פוסט מס' 1174 + תיעוד של תמונות דוקומנטריות מהעבר ההוא, מהימים ההם ש-חָלְפוּ לבלי שוּב.

פוסט מר מס' 1174. ב-נִבְכֵי הֶ-עָבָר הידוע ו-נִבְכֵי העתיד הָ-לוּט בערפל של מדינת ישראל בפברואר 2023. נורא לכתוב ולומר זאת, אולם זאת היא תחושתי שלי ושל רבים אחרים בארץ הזאת, כלהלן: מדינת ישראל זאת ש-בראש ממשלתה ניצב ברגעים אלה בנימין נתניהו (לשעבר קצין קרבי בסיירת מטכ"ל) מי שנושא עכשיו על גבו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים (1000 + 2000 + 4000) ועדיין טרם נידון ולא נשפט, ו-מנסה לבצע בסיוע מעמדו הפוליטי העכשווי כראש ממשלה, הפיכה משפטית-פוליטית אנטי דמוקרטית ואנטי ליבראלית במדינת ישראל (עדיין חופשית ודמוקרטית) שאולי תעזור ותסייע לו לברוח מהמשפט ואולי להימלט מסורגי בית הכלא הממתינים לו מאז שנת 2019-המדינה שלנו שרויה בסכנה קיומית (!). לא בכדי זועקים מאות אלפי המפגינים הישראליים צעירים וצעירות ומבוגרים ומבוגרות בגרון ניחר בחוצות הערים הגדולות בארץ שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם מילה אחת, "דמוקרטיה" (המהווה תזכורת מרה למתחולל במדינת ישראל בימים אלו) לכיוונו של ראש הממשלה הכושל בנימין נתניהו ושרי ממשלתו (!)  מדינת ישראל תחת מנהיגותו הבעייתית (בלשון המעטה) של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפברואר 2023 היא ארץ רוויה אֵין סוֹף סכסוכים פוליטיים מרים בתוך ובין כל שכבות אזרחי עַם ישראל בכל הרמוֹת, חילוניים מכל הסוגים וגם דתיים (כמעט מכל הסוגים) + אין סוף מחלוקות חברתיות פנימיות חריפות וחמורות + אין סוף ריבים, וויכוחים מרים, ומריבות + אין סוף הסכמות ו-אין סוף התקוטטויות, ניגודם ו-הִתְּבַּדְלוּיוֹת חברתיות ופוליטיות מכל הסוגים והמינים + אין סוף פולמוסים + אין סוף קטטות וקונפליקטים + אין סוף שְנָאוֹת ותִּגְרוֹת בין שכבות האומה השונות + אין סוף קרבות מילוליים (בינתיים) בין נציגי שכבות האומה בכנסת ובממשלה——-> !!!. האם מישהו מאזרחי ישראל יכול להשוות ביום הזה בחודש פברואר של שנת 2023 את מנהיגותו המכוערת, הקלוקלת, העקומה, ונטולת היושרה של ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו הנושא עליו שלושה תיקי אישום פליליים 1000 + 2000 + 4000 מאז 2019 עם מנהיגותם הדגולה ההיא של ראשי הממשלה הבלתי נשכחים ההם ההם דוד בן גוריון ז"ל ו-מנחם בגין ז"ל…??? מדינת ישראל הנוכחית קרובה וסמוכה בימים אלה של פברואר 2023 למצב של מאבק אחים ומלחמת אזרחים. עם נֶשֶק ו/או בלעדיו (!). אשנה ואומר שוב, כלהלן: מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית ניצבת בחודש פברואר של שנת 2023 בפתחה של הפיכה משפטית (פוליטית) בלתי נחוצה ובעקבותיה עלולה להתלקח מלחמת אזרחים. זִכְרוּ את פרשת אוניית הנשק "אלטלנה" משנת 1948. מדינת ישראל הפוליטית על עשרות מפלגותיה האזרחיות והדתיות, היא רוויית שנאה קיצונית, מחלוקות, וריבים בימים אלה ובורחת כמדינה מ-ידיהם וזרועותיהם של בניה, אזרחיה, ותושביה (!). במצב כזה לא יכול להיות Happy end. אחים-אזרחי מדינת ישראל, ראו הוזהרתם. התעשתו בטרם יהיה מאוחר מידי (!).

פוסט מס' 1174. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 בפברואר 2023.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך, ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, וגם לא לצורך פרסום אישי.

הערה מס' 3 : כמות קוראי הבלוג והנכנסים אליו, והמתעניינים בו, עברה את רָף ה- 1.200000 (מיליון ו-מאתיים אלף).

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1174 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 בפברואר 2023. מדינת ישראל שרויה בימים אלה בסכנה קיומית של ממש (!). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

————————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי ארצה מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ובעלת כרס עבה בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2018 – 1884 לפי שעה, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 82 (שמונים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה היו אמורים להסתיים ב- 2019. אנוכי מקווה לסיים את מלאכת התיעוד לכל המאוחר ב-שנת 2023. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1174. בנבכי העבר הידוע ונבכי העתיד הלוט בערפל של מדינת ישראל בחודש פברואר של שנת 2023. מדינת ישראל זאת ש-בראש ממשלתה ניצב ברגעים אלה בנימין נתניהו איש "הליכוד" מי שנושא על גבו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים (1000 + 2000 + 3000) וטֶרֶם נידון ולא נשפט, ו-מנסה לבצע הפיכה משפטית-פוליטית אנטי דמוקרטית ואנטי ליבראלית במדינת ישראל (עדיין חופשית ודמוקרטית) שאולי תעזור ותסייע לו לברוח ולהימלט מסורגי בית הכלא הממתינים לו (ל-בנימין נתניהו) מאז שנת 2019. אשנה ואומר שוב, כלהלן: מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית רוויית ריב ומדון והמקרטעת בהנהגתו של ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו ניצבת בחודש פברואר של שנת 2023, ניצבת בפתחה של מלחמת אזרחים (!), ובורחת כמדינה מידיהם של אזרחיה ותושביה (!!). פוסט מס' 1174. הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 בפברואר 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

נבכי העתיד הלוט בערפל.

1. ראש עיריית תל אביב מר רון חולדאי הנחרץ וההגון (!) הביס לחלוטין ובאופן מוחלט (!!) בריאיון עיתונאי ברדיו גלי צה"ל את המראיינת החלשה והרכלנית מולו יעל דן (יום ראשון – 19 בפברואר 2023) בנושא ההפיכה המשפטית הלאומית (הבלתי מתקבלת על הדעת) שמתכננת ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו (איש "הליכוד") ראש ממשלה שנושא על עצמו שלושה תיקי אישום פליליים חמורים 1000, 2000, ו- 4000 מאז שנת 2019, ועדיין טרם נשפט. עסק עכור ו-מדהים (!). בנימין נתניהו יודע שהוא נמצא ו-שרוי בפרשה משפטית פלילית ו-סבוכה (נמשכת ומתמשכת כבר שנים) בתומה הוא עלול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח. ראש עיריית תל אביב רון חולדאי נחשף מולו (מול בנימין נתניהו) כאזרח אחראי ואיש של אֶמֶת ו-צֶדֶק (!).

2. ההפגנות ההמוניות הנערכות שוב ושוב בימים אלה בתל אביב, ירושלים, וחיפה בהשתתפות מאות אלפים רבים של אזרחים הגונים בני גילאים שונים נגד הרפורמה המשפטית שמתכננים ראש הממשלה בנימין נתניהו ו- ממשלתו (ובתוכה שר המשפטים יריב לווין), מלמדות כי משהו חמור ביותר מתחולל בימים אלה בשורות האומה הישראלית המפולגת, החצויה, המסוכסכת, והשסועה. מדינת ישראל ניצבת בסכנה קיומית (!). מעולם לא חשבתי ו-לא האמנתי שבגיל 85 שלי כה אחשוש לגורלה של מדינת ישראל ו-ארשום ואכתוב את המילים הנ"ל האלה ואת הערכתי הלאומית הזאת. הקרע החריף בעם – גלוי (!). אינני חושש לעצמי. אנוכי לשעבר בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן הקיבוץ הטוב בארץ, כבר בן 85 שנים, דואג ו-חושש לילדיי ונכדיי ולכל מיליוני ילדי ונעריי הדור הצעיר שלנו של מדינת ישראל. איזו מדינה אנחנו מותירים ומורישים להם לאחר לכתנו…???  מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית ב-רגעים האלה של חודש פברואר ב-שנת 2023 היא רוויית אין סוף מחלוקות שיפוטיות, מחלוקות חברתיות, מחלוקות פוליטיות, מחלוקות כלכליות, ומחלוקות דתיות. אנוכי איש מפא"י ומפלגת העבודה משחר נעוריי. צמחתי, התחנכתי, וגדלתי על ברכיהם של שני הוריי החלוצים חברי קיבוץ אפיקים בימים ההם משה אלרואי (…החליף ועִבְרֵת ב-שנת  1954 את שם משפחתו מ- בלינדמן ל-אלרואי, על פי בקשת ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון…) ו-שרק'ה פְּרֶס שניהם ז"ל, ושל מנהיגי העבודה והעמל הלאומיים, וב- בראשם א.ד. גורדון וברל כצנלסון, ואח"כ על ברכיו של המנהיג הדגול דוד בן גוריון, ואחריו על ברכיהם של משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, ואהוד ברק. השתתפתי בחמש מלחמות ישראל כחייל וקצין קרבי. בפעם הראשונה כ-חניך בקורס מ"כים על הגבעה הנישאת ההיא ה-קרויה  "ג'וֹעָרָה" (סמוכה מאוד לקיבוצי עין השופט ורמת השופט) של חטיבת "גולני" שסופח ל-גדוד 12 של חטיבת "גולני" בעת מלחמת/מבצע סיני באוקטובר / נובמבר 1956 נגד הצבא המצרי. ה-מ"מ שלי באותו קורס ה-מ"כים ההוא היה זאב שטרנהל ז"ל הבלתי נשכח, ואח"כ מלחמת ששת הימים ב- 1967 נגד שלושה צבאות האויב של מצרים, סוריה, וירדן, ואח"כ כקצין במילואים במלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ נגד מצרים  ב- שנים ההן של 1973 / 1970, ואח"כ במלחמת "יום הכפורים" באוקטובר 1973 נגד צבאות מצרים וסוריה, ואח"כ במלחמת לבנון ה- 1 בקיץ 1982 נגד צבא המחבלים בראשותו של הטרוריסט, המחבל, והרוצח הנבזה יאסר עראפאת ראש ארגון הטרור הפת"ח וגם נגד הצבא הסורי. תמיד לחמתי כמו רבים אחרים מחיילי צה"ל בקדמת החזיתות השונות במלחמות השונות בקו הקדמי, כחניך בקורס מ"כים ואח"כ כקצין קרבי ב- "גולני" ואח"כ בחטיבת המילואים שלי. מעולם לא נשארתי מאחור כקצין קרבי בצה"ל. גם לא חבריי וחייליי.

נִבְכֵי הֶעָבָר הָיָדוּעַ (לא לכולם).

תזכורות מצולמות מהימים ההם שחלפו לבלי שוב.

טקסט תמונה : שנת 1945. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 78 שנים. זהו מראה כללי של בור ארוך, רחב, ועמוק חפור באדמה ו-עטור עֵצִים, שהפך בכורח הנסיבות האקלימיות בחודשי הקיץ החם והלח לבריכת אגירה וגם שחייה ההיא של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. הבריכה הוקמה מדרום למוסך הטרקטורים והרפת של הקיבוץ ושימשה מפלט קירור לחברי וילדי הקיבוץ בימי הקיץ הלוהטים של עמק הירדן. מרחוק רואים את בימת רחבת העץ ואת המקפצה "האולימפית" (גובהה 3 מטרים) של בריכת האגירה ההיא שמימיה היו לעַד בוציים ועֲכוּרִים. כאן נערכו מ- 1945 ועד 1954 כל תחרויות השחייה החשובות של "הפועל" עמק הירדן. כאן עלה לגדולה שְמוּאֵל "שְמוּלִיק" חָדָש ז"ל בן קבוצת כינרת. בבריכת האגירה הזאת הוא קבע ב- 1946 ב- 100 מ' בסגנון חתירה שיא ארץ ישראלי בזמן של 1:05.0 דקה. לנו כילדים זה נראה אז קצה גבול יכולתו של האדם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : קיץ 1946. זוהי בימת רחבת העץ של בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים שבכורח נסיבות הקיץ החם בעמק הירדן הפכה לבריכת שחייה. לא היה אושר גדול יותר מלשחות, להשתעשע, ולשחק במשחקי "תופסת" למיניהם, ו-"קדרים באים" במים העכורים של בריכת האגירה הישנה ההיא של הקיבוץ. זיהוי מימין לשמאל ניצבים ליד הסולם שמוביל למקפצה : אנוכי (בן 8), אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן (בן 33) ואחי יונתן (בן 6). התחתונים היו בגדי הים האישיים שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חג סוכות 1954. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 69 שנים. התמונה צולמה בתום הניצחון הקבוצתי של קבוצת השחייה של "הפועל" אָפִיקִים הנוטלת חלק בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ מחוף קיבוץ הָאוֹן לחוף ביה"ס התיכון – חקלאי "בֵּית יֶרָח". אנוכי בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לְ-צִידוֹ של שמריהו נָאבֵּל ז"ל (בחולצת "T shirt" לבנה. שמרינו נאבל מת בגיל 99, ב- 2018) מי שהיה המורה והמחנך הבלתי נשכח שלנו לספורט ו-חינוך גופני (!). זיהוי העומדים מימין לשמאל : אהרון בַּר (ביכלר) ז"ל, יונה רָז (רוזנברג), אברהם זְלֶקְטָה, אנוכי יואש אלרואי, שמריהו נאבל ז"ל, שמואל "מוּלִיק" כהן, ו- עוּזִי וָואלִיש בן קיבוץ גינוסר. זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פְלִינְט, צבי "צִירִי" אשכנזי ז"ל, יורם קַן, משה צִיוֹן, ומיכאל רֶכֶס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הגיוס הצבאי שלי לגדוד 12 של חטיבת גולני ב-3 במאי 1956 כשהייתי פחות מגיל 18 קטע בבת אחת את אושרי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואת הקריירה הספורטיבית העתידית שלי. היו לי בשירותי הצבאי הקרבי הקשה ב- "גולני" ארבעה מג"דים וארבעה מח"טים. האלוף יקותיאל "קותי" אדם היה המג"ד האחרון שלי. האלוף אלעד פלד המח"ט האחרון. יותר מכולם השפיעו עלי בשירותי הצבאי המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב והמ"מ שלי בקורס מ"כים בג'וערה זאב שטרנהל ז"ל (מי שנודע ברבות הימים כפרופסור זאב שטרנהל). הם היו מפקדים צעירים מאוד אך גם מחנכים בעלי דוגמא אישית שדאגו לכל חייל שלהם. הם הטיפו למצוינות ודבקות במשימה אך גם לעזרה הדדית ואהבת הזולת. הם בלתי נשכחים. השירות הקרבי שלי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" היה רווי קשיים רבים ו-מאמצים גדולים ועמם אין סוף פעילויות קרביות. בתוכן גם מלחמת סיני נגד מצרים בסתיו 1956. אהבתי עד למאוד את גדוד 12 שלי בחטיבת "גולני". את חבריי ואת מפקדיי ב- "גולני". חטיבת "גולני" הייתה דוגמא נפלאה ומופלאה של האינטגרציה החברתית בשנים הראשונות של קום המדינה.

טקסט תמונה : 1957. אנוכי חניך בביה"ס למ"כים של חטיבת "גולני" ב-בסיס "ג'וֹעָרָה" בתחילת 1957. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 66 שנים. המ"מ שלי בקורס מ"כים היה סגן זאב שטרנהל ז"ל (ולימים פרופסור זאב שטרנהל). הבסיס הצבאי "ג'וֹעָרָה" שכן על גבעה שולטת ליד שני הקיבוצים עין השופט ו-רמת השופט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : נבחרת קיבוץ אפיקים בכדורגל בעונת 1962 – 1961. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שני דורות. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : חנן קרפ ז"ל, אנוכי יואש אלרואי, חיים טובול (טל), שלמה "מומו" חביה (שחקן חיזוק מקיבוץ תל קציר), בני רוזן ז"ל, ומנהל הקבוצה שמעון הלמן. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : יוחאי קורין, עמי איילון שחקן חיזוק בן 16 מקיבוץ מעגן. (עמי איילון היה מפקד חיל הים ואלוף בצה"ל וגם ראש השב"כ), אלישע הירשפלד, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, וצביקה שדה (בירקנפלד). שוכב מלפנים : השוער אהרון בר (ביכלר) ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שנה קודם לכן שיחקתי בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות ארציות במשחקי הכדור : כדורסל (הפועל אשדות יעקב), כדורעף (הפועל אפיקים), וכדורגל (הפועל טבריה). עורכי הספר "גינס" מצאו לנכון להכניס אותי לרשימת השיאים של סִפְרָם. 

טקסט תמונה : שנת 1962. מגרש הכדורגל של "הפועל" אפיקים. רשת השער עשויה מרשת דייגים ונלקחה מענף הַ-מִדְגֶה שלנו. אני (ראשון מימין) מבקיע עוד שער במדי קבוצת הפועל אפיקים במגרש הדשא הביתי שלנו בקיבוץ באחד ממשחקי ליגה ג'. הקורה מסתירה חלק מהכדור בטרם פגש את רשת השער שהייתה עשויה מרשת דייגים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נחשבתי בימים ההם לספורטאי עַל בקיבוץ אפיקים ובעמק הירדן. שיחקתי בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות (ליגות על היום) במקביל בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. מצאתי חן בעיניי מחברי ספר שיאי "גינס" של חברת "כרטא".

טקסט תמונה : ספר השיאים "גינס" מייחד לי פאראגרף בן ארבע שורות באחד מעמודיו. טקסט המסמך בספר השיאים של "גינס" בהוצאת כרטא מ- 1986 מוכיח כי דיברתי אמת. (באדיבות כרטא).(באדיבות ספר "גינס").

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80 ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60 מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתי ספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים ועמק הירדן אך זה לעולם לא היה על חשבון עבודתי כחקלאי. אהבתי אהבה רבה את אדמת אפיקים ואת עבודתי בענפי החקלאות המספוא, הבננות, והרפת של הקיבוץ בשנים 1963-1959. כל אדם שגדל וצמח על רגבי האדמה וחקלאות, ועל הפרי והירק שמניבה האדמה הטובה, יאמר תמיד שהאדמה היא הדבר החשוב ביותר עבורו. זאת תהיה מורשתו. לא פלא שאבא של סקרלט א'והרה אומר לבִּתּוֹ בסרט "חלף עם הרוח" ברגע שחוותה משבר רומנטי כי הדבר החשוב באמת זוהי האדמה ואחוזת "טָרָה". ברור שהזדהיתי עמו לחלוטין. התמונה שלי כרפתן בקיבוץ אפיקים עם אלופת החלב הפרה מַרוֹקָה בחורף 1961 איננה חשובה פחות מתמונתי כמפיק טלוויזיה ומנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל הכדורגל של מכסיקו בקיץ 1986 עם גדול כדורגלני תבל, הברזיליאי פֶּלֶה. ראה הספר עב הכרס "כור מחצבתי" אחד מתוך 13 בספרים אודות קורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם המרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף שאנוכי חוקר וכותב מאז 1998, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

החינוך שקיבלנו בקיבוץ אפיקים לאהבת האדמה וקידושה, לאהבה והערכה לבהמות הבית, לסוסים, לפרות, ולכבשים וטיפוח ערך הדבקות במשימה וקשרי האנוש בחיי הקומונה היו בעלי ערך עצומים. ערכים שנחשבו בשעתו לבלתי שבירים. האורווה, הרפת, הדיר, וגם לולי התרנגולות נחשבו למוסדות. ההתחייבות שנוטל כל בן וחבר קיבוץ כלפי הבהמות המשרתות אותו ואת חיי הקיבוץ היא מקסימלית ונטולת פשרות. ב- 1959 סיימתי את שירותי הצבאי כקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". דחיתי את בקשתו של מח"ט החטיבה אל"מ אֵלְעַד פֶּלֶד לחתום קבע. הודעתי לוֹ כי אני חוזר לכור מחצבתי קיבוץ אפיקים כדי לעבוד בענף ה-פַלְחָה והַמִסְפּוֹא יחד עם אבא שלי. זה היה הייעוד שלי. להיות חקלאי שחורש, זורע, וקוצר ומספק מזון לפרות. אחד משיאי חֲבֵרוּתִּי בקיבוץ אפיקים היו עבודתי כרפתן ומספויני'ק. זה היה גם אחד מרגעי המבחן החשובים ביותר כאיש עבודה בקיבוץ. אקספרימנט התפוקה הוא מרכיב חשוב מאין כמותו של כל פרט בתרומתו למען הקהילה בה הוא מתגורר. אהבתי את האדמה ואת התלתן והאספסת שהיא מצמיחה, ואת הפרות ובראשן את מַרוֹקָה. חלפו שנים רבות. אחד משיאי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית (וגם שלי – כעורך ומפיק ראשי ומתווה מדיניות שידורי הספורט במוסד התקשורת החשוב במדינה) היה מונדיאל הכדורגל במכסיקו הרחוקה בשנת 1986. טסתי לשם עם ציוותי השידור שלי בשליחות מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין. שלושת השדרים שלי במונדיאל מכסיקו 1986 היו יורם ארבל, נסים קיוויתי, ויורם שימרון. מפיק המשנה שלי במכסיקו 86' היה אמנון ברקאי. בעת ההפקה המורכבת והממושכת הצטלמתי ב- IBC במכסיקו סיטי עם גדול כדורגלני תבל בכל הזמנים, מי שהיה שלוש פעמים אלוף עולם – הברזילאי אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ שנודע בכינויו "פֶּלֶה" (Pele), מי ש- שימש פרשן של רשת הטלוויזיה הברזילאית הגדולה והעשירה TV GLOBO (תמורת שכר של חצי מיליון דולר למשך הטורניר שנמשך כחודש ימים). התמונה עם פֶּלֶה ב- 1986 איננה חשובה יותר מהצילום עם הפרה מַרוֹקָה בקיבוץ אפיקים ב- 1961 (זה היה שמה, "מַרוֹקָה"). הפרה השקטה והמנומסת הזאת הניבה מידי עונת חליבה כמות של  14 / 13 טוֹן (14000 / 13000 ק"ג) של חלב. היה מדובר בפרה מדהימה וברפת מדהימה, יעילה, מתוכננת היטב, ורנטבילית בראשותו של חקלאי ורפתן חרוץ ומוכשר בשם רוּדִיק לווין ז"ל של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. היה מדובר ב-פרת חלב שהייתה פֶּלֶא ו-תעשיית חָלָב פרטית בפני עצמה, ואשר הניבה כל שנה כמויות פנטסטיות של חלב. מַרוֹקָה הייתה בלתי נשכחת עבורי.

טקסט תמונה : חורף של שנת 1961. אני רפתן ברפת של קיבוץ אפיקים עם שיאנית החלב הפרה האלופה ששמה היה "מַרוֹקָה", ואשר הניבה יותר מ- 13 טון (13000 ליטר) חלב מידי עונה בעונה, במשך 8 עונות רצופות (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1986. כעבור 25 שנה. אנוכי כמנהל, מנווט, ועורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ה- (International Broadcasting Center) עם גדול שחקני תבל בכדורגל בכל הזמנים – הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו המוכר בכינויו  "פֶּלֶה" ז"ל (התמונה באדיבות הטלוויזיה הברזילית "TVGLOBO" צולמה בשעתו ב- IBC בעת המבצע המורכב, הממושך, המרוחק מגבולות המדינה, והמסובך טכנולוגית ולוגיסטית של הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 ע"י חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסוס הוא בעל חיים יפהפה ואציל. איננו מפונק ולעולם לא מתבכיין. הוא יודע ל-צְנוֹף אך לא  יודע לבכות ותמיד עומד על רגליו. סוס בריא אינו רוֹבֵץ. הסוס עומד כל חייו על רגליו ומקיים מבלי משים את אחד מחוקי הכבוד של חיי בן אֶנוש, "טוב לי למות על רגליי מאשר לחיות על בירכיי". כ-ילד, הסוסים והאוּרְוָוה בקיבוץ אפיקים היו בימים ההם כל חיי. לא עבר יום מבלי שרצתי מהכיתה שלי לאורווה לראות מקרוב את הורינו החקלאים חברי הקיבוץ חוזרים הביתה מעוד יום עבודה ארוך בשדות עם הסוסים והסוסות והפרדים והפרדות, מתירים אותם מ- ייצולי עגלותיהם, פורקים אותם מ-רִתמותיהם, מַשקים אותם במים טריים, וממלאים את הַאֵבוסים שלהם בדליי תערובת של שְעוֹרָה עם חָרוּבִים. יום אחד נחתכה תְּמוּרָה הסוסה החומה והיפה בצווארה. באתי לבקר אותה. יוסף לנסקי ז"ל היה אחראי על האורווה אז וסיפר לי שקרא לרופא ווטרינר לנתח את הפצע. הווטרינר ביצע את הניתוח ותָּפַר את הפצע תפירה רשלנית במחט לתפירת שקים. הסוסה האצילה והחרוצה דִממה למוות כל אותו לילה. היא לא בכתה. סוסים אינם בוכים. סוסים אינם יודעים להתלונן ולא יודעים לבכות. למחרת באתי לבקר אותה כדי ללטֵף ולעודד אותה. היא הייתה אהבת חיי והיצור היפה ביותר עלי אדמות שהכרתי. יוסף לנסקי סיפר לי את הבשורה המרה. בכיתי בכי תמרורים. נשבעתי להרוג את הרופא ה-ווטרינר במו ידיי. זה היה ב- 1949. הייתי בן אחת עשרה. חיינו הפשוטים כילדים נטולי הדאגות בחיק הטבע השפיעו על כולנו. נדדנו בתום הלימודים והעבודה בין הפרות ברפת לתרנגולות בלול, ומהלול לדיר ולעדר של יצחק פורת – פוריץ, ומשם כמובן לאורווה ואל הסוסים והסוסות היפהפיים שלנו פאר יצירת האֵל.

טקסט תמונה : קיץ 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 74 שנים. אנחנו הילדים עם מַשְכּוּכִית עדר הצאן של קיבוץ אפיקים. הכבשים, הפרות, והסוסים היו בבת עינינו. אהבנו והיינו קשורים אליהם. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (מחבק ו-מצמיד את ראשה של מַשְכּוֹכִית העדר ל-פָּנִים שלי), אמיר הֶלְמַן, דני פֶּלֶס – פלבסקי, ג'וני אדלשטיין (ילד עולה חדש מארה"ב שביקר בקיבוץ), וגֶדִי חוֹפֶש. מציץ למעלה. מימין, שִמְעוֹן הלמן אחיו של אמיר הלמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                           

אני לא חושב שנותר חֲבֵר קיבוץ אחד שתְּמוּרָה לא לימדה אותו את עיקרון הדבקות במשימה. פעם עזרתי לעגלון חיים לוצ'אנסקי להעביר כדי חלב מהרפת הישנה למטבח ילדים. חיים לוצ'אנסקי היה העגלוֹן ואני ישבתי לידו. כשתמורה ראתה שלולית בדרכה היא נתנה "שְווּנְג" בעצמה. לא היה צריך מעולם להַאִיץ או לגְעוֹר בסוסה החרוצה והנאמנה הזאת. לתְּמוּרָה נולדה בת. קראו לה שִיבּוֹלֶת. היא הייתה סוסה יפהפייה וצבעה שחור כפחם. היה לה אופי פראי. קשה היה לרתום אותה. הייתי צריך לכסות את עיניה בסוודר שלי או במעילי כדי להניח עליה את הרִתמוֹת, אך הספק העבודה שלה היה גבוה פי כמה מכל סוס אחר. היה לה כושר גופני בלתי מוגבל. יום אחד ב- 1953 פקד עלי אבא שלי לרתום אותה ל-מַגוֹב. "יוֹאָשִינקָה", אבא אמר לי, והוסיף, "משימת העבודה שלך היא לרדת ל-זוֹר מעבר לאֶקְוָודוּקְט (חלקת אדמה חקלאית שהייתה שייכת לקיבוץ אפיקים וסמוכה לגבול עם ירדן), ול-גוֹבֵב את האַסְפֶּסֶת הקְצוּרָה והיבשה לקראת כיבושה לחבילות חציר". זהו מסע של חמישה קילומטרים אולי שישה רק לכיוון אחד, עוד לפני תחילת העבודה עצמה. היה יום חַם, אבל שָיבּוֹלֶת לא התלוננה. הספקתי ל-גוֹבֵב יחד עמה את כל ערוגות השדה הרחבות לגַלֵי אספסת מהר מהמתוכנן. בתום העבודה השקיתי אותה מים ואז הגיע תורי. החניתי את שִיבּוֹלֶת וה- מַגוֹב ליד סוכת הפח בשדות הזוֹר והרוויתי את צימאוני. עשיתי רק שגיאה אחת. שכחתי להתיר את ה- ייצוּל ולהורידו מטה. הסוסה הפראית היפהפייה והווירטואוזית הזאת גילתה לפתע את החופש. בעוד אני גוֹמֵא מים מהכד היא החלה בדהרה חזרה הביתה מרחק של כחמישה ק"מ, כשהיא מושכת אחריה את הכלי החקלאי הרחב, ומותירה אותי מאחור. נבהלתי נורא וכעסתי על עצמי איך הרשיתי לדבר כזה לקרות. פחדתי ששִיבּוֹלֶת תפצע את עצמה בדרכה לקיבוץ אפיקים כשהיא רתומה ל-מַגוֹב כלי חקלאי גדול ממדים, חששתי שהיא עלולה לדרוס מישהו בהיכנסה בדהרה בשער הראשי של המשק. "הסוסים מכירים את הדרך ותמיד חוזרים הביתה לאורווה", הוא מונח ש-כּל חקלאי מכיר אותו היטב, רק ש-שִיבּוֹלֶת עשתה את זה בדהרה. מהיכן נתן לה אלוהים כל כך הרבה כוח ומרץ וגם נבונות ו-אינטליגנציה ? היא הייתה הסוסה הכי יפה והכי פוטוגנית שראיתי בימי חיי. כולה שחורה ובוהקת. הייתה לה רעמה צפופה וזנב שהגיע כמעט עד לאדמה. שיבולת הייתה סוסה יפהפייה. פאר היצירה האלוהית.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. הכרם של קיבוץ אפיקים. חקלאי עם סוס רתום ל-מָגוֹב מגובב שאריות ענפים לאחר זמירת הכרם. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הסרתי את נעלי העבודה שלי ורצתי יחֵף בעקבותיה. כשהגעתי למשק היא עמדה ניצבת רגועה מול שוקת המים של האורווה. אפילו לא העליתי בדעתי לגעור בה. התרתי אותה. תליתי את הרתמות ורחצתי אותה בצינור ההשקיה כדי לנקות ולקרֵר אותה. היא צנפה, זקפה את אוזניה, והפנתה את ראשה. כל מי שטיפל ורחץ פעם סוסים מכיר את הפניית הראש האינסטינקטיבית הזאת וזקיפת האוזניים. בכך מגונֵן הסוס על איבר השמיעה שלו. המים הזורמים הפכו את עורה של שִיבּוֹלֶת לבוהק ומבריק והעידו על יופייה הבלתי רגיל. קשרתי אותה לאֶבוּס הפרטי שלה ומילאתי אותו בתערובת מלאה חֲרוּבִים. הגיע לה, היא הייתה ראויה לכך. מבלי שידעה היא הייתה ספורטאית דגולה, מוכשרת מאין כמותה, וניחנה בחוש השישי המיוחד הזה שדחף אותה וקרא לה לא לוַותֵּר. סיסמתה בעבודה הייתה כסיסמתי בטלוויזיה : Ever Onward. תמיד קדימה. היה לה ממי ללמוד. מאימא שלה, תְּמוּרָה.

טקסט תמונה : קיץ 1959. אימא ואבא שלי ז"ל (בני 47 ו-48 שנים בתיעוד הזה) חברי קיבוץ אפיקים ששוכן בעמק הירדן, הקיבוץ הטוב ביותר בארץ (לפי דעתי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שדות המספוא של קיבוץ אפיקים ב- 1952. אבא היקר שלי חקלאי חרוץ ו-יישר דרך, נאמן ו-ידען, מטפח באחד משדות קיבוץ אפיקים את גידול סלק הבהמות כ-מזון לפרות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1950. שדות ה- פלחה של קיבוץ אפיקים בחלקת הזוֹר ליד הירמוך סמוך למדינת ירדן של המלך חוסיין. הקִדְמָה הטכנולוגית הגיעה לקיבוץ. טרקטור מושך אחריו שתי פלטפורמות האמורות לשאת אספסת לרפת של הקיבוץ. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה הקודמת. קיבוץ אפיקים. שני פרדים גוררים עגלה עמוסה תלתן בדרכה לרפת. העגלון הוא ישראל מדור (מדורסקי) ז"ל. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

להלן, תמונות של הוריי הצעירים משה בלינדמן (אלרואי) ז"ל ואימא שלי שָרְקָ'ה פְּרעֶס (אלרואי) ז"ל בימים ההם, משהעפילו לארץ ישראל מ-העיירות שִירְוִוינְט ו-קוּרְשָאן ב-לִיטָא, כדי לבנות את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, ועל מנת להקים כאן בארץ ישראל חברה חלוצית חדשה ושוויונית. וגם תמונה שלי בגילם.  

3. אנוכי יואש אלרואי בן 85 עוד מעט. שם משפחתי הקודם היה בלינדמן, בשעה שהוריי אבא ואימא שלי משה ו-שרק'ה העפילו ארצה מליטא וחברו בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת לקיבוץ אפיקים (מקימי ומייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן התגוררו עדיין בקבוצת כינרת). קראתי שוב ושוב את סיפורו / כתבתו הנפלאה רוויית הזיכרונות של מוקי צור חבר קיבוץ עין גב הוותיק (השוכן ליד החוף המזרחי של אגם הכינרת), שכותרתו קרויה, "לאה גולדברג מורתי החשאית", כפי שנכתב ופורסם במוסף התרבות והספרות של עיתון "הארץ" המצוין ביום שישי – 17 בפברואר 2023. מוקי צור היקר תבורך (!). היכרתי אישית ומקרוב את שָרֳה לווין (היא הייתה גננת שלי בקיבוץ אפיקים כשהייתי בגילאי 5 – 4). לעולם לא אשכח את הטיולים ההם שלנו  על פסי מסילת הרכבת ב-סתיו ההוא של 1942 הסמוכים לקיבוץ שלנו קיבוץ אפיקים (תחילתה של מסילת הרכבת ההיא הייתה בעפולה, היא נקראה בימים "רכבת העמק" ועליהם נסעו הרכבות הארץ ישראלית המנדטורית והגיעו עד ל-דָמֶשֶק בירת סוריה ומשם חזרו לארץ ישראל ההיא) בראשותה, בהדרכתה, ומנהיגותה של אותה הגננת ההיא שלנו שרה לֵוִוין (שהייתה גם אישה מאוד יפה), כדי לקטוף את ה-חצבים הפורחים לאורכה של מסילת הרכבת ההיסטורית ההיא שכבר מזמן לא קיימת (!). כמובן ש-הכרתי גם את עִבְרִיָיה שושני שגם היא הייתה אישה יפה מאוד ואת בעלה צְבִי עוֹפֶר חבר קיבוץ אפיקים. צבי עופר נפרד מאשתו הראשונה בקיבוץ אפיקים ששמה היה "מִינְקָה" ומשתי בנותיו שלו ושל רעייתו ההיא (שמן: צָפְרָה ו-בִּינָה), מפני שכנראה נשבה אז בקסמי יופייה של עִבְרִיָיה שושני בעלת השיער השחור והעיניים הכחולות. עִבְרִיָיה שושני הייתה אישה יפהפייה ברמה של כוכבת קולנוע. אנשים אמרו שהיא הייתה האישה הכי יפה בארץ ישראל. יוֹסֵף אוּפִּין התחתן עם שרה לווין והשניים הקימו בקיבוץ אפיקים משפחה משלהם. יוסף אוּפִּין ושרה לווין גרו בדירה ב-בית מס' 10 בשיכון וותיקים בקיבוץ אפיקים, מטרים ספורים צפונית לבית מס' 9 באותו שיכון ה-וותיקים ההוא בו גרו הוריי שלי. האימא של צפרה ובינה, מינקה, התחתנה שוב עם חבר קיבוץ אפיקים עולה מאוסטריה בשם חיים אוּלְמַן, וילדה לו שני ילדים בלונדיניים יפים, נחום ויהודה. בנו של מיטיה קריצ'מן, דניאל קריצ'מן, היה בן כיתה שלי בביה"ס היסודי בקיבוץ אפיקים. מאוחר יותר ב-1955 התגייס דניאל קריצ'מן לחטיבת הצנחנים והיה בתקופת זמן מסוימת נהגו האישי של מפקד הצנחנים בעת ההיא אל"מ רפאל "רפול" איתן. גרעין החברים של קיבוץ אפיקים התרכז בתחילת שנות ה- 20 של המאה הקודמת בחצר קבוצת כינרת ונקרא "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר" בטרם המציא חבר הקיבוץ מולה זהרהרי ז"ל מאוחר יותר את השֵם "אפיקים", עם העזיבה את חצר קבוצת כינרת והתיישבות החלוצים האמיצים באותו המקום בו שוכן קיבוץ אפיקים כיום. שוב : מוקי צור – תבורך (!).

4. ולבסוף : מדהים לדעת שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו האזין לנאומו הגַס, הבוטה, המסית, והמדיח של אחד משריו, איש "הליכוד" דוד "דודי" אמסלם נגד האופוזיציה, ואשר הוא דוד "דודי" אמסלם אומר כך קבל עם ועולם, ופונה לאחרונה לאזרחי ישראל באמצעות הטקסט הקטנוני המגוחך הזה שלו : "…ראיתי שם בהפגנה בלילה כל מיני דברים נוצצים…לא הבנתי מה זה…בסוף הבנתי שזה שעוני ROLEX של כל המפגינים שם…בואו תראו כמה מרצדסים יש פה…אתם לא מתביישים…אנחנו נעשה את המהפכה על אפכם וחמתכם…?". בנימין נתניהו קצין לשעבר בסיירת מטכ"ל ההיא תחת פיקודו של אהוד ברק (הבלתי נשכח) שמע והאזין לטקסט המסית והמדיח שאמר דוד "דוּדִי" אמסלם, אולם מילא את פיו מים ו-שתק. בנימין נתניהו המתיימר להיות מנהיג האומה לא התערב ולא הפסיק את הנואם העלוב הזה הָמְנָאֵץ לפחות את 1/2 מהעם המרכיב את האומה הישראלית בארץ ציון. יותר מבושה וחרפה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצב מנגד ושוֹתֵּק (!). הָאוּמָה הישראלית היושבת בציון תחת הנהגתו של בנימין נתניהו היא בעת הזאת על כל שכבותיה ומפלגותיה מפולגת, משוסעת, קוטבית, רוויה באין סוף אי הסכמות ו-רִיבִים, ו-קרובה למלחמת אחים. במצב הזה לא יהיה כאן Happy end. ראו אחים, הוזהרתם כולכם (!).

טקסט תמונה : צילום מ-מסך ערוץ 12. זהו השַר העלוב, המסית, והמדיח ה-ח"כ דוד "דודי" אמסלם המכהן כיום בממשלת הקואליציה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הטקסט הנ"ל הגס והבוטה בו השתמש נגד האופוזיציה הוא לא פחות מ- בושה וחרפה אחת גדולה (!). בושה וחרפה שנייה גדולה (!!) היא שראש הממשלה של מדינת ישראל בנימין נתניהו לא היסה אותו את המסית והמדיח דוד "דודי" אמסלם, הוא לא הפסיק אותו, הוא לא סגר לו את המיקרופון, והוא לא קטע את דבריו המבישים. העם רואה ושומע את הקולות. לא יהיה כאן Happy end כי לא יכול להיות כאן סוף טוב, תקין, ומוצלח. ראו הוזהרתם כולכם ובעיקר בנימין נתניהו שאמור להנהיג ולהוביל ביושרה ובביטחון את עם ישראל ו-מדינת ישראל, אולם איננו עושה כך. דרך מנהיגותו ואופן הובלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו (מי ש-נושא עליו שלושה תיקי אישום פליליים) את האומה היושבת בציון היא שלילית ובעייתית ונושאת עימה ריב ומדון. במקום לאחד את האומה ראש הממשלה בנימין נתניהו מפלג אותה שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם. (התמונה באדיבות חטיבת החדשות של ערוץ 12).

סוף הפוסט מס' 1174. הועלה לאוויר ביום ראשון – 19 בפברואר 1174. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.