על הפעלה בו זמנית של מוקדי שידור רבים (תריסר) מ-מטות המפלגות השונות הפרוסים ברחבי גוש דן. מִשְדָר הבחירות הוא של 17 במאי בשנת 1977 קבע איכות וסטנדרט חדשים ושונים לחלוטין מאלה המקובלים בשידורי חדשות בטלוויזיה בישראל. התוצאה הסופית על המָסָךְ הייתה הצלחה עיתונאית מזהירה של הטלוויזיה בשל ניצול מקסימאלי ושימוש מושכל במשאבים הטכנולוגיים שלה ע"י אלכס גלעדי (גם אם היו מוגבלים ומצומצמים בימים ההם) ומיצוי היתרונות עד תום לטובת השידור. צריך להבין שהטכנולוגיה הטלוויזיונית הייתה מועטה כמותית ואיכותית יחסית לגודל ומספר המשימות . לא הייתה קיימת אז למשל טכנולוגיית הסיבים האופטיים . העברת התמונה והקול ממוקדי השידור השונים ברחבי הארץ לחדר הבקרה הראשי חב"מ ( Control Master ) בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים התבססה על צלחות תמסורת בתדרי תקשורת של גל שידור קצר (Microwave Dishes). ארנון צוקרמן לא שכח את הצטיינותו של אלכס גלעדי .

טקסט תמונה : יום שלישי – ליל 17 במאי 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 45 שנים. חדר הבקרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולפן א' ברוממה ירושלים. דן שילון (מימין) ואלכס גלעדי (במרכז) "מריצים" בהצלחה גדולה את משדר הבחירות הישיר לכנסת ה- 9. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (משמאל) מעשן סיגר עוקב בדריכות. למטה משמאל זאת היא המפיקה עמית גולדנברג. עומד למעלה בחולצת פסים דוד שניידר ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי לא לקח שום צ'אנסים במשדר הבחירות ההיסטורי ההוא ב- יום שלישי ההוא של 17 במאי 1977. במקרים מסוימים הוא הצליח לבנות מערכות גיבוי למערכות השידור שלו והבין שאין די בתכנון קפדני של השידורים ללא Back up מחושב מראש. הוא החליט לבצע תּרגולות וחזרות טכנולוגיות "יבשות" על מודל לפני ביצוע המשימה וכיבוש היעד. גם מן ההיבט הזה הוא היה איש יסודי מאוד. הוא לא השאיר דבר ליד המקרה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הגיעה בהיערכותה לקראת מִשְדָר הבחירות ב- 17 במאי 1977 לקצה גבול יכולתה האנושית והטכנולוגית. כל אנשיה על ציודם התגייסו למאמץ העצום של מבצע שידור הבחירות שתבע ידע, כישרון, וחריצות. השידור הישיר בן שתיים עשרה השעות עבר כמעט ללא תקלות . כל אנשי מחלקת הספורט התגייסו למבצע הבחירות הזה . אלכס גלעדי מינה אותי להפיק ולנהל את שידורי ניידת השידור הגדולה ביותר (ה- O.B. הלָבָן) שעמדה אז לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וכיסתה את התנהלות מטה מפלגת המערך ששכן ברחוב הירקון בתל אביב. המערך ניגף בבחירות. הפסד המערך לליכוד הפך לתבוסה. צילומי הטלוויזיה רק החריפו אותה. מחדלי מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 בראשותה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר חִלחלוּ לתודעת האומה. העם מאס בשלטון המערך אותה מפלגת מפא"י ההיסטורית שאחזה ברסן השלטון מאז קום המדינה ב- 1948. התפטרותו הלילית של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ביום חמישי – 7 באפריל 1977 (בשל גילוי חשבון הדולרים הסודי של גב' לאה רבין בבנק אמריקאי בארה"ב ע"י העיתונאי דן מרגלית מ- "הָאָרֶץ") מייד בתום השידור הישיר מבלגראד בירת יוגוסלביה של משחק הגמר הדרמטי על גביע אירופה לקבוצות אלופות בו ניצחה מכבי ת"א את מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י ַווארֶזֶה האיטלקית 77:78, האיצו את התבוסה הפוליטית המרה של מפלגת הפועלים. המערך שניצח בבחירות לכנסת ה- 8 בדצמבר 1973 וזכה ב- 51 מנדטים, הפסיד 19 מהם בבחירות לכנסת התשיעית ב- 17 במאי 1977. נשארו לו רק 32 מנדטים. מכיוון שהייתי המפיק האחראי על שידורי הניידת הגדולה שלנו שהתמקמה בבית המפלגה ברחוב הירקון בתל אביב אני עדיין זוכר היטב את תמונות הבלתי נשכחות ב- Close up של שתי דמויות מיוסרות. זאת של שמעון פרס ז"ל שנקרא להתייצב בראש המפלגה המרוסקת שהותיר אחריו יצחק רבין ז"ל וזאת של חיים בר-לב המנוח. יצחק רבין עצמו לא היה נוכח באותו ערב בבית המפלגה. הייתה לו סיבה טובה. מנחם בגין הסיט זה מכבר את פנסי התאורה של הטלוויזיה מרחוב הירקון למצודת זאב. נאום הניצחון של מנחם בגין ראש הממשלה החדש הנבחר אור ליום רביעי – 18 במאי 1977 היה מרנין. ראש הממשלה המיועד דמוקרט מהולל חבש כיפה על ראשו ופתח את נאומו במילות תודה נרגשות לרעייתו האהובה עליזה שצעדה עמו לאורך דרך פוליטית מורכבת וקשה רבת שנים. הייתי שם ולעולם לא אשכח את מנחם בגין פונה אל רעייתו עליזה ומצטט פסוק מפרק בספר "ירמיהו" בתנ"ך : "…זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ. לֶכְתֵּך אַחֲרַי בַּמִדְבָּר בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה…". טקסט מרגש של איש מרשים.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה במקום והנציחה את האירוע. טקסט נאום הניצחון שלו ומילות ההערכה והאהבה שהרעיף על רעייתו עליזה –  בלתי נשכחים. מנחם בגין מוקף בתומכיו בעת נאומו הראשון לאחר שמח"ל זכתה ב- 43 מנדטים לעומת 32 של המערך. בשמונה וחצי בבוקר התקיימה ישיבת סיכום משדר הבחירות של מערכת חטיבת החדשות בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה ברוממה. נכחה בחדר המערכת המרכזי כמות גדולה של אנשים , כתבים , שדרים , עורכים ומפיקים שהשתתפה בשידור. הייתה שם התרוממות רוח גדולה בשל ההצלחה המקצועית . דָן שִילוֹן ניתח את מבצע השידורים והרעיף שבחים רבים על אנשיו. הוא בעצמו זכה לשבחים ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. מש- שבתי לבניין הטלוויזיה בירושלים מתל אביב אלכס גלעדי חיבק אותי ואמר לי, כלהלן : "…יואשיש היית גדול, הוכחת שאתה איש רציני…", והוסיף ושאל  "…אתה יודע למה אני אומר לך את זה… ?" , ומבלי להמתין יָרָה, "…מפני שלא התלוננת ולא ביקשת עזרה ממטה ההפקה שלי אפילו פעם אחת במהלך לֵיל השידורים הארוך ., ואני יודע שהיו לך בעיות ., אך פתרת אותן לבד .. הוכחת שאתה מפיק ואיש טלוויזיה ברמה גבוהה…". קומפלימנט בלתי נשכח. מִשְדָר הבחירות ביום שלישי – 17 במאי 1977 שהוכן והופק בקפדנות מקצועית נמשך כשתיים עשרה שעות רצופות משמונה בערב עד שמונה בבוקר למחרת וסיקר שעל אחר שעל את נפילת המערך ועליית הליכוד לשלטון בראשותו של מנחם בגין לשלטון בפעם הראשונה מאז קום המדינה  ב- 1948, היה הישג נאה של אנשי חטיבת החדשות בראשותו של דן שילון ומאות עובדים נוספים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מעל כולם שני אנשים מוכשרים, אלכס גלעדי ויוסי צמח. כעבור חצי שנה ניהל אלכס גלעדי בכִישרון רָב ובהצלחה ענקית את מבצע השידור שכיסה את ביקורו המדיני בן שלושת הימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל בחודש נובמבר 1977 בישראל. ההישגים האלו לא נעלמו מעיניו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית. לא בכדי הציב ארנון צוקרמן את אלכס גלעדי ויוסי צמח שוּב בראש ההפקה והבימוי של תחרות השירים האירופית הבינלאומית – "הארו-וויזיון" (Eurovision songs contest) שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש – 31 במרס 1979. זאת הייתה בחירה נכונה ומדויקת. ארנון צוקרמן, אלכס גלעדי, ויוסי צמח היו רשאים בסוף אותו העֶרֶב ההוא להיות גאים בעצמם ובהישג השידור הבינלאומי החשוב, המשגשג, והמוצלח.

בקיץ 1979 הביא אלכס גלעדי את אורלי יניב כמגישה לצִדו של יורם ארבל. זה היה החלום שלו היה לבנות צוות הגשה המבוסס על מגיש ומגישה. הבחירה הראשונה של אלכס גלעדי הייתה בזמרת והשחקנית רחלי חיים אך היא לא צלחה. אורלי יניב קריינית בגלי צה"ל הייתה בחירתו השנייה. אורלי יניב הפכה מייד לסנסציה לצדו של יורם ארבל הוותיק וקצרה אהדה עצומה.

טקסט תמונה : דצמבר 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. זהו אולפן "מבט ספורט" ההוא שהיה ממוקם בקומה ב' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים. אורלי יניב ויורם ארבל היו במשך שנים רבות Team שידור נפלא בסטנדרט בינלאומי (!). הם הגישו והנחו את תוכניות הספורט בטלוויזיה בסוף שנות ה- 70 ומרבית שנות ה- 80 במאה הקודמת, ברמה גבוהה וזוהרת. הציבור הזדהה עִמם. שניהם הפכו את "מבט ספורט" לאחת מספינות הדגל הראשיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

אלכס גלעדי ואנוכי היינו אז עסוקים בהפקת אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979. אח"כ הוא יצא לחופשה ארוכה בחו"ל והשאיר לי מכתב פרידה מקצועי אישי וחתם אותו, "בידידות אחים – אלכס גלעדי". מכיוון שחלפו מאז יותר משנות דוֹר כ- 41 שנים אני מרשה לעצמי לפרסם את המכתב האישי הר"מ. אלכס גלעדי היה עבורי מורה דרך בעל דוגמא אישית ודרך ארץ, איש שהיה מסור מאין כמוהו לטלוויזיה הישראלית הציבורית ודבֵק במשימות השידור ללא חת ועד כלות. אלכס גלעדי היה בוס שלי וגם חבר שלי. אהבתי אותו. גם רעייתי יעל אהבה אותו. הנה המכתב ההוא [1].

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי בקיץ 1979 . "בידידות אחים" , סיים את מכתבו. הערת תיקון שלי : "הדבר חשוב לאימונה לקראת מונטריאול…", הכוונה לקראת אולימפיאדת מוסקבה 1980. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון – 1 באפריל 1979 סיים יצחק לִבְנִי קדנציה בת חמֵש שנים והלך הביתה. במקומו מונה יוסף "טומי" לפיד. ראש ממשלת ישראל מנחם בגין אישר את המינוי הנכבד ושר החינוך זבולון המר היה הראשון לבשֵר ליוסף "טומי" לפיד ז"ל כי הממשלה בחרה בו להיות מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד אפריל 1984. מייד לאחר סילוקו של ארנון צוקרמן, וויתר יוסף "טומי" לפיד סופית על זכותה של רשות השידור לארח בפעם השנייה ברציפות ב- 1980 את תחרות ה- "אֶרוֹ – וויזיון" היוקרתית בישראל, בגין ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" ושירה "הללויה" בתחרות הארו-וויזיון שנערכה כאמור במוצ"ש של 31 במארס 1979 ב-בינייני האומה בירושלים. הוא עשה זאת כפי שהסביר מסיבות כלכליות. עלות ההפקה הבינלאומית של תחרות שירי ה- "ארו-וויזיון" ע"י רשות השידור נאמד ב- 1.500000 (מיליון וחצי) דולר. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הוציא את האירוע היקר מרפרטואר ההפקות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

הקהילה האירופית אימצה נוהג נחמד והגיוני. הזמר ו/או הזמרת ו/או הלהקות המנצחות בתחרות השירים האירופית, ה- ארו- וויזיון, אחת מתוכניות הבידור הנִצפות ביותר בישראל ובאירופה, מעניקים לרשת השידור הממלכתית של אותה המדינה את הכבוד והזכות לארח את התחרות הבאה ולהפיק אותה. ניצחונו של יזהר כהן "בארו-וויזיון" שהתקיים בפאריס במוצאי חג הפסח תשל"ח, שבת – 22 באפריל 1978, עם השיר שכתב אהוד מנור, "אָ – בָּ – נִי – בִּי", היה הסיבה לאירוח "ארו-ןןיזיון" 1979 בירושלים. הזכייה ההיא של יזהר כהן הקנתה לרשות השידור הישראלית את זכות האירוח של הפקת תחרות שירי ה- "ארו-וויזיון" של 1979. משזכתה גלי עטרי ולהקתה במקום הראשון בתחרות הזמר הפופולארית ב- 1979, מיהר יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון להתבטא אז בהומור המריר שלו,  "…גלי עטרי היא זמרת  נ – ה – ד – ר – ת  אבל למה היא הייתה צריכה דווקא לזכות במקום הראשון, גם המקום השֵני הוא מספיק מכובד…", והוסיף, "…ניצחונה של גלי עטרי מהווה נֶטֶל כספי כבד מידי על רשות השידור ועל כן רשות השידור שאנוכי ניצב בראשה לא תפיק את הארו – וויזיון הבא…". חד וחלק. מנכ"ל רשות השידור החדש מחל על הזכות והכבוד לארח ולהפיק את תחרות השירים האירופית בנימוק שאין לו כסף למותרות כאלה. הוא וויתר. תחרות שירי "האֶרוֹ – וִויזְיוֹן" רבת מורשת ומוניטין (Eurovision Song Contest) של 1980 לא התקיימה בישראל. זאת הייתה אִיוֶולֶת מקצועית של מנכ"ל טירון שוויתר. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה פובליציסט נודע בעיתונו "מעריב" אך חסר כל רקע וניסיון ניהולי של רשות שידור ציבורית בלעדית והיחידה בישראל הכוללת בתוכה אלפי עובדים ומורכבת משתי רשתות טלוויזיה בעִברית ועַרבית ושתי רשתות רדיו בעִברית ועַרבית.

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) האירופית. גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" עם שירם הבלתי נשכח "הללויה" זוכים במקום הראשון, ומסבכים את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ברקע הלהקה נראית התפאורה הדקורטיבית שהגה והרכיב התפאורן דוב בן דוד. (לע"מ תמורת תשלום. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).

תחרות שירי ה- "אֶרוֹ – וויזיון" (Eurovision Song Contest) הוא אירוע טלוויזיוני בּידוּרי אירופי חד שנתי אפוף יוקרה ועתיר צפייה המנוהל ע"י מרכז ה- EBU ממקום מושבו בג'נבה. מבקרי תרבות רבים שוללים את תחרות השירים "השמאלצית" הזאת על פי דעתם המלומדת, אך אין בכוחם להסיט את הצופים מהמרקע. הטלוויזיה הישראלית שותפה ל- "ארו – וויזיון" מכוח חברותה באיגוד השידור האירופי. ביום שידור התחרות היא חוגגת את חגיגת הרייטינג עוד מקדמת דנה , מימי שנת 1973 בו נטלה חלק בתחרות הזמרת אִילָנִית. היא וייצגה את המדינה לראשונה בשנה היא עם שירה "אֵי שָם", וזכתה במקום הרביעי המכובד מתוך 17 מדינות . אִילָנִית ורשות השידור יצרו את מסורת ההשתתפות הרצופה. רשות השידור בהנהגתו של יצחק לבני קבעה את הסלוגן, "לא חשוב הניצחון – חשובה ההשתתפות, והרייטינג חשוב משניהם". ב- 1974 זכתה להקת כוורת במקום השביעי, ואח"כ נטלו חלק בתחרות שלמה ארצי , להקת "שוקולד מנטה מסטיק", ושוב אילנית ב- 1977 עם שירה, "אהבה היא שיר לשניים". 1978 הייתה שנת השיא. יזהר כהן ולהקת "אלפא ביתא" זכו במקום הראשון עם השיר "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש. תחרות השירים האירופית הזאת קנתה לה אחיזה איתנה בישראל. לפחות מן ההיבט הזה אין שונה העם הנבחר בציון בטעמו מעמי אירופה. יצחק לבני ז"ל  בעל ניסיון עיתונאי עצום, לשעבר עורך שבועון צה"ל "במחנה" ומנהל רדיו "גלי צה"ל", ועכשיו מנכ"ל רשות השידור היה בעל טביעת עין טלוויזיונית ואדריכל ההשתתפות בתחרות השירים. זה לא רק השתלם לשידור הטלוויזיוני הציבורי, אלא זה היה תפקידו. הצפייה בתחרות השירים האירופית בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הייתה גבוהה ביותר וגרפה רייטינג מזהיר.

את יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל החדש של רשות השידור לא עניינה דעתו של משלם האגרה הנוגעת לתחרות השירים. הוא ראה ב- "ארו – וויזיון" אירוע גרנדיוֹזי, בּומבַּסטי, ו-יָקָר מידי. תוכן שידור שלא התאים על פי שיקול דעתו לצורכי השעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סדרי העדיפויות של טומי לפיד ברשות השידור שאותה קיבל לנהל היו שונים לחלוטין מאלה של יצחק לבני. "יש דברים חשובים יותר לשפוך עליהם את הכסף מאשר תחרות שירים", חשב, וכך גם אמר. בחלק מהכסף שחסך ביקש להמיר את שידורי הטלוויזיה הישראלית משחור/לבן לצבע , מהלך טכנולוגי יקר. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות איגוד השידור האירופי (EBU) שוויתר מרצונו על זכות האירוח של תחרות שירי הארו – וויזיון במדינתו למגנת לִבָּם של עובדיו. יוסף" טומי" לפיד ז"ל יכול היה אם רק רצה למצוא פתרונות כספיים עקיפים כדי למַמֵן את ההפקה היקרה כמו למשל באמצעות גיוס שקופיות חסות. פטנט פרסומי שקנה לו אחיזה איתנה בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנה אחת אח"כ ב- 1981.

השידור הציבורי הישראלי הטלוויזיוני + עלויות הפקת אירועי הספורט והבידור הבינלאומיים + שימוש בשקופיות חסות לצורך כיסוי כספי של העלויות היקרות. 

היועץ המשפטי לממשלה התיר בשנת 1981 לרשות השידור והטלוויזיה הציבורית לשדר שקופיות חסות של חברות מסחריות בנימוק כי הן אינן מהוות "שידורי פרסומת מסחרית" במובן המקובל של המילה. חוק רשות השידור איננו מתיר אומנם שידורי פרסומת אך לא חל על שידור שקופיות חסות. ההסבר המתוחכם והחמקמק המאשר שימוש בשקופיות חסות קובע כי לא הפרסומת המסחרית אסורה אלא השידור שלה, והיות ושקופיות החסות אינן שידור (כאילו) מותר לרשות להקרין אותן. אני באופן אישי ניצלתי היטב את הפִּרְצָה המסחרית הזאת בעֵת השידורים הישירים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והיקרים. בתקופה שקדמה להפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניהלתי בעצמי עסקה ענקית של שידור שקופיות חסות עם מר אמנון דיק מנכ"ל חברת המשקאות "קוקה קולה" בישראל. סוכם כי "קוקה קולה" תשלם לרשות השידור סכום של 300000 (שלוש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר, סכום כספי עצום בימים ההם, תמורת הקרנת 300 (שלוש מאות) שקופיות חסות של החברה במשך 16 (שישה עשר) ימי השידורים האולימפיים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. 1000 (אֶלֶף) דולר לכניסה אחת. מחלקת הספורט שידרה 115 שעות מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. פירושו של דבר כי בכל שעת שידור הוקרנו בממוצע שלוש שקופיות חסות לפרק זמן של כ- 10 (עשר) שניות כל אחת . ב- 16 ימי השידורים האולימפיים נחשפה "קוקה קולה" לציבור הצופים במשך 3000 (שלושת אלפים) שניות, שהם 50 (חמישים) דקות. המו"מ המהיר והמוצלח עם מר אמנון דיק התאפשר גם בגלל הסיבה שחברת "קוקה קולה" העולמית הייתה הספונסר (Sponsor) הרשמי בעצמה של משחקי לוס אנג'לס 1984. לא חסרות דוגמאות הדנות במימון שידורי הספורט היקרים בשידור הציבורי באמצעות שקופיות חסות . לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994 חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי על חוזה חסות משותף עם מר אריה זייף יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ ומר עופר נימרודי מו"ל "מעריב" על סכום של  1.000000 (מיליון) דולר תמורת שידורן של 1000 (אֶלֶף) שקופיות חסות. 1000 (אלף) דולר לכניסה אחת שמִשכה בין 8 (שמונה)  ל- 10 (עשר) שניות כל אחת. מחלקת הספורט שידרה מארה"ב 1994 כ- 120 שעות שידורים ישירים ותקצירים. בכל שעת שידור נחשפו הטוֹטוֹ ו- "מעריב" כשמונה – תשע פעמים לציבור הצופים. באותה תקופה השתמשנו לא רק בהקרנת שקופיות חסות המכסות את מלוא ה- Frame (מרקע הטלוויזיה) אלא גם בהשטת הפרסומות של הטוֹטוֹ ו- "מעריב" כמו בשיט "צוללות" בתחתית המסך משמאל לימין תוך כדי השידורים הישירים עצמם.

טֶרֶם המאבק הגדול והיוקרתי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגד ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הנוגע לשידורים הישירים של משחקי ה- Final four בכדורסל ב- סלוניקי 2000, ניהלתי מו"מ סודי עם מר קובי בן – גור יו"ר דירקטוריון חברת 'פֶּלֶא פוֹן' של "בֶּזֶק" בדבר הענקת סכום של 250000 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורן של שקופיות חסות של החברה על מרקע הטלוויזיה הציבורית. מחשש להדלפה רק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היה שותף לסוד המו"מ. לא דיווחנו על כך למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וודאי לא לסמנכ"ל הכספים שלוֹ מוטי לוי. בסופו של דבר זאת הייתה הצלחה ענקית לטלוויזיה הישראלית הציבורית וחברת "פלא פון" כאחת . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הביסה שוֹק על ירך את ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר. מדד המדרוג ו- הרייטינג הרשמי של חברת "טֶלֶה- גָאל" (בראשותו של ד"ר אוֹרֶן טוֹקָאטְלִי) העניק % 30 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורק % 6 לערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים. חברת "פלא פון" זכתה לחשיפה טלוויזיונית ציבורית נאה והטלוויזיה בחשבון דולרים לא מבוטל.

הבה נחזור ליוסף "טומי" לפיד באפריל 1980. תפקידו של מנכ"ל רשות השידור היה להרחיק לכת במחשבת הניהול והנהגת המדיה, אך מי ברשות השידור הגה וחשב אז על הפטנט וההברקה הזאת של חסויות. תחרות שירי ה- "ארו – וויזיון" (Eurovision) של שנת 1980 הייתה ללא ספק החמצה גדולה ומטופשת של רשות השידור בראשותו של יוסף "טומי" לפיד.

טקסט תמונה : יצחק לבני ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 (מימין) היה מנווט ומקבל ההחלטה הראשי שהטיף לכיסוי הטלוויזיוני של תחרות הזמר האירופית רבת המוניטין ה- "ארו – וויזיון" (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש – 31 במארס 1979. כאן הוא נראה בשלג הירושלמי ליד בניין "החוטים" ברוממה יחד עם מנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון (בת 91 היום, במרכז) ונהגו האישי גבי אוחנה (משמאל). אילו הדבר היה תלוי ביצחק לבני ולא ביוסף "טומי" לפיד ה- "ארו- וויזיון" של 1980 היה נערך שוב בירושלים ומופק שוב ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 בביתו בהרצליה פיתוח לצורך כתיבת הסדרה בת 13 ספרים שנחקרת ונכתבת על ידי, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". יצחק לבני זוכר בשיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…כמה חודשים לאחר המהפך הפוליטי ב- 17 במאי 1977 בו עלו מנחם בגין והליכוד לשלטון, צִלצֵל אלי שמחה ארליך שַר האוצר החדש ואמר לי במפתיע במבטא הפולני שכה אִפיין אותו, "יצחק לבני אני יודע שאתה לא נמנה על כוחותינו", הוא התכוון לכך שאני כמנכ"ל רשות השידור הייתי מינוי של שמעון פרס, אך הציע לי סכום של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר לצורך קניית ציוד טכנולוגי חדיש לטלוויזיה, והוסיף, "תביא תוכנית טובה ואני אאשר אותה". זה היה ממון רָב בתקופה ההיא והוא הוצע לי ע"י שַר האוצר של מדינת ישראל בנוסף לתקציב השנתי של רשות השידור. מאוד הערכתי את הצעתו של שר האוצר שמחה ארליך. רשות השידור סבלה תמיד מבעיות תקציביות קשות. נסעתי בעצמי עם  משלחת קטנה לארה"ב כדי לקנות את ציוד הטלוויזיה החדש. בדרכי לארה"ב התעכבתי בפאריס ונכחתי בתחרות הזֶמֶר האירופית של שירי האר ו- וויזיון. הארו – וויזיון שודר ישיר על ידינו בטלוויזיה הישראלית אך בשָחוֹר/לָבָן . זה היה בחג הפסח במוצ"ש – 22 באפריל 1978 והזמר יזהר כהן והשיר שכתב אהוד מנור והלחינה אותו מוסיקאית פנומנלית, מוכשרת מאוד ויפה מאוד בשם נורית הירש "אָ- בָּ- נִי- בִּי" זכו במקום הראשון. בעקבות הזכייה נקבע כי תחרות שירי הארו- וויזיון של 1979 תתקיים בירושלים. אנשי ה- EBU ששהו בפאריס התעניינו לדעת אצלי ושאלו עוד באותו ערב, האם נוכל להרים הפקה בסדר גודל כזה, ובצֶבַע. הם ידעו שאנחנו עדיין משדרים בשָחוֹר/לָבָן . השבתי להם בו במקום תשובה חיובית, "אנחנו נשדר את הארו- וויזיון ונרים הפקה לתפארת ובצבע". מעולם לא עלה בדעתי לוותר על מבצע תרבותי עתיר רייטינג שכזה. הפקת הארו- וויזיון היא בעיניי משימת שידור מובהקת של הרשות הממלכתית. השאר היסטוריה…".

טקסט תמונה :  1979 – 1974. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 43 שנים. זהו מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל, איש הספר ואדם רחב אופקים, שראה את תפקידה של רשות השידור הציבורית בצורה שונה ממחליפו יוסף "טומי" לפיד ז"ל אך זמנו עבר וחלף לבלי שוב. (התמונה באדיבות יצחק לבני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יִצְחָק לִבְנִי מתבונן בי ומוסיף לי, כלהלן, ואומר : "…בחצות של מוצ"ש – 31 במארס 1979, ממש באותם הרגעים בהם הסתיים תפקידי כמנכ"ל רשות השידור, הענקתי בבנייני האומה בירושלים את פרס הארו – וויזיון לזמרת המנצחת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". זה היה הניצחון השני ברציפות של ישראל. עיתונאים רבים חפצו לדעת ושאלו אותי האם גם בשנה הבאה תיטול רשות השידור הישראלית  על עצמה את הפקת הטלוויזיה של תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1980. השבתי להם מייד ב- "כן" החלטי. בחצות של אותו מוצ"ש – 31 במארס 1979, לפתע פתאום מישהו דחף והזיז אותי הצידה. זה היה יוסף "טומי" לפיד. "…אני עכשיו מנכ"ל רשות השידור ולא יצחק לבני", הודיע לשואלים, ואמר, "כן, הארו – וויזיון הבא ייערך גם כן בירושלים…". אח"כ יוסף "טומי" לפיד  התחרט". יצחק לבני מוסיף לי : "אני במקומו לא הייתי מעז לפספס את הפקת הארו- וויזיון…". זוהי עדותו המדויקת של מר יצחק לבני. עדותו זאת נמסרה לי מפיו ב-תאריך ההוא של  23 באוקטובר 2005 בו נפגשתי עמו אישית במשך כארבע שעות עם יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור דאז בשנים 1979- 1974 בביתו בהרצליה פיתוח, לצורך כתיבת הסדרה בת 13 ספרים שנחקרת ונכתבת על ידי, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". יצחק לבני זכר פרטים רבים מתקופת ניהולו את רשות השידור בשנים ההן 1979 – 1974 בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו שנות דור אח"כ, והסכים לשתף אותי בהם. הוא נשמע ונראה לי איש יישר דרך, אמין, ומהימן (!).

טקסט תמונה : ספטמבר 1979. יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור (בן 47 אז, במרכז) חודשים ספורים לאחר שהתמנה לתפקידו הרם ע"י ממשלת מנחם בגין ועל פי המלצת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר ז"ל. הוא דחה מכל וכל ב- 1979 את הרעיון לארח שוב את תחרות הזמר האירופית היוקרתית ה- "ארו- וויזיון" (Eurovision) ב- 1980 בירושלים בעקבות ניצחונה ההוא של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". הוא ראה בכך מבצע טלוויזיוני יקר ומיותר. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה, רוחמה איילון מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור, אהרון פאפו חבר הוועד המנהל של רשות השידור (בחולצה לבנה מאחורי רוחמה איילון), יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור, שולמית לפיד רעייתו של יוסף "טומי" לפיד, וישעיהו "שייקה" איילון בעלה של רוחמה איילון. (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל בטורינו-איטליה בקיץ 1979.

יוסף "טומי" לפיד פִסְפֵס את "הארו – וויזיון" אך אִישר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לאַפשֵר לאלכס גלעדי ולי להפיק ולשָדֵר את אליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה באיטליה בקיץ 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של רָלְף קְלָיִין ז"ל. תקשורת לוויינית בינלאומית דלה וענייה בלמה את אמביציות השידור שלנו והסבה נזק גדול למוניטין של השידור הציבורי. הימים היו ימי חודש יוּני החמים של שנת 1979, ומרכז מחשבותיי הועתק עכשיו לעיר האיטלקית גוֹרִיצְיָה (Gorizia) הממוקמת על גבול איטליה – יוגוסלביה, שם עמדה נבחרת ישראל בכדורסל להתחיל  בשבת – 9 ביוני  1979 את משחקיה בבית המוקדם שלה באליפות אירופה בכדורסל . לבית של ישראל שובצו גם הנבחרות הלאומיות של פולין, צרפת, ויוגוסלביה.

כרגיל טָס אלכס גלעדי בגפו לאיטליה כשַדָּר הכדורסל הבכיר של חטיבת הספורט. הוא מילא בעצמו את כל תפקידי השידור שם , ושימש בנוסף להיותו שַדָּר הטלוויזיה גם מֵפיק, פָּרְשָן, עוזר שַדָּ, והטכנאי של עצמו. אלה היו סטנדרטים לא ראויים אך מקובלים של הקצאת כוח אדם בשנים ההן הנוגעים לכיסוי אירוע ספורט נחשב מן הסוג הזה בטלוויזיה. המנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד שזה עתה נכנס לתפקידו ראה בחלק מאירועי הספורט הרלוואנטיים משימות שידור חשובות אך שוליות בצורת ההפקה שלהם. יוסף "טומי" לפיד טירון טלוויזיה סָבָר על פי השקפת עולמו כי איש אחד יכול לשֵאת בכל הנֶטֶל לבדו כדי למלא את פונקציות השידור המסובכות. הוא התייחס לאלכס גלעדי בחשדנות אך גם בהערכה. מצד אחד הטיל עליו לבצע לבדו משימת שידור מורכבת אך מאידך ראה בו כָּתָב ספורט זַניח. כאילו מדובר בכתב ספורט של איזה עיתון פרטי, ולא שַדָּר של רשת טלוויזיה ציבורית – ממלכתית המכסה אירוע ספורט בינלאומי יוקרתי עבור 800000 (שמונה מאות אלף) בתי אב משלמי אגרה הצופים בו זמנית במרקע בעֶרֶב שידורים אחד. האֶמֶת, גם טיסתו של אלכס גלעדי עצמו לאיטליה נראתה לוֹ מיותרת ויקרה מידי. הוא יוסף "טומי" לפיד אמר באחת ההזדמנויות לארנון צוקרמן בימיו האחרונים כמנהל הטלוויזיה בקיץ 1979, "…כי אפשר על פי דעתו לשָדֵר את המשחקים מהאולפן בירושלים ואין צורך להרחיק לשֵם כך עד ל-גוריציה וטורינו…". אלכס גלעדי טַס לאיטליה בגפו.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל התמנה לתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ע"י הפוליטיקאים מן הימין לא בשל היותו מוכשר ו/או בעל ניסיון לנהל רשת שידור ממלכתית. היה לוֹ מוניטין כעיתונאי "במעריב", אך לא היה לוֹ שום ניסיון קודם בניהול והפעלה של מערכות טכנולוגיות ולוגיסטיות כל כך מסובכות ומסועפות על אלפי אנשיהן בתחום השידור האלקטרוני. למרות שצבר מוניטין של עיתונאי רציני ואמין, ובעל נטייה בולטת לקחת אחריות גם על הפרטים הקטנים ביותר, לקח לו הרבה זמן ללמוד את סודות ניהול המדיה. הוא עשה בתחילה הרבה מאוד שגיאות ניהוליות של טירון שהיו בלתי מחויבות המציאות והסתכסך עם מרבית העובדים הבכירים שנחשדו על ידו כשמאלנים.

פוסט מס' 1089. הכדורסל הישראלי הלאומי איננו זוכה לכמות החשיפה הטלוויזיונית אותה מקבל הכדורגל הישראלי הלאומי ביד נדיבה. ההיסטוריה המפוארת הנשכחת של הכדורסל הישראלי בשנים 1979-1949 הייתה זכאית להרבה יותר. עידני הכדורסל הישראלי שקדמו להקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968, ו-נשכחו. אנוכי כאן לשֵאת את שמם וזיכרם (!). פוסט מס' 1089. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

אלכס גלעדי טָס לגוֹריציה (Gorizia) והפקיד כרגיל בידיי את מלאכת העריכה וההפקה של שידורי אליפות אירופה 1979 בכדורסל במערכת  בירושלים, ואת הנהגת מחלקת הספורט בהיעדרוֹ. הוא הגיש את הצעת השידורים הבסיסית של האליפות לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחיים יבין מנהל חטיבת החדשות במוֹעֵד הנדרש ב- 16 באפריל 1979. זאת הייתה הצעת שידור הגיונית לא מנופחת תואמת את ההשערות המקצועיות שלו שהעידו אז על בינוניותה של הנבחרת שלנו. אופציות השידורים הישירים משם היו בהתאם [2]. נבחרת ישראל תחת הדרכתו של המאמן המצליח רלף קליין ז"ל לא עוררה ציפיות מיוחדות לקראת משחקי איטליה 1979. הנבחרת דורגה אומנם במקום החמישי המכובד באליפות אירופה הקודמת שנערכה שנתיים קודם לכן ב- 1977 בליאז' – בלגיה, והִשוותה את שִיא הדירוג מאז ימי מוסקבה לפני עשרים ושֵש שנה ב- 1953, אך עכשיו היא לא הייתה נבחרת מלהיבה במיוחד ואיש לא ציפה ממנה לגדולות ונצורות. היא לא הייתה אטרקציה של שידור. אלכס גלעדי טעה בהערכתו. ב- 1979 מצאה הטלוויזיה הישראלית הציבורית יותר עניין בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מאשר בנבחרת הלאומית. נבחרת ישראל עמדה במוקד שידורי הטלוויזיה אחת לשנתיים. מכבי ת"א עשתה זאת בכישרון רב מידֵי יום חמישי בשבוע בעֵת השידורים הישירים של גביע אירופה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית העניקה למכבי ת"א אלופת המדינה תשומת לב רבה. הטלוויזיה שיווקה אותה בהדרגה כקבוצה של המדינה והפופולאריות של מכבי ת"א גאתה. ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת"א בבלגראד לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות . שמעה של הקבוצה הגיע לכל שכבות הציבור במדינת ישראל. מצלמות הטלוויזיה סייעו להפוך את מכבי ת"א לקבוצת כדורסל מקובלת ואהודה. ברגע זה הפכה הסימביוזה בין הטלוויזיה לבין מכבי ת"א הדוקה כפליים. לעומת זאת אליפות אירופה בכדורסל באיטליה ביוני 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל נראתה כטורניר ספורט שגרתי. רוטינה היסטורית שחוזרת על עצמה מִידֵי שנתיים.

רלף קליין לבש  68 פעמים את מדי נבחרת ישראל בכדורסל בשנים  1963- 1952. הוא היה שחקן מרכזי בנבחרת ישראל שהוקמה ב- 1952 לצִידם של אברהם שניאור, זכריה עופרי, שמעון "צ'ינגה" שלח (שמוקלר), מרסל חפץ, פרדי כהן, אליהו עמיאל, מנחם קורמן, דני אֶרֶז (בוקסנבאום), דוד הייבלום, יהודה "קנבוס" ווינר, עמוס לין, ראובן פֶכֶר, ומשה "מוסה" דניאל.  אחת עשרה שנה לבש רלף קליין את המדים הלאומיים ותקופה דומה לבש במקביל גם את מדיה של מכבי ת"א. הוא היה שחקן בחמישייה הנצחית המפורסמת שלה יחד עם חבריו אברהם שניאור ז"ל, זכריה עופרי, מנחם קורמן, ויהודה "קנבוס" ווינר (המאמן היה יהושע רוזין ז"ל), אותה חמישייה שהטילה מורא על הליגה הלאומית בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. הדוֹר הנפלא הזה נשכח. הוא החמיץ את הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותו . אפילו הרדיו החמיץ את הדוֹר ההוא. שַדָּר הרדיו רב המוניטין של "קול ישראל" נחמיה בן אברהם נשלח בשנות ה- 50 של המאה הקודמת לשדר ישיר את משחקי הכדורגל של נבחרת ישראל באירופה אך לעולם לא את משחקי נבחרת ישראל בכדורסל.

טקסט תמונה : רלף קליין (במרכז) בן 17 עם חברים בבודפשט בירת הונגריה ב- 1949. רלף קליין הפך להיות שחקן קבוע בחמישייה הנצחית של מכבי ת"א בשנות ה- 50 ושחקן קבוע בנבחרת ישראל בשנים 1963 – 1952. ברבות הימים הפך למאמנה של מכבי ת"א וזכה עמה לראשונה ב- 7 באפריל 1977 בתואר ההיסטורי בבלגראד בירת יוגוסלביה הראשון כ-מחזיקת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. ביוני 1979 הצעיד את נבחרת ישראל למקום השני באליפות אירופה בכדורסל שנערכה בטורינו – איטליה. ישראל העפילה למשחק הגמר ב- 20 ביוני 1979 אך הפסידה ל-ברה"מ. על פועלו ומורשתו העצומה למען הכדורסל בישראל קיבל רלף קליין את פרס ישראל בחג העצמאות תשס"ו 2006 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1955. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 67 שנים. החמישייה הנצחית של קבוצת מכבי ת"א ההיא, אלופת המדינה ומחזיקת הגביע בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : אברהם שניאור ז"ל, יצחק כספי ז"ל, יהודה "קנבוס" ווינר, המאמן יהושע רוזין ז"ל, מנחם קורמן, מר י. שטהל יו"ר אגודת מכבי ת"א (מייסד חברת הביטוח "מנורה"), זכריה עופרי ז"ל, אפרים אטלס ז"ל, ורלף קליין ז"ל. (התמונה באדיבות מנחם קורמן ומשפחתו של יהושע רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל היה מאז ומתמיד ענף הספורט השני בחשיבותו במדינת ישראל אחרי הכדורגל. גם בשנות ה- 40 בימי ארץ ישראל הישנה. לאחר הופעת מכבי ת"א באירופה בשנים 1947 ו- 1949, השתתפות הנבחרת הלאומית במשחקי המכבייה ה- 3 ב- 1950, משחקי נבחרת הפועל בכינוסי ספורט הפועלים בבלגיה, צרפת, ויוגוסלביה ב- 1951, ומשחקה של נבחרת צה"ל נגד צבא צרפת ב- 1952, הגיעה העֵת להתמודדות במשחקים בין ארציים רשמיים. נבחרת ישראל יצאה ליטול חלק בטורניר הכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952. ראש הממשלה אז דוד בן גוריון רחש הערכה רבה למשלחת האולימפית וקיבל אותה בלשכתו. בראשית שנות ה- 50 בלטו בארץ כבר כמה מאמני כדורסל רבי מוניטין על פיהם יישק דבר, כמו יהושע רוזין ויעקב שאלתיאל ממכבי תל אביב , וברוך שליין ודוב פרוסק מהפועל ת"א, אך המִמְסַד הספורטיבי בישראל החליט לייבא מאמן כדורסל יהודי-אמריקני מ-ניו יורק, מוריס "טאבִּי" רסקין. על מוריס "טאבי" רסקין הוטלה המשימה הלאומית להכין את נבחרת ישראל לקראת השתתפותה ההיסטורית בפעם הראשונה במשחקים האולימפיים, אלה של הלסינקי 1952 .

טקסט תמונה : שנת 1952. תל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 70 שנים. זהו המאמן האמריקני מוריס "טאבי" רסקין (בחליפה הבהירה וחולצה לבנה) מי שמדריך סגל נרחב של מאמנים ושחקנים בכירים בישראל. עומד קיצוני מימין המאמן יהושע רוזין. זיהוי הנוכחים היושבים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה (בגופייה לבנה), שחקן מוסתר (חצי גוף עירום), דני ארז (מתבונן מעל כובעו של המאמן), משה מכטי, שחקן לא מזוהה, שלום קוסובר (משופם ולובש טרנינג עם הכתובת 'ישראל'), דוד הייבלום, שמואל "שמוליק יעקובסון ז"ל, יהודה "קנבוס" ווינר, שני שחקנים לא מזוהים, עמנואל ברדן ומנחם קורמן, ושוב שחקן לא מזוהה. גם כל האנשים בשורה הראשונה היושבת בעורפיהם למצלמה אינם מזוהים. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1952. תל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 70 שנים. נבחרת ישראל בכדורסל לפני צאתה למשחקי אולימפיאדת הלסינקי 52'. זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : יהושע רוזין ז"ל, אליהו עמיאל ז"ל, מנחם קורמן ז"ל, עמוס לין ז"ל (חבר קיבוץ משמר העמק), המאמן האמריקני מוריס "טאבי" רסקין, ז"ל, משה "מוסה" דניאל ז"ל (אז, חבר קיבוץ חולתה), רלף קליין ז"ל, ראובן פכר (חבר קיבוץ מזרע, בן 89 בעת כתיבת פוסט מס' 1089), זכריה עופרי ז"ל, ודוב "בולק" פרוסק ז"ל. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : דני ארז (בן 89, היום בעת כתיבת פוסט מס' 1089) , שמעון "צ'ינגה" שלח (בן 90, היום בעת כתיבת פוסט 1089), מרסל חפץ ז"ל, אברהם שניאור ז"ל, פרדי כהן (בן 92, היום בעת כתיבת פוסט 1089), ויהודה "קנבוס" ווינר (בן 92, היום בעת כתיבת פוסט מס' 1089). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : קיץ 1952. תל אביב. שיטת הפיפטי – פיפטי. המאמן הלאומי היהודי – אמריקני מוריס "טאבי" רסקין (במרכז) עם דוב "בולק" פרוסק ז"ל רכז הכדורסל של "הפועל" (מימין) ועם יהושע רוזין ז"ל מאמן מכבי ת"א (משמאל). (באדיבות מנחם קורמן וארכיון התמונות של דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1952. זהו מחנה אימונים של נבחרת ישראל בכדורסל בתל אביב שמתאמנת בהדרכת המאמן היהודי – אמריקני מוריס "טאבי" רסקין. השחקנים לובשים טרנינגים חדשים (כחול – לבן)  טרם טיסתם למשחקי האולימפיאדה ה- 15 בהלסינקי בירת פינלנד. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : ראובן פכר, עמוס לין מרסל חפץ, אליהו עמיאל, משה "מוסה" דניאל, פרדי כהן, רלף קליין, מנחם קורמן, ואברהם שניאור. זיהוי שורת הכורעים ויושבים משמאל לימין : זכריה עופרי, שמעון "צ'ינגה" שלח, דני ארז, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי בקיץ 1979 עם יציאתו לחופשה ממושכת מעבודתו במחלקת הספורט .

[2]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי לארנון צוקרמן באמצעות חיים יבין מתאריך 16 באפריל 1979 , הנוגע להיערכות  שידורי אליפות אירופה בכדורסל- איטליה 1979 .

מוריס "טאבִּי'" רסקין לא היה מאמן הכדורסל האמריקני הראשון שהגיע לישראל. קדם לו המאמן האמריקני נאט הולמן (Nat Holman) שערך קורסים בכדורסל בישראל ב- 1949. נאט הולמן היה שחקן חצי – מקצועני מפורסם בשנות ה- 30 וה- 40 בקבוצת הכדורסל של בוסטון סלטיקס . הוא היה מאמן הכדורסל הרציני הראשון שביקר במדינת ישראל הצעירה והקנה את יסודות הכדורסל המודרניים לקבוצות של מאמנים ושחקנים שונים. מחנות האימונים נערכו במגרש הכדורסל של מחנה יונה בתל אביב. על חניכיו של נאט הולמן נמנו אנשי כדורסל ידועי שם בישראל כמו אורי זמרי, מנחם קורמן, גדעון בנדל, שמריהו נאבל, ראובן פכר, ברוך שליין, יהושע רוזין, יעקב שאלתיאל, שמואל "שומי" שומכר, מיכה שמבן, ורבים אחרים .

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה. בוסטון – ארה"ב. זוהי נבחרת הכדורסל של בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) המקורית באמצע שנות ה- 30. עומדים משמאל לימין : ג'ו לאפצ'יק (Joe Lapchick), קריס ליאונרד (Chris Leonard), דאטש דהנהרט (Dutch Dehnert) , פיט בארי (Pete Barry) מייסד הקבוצה, נאט הולמן (Nat Holman), ג'וני ווייטי (Johnny Whity) מנהל הקבוצה, ג'וני בקמן (Johnny Beckman), ואדי בורק (Eddie Burke). (באדיבות Wide World Photos. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. הימיים ההם – הזמן ההוא לפני 73 שנים. מר נט הולמן (במרכז עם הכדור) מדריך במחנה אימונים ב- 1949 ב- "מחנה יונה" בתל אביב שחקני כדורסל ישראליים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : ראובן פכר (בגופיה לבנה), מנחם קורמן (בגבו מתכונן לניתור), נאט הולמן, שחקן לא מזוהה, אורי זמרי, וברוך שליין בגבו למצלמה. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אפריל 1949. תל אביב. בתום אחד מקורסי הכדורסל שהעביר נאט הולמן בישראל. הכדורסל הישראלי חייב למאמן הכדורסל האמריקני נאט הולמן חוב עולם . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : יהושע רוזין, חיים ויין, יעקב שאלתיאל, אריה בן עטר, מנחם קורמן, איש לא מזוהה, שמואל "שומי" שומכר ז"ל, אברהם שניאור ז"ל, איש לא מזוהה, אישה לא מזוהה, המאמן האמריקני נאט הולמן, גדעון בנדל, שמריהו "מאולי" חייקין, מיכה שמבן, שני אנשים לא מזוהים, שלום קוסובר, ודוב "בולק" פרוסק. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, אורי זמרי, ברוך חפץ, יהודה "קנבוס" ווינר, ושלושה אנשים לא מזוהים. נאט הולמן שינה מקצה לקצה את הבנת משחק הכדורסל בארץ. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, משה "מוסה" דניאל .

טקסט תמונה  : 21 באפריל 1949. תל אביב. תמונה שהקדיש מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני נאט הולמן למכבי ת"א בתום אחד הקורסים שהעביר בארץ. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דוב "בולק" פרוסק ז"ל, יהושע רוזין ז"ל, אל פליישר, שני אנשים לא מזוהים, גדעון בנדל, איש לא מזוהה, אברהם שניאור ז"ל, המאמן נאט הולמן, אורי ג'רבי, ראובן פכר, שני אנשים לא מזוהים, יעקב שאלתיאל ז"ל, מיכה שמבן, וחיים וויין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן ומאמן הכדורגל דוד "דוביד" שווייצר ז"ל, איש לא מזוהה, שלום קוסובר, יהודה ווינר "קנבוס", ברוך חפץ, שחקן לא מזוהה, שמריהו "מאולי" חייקין, ועמנואל ברדן. שוכבים מלפנים מימין לשמאל : ד"ר אורי זמרי ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה :  סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה , משה "מוסה" דניאל.

טקסט תמונה : אביב 1949. הימים ההם – הזמן ההוא. מגרש הכדורסל ב- "מחנה יונה" בתל אביב. מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין (משמאל) יחדיו עם המאמן היהודי – אמריקני נאט הולמן. (התמונה באדיבות ארכיון התמונות של משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תמונת מחזור של 13 הכדורסלנים היוצאים לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952 . זיהוי השורה עליונה מימין לשמאל : רלף קליין, דני ארז, מרסל חפץ, זכריה עופרי, עמוס לין, ויהודה ווינר. זיהוי השורה תחתונה מימין לשמאל : מנחם קורמן, פרדי כהן, אברהם שניאור, שמעון שלח, אליהו עמיאל, ראובן פכר, ומשה "מוסה" דניאל. (באדיבות מנחם קורמן והוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוריס "טאבי" רסקין ניהל כמה מחנות כדורסל בארץ וקידם בפרק זמן קצר, כשלושה חודשים, את תורת האימון של המשחק, אך במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952 הנבחרת כשלה. למרות שהביסה במשחקי ההכנה את נבחרת דנמרק 36:98, ניצחה את נבחרת שוודיה 36:88, וגברה בקלות גם על נבחרת פינלנד 50:81.

בטורניר הקדם אולימפי הוגרלה נבחרת ישראל לשחק בשלב המוקדם עם נבחרות הפיליפינים, פורמוזה (טאייוואן), הונגריה ויוון. ישראל הפסידה במשחק הראשון לפיליפינים 48:57. משה "מוסה" דניאל קלע לנבחרת שלנו 10 נק', ראובן פכר (בן קיבוץ מזרע) 8 נק', אברהם שניאור 8 נק' , דני ארז (בן 17) 8 נק', זכריה עופרי 7 נק', שמעון "צ'ינגה" שלח 5 נק', ויהודה "קנבוס" ווינר 2 נק'. אח"כ הפסידה ישראל גם ליוון  52:54 והודחה מהמשך המשחקים. אברהם שניאור קלע 12 נק', זכריה עופרי, מוסה דניאל, דני ארז ואליהו עמיאל קלעו כל אחד 6 נק', ראובן פכר קלע 4 נק', עמוס לין (בן קיבוץ משמר העמק) 3 נק', שמעון שלח 3 נק', יהודה ווינר, רלף קליין, ומרסל חפץ קלעו כל אחד 2 נק'.

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורסל בדרכה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952. שלושה בני קיבוצים נמנו בימים ההם על נבחרת ישראל, משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), ועמוס לין (קיבוץ משמר העמק). זיהוי השורה ראשונה מלפנים משמאל לימין : המאמן מוריס "טאבי" רסקין, חיים וויין ראש המשלחת, דני ארז (הפועל ת"א ), יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א) פרדי כהן (הפועל חולון), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), משה "מוסה" דניאל (קיבוצניק מחולתה ששיחק בקבוצת הפועל  מעיין ברוך, ראובן פכר (קיבוצניק מהפועל מזרע), אליהו עמיאל (הפועל חולון), זכריה עופרי (מכבי ת"א), עמוס לין (קיבוצניק מהפועל משמר העמק) . זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : מנחם קורמן, ורלף קליין מנופף בידו (שניהם ממכבי ת"א). הערה : שלושת שחקני הפועל חולון, אליהו עמיאל, מרסל חפץ, ופרדי כהן היו עולים חדשים ממצרים ששיחקו במדי מכבי אלכסנדריה ומכבי קהיר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יולי 1952. אולימפיאדת הלסינקי 1952. נבחרת ישראל בכדורסל בתמונה משותפת יחדיו עם שחקני נבחרת ארה"ב הגבוהים, אלופי אולימפיאדת הלסינקי 1952. (נבחרת ארה"ב ניצחה במשחק הגמר של אולימפיאדת הלסינקי 1952 את נבחרת ברה"מ בתוצאה 36 : 25). זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : איש לא מזוהה, ראובן פכר 1.86 מ', קלייד לאבלט (Clyde Lovellete גובהו 2.10 מ'), מרסל חפץ, מרקוס פרייברגר (Marcus Frieberger גובהו 2.08 מ'), זכריה עופרי (הגבוה בשחקני ישראל 1.91  מ'), רוברט "בוב" קורלאנד (Robert Kurland מתנשא ל-2.13  מ'), משה "מוסה" דניאל 1.85 מ', איש לא מזוהה, פראנק מקאייב (Frank McCabe גובהו 2.05 מ'), וויליאם האגלנד (William Hougland), אליהו עמיאל, רוברט קני (Robert Kenney), עמוס לין, רולאנד בונטמפס (Roland Bontemps), רלף קליין (מס' 11), ו- וויליאם ליינבארד (William Lienbard גובהו 2.09 מ'). זיהוי שורת כורעים משמאל לימין : הווארד וויליאמס (Howard Williams), מנחם קורמן , הקפטן האמריקני דן פיפין (Dan Pipin) , דני ארז, שחקן אמריקני לא מזוהה, שמעון "צ'ינגה" שלח, דין קלי (Dean Kelley), יהודה "קנבוס" ווינר, שחקן אמריקני לא מזוהה, וויין גלזגו (Wayne Glasgow) , ואברהם שניאור. (התמונה באדיבות מנחם קורמן ועמוס לין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת ישראל שבה מהלסינקי מופסדת אך לא מובסת. המאמן מוריס "טאבי" רסקין חזר לארה"ב ואת שרביט האימון קיבל יעקב שאלתיאל. על המאמן החדש הוטלה המשימה להכין את נבחרת ישראל לקראת אליפות אירופה שעמדה להיערך במאי 1953 במוסקבה בירת ברה"מ. רלף קליין ז"ל מאמן נבחרת ישראל ב- 1979 היה שותף כשחקן להישגה הפנטסטי של נבחרת ישראל בימים ההם . ישראל זכתה במקום חמישי באירופה. המיקום הגבוה היה הפתעה גדולה . ההתעניינות במשחקי נבחרת ישראל בכדורסל במוסקבה 1953 עוררה עניין עצום ביישוב הקטן במדינת ישראל הצעירה בת  ה- 5. בהיעדר שידורי טלוויזיה וגם לא רדיו, ואפילו לא יומני קולנוע, הפכו כמה תמונות סטילס לשלאגר תקשורתי. תמונות הסטילס הספורות והדהויות הן הזיכרון הלאומי היחיד מהישגה הסנסציוני של נבחרת ישראל בקיץ 1953 על אדמת ברה"מ . המאמן יעקב שאלתיאל בנה את הנבחרת על יסודותיה הקודמים. הוא ניפה מהסגל רק את עמוס לין ואליהו עמיאל וצירף במקומם את דוד הייבלום ומרדכי מימרן. בתמונות האלה נראים שחקני הנבחרת קורנים מאושר. הנבחרת כללה בשורותיה שלושה עשר שחקנים. אברהם שניאור (מכבי ת"א) , שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), זכריה עופרי (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), פְרֶדִי כהן (הפועל חולון), רלף קליין מכבי ת"א), דני אֶרֶז (בוקסנבאום) מהפועל ת"א, ראובן פֶכֶר (הפועל מזרע), יהודה "קָנַבּוּס" ווינר (מכבי ת"א), משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), מנחם קורמן (מכבי ת"א), דוד הייבלום (הפועל ת"א), ומרדכי מימרן (הפועל ירושלים). אל המאמן יעקב שאלתיאל הצטרפו דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוּסַק שהיה מרכיב הנבחרת (היה תפקיד כזה), יצחק כספי, וראש המשלחת ברוך בג. נבחרת ישראל צעדה בסך בטקס הפתיחה באִצטדיון דינמו מוסקבה הפתוח וזכתה לתשואות רמות של 60000 (שישים אֶלֶף) הצופים, תחת עינם הפקוחה של סטלין ולֶנִין שתמונות הענק שלהם תלויות ברוֹם היציע. מחזה מרנין ומשובב נפש.

טקסט תמונה : אפריל 1953. טורקיה. נבחרת ישראל בדרכה לאליפות אירופה בכדורסל – מוסקבה 1953. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין בכיוון השעון : איש לא מזוהה, המאמן הלאומי יעקב שאלתיאל, זכריה עופרי, אישה לא מזוהה, יצחק כספי, אברהם שניאור, אישה לא מזוהה, דני ארז, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן (מוסתר), ראובן פכר, מרדכי מימרן (מוסתר), מרסל חפץ ומרדכי מימרן (מוסתרים), מנחם קורמן, יהודה "קנבוס" ווינר, ראש המשלחת ברוך בג, ושני אנשים לא מזוהים בגבם למצלמה. (באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה בירת ברה"מ. הימים ההם – הזמן ההוא. נבחרת ישראל בכדורסל מגיעה לבירת ברה"מ כדי להשתתף באליפות אירופה בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המאמן יעקב שאלתיאל, אברהם שניאור, דני ארז, מרדכי מימרן, שלושה אנשים לא מזוהים, פרדי כהן (מוסתר במקצת), יהודה "קנבוס" ווינר, שמעון "צ'ינגה" שלח, זכריה עופרי, מנחם קורמן, ראובן פכר (בגבו למצלמה), מרסל חפץ (מוסתר), ומשה "מוסה" דניאל (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל – ברה"מ 1953. נבחרת ישראל בכדורסל מבקרת בכיכר האדומה ובמוזוליאום קברם של מנהיגי ברה"מ ההם וולדימיר איליץ' לנין ויוזף דג'וגאשווילי סטאלין (בצד שמאל מאחור), בימים שקדמו למשחקים. זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן יעקב שאלתיאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, ראש המשלחת ברוך בג, חבר ההנהלה יצחק כספי (איש מכבי), מנחם קורמן, רלף קליין, דוד הייבלום, דני ארז, פרדי כהן, מרדכי מימרן, ראובן פכר, יהודה "קנבוס" ווינר, מרסל חפץ, אברהם שניאור, משה "מוסה" דניאל, זכריה עופרי, והמרכיב דוב "בולק" פרוסק (איש הפועל). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי הצועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ'), זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פֶכֶר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פרדי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני ארז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמן יעקב שאלתיאל ניהל את משחקיה של ישראל בכִישרון רָב. מנחם קורמן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…הוא יעקב שאלתיאל היה מאמן כדורסל נפלא. לא פחות טוב מיהושע רוזין…". נבחרת ישראל ניצחה במשחק הראשון את פינלנד 60 : 36 (29 : 23) . קלעו לנבחרת שלנו אברהם שניאור 16 נק', פרדי כהן 16 נק', זכריה עופרי 6 נק', דני ארז 6 נק', שמעון שלח 3 נק', ראובן פכר, משה דניאל, ו-מרדכי מימרן קלעו כל אחד 2 נק'.

במשחק השני גברה ישראל על בולגריה 61 : 48 (30 : 23) . אברהם שניאור ופרדי כהן הירבו לקלוע 17 נק' כל אחד , זכריה עופרי קלע 13 נק' , שמעון שלח 9 נק' , ומרסל חפץ 5 נק' .

במשחק השלישי בשלב המוקדם ניצחה יוגוסלביה את ישראל  57 : 55 לאחר שלוש הארכות בהן עמדה התוצאה על 55:55. בשל הקור באצטדיון הועבר המשחק לאולם במוסקבה. שחקני יוגוסלביה זכו בכדור הפתיחה בכל שלושת תקופות  ההארכה והחזיקו בו כ- 4:50 דקות (אז טרם היה קיים חוק 30 השניות שהפך מאוחר יותר לחוק 24 שניות). בעשר השניות בכל הארכה הם ניסו את מזלם בקליעה לסל אך נכשלו. הם הצליחו רק בתקופת ההארכה השלישית וניצחו 55:57. לנבחרת ישראל קלעו זכריה עופרי 19 נק', אברהם שניאור 11 נק', פרדי כהן 8 נק', מרסל חפץ ודני ארז 6 נק' כל אחד, שמעון שלח 4 נק', ורלף קליין 1 נק'.

בשלב בית הגמר נפגשה נבחרת ישראל שוב עם נבחרת יוגוסלביה אך הפעם ניצחה אותה בתוצאה יפה של  40 : 29 (18 : 13). אברהם שניאור קלע 12 נק' , פרדי כהן 11 נק' , מרסל חפץ 8 נק' , זכריה עופרי 5 נק' , ושמעון שלח 4 נק'.

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל במוסקבה בירת ברה"מ. נבחרת ישראל בכדורסל יושבת במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופה ביריבותיה. יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת, שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן, מרסל חפץ, ודני ארז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה "קנבוס" ווינר, זכריה עופרי, משה "מוסה" דניאל, ראובן פכר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ואישה לא מזוהה. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

במשחק הבא ניצחה ישראל את נבחרתה החזקה של איטליה 42:47 (18:30) ואז היה ברור כבר כי ההישגים באליפות הזאת אינם מקריים. קלעו לישראל פרדי כהן 15 נק', שמעון שלח 11 נק', אברהם שניאור 8 נק', זכריה עופרי 8 נק', רלף קליין 3 נק', ודני ארז 2 נק'.

אח"כ בא הניצחון המדהים והסנסציוני של נבחרת ישראל על נבחרת צ'כוסלובקיה בראשותו של איבאן מראזק 53:59 (25:29). דני ארז היה גיבור המשחק כשקלע 17 נק', אברהם שניאור קלע 14 נק', פרדי כהן וזכריה עופרי קלעו 9 נק' כל אחד, שמעון שלח 6 נק', מרסל חפץ ומשה דניאל קלעו 2 נק' כל אחד.

שתי נבחרות ערביות סירבו להופיע נגד ישראל, לבנון ומצרים, וספגו הפסדים טכניים. לאחר ההצלחה הפנטסטית הפסידה נבחרת ישראל העייפה את שלושת משחקיה האחרונים באליפות. צרפת ניצחה את ישראל 61 : 48, ברה"מ הביסה אותנו בהפרש של 50 נק', 25:75 (11:29)  והונגריה הביסה אף היא את נבחרת ישראל בתוצאה 20:66 (14:48). הזמנים השתנו. מי זוכר שהונגריה הייתה פעם מעצמת כדורסל באירופה וישראל דורגה במקום החמישי ביבשת באליפות הראשונה שלה. הנבחרת חזרה ארצה והתקבלה בכבוד מלכים. אין שום זכר טלוויזיוני להצלחה הגדולה הזאת. אפילו לא צילומי פילם. רק כמה תמונות וכותרות בעיתונות. הזמנים מאז השתנו לבלי הכר.

טקסט תמונה : קיץ 1953. אִצטדיון הכדורסל הפתוח של "דינמו" במוסקבה. נבחרת ישראל בצל תמונותיהם של מנהיגי ברה"מ ההיא וולדימיר איליץ' לנין ויוזף דג'וגאשווילי סטלין. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אברהם שניאור, זכריה עופרי, רלף קליין, מרסל חפץ, פרדי כהן, משה "מוסה" דניאל, דוד הייבלום, ראובן פכר (מקיבוץ מזרע), מרדכי מימרן, שמעון "צ'ינגה" שלח, דני ארז, ויהודה "קנבוס" ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. זוהי החמישייה הקלסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה במוסקבה 1953. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : זכריה עופרי (הגבוה בשחקני הנבחרת הישראלית, 1.91 מ'), מרסל חפץ, פרדי כהן, שמעון "צ'ינגה" שלח (שמוקלר), ואברהם שניאור. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1953. נבחרת ישראל (בתלבושת הלבנה) בכדורסל מתמודדת באִצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה נגד נבחרת פינלנד במסגרת אליפות אירופה 1953, בצל תמונותיהם של מנהיגי ברה"מ, סטלין ולנין. נבחרת ישראל נראית שומרת בהגנה אזורית נגד התקפה פינית . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : פרדי כהן , שמעון שלח , מרסל חפץ , אברהם שניאור (חובש מגן ברך שחור) , וזכריה עופרי. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדירוג במקום החמישי באליפות אירופה במוסקבה 1953 הקנה לישראל השתתפות אוטומטית באליפות העולם בכדורסל שהתקיימה ריו דה ז'אניירו בברזיל. ישראל דורגה במקום ה- 8 מתוך שתיים עשרה נבחרות, והקדימה את יוגוסלביה, פרגוואי, צ'ילה, ופרו. באליפות זכתה נבחרת ארה"ב, ברזיל הייתה שנייה, הפיליפינים דורגה במקום השלישי, צרפת הגיעה למקום הרביעי (ישראל ניצחה את צרפת 48 : 45 לאחר הארכה. המשחק הסתיים בתוצאה 43 : 43 בזמנו החוקי. קלעו לישראל אברהם שניאור 14 נק', דני ארז 12 נק' , מרסל חפץ 9 נק', רלף קליין 9 נק', פרדי כהן 3 נק', וזכריה עופרי 1 נק'. לצרפת הִרבו לקלוע דאסאם 11 נק', שחקן הציר הגבוה באניו 2.07 מ' קלע 10 נק', מונקלאר 6 נק', ו- ביפייר 5 נק').

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. חוף ימה של תל אביב. אלו הם שני אבות הכדורסל הישראלי בראשיתו. המאמן יעקב שאלתיאל (מימין) היה האיש שהצעיד את נבחרת ישראל להישגה הגדול מקום חמישי באליפות אירופה בכדורסל מוסקבה 1953. כאן בתמונה הוא יחד עם חברו המאמן יהושע רוזין (משמאל). (התמונה באדיבות ארכיון משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1954. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז'אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי העומדים בתמונה מימין לשמאל : ראובן פכר, אברהם שניאור, מרסל חפץ, פרדי כהן, עזרי לובושיץ, ישראל טאוויל, וזכריה עופרי. זיהוי הכורעים בתמונה מימין לשמאל : משה "מוסה" דניאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, יהודה "קנבוס" ווינר, ו- דני ארז. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ישראל לא השתתפה בשתי אליפויות אירופה שנערכו ב- 1955 בבודפשט ו- 1957 בסופיה, אך שבה ונטלה חלק באליפות שנערכה ב- 1959 באיסטנבול. היא דורגה רק במקום ה- 11. היא חזרה ודורגה במקום ה- 11 גם באליפות אירופה שנערכה ב- 1961 בבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה, ומקום 9 באליפות אירופה שהתקיימה ב-וורוצלאב בפולין ב-1963.

טקסט תמונה : קיץ 1959. נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה – איסטנבול 1959. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : המאמן הלאומי אליהו עמיאל ז"ל, אברהם שניאור ז"ל, ארז לוסטיג, יעקב אדליסט ז"ל, עמוס לין (מקיבוץ משמר העמק), דוד קמינסקי, שבתאי "סבי" בן-בסט, ויגאל דר – וולדרסקי ז"ל (מקיבוץ אשדות יעקב בעמק הירדן). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, דוד פריש, אברהם "אלברט" חמו, וחיים קסטן. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                        

טקסט תמונה : קיץ 1960. נבחרת ישראל בכדורסל. זיהוי השורה הקדמית מימין לשמאל : דוב "בולק" פרוסק, אברהם "אלברט" חמו (8), חיים חזן (14) ז"ל, עזרי לובושיץ ז"ל (6), אברהם הופמן ז"ל (13), חיים קסטן (5), ורלף קליין ז"ל (11). זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : שבתאי 'סבי' בן בסט (9), תנחום "תני" כהן מינץ (4) ז"ל, ארז לוסטיג (7), דוד קמינסקי, דוד פריש, ועמוס קופפר – תובל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנים 1963  ו- 1964 . אליפות אירופה בכדורסל – וורוצלאב פולין 1963 והטורניר הקדם אולימפי בג'נבה 1964 . נבחרת ישראל בהדרכתו של מאמנה יהושע רוזין וורוצלאב סיימה במקום התשיעי וגם לא הצליחה להעפיל לאולימפיאדת טוקיו 64' . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, עמי שלף ז"ל, עופר אשד ז"ל, שלמה "מומו" לוצקי (מניף יד לשלום), חיים "חיימון" שטרקמן, עוזר המאמן ג'ורג' דווידסון, אברהם "אלברט" חמו, דוד פריש, אילן זייגר, אלוף משנה שמואל סוחר, ושמולי'ק ללקין (שני יו"רים משותפים של משלחת הכדורסל), המאמן יהושע רוזין ז"ל, ויו"ר הוועד האולימפי חיים גלובינסקי. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 40 של המאה הקודמת. זהו מאמן הכדורסל יהושע רוזין ממעצבי דמותו של הכדורסל במכבי ת"א ובנבחרת ישראל. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1965 התקיימה אליפות אירופה שוב במוסקבה. עיר המזל. נבחרת ישראל זכתה להצלחה גדולה ודורגה במקום ה- 6 אחרי ברה"מ, יוגוסלביה, פולין, איטליה, ובולגריה. למאמן הנבחרת התמנה שמעון "צינגה" שלח שהיה שחקן מצטיין ורכז המשחק בעברו במשך שנים רבות של הפועל ת"א ונבחרת ישראל. עמירם שפירא הוצב לצדו של המאמן הלאומי בתפקיד מנהל הנבחרת. איש לא שיער לעצמו כי עמירם שפירא יישא על כתפיו את משימת הניהול במשך 22 שנים רצופות. הוא הפך לדמות מיתולוגית ומוערכת מאוד ע"י כל השחקנים שעברו תחתיו ואנשי איגוד הכדורסל.

טקסט תמונה : שנות ה- 70  במאה הקודמת. עמירם שפירא מנהלה המסור והחרוץ של נבחרת ישראל בהיכל הספורט יד אליהו בשנות ה- 70 במאה הקודמת. (באדיבות עמירם שפירא. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).

כל השחקנים הוותיקים פרשו זה מכבר. קם דוֹר שחקנים חדש בדמותם של תנחום "תני" כהן מינץ, צבי לובצקי, אילן זייגר, דוד קמינסקי, יגאל דר (וולודרסקי), עמי שֶלֶף, רָמִי גוֹט, אברהם הופמן, חיים שטרקמן, גדעון פרייטג, עופר אשד, וחיים בוכבינדר. ישראל גברה על הונגריה 49:60, ואח"כ ניצחה על חודן של נקודות, נקודה או שתיים , את רומניה 59 : 57 , גברה על מזרח גרמניה 56 : 55 יכלה לצ'כוסלובקיה 71 : 69 , הכניעה את פינלנד 52 : 51 , וניצחה גם את נבחרתה של יוון 69 : 67 . ישראל הפסידה לברה"מ 88 : 50 , לאיטליה 68 : 47 , ונוצחה גם ע"י בולגריה 63 : 51 .

טקסט תמונה : קיץ 1965. זהו הספסל הישראלי באליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1965. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, יגאל דר (וולודרסקי) ז"ל, גדעון פרייטג, רמי גוט, ואילן זייגר ז"ל. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל הפך לענף היצוא הספורטיבי הראשון במעלה של ישראל אך בחלק מרגעי השיא שלו הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרה. היא פשוט לא הייתה קיימת עדיין.

טקסט תמונה : חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל במסעה הארוך לארה"ב בחודשים נובמבר ודצמבר 1966. משם הפליגה לטורניר הכדורסל במסגרת משחקי אסיה ה- 5 שנערכו בבנגקוק בירת תאילנד. זיהוי שורת עומדים בתמונה מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, העיתונאי ישראל פז ז"ל, אמנון אבידן, יגאל וולדרסקי – דר ז"ל, המאמן הלאומי שמעון "צ'ינגה" שלח, מנהל הנבחרת עמירם שפירא, איש לא מזוהה, חצקל כהן נשיא הוועד האמריקני למען הספורט בישראל, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי ז"ל, שני אנשים לא מזוהים, עופר אשד ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים "חיימון" שטרקמן, ואילן זייגר ז"ל. זיהוי שורת הכורעים בתמונה מימין לשמאל : גרשון "גרשי" דקל ז"ל, יצחק "זכי" מזרחי, רמי גוט, דוד קמינסקי, וצבי לובצקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1966. נבחרת ישראל לקראת צאתה לבנגקוק בתום מסע המשחקים בארה"ב. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אילן זייגר, גרשון "גרשי" דקל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, אמנון אבידן, איש לא מזוהה, צבי לובצקי, איש לא מזוהה, רמי גוט, חיים גלובינסקי ז"ל, עמי שלף ז"ל, עמירם שפירא מנהל הנבחרת, דוד קמינסקי, והעיתונאי ישראל פז ז"ל. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עופר אשד ז"ל, יגאל וולדרסקי – דר ז"ל, חיים "חיימון, שטרקמן, יצחק "זכי" מזרחי, ומאמן הנבחרת שמעון "צ'ינגה" שלח. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל בעת מסע המשחקים בארה"ב נפגשת עם המאמן הכדורסל היהודי – אמריקני הנודע נאט הולמן (עומד ראשון מימין) 17 שנה לאחר ביקורו בישראל. בשורת היושבים ניתן לראות את מימין לשמאל את יגאל וולודרסקי – דר ז"ל, אמונן אבידן, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (משעין ראשו על יד ימין שלו), מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפיים כהים), ורמי גוט. יושב משמאל בפרופיל עמי שלף ז"ל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל זוכה במדליית הזהב בכדורסל במשחקי אסיה ה- 5 בבנגקוק. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : רופא הנבחרת ד"ר וויץ, העיתונאי ישראל פז ז"ל, איש לא מזוהה, עופר אשד ז"ל, גרשון "גרשי" דקל , מאחוריו מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפי שמש), יוסף "יושו" ענבר ז"ל, אילן זייגר, שלום זיסמן ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים גלובינסקי ז"ל, רמי גוט, עשהאל בן דוד ז"ל, עמי שלף ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, ואיש לא מזוהה כנראה משגרירות ישראל בבנגקוק. זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, אמנון אבידן, חיים שטרקמן, יגאל וולודרסקי (דר), צבי לובצקי, יצחק "זכי" מזרחי, ודוד קמינסקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא ואילן זייגר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לקראת אליפות אירופה בכדורסל-איטליה 1979.

ברבות השנים פחתה בישראל וגם באירופה הפופולאריות של אליפות הכדורסל ביחס הפוך לריבוי והשתכללות אמצעי השידור. הכדורגל התעצם וגנב את ההצגה. אליפות אירופה בכדורסל הפכה לאירוע ספורט שיגרתי הנערך מידי שנתיים, לא דרמטי, לא משלהב במיוחד, בהשתתפות שתיים עשרה נבחרות לאומיות ממערב ומזרחה של היבשת החצויה. גם הדירוג הגבוה של מכבי ת"א באירופה תחת מנהיגותו של רלף קליין המאמן וזכייתה בגביע האלופות ב- 1977 לא גרר סקרנות טלוויזיונית לאומית. הכדורגל המקומי ובאירופה וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א האפילו לחלוטין על הכדורסל הישראלי. מחיר זכויות השידור הנמוך של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 היה בהתאם לעניין שבּו. 2940 (אלפיים תשע מאות וארבעים) דולר שלנו סגרו עניין. זה היה Share כמעט אפסי (במונחים של זכויות שידורים) במסגרת חוזה הכספי של איגוד השידור  האירופי (EBU) עם התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA).

ההכנות הטלוויזיוניות שלנו, הטכנולוגיות והלוגיסטיות בארץ ובאירופה, של הבוס שלי אלכס גלעדי ושלי, היו נכונות ומדויקות. לקחנו את כל האפשרויות בחשבון למעט המהפכה האיסלאמית באיראן נגד השאה הפרסי בראשית 1979 בראשות רוחאללה חומייני. כהן הדת השיעי הקיצוני והאכזר הזה חומייני הגדיר את ארה"ב כשטן והאויב הראשי של איראן. בעיצומה של המהפכה נחטפו עובדי שגרירות ארה"ב בטהראן ע"י משמרות המהפכה האיראניים. החטופים הפכו חיש מהר לבני ערובה של השלטון האיסלאמיסטי הקיצוני החדש. הנסיבות הפוליטיות הדרמטיות הכריחו את חטיבות החדשות של שלושת רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS ,NBC,  ו- ABC לערוך בלוקאדה בת חודשים על לווייני התקשורת האטלנטיים וההודיים, ובכך לחסום את הטרנספונדרים ו- קווי הלוויינים שלנו. קווי השידור הלווייניים שנחסמו ע"י שלושת הרשתות האמריקניות הגדולות היו מיועדים לנתב אליהם את משחקי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל המצטיינת והמפתיעה. זאת הייתה צרה צרורה ובכך יעסוק פוסט מס' 925 ובו חלק ג' מתוך ג' חלקים.

סוף הפוסט מס' 1089 (חלק ג' מתוך ד' חלקים). הועלה לאוויר ביום רביעי – 8 ביוני 2022. ראה את ההמשך בפוסט מס' 1090 (חלק ד' מתוך ד' חלקים). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.​