פוסט מס' 1148 (1108). תזכורות עָבָר טלוויזיוניות יְשָנוֹת אוּלָם בלתי נשכחות. וגם: פרשן השחייה המיטבי, המצוין, המדויק, והנפלא, האחד שאין שני לו, וגם הֶ-אָהוּב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל בשנים ההן שבין 1975 ל-1991. (יוסף טלקי היה ממקימי וחבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון). אהבתי אותו עד למאוד והערכתי אותו עד למאוד. אדם בעל ידע עצום בתחום, איש של אמת, ו-יישר דרך. לא היה שני לו בתחום פרשנות השחייה במדיום הטלוויזיה (!). פוסט מס' 1148 (1108) הועלה לאוויר ביום שישי-2 בדצמבר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

תזכורת 1 : פסגת היכולת האנושית 1 א'.
תזכורת 2 : המשך של קובץ פסגת היכולת האנושית 1 א' הוא ב-קובץ פסגת היכולת האנושית ש-סימנו 1. 1.

תזכורת 3 : מרבית התמונות בפוסט מס' 1147 נמחקו בגלל טעות של המחשב. אני אנסה לשחזר אותן ולהציב אותן במקומן בפוסט מס' 1147. אנוכי מתנצל על התקלה ומבקש סליחה מהקוראים. 

פרק 1.

זמן רב טרחתי לאתר בעבור רשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלי, תיעוד מסודר המנציח את פועלה של "נבחרת הזָהָב" ההונגרית בשנים 1954 – 1949. ב- 1983 נקרתה לי לראשונה ההזדמנות. קניתי את הסרט הדוקומנטארי בן שעה וחצי הקרוי בהונגרית "ARANYCSAPAT" (בתרגום לעברית "נבחרת הזהב"), מעשה ידיה של רשת הטלוויזיה ההונגרית המצוינת, MTV. הסרט המצוין שיוצריו העניקו לו כותרת ראויה, דן בפרוטרוט בנבחרת הלאומית הנפלאה והמהוללת היא בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת ובעצם עד אולימפיאדת מלבורן 1956 (ועד בכלל), שבנה גוּסְטָב שֶבֶּש המאמן הלאומי של נבחרת הונגריה, דאז. המסמך המפורט ההוא שוּדָר בשני חלקים בתוכנית הספורט ההיא שהייתה קרויה, "משחק השבוע", והוקרנה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשני ערבי ימי חמישי בקיץ של שנת 1983.

באותה תקופה קראתי את הספר "גֵיא אוֹנִי" שכתבה גב' שולמית לפיד תבד"ל אשתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. צירוף מקרים. השיחה ההיא על הספר המעניין ההוא שניהלתי עם יוסף "טומי" לפיד התגלגלה באקראי לעניין אחר ושונה לחלוטין אולם מעניין ו-מרתק לא פחות אודות ה- "ARANYCSAPAT" של הונגריה בכדורגל בשנים 1954 – 1949 ואשר הקפטן שלה היה פרנץ פושקש האגדי (!). סיפרתי לוֹ על הסרט התיעודי שרכשתי מ- MTV המספר על ההצלחה המזהירה של נבחרת הזהב ההונגרית בראשותם של גוּסְטַב שֶבֶּש (Gustav Sebes) ופֶרֶנְץ פּוּשְקַש (Ferenc Puskas). יוסף "טומי" לפיד ביקש ממני לצפות בקלטות המקוריות כדי לשמוע בשפת הוריו את הסיפור של שחקני הכדורגל המאגיאריים שהיו גיבורי הספורט שלוֹ ושלי, והפכו לאגדות בכל רחבי העולם. עלות הסרט הדוקומנטארי הזה עמדה על 1200 דולר. מחירי שוּק הטלוויזיה היָשָן שאיננו קיים עוד. זהו סרט בלתי רגיל המתעד בצילומי פילם ישנים אך נדירים ובאיכות טובה וברורה את הישגי העַל של הנבחרת ההונגרית הלאומית בימים ההם, ביניהם שני הניצחונות הגדולים שלה על נבחרת אנגליה ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון בתוצאה 6:3 (תיעוד מיטבי של ה- BBC) וְ- 1:7 בחלוף חצי שנה ב- 23 במאי 1954 ב- "נֶפּ סְטָדְיוֹן" בבודפשט, וגם את ההצלחות הגדולות במשחקי גביע העולם של שוויץ 1954 שהסתיימו בסופו של דבר בכּישלון המפתיע והצורב במשחק הגמר נגד גרמניה. הסרט יוצֵר קונפרונטציה קולנועית מרתקת לכל אורכו בין אישיותו האופטימית והחייכנית של הקפטן פֶרֶנְץ פּוּשְקָש לבין דמותו הטראגית אפופת היָגוֹן של מאמן נבחרת הונגריה הלאומית המנהיג והמחנך, גוּסְטַב שֶבֶּש.
בימאי הסרט התיעודי הזה, "ARANYCSAPAT", בחר להעניק לו סיום סוריאליסטי עגום בדיוק כפי שקרה במציאות. יוצרי הסרט החליטו להביא את גוּסְטַב שֶבֶּש בערוב ימיו לאִצטדיון "וָואנְקְדוֹרְף" בבֶּרְן, ומבקשים ממנו לשחזר את תחושותיו באותו המקום ביום ראשון ההוא של 4 ביולי 1954, בו הפסידה הונגריה המועמדת הבטוחה והוודאית לניצחון באופן מפתיע וסנסציוני במשחק הגמר על אליפות העולם ההיא למערב גרמניה בתוצאה 3:2. בסצנת הסיום של הסרט התיעודי הזה, נראה גוסטב שבש משוטט על הדֶשֶא השומם כשהוא פורש את ידיו וממלמל לעצמו בעצב, "…אנחנו באשמתנו לא הצלחנו לעשות את זה ב- 1954, 1000 שנים יחלפו עד של-הונגריה תהיה שוב קבוצת כדורגל ברמה של הנבחרת שהייתה לנו אז, כזאת שתוכל לזכות בגביע העולם…". גוּסטב שֶבֶּש נולד ב- 22 בינואר 1906 ונפטר משִברון לֵב ב- 1983 בגיל 77.

מונדיאל שוודיה 1958 היה שיר הלל לנבחרת ברזיל ומאמנה וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה. טורניר גביע העולם הזה היה עֵד להופעתם המזהירה של שני גאוני כדורגל : פֶּלֶה (Pele) בן ה- 18 וגָארִינְצָ'ה (Garrincha) בן 25. ברזיל זכתה בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע העולם בכדורגל ו- וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה חשף בפני העולם את מערך המשחק הקבוצתי החדש שלו, 4 – 2 – 4 (!).

טקסט תמונה : מונדיאל שוודיה 1958. הכדורגלן הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו בן 18 שנודע בכינויו "פֶּלֶה" נחשב לגדול שחקני ברזיל והעולם בכל הזמנים. הוא היה שלוש פעמים אלוף עולם עם נבחרתו ברזיל במונדיאל 1958, במונדיאל צ'ילה 1962, ו- מונדיאל מכסיקו 1970.

הערה שלי : פֶּלֶה בן 82 היום, חולה קשה ב-סרטן. הרופאים בברזיל נלחמים בימים אלה על חייו. כולנו מאחלים לו שיתגבר על המחלה ויבריא במהרה.

במונדיאל שוודיה 1958 הביא מאמן נבחרת ברזיל וויסנטה פאולה לכר הדשא את שיטת המשחק החדשנית שלו, 4 – 2 – 4. נבחרת ברזיל בשורותיה שיחקו גאוני כדורגל כמו גארינצ'ה, פלה  ודידי ומוציא לפועל ברמתו של וואווה ניצחה במשחק הגמר בסטוקהולם את נבחרת שוודיה 2:5 וזכתה לראשונה בתולדותיה בבכורה העולמית. וויסנטה פֵאוֹלָה נראה כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת ריו דה ז'אניירו אולם הוא היה בכל מקרה איש חושב ופרופסור לכדורגל.

טקסט תמונה : 29 ביוני 1958. סטוקהולם. תמונת הסיום של מונדיאל שוודיה 1958. ברזיל היא אלופת העולם בכדורגל לאחר שניצחה את שוודיה במשחק הגמר בתוצאה 2:5. המאמן, המחנך, ומנהיג הכדורגל הברזילאי וויסנטה פאולה מקיים את הבטחתו ומצטלם עם חניכיו. הוא ניצב ראשון משמאל יחד עם שחקניו. כורע ראשון מימין עוזר המאמן אמאראל. זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן וויסנטה פאולה, דז'אלמה סאנטוס, זיטו, הקפטן הידראלדו לואיז בליני עם הגביע (הוא היה הכדורגלן היפה ביותר באליפות), נילטון סאנטוס, אורלאנדו, והשוער ג'ילמאר. זיהוי הכורעים משמאל לימין : גארינצ'ה, דידי, פלה ׁ(טרם מלאו לו 18), וָואוָוה, זאגאלו, ועוזר המאמן אמאראל. (באדיבות SVT ו- TV GLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 29 ביוני 1958. מונדיאל שוודיה 58'. האצטדיון המרכזי ב-סטוקהולם. נבחרת ברזיל דקות ספורות בטרם תחילת משחק הגמר נגד נבחרתה של שוודיה.
עומדים מימין לשמאל : השוער גילמאר, אורלאנדו, נילטון סאנטוס, הקפטן הידראלדו לואיס בליני (השחקן היפה ביותר באליפות העולם בכדורגל ב- 1958), זיטו, דז'אלמה סאנטוס.
כורעים מימין לשמאל : המעסה אמריקו, מריו זאגאלו, וואווה, פלה (כינויו "פלה", אך שמו המלא הוא אדסון אראנטז דו נאסימנטו), דידי, ו- גארינצ'ה (כינויו "גארינצ'ה", אולם שמו המלא הוא מנואל פרנצ'סקו דוס סאנטוס).

 

טקסט תמונה : 29 ביוני 1958. סטוקהולם שוודיה. קפטן נבחרת ברזיל והכדורגלן היפה ביותר באליפות העולם בכדורגל בשוודיה 58', הידראלדו לואיס בליני, מניף את גביע העולם ע"ש ז'יל רימה.

 

טקסט תמונה : 29 ביוני 1958. מונדיאל שוודיה 58'. האצטדיון בסטוקהולם בירת שוודיה. נבחרת ברזיל חוגגת זכייה ראשונה בתואר אלופת העולם בכדורגל. המאמן העניו והצנוע וויסנטה פאולה (קיצוני משמאל) הצטרף לשחקניו. הקפטן הידראלדו לואיס בליני (עומד במרכז) מחזיק את גביע העולם ע"ש ז'יל רימה.

הטלוויזיה הציבורית השוודית SVT המשיכה במונדיאל 1958 את מהפכת הטלוויזיה של הטלוויזיה הציבורית של שווייץ רשת SRG במונדיאל שווייץ 1954. היא נעזרה בניידות שידור של הטלוויזיה הציבורית הדנית DR ושל הטלוויזיה הציבורית הנורווגית NRK. מרבית משחקי מונדיאל שוודיה 1958 הועברו בשידורים ישירים בתוככי יבשת אירופה אך לא למדינות שמעבר לים מכיוון שטרם היו בתקופה ההיא לווייני תקשורת. SVT הקליטה את הסיגנאל על טייפים כבדים בקוטר של שני אינטשים של חברת AMPEX שהונחו על מכונות עריכה ושידור "VTR" אלקטרוניות חדשניות בימים ההם (ראשי תיבות של Video Tape Recording ), ושלחה אותם לקליינטים הרחוקים ברחבי העולם באמצעות מטוסים. במדינת ישראל של 1958 בטרום עידן הטלוויזיה נהנו אוהדי הכדורגל בארץ באיחור של כחודש מסרט פילם (35 מ"מ) תיעודי, שנקרא, "מונדיאל שוודיה 1958" באורך של  90 דקות ואשר הוקרן בקולנוע "המרכז" ההוא שהוקם בתחנה המרכזית ההיא בתל אביב לפני 64 שנים.

מונדיאל צ'ילה 1962 היה דרמת מתח נוספת בתולדות הכדורגל כי שסופר בתוכנית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אז והייתה קרויה, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", אך זאת ההפקה ה-צ'יליאנית הייתה הפקה שונה לחלוטין מבחינה טלוויזיונית. המשחקים כוסו במצלמות פילם בלבד בשל הפיגור הטכנולוגי של הטלוויזיה ה-צ'יליאנית. רק רשות השידור הגרמנית הטיסה לצִ'ילֶה הרחוקה ניידת שידור אלקטרונית ותיעדה את תמונות ה- Video עבור עצמה על רצועות מגנטיות, שנשמרו (!!). שוב הוכן סרט בינלאומי בן שעה וחצי אודות "מונדיאל צ'ילה 1962" והוא שוב הוקרן בקולנוע "המרכז" ההוא בתל אביב.

טורניר גביע העולם של גרמניה 1974 ייזכר בשל שתי נבחרות אירופיות, גרמניה והולנד, שהעפילו למשחק הגמר ב- 7 ביולי 1974 באצטדיון האולימפי של מינכן. גרמניה בראשות מאמנה הלמוט שון והקפטן פרנץ בקנבאואר ניצחה 1:2 את הולנד אותה אימן ריינוס מיכאלס והקפטן שלה היה יוהאן קרויף. משחק הגמר ההוא של מונדיאל גרמניה 1974 הועבר בשידור ישיר ממינכן ע"י השַדָּר דן שילון יבד"ל ועוזרו המפיק אלכס גלעדי ז"ל.

טקסט תמונה : 7 ביולי 1974. האצטדיון האולימפי במינכן. פרנץ בקנבאואר קפטן נבחרת גרמניה (מימין) וקפטן נבחרת הולנד יוהאן קרויף מחליפים דגלים בטרם השריקה למשחק הגמר. גרמניה ניצחה 2 :1. מתבונן בהם הקוון המכסיקני גונזאלס ארקונדיה.

 

טקסט תמונה : 7 ביולי 1974. נשיא גרמניה וולטר שיל מעניק את גביע העולם בכדורגל לקפטן הגרמני פרנץ בקנבאואר.

 

טקסט תמונה : 7 ביולי 1974. קפטן גרמניה פרנץ בקנבאואר מניף את גביע העולם. זאת הייתה הפעם השנייה בה זוכה גרמניה בתואר אלופת העולם תחת הדרכתו של הלמוט שון יורשו של ספ הרברגר.

 

טקסט תמונה : 7 ביולי 1974. האצטדיון האולימפי במינכן. נבחרת גרמניה היא אלופת העולם בכדורגל בפעם השנייה בתולדותיה.
יושבים בשורה הקדמית משמאל לימין : אולריך "אולי" הנס (חתוך), יוסף "יופ" היינקס, ריינר בונהוף, המאמן הלמוט שון מחזיק בגביע, הקפטן פרנץ בקנבאואר, הורסט דיטר הדגס, האנס הוברט פוגטס, וברנד הולצנביין.
יושבים מאחור מימין לשמאל : דיטר הרצוג, גרד מילר, יורגן גרבובסקי, פאול ברייטנר, האנס גיאורג שווארצנבק, ושני אנשים לא מזוהים.

שחקן הכדורגל האנגלי סטנלי מאתיוס (Stanley Matthews) ששיחק בקבוצת בלקפול עורר הערצה עולמית בשל כישרונו העצום ונקרא "הקוסם". סטנלי מאתיוס נולד ב- 1 בפברואר 1915 . מ- 1932 עד 1947 שיחק במדי קבוצת סטוק סיטי ממנה נדד לקבוצת בלקפול. שיא יכולתו ככדורגלן בא לידי ביטוי במאי 1953 כשהיה בן 38 במשחק הגמר על הגביע האנגלי ב- "וומבליי" בו ניצחה קבוצתו בלקפול במשחק בלתי נשכח את קבוצת בולטון וונדררס 3:4. סטנלי מאתיוס חונן ביכולת פנטסטית של שליטה בכדור וחשוב לא פחות בכושר גופני עילאי. במשך שנים רבות נמנה על הנבחרת האנגלית. ב- 1961 שב לקבוצתו הראשונה סטוק סיטי בה שיחק עד גיל 50, ואז פרש. המלכה האנגלית העניקה לו תואר סֵיר. פועלו הייחודי של סטנלי מאתיוס ותרומתו לכדורגל האנגלי הוקרן בסדרת תוכניות ב- "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" בעשור ה- 70 של המאה הקודמת, שדנה בתולדות הגביע האנגלי.

טקסט תמונה : 2 במאי 1953. אצטדיון "וומבליי" מארח את משחק הגמר על הגביע האנגלי. סטנלי מאתיוס שחקן קבוצת בלקפול (Blackpool) משמאל, באחד מרגעי השיא שלו מוליך את קבוצתו לניצחון סנסציוני 4 : 3 על קבוצת בולטון וונדררס (Bolton Wanderers).

טקסט תמונה מימין : 2 במאי 1953. אצטדיון "וומבליי". שחקני קבוצת בלקפול חולקים כבוד ונושאים על כתפיהם את הקפטן סטנלי מורטנסן (משמאל) שאוחז בגביע יחדיו עם סטנלי מאתיוס. בולטון וונדררס הובילה כבר 1:3 אך בלקפול הפכה את הקערה על פיה וניצחה 3:4 בסיום המשחק.

טקסט תמונה משמאל : סטנלי מאתיוס. בלבוש אזרחי הוא נראה כ-אחד האדם. אולם משלבש את מדי הכדורגל הפך לקוסם.

טקסט תמונה : סטנלי מאתיוס (משמאל) לוחץ בחמימות את ידו של החלוץ הספרדי אלפרדו די סטפאנו. המלכה האנגלית העניקה לסטנלי מתיוס את התואר סיר (Sir).

גם דמותו של שחקן הכדורגל האנגלי בובי צ'ארלטון (יליד 1937) מקבוצת מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה "כיכבה" בתוכנית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, הקרויה על פי הסיסמא האולימפית, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". הוא היה בקבוצת הילדים והנערים של המועדון שטופחה בחום ובהתמדה ע"י המנג'ר מאט באסבי. בובי צ'ארלטון עם מאט באסבי זכו עם מנצ'סטר יונייטד בכל התארים האפשריים בכדורגל האנגלי : אליפות הליגה, הגביע האנגלי, וגביע אירופה לקבוצות אלופות. בובי צ'ארלטון זכה גם בגביע העולם עם נבחרת אנגליה. המלכה האנגלית העניקה למאט באסבי ובובי צ'ארלטון את התואר סֵיר (Sir).

 

טקסט תמונה : הכדורגלן האנגלי בובי צ'ארלטון (יליד 1937) שחקנה של קבוצת מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה בין השנים 1955 ל- 1971) . הוא היה אחד מחניכיו הבולטים של המנג'ר מאט באסבי.

 

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 50 של המאה שעברה. הכדורגלן בובי צ'ארלטון מחניכיו הבולטים של המנהיג והמאמן מאט באסבי בתחילת הקריירה המופלאה שלו בקבוצת מנצ'סטר יונייטד . מלכת אנגליה העניקה לבובי צ'ארלטון את התואר סיר (Sir).

 

טקסט תמונה : מאט באסבי בצעירותו כשחקן כדורגל. טקסט תמונה : מאט באסבי כמנג'ר מנצ'סטר יונייטד בליגה האנגלית. לפני הכול הוא היה מחנך ומנהיג. מאט באסבי כיהן בתפקידו כמאמן ראשי של מועדון מנצ'סטר יונייטד משנת 1945 ו-עד 1969. מלכת אנגליה העניקה למאט באסבי את התואר סיר (Sir).

בתקופת כהונת מאט באסבי כמנג'ר ומאמן ראשי של מועדון הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד בשנים 1969 – 1945, זכתה הקבוצה בהישגים האלה כדלקמן.
אלופת אנגליה : 1952, 1956, 1957, 1965, 1967.
סגנית אלופת אנגליה : 1947, 1948, 1949, 1951, 1959, 1964, 1968.
מחזיקת הגביע (FA Cup) : 1948  1963.
העפלה למשחק הגמר על הגביע : 1957, 1958.
העפלה לשלב חצי הגמר של הגביע האנגלי : 1949, 1962, 1964, 1965, 1966.
זכייה בגביע אירופה לקבוצות אלופות : 1968.
העפלה לשלב חצי הגמר במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות : 1957, 1958, 1966.

טקסט תמונה : 1957. קבוצת מנצ'סטר יונייטד אלופת אנגליה בכדורגל בשיא גדולתה תחת הדרכתו ומנהיגותו של מאט באסבי (עומד ראשון מימין) . כינויה של הקבוצה היה "תינוקות באסבי" (Busby’s Babes). מאט באסבי בנה את מנצ'סטר יונייטד מאז שהתמנה למנג'ר המועדון מייד לאחר סיום מלחמת העולם ה- 2, על כישרונות מקומיים של ילדים ונוער שגדלו במועדון.
עומדים משמאל לימין : טום קארי (Tom Curry), דאנקן אדוארדס (Duncan Edwards), מרק ג'ונס (Mark Jones), ריי ווד (Ray Wood), בובי צ'ארלטון (Bobby Charlton), ביל פולקס (Bill Foulkes), ומאט באסבי (Matt Busby).
כורעים משמאל לימין : ג'ון ברי (John Berry), ביל וולאן (Bill Whelan), רוג'ר בירן (Roger Byrne) , דייויד פג (David Pegg), ואדי קולמן (Eddie Colman).

הערה : שחקני קבוצת מנצ'סטר יונייטד טום קארי, דאנקן אדוארדס, מרק ג'ונס, ביל וולאן, רוג'ר בירן, דייויד פג, אדי קולמן, ג'ף בנט, וטומי טיילור – ניספו בתאונת המטוס בעת ניסיון המראה כושל במזג אוויר חורפי וסגרירי ב- 6 בפברואר 1958 בשדה התעופה של מינכן. הקבוצה הייתה בדרכה חזרה לאנגליה לאחר סיום משחק הגומלין בבלגרד בתיקו 3:3 נגד אלופת יוגוסלוויה קבוצת הכוכב האדום במסגרת שלב רבע הגמר של גביע אירופה לקבוצות אלופות.

רבים רואים באנגליה מולדת הכדורגל. אנגליה סירבה להשתתף בשלושת המונדיאלים הראשונים של אורוגוואי 1930, איטליה 1934, וצרפת 1938. היא נטלה חלק במונדיאלים החל מברזיל 1950 אך ספגה בראשות מאמנה וולטר ווינטרבוטום מפלות חלקן מבישות בעת מונדיאל ברזיל 1950, מונדיאל שוויץ 1954, מונדיאל שוודיה 1958, ומונדיאל צ'ילה 1962. התפנית חלה ב- 1964 עם מינויו של אָלְף רָאמְזִי למאמן הלאומי. אלף ראמזי היה שחקן הגנה בקבוצת טוטנהאם ונבחרת אנגליה. הוא היה מנהיג כדורגל צנוע ויסודי שהצעיד אותה ב- 1966 לפסגה. אנגליה זכתה ב- 30 ביולי 1966 לראשונה בתולדותיה בגביע העולם בכדורגל לאחר שגברה במשחק הגמר באצטדיון "וומבליי" בלונדון לאחר הארכה על גרמניה בתוצאה, 2:4 . המשחק ההוא ייזכר גם בשל השער השלישי השנוי במחלוקת שהבקיע החלוץ האנגלי ג'ף הרסט בדקה ה- 100 של המשחק בתקופת ההארכה, והעניק לאנגליה יתרון 2:3.

 

טקסט תמונה : אלף ראמזי מנהיג ומאמן נבחרת אנגליה בכדורגל בשנים 1973 – 1964.

 

טקסט תמונה : 1950. מונדיאל ברזיל 50'. נבחרת אנגליה ניגפת בטורניר וחוזרת מושפלת הביתה. מימין לשמאל : השוער ברט וויליאמס (Bert Williams), ביל ניקולסון (Bill Nicholson), אלף ראמזי (Alf Ramsey), יוז (Hughes), המאמן ג'ים טרוטר (Jimmy Trotter), ביל רידינג (Bill Ridding), טד דיצ'ברן (Ted Ditchburn – גבוה מאחור, תפקידו היה שוער מחליף), ווילף מניון (Wilf Mannion – בלונדיני נמוך), סטנלי מורטנסן (Stanley Mortensen), ג'קי מילברן (Jackie Milburn – שחקן גבוה מאחורי סטנלי מורטנסן), בילי רייט (Billy Wright – אוחז ביד שמאל את מעילו), ריי בנטלי (Rey Bentley), טום פיני (Tom Finney), אדי ביילי (Eddie Baily), ג'ימי דיקינסון (Jimmy Dickinson), ווילי ווטסון (Willy Watson), ו- לורי סקוט (Laurie Scott).

 

טקסט תמונה : שבת – 30 ביולי 1966. נבחרת אנגליה בכדורגל תחת הדרכתו ומנהיגותו של אלף ראמזי זוכה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם. אנגליה מנצחת במשחק הגמר באצטדיון "וומבליי" את גרמניה 2:4.
עומדים משמאל לימין : עוזר המאמן הרולד שפרדסון (Harold Shepherdson) , נובי סטיילס (Norbert “Nobie” Stiles), רוג'ר האנט (Roger Hunt), השוער גורדון בנקס (Gordon Banks), ג'קי צ'ארלטון (John “Jacky” Charlton – אחיו של בובי צ'ארלטון), ג'ורג' כהן (George Cohen), ו- המנג'ר אלף ראמזי (Alf Ramsey).
יושבים משמאל לימין : מרטין פיטרס (Martin Peters) , ג'ף הרסט (Geoffrey “Geoff” Hurst) , הקפטן בובי מור עם הגביע (Bobby Moore), אלן בול (Alan Ball), ו- בובי צ'ארלטון (Robert “bobby” Charlton).

אָלְף רָאמְזִי נבחר לתפקיד המאמן הלאומי במקומו של ווֹלְטֶר וִוינְטֶרְבּוֹטוֹם . הוא אימן את נבחרת אנגליה בשנים 1973 – 1964. במידה מסוימת היו אָלְף רָאמְזִי ונבחרתו ברי מזל בעת משחק הגמר בשבת ההיא של 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" נגד גרמניה. המשחק הסתיים בזמנו החוקי בתוצאה 2:2 ושתי הקבוצות התייצבו להארכה. בדקה ה- 100 בעט החלוץ האנגלי גֶ'ף הֶרְסְט כדור חזק לעבר השער הגרמני ממסירה של הקיצוני הימני אָלָן בּוֹל. הכדור פגע בקורה העליונה, ניתז לכר הדשא סמוך מאוד לקו השער, והורחק משם בנגיחה לקרן ע"י המגן הגרמני ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר. האנגלים טענו לשער והמשחק הופסק לרגע. שופט המשחק השוויצרי גוטפריד דינסט רץ להתייעץ עם הקוון האָזֶרִי – רוּסִי טוּפִיק בַּאחְרָאמוֹב. הקַוָון ניצב כ- 35 מטר ממקום נחיתת הכדור ולמרות שהכדור שהה על כר הדשא כמאית שנייה בלבד אישר בפני השופט את כיבוש השער, ועשה זאת ללא כל התלבטות. לא עזרו המחאות הגרמניות . גוֹטְפְרִיד דִינְסִט סימן בידו לעבר מרכז המגרש. אנגליה עלתה ליתרון 2:3 משער שנוי במחלוקת והמשחק חודש מקו האמצע. משחק הגמר ב- 1966 הועבר בשידור ישיר ע"י ה- BBC ל- 600 מיליון צופי טלוויזיה ברחבי העולם. הבימאי בניידת השידור באצטדיון "וומבליי" (Wembley) היה אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) הטוב בבימאי הספורט של ה- BBC בימים ההם . שַדָּר המשחק היה קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme) . אָלֶק וִויקְס הריץ פעם אחת בלבד את טייפ ה- Replay של השער השנוי במחלוקת במהלך השידור הישיר, אך עשרות שדרי הטלוויזיה ב- "וומבליי" לא יכלו להבחין האם הכדור עבר את קַו השער במלוא היקפו , או שמא לא , מפני שבשבריר השנייה המכריע גופו המזנק של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי הסתיר את מקום נחיתת הכדור . החל מהדקה ה- 100 השקיעה הנבחרת הגרמנית את כל כוחותיה בהשגת שיוויון . כל שחקניה לחצו על שערו של גוֹרְדוֹן בֶּנְקְס. בדקה ה- 120 שלח בובי מור כדור ארוך מרחבת ה- 16 האנגלית לעברו של גֶ'ף הֶרְסְט הבלתי מכוסה. גֶ'ף הֶרְסְט דהר עם הכדור והבקיע שער נוסף בשנייה האחרונה של ההתמודדות וחתם את התוצאה הסופית 2:4. רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שימשה Host broadcaster בינלאומי של טורניר גביע העולם בכדורגל – אנגליה 1966 ועשתה עבודה מצוינת למופת בתנאים הטכנולוגיים של הימים ההם . 32 המשחקי האליפות התפרשו על פני שמונה ערים. ה- BBC בסיוע רשת הטלוויזיה העצמאית האנגלית ITV כיסה בניידות שידור אלקטרוניות את כולם ואִפְשֵר את העברתם בשידורים ישירים לכל רשת טלוויזיה בינלאומית שחפצה בכך במידה ועמדו לרשותה לווייני תקשורת מתאימים . לקראת השלב הסופי של הטורניר רכש ה- BBC יחידת הילוכים חוזרים אחת בלבד (VTR Replay – Video Tape Recording) מרשת הטלוויזיה האמריקנית CBS והציב אותה באולפני הטלוויזיה בלונדון. יחידת ה- VTR Replay שעבדה כמו כל המערכת על רצועות פס מגנטי ברוחב של שני אינטשים הייתה מוגבלת באורך זמן ההקלטה שלה. היחידה חוברה ל- Integrated Feed של סיגנאל השידור הבינלאומי של ה- BBC העיתונאי הצעיר ג'ונתן מרטין איש מחלקת הספורט של ה- BBC היה אחראי על הרצת ההילוכים החוזרים על פי הוראותיו של הבימאי.

 

טקסט תמונה : 30 ביולי 1966. אצטדיון "וומבליי" בלונדון אירח את משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל בין אנגליה לגרמניה. אנגליה ניצחה 2:4 לאחר הארכה וזכתה בפרס הנכסף בפעם הראשונה והאחרונה בתולדותיה , לפי שעה.

 

ה- BBC הקים שתי מערכות Microwave (לצורכי Back up) לצורך העברת סיגנאל הטלוויזיה מרחקים קצרים בין אצטדיון "וומבליי" בלונדון לבין מרכז התקשורת של ה- BBC ב- "שֶפֶרְדְס בּוּש" (Shepherds Bush) אף הוא בלונדון.

 

טקסט תמונה : יולי 1966. קדמת הבניינים של מרכז השידור הציבורי של ה- BBC טלוויה ורדיו ב- "שפרדס – בוש" (Shepherds Bush) בלונדון.

 

טקסט תמונה : 30 ביולי 1966. אלק וויקס (משמאל) בשיחת תדרוך ועיון בליין אפ עם השדר רב המוניטין קנת' וולסטנהולם, בטרם מבצע השידור הישיר המורכב של משחק הגמר על גביע העולם אנגליה – גרמניה. (באדיבות אלק וויקס).

 

טקסט תמונה : שבת – 30 ביולי 1966. פנים ניידת השידור של ה- BBC שמכסה באמצעות חמש מצלמות את משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל בו גברה אנגליה על גרמניה 2:4. הבימאי אלק וויקס מביים את התמונה ההיסטורית בו נישא הקפטן בובי מור אוחז בגביע על כתפי חבריו השחקנים. (באדיבות אלק וויקס).

 

טקסט תמונה : שבת – 30 ביולי 1966. אצטדיון "וומבליי" בלונדון. ה- BBC משווק לכל רחבי תבל את התמונות המעידות כי אנגליה היא אלופת העולם בכדורגל. מימין לשמאל : בובי צ'ארלטון, ג'ורג כהן, ריי ווילסון, בובי מור, ג'ף הרסט, השוער גורדון בנקס, אלן בול, ג'קי צ'ארלטון, מרטין פיטרס, ו- נובי סטיילס. השחקן ה- 11 רוג'ר האנט נמצא לרגע מחוץ ל- Frame התמונה. המאמן אלף ראמזי נעדר במכוון מחגיגת שחקני על כר הדשא בנימוק ג'נטלמני ששחקניו הם הגיבורים האמיתיים והוא ניצב מאחורי הקלעים ושם הוא גם מבקש להישאר.

צפייה חוזרת בכל מבצע השידור הישיר (המרשים) של ה- BBC מוכיחה כי אָלֶק וִויקְס הריץ מאז הדקה ה- 100 של הארכה במשחק הגמר רק פעם אחת את ה- Replay של השער השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט ולא יסף . גם לאחר שריקת הסיום של גוטפריד דינסט, והמעבר לשידור הישיר של ה- Post game show הארוך שכלל את טקס הענקת הגביע ע"י המלכה לקפטן בובי מור, לא הוכנס ה- Replay החשוב לצפייה חוזרת לצורך דיון נוסף, האם השער חוקי אם לאו . בכמה שיחות תחקיר שקיימתי עם אָלֶק וִויקְס לרבות התכתבות מסודרת עמו בעת כתיבת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , עמד בימאי ה- BBC כל הזמן על דעתו, כי ההילוך החוזר מעיד כי שערו של גֶ'ף הֶרְסְט (3 : 2) איננו שנוי במחלוקת כלל ועיקר. השער חוקי וכשר למהדרין.
השער השנוי במחלוקת של גֶ'ף הֶרְסְט הפך לסערת טלוויזיה עולמית ונשאר תעלומה עד עצם היום הזה . האנגלים הציגו תצלום מהמצלמה המובילה שלהם הקובע בבירור על פי דעתם כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער . הגרמנים מצדם חשפו תצלום מהזווית הנגדית המראה כי לא רק שהכדור לא עבר במלוא היקפו את קו השער אלא היה רחוק ממנו כ- 30 ס"מ . הפרשה תועדה בהרחבה בתוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית לרבות ריאיונות עם שופט המשחק גוֹטְפְרִיד דִינְסְט וקוונו טוֹפִיק בַּאחְרָאמוֹב. ראה שני הספרים התיעודיים עבי הכרס (מתוך 13) שחקרתי וכתבתי אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם (מאז 1884) ובארץ (מ- 1960) בתחומי החדשות והספורט, וקרויים על ידי, "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם" .

הגרסה הבריטית לשערו השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט בדקה ה- 100 של משחק הגמר ההוא אנגליה – גרמניה ב- 30 ביולי 1966 ב- אצטדיון "וומבלי" בלונדון.

טקסט תמונה : שבת – 30 ביולי 1966. אצטדיון "וומבליי" בלונדון . הדקה ה- 100 במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל ביו נבחרות אנגליה וגרמניה . הטלוויזיה הבריטית ה- BBC טוענת כי הצילום הזה מוכיח כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו ההשער של השוער הגרמני האנס טילקובסקי. זיהוי השחקנים מימין לשמאל : אלן בול האנגלי (מס' 7), השוער הגרמני האנס טילקובסקי, הגרמני הורסט הדגס (מס' 2), הגרמני ווילי שולץ שוכב על הדשא בתוך תיבת ה- 5, האנגלי רוג' האנט פורש ידיו לצדדים, הגרמני וולפגאנג וובר, ו- ג'ף הרסט.
בתחתית התמונה : הקוון האזרי – רוסי טופיק באחראמוב בגבו למצלמה מתבונן במתרחש.

הטקסט האנגלי מבאר את המתרחש בתמונה לעֵיל ומדגיש כי התצלום מוכיח שהכדור חצה את קו השער : על פי חישוב מתמטי פשוט המסתמך על "המשפט המתמטי – גיאומטקי של המתמטיקאי  פיתאגורס" ביוון העתיקה, וחפי ידיעה מדוקדקת של נתוני מידות האורך והרוחב של המגרש באצטדיון "וומבליי" בלונדון, ניתן לקבוע כי הקוון טופיק באחראמוב ניצב 35 מטרים ממקום נחיתת הכדור כל כר הדשא לאחר שניתז מהמשקוף. על פי מדידת שעון הטלוויזיה שהה הכדור על כר הדשא מאית שנייה בלבד, ניתר בחזרה לאוויר, והורחק בנגיחת ראש לקרן ע"י המגן הגרמני ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר .

הגרסה הגרמנית לשערו השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט בדקה ה- 100 של משחק הגמר במונדיאל אנגליה 1966, נבחרת אנגליה נגד נבחרת גרמניה.

טקסט תמונה : שבת – 30 ביולי 1966. אצטדיון "וומבליי" בלונדון. הדקה ה- 100 במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל ביו נבחרות אנגליה וגרמניה. הצילום הגרמני מזווית הפוכה של מאה ושמונים מעלות נעשה באותו שבריר שנייה של התצלום האנגלי. בצילום הזה נראה כי הכדור שבעט ג'ף הרסט אומנם מרוחק כעשרים – שלושים סנטימטרים מקו השער. אפשר גם להבחין לפי שפת גופו של הקוון טופיק באחראמוב המתבונן במתרחש כי הוא איננו מתכוון לנוע למרכז השדה כדרכם של הקוונים לאחר כיבוש שער. למרות שניצב כ- 35 מטר מנקודת נחיתת הכדור על כר הדשא ולמרות שהכדור נח כמאית שנייה בלבד על כר הדשא אמר הקוון בשיחת בירור עם שופט המשחק גוטפריד דינסט כי ראה שהכדור עבר במלוא היקפו את קו השער הגרמני. גוטפריד דינסט קיבל את אבחנות של קוונו ואישר את השער ואת התוצאה 2:3 לטובת אנגליה. זאת הייתה ללא כל ספק נקודת מפנה דרמטית בהתמודדות.

אנגליה זכתה בגביע העולם והמלכה העניקה לאָלְף רָאמְזִי את התואר סֵיר (Sir) עבור תרומתו לספורט ולכדורגל הבריטי. מבלי לגרוע לפועלו של אָלְף רָאמְזִי הוא אמור להיות במידה מסוימת אסיר תודה לקוון טוּפִיק בַּאחְרָאמוֹב ושופט המשחק גוֹטְפְרִיד דִינְסְט.

הכדורגלן הברזילי מָארְיוֹ זַאגָאלוֹ (Mario Zagallo) שיחק בהרכב הראשון של ברזיל בתפקיד קיצוני שמאלי וזכה עמה בשני גביעי עולם של שוודיה 58' וצ'ילה 62' . במונדיאל אנגליה 1966 קרתה לברזיל תקלה חמורה בבית המוקדם מס' 3. היא הפסידה פעמיים בתוצאה 1:3 לפורטוגל והונגריה, והודחה מהמשך המשחקים.
זאת הייתה סנסציה מפני שאימן אותה לא אחר מאשר המנהיג וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה הוותיק ורב הניסיון ובשורותיה שיחקו כמה מגיבורי המונדיאלים של שוודיה 58' וצ'ילה 62' שהיוו את שלד הנבחרת : החלוצים פֶּלֶה וגָארִינְצָ'ה, המגן דְזָ'אלְמָה סָאנְטוֹס, הבלם הִידֶרָאלְדוֹ לוּאִיז בֶּלִינִי, השוער גִילְמָאר, שני הרצים אוֹרְלָאנְדוֹ וזִיטוֹ וגם כמה כישרונות חדשים כמו טוֹסְטָאוֹ, זָ'אִירְזִינְיוֹ, בְּרִיטוֹ, וגֶרְסוֹן.
התאחדות הכדורגל הברזילית הדיחה את וויסנטה פאולה וקראה לדגל למריו זאגאלו . היא הטילה עליו להכין את הנבחרת הלאומית לקראת מונדיאל מכסיקו 1970. זה היה גם המונדיאל הראשון והאחרון (לפי שעה) שאליו העפילה נבחרת ישראל . שדר הטלוויזיה הישראלית הצעירה דן שילון נשלח ע"י מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ומנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג לכסות את שלושת משחקי נבחרת ישראל בשלב המוקדם נגד נבחרות אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. רדיו "קול ישראל" שלח למשימת השידור את נחמיה בן אברהם הוותיק.
ראה שני הספרים "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם" כרכים א' ו- ב' .

 

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970. מריו זאגאלו מאמן נבחרת ברזיל.

 

מריו זאגאלו הפקיד את סרט הקפטן בידי המגן קארלוס אלברטו אך כולם בברזיל וגם בעולם הרחב ידעו כי פלה בן ה- 29, ש-לו זה המונדיאל הרביעי הוא המנהיג במגרש (!). ברזיל הביסה בבית המוקדם את צ'כוסלובקיה 4 : 1, גברה על רומניה 3 : 2, וניצחה את אנגליה 1 : 0. בהתמודדות נגד אנגליה העדיף מריו זאגאלו את פאולו סזאר על גרסון (היה צעיר מ-גרסון בשמונה שנים), אבל משהעפילה ברזיל לרבע הגמר הוא שוב סמך ידו על גרסון הוותיק.

 

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970. 7 ביוני 1970. האצטדיון בגוואדאלאחרה . נבחרת ברזיל מנצחת את אנגליה 1 : 0 ומעפילה לשלב רבע הגמר. המאמן מאריו זאגאלו מעדיף בעמדת הקישור במשחק הזה את פאולו סזאר על פני גרסון.
זיהוי העומדים משמאל לימין : הקפטן קארלוס אלברטו, בריטו, פיאצה, השוער פליקס, קלודואלדו, אווראלדו, ועוזר המאמן.
זיהוי הכורעים משמאל לימין : ז'אירזיניו, ריוולינו, טוסטאו, פלה, ו-פאולו סזאר.  (באדיבות TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

בשלב רבע הגמר ניצחה ברזיל את פרו 4 : 2 ובחצי גמר גברה על אורוגוואי 3 : 1.
ב- 21 ביוני 1970 הביסה ברזיל את איטליה במשחק הגמר באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי 4 : 1 וזכתה בפעם השלישית בתולדותיה בתואר אלופת העולם. דן שילון איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידר אז את המשחק מעמדת השידור באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי אך בהיעדר תחנת קרקע לתקשורת לוויינים בישראל נאלצה הטלוויזיה הישראלית הציבורית להקליט אותו באולפני הטלוויזיה האיטלקית RAI ברומא. במשחק הגמר ההוא חנך דן שילון את מוסד פרשנות הכדורגל. שני הפרשנים שלו בעמדת השידור בת שני מושבים היו מרדכי שפיגלר במחצית הראשונה וגיורא שפיגל בשנייה. שני הטייפים בעלי פס מגנטי ברוחב 2 אינטשים עליהם הוקלט משחק הגמר, הוטסו למחרת מרומא לשדה התעופה בלוד והובאו לירושלים. ביום שלישי – 23 ביוני 1970 ערך אלכס גלעדי ז"ל את המשחק והכין אותו לשידור. בערב ישב שמעון טסלר ז"ל באולפן הספורט בירושלים והגיש את המשחק באיחור של ארבעים ושמונה שעות לצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

 

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970 . 21 ביוני 1970 . אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. נבחרת ברזיל דקות ספורות בטרם השריקה למשחק הגמר נגד נבחרתה של איטליה . ברזיל גברה על איטליה 1:4. עומדים משמאל לימין : הקפטן קארלוס אלברטו, בריטו, השוער פליקס, פיאצה, קלודואלדו, אווראלדו, ועוזר המאמן. כורעים משמאל לימין : המעסה אמריקו, ז'אירזיניו, גרסון, טוסטאו, פלה, ריוולינו, ומאמן כושר גופני. (TELEMEXICO).

 

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970. 21 ביוני 1970. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. טקס הענקת גביע העולם לברזיל. הקפטן קארלוס אלברטו (מימין למעלה) העביר את הגביע לפלה האיש שאחראי יותר מכל שחקן אחר על הצטיינותה של ברזיל בטורניר.

 

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1970. 21 ביוני 1970. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. פלה הנערץ העפיל לפסגת היכולת האנושית שלו.

 

שני המאמנים הארגנטיניים סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי וקָארְלוֹס בִּילָארְדוֹ הצעידו כל אחד בתקופתו את נבחרת ארגנטינה לפסגת היכולת האנושית, פעמיים אלופת העולם בכדורגל ב- 1978 ו- 1986. סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי היה הראשון ועשה זאת ללא דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה בן ה- 18. ד"ר קָארְלוֹס בִּילָארְדוֹ עשה זאת עמו כש-מַארָאדוֹנָה המנוח היה אז בן 26.

 

טקסט תמונה מימין : סזאר לואיס מנוטי (Cesar Luis Menotti) מאמנה בן ה- 35 של נבחרת ארגנטינה ב- 1978 . הוא היה יותר ממאמן שהעניק לנבחרתו את גביע העולם הראשון שלה במונדיאל שנערך בארגנטינה 78'. הוא היה מנהיג. (7 ATC).
טקסט תמונה משמאל : דייגו ארמאנדו מאראדונה ראשון מימין (בן 18,נולד ב- 1960) הודח מהסגל הלאומי ע"י המאמן סזאר לואיס מנוטי .

 

טקסט תמונה : 25 ביוני 1978. מונדיאל ארגנטינה 78'. אצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס. נבחרת ארגנטינה דקות אחדות בטרם תחילת משחק הגמר נגד נבחרת הולנד. ארגנטינה ניצחה לאחר הארכה 3 : 1 והוכתרה לראשונה בתולדותיה בתואר אלופת העולם בכדורגל.
ארגנטינה שיחקה בהרכב הבא : השוער אובאלדו פיליול, חורחה אולגואין, לואיס גאלוואן, הקפטן דניאל פאסארלה, אלברטו טאראנטיני, אוסוואלדו ארדילס, אמריקו גאלגו, מאריו קמפס, דניאל ברטוני, לוקה, ו- אורטיז. כן שיחקו המחליפים לארוסה ו- האוזמן.
ראה את שני הספרים "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם" על שני כרכיו א' ו- ב'.

 

טקסט תמונה : ד"ר קארלוס בילארדו (Carlos Bilardo) , רופא כללי במקצועו . בגיל 41 היה מאמנה של נבחרת ארגנטינה שזכתה בתואר אלופת העולם בכדורגל במונדיאל מכסיקו 1986. הוא העניק חופש פעולה מלא לקפטן שלו דייגו ארמאנדו מאראדונה שהיה רב אמן בשליטה בכדור ורב אמן בראיית המשחק.

 

טקסט תמונה : 29 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 86'. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. נבחרת ארגנטינה דקות ספורות בטרם משחק הגמר נגד גרמניה. ארגנטינה ניצחה 3 : 2 וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה בתואר אלופת העולם בכדורגל.
עומדים משמאל לימין : סרג'יו באטיסטה, חוזה לואיס קוצ'יופו, חוליו אולארטיקוצ'אה, השוער נרבי – אלברטו פומפידו, חוזה לואיס בראון, אוסקר רוגרי, והקפטן דייגו ארמאנדו מאראדונה.
כורעים משמאל לימין : חורחה לואיס בורוצ'אגה , ריקארדו ג'יוסטי , הקטור אנריקה , חורחה – אלברטו וואלדאנו. (באדיבות ATC 7).

 

טקסט תמונה : 29 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 86'. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. נשיא מכסיקו מיגל דה לה מדריד (ראשון מימין) מעניק את גביע העולם לקפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה. ארגנטינה ניצחה במשחק הגמר את נבחרת גרמניה בתוצאה 3 : 2.
זיהוי משמאל לימין : יו"ר הוועדה המארגנת המכסיקנית גיירמו קאניידו, סגן נשיא ה- FIFA הגרמני הרמן נויברגר , נשיא ה- FIFA הברזילי ז'והו האבלאנז' , ונשיא מכסיקו מיגל דה לה מדריד.

ראה שני הספרים "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם" כרכים א' ו- ב'.

ההיסטוריה כמעט חזרה על עצמה. ארגנטינה תחת שרביט אימונו של ד"ר קארלוס בילארדו והקפטן דייגו ארמאנדו מאראדונה העפילה שוב למשחק הגמר במונדיאל איטליה 1990 שם חיכתה לה שוב גרמניה עם מאמנה ומנהיגה פרנץ בקנבאואר.

 

טקסט תמונה : פרנץ בקנבאואר מאמן נבחרת גרמניה בשני מונדיאלים רצופים : מכסיקו 1986 ואיטליה 1990 . ב- 1986 הפסיד לקארלוס בילארדו 2:3. ב- 1990 ניצח אותו 0:1.

 

טקסט תמונה : 8 ביולי 1990 . מונדיאל איטליה 1990. האצטדיון האולימפי ברומא. נבחרת גרמניה דקות מספר בטרם משחק הגמר נגד ארגנטינה. גרמניה ניצחה 1 : 0 מבעיטת עונשין מ- 11 מטרים שבעט אנדריאס ברהמה (Brehme) וזכתה בתואר אלופת העולם בפעם השלישית בתולדותיה.
הרכב נבחרת גרמניה : השוער בודו אילגנר, קלאוס אאוגנטאלר, תומאס ברטולד, יורגן קוהלר, גוידו בוכוואלד, תומאס האסלר, לותאר מתאוס, פייר ליטבארסקי אנדריאס ברהמה, יורגן קלינסמן, ו- רודי פלר .

פרק 2.

מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ממנה אותי באוקטובר 1975 לעורך ומפיק של תוכנית הטלוויזיה לילדים ונוער שהייתה קרויה בימים ההם, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר".

תוכנית הטלוויזיה "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" הפכה למרתקת, מעניינת, וחינוכית. במקרים רבים גם דרמטית והציבה רָף גבוה מבלי שהתכוונה לכך ומבלי ששאפה להיות כזאת. גדולתה העיקרית הייתה בכך שהיא הכריחה את צופיה הצעירים – לחשוֹב ! שהיתי בתעשיית הטלוויזיה 35 שנים. היום כשאני משקיף מנקודת מבט מרוחקת בת 40 שנה על פועלנו בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה, אני שוב בטוח שאבחנתי אז הייתה נכונה.
אָלֶכְּס גִלְעָדִי ז"ל ודָן שִילוֹן יבד"ל היו בקיאים כבר בגיל כה צעיר בחמשת התחומים העיקריים המרכיבים את תעשיית הטלוויזיה : תכנון, הפקה, צילום, עריכה, ושידור. בדיוק בנקודת הזמן הזאת בחודש אוגוסט 1971 קראו לי שניהם להצטרף לצוות העריכה וההפקה של התוכנית. מנקודת מבטי זאת הייתה התפנית הגדולה והחשובה בקריירה הטלוויזיה שלי. כעורך התוכנית "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" הענקתי לה מייד כיוון מחקרי ומדעי. התוכנית עסקה במדע הספורט ובהיסטוריה שלוֹ , בחקר היכולת האנושית וגבולותיה, בחינוך וחתירה למצוינות, והייתה עמוקה ועשירה בתכניה ובחומרי השידור שלה . התוכנית העניקה הארה ומבט שונה על תנועת האדם בספורט וכמיהתו לשלמות הביצוע של התנועה הזאת בדרכו לשבירת השיאים . ניסיתי להעניק לצופים הצעירים באמצעות מסך הטלוויזיה את הכלים הדרושים להבנה וניתוח יעילות התנועה הספורטיבית בדרך לשיפור השיאים והיכולת האנושית . התוכנית עסקה במדע , במצוינות , ובתולדות ענפי הספורט הרבים והיה לה גם מֶסֶר חינוכי מובהק עבור צופיה הצעירים , "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד" . אמירה ששמעתי אותה בפעם הראשונה ב- 1945 כילד מפי שְמַרִיָהוּ נַאבֶּל המורה לחינוך גופני וספורט שלנו בקיבוץ אפיקים . "מהר יותר , גבוה יותר , חזר יותר" , קראה למְצוּיָנות , כוח רצון , דבקות במשימה , למנהיגות בעלת יושרה בספורט , ולחתירה מתמדת לניצחון – אך תוך שמירה קפדנית על הגינות וכבוד לכללי המשחק . התוכנית לימדה וחינכה את צופי הטלוויזיה לאהוב את הספורט , כיצד לעסוק בו ביעילות , ואיך לעשות זאת נכון . היא הייתה אחת מתוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר ששודרו בשנות ה- 70 ו- 80 , ולא נבחרת רק מבין שידורי הטלוויזיה השונים בתחום הספורט . התוכנית המצוינת הזאת לא הייתה כפופה לכללי הרייטינג אלא לחוקי האיכות .
עשרות אלופי הספורט הישראלי והעולמי על גווניו הרבים כיכבו בעשור ה- 70 של המאה הקודמת על מרקע התוכנית. הכתבה העיתונאית הראשונה שלי בספטמבר 1971 נעשתה עבור התוכנית, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", וסיפרה את סיפורם של מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' ודוּבִּי רוֹזִין (בנו של מאמן הכדורסל האגדי יְהוֹשע רוֹזִין ז"ל), שני נערים בני 17 שלמדו בכיתה י"ב בבית הספר "שֶבַח" בתל אביב, ושיחקו בקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א.
אָלֶכְּס גִלְעָדִי שהיה אז העורך והמגיש הראשון של תוכנית הספורט לנוער שידר את הכתבה במלואה. לא היה קֵץ לאושרי כשאמר לי בתום שידורה, "זאת הייתה כתבה טובה ומעניינת". אין דבר יעיל יותר מקומפלימנט כדי להניע כל כישרון . גם את שלי . שני מגישי התוכנית לילדים ונוער "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" דן שילון ואלכס גלעדי שידרו אינפורמציה ספורטיבית והיו גם מעין מגישים – מחנכים בגלל אופי התוכנית.

טקסט תמונה : קיץ 1971. דן שילון (מימין) ואלכס גלעדי מגישים את תוכנית הספורט לילדים ונוער, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". שניהם נראים כאן באולפן ב' של הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים דקות ספורות בטרם ההגשה. התוכנית שודרה במשך שנתיים ימים 1973 – 1971 הופסקה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 מחוסר אמצעי הפקה וצילום, וגם בשל מחסור בכוח אדם. היא חודשה באוקטובר 1975. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ומחלקת הסטילס).

התוכנית "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" הופקה, נערכה, ושודרה בשנים ההן שבין 1969 ל- 1973 בתנאי טלוויזיה רדודים ומצומצמים. מגוחכים ובלתי סבירים. בעצם כפי שפעלה ושידרה הטלוויזיה הישראלית על כל מיגזריה בחטיבות החדשות והתוכניות . ב- 1974 עמדו לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית 8 יחידות VTR (ׁVideo Tape Recording) ו- 4 מקרני Telecine (טֶלֶסִינִי) שהוצבו בקומה השנייה של הבניין ששכן בשכונת רוממה בירושלים . הייתה לה ניידת שידור אחת שצילמה והקליטה בשחור / לבן ה- OB הלָבָן. ה- OB הכָּחוֹל שסיקר את מצעד צה"ל בירושלים ב- 2 במאי 1968 ביום העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל ואת משחקי המכבייה ה- 9 ב- 1973, יצא זה מכבר מכלל פעולה. לרשות הטלוויזיה עמדו כ- 20 ציוותי צילום בפילם ו- 8 חדרי עריכה בפילם בקומה הרביעית של הבניין ובהם מכונות ה- Steenbeck הגרמניות . הטלוויזיה הישראלית הסתייעה בניידות השידור האלקטרונית של הטלוויזיה הלימודית (המפקח היה מאיר בן ארי) ואולפני הרצליה (המפקח היה יִגְאָל חוֹרֶש והמנכ"ל יִצְחָק "אִיצִיק" קוֹל) לצורך מילוי משימותיה , ונעזרה גם בציוותי צילום Free lancers ושירותי עריכה חיצוניים ב- Video ו- Film. ראה הספר "8 ימי בראשית".

 

טקסט תמונה : 1968. זוהי אחת ממכונות VTR שני אינטשים מתוצרת AMPEX שהותקנו ע"י טכנאי CBS באולפן הטלוויזיה הישראלית ב- "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים. (התמונה, באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל).

 

טקסט תמונה : שנת 1968 . טכנאי של הטלוויזיה הישראלית מתרגל הרכבת טייפ 2 אינטשים על מכונת ה- VTR והשחלת הסרט המגנטי על "הראשים" המפענחים את האינפורמציה האלקטרונית ומתרגמים אותה לתמונה וקול. (באדיבות לע"מ).

 

טקסט תמונה : שנת 1968. קומה ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים. זהו חדר מכונות ה- Telecine המקרינות את סרטי הפילם. מכונות ה- Telecine הותקנו ע"י טכנאי CBS. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : אפריל 1968. ניידת השידור הראשונה של הטלוויזיה ה- "OB הכחול" חונה ליד בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים. הניידת נרכשה ע"י עוזי פלד שהיה סגנו של פרופסור אליהוא כ"ץ ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. עוזי פלד טס באופן מיוחד לאנגליה וקנה את הננידת מחברת הטלוויזיה הבריטית "THEMES". (התמונה, באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : עשור ה- 70 במאה שעברה. אצטדיון רמת גן. ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית (ה- OB הלבן) חונה בצדו הדרום מערבי של אצטדיון ר"ג הישן. תנאי פרישת הציוד והצילום היו קשים ועלובים. (צילום שמוליק ברעם במצלמת הסטילס שלי).

התוכנית "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" נעלמה לשנתיים עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 וחודשה באוקטובר 1975, ועִמה התקיים סֶבֶב תפקידים. אָלֶכְּס גִלְעָדִי מינה אותי לעורך התוכנית ובתחילה את רָפִי גִינָת למגישה אך ביטל את המינוי בטענה שרָפִי גִינָת איננו אמין דיו כדי להיות מנחה ומגיש בטלוויזיה. אלכס גלעדי בז לרָפִי גִינָת והחליף אותו ביוֹרָם אָרְבּלֶ. זאת הייתה תוכנית הספורט הראשונה שהגיש יוֹרָם אָרְבֶּל בתולדותיו בקריירה הארוכה והעשירה שלוֹ בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובתעשיית הטלוויזיה בארץ בכלל. וזאת הייתה הסיבה שרפי גינת נטש את מחלקת הספורט שלנו וחיפש את עתידו ב-תוכנית הצרכנות "כּל בּוֹ טֶק". ב- 1979 הציב אלכס גלעדי באולפן תוכנית הספורט לילדים והנוער את המגישה החדשה שדרנית רדיו גלי צה"ל אוֹרְלִי יָנִיב, במקומו של יוֹרָם אָרְבֶּל. בחלוף כמה חודשים בלבד הפכו יוֹרָם אָרְבֶּל ואוֹרְלִי יָנִיב לצוות המוביל של הגשת והנחיית התוכנית העיקרית "מבט ספורט". בדצמבר 1980 עזב אָלֶכְּס גִלְעָדִי ז"ל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדרכו לקריירה מזהירה ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ופינה את כֵּס שַדָּר הכדורסל. יורם ארבל היה למגיש ושַדָּר הספורט הראשי של הטלוויזיה הישראלית באולפן ומחוצה לו. בשידורי הכדורגל וגם הכדורסַל הישירים. אוֹרְלִי יָנִיב יחדיו עם נִסִים קִיוִויתִּי היו המנחים של אולפני הספורט המנווטים בירושלים, אולפני בית שעסקו במבוא לשידורים הישירים (Pre game show) , ניתוח ופרשנות של האירועים בהפסקות המשחקים, ובסיומם – סיכום המשדרים הישירים (Post game show).

 

טקסט תמונה : 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. זהו אולפן ב' של הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. אורלי יניב האחת והיחידה (בת 22) בעת ההיא בראשית הקריירה הטלוויזיונית שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא הגיעה לטלוויזיה הישראלית משורות גלי צה"ל. כאן היא נראית מגישה את תוכנית הספורט הפופולארית לילדים והנוער בטלוויזיה הישראלית, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". ברקע מאחוריה מקרין ה- Rear Projection המיושן של הטלוויזיה תמונה של תחרויות שחייה. זאת הייתה הטכנולוגיה הטלוויזיונית המקובלת אז בתוכניות הספורט והחדשות. תמונת הרקע נועדה לחבר טוב יותר בין המגישים באולפן לבין נושא האינפורמציה שהם אמורים להעביר לצופים בסלון ביתם. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1979. אולפן ב' של הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. אורלי יניב באולפן ב' של הטלוויזיה מנחה ומגישה תחרויות שחייה במסגרת התוכנית, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". מצלמות Video כבדות ומסורבלות מסוג "M a r c o n i" מאיישות את אולפן ב' שהיה אולפן ההגשה שלנו בימים ההם. משמאל נראית אחת משלוש המצלמות האלקטרוניות המוצבות באולפן. מימין, זהו ריקארדו צרפתי ה- Floor Manager של האולפן כשהוא חובש על ראשו Head set לצורך קשר עם הבימאי בחדר הבקרה. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : דצמבר 1979. אורלי יניב בת 22 , קריינית צעירה מרדיו גלי צה"ל בתחילת הקריירה שלה בטלוויזיה הישראלית. כאן היא נראית בעת הגשת "מבט ספורט" יחדיו עם יורם ארבל. שניהם הגישו והנחו יחדיו את מרבית תוכניות הספורט והשידורים הישירים של משחקי הכדורגל והכדורסל בין השנים 1987- 1979. הצוות יורם ארבל – אורלי יניב זכה לאהדה רבה בקרב ציבור הצופים. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : דצמבר 1985. שעה קלה בטרם שידורה של תוכנית הטלוויזיה החשובה לילדים ונוער, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", בתקופת הניהול שלי את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחורף 1985. היו אלה ימים של מונופול ושידורי ספורט עמוסי רייטינג ונטולי תחרות. זיהוי משמאל לימין : אנוכי, מגיש התוכנית אורי לוי (מחליפם של אורלי יניב ויורם ארבל), הבימאי יואב פלג, ואורן נהרי (מזוקן) שהיה בימים ההם רשם ו.ט.ר. ועוזר שדר בחטיבת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

אלכס גלעדי היה איש טלוויזיה מוכשר . אחת מגדולותיו הייתה טמונה בפתיחותו לרעיונות חדשים . ב- 1971 הפיק אלכס גלעדי שתי סדרות טלוויזיוניות לימודיות של כדורגל וכדורסל. כל סִדְרָה כללה 12 פרקים. מִשכו של פרק בכל סדרה היה כעשר דקות. הסדרה נשאה את השם, "כיצד עושים זאת נכון". אָלֶכְּס גִלְעָדִי ביים בעצמו את סדרת הכדורגל. הכתב המצוין והפדנטי רָפִי נָאֶה ביים את סדרת הכדורסל. צלם הטלוויזיה פֶּטֶר סֶלָע הבלתי נשכח עם מצלמת ה- BL שלו היה הצלם של שתי התוכניות. רָפִי נָאֶה היה אחד מתוך שורה של עיתונאים – כתבים Free lancers
ממדורי הספורט של העיתונות הכתובה שדָן שִילוֹן גייס בשנים 1970 – 1968 כתגבורת לעבודה במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורים. נמנו עליהם : אָלֶכְּס גִלְעָדִי, דוב עַצְמוֹן, אַהֲרוֹן לָהָב, עָמוֹס כָּרְמֶלִי, אֵיתָן עַמִית, חֲנוֹךְ קֵינַן, מִיכַאֵל "מַיִיק" קָרְנוֹן, יָאִיר שְטֶרְן, יהושע "שוּקָה" כַּהָנָא, משֶה לֶרֶר, דָן מַרְגָלִית, מַתִּי גוֹלָן, נחמן שַי, יוֹרָם שִמְרוֹן, אֲמַצְיָה לֶבְקוֹבִיץ', גֶדִי לִיבְנֶ ומאוחר יותר גם יורם אָרְבֶּל. רָפִי נָאֶה עיתונאי צנוע ועניו בלט ביסודיותו ורגישותו הטלוויזיונית. הוא היה מוכשר לטלוויזיה. כתבתו ב- 1971 אודות שחקן הכדוריד היהודי עולה חדש בשם אִיגוֹר בְּיאֶלִיק שערק מצ'כוסלובקיה ועלה לישראל – הרטיטה לבבות ובמידה מסוימת הקדימה את דורה. רפי נאה השתמש בכתבה בפס קול שנשא את השיר "פְּרָאג" ששר הזָמָר אָרִיק אָיְינְשְטַיין וכתב והלחין אותו שָלוֹם חֲנוֹךְ. הוא היה איש טלוויזיה בעל עתיד שנועד לגדולות אך ביכר קריירה אחרת כעיתונאי ב- "ידיעות אחרונות".

 

טקסט תמונה : 1970. משה לרר. טקסט תמונה : 1972. יורם ארבל.

 

טקסט תמונה : 1970. רפי נאה (משמאל) היה בימאי טלוויזיה בעל אינטואיציה ויכולת אך בחר לבסוף בקריירה של כתב ספורט בעיתון "ידיעות אחרונות". השני משמאל הוא הכדורסלן סטיב קפלן עולה חדש מארה"ב שהיה שחקן בקבוצת הפועל רמת גן ונבחרת ישראל. (באדיבות מירי ורפי נאה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בינואר 1972 יצאתי לשירות מילואים קרבי ממושך בסִינַי. עבדתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר 6 חודשים בעת ההיא כעיתונאי Free lancer, אך העזתי לשלוח משם תסריט לבוס שלי אלכס גלעדי, ובו הצעה להפיק ולביים 15 פרקים לימודיים בא"ק (בני 15 דקות כל אחד) על מקצועותיה השונים והמגוונים, לצורך שידור בסדרה הטלוויזיונית שלנו שקראנו לה "כך עושים זאת נכון". מֶסֶר התסריט היה ברור. "…בשני משחקי הכדור הפופולאריים אתה יכול להבקיע שער או לקלוע סל גם בדרך מקרה או מזל. ב-א"ק אין מזל וגם לא יד המקרה. כל תנועות הא"ק במגוון המקצועות השונים מבוססות על פי ההגיון של שלושת חוקי המכניקה הפיסיקאלית שהגה המדען היהודי-אנגלי אייזיק ניוטון…", כך כתבתי לו משירות המילואים הממושך שלי בינואר 1972. מרבית הילדים ובני הנוער אינם יכולים לנתח בכוחות עצמם את יעילות התנועות השונות בעת ביצועי הא"ק מורכבים – במסלול ובשדה, ולהתייחס אליהן מהיבט ההיגיון המתמטי – פיסיקאלי. ממכלול תנועות הספורט במקצועות הטכניים בא"ק המרכיבות את הקפיצה במוֹט, קפיצה לרוחק, קפיצה משולשת, קפיצה לגובה, ריצת משוכות, יידוי פטיש, זריקת דיסקוס, הטלת כידון, והדיפת כדור ברזל – הן מסובכות ומורכבות מאוד. חלקן דורשות בטיחות, שמירה, והגנה על העוסק או העוסקת בהם. דרושים אימונים ספציפיים וחזרות רבות של כוח, מהירות, זריזות, וגמישות הכרוכים בטיפוח אותם סוגי התנועות הקונקרטיות במקצועות האלה על מנת ליצור בסופו של דבר קואורדינציה משובחת "המפענחת" את סוֹד המורכבות התנועתית. הקואורדינציה היא שיוצרת רצף תנועתי יעיל ומאפשרת לאתלטים והאתלטיות להגיע להישגים המשובחים שלהם. "…הבה נעשה זאת אנחנו באמצעות מסך הטלוויזיה…", אמרתי לאלכס גלעדי הבוס שלי, והוספתי, "…נסביר ונלמד אותם כיצד לעשות זאת נכון בריצות, בקפיצות, בהטלות, וביידויים באמצעות ניתוח בִּיוֹ מֵכַאנִי – פיסיקאלי טלוויזיוני – פשוט, ברור, וברמה פופולארית…". הרעיון המרכזי של התוכנית היה לא רק לומר לספורטאים הצעירים לעשות זאת טוב יותר, אלא כיצד לבצע טוב יותר, ומדוע עליהם לעשות כך ולא אחרת. לא רק מה, אלא איך (!). זהו הבדל עצום ועקרוני של תהליך הלימוד והחינוך בין שאלת ה- "מה" לבין קביעת ה- "איך" בהעברת מֶסֶר הלמידה ותפישת האיכות והדיוק של ביצוע התנועה.
פגשתי מורים, מאמנים, ומדריכים שונים בתחומי ספורט רבים שאומרים לתלמידיהם לאחר ביצוע כושל את ההערות הטריביאליות ביותר שניתן להעלות על הדעת, "אתה חייב לרוץ מהר יותר", ו/או "אתה מוכרח לקפוץ רחוק יותר", ו/או "חֶבְרֶה אתם מוכרחים להילחם", ו/או "אתה חייב לבעוט חזק יותר בכדור", ו/או "אתה צריך לנתר גבוה יותר לטבעת הסַל", מבלי להדריך אותם כיצד לבצע נכון את הפעולות האלה, לרוץ מהר יותר או לנתר גבוה יותר. ההערות הרדודות (והטיפשיות) האלה בהן אתה מטיל משימה מבצעית על החניך מבלי לפרט ולהסביר כיצד להשיגה היא שגיאה נפוצה ופגם עצום שאין לו דבר עם לימוד החומר (וגם לא חינוך). הן מעידות הרבה יותר על אותם המדריכים האלה מאשר על חניכיהם הכושלים.
הוספתי לבוס שלי אלכס גלעדי (אהבתי והערכתי אות) כמה דוגמאות פשוטות להבנת הנושא . ניסיתי להסביר לו את תורתי באמצעות שני ספרים המרתקים והמעניינים של מומחי ספורט גדולים, "SCIENTIFIC PRINCIPLES OF COACHING", של המאמן-מדען האמריקני רב המוניטין, John W. Bunn, ו- "THE MECHANICS OF ATHLETICS" של מאמן הא"ק האנגלי (המצוין אף הוא), Geoffrey Dyson. ג'וֹן בָּאן וגֶ'פְרִי דָאיְיסוֹן הסבירו בספריהם בצורה ברורה, הגיונית, ופופולארית את חוקי המתמטיקה והפיסיקה החלים על פעילויות הספורט השונות אך אלכס גלעדי שהיה איש טלוויזיה דגול לא הבין דבר בבִּיוֹ-מֵכַאנִיקָה של מקצועות ה-א"ק שתנועותיה באמת מבוססות על חוקים פיסיקאליים. עוד לפני שהסתיימה שיחתנו אמר לי, "…יוֹאָשִיש , אין לי מושג על מה אתה מדבר. אבל יש לך OK שלי. לך על זה…".
לטלוויזיה יש יתרון וויזואלי בניתוח תנועות הא"ק. העיתונות הכתובה יכולה להנציח את הרגע בתמונת סטילס בודדת או מאכסימום להאריך את התנועה באמצעות הדפסה של רצף תמונות סינמטוגראפיות. הרדיו יכול לדבר על כך. הטלוויזיה מראה את המציאות כפי שהיא. ההילוך האיטי מסייע להאריך ולהעצים את גודל החוויה ועוזר להסביר ולהבין את מורכבות התנועה. תוכנית הטלוויזיה שלנו בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנים 1973 – 1971, "כך עושים זאת נכון", הפכה למשנה סדורה עבור הילדים והנוער במדינת ישראל וחשובה גם למאמניהם ומורי הספורט והחינוך הגופני שלהם. קיבלנו המון תגובות חיוביות. מאות הגיעו למשרד שלנו שהיה ממוקם בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים (!).

שדרני כדורסל ועיתונאים הרבו לדווח בימים ההם על שהייתו המופלאה של טַל בְּרוֹדִי באוויר. כמו הקולגות שלהם , שדרני רשתות הטלוויזיה האמריקנית ב- NBA שטענו כי עילוי הכדורסל פִּיט "הַאֶקְדַח" מַארָאבִיץ' (Pete “pistol” Maravich) מקבוצת ניו אורלינס ג'ז, שוהה אף הוא באוויר. הסברתי לאלכס גלעדי שהיה שַדָּר כדורסל בעצמו כי "שהייתם" של טַל בְּרוֹדִי ופִּיט מַארָאבִיץ' באוויר היא טעות אופטית. שחקן הכדורסל המוכשר הזה בעל קואורדינציה משוכללת מבצע לאחר הניתור בדרכו אל הסל תנועות שונות ומעביר את הכדור מיד ליד, אך זמן שהייתו באוויר מותנית אך ורק בהתאם לגובה אליו הגיע מרכז הכובד שלו (!). כוח משיכת האדמה לעולם אינו מפסיק לפעול על הגוף. ברור לגמרי שלאחר שטַל בְּרוֹדִי מגיע לשיא הגובה שלו משיכת האדמה מחזירה אותו לקרקע ואיננה מותירה לו "לשהות" באוויר כדברי השדרים. "השהייה" באוויר היא טעות אופטית הנובעת מהטכניקה האישית והקואורדינציה המופלאה של טַל בְּרוֹדִי ופִּיט מַארָאבִיץ' בהימצאם באוויר. שום אדם ואף ספורטאי איננו יכול "לשהות" פרק זמן נוסף באוויר לאחר שהגיע לשיא גובה הניתור שלו. אין דבר כזה . הוא מייד צונח חזרה לקרקע, לכר הדשא, לפרקט, ו/או למסלול הרֶקוֹרְטַאן בגלל כוח המשיכה.
יצא לנו לשוחח רבות על האצנית הישראלית הנפלאה אסתר רוֹט – שָחַמוֹרוֹב . הסברתי לוֹ שגדולתה בריצת 100 מ' משוכות לנשים ושכמותה (ושל משוכנים ומשוכניות גברים ונשים בריצת 110 מ' משוכות וריצת 400 מ' משוכות) נובעת לא רק ממהירות ריצתם בין עשרת המשוכות אלא גם במיומנות והטכניקה האישית של המעבר מעליהן. ניתור גבוה מידי מעל המשוכה גורם לגוף לשהות זמן מְיוּתָּר באוויר. הדבר מביא לאיבוד זמן. לכן חייבים להוריד את מרכז הכובד מטה ככל האפשר בעת המעבר מעל המשוכה ולרחף מעליה נמוך ככל האפשר. זהו רָז הביצוע. זהו פִּענוח הסוֹד של השילוב בין הריחוף מעל המשוכות לבין הריצה ביניהן. התוצאה הסופית מותנית בביצוע אידיאלי של שתי המַטָּלוֹת.
גובה כל משוכה בריצת 100 מ' משוכות לנשים הוא 84 ס"מ. בריצת 110 מ' משוכות לגברים גובהן הוא 1.07 מ'. גובה כל משוכה בריצת 400 מ' משוכות לנשים הוא 76.2 ס"מ, ולגברים 91.44 ס"מ.

 

טקסט תמונה : מיומנות ריצת המשוכות נשענת על שני עקרונות ברורים. האחד – ריצה מהירה בין המשוכות. השני – ריחוף מעליהן בשעה שמרכז הכובד של גוף האתלט ו/או האתלטית מצוי נמוך ככל האפשר.

 

טקסט תמונה : השרטוט מסביר את המסלול ההרמוני והמיטבי בו נע מרכז הכובד של הגוף לקראת ובעת הריחוף מעל המשוכה. מעבר שטוח וסמוך ככל האפשר מעל המשוכה מפחית את זמן השהייה באוויר וחוסך בזמן הריצה.

אסתר רוט – שחמורוב שלנו הייתה אצנית משוכות מחוננת אך נפלה ברמתה מהמְשוּכָנִיוֹת המזרח גרמניות אנליזה "אנלי" ארהארד באולימפיאדת מינכן 1972 ויוהאנה שאלר באולימפיאדת מונטריאול 1976. לראשונה באולימפיאדת מינכן 72' התחרו האתלטיות בריצת 100 מ' משוכות. באולימפיאדות הקודמות הן רצו 80 מ' משוכות. אנלי ארהארדט הייתה כישרון מזהיר ודרגה בפני עצמה. המעבר הזריז שלה מעל המשוכות ומהירות צעדיה בינן, העניקו לה בקלות ובהפרש ניכר משאר האצניות את מדליית הזהב ושיא עולם פנטסטי בזמן של 12.59 ש' השיא נחשב בזמנו לפסגת היכולת האנושית של האתלטיות והחזיק מעמד תריסר שנים עד להופעתה של אצנית המשוכות הבולגריה יורדנקה דונקובה (Yordanka Donkova) ששברה ב- 20 באוגוסט 1988 את שיאה הוותיק של אנלי ארהארדט וקבעה 12.21 ש'. שיא העולם הזה מחזיק מעמד עד עצם היום הזה. יורדנקה דונקובה ניצחה וזכתה במדליית הזהב בריצת 100 מ' משוכות באולימפיאדת סיאול 1988 בתוצאה 12.38 ש'.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. ריצת הגמר ל- 100 מ' משוכות. האצנית המזרח גרמנית אנלי ארהארדט (ראשונה משמאל) מנצחת וזוכה במדליית הזהב.
זיהוי הרצות משמאל לימין : אנלי ארהארד, קארין בלצאר אף היא ממזרח גרמניה, גראז'ינה ראבסטין מפולין, פאמלה ראיין מאוסטרליה, אנרוז קרומפהולץ ממזרח גרמניה, תרזה נובאק מפולין. (DDR ו-IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' משוכות ל-נשים. האצנית המזרח גרמנית אנלי ארהארד (Anneli Ehrhardt) מנצחת בהפרש גדול את מתחרותיה, קובעת שיא עולם 12.59 ש', וזוכה במדליית הזהב.
מקום שני ומדליית כסף : וואלריה בופאנו (Valeria Bufano) מרומניה 12.84 ש'.
מקום שלישי ומדליית ארד : קארין בלצאר (Karin Belzer) ממזרח גרמניה 12.90 ש'.
מקום רביעי : פאמלה ראיין – קילבורן (Pamela Ryan – Kilborn) מאוסטרליה 12.98 ש'.
מקום חמישי : תרזה נובאק (Teresa Nowak) מפולין 13.17 ש'.
מקום שישי : דאנוטה שטראז'יסקה (Danuta Straszyhska) מפולין 13.18 ש'.
מקום שביעי : אנרוז קרומפהולץ (Annerose Krumpholz) ממזרח גרמניה 13.27 ש' .
מקום שמיני : גראז'ינה ראבסטין (Grazyna Rabstyn) מפולין 13.44 ש'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1900. האצן האמריקני אלווין קרנצליין (Alvin Kraenzlein) מנצח וזוכה במדליית הזהב בריצת 110 מ' משוכות בתוצאה של שיא אולימפי 15.4 ש'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. ריצת הגמר ל- 110 מ' משוכות. חמישה אצנים אמריקניים ואנגלי אחד קנת' פאואל (שלישי מימין קצת מוסתר, הגיע חמישי) נוטלים חלק בריצה. ניצח וזכה במדליית הזהב פרדריק קלי (שלישי משמאל) בזמן של 15.1 ש'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. זהו האצן הקנדי ארל תומסון (Earl Thomson) החולף היטב מההיבט המקצועי מעל המשוכה. הוא המנצח והזוכה במדליית הזהב בריצה ל- 110 מ' משוכות בתוצאה של שיא עולם 14.8 ש'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. האצנים מתאמנים בטכניקה של מעבר נמוך ככל האפשר מעל משוכות. קיצוני משמאל הוא האלוף האולימפי מדרום אפריקה סידני אטקינסון (Sydney Atkinson).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. מקצה חצי גמר בריצת 110 מ' משוכות. האצן הדרום אפריקני ג'ורג' ווייטמן – סמית' (G. C. Weightman – Smith), שני משמאל, שהיה סטונדט באוניברסיטת קיימברידג' בלונדון, קובע שיא עולם חדש 14.6 ש'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. ריצת הגמר ל- 110 מ' משוכות הייתה כמעט שוות כוחות. זיהוי מימין לשמאל : ג'ורג' ווייטמן – סמית' מדרום אפריקה חמישי בזמן של 15.0 ש' , לייטון דיי (Leighton Dye) מארה"ב רביעי – 14.9 ש', סידני אטקינסון מדרום אפריקה המנצח והזוכה במדליית הזהב בתוצאה של 14.8 ש', ג'ון קולייר (John Collier) מארה"ב זוכה במדליית ארד – 14.9 ש', פרדריק גאבי (Frederick Gaby) מאנגליה שישי – 15.2 ש', סטפן אנדרסון (Stephen Anderson) הזוכה במדליית הכסף בזמן זהה של המנצח, 14.8 ש'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. סיום ריצת 110 מ' משוכות. האלוף האולימפי הטרי מדרום אפריקה סידני אטקינסון יחדיו עם בן ארצו שיאן העולם גורג' ווייטמן – סמית'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. ריצת הגמר ל- 110 מ' משוכות המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא האמריקני ג'ורג' סאלינג (George Saling) בזמן של 14.6 ש'.

 

טקסט תמונה : האצן האמריקני לויד דאפ (Lloyd Duff) מדגים ריחוף ו-מעבר יעיל וחסכוני בריצת 110 מ' משוכות.

1 2 3 4

1 2 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. האצנים אנטולי מיכאילוב מברה"מ (בגופייה הכהה) ומרטין לאואר מגרמני . שני המתחרים בעלי הסגנון המלוטש מרחפים בצורה מושלמת מעל המשוכות. מרטין לאואר דורג במקום הרביעי בריצת הגמר ל- 110 מ' משוכות בזמן זהה לזמנו של הזוכה במדליית הארד האמריקני הייס ג'ונס, 14.0 ש'. המנצח היה האמריקני לי קאלהון בתוצאה של 13.8 ש'. הזוכה במדליית הכסף האמריקני ווילי מאי קבע זמן זהה לזה של המנצח.

4 5 6

7 8 9

10 11 12

 

טקסט תמונה : האצן האמריקני לי קאלהון הוא אלוף אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960 בריצת 110 מ' משוכות, 13.5 ש' ו- 13.8 ש'.

1 2 3

4 5 6

7 8 9

10 11 12

טקסט תמונה : 1956. האצן ורץ המשוכות האמריקני לי קאלהון מדגים מעבר מושלם מעל משוכה. לא בכדי היה פעמיים אלוף אולימפי במלבורן 56' ורומא 60' בריצת 110 מ' משוכות.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. ריצת הגמר ל- 110 מ' משוכות. אצן המשוכות האמריקני לי קאלהון (Lee Calhoun) משמאל מנצח בסנטימטרים ספורים את בן ארצו ווילי מאי (Willie May) בריצה ל- 110 מ' משוכות. לשניהם נקבע זמן ידני זהה – 13.8 ש'. (במדידה אלקטרונית : 13.98 ש' ללי קאלהון . 13.99 ש' לווילי מאי). מצלמת ה- Photo Finish נדרשה להכריע ביניהם וקבעה כי לי קאלהון זכה. לי קאלהון זכה במדליית הזהב גם באולימפיאדת מלבורן 56' בריצה ל- 110 מ' משוכות בזמן זהה לשני ג'ק דייויס אף הוא מארה"ב. שניהם קבעו 13.5 ש'. (IOC).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. ריצת 80 מ' משוכות לנשים בשלב המוקדם של המשחקים. המנצחת והזוכה במדליית הזהב בזמן 11.7 ש' בריצת הגמר הייתה האצנית האמריקנית מילדרד "בייב" דידריקסון (ראשונה מימין), למרות המעבר הלא מקצועי שלה מעל המשוכות. היא מנתרת גבוה מידי ושוהה ללא צורך זמן ניכר ומיותר באוויר.

 

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. סיום הריצה ל- 80 מ' משוכות לנשים.
מקום ראשון ומדליית זהב : מילדרד (בייב) דידריקסון (Mildred “Babe” Didriksen) מארה"ב – 11.7 ש'.
מקום שני ומדליית כסף : אוולין הול ( Evelyne hall) מארה"ב – 11.7 ש'.
מקום שלישי ומדליית ארד : מארג'ורי קלארק (Marjorie Clark) מדרום אפריקה, 11.8 ש'.
מקום רביעי : סימון שאהאלר (Simone Schaller) מארה"ב, 11.9 ש'.
מקום חמישי : וויולט ווב (Violet Webb) מאנגליה, 11.9 ש'.
מקום שישי ואחרון : אלדה ווילסון (Alda Wilson) מקנדה, 12.0 ש'.

 

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. דוכן המנצחות בריצת 80 מ' משוכות לנשים, אוולין הול (משמאל), בייב דידריקסון (במרכז והזוכה במדליית הזהב), ו-מארג'ורי קלארק (מימין).

 

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. ריצת הגמר ל- 400 מ' משוכות לגברים. הוביל את הריצה לכל אורכה האצן הבריטי דייויד ברלי (David Burghley), מס' 444, שגם ניצח וזכה במדליית הזהב.

 

טקסט תמונה מימין : המלכה העניקה לדייויד ברלי את תואר האצולה לורד. הוא נקרא מעכשיו המַרְקִיז מ- אקסטר (Marquess of Exeter).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. סיום ריצת הגמר ל- 400 מ' משוכות.
זיהוי מימין לשמאל : פרנק קוהל (Frank Cuhel) מארה"ב הזוכה במדליית הכסף בזמן של 53.6 ש', סטן פטרסון (Sten Pettersson) משוודיה – מקום רביעי בזמן של 53.8 ש', מורגן טיילור (Morgan Taylor) מארה"ב הזוכה במדליית הארד בזמן זהה של המקום השני 53.6 ש', המנצח והזוכה במדליית הזהב דייויד ברלי (David Burghley) מאנגליה בזמן של שיא אולימפי 53.4 ש'.

הלורד דייויד ברלי הפך להיות איש מופת רב פעלים בתחום ניהול הספורט. הוא היה נשיא IAAF בשנים 1976 – 1946, התמנה ליו"ר הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון 1948, שימש נשיא התאחדות ה-א"ק הבריטית ה- AAA (British Amateur Athletic Association) במשך ארבעים שנה והיה חבר במשך 45 שנה בוועד האולימפי הבינלאומי ה- IOC (International Olympic Committee).

מטרת הניתור במקצוע הקפיצה לגובה הוא להרים את מרכז הכובד מעלה ככל האפשר. בעת ביצוע הסגנון בשיא הגובה מעל הרָף מעל הרָף מבצעים האתלטים תנועת גוף ותנועות גפיים על מנת להפעיל את העיקרון המכאני של הנמכת מרכז הכובד נמוך ככל האפשר. האידיאליזציה המכאנית גורסת כי בעוד הגוף מרחף מעל הרף – מרכז הכובד יימצא נמוך ככל האפשר, אפילו מתחתיו. הרעיון הזה הביא את הקופצים לנטוש את סגנון קפיצת המִסְפֶּרֶת המְיוּשָן ולהחליפו בסגנונות של "גְלִילָת צַד" ו- "גְלִילָת בֶּטֶן", עד כדי פיתוח קיצוני של סגנון חדשני ע"י אתלט – קופץ לגובה אמריקני לָבָן דִיק פוֹסְבֶּרִי (Dick Fosbury  ) שנטל את הבכורה במקצוע הזה באולימפיאדת מכסיקו 1968 (2.24 מ'). סגנון הקפיצה הסנסציוני שלוֹ (נקרא על שמו "סגנון פוסברי"), בו המעבר מעל הרָף נעשה דרך הגַב ולא הבֶּטֶן, עורר פליאה גדולה בשעתו. דִיק פוֹסְבֶּרִי סטודנט חכם וסקרן להנדסה ומתמטיקה באוניברסיטת פורטלנד – אורגון, הגיע לחקר ומסקנות הניתור בקפיצה לגובה וביצוע הסגנון בעצמו. זה היה חידוש דרמטי בתחום הקואורדינציה התנועתית שטרם נראתה עד אז. מהפכה. היום זאת רוטינה מקובלת. אין שום קופץ לגובה בעולם שמשתמש עוד בסגנון היָשָן של "גְלִילָת בֶּטֶן".

 

טקסט תמונה : ארבעה שרטוטים המסבירים את חשיבות השימוש בסגנון בקפיצה לגובה. הניתור חשוב – כמוהו גם הסגנון. הקופצים מרימים את מרכז הכובד לגובה זהה בציורים האלה : b, c, d – אך בציור d חולף הקופץ מעל הרף הגבוה ביותר בגלל ניצול נכון של סגנון "גלילת צד".

הצילומים ההיסטוריים הבאים מצביעים על התפתחות הסגנון וחיפוש הדרך כיצד להוריד את מרכז בכובד נמוך ככל האפשר בעת המעבר מעל הרָף. ריי יורי בעל הניתור המדהים השתמש בסגנון המספרת בתחרויות האולימפיות של קפיצה מהמקום ללא תנופה . לא הייתה לו ברירה אחרת. אך בתחרויות הקפיצה לגובה המקובלות המלוות בהרצה השתמשו הקופצים והקופצות בסגנון המִסְפֶּרֶת המזרחית המשופרת (נודע בהגדרתו המקצועית בשפה האנגלית , Eastern Cut off) עד להופעתו הבלתי נשכחת של האתלט האמריקני הרולד אוסבורן (גובהו האישי 1.78 מ') באולימפיאדת פאריס 1924, מי שהמציא את סגנון גלילת הצד (Western roll) בו גוף הקופץ איננו אנכי לרָף אלא מקביל לוֹ. הרולד אוסבורן זכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת פאריס 1924 בהישג של 1.98 וגם במדליית הזהב בקרב 10. במחצית שנות ה- 50 נטשו מרבית האתלטים את סגנון "גלילת הצַד" ועברו להשתמש בסגנון "גְלִילָת הַבֶּטֶן". קופצים בני דור האתלטים ההו מסוגם של הסובייטים וואלרי ברומל, רוברט שבאלקאדזה, ויורי סטפאנוב והאמריקנים צ'ארלס דומאס וג'ון תומאס הביאו את השימוש בסגנון "גלילת הבטן" לידי שלמות. אך הבה אחזור לראשית הסקירה.
הראשון שהשתמש בסגנון המספרת המזרחית המשופרת היה האירי מייקל סוויני (Michael Sweeny) מראשוני המהגרים האיריים לארה"ב בשלהי המאה התשע עשרה . מייקל סוויני התנשא לגובה של 1.95 מ' והוא אהב את מקצוע הקפיצה לגובה. ב- 21 בספטמבר 1895 בעת תחרות א"ק במנהטן ניו יורק בין שני מועדוני הא"ק של העיר "ניו יורק" ו- "לונדון" קבע מייקל סוויני שיא עולם של 5. 96. 1 מטר. השיא החזיק מעמד כעשרים שנה.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1900. האתלט האמריקני ריי יורי קופץ מהמקום ללא תנופה בסגנון מספרת לגובה של 5. 65. 1 מטר. הרמת הידיים למעלה נועדה לסייע לקופץ להרים את מרכז הכובד שלו לגובה רב יותר. (IOC).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1900. האתלט האמריקני אירווינג באקסטר (Irving Baxter) זוכה במדליית הזהב האולימפית בקפיצה לגובה בהישג של 1.90 מ'. אירווינג באקסטר משתמש בסגנון המספרת המזרחית המשופרת (Eastern cut off). (IOC).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1908. האמריקני הארי פורטר (Harry Porter) זוכה במדליית הזהב בהישג של 5. 90. 1 מטר. המטפחת הלבנה המונחת על הרף מסייעת לאוריינטציה של הקופץ לזהות ביתר קלות את מיקום הרף במרחב.

 

טקסט תמונה : 1910. הנער האנגלי בן ה- 17 הארי סימונס (Harry Simmons) קובע בבית ספרו "טאונטון" (Taunton) בסאות'המפטון שיא של 1.91 מ' כשהוא משתמש בסגנון מספרת מזרחית משופרת (Eastern cut off).

 

טקסט תמונה : 1913. הנער האוסטרלי בן 18 דאגלאס שטלייף (Douglas Shetliffe) קובע שיא לאומי חדש לארצו 5. 96. 1 מ'.

 

טקסט תמונה : האתלט הבריטי הרב גוני המפורסם הווארד בייקר (Howard Baker) משתמש בשנים 1920 – 1912 בסגנון מספרת בקפיצה לגובה.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920 . האמריקני ריצ'מונד "דיק" לאנדון (Richmond “Dick” Landon) זוכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה בתוצאה של 5. 93. 1 מ' תוך שימוש בסגנון מספרת מזרחית משופרת (Eastern cut off).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. האתלט השוודי בו אקלונד (Bo Ekelund) נוחת לאחר שעבר גובה של 1.90 מ' כשהוא משתמש בסגנון מספרת מזרחית משופרת. צופה בו מאמנו השוודי – אמריקני ארני היירטברג (Ernie Hjertberg).

 

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. הקנדית אתל קאזרווד (Ethel Catherwood) זוכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה בהישג של 1.59 מ'.

 

טקסט תמונה משמאל : שנות ה- 20 של המאה שעברה בקנדה. אתל קאזרווד בראשית הקריירה הספורטיבית שלה מתאמנת בקפיצה לגובה בסגנון מספרת. באולימפיאדת אמשטרדאם 1928 היא קפצה בסגנון מספרת מזרחית משופרת (Eastern cut off).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. האתלטית הקנדית אתל גאזרווד היא האלופה האולימפית בקפיצה לגובה 1.59 מ'.

 

טקסט תמונה מימין : 1932. הקופצת לגובה האמריקנית ג'ין שילי (Jean Shiley) מתאמנת בסגנון מספרת לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932.

 

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. האמריקנית ג'ין שילי (Jean Shiley) זוכה במדליית הזהב האולימפית בקפיצה לגובה בהישג של 7. 65. 1 מ'. היא עושה זאת בסגנון המספרת המיושן.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. סיום התחרות בקפיצה לגובה לנשים .
משמאל לימין : האלופה האולימפית גין שילי, הזוכה במדליית הכסף בהישג זהה של האלופה 7. 65. 1 מ' (יותר פסילות), זוהי מילדרד "בייב" דידריקסון (Mildred “babe” Didriksen), והזוכה במדליית הארד הקנדית אווה דאואס (Eva Dawes) שניתרה לגובה של 1.60 מ'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. היהודייה – הונגרייה איבוליה צ'אק (Ibolya Csak) מנצחת וזוכה במדליית הזהב לאחר שחלפה מעל רף שגובהו 1.60 מ' . היא עשתה זאת בסגנון מספרת מזרחית משופרת (Eastern Cut off). הזוכות במדליות הכסף והארד דורותי אודם (Dorothy Odam) מאנגליה ואלפרידה קאון (Elfriede Kaun) מגרמניה עברו גובה זהה של 1.60 מ' .
משמאל, ניתן להבחין בבימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Rifenstahl) ואחד הצלמים שלה (מתוך צוות של 45 צלמים) המתעדים את המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 עבור הסרט הדוקומנטארי המפורסם שלה, "אולימפיה". שניהם עוקבים אחרי התחרויות בקפיצה לגובה לנשים.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. המנצחת בקפיצה לגובה איבוליה צ'אק מהונגריה.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924 . האתלט האמריקני הרולד אוסבורן (Harold Osborn), שגובהו האישי 1.78 מ', זוכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה בהישג של שיא אולימפי 1.98 מ'. הרולד אוסבורן הוא ממציא סגנון "גלילת בטן" בקפיצה לגובה בו גוף הקופץ מקביל לרף בעת המעבר מעליו (נקרא באנגלית "Western roll"). הרולד אוסבורן זכה במדליית הזהב גם בקרב 10. ב- 1933 קבע שיא עולם בקפיצה לגובה 2.03 מ'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. האתלט האמריקני הארולד אוסבורן הוא האלוף האולימפי בקפיצה לגובה והאלוף האולימפי בקרב 10.

 

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. האתלט הקנדי דאנקאן מקנאוטון (Duncan McNaughton) מנצח וזוכה במדליית זהב בקפיצה לגובה בהישג של 1.97 מ'. הזוכים במדליות הכסף והארד רוברט וואן אוסדל (Robert Van Osdel) מארה"ב וסימאון טוריביו (Simeon Toribio) מהפיליפינים ניתרו לגובה זהה של 1.97 מ'. הרביעי, האמריקני קורנליוס ג'ונסון (Cornelius Johnson) קבע אף הוא 1.97 מ'.

 

טקסט תמונה משמאל : המנצח דאנקאן מקמנאוטון (מימין) מחליף ברכות עם סגנו האמריקני רוברט וואן אוסדל.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . האתלט האמריקני קורנליוס ג'ונסון (Cornelius Johnson) , גובהו האישי 1.93 מ' , זוכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה בסגנון 'גלילת צד' (Western roll) בתוצאה של 2.03 מ' . הסגנון הזה יצא כליל מהאופנה בסוף עשור ה- 50 והוחלף בסגנון גלילת הבטן . (OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האמריקני דייב אולבריטון (Dave Albriton), גובהו האישי 1.88 מ', זוכה במדליית הכסף בקפיצה לגובה בהישג של 2.00 מ'. הוא היה בין הבודדים בעת ההיא שהשתמש בסגנון "גלילת בטן". ( IOC).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . שלישייה אמריקנית ניצבת על דוכן המנצחים בקפיצה לגובה. זיהוי מימין לשמאל : דיוויד "דייב" אולבריטון (David “Dave” Albriton) הזוכה במדליית הכסף בהישג של 2.00 מ', קורנליוס ג'ונסון (Cornelius Johnson) הזוכה במדליית הזהב בהישג של 2.03 מ', דלוס ת'ורבר (Delos Thurber) הזוכה במדליית הארד גם כן בהישג של 2.00 מ'. שני ראשי הוועדה המארגנת של המשחקים משתתפים בטקס. משמאל, ד"ר קארל דים עומד דום ואוחז במגבעת שלו מבלי להצדיע במועל יד. במרכז (מוסתר) ד"ר תיאודור ליוואלד מצדיע במועל יד. איש הוועדה המארגנת השלישי מימין איננו מזוהה.

 

טקסט תמונה : 17 ביוני 1941 . האתלט האמריקני לסטר סטירס (Lester Steers) קובע בתחרות א"ק בקליפורניה שיא עולם חדש בקפיצה לגובה בסגנון "גלילת צד" (Western roll), 2.11 מ'. שיא העולם הזה נחשב במשך 12 שנים לפסגת היכולת האנושית עד שבא אמריקני נוסף וולטר דייויס (Walter Davies) וניתר ב- 27 ביוני 1953 לשיא עולם חדש, 2.12 מ'. גם וולטר דייויס קפץ בסגנון "גלילת צד".

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. הקופץ האוסטרלי ג'ון ווינטר בעל הניתור המצוין חולף מעל רף שגובהו 1.98 מ' וזוכה במדליית הזהב. ג'ון ווינטר משתמש בסגנון המיושן של Eastern cut off (מספרת מזרחית משופרת). למרות היותו מנתר מחונן הוא איננו יכול לקפוץ גבוה יותר והישגו שווה להישגו של הרולד אוסבורן לפני 24 שנים באולימפיאדת פאריס 1924.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. הקופץ לגובה הענק, האמריקני וולטר דייויס, חולף מעל רף הזהה לגובהו האישי 2.04 מ' בסגנון "גלילת צד", וזוכה במדליית הזהב. (YLE).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. דוכן המנצחים בקפיצה לגובה לגברים .
זיהוי משמאל לימין : האמריקני קן ווייסנר גובהו האישי 1.90 מ' זוכה במדליית כסף – 2.01 מ' , האמריקני וולטר דייויס גובהו האישי 2.04 מ', זוכה במדליית זהב – 2.04 מ', הברזילי ז'וליו טלס דה קונסיקאו שגובהו האישי 1.82 מ', זוכה מדליית ארד – 1.98 מ'. (YLE).

 

להלן התפתחות שיאי העולם בקפיצה לגובה לגברים והמנצחים האולימפיים במקצוע זה :
אולימפיאדת אתונה 1896 אלרי קלארק – ארה"ב מספרת 1.81 מ'
אולימפיאדת פאריס 1900 אירווינג באקסטר – ארה"ב מספרת 1.90 מ'
אולימפיאדת סט. לואיס 1904 סמואל ג'ונס – ארה"ב מספרת 1.80 מ'
אולימפיאדת לונדון 1908 הארי פורטר – ארה"ב מספרת 1.905 מ'
אולימפיאדת סטוקהולם 1912 אלמה ריצ'ארדס – ארה"ב מספרת 1.93 מ'
18.5.1912 פאלו אלטו (ארה"ב) ג'ורג' הורני – ארה"ב גלילת בטן 2.00 מ'
2.5.1914 ברקלי (קליפורניה) אד ביסון – ארה"ב גלילת צד 2.01 מ'
1.6.1917 פרובו (ארה"ב) קלינטון לארסן – ארה"ב גלילת צד 2.02 מ'
אולימפיאדת אנטוורפן 1920 ריצ'מונד לאנדון – ארה"ב מספרת 1.93 מ'
אולימפיאדת פאריס 1924 הארולד אוסבורן (1.78 מ')– ארה"ב גלילת צד 1.98 מ'
אולימפיאדת אמשטרדאם 1928 רוברט קינג – ארה"ב גלילת צד 1.94 מ'
אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 דאנקן מקנאוטון – קנדה גלילת צד 1.97 מ'
13.5.1933 אורבנה (ארה"ב) הרולד אוסבורן – ארה"ב גלילת צד 2.03 מ'
13.5.1933 ניו יורק וולטר מארטי – ארה"ב גלילת צד 2.04 מ'
28.4.1934 פאלו אלטו (ארה"ב) וולטר מארטי – ארה"ב גלילת צד 2.06 מ'
12.7.1936 ניו יורק קורנליוס ג'ונסון – ארה"ב גלילת צד 2.07 מ'
12.7.1936 ניו יורק דייב אולבריטון (1.88 מ') – ארה"ב גלילת צד 2.07 מ'
אולימפיאדת ברלין 1936 קורנליוס ג'ונסון – ארה"ב גלילת צד 2.03 מ'
6.8.1937 סטוקהולם מלווין ווקר – ארה"ב גלילת צד 2.08 מ'
12.8.1937 מאלמו מל ווקר – ארה"ב גלילת צד 2.09 מ'
26.4.1941 פרובו (ארה"ב) ביל סטיוארט – ארה"ב גלילת צד 2.09 מ'
26.4.1941 סיאטל לסטר סטירס (1.87 מ') – ארה"ב גלילת צד 2.10 מ'
24.5.1941 לוס אנג'לס לסטר סטירס – ארה"ב גלילת צד 2.105 מ'
17.6.1941 לוס אנג'לס לסטר סטירס – ארה"ב גלילת צד 2.11 מ'
אולימפיאדת לונדון 1948 ג'ון ווינטר – אוסטרליה מספרת 1.98 מ'
27.6.1953 דייטון (ארה"ב) וולטר דייויס (2.04 מ')– ארה"ב גלילת צד 2.12 מ'
וולטר דייויס היה שיאן העולם האחרון שהשתמש בסגנון "גלילת צד" . הקופצים המצטיינים בעולם נטשו אותו . האמריקני צ'ארלס דומאס שִכְלֵל את סגנון "גלילת הבטן" ונטל את שיא העולם מוולטר דייויס .
29.6.1956 לוס אנג'לס צ'ארלס דומאס (1.85 מ')– ארה"ב גלילת בטן 2.15 מ'
אולימפיאדת מלבורן 1956 צ'ארלס דומאס – ארה"ב גלילת בטן 2.12 מ'
13.7.1957 לנינגרד יורי סטפאנוב (1.85 מ') – ברה"מ גלילת בטן 2.16 מ'
30.4.1960 פילדלפיה ג'ון תומאס (1.96 מ')– ארה"ב גלילת בטן 2.17 מ'
21.5.1960 קיימברידג' (מסצ'וסטס) ג'ון תומאס – ארה"ב גלילת בטן 2.17 מ'
24.6.1960 בייקרספילד (ארה"ב) ג'ון תומאס – ארה"ב גלילת בטן 2.18 מ'
1.7.1960 פאלו אלטו (ארה"ב) ג'ון תומאס – ארה"ב גלילת בטן 195. 2 מ'
1.7.1960 פאלו אלטו (ארה"ב) ג'ון תומאס – ארה"ב גלילת בטן 2.22 מ'
אולימפיאדת רומא 1960 רוברט שאבאלקאדזה (1.84 מ') – ברה"מ גלילת בטן 2.16 מ'
18.6.1961 מוסקבה וואלרי ברומל (1.85 מ')– ברה"מ גלילת בטן 2.23 מ'
16.7.1961 מוסקבה וואלרי ברומל – ברה"מ גלילת בטן 2.24 מ'
31.8.1961 סופיה וואלרי ברומל – ברה"מ גלילת בטן 2.25 מ'
22.7.1962 פאלו אלטו (ארה"ב) וואלרי ברומל – ברה"מ גלילת בטן 2.26 מ'
29.9.1962 מוסקבה וואלרי ברומל – ברה"מ גלילת בטן 2.27 מ'
21.7.1963 מוסקבה וואלרי ברומל – ברה"מ גלילת בטן 2.28 מ'
אולימפיאדת טוקיו 1964 וואלרי ברומל – ברה"מ גלילת בטן 2.18 מ'
אולימפיאדת מכסיקו 1968 דיק פוסברי – ארה"ב פוסברי 2.24 מ'
8.11.1970 צ'אנגשה (סין) ני צ'יקין – סין גלילת בטן 2.29 מ'
3.7.1971 ברקלי (קליפורניה) פאט מאצדורף – ארה"ב גלילת בטן 2.29 מ'
אולימפיאדת מינכן 1972 יורי טאמאק – ברה"מ פוסברי 2.23 מ'
11.7.1973 מינכן דווייט סטונס – ארה"ב פוסברי 2.30 מ'
5.6.1976 פילדלפיה דווייט סטונס – ארה"ב פוסברי 2.31 מ'
אולימפיאדת מונטריאול 1976 יאצק וושולה – פולין פוסברי 2.25 מ'
4.8.1976 פילדלפיה דווייט סטונס – ארה"ב פוסברי 2.32 מ'
2.6.1977 ריצ'מונד (ארה"ב) וולדימיר יאשצ'נקו – ברה"מ גלילת בטן 2.33 מ'
16.6.1977 טביליסי (ברה"מ) וולדימיר יאשצ'נקו – ברה"מ גלילת בטן 2.34 מ'
וולאדימיר יאשצ'נקו היה שיאן העולם האחרון שהשתמש בסגנון "גלילת הבטן" .
25.5.1980 אברשטאדט (גרמניה) יאצק וושולה – פולין פוסברי 2.35 מ'
26.5.1980 ראהלינגן (גרמניה) דיטמאר מוגנבורג (1.97 מ') – גרמניה פוסברי 2.35 מ'
אולימפיאדת מוסקבה 1980 גרד ווסיג (1.96 מ') – מזרח גרמניה פוסברי 2.36 מ'
11.6.1983 בייג'ינג זו ג'יאנהו – סין פוסברי 2.37 מ'
22.9.1983 שנחאי זו ג'יאנהו – סין פוסברי 2.38 מ'
10.6.1984 אברשטאדט (גרמניה) זו ג'יאנהו – סין פוסברי 2.39 מ'
אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 דיטמאר מוגנבורג – גרמניה פוסברי 2.35 מ'
11.8.1985 דונייצק (ברה"מ) רודולף פובארניצין – ברה"מ פוסברי 2.40 מ'
4.9.1985 קובה (יפן) איגור פאלקין – ברה"מ פוסברי 2.41 מ'
30.6.1987 סטוקהולם פאטריק סיוברג – שוודיה פוסברי 2.42 מ'
8.9.1988 סלמנקה (ספרד) חוויר סוטומאיור – קובה פוסברי 2.43 מ'
אולימפיאדת סיאול 1988 גנאדי אדביינקו – ברה"מ פוסברי 2.38 מ'
29.7.1989 סן חואן (פורטו ריקו) חוויר סוטומאיור – קובה פוסברי 2.44 מ'
27.7.1993 סלמנקה (ספרד) חוויר סוטומאיור – קובה פוסברי 2.45 מ'
אולימפיאדת ברצלונה 1992 חוויר סוטומאיור – קובה פוסברי 2.34 מ'
אולימפיאדת אטלנטה 1996 צ'ארלס אוסטין – ארה"ב פוסברי 2.39 מ'
אולימפיאדת סידני 2000 סרגיי קליוגין – רוסיה פוסברי 2.35 מ'
אולימפיאדת אתונה 2004 סטפאן הולם (1.81 מ') – שוודיה פוסברי 2.36 מ'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . הקופץ לגובה האמריקני צ'ארלס דומאס (Charles Dumas) היה מבין הקופצים הראשונים ששִכְלֵל את סגנון גלילת הבטן וביצע אותו בצורה אלגנטית . במלבורן 1956 קבע שיא אולימפי בקפיצה לגובה 2.12 מ' וזוכה במדליית הזהב . שיאו העולמי היה באותה העת 2.15 מ' .

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. האמריקנית מילדרד מקדניאל (Mildred McDaniel) שוברת את שיא העולם של הרומנייה יולאנדה באלאש העומד על 1.75 מ', וזוכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה . מילדרד מקדניאל משתמשת בסגנון "גלילת בטן" ומנתרת לגובה של 1.76 מ'. היא מקדימה שש קופצות שניתרו כל אחת לגובה זהה של 1.67 מ'.

 

טקסט תמונה מימין : זהו הקופץ לגובה הסובייטי וואלרי ברומל (Valeri Brumel) בשעה שהוא משתמש בסגנון "גלילת בטן" ונוטל את מדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת טוקיו 1964. גובהו האישי של וואלרי ברומל 1.85 מ'. הוא חלף מעל רף שגובהו 2.18 מ' והקדים את הקופץ השחור האמריקני ג'ון תומאס פנומן בפני עצמו (גובהו האישי 1.95 מ') שחלף מעל גובה זהה של 2.18 מ' אך צבר יותר פסילות במהלך התחרות . וואלרי ברומל החזיק בשיא העולם בקפיצה לגובה בעת ההיא 2.29 מ'. לרבים נראה אז הישגו זה כקצה גבול יכולתו של האדם. הוא חלף מעל רף שהיה גבוה ב- 44 ס"מ מגובהו האישי ונחשב לאחד המנתרים הטובים ביותר בהיסטוריה של הקפיצה לגובה. הקופץ לגובה האמריקני דיק פוסברי (Dick Fosbury) שינה את סגנון הקפיצה וכללי המשחק באולימפיאדת מכסיקו 1968. (IOC + NHK ).

טקסט תמונה משמאל : וואלרי ברומל בעל הניתור המדהים מלווה בקואורדינציה נפלאה, נוגע בכף רגלו בטבעת הסל.

 

טקסט תמונה : 1963. וואלרי ברומל קובע שיא עולם חדש 2.23 מ'.

 

טקסט תמונה : 1963 . וואלרי ברומל חולף בסגנון גלילת בטן מעל רף שגובהו 2.28 מ' , וקובע שוב שיא עולם חדש. ב- 1965 נפצע בוואלרי ברומל בתאונת אופנוע והקריירה המזהירה שלו נקטעה בבת אחת.

ג'ון תומאס 3 2 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סגנון מרהיב ויעיל בגלילת בטן מציג הקופץ לגובה האמריקני ג'ון תומאס (גובהו האישי 1.95 מ'). ג'ון תומאס שיאן העולם בעת ההיא זכה במדליית הארד לאחר שעבר רף שגובהו 2.14 מ'. במדליית הזהב זכה הקופץ הסובייטי מגרוזיה רוברט שבאלקאדזה (גובהו האישי 1.84 מ') שניתר לגובה 2.16 מ'. במדליית הכסף זכה הקופץ הסובייטי – אוקראיני וואלרי ברומל שחלף מעל רף בגובה זהה של המנצח.

ג'ון תומאס 6 5 4

ג'ון תומאס 9 8 7

ג'ון תומאס 12 11 10

וואלרי ברומל 3 2 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. ביצוע מרהיב של הקופץ הסובייטי וואלרי ברומל (גובהו האישי 1.85 מ') בעת ריחוף מעל הרף בסגנון גלילת הבטן . הוא מצליח בגלל ניתור אדיר וקואורדינציה נפלאה להוריד את מרכז הכובד של גופו נמוך ככל האפשר ולסלק בכִישרון רב את אבריו משני צִדֵי הרָף. טכניקה יפהפייה המציגה את קצה גבול יכולתו של האדם בסגנון הקפיצה הזה. וואלרי ברומל קפץ 43 ס"מ מעל גובהו האישי.

וואלרי ברומל 6 5 4

וואלרי ברומל 9 8 7

וואלרי ברומל 12 11 10

וואלרי ברומל 15 14 13

וואלרי ברומל 18 17 16

וואלרי ברומל 21 20 19

טקסט תמונה : הישגים פנטסטיים של ג'ון תומאס, וואלרי ברומל, ורוברט שאבאלקאדזה בקפיצה לגובה בהתחשב בסגנון הישן המוגבל של "גלילת בטן" בהשוואה לסגנון "פוסברי". שיא העולם הפנומנאלי של וואלרי ברומל ב- 1963 עמד על 2.28 מ'

הקופץ הגְרוּזִינִי – סובייטי רוֹבֶּרְט שָאבַאלְקָאדְזֶה (Robert Shavlakadze) , גובה אישי 1.84 מ' , זכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת רומא 1960 בהישג של 2.16 מ' . וָואלֶרִי בְּרוּמֶל (Valery Brumel) זכה במדליית הכסף בתוצאה זהה של 2.16 מ' . ג'וֹן תּוֹמַאס (John Thomas) זכה במדליית הארד לאחר שחלף מעל רָף שגובהו 2.14 מ' . כל השלושה השתמשו בסגנון קפיצה זהה הקרוי "גְלִילָת בֶּטֶן" .
באולימפיאדת טוקיו 1964 זכה וַואלֶרִי בְּרוּמֶל במדליית הזהב עם הישג של 2.18 מ' . ג'וֹן תּוֹמַאס זכה במדליית הכסף בתוצאה זהה של 2.18 מ' . במדליית הארד זכה האמריקני ג'וֹן רָאמְבּוֹ (John Rambo) בתוצאה של 2.16 מ' . רוֹבֶּרְט שָאבַאלְקָאדְזֶה דורג חמישי עם תוצאה של 2.14 מ' . כולם השּתמשו בסגנון קפיצה זהה הקרוי "גְלִילָת בֶּטֶן" . זה היה הסגנון המקובל והיעיל ביותר בימים ההם . הסגנון הקודם "גְלִילָת צַד" יצא זה מכבר מהאופנה .

באולימפיאדת מכסיקו 1968 נרשמה הופעתו המזהירה, המקורית, והבלתי נשכחת של הקופץ לגובה האמריקני דיק פוסברי. דיק פוסברי (גובהו האישי 1.96 מ' ) שינה לחלוטין ומקצה לקצה את הגיון הסגנון בקפיצה לגובה. גלילת הבטן והמעבר עם הפנים מעל הרף לניתור עם הגב אל הרף . סגנון הקפיצה הזה שבתחילה נראה מוזר ונקרא על שם ממציאו סגנון "פוֹסְבֶּרִי" הפך בתוך שנים ספורות לנחלת הכלל. סגנון "גְלִילָת הַבֶּטֶן" נשכח כלא היה. דִיק פוֹסְבּרֶיִ זכה במדליית הזהב במכסיקו 1968 בהישג של 2.24 מ'.

טקסט תמונה : שנת 1968. הקופץ לגובה האמריקני דיק פוסברי (גובהו האישי 1.96 מ') חולף בסִגנונו המיוחד והחדשני "דרך הגב" באולימפיאדת מכסיקו 1968 מעל רף שגובהו 2.24 מ' וזוכה במדליית הזהב. כל הקופצים בעולם ללא יוצא מהכלל אימצו מייד את "סגנון פוסברי" אל גופם מפני שהיה יעיל יותר מסגנון גלילת הבטן. (TELEMEXICO ו- IOC).

הסגנון הווירטואוזי של דיק פוסברי התחבב חיש מהרה על מרבית הקופצים והקופצות . סגנון "גלילת הבטן" נשכח. ב – 1977 ניתר הקופץ לגובה הסובייטי – רוסי וולדימיר יאשצ'נקו בסגנון "גלילת בטן" לשיא עולם חדש של 2.34 מ'. אבל זאת הייתה שירת הברבור. כל המנצחים והמנצחות האולימפיים מאז אולימפיאדת מינכן 1972 (למעט המזרח גרמנייה רוזמארי אקרמן הזוכה במדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת מונטריאול 1976) משתמשים ללא יוצא מן הכלל בסגנון "פוסברי".

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968 . האתלטית הצ'כוסלובקית מילנה ראצ'קובה מכניעה בסגנון גלילת בטן רף בגובה של 1.82 מ' וזוכה במדליית הזהב .

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. הקופצת המזרח גרמנייה רוזמארי אקרמן קובעת שיא אולימפי 1.93 מ' וזוכה במדליית הזהב. היא עשתה זאת בסגנון "גלילת בטן".
את האינפורמציה המפורטת הזאת שידרנו בתוכנית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית,  "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". פנומנים כמו וואלרי ברומל והקופצת לגובה הרומנייה יולנדה באלאש פעמיים אלופה אולימפית ברומא 1960 וטוקיו 1964, מי שהשתמשה בכלל בסגנון המספרת המזרחית המשופרת (Eastern cut off) שהיה מיושן מאוד, הפכו להיות היסטוריה. סגנון הקפיצה ה- "Fosbury flop" שייסד דיק פוסברי חִלְחֵל לכל תחרות ובכל מקום ברחבי תבל.

 

טקסט תמונה : הקופצת לגובה הרומנייה יולאנדה באלאש (Iolanda Balas) (קומתה האישית 1.86 מ') זכתה בשתי מדליות זהב באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964 , בשיאים אולימפיים 1.85 מ' ו- 1.90 מ' . היא הייתה פנומנאלית שהשתמשה בסגנון המספרת המזרחית המשופרת (Eastern cut off) שהיה מיושן מאוד , ואף על פי כן הייתה שיאנית עולם ואלופה אולימפית . היא אפילו לא השתמשה בסגנון גלילת הבטן .

 

טקסט תמונה : 1978. הקופץ לגובה הסובייטי – רוסי וולאדימיר יאשצ'נקו (גובהו האישי 1.91 מ') קובע שיא עולם 2.34 מ' בסגנון "גלילת בטן"  זאת הייתה שירת הברבור של הסגנון הישן.

מקצוע הקפיצה לגובה באולימפיאדת מינכן 1972 הפך בפעם האחרונה לאתר התמודדות בין סגנון גלילת הבטן לבין סגנון פוסברי, איזה סגנון הוא יעיל יותר. בתחרות הקפיצה לגובה לנשים ניתרה הגרמנייה אולריקה מייפארת בת ה- 16 בסגנון "פוסברי" לגובה של 1.92 מ' , וזכתה במדליית הזהב. שתי מתחרותיה העיקריות יורדנקה בלאגוייבה (Yordanka Blagoyeva) מבולגריה ושיאנית העולם האוסטרית אילונה גוזנבאואר (Ilona Gusenbauer) , 1.92 מ' , קפצו בסגנון גלילת הבטן לגובה זה של 1.88 מ', וזכו במדליות הכסף והארד. הקופצת האיטלקיה שרה סימאוני (Sarah Simeoni) שדורגה במקום השישי במינכן 72', ולאחר מכן זכתה במדליית הכסף עם הישג של 1.91 מ' באולימפיאדת מונטריאול 76' (אחרי רוזמארי אקרמן), ובמדליית הזהב 1.97 מ' באולימפיאדת מוסקבה 80' – אימצה אף היא את סגנון "פוסברי".

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. הקופצת לגובה הגרמנייה אולריקה מייפארת(Ulrike Meyfarth) בת ה- 16 משווה את שיא עולם 1.92 מ' שמחזיקה בו הקופצת לגובה האוסטרית אילונה גוזנבאואר , וזוכה במדליית הזהב . היא הייתה הספורטאית הצעירה ביותר שזכתה אי פעם במדליית זהב אולימפית בקפיצה לגובה ועשתה זאת בסגנון "פוסברי".

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. אולריקה מייפארת בדרך לתהילת עולם.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. אולריקה מייפארת בת ה- 16 משווה את שיא העולם בקפיצה לגובה 1.92 מ' של האוסטרית אילונה גוזנבאואר, כשהיא משתמשת בסגנון "פוסברי".

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. אולריקה מייפארת בת ה- 16 היא אלופה אולימפית ושיאנית עולם.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. הקופצת האוסטרית אילונה גוזנבאואר משתמשת בסגנון "גלילת הבטן", חולפת מעל רף שגובהו 1.88 מ', וזוכה במדליית הארד.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. אילונה גוזנבאואר, 1.88 מ', מייצגת למופת את סגנון "גלילת הבטן".

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. הקופצת הבולגרייה יורדנקה בלאגוייבה חולפת מעל רף בגובה של 1.88 מ' וזוכה במדליית הכסף.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מוסקבה 1980 . האיטלקייה שרה סימאוני מנתרת לגובה 1.97 מ' בסגנון "פוסברי" וזוכה במדליית הזהב .

אולריקה מייפארת נכשלה באולימפיאדת מונטריאול 1976. היא לא השתתפה באולימפיאדת מוסקבה 1980 בשל החרם. בהיותה בת 28 שבה לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 וזכתה במדליית הזהב בתוספת שיא אולימפי, 2.02 מ'. עכשיו הייתה הקופצת לגובה המבוגרת ביותר שזכתה במדליית זהב במקצוע הזה.

 

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת. אולריקה מייפארת שולטת בתחרויות הקפיצה לגובה.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אולריקה מייפארת זוכה במדליית הזהב בהישג של 2.02 מ'. הזוכה במדליית הכסף 2.00 מ' הייתה האיטלקייה שרה סימאוני (אולימפיאדה רביעית רצופה שלה) שהשתמשה אף היא בסגנון "פוסברי".

 

טקסט תמונה : 1993 . זהו שיאן העולם בקפיצה לגובה הקובני חווייר סוטומאיור המתנשא לגובה 1.96 מ' (Javier Sotomayor) שקבע ב- 27 ביולי 1993 בעיר סלמנקה בספרד את שיאו העולמי הפנטסטי 2.45 מ' . איש איננו מתקרב מאז להישג הנפלא המצוי סמוך מאוד לקצה גבול יכולתו של האדם בענף הספורט הזה. (IOC ו- IAAF).

 

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הקופצת לגובה הבולגריה סטפקה קוסטדינובה (Stefka Kostadinova) בת ה- 19 קבעה שיא עולם בקפיצה לגובה (בסגנון פוסברי) לנשים 2.09 מ'. היא מעולם לא הצליחה לשחזר את הישגה שמהווה לפי שעה גם בחודש יולי של שנת 2022 את פסגת היכולת האנושית של הנשים במקצוע הקונקרטי הזה. שום אתלטית אחרת איננה מתקרבת בעת כתיבת הספר לשיא העולם הזה. (IAAF ו- RAI).

באולימפיאדת סיאול 1988 הסתפקה סטפקה קוסטדינובה במדליית הכסף בהישג של 2.01 מ'. המנצחת הייתה האמריקנית לואיז ריטר (Louise Ritter) שחלפה מעל רָף בגובה 2.03 מ'. באולימפיאדת ברצלונה 1992 דורגה סטפקה קוסטדינובה במקום הרביעי בתוצאה של 1.94 מ'. ב- 1995 הפכה לאם ובהיותה בת 31 שבה לאולימפיאדת אטלנטה 1996 וזכתה במדליית הזהב בתוצאה של 2.05 מ'. האתלטית הבולגרייה הייתה גם שחקנית כדורעף מצטיינת בנבחרת הלאומית של ארצה. סטפקה קוסטדינובה הציבה שיא עולם בקפיצה לגובה הנמצא סמוך מאוד לקצה גבול יכולתן של הנשים במקצוע הספורט הזה.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. הקופצת לגובה הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה בת 31 זוכה במדליית הזהב בתוצאה של 2.05 מ'. היא תמיד השתמשה בסגנון "פוסברי".

התפתחות שיאי העולם בקפיצה לגובה נשים והזוכות האולימפיות במקצוע זה, כלהלן :

20.5.1922 סימסבורי (ארה"ב) ננסי ווריס – ארה"ב מספרת 1.46 מ'
26.5.1923 לאוניה (ארה"ב) אליזבת' סטין – ארה"ב מספרת 1.485 מ'
6.8.1923 ברנטווד (אנגליה) סופי אליוט-לין – אנגליה מספרת 1.485 מ'
11.7.1925 לונדון פיליס גרין – אנגליה מספרת 1.524 מ'
2.8.1926 לונדון פיליס גרין – אנגליה מספרת 1.552 מ'
2.9.1926 רגינה (קנדה) את'ל קאת'רווד – קנדה מספרת 1.58 מ'
3.7.1928 בריסל לין גיסולף – הולנד מספרת 1.58 מ'
אולימפיאדת אמשטרדאם 1928 את'ל קאת'רווד – קנדה מספרת 1.595 מ'
18.8.1929 מאסטריכט לין גיסולף – הולנד מספרת 1.605 מ'
12.6.1932 אמשטרדאם לין גיסולף – הולנד מספרת 1.62 מ'
אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 ג'ין שילי – ארה"ב מספרת 1.65 מ'
אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 בייב דידריקסון – ארה"ב גלילת צד 1.65 מ'
אולימפיאדת ברלין 1936 איבוליה צ'אק מספרת 1.60 מ'
29.5.1939 ברנטווד (אנגליה) דורות'י אודם – אנגליה מספרת 1.66 מ'
29.3.1941 סטלנבוש (דרום אפריקה) אסת'ר וואן הירדן – דרום אפריקה מספרת 1.66 מ'
27.7.1941 לוגאנו (שוויץ) איזביל פפנינג – שוויץ מספרת 1.66 מ'
30.5.1943 אמשטרדאם פאני בלנקרס-קואן – הולנד מספרת 1.71 מ'
אולימפיאדת לונדון 1948 אליס קוצ'מאן – ארה"ב מספרת 1.68 מ'
7.7.1951 לונדון שילה לרוויל – אנגליה מספרת 1.72 מ'
אולימפיאדת הלסינקי 1952 אסתר בראנד – דרום אפריקה מספרת 1.67 מ'
22.5.1954 קייב אלכסנדרה צ'ודינה – ברה"מ מספרת 1.73 מ'
5.5.1956 בלפאסט ת'למה הופקינס – אנגליה מספרת 1.74 מ'
11.7.1956 בוקרשט יולאנדה באלאש (1.86 מ')– רומניה מספרת משופרת 1.75 מ'
אולימפיאדת מלבורן 1956 מילדרד מקדניאל – ארה"ב גלילת בטן 1.76 מ'
13.10.1957 בוקרשט יולאנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.76 מ'
17.11.1957 בייג'ינג זנג פנגרונג – סין מספרת משופרת 1.77 מ'
7.6.1958 בוקרשט יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.78 מ'
22.6.1958 קלוז' נאפוקה (רומניה) יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.80 מ'
31.7.1958 פויאנה בראשוב רומניה) יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.81 מ'
4.10.1958 בוקרשט יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.82 מ'
18.10.1958 בוקרשט יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.83 מ'
21.9.1959 בוקרשט יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.84 מ'
6.6.1960 בוקרשט יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.85 מ'
10.7.1960 בוקרשט יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.86 מ'
אולימפיאדת רומא 1960 יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.85 מ'
15.4.1961 בוקרשט יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.87 מ'
18.6.1961 ווארשה יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.88 מ'
8.7.1961 בודפשט יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.90 מ'
16.7.1961 סופיה יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.91 מ'
אולימפיאדת טוקיו 1964 יולנדה באלאש – רומניה מספרת משופרת 1.90 מ'
אולימפיאדת מכסיקו 1968 מילנה רצ'קובה – צ'כוסלובקיה גלילת בטן 1.82 מ'
4.9.1971 ווינה אילונה גוזנבאואר – אוסטריה גלילת בטן 1.92 מ'
אולימפיאדת מינכן 1972 אולריקה מייפארת – גרמניה פוסברי 1.92 מ'
24.9.1972 זאגרב יורדנקה בלאגוייבה – בולגריה גלילת בטן 1.94 מ'
24.8.1974 ברלין רוזמארי וויטצ'אס/אקרמן – מזרח גרמניה גלילת בטן 1.94 מ'
8.9.1974 רומא רוזמארי אקרמן – מזרח גרמניה גלילת בטן 1.95 מ'
8.5.1976 דרזדן רוזמארי אקרמן – מזרח גרמניה גלילת בטן 1.96 מ'
אולימפיאדת מונטריאול 1976 רוזמארי אקרמן – מזרח גרמניה גלילת בטן 1.93 מ'
3.7.1977 דרזדן רוזמארי אקרמן – מזרח גרמניה גלילת בטן 1.96 מ'
14.8.1977 הלסינקי רוזמארי אקרמן – מזרח גרמניה גלילת בטן 1.97 מ'
26.8.1977 ברלין רוזמארי אקרמן – מזרח גרמניה גלילת בטן 1.97 מ'
26.8.1977 ברלין רוזמארי אקרמן – מזרח גרמניה גלילת בטן 2.00 מ'
4.8.1977 ברשה (איטליה) שרה סימאוני – איטליה פוסברי 2.01 מ'
31.8.1978 פראג שרה סימאוני – איטליה פוסברי 2.01 מ'
אולימפיאדת מוסקבה 1980 שרה סימאוני – איטליה פוסברי 1.97 מ'
8.9.1982 אתונה אולריקה מייפארת – גרמניה פוסברי 2.02 מ'
21.8.1983 לונדון אולריקה מייפארת – גרמניה פוסברי 2.03 מ'
21.8.1983 לונדון תמרה ביקובה – ברה"מ פוסברי 2.03 מ'
25.8.1983 פיזה (איטליה) תמרה ביקובה – ברה"מ פוסברי 2.04 מ'
22.6.1984 קייב תמרה ביקובה – ברה"מ פוסברי 2.05 מ'
אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 אולריקה מייפארת – גרמניה פוסברי 2.02 מ'
20.7.1984 ברלין לודמילה אנדונובה פוסברי 2.07 מ'
25.5.1986 סופיה סטפקה קוסטדינובה פוסברי 2.07 מ'
31.5.1986 סופיה סטפקה קוסטדינובה פוסברי 2.08 מ'
30.8.1987 רומא סטפקה קוסטדינובה פוסברי 2.09 מ'
אולימפיאדת סיאול 1988 לואיז ריטר – ארה"ב פוסברי 2.03 מ'
אולימפיאדת ברצלונה 1992 הייקה הנקל – גרמניה פוסברי 2.02 מ'
אולימפיאדת אטלנטה 1996 סטפקה קוסטדינובה – בולגריה פוסברי 2.05 מ'
אולימפיאדת סידני 2000 יילנה יילסינה – רוסיה פוסברי 2.01 מ'
אולימפיאדת אתונה 2004 יילנה סליזארנקו – רוסיה פוסברי 2.06 מ'

אלכס גלעדי, אמרתי והוספתי, "בוא ניקח לדוגמא את הקפיצה לרוחק. המרחק שקופץ האתלט הוא השָקוּל ותוצאת סיכום של שני ווקטורים הפועלים עליו בו זמנית, מהירות הריצה וכוח הניתור. יש חשיבות רבה לזווית הניתור. לאחר שהרגל דוחפת את מרכז הכובד של הגוף בכיוון מסוים ינוע מרכז הכובד באוויר במסלול ידוע מראש. אי אפשר יהיה לשנות את המסלול הזה ללא התערבות גורם מבחוץ. בעת הניתור מקבל הגוף תנועה סיבובית לפנים ושואף להשתטח על החול. בדומה לילד רץ שמבצעים בו תעלול, שמים לו רגל, והוא משתטח על הרצפה. כדי למנוע את התנועה הסיבובית הזאת בה הראש והגוף מקדימים את הרגליים, על הקופץ לבצע לאחר הניתור תנועה אנטי – רוטציונית בכתפיו (משיכת הכתפיים לאחור) המעכבת את מסע החלק העליון של הגוף ומאפשרת לו להעביר בצורה נאותה את הרגליים לנחיתה רחוקה ככל האפשר. לתנועה האנטי סיבובית הזאת קוראים, "סגנון". ההישג בקפיצה לרוחק נקבע ע"י שלושה גורמים מרכזיים, מהירות הריצה, זווית וכוח הניתור הדוחף את מרכז הכובד לפנים , והקואורדינציה של הסגנון. ברור שצריך גם ללמוד כיצד להגיע לקרש הקפיצה (רוחבו 20 ס"מ) בשיא מהירות ההרצה עם רגל הניתור החזקה".

 

טקסט תמונה : חיבור שני כוחות N ו- E יוצר את השקול (R). אותה התופעה מתרחשת בקפיצה לרוחק .

הראיתי לו את תמונת הנחיתה המפורסמת של גֶ'סיִ אוֹאֶנְס (Jesse Owens) בבור החוֹל בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936. גֶ'סִי אוֹאֶנְס ניצח בתחרות וזכה במדליית הזהב כשקבע 8.06 מטרים אך היה גלום בו פוטנציאל לקפוץ רחוק יותר. ניתוח מתמטי – פיסיקאלי של הקפיצות לרוחק של אתלט העַל האמריקני השחור גֶ'סֶי אוֹאֶנְס באַן אָרְבּוֹר במישיגן בשנת 1935 שם קבע את שיא העולם שלו 8.13 מ' (החזיק מעמד 26 שנה), וקפיצת הזהב באולימפיאדת ברלין 1936 8.06 מ', מוכיח בבירור כי הסגנון שלו היה מיושן, לא מושלם, ולא יָעִיל דיו. הוא היה אתלט ואָצָן מחונן בעל נתונים מזהירים אך באופן פרדוקסאלי בעל קואורדינציה מוגבלת בסגנון הקפיצה לרוחק. אילו היה מתאמן יותר זמן על שיכלול תנועותיו המרכיבות את הסגנון שלוֹ היה לבטח מרחיק בשנות ה- 30 של המאה שעברה אל מעבר ל- 8.50 מ'. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה עילוי. ווירטואוז. אתלט חד פעמי בימים ההם (!)
בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהל (Leni Riefenstahl) שסיקרה וצילמה את תחרויות אולימפיאדת ברלין 1936 הבחינה בעליונותו והתעקשה על תיעודו הנרחב בסרט שלה. גֶ'סִי אוֹאֶנְס הוא הספורטאי המצולם ביותר בסרטה הדוקומנטארי "OLYMPIA" בן ארבע השעות . 35 צלמים ועוזריהם בצוות ההפקה הגדול של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהל החזיקו בידיהם מצלמות פילם 35 מ"מ בעלות עדשות שונות וירו כמות חסרת תקדים של 500000 (חצי מיליון) מטר פילם במשך 16 ימי המשחקים האולימפיים של ברלין 1936, בתאריכים שבין 1 באוגוסט 1936 (טקס הפתיחה) לבין 16 באוגוסט 1936 (טקס הנעילה). ג'סי אואנס זכה בארבע מדליות זהב ובתהילת עולם בתחרויות הא"ק : בשתי הריצות הקצרות 100 מ' ו- 200 מ' , קפיצה לרוחק, ובמרוץ השליחים 4 פעמים 100 מ' (יחד עם עמיתיו רלף מטקלף, פוי דרייפר, ופרנק ווייקוף). ג'סי אואנס כוסה באולימפיאדת ברלין 1936 מכל זווית ע"י מצלמותיה של הבימאית לני ריפנשטאהל. ראיתי את סרטה של לני ריפנשטאהל לפחות 10 פעמים. צילום ותיעוד הקפיצה לרוחק של ג'סי אואנס מעיד על הפוטנציאל העצום שהיה גלום באָצָן הצעיר בן 23 אך הוא לא מוּצָא דָיוֹ.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ג'סי אואנס עומד ליישר את רגל ימין שלו ולהצמיד אותה לרגל שמאל בטרם הנחיתה .

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג'סי אואנס הצמיד את רגליו. החל שלב הנחיתה אך היא איננה מושלמת ולא מכסימאלית .

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג'סי אואנס קובע תוצאה של 8.06 מטרים בתחרות הגמר בקפיצה לרוחק. צילום הנחיתה בבור החול מראה כי היה לו פוטנציאל לקפוץ יותר מ- 8.50 מ' אילו ביצע את סגנון הקפיצה שלוֹ ביעילות יתר. (OLYMPIAZEITUNG 1936).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. גמר הקפיצה לרוחק. הזוכה במדליית הכסף הגרמני קארל לודוויג "לוץ" לונג (Carl Ludwig “Luz” Long) פיגר ב- 19 ס"מ אחרי ג'סי אואנס ניתר למרחק של 7.87 מ'. הוא היה אצן פחות טוב מג'סי אואנס ומהירות ריצתו לקרש הניתור הייתה פחותה , אך חיפה על חסרונו זה בניתור טוב וסגנון "מִיתּוּח" מהוקצע .

הערה : ראה שני הספרים "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם" כרכים א' ו- ב' .

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. גמר הקפיצה לרוחק. הקופץ היפני נאוטו טאז'ימה זוכה במדליית הארד בהישג של 7.74 מ'.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. גמר הקפיצה לרוחק. הקופץ לרוחק היפני נאוטו טאז'ימה ממתין לתורו.

ג'סי אואנס היה אצן טוב יותר מקופץ. הוא היה כה מוכשר וקליל בריצותיו עד שמשך אליו את מלוא תשומת ליבה של בימאית הקולנוע לני ריפנשטאהל שתיעדה את אירועי המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 לסרטה הדוקומנטארי "OLYMPIA".

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. לני ריפנשטאהל (מימין) בוחנת עם אנשיה את ה- "פריים" של אחת מ- 35 המצלמות שעמדו לרשותה. הבימאית הדגולה התערבה בכל פרט בהפקה המורכבת .(1936 OLYMPIAZEITUNG).

 

טקסט תמונה : שליחת רגליים טובה לקראת הנחיתה בקפיצה לרוחק של האתלטית הגרמנית היידי רוזנדאהל באולימפיאדת מינכן 1972. העברת הרגליים לפנים לנחיתה רחוקה ככל האפשר, מותנית רק אם הקופץ או הקופצת מבצעים לאחר הניתור מהקרש סגנון של תנועת גוף אנטי רוטציונית, הנגדית לכיוון הניתור. (DOZ ו- IOC).

 

טקסט תמונה : העברת רגליים לפנים לקראת הנחיתה של הקופץ לרוחק האמריקני רנדי וויליאמס . העברת רגליים מצוינת כזאת לקראת הנחיתה אפשרית רק אם מתבצעת קודם לכן תנועה אנטי רוטציונית של החלק העליון של הגוף לאחר הניתור. (IOC).

 

טקסט תמונה : הקפיצה לרוחק מורכבת משני ווקטורים. ריצה מהירה וניתור חזק. הניתור על הקרש מפעיל את אפקט תנועת הרוטציה לפנים בשל חוק ההתמדה וגורם לאתלט 'לרצות' ליפול על אפו (אפקט דומה המתקבל בשעה ששמים למישהו רגל בריצתו). ביצוע הסגנון בקפיצה לרוחק נועד לבצע תנועה אנטי רוטציונית של פלג הגוף העליון. התנועה האנטי רוטציונית מאפשרת להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה על החוֹל.

 

טקסט תמונה : שרטוט המדגים בצורה מדויקת את ההבדלים בין הביצוע הנכון של הסגנון ע"י הקופץ 'הלבן' המונע את הרוטציה לפנים באמצעות הסגנון ומאפשר להעביר את הרגליים לנחיתה נכונה, לבין הביצוע השגוי של הצללית השחורה.

 

טקסט תמונה : תוצאות ביצוע או אי ביצוע נכון של הסגנון . מימין ובמרכז : הרגליים אומנם נשלחות רחוק אך הנחיתה גרועה ובסופו של דבר הגוף ייפול לאחור בשל מצבו של מרכז הכובד של הגוף. משמאל : נחיתה נכונה.

 

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1991. אליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו . שליחת רגליים פנטסטית של הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל (Mike Powell) לקראת נחיתה מושלמת בטרם קבע את שיא העולם המדהים 8.95 מ'. איש איננו מתקרב להישג הזה המהווה במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם . (NHK + IAAF).

 

טקסט תמונה : ביצוע הקפיצה במוט מותנה בקואורדינציה משולבת של האתלט המבוססת על חוקי המכניקה של אייזיק ניוטון. המקצוע הנפלא הזה "תפור" לכישרונם של אצנים המחוננים בפוטנציאל של מתעמלים.

 

טקסט תמונה : סרגיי בובקה (Sergey Bubka) מאוקראיינה (שני מימין) , ניצב ליד שלט התוצאה המבשר על הישגו הנפלא בקפיצה במוט 6.12 מ'. ב- 31 ביולי 1994 קבע סרגיי בובקה בססטריאר (Sestriere) – איטליה את שיא העולם שלו בקפיצה במוט 6.14 מ'. איש איננו מתקרב להישג הזה המהווה היכן שהוא את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה במוט. (IAAF).

 

טקסט תמונה : סרגיי בובקה נופל מהשמיים בתום אחת מקפיצות השיא שלו. איש לפניו לא הגיע לשחקים כמוהו. גם לא אחריו. (IAAF).

 

טקסט תמונה : המכניקה של הזינוק הנמוך. העמדה בציור a משמאל עדיפה מכל וכל על הציור בדוגמא b. ניתוח מתמטי פשוט מסביר גם מדוע הזינוק בפוזיציה (a) עדיף על (b). כבר מזמן ידוע הנתון כי האצן דוחף את עצמו מבורות או מתקן הזינוק בשתי רגליו בכוח השווה לכ- 200 ק"ג בממוצע.
שני האתלטים דוחפים את עצמם לפנים אך עושים זאת בזווית שונה . האחד עושה זאת ביעילות בזווית הוריזונטאלית של 54 מעלות והשני בזווית של 72 מעלות . חישוב יעילות הדחיפה נעשה על פי נתוני הטריגונומטריה של הזוויות במשולש.

אתלט (b)
61.80 ק"ג = 0.3090 x 200 = קוסינוס של 72 מעלות 200 = כוח (Force)

אתלט (a)
117.56 ק"ג = 0.5878 x 200 = קוסינוס של 54 מעלות 200 = כוח (Force)

ועוד דוגמא אחת. מרחק הדיפת כדור ברזל איננו תלוי רק בתנועת היד הדוחפת את הכדור אלא מותנה בראש וראשונה בכוח הרגליים ובתנופת הגוף כולו לאורך קו הפעולה של הכוח.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. זהו הודף הכדור ברזל האמריקני רנדי מאטסון (James Randel Matson) בעמדת מוצא לקראת ההדיפה שהביאה לו את מדליית הזהב . היה חשוב להסביר לנוער הישראלי ולמאמני הא"ק שלו באמצעות מסך הטלוויזיה כי הדיפת כדור הברזל שמשקלו שבעה ק"ג ורבע היא תנועה קואורדינטיבית מורכבת המשותפת למסת גוף ולגפיים . כפות הרגליים ועבודת הרגליים הן הראשונות שמאיצות ודוחפות את כדור . רנדי מאטסון ענק שגובהו 1.98 מ', מהיר וחזק, זכה במדליית הזהב כשהדף את כדורה ברזל למרחק של 20.54 מ'. (IOC).

אילוּ היו שואלים את גאון המתמטיקה והפיסיקה האנגלי אייזיק ניוטון כיצד היה מסכם ומבטא במשפט אחד את ביצועי הא"ק המדויקים והנכונים המתבססים על שלושת חוקי המכאניקה שלו , והנושאים עִמם את נוסחת ההצלחה והשיאים, היה מתנסח כך, "…ה-א"ק הקלה מבוססת על תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח…". זהו בעצם תמצית ההיגיון וכל התורה על רגל אחת.

בתחילת פברואר 1972 השתחררתי משירות מילואים קרבי ממושך. שבתי לחטיבת הספורט בראשותם של דן שילון יבד"ל ושל אלכס גלעדי ז"ל. על שולחני מצאתי פתק קטן מאלכס גלעדי, "רעיון צילום והפקת חמישה עשר פרקי הא"ק בתוכנית "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר" – חשוב (!)", והוסיף מייד, "יואש אלרואי ביצוע הפרוייקט הוא שלך". שישה צלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, פטר סלע, מאיר דיסקין, ברטו אלדג'ם, שרגא מרחב, רפי קורנפלד, ועמנואל פְּרָת צילמו את הסִדְרָה ההיא בת 15 הפרקים. גרפיקאי הסדרה היה יוחנן לקיצביץ'.
החלטתי לביים את סדרת הטלוויזיה הזאת באמצעות מודל ביצוע של האתלטים הישראליים המצטיינים ואלופי המדינה במקצועם. האצנית אֶסְתֵּר רוֹט – שַחָמוֹרוֹב שימשה כמדגימה של הזינוק הנמוך, ריצות קצרות, וריצת 100 מ' משוכות (לנשים). האחים זְאֵבִיק וגִדְעוֹן רָיְיס מקיבוץ גבעת ברנר היו "הדוגמנים" בקפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. אִיצִיק לֵוִי הדגים קפץ במוט ורץ 110 מ' משוכות. יָאִיר לוּבִּין (בסגנון גלילת בטן) ואורית אברמוביץ' (בסגנון פוסברי) היו המודל בקפיצה לגובה. מֵאִיר יעקבִּי מקיבוץ גבת יידה פטיש וזרק דיסקוס. יוּבָל וִוישְנִיצֶר היה איש הריצות הארוכות. החלק המשלים בכל פרק היו הביצועים של האלופים האולימפיים האמריקניים באולימפיאדת מכסיקו 1968. מכון ווינגייט רכש בזמנו סרטי לימוד בפילם " Super 8 " (מ"מ) בהילוך איטי מאוד (Super Slow Motion) של השיאנים הללו. בימים ההם לא הייתה דרך במעבדת הטלוויזיה הישראלית בירושלים להמיר סרט פילם 8 מ"מ לפילם בן 16 מ"מ (שיטת השידור של מקרני ה- Telecine בטלוויזיה), אלא להקרינם ולצַלֵם אותם שוב מהמסך במסרטת טלוויזיה. צלם הטלוויזיה רָפִי קוֹרֶנְפֶלְד עשה זאת עבורי.
בתוך חודשיים באפריל 1972 היו שישה פרקים מתוך חמש עשרה פרקי הסדרה מוכנים לשידור. אורכו של כל פרק נמשך כ- 15 דקות. נִסִים מוֹסֵק היה עורך הפילם שלי על שולחן ה- "Steenbeck" הישן שנראה היום כמוצר ארכיאולוגי. הוא היה עובד מצוין ומסור שלא עשה חשבון לזמנו הפרטי וראה במקצועו עורך סרטים בטלוויזיה ייעוד ושליחות. מצאתי עמו שפה משותפת וידיד ורֵע למקצוע. ישבנו יחדיו שעות רבות ליד ה- "Steenbeck" וניתחנו את חומר בצילום ואפשרויות העריכה כדי להוציא מוצר טלוויזיוני בעל איכות . הטלוויזיה איננה חברה דמוקרטית . קיימת בה היררכיה ברורה. יום אחד הופיע אלכס גלעדי ואמר שאלוהים רוצה לצפות בששת פרקי הסדרה המוכנים. מנהל חטיבת הספורט דן שילון יבד"ל נחשב אז לאלוהי הטלוויזיה ואלכס גלעדי ז"ל היה סגנו, הסגן של אלוהים. דן שילון ביקש לצפות ולעמוד על טיבם בטרם שידורם. ירדנו כולנו לקומה הרביעית שם שכנו שולחנות העריכה. העורך הראשי של שידורי הספורט הזיז את מתג ה- "Steenbeck" הלוך ושוב וצפה ממושכות במשך שעתיים בששת הפרקים הראשונים שכללו את הזינוק הנמוך והריצה הקצרה, קפיצה לרוחק , קפיצה במוט , יידוי פטיש, ריצת משוכות, וקפיצה משולשת. לעולם לא אשכח את דבריו של דן שילון בתום הצפייה המוקדמת באחד מימי אפריל 1972, כשאמר לי כלהלן : "יואש אלרואי, אני רוצה לומר לך שזה הדבר היפה ביותר שראיתי עד היום בטלוויזיה". דן שילון לא רצה להמתין עד לגמר הפקת ובימוי 15 פרקי הסדרה. הוא ואלכס גלעדי החליטו להקרין אותה תוך כדי הפקתה ויצירתה על ידי.
חלפו מאז שנים רבות. תוכנית הטלוויזיה ההיא ששודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, "מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר" – נשכחה. כמוה גם משתתפיה.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. זהו עורך הסרטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים מוסק. הוא היה אחד מאנשי המקצוע הטובים ביותר בתחומו. בימאי ועורך, וגם קולנוען פורה. נסים מוסק ערך עמי בשנים 1972 ו- 1973 את 30 הפרקים של שתי הסדרות, א"ק וכדורעף, ששודרו במסגרת "כך עושים זאת נכון", בתוכנית הספורט לילדים ונוער, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". הוא היה לי חבר ורע שהסכים כמוני לבזבז חלק ניכר מחייו ליד ה- Steenback. (התמונה, באדיבות גב' רחל רונן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1975 הצטברו במחלקת הספורט די חומרי צילום כדי לעַצֵב את עולמם של צופי הטלוויזיה הצעירים. רצינו לזהות לילדים ובני הנוער את ההישגים המזהירים בספורט באמצעות אותם האתלטים, השחיינים, המתעמלים, הכדורגלנים, הכדורסלנים, הטניסאים, והמתאגרפים שהפכו זה מכבר למופת ומודל לחיקוי – בארץ ובעולם.

 

טקסט תמונה : השחיינית האוסטרלית דואון פרייזר (Dawn Fraser) זכתה שלוש פעמים רצופות בשלוש מדליות זהב במשחים ל- 100 מ' באולימפיאדת מלבורן 1956 , רומא 1960 , וטוקיו 1964. (IOC).

 

טקסט תמונה : זוהי האצנית ההולנדית פאני בלאנקרס- קון (Francina `Fanny` Blankers – Koen) בת 30 ואם לשתי בנות ראשונה מימין, שזכתה בגיל 30 בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לונדון 1948 : ב- 100 מ', 200 מ', 80 מ' משוכות, ומרוץ שליחות ארבע פעמים 100 מ'. פאני בלאנקרס- קון נטלה חלק במשחקי אולימפיאדת ברלין 1936 בהיותה נערה בת 18, וסיימה שישית בקפיצה לגובה כשניתרה מעל רף שגובהו 1.55 מ'. (IOC).

טקסט תמונה : זהו הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אמיל זטופק (בן 26, בתיעוד הזה) שזכה באולימפיאדת לונדון 1948 במדליית הכסף בריצה ל- 5000 מ' ובמדליית הזהב בריצת 10000 מ'. באולימפיאדת הלסינקי 1952 חולל את הבלתי ייאמן כשנטל שלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון. הישג חסר תקדים בתולדות המשחקים האולימפיים. שום אתלט בתבל לא עשה זאת לפני אמיל זטופק ואיש לא חזר על ההישג הזה מעולם אחריו. מצלמות הפילם של ה- BBC הבריטי ב- 1948 ושל רשת הטלוויזיה הפינית הממלכתית YLE ב- 1952 היו בכל מקום , ותיעדו את כל האירועים החשובים, לרבות מורשתו של אמיל זטופק. (YLE).

הדור שלי גדל על מורשתם של פָּאבוֹ נוּרְמִי ואֶמִיל זַטוֹפֶּק . לאסה ווירן כבר צעיר מאיתנו . גדולתם של פַּאבוֹ נוּרְמִי ואֶמִיל זַטוֹפֶּק , וזהו חוט השני החוצה את הספר הזה "פסגת היכולת האנושית" , הוא לא רק כישרונם הגופני (דופק נמוך של שלושים ושש פעימות בזמן מנוחה , וגם גוף רזה) אלא אהבתם לאימונים מפרכים ויכולתם להתאמן עוד ועוד לאורך שנים ארוכות .
אמיל זטופק (יליד 1922) הגיע לאולימפיאדת הלסינקי 1952 כשהוא בשיא כושרו הגופני והמנטאלי . טיפוס תחרותי ומוכשר שהכמיהה לניצחון הניעה ודחפה אותו לעבר כיבוש הפסגה . הוא נישא לספורטאית מטילת כידון דנה זטופקובה שתמכה בו וסייעה לו לאורך כל הקריירה שלו . במידה מסוימת הוא היה בר מזל בהלסינקי מפני ששום רץ פִינִי למרחקים ארוכים לא סיכן אותו . פינלנד איבדה כ- 80000 (שמונים אלף) הרוגים במלחמתה נגד ברה"מ בשנים 1941- 1939 . מיטב הנוער הפיני ועתודת הספורט שלו נכחדו ונספו במלחמה הקשה .

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. כמאתיים מטר לסיום הריצה ל- 5000 מ'. אמיל זטופק (ראשון מימין) מבצע את ה- Finish המדהים שלו על המסלול ומקדים את הצרפתי אלן מימון והגרמני הרברט שאדה. שוכב מצד שמאל הבריטי קריס צ'אטאוויי שנפל. (YLE).

המתחרים העיקריים של אמיל זטופק בריצות הארוכות באותה אולימפיאדת הלסינקי 1952 היו מצרפת, גרמניה, אנגליה, ברה"מ, ושוודיה. אמיל זטופק ניצח אותם. את כולם. הרץ הצ'כוסלובקי היה אליל ילדותי. הייתי בן 14 וגדלתי על האגדה שיצר בהלסינקי. אשתו דנה זטופקובה ניצחה בהטלת כידון לנשים בהלסינקי 52' .

שני השיאים האולימפיים שקבע אמיל זטופק באולימפיאדת הלסינקי 52' ב- 5000 מ' 6. 06 : 14 דקות ו- 10000 מ' 0. 17 : 29 דקות מצטיירים כאיטיים לעומת שיאי העולם העכשוויים של הרץ האתיופי קנניסה בקלה (Kenenisa Bekele). קֶנֶנִיסָה בֶּקֶלָה קבע בריצה ל- 5000 מ' ב- 2004 בעיר ההולנדית הנגלו (Hengelo) שיא עולם פנטסטי של 35. 37 : 12 דקות . ב- 2005 הציב קנניסה בקלה בבריסל שיא עולם מדהים בריצה ל- 10000 מ' בתוצאה של 53. 17 : 26 דקות .

ב- 1992 נפלה בידי הזכות לארח במשך חמש שעות את אמיל זטופק שהיה כבר בן 70 ורעייתו דנה זטופקובה במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . אמיל זטופק גרר רגל וצלע . הוא עלה במעלית הקטנה למשרדי מחלקת הספורט השוכנים בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים יחד עם מלווהו הישראלי דוד "סוחו" סיבור . דנה זטופקובה שהייתה גם היא בת 70 טיפסה עמי בקלות חמש קומות במדרגות . עיקר השיחה עם האלוף האולימפי הבלתי נשכח נסבה על חתירתו המתמדת לניצחון , מבנה גופו הרזה , הגנטיקה הפיסיולוגית שלוֹ , ואהבתו ללא תנאי לאימון ודבקותו במשימה . "מר יואש אלרואי גיחתי לעצמי כשראיתי את סיסמתו של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין נגלית אלי מרום אצטדיון 'וומבליי' באולימפיאדה הראשונה שלי בלונדון 1948 , וקובעת כי הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות . אני באתי לאולימפיאדה כדי לנצח" , אמר לי כששתינו את הקפה שהועלה אלינו ממזנון הטלוויזיה . עשינו שנינו חשבון מתמטי כי בשנות הקריירה המופלאה שלו הקיף בריצותיו את כדור הארץ שלוש פעמים כ- 120000 (מאה ועשרים אלף) ק"מ . בסופה של השיחה המרתקת הקרנתי בפניו את קלטת ה- Video המראה את שלושת ניצחונותיו הבלתי נשכחים בריצות ל- 5000 מ' , 10000 מ' , ומרתון באולימפיאדת הלסינקי 1952 . הצילום בפילם נעשה באופן בלעדי ע"י רשת הטלוויזיה הפינית YLE אך מכיוון שהחומר היה Mute (ללא sound) ערכתי אותו בהתאמה עם קולו של שַדָּר הרדיו מרטיט הלבבות מ- BBC הרולד אייברהאמס שהעביר בשידורים ישירים מהלסינקי ללונדון את כל שלושת הריצות בהן ניצח אמיל זטופק . התוצאה הסופית של ה- Mix בין תמונת הפילם הפינית לסאונד הרדיו הבריטי הועברה ל- ווידיאו וכך שודרה בטלוויזיה הישראלית. אמיל זטופק ישב נפעם מול מסך הטלוויזיה . בתום ההקרנה סח לי , "…מר יואש אלרואי אתה יודע אודותיי יותר ממה שבני עמי יודעים עלי…". התנשקתי עמו ועם רעייתו וחיבקתי אותם. אימצתי את אמיל זטופק ודנה אל לִבִּי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948 . הסיסמא האולימפית הנאיבית , הטהורה , ורבת המוניטין בת 24 המילים של הברון פייר דה קוברטיין נישאת ברום אִצטדיון "וומבליי" (Wembley) באולימפיאדת לונדון 1948. הסלוגאן הסוציולוגי והתמים היה שילוב היסטורי נדיר עם אומץ ליבה של האומה הבריטית בראשות ראש הממשלה ווינסטון צ'רצ'יל שהביסה את גרמניה הנאצית, והנוסח היה כלהלן :
THE IMPORTANT THING IN THE OLYMPIC GAMES IS NOT WINNING BUT TAKING PART. THE ESSENTIAL THING IN LIFE IS NOT CONQUERING BUT FIGHTING WELL. באדיבות (IOC + BBC).

הוועדה המארגנת האנגלית הבליטה את המֶסֶר של מְחֲדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין, שאמר : "לא הניצחון חשוב – חשובה ההשתתפות". הסיסמא האולימפית שוּוְקָה לעולם באמצעות מצלמות הטלוויזיה של ה- BBC ומצלמות הסטילס של העיתונות הכתובה.

טקסט תמונה : קיץ 1992 . משרדי מחלקת הספורט בבניין טלוויזיה הישראלית השוכנים ברוממה – ירושלים. אנוכי מארח את אמיל זטופק ואת רעייתו דנה זטופקובה המנוחים, שניהם בני 70 בתיעוד הזה.

פרק 3.

סגנון חדש בהתעמלות נשים. הופעתן המזהירה של המתעמלת הרוסייה אולגה קורבוט באולימפיאדת מינכן 1972 ושל נדיה קומאנצ'י במשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 .
הכתבה הראשונה ששודרה ב- "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר", סיפרה על סגנון חדש בהתעמלות נשים במשחקים האולימפיים מאז תקופתה של המתעמלת הסובייטית מַארִיסָה לָאטִינִינָה (אוקראינית במקור) אלופת אולימפיאדות מלבורן 56' ורומא 60' , דרך המתעמלת הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה אלופת אולימפיאדות טוקיו 64' ומכסיקו 68' , ועד למתעמלת הרוסיה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה אלופת ההתעמלות באולימפיאדת מינכן 1972 והמתעמלת הווירטואוזית האוקראינית אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בת ה- 17 אלופת מכשיר הקורה והתעמלות הקרקע במינכן 72' . הכתבה בת ה- 20 דקות עסקה במצוינות בספורט ובדבקות במשימה האדירה של הספורטאיות הגמישות והמוכשרות האלה . במרכז הכתבה עמדו האימונים האקרובטיים הקשים והמסובכים במשך שנים שעברה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט , עד כדי סכנת חיים של ממש , בדרכה לעבר פסגת הספורט הבינלאומית . האימונים המפרכים בראשותו של מאמנה האישי רֶנָאלְד קְנִיש הכשירו אותה לבצע את תרגילי ההתעמלות הווירטואוזים שלה באולימפיאדת מינכן 1972 . הביצועים האלה בעלי דרגות קושי גבוהות במיוחד העניקו לה שתי מדליות זהב ותהילת עולם .

טקסט תמונה : זוהי המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט בתרגיל סנסציוני על המקבילים המדורגים באולימפיאדת מינכן 72'. כישוריה הגופניים, הקואורדינציה המשוכללת שבה חוננה, ואומץ ליבה אפשרו לה לבצע תרגילי אקרובטיים – ווירטואוזיים ברמה של מתעמלת בקרקס. דרגת הקושי של תרגיליה היו גבוהים במיוחד ולמתבונן מהצד נראו כגובלים בסכנת חיים של ממש. (DOZ + IOC).

אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט נולדה בעיר גְרוֹדְנוֹ (GRODNO) בבֵּלָארוּס ב- 16 במאי 1955. היא נולדה להיות אלופה אולימפית בהתעמלות. ב- 1965 בהיותה בת 10 התגלתה ע"י מאתרי כשרונות רוסיים ומייד נכנסה לבית ספר מיוחד להתעמלות וספורט בגְרוֹדְנוֹ, מקום שהיה פס ייצור לאלופים אולימפיים ואלופי עולם. מאמנה האישי היה רֶנַאלְד קְנִיש (Renald Knish). איש מסוגר, מופנם, וקשוח. היה לו חלום אחד בחייו. להפוך את אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הקטנה בתוך שבע שנים לאלופה אולימפית. אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה המטרה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה ילדה ממושמעת וקיבלה את גזר הדין. רֶנָאלְד קְנִיש הפך אותה לא רק למתעמלת אלופה אלא גם לאקרובטית מצטיינת. היא הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שביצעה סלטה לאחור על קורה שרוחבה 10 ס"מ. אלמנט התעמלות ווירטואוזי הגובל בסכנת חיים. אולגה קורבוט התאמנה מידי יום במשך שבע שנים כעֶשֶר שעות ולפעמים יותר כשמאמנה כל הזמן לצדה. גופה שינן עשרות ואלפי פעמים את האלמנטים המורכבים שאִפיינו את תרגיליה על הקורה, המקבילים, המִזְרָן, וסוס הקפיצות – והפכו ברבות השנים להרגל תנועתי שלה. היא הייתה מתעמלת מהירה וזריזה ובעלת כוח מתפרץ , וגם חזקה מנטאלית וחסונה נפשית. הקואורדינציה שלה הייתה מושלמת. היא הגיעה מוכנה היטב למשחקי מינכן 72'.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. המתעמלת הסובייטית בת ה – 17 אולגה קורבוט מפגינה את התרגיל הווירטואוזי שלה על המזרן וזוכה במדליית הזהב בתרגילי הקרקע. לראשונה בהיסטוריה השתמשה מתעמלת סובייטית בפס קול המוסיקאלי , נעימה מערבית "ג'בה ג'ונס", שליוותה את ביצוע התרגיל המפורסם שלה. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון העביר ממינכן 72' בשידור ישיר את הביצוע הבלתי נשכח של המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט.

אולגה קורבוט הייתה דגם התעמלות שונה מהאלופות הקלאסיות שקדמו לה מַארִיסָה לאטינינה , אגנס קלטי ו- וורה צ'סלבסקה. המאמנים הרוסיים ייצרו לראשונה דֶגֶם של מתעמלת אנורקטית בת 17, עם צמות וצִיצִי של ילדה בת 11 אולי בת 12. אולגה קורבוט הגיעה לשיאה הספורטיבי במינכן 72' כשהייתה נערה בת 17 ו- 3 חודשים. היא נראתה ילדה אך הייתה חזקה מאוד פיסית ומנטאלית . מאריסה לאטינינה נולדה ב- 27 בדצמבר 1934 . היא הייתה פעמיים אלופה אולימפית בגיל מבוגר יחסית (למתעמלוֹת) , 22 ו- 26.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (בת 22) אלופת הקרב רב של אולימפיאדת מלבורן 1956 והזוכה במדליית הזהב צברה 74.933 נק' . על דוכן מס' 2 ניצבת המתעמלת היהודיה- הונגרית אגנס קלטי (בת 35 ו- 10 חודשים) בעלת מדליית הכסף שהשיגה 74.633 נק' . במדליית הארד זכתה מתעמלת סובייטית נוספת סופיה מוראטובה (בת 27) בהישג של 74.466 נק'. לאריסה לאטינינה סירבה ללחות את ידה של אגנס קלטי על דוכן המנצחים. (באדיבות אגנס קלטי).

אגנס קלטי זוכרת בעת השיחות בינינו, כלהלן : "…הרוסים ראו בי באולימפיאדת מלבורן 1956 אויבת שלהם. לא רק יריבה ספורטיבית שזכתה בשלוש מדליות זהב אישיות, אלא אויבת פוליטית. צריך לזכור שהמשחקים האולימפיים נערכו מייד לאחר המרד בהונגריה נגד השלטון הסובייטי. הושטתי את ידי לעבר לאריסה לטינינה אך היא סירבה ללחוץ את ידי. אינני יודעת אם זאת הייתה הוראה מגבוה…".

 

טקסט תמונה : לאריסה לאטינינה המתעמלת הסובייטית המצטיינת אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960 באולימפיאדת רומא 1960 זכו שתי מתעמלות סובייטיות במקום השני והשלישי סופיה מוראטובה ופולינה אסטאחובה.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . המתעמלת האוקראינית פולינה אסטאחובה (Polina Astakhova) בת 28 (ילידת 1936) הייתה אחת הספורטאיות הבולטות של פס הייצור הסובייטי . להלן הישגיה האולימפיים :
שתי מדליות זהב בתרגילים על מקבילים מדורגים באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964.
שתי מדליות כסף בתרגילי הקרקע באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964.
שתי מדליות ארד בקרב רב באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964.
מקום 4 על באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית זהב קבוצתית יחדיו עם נבחרת ברה"מ באולימפיאדת מלבורן 1956.
מדליית זהב קבוצתית יחדיו עם נבחרת ברה"מ באולימפיאדת רומא 1960.
מדליית זהב קבוצתית יחדיו עם נבחרת ברה"מ באולימפיאדת טוקיו 1964.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. המתעמלת הצ'כוסלובקית וורה צ'סלבסקה (Vera Caslavska) בת 22 (ילידת 1942) גוברת על פס הייצור הסובייטי וזוכה במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת טוקיו 1964. היא חזרה על הישגה זה באולימפיאדת מכסיקו 1968. להלן הישגיה האולימפיים :
מקום 6 על קורה באולימפיאדת רומא 1960.
מדליית זהב בקרב רב באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית זהב בקרב רב באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מדליית זהב בסוס קפיצות באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית זהב בסוס קפיצות באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מדליית זהב במקבילים מדורגים באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מדליית זהב על קורה באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית כסף על קורה באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מקום 6 בתרגיל קרקע באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית זהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת מכסיקו 1968.
מדליית כסף קבוצתית עם נבחרת צ'כוסלובקיה באולימפיאדת רומא 1960.
מדליית כסף קבוצתית עם נבחרת צ'כוסלובקיה באולימפיאדת טוקיו 1964.
מדליית כסף קבוצתית עם נבחרת צ'כוסלובקיה באולימפיאדת מכסיקו 1968.

 

טקסט תמונה : זוהי המתעמלת הווירטואוזית אולגה קורבוט בת ה- 17 באולימפיאדת מינכן 1972. היא זכתה בשתי מדליות זהב על מכשירי הקורה והמזרן. תעשיית הספורט של ברה"מ לקחה נערה בת 17 'והכניסה' אותה לגוף של ילדה בת 11. מאמנה האישי רונאלד קניש הפך אותה למכונת התעמלות אקרובטית. סגנון ההתעמלות שלה היה שונה לחלוטין מזה של לאריסה לאטינינה ו- וורה צ'סלבסקה. (ZDF / ARD ו- IOC).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. שליטה סובייטית מוחלטת בתרגילי הקרקע על מזרן. מדליית זהב מוענקת לביילורוסית אולגה קורבוט (במרכז) עם ציון 19.575 נקודות. מדליית כסף מוענקת לרוסייה לודמילה טורישצ'בה (משמאל) עם ציון 19.55 נקודות. מדליית הארד מוענקת לביילורוסית תמרה לאזאקוביץ' (מימין) עם ציון 19.45 נקודות.

באולימפיאדת טוקיו 64' זכתה בבכורה וֶורָה צֶ'אסְלָבְסְקָה בת ה- 22 (נולדה ב- 3 במאי 1942). לָארִיסָה לָאטִינִינָה שסיימה במקום השני בטוקיו 64' הייתה כבר בת 30 (נולדה ב- 27 בדצמבר 1934). המתעמלת הההונגרית / ישראלית אָגְנֶס קֶלֶטִי הגיעה לשיא תהילתה האולימפית באולימפיאדת מלבורן 1956 כשהייתה כבר כמעט בת 36. (אָגְנֶס קֶלֶטִי נולדה בהונגריה ב- 9 בינואר 1921). אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה באולימפיאדת מלבורן 56' בשלוש מדליות זהב עבור הונגריה במקבילים מדורגים, קורה, וקרקע. בסיכום תרגילי הקרב רב סיימה במקום השני אחרי לָארִיסָה לָאטִינִינָה והעונקה לה מדליית הכסף. באולימפיאדת הלסינקי 1952 זכתה אגנס קלטי בהיותה בת 31 במדליית הזהב בתרגילי הקרקע. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הייתה בת 20 (נולדה ב- 7 באוקטובר 1952) בשעה שזכתה באליפות הקרב רב באולימפיאדת מינכן 1972.
ההבדל המשמעותי בין אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט לאלופות הקלאסיות שקדמו לה היה כאמור בגיל ובמסת הגוף. הן היו נשים והיא הייתה ילדה – נערה. אולגה קורבוט הקטנטונת בעלת המסה הזעירה יכלה להרשות לעצמה סגנון התעמלות אקרובטי – ווירטואוזי שמָארִיסָה לָאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי , ו- וֶורָה צֶ'אסְלָבְסְקָה לא חלמו עליו.
אין שום הוכחה האם תעשיית הספורט הסובייטית השתמשה בסמים כדי לעכב את התפתחותה הסקסואלית של המתעמלת המוכשרת אך עובדה שהם הצליחו לשָמֵר מסה זעירה בגופה של נערה בת 17 שנראתה כילדונת. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה המודל הראשון של מתעמלת ילדה – נערה קלילה, רזה, ונטולת חזה.
האלופה האולימפית בהתעמלות ספורטיבית לנשים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 גב' אגנס קלטי זוכרת בעת שיחותינו הארוכות בביתה הפרטי בהרצלחה, כלהלן : "…אני הגעתי לשיאי כמתעמלת בגיל מבוגר יחסית. קומתי 1.61 מ' ומשקלי 51 ק"ג. בהיותי בת 28 זכיתי ב- 1949 באליפות הונגריה. באולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתי בת 31 וזכיתי במדליית הזהב בתרגיל הקרקע ובמדליית הארד במקבילים מדורגים, ומקום רביעי במכשיר הקורה. באולימפיאדת מלבורן 56' הייתי בכושר נפלא למרות שמלאו לי כבר 35 וחצי. הייתי חזקה וגמישה. זכיתי בתהילה אולימפית ושלוש מדליות זהב אישיות, על קורה, תרגילי קרקע, ועל המקבילים המדורגים. צריך להבין שדוֹר המתעמלות שלנו התאמן הרבה פחות מהדוֹר של אולגה קורבוט ונדיה קומאנצ'י. לא היינו פחות מוכשרות אך סגנון ההתעמלות שלנו היה קרוב יותר להתעמלות אומנותית. התנועה הייתה חשובה ולא האקרובטיקה למרות שהייתי בעצמי גם אקרובטית. המאמנים הרוסיים והרומניים העתיקו לחניכות שלהם אלמנטים אקרובטיים מההתעמלות הסינית והיפנית. חלק מביצוע האלמנטים האלה כרוך בסכנת חיים של ממש. ממש כמו בקרקס. הבנות מתאמנות היום עשר – שתים עשרה שעות ביום, 365 ימים בשנה. הן מתחילות את קריירה ההתעמלות שלהן בגיל חמש או שש. משמעת האימונים קשוחה וקפדנית מאוד לרבות הפיקוח על התזונה. ברור שסגנון ההתעמלות שהציגו אולגה קורבוט ונדיה קומאנצ'י הוא ווירטואוזי, מסוכן מאוד מההיבט האקרובטי, ולכן גם שובה עין, אך אני מתנגדת לו בגלל בריאותן של המתעמלות…".

אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה דֶגֶם "אָנוֹרֶקְטִי" אך אל למתבונן לטעות במראה החיצוני שלה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת חזקה וזריזה, גמישה, מהירה, בעלת קואורדינציה פלא, ונחושה מאין כמוה. היא סימנה את הדֶגֶם הגופני והיכולת האקרובטית עבור הדוֹר החדש כמו המתעמלת הרומנייה נָדְיָה קוֹמָאנֶצִי, ומתעמלות ידועות אחרות בעולם יֶילֶנָה דָוִוידוֹבָה אלופת אולימפיאדת מוסקבה 80' והמתעמלת האמריקנית מֶרִי לוּ רֶטוֹן בת ה- 16 שגובהה היה רק 1.44 מ'. גובהה הנמוך לא הפריע לה לזכות בבכורה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. רוֹנָאלְד קְנִיש הבין איזה אוצר יש לוֹ ביד. הוא ניצל היטב את תכונות גופה ובנה עבורה את תרגילי ההתעמלות האקרובטיים בהתאם. המדהים יותר מכל כיצד הצליחה הילדה – נערה הזאת לעמוד בנֶטֶל כל האימונים המפרכים האלה שהוטלו עליה במשך שבע שנים רק כדי להתחרות במשך 4 ימים בלבד באולימפיאדת מינכן 1972. אין מנוס מלקבוע כי זהו החינוך והמשמעת הרוסית הקפדנית , אופייה של תרבות הספורט הרוסית התובעת אימונים קשים מנשוא כדי להצליח, והרספקט הטבעי שהייתה לחניכה המצטיינת כלפי מאמנה .

רוֹנָאלְד קְנִיש היה אלוהים עבור אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט והיא הגשימה את חלום היצירה שלוֹ . היא הפכה למתעמלת למופת אולגה בעלת חֵן וקסם אישי נדירים . קורבוט נבחרה יחד עם עוד חמֵש מתעמלות לייצג את ברה"מ בתחרויות ההתעמלות של אולימפיאדת מינכן 1972 . חברותיה לנבחרת היו לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה (Ludmila Turischeva) בת ה- 20 , תמרה לזקוביץ' (Tamara Lazakovich) בת ה- 18 , ליובוב בורדה (Lyubov Burda) בת ה- 19 , אלווירה סאאדי (Elvira Saadi) בת ה- 20 , ואנטונינה קוֹשל (Antonina Koshel) בת ה- 18 . כפי שהתברר לא שררה שום ידידות בין ששת המתעמלות הסובייטיות הקנאיות . כולן יראו את הצלחתה של אולגה קורבוט הפייבוריטית ואהובת הקהל והטלוויזיה . אולגה קורבוט עצמה פחדה מההצלחה של לודמילה טוריש'צבה וליובוב בורדה – שתי מתעמלות צעירות אומנם, אך בעלות ניסיון שנטלו כבר קודם לכן חלק בנבחרת הסובייטית והיו אלופות אולימפיות במשחקי מכסיקו 1968. "…החיבוקים והנשיקות בינינו בסיומם של ביצוע התרגילים הם רק מסווה לקנאה המסתירה את השמחה לאֵיד…", סיפרה אולגה קורבוט ביום הולדתה ה- 50.

הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 72' הורסט זייפארת הציב בהיכל ההתעמלות שתי ניידות שידור שכללו 12 מצלמות ו- 6 הילוכים חוזרים. כמות גדולה של אמצעי צילום והקלטה הרבה מעבר למה שהיה מקובל עד אז. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בבכורה והייתה אלופת הקְרָב רָב אך אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט גנבה את ההצגה. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הייתה האלופה אך אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה הפופולארית מבין שתיהן. הנערה עם הקוקיות והחיוך המשובב זכתה בשתי מדליות זהב על הקורה ובתרגיל הקרקע. התרגיל שלה על הקורה (רוחבה 10 ס"מ) היה סנסציוני . היא סיימה אותו בסלטה לאחור, יסוד התעמלות דרמטי שלא נראה מעולם עד אז בתחרויות ההתעמלות , וירדה מהקורה בסלטה לפנים. היא זכתה לתשואות אדירות. ההילוך החוזר האיטי הדגיש שוב את דיוק התנועה ואת הכשרון האקרובטי שלה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט צבר ניקוד של 19.400 והקדימה את תַּמָרָה לֶזָקוֹבִיץ' שהשיגה 19.375 נק'. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה דורגה במקום החמישי עם 18.800 נק'.

דן שילון היה שַדָּר ההתעמלות באולימפיאדת מינכן 72'. זכות גדולה נפלה לידיו לשדר לישראל בשידור ישיר את תרגיל הקרקע של המתעמלת המחוננת. אולגה קורבוט הייתה המתעמלת הקומוניסטית הראשונה שהשתמשה אי פעם במוסיקה אמריקנית גָ'אבַה ג'וֹנְס (נעימה קלילה משנות ה- 40) שליוותה את ביצוע התרגיל המבריק שלה. בסיומו הוענקה לה מדליית זהב . היא צברה 19.575 נק'. שנייה הייתה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה שצברה 19.550 נק'. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט זכתה במדליית הכסף במקבילים מדורגים ובמקום החמישי בסוס קפיצות. היא דורגה במקום השביעי בקרב רב וזכתה בנוסף לכל אלה במדליית הזהב הקבוצתית . הנבחרת הסובייטית בראשותן של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בבכורה הקבוצתית ומדליית הזהב עם 380.50 נק' , בהפרש עצום מהשנייה הזוכה בכסף נבחרת מזרח גרמניה שצברה 376.55 נק' , ונבחרת הנשים של הונגריה שהשיגה את מדליית הארד עם 368.25 נק'.

אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט זכתה למוניטין עולמי ולכבוד מלכים עם שובה לברה"מ ממִינְכֶן. מאמנה רנאלד קְנִיש לא נח על זרי הדפנה. הוא ביקש הצגה חוזרת והמתין יחד עם המתעמלת שלוֹ ארבע שנים נוספות לאולימפיאדת מונטריאול 1976. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפכה ב- 1972 לכוכב ספורט, סלבריטי סובייטי, ומלכת ההתעמלות העולמית. היא זכתה לכבוד רב. רשת הטלוויזיה המסחרית של אנגליה ITV שלחה צוות מיוחד לגרודנו כדי להביא את סיפור חייה. הסרט הדוקומנטארי בן 60 דקות נקרא “OLGA” הופץ בעולם ב- 1973. 100 רשתות טלוויזיה קנו אותו, ביניהם גם מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, דן שילון. הסרט המעניין הוקרן באותה שנה בתוכנית הספורט של הטלוויזיה הישראלית "משחק השבוע" חשף את שיטות האימון הקשוחות של רֶנָאלְד קְנִיש ואת היחסים האישיים המיוחדים שנרקמו בין המאמן השתקן והמופנם לבין המתעמלת הכשרונית והשובבה מלאת החֵן ותאבת החיים . אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה אז כמעט בת 18 והבינה שהיא תקועה בכלוב התעמלות. אט-אט הרימה את האף . האימונים הקשים מנשוא כבר לא מצאו חֵן בעיניה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפכה להיות נערה מורדת במוסכמות וחטפה על כך פעם סטירה מצלצלת ממאמנה , כפי שהעידה שנים אח"כ.

אולגה קורבוט הציבה בביצועים המזהירים שלה באולימפיאדת מינכן 72' רָף חדש של קצה גבול היכולת האנושית בספורט . היא הפכה מודל לחיקוי. הסלטה הייחודית שלה לאחור על הקורה הייתה נקודת מפנה בווירטואוזיות ודרגות הקושי בתולדות ההתעמלות . מעט מאוד מתעמלות בעולם ביצעו את האלמנט המסוכן הזה כמוה. אולגה קורבוט העניקה להתעמלות הבינלאומית את אותה ההילה שהעניקו ג'סי אואנס, פאבו נורמי, אמיל זטופק, ו-לאסה ווירן ל-א"ק, ואת אותו ההוד והיופי שהאצילו ג'וני ווייסמילר, מרק ספיץ, ואיאן ת'ורפ על השחייה האולימפית. באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט מתעמלת מבוגרת, כבר בת 21, ונדחקה לשולי ההצלחה. במכשיר החזק שלה, הקוֹרָה, סיימה שנייה במרחק ניכר מ-נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י צברה 19.950 נק' ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט השיגה רק 19.725 נק'. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה דורגה המקום הרביעי מחוץ לטווח המדליות, עם 19.475 נק'.
במכשיר החזק השני של על מִזְרָן הקרקע אפילו לא דורגה בין שש הראשונות. גם בסוס הקפיצות לא הייתה בין שש הראשונות. במקבילים המדורגים השיגה את המקום החמישי עם 19.30 נק' במרחק עצום מ-נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הזוכה במדליית הזהב במכשיר זה שצברה את המאכסימום, 20.000 הנקודות. בסיכום הנקודות בקרב רָב דורגה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט רק במקום החמישי עם 78.025 נק', הרחק מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י שצברה 79.275 נק' וזכתה במדליית הזהב. כוכבת ההתעמלות הרוסייה החדשה, נֶלִי קִים (Nelli Kim), השיגה את מדליית הכסף עם 78.675 נק'. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בארד עם 78.625 נק'. בת ארצה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ דורגה במקום הרביעי עם 78.375 נק'.

המתעמלת הרומנייה (האגדית) נַדְיָה קוֹמָנֶצִ'י הייתה הצלחה אולימפית יוצאת דופן אך במידה רבה כפויה ומכוונת ע"י השלטון. מנגנון הספורט הרומני שנועד לפַאֵר את המשטר הטוטליטארי של הרודן ניקולאי צ'אושסקו הציע לכישרונות יוצאי הדופן בתחומי הספורט השונים ולמשפחותיהם הצעות שאי אפשר היה לסרב להן. נַדְיָה קוֹמָנֶצִ'י נולדה בבוקרשט הקומוניסטית ב- 12 בנובמבר 1961. היא הייתה כשרון נדיר וכבר כילדה רכה בגיל 13 ו- 7 חודשים עשתה שָמוֹת בכל מתחרותיה בתחרויות אליפות אירופה בהתעמלות בקיץ 1975 באוסלו בירת נורווגיה לרבות כל  המתעמלות הסובייטיות בעלות המוניטין.

 

טקסט תמונה : 1975. אליפות אירופה בהתעמלות נערכת באוסלו בירת נורווגיה. נדיה קומאנצ'י נחשפת לראשונה למערב וזוכה באליפות היבשת לפני כל המתעמלות מברה"מ.

ילדה קטנה שהייתה לאישיות הספורטיבית המפורסמת ביותר במדינתה בגיל כה צעיר. כעבור קצת יותר משנה בהיותה בת 14 ו- 9 חודשים זכתה בתהילת נצח באולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976 והפכה להיות הספורטאית הידועה בתבל. היא צברה שלוש מדליות זהב והוכתרה כאלופת ההתעמלות האולימפית בקרב רב על ארבעת המכשירים (תרגילי קרקע, קורה, מקבילים מדורגים, וסוס קפיצות). נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה יורשתה האולטימטיבית של המתעמלת הסובייטית הווירטואוזית אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הזכורה מהתצוגות הנפלאות שלה באולימפיאדת מינכן 1972. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י עלתה ביכולתה על אולגה קורבוט. היא הציבה שיאים חדשים שמצאו את ביטויים בקומפוזיציה מקורית ודרגות קושי חסרות תקדים בתרגילי ההתעמלות שלה. מאמנה בֶּלָה קָארוֹלִי הבין איזה אוצר טמוּן בידיו וחיבר למענה תרגילי התעמלות ווירטואוזים שהאפילו על שאר מתחרותיה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י כמו השחיינית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ניצבה דרגה אחת מעל כולן.
כמתעמלת הקדימה אולגה קורבוט את דורה בכל קריטריון והייתה הראשונה בכל. היא המתעמלת הראשונה בעולם שביצעה בהצלחה באולימפיאדת מינכן 1972 את האלמנט האקרובאטי המסוכן של סָלְטָה לאחור על מכשיר הקוֹרָה (רוחבה 10 ס"מ) וזכתה בקלות במדליית הזהב. התרגיל שלה היה לקוח מעולם הקִרְקָס וגבל בסכנת חיים של ממש. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת חלוצה ומוכשרת מאוד מבחינה גופנית שביצועיה הלולייניים נשקו לפסגת היכולת האנושית . ספורטאית מלאת חן וקלילות והראשונה מהגוש המזרחי שאימצה פס קול מוסיקאלי מערבי "גָ'אבָה ג'וֹנס" שליווה את תרגיל הקרקע היפהפה והמזהיר שלה במשחקי מינכן 1972 בו זכתה במדליית הזהב . אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הייתה מופת התעמלות. היא הייתה מורת הדרך הראשית שסללה אותה בפני נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י.

 

טקסט תמונה : בשנים 1980 – 1975 נחשבה המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י ל-טובה בעולם ויורשת מוצלחת של המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט.

בדרכה לתהילת הנצח הֵציבה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י סטנדרטים חדשים בביצוע תרגילי התעמלות מסובכים ומורכבים שגבלו בסכנת חיים של ממש. אלמנטים הסיום שלה על מכשירי הקורה והמקבילים המדורגים היו מושלמים. נדיה קומנצ'י הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שקיבלה ניקוד מושלם של 10.0 בעד ביצוע התרגיל. שבע פעמים העניקו לה השופטים את הציון המושלם של 10.0 נקודות בתרגיליה על המכשירים השונים. תכונותיה הפיסיות בה ניחנה במהירות, זריזות, כוח  וקואורדינציה מלאת חן , ואופייה קר הרוח ואומץ ליבה המפורסם שלא הכיר בגבולות הפחד הציבו גבולות חדשים ליכולת האדם  נראה היה כאילו היא עושה זאת בקלות אך הביצועים תבעו ממנה מאמץ גופני ונפשי עצום. הילדה נדיה קומאנצ'י ניצבה באמצע שנות ה- 70 בראש פירמידת ההתעמלות של בנות רומניה. חברו אליה לנבחרת ילדות בנות גילה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָנוֹ, מָארְיָאנָה קוֹנְסְטַנְטִין, אַנְקָה גְרִיגוֹרָאס, גָבְרִיאֶלָה טְרוֹצְקָה, ו-ג'וֹרְגֶ'טָה גָאבוֹר. אח"כ לקראת אולימפיאדת מוסקבה 80' עלו לגדולה מתעמלות נוספות כמו אֶמִילְיָה אֶבֶּרְלֶה, רוּדִינְקָה דוּנְקָה, מֶלִיטָה רוֹן, ודוּמִיטְרִיטָה טוּרְנֶה. הן כולן היו מתעמלות מקצועניות מצעירותן. המדינה מימנה את חייהן וחיי משפחתן הקרובה. תחת הדרכתו של המאמן הלאומי בֶּלָה קָארוֹלִי ואשתו מַרְתָּה קָארוֹלִי הן התאמנו שנים ארוכות בין שמונה שעות לחמש עשרה שעות כל ביום. 365 ימים בשנה. ללא חופשות וחגים. הילדות היו נתונות בתוך משטר אימונים קשוח תחת פיקוח רפואי מתמיד. שיטות האימון היו מזוכיסטיות כמעט ושלובות במשמעת קפדנית מאין כמוה. הילדות הורעבו כדי לשמור על גזרתן הדקה. אילפו אותן להיות אלופות. מעבר לשלב מסוים גורלן לא היה בידיהן. הן היו כפויות להתאמן במסגרת הקשוחה שהציבה גבולות חדשים ליכולת האנושית וצעירות מידי כדי להתנגד למה שהיה קרוי בפי העם, "גן עדן לספורטאים". מטרת השלטון הייתה לזכות במדליות זהב אולימפיות רבות ככל האפשר תמורת הטבות חומריות למשפחות המתעמלות . צילומי הטלוויזיה הבינלאומיים שסיפרו על הצלחתה המדהימה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י באולימפיאדת מונטריאול 76 הציגו ופרסמו את שמה של רומניה הקומוניסטית כמדינה המעניקה תנאי אושר לדוֹר הצעיר שלה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י המשיכה את דרכה גם לאולימפיאדת מוסקבה ב- 1980, שם זכתה בעוד שתי מדליות זהב ושתי מדליות כסף בתחרויות ההתעמלות. היא זכתה בארבע מדליות זהב גם באליפויות העולם בשנים 1978 ו- 1979.

 

טקסט תמונה : 1978. בלה קארולי מאמן נבחרת הנשים של רומניה בהתעמלות יחדיו עם חניכותיו נדיה קומאנצ'י, מארילנה ניאסקו, וקרי סטינה איטו.

 

באולימפיאדת מונטריאול 1976 שימשתי שַדָּר תחרויות ההתעמלות מטעמו של אלכס גלעדי . יחד עמי ישב בעמדת השידור גם הפרשן ז'קי ווישניה. שנינו היינו המומים כשנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י זכתה בפעם הראשונה בהיסטוריה של ההתעמלות הבינלאומית בציון מושלם של – 10.0 נקודות בעבור התצוגה הווירטואוזית שלה על מכשיר המקבילים המדורגים. ברגע הראשון לא ידעתי לפרש נכון את הספרות שהופיעו על לוח התוצאות שהיו 1.00 ולא 10.0. הוועדה המארגנת המכינה ומכשירה את לוחות התוצאות האלקטרוני בן שלוש ספרות לא שיערה שחֶבֶר השופטים והשופטות בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976 אומנם יעניק למתעמל או מתעמלת כלשהי את הציון המושלם של עֶשֶר נקודות, ולכן הזין המחשב ספרה אחת בלבד לפני נקודת השבר העשרוני. המספר המכסימאלי שאפשר היה להציג על לוח התוצאות היה 9.99 אך לא 10.0.
שופטי ההתעמלות החליטו להציג את הספרה 1.00 בתקווה שכולם (המתעמלים ואנשי הטלוויזיה) יבינו מייד כי מדובר בציון המושלם של עשר נקודות מלאות.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י משיגה בפעם הראשונה בהיסטוריה ציון מכסימאלי של 10.00 נקודות. לוח התוצאות האלקטרוני הותאם עד לסִפרה השלמה תשע ולאחריה נקודת השבר העשרוני. התוצאה המושלמת של עשר נקודות שלמות שהוענקה לנדיה קומאנצ'י עבור ביצועיה (שבע פעמים במהלך התחרויות האולימפיות בהתעמלות לנשים באולימפיאדת מונטריאול 76' היא קיבלה ציון מושלם של 10.0 נקודות) הפתיעה את הוועדה המארגנת. הוחלט להציב את הסִפרה אחת ולאחריה נקודה ושני אפסים, בתקווה שכולם יבינו את הרמז. (CBC ו- IOC).

מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ששימש מפיק ראשי מוצלח של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת מונטריאול 76', הצליח להשיג ריאיון בלעדי עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הקטנה הגיעה לריאיון עם איש הטלוויזיה הישראלי מלווה בראש משלחת ההתעמלות הרומנית הגב' מריה סימונסקו אישה גדולת מידות וכמה אנשי ביטחון מהסקוריטטה. התבוננתי מקרוב מאוד במתעמלת המפורסמת ביותר בעולם. למרות שהתקרבה כבר לגיל 15 נראתה כילדה בת 11 אולי 12. לא יותר. השלטון הרומני דאג לשווק אותה לציבור כמין "מָאמִי" מתוקה הניצבת בחלון ראווה של חנות. שערה השחור סורק למשעי עשוי שתי קוקיות. תספורת פוני קצרה קשטה את מצחה. הגבות היו סמוכות לקו העיניים והעניקו לה מבט נוגה. היו לה פנים נאים אך היא לא חייכה. בידיה החזיקה בובת דוּבִּי גדולה. אלכס גלעדי שאל כמה שאלות ומַרִיָה סִימוֹנֶסְקוּ תִּרגמה אותן לאלופה הביישנית. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י דִקלמה את תשובותיה הצפויות. ממש כמו השחיינית המזרח גרמנית בשעתה, קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר. "…אני שמחה שהבאתי מדליות זהב לרומניה…", סיננה בשקט למיקרופון של אלכס גלעדי. זה ממש לא היה חשוב מה שאמרה . חשוב היה שעיתונאי הטלוויזיה הישראלית אלכס גלעדי בעל הקשרים הענפים הצליח להשיג ריאיון בלעדי עם המתעמלת הווירטואוזית בעלת המוניטין העצום, דבר שעיתונאים ואנשי טלוויזיה רבים במונטריאול לא עשו.
כששבה לבוקרשט ממונטריאול העניק לה השלטון כבוד מלכים. ההמונים התייחסו אליה כאל מלכה אך תהילתה הספורטיבית היית קצרה כמו של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י התחרתה שוב כעבור ארבע שנים באולימפיאדת מוסקבה 1980 ונעלמה מהנוף הספורטיבי. ב- 1989 כשהייתה בת 28 ערקה לארה"ב. רק לאחר שהגיעה לחוף מבטחים בארה"ב נודע איזה מחיר אישי נדרשה לשלם כדי להציב גבולות חדשים של יכולת אנושית בתרגילי ההתעמלות שלה.
אגדת אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הגיעה לקיצה כשמלאו למתעמלת הזהב הבֶּלָארוּסִית הזאת מהעיר גְרוֹדְנוֹ 21 שנה. היא לא חזרה עוד לזרועותיו של רֶנָאלְד קְנִיש אך זוהרה לא הוּעַם. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בחרה בקריירה עצמאית ולבסוף החליטה להגר לארה"ב. היום היא אזרחית אמריקאית מבוגרת מן השורה. יש לה סטודיו מוערך להתעמלות כיאה לאלופה אולימפית.

 

טקסט תמונה : 1975. אולגה קורבוט אחת המתעמלות הגדולות ביותר בתולדות ההתעמלות הסובייטית, הבינלאומית, והאולימפית.

שמריהו נאבל ז"ל היה המורה לחינוך גופני וספורט שלי בהיותי ילד קטוֹן ונער בקיבוץ אפיקים. הוא היה מדריך, מורה, ומחנך שאהבתי עד למאוד. הוא היה האיש הראשון שהציב בפני כל יום מחדש את האתגר היכן נמצא קצה גבול יכולתי. מפני שנולדתי יצור תחרותי אולי יתר על המידה נעניתי לוֹ. שמריהו נאבל ז"ל הבין באינטואיציה שלוֹ שיש חיים ספורטיביים אחרי הכדורגל. הוא לעולם לא הרשה לנו לשחק כדורגל בשיעורי הספורט שלוֹ  וביסס אותם על א"ק, שחייה, והתעמלות, ומשחקי תנועה וביקש להעניק לנו כשרים גופניים רבי תכלית . בין מכשירי הספורט , ארגזי ההתעמלות, וחמורי הקפיצה מצאנו את אושרנו. שיעורי השחייה התקיימו בימים ההם בריכת האגירה של הקיבוץ. זאת הייתה חפירה ענקית באדמה שאורכהכ- 70 מטר ורוחבההיה בסיבות ה- 30 מטר. המים לחפירה הזאת הוזרמו מהכינרת. זאת הייתה בעצם בריכת בוץ שמימיה עכורים, אך בעינינו זה היה מתקן ספורט מפואר. אימוני ה-א"ק התקיימו על מסלול אדמה, וכדורסל שיחקנו על מגרש עשוי חול מחצבה. התייצבנו לשיעורים שלו לבושי מכנסי ספורט כחולים וגופייה לבנה . לפעמים בחורפים הקרים הרשה לנו ללבוש סוודר ומכנסיים ארוכים . שמריהו נאבל חינך אותנו לאהוב את הספורט. הוא היה אבי תורת המצוינות אך מאחורי הפילוסופיה החינוכית הקוראת לחתור בהתמדה לעבר הניצחון הסתתרה יושרה מוחלטת. "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד", הייתה סיסמת החינוך שלוֹ. הערצתי אותו. שמריהו נאבל היה האיש הראשון שלימד אותי כילד להתבונן, להתעמק, ולהבין את ביצועי הספורט מהצדדים המדעיים שלהם . הוא האמין שהבנת הכללים הקובעים את הגיון הביצוע הנכון של תנועות הספורט תוביל את התלמיד להישגים נוספים.
שמריהו נאבל חינך אותי מילדות רכה לאהוב את הספורט והחינוך הגופני ולהכיר ולהבין את המדע המוביל את הספורטאי לעבר ניצחונותיו. ארגז ההתעמלות, "חמור" ההתעמלות , והמזרן היו אביזרי ספורט חשובים כמו הכדורסל והכדורגל. הוא האיש שנתן לי את הכלים הראשונים לכתוב את הפרק הזה הדן בקצה גבול היכולת האנושית בספורט. כשהגעתי בקיץ 1971 לטלוויזיה ברוממה – ירושלים מצאתי שם הרבה עיתונאים שהיו "מומחי" כדורגל. הרקע שלי היה שונה. הייתי אתלט וספורטאי רב גוני. כדורסלן, כדורעפן, ו-כדורגלן מצטיין. שיחקתי בתחילת שנות ה- 60 בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות שונות. כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הייתה לי אהבה אחת גדולה, לנתח את הישגי הספורטאים בענפים השונים מההיבט המתמטי – פיסיקאלי ולתרגם את הבִּיוֹ- מֵכַאנִיקָה לשפת הטלוויזיה. אלכס גלעדי נתן לי את ההזדמנות הראשונה. לא החמצתי אותה.

 

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 במאה הקודמת. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80 ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק, לרוץ 60 מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות.

גדלתי על מסורת ההתעמלות הספורטיבית הסובייטית מאז 1952. מתעמלים ומתעמלות סובייטיים כמו בּוֹרִיס שָאקְלִין, אָלְבֶּרְט אָזַארְיָאן, יוּרִי טִיטוֹב, וָואלֶנְטִין מוּרָאטוֹב, גְרָנְט שָאגִינְיָאן, וִויקְטוֹר צ'וּקָארִין (אלוף תחרויות הקרב רב באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956) ומצטיינים אחרים וגָאלִינָה אוּרְבַּאנוֹבִיץ', מָארְיָה גוֹרוֹחוּבְסְקָאיָה, גָאלִינָה רוּדְקוֹ, נִינָה בּוּחַארוֹבָה, תַּמָרָה מַאנִינָה, לָארִיסַה לָטִינִינָה, סוֹפְיָה מוּרָאטוֹבָה ואחרות – הניחו את היסודות להתעמלות הווירטואוזית המודרנית כפי שאנו מכירים אותה היום, בעיקר במופעים האולימפיים. המתעמלים והמתעמלות הסובייטים היו הראשונים שהכניסו לתרגילים שלהם בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה אלמנטים מורכבים שגבלו לעיתים בסכנת חיים. תעשיית הספורט הרוסית חינכה את אזרחיה לתרבות רב גונית במסגרת החינוך הגופני בבתי הספר ובאוניברסיטאות . אין פלא שההתעמלות הסובייטית, גברים ונשים, שלטה שלטון ללא מיצרים בתחרויות האולימפיות הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה. לרוע המזל הטלוויזיה בשנים ההן החמיצה אותם.

 

טקסט תמונה : עשור שנות ה- 50 . מפגן התעמלות המוני בראשית שנות ה- 50 במוסקבה באצטדיון הפתוח של דינמו בבירת ברה"מ . חינוך לזן אחר של תרבות ספורט . מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב .

 

טקסט תמונה : עשור שנות ה- 50 . המתעמל הסובייטי (ארמני) אלברט אזאריאן מבצע בצורה מושלמת את אלמנט הכוח "CROSS" (צלב) בתרגיל על מכשיר הטבעות. זהו ביצוע קלאסי ופנטסטי ללא רבב של מתעמל שהציב גבול חדש ליכולת האנושית בהתעמלות . אלברט אזאריאן זכה במדליית הזהב על מכשיר זה באולימפיאדת מלבורן 1956. מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב. (ארכיון יואש אלרואי).

 

טקסט תמונה : עשור שנות ה- 50 . המתעמל הסובייטי בוריס שאקלין רב אמן בביצוע תרגילים על סוס סמוכות ואלוף תחרויות הקרב רב באולימפיאדת רומא 1960
מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב. (ארכיון יואש אלרואי).

 

טקסט תמונה : עשור ה- 50 במאה הקודמת. זהו המתעמל הסובייטי הנפלא בוריס שאקלין זכה ב- 2 מדליות זהב, 2 מדליות כסף ואחת מארד באולימפיאדת רומא 1960 בנוסף על 2 מדליות הזהב שזכה באולימפיאדת מלבורן 1956. מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב. (ארכיון יואש אלרואי).

 

טקסט תמונה : עשור שנות ה- 50 . זהו המתעמל הסובייטי יורי טיטוב שזכה במדליית הכסף בתרגילי הקרקע באולימפיאדת רומא 1960 ובמדליית הכסף בתרגילי המתח באולימפיאדת מלבורן 1956 . (מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב).

 

טקסט תמונה : עשור שנות ה- 50 במאה הקודמת. המתעמל הסובייטי פאבל סטולבוב . אחד מתוך שורה ארוכה שהעמידה ברה"מ בענף ההתעמלות. (מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב).

 

טקסט תמונה : עשור שנות ה- 50 במאה הקודמת. המתעמל הסובייטי וואלנטין מוראטוב בתרגיל ווירטואוזי על המתח. וואלנטין מוראטוב זכה במדליית הכסף בקפיצות על סוס באולימפיאדת מלבורן 1956 ובמדליית כסף בתרגילים על הטבעות. (מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב).

 

טקסט תמונה : עשור שנות ה- 50 במאה הקודמת. וואלנטין מוראטוב זוכה במדליית הכסף בתרגילים על טבעות באולימפיאדת מלבורן 1956. (מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב).

 

טקסט תמונה : עשור שנות ה- 50 במאה הקודמת. זוהי המתעמלת הסובייטית מריה גורוחובסקאיה. היא עוזבת את הבד העליון בצורה ווירטואוזית בדרכה לנחיתה וסיום התרגיל. מריה גורוחובסקאיה זכתה במדליית הכסף בתחרויות על המקבילים המדורגים באולימפיאדת הלסינקי 1952. (מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב).

 

טקסט תמונה : עשור שנות ה- 50 במאה הקודמת. שיעור התעמלות באוניברסיטה רוסית . תעשיית הספורט של ברה"מ מכשירה את אלופות העתיד שלה. (מקור : הספר "SOVIET GYMNASTS" של וויקטור בליאקוב).

פרק 4.

אולימפיאדת מונטריאול 1976 והטלוויזיה הישראלית הציבורית.
מיסודה של ORTO (Olympic Radio Television Organization) הקנדית. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אולימפיאדת מונטריאול 1976. אלכס גלעדי מוכיח כי הוא מפיק ברמה גבוהה וזוכה להערכתם של מנהל חטיבת החדשות דן שילון ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. הוא מפרסם פקודת מבצע טלוויזיונית מפורטת ומדויקת של מהלך השידורים.
אלכס גלעדי משדר ישיר את טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים של מונטריאול 76' בהשתתפות ספורטאי מדינת ישראל. האצנית אסתר רוט-שחמורוב שמאמנה האישי עמיצור שפירא נרצח במינכן 72' נושאת את דגל המשלחת. השושלת נמשכת. ראש משלחת ספורטאי ישראל במינכן 72' שמואל ללקין שהכריז בנאום האבל באצטדיון האולימפי במינכן ב- 6 בספטמבר 1972, "אני מבטיחכם נאמנה כי ספורטאי ישראל ישובו להתחרות במשחקים האולימפיים", הוא שוב ראש המשלחת. השדר נסים קיוויתי ופרשן השחייה יוסף טלקי נושאים בעול השידור המרכזי (!). הופעתה המזהירה של המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י באולימפיאדת מונטריאול 76'.

שנת 1976 הייתה נקודת מפנה כלכלית בינלאומית בתולדות השידורים האולימפיים . מחירי זכויות השידורים האולימפיים האמירו. איגוד השידור האירופי (EBU) שילם בעסקה כספית משותפת עם רשתות הטלוויזיה של אוסטרליה ויפן סכום של 4.55 מיליון דולר עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת הקיץ במונטריאול בירת חבל קוויבק בקנדה. הטלוויזיה הקנדית הציבורית CBC (Canadian Broadcasting Corporation) שימשה כ- Host broadcaster של האירוע. היא הקימה את הגוף המבצעי המיוחד של ORTO שמנה 1800 עובדים כדי לטפל בהפקת האולימפיאדה וב-סיגנל השידור הבינלאומי והעמידה בראש המוסד הזה את בּוֹבּ מוֹיֶיר (Bob Moyeir) . למרות היותה רשת שידור מארחת שילמה CBC לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) סכום של 300 אֶלֶף דולר תמורת זיכיון השידור. איגוד רשתות הטלוויזיה של מרכז ודרום אמריקה (OTI) הוסיף 600000 (שש מאות אֶלֶף) דולר. הממון הגדול עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת מונטריאול 76 מגוף שידור יחיד, כ- 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר, הגיע כמובן מארה"ב, מחטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה ABC המונהגת ע"י רוּן אָרְלֶדְג'. תשלום זכויות עבור שידור המשחקים האולימפיים בטלוויזיה הפך לעובדה. הישג כלכלי גלובאלי של הוועד האולימפי הבינלאומי. הטלוויזיה הבינלאומית המתפתחת בצעדי ענק הפכה לפקטור מרכזי בשיווק המֶסֶר האולימפי. באולימפיאדות הקיץ והחורף שנערכו בין 1960 ל- 1976 נקבעו עקרונות התשלום המאפשרים למצלמות הטלוויזיה להיכנס לאצטדיונים האולימפיים. בתוך 16 שנה נקבע תקדים היסטורי חשוב בלתי נמנע המעניק ל- IOC יתרון גדול לקראת המו"מ הכספיים העתידיים עם הגופים המשדרים. מעתה והילך ישלמו איגודי השידור הבינלאומיים ובראשם האיגוד העשיר מכולם ה- EBU טבין ותקילין תמורת זכויות השידורים האולימפיים. אין יותר שידורים בחינם . הוועד האולימפי הבינלאומי ניצל את העניין התקשורתי העצום הטמון במשחקי הקיץ והחורף ודרש את הנתח הכספי המגיע לו. האולימפיאדה נחשבה להצגת ספורט גדולה וממושכת ואולי הטובה בתבל. לא היה מנוס מלשלם. הייתה לכך השפעה מיידית גם על הכלכלה של רשות השידור הישראלית.

במאי 1970 החליט הוועד האולימפי במושבו באמשטרדאם כי האולימפיאדה ה- 21 של הזמן החדש תיערך בקיץ 1976 במונטריאול בירת מחוז קוויבק בקנדה. טקס הפתיחה נקבע לשבת – 17 ביולי 1976. בפברואר 1973 הקימה הטלוויזיה הקנדית CBC את קבוצת ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio & Television Organization) קבוצה מבצעית מיוחדת אד הוק משלה לצורך כיסוי המשחקים האולימפיים במונטריאול 76'. הקבוצה המבצעית הזאת מנתה 2000 עובדים. בראש ORTO ניצב בוב מוייר מנהל חטיבת הספורט של CBC. סגנו היה גִי דזורמה (Guy Desormeaux). סך ההכנסות של ORTO לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה והרדיו של מונטריאול 76' עמדו על 56 מיליון דולר. 25 מיליון דולר מהן הגיעו מתשלום זכויות השידורים הבינלאומיות שהועברו לכיסוי ההוצאות של וועדה המארגנת הקנדית. 31 מיליון דולר נשארו בידי ORTO. סכום של 25 מיליון דולר העניקה ל- ORTO הממשלה הקנדית, ו- 6 מיליון דולר נוספים שולמו ע"י גופי השידור הבינלאומיים תמורת השירותים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. ובכן, הקבוצה המבצעית של ORTO למדה את לקחי אולימפיאדת מינכן 72' והציבה 105 מצלמות באתרי התחרויות האולימפיות השונים. כיסוי הטלוויזיה הקנדית היה טוב יותר משל DOZ הגרמנית. לא רק בגלל עודף מצלמות אלא גם בשל חיבורן של יותר מצלמות ל- VTR נפרדים (Isolated cameras). בכך נוספו הילוכים חוזרים מעוד זוויות צילום. במינכן 1972 שידרה הטלוויזיה הגרמנית DOZ הילוכים חוזרים בשלושת הענפים האולימפיים המרכזיים א"ק שחייה, והתעמלות – מזווית אחת בלבד, זאת של המצלמה המובילה במערך ה- Integrated feed הכללי שסופק לרשתות הטלוויזיה בעולם. במונטריאול 1976 הפיקה ORTO לפחות שני הילוכים חוזרים באירועים המדוברים משתי זוויות שונות.
הקנדים שרגישים מאוד לאיכות הסביבה שלהם, כיסו את התחרויות האולימפיות הנערכות מחוץ לאִצטדיונים והיכלי הספורט, כמו ריצת המרתון, ההליכה, ומרוצי האופניים על כבישים, באמצעות מצלמות הנישאות על מכוניות ורכבים חשמליים מיוחדים. בכך נמנעו פליטת גז ועשן בסביבת האתלטים. גִי דֶזוֹרְמֶה סגן נשיא ORTO ב- 1976, זוכר בשיות עמי כלהלן : "…לא ניצלנו את כל תקציב 56 מיליון הדולר שהועמד לרשותנו. היינו חסכניים. נשארו לנו בקופה 8 מיליון דולר בהם השתמשנו מאוחר יותר לצורך כיסוי משחקי "חבר העמים הבריטי" שנערכו באדמונטון ב- 1983…".

טקסט תמונה : זהו הקנדי גי דזורמה (Guy DesOrmeaux) סגן נשיא של ORTO בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976. שתיים עשרה שנה אח"כ שכרו קברניטי קבוצת SORTO (ראשי תיבות של SEOUL OLYMPICS RADIO AND TELEVISION OPERATION) באולימפיאדת סיאול 88' את שירותיו של גי דזורמה כיועץ מיוחד שלהם. (באדיבות גי דה זורמה).

 

טקסט מסמך : אולימפיאדת מונטריאול 1976. דו"ח מקצועי – אינפורמטיבי (עמוד מס' 1 מתוך 2) של הפקת אולימפיאדת מונטריאול 1976 כפי שנשלח אלי ע"י סגן נשיא ORTO הקנדית מר גי דזורמה.

 

טקסט מסמך : אולימפיאדת מונטריאול 1976. דו"ח מקצועי – אינפורמטיבי (עמוד מס' 2 מתוך 2) של סגן נשיא ORTO הקנדית מר גי דזורמה.

אלכס גלעדי נאלץ לעמול קשה כדי לשכנע את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן והמנכ"ל יצחק לבני בחשיבות היקף שידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 בכמות השעות וכוח אדם . הוא ידע איזו אחריות מונחת על כתפיו והבין שהוא מפיק את השידורים האולימפיים הקרבים תחת צילה הכבד של אולימפיאדת מינכן 1972 בה נרצחו אחד עשר ספורטאים ישראליים בידי מחבלים פלסטיניים . אלכס גלעדי ראה את עצמו לא רק כשליחה של רשות השידור באולימפיאדת מונטריאול 76' אלא גם כשַדָּר ומפיק טלוויזיה הממשיך את השושלת האולימפית הישראלית שנקטעה באולימפיאדת הרצח. הייתה לעובדה הזאת משמעות גדולה לגביו, וכך פעל. הוא בנה תוכנית שידורים ישירים אולימפית רחבה בהתבסס על היכולות הטכנולוגיות של הטלוויזיה הישראלית וכמובן על אלה של ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union / איגוד השידור האירופי). נערכה פגישת תכנון עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דורי בה הציג אלכס גלעדי את מערך השידורים שלו את המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976. ארנון צוקרמן לא התרשם מתוכניתו הבומבסטית של אלכס גלעדי.
ישראל דורי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…אלכס גלעדי הציג תוכנית שידור גרנדיוזית על פי תפישת הטלוויזיה בימים ההם. הרבה מאוד שעות שידור וכוח אדם גדו. ארנון צוקרמן לא התרשם מהפרזנטציה שלו ואני אומר זאת בלשון המעטה. הוא לגלג על אלכס גלעדי וחשב שהכל מנופח, ולכן שלח אותו להכין שיעורי בית כדי להגיש לו הצעת שידור הרבה יותר צנועה…" .

 

טקסט תמונה : חודש יולי – שנת 1976 . אולימפיאדת מונטריאול 1976 . אלכס גלעדי (מימין) מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית יחד עם בוב מוייר (Robert ` Bob` Moyeir) מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC והמפיק הראשי של סיגנאל השידורים האולימפי . שני האישים הצטיינו בתפקידם ותרמו תרומה מכרעת להצלחת השידורים ברשתות הטלוויזיה בהן עבדו ואותן שרתו. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשה לשלֵם מעט בשל היותה רֶשֶת טלוויזיה קטנה ב- EBU עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת מונטריאול 76'. כמה עשרות אלפי דולרים בודדים. נקודת התורפה של השידורים היה השעון. בין שעוני ירושלים ומונטריאול הפרידו שבע שעות. זמני שידור ליליים לא נוחים. ההנהלה אישרה לאלכס גלעדי להפיק ב- 16 ימי האולימפיאדה רק 57 שעות שידורים. שלושה לווייני תקשורת אמריקניים בלבד של COMSAT שייטו בימים ההם מעל כדור הארץ. אחד מהם היה לוויין ה- Primary האטלנטי. כל תחנות הקרקע של אירופה לרבות תחנת הקרקע לתקשורת לווייניים הישראלית בעמק האלה היו מחוברות אליו. ה- EBU מיסד בימים ההם רק ערוץ שידור Multilateral אחד כדי להעביר את שידורי האולימפיאדה ממונטריאול 76' לאירופה. לצורך השוואה : באולימפיאדת מוסקבה מיסֵד ה- EBU כבר שני ערוצי שידור Multilateral והכפיל בכך את כמות השידורים האולימפית הפוטנציאלית שיוצאה ממוסקבה לכל רשתות הטלוויזיה האירופיות המסונפות לאיגוד. הקידמה הטכנולוגית ושיפור התקשורת הלוויינית בעולם אפשרה ל- EBU למסד שלושה ערוצי שידור Multilateral וערוץ Unilateral נוסף בשלוש אולימפיאדות רצופות של לוס אנג"לס 84', סיאול 88', וברצלונה 92'. באולימפיאדת אטלנטה 96' מוסדו 4 ערוצי שידור Multilateral ו- 2 ערוצים Unilateralובאולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004 מיסד ה- EBU 5 ערוצי שידור Multilateral ו- 3 ערוצים Unilateral.

ארנון צוקרמן אִפְשֵר לאלכס גלעדי ב- 1976 למַסֵד מערך שידורים מצומצם ב- IBC ששכן בבנייני השידור הישנים של ORTO  (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) במונטריאול 76'. משרד הפקה שלנו היה קטן אך פונקציונאלי והכיל חדר תקשורת לצורכי תיאומים עם מערכת ירושלים וניהול ופיקוח על קווי השידור ה- 4w הנושאים את השידורים הישירים ממונטריאול לירושלים וחדר עבודה לצִוותי השידור. משהו בדומה להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן שנתיים קודם לכן ב- 1974. בס"ה העניקה הנהלת הרשות לאלכס גלעדי באולימפיאדת מונטריאול 76' תנאי תשתית ואפשרויות הפקה טובים יותר מאלה שנתן מנהל הטלוויזיה ב- 1972 ישעיהו "שייקה'" תדמור לדן שילון באולימפיאדת מינכן 1972.

הפקת שידורי מונטריאול 76' הייתה מתוכננת היטב ובקפידה אך מצומצמת בהיקפה . אלכס גלעדי ציפה להרבה יותר. הוא חזר מוכה ומאוכזב למחלקת הספורט מפגישת הפרזנטציה של תוכניתו המרשימה ב-בניין "החוטים" עם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל, מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן , מנהל חטיבת החדשות דן שילון, והכלכלן הראשי של רשות השידור ישראל דורי. זעוף פנים אמר לי, "…יואשיש , ארנון צוקרמן לגלג על תוכנית השידורים שלי ממונטריאול . הוא אמר שהתוכנית מגלומנית, יקרה מידי, ואיש ברשות השידור לא יאשר תוכנית שידורים בהיקף שכזה…". תוכנית השידורים המקורית של אולימפיאדת מונטריאול 76' העמידה בצֵל את הפקת שידורי הטלוויזיה של מינכן 1972, אלכס גלעדי השקיע בה את נשמתו אך ארנון צוקרמן כמו מנהלי טלוויזיה אחרים שקדמו לו הלך על תקדימים ולא הסכים לרעיון ההפקה הנרחב של אלכס גלעדי. לא בכוח אדם ולא בכמות שעות השידורים. הוא לא הצטרף לשאיפותיו הגרנדיוזיות של אלכס גלעדי . ממילא הפרידו על פי חישוביו שבע שעות בין שעון מונטריאול לשעון ירושלים שיקשו על הצפייה בישראל מפני שלֵב התחרויות האולימפיות החשובות הא"ק, השחייה, וההתעמלות, וכל משחקי הגמר בכדורגל , כדורסל , כדורעף , וכדוריד "נפלו" על שעות הלילה הקטנות בישראל.
ארנון צוקרמן היה החלטי כשהוא ניצב בשיא כוחו בפסגת השידור הציבורי. אלכס גלעדי אפילו לא העלה בדעתו לערער על תפישת עולמו של ארנון צוקרמן הסמכותי (!).

טקסט תמונה : 1976. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בשיא כוחו יחדיו עם אשתו הראשונה אילנה עורכת ושדרנית ברדיו "קול ישראל".

אף על פי כן נשא התִּכְנוּן הארוך פרי והפך בסופו של דבר לסיפור הצלחה והישג טלוויזיוני נוסף ברקורד של אלכס גלעדי. טִיב הפקת משחקי מונטריאול 76' עלה על זאת של מינכן 1972. ארבע שנים הפרידו בין שתי ההפקות האולימפיות ונפער ביניהן פער איכות. כשלון הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מינכן 72' נבע בעיקר בגלל תפישת שידור מוטעית והתייחסות שולית של ההנהלה . שידורי הספורט בטלוויזיה ב- 1972 לא היו בראש דאגותיה של רשות השידור . ההתייחסות של הבוסים של דן שילון בראשית שנות ה- 70 לשידורי מינכן 72', יורם רונן ז"ל ששימש אז כמנהל חטיבת החדשות בשלב ההכנות הראשון (ניהל את חטיבת החדשות מ- 1969 עד מאי 1971) וממשיכו בניהול החדשות צבי גיל יחדיו עם מנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור באותם הימים הייתה בלתי מקצועית והעידה על חולשת ניהול. כל השלושה טרם היו בשלים לפקד על מערך שידור טכנולוגי ולוגיסטי כה רחב. הם גם לא היו עֵרִים לפוטנציאל העצום הטמון בשידורי הספורט בכלל והאולימפיים בפרט ולמורכבות הספציפית של מבצע השידורים ממינכן 72'. ב- 1976 הייתה תמונת מצב משופרת אך לא דיה . מנהליו הישירים של אלכס גלעדי ערב אולימפיאדת מונטריאול דן שילון (כיהן בעצמו עכשיו כראש חטיבת החדשות) וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו אומנם למודים ניסיון אך שניהם לא העניקו למנהל מחלקת הספורט גיבוי מספיק לשאיפותיו.

דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "…האשמה הגדולה בתקציב הנמוך ששוריין להפקת שידורי אולימפיאדת מינכן 72' ובהקצאת כוח אדם מזערי מוטלת בראש וראשונה על מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא מר שמואל אלמוג. זכורים לי היטב הוויכוחים הקשים עמו לא רק על גודל התקציב אלא גם על היקף ההפקה, כמות כוח האדם, ומבנה לוח השידורים האולימפיים עצמם. שמואל אלמוג פשוט לא רצה לשדר את האולימפיאדה. זה לא עמד בראש מעייניו וזה לא עניין אותו. כשארנון צוקרמן ניהל ב- 1976 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואני את חטיבת החדשות התמונה הייתה שונה. כולנו היינו למודים ניסיון רב יותר. ברור שאלכס גלעדי זכה לתמיכה גדולה יותר של מנהל הטלוויזיה ושלי ממה שאני זכיתי לקבל מהממונים שלי ארבע שנים קודם לכן מינכן 1972…".

ארנון צוקרמן וישעיהו "שייקה" תדמור הם בני אותו הדוֹר, ילידי העיר חֵיפָה ב- 1934. שניהם למדו יחדיו בביה"ס הריאלי בחיפה תחת ניהולם של ד"ר ארתור בִּירָם וד"ר יוסף בנטואיץ' . אך כאן מסתיים בעצם כל הדמיון ביניהם. ארנון צוקרמן וישיעיהו תדמור פעלו כל אחד בתקופתו תחת ניהולו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג. שניהם היו פרי מינוי מוסכם ועל פי שיקול דעתו של שמואל אלמוג. אף על פי כן שרר ביניהם שוֹני גדול . שייקה תדמור היה איש חינוך שהובא ב- 1971 לטלוויזיה משורות הצבא . מטרות השידור שלו כסגן קצין חינוך ראשי בצה"ל היו חינוכיות ותרבותיות. ארנון צוקרמן שירש את מקומו בא מתוך שורות רשות השידור עצמה בה שימֵש ארבע שנים כסמנכ"ל כספים. הוא היה חסיד העיתונאות המיידית והעכשווית. אין פלא שקידם מייד שני אנשי מקצוע דן שילון ומוטי קירשנבאום לתפקידים בכירים , לא רק משום שסבר שיחד אִתם ניתן יהיה לנַתֵּב את הטלוויזיה בכיוון הראוי לה ועִמם יוכל לעַצֵב דפוסי עבודה חדשים, אלא חשב גם ששניהם יוכלו להנהיג ולמשוך אחריהם קבוצות עובדים גדולות הטלוויזיה . קו המחשבה המקצועי שלו כמנהל טלוויזיה, או אם תרצו מנהל מפעל שידור הגדול במדינה המעסיק כ- 1000 (אֶלֶף) עובדים, נשען וייחס חשיבות גם לכריזמה ומנהיגות. ארנון צוקרמן העניק בתקופתו עדיפות מסוימת לשידורי הספורט שפעלו במסגרת חטיבת החדשות, אולי גם בגלל הערכתו האישית המיוחדת לאלכס גלעדי. ארנון צוקרמן שימש בשנים 1973 – 1969 כמִנהלן ראשי תחת מנהיגותו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם שמואל אלמוג. כאיש מרכזי בהנהלת רשות השידור טרם מינויו בקיץ 1973 לתפקיד מנהל הטלוויזיה התמצא בענייני כספים וידע כי שידורי הספורט היוקרתיים עולים ממון רב. מאידך הבין כי יש לו על מי לסמוך. ארנון צוקרמן ידע שאלכס גלעדי ישתמש באמצעי ההפקה והשידור המוענקים לוֹ בצורה הגיונית ויוציא לפועַל את הפקות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדרך נבונה.
אלכס גלעדי תכנן לפרטי פרטים את מהלכי הפקת שידורי הטלוויזיה של מונטריאול 76' . תוכניתו המקורית קוצצה אך הוא ראה בכל זאת לנכון להוציא לאור סֶפֶר שידורים אולימפי על פיו תפעל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לספר השידורים קרא "פקוּדת מבצע" (!). זה היה תכנון אולימפי ברמה צבאית. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית שידרה מאולימפיאדת מונטריאול 1976 סך של 65 שעות. מתוכן 48 שעות בשידורים ישירים ועוד 17 שעות של יומנים ותקצירים.

 

טקסט מסמך : 14 ביוני 1976 . זהו ה- Cover page של ספר השידור / פקודת המבצע בת 65 עמודים של שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת מונטריאול 76' כפי שחיבר אלכס גלעדי . המסמך נשמר.

 

טקסט מסמך : פרק השידור בפקודת המבצע של שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 76' כפי שחיבר אלכס גלעדי (מתוך פקודת המבצע של אלכס גלעדי).

 

טקסט מסמך : ביצוע אותות פתיחה וסיום, ומילים אחרונות בפרק השידור בפקודת המבצע של אולימפיאדת מונטריאול 76' כפי שחיבר אלכס גלעדי. (מתוך פקודת המבצע של אלכס גלעדי).

 

טקסט מסמך : פרק שידורים Multilateral ו- Unilateral בפקודת המבצע של אולימפיאדת מונטריאול 76'. (מתוך פקודת המבצע של אלכס גלעדי).

 

טקסט מסמך : פרק קווי שידור בפקודת המבצע של שידורי אולימפיאדת מונטריאול 76'. (מתוך פקודת המבצע של אלכס גלעדי).

 

טקסט מסמך : פרק נוהל התגברות על תקלות בפקודת המבצע של שידורי אולימפיאדת מונטריאול 76'. (מתוך פקודת המבצע של אלכס גלעדי).

 

טקסט מסמך : המשך פרק נוהל התגברות על תקלות בפקודת המבצע של שידורי אולימפיאדת מונטריאול 76'. (מתוך פקודת המבצע של אלכס גלעדי).

 

טקסט מסמך : פרק עבודת מערכת ירושלים בתקופת שידורי אולימפיאדת מונטריאול 76'. (מתוך פקודת המבצע של אלכס גלעדי).

 

טקסט מסמך : פרק עמדות שידור וקווי שידור בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 76'. (מתוך פקודת המבצע של אלכס גלעדי).

 

טקסט מסמך : יום שני – 19 ביולי 1976. אולימפיאדת מונטריאול 76'. דוגמא לדף שידור יומי מתוך פקודת המבצע שחיבר אלכס גלעדי. באותם הימים ההם החלו השידורים האולימפיים בשמונה וחצי בערב שעון ישראל והסתיימו בשתיים לפנות בוקר שעון ישראל. (מתוך פקודת המבצע של אלכס גלעדי).

אלכס גלעדי צרף לפקודת המבצע המפורטת שלו בת 65 עמודים את דף ההנחיה הבודד שחיבר האחראי על שידורי רדיו "קול ישראל" מ-מונטריאול 76', השדר רב המוניטין נחמיה בן אברהם ז"ל. הפקת הטלוויזיה היא לאין שיעור הרבה יותר מורכבת ומסובכת מהפקת הרדיו מכל היבט שהוא : ממון, טכנולוגיה, כוח אדם, ולוגיסטיקה.

 

טקסט מסמך : אולימפיאדת מונטריאול 76'. זהו דף ההנחיה שחיבר נחמיה בן אברהם לגב' אסתר ברזל וצורף לפקודת המבצע של אלכס גלעדי. שרר הבדל תהומי במורכבות ההפקה של שידורי הטלוויזיה לעומת שידורי הרדיו.

 

טקסט תמונה : שנת 1976. נחמיה בן – אברהם גדול שדרי הספורט ברדיו "קול ישראל" בכל הזמנים. (התמונה, באדיבות גב' תמר בן – אברהם תבד"ל רעייתו של נחמיה בן אברהם) .

אלכס גלעדי נטל עִמו לאולימפיאדת מונטריאול 1976 שני מפקחים טכניים ראשיים מיומנים ובעלי מוניטין בטלוויזיה הישראלית : דוב גולדשטיין מענף ה- Video ועקיבא מלמד מנהל מחלקת ה- Sound בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית. בכך קנה למעשה את פוליסת הביטוח של ההפקה שהבטיחה את הצלחת השידורים מבחינה טכנולוגית.
אלכס גלעדי ומורו ורבו דן שילון היו המפיקים הראשונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם שידעו לתרגם את יתרונות הטכנולוגיה ולהפכם למכמני אנרגיה של הפקות שידורי הספורט. התרוצצו במסדרונות הטלוויזיה הרבה אנשים שמישהו העניק להם את התואר מפיק, Producer . תואר הפועל הוא אותו תואר הפועל ושווה לכולם. אך יש מפיק ויש מפיק. שניהם דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל היו הגדולים ביותר בדוֹרָם. אני יודע זאת מפני שהייתי שָם. לעולם לא אשכח את הרגע שאלכס גלעדי קרא לי למשרדו ואמר לי, "…יואשיש, רציתי לבשר לך שמיניתי אותך להיות שַדָּר תחרויות ההתעמלות והכדורעף באולימפיאדת מונטריאול 76', מהשטח ב-מונטריאול. לא Off tube…". בתום האולימפיאדה של מונטריאול 1976 קנה לי אלכס גלעדי את ספרו של אורי שלגי "מונטריאול 76' " והקדיש לי הקדשה שנשמרה.

טקסט תמונה : "אולימפיאדת 1976" של המו"ל אורי שלגי. טקסט מסמך : אוגוסט 1976. ההקדשה שכתב לי אלכס גלעדי, "ליואש אלרואי, מזכרת מימי האולימפיאדה הראשונה שלך – כצופה, שדר, וכתב – שערכם לא יסולא בפז. לזכר הלילות והימים של יולי 1976. בהוקרה אלכס גלעדי". הספר וההקדשה נשמרו.

 

טקסט תמונה : קיץ 1976. אולימפיאדת מונטריאול 76'. בניין ORTO במונטריאול. המפקח הטכני (Video) דוב גולדשטיין (במרכז) מעניק את סמל רשות השידור הישראלית לקנדי בוב מויר (Robert `Bob` Moir) מימין, ראש הקבוצה המבצעית של הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC, מפיקת סיגנאל השידור הבינלאומי. משמאל אלכס גלעדי. מימין יאיר שטרן. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. זהו עקיבא מלמד המפקח הטכני (Audio) במשלחת הטלוויזיה למשחקים האולימפיים של מונטריאול 76'. עקיבא מלמד היה האחראי הראשי על תכנון ותפעול קווי שידור ה- 4w בין עמדות השידור שלנו באצטדיון האולימפי, בריכת השחייה, והיכל ההתעמלות במונטריאול ומשרד ההפקה שלנו ב- IBC בבניין ORTO במונטריאול לבין האולפן בירושלים. עקיבא מלמד היה אז הבוס של מיכה לויירר וסעדיה קאראוואני. הוא נחשב מטובי הטכנאים של הרדיו והטלוויזיה בכל הזמנים. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חבורת השַדָּרים הקטנטונת לעומת זאת הייתה הרבה פחות מנוסה ומיומנת למַעֵט נסים קיוויתי ואלכס גלעדי עצמו. היא הייתה חסרת כל הדרכה מקצועית מוקדמת לקראת שידור באירוע בסדר גודל כזה של המשחקים האולימפיים. הצֶוֶות הורכב מטלאים. אפילו מזכירת ההפקה שלנו ב- IBC ששכן בבניין ORTO במונטריאול הייתה יורדת ישראלית מקומית שהתגוררה בבירת קְוִויבֶּק . בימים ההם לא נהוג היה לצרף מזכירת הפקה ו/או עוזרת הפקה למשלחות השידור במבצעי שידורי הספורט הבינלאומיים הגדולים של הטלוויזיה בחו"ל. גב' רחל ברכה מזכירת ההפקה של אלכס גלעדי בירושלים נשארה בבית . היא לא טסה למונטריאול 76'. בעניין הקונקרטי הזה של שיגור כוח אדם למשימות שידור אולימפיות היה שיפור מה לעומת מינכן 72', אך אי אפשר לומר שיצחק לבני מנכ"ל רשות השידור וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הקדימו את זמנם . גם הם ביססו את החלטותיהם על תקדימי העבר .

שדר הטלוויזיה הדגול נסים קיוויתי מקיים יותר מכל שדר אחר בשידורי הא"ק שלוֹ את האמירה, "למילים יש וויזואליה משלהן". נסים קיוויתי מגיע לשיאו הטלוויזיוני בעת השידור הישיר של ריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976. אולימפיאדת מונטריאול 1976, הייתה הראשונה שלי ככתב, עורך, ושַדָּר בשטח מטעם הטלוויזיה הישראלית. אלכס גלעדי מינה אותי לשָדֵר ישיר את תחרויות ההתעמלות והכדורעף משוּם שלשַדָּרִים האחרים במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן, רמי ווייץ, וגם יאיר אלוני לא היה כל מושג בהם. הם באו לטלוויזיה מהכדורגל. אני הגעתי מהספורט. הייתי בר מזל. ניתנה לי הזכוּת לשָדֵר ישיר מעמדת שידור בהיכל ההתעמלות במונטריאול את בכירת המתעמלות בעולם הרומנייה ה-וויריטואוזית בת ה- 14 ו- 9 חודשים נדיה קומאנצ'י זוכה שבע פעמים בציון המושלם 10.00 נקודות. תחרויות ההתעמלות באולימפיאדה טומנות בחובן יוקרה עצומה. באולימפיאדת מונטריאול 1976 הן חרגו מהיוקרה והפכו למלחמה.
נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י וחמֵש חברותיה לנבחרת רומניה (שש מתעמלות בכל נבחרת), הבולטת ביניהן אחרי נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ, ניהלו קרב של ממש נגד קבוצת המתעמלות הרוסיות ובראשן אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט, לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה, ונֶלִי קִים. המתעמלות הסובייטיות זכו בבכורה הקבוצתית, אך נדיה קומאנצ'י זכתה באליפות האישית בקרב רָב. גם בהתעמלות הגברים (שישה מתעמלים בכל נבחרת) התחוללה מלחמה בין נבחרות יפן בראשות שני מתעמלים גאונים שלה, סאוואו קאטו (Sawao Kato) ומיטסואו צוקאהארה (Mitsuo Tsukahara) לבין המתעמלים הווירטואוזים של ברה"מ ניקולאי אדריאנוב (Nikolai Adrianov) ואלכסנדר דיטיאטין (Alexander Dityatin). המתעמלים היפניים זכו בבכורה הקבוצתית אך ניקולאי אדריאנוב ניצח בבכורה האישית.

בימים החוֹפשיים שלי משידורי ההתעמלות והכדורעף ביקשתי לשמֵש עוזרו של השַדָּר נסים קיוויתי באִצטדיון האולימפי המרכזי שם נערכו תחרויות ה-א"ק. נסים קיוויתי קנה את עולמו כשָדָר טלוויזיה כבר במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. הוא לא היה עובד תּיקני אז של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור אלא שָדָר מושאל שמצא את פרנסתו כעיתונאי וכתב פוליטי מצליח של העיתון "ידיעות אחרונות" בלונדון ואח"כ בוושינגטון. אלכס גלעדי שהבחין בכִישרונו הטלוויזיוני החליט בצֶדֶק לשכור שוּב את שירותיו במשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976. נסים קיוויתי היה שַדָּר א"ק וספורט דָגוּל. הטוֹב ביותר שהכרנו בימים ההם. הוא שידֵר נפלא א"ק, שחייה, אִגרוף, טניס, למעשה כמעט כל דבר שזז. אך התבלט במיוחד כשַדָּר א"ק נפלא (!). הוא היה אחד משַדָּרֵי הא"ק הטובים ביותר בעולם הטלוויזיה. ריצת הגמר ל- 5000 מ' בתחרויות הא"ק באולימפיאדת מונטריאול 76' הייתה כמו בכל אולימפיאדה אירוע סוער ורווי מתח . זאת הייתה אחת הריצות המלהיבות ביותר בלוח המשחקים ואחד משיאיו של השידור הטלוויזיוני ב- 1976. ריצת 5000 מ' הִיא תמיד מרתקת ומלאה סקרנות מאז אולימפיאדת סטוקהולם 1912 , שם נערכה בפעם הראשונה הריצה למרחק הזה, ובה ניצח הפיני האנס קולמאיינן מייסד ואבי השושלת הפינית רבת המוניטין בריצות הארוכות. לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren) הכוכב הפיני הנודע והאלוף האולימפי ממינכן 1972, שוב העפיל לריצת הגמר הזאת גם באולימפיאדת מונטריאול 76'. לָאסֶה וִוירֶן בעל לֵב הברזל וריאות מפלדה זכה בשתי מדליות הזהב בריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ' ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מינכן 1972 , ועכשיו כאן במונטריאול ניצח גם בריצת גמר ל- 10000 מ'. עֵינֵי עולם הספורט כולו היו נשואות אל האתלט הפיני הצנום עטור הזקן הדליל שהפך לסִמלו המסחרי, תמהים האם יצליח לחולל את הבלתי אפשרי ולזכות גם במדליית הזהב בריצה ל- 5000 מ', ובכך להפוך לאתלט הראשון בהיסטוריה שמנצח בשתי הריצות הארוכות הקלאסיות בשתי אולימפיאדות רצופות.
האִצטדיון האולימפי במונטריאול 76' היה גַדוּש מפֶּה לפֶה. 80 אלף צופים המתינו בכיליון עיניים ליריית הזינוק. מֵאות מיליונים ישבו דרוכים מול מסכי הטלוויזיה ברחבי תבל . שידורי הא"ק והריצות על המסלול הן לֵב התחרויות האולימפיות. גם נסים קיוויתי ישב דרוך במרכזה של עמדת השידור שלנו חבוש באוזניות כשהוא מכוון את המיקרופון של ה- Headset למרחק הדרוש מפיו . לשמאלו ישב ד"ר גלעד וויינגרטן פרשן טלוויזיה בחיתוליו. אנוכי התמקמתי במושב השלישי ליד שני השַדָּרִים מתוח ונרגש מעֹצְמת החוויה. הטלוויזיונית והספורטיבית כאחת. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי לחוֹות שידורי א"ק ישירים בעמדת שידור באִצטדיון האולימפי. לא יכולתי לבקש יותר מאלכס גלעדי. האיש הרביעי בצוות השידור היה המפקח הטכני דובל'ה גולדשטיין תעודת הביטוח של ההפקה. הוא התיישב לידינו משועמם לאחר בדיקה מוצלחת של קווי שידור ה- W4 בין מונטריאול לירושלים. הכול עבד כהלכה. שיחת התיאום האחרונה בין אלכס גלעדי שנמצא בעמדת הפיקוד בבניין השידור של ORTO במונטריאול 76' לביני בעמדת השידור באצטדיון האולימפי במונטריאול 76' הסתיימה, "…יואשיש עכשיו אני רגוע. אתה שם ליד נסים קיוויתי יחד עם דובל'ה גולדשטיין. שיהיה בהצלחה לכולנו…" . דובל'ה גולדשטיין טכנאי מצוין וג'נטלמן דגול סיים את תפקידו הטכני. עמדת השידור פעלה ללא דופי וריצת חייו של לָאסֶה וִוירֶן לא עניינה אותו . הוא היה עייף וביקש לישון . דובל'ה גולדשטיין נרדם בעמדת השידור על הכתף שלי.
היו ל- לָאסֶה וִוירֶן בריצה הזאת שני יריבים עיקשים מניו זילנד ואחד מגרמניה. הוא לא הצליח לברוח מהם. לא עלה בידיו לנַעֵר אותם מעליו. התפתחה ריצה דרמטית ומתוחה מאין כמוה . נסים קיוויתי שידֵר אותה בצורה נפלאה שאין טובה ממנה. זה היה שידור בלתי נשכח המעביר רֶטֶט וצמרמורת בגופו של כל חובב א"ק עד עצם היום הזה. 300 מ' לפני הסוף פתח לָאסֶה וִוירֶן "בפיניש" המפורסם שלו, אך זה לא היה פער המבטיח מדליית זהב. חבורת הרצים דלקה בעקבותיו. הוא לא ניתק מהם. נצמדו אליו שני הניו-זילנדיים במדים השחורים המסורתיים של ארצם דִיק קְווֹאקְס (Dick Quax) ורוֹד דִיקְסוֹן (Rod Dickson), וגם הרץ הגרמני בתלבושת הלבנה קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָנְד (Klaus Hildenbrand) . ביישורת האחרונה של המסלול , כ- 100 מ' מקו הסיום, הוביל לָאסֶה וִוירֶן בסנטימטרים. לרגע נדמה היה שהנֵה לָאסֶה וִוירֶן נשבר ולא יזכה בבכורה. אלו הן השניות המכריעות בהתמודדות הספורטיבית המבליטות את תכונת המנצח . כל החבורה המובילה הייתה כבר לאה ועייפה מאוד, היא רצה על מכמני האנרגיה האחרונים של הגוף. גם האתלט הפיני המחונן היה לבטח עייף, אך לָאסֶה וִוירֶן קורץ מגזע של מנצחים. הוא לא וויתר וחצה ראשון בשארית כוחותיו את קו הסיום כשקבע זמן של 13:24.76 דקות. לאסה וִוירֶן הקדים את דִיק קְווּאֶקְס ב- 40 מאיות השנייה . בתרגום מתמטי ממוצע מזמן למרחק, מדובר ב- 65 ס"מ. דִיק קוואֶקְס הקדים את קְלָאוּס-פִּיטֶר הִילְדֶנְבְּרָאנְד ב- 22 מאיות השנייה. קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד התמוטט על קו הגמר אך זכה בתהילה ובמדליית הארד . רוֹד דִיקְסוֹן סיים רביעי בזמן של 50. 25 : 13 דקות. פחות משנייה אחת חצצה בין המקום הראשון לרביעי. זה היה סיום דרמטי לריצה מדהימה ושידור ישיר נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית של נסים קיוויתי הנפלא בעצמו. איכותו לא תשכח לעולם.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. סיום הריצה ל- 5000 מ' לגברים. הפיני לאסה ווירן מקדים בהפרש מועט את דיק קואקס (ניו זילנד) , קלאוס הילדנבראנד (מערב גרמניה), ו-רוֹד דיקסון (אף הוא מניו זילנד). מערכת שעוני המדידה האלקטרונית מחוברת לסיגנאל הטלוויזיה . (מתוך סרט ה- Video המקורי).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. סיום הריצה ל- 5000 מ' לגברים. קלאוס הילדנבראנד מתמןטט על קו הגמר, 'נמרח' על המסלול, וזוכה במדליית הארד. הוא מקדים במילימטרים את רוד דיקסון . (מתוך סרט ה- Video המקורי).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. סיום הריצה ל- 5000 מ' לגברים. עוד רגע קט יהתל הבימאי הקנדי בשדרים. המצלמות שלו יינטשו את קלאוס הילדנבראנד גונח במכאוביו על המסלול ויעברו אל לאסה ווירן הצוהל. (מתוך סרט ה- Video המקורי).

בימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC , הִיתֵּל לרגע בשַדָּרִים והפתיע גם את נסים קיוויתי, כשהסיט את המצלמות המתעדות את המאבק שהתחולל על קו הסיום שם היה שרוע עדיין קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד על המסלול חסר נשימה, וניתב אותן לעברו של לָאסֶה וִוירֶן הצוהל המתרחק לאיטו ממוקד הדרמה שהתרחשה על קו הסיום של התחרות כשהוא מקיף בריצה קלילה את האִצטדיון, ומנופף מעת לעת בידיו הגרומות לקהל המריע. אך נסים קיוויתי שַדָּר עטור תהילה, שעיניו התרוצצו ללא הפסק ממוניטור הצפייה המוצב בעמדת השידור שלוֹ (של הטלוויזיה הישראלית הציבורית) באצטדיון האולימפי במונטריאול לנעשה על המסלול באִצטדיון הזה לא התבלבל. הוא העניק בסמכותיות חותמת היסטורית לתמונה שנגלתה לפתע על מסך הטלוויזיה שלוֹ, כשבמוקדה נראה לָאסֶה וִוירֶן המאושר עטוף קהל באפקט טלוויזיוני, וכך שידר למיקרופון תיאור טלוויזיוני – אולימפי אלמותי בלתי נשכח, ואמר כלהלן : "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה , זהו לָאסֶה וִוירֶן מפינלנד, הוא גדול יותר מאֶמיל זָטוֹפֶּק הוא גדול יותר מפָּאבוֹ נוּרְמִי, הוא גדול הרצים של הריצות הארוכות בהיסטוריה". הטקסט הזה חרוּת לעַד על טייפ השידור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא.
רק שַדָּר טלוויזיה עֲנָק ודגול כנסים קיוויתי היה מסוגל לבנות כהרף עין בשידור ישיר טקסט כה ממצה, ולהעניק כותרת כל כך הגיונית ומדויקת וכל כך נכונה לסיטואציה הדרמטית במילים כה ספורות . כמו יורם ארבל גם נסים קיוויתי חונן בכישרון ניסוח נפלא בשידור ישיר. הוא היה בנוסף גם כותב מעולה ועיתונאי ברוך כישרונות בְּרָאווֹ נסים קיוויתי. ה-א"ק הייתה אהובתו האמיתית. הוא היה שַדָּר א"ק נפלא עוד טרם לידתנו הטלוויזיונית. נסים קיוויתי היה האחד, היחיד, והמיוחד בימי הטלוויזיה ההם של 1976.

 

טקסט תמונה : שנות ה- 50 במאה הקודמת. אִצטדיון "המכבייה" בתל אביב. נסים קיוויתי (במרכז) משדר א"ק ברדיו "קול ישראל" באִצטדיון "המכבייה" הישן בצפון ת"א בשנות ה- 50. מימין מנחם רק-עוז (רקוץ') קצין אימון גופני ראשי של צה"ל. משמאל העיתונאי יהודה גבאי שהיה אלוף ישראל בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסוף שנות ה- 40 של המאה הקודמת. (באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האִצטדיון האולימפי במונטריאול געש. 80000 הצופים יצאו מדעתם ממש. הם לא חזו בדרמה מורטת עצבים כזאת כפי שנגלתה להם בריצת 5000 מ'. היה שָם רעש נוראי שהעיר את הטכנאי שלנו דובל'ה גולדשטיין משנתו העמוקה. הוא מתח אט – אט את אבריו. קורי השינה טרם פגו מפניו. בעוד לאסה ווירן עורך את הקפת הניצחון המדהימה באצטדיון, בא דובל'ה גולדשטיין בטענה לבאי האצטדיון, "…יואש, מדוע הם היו צריכים להעיר אותי משנתי…אי אפשר היה לצעוק קצת יותר בשקט…?".
לָאסֶה וִוירֶן ערך שמח וטוב לֵב את הקפת הניצחון באִצטדיון ואז עשה מעשה שסותר את רוח ספורט החובבים באולימפיאדות. הוא היה גיבור הרגע וידע שמצלמות הטלוויזיה ממוקדות ומכוונות אליו. לפתע התיישב הסיר מעליו את נעלי הריצה הכחולות שלוֹ ושָב לערוך הקפת ניצחון שנייה כשהוא מנופף הפעם בנעליו לקהל הקנדי המריע. אלה היו נעלי ריצה יפניות חדשות שהותקנו במיוחד עבורו ע"י חברת "TIGER " (היום חברת נעלי הריצה "ASICS"). חברת        "TIGER" זכתה בבת אחת לפרסום מסחרי עולמי וחשיפה טלוויזיונית עתירת רייטינג. מאוחר יותר סיפרו שלאסה ווירן הזריק לעצמו ערב הריצה ל- 5000 מ' מנת דם של עצמו (Self Blood Doping) כדי לשָפֵּר את היכולת הפיסיולוגיות שלוֹ. הדבר לא הוכח וירד מסדר היום.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976 . הסיום הבלתי נשכח של ריצת ה- 5000 מ' . אחת הדרמות הגדולות ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים . המנצח לאסה ווירן מפינלנד (מס' גופייה301) מקדים בפחות ממטר את דיק קואקס הניו- זילנדי (691) , ואת קלאוס-פיטר הילדנבראנד הזוכה במדליית הארד . הקיצוני משמאל הוא רוד דיקסון (689) אף הוא מניו- זילנד הגיע למקום הרביעי , ברנדן פוסטר (שני משמאל בין רוד דיקסון לדיק קואקס) היה חמישי , רביעי משמאל הוא האנגלי יאן סטיוארט שסיים שביעי , ראשו מימין מספר גופיה 96 הוא ווילי פולאוניס מבלגיה שהיה שישי בריצה הזאת . (CBC ו- IOC).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. לאסה ווירן מופיע על מוניטור הטלוויזיה אפוף קהל , תוצאה של אפקט טכנולוגי (מופעל באמצעות שולחן הניתוב של ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הקנדית CBC ). נסים קיוויתי משדר טקסט בשידור ישיר שהפך לאחת הקלאסיקות הגדולות ביותר שנאמרו אי פעם בשידורי הספורט בטלוויזיה, "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה. זהו לאסה ווירן מפינלד. הוא גדול יותר מאמיל זטופק .. הוא גדול יותר מפאבו נורמי…" .

שנים רבות אח"כ אירחתי את לָאסֶה וִוירֶן במשרדי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים. במשך כשעה הקרנתי בפניו את ארבעת הריצות הגדולות של חייו, 5000 מ' ו- 10000 מ' בשתי אולימפיאדות רצופות מינכן 1972 ומונטריאול 1976, בהן זכה במדליות הזהב. האתלט הפיני הדָגוּל ישב לידי דומם ושותק כמו ספִינקס מִצְרִי וצָפָה בשלווה סטואית במוניטור המתפוצץ מהיכולת הווירטואוזית שלו והשידורים הנפלאים של נסים קיוויתי. הוא לא הוציא מילה ובמשך שעה ארוכה נַע בכיסאו רק שלוש פעמים. פעם אחת בריצת הגמר ל- 10000 מ' באולימפיאדת מינכן 1972 בסצנה בה נקלע לצפיפות קטלנית על המסלול שגרמה להסתבכות רגליים של חבורת הרצים המובילה בה מעד ונפל יחד עם יריבו המר הרץ הטוניסאי מוחמד גמודי. שניהם נפצעו ממסמרי נעלי הריצה של מתחריהם ושכבו שרועים על המסלול. חלפו כשלוש אולי ארבע שניות. לָאסֶה וִוירֶן החבול התעשת, קם על רגליו הדביק את החבורה המובילה שהתרחקה כבר כשלושים מטר ממנו. מוחמד גאמודי פרש מהריצה. לָָאסֶה וִוירֶן היה אתלט אמיץ שדבקותו במשימה לא ידעה גבולות. לבסוף ניצח בריצה וקבע שיא עולם חדש 6 .39 : 27 דקות, והקדים בכוח הרצון האדיר שלו את הרץ הבלגי אֶמִיל פוּטֶמָאנְס 38 .40 : 27 דקות ואת מִירוּס אִיפְטֶר מאתיופיה שקבע תוצאה של 96. 40 : 27 דקות.
בפעם השנייה היטה את גופו לפנים כדי להתבונן שוב במאבק הקשה שהיה לו עם מוּחֲמַד גָמוּדִי בריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מינכן 72'. הרץ הפִינִי האמיץ קבע שיא אולימפי חדש 42. 26 : 13 דקות והקדים בקושי את מוּחָמַד גָאמוּדִי שזמנו היה 33. 27 : 13 דקות . בפעם השלישית לא היה יכול להישאר שווה נפש לסיום ריצת ה- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976 שם הקדים בסנטימטרים ספורים את יריביו מניו-זילנד דִיק קוּאֶקס ורוֹד דִיקְסוֹן ואת הרץ הגרמני קְלַאוּס-פִּיטֶר הִילְדֶנְבְּרָאנְד. בתום ההקרנה תרגמתי לו את הטקסט של נסים קיוויתי אודותיו. הוא חייך קלות.
כשנפרדנו ליד דלת הכניסה למשרדי מחלקת הספורט אמר לו רק מילה אחת, "תודה" (!). התבוננתי בו. שערו היה חום בהיר, עיניו תכולות וקרות כקרח, ואת פניו עיטר זקנקן. לָאסֶה וִוירֶן לא התפאר בהישגיו ולא קשר כתרים לעצמו. הוא היה אתלט עַל, שתקן, צנוּע, ועָנָיו, ששמו חַרוּת לעד באותיות של זהב בהיסטוריה האולימפית של הזמן החדש. הישגיו שמורים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שם חַרוּת גם השידור ההוא של נסים קיוויתי שתיאר למיקרופון בכישרון גדול את ההישגים האולימפיים הכבירים האלה של הרץ הפיני הדגול שנקנו באימונים מפרכים , מאמץ רָב , ודבקות יוצאת דופן במשימה .

פרק 5.

אולימפיאדת מונטריאול 1976 והישגיה הספורטיביים העילאיים של מדינת מזרח גרמניה. היכן נמצא קצה גבול יכולתו של האדם בספורט ? האם הצלחתה של מדינה אירופית קטנה כמזרח גרמניה באולימפיאדות הקיץ והחורף בשנים 1988 – 1964 הייתה נס ספורטיבי? התשובה היא לא. ההצלחה הספורטיבית הייתה פרי תכנון לאומי, איתור כישרונות, ואימונים מפרכים בענפים השונים. השלטון הקומוניסטי – טוטליטארי במזרח גרמניה רותם את ההצלחה המופלאה של ספורטאיו לתחזוקת המשטר. מזכיר המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט הוגה את הסלוגאן, "מדליה אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומאטיים". הטלוויזיה הבינלאומית חושפת את ההצלחה הכבירה של ספורטאי מזרח גרמניה ומכשירה את כניסתה למשפחת העמים. ב- 1990 קורסת חומת ברלין ומזרח גרמניה מתאחדת עם מערב גרמניה למדינה גרמנית אחת .
זמן לא רב לאחר תום משחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 נודע כי הם נחלו כישלון כספי קולוסאלי עצום הנאמד ב- 1.4 מיליארד דולר. זה החל במו"מ תמים וכושל שניהלה הוועדה המארגנת הקנדית עם רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. רשתות הטלוויזיה האמריקניות הן מקור הכנסה עצום ל- IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) ולוועדה המארגנת המקומית של המשחקים. ב- 18 בנובמבר 1972 חתם רוּן ארלדג' על הסכם זכויות שידורים בלעדי של שידורי אולימפיאדת מונטריאול 76' עם הקנדי פּוֹל דֶסְרוֹשֶה (Paul Desrochers) האיש שהוביל את המו"מ הכספי מטעם הוועדה המארגנת המקומית של המשחקים על סכום נמוך יחסית רק בן 25 מיליון דולר. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC הרוויחה כ- 75.000000 (שבעים וחמישה מיליון) דולר מפרסומות מסחריות ששודרו אצלה בתקופת אולימפיאדת מונטריאול 76'. משברים, בעיקר משברים כלכליים וכספיים , מולידים שמועות. בזמנו נטען, כי סכום הזכויות הנמוך הושג מפני שכמה אנשים מקבוצת המו"מ הקנדית קיבלו שוחד מ- ABC, אך השמועה לא נחקרה מעולם ע"י ממשלת קנדה.
תקציב הוועדה המארגנת המקומית הקנדית הוערך בתחילה בסכום של 310 מיליון דולר. שגיאות אִרגוניות, שביתות והאטות בנייה, ויכולות כלכליות ומסחריות דלות של הוועדה המארגנת הביאו אותה לחריגה אדירה מהתקציב, לאכזבתו הגדולה ומגינת ליבו של ראש עיריית מונטריאול מר זָ'אן דְרָאפּוֹ (Jean Drapeau), שיצא מגדרו כדי לארח את המשחקים. עלות בניית האִצטדיון האולימפי המרכזי במונטריאול האמירה ל- 485.000000 (ארבע מאות ושמונים וחמישה מיליון) דולר. בניית הגג שלוֹ לא הושלמה מעולם. בעקבות רצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 שידרגה הוועדה המארגנת את סידורי רמת ההבטחה והעסיקה כ- 16000 (שישה עשר אלף) חיילים ושוטרים קנדיים בפעילות שוטפת. זה עלה לה לממשלת קנדהכ- 100 מיליון דולר.
מונטריאול נאבקה קשה ביריבותיה כדי לארח את האולימפיאדה וניצחה במכרז הסופי את העיר לוס אנג'לס אך חריגות הארגון יצאו מכלל שליטה וטיפסו ל- 1.4 מיליארד דולר. בראש הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ניצב בעת ההיא הלורד האירי מייקל קילאנין יורשו של אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' (Avery Brundage) האמריקני. הלורד מַיְיקֶל קִילָאנִין היה נשיא קורקטי. רחוק מלהיות אשף כלכלי ורחוק עוד יותר מדמותו הכריזמטית של הנשיא הבא אחריו הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש. זכויות השידורים בימים ההם נמכרו בזִיל הזוֹל. הם לא כיסו כהוא זה את ההשקעה האדירה של בניית המתקנים האולימפיים הראשיים בראשם האצטדיון המרכזי הנפלא , היכל תחרויות ההתעמלות ומשחקי הכדור, בריכת השחייה המרשימה ומגורי הספורטאים בכפר האולימפי. מתוך כמות גדולה של כ- 600 גופים מסחריים בינלאומיים המעניקים חסות למשחקים האולימפיים הסתפקה הוועדה המארגנת הציבורית בליקוט של סכום מגוחך של 7 מיליון דולר בלבד. זה קרה בקנדה הסמוכה לארה"ב. אזרחי מונטריאול בירת מחוז קוויבק נדרשו למַמֵן מכיסם את שגירות הוועדה המארגנת ההפסדים הכספיים הענקיים של האולימפיאדה שנערכה בעירם בעשרים השנים הבאות.
אף על פי כן תיזכר אולימפיאדת מונטריאול 76 כתחרות ספורט בינלאומית ברוכת הישגים אך גם ככזאת שסימנה את תחילת העידן של שימוש בסמי מרץ אסורים לצורך שיפור ההישגים הספורטיביים . אולימפיאדת מונטריאול 76' תיזכר בשל הצלחתה הסנסציונית של מזרח גרמניה, מדינה קומוניסטית קטנה בת 15 מיליון תושבים בלבד שצברה 90 (תשעים) מדליות במשחקים. מונטריאול 76' תיזכר גם כאולימפיאדה פוליטית. 22 מדינות אפריקניות החרימו ברגע האחרון את המשחקים האולימפיים ביוזמת נשיא טנזניה יוליוס נייררה (Julius Nyerere) בטענה ש- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) מתיר את השתתפותה של משלחת ניו זילנד שנבחרת הראגבי שלה ערכה סיור משחקים במדינת האפרטהייד דרום אפריקה בטרם האולימפיאדה. הספר "פסגת היכולת האנושית" עוסק גם במאבק העיקש ובלתי פוסק בין הספורטאים המשתמשים בסמים אסורים כדי להציב שיאי עולם חדשים ולזכות בתהילה אולימפית ובממון הרב לבין הממסד הספורטיבי הנאבק בהם עד כלות כוחותיו (לא תמיד בהצלחה) באמצעות וועדות רפואיות המצוידות בכלים מיוחדים לאיתור המסוממים. אנו עדים למאבק הרצוף הזה מידי יום. בתחרויות ה-א"ק, השחייה, ההיאבקות, הרמת המשקלות, תחרויות האופניים הממושכות ובראשן ה- טוּר דֶה פְרָנְס , ובתחרויות הטריאתלון.
1976 הייתה ההתחלה. היום יודעים כי מערכת הרפואה הספורטיבית של מזרח גרמניה סיממה ביודעין במשחקי מונטריאול 76' את מרבית האתלטים והשחיינים שלה. שנות ה- 70 של המאה שעברה היו שיאה של המלחמה הקרה בין המזרח למערב. מזרח גרמניה שאיננה קיימת עוד הוקמה באופן מלאכותי כמדינת חיץ קומוניסטית בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 ע"י השלטון הסובייטי לצורך איזון פוליטי מול מערב גרמניה. רודן ברה"מ יוזף דז'וגאשווילי סטאלין הטיל על הקומוניסט הגרמני הוותיק וולטר אולבריכט (Walter Ulbricht) בן ה- 52 מי שהיה עכשיו מזכיר המדינה לבנות ולארגן את המדינה החדשה שקוראים לה מזרח גרמניה בצלמה של ברה"מ ובדמותו של הגוש הסובייטי. מזרח גרמניה עמדה לשמש מסך ברזל בין מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות לבין המדינות החופשיות של מערב אירופה. וולטר אולבריכט הנאמן עשה שני דברים . הוא הקים את ה- "שטאזי" משטרת הביטחון הפנימית של המדינה בדומה ל- ק. ג. ב. הרוסי ומִיסֵד את פס הייצור של תעשיית הספורט במזרח גרמניה. וולטר אולבריכט שימש בתפקיד ארגוני ביצועי של תפעול המדינה. הוא היה מזכיר המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית והבין הראשון שבאמצעות החתירה למצוינות בספורט וההישגיות יוכל לזכות חיש מהר בהכרה פוליטית בינלאומית . וולטר אולבריכט ועוזריו טבעו את הסלוגאן הפוליטי – ספורטיבי הנודע שלו, כשהכריז קבל עם ועולם, כלהלן : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד 1000(אֶלֶף) שגרירים דיפלומאטיים" (!). הוא ידע כי הזוכה במדליית זהב אולימפית זוכה למעמד רם מיוחד בעֵת שניצב על פודיום המנצחים בבריכה , בהיכל ההתעמלות , במגרשי המשחקים , או באצטדיון הא"ק . תזמורת מיוחדת מטעם הוועדה המארגנת מנגנת את ההמנון הלאומי של האלוף ודגל מדינתו מתנוסס בראש התורן. כל העולם מצדיע לכבודו. וואלטר אולבריכט הבין כי כדי לזכות בפופולאריות בינלאומית, על ספורטאי מזרח גרמניה לנצח במשחקים האולימפיים ולהתמיד בכך שוּב ושוּב כדי שההמנון של מזרח גרמניה ודגל המדינה שלה יישמעו וייראו ללא הפסק בכל רחבי תבל. הניצחונות הספורטיביים יעניקו את הגושפנקא הפוליטית הרשמית לקיומה של המדינה המזרח גרמנית.

 

טקסט תמונה : זהו הגרמני וולטר אולבריכט (1973 – 1893) מזכיר המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה והאיש החזק במדינה המלאכותית שהוקמה לאחר מלחמת העולם ה- 2 ע"י הגוש הסובייטי כתשובת נגד פוליטית לקיומה של מערב גרמניה. וולטר אולבריכט האמין ברעיון הקומוניזם כל ימי חייו. הוא השתתף במלחמת האזרחים בספרד 1936 בשורות הבריגדות הבינלאומיות נגד הגנרל פרנסיסקו פרנקו. במלחמת העולם ה- 2 ברח מגרמניה הנאצית והסתתר בצרפת. מדינת מזרח גרמניה התפרקה ב- 1990 עם נפול החומה הברלינאית שחצצה בין מערבה למזרחה של העיר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

אולימפיאדות מכסיקו 1968, מינכן 1972, ומונטריאול 1976 סומנו מבעוד מועד ע"י מזרח גרמניה כיעדים ספורטיביים שנועדו לכיבוש. השלטון הריכוזי המזרח גרמני מין בבואה של המשטר הסובייטי, מעין מודל שהוא תרכובת של יעילות גרמנית ואידיאל סובייטי , העניק חופש פעולה מלא לרופאי הספורט שלו כדי לחקור ולסייע בשיפור ההישגים של ספורטאי המדינה בענפים השונים. רפואת הספורט המזרח גרמנית הגיעה להישגי מחקר רבים והתבססה על סיוע רחב היקף (ונסתר מעין הציבור) מקבוצות מדענים בתחומי הביוכימיה, הפיסיולוגיה, והפארמקולוגיה . זה כמובן לא היה חוקי אך הקומוניסטים פעלו כמו תמיד על פי אידיאולוגיה ברורה , "המטרה מקדשת את האמצעים" . ידוע שהספורטאים והספורטאיות המזרח גרמניים השתמשו בסטרואידים אנאבוליים כדי לשפר את הישגיהם . נדרש שימוש שיטתי של שנים בסטרואידים אנאבוליים (בפיקוח רפואי) לצד אימונים מפרכים כדי להגיע להישגים ספורטיביים פנטסטיים באולימפיאדת מונטריאול 76' כשם שהגיעו אליהם ספורטאי מזרח גרמניה. ההישגים האלו נראו אז כקצה גבול היכולת האנושית בספורט . אצל גברים ונשים כאחד. שחייניות מזרח גרמניה ובראשן קורנליה אנדר (Kornelia Ender) האגדית זכו באולימפיאדת מונטריאול 76' ב- 11 מדליות זהב מתוך 13 משחים. הישג עצום בהתחשב בעובדה שמזרח גרמניה לא השיגה שום מדליית זהב בשחייה לנשים באולימפיאדת מינכן 1972.
היום ידוע כי הסטרואידים האנאבוליים הם תכשירי משנה של ההורמון הגברי טסטוסטרון . שימוש יתר בהם גורם לשורה ארוכה של תופעות לוואי חמורות כמו הופעת יתר של שיער , נטייה לקרישת יתר של הדם , פגיעה בכבד , נזקים ללב , הקטנת האשכים , והגדלת השדיים . סימום ביודעין של הספורטאים המזרח גרמניים בשנות ה- 70 היה סוד מדינה אָפֵל . ב- 1976 טרם נודע למוסדות ורשויות הספורט הבינלאומיים על מגפת הסמים האסורים . מפני שלא ידעו גם לא נערכו כל בדיקות רפואיות לאיתור הנגע וחיסולו כפי שנהוג בתחרויות הספורט היום. התוצאה הספורטיבית הפנומנלית שהשיגה מזרח גרמניה באולימפיאדת מונטריאול 76' ידועה. המדינה הקטנה שמונה רק 15 מיליון תושבים הייתה השנייה במניין צבירת המדליות. היא פיגרה אחרי ברה"מ אך הקדימה את ארה"ב. זאת הייתה סנסציה. להלן טבלת הישגי המדינות השונות במדליות באולימפיאדת מונטריאול 1976.

זהב כסף ארד ס"ה

ברה"מ           49  41   35  125
מזרח גרמניה  40   25   25  90
ארה"ב           34    35  25  94
מערב גרמניה  10   12  17   39
יפן                 9     6    10   25
פולין              7     6    13   26
בולגריה          6     9     7   22
קובה             4     6     3    13
רומניה           4     9     14  27
הונגריה         4     5    13    22
פינלנד           4     2     0     6
שוודיה           4     1     0     5
אנגליה           3     5      5   13
איטליה          2     7      4    13
צרפת            2     3      4    9
יוגוסלביה      2     3       3    8
צ'כוסלובקיה   2     2      4    8
ניו זילנד        2     1     1     4
קוריאה הדר'  1    1      4     6

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. לראשונה בתולדותיה מופיעה המשלחת הספורטיבית של מזרח גרמניה כעצמאית ובנפרד ממערב גרמניה. הוועדה המארגנת המכסיקנית מניפה את דגל מזרח גרמניה בעוד ספורטאי המשלחת ניצבים דום.

 

וולטר אולבריכט לא הספיק לחזות בהישגי מדינתו באולימפיאדת מונטריאול 76' אך היה עֵד להן באולימפיאדת מינכן 1972. הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בראשות נשיאו האמריקני אברי ברנדג' (Avery Brundage) הטיל ב- 1966 על העיר המערב גרמנית מינכן לארגן ב- 1972 את האולימפיאדה ה- 20 של הזמן החדש . מערב גרמניה הדמוקרטית מדינה המשתרעת על 250 אלף קמ"ר ובה 65 מיליון תושבים נחשבה לאחת המדינות העשירות בעולם. וודאי בהשוואה לאחותה הענייה והקומוניסטית מזרח גרמניה בת 15 מיליון תושבים בלבד. הנתונים המדיניים, הגיאוגרפיים, הכלכליים, והדמוגרפיים לא הפחידה את המדינה הרודנית הקטנה. שליטי מזרח גרמניה לא נרתעו והכריזו בקול רם באוזני כל העולם על כוונתם הפוליטית – ספורטיבית, כלהלן: "…מינכן שייכת למערב גרמניה – והמדליות האולימפיות שייכות למזרח גרמניה…" . מזרח גרמניה כמו ספרטה בזמנו יצאה לכבוש את יעדי הספורט של מינכן 72'. זה היה מאמץ לאומי מתוכנן, מתוקצב, ואדיר בעוצמתו. מדע הרפואה המזרח גרמני על כל שלוחותיו נרתם למשימה הלאומית (!). ספורטאי מזרח גרמניה הפליאו בהישגיהם במינכן 72'. הם צברו 66 מדליות. 20 זהב . 23 כסף. 23 ארד. כמות מדהימה יחסית לגודלה של אוכלוסיית המדינה. משלחת מערב גרמניה השיגה רק 40 מדליות. 13 זהב. 11 כסף . 16 ארד. 121 מדינות ו- 7173 ספורטאים נטלו חלק במשחקי מינכן 72' בהם בלטו ניצחון המדליות במינכן 72' הוכיח לדעת מנהיגי מזרח גרמניה היכן נמצא המשטר היעיל והטוב הפועל למען אזרחיו, מבין שתי הגרמניות. וולטר אולבריכט הגשים את חלומו טרם מותו ב- 1973.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. שתיים מגיבורות הספורט של מזרח גרמניה .
מימין : רנטה שטכר (Rente Stecher) המנצחת והאלופה האולימפית בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' .משמאל : אנלי ארהארד (Annelie Erhardt) המנצחת והאלופה האולימפית בריצת 100 מ' משוכות . (IOC ו- ZDF / ARD).

 

טקסט תמונה : מפה מדינית משנות ה- 70 של מערב גרמניה ומזרח גרמניה . מזרח גרמניה שהישגיה הספורטיביים היוו את הבסיס לישותה הפוליטית חדלה להתקיים ב- 1990 לאחר ניתוץ החומה הברלינאית ונפילת הקומוניזם בכל מזרח אירופה. מזרח גרמניה ומערב גרמניה התאחדו ב- 1990 שוב למדינה אחת.

היכן נמצא קצה גבול היכולת האנושית של האדם בספורט והאם קיים גבול כזה ? זאת בדיוק השאלה ששאלתי את עצמי בהיותי ילד כשקראתי בפעם הראשונה את הסיפורים על אודות הספורטאים המופלאים שהציבו שיאי עולם כבירים בעשורים ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה. גיליונות שבועוני הילדים בימים הרחוקים ההם : "דבר לילדים", "משמר לילדים", וגם ה"הארץ שלנו", היו עבורנו מקור מידע יחיד. הם פרסמו מעת לעת את סיפורם ותמונותיהם של ספורטאים ווירטואוזים בינלאומיים שקראנו אודותם בשקיקה. אז שמענו לראשונה שמות כמו פאבו נורמי הרץ הפיני הנפלא והבלתי נשכח למרחקים ארוכים שזכה ב- 12 מדליות אולימפיות בשלוש אולימפיאדות של אנטוורפן 1920, פאריס 1924, ואמשטרדאם 1928. ג'וני ווייסמילר השחיין האמריקני הנודע שהיה הראשון בהיסטוריה בשנת 1922 ששחה 100 מ' בסגנון חופשי מתחת לדקה. הוא היה אז נער בן 18 שנה (נולד ב- 2 ביוני 1904) ושיא העולם שלו עמד על 57.4 ש'. ג'וני ווייסמילר זכה בשתי מדליות זהב במשחה האולימפי הקצר ביותר אז בשתי אולימפיאדות רצופות, בפאריס 1924 (שיחק גם כדור מים בנבחרת ארה"ב וזכה עמה במדליית הארד בפאריס 24') ואמשטרדאם 1928 , ואח"כ הפך לשחקן הקולנוע המפורסם "טרזן". הוא היה שחיין גבה קומה (יחסית לימים ההם) 1.91 ומספר כף רגלו 48 . Sprinter שמצויד בסנפירים . ג'וני ווייסמילר היה שחיין מהיר מאוד למרחקים קצרים. ככל שמרחק השחייה קצר יותר יתרון הגובה שלו ואורך מוטת ידיו קיבל משנה תוקף . לשחיין גבוה יש יתרון ברור ומראש על שחיין נמוך . השחייה מתבצעת במאוזן ולכן גופם הארוך מעניק להם יתרון אוטומטי. לג'וני ווייסמילר כמעט ולא היו מתחרים בימים ההם בשחייה למרחקים קצרים. הדוֹר הנוכחי של האלופים האולימפיים ושיאני העולם בשחייה גבוה אף מג'וני ווייסמילר. איאן ת'ורפ מתנשא ל- 1.98 מ' ובעל כפות ידיים ורגליים ענקיות (כף רגל מס' 55), אלכסנדר פופוב – 1.98 מ', פיטר וואן דן הוגנבנד – 1.96 מ', מייקל פלפס – 1.93 מ', מט ביונדי – 1.98 מ', ומיכאל גרוס 2.02 מ'.

 

טקסט תמונה : 1922 . זהו ג'וני ווייסמילר בן 18 זמן קצר לאחר שקבע שיא עולם חדש ומדהים בשחייה ב- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 57.4 ש'. משהפך לשחקן הקולנוע הפופולארי "טרזן" ביקש ממנו הבימאי ריצ'ארד ת'ורפ (Richard Thorpe) להאריך את שערו.

 

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת פאריס 1924. ג'וני ווייסמילר (Johnny Weismulle) בן 20 זוכה בשתי מדליות זהב במשחים ל- 100 מ' ו-400 מ'. הצילום הנדיר מצביע על כפות הרגליים הענקיות שלו ששימשו אותו כ-סנפירים.

פרק 6.

גֶ'סִי אוֹאֶנְס האָצָן האמריקני השחור שהשיג ארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 , ג'וֹ לוּאִיס מתאגרף אמריקני שחור אלוף העולם במשקל כבד בשנים 1951 – 1938 ונודע בכינויו "המפציץ החוּם". אֶמִיל זָטוֹפֶּק הרץ הצ'כי למרחקים ארוכים שניצח באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש ריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון, הישג ששום איש לא חזר עליו מעולם. ועוד רבים אחרים.
לצד הדמויות הנערצות האלה שהפכו לאגדות מהלכות, הופיעו גם הסיפורים ההרואיים של גיבורי תגליות המדע שחרפו נפשם מנגד כדי לגלות את צפונות העולם הזה , מטפסי האוורסט האגדיים האנגלי ג'ורג' מלורי (George Herbert Mallory) ב- 1924 ואדמונד הילארי (Edmund Hillary) מניו זילנד ב- 1953, חוקרי הקוטב האמיצים רואלד אמונדסן מ-נורווגיה והבריטי רוברט סקוט שניצבו ב- 1912 בראש שתי משלחות מחקר של מדינותיהם והתחרו ביניהם בסופה של שנת 1911 מי יהיה הראשון להגיע לקוטב הדרומי והטייס האמריקני צ'ארלס לינדברג שחצה לראשונה לבדוֹ ב- 1927 את האוקיינוס האטלנטי במטוס בוכנה קל חד מנועי מלונג איילנד בארה"ב לפאריס בירת צרפת מרחק של 7000 ק"מ. הסיפורים אודות האנשים שלא היה גבול ליכולתם שָבוּ את לבִּי. הם שָבוּ את ליבם של כל הילדים.

אין שום שַדָּר ספורט מחונן בטלוויזיה (וגם ברדיו) שלא שאל את עצמו את השאלה הקלאסית הזאת מאות ואלפי פעמים במהלך הקריירה שלו, היכן נמצא קצה גבול יכולתו של האדם והאם קיים גבול כזה ? אין שַדָּר שלא התפלל לאלוהי השידור שלוֹ וביקש ולוּ פעם אחת בחייו לתעד את אותו הרגע הנפלא והבלתי נשכח הזה למיקרופון, בו חוֹצֶה האדם, הספורטאי, האתלט, השחיין, המתעמל, ו/או המתאגרף את הקו שמוגדר ע"י המומחים כקצה גבול היכולת האנושית. ל-נסים קיוויתי נפלה זכות השידור הגדולה הזאת פעמים רבות בקריירה הארוכה שלו כשַדָר טלוויזיה ורדיו בזירות הא"ק והשחייה. נסים קיוויתי הוא רָבָּן השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהם נשברו שוב ושוב שיאי היכולת האנושית. הוא היה עֵד יותר מכל איש טלוויזיה אחר להתפתחות היכולת האנושית מפני שעקב ושידר שנים רבות את שני ענפי הספורט האולימפיים הקלאסיים, א"ק ושחייה. שום שַדָּר טלוויזיה בארץ איננו מסוגל להתחרות ולהגיע למעמדו של השדר נסים קיוויתי במספר שיאי העולם שחווה וחזה בעיניו. נסים קיוויתי החזיק ביד רמה במיקרופונים של הרדיו והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך ארבעים ואחת שנים 1991 – 1950, ושידר עשרות שיאי עולם נשברים בזה אחר זה במסלול ובבריכה . בתום מלחמת העצמאות של ישראל בה השתתף כחייל ולוחם נסע ב- 1949 לאנגליה ללמוד הנדסת טלפונים ותקשורת. אך הגורל זימן לו דרך שונה . הוא הפך להיות שַדָּר רדיו ועיתונאי מחונן ברדיו האנגלי ה- BBC. נוח מוזס ודוב יודקובסקי עטוּ על כישרונו בעת ההיא והפכו אותו לעיתונאי ו-כתב "ידיעות אחרונות" בלונדון ואח"כ בוושינגטון. דן שילון ואלכס גלעדי גילו אותו כשַדָּר טלוויזיה מחונן ונבון ובעל יושרה. הם הפקידו בידיו את המיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית זמן רב לפני שיוֹרָם אָרְבֶּל הגשים את חלומו ועלה לגדולה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא.
השאלה ההיסטורית הזאת המנסה לגלות היכן הוא קצה גבול יכולתו של האדם בספורט והאם קיים גבול כזה נשאלה פעמים רבות במשך אלפי שנים. גילה כהולדת האנושות. היא נותרה גם היום ללא מענה חד משמעי. האדם ימשיך לעולם לשפר את שיאיו במאבקיו נגד המטר והשעון, נגד עצמו, ובמאבקיו נגד יריביו כל עוד יחשוב שיש לו סיכוי לנפץ את השיא הקיים של עצמו ו/או של מתחריו. חלום שבירת שיאי הספורט, כיבוש איתני הטבע, ותגליות המדע, הוא חלום נִצחי שלא יִיתּם. השאיפה להעפיל לפסגה היא תכונה אנושית מוּלדת שלעולם לא תפוּג. משהו דוחף חלק מאִתּנו כל הזמן לעבר המצוינוּת. זהו חלק מהמורשת הכלל עולמית והגֵינוּם המרכיב את האנושות כולה. המדינות עצמן נרתמות למאמץ הספורטיבי הענק הזה של כיבוש הפסגה ומייחדות לוֹ ממון רב, מחקר, ואמצעים מדעיים כדי לתרום ולסייע לפרט שלהן לחקור ולהגשים את חלום חייו , עבורו ובעבור שולחיו.

בסַאגָה הממושכת של מדידת קצה גבול היכולת האנושית צועדים הישגי הספורט שלובי זרוע ושזורים עם תגליות המדע ושאיפתו האמיצה של האדם להכניע את איתני הטבע. ארה"ב כמדינה דמוקרטית ומנהיגת העולם החופשי מממנת שנים רבות את חקר החלל ומעניקה לו עדיפות לאומית. גרמניה המזרחית מדינה טוטליטארית שקמה על חורבות הרייך השלישי והיוותה תשובת נֶגֶד קומוניסטית (זמנית מנקודת מבטה של ההיסטוריה) למדינת מערב גרמניה, ראתה דווקא בהצלחת ספורטאיה בזירה הבינלאומית משימה לאומית ראשונה במעלה כהוכחה לקיומה. לא המדע והאומנות פרסמו את שמה. הספורט העניק לה מוניטין בינלאומי. מזרח גרמניה מימנה את פעולות ספורטאיה במיטב כספה והשתמשה במדע הרפואה כדי להביאם להצלחה מכסימלית בתחרויות האולימפיות ובאליפויות העולם בכל ענפי הספורט. ספורטאיה הציבו גבולות חדשים ליכולת האנושית בספורט. מייד בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945, בעֵת שמזרח גרמניה (מנתה 14 מיליון תושבים) נחשבה בקרב אומות העולם לתופעה פוליטית זמנית בת חלוף והצטיירה כמעין מושבת חסות של ברה"מ , תיאר מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית וָואלְטֶר אוּלְבְּרִיכְט את החזון והאידיאולוגיה הספורטיבית – פוליטית שלו כך, וכ-להלן : "…הספורטאים שלנו חייבים לנצח ולהיות אלופים… המדינה תעניק להם כל סיוע אפשרי. הם צריכים לעמוד על הדוכן האולימפי מספר אחת…ואז דגל המולדת יתנוסס בראש התורן, התזמורת תנגן את ההִמנון הלאומי, והטלוויזיה הבינלאומית תביא את תמונות המנצחים ואת קול ההמנון של האומה המזרח גרמנית לכל בית ברחבי תבל…", אמר והוסיף, "…כשזה יקרה, זה יספיק לאומות העולם להכיר דה פאקטו ודה יורה במהרה בקיומנו ובפוטנציאל המדיני והתרבותי הגלוּם במדינתנו מזרח גרמניה…". וָואלְטֶר אוּלְבְּרִיכְט צדק והעניק חיבה מיוחדת לספורטאיו.

 

טקסט תמונה : אוקטובר 1964. מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט מעניק קבלת פנים ממלכתית לשני ספורטאים שזכו במדליות זהב באולימפיאדת טוקיו 1964. מימין, קארין באלצר (Karin Balzer) המנצחת בריצת 80 מ' משוכות לנשים בתוצאה של 10.5 ש'. משמאל, זהו יורגן אכברט (Jurgen Eschbert) שניצח בחתירה בקאנו למרחק 1000 מ'.

וולטר אולבריכט היה אבי השיטה בה המדינה מתעלת את מיטב הנוער שלה לעיסוק בתרבות הגוף והופכת את הספורט לתעשייה לאומית על פי קווי ייצור מתוכננים שנים רבות מראש . מארגני הספורט במזרח גרמניה חיקו בהצלחה רבה את מודל הארגון של הספורט בגרמניה הנאצית שלפני מלחמת העולם ה- 2 . השלטון המרכזי בגרמניה המזרחית ראה בהצלחה הספורטיבית הבינלאומית מנוף להשגת הכרה בינלאומית והוכחה היסטורית נוספת לכך שמודל השלטון הריכוזי המזרח גרמני מתפעל טוב ויעיל יותר את המרץ האנושי בהשוואה לאומות הדמוקרטיות החופשיות. גרמניה המזרחית מדינה קטנה בת 15 מיליון תושבים הגיעה להישגים חסרי תקדים בשנות ה- 70 ו- 80 בתחומי הספורט הבינלאומי.

בספרו המרתק "האולימפיאדה הנאצית" (The Nazi Olympics) שיצא לאור ב- 1971, תיאר הסופר האמריקני רִיצָ'ארְד מָאנְדֶל (Richard D. Mandel) את הצלחת המדינות הטוטליטאריות באולימפיאדת ברלין 1936, כלהלן : "המשחקים האולימפיים שנערכו באוגוסט 1936 בברלין בהשוואה לאולימפיאדת החורף גארמיש – פארטנקירשן שנערכה אף היא על אדמת גרמניה הנאצית בפברואר 1936, היו בעלי ערך רב יותר מאשר כל הניצחונות הקודמים . טבלאות הנקודות שנערכו בידי כתבי הספורט הגרמניים והעיתונאים מחו"ל, הראו כלהלן כי : 1) גרמניה הנאצית הצליחה יותר מארה"ב. 2) איטליה עלתה ביכולתה על צרפת. 3) יפן הייתה טובה יותר מאשר בריטניה. כתוצאה מכך נוצרה ההשלכה הבלתי נמנעת ש-פאשיזם וטוטליטאריות הִנם מתפעלים יעילים יותר של המרץ האנושי… (!) אידיאולוגיות חדשות אלו, שהן אנטי- הִיסטוריות ואנטי – שִוויוניות היו בבירור גלי העתיד. הטוטליטאריים מקבלי ההשראה יכריעו את הדמוקרטיות הרכות הנעשות סופר- אינטלקטואליות. ככל שהמדינה תתרחק באופן יסודי יותר מן הליברליזם והדמוקרטיה, וככל שאזרחיה יאמצו בצורה נלהבת יותר את המושגים הטוטליטאריים של המדינה, כך יגדל כוח ועוצמתה כדי שתהיה מסוגלת לשאוב את הנחוץ לה ממשאביה הטבעיים והאנושיים…
הגרמנים היו מוקסמים במיוחד מעצמם מפני שהם אספו יותר הוכחות לחסל כל ביקורת פנימית וחיצונית. הם שיכנעו את עצמם כי הניסיון הפוליטי המטורף שהגה המשטר הנאצי בראשות אדולף היטלר בארבע השנים השנים שחלפו מאז 1932 היה מוצדק. העיתון הנאצי – גרמני "דֶר אָנְגְרִיף" היה בלתי מרוסן, וכתב לאחר טקס הנעילה של אולימפיאדת ברלין ב- 16 באוגוסט 1936 את הטקסט הבא, "אם מותר למישהו לדבר אודות השתכרות מרוב אושר, הרי שניתן לומר כי כל גרמני מסתחרר היום מרוב אושר. זהו ניסיון מוזר אך מוכר, ופעם נוספת גילינו לאחר מאבקים נמרצים, אילוּ עתודות עצורות בקִרבנו, בקרב העם הגרמני (!). ההכנות נשענו על הטוטאליות של אומנות השִלטון הלאומני והרעיון היסודי שלו הנוגע לקהילת העם כולו. העולם ניצב בהערצה כנה נוכח מפעל זה של גרמניה משום שהוא נושא אופי טוטליטארי. ללא רצון מאוחד שלנו, אותו רצון שהדהים כיום את כולם, העולם היה בלתי אפשרי. זהו הישגה העליון של המדינה הטוטליטארית…(!)".

 

טקסט תמונה : זהו ריצ'ארד מאנדל שכתב את הספר המצוין "האולימפיאדה הנאצית" אודות המשחקים האולימפיים של ברלין 36'.

אורחות חייה של גרמניה המזרחית הקומוניסטית בשנות ה- 60 ה- 70 ו- 80 היו כבבואת צֵל אפלה של גרמניה הנאצית משנות ה- 30 של המאה הקודמת. השילוב המדהים של השלטון הקומוניסטי הריכוזי והמשמעת הגרמנית הקפדנית הולידו יְשוּת חדשה שהפכה את מזרח גרמניה למעצמת ספורט. זה בא לידי ביטוי בהישגים ספורטיביים סנסציוניים של בניה ובנותיה במחצית השנייה של המאה ועשרים. הצטיינותן של שתי מעצמות העַל ברה"מ וארה"ב מרובות האוכלוסין באולימפיאדות וזירות הספורט הבינלאומיות השונות והרבות הייתה מובנת מאליה, אך הופעתם של ספורטאי גרמניה המזרחית הקטנה והמצטיינת לפתע בשנות ה- 60 של המאה הקודמת בשמי הספורט הבינלאומיים הייתה דרמטית מאין כמותה והפתעה מרעישה (!).
במשך שתי עשרות שנים מאז 1948 מיסדה מזרח גרמניה את פסי הייצור המדעיים של תעשיית הספורט האימתנית שלה. משהחלה התעשייה הזאת להנפיק בשנות ה- 60 את אלופי ספורט היא לא חדלה עוֹד. הגדוּלָה העיקרית של מזרח גרמניה הייתה הקמת מערכת איתור וזיהוי כישרונות ספורטיביים בגיל צעיר. ובמקביל חינוך הילדים, הנוער, והדוֹר הצעיר בכלל לאור דוקטרינות נוקשות המטיפות להעמדת טובתו האישית של הפרט למען מדינתו. בד בבד יצרה המדינה הספרטנית אווירת הזדהות ותודעת ספורט בקרב הציבור בכללו כדי להקל עליו להבין מדוע מקדישים הנער או הנערה הצעירים זמן כה רב לחינוך הגופני ותרבות הגוף . זה פחות או יותר מה שעשה גם הרודן ניקולאי צ'אושסקו ברומניה כשאִפְשֵר למאמני הספורט שלו לאתר ולדלות כישרונות צעירים כדי להציב אותם בבוא העת על הדוכן האולימפי הגבוה ביותר. היה זה מאמן ההתעמלות בלה קארולי שמצא ב- 1967 את הילדה בת ה- 6 נדיה קומאנצ'י והפך אותה לאלופה אולימפית. שום אישיות רומנית בתחום המדע, האומנות, הספרות, או המוסיקה לא הביאה פרסום למדינה כפי שעשתה זאת המתעמלת נדיה קומאנצ'י (!).
ההישגיות בספורט נועדה לשרת את המשטר. ההנהגה קבעה שהספורטאי במזרח גרמניה מתחרה למען תהילת ארצו וכדי להראות שה- מרכסיזם צודק. כל ספורטאי מחוּנך לראות בתחרות כמעין קרב שהניצחון בו מהווה משימה לאומית . בשיא פעילותה הספורטיבית פעלו ברחבי מזרח גרמניה 9737 מועדוני ספורט, 380 אֶלֶף מאמנים ושופטים, ו- 450 אֶלֶף עסקנים. ביה"ס הגבוה לתרבות הגוף וחינוך גופני בלייפציג הוציא מתוכו בשלושה עשורים כ- 12000 מורים ומאמנים מצטיינים. מזרח גרמניה הקימה את תנועת הספורט המאוחדת שהכילה בשורותיה 3.5 מיליון ספורטאים פעילים בראשותו של מאנפרד אוואלד (Manfred Ewald) . תחרויות הספרטאקיאדה השנתיות (15 ספרטאקיאדות אזוריות ואחת ארצית במתכונת אולימפית) במזרח גרמניה היוו את פסגת הפעילות הספורטיבית של המדינה. ב-ספרטאקיאדה הארצית נטלו חלק 15000 תלמידים, 1500 מאמנים, ו- 200 רופאים. המוכשרים ביותר תויקו לתיקי מעקב אישיים.
במשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 הופיעו מדינות גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית כמשלחת ספורטיבית מאוחדת שצברה 40 מדליות. החל מאולימפיאדת מכסיקו 1968 התחרו שתי המדינות הגרמניות בנפרד. מזרח גרמניה דורגה חמישית אחרי ארה"ב, ברה"מ, יפן, והונגריה. ספורטאיה זכו ו-צברו במשחקי מכסיקו 68' ב- 25 מדליות 9 מהן מזהב. ערב אולימפיאדת מינכן 1972 פרסמה מזרח גרמניה את הסלוגן המתגרה והמשתחץ, "מינכן שייכת לגרמניה המערבית והמדליות האולימפיות שייכות לנו". במינכן 1972 דורגה מזרח גרמניה שלישית כשצברה 66 מדליות, 20 מתוכן מזהב. גרמניה המערבית השיגה 40 מדליות.
באולימפיאדת מונטריאול 1976 צברה מזרח גרמניה כאמור אומה קטנה בת 15 מיליון תושבים בלבד סך של 90 מדליות אולימפיות, 40 מתוכן מזהב, ודורגה שנייה אחרי ברה"מ הענקית עם 125 מדליות. זהו הישג ספורטיבי כביר האוֹצֵר בידו כמות עצומה של מדליות ללא כל יחס למספר האוכלוסין הקטן של המדינה. מזרח גרמניה המדינה הצעירה הקדימה מדינות דמוקרטיות וותיקות ומעצמות ספורט בפני עצמן : ארה"ב, מערב גרמניה יריבתה האידיאולוגית הפוליטית שזכתה ב- 39 מדליות, יפן, אנגליה, איטליה, וצרפת. התעמולה המזרח גרמנית יצרה הקבלה בין הישגיהם של בניה ובנותיה שהגיעו לפסגת היכולת האנושית לבין כיבוש פסגת האושר האנושי.
באולימפיאדת מוסקבה 1980 זאת שהוחרמה ע"י ארה"ב ועוד ארצות מהמערב (לרבות מדינת ישראל), צברה מזרח גרמניה 126 מדליות בהן 47 מזהב. היא דורגה שנייה אחרי ברה"מ . באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 לא השתתפה מזרח גרמניה ורבות ממדינות הגוש הקומוניסטי ובראשן ברה"מ וקובה כתגמול על החֶרֶם האמריקני ב- 1980. באולימפיאדת סיאול 1988 שוב דורגה מזרח גרמניה שנייה אחרי ברה"מ עם 102 מדליות מהן 37 זהב. מזרח גרמניה הקדימה באולימפיאדה הדרום קוריאנית ב- 1988 את ארה"ב שצברה 94 מדליות (36 זהב) ואת גרמניה המערבית שצברה 40 מדליות (11 זהב). ראיתי זאת שוב במו עיניי.
הצלחתה הספורטיבית של גרמניה המזרחית הצדיקה את אורח המחשבה של המשטר הפוליטי שם. האבחנה הטוטליטארית בעלת ההשראה של מנהיגיה הכריעה בשדה המערכה הספורטיבי את המדינות הדמוקרטיות הרכות שדבקו בחופש והפכו לסופר אינטלקטואליות. הדוקטרינה החברתית – מדינית של גרמניה המזרחית גרסה שככל שהמדינה תתרחק באופן יסודי מן הליברליזם הדמוקרטי וככל שאזרחיה יאמצו בצורה נלהבת יותר את המושגים הטוטליטאריים של מדינתם, כן יגדל כוחה לשאוב את המיטב ממשאביה האנוש שלה.
כל ארצות הגוש המזרחי של הימים ההם אימצו את דוקטרינת הספורט המזרח גרמנית לרבות מדינות קומוניסטיות נוספות כמו קובה. מזרח גרמניה התנהגה כמדינה ספרטנית מודרנית והצליחה יותר בגלל היעילות והמשמעת הקפדנית, תכונות אופי הטבועות בעם עצמו.
מזרח גרמניה המזרחית עמדה על תִּלה 45 שנה עד שנעלמה מהמפה הפוליטית הבינלאומית. גם הישגי הספורט המופלאים שלה לא כיסו את ערוות העוני והסבל שהיו מנת חלקו של העם והצטברו שם תחת שלטון הרודנות הקומוניסטית. ב- 1990 קרסה חומת ברלין ומזרח גרמניה הענייה התאחדה עם מערב גרמניה הדמוקרטית, העשירה, והמשגשגת – לאומה אחת (!).

לאחר ההפיכה העממית ברומניה נגד הרודן ניקולאי צ'אושסקו, הפיכה שצלחה, וקריסת חומת ברלין ב- 1990 ואיחוד מערב גרמניה ומזרח גרמניה לגרמניה אחת, התמוטטו בבת אחת גם כל המשטרים הקומוניסטיים האחרים במדינות מזרח אירופה. עמן נמוג גם איגוד השידור המזרח אירופי, הקרוי, OIRT. רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה MTV הונגריה, BNT בולגריה, TVP פולין, TVR רומניה, RTR רוסיה, CT צ'כיה, NTU אוקראינה, SK סלובקיה, LV לטביה, LT ליטא, ETV אסטוניה, BTRC בלו רוסיה, MD מולדובה, ורשתות הטלוויזיה של מדינות אקס יוגוסלוויה הגדולה ההיא, כמו, RTVSLO סלובניה, HRT קרואטיה, JSBH בוסניה- הרצוגובינה חברו כולן ל- EBU איגוד השידור העשיר שמורכב מ-המדינות הדמוקרטיות של מערב אירופה (האותיות EBU הן ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ה- EBU כלל עכשיו בשורותיו כ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות. בפגישת ה- EBU במארס 1991 בג'נבה שוחחתי ארוכות עם קְלָאוּס אָנְדֶרְס (Klaus Anders) מי שהיה עורך ומנהל דסק הספורט בטלוויזיה המזרח גרמנית DDR (ראשי תיבות של  Deutschen Demokratischen Republik) אודות תמורות הספורט שחוללה מדינתו בעולם במשך שנות דור 1990 – 1960 וכבשה את ההגמוניה הבינלאומית במרבית מקצועות הספורט. היום הוא עובד בכיר בחברת CWL Kirsh Sport חברה גרמנית מסחרית שמקום מושבה בשוויץ ומתמחה ברכישה ומכירת זכויות שידורי ספורט (בדומה לחברת "צ'רלטון" ההיא של שני הישראלים היזמים החרוצים והמוכשרים, אלי עזור ופנחס זהבי). לכיבושי הספורט הללו היו יתרונות פסיכולוגיים וסוציולוגיים עצומים והמשטר ניצל זאת לטובתו. קלאוס אנדרס דיבר בשבח מדינתו הישנה והסביר כיצד הציבור מזדהה עם גיבוריו. הוא הִשווה בתמימות את איתורה וצמיחתה של כוכבת השחייה קורנליה אנדר (Kornelia Ender) שזכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 בארבע מדליות זהב וקבעה בהם ארבעה שיאי עולם, לגדולתו של האסטרונאוט נִיל אָרְמְסְטְרוֹנְג חלוץ האנושות שהגיע עם חבריו אֶדְוִוין אוֹלְדְרִין ומַיְיקֶל קוֹלִינְס בחללית "אָפּוֹלוֹ 11" לירח ב- 20 ביולי 1969. קורנליה אנדר הייתה מודל ומקור להזדהות לאומית עבור הנוער המזרח גרמני כשם שניל ארמסטרונג היה לנוער האמריקני. שיאי העולם ומדליות הזהב של קורנליה אנדר ורולאנד מאתס בשחייה באולימפיאדות מכסיקו 1968, מינכן 1972 ומונטריאול 1976 – היוו את פסגת הפירמידה של הספורט המזרח גרמני והיו משוּלים מבחינתה של המדינה הספרטנית להישגיו של ניל ארסטרונג בחלל.

 

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת מכסיקו 1968. השחיין המזרח גרמני רולאנד מאתס זוכה בשתי מדליות זהב במשחים ל- 100 מ' בסגנון גב (58.7 ש') ו- 200 בסגנון גב (בתוצאה של 2:09.6 דקות). ב- 1968 היה רולאנד מאתס גם שיאן העולם בשני המשחים האלה, 58.4 ש', ו- 2:07.5 דקות.

 

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת מינכן 1972. רולאנד מאתס זוכה גם המינכן 72 בשתי מדליות זהב במשחי הגב ל- 100 מ' (56.58 ש') ו- 200 מ' (82. 02 : דקות). ב- 1972 היה רולאנד מאתס גם שיטן עולם בשני משחי הגב האלה , 56.3 ש' ו- 82.02 : 2 דקות. האיש שזכה בארבע מדליות זהב בשתי אולימפיאדות רצופות של מכסיקו 1968 ומינכן 1972 התקבל בכבוד מלכים במולדתו.

 

קורנליה אנדר סימלה בעיני השלטון את מאמצי חברת המופת החדשה של גרמניה המזרחית ואת הסולידריות החברתית של הדוֹר הצעיר בחתירה המתמדת לעבר הבלתי נודע אל קצה גבול היכולת האנושית. ארה"ב עשתה זאת במדע. גרמניה המזרחית – בספורט. המסע העַל אנושי בן ארבעה ימים ב- 1969 לירח היה שיא גבול יכולתו של האדם בחלל. שיאי העולם החדשים של קורנליה אנדר בת ה- 17 ועשרה חודשים בבריכת השחייה ב- 1976 היו קצה גבול היכולת של הנשים בשחייה. קורנליה אנדר התמירה והחזקה שחתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה של 55.65 שניות, הציבה ב- 100 מ' בסגנון פרפר זמן של 13. 00 : 1 דקה , ו- 200 בסגנון חופשי בזמן של 26. 59 : 1 דקה. קורנליה אנדר הגיעה לשיא יכולתה הגופנית כשהייתה פחות מגיל 18 (נולדה ב- 25 באוקטובר 1958).

מורשתו ההיסטורית של ניל ארמסטרונג לעמו האמריקני כשהִילֵך לראשונה על אדמת הירח הייתה אמירתו המונומנטאלית שתיזכר לדוֹרוֹת , "צעד קטן לאדם – אך צעד גדול לאנושות". מורשתה הלאומית של קורנליה אנדר לבני עמה לאחר ניצחונותיה המופלאים במונטריאול 76' הייתה פחות מתוחכמת אך יעילה ופטריוטית, "עשיתי זאת למען מדינתנו היקרה והנִצחית", אמרה בצניעות. כך היא באמת חשבה ודבריה נחקקו אז על ליבותיהם של מאות אלפי צעירים מזרח גרמנים. כאשר נשאלו ילדים קטנים בארה"ב לאחר הנחיתה על הירח ב- 1969 מי אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים, השיבו פה אחד, "ניל ארמסטרונג" (!). ילדות רכות בגרמניה המזרחית השיבו לאותה השאלה ב- 1976, "קורנליה אנדר" (!).

טקסט תמונה : 1966. פס הייצור הספורטיבי של מזרח גרמניה עובד במלוא התפוקה שלו . הדוקטרינה הספורטיבית לוותה בתובנות חינוכיות של הקדשת הפרט למען טובת המדינה .
15 דקות טלוויזיוניות – אולימפיות בשידורים ישירים במשחקי מונטריאול 76' הקנו לקורנליה אנדר תהילת עולם והפכו אותה לדמות מופת ולפיגורה הפופולארית ביותר במדינתה בשנים ההן . ההזדהות עִמה הייתה טוטאלית . היא ניצחה בארבעה משחים אולימפיים שנמשכו דקה או דקותיים כל אחד וקבעה ארבעה שיאי עולם , אבל הטלוויזיה הפיצה אותם לכל פינה ברחבי תבל . כל העולם עמד דוֹם בשעה שהטלוויזיה הקנדית הציבורית ממלכתית CBC, ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation, ששימשה Host broadcaster בינלאומי של המשחקים האולימפיים של מונטריאול 76', ו-צילמה בשידורים ישירים את קורנליה אנדר ניצבת ארבע פעמים על הדוכן האולימפי הראשי. היא הגשימה את חלומו של וולטר אולבריכט. דגל מזרח גרמניה מתנוסס בראש התורן האולימפי וההמנון הלאומי מתנגן באוזניהם של כמיליארד צופים ברחבי העולם .

כמה ימים בטרם תחילת תחרויות השחייה במונטריאול 76' התכנסנו פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית יוסף טלקי ואנוכי ליד שפת הבריכה האולימפית וצפינו שנינו באימונים של שחייני ושחייניות מזרח גרמניה. הזדמן לי לראות מקרוב את קוֹרנליה אנדר ורוֹלאנד מאתּס בעת ביצועי השחייה שלהם. קורנליה אנדר הגיעה למשחקי מונטריאול 76' כשחיינית בעלת וותק וניסיון רב למרות גילה הצעיר. באמתחתה היו שלוש מדליות כסף מאולימפיאדת מינכן 72' כשהייתה בת 13 ועשרה חודשים. בשלוש השנים שקדמו לאולימפיאדת מונטריאול 76', שיפרה קורנליה אנדר תשע פעמים את שיא העולם במשחה ל- 100 בסגנון חופשי. שיא העולם החדש שקבעה במשחה הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מונטריאול 76' הייתה הפעם העשירית . קורנליה אנדר היתמרה לגובה 1.81 מ', הייתה שרירית, בנויה לתלפיות, ונשאה כתפיים רחבות. למרות תווי פניה הנאים היא נראתה גברית. כל שחייניות מזרח גרמניה בעת ההיא נראו גבריות ושריריות. לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1990 סיפרה קורנליה אנדר כי מדעני מזרח גרמניה הזריקו לגופה זריקות שמעולם לא אמרו לה מה טיבן. היום כבר כל העולם יודע כי מיניסטריון הספורט בממשלת מזרח גרמניה ומערכת הספורט המשומנת בכללה שפעלו בשליחות המדינה, סיממו ביודעין ובשיטתיות את ספורטאי המדינה. גברים ונשים כאחת, כולל קורנליה אנדר. למרות הכול נותרו שרידים של יופי בתווי פניה הגסים בשנת 1976 במונטריאול.

 

טקסט תמונה : זוהי השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר באולימפיאדת מונטריאול 76' . היא הייתה פנומן שחייה וזכתה בארבע מדליות זהב במשחקי מונטריאול 76' בהיותה בת 17 שנה. המצלמות של רשת הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC חשפו אותה למאות מיליוני צופים ברחבי תבל. קורנליה אנדר שיווקה בצורה מדויקת למדינות העולם את עקרונות הפרסום שהגה וולטר אולבריכט (Walter Ulbricht) מזכיר המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה , "מדליית זהב אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים (!)" . צריך להתייצב על דוכן מספר אחת באולימפיאדה. התזמורת האולימפית תנגן את המנון מזרח גרמניה והדגל המזרח גרמני יתנוסס בראש התורן. קורנליה אנדר וספורטאים מזרח גרמניים רבים אחרים הגשימו את החזון הפוליטי הזה. השלטון במזרח גרמניה מיהר להכריז כי רק בגן העדן הקומוניסטי של המדינה יכול כישרון כמו קורנליה אנדר להתפתח ולבוא לידי ביטוי. (IOC ו- DDR).

אימוני השחייה של שחייני מזרח גרמניה היו מפרכים. ניצלתי את ההזדמנות שנקרתה לי והתבוננתי בעניין עצום בקורנליה אנדר בעת ששחתה בסגנונות החתירה והפרפר בהם השקיעה כוח עצום. זרועותיה התנופפו והִכּוּ במים. סגנונה לא היה יפה אך יעיל. לא חשוב מה עשו ידיה ורגליה מעל למים – חשוב היה מה הן עשו מתחת למים. קורנליה אנדר הייתה השחיינית הראשונה שהישגיה התקרבו לקצה גבול יכולתו של האדם. היא שחתה את 100 מ' בסגנון חופשי במונטריאול 1976 כמעט בשלוש שניות מהר יותר מהישגה של השחיינית האמריקנית סַנְדְרָה נִילְסוֹן לאותו מרחק באולימפיאדת מינכן 1972. תרומתה של קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר לשחייה המזרח גרמנית הייתה גדולה ואדירה למען השחייה הבינלאומית. קורנליה אנדר הפכה את שחיית הנשים ל- Event בעל יוקרה בינלאומית עצומה. קורנליה אנדר עשתה למען השחייה העולמית מה שבִּילִי גִ'ין-קִינְג ומַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה חוללו למען טניס הנשים בעולם, או הקידום הגדול שהעניקו וִוילְמָה רוּדוֹלְף ודוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית – ג'וֹיְינֶר לא"ק האולימפית. קורנליה אנדר הייתה כוכב שביט. היא פרשה מהבריכה בטרם מלאו לה 18 שנה.

באולימפיאדת מוסקבה 1980 קבעה השחיינית המזרח גרמנית הכוכבת החדשה ברברה קראוזה (Barbara Krause) שיא עולם חדש ב- 100 מ' בסגנון חופשי 54.79 ש'. קיזוז של 86 מאיות לשיא העולם של קורנליה אנדר. השחיינית האמריקנית ננסי הוגשד (Nancy Hogshead) שחתה 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 לאט יותר מקורנליה אנדר וברברה קראוזה וקבעה זמן של 55.92 ש'. השחיינית המזרח גרמנית הנפלאה קריסטין אוֹטוֹ (Kristin Otto) החמיצה את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בגלל חֶרֶם הגומלין הקומוניסטי בראשות ברה"מ כתגובה לחֶרֶם של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר על אולימפיאדת מוסקבה 80'. בגיל 22 ניצחה קריסטין אוֹטוֹ באולימפיאדת סיאול 1988 במשחה הגמר ל- 100 מ' בתוצאה של 54.93 ש'. השחיינית הסינית ז'ואנג יונג ניצחה באולימפיאדת ברצלונה 1992 במשחה הזה של 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 54.64 ש'. שחיינית סינית נוספת זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתוצאה 54.50 ש'. השחיינית ההולנדית המצוינת אִינְגֶה דֶה בְּרוּאִין (Inge de Bruijn) שחתה את המרחק הזה באולימפיאדת סידני 2000 ב- 53.83 ש'. השחיינית האוסטרלית ג'וֹדִי הֶנְרִי (Jodie Henry) ניצחה ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אתונה 2004 בזמן של 53.84 ש'. אִינְגֶה דֶה בְּרוּאִין הייתה שנייה בתוצאה של 54.16 ש'.

קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הפכה ב- 1976 לארוסתו של גדול שחייני מזרח גרמניה והעולם כולו בימים ההם, שחיין הגָב הכישרוני רוֹלָאנְד מָאתֶּס. בעת האימונים בבריכה במונטריאול היא התגפפה מעת לעת מתחת למגבת הגדולה עם רוֹלָאנְד מָאתֶּס. איש איננו יודע עד היום האם הייתה זאת אהבת נעורים שפרחה בין גלי הבריכה או שמא מנגנון הספורט המתוחכם של מזרח גרמניה דאג לייצר רוֹמָן אהבה ערב סיום הקריירה המזהירה של שניהם. הם נחשבו אז לזוג הספורטיבי בהא הידיעה והמפורסם ביותר בעולם בעשור ה- 70 במאה הקודמת, ואומנם כעבור זמן קצר התחתנו. למערכת הספורט המזרח גרמנית היה עניין רב בחתונה הזאת. מנקודת מבט מדעית גנטית כמובן. הצלחתם של מומחי הספורט במדינה הטוטליטארית נבחנה ע"י המנהיגות הפוליטית של המדינה לאור קריטריון אחד ויחיד, אמת מידה המותנית בכמות מדליות הזהב שישיגו שליחיהם בתחרויות הספורט . לכן מאמני השחייה חיככו ידיהם בהנאה. הם ידעו שהחתן והכלה נושאים גֵנִים של שיאני עולם ואלופים אולימפיים. החתונה הייתה הכלאה נדירה ויוצאת דופן של גבר ואישה שלא היו שחיינים בני אנוש מן המניין, אלא שני ספורטאים מוכשרים מאין כמותם כמעט כמו דולפינים. מכונת הספורט המזרח גרמנית טיפחה תקוות אין קץ . היא העריכה שהגֵנים המשותפים של השחיין והשחיינית הטובים בעולם יניבו שושלת של שחיינים מגזע משופר . הם קיוו שקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר תלד "תינוק – דג". שיטת מערכת הספורט והמדע המזרח גרמני ציפו מקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס להעמיד יורש שיהיה טוב משניהם , דרגה אחת מעליהם . נותר למדענים רַק להמתין. לבסוף נולדה לקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס ילדה שרצתה להיות פסנתרנית. הזוג הנוצֵץ קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס התגרש לאחר נפילת חומת ברלין זאת שסככה על אימפריית הספורט של מזרח גרמניה ז"ל ההיא ב- 1990.
רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה הרבה יותר מאופק ורגוע בעת השחייה בסגנון הגב הווירטואוזי שלו מאשר ארוסתו. המשקל הסגולי שלוֹ היה כל כך נמוך עד שגופו צָף על המים כמו קֶרֶש עֵץ. יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ואנוכי היינו מוקסמים מהנתונים הגופניים שלו. התבוננו בו ממש בהערצה. רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה גאון שחייה בעל סגנון שחייה יפהפה ויעיל. נראה היה כאילו הוא גומא את מרחקי השחייה העצומים ללא כל מאמץ. השחיין הנפלא הזה ניצח באולימפיאדת מכסיקו 68' במשחה ל- 100 מ' גב בזמן של 58.7 ש' ואח"כ זכה במדליית הזהב גם במשחה ל- 200 מ' בסגנון גב בזמן נפלא של  6 .09 : 2 דקות. באולימפיאדת מינכן 1972 שָב וחזר על הישגו הכפול ושיפר את שיאיו. 100 מ' הוא שחה על גבו ב- 56.58 ש', ואת 200 מ' בסגנון גב עבר בזמן של 2 .02 : 2 דקות. רבים ראו בהישגיו אז את קצה גבול יכולתו של האדם. לא היו לו מתחרים. הוא היה בלתי מנוצח. כעבור ארבע שנים בלבד ניפץ השחיין האמריקני ג'וֹן נֵיְיבֶּר (John Naber) באולימפיאדת מונטריאול 1976 את הישגיו של רוֹלָאנְד מַאתֶּס והציב שיאי עולם חדשים משלוֹ : 100 מ' בסגנון גב בזמן של 55.49 ש' ו- 200 מ' בסגנון גב ב- 19 .59 : 1 דקה. באולימפיאדת סידני 2000 ניצח השחיין היהודי – אמריקני (ממוצא רוסי) לֶנִי קְרָיְיזֶלְבֶּרְג בשני משחי הגב ל- 100 מ' ו- 200 מ' והדיח בקלות מטבלת השיאים את כל הקודמים לו לרבות שני בני ארצו האמריקניים, ג'וֹן נֵיְיבֶּר ופִּיטֶר רוֹקָה. לני קרייזלברג קבע ב- 100 מ' בסגנון גב 53.72 ש' והקדים את השחיין השמיני בגמר איתן אורבך שלנו ביותר מ- 2 שניות שלמות. את 200 מ' באולימפיאדת סידני 2000 עבר לֶנִי קְרָיְיזֶלְבֶּרְג על גבו ב- 76 .56 : 1 דקה. הוא הקדים ב- 69 מאיות השנייה אמריקני אחר, נער בן 17 בשֵם אֶרוֹן פִּירְסוֹל. אֶרוֹן פִּירְסוֹל זכה כעבור ארבע שנים באולימפיאדת אתונה 2004 בשתי מדליות הזהב בשני משחי הגב ומחק מטבלת השיאים את שיאו של לֶנִי קְרָיְיזֶלְבֶּרְג ב- 200 מ' גב , כשקבע 95 .54 : 1 דקה. אין גבול ליכול האדם אך מאידך אין גם גבול ליכולת הטכנולוגית למדוד היכן הוא קצה הגבול הזה של היכולת האנושית.
נסים קיוויתי והפרשן יוֹסֵף טֶלֶקִי ישבו בעמדת השידור בבריכת השחייה במונטריאול 1976 ושידרו לישראל את הרגעים הבלתי נשכחים של קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר. היא הייתה פשוט שחיינית בעלת עוצמה שלא מן העולם הזה. דרגה אחת מעל כולן. קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ניצחה ללא כל קושי את יריבותיה הוותיקות מארה"ב ובראשן השחיינית שִירְלִי בַּאבָּאשוֹף. היא התגלתה ככשרון שחייה מזן נדיר בעיר הָאלֶה בהיותה בת שֵש. השלטון חשב שהיא יכולה להאדיר את שמו. בגיל שבע היא פעלה כבר על פי תוכנית אימונים מלאה. כשמלאו לה שלוש עשרה הבינו המדענים איזה אוֹצָר מצוי בידיהם. הילדה עברה שוּב בדיקות דם, מבחן גיל עצמות, מדידת גובה ומשקל, תכולת נפח ריאות וקביעת משקלה הסגולי . לאחר בדיקות המעקב היה ברור לצוות המומחים שטיפל בקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר, כי הילדה תשבור בעתיד את כל גבולות היכולת הנַשית בשחייה.

אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה חזרה גנרלית עבורה בטרם משחקי מונטריאול 1976. בהיותה בת 13 ועשרה חודשים וגובהה 1.74 מ' זכתה קורנליה אנדר בשלוש מדליות כסף. זאת הייתה רק ההתחלה. כשחזרה השחיינית המוכשרת לביתה בעיר הָאלֶה, הכינו לה מדעני מזרח גרמניה פקודת מבצע חדשה ששם הצופן שלה היה , "קורנליה אנדר – 1976". קורנליה אנדר התפתחה והיתמרה לגובה של 1.81 מ'. כפות ידיה הארוכות הפכו למשוטים וכפות רגליה לסנפירים. משקלה הסגולי הנמוך אִפְשֵר לה לַצוּף מעל המים ולהקטין את חיכוך גופה עם מימי הבריכה. כמות האימונים האדירים וכישרונה הגופני הפכו אותה לאדם הידרו – דינאמי משוכלל. היא הגשימה באולימפיאדת מונטריאול 76' את כל מה שציפה ממנה המשטר. כמו עשרות אלפים אחרים היא שוכנעה ע"י המפלגה לתרום מיכולתה וכשרונה למען המולדת . בענייני תעמולה – אין מתחרים למפלגה הקומוניסטית. קורנליה אנדר הנערה נרתמה באמת לטובת המאמץ הלאומי . היה כדאי לה. היא הפכה לדמות מופת בארצה והמדינה היטיבה עם משפחתה. הוענקו לה תנאים מפליגים. היא קיבלה מכונית ודירה על חשבון המדינה וגם לימודים אקדמאים בחינם . בגרמניה המזרחית בשנים ההן זה היה המון. לארה"ב היה את ניל ארמסטרונג. למזרח גרמניה היה את קורנליה אנדר ורולאנד מאתס. הנוער בארה"ב הזדהה עם כובשי החלל. הנוער המזרח גרמני הזדהה עם הספורטאים והספורטאיות שלו.
מאחורי הישגיהם המופלאים של בני מזרח גרמניה בספורט ניצב מדע הרפואה והפיסיולוגיה בכל עוּזוֹ, ובראשו המדען פרופסור קוּרְט טִיטֶל. המדע בשם המדינה ובגיבוי גאוות המולדת וגם בשמה של תנועת הנוער הקומוניסטית הרשה לעצמו להרחיק לכת. הוא כפה על הספורטאים הצעירים שימוש בסמים אסורים (ללא ידיעתם) כדי לסייע בידם להגביר את הישגיהם ולקבוע שיאי עולם וגבולות חדשים של היכולת האנושית. פרופסור קוּרְט טִיטֶל הכחיש כמובן את השימוש בסמים אסורים, אך הדבר לא היה עוד סוד.

ובכן ב- 1976 ערק למערב ד"ר אָלוֹאִיז מָאדֶר אחד המדענים והרופאים הבכירים במכונת הספורט המזרח גרמנית. הוא גילה את כל הסודות האפלים של הדיקטטורה בדרך ליצירת אלופי עולם, שיאני עולם, ואלופים אולימפיים בענפי הספורט השונים לרבות שחייה, א"ק, והתעמלות (!). הניצחונות בשדות הספורט היו עמוד התווך של הפוליטיקה המזרח גרמנית ושימשו לתחזוקת המשטר.
ביוני 1977 היה רופא הספורט המזרח גרמני הזה ד"ר אלואיז מאדר אורחו של ד"ר עוֹדֵד בַּר-אוֹר מנהל המחלקה למחקר ולרפואה ספורטיבית במכון ווינגייט. מיהרתי ולקחתי עמי צוות צילום של הטלוויזיה כדי לשוחח עמו ולראיין אותו לתוכנית הטלוויזיה הפופולארית ההיא "מבט ספורט" ששודרה על ידינו בימים ההם בערבי ימי חמישי בשבוע בין 20.00 ל- 21.00. בשיחה הנרחבת סיפר ד"ר אָלוֹאִיז מָאדֶר בפרוטרוט על מקומו של המחקר והמדע בקידום הספורט המזרח גרמני, והתייחס לתִּחכוּם האִרגוּני המזרח גרמני בהשוואה למדינות המערב וגם מדינות שכנות במזרח אירופה. ד"ר אָלואִיז מָאדֶר גילה בדבריו את החשיבות של ההשתייכות המפלגתית לבחירה וקידום של ספורטאי העילית במזרח גרמניה החל מגיל הילדות, ודיבר גם על הסימום לצורותיו וגווניו הרבים , התועלת והנזק , וההיבטים האתיים. בנושא הזה הוא דיבר באיפוק מה.
התעמולה המזרח גרמנית החכמה בניגוד לאינפורמציה שסיפק ד"ר אָלוֹאִיז מָאדֶר, דאגה לפרסם את עיסוקה של קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (שוחה למען האומה אך למעשה הייתה שחיינית מקצוענית לכל דבר), כעיסוק מתוך בחירה. קורנליה אנדר הגיעה לקצה גבול יכולתה האנושי כשהייתה בגיל פחות משמונה עשרה שנים. באולימפיאדת מוסקבה 1980 היא הייתה כבר אישה נשואה ושחיינית "מבוגרת מידי" ולא נטלה בהם חלק.
קווי היצור של תעשיית הספורט המזרח גרמנית המשיכו לייצר אלופים. נמצאה לקורנליה אנדר יורשת בארצה בדמותה של בַּרְבָּרָה קְרָאוּזֶה (Barbara Krause). בַּרְבָּרָה קְרָאוּזֶה ניפצה באולימפיאדת מוסקבה 80' את שיאי העולם הישנים של קורנליה אנדר ממונטריאול 1976, כשקבעה ב- 100 מ' בסגנון חופשי תוצאה של 54.79 שניות והשיגה ב- 200 מ' בסגנון חופשי זמן של 33 . 58 : 1 דקה. ברברה קראוזה הציבה גבולות חדשים ליכולת האנושית בבריכת השחייה.

 

טקסט תמונה : זהו ד"ר אלואיס מאדר רופא הספורט המזרח גרמני שערק בשנות ה- 70 של המאה הקודמת למערב. בסוף שנות ה- 70 הוא התארח כאמור בישראל ובמכון ווינגייט.
ד"ר אלואיס מאדר סיפר שהספורטאים המצטיינים של מזרח גרמניה, אלה המועמדים למדליות אולימפיות, מרוכזים כעשרה חודשים במחנות אימונים מיוחדים. הם לא רק מתאמנים בפרך אלא מחויבים להזדהות עם הדוקטרינה הפוליטית של המדינה. מחנות האימונים כוללים הרצאות אודות יפי הקומוניזם וצדקת דרכו של קארל מארקס. (DDR).

דוגמא מרתקת נוספת כיצד יוצרים אלופים במזרח גרמניה היה הישגו המדהים של האתלט – הרץ למרחקים ארוכים ווֹלְדֶמָאר צֶ'רְפִּינְסְקִי (Waldemar Cierpinski). בשלהי 1972 בדקו המזרח גרמנים מה דרוש כדי לנצח בריצת המרתון שאורכה 42 ק"מ ו- 195 מטרים. המחשב הוזן בנתונים המתאימים ואז התקבל האבטיפוס המדויק, אותו סוג של אדם הנדרש כדי לנצח בריצה המפרכת הזאת. השיטה המזרח גרמנית לאיתור ספורטאים גילתה את המועמד הראוי ווֹלְדֶמָאר צֵ'רְפִּינְסְקִי שכמו כל נער ממוצע ראה את עתידו הספורטיבי דווקא ככדורגלן אבל השיטה חשבה אחרת. קודם לכן עבר "הסבה" מכדורגל לריצת 10000 מ' ומאוחר יותר עבר הסבה נוספת לריצת מרתון. ווֹלְדֶמָאר צֵ'רְפִּינְסְקִי ניצח בשתי ריצות המרתון באולימפיאדות מונטריאול 1976 ומוסקבה 1980. ניצחונותיו הוכיחו כי שיטת הספורט המזרח גרמנית צדקה גם הפעם . הוא היה האתלט השני אחרי האתיופי אָבֶּבֶּה בִּיקִילָה שניצח בשתי ריצת המרתון בשתי אולימפיאדות רצופות . הזמן שהציב 0 . 55 . 09 : 2 שעות היה הטוב ביותר שהושג אי פעם באולימפיאדות . הרבה יותר טוב מאלו שהשיג אבבה ביקילה בעצמו באולימפיאדות רומא 1960 זמן של 2 . 16. 15 : 2 שעות , ובמשחקים האולימפיים בטוקיו 1964 תוצאה של 2 .11 .12 : 2 שעות. גם טוב יותר בהרבה מהתוצאה של אֶמִיל זָטוֹפֶּק בריצת המרתון באולימפיאדת הלסינקי 1952, כשקבע זמן מצוין ומהיר של 2 .03 .23 : 2 שעות. נסים קיוויתי ופרשן הא"ק ד"ר גלעד ווינגרטן שידרו את ווֹלְדֶמָאר צֵ'רְפְּינְסְקִי מציב גבולות חדשים ליכולת האדם בריצת המרתון.

 

טקסט תמונה : זהו רץ המרתון המזרח גרמני וולדמאר צ'רפינסקי שזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות במונטריאול 1976 ומוסקבה 1980. הרץ הצנום הזה הציב קצה גבול חדש ליכולת האדם בספורט, והגשים את התזה הפוליטית של וולטר אולבריכט, כי, "מדליית זהב אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומאטיים". (IOC ו- DDR).

 

עוד מוצר ספורטיבי מזרח גרמני מופלא ובעל ערך הייתה האצנית מַארִיטָה קוֹךְ (Marita Koch) . היא עלתה לגדולה באולימפיאדת מוסקבה שם זכתה במדליית הזהב בריצה ל- 400 מ' בתוצאה של 48.88 ש' והקדימה את הרצה הצ'כוסלובקית המצוינת יָארְמִילָה קְרָטוֹחְוִוילוֹבָה (Jarmila Kratochvilova) שקבעה 49.46 ש'. ב- 6 באוקטובר 1985 קבעה מַארִיטָה קוֹךְ בתחרות גביע העולם בקנברה – אוסטרליה שיא עולם מדהים בריצה ל- 400 מ' נשים כשעצרה את השעון על 47.60 ש'. שיא העולם הזה מחזיק מעמד עד עצם היום הזה.

 

טקסט תמונה : האצנית המזרח גרמנית מאריטה קוך הציבה ב- 6 באוקטובר 1985 בקנברה אוסטרליה שיא עולם מדהים בריצת 400 מ' לנשים. היא עצרה את השעון האלקטרוני על זמן
כשקבעה זמן של 47.60 ש'. שיא העולם הזה שריר וקיים עד עצם היום הזה בתחילת חודש יולי של שנת 2022. (IAAF).

 

טקסט תמונה : יארמילה קרטוחווילובה מצ'כוסלובקיה קבעה ב- 27 ביולי 1983
בריצת 400 מ' במינכן גרמניה שיא עולם מדהים בריצת 800 מ' של 28. 53 : 1 דקה. שיא העולם הזה היה שריר וקיים שנים רבות. (IAAF).

 

אולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה הראשונה שלי כשַדָּר ועיתונאי שטח. הייתי עֵד ראייה להישגים האדירים של ספורטאי מזרח גרמניה בעת שצברו שם 90 מדליות אולימפיות. כששבתי לארץ החלטתי להקדיש לנציגי הספורט של המדינה הטוטליטארית הקטנה תוכנית טלוויזיה דוקומנטארית בת 45 דקות שתסביר לצופים בישראל את פשר הצלחתם המדהימה וחסרת התקדים בזירה הבינלאומית. הסתייעתי בעריכת תחקיר בחומר עזר שקיבלתי מרשתות הטלוויזיה הציבוריות של גרמניה ARD ו- ZDF, וגם מ- NOS רשת הטלוויזיה הציבורית של הולנד. את הכותרת לתוכנית הספורט המיוחדת הזאת הכתרתי בשאלה, "האם גרמניה המזרחית היא נֵס ספורטיבי ?". התוכנית ההיא הוקרנה ב- 9 בינואר 1977 בטלוויזיה הישראלית הציבורית במסגרת המִשְדָר "מבט שני", שהעורך והמגיש שלו בימים ההם היה שמעון טסלר ז"ל.

 

טקסט תמונה : ינואר 1977. זהו שמעון טסלר ז"ל עורך ומגיש התוכנית "מבט שני" בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ייחד את תוכניתו לסרט הדוקומנטארי שהכנתי וכותרתו דאז הייתה, "מזרח גרמניה – נס ספורטיבי ?" . בתום השידור אמר לי, כלהלן :"יואש אלרואי, זאת הייתה אחת התוכניות החשובות והטובות ביותר ששודרה מאז התמניתי לעורך "מבט שני" . השכלת אותנו ו-אותי". (התמונה, באדיבות דן שילון).

 

האם מזרח גרמניה הייתה באמת נֵס ספורטיבי ? התשובה שלילית בהחלט. הישגי הספורט במזרח גרמניה היוו יעד לאומי- מדיני לתפארת המשטר. כל ההישגים היו פרי של מאמץ קולקטיבי יעיל ומתוכנן , מחשבה ותּכנון ארוכי טווח, אין ספור אימונים מפרכים, ומשמעת אישית כמעט עיוורת של הפרט והתמסרותו המוחלטת למען המדינה ולאותו ענף הספורט הקונקרטי שבו התמחה. אין נסים בספורט.

פרק 7.

יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון) היה פרשן השחייה הנפלא והבלתי נשכח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת השנים ההן של 1991 – 1975.

המעמד הקָנוֹנִי של יוסף "יוז'ו" טלקי כפרשן שחייה של הטלוויזיה הישראלית בשנים 1992- 1972
מעולם לא התערער והדעות אודותיו תמיד היו לטובתו ומעולם לא התפלגו. אני מוצא מקום להרחיב את סיפור חייו של אחד מפרשני הספורט החשובים ביותר שהיו לרשות השידור. יוסף טלקי נולד ב- 1918 למשפחה ציונית בעיר טרנאבה בסלובקיה. ב- 1940 החליט להעפיל לישראל. הוא הגיע באוניה "פאטריה" עד לחופי הארץ, אך האוניה התפרקה וטבעה מול החלום הנכסף. השלטון המנדטורי האנגלי לא הרשה למעפילים שנטשו את הספינה הטרופה להגיע למחוז חפצם והם נלקחו למחנה המעצר בעתלית. בסופו של דבר הגיע יוסף טלקי לקיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון.
ב- 1951 הסתיימה בניית בריכת השחייה בכפר מכבי. יוסף טלקי עובד גינת הנוי של הקיבוץ היה האיש שיזם את הקמת גרעין השחייה הראשון והפך למאמן השחייה של ילדי הקיבוצים רמת יוחנן, כפר מכבי, וקיבוץ אושה. השחיין הראשון שקנה את פרסומו הארצי היה עזרא זוסמן בן קיבוץ רמת יוחנן בן דורו של השחיין הנודע ארנון טורין מקיבוץ גבעת ברנר.
מאמן השחייה והיסטוריון הספורט דוד "סוחו" סיבור לשעבר חבר קיבוץ כפר מכבי זוכר היטב את דמותו של יוסף "יוז'ו" טלקי, וכה אמר לי, כלהלן : "אני נולדתי ב- 28 ביולי 1934 ב- ברטיסלאבה בירת סלובקיה. הגעתי לישראל ולקיבוץ כפר מכבי ב- 1949. אני צעיר מיוסף טלקי ב- 16 שנה. כל העולים לארץ ישראל בשנים ההן ממדינות כמו צ'כוסלובקיה, גרמניה, אוסטריה, והונגריה ומדינות אחרות של אירופה הישנה גדלו והתחנכו במדינות האֵם על תרבות הספורט. יוסף טלקי נמנה על שורת המעפילים הזאת ספוגת תודעת החינוך הגופני ותרבות הגוף. הייתה לכך השפעה מיידית על התפתחות הספורט בארץ ישראל ברמה הגבוהה ביותר שלו בהתיישבות העובדת בכפר, ובעיר. יוסף טלקי החל לאמן את ילדי הקיבוצים של גוש זבולון פעמיים – שלוש בשבוע. כל אימון נמשך כשעה וחצי עד שעתיים. יוסף טלקי ידע להלהיב את הילדים והדור הצעיר. מבחינה פוליטית הוא היה בימים ההם כמעט קומוניסט. מאוד שמאלני בדעותיו. מן ההיבט הספורטיבי היה איש מאוד נלהב ומאמין בחזון השחייה שלו. הוא היה "מכור" לאימוני השחייה של הדור הצעיר וגמר אומר עם עצמו להפוך את "תינוקות טלקי" לאלופים. אין ספק שהוא יוסף טלקי היה אקסטרה וואגאנט (!). בתוך שנים ספורות קם דור האלופים והאלופות הראשון של מדינת ישראל בני גוש זבולון. עזרא זוסמן, רחל ברגשטיין, יוכבד "יוכי" נאמן, וקצת אחריהן ירדנה שַל.
יוסף טלקי לא היה דמות אהובה בקיבוץ. הוא היה אינטלקטואל, אך אגוצנטרי וקשוח. מצד אחד השחייה הייתה כל חייו, אך הוא היה איש ספר ואוהב מוסיקה. אני זוכר שהוא ואני היינו נוסעים לחיפה להאזין לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. כל יוצאי צ'כוסלובקיה היו אוהבי תרבות, מוסיקה, תיאטרון, וספורט. יוסף טלקי היה אישיות מוכשרת ומורכבת".

 

טקסט תמונה : קיץ 1981. דוד 'סוחו' סיבור מאמן שחייה בכיר והיסטוריון שחייה. לשעבר חבר קיבוץ כפר מכבי. (תיעוד וצילום, יואש אלרואי).

 

טקסט תמונה : קיץ 1975. פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית יוסף "יוז'ו" טלקי בעת השידורים הישירים בתחרויות כינוס "הפועל". (תיעוד וצילום, יואש אלרואי).

 

טקסט תמונה : שנת 1957. ראשית הדרך. ענף השחייה בפרט והספורט בכלל היו ערך תרבותי חשוב בחיי הקומונה בקיבוץ. בתמונה נראים שחייני גוש זבולון בבריכת השחייה של קיבוץ כפר מכבי יחדיו עם מאמנם יוסף "יוז'ו" טלקי.
עומדים מימין לשמאל : ירדנה שאל (לובשת חלוק), תמר רז (בגד ים שחור), דוד מלמד (מאחור בחלוק לבן), לאה רז (סמל על בגד הים), רחל ברגשטיין (יושבת), המאמן יוסף "יוז'ו" טלקי, אילנה רייזנר (כובע ים לבן), יובל בולניק (חובש כובע מצחייה), נבו גרבר (בגופייה לבנה), ושירה גרטל (אחותו של משה גרטל בחלוק פרחוני). עומדים מאחור משמאל לימין : בונה, כהנא, ושלמה פליטי. הערה שלי : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י דוד "סוחו" סיבור. (התמונה הוענקה לי באדיבות דוד "סוחו" סיבור).

פיתוח השחייה בקיבוצי גוש זבולון ומדינת ישראל הייתה מפעל חייו של יוסף טלקי. אינטלקטואל מזהיר, איש בעל ידע, קפדן, ודייקן שדרש משמעת אירופית מהצברים הצעירים שנולדו במדינת ישראל. במהרה הצמיח שחיינים שהפכו לאלופי המדינה כמו משה 'מויש' גרטל, דוד ואברהם מלמד, עוזי רוזן, יורם שניידר, קובי ריכטר, דני רבס, עמית לובן, דניאל פרוכטר, יצחק חן ורבים אחרים. שחיינים מצטיינים נוספים בישראל נהרו לכפר מכבי כדי להתאמן תחת שרביטו , ביניהם איבונה טוביס , גרשון שפע , ויצחק לוריא. הצלחתו הרבה כמאמן שחייה לא נעלמה מעיני קברניטי הספורט של המדינה. ב- 1957 מונה יוסף טלקי למאמן נבחרת ישראל בשחייה. יוסף טלקי בעל העין החדה חיבר בין ארבעת מועדוני השחייה של הקיבוצים המובילים רמת יוחנן, גבעת חיים, אפיקים, וגבעת ברנר, ויצר נבחרת ישראלית איכותית, בעלת מוטיבציה ו-תאבת שיאים חדשים. אולימפיאדת רומא 1960 הייתה הראשונה של יוסף טלקי. הוא היה מאמנם של שחיין החזה גרשון שפע בן ה- 17 מקיבוץ גבעת חיים, שחיין החתירה עמירם טראובר בן ה- 21 מאגודת ברית מכבים עתיד ת"א, ושחיין הגב יורם שניידר בן ה- 19 מקריית טיבעון.
מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ז"ל היה הראשון שעמד על טיבו הייחודי של יוסף טלקי ז"ל והזמין אותו להיות פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת מונטריאול 1976 לצִדוֹ של השדר נסים קיוויתי יבד"ל. מאז לא דעכה שימשו .

אלכס גלעדי הצליח לגייס שלושה פרשנים שהשתתפו בשידורים הישירים של שלושת הענפים המרכזיים בתחרויות האולימפיות. יוסף טלקי וד"ר גלעד ווינגרטן שימשו פרשנים של השַדָּר נסים קיוויתי בבריכה ובאצטדיון. יוסף טלקי האפיל לחלוטין על גלעד וויינגרטן. פרשנותו ושליטתו בחומר היו מזהירים.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 76'. אלכס גלעדי (בן 34, אז) עם אֶתִּי יורדת ישראלית ששימשה במשך חודש מזכירת ההפקה של הטלוויזיה הישראלית בעת השידורים ממונטריאול לירושלים. הצילום נעשה ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי במונטריאול 76'  (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). כאמור ב- אולימפיאדת מונטריאול 1976. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יאיר אלוני שַדָּר ומגיש החדשות הוותיק של הטלוויזיה הישראלית כיהן בימים ההם כשליח מחלקת העלייה בארה"ב. אלכס גלעדי גייס אותו להגיש מאולפן ABC את היומנים האולימפיים של מונטריאול 76'. בהיעדר שדרים מיומנים הציב אותו גם כשַדָּר בתחרויות הרכיבה על סוסים הקרויה, Show Jumping . ענף אולימפי וותיק אך ליאיר אלוני לא היה כל מושג בו. ככה גם נראו השידורים שלוֹ. הבחירה בו כשַדָּר ספורט נבעה מחיסכון כספי על חשבון הטסת שַדָּר מיומן מירושלים. לא היה לו שום מושג בשידורי Play by play בתחום הספורט , וודאי לא ברכיבה על סוסים. יאיר שטרן הוותיק ורמי ווייץ דַל הניסיון בתחילת דרכו בטלוויזיה הישראלית שידרו את משחקי הכדורגל בטורניר האולימפי בהשתתפות נבחרת ישראל בראשותו של המאמן דוד שווייצר ז"ל. יאיר שטרן היה השַדָּר הבכיר והקדים את רמי ווייץ הטירון. שניהם היו רחוקים בנפשם מרחק רב מענפי הספורט האולימפיים המסורתיים. אַמוּנים על הכדורגל לבדו. אלכס גלעדי שלח אותם למקום חפצם שאותו אהבו באמת ואליו היו קשורים בעבותות לִיבּם. אִצטדיוני הכדורגל היו חלומם של שניהם. אנוכי הייתי השַדָּר הרביעי במונטריאול 76'. תחום ההתמחות שלי היה תחרויות ההתעמלות ומשחקי הכדורעף. יעקב "ז'קי" ווישיניה היה פרשן הצמוד שלי בשידורים הישירים של תחרויות ההתעמלות. הייתי בר מזל להעביר בשידורים ישירים לישראל את הישגיה הבלתי נשכחים של המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י על ארבעת המכשירים האולימפיים, מקבילים מדורגים, קורה, מזרן, וסוס הקפיצות.

 

טקסט תמונה : קיץ 1976. יאיר אלוני באולימפיאדת מונטריאול 76'. היה טמון בו פוטנציאל טלוויזיוני שלא מוּצַא ולא מוּמַש מעולם בשום תחום. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השַדָּר נסים קיוויתי נשא בעוֹל השידור העיקרי באולימפיאדת מונטריאול 76'. הוא שידֵר ישיר את כל תחרויות הא"ק וגם את כל תחרויות השחייה. עבודת פרך של ממש. בבריכת השחייה היה בר מזל מפני שבעמדת השידור האולימפית ישב לצדו פרשן מזהיר בדמותו של יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי חבר קיבוץ כפר מכבי. זהו אותו יוסף טלקי שהקים את אימפריית השחייה של גוש זבולון בשנות ה- 50 ו- 60 במאה הקודמת ואח"כ היה מאמן נבחרת ישראל במשך חמש עשרה שנים, 1972 – 1957. יוסף טלקי היה דמות ייחודית מבין פרשני הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אינטלקטואל. חריף שכל. מוכשר מאוד, סקרן, ובעל ידע עצום בתחום מדע השחייה (!). אחד שהכיר את השחייה הבינלאומית על בוריה לפרטי פרטיה (!). יוסף טלקי הביא עמו חידוש גדול בפרשנות השחייה, יכולת מדויקת של חיזוי שיאי עולם במהלך השידורים הישירים של המשחים השונים. ORTO קבוצת הטלוויזיה הקנדית שכיסתה את כל אירועי אולימפיאדת מונטריאול 1976 (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization, כאמור, הקבוצה הטלוויזיונית המבצעית הקנדית באולימפיאדת מונטריאול 1976) עשתה עבודה יעילה ונפלאה מש-חיברה את מערכת מדידת הזמנים האלקטרונית בבריכה (Pool של ארבע חברות שעונים שוויצריות שכונתה, "SWISS TIMING") של המשחים השונים של הגברים והנשים לסיגנל הטלוויזיה של CBC, ובכך הקלה עליו ועל כל השדרים האחרים את המלאכה. אף על פי כן בתחום הזה הוא יוסף טלקי ז"ל היה פשוט גאון. נביא שהביא את הפרשנות שלו לגבולות חדשים של ידע מעמיק ופנטסטי בתחום ואת עקרונות הנבואה הטלוויזיונית המנומקת בעת כל השידורים הישירים מהבריכה (!). יוסף טלקי היה בעצמו מעֵין מחשב אנושי שידע לעבד את נתוני הזמן הרץ על המוניטור כדי לקבוע בעת השידורים הישירים האם ייקבע שיא עולם במשחה כזה או אחר ו/או לאו. הוא היה גדול פרשני השחייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה (!). אין לי בכלל ספק.

 

טקסט תמונה : שנות ה- 60 במאה הקודמת. יוסף "יוז'ו" טלקי במכנסיים ארוכים וחצי גוף עירום ניצב במקומו הטבעי. על דופן בריכת השחייה. (באדיבות איה טלקי בתו של יוסף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

מדעני הטלוויזיה מצאו כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 פתרון טכנולוגי חשוב בשעה שהצליחו לחבר את מערכת שעוני המדידה האלקטרונית של חברת SEIKO בתחרויות ה-א"ק והשחייה לסיגנל השידור הטלוויזיוני הבינלאומי, הנראה על המוניטור. זאת הייתה התקדמות מרשימה שאִפשרה לשדרנים ולפרשנים ולצופי הטלוויזיה ברחבי העולם לראות בשידור ישיר Online את מדידת הזמן האמיתית רצה על המרקע שלהם בסלון ביתם. הזרמת אינפורמציה כזאת על מסך הטלוויזיה ב- 1964 הייתה חידוש מפליג. באולימפיאדת מכסיקו 68' התחברה הטלוויזיה המכסיקנית למערכת המדידה האלקטרונית של חברת השעונים השוויצרית רבת המוניטין OMEGA. קבוצת הטלוויזיה המבצעית הגרמנית DOZ שהפיקה את שידורי אולימפיאדת מינכן 72' (הורכבה מאנשי ARD ו- ZDF) עשתה 'דִיל' עם חברת שעונים שוויצרית אחרת, LONGINES. הטלוויזיה הקנדית CBC יחדיו עם ORTO שכיסתה את משחקי מונטריאול 76' חתמה חוזה עם Pool של כמה חברות שעונים שוויצריות שכונתה “SWISS TIMING”. בריכת השחייה האולימפית של מונטריאול 76' הייתה סוערת מאין כמוה. ניטש שם מאבק אדירים על מדליות הזהב בין מעצמות השחייה של ארה"ב ומזרח גרמניה בו נשברו 20 שיאי עולם ע"י הגברים והנשים , ושיא עולם אחד הושווה ע"י השחיינית המזרח גרמנית קורנליה אנדר ב- 100 בסגנון פרפר כשקבעה תוצאה של 13. 00 : 1 דקה. יוסף טלקי חזה את כולם עד האחרון שבהם בשידורים ישירים שהועברו ממונטריאול לירושלים. הוא לא רק ניבא אותם. הוא ידע לנתח ולנמק את סיבות הנבואה שהתקיימה והפכה לפרשנות אמת לשַדָּר נסים קיוויתי, ולהסביר לציבור הצופים את מדע השימוש בסגנונות השונים, הידרודינמיקה, טקטיקה ואסטרטגיה בתחרויות, ומדוע יישברו שיאי העולם האלה כאן ועכשיו. יוסף טלקי ז"ל היה פרשן פנומן בלתי נשכח.

ובכן, 21 שיאי העולם בשחייה לנשים וגברים נשברו באולימפיאדת מונטריאול 1976. יוסף טלקי ז"ל חזה את כולם מראש תוך כדי התהוותם. הטקסטים הנבואיים ההם שלו הבלתי נשכחים בתחרויות השחייה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 שמורים בארכיון "כאן 11".

גברים.

100 מ' חופשי ג'ים מונטגומרי ארה"ב 49.99 ש'
200 מ' חופשי ברוס פרניס ארה"ב 29. 50 : 1 דקה
400 מ' חופשי בראיין גודל ארה"ב 31. 51 : 3 דקות
1500 מ' חופשי בראיין גודל ארה"ב 40. 02 : 15 דקות
100 מ' גב ג'ון נייבר ארה"ב 55.49 ש'
200 מ' גב ג'ון נייבר ארה"ב 19. 59 : 1 דקה
100 מ' חזה ג'ון הנקן ארה"ב 11. 03 : 1 דקה
200 מ' חזה דייויד ווילקי אנגליה 11. 15 : 2 דקות
200 מ' פרפר מייק ברונר ארה"ב 23. 59 : 1 דקה
400 מ' מעורב אישי רוד סטראקן ארה"ב 68. 23 : 4 דקות
200 x 4 חופשי ארה"ב 22.23 : 7 דקות
100 x 4 מעורב קבוצתי ארה"ב 22. 42 : 3 דקות

נשים.

100 מ' חופשי קורנליה אנדר מזרח גרמניה 55.65 ש'
200 מ' חופשי קורנליה אנדר מזרח גרמניה 26. 59 : 1 דקה
400 מ' חופשי פטרה טומר מזרח גרמניה 89. 00 : 4 דקות
800 מ' חופשי פטרה טומר מזרח גרמניה 14. 37 : 8 דקות
200 מ' חזה מרינה קושבאייה ברה"מ 35. 33 : 2 דקות
100 מ' פרפר קורנליה אנדר מזרח גרמניה 13. 00 : 1 דקה .
400 מ' מעורב אישי אולריקה טאובר מזרח גרמניה 77. 42 : 4 דקות
100 x 4 חופשי ארה"ב 82. 44 : 3 דקות
100 x 4 מעורב קבוצתי מזרח גרמניה 95. 07 : 4 דקות

גם ממרחק שנות דור הוא נראה מופלא. יוסף טלקי ז"ל כמו שחייני מזרח גרמניה וארה"ב הגיע לשיאו באולימפיאדת מונטריאול 76'. כל שנותר לו היה לשמור על רמת הפרשנות שלו באולימפיאדות הבאות. יוסף טלקי ז"ל היה המבוגר בצוות השידור. במונטריאול 76' היה כבן 58. נסים קיוויתי בן 50. ד"ר גלעד וויינגרטן ואנוכי בני 38, ו-אלכס גלעדי ז"ל עוד לא בן 34.
יוסף טלקי בעל הניסיון הרב בבריכה כמאמן לאומי ומאמן מועדון השחייה של קיבוצי גוש זבולון תרם לטלוויזיה הישראלית תרומה מרחיקת לכת. הוא שימש פרשן בלעדי בחמש אולימפיאדות מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, סיאול 1988, וברצלונה 1992. וכן באליפויות ישראל בשחייה, אליפויות אירופה והעולם, ובמכביות של 1977, 1981, 1985, 1989, ו- 1993. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ודורות של שחיינים ושחייניות – חבים לו חוב עולם (!).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. פרשן השחייה יוסף טלקי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית בבריכת השחייה האולימפית של USC.
(תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : קיץ 1961. בריכת השחייה ברמת יוחנן מאמן השחייה יוסף טלקי (מרכיב משקפי משמאל) עם חניכיו המצטיינים על דוכן המדליות. הוא ראה בפודיום המנצחים גורם מדרבן בעיצוב דמותם של השחיינים המצטיינים. זיהוי מימין לשמאל : גרשון שפע (בן 18) מקום שלישי, המנצח אברהם "ביינוש" מלמד (בן 15), משה גרטל (בן 15) מקום שני, ומאמנם יוסף טלקי. הוא היה מאמן קשוח ותובעני שדרש מחניכיו משמעת, ציות, ואימונים קשים, ושאיפה למצוינות. תמונה אופיינית מהווי הספורט בקיבוצים המזכירה במשהו את הווי הספורט במזרח גרמניה. שיטות האימון הנוקשות של יוסף טלקי חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון הולידו אלופי שחייה מצטיינים. (באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט מסמך : אוגוסט 1960. מכתבו של מר חיים גלובינסקי יו"ר הוועד האולימפי, הממנה את יוסף טלקי לחבר המשלחת האולימפית הישראלית במשחקי רומא 1960. (המסמך, באדיבות משפחת טלקי).

 

טקסט תמונה : שנת 1963. נבחרת ישראל בשחייה גברים + נשים ונבחרת הכדור מים במפגש בינלאומי מול נבחרת יוון. שורה קדמית (יושבים על המדרגה השנייה) זיהוי מימין לשמאל : אסתר צווירין, רובי לדנר, חנה קול, אברהם "ביינוש" מלמד, גרשון שפע, ומיכה קניץ השוער גבה הקומה של נבחרת ישראל בכדור מים.
זיהוי שורה שנייה מימין לשמאל : יצחק לוריא, דורית זלץ, פטר שטופ. זיהוי שורה שלישית מימין לשמאל : קובי ריכטר, מיקי מרגוליס שחקן כדור מים, משה גרטל, נורית שלו, עמית לובן, ודני טיין .
זיהוי שורה רביעית מימין לשמאל : שחיין יווני, יורם שניידר, גלי להב, יצחק לרר שחקן כדור מים, אורנה בלכמן, גבי ווינקלר שחקן כדור מים, יוסף פלדמן שחקן כדור מים, ויצחק חן.
שורה חמישית מימין לשמאל : חנה דמש, יחיאל מוזס שחקן כדור מים, חגי טפר שחקן כדור מים, ובני מרגוליס שחקן כדור מים.
שורה שישית מימין לשמאל : שישה אנשים לא מזוהים, ראובן שפע, יששכר ברמן מנהל נבחרת השחייה, המאמן יוסף טלקי, שגריר ישראל ביוון, ו- ווילי ראושניץ מנהריה מאמן נבחרת ישראל בכדור מים. (התמונה באדיבות משפחת טלקי). הערה : סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה, גרשון שפע ודוד "סוחו" סיבור.

 

טקסט תמונה : שנת 1966. המאמן יוסף טלקי עם שחייניות נבחרת ישראל.
זיהוי שורה קדמית מימין לשמאל : חנה דמש, נורית שלו, חנה קול, גלי להב, והמאמן יוסף טלקי. זיהוי שורה אחורית מימין לשמאל : אסתר צווירין, דורית זלץ, אורנה בלכמן, וחיותה מרצ'ביאק. (התמונה באדיבות איה טלקי). הערה : סייעו בזיהוי הנוכחים בתמונה, גרשון שפע ודוד "סוחו" סיבור.

 

טקסט תמונה : שנת 1963. בריכת הסחנה בעין חרוד.
זיהוי העומדים מימין לשמאל : עוזי סלפטר (ניר דוד), איש לא מזוהה, מישקה (עם מגבת), איש לא מזוהה, גרשון שפע (בן 17 מגבעת חיים), מאמן השחייה האמריקני הנודע בוב קיפות', ראובן שפע (קיבוץ גבעת חיים), איש לא מזוהה, שלום שמאי (ברית מכבים עתיד), ואברשה גינזבורג רכז ענף השחייה במרכז הפועל.
זיהוי היושבים מימין לשמאל : משה אבן (קיבוץ גבעת ברנר), חיותא מרצ'ביאק (ניר דוד), אסתר פלד – פרלדיק (קיבוץ אפיקים), גלי להב – לבקוביץ' (ניר דוד), ושני אנשים לא מזוהים. 
בתוך המים מימין לשמאל : איש לא מזוהה ודורית שרצר. (התמונה באדיבות דוד "סוחו" סיבור). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, דוד "סוחו" סיבור.

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת. השחיינית הישראלית איבונה טוֹבּיס חניכתו של יוסף טלקי מנצחת במשחה ל- 100 מ' פרפר את המזרח גרמנית שטיינבאך והצ'כוסלובקית פרולובה. הישג מרשים של השחייה הישראלית שהפך לבלתי אפשרי כעבור עשור . (באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 במאה הקודמת. בריכת השחייה ברמת יוחנן. "תינוקות טלקי".
זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : קובי ריכטר, משה גרטל, הלל מלמד (אחיו של אברהם 'ביינוש' מלמד), דני רבס, ודניאל פרוכטר.
זיהוי השורה הקדמית מימין לשמאל : יצחקי חן ו-ישי קנול. (באדיבות משפחת טלקי).
הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י דוד 'סוחו' סיבור.

 

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 במאה הקודמת. בריכת השחייה של קיבוץ רמת יוחנן. "תינוקות טלקי".
זיהוי השורה האחורית : קובי ריכטר, משה גרטל, הלל מלמד, דני רבס, ודניאל פרוכטר.
זיהוי השורה קדמית מימין לשמאל : יצחקי חן, ישי קנול, אברהם "ביינוש" מלמד, ודוד קליין (הפך מאוחר יותר לשחקן כדורעף מצטיין).
(באדיבות משפחת טלקי). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, דוד 'סוחו' סיבור.

 

טקסט תמונה : שנת 1966. משה גרטל, אברהם מלמד, ויורם שניידר זורקים את מאמנם יוסף טלקי עם בגדיו למימי הבריכה. אקט של ניצחון. (באדיבות משפחת טלקי).

 

טקסט תמונה : שנות ה- 60 במאה הקודמת. משה גרטל, אברהם מלמד, ומאמן השחייה הלאומי יוסף טלקי באימונים בבריכת שחייה בניו יורק לקראת קביעת הקריטריון הנדרש במבחנים האולימפיים המקנה את זכות ההשתתפות באולימפיאדת טוקיו 64'. (התמונה, באדיבות משפחת טלקי).

פרק 8.
עילויי שחייה.

גופו של האדם איננו הידרו – דינאמי מעצם בריאתו ואיננו מותאם לשחייה ולא "לחיות" במים.הם אינם דגים. אך כמה ספורטאים חשבו אחרת. הם הפכו בזכות קואורדינציה התנועות היעילה שלהם בגריפת המים וכושר הצִיפָה המופלא לשחייני עַל. ההיסטוריה לעולם לא תשכח אותם. השחיין ההונגרי ג'ורג' טומפק שינה ב- 1954 את תנועת הרגליים בסגנון הפרפר הישן לסגנון דולפין. איך לא חשבו על זה לפניו. ג'ורג' טומפק היה עילוי קואורדינטיבי שהפך בן רגע לשיאן עולם במשחה ל- 100 מ' פרפר.
השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) היה בן 22 וסטודנט לרפואת שיניים כשזכה בשבע מדליות זהב בשחייה באולימפיאדת מינכן 1972. בכל משחה בו זכה במדליית זהב גם הציב שיא עולם חדש . מרק ספיץ זכה בארבעה משחים אישיים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי וניצח גם במשחים האישיים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון פרפר. הוא ניצח גם בשלושת משחי השליחים הקבוצתיים ל- 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי + 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב + 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי.

 

טקסט תמונה : השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב עד היום לגדול השחיינים בעולם בכל הזמנים. אבל זוהי רק הגדרה עיתונאית. ג'וני ווייסמילר, מט ביונדי, אלכסנדר פופוב, איאן ת'ורפ, פיטר וואן הוגנבאנד, ומייקל פלפס לא נפלו ממנו במאום.

קצה גבול היכולת האנושית בשחייה. 

מַרְק סְפִּיץ נחשב בשנות ה- 70 במאה הקודמת לפלא השמיני. שחיין מוכשר מאין כמוהו, מאומן היטב, ובעל חוסן נפשי להתמודד בהצלחה עם הנטל הכבד של לחץ התחרויות האולימפי. רבים חשבו אז ששיאיו יישארו עמנו לתמיד וכי הם נֶצַח (!). הישגיו של מרק ספיץ נחשבו בשעתו ל-קצה גבול היכולת של בֶּן אֶנוֹש בבריכה. באולימפיאדת מינכן 1972 שחה מרק ספיץ את המרחק 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 51.22 ש', שהיה גם שיא עולם חדש ומדליית הזהב השישית שלו בסדרה האולימפית הזאת במינכן 1972.
קצה גבול יכולת האדם הוא לעולם מונח יחסי – השוואתי . שיאי העולם של מרק ספיץ ב- 1972 היו מופלאים לעומת קריירה אולימפית כושלת ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מכסיקו 68' . מרק ספיץ היה שחיין מוכשר ביותר גם אז כשהיה בן 18. כּישרונו הגופני הנפלא לא עמד לוֹ מול חולשתו המנטאלית. הוא היה השחיין הטוב בעולם גם ב- 1968, אך סיים במקום השלישי במשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי שהיה שווה רק מדליית ארד. זמנו היה 53.0 ש'. במקום הראשון ובמדליית הזהב זכה השחיין האוסטרלי מייקל וונדן (Michael Wenden) כשקבע שיא עולם 52.2 ש' . במדליית הכסף זכה השחיין האמריקני קנת' ווֹלש (Kenneth Walsh) בזמן של 52.8 ש'. מַיְיקְל וֶונְדֶן ניצח גם במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי במשחקים האולימפיים של מכסיקו 68' בזמן של 2 .55 : 1 ד'. במשחה הזה מַרְק סְפִּיץ כלל לא נטל חלק.
במשחה הגמר ל- 100 בסגנון פרפר באולימפיאדת מכסיקו 68' זכה מרק ספיץ במדליית הכסף בזמן של 56.4 ש' . במדליית הזהב זכה שחיין אמריקני אחר דָאגְלָאס רָאסֶל (Douglas Russell) בזמן של 55.9 ש'.
מרק ספיץ זכה במדליית זהב יחידה במכסיקו 68' בהיותו חבר ברביעיית השליחים האמריקנית במשחה ל- 4 פעמים  200 מ'. קבוצת השליחים האמריקנית בה שחו בנוסף למרק ספיץ גם ג'ון נלסון, סטפן רִיץ', ודוֹן שוֹלָאנְדֶר גיבור אולימפיאדת טוקיו 64' (צבר בטוקיו 64' ארבע מדליות זהב) קבעה זמן של 33. 52 : 7 ד'.
עם תום משחקי מכסיקו 68' לקח ד"ר ג'יימס קנסילמן (Dr. James Counsilman) מומחה השחייה של אוניברסיטת אינדיאנה את מרק ספיץ תחת חסותו האישית (!). זאת הייתה תפנית חשובה בקריירה של מרק ספיץ משום שהוא היה האיש והמאמן שהכין את מרק ספיץ בקפידה לקראת המשימות האולימפיות הבאה שלו באולימפיאדת מינכן 1972. צריך להתבונן בטבלת הנתונים הבאים כדי להבין איזו קפיצת דרך ענקית ביצע מרק ספיץ במשך ארבע שנים לאחר שנת השפל האולימפית במכסיקו 1968, ומדוע חשבו רבים בעולם שהישגיו באולימפיאדת מינכן 72' מתקרבים לקצה גבול היכולת האנושית.

מקצוע, הזמן, והמנצחים באולימפיאדת מכסיקו 1968 בהשוואה ל-מקצוע, הזמן, והמנצחים באולימפיאדת מינכן 1972.

א. 100 מ' חופשי : מייקל וונדן- אוסטרליה 52.2 ש' (שיא עולם חדש) ב-מכסיקו 1968. מרק ספיץ – ארה"ב השיג תוצאה של  51.22 ש' (שיא עולם חדש) ב-אולימפיאדת מינכן 1972.

ב. 200 מ' חופשי : מייקל וונדן- אוסטרליה 2 .55 : 1 ד' (שיא אולימפי) ב- אולימפיאדת מכסיקו 1968. הישגו של מרק ספיץ – ארה"ב היה 78. 52 : 1 דקה (שיא עולם חדש) באולימפיאדת מינכן 1972.

ג. 100 מ' פרפר : דאגלאס ראסל- ארה"ב 9. 55 ש' (שיא אולימפי) ב-אולימפיאדת מכסיקו 1968. מרק ספיץ- ארה"ב 27. 54 ש' (שיא עולם חדש) באולימפיאדת מינכן 1972.

ד. 200 מ' פרפר : קרל רובי – ארה"ב 7. 08 : 2 ד' באולימפיאדת מכסיקו 1968. מרק ספיץ – ארה"ב קבע תוצאה של 70. 00 : 2 ד' (שיא עולם) באולימפיאדת מינכן 1972.

ה. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' חופשי : רביעיית ארה"ב (ל-לא מרק ספיץ) השיגה תוצאה וזמן של 7 .31 : 3 ד' ב-מכסיקו 1968. ארה"ב (ועם מרק ספיץ) קבעה תוצאה של 42 .26 : 3 ד' (שיא עולם חדש) במינכן 1972.

ו. משחה שליחים 4 פעמים  200 מ' בסגנון חופשי : ארה"ב (עם מרק ספיץ) קבעה ב- אולימפיאדת מכסיקו 1968 תוצאה של 33. 52 : 7 ד'. ארה"ב (עם מרק ספיץ) קבעה באולימפיאדת מינכן 1972 תוצאה של 78. 35 : 7 ד' (שיא עולם חדש).

ז. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב : ארה"ב (ללא מרק ספיץ) ניצחה והשיגה זמן של 9. 54 : 3 דקות באולימפיאדת מכסיקו 1968. רביעיית ארה"ב (עם מרק ספיץ) קבעה במינכן 1972 תוצאה של 16 .48 : 3 ד' (שיא עולם חדש).

מרק ספיץ גמל והִכה באולימפיאדת 72' שוֹק על ירך את מתחרהו האוסטרלי מייקל וונדן באולימפיאדת מכסיקו 68' בשני המשחים האישיים ב- 100 מ' ו- 200 מ' שניהם בסגנון חופשי, אך תרומתו הגדולה ביותר מעבר למדליות הזהב ושיאי העולם שלו, הייתה הפיכת ענף השחייה ל- Event בעל עניין עולמי עצום. מוקד התעניינות בינלאומי גדול הרבה יותר בהשוואה לעבר. מצלמות הטלוויזיה הגרמניות של DOZ הקבוצה המבצעית שצילמה את התחרויות וטכנולוגיית תקשורת הלוויינים הביאו את בשורת השחייה של מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 72' כמעט לכל פינה בעולם . גם בישראל . הוא הפך מייד לסלבריטי עולמי ומיליונר. המגזין TIME בחר בו לאיש השנה של 1972. בארה"ב הוא פרסם חלב לילדים.

קדם לו בהעצמת השחייה והפיכתה ל- Event פופולארי רק השחיין האמריקני (ממוצא הונגרי) ג'וני ווייסמילר (Johnny Weissmuller) גיבור אולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדאם 1928 , המוכר כשחקן הקולנוע "טָרְזַן". ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר היה פנומן שחייה. הוא היתמר לגובה של 1.92 מ' וניחן ב-כישרון שחייה מדהים ויכולת צִיפָה נהדרת על פני המים. בתקופה ההיא התאמן ג'וני ווייסמילר מעט מאוד בהשוואה לימינו אנו. אולי פעמיים בשבוע. משך האימון היה כשעה וחצי. ב- 9 ביולי 1922 קנה ג'וני ווייסמילר תהילת עולם למרות מיעוט האימונים. בהיותו בן 18 הפך ג'וני ווייסמילר לשחיין הראשון בעולם ששחה 100 מ' בסגנון חופשי בפחות מדקה אחת (!). הוא קבע שיא עולם מזהיר, 58.6 ש'. כ-עבור שנה וחצי ב- 17 בפברואר 1924, קִיזֵז מהשיא שנייה אחת ושתי עשיריות והעמיד את שיא העולם על 57.4 ש' . באולימפיאדת פאריס 1924 ניצח ג'וני ווייסמילר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי 59.0 ש'. במדליית הכסף זכה השחיין האמריקני הוותיק יליד הוואי דְיוּק קָאהַנָאמוֹקוּ (Duke Kahanamoku) בן ה- 34 יריבו העיקש של ג'וני ווייסמילר, מש-קבע זמן של 4. 01 : 1 ד'.
ג'וני ווייסמילר ניצח באולימפיאדת פאריס 1924 גם במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי חדש 2 .04 : 5 ד' והקדים את השחיין השוודי ארנה בורג (Arne Borg) 6. 05 : 5 ד' ואת האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (Andrew Charlton ) 6. 06 : 5 ד'.
באולימפיאדת אמשטרדאם 1928 שב ג'וני ווייסמילר בן ה- 24 וזכה במדליית הזהב ב- משחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי והשיג תוצאה של שיא אולימפי חדש 58.6 ש'. הוא ג'וני ווייסמילר לא שחה אז 200 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדות פאריס 1924 ו-אמשטרדאם 1928 מפני שהמרחק הנ"ל הזה לא נכלל אז בתוכנית האולימפית. ג'וני ווייסמילר היה השחיין המהיר ביותר בעולם כמעט עשור ונחשב בשנות ה- 20 של המאה שעברה לפלא אנושי כמו מרק ספיץ 48 שנים אחריו. שיא העולם שלו 57.4 ש' ב- 100 בסגנון חופשי שהוצב ב- 1924 נחשב אז לקצה גבול היכולת האנושית בשחייה (!). ג'וני ווייסמילר לא הותיר מאחוריו מזכרות צילום אולימפיות. למעט שוטים קצרצרים של מצלמות פילם ישנות וכמה תמונות סטילס.
הצלחתו הפנומנלית בבריכת השחייה, דמותו התמירה, מראהו הנאה, ויפי גופו, הפכו אותו למועמד טבעי לשחק בשנות ה- 30 במאה הקודמת בסרטי הקולנוע "טרזן" על פי ספריו של אדגר רייס בורואוז. באחד הסרטים המפורסמים והמצליחים של ג'וני ווייסמילר בעת ההיא, הקרוי, "טרזן ובנו" (TARZAN FINDS HIS SON), ניצלו הבימאי ריצ'ארד ת'ורפ (Richard Thorpe), התסריטאי סיריל יוּם (Cyril Hume), והמפיק סאם צימבליסטה (Sam Zimbalista) את כישרון ההשתכשכות שלו במים, והותירו למזכרת עולם משהו מיכולתו הווירטואוזית כשחיין. כבר אז השתמשו בצילומי שחייה במצלמות תת מימיות בהן אפשר היה לצפות היטב בתנועות הקואורדינציה המופלאות שהפכו את ג'וני ווייסמילר לגאון שחייה. ג'וני ווייסמילר שיחק את תפקידו הקולנועי "טרזן" בתקופת הסרט המדבר. ליד צילומי השחייה שלו הרכיבו המפיקים פס קול ייחודי שנודע כ- "צעקת טרזן" רבת המוניטין. סרטי "טרזן" הפופולאריים הם שהצליחו לשָמֵר את הצלחתו ומורשת השחייה האולימפית של ג'וני ווייסמילר בתודעת הציבור, והם גם שהפכו אותו לשחקן קולנוע נערץ ו-איש עשיר מאוד מולטי מיליונר.

 

טקסט תמונה : 1932. ג'וני ווייסמילר נבחר לגלם את דמותו הקולנועית של טרזן. (MGM).

 

טקסט תמונה : 1933. ג'וני ווייסמילר (טרזן) , מורין א'וסאליבאן (ג'יין), ג'ון שפילד (בוי), והקוף צ'יטה בסרט "טרזן ובנו". (MGM) .

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924 . ג'וני ווייסמילר (במרכז) עם שני יריביו השוודי ארנה בורג (משמאל) והאוסטרלי אנדריו צ'ארלטון (מימין).

 

טקסט תמונה : 1921. ג'וני ווייסמילר בן 17 באימוני שחייה בניו יורק.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. ג'וני ווייסמילר בטרם הסינוק למשחה 100 מ' בסגנון חופשי. הוא ניצח במשחה בזמן של 59.0 ש' והיה הראשון בעולם שירד במשחה הזה מתחום הדקה. ב- 1924 היה ג'וני ווייסמילר גם שיאן העולם במקצוע הזה בזמן של 57.4 ש'.

 

טקסט תמונה : 1922. ג'וני ווייסמילר (בן 18) משמאל עם אלוף השחייה האמריקני מהאוואיי דיוק קאהנמוקו (בן 32). דיוק קאהנמוקו ניצח במשחים ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת סטוקהולם 1912 בזמן של 4. 03 : 1 דקה, ואולימפיאדת אנטוורפן 1920 בתוצאה 4. 00 : 1 דקה. דיוק קאהנמוקו נטל חלק גם במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 34, אך שם הקדים אותו ג'וני ווייסמילר שזכה במדליית הזהב וקבע שיא אולימפי של 59.0 ש'. דיוק קאהנמוקו זכה במדליית הכסף בזמן של 4. 01 : 1 דקה.

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. ג'וני ווייסמילר (משמאל) ודיוק קאהנמוקו בתום התחרות ב- 100 מ' בסגנון חופשי.

באולימפיאדת סטוקהולם 1912 זינק שחיין אמריקני צעיר בן 22 מאיי הוואיי (HAWAI) דיוק קהאנאמוקו למשחה 100 מ' בסגנון חופשי וניצח בזמן של 4 . 03 : 1 ד' . דיוק קהאנאמוקו היה ספורטאי מצטיין בגלישת גלים (Surfing) ספורט לאומי של רבים מבני מולדתו אך הוא היה גם הטוב בעולם בשחייה. לרוע מזלו של השחיין המוכשר הזה משחקי אולימפיאדת 1916 התבטלו בגלל מלחמת העולם ה- 1 (1918 – 1914). הוא שָב לאולימפיאדת אנטוורפן ב- 1920 כשהיה כבר בן 30 וזכה שוב במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא עולם חדש 4 .00 : 1 ד'. כפסע הפריד בינו לבין תהילת עולם להיות השחיין הראשון בעולם לרדת מהדקה במשחה הקלאסי. באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 34 תכנן דיוק קהאנאמוקו את הצגת הגָלָה האחרונה שלו . הוא רצה לזכות במדליית הזהב השלישית שלו במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי ולפרוש אך לדאבון לִיבּוֹ המתין לו שם ג'וני ווייסמילר.
המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי נחשב מאז ומתמיד לאחד מאירועי השיא באולימפיאדה כמו הריצה ל- 100 מ' בא"ק . אך מי זוכר היום אלופים אולימפיים דגולים אחרים במשחה הקצר ביותר והיוקרתי ביותר 100 מ' בסגנון חופשי שלא זכו בחשיפה התקשורתית לה זכה מרק ספיץ. המנצחים האוסטרליים ג'ון דוויט באולימפיאדת רומא 60' וג'ון הנריקס באולימפיאדת מלבורן 56', האמריקני קלארק סקולס באולימפיאדת הלסינקי 52', האמריקני וולטר ריס במשחקים האולימפיים של לונדון 1948, ו/או היפני יאסוג'י מיאזאקי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932, נשכחו.
השחיין האוסטרלי אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) הוא גאון שחייה המתנשא לגובה של 1.98 מ', שוקל 110 ק"ג, ומספר כף הרגל שלו 55 בגודל סנפיר. הוא ניחן במשקל סגולי נמוך ופשוט צף על פני המים. באולימפיאדת סידני 2000 בהיותו בן 17 קבע כבר שיא עולם מדהים ב- 400 מ' בסגנון חופשי 59. 40 : 3 ד'. מצלמות הטלוויזיה של SOBO חשפו באולימפיאדת סידני 2000 את כישרונו העצום והביאו את בשורת השחייה שלו לכל פינה ברחבי תבל. שחייתו הייחודית ואישיותו הכריזמטית של איאן ת'ורפ הצעיר תרמו תרומה מכרעת להאדרת השחייה כענף ספורט אולימפי מרכזי. איאן ת'ורפ עשה הפך את השחייה האולימפית ל- Event בעל עניין עצום בדומה למה שחוללו לפניו מרק ספיץ וג'וני ווייסמילר, כל אחד בתקופתו. למען הצדק ההיסטורי צריך לומר שאיאן ת'ורפ לא היה לבד. לידו ניצבו באולימפיאדת סידני 2000 שני שחיינים גאונים נוספים ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד והשחיין הרוסי אלכסנדר פופוב. התקשורת הפכה אותם לא רק למפורסמים אלא גם לעשירים. במידה מסוימת היא השכיחה מנצחים אולימפיים דגולים אחרים. אחד מהם היה השחיין הרוסי הנפלא ייבגני סאדובי (Yevgeny Sadovyi). ייבגני סאדובי ניצח באולימפיאדת ברצלונה 1992 במשחים ל- 200 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי. ב- 400 מ' קבע שיא עולם חדש 00 .45 : 3 ד'. בתחרות ביניהם ל- 400 מ' בסגנון חופשי היה איאן ת'ורפ משיג את ייבגני סאדובי ב- 8 מטרים. באולימפיאדת טוקיו 1964 זכה השחיין האמריקני הנפלא דון שולאנדר ב- 4 מדליות זהב. אחת מהן הייתה במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי בו הציב שיא עולם חדש ונפלא, תוצאה של 2 .12 : 4 ד'.

השוואת זמנים ותוצאות בתקופות הזמן השונות.

האוסטראלי איאן ת'ורפ היה משיג את האמריני דון שולאנדר בתחרות ל- 400 מ' בסגנון חופשי ביותר מבריכה שלמה בהפרש של 58 מטרים. את ג'וני ווייסמילר היה מקדים איאן ת'ורפ בתחרות ביניהם ל- 400 מ' בסגנון חופשי בשלוש בריכות בהפרש של כ- 150 מטר. שחיינים אולימפיים פנטסטיים למרחק 400 מ' בסגנון חופשי, כמו השחיין הצרפתי ז'אן בואטה (Jean Boiteux) שניצח באולימפיאדת הלסינקי 1952 בזמן של 7 .30 : 4 ד', או השחיין האוסטרלי מוריי רוז (Murray Rose) מנצח אולימפיאדת מלבורן 1956 בזמן של 3 .27 : 4 ד', ואח"כ מנצח אולימפיאדת רומא 1960 בזמן של שיא אולימפי 3 .18 : 4 ד', נשכחו מפני שלא היו חשופים דיים למצלמות הטלוויזיה הבינלאומית.

באולימפיאדת סידני 2000 ניצח סטודנט לרפואה הולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד (Pieter van den Hoogenband) במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.30 ש'. בשלב חצי הגמר קבע פיטר וואן דן הוגנבאנד הנפלא שיא עולם חדש 47.84 ש' במשחה הזה, שהחזיק מעמד שנים רבות. מהירותו הממוצעת של השחיין ההולנדי המצוין הזה בשנת 2000 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי עמדה על 2.09 מטרים בשנייה אחת. מהירותו הממוצעת של מרק ספיץ באותו המשחה 28 שנים קודם לכן הייתה 1.95 מטר בשנייה אחת. פירושו של דבר כי פיטר וואן דן הוגנבאנד היה משיג יתרון של 14 סנטימטר על מרק ספיץ בכל שנייה בתחרות ובסיכום הכללי היה מקדים אותו ב- 6 או 7 מטרים . מרק ספיץ היה מנצח את ג'וני ווייסמילר במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בפער של 12 מטר.
פיטר וואן דן הוגנבאנד היה כל כך מהיר עד שניצח וזכה במדליית הזהב גם במרחק הכפול במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי בזמן השווה לשיא העולם אז 35 .45 : 1 ד'. הוא הקדים את פלא השחייה האוסטרלית איאן ת'ורפ ב- 48 מאיות השנייה (כ- 90 ס"מ) שגמא את המרחק בזמן של 83 .45 : 1 ד' וזכה רק במדליית הכסף לתדהמת מעריציו. שוב ושוב נשאלה השאלה היכן הוא קצה גבול יכולתו של האדם בשחייה. התשובה פשוטה בתכלית. אין ולא קיים קצה גבול ליכולת האנושית מפני שאין גבול ליכולת הטכנולוגית של האדם עצמו למדוד אותה. יום יבוא וקצה גבול היכולת של הספורטאי יימדד באלפיות השנייה ואם יהיה דרוש גם באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה. צורת המדידה הזאת תחול גם על תחרויות הריצות השונות בא"ק , בשלושת מקצועות הקפיצות – רוחק, גובה, ומשולשת, ובארבעת במקצועות ההטלות, הזריקות, היידויים, וההדיפות של מכשירי הכידון, הדיסקוס, הפטיש, וכדור הברזל.
פִּיטֶר וָואן דֶן הוּגֶנְבַּאנְד שב וזכה כעבור ארבע שנים במדליית הזהב גם באולימפיאדת אתונה 2004 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.17 ש', והקדים ב- 6 מאיות השנייה את הבא אחריו מרק רולנד שואמן (Mark Roland Schoeman) מדרום אפריקה, וב- 33 מאיות השנייה את גאון השחייה האוסטרלי אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe). בתרגום ממוצע של זמן למרחק, הקדים הוגנבאנד באולימפיאדת אתונה 2004 את שואמן ב- 12.45 ס"מ ואת ת'ורפ ב- 68.50 ס"מ. איאן ת'ורפ גמל לפיטר וואן דן הוגנבאנד וניצח אותו במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אתונה 2004 בזמן של שיא אולימפי חדש 71. 44 : 1 ד' . פיטר וואן דן הוגנבאנד סיים בזמן של 23. 45 : 1 ד'. במדליית הארד זכה השחיין האמריקני הרב גוֹני מַיְיקֶל פֶלְפְּס (Michael Phelps) בזמן של 32. 45 : 1 ד'. אִיָאן תּ'וֹרְפּ זכה שוב כמצופה באולימפיאדת אתונה 2004 במדליית הזהב ב- 400 מ' בסגנון חופשי בזמן של 10. 43 : 3 ד', אך היה רחוק משיא העולם שקבע ב- 16 בספטמבר 2000 באולימפיאדת סידני 59. 40 : 3 ד', (אותו שיפר ב- 30 ביולי 2002 במנצ'סטר – אנגליה , כשקבע 08. 40 : 3 ד'). יריבו ובן ארצו גְרָאנְט הָאקֶט (Grant Hackett) סיים באתונה 2004 במקום השני , 36. 43 : 3 ד'.
פנומן השחייה הרוסית אָלֶכְּסַנְדֶר פּוֹפּוֹב ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996. בברצלונה קבע 49.02 ש' כשיא העולם היה שייך אז לשחיין האמריקני מֶט בִּיוֹנְדִי 48. 42 ש'. באטלנטה עצר את השעון על 48.74 ש'. שיא העולם היה שלוֹ עצמו, 48.21 ש'. באולימפיאדת סידני 2000 היה שני בזמן של 48.69 ש' אחרי המנצח פיטר וואן דן הוגנבאנד 48.30 ש'. מאט ביונדי (Matthew Biondi) ניצח באולימפיאדת סיאול 1988 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.63 ש'. באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכה במדליית הזהב במשחה הזה אמברואוז "רואודי" גיינס (Ambrose Rowdy Gaines) בזמן של 49.80 ש' . גם שיא העולם היה שייך לו , 49.36 ש'. השחיין המזרח גרמני יוֹרְג ווֹיְיטֶה (Jorg Woithe) ניצח ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מוסקבה 1980 כשקבע 50.40 ש' . שיא העולם עמד אז על 49.44 ש' והיה של האמריקני ג'ונתי סקינר (Jonty Skinner) .
השחיין האמריקני גִ'ים מוֹנְטְגוֹמְרִי היה הראשון שירד במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מונטריאול 76' מתחום 50 שניות. הוא זכה במדליית הזהב וקבע שיא עולם חדש 49.99 ש'. במקום השני היה גֶ'ק בַּאבָּאשוֹף ( Jack Babashoff) אחיה של השחיינית האמריקנית המפורסמת שִירְלִי בַּאבָּאשוֹף, שקבע 50.81 ש'.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 במאה הקודמת. בריכת השחייה במכון ווינגייט. ימי "מבט ספורט" העליזים נטולי עול הרייטינג. שידרנו אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית מידי שנה בשידורים ישירים את אליפויות ישראל בא"ק, שחייה, והתעמלות. התמונה הזאת צולמה בעת אחת ההפסקות בשידור ישיר של אליפות ישראל בשחייה במכון ווינגייט. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המגישה והמנחה אורלי יניב, בימאי שידורי הספורט בטלוויזיה יואב פלג, ועוזרת ההפקה והבימוי עדה קרן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי – ארכיון יואש אלרואי).

 

טקסט תמונה : קיץ 1981. חדר הבקרה של אולפן "מבט ספורט" בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה ירושלים. מלפנים עורךהתוכנית "מבט ספורט" אמנון ברקאי (בן 26) עורך התוכנית ולידו נערת הקראקטר ג'ניירטור רוזי קוקה. מאחור מימין, נראה המגיש יורם ארבל (בחליפה ועניבה), הכתב שמואל בונדה, ופועל הבמה יהודה מרציאנו ז"ל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי – ארכיון יואש אלרואי).

פרק 9.

מטפסי ההרים כובשים את הפסגה וחוקרי יבשות מגלים את הקוטב הדרומי. קשיי הגוף ודבקות פנטסטית במשימה. האתלט האוסטרלי רון קלארק בן 20 נבחר לשאת את הלפיד ולהדליק את המשואה באולימפיאדת מלבורן 1956. גרמניה המזרחית כמו ארה"ב הטילו את העוֹל על הפרט. הן סייעו לו בטכנולוגיה, מחקר, ומדע, אך הפרט הוא העומד וניצב בסופו של דבר בפני המאמץ העליון. את זה חשוב לזכור.

מי מאתנו לא חווה את הקשיים ואת המאבקים הבלתי פוסקים בינך לבין נפתולי נפשך בעת המאמץ הגופני העליון כחייל קרבי בצה"ל בתוך קבוצה האם להמשיך במשימה ו/או לחדול. מי מאתנו לא שאל את עצמו מעת לעת בשירותו הצבאי במסעות הארוכים כשאתה נושא נשק וחגור יחד עם חבריו בפלוגה, במבחני הכומתה וסחיבת האלונקות כפוף למשמעת מים, ובשעת המבחן האמיתי בקרבות תחת אש : מהו גבול הסבל הפיזי והיכן נמצאת נקודת השבירה בשעת מאמץ עליון בה אתה מוותר ואומר לנפשך, "אינני יכול עוד". מסקנה אחת ברורה מתבקשת בעת הכשרתך הצבאית להיות לוחם. אינך רשאי להוֹתיר את תוצאות המאבק ליד המקרה. אתה חייב לאמן את שרירי גופך ואת המערכת הפיסיולוגית שלך כנגד התנגדות ולאורך זמן כדי להצליח בביצוע המשימה. אי וויתור וכוח הרצון הם תכונות חשובות אך אינן מספיקות לבדן בשעת מבחן.

פעם בשנות ה- 20 של המאה שעברה שאלו את מטפס ההרים האנגלי הנודע ג'וֹרְג' מַלוֹרִי (George Herbert Mallory) מדוע הוא מנסה להעפיל לעבר שיא הפסגה האימתני של ה-אוורסט ההר הגבוה בעולם ברכס ההימאלאייה 8882 מטר מעל פני הים, תוך כדי סיכון חייו. "Because it’s there " ("כִּי שָם נְמְצֵאת הַפִּסְגָה"), השיב לשואלים. ג'ורג' הרברט מלורי פעל על פי הסלוגאן האולימפי של הברון פייר דה קוברטיין , "גבוה יותר ורחוק יותר". בנימוק שטבע ג'ורג' מלורי, "שם נמצאת הפסגה", ניתן להסביר את המרץ האנושי הבלתי נדלה. החתירה המתמדת של האָדָם לעבר הפסגות היא התשובה ההולמת מדוע אין גבול ליכולתו האנושית . חלום ההגשמה הוא האנרגיה המניעה את הפרט המרכיב את הקהילה בחתירתו המתמדת לכיבוש הפסגה . החתירה והחלום הם "פרפטום מובילה" המניעים האחד את השני והנמצאים בתנועה מתמדת , ומצאו את ביטויים בתוכנית הספורט לילדים ונוער של הטלוויזיה הישראלית ב- 1970 שהפיקו וערכו דן שילון יבד"ל  ואלכס גלעדי ז"ל.
מומחי רפואה ומדענים ראו שנים רבות בטיפוס כיבוש פסגת האוורסט את שיא היכולת הגופנית של האדם עד כדי סיכון ממשי לחייו. ג'ורג' מלורי האגדי בן ה- 38 נספה ב- 8 ביוני 1924 בניסיונו להעפיל לפסגת האוורסט. הוא קפא למוות יחד עם עוזרו אֶנְדְרוּ אִירְוִוין (Andrew Irvine) בן ה- 22 מומחה לבלוני חמצן כמה מאות מטרים בודדים מהפסגה שאליה לא הגיעו. מזג האוויר הנורא והקוֹר המחריד שמו קֵץ לחייהם. קצה גבול יכולתם של שני המטפסים הגיבורים היה מותם.

 

טקסט תמונה : החוקר ומטפס ההרים הבריטי טקסט תמונה : חברו של ג'ורג' מלורי בניסיון הטיפוס על הר האוורסט, ג'ורג' הרברט מלורי (1924 – 1886) . אנדרו אירווין (1924 – 1902)(החברה הגיאוגראפית המלכותית של אנגליה).

בסופה של שנת 1911 התחרו שני חוקרי יבשות אמיצים בעלי מוניטין לאין שיעור , הנורווגי רוֹאָלְד אָמוּנְדְסֶן (Roald Amundsen) וקצין הימייה האנגלי רוֹבֶּרְט פַאלְקוֹן סְקוֹט (Robert Falcon Scott), מי משניהם יציב ראשון את דגל מולדתו בקוטב הדרומי . קצה העולם ומקום שעד אז לא דרכה בו רגל אדם. שניהם לא נפגשו אף פעם, לא הכירו זה את זה , ולא ידעו כי הם מנהלים ביניהם תחרות ומאבק סמויים.

 

טקסט תמונה : הנורווגי רואלד אמונדסן (1928 – 1872).

 

טקסט תמונה : קצין הצי האנגלי רוברט פאלקון סקוט (1912 – 1868). הערה : באדיבות "מוזיאון הטבע" בניו יורק.

רואלד אמונדסן הפליג ב- 3 ביוני 1910 מאוסלו עם אנשי ציוותו אותם בחר בקפידה רבה בספינה "FRAM" בכיוון ניו זילאנד, משם הגיע לחופי אנטארקטיקה יבשת השלג והקרח הנִצחיים ב- 14 בינואר 1911. זה היה כבר כמעט סוף הקיץ ביבשת אנטארקטיקה כשהקים את מחנה הבסיס שלו "FRAMHEIM" במפרץ הלווייתנים. המשלחת הנורווגית הייתה צריכה להמתין עד לבוא הקיץ הבא ולקרני השמש והאור של אוקטובר 1911 כדי להתחיל את מסע המחקר לעבר הקוטב הדרומי.
רוברט פאלקון סקוט עזב ב- 29 בנובמבר 1910 את פורטסמות' עם משלחתו בספינה "TERA NOVA" אף הם מפליגים לניו זילאנד בדרך ליבשת אנטארקטיקה . הוא הגיע לאזור ב- 5 בינואר 1911 ומיקם את משלחתו במצר "מקמורדו", מרחק של כ- 600 ק"מ בקו אווירי ממפרץ הלווייתנים , שם בנו חברי המשלחת האנגלית את בקתת בסיס הַאֵם שלהם . כמו המשלחת הנורווגית גם המשלחת הבריטית המתינה לבוא הקיץ בטרם יציאתה למסע המפרך לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי. שתי המשלחות הנורווגית והבריטית בראשות רואלד אמונדסן ורוברט סקוט הגיעו אם כן בראשית שנת 1911 סמוך לקוטב הדרומי ועגנו שם, מבלי שהן יודעות דבר האחת על זהותה של האחרת, וכוונות המחקר. שתי המשלחות החלו בהכנות ואימונים לקראת המסע המפרך בן כ- 1500 ק"מ שיועד להתחיל היכן שהוא באוקטובר – נובמבר באותה השנה של 1911.

 

טקסט תמונה : 1911. רואלד אמונדסן (ראשון משמאל בשורה הקדמית) יחד עם חבריו למשלחת חקר הקוטב הדרומי על סיפון הספינה "FRAM". הוא בחר את חברי המשלחת שלו בקפידה רבה.

 

טקסט תמונה : פברואר 1911. זהו מחנה הבסיס "FRAMHEIM" שהקימה משלחת המחקר הנורווגית בראשות רואלד אמונדסן במפרץ הלווייתנים ביבשת אנטארקטיקה. כ- 1500 ק"מ הפרידו בין המחנה הנורווגי לנקודת הציר של הקוטב הדרומי. כאן שהו החוקרים כשמונה חודשים עד התאריך 20 באוקטובר 1911 בו יצאו למסע המפרך שלהם אל הקוטב הדרומי. (באדיבות הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

בעת שהותה של המשלחת הבריטית במצר "מקמורדו" יצאו חלק מאנשיה בפברואר 1911 לסיור חופים ב- "טֶרָה נוֹבָה". לאחר שיוט בן 600 ק"מ הגיעה הספינה הבריטית למפרץ הלווייתנים ומצאה שם עוגנת את הספינה הנורווגית "פְרָאם". זאת הייתה הפתעה גדולה. החוקרים האנגליים התנהגו בג'נטלמניות והזמינו את רואלד אמונדסן ואנשי ציוותו לסעוד עמם על ה- "טֶרָה נוֹבָה". האנגלים התפעלו מהאילוף המרשים של הכלבים הנורווגים האמורים לגרור את מזחלות המשלחת שלהם. רואלד אמונדסן היה נדיב והציע לצוות "טֶרָה נוֹבָה" להעביר כמה כלבים משלוֹ לרוברט סקוט. משחזרה "טֶרָה נוֹבָה" למצר "מקמורדו" הבין רוברט סקוט מאנשי הספינה שלו כי יש להם מתחרים במסע המחקר לקוטב הדרומי. חודש פברואר של שנת 1911 היה סוף הקיץ באזור הקוטב הדרומי. עוד מעט תיעלם השמש לשבועות רבים ויחל החורף האנטארקטי הארוך, החשוך, והאכזרי. לאיש משתי המשלחות של נורווגיה ואנגליה לא היה לאן ללכת או לתוּר בחורף, אלא רק להמתין שמונה חודשים במחנות הבסיס עד להופעתו של הקיץ באוקטובר 1911 ועמו קרני האור.
רואלד אמונדסן לא ידע את התאריך המדויק בו מתכנן רוברט סקוט להתחיל את המסע , כמו שרוברט סקוט רק ניחש מתי רואלד אמונדסן אמור לצאת לדרך. בדיעבד התברר כי כל אחד מהם בחר בתאריך שונה ליציאה ליעד וגם מסלול שונה. רואלד אמונדסן היה מתכנן יסודי של כל פרט מראש במסע בעוד קצין הצי רוברט סקוט היה תוצר של האימפריה הבריטית הישנה , שהאמין כי הישגים נקנים בסֶבֶל ויִיסוּרִים. רוברט סקוט העריך כי גרירת המזחלות בידי אנשיו תעצים את הניצחון הבריטי בהגעה לקוטב הדרומי ותהפוך אותו לאצִילִי יותר.
מסע המחקר הפך למרוֹץ תחרותי בין שתי משלחות אמביציוזיות עליהן הוטל ניווט גיאוגרפי מורכב ומסובך מאוד בתנאים פיזיים קשים ביותר, לא רק קור עז אלא גם טיפוס הרים, לאורך דרך של כמעט 3000 ק"מ – הלוך וחזור. אנשי שתי משלחות נעו על מגלשיים כשהם מצוידים במזחלות שנשאו עליהן אספקה, אוכל, ואוהלים ונגררו ע"י כלבים מאומנים. המשלחת הבריטית השתמשה גם בסוסי פּוֹנִי מונגוליים שיועדו לגרירת המזחלות דבר שהתברר כשגיאה פטאלית. הסוסים למרות הטיפול המסור בהם קפאו בקור הנורא ולא החזיקו מעמד. חלק מהסוסים והכלבים הגוררים נועדו מראש לשחיטה במהלך ביצוע המשימה כדי לספק בשר מאכל לצוותים . המסע הארוך היה מבחן רצון וכוחות אדיר בין שני צוותים אמיצים לבֵין עצמם ולבֵין התנאים הקשים ואיתני הטבע שניסו לבלום אותם. המאבק ההרואי בין שתי המשלחות של רואלד אמונדסן ורוברט סקוט העלה לדיון שוב את השאלה היכן נמצא קצה גבול היכולת האנושית.
רואלד אמונדסן נחשב בעיני בני עמו ואח"כ גם על פי דעת מומחי מדע הגיאוגרפיה לגאון האימון , רב אומן בהכנות מדוקדקות , וכישרון ניווט יוצא דופן. הוא ניהֵל יחד עם ארבעת חבריו אוֹלָאב בְּיוֹלָאנְד (Olav Bjaaland), הֵלְמֶר הָאנְסֶן (Helmer Hanssen), סְוֶור הָאסֶל (Sverre Hassel), ואוֹסְקָר וִויסְטְלִינְג (Oscar Wistling), בהצלחה רבה את מסע המחקר לאורך 1380 ק"מ בכיוון אחד.

טקסט תמונה : 1910. הנורווגי סוור האסל חבר משלחת המחקר של רואלד אמונדסן לקוטב הדרומי. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

 

טקסט תמונה : 1910. הנורווגי הלמר האנסן חבר משלחת המחקר של רואלד אמונדסן לקוטב הדרומי. של רואלד אמונדסן לקוטב הדרומי. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

 

טקסט תמונה : 1910. הנורווגי אולאב ביואלנד חבר משלחת המחקר של רואלד אמונדסן לקוטב הדרומי. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

המשלחת הנורווגית בת חמישה אנשים החלה את המסע ב- 20 באוקטובר 1911 והגיעה לקוטב הדרומי ב- 14 בדצמבר 1911 בתום 54 ימי מסע בהם עברו כברת דרך של 1380 ק"מ . חמשת הנורווגים היו מצוידים ב- 4 מזחלות ו- 52 כלבים, ניווטו היטב, ועברו בממוצע כ- 25.5 ק"מ בכל יום. בהגיעם למטרתם נקודת הצִיר הדרומית ביותר של הקוטב הציבו במקום את דגל נורווגיה והשאירו תיעוד נוסף במקום, אוהל קטן וחפצים אחרים, כדי להוכיח את בואם הוודאי ואת נוכחותם בשטח. גם הדרך חזרה לתחנת הבסיס "FRAMHEIM" דרשה ידע, נחישות, וכשרון ניווט כדי להתמודד עם תנאי הקור הקשים . רואלד אמונדסן מתכנן קפדני באופיו ובעל היכרות רחבה עם תנאי האזור, ניווט נכון. הצוות הגיע בשלום לתחנת הבסיס שלו במפרץ הלווייתנים קיפל את המחנה ועלה על האונייה "FRAM" שהמתינה כל העת לחוקרים. בהפלגה בדרך חזרה לנורווגיה פִּרְסֵם רואלד אמונדסן בעולם את ההצלחה המזהירה . הוא ואנשיו זכו לתהילת עולם .

טקסט תמונה : דצמבר 1911. המשלחת הנורווגית בראשות רואלד אמונדסן תוקעת את דגל נורווגיה באחת מתחנות המסע המוביל אל הקוטב הדרומי. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

 

טקסט תמונה : 1927. חוקר היבשות הנורווגי רואלד אמונדסן בן 55. הוא נספה ב- 18 ביוני 1928 בגיל 56 יחד עם חמשת חבריו בתאונת טיס קשה מעל הקוטב הצפוני. הוא עמד בראש משלחת הצלה שעסקה חיפוש אחרי מהנדס הטיס אומברטו נובילה שהיה נווט טיסה שלו במשימת מחקר קודמת ב- 1926 בקוטב הצפוני . גופתו של רואלד אמונדסן לא נתגלתה מעולם. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

כישוריו המדעיים של קצין הצי רוברט פאלקון סקוט הרשימו את ראשי החברה הגיאוגרפית המלכותית של אנגליה. בשליחות החברה בעלת השם והמסורת הבריטית פעלו חוקרים ידועים ג'יימס קוק, וויליאם בלאיי, דייויד ליבינגסטון, ארנסט הנרי שקלטון, ורבים אחרים. רוברט פאלקון סקוט היה עוד חוקר וממשיכה של מורשת מפוארת. רוברט סקוט החל את המסע לעבר הקוטב ב- 1 בנובמבר 1911 בראש משלחת בת שלושים אנשים, אחד עשר ימים לאחר רואלד אמונדסן . הם היו מצוידים גם כן ב- 4 מזחלות, עשרה סוסי פוני מונגוליים, ו- 22 כלבים. אולם לקראת היעד הסופי צמצם את המשלחת לחמישה אנשים בלבד ופקד על השאר לחזור לתחנת הבסיס במצר מקמורדו. אל רוברט סקוט הצטרפו רק ארבעה אנשים אדגר אוואנס (Edgar Evans), הנרי באוורס (Henri Bowers), קפטן לורנס אוטס (Captain Lawrence Oates ), והרופא ד"ר אדוארד ווילסון (Dr. Edward Wilson). רוברט סקוט הגיע ליעד שלושים וארבעה ימים אחרי המשלחת הנורווגית , ב- 17 בינואר 1912. הם כבשו ברגליהם את הקוטב הדרומי לאחר מסע ניווט קשה שנמשך שבעים ושבעה ימים לאורך 1470 ק"מ, בו צעדו כ- 18.5 ק"מ מידי יום. כשסוף – סוף פגשו את הנקודה הדרומית ביותר של כדור הארץ מצאו חמשת הבריטים כבר את דגל נורווגיה נטוע ביבשת הקֶרַח הנִצחית של אנטארקטיקה. הם היו מאוכזבים מאוד ומרי נפש.

 

טקסט תמונה : 1910. האנגלי לורנס אוטס חבר משלחת המחקר של רוברט סקוט לקוטב הדרומי. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

 

טקסט תמונה : 1910. הרופא ד"ר אדוארד ווילסון חבר משלחת המחקר של רוברט סקוט לקוטב הדרומי. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

 

טקסט תמונה : 1910. לורנס אוטס ו-סוסי הפוני המונגוליים על הספינה "טרה נובה"
בדרכה ליבשת אנטארקטיקה. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

 

טקסט תמונה : 1910. 15 מאנשי המשלחת הבריטית בראשות רוברט פאלקון סקוט בספינה "טרה נובה" המפליגה לקוטב הדרומי. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

 

טקסט תמונה : רוברט סקוט יושב בראש השולחן. עומד משמאל, לורנס אוטס. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

 

טקסט תמונה : 18 בינואר 1912. המשלחת הבריטית בת חמישה אנשים בראשות רוברט פאלקון סקוט (שני מימין) מגיעה לנקודת הציר של קוטב הדרומי ומוצאת את דגל נורווגיה תקוע במקום. החוקרים לא היו מצוידים במשקפי שמש נגד השלג המסנוור.
עומדים משמאל לימין : הרופא ד"ר אדוארד ווילסון, רוברט סקוט, לורנס אוטס .
יושבים משמאל לימין : הנרי באוורס ואדגאר אוואנס. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

 

טקסט תמונה : 18 בינואר 1912. המשלחת הבריטית ניצבת ליד האוהל והדגל הנורווגי בנקודת הציר של הקוטב הדרומי, אותם השאירה המשלחת הנורווגית מאחוריה לצורכי הוכחה כי הגיעו למקום כבר בתאריך ב- 14 בדצמבר 1911.
משמאל לימין : רוברט סקוט, הנרי באוורס, ד"ר אדוארד ווילסון, ואדגאר אוואנס. (הספרייה הלאומית של ניו זילנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק) .

אף על פי כן תקעו רוברט סקוט וחבריו בגאווה את דגל מדינתם אנגליה ליד הדגל הנורווגי . המשלחת הנורווגית ניווטה במדויק את דרכה חזרה לנקודת המוצא והגיעה בשלום. גורלה של המשלחת הבריטית לא שפר עליה. בדרכם חזרה נקלעו רוברט סקוט וחבריו לסופת שלגים מחרידה. הקור היה עז ביותר. הסופה הפכה אותו את הקור לנורא מכול (!). הטמפרטורות צנחו והגיעו ל- 79 מעלות מתחת לאפס. הניווט שלהם בדרכם חזרה השתבש. הם היו צריכים לגרור חלק מהדרך חזרה את המזחלות בכוחות עצמם. למרות הכושר הגופני העילאי של רוברט סקוט וארבעת אנשיו הם לא שרדו. לא נשאר להם מזון וגם לא דלק לחימום. הם התמוטטו מזי רעב ותשושים קילומטרים ספורים מאחת "מתחנות המחסן" שלהם בדרך חזרה שם המתינו להם המצרכים דלק לחימום ומזון שהיו אמורים להציל את חייהם. הם קפאו למוות בשקי השינה בתוך האוהל הקטן שלהם ב- 29 במארס 1912. רוברט סקוט תיעד ביומן המסע את מותו . יחד עם רוברט פאלקון סקוט שהיה בן 44 במותו קפאו למוות בקור הנורא גם חבריו למסע , ד"ר אדוארד ווילסון, קפטן לורנס אוטס, אדגאר "טדי" אוואנס, והנרי באוורס הצעיר בחבורה בן 28 . קצה גבול יכולתם היה מותם. משלחת הצלה בריטית שיצאה לחפש את עקבותיהם עם בוא הקיץ הבא בנובמבר 1912 מצאה את האוהל הבריטי כשחציו מכוסה שלג. שניים מהחמישה אדגאר אוואנס והנרי באוורס לא נמצאו מעולם. הם קפאו למוות עוד קודם לכן. אדגאר אוואנס התמוטט באמצע המסע וקפא למוות ב- 26 בפברואר 1912. הנרי באוורס ששהה באוהל הקפוא יחד עם רוברט סקוט, ד"ר אדוארד ווילסון, ולורנס אוטס אמר לחבריו כי הוא יוצא לזמן מה מהאוהל, ולא חזר. הוא קפא למוות. חברי משלחת ההצלה מצאו את רוברט סקוט ושני חבריו לורנס אוטס וד"ר ווילסון ישנים את שנת הנצח שלהם בשקי השינה. הם היו קפואים ומתים. אנשי משלחת ההצלה קברה את שלושתם במקום בו מצאו את מותם. עם הגיע הבשורה המרה לאנגליה הפכו הנספים לגיבורים לאומיים.

 

טקסט תמונה : 1911. אנשי המשלחת הבריטית בראשות רוברט סקוט גוררים "גרירה אנושית" בידיהם את המזחלות בתחילת מסע המחקר לקוטב הדרומי. (הספרייה הלאומית של ניו זילאנד ו- "מוזיאון הטבע" בניו יורק).

סיום. קצה גבול היכולת האנושית.

הָמְלֶט נסיך דנמרק האיש הישר וההגון בעולם שילם בחייו מפני שדבק וניסה בכל כוחותיו לחקור את האמת בבית המלוכה אפוף התככים והמזימות. קצה גבול יכולתו הספיק לגלות את האמת המרה אך לא מעבר לה. הוא מת מחֶרֶב מורעלת מבלי שהוענקה לו ההזדמנוּת לשנות את סדרי החיים האפלים במקום שבו נולד וחי עד שהתמוטט. דבקותו הבלתי נלאית של המלט במשימת חייו לחקר וגילוי האמת הובילה אותו אל קצה גבול יכולתו שהסתיים במותו הטראגי. וויליאם שייקספיר סיים את המחזה המפורסם "המלט נסיך דנמרק" בסילוק גיבורו מבימת החיים, אולי מפני שאמינותו, תמימותו והגינותו יישרת הדרך, היו בסופו של דבר כלים נאיביים מידי כדי להתמודד עם מציאות מורכבת וכוחות האוֹפֶל והרשע שניצבו מולו. הכוחות לא היו שקולים ולהמלט לא היה כל סיכוי לשרוד. בדומה לדרָמָטוּרג שנטל את חייו של המלט , הטבע הכרית את חייהם של ג'וֹרג' מֶלוֹרִי ורוֹבֶּרְט סקוֹט. שניהם סיימו את חייהם במאבקם ההרואי בנחשולי הטבע הסוערים מבלי שיהיו מצוידים כהלכה בלבוש וטכנולוגיה מתאימה כדי לקדם מציאות מסובכת וכדי להדוף את הסכנות הנוראיות שניצבו בפניהן בשנים.
טרגדיות המוות של כל הגיבורים האלו היה קצה גבול יכולתם אך לא קצה גבול היכולת האנושית. קצה גבול יכולתם לא היה הסוף מפני שהוא לא היה לשווא. האנשים האמיצים האלה הפכו במותם לדמויות מופת ומודל לחיקוי וציווּ בסוף דרכם מורשת מופלאה לאנושות בה הטיפו וקראו לבאים בעקבותיהם להרחיק לכת מהם (!).

מטפס ההרים המהולל הניו-זילנדי סֵיר אדמונד הילֶארי (Sir Edmond Hillary) הלך שבי אחר חזונו של ג'וֹרְג' מֶלוֹרִי. שנות דוֹר חלפו. ב- 29 במאי 1953 היה הראשון בהיסטוריה שהעפיל לפסגת האוורסט יחד עם מלווהו הנפאלי טנזינג נורגאיי (Tenzing Norgay) בן שבט השרפה (Scherpa) . אדמונד הילארי היה בן 34 כשהגשים את חלום האנושות . כמו הרצים הגדולים למרחקים ארוכים הוא היה גאון האימון, התִּכנוּן והניווּט שלא הסתפק בכִשרונו בלבד. הוא לא השאיר דבר ליד המקרה. אדמונד הילארי שכר למען המאמץ העיקרי שלו את שירותיו של טנזינג נורגאי בן ה- 39 המתגורר יחד עם עשרות אלפי בני שבט השֶרפָּה בגבהים שלמרגלות רכס ההימאלאייה הנחשב ל- "גַג העולם". טנזינג נורגאי היה מכונה גופנית משוכללת מאין כמותה העמידה בתנאי גובה מרביים, שהכיר את סביבת הטיפּוס ואת תהפוכות מזג האוויר באזור .
אדמונד הילארי הבין שעליו להתאמן היטב ובצורה שיטתית לקראת המאמץ המכריע שהוגדר ע"י המומחים כקצה גבול היכולת הפיסית של בן אנוש. הוא הבין שלא ניתן לכבוש את הפסגה האימתנית בבת אחת. עליו לשהות ימים ארוכים ברכסי ההרים הנמוכים יותר השוכנים כמה אלפי מטרים מתחת לפסגת האוורסט כדי להתרגל למחסור בחמצן . הטיפוס הקשה והמתיש צריך להיעשות בהדרגה כדי לאפשר לגופו להסתגל מבחינה פיסיולוגית לכמות החמצן הדלילה והלחץ האטמוספרי הנמוך השוררים באוויר בגבהים האלה. הקשיים העצומים בעת הטיפוס לגבהים של כתשעה קילומטרים מעל פני הים מוצאים את ביטויים לא רק במאמץ העליון של שרירי השלד , אלא גם באיבוד נוזלים , כוויות קור ובצקות (נוזלים) בגוף. מחסור בגַז החמצן בגוף עלול לגרום לנזקים קשים בלתי הפיכים . ירידת ריכוזו בדם מהווה סכנת חיים של ממש.

 

טקסט תמונה : סיר אֶדְמוֹנְד הִילָארִי מטפס ההרים הניו זילנדי (משמאל) עם ידידו טֶנְזִינְג נוֹרְגאי על פסגת הר האוורסט הגבוה בעולם ב- 29 במאי 1953. שניהם היו הראשונים בהיסטוריה לכבוש את ההר והגשימו את סלוגאן הספורט הנִצחי, "אין גבול ליכולת האדם".
(באדיבות הספרייה הלאומית של ניו זילאנד).

אֶדְמוֹנְד הִילָארִי (Edmund Hillary) התכונן לכיבוש האוורסט טוב יותר מכל מטפס אחר לפניו . טכנולוגיית הביגוד ומסכות החמצן שעמדו לרשותו ועוזרו טנזינג נורגאיי היו משופרות לאין ערוך לעומת הציוד שהיה לג'וֹרְג' מָלוֹרִי ואֶנְדְרוּ אִירְוִוין. אֶדְמוֹנְד הִילָארִי היה חסיד האימונים המפרכים . השהייה וההמתנה שלוֹ בנקודות גובה שונות תוך כדי הטיפוס מעלה, הסבלנות וההסתגלות ההדרגתית של גופו להתקיים בתנאי גובה של אלפי מטרים מעל פני הים לפני ביצוע המאמץ העיקרי, ההצטיידות היסודית שלו בלבוש חם (חליפות פּוּךְ) ערכות חמצן ומזון, וכושר ניווט העניקו לו בסופו של דבר תהילת נצח. מלכת אנגליה אליזבט ה- 2 העניקה לאדמונד הילארי את תואר הכבוד סֵיר על מעשה הגבורה שלו. בשנת 1957 נבחר סֵיר אדמונד הילארי להיות הנווט הראשי ומפלס הדרך של משלחת המחקר של סֵיר וויוויאן פוקס שחצתה את יבשת אנטארקטיקה.

 

טקסט תמונה : 1953. אדמונד הילארי (מימין) ועוזרו הנפאלי – הודי טנזינג נורגאיי, עטורי פרסים לאחר ההעפלה ההיסטורית ב- 29 במאי 1953 לפסגת הר האוורסט.

אוסטרליה העניקה לרץ למרחקים ארוכים הצעיר שלה בן ה- 20 רוֹן קְלָארְק (Ronald Clarke) כבוד של מלכים . בגיל כה צעיר נבחר לספורטאי שיישא את הלפיד ויצית את המשואה האולימפית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מלבורן ב- 22 בנובמבר 1956.

 

טקסט תמונה : רון קלארק בן ה- 20 גדול הרצים למרחקים ארוכים של אוסטרליה נבחר לשאת את הלפיד ולהדליק את המשואה האולימפית באולימפיאדת מלבורן 1956. בחלק אחד של העולם התנהלה מלחמה ובקצהו האחר אולימפיאדה. (באדיבות IOC).

בשעה שרוֹן קְלָארְק הצית את הלפיד האולימפי באולימפיאדת מלבורן בנובמבר 1956 הייתי אני חייל קרבי בן 18 בחטיבת גולני. את אימוני הטירונות עברתי בשטח אש מס' תשע ליד הכפרים הערביים עַָרבֶּה וסַכְנִין. במלחמת סיני הייתי חניך בקורס מפקדי כיתות של החטיבה וסיימתי זה עתה יחד עם חבריי את כיבוש מוצבי רפיח 27 ו- 29 במסגרת מבצע קָדֵש נגד מצרים. מחזור קורס המכי"ם שלי החל ב-ג'וֹעָרָה (ליד הקיבוצים עין השופט, רמת השופט, ודליה). לקראת המלחמה סופח הקורס לגדוד 12 של החטיבה. הפלוגה שלי כבשה את מוצבי מס' 27 ו- 29 בשרשרת של מוצבים קיפודיים ברפיח שנבנו על רכסי גבעות החוֹל. מח"ט גולני היה אז אל"מ בנימין ג'יבלי. מג"ד 12 בחטיבה היה אברהם בר-אוריין, על פלוגת המכי"ם שלנו פיקד זאב עופר, והמ"מ שלי שאהבתי והערכתי עד למאוד היה זאב שטרנהל ז"ל הבלתי נשכח. הייתי הררנ"טיסט בכיתה שלי מצויד ברובה צ'כי – מאוזר 7.98 . במהלך ההסתערות על היעד המבוצר חיסלתי עם חבריי עמדת מק"ב אלפא (מקלע בינוני) של המצרים. כשקפצנו לתעלות החפורות של המוצב כדי להתחיל בטיהורו הוברר לי שאינני מסוגל להוציא את תרמיל התחמיש מהרובה . למזלי נקרה לי תת מקלע "קָארְל גוּסְטַב" (תוצרת שוודיה) טעון במחסנית מונח על כסא עליו היו תלויים מדיו של קצין מצרי שברח . הנחתי את הרובה שלי ולקחתי לידיי את ה- "קארל גוסטב". יריתי צרור קצר כדי לוַודֵא שהנשק תקין והצטרפתי לטיהור המוצב. במהלך הקרבות נהרגו לנו חמישה חיילים ומפקדים.
בתום הלחימה הועברנו לאל-עריש להמשך הקורס. שם באחד העיתונים קראתי כמה מילים קצרות על המשלחת האולימפית הישראלית בת שלושה ספורטאים שטסה למלבורן, השחיינית שושנה ריבנר, הקופץ לרוחק דודיק קושניר, והקופץ למים יואב רענן ושני עסקנים חיים גלובינסקי ומרדכי בן – דרור.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. האתלט דוד 'דודיק' קושניר. (צלם לא ידוע).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. השחיינית שושנה ריבנר. (צלם לא ידוע).

 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. הקופץ למים יואב רענן. (צלם לא ידוע).

 

טקסט תמונה : 22 בנובמבר 1956 . משלחת ישראל בת שלושה ספורטאים ושני מלווים (חיים גלובינסקי ומרדכי בן דרור) צועדים בטקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 16 של הזמן החדש במלבורן בירת אוסטרליה ב- 1956. (התמונה, באדיבות הוועד האולימפי הישראלי).

באֶל – עָרִיש התוודעתי לרוֹן קלארק האתלט שהיה מבוגר ממני בשנתיים. הוא הפגין את שיא יכולתו על המסלול. חבריי ואנוכי נדרשנו לעשות זאת ולהפגין את יכולתנו במלחמת סיני 1956.
נושא הלפיד האולימפי באולימפיאדת מלבורן 1956 גמל למדינתו בשבירת 22 שיאי עולם בריצות למרחקים ארוכים . הוא הציב שוּב ושוּב גבולות חדשים ליכולת האדם בספורט . הוא נחשב לפלא אנושי. מכונת ריצה משוכללת של לֵב – ריאה. למרות כשרונו הגדול נכשל דווקא במשחקים האולימפיים בהם זכה רק במדליית ארד אולימפית (בריצה ל-10000 מ' באולימפיאדת טוקיו 1964). אולימפיאדת מכסיקו 1968 הייתה ההזדמנות האחרונה שלו לזכות בזהב. הוא היה כבר בן 32. רוֹן קְלָארְק החזיק ב- 1968 בשני שיאי עולם מדהימים בריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ' . שיאו ב- 5000 מ' עמד על 6 .16 : 13 דקות , וב- 10000 מ' על 4 .27 : 29 דקות . הוא היה שיאן העולם הבלתי מעורער ומועמד בטוח לזכייה במדליות הזהב.
אבל כאן בגבהים של מכסיקו סיטי כ- 2500 מטר מעל פני הים כָּשָל. בריצת הגמר ל- 5000 מ', התחרות האולימפית האחרונה בקריירה הארוכה שלו, כמעט שבק חיים. הוא סיים במקום ה- 5. קצה גבול יכולתו הסתיים בעילפון וקשיי נשימה. הוא הובהל לבית החולים כשמסכת חמצן עוֹטָה את פניו . בריצה ניצח הטוניסאי מוּחמד גָאמוּדִי בזמן של 0 .05 : 14 דקות. שתי עשיריות אחריו הגיע הקנייתי קיפצ'וגה קיינו אלוף ריצת ה- 1500 מ' במכסיקו 68'. במדליית הארד זכה נפתלי טמו אף הוא אתלט קנייתי אלוף ריצת ה- 10000 מ' באותה האולימפיאדה . במקום הרביעי דורג הרץ המכסיקני חואן מרטינז בזמן של 8 .10 : 14 דקות. רוֹן קלארק חצה את קו המטרה שנייה אחת ושש עשיריות אחרי חואן מרטינז וסיים את הריצה במקום החמישי בזמן של 4 .12 : 14 דקות. הוא התמוטט על קו הגמר מחוסר חמצן בדמו.
זה כלל לא היה מפתיע שהמנצחים בשתי הריצות הארוכות הקלאסיות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ' , וגם ל- 3000 מ' מכשולים וריצת המרתון שהתקיימו בגבהים של מכסיקו סיטי היו אתלטים אפריקניים קנייתים, אתיופיים, והרץ הנפלא מארץ המַגְרֵבּ הטוניסאי מוחמד גאמודי, וגם המכסיקני המצוין חואן מרטינז. רוֹן קלארק שהחזיק בשיאי העולם בשתי הריצות הארוכות על המסלול והיה המועמד לניצחון , דורג שישי במכסיקו 68' בריצה ל- 10000 מ' כשפיגר ב- 17.4 שניות אחרי המנצח הקנייתי נפתלי טמו 4 .27 : 29 דקות, וסיים חמישי בפיגור של 7.4 ש' ב- 5000 מ'. המנצח היה הטוניסאי מוחמד גאמודי בזמן של 0 .05 : 14 ד'.
האתלטים האפריקנים והמכסיקנים הגיעו לתחרויות במכסיקו סיטי היישר מהרמות הגבוהות של ארצם. הם לא היו זקוקים לתקופת התאקלמות כדי להכשיר את המערכת הפיסיולוגית של גופם להילחם בלחץ האטמוספרי הנמוך ובאוויר הדליל בחמצן של מכסיקו סיטי. מסלול הא"ק במכסיקו סיטי היה בעצם מגרשם הביתי. רון קלארק לעומתם הגיע למכסיקו סיטי מהשפלה האוסטרלית . הוא הורגל להתחרות רק בגובה פני הים שם קבע גם את שיאי העולם שלו. המערכת הפיסיולוגית של גופו לא הייתה מחוסנת מפני החמצן הדליל של מכסיקו סיטי. הוא שילם ביוקרתו וכמעט גם בחייו.
הדרך היחידה להתמודד עם בעיית האוויר הדליל היא לשהות ולהתאמן בהדרגה בגבהים האלה עצמם זמן רב מראש לפני התחרויות. הגוף מפצה את עצמו בחֶסֶר החמצן ע"י כך שהוא מפתח הליך הסתגלות פיסיולוגי מודרג בו הוא מייצר כמות כפולה של כדוריות הדם האדומות . כדורית הדם האדומה הנושאת את ההמוגלובין היא המרכיב בדם שקולטת באמצעות דיפוזיה (פִּעַפּוּע) את מולקולת החמצן מהפונקציה האחרונה של הרֵיאה – האלוויאולה, ומעבירה אותו באמצעות מחזור הדם לשרירים . בעת התהוות תהליך הפיצוי הפיסיולוגי המעניין הזה מסוגל הגוף להגדיל עד למאוד את כמות כדוריות הדם האדומות. מילימטר דם מעוקב בגוף האדם מכיל כ- 4 מיליון כדוריות דם אדומות בגובה פני הים. בעת שהייה ארוכה בגבהים מתרבות הכדוריות ומספרן עולה ל- 8 מיליון. הכפלת מספרן של כדוריות הדם האדומות משפרת כמובן את תִּדלוּקוֹ של הגוף בחמצן , אך הדבר דורש כאמור הליך פיסיולוגי המוּתנה בזמן. רוֹן קלארק היה אומנם שיאן העולם אך הגיע לא מוכן מבחינה פיסיולוגית לאולימפיאדת מכסיקו ההיא בשנת  1968 ושילם על כך בריבית דה ריבית.

נבחרת ישראל בכדורגל תחת שרביטו של מאמנה עמנואל שֶפֶר (בניגוד לרון קלארק וספורטאים אחרים) הייתה מודעת להיבטים הרפואיים והמדעיים של קשיי המאמץ באוויר הדליל של מכסיקו . היא דאגה להתאמן פעמיים זמן ממושך לפני אולימפיאדת מכסיקו 1968 וגם לפני טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1970 , בגבהים דומים באלפים השוויצריים.

מטפס ההרים הישראלי והחוקר הגיאוגרפי דורון הראל העפיל בהצלחה לפסגת האוורסט בשנות ה- 90 של המאה הקודמת. זימנתי אותו לריאיון באולפן "משחק השבת" כדי לשמוע ממנו בין שידור קטעי הכדורגל בתוכנית, מה דוחף אותו כל פעם מחדש לכבוש את פסגות ההרים ברחבי תבל. דורון הראל השיב בצניעות תשובה מאוד דומה לדבריו של ג'וֹרְג' מָלוֹרִי (George Mallory) 70 שנה לפניו. "האתגר", הוא השיב ו-אמר לנו ולצופינו. כיבוש האֶוֶורֶסט איננו נחשב היום למעשה גבורה עילאי, הודות לשיפור העצום בטכנולוגיות הלבוש והציוד, והיכולת המדעית לחזות את תנאי מזג האוויר לפני ובעת הטיפוס, ויכולות האימון המוקדם והניווט המשופר.
75 שנה אחרי מותו מצאה קבוצת מטפסים שהעפילה לאוורסט ב- 1999 את גווייתו של ג'ורג' מלורי. בשל הקוֹר העצום השורר בגבהים האלה השתמרה הגופה היטב, אך המצלמה שלו ושל חברו אנדרו אירווין לא התגלתה. אולי היא הייתה יכולה להעיד מה קרה לשני הגברים האמיצים בדקות האחרונות של חייהם.

מסעות המחקר המדהימים של רואלד אמונדסן, ג'ורג' מלורי , ו-אדמונד הילארי, כישרונם, יכולת האימון שלהם, ודבקותם במשימה הם מאור גדול לכל ספורטאי באשר הוא החותר להגיע לפסגה.

סוף פוסט מס' 1147 (1108). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 3 בדצמבר 2022.