פוסט מס' 1104. פוסט מס' 1104 דן בתקופה ההיא של סוף חודש אוגוסט וראשית חודש ספטמבר בשנת 1987 לפני 35 שנים. החזון הטלוויזיוני שלי וסיסמתי הטלוויזיונית היו: Never Off tube. אנוכי מתייצב בסופו של חודש אוגוסט 1987 ב-רומא בשליחותו של מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל כדי לנהל, להפיק, ולשדר ישיר במשך 10 ימים את תחרויות מפעל העַל הבינלאומי חובק תבל הקרוי אליפות העולם ה-2 בא"ק, מרומא לירושלים למען צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. תחרויות אליפות העולם ב-א"ק נערכות בימים ההם פעם ב-4 שנים ועכשיו הן מתקיימות בסוף חודש אוגוסט ובראשית חודש ספטמבר של שנת 1987 ב-בירת איטליה. צוות השידור ההוא שלי באצטדיון האולימפי ברומא כולל את השַדָּר המוביל נסים קיוויתי ואת הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. שניהם נותרו בלתי נשכחים עבורי. הם היו הטובים והמיומנים בארץ בתקופה ההיא בתחום שידורי ה-א"ק בתעשיית ה-טלוויזיה בארץ. אליפות העולם ה-2 ב-א"ק של רומא 1987 תיזכר בשל המאבק ההירואי והמסקרן ההוא בתקופה ההיא ובתחרות ההיא בין שני האָצָנִים רבי המוניטין בריצה ל-100 מ' האמריקני קארל לואיס והקנדי בֶּן ג'ונסון, וגם בשל שיא העולם שקבעה האתלטית הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה משניתרה בקפיצה לגובה לנשים והכניעה רף בגובה של 2.09 מ'. שיא העולם של סטפקה קוסטדינובה מחזיק מעמד כבר 35 שנה, ולא נשבר עד עתה, ולכן מהווה במקום כלשהו את קצה גבול היכולת הנשית במקצוע האתלטי הזה בעת כתיבת פוסט מס' 1104 ביולי 2022. שום אתלטית-אישה איננה מתקרבת אליו (!). וגם: פוסט מס' 1104 עוסק ב-דיון בכלכלה הטלוויזיונית היקרה ותשלום זכויות שידורים בימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ל-וועדות המארגנות עבור הזכות להעביר בשידורים ישירים לאזרחי מדינת ישראל אירועי ספורט בינלאומיים מסקרנים ופופולאריים ברמה גבוהה המתקיימים ונערכים בפינות שונות בגלובוס שלנו (!). פוסט מס' 1104. הועלה לאוויר בשבת-30 ביולי 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, וגם לא על מנת להפיק פרסום אישי.

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 1104. נקרא דאז פוסט מס' 511 ו-הועלה לאוויר לראשונה לפני כ-7 שנים ביום חמישי בשעה שלוש וחצי אחה"צ – 18 ביוני 2015.

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 1104. Never off tube. לפנים הוא נקרא פוסט מס' 511, ו-הועלה ל- "אוויר" לראשונה לפני יותר מ-7 שנים ביום חמישי בשעה שלוש וחצי אחה"צ – בתאריך 18 בחודש יוני של שנת 2015.

פוסט מס' 1104 / פוסט מס' 511. היסטוריה כלכלית – טלוויזיונית. בסבך זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הטלוויזיה איננה רק מקור מידע, היא גם כּוּר מחצבת של השוואה בין איכויות כיסוי של אירועי ספורט רמי מעלה בארץ ובעולם. שתי רשתות הטלוויזיה האמריקניות ESPN + ABC עושות שַמוֹת בערוץ "כאן 11" שלנו כמו ש-ליגת ה- NBA מביסה את ליגת הכדורסל הישראלית גם מן הזווית האסתטית. פוסט מס' 1104 / 511. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 30 ביולי 2022.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ו-עבה כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה המורכבת, המסובכת, והמפורטת כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2022, לכל המאוחר ב- 2023.

סדרת 13 הספרים שקרויה בשמה הכולל "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני ההוא המנוח פאול ניפקואו / Paul Nipkow), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים עד אלפיים וחמש מאות) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עב כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום אמצעי. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : פוסט מס' 1104 נחקר ונכתב בשבת – 20 ביולי 2022 לצלילי התוכנית המוסיקה המצוינת "מתוק מאז" המשודרת ברשת ב' של רדיו "כאן 11" בהגשתו הנפלאה וברמה גבוהה יוצאת דופן של השדר והקריין הוותיק דן כנר הבלתי נשכח (!). עורכת את "מתוק מאז" בכישרון רב במשך שנים רבות עופרה הלפמן הוותיקה ו-סופר מקצוענית (!). אנוכי חב לשניהם תודה גדולה משום ששניהם הפכו ו-הופכים את חיי בתחום המוסיקה למאושרים יותר. תבורכו עופרה הלפמן ודן כנר.

הערה 4 : אמנון אברמוביץ' וגיא פלג, שני עיתונאי ושדרני על בשורות חברת החדשות המצטיינת, החרוצה, והמהירה של ערוץ 12. מהדורות החדשות של ערוץ 12 בלעדי ו-ללא נוכחותם והשתתפותם של שני עיתונאי ושדרני העַל אמנון אברמוביץ' וגיא פלג, תמיד יהיו תמיד פחות מעניינות ופחות מושכות תשומת לב וסקרנות בהשוואה למהדורות בהן שניהם נוכחים, משתתפים, ונוטלים חלק. אמנון אברמוביץ' וגיא פלג הם שניהם עיתונאי עַל. יש "משהו" באישיותם התקשורתית – טלוויזיונית המיוחדת הכולל בתוכו מרכיבים שמפיצים אור סקרני מגנטי לעבר צופיהם, סוג של הופעה על המסך אשר איננו מנת חלקם של מרבית הקולגות שלהם (בכל הערוצים). לא לומדים את זה. נולדים עם זה. תופעה טלוויזיונית דומה מהסוג הזה מאפיינת גם את העיתונאית-שדרנית של ערוץ 12 קרן מרציאנו המוכשרת בעלת נוכחות וויזואלית. היא פיגורה טלוויזיונית יפה, אולם חשוב מזה מהמראה הטלוויזיוני שלה, הם התכונות הטלוויזיוניות הנלוות. קרן מרציאנו ניחנה ב-קול רדיופוני, היא בעלת יכולת ניסוח, בעלת דיקציה ברורה ו- קליטה לחלוטין, משתמשת ב-קולה באינטונציות נכונות, ומי שלעולם איננה בולעת מילים והברות. דמותה הטלוויזיונית נותרת תמיד זקופה ו-מרשימה (!). הנוכחות של השלושה האלה באולפן החדשות של ערוץ 12 גם מבלי שהם מדברים מצביעה על הימצאות כריזמה טלוויזיונית אשר מעוררת מייד השראה, סקרנות, ומתח ציבורי, ובכך מעניקה כבר בפתיחה יתרון אֱ‎נוֹשִי לחברת החדשות של ערוץ 12. אנוכי מדבר בשם עצמי בלבד. אם אנוכי זוכר נכון טקסט דומה נאמר על ידי לפני שנים רבות בהיותי משהו כבן 35 אודות מגישי החדשות ההם רבי המוניטין של רשתות הטלוויזיה האמריקניות ההן ABC, CBS, ו-NBC, ו-מאוחר יותר גם של CNN, כמו וולטר קרונקייט, דן ראת'ר, ברנט מאסברגר (היה שַדָּר ספורט), ברברה וולטרס, דָאיָיאן סוֹיֶיר, הארי ריזונר, וגם אחרים ואחרות שנשאו באותו התפקיד של שדר מוביל ו/או שדרנית מובילה באותן רשתות הטלוויזיה האמריקניות המדוברות הנ"ל (!) .

הקדמה והערה כללית : עיתונאות טלוויזיונית איננה יכולה להתקיים ללא ובלעדי ממון וטכנולוגיה חדשנית ומיידית. 

אינך יכול לנווט ולנהל יחידה טלוויזיונית בינלאומית כמו חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1(גם אם הדירוג הפנימי ההיררכי שלה נקרא והוכתר בפי כל Desk) אם אתה לא מתמצא היטב בסבך ומכמני הכלכלה הטלוויזיונית המקומית והעולמית. בעיקר במעבה זכויות השידורים, סוג של מבוך שגובל לעיתים באנדרלמוסיה. הדבר החשוב ביותר מבחינתי כמנווט ומנהל שידורי הספורט ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 היה לשכנע את הבוסים שלי מנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם שאני צודק בתכנון ובדרכי שלי, שאני צועד נכונה במשעול רווי מהמורות ו-יודע היטב היכן טמונים המוקשים, ויודע גם כי השאיפות, הרעיונות, ומחשבות והניתוחים הטלוויזיוניים שלי הגיוניים ואני יודע מנגד גם היכן משורטט הגבול. בלעדי תקציבי הספורט שהאנשים האלה הועידו לי בשעתו (ו-בראשם ללא כל תנאי שני אישים מנהיגים יישרי דרך שניחנו באישיות ברמה גבוהה ונשאו בזכות ובצדק במשרות הניהול הרָמוֹת, מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל בשנים 2000 – 1993), ובלעדי הטכנולוגיה הטלוויזיונית הבינלאומית המודרנית והיקרה ההיא שבה יכולתי להשתמש ו-שהם ניאותו להעמיד לרשותי, לא הייתי יכול לנווט את השידור הציבורי ההוא מהיבטי הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, וכוח אדם מקצועי מאומן ודבק במשימה ולהעפיל עמם לפסגת הפסגות של שידורי הטלוויזיה בארץ והבינלאומיים ובראשם בקצה הפירמידה האולימפיאדות, המונדיאלים, ואליפויות העולם באתלטיקה קלה. בלעדי רבי אמנים טכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא ברמה עליונה כמו של סעדיה קאראוואני, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, שני הבני דוֹדִים הקרויים באותו שם אֵלִי בַּבָּא, מנחם וולף, אלכס פלדמן, מיכה לויירר, עקיבא מלמד (ורבים מצטיינים אחרים) לא היה ניתן לי להעפיל לראש ההר ולעבר פסגות הטלוויזיה הבינלאומית והעולמית ההיא. הגעתי ו-הגענו אליה יחדיו ו-כבשנו אותה (!).

הטלוויזיה איננה מוסד של חֲבֵרוּת ולא ליגה לידידות. תעשיית הטלוויזיה היא עסק עיתונאי-בידורי-תרבותי, מקום מפגש של אינטרסים שבו יוצרים תקשורת המונים ומפיצים במהירות רבה מידע בתנאי שיש לך ממון. הרבה ממון. ידע טלוויזיוני ב-1000 (אֶלֶף) תחומי טלוויזיה שונים הוא נֶכֶס רב ערך אולם בלעדי ממון וללא שימוש בטכנולוגיה חדשנית מיידית, איכותית וכמותית, אינך יכול למָמֵש אותו (!). הנֶכֶס מכזיב.

פוסט מס' 1104 (511). הימים ההם לפני 35 שנים. היסטוריה כלכלית – טלוויזיונית . בסבך הכלכלה ו-זכויות השידורים הטלוויזיוניות של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. פוסט מס' 1104 (511). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1104 הועלה לאוויר בשבת – 30 ביולי 2022.

ב- 23 ביולי 1984 נערכו הבחירות לכנסת ה- 11. המערך זכה ב- 44 מנדטים והליכוד ב- 41 מנדטים. למרות % 400 (ארבע מאות אחוזים) אינפלציה וההסתבכות הצבאית בלבנון "הליכוד" שמשל מאז מאי 1977 לא הובס. גוש השמאל וגוש הימין חסמו זה את זה בדרך להרכבת ממשלה. נשיא המדינה חיים הרצוג הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על יו"ר "מפלגת המערך" שמעון פרס שעמד בראש הסיעה הגדולה ביותר. שמעון פרס הציג ממשלת אחדות שכללה 25 שרים ממפלגות המערך, ליכוד, מפד"ל, יחד (מפלגה חדשה בראשות עזר ווייצמן), ש"ס, ושינוי. ששת המפלגות האלה ייצגו 97 חברי כנסת. העניין החשוב בהקמת ממשלת האחדות היה הסכם רוטציה הנוגע לראשות הממשלה בין שמעון פרס לבין יצחק שמיר יו"ר "מפלגת הליכוד". בהסכם בין השניים נקבע כי שמעון פרס יכהן שנתיים כראש ממשלה בשנים 1986 – 1984 בעוד יצחק שמיר יכהן בתפקיד שר החוץ בתקופה הזאת. ב- 1986 יפנה שמעון פרס את כס ראש  הממשלה ליצחק שמיר והוא עצמו יהפוך לשר החוץ. יצחק רבין התמנה לשר הביטחון. יצחק מודעי הופקד כשר האוצר, ויצחק נבון קיבל את תיק שר החינוך. בראש סדרי העדיפות של הממשלה החדשה עמדו שני נושאים עיקריים : להביא לנסיגת צה"ל מלבנון ובניית תוכנית כלכלית שתבלום את האינפלציה הקשה שהגיעה לממדים מפלצתיים של % 400.

עם פרוס שנת התקציב ההיא של  1986 – 1985 הוברר כי רשות השידור הכוללת בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל", נותרה שוב בת ערובה פוליטית של הממשלה. הממשלה לא הרפתה מאחיזתה בשידור הציבורי והפיקוח עליו התהדק. וועדת הכספים של הכנסת ואנשי הוועד המנהל האסרטיביים של רשות השידור ובראשם המִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דוד אדמון ז"ל (מקורב של שר האוצר יצחק מודעי ז"ל) שבו והזהירו חזור והזהר את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כי אם לא יציית להם לשבעת חברי הוועד המנהל בתוכן וניהול, אזי תקציב רשות השידור לא יאושר. אורי פורת היה מנכ"ל רשות שידור מאוים. ראשו וגופו לחוצים בין הפטיש לסדן. בוועד המנהל של רשות השידור שררה אווירה חשדנית ואנטגוניסטית כלפי אורי פורת. שבעת חברי הוועד המנהל ובראשם המִשְנֶה ליו"ר הפרסומאי דוד אדמון ז"ל (כולם נציגים נאמנים ונבחרים של כל מיני פוליטיקאים ששלחו אותם לרשות השידור) רצו להוכיח למנכ"ל אורי פורת את כוחם ונחת זרועם, וכי מוטב לו להיזהר מהם. שררה דיס-הרמוניה צורמנית ו- גלויה בין הבקרה הציבורית של רשות השידור לבין ההנהלה המקצועית של רשות השידור ובראשה הדרג הבכיר ביותר שלה הלוא הוא מנכ"ל רשות השידור. רשות השידור נקלעה ללחצים פוליטיים כבדים ולקשיי תפעול רבים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת נחרד, ויוחנן צַנְגֵן אָשָף הכספים שלו נחלץ להגן עליו ועל חוק התקציב. שניהם החליטו בצעד חסר תקדים להדפיס ב- 16 באפריל 1985 מסמך הסבר, התרעה, ואזהרה ושלחו אותו לכל שורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו, ובו מודגש כי מוטלת עליהם אחריות אישית בתוקף תפקידם לנהל נכון את תקציב הפעולות שלהם ולא לחרוג ממנו בשום אופן על פי חוק יסודות התקציב – תשמ"ה (1985).

תיעוד המסמך ההוא בן ששת העמודים שראה אור לפני שלושים ושבע שנים (בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1104 הנוכחי בחודש יוני של 2022) מאפריל ההוא של 1985 מצביע על הקושי העצום במימון הפקות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, בין אם מדובר בשידורים בארץ ו/או מהעולם. המסמך הזה בן 6 עמודים מהווה עדות לחרדה שאחזה במנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל, ולהתפתחות האיטית והמסורבלת של השידורים בטלוויזיה הישראלית הציבורית מלאת לחצים בכלל ושל שידורי הספורט בפרט. זה היה לפני שלושים ושבע (37) שנים אולם הפרטים זכורים.

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 1 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 2 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 3 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 4 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 5 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 6 ואחרון מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנת התקציב של 1987 – 1986 התחזק מצבה הכספי של רשות השידור ללא היכר בזכות המדיניות המוניטארית שהנהיג סמנכ"ל הכספים יוחנן צַנְגֵן. הוא היה כלכלן חכם וחריף שכל (בוגר ביה"ס הריאלי בחיפה) ובשנת התקציב של 1988 – 1987 הייתה רשות השידור כבר שרויה באיתנות כלכלית עם עודפים כספיים. בשנת התקציב של 1989 – 1988 נהנתה רשות השידור מ- רזרבות של כ- 100.000000 (מאה מיליון) דולר בקופתה הציבורית. משהתמנה אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל באפריל 1989 למנכ"ל רשות השידור החמישי הוא ירש מ-מנכ"ל רשות השידור היוצא אורי פורת ז"ל מדיה טלוויזיונית ציבורית עשירה במונחים מקומיים.

1987 הייתה שנה מכרעת בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מסיבות שונות ומנוגדות. זאת הייתה שנה קדם אולימפית בה נערכה ברומא בסוף חודש אוגוסט וראשית ספטמבר אליפות העולם ה- 2 בא"ק, ללא ספק אירוע הספורט החשוב ביותר של השנה. בראשית אוקטובר 1987 פרצה ברשות השידור שביתת עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועיתונאי רדיו "קול ישראל" בקול ענות תרועה, בגין תביעות לשיפור שכר. השביתה האלקטרונית התארכה ל- 52 ימים והייתה הארוכה ביותר בהיסטוריה של רשות השידור בכל הזמנים. העיתונאים נקטו בנשק השביתה הממושכת לאחר שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת דחה את תביעות שיפור השכר שלהם על הסף. וועד עיתונות – הפקה המשותף והמיליטאנטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ושל רדיו "קול ישראל" אשר כלל את החברים דָן בִּירוֹן, יַעֲקב אָסַל, אַמְנוֹן נָדָב, וגָדִי סוּקֶנִיק הכריז מלחמה על אורי פורת אך מנכ"ל הרשות לא נבהל ולא חזר בו. הוא טָס עם משפחתו באוקטובר 1987 לחופשה בחו"ל. בטרם טס ביקש מראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר ששַריו לא ייפגשו עם נציגי השובתים. "…השביתה איננה צודקת ואין לה כל בסיס, וחוץ מזה החיים חזקים מהם והשובתים ייכנעו במוקדם או המאוחר מפני שכיסם מצומק…", אמר מנכ"ל רשות השידור לראש הממשלה. השביתה שפרצה ב- 5 באוקטובר 1987 הסתיימה בקול ענות חלושה ב- 25 בנובמבר 1987. זמן קצר לאחר תומה מינה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת את אחד איש הרדיו ממנהיגי השביתה אַמְנוֹן נָדָב למנהל רדיו "קול ישראל". השובתים כולם שלא השיגו דבר זקפו גבה לפשר המינוי התמוה של אַמְנוֹן נָדָב ההוא למנהל הרדיו מי שהיה אחד ממנהיגי השביתה הארוכה ההיא ובר פלוגתא חריף של אורי פורת. מה פתאום מונה אמנון נדב ממובילי השביתה הארוכה ברשות השידור ולא מישהו אחר. נסיבות המינוי הן כבר דיון ו- סיפור אחר לחלוטין. נעזוב את זה כעת.

במארס 1987 טסתי לגֶ'נֶבָה – שווייץ בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים המוכשר של הרשות יוחנן צנגן יבד"ל כדי ליטול חלק ב- "Sports Working Party" המהווה מפגש חצי שנתי של מנהלי מחלקות הספורט ברשתות הטלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). וגם על מנת לדון עם הצוות האחראי ב- EBU בעניין הקלת העוֹמֶס הכספי הנוגע לזכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2  בא"ק שעמדה להיערך בסופו של חודש אוגוסט 1987 ברומא. זה היה אירוע ספורט הבינלאומי היוקרתי והחשוב ביותר של שנת 1987 ומבחן חשוב של אתלטי הצמרת בעולם לקראת אולימפיאדת סיאול 1988. כמאה רשתות טלוויזיה בעולם נכונו לכסות את אליפות העולם ה- 2 בא"ק פרי יוזמתו של נשיא ה- IAAF המוכשר האיטלקי פְּרִימוֹ נֵבְּיוֹלוֹ המנוח. ה- Share הכספי של זכויות השידורים שלנו על פי החלוקה הפנימית בתוך ה- EBU האמיר מ- 3000 (שלושת אלפים) דולר באליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 לסכום הגדול פי עשרים ועמד עכשיו על 61000 (שישים ואחד אֶלֶף) דולר. אבל לרשות השידור הישראלית שנולדה ענייה, תמיד היה חסרים בכיסה את אותם עשרים אגורות שמשלימים את השקל. לא היה לאל ידה לשלם סכומים כאלה ל- IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית). יוֹחָנָן צַנְגֵן טען שאין לו בקופת הרשות כסף כזה גדול כדי לרכוש את זכויות השידורים של האירוע המדובר. ברור שחשקתי באליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987, ולשמחתי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת תמך בגרסתי. זאת הייתה סיסטמה ומדיניות השידורים שלי לרכוש למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מיטב אירועי הספורט הבינלאומיים בארץ ובעולם. הם עלו כסף אך היו שווים זהב. אין תחליף למו"מ ישיר, מבט עיניים, ומבע שפתיים. לאחר שיחותיי עם ה- Sports Controller הראשי של ה- EBU בגֶ'נֶבָה רִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) קיבלתי הנחה על סחורת השידור בגובה של % 17 והמחיר פחת ל- 51000 (חמישים ואחד אלף) דולר אך זאת הייתה הצלחה נקודתית בלבד. ריצא'רד באן הציע שמנכ"ל הרשות אורי פורת יפנה אישית לנשיא ה- EBU רֶגִ'יס קָאלְבֶּרְמָאטֶן ויבקש הפחתה נוספת בנימוק שהטלוויזיה הישראלית הציבורית היא רשת קטנה והמחיר גדול מידי. ברור שהפחתת ה- Share של רשות השידור הישראלית מסך הסכום הגלובאלי של זכויות השידורים יביא למעמס על רשתות טלוויזיה אחרות חברות ב- EBU. השיחה עם ריצ'ארד באן גלשה גם להסכמתן התדירה של הרשתות הגדולות והעשירות כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית, RTVE הספרדית, ARD ו- ZDF הגרמניות, A2F ו- TF1 הצרפתיות להגביר ולהגדיל שוב ושוב את התשלומים עבור רכישת זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים הנחשבים ביותר כמו אליפויות העולם בא"ק, האולימפיאדות, המונדיאלים, ו-טורנירי הטניס המפורסמים ורבי המוניטין ונושאי הפרסים הכספיים של הגרנד סלאם (ווימבלדון, רוֹלָאן גָארוֹס, אליפות אוסטרליה, ואליפות ארה"ב), אליפויות אירופה בכדורגל (EURO’S) וכולי, ונסבה גם לדיון מעניין וחשוב אודות המבנה המתוחכם, המעניין, והמסקרן של הנוסחה המתמטית של ה- "Eurovision cost sharing system", הקובעת את עיקרון היחסיות ו- נֶטֶל החלוקה הכספית בין רשתות הטלוויזיה השונות החברות ב- EBU (איגוד השידור האירופי), בגין רכישת זכויות השידורים, כאמור בין אותן רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי.

הנוסחה המתמטית הנ"ל הזאת שכותרתה הייתה "Eurovision cost sharing system", ואשר הדריכה והנחתה את שיטת חלוקת הנטל הכספי ע"י ה- EBU, הייתה המצאה מעניינת ומחשבה חכמה. בעיניי מרתקת. נתוניה המתמטיים מורכבים משורש ריבועי של מספר המוניטורים בבתי אב בכל מדינה (החברה ב- EBU) חלקי עשרת אלפים (10000), ותוצאתה יוצרת את מספר היחידות הבסיסיות (Basic units) של כל רשת טלוויזיה באשר היא שכאמור חברה באיגוד השידור האירופי. תלוי בגודלה. לא הצלחתי לשנות את השיטה. היה ברור לי ולממונים עלי שהמציאות הכספית וחיינו המוניטאריים באיגוד השידור האירופי השתנו במידה רבה לרעתנו לעַד. מעתה נִדָרֵש לשלם הרבה יותר עבור קניית זכויות שידורי הספורט בעולם וגם בארץ. זה היה רק עניין של זמן עד שתחל להשתולל בכל עוצמתה מלחמת מחירים בינלאומית הנוגעת לקניית זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים. קטסטרופה של ממש מנקודת מבטן של רשתות הטלוויזיה באשר הן. בעיקר הקטנות והעניות שבהן כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

כיבוש יעדי הספורט הבינלאומי עַל יָדִי בראש כוחות חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור הונע מחזון שידור מקודש בו אתה משרת את הציבור (!). כך אני ראיתי את פני הדברים. מִגבלתו העיקרית הייתה עלותו הכספית. לא היה מחסור בכישרון או ידע במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא, לבטח לא במוטיבציה שלה. גם לא שום מגבלה אחרת. שֵם המשחק בכל רשת טלוויזיה באשר היא הוא טיפוח כוח אדם מיומן ושימוש בטכנולוגיה חדשנית, ושניהם פועל יוצא של ממון. הרבה ממון. הכסף הוא הדֶלֶק המניע את שידורי הספורט בטלוויזיה בשני התחומים של היקף ביצוע השידורים הישירים וגם המוקלטים בד בבד עם רכישת זכויות הצילום. לא צריך להיות כלכלן גאון כדי להבין את המשוואה הפשוטה הזאת המתארת את היחס הדוּ סִטרי הזה בין המוֹכֵר לקונה, ואת המשוואה המתמטית הקובעת את העקרונות של היחסים הדו סיטרים הללו. שידורי הספורט הרלוואנטיים הגדולים (בארץ וגם בעולם) והמסקרנים ביותר הם מצרך השידור היקר ביותר בשוּק הטלוויזיה מפני שיש להם את כמות הצופים הגדולה ביותר. בגלל שהם אובייקט ורכוש שידור של וועדה מארגנת פרטית (ו/או ציבורית) כמו נאמר התאחדות הכדורגל בישראל, איגוד הכדורסל הישראלי, מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית), ו/או מועדון הטניס של ווימבלדון (Wimbledon) – שואף בעל הקניין בדרך כלל למַכְּסֵם את ערך סחורות השידור ולמכור אותן לכל המרבה במחיר. הגיוני. גוף השידור שקונה אותם בלעדית לעצמו הופך אותם לאקסקלוסיביים. מפני שיש בהם עניין רָב הם גם נִצפּים מאוד בטלוויזיה. מפני שהם מעניינים ואקסקלוסיביים וגם נִצפּים בטלוויזיה ועתירי רייטינג צריך לשלם בעבורם ממון רב. גם זה הגיוני. אלו הם נתונים פחות או יותר ידועים.

לכן אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שהמנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל מינה אותי (בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סָעַר) לנַהֵל את חטיבת הספורט ולהנהיג את שידוריה מאז חודש דצמבר 1980 במקומו של אַלֶכְּס גִלְעָדִי ז"ל (עזב ל- NBC), היה ללמוד במהירות את סודות חלוקת הנֶטֶל הכספי של ה- EBU איגוד השידור האירופי הנשענת על הנוסחא המתמטית הנ"ל (Eurovision Cost Sharing System) באירועי הספורט השונים ואת הפילוסופיה הכלכלית שלו. אני חובב מתמטיקה ופיסיקה. התעניינתי וחקרתי מייד את פשר מבנה הנוסחה והתוצאה המתמטית המתוחכמת שהיא מניבה עבור ה- EBU (הלוא הוא איגוד השידור האירופי). מעניין כיצד הוא ה- EBU הרכיב את הנוסחה המתמטית המדוברת וכיצד השתמש בה כדי לקבוע את מספר היחידות הבסיסיות של כל רשת טלוויזיה באשר היא החברה באיגוד. השורה התחתונה של החשיבה המתמטית המקורית הזאת היא כלהלן : כמות היחידות הבסיסיות היא הקובעת את הנטל. כ-כול שיש לך במדינה שלך יותר בתי אב המחזיקים במקלטי טלוויזיה כך תגדל בהתאמה כמות היחידות הבסיסיות. ככל שיש לך יותר יחידות בסיסיות כך תידרש לשלם יותר ממון לקופה המשותפת בעת הפעלת הנוסחה המתמטית, תשלום זכויות שידורים, ורכישת אירועי הספורט הפופולאריים והרלוונטיים לצופים שלך. חלוקת הנֶטֶל הכספי של רכישת זכויות שידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים בין עשרות רשתות הטלוויזיה הציבוריות האירופיות המאוגדות בו מבוססת על אותה הנוסחה המתמטית המעניינת ההיא. המשוואה של הנוסחה המתמטית הזאת מניבה תוצאה יחסית על פי הנתונים שמזינים אותה. היא יחסית ומותנית במספר היחידות הבסיסיות שיש לכל רשת טלוויזיה.

בשנת 1980 מנה ה- EBU (איגוד השידור האירופי) בשורותיו כ- 36 רשתות טלוויזיה ציבוריות. רובן השתייכו למדינות מערב אירופה (חוץ מהטלוויזיה היוגוסלבית JRT של יוסיפ בארוז טיטו שהייתה חברה מלאה ונכבדה ב- EBU, אך יוגוסלביה המדינה הקומוניסטית הגדולה של העת ההיא נמנתה על הגוש הפוליטי של מדינות מזרח אירופה), ו- היו גם שתיים מאסיה אלה של ישראל וירדן, וגם כמה ממדינות המַגְרֶבּ האפריקניות מרוקו, אלג'יר, טוניס, ולוב, וגם מצרים. כולן היו חברות מלאות באיגוד השידור האירופי ה- EBU, מה שקרוי ומוגדר בשפה האנגלית בזאת הלשון : "EBU active members". מדינות מזרח אירופה הקימו איגוד שידור נפרד משלהן שכונה OIRT אולם היה קטן יותר, מצומצם יותר במספר המדינות המרכיבות אותו, וגם עני יותר, אך לא משולל כוח פוליטי.

החישובים המתמטיים של חלוקת עוֹל הָנֶטֶל הכספי הנוגע לרכישת זכויות שידורים של תחרויות הספורט הבינלאומיות החשובות בין רשתות הטלוויזיה החברות ב-שוּרוֹת איגוד השידור האירופי, ה-EBU.

חלוקת עוֹל הנֶטֶל הכספי ב- EBU תורגמה למָנָה חשבונית. הוסכם כי כל רשת טלוויזיה תשלם את החלק היחסי שלה עבור הזכות לשדר אירוע מסוים במסגרת ההסכם הכולל. המנה היחסית של כל רשת טלוויזיה באיגוד תהיה תוצאה של מהלך מתמטי בו סכום הזכויות הכללי המוטל על ה- EBU מחולק בס"ה של מספר היחידות הבסיסיות של כל החברות באיגוד כפול מספר היחידות הבסיסיות של כל רשת טלוויזיה. הדבר המעניין ביותר והקרדינאלי בחישוב חלוקת הַנֶטֶל הכספי הוא הנוסחה המתמטית שהאיגוד עשה בה שימוש, וכיצד השתמש בה, כדי להחיל את כמות היחידות הבסיסיות על כל רשת טלוויזיה שהיא חברה ב- EBU. מהות הנוסחה המתמטית לקביעת מספר היחידות הבסיסיות של כל רשת טלוויזיה היא פשוטה אך תוצאתה גאונית. תרגיל חשבוני של שורש ריבועי של מספר מסכי הטלוויזיה בכל מדינה חלקי עשרת אלפים קובע את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה. תוצאת היחידות הבסיסיות מקטינה ומצמצמת את העוֹל הכספי המוטל כאמור על רשתות הטלוויזיה הגדולות ב- EBU כמו ה- BBC ו- ITV באנגליה, ZDF/ARD – גרמניה, TVE – ספרד, RAI – איטליה, FR2 + FR3 ו- 1TF הצרפתיות בהשוואה למספר היחידות הבסיסיות של רשתות הטלוויזיה הקטנות כמו זו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, למשל. הנה דוגמא פשוטה אך מאלפת לפעולתה המתמטית והמתוחכמת של הנוסחה ותוצאתה הסופית.

טקסט מסמך (1) : תיאור פעולת הנוסחה המתמטית לחלוקת הנטל הכספי ב- EBU (נלקח מתוך הספר עב הכרס שאני חוקר וכותב ואשר קרוי : "הפקות חובקות ארץ ועולם". זהו ספר אחד מתוך סדרה בת 13 ספרים רחבת היקף אודות קורות הטלוויזיה בארץ ובעולם, ושמה הכללי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות). 

מספר המסכים במערב גרמניה בשנות ה- 80 של המאה הקודמת (בטֶרֶם האיחוד עם מזרח גרמניה) עמד על יותר מ- 22.000000 (עשרים ושניים) מיליון. המספר המדויק : 22.704715 בתי אב במערב גרמניה החזיקו במקלטי טלוויזיה בסלון ביתם לעומת 606000 (שש מאות ושישה אֶלֶף) מוניטורים טלוויזיה ששכנו בבתי האָב במדינת ישראל באותן השנים ההן. חישוב מתמטי פשוט מראה שגרמניה גדולה במספר המסכים שלה מישראל פי 37. מכאן עולה המסקנה ההגיונית שעל כל דולר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית (שם הקוד שלנו של רשות השידור הישראלית ב- EBU היה IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) משלמת זכויות שידור לאירוע ספורט מסוים שנרכש במסגרת החברות ב- EBU, הרי שעל רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לשלם 37 דולרים משלהם לאותו אירוע מסוים. כשמכניסים את הנתונים האלה לאותה הנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי שנבנתה ע"י ה- EBU עבור עצמו, מקבלים תוצאה מפתיעה. לגרמנים יש 47 יחידות בסיסיות ולישראל 6 יחידות כאלה. הפרשי הגודל בין שתי המדינות הצטמקו וגרמניה שהייתה גדולה מישראל פי שלושים ושבעה כמקודם, גדולה ממנה עכשיו לצורך תחשיב היחידות הבסיסיות רק פי שמונה. פירושו של דבר שעל כל דולר שהטלוויזיה הישראלית תידרש לשלם בעסקת זכויות שידורים כזאת או אחרת של ה- EBU איגוד השידור האירופי, הרי ARD ו- ZDF הגרמניות יצטרכו להפריש עכשיו רק שמונה דולרים מקופתן (הסכום מתחלק שווה בשווה בין שתי הרשתות הציבוריות במערב גרמניה) ולא שלושים ושִבְעָה כפי שניתן לחשוב בשל יחס הנתונים בגודלן של אוכלוסיות הטלוויזיה של שתי המדינות. אֵילוּ הם אותם היחסים המתמטיים של מדינת ישראל גם עם אנגליה. אוכלוסיית הטלוויזיה באיים הבריטיים הייתה גדולה אז בשנות ה- 80 של המאה שעברה פי 31 מישראל, ועמדה על 18.786000 (שמונה עשר מיליון ושבע מאות ושמונים ושישה אלף) מסכים, אך על פי התוצאה הסופית לאחר השימוש בחישובי נוסחת הקֶסֶם המתמטית הזאת לאנגליה יש 44 יחידות בסיסיות (התשלום מחולק בין ה- BBC לבין ITV) ולכן היא גדולה מישראל עכשיו רק פי שבע ושליש.

טקסט מסמך (2) : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. תיאור פעולת הנוסחה המתמטית לחלוקת הנטל הכספי ב- EBU והשוואת היחסיות בין רשות השידור הישראלית לבין רשות השידור המערב גרמנית בעשור ה- 80 של המאה שעברה. מספר בתי האב במערב גרמניה המחזיקים במקלטי טלוויזיה עומד על 22000000 (עשרים ושניים מיליון) ומכאן שווה ל- 46.90 יחידות בסיסיות. מספר בתי האב במדינת ישראל המחזיקים במקלטי טלוויזיה עומד על 600000 (שש מאות אלף על פי נתוני חטיבת הסטטיסטיקה בממשלת ישראל) ושווה ל- 7.74 יחידות בסיסיות. כלומר: אוכלוסיית בתי האב במערב גרמניה גדולה פי 36.66 מאוכלוסיית בתי האב במדינת ישראל. אולם משמכניסים את הנתונים הללו לפורמולה המתמטית מתברר שכמות היחידות הבסיסיות של רשות השידור המערב גרמנית גדולה רק פי 6 מכמות היחידות הבסיסיות של רשות השידור הישראלית. כלומר על כל דולר שרשות השידור בישראלית תשלם בעבור אירוע "X"אזי רשות השידור הגרמנית תשלם בעבור אותו אירוע "X" שישה דולרים. (נלקח מתוך הספר עב הכרס שאני חוקר וכותב ואשר קרוי : "הפקות חובקות ארץ ועולם". זהו ספר אחד מתוך סדרה בת 13 ספרים רחבת היקף אודות קורות הטלוויזיה בארץ ובעולם, ושמה הכללי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).  

מי שהמציא את הנוסחה המתמטית המזהירה ההיא שנראית כטְרִיק מתמטי היה כנראה גאון. היא נוטה חֶסֶד המידה רבה לעשירים בארגון ולא נוחה לרשתות טלוויזיה עניות כמו רשות השידור של ישראל. את הדו"ח הכלכלי הנובע מהנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי הזה ב- EBU, העברתי לידיעת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואח"כ גם למנכ"ל אורי פורת ז"ל, וכמובן לסמנכ"לים הכספים שלהם יבד"ל ישראל דוֹרִי ויוֹחָנָן צַנְגֵן. תוצאת חלוקת הנֶטֶל הכספי של אירועי הספורט הגדולים ב- EBU השפיעה רבות על כלכלת מחלקת הספורט בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור. חלק מתקציבה השנתי ומשאבי השידור בהם היא משתמשת לצורכי הגשמת המשימות הענקיות שלה בארץ ובעולם היא נִגְזֶרֶת של עלויות זכויות השידורים של אירועי ספורט בינלאומיים כפי שקבע ה- EBU. בעניין הזה אתה נדרש לעמוד כל הזמן על המשמר. צריך לומר בגלוי שכף ידו של יוסף "טומי" לפיד הייתה קְפוּצָה מזאת של אורי פורת ומוטי קירשנבאום אחריו. למרות הנוסחה המתמטית "המתעתעת" (מנקודת ראותן של הרשתות הקטנות), שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת כערוץ טלוויזיה מונופוליסטי סכומי כסף נמוכים אפילו מגוחכים תמורת אירועי הספורט הבינלאומיים בעולם וגם תמורת אלה שהתקיימו בארץ. הביקוש בימים ההם היה קטן בהרבה מההיצע. גם תרבות הפנאי הייתה שונה. עד שנת 1984 שילמנו מידֵי שנה לוועדה המארגנת של טורניר הטניס בווימבלדון – אנגליה סכום פעוט של זכויות שידור שנע סביב 2000 – 1500 דולר לשנה. ב- 1984 קפץ המחיר בבת אחת פי שמוֹנָה. תמורת אליפות העולם ה- 1 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי בירת פינלנד ב- 1983 שילמנו סכום מינימאלי של 3000 (שלושת אלפים) דולר זכויות השידורים בקטגוריה של חלוקת הנטל על פי Maximum offer. זוהי שיטת תשלום הנשענת על הצעה כספית מְרָבִּית של רשת טלוויזיה כלשהי החברה ב- EBU לבעל הקניין. הוועדה המארגנת יכולה לקבל אותה או לדחותה, ו/או לבקש תוספת על פי ראות עיניה. כל זאת ללא השימוש בנוסחת החלוקה הכספית של ה- EBU. התאחדות ה-א"ק הבינלאומית ה- IAAF (ראשי תיבות של International Association Athletics Federation) קיבלה בשנת 1983 ללא כל תהליך תִּמְחוּר את ההצעה הכספית המרבּית שלנו ע"ס 3000 (שלושת אלפים) דולר. זה היה סכום פעוט, אפסי הייתי אומר, תמורת הפקה מושלמת של אירוע ענק שבוצעה היטב ובאופן חדשני ע"י רשת הטלוויזיה הפינית הממלכתית  YLE. ארבע שנים מאוחר יותר השתנו כללי ההֵיצַע והביקוש לבלי הכר. נדרשנו לשלם בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק  ברומא בקיץ 1987 שצולמה ע"י 22 מצלמות של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI, סכום הגדול פי יותר מעשרים. 61000 (שישים ואחד אֶלֶף) דולר. ההצלחה הארגונית והטלוויזיונית הפנטסטית של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי העלתה בבת אחת את העניין באירוע הייחודי ולצדו גם את רָף מניות השידורים. ד"ר פרימו נביולו נשיא ה- IAAF (איגוד הא"ק הבינלאומי) ניצל את התנופה ומחירי הזכויות נסקו כפי שרואים בטבלה ה-מצ"ב כאן.

משנולדה אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי באוגוסט 1983 היא משכה אליה מייד את כל אור זרקורי הטלוויזיה. מפעל גביע העולם בא"ק דעך ונערך בפעם האחרונה באוסטרליה ב- 1985. לאחר מכן לא יסף. אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' הייתה הצלחה כבירה ומפתיעה, והצלחת סיקור ודיווח טלוויזיונית מהפכנית ודרמטית של הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE. הרייטינג הבינלאומי הרקיע שחקים ובאמת החל מ- 1983 החל ה- IAAF לנצל זאת ולדרוש זכויות שידורים מוגברות מרשתות הטלוויזיה בעולם ו- לגלגל סכומי כסף אדירים שצמחו למאות מיליוני דולרים (ממנו נהנה האיגוד כאמור בגין תשלומי זכויות השידורים). ה- EBU שילם עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' סכום צנוע שנסב על 800000 (שמונה מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד. סכום נמוך שהתבסס על שיטה של איסוף כספים בתוך איגוד השידור האירופי עצמו שנקראה “Maximum Offer”. בשיטה הזאת כל רשת טלוויזיה ב- EBU מציעה את מֵרָב התשלום שהיא מוכנה לשלם עבור זכויות השידורים של האירוע, אך להנהלת ה- EBU יש את הפררוגטיבה לקבל או לדחות את ההצעה. לתוך הקלחת המורכבת הזאת נכנסתי גם אנוכי והצעתי כמי שמייצג רשת טלוויזיה קטנטונת באיגוד סכום מרבי של 3000 (שלושת אלפים) דולר. ה- EBU קיבל את הצעתי. אף על פי כן חשב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באותה תקופה שמדובר בסכום מוגזם. בעיניו זה נראה המון כסף (הוא יוסף "טומי" לפיד ז"ל בכלל החזיק בדעה שמי שצריך לשלם למי, הרי אלו הוועדות המארגנות של אירועי הספורט שאמורות לשלם לטלוויזיה על שהיא מסכימה לצלם ולסקר אותן). חישוב פשוט מראה שטעה לגמרי בהערכתו. שידרנו מאליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 כ- 17 שעות שידורים ישירים ועוד שלוש שעות תקצירים מוקלטים. עלות שעת שידור אחת עמדה על 150 (מאה וחמישים) דולר. במונחי טלוויזיה מדובר בחינם. זאת הייתה ההתחלה הצנועה.

כאמור, מייד בתום הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 האמירו המחירים. בתוך פחות מעשוֹר שנים הם נסקו. בחוזה השידורים הבא שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF לתקופה של שלוש שנים 1987 + 1986 + 1985, ניאות איגוד השידור האירופי לשלם להתאחדות ה-א"ק הבינלאומית סכום של 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. בחוזה השידורים של 1991 – 1988 (ארבע שנים) שילם ה- EBU ל- IAAF תשלום של 90.00000 (תשעה מיליון) דולר. שיא חדש נקבע בחוזה הארוך טווח לארבע שנים 1995- 1992, בהן הסכים ה- EBU לשלם ל- IAAF סכום פנטסטי של 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. השיא הזה נשבר בחוזה הבא שנחתם בין IAAF למשדר הציבורי הבינלאומי ו- EBU CRTAU לתקופה של שש שנים מ- 1995 עד 2001 (כולל). ה- EBU שילם ל- IAAF סכום דמיוני של 135.000000(מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. העובדה שאיגוד השידור האירופי הסכים לשלם סכומי עתק ל- IAAF מצביעה עד כמה ענף ה-א"ק הוא ספקטקולרי ורב חן באירופה, ענף ספורט נחשב, מצטלם היטב בטלוויזיה, וגם נושא רייטינג. ה-א"ק על ענפיה השונים הייתה ענף ספורט אהוב באירופה הישנה. חלק מהמורשת הזאת הרכיב את אופייה ואת תרבות הצפייה בטלוויזיה של אירופה החדשה שלאחר מלחמת העולם ה- 2. המסורת הארוכה הזאת של שילוב שני הנתונים, איכות הכיסוי הטלוויזיוני + אהבת ספורט ה- א"ק הגיעה לשיא חדש ב- 7 באוגוסט 1983 עם תחילתה של אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי.

טקסט מסמך :  9 בדצמבר 1982. זהו המסמך המקורי של ה- EBU המאשר תשלום של 3000 דולר בלבד עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי. רשות השידור נדרשה לשלם פרוטות עבור אירוע על בספורט הבינלאומי, יפהפה, ואדיר ממדים. (המסמך באדיבות EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 בינואר 1983. זהו עמוד מס' 8 בחוזה הכספי שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF  המאפשר ל- 36 רשתות טלוויזיה ציבוריות החברות באיגוד השידור האירופי לשדר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 תמורת סכום גלובאלי של 800000 (שמונה מאות אלף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ב- EBU עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  גרף עליית מחירי זכויות השידורים שהוכן ע"י ה- EBU ומלמד ומצביע כמה שילם איגוד השידור האירופי (בדולרים) ל- IAAF  מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983, כלהלן :                                                                                    א. 800000 (שמונה מאות אלף) דולר עבור אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983.

ב. 4000000 (ארבעה מיליון) דולר עבור הסכם ארוך טווח לשלוש שנים 1987 – 1985 הכולל בתוכו את אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987.

ג. 9000000 (תשעה מיליון) דולר עבור הסכם ארוך טווח לארבע שנים 1991 – 1988 הכולל בתוכו את אליפות העולם ה- 3 בא"ק – טוקיו 1991.

ד. 91000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר עבור הסכם ארוך טווח לארבע שנים 1995 – 1992 הכולל בתוכו את אליפות העולם ה- 4 בא"ק – שטוטגרט 1993 ואליפות העולם ה- 5 בא"ק – גטבורג 1995.

ה. כעבור תריסר שנים מאז אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים 2001 – 1996, סכום פנטסטי של 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר שכלל בתוכו את אליפות העולם ה- 6 בא"ק – אתונה 1997, אליפות העולם ה- 7 בא"ק – סביליה 1999, ואליפות העולם ה- 8 בא"ק – אדמונטון 2001. ה-א"ק הבינלאומית כבשה לעצמה נתח גדול על מרקע הטלוויזיה הבינלאומי. אין דבר טלוויזיוני יפה יותר מ-א"ק במיטבה. לא בכדי מכנים אותה מלכת הספורט.

(הערה : המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתחילת 1987 חלה רֶוִויזְיָה בחלוקת הָנֶטֶל הכספי ב- EBU שהקלה במשהו על רשות השידור הישראלית. איגוד השידור האירופי שהוא גוף מסורבל וגם שמרני החליט לשנות את השיטה. האיגוד קבע שלוש קטגוריות ראשיות של אירועי ספורט בינלאומיים ולצִידן שלוש צורות תשלום. בשני האירועים הגדולים ביותר האולימפיאדות וה-מונדיאלים, נקבע שחלוקת הנטל הכספי תעשה על פי החלטה קונקרטית של המועצה האדמיניסטרטיבית העליונה של ה- EBU. באירועי ספורט בינלאומיים גדולים אחרים הוחלט שחלוקת הנטל תתבצע על פי חישוב כמות "היחידות הבסיסיות" ה-מתוקנות (!). באירועי ספורט רוטיניים התקבלה החלטה שחלוקת הנטל הכספי תהיה על פי הצעת התשלום המֵרבּית של כל רשת טלוויזיה בנפרד (Maximum offer). זה היה שינוי חשוב בעל משמעות לטווח הארוך לטובת רשתות הטלוויזיה הקטנות החברות באיגוד השידור האירופי בכל הנוגע לאירועי העַל, האולימפיאדות, וגביעי העולם בכדורגל.

רשתות הטלוויזיה ב- EBU  סוּוְגו על פי המדיניות הכלכלית החדשה לשלוש קבוצות תשלום עיקריות. רשתות טלוויזיה גדולות במדינות בעלות 10 מיליון מוניטורים (מסכי) טלוויזיה ויותר כמו גרמניה, אנגליה, צרפת, איטליה, וספרד – שויכו לקבוצה הגדולה. רשת טלוויזיה שכללה בתוכה בין 1.000000 (מיליון) מסכים ל- 10.000000 (עשרה מיליון) נקראה הקבוצה הבינונית, ורשתות טלוויזיה שהזינו אותן כמיליון מסכים ביניהן הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ירדן, ואיסלנד – נקראו הקבוצה הקטנה. ה-רָוִויזְיָה היטיבה עם העניים, ולכן רשות השידור הישראלית כמו רשתות טלוויזיה קטנות אחרות באירופה יצאה נשכרת ומוּרְוָוחָת מהעניין בתקופה של שנים אחדות. מפת המחירים השתנתה מקצה אל קצה בשעה שהחלו בסוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת באירופה קרבות השידור הגדולים עם כניסתם לשוּק של גורמי שידור מתחרים כמו ערוצים ארציים מסחריים, כבלים, ולוויין, לרבות סוכני ומתווכי מכירות של זכויות שידורי ספורט. המנכ"לים של רשות השידור הממלכתית בישראל ללא יוצא מן הכלל קיבלו בביקורתיות רבה ובמידת צֶדֶק לא מעטה את האמרת המחירים והשינויים הכספיים המפליגים שהתחוללו בשנות ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה במחירי זכויות שידורי הספורט בארץ ובעולם. עליית המחירים הייתה דרמטית. אף על פי כן דרשו צופי הטלוויזיה משלמי האגרה הפעוטה במדינת ישראל מעוטת התושבים את ליטרת הבשר שלהם. בכסף הקטן שהם שילמו את "מִסֵי הטלוויזיה" שלהם ניתן היה לקנות רק חלק משידורי הספורט הארציים והבינלאומיים היקרים שהיו כל כך אהובים עליהם. אזרחים רבים ממגזרים שונים במדינת ישראל משתמטים ביודעין ובאורח קבע מתשלום האגרה. כּמוּתם נאמדת ב-  % 20. הדבר מקשה ומכביד עוד יותר על תקציב רשות השידור. מצבו של המקביל הציבורי באנגליה ה- BBC שונה. אזרחי אנגליה משלמים אגרת טלוויזיה בגובה האגרה הישראלית, אך שם כמות התושבים גדולה הרבה יותר, המשמעת איתנה, ומוּסַר התשלומים גבוה לאין שיעור. אך עוד חזון למועד. ארחיב על כך מאוחר יותר. בעשור ה- 90 של המאה שעברה חַל גידול עצום ברכישת שידורי הספורט הבינלאומיים ע"י ה- EBU שרשות השידור הישראלית היא חברה מלאה בו. יוקר התשלומים עלה. כדי לנהל נכון את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית נדרשתי להבין היטב את חוקי הכלכלה המניעים את עבודת איגוד השידור האירופי. בשנים 1999 – 1995 רכש ה- EBU זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים בעלות של 152.000000 (מאה וחמישים ושניים מיליון) פרנקים שווייצריים (SFR) שזהו סכום שווה ערך ל- 100.000000 (מאה מיליון) דולר. רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נדרשו להוציא מקופתן כסף נוסף כדי למַמֵן גם את הוצאות ההפקה. ב- 9 במארס מרס 1995 פִּרְסֵם ה- EBU מסמך חשוב ביותר במסגרת התפתחות כיסוי אירועי הספורט בטלוויזיה באירופה ובעולם. הייתה לו השפעה גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המסמך [1] נקרא :

Role and Obligations of the Host broadcaster within the EBU

במסמך הזה נקבעו כללי הפקה וכיסוי חדשים ועזרה ותוספות תשלום ל- Host Broadcaster ע"י רשתות הטלוויזיה המתארחות אצלו (בעיקר בגין תשלום עבור שימוש בטכנולוגיה טלוויזיונית ובעמדות שידור מאובזרות שה- Host broadcaster המקומי ממסד בעבור אורחי הטלוויזיה וגם הרדיו שלו) כדלהלן :

גביע העולם בכדורגל –  1.500000 (מיליון וחצי) פרנקים שווייצריים.

אליפות אירופה בכדורגל –  1.000000 מיליון) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בא"ק –  550000 (חמש מאות וחמישים אלף) פרנקים שווייצריים.

אליפות אירופה בא"ק –  450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם במרוצי אופניים על כבישים –  250000 (רבע מיליון) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בסקי אלפיני –  500000 (חצי מיליון) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בסקי נורדי –  500000 (חצי מיליון) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בביאטלון –  150000 (מאה וחמישים אלף פרנקים שווייצריים.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בשנים 1989 – 1984 (החליף את המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד שמשל ברשות בשנים 1984 – 1979) תמך במדיניות השידורים הכלכלית שלי כמנווט שידורי הספורט שלו והעניק לי סיוע רב (!). מן ההיבט הזה, החלטתו הדרמטית של אורי פורת לחַבֵּר את הצופים לטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות שידורם של אירועי הספורט החשובים, ו/או אם תרצו לחבר את אירועי הספורט הרלוואנטיים למְשַלֵם האגרה – הייתה מהפך קיצוני. יוסף "טומי" לפיד הֵיטיב עם שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאוחר מידי, רק ב- 1982, שלוש שנים לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור. על אליפות אירופה לאומות בכדורגל של 1980 הוא בכלל לא רצה לשמוע. בנוגע ל- אליפות אירופה 1984 שנערכה בצרפת השתכנע ואישֵר לי לשָדֵר ישיר רק משחק חצי גמר אחד מתוך שניים ואת משחק הגמר. (צרפת של מישל פלטיני ניצחה במשחק הגמר ההוא "בפארק דה פראנס" את ספרד 2 : 0). זה היה מעט בהשוואה לעתיד אך הרבה בהשוואה לעבר. משדיווחתי לו כי בעבור השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 תידרש הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלם ל- IAAF, התחלחל וגם כעס. "זה המון כסף" אמר לי למרות שזה היה מעט מאוד. "הכול יחסִי בעולם", השיב פעם פרופסור אלברט איינשטיין המלומד הגאון לשאלתו של מַאן דָהוּ כיצד הוא מגדיר את מושג היחסיוּת, מעַט מוּל הרבֵּה, וקבע בהומור שלו, כלהלן : "…שָלוֹש שערוֹת עַל הראש זה מעַט – שָלוֹש שעַרוֹת בצלחת המָרָק זה הָמוֹן…".

תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם הייתה לֶחֶם חוּקִי. חלק מ- נשמתי. לא הייתי צריך להבין אותה. היא זרמה בעורקיי. הייתה לי דלת פתוחה ללשכת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בשנים 1989- 1984 כפי שהייתה לי כניסה חופשית קודם לכן ללשכתו של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד, ו- מאוחר יותר גם למטהו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום יבד"ל בשנים 1998- 1993. שניהם אורי פורת ומוטי קירשנבאום היו נגישים ומהירים בתשובותיהם ומעשיהם. בעיקר מוטי קירשנבאום שהיה אנטגוניסט ושוֹלֵל מובהק של כל הליך ביורוקרטי מיותר. הגיעה העת להאיץ את גלגלי תעשיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אי אפשר היה עוד להסתפק בכיסוי החד ממדי של הכדורגל. המתינו לנו באופק יעדי שידורים כבירים בדמותם של אליפות העולם ה- 2 בא"ק שעמדה להיערך בסוף חודש אוגוסט 1987 ברומא והאולימפיאדה ה- 24 במניין הזמן החדש בספטמבר 1988 ב-סיאול בירת דרום קוריאה. בשובי מפגישת ה- EBU בגֶ'נֶבָה שלחתי ב- 22 במארס 1987 למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את המסמך הבא בו אני מתדרך אותו כיצד לפנות לנשיא ה- EBU מר רֶגִ'יס קַאלְבֵּרְמָאטֶן בעניין תשלום הזכויות עבור אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 הנידונה כאן.

טקסט מסמך : 22 במארס 1987. זהו המסמך שכתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 1 מתוך 2) ונועד לקדם את הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 במארס 1987. זהו המסמך שכתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 2 מתוך 2) ונועד לקדם את הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא התמהמה ואת זה צריך לומר לזכותו כמו זכויות רבות אחרות בקדנציית הניהול הראשונה שלו בשנים 1989- 1984. הוא שלח מייד טלקס לנשיא ה- EBU רֶגִ'יס קַאלְבֵּרְמַאטֶן והפיל את תחינתו. זה לא היה דבר מקובל בו האינסטנציה הגבוהה ביותר ברשות השידור פונה בענייני זכויות שידורים של אירועי ספורט לאינסטנציה הרמה ביותר באיגוד השידור האירופי.

טקסט מסמך : 24 במארס 1987. זהו הטלקס ששלח מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לנשיא ה- EBU רג'יס קאלברמאטן בו הוא מבקש ממנו הנחה כספית משמעותית על מנת שהטלוויזיה הישראלית הציבורית תוכל להשתתף במסגרת ה-מאמץ הכספי של ה- EBU בכיסוי באמצעות שידורים ישירים בהיקפים מלאים את אליפות העולם ה- 2 בא"ק שאמורה להיערך ברומא בתאריכים ההם של  6.9.1987 – 29.8.1987 לפני כ- 35 שנים. המסמך נשמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תחינתו של אורי פורת השיגה בסופו של דבר את מבוקשה והמחיר פחת ב- % 50 וירד ל- 30000 (שלושים אלף) דולר. מזכיר ה- "Sports Working Party" של ה- EBU ז'אן פייר וויינמאן בישר לי על כך בשיחה בע"פ בינינו. ניהול מחלקת הספורט הצריך זה מכבר ידע כלכלי והתמצאות במבוכי הביורוקרטיה של ה- EBU, וגם קשרים אישיים. ב- 7 באפריל 1987 נערכה פגישה אופרטיבית רבת משתתפים ברשות השידור בה נתן מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אור ירוק למבצע הפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. בפגישה השתתפו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין, סמנכ"ל הכספים והכלכלה הבלתי נשכח בעת ההיא של רשות השידור יוחנן צַנְגֶן, יועצו האישי של מנכ"ל הרשות מר נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל, מנהל שירותי ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יַעֲקב סְוִוירִי, קצין התקשורת הלוויינית זאב שטוקהיים ז"ל, אנוכי, ועוזרי ויד ימיני אמנון ברקאי. ברור שהודיתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת על התגייסותו למשימה ומהירות הביצוע מצדו.

טקסט מסמך : 7 באפריל 1987. תקציר הפגישה האופרטיבית ברמת מנכ"ל רשות השידור הנותן אור ירוק למבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק באוגוסט – ספטמבר 1987 ברומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 24 באפריל 1987 הגיעה הבשורה הרשמית ממזכיר קבוצת הספורט של איגוד השידור האירופי (EBU) בג'נבה ז'אן פייר וויינמאן (Jean Pierre Weinmann), כי האיגוד מסכים להפחית את זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באירוע החשוב הזה בשיעור של % 50 [2]. בעקבות ההפחתה נתן לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אור ירוק לצאת לדרך. שילמנו בסופו של דבר 30000 (שלושים אֶלֶף) דולר, פי עשרה יותר ממה ששילמנו ארבע שנים קודם לכן תמורת אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983, אך פי שניים פחות ממה שנדרשנו לשלם בתשלום המקורי עבור רומא 1987. פרוטות במונחים המוניטאריים של היום. הון רָב בימים ההם. אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 הניבה 21 שעות שידורים ישירים. עלות כל שעת שידור עמדה על 1500 (אלף וחמש מאות) דולר. מחיר מציאה. בשנות ה- 80 של המאה שעברה החלה מלחמת העולם הראשונה על רכישת זכויות השידורים של שידורי הספורט הארציים והבינלאומיים הגדולים. המלחמות האלה לא פסקו. הן נמשכות עד עצם היום הזה. ראה הספר "הכדורגל סמן ימני".

טקסט מסמך : 23 באפריל 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 35 שנים. היוזמה המסבירה ל- EBU את יכולתה הכספית – כלכלית המוגבלת של רשות השידור צלחה. זהו המסמך המקורי ששלח מזכיר קבוצת הספורט של ה- EBU  ז'אן פייר וויינמן, המאשר כי הצעתי לשלם סכום של 30000 (שלושים אלף) דולר עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 (במקום 61.000 דולר), התקבלה ע"י מוסדות הארגון. דיווחתי על כך מייד למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. הוא הודה לי בסגנונו החביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה במשך עשרה ימים ברומא מ- 29 באוגוסט 1987 עד 6 בספטמבר 1987 שימשו מבוֹא ומבחן כוחות כפול – לטלוויזיה הישראלית הציבורית (ולרשתות הטלוויזיה בתבל) וגם לאתלטים בעולם. לנו – Test לקראת השידורים המורכבים והמרוחקים שנכונו לנו אולימפיאדת סיאול 1988 הרחוקה, ולספורטאים – אקספרימנט מן המעלה האולימפית הגדולה ביותר. בדיוק כשם שתחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 היוותה בשעתה מעין ניסוי כלים של רשות השידור ושל האצנים, הקופצים, וההודפים הבינלאומיים, בטֶרֶם אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו מייד לדרמה מתמשכת ברמה העליונה ביותר של שידורי טלוויזיה עתירי רייטינג. אין דבר יפה ומושך עין יותר בטלוויזיה מאשר ה-א"ק הבינלאומית במיטבה. אליפות העולם ה- 2 ב-א"ק ברומא 1987 תיזכר יותר מכל בשל שני אירועי עַל, שיא העולם המדהים בקפיצה לגובה 2.09 מטרים של האתלטית הבולגרייה סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (הייתה שחקנית כדורעף מצטיינת בנבחרת הלאומית של ארצה), ושיא העולם של האצן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצת 100 מ' 9.84 שניות כבר בפתיחת השידורים הישירים מרומא, ולאחר שגבר בהתממודדות ההיא בריצת הגמר ההיא על האצן האמריקני קארל לואיס (!). שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה שהייתה גם שחקנית נבחרת ארצה בכדורעף שריר וקיים עד היום הזה בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1104 והעלאתו לאוויר בסופו של חודש יולי בשנת 2022. שיא העולם הזה של סטפקה קוסטדינובה מהווה לפי שעה וכאמור גם היום את קצה גבול היכולת האנושית של הנשים בקפיצה לגובה (!). אלוהי הטלוויזיה שמע את תפילתי והעניק לצופים בארץ, ולאורי פורת ו-לי, שני שיאי עולם נפלאים. ערכו של השידור הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית והרייטינג נסקו בבת אחת. ניצחונו המפתיע והדרמטי של הקנדי בֵּן ג'וֹנסוֹן על האמריקני קָארְל לוּאִיס (מי שהיה האלוף האולימפי ומדליין הזהב בבריצת הגמר ל-100 מ' ב-אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) בריצת הגמר ל- 100 מ' ברומא 1987 בה קבע האָצָן הקנדי שיא עולם מרהיב 9.84 שניות, נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם במקצוע הספורטיבי הזה (!). כעבור שנה ניתץ בֶּן ג'וֹנְסוֹן שוּב קצה גבול היכולת האנושית והציב באולימפיאדת סיאול 1988 בדרום קוריאה שיא עולם חדש ו-מדהים נוסף 9.79 שניות. גם הפעם בסיאול 88' הוא גבר על האָצָן האמריקני קָארְל לוּאִיס. החלום החזיק מעמד שלושה ימים. במבחן סמים לאחר הריצה האולימפית כשל בֵּן ג'וֹנסוֹן והוּכַח שהיה נגוּע בהם מזה זמן רב, לא רק ב-סיאוּל 1988 אלא גם ברוֹמָא 1987 (באליפות העולם ה-2 ב-א"ק שנערכה ברומא ב-עשרת הימים של סוף אוגוסט 1987 / תחילת ספטמבר 1987, הוא טרם נתפש בעוון שימוש בסמים אסורים). שיאי העולם ומדליות הזהב בהן זכה בן ג'ונסון ב- 1987 ו- 1988 נשללו ממנו לעַד והועברו ליריבו קָארְל לוּאִיס. בן ג'ונסון נפסל ע"י ה- IAAF לכול ימי חייו.

"הַר שרירים", כינה נסים קיוויתי את בֶּן ג'וֹנְסוֹן בשידור ישיר כשדמותו המסיבית הופיעה בתמונת Close up רכוּן על אדני הזינוק לפני הירייה. צילום רלוואנטי שהפיקה הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI (שימשה כ- Host broadcaster  של אליפות העולם בא"ק ברומא 1987). עשיתי מאמץ גדול להביא לרומא את הפרשן ד"ר גלעד ווינגרטן שהיה באותה העת בשליחות באוסטרליה. הטסת הפרשן מסידני הרחוקה לרומא היוותה תקדים חשוב לבאות. לראשונה בתולדות רשות השידור ניאות מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת לבקשתי והסכים לשלם לד"ר גלעד וויינגרטן שכר, כלכלה, ומלון מכספי רשות השידור. אורי פורת הבין ל-ליבִּי והתייחס באהדה למוסד הפרשנות. הוא פשוט היה טיפוס אחר לגמרי מקודמו יוסף "טומי" לפיד.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. Never Off tube. זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המותקנת ו-מוצבת באצטדיון האולימפי ברומא 87' בעת מבצע השידורים הישירים של חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא את אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. אנוכי עורך ומפיק את השידורים הישירים בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא (יושב על מושב מוגבה) יחדיו עם השדר המוביל נסים קיוויתי (חובש כובע מצחייה ומתבונן במשקפת) והפרשן ד"ר גלעד ווינגרטן (קרוב למצלמה), שני אנשי טלוויזיה בלתי נשכחים לעַד עבורי. שידורי הטלוויזיה הישירים האלה שלנו מ-רומא 87' לאולפנים בירושלים היו מבחן ראשון לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים באחריותי ובהובלתי את התחרויות של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. אנוכי משמאל יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן ב- "פיאצה דל פופולו" במרכז רומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 נחלו שוב הצלחה מסחררת. היטיב לבטא זאת מבקר הטלוויזיה של העיתון "מעריב" ד"ר יָרִיב בֵּן אֵלִיעֶזֶר. הנה לשון מאמר הביקורת שלו מ- 9 בספטמבר 1987 [3] .

"אקרני הטלוויזיה התרוקנו מתרועות האתלטים המנצחים באליפות העולם ברומא, ועתה מן הראוי לדבר בשבחה של מחלקת הספורט הטלוויזיונית שלנו. נסים קיוויתי שמצליח להרגיז את הצופים בסיקור הכדורגל, שב למיטבו בענף הא"ק בו הוא שוחה כדג במים. בצוותא עם ד"ר גלעד וויינגרטן הגיש נסים קיוויתי סיקור מושלם של האליפות, כשהצוות באולפן מחפה על מחדלי איטלקים (גמגום בצילומים, "אובדן" אתלטים, והיעלמות הקוֹל), ומצליח לסתום את החללים שיצרו הרומאים בהילוכים חוזרים. החוויה הטלוויזיונית הצליחה ליצור אצל הצופה אשליה של נוכחות ישירה באירועים , מתח והתלהבות. ההילוך האיטי, שינוי הזוויות, וצילומי ה- Close up, אִפשרו לצוות נסים קיוויתי את גלעד וויינגרטן לנתח את ביצועיהם של האתלטים, ליידע את הצופים  ולקרב אותם אל עולמה המופלא של הא"ק. מונדיאל האתלטיקה הקלה הוא תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית".

טקסט מסמך : ספטמבר 1987. "מעריב". ביקורת הטלוויזיה של ד"ר יריב בן אלעזר המתייחסת לאליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. (באדיבות "מעריב").

שנה אח"כ אִפשֵר לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ל- שָדֵר ישיר ב- 17 באוגוסט 1988 בזמן צפייה ראשי את תחרות ה-א"ק הבינלאומית רבת המוניטין של ציריך. אירוע שהתקיים חודש ימים בדיוק לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 1988. מרבית האתלטים בעלי המוניטין העולמי היו אמורים להשתתף בתחרות הזאת והמנכ"ל שלי שהיה חובב א"ק מושבע בעצמו חשב כמוני "שמותר" לטלוויזיה הציבורית – ממלכתית שאוחזת בידיה את זכויות השידורים האולימפיים של סיאול 1988 לחשוף את גיבורי הספורט, אלה שיקשטו ויפארו את מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוך זמן קצר. רבים ברשת הטלוויזיה זקפו גבה ולא יכלו להסתיר את קמטי פרצופם שהביעו קנאה כלפיי ו-סלידה ממני ומ-מנכ"ל רשות השידור שלי אורי פורת. "…תחרויות ציריך/שווייץ ב-א"ק בטלוויזיה הציבורית ? ממתי ? מה פתאום ? ", אמרו והוסיפו, "די לנו בכך שנצטרך לסבול עוד רגע קט את התחרויות האולימפיות של סיאול 1988 ש-יואש אלרואי מתכנן לנו". אורי פורת עמד בפרץ ולא נכנע.

אורי פרשקובסקי (פורת) נולד ב- 26 בספטמבר 1935 במושבה ראשל"צ. אחיו הבוגר ממנו אמציה נולד שבע שנים וחצי לפניו ב- 8 בינואר 1928. שני הילדים גדלו במושבה הקטנה בתקופה בה הא"ק בארץ ישראל נחשבה למלכת הספורט. אמציה פרשקובסקי (פורת) שתקופה מסוימת קרא לעצמו "פרש" היה אתלט מצטיין במושבה. ולא סתם מצטיין. שיאן המושבה בקפיצה לגובה וגם קופץ מוכשר במוט במבוק. אמציה פרשקובסקי ריחף במוט שלוֹ מעל רף שגובהו 2.30 מ'. כל ילדי ראשל"צ היו מסתופפים בגן העיר כדי לצפות באמציה פרשקובסקי מפגין את ביצועיו האקרובאטיים מעל הרָף. אמציה פרשקובסקי היה מרחף לגובה עצום ואורי פורת הקטן היה אוחז במוט שלא ייפול. רק צְבִי יָנוֹבֶר מנתניה היה טוב ממנו בישראל והשיג את אמציה פרשקובסקי עם הישג של  2.70 מ'. אמציה נהג לסחוב את אחיו הקטן אורי פורת לכל תחרויות הא"ק בארץ ישראל מרחובות ועד אצטדיון המכבייה בתל אביב. האח הבכור לימד ואימן את אחיו הקטן לקפוץ לגובה בסגנון "גלילת צד" שהיה יעיל יותר מסגנון ה- "מִסְפֶּרֶת" בו השתמשו שאר הילדים. אורי פורת הילד העריץ את אחיו הגדול והתאהב בא"ק.

טקסט תמונה : קיץ 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 73 שנים. אמציה פרשקובסקי (פורת) אחיו הבכור של אורי פורת קופץ במוט במבוק ב-ראשל"צ מעל רף שגובהו כ- 2.30  מ', והופך חיש מהר לגיבור המושבה. (באדיבות אמציה פורת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנת 1950. המושבה ראשל"צ. אמציה פורת מפגין את יכולתו בפני נוער המושבה. הילד אורי פורת בן 15 אמור לתפוש את המוט לאחר התנתקות האתלט הקופץ ממנו. הנחיתה לאחר המעבר מעל הרף התבצעה לבור חול. (באדיבות אמציה פורת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גיבוריו הספורטיביים של הנער אורי פורת בימים ההם היו אחיו אמציה, האצנים דוד טבק מבית עובד ויהודה גבאי מרמת גן, וגם הנתנייתי יצחק כספי, קופץ המוט האגדי צְבִי יָנוֹבֶר אף הוא מנתניה, הרץ למרחקים בינוניים 400 מ' ו- 800 מ' אַרְיֵה גְלִיק, הקופצים לגובה אַהוּבָה קְרִיבִיצְקִי – קְרָאוּס ואַרְיֵה קליינשְטוֹבּ (נָוֶוה), האתלטיות דַלְיָה קְלָיְינְמַן, רוּת קוֹרֶן, ולֵאָה הוֹרוֹבִיץ (זִמְרִי), מטיל הכידון והודף כדור הברזל אִיצִיק מַנְדֶלבְּרוֹיְד מקריית חיים, ורבים אחרים. אהבתו האמיתית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ל-א"ק הישראלית התמימה של שנות ה- 40 ו- 50 במאה הקודמת סללה את דרכי כעבור שנות דוֹר להפקה כל כך מסיבית של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים (מעמדות שידור באצטדיונים השונים) את אליפויות העולם ב-א"ק וסיקור רחב היקף של תחרויות ה-א"ק האולימפיות. בהיותו מנכ"ל רשות השידור הבין אורי פורת כי שידורי ה-א"ק הבינלאומית ברמה הגבוהה שלה בטלוויזיה הישראלית הוא נדבך הכרחי בשידור הציבורי. היו לי עִמו שיחות רבות שעסקו בפילוסופיית השידור הטלוויזיוני הציבורי ובמטרות ובמרכיבי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית. ככלות הכול הפקות הספורט בטלוויזיה הן המורכבות והמסובכות ביותר וגם היקרות ביותר שדורשות תכנון מוקדם ומפורט. הוא לא נרתע ונתן לי יד חופשית (כמעט) להפיק אותן. אליפויות העולם בא"ק הפכו להיות נכסי צאן ברזל של הטלוויזיה הציבורית בישראל הרבה הודות לתמיכתו של אורי פורת. יכול להיות שאורי פורת היה נאמן לדרכו המקצועית ופועל בדיעבד כפי שפעל מפני שזאת הייתה דרישה מקצועית טלוויזיונית טהורה , אך אין ספק גם שאהבתו האישית לא"ק השפיעה על שיקוליו והקלה על הביצועים שלי כעורך ומפיק ראשי שלו. מן ההיבט הזה הוא ומוטי קירשנבאום היו דומים.

[1] ראה נספח : מסמך ה- EBU  מ- 9 במארס 1995.

[2] ראה נספח : טלקס של ז'אן פייר וויינמאן מזכיר קבוצת הספורט של ה- EBU  שנשלח אלי  ב-  23  באפריל 1987 המאשר תשלום זכויות שידור של 30000 (שלושים אלף)  דולר תמורת שידורי אליפות העולם ה- 2  בא"ק של רומא 87' במקום 61000 (שישים ואחת אלף) דולר במקור.

[3] ראה נספח : מאמר ביקורת הטלוויזיה של ד"ר יריב בן אליעזר בעיתון "מעריב"  מ- 9 באוגוסט 1987, המשבח את שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימו ברומא בקיץ ההוא של שנת 1987.

הטלוויזיה איננה רק מקור מידע, היא גם מקור השוואה. שתי רשתות הטלוויזיה האמריקניות ESPN + ABC עשו שמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 שלנו כמו שה- NBA מביסה ללא תנאי את ליגת הכדורסל הישראלית שלנו  גם מן הזווית האסתטית. פוסט מס' 1104 / 511. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

1. מאמן קבוצת קליבלנד קאוואלירס הישראלי דיוויד בלאט היה רחוק כ- פסע מאליפות ה- NBA לעונת 2015 – 2014. לרוע מזלו הראשון ואולי גם גם לטיב מזלו הוא פגש בקליבלנד ווירטואוז כדורסל בשם לברון ג'יימס בעל אישיות גאוותנית קיצונית שמעמיד את עצמו מעל הקבוצה ומעל המאמן שלה. לברון ג'יימס הכניס את דיוויד בלאט למצוקה ולתחושת חוסר ביטחון עצמי קשה. תארו לכם מאמן כדורסל שמתכנן בפסק זמן את מהלכי הקרב בפני שחקני הקבוצה כשלפתע מתעורר השחקן הטוב ביותר ב-קליבלנד, מבייש את מאמנו, ואומר לפני כולם : "מה פתאום, מה שאמרת בטל בשישים, הקבוצה תעשה את מה שאני אומר לה". לברון ג'יימס מטיל את חיתתו לא רק על חבריו לקבוצה אלא גם על המאמן. פוגע באופן אישי ומכוער קבל עם ועולם במנהיג ויוצר מצב פסיכולוגי מורכב בו כולם חייבים לו וסרים למרותו. יושב לו שחקן כדורסל ווירטואוז על ספסל קבוצתו קליבלנד קאוואלירס, הלוא הוא לברון ג'יימס) ומניח באופן מופגן ומזלזל מגבת על ראשו כשהוא אוטם את אוזניו וסוגר את עיניו, ומתעלם מכולם. דיוויד בלאט יכול לספר סיפורים עד מחר אודות גדולתו של לברון ג'יימס. אינני מאמין לו כי אין לו בלבו אודות הכדורסלן הווירטואוז שהשפיל אותו שוב ושוב לפני הקלעים. רואים שדיוויד בלאט פגוע. רואים שדיוויד בלאט חסר ביטחון עצמי (מינימלי). רואים שלברון ג'יימס עקר מאישיותו של דיוויד בלאט את סמכותיות המאמן, ושהיה צריך הוא גם דחף בצורה מחפירה את אותו בחזרה לקווים. רואים שמעמדו של דיוויד בלאט על הקווים מעורער לחלוטין. דיוויד בלאט חווה חוויה ממושכת רחוקה מלהיות מלבבת. אני מרחם עליו. לרוע מזלו השני של דיוויד בלאט שני שחקנים מרכזיים שלו ב-קליבלנד קיירי אירווינג וקווין לאב נפצעו. בלתי אפשרי לבסס רוטציה ב- NBA סביב שבעה שחקנים. אתה רואה שדיוויד בלאט הוא מנהיג חבוט וחבול. הייתי רוצה שהוא יישאר בתפקיד מאמן קליבלנד גם בעונת 2016 – 2015 ויאמר רק פעם ל-לברון ג'יימס, "מר ג'יימס תפסיק להתחצף…זה לא קרקס פה…שב על הספסל ואל תענה לי…אנחנו יכולים לשחק גם בלעדיך…". קליבלנד הציגה מנקודת מבטי משחק קבוצתי מוגבל ומאכזב. בשתי הסדרות האחרונות של ה- NBA, זאת של ה- East Conference Final נגד שיקאגו בולס וסדרת ה- Play Offs האחרונה נגד גולדן סטייט, רואים שהשחקנים הם עבדים של לברון ג'יימס שחופר. כדורסל משמעם וצפוי שמסתובב סביב שחקן מצטיין אחד מול משחק קבוצתי מלבלב של גולדן סטייט ובראשה הצלף ורב אומן בשליטה בכדור סטפן קרי.

2. ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) מעניק שירות יקר חשוב לאוהדי ה- NBA בארץ. אנוכי ובני פרופסור גור אלרואי רקטור אוניברסיטת חיפה היינו פעם ממשכימי קום באשמורת בוקר כדי לראות את לברון ג'יימס ווירטואוז הכדורסל מקליבלנד קאוואלירס ואת הווירטואוז השני מגולדן סטייט ווריורס, סטפן קרי. מדובר בחוויית טלוויזיה ראשונה במעלה אודות לכיסוי הישיר והנפלא של רשתות הטלוויזיה האמריקניות ESPN ו- ABC, כיסוי שנהנה מהצבתן של כ-40 מצלמות, כ-10 זוויות מבט שונות הנוגעות להילוכים חוזרים בהילוכים איטיים. אולם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים התעקש בימים ההם כל פעם מחדש לפגוע בעצמו ובצופיו בשעה ש-כפה על שדרניו ההם גיל ברק ושימי ריגר לשדר ישיר Off Tube מהמוניטור בהרצליה אירועי ספורט מסעירים (כמו גמר ה- NBA למשל) המתרחשים כ- 10000 (רבבה) קילומטרים משדרניו. מדובר בחרבון עיתונאי מכל היבט. מפליא אותי מדוע שדרני ערוץ 55 בכבלים מסכימים לעבוד בתנאים מגוחכים כאלה ולשמש עבדי טלוויזיה של הבוסים שלהם מבלי להקים קול זעקה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שילם בשעתו כ- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר זכויות שידורים ל- NBA בעבור עונת שידורים אחת, אולם התעקש לבצע חטא ולהשאיר את צוות השידור שלו בארץ. צורת השידור ההיא של Off tube של גיל ברק ושימי ריגר מהמוניטור באולפני הרצליה גררה אותם לבצע חטא שני : ה- Voice over הישנוני ו-העצלני בשפה העברית עולה על ה- Commentary האותנטי של צוות השידור האמריקני (זה ש-משמש עבור גיל ברק ושימי ריגר גם Guide line). העסק הזה שבו שפת שידור אחת עולה על שפת שידור אחרת הוא מגבלה רצינית ו-מהווה חיסרון עצום (!). איכות השידור הכללית והנאת הצופים נפגעת קשות. מה כל כך קשה להטיס את צוות השידור גיל ברק + שימי ריגר לשבועיים ימים כדי שישדרו ישיר מעמדות שידור מקליבלנד ואוקלנד ? כבר כמה זה עולה להטיס שני אנשים לארה"ב לשהייה בת שבועיים ימים בארה"ב (כולל שכירת עמדות שידור באוקלנד וקליבלנד + כמה טיסות פנימיות בין מוקדי השידור + הוצאות אוכל ולינה) יחסית להוצאה הבסיסית הגדולה של של תשלום זכויות שידורים בגובה של כ- 4.000000 …??? השאלה הזאת נשאלת משום שאנוכי ורבים אחרים בארץ מחוברים לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תמורת תשלום ומממנים את קיומו.

3. ועוד דבר : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים התנהג כאילו אגף הכספים שלו ואגף מדידת הרייטינג שייכים לשב"כ וכאילו מדובר בסודות מדינה כמוסים. הוא סרב אומנם בנימוס, אך בכל זאת מסרב למסור את הנתונים המוניטאריים – כלכליים ואת נתוני המדרוג הנוגעים לשידורי ה- NBA שלו. מגוחך. מה כל כך חשאי כאן…??? מה יש להסתיר כאן…??? מדוע צריך לנבור כדי לגלות נתונים שנוגעים אומנם לשידור טלוויזיה בטכנולוגיית כבלים, אך כזה שהציבור מממן אותו…??? ההסתרה הפתטית הזאת מחשידה מייד את ערוץ 55 בכבלים. מחד – הוא משלם זכויות שידור יקרות. מאידך – הרייטינג שוּלִי. עד כמה שוּלִי, את זאת הוא מתעקש לא לגלות פן גאוותו תיפגע. אילו היה מדובר במדרוג מרקיע שחקים הנוגע לצפייה בסדרה הסופית גולדן סטייט – קליבלנד 2:4, אל דאגה, ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היה אץ כבר לפרסם את הנתון בראש חוצות. ובכן, מדובר בכמות רייטינג ישראלית דלה שנעה בין % 0.9 ל- % 1.3. כלומר בין 20000 (עשרים וחמישה אלף) ל- 25000 (שלושים אלף) השכימו באשמורת בוקר כדי לצפות בששת המשחקים בסדרת הגמר הסופית.

4. יש לציין כאן שהזכיינית "רשת" בערוץ 2 ששידרה ישיר (במוצ"ש – 6 ביוני 2015, 23.50 – 21.30) מברלין את משחק הגמר בכדורגל של ה- Champions League, ברצלונה – יובנטוס 1:3, לא היססה לפרסם את נתון המדרוג (יחסית נמוך) של האירוע הנ"ל, % 24.6. ועוד דבר : ערוץ 55 בכבלים איננו רשאי לסיים את עונת ה- NBA המרתקת ללא ראיונות סיכום אישיים של הכתב שלהם (וגם איש גלי צה"ל) דניאל זילברשטיין ש- שהה שם עם שני מאמני הקבוצות דיוויד בלאט וסטיב קר ועם לברון ג'יימס וסטפן קרי. לשבת במסיבת עיתונאים בתום כל משחק ולשרבב שאלה כלשהי איננה מעידה על נוכחות עיתונאית. הבלעדיות והמונופול הורגות גם את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

5. סיקור פסקי הזמן ותכנון מהלכי הקרב ע"י מאמני הכדורסל הם אבן שואבת טלוויזיונית. דווקא כאן התאכזבתי עוד יותר. הם שפעו נאומי מוטיבציה מלאי רגש וחוצבי להבות לרוב של דיוויד בלאט וסטיב קר אודות רוח הקרב של המועדון והמחויבות להקרבה, אבל לא פתחו כל צוהר לעולם התכסיסנות שלהם הנוגע לתרגילי המשחק. מְצָעֵר.

למשל : דיוויד בלאט (1) באחד המשחקים : "דבר אחד אסור שיקרה ואסור שיחזור במחצית השנייה…שהם ישחקו חזק יותר מאתנו…זה מה שהביא אותנו למקום הזה…זה הנשק שלנו…אנחנו צריכים להיות יותר קשוחים ולשחק יותר חזק מהם…אנחנו צריכים לתת הכול על המגרש עד שאין לכם יותר כוח…".

למשל סטיב קר (1) באחד המשחקים : "תמשיכו לשחק…המשחק לא נגמר…תמשיכו לשחק…".

למשל דיוויד בלאט (2) באחד המשחקים : "בואו נתחיל לשמור חברים…אנחנו לא יורדים להגנה…אתם יכולים להחטיא…אבל רוצו חזרה להגנה…לא צריך לעשות משהו מיוחד…פשוט קחו ריבאונד…".

למשל סטיב קר (2) באחד המשחקים : "לקחנו קליעות טובות…בואו נשיג קליעות נהדרות…".

למשל סטיב קר (3) באחד המשחקים : "אנחנו צריכים לעבוד יותר קשה מהם בל משחק…הצלחנו לנצח הלילה והבנו את המתכון לשאר המשחקים בסדרה…".

למשל סטיב קר (4) באחד המשחקים : "אנחנו חוזרים לאזור המפרץ…יש לנו את יתרון הביתיות…עכשיו זאת סדרה של הטוב משלושה משחקים…יש לנו עוד הרבה עבודה אבל אנחנו מוכנים לאתגר הזה…".

שום מילה אז של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אודות מהלכי קרב כיצד לבלום את סטפן קרי. שום מילה כיצד לעצור את לברון ג'יימס.

6. ערוץ 1 איננו יכול להתמודד עם עושר התמונה של ESPN ועם כמות המצלמות ועמם המון הילוכים חוזרים (גם ב- SSM) מזוויות התבוננות שונות, אך חייב להתמודד עם רשתות הטלוויזיה האמריקניות בקריטריון של ניקיון התמונה הטלוויזיונית. ESPN ו- ABC משלמות זכויות שידורים ל- NBA שמעביר ומחלק אותן בין קבוצות הליגה. המועדונים אינם רשאים להציב פרסומות מסחריות סביב המגרש ובאתר למעט שמות הקבוצות. את הכסף שלהן הן מקבלות מזכויות השידורים. התמונה שמפיקה ESPN נקייה כמעט כליל (לא לגמרי) מפרסומות מסחריות אולם היא הגיונית. אתה צופה נטו בתחרות ובשחקנים. ערוץ 1 משלם לאיגוד הכדורסל 6.000000 (שישה מיליון) שקל לעונה אולם התמונה שהפיק מהשידור הישיר שלו באולם באילת היא שערורייה רבתית. מדובר בערוץ טלוויזיה ציבורי שכפוף לחוק רשות השידור בו נאסר עליו להקרין פרסומות מסחריות, גם אם אלה תקועות שם, שלא על פי שיקול דעתו. מדובר בתמונה טלוויזיונית נוטפת ומטונפת באין סוף פרסומות מסחריות. ערוץ 1 עובר עבירת שידור חמורה ביודעין. הוא מצפצף על חוק רשות השידור בעניין כמות הפרסומות המסחריות שמותר לו לחשוף, ועושה דין לעצמו. אולי משום שהשידור הציבורי שרוי בתקופת דמדומים ושקוע בין להיות ו/או לחדול, אין הממונים יונה וויזנטל ואלי בבא כופים את דעתם בנידון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפיקה בימים ההם באולם הכדורסל באילת תמונת טלוויזיה שאיננה מתקבלת על הדעת. אתה שואל את עצמך היכן נשיאת מועצת העיתונות הישראלית כבוד השופטת גב' דליה דורנר שאמורה להגן על צופה הטלוויזיה מפני כמות עניקית של פרסומות מסחריות, לבטח בעת דיווח ותיעוד של חומרים דוקומנטאריים ברשת טלוויזיה ציבורית שהיא איננה טלוויזיה מסחרית…???

טקסט תמונה (1) : תזכורת של סיקור טלוויזיוני בישראל טבול ו-מלוכלך בפרסומות מסחריות. יום ראשון – 14 ביוני 2015. אולם הכדורסל של הפועל אילת. ערוץ 1 ז"ל ההוא רומס את חוק רשות השידור ומפיק תמונת טלוויזיה מכוערת שמטונפת באין ספור שלטי פרסומת מסחרית. בלתי מתקבל על הדעת (!). (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה (2) : אותו כנ"ל. יום ראשון ההוא – 14 בחודש יוני של שנת 2015. אולם הכדורסל של הפועל אילת. ערוץ 1 ז"ל ההוא רומס את חוק רשות השידור ומפיק תמונת טלוויזיה מכוערת שמטונפת באין ספור שלטי פרסומת מסחרית. בלתי מתקבל על הדעת. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה (3) : יום ראשון – 14 ביוני 2015. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 7 שנים. זהו אולם הכדורסל של הפועל אילת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל ההיא רומסת ברגל גסה את חוק רשות השידור ומפיקה תמונת טלוויזיה מכוערת שמטונפת באין ספור שלטי פרסומת מסחרית. בלתי מתקבל על הדעת. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה (4) : תמונת טלוויזיה של ESPN נקייה כמעט כליל מפרסומות מסחריות. מדובר בתמונת טלוויזיה משובבת נפש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים. כתם האור נובע מהצילום ב- iphone, ולא במקור).

טקסט תמונה (5) : תמונת טלוויזיה של ESPN נקייה כמעט כליל מפרסומות מסחריות. מדובר בתמונת טלוויזיה משובבת נפש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. כתם האור נובע מהצילום ב- iphone ולא במקור).

טקסט תמונה (6) : תמונת טלוויזיה של ESPN נקייה כמעט כליל מפרסומות מסחריות. מדובר בתמונת טלוויזיה משובבת נפש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים. כתם האור נובע מהצילום ב- iphone ולא במקור).

סוף הפוסט מס' 1104 / 511. הועלה לאוויר בשבת -30 ביולי 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.