פוסט מס' 1142. עם פרוס מונדיאל קָאטָאר 2022. זיכרונות טלוויזיוניים שלי מהימים ההם כמי שניהל את חטיבת הספורט ו-הפיק, ערך, ושידר 8 טורנירי מונדיאלים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. ביניהם החשוב והמוצלח מכולם: הפקת מבצע 64 השידורים הישירים של מונדיאל צרפת 1998 ע"י חטיבת הספורט בראשותי ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים ההן של 1998-1993 היה מוטי קירשנבאום ז"ל. מנכ"ל רשות השידור שהתמנה במקום מוטי קירשנבאום באותן השנים ההן של 1998-2001 היה אורי פורת ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 המצוין בשנים ההן של 2000-1993 היה יאיר שטרן יבד"ל. פוסט מס' 1142. הועלה לאוויר ביום חמישי-17 בנובמבר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

פורסם בתאריך 17 בנובמבר 2022 מאת יואש אלרואי9 בדצמבר 2022

פוסט מס' 1142. עם פרוס מונדיאל קאטאר 2022. זיכרונות טלוויזיוניים שלי מהימים ההם כמי שניהל את חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ההיא, בשנים ההן שבין 1980 ל-2003. הנהגתי, הפקתי, ערכתי, ושידרתי עבור רשת השידור היקרה שלי ובעבור צופיה 8 (שמונה) טורנירי מונדיאלים בכל רחבי תבל. ביניהם החשוב והמוצלח מכולם: ההפקה הבלתי נשכחת הארוכה והממושכת שלנו מהשטח מ-מקום ההתרחשויות בצרפת הענקית את מבצע השידורים הישירים המושלם, שכלל בתוכו את כל 64 השידורים הישירים של משחקי מונדיאל צרפת 1998, ע"י חטיבת הספורט בראשותי ובפיקודי ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 ההוא. מנכ"ל רשות השידור ו-שלי בחמש השנים הבלתי נשכחות ההן של 1998-1993 היה מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. תקופה טלוויזיונית מזהירה, ברוכה, רבת הישגים ופעלים בלתי נשכחת מפני שמוטי קירשנבאום היה בעצמו מפקד ו-מנכ"ל רשות שידור בלתי נשכח. מנכ"ל רשות השידור ו-שלי הבא שהתמנה (ע"י ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו) לתפקיד הרם והאחראי במקום מוטי קירשנבאום באותן השנים ההן של 1998-2001 היה אורי פורת ז"ל (פרש בטרם עֵת ב-2001 ולא השלים את תקופת כהונתו ה-2 שנועדה להימשך 5 שנים במשרה הרמה והאחראית הזאת עד שנת 2003). המנהל המצוין והבלתי נשכח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ו-שלי ב-7 השנים ההן שבין 1993 ל-2000 היה יאיר שטרן יבד"ל. הוא היה פשוט מנהל נהדר ונפלא. איש מקצוע מְעוּלֶה, אדם יישר דרך, בעל היגיון, נאמן ומסור לתפקידו, אמין ומהימן, נגיש וידידותי, איש של אֶמֶת ורחוק מכל דבר עקמומיות ו-ֹשֶקֶר. יאיר שטרן הגשים באישיותו הברוכה כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 את שני פסוקי הפתיחה של פרק א' בספר "מִֹשְלֵי", ככתוב: "…לָדַעַת חָָֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה. לָקַחַת מוּסַר הַשְכֵּל, צֶדֶק, וּמִשְפָּט וּמֵשָֹרִים…". הוא פשוט היה כזה. אהבתי אותו והערכתי אותו עד למאוד כ-אָדָם, כ-מנהל, ו-מנהיג הָגוּן ו-יָשָר כ-סַרְגֵל. פוסט מס' 1142. הועלה לאוויר ביום חמישי-17 בנובמבר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך, ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

הערה מס' 3 : כמות קוראי הבלוג והנכנסים אליו, והמתעניינים בו, עברה את רָף ה- 1.100000 (מיליון ומאה אלף).

—————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1142 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 17 בנובמבר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

—————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1142. הועלה ל-"אוויר" ביום חמישי-17 ב-נובמבר 2022. עם פרוס מונדיאל קאטאר 2022. מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 ששודר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ז"ל היה הנצפה ביותר ובעל ה- Rating והַמִדְרוּג הטובים ביותר בתולדות שידורי המונדיאלים בתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל לדורותיה.

פרולוג ו/או אפילוג של סדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מותנה בזווית ההתבוננות האישית של כל קורא. כל ניסוח טוב. כלכלת טלוויזיה ו-אספקטים מוניטריים. פוסט מס' 1142. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות מר יאיר שטרן במהלך מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים של ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בשידור ישיר של אחד ממשחקי האגף המזרחי של ארה"ב ה-קרוי, "The East conference final" בין קבוצות בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. המבצע הטכנולוגי התאפשר ראשית דבר בשל שיפור משמעותי בתקשורת לוויינים בינלאומית בימים ההם בין ישראל לארה"ב. בתחנת התקשורת הלוויינית של חברת "בזק" שנוסדה ו-הוקמה באביב 1972 במישור עמק האלה (ליד ירושלים), ניצבו בימים ההם כבר שתי אנטנות – צלחות ש-כוונו לעבר שני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major 1. מן הראוי לציון כאן למען הקוראים כי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS החזיקה בזכויות השידורים של ה- NBA ומנהליה דאז קבעו כי שעות המשחקים של סדרות הגמר בסופי שבוע בחוף במזרחי והמערבי של ארה"ב יהיו ב- 15.30 שעון ניו יורק (GMT – 4) ו- 12.30 שעון לוס אנג'לס (Gmt – 7). הזמנים האלה התאימו לשעון ישראל שלנו (GMT + 3) ואפשרו לי לייבא אותם ארצה בהצלחה. ראוי לציין גם שהנהלת ה- NBA נהגה עמי חֶסֶד כספי והסכימה להעניק לי את זיכיון השידור תמורת 2000 (אלפיים) דולר בלבד בעבור כל משחק. CBS יצאה מגדרה כדי לתמוך במבצע השידורים הישיר והמרוחק ההוא שלי ואפשרה לי להשתמש בקו השידור המקורי של השדר ההוא שלהם דיק סטוקטון, כ- "Guide line", בעבור צוות השידור שלי שעשה את מלאכתו באולפן הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים (בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצב בשכונת רוממה בירושלים), ואשר הורכב על ידי דאז לפני 35 שנים מהשדר המוביל יורם ארבל פלוס הפרשן אריה מליניאק. כל השידורים הישירים ההם של ה- NBA התבצעו על ידינו בקיץ 1987 בשיטת Off tube מהאולפן שלנו בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ-יוֹבֵל שנים שחלף. זאת הייתה ההתחלה. קו הזינוק בימים ההם – בעת ההיא. זהו היכל הספורט ביד אליהו בתל אביב. אנוכי יואש אלרואי (משמאל) יחדיו עם יאיר שטרן (מימין) בראשית הקריירה שלנו יחדיו עם הילדים הקטנים והיקרים שלנו העומדים מלפנים. להלן הזיהוי מימין לשמאל : שי שטרן (היום מגיש ומנחה תוכנית בידור בערוץ 10), רועי אלרואי (היום אדריכל), וגור אלרואי (היום פרופסור ו- רקטור אוניברסיטת חיפה). הערה שלי : בתי הצעירה הגר אַלְרוֹאִי-בִּינוֹ טרם נולדה בעת התיעוד הנ"ל ההוא שנעשה לפני יותר מ- 51 שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. זיכרונות טלוויזיוניים שלי. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז, חיים יבין (בן 90, היום) בתום מבצע השידורים הישירים השיטתי של ליגת הכדורסל האמריקנית ה- NBA לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המסמך בן 35 שנים נשמר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 8 בנובמבר 1984. אולם הכדורסל של קיבוץ כפר גלעדי. תיעוד מהימים ההם – הזמן ההוא לפני 38 שנים. אחד מסודות הניהול והמנהיגות הוא להתייצב ו-להיות בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות בעת ההפקה, הצילומים, השידורים, והעבודה יחדיו עם הפַּקוּדִים שלך. אי אפשר להנהיג ולנָוֵוט מהמשרד. התמונה צולמה ע"י חבר קיבוץ עמיר אביהו שפירא ומתעדת שידור של משחק כדורסל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) של קבוצת הפועל גליל עליון. זיהוי הנוכחים בתמונה בעמדת השידור מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי (מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בז'קט שחור חובש אוזניות), השַדָּר המוביל שלי יורם ארבל (בז'קט לבן חובש אוזניות), המפיק שלי יוסי לנדאו, והצלם התחתון שלמה גרשנגורן – ספיטירקי. למעלה, הצלם העליון המוביל טדי למברג. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. ללא ו-בלעדי תמיכתם המקצועית המאסיבית של המנכ"לים ההם של רשות השידור ברמתם של אורי פורת ז"ל ומרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל בשידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית (וגם ללא ו-בלעדי תמיכתם של שני הסמנכ"לים הנבונים והמוכשרים ההם ואוסיף גם מחוננים בתחום ניהול ענייני כספים של רשות השידור ההיא, ישראל דורי ו-יוחנן צנגן), והכרתם בחשיבות חשיפת המֵידָע העיתונאי שהם נושאים, ושידורם הישיר והרציף של אירועי הספורט הארציים והבינלאומיים הראשיים, הבכירים, והעיקריים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – לא היה ניתן לי ובידי לקדם את שידורם ו-מעמדם של הפקות הספורט המורכבות, המסובכות, המרוחקות והיקרות ההן בארץ ובעולם על פני הגלובוס כולו למען צופי הטלוויזיה במדינת ישראל, ולהעפיל לפסגת הטלוויזיה הבינלאומית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי ארצה מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ו-בעלת כרס עבה בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2018 – 1884 לפי שעה, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 82 (שמונים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2022 ו/או לכל המאוחר ב-מחצית הראשונה של שנת 2023. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים, אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של העדויות של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ו- קורותיהם, ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

תזכורת פרפרת 1 מהימים ההם: משה גרטל וברוך צ'יש. פוסט חדש מס' 1142.

אליפות אירופה בשחייה נערכת ב-גלאזגו (Glasgow) בירת סקוטלנד 2018 בהשתתפות שחייני ושחייניות נבחרת ישראל. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הטילה שוב על שני שדרני השחייה הוותיקים משה גרטל וברוך צ'יש משימת שידור Off tube בלתי אפשרית ולא מתקבלת על הדעת: על שניהם להישאר בארץ, להעתיק את המידע מהסיגנל הלווייני, ולמסור את האינפורמציה בשידורים ישירים מהבריכה ב-גלאזגו 2018 לציבור הצופים בישראל באמצעות המוניטור הַמִסְכֵּן שלהם שהיה מוצב באולפן בהרצליה. ריטואל השידור הישיר של ה-Off tube שָב וחוזר על עצמו בערוץ הספורט הקטנוני מס' 55 בכבלים. שוב שידורים ישירים של מהלכי התחרויות של אחד מאירועי הספורט הבכירים ביבשת, אליפות אירופה בשחייה מבלי ששני מוסרי האינפורמציה נוכחים ונמצאים במוקד האירועים ההוא בגלאזגו-סקוטלנד בשנת 2018. שניהם ביצעו את עבודת השידורים הישירים שלהם עבור הציבור בישראל מעמדת ה-Off tube המוצבת באולפן ב-הרצליה. שניהם כלל לא היו ב-גלאזגו. משה גרטל וברוך צ'יש מתייחסים אל עצמם כאל קוריוז טלוויזיוני משהם מסכימים ל-צַו המטופש של הנהלתם לשַמֵש שדרני Off tube פטפטנים רוויי שגיאות, אי אבחנות, וטעויות אין ספור, ואי קיום ראיונות פנים אל פנים עם גיבורי העלילה לרבות השחיינים והשחייניות הישראליים ועם מאמנם. משה גרטל וברוך צ'יש היו פעם לפני שנים רבות שני שחיינים ישראליים טובים והפכו לשני שדרנים כושלים. במקום חידלון שידור ה-Off tube הזה, היה על שני האופטיובניקים הללו להתייצב זקופים מול הנהלתם ולומר לחבריה הממונים שלהם, כלהלן, כהאי לישנא :"חבר'ה לא עוד… אנחנו דוחים את הצַו… אם אינכם מטיסים אותנו לגלאזגו 2018 אז נשקו לנו בתחת… אנחנו לא שדרני Off tube שלכם ולא קישוט קולי של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שלכם… אנחנו עיתונאים ושדרני טלוויזיה מטעם עצמנו שעושים את עבודתנו האחראית והמפורטת מהשטח, וודאי כשמדובר בשידורים ישירים של אליפות אירופה בשחייה לגברים ונשים בגלאזגו 2018 ובהשתתפות שחיינים ושחייניות ישראליים רוויים אלפי פרטים, תוצאות, שמות מעשרות מדינות, סגנונות אחרים, מרחקים שונים, וערב רב של תחרויות שבנויות על עשרות רבות של שלבים מוקדמים + חצאי גמר + גמרים…איננו מתכוונים לבצע את גזר הדין שלכם המטיל עלינו את עבודת ה- Off tube מהרצליה ובצדה אחריות קבלת אחריות עיתונאית ציבורית…אם כך, חפשו את החברים שלכם…". שניהם לא אמרו את טקסט המחאה הזה למנהליהם. משה גרטל וברוך צ'יש לא רק התייחסו לעצמם כאל קוריוז, אלא התבטלו מפני הנהלתם ו-מחַלו על כבודם האישי והמקצועי, בשעה שהמקבילים-הקולגות שלהם מ-70 (שבעים) רשתות השידור של ה-EBU עשו אז את מלאכתם הטלוויזיונית מעמדות שידור בבריכה ב-גלאזגו. הַאָשָם איננו נעוץ רק במפקדים אלא גם ב-פַּקוּדִים הַכְּנוּעִים. צוות השידור הוותיק המושפל והמגוחך הזה נטול נְבוֹנוּת ונעדר כבוד נושא על גבו כבר תקופה ארוכה בת שנים רבות קופה של שְרָצִים. בלתי מתקבל על הדעת. אי אפשר לשדר ישיר לעם ישראל את אליפות אירופה בשחייה הנערכת ומתקיימת ב-גלאזגו בירת סקוטלנד, מהתבוננות ב-מוניטור הניצב בהרצליה מבלי להיות נוכח במוקד האירועים המתרחשים כ-5000 ק"מ ב-גלאזגו. מדובר בטלוויזיה ישראלית ציבורית אופטיובניקית דלה, מחורבנת, ומִתְּרָפֶּסֶת שמשה גרטל וברוך צ'יש היו אז הנציגים שלה. לא רק בעל כורחם. שניהם היו אמורים לאייש את עמדת השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בבריכה בגלאזגו בסקוטלנד…אולם שניהם שני האופטיובניקים האלה נותרו בארץ. עסק עלוב שמעלה לדיון שוב את השאלה הזאת: מדוע אנשים מסכימים ביודעין לוַותֵּר כה מהר על מורשתם העיתונאית, על עקרונות העיתונאות, ועל כבודם המקצועי ואשר עוסקים כולם ב-דיווח מהשטח ממוֹקֵד ההתרחשויות ? למה שדרני ועיתונאי טלוויזיה ניאותים מרצונם הם לרוץ ולאייש את עמדת ה-Off tube, ו-להִירָמֵס בדרך ע"י הנהלתם ? מאיזה סיבה הם מבקשים להתרפס ולכרוע ברך בפניה בפני אנשי ההנהלה שלהם…? מה פתאום…? לאיזה תכלית…? ולשֵם מָה הם מניפים מייד דֶגֶל לָבָן ו-נכנעים מבלי לעלות על הבריקדות ו-מבלי להשיב מלחמה שערה מול הנהלתם החובבנית…? שניהם משה גרטל וברוך צ'יש ייצגו אז נאמנה עיתונאות Off tube מבישה על כל השלכותיה. הנהלת ערוץ הספורט ההיא מס' 55 בכבלים אולי הבינה והסיקה בינה לבין עצמה שמדובר בשני אנשים חלשים וכנועים נטולי עמוד שדרה כמו משה גרטל וברוך צ'יש שמוותרים על מינימום של עיתונאות שטח אמיתית ו-מקורית ועל מינימום כבודם העצמי, ולכן פוקדת עליהם להישאר בארץ ולעשות את מלאכתם פלסתר. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 יודעת שהיא איננה יכולה להינזק מבני אנוש כורעי ברך. עיתונאות ה-Off tube ההיא ב-2018 של משה גרטל וברוך צ'יש בעת שידורם מהאולפן בהרצליה את תחרויות השחייה המתקיימות בגלאזגו בירת סקוטלנד, הייתה סמל של עיתונאות קלון מתרפסת, מבישה, מגוחכת, ועלובה (!). פוסט מס' 1142. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.תזכורת 1. טקסט תמונה : קיץ 1981. בריכת השחייה של אוניברסיטת ת"א. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. חטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידורים ישירים את תחרויות השחייה במסגרת המכבייה ה- 11 של שנת 1981. אנוכי ממנה את נסים קיוויתי להיות השדר המוביל ואת יוסף "יוז'ו" טלקי לפרשן שלו. אנוכי מעניק למר משה גרטל את התפקיד לשמש כתב – מראיין ליד דופן הבריכה. בתצלום נראה משה גרטל מראיין בשידור ישיר את השחיינית ליאור בירקן בת 18 שזכתה בארבע מדליות זהב במשחקי המכבייה בימים ההם, כאמור לפני 41 שנים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : המראיין מר משה גרטל (בן 35), המאמן של השחיינית ליאור בִּירקן ושל אגודת הפועל ירושלים בשחייה מר דוד "סוּחוֹ" סִיבוֹר (מתבונן ו-בוחן דרך משקפי השמש שלו את המראיין המגוחך), ליאור בירְקָאן (בת 18), והמקליט ואיש הקול הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דָנִי יֶגֶר ׁ(מחזיק במיקרופון). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת : יום רביעי – 5 באוגוסט 2015. ערוץ 1 הציבורי נאנק תחת עולה של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו באוגוסט 2015. שני שדרני ערוץ 1 ז"ל ליאן ווילדאו והפרשנית ליאור בירקן משדרים ישיר Off tube את אליפות העולם ה- 16 בשחייה המתקיימת בקאזאן – רוסיה 2015. עסק עלוב. הרייטינג אפסי. עסק טלוויזיוני מחורבן מפני ששני החבר'ה האלה יושבים באולפן בירושלים ומתיימרים לספר ולתאר לצופיהם את המתרחש בבריכת השחייה בעיר קאזאן ברוסיה המרוחקת מהם אלפי קילומטרים באמצעות אותו מקור מידע מוניטור הטלוויזיה שמצוי גם בסלון ביתם של צופיהם. ליאן ווילדאו וליאור בירקן אינם יכולים להיפגש עם גיבורי וגיבורות העלילה הראשיים, אינם יכולים לראיין אותם, לא מסוגלים להביא את סיפורם לרבות אלה של השחיינים והשחייניות הישראליים הנוטלים חלק באליפות קאזאן 2015.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור. אינני מצטער על כך אפילו לא לרגע אחד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 82 (שמונים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2022, לכל המאוחר ב- 2023.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עָבַת כֶּרֶס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2500 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו להעמיד לרשותי את זיכרונם ולמסור לי את עדותם, ולסקור עמי את ההיסטוריה הארוכה מאוד בת שנים רבות מאוד של תעשיית הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימות. לחלק היא מייעדת מקום באמצע שלהן. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח בכירות ו-גם בעלי יתרונות פיקודיים עליונים (לרבות מנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית), היא מותירה בירכתיים, משום שהתברר כי הם היו אנשים רברבנים, ברברנים, לא מוכשרים, חסרי יכולות, נעדרי הבנה בתחום, ו-כושלים. לכן הם לא חשובים לעַד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת 2 : אליפות העולם ה- 16 בשחייה שהתקיימה ב- 2015 בקאזאן – רוסיה, היוותה אירוע ספורט בינלאומי בכיר. ערוץ 1 בראשות השדר המוביל הכושל ההוא ליאן ווילדאו והפרשנית שלו ליאור בירקן שידרו אותו ישיר מעמדת ה- Off tube שלהם באולפן בירושלים. היה מדובר ב- ברכה לבטלה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 ז"ל ההוא היה כה דהוי וכה לא מוכשר עד שביומיים הראשונים של האליפות (יום ראשון – 2 באוגוסט 2015 ויום שני – 3 באוגוסט 2015, גרף רייטינג אפסי שנע בין % 1.3 ל- % 1.2. מִדְרוּג כה ירוד ועלוב שאיננו מתקבל על הדעת ומציב את ערוץ 1 בתחתית הסולם. ליאן ווילדאו היה בכלל שַדְרָן קווים של ערוץ 1 ז"ל במשחקי כדורסל וכדורגל, ולחלוטין לא שַדָּר שחייה. בנוסף למחסור בידע בסיסי ובקיאות שלו בתחום עשתה לו הנהלת רשות השידור וערוץ 1 ז"ל ההם עוול בשעה ששתיהן כפו עליו ועל הפרשנית שלו לשדר אירוע בינלאומי ענק שכזה Off tube מירושלים. מי שהצילה אותו במקצת היא הפרשנית הצמודה שלו באולפן בירושלים שחיינית העבר ליאור בירקן.

טקסט תמונה : אוגוסט 2015. אולפן ערוץ 1 בירושלים. זוהי פרשנית השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שחיינית העבר ליאור בירקן מי שהייתה פעם אלופת ישראל בשחייה. ליאור בירקן הסכימה לשמש שוב פרשנית Off tube של אירוע ספורט בינלאומי בכיר, חשוב, וגם שובה עין, אליפות העולם ה- 16 בשחייה המתקיימת בימים אלה בקאזאן – רוסיה. ליאור בירקן שימשה גם פרשנית Off tube של ערוץ 1 באליפות העולם ה- 15 בשחייה שהתקיימה בקיץ 2013 בברצלונה – ספרד. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

טקסט תמונה : אוגוסט 2015. אולפן ערוץ 1 בירושלים. זהו השדר המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ליאן ווילדאו המשדר ישיר Off tube מהאולפן בירושלים אירוע ספורט בינלאומי בכיר, חשוב, ושובה עין, אליפות העולם ה- 16 בשחייה הנערכת בימים אלה בקאזאן – רוסיה. מגוחך. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

תזכורת. פרפרת 2. פוסט חדש מס' 1142. עיתון "הָאָרֶץ" בהוצאת המו"ל עמוס שוקן שוב ממלא את ייעודו. שני עיתונאי "הָאַרֶץ" החוקרים מר גידי ווייץ ומר הילו גלזר חושפים בעמוד השער של מוסף "הארץ" (יום שישי – 3 באוגוסט 2018) את מנכ"ל "כאן" ואת יו"ר "כאן" גיל עומר כשני אישים עלובים, ירודים, ונמוכים שמפנים לעובדיהם גב במסווה של מנהיגי שידור כאילו רציניים, ומתייחסים אליהם בציניות באמצעות וועדות קבלה רשלניות, מלגלגות, לעגניות, רכלניות, ומחורבנות. שני עיתונאי "הָאָרֶץ" החוקרים החשובים האלה גידי ווייץ ו- הילו גלזר מספרים בכתבתם החשובה והמפורטת גם על תפירת מכרזים בתאגיד "כאן". התנהגות הנהלת "כאן" ו- מיסוד וועדות לקבלת עובדים היא מבישה, שערורייתית, ונבזית.

מדובר במסמך "כוח אדם" נבזי מחד ה- גוֹבֵל במעשה נבלה, וסנסציוני בחשיפה שלו מאידך. היה צורך להקים מייד וועדת חקירה כדי לדעת מי היו אותם אנשי וועדות קבלת עובדים לתאגיד "כאן" שהרשו לעצמם לעשות מעשה כה לא הגון בלשון המעטה (גובל בנְבָלָה) תחת עינם הפקוחה של מנכ"ל תאגיד "כאן" אלדד קובלנץ ו- ויו"ר התאגיד גיל עומר ? מי הכשיר ו- מינה את אותם אנשי וועדות קבלת עובדים לתאגיד "כאן" אלה שכתבו את הערכתם הרכילותית הבזויה על עובדים שונים שביקשו להתקבל לתאגיד "כאן" ? מי נתן את ההוראה הַמֵנוּבֶזֶת ? מי בחר את וועדות הקבלה הללו ? מי אייש אותן ? מי בחר לתוכן את אנשיהם ונשותיהם ? מי הסמיך אותן לנהל בצורה נבזית שכזאת את ראיונות העבודה ? הבו ותנו לנו את השמות. עובדי "כאן" בעידן אלדד קובלנץ וגיל עומר ב- 2018 נחשפו כפחדנים כמו עובדי ערוץ 1 בתקופת יוסף בר-אל ההוא ב-2002, ואומנם הם לא עלו על הבריקדות כדי להגן על כבודם וצדקתם.

ועוד דבר, שאלה שהופנתה דאז ל-גידי ווייץ : מה הקשר בין הטקסט, "…לזכותו של המנכ"ל אלדד קובלנץ עומד רקורד של מנהל מוכשר שהוביל את "גלגלצ" להצלחה מסחררת והפיח רוח רעננה בטלוויזיה החינוכית…", לבין מיומנות ניהול של רשת טלוויזיה ארצית ציבורית שמעסיקה יותר מ- 1000 (אלף) עובדים, משדרת 24 שעות ביממה, ונהנית מתקציב שנתי שנושק ל- רָף 1.000000000 (מיליארד) שקל ? אין שום Match up שום נקודת מפגש, ושום קניין בר השוואה בין ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל המכונה היום תאגיד "כאן" לבין ניהול "גלגלצ" ו/או ניהול הטלוויזיה החינוכית – לימודית. זה כמו להשוות בין מ"כ בצנחנים לבין יכולות ניהול ופיקוד של מח"ט הצנחנים.

טקסט מסמך : עיתון "הָאָרֶץ" בהוצאת המו"ל עמוס שוקן שוב ממלא את ייעודו. השער הקדמי של מוסף "הָאָרֶץ" מיום שישי – 3 באוגוסט 2018. שני העיתונאים החוקרים גידי ווייץ והילו גלזר חושפים מסמכים מדהימים של חוות דעת שליליות ומשמיצות של וועדות קבלת עובדים את המבקשים להתקבל לתאגיד השידור הציבורי "כאן". גידי ווייץ והילו גלזר מעמידים חיש מהר את מנכ"ל תאגיד "כאן" אלדד קובלנץ ו-יו"ר תאגיד "כאן" באור שלילי ביותר, נוגה, ועגום. יש להקים מייד וועדת חקירה ולהעיף את המבישים. גידי ווייץ והילו גלזר מוסיפים : "…תחקיר מוסף "הארץ" מעלה שזה היה רק החלק הראשון בהופעת סימני סיאוב בגוף החדש. בשלב השני נתפרו מכרזים…", וכן הלאה. הפוסט הרחב, העמוק, והחשוב של גידי ווייץ והילו גלזר מתפרסם במוסף "הארץ" (יום שישי – 3 באוגוסט 2018) ומתפרס על שמונה עמודים 28 – 20, תחת הכותרת, "שידור חוזר". (באדיבות "הארץ" ומו"ל "הארץ" עמוס שוקן).

פוסט חדש מס' 1142. הועלה ל-"אוויר" ביום חמישי- 17 בנובמבר 2022. התייחסות שלי למבצע הטלוויזיוני המפואר שלנו שבראשו ניצבתי ו-אותו ניהלתי הנוגע לכיסוי הישיר ושידורם הישיר של כל 64 משחקי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. פרולוג ו/או אפילוג של סדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". שגשוגו של הבלוג מותנה בזווית ההתבוננות האישית של כל קורא. פוסט מס' 1142. כל הזכויות שמורות.

פרולוג ו/או אפילוג. תלוי במתבונן. חלק א'

סקירת סיקור מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מונדיאל צרפת 1998 במסגרת סדרת 13 הספרים המתעדת את "מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה".

A series of 13 books:

"THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY"

הסדרה דנה ועוסקת בהתפתחות ותולדות שידורי הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה בארץ ובעולם, בשנים 2015 – 1936. זכויות היוצרים שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. המחקר והטקסט נחקרו ונכתבו לראשונה בין אוקטובר 1998 למאי 2015.

ציטוט : "Tell it like it is" (האווארד קוסל / Howard Cosell).

ציטוט : "כשהכסף מוביל בראש – כל הדרכים פתוחות" (וויליאם שייקספיר).

פרולוג או אולי רקוויאם. חגיגת פתיחה או טקס אשכבה. מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שחוללה הטכנולוגיה הטלוויזיונית בחיינו כפי שאנו מכירים אותה במתכונתה העכשווית מגיעה לקיצה ועוד מעט תהייה שייכת לעולם של אתמול. במובן מסוים הפרולוג הוא שיר הלל לשלושה אלופי הטלוויזיה שעיצבו מאז 1969 – 1968 במשך עשרות שנים את פני השידור הטלוויזיוני, הציבורי והמסחרי כאחד, במדינת ישראל : דן שילון יבד"ל, אלכס גלעדי ז"ל, ו-מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל, ולאיש הרביעי הרב אלוף שלהם ארנון צוקרמן יבד"ל (בן 88, היום). הם כנראה בסיכומו של דבר ארבעת אנשי הטלוויזיה הגדולים ביותר שקמו במדינת ישראל שחוננו בחזון משותף והיו נאמנים לרעיון ולעקרונות מהפכת הטלוויזיה ההיא שהגו וחוללו. במילים אחרות : את עידן הטלוויזיה בישראל ניתן לחלק לשתי תקופות. טרם הופעתם של שלושת האלופים והרב אלוף הנ"ל שלהם, ומאז הופעתם. מן האספקט הזה המבוא הולך ונעשה מבוך. הוא מורכב ומהווה אולי תפילת אשכבה לתקופה שחלפה לבלי שוב.

מעט מאוד פיגורות מהגברדייה הוותיקה שהקימה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 נותרו פעילים ומשפיעים עדיין על המוצר. האנשים האלה נמצאים כבר במחצית העשור השמיני לחייהם ושמם עדיין קשור לטלוויזיה אבל לא לזאת שהקימו מעפרה, אלא לטלוויזיה המסחרית שעברה מוטציה ועוסקת בהבל הרייטינג ושקר המִדרוג עבורי ועבור בני דורי (אך לא לנכדיי). סדרות ריאליטי המשודרות חדשים לבקרים בערוצים 12, 13, ו- 10 כמו "כוכב נולד", "האח הגדול", "רוקדים עם כוכבים", ו- "הישרדוּת", "בייבי בום", "מאסטר שף", ו- "הנינג'ה הישראלי", נחשבות היום לפאר היצירה הטלוויזיונית בישראל וגורפות בשנים האחרונות רייטינג עצום. הדור הצעיר בישראל מכור להן. זאת תקופה שונה גם בתחום ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה האלקטרונית בעשור ה- 2000 שיצרה כבר את המהפכה השנייה בה מעורבים האינטרנט והטלפון הסלולארי ומסעירה את העולם ב- מיידיות ומהירות הדיווח העיתונאי. השילוב הבלתי נמנע בין הטלוויזיה, האינטרנט, והטלפון הסלולארי יוצר ממד חדש של עיתונאות בשל המיָידיות שלו ומהירות הדיווח.

טקסט תמונה : 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 46 שנים. שני קברניטי תקשורת וטלוויזיה בלתי נשכחים מוטי קירשנבאום ז"ל מנהל חטיבת התוכניות (מימין, בן 37 בתצלום) יחדיו עם ארנון צוקרמן יבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (משמאל, בן 42 בתצלום). (באדיבות פרופסור ארנון צוקרמן, היום בן 88. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נובמבר 1977. מפיק העַל אלכס גלעדי ז"ל (מימין, בן 35 בתיעוד ההוא בעת ההיא, ומי שהיה אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל (משמאל, בן 43 בתצלום של העת ההיא) בעת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעקבו אחרי ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בתאריכים 22.11.1977 – 19. (באדיבות פרופסור ארנון צוקרמן היום בן 84. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1971. וושינגטון בירת ארה"ב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. שליח רדיו "קול ישראל" לארה"ב הכתב והשדר יגאל לוסין (בן 35, בתיעוד ההוא בעֵת ההיא) עורך ויוצר הסדרה "עמוד האש" (שודרה במרוצת 1980 וכללה בתוכה 19 פרקים, כל פרק בן כשעה) יחדיו עם שליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית לארה"ב הכתב והשדר חיים יבין (בן 39, בתיעוד ההוא בעת ההיא). (באדיבות יגאל לוסין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1997. זהו גדעון דרורי ז"ל הבלתי נשכח. גדעון דרורי היה בימאי, יוצר, ועורך מוכשר ברמה גבוהה (!). גדעון דרורי נשא בתפקיד העורך הראשי של סדרת הטלוויזיה התיעודית החשובה, הקרויה, "תְּקוּמָה" (שודרה ב-שנים 1998 / 1997 בטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1, וכללה בתוכה 22 פרקים, כל פרק בן שעה). אשנה ואומר שוב : גדעון דרורי ז"ל נותר עבורי לעַד אדם יקר ו-אישיות טלוויזיונית בלתי נשכחת. (באדיבות משפחת דרורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 כרכיה היא סדרת ספרים אך באותה מידה היא סדרת טלוויזיה שמצדיעה במובנים רבים לאנשי הדוֹר הישן עליו נמנים כלהלן : פרופסור אליהוא כ"ץ, עוזי פלד, משה חובב, לואיס "לואי" לנטין, סטנלי "סטן" גרנדייזי, אנטוני "טוני" האטץ', הרברט "הרב" קרוסני, רוברט "בוב" גולדמן, ראובן מורגן, דוד "דודו" הירשפלד, נעמי קפלנסקי, דוב שנער, שרגא מרחב, פטר סלע, יעקב ספורטה, דני ברנע, צדוק פרינץ, מיכה לוירר, עקיבא מלמד, יאיר שרף ז"ל, שלמה גל, דוד שניידר, מנחם וולף, אבנר מריומה, דוב גולדשטיין, שמואל אלמוג, יצחק "צחי" שמעוני, צבי גיל, חגי פינסקר, נקדימון "נקדי" רוגל, ישעיהו "שייקה" תדמור, ארנון צוקרמן, דן שילון, מוטי קירשנבאום, יוסי גודארד, אלכס גלעדי, רן אדליסט, רון בן ישי, מרים רוטשילד, שרי רז, צלילה רוז, דן בירון, יעקב אסל, שמעון טסלר, רינה הררית, אלה שחף, אביטל מוסינזון, ורדינה ארז, חגי מאוטנר, יואב פלג, אורן שינדל, צבי דורנר, יגאל לוסין, ג'ודי לוץ, אהרון גולדפינגר, נסים משעל, ישראל סגל, חיים יבין, יעקב אחימאיר, צבי "צֶבֶּה" גורן, יאיר אלוני, אהוד יערי, ירון לונדון, יאיר שטרן, אברהם קושניר, מיכאל קרפין, רפיק חלבי, יעל חֵן, גדעון דרורי, יעקב אייזנמן, בארי טף, רינה בן מלך, נטע עפרוני, סלי סלמה, יורם ארבל, נסים קיוויתי, אליהו בן עמרם, ישראל דורי, יוחנן צנגן, הווארד קוסל, וולטר קרונקייט, רון ארלדג', דן ראת'ר, דיק אברסול, הְיוּ גרין, גרג דייק, מנולו רומרו, יארלה הויסאטר, הורסט זייפארט, אוסקר ווארק, בוריס אקואדרו, רג'יס קאלברמאטן, ד"ר אלברט שארף, ז'אן ברנארד מונץ', ריצ'ארד באן, ארתור הכלר, ג'ונתן מרטין, אלן הארט, אלק וויקס, בראיין קאוגיל, קליף מורגן, ביל ווֹרְד, קנת' וולסטנהולם, דייויד קולמן, בארי דייויס, גיורגי ספשי, אמאורי דאומאס, פראנסיס טלייה, ועוד רבים – רבים אחרים שמופיעים ב- 13 הספרים וחוצים את הסדרה לאורכה ורוחבה. מרבית האישים המופיעים כאן אינם אומרים עוד דבר לדור הנוכחי.

סדרות הריאליטי הן שיא של בידור טלוויזיוני שעוסקות בריאליטי מזויף אך בנויות בכישרון ומכילות אלמנטים של סקרנות שמשבשים את כוח שיפוטו של הצופה ומנטרלים את יכולתו לשלוט בשָלַט. הסדרה מייצרת בשל אופייה שפע של רייטינג אך אין בכך כל רבותא. האשם אינו בגל הריאליטי העכור שמציף את תדרי השידור יותר של ערוץ 2 ופחות של ערוץ 10 אלא בפילוסופיית מעוותת ומובנית שנוקטים מנהיגי השידור המסחרי בישראל בתמיכת בעלי המניות שלהם בשעה שהם מייבאים מודלים אמריקנים תפלים ובונים עליהם תִּלֵי – תִּלִים של דברי גבבה חדשים לבקרים. קיים כאן סִימוּם שיטתי ביודעין לאורך זמן של אזרחי המדינה בכמויות עצומות של חומרי שידור ירודים בשם כוחות השוק בשעה שמועצת הרשות השנייה צופה מנגד ויושבת באפס מעשה. הרייטינג הופך למוֹלֶך וערוץ 2 שטובל בשמן רגלו ממליך ביעילות ובמומחיות עגלי זהב טלוויזיוניים שהעם סוגד להם ובוהה בהם. צריך להזכיר יותר לערוץ 2 ופחות לערוץ 10 שסיגנל השידור איננו שלהם אלא שייך לציבור. יש להם מחויבויות חשובות כלפי קהל הצופים מעבר לבידור. המועצה הרגולטיבית מודעת לשידור פחות הערך אך בהיותה חדלת אישים היא נמנעת מלהתערב. אם לא היא אז רשויות אחרות צריכות לומר את דברן. הטלוויזיה היא בעלת כוח עצום בעיצוב תרבותו של עם. מדינת ישראל הפכה במובנים רבים זה מכבר ל- "אמריקה הקטנה" על חסרונותיה. אל תתפלאו אם בעוד 20 שנה יצטרכו להקים וועדת חקירה. מה שמתחולל כאן ועכשיו לנגד עינינו בבניין התרבות הישראלית איננו מקובל על רבים. אך הכל שותקים. אִילוּ ערוצי הטלוויזיה המסחריים היו משתמשים ביושר ובהגיון בסיגנאל השידור שהמדינה הקצתה עבורם, הם היו מפיקים ומשדרים בצִדה של סדרת ריאליטי מזויפת גם סדרה של ריאליטי אמיתי כמו, "מורשת דוד בן גוריון מול מורשת מנחם בגין", או סדרה הדנה ב- "תולדות הפלמ"ח, ההגנה, אצ"ל ו- לח"י". מכיוון שהותרו כל הרצועות ובהיעדר פיקוח, הדבר היחיד שמעניין את המנכ"לים המסחריים הוא להציג רווחים כספיים נאים בפני בעלי המניות ואלו שמינו אותם. השאר לא חשוב או כמעט לא חשוב. חלק מ- מנהיגי ערוץ 2 אינם גאוני טלוויזיה. הם חבורת חקיינים שהצליחו לאמֵץ זָ'אנֶר נמוך ודַל מיובא מחו"ל שמייצר רייטינג מעֶצֶם עליבותו. כל בר בי רב היה מעתיק זאת טוב כמותם. קיום פילוסופיית השידור המוטעית הזאת בערוצי הטלוויזיה המסחריים בישראל הוא ביטוי מובהק של הֶבֶל הרייטינג ושֶקֶר המִדְרוּג. אנשי תקשורת מעולים ויוצאים דופן ברמתם של שמואל אלמוג, חגי פינסקר, וארנון צוקרמן נשכחו זה מכבר. יוצרים דוקומנטאריים שהם מלכי הטלוויזיה האמיתיים בדמותם של יגאל לוֹסִין יוצר הסדרה החשובה "עמוד האש" וגדעון דרורי שהפיק את הסדרה הבלתי נשכחת "תקומה" נדחקו לשוליים. העַם הכתיר יוצרי טלוויזיה דֶמֶה למלכי שָוְוא ושמם נישא בחלל האוויר. חלקם אוסף של מעתיקים. תזכורת : לפני שנות דוֹר הפיקה חברת הטלוויזיה האנגלית "THEMS" את הסדרה המונומנטאלית "עולם במלחמה" (World in War) עבור רשת הטלוויזיה הבריטית העצמאית-מסחרית ITV (ולא בשביל ה- BBC הציבורי). עדיין לא מאוחר לעצור ולפרק את נוסחת הריאליטי המְנוּוֶנת כדי לאזן את כמויות הרִידוּד באיכויות שידור אותנטיות.

הפרולוג ו/או האפילוג משקיפים על תקופת הרנסנס בטלוויזיה הישראלית הציבורית שחלפה לבלי שוב. בתום שלושת ביקוריי בסידני – אוסטרליה ב- 1998, 1999, ו- 2000 ו- בעת ההפקה האינטנסיבית שלי בת 233 שעות שידורים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את שבעה עשר ימי אולימפיאדת סידני 2000 (העיר האוסטרלית Sydney), גמלה בי עוד בטרם השיבה הביתה ההחלטה לכתוב את עברה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הייתי מוקסם מעבודת ההפקה, התיאום, וההדרכה של קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית (פלוס חיזוק בינלאומי) החרוצה ומרחיקת ראות SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) זאת שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה האולימפי הבינלאומי, מונהגת ע"י הצ'יף הספרדי מר מנולו רומרו ונתמכת ע"י הישראלי מר אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC, חבר משפיע ב- IOC, ויו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF. הטיסה הארוכה ארצה של כל משלחת הטלוויזיה הישראלית שעמדתי בראשה התעכבה בבנגקוק. היה לנו Connection של כמה שעות. במקרה, במין צירוף מקרים שכזה, פגשתי בשדה התעופה הענק התאילנדי את האצנית האמריקנית הנאה מַרְיוֹן ג'וֹנְס (Marion Jones) שזכתה זה עכשיו במשחקי סידני בשלוש מדליות זהב והפכה לגיבורת ספורט בעולם וגם בישראל. ניגשתי אליה. הצגתי את עצמי ואמרתי לה שלום. הענקתי לה סובניר של רשות השידור וסיפרתי לה עד כמה היא אהובה בישראל. טרם ידעתי כי היא ספורטאית עבריינית שמסממת את עצמה ביודעין ובהכרה מלאה על מנת לזכות במדליות זהב, בממון, ובתהילת עולם. התפתחה שיחה קצרה הנוגעת לעיר סידני היפהפייה שאירחה את המשחקים האולימפיים ואודות SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) גוף הטלוויזיה האוסטרלי בראשות מנולו רומרו שהפיק את סיגנלי הטלוויזיה של המשחקים האולימפיים הבלתי נשכחים שלה. היא הייתה הראשונה שסיפרתי לה כי בעקבות אולימפיאדת סידני 2000 היפהפייה בעלת החזון, אני מתכנן לחקור את טיבה של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" (בתרגום מעברית לאנגלית : "THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY")ׂ שחוללה הטלוויזיה והתרחשה בעולם מאז משחקי אולימפיאדת ברלין 1936. לפתע פסע לעברנו בעלה זְעוּף הפנים הודף כדור הברזל סי. ג'יי. האנטר (C. J. Hunter). האתלטית הנאה הספיקה לומר, "Yoash bye", והתרחקה. הייתי בן 62 שבע ימים ותלאות בעבודה רצופה ומתישה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאורך תקופה של 29 שנים מאז גייס אותי אלכס גלעדי לשורות רוממה בירושלים בקיץ 1971 והציג אותי בפני מנהל מחלקת הספורט דן שילון. שנות דוֹר חלפו בהן חשתי גאווה להימנות על השידור הציבורי. רחשתי הערכה רבה לדן שילון ואלכס גלעדי שראו בעבודתם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ייעוד ו- שליחות. שניהם בלטו בכישרונם, יושרם, ותבונתם והפכו זה מכבר למופת ומודל להערצה.

הייתי עייף לאחר אולימפיאדת סידני 2000 שהייתה סיום לעוד פרק במסכת עבודה עצומה והיקף וכובד משימות שידור לאורך כל כך הרבה שנים . אני בן אדם תחרותי – ורע מזה כי אינני יודע להתפשר. יש לי הערכה רבה לאנשים שמחפשים את השלמות ואינם מסכימים לוותר . כילד הערצתי את אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים קוצר בחֶרְמֵש במשך שנים את שדות האַסְפֶּסֶת והתִּלְתָּן ליד האקוודוקט בדייקנות מרבית בטרם עידן הטרקטורים והמקצרות. החרמשים שלוֹ ושל חבריו מעולם לא החטיאו ולא נתקעו באדמה. הם היו רָבי אומנים שמפלחים בדיוק מתמטי את הגבעולים כסנטימטר אולי סנטימטר וחצי מעל הקרקע. אלומות הירק הצפופות נקצרו וכרעו בזאת אחר זאת בפני החקלאים הנאמנים והדבקים במשימתם. אח"כ היו החקלאים מגובבים בקִלְשוֹנִים את היֶרֶק הרטוב לגלים ארוכים. פלטפורמה רתומה לשתי סוסות יפהפיות נוערה הלבנה ותמורה החומה הייתה עוברת בין גלי היֶרֶק בעוד החקלאים מעמיסים את האָסְפֶּסֶת והתִּלְתָּן על העגלה השטוחה על פי שיטת בניין מחושבת מראש כדי שיוכלו לפרוק את הירק בקלות ברפתות. כך זה נמשך שנים. היו אז חורפים קשים בעמק והדרכים טרם סלולות. הכל היה שלוליות ובוץ. אבא שלי קצר והעמיס את הירק בגשם שוטף אך מעולם לא שמעתי אותו אומר אי אפשר, קשה לי, או אינני יכול. בתום ההעמסה הוא היה מעיף אותי למרומי העגלה ומאיץ בשתי הסוסות החרוצות והבלתי נלאות נוֹערה ותמורה לסחוב את העגלה הכבדה הביתה. זה היה מאמץ עצום בגלל משקל היֶרֶק הרָטוֹב והדרך הבוצית. נוערה הלבנה ותמורה החומה לא התלוננו. שרירי רגליהן האחוריות ושרירי הגב עמדו להתפוצץ ראו את זה ממרומי העגלה העמוסה אך הן היו דבקות במשימה . את הירק היה צריך להביא בכל מחיר לפרות. סוס הוא חיה אצילית יפהפייה שאיננו יודע להתבכיין. הוא שקדן מאוד ימשיך במשימתו ללא ליאות למעשה עד להתמוטטותו, עד המוות. אין לו מנגנון שמזהיר אותו מעייפות יתר. רואים את זה היטב בסרט הקולנוע "חלף עם הרוח" (Gone With The Wind) שהופק ב- 1939 ע"י דיוויד סלזניק בשעה שרֶט באטלר וסקרלט או'הרה בורחים מאטלנטה הבוערת לאחוזה טארה בעגלה רתומה לסוס. המפיק דייויד סלזניק והבימאי וויקטור פלמינג ניצלו עד תום את אופיים החרוץ והאמיץ והבלתי נלאה של הסוסים כדי להעניק אמינות ל- סרטם הבלתי נשכח ההוא.

הילד יגאל דר – וולודרסקי ז"ל חיפש שלמות על מגרש הכדורסל בקיבוצו אשדות יעקב. הוא התאמן בזריקות לסל מאות אלפי פעמים עד שהפך לשחקן נבחרת ישראל. שמואל "שמוליק" חדש ז"ל מקבוצת כינרת ניצח בצליחות הכינרת לא רק בשל כישרונו. אימא שלי ז"ל והאדריכל המוכשר יוסי תג'ר יבל"א הם אומנים ופסלים דגולים שלא ידעו להתפשר. גם דן שילון ואלכס גלעדי לא ידעו להתפשר. זאת הייתה לבטח אחת מ- מעלתם. אני יודע שמוטי קירשנבאום הקפדן חיפש שלימות טלוויזיונית ביצירותיו הסטיריות "לא הכול עובר" וב- "ניקוי ראש", ש- שודרו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית במחצית הראשונה של עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הוא היה גם קפדן ודייקן בעשיית סרטיו התיעודיים. באוקטובר 1972 ראיתי את אלכס גלעדי מתכנן ומתעקש במשך שעות על Shot צילום בודד אחד בכתבת טלוויזיה מורכבת בו התכוון להכניס באפקט טלוויזיוני מיוחד ב- Split screen בתיאום מרבי באותו ה- Frame את אלופת ישראל בקפיצה לגובה אורית אברמוביץ' ואת אלופת אולימפיאדת מינכן 1972 אולריקה מייפארת. כוונתו הייתה להראות את שתיהן בעת ובעונה אחת כל אחת על חצי מסך מדלגות בהתאמה מעל הרָף בסגנון פוסברי בשיא היכולת האנושית שלהן. הכתבה שודרה ב-תוכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמגיש של התוכנית דן שילון נפעם ממנה. באותה שנה ראיתי את דן שילון עורך בעצמו במשך תריסר שעות כתבת פילם ב-D / S (Double System) על ה- "Steenbeck" (שולחן לעריכת סרטי פילם) בקומה הרביעית בבניין הטלוויזיה, על ו-אודות קבוצת הכדורגל הבריטית ליוורפול וקהל האוהדים הפנאטי שלה ה- Kop ש- שָר ביציעים את השיר הנודע, "You never walk alone". עפרון הצ'יינוגרף הלבן וה- "Splicer" (מכשיר לחיבור סרטי פילם) מונחים לפניו, והוא יושב, חושב, ומתלבט. פתאום נוכחתי לדעת שבטלוויזיה מדברים בשפה דו לשונית בלתי מוכרת לי אבל הבנתי יותר מזה. אם אתה מתפשר קמעא על מה שאתה יוצר היום תמצא את עצמך מתפשר על קצת יותר למחרת. בסופו תגלה שזה איננו המוצר שאותו רצית ליצור ואתה ניצב במקום מרוחק מהמטרה שאליה כיוונת ואליה שאפת להגיע. דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל כמו הוריי ז"ל, ו-כמו יוסי תג'ר יבד"ל, ויגאל וולודרסקי ז"ל, וכמו השחיין שמוליק חדש ז"לחבר קבוצת כינרת בעמק הירדן לא התפשרו. מבלי שידעו, שַרְתָּה רוחם של דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל שני ענקי טלוויזיה, כל השנים האלה בין ארבעה הכתלים של חטיבת הספורט ששכנה בקומה החמישית של "בניין היהלומים" בשכונת רוממה – ירושלים. היא שרתה שם לא בכדי. היא נשבה שם מפני ש-שניהם שאפו למצוינות ולא אבו להתפשר. המוטו של הבלתי מתפשרים הולך ככה, "…אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת היטב – אם לאו אל תתחיל עם זה בכלל…". עם האנשים המוכשרים והעקשנים האלה השואפים לשלימות יש רק בעיה אחת. מפני שאינם חפיפיניקים הם לא קלים עם עצמם ו-גם לא עם סביבתם. ואז החלטתי לגשת לעבודת המחקר והכתיבה הממושכים של 13 הספרים הדנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

המחקר והכתיבה של סדרת 13 הספרים הדנים במהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה נמשכת עשרים וארבע (24) שנים. באוקטובר 1998 התחלתי. ב- 2022 ו/או לכל המאוחר ב- 2023 אהיה על סף סיום. היו אלה שנות עמל ויגע שייוחדו למשימה מורכבת ומסובכת שכללה, ריאיונות, שיחות, ופגישות עם כ- 2500 (אלפיים וחמש מאות) אנשים בארץ ובעולם, איסוף תמונות, ליקוט פירורי מידע גלוי וסמוי, ותרגומם לטקסט וכתיבה. ההיסטוריה הדרמטית של הטלוויזיה הבינלאומית מאז המצאת פטנט ה- "Spinning disk" ב- 1884 ע"י המדען הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) רצופה תהפוכות. את ההיסטוריה הזאת חוללו במשך 131 שנות טלוויזיה אלפי אנשים, בעולם וגם בארץ. רובם לא הכירו בתחילה איש את רעהו אך בהיותם חוקרים, ממציאים, ומפיקים חתרו למען מטרה משותפת אחת. ההיסטוריה הארוכה של תעשיית הטלוויזיה בארץ והבינלאומית חולקת כבוד עצום לאנשים רבים אך השליכה לא מעטים מהם לפח האשפה שלה. תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית והטכנולוגיה הטלוויזיונית הגיעה מאז השידורים הישירים ההיסטוריים הראשוניים של תחרויות אולימפיאדת ברלין ב- 1936 (16.8.1936 – 1.8.1936), כלומר ב- 86 שנות קיומה מאז 1936, להישגים מרחיקי לכת שאיש לא צפה אותם, ובתחילה גם אף אחד לא הבין את משמעותם.

הפרולוג הארוך והמורכב מייצג מסמך דוקומנטרי רחב היקף. הוא משמש מבוא והקדמה וגם Synopsis לסדרת בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", וכוללים בתוכה סך של כ- 130000 עמודים. מדובר ב- פרולוג ארוך ומורכב של סדרת ספרים שנעה בשני מסלולים, הישראלי והבינלאומי. הסדרה כתובה מ- נקודת מבטי. החלק הארי שלה עוסק ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיהן שהייתי חלק מהן במשך יותר משנות דוֹר. מרום גילי אוטוטו 85, בשתיהן אני נוזף ומצדיע להן בעת ובעונה אחת.

איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי ז"ל היה זה ש-הביא אותי לרוממה הירושלמית ביולי 1971. שהיתי שָם כ- 32 שנה והייתי עֵד למהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שחוללה הטלוויזיה והתרחשה שלב אחרי שלב בארץ ובעולם במשך שנים כה רבות. הייתי שם זמן כה רב עד שהספקתי להיות עֵד גם למהפכת התקשורת השנייה – מהפכת האינטרנט. הפקתי, ערכתי, ניהלתי, ושידרתי מאות רבות הפקות טלוויזיה בינלאומיות מ- 150 ערים הפרושות על פני חמש יבשות תבל עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לא היה גבול לשאיפותיי להציב את דגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל אתר ספורט במדינת ישראל ובכל אצטדיון ברחבי הגלובוס בשנים 2002 – 1980. אהבתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנשיה והייתי נאמן באופן מוחלט לשידור הציבורי. באופן פרדוקסאלי חוויתי אך מעט מזעֵיר מהנוֹף העולמי והבינלאומי. לא ראיתי כמעט דבר למַעֵט אולפני טלוויזיה אצטדיוני ספורט, ואת המיטה שלי במלון.

ב- 4 בספטמבר 1980 שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את הסרט הדוקומנטרי שלי בן 75 דקות שהפקתי, ביימתי, וערכתי, והיה קרוי, "גופייה מס' שֵש", ונסב אודותיו הכדורסלן האגדי היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי (היה אז בן 37). ההפקה נמשכה כשלוש שנים והושקע בה מאמץ תחקירי ממושך. את הסרט צילם יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים). טַל ברודי היה כדורסלן מצטיין כבר משחר נעוריו בביה"ס התיכון בעיר טרנטון בניו ג'רסי. מאמנו פרד פרייס (Fred Price) העיד עליו בפניי כי היה אחד הכישרונות הגדולים שפגש מעולם בכדורסל האמריקני. אוניברסיטת אילינוי חטפה את טל ברודי. נשקף לו עתיד מזהיר ככדורסלן מקצועי ב- NBA. אולם לאחר ששיחק בנבחרת ארה"ב במכבייה ה- 7 שנערכה בתל אביב ב- 1965 התאהב במדינת ישראל וברוֹנִית לבית לֵוִוין והחליט לבנות כאן את ביתו וללבוש את מדי מכבי ת"א. במהלך התיעוד וצילומי הסרט ראיינתי בטרנטון – ניו ג'רסי ב- 1979 את אביו מַאקְס בְּרוֹדִי שהיה בעל חנות גדולה לכלי בית וחומרי בניין בעיר. מקס ברודי שנקרא לפנים מיכאל צ'רנוברודה נולד בפולין ב- 1897 ועלה לפלשתינה – ארץ ישראל בשנת 1922. הוא עבד בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים יחדיו עם חברי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. כעבור שנים אחדות היגר לארה"ב ונקרא בפי אזרחי טרנטון מאקס ברודי התחתן עם שירלי, ושָם נולד בנם טַל.

שורשיו של טַל ברודי החלו אם כן בפלשתינה – אֶרֶץ ישראל. עם עלייתו של טַל ברודי לישראל, נישואיו לרוֹנִית לֵוִוין והולדת בתו קארין ובנו רָן שהם צברים לכל דבר, נסגר המעגל שהחל בפולין ונסתיים כאן ב- "הפי אנד" בישראל. מקס האָב רצה שהבן שלו ינהל את עסקי המשפחה אך טַל ברודי בחר בכדורסל. ברגע של אמת נפנה מקס ברודי אז בן ה- 80 בעת הריאיון למצלמת הפילם וטבע (בשפה האנגלית) אמירה בלתי נשכחת והתכוון לבנו טַל : "העיקר שיהיה כדורסלן טוב. אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת היטב אם לאו וותר עליו". במקור התבטא מקס ברודי כך ו-כלהלן : ”If You Do Do It Right – If Not Give It Up“. הסלוגן שטבע מקס ברודי היה המוטו של אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל בן למשפחה דתית ציונית מהעיירה שירווינט בליטא שעלה לארץ ישראל והיה לחקלאי בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. האמירה ההיא של מקס ברודי שימשה נֵר לרגליי במשך 40 שנות עבודתי בתעשיית הטלוויזיה. היא נכתבה על כותל משרדי בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים. עם תחילת המחקר והכתיבה באוקטובר 1998 החלטתי לאמץ את מטבע הלשון של מקס ברודי אביו המנוח של טל ברודי ולצרף אותה גם לשמה הישן והמוקדם של הסדרה, "מנקודת מבטי", ולקרוא לה מעתה :

"FROM MY POINT OF VIEW. If You Do, Do It Right – If Not Give It Up"

טקסט תמונה : 1961. טל ברודי (בן 18 בתצלום) עוזב את ביתו בטרנטון / ניו ג'רסי ומקבל מִלגת לימודים כ- כדורסלן מצטיין באוניברסיטת אילינוי. דרכו ל- NBA הייתה פתוחה בפניו אולם הוא טל ברודי העדיף לעלות לישראל, לבנות כאן את משפחתו, ולשחק במדי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ושל נבחרת ישראל הלאומית. בשנת 1979 החליטה מדינת ישראל להעניק לטל ברודי את הפרס הלאומי היקר שהיא מעניקה לבחירי בניה ובנותיה, הלא הוא פרס ישראל. (באדיבות טל ברודי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהיגות וניהול.

רעיון מחקר וכתיבת קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז המציא מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו ב- 1884 את הפטנט הטלוויזיוני של "הדיסק המסתובב" (Spinning Disk), גמל אצלי באוקטובר 1998. הרעיון הבשיל לכדי ביצוע לאחר פגישת ה- WBM ה- 1 שהתקיימה בסידני היפהפייה באוסטרליה בהשתתפות כ- 1000 אנשי טלוויזיה מכל רחבי תבל (וגם אנוכי בתוכם כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) אורגן והופק ע"י קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization), לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני 2000. לא ידעתי אז כי המחקר הטלוויזיוני שלי יימשך ויתפרס על פני 20 שנים ויניב 13 ספרים עבי כרס הכוללים בתוכם כ- 130000(מאה ושלושים אלף) עמודים. הייתי נפעם מההפקה הנפלאה של SOBO כפי שהתרשמתי מההפקה של קבוצת הטלוויזיה האמריקנית AOB (ראשי תיבות של Atlanta Olympic Broadcasting) את אולימפיאדת אטלנטה 1996, כפי שהוקרתי את ההפקה של קבוצת הטלוויזיה הספרדית RTO (ראשי תיבות של Radio Televisio Olympics) באולימפיאדת ברצלונה 1992, כפי שהערכתי את קבוצת הטלוויזיה הדרום קוריאנית SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organizatrion) מיסודה של KBS באולימפיאדת סיאול 1988, וכפי שראיתי את ABC האמריקנית ב- אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הפקות הטלוויזיה האולימפיות הן שיא הפאר וההדר ופסגת המורכבות והמסובכות של ה- Media הזאת לתקשורת המונים בכל תחומי הטלוויזיה. להפקות הטלוויזיה האולימפיות אין אח ורע בשום תחום טלוויזיוני אחר. הן אינן ברות תחרות. הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל כלשהו הוא משחק ילדים לעומת הפקה של שידורי טלוויזיה אולימפיים כלשהם. קבוצת הטלוויזיה המבצעית של מנולו רומרו OBS הפיקה באולימפיאדת לונדון 2012 סך של 5500 (חמשת אלפים וחמש מאות) שעות שידור טלוויזיונית. קבוצת הטלוויזיה המבצעית HBS בראשות פראנסיס טלייה הפיקה במונדיאל ברזיל 2014 מטעם FIFA כ- 200 (מאתיים) שעות שידור טלוויזיוניות בלבד. אלו הם יחסי וכמות הכוחות. הסדרה הדוקומנטרית בת 13 הספרים הקרויה בשמה הכללי "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ומתעדת 130 שנות טלוויזיה בעולם ובארץ – עוסקת בחמשת תחומי הטלוויזיה העיקריים : חדשות, ספורט, תיעוד טכנולוגיה, וכלכלה טלוויזיונית לרבות מו"מ וזכויות שידורים לצורך מחקר וכתיבת 13 הספרים ראיינתי מאז 1998 כ- 2200 אישי טלוויזיה, עסקים, וכלכלה בארץ ובעולם. המחקר, איסוף החומר, איסוף התמונות, והכתיבה עצמה אמורים להסתיים בשנת 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020

סקירת תוכן של מנהיגות וניהול.

אי אפשר לדבר על התפתחות שידורי הטלוויזיה בישראל (והבינלאומית) בספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" ובסדרה רחבת ההיקף כולה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", מבלי להעלות לקדמת הדיון במסמך הזה את הערכים העליונים של מנהיגות בעלת יושרה ב- Media הזאת של תקשורת המונים ואת רעיון הדבקות במשימה. אותם ערכי המנהיגות והדבקות במשימה של אותו קומץ אנשים שהפכו את הטלוויזיה למציאות איתנה בארץ וסביב הגלובוס . דמויותיהם של אותם אִישֵי הטלוויזיה הדגולים האלה בארץ (ובעולם) שהמציאו אותה לפני כ- 134 שנים והקימו את המפעל הזה לפני כ- 86 שנים בעולם ולפני כ- 50 שנים במדינת ישראל, חוצים את הספר הזה בזה אחר זה לאורכו ולרוחבו – ולא בכְדִי. אין תחליף למנהיגות מוכשרת הגונה ובעלת יושרה. מנהיגות רצינית יוצרת אווירה של טוהר יצירה, מוסר עבודה, ומוֹרָל. המוֹרָל והמוטיבציה של העובדים הם הנשק החשוב ביותר של כל אִרגון באשר הוא, לבטח של מוסד תקשורת מורכב כמו רשת טלוויזיה שנדרש כל הזמן וכל העת לאמינות ומהימנות (מקסימליים) בכל הדרגים האנושיים שלו : עיתונאות, הנדסה, ודירוג משולב, ולוגיסטיקה. אמינות ומהימנות הם ההורים של המורל והמוטיבציה. המוֹרָל והמוטיבציה של העובדים הם אבות הצלחת השידור. כך זה בכל תחום עשייה בחיינו. אין בכך ספק. את השידור הציבורי בישראל שירתו מעט מידַי מנהיגי אמת וכיהנו בו מנהלים מוכשרים ספורים שידעו לבנות אחדות ומוֹרָל, ולייצר מוטיבאציה. צריך להבין שהאיש שהתמנה להיות מנכ"ל רשות השידור הממלכתית במדינת ישראל לתקופה של חמש שנים איננו רק מנהל כללי. הוא גם העורך הראשי של השידור הטלוויזיוני הציבורי בישראל. מדינת ישראל הפקידה ומסרה את השידור הציבורי בידיו לפיקדון. בכתב המינוי שלו מתחייב המנכ"ל להעביר את רשות השידור בתום חֲמֵש שנות ניהולו לבא אחריו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותה מקודמו. צריך לומר בצער בפרולוג המורכב כי תוצאת השוואת הניהול של רשות השידור לדורותיה ע"י ובין המנכ"לים השונים איננה מזהירה ולא מביאה בהכרח לתוצאות חיוביות בלבד. יש פנים לכאן ולכאן. באפריל 1993 מינו ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני את מרדכי "מוטי" קירשנבאום לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור. מייד עם בואו לרשות השידור סילק את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית והציב במקומו את יאיר שטרן. תשע שנים אח"כ בקיץ 2002, מינו השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן וראש ממשלת ישראל אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. הוויכוח והמחלוקת סביב מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד הרָם נסב תחילה אודות גִילוֹ ולא איכות אישיותו. אחד מתומכיו ומליצי היושר למינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה יוסף "טומי" לפיד (בעבר מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984- 1979). הוא העיד לטובתו של יוסף בר-אל בלשונו הבוטה, ושח כלהלן : "יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם" [1]. ציטוט מדויק.

לא ניתן להשוות את איכות וטיבה של רשות השידור תחת מנהיגותו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בשנים 1998- 1993 חתן פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976, אבי התוכנית הסטירית "ניקוי ראש", ומתעד דָגוּל, לזאת העלובה והחנפנית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002. ממשלת ישראל הכירה בטעותה והדיחה את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה ב- 2 במאי 2005. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן בעוון שחיתות ושוחד מסך.

טקסט מסמך : 3 במאי 2005. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 17 שנים. עיתון "מעריב" מספר לקוראיו על החלטת ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון להדיח את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור בעוון שחיתות ושוחד מסך. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (באדיבות העיתון "מעריב").

אילו נדרש וויליאם שייקספיר לתאר את עִתּוֹת הזמן של שני המנכ"לים לבטח היה כותב כי מוטי קירשנבאום, "הוא איש רומא יותר מאיש דנמרק" (כדברי הוֹרָצְיוֹ בסופו של המחזה הטרגי "הַמְלֶט נְסִיךְ דֶּנְמַרְק") ואת תקופת יוסף בר-אל היה מכנה, "רוֹש ולַעֲנָה". ציטוט מדויק מפיו של הַמְלֶט הישר באדם ברגע של מבחן עליון. רשות השידור של מדינת ישראל (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל") בשנים 2005 – 2001 לא הייתה מחזה. היא הייתה טרגדיה. מפתיע עד כדי מדהים מדוע הרשה לעצמו מבקר המדינה שלא התערב במלוא משקלו בסַגָה הטרגית הזאת.

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1976. הימים ההם – הזמן ההוא. מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום דמות מופת בתולדות רשות השידור (מימין, בן 37) בעת טקס הענקת פרס ישראל יחד עם פרופסור יוסף רוֹם (במרכז) והרב אליעזר וולדינברג (משמאל). מוטי קירשנבאום הגיע לשיאו הטלוויזיוני בגיל צעיר מאוד בהיותו בן 37. כישרונו הפורה ויוצא הדופן בתחומי התקשורת והטלוויזיה לא דעך במשך עשרות שנים. (לע"מ תמורת תשלום).

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל הגיע לפסגת הישגיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בגיל צעיר בהיותו בן 37 בלבד. הוא הצדיק את המוניטין שלו כמפיק טלוויזיה, בימאי, עורך, יוזם, כותב, ומתעד. הצלחתה המטאורית של התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" בהנהגתו בשנים 1976 – 1974 הייתה שיא טלוויזיוני את הפרוספריטי שלה יש לזקוף גם לרביעיית כותבים מהוללת וחכמה בעלת עֵט מושחזת בדמותם של חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון, ו- ב. מיכאל. את התוכנית הסטירית שהפכה זה מכבר לאבן מסד ואייקון בן שנות דוֹר ביים הבימאי יעקב אסל.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא .מוטי קירשנבאום בעבודת שטח בימי הפקת תוכנית הטלוויזיה הסטירית "הכול עובר חביבי". מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה אז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. מנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית היה ישעיהו "שייקה" תדמור ייבדל לחיים ארוכים, ובתפקיד מנכ"ל רשות השידור כיהן שמואל אלמוג ז"ל. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה, אורי זוהר ז"ל (הרב אורי זוהר קרוב למצלמה בחולצה טי שירט), דן בן אמוץ ז"ל (מזוקן רחוק מהמצלמה), הסופר יורם קניוק ז"ל, שחקן הקולנוע האמריקני פול סמית' (מזוקן – שיחק ב- "אקספרס של חצות"), שחקן הקולנוע והטלוויזיה הישראלי ז'ק כהן (עומד), עורך ומפיק "ניקוי ראש" מוטי קירשנבאום ז"ל, וקיצוני משמאל איש לא מזוהה. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). טקסט תמונה : שנת 1975 . הימים ההם – הזמן ההוא. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית – רוממה ירושלים. צוות התוכנית "ניקוי ראש" חוגג את אחת מהצלחותיו הרבות בתחום הסטירה הטלוויזיונית. רגע תהילה אישי של מוטי קירשנבאום (בן 37) בטרם הפך לחתן פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אחד מרביעית הכותבים המוכשרים של התוכנית "ניקוי ראש" חנוך מרמרי, דמות לא מזוהה, השחקן טוביה צפיר (ממושקף ומעונב), דמות לא מזוהה, הגרפיקאית גב' ענת אוּר – מַרְמָרִי, איש לא מזוהה מאחוריה, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מוטי קירשנבאום, מאחוריו התאורן יז'י ביאלוק ז"ל (מוסתר חלקית), ועוזר ההפקה יפתח גוטמן. בתחתית התמונה : הכותב אפרים סידון (מציץ מכתף ימין שלו, לבוש במעיל עור). לפניו דמות לא מזוהה. (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני יכול שלא להתייחס בפוסט הארוך והמורכב הזה לעניין התחרות בטלוויזיה סביב המסך והמיקרופון. אם יורשה לי לתאר את אופיי הרי שאני ביסודי אדם תחרותי משחר ילדותי . אולי תחרותי יתר על המידה. כור מחצבתי הוא קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. בנֵי דוֹרִי ואני התחנכנו על ערכים של שלושה סלוגנים אנושיים – חברתיים השונים לחלוטין מהתחרות. את הראשון טבע הקיבוץ, "בקהיליית הקיבוץ שהיא שילוב של אורח חיים דמוקרטי וקומוניסטי – כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל לפי צרכיו". את השני קבע שמריהו נָאבֶּל המורה לספורט וחינוך גופני הדגול שלי בקיבוץ אפיקים בשנות ה- 40 של המאה הקודמת, שהיה איש קפדן נוקשה, וקשוח שדרש משמעת והישגיות. ממנו שמעתי לראשונה את האמירה ההיסטורית , "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד". השלישי נאמר ע"י מחדש המשחקים האולימפיים בעת החדשה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין : "הדבר החשוב ביותר במשחקים האולימפיים איננו הניצחון אלא ההשתתפות". אני מביא שוב ושוב את התמונה הספורטיבית הזאת למטה מלפני 64 (שישים וארבע) שנים כי היא מסמלת נחישות של נערים צעירים בקיבוץ אפיקים להתמודד ללא חשש עם עצמם וכנגד השעון ומתחריהם על הבכורה תוך דבקות במשימה.

טקסט תמונה : חג סוכות 1954. לפני 66 שנים. התיעוד המצולם הנ"ל נעשה בתום הניצחון הקבוצתי של 'הפועל' אפיקים בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ. אני בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל מורה הספורט הנערץ (בחולצת "טִי" לבנה) . "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד", זאת הייתה סיסמת הספורט עליה התחנכנו. זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל : אהרון ביכלר ז"ל יונה רוזנברג, אברהם זלקטה, אנוכי יואש אלרואי, שמריהו נאבל ז"ל, שמואל "מוליק" כהן, ועוזי וואליש מקיבוץ גינוסר. זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, יורם קן, משה ציון, ומיכאל רֶכֶס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

על פי שלושת העקרונות הנעלים האלו הנזכרים לעֵיל השתדלתי לפעול כל ימיי. תחרויות הספורט בעמק הירדן נערכו בערבי שישי ובשבתות בתום שבוע עבודת כפיים קשה. שיחקנו בשֵם רוח הספורט. אני באופן אישי התחריתי במגרשי הכדורגל, הכדורסל, והכדורעף בשעות שבין החליבות ברפת לבין העמסת החציר. לא היו הנחות עבודה בקיבוץ. ראה הספר, "כּוּר מחצבתי". הדבר החשוב ביותר בכל רובד מנהיגות הוא השגת המטרה תוך כדי טיפוח מהות היחסים בין אדם לחברו. בבואי לטלוויזיה ב- 1971 נתקלתי במציאות שונה. אני בן יותר מ- 80 שנים היום. ראיתי תבל ומלואה אך מעולם לא פגשתי שוּם צורה וסוג של תחרות פרועה כמו זאת המתרחשת ליד מסך הטלוויזיה והמיקרופון שלה. הסביבה הזאת רוויה בגאווה ומדנים, קנאה, שִנאה, כעס, וחרון אף, אֶגוֹ אישי, מרירות, ומפח נפש. האנשים הנוגעים לעניין הזה ומעורבים בו אינם מתביישים להחצין את תאוותיהם. לא מצאתי בסביבה הכה אמביציוזית הזאת ידידות, רֵעוּת, ענווה, ו/או צניעות. לא היו שָם חֲבֵרוּיוֹת. חוויתי זאת בעצמי כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית . סביבת המיקרופון והמסך בטלוויזיה היא כה שאפתנית ואמביציוזית עד שטרפה כמעט כל ידידות ורֵעוּת. שדרים ושדרניות שפעם אהבו את זולתם הפכו לאויבים והפסיקו כליל לדבר זה עם זה. השְנָאוֹת והקְנָאוֹת סביב המיקרופון ומסך הטלוויזיה הולידו סכסוכים ומריבות שהיו חלק בלתי נפרד מהוויית ההִתפתחות שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי שב למונח ולמושג החשוב ביותר בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" : מנהיגות. מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מנהיג אֶמֶת של השידור הציבורי. הוא כיהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1998- 1993 ואז שוב נטש. גם מקים הטלוויזיה הישראלית מעפרה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ, ואחריו ארנון צוקרמן, דן שילון, ואלכס גלעדי היו מנהיגי שידור, כמו גם מוטי קירשנבאום, ופרשו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית כל אחד בזמנו אולם בטרם עֵת. מרבית העובדים בטלוויזיה נהו אחריהם, האמינו בהם, ועבדו עבורם. פַּן חשוב בכל מנהיגות באשר היא. אך מנהיגי השידור האלה כיהנו בתפקידם הציבורי תקופות קצרות, חמֵש אולי שֵש שנים, ואח"כ פנו לשוּק הפרטי. כמו בספורט גם בשידור הציבורי זה זמן מועט מידַי כדי ליצור מורשת ולבנות יחידת שידור עִילִית בעלת יכולות. ההקבלה ברורה.

קבוצות ספורט ונבחרות לאומיות ידועות בישראל, באירופה, וגם בעולם עלו לגדולה בגלל אישים שיצקו את היסודות והנהיגו אותן בכִישרון ואומץ לב במשך תקופה ארוכה, עשרות שנים. עו"ד שמעון מזרחי משמש דוגמא טובה בישראל. הוא מנהיג את מכבי ת"א כ- 49 שנה. אישיותו כמנהיג חשובה ותורמת להצלחה הסופית לא פחות מזאת של שחקניו מיקי ברקוביץ' או טַל בְּרוֹדִי. סֵיר מַאט בֶּסְבִּי (Sir Matt Busby) הנהיג את קבוצת הכדורגל האנגלית מנצ'סטר יונייטד במשך שנות דוֹר לפריחה מדהימה. הוא האיש שידע לחבר בין האֶגוֹ והיכולות הפנטסטיות של ג'וֹרְג' בֶּסְט ובּוֹבִּי צָ'ארְלְטוֹן. עכשיו עוֹשֶה זאת במועדון הכדורגל האנגלי בהצלחה גדולה כבר יותר מעשרים שנה סֵיר אָלֶכְּס פֶרְגוּסוֹן (Sir Alex Ferguson). רֶד אָוֶורְבַּאך (Red Auerbach) הנהיג בשנות ה- 50, ה- 60, ו-70 את קבוצת הכדורסל של "בוסטון סלטיקס" (Boston Celtics) לזכיות מזהירות באליפות ליגת ה-NBA . ג'וֹן ווּדֶן (John Wooden) שימש עשרות שנים מאמן הכדורסל הראשי של אוניברסיטתUCLA בלוס אנג'לס ויצר בכוח אישיותו מורשת ופרוספריטי. השפעתו של המאמן האיטלקי וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ (Vittorio Pozzo) בעשור ה- 30 על הנבחרת הלאומית בכדורגל של ארצו הייתה עצומה. בלעדיו לא הייתה יכולה ארץ המגף לזכות פעמיים ברציפות בגביע העולם ב- 1934 ו- 1938. וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ היה מורה ומחנך באופיו בנוסף לידע והאוטוריטה שלו במשחק. האומה ההונגרית תזכור לעד את מאמן הכדורגל שלה גוּסְטָב שֶבֶּש (Gustav Sebes) בשנים 1954- 1949 . פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) אמר לי פעם בשיחה ארוכה בינינו במדריד ב- 1978שדנה מנהיגות הספורט, "שיחקנו בשביל ועבור גוסטב שבש, וזה אומר הכול". מאמן הכדורגל הגרמני סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר (Sepp Herberger) הוביל את נבחרתה של מערב גרמניה להישגים מפליגים בעשור ה- 50 ובראשם הזכייה הסנסציונית במונדיאל שווייץ 1954. הוא היה האיש שהקים את הנבחרת הגרמנית מהריסותיה בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945. אין די בכישרון העובדים העושים במלאכה. זה איננו מספיק. מישהו צריך לחבר בין הכישרונות, לאחֵד אותם, ולהעניק להם כיוון, זה תפקידו של המאמן בקבוצת ספורט וזו משימת הניהוּל של המנהֵל בטלוויזיה. מנהיגות היא ערך עליון בכל תחום מתחומי חיינו גם בתחום השידור בטלוויזיה. הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", דנה ועוסקת בנושא הזה. ראה גם שני הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם".

[1] ראה נספח : על פי עדות עיתון "מעריב מ- 23 בינואר 2006 (יוסף "טומי" לפיד אמר זאת ברדיו גלי צה"ל בחודש מאי של שנת 2002 ערב מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן).

טקסט תמונה : 1968. מנהיג שידור למופת. מוטי קירשנבאום מנהיג והעורך הראשון של מהדורות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1986. ג'ון וודן (John Wooden) מנהיג ומאמן הכדורסל רב המוניטין במשך עשרות שנים של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. (באדיבות UCLA).

טקסט תמונה : 1977. מנהיג שידור למופת. דן שילון מנהיג ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל צרפת 1938. וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo) מנהיג ומאמן נבחרת איטליה בכדורגל זכה עם נבחרתו פעמיים בגביע העולם בכדורגל, במונדיאל איטליה 1934 ומונדיאל צרפת 1938. (באדיבות RAI).

טקסט תמונה : 1970. מנהיג שידור למופת. אלכס גלעדי ז"ל מנהיג ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1974. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. גוסטב שבש (Gustav Sebes) מנהיג ומאמן נבחרת הזהב של הונגריה בשנים 1954 – 1949. (באדיבות MTV).

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. פרנץ פושקש (Ferenc Puskas) מנהיג וקפטן קבוצת "הונבד" ונבחרת הונגריה בכדורגל בשנים 1956 – 1949. (באדיבות MTV).

טקסט תמונה : 1968. סיר מאט בסבי (Sir Matt Busby) מנהיג ומאמן עתיר זכויות של קבוצת הכדורגל הבריטית מנצ'סטר יונייטד בעשורי ה- 40, 50, ו- 60 של המאה הקודמת לאחר הזכייה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בעונת 1968. (באדיבות הסופר הבריטי הנודע דיוויד מילר כתב אודותיו ב- 1970 ספר מעניין הקרוי , "FATHER OF FOOTBALL").

טקסט תמונה : 1976. מנהיג שידור למופת. זהו מנהיג ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, בתקופת "תור הזהב" שלה בשנים 1979 – 1973. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. מנהיג ומאמן נבחרת גרמניה ספ הרברגר (Sepp Herberger) לאחר זכיית נבחרתו בבכורה במונדיאל שווייץ 1954. (באדיבות ZDF).

טקסט תמונה : 1968. פרופסור אליהוא כ"ץ ז"ל (בן 42 בתצלום) מנהיג ומקים הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1969 – 1967. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1957. מנהיג ומאמן קבוצת הכדורסל של בוסטון סלטיקס ב- ליגת ה- NBA רד אוורבך (Red Auerbach). בין עונת 1957 – 1956 לבין עונת 1969 – 1968 זכה עם קבוצתו הנפלאה בהישג חסר תקדים 11 (אחת עשרה) אליפויות בליגת הכדורסל הטובה בעולם. (באדיבות ה- NBA).

טקסט תמונה : עו"ד שמעון מזרחי (1984). מחזיק בשיא מיוחד במינו, הוא מנהיג ו- יו"ר מועדון מכבי ת"א במשך 48 שנים רצופות 2018 – 1969 ועוד ידו נטויה. בגין פועלו הציבורי הספורטיבי הממושך (והמוצלח) קיבל את פרס ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1960. זהו מנהיג ומאמן הכדורגל המוכשר והמצליח היהודי – הונגרי גיולה מאנדי. אימן את נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 1963 – 1959. (באדיבות MTV).

טקסט תמונה : קיץ 1959. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון (רביעי מימין) מקבל בלשכתו בתל אביב את מאמן נבחרת ישראל בכדורגל היהודי – הונגרי גיולה מאנדי ואת ראשי התאחדות הכדורגל הישראלית לאחר הזכייה בטורניר מערב אסיה בכדורגל שהתקיים ב- קוצ'ין – הודו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס, צבי ברים, יצחק זאבי, ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, גיולה מאנדי, אריה קרמר, וצבי פינקלשטיין. (באדיבות ארכיונאי התאחדות הכדורגל מר רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תהילה טלוויזיונית מונדיאלית ו-אולימפית עולה ממון רב בשל תשלומי זכויות שידורים ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי).

הטלוויזיה הבינלאומית ברחבי תבל עברה מהפכים רבים מאז השידורים הישירים הראשונים של אולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936, וגם בארץ מאז השידור הישיר ההיסטורי הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית של מצעד צה"ל בירושלים ב- 2 במאי 1968. הטלוויזיה הפכה לתעשייה אדירה המגלגלת ממון עצום. התחרות בין הערוצים השונים הולידה את רייטינג הצפייה. את תעשיית הטלוויזיה המודרנית ניתן להשוות היום לשוּק מניות ואת שידורי הספורט הרלוואנטיים לסוג של מנייה בטוחה המניבה רייטינג בכל מצב ובכל תנאי. בעיקר כשמדובר בשידורים רלוואנטיים בלעדיים. מטוטלת הרייטינג נעה על פי חוקי שוּק המניות. בשעה שהרייטינג משגשג במקום אחד הוא צונח במקום אחר. מן ההיבט הזה שידורי הספורט הרלוואנטיים הם מניית שידור בטוחה שמצדיקה את עצמה. את הדבר הזה צריך לקחת בחשבון בעת תכנון קצר מועד וארוך טווח של לוח שידורים טלוויזיוני. בנייה של לוח שידורים טלוויזיוני היא מלאכה מורכבת מאוד ועתירת ממון. רק לאנשים חכמים ומוכשרים מותר לעסוק בה.

אנשי תקשורת מעטים בקיאים בשינויים הדרמטיים שהתחוללו בתעשיית הטלוויזיה במשך 70 מכל היבט שהוא עד ששינתה את חיינו לנצח. עקרונות הביצוע הכלכליים, הטכנולוגיים, והלוגיסטיים רבי העוצמה של הטלוויזיה השפיעו השפעה מכרעת על חיי החברה בעולם לאחר תום מלחמת העולם ה- 2, ובישראל מאז 1968. בודדים מסוגלים לנתח אותם כדי לעצב לוח שידורים רלוואנטי. הווקטורים של הטלוויזיה פועלים בהתאמה ככלים שלובים. הטלוויזיה שינתה את כל מהות החיים הפוליטיים במדינת ישראל ושינתה לעַד את הרגלי הציבור בחיי היום יום שלוֹ. הטלוויזיה שיווקה את עצמה בעוצמה כה רבה לצופיה עד שהיא עיצבה במובנים רבים את פני הדוֹר. השידורים הישירים בטלוויזיה בתחומי הספורט, החדשות, והבידור היו מנוף פשוט ומיידי להפוך אירוע נקודתי מקומי למדורת השבט. אירוע שכל המדינה צופה בו. הטלוויזיה הזרימה מידע של תמונה וקול יחדיו ובכך גברה על הרדיו. הצפייה בשידורי הטלוויזיה הפכה לתופעה כלל ארצית החל מהתא המשפחתי הקטן ועד לכלל הציבור. תעשיית הטלוויזיה שינתה את סדרי העדיפויות של כולנו ובמידה מסוימת גם את סולם הערכים שלנו. לכן מותר לומר כי היא שינתה את חיינו לעַד.

לדאבון לֵב לא כל מנהיג שידור ידע לפעול תחת לחץ ובתוך אקלים תקשורת משתנה. לא כל איש או אישה מוכשרים ככל שיהיו היו מסוגלים להגיב מייד ובזמן אמת לשינויים המתחוללים במהירות עצומה בטלוויזיה. מעט מאוד מנהיגי שידור תִּמְרֵנוּ נכון, מהר, וביעילות בזירת המאבק נגד מתחריהם. אפשר לתאר את ה-אומדן, להעריך, ולנתח חלק מהשינויים הדרמטיים האלה באמצעות הגרף המתמטי העולה של זכויות השידורים האולימפיות שהייתה לו השפעה דרמטית על התפתחות שידורי הטלוויזיה כמו לזיכיונות שידורים אחרים בזירות הספורט. כבר נאמר כאן בראשית ההקדמה כי רשת הטלוויזיה האנגלית הציבורית ה- BBC שילמה ב- 1948 סכום צנוע של כ- 3000 (שלושת אלפים) דולר לוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) תמורת זיכיון השידור של אולימפיאדת לונדון 1948, הראשונה לאחר מלחמת העולם ה- 2 . ב- 2012 ייערכו המשחקים האולימפיים שוב בלונדון בירת בריטניה. בחלוף 64 שנה נאותה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לשלם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת לונדון 2012 סכום פנטסטי ומדהים של 1.181000000 (מיליארד ו- 181 מיליון) דולר. התשלום ההוא היה רק בעבור הזכויות. NBC תידרש להוציא מקופתה מֵאוֹת מיליוני דולרים נוספים על הפקת השידורים האולימפיים שיהיו באנגליה בעוד כארבע שנים. וזה עדיין כדאי לה מבחינה כלכלית. כלכלת הטלוויזיה, גרף זכויות השידורים, והרצון המובהק של רשתות הטלוויזיה באשר הן לשלם סכומים אדירים כאלה לוועדות המארגנות, הם אלמנטים חשובים ודרמטיים המרכיבים את הסדרה.

הספר עָב הַכֶּרֶס "הכדורגל – סמן ימני טלוויזיוני" (אחד מ- 13 ספרי הטלוויזיה המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") , עוסק בהרחבה במאבקי זכויות השידורים בארץ ובעולם. המאבקים המרים חסרי הקץ בין רשתות הטלוויזיה על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל – בארץ ובעולם הפכו אותו לסמן ימני של סחורות השידור. אי אפשר אִתּוֹ בגלל עלויות הממון העצמות והכסף הרב ששופכות עליו רשתות הטלוויזיה אך גם אי אפשר בלעדיו בשל הפופולאריות והיוקרה. הכדורגל הוא פסגת הסימביוזה הבלתי נמנעת בין הטלוויזיה לכלל הספורט. הקרבות לרכישת זכויות השידור שלוֹ הפכו רובם למלחמות "גוֹג וּמָגוֹג". מלחמת "גוֹג וּמָגוֹג" בטלוויזיה היא סוג של קרב בו המנהלים של רשת אחת מוכנים לשלם כל סכום עבור סחורת שידור קונקרטית גם אם מדובר במחירי הפסד ולדבר אין כל הצדקה מסחרית , העיקר מבחינתם שאותה סחורת שידור לא תירכש על ידי היריבה המתחרה. יש לכך עדויות רבות בסדרה. הבולטות שבהן : רכישת זכויות הכדורגל הישראלי ב- 1999 ע"י חברות הכבלים בטלוויזיה "מת"ב", "ערוצי זהב", ו- "גוונים" שנלחמו בחברת הלוויין YES והסכימו לשלם להתאחדות הכדורגל עבור חוזה בן 6 שנים 2005 – 1999 כמות אסטרונומית של 126.000000 (מאה עשרים ושישה מיליון) דולר (21 מיליון דולר לעונה). הדבר הביא לקריסתן הפיננסית והכריח אותן להתאגד לחברת כבלים אחת תחת השם HOT. בינואר 1984 ניאותה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC לשלם ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) עבור זכויות השידורים הבלעדיות של אולימפיאדת החורף קאלגארי 1988 סכום פנטסטי של 309.000000 (שלוש מאות ותשע מיליון) דולר הרבה מעבר לשווי האמיתי רק כדי למנוע את שידור האירוע ברשתות האמריקניות היריבות הגדולות שלה CBS ו- NBC . משהגיע רגע השידורים של משחקי קאלגארי בחורף 1988 הוברר כי הפרסומות המסחריות אינן מסוגלות לכסות את גודל ההשקעה ו- ABC הפסידה 55000000 (חמישים וחמישה מיליון דולר). הדבר הביא לזעזועים פרסונאליים ותוכניתיים דרמטיים ברשת ABC.

הטלוויזיה שונאת רוטינה. היא מכשיר אלקטרוני רוֹטֵט הדוחה כל קיבעון. הטלוויזיה אוהבת דרמות בלעדיות, היא חיה ומתקיימת מהראשוניות בחדשות ואקטואליה, ונוטה לשָדֵר ללא הרף סדרות של פשע ורצח, בתי משפט, משטרה, סקס, פוליטיקה, ממון, וסקנדלים. כל מה שאנו לא אוהבים שיקרה במשפחתנו – אנחנו מבקשים לראות על המסך. האזרח הרגיל מבקש חיי שִגְרָה חסרי זעזועים אך לא אכפת לו שהמסך שלוֹ יתפוצץ מסקנדלים. הטלוויזיה מייצרת ומשדרת בעת ובעונה אחת אילוזיה ומציאות יחדיו. הצופה לא תמיד מוכשר ויודע להפריד בין השניים . מדהים לחשוב שהטלוויזיה מייצרת ללא סוף סרטי אלימות, פשע, רצח , ומשטרה – ויורה אותן מהמותן ולא דרך הכוונות, לא רק בבּוֹדֶדֶת אלא גם בצְרוֹרוֹת. העולם התרבותי החסוּד והמתחסד משתחווה, כורע ברך, וקונה אותן ברוחב לב אך כל טוראי בצבא יודע את ההבדל העצום בדיוק הפגיעה בין יֶרִי דרך הכוונות לבין ירי מהמותן. אל קפונה (Al Capone) ויורשיו הפכו לגיבורי טלוויזיה מיתולוגיים בכל מקום על הגלובוס. גם בישראל. השידור המסחרי בישראל שמהלל את סדרות הרייטינג האלה לא עשה אפילו סרט אחד בכל שנות קיומו חמשל אודות הסופרים והמשוררים חיים נחמן ביאליק, עמוס עוז, ו/או נתן יונתן. וגם לא עסק והפיק סדרה איכותית הדנה במורשתם של דוד בן גוריון ומנחם בגין ובהיסטוריה של הפלמ"ח, האצ"ל, ולח"י.

השידור הציבורי חטף לא אחת ביקורת שלילית בעִתּוֹת המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום ז"ל בגין ריבוי מִשדרי ספורט רלוואנטיים. זוֹ אותה הביקורת שמתיימרת להיות מקצוענית אך מתעלמת זה זמן רב מה- Programming הנָבוּב וחדל הערכים של השידור המסחרי על כמויות "הריאליטי" בהן הוא מסמם את צופיו. לטלוויזיה יש זיכרון מדהים לתאריכים. הטלוויזיה באשר היא נבנית מאגדות וסיפורים, יצירת מיתוסים, וגם ניתוצם. ב- 29 במאי 1985 התמודדו אלופת איטליה קבוצת יובנטוס (Juventus) נגד ליוורפול (Liverpool) אלופת אנגליה ביניהן באצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל קיבל את הצעתי לשדר ישיר את המשחק. רכשנו את זכויות השידור של המשחק ושלחנו לבריסל את השַדָּר יורם ארבל. לפני שריקת הפתיחה קרה אסון נורא ביציעי האצטדיון. 39 אוהדי כדורגל איטלקיים נִסְפּוּ ו- 250 אחרים נפצעו בהתנגשות אלימה עם אוהדי כדורגל ברוטאליים מאנגליה ביציע "Z". יורם ארבל היה שָם ולא ראה מאום. יתירה מזאת הוא גם לא שמע דבר. התחוללה פשלה עיתונאית קשה מהחמורות שידעה מחלקת הספורט בתולדותיה שהובילה לסקנדל שידור חסר תקדים. עשרות אוהדי כדורגל איטלקיים נרצחים בתוך האצטדיון, ממש ליד אפו של השַדָּר שלנו , שאיננו יודע דבר ואיננו מבין מדוע המשחק איננו מתחיל. מרבית שדרי אירופה המאיישים את עמדות השידור באִצטדיון "הייסל" (Heysel) ליד יורם ארבל עצמו, מדווחים כבר לצופיהם על האסון המחריד. רק הוא לא. איך אפשר להסביר לצופים פשלה כזאת. באותו האירוע הבלתי נשכח היה יורם ארבל שדר אומלל, פתטי, ולא רלוואנטי. הסֶפֶר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן", עוסק ברחבה בעיתונאות הספורט בטלוויזיה, ובהצלחות והכישלונות שלה . הן היו רבות בשני צִדֵי המאזניים. ב- 1 ביוני 1986 שלחתי את נסים קיוויתי לעמדת השידור שלנו באִצטדיון "חליסקו" בעיר המכסיקנית גוואדאלאחרה. המשימה הנכבדה שהטלתי עליו הייתה להעביר בשידור הישיר את המשחק ברזיל – ספרד בבית ג' המוקדם במונדיאל של מכסיקו 86'. במהלך המשחק הזה שידר נסים קיוויתי שער שלא היה. ברזיל כבשה שער לא חוקי שנפסל מייד ע"י שופט המשחק קריסטיאן באמברידג' מאוסטרליה. נסים קיוויתי לא ראה זאת ולא שַם לֵב שהמשחק כלל לא חודש מקַו האמצע למרות שישב בעמדת שידור נוחה המשקיפה על האִצטדיון. במשך שֶבַע דקות מסר אינפורמציה מוטעית ותוצאה שגויה לצופים בישראל כאילו ברזיל צועדת ביתרון 0:1. מה גורם לכישלון צורב של שַדָּר כה מנוסה שיושב בעמדת שידור מאובזרת, מרווחת, ובעלת תצפית נוחה באצטדיון בשעה שהכול גלוי וידוע וכַר הדשא והשחקנים פרושים לפניו כמו כל כף ידו…? איך מסבירים כישלון כזה לציבור…? הסֶפֶר עב הכרס,"למילים יש וויזואליה משלהן", מספר את סיבותיו של כישלון ייחודי חסר תקדים ובלתי מובן של נסים קיוויתי אחד מגדולי שַדָּרֵי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים.

תזכורת : מוטי קירשנבאום ז"ל היה מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1998-1993 וקיבל את תכנון מדיניות והפקות הטלוויזיה שלי את השידורים הישירים של המונדיאלים צרפת 98' ו-ארה"ב 94', ואת עלותם התקציבית. זכויות שידורים וכלכלה טלוויזיונית.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 העניק לי תמיכה עצומה בשתי הפקות הטלוויזיוניות הענקיות של מונדיאל ארה"ב 1994 ומונדיאל צרפת 1998. בשעה שמנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת החליף אותו באפריל 1998, הפקת מונדיאל צרפת 98' הושלמה כבר על ידי, למעט כמה שינויים מינוריים. מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל דומיננטי בעל משטר מסודר שדרש משמעת מפיקודיו אולם היה אנטי ביורוקרט. יתרון מֵקֵל ומְשַכֵּך בשידור הציבורי המסורבל ממילא מטבע בריאתו.

הצגת הכיסוי של הטלוויזיה הצרפתית (TVRS 1998) בראשות פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה הייתה תוצאה מקסימה של שיתוף פעולה מרחיק לכת שתחילתו ב- 1987 בין ה- CCC (ראשי תיבות שלCONSORTIUM COORDINATING COUNCIL) מועצת שידור בינלאומית משותפת לששת איגודי השידור הציבוריים בעולם (לרבות איגוד השידור המזרח אירופי שהתפרק ב- 1990 לאחר נפילת חומת ברלין ומעבר מדינות מזרח אירופה מדיקטטורה ושלטון טוטליטרי לדמוקרטיה). ה- CCC כלל נציגים מ-EBU – European Broadcasting Union (איגוד השידור האירופי בעל ההשפעה הרבה ביותר), OTI (ראשי תיבות של Organizacion de la Television Iberoamericana) הוא איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה), ABU (ראשי תיבות שלAsia Pacific Broadcasting Union) הוא איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק באסיה), ASBU (ראשי תיבות של Arab States Broadcasting Union) הוא איגוד השידור הערבי, ואיגוד השידור הציבורי URTNA (ראשי תיבות של Union of Radio and Television National Broadcasting of Africa), הלוא הוא איגוד השידור של מדינות אפריקה – המייצגים מאות רשתות טלוויזיה ורדיו ממלכתיות בחמש יבשות תבל, לבין ה- FIFA והוועדות המארגנות של המשחקים. גוף הבקרה של ה- CCC קם על רקע כישלון מערכת קווי השידור לספק את השירות לרשתות הטלוויזיה בשבוע הראשון של משחקי מונדיאל מכסיקו 86'. מיסודו של ה- CCC העולמי [1] היה לקח חשוב והוכיח את עצמו לאורכם של שלושת המונדיאלים באיטליה 90', ארה"ב 94', וצרפת 98'. (לאחר ש- EBU והמְשָדֵר הציבורי הבינלאומי הפסידו את זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006, לא היה עוד צורך ב- CCC והוא התפרק מעצמו).

תפקידו של ה- CCC העולמי היה ראשית דבר לייצג את אינטרס השידור של שולחיו ולבקש מרשתות הטלוויזיה המארחות (Host broadcaster) בשלושת המונדיאלים של איטליה 90', ארה"ב 94', וצרפת 98' לייצר סטנדרט כיסוי טלוויזיוני מן המעלה העליונה ביותר. במועצת ה- CCC כיהנו חברים בעלי מוניטין וניסיון רָב בשידורי טלוויזיה. את ה- EBU ייצגו שני החברים הוותיקים הספרדי מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ויָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר מ-נורווגיה ששימשו גם ראשי הקבוצה המבצעית המיוחדת של איגוד השידור האירופי במבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים, והצטרפו אליהם גם רִיצָ'ארְד בָּאן האנגלי ופֶרְנַנְדוֹ פַּארְדוֹ הספרדי. אָמַאוֹרִי דָאוּמַאס וסֶזָאר גֶבְּרָאסִי ייצגו את OTI, האוסטרליים ריצָ'ארד רִיד ופַּאטְריק פוּרלוֹנג והיפני טוֹשִירֶה סוֹנִי ייצגו את ABU. כן נמנו על ה- CCC החברים רָאוּף בָּאסְטִי ועַבְּדֶלאִי רַחִים סוּלֵיימַן מ- ASBU, ועַבְּדֶלחַאמִיד בּוּקְסָאנִי, אֶפוֹאֶה אָדוֹדוֹ מֶנְסָה, ולוֹרֶנְס (לארי) אָטְיָאסֶה איש סנגל מ- URTNA.

שיתוף הפעולה הפורה הזה בין גוף הטלוויזיה ה- CCC לבין ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) והוועדות המארגנות המקומיות הוליד מִפְרַט שידור בטלוויזיה (Technical Annex), הנוגע להמוני הפרטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים המרכיבים וקובעים את סטנדרט ואופי הכיסוי וכן הקמת מערך מסודר של מרכזי שידור ועיתונות בינלאומיים ברומא, לרבות סָאבּ מרכַּזֵי שידור בכל אִצטדיון האמורים לשרת את שדרי הטלוויזיה והרדיו. המִפְרַט משמש כתנ"ך שידור ומַנחֶה ומחייב את ה- Host broadcaster כיצד לנהוג על פיו. ה- CCC יצר עם ה- FIFA גם מודל של אירוח המחייב את הוועדה המארגנת לדאוג לקבוצת השדרים והעיתונאים הגדולה המגיעה לכסות את טורניר המונדיאל מכל קצוות העולם. ההיגיון בשיתוף הפעולה הזה הוא פשוט. גופי השידור המשלמים הון עתק ל- FIFA תמורת זיכיון השידורים דורשים בתמורה תנאי עבודה הולמים. תנאי עבודה הולמים הם לא רק מיקרופון ועמדת שידור אלא גם מיטה ומקום נוח להניח את הראש.

ה- CCC שימש בהצלחה רבה ככלב שמירה של איכות ההפקה ובקרת השידור עליהם הופקד, ובאמת שלושת ה- Host broadcasters ,RAI במונדיאל איטליה 1990, EBI במונדיאל ארה"ב 1994 ו- TVRS במונדיאל צרפת 1998 הגיעו להישגי שידור נכבדים ונעלים. בראש RAI ניצבו אז המנכ"ל בְּיָאגְ'יוֹ אָגְנֶס (Biagio Agnes) ונשיא הרשת האיטלקית הציבורית אֶנְרִיקוֹ מַאנְקָה (Enrico Manca), אבל את הפגישות המקצועיות היום – יומיות עם מפיקי הטלוויזיה ניהלו איש הטלוויזיה הוותיק קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי (Corrado Agustini) ו- וִויטוֹרְיוֹ פָּאנְקֶטִי. RAI הייתה ב- 1990 מעצמת שידור ציבורית ואחת העשירות באירופה. היא הביסה בימים ההם ללא תנאי בשידורי הספורט שלה את המתחרה העיקרית האיטלקית שלה רשת הטלוויזיה המסחרית "קָאנַאל צִ'ינְקוּאֶה" של סִיְלבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי, מפני שהחזיקה בידיה באופן מסורתי במשך שנים רבות את זכויות השידור הבלעדיות של הכדורגל האיטלקי, וגם את המונדיאלים והאולימפיאדות.

52 משחקי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990 נערכו ב- 12 ערים. בארי, בולוניה, קאלייארי, פירנצה, גנואה, מילאנו, נאפולי, פאלרמו, רומא, טורינו, אודינה, ו- וורונה. בכל אחד מ- 36 המשחקים בשלב המוקדם הציבה RAI אחת עשרה (11) מצלמות וארבעה יחידות של הילוכים חוזרים. החל משלב שמינית הגמר ועד למשחק הגמר התווספו עוד שלוש – ארבע לכל משחק. זוהי הפקה ענקית הדורשת מאמץ טכנולוגי עצום ש- RAI עמדה בה בכבוד.

ב- 6 במאי 1987 החליטה ה- FIFA לקיים את מונדיאל 94' לראשונה בארה"ב מדינה שהכדורגל בה הוא ענף ספורט איזוטרי. ליו"ר הוועדה המארגנת המקומית נבחר אלן רוטנברג (Alan Rothenberg) ששימש גם נשיא התאחדות הכדורגל האמריקנית. אלן רוטנברג ביקש את סיועו של ה- EBU בהפקת הענק של משחקי המונדיאל של ארה"ב 94'. ה- EBU בעל הניסיון העצום בהפקות ספורט בכלל וכדורגל בפרט מיסד קבוצת Host broadcaster אד – הוק מיוחדת לכבוד האירוע החשוב. ה- Host broadcaster החדש כונה ESI (ראשי תיבות של EBU Sports International), בראשו הוצב מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ. 52 משחקי הטורניר התפרשו על פני תשע ערים בכל רחבי ארה"ב הענקית החובקת ארבעה אזורי זמן שונים, מלוס אנג'לס וסן – פרנציסקו במערב דרך דטרויט, שיקאגו, ו- דָאלָאס במרכז, ועד לבוסטון, ניו יורק, אורלאנדו, ו- וושינגטון במזרח.

מרכז השידורים הבינלאומי (IBC) מוקם "באמצע הדרך" של ארה"ב הענקית, בעיר דָאלָאס במדינת טקסס בגלל שדה התעופה המודרני, הענק, והיעיל שלה. מנואל "מָנוֹלוֹ" רוֹמֶרוֹ הקים קבוצת שידור בינלאומית שהתבססה על בימאי כדורגל מנוסים ברשתות הטלוויזיה המסונפות ל- EBU, כמו קלאוס בוקלברג, מרטין לינדברג, טד איילינג, מרטין וובסטר, ג'ורג'יוס קאראג'ורג'יו, ונָאזָארֶנוֹ בָּאלָאנִי.

12 מצלמות וחמש יחידות הילוכים חוזרים הוצבו בכל משחק אבל החידוש הגדול מבחינתנו היה שימוש ראשון במשחק הגמר בעמדת שידור בה הוצבה מצלמת פרזנטציה זעירה באִצטדיון "Rose Bowl" בפָּאסָאדִנָה בלוֹס אָנְגֶ'לֶס במשחק הגמר בין ברזיל לאיטליה ב- 17 ביולי 1994. המצלמה הקטנה אפשרה לשַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון לעלות "לאוויר" מעמדת שידור באִצטדיון על סיגנל Unilateral יקר לפני תחילת המשחק כדי לערוך פרזנטציה שידור מקדימה ולזהות לצופים את משחק הגמר באמצעותם. זהו מהלך עיתונאי וגם תדמיתי שיִיקֵר את עלוּת ההפקה ב- 12000 (שניים עשר אלף) דולר נוספים מפני שהיה צריך להביא את סיגנל השידור של המצלמה הזעירה בדרכים לווייניות – Unilateral לירושלים, אבל המנכ"ל מוטי קירשנבאום הסכים עם חוות דעתי, כי חשוב להציג ולוּ מבחינה סימבולית ואפילו רק במשחק האחרון בטורניר את נוכחותם של שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשטח. כלומר : צוות השידור משדר מעמדת שידור באצטדיון שבו נערך משחק הגמר. זה מן ה- אקט הפונה לציבור הצופים ומכריז בגאווה, כלהלן : "…תראו אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הנמצאים כאן בארה"ב, עושים את עבודתנו העיתונאית מהשטח ומשדרים עבורכם את כל המשחקים מעמדות שידור באִצטדיונים בכל רחבי ארה"ב, ולעולם לא Off Tube מהאולפן בירושלים…".

שיתוף הפעולה בין ה- CCC לבין יו"ר הוועדה המארגנת הצרפתית המקומית שחקן הכדורגל הנודע מישל פלאטיני ויו"ר הוועדה המארגנת מטעם FIFA השוודי לינארט יוהנסון (נשיא UEFA) היה חיובי ביותר והניב תוצאות טלוויזיוניות מרשימות שלא נראו עד אז על מסך הטלוויזיה הבינלאומית. הצרפתי מישל פלאטיני והשוודי לינארט יוהנסון נחשבו בתקופה ההיא לשני אנשי אִרגון הכדורגל מהטובים בעולם. השילוב של ארגון המפעל בידי ידיים אירופיות עם הפקת הטלוויזיה שהופקדה בידי 98' TVRS ובראשה פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה תירשם כהצלחה מזהירה.

טקסט תמונה : מר מישל פלאטיני שחקן כדורגל בעל מוניטין בנבחרת צרפת ובקבוצת יובנטוס האיטלקית שימש יו"ר הוועדה המארגנת הצרפתית CFO של טורניר גביע העולם בכדורגל הלוא הוא מונדיאל צרפת 1998. (באדיבות TVRS '98. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : לינארט יוהנסון משוודיה הנשיא הוותיק של UEFA נשא גם בעול של יו"ר הוועדה המארגנת של מונדיאל צרפת 98' מטעם FIFA. (באדיבות TVRS '98. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998.

מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 ששודר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ז"ל, היה הנצפה ביותר ובעל ה- Rating והַמִדְרוּג הטוב ביותר בתולדות היסטוריית שידורי המונדיאלים בתעשיית הטלוויזיה לדורותיה במדינת ישראל. המנכ"לים של רשות השידור באותה השנה של 1998 היו מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ומחליפו אורי פורת ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאז היה יאיר שטרן יבד"ל. אנוכי הייתי מפיק ראשי, מנווט, ומנהל חטיבת הספורט בעת מבצע השידורים הישירים ההוא שלנו את מונדיאל צרפת 1998 הבלתי נשכח. שהיתי כל העת כ- 50 ימים ב- IBC בפאריס.

פילוסופיית הכיסוי של פְרַנְסִיס טֶלְיֶיה ב- 1998 הייתה המרשימה ואמיצת הלֵב ביותר מבין שלושת המונדיאלים של איטליה 90', ארה"ב 94', וצרפת 98'. היא נשאה עִמה רעיון טלוויזיוני מהפכני של ריבוי שידורים של הילוכים חוזרים סופר – איטיים (Super Slow Motion) בכמות שהייתה רבה מעבר למקובל עד אז. זהו רעיון נוֹעַז של הצבת זכוכית מגדלת על אירוע עַל ו/או אירוע שנוי במחלוקת בעת התרחשות המשחק ותוך נטילת סיכונים מחושבים. בכך נטל על עצמו פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה יחד עם בימאיו תעוּזה ואחריות עצומה. זה היה חידוש עולמי בלתי נשכח. המונדיאל ההוא של צרפת 98' ייזכר לעַד גם בשל השימוש הבלתי נלאה בכמויות ההילוכים החוזרים הסופר – איטיים ׁ(SSM) הרבים מזוויות שונות שהעניקו לו פרספקטיבת צפייה מיוחדת מאוד. פְרַנְסִיס טֶלְיֶיה מיסֵד חמש קבוצות הפקה במונדיאל צרפת 98' והציב בראשן את נבחרת בימאֵי הכדורגל של רשתות הטלוויזיה הצרפתיות. את המשחקים שנערכו בפאריס, אִצטדיון פָּארְק דֶה פְרָאנְס (Parc de France) והאִצטדיון הלאומי של צרפת סֵיינְט דֶנִיס (Saint Denis) ביים פְרָנְסוּאָה-שָארְל בִּידוֹ (Francois-Charles Bideaux) בימאי וותיק שצמח ברשת הטלוויזיה הצרפתית במסחרית TF1 ואח"כ עבר לשורות רשת הטלוויזיה הצרפתית "+ Canal". על המשחקים שהתקיימו בנָאנְט ולֶנְס הפקיד את מלאכת הבימוי בידי בימאי ז'אן-פול ז'וד (Jean-Paul Jaud). את המשחקים בערים מונטפלייה, מָארְסֵיי, טוּלוּז, ובּוֹרְדוֹ ניהלו הבימאים הנודעים של רשת TF1, פרנסואה לָאָנאו (Francois Lanaud), וברונו הולין (Bruno Hullin). בימַאי הכדורגל של רשת הטלוויזיה "+ Canal" ז'אן-ז'אק אמסלם (Jean-Jack Amsellem) ביים את המשחקים שנערכו בערים לִיוֹן וסֵיינְט-אֵטְיֶין.

התכנון היה כל כך יסודי עד שפְרַנְסִיס טֶלְיֶיה קבע גם בימאי מחליף לעת צרה לכל החבורה הזאת, את ג'וֹרְג' גְיוֹפְרֶה (Georges Giaufret), ולקח את בימאי הספורט הנודע זֶ'רוֹם רֶבוֹן (Jerome Revon) לסייע לוֹ בעיצוב פורמט השידורים בכל הפקת הטלוויזיה הבינלאומית המורכבת והמסובכת הזאת. השתתפתי יחד עם מאות נציגים אחרים מהעולם בשתי פגישות ה- WBM שהתקיימו בפאריס לקראת משחקי המונדיאל של צרפת 1998. אנשי קבוצת הטלוויזיה המאומנת והמיומנת של 98' TVRS הפגינו ידע מקצועי רב והציגו בבהירות רבה את מטרות מבצע השידור שלהם. שררה שם הקשבה רבה ונכונות רבה ללמוד את פילוסופיית כיסוי הכדורגל של הצרפתים.

טקסט תמונה : זהו מר פיליפ לברייה נשיא קבוצת הטלוויזיה הצרפתית TVRS '98 שהייתה אחראית על כיסוי מונדיאל צרפת 1998. (באדיבות TVRS '98. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זוהי קבוצת הטלוויזיה TVRS '98 ערב תחילת שידורי גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998. עומד קיצוני מימין בשורה הראשונה פראנסיס טלייה (Francis Tellier) האיש שקבע את דפוסי ההפקה והבימוי הטלוויזיוני של המשחקים מטעם TVRS '98 (תפקיד הרשמי הוגדר כ- Managing Director of TVRS '98). עומד שני משמאל בשורה הראשונה ז'אן קלוד מורין(Jean-Claude Morin) סגנו של פיליפ לברייה. (באדיבות TVRS '98. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא היה כל קושי לכתוב את ספר השידורים / פקודת המבצע של שידורי מונדיאל צרפת 1998. ידעתי ששידורי הטלוויזיה של קבוצת 98' TVRS הצרפתית יהיו הטובים ביותר בכל תולדות המונדיאלים. את שלושת העותקים הראשונים נתתי בחודש מאי 1998 למנכ"ל רשות השידור הנוכחי אורי פורת ז"ל, ו-יבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן, ולמנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום ז"ל שפרש מתפקידו הרם זה עתה באפריל 1998, אך רוחו נשבה עדיין במסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית והרשות .

טקסט תמונה : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורית שחיברתי (בן כ- 130 עמודים) לקראת שידורי מונדיאל צרפת 98'. שני העותקים הראשונים הועברו לידי אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הנוכחי ומוטי קירשנבאום המנכ"ל הקודם. מוטי קירשנבאום ז"ל העביר את ירושת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור למחליפו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותן ב- 1993 מאריה מקל ז"ל ויוסף בר- אל ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1998. גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998. אנוכי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בפאריס יחדיו עם מר ג'פרי מייסון ראש צוות ההפקה המשותפת של של שתי רשתות הטלוויזיה האמריקניות ESPN ו- ABC SPORTS. איכות משחקי המונדיאל ואיכות ההפקה הצרפתית של 98' TVRS היו יוצאי דופן ועוררו אהדה ועניין עצום בכל רחבי תבל. הפקת 98' TVRS זכתה לשבחים רבים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל מערכות ההילוכים החוזרים בניידות השידור הצרפתיות שכיסו את מונדיאל צרפת 1998 היו דיגיטאליות וממוחשבות. זהו אחד משיאי ופלאי הטכנולוגיה הטלוויזיונית המודרנית המאפשרות הזרקה מיידית של ההילוכים החוזרים "לאוויר" ומעניקים בכך יתרון עצום לעבודתם העיתונאית של השדרים. יתרון טכנולוגי עצום נוסף הבא לידי ביטוי בעיקר בכיסוי אירועי ספורט הוא, שבעֵת הקרנת ההילוכים החוזרים, ממשיכות המצלמות לצַלֵם ולהקליט במקביל את החומר המצולם החדש. שידור ה- Replay איננו מנטרל את עבודת המצלמה ואיננו מפריע להקלטה מחודשת. הרמז הראשון להצלחת הצילום הווירטואוזית של 98' TVRS ניתן בכיסוי הצרפתי של משחק הגמר על גביע UEFA שנערך באִצטדיון פָּארְק דֶה – פְרָאנְס ביום רביעי – 6 במאי 1998 בין שתי הקבוצות האיטלקיות אינטר מילאנו ולאציו רומא.

ב- אִינְטֶר שיחק אז החלוץ הברזילי הנודע רוֹנאַלְדוֹ בן ה- 22. לא פלא שאִינְטֶר מילאנו הביסה ללא תנאי במשחק הזה את לאציו 0:3. מאיר איינשטיין ואבי רצון שידרו ישיר את המשחק שייזכר לא בגלל התוצאה אלא בשל מפגן הצילום הנדיר של הטלוויזיה הצרפתית. ההילוכים החוזרים לשער השלישי שהבקיע רונאלדו היו Master Piece של טלוויזיה. ה- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) באמצעות עדשות צילום חזקות 55 ו- 62 יצר סטנדרט חדש של אינפורמציה אלקטרונית. יכולנו לראות את הלוֹבֶן בעיניים של רונאלדו. שתי המצלמות האחוריות שחשפו את רונאלדו בתנועה איטית מאוד (Super Slow Motion) בהילוכים החוזרים מוביל את הכדור מעשה רגליו של רב אמן, מטעה את השוער פעמיים בזה אחר, ובסופו של המהלך משכיב אותו על כר הדשא וכובש שער באין מפריע, היו בלתי נשכחות. עד אז לא ראינו מפגן כה כישרוני של צילום כפי שעשו זאת הצרפתים. ידעתי לקראת מה לצפות בשידורי המונדיאל עצמם. לא התאכזבתי. TVRS '98 הרשימו אותי עד למאוד. החלטתי להעביר את התרשמותי לא רק לבוסים שלי ברשות השידור אלא גם לציבור באמצעות העיתונות. בחרתי להתראיין לעיתון "גלובס" ולכתבו יעקב צלאל. הנה ציטוט של המאמר ההוא [2], כלהלן :

טלוויזיה / יואש אלרואי

כותרת : הלובן בעין של רונאלדו (הכוונה לרונאלדו הברזילאי ההוא ולא לרונאלדו הפורטוגלי בעת הזאת).

יואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מתאר לפני צאתו למונדיאל השישי את האמצעים הטכנולוגיים החדשניים שיאפשרו לצופים בבית להיות על המגרש וחוזר גם להיסטוריה הכואבת של מחלקתו .

2.5 מיליון צופים יבקרו באצטדיונים במשחקי גביע העולם , 37 מיליארד יחזו בהם בטלוויזיה . עבורם – האצטדיונים המקוריים, דרכי הגישה הנוחות, החנייה, והפיסטוקים שיימכרו ביציעים לא ישפרו את ההנאה מהצפייה. הם צריכים שידורי טלוויזיה איכותיים . וזה מה שרשתות הטלוויזיה הצרפתית שהתאחדו לצורך הפקת השידורים מתכוונת לספק. בין השאר גם ליואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ב- 18 השנים האחרונות והמפיק הראשי של הטלוויזיה מאז המונדיאל של ארגנטינה 1978. "ראית את גמר גביע UEFA ? זאת הייתה החזרה הכללית שלהם", אומר יואש אלרואי , ואי אפשר להבחין אם בקולו יש התלהבות אם לאו. "הם מכסים כל משחק בין 16 ל- 20 מצלמות. הם הביאו מצלמות סופר סלומו (קיצור של המונח הטכנולוגי Super Slow Motion), שמו מצלמות על מנופים, וצילומים כאלה אתה לא רואה. תנועה חלקה לגמרי ב- Frame של התמונה. 150 – 100 פריימים בשנייה אחת. את השער של רונאלדו ראו מ- 8 זוויות שונות ומהמצלמה על המנוף ראית את הלובן שלו בעיניים. זהו צילום ווירטואוזי שהוא גם מסר. טלוויזיה היא מדיום של קלוז אפים. שידורי מונדיאל צרפת 1998 ימשכו למסך גברים וגם נשים , ילדים ונוער" . איכות הצילום לפי יואש אלרואי תיצור בעיה גדולה לשופטים. ריבוי המצלמות, השיפור באיכותן, והוראות בימוי קבועות מראש, למשל מצלמה שתעקוב רק אחרי הכדור והמאבק עליו, יאפשרו הילוך חוזר של כל אירוע מזוויות צילום רבות שיאפשרו לדעת בדיוק מה קרה. "עם 20 מצלמות ומצלמות מהזווית הנגדית אתה רואה דברים חדשים", מסכם יואש אלרואי .

יואש אלרואי יצא לצרפת בראש צוות הכולל של 15 אנשים, בהם 6 שדרים ופרשנים, 3 טכנאים שיצטרפו לצוותי השידור ועוד 2 טכנאים במרכז השידורים ,וכן כמה אנשי מנהלה. לטלוויזיה הישראלית לא יהיה אולפן בצרפת מאחר שנבחרת ישראל לא עלתה לטורניר וגם צוות ENG לא ייצא. FIFA בשיתוף ה- EBU קבעה כללים לריאיון עם השחקנים, כמו למשל : שני שחקנים, אחד מכל נבחרת, יתראיינו בדרך לחדר ההלבשה בירידה להפסקה ובתום המשחק. החומר הזה יהיה חלק אינטגראלי מהשידור הבינלאומי. בנוסף לכך יזרום בערוצי התקשורת השונים חומר רב שהטלוויזיה הישראלית תשתמש בו. יואש אלרואי הוא הוותיק בצוות. זהו המונדיאל השישי שהוא מפיק עבור ביתו הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. אבל בין המונדיאלים, האולימפיאדות, ואליפויות העולם בא"ק הבית ממש התמוטט כשחטפו לו לפני ארבע שנים את הסחורה החשובה ביותר לכל רשת טלוויזיה, משחקי הליגה הלאומית בכדורגל. זה קרה גם ל- BBC שנאלצה לחלוק את השידורים עם BSKYB, וזה אולי הופך את האיבוד לטראומתי יותר. "בכל מקום זה מתחלק בין הרשתות המקומיות . פה אצלנו, רשות השידור הפסידה לפתע את כל הנכס שהיה שייך לה במשך 25 שנה רצופות ", אומר יואש אלרואי. היו לי שיחות ארוכות על האובדן עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. סיפרתי לו ש- CBS האמריקנית הפסידה את החוזה שלה על ה- NFC ב- 1993 . CBS נעצרה במכרז על 1.18 מיליארד דולר. לשוּק נכנס אז רופרט מרדוק עם רשת FOX שלו ושילם 1.58 מיליארד דולר לחוזה בן ארבע השנים . אמרתי אז למוטי קירשנבאום, "רק שזה לא יקרה לנו, רק שגם אנחנו לא נפסיד את זכויות הכדורגל שלנו, אבל זה קרה לנו. הפסדנו. אבל מוטי קירשנבאום הוא איש מיוחד במינו. מוכשר והגון והיו לו את השיקולים שלו".

השיקולים של מוטי קירשנבאום שהביאו להפסד זכויות שידורי הכדורגל על פי יואש אלרואי היו ציבוריים . עבור שתי העונות של 1994 – 1992 שילמה רשות השידור 2.3 מיליון דולר והוסיפה עוד 50 אלף דולר לכל משחק בשידור ישיר אז. מוטי קירשנבאום לא היה מוכן לקפוץ לסכום של 5 מיליון דולר לעונה אחת. ערוץ 2 שבסוף קנה והימר בגדול הלך למועצה הציבורית שלו וביקש עוד 4 דקות פרסומת כדי לכסות את העלויות הגדולות . הם קיבלו 3 דקות. למוטי קירשנבאום לא העלו את האגרה.

על אף איבוד הזכויות זוכה מוטי קירשנבאום לציונים גבוהים מיואש אלרואי בכל תחום פרט ליחסי ציבור . "אנחנו חלשים ביחסי ציבור. מוטי קירשנבאום לא רצה להשתמש ביחסי ציבור ודוברות אגרסיבית. אפילו בסדרה "תקומה" לה נבחר שם הרואי, לא הכינו את דעת הקהל למה שהולך לקרות בסדרה. תוך כדי שידורה נוצרו מחלוקות רבות בציבור ובדעת הקהל. סדרת הטלוויזיה החשובה הזאת לא זכתה לשיר הלל.

יואש אלרואי כועס על הכשל ביחסי הציבור. למרות שהכדורגל אבד לערוץ הראשון, מחלקת הספורט לא הושבתה , אלא שידרה בשנים האלה מאות רבות של שידורי ספורט חיים בישראל ובתבל , כדורגל בינלאומי , ליגות אירופיות , כדורסל ישראלי ובינלאומי אליפויות העולם בא"ק, טניס, ותוכנית הקאלט הייחודית "כדורגל עולמי". יואש אלרואי זוקף לזכותו של מוטי קירשנבאום את שידורה המלא של עונת הכדורגל הישראלי 1994 – 1993, העונה הראשונה שבה צולמו כל השערים, רגעי המחלוקות, והכרטיסים האדומים. לזכותו של המנכ"ל החדש אורי פורת בקדנציה השנייה שלו הוא זוקף את המהפכה הטכנולוגית בטלוויזיה, מהפכה בהיקפי שידורי הספורט, ומהפכה בתחום המחשבה בהשקעה בזכויות השידורים, שנעשתה עוד באפריל 1984 (מועד התחלת הקדנציה הראשונה של אורי פורת כמנכ"ל רשות השידור). בשנותיו הארוכות בראש מחלקת הספורט חש יואש אלרואי בשינויים הדרמטיים שעברו על הציבור הישראלי. עדיין ישנם אותם מקטרים על שידורי הספורט בפריים טיים, אותם הוא מכנה "גמדים". אבל היחס לשידורי הספורט השתנה לגמרי באופן חיובי. לפני שנים שידור ישיר כדורגל לא היה דוחה מהדורה של "מבט". בחודש הקרוב יצטרכו עורכי "מבט" לחפש פינת שידור בין משחק אחד לשני.

צוות פרפטום מובילה

ערוץ 1 ישדר ממונדיאל צרפת 98' את כל 64 המשחקים בשידורים ישירים. שלושה צוותים ישדרו את 64 המשחקים בחלוקה בלתי מאוזנת. מאיר איינשטיין ואבי רצון ישדרו 37 משחקים ב- 33 ימים. חלוקה בלתי שוויונית שכזאת מטילה עומס כמעט בלתי הגיוני על מאיר איינשטיין ואבי רצון. הנה מה שהבוס הלויאלי יואש אלרואי חושב על שדריו.

מאיר איינשטיין (גביע העולם בכדורגל ה- 2 שלו בטלוויזיה)

"כשחזרנו מאליפות העולם בא"ק באתונה באוגוסט 1997, כתבתי לו שהוא השדר – עיתונאי הכי גדול שהיה בטלוויזיה הישראלית , ושהייתי צריך להביא אותו עשור שנים לפני כן. חוץ מזה שהוא אינטליגנטי, חכם, ובעל זיכרון פנומנאלי ויכולת להתכונן לשידור. אבל לפני הכול הוא עיתונאי".

אבי רצון (גביע העולם בכדורגל ה- 2 שלו בטלוויזיה)

"ב- 1990 הבאתי את אבי רצון כי בעיניי הוא עיתונאי דגול . יכול להיות שהוא אימפולסיבי מידי, אבל אחרי מאמני הכדורגל חיפשתי מישהו ברמה, שיוכל לפרש בבהירות לצופה בבית את מהלכי הכדורגל טכניקה , וטקטיקה. מישהו שיאמר את דעתו ודברים ללא כל התחייבות מוקדמת לכדורגל הישראלי. במשך שנים רציתי את גיורא שפיגל, אבל כשהבנתי שאני רוצה להתחתן אתו והוא לא מעוניין בי, הבאתי לראשונה פרשן כדורגל שהוא עיתונאי. במונדיאל איטליה 1990 הבאתי אותו למטרות עיתונאיות בלבד. ראיתי בו את עיתונאי עשור ה- 80. אבל תוך כדי מהלך שידורי איטליה 1990 התברר לי שהוא רואה מעל ומעבר למטרות העיתונאיות. הוא רואה כדורגל. אבי רצון עובד עמי כבר שנה שמינית ברציפות. הוא מונה לפרשן המוביל לא בגלל שקוראים לו אבי רצון והעיניים היפות שלו. הוא פשוט פרשן ספורט ממדרגה ראשונה. העיתונאות, יכולת הכתיבה, והדיבור הבלתי אמצעי תואם את השקפת עולמי".

רמי ווייץ (גביע העולם בכדורגל ה- 3 שלו)

"יש חמישה שדרי כדורגל במדינת ישראל. הטוב שבהם הוא מאיר איינשטיין. בחמישייה הזאת כלולים גם רמי ווייץ, זוהייר בהלול, דני דבורין, ויורם ארבל. ואני בחרתי ברמי ווייץ. נכון שהיו ריכולים. הם לא מעניינים אותי".

חיים ברעם (גביע העולם ה- 1 שלו בטלוויזיה)

"ב- 1994 הבאנו לאולפן "כדורגל עולמי" פרשנים עיתונאיים ולא כדורגלנים או מאמנים . חיים ברעם יוכל להסביר את רקע הדברים היטב למשלם האגרה. למרות השאלה שלך הוא איננו טרחן".

זוהייר בהלול (גביע העולם בכדורגל ה- 1 שלו)

"היה עמי כשדר באליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996, ועבר את המבחן בהצלחה".

זאביק זלצר (המונדיאל הראשון שלו)

"לא הבאתי אותו לצורכי ניסיון. הוא לא יידרש להתגלח על זקנם של הצופים".

אורי לוי (מגיש מהאולפן בירושלים את המונדיאל הרביעי שלו)

"במקצועו הוא שדר כדורסל. היות והוא רב גוני ועכשיו גם עורך "מבט", הוא חזר הביתה לצורך הנחיית המונדיאל.

יואש אלרואי צופה לכל השדרים מבחנים רציניים וקשים. "הם ידברו המון, ויש חוק לוגי הקובע, שככל שאתה מדבר יותר, עולה גם אחוז הטעויות והשטויות שאתה אומר. ללא קשר לכדורגל. השדרים צריכים להיות מאוד מרוכזים. מאות אנשי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 עובדים עבור שישה הקולות האלה. הם לא ינוחו. יש להם אתגר פיסיולוגי ומאמץ מנטאלי גדול. הם ציוותי שידור שמגיעים לעיר, לעמדת השידור באצטדיון, ומשם למיטה במלון ואז הם טסים לעיר אחרת וחוזר חלילה. אני קורא להם ציוותי פרפטואום מובילה. הם נוסעים לשדר ישיר ל- 5 מיליון צופי טלוויזיה במדינת ישראל. חלק לא קטן מהצופים האלה ילחץ על כפתור ההפעלה של המוניטור הישראלי כדי לחפש טעויות אצלם".

טקסט מסמך : קיץ 1998. מאמרו של העיתונאי יעקב צלאל בעיתון "גלובס" אודות משלחת מחלקת הספורט של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 היוצאת לסקר את מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. תפישת השידור ופילוסופיית הכיסוי של המפיק הראשי פראנסיס טלייה מקבוצת הטלוויזיה הצרפתית 98' TVRS, שהתבססה על טכנולוגיה מרשימה, הייתה מתקדמת ונכונה ׁ!ׂ (באדיבות "גלובס").

[1] ראה נספח : ספר ההפקה של 98' TVRS.

[2] ראה נספח : העיתון "גלובס" מאי – יוני 1998.

טקסט תמונה : יוני – יולי 1998. מונדיאל צרפת 1998. פאריס. אנוכי ערב הפקת מונדיאל הכדורגל ה- 6 שלי ברציפות הקרוי, "מונדיאל צרפת 1998". התמונה צולמה בחדר הפיקוד וניהול השידור במשרד השידורים והבקרה שלנו ב- IBC בפאריס עם מפקח הקול והתקשורת המצוין שלי אריק ברכה. אריק ברכה נחשב בזמנו לאחד הטכנאים המוכשרים והמקצועיים ביותר בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא. איש מקצוע נפלא ואדם נפלא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל צרפת 1998. יוני – יולי 1998. משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC בפאריס. אנוכי יחדיו עם מפיק המשנה שלי ששי אפרתי יד ימיני (משמאל) וסמנכ"ל כוח האדם של רשות השידור עמרם עמר איש הכספים של המשלחת (מימין) ערב יריית הזינוק. אין תחליף לשהייה בין ידידים נאמנים שהם גם אנשי מקצוע ברמה גבוהה. טבלאות המשחקים על כתלי המשרד עדיין ריקות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1998. יוני – יולי 1998. פאריס. אני עם המפיק הראשי של 98' TVRS הצרפתי פראנסיס טלייה (Francis Tellier) ב- International Broadcasting Center הפונקציונאלי והיפהפה בפאריס, בעת שידורי מונדיאל צרפת 98'. פראנסיס טלייה הפך את צילום הכדורגל באשר הוא לחוויה טלוויזיונית מרשימה (!). פראנסיס טלייה הוא אחד מאנשי הטלוויזיה הבינלאומיים המוכשרים ביותר שפגשתי ב- 40 שנות עבודה בשטח ובמשרד בקריירה שלי בתחום הזה של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החידוש המפליג של פְרַנְסִיס טֶלְיֶיה כמנהל ההפקה והבימוי הראשי של שידורי מונדיאל צרפת 98' היה שימוש מתוכנן בכמות גדולה של הילוכים חוזרים סוּפֶּר איטיים שטרם נראתה עד אז בשידורי טלוויזיה הבינלאומית. הוא הציב 16 מצלמות לכיסוי כל משחק ומשחק בטורניר. 8 מתוכן היו מצלמות Super Slow Motion לצורך הילוכים חוזרים. תפקודן והצבתן של 16 המצלמות בכל אִצטדיון תוכנן בקפידה ע"י פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה וחֶבֶר בימאיו. מצלמה מס' 1 ממוקמת ברום האצטדיון מעל קו האמצע. מצוידת בעדשה 40 או 55. תפקידה להוביל ב- Wide Shot את התרחשות המשחק. מצלמה מס' 1 מעניקה גם צילומים כלליים של בעיטות חופשיות הכוללות את הבועט, החומה, והשוער, וכן צילום כללי של בעיטות הקרן. למצלמה מס' 1 שמור גם פוטנציאל הצילום של Tights Shots (שוטים סגורים) במהלך המשחק. מצלמה מס' 2 מצוידת בעדשה 55 או 62 ממוקמת ליד מצלמה מס' 1 גם כן ברוֹם האצטדיון, ומשמשת כמצלמת גיבוי (Back up) למצלמה מס' 1 במקרה של תקלות טכניות. מצלמה 2 מספקת שוטים סגורים של זורקי כדורי החוץ, בעיטות חופשיות וקרנות, ועוקבת סגור אחרי מהלך הכדור. מצלמות מס' 3 וְ- 4 המצוידות בעדשות 14 כפול 9 הן מצלמות 16 מ'. כל אחת מהן ממוקמות ברום האִצטדיון מעל אחד מקווי ה- 16 של שתי הקבוצות בדרום או צפון האִצטדיון. שתיהן מבצעות המשכיות צילום של מצלמות 1 ו- 2. מצלמות 3 ו- 4 אחראיות על מראה הרחבות בבעיטות קרן, התרכזות בבעיטות חופשיות בועט + חומה + שוער אך מזווית צילום שונה של מצלמות 1 וְ- 2, ומעקב אחרי החומה הנדרשת להתייצב במרחק של 9.15 מ' מהכדור. מצלמות 3 וְ- 4 גם את בעיטות ה- 11 מ' מהצד לצורך הילוכים חוזרים. מצלמה מס' 5 ו- 6 מצוידות בעדשות 55 או 62 ממוקמות לאורך קו האורך בין קו האמצע לקווי הרוחב ותפקידן להעניק שוטים זיהוי של השחקנים ומעקב סגור אחרי מהלכי הכדור. מצלמה מס' 11 מוצבת בעמדת צילום תחתונה באמצע המגרש ומצוידת בעדשה 14 כפול 9. תפקידה לצלם את שחקני הנבחרות עולים על כר הדשא וכֵן צילום פני השחקנים בעת נגינת ההמנונים. כמוכן מכסה מצלמה מס' 11 את ספסלי הנבחרות ותגובות המאמנים והשחקנים באזורים האלה. מצלמה מס' 11 היא האחראית על צילומי Flash Interviews בתום המחציות ובתום המשחקים. מצלמות מס' 12 ו- 13 המצוידות בעדשות רחבות הן בעצם מצלמות זעירות בגודל אצבע של כף היד השוכנות כשהן תלויות על רשתות שני השערים. הן מביאות מבט רחב של הבקעת השערים בעת הילוכים חוזרים מנקודת מבטו של השוער. מצלמות מס' 14 ו- 15 המצוידות בעדשות גדולות 55 ממוקמות בעמדות צילום גבוהות באמצע רום האִצטדיון על קו ה- 6 מ'. יש להן תפקיד מכריע להביא הילוכים חוזרים איטיים של ההתרחשויות בתוך רחבת ה- 16, מהלך הבקעת השערים, ומעקב אחר בעיטות עונשין מ- 11 מ'. מצלמות מס' 14 ו- 15 אינן משתתפות באופן ישיר בכיסוי השוטף של המשחק. מצלמות מס' 7 ו- 8 המצוידות בעדשות 55 ממוקמות בעמדות צילום גבוהות מאחורי שני השערים. הן משפרות את המעקב אחר הנעשה ברחבת השערים ומעניקות לבימאים אפשרויות נוספות של הילוכים חוזרים איטיים. הן אינן משתתפות באופן ישיר בכיסוי השוטף של המשחק. מצלמה מס' 9 מצוידת בעדשה 55 ממוקמת מאחורי אחד השערים ואחראית על אספקת הילוכים חוזרים רבים במהלך המשחק. מצלמה מספר עֶשֶר מצוידת בעדשה חזקה 55 או 62 מוצבת תמיד ביציע הנגדי כדי להביא הילוכים חוזרים מן הזווית הנגדית.

טקסט תמונה : מונדיאל צרפת בקיץ 1998. עמדת צילום משוכללת ומרווחת מאוד של אחת המצלמות התחתונות של 98' TVRS באצטדיונים. העמדה רחבה, נוחה, ונקייה. לצלם יש שדה ראייה של 360 מעלות. (באדיבות פראנסיס טלייה TVRS '98. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

64 המשחקים נערכו בעשרה אִצטדיונים הפרושים בתשע ערים בצרפת. שניים מהם היו ממוקמים בפאריס הבירה. האִצטדיון הלאומי החדש "STADE DE FRANCE" (נקרא גם Saint Denis), והאִצטדיון היָשָן ההיסטורי המכונה בפי כל "PARC DES PRINCES" (פארק דה פראנס) הזכור לצופי הטלוויזיה בארץ שם נערך משחק קדם גביע העולם ב- 13 באוקטובר 1993, ונבחרת ישראל הביסה בו את צרפת בתוצאה המפתיעה 2:3. היכולת של ששת הבימאים הצרפתיים שהופקדו על בימוי המשחקים באמצעות ניידות שידור גדולות (כוללות בתוכן בין 22 ל- 28 מצלמות אלקטרוניות) למַמֵש את הפוטנציאל הטמון בהילוכים החוזרים הסופר איטיים ולהשתלט בזמן אמת על שמוֹנָה הילוכים חוזרים האיטיים פי שלושה מהמציאוּת (75 Frames בשנייה אחת) משמוֹנֶה זוויות שונות, ראוי להערכה רבה. השימוש הנדיר וההגיוני בכמות גדולה של הילוכים חוזרים סופר איטיים שהביא למונדיאל של צרפת 1998 מוניטין טלוויזיוני בינלאומי שונה ורב ערך מהמונדיאלים שקדמו לוֹ. הצופה בסלון ביתו נהנה מאינפורמציה וויזואלית עשירה ועדכנית. זאת עיתונאות טלוויזיונית במיטבה מבלי שהם הצופים יודעים כי לִבּוֹ של הבימאי המביים עבורם את עבודת המצלמות מפרפר כל הזמן בקִרבּוֹ. הוא שרוי במתח עצום. כל בר בי רב מן הבימאים והמפיקים העוסקים בביזנס הזה של הפקה ובימוי של משחקי כדורגל בטלוויזיה מודע היטב לדילמת השידורים החוזרים (Replays). זאת דילמה מורכבת. ההתלבטות נעוצה לא רק בעיתוי הכנסת ההילוך החוזר "לאוויר", אלא היכן נקודת הכניסה שלוֹ לאוויר מן ההיבט התכניתי, אפוא נקודת הסיום והיציאה של ההילוך החוזר מ- "האוויר", ומִשְכוֹ. כל שידור חוזר הנכנס "לאוויר" בעֵת ובזמן התרחשות המשחק נעשה על חשבון דבר אחר גם כשמדובר בשידור הילוכים סופר-איטיים ממוחשבים SLSM (ראשי תיבות של Super Live Slow Motion) בזמן אמת לאחר כיבוש שערים. הבימאי חייב להיות זהיר בעיתויים. כשאתה ממהר כבימאי לשָדֵר הילוכים חוזרים של הבקעת השער מייד לאחר כיבושו אתה עלול להפסיד את השוטים של המצלמות האחרות המביאות את שמחת הניצחון של המבקיעים ותוגת ההפסד של הנכבשים. איחור בהכנסת ההילוכים החוזרים עלול להביא להפסד התמונה של חידוש המשחק ואת האירועים הנלווים אליו עד כדי החמצת כיבוש שער מהיר מייד לאחר חידושו. כבר היו דברים מעולם. הכנסת ההילוך החוזר "לאוויר" איננו רק דילמה. זהו קושי נפשי עצום של בימאי מתחבט הנובע מהפחד להחמיץ את האירוע הבא הבלתי צפוי במשחק בשל שידור חוזר של האירוע הקודם. ההתחבטות הזאת מוצאת את ביטוייה גם כשמדובר בשידורים חוזרים מובנים מאליהם של כיבושי שערים. כל שידור כזה של הילוך חוזר מכניס את הבימאי ועוזריו בניידת לכוננות עַל. הם חייבים להיות בשיא הריכוז הנפשי . עיניהם ממש יוצאות מחוריהן מפני שהן משוטטות בערנות ותשומת לב רבה על כל המוניטורים הרבים הפרושים בניידת כדי לוודא שלא יפסידו אירועים השווים צילום והמתהַווים בעת הקרנת ההילוכים החוזרים. אין מפיק ספורט ובימאי כדורגל שלא טעם ולא חווה את תחושת פחד הבושה מפני כישלון בפרהסיה על בשרו. ארבעת בימאי הספורט הראשיים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בדוֹר האחרון יואב פלג, רובי פודגור, אמנון אוסמן, וצבי סלפון יודעים היטב על מה אני מדבר. הם חווּ זאת על בשרם. תשאלו אותם. העוֹר נעשה חידודין -חידודין והלב מַט ליפול לתחתונים.

לאחר חזרתי לארץ מפגישת ה- WBM האחרונה שנערכה ב- פאריס בדצמבר 1997, המתין לי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל שהבין ממני שמדובר בהפקת כדורגל מדעית, מושקעת, ומרשימה. מוטי קירשנבאום קידֵם את שידורי מונדיאל צרפת 1998 במהירות ויעילות. ביום רביעי – 10 בדצמבר 1997 ב- 11.00 התקיימה בלשכתו של מוטי קירשנבאום בבניין "כלל" בירושלים פגישת ההפקה האחרונה ומתן האישורים הסופיים. מוטי קירשנבאום הגיע מוכן לפגישה המכרעת הזאת. הוא היה מעורה ובקי בכל הפרטים הרבים הנוגעים להיקף השידורים וזמני המשחקים. השתתפו בפגישה גם המנהלים הישירים שלי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. לפעמים חשתי שהם מיותרים. לא מפני שלא היו חשובים אלא בגלל ששתקו בדיון. מנכ"ל רשות השידור האפיל עליהם. כשמוטי קירשנבאום השיב לי "הֵן", לבוסים שלי נותר רק להַנְהֵן בראשם לאוֹת הסכמה. לא שמעתי אותם אף פעם מקימים לו אופוזיציה. מוטי קירשנבאום אִפשֵר לי להציג בפני הנוכחים את ההיערכות ומתכונת השידור הסופית מן היבטי ההפקה – הטכנולוגיים והלוגיסטיים, כמו הצגת נתונים במבצע צבאי של זמן, מרחב, ודרכי פעולה אפשריות. שרטטתי לבוסים שלי את מפת השידור על פני גרף ודיאגרמה ענקית שהבאתי ממשרד מחלקת הספורט ועוצבה בידי שירותי האומנות שלנו, ובה רשימת 64 המשחקים, מבנה הבתים, שיטת המשחקים, קווי השידור, מודל השידור, דרך שידורם הישיר של 64 המשחקים מצרפת לישראל באמצעות הלוויין האירופי ה- ECS, ושיתוף פעולה בתחומי ההפקה והתוכן בין מערכת ירושלים לבין משרד ההפקה ב- IBC בפאריס .

הדבר החשוב ביותר מעבר לשידורם הישיר של כל 64 המשחקים הייתה הפילוסופיה של מתכונת השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידור המונדיאלים ברשות השידור סייע לי המנכ"ל להעביר החלטה כי כל 64 השידורים הישירים המתוכננים במונדיאל צרפת 98' חייבים לכלול Pre Game Show ו- Post Game Show. כל שידור ושידור נפתח רבע שעה לפני שריקת הפתיחה באמצעות אולפן גביע העולם המנווט מירושלים. המגישים אורי לוי ואורן רוזנשטיין והפרשנים ניר לווין ובוני גינזבורג הציגו מהאולפן את נושא השידור והעבירו אותו במועד לצוותי השידור באִצטדיונים לקראת עליית הנבחרות לכר הדשא ונגינת ההימנונים. היקף שידור כזה לא ניתן היה להשיג בימיהם של טומי לפיד ויוסף בר-אל. אני חושב שגם מוטי קירשנבאום ז"ל סָבָר והיה מקובל עליו ש- Pre Game Show הוא אקט שידור חשוב. חלק מה- Pre Game Show כולל באופן טבעי את נגינת ההמנונים של שתי הנבחרות המתמודדות. בעֵת נגינת ההמנונים חושפות מצלמות הטלוויזיה לראשונה ב- Close up את פני השחקנים, ומכיוון שהטלוויזיה היא מדיה של קלוז אפים, הסיטואציה הזאת מזהה מייד לצופים את גיבורי העלילה ומחברת אותם בקלות יתר למסך. כמו כן נקבע כי הפסקת המשחק בת רבע השעה בין שתי המחציות תנוצל לצורך ניתוחים ופרשנויות ושימוש נכון במחשב הווירטואלי של חברת "אוֹרעַד" ברגעי המחלוקת של השיפוט. הוחלט גם שסיום המשחק לא יהיה סיומו החטוף של השידור כמו בעבר, אלא מערכת הספורט תייצר Post Game Show המלווה בהארות והערות של המשחק שהסתיים , וסיכום חדשותי של משחקי העבר וצֶפי סיכויים של המשחקים העתידים לבוא. תכנון שידורי משחקי גביע העולם בכדורגל של צרפת 1998 היו קפיצת דרך ענקית בסיקור שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, גם הודות למוטי קירשנבאום. הביקורת הציבורית של חלק מאנשי הוועד המנהל והמליאה בתוך רשות השידור זינבו כרגיל במנכ"ל, אך הוא היה אדם עצמאי שידע להדוף בקלות ביקורות לא מקצועיות. הוא היה עדיף בעיניי עשרת מונים על כל מיני מנהיגי שידור אחרים שהובילו בשעתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא יכולתי שלא להסיר את הכובע בפניו.

מוטי קירשנבאום כל כך אהב את השידור הציבורי והיה נאמן לו עד שהתגייס ונרתם באופן אישי להשגת שקופיות חסויות למימון שידורי הספורט היקרים. זה לא היה תפקידו אבל הוא לא עשה חשבון למעמדו והטיל את כל כובד משקלו המקצועי ויוקרתו האישית כדי לסייע למימון רשות השידור באמצעות חסויות מעבר לגביית האגרה הציבורית. את תרומתו הענקית לעיצוב דמותה הציבורית של רשות השידור אי אפשר יהיה לשכוח . נפגשנו עם קבוצת בכירים במשק כמו עופר נמרודי בעליו של העיתון "מעריב", הבנקאי איתן רַף, ואחרים במטרה לגייס כספים למימון הקופה הענייה של הרשות. עופר נמרודי לא היה נדיב בפעם הזאת וסירב להצעתו של מוטי קירשנבאום . העיתון שלו "מעריב" היה אחד משני המממנים (יחד עם הטוֹטוֹ) של מבצעי שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הקודמים, משחקי ה- Final Four בכדורסל שהתקיימו באפריל 1994 בהיכל הספורט ביד אליהו ומונדיאל ארה"ב 94' אך בפעם הזאת הוא לא הסכים. המממנים הגדולים של שידורי מונדיאל צרפת 1998 היו, הטוֹטוֹ – המועצה להסדר ההימורים בספורט בראשותו של היו"ר רוני בר און (היה ח"כ ושר האוצר בממשלת ישראל), חברת "קליניקה אוֹן" שעשתה מאמץ עצום להיכנס לשוּק באמצעות שיווק אגרסיבי של עצמה כמותג מסחרי במשחק ספורט גברי שנתפש ע"י חלק מהציבור כשובניסטי, ורשת קלאב הוטל אילת וטבריה לוטראקי. היו שם עוד חברות כמו חברת התכשיטים "פז-חן" , חברת הבנייה "איטונג" ואחרות ששילמו כסף רב לרשות השידור, וביקשו לחשוף את עצמן באמצעות שקופיות חסות לציבור חובבי הכדורגל. זכורה לי הערתו של רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים אז שאילו ידע מראש שהטוֹטוֹ נמצא בחבילת חסויות אחת עם "קליניקה און", לא היה משתתף במשחק הזה. החסויות המסחריות הכניסו כ- 1.500000 (מיליון וחצי) דולר לקופת רשות השידור וכיסו כמעט את כל עלות הפקת השידורים של מונדיאל צרפת 1998.

לא יכולתי שלא להיזכר עכשיו בפרזנטציה השידור הראשונה שלי 16 שנה קודם לכן במונדיאל ספרד 1982, בתקופתם של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל וחבריו לניהול השידור הציבורי יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ויבד"ל מנהל הטלוויזיה וטוביה סער ששימש תקופה מסוימת במקביל גם מנהל החדשות, ובוויכוחים המרים שהתעוררו אז ובעיקר בתוצאות החלקיות שהושגו. הפעם הזאת עם מוטי קירשנבאום זה היה אחרת ושונה לחלוטין. הרבה יותר מהיר, פורה, ויעיל. ללא כל השוואה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתו של המנכ"ל מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 עשתה קפיצת שידור ענקית לפנים. נכון, היו גם כישלונות אך הרבה יותר הצלחות. לא רק בתחום שידורי הספורט הבינלאומיים אולימפיאדות ומונדיאלים, אלא גם ביסודות האחרים של השידור הציבורי כמו הפקת חדשות, ספיישלים, תיעוד, תוכניות, ובידור. מוטי קירשנבאום היה האיש שהעניק ל- "חמישייה הקאמרית" את ההזדמנות לפרוץ קדימה ולקנות את הפרסום והמוניטין בשנות השידור הראשונות שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היא התחילה את דרכה אצל הזכיינית חברת "טלעד" בערוץ 2 אך הייתה כמעט אנונימית בימים ההם שָם. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום השכיל לחתום על חוזה עִמה מתחת אפו ולמורת רוחו של מנכ"ל חברת "טלעד" עוזי פלד. מוטי קירשנבאום היה האיש שיצר את "מבט" המחודש והמשוכלל בן 45 דקות שכלל לראשונה שני מוספי השידור היומיים החשובים כלכלה וספורט. איך הדרגים האחראיים לא חשבו על זה קודם לכן. מוטי קירשנבאום רב היוזמה היה האיש שהגה את הרעיון להעתיק את שידור "מבט" לשמונה בעֶרֶב מתשע כדי להתמודד ראש בראש ובהצלחה עם חדשות ערוץ 2. מוטי קירשנבאום היה האיש שבנה את יאיר לפיד, שרירן נמוך קומה, שנראה מבויש וחסר ביטחון מול המצלמות בתחילת דרכו כמגיש תוכנית הבידור המרכזית בערבי שישי "סוף שבוע". זה היה עונג גדול לנַהֵל, להפיק, ולערוך את מונדיאל צרפת 1998 בימיו של עורך ראשי כל כך מוכשר בסדר גודל כזה כמו מוטי קירשנבאום. נדמה לי שכך סברו גם יאיר שטרן ורפיק חלבי.

הוא מוטי קירשנבאום ידע להניע את תעשיית הטלוויזיה שניהל, והיטיב גם לפרק מוקשים מסוגים שונים בציר ההתקדמות שלו. באוגוסט 1997 סיפר לו סמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי כי מחיר זכויות השידורים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תידרש לשלם עבור מונדיאל צרפת 1998 נסב על סכום של 1.000000 (מיליון) דולר. מוטי קירשנבאום נבהל וביקש לברר אצלי כיצד יש פער כה גדול בין הנתון שאני דיווחתי לו כי סך הזכויות עומד 703000 (שבע מאות ושלושה אלף) פרנקים שווייצריים השווים בערכם על 470000 (ארבע מאות ושבעים אלף) דולר בעוד סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי טוען כי הסכום גבוה פי 2.12 ממה שאני נקבתי. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ביקש ממני מסמך חתום המגובה ע"י ה- EBU המעיד כי גרסתי היא הנכונה. נדהמתי מחוסר ידיעתו והבנתו האלמנטארית של שר האוצר של רשות השידור (סמנכ"ל הכספים מוטי לוי) בתחום שהוא אחראי עליו, ומדיווח הבלתי אחראי שלו לבוס הראשי. ב- 27 באוגוסט 1997 שיגרתי לו את המסמך המפורט בן שלושה עמודים שביקש לרבות מסמך הגיבוי של EBU.

טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1997. מונדיאל צרפת 1998. המסמך בן 3 עמודים ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום המפרט את עלות זכויות השידורים ועלויות אחרות של מבצע השידורים של מונדיאל צרפת 98, לרבות מסמך הגיבוי של ה- EBU הקובע כי ה- Share של IBA (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) עומד על 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים. (עמוד מס' 1 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1997. מונדיאל צרפת 1998. המסמך בן 3 עמודים ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום המפרט את עלות זכויות השידורים ועלויות אחרות של מבצע השידורים של מונדיאל צרפת 98, לרבות מסמך הגיבוי של ה- EBU הקובע כי ה- Share של IBA (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) עומד על 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים. (עמוד מס' 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1998. מסמך הגיבוי של ה- EBU הנוגע לזכויות השידורים של מונדיאל צרפת 1998. המסמך בן 3 עמודים ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום המפרט את עלות זכויות השידורים ועלויות אחרות של מבצע השידורים של מונדיאל צרפת 98', לרבות מסמך הגיבוי של ה- EBU בחתימתו של ברנארד בריגה / Bernard Briguet הקובע כי ה- Share של IBA (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) עומד על 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים. (עמוד מס' 3 ואחרון מתוך 3). הערה : CHF = פרנק שווייצרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום צייד אותי בנשק המתאים כדי לצאת למלחמת השידור הזאת שתוצאותיה בסיום הקרב לא הוטלו מעולם בספק. הייתי בר מזל. בהפקת שידורי צרפת 1998 ניצב לצִדי שוּב האיש שהיה יד ימיני במבצעי שידור רבים המפיק ששי אפרתי. ששי אפרתי טיפל בצורה מקצועית ובמסירות רבה בכל ענייני הלוגיסטיקה של ההפקה הארוכה שקשורה בהטסת ציוותי השידור מישראל לצרפת, Booking מראש של מלונות נוחים עבור הצוותים המסתובבים ברחבי צרפת שימוש הגיוני באפשרויות התחבורה בצרפת הענקית באמצעות רכבי ההפקה שלנו הטיסות הפנימיות, ותנועת הרכבות. ששי אפרתי היה איש חרוץ ישר, ונאמן מהטובים ביותר שהיו אי פעם לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כבר מזמן למדנו לדעת שהמיטה, האוכל, וכלי התחבורה המניידים את הצוותים מאתר שידור אחד למשנהו חשובים כמו המיקרופון. ציוותי השידור במונדיאל צרפת 98' חייבים תודה למפיק המשנה ועוזרי ששי אפרתי. שידור 64 משחקי מונדיאל צרפת 98' בערוץ הטלוויזיה הציבורי זכו להצלחה סנסציונית. טבלאות אחוזי הרייטינג וה- Share היו כבדות משקל והתפוצצו מאחוזים, והוכיחו את עצמן מעל ומעבר. זאת הייתה הפקת טלוויזיה בלתי נשכחת. אחת הגדולות והחשובות שהפקתי, ערכתי, ניהלתי, ושידרתי מעולם.

טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1998. טבלאות הרייטינג של מונדיאל צרפת 1998 הכריעו את המערכה. יש לשים לב לא רק לציון אחוזי הרייטינג אלא להתבונן גם בטבלאות אחוזי ה- Share. לא פלא שהשבחים הגיעו מכל עבר. (עמוד מס' 1 מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1998. טבלאות הרייטינג של מונדיאל צרפת 1998 הכריעו את המערכה. יש לשים לב לא רק לציון אחוזי הרייטינג אלא להתבונן גם בטבלאות אחוזי ה – Share. לא פלא שהשבחים הגיעו מכל עבר. (עמוד מס' 2 מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1998. טבלאות הרייטינג של מונדיאל צרפת 1998 הכריעו את המערכה. יש לשים לב לא רק לציון אחוזי הרייטינג אלא להתבונן גם בטבלאות אחוזי ה- Share. לא פלא שהשבחים הגיעו מכל עבר. (עמוד מס' 3 מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חודש יולי של שנת 1998. טבלאות הרייטינג של מונדיאל צרפת 1998 הכריעו את המערכה. יש לשים לב לא רק לציון אחוזי הרייטינג אלא להתבונן גם בטבלאות אחוזי ה- Share. לא פלא שהשבחים הגיעו מכל עבר. (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 16 טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי ששלח לי מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל צרפת 98'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יואש יקירי,

שים את הרייטינג בצד, מונדיאל צרפת 1998 היה חגיגה ומחלקת הספורט ידעה לסחיט ממנו את המיטב. כבר לחשו לך פעמים רבות מחמאות על יכולת ההפקה והניהול שלך, ואני מוסיף ממני עוד כמה סופרלטיבים. עשית את העבודה בצורה מושלמת וסייעו לך עובדים מסורים ובראשם ששי אפרתי, רותי ליפקין, נעמי ראומי – קארו, ואורי לוי. אני מציין גם את שאר עובדי מחלקת הספורט. לא במקרה השארתי לסוף את השדרים. היו ביקורות אבל בדבר אחד כולם מאוחדים, שמאיר איינשטיין הוא גדול שדרי הספורט בישראל. ניסינו כאן לסייע במשדרים מכינים (חימום מונדיאל), ובכך עסקו לאה זהבי, אבי כהן, וריקי אריכא. כולם עבדו וכולם סייעו : הנדסה, הפקה, משולב – אבל צריך להדגיש שהתהילה כולה שלכם ואני גאה בך על כל מה שעשית. ועכשיו נחזור לימים האפורים כדי לנהל מאבקים, ולזכוֹת אינשאללה, בשידורי הליגה שלנו בשנה הבאה ובשידורי נבחרת ישראל בכדורגל בבית ובחוץ, מפני שאין מקום לחדשות בלי ספורט, ובכך אהיה לך לעֵזֶר רָב.

בברכה, רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות.

בתום הפקת מונדיאל צרפת 1998, לא שכחתי להרים טלפון למוטי קירשנבאום (היה כבר מחוץ לרשות השידור) ול-פְרַאנְסִיס טֶלְיֶיה הצרפתי, כדי לומר להם מילה אחת, תודה. בעיצומם של המשחקים כשהמנכ"ל אורי פורת היה אורח שלי בפאריס הפגשתי אותו עם פְרַאנְסִיס טֶלְיֶיה ידיד אישי שלי. המנכ"ל התעניין בשכירת ניידת שידור מודרנית מרובת מצלמות ומכשירי הקלטה, אחת מאלה המכסות את משחקי גביע העולם הנוכחי, כדי להביאה לירושלים במאי 1999 לצורך כיסוי תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) שעמדה להיערך בבירת ישראל, לאחר ניצחונה של הזמרת דָנָה אינטרנאשיונאל התחרות הזֶמֶר האירופית באותה שנה באנגליה. לרשות השידור לא היו אז ואין גם כיום ניידות שידור משוכללות בסדר גודל כזה המסוגלות להפיק סיגנל בינלאומי ברמת שידור אירופית-בינלאומית. פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה קיבל את מנכ"ל רשות השידור בסבר פנים יפות במשרדו ב- IBC בפאריס, והציע לנו מִגְוָון אפשרויות ועלויות טכנולוגיות . סיפור לא זוֹל. לבסוף הצעתי לאורי פורת ללכת על מלך ניידות השידור מאנטוורפן הבלגי גָבְרִאֵל פֶרְיָארִי (Gabriel Fehryari), שאחת מהן נשכרה ע"י פראנסיס טלייה לצורך המשחקים. גָבְרִיאֵל פֶרְיָארִי הסכים להסיע את שתי ניידות השידור שלו (אחת מהן לצורכי גיבוי) על 22 מצלמותיהן לאורכה של אירופה מאנטוורפן לאתונה ומשם השיט אותן לנמל חיפה ואח"כ לירושלים. תמורת השכרת שתי הניידות האלה לרשות השידור לחודש תמים שכלל 8 ימים של נסיעות בכבישי אירופה ושיוטים בים התיכון הלוך וחזור לישראל ומישראל, ו- 22 ימי שהייה בירושלים, גבה גבריאל פֶרְיָארִי סכום פעוט של כ- 200000 (מאתיים אֶלֶף) דולר.

כשיצאנו מלשכתו של פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה, סינן המנכ"ל אורי פורת מבין שיניו לעברי כמו יוסף "טומי" לפיד 18 שנה לפניו : "…מה אני צריך את הארו – וויזיון בירושלים. זה הרי כל כך יקר. מדוע דנה אינטרנשיונאל לא הייתה יכולה לקחת את המקום השני. גם מקום שני הוא הישג מכובד…". אורי פורת ז"ל בניגוד ליוסף "טומי" לפיד ז"ל לא וויתר על רעיון האירוח ונענה בסופו של דבר לאתגר. אמנון ברקאי מונה על ידו למפיק הראשי של השידור הישיר המורכב והמסובך הזה. אלי קרייתי התמנה למפקח הטכני הראשי של שתי ניידות השידור הבלגיות. הוטלה עליו אחריות עצומה. אורי פורת הסכים להוציא כ- 6.500000 (שישה מיליון וחצי) דולר מקופת רשות השידור כדי למַמֵן את חלומות ההפקה הגרנדיוזית שזכתה לשבחים רבים בכל רחבי אירופה. חלק גדול מההוצאות כוסה בשני אופנים. ה- EBU שילם לאורי פורת 3 (שלושה) מיליון דולר כ- Host Broadcaster של האירוע, ו- 2.2 מיליון דולר זרמו מהחסויות ששובצו בשידור הישיר ה- Multilateral הממושך בן ארבע השעות עתיר הרייטינג. שלושה אנשים היו רשאים להיות גאים בעצמם במוצ"ש – 29 במאי 1999 בתום השידור הישיר של האֶרוֹ- וִויזְיוֹן מבנייני האומה בירושלים שנעשה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והועבר ל- 52 מדינות באירופה. הראשון הוא מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהחליט החלטה היסטורית, נכונה והגיונית, לארח את תחרות הזֶמֶר היוקרתית והפופולרית בירושלים, ולצִדו המפיק אמנון ברקאי והמפקח הטכני אלי קרייתי שהוציאו את השידור הישיר אל הפועל, הלכה למעשה.

לקראת מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של צרפת 98' נקבעו שלושה ציוותי השידור. מאיר איינשטיין ואבי רצון היו הצמד המוביל. אליהם נלוו הצוות השני שהורכב מהשדר זוֹהֵייר בהלוּל והפרשן חיים ברעם, וצוות השידור השלישי שמנה את רמי ווייץ והפרשן זאביק זלצר. דני דבורין שַדָּר הרדיו הטוב בישראל (בתחום הכדורגל בלבד) היה המועמד שלי להפוך לשַדָּר הטלוויזיה השלישי במונדיאל צרפת 98', כפי שנהגתי ארבע שנים קודם לכן, במונדיאל ארה"ב 94'. חשבתי שיש לשמור על שלמות רשות השידור ולא להשתמש בכוחות עזר מחוץ לכתליה. מועמדותו של דני דבורין נפסלה ע"י יאיר שטרן ורפיק חלבי. יאיר שטרן העיד בפניי כלהלן : "דני דבורין – ידען , אך איננו שדרן. הוא פטפטן. בטלוויזיה הוא לא ישדר לאחר כישלונו במונדיאל ארה"ב 1994". שניהם לא אהבו אותו וחשבו שאיננו מתאים לתפקיד. רמי ווייץ היה עדיף בעיניהם לאין ערוך. מאידך נשכח וירד לטמיון גם שמו של מוטל'ה שפיגלר פרשנו של דני דבורין מהעבר במונדיאל ארה"ב 94'. האפשרות שישמש פרשן במונדיאל צרפת 98' כפי שהיה במונדיאל ארה"ב 94' שוּב לא עמדה על הפרק. במקומו של מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר עלו לגְדוּלָה במחלקת הספורט שני פרשנים חדשים, חיים ברעם וזאביק זלצר. הם היו הרבה יותר טובים ממנו.

יותר מכולם אהבתי את השַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון. שניהם היו עיתונאים בעלי ניסיון עצום ויכולת שידור מוכחת. הם אימצו באופן טבעי את סלוגן השידור העיתונאי של הווֹאַרְד קוֹסֶל מבלי שהכירו אותו כלל, "Tell it like it is". הצֶמֶד "איינשטיין – רָצוֹן" היה צֶוֶות השידור הטוב במדינה בעת ההיא. ללא כל ספק. שניהם היו שַדָּרִים שעשו חשבון רק למסך. הם היו Team שידור. חיבקתי אותם בחוֹם ובאהדה רבה אל לִבִּי ואִפשרתי לשניהם בפעם הראשונה בהיסטוריית המינויים שלי במחלקת הספורט לבחור בעצמם את המשחקים האהובים עליהם אותם ירצו לשָדֵר ישיר במונדיאל צרפת 1998. הטלתי עליהם רק את מגבלת הלוגיסטיקה. הם היה צריכים לחשֵב נכון את המרחקים בין עשרת האִצטדיונים הפרושים על פני צרפת ענקית וכֵן להיות מודעים לזמינות הטיסות, הנסיעות ברכבות, והיכולת האפשרית של הרכב הצמוד להפקה שלנו להביא אותם ואת הטכנאי המצורף אליהם איש הקוֹל והתקשורת יוסי מנקו במועד לעמדות השידור. ההספק שלהם היה מדהים. מאיר איינשטיין ואבי רצון שידרו ישיר 27 משחקים בגביע העולם בכדורגל של צרפת 98' ביניהם את משחק הפתיחה ברזיל – סקוטלנד ועוד 16 משחקים בשלב המוקדם, ארבעה משחקים בשלב שמינית הגמר, שני משחקים ברבע הגמר את שני המשחקים בשלב חצי הגמר, את המשחק על המקום השלישי וכמובן את משחק הגמר בו הביסה צרפת את ברזיל 0:3. בשלל השידור הנותר של 37 משחקים התחלקו זוהייר בהלול ורמי ווייץ.

מאיר איינשטיין ז"ל היה בימים האלה שַדָּר כל יכול בחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לא היו לוֹ יריבי שידור. מצב מאוד לא בריא מכל היבט שהוא. יריבו העיקרי אורי לוי על המיקרופון וויתר על הבכורה ללא קרב ומצא ניחומים מעת לעת בתפקיד עריכה חטיבת החדשות. ההבדל התהומי ביניהם היה נעוץ בקולם. מאיר איינשטיין בעל הקוֹל החזק והבוטח שִיוֵוק לצופיו חוץ ממֵידע גם סמכותיות. קוֹלוֹ הדַק והיבבני של אורי לוי לא אִפשֵר לוֹ זאת. יממה לאחר שבחרתי לשידור את 27 משחקיו שעמדו להיערך בקיץ במונדיאל צרפת 98', התיישב מאיר איינשטיין על כֵּס השַדָּר בעמדת השידור בהיכל הספורט ביד אליהו ביום חמישי – 11 בדצמבר 1997 כדי לשָדֵר ישיר את משחק הכדורסל מכבי ת"א נגד אלופת טורקיה אפס פילזן. לצִדוֹ ישב הפרשן אלי סהר. אורי לוי ניגן כינור שני וישב בעמדת הפרשנות השנייה שהצבתי בהיכל הספורט ביד אליהו יחד עם הפרשן השני המַשְלִים רָלְף קְלַיִין ז"ל.

ביום שישי – 15 במאי 1998 ערכה רשות השידור מסיבת עיתונאים גדולה בבית סוקולוב בה הצגנו את תוכנית השידורים המכסימאלית של משחקי גביע העולם בכדורגל של צרפת 98' . הצגתי בגאווה את היקף השידורים חסר התקדים 64 משחקים בשידורים ישירים, הבלטתי את ציוותי השידור שיישאו בעול השידורים מצרפת , והודעתי כי אני מפקיד את מלאכת ההנחיה באולפן המוביל בירושלים בידי אורי לוי יחדיו עם הפרשנים ניר לווין ובוני גינזבורג. הצגתי את השימוש החדשני במחשב הווירטואלי של "אוֹרעַד" ואת רעיון השתתפותו של אלי יצפאן בקטעי מערכונים ובידור בהפסקות המשחקים. מוטי קירשנבאום כבר לא היה שם. ליוו אותי במסיבת העיתונאים מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית היָשָן יאיר שטרן.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל רק התמנה לתפקידו הרם וכב קיבל במתנה הפקת ענק מוכנה. הוא ישב בראש מסיבת העיתונאים בבית סוקולוב אך ראשו לא היה שָם. הכרתי אותו היטב וגם את שפת גופו. הוא פשוט לא היה שָם מפני שהיה עדיין טרוּד ומרוגז "מההפתעה המרה" שהכינו לוֹ אנשי חטיבת החדשות בניהולו של רפיק חלבי כששידרו כמה ימים קודם לכן ב- "מבט", כתבה העוסקת בנאום הניצחון של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחבת כיכר ספרא הלוא היא כיכר העיר בירושלים, בו הוא מברך את שחקני קבוצת בית"ר ירושלים שזכתה בשבת – 9 במאי 1998 באליפות המדינה בכדורגל. את הופעתו של ראש הממשלה בכיכר ספרא ליוו קריאות קצובות של קבוצת פרחחים אוהדי בית"ר ותומכי הליכוד שצועקות בקוֹל רם, "…מוות לערבים, מוות לערבים…", מבלי שראש הממשלה מהסה אותם. גם ראש העירייה אהוד אולמרט נוכח בקבלת הפנים לקבוצה האהודה על אנשי הליכוד והיה עֵד למחזה.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל טען בלהט שעורכי "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן פִברקו את עריכת הקָלֶטֶת בעת הכנת הכתבה והצמידו את קריאות הנאצה לנאומו של ביבי נתניהו, בעוד שבמקור קריאות הנאצה התחוללו לאחר שראש הממשלה כבר עזב את המקום וכלל לא שמע אותן. אורי פורת לא אָבָה לשמוע בקולם של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, מנהל החדשות רפיק חלבי, וסגניתו יעל חֵן ז"ל שביקשו לגונן על שני העורכים והעניקו לשניהם גיבוי מוחלט. שלושתם טענו שהעריכה הייתה עיתונאית – מקצועית לחלוטין ולא נעשה בה כל זיוף.

בתום מסיבת העיתונאים הזמין אותי המנכ"ל אורי פורת לשתות עִמוֹ קפה בבית סוקולוב. הוא היה נסער וחם על יאיר שטרן ורפיק חלבי. מחשבות רבות התרוצצו בראשו. אורי פורת נחשב למינוי פוליטי ימני מובהק של ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין "ביבי" נתניהו באפריל 1998 בקדנציה השנייה של כמנכ"ל רשות השידור, בדיוק כפי שמוטי קירשנבאום שידוע כאיש שמאל מובהק היה פרי מינוי פוליטי של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ז"ל בתמיכתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. יכול מאוד להיות שלראש הממשלה הנוכחי בנימין "ביבי" נתניהו היו ציפיות מאורי פורת הנושא בעוֹל החדש בתום עידן מוטי קירשנבאום. והנה לא חלפו להם שלושה שבועות וכבר בנימין נתניהו מוצא את עצמו במרכז שערורייה תקשורתית בגין צילומי הטלוויזיה שאורי פורת הוא העורך הראשי שלהם בשעה שקהל הפרחחים של בית"ר ירושלים מריע לוֹ בקריאות, "מוות לערבים, מוות לערבים…", והוא אינו מהסה ומפסיק אותן. אורי פורת חש פגוע ונעלב. הוא לא האמין שזה קורה לוֹ והחליט בו במקום לבוא חשבון עם עורכי "מבט" ומנהליהם. הוא ראה בהם סוררים וסִינֵן בכעס מבין שיניו לידי בבית סוקולוב, "…הם כולם מפוטרים שם, הם רק לא יודעים את זה…".

זאת הייתה שגיאה של המנכ"ל החדש – ישן. חלפו ארבע עשרה מאז 1984 השנה בה פגש לראשונה ברשות השידור את יאיר שטרן, רפיק חלבי, ויעל חֵן ז"ל. הם לא השתנו והיו אז כמו היום עיתונאים הגונים וישרי דרך. אך אורי פורת ששָב לרשות השידור לא ספר נכון את השנים שחלפו. הוא שוב חַש שהוא חייב למי שמינה אותו במקום למי שמממן אותו. הוא חזר על שגיאות העבר בתחילת הקדנציה השנייה שלו ביחסו הגס והמתנשא לבכירי עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, וגם בטוויית יחסי העבודה שלוֹ עם אנשי הוועד המנהל אלה המפקחים על השידור הציבורי. חלק מהם המתינו לשעת הכושר ולא היססו לגמול לו. ראיתי זאת במו עיניי.

"…מי שאינם זוכרים את העבר נידונים לחזור עליו…", אמר פעם הפרופסור האמריקני הנודע ג'ורג' סנטיינה בסִפרוֹ, "חיי תבונה", והתכוון גם לאורי פורת. אורי פורת שילם ביוקר רב כשחזר על טעויות העבר שלוֹ. הוא כידוע לא השלים את הקדנציה השנייה שלו כמנכ"ל רשות השידור. כהונתו אמורה הייתה להסתיים באפריל 2003 אך הוא פרש מתפקידו באוגוסט 2001. צחוק הגורל היה שכעבור חודשים ספורים בלבד לאחר תקרית הקַלֶטֶת הזאת בה טען אורי פורת נגד פיקודיו והגן בחירוף נפש על שולחו הפוליטי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הפכו יריביו יאיר שטרן ורפיק חלבי לבני בריתו במאבקים הקשים שנכונו לו נגד חזית אנשי הוועד המנהל של רשות השידור, ובראשם היו"רים גיל סמסונוב ונחמן שי ולידם המשנה של נחמן שי גב' אהובה אורן ז"ל ואלון אלרואי ידידו הטוב של גיל סמסונוב.

הצלחת שידורי מונדיאל צרפת 98' בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מובטחת ועלתה על גדותיה. אפילו הקומיקאי והסטנדאפיסט אֵלִי יָצְפַּאן שהצליח ל- השתרבב לשידורי המונדיאל בערוץ 1 לא יכול היה לקלקל את הפרוספריטי המדהים שהפיקו 64 השידורים הישירים שלנו. מפליא לחשוב היום ששילמנו עליהם אז ב- 1998, על כל 64 המשחקים, רק 470000 (ארבע מאות ושבעים אלף) דולר זכויות שידורים.

מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994.

הפקת שידור משחקי גביע העולם בכדורגל של ארה"ב 1994 על ידי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הייתה אקוֹרד טלוויזיה מַרנין . נהניתי הנאה מרובה להגיש את ספר השידורים / פקודת המבצע שהכינותי לקראת שידורי מונדיאל ארה"ב 94' למוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור , האיש שהפסיד רק לפני זמן קצר את זכויות הכדורגל הישראלי . חשתי לפתע אמביוולנטיות לגביו . הוא מנהיג שידור אך לא בטוח שהיה נחוש דיו אז . רבות הרהרתי באיש המוצלח הזה שספק אם היה נחוש כמו דן שילון ואלכס גלעדי בזמנם . אני בטוח שלהם זה וודאי לא היה קורה. הפקת מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של ארה"ב 94' הפכה עבורי לתשוקה. אובדן הזיכיון הכואב המתיר לנו לכסות ולשדר את הכדורגל הישראלי דחף אותי ביתר שאת להתעניין בכדורגל הבינלאומי ולשווק אותו באמצעות שידורי הטלוויזיה לישראל.

בחודש דצמבר 1993, נסעתי ללָאס וֶוגָאס בארה"ב בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן להשתתף בפגישה קדם הפקה כלל עולמית ה- WBM ה- 1 של כל גופי הטלוויזיה בעולם המשדרים את המונדיאל של ארה"ב 94'. זכויות השידור של המפעל היו בלעדיות שלנו. משחק הפתיחה של המונדיאל בהשתתפות 24 נבחרות נועד ליום שישי – 17 ביוני 1994 בשיקגו. לוס אנג'לס נקבעה לארח את משחק הגמר כעבור 31 ימים ביום ראשון – 17 ביולי 1994. הוועדה המארגנת האמריקנית הטילה על מנולו רומרו לנהל את ההפקה הבינלאומית הגדולה. מנואל "מנולו" רומרו הקים את ESI (ראשי תיבות של EBU Sports International) גוף מבצעי אד הוק לצורך ביצוע המשימה, והחליט למקם את מרכז השידורים הבינלאומי בדאלאס בירת מדינת הדרום טקסס. תשע ערים בכל רחבי ארה"ב הענקית מן החוף המזרחי ועד מערבה בעלות ארבעה שעוני זמן שונים נקבעו לארח את 52 משחקי מונדיאל הכדורגל. זה היה מבצע שידורים מסובך טכנולוגית ולוגיסטית. מנולו רומרו זימן פגישת קדם הפקה עולמית בת שלושה ימים (21.12.1993 – 19) בלָאס – וֶוגָאס כדי להסביר את מהלכיו, והוועדה המארגנת האמריקנית של המשחקים בראשותו של אלן רותנברג הבטיחה למשתתפי הכינוס קבלת פנים מאוד מקורית ומיוחדת שלא תשכח בעיר ההימורים. הם צדקו. לא שכחתי את לָאס-וֶוגָאס עד עצם היום הזה.

טקסט תמונה : קיץ 1994. מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 94'. מיקום ה- IBC באחריות גוף השידור האירופי "EBU Sports International" בדאלאס, בירת מדינת טקסס. (באדיבות EBU).

אין לאמריקנים מתחרים בשיווק המוצר. בקטע הזה הם אָשָפִים. החיבור בין אחת מה- Sponsors הגדולים של האירוע, חברת המזון המהיר "מקדונלד", לבין הלוֹגוֹ הרשמי של משחקי מונדיאל ארה"ב 1994 הוא דוגמא אחת לכך.

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. הוועדה המארגנת של משחקי מונדיאל ארה"ב 1994 "התלבשה" על חברת מקדונלד, וזאת לא היססה "להתלבש" על הכדורגל. בכל חור בארה"ב ניתן היה לחזות בשילוב ההכרחי שבין אכילת ההמבורגר לבין הבעיטה בכדור.

ב- 31 במאי 1994 הגשתי למוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את ספר השידורים / פקודת המבצע המפורטת של מונדיאל הכדורגל – ארה"ב 1994. "יש לכם עם מי לצאת לקרב ותוצאותיו אינם מוטלים בספק", אמרתי והקדשתי להם את ספר השידורים אך אי אפשר היה להסתיר את העֶצֶב. הפקת מונדיאל ארה"ב 1994 נערכה בצֵל האובדן המעיק של הכדורגל הישראלי לערוץ 2 הצעיר. "אני בטוח שתעמוד במבחן השידור שנכון לך", אמר לי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בטרם טיסתי עם צוות החלוץ לדָאלָאס בירת טקסס שם מוקמה מפקדת הטלוויזיה של EBU International בראשות מנולו רומרו ושם גם מוקם ה- IBC.

אלכס גלעדי ביקר אותי במשרד ההפקה שלי במרכז השידורים הבינלאומי בדָאלָאס בעת משחקי מונדיאל ארה"ב בקיץ 94'. הוא היה עכשיו אחד מאנשי הטלוויזיה המשפיעים ביותר בעולם. הוא שימש בעת ובעונה אחת סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, יו"ר וועדת הטלוויזיה (והרדיו) של הוועד האולימפי הבינלאומי, חבר חדש בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ויועץ וחבר קרוב של נשיאו חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש, וגם מנכ"ל "קשת" אחת משלוש הזכייניות של ערוץ 2 שפעל כבר שמונה חודשים. האיש המוכשר הזה נקרא ממש ברגע האחרון בפברואר 1993 ע"י איש העסקים מוזי וורטהיים לעמוד בראש קבוצת "קשת" כדי להציג את הפרזנטציה שלה במכרז הזכייניות של ערוץ 2, וניצח. אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הגעתי ארצה ב- 17 בפברואר 1993. חתמתי על ההסכם כעבור יומיים ב- 19 בפברואר. היה לי מעט מאוד זמן רק 39 ימים כדי להכין את קבוצת "קשת" לפרזנטציה המכריעה. הפרזנטציה הטכנית נערכה ב- 31 במארס 1993 בבניין ה- "סינרמה" בתל אביב. ניצחנו בה יחד עם קבוצות "רשת" בראשות דן שילון ו- "טלעד" עליה ניצח עוזי פלד". אלכס גלעדי היה הרוח החיה בהסכם הזכויות החדש שערך ערוץ 2 המסחרי ב- 17 במאי 1994 עם התאחדות הכדורגל, חוזה המקנה לערוץ 2 את השידורים הבלעדיים של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) וגביע המדינה בשלוש שנים הבאות של 1997- 1994. חוזה דרמטי שדחק בבת אחת את השידור הציבורי לפינה.

אלכס גלעדי היה ה-מנטור שלי בטלוויזיה בכל שנות עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הוא נחשב לעובד וותיק בשורותיה, כשנתיים ימים, בשעה שקיבל אותי באופן אישי לעבודה בטלוויזיה בקיץ 1971. את אלכס גלעדי קיבל לעבודה ב- 1969 במחלקת הספורט, דן שילון. חלפו מאז ארבעים וחמש שנים. אלכס גלעדי מבוני ומייסדי שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית היה בין הבודדים שידע כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנוכי כמנהל שידורי הספורט ספגנו מפולת קשה לאחר אובדן הזכויות של הכדורגל הישראלי. הוא הבין היטב ל-ליבי. לפני שנפרדנו על סף דלת המשרד שלי ב- IBC בדָאלָאס ביולי 1994, אמרתי לוֹ, "אלכס, נדמה לי שאין לי בית לחזור אליו בתום משחקי גביע העולם בכדורגל". התכוונתי לביתי השני בבניין הטלוויזיה הישן ברוממה בירושלים שהתרוקן מהחזקה של אובייקט שידור כל כך נחרץ וחיוני שלו, הכדורגל הישראלי, והוספתי, "25 שנה רצופות החזקנו בחוזה הכדורגל הישראלי. עכשיו לפתע הכול נגמר". אלכס גלעדי התבונן בי, המתין קלות, ואז הֵשיב בשקט וכדרך אגב : "…יואשיש, דייויד פדרמן ואנוכי עשינו בית ספר למוטי קירשנבאום…", ולא יסף. היה לוֹ מה לומר אך הוא העדיף להמשיך להסתכל בי מבעד לעדשות משקפיו העבות ולהחריש.

העֶצֶב הגדול שלי נבע מהפער העצום ששרר בין ההפקה האיכותית של שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994 שמוטי קירשנבאום אִפשֵר והתיר לי לעַצֵב במו ידיי, לבין הַרִיק שציפה והמתין לי בבית. בפעם הראשונה בהיסטוריה מאז 1968 זכויות הכדורגל הישראלי לא היו עוד בידי השידור הציבורי סעדיה קאראוואני, טכנאי ומפקח קול מצטיין, ואחד ממומחי הקוֹל והתקשורת הטובים ביותר שהכרתי בכל שנות עבודתי בטלוויזיה (בארץ וגם בעולם), הקים יחד עם עוזרו אורי רשף, מערכת שידור משוכללת במשרד ההפקה ב- IBC בדָאלָאס – טקסס (Dallas Texas) המבוססת על קווי שידור בטכנולוגיית ISDN. המערכת הזאת פעלה 40 יום ולילה ברציפות בין ארה"ב לישראל אפילו ללא שגיאה אחת.

טקסט תמונה : קיץ 1994. משחקי גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 94'. זוהי עמדת הפיקוד שלי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים, שמוסד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר דאלאס בירת טקסס. מימין, מפקח הקול והתקשורת אורי רשף ומשמאל, הבוס שלו סעדיה קאראוואני. על הקיר ממול היו תלויים בריסטולים ועליהן רשומים תוכניות קרבות השידורים שלנו. התוכניות כללו ימים, תאריכים, ושעות המשחקים (בארה"ב וישראל), שמות האצטדיונים, מספרי עמדות השידור באצטדיונים המבוקשים, קווי השידורים, ערוצי הלוויינים, ושמות השדרים המוציאים לפועל את פקודת המבצע. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 94'. זהו קולאז' של מערכת המיתוג והשליטה של קווי השידור הבינלאומיים ה- 4W ,ISDN, וקווי טלפונים (2W) בינלאומיים במונדיאל ארה"ב 94' שמיסד ה- EBI (ראשי תיבות של European Broadcast International) ב- IBC בדאלאס. מנולו רומרו היה הממונה על ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית המורכבת שהתפרשה על פני כל ארה"ב הענקית. טכנאי ה- EBU ושני הטכנאים שלנו היו חייבים להכיר היטב את מקום חיבור הקווים שלנו. טעות אחת קטנה וקווי השידור שלנו היו עלולים להגיע לטימבוקטו במקום לירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1994. דאלאס – טקסס. מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 94'. זהו המאסטר קונטרול של איגוד השידור האירופי (EBU). גם אנחנו היינו מחוברים אליו. כלי עזר חשוב בעת העברת סיגנלי התמונה והקול מדאלאס לאולפני הטלוויזיה בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חברת ESI (ראשי תיבות של EBU Sports International) בראשות הספרדי מנולו רומרו הייתה ה- Host broadcaster של מונדיאל ארה"ב 1994. זאת הייתה הפקה טכנולוגית בינלאומית ענקית שהשתרעה מחוף אל חוף על פני כל המדינה הענקית. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום העניק לי את כל האפשרויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות כדי להתברג נכון וכראוי בתוך ההפקה של מנולו רומרו.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת מבצע המקורית המפורטת שחיברתי לקראת שידורי מונדיאל ארה"ב 94'. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן קיבלו את שני העותקים הראשונים. (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : סעיף תוכן העניינים של ספר השידור / פקודת המבצע של שידורי הטלוויזיה הישראלית במונדיאל ארה"ב 94'. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 1994 כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : דף הפנייה לקורא. מוטו ההפקה שלי היה, "…כרגיל תיווצרנה בעיות קטנות כגדולות, אך אלה נוצרו כדי לפתור אותן , ואנחנו נפתור אותן…". (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 1994 כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : הסבר רקע כללי. (מתוך ספר השידורים / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שיבוץ 24 הנבחרות בששת הבתים המוקדמים. (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : הסבר שעות המשחקים. (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : הסבר מבנה שיטת המשחקים. (מתוך ספר השידורים / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 1994. טבלה כוללת של כל 52 המשחקים בטורניר, לפי ימים, תאריכים, ושעות. הטורניר הממושך כלל בתוכו 7 ימי מנוחה לשחקנים. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 1994 כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : דף לדוגמא של תכנון ושיבוץ קווי שידור של משימות השידור השונות מארה"ב לישראל. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דוגמא לדף ביצוע של שיבוץ שידור המשחקים השונים ברחבי ארה"ב בלווייני התקשורת. (מתוך ספר השידור / פקודת המבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : דף אינפורמציה לדוגמא הנוגע ל- לוגיסטיקה של הפקת מונדיאל ארה"ב 1994. תכנון ביצוע הטיסות (1) של צוות השידור הראשון (מתוך שלושה) שכולל את השדר מאיר איינשטיין, הפרשן אבי רצון והטכנאי אילן מנס במונדיאל ארה"ב 94', מרגע ההמראה מישראל ועד שובו של הצוות הביתה. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : דף ביצוע טיסות (2) של צוות השידור הראשון (מתוך שלושה) שכלל את השדר מאיר איינשטיין, הפרשן אבי רצון, והטכנאי אילן מנס -במונדיאל ארה"ב 94', מרגע ההמראה מישראל ועד שובו של הצוות הביתה. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מפת הצבת המצלמות של חברת ESI ותפקודן בשלב המוקדם של משחקי מונדיאל ארה"ב 94'. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : הלוגו של חברת ESI (ראשי תיבות של EBU Sports International) במונדיאל ארה"ב 1994. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו השרטוט המקורי שלי את מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו בין דאלאס – טקסס לבין ירושלים בהפקת שידורי מונדיאל ארה"ב 1994. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 94' כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 1994. אנוכי בעמדת הפיקוד והשליטה שלי ב- IBC בדאלאס – טקסס עם טכנאי התקשורת והקול אורי רשף. מבעד לחלון נראים חמשת השעונים של ההפקה המציינים את שעוני ארה"ב, ישראל, ואירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 1994. זוהי מפת לוחות השעות והזמנים המבתרת את ארה"ב הענקית לארבעה חלקי זמן שונים. בין שעון ניו- יורק לשעון לוס אנג'לס חוצצות 3 שעות. (מתוך ספר השידור / פקודת מבצע של מונדיאל ארה"ב 1994 כפי שתכנן וחיבר יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 94'. משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC בדאלאס – טקסס. זוהי רלי בורקו אשת טלוויזיה מצוינת ו-מְעוּלָה, בימאית מצטיינת של שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ששימשה עוזרת הפקה שלי בשידורי גביע העולם בכדורגל – ארה"ב 1994. אישה רצינית מקצועית, קורקטית, ומסורה לעבודתה. לא יכולתי לצפות לעוזרת הפקה טובה ממנה. על אחד הכתלים במשרד שלנו תליתי חמישה שעונים כדי לא להתבלבל בסבך הזמנים השונים בהם פעלה ההפקה. ארה"ב עצמה מחולקת לארבעה אזורי זמן. כמו כן היה צריך לקחת בחשבון את שמונה השעות שהפרידו בין שעון דאלאס לשעון ירושלים , ולדעת ולהבין שההתכתבויות המקצועיות עם ה- EBU הנוגעות לשידורי מונדיאל ארה"ב 94' מבוססות על הזמן של GMT. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארה"ב 94'. מרשם של מערכת תקשורת מפותחת מאוד של לוויינים וסיבים אופטיים לצורך העברת סיגנל השידורים מהאצטדיונים הפרושים ברחבי ארה"ב הענקית ל- IBC בדאלאס בירת טקסס. (מתוך ספר השידור של ESI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארה"ב 94'. מרשם הפצת סיגנל השידורים לרחבי העולם באמצעות תחנות הקרקע הפזורות בארה"ב והשימוש בלוויינים. (מתוך ספר השידור של ESI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארה"ב 1994. מרשם של העברת סיגנל שידור Multilateral מהאצטדיונים הפרושים ברחבי במדינה לעבר ה- IBC בדאלאס. (מתוך ספר השידור של ESI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מונדיאל ארה"ב 94'. דוגמא לדף מידע רב תכליתי מתוך ספר השידורים / פקודת מבצע של שידורי מונדיאל ארה"ב 94', בתוכו התאמת השדרים למשימות השידור תוך ציון ברור של מקומות, ימים, תאריכים, ותיאום זמני השידור על פי שעוני ארה"ב, ישראל, ו- GMT והאם השידור הוא ישיר או לצורכי הקלטה. הלוגיסטיקה של מבצע השידורים הזה הייתה מורכבת וכללה ניוד מדויק של ציוותי השידור על פני ארה"ב הענקית ו- Booking מדויק של טיסות ומלונות. (מתוך ספר השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מיסדתי שלושה ציוותי שידור שנעו לאורכה ורוחבה של המדינה הענקית בעלת ארבעה אזורי זמן. שעון ישראל עמד על 3 + GMT. ארבעת הזמנים האמריקניים היו כלהלן : שעון החוף המזרחי בצד של ניו יורק (EASTREN ZONE TIME) היה GMT מינוס 4. שעון האזור המרכזי (CENTRAL TIME ZONE) עמד על GMT מינוס 5. שעון האזור ההררי (MOUNTAIN TIME ZONE) היה GMT מינוס 6. שעון החוף המערבי בצד של לוס אנג'לס (PACIPIC TIME ZONE) עמד על GMT מינוס 7. כל צוות מנה שלושה אנשים : שַדָּר, פרשן, וטכנאי תקשורת צמוד. מאיר איינשטיין, אבי רצון, ואיש הקול אִילָן מַנֶס (אילן מנס בעל אוריינטציה של מפיק שימש באותה העֵת יו"ר וועד ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (עשה כמה צרות צרורות למוטי קירשנבאום ויאיר שטרן) היוו את הצוות הבכיר והמוביל. מאיר איינשטיין ואבי רצון רק יכלו להודות לאילן מנס החרוץ ששימש כאבא מסוּר לצוות השידור המפורסם ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותם הימים ההם. הוא היה איש חרוץ ואהוב. במשימות השידור הנותרות התחלקו השַדָּר רמי ווייץ שהיה אז חבר מן המניין ברשות השידור, הפרשן הצמוד שלוֹ אברהם גרנט, וטכנאי ה- Video המפקח שמואל פוקס. צוות השידור השלישי מנה את השר דני דבורין, הפרשן מרדכי שפיגלר, והטכנאי עמי זינגר.

מנולו רומרו נשיא EBI (ראשי תיבות של European Broadcasting International) שהפיקה את סיגנאל השידור הבינלאומי בחר להקים את מרכז השידורים הבינלאומי (IBC) בדאלאס החמה והלחה מפני ששכנה באמצע המדינה העצומה הזאת שרוחבה כ- 3000 ק"מ. דאלאס היא נמל הבית של חברת הטיסה Delta. נוח יחסית היה להגיח משם לערים האחרות בהן התקיימו המשחקים, סַן פרנציסקו ולוס אנג'לס במערב, שִיקָגוֹ במרכז, ודטרויט, אורלנדו, וושינגטון, ניו יורק, ובוסטון במזרח. צריך לבקר בנמל התעופה של דאלאס כדי להבין עד כמה נמל התעופה שלנו בנתב"ג צנוע וקטנטן. אפשר להניח את נתב"ג שלנו בשדה הענק בדאלאס מבלי לדעת כי בא אל קִרְבּוֹ.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לא החמיץ את ביקורו המקצועי המסורתי הבינלאומי של משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדָאלָאס. הוא היה אישיות שכיבדתי. נסעתי בעצמי ברכב ההפקה להביא אותו מנמל התעופה הענק של העִיר ל- IBC מרכז השידורים הבינלאומי. אח"כ סיירנו יחדיו בקומה השישית בבניין הספרייה הישן בדאלאס משם ירה לי אוסוואלד ב- 22 בנובמבר 1963 את שלוש היריות ברובה הטלסקופ שלו שקטלו את נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'רלד קנדי בעֵת מסע הבחירות שלוֹ בשתי הערים הראשיות של מדינת טקסס הענקית, יוסטון ודאלאס. הנשיא המנוח ישב במושב האחורי עם רעייתו ז'אקלין בלימוזינה של המושל ג'ון קונלי. ג'ון קונלי שישב במושב הקדמי יחד עם אשתו נפצע מהירי.

האמריקנים המסודרים הקימו בקומה השישית בבניין הספרייה מוזיאון המנציח את זכרו של הנשיא הנרצח ומשחזר בדייקנות רבה את סדר יומו ביום הרצח, פעילותו במסגרת מסע הבחירות שלו בדאלאס, ואת 25 השניות של סרט הרצח המתעדות את ההתנקשות בחייו . סרט הצילום של אֵייבְּרָהָאם זֶפְּרוּדֶר (Abraham Zepruder) שצולם במצלמת חובבים 8 מ"מ, הועבר ל- Video, ומשודר במקום לעיניהם של המבקרים הרבים ב- Loop. התבוננתי בפניו החתומות של מוטי קירשנבאום שלא נוטה לגלות את רגשותיו. אפשר היה להבחין כי הוא מתוח ומרותק. כמוניסיימתי לכתוב את פקודת המבצע של שידורי מונדיאל ארה"ב 1994 והגשתי לוֹ את העותק הראשון. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור העניק לי ב- 1994 תנאי הפקה ושידור מופלגים לעומת אלה שנתן לי אריה מקל ארבע שנים קודם לכן במונדיאל איטליה 1990. הקדשתי לו בכתב ידי, "יש לך עם מי לצאת לקרב ותוצאתו איננה מוטלת בספק".

הפקת מונדיאל ארה"ב 94 הייתה קלה וזולה יחסית (לעומת הפקת האולימפיאדות). עלותה כ- 800000 (שמונה מאות אלף) דולר. יותר ממיליון דולר הכנסנו לקופת רשות השידור בתקופת שידורי המשחקים מהשטת שתי "צוללות" בתחתית המסך שהיו שקופיות חסות מטעם העיתון "מעריב" בראשותו של עופר נמרודי והמועצה להימורים וטוֹטוֹ בראשות היו"ר אריה זייף. שני המותגים של "מעריב" ו- "טוטו" נחשפו 1000 (אלף) פעמים על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך חמישים ימים בקיץ 1994 בקדם המונדיאל ובמונדיאל עצמו והכניסו לקופת הרשות כ- 1.000000 (מיליון) דולר, ובעצם מימנו את ההפקה כולה. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה מעורב אישית בגיוס החסויות. היה אִכפת לו מרשות השידור הציבורית שבראשה ניצב.

מששבתי ארצה מדָאלָאס בתום הפקת שידורי מונדיאל ארה"ב 1994 החלטתי לנצל את הצלחת שידורי המונדיאל בארץ כדי ליזום פרויקט שידור בינלאומית חדשה כתוצאה מהיעדרם לראשונה מזה רבע מאה של שנים משחקי הכדורגל הישראלי מלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היה לי תירוץ טוב. בתום השידור הישיר של משחק הגמר בין נבחרות ברזיל ואיטליה ( 0 : 0 לאחר 120 דקות ), בו החמיץ רוברטו באג'יו את בעיטת ההכרעה שלו ושלח את הכדור לשמיים ואת גביע העולם לידיו של קפטן ברזיל דוּנְגָה, ניצב הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על מדרוג שיא של % 63 ו- Share בן % 70. שבעה מכל עשרה צופי טלוויזיה ראו את משחק הגמר ששוּחַק באחת וחצי לפנות בוקר על פי שעון ישראל. נתון מדהים. הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל ארה"ב 1994 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה הצלחה גדולה. עוֹל רָב ואחריות גדולה הוטלו על שלושת צוותי השידור. הם נעו כמו "פרפטואום מובילה" לאורכה ורוחבה של ארה"ב הענקית כדי לשדר ישיר את 52 משחקי הטורניר.

הצוות המוביל שהורכב מהשדר מאיר איינשטיין והפרשן שלו אבי רצון היה עדיף על הצמד רמי ווייץ ואברהם גרנט. רמי ווייץ ואברהם גרנט היו טובים לאין ערוך מצוות השידור השלישי דני דבורין ומרדכי שפיגלר. ראה גם הספר עב הכרס, "למילים יש וויזואליה משלהן" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : חידוש מרנין בהפקת EBI את שידורי מונדיאל ארה"ב 94'. בפעם הראשונה בתולדות שידורי המונדיאלים מתקיימים ראיונות טלוויזיה עם שחקני הנבחרות (מה שנקרא Flash Interviews) מייד בסיום המשחקים, בטרם הגעתם לחדרי ההלבשה. (באדיבות FIFA).

שידור משחקי מונדיאל ארה"ב 1994 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כמו בכל מקום אחר בעולם היה הצלחה כבירה. באמצעות טכנולוגיית התקשורת המיידית הפכו השידורים האלה את כדור הארץ למעֵין כפר גלובאלי. אין שום משחק ספורט בדומה לכדורגל הסוחט ברגעי האכזבה שלו את מירב הפוטנציאל הברברי מפיות האוהדים. מיליארד אנשים ברחבי תבל הצופים בו זמנית במשחק כדורגל הנערך באחת מפינות הגלובוס , מסוגלים בעתות משבר להתאגד תחת דגל האלימות ולכַלות ביחד את זעמם בשופטי המשחק ובשחקנים שלא מוצאים חן בעיניהם. באיטליה זה נשמע כך, "Figlio de putana" (באיטליה). אצלנו בישראל, "ראית איזה בן – זונה השחקן הזה אוֹ לשם שינוי שופט המשחק", בארה"ב העניקו הצופים ברוב חסדם לגיבורי הסדרה את התואר המלכותי המוכר, "Son of a bitch". זהו מעֵין רב שיח עולמי אינקוגניטו, שבו גיבורי העלילה המתרוצצים על כַּר הדֶשֶא אומנם אינם שומעים את חוות הדעת עליהם, אך מתקבלים בברכה והופכים לבני בית נאמנים בכל מקום בתבל.

1. אני ממסד ומפיק בתום מונדיאל ארה"ב 1994 את תוכנית הטלוויזיה "כדורגל עולמי" בסיועם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן . מוטי קירשנבאום הוא הרוח החיה הנושבת בין כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הרבה יותר דומיננטי ממנהל הטלוויזיה שלו וממנהלי החטיבות של יאיר שטרן. מיסוד התוכנית מהווה פיצוי על אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לערוץ 2 ב- 17 במאי 1994.

2. הופעתה המזהירה של הגרפיקאית וורוניקה רבוטניקוף. התוכנית "כדורגל עולמי" זוכה להצלחה מסחררת. אנחנו משיבים מלחמה שערה כנגד ערוץ 2 וערוץ 5 ורוכשים את זכויות השידורים של כל משחקי נבחרת ישראל בכדורגל – בבית ובחוץ במסגרות קדם המונדיאל וקדם ה- Euro, קונים את זכויות השידורים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, חולקים עם ערוץ 5 את זכויות השידורים של הליכה הלאומית בכדורסל, מאמצים אל לבנו את השידורים הישירים של משחקי גביע המדינה בכדורסל, ומצרפים אלינו את זכויות השידורים של אליפויות ווימבלדון בטניס.

למכנה המשותף של הצפייה ההמונית יש השפעה גדולה על חֲזוֹנם של מעצבי השידור הטלוויזיוני ועל מקבלי ההחלטות במיוּן חומרי השידור. גם עלינו ברשות הציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל. משחקי המונדיאל הפופולאריים שקנו להם אחיזה כה איתנה בישראל היוו את הרקע למיסוד תוכנית כדורגל בינלאומית חדשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בלילות ימי ראשון בשבוע בסתיו 1994. זאת לא הייתה העדפה מרצון שלי אלא בחירת מחדל בעקבות אובדן זכויות הכדורגל הישראלי לערוץ 2. הלוקליזציה נכנעה בעל כורחה לגלובליזציה. השאיפה שלי עכשיו הייתה להתמקד במסגרת התוכנית החדשה בשידורים ישירים קבועים מליגות הכדורגל הפופולאריות באירופה, ובראשן האיטלקית והגרמנית המשופעות בכוכבי המונדיאל. ביקשתי לדמות את תוכנית הכדורגל החדשה למעין " פרק ב' " של משחקי גביע העולם בכדורגל שזה אך הסתיימו בארה"ב.

גלובליזציה השידור חובקת העולם קיצרה גבולות וקרבה את תרבויות הכדורגל. אין חולק על כך. ביקשתי ביוזמת השידור הזאת לנַצֵל את תנופת הגלובליזציה הטלוויזיונית של משחקי גביע העולם בכדורגל, בו התוודעו צופי הטלוויזיה בישראל (להפתעתי גם נשים רבות) לגיבורי הכדורגל העולמיים. השיווק הגלובלי אפשרי כשמדובר במצרך פופולרי אהוב, כזה שהציבור מבקש לצרוך אותו. השילוב של שיווק אגרסיבי עם מוצר מבוקש הוא נוסחה מנצחת המביאה עמה אושר ועושר. אוֹשֶר לצופים בהצגה ועוֹשֶר למשתתפים בה. זה מתקיים בכל תחום מתחומי חיינו : ספורט, אומנות, מוסיקה, אוכל ומשקאות, High Tech ומה לא. בספורט למשל, לעולם לא יהיה אפשר להפוך את מקצוע הסיוף ו/או את הרמת המשקלות למצרך גלובלי. אך הכדורגל הוא סיפור שונה.

מדהים איזו מהפכה חוללה הטלוויזיה. הכדורגל הבינלאומי הפך למצרך גלובלי אהוּב בדיוק כמו יצירות האומנות של תקופת הרנסאנס והפסלים האיטלקיים הדגולים מיכאל אנג'לו וז'אן לורנצו בּרניני, ו/או ציוריהם של לאונארדו דה-ווינצ'י, פאבלו פיקאסו, מודליאני, ו- ווינסט וואן גוֹךְ, ו/או אם תרצו מאטיס וגוגן, או סוגי המוסיקה – הרוק'נרול ששר אלוויס פרסלי והמוסיקה הקלאסית שחיבר וולפגאנג אמדיאוס מוצרט. כולם הפכו למצרך עולמי. הגלובליזציה של אלוויס פרסלי, מוצרט, פיקאסו, והכדורגל, צלחה לא רק בגלל טכנולוגיית השיווק וההפצה, אלא נבעה ראשית דבר מהיותם מוצרי צריכה מועדפים שניתן לשווקם להמונים בקלות. סרט הקולנוע "חלף עם הרוח" (GONE WITH THE WIND) שנוצר ב- 1939 היה יצירת מופת. הסרט המפורסם הפך חיש מהר למצרך גלובלי. היה זה אך הגיוני להשתמש במסכים הגדולים באולמות הקולנוע כטכנולוגיה של תקשורת המונים מפותחת ומתקדמת על מנת להפיצו ולשָוְוקוֹ בכל אתר על כדור הארץ שם חיים בני אנוש. כך בדיוק נהגנו בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ב- 1994 עם התוכנית החדשה "כדורגל עולמי" וכוכביה בתוככי מדינת ישראל הקטנה. הסימביוזה הזאת הצליחה מעל למשוער.

סוֹד הצפייה בטלוויזיה נעוץ בחיבור נכון בין גיבורי העלילה לבין צופיהם, והוא נעשה היטב בשידורי מונדיאל הכדורגל בארה"ב 94'. אם כך חשבתי יהיה זה רעיון טוב לשדך שוב את כוכבי הכדורגל הבולטים במונדיאל לצופים בישראל באמצעות הליגות האירופיות. שוחחתי על יוזמת השידור הזאת עם מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן, שטחתי בפניהם את העלויות הכספיות הנמוכות יחסית, ופרטתי עד לפרטים הקטנים ביותר את תוכנית השידורים שהגיתי במוחי הקודח משידורי ספורט. ב- 26 ביולי 1994 ו- 1 באוגוסט 1994, הגשתי לעיונם של הבוסים שלי את הצעת פקודת המבצע המפורטת של התוכנית "כדורגל עולמי" לעונת 1995 – 1994 [1]. שניהם אישרו אותה. הכל היה יכול להיות טוב ויפה, אלא שזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו ליגה + גביע היו מעכשיו והילך עד 1997 קניין שידור בלבדי של ערוץ 2.

[1] ראה נספח : יוזמת השידור החדשה של "כדורגל עולמי" שהועברה ב- 1 באוגוסט 1993 לידי המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1994. (עמוד מס' 1 מתוך 2) זוהי הצעת ההיערכות שלי הנוגעת להפקת שידורי הספורט בתום שידורי מונדיאל ארה"ב 1994, לרבות מיסוד ושידור תוכנית מיוחדת של הכדורגל האירופי בימי ראשון בשבוע, שקראתי לה, "אחרי המונדיאל…הליגה האיטלקית והכדורגל הבינלאומי כל יום ראשון, רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1". בסופו של דבר זאת הייתה ברירת מחדל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 26 ביולי 1994. (זהו עמוד מס' 2 מתוך 2) של הצעת שידורי הספורט בתום מונדיאל ארה"ב 94'. בסופו של דבר זאת הייתה ברירת מחדל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ראו בהצעתי יוזמה כובשת ומקורית. עולם הכדורגל הבינלאומי קסם להם . שניהם היו עדיין תחת הרושם הגדול שהותיר מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994. מוטי קירשנבאום ז"ל ויאיר שטרן יבד"ל נדלקו ואישרו את הרעיון לביצוע מיידי גם מפני שעלות הייתה אפסית במונחי טלוויזיה. זכויות השידורים של הכדורגל הבינלאומי היו נמוכות מאוד בהשוואה לאלה של הכדורגל הישראלי שכבר נרכש ע"י ערוץ 2 המסחרי. שני המובילים הראשיים של השידור הציבורי חשו אולי ייסורי מצפון על אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ולכן נעתרו ליוזמה ליָיבֵא כדורגל בינלאומי למסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במחירים זולים מאין כמותם. האמת, יְבוּא של כדורגל איטלקי וגרמני ב- 1994 למרקע הטלוויזיה של משלם האגרה, גם תמורת תשלום אפסי כמעט , לא היה תפקידו של השידור הציבורי. ערוץ נישה בכבלים או בלוויין היה אמור לעסוק בכך ולא ערוץ ציבורי, אבל זה מה שהיה ועמד על הפרק באותו רגע. מיסוד התוכנית "כדורגל עולמי" בספטמבר 1994 בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לוותה בביקורת ויצרה דילמות בבניין הטלוויזיה בירושלים. הקברניטים הותקפו על שיקול דעתם זה. מפקדי המשנה שלהם לעגו למוטי קירשנבאום ויאיר שטרן אך הם עמדו בפרץ . בעיקר מפני שתשלום זכויות השידורים היה מזערי וגם בגלל ששניהם היו חובבי ספורט . בעיקר חובבי כדורגל. כדי שיוזמת השידור של "כדורגל עולמי" תצליח הייתי זקוק להתלהבות ולמחויבות הכספית של שני הבוסים שלי. המרץ ולהט העבודה של מחלקת הספורט בתוככי השידור הציבורי לא יכלו להספיק לבדם. היו לנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הרבה שונאים שפשוט קינאו בהצלחתנו. נדרשה התמקדות ותמיכה נלהבת של מנהיגי השידור הציבורי ברעיון המרכזי כדי להזין את הדבקות במטרה.

שילמנו 80000 (שמונים אֶלֶף) דולר זכויות שידור לעונת שידורים אחת למר מָאסִימוֹ מִיגָאנִי מחברת "SACIS" האיטלקית בעבור שידורי הליגה האיטלקית, ו- 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר לחברת "ISPR" הגרמנית ששיווקה לנו את זכויות השידור של הליגה הגרמנית . השימוש בלוויינים עלה לנו בס"ה כ- 100000 (מאה אֶלֶף) דולר, והטסתם של מאיר איינשטיין ואבי רצון לאיטליה לצורך השידורים הישירים מעמדות שידור באִצטדיונים השונים שם, קיזזה מתקציב מחלקת הספורט כ- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר. העלות הכללית של יוזמת השידור החדשה של התוכנית "כדורגל עולמי" בעונת 1995- 1994 הייתה צנועה במונחי טלוויזיה ועמדה על כ- 290000 (מאתיים ותשעים אֶלֶף) דולר לעונה. היא הניבה 78 שעות שידור שנתיות. עלות שעת שידור אחת עמדה בממוצע על 3718 דולר. זוֹל. שלוש הזכייניות של ערוץ 2 המסחרי שילמו באותה עונת שידורי כדורגל של 1995- 1994 סכום של כ- 7000000 (שבעה מיליון) דולר. התשלום כלל את זכויות השידורים של משחקי הליגה וגביע המדינה וגם את הוצאות ההפקה של השידורים האלה. עלות שידור ישיר אחד בערוץ 2 עמדה על כ- 135000 (מאה שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר. ערוץ 2 המסחרי שידר כ- 70 שעות בשידורים ישירים וכ- 30 שעות של "הדקה ה- 91", תוכנית סיכום המחזור מידי מוצ"ש. 100 שעות שידור בשנה. 300 שעות בשלוש שנים. עלות שעת שידור אחת עמדה בממוצע על 70000 (שבעים אֶלֶף) דולר. יָקָר כמעט פי 19 משעת שידור אחת של "כדורגל עולמי" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אך יותר רלוואנטי ממנו.

נותר עכשיו רק להעניק שם לתוכנית הכדורגל החדשה . מוטי קירשנבאום הציע לי שני שמות מהגיגי ליבו, "הדֶשֶא של השָכֵן" ו- "כדורגל עולמי". בחרתי בשם השני מפני שהיה המוני ופחות מתוחכם ופנה ישירות לאוהדיו הרבים. מיסדתי אולפן מיוחד ל- "כדורגל עולמי" בסיועה של הגרפיקאית שלי וורוניקה רבוטניקוף. את וורוניקה רבוטניקוף היפה פגשתי לראשונה בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים בקיץ 1993. היא הייתה עולה חדשה מבואנוס איירס בירת ארגנטינה, יהודייה ציונית, שהחליטה לבנות את ביתה בישראל. חיש מהר התגלתה כגרפיקאית מוכשרת, חרוצה, מסורה לעבודתה, ודבקה במשימות השידור. היא ניצלה עד תום את הטכנולוגיה של מכשיר ה- Paint box והעניקה וויזואליה בעלת איכות מסוג שונה לשידורי הספורט בטלוויזיה.

טקסט תמונה : שנת 1993. זאת היא הגרפיקאית המצטיינת, החרוצה, והמדויקת וורוניקה רבוטניקוף ששינתה באופן מהותי באמצעות ה- "Paint box" את הוויזואליה של מעטפת שידורי הספורט בטלוויזיה, באולפן, בשקופיות לסוגיהן השונים ובעיצוב הפתיחות המיוחדות של תוכניות הספורט. היא הייתה גרפיקאית מוכשרת, חרוצה, ודבקה במשימה ללא סייג. אהבתי והערכתי אותה עד למאוד. היא לעד בלתי נשכחת עבורי (!). (באדיבות וורוניקה רבוטניקוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הרקע לשַדָּרֵי ופרשנֵי האולפן עוּצַב מאוסף של דמויות שחקני כדורגל ידועי שֵם ובעלי מוניטין . ביקשתי מוורוניקה רבוטניקוף להבליט מעל כולם בתפאורת האולפן את נוכחותו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. הכוכב בהֵא הידיעה של הכדורגל הארגנטיני והבינלאומי בן ה- 34 סיים למעשה במונדיאל של ארה"ב 1994 את הקריירה הספורטיבית שלו אך דמותו נשארה חקוקה בלִבָּם של אוהדי הכדורגל. זכורה היטב התמונה המפורסמת שלו במשחק בו הביסה ארגנטינה את יוון 0:4 כשרץ לעדשת המצלמה התחתונה להביע את שמחתו כשעיניו פעורות לרווחה כמו מזרות אימים לאחר הבקעת שער, כשהוא זועק, "ג – וֹ – ל". דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה מסומם מתרופת האֶפֶדְרִין. להגנתו טען שהשתמש באפדרין נגד צינוּן שתקף אותו . זה לא עזר לוֹ . הוא הורחק מהמונדיאל אך לא מתפאורת אולפן "כדורגל עולמי". דמותו של שחקן כדורגל מסומַם עיצבה ביודעין ועל פי החלטתי את אולפן הטלוויזיה. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נשאר כוכב כדורגל נערץ שזקוק לעזרה וטיפול, אך מי שהפך את תוכניות הספורט שלנו למרתקות ומעניינות יותר.

מישהו בטלוויזיה שאל אותי לפשר אהבתי העזה לדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה והאם הייתי מעז לעצב אולפן ספורט אולימפי בדמותו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן שהודח מאולימפיאדת סיאול 1988 בגלל שימוש בסמים. שאלה מתריסה ומעניינת. התשובה שלילית. אולי מפני שבֶּן ג'וֹנְסוֹן נתפש על שימוש בסְטֶרוֹאִידִים ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בגלל נטילת אֶפֶדְרִין.

טקסט תמונה : קיץ 1994. דייגו ארמאנדו מאראדונה קפטן נבחרת ארגנטינה הגיע לישראל עם חבריו טרם מונדיאל ארה"ב 1994 כדי לקבל את ברכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. ברכתו של יצחק רבין לא עזרה לו. משמאל, זהו גבריאל בטיסטוטה. חתוך מימין, מיכה גולדמן. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : סתיו 1994. הדקורציה של אולפן "כדורגל עולמי" כפי שעצבה אותו הגרפיקאית וורוניקה רבוטניקוף. למעלה : קפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה מנשק את גביע העולם במונדיאל מכסיקו 1986. למטה : קפטן נבחרת גרמניה לותאר מתיאוס מניף את גביע העולם במונדיאל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל ארה"ב 1994. תמונה בלתי נשכחת. דייגו ארמאנדו מאראדונה כובש שער במדי נבחרת ארגנטינה נגד יוון ורץ למצלמה התחתונה כדי לבשר לעולם באמצעות מבע עיניו מזרה האימים כי הוא נגוּע בסַם האפדרין. הוא נכשל בבדיקות הסמים והוענש והודח מייד מהמשחקים. אף על פי כן נשאר שחקן אהוּד ואהוּב. (מתוך סרט ה- Video של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

ההבדל העצום בעלויות ההפקה של "כדורגל עולמי" שלנו ו- "הדקה ה- 91" של ערוץ 2, העידו על שאיפתה של הטלוויזיה המסחרית לקבע את תודעתה הציבורית מהר ככל האפשר בקרב צופיה המתרבים והולכים. החלה מלחמת שידורים עקובה מדם יָרוֹק של דולרים בין שלושת גופי השידור הגדולים במדינה הערוץ הציבורי, ערוץ 2 המסחרי, והכבלים על לִבָּם של צופי הטלוויזיה. שלושתם הקיזו במשך השנים הרבה "דַם יָרוֹק". דולרים רבים נשרפו שלא לצורך במלחמת השידור וההישרדות חסרת התוחלת. חלף יותר מעשור שנים עד שהיא נרגעה במקצת, והגלדיאטורים הסכימו איך שהוא להשיב בהדרגה את חרבם לנדנה.

יום ראשון – 4 בספטמבר 1994 היה ציון דרך חשוב מלא חשיבות עצמית של מחלקת הספורט . בשֵש בעֶרֶב שידרנו ישיר מאִצטדיון ר"ג את משחקה הראשון של נבחרת ישראל בכדורגל בקדם 96' Euro בו גברה 1:2 על פולין. בעֶשֶר בעֶרֶב עלינו לשידור בכורה של "כדורגל עולמי" . ההצלחה הייתה מעל המצופה והניבה כמויות רייטינג שהצדיקו את ההשקעה. המשחק ישראל – פולין הגיע בשיאו ל- % 32, והתוכנית החדשה "כדורגל עולמי" צברה ציון של % 17. זה היה הישג חשוב באותם הימים ונחמה פורתא על האובדן הגדול הבלתי נשכח של זכויות השידורים של הליגה הלאומית בכדורגל ומשחקי גביע המדינה בישראל. מכה אנושה ופצע פתוח שלא נרפא מעולם.

למחרת טלפנתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ולמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן כדי לדַסְקֵס את נתוני הרייטינג ולאחל לשניהם את הברכה המסורתית, "שנה טובה ומאושרת". זה היה יום שני – 5 בספטמבר 1994 ערב ראש השנה החדשה של תשנ"ה, יום של תקוות גדולות. ראש השנה הוא חג משפחתי נפלא ואינטימי. הסבתי עם בני משפחתי סביב שולחן עמוס בכל טוב שהכינה רעייתי יעל. השקנו כוסות יין. רעייתי, ילדיי, וגם כלותיי היו שותפות לאושרי.

באותו עֶרֶב חשבתי והרהרתי רבות במוטי קירשנבאום. לא היינו חברים או ידידים במובן המקובל של המילה. אינני יודע אם היו לוֹ כאלה בתוככי רשות השידור. הוא היה מנכ"ל רשות שידור ענייה שנדרש מעת לעת להחליט החלטות מקצועיות לא פופולאריות, כאלה שמרחיקות ידידים. אבל הוא העריך אותי, הוא אמר לי את זה, ו- האמין בי ובחזון השידור שלי בתחום שידורי הספורט, והעניק לי גיבוי עצום במשך כל חמש שנות שִלטונו ברשות השידור. הייתה לי עִמוֹ לא רק תקשורת רצופה ומהימנה. הייתה לי עמו תקשורת של כבוֹד. מוטי קירשנבאום היה איש חכם בעל ניסיון והשכלה רחבה בתחומים רבים, יוצר מוכשר, וחריף בשכלו. מינויו היה פוליטי כמו כל מנכ"ל רשות שידור המתמנה לתפקידו ע"י הממשלה אך הוא לא היה מעולם איש המִמִסַד. הוא היה איש מקצוע של יושרה אישית מוחלטת, עצמאי בדעותיו שלא חייב דָבָר לממשלה שמינתה אותו. תענוג צרוף היה להשתתף בפגישות העבודה הרבות עִמוֹ ולשמוע את ניתוחיו המלומדים. לא תמיד הסכמתי להם אך אי אפשר היה שלא לכבד את חוט המחשבה ההגיוני שלו. הוא באמת היה איש מחונן, אומן הניסוח, וספוג בהומור שָנוּן.

הפסדנו את זכויות השידורים של משחקי הליגה והגביע אך נשארו בידינו השידורים הישירים של משחקי הבית והחוץ של נבחרת ישראל בניסיונה להעפיל לגמר טורניר אליפות אירופה בכדורגל שעמדו להיערך בקיץ 1996 באנגליה ונודעו כמשחקי 1996 – EURO. מוטי קירשנבאום נתן לי יד חופשית להפיק אותם.

ביום רביעי – 16 בנובמבר 1994 עמדה נבחרת ישראל בראשותו של המאמן שלמה שרף להתמודד במשחק חוץ נגד נבחרתה הלאומית של אזרבייג'אן. הוא ביקש את עזרתי בניהול המו"מ עם אנשי חברת UFA הגרמנית בראשותו של רוברט מילר שהחזיקה בזכויות השידורים של המשחק. הכרתי היטב את אנשי UFA מהעבר. הם היו הגונים אתנו אך תמיד דרשו תשובות מהירות מבלי להתמזמז יותר מידַי. את המו"מ מצד UFA ניהל פיליפ קורטז. הוא שלח את פקס ההצעה ע"ס 70000 (שבעים אֶלֶף) דולר למוטי לוי. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום אישר מייד את העסקה. מאז "פרשת אוסטריה" ב- 28 באוקטובר 1992, מיהרה רשות השידור בראשותו של מוטי קירשנבאום להגיב ולענות ללא דיחוי לכל הצעות השידור שהופנו אליה.

טקסט מסמך : 30 באוקטובר 1994. זהו מסמך הצעת זכויות השידורים ע"ס 70000 (שבעים אלף) דולר של המשחק אזרבייג'אן – ישראל בקדם 96' EURO , שנועד להיערך ב- 16 בנובמבר 1994 בעיר הטורקית טראבזון. "זכור את פרשת אוסטריה", הזהרתי את מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. בהיותו אנטגוניסט מובהק של ביורוקרטיה מסורבלת, זכר ופעל מייד (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשחק נקבע ל- 19.00 שעון ישראל והזיז את שעת השידור הקדושה של "מבט" משמונה לתשע בערב. בימים אחרים בעידַן יוסף בר-אל, אלימלך רם ז"ל, ואליעזר יערי הדבר היה הופך לשערורייה, סכסוך מדון, ו- ריב. עכשיו בתקופתו של מוטי קירשנבאום אף אחד לא העיז לצַיֵיץ. הייתה רק בעיה אחת. UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) לא הרשתה לאזרבייג'אן לקיים את משחקיה הביתיים בעיר הבירה שלה בָּקוּ בשל קרבות שפרצו בחלק זה של העולם בו שכנו הפדרציות של ברה"מ לשעבר, אזרבייג'אן, ארמניה, וגרוזיה. הקרבות בין לוחמי אבחאזיה לאנשי נגורנו קאראבאך הסיטו את המשחק שלנו לעיר הטורקית טראבזון. ההפקה הסתבכה מפני שנדרשתי לשלם תשלום מיוחד נוסף לטלוויזיה הטורקית TRT כדי שתיאות להסיע ניידת שידור שלה לטראבזון ולסייע לנו בהפקת השידור הישיר. מן ההיבט הזה של יסודות ההפקה ואִרגון החומר היה נוח מאוד לעבוד עם מוטי קירשנבאום. הקשר שלי עִמו היה ישיר ללא מתווכחים והוא פעל במהירות רבה. הטסתי לטראבזון את מאיר איינשטיין, הפרשן אבי רצון, והמפיק ששי אפרתי (שניהם בלתי נשכחים). המאמץ הזה השתלם ולוּ רק בשל השער המדהים שכבש רוני רוזנטל בדקה ה- 50 של המשחק. הוא זכה בכדור במרחק של 75 מטרים משערה של אזרבייג'אן ואז פרץ לבדו כשהכדור ברגליו והוא עובר כברת דרך ארוכה, חוֹלֵף בפריצה הזאת על פני שישה שחקנים אַזֶרִיים, מטעה את השוער ומבקיע שער שלא יישכח. הוא כמובן זכה למחמאות רבות של צוות השידור וגם של השחקנים. אפילו השוער בוני גינזבורג רץ עד קצהו השני של המגרש כדי לחבק את רוני רוזנטל ולהביע את הערכתו לחלוץ שכבש שער נדיר. מבצע מורכב של שחקן יחיד שהזכיר את שערו הווירטואוזי השני של דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נגד אנגליה במונדיאל של מכסיקו 1986. רונן חרזי הבקיע את השער הראשון במשחק בדקה ה- 29. ישראל ניצחה את אזרבייג'אן 0:2 והייתה בדרכה לאנגליה 1996 אך בסופו של דבר הדרך השתבשה והיא מעולם לא הגיעה לשָם.

ההפקות הבינלאומיות הגדולות של מחלקת הספורט הדורשות היערכות מורכבת ארוכת טווח זכו לתגובה הולמת ומיידית של מנכ"ל רשות השידור. הוא מעולם לא דחה החלטה שנויה במחלוקת למועד מאוחר יותר. הוא מעולם לא טייח קשיים. הוא מעולם לא מנע וויכוחים. לאחר הוויכוחים ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים לקח תמיד אחריות והחליט מייד . מוטי קירשנבאום העניק לי שקט נפשי שכה הייתי זקוק לוֹ. רק מי שעבד תחת ניהולו של יוסף בר-אל יודע להעריך את כישרון הניהול והמנהיגות של מוטי קירשנבאום. מן ההיבט הזה נכנסו הפקות הספורט הגדולות לרוטינה מקובלת בעלות סטנדרט גבוה.

[1] ראה נספח : יוזמת השידור החדשה של "כדורגל עולמי" שהועברה ב- 1 באוגוסט 1994 לידי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן.

אספקטים מוניטריים (1). היסטוריה כלכלית טלוויזיונית (1). ה- FIFA והנשיא השווייצרי ספ בלאטר, UEFA והנשיא השוודי לינארט יוהאנסון, IOC והנשיא הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש. בסבך זכויות השידורים מנקודת מבטי כמנווט ראשי של שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980.

הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ ועוֹלָם (י"ח כרך ג').

זכויות שידורים וכלכלה טלוויזיונית של המונדיאלים, האולימפיאדות, וה- EUROs. זכויות היוצרים שמורות למחבר יואש אלרואי. תריסר הכרכים שעוסקות ב- "הפקות חובקות ארץ ועולם", נחקרו ונכתבו בתקופה שבין אוקטובר 1998 למאי 2015.

א. שיעורים מאלפים בכלכלת תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם.

ב. קיימת קורלציה מוחלטת בין הגלובליזציה של שידורי הספורט לבין כישרון הטלוויזיה הבינלאומית להפיץ במהירות את סיגנל השידור לבין עלוּת זכויות השידורים.

ג. הצלחת הטכנולוגיה הטלוויזיונית גובה ממון עצום מהמְשָדֵּר העולמי. הוועדות המארגנות החשובות העולם, FIFA ,IOC ,UEFA, וגם IAAF תובעות את ליטרת הבשר שלהן ומעלות את רָף התשלומים לשמיים.

ד. חוסנו וכוחו הפיננסי – כלכלי של איגוד השידור האירופי העשיר בעולם ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union).

ה. הופעתו של המיליארדר אֵיל התקשורת הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) ולצדו חברות תיווך ושיווק של זכויות שידורים. הולדתה של חברת "צ'ארלטון" בישראל.

ו. השתלבותן של רשות השידור ו- הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union).

ז. ה- EBU מאבד לראשונה בהיסטוריית קיומו את זכויות השידורים של המונדיאלים ב- יפן / קוריאה 2002 ו- גרמניה 2006 לגורם מסחרי פרטי גרמני בשם לאו קירש.

ח. מונדיאל הכדורגל הראשון באורוגוואי 1930 הופך למסורת ומורשת.

ציטוט : "אי אפשר לצבור הון רב ולשמרו ללא כל חטא". (אראסמוס).

ציטוט : "מאחורי כל כסף גדול מסתתר פשע". (הונורא דה באלזאק).

הקדמה.

התאחדות הכדורגל הבינלאומית FIFA, הוועד האולימפי הבינלאומי IOC, התאחדות הכדורגל האירופית UEFA, והתאחדות האתלטיקה הקלה IAAF – הם ארגוני ספורט פרטיים ועשירים שאוצרים בידיהם אירועי ספורט מסקרנים ומעוררי עניין בכל רחבי תבל. טכנולוגיית הטלוויזיה הולידה את הקשר הסימביוטי מחד ואת הוויכוח והמאבק הכלכלי הנצחי מאידך בין ראשי איגודי הטלוויזיה בעולם לבין ראשי הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הגדולים אודות הזכות לשדר את האולימפיאדות, המונדיאלים, ה- Euros, ואליפויות העולם בא"ק וכמה עליהן לשלם תמורת התענוג. רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC שילמה לראשונה בהיסטוריה האולימפית ל- IOC זכויות שידורים על סך 3000 (שלושת אלפים) דולר עבור זיכיון השידור של אולימפיאדת לונדון 1948. אולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 לא שודרו מעולם (למעט כיסוי מקומי דל) מפני שרשתות הטלוויזיה האמריקניות סירבו לשלם ל- IOC זכויות שידורים משום שטענו שמדובר בסיקור חדשות ולא בבידור. נשיא IOC דאז האמריקני אברי בראנדג' (Avery Brundage) הודיע להן מפורשות : "אין תשלום – אין צילום". אברי בראנדג' ניצח בוויכוח. לראשונה עלה לדיון רעיון התשלום תמורת רכישת זיכיון השידור והצילום, ו- על סדר היום ניצבה השאלה היסודית, OK הטלוויזיה לשלם צריך השאלה כמה ? רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS שילמה זכויות שידורים ל- IOC תמורת סיקור אולימפיאדת רומא 1960 סך של 390000 (שלוש מאות ותשעים אלף) דולר. מאז גרף התשלומים האולימפיים טיפס מעלה מעלה עד שנגע בשמיים. ה- FIFA דרשה את ליטרת הבשר שלה לראשונה במונדיאל אנגליה 1966. רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שילמו יחדיו סכום של 1.000000 (מיליון) דולר זכויות שידורים ל- FIFA תמורת ההרשאה לשדר ישיר את 32 משחקי הטורניר. (רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU שילמו את הנתח הגדול ביותר על סך של 750000 דולר מתוך המיליון). מאז 1966 תפחה כמות התשלומים ל- FIFA לממדים פנטסטיים. נשיאי IOC ו- FIFA הגנו על כבודם וטענו שאינם חמדנים כלל ועיקר. נימוקם היה הגיוני : כל אדם בעולם באשר הוא הנכנס לאולם הקולנוע הגלובאלי כדי לצפות בהצגות הספורט והכדורגל הנפלאות והדרמטיות, חייב בכרטיס כניסה. נוצרה כאן קורלציה פרדוקסלית מעניינת. ככל שהשתפרה הטכנולוגיה הטלוויזיונית יחדיו עם יכולת הפצת המידע שלה, כן האמיר רף התשלומים. גם בכך עוסק הפוסט הקונקרטי הזה מס' 759.

15 (חמישה עשר) משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 (1984 EURO) התקיימו בחודש יוני בשֵש ערים בצרפת. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו עבורם סכום מינימאלי של זכויות שידורים, רק 10000 (עשרת אלפים) דולר, מתוך הסכום הגלובאלי של 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר ששילמו כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה המאוגדות ה- EBU. סכום נמוך בהשוואה למחירי היום אף על פי כן סירב המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל לבקשתי לשָדֵר ישיר את משחקי הטורניר ומאן לשָדֵר גם את שני משחקי חצי הגמר משחק הגמר. "יואש אלרואי אתה מגזים עם חלומות הספורט הפרועים שלך, תסתפק בתקצירים מוקלטים", נהג לסנוט בי. התוכן עניין אותו הפעם יותר מהממון. כל 40 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שידרו ישיר את כל 15 משחקי בטורניר 84' EURO בצרפת אך יוסף "טומי" לפיד התנגד לשדר ישיר אפילו את משחק הגמר שנועד להיערך ביום רביעי – 27 ביוני 1984 בפאריס ב- 21.00 זמן צפייה נוח לישראל. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ביקש להידמות ל- BBC הציבורי הבריטי בכל אלמנט שידור : חדשות, אקטואליה, תיעוד, יצירה מקורית של דרמות ובידור ומה לא ? אולם כשהגיע הצורך להידמות ל- BBC גם בשידורי הכדורגל והספורט, סירב. זה היה נשגב מבינתו. מדוע צריך לשדר כל כך הרבה כדורגל, תמה.

דווקא הפעם הגיח לעברי מר טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הישראלית על מנת לסייע לי. טוביה סער שִכנע את מנכ"ל רשות השידור לשָדֵר ישיר את משחק חצי הגמר הראשון של 1984- EURO שנקבע למוצ"ש – 23 ביוני 1984, להקליט את משחק חצי הגמר השני ביום ראשון – 24 ביוני 1984, ולשָדֵר ישיר את משחק הגמר שנועד להיערך שלושה ימים אחריו [1]. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא הסכים ודחה את הרעיון שלי על הסף נעתר לאותה הבקשה שבאה הפעם מפיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה הרגיז אותי. אמרתי לו ליוסף "טומי" לפיד" מייד מה אני חושב עליו. "איזה מין דבר זה שאתה מסרב להצעת שידור סופר – אטרקטיבית שלי משוחררת מזכויות שידורים גבוהות (10000 דולר בלבד), וכעבור כמה דקות הנך ניאות לקבל את אותה ההצעה בדיוק מידיו של מנהל הטלוויזיה…?" . הוא לא המתין וירה : "יואש אלרואי זה נכון שאני מעריך אותך אבל אתה וטוביה סער אינם אותו הדבר".

UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית).

צרפת זכתה בבכורה לאחר שניצחה את ספרד במשחק הגמר 0:2, אך חיש מהר התברר ששלחתי את יורם ארבל לפאריס לַרִיק. זרקנו רבבת דולרים של זכויות שידורים לפח האשפה. את שני משחקי חצי הגמר ואת התמודדות נבחרות צרפת וספרד במשחק הגמר לא ראו בישראל בשל העיצומים של וועד הטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקט נגד מנהל הטלוויזיה טוביה סער ומנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל מי שתפש את מקומו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד. וועד עובדי ההנדסה ובראשו יו"ר הוועד המפקח ציון סווירי (וועד כוחני שנהנה מתמיכה מוחלטת של ההסתדרות ולכן היה בעל עוצמה רבה) הרשה לנו רק להקליט אותם על מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) באולפני השידור בירושלים. את השערים שידרנו באיחור רב ב- "מבט ספורט" במוצ"ש – 30 ביוני 1984. יצאתי מדעתי. אכזבה ענקית. התברר שוב כי צִיוֹן סְוִוירִי יו"ר וועד ההנדסה הוא שווה כוח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. בוקר של אחת השבתות בראשית חודש אוקטובר של שנת 1980. אצטדיון "בלומפילד" ביפו – תל אביב. הפקת ספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשבת. ציון סווירי (משמאל לימין) יחד עם חבריו הטכנאים אלי רפאלי, אבנר מריומה, ומאיר חיימי מפצחים גרעינים ביציע המוזמנים באצטדיון בתום התקנת ניידת השידור ה- "OB הלבן" לקראת הקלטת המשחק המרכזי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום). המשחק הוקלט בירושלים באמצעות מערכת מיקרוגל, נערך ושודר במוצ"ש בתוכנית "מבט ספורט". סיגנל הטלוויזיה נשלח מהניידת לתחנת ממסר גבוהה במגדל שלום ומשם לתחנת הממסר ב- "איתנים" בהרי יהודה, ומשם לעבר ה- Master Control בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מרוֹם שנותיי או טו טו 85 ומנקודת מבטי היום ניתן להתבונן בתהפוכות השידורים ולראות איזה כברת דרך כלכלית, טכנולוגית, ותוכניתית עברו שידורי הספורט מאז נעמדה הטלוויזיה הישראלית על רגליה בפעם הראשונה ב- 1968. דן שילון מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם יכול היה לשָדֵר ישיר חינם אין כסף את משחקי אליפות אירופה למדינות בכדורגל (1972 EURO) שנערכו בקיץ אותה שנה בבלגיה. מן ההיבט הטכנולוגי ניתן היה לבצע את שידורי הכדורגל הישירים מאירופה לישראל ללא כל קושי. ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת שמעון פרס חנכו זה מכבר את תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אך מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל והממונה על ענייני הטלוויזיה הישראלית הציבורית יבד"ל ישעיהו "שייקה" תדמור בלמו את יוזמתו. שניהם היו אנשים רציניים ומשכילים אך חשיפתו של הכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר והרלוואנטי למשלם האגרה לא עניין אותם. שיקול טלוויזיוני מוזר ומדהים מפני שכל רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU וכל רשתות הטלוויזיה של איגוד השידור המזרח אירופי ה- OIRT שידרו ישיר את כל משחקי הטורניר ההוא EURO 1972. (ישראל הייתה חברה מלאה ב- EBU, מה שנקרא "Active member". שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדחקו בימים ההם באופן שיטתי לשוליים. מערב גרמניה ניצחה במשחק הגמר באִצטדיון "המלך בודואן" בבריסל את ברה"מ 0:3, ואנחנו שידרנו כתבה בת שתי דקות אודות המשחק ב- "מבט ספורט".

גורלו של אלכס גלעדי לא שפר עליו ב- 1976 EURO שנערכה ביוגוסלביה. זכויות השידורים הוענקו ל- EBU (איגוד השידור האירופי) ע"י UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) עדיין בחינם אך מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא העלו בדעתם לשדר ישיר את הטורניר החשוב. גם דן שילון שכיהן בתפקיד מנהל חטיבת החדשות אז והיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי לא התאמץ יותר מידַי למען שידורי אליפות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הסתפקו בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 שעמדו כבר על הסַף. זה הספיק להם. לא עלה בדעתם לייחד את זמן הצפייה הראשי שלהם גם למיטב הכדורגל האירופי, הטורניר השני בחשיבותו אחרי המונדיאל-גביע העולם, ועוד ללא כל תשלום. בחינם. מדהים מפני ש- EBU ו- OIRT עטו על המציאה. כ- 60 רשתות הטלוויזיה ביבשת שידרו ישיר את Euro 1976, רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית (חברה ב- EBU) נעצרה בצידי הדרך. בצר לנו התאספנו כל אנשי מחלקת הספורט בחדר הבקרה של אולפן B בבניין הטלוויזיה ברוממה כדי לצפות במשחק הגמר בין נבחרות מערב גרמניה וצ'כוסלובקיה. רק מתי מעט אורחים הורשו לבוא לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות בהתמודדות היוקרתית. המפיק יצחק "איציק" גליקסברג ניצל את ההזדמנות והביא את אבא שלוֹ לצפות במשחק שכל המדינה רצתה לראות. פריבילגיה שהייתה שמורה לבודדים בלבד. נבחרת צ'כוסלובקיה הביסה את האלופה מערב גרמניה בצורה דרמטית בבעיטות הכרעה מ- 11 מטר בתום 120 דקות בהן הסתיים המשחק בתיקו 2:2. במצב של 7:7 במניין השערים בעט שחקנה של באיירן מינכן אוּלִי הֶנֶס החוצה והחלוץ הצ'כוסלובקי אַנְטוֹנִין פֶּנֶנְקָה הכניע את השוער סֶפּ מָאיֶיר. צ'כוסלובקיה המדינה בעלת מסורת ומורשת ספורט מפוארת זכתה באליפות אירופה של 1976. פַּאבֶל נֶדְוֶוד היה אז בן שנתיים. כרגיל שודרו הקטעים הנבחרים של המשחק הזה באיחור ב- "מבט ספורט".

ב- 1980 שרר כבר שלטון אחר ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד ז"ל שימש מנכ"ל ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שניהם פשוט בַּזוּ לאלכס גלעדי שביקש לשַדֵר ישיר את משחקי אליפות אירופה 1980 EURO שנערכו באיטליה ותמהו כיצד יכול היה להעלות רעיון אווילי כזה בראשו. ב- 1980 דרשה UEFA לראשונה מ- EBU תשלום עבור זכויות השידורים של המשחקים. הסכום הכללי הפעוט ניצב לפי שעה על רף של 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר בלבד. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסב על 5000 (חמשת אלפים) דולר בלבד אבל את יוסף "טומי" לפיד ז"ל זה ממש לא עִניֵין ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לא התווכח עם הבוס שלו, והסכין. מנהל חטיבת החדשות חיים יבין החריש. כל המנכ"לים של 40 (ארבעים) רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU החליטו לשדר ישיר את תריסר משחקי הטורניר של 1980 EURO, והתווספו אליהם כל עֶשֶר רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה המאוגדות באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT. רק מנכ"ל רשות השידור הישראלית יוסף "טומי" לפיד הטיל ווטו. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי יצא מדעתו מרוב כעס ותדהמה. הכדורגל האירופי במיטבו הורחק בכוונה תחילה ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מערב גרמניה גברה באִצטדיון "אולימפיקו" ברומא על בלגיה 1:2. חלוצה התמיר ושופע הכוח של המבורג הורסט רוּבֶּש נגח את שער הניצחון שהביא את האליפות למערב גרמניה.

כעבור שמונה שנים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל השתנתה התמונה מקצה לקצה. אורי פורת הלך עִמִי שלוב זרוע כבר ארבע שנים ועשה את הדבר ההגיוני והנבון ביותר שהמנכ"לים לפניו לא השכילו להבין ולכֵן סירבו לבצעו. הוא נענה להצעת השידור שלי והסכים לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית בזמן צפייה ראשי (כולל ערב שישי) 12 מתוך 15 משחקי אליפות אירופה 1988 – EURO שהתקיימו במערב גרמניה. מנקודת מבטי היום ברור שאורי פורת היה מנכ"ל רשות שידור עשוי ללא חת. הוא דחה על הסף את הביקורות על ריבוי שידור אירועי ספורט רלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית (אז ערוץ טלוויזיה בודד במדינת ישראל) ושִידֵר ללא כל בושה וללא שום התנצלות את מה שכל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה עשו באותו הקיץ ההוא ב- 1988. כשההולנדי מָרְקוֹ וָואן – בַּאסְטֶן כבש בבעיטת יעף ווירטואוזית את שערו של הרוסי רִינָאט דָסָאיֶיב במשחק הגמר נגד ברה"מ וקבע את התוצאה 0:2 להולנד, נחתמה תקופה בה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מקבלת את זכויות השידורים במחירים אפסיים. יורם ארבל שידר ישיר את המשחק ההוא מהאִצטדיון האולימפי במינכן ושוב יצא מגִדרו משמחה למראה שערו הבלתי נשכח של מָרְקוֹ וָואן בַּאסְטֶן. "…איזה שער… איזה שער…", זעק למיקרופון. הרייטינג היה נפוּח. הטכנאים לא שבתו הפעם הזאת. נדרשנו לשלם 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר מתוך סך של 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר ששילם כל ה- EBU. המשך צנוע אומנם למסורת התשלומים ב- EUROs של 1980 ו- 1984, אך כשאתה מתחיל עִם תשלום זכויות השידורים לעולם אינך יודע היכן זה ייגמר. 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר היה ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU ב- 1988. מחיר אפסי שעתיד היה להאמיר מעלה ולהרקיע שחקים בשנים הבאות.

אורי פורת ז"ל סייע לי לקבוע סטנדרטים חדשים של הפקה ושידור של אירועי ספורט בארץ ובחו"ל, בשעה שהציב בצורה כל כך ברורה ובהירה את משחקי אליפות אירופה בכדורגל בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. שלושה חודשים לאחר סיום משחקי 1988 EURO, אִפשֵר לי לשדר 133 שעות מאולימפיאדת סיאול 1988. שום מנכ"ל רשות שידור לאחר עידן אורי פורת ואף שום מנהל טלוויזיה לא העיזו ולא אבו עוד להתעלם משידורי הכדורגל של ה- EUROS, כפי שנהגו שלושת המנכ"לים הראשונים שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני (בן 81 היום, יבד"ל), ויוסף "טומי" לפיד ז"ל.

באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה כעבור ארבע שנים ב- 1992 בשוודיה (1992 EURO) נדרשנו לשלם 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר. פי שניים וחצי יותר מאשר באליפות הקודמת אך עדיין מדובר בסכום נמוך ו- Share נדיב בתוככי ה- EBU [סעיף 2] ששילם עבור טורניר 1992 EURO סכום כולל 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. צריך להבהיר ולציין כאן ארבעת אליפויות ה- Euro בשנים של 1980, 1984, 1988, ו- 1992 נערכו בעידן שונה ובמתכונת מצומצמת. נטלו בהן חלק שמונה נבחרות אירופיות. זו הייתה שעתו היפה של מאמן הכדורגל הדני רִיכַארְד נִילְסֶן ב- 1972 שנבחרתו ניצחה במשחק הגמר את גרמניה 0:2. כוכב הכדורגל הדני מיכאל לַאוּדְרוּפּ נעדר מהמשחק אך אחיו הצעיר בראיין לַאוּדְרוּפּ מילא את מקומו בהצלחה. ג'ון ינסן וקים ווילפורט כבשו את השערים לזכות נבחרת דנמרק. בשערה של דנמרק ניצב השוער הבלתי נשכח פיטר שמייכל. דנמרק לא הייתה אמורה להשתתף בטורניר אליפות אירופה של שוודיה 1992, אך משום שיוגוסלביה הורחקה ממנו (בגלל מלחמתה של סרביה במדינות שפרשו מהאיחוד היוגוסלבי של עידן יוסיפ בארוז טיטו) הוזמנה הנבחרת הדנית ליטול חלק במקומה כנבחרת שמינית.

מאיר איינשטיין ז"ל שידר ישיר את המשחק והפרשן שלו באולפן בירושלים היה אבי רצון. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הסכים לשלוח את הפרשן אבי רצון לשוודיה. לא עלה כלל על דעתו של יוסף בר-אל לשלוח אותו יחדיו עם מאיר איינשטיין לעמדות השידור בשוודיה. הוא ראה באבי רצון מעין יריב שלו מפני שהיה מינוי אישי שלי. הוא התייחס אל אבי רצון כעיתונאי שמתגרה במִמְסַד ועל כן ממילא חשב שהפרשן של יואש אלרואי איננו פיגורה טלוויזיונית חשובה מספקת אפילו מכדי לשמש בתפקיד הזה באולפן בירושלים לא כל שכן בשוודיה. בקשתי המפורשת לעשות זאת נדחתה על הסף והזיקה עוד יותר לפרשן שהיה אהוב ומקובל עלי אך שנוא על יוסף בר-אל. מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ניצב מנגד ולא רצה להתערב.

משהחליטה UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) להגדיל את מספר הנבחרות באליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (1996 EURO) משמונה לשש עשרה נבחרות, הוכפלה כמות המשחקים בטורניר מחמישה עשר לשלושים ואחד. זכויות השידורים האמירו בהתאם. ה- EBU נדרש לשלם 80.000000 (שמונים מיליון) דולר וה- Share שלנו צמח בבת אחת ל- 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר.

UEFA וגם ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) התנהגו שנים רבות בנאיביות רבה ליד שולחן המו"מ עם ה- EBU. שני גופי הכדורגל החזקים בעולם פיגרו ונותרו הרחק מאחורי הכישרון, יחסי הציבור, וחזוֹן השיוּוק של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) . הדָבָר פגע ביכולת ההתמקחות שלהן הנוגעת למכירת תמלוגי השידור. הלוֹגוֹ האולימפי של חמֵש הטבעות והסלוגן האולימפי שכולנו גדלנו עליו "Citius, Altius, Fortius" ("מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר"), קנו להם אחיזה איתנה יותר בציבור ושימשו מקדם מכירות משובח מסִיסְמַת הטריוויה Fair Play של הכדורגל.

FIFA ו- IOC וגם IAAF בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה הקודמת.

השוואה קצרה בכמה נקודות זמן חשובות בהיסטוריה בין שני גופי הספורט הגדולים בעולם מצביעה על יתרון עצום ברווחים הכספיים של IOC בראשות חואן אנטוניו סאמאראנש על פני ה- FIFA בראשות ספ בלאטר. עליית מחירי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים השפיעה מייד גם על שוּק הטלוויזיה בישראל הציבורית בתקופה שרשות השידור הייתה עדיין מונופוליסטית וגם לאחר מכן בשעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניהלה קרבות שידור מרים נגד ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום יבד"ל עמדו בפרץ. בדרך כלל היו להם תשובות כספיות.

1990 – 1988 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC ל- FIFA

ששת גופי השידור העולמיים שילמו 403.000000 (ארבע מאות ושלושה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים בסיאול ב- 1988. (מתוך הסכום הכולֵל הזה שילמה NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. ה- EBU שִילֵם 23.000000 (עשרים ושלושה מיליון) דולר, וחלקה של רשות השידור ניצב אז על 600000 (שש מאות אלף) דולר. ה- FIFA לעומת IOC קיבלה כעבור שנתיים במונדיאל של איטליה ב- 1990 רַק 60.000000 (שישים מיליון) דולר תמורת מכירת זכויות השידורים הגלובאליות שלה. כֶּסֶף קטן בהשוואה ל- IOC.

1994 – 1992 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC ל- FIFA

באולימפיאדת ברצלונה 1992 גָרָף IOC הוועד האולימפי הבינלאומי 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר מהמְשָדֵר העולמי. ה- FIFA התאחדות הכדורגל הבינלאומית שילשה לכיסה מאותם גופי השידור הבינלאומיים הללו 77.000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר בלבד במונדיאל ארה"ב 1994.

1998 – 1996 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC ל- FIFA

באולימפיאדת אטלנטה 1996 שילם המשדר העולמי סכום של 900.000000 (תשע מאות מיליון) דולר לקופת IOC. שנתיים אח"כ במונדיאל צרפת 1998 הנפלא קיבלה FIFA מאותן רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות פי 10 פחות ממה שקיבל IOC ב- 1996. רק 90.000000 (תשעים מיליון) דולר. זהו כמובן פער מדהים. ספ בלאטר נכנס לדיכאון.

אפילו התאחדות ה- א"ק הבינלאומית (IAAF) בראשותו של גאון הארגון ד"ר פרימו נביולו האיטלקי חגגה על הכדורגל. ב- 1983 ייסד פְּרִימוֹ נָאבְּיוֹלוֹ (Primo Nabiolo) המנוח נשיא ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) את אליפות העולם הראשונה בא"ק שנערכה בהלסינקי. כשדיווחתי למנכ"ל רשות השידור אז יוסף "טומי" לפיד כי אני מתעתד לשלם 3000 (שלושת אלפים) דולר בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 על בסיס של Maximum Offer ל- EBU, סמרו שערותיו והוא כמעט התעלף. "זה הַמוֹן כֶּסֶף" אמר לי יוסף "טומי" לפיד ז"ל. "המוֹן זה מונח יחסי", אמר פעם פרופסור אלברט איינשטיין לאחד מתלמידיו שהתעניין בנושא היחסיות, ולצורך המחשה הוסיף כלהלן : "שָלוֹש שַעֲרוֹת עַל הראש זֶה מְעַט – שָלוֹש שַעֲרוֹת בַּמָרָק זֶה הַמוֹן". יוסף "טומי" לפיד ז"ל נבעת ממחיר זכויות השידורים (מדובר על 3000 דולר בלבד), אך השיב לי, "אנחנו נעמוד בזה מפני שאתה חושב שזה חשוב. אנחנו נשדר את אליפות העולם בא"ק לעם ישראל", והוסיף, "אני מסכים להגדרתך במסמך הצעת השידורים שחיברת כי אליפות העולם בא"ק ה- 1 בהלסינקי היא אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 1983". אבל את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן הוא סירב לשלוח להלסינקי 83' לצִדוֹ של השַדָּר נסים קיוויתי מפני שרצה לחסוך בכספה של רשות השידור. "נסים קיוויתי מסוגל להסתדר בלי גלעד ווינגרטן, הפרשן איננו כה חשוב", סבר. הפרשן נדרש לטוס להלסינקי 83' על חשבונו וגם למצוא אכסניה על חשבונו. מפני שלא היה לוֹ כסף התפלח ד"ר גלעד וויינגרטן בלילות לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי ונַם שם בהסתר את שנתו על השטיח.

יוסף "טומי" לפיד הבין כי עשה את עִסקת חייו משנֵיאוֹת לבקשתי לשדר ישיר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. הפקתי וניהלתי עבורו כ- 20 שעות שידורים ישירים ותקצירים מוקלטים מהאירוע הבינלאומי הנפלא הזה עליהם שילמנו רק 3000 (שלושת אלפים) דולר. אין דבר יפה יותר שמִצטלֵם על מסך הטלוויזיה מאשר א"ק במיטבה. רשות השידור שילמה עבור שעת שידור כ- 150 (מאה וחמישים) דולר. סכום אפסי במונחים מוניטאריים וכלכליים של תעשיית הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 סכום של 2.000000 (2 מיליון) דולר.

טקסט תמונה : 1982. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC חותמת עם IAAF על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 תמורת סכום של 2.000000 (2 מיליון) דולר. זיהוי הנוכחים העומדים בשורה האחורית משמאל לימין : מר אלכס גלעדי ז"ל (סגן נשיא בכיר ב- NBC עוד בטרם היותו חבר ב- IOC), ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen – היה אתלט אולימפי בצעירותו ונשיא IAAF מאוחר יותר וחבר כבוד ב- IAAF לכל ימי חייו), ג'ף קוקין (Jeff Cockin – NBC), פרדריק הולדר (Frederick Holder – גזבר כבוד של IAAF). זיהוי הנוכחים של השורה הקדמית יושבים משמאל לימין : שון מקמנוס (Sean McMannus – מפיק בכיר בחטיבת הספורט של NBC והבוס הישיר של אלכס גלעדי), האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo – נשיא IAAF), הפיני קארל אולף – הומן (Carl – Olaf Homen, נשיא הוועדה המארגנת של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983). (באדיבות YLE ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה כעבור ארבע שנים ב- 1987 ברומא שִילֵם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סכום של 000 30 (שלושים אֶלֶף) דולר. מְעַט בהשוואה לתשלומי הרשתות הגדולות ב- EBU, אך פי עשרה יותר ממה ששילם יוסף "טומי" לפיד ארבע שנים קודם לכן. עלות שעת שידור מרומא 1987 עמדה על 1500 דולר. באליפות העולם ה- 3 בא"ק באוגוסט 1991 שהתקיימה ביפן שִילֵם מנכ"ל רשות השידור הבא אריה מֶקֶל כבר 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. פי 50 יותר מאשר שילמנו תמורת הלסינקי 1983. הסכוּם ששילמנו עבור אליפות העולם הא"ק ה- 3 ב- 1991 ביפן היה תשלום עַתֵּק בימים ההם וזהה לזה ששילמנו עבור זכויות השידורים של מוּנדִיאַל הכדורגל במכסיקו 1986. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את ה-א"ק הבינלאומית למִכְרֶה זָהָב כפי שחוֹלֵל הספרדי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) בנושא המשחקים האולימפיים. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש מונה לנשיא IOC בשנת 1980 במקומו של הלורד האירי מַייקְל קִילָאנִין וכיהן בתפקיד עד 2000. נשיא IOC הספרדי היה פיגורה פוליטית, כלכלית, וארגונית מוכשרת, ויוצאת דופן. בתוך זמן קצר הפך את הוועד האולימפי הבינלאומי לאחד הגופים העשירים בעולם. לְשני גופי הכדורגל הגדולים והעשירים בעולם UEFA וְ- FIFA לקח הרבה יותר זמן ללמוד כיצד עושים כסף. הנה המחשה נוספת.

טקסט תמונה : 1983. הלסינקי. שני אנשים מוכשרים, נשיא IAAF ד"ר פרימו נביולו (מימין) ונשיא IOC חואן אנטוניו סאמאראנש יחדיו באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות YLE ו- IAAF).

EBU מול IOC ומול FIFA בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה הקודמת

ב- 30 בינואר 1996 הגיע שיתוף הפעולה בין ה-EBU ל- IOC לשיאו. הוועד האולימפי הבינלאומי העדיף את המְשָדֵר הציבורי על המסחרי וחתם עם איגוד השידור האירופי על חוזה שידורים ארוך טווח ענק המעניק ל- EBU העשיר את זכויות השידורים הבלעדיות של חמש אולימפיאדות רצופות (לרבות אולימפיאדת החורף של טורינו 2006 ואולימפיאדת הקיץ של בייג'ינג הנבלעות בעתיד ממושך ומרוחק בן 10 ו-12 שנים ממועד חתימת החוזה ב-1996, לא פחות ממדהים) : המשחקים האולימפיים של סידני 2000, אולימפיאדת החורף סאלט לייק סיטי 2002, אולימפיאדת אתונה 2004, אולימפיאדת החורף טורינו 2006, ואולימפיאדת בייג'ין 2008 בסין תמורת סכום כולל של 1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר. אחד מהסכמי שידורי הספורט החשובים ביותר שעשה ה- EBU בעידן תחרות השמיים הפתוחים. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור היה מתומכי החוזה בין ה- EBU ל- IOC. פירוט התשלומים מעיד על האמון והכבוד המקצועי שרחש הוועד האולימפי הבינלאומי ובראשו הנשיא חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש ליכולת הטלוויזיונית ולמהימנות הכלכלית של שידור הציבורי בראשות ה- EBU. ה- EBU התחייב לשלם לוועד האולימפי עבור זכויות השידורים הבלעדיות של האירועים הבאים כדלקמן :

א. 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר זכויות שידורים תמורת אולימפיאדת סידני 2000 באוסטרליה.

ב. 120.000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר זכויות שידורים עבור אולימפיאדת החורף בסֹאלט לייק סיטי 2002 בארה"ב.

ג. 394.000000 (שלוש מאות תשעים וארבעה מיליון) דולר זכויות שידורים של אולימפיאדת אתונה 2004 ביוון.

ד. 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים כדי לשדר את אולימפיאדת החורף טורינו 2006 באיטליה.

ה. 443.000000 (ארבע מאות ארבעים ושלושה מיליון) דולר זכויות שידורים על מנת לשדר את אולימפיאדת בייג'ינג 2008 המתקיימת לראשונה בסין.

מייד בתום טקס החתימה האולימפי פִּרסמו אַלְבֶּרְט שָרְף נשיא ה- EBU וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' המזכיר הכללי של איגוד השידור האירופי בהתרגשות רבה ובגאווה גדולה את מִנְשָר הניצחון. זה היה ניצחונו של השידור הציבורי בטלוויזיה על השידור המסחרי [3]. החוזה האולימפי המחומש ארוך הטווח מלא תוכן ודולרים ירוקים הוליד את המשבר הגדול בין ה- EBU לנשיא FIFA ספ בלאטר. ספ בלאטר חש מרומה. הוא הבין כי איגוד השידור האירופי העשיר ה- EBU מעניק הרבה יותר ממון זכויות שידורים ל- IOC מאשר ל- FIFA, ונדלק. צריך להזכיר כאן לידיעת קוראי הבלוג כי אומנם טורניר מונדיאל בהשתתפות 32 נבחרות מתארך ל- 33 ימים אולם מכיל בתוכו מקסימום 155 שעות שידורים בטלוויזיה. אולימפיאדה מתפרסת על פני תקופה של 17 ימים אולם מציעה למשדר הטלוויזיה הבינלאומי כ- 5000 שעות שידורים בטלוויזיה מ- מגוון של כ- 37 ענפי ספורט שונים.

טקסט מסמך : 31 בינואר 1996. איגוד השידור האירופי ה- EBU. זהו המסמך המקורי הנוגע לרכישת זכויות השידורים האולימפיות של חמש אולימפיאדות, שלוש קיץ ושתיים חורף, בין השנים 2000 ל- 2008. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הצמד המלכותי של ה- EBU ב- 1996. הנשיא ד"ר אלברט שארף (משמאל) והמזכיר הכללי ז'אן ברנרד מונץ'. תרומתם רבת השנים למען השידור הציבורי הייתה עצומה, אך הם מיהרו באותה שנה לנתק מגע מספ בלאטר נשיא ה- FIFA, ואִפשרו בכך את כניסתו המוקדמת מידי של לאו קירש לשוּק המו"מ במערכה העקוֹבה מדולרים ירוקים על רכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן/קוריאה 2002 וגרמניה 2006. שניהם הפסידו ועימם גם ה- EBU. (התמונה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ד"ר אלברט שארף (Albert Scharf) איש רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ARD, נבחר להיות נשיא ה- EBU בשנת 1983. הוא היה נשיא נערץ שזכה לאמון מרבי של כל המדינות החברות באיגוד. הגרמני ד"ר אלברט שארף כיהן בתפקיד הציבורי החשוב הזה במשך 17 שנה, 2000- 1983. הוא היה האיש המרכזי בקבוצת המו"מ של ה- EBU שניהלה את המו"מ על זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ והחורף והמונדיאלים עם IOC ועם FIFA, כשלצִדו פועלים שני ראשי הקבוצה המבצעית של שידורי הספורט של האיגוד, הנורווגי יארלה הויסאטר והספרדי מנולו רומרו. ד"ר אלברט שארף שמר היטב על הקופה הציבורית עליה הופקד. בשנות ה- 80 של המאה הקודמת שילם איגוד השידור האירופי ה- EBU ל- IOC מחירים מינימליים תמורת רכישת זכויות השידורים של גביעי העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים. ה- EBU שילם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 7.100000 (שבעה מיליון ומאה אלף) דולר. תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 שילם האיגוד 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. תמורת זכויות השידורים של משחקי סיאול 1988 שילם ה- EBU סכום של 28.000000 (עשרים ושמונה מִיליון) דולר.

גם התשלומים ל- FIFA היו סבירים בשנים ההן. המשדר הציבורי העולמי שילם תמורת מונדיאל ספרד 1982 סכום של 39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך אז ל- 26 מיליון דולר). חלקו של ה- EBU מתוך הסכום הזה עמד על 15.000000 (חמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצרים (כ- 10 מיליון דולר) דולר. המחירים האמירו לקראת טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1986. ששת גופי השידור הציבורי בעולם נתבעו להוסיף % 25 והסכום הגיע ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 32.6 מיליון דולר). ה- EBU נשא כרגיל בעול העיקרי ושילם 22.500000 (עשרים ושניים וחצי מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 15 מיליון דולר).

ההישג הגדול ביותר של הגרמני ד"ר אלברט שארף ועוזריו ב- EBU היה ראשית דבר יכולתם לשכנע ב- 1987 את אנשיה- FIFA בכדאיות החתימה על הסכם זכויות שידורים משולש עם המְשָדֵר הציבורי המקנה לו בלעדיות על שלושה מונדיאלים רצופים, אלוּ של איטליה 1990 + ארה"ב 1994 + וצרפת 1998. עליית המחירים בתקופה ההיא נראית כעבור 20 שנה מנקודת מבט של שנת 2006, סבירה ומתונה יחסית. אך צריך לזכור שבין מונדיאל מכסיקו 1986 למונדיאל של איטליה 1990 הייתה קפיצת מחירים בסדר גודל של % 54.4. התשלום הכולל עבור שלושת המונדיאלים של 1990, 1994, ו- 1998 ביחד עמד על 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים. זאת הייתה החלוקה המשולשת :

מונדיאל איטליה 1990.

ששת גופי השידור הציבוריים הבינלאומיים שילמו ל- FIFA עבור מונדיאל איטליה 1990 סכום של 90000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים מתוכו שילם ה- EBU, סכום של 35000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר).

מונדיאל ארה"ב 1994.

תמורת מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המְשָדֵר הציבורי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים כשחלקו של ה- EBU היה 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך אז ל- 30 מיליון דולר) .

מונדיאל צרפת 1998.

בשביל מונדיאל צרפת 1998 שילם המשדר הציבורי 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU שילם מתוכו 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך אז ל- 35 מיליון דולר).

ספ בלאטר + EBU (איגוד השידור האירופי) + המיליארדר הגרמני ליאו קירש.

התמונה הפסטוראלית הזאת שהייתה כה נוחה ל- EBU עמדה להשתנות מקצה לקצה עם הופעתו בזירה של המְשָדֵר המסחרי על כל תעצומות הכסף הפנטסטיות שלוֹ. ד"ר אָלְבֶּרְט שָארְף ו- זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) שני מנהיגי השידור הציבורי שניצבו בראש ה- EBU, לא שיערו לעצמם כי בתוך חמישה חודשים לאחר פרסום מִנשר הניצחון האולימפי, הם יידרשו לפרסם איגרת תבוסה המספרת על אובדן זכויות שידורי הכדורגל של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 ושל גרמניה 2006, מפני שספ בלאטר הבריז להם ומכר את הבכורה למיליארדר הגרמני לאו קירש. לאו קירש היה סוג של איש עשיר מאוד, קניין וגם מתווך. הייתי מקורב בימים ההם לקבוצת המו"מ של ה- EBU שחתמה הסכם כפול עם UEFA שכלל שתי אליפויות אירופה הבאות בכדורגל, 1996 EURO באנגליה וְ- 2000 EURO בהולנד ובלגיה, ומאוחר יותר גם להסכם הנפרד שהושג בין שני הגופים האלה הנוגע לאליפות אירופה של פורטוגל 2004.

ההשפעה הייתה כמובן דרמטית ו- מיידית על שוק הטלוויזיה בישראל. גם בגלל שינוי מבנה אליפות ה- Euro, הכפלת כמות הנבחרות מ- 8 ל- 16, והכפלת כמות המשחקים, במקום 15 ב- Euros הקודמים, 31 ב- Euros העתידיים החל מאליפות אירופה לאומות בכדורגל באנגליה בקיץ 1996. ה- Share הכספי שלנו ב- 1996 EURO זִינֵק בבת אחת לרמה של 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר, קפיצה של % 800 בהשוואה לזכויות השידורים של שוודיה 1992 שם שילמנו רק 50000 (חמישים אלף) דולר. ארבע שנים אח"כ בְּ- 2000 EURO בהולנד ובלגיה הֶאֶמִירו זכויות השידורים לְ- 666000 (שש מאות שישים ושישה אֶלֶף) דולר. בטורניר אליפות אירופה – פורטוגל 2004 (הקרוי גם 2004 EURO) עמד סכום הזכויות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על סך של 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר. מחירים סבירים לפי שעה אך דיים לעורר מחשבות נוגות לקראת הצפוי לבוא מפני שהיו גדולים במאות אחוזים מאלה שהורגלנו לשלם קודם לכן. אף על פי כן לא עלה בדעתם של המנכ"לים שלי בעבר מוטי קירשנבאום ואורי פורת לסֶגֶת מהשידורים היקרים.

ב- 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU את עִסקת חייו עם ה- FIFA, עסקה כספית שלא תחזור על עצמה עוֹד לעולם. בראש קבוצת המו"מ של ה- EBU ניצב נשיא האיגוד עצמו ד"ר אלברט שרף. הוא לא נפגש באופן אישי עם נציגי ה- FIFA אך היה מוביל מדיניות המו"מ והאחראי העיקרי לתוצאות ההסכם המזהיר. עוזריו הראשיים היו יָארְלֶה הוֹיְסַאטֶר מנורווגיה ו- מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ מספרד שני ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בשידורי הספורט הגדולים, וגם רִיצָ'ארְד בָּאן ה- Sports Controller של האיגוד. ששת גופי השידור הציבורי בעולם ובתוכם איגוד השידור האירופי ה- EBU גוף השידור הציבורי העשיר ביותר בתבל יחדיו עם OIRT איגוד השידור המזרח אירופי, OTI איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה, URTNA איגוד השידור של מדינות אפריקה, ASBU איגוד השידור של המדינות הערביות, ו- ABU איגוד השידור של דרום מזרח אסיה, חתמו עם ה- FIFA הגרידית אולם התמימה על חוזה שידורים משולש ומזהיר של קניית זכויות שידורים של שלושה מוּנְדִיאַלִים רצופים בזה אחר זה : איטליה 1990, ארה"ב 1994, וְ- צרפת 1998. ההסכם המשולש ארוך הטווח נעשה בחוכמה רבה ותוך הפגנת יֶדַע רב של הנושא ונותן מטעם המְשָדֵר הציבורי. הנה הנתונים הכספיים המדויקים :

ה- FIFA קיבלה סכום גלובאלי כולל של 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים [4] עבור שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998 – שהתחלק כלהלן :

א. תמורת מונדיאל איטליה 1990 שילמו ששת גופי השידור ביחד ל- FIFA סכום של 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU כגוף שידור ציבורי העשיר ביותר מבין השישה עמד על 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 23 מיליון) דולר.

ב. עבור מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המִשָדֵר הציבורי כולו סכום של 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU עמד על 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה לְ- 30 מיליון דולר).

ג. תמורת מונדיאל צרפת 1998 שילם כל העולם 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU נָסָב על סכום של 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים, שווה ערך ל- 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) דולר [5].

כניסתה של UEFA לתחרות הכלכלית לצדה של FIFA במחצית עשור ה- 90 של המאה שעברה.

ה- EBU שילם 133.000000 (מאה שלושים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים שווה ערך ל- 88 מיליון דולר עבור שלושת המונדיאלים. ה- EBU נחשב לגוף השידור הגדול והעשיר ביותר מבין השישה (עליו נמנים גם הרשתות הבריטיות ה- BBC ו- ITV, הרשתות הגרמניות ARD ו- ZDF, הרשת האיטלקית RAI, הרשת הספרדית TVE, הרשת הטורקית TRT, הרשתות הצרפתיות TF1 וכן FT2 כמו גם FT3, ואחרות) ולכן נשא בעול התשלום העיקרי המהווה תוצאה של % 39.1 מהסך הכללי. % 60.9 האחרים התחלקו בין חמשת גופי השידור הנותרים. זה היה Deal כספי רציף, מדהים, וזוֹל שהוכיח עד כמה הייתה ה- FIFA נאיבית וטיפשה בימים ההם.

מחד צריך להבליט את העובדה כי ה- EBU היה לא רק איגוד השידור העשיר בעולם ובעל ניסיון השפעה עצומים אלא הוא ייצג גם את גוש הנבחרות האירופיות שהיה הגדול ביותר שמרכיב כל מונדיאל. מאידך יש לזכור כי ה- FIFA (ברוב רשלנותה) ועל כל אגפיה לא צפתה את ההתפתחות המואצת של טכנולוגיית שידורי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין שהתחוללה בעשור ה- 90 של המאה שעברה באירופה ובכל תבל. היא הניחה בטעוּת ש- EBU איגוד השידור האירופי המייצג עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה (וגם באסיה ובאפריקה כמו רשות השידור הישראלית הטלוויזיה הירדנית, המרוקאית, הטוניסאית, האלג'ירית, הלוּבּית, והמצרית) יישאר לעַד גוּף השידור העשיר והחזק בעולם ללא תחרות מקצועית של גופי שידור אחרים. ובאֶמֶת חלקו של ה- EBU במסגרת הסֵדֶר העולמי הקודם, בּוֹ היו מאוגדים שישה גופי שידור ציבוריים-עולמיים OIRT – רשתות הטלוויזיה של מזרח אירופה, ASBU – איגוד השידור של חֶבֶר המדינות הערביות, ABU – רשתות הטלוויזיה של מדינות המזרח הרחוק, URTNA – איגוד השידור של מדינות אפריקה, OTI – איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה, (וְכמובן ה- EBU עצמו), נָסָב כאמור סביב כמעט % 40 מהתשלום הגלובאלי הכללי בשלושת המונדיאלים. שום רשת ציבורית בעולם לא הייתה יכולה להתחרות בעושר ובעוצמה הכלכלית שהיו מנת חלקן של רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה. כפי שהוסבר, הסכום ששילם ה- EBU היה גדול לאֵין שיעור בהשוואה לתשלום ששילמו חמשת גופי השידור האחרים.

חלקה של רשות השידור הישראלית בחוזה ארוך הטווח הזה היה פועל יוצא של נוסחה מתמטית מתוחכמת שהרכיב ה- EBU, ונגעה לחלוקת הנֶטֶל הכספי בין עשרות הרשתות. הנוסחה המתמטית – הכספית הזאת מורכבת מפעולה חשבונית של שורש ריבועי של מספר המסכים בכל מדינה חלקי עשרת אלפים . התוצאה המעניינת יוצרת את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה ציבורית ב- EBU. כַּמּוּתַן קובעת את אמות המידה לתשלום. זהו העיקרון המהווה את התשתית לחלוקת הנֶטֶל. מספר היחידות הבסיסיות של ישראל עמד אפוא שנים רבות על 9. כמות היחידות הבסיסיות של גרמניה על פי החישוב הזה הוא 52, של אנגליה נָסָב על 45, צרפת עומד על 45, איטליה – 39, ושל ספרד – 34, וכן הלאה החשבונאות הזאת מצביעה על יחסיות גובה התשלומים בין רשתות הטלוויזיה העשירות לעניוֹת ב- EBU. רשות השידור משלמת אם כך פי שֵש פחות ממה שמשלמות רשתות הטלוויזיה הציבוריות של גרמניה ARD וְ- ZDF, וכחמישית מאשר משלם ה- BBC. במבצעי שידור בינלאומיים גדולים כמו המונדיאלים, ה- EUROs, והאולימפיאדות, מתקיימים חישובים שונים במקצת ב- EBU, המגדילים את עוֹל רשתות הטלוויזיה העשירות ומקזזים במשהו את עוּלַן של הרשתות הקטנות.

על פי השיטה הזאת נקבע ב- 1987 כי חלקה הכספי של רשות השידור הישראלית במונדיאל איטליה 1990 יעמוד על 455285 פרנקים שווייצריים (שווה ערך אז ל- 303000 דולר). במונדיאל ארה"ב 1994 שילמנו 576738 פרנקים שווייצריים (כְּ- 384000 דולר). במונדיאל צרפת 1998 השתתפו לראשונה 32 נבחרות ומספר המשחקים הכולל בטורניר עלה ל- 64 בהשוואה ל- 52 שנערכו במונדיאלים הקודמים. נשיא ה- FIFA יוזף "ספ" בלאטר ביקש תוספת כספית מ- EBU בעבור מונדיאל 1998 בשל תוספת המשחקים, אך איגוד השידור האירופי סירב לבקשתו, והשיב לוֹ : "חוזה הוא חוזה, איננו מתכוונים להוסיף אפילו פרנק שווייצרי שחוק אחד". במונדיאל צרפת 1998 שילמנו סכום של 703962 פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 470000 דולר). מנכ"ל רשות השידור מאז אפריל 1998 אורי פורת המשיך את מדיניות קודמו מוטי קירשנבאום ואִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 64 המשחקים מהאִצטדיונים ברחבי צרפת הגדולה.

יום שלישי – 2 ביולי 1996 היה תאריך היסטורי בתולדות המאבקים בשווקי הטלוויזיה הבינלאומיים על רכישת זכויות השידורים של מפעל הכדורגל החשוב והיוקרתי בעולם – המונדיאל. נפל דבר. קונסורציום השידור הבינלאומי המורכב מששת גופי השידור הציבוריים בעולם ובראשם ה- EBU, הפסיד את זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ביפן / קוריאה ו- 2006 בגרמניה לאחר שהחזיק בהן באופן מסורתי 24 שנה רצופות מאז משחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בגרמניה ב- 1974. בבכורה זכתה קבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh). לֵאוֹ קִירְש קנה מ- FIFA את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 תמורת כ- 1.300000000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- מיליארד דולר). סכום הגדול פי 7.4 ממה ששילם כל קונסורציום השידור הציבורי העולמי יחדיו תמורת מונדיאל צרפת 1998 ארבע שנים קודם לכן. את מונדיאל גרמניה 2006 רכש לאו קירש בתוספת של % 15.38 ושילם ל- FIFA סכום של 1.500000000 (מיליארד וחצי) פרנקים שווייצריים (כ- 1.19 מיליארד דולר).

ה- EBU, איגוד השידור הציבורי העשיר ביותר בעולם המונה בשורותיו מאז 1991 כ- 60 רשתות טלוויזיה (מאירופה, אסיה, ואפריקה) היה בהֶלֶם. יממה אחת אח"כ ביום רביעי – 3 ביולי 1996, פרסם המזכיר הכללי של ה- EBU זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) הודעה ציבורית מסודרת לכל המנכ"לים של רשויות השידור באיגוד ולמנהלי מחלקות הספורט ברשתות הטלוויזיה השונות, מנוסחת כמודעת אֵבֶל, המסבירה את פשר תבוסת השידור הגדולה ביותר של איגוד השידור האירופי בכל תולדותיו. הטקסט הדרמטי של זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' הונח על שולחנו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בדיוק כפי שאני קבלתי את נוסחו באותו יום בשמונה בעֶרֶב באמצעות פקס מגֶ'נֶבָה (מקום מושבו של האיגוד). שהיתי בארץ כיממה. רק אתמול שבתי מלונדון לארץ בתום מבצע השידורים הארוך והמרתק של משחקי 1996 EURO. הייתי מופתע מאוד. אך לא היה לי זמן להתאבל. בתוך שישה ימים הייתי אמור לטוס לאטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב כדי לנהל עבור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את השידורים האולימפיים של אטלנטה 1996, האולימפיאדה ה- 26 במניין של הזמן החדש.

בהודעת התבוסה הדרמטית, נקט מזכ"ל ה- EBU ההמום בטקסט חריף ביותר חסר תקדים. הוא האשים את ה- FIFA בחמדנות כספית ובניהול מו"מ נעדר שקיפות, המוטה מראש בצורה ברורה לטובתו של לֵאוֹ קִירְש כנגד האיכות, קידום השידורים, וחשיפתם הרחבה שהציע בעבר ומציע גם עכשיו השידור הציבורי העולמי בראשות איגוד השידור האירופי, יכולת שהוכיחה את עצמה מזה שני עשורים של שנים. הנה הטקסט ההיסטורי [6].

Sent by EBU – UER 03 / 07 / 1996 19:55

RECIPIENT: Director Generals

Heads of sport departments

SENDER : Jean Bernard Munch

SUBJECT: FOOTBALL WORLD CUP 2002

At today’s meeting of the FIFA Executive Committee in Zurich ut was decided to award the Broadcasting rights for the 2002 World cup to ISL / SPORTS hacked by KIRSH Group

FIFA thus ends a collaboration with the Consortium of more than 20 years (even longer for the EBU)

More detailed information will be given at the EBU General Assembley in Prague

The EBU deeply regrets the FIFA’s decision to grant the rights for the 2002 World Football Cup to an agent, thus turning its back on 24 years of cooperation with the World Consortium of Broadcasting Unions which ensured the direct collaboration of national broadcasters all over the world

Cupidity alone can explain such a decision since the Consortium’s offer was superior from all other points of view, as well as being very high in financial terms

The President of the FIFA Mr. Havelange, has thus repudiated the very principles of his past policy – quality of coverage and the promotion and widest possible exposure of football

The EBU of course respects the FIFA’s decision, but deplores the selection procedure which was characterized a luck of transparency , conditions that were continually changed, and an analysis of offers which was clearly slanted in favour of the winning group

France 98’ will be a major loser, since the Consortium had offered to make a considerable

Upward review of the contract concluded in 1987 if contractual relations with the FIFA were extended

The Consortium is nevertheless looking forward to providing the coverage and an extremely wide exposure of the 1998 World Football Cup in France

Best regards

Jean Bernard Munch

EBU Secretary – General

עוד באותו הערב דיווחתי ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1על תוכנו העצוב של הפקס של זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' שנחת על שולחני. יאיר שטרן צחק. "יואש אלרואי עם מה אתה מתעסק…? מה אתה כל כך דואג …? אם זה יקרה , זה יהיה רק בעוד שֵש שנים", אמר והוסיף, "יש לך אולימפיאדה על הראש עוד כמה ימים, עזוב את זה". לא האשמתי אותו. שֵש שנים הן זמן ארוך לאדם רגיל אך מועד קצר בעסקי טלוויזיה. היום המַר הזה עוד בוא יבוא אמרתי לעצמי. ב- 2002 יאיר שטרן כבר לא היה בטלוויזיה.

מוטי קירשנבאום נטל חלק בפגישת המנכ"לים של רשויות השידור הציבוריות באירופה החֲבֵרוֹת ב- EBU איגוד השידור האירופי (General Assembley) שהתקיימה בפראג בירת צ'כיה בסתיו 1996, אך כמנהיג השידור הציבורי בישראל הוא לא ראה בוויתור של ה- EBU לרכוש את זכויות השידורים של מונדיאלים 2002 ו- 2006 אסון גדול וגם לא כישלון. מבחינתו דַמָה הוויתור של איגוד השידור האירופי ב- 1996 על קניית זכויות השידורים של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל 2002 ו- 2006 להחלטת הוויתור שלוֹ שנתיים קודם לכן ב- 17 במאי 1994, משוויתר ולא רכש את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מהאדונים חיים הברפלד המנוח, עזריקם מילצ'ן, גברי לוי, ויעקב אֶרְאֵל אנשי התאחדות הכדורגל. מוטי קירשנבאום ו- EBU הפסידו את קרבות השידור שלהם באותן נסיבות התחרות ומאותן הסיבות. תירוץ משותף של היעדר ממון ציבורי מספיק כדי לממן את עִסקאות השידור היקרות.

ההתבכיינות בדיעבד של זָ'אן – בֶּרְנַרְד מוּנְץ' לא סייעה לו. ה- FIFA העניקה שוב את זכות התיווך של זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006 ללֵאוֹ קִירְש, והסולידריות רבת המוניטין של רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נשברה לרסיסים. ה- EBU מגן השידור הציבורי באירופה לא הכין כנראה את שיעורי הבית שלו כראוי לקראת המו"מ ב- 1996 על זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. ה- FIFA נכשלה לחלוטין במשא ומתן ובהתמקחויות שלה עד שנת 1996 למרות שהחזיקה בתרנגולת המטילה ביצי זהב. צריך להכיר ולדעת את ההיסטוריה של גביעי העולם בכדורגל ואיזה עניין ציבורי כלל עולמי עוררו משחקי המונדיאל לדורותיהם (הפכו למסורת מבצעית מרשימה) כדי להבין את הפִספוס הכלכלי של FIFA. ה- FIFA הוא גוף ספורטיבי שקיבל תמורה פחותה מהטלוויזיה בגין זכויות השידורים בין השנים 1998- 1966. הוא קיבל פחות ממה שהיו שוות באמת זכויות השידורים של המונדיאלים. אולי זאת הסיבה שבגינה הפך בסופו של דבר לחמדני וגם לעשיר מאוד. רבים רואים היום ב- FIFA זאת המשמשת כוועדה מארגנת בינלאומית ראשית של הכדורגל בעולם גוף מסואב ומושחת, בעוד UEFA הוועדה המארגנת האירופית מצטיירת כטהורת מידות. אנשי הטלוויזיה זוכרים את הודעתו הדרמטית, "האני מאשים", של לִינַארְט יוֹהַאנְסוֹן נשיא UEFA ב- 15 במאי 2002 נגד ההתנהלות הכספית המחפירה של ה- FIFA בראשותו של סֶפּ בְּלָאטֶר, ערב משחקי מונדיאל 2002.

טקסט מסמך : 16 במאי 2002. שבועיים לפני תחילת משחקי המונדיאל של יפן / קוריאה 2002. זהו טקסט ה- "אני מאשים" של לינארט יוהאנסון נשיא UEFA את ספ בלאטר נשיא FIFA בשחיתות. (SPORTCAL).

ההתחלה הייתה צנועה. ב- 1930 ייסד נשיא ה- FIFA דאז הצרפתי זִ'יל רִימֶה (Jules Rimet) את משחקי המונדיאל הראשון באורוגוואי. זה היה מעשה חלוצי נועז רב השראה שדמה למעשהו המפואר של הברון הצרפתי פייר דה-קוברטיין מחדש המשחקים האולימפיים ב- 1896. זִ'יל רִימֶה הבין היטב איזו פופולאריות, יוקרה, ועניין ציבוריים טמונים במשחקי הכדורגל במשחקים האולימפיים. נבחרת אורוגוואי זכתה פעמיים במדליית הזהב בטורניר הכדורגל במשחקים האולימפיים של פאריס 1924 ואמשטרדם 1928. ז'יל רִימֶה הוקסם ונפעם מיכולתה של הנבחרת הדרום אמריקנית והחליט לייחד טורניר כדורגל בינלאומי רשמי בנוסף לזה של המשחקים האולימפיים. ז'יל רִימֶה החליט לערוך את הטורניר ב- 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי אלופת האולימפיאדות בכדורגל. בכך העניק את הכבוד הראוי לנבחרת הווירטואוזית האולימפית של המדינה הקטנה הזאת. למסגרת החדשה קרא אליפות העולם. אנשי ה- FIFA החליטו כי הפרס שיוענק לנבחרת הזוכה בתואר אלופת העולם יהיה הרבה יותר ממדליית זהב. יהיה זה פסל זהב שיישא את שמו של נשיא ה- FIFA עצמו זִ'יל רִימֶה. רק 13 נבחרות נטלו חלק בטורניר הראשון באורוגוואי 1930 : צרפת, מכסיקו, ארגנטינה, צ'ילה, יוגוסלביה, ברזיל, בוליביה, רומניה, פרו, אורוגוואי, ארה"ב, בלגיה, ופרגוואי אבל זאת הייתה הצלחה גדולה. אפילו שורטטה כרזת המשחקים.

טקסט תמונה : הצרפתי ז'יל רימה נשיא ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) בשנים 1954- 1921 נחשב ליוזם המונדיאלים . היוזמה שלו הייתה מסחררת בעוצמתה. התמונה הזאת צולמה בשנות ה- 20 של המאה שעברה. (FIFA).

טקסט תמונה : זהו גביע הזהב של התאחדות הכדורגל הבינלאומית ה- FIFA שנושא את שמו הנשיא הצרפתי ז'יל רימה. נבחרת ברזיל זכתה בו לצמיתות ב- 1970 לאחר שזכתה בשלושה מונדיאלים, אלוּ של 1958, 1962, ו- 1970. (FIFA).

טקסט תמונה : זהו אנריקה בוארו (Enrique Buero) יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי מונדיאל אורוגוואי ב- 1930. (OTI).

טקסט תמונה : כרזת המשחקים של מונדיאל אורוגוואי 1930. (FIFA).

13 הנבחרות חולקו לארבעה בתים מוקדמים. המשחקים החלו במונטבידאו ב- 13 ביולי 1930 ובמשחק הפתיחה הביסה צרפת את מכסיקו 1:4. למשחק הגמר העפילו לבסוף נבחרות אורוגוואי וארגנטינה. אורוגוואי ניצחה 2:4 והפכה לאלופת העולם הראשונה בכדורגל.

טקסט תמונה : 1930. לחיצת ידיים דקות של הקפטנים ספורות לפני תחילת משחק הגמר ב- 30 ביולי 1930. משמאל קפטן אורוגוואי חוזה נאסאזי (Jose Nasazzi) ועמיתו קפטן ארגנטינה מנואל פריירה (Manuel Ferreira). משקיפים מאחור על הטקס השופט המרכזי של המשחק הבלגי לאנגנוס (Langenus) במרכז, ושני קווניו קריסטוף (Christophe) מבלגיה, וסאוסדו (Saucedo) מבוליביה. (OTI).

טקסט תמונה : שנת 1930. שלשות שחקני אורוגוואי חוזה פדרו סאה (Jose Pedro Cea) מימין, הקטור סקארונה (Hector Scarone) במרכז והקטור קאסטרו (Hector Castro) חוגגים לאחר הניצחון שהעניק להם את גביע העולם בכדורגל. (OTI).

טקסט תמונה : 1930. שחקני אורוגוואי אלופי העולם (מימין בחולצות לבנות) מריעים ומודים לעשרות אלפי אוהדיהם באִצטדיון "סנטנאריו" במונטבידאו. משמאל, שחקני ארגנטינה ההמומים (לבושי ז'אקטים) מודים אף הם לקהל בקול ענות חלושה. (OTI + התאחדות הכדורגל של אורוגוואי).

טקסט תמונה : 1930. זוהי נבחרת אורוגוואי אלופת העולם הראשונה בכדורגל במונדיאל של 1930. עומדים מימין לשמאל : מעסה הנבחרת, לורנצו פרנאנדז, השחקן האגדי חוזה ליאנדרו אנדראדה (Jose Leandro Absrade), ארנסטו מאסקרוני, השוער אנריקה באלסטררו, חוזה נאסאזי, אלווארו גסטידו, ומנהל הנבחרת. כורעים מימין לשמאל : הקטור פדרו סקארונה , וויקטוריאנו סאנטוס איריארטה, פדרו סאה, פאבלו דוראדו, והקטור קסטרו. (OTI + התאחדות הכדורגל של אורוגוואי).

טקסט תמונה : שנת 1930. זוהי נבחרת ארגנטינה סגנית אלופת העולם ב- 1930. כורע שלישי משמאל גיירמו סטאבילה (Guillermo Stabile) מלך השערים של האליפות. עומד שלישי משמאל הבלם לואיזיטו מונטי. במונדיאל איטליה 1934 פשט לואיזיטו מונטי את מדי ארגנטינה ולבש את מדי איטליה שזכתה באותה שנה באליפות העולם (לואיזיטו מונטי היה אזרח ארגנטיני ממוצא איטלקי). (OTI).

מונדיאל אורוגוואי 1930 הפך למסורת. בעקבותיו נערכו שני המונדיאלים הבאים על אדמת אירופה. ב- 1934 באיטליה ו- 1938 בצרפת. בשניהם זכתה נבחרת איטליה. מלחמת העולם ה- 2 קטעה את רצף הטורנירים. המונדיאל הבא נערך שוב רק ב- 1950 בברזיל. זכתה בו שוב נבחרת אורוגוואי.

טקסט תמונה : הכרזה הצבעונית של מונדיאל ברזיל 1950. ברזיל הייתה בטוחה מידי בעצמה בטורניר הזה שנערך על אדמתה ושילמה על כך ביוקר. (FIFA).

טקסט תמונה : נבחרת אורוגוואי אלופת העולם בכדורגל במונדיאל 1950. זיהוי העומדים משמאל לימין : הקפטן אובדוליו ג'נסינטו ווארלה, המאמן חואן לופז, עוזרי המאמן וואסקואז ואבאטה, סקוברט גאמבטה, מאתיאס גןנזאלס, השוער גאסטון מאספולי, ומעסה הנבחרת קירשברג. זיהוי הכורעים משמאל לימין : עסקן ההתאחדות אלווארז, אדגארדו ג'יג'יה, חוליו גרוואזיו פרז, אוסקר מיגואז, חואן סקיאפינו, רובן מוראן ועסקן לא מזוהה. (OTI).

הטורנירים הפכו להיות כל כך פופולאריים עד ש- FIFA נאלצה לערוך משחקים מוקדמים באזורים שונים בעולם כדי לקבוע את 16 הנבחרות המעפילות לטורניר הגמר. המונדיאלים של שוויץ 1954 ושוודיה 1958 היו ראשית מהפכת הטלוויזיה ותחילת הסימביוזה המופלאה בין הטלוויזיה והכדורגל. הטלוויזיה הממלכתית השווייצרית הממלכתית SRG שידרה ישיר 9 משחקים בטורניר לרבות שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר. נבחרת מערב גרמניה זכתה בבכורה ב- 1954 וברזיל ניצחה ב- 1958. הטלוויזיה השוודית הממלכתית SVT שידרה ישיר 11 משחקים. גביע העולם בכדורגל הפך לאירוע ספורט בינלאומי מצליח מבחינה אִרגונית וכלכלית המתחרה היטב מבחינת היוקרה שלו באולימפיאדה. המונדיאל של 1962 נערך בצִ'ילֶה וברזיל זכתה בבכורה בפעם השנייה ברציפות. ב- 1966 חזר המונדיאל לאירופה והמשחקים נערכו על אדמת אנגליה. הפקת הטלוויזיה הגרנדיוזית של ה- BBC הפכה את המונדיאל לתרנגולת המטילה ביצי זהב עבור FIFA. בפעם הראשונה שולמו זכויות שידורים תמורת השידורים הישירים. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) שילם כ- 750000 (שבע מאות וחמישים אלף) דולר. זאת הייתה ההתחלה.

אני לא בטוח שכל מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU הכירו את ההיסטוריה הכלכלית ואת הסימביוזה הכספית שנרקמה בין תעשיית הטלוויזיה למוסד כדורגל. מוּסַר התשלומים עובד בדרך כלל על תקדימים, והתקדים ב- 1966 עמד על סכום נמוך. מן ההיבט ההיסטורי ברור היום ש- FIFA קיבלה לאורך 32 השנים מן המְשָדֵר הציבורי בשנים 1998 – 1966 פחות משוֹוְיָם הכלכלי האמיתי של המונדיאלים. עד לאותו הרגע בו פגש ספ בלאטר את לֵאוֹ קִירְש ב- 1996. בתחילת חודש אוקטובר 1996, ליתר דיוק ב- 9 בו, השתתפתי בפגישה הדרמטית של מנהלי מחלקות הספורט של ה- EBU שהתקיימה בלוֹזאן, בה הודיע נשיא ה- EBU הגרמני ד"ר אָלְבֶּרְט שָארְף (Albert Scharf) בצער רב כי, "האיגוד החליט לא להשתתף במו"מ הבא עם ה- FIFA בראשות ספ בלאטר הדורשת ממנו תשלומי זכויות שידור מופלגים ומוגזמים עבור המונדיאל של יפן / קוריאה ב- 2002, הרבה מעבר ליכולתו ולרצונו של איגוד השידור האירופי לשַלֵם" . ה- FIFA דרשה הפעם מאיגוד השידור האירופי את התמורה הכספית המלאה, אותה לדעתה לא קיבלה מעולם בטורנירים הקודמים. על פי הבנת ה- FIFA, איגוד השידור האירופי קיפח אותה בצורה בולטת בתשלומיו עבור זכויות השידורים של טורנירי גמר גביעי העולם בכדורגל בעבר בהשוואה לאלו ששילם תמורת זיכיון השידורים האולימפיים. קבוצת המו"מ של ה- EBU וִויתּרה מראש ונסוגה, ולתוך הוָואקוּם חדר המיליארדר הגרמני Leo Kirsh. לֵאוֹ קִירְש (פשט בינתיים את הרגל) הציע לנשיא ה- FIFA השווייצרי יוֹזֵף (סֶפּ) בְּלָאטֶר (Sepp Blatter) המוֹן כֶּסֶף. פי 28 (עֶשרים ושמוֹנָה) יותר ממה ששילמו יחדיו כל שישים רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU תמורת שידורי המונדיאל המשגשג בצרפת 1998. מדהים.

לאו קירש.

המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש בעל KIRSHMADIA הציע את עצמו לנשיא ה- FIFA מר יוזף "ספ" בלאטר כבר תחרות ל- EBU, והשתמש בסלוגן נודע המפגין יכולת, נחישות, ושאיפה עזה לזכות בחומר : “I will make him an offer he cannot refuse”. סֶפּ בְּלָאטֶר לא רק שלא סֵירַב אלא חִיבֵּק את המציע. שנים רבות חש מקופח ונבגד. עכשיו הגיע רגע הנקמה שלוֹ ב- EBU. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי גביעי העולם בכדורגל נדדו זכויות השידורים מגוף שידור ציבורי לגוף מסחרי. לֵאוֹ קִירְש שילם ל- FIFA עבור מונדיאל 2002 סכום אסטרונומי של 1.000000000 (מיליארד) דולר עבור מונדיאל 2002 ביפן וקוריאה, ו- 1.240000000 (מיליארד ו- 240 מיליון) דולר תמורת טורניר גביע העולם של גרמניה 2006. המיליארדר הגרמני הפך לקניין ומתווך זכויות השידור הגדול בעולם ואיגוד השידור האירופי הוכה בתדהמה. אירופה הייתה כמרקחה וה- EBU על הקרשים. רבים בשידור הציבורי ניסו להיאחז באמירת האמת הישנה המנוסחת היטב של הסופר הצרפתי אוֹנוֹרֶא דֶה בַּאלְזָאק, "כי מאחורי כל כֶּסֶף גדול מסתתר פשע". היו הרבה רינונים לאחר תבוסת ה- EBU. זאת דרכם של המפסידנים, אך מעולם לא הוכח שההסכם בין לֵאוֹ קִירְש ליוֹזֵף בְּלָאטֶר נולד בחֵטְא פלילי ולא היה כָּשֵר.

טקסט תמונה : יוזף "ספ" בלאטר הנשיא ה- 8 של ה- FIFA מאז 1998. ספ בלאטר נולד בשווייץ ב- 10 במארס 1936 ונחשב לאחד האנשים המוכשרים ביותר בארגון ה- FIFA. הוא שימש כ- 17 שנה בתפקיד הבכיר של מזכ"ל ה- FIFA בשנים 1998 – 1981. ספ בלאטר נחשב ע"י ה- EBU ל- Business man חמדן אולם בעל יכולות. היה לו מורה טוב, האיש שקדם לו בכהונתו, נשיא ה- FIFA הברזילאי ז'והו האבלאנז' מי שמשל בכיפת הכדורגל בשנים 1998- 1974. (FIFA).

סֶפּ בְּלָאטֶר נשיא ה- FIFA (שווייצרי, נולד ב- 1936) בעצמו איש עסקים ממולח לא הרגיש שהוא צריך להתנצל על עושרה של ה- FIFA שבראשה ניצב. ערב משחקי מונדיאל 2006 בגרמניה הצהיר כי ההכנסות בטורניר גמר גביע העולם בכדורגל בגרמניה 2006 יגיעו לסכום פנטסטי של כ- 1.520000000 (מיליארד וחצי) דולר. סכום שהוא שווה ערך ל- 1.825000000 יורו. המונדיאל על פי תפישתו של סֶפּ בְּלָאטֶר הוא ביזנס כלכלי לכל דבר וכך הוא צריך להתנהל. FIFA קיבלה תמורת מונדיאל 2006 יותר מ- 900.000000 (תשע מאות מיליון) יורו (שווה ערך ל- 1.1 מיליארד דולר) עבור זכויות השידורים לרבות 600 מיליון יורו (שווה ערך ל- 720 מיליון דולר) מהספונסרים, ועוד כ- 200.000000 (מאתיים מיליון) יורו הכנסה שאמורים להשתלשל לקופת ה- FIFA מ- 3 מיליון צופים במגרשים שירכשו כרטיסים ל- 64 המשחקים של הטורניר. מדובר ב- ביזנס ענק. הוועדה מארגנת הגרמנית אמורה לקבל החזר הוצאות של 250.000000 (מאתיים וחמישים מיליון) דולר שיחולק בין 12 הערים הגרמניות המארחות את 64 משחקי הטורניר. הנבחרת שתוכתר אלופת העולם תזכה לבונוס של 16 מיליון יורו ( שווה ערך ל- 19.2 מיליון דולר). סגנית אלופת העולם תקבל 15 מיליון יורו (שווה ערך ל- 18 מיליון דולר). הנבחרת שתזכה במקום השלישי תרוויח 14 מיליון יורו (שווה ערך ל- 16.8 מיליון דולר). לזוכה במקום הרביעי יוענק פרס כספי בגובה של 8.000000 (שמונה מיליון) יורו (שווה ערך ל- 9.6 מיליון דולר). כל נבחרת שהשתתפה במשחקים המוקדמים ולא העפילה לגרמניה 2006 קיבלה מ- FIFA בונוס ניחומים של 660000 (שש מאות ושישים אלף) יורו (שווה ערך ל- 800 אלף דולר).

לסֶפּ בְּלָאטֶר היה ממי ללמוד.ה- FIFA הפכה להיות גרידית עוד בימיו של הנשיא הקודם ז'וּאהוֹ הָאבֶלָאנְז' (Joao Havelange) מברזיל. ז'ואהו האבלאנז' היה אחד מאישי הספורט החזקים והמשפיעים ביותר בעולם. בתוקף תפקידו הרָם היה גם חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). ז'ואו הבלאנז' היה הראשון שהפך ארגון הכדורגל הבינלאומי הגדול בעולם לגוף עשיר וחמדן. ז'ואהו האבלאנז' טען כבר בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת כי הכדורגל העולמי על כל שלוחותיו מנהל כלכלה גלובאלית רבת עוצמה ומחזור כספים שנתי שנע סביב 250.000000000 (מאתיים וחמשים מיליארד) דולר. מחזור כספים ענק הרבה יותר גדול מזה שמנהל קונצרן הענק האמריקני ג'נרל מוטורס – GM (ראשי תיבות של General Motors) העומד על מחזור שנתי בן כ- 150.000000000 (מאה וחמישים מיליארד) דולר. ז'ואהו האבלאנז' טען כי ה- FIFA מנהלת מוצר מסחרי לכל דבר ועל כן עליה לשקול היטב ובזהירות את צעדיה בעת מכירת זכויות השידורים לרשתות הטלוויזיה בעולם. "צריך לעשות זאת בתבונה ובשכל. טמון בביזנס הזה כסף רב וצריך לדעת להגיע אליו", אמר לאנשיו.

טקסט תמונה : ז'והו האבלאנז' הנשיא ה- 7 של ה- FIFA בשנים 1998- 1974. הוא היה מורה טוב של "ספ" בלאטר. גם הוא לא שנא כסף. טענתו העיקרית הייתה כי מונדיאל הכדורגל הוא ההצגה הטובה בתבל ועבור הצגות טובות צריך לשלם, והרבה. (FIFA).

טקסט תמונה : 1975. נשיא ה- FIFA הברזילי ז'ואהו האבלאנז' עם יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מיקה אלמוג. ז'ואהו האבלאנז' החליף בתפקידו את נשיא FIFA הקודם סיר סטנלי רואוס מאנגליה. הוא היה מורה טוב של מזכ"ל הארגון יוזף "ספ" בלאטר שהפך לנשיא ה- FIFA אחריו. (באדיבות רוני דרור והתאחדות הכדורגל).

לֵאוֹ קִירְש היה משאת נפשו של סֶפּ בְּלָאטֶר מזה זמן רב. סֶפּ בְּלָאטֶר זנח את הקשר המסורתי של ה- FIFA בן 32 שנים עם ה- EBU מאז המונדיאל של אנגליה 1966 מפני שחשב שהמְשָדֵר הציבורי לא משלם לו מספיק. לֵאוֹ קִירְש המיליארדר ההרפתקן הגרמני היה מבחינתו האיש הנכון, במקום הנכון, ובזמן הנכון. לאו קירש היה איש תקשורת וטלוויזיה מצליח ומפורסם וכאמור בעל חברת התקשורת “Kirshmedia” בגרמניה. הוא נחשב לאיש עסקים עשיר מאוד בעל ידע רחב בעִסקי תקשורת ושיווק. לֵאוֹ קִירְש הבין היטב את מהות ואופי התחרות הטלוויזיונית הפנימית בכל מדינה ומדינה, בעיקר בקהילייה האירופית העשירה, על השגת מִצְרַךְ השידור ההמוני והפופולרי הזה הקרוי משחקי המונדיאל. הוא הסכים לעשות את מה ש- EBU סירב, וניאות לשַלֵם 1.000000000 (מיליארד) דולר לסֶפּ בְּלָאטֶר תמורת המונדיאל של יפן / קוריאה ב- 2002.

כניסתו של אֵיל התקשורת והמִילְיָארְדֶר הגרמני הזה לזירת התחרות וחבירתו לביזנס היקר עם ה- FIFA של סֶפּ בְּלָאטֶר יצרה מייד מצב כספי חדש ובלתי מוכר. רשתות הטלוויזיה המסונפות ל- EBU זועזעו. עולם הטלוויזיה היה בשוֹק. לֵאו קִירְש לא היסס לרגע. כסוחר עולמי ראשי קנה ביוקר רב את סחורתו, ייקר אותה הרבה מעבר לקֶרֶן, ובעזרת מנגנון שיווק ומכירות משומן של שתי החברות Prisma ו- ISL ידע למצוא את הדרך המובילה לחשבון הבנק של המִשָדֵר הציבורי והמסחרי גם יחד. לֵאוֹ קִירְש ידע שהכסף הגדול מתגלגל באירופה וממתין לו כבר בפינה. צריך היה רק להתגנב לשם כדי לאסוף אותו. לֵאוֹ קִירְש הבין כי המְשָדֵר הציבורי העולמי ובראשו ה- EBU איננו יכול להרשות לעצמו להיכנס להרפתקה כספית ענקית ויקרה שכזאת, על כן טָווּ הוא ו- סֶפּ בְּלָאטֶר בהתחכמות את קורי העכביש שלהם סביב הגלובוס. הם הלכו בדרך, "…הבה ניתחכמה לוֹ…", ופיצלו בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי המונדיאלים את הרכב השידורים ומבנה הזכויות שלהם. בתיאום עם ה- FIFA המציא לֵאוֹ קִירְש את נוסחת המכירות המבריקה, בה נקבע, כי ארבעת המשחקים הראשיים במונדיאל מתוך סך של 64, משחק הפתיחה, שני משחקי חצי הגמר, ומשחק הגמר ישודרו רק ברשת טלוויזיה ארצית (Television Network free to air), כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ו/או ערוץ 2, כאילו מדובר בסיסמה קדושה שכתובה בתנ"ך. שאר 60 המשחקים ייחשפו לציבור באמצעות ערוצים מסחריים, כבלים או לוויין, ו/או כל ערוץ אחר שירבה במחיר.

לֵאוֹ קִירְש מכר את זכויות השידור הגלובליות הפנטסטיות האלה באמצעות שתי חברות תיווך בינלאומיות בעלות מוניטין רב בתחום . האחת חברת ISL (בינתיים התמוטטה כמו לאו קירש ופשטה את הרגל) והשנייה חברת PRISMA. על האחת הוטל "לטפל" בכל רשתות הטלוויזיה בעולם (למַעֵט אירופה), ועל האחרת הוטל הג'וֹב "לגבות את החוב" מאירופה העשירה. צצו חברות תיווך משניות המתמחות בסחר זכויות שידורים והתייצבו לפתחו של לאו קירש. פעם קנו רשתות הטלוויזיה את זכויות השידורים ישירות מ- FIFA. עכשיו נאלצו לקנות את סחורת השידור באמצעות שורה של מתווכים ומתווכי משנה. עמלת המתווכים הפכה למרכיב לא קטן בעלות הכללית של הזכויות. ISL ו- PRISMA היו חייבות למכור את סחורתן ביוקר רב לחברות התיווך המשניות שניקרו להן בדרכן, אלה שהמתינו בתור העת ההיא, כדי לכסות את מחיר הקרן וכמובן כדי שהבוס הראשי הגרמני לֵאוֹ קִירְש, ה- CAPO DE CAPI העולמי, ירוויח הכי הרבה ברִיבִּית דֶה רִיבִּית.

החברה הישראלית "MEGA TV" בבעלותו של זִיו סִידִי והמנכ"ל ישראל דוֹרִי (מנהל הכספים והכלכלה לשעבר של רשות השידור בשנים 1982 – 1970) עסקה בעשור ה- 90 של המאה הקודמת בהבאת תכנים טלוויזיוניים לחברות הכבלים בארץ. ב- 1999 רכשו זיו סידי וישראל דורי מהחברה השווייצרית ISL את רישיון מכירת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 בישראל (וגם בצ'כיה) כדי למכור אותן לרשתות הטלוויזיה המקומיות. חברת "מֶגָה טִי. וִי." קנתה את הזכויות מ- ISL במחיר של 7.500000 (שבעה מיליון וחצי) דולר. התוכנית העסקית של החברה הייתה להרוויח כמיליון דולר. זִיו סִידִי עשה את העסקים בצ'כיה (רק לפני כמה שנים הייתה עדיין מדינה קומוניסטית ועכשיו מופרטת לחלוטין) וישראל דורי שהיה אמון על השוק המקומי היה אמור למכור אותן בישראל. ישראל דורי הציע חמישים אחוז מהמשחקים לאביב גלעדי מהכבלים תמורת 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) דולר, ועוד מחצית מכמות המשחקים (32) למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן עבור 3.000000 (שלושה מיליון) דולר. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה אמורה לשלם כ- 93750 (תשעים ושלושה אלף ושבע מאות וחמישים) דולר לכל משחק מסך ה- 32. זה היה בראשית 1999. יאיר שטרן השיב מאוכזב לישראל דורי, "אין היום עם מי לדבר ברשות השידור", וירד לאלתר מההצעה. המנכ"ל מוטי קירשנבאום כבר לא היה ברשות השידור ואת מקומו תפש אורי פורת. יאיר שטרן שלא מצא שפה משותפת עם מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת השיב כאמור בשלילה להצעתו של ישראל דורי. גם עם הכבלים העניין לא הסתדר. חברת "מֶגָה טִי. וִי." החזירה את זיכיון המכירה בישראל ל- ISL.

חישובים כספיים יקרים. מתמטיקה כלכלית- טלוויזיונית.

ישראל דורי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "לזיו סידי השותף שלי ולי לא היו עיניים גדולות. רצינו להרוויח מיליון דולר. לא יותר. הצענו את סחורת השידור של מונדיאל 2002 ליאיר שטרן שהיה אז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במחיר הוגן ביותר של 3.000000 (שלושה מיליון) דולר עבור שידור ישיר של 32 משחקים אך הוא הודיע לנו קטגורית שאין עם מי לדבר היום ברשות השידור ואין לצפות שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תיכנס למו"מ עמנו. בסופו של דבר החלטנו זיו סידי ואנוכי להחזיר את רישיון התיווך בישראל ל- ISL. לעומת זה צלחה דרכו של זיו סידי בצ'כיה שם עלו עסקי המכירה יפה. לאחר שחברת "מגה טי. וי." ירדה מהעניין בישראל, השתלטה על העניינים חברת "צ'ארלטון" בראשותם של אלי עזור ופנחס זהבי. "צ'ארלטון" קנתה על פי הערכה מ- ISL את זכויות השידורים של שני המונדיאלים, של 2002 ו- 2006 לצורך מכירה בישראל, במחיר שנע סביב – 22.000000 – 20 (עשרים – עשרים ושניים מיליון) דולר".

טקסט תמונה : 1999. ישראל דורי מנכ"ל חברת "מגה טי. וי." במונטה – קארלו. נשיא החברה היה זִיו סידי. בשעתו היה ישראל דורי מנהל כספים וכלכלה מוצלח ברשות השידור בשנים 1982 – 1970. ישראל דורי היה אחד מהאנשים החכמים, ה- הגיוניים, והמוכשרים ביותר שפגשתי בתעשיית הטלוויזיה בארץ. (באדיבות ישראל דורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חברת הקניות הישראלית "צ'ארלטון" בראשות אנשי העסקים אלי עזור ופנחס זהבי הייתה השנייה לעמוד בתור אצל לֵאוֹ קִירְש כדי לזכות מידיו בנזיד העדשים של זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ו- 2006 ולמוכרן לכל המרבה במחיר בישראל. באמצעות חברת "צ'ארלטון" קיווה לֵאוֹ קִירְש לעשות את מה שלא עשתה חברת "מגה טי. וי." עבורו. היינו, ל- גבות מרשתות הטלוויזיה הישראליות את מיליוני הדולרים שלוֹ. לאו קירש ציפה שרשות השידור הציבורית בישראל בראשה ניצב המנכ"ל יוסף בר-אל וכל גוף שידור אחר בישראל יְיאוֹתו ליפול בפח, במלכודת הכספית שייטמנו לוֹ אנשי חברת "צ'ארלטון". על פניו יש לדעת כי apriori מדובר בסכומים מטורפים שאין הצדקה לשלם אותם. כדי להבין עד כמה הם מטורפים צריך להשוותם למחירי המונדיאל הקודם, זה של צרפת 1998.

כל 60 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שילמו ביחד למונדיאל צרפת 1998 סכום של 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד על פחות מחצי מיליון דולר. ליתר דיוק : 470000 דולר. הסכום הקטנטן הזה אִפְשֵר לי כמנווט ומנהל שידורי הספורט בימים ההם לשָדֵר ישיר באופן בלעדי בתקופת המנכ"ל מוטי קירשנבאום את כל 64 המשחקים בטורניר. לֵאוֹ קִירְש שילם ל- FIFA עבור תיווך במכירת זכויות השידורים של מונדיאל 2002 פי 28 (עשרים ושמונה) יותר ממה ששילמו 60 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU גם יחד בעבור צרפת 1998. רק מגלומן חסר בינה יסכים לשלם סכומי כסף מטורפים כאלה מבלי שיהיה בטוח בכלל כי אומנם יוכל לעמוד בהתחייבויות האדירות האלה. האימפריה הכספית של לֵאוֹ קִירְש התמוטטה כידוע בסוֹפוֹ של דָבָר . לֵאוֹ קִירְש נותר חייב לנושיו סכום אסטרונומי של 6 מיליארד דולר. יחד עם לֵאוֹ קִירְש התמוטטה גם חברת הטלוויזיה שלו KirshMedia המשדרת בטכנולוגיית כבלים Pay Per View. הדיווחים שסיפרו על התמוטטות הממלכה שלו נשאו את המושגים Bankruptcy ו- Insolvency. הגדרות כלכליות שאי אפשר לטעות בהן. לֵאוֹ קִירְש הרפתקן ואמביציונר חסר מעצורים הדיח את עצמו לקרן זווית פיננסית של ההיסטוריה. הוא לא היה חשוב יותר.

לתוך עולם הכספים יש אומרים האָפֵל הזה נכנסה בזמנו חברת צָ'ארְלְטוֹן הישראלית וקנתה את נזיד העדשים הזה מידיו של לֵאוֹ קִירְש בתקופת ה- Prosperity הגדול של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל תמורת מחיר עצום יחסית לשוק הישראלי שנע סביב 22.000000 – 20 (עשרים עד עשרים ושתיים מִיליון) דולר. מי שיער אז שהאינתיפאדה הפלשתינית שניצבה כבר בפתח בספטמבר 2000 תשבש את כל התוכניות של כולנו וגם של אלי עזור ופנחס זהבי . חברת "צ'ארלטון" ביססה את יוהרת הצלחת המו"מ של מכירת זכויות השידורים עם גופי השידור בארץ על תקומתו ותחייתו של ערוץ 10, חוזקו ואיתנותו הפיננסית של ערוץ 2, ועל האמביציה האישית שלי לרכוש את סחורת השידור על דרך המסורת של שידורי המונדיאל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 28 שנה רצופות מאז 1970. החברה שלחה את המנכ"ל אדר זהבי אלי כחֵיל חלוץ שלה כדי לגשש מהיכן יבוא הכסף הציבורי.

כידוע ההנהגה הפלשתינית חשבה אחרת. לפתע חלו תמורות כלכליות מרחיקות לכת במדינת ישראל עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000. חברת "צ'ארלטון" הבינה שאין זה פשוט כלל ועיקר לבקש 12 או 10 מיליון דולר מערוץ ארצי תמורת שידורם של ארבעה משחקים בלבד (מתוך 64) ואת השאר למכור לכל המרבה במחיר. שוּק התקשורת בישראל מצומצם מידַי. טרם בַּשָל הרעיון להקים כאן ערוץ טלוויזיה בתשלום (Pay Per View). לכן חברות הכבלים המתינו מהצד לשעת הכושר שבוששה לבוא. חברת "YES" הייתה עדיין בחיתוליה. את ערוץ 2 מונדיאל 2002 לא עניין בשל פער הזמנים והפרש השעות. המשחקים היו אמורים להיות משוחקים בשעות אחה"צ, לפנות ערב, והחשובים שבהם בערב על פי שעונן של יפן וקוריאה שאוחד לצורך ארגון המשחקים במשותף. שתי המדינות פשוט איחדו את השעונים שלהם לצורך אירוח הפרויקט. פירוש הדבר היה שהמשחקים יתקיימו בשעות הבוקר והצהריים של מדינת ישראל. היה ברור מראש שהרייטינג יהיה נמוך והפרסומות המשודרות בערוץ 2 לעולם לא יוכלו לכסות את ההשקעה ברכישת זכויות השידורים, שלא לדבר על עלויות ההפקה עצמה. שליחת ציוותי שידור ליפן וקוריאה, שכירת עמדות שידור באִצטדיונים, שימוש בתקשורת לוויינים, ועלויות יקרות של מלונות ותחבורה תלת ממדית בתוככי יפן וקוריאה במכוניות, רכבות, ומטוסים.

האינתיפאדה הפלשתינית נכנסה להִילוך חמישי וגבתה מחיר דמים וכלכלי יקר. העימות המלחמתי עם טרור הדמים שכפה יאסר עראפאת על מדינת ישראל יצר מיתון קשה ומתמשך, פגיעה אנושה בתיירות, אבטלה גבוהה, ואינפלציה. כוחו של המשק הישראלי ועמו תעשיית הטלוויזיה ותעשיית ה- High Tech נחלש והידרדר פלאים. חברת "צ'ארלטון" נתקעה עם נזיד העדשים שלה "במֶכֶס". אין משחרר ואין קונה. החברה שחשבה לעשות ביזנס גדול בישראל מצאה את עצמה לפתע במצב בלתי אפשרי. מישהו מאנשי צ'ארלטון לחש לי שאילו היו נדרשים להיכנס שוב לעסקה הבעייתית הזאת עם לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh), הם היו חושבים פעמיים, ולבטח לא היו משלמים סכומים אגדיים כאלה. ספק אם היו משלמים לו חצי מהסכום ששילמו לו בעבר. זאת השורה התחתונה הקשורה לרשות השידור. בשל המצב הכלכלי ובהיעדר קונה נתקעה חברת צ'ארלטון עם זכויות המונדיאל, כשהיא מוכנה עכשיו להציע את נכס השידור היקר ב- זיל הזוֹל. ערוץ 10 הכושל בימים ההם יצא זה מכבר מתמונת הקרב והמאבק על הרייטינג בישראל, ערוץ 2 החליט החלטה אסטרטגית לא להיכנס להרפתקת השידור היקרה שסופה מי יישורנו . ערוץ הספורט בכבלים ניתק מגע מ- צ'ארלטון, כמוהו גם חברת הלוויין "YES".

כאן נכנסה לתמונה רשות השידור של יוסף בר-אל. בתמיכתו של השר הממונה רענן כהן, ובתמיכתם של חלק מאנשי הוועד המנהל של ראשות השידור ובראם היו"ר נחמן שי, אך ללא ידיעת המצב לאשורו, ללא תחקיר שוּק, ללא בדיקת הפרטים ונתונים אלמנטריים, זרק יוסף בר-אל "גלגל הצלה" לחברת צָ'ארְלטוֹן שהייתה משולה לסירה טובעת. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור יצא רע מאוד מהעסקה הכושלת. גם היו"ר נחמן שָי יצא ממנה בשֵן ועין. זה אותו נחמן שָי שהיה פעם כתב צבאי בחטיבת החדשות בטלוויזיה תחת ניהולו של דן שילון, יועץ ומקורב של שר הביטחון משה ארנס, יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ועכשיו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. נחמן שָי היה האיש שתמך תמיכה גלויה בריש גלי בהרמת ידו הימנית במינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. כעבור שלוש שנים היה בראש עצומת החותמים להדיחו.

טקסט תמונה : קיץ 1972. נחמן שי (משמאל) הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מראיין בראשית ימי הטלוויזיה את הרמטכ"ל דוד "דדו" אלעזר. במשך השנים "התקדם" והפך מעיתונאי למקורב לפוליטיקאים. בשנת 2000 התמנה לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. בחלוף זמן לא רב הצטרף למפלגת "קדימה" בראשות גב' ציפי לבני. ב- 2009 נבחר לח"כ. אח"כ עם התמוטטות קדימה עבר למפלגת המערך. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העסקה הלא מוצלחת של רשות השידור עם חברת "צ'ארלטון" גררה את תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה במדינת ישראל להיכנס ביודעין לסערה מערבולית – גַלית בלב ים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יצאה מופסדת לאורך כל חזית השידורים. שילמנו 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת שמונה משחקים בשידור ישיר בעוד ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר שילם סכום דומה אך רכש 56 משחקים שהועברו כמובן בשידור ישיר מהשטח. הטלוויזיה בכבלים מיסדה את ערוץ + 5 בתשלום (Pay per View) ושלחה את יורם ארבל ורמי ווייץ לשדר את 56 המשחקים שלה מעמדות שידור באִצטדיונים של יפן וקוריאה. אני נכפיתי ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לעשות זאת בשידורי Off Tube מאכזב מן האולפן בירושלים. זאת הייתה מכה אנושה למחלקת הספורט ולשידור הציבורי שבראשו ניצב יוסף בר-אל. אבחת חרב. חברת "צ'ארלטון" וערוץ 55 של הטלוויזיה בכבלים העניקו לנו Nock out מוחץ. הרי כל בר בי רב יודע ש- "השטח" הוא מקום עבודתו של כל שַדָּר-עיתונאי באשר הוא ולא המשרד בירושלים. שַדָּר הספורט מלֶקֶט ואוסף "מודיעין" בשטח, מעבד אותו, ומעביר אותו לארץ באמצעות מראה עיניו ומעמדת השידור שלוֹ לארץ. עמדת השידור באִצטדיון היא כלי נשקו האחרון של כל שדר ספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. היה ברור שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שקיבלה את נתח השידורים הקטן ביותר במונדיאל 2002, תתקשה בשל כך לגייס שקופיות חסות כדי למזער את נזק העלויות היקרות . המפרסמים הגדולים טענו בצדק כי צופים פוטנציאליים רבים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ערקו לערוץ 5 בכבלים כדי לצפות ב- 56 משחקים בשידורים ישירים. הם גם טענו ששידור התקצירים המוקלטים מידי ערב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הם בעצם בִּימָה לשידורים חוזרים של ערוץ 5, כשהתוצאות כבר ידועות מראש. הטקסט האמור לעיל הוסבר על ידי יותר מפעם אחת למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל , אך הוא התעקש יחד עם השַר הממונה על רשות השידור רענן כהן וגם עם חלק מחבריו בוועד המנהל של רשות השידור לא להקשיב לי, רק כדי לרצות את אלי עזור וכדי לשלם לחברת "צ'ארלטון" כחצי מיליון דולר לשידור ישיר של משחק בודד במונדיאל 2002. בזבוז משווע של כספי ציבור בעיקר נוכח העובדה שלנבחרת ישראל לא היה כל חלק במשחקים האלה.

תבוסת ה- EBU שברה וריסקה לרסיסים את סולידריות האִרגון. כ- 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות אירופיות בעיקר אֵלוּ שהיו להן נציגות במונדיאל 2002 (אבל לא רק הֵן), בגדו בעקרונות הסולידריות של הארגון. ההבנה, ההסכמה, וההזדהות של הרשתות האירופיות הציבוריות זוֹ בזוֹ, מאז ימי 1996, הפכו למילים גבוהות אך נבובות וריקות מתוכן. הן חִיזרוּ עכשיו ביוזמתן לפִתחוֹ של הגביר העשיר לֵאוֹ קִירְש וניאותו לשלם טבין ותקילין תמורת הזכויות כדי לזכות בנתח מעוגת השידורים. כזכור גם רשות השידור הציבורית בישראל תחת ניהולו של המנכ"ל יוסף בר-אל הסכימה לשלם לחב' "צ'ארלטון" (סוכנת המשנה של קבוצות לֵאוֹ קִירְש ו- PRISMA בישראל) סכום שערורייתי של 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר תמורת 8 שידורים ישירים בלבד במונדיאל 2002. ככמעט חצי מיליון דולר בעבור שידור בודד. רשות השידור שילמה פי שמונָה יותר מאשר ב- 1998 אך קיבלה פי שמונֶה פחות סחורת שידור. תבוסה קשה של רשות השידור והמנכ"ל שלה יוסף בר-אל במו"מ. בנוסף לכך כפה יוסף בר-אל על שָדָרֵי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבצע את מלאכת השידור של שמונת המשחקים Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים, במקום מהשטח. מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם עצם את עיניו. זה היה ביזיון קולוסאלי.

ה- BBC הציבורי ורשת הטלוויזיה העצמאית באנגליה ITV התייחסו אל המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש מלכתחילה בחשדנות רבה. שתי הרשתות הבריטיות התכוונו לשָדֵר את מונדיאל 2002 רק אם נבחרת אנגליה תעפיל אליו. לֵאוֹ קִירְש דרש משתיהן ביחד תשלום אדיר של 270000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר. (כל אחת מהן שילמה 4.5 מיליון דולר עבור זכויות השידורים של מונדיאל צרפת 1998). שתי הרשתות דחו אותו על הסף. הן פשוט העיפו אותו מכל המדרגות. אך השער הנפלא ההוא מבעיטה חופשית מסובבת של דייויד בקהאם בדקה ה- 93 שהשווה את התוצאה ל- 2 : 2 במשחק המכריע באִצטדיון "וומבלי" (Wembley) נגד יוון באוקטובר 2001, והעלה את אנגליה למוּנְדִיאַל שינה את תוכניותיהן, וגרר את שתי הרשתות להפקת השידור ההכרחית והיקרה. לֵאוֹ קִירְש שעט מייד לאנגליה במטוסו הפרטי כמי שעַט על מוֹצֵא שלל רב. הוא הטיל את חכתו למים העכורים כדי לצוּד את דָג הזָהָב ששוויו היה 270.000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר אך החכה העלתה נעל ישנה [7]. נציגיו של מנכ"ל ה- BBC הגאון ורב התושייה גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) ונציגי ITV ניהלו עם לאו קירש מו"מ מבריק וקשוּח. בסופו שִילמוּ לוֹ כל אחת 37.500000 (שלושים ושבעה מיליון וחצי) דולר תמורת שידורם הישיר של כל 64 המשחקים. לא מעט, אך הרבה פחות מאשר המיליארדר הגרמני דרש לקבל. בניגוד למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הֵטִיס מנכ"ל ה- BBC גְרֶג דַיְיק ליפן וקוריאה צֶוֶות הפקה ושידור בן 200 אנשים. ה- BBC מעולם לא וויתר על עיקרון עיתונאות השטח ושִידֵר ישיר את כל המשחקים מעמדות שידור באִצטדיונים ברחבי יפן ודרום קוראיה.

מנכ"ל ה- BBC לשעבר גְרֶג דַיְיק הוא איש נערץ עלי. ביקשתי את הסברו להצלחת המו"מ ההוא עם לאו קירש. בשבת – 10 בספטמבר 2005 קיבלתי את תשובתו המסודרת [8].

September 10 2005

Dear Yoash

Thank you for your letter and the kind things you said about me. To answer your questions. I cannot recollect how much the Leo Kirsh organization wanted for the rights to the Japan – Korea World Cup 2002, but it was massively more than we were prepared to pay. We knew that Leo Kirsh was in financial difficulties and that we had the “Listed Events Legislation”, which meant that B Sky B could not buy the World Cup. As a result we decided to wait and let Leo Kirsh stew. In the end they had to do a deal because his company was in danger of going under. I managed the negotiations with Peter Salmon the BBC head of sports. We worked very closely together

Greg Dyke

לא יכולתי להימנע ולשאול אותו מדוע פרש מתפקידו כמנכ"ל השידור הציבורי באנגליה בעקבות דו"ח הלורד האטון שהטיל ספק באמינות שידורי ה- BBC שעליהם היה מופקַד והנוגע לאחריותה של ממשלת טוני בלייר בפלישה לעיראק במלחמת המפרץ ה- 2 במארס 2003. רשת הטלוויזיה הציבורית של בריטניה ה- BBC האשימה ותקפה כזכוּר את אמינות הדיווח של הממשלה הבריטית בראשות טוֹנִי בְּלֵייר לציבור ואת הסיבות שהניעו אותה להצטרף לג'וֹרְג' בּוּש נשיא ארה"ב במסע המלחמה לכיבוש עיראק של סאדם חוסיין. דו"ח הָאטוֹן סתר זאת. מנכ"ל ה- BBC לשעבר גְרֶג דָיְיק השיב לי ללא כחל ושרק כשאינו ירא למתוח ביקורת על אנשי הוועד המנהל של שירות השידור הבריטי, כלהלן :

I did not quit – I was sacked by a bunch of gutless governors…!

מר גְרֶג דָיְיק התמנה למשרת מנכ"ל ה- BBC ב- 1999 במקומו של ג'וֹן בִּירְת (John Birt) שכיהן בתפקיד שמונה שנים מ- 1992. ב- 29 בינואר 2004 התפטר גְרֶג דָיְיק מתפקידו בעקבות דו"ח הלורד הָאטוֹן. ספרו המצוין של גְרֶג דָיְיק "GERG DYKE – INSIDE STORY" אודות קורותיו בתאגיד השידור הציבורי החשוב בעולם הוא ספר מרתק וחשוב לקריאה עבור כל איש תקשורת וטלוויזיה באשר הוא.

לֵאוֹ קִירְש הצליח לפַרֵק את הסולידריות המדומה והשברירית של ה- EBU . ב- 9 באוקטובר 1996 השתתפתי בפגישת מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU שהתקיימה בלוזאן – שווייץ. נשיא ה- EBU הגרמני אלברט שרף הודיע לנו אז כי קבוצת המו"מ של ה- EBU משכה את ידיה וניתקה מגע מ- FIFA בכל הנוגע לרכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של 2002 ו- 2006 מפני ש- FIFA דורשת מחירים מופרזים. השתרר שקט באולם הכֶּנֶס. הייתה הסכמה מיידית ותמיכה מקיר לקיר בהודעתו הדרמטית של אלברט שרף כי אין לשלם ל- FIFA החצופה את מה שהיא מבקשת מהשידור הציבורי. אז גם שמעתי לראשונה את שמו של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש . שררה סולידריות מלאה בין באי הכנס והסכמה מוחלטת בין כל הרשתות באיגוד כי צריך לדעת מתי לומר לא לנשיא ה- FIFA ספ בלאטר. ההיסטוריה הוכיחה כי הסולידריות המדומה הזאת ששררה ב- EBU ב- 1996 יכולה הייתה להתקיים (למראית עין) רק מפני שיעדיי השידור של 2002 ו- 2006 נראו רחוקים. ככל שהתקרבו תאריכי המשחקים של מונדיאל 2002 הוברר כי הסולידריות הזאת של המְשָדֵר הציבורי שה- EBU משתבח בה, היא שברירית וחסרת בסיס. שררו שָם יותר מידי ניגודי אינטרסים מכדי שהאחווה הזאת תשרור לאורך ימים.

השוק האירופי לא עמד בסופו של דבר בפיתוי. בעיקר אילוּ מבין הרשתות הגדולות והעשירות ב- EBU שהנבחרות שלהן העפילו לטורניר גמר גביע העולם בכדורגל ב- 2002. רשתות הטלוויזיה הציבוריות – ארציות של אנגליה, איטליה, צרפת, וגרמניה לא היו מוכנות להפסיד את החוויה. אך בניגוד למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בתמיכת יו"ר הוועד המנהל נחמן שי וחלק מחבריו שכזכור קנו רק 8 משחקים והחליטו לשדר אותם Off Tube מן האולפן בירושלים במקום מעמדות שידור באִצטדיונים, הן רכשו את זכויות השידורים של כל המשחקים בשני המונדיאלים של 2002 ביפן וקוריאה ו- 2006 בגרמניה, הקימו ציוותי הפקה ושידור נרחבים ושידרו אותם מהשטח. הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI שילמה ללֵאוֹ קִירְש תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של שני המונדיאלים יפן/קוריאה 2002 וגרמניה 2006 סכום של 137.000000 (מאה שלושים ושבעה מיליון) דולר. רשת הטלוויזיה המסחרית הצרפתית TF1 שילמה ללֵאוֹ קִירִש עבור שני המונדיאלים 168.000000 (מאה שישים ושמונה מיליון) דולר. רשתות השידור הגרמניות הציבוריות ARD ו- ZDF שילמו יחדיו תמורת שני המונדיאלים של 2002 ו- 2006 סך של כ- 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר. ה- BBC ו- ITV שילמו עבור שני המונדיאלים של 2002 ו- 2006 סכום של 216.000000 (מאתיים ושישה עשר מיליון) דולר [9]. היחידה שעמדה בפרץ הייתה רשת הטלוויזיה הציבורית של ספרד TVE. למרות שנבחרת ספרד בכדורגל העפילה לטורניר 2002, והכדורגל בספרד הוא דַת, סירבה TVE לשָלֵם מחיר מנופח כזה ופרשה מהמירוץ הכספי. לזירה נכנסה רשת הטלוויזיה המסחרית הספרדית העשירה 3 ANTENA שרכשה את זכויות השידורים של 2002 ו- 2006 תמורת 164.000000 (מאה שישים וארבעה מיליון) דולר.

לֵאוֹ קִירְש שלח את ידו הארוכה גם לכִיסַן של רשתות הטלוויזיה במדינות מרכז ודרום אמריקה ושאב מכיסם 860 מיליון דולר עבור זכויות השידורים של שני המונדיאלים. למרות הכסף הגדול פשט סוחר הכספים הזה את הרגל. הוא לא יכול היה לכסות את סכומי ההשקעה הענקיים שהעביר לידיו של סֶפּ בְּלָאטֶר. לֵאוֹ קִירְש נעלם ממפת שידורי הטלוויזיה לעַד. יחסי המסחר בין ה- EBU ל- FIFA עלו על שִרטון. משחקי המונדיאל של צרפת 1998 היו המפעל האחרון שהמשדר הציבורי החזיק בו ולראשונה טורניר גמר שנטלו בו חלק 32 נבחרות במקום 24 עד כה. משכו של הטורניר התארך ומספר המשחקים גדל מ- 52 ל- 64 משחקים. סֶפּ בְּלָאטֶר רצה לנַצֵל את המצב ועל כן ביקש תוספת תשלום של % 18.75 מ- EBU וגופי השידור הבינלאומיים אחרים לחוזה היָשָן. החוזה היָשָן בין המְשָדֵר הציבורי ל- FIFA נחתם אחת עשרה שנה קודם לכן ב- 1987. בחוזה נקבע כי המשדר הציבורי ישלם תמורת מונדיאל צרפת 1998 כאמור סכום של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון9 פרנקים שווייצריים (כ- 90 מיליון דולר). סֶפּ בְּלָאטֶר תבע עכשיו 160.000000 (מאה ושישים מיליון) פרנקים שווייצריים. אנשי ה- EBU השיבו לו בשם כל גופי השידור האחרים באדיבות, אך בנחרצות, חד משמעית, ו- ללא כחל ושרק בזאת הלשון : "No Way Mr. President. Contract is a contract"

נשיא UEFA השוודי לינארט יוהאנסון.

המתמטיקה הזאת לא נעלמה בסופו של דָבָר מנשיא UEFA התאחדות הכדורגל האירופית לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן (Lennart Johansson). הג'נטלמן השוודי כְבַד הגוּף ידע שברחובותיה של אירופה (וגם באלה של ישראל) מתגלגל כֶּסֶף גדול. צריך היה להתכופף קצת ולאֶסוֹף אותו. "אם הֵם היו מוכנים לשלם סכומים אגדיים כאלה ללֵאוֹ קִירְש אז שיואילו לשלֵם גם לי", אמר בתקיפות. בעצם תבע. זה מזכיר לי שפעם ביקשתי ממוטי קירשנבאום כמה הטבות כספיות כדי לשכלֵל את הפקת שידורי מונדיאל צרפת 1998. המנכ"ל השָנוּן השיב לי מייד, "יואש אלרואי בל תטעֶה בשמי, קוראים לי קירשנבאום ולא קירש…".

טקסט תמונה : 1997. לינארט יוהאנסון משוודיה נשיא UEFA (משמאל) יחדיו עם גברי לוי ז"ל יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל דאז. לינארט יוהאנסון רחש הערכה רבה ל- EBU ומכר לשידור הציבורי את זכויות השידורים של הכדורגל האירופי במחירים סבירים. משהוברר לו ולאנשיו כי הרשתות העשירות באיגוד השידור האירופי ניאותו לשָלֵם הון עתק ללאו קירש תמורת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006, תבע גם הוא את ליטרת הבשר שלו מהמְשָדֵר הציבורי. (באדיבות גברי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שינויים דרמטיים התחוללו בשוק הטלוויזיה הבינלאומי ובמערכת המוניטארית שלוֹ בעשור האחרון המרכיבה את זכויות שידורי הספורט באירופה וגם בתבל. מחירי זכויות השידורים הפכו ל- Windfall Cash, רווח בלתי צפוי ובמזומן. הם האמירו במהירות ובצורה בלתי צפויה וגררו את רשות השידור של יוסף בר-אל למלחמת הִישרדוּת. אנשי התאחדות הכדורגל האירופית ממש נעלבו ממחירי העבר ששולמו להם ע"י ה- EBU. על סף דלתה של UEFA התדפקו עכשיו מחזרים חדשים אֵילֵי השידור המסחרי באירופה בראשותם של האיטלקי סילביו ברלוסקוני האיש העשיר בארץ המגף ובעליו של קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה (סילביו ברלוסקוני מכהן כראש ממשלת איטליה כיום) ורופרט מרדוק בעליו של BSB באנגליה. הם הציעו ללִינַארְט יוֹהָאנְסוֹן סכומים אסטרונומיים כדי לגנוב את סחורת הכדורגל האירופי מהמְשָדֵר הציבורי.

טקסט מסמך : גרף של הסכם זכויות השידורים בין איגוד השידור האירופי ה- EBU לבין התאחדות הכדורגל האירופית UEFA בשנים של 2000 – 1980. הגרף מציין את עליית מחירי זכויות השידורים של אליפויות אירופה בכדורגל (EUROs) מ- 1980 עד 2000. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) הסכים לשלם זכויות שידורים ל- UEFA עבור הטורנירים של אליפות אירופה לאומות בכדורגל רק מ- 1980. אליפויות אירופה בכדורגל בשנים 1980 – 1960 שודרו בחינם. להלן הסכומים ששולמו עבור זכויות השידורים החל מ- 1980 EURO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

EURO 1980, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – איטליה 1980, 3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר.

EURO 1984, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984, 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אלף) דולר.

EURO 1988, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – מערב גרמניה 1988, 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר.

EURO 1992, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – שוודיה 1992, 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר.

EURO 1996, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996, 80.000000 (שמונים מיליון) דולר.

EURO 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000, 140.000000 (מאה וארבעים מיליון) דולר.

הערה : תמורת אליפות אירופה 2004 שנערכה בפורטוגל ניאות ה- EBU לשלם סכום של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר. (הנתונים הכספיים נמסרו לי באדיבות ה- EBU).

לִינַארְט יוֹהַאנְסוֹן (Leanart Johansson) בניגוד לסֶפּ בְּלָאטֶר עמד לפי שעה בפיתוי שהעמידו הגורמים המסחריים בפניו והסכים להישאר נאמן למְשָדֵר הציבורי (קרי ה- EBU), אך דרש תמורת הנאמנות הזאת מחיר כָּבֵד. ה- EURO הוא טורניר הכדורגל השני בחשיבותו אחרי המונדיאל . הוא חשוב יותר מאליפות דרום אמריקה. ה- EBU שניגף בקרב על זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ו- 2006, סָבָר שאיננו יכול להרשות לעצמו לספוג תבוסה נוספת ועוד במגרש הביתי שלוֹ. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ניאות לשלם עכשיו סכום מדהים ובלתי נתפש של 800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת 2004 EURO. פי 4.4 יותר ממה ששילם האיגוד ארבע שנים קודם לכן 180.000000 (מאה ושמונים מיליון) פרנקים שווייצריים בְּמשחקי 2000 EURO שנערכו במדינות הולנד ובלגיה. גורמים מסחריים באירופה הציעו ל- UEFA סכום גדול מ- 800 מיליון פרנקים שווייצריים, אך לינארט יוהאנסון צעד שוב שלוב זרוע עם השידור הציבורי כפי שהדבר מוסבר במסמך ששלח מזכ"ל ה- EBU זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) למנכ"לים ומנהלי מחלקות הספורט ב- EBU.

טקסט מסמך : 14 בדצמבר 1999. המזכיר הכללי של ה- EBU ז'אן ברנארד מונץ' מודיע בגאווה באמצעות פקס לכל המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- EBU ולמנהלי מחלקות הספורט, כי סך זכויות השידורים עבור אליפות 2004 EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שתיערך בפורטוגל, יעמדו על סכום בן 800 מיליון פרנקים שווייצריים. פי חמש יותר ממה ששולם עבור 2000 EURO. תמורת אליפות 2000 EURO שהתקיימה בהולנד ובלגיה, שילם ה- EBU זכויות שידורים בגובה של 180 מיליון פרנקים שווייצריים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסכומים האדירים הרתיעו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בזמנו להיעתר לפנייה של ישראל דורי מנכ"ל חברת "מגה טי. וי." לקנות את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 .

הסכום הזה כידוע כבר לא הספיק לאליפות 2008 EURU. ה- EBU (איגוד השידור האירופי) הציע ל- UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) סכום של כ- 600 מיליון יוּרוֹ (euro) שהם כ-750 מיליון דולר תמורת רכישת זכויות השידורים של משחקי אליפות אירופה 2008 EURO שייערכו בשווייץ ואוסטריה [10].

UEFA דחתה את ההצעה הציבורית של ה- EBU וחתמה על הסכם זכויות שידורים עם חברת התיווך הגרמנית – צרפתית SPORTFIVE (לשעבר UFA). התאחדות הכדורגל האירופית UEFA תחת הנהגתו של לינארט יוהאנסון ציפתה לעשות רווחים ב- Euro 2008 של כ- 640 מיליון יוּרוֹ (euro) שהם שווי ערך ל- 800 מיליון דולר. המו"מ לקראת 2008 נערך ע"י UEFA עם כל רשת טלוויזיה בנפרד. Network by Network. לבסוף קנו את זכויות השידורים של 2008 EURO רק שתי רשתות טלוויזיה החברות ב- EBU, הטלוויזיה הולנדית הציבורית NOS והטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של יוון המטה ליפול ולהתפורר ושם הקוד שלה ERT. יוון הייתה כזכור אלופת אירופה של טורניר Euro 2004 שנערך בפורטוגל. לבסוף התייאשה התאחדות הכדורגל האירופית (ה- UEFA) מאיגוד השידור האירופי (ה- EBU) ומכרה את זכויות השידורים של 2008 EURO (משחקי האליפות ייערכו בשווייץ ואוסטריה) למתווך פרטי עקשן. "שהוא המתווך הפרטי יתעסק עם ה- EBU", אמרו שָם בשמו של לינארט יוהאנסון. כמו שאמר ספ בלאטר בשעתו כשהתמסר לזרועות התמנון של לאו קירש.

הכדורגל האירופי הפך להיות בּיזְנֶס ענק על גַבּוֹ של המְשָדֵר הציבורי . הבונוסים הכספיים ב- 2004 EURO גדלו ב- % 56 לעומת אלה של 2000 EURO. שש עשרה (16) הנבחרות שהעפילו לטורניר האטרקטיבי בפורטוגל תוגמלו כל אחת ב- 6 מיליון דולר עוד לפני ששיחקו אפילו משחק אחד. כל נבחרת שניצחה בבית המוקדם שלה בפורטוגל צברה 800 אלף דולר. תוצאת תֵּיקוּ הִקנתה 400000 (ארבע מאות אלף) דולר. כל נבחרת שהעפילה לרבע הגמר קיבלה 2.4 מיליון דולר. נבחרות פורטוגל, יוון, הולנד, וצ'כיה שהעפילו לשלב חצי הגמר קיבלו כל אחת בונוס של 3.2 מיליון דולר. צ'כיה צברה את הסכום הגדול ביותר מבין ארבע הנבחרות, כ- 14 מיליון דולר. פורטוגל שהפסידה 0:1 ליוון במשחק הגמר פוצתה בסכום נוסף של 4.8 מיליון דולר. לאלופה יוון הוענק חוץ מהגביע היוקרתי גם פרס כספי של 8 מיליון דולר. האלופה יוון צברה 20 מיליון דולר רווחים ב- 2004 EURO. המו"מ המורכב על חלוקת הנטל הכספי של משחקי פורטוגל היה מסובך ונעשה ע"י נציגי ה- EBU בג'נבה בנפרד Country by Country. הטלוויזיה האוסטרית הממלכתית ORF למשל שלא הייתה לה נבחרת בפורטוגל הסכימה לשלם 6 מיליון דולר . ה- BBC ו- ITV הרודפות אחרי נבחרת אנגליה לכל מקום (לרוע מזלן אנגליה הודחה בינתיים מהמשך המשחקים בטורניר ע"י נבחרת פורטוגל) שילמו כל אחת ל- UEFA סכום שנע סביב 28 מיליון דולר והתחלקו ביניהן בשידורים הישירים. רק את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר הם שידרו "ראש בראש".

כאן נכנסה לתמונה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ה- EBU ניהל מו"מ נוקשה עם מנכ"ל רשות השידור הבלתי מוכשר בעליל יוסף בר-אל. לבסוף התרצתה רשות השידור הענייה והדלה והמטה ליפול ורכשה את זכויות השידור הבלעדיות שלה (החלק היחסי במסגרת ה- Share הכללי האירופי) תמורת יותר מ- 3 מיליון דולר. סכום עַתֵּק בהתחשב במצבה הכספי הרעוּע. אפשר כמובן היה לנהל את המו"מ הזה טוב הרבה יותר מאשר ניהל אותו מנכ"ל רשות השידור. הוא שוב שגה קשות כמו במו"מ על רכישת הזכויות של מונדיאל 2002. אנשי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוסיפו חטא על פשע במו"מ על 2004 EURO. הֵם עשו כל מאמץ להחביא את אינפורמציית התשלומים הזאת מעין הציבור. רשות השידור בראשותו של המנכ"ל יוסף בר-אל ובאמצעות דוברו מר אורן הלמן (היום נמצא אורן הלמן בחברת החשמל), טענה במקומון "זמן תל אביב" (של העיתון "מעריב") ב- 4 ביוני 2004 [11] "כי הרשות היא חברה באיגוד השידור האירופי, לכן היא מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידור של אירועי הספורט המתקיימים באירופה". דברי הֶבֶל בלתי מתקבלים על הדעת.

הפרסום המטעה (או המוּטעה) המסתיר מעֵין הציבור את התשלום האדיר ששילמה רשות השידור בהנהגתם של המנכ"ל יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אברהם נתן נעשה אולי כדי להימנע מהמשך העימות הצפוי להנהלת רשות השידור שקופתה ריקה ומדולדלת עם יוצרי הטלוויזיה והקולנוע וההפקה המקורית בישראל. אלה עושים לה צרות צרורות ודורשים למַתֵּן את עלויות הספורט הגבוהות מידַי לטעמם בשידור הציבורי.

מאזן התשלומים בין IOC לבין UEFA ו- FIFA מתקרב לשִוויון, אך צריך לזכור שהפקת השידורים האולימפיים מסובכת ומורכבת הרבה יותר וגם יקרה יותר משידורי המונדיאלים. לאֵין ערוֹך. רשות השידור שילמה 1.881200 יורו (euro) תמורת הבלעדיות של שידורי אולימפיאדת אתונה, שנפתחה ב- 13 באוגוסט 2004 וננעלה כעבור 17 יום ב- 29 באוגוסט. עלות זכויות השידורים היא נפרדת מהעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ביצוע השידורים עצמם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. העלות הסופית של הפקת שידורי אולימפיאדת אתונה 2004 הסתכמה בסכום של כ- 3 מיליון דולר.

נשיא AOB (ראשי תיבות של Athens Olympics Broadcasting) הספרדי מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ העמיד לרשות המְשָדֵר הציבורי באולימפיאדת אתונה 2004 כמות פנטסטית של כ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות שכיסו 300 תחרויות אולימפיות, והפיק למענו 4000 שעות שידור. המשחקים האולימפיים הם יַעַד שידור חשוּב מאין כמוֹהוּ של המְשָדֵר הציבורי מקדמת דנה. ה- EBU קנה גם את אולימפיאדת החורף של טורינו ב – 2006 והמשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008. נחתם אז הסכם שידורים חדש בין ה- EBU ו- IOC המַקְנֶה לאיגוד השידור האירופי בלעדיות על אולימפיאדת החורף של וָואנְקוּבֶר ב- 2010 ומשחקי הקיץ ב- 2012 תמורת כ- 850 מיליון דולר. לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הובטחה אפוא עבודה עד לאולימפיאדת ריו 2016. המְשָדֵר הציבורי איננו לבד. רשת השידור האמריקנית NBC בתמיכת גֶ'ף אִימָאלְט נשיא הקונצרן הענק General Electric שילמה עבור שתי האולימפיאדות האלה של וואנקובר 2010 ולונדון 2012 סכום של יותר מ- 2 מיליארד דולר בעבור זכויות השידורים הבלעדיות בארה"ב. 820000000 (שמונה מאות ועשרים מיליון) דולר עבור אולימפיאדת וָונְקוּבֶר 2010, ו- 1.181000000 (מיליארד וְ- 181 מיליון) דולר תמורת שידורי אולימפיאדת לונדון 2012. סכומים פנטסטיים .

מר אלכס גלעדי חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) וסגן נשיא בכיר ב- NBC סייע רבות לבוס שלו דיק אברסול (Dick Ebersol) נשיא חטיבת הספורט של NBC לשבור מְאז 1988 את מסורת השליטה האולימפית בארה"ב של רשת הטלוויזיה ABC בראשותו של רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המיתולוגי. ABC החזיקה בקניין השידור האולימפי בארה"ב בשנים 1984 – 1964 הודות ליוזמתו הטלוויזיונית והכלכלית וראייה ארוכת טווח של נשיאה המנוח רון ארלדג' (Roone Arledge).

בחודש יוני 2011 חתמה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC על חוזה זכויות שידורים אולימפי חדש עם הוועד האולימפי הבינלאומי IOC, על סך אדיר כמעט בלתי נתפש של 4.38 מיליארד דולר, וכולל בתוכו ארבע אולימפיאדות כלהלן :

א. אולימפיאדת החורף 2014 בסוצ'י – רוסיה תמורת 775.000000 (שבע מאות שבעים וחמישה מיליון) דולר .

ב. אולימפיאדת הקיץ 2016 בריוֹ דֶה זָ'אנֵיְירוֹ – ברזיל תמורת 1.226 מיליארד דולר .

ג. אולימפיאדת החורף 2018 (תיערך ב- Pyeongchang בדרום קוריאה) תמורת 963000000 (תשע מאות שישים ושלושה מיליון) דולר.

ד. אולימפיאדת הקיץ 2020 (תתקיים בטוקיו – יפן) תמורת 1.418 מיליארד דולר.

בכך משלימה NBC האמריקנית שליטה טלוויזיונית אולימפית בת יותר משנות דור מאז אולימפיאדת סיאול 1988. לאלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ב- NBC וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי חלק נכבד במסורת האולימפית הנכבדה הזאת של NBC וגם בהשתלטות המחודשת על ארבעת האולימפיאדות העתידיות.

"EURO 2004" מתקיים ב- פורטוגל.

המָמוֹן והטֶכְנוֹלוֹגְיָה וכמובן הכּישָרוֹן הם אבות ההצלחה של העיתונאות הטלוויזיונית, אך לרעיון המשולב הזה לא היה כל סיכוי להתקיים במתכונת שידורי 2004 EURO בפורטוגל שהיו כידוע קִנְיָינוֹ היקר של השידור הציבורי בישראל. לא בטוח שרק באשמת מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל צָדָק כשרכש את הזכויות הבלעדיות של שידורי 2004 EURO. הוא טעה כשהחליט לשלם תמורתם מָמוֹן כה רב. אפשר היה לקנות אותן הרבה יותר בזול. מכל מקום הרייטינג השוֹפֵע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מידֵי עֶרֶב ולילה בקיץ ההוא של 2004 תמֵך בהחלטתו העקרונית. למרות שהרייטינג איננו בהכרח השיקול החשוב ביותר המנחה את השידור הציבורי-ממלכתי, הרי עם עוּבדוֹת ה- People meter אי אפשר להתווכח. יוסף בר-אל החזיק בידיו קלף מנצח. הוא לא היה צריך להתנצל על כך. לרוֹע מזלו נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית למַמֵן את הצלחת השידור הענקית הזאת באמצעות מָסָה אדירה של שקופיות חסוּת. אין דרך אחרת . אך בדרכה זאת היא קוממה ועוררה מרִבְצַם מתנגדים ושוֹנְאִים רבים של שידורי הספורט והכדורגל בערוץ הטלוויזיה הציבורי. הטענה כי שידורי פורטוגל בטלוויזיה הציבורית פונה רק לגברים לא הייתה נכונה. לפחות לא מנקודת מבטי. אני למשל הייתי הגבר היחידי בחבורה של חמֵש נשים יפות שצפו יחדיו באורח קבע בשידורי המשחקים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. השאלה איננה מדוע קנה יוסף בר-אל את אליפות אירופה שהתקיימה בימים ההם בפורטוגל. ככְלוֹת הכול הוא הלך בדרכם של 52 מנכ"לים נוספים ברשתות הטלוויזיה הציבוריות החבֵרוֹת ב- EBU, שחשבו כמוהו כי אין לוותר על סחורת השידור היקרה אולם יוקרתית. השאלה הייתה כיצד יוסף בר-אל מטפל בחומר השידור עצמו, וזאת כמה לא מפתיע הוא לא עשה זאת טוֹב מספיק.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שילמה הוֹן עַתֵּק של כ- 3.1 מיליון דולר תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של מפעל הכדורגל הזה , שחשיבותו ויוקרתו נופלים רק מהמונדיאל. זהו תשלום הגבוה ב- % 500 יותר ממה ששילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופת המנכ"ל אורי פורת ז"ל ובתקופתי עבור זכויות השידורים של טורניר 2000 EURO, זה שהתקיים לפני חמש עשרה שנים בהולנד ובלגיה, אך אמצעי ההפקה והשידור שלוֹ נותרו מוגבלים כבעבר. אולפן השידור המוביל את השידורים הוּקם בירושלים במקום בליסבון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שוב לא העלתה בדעתה לשלוח לפחות צֶוֶות צילום ENG אחד משלה לפורטוגל לצורכי הכנת כתבות חדשותיות של צבע ו- אווירה, וראיונות – האמורות להשלים את השידורים הישירים. זוהי החלטה שגויה ולא מקצועית של הנהלת רשות השידור שמתרצת זאת באי השתתפותה של נבחרת ישראל בטורניר, ולכֵן מתכחשת לערך המוסף העיתונאי של מעטפת השידור ואריזתו. טורניר הכדורגל של 2004 EURO הוא יצירת מוֹפֵת טלוויזיונית (למרות היעדרה של נבחרת ישראל) ומאפיין נכבד של כל שידור ציבורי באשר הוא. רשות השידור חייבת להחזיק בנֶכֶס השידור הזה, אך הדבר מחייב אותה ואת אנשיה לקִרבָה בלתי אמצעית למקום התרחשות האירועים כדי ליצור עיתונאות זריזה, מעניינת, ואמִינה יותר. היא לא עשתה זאת. מה שנעשה (או שלא נעשה) מן היבט הנוכחות בשטח בעשוֹרֵי ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה, בתקופתם של המנכ"לים אורי פורת ז"ל ויבד"ל אריה מֶקֶל ומוטי קירשנבאום, איננו רלוואנטי ולא היה צריך לשמש מוֹדֶל לחִיקוּי ב- 2004. למרות ההשקעה המַסִיבִית ברכישת הזכויות הסתפקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רק בחומרי השידור המגיעים לירושלים באמצעות שירותי הלוויין האירופי . לאולפן אמורה להיותה חשיבות עיתונאית בהובלה וניווט שידורי 2004 EURO בתנאי שהוא ממוקם במקום הנכון. העיתונאות האולפנית שלוֹ הנעשית מירושלים ולא בפורטוגל הייתה תחליף רַע. משהוחלט לוַותֵּר על עיתונאות השטח הבסיסית ולשוב למסורת הארכאית של מיסודו בירושלים כבימים עברו, נדרש היה לתכנן ולארוז אותו בצורה שונה. זה ברור לגמרי שלא הייתה קיימת שום קורלציה בין התשלום האדיר שמשלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עבור טכנולוגיית הצילום היפהפייה המגיעה אליו מפורטוגל, לבֵין התוצאה הסופית שהשתקפה על המסך באולפן השידור בירושלים. השִיבָה מן הדרמה וההתרגשות באִצטדיונים לצורך דיונים קטועים באולפן היבֵש בירושלים, מאכזבת, ומלוּוָה בתחושה של אכזבה וְ- Déjà vu (דֶזָ'ה וּו). הכול צפוי. זה לא שינה באמת אם אורי לוי נִיבַּט מהמסך מהאולפן או לחליפין בוני גינזבורג. שני המגישים אינם כריזמטיים דיים אך אשמת השעמוּם אינה נעוצה רק בהם אלא גם בשיטה. בסרט חסר ההפתעות הזה כבר היינו ובילינו זמן ארוך.

הפקת סיגנל השידורים הבינלאומי מפורטוגל הוא פקטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אין שום נחלה בו או השפעה עליו. לעומת זאת הוא יכול היה להיערך בצורה שונה בתחום העיתונאי של הסיקור באולפן. קונספציה תכנון אחזקת זמן השידור – אנכרוניסטית. הובלת עיתונאות השידור באולפן לפני בעיטת הפתיחה במה שמכונה Pre Game Show, מילוי זמן ההפסקה בין שתי המחציות, ושידור ה- Post Game Show בסיום המשחקים – בעייתית וחוזרת על עצמה כבשנים עברוּ. האולפן בירושלים במתכונתו הקיימת מַשְנִיא את עצמו על הצופים בו. מרוב פּרסומות ומֶלֶל רב לא ניתן היה להזדהות עִם תּוֹכנוֹ ולא עִם מַגִישָיו. כמויות האורחים הגדולות שזרמו לאולפן בירושלים ושפע החסויות העצום המממנות את מבצע השידורים מנעו מהאיש העיקרי בצוות השידור הפרשן זאב "זאבי'ק" זלצר לומר את דברו. זאביק זלצר חונן בידע כדורגל רב והעברית ששגורה בפיו הייתה רהוטה. הוא תרגם בצורה אינטליגנטית והגיונית וגם בחֵן את מהלכי הכדורגל לשפת הטלוויזיה. ב- 2004 היה פרשן כדורגל ברמה בינלאומית. למרות שהפרשנות שלו נעשית מאותו המוֹניטור שבו אתה ואני התבוננו, הוא ראה דברים שאנחנו לא הבחנו בהם. ההבדל בינו לשאר האורחים בירושלים דמתה לחַיץ שהפריד בין רמת השידור הנאה של רמי ווייץ לזאת הכושלת של השַדָּר עַמִית הוֹרסקי. כמות ואיכות טכנולוגיית הצילום החדישה במשחקי פורטוגל הביאה בסופו של דבר למסך הטלוויזיה הישראלית תמונה מרהיבה ויפהפייה והעניין הציבורי הגדול בישראל (למרות היעדרה של נבחרת ישראל), הצדיקו את המאמץ של רשות השידור.

את מבצע השידורים העָנָק שעלותו נאמדת בעשרות רבות של מיליוני דולרים ניהלה הטלוויזיה הפורטוגלית הציבורית RTP ביד רמה. הישג נאה. היא נעזרה בקבוצת מומחים בתחומי תקשורת שונים מ- EBU.ניידות שידור משוכללות מוצבות באִצטדיונים השונים כשהן עמוסות בעשרות מצלמות. בין 20 ל- 25 במשחק. את משחק הפתיחה, שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר כיסו 25 מצלמות. מרבית המצלמות הֵן Isolated ומחוברות למכשירי הקלטה נפרדים. הדבר מאפשר לבימאים הראשיים להעניק לצופי הטלוויזיה הילוכים חוזרים רבים חלקם ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion טכנולוגיית צילום שלמרבה ההפתעה טרם קיימת בארץ) מזוויות שונות לרבות זוויות צילום נגדיות . הבימוי האחיד והתמונה שהתקבלה על המסך הייתה עשירה. למרות שהיה בתחילה קונסרבטיבי הוא השתפר בהמשך המשחקים. הפִסְפוּס הגדול היה במשחק איטליה – דנמרק. אף מצלמה לא לכדה ב- Close up את היריקה המכוערת של פְרָאנְצֶ'סְקוֹ טוֹטי מאיטליה בפניו של הדני קריסטיאן פּאוּלסֶן (צילום העבירה מקרוב נלכדה בידי עדשה של מצלמת הטלוויזיה הציבורית הדנית DR והופצה בכל אירופה). על סמך העֵדוּת הזאת סולק פְרָאנְצֶ'סְקוֹ טוֹטי מהאליפות. בהמשך השתפרה כאמור עבודת המצלמות בעלות העדשות הענקיות של 55X והן לכדו ללא קושי את רגע המחלוקת בו היד של דָוִויד טְרֶזֶגֶה הצרפתי סייעה לוֹ להשוות את התוצאה ל- 2:2 במשחק נגד קרואטיה, וגם את היריקה של השוויצי אלכסנדר פריי בעוֹרְפּוֹ של האנגלי סטיבן ג'רארד (קפטן ליוורפול). הישגים עיתונאים טלוויזיוניים ראויים לציון. הקבוצה המבצעית של RTP הרכיבה Pool של חמישה בימאים. שלושה מהם פורטוגליים קָארְלוֹס סִילְבָה, רוֹגֶ'רְיוֹ בּוֹרְגֶ'ס, ורוּי מוֹנְטֶרְיוֹ רָאמָאנוֹ, ושני בימאי חיזוק וותיקים האנגלי ג'וֹן ווֹטְס וההולנדי מַרְטִין לִינְדְבֶּרְג. הבימאים בפורטוגל הבינו היטב את עיקרון הצילום הקובע כי הטלוויזיה היא מדיום של Close ups. אלפי צילומי התקריב של השחקנים, המאמנים והאוהדים מביאים היטב את שמחת הניצחון ותוגת ההפסד לסלון ביתם של מאות מיליונים. גם לאֵילוּ בישראל. היה חשוב המעבר בזמן מהאולפן בירושלים לתמונות עליית הנבחרות לכר הדשא ונגינת ההִמנוֹנִים , מפני שזאת הפעם הראשונה שצופי הטלוויזיה מקבלים בצילומי Close up את פרצופי השחקנים . תנאי חשוב להיכרות ויצירת הזדהות עם גיבורי העלילה . יוזמה שנקטנו כבר בשידורי מונדיאל ארה"ב 1994 אך גוזלת זמן מסך נוסף מציבור הצופים של אוהד את שידורי הכדורגל .

מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל אברהם נתן אז צלחוּ ב- 2004 מכשול כספי כמעט בלתי עביר והעמידו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משחקים מרתקים וצילומים מזהירים הזורמים אליו בשפע מפורטוגל, אך אלוּ העמידו בצֵל את האולפן בירושלים רב האורחים וחשפו אותו כנקודת התורפה העיקרית של מבצע השידורים היקר. האולפן שמשָדֵר עיתונאות "אולפנית" וכמות עצומה ובלתי נסבלת של חסויות נותר פגיע. שידור החסויות נעשֵה ללא שיטה וברֶגֶל גָסָה. זאת מָסָה ענקית חסרת תקדים. שידורן היא בעצם ברירת מחדל אולי מחויבת המציאות כדי למַזְעֵר נזקים (כלכליים), אך יצרה גם אנטגוניזם ציבורי חריף. האנטגוניזם הזה דבק גם במנחי ומגישי השידורים אורי לוי חסר הכריזמה ובוני גינזבורג נטול העיתונאות. אך צריך להבין שבלעדֵי החסויות אין לשידור הציבורי כל סיכוי למַמֵן ולוּ חלק דַל משידורי הכדורגל היקרים האלה.

רבים מהצופים בישראל אינם מבינים את הכלכלה היקרה האופפת את זכויות שידורי הספורט והכדורגל, ולכֵן תוהים בקוֹל, מדוּע צריך לחשוף את שקופיות החסות בכמות גדולה כזאת בשעה שהם ממילא משלמים אגרה. זוהי הדרך היחידה להקטין ולמַזְעֵר איך שהוא את העלויות הגבוהות. רשות השידור הציבורית הקטנה בישראל אומנם פועלת על פי המודל של ה- BBC באנגליה, אך שם הערוץ הציבורי מתוקצב ע"י מספר עצום של משלמי אגרה. כ- 23 מיליוני בתי אב בריטיים משלמים את מס השידור כדין וללא שום וויכוח, ובכך מאפשרים למנכ"ל ה- BBC להעניק למחלקת הספורט שלוֹ תקציב עתק שנתי בן כ- 360000000 (שלוש מאות ושישים מיליון) דולר. ה- BBC העשיר איננו רשאי לעומת זאת לשָדֵר כלל שקופיות חסות. אסוּר לוֹ. בישראל מותר. לכן כל עוד זה אפשרי, על הנהלת רשות השידור הציבורית מוטל התפקיד לנַצֵל את ההיתר הזה ביעילות.

יוסף בר-אל יצר במשחקי 2004 EURO טבעת היקפית ראשית של שישה נותני חסות עיקריים עליהם נִמְנוּ החברות אלדן – השכרת רכב, המפעילה הסלולארית פלא פון, בירה קרלסברג, מחסני חשמל וחברת האלקטרוניקה מֶץ (התחלקו ביניהן בזמן השקופיות), צִבעי נירלַט, והחברה להלבשת ספורט אדידס. אח"כ בנה טבעת היקפית נוספת שכללה את החברות קבוצת שלמה להשכרת רכב, בנק המזרחי, קפה לנדוור, ודִקְלָה קופות גמל של הבנק הבינלאומי הראשון , וחברת האוטובוסים אגד. שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהחלו בפורטוגל ב- 12 ביוני 2004 והסתיימו ב- 4 ביולי 2004 הציבו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ללא קושי בפסגת הרייטינג של שידורי הטלוויזיה בישראל . משחק הגמר בין יוון לפורטוגל הניב רייטינג ממוצע של % 37.6 ובשיאו הגיע ל- % 43.6. משחקי חצי הגמר הניבו רייטינג בן % 30. משחקי שלב רבע בגמר והמשחקים בבתים הניבו רייטינג ממוצע שנע בין כמות של % 15 ל- % 24. יוסף בר-אל כיסה באמצעות החסויות שליש מעלות זכויות השידורים . הוא שילם כאמור 3 מיליון דולר (כ- 15 מיליון שקל) והרוויח משקופיות החסויות "המרגיזות" כמיליון דולר (כ- 4.5 מיליון שקל). הישג לוגיסטי נאה של רשות השידור ומחויב המציאוּת. האולפן היה חַנוּק ועַמוּס. בנוסף לחסויות הוא היה נגוּע גם בתשדירי ה- Winner של הטוֹטוֹ, ומעֵת לעֵת גם במִבזקי חדשות ושידורי הגרלת הלוֹטוֹ. בצורה כזאת הוא איננו מסוגל להיות ידידותי לצוֹפָיו. לאולפן היה חסר המחשב הווירטואלי של חב' "אוֹרעַד" שהיה כלי נֶשֶק חשוב בשידורים הקודמים כדי לבַאֵר רִגְעֵי מחלוקת . גם ההתייחסות ל- Flash interviews המתקיימים בסיום המשחקים עם המאמנים והשחקנים הבולטים צולעת ואיננה סיסטמתית. UEFA מפיקה אותם בעיקר למען אותן רשתות הטלוויזיה (כמו ערוץ 1) שאין להם אולפנים וציוותי צילום בפורטוגל ואינם יכולים לזמן לעצמם מרואיינים משלהם. האולפן בירושלים איננו מְאַמֵץ תמיד את התגובות החדשותיות החמות האלו לחיקו. מחֵלֶק התעלמו בתחילת הטורניר. ראיונות אחרים מתורגמים On Air לא תמיד ע"י אנשי מקצוע ולא תמיד ע"י כאלה שמבינים היטב את השפה. התוצאה במקרים רבים חפיפניקית ורשלנית. לעומת זאת שעון מדידת הזמן המופיע באורח קבע בצִדו הימני של המסך ועִמו כתובית המזהה את הנבחרות והתוצאה, הוא אלמנט שידור מַרְנִין וחשוב. פרי מעשה ידיהם של אנשי מחלקת הפיתוח בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

ועוד הערה אחת זאת הנוגעת למאמן הלאומי אברהם גרנט המשמש היום גם כפרשן לאומי בשידורי פורטוגל. הוא התחיל רַע והצטייר כפרשן רדוּם ונטול כריזמה. קולו חִיוֵור ואנֶמִי. הטרמינולוגיה שלוֹ בכמה מקרים הייתה שגויה ורדוּדה. בעיקר כשכינה את המונח השיפוטי "בעיטה חופשית" כ- "מכת עונשין". התנסחות אינה הולמת, וודאי לא של מאמן לאומי. אברהם גרנט הוא מאמן כדורגל שיודע ומֵבִין כדורגל אך איננו פרשן כדורגל. זה הבדל מהותי בשידורי טלוויזיה. בהמשך השתפר במקצת. שוב הוברר כי יֶדַע איננו ערובה מספקת להיות פרשן בטלוויזיה. צריך לדעת לשָוֵוק את הידע. אברהם גרנט איננו אישיות קומוניקטיבית. הוא חייב לעבור הכשרה והשתלמות מוקדמת לפני שהוא אוֹחֵז במיקרופון הלאומי. מאמני כדורגל אינם בהכרח פרשני טלוויזיה. הם ברי סמכה על כר הדשא אך זה לא תמיד מצליח להם נוכח המיקרופון והמסך. בל נשכח גם שאברהם גרנט הוא אותה הדמות שניבטה לא מזמן ממסך הטלוויזיה כשהיא מגרדת בתשוקה רבה עם שחקניו כרטיסי "פַּיִס" וקוראת לציבור להַמֵר כדי להגיע ל- 2004 EURO. כשזה לא מצליח לוֹ הוא משליך את כרטיס ההגרלה ומשחרר למצלמה טקסט שערורייתי , משהו כמו , "לי זה לא משנה, אני אהיה שם בכל מקרה כפרשן". לא חינוכי וטעם גדול לפְגַם. המאמן הלאומי מכהן כרמטכ"ל הכדורגל הישראלי הידוע כנטוּל הישגים. אברהם גרנט הגשים באופן פרדוקסאלי את מטרתו והגיע לפורטוגל, אך ללא גייסותיו.

שידור אירועי ספורט בטלוויזיה הוא תחום התמחות קונקרטי וספציפי מאוד. מועדון השַדָּרִים הזה הוא אקסקלוסיבי ודַל חברים. דלתו פתוחה לכישרוניים ביותר שהם מְעַט מִזְעַר. במדינת ישראל צמחו ברבע המאה האחרונה רק שלושה שדרי ספורט : רמי ווייץ, מאיר איינשטיין, ויורם ארבל. לכן הצבתם של עמית הורסקי ודני נוימן כצֶוֶות שידור שני בפורטוגל היה ניסיון אמפירי כּוֹשֵל. טורניר 2004 EURO היה גדול עליהם בכמה מספרים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רשאית להיות גאה בשידורי פורטוגל שהניבו פּרְיוֹן ותנובה נָאָה, אך הרייטינג הנפוּח איננו חזוּת הכול. בל נִטְעֶה בו. הוא נובע יותר בגלל בלעדיות על שידורי הלוויין ולא בשל הביצוע המקומי שאיננו חָלָק.

EURO 2000 בהולנד ובלגיה.

בקיץ 2000 הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל שלושים ואחד המשחקים של 2000 EURO. אך כמו יוסף בר-אל הוא לא הסכים למַסֵד אולפן שידור במקום ההתרחשות וגם לא אָבָה לשלוח צוות שידור ENG להולנד ובלגיה לצורכי צילום חדשות. זאת הייתה הפקה הדומה בהיקפה לזאת של 1996 EURO מימי מוטי קירשנבאום . נפגשתי שוב עם אילן בן דוֹב מנכ"ל סאני תקשורת וקובי בן גור יו"ר הדירקטוריון של פלא פון שהסכימו להעניק 750 אֶלֶף דולר כנותני חסות בלעדיים ל- 31 משחקי האליפות. סכום נאה שכיסה לאלתר את מחיר זכויות השידורים בן 660 אֶלֶף דולר ששילמה רשות השידור ל- EBU. אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר היו שני אנשי עסקים שנתנו לנו בסתיו 1999 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר תמורת שידור חסויות בלעדיות שלהם במבצע הגדול של שני השידורים הישירים של משחקי החוץ בכדורגל במסגרת קדם 2000-EURO של נבחרת ישראל נגד קפריסין וספרד. באפריל 2000 העניקו אילן בן דוב וקובי בן גור 200 אֶלֶף דולר למחלקת הספורט למימון השידורים הישירים היוקרתיים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל במסגרת שלב ה – Final Four בסלוניקי 2000.

ביום שני – 15 במאי 2000 לאחר שכל הפרטים לקראת שידורי 2000 EURO סוכמו לשביעות רצונם של שני הצדדים, הזמנתי בשם רשות השידור כשושבין ההסכם את שני הג'נטלמנים ועוזריהם למסעדת "דִיקְסִי" בתל אביב להשקת כוסות יין ונעיצת שיניים בסטייק נחמד ועסיסי בליווי חתימה על חוזה החסויות. מצד רשות השידור נוכחו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה היוצא יאיר שטרן שהיה שותף למו"מ הכספי עם אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ואנוכי. אורי פורת ואני מצד רשות השידור וקובי בן גור מעבר למתרס המממן, נשאנו נאומי ניצחון הנוגעים לשיתוף הפעולה ההיסטורי והפורה בין שידורי הספורט המוצלחים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבין חשיפת "סאני תקשורת" ו- "פלא פון" לתודעת הציבור. לרוע המזל עזב קובי בן גור את המסעדה בתום דבריו לפגישה עסקית אחרת. הוא הספיק ללגום לגימת יין אחת , ברך "לחיים", ונטש. חיש מהר הוברר כי פרישתו בטרם עת הייתה קריטית . זה היה בשמונה בערב. לפתע נכונה לי אכזבה גדולה. לאחר כל הסיכומים וההבנות שהושגו לפני החתימה, ביקשו אילן בן דוֹב מחברת "סאני" וגִיל בּוּל מ- "פלא פון" לשנות את תנאי ההסכם בשם השבועה העסקית, "כי בעסקים הכול מותר". הם רצו להתנהג לא רק כבעלי המאה אלא גם כבלי הדעה . הם ראו ברשות השידור הציבורית כמעין חברה לצורך השקעת מניות . רתחתי מזעם . ההתכנסות במסעדת "דִיקְסִי" הייתה לצורך חתימה ולא לצורך וויכוחים. הבאתי את מנכ"ל רשות השידור לחתום על ההסכם ולא כדי לנהֵל שָם מו"מ מחודש. התנצלתי בפני המנכ"ל שלי על מה שקורה ועל האטמוספרה שהשתנתה באחת. שפכתי את כוס היין שלי לאות מחאה על מפת השולחן הלבנה והודעתי לג'נטלמנים הנחמדים, "אני עם שקרנים לא מנהל מו"מ. 2000 EURO הוא טורניר כדורגל אטרקטיבי דיו כדי למשוך אליו נותני חסות אחרים". באחת עשרה בלילה עזבתי בחרוֹן – אַף את המסעדה והלכתי הביתה. אני מתעב שקרנים גם אם הם נקראים אנשי עסקים.

טלפנתי מייד לטלפון הסלולארי של קובי בן גור ודיווחתי לו על השתלשלות העניינים. לבסוף הכול הסתדר. החלק הכספי של קובי בן גור ואילן בן דוב כנותני חסות עיקריים קטֵן אומנם אבל רשות השידור הכניסה לעסקה חברות אחרות שעמדו בתור כדי לחשוף את המותגים שלהן בשקופיות החסות, תמורתן שלשלה רשות השידור לקופתה 1.5 מיליון דולר.

כתבתי יותר מ- 500 פקודות מבצע בקריירה שלי ברשות השידור אך מעולם לא הייתי כה מרוגז וכועס כמו בעת כתיבת ספר השידורים הנוכחי זה של 2000 EURO הופתעתי לרעה מאנשי העסקים שעמדו להעניק לנו את חסותם אך חזרו בהם בחלק מהסיכומים הכספיים. קובי בן- גור יו"ר דירקטוריון פלא – פון ניצב לימיני. אף על פי כן ולמרות כל הקשיים הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000 (המכונה בקיצור שמה 2000 EURO ) הייתה משחק ילדים לעומת הפקת אולימפיאדת סידני 2000.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורי שחיברתי וכתבתי לקראת הפקה וביצוע של כל 31 השידורים הישירים ב- אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (2000 EURO), שאותם שידרנו ישיר מהולנד ובלגיה ל- ירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קבוצת השידורים המבצעית המשותפת של הטלוויזיה הולנדית הממלכתית NOS ושל שתי הרשתות הציבוריות הבלגיות RTBF ו- VRT (כונתה 2000 FORTO) בראשותו של ההולנדי אֶד וָאן ווּסְטֶרְלוּ (בעבר מנכ"ל NOS), עשתה עבודת הפקה וצילום בלתי רגילה. היא בעצם העתיקה את חזונו של הצרפתי פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה האיש שהיה האחראי הראשי של איכויות ההפקה והצילום המצוינות והבלתי רגילות במונדיאל צרפת 1998. בכל אִצטדיון הוצבו 18 מצלמות (כולן Isolated) ביניהן שלוש מצלמות Super Slow Motion. החידוש היה בהצבת מצלמה מס' 17 מצוידת בעדשה חזקה ( X 55 ) ברוֹם היציע הנגדי. המצלמה הזאת הביאה הילוכים חוזרים מזווית צילום הפוכה למצלמה המובילה. עוֹל השידור הוּטַל על שני השדרים הבכירים בישראל. מאיר איינשטיין מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורמי ווייץ שנשכר מערוץ 5 בכבלים. זאביק זלצר שימש כפרשן לצִדוֹ של מאיר איינשטיין וחיים ברעם חבר לרמי ווייץ. אבי רצון היה המועמד הטבעי שלי לשמש פרשן ראשי במשחקים בהולנד ובלגיה. משדרש שכר שנחשב למופרך בעיני הנהלת רשות השידור נדחה ע"י המנכ"ל דאז אורי פורת ז"ל. זאביק זלצר מילא את מקומו בהצלחה רבה. אורי פורת שינה את מנהגו והתיר לי להביא לצֶוֶות ההפקה באמשטרדם את מזכירת ההפקה הקבועה שלי רותי ליפקין. הוא נהג ברוחב לב גם כלפי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור חבר הוועד המנהל אלון אלרואי, כשהתיר לי לארח את שניהם באמשטרדם בשלבי חצי הגמר והגמר של הטורניר הזה. הייתה לשני האנשים הצעירים האלה נציגיו המובהקים של הליכוד בוועד המנהל שהחזיקו בתפקידים ציבוריים בעלי חשיבות גדולה ברשות השידור , הזדמנות פז לעמוד מקרוב כיצד ניתן להגשים את חזון השידורים שלי באמצעות טכנולוגיית טלוויזיה חדשנית במשך כחודש ימים אפילו ללא שגיאה אחת. מבצע שידורי 2000 EURO דִלְדֵל את קופת רשות השידור ביותר ממיליון דולר, אך זכה להצלחה גדולה ורייטינג נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הבסנו ללא תנאי את זכייניות ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר כל אחד לחוד ואת כולם ביחד. זה פשוט לא היה כוחות. לא הייתה שום בעיה לנצח את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים משום שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן העמידו לרשותי את כמות הממון הדרושה להפקה הזאת וגם את מרב האמצעים הטכנולוגיים.

טקסט תמונה : דיאגראמה של שיבוץ משחקי הטורניר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אישר לשדר ישיר בהיקפים מלאים את כל 31 המשחקים באליפות. תמו ימיה שידורים של "המחציות השניות" והתקצירים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב וחברו בוועד הזה מר אלון אלרואי תמכו תמיכה מלאה בלוח השידורים הציבורי הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שרטוט מערך הצבת המצלמות הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO. זאת הייתה רמה גבוהה של הפקה, צילום, ושידור. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שחברתי וכתבתי לקראת האירוע). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו שרטוט של מערך הצבת המיקרופונים הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO לרבות מיקרופונים המוצבים על מצלמות . (מתוך פקודת במבצע / ספר השידור שחברתי וכתבתי לקראת האירוע) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שרטוט מערך קווי שידור ה- ISDN שלנו בין ה- IBC שלנו באמשטרדם לבין ה- Master control בירושלים. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידור). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 1 ביולי 2000 הזמנתי את משלחת השידור באמשטרדם לארוחה חגיגית משותפת במסעדה איטלקית נחמדה כדי לחגוג את ניצחון שידורי אליפות אירופה בכדורגל בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. קראתי גם לשני חברי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי להשתתף עמנו בארוחת הסיום. ביום ראשון – 2 ביולי שידרו מאיר איינשטיין וזאביק זלצר את המשחק האחרון בטורניר . נבחרת הטריקולור הצרפתית אלופת העולם מ- 1998 גברה במשחק הגמר על ה- "סקואדרה אזורה" של איטליה משער זהב של דויד טרזגה ואספה גם את התואר האירופי לאמתחתה. עם שובי לארץ בתום השלמת תהליך ההפקה וּפירוק המשרד באמשטרדם – הולנד, מצאתי מכתב צל"ש מגיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וכותרתו, "מיליון צופים לא טועים". הנה הוא כלשונו [12].

טקסט מסמך : יוני 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור מר גיל סמסונוב בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר 2000 EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה במדינות הולנד ובלגיה בקיץ 2000). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים של 31 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל בהולנד ובלגיה, המכונה 2000 EURO היו הצלחה בלתי רגילה, והוכיחו שוב את חשיבות מהות החומרים המשודרים בערוץ הטלוויזיה הציבורי. הספורט נתפש ע"י רבים ממעצבי מדיניות השידור בטלוויזיה כמושג סטריאוטיפי בן מקשה אחת. יש לו דימוי כוללני הנוגע לתחום השידור קל, הבידורי. אין שגיאה גדולה מזו. אליפות אירופה בכדורגל הנחשבת לאירוע הכדורגל השני בחשיבותו בעולם נכללת בקטגוריית השידורים של הספורט שמתחלק למאות סוגים. הספורט לכן איננו מושג סטריאוטיפי כלל ועיקר. המאמץ הכספי והתכני שהשקיעו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של 31 משחקי 2000 EURO (בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה הוכיחו את עצמם ללא צל של ספק ושבו וקבעו כי יש חשיבות רבה בהחזקת זכויות השידורים הרלוואנטיות ממין אלה ודרך הטיפול בהן. המגישים והשדרים חשובים אך חומרי השידור ודרך טיפולם בידי המערכת הטלוויזיונית חשובים מהם. שנת 2000 תיזכר כשנת ההישגים הגדולה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם אי אפשר יהיה לשכוח את מבצע שידורי ה- Final Four של משחקי הכדורסל בסלוניקי 2000, מבצע השידורים של 2000 EURO, ומבצע שידורי אולימפיאדת סידני 2000 – ועִמם תבוסות השידור שספג ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) מול חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לא הופתעתי כשהבוס הישיר שלי רפיק חלבי שלח לי בתום מבצע שידורי 2000 EURO לעיון את המסמך הבא.

טקסט מסמך : 2000 EURO. אין תחליף לחומרי השידור. יש תחליף לשדרים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפריחה חסרת תקדים מאז כינון ערוץ 2 . מהדורת "מבט" צברה % 22 לעומת % 16 בקונקורנציה. כל זה קורה בזכות שידורי 2000 EURO", נכתב בגוף הידיעה (תשורה מהבוס הישיר שלי רפיק חלבי).

העברתי לידיעתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב את המסמך של זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מזכ"ל ה- EBU, הנושא את התאריך 14 בדצמבר 1999, בו הוא מודיע לנו כי בהסכם השידורים החדש בין EBU לבין UEFA הנוגע למשחקי 2004 EURO שיתקיימו בעוד ארבע שנים בפורטוגל, הסכים איגוד השידור האירופי לשלם 800 מיליון פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת זכויות השידורים הללו [13].

"מר גִיל סמסונוב, זה יותר מפי חמישה ממה ששילם ה- EBU תמורת 2000-EURO", אמרתי לוֹ, והוספתי, "חלקה של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 יגדל בהתאם. הוא יהיה חייב לשלם סכום גדול שיעורר אנטגוניזם ומחלוקת ציבורית". כזכור, תמורת 2000 EURO שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 666 אֶלֶף דולר עבור זכויות השידורים. "אני כבר לא אהיה ברשות השידור", השיב לי בניחותא. אֵלוּ היו המילים האחרונות ששמעתי מגיל סמסונוב כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. מאז לא שמעתי ממנו עוד ולא ראיתי אותו יותר. נודע לי רק שבאביב 2002 תמך גִיל סַמְסוֹנוֹב תמיכה מסיבית במינויו הכושל של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. גיל סמסונוב בחר מרצונו החופשי להביע תמיכה במנכ"ל רשות שידור קלוקל שהודח כעבור פרק זמן מכהונתו ע"י ממשלת ישראל. זה אותו גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שתליתי בו פעם תקוות רבות.

גם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מצא לנכון לברך בתום מבצע השידורים הארוך שנשא עִמו רייטינג רב והתעניינות שיא של הציבור בשידורים [14]. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהפסידה לאורך כל הדרך בקרבות השידור נגד ערוץ 2 בכל רובד התוכניות מצאה את עצמה לפתע לא רק מנצחת את ערוץ 2, אלא מביסה אותו בכל תקופת שידורי 2000 EURO. זהו לשון מכתבו של מנהל חטיבת החדשות .

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) בתום שידורי הטלוויזיה של 2000 EURO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העניין הציבורי העצום שהיה טמון באולימפיאדות ובמונדיאלים במחצית הראשונה של ה- 120 היה לא פַּחוּת מזה שהיה טמון בהם לאחר מלחמת העולם ה- 2 מאז אולימפיאדת לונדון 1948 ואֵילך. מן המפורסמות הוא שאירועי הספורט החשובים האלה, המשחקים האולימפיים של הזמן החדש שהחלו ב- 1896 ביוון ומשחקי גביע העולם בכדורגל שתחילתם באורוגוואי ב- 1930 ריתקו לאצטדיונים ציבור גדול בכל במקום בו התרחשו רחבי תבל. אולם בהיעדר מצלמות טלוויזיה ובלא שידורים ישירים הוועדות המארגנות לא שִלְשֵלוּ לכיסם אפילו אגוֹרָה שחוּקה. באולימפיאדת לונדון 1948 שילמה רשות השידור הבריטית ה- BBC לוועד האולימפי הבינלאומי 1500 סטרלינג פאונד (כ- 3000 דולר) תמורת זכויות שידור והצילום של התחרויות. שידורי הטלוויזיה היו בחיתוליהם. ניתן היה לשָדֵר ישיר מהאִצטדיון האולימפי בלונדון רק ברדיוס מצומצם של כ- 130 ק"מ לאותם הצופים המעטים שהחזיקו בכלל בבתיהם מקלטי טלוויזיה. רק כ- 80000 (שמונים אֶלֶף) בתי אָב בריטיים מתוך עשרות מיליונים. הוועד האולימפי הבינלאומי לא גָבָה מעולם את התשלום הזעיר הזה מ- BBC של 1948.

בחלוף 64 שנים תשלם רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לוועד האולימפי הבינלאומי תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 כאמור סכום של 1.181000000 (מיליארד ומאה ושמונים ואחד מיליון) דולר. ביוני 2011 נאותה NBC לשלם סכום נוסף של 4.380000000 (ארבעה מיליארד ושלוש מאות ושמונים מיליון) דולר תמורת ארבעת האולימפיאדות העתידיות של משחקי החורף של סוצ'י 2014, משחקי הקיץ של ריו דה ז'אניירו 2016, משחקי החורף של 2018 בדרום קוריאה, ומשחקי הקיץ של 2020 בטוקיו – יפן. משהו מפחיד קרה למחירי שידורי הספורט במדיה האלקטרונית בפרק זמן קצר בן כמה עשרות שנים בלבד. מרהיב ומדהים לדעת שמנהיגות NBC שחתמה על חוזה השידורים ארוכי הטווחים והיקרים ב- 2003 ו- 2011 תחת המטרייה הכספית האדירה של גֶ'ף אימאֶלט נשיא GE (ראשי תיבות של General Elctric), הייתה מסוגלת להתחייב על כמות ממון אדירה שכזאת תשע שנים לפני התחוללות האירוע עצמו. לא פחות מקסים ומדהים לדעת שהוועד האולימפי הבינלאומי מעניק אֵמוּן מוחלט להתחייבות הכספית ארוכת הטווח של רשת השידור האמריקנית NBC, ואימֵץ אותה אל חֵיקוֹ.

גופי הספורט הבינלאומיים הגדולים בעולם, IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), UEFA (ההתאחדות האירופית לכדורגל), FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), ו- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) הפכו לעשירים וטבלו בנהרות של כסף ירוק. ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הטלוויזיה והשידור הפך לגלובאלי והמוני, הלכו וטפחו במקביל התשלומים אותם ביקשו גופי הספורט האלוּ עבור הזכות לצלֵם את התחרויות שהיו תחת חסותן. הכסף הגדול כבר התגלגל באירופה וארה"ב וגם באוסטרליה ויפן. היה צריך רק לאסוף אותו ולעשות זאת במהירות. מינויו של הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש המנוח ב- 1980 לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי במקומו של הלורד האירי מייקל קילאנין, העלה את יוקרת התנועה האולימפית, האיץ את תעשיית הממון האולימפי, והפך את IOC לגוף הספורט העשיר בעולם. הגוף האולימפי בלט מעל כולם בעוצמתו הכספית אך גם בעניין הרב שיצר סביב המשחקים. הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש היה פיגורת ספורט מוכשרת מאוד שניחנה בטביעת עין קוסמו – פוליטית מזהירה במציאות בינלאומית סבוכה. בראשו של הוועד האולימפי הבינלאומי ניצב בקיץ 1980 בפעם השנייה בלבד דמות כריזמטית ומוכשרת מאז הופעתו ההיסטורית בסופה של המאה ה- 19 של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, ששימש בעצמו כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי עשרים ותשע שנים 1925 – 1896. פייר דה קוברטיין היה מנהיג אולימפי כריזמטי יוצא דופן שהיה בעצם מדינאי, מורה ומחנך בעל חזון. חואן אנטוניו סאמאראנש היה כלכלן מצליח.

נקודת המִפנה הכלכלית האמיתית התרחשה באולימפיאדת הקיץ של לוס אנג'לס 1984. שני אנשים מוכשרים סייעו בידי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש למַסְחֵר את הרעיון האולימפי, להיטיב עמו, ולהביא את אִרגון המשחקים להצלחה כלכלית כבירה. היו אלה הגרמני הוֹרְסְט דָאסְלֶר יו"ר חברת מוצרי הספורט המצליחה של ADIDAS, ופּיטֶר יוּבֶּרוֹת' יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. שניהם יעצו לנשיא הוועד האולימפי למכור את זכויות החסות והפרסום למספר מצומצם של חברות בעלות מוניטין מסחרי עולמי שכונו "הספקיות האולימפיות" (Olympic Supporters). נבחרו כ- 30 חברות של מוצרים מפורסמים בעולם , ביניהן חברות כמו חברת המשקות Coca Cola, חברת כרטיסי האשראי VISA, חברת האלקטרוניקה PHILIPS ורבות אחרות. הוועד האולימפי הבינלאומי העניק להן בלעדיות מוחלטת תמורת החסות הכספית שלהן. לא היו כאן כפילויות. אם חב' קוקה-קולה הייתה בפנים פפסי – קולה נשארה בחוץ. השתתפותה של חב' וויזה במשחקי לוס אנג'לס לא אפשרה לחברות כרטיסי האשראי האחרות אמריקאן – אקספרס או חב' מאסטר – קארד לתת חסות למשחקים האולימפיים אף הן. חב' פיליפס מנעה את כניסתן של חברות האלקטרוניקה של יפן, וכן הלאה. פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' עשה כסף גדול והכניס לקופת הוועדה המארגנת כ- 150 מיליון דולר.

רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC של רוּן אָרְלֶדְג' שילמה סכום עצום של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר תמורת רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים שנערכו בלוס אנג'לס בקיץ 1984 אבל החזירה את ההשקעה באמצעות רווחים כספיים נאים שהניבו שידורי הפִּרסומות המסחריות בשישה עשר ימי האולימפיאדה. ABC שידרה 3729 פרסומות מסחריות על מסך הטלוויזיה שלה. הרשת גבתה תמורת כל פרסומת בת חצי דקה בתקופת השידורים האולימפיים כ- 260000 (מאתיים ושישים אֶלֶף) דולר. לצורך ההשוואה : בְּ- 1984 גבו רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב כְּ- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) דולר בממוצע תמורת חצי דקת פִּרסומת בשידורי טלוויזיה רגילים. הפרש עצום לטובת הפרסומות האולימפיות. הציניקנים האמריקניים נטו ללגלג אז בגלוי על מוטו השידור של רשתות הטלוויזיה בארצם, ואמרו, שחומר השידור העיקרי הן בכלל הפִּרסומות המסחריות והשאר הוא Filler (חומר מילוי) שמשודר כדרך אגב בין הפרסומות. הטלוויזיה של רון ארלדג' חוותה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 פסיעה אדירה אחת במסע אבולוציוני ארוך רווי דרמה, קסם, עוצמה, ויופי. כולם ראו את זה.

סוֹף דָבָר.

האימפריה הכספית של לֵאוֹ קִירְש התמוטטה כידוע בסופו של דבר בקול ענוֹת חלוּשה. זכויות השידורים של שני המונדיאלים הבאים שנערכו ב- 2010 בדרום אפריקה וב- 2014 בברזיל חזרו ושבו לידיו של המִשָדֵר הציבורי העולמי בראשותו של ה- EBU. האבולוציה נעה קדימה והרבולוציה שינתה פניה. היא כילתה את מחוללה. לֵאוֹ קִירְש הרפתקן כספי חסר תקנה נותר חייב לנוֹשָיו סכום אסטרונומי של 6 מיליארד דולר ופשט את הרגל. דיווחי ההתמוטטות של ממלכתו נשאו מושגים של Bankruptcy ו- Insolvency. הגדרות כלכליות שאי אפשר לטעות בפירושן. האמביציונר הזה חסר המעצורים הדיח את עצמו לקרן זווית פיננסית בלתי חשובה של ההיסטוריה. איש לא יזכור אותו כשֵם שאיש לא יזכור את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל חסר המעצורים שנֵיאות לשלֵם ללא כל הצדקה לנציגיו של לאו קירש בישראל סכומי כסף אסטרונומיים מהקופה של השידור הציבורי, ובקיץ 2005 הודח לעד ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ל- שַלֵם זכויות שידורים צריך,השאלה כמה. כיצד אני יודע את זה…? פשוט הייתי שם.

עליית מחירי זכויות השידורים של משחקי גביע העולם בכדורגל (המונדיאלים) הייתה מתונה והגיונית עד משחקי מונדיאל 2002 שהתקיימו ביפן וקוריאה. הנה דירוג המחירים והאנשים שהשפיעו על רכישת זכויות השידורים ועיצוב שידורי אחד עשר המונדיאלים במשך 40 שנה, מ- 1966 ועד 2006 בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 [16].

מונדיאל אנגליה 1966 [17].

הטלוויזיה הישראלית הציבורית טרם נוסדה

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 32

מספר רשתות הטלוויזיה ב- EBU ששידרו ישיר את הטורניר : 26

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של 300000 (שלוש מאות אלף) פאונדס סטרלינג (כ- 750 אלף דולר).

כל העולם ביחד : כ- 1.000000 (מיליון) דולר.

מונדיאל מכסיקו 1970 [18].

מנהל מחלקת הספורט : דן שילון

שַדָּר ומפיק ראשי במכסיקו : דן שילון

מפיק משנה / עוזרת הפקה : אין

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של 1.750000 (מיליון + 750 אלף) דולר.

עלות זכויות השידורים ל- OTI : סכום של 2.000000(שני מיליון) דולר.

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של 11150 (אחד עשר אלף ומאה וחמישים) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 7000 אלפים דולר בימים ההם).

מנכ"ל רשות השידור : שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חַגַּי פִּינְסְקֶר ז"ל

מנהל חטיבת החדשות : יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16 (לרבות נבחרת ישראל)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 32

מספר המשחקים המועברים לישראל בשידור ישיר : כלום. (טרם הייתה תקשורת לוויינית בישראל)

מספר המשחקים שהוקלטו ושודרו בישראל באיחור של כמה ימים : 4

מונדיאל גרמניה המערבית 1974 [19].

מנהל מחלקת הספורט : דָן שִילוֹן

מפיק ראשי וראש הצוות בגרמניה : דָן שִילוֹן

מפיק משנה בגרמניה : אַלֶכְּס גִלְעָדִי

שַדָּרים בגרמניה : דָן שִילוֹן, נִסִים קִיוִויתִּי, אֶלֶכְּס גִלְעָדִי, יָאִיר שְטֶרְן

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של 8.314000 (שמונה מיליון + 314 אלף) מרקים גרמניים (שווה ערך ל- 4.2 מיליון דולר בימים ההם)

עלות זכויות שידורים ל- OTI : סכום של 9.686000 (תשעה מיליון + 686 אלף) מרקים גרמניים (כ- 4.8 מיליון דולר)

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של 70055 (שבעים אלף וחמישים וחמישה) פרנקים שוויצריים (כ- 44 אֶלֶף דולר)

מנכ"ל רשות השידור : יִצְחָק לִבְנִי

מנהל הטלוויזיה : אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן

מנהל חטיבת החדשות : צְבִי גִיל

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 38 (שיטת המשחקים שונתה ביחס לטורניר מכסיקו 70')

מספר המשחקים המועברים לישראל בשידור ישיר : 13

מונדיאל ארגנטינה 1978 [20].

מנהל מחלקת הספורט : אלכס גלעדי

עורך ומפיק ראשי וראש הצוות בארגנטינה : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד ב-בואנוס איירס

עוזר הפקה בארגנטינה : יצחק גליקסברג

שדרים בארגנטינה : דן שילון ויורם ארבל

עלות זכויות שידורים ל- EBU : סכום של 7.850000 (שבעה מיליון ו- 850 אלף) מרקים גרמניים (כ- 3.9 מיליון דולר)

עלות זכויות שידורים ל- OTI : סכום של 13.250000 (שלושה עשר מיליון ו- 250 אלף) מרקים גרמניים (כ- 6.6 מיליון דולר)

עלות זכויות שידורים ל- OIRT : סכום של 3.900000 (שלושה מיליון ו- 900 אלף) מרקים גרמניים (1.95 מיליון דולר)

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של 146897 (מאה ארבעים ושישה אלף ועוד שמונה מאות תשעים ושבע פרנקים שווייצריים (כ- 92 אֶלֶף דולר)

מנכ"ל רשות השידור : יצחק לבני

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : ארנון צוקרמן

מנהל חטיבת החדשות : חיים יבין

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 16 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 38 (שיטת המשחקים כמו בטורניר מערב גרמניה 1974)

מספר המשחקים המועברים לישראל בשידור ישיר : 21

מונדיאל ספרד 1982 [21].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בספרד 82' : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד במדריד

מפיק משנה בספרד 82' : אורי לוי

עוזרת הפקה בכירה בספרד : עדה קרן

שַדָּרים בספרד : יורם ארבל, נסים קיוויתי, רפי גינת

עלות זכויות השידורים לכלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי סכום של 39 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 26 מיליון דולר)

EBU איגוד השידור האירופי : 9 מיליון דולר

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : 128 אֶלֶף דולר

מנכ"ל רשות השידור : יוסף "טומי" לפיד ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טוביה סער

מנהל חטיבת החדשות : גם כן טוביה סער

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : בפעם הראשונה 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 23

מונדיאל מכסיקו 1986 [22].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות במכסיקו : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד במכסיקו סיטי

מפיק משנה במכסיקו : אמנון ברקאי

עוזרת הפקה בכירה במכסיקו : שמחה שטרית

שַדָּרים במכסיקו : יורם ארבל, נסים קיוויתי, יורם שִמרון

עלות זכויות השידורים לכלל המשדר הציבורי הבינלאומי 49 מיליון פרנקים שוויצריים (כ- 32.6 מיליון דולר) .

EBU איגוד השידור האירופי : 12 מיליון דולר

עלות זכויות שידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית : סכום של 150 אֶלֶף דולר

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חיים יבין

מנהל חטיבת החדשות : יאיר שטרן

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 33

טקסט מסמך : 27 באוגוסט 1998. מסמך הגיבוי של ה- EBU הנוגע לזכויות השידורים של מונדיאל צרפת 1998. המסמך בן 3 עמודים ששלחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום המפרט את עלות זכויות השידורים ועלויות אחרות של מבצע השידורים של מונדיאל צרפת 98', לרבות מסמך הגיבוי של ה- EBU בחתימתו של ברנארד בריגה / Bernard Briguet הקובע כי ה- Share של IBA (הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) עומד על 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים פלוס מבנה וסדר הגודל של ארבעת התשלומים שעלינו לשלם ל- EBU. (עמוד מס' 3 ואחרון מתוך 3). הערה : CHF = פרנק שווייצרי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מונדיאל איטליה 1990 [23].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות באיטליה 90' : יואש אלרואי

משרד הפקה , תקשורת ושידורים : ממוסד ברוֹמָא 90'

מפיק משנה באיטליה : אמנון ברקאי

עוזרת הפקה בכירה באיטליה : לורה קורנפילד

שַדָּרִים באיטליה : יורם ארבל, נסים קיוויתי, רמי ווייץ

עלות זכויות השידורים לכלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי : סכום של 95 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 63.3 מיליון דולר בימים ההם)

החלק הקונקרטי של ה- EBU בעוגה הכללית : 35 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר).

עלות זכויות השידורים הבלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית בשל החברות ב- EBU איגוד השידור האירופי : 455 אלף פרנקים שווייצריים (כ- 303 אֶלֶף ו- 500 דולר בעת ההיא).

מנכ"ל רשות השידור : אריה מֶקֶל

מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נִסִים מִשְעַל ואח"כ יוסף בר-אל

מנהל החדשות : אֵלִימֶלֶך רָם

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 26

מונדיאל ארה"ב 1994 [24].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בארה"ב : יואש אלרואי

משרד הפקה , תקשורת ושידורים : מוסד ב- דָאלָאס (טקסס)

מפיק משנה בארה"ב : ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בארה"ב : רלי בורקו

שַדָּרִים בארה"ב : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, דני דבורין

זכויות השידורים של כלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי : סכום של 115 מיליון פרנקים שוויצריים (כ- 76.6 מיליון דולר).

החלק הקונקרטי של ה- EBU בעוגה הכללית : 45 מיליון פרנקים שוויצריים (כ- 30 מיליון דולר)

עלות זכויות השידורים הבלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1בשל החברות ב-EBU איגוד השידור האירופי : 576 אלף פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 384 אֶלֶף ו- 500 דולר בתקופה ההיא).

מנכ"ל רשות השידור : מוטי קירשנבאום

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : יאיר שטרן

מנהל חטיבת החדשות : דוד "דוּדוֹ" גלבוע

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 24 (נבחרת ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכולל בטורניר : 52

מספר המשחקים המועברים בשידור ישיר לישראל : 42

מונדיאל צרפת 1998 [25].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בצרפת : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד בפאריס

מפיק משנה בצרפת : ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בצרפת : דורית חיימי

שַדָּרִים בצרפת : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, זוֹהֵייר בַּהָלוּל

עלות זכויות השידורים לכלל המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי : 135 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 90 מיליון דולר) .

החלק הקונקרטי של ה- EBU בעוגה הכללית : 53 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 35.3 מיליון דולר)

עלות זכויות השידורים הבלעדיות לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בשל החברות ב- EBU איגוד השידור האירופי : 705 אלף פרנקים שוויצריים (כ- 470 אֶלֶף דולר בימים ההם) .

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : יאיר שטרן

מנהל חטיבת החדשות : רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל)

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : בפעם הראשונה 32 (ישראל איננה משתתפת)

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 64

מספר השידורים המועברים בשידור ישיר לישראל : המכסימום, כל ה- 64

מונדיאל יפן וקוריאה – 2002 [26].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, ומפיק ראשי בירושלים : יואש אלרואי

משרד הפקה ושידורים : בירושלים

מפיק משנה בירושלים : ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בירושלים : דורית חיימי

שַדָּרִים Off Tube באולפן בירושלים : מאיר איינשטיין, זוהייר בהלול

עלות זכויות השידורים לכלל המִשָדֵר הציבורי הבינלאומי והמִשָדֵר המסחרי הבינלאומי יחדיו : 1.3 מיליארד פרנקים שווייצריים (כ- 1 מיליארד דולר).

עלות זכויות שידורים לא בלעדיות לטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 : 3.8 מיליון דולר (עבור שידור של 8 משחקים בלבד)

עלות זכויות שידורים של ערוץ הספורט (5) בכבלים : כ- 700 אלף דולר (הערכה).

מנכ"ל רשות השידור : יוסף בר-אל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (מ"מ) : יוסי משולם

מנהל חטיבת החדשותהחדשות : רפיק חלבי

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 32

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 64

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר לישראל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : רק 8 שידורי Off Tube מהאולפן בירושלים

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר לישראל ע"י ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) : 56 מיפן וקוריאה/

מונדיאל גרמניה 2006 [27].

עלות זכויות השידורים לכלל המשדר הציבורי הבינלאומי והמשדר המסחרי הבינלאומי יחדיו : 1.55 מיליארד פרנקים שווייצריים (כ- 1.192 מיליארד דולר).

מונדיאל דרום אפריקה 2010.

ה- EBU איגוד השידור האירופי משלם סך של 155000000 (מאה חמישים וחמישה מיליון) יורו. החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 נסב על 5000000 (חמישה מיליון) יורו.

מונדיאל ברזיל 2014

ה- EBU איגוד השידור האירופי משלם סך של 167.500000 (מאה שישים ושבע מיליון וחצי) יורו. החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עומד על 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) יורו.

מונדיאל רוסיה 2018.

ה- EBU איגוד השידור האירופי משלם סך של 180.500000 (מאה ושמונים מיליון וחצי) יורו. החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עומד על 6.350000 (שישה מיליון ושלושת מאות וחמישים אלף) יורו.

תזכורת :

רשות השידור של המנכ"ל יוסף בר-אל שגתה שגיאה קרדינאלית היסטורית כשהסכימה בתמיכתו של רענן כהן (מי שהיה השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור והאיש שהעלה מירכתי האוֹב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל והציע אותו לראש הממשלה המנוח אריאל "אריק" שרון על מנת שיציב אותו בקדמת השידור הציבורי), לשלם לחברת צ'ארלטון בעבור זכויות השידורים של מונדיאל 2002 סכום כספי שהוא פי שמונה יותר מאשר שילמה רשות השידור למונדיאל צרפת 1998 אך קיבלה פי שמונה פחות סחורת שידור מאשר קיבל ערוץ 1 בצרפת 1998. בנוסף לכך כפה עלי יוסף בר-אל לשדר בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את שמונת משחקי מונדיאל 2002 מן האולפן בירושלים בטענה שאין די כסף לשלוח צוות שידור ליפן וקוריאה. עלות הטסת צוות הפקה ושידור ליפן / קוריאה 2002 עמדה על % 2.37 מסך עלות זכויות השידורים.

יוסף בר-אל יכול היה לנהל את המו"מ עם חברת צ'ארלטון טוב יותר ולחסוך כסף רב לקופה הציבורית המדולדלת שלו. צריך להדגיש שהוא לא היה לבד. הוא נהנה מגיבוי של כמה חברי וועד מנהל בראשותו של היו"ר נחמן שי שתמכו בבורות במהלך הרכישה שהוביל כמנכ"ל רשות השידור . להיטותו ולהיטותם לרכוש את סחורת השידור המוקטנת והיקרה במחיר מטורף , יצרה טרגדיית שידור שהיו לה השלכות כלכליות מרחיקות לכת . זה היה לחלוטין בלתי הגיוני שהם לא התייעצו עמי כמנהל מחלקת הספורט בעת ניהול המו"מ רשות השידור בכלל ויוסף בר-אל בפרט האיש שהוביל את מהלך הרכישה מחברת צ'ארלטון, לא הכירו את נקודות התורפה במו"מ ולכן לא ידעו להתגונן מפני המחיר המופרז. רשות השידור של יוסף בר-אל שילמה מחיר אדיר חסר כל הצדקה של כמעט 500 אֶלֶף (חצי מיליון) דולר תמורת כל משחק ומשחק במונדיאל 2002 ומדובר רק ב- 8 משחקים. כל אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור למעט פרופסור דן כספי וד"ר יוסי דהאן החרישו. הנהלת רשות השידור תחת שִלטונו של יוסף בר-אל שגתה שגיאה היסטורית נוספת כשאישרה בקיץ 2002 את מיסודו של ערוץ 34 הלווייני בשפה הערבית במימון של כ- 80.000000 (שמונים מיליון) שקל שנלקח ישירות מתקציב הפעולות של ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל". גם הפעם הזאת נצרו את לשונם כל חברי הוועד המנהל והמליאה. ערוץ 34 קרס בינתיים, אך בקופת רשות השידור נוצר Overdraft עצום בלתי נסבל ולא ניתן לסגירה. אי ידיעתו זאת של רשות השידור תחת הנהלתו של יוסף בר-אל את חוקי הכלכלה האלמנטאריים ביותר במו"מ לרכישת זכויות שידורים של הכדורגל הבינלאומי לרבות חוֹק ההיצע והביקוש של שוק הטלוויזיה בישראל, הובילו לשגיאות וכישלונות נוספים, שעלו למשלם האגרה ולרשות השידור ביוקר רב ובמיליוני דולרים נוספים ללא צורך גם באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בפורטוגל ב- 2004, ונודעה בכינויה 2004 EURO. הנה גרף המחירים והאנשים המשפיעים והקובעים את מדיניות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אודות ה- EUROs אליפויות אירופה לאומות בכדורגל [28].

1960 – EURO בצרפת ( ה- EURO הראשון)

זכויות שידורים : אין

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טרם קיימת

1964 – EURO בספרד

זכויות שידורים : אין

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טרם קיימת

1968 – EURO באיטליה

זכויות שידור : אין

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נוסדה באותה שנה ואיננה משדרת. בראש צוות ההקמה עומד פרופסור אליהוא כ"ץ. עוזרו האישי של אליהוא כ"ץ הוא חַיִים יָבִין. כסגנו של אליהוא כ"ץ משמש עוּזִי פֶּלֶד.

מחלקת הספורט : טרם קיימת

מנהל הרדיו : שמואל אלמוג

1972 – EURO בבלגיה

זכויות שידורים : אין

מנהל מחלקת הספורט : דן שילון

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נמנעת מלשדר את הטורניר על פי החלטה של מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה.

מנכ"ל רשות השידור : שמואל אלמוג

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : ישעיהו "שייקה" תדמור

מנהל חטיבת החדשות : צבי גיל

1976 – EURO ביוגוסלביה

זכויות שידורים : אין

מנהל מחלקת הספורט : אלכס גלעדי

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נמנעת מלשדר את הטורניר על פי החלטתו של מנהל הטלוויזיה ובגיבויו של מנהל החדשות.

מנכ"ל רשות השידור : יצחק לבני

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : ארנון צוקרמן

מנהל חטיבת החדשות : דן שילון

1980 – EURO באיטליה [29].

מספר הנבחרות : 8, ומתקיימים 15 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם לראשונה זכויות שידורים ל- UEFA בגובה של 3.2 מיליון דולר .

זכויות שידורים : החלק (Share) של הטלוויזיה הישראלית עומד על 5000 (חמשת אלפים) דולר.

מנהל מחלקת הספורט : אלכס גלעדי

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : נמנעת מלשדר את הטורניר על פי הוראת מנכ"ל רשות השידור.

מנכ"ל רשות השידור : יוסף "טומי" לפיד ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : יצחק "צחי" שמעוני ז"ל

מנהל חטיבת החדשות : חיים יבין

1984 – EURO בצרפת [30].

מספר הנבחרות : 8, מתקיימים 15 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 4.1 מיליון דולר ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share) של הטלוויזיה הישראלית עומד על 10000 (עשרת אלפים) דולר

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : בירושלים

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חותמת לראשונה בתולדותיה על חוזה השידורים. יורם ארבל נשלח לצרפת, אך איננו משדר את שני משחקי חצי הגמר והגמר בשל שביתה של עובדי חטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : טוביה סער

מנהל חטיבת החדשות : יאיר שטרן

1988 – EURO בגרמניה המערבית [31].

מספר הנבחרות : 8, נערכים סך של 15 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 5.2 מיליון דולר ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עומד על 20 אֶלֶף דולר

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד בירושלים

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : משדרת ישיר 12 משחקים מתוך 15 משחקי הטורניר

שדרים בגרמניה : יורם ארבל, נסים קיוויתי

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : חיים יבין

מנהל חטיבת החדשות : יאיר שטרן

1992 – EURO בשוודיה [32].

מספר הנבחרות : 8

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 25 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 טוֹפֵח ל- 50 אֶלֶף דולר

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת ושידורים : מוסד בירושלים

הטלוויזיה הישראלית הציבורית : משדרת ישיר 10 משחקים מתוך 15 משחקי הטורניר

שדרים בשוודיה : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ

מנכ"ל רשות השידור : אריה מֶקֶל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : יוסף בר-אל

מנהל חטיבת החדשות : אלימלך רם ז"ל

1996 – EURO באנגליה [33].

מספר הנבחרות : בפעם הראשונה 16 , ומתקיימים 31 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 80 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית עומד על 400 אֶלֶף דולר

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות באנגליה : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : ממוסד בלונדון

מפיק משנה באנגליה : ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בלונדון : דליה מונטיליו ז"ל

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : משדרת ישיר בהיקף מלא את כל 31 משחקי הטורניר בערוץ 1, למעֵט המשחק אנגליה – הולנד ב- 18 ביוני 1996 ששודר ישיר בערוץ 33 בשל השידור הישיר באותו ערב של השבעת ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה החדש מר בנימין נתניהו

שדרים באנגליה : מאיר איינשטיין, זוהייר בהלול יחד עם הפרשנים אבי רצון וחיים ברעם

מנכ"ל רשות השידור : מוטי קירשנבאום

מנהל הטלוויזיה : יאיר שטרן

מנהל חטיבת החדשות : דוד "דוּדוּ" גלבוע

2000 – EURO בהולנד ובלגיה [34].

מספר הנבחרות : 16, ונערכים 31 משחקים בטורניר

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 140 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק (Share כספי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עומד על 666 אֶלֶף דולר

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי

עורך ראשי, מפיק ראשי, וראש הצוות בהולנד ובלגיה : יואש אלרואי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : ממוסד באמשטרדם

מפיק משנה בהולנד : ששי אפרתי

מזכירת הפקה בכירה בהולנד : רותי ליפקין

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : משדרת ישיר את כל 31 משחקי הטורניר

שדרים בהולנד ובלגיה : מאיר איינשטיין , רמי ווייץ

מנכ"ל רשות השידור : אורי פורת ז"ל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (מ"מ) : יאיר אלוני

מנהל חטיבת החדשות : רפיק חלבי

2004 – EURO בפורטוגל [35].

מספר הנבחרות : 16, ומתקיימים 31 משחקים

זכויות שידורים : ה- EBU משלם 600 מיליון דולר זכויות שידורים ל- UEFA

זכויות שידורים : החלק של הטלוויזיה הישראליתהציבורית – ערוץ 1 עומד על 3.1 מיליון דולר

מנהל מחלקת הספורט : אורי לוי

משרד הפקה, תקשורת, ושידורים : מוסד בבירושלים

מפיקים בפורטוגל : ששי אפרתי, מאיר בר

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : משדרת ישיר את כל 31 משחקי הטורניר

שדרים בפורטוגל : רמי ווייץ , עמית הורסקי

מנכ"ל רשות השידור : יוסף בר-אל

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : מוטי עדן

מנהל חטיבת החדשות : יורם כהן

2008 – Euro במדינות אוסטריה ושווייץ

זכויות השידורים שייכות לראשונה בהיסטוריה לטלוויזיה המסחרית בישראל.

ביום שישי – 4 ביוני 2004 פּרסֵם כתב "מעריב" נועם שיזף במקומון "זמן תל אביב" מאמר שכותרתו הייתה "ערוץ בר-אל פלוס" , מין משחק מילים הרומז על ריבוי שידורי הספורט בערוץ 1 ובו ציטוט שגוי בלשון המעטה , "…אגב , את הזכויות למשחקי 2004 Euro ואולימפיאדת אתונה 2004 מקבל ערוץ 1 ללא תשלום מתוקף חברותו ב – EBU, איגוד השידור האירופי…". החרה החזיק אחרי נועם שיזף דובר רשות השידור מר אורן הלמן שהגיב בשמו של המנכ"ל יוסף בר-אל דברי לטענות ליוצרים ובימאים ישראליים כי רשות השידור משקיעה סכומים אסטרונומיים בשידורי הספורט , הנה הציטוט של הדובר : "…כערוץ השידור הציבורי, ערוץ 1 מחויב לשדר גם משדרי ספורט כשירות לציבור. זו גם דעתם של מר אברהם נתן יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, ומר יעקב שחם יו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור…רשות השידור היא חברה באיגוד השידור האירופי (EBU) , ולכן מקבלת ללא תשלום נוסף את זכויות השידורים של אירועי ספורט המתקיימים באירופה…". מעולם לא נזרעה אינפורמציה כה מטעה וכה מבלבלת בקרקע השידור הציבורי. מעולם לא נטמן מידע כה כוזב באדמת השידור הציבורי ע"י איזו שהיא הנהלת רשות שידור מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית ב- 1968. לצורך הבהרת העובדות אומר מייד שאין שום קשר או זיקה בין חֲברוּת רשות השידור ב- EBU לבין תשלומי זכויות השידורים עבור אירועי ספורט הנערכים על אדמת אירופה.

רשות השידור שילמה זכויות שידורים תמורת 2004 Euro בפורטוגל סכום חסר תקדים של 3.1 מיליון דולר ותמורת אולימפיאדת אתונה 2004 כ- 2 מיליון דולר נוספים בניגוד מוחלט לאינפורמציה שפיזר לציבור מר אורן הלמן. מדובר על תשלום של 5 מיליון דולר בעבור שני אירועי עַל בספורט לפני חישובי עלויות ההפקה כמו שכירת עמדות שידור וקווי שידור, מיסוד משרד הפקה, תקשורת ושידורים על כל תכולתו, שכירת רכבים, שכירת מלונות, לוגיסטיקה אולימפית מורכבת וכמובן הטסת כוח אדם של 30 אנשים לאתונה ומִימוּן שהייתו שם במשך כשלושה – ארבעה שבועות.

רשות השידור של יוסף בר-אל שילמה בעונת השידורים 2004 – 2003 סכום של 2.750000 (שני מיליון ושבע מאות וחמישים אלף) דולר זכויות שידורים תמורת שידורי משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א באירופה בגביע ה- Euro League, ועוד כמיליון דולר זכויות שידורים למשחקיה של קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל באירופה בגביע ULEB. בנוסף לכך שילמה רשות השידור להתאחדות הכדורגל באמצעות חברת תיווך צ'ארלטון, הון עתק כ- 2.5 מיליון דולר זכויות שידורים תמורת תקציר חַסֵר ומַשְמִים של ארבעת משחקי ליגת העל בכדורגל בשבתות בכל מוצ"ש (שני משחקים בליגת העל ששודרו ישיר בימים ראשון ושני בשבוע ע"י ערוץ 2 וערוץ 10 לא נכללו מטבע הדברים בתקציר הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). מדובר במאזן אימה של זכויות שידורים בלבד ללא תחשיב הוצאות ההפקה הנִלווֹת לשידורי ספורט בינלאומיים בהיקף ובפריסה כזאת. ההערכה היא שרשות השידור הוציאה ממון עבור רכישת זכויות שידורים והפקה בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בעונת 2004 – 2003 סכום בסדר גודל של כ- 15 מיליון דולר. בעונה הקודמת 2003 – 2002 שילמה רשות השידור של יוסף בר-אל ללא חשבון גם לאיגוד הכדורסל תמורת שידורים ישירים של משחקים לא חשובים ב- Prime Time (זמן צפיית שיא). היערכות שגויה והחלטה תוכניתית – כלכלית בלתי הגיונית שקרסה בהמשך והובילה להתמוטטות הפיננסית של רשות השידור.

[1] ראה נספח : מכתבו של טוביה סער מנהל הטלוויזיה אלי מתאריך 28 במאי 1984 המתייחס ל- 1984 EURO

[2] ה- EBU (איגוד השידור האירופי) מנה בשורותיו ב- 1992 כ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות מחמישים מדינות לרבות אלה של מדינות מזרח אירופה שהיו מאוגדות קודם ב- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) . לאחר קריסת ברה"מ והקומוניזם ונפילת חומת ברלין ב- 1990 1 1989, הצטרפו כל רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה ל- EBU. ה- EBU נחשב לאיגוד השידור הגדול והעשיר ביותר ובעל ההשפעה הגדולה ביותר מבין כל איגודי השידור האחרים הקיימים בעולם.

[3] ראה נספח : מסמך ה- EBU מ- 30 בינואר 1996 המודיע בגאווה על רכישת זכויות השידורים של חמש אולימפיאדות רצופות סידני 2000, סאלט לייק סיטי 2002, אתונה 2004, טורינו 2006, ו- בייג'ין 2008 , תמורת סכום שיא של מיליארד ו- 442 מיליון דולר.

[4] הערה : 1.5 פרנק שוויצרי היה שווה ערך בימים ההם לדולר אמריקני אחד.

[5] ראה נספח : על פי מסמך נתונים כספיים של ה- FIFA.

[6] ראה נספח : הודעתו הדרמטית של מזכ"ל ה- EBU מר זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' מ- 3 ביולי 1996 הנוגעת להפסד זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 לקבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לאו קירש (MEDIA KIRSH).

[7] ראה נספח : על פי הנתונים של : "SPORTSCAL.COM – the business site for sports" ו- החברה האנגלית, "RAR Richard Russel Associates".

[8] ראה נספח : מכתבו של גרג דייק (Greg Dyke) אלי מ- 10 בספטמבר 2005.

[9] ראה נספח : גם מידע של Association) RAR (Richard Russell ו- Sport.cal

[10] ראה נספח : על פי נתוני ה- EBU. הנתונים הועברו אלי ע"י מַרְק יוֹרְג (Marc Jorg) מ- EBU.

[11] ראה נספח : הצהרתו של דובר רשות השידור מר אורן הלמן בשם המנכ"ל יוסף בר-אל במקומון "זמן תל אביב" של העיתון "מעריב" ב- 4 ביוני 2004 , "כי רשות השידור בגין חברותה ב- EBU, איננה משלמת זכויות שידורים עבור אירועי הספורט הנערכים על אדמת אירופה…".

[12] ראה נספח : מכתב השבח של גִיל סַמְסוֹנוֹב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אלי , בתום 2000 EURO, וכותרתו, "מיליון צופים לא טועים".

[13] ראה נספח : מכתבו של ז'אן ברנארד מונץ' מזכ"ל ה- EBU מ- 14 בדצמבר 1999 המודיע לי כמנהל מחלקת הספורט כי איגוד השידור האירופי ניאות לשלם ל- UEFA התאחדות הכדורגל האירופית סכום של 800 מיליון פרנקים שווייצריים תמורת 2004-EURO.

[14] ראה נספח : מכתב הצל"ש של רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות אלי בתום המבצע המוצלח והמשגשג של שידורי 2000 EURO (אליפות אירופה בכדורגל למדינות, טורניר שנערך בקיץ 2000 לראשונה בשתי מדינות הולנד + בלגיה.

[15] חישובי ההמרה מפרנק שווייצרי לדולר מתבססים על נתוני בנק ישראל בהם דולר אחד שווה ל- 1.5 פרנק שווייצרי .

[16] ראה נספח : מקורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, EBU, ו- FIFA.

[17] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[18] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[19] ראה נספח : ל פי מסמכי ה- EBU.

[20] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[21] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[22] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[23] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[24] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[25] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[26] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[27] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[28] ראה נספח : מקורות ה- EBU והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

[29] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[30] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[31] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[32] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[33] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[34] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[35] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

אספקטים מוניטריים (2). היסטוריה כלכלית טלוויזיונית (2). ה- FIFA והנשיא השווייצרי ספ בלאטר, UEFA והנשיא השוודי לינארט יוהאנסון, IOC והנשיא הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש. בסבך זכויות השידורים מנקודת מבטי כמנווט ראשי של שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה להקדמה.

אינך יכול לנווט ולנהל יחידה טלוויזיונית בינלאומית כמו חטיבת הספורט (גם אם הדירוג הפנימי ההיררכי שלה נקרא והוכתר בפי כל Desk) אם אתה לא מתמצא היטב בסבך ומכמני הכלכלה הטלוויזיונית המקומית והעולמית. הדבר החשוב ביותר מבחינתי כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 היה לשכנע את הבוסים שלי מנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם שאני צודק בתכנון ובדרכי שלי, והשאיפות והמחשבות הטלוויזיונית שלי הגיוניות. בלעדי התקציבים והטכנולוגיה שהם העמידו לרשותי בעצה אחת עם הסמנכ"לים לענייני כספים ברשות השידור ישראל דורי ויוחנן צנגן, לא הייתי יכול להעפיל לפסגה. הטלוויזיה איננה מוסד של חברות ולא ליגה לידידות. היא עסק, מקום מפגש שבו יוצרים תקשורת המונים ומפיצים מידע בתנאי שיש לך ממון. הרבה ממון. ידע טלוויזיוני ב- 1000 (אלף) תחומי טלוויזיה שונים הוא נכס רב ערך אולם בלעדי שימוש בטכנולוגיה חדשנית מיידית, איכותית וכמותית, אינך יכול לממש אותו.

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים המוצלח והמוכשר של רשות השידור מר יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האבולוציה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית מול הרבולוציה של זכויות השידורים באירועי הספורט הגדולים, המקומיים והבינלאומיים.

1. לשלם עבור זכויות שידורים צריך – השאלה כמה?

2. דרך ניהול הכדורגל הבינלאומי ע"י נשיא FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) השוויצרי ספ בלאטר ונשיא UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) השוודי לינארט יוהנסון.

3. המו"מ הכספיים הגדולים בין FIFA ו- UEFA לבין הטלוויזיה הבינלאומית ובראשה ה- EBU.

האבולוציה איננה נעה לעולם לאחור, אך הרבולוציה משנה פניה. הסיפור הזה מגולם בסימביוזה ההכרחית והבלתי נמנעת בין הטלוויזיה לבין המשחקים האולימפיים והמונדיאלים. בשנת 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU (איגוד השידור האירופי) את עסקת חייו במסכת הארוכה של מאבקים בלתי פוסקים לרכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים הרלוואנטיים. ה- EBU המייצג של יותר מ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה, לרבות רשתות טלוויזיה אפריקניות של מרוקו, אלג'יר, טוניס, לוב, ומצרים, וגם מ- אסיה : רשות השידור הישראלית, טורקיה, ירדן, ולבנון – הוביל עסקה פנטסטית וחתם באותה שנה ישירות וללא מתווכים על חוזה שידורים משולש עם ה- FIFA, המאפשר לו לשָדֵר שלושה מונדיאלים רצופים בזה אחר זה תמורתו שילם 340 מיליון פרנקים שווייצריים (כ- 227 מיליון דולר). החוזה הנַדִיב העניק למְשָדֵר הציבורי את הזדמנות האחרונה והבלעדית שלוֹ לשָדֵר ללא תחרות וללא הפרעה את שלושת טורנירי הגמר של גביע העולם בכדורגל , אלה של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. מנקודת מבט רֶטְרוֹסְפֶּקְטִיבִית של 2006 הסכם השידורים הזה היה ניצחון כספי גדול והישג כלכלי ענק של קברניטי ה- EBU.

השתתפתי באותה פגישה היסטורית של מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU שהתקיימה ב- 16 בספטמבר 1987 בברצלונה – ספרד, בה סיפר לנו נשיא איגוד השידור האירופי הגרמני ד"ר אלברט שרף (Albert Scharf) בשקט האופייני שלו על הישג השידור החשוב. מייד צִלצלתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ודיווחתי לו את הפרטים הכספיים. התרוצצו כבר אז שמועות על הקמת ערוץ 2 המסחרי ומיסוד הכבלים. רציתי להרגיע וליָידֵע אותו כי סחורת השידור השנייה בחשיבותה בעולם (לאחר המשחקים האולימפיים) היא שלנו עד 1998 לרבות זכויות השידורים של האולימפיאדות שגם הן היו בידינו. השידור הציבורי בישראל (רשות השידור) וגם הבינלאומי היה בשנים ההן מונופול אדיר ורָב עוצמה. הקונגלומרטים של התקשורת המסחרית, מיליארדרים מסוגם של האיטלקי סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi), רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק (Rupert Murdoch) האוסטרלי, והגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) כבר צַצוּ באופק אך טרם היוו איום ממשי על השידור הציבורי הוותיק ורָב הניסיון. המונופול בראשותו של ה- EBU כפה בלעדיות ואִפְשֵר לשידור הציבורי להשיג חוזים כספיים סבירים. היום הם נראים זולים באופן מיוחד. חלקם תמוהים. לפחות חוזה הכדורגל המשולש (מונדיאל איטליה 1990 + מונדיאל ארה"ב + מונדיאל צרפת 1998) מצביע על חובבנותם של אנשי ה- FIFA שלא הכינו שיעורי בית ולא צַפוּ אז את השינוי הטכנולוגי המפליג העומד להתחולל בתוך זמן קצר בעולם התקשורת הבינלאומי, מיסודם של שידורי טלוויזיה באמצעות כבלים ולוויין. במונחים כספיים של היום מותר לקבוע ללא צֵל של ספק כי ה- FIFA מכרה ב- 1987 את בכורתה ל- EBU (ולכלל המְשָדֵר הציבורי העולמי) תמורת נזיד עדשים. זאת בעצם הסיבה העיקרית להופעתו הדרמטית של לֵאוֹ קירש תשע שנים מאוחר יותר. הוא היה האיש שחוֹלֵל רבולוציה ושינה לעַד את פניו של הסחר-מֶכֶר בזכויות השידורים של הכדורגל. אך בַּל אקדים את המאוחר.

ה- EBU היה תמיד גוף השידור הציבורי הגדול והעשיר בתבל מבין ששת גופי השידור הנוספים המרכיבים את קונסורציום השידור הציבורי העולמי. הוא הוביל את מדיניות השידורים וכריתת חוזי הטלוויזיה של הקונסורציום. שותפיו לצורך ביצוע העסקה הכלכלית עם ה- FIFA ב- 1987 היו, OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי), OTI (איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה הדוברות ספרדית), ABU (איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק באסיה), ASBU (איגוד השידור הערבי), ו- URTNA (איגוד השידור האפריקני). ל- EBU הייתה מטבע הדברים את ההשפעה הגדולה ביותר מפני שיִיצֵג לא רק כ- 60 רשתות טלוויזיה באירופה, אלא גם את הגדולות והעשירות ביניהן, כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, ARD ו- ZDF הגרמניות, RAI האיטלקית, FT2 ו- FT3 (הציבוריות בצרפת) וגם TF1 (המסחרית הצרפתית), ו- TVE הספרדית.

קפיצת התשלומים הגדולה והמשמעותית הראשונה התחוללה במונדיאל של ספרד 1982. ה- FIFA כוועדה מארגנת ראשית החליטה להגדיל ב- % 50 את מספר הנבחרות הנוטלות חלק בטורניר הגמר וגבתה את המחיר הכספי בהתאם. בארגנטינה 1978 השתתפו 16 נבחרות . לספרד 1982 העפילו כבר 24 נבחרות. המְשָדֵר הציבורי העולמי נדרש לשלֵם את ההפרש . זה עלה לוֹ 39 מיליון פרנקים שווייצריים.

טקסט מסמך : זהו גרף עליית המחירים של המונדיאלים מאז ספרד 1982 ועד גרמניה 2006 אותם נתבע ה- EBU והמשדר הציבורי לשלם. איגוד השידור האירופי הסכים לשלם רק עד מונדיאל צרפת 1998 ופרש מהמו"מ עם ה- FIFA על המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006. לתוך החלל שנפער נכנס לאו קירש. (באדיבות EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לתשלומי זכויות השידורים שמשלם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ל- FIFA, היסטוריה ארוכה. הטלוויזיה כזרוע תקשורתית Multilateral המפיצה אינפורמציה פופולארית באופן מיידי למיליארדֵי צופים בבת אחת, התגלתה כתרנגולת שמטילה ביצי זהב עבור ה- FIFA. המונדיאל של אנגליה 1966 היה הצעד הראשון בסימביוזה הדרמטית בין הטלוויזיה והספורט. הקבוצה המבצעית המשותפת של ה- BBC ו- ITV עשתה מלאכת כיסוי לתפארת. בפעם הראשונה בהיסטוריה הוצבו שמונה ניידות שידור אלקטרוניות בכל רחבי אנגליה . כל שלושים ושניים משחקי הטורניר הועברו בשידורים ישירים לרחבי הגלובוס באמצעות לווייני התקשורת האמריקניים של חברת COMSAT. בשידור הישיר של משחק הגמר עצמו שנערך ב- 30 ביולי 1966 באִצטדיון "Wembley" בו ניצחה אנגליה את גרמניה 2:4, צפו כבר בימים ההם 600.000000 (שש מאות מיליון) צופים בתבל. רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו-ITV שינו ב- 1966 את ההיסטוריה הטלוויזיונית בתבל ועמה את מפת התקשורת הלאומית. זאת הייתה מהפכה. קו זינוק חדש. מפני שעד אז יכולנו לצפות במונדיאלים רק בקולנוע "המרכז" בתחנה המרכזית של תל אביב.

רָף התשלומים עלה ממונדיאל אחד למשנהו והאמביציה הכספית של ה- FIFA הגרידית לא ידעה שוֹבַע. החל תהליך פרדוקסלי היסטורי בלתי נמנע בעל משמעות כלכלית מכריעה שתוצאתו ידועה מראש. ככל שהטלוויזיה הייתה חרוצה יותר והטכנולוגיה שלה עשירה יותר, ככל שנוספו עוד ועוד מצלמות אלקטרוניות ועִמַן זוויות צילום חדשות, ככל שמערכת ההילוכים חוזרים בניידות השידור הלכה והשתכללה, וככל שתקשורת הפצת האינפורמציה המיידית באמצעות מערכות המיקרוגל הקרקעיות ושימוש בתקשורת לוויינית הפכו לחוֹבְקוֹת עולם – כך היא נדרשה לשַלֵם יותר ויותר ממון לוועדה המארגנת הראשית. עלויות ההפקה ושימוש בטכנולוגיות טלוויזיונית חדשניות הרקיעו שחקים אך ה- FIFA דרשה את ליטרת הבשר שלה. תביעה הגיונית. הצגת הכדורגל דומה להקרנה קולנועית בו זמנית בסלון ביתם של מיליארדי צופים. היא עולה כסף. ממקום מושבה בצִירִיך סחרה ה- FIFA עם ה- EBU במטבע השווייצרי האהוב עליה. לא בדולרים. הפרנק השווייצרי יציב ואיננו סובל מזעזועים מוניטריים. הוא לעולם אינו מתכלה. הטלוויזיה הסירה ב- 1966 את המסכה מפניה של ה- FIFA וחשפה בפני העולם וועדה מארגנת בעלת פרופיל Greedy, החמדן ביותר אולי בהיסטוריה של הספורט.

זכויות השידורים של משחקי גביע העולם במכסיקו 1986 טפחו לממדים חדשים והגיעו ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים. במונדיאל איטליה 1990 זינק הסכום ב- % 46 והאמיר ל- 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU נשא בעול העיקרי ושילם מתוך התשלום הזה 35000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 23.3 מיליון דולר). תמורת מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המְשָדֵר הציבורי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים. חלקו של ה- EBU עמד על 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 30 מיליון דולר). השיא היה במשחקי גביע העולם של צרפת 1998. תשלום זכויות השידורים האמיר ל- 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים. ה- EBU שילם מתוך הסכום הנ"ל 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 35 מיליון דולר). ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עמד על 705000 (שבע מאות וחמישה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים (כ- 470 אלף דולר) בגין חברותה המלאה (Active Member) ב- EBU. כשהגשתי לאורי פורת מנכ"ל רשות השידור במאי 1998 את ספר השידורים שלי בו מצוי תכנון פקודת המבצע המפורטת של 64 השידורים הישירים אמרתי לו כלהלן : "…אדוני המנכ"ל זכור את הרגע הזה. רשות השידור משלמת עבור כל שידור ישיר מתוך ה- 64 סכום של 7344 (שבעת אלפים שלוש מאות ארבעים וארבעה) דולר. מחיר כה זול לא ישוב עוד לעולם…" (!).

מונדיאל צרפת 1998 היווה נקודת מפנה ארגונית וחידוש ברמת הצילום. הטלוויזיה הצרפתית בראשותו של המפיק הראשי פרנסיס טלייה (Francis Tellier) הציבה 22 מצלמות בכל משחק. שליש מהן היו מצלמות SSLM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) לצורכי הילוכים חוזרים. התוצאה הייתה מרהיבה. המשחק כוסה מכל זווית אפשרית. בטורניר נטלו חלק 32 נבחרות במקום 24. משך הטורניר התארך ומספר המשחקים בטורניר טפח מ- 52 ל- 64. נשיא ה- FIFA סֶפּ בְּלָאטֶר (Sepp Blater) תבע פיצוי כספי באותו יחס, תוספת של % 18.75 ל- 135 מיליון פרנקים שווייצריים שכבר קיבל. הוא דרש עכשיו סכום של 160.000000 (מאה ושישים מיליון פרנקים) שווייצריים, אך נענה בלָאו רבתי פה אחד ע"י אנשי הנהלת ה- EBU (איגוד השידור האירופי), כלהלן בזאת הלשון : "No way Mr President ,contract is a contract", השיבו לו נחרצות. סֶפּ בְּלָאטֶר רתח. הוא חש את עצמו מקופח ומרומה. הוא לא הבין מדוע ה- EBU מעדיף את IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) על פני ה- FIFA, כשניאות לשַלֵם לחוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש הרבה מעבר ל- מה שהוא לא מסכים לשַלֵם לוֹ. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמַארָאנְש נבחר לנשיא IOC מייד בתום משחקי אולימפיאדת מוסקבה 1980. הוא התגלה מייד כאישיות נבונה, חכמה וכריזמטית ברמה של ראש מדינה. הוא היה לא רק נשיא ה- IOC, אלא גם ראש הממשלה, שר החוץ, ושר האוצר של הארגון העשיר. סוג של מדינאי שהיה גאון פיננסי, ובניגוד לסֶפּ בְּלָאטֶר החליט לקשור את גורל המשחקים האולימפיים עם המְשָדֵר הציבורי העולמי. הוא הפקיד בידיו את סיגנל השידורים, נשאר נאמן לוֹ, וגבה ממנו תשלום הוגן. ה- EBU שילם עבור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכויות שידורים בגובה של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ועוד שמונה מאות אלף) דולר. תמורת המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 עלה הסכום ל- 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. סילביו ברלוסקוני הציע ל- IOC עבור סיאול 1988 סכום כפול מזה ששילם ה- EBU (כ- 55.000000 דולר) אך חואן אנטוניו סאמאראנש דחה אותו. נשיא IOC הספרדי כבר אִימֵץ את עקרונות מדיניות השידור הציבורי אל לִבּוֹ. "…כל ילד ונער בעולם יוכל לצפות בחינם בשידור המשחקים האולימפיים בטלוויזיה…", אמר חד משמעית. הוא עמד בדיבורו. זאת הייתה התזה שלוֹ ואיגוד השידור האירופי ה- EBU חִיבֵּק אותה ואימצה אל ליבו.

טקסט תמונה : ספ בלאטר נשיא ה- FIFA דרש ב- 1996 מה- EBU להשוות את מחירי קניית זכויות השידורים לאלו של IOC. ה- EBU דחה את בקשתו לאלתר. ספ בלאטר חש את עצמו נעלב ונבגד. הוא מצא ניחומים בזרועותיו של לאו קירש. (באדיבות FIFA).

באולימפיאדת ברצלונה 1992 זינקו זכויות השידורים לגובה של 90.000000 (תשעים מיליון) דולר, ובאטלנטה 1996 הן נַסְקוּ ל- 240.000000 (מאתיים וארבעים מיליון) דולר. ה- EBU שילֵם אותן ברצון. בחודש ינואר 1996 נחתם חוזה חדש ויקר ארוך טווח בין ה- EBU ל- IOC המאפשר לאיגוד השידור האירופי לשדר עוד חמש אולימפיאדות רצופות נוספות. שלוש קיץ ושתיים חורף. נשיא ה- EBU הגרמני ד"ר אַלְבֶּרְט שָרְף ומזכ"ל איגוד השידור האירופי השוויצרי זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מיהרו לנַפְנֵף בגאווה בקומוניקט ההסכם שהוחזק בידיהם והופץ בין 60 רשתות הטלוויזיה של האיגוד. נאמר בו, "הִצלנו את זכויות השידורים האולימפיות בדורנו". איגוד השידור האירופי החליט לשַלֵם 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סידני 2000, 394.000000 (שלוש מאות תשעים וארבעה מיליון) דולר עבור אתונה 2004, ו- 443.000000 (ארבע מאות ארבעים ושלושה מיליון) דולר למשחקים האולימפיים של בייג'ינג (סין) 2008. סכומי כסף פנטסטיים. מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מוטי קירשנבאום תמך תמיכה מלאה בהסכם המחומש ובכך העניק יתרון עצום לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ה- EBU נֵיאות גם לשלֵם עבור אולימפיאדת החורף של סוֹלְט לֵייק סִיטִי ב- 2002 סכום של 120.000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר, והוסיף עוד 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר לאולימפיאדת החורף של טורינו 2006. חשבון מתמטי פשוט מצביע כי בין השנים 2000 ל- 2008, שילֵם ה- EBU ל- IOC סכום פנטסטי של 1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר. זה נראה דִמיוני אך הוא הוגדר ע"י משלמיו כ- "Reasonable Price", תשלום סביר המניח את הדעת. מזכ"ל FIFA יוזף "ספ" בלאטר יצא מדעתו מרוב כעס על ה- EBU ובגלל קנאה כספית ב- IOC. הוא החליט לנקום ולהשיב מלחמה שערה.

טקסט מסמך ה- EBU איגוד השידור האירופי : 22 בפברואר 1996. זהו המסמך הסודי "OLYMPIC GAMES CONTRACTS" (עמוד מס' 1 מתוך 3) המפרט ומראה כי ה- EBU הסכים לשלם סכום של 1.442000000 (1.442 מיליארד) דולר זכויות שידורים ל- IOC תמורת חמש אולימפיאדות רצופות (שלוש קיץ ושתיים חורף) מסידני 2000 ועד בייג'ינג 2008 (כולל). המסמך הזה הוציא את נשיא ה- FIFA ספ בלאטר מדעתו. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך ה- EBU איגוד השידור האירופי : 22 בפברואר 1996. זהו המסמך הסודי "OLYMPIC GAMES CONTRACTS" (עמוד מס' 2 מתוך 3) המפרט ומראה כי ה- EBU הסכים לשלם סכום של 1.442000000 (1.442 מיליארד) דולר זכויות שידורים ל- IOC תמורת חמש אולימפיאדות רצופות (שלוש קיץ ושתיים חורף) מסידני 2000 ועד בייג'ינג 2008 (כולל). המסמך הזה הוציא את נשיא ה- FIFA ספ בלאטר מדעתו. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך ה- EBU איגוד השידור האירופי : 22 בפברואר 1996. זהו המסמך הסודי "OLYMPIC GAMES CONTRACTS" (עמוד מס' 3 מתוך 3) המפרט ומראה כי ה- EBU הסכים לשלם סכום של 1.442000000 (1.442 מיליארד) דולר זכויות שידורים ל- IOC תמורת חמש אולימפיאדות רצופות (שלוש קיץ ושתיים חורף) מסידני 2000 ועד בייג'ינג 2008 (כולל). המסמך הזה הוציא את נשיא ה- FIFA ספ בלאטר מדעתו. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מנכ"ל עַל של רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל בשנים 1998 – 1993. בחמש שנות כהונתו כמנכ"ל רשות השידור תמך מוטי קירשנבאום תמיכה יעילה ומסיבית במבצעי השידורים הישירים הבינלאומיים בפיקודי של האולימפיאדות, המונדיאלים, אליפויות העולם בא"ק, ווימבלדון בטניס, Euros (אליפויות אירופה למדינות בכדורגל), אליפויות אירופה בכדורסל, וסיקור שיטתי של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל – בהיקף נרחב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. למרות שלא פעם ולא פעמיים טרח להזכיר ולשוּח לי בלשונו השנונה, "יואש אלרואי תזכור ואל תשכח… לא קוראים לי קירש…קוראים לי קירשנבאום". מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל רשות שידור טוב. הוגה, יוזם, ומבצע וגם מפשט במהירות הליכים ביורוקרטיים. (באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי).

ההפקות הבינלאומיות הגדולות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הדורשות היערכות מורכבת ומסובכת ארוכת טווח זכו לתגובה הולמת ומיידית של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום. הוא מעולם לא דחה החלטה שנויה במחלוקת למועד מאוחר יותר. הוא מעולם לא טייח קשיים. הוא מעולם הדיח עניינים טלוויזיוניים סבוכים לקרן זווית. הוא מעולם לא שיחק משחקי כבוד, ומעולם לא מנע וויכוחים. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לקח תמיד אחריות והחליט מייד. מוטי קירשנבאום העניק לי בימים ההם שקט נפשי שכה הייתי זקוק לוֹ. רק מי שעבד תחת ניהולו של יוסף בר-אל ההוא יודע להעריך את כישרון הניהול והמנהיגות של מוטי קירשנבאום שהיה יותר איש רומא מאשר איש דנמרק. שערות ראשי נצבעו זה מכבר באפור – לבן. פלא שלא קיבלתי התקף לב. מן ההיבט הזה נכנסו הפקות הספורט הארציות והבינלאומיות הגדולות בתקופת מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לרוטינה רצינית מקובלת וסדורה וגם נעדרת ביורוקרטיה. יתרון בלתי נשכח.

דבר תשלומי ה- EBU ל- IOC לא נעלם כידוע מעיניו של סֶפּ בְּלָאטֶר הקנאי. הוא ביקש להשוות את המחירים. נשיא ה- FIFA דרש לשנות מן היסוד את מוֹסַד התשלומים בינו לבין ה- EBU לקראת תחילת המו"מ החדש על שידור המונדיאלים של יפן וקוריאה 2002 וגרמניה 2006. ה- FIFA דרשה הפעם מ- EBU את התמורה הכספית המלאה אותה לדעתה לא קיבלה מעולם בטורנירים הקודמים. על פי הבנתו של ספ בלאטר, קיפח איגוד השידור האירופי את FIFA בצורה בולטת בתשלומיו בעבר בהשוואה לאֵילוּ ששילם ל- IOC. ה- EBU סירב לתביעת ה- FIFA. קבוצת המו"מ שלו בראשות הנשיא אַלְבֶּרְט שָרְף טענה בפני סֶפּ בְּלָאטֶר כי הפרשי המחירים הוגנים וריאליים. המשחקים האולימפיים על 35 ענפי הספורט שלהם מְנִיבִים בכל אולימפיאדה כ-5000 / 4000 שעות שידור בטלוויזיה ואילו מונדיאל המכיל 32 נבחרות מְנַפֵּק מאכסימום 160 שעות שידורים (64 משחקים כפול שעתיים וחצי) כולל Pre ו- Post Game Show. גם כמות הטכנולוגיה שונה. את 64 משחקי מונדיאל 2002 כיסו 180 מצלמות. באולימפיאדת אתונה 2004 הופעלו יותר מ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות באמצעות יותר מ- 60 ניידות שידור. אין Match up.

סֶפּ בְּלָאטֶר כעס ונעלב עד עמקי נשמתו. הוא ניתק מגע מ- EBU והחליט לנקום. ב- 9 באוקטובר 1996 השתתפתי בשליחותו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בפגישת מנהלי מחלקות הספורט ב- EBU שהתקיימה בלוזאן – שווייץ על בימת נשיאות האיגוד העשיר בעולם שכלל בשורותיו כ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות ביניהן את הגדולות והעשירות כמו שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות הציבורית של ה- BBC והמסחרית של ITV, רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI, רשת הטלוויזיה הציבורית הספרדית TVE, שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות בגרמניה ARD ו- ZDF, שתי רשתות הטלוויזיה הציבורית הצרפתיות FT2 ו- FT3 וגם הרשת המסחרית הצרפתית TF1 – ישבו כבר דרוכים אֶלְבֶּרְט שָרְף, זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ', ה- Controller רִיצָ'ארְד בַּאן, ויו"ר הכנס בּוֹרִיס אָקוּאַדְרוֹ המנוח. האווירה הייתה מתוחה. ד"ר אַלְבֶּרְט שָרְף הודיע למשתתפים בזו הלשון : "איגוד השידור האירופי החליט לא להשתתף במו"מ הבא עם ה- FIFA בראשות הנשיא ספ בלאטר הדורשת ממנו תשלומים מופלגים ומוגזמים עבור שידור המונדיאלים של יפן/קוריאה 2002 וגרמניה 2006. הרבה מעבר ליכולתו ורצונו של ה- EBU לשלם". אי אפשר לשכוח את הדממה שאפפה את האולם מפני שהייתה רועמת כל כך. ההיסטוריה רצופת ההצלחות הטלוויזיוניות והכלכליות אצה במהירות לפני העיניים ועימה המונופול של ה- EBU שחלף עם הרוח. רגע עצוב בתולדות השידור הציבורי.

קבוצת המו"מ של ה- EBU נלחמה על העקרונות שלה ו- וויתרה מראש ולתוך הוָואקוּם חדר המיליארדֶר הגרמני לֵאוֹ קִירְש, סוחֵר זכויות שידור, וגם בעל רשת טלוויזיה בגרמניה KIRSHMEDIA המשדרת בשיטת PPV (ראשי תיבות של Pay Per View). הוא הציע לסֶפּ בְּלָאטֶר המון כסף תמורת רכישת זכויות השידורים של מונדיאל 2002. פי 28.5 יותר מאשר שילמו כל 60 רשתות הטלוויזיה של ה- EBU יחדיו עבור מונדיאל צרפת 98'. ה- EBU שילם עבור צרפת 1998 סכום של 35 מיליון דולר. הקניין החדש והמתווך הממולח לאו קירש הציע תמורת מונדיאל 2002 1.000000000 (מיליארד) דולר. מדהים. הוא הגדיל לעשות ונֵיאות לשַלֵם לסֶפּ בְּלָאטֶר תוספת של % 24 עבור המונדיאל הבא של גרמניה 2006. סכום של 1.240000000 (כ- מיליארד ורבע) דולר. כאיש עסקים קשוח אולי השתמש ליאו קירש ב- סלוגן הכוחני והשאפתני הנודע, "I will make him an offer he cannot refuse", שהמציא הסופר האמריקני מאריו פוזו (Mario Puzo) מחבר "The Godfather" (על פי עדותם של כמה מאנשי ה- EBU בעת ההיא לפני עשרים שנים). סֶפּ בְּלָאטֶר לא רק שלא סירב אלא חִיבֵּק את המַצִיע. כבר שנים חָש את עצמו מקופח ונבגד ע"י השידור הציבורי. עכשיו הגיע רגע הנקמה שלו ב- EBU. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי גביעי העולם בכדורגל נדדו זכויות השידורים מגוף מְבַצֵע (ציבורי) לגוף מְתַּוֵוך. במבט לאחור אֵין בכך כל רבותא. כבר בראשית עַשוֹר ה- 90 של המאה הקודמת הסתיים עידן ה- Reciprocity במו"מ על משחקי הכדורגל. התאחדויות הכדורגל באירופה כולל ההתאחדות הישראלית מכרו את זכויות השידורים של נבחרותיהן למתווכים פרטיים כמו חברת UFA, וכן חברת CWL, וגם ל- APF. ב- 1 בספטמבר 2001 אירחה בוסניה את נבחרת ישראל בסרייבו. נדרשנו אז לנַהֵל את המו"מ עם המתווך מר אביב גלעדי שקנה את הזכויות מ- UFA, שקנתה את הזכויות מההתאחדות הבוסנית.

לֵאוֹ קִירְש הפך לקניין ומתווך זכויות השידורים הגדול בעולם ובהיסטוריה בתולדות המונדיאלים מאז ומעולם, ואיגוד השידור האירופי הוכה בתדהמה. אירופה הייתה כמרקחה ו- EBU על הקרשים. רבים בשידור הציבורי תמהו וניסו להיאחז באמירה הישנה המנוסחת היטב של הסופר הצרפתי אוֹנוֹרֶא דֶה בַּאלְזָאק, "כי מאחורי כל כֶּסֶף גדול מסתתר פשע". היו הרבה רינונים מאחורי הגב. זאת דרכם של המפסידנים. אך מעולם לא הוכח שההסכם בין לֵאוֹ קִירְש ליוֹזֶף בְּלָאטֶר נולד בחֵטְא ולא היה כָּשֵר. לֵאוֹ קִירְש היה משאת נפשו של סֶפּ בְּלָאטֶר. המיליארדֶר הגרמני המוכשר והאמביציוזי, אולי יתר על המידה כדרכם של אנשי עסקים, היה מבחינת ה- FIFA האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון. הוא היה איש מוכשר ומגלומן שהסכים לשַלֵם סכומי כסף מטורפים מבלי שיהיה בטוח כלל כי אומנם יוכל לעמוד בהתחייבויות האדירות האלה. הוא הבין את אופי התחרות והכיר מקרוב את מהות יחסי הקנאה לפעמים האיבה השוררים בין רשתות הטלוויזיה בכל מדינה ומדינה בעיקר בקהילה האירופית העשירה. הוא לא היסס להיכנס לתפר הדַק. לֵאוֹ קִירְש ידע שהמונדיאל הוא מִצְרַך שידור המוני פופולארי. זה רק עניין של זמן עד שהתקשורת תיפול לרגליו. בעל יֶדַע רחב בעסקי ציבור ושיווק טווה בחוכמה רבה את קורי העכביש שלו סביב הגלובוס. כסוחר עולמי קנה ביוקר רָב את סחורתו ויִיקֵר אותה הרבה מעבר לקֶרֶן. בעזרת מנגנון שיווק ומכירות משומן היטב מצא את הדרך המובילה לחשבון הבנק של המְשָדֵר הציבורי והמסחרי גם יחד. לֵאוֹ קִירְש ידע שהכסף הגדול מתגלגל באירופה וממתין לו כבר בפינה. צריך היה רק להתגנֵב לשָם כדי לאסוף אותו. לֶאוֹ קִירְש בנה מודל מעניין של מנגנון מכירות. הוא נעזר בשיווק זכויות השידור הגלובליות הפנטסטיות האלה באמצעות שתי חברות תיווך בינלאומיות בעלות מוניטין בתחום, ISL (בינתיים התמוטטה ופשטה את הרגל) וחברת PRISMA. על האחת הוטל "לטַפֵּל" במכירת הזכויות לרשתות הטלוויזיה בעולם למַעֵט אירופה, ועל האחרת הוטל הג'וֹבּ "לגבות את החוֹב" מאירופה העשירה. ISL ו- PRISMA היו חייבות למכור את מרכולתן ביוקר רב לחברות התיווך המשניות שניקרו בדרכן , כדי לכסות את מחיר הקֶרֶן וכדי לגזור קופון בעצמן, וכמובן כדי שהבוס הראשי, ה- CAPO DE CAPI (לא במובן הפלילי של המילה אלא בפרשנות הכוחנית והשאפתנית שלה) העולמי בלשון המטפורית של הביזנס הזה, ירוויח הכי הרבה בריבית דה ריבית. השיטה ברורה. יש ליצור מנגנוני הפרדה של תיווך ומכירה בין הבוס העולמי לבין רשתות השידור עצמן. בלתי אפשרי לקנות את סַם הכדורגל ישירות מהמוכֵר . נדרשו לכך תחנות ביניים. זה תוכנַן כך שזכויות השידורים יגיעו למְשָדֵר בישראל (ולא חשובה זהותו) בדרך מפותלת. מ- FIFA שהעבירה אותן ללֵאוֹ קִירְש, שהעביר אותן ל- ISL, שהעבירה אותן לצ'ארלטון של אֵלִי עַזוּר, שמכרה אותן למרבה במחיר בישראל. כולם גוזרים קופונים על גבו של הצרכן הפשוט.

לֵאוֹ קִירְש העריך תחילה כי המְשָדֵר הציבורי העולמי ובראשו ה- EBU לא יוכל להרשות לעצמו להיכנס להרפתקה כספית ענקית וכה נועזת שכזאת . על כן הלך בדרך "הבה ונִיתחכּמה לו". בפעם הראשונה בהיסטוריה פוצלו השידורים הישירים ועִמם מבנה התשלום. המנה הראשית הוזרקה לעורקי הטלוויזיה הארצית והשאר לוורידי הכבלים והלוויין. לֵאוֹ קִירְש המציא נוסחת מכירות עסקית בה נקבע כי ארבעה משחקים במונדיאל מתוך ה- 64 (משחק הפתיחה , שני חצאי הגמר, ומשחק הגמר) ישודרו רק ברשת טלוויזיה ארצית ( free to air services), כמו ערוץ 2, ערוץ 10, או הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. העולם קיבל את דבריו כאילו מדובר בסיסמה קדושה שכתובה ב- תנ"ך. שאר 60 המשחקים ייחשפו לציבור באמצעות ערוצים מסחריים לוויין או כבלים וגם בשיטת PPV. בתקופת מונדיאל 2002 נוצר בישראל ערוץ + 5 בכבלים. לידתו הייתה בעייתית. הרגולטורים אז כמו היום עצמו עיניים.

המיליארדר לֵיאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) נמנע במתכוון מלהיפגש ישירות עם נציגי רשתות הטלוויזיה עצמן, למַעֵט ה- BBC. בריטניה היא המדינה היחידה בה מעוּגן בחוֹק השידור האנגלי רשימה מובהקת של אירועי ספורט חשובים ורבי מוניטין (Listed Events Legislation) המותרים לשידור רק בערוצים ארציים כמו ה- BBC ו- ITV, ו/או 4 Channel. האירועים האלה הם קניין השידור הציבורי הארצי על פי חוֹק ולא ניתן לשָדֵר אותם בערוצי כבלים או לוויין. החוֹק חוּקָק לראשונה כבר ב- 1954 ותוקן כמה פעמים במרוצת השנים. רשימת האירועים הייחודית שלוֹ כוללת את המונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל, האולימפיאדות, משחק הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל (FA) והגביע הסקוטי, אליפויות העולם בא"ק, וגם תחרויות של מועדונים פרטיים כמו טורניר ווימבלדון בטניס, מרוץ הסוסים רָב המוניטין בליוורפול ה- "Grand National", ומרוץ הסוסים "The Derby". דווקא משחקי נבחרת אנגליה בכדורגל אינם כלולים ברשימה למַעֵט אלה המשוחקים במונדיאלים או ב- EURO`s. ל- לֵאוֹ קִירְש לא נותרו אופציות שידור אחרות באיים הבריטיים. היה עליו להידבר ישירות עם ראשי ה- BBC ו- ITV.

לתוך עולם הכספים אולי האָפֵל הזה נכנסה בזמנו חברת "צ'ארלטון" הישראלית בראשה ניצב איש העסקים המוכשר אֵלִי עַזוּר רווי לא מעט אמביציות. החברה קנתה את זכויות השידורים מלֵאוֹ קִירְש בסכום אסטרונומי המוערך ב- 22 מיליון דולר כדי למכור אותו בישראל לכל המרבה במחיר. זה היה בתקופת ה- Prosperity הגדול של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל. חברת "צ'ארלטון" ביססה את יוהרת ניהול המו"מ על תקומתו ותחייתו של ערוץ 10, חוזקו ואיתנותו הפיננסית של ערוץ 2, ועל האמביציה האישית שלי לשָמֵר את סחורת השידור בת 28 שנה רצופות של רשות השידור מאז המונדיאל של מכסיקו 1970. החברה שלחה אלי את המנכ"ל אדר זהבי כחֵיל חלוץ כדי לגַשֵש מהיכן יבוא הכסף הציבורי. מי שיער אז שהאינתיפאדה הפלשתינית שניצבה בפתחנו כבר בספטמבר 2000 תשבש את כל התוכניות של אלי עזור ואדר זהבי. ב- 15 בינואר 2001 סעדתי ארוחת צהריים במסעדה האיטלקית "מֶזָלוּנָה" בתל אביב עם אדר זהבי מנכ"ל חברת צ'ארלטון. שם נפתח לראשונה המו"מ. בין הספגטי ליין הקיאנטי שמעתי לראשונה את המספר הבלתי נתפס בו מבקש המתווך תשלום של 12000000 (שניים עשר מיליון) דולר תמורת שידור ישיר של 4 משחקים בלבד ו- "בונוס" של שידור תקצירים יומי (שהיה עד אז מוצר חינם- By Product ). הייתי המום. בצרפת 1998 שילמנו 470000 (ארבע מאות ושבעים אֶלֶף) דולר עבור שידורם הישיר של כל 64 משחקים ועכשיו מבקש סוחר השידורים בישראל כ- 12.000000 (תריסר מיליון) דולר עבור ארבעה משחקים בלבד. עלייה דרמטית ביותר של עשרות אלפי אחוזים. דיווחתי את הנתונים למ"מ מנהל הטלוויזיה יָאִיר אַלוֹנִי ולמנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת אחד הטובים בתולדות רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת אמר לי מייד, "נתק מגע, שיחפשו את החברים שלהם", והוסיף את האמירה השנונה שהגה מוטי קירשנבאום, "אינני מתכוון להניח את הז'יטונים הציבוריים של רשות השידור על שולחן הרולטה". מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני ואנכי ביקשנו ממנו זמן נוסף. לא התכוונו כמובן לשלֵם מחירים מטורפים כאלה אך גם לא רצינו לוותר לגמרי. ביקשנו לשמור על עַמִימוּת ואי וודאות. פחדנו מהתחרות נגד ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים. בינתיים חלו תמורות ברשות השידור. אורי פורת התפטר מתפקידו באוגוסט 2001. במקומו התמנה למנכ"ל רשות השידור תת אלוף (במיל.) רָן גַלִינְקָא. במרס 2002 הודח רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון. במקומו הובא מירכתי אוֹב הרייטינג של ערוץ 33 יוסף בר-אל. זאת הייתה נדוניה צנועה שהגיש השַר הממונה רענן כהן לראש הממשלה לקראת מִינוּיוֹ למנהל הבנק "לתעשייה ופיתוח".

באמצעות צ'ארלטון ואֵלִי עַזוּר קיווה לֵאוֹ קִירְש לגבות את מיליוני הדולרים שלו מרשות השידור הציבורית בישראל. עכשיו נקרתה לו ההזדמנות. זה הצליח לוֹ מפני שבקדמת הבימה של השידור הציבורי ניצב יוסף בר-אל שהסכים לגישה הכלכלית של צ'ארלטון מבלי להכיר כלל את ההיסטוריה הארוכה והמורכבת של המו"מ הקודמים של רשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם עם נציגי FIFA הנוגעים לרכישת זכויות השידורים של המונדיאלים השונים לדורותיהם. יו"ר הוועד המנהל המגוחך ההוא של רשות השידור מר נחמן שי תמך בצעדיו. תמיכתו של נחמן שי ביוסף בר-אל הייתה פתטית. האינסטנציה הגבוהה ביותר בפיקוח הציבורי ברשות השידור על הדרג המקצועי היה משולל אף הוא את הידע הבסיסי ביותר הנוגע לתורת ניהול מו"מ הכרוך בהשגת זכויות שידורים של אירועי ספורט בכירים ובחירים. ברור שאפשר היה לנהל את המו"מ ההוא ב- 2002 עם "צ'ארלטון" טוב הרבה יותר. יוסף בר-אל ונחמן שי מעולם לא נועצו בי ועשו את כל השגיאות האפשריות. רשות השידור נפלה מרצונה לתוך זרועות המלכודת הכספית שטמנו לה. רשות השידור ניאותה לשַלֵם 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר לשמונה משחקים בלבד. כמעט חצי מיליון דולר למשחק בודד כשישראל איננה נוטלת חלק בטורניר. סכום דִמיוני חסר תקדים והרה גורל. צ'ארלטון גזרה מייד קופון נחמד. השאר היסטוריה. קיץ 2002 מְסַמֵל את השָלָב בו החלה הטלוויזיה לכרות את הענף המוזהב עליו היא יושבת. עלויות זכויות השידורים טפחו לממדים כה עצומים. הייתה רעידת אדמה. רשתות טלוויזיה ציבוריות רבות בעולם נמחקו ונעלמו מהמפה. הן לא יכלו עוד להרשות לעַצמן לשלם כסף כה רב תמורת הזכויות. במקומן צצו רשתות כבלים וערוצי לוויין. נדרשו רגולציות ממשלתיות או מסחריות מְבִישוֹת כדי להסדיר מחדש את תשלומי הזכויות היקרות. חלק מהרגולטורים במדינת ישראל שלח את זרועו הארוכה ללא בושה ובפרהסיה לכיסו של האזרח הקטן כדי שיְמַמֵן באמצעות תשלום נוסף בן 492 (ארבע מאות תשעים ושניים) שקל את שידורי מונדיאל 2006.

למצב העגום שהשתרר יש שני לקחים ברורים. המחוקק הישראלי חייב ללכת בדרכו של עמיתו הבריטי ולהציב apriori רשימת של אירועי עַל בספורט שיהפכו לקניינו הבלעדי של המְשָדֵר הציבורי. ביניהם המונדיאלים. החוֹק יבטל לחלוטין את יתרון הברוקרים וסַרְסוּרֵי הַזְכוּיוֹת. בכך יימנע מִפְגַע תקשורתי שחוזר על עצמו חדשים לבְקרים. לא רק בתקופת המונדיאלים. הלקח השני הוא לתקן ולחוקק מחדש את חוק רשות השידור עצמו כדי להרחיק אותה לצמיתות מהפוליטיקאים. צריך לזכור וגַם להבין שרשות השידור הציבורית אומנם שייכת לממלכה אך היא עצמאית וכזאת הפועלת במדינה דמוקרטית בעלת שוק תקשורת חופשית. היא סוּבֶרֶנִית לקבל את החלטותיה בעצמה כמו ה- BBC, וחשובה במארג התקשורת הלאומי.

התערבות השַר הממונה בעת ההיא אֵיתַּן כַּבֶּל בענייניה של רשות השידור בין אם לשָדֵר את מונדיאל 2006 או את מכבי ת"א היא בלתי נסבלת ומיותרת לחלוטין. כמוה עבודת הרגולטורים. ועוד דבר. אֵין לשידורי מכבי ת"א והמונדיאל דבר עם מצבה העגום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השידור הטלוויזיוני הציבורי יכול ומסוגל להסתער על שתי החזיתות גם יחד. לשידורי הספורט הרלוואנטיים יש את יתרון השימוש בחסויות. בעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א או משחקי כדורגל רלוואנטיים, מסוגל ערוץ 1 בשיווק נכון לגרוף לקופתו מיליוני דולרים משידור החסויות המממנות חלק לא מבוטל מהעלויות. בנוסף ל- 900.000000 (תשע מאות מיליון) שקל שמַזְרִים משלם האַגְרָה מכיסו מידי שנה.

היה זה דווקא מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום יבד"ל (ולא מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל) שהסכים לשַלֵם למכבי ת"א בעונת 1995- 1994 לראשונה בעבור זכויות השידורים הבלעדיות סכום שגדול ממיליון דולר. שילמנו למועדון הפאר שהפך להיות אובייקט חשוב בלוח השידורים הציבורי באותה עונה מיליון וארבע מאות אלף דולר (1.400000) תמורת זכויות השידורים. שנה אחת קודם לכן הצענו מוטי קירשנבאום ואנכי לקבוצת הפועל גליל עליון אלופת המדינה בכדורסל, זאת שהדיחה עם פיני גרשון את מכבי ת"א מהתואר בעונת השידורים של 1993- 1992, סכום של מיליון דולר. יו"ר המועדון אז מר חבר קיבוץ מנרה גדי יעקב דחה את ההצעה שלנו ובִיכֵּר ללכת עם ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים. בשנתו האחרונה כמנכ"ל רשות השידור בעונת 1998- 1997 ניאות מוטי קירשנבאום לשַלֵם למכבי ת"א סכום של 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר והסכים גם בהחלטה חסרת תקדים להפקיד בידי עו"ד שמעון מזרחי את ההכנסות הכספיות הצפויות משקופיות החסות. מוטי קירשנבאום צדק. הוא פעל בסביבה תחרותית נגד ערוצי שידור אחרים והיה חייב לשַמֵּר בידי השידור הציבורי את נֶכֶס השידור הזה שקרוי מכבי ת"א. הוא נִיהֵל נכון ובצורה הגיונית ומדויקת את הרשות. צריך לזכור שבתקופתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הישגים יצירתיים בדמותם של קבוצת השחקנים של "החמישייה הקאמרית", וכן הופקו ושודרו דיוּקו – דרמות כמו, "קו 300", "ד"ר קסטנר", "עו"ד סיטוֹן", שודרה הסדרה התיעודית המונומנטאלית "תְּקוּמָה", ובנוסף שודרו גם המונדיאלים, האולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל (EUROs), אליפויות העולם בא"ק, טורנירי ווימבלדון בטניס, וגם משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. דוגמא נוספת. זכויות השידורים של משחקי ה- Final Four בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א הוחזקו בידי ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט והיום ערוץ 55 בכבלים). מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ויו"ר הוועד המנהל גִיל סמסונוב נענו לבקשתי לרכוש אותן ב- 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר. רשות השידור לא התמוטטה. הבעיה של השידור הציבורי בישראל כיום איננה כספית, אלא של מנהיגות, יושרה, כיוון, דרך ארץ, ומורל.

גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) המנכ"ל המוכשר, הפעלתן, ורָב המוניטין של רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה ה- BBC זאת המשמשת מודל לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, שידר בשנת 2000 ב- ערוץ 1 BBC ו- ערוץ 2 BBC מספר שיא של כ- 1900 שעות שידורי ספורט. השידורים כללו גם כיסוי של מועדונים וקבוצות פרטיות. גרג דייק קצר שבחים רבים על כך. וודאי שהייתה גם ביקורת ציבורית נגדית אך היא נעשתה ללא התערבות פוליטית וללא רגולטורים.

ובאשר ללֵאוֹ קִירְש. הצעה הראשונית שלו ל- BBC ו- ITV עמדה על 270.000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר. באוקטובר 2001 שיחקה אנגליה את משחקה האחרון והמכריע נגד נבחרת יוון באצטדיון "וומבליי" בדרכה למונדיאל של יפן וקוריאה. היא הייתה זקוקה לתוצאת תיקו. דווקא היוונים הוליכו 2:1 שניות לפני הסיום. בדקה ה- 93 נקבעה בעיטה חופשית ממרחק 20 מ' לזכות אנגליה. דֵייוִיד בֶּקְהָאם בעט היטב כדור מסובב והִשווה את התוצאה ל- 2:2. אנגליה העפילה למונדיאל. לֵאוֹ קִירְש חַש ללונדון כדי לנַהֵל אישית את המו"מ מול ה- BBC ו- ITV. הוא ביקש 270.000000 (מאתיים ושבעים מיליון) דולר והשליך את החכה כדי לדוג את דָג הזָהָב. אך החכה העלתה נעל ישנה. תוצאות המו"מ יילמדו בכל בי"ס לתקשורת באשר הוא. ה- BBC ו- ITV שילמו 37.5000000 (שלושים ושבעה מיליון וחצי) דולר כל אחת תמורת שידורם הישיר של כל 64 המשחקים ודאגו לרכוש גם את זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006. שתי הרשתות שלחו ליפן וקוריאה ציוותי שידור בני 300 איש. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל רכש כזכור רק 8 משחקים ב- 2002 וכפה עלינו לשָדרם מן האולפן בירושלים. חֵטְא טלוויזיה קשה מנשוא. את זירת 2006 הוא הפקיר לחלוטין. זהו נזק שהוברר כבלתי הפיך. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שכה רוצה להידמות ל- BBC האנגלי נכשלה בכל פרמטר. לא בגלל עובדיה. בשל מנהליה ובראשם יוסף בר-אל. זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי. החלטתי להתפטר מתפקידי ולעזוב לנֶצַח את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

סיכום פרשת ליאו קירש המיליארדר הגרמני שבסופו של דבר פשט את הרגל.

האימפריה הכספית של הגרמני לֵאוֹ קִירְש התמוטטה כידוע בסופו של דבר בקול ענוֹת חלוּשה. הוא הפך לפושט רגל. לאו קירש עשיר מופלג מת ב- 2011 בהיותו בן 85. התמוטטות האימפריה הכלכלית שלו הפכה ל- issue גדול בכלכלה הגרמנית וסיפור מדהים בתולדות גרמניה. זכויות השידורים של שני המונדיאלים הבאים שנערכו ב- 2010 בדרום אפריקה וב- 2014 (טרם נקבע היכן) חזרו ושבו לידיו של המִשָדֵר הציבורי העולמי בראשותו של ה- EBU. האבולוציה נעה קדימה והרבולוציה שינתה פניה. היא כילתה את מחוללה. לֵאוֹ קִירְש הרפתקן כספי חסר תקנה נותר חייב לנוֹשָיו סכום אסטרונומי של 6.000000000 (שישה מיליארד) דולר ופשט את הרגל. דיווחי ההתמוטטות של ממלכתו נשאו מושגים של Bankruptcy ו- Insolvency. הגדרות כלכליות שאי אפשר לטעות בפירושן. האמביציונר הזה חסר המעצורים הדיח את עצמו לקרן זווית פיננסית בלתי חשובה של ההיסטוריה. איש לא יזכור אותו כשֵם שאיש לא יזכור את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל חסר המעצורים שנֵיאות לשלֵם ללא כל הצדקה לנציגיו של לאו קירש בישראל סכומי כסף אסטרונומיים מהקופה של השידור הציבורי, ובקיץ 2005 הודח לעד ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט.

לשַלֵם זכויות שידורים צריך – השאלה כמה. כיצד אני יודע את זה…? פשוט הייתי שם. עבור זכויות השידורים של מונדיאל ספרד 1982 שילמו ששת גופי השידור של הקונסורציום הציבורי העולמי (EBU , OIRT , OTI , ASBU , URTNA , ו- ABU) סכום של 39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים. תמורת זכויות השידורים של מונדיאל מכסיקו 1986 שולמה תוספת של % 25.6 והסכום צמח ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים. השתתפתי בפגישת מנהלי מחלקות הספורט של ה- EBU שהתקיימה בחודש אוקטובר 1987 בברצלונה. בשולחן הנשיאות ישבו מלאי גאווה גם נשיא האיגוד אלברט שרף הגרמני וה- Controller הראשי רִיצָ'ארְד בָּאן (Richard Bunn) האחראי ב- EBU על מו"מ של זכויות שידורי הספורט. שניהם סיפרו ודיווחו לנו, כי בהסכם הכספי המשולש החדש שנחתם עם ה- FIFA נקבע כי ששת גופי השידור בקונסורציום (Consortium) העולמי ישלמו לשלושת המונדיאלים הבאים סכום של 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים (שווי ערך ל- 227 מיליון דולר). תשלום סביר שנחשב בעיני רבים להצלחה מסחררת במו"מ אך זאת לא הייתה הדעה היחידה. חלק מהמשתתפים חשב שמדובר בהון עתק . דיווחתי למנכ"ל אורי פורת ולסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן אודות ההסכם . שניהם הסכימו עמי כי מדובר המו"מ מוצלח. לספקנים ב- EBU שחשבו שמדובר בהסכם יקר המתינה הופעתו של המיליארדר הגרמני לאו קירש כעבור שמונה שנים שגזל את זכויות השידורים מ- EBU והסכים לשלם ל- FIFA תמורת המונדיאל של יפן/קוריאה ב- 2002 סכום של 1.000000000 (מיליארד) דולר, ו-1.240000000 (מיליארד ומאתיים מיליון) דולר עבור המונדיאל של גרמניה 2006.

ב- 1987 הוחלט ש- EBU גוף השידור האירופי העשיר ביותר מבין השישה יישא בעול העיקרי של התשלומים, כ- % 39 המהווים כ- 88.5 מיליון דולר מתוך הס"ה של 227 מיליון דולר. בתוך קלחת התשלומים הזאת התמקמה לה בפינה קטנה של ה- EBU הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא נדרשה לשלם את חלקה על פי נוסחת התשלומים המתמטית הידועה של ה- EBU (שורש ריבועי של מספר המוניטורים בבתי אב בכל מדינה חלקי עשרת אלפים שווה לכמות היחידות הבסיסיות).

עבור שידורי מונדיאל איטליה 1990 שילם קונסורציום השידור העולמי 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 60 מיליון דולר). חלקו של ה- EBU עמד על 35 מיליון פרנקים שוויצריים (סכום השווה ל- 23.3 מיליון דולר). לצורך השוואה, איגוד השידור הערבי ASBU שילם עבור מונדיאל איטליה 1990 לעומת ה- EBU רק 6.390000 (שישה מיליון ושלוש מאות ותשעים אלף) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 4.26 מיליון דולר). החלק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במונדיאל איטליה 1990 בגין החבֵרוּת ב- EBU עמד על 455285 (ארבע מאות חמישים וחמישה אֶלֶף + 285 פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 303 אֶלֶף + 500 דולר).

במונדיאל ארה"ב 1994 שילם הקונסורציום העולמי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שוויצריים (סכום השווה ל- 76.6 מיליון דולר). ה- EBU שילם מתוך הסכום הזה 45000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 30 מיליון דולר). ASBU שילמה 7.770000 (שבעה מיליון + 770 אֶלֶף) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 5.18 מיליון דולר). חלקה הכספי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמיר ל- 576738 (חמש מאות שבעים ושישה אֶלֶף + 738) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 384 אֶלֶף דולר).

במונדיאל צרפת 1998 שילם הקונסורציום (Consortium) כולו 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 90 מיליון דולר) . חלקו של ה- EBU עמד על 53000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 35.3 מיליון דולר). חלקה של ASBU היה 5.680000 (חמישה מיליון + 680 אֶלֶף) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 3.8 מיליון דולר) י. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נדרשנו לשלם 703962 (שבע מאות ושלושה אלף + 962) פרנקים שווייצריים (סכום השווה ל- 470 אֶלֶף דולר) [15].

עליית מחירי זכויות השידורים של משחקי גביע העולם בכדורגל (המונדיאלים) הייתה מתונה והגיונית עד משחקי מונדיאל 2002 שהתקיימו ביפן וקוריאה. דירוג המחירים והאנשים שהשפיעו על רכישת זכויות השידורים ועיצוב שידורי אחד עשר המונדיאלים במשך 40 שנה, מ- 1966 ועד 2006 בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מפורטים בפוסט מס' 506 בסדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב תחת כותרת גדולה משותפת, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" [16]. הנה תזכורת לשני המסמכים המוניטריים שחיבר ה- EBU ומגדיר בכתב את סכום זכויות השידורים שרשות השידור נדרשה לשלם עבור מונדיאלים 1990 באיטליה ו- 1994 בארה"ב.

טקסט מסמך : זהו מפרט ה- Share הכספי של זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במונדיאל צרפת 1998 (עמוד מס' 1 מתוך 2), ומבנה וסדר הגודל של ארבעת התשלומים שאנחנו חייבים ל- EBU איגוד השידור האירופי. (המסמך באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : רשימת ה- Share הכספי (בפרנקים שווייצריים) של רשתות השידור ב- EBU במונדיאלים של איטליה 1990 וארה"ב 1994. (עמוד מס' 2 מתוך 2). ניתן לראות במסמך הזה כי חמש רשתות הטלוויזיה הגדולות והעשירות ב- EBU של גרמניה, אנגליה, צרפת, איטליה, וספרד נושאות בעיקר הנטל הכספי של כלל האיגוד. (המסמך באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחר חזרתי לארץ מפגישת ה- WBM האחרונה בפאריס בדצמבר 1997 המתינו לי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שהבינו כי מדובר בהפקת כדורגל מדעית, מדויקת, מושקעת, ומרשימה. מוטי קירשנבאום קידֵם את שידורי מונדיאל צרפת 1998 במהירות ויעילות. ביום רביעי – 10 בדצמבר 1997 ב- 11.00 התקיימה בלשכתו של מוטי קירשנבאום בבניין "כלל" בירושלים פגישת ההפקה האחרונה ומתן האישורים הסופיים למבצע השידורים הבינלאומי רחב הידיים. מוטי קירשנבאום הגיע מוכן לפגישה המכרעת הזאת. הוא היה מעורה ובקי בכל הפרטים הרבים הנוגעים להיקף השידורים וזמני המשחקים. השתתפו בפגישה גם המנהלים הישירים שלי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. לפעמים חשתי שהם מיותרים. לא מפני שלא היו חשובים אלא בגלל ששתקו בדיון. מנכ"ל רשות השידור האפיל עליהם. כשמוטי קירשנבאום השיב לי "הֵן", לבוסים שלי נותר רק להַנְהֵן בראשם לאות הסכמה.

מוטי קירשנבאום אִפשֵר לי להציג בפני הנוכחים את ההיערכות ומתכונת השידור הסופית מן היבטי ההפקה – הטכנולוגיים והלוגיסטיים, כמו הצגת נתונים במבצע צבאי של זמן, מרחב, ודרכי פעולה אפשריות. שרטטתי לבוסים שלי את מפת השידור על פני גרף ודיאגרמה ענקית שהבאתי ממשרד מחלקת הספורט ועוצבה בידי שירותי האומנות שלנו, ובה רשימת 64 המשחקים, מבנה הבתים, שיטת המשחקים, קווי השידור, מודל השידור, דרך שידורם הישיר של 64 המשחקים מצרפת לישראל באמצעות הלוויין האירופי ה- ECS, ושיתוף פעולה בתחומי ההפקה והתוכן בין מערכת ירושלים לבין המשרד בפאריס. הדבר החשוב ביותר מעבר לשידורם הישיר של כל 64 המשחקים הייתה הפילוסופיה של מתכונת השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידור המונדיאלים ברשות השידור סייע לי המנכ"ל להעביר החלטה כי כל 64 השידורים הישירים המתוכננים חייבים לכלול Pre Game Show ו- Post Game Show. כל שידור ושידור נפתח רבע שעה לפני שריקת הפתיחה באמצעות אולפן גביע העולם המנווט מירושלים . המגישים אורי לוי ואורן רוזנשטיין והפרשנים ניר לווין ובוני גינזבורג הציגו מהאולפן את נושא השידור והעבירו אותו במועד לצוותי השידור באִצטדיונים לקראת עליית הנבחרות לכר הדשא ונגינת ההימנונים. היקף שידור כזה לא ניתן היה להשיג בימיהם של טומי לפיד ויוסף בר-אל. אני חושב שגם מוטי קירשנבאום סָבָר והיה מקובל עליו ש- Pre Game Show הוא אקט שידור חשוב. חלק מה- Pre Game Show כולל באופן טבעי את נגינת ההמנונים של שתי הנבחרות המתמודדות. בעֵת נגינת ההמנונים חושפות מצלמות הטלוויזיה לראשונה ב- Close up את פני השחקנים, ומכיוון שהטלוויזיה היא מדיה של קלוז אפים, הסיטואציה הזאת מזהה מייד לצופים את גיבורי העלילה ומחברת אותם בקלות יתר למסך. כמו כן נקבע כי הפסקת המשחק בת רבע השעה בין שתי המחציות תנוצל לצורך ניתוחים ופרשנויות ושימוש נכון במחשב הווירטואלי של חברת "אוֹרעַד" ברגעי המחלוקת של השיפוט. הוחלט גם שסיום המשחק לא יהיה סיומו החטוף של השידור כמו בעבר , אלא מערכת הספורט תייצר Post Game Show המלווה בהארות והערות של המשחק שהסתיים , וסיכום חדשותי של משחקי העבר וצֶפי סיכויים של המשחקים העתידים לבוא . תכנון שידורי משחקי גביע העולם בכדורגל של צרפת 1998 היו קפיצת דרך ענקית בסיקור שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, גם הודות למוטי קירשנבאום. הביקורת הציבורית של חלק מאנשי הוועד המנהל והמליאה בתוך רשות השידור זינבו כרגיל במנכ"ל, אך הוא היה אדם עצמאי שידע להדוף בקלות ביקורות לא מקצועיות. הוא היה עדיף בעיניי עשרת מונים על כל מיני מנהיגי שידור אחרים שהובילו בשעתו את הטלוויזיה הציבורית. לא יכולתי שלא להסיר את הכובע בפניו.

מוטי קירשנבאום כל כך אהב והיה נאמן שידור הציבורי עד שהתגייס ונרתם באופן אישי להשגת שקופיות חסויות למימון שידורי הספורט היקרים. זה לא היה תפקידו אבל הוא לא עשה חשבון למעמדו והטיל את כל כובד משקלו המקצועי ויוקרתו האישית כדי לסייע למימון רשות השידור באמצעות חסויות מעבר לגביית האגרה הציבורית. את תרומתו הענקית לעיצוב דמותה הציבורית של רשות השידור אי אפשר יהיה לשכוח. נפגשנו עם קבוצת בכירים במשק כמו עופר נמרודי בעליו של העיתון "מעריב", הבנקאי איתן רָף ואחרים במטרה לגייס כספים למימון הקופה הענייה של הרשות. עופר נמרודי לא היה נדיב בפעם הזאת וסירב להצעתו של מוטי קירשנבאום . העיתון שלו "מעריב" היה אחד משני המממנים (יחד עם הטוֹטוֹ) של מבצעי שידורי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הקודמים, משחקי ה- Final Four בכדורסל שהתקיימו באפריל 1994 בהיכל הספורט ביד אליהו ומונדיאל ארה"ב 94', אך בפעם הזאת הוא לא הסכים. המממנים הגדולים של שידורי מונדיאל צרפת 1998 היו, הטוֹטוֹ – המועצה להסדר ההימורים בספורט בראשותו של היו"ר רוני בר און (לשעבר ח"כ וגם שר האוצר בממשלת ישראל), חברת "קליניקה אוֹן" שעשתה מאמץ עצום להיכנס לשוּק באמצעות שיווק אגרסיבי של עצמה כמותג מסחרי במשחק ספורט גברי שנתפש ע"י חלק מהציבור כשובניסטי, ורשת קלאב הוטל אילת וטבריה לוטראקי. היו שם עוד חברות כמו חברת התכשיטים "פז-חן", חברת הבנייה "איטונג" ואחרות ששילמו כסף רב לרשות השידור, וביקשו לחשוף את עצמן באמצעות שקופיות חסות לציבור חובבי הכדורגל. זכורה לי הערתו של רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים אז שאילו ידע מראש שהטוֹטוֹ נמצא בחבילת חסויות אחת עם "קליניקה און", לא היה משתתף במשחק הזה. החסויות הכניסו 1.000000 (מיליון) דולר לקופת רשות השידור וכיסו כמעט את כל עלות הפקת השידורים של מונדיאל צרפת 1998.

לא יכולתי שלא להיזכר עכשיו בפרזנטציה השידור הראשונה שלי 16 שנה קודם לכן במונדיאל ספרד 1982, בתקופתם של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד וחבריו לניהול השידור הציבורי צחי שמעוני מנהל הטלוויזיה וטוביה סער מנהל החדשות, ובוויכוחים המרים שהתעוררו אז ובעיקר בתוצאות החלקיות שהושגו. הפעם הזאת עם מוטי קירשנבאום זה היה אחרת ושונה לחלוטין. הרבה יותר מהיר, פורה, ויעיל. ללא כל השוואה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתו של המנכ"ל מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 עשתה קפיצת שידור ענקית לפנים. נכון היו גם כישלונות אך הרבה יותר הצלחות. לא רק בתחום שידורי הספורט הבינלאומיים אולימפיאדות ומונדיאלים, אלא גם ביסודות האחרים של השידור הציבורי כמו הפקת חדשות, ספיישלים, תיעוד, תוכניות, ובידור. מוטי קירשנבאום ז"ל היה האיש שהעניק ל- "חמישייה הקאמרית" את ההזדמנות לפרוץ קדימה ולקנות את הפרסום והמוניטין בשנות השידור הראשונות שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היא התחילה את דרכה אצל הזכיינית חברת "טלעד" בערוץ 2 אך הייתה כמעט אנונימית בימים ההם שָם. מנכ"ל רשות השידור השכיל לחתום על חוזה עִמה מתחת אפו ולמורת רוחו של מנכ"ל חברת "טלעד" עוזי פלד. מוטי קירשנבאום היה האיש שיצר את "מבט" המחודש והמשוכלל בן 45 דקות שכלל לראשונה שני מוספי השידור היומיים החשובים כלכלה וספורט. איך הדרגים האחראיים לא חשבו על זה קודם לכן. מוטי קירשנבאום רב היוזמה היה האיש שהגה את הרעיון להעתיק את שידור "מבט" לשמונה בעֶרֶב מתשע כדי להתמודד ראש בראש ובהצלחה עם חדשות ערוץ 2 . מוטי קירשנבאום היה האיש שבנה את יאיר לפיד, שרירן נמוך קומה, שנראה מבויש וחסר ביטחון מול המצלמות בתחילת דרכו כמגיש תוכנית הבידור המרכזית בערבי שישי "סוף שבוע". זה היה עונג גדול לנַהֵל, להפיק, לערוך, ולשדר את מונדיאל צרפת 1998 בימיו של עורך ראשי מוכשר בסדר גודל כזה כמו מוטי קירשנבאום ז"ל. נדמה לי שכך סברו גם יאיר שטרן ורפיק חלבי.

סוף הפוסט 1142. הועלה לאוויר ביום חמישי – 17 בנובמבר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

תגובות

פוסט מס' 1142. עם פרוס מונדיאל קָאטָאר 2022. זיכרונות טלוויזיוניים שלי מהימים ההם כמי שניהל את חטיבת הספורט ו-הפיק, ערך, ושידר 8 טורנירי מונדיאלים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. ביניהם החשוב והמוצלח מכולם: הפקת מבצע 64 השידורים הישירים של מונדיאל צרפת 1998 ע"י חטיבת הספורט בראשותי ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים ההן של 1998-1993 היה מוטי קירשנבאום ז"ל. מנכ"ל רשות השידור שהתמנה במקום מוטי קירשנבאום באותן השנים ההן של 1998-2001 היה אורי פורת ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 המצוין בשנים ההן של 2000-1993 היה יאיר שטרן יבד"ל. פוסט מס' 1142. הועלה לאוויר ביום חמישי-17 בנובמבר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. — אין תגובות

כתיבת תגובה לבטל

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

יואש אלרואי TVblog

יואש אלרואי TVblog | © כל הזכויות על האתר לרבות תוכן האתר שמורות ליואש אלרואי.

פרולוג ו/או אפילוג. תלוי במתבונן. חלק א'

סקירת סיקור מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מונדיאל צרפת 1998 במסגרת סדרת 13 הספרים המתעדת את "מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה".

"THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY"

1990 – 1988 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC ל- FIFA

1994 – 1992 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC ל- FIFA

1998 – 1996 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC ל- FIFA

תגובות

כתיבת תגובה לבטל