פוסט מס' 1160. מַרְאֶה עֵינָיִים ו-מִשְמָע אוֹזְנָיִים (2). התאריך ההוא של 17 במאי 1994. יותר מאשר שיחקו יריביו השאפתניים מערוץ 2 המסחרי הצעיר נגדו שחמט – שיחק מנכ"ל רשות השידור הוותיקה מוטי קירשנבאום ז"ל נגדם פּוֹקֶר דַל והפסיד. הרבה יותר מאשר הפסיד ונוּצַח, הוא הוּבָס ועמו כל רשות השידור ההיא. מכל היבט טלוויזיוני היה מדובר בטרגדיה של השידור הציבורי. בצַר לו, בהיותו רב אמן של ביטוי ו-ניסוח הִרְבָּה מוטי קירשנבאום ז"ל להשתמש בכישרונו זה, ונימק ותירץ את כישלונו ותבוסתו המרים ההם כשהוא מצהיר לא פעם אחת וגם לא פעמיים : "…הכסף הציבורי של רשות השידור איננו ז'יטונים שמניחים אותם על שולחן הרולטה…", והתכוון להֲמוּלָה הגדולה מעין רעידת אדמה שנוצרה ב- 17 במאי 1994 סביב פרשת רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לראשונה בהיסטוריה ע"י ערוץ 2 המסחרי הצעיר והאמביציוזי מול תבוסת רשות השידור הוותיקה שהחזיקה בזיכיון השידורים הטלוויזיוניים של הליגה הלאומית בכדורגל (היום ליגת העל) מאז 1968 במשך 26 שנים. היה מדובר בניסוח שָנוּן של מוטי קירשנבאום ז"ל אולם לחלוטין לא מדויק מפני שמי שנשא במִשְרָה הָרָמָה של יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ בימים ההם של 1994 איש יקר אֲרְיֵה זָיְיף ז"ל, היה תומך נלהב של השידור הציבורי, ו-הוא הבטיח לי ולמוטי קירשנבאום כי המועצה תממן כ- 1/3 מזכויות השידורים שאנחנו (חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) נשלם להתאחדות בחוזה החדש של 1997 – 1994 באמצעות שידור שקופיות חסות של "מפעל הניחוש הנכון בטופס הטוֹטוֹ" במסגרת השידורים הישירים הרבים והמתוכננים שלנו את אירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים בארץ וברחבי הגלובוס. "…קנו את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי בחוזה החדש של 1997 – 1994, והטוטו יעזור לכם לממן את העסקה…", אמר לשנינו אז אריה זייף ז"ל. זכויות השידורים הפנטסטיות שמשלמות רשתות הטלוויזיה הציבוריות והמסחריות בארץ ובעולם לוועדות המארגנות הבינלאומיות הגדולות ובראשן IAAF  ,UEFA  ,FIFA  ,IOC – וגם  להתאחדויות הכדורגל והכדורסל המקומיות – הן הדלק שמניע את תעשיית הספורט באשר היא. גם פּה וגם שָם.  פוסט מס' 1160. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1160 הועלה לאוויר ב- 7 בינואר 2023.כלליראשי

תגובות

פוסט מס' 1160. מַרְאֶה עֵינָיִים ו-מִשְמָע אוֹזְנָיִים (2). התאריך ההוא של 17 במאי 1994. יותר מאשר שיחקו יריביו השאפתניים מערוץ 2 המסחרי הצעיר נגדו שחמט – שיחק מנכ"ל רשות השידור הוותיקה מוטי קירשנבאום ז"ל נגדם פּוֹקֶר דַל והפסיד. הרבה יותר מאשר הפסיד ונוּצַח, הוא הוּבָס ועמו כל רשות השידור ההיא. מכל היבט טלוויזיוני היה מדובר בטרגדיה של השידור הציבורי. בצַר לו, בהיותו רב אמן של ביטוי ו-ניסוח הִרְבָּה מוטי קירשנבאום ז"ל להשתמש בכישרונו זה, ונימק ותירץ את כישלונו ותבוסתו המרים ההם כשהוא מצהיר לא פעם אחת וגם לא פעמיים : "…הכסף הציבורי של רשות השידור איננו ז'יטונים שמניחים אותם על שולחן הרולטה…", והתכוון להֲמוּלָה הגדולה מעין רעידת אדמה שנוצרה ב- 17 במאי 1994 סביב פרשת רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לראשונה בהיסטוריה ע"י ערוץ 2 המסחרי הצעיר והאמביציוזי מול תבוסת רשות השידור הוותיקה שהחזיקה בזיכיון השידורים הטלוויזיוניים של הליגה הלאומית בכדורגל (היום ליגת העל) מאז 1968 במשך 26 שנים. היה מדובר בניסוח שָנוּן של מוטי קירשנבאום ז"ל אולם לחלוטין לא מדויק מפני שמי שנשא במִשְרָה הָרָמָה של יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ בימים ההם של 1994 איש יקר אֲרְיֵה זָיְיף ז"ל, היה תומך נלהב של השידור הציבורי, ו-הוא הבטיח לי ולמוטי קירשנבאום כי המועצה תממן כ- 1/3 מזכויות השידורים שאנחנו (חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) נשלם להתאחדות בחוזה החדש של 1997 – 1994 באמצעות שידור שקופיות חסות של "מפעל הניחוש הנכון בטופס הטוֹטוֹ" במסגרת השידורים הישירים הרבים והמתוכננים שלנו את אירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים בארץ וברחבי הגלובוס. "…קנו את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי בחוזה החדש של 1997 – 1994, והטוטו יעזור לכם לממן את העסקה…", אמר לשנינו אז אריה זייף ז"ל. זכויות השידורים הפנטסטיות שמשלמות רשתות הטלוויזיה הציבוריות והמסחריות בארץ ובעולם לוועדות המארגנות הבינלאומיות הגדולות ובראשן IAAF  ,UEFA  ,FIFA  ,IOC – וגם  להתאחדויות הכדורגל והכדורסל המקומיות – הן הדלק שמניע את תעשיית הספורט באשר היא. גם פּה וגם שָם.  פוסט מס' 1160. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1160 הועלה לאוויר ב- 7 בינואר 2023. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>