כותרת הסדרה התיעודית בת  13 ספרים (מכילה כ- 140000 עמודים) שאנוכי חוקר וכותב  מאז שנת 1998, קרויה על ידי ומטעמי, כלהלן : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

הערה 1 : "הָ-בְּלוֹג" ש-נחקר ו-נכתב על ידי כבר במשך יותר מ-תריסר שנים, נוסד על ידי ומטעמי, בעונת 2012 / 2011. "הָ-בְּלוֹג" על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים (!). כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי (!).

 הערה 2 : חשוב לי להדגיש כלהלן במלאת לי 85 שנים (בחג השבועות של ה' סיוון תשפ"ג/ 2023)  את תכני הטקסט הזה, שמסכמים ו-מהווים במידה רבה את תורת הדגל של הכתיבה והתיעוד שלי ומטעמי לאורכה של כל דרכי העיתונאית – הטלוויזיונית מאז שנת 1971. ובכן, "הָ-בְּלוֹג" ש-יש לו כמיליון ורבע קוראים ועוקבים (ברגע זה של חודש ספטמבר בשנת 2023) איננו מוּפַק, איננו נערך, איננו נכתב, ו-איננו מתועד על ידי ומטעמי ל-מען מטרות רווח כספי (לחלוטין לאו…!), לא כדי להשיג פרסום מסחרי, וגם לא על מנת להפיק לעצמי פרסום אישי…(!). אינני זקוק לכך.

הערה 3 : "הָ-בְּלוֹג" על תכולתו ה-ענפה נחקר ונכתב על ידי מאז שנת 2012/ 2011. המחקר והכתיבה הנ"ל הללו של הבלוג נעשים במקביל לכתיבה ולמחקר נוספים שלי (מחקר וכתיבה של 13 ספרים עבי כרס הדנים כולם בהיסטוריה ארוכת השנים של תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ. המחקר המפורט מאוד של 13 הספרים עבי הכרס האלה אודות תעשיית הטלוויזיה ושידורי הטלוויזיה (בעולם מאז 1884, ובארץ מאז סיקור "משפט אדולף אייכמן" ב-שנת 1961‎), החלו ב-חודש אוקטובר של שנת 1998 לאחר חזרתי מסידני / אוסטרליה לישראל שם נטלתי חלק פעיל בפגישת בינלאומית רבת משתתפים של אנשי ונציגי התקשורת העולמית לטלוויזיה ורדיו, שהייתה קרויה בראשי תיבות, ה- WBM  ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting), שעסקה בעת הדיונים הארוכים בתכנון, הפקה, וביצוע של מכלול מידע מצולם עצום ורב ערך של כיסוי ו-תיעוד ממקור ראשון את ו-של השידורים הישירים הטלוויזיוניים ההם ע"י חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (בראשות דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל – בשנים ההן שבין 1972 ל-1980), ואח"כ בראשותי שלי מאז אוקטובר 1980 את האולימפיאדות הבאות האלה : הראשונה מ- ביניהן הייתה זאת של לוס אנג'לס 1984, ו-אח"כ, סיאול 1988, ברצלונה 1992, אטלנטה 1996 ו-עד אולימפיאדת סידני 2000 (כולל).  סדרת 13 הספרים השונים הדוקומנטאריים עבי הכרס האלה שאנוכי חוקר, כותב, ומתעד מאז 1998, כוללים בתוכם סך של כ- 140000 (מאה וארבעים אלף) עמודים ועשרות אלפי תמונות בלעדיות (שלי ומטעמי) שטרם ראו אור ולא פורסמו בשום מקום, לא ב-עיתונות הטלוויזיונית ולא בעיתונות הכתובה – לדורותיהן. סדרת 13 הספרים הנ"ל שאנוכי חוקר וכותב מאז שנת 1998 קרויה על ידי ומטעמי בשמה הכולל : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" (!).

דן שילון יבד"ל + נסים קיוויתי יבד"ל + אלכס גלעדי ז"ל + היהודי האמריקני באד גרינספאן ז"ל (Bud Greenspan) היו מאז קיץ 1971 ארבעה מורי טלוויזיה יקרים, נפלאים, בעלי ידע ו-ערך עצום עבורי. לעַד בלתי נשכחים (!) בכל תחומי העשייה העיתונאית הטלוויזיונית -הטכנולוגית והאנושית – המורכבת והמסובכת על כל פרטיה, וגם מפני שהם היו לא רק אנשי מקצוע ברמה גבוהה מאוד בכל תחומי היֶדַע, האינפורמציה, והמֵידַע של תעשיית הטלוויזיה המדוברת, אלא היו ראשית דָבָר אנשי אֶמֶת של מוּסָר, דֶרֶךְ אֶרֶץ, ו-כֵנוּת (!).

הערה 4. אין לי בכלל ספק כי בבוא העת סדרת 13 הספרים הדוקומנטארית רבת המידע ו-החשובה הזאת שאנוכי חוקר וכותב מאז אוקטובר 1998 ו-אשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", תהפוך חיש מהר עם הוצאתה לאור ול-Bestseller, בקנה מידה לאומי וגם בינלאומי (!)     

——————————————————————————————————–

פוסט מס' 1201 : הועלה לאוויר ביום שני מאוחר בלילה של 28 באוגוסט 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 1201. הועלה ל- "אוויר" ביום שני בשעה 22.00 – בתאריך של 28 בחודש אוגוסט של שנת 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 1201. זיכרונות עבר טלוויזיוניים מקומיים ובינלאומיים שלי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא בשנים ההֵן שבין 1980 ל- 2002. זיכרונות שנותרו במקומם. דן שילון יבד"ל מי שהיה מנהל חטיבת הספורט ההיא לפני 53 שנים (ב-1971) בטלוויזיה הישראלית הציבורית ו- סגנו דאז אלכס גלעדי ז"ל – קיבלו אותי שניהם ב-1 ביולי 1971 לעבודה בשורותיהם כאיש טלוויזיה (עיתונאי, כתב-עורך, ו-שַדָּר)  בחטיבה הספורט ההיא שלהם. הם לא רק הושיטו לי יד, הם גם היו מלמדיי והמורים הראשונים שלי בתעשיית הטלוויזיה המורכבת והמסובכת ההיא שעוסקת בהיסטוריה הטלוויזיונית הצעירה במדינת ישראל מאז שנת 1968 / 1967, ובעולם מאז ראשית שנות ה-20 של ה-120 (!). ברור שתנאי החיים המקצועיים החדשים שלי במדיה תקשורתית אלקטרונית כל כך מרתקת, כל כך סבוכה, וכל כך מעניינת הקרויה כאמור "טלוויזיה" – שינו את חיי מ-קָצֶה ל-קָצֶה, ולעַד (!). בתחילת השינוי ההוא לפני יותר מ-יוֹבֵל שנים לא הערכתי ולא ידעתי עד כמה הוא השינוי המדובר יהיה יסודי, רציני, דרמטי, מעניין, ו-מְרָתֵּק בשנים שיבואו. והֵן באו והופיעו (!). הפוסט הזה מס' 2001 כמו רבים מקודמיו גם הוא רצוף תיעוד זיכרונות שמורכבים מ-פאזלים + תצרפים של אין סוף חלקיקים נרחבים של היסטוריה כלכלית ואנושית טלוויזיונית, בארץ ובעולם (!). כדי להפיק, לייצר, ולשדר טלוויזיה ערכית, מפוארת, ומרתקת בכל תחומי חיינו השונים ולאורכן של שנים כל כך רבות אתה וחבריך צריכים ואמורים להיות לא רק אנשים כישרוניים ו-חכמים אלא גם בעלי דמיון ו-חרוצים. ולא פחות – ואולי בראש וראשונה להיות גם בעלי ממון (!). וגם: דיווח שלי אודות סְבָךְ תשלומי זכויות השידורים הטלוויזיוניות של מבצע השידורים הישירים ההם (בראשותי ו-פיקודי) ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא את אליפות העולם ה- 2 ב-א"ק שנערכה בבירת איטליה רוֹמָא בקיץ 1987 (!). הטלוויזיה איננה רק מקור מֵידָע, היא גם מקור הַשְוָואָה. שתי רשתות הטלוויזיה האמריקניות ESPN ו- ABC עשו שמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא שלנו, בכל הנוגע לשידורי ספורט (!). בדיוק כמו ש-ליגת ה- NBA מביסה את ליגת הכדורסל הישראלית לא רק ב-איכות אלא גם מן הזווית האסתטית. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לפני 43 שנים, טוביה סער יבד"ל ו-מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים ההן שבין 1979 ל- 1984), היו אלה ש-מינו אותי בחודש אוקטובר של שנת  1980 לתפקיד הֶחָשוּב והרָם של מנהל, מוביל, ומנהיג של חטיבת הספורט (במקום אלכס גלעדי ז"ל שעבר לעבוד בשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC) בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שאותה הם ניהלו בימים ההם. פוסט מס' 1201 כמו כל הקודמים לו, גם הוא רווי פרטים, מורכב, וסבוך ש-דרש ודורש ממני לעשות ולבצע מחקר יסודי רב שנים ו-זמנים, וכתיבה תיעודית-עובדתית מעמיקה שלי, נטולת שגיאות (לחלוטין) של היסטוריה ארוכה, מוֹרכבת, ומסוּבכת – רְווּיָת אֵין סוֹף נתונים ו-פרטים אנושיים וטכנולוגיים טלוויזיוניים (!). פוסט מס' 1201 הועלה על ידי לאוויר ביום שלישי -28 באוגוסט 2023.  פוסט מס' 1201. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי. השנים חלפו. אינני עוד איש צעיר.

הערה הצהרה : אינני עוד איש צעיר. אנוכי כבר בן יותר מ- 85. אחריות אֶמֶת של מחקר, תיעוד, וכתיבת העובדות ההיסטוריות השונות באלפי הפוסטים וב- 13 הספרים עבי הכרס המדוברים העוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", מוטלת רק עליי, ועליי בלבד (!). 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 21 שנים. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי ו-עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ו-בעלת כרס בת 13 ספרים ש-עוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2023 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 82 (שמונים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני יותר מ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4) + אלפי צילומים בלעדיים (!). אנוכי מעריך כי המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- שנת 2024, לכל המאוחר ב-שנת 2025.

הקדמה 1.

סדרת 13 הספרים שאנוכי חוקר, מתעד, ו-מחבר, קרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים האלו היא מסת טלוויזיה שדנה בהיקף של כ- 130000 עמודי מחשב שחוקרת את תחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ, כמו גם את התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון השידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות (!). לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי במשך 25 שנים מאז 1998 כ- 2500 (אלפיים וחמש מאות) אנשי טלוויזיה בישראל ובעולם כולו (אולי יותר), כאמור בעולם ובארץ, בתחומי השידור, העיתונאות, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה (!). הסדרה היא בעלת כרס עבה מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד התיעוד ו-הכתיבה שלי גם עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2500 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של התפתחו תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית מאז שנת 1884, היסטוריה מפורטת שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצע של הרשימה המדוברת. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח והיו גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים ו-כושלים שהניבו תוצאות ירודות, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערת עבר 3 : בכל יום שלישי בשבוע בתשע בערב (21.00) מפנה העיתונאי מר רביב דרוקר איש ערוץ 10 ב- "המקור" את ה-מַרְאָה (Mirror) הלאומית לצופיו ואומר להם, "תתבוננו היטב במראה הזאת… ככה אתם נראים…".

הערת עבר 4 : רמטכ"ל צה"ל לשעבר שאול מופז היה בשעתו ב- 2008- 2007 שר התחבורה בממשלה. בדיוק באותן השנתיים ההן הרציתי באוניברסיטת חיפה בתחום שלי (טלוויזיה) ונדרשתי להשתמש תדירות בשירותיה של רכבת ישראל בקו שבין ארלוזורוב תל אביב לבין חוף הכרמל חיפה. שירותי היסעים רצופים אי דיוקים, שימוש מגוחך ב- Public address בתחנות ההעלאה וההורדה, וכל מיני שיבושים אחרים כמו צפיפות מטורפת בקרונות בהם חיילים עייפים שוכבים עם נשקם ועל ציודם וחוסמים את המעברים. להפתעתי הרבה גיליתי כל פעם מחדש ששר התחבורה אותו מר שאול מופז נושא בכל הזדמנות הצהרות בעיתונות הכתובה מה צריך לעשות בנושאי ביטחון וצה"ל, אולם נמנע מלהצהיר הצהרות בתחום אחריותו, שיפור מיידי של תנועת הרכבות בארץ. שירותי הרכבת הישראלית שלו במדינת ישראל שלנו נותרו דלים בתקופתו.

הערת עבר 5 : כמו כולם גם אני צופה בעניין ב- כתבותיו המעניינות והאנושיות של רועי שרון איש ערוץ 10 הדנות במלאת עָשוֹר ל- עקירת ההתיישבות היהודית ברצועת עזה. ראש הממשלה דאז אריאל שרון הבטיח בטרם מהלך העקירה פחות חיכוך עם האוכלוסייה הערבית ברצועת עזה, ובעקבותיה יותר ביטחון, ו- גדולות ונצורות למדינת ישראל. התברר כי לאחר העקירה בכוח, פינוי חד צדדי של כ- 8500 מתיישבים יהודיים מגוש קטיף והחזרתם לגבולות המדינה הרשמיים, ללא שום תיאום עם הרשות הפלסטינית – לא קרה דבר. עורבה ופרח. הבטחות שווא של ראש הממשלה אריאל שרון. במבחן התוצאה החל לקנן מייד ברצועת עזה ארגון טרור רצחני "חמאס" שהגה ו- גם עכשיו בקיץ 2015 הוגה עוד ועוד תוכניות כיצד להמאיס את החיים על אזרחי דרום ישראל. מאז 2005 (למרות העקירה החד צדדית של היישוב היהודי ברצועת עזה) המטיר ה- "חמאס" עשרות אלפי טילים ורקטות על מטרות אזרחיות במדינת ישראל. צה"ל יצא כבר לשלוש מלחמות נגד האויב הרצחני ברצועת עזה שממשיך לדגול באמנה הנאצית המנוולת שנהגתה ב- 1988 ע"י בן העוולה אחמד יאסין. האמנה הזאת של אויב ה- "חמאס" מביעה דעות אנטישמיות מובהקות באשר לעם היהודי וקובעת באותיות קידוש לבנה כי מדינת ישראל תוסיף להתקיים עד ש-יכרית אותה ה- "איסלאם". הרשימו אותי שוטים קורעי לב שהביא רועי שרון בכתבה שלו אמש (בימים ההם), שהראו וחשפו את הנערות הישראליות הצעירות הדתיות ההן מנווה דקלים נושאות תפילות לקב"ה, תפילות רוויות נהי, זעקות מרות, וקול בכי עצוב שיבטל את רוע גזירת העקירה. "עשה עמנו צדקה וחסד…" פונות הנערות הישראליות הצעירות האלה לאלוהי ישראל. זעקותיהן ובכיים המַר עולים מעלה מעלה לשמיים אולם לדאבון לב אָף אֶחָד לא שומע אותם, מפני ו-כי אין שָם אָף אֶחָד. אלוהים יתברך שמו איננו שוכן בשמיים. אלוהים הוא כאן. אלוהים יתברך שמו שוֹכֵן ו-נמצא בליבו של כל אחד ואחת מאיתנו.

הערת עבר 6 : אנוכי לשעבר יליד ו-בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. נותרתי לעַד איש תנועת העבודה. בבחירות האחרונות נתתי שוב את קולי ל- "מרצ". אף על פי כן אומר כי הצהרותיהם הפוליטיות לאחרונה דאז של עודד קוטלר ויאיר גרבוז ב-גנות אנשי הליכוד "בהמות אוכלי קש וגבבה" ובגנות ציבור דתי "מנשקי קמעות ו- מזוזות", גובלות בטמטום. לא פחות (!)

הערת עבר 7 : הקפאת הכספים ע"י שרת התרבות והספורט הוולגארית מירי רגב לתיאטרון הערבי "אל מידאן" שעוסק בהצגה "הזמן המקביל" ב- מחבל פלסטיני שרצח את החייל משה תמם ז"ל (הרוצח מתואר בהצגה כגיבור פוליטי) – מוצדקת (!).

הערת עבר 8 : אינני יודע אם הפסדה ההוא (יום רביעי – 17 ביוני 2014) של מכבי ת"א ל- הפועל אילת 79:76 בהיכל הספורט ביד אליהו, במשחק החמישי והמכריע בסדרת חצי הגמר בליגת העל הישראלית בכדורסל, הוא תוצאה של ידע ומנהיגות של מאמן אילת אריק שיבק ו/או חסרונם המובהק ממול של שלושה שחקנים פצועים בשורות מכבי ת"א דווין סמית' (בן 33 סובל מחולשה גופנית ובעיות ברכיים ואף על פי כן חתם עכשיו על חוזה חדש במכבי ת"א עד עונת 2018- 2017 תמורת כ- 1.000000 (מיליון) דולר בכל עונה מהשלוש), וגם סילבאן לנדסברג ו-גיא פניני. מכבי ת"א התמוטטה ונפלה. אין על כך וויכוח. ערוץ 1 צריך להודות לאלוהי הטלוויזיה על שזימן לו את ההזדמנות לתעד את הנפילה הזאת של מכבי ת"א בשידור ישיר (!). לפני זמן מה ערכו שני עיתונאי "ישראל היום" (יומון – חינמון המופץ בכל מדינת ישראל) אלי סהר ואבי סגל ריאיון מופרך עם מנכ"ל מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מר דני פדרמן וכמובן לא שאלו אותו אז את השאלות ההכרחיות, המתבקשות, ו- הקשות. כדאי לשניהם לעיין שוב בריאיון המגוחך ההוא ולבדוק את עצמם. תמוה מאוד כיצד ספורטאים שמתחפשים לשחקני כדורסל כמו נייט לינהארט, ג'ייק כהן, סופוקליס שחורציאניטיס (שחקן כבד ומסורבל בעל סגנון משחק מכוער שחושב ו/או אלה שמפעילים אותו חושבים שהכוח יענה על הכול), מארקז היינס, (ואפילו ג'ו אלכסנדר) מסתננים איך שהוא לשורות מכבי ת"א ועוד משולמים היטב. עונג רב היה לראות את השחקנים הישראליים של הפועל אילת אפיק נסים, אלישי כדיר, עמית שמחון, ניב ברקוביץ' (שחקן מוכשר בעל קואורדינציה יפה, שליטה מיטבית בכדור, ויכולת שינויי כיוון), ועמית ביר- כץ מעניקים Knock out למכבי ת"א ומשכיבים אותה פרקדן על זירת הפרקט בביתה שלה. מחזה מרנין. מכבי ת"א ביום רביעי הזה – 17 ביוני 2015 היא קבוצת כדורסל פגיעה ומגוחכת. בשלבים מסוימים בעונה הזאת של 2015 – 2014 היא אפילו עוררה רחמים. מדהים לראות את מאמן הפועל אילת אריק שיבק (בן 60 ומי שסובל מאין סוף עליות וירידות בקריירה שלו כמאמן, ומי שהיה גם מאמן לא מוצלח של נבחרת ישראל בשנים 2014 – 2009) מביס לבדו את צוות המוחות של מכבי ת"א גיא גודס + פיני גרשון (!). אריק שיבק (מחליפו של דן שמיר) עורר חשדות מקצועיים גדולים כמאמן בשלב ההכרעה הזה משניגף בהפרש גדול במשחק השני באילת בסדרת חצי הגמר הזאת מול מכבי ת"א, ניצחון שהעלה את מכבי למאזן 2:0. אולם ידע להתאושש ולנצח את מכבי ת"א בשלושת המשחקים הבאים (פעמיים במגרשה הביתי של האלופה היוצאת בהיכל הספורט ביד אליהו) ולהפוך את הקערה על פיה ולרשום מאזן 2:3 בסיכום לטובתו ולטובת קבוצתו הפועל אילת (!). השַדָּר המוביל והנרגש של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 אורי לוי דיבר על דרמה שמתחוללת ביד אליהו אולם משום מה דרמת השידור הישיר ההוא פסחה על מכשיר הטלוויזיה המוצב ב-ביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב. לא חשתי בה בדרמה שעליה הוא מכריז למיקרופון הטלוויזיוני שלו. אולי הדרמה התרחשה בהיכל הספורט ביד אליהו, אולם היא לא נראתה על מסך הטלוויזיה שלי. אין בגוון קולו הבכייני והמונוטוני של השדר המוביל של ערוץ 1 כל כישרון לייצר דרמה. זה נימוק אחד (אם מצאתם שם בערוץ 1 תחליף ליורם ארבל בדמותו של שַדָּר הכדורגל והעיתונאי המצוין עמיחי שפיגלר, אז מה כל כך קשה לאתר ולמצוא גם שדר כדורסל טוב ? מדינת ישראל רוויה בכישרונות טלוויזיוניים). הנימוק השני : כצופה טלוויזיה היום מן השורה אין לי דבר עם קבוצת הכדורסל ההיא של מכבי ת"א. אינני צד בעניין. אינני שקוע עוד בתעשיית הטלוויזיה. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הייתה בימי הטלוויזיה הארוכים ההם שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סחורת שידור טלוויזיונית מניבת רייטינג עבורי (ועבור צופינו). ניצחונותיו של היו"ר שמעון מזרחי על הפרקט היו ניצחונותיי שלי על המסך. עכשיו בימים האלה אין זה משנה לי אם מכבי ת"א מנצחת ו/או מפסידה. נכון שבגלל המורשת הארוכה וההיכרות עתיקת הימים עמה היא נותרה קבוצה מסקרנת, ובעיקר מרתקת כשהיא מפסידה בשל המוניטין הרב שלה. ערוץ 1 היה במקום ובר מזל כדי לתעד את הקריסה. גם הפרשן של אורי לוי גור שלף הפריז משאמר לי כי עוד ידברו על הנפילה הזאת של מכבי ת"א מול הפועל אילת שנים רבות. לא ידברו על זה אפילו בעוד שבוע. איש לא מתרגש מזה. מכבי ת"א איבדה את אליפויות המדינה בכדורסל בשנים 2008, 2010, ו- 2013 ואף אחד לא רק לא מדבר על זה אלא גם לא זוכר את זה. הכתובת בעניינה של מכבי ת"א הייתה רשומה כבר מזמן על הקיר. מכבי ת"א היא קבוצת כדורסל לא מוגנת ולא מאוזנת שמשחקת כדורסל בינוני וצפוי ופגיעה כמו לביאת אלקטרה עייפה ונטולת כוחות שמסתובבת בודדה ב-סָאוָואנָה בינות להקות צְבוֹעִים שמשחרים לטרף כמוה. מדובר אומנם במועדון עשיר בעל יכולות ובעל מסורת (והיו שם ימים אחרים) אך צריך לזכור שמדובר בתקופות הזמן האחרונות לא רק בשחקנים אפורים אלא גם ב- בעלי תפקידים מרכזיים אפרוריים המכהנים במועדון, נעדרי כל כריזמה ומנהיגות בדמותם של מנכ"ל הקבוצה דני פדרמן ומנהל הקבוצה ניקולה ווייצ'יץ' היוגוסלאווי, כמו שמדובר בחיבור מלאכותי ובעייתי בין המאמן הראשי גיא גודס לעוזרו פיני גרשון (במה הועיל היועץ פיני גרשון לגיא גודס ? מדוע גיא גודס זקוק לו ?), ומדובר גם בחוסר כישרון ל-אָתֵּר ולבחור את נבחרת השחקנים של מכבי ת"א על מנת להפוך אותם יחדיו לקבוצה. מכבי ת"א לא יכולה לתרץ את כישלונה בהיעדרם של שלושת הפצועים הנזכרים לעיל ולא בחוסר מזל. מכבי ת"א המובסת של אמש הותירה בשנות שירותי הארוכות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית זיכרונות ב- "Close up" על מסך הטלוויזיה שלנו : האחד, פניו הסגפניות והמיוסרות של היו"ר שמעון מזרחי לֵב ונושא רוח המועדון של מכבי ת"א מאז 1969, יו"ר בעל יוֹשְרָה ודרך ארץ במשך ארבעים ושש שנים ברציפות, פרטנר הגון ולעיתים גם בר פלוגתא לא קל (אבל הָגוֹן) מול רשות השידור ההיא כנציג וועדה מארגנת פופולארית, בעת אין סוף כמעט של מפגשים ו-מו"מ טלוויזיוניים פנים אל פנים אודות רכישת זכויות השידורים של קבוצתו (ולכן בלתי נשכח עבורי כאיש טלוויזיה). הזיכרון השני היה תיעוד פני ה- Poker face של דיוויד פדרמן. ואוסיף : גם הוא איש הגון של יושרה ואמת, בעל ניסיון, ו-קשוח בעסקים. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בימים ההם ובשנים ההן שלי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבוצת כדורסל טובה, מעניינת, ומושכת תשומת לב (אחת מהטובות באירופה).

הערה : הוויכוחים בתוככי רשות השידור ההיא אודות ההסכמים והתשלומים הכספיים הבלעדיים שעשינו וערכנו עימם בעבור השידורים הישירים של משחקיה ב- גביע אירופה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא במשך שנים רבות, זכו בדרך כלל לתמיכתם של מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לדורותיהם ושל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם (!). 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא – שכב מאוזן זמן רב בביצת הרייטינג הטלוויזיונית הלאומית. במידה רבה שידורי הספורט הצילו אותו בימים ההם מעת לעת. השידור הישיר אמש (יום רביעי – 17 ביוני 2015) מהיכל הספורט ביד אליהו (23.30 – 21.00) של "תבוסת מכבי ת"א 79:76 ל- הפועל אילת" הניב רייטינג ממוצע טוב יחסית בן % 8.1 (פי שניים מ- "מבט" ההוא המקרטע), וה- Pre Game Show צבר % 6.7, אולם בשאר המקומות ערוץ 1 מתבוסס. "מבט" (21.00 – 20.00) עם יעקב איילון צברה רייטינג משעמם, רק % 4.2. "המוסף" (20.00 – 19.00) בהנחיית גאולה אבן – סער צבר רייטינג דל של % 2.9 בלבד. מהדורת "סיכום אירועי היום" (23.30) בהגשת נועה ברק צברה רייטינג מגוחך רק של % 1.5. "הערב בשש" (19.00 – 18.00) בהובלת אמיר איבגי צבר אף הוא רייטינג מגוחך של % 1.3 בלבד. "המהדורה" (16.30) צברה רייטינג עלוב, אלא מה, רק % 1.2.

הערת עבר 9 : "טריני וסוזנה" שהיו משודרות בערוץ 10 ההוא הן שתי פסיכולוגיות חכמות וחריפות שֵכֶל שבמקרה גם מומחיות באופנה והלבשה.

הערת עבר 10 : אתר השחמט האמריקני ICC באינטרנט, שידר בשעתו ישיר את תחרות השחמט המרתקת "נורווגיה 2015" (26.6.2015 – 15.6.2015) בהשתתפות כל הצמרת העולמית רבות אלוף העולם הנורווגי מגנוס קארלסן וגם היקארו נאקאמורה (ארה"ב), פאביאנו קרואנה (ארה"ב), וישווינתן אנאנד (הודו), וואסלין טופאלוב (בולגריה), אניש גירי (הולנד), מאקסים וואשייה – לאגרייב (צרפת), אלכסנדר גרישצ'וק (רוסיה), לבון ארוניאן (ארמניה), וג'ון לודוויג האמר (נורווגיה). יום התחרויות התחיל ב- 17.00 שעון ישראל ו- ICC שידרה אז ישיר ישיר את כל חמשת המשחקים במקביל. אני מבלה עם השחמטאים המרהיבים האלה שעות רבות. "נורווגיה 2015" הקביל בימים ההם לקיום טורניר צמרת בטניס בהשתתפות נובאק דג'וקוביץ', רפאל נאדאל, רוג'ר פדרר, סטאן וואוורינקה, אנדי מארי, ואחרים.

פוסט מס' 1201. הקדמה 2. עיתונאות טלוויזיונית יסודית, רצינית, פורייה, משגשגת, ו- Up to date, איננה יכולה להתקיים ללא מָמוֹן ו-בלעדי טכנולוגיה טלוויזיונית חדשנית ומיידית, ו-וודאי בלי ו-ללא אנשי טלוויזיה חכמים ו-מוכשרים ויישרי דרך שחוננו ו-מצוידים ב-היגיון, ב-יוזמה, ב-מחשבה וב-מעשה (!). אנוכי דן ו-עוסק ב-מנהיגים שאמורים לתפוש את מקומם כדי ל-נָוֵוט ולהוביל את תעשיית הטלוויזיה שלהם במשעולי ארצם ובשבילי העולם, ועל מנת להעפיל ול-הימצא כל הזמן ובאורח קבע ב-פסגת המדיה הטלוויזיונית באשר היא, במולדתם שלהם ועל פני הגלובוס כולו (!). 

אינך יכול לנווט ולנהל יחידה טלוויזיונית בינלאומית כמו חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 (גם אם הדירוג הפנימי ההיררכי שלה נקרא והוכתר בפי כל Desk) אם אתה לא מתמצא היטב בסבך ומכמני הכלכלה הטלוויזיונית המקומית והעולמית. בעיקר במעבה זכויות השידורים, סוג של מבוך שגובל לעיתים באנדרלמוסיה. הדבר החשוב ביותר מבחינתי כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 בשנים ההן של 2002 – 1980 היה לשכנע את הבוסים שלי מנהלי הטלוויזיה והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם שאני צודק בתכנון ובדרכי שלי, שאני צועד נכונה במשעול רווי מהמורות אולם יודע היכן טמונים המוקשים, וכי השאיפות והמחשבות הטלוויזיונית שלי הגיוניות ואני יודע היכן משורטט הגבול. בלעדי התקציבים והטכנולוגיה שהם העמידו לרשותי בעצה אחת עם הסמנכ"לים לענייני כספים ברשות השידור ההיא ישראל דוֹרִי ויוחנן צָנְגֶן (שניהם אנשי מקצוע בלתי נשכחים), לא הייתי יכול לנווט את חלקי בשידור הציבורי ולהעפיל עִמוֹ לפסגה בימים ההם (!). הטלוויזיה איננה מוסד של חֲבֵרוּת ולא ליגה ל-ידידות. היא עסק תחרותי יקר מכל היבט כספי-כלכלי, עיתונאי, בידורי, תרבותי, מקום מפגש של אינטרסים שבו בעסק הזה יוצרים תקשורת המונים ומפיצים במהירות רבה מידע (בתנאי שיש לך מספיק כסף ו-ממון) + אנשי מקצוע טובים (ו-חכמים) ברמה של רבי אמנים במשחק השח-מט (!). ושוב, כמובן שיש לך הרבה כסף ו-ממון (!). ידע טלוויזיוני ב-1000 (אֶלֶף) תחומי תקשורת ו-טלוויזיה שונים הוא נכס רב ערך, אולם בלעדי שימוש בטכנולוגיה חדשנית מיידית, איכותית וכמותית, אינך יכול לממש אותו. הנֶכֶס מכזיב.

פוסט מס' 1201. היסטוריה כלכלית – טלוויזיונית. ב-סְבָךְ זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ה-הפקה וה-שידורים ה-ישירים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא בקיץ 1987. פוסט מס' 1201. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

ב- 23 ביולי 1984 נערכו הבחירות לכנסת ה- 11. מפלגת "המערך" זכתה ב- 44 מנדטים ו-מפלגת "הליכוד" ב- 41 מנדטים. ובכן, למרות % 400 (ארבע מאות אחוזים) אינפלציה וההסתבכות הצבאית בלבנון "הליכוד" שמשל מאז מאי 1977 לא הובס (!). גוש השמאל וגוש הימין חסמו זה את זה בדרך להרכבת ממשלה. נשיא המדינה חיים הרצוג הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שמעון פרס שעמד בראש הסיעה הגדולה ביותר. שמעון פרס הציג ממשלת אחדות שכללה 25 שרים ממפלגות המערך, ליכוד, מפד"ל, יחד (מפלגה חדשה בראשות עזר ווייצמן), ש"ס, ושינוי. ששת המפלגות האלה ייצגו 97 חברי כנסת. העניין החשוב בהקמת ממשלת האחדות היה הסכם רוטציה הנוגע לראשות הממשלה בין שמעון פרס לבין יצחק שמיר. בהסכם בין השניים נקבע כי שמעון פרס יכהן שנתיים כראש ממשלה בשנים 1986 – 1984 בעוד יצחק שמיר יכהן בתפקיד שר החוץ בתקופה הזאת. ב- 1986 יפנה שמעון פרס את כס ראש  הממשלה ל-יצחק שמיר והוא עצמו יהפוך לשר החוץ. יצחק רבין התמנה לשר הביטחון. יצחק מוּדָעִי הופקד כשר האוצר, ויצחק נָבוֹן קיבל את תיק שר החינוך. בראש סדרי העדיפות של הממשלה החדשה עמדו שני נושאים עיקריים : להביא לנסיגת צה"ל מלבנון ובניית תוכנית כלכלית שתבלום את האינפלציה הקשה שהגיעה לממדים מפלצתיים של % 400 (!!!).

עם פרוס שנת התקציב ההיא של  1986 – 1985 הוברר כי רשות השידור הכוללת בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית והחדשה יחסית ואת רדיו "קול ישראל" הציבורי הוותיק, נותרה שוב בת ערובה של הממשלה. ממשלת ישראל לא הרפתה מאחיזתה בשידור הציבורי והפיקוח עליו התהדק. וועדת הכספים של הכנסת ואנשי הוועד המנהל האסרטיביים של רשות השידור ובראשם המִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דוד אדמון ז"ל (מקורב של שר האוצר יצחק מודעי ז"ל) שבו והזהירו חזור והזהר את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כי אם לא יציית להם לשבעת חברי הוועד המנהל בתוכן וניהול, אזי תקציב רשות השידור לא יאושר. אורי פורת היה מנכ"ל רשות שידור מאוים. בוועד המנהל של רשות השידור שררה אווירה חשדנית ואנטגוניסטית כלפי אורי פורת. שבעת חברי הוועד המנהל ובראשם המִשְנֶה ליו"ר הפרסומאי דוד אדמון (כולם נציגים נאמנים ונבחרים של כל מיני פוליטיקאים ששלחו אותם לרשות השידור) רצו להוכיח למנכ"ל אורי פורת את כוחם ונחת זרועם, וכי מוטב לו להיזהר מהם. שררה דיס-הרמוניה צורמנית ו- גלויה בין הבקרה הציבורית של רשות השידור לבין ההנהלה המקצועית של רשות השידור ובראשה הדרג הבכיר ביותר שלה הלוא הוא מנכ"ל רשות השידור. רשות השידור נקלעה ללחצים פוליטיים כבדים ולקשיי תפעול רבים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת נחרד, ויוחנן צַנְגֵן אָשָף הכספים שלו נחלץ להגן עליו ועל חוק התקציב. שניהם החליטו בצעד חסר תקדים להדפיס ב- 16 באפריל 1985 מסמך הסבר, התרעה, ואזהרה ושלחו אותו לכל שורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו, ובו מודגש כי מוטלת עליהם אחריות אישית בתוקף תפקידם לנהל נכון את תקציב הפעולות שלהם ולא לחרוג ממנו בשום אופן על פי חוק יסודות התקציב – תשמ"ה (1985).

תיעוד המסמך ההוא בן ששת העמודים לפני שלושים ושמונה (38) שנים שנכתב בחודש אפריל ההוא של 1985 מצביע על הקושי העצום במימון הפקות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, בין אם מדובר בשידורים בארץ ו/או מהעולם. המסמך הזה בן 6 עמודים מהווה עדות לחרדה שאחזה במנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל, ולהתפתחות האיטית והמסורבלת של השידורים בטלוויזיה הישראלית הציבורית מלאת לחצים בכלל ושל שידורי הספורט בפרט. זה היה לפני שלושים שנים.

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. הימים ההם לפני יותר מ- 38 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 1 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. הימים ההם לפני יותר מ- 38 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 2 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. הימים ההם לפני יותר מ- 38 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 3 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. הימים ההם לפני יותר מ- 38 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 4 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. הימים ההם לפני יותר מ- 38 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 5 מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 באפריל 1985. הימים ההם לפני יותר מ- 38 שנים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מוציא חוזר מפורט לשורת המנהלים בטלוויזיה וברדיו שנושאו, "האחריות האישית לניהול תקציב יחידותיהם בתוקף תפקיד הניהול שלהם לפי חוק יסודות התקציב של רשות השידור תשמ"ה (1985)". עמוד מס' 6 ואחרון מתוך 6. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנת התקציב ההיא של 1987 – 1986 התחזק מצבה הכספי של רשות השידור ללא היכר בזכות המדיניות המוניטארית שהנהיג סמנכ"ל הכספים יוחנן צַנְגֵן ההוא. הוא היה כלכלן חכם וחריף שכל (בוגר ביה"ס הריאלי בחיפה) ובשנת התקציב ההיא של 1988 – 1987 הייתה רשות השידור כבר שרויה באיתנות כלכלית עם עודפים כספיים (!). בשנת התקציב של 1989 – 1988 נהנתה רשות השידור מ- רזרבות של כ- 100.000000 (מאה מיליון) דולר בקופתה הציבורית. משהתמנה אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל באפריל 1989 למנכ"ל רשות השידור ה-5 הוא ירש מאורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור ה-4  מדיה ציבורית עשירה במונחים מקומיים.

1987 הייתה שנה מכרעת בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מסיבות שונות ומנוגדות. זאת הייתה שנה קדם אולימפית בה נערכה ברומא בסוף חודש אוגוסט וראשית ספטמבר אליפות העולם ה- 2 בא"ק, אירוע הספורט החשוב של השנה. בראשית אוקטובר 1987 פרצה ברשות השידור שביתת עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועיתונאי רדיו "קול ישראל" בקול ענות תרועה, בגין תביעות לשיפור שכר. השביתה האלקטרונית התארכה ל- 52 ימים והייתה הארוכה ביותר בהיסטוריה של רשות השידור. העיתונאים נקטו בנשק השביתה הממושכת לאחר שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ההוא דחה את תביעות שיפור השכר שלהם על הסף. וועד עיתונות – הפקה המשותף והמיליטאנטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ושל רדיו "קול ישראל" אשר כלל את החברים דָן בִּירוֹן, יַעֲקב אָסַל, אַמְנוֹן נָדָב, ו-גָדִי סוּקֶנִיק הכריז מלחמה על אורי פורת אך מנכ"ל הרשות לא נבהל ולא חזר בו. הוא טָס עם משפחתו באוקטובר 1987 עם משפחתו לחופשה בחו"ל. בטרם טס ביקש מראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר ששַריו לא ייפגשו עם נציגי השובתים. "…השביתה איננה צודקת ואין לה כל בסיס, וחוץ מזה החיים חזקים מהם… והשובתים ייכנעו במוקדם או המאוחר מפני ש-כיסם מצומק…", אמר אורי פורת מנכ"ל רשות השידור לראש הממשלה. השביתה שפרצה ב- 5 באוקטובר 1987 הסתיימה בקול ענות חלושה ב- 25 בנובמבר 1987. זמן קצר לאחר תומה של אותה השביתה הארוכה ההיא מינה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת את איש הרדיו אחד ממנהיגי השביתה אַמְנוֹן נָדָב למנהל רדיו "קול ישראל". השובתים כולם שלא השיגו דבר זקפו גבה לפשר המינוי התמוה של אַמְנוֹן נָדָב למנהל הרדיו מפני שדווקא הוא היה אחד ממנהיגי השביתה ההיא ונודע כ-בר פלוגתא חריף של אורי פורת. מה פתאום מונה אמנון נדב ממובילי השביתה הארוכה ברשות השידור למנהל הרדיו ולא מישהו אחר…??? מדוע דווקא הוא כמי שנחשב למנהיג והמורד הראשי במנכ"ל רשות השידור התמנה למנהל הרדיו…??? נסיבות המינוי הן כבר דיון ו- סיפור אחר לחלוטין. נעזוב את זה כעת.

במארס 1987 טסתי לגֶ'נֶבָה – שווייץ בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור ההיא אורי פורת ז"ל ושל סמנכ"ל הכספים המצוין של רשות השידור ההיא יוחנן צנגן יבד"ל כדי ליטול חלק ב-פגישה הדו-שנתית והחשובה, הקרויה, "Sports Working Party". זהו מפגש חצי שנתי של מנהלי חטיבות הספורט ברשתות הטלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (!). וגם על מנת לדון עם הצוות האחראי ב- EBU בעניין הקלת העוֹמֶס הכספי הנוגע לרכישת זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2  בא"ק שעמדה להיערך בסופו של חודש אוגוסט 1987 ב-רומא בירת איטליה. זה היה אירוע ספורט הבינלאומי היוקרתי והחשוב ביותר של שנת 1987 ומבחן חשוב לאתלטי הצמרת בעולם לקראת תחרויות ה-א"ק ב-אולימפיאדת סיאול 1988. כמאה רשתות טלוויזיה בעולם נכונו לכסות את אליפות העולם ה- 2 ההיא ב-א"ק פרי יוזמתו ההיא של נשיא ה- IAAF המוכשר האיטלקי פְּרִימוֹ נֵבְּיוֹלוֹ ז"ל. ה- Share הכספי של זכויות השידורים שלנו על פי החלוקה המוניטארית הפנימית המדויקת והיחסית בתוך שורות איגוד השידור האירופי, ה-קרוי, EBU (ראשי תיבות של: European Broadcasting Union) האמיר מ- 3000 (שלושת אלפים) דולר באליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 לסכום הגדול פי 20 (עשרים) ועמד עכשיו ב- 1987 על 61000 (שישים ואחד אֶלֶף) דולר. אבל לרשות השידור הישראלית שנולדה ענייה, תמיד היה חסרים בכיסה את אותם עשרים אגורות שמשלימים את השקל. לא היה לאל ידה לשלם סכומים כאלה ל- IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית). יוֹחָנָן צַנְגֵן טען שאין לו כסף כזה גדול כדי לרכוש את האירוע. ברור שחשקתי כ-איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברכישת זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק שעמדה להיערך ב- רומא 1987, ולשמחתי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת תמך בגרסתי. זאת הייתה סיסטמה ומדיניות השידורים שלי לרכוש למען צופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מיטב אירועי הספורט הבינלאומיים בארץ ובעולם (!). הם עלו כסף אך היו שווים זהב. אין תחליף למו"מ ישיר, מבט עיניים, ומבע שפתיים. לאחר שיחותיי עם ה- Sports Controller הראשי של ה- EBU בגֶ'נֶבָה רִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) קיבלתי הנחה על סחורת השידור בגובה של % 17 והמחיר פחת ל- 51000 (חמישים ואחד אלף) דולר אך זאת הייתה הצלחה נקודתית בלבד. ריצא'רד באן הציע אז ש-מנכ"ל הרשות אורי פורת יפנה אישית לנשיא ה- EBU רֶגִ'יס קָאלְבֶּרְמָאטֶן ויבקש הפחתה נוספת בנימוק שהטלוויזיה הישראלית הציבורית היא רשת קטנה והמחיר גדול מידי. ברור שהפחתת ה- Share שחל על רשות השידור הישראלית מסך הסכום הגלובאלי של זכויות השידורים, יביא למעמס על רשתות טלוויזיה אחרות חברות ב- EBU. השיחה ההיא שלי עם ריצ'ארד באן גלשה גם להסכמתן התדירה של הרשתות הגדולות והעשירות כמו ה- BBC ו- ITV הבריטיות, RAI האיטלקית, RTVE הספרדית, ARD ו- ZDF הגרמניות, A2F ו- TF1 הצרפתיות להגביר ולהגדיל שוב ושוב את התשלומים עבור רכישת זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים הנחשבים ביותר כמו אליפויות העולם בא"ק, אולימפיאדות, מונדיאלים בכדורגל, טורנירי הטניס של הגרנד סלאם (ווימבלדון, רוֹלָאן גָארוֹס, אליפות אוסטרליה, ואליפות ארה"ב), אליפויות אירופה בכדורגל (EURO’S) וכולי, ונסבה גם לדיון במבנה המתוחכם של הנוסחה המתמטית של ה- "Eurovision cost sharing system" הקובעת את עיקרון היחסיות ו- נֶטֶל החלוקה הכספית היחסית בגין רכישת זכויות השידורים היקרות בין רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU איגוד השידור האירופי (!). הנוסחה המתמטית הזאת היא מעניינת וחכמה. היא מורכבת משורש ריבועי של מספר המוניטורים בבתי אב בכל מדינה חלקי עשרת אלפים ותוצאתה יוצרת את מספר היחידות הבסיסיות (Basic units) של כל רשת טלוויזיה באשר היא החברה באיגוד השידור האירופי. תלוי בגודלה. לא הצלחתי לשנות את השיטה. היה ברור לי ולממונים עלי שהמציאות הכספית וחיינו המוניטאריים באיגוד השידור האירופי השתנו במידה רבה לרעתנו לעַד. מעתה נִדָרֵש לשלם הרבה יותר עבור קניית זכויות שידורי הספורט בעולם וגם בארץ. זה היה רק עניין של זמן עד שתחל להשתולל בכל עוצמתה מלחמת מחירים בינלאומית הנוגעת לקניית זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים. קטסטרופה של ממש מנקודת מבטן של רשתות הטלוויזיה באשר הן. בעיקר הקטנות שבהן כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

כיבוש יעדי הספורט הבינלאומי עַל יָדִי בראש כוחות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור הונע מחזון שידור מקודש בו אתה משרת את הציבור. כך אני ראיתי את פני הדברים. מִגבלתו העיקרית הייתה עלותו הכספית. לא היה מחסור בכישרון או ידע במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא, לבטח לא במוטיבציה שלה. גם לא שום מגבלה אחרת. שֵם המשחק בכל רשת טלוויזיה באשר היא הוא טיפוח כוח אדם מיומן ושימוש בטכנולוגיה חדשנית, ושניהם פועל יוצא של ממון. הרבה ממון. הכסף הוא הדֶלֶק המניע את שידורי הספורט בטלוויזיה בשני התחומים של היקף ביצוע השידורים הישירים וגם המוקלטים בד בבד עם רכישת זכויות הצילום. לא צריך להיות כלכלן גאון כדי להבין את המשוואה הפשוטה הזאת המתארת את היחס הדוּ סִטרי הזה בין המוֹכֵר לקונה, ואת המשוואה המתמטית הקובעת את העקרונות של היחסים הדו-סיטריים הללו. שידורי הספורט הרלוואנטיים הגדולים (בארץ וגם בעולם) והמסקרנים ביותר הם מצרך השידור היקר ביותר בשוּק הטלוויזיה מפני שיש להם את כמות הצופים הגדולה ביותר. בגלל שהם אובייקט ורכוש שידור של וועדה מארגנת פרטית (ו/או ציבורית) כמו נאמר התאחדות הכדורגל בישראל, איגוד הכדורסל הישראלי, מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית), ו/או מועדון הטניס של ווימבלדון (Wimbledon) – שואף בעל הקניין בדרך כלל למַכְּסֵם את ערך סחורות השידור ולמכור אותן לכל המרבה במחיר. הגיוני. גוף השידור שקונה אותם בלעדית לעצמו הופך אותם לאקסקלוסיביים. מפני שיש בהם עניין רָב הם גם נִצפּים מאוד בטלוויזיה. מפני שהם מעניינים ואקסקלוסיביים וגם נִצפּים בטלוויזיה ועתירי רייטינג צריך לשלם בעבורם ממון רב. גם זה הגיוני. אלו הם נתונים פחות או יותר ידועים.

לכן אחד הדברים הראשונים שעשיתי (לאחר שהמנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל מינה אותי בחודש דצמבר של שנת 1980 (בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל, ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סָעַר יבד"ל) לנַהֵל את חטיבת הספורט ההיא ולהנהיג את שידוריה בחודש דצמבר ההוא של שנת 1980 ההיא במקומו של אַלֶכְּס גִלְעָדִי (עזב ל- NBC), היה עליי ללמוד במהירות את סודות שיטת חלוקת הנֶטֶל הכספי של ה- EBU איגוד השידור האירופי (Eurovision Cost Sharing System) על רשתות הטלוויזיה הרבות הפועלות בשורותיו באירועי הספורט השונים ואת הפילוסופיה הכלכלית שלו. אני חובב מתמטיקה ופיסיקה. התעניינתי וחקרתי מייד את פשר מבנה הנוסחה והתוצאה המתמטית המתוחכמת שהיא מניבה עבור ה- EBU (הלוא הוא איגוד השידור האירופי). מעניין כיצד הוא ה- EBU הרכיב את הנוסחה והשתמש בה כדי לקבוע את מספר היחידות הבסיסיות של כל רשת טלוויזיה באשר היא החברה באיגוד. השורה התחתונה של החשיבה המתמטית המקורית הזאת היא כלהלן : כמות היחידות הבסיסיות היא הקובעת את הנטל. ככל שיש לך במדינה שלך יותר בתי אב המחזיקים במקלטי טלוויזיה כך תגדל בהתאמה כמות היחידות הבסיסיות. ככל שיש לך יותר יחידות בסיסיות כך תידרש לשלם יותר בעת הפעלת הנוסחה המתמטית. חלוקת הנֶטֶל הכספי של רכישת זכויות שידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים בין עשרות רשתות הטלוויזיה הציבוריות האירופיות המאוגדות בו מבוססת על אותה הנוסחה המתמטית המעניינת ההיא. המשוואה של הנוסחה המתמטית הזאת מניבה תוצאה יחסית על פי הנתונים שמזינים אותה. היא יחסית ומותנית במספר היחידות הבסיסיות שיש לכל רשת טלוויזיה.

בשנת 1980 מנה ה- EBU (איגוד השידור האירופי) בשורותיו כ- 36 רשתות טלוויזיה ציבוריות. רובן השתייכו למדינות מערב אירופה (חוץ מהטלוויזיה היוגוסלבית JRT ההיא שבראשה ב-מדינת יוגוסלביה ההיא ניצב אז השליט ו-נשיאה הכול יכול  יוסיפ בארוז טיטו. JRT הייתה חברה מלאה ונכבדה ב- EBU, למרות ש- יוגוסלביה הגדולה ההיא הייתה מדינה קומוניסטית ו-נמנתה בעת ההיא על הגוש הפוליטי של מדינות מזרח אירופה ההן ש-היו מקורבות ל- ברה"מ הקומוניסטית). ו- היו גם שתי רשתות טלוויזיה מאסיה אלה של ישראל (IBA) ו-ירדן (JTV) שהיו חברות מלאות, ב-שורות ה- EBU, וגם כמה ממדינות המַגְרֶבּ האפריקניות מרוקו, אלג'יר, טוּניס, ולוּב, וגם מצרים שאף הן היו חברות ב- EBU. כול הנ"ל היו חברות מלאות באיגוד השידור האירופי ה- EBU, מה שהיה מוגדר ו-קרוי בשפה האנגלית, כלהלן : EBU active members. מדינות מזרח אירופה הקימו בראשות ברה"מ איגוד שידור נפרד משלהן שכונה בראשית התיבות שלו OIRT אולם היה קטן יותר, מצומצם יותר במספר המדינות המרכיבות אותו, וגם עני יותר, אך לא משולל כוח פוליטי.

התייחסות שלי ל-היגיון ולשיטה המתמטית שעוסקת ב-חלוקת הָנֶטֶל הכספי הנוגע ל-רכישת זכויות השידורים היקרות של אירועי הספורט הפופולאריים השונים בעולם (גם ע"י רשתות השידור הטלוויזיוניות החברות ב- EBU, הלא הוא איגוד השידור האירופי שהפירוש המלא והמדויק של ראשי התיבות שלו בשפה האנגלית EBU הן כלהלן : European Broadcasting Union). ובכן, רשות השידור הישראלית ההיא (לרבות רשתות הטלוויזיה והרדיו שלה) הייתה חברה מלאה ב- EBU, ו-כפופה לנוסחה המתמטית המעניינת (מאוד) שבה השתמש ה- EBU כדי ליטול באופן יחסי סכומי זכויות שידורים יקרות מרשתות הטלוויזיה האירופיות הגדולות והעשירות (!) , למשל כמו הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה-BBC, ו/או הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE, ו/או הטלוויזיה האיטלקית הציבורית, הקרויה, RAI וכו'  ו-סכומים קטנים יותר ו-פחותים מרשתות הטלוויזיה האירופיות הקטנות והעניות החברות אף הן ב- EBU, כמו למשל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ  1 (הענייה תדירות) ש-שֵם ה-Code שלה באיגוד השידור האירופי המתנהל ו-מאורגן היטב,  היה IBA (ראשי תיבות של : Israel Broadcasting Union).

חלוקת עוֹל הנֶטֶל הכספי ב- EBU תורגמה למָנָה חשבונית. הוסכם כי כל רשת טלוויזיה תשלם את החלק היחסי שלה עבור הזכות לשדר אירוע מסוים במסגרת ההסכם הכולל. המנה היחסית של כל רשת טלוויזיה באיגוד תהיה תוצאה של מהלך מתמטי בו סכום הזכויות הכללי המוטל על ה- EBU מחולק בס"ה של מספר היחידות הבסיסיות של כל החברות באיגוד כפול מספר היחידות הבסיסיות של כל רשת טלוויזיה. הדבר המעניין ביותר והקרדינאלי בחישוב חלוקת הַנֶטֶל הכספי הוא הנוסחה המתמטית שהאיגוד עשה בה שימוש, וכיצד השתמש בה, כדי להחיל את כמות היחידות הבסיסיות על כל רשת טלוויזיה שהיא חברה ב- EBU. מהות הנוסחה המתמטית לקביעת מספר היחידות הבסיסיות של כל רשת טלוויזיה היא פשוטה אך תוצאתה גאונית. תרגיל חשבוני של שורש ריבועי של מספר מסכי הטלוויזיה בכל מדינה חלקי עשרת אלפים קובע את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה. תוצאת היחידות הבסיסיות מקטינה ומצמצמת את העוֹל הכספי המוטל כאמור על רשתות הטלוויזיה הגדולות ב- EBU כמו ה- BBC ו- ITV באנגליה, ZDF/ARD – גרמניה, TVE – ספרד, RAI – איטליה, FR2 + FR3 ו- 1TF הצרפתיות בהשוואה למספר היחידות הבסיסיות של רשתות הטלוויזיה הקטנות כמו זו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, למשל. הנה דוגמא פשוטה אך מאלפת לפעולתה המתמטית והמתוחכמת של הנוסחה המדוברת ותוצאתה הסופית (!).

טקסט מסמך (1) : מתמטיקה טלוויזיונית. תיאור פעולת הנוסחה המתמטית "החכמה" לחלוקת הָנֶטֶל הכספי בין רשתות הטלוויזיה השונות ב- EBU / איגוד השידור האירופי (נלקח מתוך הספר עב הכרס בן 7 כרכים שונים שאנוכי חוקר וכותב באותו נושא אשר קרוי : "הפקות חובקות אֶרֶץ ועוֹלָם"). זהו ספר אחד מתוך סדרה בת 13 ספרים רחבת היקף המורכבת מ- 82 כרכים אודות ההיסטוריה והתפתחות קורות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם, ושמה הכללי : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מספר המסכים במערב גרמניה בשנות ה- 80 ההן של המאה הקודמת (בטֶרֶם האיחוד עם מזרח גרמניה) עמד על יותר מ- 22.000000 (עשרים ושניים) מיליון. המספר המדויק : 22.704715 בתי אב במערב גרמניה החזיקו במקלטי טלוויזיה בסלון ביתם לעומת 606000 (שש מאות ושישה אֶלֶף) מוניטורים טלוויזיה ששכנו בבתי האָב במדינת ישראל בשנים ההן. חישוב מתמטי פשוט מראה שגרמניה גדולה במספר המסכים שלה מישראל פי 37. מכאן עולה המסקנה ההגיונית שעל כל דולר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית (שם הקוד שלנו ב- EBU הוא IBA ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) משלמת זכויות שידור לאירוע ספורט מסוים שנרכש במסגרת החברות ב- EBU, הרי שעל רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לשלם 37 דולרים משלהם לאותו אירוע מסוים. כשמכניסים את הנתונים האלה לאותה הנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי שנבנתה ע"י ה- EBU עבור עצמו, מקבלים תוצאה מפתיעה. לגרמנים יש 47 יחידות בסיסיות ולישראל 6 יחידות כאלה. הפרשי הגודל בין שתי המדינות הצטמקו וגרמניה שהייתה גדולה מישראל פי שלושים ושבעה כמקודם, גדולה ממנה עכשיו לצורך תחשיב היחידות הבסיסיות רק פי שמונה. פירושו של דבר שעל כל דולר שהטלוויזיה הישראלית תידרש לשלם בעסקת זכויות שידורים כזאת או אחרת של ה- EBU איגוד השידור האירופי, הרי ARD ו- ZDF הגרמניות יצטרכו להפריש עכשיו רק שמונה דולרים מקופתן (הסכום מתחלק שווה בשווה בין שתי הרשתות הציבוריות במערב גרמניה) ולא שלושים ושִבְעָה כפי שניתן לחשוב בשל יחס הנתונים בגודלן של אוכלוסיות הטלוויזיה של שתי המדינות. אֵלוּ הם אותם היחסים המתמטיים (לצורכי חישובים מתמטיים של מדינת ישראל גם מול אנגליה. אוכלוסיית הטלוויזיה באיים הבריטיים הייתה גדולה אז בשנות ה- 80 של המאה שעברה פי 31 מישראל, ועמדה על 18.786000 (שמונה עשר מיליון ושבע מאות ושמונים ושישה אלף) מסכי טלוויזיה, אך על פי התוצאה הסופית לאחר השימוש בחישובי "נוסחת הקֶסֶם" המתמטית הזאת לאנגליה יש 44 יחידות בסיסיות (התשלומים השונים עבור אירועי הספורט השונים בעולם מחולק בין שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC לבין ITV, על פי ההסבר הנ"ל) ולכן היא גדולה מישראל עכשיו רק פי שבע ושליש.

טקסט מסמך (2) : מתמטיקה טלוויזיונית. עשור ה- 80 של המאה הקודמת. אנוכי מפרט כאן ומציג את תיאור פעולת הנוסחה המתמטית הדנה ב-חלוקת הנטל הכספי ב- EBU (איגוד השידור האירופי) והשוואת היחסיות בין רשות השידור הישראלית לבין רשות השידור המערב גרמנית בעשור ה- 80 של המאה שעברה. מספר בתי האב במערב גרמניה המחזיקים במקלטי טלוויזיה עומד על 22000000 (עשרים ושניים מיליון) ומכאן שווה ל- 46.90 יחידות בסיסיות. מספר בתי האב במדינת ישראל המחזיקים במקלטי טלוויזיה עומד על 600000 (שש מאות אלף על פי נתוני חטיבת הסטטיסטיקה בממשלת ישראל) ושווה ל- 7.74 יחידות בסיסיות. כלומר: אוכלוסיית בתי האב במערב גרמניה גדולה פי 36.66 מאוכלוסיית בתי האב במדינת ישראל. אולם משמכניסים את הנתונים הללו לפורמולה המתמטית מתברר שכמות היחידות הבסיסיות של רשות השידור המערב גרמנית גדולה רק פי 6 מכמות היחידות הבסיסיות של רשות ה-שידור הישראלית הציבורית ההיא. כלומר : על כל דולר אחד שרשות השידור הישראלית תשלם בעבור אירוע "X" אזי רשות השידור הגרמנית תשלם בעבור אותו אירוע "X" המדובר 6 (שישה) דולרים. (נלקח מתוך הספר עב הכרס שאני חוקר וכותב ואשר קרוי : "הפקות חובקות ארץ ועולם". זהו ספר אחד מתוך סדרה בת 13 ספרים רחבת היקף אודות קורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם (מאז שנת 1884…!), ואשר שמה הכולל ו- הכללי שנבחר על ידי ו-מטעמי, קרוי כלהלן : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

הָ-זִינוּק ו-עליית מחירי זכויות השידורים הטלוויזיוניות של אירועי ספורט ארציים בעלי עניין ו-בינלאומיים נבחרים (!). 

גאון מי שהמציא את הנוסחה המזהירה שנראית כטְרִיק מתמטי. היא נוטה חֶסֶד המידה רבה לעשירים בארגון ולא נוחה לרשתות טלוויזיה עניות כמו רשות השידור של ישראל. את הדו"ח הכלכלי הנובע מהנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי הזה ב- EBU, העברתי לידיעת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואח"כ גם למנכ"ל אורי פורת ז"ל, וכמובן לסמנכ"לים הכספים שלהם יבד"ל ישראל דוֹרִי ויוֹחָנָן צַנְגֵן. תוצאת חלוקת הנֶטֶל הכספי של אירועי הספורט הגדולים ב- EBU השפיעה רבות על כלכלת מחלקת הספורט בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור. חלק מתקציבה השנתי ומשאבי השידור בהם היא משתמשת לצורכי הגשמת המשימות הענקיות שלה בארץ ובעולם היא נִגְזֶרֶת של עלויות זכויות השידורים של אירועי ספורט בינלאומיים כפי שקבע ה- EBU. בעניין הזה אתה נדרש לעמוד כל הזמן על המשמר. צריך לומר בגלוי שכף ידו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל הייתה קְפוּצָה מזאת של אורי פורת ומוטי קירשנבאום אחריו. למרות הנוסחה המתמטית "המתעתעת" (מנקודת ראותן של הרשתות הקטנות), שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת כערוץ טלוויזיה מונופוליסטי סכומי כסף נמוכים אפילו מגוחכים תמורת אירועי הספורט הבינלאומיים בעולם וגם תמורת אלה שהתקיימו בארץ. הביקוש בימים ההם היה קטן בהרבה מההיצע. גם תרבות הפנאי הייתה שונה. עד שנת 1984 שילמנו מידֵי שנה לוועדה המארגנת של טורניר הטניס בווימבלדון – אנגליה סכום פעוט של זכויות שידור שנע סביב 2000 – 1500 דולר לשנה. ב- 1984 קפץ המחיר בבת אחת פי שמוֹנָה. תמורת אליפות העולם ה- 1 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי בירת פינלנד ב- 1983 שילמנו סכום מינימאלי של 3000 (שלושת אלפים) דולר זכויות השידורים בקטגוריה של חלוקת הנטל על פי Maximum offer. זוהי שיטת תשלום הנשענת על הצעה כספית מְרָבִּית של רשת טלוויזיה כלשהי החברה ב- EBU לבעל הקניין. הוועדה המארגנת יכולה לקבל אותה או לדחותה, ו/או לבקש תוספת על פי ראות עיניה. כל זאת ללא השימוש בנוסחת החלוקה הכספית של ה- EBU. התאחדות ה-א"ק הבינלאומית ה- IAAF (ראשי תיבות של International Association Athletics Federation) קיבלה בשנת 1983 ללא כל תהליך תִּמְחוּר את ההצעה הכספית המרבּית שלנו ע"ס 3000 (שלושת אלפים) דולר. זה היה סכום כספי פעוט, אפסי הייתי אומר, תמורת הפקה מושלמת של אירוע ספורטיבי ענק שקרוי, "אליפות העולם ה-1 באתלטיקה קלה" ואשר בוצעה היטב ובאופן חדשני ע"י רשת הטלוויזיה הפינית הממלכתית והנהדרת  YLE (!). ארבע שנים מאוחר יותר השתנו כללי ההֵיצַע והביקוש לבלי הכר. נדרשנו לשלם בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 ב-א"ק (אתלטיקה קלה) ברומא בקיץ 1987 שצולמה ע"י 22 מצלמות של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI, סכום הגדול פי יותר מעשרים מאשר שילמנו  בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם הראשונה שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 שעמדה להיערך ברומא בקיץ 1987 נדרשנו לשלם  61000 (שישים ואחד אֶלֶף) דולר. ההצלחה הארגונית והטלוויזיונית הפנטסטית של תחרויות אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק ואשר נערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי העלתה בבת אחת את העניין באירוע הייחודי הקרוי, " אליפות העולם ב-א"ק ", ואת רָף מניות השידורים הטלוויזיוניים. ד"ר פרימו נביולו הנשיא הנמרץ של ה- IAAF (ראשי תיבות של איגוד ה-א"ק הבינלאומי) ניצל את התנופה ומחירי הזכויות נסקו כפי שרואים בטבלה ה-מצ"ב כאן.

משנולדה אליפות העולם הראשונה ב-א"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בחודש אוגוסט של שנת 1983, היא משכה אליה מייד את כל אור זרקורי הטלוויזיה הבינלאומית. מפעל גביע העולם בא"ק דעך ונערך בפעם האחרונה באוסטרליה ב- 1985. לאחר מכן לא יסף. אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' הייתה הצלחה כבירה ומפתיעה, והצלחת סיקור ודיווח טלוויזיונית מהפכנית ודרמטית של הטלוויזיה הפינית הציבורית הנפלאה YLE. הרייטינג הבינלאומי הרקיע שחקים ובאמת החל מ- 1983 החל ה- IAAF לנצל זאת ולדרוש זכויות שידורים מוגברות מרשתות הטלוויזיה בעולם ו- לגלגל סכומי כסף אדירים שצמחו למאות מיליוני דולרים (ממנו נהנה האיגוד כאמור בגין תשלומי זכויות השידורים). ה- EBU שילם עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' סכום צנוע שנסב על 800000 (שמונה מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד (!). סכום נמוך שהתבסס על שיטה של איסוף כספים בתוך איגוד השידור האירופי עצמו שנקראה “Maximum Offer”. בשיטה הזאת כל רשת טלוויזיה ב- EBU מציעה את מֵרָב התשלום שהיא מוכנה לשלם עבור זכויות השידורים של האירוע, אך להנהלת ה- EBU יש את הפררוגטיבה לקבל או לדחות את ההצעה. לתוך הקלחת המורכבת הזאת נכנסתי גם אנוכי והצעתי כמי שמייצג רשת טלוויזיה קטנטונת באיגוד סכום מרבי של 3000 (שלושת אלפים) דולר. ה- EBU קיבל את הצעתי. אף על פי כן חשב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באותה תקופה שמדובר בסכום מוגזם. בעיניו זה נראה המון כסף (הוא יוסף "טומי" לפיד ז"ל בכלל החזיק בדעה שמי שצריך לשלם למי, הרי אלו הוועדות המארגנות של אירועי הספורט שאמורות לשלם לטלוויזיה על שהיא מסכימה לצלם ולסקר אותן). חישוב פשוט מראה שטעה לגמרי בהערכתו. שידרנו מאליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 כ- 17 שעות שידורים ישירים ועוד שלוש שעות תקצירים מוקלטים. עלות שעת שידור אחת עמדה על 150 (מאה וחמישים) דולר. במונחי טלוויזיה מדובר בחינם. זאת הייתה ההתחלה הצנועה.

כאמור, מייד בתום הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומית (המשגשגת ברמה גבוהה) את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 (בלתי נשכחת), האמירו מחירי זכויות השידורים הטלוויזיוניות. בתוך פחות מעשוֹר שנים הם נסקו. בחוזה השידורים הבא שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF לתקופה של שלוש שנים 1987 + 1986 + 1985, ניאות איגוד השידור האירופי לשלם להתאחדות הא"ק הבינלאומית סכום של 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. בחוזה השידורים של 1991 – 1988 (ארבע שנים) שילם ה- EBU ל- IAAF תשלום של 90.00000 (תשעה מיליון) דולר. שיא חדש נקבע בחוזה הארוך טווח לארבע שנים 1995- 1992, בהן הסכים ה- EBU לשלם ל- IAAF סכום פנטסטי של 91.000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. השיא הזה נשבר בחוזה הבא שנחתם בין IAAF למשדר הציבורי הבינלאומי ו- EBU CRTAU לתקופה של שש שנים מ- 1995 עד 2001 (כולל). ה- EBU שילם ל- IAAF סכום דמיוני של 135.000000(מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. העובדה שאיגוד השידור האירופי הסכים לשלם סכומי עתק ל- IAAF מצביעה עד כמה ענף ה-א"ק הוא ספקטקולרי ורב חן באירופה, ענף ספורט נחשב, מצטלם היטב בטלוויזיה, וגם נושא רייטינג. ה-א"ק על ענפיה השונים הייתה ענף ספורט אהוב באירופה הישנה. חלק מהמורשת הזאת הרכיב את אופייה ואת תרבות הצפייה בטלוויזיה של אירופה החדשה שלאחר מלחמת העולם ה- 2. המסורת הטלוויזיונית הארוכה הזאת הגיעה לשיא חדש לפני 40 שנים ב- 7 באוגוסט 1983 עם תחילתה של אליפות העולם הראשונה ב-א"ק בהלסינקי.

טקסט מסמך :  9 בדצמבר 1982. מתמטיקה טלוויזיונית. זהו המסמך המקורי של ה- EBU המאשר תשלום של 3000 דולר בלבד עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי. רשות השידור נדרשה לשלם פרוטות עבור אירוע על בספורט הבינלאומי, יפהפה, ואדיר ממדים. (המסמך באדיבות EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  6 בינואר 1983. מתמטיקה טלוויזיונית. זהו עמוד מס' 8 בחוזה הכספי שנחתם בין ה- EBU ל- IAAF  המאפשר ל- 36 רשתות טלוויזיה ציבוריות החברות באיגוד השידור האירופי לשדר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 תמורת סכום גלובאלי של 800000 (שמונה מאות אלף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ב- EBU עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מתמטיקה טלוויזיונית. גרף עליית מחירי זכויות השידורים שהוכן ע"י ה- EBU ומלמד ומצביע כמה שילם איגוד השידור האירופי (בדולרים) ל- IAAF  מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983, כלהלן :

א.800000 (שמונה מאות אלף) דולר עבור אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. ב. 4000000 (ארבעה מיליון) דולר עבור הסכם ארוך טווח לשלוש שנים 1987 – 1985 הכולל בתוכו את אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. ג. 9000000 (תשעה מיליון) דולר עבור הסכם ארוך טווח לארבע שנים 1991 – 1988 הכולל בתוכו את אליפות העולם ה- 3 בא"ק – טוקיו 1991. ד. 91000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר עבור הסכם ארוך טווח לארבע שנים 1995 – 1992 הכולל בתוכו את אליפות העולם ה- 4 בא"ק – שטוטגרט 1993 ואליפות העולם ה- 5 בא"ק – גטבורג 1995. ה. כעבור תריסר שנים מאז אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים 2001 – 1996, סכום פנטסטי של 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר שכלל בתוכו את אליפות העולם ה- 6 בא"ק – אתונה 1997, אליפות העולם ה- 7 בא"ק – סביליה 1999, ואליפות העולם ה- 8 בא"ק – אדמונטון 2001. ה-א"ק הבינלאומית כבשה לעצמה נתח גדול על מרקע הטלוויזיה הבינלאומית. אין דבר טלוויזיוני יפה יותר מ-א"ק במיטבה המוקרנת על המסך. לא בכדי מכנים אותה מלכת הספורט. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי).

בתחילת 1987 חלה רביזיה בחלוקת הנטל הכספי ב- EBU שהקלה במשהו על רשות השידור . איגוד השידור האירופי שהוא גוף מסורבל וגם שמרני החליט לשנות את השיטה. האיגוד קבע שלוש קטגוריות ראשיות של אירועי ספורט בינלאומיים ולצִידן שלוש צורות תשלום. בשני אירועי הספורט הגדולים והפופולאריים ביותר בתבל, האולימפיאדות ו- המונדיאלים, נקבע שחלוקת הנטל הכספי תעשה על פי החלטה קונקרטית של המועצה האדמיניסטרטיבית העליונה של ה- EBU. באירועי ספורט בינלאומיים גדולים אחרים הוחלט שחלוקת הנטל תתבצע על פי יחידות בסיסיות מתוקנות . באירועי ספורט רוטיניים התקבלה החלטה שחלוקת הנטל הכספי תהיה על פי הצעת התשלום המֵרבּית של כל רשת טלוויזיה בנפרד (Maximum offer). זה היה שינוי חשוב בעל משמעות לטווח הארוך לטובת רשתות הטלוויזיה הקטנות החברות באיגוד השידור האירופי בכל הנוגע לאירועי העַל, האולימפיאדות, וגביעי העולם בכדורגל.

רשתות הטלוויזיה ב- EBU  סוּוְגו על פי המדיניות הכלכלית החדשה לשלוש קבוצות תשלום עיקריות. רשתות טלוויזיה במדינות בעלות 10 מיליון מוניטורים (מסכי) טלוויזיה ויותר כמו גרמניה, אנגליה, צרפת, איטליה, וספרד – שויכו לקבוצה הגדולה. רשת טלוויזיה שכללה בתוכה בין 1.000000 (מיליון) מסכים ל- 10.000000 (עשרה מיליון) נקראה הקבוצה הבינונית, ורשתות טלוויזיה שהזינו אותן כמיליון מסכים ביניהן הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ירדן, ואיסלנד – נקראו הקבוצה הקטנה. ה-רֶבִיזְיָה / Revision, השינוי והתיקון של הסכמי זכויות השידורים של ה- EBU (איגוד השידור האירופי / European Broadcasting Union) עם הוועדות המארגנות השונות של אירועי הספורט השונים היטיבה במידה לא מועטה עם העניים ורשות השידור הישראלית (הענייה בממון) כמו רשתות טלוויזיה קטנות אחרות באירופה, יצאה נשכרת ומוּרְוָוחָת מהעניין בתקופת זמן של שנים אחדות.

הערה חשובה : מפת המחירים השתנתה מקצה אל קצה בשעה שהחלו בסוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת באירופה קרבות השידור הגדולים עם כניסתם לשוּק של גורמי שידור מתחרים כמו ערוצים ארציים מסחריים, כבלים, ולוויין, לרבות סוכני ומתווכי מכירות של זכויות שידורי ספורט.

הסבר קָצָר של תהליך ומהות רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט באירופה ובעולם ע"י ה- EBU (איגוד השידור האירופי). רשות השידור הציבורית של מדינת ישראל (טלוויזיה + רדיו) הייתה חברה מלאה ב- EBU ולכן כפופה ומחויבת להשתתף בהסכמים ובחוזים הכספיים היקרים שהושגו ונחתמו בין ה- EBU לבין הוועדות הבינלאומיות המארגנות השונות את אירועי הספורט השונים ורבי העניין  ובראשם ה-מונדיאלים של משחקי הכדורגל והכדורסל, אליפויות העולם ב-אתלטיקה קלה (א"ק) + אליפויות העולם בשחייה + אליפויות העולם בהתעמלות ספורטיבית, וכו'…(!).    

המנכ"לים של רשות השידור הממלכתית בישראל ללא יוצא מן הכלל, קיבלו בביקורתיות רבה ובמידת צֶדֶק לא מעטה את האמרת המחירים והשינויים הכספיים המפליגים שהתחוללו בשנות ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה במחירי זכויות שידורי הספורט הטלוויזיוניים בארץ ובעולם (!). עליית המחירים הייתה דרמטית. אף על פי כן דרשו צופי הטלוויזיה באירופה ו-משלמי האגרה הפעוטה במדינת ישראל מעוטת התושבים את ליטרת הבשר שלהם : הרבה שידורי ספורט איכותיים (!). בכסף הקטן שהם שילמו את "מִסֵי הטלוויזיה" שלהם ניתן היה לקנות רק חלק משידורי הספורט הארציים והבינלאומיים היקרים שהיו כל כך אהובים עליהם. אזרחים רבים ממגזרים שונים במדינת ישראל משתמטים ביודעין ובאורח קבע מתשלום האגרה. כּמוּתם נאמדת ב-  % 20. הדבר מקשה ומכביד עוד יותר על תקציב רשות השידור. מצבו של המקביל הציבורי באנגליה ה- BBC שונה. אזרחי אנגליה משלמים אגרת טלוויזיה בגובה האגרה הישראלית, אך שם כמות התושבים גדולה הרבה יותר, המשמעת איתנה, ומוּסַר התשלומים גבוה לאין שיעור. אך עוד חזון למועד. ארחיב על כך מאוחר יותר. בעשור ה- 90 של המאה שעברה חַל גידול עצום ברכישת שידורי הספורט הבינלאומיים ע"י ה- EBU שרשות השידור הישראלית היא חברה מלאה בו. יוקר התשלומים עלה. כדי לנהל נכון את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית נדרשתי להבין היטב את חוקי הכלכלה המניעים את עבודת איגוד השידור האירופי. בשנים 1999 – 1995 רכש ה- EBU זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים בעלות של 152.000000 (מאה וחמישים ושניים מיליון) פרנקים שווייצריים (SFR) שזהו סכום שווה ערך ל- 100.000000 (מאה מיליון) דולר. רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נדרשו להוציא מקופתן כסף נוסף כדי למַמֵן גם את הוצאות ההפקה. ב- 9 במארס מרס 1995 פִּרְסֵם ה- EBU מסמך חשוב ביותר במסגרת התפתחות כיסוי אירועי הספורט בטלוויזיה באירופה ובעולם. הייתה לו השפעה גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המסמך [1] נקרא :

Role and Obligations of the Host broadcaster within the EBU

כלכלה טלוויזיונית. תעשיית הטלוויזיה היא עסק כספי וכלכלי יקר מאוד (!). בעיקר כשמדובר ברכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט רבי עניין (ע"י ה-EBU / איגוד השידור האירופי) ואשר רשות השידור הישראלית הציבורית הייתה חבר מלאה בו, ובראשם אירועי האולימפיאדות + מונדיאלים (אליפויות העולם) בכדורגל + אליפויות אירופה של המדינות בכדורגל + התחרויות של גביעי אירופה בכדורגל + אליפויות העולם ואירופה ב-א"ק + אליפויות העולם ואירופה בשחייה + אליפויות העולם ואירופה בהתעמלות מכשירים + אליפויות העולם בהתעמלות אומנותית לנשים (!!!).

במסמך הזה נקבעו כללי הפקה וכיסוי חדשים ועזרה ותוספות תשלום ל- Host Broadcaster ע"י רשתות הטלוויזיה המתארחות אצלו (בעיקר בגין תשלום עבור שימוש בטכנולוגיה טלוויזיונית ובעמדות שידור מאובזרות שה- Host broadcaster המקומי ממסד בעבור אורחי הטלוויזיה וגם הרדיו שלו) כדלהלן :

גביע העולם בכדורגל –  1.500000 (מיליון וחצי) פרנקים שווייצריים.

אליפות אירופה בכדורגל –  1.000000 מיליון) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בא"ק –  550000 (חמש מאות וחמישים אלף) פרנקים שווייצריים.

אליפות אירופה בא"ק –  450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם במרוצי אופניים על כבישים –  250000 (רבע מיליון) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בסקי אלפיני –  500000 (חצי מיליון) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בסקי נורדי –  500000 (חצי מיליון) פרנקים שווייצריים.

אליפות העולם בביאטלון –  150000 (מאה וחמישים אלף פרנקים שווייצריים.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בשנים 1989 – 1984 (החליף את המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד ז"ל ש-משל ברשות בשנים 1984 – 1979) תמך במדיניות השידורים שלי כמנווט שידורי הספורט שלו והעניק לי סיוע רב. מן ההיבט הזה, החלטתו הדרמטית של אורי פורת לחַבֵּר את הצופים לטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות שידורם של אירועי הספורט החשובים, ו/או אם תרצו לחבר את אירועי הספורט הרלוואנטיים למְשַלֵם האגרה – הייתה מהפך קיצוני. יוסף "טומי" לפיד הֵיטיב עם שידורי הספורט הרלוואנטיים והחשובים בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאוחר מידי, רק ב- 1982, שלוש שנים לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור. על אליפות אירופה לאומות בכדורגל של 1980 הוא בכלל לא רצה לשמוע. בנוגע ל- אליפות אירופה 1984 שנערכה בצרפת השתכנע ואישֵר לי לשָדֵר ישיר רק משחק חצי גמר אחד מתוך שניים ואת משחק הגמר. (צרפת של מישל פלטיני ניצחה במשחק הגמר "בפארק דה פראנס" את ספרד 2 : 0). זה היה מעט בהשוואה לעתיד אך הרבה בהשוואה לעבר. משדיווחתי לו כי בעבור השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 תידרש הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלם ל- IAAF, התחלחל וגם כעס. "זה המון כסף" אמר לי למרות שזה היה מעט מאוד. "הכול יחסִי בעולם", השיב פעם פרופסור אלברט איינשטיין המלומד הגאון לשאלתו של מַאן דָהוּ כיצד הוא מגדיר את מושג היחסיוּת, מעַט מוּל הרבֵּה, וקבע בהומור : "…שָלוֹש שערוֹת עַל הראש זה מעַט – שָלוֹש שעַרוֹת בצלחת המָרָק זה הָמוֹן… !".

תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם הייתה לֶחֶם חוּקִי. חלק מ- נשמתי. לא הייתי צריך להבין אותה. היא זרמה בעורקיי. הייתה לי דלת פתוחה ללשכת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בשנים 1989- 1984 כפי שהייתה לי כניסה חופשית קודם לכן ללשכתו של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל, ו- מאוחר יותר גם למטהו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל. שניהם אורי פורת ומוטי קירשנבאום היו נגישים ומהירים בתשובותיהם ומעשיהם. בעיקר מוטי קירשנבאום שהיה אנטגוניסט ושוֹלֵל מובהק של כל הליך ביורוקרטי מיותר. הגיעה העת להאיץ את גלגלי תעשיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אי אפשר היה עוד להסתפק בכיסוי החד ממדי של הכדורגל. המתינו לנו באופק יעדי שידורים כבירים בדמותם של אליפות העולם ה- 2 בא"ק שעמדה להיערך בסוף חודש אוגוסט 1987 ברומא והאולימפיאדה ה- 24 במניין הזמן החדש בספטמבר 1988 בסיאול בירת דרום קוריאה. בשובי מפגישת ה- EBU בגֶ'נֶבָה שלחתי ב- 22 במארס 1987 למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את המסמך הבא בו אני מתדרך אותו כיצד לפנות לנשיא ה- EBU מר רֶגִ'יס קַאלְבֵּרְמָאטֶן בעניין תשלום הזכויות עבור אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987.

טקסט מסמך : 22 במארס 1987. זהו המסמך שכתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 1 מתוך 2) ונועד לקדם את הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 במסגרת החברות שלנו ב- EBU. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 במארס 1987. זהו המסמך שכתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 2 מתוך 2) ונועד לקדם את הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 במסגרת החברות שלנו ב- EBU. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל לא התמהמה ואת זה צריך לומר לזכותו כמו זכויות רבות אחרות בקדנציית הניהול הראשונה שלו בשנים 1989- 1984. הוא שלח מייד טלקס לנשיא ה- EBU רֶגִ'יס קַאלְבֵּרְמַאטֶן והפיל את תחינתו. זה לא היה דבר מקובל בו האינסטנציה הגבוהה ביותר ברשות השידור פונה בענייני זכויות שידורים של אירועי ספורט לאינסטנציה הרמה ביותר באיגוד השידור האירופי.

טקסט מסמך : 24 במארס 1987. זהו הטלקס ששלח מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לנשיא ה- EBU רג'יס קאלברמאטן, בו הוא מבקש ממנו בטלקס הנ"ל הנחה כספית משמעותית על מנת שהטלוויזיה הישראלית הציבורית תוכל ליטול חלק ולהשתתף במסגרת ה- EBU בכיסוי בשידורים ישירים את אליפות העולם ה- 2 בא"ק שאמורה להיערך ברומא בתאריכים 6.9.1987 – 29.8.1987 (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תחינתו של אורי פורת השיגה בסופו של דבר את מבוקשה והמחיר פחת ב- % 50 וירד ל- 30000 (שלושים אלף) דולר. מזכיר ה- "Sports Working Party" של ה- EBU ז'אן פייר וויינמאן בישר לי על כך בשיחה בע"פ בינינו. ניהול מחלקת הספורט הצריך זה מכבר ידע כלכלי והתמצאות במבוכי הביורוקרטיה של ה- EBU, וגם קשרים אישיים. ב- 7 באפריל 1987 נערכה פגישה אופרטיבית רבת משתתפים ברשות השידור בה נתן מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אור ירוק למבצע הפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. בפגישה השתתפו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין, סמנכ"ל הכספים והכלכלה הבלתי נשכח בעת ההיא של רשות השידור יוחנן צַנְגֶן, יועצו האישי של מנכ"ל הרשות מר נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל, מנהל שירותי ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יַעֲקב סְוִוירִי, קצין התקשורת הלוויינית זאב שטוקהיים ז"ל, אנוכי, ועוזרי ויד ימיני אמנון ברקאי. ברור שהודיתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת על התגייסותו למשימה ומהירות הביצוע מצדו.

טקסט מסמך : 7 באפריל 1987. תקציר הפגישה האופרטיבית ברמת מנכ"ל רשות השידור הנותן אור ירוק למבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה בחודשים אוגוסט – ספטמבר של 1987 ברומא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 24 באפריל 1987 הגיעה הבשורה הרשמית ממזכיר קבוצת הספורט של איגוד השידור האירופי (EBU) בג'נבה ז'אן פייר וויינמאן (Jean Pierre Weinmann), כי האיגוד מסכים להפחית את זכויות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באירוע החשוב הזה בשיעור של % 50 [2]. בעקבות ההפחתה נתן לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אור ירוק לצאת לדרך. שילמנו בסופו של דבר 30000 (שלושים אֶלֶף) דולר, פי עשרה יותר ממה ששילמנו ארבע שנים קודם לכן תמורת אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983, אך פי שניים פחות ממה שנדרשנו לשלם בתשלום המקורי עבור רומא 1987. פרוטות במונחים המוניטאריים של היום. הון רָב בימים ההם. אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 הניבה 21 שעות שידורים ישירים. עלות כל שעת שידור עמדה על 1500 (אלף וחמש מאות) דולר. מחיר מציאה. בשנות ה- 80 של המאה שעברה החלה מלחמת העולם הראשונה על רכישת זכויות השידורים של שידורי הספורט הארציים והבינלאומיים הגדולים. המלחמות האלה לא פסקו. הן נמשכות עד עצם היום הזה. ראה הספר "הכדורגל סמן ימני".

טקסט מסמך : 23 באפריל 1987. היוזמה צלחה. זהו המסמך המקורי ששלח מזכיר קבוצת הספורט של ה- EBU  ז'אן פייר וויינמן, המאשר כי הצעתי לשלם סכום של 30000 (שלושים אלף) דולר עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987, התקבלה ע"י מוסדות הארגון. דיווחתי על כך מייד למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. הוא הודה לי בסגנונו החביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה במשך עשרה ימים ברומא מ- 29 באוגוסט 1987 עד 6 בספטמבר 1987 שימשו מבוֹא ומבחן כוחות כפול – לטלוויזיה הישראלית הציבורית (ולרשתות הטלוויזיה בתבל) וגם לאתלטים בעולם. לנו – Test לקראת השידורים המורכבים והמרוחקים שנכונו לנו אולימפיאדת סיאול 1988 הרחוקה, ולספורטאים – אקספרימנט מן המעלה האולימפית הגדולה ביותר. בדיוק כשם שתחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 היוותה בשעתה מעין ניסוי כלים של רשות השידור ושל האצנים, הקופצים, וההודפים הבינלאומיים, בטֶרֶם אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

השידורים הישירים של חטיבת הספורט ההיא בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא בקיץ 1987 (על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא) שִגְשֵגוּ ו-הפכו מייד לדרמה נצפית מתמשכת ברמה העליונה ביותר של שידורי טלוויזיה עתירי רייטינג (!). מנכ"ל רשות השידור ב- 1987 אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן יבד"ל העניקו לי את התקציבים הדרושים על מנת לבצע הפקה מושלמת בעת ההיא של שידורים ישירים במשך עשרת ימי האליפות שהועברו באמצעות לווייני התקשורת מרומא לירושלים. אורי פורת ויוחנן צנגן נותרו עבורי לעד בלתי נשכחים כמו צוות השידור שלי השדר המוביל נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן.  

אין דבר יפה ומושך עין יותר בטלוויזיה מאשר ה-א"ק הבינלאומית במיטבה. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 תיזכר יותר מכל בשל שני אירועי עַל, שיא העולם המדהים בקפיצה לגובה 2.09 מטרים של האתלטית הבולגרייה סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (הייתה שחקנית כדורעף מצטיינת בנבחרת הלאומית של ארצה), ושיא העולם של בֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצת 100 מ' 9.84 שניות כבר בפתיחת השידורים הישירים מרומא. שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה שהייתה גם שחקנית נבחרת ארצה בכדורעף שריר וקיים עד היום הזה. שיא העולם הזה מהווה לפי שעה את קצה גבול היכולת האנושית של הנשים בקפיצה לגובה. אלוהי הטלוויזיה שמע את תפילתי והעניק לצופים בארץ ולאורי פורת ולי שני שיאי עולם נפלאים. ערכו של השידור הזה בטלוויזיה הישראלית מונופוליסטית והרייטינג נסקו בבת אחת. ניצחונו המפתיע והדרמטי של בֵּן ג'וֹנסוֹן על האמריקני קָארְל לוּאִיס בריצת הגמר ל- 100 מ' ברומא 1987 בה קבע האָצָן הקנדי שיא עולם מרהיב 9.84 שניות, נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. כעבור שנה ניתץ בֶּן ג'וֹנְסוֹן שוּב קצה גבול היכולת האנושית והציב באולימפיאדת סיאול 1988 שיא עולם מדהים נוסף 9.79 שניות. גם הפעם גבר על האָצָן האמריקני קָארְל לוּאִיס. החלום החזיק מעמד שלושה ימים. במבחן סמים לאחר הריצה האולימפית כשל בֵּן ג'וֹנסוֹן והוּכַח שהיה נגוּע בהם מזה זמן רב, לא רק בסיאוּל 1988 אלא גם ברוֹמָא 1987 (ברומא 1987 הוא טרם נתפש בעוון שימוש בסמים). שיאי העולם ומדליות הזהב בהן זכה נשללו ממנו לעַד והועברו ליריבו קָארְל לוּאִיס.

"הַר שרירים", כינה נסים קיוויתי את בֶּן ג'וֹנְסוֹן בשידור ישיר כשדמותו המסיבית הופיעה בתמונת Close up רכוּן על אדני הזינוק לפני הירייה. צילום רלוואנטי שהפיקה הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI (שימשה כ- Host broadcaster  של אליפות העולם בא"ק ברומא 1987). עשיתי מאמץ גדול להביא לרומא את הפרשן ד"ר גלעד ווינגרטן שהיה באותה העת בשליחות באוסטרליה. הטסת הפרשן מסידני הרחוקה לרומא היוותה תקדים חשוב לבאות (!). לראשונה בתולדות רשות השידור ניאות מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מש-הסכים לבקשתי לא רק להטיס את הפרשן המצוין שלנו ד"ר גלעד וויינגרטן מ- מלבורן לרומא אלא הסכים גם לשלם לד"ר גלעד וויינגרטן שכר, כלכלה, ומלון ברומא מכספי רשות השידור בתקופת אליפות העולם ה-2 ב-א"ק. אורי פורת ז"ל הבין ל-ליבִּי והתייחס באהדה למוסד הפרשנות. הוא פשוט היה טיפוס אחר לגמרי מקודמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים (!). זוהי עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המותקנת באצטדיון האולימפי ברומא. אנוכי עורך ומפיק את השידורים הישירים בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא (יושב על מושב מוגבה) יחדיו עם השדר הבלתי נשכח שלנו נסים קיוויתי (חובש כובע מצחייה ומתבונן במשקפת) והפרשן המצוין שלנו ד"ר גלעד וויינגרטן (קרוב למצלמה). שידורי הטלוויזיה הישירים האלה שלנו שהועברו מ-רומא 1987 לאולפנים ב-ירושלים היו מבחן טלוויזיוני ראשון מוצלח מאוד לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה המתוכננים ו-הישירים שלנו את אירועי אולימפיאדת סיאול 1988 הממשמשת ו-קרבה ובאה (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. אנוכי יחדיו עם פרשן ה- א"ק הנפלא והבלתי נשכח שלנו ד"ר גלעד וויינגרטן בעת תיעוד (מקרי) לפני 36 שנים ב- "פיאצה דל פופולו" במרכז רומא. גלעד וויינגרטן היה יותר מ-פַרְשָן א"ק מדויק, רב ידע, ו-רם מעלה. הוא היה חבר ו-רֵע נאמן. רחשתי לו ידידות רבה והערכה טלוויזיונית רבה בימים ההם – בזמן ההוא שחלף לפני 36 שנים. עכשיו בחודשי יוני ויולי של שנת 2023 מלאו לשנינו 85 שנים (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי מאוד והערכתי מאוד את ד"ר גלעד וויינגרטן אז וגם היום, בחלוף 36 שנים מאז תיעוד התמונה הנ"ל. היה מדובר לא רק בפרשן טלוויזיה מצוין ורב ידע של אירועי ה- א"ק הארציים והבינלאומיים המשודרים על ידינו ומטעמינו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אלא היה מדובר ב-ראש העניין באיש חכם במיוחד בעל היגיון נפלא, וגם מצויד במטען ידע עצום בתחום ה- א"ק (ולא רק), ואיש של אמת בעל מחשבה צלולה ו-קול רדיופוני נעים וצלול (!). ד"ר גלעד וויינגרטן הוא כמו השדר נסים קיוויתי, איש טלוויזיה מוכשר מאוד וחכם מאוד בעל מחשבה מהירה ומצויד ב-כושר ביטוי ויכולות ניסוח. גלעד וויינגרטן הוא אישיות בלתי נשכחת עבורי לעד (!). שניהם היוו נכס טלוויזיוני מרשים ו-בעל ערך עצום במשך שנים רבות עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ושל רשות השידור ההיא. הזמן והשנים חולפים ב- Speed איימים אולם הדבר כלל לא מפחיד (!) מפני שזהו חוק הטבע שחל על כולנו (!) וגם מפני שזוהרו וכמותו של ה- IQ של נסים קיוויתי ושל גלעד וויינגרטן לא הועמו ולא פחתו (גם לא שלי). אנוכי גאה בעובדה שניתנה לי בשעתו ההזדמנות ל- "השתמש" בכישרונם הטלוויזיוני הייחודי של שניהם במשך שנים רבות לטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית (שהפכה לביתי השני) ואשר נודעה מאוחר יותר בשם "ערוץ 1", בנאמנותם המופלגת לי, כלפיי, ועבורי, ועבור רשת הטלוויזיה ההיא שלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, בחריצות עבודתם המופלגת ובידע והכישרון העצום הטלוויזיוני שבהם ניחנו שניהם, ואולי החשוב ביותר, בגלל דבקותם במשימות השידור שלנו עד כלות ו-היושרה של שניהם ב-כמות של % 100. נפלה בידי הזכות לנהל את שניהם במסגרת המינוי ההוא שלי ב-1980 למנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא ע"י מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יוסף "טומי" לפיד ז"ל על פי המלצתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית בתקופה ההיא טוביה סער יבד"ל. נסים קיוויתי וגלעד וויינגרטן נותרו לעד אחים שלי, ו- "חברים לנשק" שלי. שניהם תמיד בלתי נשכחים עבורי (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 נחלו שוב הצלחה מסחררת. היטיב לבטא זאת מבקר הטלוויזיה של העיתון "מעריב" ד"ר יָרִיב בֵּן אֵלִיעֶזֶר. הנה לשון מאמר הביקורת שלו מ- 9 בספטמבר 1987 [3].

"אקרני הטלוויזיה התרוקנו מתרועות האתלטים המנצחים באליפות העולם ברומא, ועתה מן הראוי לדבר בשבחה של מחלקת הספורט הטלוויזיונית שלנו. נסים קיוויתי שמצליח להרגיז את הצופים בסיקור הכדורגל, שב למיטבו בענף ה-א"ק בו הוא שוחה כדג במים. בצוותא עם ד"ר גלעד וויינגרטן הגיש נסים קיוויתי סיקור מושלם של האליפות, כשהצוות באולפן מחפה על מחדלי איטלקים (גמגום בצילומים, "אובדן" אתלטים, והיעלמות הקוֹל), ומצליח לסתום את החללים שיצרו הרומאים בהילוכים חוזרים. החוויה הטלוויזיונית הצליחה ליצור אצל הצופה אשליה של נוכחות ישירה באירועים , מתח והתלהבות. ההילוך האיטי, שינוי הזוויות, וצילומי ה- Close up, אִפשרו לצוות נסים קיוויתי את גלעד וויינגרטן לנתח את ביצועיהם של האתלטים, ליידע את הצופים  ולקרב אותם אל עולמה המופלא של ה-א"ק. מונדיאל האתלטיקה הקלה הוא תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית".

טקסט מסמך : ספטמבר 1987. העיתון "מעריב". זוהי ביקורת הטלוויזיה של ד"ר יריב בן אליעזר המתפרסמת בעיתון "מעריב" ו-המתייחסת לשידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 ששודרו ישיר בהיקפים מלאים מידי יום ביומו בהצלחה ושגשוג (!) במשך 10 ימים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ע"י חטיבת הספורט שלי ובהנהגתי (!). (באדיבות העיתון "מעריב").

שנה אח"כ אִפשֵר לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה שָדֵר ישיר ב- 17 באוגוסט 1988 בזמן צפייה ראשי את תחרות ה-א"ק הבינלאומית רבת המוניטין של ציריך. חודש ימים בדיוק לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 1988. מרבית האתלטים בעלי המוניטין העולמי היו אמורים להשתתף בתחרות הזאת והמנכ"ל שהיה חובב א"ק מושבע בעצמו חשב כמוני "שמותר" לטלוויזיה הציבורית – ממלכתית שאוחזת בידיה את זכויות השידורים האולימפיים של סיאול 1988 לחשוף את גיבורי הספורט, אלה שיקשטו ויפארו את מרקע הטלוויזיה הישראלית בתוך זמן קצר. רבים בטלוויזיה זקפו גבה. "תחרויות ציריך בא"ק בטלוויזיה הציבורית ? ממתי ? מה פתאום ? ", אמרו והוסיפו, "די לנו בכך שנצטרך לסבול עוד רגע קט את התחרויות האולימפיות של סיאול 1988 שהוא יואש אלרואי מתכנן לנו". אורי פורת עמד בפרץ ולא נכנע.

אורי פרשקובסקי (פורת) נולד ב- 26 בספטמבר 1935 במושבה ראשל"צ. אחיו הבוגר ממנו אמציה נולד שבע שנים וחצי לפניו ב- 8 בינואר 1928. שני הילדים גדלו במושבה הקטנה בתקופה בה ה-א"ק בארץ ישראל נחשבה למלכת הספורט. אמציה פרשקובסקי (פורת) שתקופה מסוימת קרא לעצמו "פרש" היה אתלט מצטיין במושבה. ולא סתם מצטיין. שיאן המושבה בקפיצה לגובה וגם קופץ מוכשר במוט במבוק. אמציה פרשקובסקי ריחף במוט שלוֹ מעל רף שגובהו 2.30 מ'. כל ילדי ראשל"צ היו מסתופפים בגן העיר כדי לצפות באמציה פרשקובסקי מפגין את ביצועיו האקרובאטיים מעל הרָף. אמציה פרשקובסקי היה מרחף לגובה עצום ואורי פורת הקטן היה אוחז במוט שלא ייפול. רק צְבִי יָנוֹבֶר מנתניה היה טוב ממנו בישראל והשיג את אמציה פרשקובסקי עם הישג של  2.70 מ'. אמציה נהג לסחוב את אחיו הקטן אורי פורת לכל תחרויות ה-א"ק (ראשי תיבות של אתלטיקה קלה) בארץ ישראל מרחובות ועד אצטדיון המכבייה בתל אביב. האח הבכור לימד ואימן את אחיו הקטן לקפוץ לגובה בסגנון "גלילת צד" שהיה יעיל יותר מסגנון ה- "מִסְפֶּרֶת" בו השתמשו שאר הילדים. אורי פורת הילד העריץ את אחיו הגדול והתאהב בא"ק.

טקסט תמונה :  קיץ 1949. אמציה פרשקובסקי (פורת) אחיו של אורי פורת קופץ במוט עשוי מעץ במבוק בראשל"צ ומרחף מעל רף שגובהו כ- 2.30  מ' והופך לגיבור המושבה. (באדיבות אמציה פורת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנת 1950. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 73 שנים. המושבה ראשל"צ. אמציה פורת מפגין את יכולתו בפני נוער המושבה. הילד אורי פורת בן 15 תופש את המוט שנהדף ע"י המשתמש בו. הנחיתה לאחר המעבר מעל הרף התבצעה לבור חול…! (באדיבות אמציה פורת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גיבוריו הספורטיביים של הנער אורי פורת בימים ההם היו אחיו אמציה, האצנים דוד טבק מבית עובד ויהודה גבאי מרמת גן, וגם הנתנייתי יצחק כספי, קופץ המוט האגדי צְבִי יָנוֹבֶר אף הוא מנתניה, הרץ למרחקים בינוניים 400 מ' ו- 800 מ' אַרְיֵה גְלִיק, הקופצים לגובה אַהוּבָה קְרִיבִיצְקִי – קְרָאוּס ואַרְיֵה קליינשְטוֹבּ (נָוֶוה), האתלטיות דַלְיָה קְלָיְינְמַן, רוּת קוֹרֶן, ולֵאָה הוֹרוֹבִיץ (זִמְרִי), מטיל הכידון והודף כדור הברזל אִיצִיק מַנְדֶלבְּרוֹיְד מקריית חיים, ורבים אחרים. אהבתו האמיתית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא"ק הישראלית התמימה של שנות ה- 40 ו- 50 במאה הקודמת סללה את דרכי כעבור שנות דוֹר להפקה כל כך מסיבית של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישירים מאליפויות העולם בא"ק וסיקור רחב היקף של תחרויות ה-א"ק האולימפיות. בהיותו מנכ"ל רשות השידור הבין אורי פורת כי שידורי ה-א"ק הבינלאומית ברמה הגבוהה שלה בטלוויזיה הישראלית הוא נדבך הכרחי בשידור הציבורי. היו לי עִמו שיחות רבות שעסקו בפילוסופיית השידור הטלוויזיוני הציבורי ובמטרות ובמרכיבי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ככלות הכול הפקות הספורט בטלוויזיה הן המורכבות והמסובכות ביותר וגם היקרות ביותר שדורשות תכנון מוקדם ומפורט. הוא לא נרתע ונתן לי יד חופשית (כמעט) להפיק אותן. אליפויות העולם בא"ק הפכו להיות נכסי צאן ברזל של הטלוויזיה הציבורית בישראל הרבה הודות לתמיכתו של אורי פורת. יכול להיות שאורי פורת היה נאמן לדרכו המקצועית ופועל בדיעבד כפי שפעל מפני שזאת הייתה דרישה מקצועית טלוויזיונית טהורה , אך אין ספק גם שאהבתו האישית לא"ק השפיעה על שיקוליו והקלה על הביצועים שלי כעורך ומפיק ראשי שלו. מן ההיבט הזה הוא ומוטי קירשנבאום היו דומים.

[1] ראה נספח : מסמך ה- EBU  מ- 9 במארס 1995.

[2] ראה נספח : טלקס של ז'אן פייר וויינמאן מזכיר קבוצת הספורט של ה- EBU  שנשלח אלי  ב-  23  באפריל 1987 המאשר תשלום זכויות שידור של 30000 (שלושים אלף)  דולר תמורת שידורי אליפות העולם ה- 2  בא"ק של רומא 87' במקום 61000 (שישים ואחת אלף) דולר במקור.

[3] ראה נספח : מאמר ביקורת הטלוויזיה של ד"ר יריב בן אליעזר בעיתון "מעריב"  מ- 9 באוגוסט 1987, המשבח את שידורי אליפות העולם ה- 2 ב-א"ק שהתקיימו ברומא בקיץ ההוא של שנת 1987.

פוסט מס' 2001. הטלוויזיה איננה רק מקור מידע, היא גם מקור השוואה. שתי רשתות הטלוויזיה האמריקניות העשירות והאיכותיות ESPN + ABC עושות שמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הדַל שלנו, כמו שה- NBA מביס את ליגת הכדורסל הישראלית גם מן הזווית האסתטית. פוסט מס' 2001. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

1. מאמן קבוצת קליבלנד קאוואלירס הישראלי דיוויד בלאט היה רחוק כ- פסע מאליפות ה- NBA לעונת 2015 – 2014. לרוע מזלו הראשון ואולי גם גם לטיב מזלו הוא פגש ב-קליבלנד ווירטואוז כדורסל בשם לברון ג'יימס בעל אישיות גאוותנית קיצונית שמעמיד את עצמו מעל הקבוצה ומעל המאמן שלה. לברון ג'יימס הכניס את דיוויד בלאט למצוקה ולתחושת חוסר ביטחון עצמי קשה. תארו לכם מאמן כדורסל שמתכנן בפסק זמן את מהלכי הקרב בפני שחקני הקבוצה כשלפתע מתעורר השחקן הטוב ביותר בקליבלנד לברון ג'יימס, מבייש את מאמנו, ואומר ומצהיר לפני כולם את הטקסט הזה : "…מה פתאום, מה שאמרת בטל בשישים, הקבוצה תעשה את מה שאני אומר לה…". מדהים ולא ייאמן. לברון ג'יימס מטיל את חיתתו לא רק על חבריו לקבוצה אלא גם על המאמן. פוגע באופן אישי ומכוער קבל עם ועולם במנהיג ויוצר מצב פסיכולוגי מורכב בו כולם חייבים לו וסרים למרותו. יושב לו שחקן כדורסל ווירטואוז על ספסל קבוצתו קליבלנד קאוואלירס, הלוא הוא לברון ג'יימס) ומניח באופן מופגן ומזלזל מגבת על ראשו כשהוא אוטם את אוזניו וסוגר את עיניו, ומתעלם מכולם. דיוויד בלאט יכול לספר סיפורים עד מחר אודות גדולתו של לברון ג'יימס. אינני מאמין לו כי אין לו בלבו אודות הכדורסלן הווירטואוז שהשפיל אותו שוב ושוב לפני הקלעים. רואים שדיוויד בלאט פגוע. רואים שדיוויד בלאט חסר ביטחון עצמי (מינימלי). רואים שלברון ג'יימס עקר מאישיותו של דיוויד בלאט את סמכותיות המאמן, ושהיה צריך הוא גם דחף בצורה מחפירה את אותו בחזרה לקווים. רואים שמעמדו של דיוויד בלאט על הקווים מעורער לחלוטין. דיוויד בלאט חווה חוויה ממושכת רחוקה מלהיות מלבבת. אני מרחם עליו. לרוע מזלו השני של דיוויד בלאט שני שחקנים מרכזיים שלו ב-קליבלנד קיירי אירווינג וקווין לאב נפצעו. בלתי אפשרי לבסס רוטציה ב- NBA סביב שבעה שחקנים. אתה רואה שדיוויד בלאט הוא מנהיג חבוט וחבול. הייתי רוצה שהוא יישאר בתפקיד מאמן קליבלנד גם בעונת 2016 – 2015 ויאמר רק פעם ללברון ג'יימס, "מר ג'יימס תפסיק להתחצף…זה לא קרקס פה…שב על הספסל ואל תענה לי…אנחנו יכולים לשחק גם בלעדיך…". קליבלנד הציגה מנקודת מבטי משחק קבוצתי מוגבל ומאכזב. בשתי הסדרות האחרונות של ה- NBA, זאת של ה- East Conference Final נגד שיקאגו בולס וסדרת ה- Play Offs האחרונה נגד גולדן סטייט, רואים שהשחקנים הם עבדים של לברון ג'יימס שחופר. כדורסל משמעם וצפוי שמסתובב סביב שחקן מצטיין אחד מול משחק קבוצתי מלבלב של גולדן סטייט ובראשה הצלף ורב אומן בשליטה בכדור סטפן קרי.

2. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מעניק שירות יקר חשוב לאוהדי ה- NBA בארץ. אנוכיי ובני פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה היינו ממשכימי קום באשמורת בוקר כדי לראות את לברון ג'יימס ווירטואוז הכדורסל מקבוצת קליבלנד קאוואלירס ואת הווירטואוז השני מגולדן סטייט ווריורס, סטפן קרי. מדובר בחוויית טלוויזיה ראשונה במעלה אודות לכיסוי הנפלא של רשתות הטלוויזיה האמריקניות ESPN ו- ABC. אולם ערוץ 55 בכבלים מתעקש כל פעם מחדש לפגוע בעצמו ובצופיו בשעה שהוא כופה על שדרניו גיל ברק ושימי ריגר לשדר ישיר Off Tube מהמוניטור בהרצליה אירועי ספורט מסעירים (כמו גמר ה- NBA למשל) המתרחשים כ- 10000 (רבבה) קילומטרים ממנו. מדובר בחרבון עיתונאי מכל היבט. מפליא אותי מדוע שדרני ערוץ 55 בכבלים מסכימים לעבוד בתנאים מגוחכים כאלה ולשמש עבדי טלוויזיה של הבוסים שלהם מבלי להקים קול זעקה. ערוץ 55 בכבלים משלם כ- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר זכויות שידורים ל- NBA בעבור עונת שידורים אחת אולם מתעקש לבצע חטא ולהשאיר את צוות השידור שלו בארץ. צורת השידור הזאת של Off tube של גיל ברק ושימי ריגר מהמוניטור באולפני הרצליה גוררת אותם לבצע חטא שני : ה- Voice over הישנוני והעצלני בשפה העברית עולה על ה- Commentary האותנטי של צוות השידור האמריקני (משמש עבור גיל ברק ושימי ריגר גם Guide line). העסק הזה שבו שפת שידור אחת עולה על שפת שידור אחרת הוא מגבלה רצינית ו- חיסרון עצום (!). איכות השידור הכללית והנאת הצופים נפגעת קשות. מה כל כך קשה להטיס את צוות השידור גיל ברק + שימי ריגר לשבועיים ימים כדי שישדרו ישיר מעמדות שידור מ-קליבלנד ו-אוקלנד ? כבר כמה זה עולה להטיס שני אנשים לארה"ב לשהייה בת שבועיים ימים בארה"ב (כולל שכירת עמדות שידור באוקלנד וקליבלנד + כמה טיסות פנימיות בין מוקדי השידור + הוצאות אוכל ולינה) יחסית להוצאה הבסיסית הגדולה של של תשלום זכויות שידורים בגובה של כ- 4.000000 …??? השאלה הזאת נשאלת משום שאנוכי ורבים אחרים בארץ מחוברים לערוץ 55 בכבלים תמורת תשלום ומממנים את קיומו.

3. ועוד דבר. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים התנהג לעיתים בימים ההם כאילו אגף הכספים שלו ואגף מדידת הרייטינג שייכים ל-שב"כ וכאילו מדובר בסודות מדינה כמוסים. הוא מסרב אומנם בנימוס, אך בכל זאת מסרב למסור את הנתונים המוניטאריים – כלכליים ואת נתוני המדרוג הנוגעים לשידורי ה- NBA שלו. מגוחך. מה כל כך חשאי כאן…??? מה יש להסתיר כאן…??? מדוע צריך לנבור כדי לגלות נתונים שנוגעים אומנם לשידור טלוויזיה בטכנולוגיית כבלים, אך כזה שהציבור מממן אותו…??? ההסתרה הפתטית הזאת מחשידה מייד את ערוץ 55 בכבלים. מחד – הוא משלם זכויות שידור יקרות. מאידך – הרייטינג שוּלִי. עד כמה שוּלִי, את זאת הוא מתעקש לא לגלות פן גאוותו תיפגע. אילו היה מדובר במדרוג מרקיע שחקים הנוגע לצפייה בסדרה הסופית גולדן סטייט – קליבלנד 2:4, אל דאגה, ערוץ 55 בכבלים היה אץ לפרסם את הנתון בראש חוצות. ובכן, מדובר בכמות רייטינג ישראלית דלה שנעה בין % 0.9 ל- % 1.3. כלומר בין 20000 (עשרים וחמישה אלף) ל- 25000 (שלושים אלף) השכימו באשמורת בוקר כדי לצפות בששת המשחקים בסדרת הגמר הסופית.

4. יש לציין כאן ש- הזכיינית "רשת" בערוץ 2 המסחרי ששידרה ישיר (במוצ"ש – 6 ביוני 2015, 23.50 – 21.30) מברלין את משחק הגמר בכדורגל של ה- Champions League, ברצלונה – יובנטוס 1:3, לא היססה לפרסם את נתון המדרוג (יחסית נמוך) של האירוע הנ"ל, % 24.6. ועוד דבר : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו רשאי לסיים את עונת ה- NBA המרתקת ללא ראיונות סיכום אישיים של הכתב שלהם (וגם איש גלי צה"ל דאז) דניאל זילברשטיין ש- שהה שם עם שני מאמני הקבוצות דיוויד בלאט וסטיב קר ועם לברון ג'יימס וסטפן קרי. לשבת במסיבת עיתונאים בתום כל משחק ולשרבב שאלה כלשהי איננה מעידה על נוכחות עיתונאית. הבלעדיות והמונופול הורגות גם את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

5. סיקור פסקי הזמן ותכנון מהלכי הקרב ע"י מאמני הכדורסל הם אבן שואבת טלוויזיונית. דווקא כאן התאכזבתי. הם שפעו נאומי מוטיבציה מלאי רגש וחוצבי להבות לרוב של דיוויד בלאט וסטיב קר אודות רוח הקרב של המועדון והמחויבות להקרבה, אבל לא פתחו כל צוהר לעולם התכסיסנות שלהם הנוגע לתרגילי המשחק. מְצָעֵר.

למשל, דיוויד בלאט (1) באחד המשחקים : "דבר אחד אסור שיקרה ואסור שיחזור במחצית השנייה…שהם ישחקו חזק יותר מאתנו…זה מה שהביא אותנו למקום הזה…זה הנשק שלנו…אנחנו צריכים להיות יותר קשוחים ולשחק יותר חזק מהם…אנחנו צריכים לתת הכל על המגרש עד שאין לכם יותר כוח…".

למשל, סטיב קר (1) באחד המשחקים : "תמשיכו לשחק…המשחק לא נגמר…תמשיכו לשחק…".

למשל, דיוויד בלאט (2) באחד המשחקים : "בואו נתחיל לשמור חברים…אנחנו לא יורדים להגנה…אתם יכולים להחטיא…אבל רוצו חזרה להגנה…לא צריך לעשות משהו מיוחד…פשוט קחו ריבאונד…".

למשל, סטיב קר (2) באחד המשחקים : "לקחנו קליעות טובות…בואו נשיג קליעות נהדרות…".

למשל, סטיב קר (3) באחד המשחקים : "אנחנו צריכים לעבוד יותר קשה מהם בל משחק…הצלחנו לנצח הלילה והבנו את המתכון לשאר המשחקים בסדרה…".

למשל, סטיב קר (4) באחד המשחקים : "אנחנו חוזרים לאזור המפרץ…יש לנו את יתרון הביתיות…עכשיו זאת סדרה של הטוב משלושה משחקים…יש לנו עוד הרבה עבודה אבל אנחנו מוכנים לאתגר הזה…".

שום מילה שלהם אודות מהלכי הקרב כיצד לבלום את סטפן קרי. שום מילה כיצד לעצור את לברון ג'יימס.

6. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה יכולה להתמודד עם עושר התמונה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ESPN ועם כמות המצלמות ועמם המון הילוכים חוזרים (גם ב- SSM) מזוויות התבוננות שונות, אך היא חייבת להתמודד עם רשתות הטלוויזיה האמריקניות בקריטריון של ניקיון התמונה הטלוויזיונית. ESPN ו- ABC משלמות זכויות שידורים ל- NBA שמעביר ומחלק אותן בין קבוצות הליגה. המועדונים אינם רשאים להציב פרסומות מסחריות סביב המגרש ובאתר למעט שמות הקבוצות. את הכסף שלהן הן מקבלות מזכויות השידורים. התמונה שמפיקה ESPN נקייה כמעט כליל (לא לגמרי) מפרסומות מסחריות אולם היא הגיונית. אתה צופה נטו בתחרות ובשחקנים. ערוץ 1 משלם לאיגוד הכדורסל 6.000000 (שישה מיליון) שקל לעונה אולם התמונה שהפיק מהשידור הישיר שלו באולם באילת היא שערורייה רבתית. מדובר בערוץ טלוויזיה ציבורי שכפוף לחוק רשות השידור בו נאסר עליו להקרין פרסומות מסחריות, גם אם אלה תקועות שם, שלא על פי שיקול דעתו. מדובר בתמונה טלוויזיונית נוטפת ומטונפת באין סוף פרסומות מסחריות. ערוץ 1 עובר עבירת שידור חמורה ביודעין. הוא מצפצף על חוק רשות השידור בעניין כמות הפרסומות המסחריות שמותר לו לחשוף, ועושה דין לעצמו. אולי משום שהשידור הציבורי שרוי בתקופת דמדומים ושקוע בין להיות ו/או לחדול, אין הממונים יונה וויזנטל ואלי בבא כופים את דעתם בנידון. ערוץ 1 הפיק באולם הכדורסל באילת תמונת טלוויזיה שאיננה מתקבלת על הדעת. אתה שואל את עצמך היכן נשיאת מועצת העיתונות הישראלית כבוד השופטת גב' דליה דורנר שאמורה להגן על צופה הטלוויזיה, לבטח בעת דיווח ותיעוד של חומרים דוקומנטאריים…???

טקסט תמונה (1) : יום ראשון – 14 ביוני 2015. אולם הכדורסל של הפועל אילת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רומסת את חוק רשות השידור ההוא הדן בהגבלה של חשיפת פרסומת מסחרית במגרשי הכדורגל והכדורסל, ומפיקה תמונת טלוויזיה מכוערת ש-מטונפת באין ספור שלטי פרסומת מסחרית. בלתי מתקבל על הדעת (!). (צולם ב- iphone ממסך הטלוויזיה ישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא. (באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה (2) : יום ראשון – 14 ביוני 2015. אולם הכדורסל של הפועל אילת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 רומסת את חוק רשות השידור ומפיקה תמונת טלוויזיה מכוערת ש- "מטונפת" באין ספור שלטי פרסומת מסחרית. בלתי מתקבל על הדעת (!). (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה (3) : יום ראשון – 14 ביוני 2015. אולם הכדורסל של הפועל אילת. ערוץ 1 רומס את חוק רשות השידור ומפיק תמונת טלוויזיה מכוערת שמטונפת באין ספור שלטי פרסומת מסחרית. בלתי מתקבל על הדעת. (צולם ב- iphone ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

טקסט תמונה (4) : תמונת טלוויזיה של ESPN נקייה כמעט כליל מפרסומות מסחריות. מדובר בתמונת טלוויזיה משובבת נפש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. (כתם האור נובע מהצילום ב- iphone ולא במקור).

טקסט תמונה (5) : לצורך השוואה. תמונת טלוויזיה של רשת הטלוויזיה האמריקנית  ESPN, נקייה כמעט כליל מפרסומות מסחריות. מדובר בתמונת טלוויזיה משובבת נפש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים. כתם האור נובע מהצילום ב- iphone ולא במקור).

טקסט תמונה (6) : תמונת טלוויזיה של ESPN נקייה כמעט כליל מפרסומות מסחריות. מדובר בתמונת טלוויזיה משובבת נפש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ  ספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים). (כתם האור בצילום הנ"ל נובע מהצילום ב- iphone ולא במקור).

עֵדוּיוֹת.

הימים ההם-הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. אנוכי איש ריבון ובן חורין. אדם לוחם ו-עקשן (כך חינכו אותי הוריי ז"ל), תחרותי מאוד, ו-לעולם לא מוותר, אולם אינני אנרכיסט. הנה חלק מההסבר, הפירוש, ותשובתי למאות אלפי קוראים, מתעניינים, ומגיבים מדוע אנוכי רואה את עצמי כ-בעל סמכות ראוי ו-רשאי לחקור ולכתוב את הבלוג הזה, הקרוי, yoashtvblog.co.il , כמו גם לחקור ולכתוב על ידי ומטעמי את 13 הספרים שלי עבי הכרס העוסקים ודנים ב-סדרה הענפה הקרויה בשמה הכולל, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". להלן חלק מ-מכתבי הערכה שהוענקו לי בשעתו בתפקידי כ-מנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 ב-22 השנים ההן שחלפו 2002-1980, ע"י המנכ"לים של רשות השידור, ע"י ה-יו"רים של רשות השידור, ע"י מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, ו-ע"י מנהלי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, כולם ל-דורותיהם.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני בתום שירותו הציבורי התקשורתי החשוב ורם המעלה. היה מדובר באיש רציני, כן, ו- ישר דרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו לשמש כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).       

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח אליי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך, המורכב, והמסובך של שידורי מונדיאל הכדורגל ההוא – איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. זהו מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור בעת ההיא, יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רֶשֶת" כ-מנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה ש-נשלח אליי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני המרוחק, המורכב, והמסובך של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם  חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך, המורכב, והמסובך של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים ב-אפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה ששלח אליי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני ה- לווייני הארוך והמורכב של אולימפיאדת סיאול 1988 המרוחקת גיאוגרפית ממדינת ישראל. מבצע השידורים הישירים הזה כלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, וּב-אֶפֶס (0) תקלות (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. זהו מכתב הערכה ששלח אליי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + ה-"מונדובאסקט" – אליפות העולם של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בתקופה ההיא – בזמן ההוא שחלף לפני 36 שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה בספרד על מנת להפיק ולשדר משָם 155 שעות בשידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל – ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים של צה"ל בלבנון ב-אוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה ב-הלסינקי בירת פינלנד בקיץ 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד, לפני 40 שנים ב-חודש אוגוסט של שנת 1983 (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. זהו מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם טוביה סער, בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של אירועי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אליי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל שנערך בעיר היוונית סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. זהו מכתב הערכה ששלי לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי בתום מבצע השידורים הישיר של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. זהו מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בימים ההם בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי (היום נושא בתפקיד יו"ר מועצת דליית אל כרמל) בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. זהו מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 בחודש יולי של שנת 1981. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי "המכבייה ה- 11" שנערכו ב-תל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת (בראשה ניצבתי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. זהו מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור באביב 2000. פרישתו לעַד הייתה אבדה מקצועית כבדה לשידור הציבורי, ועבורי גם אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. זהו מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בימים ההם – במן ההוא פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים המרוחק, המורכב, והמסובך של תחרויות מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ז"ל (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו הכושל של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני, לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד בתום 32 שנות שירות. המכתב שלו היה מסוגנן ו- נחמד אבל לא הגירושים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור. הדפתי בתנופה את החַיִץ המפריד ביני לבין מצפוני ו- נטשתי בטריקת דלת. אין מדובר במילים גבוהות. זאת הייתה האמת. נתתי ליוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ו- עזבתי את מכורתי הטלוויזיונית בתום 32 שנות שירות. אותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ב- 2002, נחמן שי, לא התייצב לימיני במאבקי הצודק ההוא נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל, שהודח בסופו של דבר ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ובתמיכתו מובהקת של היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) מכהונתו הרמה בעוון שחיתות והענקת שוחד מסך (דו"ח הדחתו ההיסטורית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו, לראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור, מונח מצהיב בארכיון הממשלה). נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז, התגלה לי ב- 2002 כ-עסקנצ'יק פוליטי קטן ו- איש נטול ערכים של ניהול ויושרה ציבורית. נחמן שי היה מודע לחִדלונו של יוסף בר-אל ומסיבותיו שלו מילא את פיו מים. ובכן, את מה שהוא נחמן שי לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מהכס הרם לפרוורי הירכתיים האפלוליים של רשות השידור ז"ל ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : אינני רואה במכתבי ההערכה הנ"ל רק עניין ו-קניין פרטי שלי. בלתי ניתן היה להעפיל לפסגה הטלוויזיונית הנפלאה ההיא בארץ ובעולם, ל-לא עזרתם וסיועם רָב השָנִים של כל אנשי ו-עובדי חטיבת הספורט ההיא ושל עובדים רבים אחרים במסגרות אחרות ונוספות ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא-ערוץ 1 ההוא, ב-22 השנים שחלפו להן בין 1980 ל- 2002 (!). הם האנשים היקרים האלה – כולם עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1, נותרו לעַד בלתי נשכחים עבורי (!). שמותיהם חרותים לעַד ב-גופי, ב-נשמתי, וב-זיכרוני (!). אין אלה מילות מליצה. בקיצור נמרץ: אלו הן מילים שמקדשות את האמת לאמיתה בחיי הטלוויזיוניים הארוכים ההם, בארץ ובעולם, במשך כ-40 שנים (!).

סוף הפוסט מס' 1201. הועלה לאוויר על ידי ביום שני – 28 בחודש אוגוסט של שנת 2023. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.