פוסט חדש מס' 1243. נחקר ונכתב על ידי ב-חַג ה-אָבִיב חַג ה-פֶּסַח של שנת תשפ"ד / 2024 ב-משך שלושת הימים של  שישי / 26 באפריל 2024 + שבת / 27 באפריל 2024 + ראשון / 28 באפריל 2024. ו-הוּעָלָה עַל יָדִי ל-אָוִויר ב-חַג ה-אָבִיב חַג ה-פֶּסַח של שנת תשפ"ד / 2024. פוסט חדש מס' 1243. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

קבוצת ה- כדורסל ההיא של מכבי ת"א ההיא ֹשָרְתָּה גם אז תחת ניהולו המסור ומנהיגותו הבולטת רוויית השנים ב-ימים ההם של עו"ד שמעון מזרחי ה-מזהיר, העקבי, והבלתי נשכח גם היום, ו-חתן פרס ישראל נוכח הישגיו ב-זירת ספורט הכדורסל ההיא במדינת ישראל ו-אירופה (!).

ככל שעובר הזמן, ה-ימים חולפים, ועימם כלות גם השנים, מתברר לי ואנוכי חושב ש-גַם לרבים מאיתנו…כי ל-כולנו יש רק שמעון מזרחי אחד בכל מדינת ישראל בתחום המדובר, אֶרֶץ ו-מְדִינָה שהיא כבר בת 76 שנים…(!).

המילים המורכבות הללו נכתבות באיחור…אנוכי חושב היום ש-שמעון מזרחי אחד מעמודי ה-תווך של הספורט הישראלי בכל הזמנים חייב להתמנות לתפקיד מדיני בכיר ב-זִירָה הפוליטית הישראלית ולשמש חבר מוביל ביום הזה ב-צָמֶרֶת ה-מנהיגות הלאומית המדשדשת של כלל ה-אוּמָה הישראלית (!). אבל, האם זה מעשי בכלל…???

אולם ויש אבל גדול…ובעקבותיו שלושה סימני קריאה…!!! אך יחדיו לצידו של "ה-אבל הזה תקועים להם גם שלושה סימני שאלה…??? קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א רוויית שחקנים זרים ותגבורות חו"ל ביום הזה של שנת 2024 וגם בימים רבים ו-שנים רבות שקדמו ליום הזה, היא שונה בתכלית השינוי מקבוצת מכבי ת"א ההיא ב- ימי העבר הרחוקים ההם…מועדון ספורט נערץ ו-אהוב שעל שורותיו ההם נימנו שחקנים ישראליים כמו טל ברודי, מיקי ברקוביץ', עודד קטש, מוטי ארואסטי, תנחום כהן מינץ ז"ל, אמנון אבידן, סבי בן בסט, אריק מנקין, לו סילבר, יוסי לז'ה, משה גולוביי…ועוד שחקנים ישראליים רבים אחרים…

ובכן, האם ה-משוואה הלאומית הישראלית ש-כה אפיינה את שורות קבוצת מכבי ת"א בימים ההם דאז של ההיסטוריה ההיא התמוטטה…האם היא חלפה לבלי שוב ו-איננה עוד…??? משוואת הכדורסל של מכבי ת"א המקורית ההיא שהייתה בעבר הלא רחוק קניין לאומי – לא פחות, שונה בתכלית השינוי מ-משוואת השחקנים הזרים והבינלאומית שפרוסה ו-מאכלסת עכשיו לאורכה ורוחבה את שורות קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ד-היום…!!!. 

זה לחלוטין לא אותו הדבר…המציאות (האמריקנית) הזאת בה מכבי ת"א מדשדשת, היא רוויה תמיהות + הרהורים + הרמת גבות + שאלות קשות…שמעון מזרחי איננו יכול להחזיק לבדו ל-נצח על כתפיו את ההיסטוריה המפוארת ה-היא של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ו-לשָמֵר את זהות העבר הישראלית שלו…כ-רמטכ"ל כדורסל ישראלי של מועדון כדורסל ישראל הנושא את שמה של מכבי ת"א הוא חייב לצידו חיילים ישראליים, סמלים ישראליים, ו-קצינים ישראליים… 

פוסט מס' 1243. כל ה-זְכוּיוֹת שְמוּרוֹת לָ-חוֹקֵר, הָ-מְחַבֵּר, וְ-הָכּוֹתֵּב יואש אלרואי. פוסט מס' 1243 הועלה ל-אוויר ביום שישי – בתאריך 26 בחודש אפריל של שנת 2026.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : אינני עונה להערות ולפניות של הקוראים. 

הערה 5 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה ב-עוֹלָם וב-אָרֶץ באמצעות שידורי הטלוויזיה. בעולם מאז 1884, ובארץ – לראשונה מאז 61 / 1960 בעת השידור הישיר ההוא דאז לפני כ- 64 שנים שעסק ב- משפטו של הפושע הגרמני ה-נאצי אדולף אייכמן. אדולף אייכמן נתפש ונלכד בארגנטינה ע"י שירותי הביטחון של מדינת ישראל. הוא הובא לישראל, נשפט בירושלים בבית משפט ישראלי, ונידון ע"י שופטי מדינת ישראל ל-הוצאה להורג ו- מוות בתלייה !".

את המחקר והכתיבה של ה-פרויקט הנ"ל התחלתי לבצע לפני זמן רב…בעת השתתפותי האישית כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא ב- WBM 1 (ראשי תיבות של : World Broadcasting Meeting) האולימפי ההוא שנערך בחודש אוקטובר של שנת 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת ה-היערכות ו-הפקת שידורי הטלוויזיה ההם של אולימפיאדת סידני ההיא בשנת 2000 בראשות קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המהוללת, המצוינת, החרוצה, הקפדנית, המדויקת, והבלתי נלאית (+ שבחים נוספים) הקרויה, SOBO (ראשי תיבות של : Sydney Olympic Broadcasting Organization). מדובר בפגישה בינלאומית מורכבת ורבת פרטים טכנולוגיים טלוויזיוניים ו-ארגוניים,  אך מתודרכת היטב, שהתכנסה ב-סידני לפני 26 שנים (בעת כתיבת הפוסט הנוכחי). הפגישה הקדם אולימפית ההיא נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה (ל-רבות אנחנו, שני אנשי משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא אנוכי יחדיו עם הטכנאי הראשי שלנו בימים ההם סעדיה קאראוואני ה-חרוץ, רב הידע, והבלתי נשכח). כולם הגיעו ל-סידני מכל רחבי תבל, כאמור, בראשות ה- Host broadcaster הרי היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המהוללת וה- מצוינת, הקרויה SOBO (כאמור, ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה ה-גוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של כל ו-כלל אירועי אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני ובשתיהן נטלתי חלק), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 ההיא הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

פוסט חדש מס' 1243. הוּעָלָה עַל יָדִי ל-אָוִויר ב-חַג ה-אביב חַג ה-פֶּסַח של שנת תשפ"ד / 2024. כל ה-זְכוּיוֹת שְמוּרוֹת לָ-חוֹקֵר, המחבר, ה-מתעד, ו-הכּוֹתֵּב יואש אלרואי. פוסט מס' 1243 הוא בבחינת מ-עֵין עותק, ו-משמש גם במידה רבה תזכורת של ה-פוסט ההוא מהימים ההם ש-מספרו הסידורי ב-בלוג הוא 1190.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. תזכורת מ-יָמִים יָמִימָה נשכחים ש-חלפו לפני יותר משנות דוֹר. וגם : זִיכָּרוֹן מ-הָיָמִים ה-הֵם שֶלִי כ-בן, ילד, ו-נער בקיבוץ אָפִיקִים ההוא ה-נפלא בו נולדתי, גדלתי, למדתי, התחנכתי, וצמחתי…קיבוץ אפיקים, ה-זָכוּר לטוֹב ו-הנָטוּעַ מימים-ימימה ב-אדמת עמק הירדן הפורייה, המניבה, ה-פורחת, ו-המבורכת…

כל הזכויות שמורות לחוֹקֵר, למְחַבֵּר, וה-כּוֹתֵּב יואש אלרואי. פוסט מס' 1243. הערה שלי : פוסט מס' 1190 א' עצמו הועלה לראשונה לאוויר ב-17 בחודש יוני של שנת 2023.

הייתי מלא כישרון עיתונאי – טלוויזיוני וגם רווי אמביציות בדרכי האישית שלי בתחום. ידעתי לעבוד היטב בתעשיית הטלוויזיה ההיא. תעשיית הטלוויזיה ההיא הייתה אני, עצמי ובשרי. הייתי עיתונאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז אותו הקיץ ההוא של שנת 1971. דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל שניהם לעד בלתי נשכחים עבורי, היו הראשונים שהעניקו לי את הזדמנות חיי הטלוויזיונית ההיא לפני 53 שנים…(!). הייתי בר מזל (!). הודיתי ל-ריבון ל-קב"ה בורא העולם בכל ליבי, מאודי, ונפשי על ההזדמנות הטלוויזיונית ההיא שהעניק לי, ולכישרוני האישי שעמד במשימה ההיא…אנוכי מאמין באמונה שלימה ב- קב"ה שלנו ו-נושא את עיניי שלי אליו ו-מתפלל אליו מידי יום ב-רצון עצמי שלי, בדרכי שלי, ובאמונה ה-גדולה שלי בו…

הכרתי ו- הבנתי היטב את רזי תעשיית הטלוויזיה ההם על כל צדדיה העיתונאיים ו- מורכבויותיה הטכנולוגיות. יסודות מדע הטלוויזיה והטכנולוגיה הקונקרטית ו-המיוחדת שלה זרמו בעורקיי. הם יזרמו בעורקיי עד יום מותי שלי. סוג הדם שלי בימים ההם היה O-TV. לא הייתי צריך ל-התאמץ ל-פענח את רזיה העיתונאיים והטכנולוגיים של תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם…לא את יסודותיה הכלכליים ו- הלוגיסטיים (היקרים)…וגם לא את צדדיה ו-אגפיה האנושיים…נולדתי לטלוויזיה…Born Television…ככה חשתי והרגשתי…דן שילון יבד"ל ו-אלכס גלעדי ז"ל היו הראשונים שנתנו לי את ההזדמנות הבלתי חוזרת ההיא ב- קיץ של שנת 1971 ל-"היוולד" מחדש והפעם הזאת כ-איש תעשיית הטלוויזיה באשר היא…שניהם העניקו אז משמעות איכותית ועליונה ל-חיי ההם שלי…נולדתי בפעם ראשונה ב-שנת 1938 בקיבוץ אפיקים כ- יואש בלינדמן, ובפעם השנייה כ-יואש אלרואי איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…דן שילון ואלכס גלעדי ו-יחדיו עימם גם האמריקני Bud Greenspan ורעייתו Cappy Petrash ו-עוזרתם הראשית Nancy beffa פתחו לפניי בימים ההם קווי אופק חדשים, רחוקים, ונרחבים כמעט דִמיוניים שלא הכרתי, לא הייתי מודע להם, ולא ידעתי שהם קיימים כלל…ה- קב"ה העניק כיוון חדש ומדהים רווי אתגרים ל-מסלול חיי…תעשיית הטלוויזיה בארץ והבינלאומית ריתקה אותי…לפתע חשתי והרגשתי את עצמי כ-אריה פרא מ-זן חדש ש-מצא ב-ג'ונגל החיים שלו טֶרֶף חדש חי רווי נשמה ו-דם, אריה ש-אוכל ושותה טלוויזיה…יָשֵן טלוויזיה…חולם טלוויזיה…נושם טלוויזיה…ו-אז טורף את אותה ה-טלוויזיה, מעכל אותה, והופך אותה ל-בבואת חייו…

הפניות המקצועיות ה-חַדות ו-המעברים החדים המהירים ההם בשנות חיי ההן (רוויי סכנות כלכליות אולם גם נושאי סיכויים וחיש מהר הובררו כ-מוצלחים ו-פוריים) – מצד אחד של גלובוס חיי לצידו האחר של גורל חיי, צלחו גם מפני שלצידי עומדת ו-ניצבת כל העת רעייתי יעל תג'ר ושלושת ילדינו שלנו רועי, גור, ו-הגר ועכשיו גם עשרת נכדינו ונכדותינו (!). אין שום תחליף למשפחה מאוחדת ואוהבת (!!!).

מוֹרִי ו-רָבִּי והמחנך הבלתי נשכח אורי אָפֵק (פִּינְצ'וּק) העניק משמעות מרתקת אחרת וחדשה ל-חיי בשנת 1963 בעת לימודיי ההם במדרשה ההיא לחינוך גופני במכון ווינגייט… (!), ה-מתמטיקאי הנפלא והמזהיר הבלתי נשכח שמאי שמיר העניק משמעות נוספת וחשובה ל-חיי בעת הפגישות ה-רבות ה-הן בינינו בימים ההם של שנת 1969 בביתו הפרטי ב-שדרות רוטשילד בתל-אביב. שמאי שמיר איש רווי היגיון מתמטי מדויק ו-מרשים מִיסֵד עבורי משמעויות מכריעות הנוגעות ל-מערכות ה-שֵכֶל ה-אֱנוֹשִי של חשיבה ו-שימוש בהיגיון הגיוני, מערכות המאפשרות ניתוח אנושי מדויק ,מקיף, ו-נבון של נסיבות חיינו – ובסופן קבלת החלטות נכונות (!). שמאי שמיר…היה מדובר באדם שחונן ב-אישיות חושבת, גאונית, ו-מזהירה רוויה בחשיבה הגיונית נפלאה, מצוידת ב-יכולת התבוננות חדה ב-עובדות חיינו, ו-מרופדת ב-חשיבה מקורית ו-הגיונית ו-מלווה בניתוחים מעניינים ומרתקים שלו (!). שמאי שמיר אדם חושב סוּפֶּר-חכם ו-מוכשר, חוּנַן ב-יכולות של ניתוח מתמטי מזהיר, הגיוני, ומרשים בתחומי ו-תורות ה-אלגברה, ה-גיאומטריה, ו-הטריגונומטריה (רבות הנתונים) המקיפות את מסלולי חיינו…וב- תומן קבלת החלטות נבונות והסקת מסקנות חכמות בתחומי חיינו השונים – עבורך ו-עבור הכלל שבתוכו אתה חי, פועל, ו-יוצר…(!). שמאי שמיר היה אחת הפיגורות החכמות ביותר ו-המזהירות ביותר שפגשתי בכל ימי חיי…  ו-גם שני אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוכשרים ההם והבלתי נשכחים  דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל…(!), ו-עימם גם עוד שלושה, גבר אחד בלתי נשכח ו-שתי נשים בלתי נשכחות, ואלה הם : איש הטלוויזיה האמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) ז"ל ו-רעייתו קאפי פטראש (Cappy Petrash) ז"ל, ו-עוזרתם הראשית ננסי בֶּפָה (Nancy Beffa) ה-יפה והחכמה תבד"ל, סגרו את המעגל ההוא ו-עימו גם את תפניות חיי ההן בימים ההם…!!! הייתי בר מזל לפגוש בדרך חיי המפותלת את האנשים והנשים ה-נזכרים לעיל ואשר שימשו עבורי במידה רבה מ-עֵין מַצְפֵּן מְשוּכְלָל רב כיווני…!!!     

ארבעה אישי טלוויזיה ישראליים יוצרים בארץ ו-איש טלוויזיה אמריקני העניקו לי אז בימים ההם של ה-קיץ ההוא בשנת 1971 ולאורכן של שנים רבות אח"כ הזדמנות טלוויזיונית מזהירה ובלתי חוזרת להיות כמותם. להימנות כמותם ו-יחדיו עימם על אותה ה-חבורה הטלוויזיונית הבלתי נשכחת ההיא, ולהעפיל יחד עימם ל-פסגה הטלוויזיונית ההיא בארץ ובעולם, ואלה הם : אלכס גלעדי ז"ל, דן שילון יבד"ל, ארנון צוקרמן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ו-האמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) ז"ל. 

מוסד התקשורת הזה שהיה קרוי פעם בשנים ההן שחלפו, "הטלוויזיה הישראלית הציבורית", היווה חלק נכבד מ-מהות חיי ו-הווייתי לאורכן של יותר מ- 40 (ארבעים) שנים. היו לי מדריכים טובים. יותר מטובים. אישים יקרים שהיו מוערכים על ידי. מורים בלתי נשכחים עבורי, ובראשם : אלכס גלעדי ז"ל, דן שילון יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ו-ארנון צוקרמן יבד"ל. וגם איש הטלוויזיה האמריקני רב המוניטין והבלתי נשכח ההוא באד גרינספאן ז"ל (Bud Greenspan, נולד בניו יורק בשנת 1926 ומת בניו -יורק האהובה עליו ב- 2010).

פרולוג קצר:

אנוכי מתבונן בעָבָרִי ו-מאמץ היום את חוות דעתו של שלמה המלך הקשורה לאחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר ה-תנ"כי "קֹהֶלֶת" פרק א', ובמקביל גם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג המעניינת והמרתקת (2015 –Colleen McCullough, 1937), העוסקת באחד מהשלבים החולפים בחיינו – אותו הביעה ב-ספרה המעניין עד למאוד, ואשר שמו הוא : "ציפורים מתות בסתר" (The thorn birds). הספר המעניין והחשוב הזה של קולין מקאלוג יצא לאור ב-שנת 1977, מומלץ מאוד לקריאה לאנשים חושבים (!).

טקסט תמונה : סתיו 1979. תזכורת טלוויזיונית רחוקה מימים עברו לפני 45 שנים…בעת כתיבת הפוסט הנוכחי מס' 1243…התיעוד הנ"ל צולם בהיכל הספורט העירוני ב- חיפה בסתיו של שנת 1979. (כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי).

זהו היכל הכדורסל העירוני בחיפה. תיעוד ו-תמונת שטח אהובה עליי. בצילום הנ"ל הזה אנוכי מתועד בעת הפקה, בימוי, וצילום באמצעות שני ציוותי צילום שלי את הסרט התיעודי ההוא שלי בן 75 דקות, הקרוי, "גופייה מס' 6", המספר על אודות וקורות כדורסלן נבחרת ישראל ו-מכבי ת"א רב המוניטין והבלתי נשכח טל ברודי (בן 80, היום). הסרט התיעודי הזה  "גופייה מס' 6", שודר בזמנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב-שנת 1980. התקופה הטלוויזיונית הבלתי נשכחת ההיא שנמשכה עשרות שנים, סימנה בנקודת זמן מסוימת את סוף "תור הזהב" של השידור הציבורי הטלוויזיוני ההוא (אולם לא את ערכו ו-חשיבותו…). להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל בסתיו ההוא של שנת 1979 לפני 44 שנים : אנוכי יואש אלרואי (בן 41 עומד מימין בתיעוד הנ"ל. הנני בן ו-חבר לשעבר של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן). יושבים מימין לשמאל : הצלם יורם מנדלבאום ז"ל (בן וחבר קיבוץ גבעת חיים/איחוד ועילוי ובעל כישרון מיוחד בשחייה. יורם מנדלבאום ז"ל היה אלוף ושיאן ישראל בשחייה בלתי מעורער בימים ההם במשחים ל- 50 מ', 100 מ', 200 מ', ו-400 מ' בסגנון חתירה), הצלם משה אלפרט (בן וחבר קיבוץ אפיקים גם היום), והמקליט רן ברנר (אף הוא בן ו-חבר קיבוץ אפיקים). האיש הקיצוני משמאל איננו מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1243 : הועלה לאוויר ביום שישי – 26 בחודש אפריל של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, למחבר, והכותב יואש אלרואי.

———————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא ו-את רשות השידור ההיא. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל ז"ל (1941 – 2021) באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור, הפקדה מרה שנעשתה ע"י ממשלת ישראל ההיא בראשות אריאל שרון ז"ל. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה את אותו יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי ההוא של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל בשנת 2002 ההיא, כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא. אח"כ העניקה ממשלת ישראל, לו, ל-יוסף בר-אל ז"ל מינוי של קבע ל-משרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007. אותה ממשלת ישראל ההיא בראשות אריאל "אריק" שרון, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), ו-הדיחה ו-סילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור בתאריך ההוא של 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך (!). היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז תמך תמיכה נחרצת באותה ההדחה ההיא וסילוקו של יוסף בר-אל מכס מנכ"ל רשות השידור, כאמור בשנת 2005 (!). יוסף בר-אל ז"ל היה מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה יְרוּדָה חסרת תקדים מכל היבט, ו-הוּדַח בצדק לירכתיים האפלוליים ההם של השידור הציבורי ההוא (!). שָם היה מקומו בפינה חשוכה של אותו השידור הציבורי שהוא היה מנהלו רק לפני רגע (!). היה מדובר באסון תקשורתי : המנכ"ל יוסף בר-אל ז"ל ההוא ניצב שלוש שנים בפסגת השידור הציבורי על פי פקודה ו-צו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון ז"ל, ואשר נסמך על ההמלצה החמה המניפולטיבית ההיא של השר רענן כהן ההוא, הממונה הכושל ההוא מטעם הממשלה דאז ההיא בשנת 2002 על ביצוע חוק רשות השידור (!). שמותיהם ופועלם היקר והחשוב של שני האישים ההם שהיו אמורים להיות בלתי נשכחים ב-שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לאורכן של טווח השנים ההן ארנון צוקרמן יבד"ל (בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973) ו- מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל (בתפקיד מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ואח"כ מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים ההן של 1998 – 1993) – נשכח אולי זה מכבר (!). ובכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הוּדַח ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל מנכ"ל רשות שידור מכהן (יוסף בר-אל), אולם הָ-הֶרֶס ההוא של השידור הציבורי ההוא בתקופת שילטונו נותר במקומו (!). זאת הייתה מורשתו העלובה ההיסטורית ההיא של אותו יוסף בר-אל ההוא שסולק והועף לעד לשוליים מ-רוֹם משרתו ההיא כ-מנכ"ל רשות השידור. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולא נקרא עוד לשום שירות פעיל ברשות השידור (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1243. חלק א'. זיכרון טלוויזיוני מהיסטוריית הכדורסל הישראלי ההוא בימים ההם. עוֹדֵד קָטָֹש (בן 49 היום בעת מחקר, חיבור, וכתיבת פוסט מס' 1190) היה בשעתו שחקן כדורסל נִפְלָא ונותר אדם נפלא. הוא איש חָכָם ו-חוֹשֵב, אישיות ברמה גבוהה מרחיקת רְאוֹת, ומי שניחן והיה בעל שליטה מֵרַבִּית ו-אבסולוטית בכדור, Creator, אלוף ברמה עליונה, Analyzer מדויק, ו-ביצועיסט מזהיר בכל תחומי משחק הכדורסל (ברמה של רָב אמן במשחק שח-מט) בקבוצת הכדורסל האלופה ה-היא רבת המוניטין של מכבי ת"א הישראלית ההיא ובשורות נבחרת ישראל ההיא בכדורסל. הוא עוֹדֵד קָטָש נותר כזה: אישיות מוכשרת גם היום (בעת כתיבת פוסט מס 1190 א' ב-17 בחודש יוני של שנת 2023) בשלב השני של קריירת הכדורסל המזהירה שלו, האימון וההדרכה (!). עוֹדֵד קָטָש הוא מאמן מוכשר, אדם חכם ו-חושב בעל אבחנה, בעל עין חדה בתורת משחק הכדורסל, ומכהן בתפקיד עַל ומרכזי כשהוא מנהיג מוביל ומאמן ראשי של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ושל נבחרת ישראל בכדורסל. עודד קטש איננו רק מוכשר. הוא מהימן. אדם ללא דופי. מאמן כדורסל שהוא גם מחנך (!). איש של מוּסָר ו-אֶמֶת. במציאות חיינו אני חושב שהוא Unique. אנוכי מתבונן בו ב-עודד קטש וב-אישיותו היוצאת דופן כ-מנהיג עכשווי, מוֹרֶה דֶרֶךְ, וקברניט בצמרת הכדורסל הישראלי בקיץ 2023 ומתפעל מהמנוע השקט שמניע ביעילות את יכולתו הפיזית וכישרון מחשבתו גם בתנאי לחץ (!). אנוכי אומר לעצמי גם בגילי היום קצת יותר מ-85 שנים, כי אנוכי בר מזל מפני שגורלי זימן לי את ההזדמנות ההיא לראות ולהכיר אותו כ-עילוי בתחום כבר לפני שנות דוֹר מאז היותו נער צעיר (ואנוכי כ-מנהלה של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בעת ההיא). עוֹדֵד קָטָש הוא שחקן כדורסל, מאמן כדורסל, מוביל כדורסל, מחנך ו-מורה דרך בתורת הכדורסל, ו-פַרְשָן כדורסל (כול המאפיינים הנ"ל האלה שלו המדורגים כאן על ידי ניצבים בשלבים העליונים של סולם לאומי ו-גם הבינלאומי). איש חכם, איש של אמת, ו-אדם חוֹשֵב (!) שמנתח היטב ובמהירות אולם בזהירות את הנסיבות המתרחשות על פרקט הכדורסל (!). הוא מנהיג מקורי ועצמאי ו-אדם קַר רוּח שלעולם איננו מאבד את עשתונותיו, את סמכותו המקצועית, ואת כבודו (!), ואמור איש חוֹשֵב שאיננו שולף ו-יורה מהמותן. אדם מתכנן. פיגורה מוכשרת בעלת טביעת עין ו-אבחנה אודות המתרחש בין הקווים ומחוצה להם. מנהיג יְישָר דֶרֶךְ ואיש של כבוד, בעל ניסיון עצום וממושך במאבקים והתמודדויות בזירות הכדורסל למיניהן. עודד קטש הוא בעיניי אישיות מיוחדת במינה (!) שניחנה ב-היגיון הגיוני ויכולת אנליטית לנתח ולהסביר במהירות בזמן אֶמֶת את הסיבות המניעות את ההצלחה ו/או הגורמות ו-מֵסֵבוֹת כישלון, ולהכירו באמצעות מסך הטלוויזיה. אנוכי מתבונן שוב ושוב ב-עוֹדֵד קָטָש ומוצא את עצמי תמיד מאמין לו. אני רואה ל-פניי לא רק מאמן כדורסל מוכשר אשר בקי היטב ב-תורת הכדורסל, חושב, ומזהיר בעל שקט נפשי שמעולם לא איבד כשחקן יוצר את מחשבתו בין הקווים ו-איננו מאבד את עשתונותיו מחוץ לקווים, אלא חוזה באדם שהוא בעיניי ועל פי השקפת עולמי עִילוּי בתחום באופיו החכם ו-התנהגותו. אשנה ואומר שוב: מאמן ושחקן שמחשב היטב את צעדיו וצעדי חניכיו ותמיד נותר Cool, צוֹנֵן, קַר רוּח, עָנָיו ו-צָנוּעַ, איננו מרים את קולו, ובעל שקט נפשי מעורר הערצה. אדם חוֹשֵב ובעל יכולת ניתוח שנותר צָלוּל גם תחת לחץ (!). אנוכי חושב שזה המון. לחץ הנסיבות המורכבות ו-כִּבְדוֹת מִשְקָל אינן קורעות את קוּרֵי מחשבתו של עודד קטש. הן אינן משבשות את תגובותיו ו-את יכולת וכישרון קבלת החלטותיו על מנת לפתור את הבעיות והקשיים שמתעוררים חדשים לבקרים שוב ושוב על רצפת הפרקט בזירות התחרויות והמאבקים (!). אנוכי מעריך ומעריץ אותו. הוא איננו רק אישיות ספורטיבית נעלה רבת ידע, הוא דמות חינוכית (!).

אשנה ואומר שוב: עודד קטש הוא יותר מ-אָדָם מחונן בתחום. מאמן, מדריך, וגם מחנך שמחליט ו-בוחר תמיד את האפשרות הטובה ביותר מבין כלל עשרות ו-מאות האפשרויות ה-נִקְרוֹת בדרכו ואשר עומדות בפניו כ-מתכנן ראשי משפיע במשחק הכדורסל, כ-מוֹרֶה דרך מרחיק ראות, וכ-מנהיג עליון קַר רוּח בעל שקט נפשי אשר לעולם איננו מאבד את עשתונותיו (!). בעיניי זה מדהים (!). ככה אני רואה אותו. אנוכי רוחש לו הערכה והערצה כבר שנים ארוכות ורבות. עוֹדֵד קָטָש הוא איש חכם ונבון בעל אישיות קורנת מיוחדת במינה. לא מעט פעמים אנוכי מהרהר באפשרות שהוא שראוי ומתאים להיות מנהיג מוביל ומורה דרך של הדוֹר הזה גם בתחומים אחרים של חיינו. לא רק בזירות ספורט הכדורסל. מעטים במדינת ישראל הם אנשים חכמים כמותו ה-מאיישים את שבילי חיינו הסבוכים (לאו דווקא בזירות הספורט). כשאתה רואה את עוֹדֵד קָטָש המנהיג שמחונן ב-יֶדָע וניסיון רָב וקֶסֶם אִישִי ומתבונן באישיותו הטלוויזיונית הקורנת אתה סומך עליו ויודע שהמטרה תושג ו-הסוף יהיה הישג הראוי ל-ציונים של טוֹב, טוב מאוד, ו-מְצוּיָנוּת (!). זאת היא מחשבתי ו-דעתי אודותיו. אנוכי מקווה בעבורו וגם בשביל עצמי שהטקסט הנ"ל שכתבתי עכשיו אודות עודד קטש איננו חריג. מילותיי אלו כֵּנוֹת. הן אינן מתרחקות לחלוטין בשום אופן מ-רדיוס מעגל הָאֶמֶת. הטקסט הנ"ל מביע את דעתי הפרטית, התרשמותי האישית, וההתבוננות האישית שלי מזה שנים ב-עודד קטש. זה מה שאנוכי חושב ויודע אודותיו. אלו הֵן מחשבותיי הפרטיות. אנוכי אדם כֵּן שמציע גם לכם הקוראים רעיון וחומר למחשבה. רשמתי כאן לפני קוראיי את דעתי הגלויה ואת הָאֶמֶת שלי הנוגעת ודנה באישיות מסוימת ב-אדם מסוים בעל אופי כֵּן ו-מיוחד, בעל יכולת מנהיגות, ואשנה שוב ואומר עוד הפעם, איש מוכשר מאוד שקוראים לו עוֹדֵד קָטָש (!). פוסט מס' 1243 חלק א'. הועלה על ידי לאוויר ביום שישי – 26 בחודש אפריל של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

תזכורת 1 : זיכרון עכשווי מהעבר הלא רחוק…זהו סיפור העלילה המורכבת והמסובכת של מסכת השידורים הטלוויזיוניים הישירים ההם של שידורי ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000, ואשר התבצעו אז לפני 24 שנים בתחרות טלוויזיונית "ראש בראש" ע"י חטיבת הספורט ההיא בראשה ניצבתי ואותה הנהגתי בתקופה ההיא לפני שנות דור בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא מול ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ההוא. הוכרחתי לספר את העלילה הזאת (בשני פוסטים) לפרטיה השונים שהתרחשה לפני יותר מ- 24 שנים, כדי לסתור את הטקסט המגוחך והמופרך ההוא שכתב מר אביב לביא בימים ההם ב- "Forbes Israel" אודות ההתנגשות הטלוויזיונית ההיא פנים אל פנים באביב ההוא באפריל 2000 בסלוניקי יוון בין חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לבין ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בפיקודו של מיילן טנזר. צוות השידור שלי ואנוכי הבסנו אז באפריל 2000 ב-סלוניקי היוונית שוק על ירך ב- Rating הטלוויזיוני את המתחרים הרברבנים מולנו, אותם אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ההם, בעת השידורים הישירים של משחקי ה- Final four בגביע אירופה בכדורסל שנערכו בסלוניקי ב-18 ו-20 בחודש אפריל של שנת 2000, לפני יותר כ-24 שנים. דגל הניצחון המזהיר ההוא של השידור הטלוויזיוני הציבורי על השידור המסחרי בכבלים מתנוסס עד היום לראווה ב-שמי ה-אומה, ברקיע השביעי של מדינת ישראל. ניצחון כפול בלתי נשכח בסלוניקי של השידור הציבורי ההוא שחבריי ואנוכי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ייצגנו אותו בגאווה באותם הימים ההם של יום שלישי / 18 בחודש אפריל של שנת 2000 + יום חמישי / 20 בחודש אפריל של שנת 2000, מול השידור המסחרי ההוא של ערוץ הספורט ההוא מס' 55 ב- כבלים (!!!). חטיבת הספורט ההיא בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא בימים הנ"ל ההם (מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם היה יאיר שטרן הבלתי נשכח עבורי…) הביסה טוטאלית את ערוץ הספורט מס' 55 בקרב הטלוויזיוני "ראש בראש" ההוא שהתרחש כאמור בעיר היוונית סלוניקי בתאריכים המצוינים לעיל…!!!          

עודד קטש הוא כיום מאמן (בעת כתיבת פוסט מס' עַל של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א ונבחרת ישראל בכדורסל ומעֵין פרשן-נביא חכם ו- נפלא בתורת משחקי הכדורסל המשודרים בטלוויזיה. כשאנוכי רואה ומקשיב לפרשנות המרתקת הטלוויזיונית של עודד קָטָש אנוכי יודע שעוד לא הכול אבוד במדינה שלנו. עודד קטש מאמן הכדורסל של קבוצת מכבי ת"א ונבחרת ישראל הוא מנקודת המבט שלי אישיות לא רק מוערכת אלא גם נערצת (!). אדם רציני, מאופק, מוכשר ו-כֵּן, בעל דוגמא אישית חיובית עצומה בתחום (!). הוא תמיד שקט, רציני, ו-לא מתלהם. אדם רב ידע וסמכותי (!). הוא מנהיג. הידע ה-סמכותי שלו תמיד פורץ החוצה. הוא לעולם צנוע ו-איננו רברבן. הידע והסמכותיות שלו מדויקים ברמה של מתמטיקאי. זוהי גְדוּלָה אישית וטלוויזיונית (!). פרשן-נביא שרואה כמה מהלכים קדימה ותמיד מקדים את מתחריו בזירות הכדורסל. אנוכי מאמין לפרשנות שלו ולטקסטים שהוא אומר בשעת המשחק וגם בעת שהוא מבטא את רעיונותיו ודעותיו בראיונות שהוא מעניק לטלוויזיה. הוא ייחודי. יש משהו בלעדי ו-מרשים בשליטה העצמית שלו. הוא לעולם איננו מתלהם גם כשהוא כועס ו/או מאוכזב. עודד קטש הוא אדם מדויק מאוד בתורת פרשנות הכדורסל שלו. מדויק ברמה של מתמטיקאי (!). כש-עודד קטש נמצא בשטח אתה יודע שהדברים ייראו אחרת ו-תמיד פוזיטיביים בעלי השראה אישית שלו (!). אנוכי רוחש לו הערכה רבה כאדם ובעל מקצוע. עודד קטש הוא בין הבודדים הספורים שניתן לומר אודותיו כי הוא הרבה יותר משחקן, מדריך, ו-מאמן במשחק הכדורסל. הוא הרבה יותר מ-פרשן טלוויזיה. הוא אדם עניו בעל ממדי אישיות ברמה גבוהה מאוד בתחומים רבים של חיינו …(!). עודד קטש הוא הרבה יותר מ-שחקן כדורסל ו-ממאמן כדורסל…עודד קטש הוא כדורסלן ש-חוּנָן ברמה הגבוהה של תורת המשחק ובמקביל חוּנָן כ- אדם בעל אישיות נשגבה…(!). עודד קטש הוא שחקן שח-מט שהפך ל-מצביא בתורת משחק הכדורסל וה-התמודדות הספורטיבית, ובמו מחשבתו המקורית והעצמאית הפך את עצמו ל-אדם מיוחד, חושב ו-מנתח בעל ערכים (!). עודד קטש הוא ראשית דבר עילוי כ- אדם (!). אנוכי אסיר תודה ל-קב"ה ש- אפשר לי שוב להכיר בריאה אנושית שלו ברמה כל כך גבוהה (!). הרבה מעבר למומחיות שלו במשחק הכדורסל. יבורך ה' אלוהים ו-האיש והאדם שקוראים לו עודד קטש (!). אין ספק שהוא אישיות יקרה ומיוחדת (!).

הערה לקוראי הבלוג הפונים אליי : כ- יהודי וישראלי בן ה-אומה, אומת הנצח שלנו – אנוכי מאמין ב-אמונה שלימה ב- קב"ה. אינני איש דתי במובן המקובל של ההגדרה, אינני חובש כיפה ולא לובש טלית…אך אנוכי מתפלל בכל יום (לבדי) אך יחדיו עם נפשי ו- ליבי  ל-אלוהי ישראל ו-מאמין באמונה מוחלטת באלוהים שלנו יתברך שמו. אנוכי עושה בכל כוחי את דברו של הקב"ה ב- % 101. גם אבא ואימא שלי ז"ל האמינו ב-אלוהים שלנו. זה היה חלק מהחינוך שקיבלו מהוריהם ב-עיירות הליטאיות ההן קורשאן ו- שירווינט. הוריי ז"ל הפכו ל-חלוצים ו- עלו לארץ ישראל מ-ליטא ב-שנת 1930. הם היו מראשוני בוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, ועבדו גם בשבתות ובחגים כשהיה נדרש מהם כמו כל חברי קיבוץ אפיקים בימים ההם. אבא שלי ז"ל וחבריו בקיבוץ אפיקים היו חקלאים חרוצים ונאמנים בכל ענפי החקלאות בקיבוץ. אבא שלי היה חקלאי – מספואיניק ו-אחראי ראשי על פיתוח הענף ומחזור הזרעים שלו. תפקידו של ענף המספוא היה לספק מזון לאורכן של כל השנים הרבות ההן בחורף ובקיץ (מזון כמו תלתן, אספסת, חציר, וסלק בהמות, ו-כו'…) לדורות של מאות פרות מניבות החלב של קיבוץ אפיקים (!). רֶפֶת ה-חלב המצטיינת של קיבוץ אפיקים ההוא הייתה אחת המובילות הראשיות בתחום במדינת ישראל במשך שנים רבות…אנוכי זוכר את עצמי כילד קטן בן שלוש מחזיק בימים ההם ב-רגלו של אבא שלי בקיץ ובחורף ב-שדה כשהוא קוצר ב-חרמש את האספסת וה-תלתן בשדות המרוחקים של קיבוץ אפיקים ו-אח"כ מעמיס את הירק ה-קָצוּר על עגלת פלטפורמה רתומה ל-סוסים ו-סוסות החרוצים והחרוצות שלנו ומוביל את הירק ה-טָרִי משדות האספסת והתלתן הקרובים והרחוקים, ל-רפת בקיבוץ אפיקים…הסוסים הנהדרים והסוסות הנהדרות ההם, החרוצות והחרוצים, היפות והיפים, האצילות והאצילים ההן ו-ההם, להן ולהם הענקנו שמות "אנושיים"  כמו : שִיבּוֹלֶת, תְּמוּרָה, נוֹעָרָה, חָסוֹנָה, סַעָר, בּוֹיְצִ'יק, ואחרות ואחרים הפכו ל-עד בלתי נשכחים עבורי…אתה עובד כ-נער בענף המספוא בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן בעונות החורפים הגשומים ובימי הקיץ החמים בשדות קיבוץ אפיקים ההוא בעמק הירדן ונפעם כל פעם מחדש מחריצותם של אותם הסוסים והסוסות האצילים והאצילות, החרוצים והחרוצות והנהדרים  שלנו שעושים מידי יום את עבודתם הקשה מבלי להתלונן, מבלי לבכות, ו-מבלי לייבב…ותמיד בקצב העבודה המתבקש… (!!!). נפלה בידי זכות גדולה כ-ילד, נער, ואדם בוגר להיות ידידם ואוהבם של אותם הסוסים והסוסות הנפלאים והנפלאות ההם וההן של קיבוץ אפיקים ההוא, חיות אצילות יפות תואר שהחזיקו במו חריצותם, נאמנותם, ודבקותם בכל משימות העבודה הקשות ולעיתים בתנאים מפרכים את כל ענפי החקלאות שלנו בקיבוץ אפיקים ההוא…בטרם העידן המודרני של הכנסת הטרקטורים והמכונות החקלאיות (כולם תוצרת ארה"ב) לעבודה החקלאית הקשה ההיא בכל תחומיה בימי החורף הגשומים וימי הקיץ החמים בקיבוץ אפיקים הנפלא ההוא שלי בעמק הירדן (!). ועוד עובדה שהציבור איננו מכיר ולא יודע דבר אודותיה…הסוסים והסוסות עומדים לעד על רגליהם גם בתום עבודתם היומית בשדות הקיבוץ…הסוסים והסוסות מעולם לא רובצים גם בעת מנוחה ב- אורווה…הם לעַד עומדים על רגליהם גם בעת שהם ישנים ונמים את שנת הערב והלילה שלהם, ו-אוגרים כוחות לקראת בוקר ויום העבודה הבא…!!! סוס רוֹבֵץ – הוא סוס חוֹלֶה…            

אנוכי אוטוטו כבר בן 86…חלפו מאז שנים רבות אולם זיכרונן וזיכרונם של הסוסות והסוסים ה-הן וה-הם שלנו בקיבוץ אפיקים נותרו ל-עד בלתי נשכחים עבורי (!). הסוסות והסוסים שלנו עבדו (בטרם עידן הטרקטורים, הקומביינים, והמקצרות) עבדו בפרך בשנים ההן (!)…בעיקר ב-חורפים הגשומים ההם, בשעה ש-היו רתומים לעגלות- פלטפורמות כבדות ו-ורוויות משקל ה-הן, ומושכים אותן (את אותן הפלטפורמות הכבדות ההן) מהשדות המרוחקים ההם בדרכי הבוץ והשלוליות ההם ל-רֶפֶת של הקיבוץ שלנו. הסוסים והסוסות הן חיות מדהימות חרוצות ו-מופלאות ו-לא מפונקות ש-אינן יודעות להתפנק, להתלונן, ו/או לבכות…גם ברגעים הקשים ביותר של עבודתם ב-חורפים הקשים ההם רווי גשמים וסערות כשהם מושכים את ה-עגלות/פלטפורמות כִּבְדוֹת המשקל ההן העמוסות לעייפה ב-אספסת ו-תלתן (בדרכים בוציות לא סלולות בימים) מהשדות המרוחקים ההם לרפת בקיבוץ אפיקים ההוא בשנים ההן שחלפו…וגם בימי הקיץ החמים ההם בעמק הירדן…(!). הסוסים והסוסות ההן שלנו בקיבוץ אפיקים ההוא נותרו עבורי גם ביום הזה חיות חרוצות ו-נערצות שאינן יודעות ולא יודעים להתלונן ולבכות…זה פשוט מפליא ו-מדהים (!).            

…ה- "Final 4" ההוא של הכדורסל האירופי ש-נערך ב- סלוניקי היוונית בחודש אפריל ההוא של שנת 2000 ההיא, בהשתתפות אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א הבלתי נשכחת ההיא…(!).

זאת פרשה טלוויזיונית מורכבת ומסובכת, יקרה ויוקרתית, שהתפרשה על פני שלושה שבועות – והתרחשה לפני יותר מ- 13 שנה באפריל 2000 בעיר הנמל היוונית סלוניקי. אף על פי כן אני זוכר כל פרט ופרט ממנה מפני ששיחקתי בפרשה ההיא שהרעידה את אמות הסיפים של תעשיית הטלוויזיה בישראל תפקיד ראשי בקִדמת הבמה. כדי לסתור את דבריו המגוחכים והמופרכים של מר אביב לביא יש להפנות מבט לאחור לעבר ההיסטוריה הדרמטית שהחלה לקרום עור וגידים בליל חמישי – 30 במארס 2000. בליל חמישי של 30 בחודש מארס 2000 נוצר מצב טלוויזיוני אבסורדי לאחר הניצחון של אלופת ישראל בכדורסל קבוצת הפאר של מכבי ת"א על אלופת איטליה פָּאף בולוניה במשחק השלישי והמכריע בהיכל הספורט ביד אליהו בתוצאה 63:79 (על הזכות להעפיל לטורניר "ארבע הגדולות" שאמור להיפתח ב- 18 באפריל 2000 בעיר הנמל היוונית סלוניקי), התמודדות שהועברה בשידור ישיר ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הניצחון הזה הבטיח את העפלתה של מכבי ת"א לראשונה מזה תשע שנים ל- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי באפריל 2000. האבסורד היה נעוץ בשאלת זכויות השידורים. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שידרנו ישיר ובלעדית את כל  23 משחקי מכבי ת"א בבית ובחוץ עד לשלב הגמר של ה- Final Four האירופי בסלוניקי 2000, אך נשללה מאתנו בפעם הראשונה מזה שלושים שנה הזכות לשדר את מכבי ת"א במשחקי טורניר הגמר עצמו. זאת מפני שזכויות השידורים של מפעל ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 היו של ערוץ 5 בכבלים ההוא (אגב, גם אלה של אליפות אירופה בכדורסל ואליפות העולם בכדורסל). השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעונה הרגילה בערבי חמישי בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בעונת 2000- 1999 (בהיכל הספורט ביד אליהו ובחו"ל) יצרו מחדש עניין רָב ושברו את כל שיאי הרייטינג בעונה רגילה. עוֹדֵד קָטָש הנפלא אומנם כבר לא שיחק בקבוצה (עבר למועדון היווני העשיר פאנאתאנאייקוס) אך המועדון גייס לשורותיו שני שחקני חיזוק מצטיינים מארה"ב נאט האפמן שחקן ציר ענק שגובהו 2.12 מ' ואת הרכז אריאל מקדונלד (1.90 מ'). יחדיו עם שחקנים מצטיינים אחרים בימים ההם כמו דוֹרוֹן שֶפֶר, נָדָב הֶנֶפֶלְד, מַרְק בּרִיסְקֶר, דֶרִיק שָארְפּ, ואחרים הצליח המאמן פּינִי גֵרְשוֹן ל-ייצב את שורות הקבוצה ולהצעיד את מכבי ת"א לעבר הפסגה ההיא. זה היה מדהים. דווקא ללא שחקנה הווירטואוזי עוֹדֵד קָטָש הצליחה מכבי ת"א לזכות ו-לנצח ולהעפיל בפעם הראשונה מזה עשור לגמר הכדורסל האירופי לקבוצות אלופות (!). קרי : ה- Final four של סלוניקי חודש אפריל 2000. מכבי ת"א והשידורים הישירים שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעונת 2000 – 1999 הגיעו יחדיו לשיאם בשלושת המפגשים הקובעים נגד הקבוצה האיטלקית פָּאף בּוֹלוֹנְיָה בסופו של חודש מארס 2000. בשלב ההצלבה השנייה של המִפְעָל היה למכבי ת"א את יתרון הביתיות נגד פָּאף בּוֹלוֹנְיָה. היתרון לא נוּצל במשחק הבית הראשון ביד אליהו ביום שלישי – 21 במארס 2000. מכבי ת"א הפסידה (!). היא הייתה זקוקה לנֵס וגם לתיאום מרבי ויכולת מופלגת של כל שחקניה ומאמנה ההוא פיני גרשון במשחק הגומלין כעבור ארבעים ושמונה שעות ב- בולוניה/איטליה. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היינו שם אז בבולוניה ב- 21 במארס 2000. למרות הפסד מכבי ת"א זכה השידור הישיר של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא לרייטינג ממוצע טוב של % 23.82.

מכבי ת"א ניצחה במשחק הגומלין בבּוֹלוֹנְיָה ביום חמישי – 23 במרס 2000, והשידור הישיר ההוא (מ-בולוניה) צבר רייטינג ממוצע של % 28.15. שיאו של השידור הישיר מבולוניה חצה בעֶשֶר ושלושים בערב את גבול % 30.0 ועמד על  סך של % 30.2. במשחק השלישי והמכריע בבחינת "להיות או לחדול…" שנערך כעבור שבוע שוב בזירה הביתית של מכבי ת"א ביום חמישי – 30 במרס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו, הביסה אלופת ישראל את בולוניה אלופת איטליה בתוצאה 63:79 ועלתה לתחרויות "ארבע הגדולות" המכונה טורניר ה- Final Four של הכדורסל האירופי שנקבע להיערך ה-בסלוניקי 2000. הבאנו להיכל ביד אליהו את ניידת השידור הגדולה שלנו על עשרת מצלמותיה ושֵש יחידות הילוכים חוזרים שלה. יותר מ- 70 אנשים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא נטלו חלק ו-השתתפו בשידור הישיר השלישי והמכריע שגרף רייטינג ממוצע מזהיר של % 33.38. מאיר איינשטיין ז"ל והפרשן אֵלִי סַהַר יבד"ל שידרו ישיר את המשחק יחדיו עם צוות השידור השני שמיקמתי בצפון ההיכל וכלל את השַדָּר אורי לוי והפרשן רלף קליין ז"ל. אמנון אוסמן היה הבימאי ו-שָשִי אֶפְרָתָּי שימש המפיק שלי בניידת השידור ה- "וֶורֶד" ההיא שהתמקמה ליד שער מס' 6 בהיכל הספורט ביד אליהו. שני אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא, אמנון אוסמן ו-ששי אפרתי היו רבי ניסיון בהפקה הטלוויזיונית ההיא רחבת ההיקף והממדים – זכורים לטוב (!). ניהלתי את השידור כרגיל מעמדת השידור שלנו הממוקמת על זירת הפרקט ליד קו האורך המזרחי של המגרש בהיכל הספורט ביד אליהו. עם תחילת המחצית השנייה של המשחק בעֶשֶר בעֶרֶב, הגיע השידור הישיר ההוא לשיא רייטינג חדש חסר תקדים שניצב על כמות של % 36.40 (!), ובעֶשֶר ורֶבַע בערב לקראת סיומו של המשחק המותח העפיל הרייטינג לצמרת חסרת תקדים בשידור כדורסל אירופי כלשהו בעונתו הרגילה בהיכל הספורט ביד אליהו לעוד שיא חדש של % 39.60 (!!). אלו לא היו עדיין שידורי משחקי ה- Final Four ההוא של אפריל 2000, אלא היו המשחקים שקדמו לוֹ (!). אולם הרייטינג הפנטסטי שצברה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הרעיד אז את אָמוֹת הסִיפִּים של כל תעשיית הטלוויזיה בארץ. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצבה בימים ההם בודדה בפסגת הרייטינג הטלוויזיוני של מדינת ישראל (!).

טקסט מסמך : יום שלישי – 21 בחודש מארס של שנת 2000 ההיא. זהו מסמך מפת המדרוג של השידור הישיר הראשון מהיכל הספורט ביד אליהו של משחק ההצלבה הראשון בין אלופת ישראל מכבי ת"א לבין אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום חמישי – 23 במארס 2000. זהו מסמך מפת המדרוג של השידור הישיר השני מבולוניה/איטליה של משחק ההצלבה השני בין אלופת ישראל מכבי ת"א לבין אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום חמישי – 30 במארס 2000. זהו מסמך מפת המדרוג של השידור הישיר השלישי מהיכל הספורט ביד אליהו של משחק ההצלבה השלישי והמכריע בין אלופת ישראל בכדורסל קבוצת מכבי ת"א ההיא לבין אלופת איטליה "פאף בולוניה" על הזכות להעפיל ל-שלב תחרויות ה-Final four האירופי, שנועד להיערך ולהתקיים ב-18 וב-20 באפריל של שנת 2000 בזירת הכדורסל של העיר היוונית סלוניקי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זאת הייתה תקופה שבה מאמן קבוצת מכבי ת"א ההיא פיני גרשון ההוא, סֵירָב להתראיין בתום המשחקים אצל מאיר איינשטיין ז"ל ואלי סהר יבד"ל בטענה ש-שניהם אינם מבינים את נושא הכדורסל שהם משדרים לציבור צופי הטלוויזיה בארץ.

בתגובה "העניש" אותו מאיר איינשטיין ז"ל וכינה אותו אז בשידורים הישירים ההם, "פִּנְחַס" במקום "פִּינִי". בתום הניצחון ההוא 63:79 על פאף בולוניה נדרשתי בעצמי להוביל את פיני גרשון לעמדת השידור ולהשלים בין שני הניצים. אחריו התראיין עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א. התרכובת הטלוויזיונית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 פלוס קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הוכיחה את עצמה ויצרה כמויות רייטינג בלתי נלאות וחסרות תקדים בתולדות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1968. ה-פיסיקה המתמטית של מדע הטלוויזיה יצרה מודל של תרכובת כימית מעניינת לאורך זמן ותקופה בין רשת טלוויזיה ישראלית ציבורית לבין משלם האגרה בימים ההם לפני רבע מאה של שנים. הימים ההם חלפו לבלי שוב (!). באותם השבועות ההם בחודשים מארס ואפריל של שנת 2000 סתמנו את הפה למתנגדינו, מתחרינו, ויריבינו הקנאים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כאלה לא היו חסרים שם), וגם גברנו על ערוץ 2 המסחרי, ובד בבד הבסנו ו-הכנענו גם את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. הורדנו אותו את ערוץ הספורט ההוא מס' 55 בכבלים על ברכיו (!). וכמותו גם את כל ערוצי השידור האחרים בארץ. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצבה באותו ערב של יום חמישי – 30 במרס 2000, לבדה ובכל עוצמתה בפסגת פירמידת השידורים במדינת ישראל. שום תוכנית טלוויזיה מתחרה (גם לא בתחומי הבידור), לא איימה על השגשוג וההצלחה של חטיבת הספורט שלי בהנהגתי וניהולי בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 המתעדת את שגשוגו של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשותו של עו"ד שמעון מזרחי.

השידור הישיר ההוא של "טקס בחירת מלכת היופי" של חברת רשת צבר % 27.2, התוכנית "שֶמֶש" של חברת "קשת" בערוץ 2 השיגה רייטינג של  % 25.3, התוכנית "בשִידוּר חוֹקֵר" של רפי גינת ב- "רֶשֶת" קיבל % 23.4, תוכניתו של השדרן רפי רשף בקשת הגיעה למאזן של % 22.4, תוכנית "הראשון בבידור" של דודו טופז צברה % 22.2, תוכנית "המיליונר" בהגשתו והנחייתו של הבדרן – שַדְּרָן הספורט יוֹרָם אָרְבֵּל ברשת נשרכה מאחור עם % 20.4, יחד עם תוכנית קולגה "מִשְעָל חַם" של נִסִים מִשְעָל (גם כן ברשת) עם מדרוג של % 20.1. בקיצור כמות הרייטינג המדהימה שצברו השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את משחקי מכבי ת"א בעונת 2000 – 1999 פגעה קשות ביוקרת ערוץ 2 המסחרי ההוא, וגם בכיס שלו.

עכשיו מש-תם בהיכל הספורט ביד אליהו המשחק השלישי והמכריע ההוא מכבי ת"א נגד בולוניה האיטלקית בתוצאה 63:79 ניצבה לידי ובסמוך לניידת השידור שלנו (קרוב לשער 6 בהיכל הספורט ביד אליהו) בשעה אחת עשרה ורבע בלילה, כל צמרת ההנהגה של רשות השידור ההיא ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההיא, המנכ"ל אורי פורת ז"ל, סמנכ"ל כוח אדם עמרם עמר, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור איש חכם ונבון בשם גִיל סַמְסוֹנוֹב (איש חכם מאוד, נבון מאוד, והגיוני מאוד…בלתי נשכח עבורי…), יו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור ההיא בימים ההם אַלוֹן אַלְרוֹאִי, מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז רָפִיק חַלָבִּי, ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא יָאִיר שְטֶרְן – נתפשו כשהם כולם נבוכים, חפויי ראש, מבולבלים, ומאוכזבים. כולם נועצים בי מבטים מבוהלים, מודאגים, מפנים כולם את מבטם אליי…וממלמלים לעצמם ב-עצב וב- לחש את טקסט המילים האלה… "…מה יהיה ? הרי זכויות השידורים של ה- Final Four איננו שלנו…! איך וכיצד קרה כדבר הזה…? מה יגיד עלינו הציבור הענק במדינת ישראל שאוהד את שידורי מכבי ת"א אם לא נשדר את ה- Final four…?".

תמונה עגומה בלתי נשכחת וסבוכה. חשכה ירדה על ההיכל וגם על ניידת השידור שלנו ו-הפיצה אווירת נכאים. רבבת הצופים כבר הסתלקה מזמן מההיכל. כמה כוכבים נצנצו ברקיע ושקט קריר ואביבי השתרר סביבנו. זאת הייתה תקופה שבה האנשים ההם בעמדת הפיקוד וההובלה של השידור הציבורי ההוא, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב (אישיות חכמה, רצינית, יסודית, ו-כֵנָה) וחבר הוועד המנהל אַלוֹן אַלְרוֹאִי הקדורניים, כבר החלו במאמץ משולב, מתואם, וסודי להדיח את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מתפקידו, ובמקביל באותו מהלך חשבו ל-סלק מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את יאיר שטרן (אישיות בלתי נשכחת ומנהיג שידור בלתי נשכח יישר דרך, כֵּן, אמיץ, ואדם של כבוד ואמת). באשר ליאיר שטרן הם לא היו צריכים להתאמץ יתר על המידה מפני שכהונתו הגיעה לסיומה ממילא. בקיץ 1999 הסתיימה כחוֹק תקופת כהונתו השנייה הרצופה של יאיר שטרן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל שלמד להכיר אותו את יאיר שטרן מאז חודש מאי 1998, השכיל גם לאהוב אותו, להעריכו, ולהוקירו. הוא שינה אז לחלוטין לטובה את דעתו על יאיר שטרן וגם את חוות דעתו אודות מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 רָפִיק חַלָבִּי.

חלפו מאז ימים רבים אולם בלתי נשכחים. מנכ"ל רשות השידור ההוא אורי פורת ז"ל גיבש דעה סוּפֶּר שְלִילִית (!) אודות שניהם ממש בתחילת ובראשית תקופת כהונתו ה- 2 כ-מנכ"ל רשות השידור ב-חודש מאי ההוא של שנת 1998 ההיא. הערכתו השלילית ההיא הפכה לסוּפֶּר פּוֹזִיטִיבִית בחלוף כמעט שנתיים ימים במארס 2000 מאז מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בפעם השנייה בקריירה העיתונאית שלו. מנכ"|ל רשות השידור אורי פורת העריך, אהב, וסמך בסופו של דבר על שיקול דעתם של שניהם, של יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ו-של רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!).

מוצ"ש – 9 בחודש מאי ההוא של שנת  1998 ההיא. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הופכת למכשיר פוליטי. תקרית טלוויזיונית-עיתונאית ראשונה, חמורה, ומביכה בין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (פרי מינוי שלו בפעם השנייה ב-1 באפריל 1998 לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו במקומו של מנכ"ל רשות השידור הקודם מוטי קירשנבאום ז"ל בשנים 1998 – 1993 ואשר סיים אז את תפקידו) לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, דאז יאיר שטרן הבלתי נשכח ו- יבד"ל.   

הימים ההם של מוצ"ש – 9 מאי 1998 תאריך זכייתה של קבוצת בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל היו כזכור ימי הקָלֶטֶת הַלוֹהֶטֶת שהפיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשתיעדה את חגיגות האליפות של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בכיכר סַפְרָא בירושלים. באותו המקום של כיכר סַפְרָא ליד עיריית ירושלים הייתה נוכחת ניידת השידור ה- "וֶורֶד" על ציוותה אך משום מה לא נכלל בציוותה שדר – עיתונאי. הניידת הגדולה על ציוותה הגדול נשלחה ע"י יוֹסֵף בַּר- אֵל ז"ל (מנהל ערוץ 33 הנידח של רשות השידור) והוצבה בכִיכָּר סַפְרָא כדי להקליט למען ערוץ 33 את אירועי הבידור, השמחה, והשירה שארגנו אוהדי בית"ר ירושלים בראשות הזמר המקצועי חיים משה, כאמור לכבוד זכיית קבוצתם היקרה להם באותה אליפות המדינה בכדורגל ו-באותו מוצ"ש ההוא של 9 במאי 1998. באקראי לחלוטין ובהפתעה מוחלטת התגלגל לידי הבימאי נתן מנספלד מאולפני הרצליה והמצלמות שלו תפוח אדמה גזעני לוהט בדמות אוהדים קנאים וקיצוניים שהתקבצו והתגודדו בכיכר כשהם זועקים שוב ושוב בגרון ניחר, "…מוות לערבים …מוות לערבים…". אך לא היה מי שיטפל באירוע הגזעני כי כאמור, מראש לא הופקד שום שדר – עיתונאי בניידת כדי לסקר את המחזה מעבר לכוונת הבידור ההתחלתית שלו, ואשר בגללו נשלחה הניידת למקום. בימאי הניידת היה כאמור נתן מנספלד. המצלמות של ניידת ה- "וֶורֶד" הראו וחשפו במהלך החגיגות את ראש הממשלה מר בנימין "ביבי" נתניהו שהגיע לכיכר ספרא כדי לגזור קופון פוליטי כשהוא ניצב סמוך ולצִדוֹ של ראש העירייה מר אהוד אולמרט בקדמת בניין העירייה בירושלים. אהוד אולמרט נטל לידיו את מיקרופון האפקטים המיותם שהיה תלוי על המעקה, הציג את ראש הממשלה, והעביר לידו את המיקרופון. בנימין נתניהו יודע לדבר ולהתסיס וגם לברך. וב-אמת ב-עוד ראש הממשלה מברך את בית"ר ירושלים על זכייתה באליפות המדינה בכדורגל, החל ה סערת רוחות רבתי וההמון החל לזעוק, "מוות לערבים… מוות לערבים…" מבלי שבנימין נתניהו מהסה אותם. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת האשים אשמת שווא את עורכי החדשות של "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן כי כאילו בישלו וערכו את הקלטת, ושינו את מהלך האירועים בשעה שהצמידו את זעקות אוהדי בית"ר ירושלים "מוות לערבים" לנאום ראש הממשלה לאחר שזה כבר עזב את השטח. במעשה הנפל הזה כעורך ראשי של רשות השידור הפגין נאמנות לראש הממשלה ביבי נתניהו האיש שמינה אותו חודש קודם לכן באפריל 1998 למנכ"ל רשות השידור, אך לא אמר את האמת. יאיר שטרן ורפיק חלבי העניקו גיבוי אוטומטי לשני העורכים שלהם אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן. מייד נוצרה התנגשות בין קברניטי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למנכ"ל החדש שרצה לרצות את שולחיו. אורי פורת ביקש לערוף את ראשם של שני מתנגדיו. רק התמנה לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור וכבר יש לו בלגן בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בקיץ 1998 ביקר אותי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בפאריס בעת מבצע השידורים הישירים של מונדיאל צרפת 1998, ולא הפסיק לסנן לעברי מבין שיניו, "…יאיר שטרן ורפיק חלבי מפוטרים…הם רק לא יודעים את זה…". בינתיים גוועה הפרשה ואורי פורת שלא היה טיפש הפך לאוהבו (ומעריכו) של יאיר שטרן. הוא ראה בו איש נאמן לשידור הציבורי ובעל יושרה. המנכ"ל החליט להאריך את כהונתו של יאיר שטרן בשנה אחת למרות אופוזיציה מָרָה שהובילו בוועד המנהל שני האנשים בעלי ההשפעה הרבה היו"ר גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי נגד ההארכה הזאת. גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי לא רחשו כל הערכה מקצועית ליאיר שטרן ודרשו להחליפו לאלתר אך המנכ"ל אורי פורת עקף אותם בסיבוב לעֵת הזאת. יתר על כן. הוא קיווה למנות באמצעות מכרז רשמי את רפיק חלבי לתפקיד מנהל הטלוויזיה בבוא העת, עד כדי כך רחש לו הערכה מקצועית. גם רָפִיק חַלָבִּי לא היה אהוב ליבם של גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי, ואולי של עוד כמה חברים בוועד המנהל והמליאה.

יאיר שטרן הסכים להארכת מינויו כמנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אך התנה זאת חד משמעית ברכישת נתח שמן מהכדורגל הישראלי ללא שום תירוצים הפעם, וכמו כן גם הארכת מינויו של רפיק חלבי לתפקיד מנהל חטיבת החדשות. עכשיו עמדה לפוג כהונתו ממילא בתוך חודש ב- 30 באפריל 2000. גיל סמסונוב ואלון אלרואי נעמדו על רגליהם האחוריות נגד הארכה נוספת ליאיר שטרן. "…על גופותינו…", הכריזו ועמדו בהכרזתם. ב- 1 במאי 2000 התמנה יאיר אלוני ל- מ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן המודח. המאמץ העיקרי שלהם הופנה כעת נגד אורי פורת שכהונתו הייתה אמורה להימשך עוד זמן רב עד חודש אפריל של שנת 2003. גיל סמסונוב ואלון אלרואי רחשו הערכה מועטה לצוות המקצועי המוביל של הרשות אם בכלל, ולגלגו על רצונם של אורי פורת ויאיר שטרן לקדם את רפיק חלבי לתפקיד מנהל הטלוויזיה הבא בסיום כהונתו של יאיר שטרן. בלילה הקריר ההוא הספקתי להיפרד דקות ספורות קודם לכן באופן אישי מהצלמים והטכנאים שהשתתפו בשידור הישיר.

בעוד אנשי ניידת השידור הצלמים, הטכנאים וה- "רִיגֶרִים" (פועלי עזר שכירים המסייעים בפירוק ונשיאת ו-סחיבת המצלמות הגדולות ואביזרי הצילום הכבדים מהיכל הספורט והעמסתם על ניידת השידור) מכלים את מלאכתם בסיפוק ושביעות רצון מפרקים את ציוד התקשורת הרב המפוזר סביב ניידת השידור, מגלגלים במרץ בחזרה לתוּפִּים את מאות המטרים של כבלי המצלמות והמיקרופונים, ואורזים את הציוד הרבה והכבד אל קִרְבָּה, עמדה שם הנהלת הרשות דוממת כמו חפצי השידור האילמים שזה עתה שבתו ממלאכתם. היו שם כזכור מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יָאִיר שְטֶרְן, מנהל חטיבת החדשות החכם, הנבון, והמצוין רָפִיק חַלָבִּי, יו"ר הועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב, וחבר הועד המנהל של רשות השידור אַלוֹן אַלְרוֹאִי ששימש בתפקיד החשוב של יו"ר ועדת הכספים של מליאת רשות השידור. הם היו שרויים בפאניקה מוחלטת ואובדי עצות בשל העובדה המצערת  שזכויות השידור של ה- Final Four אינם עוד בידי ובידם (באשמתם, אולם בעיקר באשמתו של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר מוטי לוי), אלא בידי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (!).

טקסט תמונה : דצמבר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. זהו מראה לֵילִי של ניידת השידור שלנו הממוקמת בהיכל הספורט ביד אליהו ליד שער מס' 6. אנוכי נראה בתמונה בצוותא עם המאבטחים של ניידת השידור שלנו שהייתה קרויה "ה- OB  הלָבָן" (שידרנו אז בימים ההם של סוף שנת 1981 ב-שחור / לבן בלבד) באחד ממבצעי השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בימים ההם לפני יותר משנות דוֹר. טכנאי הניידת פרשו בכל שידור ישיר בהיכל הספורט ביד אליהו עשרות גלילים ואלפי מטרים של כבלי חשמל, Video, ו- Sound  לפני תחילת כל שידור הישיר  ונדרשו לאוספם בתומו. טכנאי וצלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו עובדים חרוצים ומקצועניים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הימים ההם, התקופה ההיא לפני 24 שנים של ה-Final four האירופי בכדורסל שעמד להתקיים ולהיערך בעיר היוונית סלוניקי ב- שני התאריכים ההם של 18 ו-20 באפריל של שנת 2000, בהשתתפותה גם של קבוצת מכבי ת"א. לא היה גבול לשאיפותיי לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא את מפעל הכדורסל היוקרתי והחשוב ההוא… אולם זכויות השידורים של האירוע הנ"ל נפלו ל-ידי ערוץ הספורט מס' 55 ההוא בשל רשלנות חובבנית ו-מוחלטת של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור באותם הימים ההם דאז מוטי לוי.                      

ראיתי בצִוותי ניידות השידור שלי את עמוד האש ההולך לפני כל מחנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הערצתי את יכולתם המקצועית ואת מסירותם הגדולה ודבקותם במשימות ואתגרי השידור שהצבתי בפניהם. הערכתי את אהבתם היוקדת לי ולשידורי הספורט שלי. נפרדתי גם מצוות השידור המתוגבר שלי שאהבתי והערכתי, השַדָּרִים מאיר איינשטיין ז"ל ו-אורי לוי יבד"ל, וצֶמֶד הפרשנים אלי סהר יבד"ל ו-רלף קליין המנוח ז"ל. הודיתי להם במילים חמות על מקצועיות ומקצוענות השידור שלהם. מצאתי צורך להודות לבימאי השידור ההוא ראובן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר ולחבק חיבוק חם את מפיק השידור המצוין שלי ששי אפרתי אדם מיוחד, מקצוען בתפקידו, איש מוכשר, נאמן, ו-יישר דרך בעל ערכים. איש טלוויזיה משכמו ומעלה. הוא היה בעיניי האיש החשוב ביותר בהפקה ובהפקות המורכבות ההן, ומי שנשא לצִידִי באחריות למלאכת היצירה, הלוגיסטיקה, התיאום, ו- Line up השידור הטלוויזיוני הישיר הכולל (!). הבטחתי להם שיהיה מה שיהיה, אנוכי יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן (האחד והיחיד ההוא) נעשה כל מאמץ שאומנם נתראה ב-סלוניקי 2000…(!).

נפרדתי מקבוצת אנשים שלנו גאה, טכנאים, צלמים, ועיתונאים שזה עתה סיימה עוד מבצע שידור ישיר בהצלחה גדולה רוויית רייטינג, ופסעתי צעדים ספורים בלבד לעבר אנשי הנהלת רשות השידור שניצבה ליד ניידת השידור המפורקת שסיימה את תפקידה. הלילה ההוא היה קריר ובהיר. תאורת הרחוב ליד היכל הספורט בשכונה התל אביבי יד אליהו האירה את מבטיהם הכבויים והמודאגים. לא היה ספק שררה, כי שם אווירת דכדוך. השידור הציבורי ניצח יחד עם מכבי ת"א אך לא העפיל עִימה לשלב הגמר ב-של שר כספים כושל של רשות השידור ההיא בשם מוטי לוי…גמלה ב-לִיבִּי הדרך לומר את טקסט דבריי מייד למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן (שניהם יבד"ל). הנה הטקסט כלהלן :

"…אין טעם לבכות ולהתבכיין עכשיו על מהלכים שנעשו ו/או לא נעשו בעבר ע"י ההנהלה. כעת צריך לעשות כל מאמץ לרכוש מייד את זכויות השידורים מידי ערוץ הספורט (ערוץ 5) בכבלים. אפשר לקנות כל מוצר טלוויזיה וכל אחד בכסף. גם את מיילן טנזר…", והוספתי, "או למצוא דרך לשדר ישיר במשותף יחד עימם. אם נדרש לשדר "ראש בראש" מולם נכה אותם בתחרות הזאת שוֹק על יָרֵךְ. יאיר שטרן ואנכי מנהלים כבר מו"מ עם ערוץ הספורט, אך אלוּ הם צעדי גישוש בלבד. שום דבר לא סגור. שום דבר לא חתום ושום דבר לא מובטח…".

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן תמך מייד בדבריי. הוא עבר יחדיו עִימי את אין סוף שבילי ה-ייסורים ההם שהתפתלו בתוככי רשות השידור האיטית והעצלנית ההיא, שביל ודרך שהיו מוכרים כל כך טוב לשנינו, וידע היטב על מה ובמי מדובר…

"יואש צוֹדֵק… (!)", פסק ו-אמר יאיר שטרן ל-סובבים. השני שהתעשת בין אנשי החבורה היה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גִיל סַמְסוֹנוֹב ההוא, שאמר נחרצות ובקול רם כלהלן את הטקסט הזה : "…יואש, קח 1.000000 (מיליון) דולר והביא לנו את ה- Final Four בכדורסל. הוועד המנהל יאשר זאת. אין לנו ברירה אחרת… (!)", ופנה אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בימים ההם, והוסיף, "…אנחנו צריכים לתת ליואש אלרואי לנצח את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים…". גיל סמסונוב זרק את המספר העצום הזה בן שבע הספרות לחלל האוויר רק מחמת הבושה. החרה – החזיק אחריו חברו וידידו האישי בוועד המנהל ההוא של רשות השידור ההיא מר אלון אלרואי שאמר אף הוא בכעס ואכזבה גלויה : "…כן יואש, יש לך את האישור שלנו, אני חושב שיש לך את הגיבוי של כולנו כאן. לא יכול להיות שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תשדר את מכבי ת"א ב- Final Four, לאחר שקודם לכן שידרה את כל 23 המשחקים שהובילו את מכבי ת"א לסלוניקי. איך נסתכל בעיניי הציבור משלם האגרה , מה יגידו ומה יחשבו עלינו…".

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב התערב שוב והוסיף בזאת הלשון : "…הוועד המנהל בראשותי ויחד עם חברי אלון אלרואי יאשר את המחיר…". ממש מילים רוֹשְפוֹת אֵש וחוצבות סלעים. הן רק נאמרו מאוחר מידי ע"י שני אנשי הוועד המנהל של רשות השידור שחלקו על מנכ"ל רשות השידור שלהם בכל תחום אפשרי ברשות, אך היו פרטנרים ותומכים נלהבים שלוֹ בחזוֹן שידור יחיד ובלעדי, הלא הוא רכישת זכויות משחקי מכבי ת"א באירופה. ברור ששררה שם פאניקה מחמת הבושה. לפתע התעוררה לה גאוות היחידה אך זה היה באיחור זמן עצום. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, מלמלתי לעצמי. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סיכם : "…יואש אלרואי, יש כאן הסכמה כספית – מוניטארית כללית, כולנו כאן סומכים עליך. תשיג לנו את זכויות השידורים…". צריך להבין שפקודת ה-רֶכֶש החדשה שהוטלה עליי בחצות הליל ההוא של 30 במארס 2000 להשיג מערוץ 55 ב-כבלים את זכויות השידורים של ה- Final four ההוא, אפילו תמורת 1.000000 (מיליון) דולר ע"י ה-טריאומוויראט גיל סמסונוב, אלון אלרואי, ואורי פורת – נעשתה תחת לחץ גדול. עד כדי אובדן עשתונות, ומבלי שהצוות הבכיר מיידע בפעולה הפיננסית היקרה הזאת את סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי.

העניינים שלנו עם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הלכו והסתבכו בעקבות השאיפה של כולנו אנשי השידור הציבורי, להשיב לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את תהילת העבר שלה, ואת ה- Final four של סלוניקי 2000 בכל מחיר (כמעט). איש לא שיער עד להיכן תרחיק לכת ההסתבכות הכספית המטופשת ההיא של רשות השידור ההיא ושל מנהל הכספים שלה, מוטי לוי המגוחך ההוא. ובכן, פונקציה אחת נעדרה ממעגל ההנהלה באותו רגע ב-לילה של 30 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו. היה זה סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי ההוא ש-שלח את בנו להיות אורח שלי באותו המשחק המסקרן ההוא במקום להתייצב בעצמו בחלון הראווה ההוא של רשות השידור ההיא. מוטי לוי ההוא שר הכספים ההוא של רשות השידור ההיא היווה אכזבה קולוסאלית מכל נקודת מבט טלוויזיונית ותעשייתית (!). היה מדובר באישיות כלכלית כושלת ברשות השידור (מנקודת מבטי) ו- שר כספים עלוב ש-איננו מבין את גודל השעה ואת ההתחייבות הערכית הברורה והמוחלטת של רשות השידור ההיא והטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לצופיה משלמי האגרה במדינת ישראל…!?!?!?…

היה לרשות השידור ההיא שלנו יחדיו עם חטיבת הספורט שלנו תחת ניהולי בימים ההם, הסכם לא כתוב בחוזה הכתוב עם הנהלת מכבי ת"א, כי עליה לספק מספר כרטיסים למשחקיה (בשער 3 בהיכל ביד אליהו) לאותם אנשי הנהלת רשות השידור שחפצים לצפות במשחקים. מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל הֶ-אָהוּב, היה אורח קבוע שלי בכל משחק ביתי של מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו ש-אותו אנחנו אנשי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעבירים בשידור ישיר לכל עם ישראל. הוא אורי פורת ז"ל העריץ את מכבי ת"א. סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי היה נטול רגשות בעניין. מכבי ת"א לא עניינה אותו. עניין אותו כאילו מצבה של ה-קופה הציבורית הטלוויזיונית שעליה היה אחראי (מטעמו של מנכ"ל רשות השידור). כשהגיע רגע המאבק ההוא ב-שנת 1998 בין רשות השידור ההיא לבין ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ההוא, בסוגיית רכישת זכויות הכדורסל הבינלאומי לרבות ה- Final four האירופי, הוא "שר הכספים" של רשות השידור ההיא הודיע לנציג ה- FIBA הצרפתי ההוא זֶ'רוֹם וָואלְקֶה (Jerom Valcke), כי הוא לא מתכוון לשלם לו את המחיר שהוא מבקש, ושיחפש את החברים שלו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ההימור ההוא של מוטי לוי צלח באופן פלא לגמרי ו-לחלוטין, מפני שבעונת 1999 – 1998 מכבי ת"א לא העפילה ל- Final four, אך השידור הציבורי הסתבך עונה אחת אח"כ בעונת 2000 – 1999. מוֹטִי לֵוִי חסך כסף לאורי פורת מְחַד אבל מאידך הותיר אותו בידיים חשופות באותו הרגע המכריע ההוא של 30 במארס 2000, בו הגיעה והעפילה אומנם מכבי ת"א ל- Final four של סלוניקי 2000 לאחר היעדרות בת עשור שנים. יאיר שטרן ואנכי התחלנו כבר לגָשֵש אצל מנהל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מָיְילֶן טָנְזֶר, האם ייאות לוותר על בכורתו ולמכור לנו את זכויות השידורים של תחרויות ה- Final Four בסלוניקי 2000. החלפנו דברים אך החוזה היה רחוק מלהיסגר. הנהלת רשות השידור המקצועית והציבורית הייתה בצרוֹת. אילו הייתה מקשיבה לי ופוקחת בזמן את עיניה שטחו מראות את העתיד, ובוחנת בקפידה את מעשיה בעת המכרז על זכויות השידורים של הכדורסל האירופי והעולמי לחמש השנים הבאות של 2004 – 1999, הייתה נדרשת לשלם עכשיו הרבה פחות לאירוע הספורט היוקרתי הזה ה- Final four האירופי בכדורסל שהיה אמור להיות ממילא שלה. עכשיו נדרשה רשות השידור לרדת על בּירְכֵּיה ולהתחנן בפני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כדי לזכות "ברצונו הטוב"…וכדי שייאות לחְלוק עמנו את שללו. איש לא ידע ולא יכול היה להעריך (גם לא אני) מה יהיה מחירו הסופי של כישלון זכויות השידורים ההוא שהפך לביזיון ואותו נידרש לשלם. בחצות הלילה הקר של יום חמישי ההוא – 30 במארס 2000 הסכימה רשות השידור בלֵית ברירה להקציב  1.000000 (מיליון) דולר לסילוקה של הבושה הטלוויזיונית ההיא חסרת התקדים. זה היה מדהים ומביש.

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1  יבד"ל רָפִיק חַלָבִּי הנהנו בראשיהם והסכימו לדבריהם של שני חברי הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב ואלון אלרואי.למנכ"ל הרשות אורי פורת לא הייתה עכשיו ברירה אלא להיענות לאתגר הפיננסי העצום הזה בן 1.000000 (מיליון) דולר שנזרק לחלל האוויר ע"י יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב (!). האלטרנטיבה השנייה הייתה הפקרת זירת ההתרחשות בסלוניקי 2000 לטובת שידורים בלעדיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ב- 18 ו- 20 באפריל 2000, ובעקבותיה מה שיוותר לטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא להתפאר כאילו ב-"חיסכון" כספי של משלמי האגרה. האפשרות המבישה הזאת לא נלקחה עוד בחשבונו של איש מהנוכחים. תפקידה של רשות השידור איננו לחסוך אלא למלא את תפקידה כגוף שידור ציבורי ו- להתנהג בהיגיון ובמקצועיות לכל אורכה של הדרך הטלוויזיונית ולספק לציבור משלם האגרה את המידע הנדרש. אובדן מהסוג הזה היה מטיל צֵל כבד לנצח על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ועַל הנהגתה הציבורית ומנהליה המקצועיים גם יחד. ההנהלה הראשית סמכה את ידיה על מנהל הטלוויזיה ועלי. ליד ניידת השידור המפורקת הם העניקו למנהל הטלוויזיה ולי את הסמכות המלאה להשיג את זכויות השידור גם אם נדרש לשלם בעבורם 1.000000 (מיליון) דולר (!!!). סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי הושאר מחוץ לתמונת המו"מ. ה- Deadline של סיום המו"מ נקבע לשבת – 1 באפריל 2000, בשתיים בצהרים.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נהנה מה-הפקר שהתחולל בזירה הכספית של זכויות השידור הטלוויזיוניות ההן של מפעל הכדורסל, ה-"Final four" ההוא, בעיר היוונית סלוניקי בשנת 2000 ההיא, בשל אוזלת ידה הפיננסית החובבנית של מחלקת הכספים ההיא של רשות השידור הציבורית ההיא העצלנית, הבלתי מקצועית, ה-איטית, ה-בלתי מוכשרת, ו-מסורבלת ל-מהדרין…

עזבתי עכשיו את היכל הספורט ביד אליהו יחדיו עם הבוס הישיר שלי בימים ההם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בדרכינו למסעדת "דִיקְסִי" הסמוכה להיכל הספורט ביד אליהו והממוקמת ברחוב "הָאָרֶץ" בתל אביב. נסענו ברכבו הפרטי. הוא היה כבר בדרכו לחופשת סוף שבוע בכפרו דליית אל כרמל אך שמח לסעוד עִמי למרות השעה המאוחרת. השעה הייתה כבר כמעט אחת אחר חצות. בדרכינו ראינו עשרות אלפים נוהרים לכיכר רבין (לשעבר כיכר מלכי ישראל) כדי לחגוג את העפלת מכבי ת"א ל- Final Four  בסלוניקי. גיליתי עכשיו שלא אכלתי מאום ביממה האחרונה בשל מתח השידור העצום. שנינו מתנו מרעב. לא יכולנו שלא לנעוץ בתאווה את שינֵינו בסטֵייק העסיסי. שמחה, כעס, תקווה ושוב חרון מילאו את לִבּי לפני שהגיע שלב התחינות השנוּא עליי. רעיון הזחילה לרחוב קרמניצקי 14 בתל אביב מקום משכנו של ערוץ הספורט מס' 55 בטלוויזיה בכבלים ובּוּשַת התחנונים בפני מיילן טנזר לא נתנה לי מנוח והדירה שינה מעיניי. כל חיי אני חי על פי העיקרון ואומר לעצמי כי טוֹב לי למוּת על רגליי מאשר לחיות על ברכיי. "…זה האופי המחורבן שלי…", אמרתי ל-רָפִיק חַלָבִּי הבוס הישיר שלי באותה מסעדת "דִיקְסִי" התל אביבית ההיא בעודנו לועסים בשר מעדנים, והוספתי, "…אני שונא להתחנן. גם בעסקי טלוויזיה…זה איננו תפקידי ולא תפקידנו…אנחנו חייבים לנצח ולהתייצב תמיד בפסגה במקום ה- 1…". ידעתי מה צופן לנו העתיד. היה ברור ליאיר שטרן ולי שעכשיו נדרש לכרוע ברך ולהתחנן, לשלם בכבודנו המקצועי וגם לשלם להם במיטב כספינו. היינו שבויים בידיו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שלא באשמתנו. מעט מאוד לטוב והרבה מאוד לרע.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ואנוכי הבאנו למו"מ החפוּז עם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את הרצון הטוב שלנו. מיילן טנזר החיש למפגש הטלפוני בינינו בשבת – 1 באפריל 2000 את היועץ המשפטי שלו עו"ד שמוליק קסוּטוֹ. זה היה מו"מ טלפוני. אנחנו יושבים בירושלים והם חונים ב-תל אביב. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היה שרוי באפריל 2000 בקשיים כספיים כבדים מנשוא. הוא רכש עוד ועוד זכויות שידורי ספורט ועמד מזה זמן בפני קריסה כלכלית. הטלוויזיה הציבורית נקרתה לו בדיוק ברגע הנכון. הבוסים של הטלוויזיה בכבלים הורו ל-מיילן טנזר למכור את סחורת השידור או לפחות את חלקה לטלוויזיה הציבורית כדי לאזן במשהו את תקציבם. הופתעתי מאוד בתחילה מהסכמתם למכור לנו לחלוטין את בלעדיות שידורי ה- Final Four. נדמה היה שהם מסכימים להצעת 1.000000 (מיליון) הדולר שלנו בה יוותרו לחלוטין על הזכות לשָדֵר מסלוניקי תמורת הממון האדיר שייפול בחלקם. אח"כ שִינוּ את דעתם והציעו לנו להצטרף אליהם לשידורים הישירים מסלוניקי תמורת מחצית המחיר. ידענו שערוצי הכבלים שרויים זה מכבר במשבר וצרות כספיות בעקבות הסתבכותם בתשלומי הכדורגל המופרזים. לא שיערנו עד כמה ההסתבכות הפיננסית שלהם הרחיקה לכת. עכשיו הם ניסו למַזְעֵר את נזקיהם בשעה שהציעו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לחלוק עימם את המעמסה הכספית הכבדה של שידורי גמר תחרויות הכדורסל של ה- "Fianl four" מסלוניקי של אפריל 2000. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים דמה לפתע לבנק כושל שמלווה בריבית קצוצה. לראשונה בתולדות תעשיית הטלוויזיה בישראל התפתחה התמודדות בעלת עניין עצום מאין כמותה של "ראש בראש", רשת מול רשת, בין שני ערוצי טלוויזיה שטענו לעליונות. יוקרה רבה של שני הצדדים הייתה מונחת על כף המאזניים – מחד. מאידך הוענקה לי הזדמנות להתמודד על היוקרה התקשורתית הזאת והשבתה לרשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלי ערוץ 1.

זה בדיוק מה שעשיתי. ערוץ הספורט בטלוויזיה בכבלים היה בעל ברית מדומה שלנו. מתחרה טלוויזיוני שיאיר שטרן ואנוכי היינו חייבים להדביר אותו ולנצח (!). המו"מ הטלפוני בשבת – 1 באפריל 2000 בין שני בעלי ברית שידור התארך לכדי שבע שעות. סוכם שכל צד יקים לעצמו עמדת שידור נפרדת בהיכל הכדורסל בסלוניקי 2000 ובכך יוכל לשָדֵר לתחנת האֵם שלו כראות עיניו את כל האירועים הקשורים למפעל ובראשם כמובן את ארבעת משחקי ה- Final Four (שני חצאי הגמר, המשחק על המקום השלישי, ומשחק הגמר) מבלי להיות תלוי איש ברעהו. הוחלט שעשיית הכתבות וארבעת השידורים הישירים הם בלעדיים לשני גופי השידור בלבד – הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים המחזיקים כעת במשותף בזכויות השידורים של אותו נֶכֶס. הוסכם על דעתם של שני בעלי הברית כי תגי הזיהוי המאפשרים לצוותי הצילום והשידור של המשחקים לנוע בחופשיות ולהיכנס לאתר המשחקים בהיכל בסַלוֹנִיקִי יוענקו אך ורק לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועובדי ערוץ הספורט ההוא מס' 55 בכבלים. תמורת התענוג הזה הסכמנו מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי לשלם לערוץ 5 בסופו של דבר סכום של 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר עליו נוסף תשלום מע"מ של 70000 (שבעים אלף) דולר, ובנוסף לאפשֵר להם במסגרת ההסכם, גם דריסת רגל בשני אירועי הספורט הבינלאומיים החשובים ביותר של שנת 2000 : אליפות אירופה לאומות בכדורגל (2000 Euro) שעמדה להיערך בקיץ בהולנד ובלגיה וכן אולימפיאדת סידני 2000 המתקיימת בסתיו באוסטרליה. תשלום טלוויזיוני וכספי כבד של ערוץ 1 לערוץ 5 מכל היבט תמורת השבת יוקרת ה- Final four.

בשבת – 1 באפריל 2000, שהיתי עם ימנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית ההיא איר שטרן שבע שעות תמימות במשרדו ב-קומה שלוש בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הממוקם בשכונת רוממה בירושלים בעֵת ניהול המו"מ עם ערוץ הספורט, בעצם עם שמואל "שמוליק" קסוטו עו"ד ומי שהיה ה-משפטן המדריך של אותו היריב שלנו, הקרוי, "ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים".

בשעה שמונה ארבעים וחמש בערב צלצל מכשיר הפַקְס במשרדו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן. נשמעה השריקה הצורמנית ודפי החוזה הגיחו להם אט – אט ממכשיר הפקס שלוֹ שמספר המנוי הירושלמי שלוֹ ב- "בֶּזֶק" היה 5301467 – 02. יאיר שטרן קרא את ההסכם ב-עיון. כעבור רבע שעה בתשע בערב חתם על החוזה המנוסח בקפידה המאפשר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשדר ישיר את אירועי ה- Final Four  של סלוניקי 2000 במשותף עם ערוץ הספורט תמורת 400 אֶלֶף דולר (פלוס 70 אֶלֶף דולר תשלום מע"מ). סך כולל של 470000 (ארבע מאות ושבעים אלף) דולר. יאיר שטרן ואנוכי לא התייעצנו עם היועצת המשפטית חנה מֶצְקֶבִיץ' וגם לא עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם החתימה. פעלנו על פי ציווי באותו הלילה ההוא של 30 במארס 2000 ליד ניידת השידור בהיכל הספורט ביד אליהו , שניתן לנו מפורשות בע"פ ע"י יו"ר הוועד המנהל של הרשות גִיל סַמְסוֹנוֹב (איש כן ו-יישר דרך), יו"ר וועדת הכספים של הרשות אַלוֹן אַלְרוֹאִי הוא פִקְסֵס שבע רצון את ההסכם בחזרה לשולחיו [1]. כמו כן הסכמנו מנהל הטלוויזיה ו-אנוכי מרצוננו הטוב להעניק בחתימתו (של מנהל הטלוויזיה) כאמור אפשרויות גישה ודריסת רגל חסרות תקדים לערוץ הספורט בשני אירועי שידור בינלאומיים בלעדיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור : משחקי הכדורגל של 2000 Euro ושידור חלקי של אירועי אולימפיאדת סידני 2000, אומנם לא בשידור ישיר ורק לאחר שידורם הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אך זה בכל זאת היה מתת טלוויזיוני בעל ערך רָב. צריך לקרוא את ההסכם כולו כדי להבין כי הערוץ הציבורי הקריב קורבן בעת החתימה של יָאִיר שְטֶרְן על הסכם שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 יחדיו ו-עם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן (איש מקצוע נֶאֱמָן, אָהוּב, ו-מוּעַרָךְ…) ו-אנוכי עמדנו במשימת המו"מ שהוטלה עלינו ע"י שני אישים בלתי נשכחים עבורי : מנכ"ל רשות השידור ההוא אורי פורת ז"ל ו-יו"ר הועד המנהל של רשות השידור ב-עת ההיא גיל סמסונוב (!). הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העפילה אף היא בסופו של דבר ל- Final Four ההוא. הביזיון הגדול של אי שידור ה- Final Four בטלוויזיה הישראלית הציבורית נמנע ממש ברגע האחרון ההוא אך תמורת מחיר כבד. סילוק ה-בּוּשָה ב-Business הזה של עסקי הטלוויזיה עולה ממון רב )!(. בשעה עֶשֶר בערב בשבת – 1 באפריל 2000, כשעה לאחר חתימתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן על הסכם השידור עם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, שידרנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מִשְדָר סיכום בן שעתיים המציג בהרחבה רבה את מצעדה של מכבי ת"א לעבר אותו ה- "Final Four" ההוא ב- עיר היוונית סלוניקי בשנת 2000. מילות הפתיחה של השידור סיפרו לצופים את תוצאות המו"מ עם ערוץ הספורט בכבלים. שני ציוותי השידור שלנו המונים את השַדַּר מֵאִיר אַיְינְשְטַיִין והפרשן אֵלִי סַהַר ואת השַדָּר אוּרִי לֵוִי יחדיו עם הפרשן רָלְף קְלָיִין ז"ל ועוד 150 אנשים נוספים של הטלוויזיה הישראלי הציבורית – ערוץ 1 הוטלו למערכה. החוזה ההוא מ- 1 באפריל 2000 בינינו לבין ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתפרסם כאן לראשונה עבור הציבור.

ראה הספר עָב הכרס שחקרתי וכתבתי, "מלחמת הדיאדוכים" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט מסמך : 1 באפריל 2000. זהו חוזה שידור משחקי ה- Final Four של סלוניקי 2000  והנספחים שלו בין ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים לבין הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 (עמוד מס' 1 מתוך 4), כפי שנשלח לחתימה למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ע"י עו"ד של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מר שמואל קסוטו. החתימה על החוזה הייתה כפויה ובלתי נמנעת והביאה לניצחון דרמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בעת השידורים הישירים המקבילים של משחקי מכבי ת"א. בטווח הארוך הפכה התבוסה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לניצחון רווי אבדות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הצליח לשלוח ב-סוֹפוֹ של דָבָר יָד אָרוּכָּה ל-ארכיון הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ולא הרפה ממנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה חשובה : צריך להדגיש שוב כי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן חתם ב- 1 באפריל 2000 על החוזה ה-מצ"ב (בתמיכה ועידוד ללא סייג שלי) עם ערוץ הספורט מס' 55 בטלוויזיה בכבלים, מבלי להראות קודם לכן את תנאיו ל-מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וליועצת המשפטית שלו גב' חנה מֶצְקֶבִיץ'. כמנהיג שידור יאיר שטרן לקח את כל האחריות עליו (!). 

טקסט מסמך : 1 באפריל 2000. זהו מסמך החוזה המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 4) בין ערוץ מס' 55 בטלוויזיה בכבלים לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והנוגע להסכם שידור משחקי ה- Final Four  בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א, והסעיפים הנספחים לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1 באפריל 2000. זהו מסמך החוזה המקורי (עמוד מס' 3 מתוך 4) שנחתם בין ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והנוגע להסכם שידור משחקי ה- Final Four  בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א, והסעיפים הנספחים לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1 באפריל 2000. זהו מסמך החוזה המקורי (עמוד אחרון מס' 4 מתוך 4) שנחתם בין ערוץ הספורט מס' 55 בטלוויזיה בכבלים לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והנוגע להסכם שידור משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א והסעיפים הנספחים לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו יאיר שטרן המנהל ה-בלתי נשכח ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים ההן של 2000 – 1993. בניגוד לי הייתה לו חיבה מיוחדת לשידורי הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בטלוויזיה בכבלים וגם ל-לאנשיו. אף על פי כן היה יאיר שטרן מנהיג שידור אָהוּד, אָהוּב, ו-נאמן עד למאוד לשידור הציבורי שעליו היה מופקד (!). יאיר שטרן היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטוב ביותר שהכרתי בחיי המקצועיים בתעשיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם ובשנים הרבות ההן (!). (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן העניק גיבוי מלא תכני ותקציבי למהלכי ה-תכנון ו-ההפקה שלי בכל שבע השנים ההן שבין 1993 ל- 2000 בהן נשא בתפקיד רב האחריות של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1 ההוא (!). הוא יאיר שטרן היה בפירוש בשנים ההן בין 1993 ל- 1998 יד ימינו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל, ואח"כ גם יד ימינו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מי שהחליף את מוטי קירשנבאום ב- אפריל 1998 באיוש המשרה הרָמָה. בתוקף תפקידי הייתי בקשר רציף והדוק עִמוֹ במשך כל תקופת ניהולו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשבע השנים ההן שבין 1993 ל- 2000. מר יאיר שטרן היה המפקד שלי ואנוכי הייתי הפַּקוּד שלו. אהבתי והערכתי (מאוד) את יאיר שטרן. הוא ניחן באופי מדהים : איש בעל יוֹשְרָה מוחלטת, מאופק, שָלֵו, ו-שָקוּל. אָדָם שלעולם לא נכנס לפניקה. יאיר שטרן הוא אנטי תזה למונח הִיסְטֶרְיָה. אדם מחושב וקשוב. מנהיג בעל הדרת כבוד אישית ומקצועית. היה לי לעונג להיפגש עימו אלפי פעמים בתוקף עבודתנו ו- תפקידנו למען עליונותה והצטיינותה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים ההן ו-בעבור מיליוני צופינו במדינת ישראל. זאת הייתה התחייבות מוסרית של שנינו רבת משימות ביצוע, שלא הייתה ממנה דרך חזרה. תרבות הדיונים עמו, גם הקשים והמסובכים, הייתה עניינית ויעילה. לא תמיד הוא הסכים עמי ואנוכי עמו, אולם השיחות וחילופי הטקסטים תמיד התנהלו ביושרה ובכבוד הדדי. יאיר שטרן לעולם יוותר בלתי נשכח עבורי. לעַד. לא רק כאיש תקשורת וטלוויזיה. ראשית דבר כ- אדם.

טקסט תמונה : צילום ותיעוד בתקופה ההיא של המחצית השנייה של עשור שנות ה- 90 במאה שעברה. זוהי לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ה-ממוקמת בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. אנוכי נועד יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בלשכתו, בעת ניווט ותכנון מוקפד של שידורי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם. מצאתי ביאיר שטרן כל העת בן ברית מקצועי יישר דרך, הגון, מאופק, ונאמן להפקת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהם מורכבים, מסובכים, יקרים, יוקרתיים, שאפתניים, פופולאריים, ועתירי רייטינג. בתקופתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2000 – 1993, התגלה יאיר שטרן כ-מנהיג (!). אף על פי ולמרות שנִיהֵל רשת שידור ציבורית ש-שרויה תמיד תחת לחץ כספי, כלכלי, וענייה ב-כוח אדם  בבעת תנאים תחרותיים קשים נגד יריביו מערוץ 2 המסחרי והכבלים היה ונותר ג'נטלמן ששמר על קור רוח. בעיניי הוא היה אָדָם ו- אישיות טלוויזיונית משכמו ומעלה שהייתה לי זכות גדולה לשרֵת תחתיו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית (!). שרר בינינו שיתוף פעולה טלוויזיוני מקצועי כֵּן ו-פוֹרֶה ברמה גבוהה, פלוס הערכה אישית ואמון – הדדיים ו-מוחלטים (!). חלפו מאז כבר יותר משתי עשרות של שנים, כמעט רבע מאה (!). אנוכי כבר בן יותר מ- 85 שנים היום…אוטוטו בן 86…רעייתי ואנוכי הורים לשלושה ילדים וסבתא וסבא לעשרה נכדים ונכדות. הזמן חולף במהירות סילון אולם הזיכרון נותר חזק ממנו (!). יאיר שטרן נשאר ו-יישאר עבורי ל-עד אדם יקר, נאמן, הגיוני, איש של אמת ויושרה, ו-לכן בלתי נשכח (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 34 שנים בעת כתיבת הפוסט הנוכחי. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו הרם, ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני 36 שנים. זהו מכתב הערכה ששלח אליי מנהל חטיבת החדשות דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני, הממושך, והמרוחק של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאֶפֶס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 27 שנים. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הממושך והמרוחק של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות שידור בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 23 שנים. זהו מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו הניהוליים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי, ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 באפריל 2000. זהו מכתב הפרידה שכתבתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפורש יאיר שטרן בתום שבע שנים של הובלתו ו-מנהיגותו המבורכת ברמה גבוהה את השידור הציבורי. יאיר שטרן הוא לעַד אדם בלתי נשכח עבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום רביעי – 22 בחודש מארס של שנת 1972. הימים והזמנים ההם, שחלפו לפני כ- 52 שנים… 

התמונה הנ"ל צולמה ו-תועדה ב-היכל הספורט ההוא בשכונת יד אליהו בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב לפני 54 שנים בעת כתיבת פוסט מס' 1236. התמונה הזאת שתועדה ו- צולמה כאילו רק אתמול, מעידה על מהירות האור בה חולפים חיינו…אלה היו הימים של ראשית צעדינו של יאיר שטרן ו-שלי בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם – בזמן ההוא לפני יותר מ- יוֹבֵל שנים (!).

היכל הספורט ביד אליהו מארח לראשונה בתולדותיו את תחרות הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין אלופת איטליה קבוצת אִינִיס וָוארֶזֶה לבין אלופת יוגוסלביה קבוצת יוּגוֹפְּלָסְטִיקָה סְפְּלִיט. יאיר שטרן בן 30 (מימין) ואנכי בן 34 (משמאל) מבקרים עם ילדינו בהיכל הספורט ביד אליהו יממה בטרם משחק הגמר ההיסטורי בו ההיכל המיתולוגי מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל . ילדינו עומדים מימין לשמאל : שי שטרן (בן 6), רועי אלרואי (בן 6 וחצי, היום אדריכל משגשג), גוּר אלרואי (בן 4, היום פרופסור ורקטור אוניברסיטת חיפה. קודם לכן שימש גוּר ב-תפקיד דיקן ה-פקולטה ל-מדעי הרוח ב-אוניברסיטת חיפה, והוגה "תוכנית רודרמן"). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אין ספק שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נכפתה לשָלֵם מחיר כספי וטלוויזיוני יקר תמורת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 והרצון העז להשיב לה לעצמה את היוקרה שאבדה, אך התשלום הזה נעשה בידיעתם ובגיבויים המוחלט והמלא של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב. צמרת רשות השידור העניקה את מלוא תמיכתה להסכם שהושג. נכון שאיש מהם לא השתתף ב-פועל בעת המו"מ ההוא באותה השבת של ה-1 בחודש אפריל ההוא של שנת 2000 ההיא, אך הם נשאו באחריות מלאה לחתימתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן. הם העניקו ליאיר שטרן חירות מלאה בניהול המו"מ עם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. הם לא ביקשו אותו בכתב ו/או בע"פ להציג בפניהם את טיוטת ההסכם, וגם לא הדריכו ו/או לא הזהירו אותו כי עליו לפנות ולהיוועץ עם היועצת המשפטית של רשות השידור בעת ההיא גב' חנה מֶצְקֶבִיץ' בטרם החתימה הסופית. הם סמכו עליו בעיניים עצומות (!). יכול להיות שראו זאת כמובן מאליו והאמינו כי ברגע המכריע בטרם חתימה, יציג יאיר שטרן בעל הניסיון, ו-אשר היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז 1993, את הסכם הסדרת זכויות השידור עם ערוץ הספורט מס' 55 בטלוויזיה בכבלים בפניהם, וגם בפני היועצת המשפטית. אך אין לשכוח כי היו אלה מנכ"ל רשות השידור, יו"ר הוועד המנהל, ויו"ר וועדת הכספים של המליאה – האנשים שדחקו בי והאיצו במנהל הטלוויזיה בליל חמישי בחצות – 30 במארס 2000, לחתום על חוזה שידורי ה- Final Four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בכל מחיר אפילו תמורת 1.000000 (מיליון) דולר.

תזכורת 2 : מאמן קבוצת מכבי ת"א בכדורסל ו-נבחרת ישראל בכדורסל, שחקן העבר הנפלא עודד קטש. מדובר ב-אדם ו-מאמן כדורסל איש מעשה ש-חונן בידע, חוכמה, מוסר, וכבוד אישי. יש רק עודד קטש אחד בכל מדינת ישראל. זה הוא עצמו.  

מאמן נבחרת ישראל בכדורסל עודד קטש הוביל אותה ביום שישי – 23 בפברואר 2018 היכל קבוצת שלמה (במתחם הדרייב אין בתל אביב) לניצחון דַל ומשעמם על נבחרת אנגליה החלשה בתוצאה 75:82. המשחק נערך במסגרת קדם גביע העולם בכדורסל של סין 2019. אין עוד כדורסל איכותי אותנטי במדינת ישראל שנקבר תחת מפולת האמריקניזציה, זאת שעשתה ועושה גם היום שַמות בעתיד הכדורסל הישראלי, בנוער והצעירים שלנו. אנוכי מבין שעודד קטש מעוניין להיות פרשן טלוויזיה וגם מאמן קבוצת הפועל ירושלים שפיטרה את מאמנה מודי מאור בנוסף להיותו מאמן הנבחרת הלאומית. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שידר ישיר את המשחק בהובלת גיל ברק וגור שלף. ישראל – אנגליה 75:82 היה אירוע משעמם, בתומו הגה הפרשן גור שלף טקסט פטריוטי מגוחך וגם מזויף, כלהלן : "… כל הכבוד לשחקני נבחרת ישראל… כיף של נבחרת… כיף של קהל… כיף של אולם… וכיף של אווירה… ואחלה, אחלה, אחלה נבחרת…".

תזכורת 3 : הימים ההם של שנת 2018. הכדורסל הישראלי הנוכחי איננו אוטנטי מפני שהוא רווי ב-אין סוף שחקנים זרים על חשבון הנוער הישראלי (!). הכדורסל הישראלי הנוכחי הוא פיקציה, בדותא (!!). אין דבר כזה (!!!). מדובר בקוריוז. עסק עלוב. נבחרת אסטוניה מביסה בטאלין את נבחרת ישראל בתוצאה 62:78 במסגרת קדם אליפות העולם בכדורסל של סין 2019. שידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ביום שני – 26 בפברואר 2018.  פוסט מס' 1190 חלק א'. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

ל-עודד קטש מצפה עבודה קשה כמאמן לאומי מפני שהכדורסל הישראלי האותנטי הוא לעיתים פיקציה. אין דבר כזה היום. פעם היה דבר כזה. מדובר ביותר ממשבר רציני ועמוק. מדובר בקוריוז. תוצאת משחק התבוסה אסטוניה – ישראל 62:78 במסגרת קדם אליפות העולם סין 2019, היא עוד הוכחה נוספת לדעיכתו והיעלמותו של הכדורסל הישראלי המקורי ההוא שלנו כפי שדוֹרִי בנה אותו, הרכיב אותו, ו- הכיר אותו. "האמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי לדורותיה עשתה בו שַמוֹת. גיל ברק וגור שלף העבירו את משחק התבוסה ההוא בו ניצחה אסטוניה את ישראל בתוצאה 62:78 – בשידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ביום ראשון – 25 בפברואר 2018. שניהם לא נכחו במקום ההתרחשות של ההתמודדות הנ"ל באסטוניה, אלא נותרו בארץ. בושה וחרפה מקצועית (!). 

זה היה נורא. עצוב ומַר מכל היבט היה לצפות בשידור הישיר Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהובלת גיל ברק והפרשן שלו גור שלף (יום ראשון – 25 בפברואר 2018) כיצד נבחרת הכדורסל הלאומית של אסטוניה הקטנטונת מביסה בטאלין במסגרת קדם אליפות העולם סין 2019 את הנבחרת הלאומית של ישראל (תחת שרביט אימונו של עודד קטש) בתוצאה 62:78. ביזיון קולוסאלי. תבוסת הכדורסל הישראלי רווי מסורת והישגי עבר לנבחרת עלומה חסרת שם ונעדרת היסטוריית כדורסל הקרויה אסטוניה, מעורר מחשבות נוגות אודות עתידו של הכדורסל הישראלי המקורי כפי שהיכרנו אותו בעבר (!). מדובר לא רק ב-אודות האמריקניזציה שפשתה בכדורסל הישראלי מזה עשרות שנים ומיגרה לחלוטין את כל כישרונות צעירי ישראל, אלא גם אודות המדיניות שנוקטת מנהיגות הכדורסל בארץ, ההכוונה הלקויה שלה, אי הבנתה וחוסר כישרונה לנווט את הכדורסל בארץ בעידן הגלובליזציה המסוכנת של שנות ה- 2000 שמאיימת להכרית את ענף הכדורסל בארץ. בראש פירמידת הכדורסל המופרכת הנוכחית הזאת עומד איגוד הכדורסל הכושל והיו"ר הניצב בראשו עמירם הלוי.

יש להבדיל אלף אלפי הבדלות בין עידן "האמריקניזציה" המסוננת, המחושבת, והמוגבלת במחצית השנייה של שנות ה- 60 במאה הקודמת עם העלייה ההיא ו- הגעתם המבורכת ארצה של טל ברודי ובארי ליבוביץ' (כמו גם מרק טורנשיין, לו סילבר, אריק מנקין, סטיב קפלן, אולסי פרי, לאבאן מרסר, מייק לארגי, ואחרים) לבין האמריקניזציה המשתוללת היום ללא שום גבול, בקרה, וסינון ואשר מכחידה לגמרי את הנוער הישראלי.

דוגמא אחת מיני רבות הוא יובל זוסמן שחקן יפה תואר ומוכשר בן 20 בנבחרת ישראל שמתנשא ל- 2.00 מטרים. יובל זוסמן שייך לקבוצת מכבי ת"א. שייכות מכובדת. אולם יובל זוסמן הוא שחקן קישוט שיושב תדיר על ספסל קבוצתו. איזה בזבוז. זה כל כך מרגיז אותי. אין שום סיכוי ששחקן חסר כל ניסיון על הפרקט ונעדר דקות משחק בקבוצתו, יפרוץ לפתע דווקא במשחקי נבחרת ישראל גם כשהיא מתמודדת נגד נבחרות קלושות כמו אנגליה ואסטוניה. אין דבר כזה. הולדתם של שחקנים Made in Israel כמו מיקי ברקוביץ', עדי גורדון, עודד קטש, ועוד כמה אחרים היא נחלת העבר. תהליך "האמריקניזציה" ארוכת השנים שהתנחֵל בארץ, עשתה ועושה שמות בכדורסל הישראלי. היא קברה תחתיה את כל כישרונות העתיד של מדינת ישראל. מי שמתעניין בקונקורדנציה של הכדורסל הישראלי מבין שמתחולל כאן אסון ספורטיבי בשם ה- Business האמריקני והשאיפה למצוינות באמצעות יבוא אמריקני. הכדורסל הישראלי האותנטי שלנו, כפי שכולנו הכרנו אותו פעם, Made in Israel, הוא ענף ספורט נכחד (!). ראו הוזהרתם (!).

נבחרת ישראל הכושלת בכדורסל זאת של 2017 ו- 2018, עליה נמנו אז ג'ייק כהן, רביב לימונד, גל מקל, שון דאוסון, ריצ'ארד האואל, עידן זלמנסון, חואקין שוכמן, אבי בן שימול, רפי מנקו, תמיר בלאט, וגם אחרים – עוררה רחמים. היה מדובר נבחרת איטית, צפויה, רוטינית, משעממת, נטולת גובה, נעדרת מהירות ואתלטיות, ובעיקר לא יודעת לקלוע.

טקסט תמונה : יולי 1952. תיעוד מהימים ההם – הזמן ההוא, לפני 71 שנים. זוהי נבחרת ישראל בכדורסל לפני צאתה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן האמריקני מוריס "טאבי" רסקין, יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מנחם קורמן (מכבי ת"א), אליהו עמיאל (הפועל חולון), משה "מוסא" דניאל (הפועל קיבוץ חולתא), ראובן פֶּכֶר (הפועל קיבוץ מזרע), מרסל חפץ (הפועל חולון), עמוס לין (הפועל קיבוץ משמר העמק) וראש המשלחת חיים וויין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : זכריה עופרי (מכבי ת"א), דני ארז (הפועל ת"א), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), פרדי כהן (הפועל חולון), ורלף קליין (מכבי ת"א).

(התמונה הוענקה לי ע"י גב' רונית אגיב – לין מנהלת הארכיון של קיבוץ משמר העמק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחלוף פחות משנה, במאי 1953, זכתה נבחרת ישראל בכדורסל במקום ה- 5 באליפות אירופה שנערכה במוסקבה בירת ברה"מ. באליפות העולם בכדורסל שנערכה באוקטובר 1954 בריו דה ז'אניירו זכתה נבחרת ישראל במקום ה- 8. באליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה ביוני 1965 שוב במוסקבה זכתה נבחרת ישראל במקום ה- 6. באליפות אירופה בכדורסל שנערכה ביוני 1979 באיטליה זכתה נבחרת ישראל במקום השני (!).

טקסט תמונה : תקופת האביב בשנת 1953. אלה הם שחקני אגודת "הפועל" חברי נבחרת ישראל בכדורסל ב-טרם צאתה לאליפות אירופה ה- 5 בכדורסל אשר עתידה להתקיים בחודש מאי של שנת 1953 במוסקבה בירת ברה"מ. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר, חיים גורמיזאנו, פרדי כהן, דוד הייבלום, שמעון "צ'ינגה" שלח, מרסל חפץ. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : דני ארז, מרדכי מימרן, משה "מוסה" דניאל, ואליהו עמיאל. חסרים בתמונה חמשת שחקני הנבחרת הישראלית מקבוצת מכבי ת"א ההיא : אברהם שניאור, מנחם קורמן, יהודה "קנבוס" ווינר, זכריה עופרי, ורלף קליין. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי צועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ'), זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פכר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פְרֶדִי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני אֶרֶז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל נערכת במוסקבה בירת ברה"מ. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 65 שנים. שחקני נבחרת ישראל יושבים במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופים ביריבותיה. זיהוי הנוכחים בתמונה : יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין (בז'אקט ועניבה) ליד אישה לא מזוהה מרכיבה משקפי שמש. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת (בחליפה ועניבה), שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן, מרסל חפץ, ודני ארז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה "קנבוס" ווינר, זכריה עופרי, משה "מוסה" דניאל, ראובן פכר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ואישה לא מזוהה. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                                                                                                                                         

טקסט תמונה : 1953 – 1952. זוהי החמישייה הקלאסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה, אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1953. זיהוי השחקנים משמאל לימין : זכריה עופרי (מכבי ת"א, הגבוה בשחקני הנבחרת 1.91 מ'), מרסל חפץ (הפועל חולון), פרדי כהן (הפועל חולון), שמעון "צִ'ינְגָה" שלח (לשעבר שמוקלר, הפועל ת"א), ואברהם שניאור (מכבי ת"א). (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1954. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז'אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר (הפועל מִזְרָע), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), פרדי כהן (הפועל חולון), עזרי לובושיץ (הפועל ת"א), ישראל טאוויל (מכבי ירושלים), וזכריה עופרי (מכבי ת"א). זיהוי הכורעים מימין לשמאל : משה "מוסה" דניאל (הפועל חולתא), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א), ו- דני ארז (הפועל ת"א). (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1965. הימים ההם שחלפו לפני 59 שנים בעת מחקר וכתיבת הפוסט הנוכחי. זהו הספסל הישראלי בעת אליפות אירופה בכדורסל (נערכה ב-מוסקבה בירת ברה"מ בשנת 1965) נראה מודאג ומוטרד במשחק בו גברה ישראל בקושי רב על מזרח גרמניה 55:56. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, יגאל דר (וולודרסקי) ז"ל, גדעון פרייטג יבד"ל, רמי גוט יבד"ל, ו-אילן זייגר ז"ל. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך עיתונות : יום חמישי – 21 ביוני 1979. העיתון "דָבָר". עדות היסטורית של כתב העיתון "דָבָר" דאז יעקב פתאל. (באדיבות ארכיון "דבר" ז"ל שנסגר לפני שנים רבות, ובאדיבות אנשי מחלקת העיתונות ב- בית אריאלה בתל אביב).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 ביוני 1979. זהו משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בטורינו – איטליה בין נבחרות ברה"מ הסובייטית ו-ישראל. השחקן הסובייטי וולדימיר טקאצ'נקו, ענק שקומתו 2.20 מ', מטביע בקלות את הכדור לתוך הרשת הישראלית – באין מפריע. הסובייטי וולדימיר טקאצ'נקו מפר בגלוי את מאזן הכוחות ועושה שַמוֹת בהגנה הישראלית…וולדימיר טקאצ'נקו קלע 29 נקודות במשחק הזה בו גברה ברה"מ על ישראל במשחק הגמר ההוא 76:98. מתבוננים בו אובדי עצות שני שחקני נבחרת ישראל לוּ סילבר (מס' 8, גובהו 2.02 מ') ואריק מנקין (גובהו גם כן 2.02 מ'). המשחק ההוא הועבר אז לפני 45 שנים מ-טורינו ל-ירושלים, ו-שודר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ע"י ה-שדר אלכס גלעדי ז"ל. (באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 ביוני 1979. היכל הכדורסל של העיר טורינו. בארי לייבוביץ' השחקן היפה ביותר בנבחרת ישראל (מימין) ניצב על דוכן מס' 2 ליד הקפטן הרוסי סרגיי בֶּלוֹב (משופם). נבחרת ישראל בכדורסל דורגה כסגנית אלופת אירופה בימים ההם לאחר נבחרת הכדורסל של ברה"מ. הטלוויזיה הישראלית הציבורית והשדר שלה אלכס גלעדי ז"ל הנציחו את המעמד. ההיסטוריה הזאת לא חזרה מאז על עצמה. (התמונה באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי).

הדירוג החמישי באליפות אירופה במוסקבה 1953 הקנה לישראל השתתפות אוטומטית באליפות העולם בכדורסל שהתקיימה ריו דה ז'אניירו בברזיל. ישראל דורגה במקום ה- 8 מתוך שתיים עשרה נבחרות, והקדימה את יוגוסלביה, פרגוואי, צ'ילה, ופרו. באליפות זכתה נבחרת ארה"ב, ברזיל הייתה שנייה, הפיליפינים דורגה במקום השלישי, צרפת הגיעה למקום הרביעי (ישראל ניצחה את צרפת 48 : 45 לאחר הארכה. המשחק הסתיים בתוצאה 43 : 43 בזמנו החוקי. קלעו לישראל אברהם שניאור 14 נק', דני ארז 12 נק' , מרסל חפץ 9 נק', רלף קליין 9 נק', פרדי כהן 3 נק', וזכריה עופרי 1 נק'. לצרפת הִרבו לקלוע דאסאם 11 נק', שחקן הציר הגבוה באניו 2.07 מ' קלע 10 נק', מונקלאר 6 נק', ו- ביפייר 5 נק').

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. חוף ימה של תל אביב. אלו הם שני אבות הכדורסל הישראלי בראשיתו. המאמן יעקב שאלתיאל (מימין) היה האיש שהצעיד את נבחרת ישראל להישגה הגדול מקום חמישי באליפות אירופה בכדורסל מוסקבה 1953. כאן בתמונה הוא יחד עם חברו המאמן יהושע רוזין (משמאל). (התמונה באדיבות ארכיון משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1954. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז'אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר, אברהם שניאור, מרסל חפץ, פרדי כהן, עזרי לובושיץ, ישראל טאוויל, וזכריה עופרי. זיהוי הכורעים מימין לשמאל :  משה "מוסה" דניאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, יהודה "קנבוס" ווינר, ו- דני ארז. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ישראל לא השתתפה בשתי אליפויות אירופה שנערכו ב- 1955 בבודפשט ו- 1957 בסופיה , אך שבה ונטלה חלק באליפות שנערכה ב- 1959 באיסטנבול . היא דורגה רק במקום ה- 11 . היא חזרה ודורגה במקום ה- 11 גם באליפות אירופה שנערכה ב- 1961 בבלגרד , ומקום 9 באליפות אירופה שהתקיימה בוורוצלאב בפולין ב-1963 .

טקסט תמונה : קיץ 1959. נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה – איסטנבול 1959. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : המאמן אליהו עמיאל, אברהם שניאור, ארז לוסטיג, יעקב אדליסט, עמוס לין (בן ו-חבר קיבוץ משמר העמק), דוד קמינסקי, שבתאי "סבי" בן-בסט, ויגאל דר- וולדרסקי ז"ל (בן ו-חבר קיבוץ אשדות יעקב בעמק הירדן). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, דוד פריש, אברהם "אלברט" חמו, וחיים קסטן. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                        

טקסט תמונה : קיץ 1960. הימים ההם – הזמן ההוא. זוהי נבחרת ישראל בכדורסל. זיהוי השורה הקדמית מימין לשמאל : דוב "בולק" פרוסק, אברהם "אלברט" חמו (8), חיים חזן (14) ז"ל, עזרי לובושיץ ז"ל (6), אברהם הופמן ז"ל (13), חיים קסטן (5), ורלף קליין ז"ל (11). זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : שבתאי "סבי" בן בסט (9), תנחום "תני" כהן מינץ (4) ז"ל, ארז לוסטיג (7), דוד קמינסקי, דוד פריש, ועמוס קופפר – תובל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנים 1963 ו- 1964. אליפות אירופה בכדורסל של וורוצלאב פולין 1963 והטורניר הקדם אולימפי בג'נבה 1964. נבחרת ישראל בהדרכתו של מאמנה יהושע רוזין ז"ל ב-וורוצלאב סיימה במקום התשיעי וגם לא הצליחה להעפיל לאולימפיאדת טוקיו 64' . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, עמי שלף ז"ל, עופר אשד ז"ל, שלמה "מומו" לוצקי (מניף יד לשלום), חיים "חיימון" שטרקמן, עוזר המאמן ג'ורג' דווידסון, אברהם "אלברט" חמו, דוד פריש, אילן זייגר ז"ל, אלוף משנה שמואל סוחר ו-שמולי'ק ללקין ז"ל (שני יו"רים משותפים של משלחת הכדורסל הלאומית של ישראל), המאמן יהושע רוזין ז"ל, ויו"ר הוועד האולימפי הישראלי חיים גלובינסקי ז"ל. (התמונה ניתנה לי באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 40 של המאה הקודמת. זהו מאמן הכדורסל יהושע רוזין ממעצבי דמותו של הכדורסל ב-מכבי ת"א ובנבחרת ישראל הלאומים בימים ההם. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1965 התקיימה אליפות אירופה שוב במוסקבה. עיר המזל. נבחרת ישראל זכתה להצלחה גדולה ודורגה במקום ה- 6 אחרי ברה"מ, יוגוסלביה, פולין, איטליה, ובולגריה. למאמן הנבחרת התמנה שמעון "צינגה" שלח יבד"ל שהיה שחקן מצטיין ורכז המשחק בעברו במשך שנים רבות של הפועל ת"א ונבחרת ישראל. עמירם שפירא הוצב לצדו של המאמן הלאומי בתפקיד מנהל הנבחרת. איש לא שיער לעצמו כי עמירם שפירא יישא על כתפיו את משימת הניהול במשך 22 שנים רצופות . הוא הפך לדמות מיתולוגית ומוערכת מאוד ע"י כל השחקנים שעברו תחתיו ואנשי איגוד הכדורסל .

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. זהו עמירם שפירא במידה רבה דמות מיתולוגית, מנהלה המסור והחרוץ של נבחרת ישראל בכדורסל בהיכל הספורט יד אליהו בשנות ה- 70 במאה שעברה. (באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

כל השחקנים הוותיקים פרשו זה מכבר. קם דוֹר שחקנים חדש בדמותם של תנחום "תני" כהן מינץ, צבי לובצקי, אילן זייגר, דוד קמינסקי, יגאל דר (וולודרסקי), עמי שֶלֶף, רָמִי גוֹט, אברהם הופמן, חיים שטרקמן, גדעון פרייטג, עופר אשד, וחיים בוכבינדר. ישראל גברה על הונגריה בתוצאה 60 : 49 , ואח"כ ניצחה על חודן של נקודות, נקודה או שתיים , את רומניה 59 : 57, גברה על מזרח גרמניה 56 : 55 יכלה לצ'כוסלובקיה 71 : 69, הכניעה את פינלנד 52 : 51, וניצחה גם את נבחרתה של יוון 69 : 67. ישראל הפסידה לברה"מ 88 : 50, לאיטליה 68 : 47, ונוצחה גם ע"י בולגריה 63 : 51.

טקסט תמונה : קיץ 1965. הספסל הישראלי באליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1965. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 57 שנים. זיהוי הנוכחים בתצלום מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, יגאל דר (וולודרסקי) ז"ל, גדעון פרייטג, רמי גוט, ואילן זייגר ז"ל. (באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל הפך ל-ענף היצוא הספורטיבי הראשון במעלה של ישראל אך ברגעי השיא שלו הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרה. היא פשוט לא הייתה קיימת.

טקסט תמונה : חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל במסעה הארוך לארה"ב בחודשים נובמבר ודצמבר 1966. משם הפליגה לטורניר הכדורסל במסגרת משחקי אסיה ה- 5 שנערכו בבנגקוק בירת תאילנד. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, העיתונאי ישראל פז ז"ל, אמנון אבידן, יגאל וולדרסקי – דר ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, מנהל הנבחרת עמירם שפירא, איש לא מזוהה, חצקל כהן נשיא הוועד האמריקני למען הספורט בישראל, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי ז"ל, שני אנשים לא מזוהים, עופר אשד ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים "חיימון" שטרקמן, ואילן זייגר ז"ל. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : גרשון "גרשי" דקל, יצחק "זכי" מזרחי, רמי גוט, דוד קמינסקי, וצבי לובצקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1966. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 56 שנים. אלה הם שחקני נבחרת ישראל בכדורסל לקראת צאתה ל-בנגקוק בתום מסע המשחקים בארה"ב.  זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אילן זייגר, גרשון "גרשי" דקל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, אמנון אבידן, איש לא מזוהה, צבי לובצקי, איש לא מזוהה, רמי גוט, חיים גלובינסקי ז"ל, עמי שלף ז"ל, עמירם שפירא מנהל הנבחרת, דוד קמינסקי, והעיתונאי ישראל פז ז"ל . זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עופר אשד, יגאל וולדרסקי – דר ז"ל, חיים "חיימון, שטרקמן, יצחק "זכי" מזרחי, ומאמן הנבחרת שמעון "צ'ינגה" שלח. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל בעת מסע המשחקים בארה"ב נפגשת עם המאמן הכדורסל היהודי – אמריקני הנודע נאט הולמן (עומד ראשון מימין) 17 שנה לאחר ביקורו בישראל. בשורת היושבים ניתן לראות את מימין לשמאל את יגאל וולודרסקי – דר ז"ל, אמונן אבידן, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (משעין ראשו על יד ימין שלו), מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפיים כהים), ורמי גוט. יושב משמאל בפרופיל עמי שלף ז"ל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל זוכה במדליית הזהב בכדורסל במשחקי אסיה ה- 5 בבנגקוק. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : רופא הנבחרת ד"ר וויץ, העיתונאי ישראל פז ז"ל, איש לא מזוהה, עופר אשד ז"ל, גרשון "גרשי" דקל , מאחוריו מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפי שמש), יוסף "יושו" ענבר ז"ל, אילן זייגר, שלום זיסמן ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים גלובינסקי ז"ל, רמי גוט, עשהאל בן דוד ז"ל, עמי שלף ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, ואיש לא מזוהה כנראה משגרירות ישראל בבנגקוק. זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, אמנון אבידן, חיים שטרקמן, יגאל וולודרסקי (דר), צבי לובצקי, יצחק "זכי" מזרחי, ודוד קמינסקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא ואילן זייגר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ברבות השנים פחתה בישראל וגם באירופה הפופולאריות של אליפות הכדורסל ביחס הפוך לריבוי והשתכללות אמצעי השידור. הכדורגל התעצם וגנב את ההצגה. אליפות אירופה בכדורסל הפכה לאירוע ספורט שיגרתי הנערך מידי שנתיים, לא דרמטי, לא משלהב במיוחד, בהשתתפות שתיים עשרה נבחרות לאומיות ממערב ומזרחה של היבשת החצויה. גם הדירוג הגבוה של מכבי ת"א באירופה תחת מנהיגותו של רלף קליין המאמן וזכייתה בגביע האלופות ב- 1977 לא גרר סקרנות טלוויזיונית לאומית. הכדורגל המקומי ובאירופה וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א האפילו לחלוטין על הכדורסל הישראלי. מחיר זכויות השידור הנמוך של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 היה בהתאם לעניין שבּו. 2940 (אלפיים תשע מאות וארבעים) דולר שלנו סגרו עניין. זה היה Share כמעט אפסי (במונחים של זכויות שידורים) במסגרת חוזה הכספי של איגוד השידור  האירופי (EBU) עם התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA).

ההכנות הטלוויזיוניות שלנו, הטכנולוגיות והלוגיסטיות בארץ ובאירופה, של הבוס שלי אלכס גלעדי ז" ושלי, היו נכונות ומדויקות. לקחנו את כל האפשרויות בחשבון למעט המהפכה האיסלאמית שהתחוללה באיראן נגד השאה הפרסי בראשית 1979 בראשות רוחאללה חומייני. כהן הדת השיעי הקיצוני והאכזר הזה חומייני הגדיר את ארה"ב כשטן והאויב הראשי של איראן. בעיצומה של המהפכה נחטפו עובדי שגרירות ארה"ב בטהראן ע"י משמרות המהפכה האיראניים. החטופים הפכו חיש מהר לבני ערובה של השלטון האיסלאמיסטי הקיצוני החדש. הנסיבות הפוליטיות הדרמטיות הכריחו את חטיבות החדשות של שלושת רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC לערוך בלוקאדה בת חודשים על לווייני התקשורת האטלנטיים וההודיים , ובכך לחסום את הטרנספונדרים ו- קווי הלוויינים שלנו. קווי השידור הלווייניים שנחסמו ע"י שלושת הרשתות האמריקניות הגדולות היו מיועדים לנתב אליהם את משחקי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. זאת הייתה צרה צרורה ובכך יעסקו גם פוסטים אחרים ונוספים.

סיכום קצר : עיתונאי, שדרני, ופרשני הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, ערוצי הרדיו לגווניו, והעיתונות הכתובה חייבים לתקוף את הנהלת איגוד הכדורסל ואת מנהיגי הספורט בכל הנוגע לפרשת "האמריקניזציה" הנגטיבית והבלתי רצויה אולם החודרנית  והמתמשכת בת עשרות שנים ואשר הורסת את הכדורסל הישראלי על כל שכבותיו ו- פוגעת קשות ונואשות ב-ילדים, ב-נוער, ובכל הדור הצעיר של מדינת ישראל שעניינו כדורסל. הכדורסל הישראלי המשובח, האותנטי, והמקורי ההוא שהיה פעם לפני זמן רב מנת חלקנו במשך שנים רבות איננו קיים עוד. אנוכי קורא לעיתונאי ישראל בטלוויזיה, ברדיו, ובעיתונות הכתובה להרים את קולם נגד אנשי איגוד הכדורסל קצרי הראות והמחשבה שתומכים בהליך ה- "אמריקניזציה" שמכלה כבר שנים רבות כל חלקה טובה בכדורסל הישראלי. אין עוד זמן להתמהמה, להתלבט, ולפסוח על הסיפים. הדחתה וסילוקה של נבחרת ישראל תחת שרביט מנהיגותו של גיא גודס בשלב כה מוקדם מ-אליפות אירופה בכדורסל ב-צ'כיה בספטמבר 2022, היא עוד תמרור בצבע אדום בוהק לקברניטי הכדורסל במדינת ישראל. ראו הוזהרתם שוב (!).

סיכום קצר.

אזרחים ישראליים נאמנים ובני האומה היהודית האמיצה כמו מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, וטל ברודי, ודומיהם ושכמותם (לא רק בזירות הכדורסל והספורט), הפכו זה מכבר ומהווים דמויות מופת ואישים נערצים לרבים ואנוכי בתוכם במדינת ישראל (!). אנוכי כבר יותר מ-בן 85 שנים. בטרם אסיים אומר תודה גדולה לספורטאי העל, אמיצי לב, ודבקים במשימתם לאורכן של שנים רבות, למיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, וטל ברודי (ו-שכמותם בקבוצת מכבי ת"א ההיא וחבריהם בנבחרת ישראל ההיא). אתם בלתי נשכחים כולכם. אנשים יקרים תבורכו (!). 

פוסט 1243. הימים ההם של שנת 2018. הכדורסל הישראלי האותנטי הנוכחי הוא פיקציה. אין דבר כזה. מדובר בקוריוז. אסטוניה מביסה בטאלין את ישראל 62:78 במסגרת קדם אליפות העולם בכדורסל של סין 2019. שידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ביום שני – 26 בפברואר 2018. המשך אסופות. פרקי זמן בעידן יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס' 1123. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. 

פרפראות :

1. הכדורסל הישראלי האותנטי הוא פיקציה. אין דבר כזה היום. פעם היה דבר כזה. מדובר ביותר ממשבר רציני ועמוק. מדובר בקוריוז. תוצאת משחק התבוסה אסטוניה – ישראל 62:78 במסגרת קדם אליפות העולם סין 2019, היא עוד הוכחה נוספת לדעיכתו והיעלמותו של הכדורסל הישראלי המקורי ההוא שלנו כפי שדוֹרִי בנה אותו, הרכיב אותו, ו- הכיר אותו. "האמריקניזציה" לדורותיה עשתה בו שַמוֹת. גיל ברק וגור שלף העבירו את משחק התבוסה הנ"ל אסטוניה – ישראל 62:78 בשידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ביום ראשון – 25 בפברואר 2018.

זה היה נורא. עצוב ומַר מכל היבט היה לצפות בשידור הישיר Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהובלת גיל ברק והפרשן שלו גור שלף (יום ראשון – 25 בפברואר 2018) כיצד נבחרת הכדורסל הלאומית של אסטוניה הקטנטונת מביסה בטאלין במסגרת קדם אליפות העולם סין 2019 את הנבחרת הלאומית של ישראל (תחת שרביט אימונו של עודד קטש) בתוצאה 62:78. ביזיון קולוסאלי. תבוסת הכדורסל הישראלי רווי מסורת והישגי עבר לנבחרת עלומת שם ונעדרת היסטוריית כדורסל הקרויה אסטוניה, מעורר מחשבות נוגות. לא רק אודות האמריקניזציה שפשתה בכדורסל הישראלי מזה עשרות שנים ומיגרה לחלוטין את כל כישרונות צעירי ישראל אלא גם אודות המדיניות שנוקטת מנהיגות הכדורסל בארץ, ההכוונה הלקויה שלה, אי הבנתה וחוסר כישרונה לנווט את הכדורסל בארץ בעידן הגלובליזציה המסוכנת של שנות ה- 2000 שמאיימת להכרית את הענף בארץ. בראש פירמידת הכדורסל המופרכת הנוכחית הזאת עומד איגוד הכדורסל הכושל והיו"ר הניצב בראשו עמירם הלוי.

יש להבדיל אלף אלפי הבדלות בין עידן "האמריקניזציה" המסוננת, המחושבת, והמוגבלת במחצית השנייה של שנות ה- 60 במאה הקודמת עם העלייה ההיא ו- הגעתם המבורכת ארצה של טל ברודי ובארי ליבוביץ' (כמו גם מרק טורנשיין, לו סילבר, אריק מנקין, סטיב קפלן, אולסי פרי, לאבאן מרסר, מייק לארגי, ואחרים) לבין האמריקניזציה המשתוללת היום ללא שום גבול, בקרה, וסינון ואשר מכחידה לגמרי את הנוער הישראלי.

דוגמא אחת מיני רבות הוא יובל זוסמן שחקן יפה תואר ומוכשר בן 20 בנבחרת ישראל שמתנשא ל- 2.00 מטרים. יובל זוסמן שייך לקבוצת מכבי ת"א. שייכות מכובדת. אולם יובל זוסמן הוא שחקן קישוט שיושב תדיר על ספסל קבוצתו. איזה בזבוז. זה כל כך מרגיז אותי. אין שום סיכוי ששחקן חסר כל ניסיון על הפרקט ונעדר דקות משחק בקבוצתו, יפרוץ לפתע דווקא במשחקי נבחרת ישראל גם כשהיא מתמודדת נגד נבחרות קלושות כמו אנגליה ואסטוניה. אין דבר כזה. הולדתם של שחקנים Made in Israel כמו מיקי ברקוביץ', עדי גורדון, עודד קטש, ועוד כמה אחרים היא נחלת העבר. תהליך "האמריקניזציה" ארוכת השנים שהתנחֵל בארץ, עשתה ועושה שמות בכדורסל הישראלי. היא קברה תחתיה את כל כישרונות העתיד של מדינת ישראל. מי שמתעניין בקונקורדנציה של הכדורסל הישראלי מבין שמתחולל כאן אסון ספורטיבי בשם ה- Business האמריקני והשאיפה למצוינות באמצעות יבוא אמריקני. הכדורסל הישראלי האותנטי שלנו, כפי שכולנו הכרנו אותו פעם, Made in Israel, הוא ענף ספורט נכחד (!). ראו הוזהרתם (!).

נבחרת ישראל הכושלת בכדורסל זאת של 2017 ו- 2018, עליה נמנים ג'ייק כהן, רביב לימונד, גל מקל, שון דאוסון, ריצ'ארד האואל, עידן זלמנסון, חואקין שוכמן, אבי בן שימול, רפי מנקו, תמיר בלאט, וגם אחרים – מעוררת רחמים. מדובר נבחרת איטית, צפויה, רוטינית, משעממת, נטולת גובה, נעדרת מהירות ואתלטיות, ובעיקר לא יודעת לקלוע.

טקסט תמונה : יולי 1952. הימים ההם – הזמן ההוא. לפני 66 שנים. נבחרת ישראל בכדורסל לפני צאתה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן האמריקני מוריס "טאבי" רסקין, יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מנחם קורמן (מכבי ת"א), אליהו עמיאל (הפועל חולון), משה "מוסא" דניאל (הפועל קיבוץ חולתא), ראובן פכר (הפועל קיבוץ מזרע), מרסל חפץ (הפועל חולון), עמוס לין (הפועל קיבוץ משמר העמק) וראש המשלחת חיים וויין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : זכריה עופרי (מכבי ת"א), דני ארז (הפועל ת"א), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), פרדי כהן (הפועל חולון), ורלף קליין (מכבי ת"א). (התמונה הוענקה לי ע"י גב' רונית אגיב – לין מנהלת הארכיון של קיבוץ משמר העמק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחלוף פחות משנה, במאי 1953, זכתה נבחרת ישראל בכדורסל במקום ה- 5 באליפות אירופה שנערכה במוסקבה בירת ברה"מ. באליפות העולם בכדורסל שנערכה באוקטובר 1954 בריו דה ז'אניירו זכתה נבחרת ישראל במקום ה- 8. באליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה ביוני 1965 שוב במוסקבה זכתה נבחרת ישראל במקום ה- 6. באליפות אירופה בכדורסל שנערכה ביוני 1979 באיטליה זכתה נבחרת ישראל במקום השני (!).

טקסט תמונה : אביב 1953. שחקני אגודת "הפועל" חברי נבחרת ישראל בכדורסל טרם צאתה לאליפות אירופה ה- 5 בכדורסל העתידה להתקיים בחודש מאי 1953 במוסקבה בירת ברה"מ. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר, חיים גורמיזאנו, פרדי כהן, דוד הייבלום, שמעון "צ'ינגה" שלח, מרסל חפץ. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : דני ארז, מרדכי מימרן, משה "מוסה" דניאל, ואליהו עמיאל. חסרים בתמונה חמשת שחקני הנבחרת הישראלית מקבוצת מכבי ת"א : אברהם שניאור, מנחם קורמן, יהודה "קנבוס" ווינר, זכריה עופרי, ורלף קליין. (באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי צועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ'), זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פכר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פְרֶדִי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני אֶרֶז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל נערכת במוסקבה בירת ברה"מ. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 65 שנים. שחקני נבחרת ישראל יושבים במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופים ביריבותיה. זיהוי הנוכחים בתמונה : יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין (בז'אקט ועניבה) ליד אישה לא מזוהה מרכיבה משקפי שמש. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בַּג ראש המשלחת (בחליפה ועניבה), שמעון "צ'ינגה" שלח, פרדי כהן, מרסל חפץ, ודני ארז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה "קנבוס" ווינר, זכריה עופרי, משה "מוסה" דניאל, ראובן פכר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ואישה לא מזוהה. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                                                                                                                                              

טקסט תמונה : 1953 – 1952. זוהי החמישייה הקלאסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה, אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1953. זיהוי השחקנים משמאל לימין : זכריה עופרי (מכבי ת"א, הגבוה בשחקני הנבחרת 1.91 מ'), מרסל חפץ (הפועל חולון), פרדי כהן (הפועל חולון), שמעון "צִ'ינְגָה" שלח (לשעבר שמוקלר, הפועל ת"א), ואברהם שניאור (מכבי ת"א). (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1954. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז'אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר (הפועל מִזְרָע), אברהם שניאור (מכבי ת"א), מרסל חפץ (הפועל חולון), פרדי כהן (הפועל חולון), עזרי לובושיץ (הפועל ת"א), ישראל טאוויל (מכבי ירושלים), וזכריה עופרי (מכבי ת"א). זיהוי הכורעים מימין לשמאל : משה "מוסה" דניאל (הפועל חולתא), שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א), יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א), ו- דני ארז (הפועל ת"א). (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1965. הספסל הישראלי באליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1965 נראה מודאג במשחק בו גברה ישראל בקושי רב על מזרח גרמניה 55:56. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, יגאל דר (וולודרסקי) ז"ל, גדעון פרייטג, רמי גוט, ואילן זייגר ז"ל. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך עיתונות : יום חמישי – 21 ביוני 1979. העיתון "דָבָר". עדות היסטורית של כתב העיתון "דָבָר" דאז יעקב פתאל. (באדיבות ארכיון "דבר" ז"ל שנסגר לפני שנים רבות, ובאדיבות אנשי מחלקת העיתונות ב- בית אריאלה בתל אביב).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 ביוני 1979. משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בטורינו – איטליה בין נבחרות ברה"מ וישראל. השחקן הסובייטי וולדימיר טקאצ'נקו, ענק שקומתו 2.20 מ', מפר בגלוי את מאזן הכוחות ועושה שַמוֹת בהגנה הישראלית. וולדימיר טקאצ'נקו קלע 29 נקודות במשחק הזה בו גברה ברה"מ על ישראל במשחק הגמר ההוא 76:98. מתבוננים בו אובדי עצות שני שחקני נבחרת ישראל לוּ סילבר (מס' 8, גובהו 2.02 מ') ואריק מנקין (גובהו גם כן 2.02 מ'). המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י אלכס גלעדי. (באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 ביוני 1979. היכל הכדורסל של העיר טורינו. בארי לייבוביץ' השחקן היפה ביותר בנבחרת ישראל (מימין) ניצב על דוכן מס' 2 ליד הקפטן הרוסי סרגיי בלוב (משופם). נבחרת ישראל בכדורסל דורגה כסגנית אלופת אירופה לאחר ברה"מ. הטלוויזיה הישראלית הציבורית והשדר אלכס גלעדי הנציחו את המעמד. ההיסטוריה הזאת לא חזרה מאז על עצמה. (התמונה באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי).

הדירוג החמישי באליפות אירופה במוסקבה 1953 הקנה לישראל השתתפות אוטומטית באליפות העולם בכדורסל שהתקיימה ריו דה ז'אניירו בברזיל. ישראל דורגה במקום ה- 8 מתוך שתיים עשרה נבחרות, והקדימה את יוגוסלביה, פרגוואי, צ'ילה, ופרו. באליפות זכתה נבחרת ארה"ב, ברזיל הייתה שנייה, הפיליפינים דורגה במקום השלישי, צרפת הגיעה למקום הרביעי (ישראל ניצחה את צרפת 48 : 45 לאחר הארכה. המשחק הסתיים בתוצאה 43 : 43 בזמנו החוקי. קלעו לישראל אברהם שניאור 14 נק', דני ארז 12 נק' , מרסל חפץ 9 נק', רלף קליין 9 נק', פרדי כהן 3 נק', וזכריה עופרי 1 נק'. לצרפת הִרבו לקלוע דאסאם 11 נק', שחקן הציר הגבוה באניו 2.07 מ' קלע 10 נק', מונקלאר 6 נק', ו- ביפייר 5 נק').

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. חוף ימה של תל אביב. אלו הם שני אבות הכדורסל הישראלי בראשיתו. המאמן יעקב שאלתיאל (מימין) היה האיש שהצעיד את נבחרת ישראל להישגה הגדול מקום חמישי באליפות אירופה בכדורסל מוסקבה 1953. כאן בתמונה הוא יחד עם חברו המאמן יהושע רוזין (משמאל). (התמונה באדיבות ארכיון משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1954. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז'אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר, אברהם שניאור, מרסל חפץ, פרדי כהן, עזרי לובושיץ, ישראל טאוויל, וזכריה עופרי. זיהוי הכורעים מימין לשמאל :  משה "מוסה" דניאל, שמעון "צ'ינגה" שלח, יהודה "קנבוס" ווינר, ו- דני ארז. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ישראל לא השתתפה בשתי אליפויות אירופה שנערכו ב- 1955 בבודפשט ו- 1957 בסופיה , אך שבה ונטלה חלק באליפות שנערכה ב- 1959 באיסטנבול . היא דורגה רק במקום ה- 11 . היא חזרה ודורגה במקום ה- 11 גם באליפות אירופה שנערכה ב- 1961 בבלגרד , ומקום 9 באליפות אירופה שהתקיימה בוורוצלאב בפולין ב-1963 .

טקסט תמונה : קיץ 1959. נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה – איסטנבול 1959. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : המאמן אליהו עמיאל, אברהם שניאור, ארז לוסטיג, יעקב אדליסט, עמוס לין (מקיבוץ משמר העמק), דוד קמינסקי, שבתאי "סבי" בן-בסט, ויגאל דר- וולדרסקי ז"ל (מקיבוץ אשדות יעקב בעמק הירדן). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, דוד פריש, אברהם "אלברט" חמו, וחיים קסטן. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                        

טקסט תמונה : קיץ 1960 . נבחרת ישראל בכדורסל . זיהוי השורה הקדמית מימין לשמאל : דוב "בולק" פרוסק, אברהם "אלברט" חמו (8), חיים חזן (14) ז"ל, עזרי לובושיץ ז"ל (6), אברהם הופמן ז"ל (13), חיים קסטן (5), ורלף קליין ז"ל (11). זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : שבתאי 'סבי' בן בסט (9), תנחום "תני" כהן מינץ (4) ז"ל, ארז לוסטיג (7), דוד קמינסקי, דוד פריש, ועמוס קופפר – תובל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנים 1963 ו- 1964. אליפות אירופה בכדורסל של וורוצלאב פולין 1963 והטורניר הקדם אולימפי בג'נבה 1964. נבחרת ישראל בהדרכתו של מאמנה יהושע רוזין ז"ל וורוצלאב סיימה במקום התשיעי וגם לא הצליחה להעפיל לאולימפיאדת טוקיו 64' . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : רלף קליין ז"ל, חיים חזן ז"ל, עמי שלף ז"ל, עופר אשד ז"ל, שלמה "מומו" לוצקי (מניף יד לשלום), חיים "חיימון" שטרקמן, עוזר המאמן ג'ורג' דווידסון, אברהם "אלברט" חמו, דוד פריש, אילן זייגר ז"ל, אלוף משנה שמואל סוחר ו-שמולי'ק ללקין ז"ל (שני יו"רים משותפים של משלחת הכדורסל הלאומית של ישראל), המאמן יהושע רוזין ז"ל, ויו"ר הוועד האולימפי חיים גלובינסקי ז"ל. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 40 של המאה הקודמת. זהו מאמן הכדורסל יהושע רוזין ממעצבי דמותו של הכדורסל ב-מכבי ת"א ובנבחרת ישראל הלאומים בימים ההם. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1965 התקיימה אליפות אירופה שוב במוסקבה. עיר המזל. נבחרת ישראל זכתה להצלחה גדולה ודורגה במקום ה- 6 אחרי ברה"מ, יוגוסלביה, פולין, איטליה, ובולגריה. למאמן הנבחרת התמנה שמעון "צינגה" שלח יבד"ל שהיה שחקן מצטיין ורכז המשחק בעברו במשך שנים רבות של הפועל ת"א ונבחרת ישראל. עמירם שפירא הוצב לצדו של המאמן הלאומי בתפקיד מנהל הנבחרת. איש לא שיער לעצמו כי עמירם שפירא יישא על כתפיו את משימת הניהול במשך 22 שנים רצופות . הוא הפך לדמות מיתולוגית ומוערכת מאוד ע"י כל השחקנים שעברו תחתיו ואנשי איגוד הכדורסל .

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. זהו עמירם שפירא המהווה במידה רבה דמות מיתולוגית. עמירם שפירא היה מנהלה המסור והחרוץ של נבחרת ישראל בכדורסל בהיכל הספורט יד אליהו בשנות ה- 70 במאה שעברה. (באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

כל השחקנים הוותיקים פרשו זה מכבר. קם דוֹר שחקנים חדש בדמותם של תנחום "תני" כהן מינץ, צבי לובצקי, אילן זייגר, דוד קמינסקי, יגאל דר (וולודרסקי), עמי שֶלֶף, רָמִי גוֹט, אברהם הופמן, חיים שטרקמן, גדעון פרייטג, עופר אשד, וחיים בוכבינדר. ישראל גברה על הונגריה בתוצאה 60 : 49 , ואח"כ ניצחה על חודן של נקודות, נקודה או שתיים , את רומניה 59 : 57, גברה על מזרח גרמניה 56 : 55 יכלה לצ'כוסלובקיה 71 : 69, הכניעה את פינלנד 52 : 51, וניצחה גם את נבחרתה של יוון 69 : 67. ישראל הפסידה לברה"מ 88 : 50, לאיטליה 68 : 47, ונוצחה גם ע"י בולגריה 63 : 51.

טקסט תמונה : קיץ 1965. הספסל הישראלי באליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1965. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 57 שנים. זיהוי הנוכחים בתצלום מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, יגאל דר (וולודרסקי) ז"ל, גדעון פרייטג ו-רמי גוט שניהם יבד"ל, ו-אילן זייגר ז"ל. (באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל הפך לענף היצוא הספורטיבי הראשון במעלה של ישראל אך ברגעי השיא שלו הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרה. היא פשוט לא הייתה קיימת.

טקסט תמונה : חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל במסעה הארוך לארה"ב בחודשים נובמבר ודצמבר 1966. משם הפליגה לטורניר הכדורסל במסגרת משחקי אסיה ה- 5 שנערכו בבנגקוק בירת תאילנד. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : עמי שלף ז"ל, העיתונאי ישראל פז ז"ל, אמנון אבידן, יגאל וולדרסקי – דר ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, מנהל הנבחרת עמירם שפירא, איש לא מזוהה, חצקל כהן נשיא הוועד האמריקני למען הספורט בישראל, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי ז"ל, שני אנשים לא מזוהים, עופר אשד ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים "חיימון" שטרקמן, ואילן זייגר ז"ל. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : גרשון "גרשי" דקל, יצחק "זכי" מזרחי, רמי גוט, דוד קמינסקי, וצבי לובצקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1966. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 57 שנים. אלה הם שחקני נבחרת ישראל בכדורסל לקראת צאתה ל-משחקי אסיה שנערכו אז ב-בנגקוק, בתום מסע המשחקים בארה"ב.  זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אילן זייגר ז"ל, גרשון "גרשי" דקל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, אמנון אבידן, איש לא מזוהה, צבי לובצקי, איש לא מזוהה, רמי גוט, חיים גלובינסקי ז"ל, עמי שלף ז"ל, עמירם שפירא מנהל הנבחרת, דוד קמינסקי, והעיתונאי ישראל פז ז"ל . זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עופר אשד, יגאל וולדרסקי – דר ז"ל, חיים "חיימון, שטרקמן, יצחק "זכי" מזרחי, ומאמן הנבחרת שמעון "צ'ינגה" שלח. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1966. הימים ההם לפני 57 שנים. זוהי נבחרת ישראל בכדורסל בעת מסע המשחקים בארה"ב נפגשת עם המאמן הכדורסל היהודי – אמריקני הנודע נאט הולמן ז"ל (עומד ראשון מימין) 17 שנה לאחר ביקורו בישראל. בשורת היושבים ניתן לראות מימין לשמאל את יגאל וולודרסקי – דר ז"ל, אמנון אבידן, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (משעין ראשו על יד ימין שלו), מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפיים כהים), ו-רמי גוט. יושב משמאל בפרופיל עמי שלף ז"ל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל זוכה במדליית הזהב בכדורסל במשחקי אסיה ה- 5 בבנגקוק. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : רופא הנבחרת ד"ר וויץ, העיתונאי ישראל פז ז"ל, איש לא מזוהה, עופר אשד ז"ל, גרשון "גרשי" דקל , מאחוריו מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפי שמש), יוסף "יושו" ענבר ז"ל, אילן זייגר, שלום זיסמן ז"ל, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, חיים גלובינסקי ז"ל, רמי גוט, עשהאל בן דוד ז"ל, עמי שלף ז"ל, המאמן שמעון "צ'ינגה" שלח, ואיש לא מזוהה כנראה משגרירות ישראל בבנגקוק. זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, אמנון אבידן, חיים שטרקמן, יגאל וולודרסקי (דר), צבי לובצקי, יצחק "זכי" מזרחי, ודוד קמינסקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא ואילן זייגר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ברבות השנים פחתה בישראל וגם באירופה הפופולאריות של אליפות הכדורסל ביחס הפוך לריבוי והשתכללות אמצעי השידור. הכדורגל התעצם וגנב את ההצגה. אליפות אירופה בכדורסל הפכה לאירוע ספורט שיגרתי הנערך מידי שנתיים, לא דרמטי, לא משלהב במיוחד, בהשתתפות שתיים עשרה נבחרות לאומיות ממערב ומזרחה של היבשת החצויה. גם הדירוג הגבוה של מכבי ת"א באירופה תחת מנהיגותו של רלף קליין המאמן וזכייתה בגביע האלופות ב- 1977 לא גרר סקרנות טלוויזיונית לאומית. הכדורגל המקומי ובאירופה וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א האפילו לחלוטין על הכדורסל הישראלי. מחיר זכויות השידור הנמוך של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 היה בהתאם לעניין שבּו. 2940 (אלפיים תשע מאות וארבעים) דולר שלנו סגרו עניין. זה היה Share כמעט אפסי (במונחים של זכויות שידורים) במסגרת חוזה הכספי של איגוד השידור  האירופי (EBU) עם התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA).

ההכנות הטלוויזיוניות שלנו, הטכנולוגיות והלוגיסטיות בארץ ובאירופה, של הבוס שלי אלכס גלעדי ז" ושלי, היו נכונות ומדויקות. לקחנו את כל האפשרויות בחשבון למעט המהפכה האיסלאמית שהתחוללה באיראן נגד השאה הפרסי בראשית 1979 בראשות רוחאללה חומייני. כהן הדת השיעי הקיצוני והאכזר הזה חומייני הגדיר את ארה"ב כשטן והאויב הראשי של איראן. בעיצומה של המהפכה נחטפו עובדי שגרירות ארה"ב בטהראן ע"י משמרות המהפכה האיראניים. החטופים הפכו חיש מהר לבני ערובה של השלטון האיסלאמיסטי הקיצוני החדש. הנסיבות הפוליטיות הדרמטיות הכריחו את חטיבות החדשות של שלושת רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC לערוך בלוקאדה בת חודשים על לווייני התקשורת האטלנטיים וההודיים , ובכך לחסום את הטרנספונדרים ו- קווי הלוויינים שלנו. קווי השידור הלווייניים שנחסמו ע"י שלושת הרשתות האמריקניות הגדולות היו מיועדים לנתב אליהם את משחקי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. זאת הייתה צרה צרורה ובכך יעסקו גם פוסטים אחרים ונוספים.

סיכום קצר : עיתונאי, שדרני, ופרשני הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, ערוצי הרדיו לגווניו, והעיתונות הכתובה חייבים לתקוף את הנהלת איגוד הכדורסל ואת מנהיגי הספורט בכל הנוגע לפרשת "האמריקניזציה" הנגטיבית והבלתי רצויה אולם החודרנית  והמתמשכת בת עשרות שנים ואשר הורסת את הכדורסל הישראלי על כל שכבותיו ו- פוגעת קשות ונואשות ב-ילדים, ב-נוער, ובכל הדור הצעיר של מדינת ישראל שעניינו כדורסל. הכדורסל הישראלי המשובח, האותנטי, והמקורי ההוא שהיה פעם לפני זמן רב מנת חלקנו במשך שנים רבות איננו קיים עוד. אנוכי קורא לעיתונאי ישראל בטלוויזיה, ברדיו, ובעיתונות הכתובה להרים את קולם נגד אנשי איגוד הכדורסל קצרי הראות והמחשבה שתומכים בהליך ה- "אמריקניזציה" שמכלה כבר שנים רבות כל חלקה טובה בכדורסל הישראלי. אין עוד זמן להתמהמה, להתלבט, ולפסוח על הסיפים. הדחתה וסילוקה של נבחרת ישראל תחת שרביט מנהיגותו של גיא גודס בשלב כה מוקדם מ-אליפות אירופה בכדורסל ב-צ'כיה בספטמבר 2022, היא עוד תמרור בצבע אדום בוהק לקברניטי הכדורסל במדינת ישראל. ראו הוזהרתם שוב (!).

סיכום קצר.

אזרחים ישראליים נאמנים ובני האומה היהודית האמיצה כמו מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, וטל ברודי, ודומיהם ושכמותם (לא רק בזירות הכדורסל והספורט), הפכו זה מכבר ומהווים דמויות מופת ואישים נערצים לרבים ואנוכי בתוכם במדינת ישראל (!). אנוכי בן יותר מ- 85. בטרם אסיים אומר תודה גדולה לספורטאי העל, אמיצי לב, ודבקים במשימתם לאורכן של שנים רבות, למיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, עודד קטש, ו-טל ברודי (ו-שכמותם בקבוצת מכבי ת"א ההיא וחבריהם בנבחרת ישראל ההיא). אתם בלתי נשכחים כולכם. אנשים יקרים תבורכו (!).           

פוסט מס' 1243. קידומת מורכבת. זיכרונות יְשָנִים שנותרו במקומם. חָלְפוּ שָנִים מאז. שָנִים רָבּוֹת. הָ-הוֶֹוה ההוא הפך כבר מזמן לעבר, אולם עיקרון הזִיכָּרוֹן של ימי ה-הכרעה ההם, אירועים ישנים אולם חשובים בתולדות השידור הציבורי ההוא, ואישים בלתי נשכחים גיבורי העלילות המתמשכות ההן, נותר על מקומו ו-נִשְמַר (!). כנ"ל גם הזיכרון התנ"כי בן אלפי שנים (!). עם פְּרוֹס שנת תשפ"ג: זִיכְרוֹנוֹת יְשָנִים גם תנ"כיים שהפכו לבלתי נשכחים עבורי. ההיסטוריה נעה על צירה בכיוון השעון וגם בכיוון ההפוך. בנימין נתניהו הוא עדיין ראש ממשלת ישראל בעת כתיבת פוסט מס' 1190. פוסט מס' 1243 הועלה לאוויר ביום שישי-26 בחודש אפריל של שנת 2024 (!). כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. זהו החלק הראשון אודות עודד קטש שחקן עבר מצטיין בשורות קבוצת הכדורסל ההיא של מכבי ת"א, ומי שנמנה גם על קבוצת הכדורסל "האמריקנית" של מכבי ת"א המתמודדת בליגת העַל הישראלית וגם במפעל הכדורסל היוקרתי של ה-Euroleague בעונת 2023-2022, כאילו מדובר בקבוצת כדורסל לאומית בעלת תעודת זהות ישראלית.

מכבי ת"א בעלת צביון אמריקני כמעט מוחלט בשנים האחרונות, וודאי זאת הנוכחית של 2023/2022, כמעט ו-איננה מעניינת אותי. מאמנה הישראלי עודד קטש כן משך ו-מושך גם היום את תשומת ליבי, ו-כן, הוא מעניין אותי. אנוכי בעברי איש תעשיית הטלוויזיה הציבורית הישראלית במשך 40 שנים הִכרתי בימים הרחוקים ההם קבוצת כדורסל בשם מכבי ת"א אחרת לגמרי. הרבה יותר ישראלית. הרבה יותר שלנו. הרבה יותר צודקת מההיבט הלאומי-ספורטיבי. מכבי ת"א הייתה פעם יותר מסיפור ספורטיבי של גאווה בשנים ההן (!). היא הייתה סיפור של אהבה ואהדה, אולם מַר עכשווי בימים האלה של קיץ 2023. כשאתה רואה עתה חמישייה אמריקנית מתרוצצת על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו בשם מכבי ת"א ונושאת עליה את שֵם הפירמה מכבי ת"א, אתה מבין שמדובר לא רק בבדיחה מרה אלא ב-בלוף. פעם לפני הרבה שנים זה היה שוֹנֶה ואחרת לחלוטין. לא בכְדִי צעדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלובת זרוע עם מכבי ת"א במשך 37 שנים מאז 1968. אנוכי מתעד ב-פוסט הקונקרטי הזה מס' 1190 את ההיסטוריה הבלתי נשכחת של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א בשנת הזוהר ההיא שלה ב-1977, לפני 46 שנים. אשנה ואומר שוב: בלתי נשכחת על כל שחקניה ולרבות הנהלתה הזכורה לטוב בראשות עו"ד שמעון מזרחי ו-דייוויד פדרמן שניהם יבד"ל, ולידם שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל + אריה ברנוביץ' יבד"ל + אמנון אבידן יבד"ל + מוני פנאן ז"ל + רוני שטייניץ יבד"ל. סיפורי הימים ההם אודות קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א האלופה הישראלית ההיא הייתה נחלתו של כמעט כל אזרח במדינת ישראל, חלפו ואינם עוד (!). מכבי ת"א האמריקנית הנוכחית איננה מעניינת אותי היום ועוד רבים כמותי. 

טקסט תמונה : זיכרון מ-סוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת. עדות אחת מיני רבות. צילום היסטורי שנראה היום בסופו של חודש אפריל ב-שנת 2024 כמו חלום (!). ימים שכנראה חלפו לבלי שוב. מר דייויד פדרמן ו- מר שמעון מזרחי קוצרים את פרי עמלם. קבוצת מכבי ת"א ההיא, היא שוב אלופת המדינה בכדורסל ו-המחזיקה ב-גביע. זיהוי הנוכחים התמונה משמאל לימין : הקפטן נדב הנפלד, דייויד פדרמן, עודד קטש (כוכב כדורסל מרתק ונפלא), עו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון, נחמיה "נמי" גולדשטיין (חבר הנהלה), ומוני פנאן ז"ל המנוח מנהל הקבוצה. (התמונה באדיבות מר דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים. זהו אולסי פרי (2.10 מ') שחקן החיזוק האמריקני האהוד, האָהוּב, ו-המצוין ההוא של מכבי ת"א. אולסי פרי היה באמת שחקן אָהוּב והציבור סלח לו על הסתבכותו ב-פרשת הסמים ההיא. אולסי פרי היקר יליד ארה"ב, מצא לבסוף את ביתו כאן במדינת ישראל, ונותר עבור רבים בלתי נשכח. (התמונה ניתנה לי באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם גִ'ים בּוֹטְרָיְיט ז"ל היה שחקן נערץ. ואח"כ גם אֶרְל וִוילִיאָמְס שחקן מצוין (שיחק בבוסטון סלטיקס ב- NBA) שהיה לפעמים פרא אדם אך העניין נשכח לאחר שסיפק את הסחורה והביא יחדיו עם שאר שחקני מכבי ת"א את גביע אירופה ב- 1981 למדינת ישראל. מכבי ת"א הפכה להיות קבוצה פופולארית בציבור בקנה מידה לאומי. יותר מנבחרת ישראל בכדורסל. עם עובדות הרייטינג של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא ניתן להתווכח. תופעה שאין לה אח ורֵע בתולדות הספורט ובתעשיית הטלוויזיה כאן אצלנו בישראל. קבוצת מכבי ת"א ואוהדיה ידעו להעניק לשחקני החיזוק האורחים שלהם תחושה של בית ומשפחה. זה המון בתעשיית הספורט  לגווניה השונים. השחקנים הזרים שלה של מכבי ת"א הפכו להיות ישראליים לכל דבר. זאת הייתה מסורת מקודשת במועדון מאז הוענק כבוד מלכים ל-טַל בְּרוֹדִי גדול שחקני מכבי ת"א בכל הזמנים שהגיע מארה"ב באוקטובר 1966 כדי ללבוש לנֶצַח את מדי הקבוצה. אנשים מיוחדים במינם כמו אמנון שְלָאִין יבד"ל, ומנהלי הקבוצה שמואל "שָמְלוּק" מַחְרוֹבְסְקִי ז"ל, ומאוחר יותר מוֹנִי פָנַאן ז"ל, תרמו חלק גדול מזמנם במשך עשרות שנים מאחורי הקלעים כדי להפוך את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א למה שהיא. ל-משפחה. שלושת האישים האלה הם תשתית הניצחונות של מועדון פאר בראשו ניצב עו"ד שמעון מזרחי האחד והיחיד וגם המיוחד. חשיבותם של מנהלי הקבוצה במערך הקבוצתי של מכבי ת"א איננה נופלת מזו של השחקנים והמאמנים מפני שהמנהיגות שלהם יצרה מסורת מקודשת, שהפכה את מכבי ת"א ההיא למשפחה ישראלית מלוכדת. מנהלי הקבוצה הם ההורים. השחקנים הם הילדים שלהם. חלק מהעליונות של מועדון מכבי ת"א על פני קבוצות אחרות בארץ ובאירופה נובע מלכידותה של המשפחה. הייתי עֵד לכך במשך שנים ארוכות. ראיתי זאת מקרוב עוד מימי ה-בראשית שלי כ-כתב טלוויזיה טירון אצל דָן שִילוֹן יבד"ל ו-אָלֶכְּס גִלְעָדִי ז"ל.

אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' מי שהיה במשך שנים ארוכות מאוד גזבר ואיש הכספים של מועדון מכבי ת"א ו-חבֵר ההנהלה המצומצמת של מועדון הכדורסל המפואר המשגשג הזה, יד ימינו של ה- יו"ר המוכשר איש המחשבה והניהול ברמה של מנהיג עו"ד שמעון מזרחי (בן 84, היום) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי ההן, כלהלן : "…ב- 1974 הגיע אלינו מארה"ב ג'ים בוטרייט ממדינת אידהו. שחקן כדורסל עָלוּם שֵם שלא ידענו עד כמה הוא מצוין. ג'ים בוטרייט נחת ב-נתב"ג לבוש ברישול, מכנסי ג'ינס קצרות, נועל נעלי ספורט ללא גרביים, חובש כובע טמבל לבן שהיה שחור מרוב לכלוך, ואפילו לא מצויד במזוודה. ערכנו לו מבחן אישי במגרש מכבי ת"א הישן ליד קולנוע אוריון. הוא והמאמן יהושע רוזין היו לבד על המגרש. מכבי ת"א ערכה אז סיור משחקים באוסטרליה. יהושע רוזין חד העין תפש מייד שיש בבחור פוטנציאל רב. חתמנו עמו במקום חוזה. הוריתי ל-יגאל שצקי לקנות לג'ים בוטרייט חליפה ועניבה ושלחנו אותו למחרת לאוסטרליה. ג'ים בוטרייט היה שחקן נפלא ואיש נעים הליכות, אך אנשים כמו יגאל שצקי, שמלוק מחרובסקי, ואמנון שלאין היו אלה שהפכו את מכבי ת"א למשפחה. משפחה סגורה ומלוכדת. אין תחליף לאווירה משפחתית ויחסי אמון. זה היה סוד כוחה האמיתי של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב בזמנים שלי".

טקסט תמונה : סתיו 1966. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 58 שנים בעת כתיבה ותיעוד של הפוסט הנוכחי… טַל בְּרוֹדִי שחקן כדורסל יהודי – אמריקני יפה התואר (בן 23, במרכז התמונה) מגיע לישראל מהעיר טרנטון במדינת ניו-ג'רסי ארה"ב, כדי ללבוש את מדי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. משמאל, זהו מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק'"מחרובסקי ז"ל ומ-ימין, עיתונאי "ידיעות אחרונות" בימים ההם מייק קרנון ז"ל מי שמתעד את תהליך קליטתו של העולה החדש טל ברודי בישראל, עבור עיתונו "הארץ". (התמונה באדיבות מר מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הייתה אז הסכמה כללית מקובלת בכל רחבי ישראל כי מכבי ת"א היא קבוצת הכדורסל של כל היישוב. אָהוּדָה ונערצת. גם ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל חשב כך ונתן לתחושתו ביטוי הולם בקול ה-בריטון העמוק שלו לאחר שובה של מכבי ת"א מבלגיה לישראל ו-אותה אירח בלשכת ראש הממשלה בתל אביב ביום רביעי-23 בפברואר 1977. הייתי נוֹכֵח שם יחדיו עם צלם הטלוויזיה שלי מיכאל "מִיכִּי" מוֹלַד איש מקצוע אהוב ובלתי נשכח, וצילמנו וסיקרנו את המפגש ההוא של שחקני מכבי ת"א והנהלתה בראשות עו"ד שמעון מזרחי עם ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל עבור תוכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" בתום ניצחונה המרהיב, רב המוניטין, והיוקרתי של מכבי ת"א הבלתי נשכחת ההיא בעיירה הבלגית שכוחת אֵל הקרויה וִִוירְְטוֹן (Virton, נמצאת בדרום בלגיה) ב-17 בפברואר 1977 על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91. פוסט מס' 1190. הועלה לאוויר ביום שבת-17 בספטמבר 2022. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

קבוצת הכדורסל האמריקנית של מכבי ת"א המתמודדת בליגת העל הישראלית וגם במפעל הכדורסל היוקרתי של ה-Euroleague בעונת 2022-2023, כאילו מדובר בקבוצת כדורסל בעלת תעודת זהות ישראלית, איננה מעניינת אותי עוד. סיפור מַר של מכבי ת"א וכלל הכדורסל הישראלי שמונה היום בשורותיו עשרות רבות של כדורסלני יבוא שכירים מ-ארה"ב שהם אינם אזרחי מדינת ישראל. פעם לפני הרבה שנים זה היה שונה ואחרת לחלוטין. כפי שאמר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בקבלת פנים שערך ביום רביעי ההוא בתאריך ההוא של 23 בפברואר 1977 בלשכתו בקריה בתל אביב לשחקני קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה ב-ווירטון (בלגיה) על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91.

תזכורת מהימים ההם לפני 46 שנים, כלהלן : ראש הממשלה יצְחָק רָבִּין הפנה את מבטו אז אל קפטן מכבי ת"א טַל בְּרוֹדִי, בקבלת הפנים הממלכתית ההיא שערך בלשכתו בתל אביב ב- 23 בפברואר 1977 לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאחר הניצחון המפואר ההוא של מכבי ת"א על אלופת ברה"מ צסק"א ב-ווירטון – בלגיה ב- 17 בפברואר 1977 79:91, וכה אמר בימים ההם את הטקסט הבא ההוא והבלתי נשכח : "…ראיתי אותך בטלוויזיה, אמרת, "אנחנו על המפה". מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית. בהזדמנויות של מאבקים והישגים, ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה, על המפה הבינלאומית כישראל, אבל גם כחלק מהעם היהודי. אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם, היו גאים בכם במה שהשגתם, כי חזרתם על סיפור דוד וגוֹלְיָת. תודה רבה לכם…". שחקני מכבי ת"א מחאו כפיים לראש הממשלה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הבלתי נשכח ערך פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה. הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי הברכה אך ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ביקש לומר עוד משפט אחד, מעֵין מְחְוָוה לארה"ב, והוסיף את המילים הבאות האלה (ציטוט) : "…וכרגיל , ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני…". הייתי שָם וצילמתי ועשיתי כתבה ל- "מבט ספורט" (תוכנית טלוויזיה נושאת רייטינג על בימים ההם של 1977) אודות קבלת הפנים שערך ראש הממשלה יצחק רבין בלשכתו בתל אביב ל-קבוצת מכבי ת"א שגברה ב-ווירטון / בלגיה במסגרת מפעל גביע אירופה לקבוצות אלופות על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91.  

כשאנוכי נזכר בשני התאריכים ההיסטוריים הבלתי נשכחים ההם של ה-17 בפברואר 1977 וה-7 באפריל 1977, בהם גברה ו-ניצחה קבוצת מכבי ת"א בראשות מאמנה רלף קליין ז"ל בעיירה בלגית שכוחת אל בשם ווירטון (Virton) את אלופת הכדורסל הסובייטית של ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 79:91, ואח"כ מנצחת ב-7 באפריל 1977 בבלגראד בירת יוגוסלוויה במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את האלופה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78 וזוכה בתואר אלופת אירופה בכדורסל, אנוכי מכבה את מוניטור הטלוויזיה העכשווי שלי בדירתי הפרטית הממוקמת אי שם בצפון הישן של תל אביב, מתנער מכורסתי, והולך לעשות דברים קצת יותר חשובים מלצפות בקבוצת מכבי ת"א האמריקנית. אנוכי תר בעיניי ו-מחפש היום את גיבורי הימים ההם טל ברודי ואת מיקי ברקוביץ' ואת מוטי ארואסטי. ואת אריק מנקין, ואת שוקי שוורץ, ואת אולסי פרי, ואת ג'ים בוטרייט ז"ל, ואת בוב גריפין, ואת לוּ סילבר, ואת רלף קליין ז"ל, ואת אריה ברנוביץ'ולא מוצא אותם. חלפו מאז שנים רבות. ליתר דיוק יותר מ-44 שנים. הזמן חלף אבל לא הזיכרונות. הם נותרו איתנים כמו פעם. מכבי ת"א הישראלית הייתה אז הקבוצה של כלל מדינת ישראל. של כל אזרחיה. היום בחודש דצמבר של שנת 2021 מכבי ת"א איננה מעניינת אותי עוד. היא קבוצת כדורסל אמריקנית שמאמן אותה יווני בשם יאניס ספרופולוס, והיא בעלת שם תואר ישראלי בלבד: מכבי ת"א. אולם זאת לא מכבי ת"א שהייתה פעם גם שלי. כבר לא.

זיכרונות מתועדים ומצולמים שנותרו במקומם.

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 44 שנים. אנוכי מראיין את משה דיין ז"ל (בן 66 בתמונה) בווילה הנאה שלו בצהלה בעת שהפקתי, ביימתי, וערכתי את הסרט הדוקומנטארי שלי, הקרוי, "גופייה מס' 6" (הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל) אודות הכדורסלן הנודע שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי. משה דיין מי שהיה במשך שנים ארוכות אורח כבוד של משחקי הבית של מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו אמר לי בעת הריאיון עמו בביטחון ובאהדה : "…ב- עֶלֶם החמודות טל ברודי מתגשם החלום הציוני…". הכדורסל היהודי – אמריקני טל ברודי היה שחקן החיזוק האמריקני הראשון שנחת באוקטובר 1966 בישראל כדי לתגבר את שורות מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שחיפש נואשות את מקומו באירופה. טל ברודי היה באמת עֶלֶם חמודות אך צריך לזכור כי הגיע לישראל על תקן של שחקן כדורסל ולא של עולה חדש. רק מאוחר יותר קיבל את ההחלטה הסופית לבנות את ביתו בישראל. עשור שנים לאחר עלייתו לישראל ב- 7 באפריל 1977, זכתה קבוצת מכבי ת"א בראשותו כקפטן בגביע אירופה בכדורסל. היא ניצחה בבלגראד במשחק הגמר את הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. טל ברודי הגשים את חלום חייו ו-הניף את גביע אירופה. (כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. אנוכי יואש אלרואי (עומד מימין) יחדיו עם שני הצלמים שלי  יורם מנדלבאום ז"ל (שני מימין), ו- יבד"ל משהל'ה אלפרט (שלישי מימין) , ואיש הקול רן ברנר (רביעי מימין) , האיש הקיצוני משמאל איננו מזוהה – בעת עשיית הסרט הדוקומנטארי "גופיה מס' שש" אודות שחקן הכדורסל של מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי הבלתי נשכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרונות שלא בַּלוּ ולא התיישנו – אלא נותרו במקומם :

השנים ההן לאחר "מלחמת ששת הימים" בקיץ 1967, שנות הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. מכבי ת"א היא מועדון פרטי שהופכת בהדרגה לקבוצת כדורסל ישראלית בסיוע אמריקנית. תופעת ראשית "האמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי איננה מונעת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית להפוך את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה.

צריך להבין שמצב כספי – כלכלי דומה שרר ושורר במועדון מכבי ת"א אם כי בקנה מידה קטן יותר. תעשייני חברת "עֵלִית" לדורותיהם שנשאה בעול ה- Sponsorship של מכבי ת"א מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל, אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל, דֵיוִויד פֶדֶרְמַן ומִיכָאֵל שְטְרָאוּס ייבדלו שניהם לחיים ארוכים הזרימו במשך שנים ארוכות הון רב לקופת המועדון. היום עושה זאת חברת "אלקטרה", והכל כדי שמכבי ת"א תוכל לחזק את עצמה שוב ושוב בשחקנים זרים מהארץ ומחו"ל על מנת לזכות באליפות המדינה ובגביע המדינה וכמובן בחוזה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של הימים ההם. מר דֵיוִויד פֶדֶרְמַן סיפר לי בשעתו כי בעונת 1993- 1992 קרה למכבי ת"א אסון ספורטיבי והיא הודחה בשלב חצי הגמר של ה- Play offs (הטוב מ- 5 משחקים) ע"י קבוצת הפועל גליל עליון. בתגובה החליט דירקטוריון "עֵלִית" להעניק למכבי ת"א תשלום נוסף של עוד 1.000000 (מיליון) דולר מעבר לסכום ה- Sponsorship העונתי השוטף שהיא כבר קיבלה, כדי שתוכל להתחזק לקראת עונת 1994- 1993 ולהחזיר לעצמה את התואר האבוד. עניין המשכורות המשולמות לשחקני החיזוק האמריקניים בישראל, אופן התשלומים ויחסי הגומלין של מועדוני הספורט הישראליים עם אגף מס ההכנסה הם וודאי טריק מרגיז ומעצבן כפי שמנתח את התהליך הפיננסי המתוחכם בעל הרשימה ההיא אריה מליניאק. אולם הן פחות חשובות לשיחה הזאת מהתופעה הספורטיבית הממושכת, המהותית, והיעילה שכופה עלינו האמריקניזציה במגרשי הכדורסל שלנו ביודעין ומרצון ו/או בעל כורחנו. קבוצת הפועל ירושלים החדשה של 2015 – 2013 תחת ההנהגה החדשה בראשות היו"ר אורי אלון ואייל חומסקי ערה אף היא למימון הכספי היקר הנדרש לתחזק שחקני חיזוק אמריקניים כמו דונטה סמית, סרייסי רייט, טוני גפני, ודיון תומפסון וגם שחקני על ישראליים כמו ליאור אליהו ויותם הלפרין. לא בכדי מתנוססת הפרסומת המסחרית "בנק יהב" באותיות ענק על התלבושת הרשמית של הפועל ירושלים.

פרשן הכדורסל שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא אריה מליניאק, ניהל מלחמה עיקשת וצודקת נגד התבוללות הכדורסל שלנו והטיף לשמירת טוהר הכדורסל הישראלי ועמו מתן תקווה לכדורסלן הישראלי הצעיר באשר הוא. הוא מזכיר לי במידה רבה את ד"ר אָבְשָלוֹם קוֹר (ואביו שלמה קוֹר ז"ל לפניו) שנאבק כבר שנים רבות תוך גילוי דבקות במשימה בתחום שמירת טוהר הלשון העברית. כשם ש-אריה מליניאק מזכיר בפועלו את אָבְשָלוֹם קוֹר, אבשלום קור חופף בדרשותיו את אלה של מְחַיֶיה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הדרדקית אֵלִיהוּא כָּ"ץ יליד ניו יורק בארה"ב (נולד בברוקלין ב- 1926 ומת בארץ ב-2021) הכריז כבר מבראשית כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא מקים מעפרה תִּדְמֶה למורשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC, ולא לאופיין של רשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS , NBC , ו- ABC. אֵלִיהוּא כָּ"ץ ביקש לבסס את חזון הטלוויזיה העברית הצעירה על תוכן ישראלי והפקות מקור משלנו. משהוברר לו כי עלות ביצוען של הפקות מקור ישראליות הן בגדר הון תועפות, החליט פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ לוותר, ולמלא את החלל ביבוא סדרות טלוויזיה מכל הסוגים מארה"ב ואנגליה. כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם פלוס מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם פלוס מנהלי התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם דבקו בקו המחשבה שלו של אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל. תוכניות קנויות זרות (בעיקר מארה"ב ואנגליה, וגם מצרפת) חדרו לוואקום הטלוויזיוני הישראלי והפכו באחת ל- "שחקניות חיזוק" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. כדורסלנים אמריקניים נכנסו לוואקום הכדורסל הישראלי בעקבות פיגור טבעי של תעשיית הכדורסל בארץ בהכשרת דורות העתיד (ביחס לאירופה) והפכו כאן לשחקני חיזוק. מדינת ישראל נעדרה תמיד כישרונות ושחקני כדורסל טובים כדי לאיים על ההגמוניה האירופית. פלישת האמריקניזציה לעבר חלקת הכדורסל הישראלי כמו חדירה רציפה של השפה האנגלית לתוך מְעִי השפה העברית (במשך כ- 55 שנים מאז 1968) תוך כדי השרשת אין ספור ביטויים אנגלו / אמריקניים הייתה כפי הנראה בלתי נמנעת והיא בעצם נמשכת עד עצם היום הזה. כשמדובר בלשון הופך מְצָאי בליל מונחי הכדורסל האמריקניים לחלק בלתי נפרד מז'אנר השפה של שדרני ופרשני הכדורסל הישראליים (לרבות אגב גור שלף, אריה מליניאק עצמו, ופרשנים אחרים) שפיתחו ויצרו ניב כדורסל מיוחד במינו, צירוף מעניין של עברית – אנגלית. מר אריה מליניאק יבד"ל וד"ר שלמה קוֹר ז"ל מנהלים מלחמות תרבות – כדורסל ולשון – בשני מישורים שונים אך מקבילים. האם ניתן בכלל להימנע מהשפעת האמריקניזציה על חיינו בשעה שהאומה הישראלית ספוגה תרבות טלוויזיונית אמריקנית מזה עידן ועידנים, מאז ייסדו פרופסור אליהוא כ"ץ ז"ל ו-סגנו עוזי פלד (בן 88 היום) את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנת 1968 ? ואם כן, כיצד ? מדוע בעצם ישכון הספורט הישראלי בדד ובגויים לא יתחשב .

העיתון "ידיעות אחרונות" העניק במשך שנים ארוכות בימה נאותה למר אריה מליניאק (וגם לקולגה המצטיינת שלו מר עמיר פלג) על מנת להצביע שוב ושוב על כל מיני חולשות ופגמים בחיינו הציבוריים הספורטיביים. בכך מנסים השניים מזה זמן רב לשמור על טוהר חיינו וניקיון החברה הישראלית משחיתות ואי סדר. ברור ש-אריה מליניאק ו-עמיר פלג ראויים להערכה על פועלם מפני שהם מתגייסים למאבק ולמשימה סוציולוגית בעלת חשיבות חברתית עליונה. המלחמה הזאת איננה אבודה מראש. שניהם נחנו בכושר ביטוי ויכולת כתיבה ברורה (!). לא מפריעה לי הבוטות (וההתלהמות) של אריה מליניאק בתנאי שהעובדות שהוא חושף נכונות. רואים שהוא כותב בדם ליבו, ומבחינים מייד כי "האמריקניזציה" שפשטה בכל חלקת כדורסל במדינה בזאת – חוֹרֶה לו. אריה מליניאק כיסח בימים ההם את הצורה ליו"ר איגוד הכדורסל אבנר קופל ולראשי המועדונים ומגלגל לפתחם האשמה חמורה ביותר, כשהוא אומר : "…חשוב להם שיהיה פה קרקס…".  

ליגת העַל של הכדורסל הישראלית איננה מעניינת אותי כלל ועיקר בשל תהליך האמריקניזציה הממושך שהיא עוברת עד כדי אובדן זהות מוחלט. אין בי שֶמֶץ של סקרנות לראות חמישה אמריקניים במדי אליצור אשקלון משחקים נגד חמישה אמריקניים אחרים במדי מכבי ראשל"צ . ו/או נאמר חמישה זרים במדי מכבי חיפה נגד חמישה זרים במדי הפועל ירושלים. לצורך הדיון אנוכי מבדיל את עצמי בהווה כפנסיונר שנושק לגיל 80 וצופה טלוויזיה מן השורה – מהעבר הרחוק ההוא שלי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שיקולי ההתבוננות שלי אז והיום – שונים. כאיש טלוויזיה תחרותי ואמביציוזי רדפתי נואשות בכל מקום אחר הרייטינג. בכך הפכתי כמו רבים מעמיתיי בתעשיית הטלוויזיה למעֵין אגואיסט ופרנואיד מחמת הנסיבות. מועדון הפאר של מכבי ת"א נחשב בעיניי לכלי נשק בו השתמשתי במלחמת ההישרדות שלי ל- הדרת המוניטין של רשת הטלוויזיה שלי. הרייטינג היא תוחלת חייו של כל איש טלוויזיה באשר. גם של השידור הציבורי. אי אפשר להיאחז בנימוק כי אנחנו בהיותנו אנשי הטלוויזיה הציבורית משוחררים מעוּלוֹ, ואותנו המִדְרוּג כלל איננו מעניין ולא חשוב. זה לא פחות מ-מגוחך. אומר ואציין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת עד עצם היום הזה כמה פריטים בעלי ערך וחשיבות יתירה, אך מכיוון שהפכה ל-זניחה ו-לא רלוונטית ובעלת מדרוג צפייה נמוך, איש כמעט לא רואה גם את הצדדים הטובים והחיוביים שלה. מרקע הטלוויזיה נועד להיראות. להיחשף לציבור. מי שלא נראה ונחשף – נעלם. ערוץ 1 איננו קיים יותר במושגי הטלוויזיה של המאה ה- 21 . הוא ממשיך לשדר מכוח ה-אנרצייה של תשלום האגרה אולם המִדְרוּג הטלוויזיוני מחשיב אותו לבר מינן. הטלוויזיה כגוף שידור איננה בית דין גבוה לצדק ו/או מוסד בוררות. כבר דנתי בכך בכמה פוסטים קודמים כי הטלוויזיה מתעניינת במצטיינים ו/או כשהמצטיינים הללו נכשלים. אין לה חפץ ב- בינוניים וברדודים. כפי שאני התעניינתי בשעתו באלופה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, עמיתיי בחטיבת התוכניות התמקדו במקביל בזמרים אריק איינשטיין ז"ל, שלמה ארצי ויורם גאון ייבדלו שניהם לחיים ארוכים. זמרים פחות טובים שקעו בתהום הנשייה. קבוצות ספורט בינוניות שהטלוויזיה לא הניחה עליהם פוקוס וזכוכית מגדלת נעלמו מהמפה ואחרות לא באו תחתיהן. אם מישהו מחפש צדק, הגינות, ומוּסָר, אל לו לתור ולחפש אותם בטלוויזיה. כל רשת טלוויזיה באשר היא ללא יוצא מן הכלל איננה מוסד חינוכי ומשדרת דבר ראשון אִי צֶדֶק מפני שהיא צועדת שלובת זרוע עם החזקים ומפקירה ביודעין את החלשים. הטלוויזיה המסחרית לעולם לא תעסוק במורשת של גדול האומה דוד בן גוריון ולא של מנחם בגין. היא תרוץ אחרי סדרות הריאליטי מניבות רייטינג כמו : "מאסטר שף", "כוכב נולד", "רוקדים עם כוכבים", "דה וויס", "אקס פאקטור", "הכוכב הבא", ו- "הישרדות". זהו חוק ברזל בתעשיית הטלוויזיה במדינה חופשית. ההתעסקות הספציפית של דן שילון איש הטלוויזיה הציבורית בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, ואחריו של אלכס גלעדי, ושלי בעקבות שניהם – הניב יתרון אחד ברור ומשמעותי בצד הרייטינג ו/או מעבר לו : בריחה לשעה קלה מהביצה המקומית ופתיחת צוהר בינלאומי לעבר הכדורסל האירופי. השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות (מאז בריאתה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968) עשתה לציבור היכרות והביאה למסך את מיטב הכדורסל האירופי בראשות קבוצות כדורסל איטלקיות, ספרדיות, יוגוסלביות, סובייטיות, צ'כוסלובקיות, ו- יווניות כמו זימנטאל מילאנו, מובילג'ירג'י ווארזה, סינודינה בולוניה, סקוויב קאנטו, בנקו רומא, פאנאתאנאייקוס ואולימפיאקוס, ריאל מדריד וברצלונה, הכוכב האדום בלגראד, פרטיזן בלגראד, יוגופלסטיקה ספליט, ציבונה זאגרב , צסק"א מוסקבה, זבריובקה ברנו, ואחרות . מכבי ת"א לא הייתה יכולה להתמודד עִמַן בכוחות שווים בלעדי שחקני חיזוק אמריקניים שרכשה בזה אחר זה בסיטונות. האמריקניזציה (חלקה בכסות יהודית) הפכה בסופו של דבר את מכבי ת"א לאלופת אירופה בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה אותה לקבוצה של המדינה. נכון, שיחקו בה גם מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי אך מה הייתה שווה מכבי ת"א ללא טל ברודי, בוב גריפין, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, אולסי פרי, ואריק מנקין…? איש מהם לא צמח על המרצפות הישנות במגרש "מכבי" ההוא ליד קולנוע "אוריון" הוותיק בתל אביב של הימים ההם.

נכדי הבכור איתמר (לרעייתי ולי יש עשרה נכדים ונכדות) נטע בי המון תקוות ככדורסלן סופר מוכשר שגדל פעם ב- הפועל ירושלים, ושהולך בעקבות סבו. בעל טכניקה ושליטה עילאית בכדור, מוביל כדור נפלא, מוסר ורואה משחק נבון, מכדרר מצוין ומשנה כיוון, ויוצר לעצמו ולחבריו עמדות קליעה משופרות. בעיניי רוחי ראיתי אותו ב- NBA. הוא מעולם לא הגיע לקבוצה בוגרת. הדרכים לשם חסומות. בגיל שש עשרה וחצי עבר לפתע מטמורפוזה ונטש את הכדורסל והלך שבי בקיץ 2011 אחרי תורתם הסוציולוגית של דפני ליף, סתיו שפיר (מאוחר יותר ח"כ מטעם מפלגת "המחנה הציוני"), ואיציק שמולי (מאוחר יותר ח"כ מטעם מפלגת "המחנה הציוני"), צדק חברתי. בכך אולי בלם את האמביציות הנסתרות שלי וגם של סבים וסבתות נוספים וחסך לנו אכזבה וצער ספורטיבי. במצב הנוכחי שאיפות הכדורסל שלי לגבי נכדיי אינן יכולות להתגשם. האמריקניזציה בכדורסל הישראלי הפכה לפקק תנועה כה גדול עד שלמרבית הצעירים בישראל שנוסעים במתווה הקונקרטי הזה כמעט אין סיכוי להגיע אי פעם ליעדם. הם תקועים בפלונטר. אגב, חוק בוסמן והחוק הרוסי לא מעניינים אותי. אִכפת לי מהנכד שלי ומהנוער הישראלי. הנכד השני שלי נבו אז בן ה- 15 (גובהו 1.98 מ') והיום בן 22 התחיל אז את צעדיו הראשונים בזירת הכדורסל, ונבלם. גם הוא מחונן ומוכשר בתחום אך אינני יודע מה צופן לו העתיד בשל עודף השחקנים הזרים בישראל. ליגת הכדורסל הישראלית באמצעות האמריקניזציה שלה מחפשת איכות על הפרקט, אמורה להעלות את רמת המשחק ואת כמות הקהל ביציעים, ולסחוף רייטינג על המסך הטלוויזיה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומכבי ת"א קשרו את גורלם יחדיו במשך שנים ארוכות. עכשיו עושה זאת ערוץ 55 בכבלים. מכבי ת"א האמריקנית מנסה בכל כוחה להשיג את היעדים שמצוינים חעיל קודם לכן אך אותי באופן אישי היא לא מסקרנת. באופן פרדוקסאלי למרות העלייה ברמה (בשל האמריקניזציה) אינני מתחבר לחלוטין לליגת הכדורסל הישראלית ולא מזדהה עמה. רבים אחרים אולי כן. אני לא. אינני שייך ולא נמנה על המִדְרוּג שמוֹנֶה את רָף הרייטינג שלהן שאגב נשמר רק ע"י ערוץ 55 בכבלים (ערוץ 1 חושף את המדרוג) משום מה בסודי סודות כמו סוד מדינה.

מאידך ה-אמריקניזציה וה-אירופיזציה של הכדורסל הישראלי איננה תופעה ייחודית רק לנו. היא כאמור גלובאלית. מישהו יודע כמה שחקנים אנגליים משחקים בהרכב הראשון של מנצ'סטר יונייטד, ו/או בצ'לסי, ו/או בארסנל, ו/או בליוורפול ו/או ב- באיירן מינכן, ו/או בברצלונה, ו/או בריאל מדריד…? הרי רובם שם שחקני חיזוק שהובאו למועדונים האנגליים, הספרדיים, והגרמניים מרחבי אירופה ודרום אמריקה. אפילו קבוצות ספרדיות מובהקות בעלות מוניטין עצום כברצלונה וריאל מדריד איבדו את הצביון הספרדי המיוחד שלהן ורוויות בשחקני חיזוק מכל הסוגים. ומה תאמרו על ליגת הכדורסל הנבחרת של ה- NBA שלפתע בשני העשורים האחרונים איננה מתביישת לחזק את שורותיה בעשרות שחקני כדורסל מאירופה. מדינת ישראל איננה אלבניה של הימים ההם ולשמחתנו איננה עטופה במסך ברזל. ייתכן כי מדינה דמוקרטית איננה יכולה להילחם כלל בתנופת הגלובאליזציה הספורטיבית ובסוג הזה של מומנטום של תרבות אמריקנית טלוויזיונית וספורטיבית שחודרת לכל חלל אפשרי. אנחנו יודעים כבר שנים רבות כי הכדורסל הישראלי איננו עשיר דיו כדי להפיק ולייצר כישרונות כפי שהיכרנו בשעתו ביוגוסלביה הגדולה. לתוך הוואקום הישראלי הזה חדרה האמריקניזציה בכל עוזה. הכדורסל הישראלי ייצר בעשור ה- 70 של המאה הקודמת את מיקי ברקוביץ, בועז ינאי, איתמר מרזל, שמואל אבישר, פנחס חוזז, חנן קרן, אור גורן, אביגדור מוסקוביץ', שוקי שוורץ , שמריהו זסלבסקי ואחרים. הכדורסל היוגוסלבי לעומת הישראלי ייצר את דראזן דליפאגיץ', דראגאן קיצ'נוביץ', זוראן סלאבניץ', מירזה דליבאסיץ', קרסימיר צ'וסיץ', ועוד – ואטם את שעריו בפני שחקני יבוא. זהו כל ההבדל. ישראל הייתה אלופת אסיה ב- 1974 אך זה לא הספיק לה באירופה. באליפויות אירופה ב- באדאלונה 1973 ובלגראד 1975 דורגה נבחרת ישראל במוקם ה- 7. באליפות אירופה בליאז' ב- 1975 היא דורגה במקום החמישי, ובאליפות אירופה בטורינו ב- 1979 זכתה במקום השני. יוגוסלביה לעומת ישראל ללא שחקנים זרים כלל ובאמצעות כדורסלנים תוצרת בית בלבד הוכתרה לאלופת אירופה, אלופת העולם, ואלופה אולימפית. ברמת הקבוצות המצב שונה. הפער הצטמצם בשל היתר היבוא. אפילו ריאל מדריד הגדולה לא הסתפקה בתוצרת מקומית וייבאה מארה"ב ב- 1968 את וויין בראבנדר, מיילס אייקן, וקליף לויק.

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. הימים ההם – הזמן ההוא לפני לפני כ- 50 שנים ב-טהראן בירת איראן. זהו היכל הכדורסל בקומפלקס האולימפי של טהראן. נבחרת ישראל בכדורסל ניצבת על פודיום מס' 1 לאחר שזכתה במדליית הזהב במשחקי אסיה ה- 7 שנערכו בטהראן. זיהוי הנוכחים בשורה העליונה מימין לשמאל : טל ברודי (מס' 6), אביגדור מוסקוביץ' (מס' 11), איתמר מרזל (מס' 13), מוטי ארואסטי, שמריהו זסלבסקי, חנן קרן (מס' 8 מוסתר קצת), מיקי ברקוביץ' (מס' 9), שמואל "מולי" אבישר (מס' 5), שוקי שוורץ, שמואל נחמיאס (מס' 12), בועז ינאי (מס' 13), ג'ק אייזנר. זיהוי הנוכחים בשורה תחתונה מימין לשמאל : המעסה אריה אורגד, איש לא מזוהה, יוסף "יוֹשוֹ" ענבר, מאמן נבחרת ישראל אלברט חמו, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי, איש לא מזוהה, אורי אפק, יצחק פיסטינר שופט כדורסל ישראלי בינלאומי. (התמונה צולמה ע"י הוועדה המארגנת האיראנית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1968 נחתו בארץ חמישה שחקני כדורסל יהודיים מארה"ב על מנת ללבוש את מדי קבוצת הפועל ת"א : בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ', אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, מַארְק טוֹרֶנְשַיְין, אָלָאן צוּקֶרְמַן, ו- לָארִי ז'וֹלוֹט. מטרת גיוסם והבאתם ארצה הייתה להילחם בגדולתה של מכבי ת"א. הגיוס צלח. ב- 1968 ו- 1969 הִכְּתָּה הפועל ת"א את מכבי ת"א ללא תנאי והפכה לקבוצת הכדורסל הטובה ביותר בשנים ההן במדינת ישראל. אולם התברר כי מדינת ישראל לא עניינה את חמשת הכדורסלנים היהודים הללו לאורך זמן ויתר על המידה. בתום פרק הכדורסל בחייהם עזבו כולם את הארץ ושבו איש איש למכורתו האמריקנית, מי מוקדם ומי מאוחר יותר. אפילו בָּאִרי לֵיְיבּוֹבִיץ' יפה התואר הנערץ ע"י רבים ואָהוּב על רבות, מי שעשה כאן קריירה פנטסטית, נטש בסופו של דבר את ישראל וחזר לארה"ב. מנקודת מבט אובייקטיבית על אף היותם יהודים הם היו קודם כל שחקני חיזוק של הפועל ת"א והראשונים שחסמו את דרכו של הנער הישראלי אל טבעת הסל . יחד עם זאת התופעה של שחקני חיזוק מחו"ל בימים ההם הייתה כל כך מינורית בהשוואה ל- 2012 עד שאיש לא חשד בקבוצת שחקני הכדורסל היהודים הללו שבאו לעשות קצת כסף בארץ ואח"כ תכננו לחזור לניו יורק. החמישה ההם היו הראשונים לבלום את הנוער הישראלי. האנשים חשבו שזאת תופעה זמנית אך מתברר שאין דבר קבוע יותר מהזמני. גבולות הארץ נפרצו. אחרי חזרתם לניו יורק של אָלָאן צוּקֶרְמַן ו- לָארִי ז'וֹלוֹט ומאוחר יותר גם אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי חיפש יו"ר הפועל ת"א מר אָבְרָהָם פְּלָדָה ב- נֵרוֹת בארה"ב שחקני חיזוק אמריקניים כדי לנשל את עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א מהפסגה. הוא לא היה לבד. גם מר אֵיתָּן מְגִידוֹ יו"ר הפועל ר"ג ניהל מרדף אחרי שמעון מזרחי וגם הוא רצה להפיל את מכבי ת"א ולהתיישב על הכס. כולם זוכרים את שני הענקים האמריקנים קוֹרְקִי נֶלְסוֹן ונִיל ווֹלְק שלבשו את מדי הפועל ר"ג תחת פיקודו של איתן מגידו, ולבטח את שני היהודים – אמריקניים סְטִיב קַפְּלָן וסְטִיב שְלֶכְטֶר, גם הם שחקני יבוא של הפועל ר"ג שבסופו של דבר התאקלמו כאן והפכו לישראליים לכל דבר. שמעון מזרחי היה במידה רבה מורה דרך למר אָבְרָהָם פְּלָדָה ומר אֵיתָּן מְגִידוֹ שניסו לחקותו. שני אלה אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ שימשו אף הם מודל לצועדים אחריהם באותו התלם שפילסה מחרשת הכדורסל. שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא רק הקדים את אָבְרָהָם פְּלָדָה ואֵיתָּן מְגִידוֹ בהבנת היסטוריית הכדורסל והתפתחותה, וידע כי בשלב כלשהו הופעתה של האמריקניזציה בישראל היא בלתי נמנעת – אלא גם הקדים את שניהם בפענוח ופיצוח קוֹד הטלוויזיה : "אם אתה אלוף – משמע הטלוויזיה תשלב עמך זרועות". זה היה התנאי שהצבתי לו. אם אתה רוצה ללכת שלוב זרוע עמי ועם רשות השידור עליך להיות אלוף. (את אותו התנאי ו- הסטטוס הצענו לכל קבוצה בארץ לרבות הפועל גליל עליון שזכתה באליפות המדינה במאי 1993 אולם היו"ר שלה גדי יעקב מקיבוץ מנרה העדיף ללכת שלוב זרוע עם ערוץ 5 בכבלים). כמובן שהארץ מלאה בתוך שנים ספורות בשחקנים אמריקנים שהגיעו לליגת הכדורסל הישראלית לפרקי זמן קצובים. כולם רצו להיות אלופים וכולם רצו להצטלם בטלוויזיה המונופוליסטית או כפי שכונתה בפי כל בימים ההם "הטלוויזיה הכללית". הזרים הגיעו ארצה בדרך כלל למען קריירה קצרת מועד וכדי לעשות כסף. אף על פי כן יצרו הקריירות הקצרות האלה פקק תנועה ארוך ובכך סתמו את עורקי הכדורסל בפני דָם ישראלי. נכון שצריך להבדיל בפוסט הזה ולהטיל חיץ בין כמה קטגוריות שונות : בין שחקני חיזוק אמריקניים לא יהודיים לבין שחקני חיזוק יהודים – אמריקניים ששיחקו כאן וחזרו למכורתם, לבין שחקני כדורסל יהודים – אמריקניים שלא רק שחיזקו את הכדורסל הישראלי לדורותיו, אלא גם תרמו תרומה חשובה בשורות הנבחרת הישראלית הלאומית, ולבסוף בחרו לבנות כאן את ביתם.

הוועד המנהל של רשות השידור ההיא בראשות היו"ר ד"ר חיים יחיל דיווח ב- 1969 כי הפעלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר בשלביה הראשונים ע"י צוות ההקמה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל ועוזרו עוּזִי פֶּלֶד יבד"ל (בן 88, היום) מצאה תהודה רבה בציבור, למעלה מן המשוער. היה מדובר בנתון דרמטי : כבר במהלך השנה הראשונה של הפעלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968, קנו אזרחי ישראל למעלה מ- 150000 (מאה וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה ותהליך רכישתם התקדם במהירות רבה גם בשנים הבאות. התור לחנויות החשמל היה ארוך בהרבה מהתור לספריות העירוניות. תקציב רשות השידור (רדיו + טלוויזיה) לשנת הכספים של 1973 – 1972, שלוש שנים בלבד מאז סיים צוות ההקמה את מלאכתו, עמד על 66.850000 (66 מיליון + 850 אֶלֶף) ל"י. האומדן היה כי תושבי המדינה החזיקו בבתיהם ב- 1972 כ- 450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) מקלטי טלוויזיה שחייבים בתשלום אגרה בנוסף לחצי מיליון מקלטי רדיו. פירושו של דבר היה כי למעלה מ- % 80 של האוכלוסייה במדינת ישראל צופים בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההתעניינות העצומה הזאת של הציבור מחייבת את רשות השידור לספק לצרכנים שלה שירות אשר יענה במידה גדולה והולכת על ציפיותיהם. עם זאת קצב התפתחותה של הטלוויזיה היה איטי. בנוסף למחסור בתקציב היו קיימות מגבלות פיסיות שהעיקריות שבהן היה קיומו של אפיק טלוויזיה אחד בלבד בישראל בו חייבת רשות השידור לשדֵר על פי חוק בשתי שפות עברית וערבית כמו גם הצורך להתחלק באפיק הבודד הזה עם הטלוויזיה החינוכית – לימודית. היו עוד מגבלות שידור כמו קיומם של שני אולפנים בלבד, אולפן א' ששכן בקומת המרתף ואולפן ב' שמוקַם בקומה השנייה בבניין הטלוויזיה ב- "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים. כמו כן שרר חוסר בציוד וכוח אדם מיומן, עיתונאי וטכני. כמות מצלמות הפילם והמצלמות אלקטרוניות היה מועטה. המערך הטכנולוגי הדַל כלל בתחילה רק ניידת שידור אחת להפקות חוץ. מספר העובדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1969 היה 217 (מאתיים ושבע עשרה). בתוך זמן קצר של פחות משלוש שנים נוספו לה עוד 100 עובדים בתחומי השידור השונים. מדינת ישראל ניצבה מאחור ופיגרה בהרבה בהקמת רשת הטלוויזיה שלה אחרי רוב הארצות האחרות בעולם ולא רק אחרי המפותחות שבהן. מחסור בכוח אדם מיומן ומאומן לתפקידיו מחד, והדרישה למתן שירות טלוויזיה מקיף ומגוון תוך זמן קצר מאידך, העמידו את עובדי הטלוויזיה ואת מוסדותיה בפני אתגר שקשה לעמוד בו ויצר מתח מתמיד. ציפיות הציבור מהטלוויזיה היו גבוהות אך היכולת לספקן לא הדביקה את הַקֶצֶב. אף על פי כן הושגה התקדמות. בין השירותים האינפורמטיביים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית היווסדה צריך לציין את הפקת שידור מהדורת החדשות "מבט" (הפכה למהדורה יומית בתוך זמן קצר יחסית), מהדורת החדשות הלילית הקצרה, המגזין השבועי המשודר בערבי שישי "יומן אירועים", תוכנית האקטואליה "מוֹקֵד", ואת הפקות שידורי תוכניות הספורט. הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה כמה צעדים גדולים לפנים ונהנתה מפופולריות עצומה חסרת תקדים. רשות השידור הייתה רשאית לטפוח לעצמה על הכתף מעת לעת אף על פי שספגה בעיתונות ביקורת ציבורית מקצועית קשה. לעתים מוגזמת וגם לא תמיד מוצדקת [2]. שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל הפך במשך יותר משני עשורים של שנים מאז 1947 את שחקני הכדורגל של ישראל ובראשם יעקב חודורוב, יהושע גלזר, נחום סטלמך, אלי פוקס, יצחק שניאור, יוסל'ה מרימוביץ', צבי סטודינסקי, ישראל ווייס, דוד שוויצר, משה מלמד, יוסף גולדשטיין, נחום סטלמך, בועז קופמן (כולם ז"ל) ואחרים לכוכבי עַל – ואת עצמו לשַדָּר לאומי לא רק אָהוּד. אָהוּב. עם מיסודו של הגַל הקַל ברדיו "קול ישראל" בסוף שנות ה- 50 של המאה שעברה וההרשאה לשדר פרסומות ברדיו, ביקשו מפיקי ומשווקי הפרסומות המסחריות ואנשי יחסי הציבור שלהם להשתמש בקולו הייחודי, האָהוּד, והאימורטאלי של נחמיה בן אברהם ז"ל כדי לקדם את שיווק ומכירת מוצריהם. נחמיה בן אברהם היה יכול להיות בן רגע פרסומאי מולטי מיליונר אך סירב והכריז בגאווה, "…אני עיתונאי ולא פרסומאי. קולי איננו ניתן להשכרה…". את זאת סיפרה לי בעת עריכת התחקירים שלי אלמנתו תמרה בן אברהם. בראשית  1970 הרדיו כבר לא הספיק. בתוך זמן קצר גבר דן שילון על נחמיה בן אברהם ונטל ממנו את ההילה והפופולריות של שדרן ספורט מפני שהטלוויזיה הייתה Media וכלי תקשורת מרשים מהרדיו. ראה הספר "הכדורגל הוא סַמָּן יְמָנִי טלוויזיוני" בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אולם אלוהי הטלוויזיה והרדיו שמר בכל זאת חֶסֶד נעורים לנחמיה בן אברהם ז"ל.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב- 23 במארס 1972. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. היכל הכדורסל התל אביבי תחת ניהולו של גרשון פורמן מארח בפעם הראשונה בתולדותיו את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בין קבוצת איניס ווארזה האיטלקית לבין קבוצת יוגופלסטיקה ספליט (קבוצת כדורסל קרואטית) אלופת יוגוסלביה הגדולה. אנוכי (מימין) משמש סטטיסטיקאי והמחשב "האלקטרוני" של השדר דן שילון (משמאל) בטרם עידן המחשבים, באמצעות פתקאות נייר. כך מילאתי בימים ההם את תפקיד עוזר השַדָּר שלוֹ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טַל בְּרוֹדִי הוא דוגמא ייחודית שחורגת מהוויכוח ומכתב האישום ההוא של אריה מליניאק. גילה אותו בארה"ב באקראי ב- 1964 מאמן הכדורסל הישראלי שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן ז"ל. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן צפה בטַל בְּרוֹדִי בעת שהותו כמתמחה במחנה קיץ מיוחד בניו יורק של מאמן הכדורסל האמריקני קְלֵייר בִּי (Clair Bee) שם הדריך טַל בְּרוֹדִי יחדיו עם וִוילְט צֶ'מְבֶּרְלֵיְין כדורסלנים אמריקניים צעירים מוכשרים שחלמו כמובן להגיע לשורות ה- NBA. שְמוּאֵל יַעֲקוֹבְּסוֹן לא התמהמה והעביר את התרשמותו לאנשי מכבי ת"א. בחלוף שנה בקיץ 1965 שיחק טל ברודי עם נבחרת ארה"ב במכבייה ה- 7, הרשים כאן מאוד את מי שהיה צריך להרשים, והשאר היסטוריה. באוקטובר 1966 הצטרף טל ברודי לשורות מכבי ת"א ובו במקום תפש משבצת של שחקן נוער ישראלי. איש לא ידע אז גם לא טַל בְּרוֹדִי עצמו כי בסופו של דבר הוא מתכוון באמת לבנות את ביתו לעַד בארץ ישראל. טַל בְּרוֹדִי הגיע למועדון הפאר של מכבי ת"א על תקן של שחקן חיזוק בטרם הפך לעולה חדש שמתכוון לחיות כאן את שארית חייו. את הדברים הללו הוא אמר לי מפורשות. אַמְנוֹן שְלָאִין הביא אותו ישיר משדה התעופה לוֹד למגרש הבלטות ברחוב "המכבים" בתל אביב של לפני מלחמת ששת הימים 67', ליד קולנוע "אוֹרְיוֹן" הישן ההוא, שם המתינו לו מאות אוהדי מכבי ת"א וצלם העיתונות לוֹבָה קָנְפֵר ז"ל .

טקסט תמונה : ערב יום רביעי ההוא של 19 בחודש אוקטובר ההוא בשנת 1966 ההיא. תמונה היסטורית רוויית זיכרונות בלתי נשכחים (!). טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת היישר על מגרש המרצפות ה-ישן ההיסטורי ההוא של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א ההיא, מגרש כדורסל ש-שכן ליד ובסמוך ל-קולנוע "אורלי" הישן ההוא ברחוב המכבים 4 ההוא ב-תל אביב ההיא (!). מימין, זהו קפטן מכבי ת"א בימים ההם שבתאי "סבי" בן- בסט (!). מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו של טל ברודי במדי קבוצת הכדורסל ההיא של מכבי ת"א. (התמונה ההיסטורית הזאת ניתנה לי בשעתו באדיבות הצלם לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : התמונה הנ"ל מופיעה בסרט הטלוויזיה הדוקומנטארי ההוא בן 75 דקות שנתתי לו את הכותרת הראשית ההיא, "גופייה מס' 6" (מס' הגופייה של טל ברודי במדי קבוצת מכבי ת"א ההיא). את הסרט "גופייה מס' 6" אודות טל ברודי הבלתי נשכח הפקתי, ביימתי, צילמתי, וערכתי – והוא שודר בימים ההם ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לפני 44 שנים בחודש ספטמבר ההוא של שנת 1980 ההיא.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – בתאריך ההוא של 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 54 שנים. תמונה היסטורית (!). זהו אצטדיון הכדורסל הפתוח בשכונת יד אליהו בתל אביב שהכיל אז 5000 מקומות ישיבה. שר הביטחון משה דיין ז"ל (בן 53 בתמונה) לוחץ את ידו של טל ברודי יבד"ל (בן 25 בתמונה) שחקן החיזוק היהודי – אמריקני וכוכב מכבי ת"א דקות ספורות לפני תחילת המשחק נגד ריאל מדריד בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. כולם מנסים להידחף ל- Frame התמונה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : חצי פרצוף של נוח קליגר יו"ר מועדון מכבי ת"א, אמנון אבידן, בוב פדרהסט (ממושקף), ברנרד חוואסט גזבר המועדון, יהושע רוזין ז"ל (מוסתר למעלה), חיים שטרקמן, יוסף לֶזָ'ה, ו-משה גולוביי. (בין טל ברודי ויוסף לז'ה מציצים מאחור שניים בלתי מזוהים).

(התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). התמונה מופיעה בסרט הדוקומנטארי בן 75 דקות "גופייה מס' 6" ש-ביימתי אודות טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודש ספטמבר ההוא של שנת 1980 ההיא.

בפברואר 1969 נטש פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה עתה העמיד אותה על רגליה. הוא חווה תרבות ניהול פוליטית קשוחה של הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר חַיִים יָחִיל ז"ל, עמה לא יכול היה להסכין עוד. סגנו עוּזִי פֶּלֶד יבד"ל הלך בעקבותיו ופרש אף הוא (עוּזִי פֶּלֶד היה המנכ"ל הראשון והמוצלח של הזכיינית "טלעד" אחת משלוש החברות הזכייניות יחדיו עם "רשת" / מנכ"ל דן שילון ו- "קשת" / מנכ"ל אלכס גלעדי ז"ל – שהרכיבו את ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 המסחרי עלה לראשונה ל- "אוויר ב- 4 בנובמבר 1993). ב- 1970 כתב פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ז"ל (אז בן 44) את המסה המפורסמת שלו אודות נסיבות הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969- 1967, וקרא לה, "Television comes to the people of the book". מומלץ לקריאה ועיון. חלק מאנשי חטיבת החדשות בראשות פרופסור שלמה אהרונסון הסתייגו בזמנו מאסטרטגיית והעדפות השידור של אֵלִיהוּא כָּ"ץ ולעגו לתזות הטלוויזיוניות שלו. בעיניהם הוא נחשב עדיין לעוֹלֶה חדש מארה"ב ונותר "אמריקני מובהק" שאיננו מכיר את המציאות הישראלית במדינת ישראל. (ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה").

טקסט תמונה : ינואר 1968. זהו פרופסור אֵלִיהוא כָּ"ץ ז"ל (בן 42, בעת תיעוד ו-צילום התמונה הזאת). אליהוא כ"ץ היה המנהל הראשי של צוות ההקמה ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. כאן הוא נראה בלשכתו בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא ש-כונה אז "בית היהלומים" והיה ממוקם בשכונת רוממה בירושלים. פרופסור אליהוא כ"ץ עלה לארץ מניו יורק, ארה"ב בשנת 1963. ב- 1967 נחשב עדיין ל- "עולה חדש" אך השר הממונה בימים ההם על רשות השידור ישראל גלילי ז"ל (חבר קיבוץ נען) חשב שאין טוב ממנו והטיל עליו את המעמסה הכבדה להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכלום, מעפרה. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרונות שנותרו ב-מקומם :

השנים ההן לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967, שנות הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. מכבי ת"א היא מועדון פרטי שהופכת בהדרגה לקבוצת כדורסל ישראלית עם קצת סיוע אמריקני. תופעת ראשית "האמריקניזציה" של הכדורסל הישראלי איננה מונעת מהטלוויזיה הישראלית הציבורית להפוך את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה.

עונת הכדורסל של 1976- 1975 הייתה נוראית והסבה למכבי ת"א עוגמת נפש רבה. אומנם המצביא משה דיין ז"ל המשיך להיות אורח כבוד של המועדון במשחקי הבית בהיכל הספורט ביד אליהו ואף ירד לפרקט ללחוץ את ידי השחקנים, אולם מדובר בתקופה שהמועדון ירצה לשכוח. מכבי ת"א לא הצליחה להפוך לקבוצה של המדינה וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הצליחה לעשות אותה כזאת. הכישלונות המהדהדים איימו לנתק את הקבוצה מההתקשרות המסורתית עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. אחד מגדולי שחקניה בעת ההיא מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' עזב אותה וניסה את כוחו בארה"ב. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הוחזר כעבור שנה לשורות הקבוצה לאחר שדָוִד מוֹשֶבִיץ איש חברת "עֵלִית" נרתם לשלם חלק מעלות משכורתו. דָוִד מוֹשֶבִיץ זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "…ללא התערבותה הפעילה של חברת "עלית" ומימונה, מיקי ברקוביץ לא היה חוזר הביתה. צריך לזכור שמיקי ברקוביץ' שָב לשחק במכבי ת"א בעונת 1977 – 1976 השנה בה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות…".

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 55 שנים. שר הביטחון הנערץ משה דיין ז"ל עוטה מעיל רוח צבאי ועונד עניבה נכנס בפעם הראשונה מבעד לשערי הברזל של היכל הספורט הפתוח ביד אליהו ומתכבד בכבוד עצום ע"י מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשותו של היו"ר נוח קליגר. משה דיין בא לצפות במשחקה של מכבי ת"א נגד אלופת ספרד ואירופה קבוצת ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. צועדים לפניו בנו אסי דיין ז"ל (קיצוני מימין), ו- הבן דוֹד עוזי דיין אז רב"ט בסיירת מטכ"ל (היום אלוף מיל. ויו"ר מפעל הפיס), משה דיין, ואחריו מזכירו הצבאי אל"מ מתי ניב ז"ל. משמאל, איש לא מזוהה. מכבי ת"א הפסידה 88:96 לאחר הארכה. בסיום החוקי של המשחק הייתה התוצאה 75:75. (באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צוות המאמנים של מכבי ת"א בעונת 1976- 1975 כלל את האמריקני פְרֶד דֶוִוילִי ועוזרו רָלְף קְלָיִין. ביום חמישי – 8 בינואר 1976 ספגה מכבי ת"א תבוסה קשה בגביע אירופה. במשחק שנערך במדריד הובסה מכבי ת"א בהפרש נקודות אסטרונומי 125 : 78. ארבעה ימים אח"כ ביום שני – 12 בינואר 1976 הודחה מכבי ת"א מגביע המדינה לאחר שהפסידה בשלב רבע הגמר לקבוצת הפועל גבת – יגור 69:66. שתי קבוצות הפועל גבת – יגור (בשורותיה שיחקו אז בועז ינאי, איתמר מרזל, אור גורן, גבי טייכנר, עירא הררי, ושחקנים נוספים) והפועל ת"א (עם בארי ליבוביץ', מרק טורנשיין, מולי אבישר, דני ברכה, פיני חוזז, שמואל נחמיאס ואחרים) נשפו בעורפה במשחקי הליגה. הנֶכֶס העיקרי של המועדון, הבכורה בליגה, הועמד בסכנה מיידית וגדולה. הנהלת מכבי ת"א ובראשה עו"ד שמעון מזרחי הֵבינה היטב שהפסד האליפות יביא לאובדן החשיפה הטלוויזיונית בשידורי חטיבת הספורט שהוביל אלכס גלעדי. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ידע שההיעדרות מהמסך תפגע במועדון ועלולה להביא לקֵץ ההזדהות של הציבור בישראל עם מכבי ת"א כקבוצה של המדינה. לא נותרה לו ברירה. הוא הדיח את המאמן פְרֶד דֶוִוילִי ומינה תחתיו את רָלְף קְלָיִין ז"ל. זה היה מינוי נבון. רָלְף קְלָיִין בעצמו שחקן עבר מצטיין בשורות מכבי ת"א ונבחרת ישראל היה מאמן בעל טביעת עין חדה, מוכשר, ומנהיג מטִבעו. הוא הביא למכבי ת"א את כֶּתֶּר האליפות השבעה עשר בתולדות המועדון. מכבי ת"א נשארה אובייקט שידוּר נבחַר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעונות נוספות.

בעונת 1977- 1976 ניהל עו"ד שמעון מזרחי את מכבי ת"א אחת מקבוצות הכדורסל הנפלאות ביותר בתולדות הכדורסל של מדינת ישראל. הוא החזיר ראשית דבר את מיקי ברקוביץ לזירת הכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו, ושכר לראשונה את שירותיו של שחקן ציר אמריקני אלמוני בשם אוֹלְסִי פֶּרִי. זאת הייתה רכישה מקצועית מוצלחת מאוד גם מבחינה חברתית. תרומתו של אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן חיזוק אנונימי כמעט, ענק (תרתי משמע) המתנשא ל- 2.10 מ' הייתה עצומה. את תפקיד קפטן הקבוצה נשא טַל בְּרוֹדִי האגדי בן ה- 33 שלבש את מדי הקבוצה עונה עשירית ברציפות. לידם של טַל בְּרוֹדִי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' (צבר ישראלי), ו- אוֹלְסִי פֶּרִי שיחקו עוד מוטי ארואסטי (צבר ישראלי), ג'ים בואטרייט, לוּ סילבר, אֶרִיק מֶנְקִין, בּוֹבּ גְרִיפִין, ומִיכָה שְוָורְץ. המאמן רָלְף קְלָיִין בחר לעוזרו את אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוֹ מאמן כדורסל יוצא רומניה בעל שיטות אימון ומטודיקות לימוד מדויקות. הכל התחבר באותה עונה במכבי ת"א. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ו- יו"ר המועדון ושְמוּאל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה יחדיו עם גזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' ושני חברי הנהלה נוספים אַמְנוֹן אָבִידָן וצְבִי רוֹל ז"ל הצליחו לקשור את כל הקצוות. זאת הייתה קבוצת כדורסל מושלמת במושגים ישראליים שהייתה לה הנהלה ומנהיגות מצטיינת. רשות השידור והטלוויזיה ישראלית הציבורית קיבלו החלטה לצעוד שלובי זרוע עם מכבי ת"א.

ה-קֶשֶר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. ב- 1971 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו. זה היה חידוש כלכלי מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי. "עֵלית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מפית נייר (לא נשמרה). מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ ואבי פילוסוף חתנו של אבא פרומצ'נקו. חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה ל- קונגלומראט וקונצרן תעשייתי איתן בקנה מידה ישראלי. "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס. ב- 1973 הפכו מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נדבנים שהעניקו סובסידיה כספית רחבת היקף וארוכת שנים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1973. כתב "מעריב" שאול אברון, מעניק כותרת למאמר הכלכלי שלו, "התרגיל של "עלית", בעלי הקונצרן יממשו רווחים של עשרות מיליונים בלי לשלם מסים". בכותרות המשנה נכתב : "בעלי "עלית" הגדילו את רכושם הפרטי ב- 70 עד 75 מיליון ל"י ". (באדיבות העיתון "מעריב").

חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" העשירה תחת ניהולם והנהגתם של מָרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל החליטה ב- 1971 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, ארוכת טווח למשך שנים רבות, בו היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" שגשגה והפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת ספורטיבית – מסחרית זו מזו. מכבי ת"א קיבלה ממון כאלופת כדורסל וחברת "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה עסק משתלם ביותר לשני הצדדים. במשך השנים עברה "עֵלִית" מהפכות ניהול ובעליה התחלפו אולם זהו כבר סיפור אחר בהזדמנות אחרת.

לראשונה נחתם בעונת 1977- 1976 הסכם כספי שנתי מסודר צנוע בעבור זכויות השידורים בין מועדון מכבי ת"א לבין רשות השידור הישראלית. עונת 1977- 1976 הייתה גם נקודת מפנה פרסומית, ולראשונה ניאותה ואפשרה רשות השידור בעונה המשגשגת ההיא בראשה ניצבו אז המנכ"ל יצחק לבני ז"ל ויו"ר הוועד המנהל ד"ר וולטר איתן ז"ל לקבוצת מכבי ת"א להופיע במשחקי חו"ל בשידורים הישירים כשעל גופיות השחקנים רקומה הפרסומת המסחרית "עֵלִית" באנגלית. רשות השידור המונופוליסטית לא הסכימה עד אז (עד עונת 1977- 1976) לצלם את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נושאת פרסומת "עלית" והמחלוקת בין שני הגופים הגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון בראשותו של נשיאו כבוד השופט העליון מֵאִיר שַמְגָּר. הרשאתה של הטלוויזיה היוותה הקלה כלכלית עצומה על מועדון הכדורסל התל אביבי שסובסד במשך שֶבָע שנים מאז 1970 ע"י חברת "עֵלִית" ורק עתה נחשפה ושֻוְוקָה הפרסומת המסחרית הזאת של "עלית" בטלוויזיה הישראלית הציבורית ה-מונופוליסטית בכל עוצמתה.

טקסט תמונה : 17 בפברואר 1977. ווירטון – בלגיה. תיעוד היסטורי (!). קפטן מכבי ת"א טל ברודי נושא על גופייתו מס' 6 את הפרסומת המסחרית של "עלית" ו-הוגה בזמן ההוא את הסלוגן האלמותי שלו בתום הניצחון הסנסציוני 79:91 על צסק"א מוסקבה, כשאמר, כלהלן :  "…כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה, ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכּול…". מימין, זהו  המפיק, השדר, והמראיין אלכס גלעדי ז"ל. התצלום, מתוך הסרט הדוקומנטארי שהפקתי, ביימתי, וערכתי, הקרוי, "גופייה מס' 6" אודות הכדורסלן הבלתי נשכח טל ברודי ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בחודש ספטמבר ה-הוא של שנת 1980 ההיא.

סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ההיא ישראל דורי נשא ונתן עם היו"ר שמעון מזרחי והגזבר אריה ברנוביץ' והסכים לשלם למכבי ת"א בעונת 1977- 1976 סכום שנתי מזערי שהכיל 7000 (שבעת אלפים) דולר בלבד. זה בעצם מימן את גובה שכרו של אולסי פרי באותה העונה הראשונה שלו ב- 1977- 1976 בשורות מכבי ת"א. (רשימת פירוט הסכומים המדויקים ששילמה רשות השידור למכבי ת"א בין השנים 1970 ל- 2007 מפורטת ו- נמצאת בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי". הספר הזה כלול בסדרה רחבת היקף ומפורטת בת 13 ספרי טלוויזיה (שונים) שאני חוקר וכותב, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). מכבי ת"א הייתה לא רק אלופת המדינה ואלופת אירופה בעונת 1977 – 1976 והחשופה ביותר בטלוויזיה ישראלית המונופוליסטית, אלא גם העשירה ביותר. למען קוראי הבלוג בעיקר הצעירים אני מביא כאן כמה דוגמאות של מסמכים משנת 1973 ו- 1974 העוסקים ברכישה אד הוק שנתית של זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות. מדובר בתקופה שדן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל ניהלו את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ופרופסור ארנון צוקרמן יבד"ל היה המנהל שלה.

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. מסמך א' (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. מסמך א' (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב'. (עמוד 1 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב'. (עמוד 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. מסמך ב'. (עמוד 3 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 22 בדצמבר 1974. מסמך ג'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- OB הלבן, הלוא היא ניידת השידור הגדולה על ששת מצלמות הטלוויזיה שלה (רכוש טכנולוגי רב ערך של טלוויזיה הישראלית הציבורית שצילמה ב-שחור / לבן בימים ההם) התייצבה בהיכל הספורט ביד אליהו וההצלחות בשידורים ישירים לא איחרו לבוא. אלכס גלעדי ז"ל היה אז שדר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועשה זאת ללא פרשן וללא אולפן מנווט אך עם שני עוזרי שַדָּר צעירים רפי גינת (מזוקן) והרצל רווה. ראה את התמונה הזאת :

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שני עוזרי השדר הרצל רווה ז"ל ו-רפי גינת יבד"ל, השדר אלכס גלעדי ז"ל, ומנהל הבמה (Floor manager) של השידור הישיר המדובר, יוסף "פונצי" הדר ז"ל. (צילום משהל'ה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מכבי ת"א הביסה באוקטובר 1976 בשלב המוקדם ביד אליהו את סינודינה בולוניה 81:110. זה היה הישג מקצועי גדול שרמז על הבאות. שַדָּר הטלוויזיה אלכס גלעדי היה מופתע מפער הנקודות העצום בין מכבי ת"א לבין קבוצת הפאר האיטלקית. מכבי ת"א העפילה לבית הגמר. ב- 27 בינואר 1977 ניצחה מכבי ת"א ביד אליהו לראשונה מאז 1968 את קבוצת הפאר הספרדית ריאל מדריד 85:94. השידורים הישירים האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית זכו לרייטינג של כמעט % 100. רבים שאלו אותי בשעתו מי עשה את מי : האם הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראה את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א היא שבראה את הטלוויזיה. תשובתי לפונים הייתה אחידה ודו סיטרית : "…מכבי ת"א הביאה את הכישרון – ואנחנו את המצלמות…". חשיפת ההצלחות של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית פעם אחר פעם הפכו אותה לקבוצה של המדינה. אולם אפשר היה לנסח את הרעיון ההוא גם במילים אחרות : "מכבי ת"א הפכה בעונת 1977- 1976 לקבוצה של המדינה באמצעותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית". הטלוויזיה היא מדיה לתקשורת המונים שמתעדת את המציאות. אין בידה לשנות את העובדות אולם יש ביכולת המצלמות שלה להשפיע על התודעה הציבורית בשעה שהיא עוקבת ומתעדת שוב ושוב את ניצחונות של אותו ה- אובייקט שבו היא עוסקת ואותו היא משדרת אותו ישיר.

הפסגה האמיתית בעונת 1977- 1976 של מכבי ת"א ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבה עדיין הרחק מנגד. כרגיל אין ספורט בלי פוליטיקה. באותה עונה העפילו לבית הגמר האירופי גם אלופת צ'כוסלובקיה זְבְּרִיוֹבְקָה בְּרְנוֹ ואלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום צסק"א מוסקבה. שתי הקבוצות האלה נציגות המשטר הקומוניסטי היָשָן ששרר אז במזרח אירופה סירבו לשחק בישראל וספגו בשל כך הפסדים טכניים. הן גם לא הסכימו בפקודת ממשלתן לארח את מכבי ת"א ב- ברנו ובמוסקבה. כדי למנוע משבר טוטאלי כפתה ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) על זברויובקה ברנו ו- צסק"א מוסקבה לקיים את משחקיהן הביתי במגרש ניטראלי באירופה.  הצ'כוסלובקים בחרו לארח את מכבי ת"א בבלגיה בעיר ווילובארד. הסובייטים העבירו את משחקם הביתי גם כן לבלגיה לעיירה קטנה אחרת העונה לשם וִוירְטוֹן (Virton). ההתמודדויות של מכבי ת"א נגד אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה עוררו עניין עצום בכל רחבי היישוב. אפילו ראש הממשלה יצחק רבין קיצר את אסיפת בחירות שלו בחיפה כדי להספיק לצפות בשידור הישיר שלנו נגד הרוסים. רחובות הערים היו ריקים מאדם. אָלֶכְּס גִלְעָדִי (בלתי נשכח) נדרש להפיק הפקה מחושבת היטב. משימות השידורים הישירים והעברתם מנקודות שידור מרוחקות ולא מוכרות בבלגיה לישראל הטילו עליו אחריות עצומה. בימים ההם נחשבו השידורים ה- Unilateral האלה לאתגר טכנולוגי ולוגיסטי מורכב. יתירה מזאת. סיגנל השידור הלווייני הבינלאומי שהועבר לישראל מתחנות הקרקע הלווייניות הפרושות ברחבי באירופה לתחנת עֵמֶק הַאֶלָה בישראל נחשב בדרך כלל לבטוח, מאובטח, ובלי סיכון יתר, אולם בגלל העלויות היקרות נשלח סיגנל השידור הטלוויזיוני הזה ללא ביטחונות וערבויות, ובלעדי אלטרנטיבות שידור במקרה של תקלה והתנתקות. שידורי הספורט הלווייניים בכללם לרבות שידורי הכדורסל ה- Unilateral עתירי הרייטינג בעלי הצפייה הענקית הועברו מחו"ל ארצה לא רק ללא אולפן שידור מנווט בירושלים בימים ההם אלא גם ללא כל מערכת גיבוי, וללא שידורי Pilot (שידור ניסיון ובדיקת הקשר הטלוויזיוני בין שולח הסיגנאל לבין מקבל הסיגנאל, מעין חזרה גנרלית). לדן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל היו הרבה פּרפורי בטן. הדברים השתנו במרוצת השנים. השידורים הישירים של משחקי ה- Final Four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 לצורך השוואה שהופקו ותוכננו על ידי, הועברו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשידורים תחרותיים "ראש בראש" נגד ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים – זכו ל- מערכת גיבוי כפולה. זה היה בלתי אפשרי לנהוג כך ב- 1977. אָלֶכְּס גִלְעָדִי טס לווילוֹבארד וְ- וִוירְטוֹן בגפו על פי הוראתם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ומנהל חטיבת החדשות דָן שִילוֹן. כך היה מקובל בימים ההם. אלכס גלעדי היה השַדָּר, הפרשן של עצמו, וגם המפיק והטכנאי של עצמו במקום האירוע. לפני שטָס מינה אותי לעורך המִשְדָר בירושלים. ענת שָרָן הייתה מגישת הרֶצֶף שנבחרה להגיש לציבור את המִשְדָר היוקרתי עתיר הרייטינג. בחירה ראויה מפני שענת שרן הייתה קריינית מצוינת, רהוטה, וגם אישה נאה. כשניבטה דמותה של ענת שָרָן ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהיא מְבַשֶרֶת לציבור על בוא השידור הישיר בתשע בערב דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה, חשתי הקלה. ידעתי שמשימת השידור תבוצע ללא דופי. מגוחך לחשוב שלא מוּסדוּ אז אולפני ספורט בירושלים בראשות מגישים ופרשנים האמורים לנווט בצורה מקצועית את  השידור הישיר. לכן נוצר תמיד חלל שידור בעת שאלכס גלעדי החזיר את השידור הביתה בתום המחצית הראשונה. במרווחים האלה של הפסקות המשחקים בין שתי המחציות נהגנו לשָדֵר סִרטֵי מִיקִי – מַאוּס, ואת פּוֹפַּאיי המלח אוכל תֶּרֶד מהקופסה ונלחם על ליבה של אהובתו אוֹלִיב נגד יריבו המַר בְּלוּטוֹ. זה היה סטנדרט השידור המקובל בימים ההם. הקנקן ומה שיש בתוכו.

טקסט תמונה : שנות עשורי ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה. זוהי שדרנית הטלוויזיה הישראלית הציבורית ענת שרן מי ש-קנתה את פרסומה הראשוני כקריינית רֶצֶף בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בטרם מיסוד אולפני ספורט מנווטים. ענת שרן הובילה את משלם האגרה לצפייה בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. (צילום ממוניטור הטלוויזיה. התמונה באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שלישי – 15 בפברואר ניצחה מכבי ת"א ללא קושי את זבריובקה ברנו 76:91. יומיים אח"כ ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 מיגרה הקבוצה בראשותו של המאמן רלף קליין ז"ל בעיירה בלגית שכוּחת אֵל ב- ווירטון את אלופת ברה"מ נבחרת הצבא האדום קבוצת צסק"א מוסקבה ומאמנה אלכסנדר גומלסקי בתוצאה 79:91. מיקי ברקוביץ' חגג באותו התאריך ההוא את יום הולדתו ה- 23 וקלע במשחק 20 נקודות. ג'ים בוטרייט קלע 18 נק', טל ברודי הוסיף 15 נק', לוּ סילבר – 14 נק', ואולסי פרי – 10 נק'. מכבי ת"א בשורותיה שחקן נוער אחד בלבד שצמח על מרצפות המגרש הישן של המועדון ליד קולנוע "אוריון" והשאר שחקני חיזוק אמריקניים ויהודים – אמריקניים שחברו אליה בתקופות שונות, שבה לישראל אפופת הערצה ותהילה שלא היה לה אח ורע בימים ההם לפני 38 (שלושים ושמונה) שנים. אבל נדמה לי שהצל"ש וההערכה האמיתיים מנקודת מבטי שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגיעים לשדר אלכס גלעדי, שניצב בכבוד עצום במשימות השידור הטכנולוגיות והלוגיסטיות המסובכות והמורכבות למרות שהיה נציג בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגיה. הוא היה נטול פרשן, חסר עוזרים, ובלי טכנאי – אך תמונות המשחק הגיעו הביתה בשלום. בהיכל הכדורסל של ווירטון שדָמָה יותר לאולם ספורט קטן של בי"ס תיכון מקומי, ניצבה ניידת שידוּר בלגית של רשת הטלוויזיה המסחרית RTBF מצוידת בשתי מצלמות בלבד (מצלמה מובילה ומצלמה אחורית) שניצבו על מגדלי צילום זעירים ומקור יחיד של הילוך חוזר. הבימאי בניידת היה הבלגי מוֹרִיס רִיאָזוּ מ- RTBF. שתי המצלמות שלוֹ תיעדו את משחק הגבורה והניצחון הסנסציוני של מכבי ת"א באותו הערב, ואת שמחת מאות האוהדים שהצטרפו למסע הקבוצה לבלגיה. בתוך המולת השמחה שנוצרה על הפרקט עם סיום המשחק לאחר ששמונה מאות אוהדי מכבי ת"א העוֹלצים חדרו למגרש, ולמרות הבלגן הגדול ואי הסדר שנוצר שם, הצליח אלכס גלעדי ז"ל באמצעות צוות הצילום הבלגי לראיין תחילה על המגרש רווי האוהדים את המאמן רָלְף קְלָיִין ז"ל ושניות אח"כ לחַלֵץ מפיו של הקפטן טַל ברודי את האמירה המונומנטלית ההיסטורית שלוֹ : "…כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא בהכּול…". הצלם הבלגי המופקד על המצלמה המובילה איבד את אָלֶכְּס גִלְעָדִי שניצב על הפרקט ונעלם בין מאות האוהדים הנלהבים לכן בריאיון הראשון עם רָלְף קְלָיִין שמעו רק את קולו של המאמן מבלי לראות אותו. משהעביר אלכס גלעדי את מוקד הריאיון השני ואת המיקרופון שלו אל טַל בְּרוֹדִי התעשת הצלם ואיתר את אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הצלם של RTBF לכד אותו באיחור כשהוא כבר מראיין את קפטן מכבי ת"א, אך החזון האלמותי ספורטיבי – פוליטי של טַל בְּרוֹדִי "אנחנו על המפה" נאמר כבר "On Camera" (בזָ'רְגוֹן הטלוויזיה). השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה. הניצחון הסנסציוני של אלופת ישראל מכבי ת"א על האלופה הסובייטית צסק"א בשידור ישיר בהיקף מלא בטלוויזיה הישראלית הֵציב באחת את מכבי ת"א בצמרת הכדורסל  האירופי. לפתע הפכה הקבוצה לאחת המועמדות בעלות הסיכויים לזכייה בתואר אלופת היבשת. הזכייה ב- ווירטון היה גם ניצחונה של חברת "עֵלִית" ה- Sponsor הוותיק של מכבי ת"א. בפעם הראשונה מזה זמן רב הייתה רקומה על גופיות השחקנים שמה של "עֵלִית" באנגלית (ELITE) שנחשפה בשידור ישיר בן שעתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בפני שני מיליון צופים. בעלי החברה מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל חיככו ידיהם בהנאה. הקשר המשולש הטלוויזיוני – כלכלי בין רשות השידור לבין מכבי תל אביב ו- "עֵלִית" פעל במלוא עוּזוֹ והפך לסימביוטי. ראש ממשלת ישראל יִצְחָק רָבִּין ז"ל צָפָה בשידור הישיר. הוא היה נפעם ונרגש מהניצחון המרעיש והמפתיע. יִצְחָק רָבִּין הזמין את קבוצת מכבי ת"א ללשכתו בקריה בתל אביב. לקבלת הפנים הממלכתית הזאת גם אם בטקס צנוע בלשכה צנועה הייתה משמעות היסטורית מרחיקת לכת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצת של המדינה וראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין נתן לכך גושפנקה לאומית. המדינה העריצה את מכבי ת"א וחפצה ביקרה. לאיש לא היה אכפת כמה זרים משחקים בשורותיה. בכך יצר יִצְחָק רָבִּין מסורת ממלכתית ספורטיבית בה השתמשו ראשי ממשלות ישראל שבאו אחריו. זכורה היטב קבלת הפנים שערך ראש הממשלה מְנַחֵם בֵּגִין למכבי ת"א לאחר זכייתה השנייה במארס 1981 בגביע אירופה. זכורות שיחות הטלפון של ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ז"ל עם מאמן מכבי ת"א פיני גרשון לאחר הזכיות בגביע אירופה בשנות ה- 2000.

ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל היה באמת הראשון שיצר מורשת בה ראשי ממשלה מברכים את מועדון פרטי בשם מכבי ת"א בשעה שהוא מעפיל לפסגה. יִצְחָק רָבִּין אהב והעריך עד למאוד את מועדון מכבי ת"א. ב- 1977 הייתי כַּתָּב ושַדָּר במחלקת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. הוטל עלי לכסות ולתַּעֵד את קבלת הפנים הממלכתית שראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניק בלשכתו בתל אביב ביום רביעי ההוא של 23 בפברואר 1977 לקבוצה שגברה על אלופת ברה"מ. כרגיל נדחקו לשוליים כתבות וענייני הספורט בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ז"ל לא הייתה עצמאית בקבלת אמצעי שידור מפני שהייתה ת.פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות. רק ברגע האחרון ממש נמצא לי צַלָּם פילם Freelancer בשם מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלָד שהיה פנוי במקרה באותו עֶרֶב. איש קוֹל לא אוּתַּר. אני שימשתי איש קול ומקליט שלו. טסנו שנינו ללא מקליט לבדנו מירושלים לתל אביב. הגענו ברגע האחרון ממש. כאמור שימשתי גם ה- Soundman ומפעיל מכשיר ההקלטה של מִיכִּי מוֹלַד. נצמדתי אל הצלם שלי ולחשתי באוזנו את הוראות הבימוי שלי. ביקשתי ממנו לרַחֵף ולהתעכב על פניו של כל שחקן ממכבי ת"א וכל חבר הנהלה של המועדון שהצטופפו דרוכים סביב שולחן קטן בלשכה הצנועה צרת הממדים של ראש הממשלה לפני שנשא את דבריו. בגלל המקום הקטן נוצרה אווירה אינטימית. על השולחן הוצב כיבוד קל וכוסות מלאות ב-יין. את המיקרופון היחיד שעמד לרשותנו הצבתי ליד יִצְחָק רָבִּין עצמו. מצלמתו של מִיכָאֵל "מִיכִּי" מוֹלַד לכדה את כל השחקנים וחברי ההנהלה. ארשת פניהם הייתה רצינית. המצלמה ריחפה וחלפה מאיש לרעהו עד שנעצרה בראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין. ראש הממשלה החֵל לשאת את דברי הברכה ועדשת המצלמה של מיכי מולד לא נטשה אותו עוד. ראש הממשלה הודה לאנשי מכבי ת"א מעומקי ליבו במשפטים מדודים בקול הבס הרדיופוני והמפורסם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלוֹ. עמדת הצילום שלנו הייתה סמוכה מאוד ליִצְחָק רָבִּין. הייתי מאוד קרוב אליו כמער וחצי ממנו. ראש הממשלה (בן 55) נראה לי נינוח ובטוח בעצמו. ראיתי שהיה מאושר מאוד וגאה בהישגה של קבוצת מכבי ת"א בזירה הבינלאומית. הוא לא היה מאלה המאריכים בדבריהם והשתדל להיות קצר וענייני. יִצְחָק רָבִּין הפנה מבטו אל הקפטן טַל בְּרוֹדִי, ואמר את הטקסט הבא : "…ראיתי אותך בטלוויזיה, אמרת, "אנחנו על המפה". מדינת ישראל בכמה הזדמנויות עלתה על המפה הבינלאומית. בהזדמנויות של מאבקים והישגים, ואתם עשיתם עוד דבר שהעלה אותה על המפה, על המפה הבינלאומית כישראל, אבל גם כחלק מהעם היהודי. אני חושב שהרבה הרבה יהודים ולא יהודים בעולם היו גאים בכם במה שהשגתם, כי חזרתם על סיפור דוד וגוֹלְיָת. תודה רבה לכם…". שחקני מכבי ת"א מחאו כפיים לראש הממשלה. יצחק רבין ז"ל ערך פאוזה בדבריו. הייתה הפסקה קלה. הוא הושיט את ידו לכוס היין הסמוכה. נדמה היה שסיים את דברי הברכה אך ראש הממשלה ביקש לומר עוד משפט אחד, מעֵין מְחְוָוה לארה"ב, והוסיף את המילים הבאות : "…וכרגיל, ישראל תמיד מצליחה עם הרוח הישראלית וקצת סיוע אמריקני…". כדי להדגיש את משפט הסיום שלו, סימן ראש הממשלה יצחק רבין בכף יד ימין שלוֹ את המִרְוָוח הקטן שבין האצבע לאגודל. המצלמה צילמה והמיקרופון הקליט את הסצנה. יצחק רבין התייחס בטבעיות ובאהדה ל- "סיוע האמריקני" שבעזרתו הביסו כדורסלני מכבי ת"א את צסק"א מוסקבה אלופת הכדורסל ונציגה של מעצֶמֶת הספורט הענקית ברה"מ. מיכי מולד תיעד כל פרט ופרט. הייתי נפעם מיצחק רבין.

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל יושב בין טל ברודי (מימין) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א (משמאל) מביע הערכה עצומה לניצחונם הסנסציוני של המכבים מתל אביב על הקבוצה הסובייטית צסק"א מוסקבה. יצחק רבין השווה את הזכייה של מכבי ת"א למעשה הגבורה של דוד בקרב נגד גֹלְיָת הפלִשתי בתקופת התנ"ך. ראש הממשלה ראה בשחקני החיזוק האמריקניים בשורות מכבי ת"א חלק אינטגראלי בלתי נפרד ממערך הקבוצה. הוא קיבל בטבעיות את נוכחותם במועדון הפאר של מכבי ת"א. (מתוך סרט ה- Video המקורי של הכתבה שביימתי ותיעדתי עם הצלם מיכאל "מיכי" מולד. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מיקי ברקוביץ' מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה 79:91 ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מוטי ארואסטי מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. אולסי פרי מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מאמן מכבי ת"א רלף קליין ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. עוזר המאמן אריה דווידסקו ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך.

טקסט תמונה: 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. לו סילבר מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. שוקי שוורץ מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך.

טקסט תמונה : 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בתל אביב. ג'ים בוטרייט ז"ל מאזין לדברי הברכה של ראש הממשלה יצחק רבין בהם השווה את ניצחון מכבי ת"א על צסק"א מוסקבה ב-ווירטון ב- 17 בפברואר 1977 לגבורתו של דוד מול גלית הפלישתי בתקופת התנ"ך.

הייתה לי שהות להתבונן בפניו של ראש הממשלה יצחק רבין האהוּב בעת שנשא את דבריו. הוא היה אז בן 55 שנה, הרבה יותר צעיר ממני בעת מחקר וכתיבת 13 הספרים עכשיו של הסדרה רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הופעתו שידרה אמינוּת, הגינוּת, יושרה, צניעוּת וגם רוגע. אהבתי אותו אהבה רבה. משפחתי ואני. זאת הייתה הפעם השנייה בחיי שראיתי אותו פנים אל פנים. הפעם הראשונה הייתה בקיץ 1956 כשלחץ את ידי בהיותי חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני והוא אלוף פיקוד הצפון.

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. יצחק רבין (בן 55, בתמונה) מארח בלשכתו את קבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה הדרמטי ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ  קבוצת צסק"א מוסקבה 79:91. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א (בן 38, בתמונה) נותן את דגל המועדון לראש הממשלה. מכבי ת"א הייתה קבוצת כדורסל פרטית מצליחה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית נשאה את שמה לכל בית בישראל. קבלת הפנים אצל ראש הממשלה יצחק רבין בלשכתו הצנועה בקריה בתל אביב העניקה למועדון את הגושפנקה הממלכתית הרשמית. מכבי ת"א הייתה לקבוצה של מדינת ישראל. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, טל ברודי (יושב ומוחא כף), דן פתיר ז"ל יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק רבין, ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ועו"ד שמעון מזרחי יבד"ל יו"ר מועדון מכבי ת"א וחתן פרס ישראל (!). (לע"מ תמורת תשלום).

עלי לציין כאן שלא רק ראש הממשלה יצחק רבין העניק למכבי ת"א קבלת פנים ממלכתית, גם נשיאי חברת "עֵלִית" חלקו כבוד ויקר למועדון הכדורסל שפרסם את המותג המסחרי שלהם בישראל ובכל רחבי אירופה. אבא פרומצ'נקו ז"ל ו-מרק מושביץ ז"ל ערכו קבלת פנים ונשף ניצחון במלון "דָן" בתל אביב לאלופת אירופה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה זוהתה קבוצת ספורט כלשהי באמצעות ה- Sponsor שלה. כשאמרת מכבי ת"א – אמרת עלית. כשאמרת עלית – אמרת מכבי ת"א. אבא פרומצ'נקו ז"ל נאם בפני הנוכחים והודה לקבוצת מכבי ת"א על שיתוף הפעולה. הוא הדגיש בהבלטה רבה את תרומתם העצומה לשל שני שחקני החיזוק האמריקניים אולסי פרי וג'ים בוטרייט למועדון. היה לי בשעתו בעת עריכת המחקר והכתיבה הכבוד הרב והעונג להיפגש עם אלמנתו תבד"ל גב' רות פרומצ'נקו ולשמוע ישירות ממנה את קרבתו ואהדתו של בעלה אבא פרומצ'נקו ז"ל למועדון מכבי ת"א. כמו שהיה לי גם הכבוד הרב והעונג להיפגש עם דוד מושביץ יבד"ל בנו של מרק מושביץ ז"ל ולשמוע ממנו עד כמה העריץ אביו את מכבי ת"א והיה גאה בהישגיה הספורטיביים ובחיבור בין "עלית" למועדון האלוף. שני אנשי העסקים הנערצים והמוכשרים ובעלי היוזמה האלה מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו היוו בשעתו משענת כלכלית איתנה ביותר למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל.

טקסט תמונה : הימים והזמנים ההם. מלון "דן" בתל אביב. תעשיין "עֵלִית" אבא פרומצ'נקו (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק האמריקניים של המועדון, אולסי פרי יבד"ל (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם תום פגישת ראש הממשלה יצחק רבין עם קבוצת מכבי ת"א נסענו מלשכת ראש הממשלה לכיכר מלכי ישראל (כיכר יצחק רבין היום) הסמוכה לקריה, כדי להנציח את קבלת הפנים שערכה עיריית תל אביב בראשות ראש העיר שלמה להט לאלופת אירופה. הבימאי, שחקן הקולנוע, האמן והבדרן אורי זוהר הנחה את טקס קבלת הפנים על הבימה הנרחבת שלפני בניין העירייה (בטרם חזר בתשובה). בקדמת הבימה ניצבו גיבורי הניצחון. מאות אלפי אנשים בכיכר הצדיעו למכבי ת"א והצטרפו לשאגתו של אורי זוהר "כיפק הֵיי" למכבי ת"א. זה היה מחזה ספורטיבי והענקת תשומת לֵב לאומית לקבוצת כדורסל שמעולם לא נראה עד אז בחייה הספורטיביים של מדינת ישראל. הכתבה הזאת שביימתי וערכתי הפכה למסמך דוקומנטרי בן 20 דקות שהנציחה את אהבת העם למכבי ת"א, והערכתו האישית של ראש הממשלה יצחק רבין להישגה הכביר של הקבוצה נגד אלופת ברה"מ צסק"א. אלכס גלעדי שידֵר את הכתבה הזאת בשלמותה בתוכנית "מבט ספורט" בשבת – 26 בפברואר 1977. הפופולאריות של מכבי ת"א בישראל נסקה אל על ו-הרקיעה שחקים.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. שניים מאדריכלי הניצחון של מכבי ת"א בזירת מפעל גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדוסל ב-שנת 1977. המאמן רלף קליין ז"ל (מימין) ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 כשהיא מחוזקת בחמישה – שישה שחקני חיזוק שהצטרפו לשורותיה מארה"ב, העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להתמודד בשוויון כוחות עם יריבותיה באירופה, ואף להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה. אפילו המניפולציות הפוליטיות הבינלאומיות שחוללו קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות זבריובקה ברנו הצ'כוסלובקית ו- צסק"א מוסקבה הסובייטית לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה. למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" בבלגראד בירת יוגוסלביה, העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. אולם זהו כבר סיפור אחר באחד הפוסטים העתידיים.

חוששני שבמידה רבה אריה מליניאק, אבשלום קור, וגם פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ איחרו כל אחד בנפרד את המועד, איש איש בתחומו ובשעתו, ונחלו מפלה במלחמת התרבות הזאת. האמריקניזציה ניצחה לטוב ולרע. זכייתה של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים החדשה באליפות המדינה בעונת 2015 – 2014 הייתה עוד עדות לכך.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. זוהי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הישראלית ההיא שכול מדינת ישראל ההיא אהבה לאהוב ועמדה לכבודה ו-הצדיעה לה. זיהוי : שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל (במרכז) מנהל קבוצת מכבי ת"א והאבא של המועדון חוגג עם שחקניו עוד אחת מהצלחות של המועדון המפואר. המשך זיהוי. שורה אחורית עומדים מימין לשמאל : ברוך חפץ, זוהר כהן ז"ל, רלף קליין ז"ל, אברהם חסיד, דוד פריש, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, יעקב אדליסט ז"ל, יעקב "ז'קי" וויידנפלד (מוסתר), אמנון אבידן, ושבתאי "סבי" בן בסט. המשך זיהוי. שורה קדמית כורעים ויושבים מימין לשמאל : טל ברודי, המאמן יהושע רוזין ז"ל, מנהל הקבוצה שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי ז"ל (מאחורי יהושע רוזין), חיים "חיימון" שטרקמן, וגדעון פרייטאג. (התמונה, באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זיכרונות שנותרו במקומם : יום חמישי – 7 באפריל 1977. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את זכייתה של קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. אלכס גלעדי משדר בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מר גדעון הוד משדר למאזיני "קול ישראל". דקות בתום השידור הישיר ההוא מודיע ראש ממשלת ישראל יצחק רבין על התפטרותו בגין חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב, כפי שחשף עיתונאי "הָאָרֶץ" מר דן מרגלית. 

יכולתה הבלתי רגילה של מכבי ת"א בעונת 1977- 1976 העניקה לה את ההזדמנות הראשונה בתולדותיה להעפיל למשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות שאמור היה להיערך בבלגראד בירת יוגוסלביה. אפילו המניפולציות הפוליטיות של קבוצות הכדורסל המזרח אירופיות לא מנעו את הצלחת המועדון של המדינה . אנחנו אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רדפנו אחרי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאורכה ורוחבה של יבשת אירופה. למשחק הגמר שנועד להתקיים ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל "פַּאיוֹנִיר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה, העפילה גם אלופת איטליה קבוצת מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. מוֹבִּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה קבוצת הכדורסל הטובה באירופה. בהרכבה שיחקו שחקני החיזוק האמריקניים בּוּבּ מוֹרְס ו- רֶנְדִי מָאיְיסְטֶר וכן שחקני נבחרת איטליה דִינוֹ מֶנֶגִין , ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי, אִיבָאן בִּיסוֹן, אָלְדוֹ אוֹסוֹלָה ואחרים. מובילג'ירג'י ווארזה הייתה עדיפה על מכבי ת"א. היא גברה עליה פעמיים באותה העונה ההיא בבית הגמר שם המשחקים נערכו בשיטת ליגה בת שני סיבובים, משחק בית ומשחק חוץ. ביד אליהו הביסה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה את מכבי ת"א בקלות 79:102, ובביתה ב- וָוארֶזֶה (עיירה בצפון איטליה לא רחוק מ- מילאנו) ניצחה 70:81. אך משחק הגמר על גביע אירופה הוא מטרה ייחודית ושוֹנָה מפני שהוא התמודדות יחידה. מכבי ת"א נחשבה ע"י הפרשנים המקצועיים לקבוצת ה- Under dog במפגש הזה עם מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. חישוב שעשוי להועיל ולשמש לפעמים יתרון במשחקי גביע, סוּג של מפעל ספורט בּוֹ אירעו כבר הרבה הפתעות בעבר.

יום חמישי – 7 באפריל 1977 הפך להיות יעד שידור חשוב מאין כמוהו של הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל" ובעל ערך עצום לשידור הציבורי בכללו. זה יעד שידור מבוצר כה מרכזי וחשוב שאינך ישן שבוע לפני כיבושו ולא מסוגל לישון גם שבוע לאחר שכבשת אותו. האדרנלין שזרם בגופי בימים ההם בכמויות עצומות – רתח ! פשוט לא יכולתי להירדם במשך שבועיים בשל הפעילות הטלוויזיונית והאחריות הענקית והרצופה. שַדָּר הטלוויזיה אָלֶכְּס גִלְעָדִי ושַדָּר רדיו "קול ישראל" גִדְעוֹן הוֹד נשלחו לבלגראד. חבורת עיתונאים בכירים מהעיתונות הכתובה על מגזריה השונים נשלחה אף היא לבלגראד כדי לכסות את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל מכבי ת"א נגד הקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָורֶזֶה שנועד להתקיים כאמור בהיכל הכדורסל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה.

טקסט תמונה : יום רביעי – 6 באפריל 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים…זהו היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. יממה בטרם משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, אלופת ישראל קבוצת מכבי "עלית" תל אביב נגד אלופת איטליה קבוצת מובילג'ירג'י וורזה. שורת כתבי ספורט בכירים בעיתונות הכתובה ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי ז"ל נשלחו ליוגוסלביה לסקר את אחד מאירועי הספורט החשובים בתולדות מדינת ישראל בעשור ה- 70 של המאה שעברה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ז"ל, מיכאל "מייק" קרנון ז"ל (כתב "הארץ"), משה לרר ז"ל (כתב "מעריב"), רלף קליין ז"ל מאמן קבוצת מכבי "עלית" תל אביב, אריה ברנוביץ' יבד"ל גזבר מועדון מכבי ת"א בכדורסל, האיטלקי סאנדרו גאמבה מאמנה של קבוצת מובילג'ירג'י ווארזה אלופת איטליה, איתן עמית יבד"ל, ורפאל "רפי" נאה יבד"ל (שניהם כתבי "ידיעות אחרונות"). (התמונה באדיבות מיכאל "מייק" קרנון ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באקראי נשזרו באותו הערב על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית שני אירועים דרמטיים בשני שידורים ישירים נפרדים. הראשון – השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל, אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה וזכייתה ההיסטורית הראשונה של מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. השני – התפטרותו הסנסציונית של יצחק רבין ראש הממשלה האהוּב בשידור ישיר באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב מאוחר בלילה בתּוֹם השידור הישיר מבלגראד בשל גילוי חשבון הדולרים של רעייתו לאה בבנק בארה"ב. סקופ של עיתונאי "הארץ" דאז דָן מַרְגָלִית. אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא היה הפעם לבדו במטוס הג'מבו הענקי של אל-על שהטיס את הקבוצה ומאות אוהדיה לבלגראד. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אישר לו בפעם הראשונה בתולדות סיקור אירועי הספורט בחו"ל לקחת עִמו צֶוֶות צילום (פילם) כדי ללוות ולתעד את סיפור מכבי ת"א ואוהדי הקבוצה  בבלגראד לכתבה דוקומנטארית מעבר לשידור הישיר עצמו שכוסה ע"י המצלמות האלקטרוניות של הטלוויזיה היוגוסלבית JRT. הטסת צוות צילום בפילם בן שני אנשים, הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קארוואני, היוותה תקדים חשוב בימים ההם.

בטֶרֶם יצאה הקבוצה באוטובוס ממלון "יוגוסלביה" שם השתכנה בדרכה להיכל "פאיוניר" המפורסם של בלגראד שם ייערך המשחק המכריע נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה, החליט רָלְף קְלָיִין ז"ל לקיים את התדריך המקצועי הלפני אחרון לשחקניו בצהרים כמה שעות לפני המשחק באחד מחדרי המלון הענק. התדריך המקצועי הפך בעצם לנאום מוטיבציה חינוכי יוצא דופן באיכותו של המאמן. זאת לא הייתה שיחה רגילה בין מאמן לשחקניו אלא דרשה שהפכה מייד לנכסי צאן ברזל בתורת מנהיגות הספורט. הטפת הסבר בעל ערך ספורטיבי עצום שהייתה לה השפעה כה מכרעת על השחקנים. נאומו של רָלְף קְלָיִין במלון "יוגוסלביה" תועד במקרה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ערכו לא אבד גם בחלוף כל כך הרבה שנים מאז, יותר משנות דוֹר.

מולו של רלף קליין ניצב המאמן האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ "סַאנְדְרוֹ" גַאמְבָּה. לרשותו של סַאנְדְרוֹ גַאמְבָּה ניצבה חמישיית כדורסל מגובשת ונפלאה בראשותם של שחקן החיזוק האמריקני בּוֹב מוֹרְס ורביעייה איטלקית בלתי נשכחת : דִינוֹ מֶנֶגִין, אִיבַאן בִּיסוֹן, ג'וּלְיָאנוֹ יֶלִינִי, ואָלְדוֹ אוֹסוֹלָה. אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה גברה פעמיים על מכבי ת"א באותה עונה של 1977- 1976. בהיכל הספורט יד אליהו בתל אביב היא הביסה את אלופת ישראל 79:102 וב-ווארזה (Varese) עיר קטנה בצפון איטליה היא ניצחה 70:81. עכשיו עמדו להתמודד שתי הקבוצות בפעם השלישית. מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה הייתה טובה יותר על פי התוצאות המוקדמות , אך הפעם זה היה משחק אחד ומכריע בו הכל אפשרי. רָלְף קְלָיִין החל להזיז את הכלים שלו על לוח השח-מט במאבק המוחות נגד סאנדרו גאמבה (Allesandro Gamba). אלכס גלעדי הרגיש בחושו העיתונאי שמשהו קורה והזעיק את הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני לחדר במלון כדי לתעד את תדריך המאמן לשחקניו. התברר שזה היה רגע היסטורי מכונֵן בעל חשיבות עליונה בדרכה של קבוצת מכבי ת"א אל הניצחון הסנסציוני.

רָלְף קְלָיִין היה לא רק מאמן דָגוּל. הוא היה מנהיג בעל כריזמה, טקטיקן, אסטרטג, וגם מחנך. הוא ניצב שם מול הקפטן טל ברודי, מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', אוֹלְסִי פֶּרִי, לוּ סִילְבֶר, גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי , אֶרִיק מֶנְקִין , בּוֹבּ גְרִיפִין, שוּקִי שְוָורְץ , ונכחו שם גם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי.  השעה הייתה שתיים בצהרים ביום חמישי – 7 באפריל 1977. המאמן החל את ההרצאה הטקטית – מקצועית שלו המסבירה את הדרכים כיצד לנצח את המשחק. הוא נשא את דבריו והשחקנים האמינו בו ונהוּ אחריו. רלף קליין ז"ל זכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "…שררה דממה. רק קוֹלי נשמע. הסתכלתי לשחקנים בעיניים. המבטים שלי ושלהם נפגשו. הרגשתי שאני מדבר אליהם. הם היו מתוחים ודרוכים. ידעתי שהם מרוכזים ומקשיבים לי. הטפתי להם ציונות…(!)", אמר לי לאחר שנים רבות. נאום המוטיבציה של רלף קליין לפני חניכיו בשפה האנגלית כמאמן ומנהיג ספורט בצוהרי היום באותו יום חמישי ההוא – 7 באפריל 1977 הוא אחד החשובים ביותר בדברי הימים של הספורט וההיסטוריה של הטלוויזיה במדינת ישראל. מלאכת התיעוד של הצלם דני ברנע ואיש הקוֹל סעדיה קאראוואני – מרשימה. מבחינה וויזואלית וטכנית כאחת. זהו מסמך דוקומנטארי מרתק עשוי היטב מתמונות פילם בשחור / לבן והקלטה בהירה של קולו של רלף קליין על "הנגרה" (Nagra). המצלמה של דני ברנע מתעדת היטב ב- Close ups את פני השחקנים ואנשי ההנהלה יושבים קשובים, מתוחים, ודרוכים. טל ברודי, מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, מוטי ארואסטי, אריק מנקין, בוב גריפין, עו"ד שמעון מזרחי, ושמלוק מחרובסקי. האווירה בחדר הייתה מתוחה מאוד. הנה תמליל נאום התדריך של רלף קליין ז"ל כלשונו מסרט ה- Video שתיעד את הרגע ההוא ב- יום חמישי ההוא של 7 באפריל בשנת 1977 :

“And now we are before the last station. You are before the biggest thing that can happen for any sportsman and for any basketball player to be the champion of Europe and you are very close to it. But we have to be we have to go to the floor with a smiling on our face, not to get too be nervous let them be nervous".

"Tonight in nine thirty Israel will be watching you. Mobilegirgi Varese is only a team for Varese. I don’t think that in Napoli no one even knows who is Mobilegirgi Varese. But you are now watched in television by all the country. In this game we can win, we can lose but when we go up on the floor we just have to fight! Everybody has to do his 100 %. Maximum that he can do ! That is the top of your basketball career! More than this you cannot get ! Mobilegirgi Varese will not give you a gift, you have to take this!  You have to take this for you in your hands!  And again you can do it we will do it! This means we have to fight. We have to know that we can win and we can lose but we will do that like sportsmen”. 

הטקסט והמילים האלה לא יישכחו : "אינני יודע אם מישהו בנאפולי שמע על מובילג'ירג'י ווארזה אבל אתם קבוצת כדורסל תל אביבית שכל המדינה תצפה בה הערב". הוא רלף קליין ז"ל הצליח באמצעות תמליל קצר לאבחֵן בדייקנות רבה את הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה לספורט ואת האצת והגברת המוטיבציה של שחקני ספורט באמצעות תקשורת המונים הבאה לידי ביטוי מרבי בשידורים הישירים בטלוויזיה. השידור הישיר הוא האדרנלין של השחקנים . נאום המוטיבציה של רָלְף קְלָיִין לשחקניו בצוהרי יום חמישי – 7 באפריל 1977 במלון "יוגוסלביה" בבלגראד היה עוד צעד בדרכו של האיש המופלא הזה לעבר פרס ישראל אותו קיבל כעבור 29 שנים מהמדינה בחג העצמאות של 2006. רלף קליין היה מאמן מזַן מיוחד. מדריך, מחנך בעל יושרה, ונטול פוזות. אינני רואה כיום מאמנים מסוגו בשורות הכדורסל הישראלי. אישיות בעלת קומה, לֵב רחב, וידען גדול במשחק הכדורסל שהכיר היטב את נפש שומעיו וחדר לליבותיהם. הוא ביקש לטעת בהם את התּקוָוה שהם מסוגלים לעשות את זה. לנצח את המשחק. מִילותיו היו פשוטות, אמיתיות וכנות. הן יצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. הן חקוקות בסלע. מצלמת הפילם והמיקרופון של דָנִי בַּרְנֵעַ וסְעַדְיָה קָארָאוָואנִי תיעדו את דבריו של המאמן והנציחו אותם לעַד על סרט הצוללויד. עד אז מעולם לא שמעו צופי הטלוויזיה בישראל נאום מוטיבאציה ותדריך מקצועי ספורטיבי מהסוג שרָלְף קְלָיִין הֵכין ובנה לשחקניו. דלתות חדרי ההלבשה בהם מתקיימים בדרך כלל התדריכים האחרונים לפני שריקת הפתיחה תמיד היו נעולות ומוגפות בפנינו. של כל הקבוצות והמועדונים ללא יוצא מן הכלל. כל המאמנים, בכדורגל כמו בכדורסל, סירבו להתיר למצלמות שלנו להיכנס "לקודש הקודשים" של חדרי ההלבשה. כאילו נערכוּ שם התייעצויות סודיות בין השב"כ למוסד. רָלְף קְלָיִין היה המאמן הראשון ששִיבֵּר את המסורת הטיפשית הזאת, ופתח את השערים בפני צֶוֶות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של הכתב אלכס גלעדי ז"ל, הצלם דני ברנע, והמקליט סעדיה קאראוואני.

רשת הטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) אחת הטובות באירופה, כיסתה את המשחק בצורה מזהירה. היא הציבה שמונה מצלמות בהיכל "פאיוניר" והעניקה לאלכס גלעדי ופרשנו יהושע רוזין (פעם ראשונה שאָלֶכְּס גִלְעָדִי אימֵץ אליו פרשן צמוד) ולכל השדרים האחרים של רשתות הטלוויזיה באיגוד השידור המערב אירופי ה- EBU ורשתות הטלוויזיה של איגוד השידור המזרח אירופי ה- OIRT שפע של תמונות ואינפורמציה. הבימאי בשידור הישיר הזה היה כאמור מר בֶּנוֹ הָאבְלָה מ-סלובניה. הוא הגיע לשיא תּפקודו בדקות האחרונות של המשחק כשהצליח לתמרן היטב בין המצלמות המכסות את שטף המשחק לבין המצלמות העוקבות אחרי המתח העצום בהם שרויים שני המאמנים הישראלי רָלְף קְלָיִין ועמיתו האיטלקי אָלֶסַאנְדְרוֹ גָאמְבָּה, הנהלות שני המועדונים, וספסלי הקבוצות. הבימאי המוכשר הצליח להעביר היטב את אווירת התחרות במגרש לצופי הטלוויזיה בביתם. בימוי למופת. היה לנו מה ללמוד מהטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית שהשתייכה אומנם מבחינה פוליטית לגוש המזרחי הקומוניסטי אך ליבה היה במערב והיא הייתה חברה מלאה ופעילה (Active Member) באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. תיעוד בלתי נשכח (!). היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד. השנייה האחרונה של ההתמודדות משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את אלופת אטיליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מימין) המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא על כתפו מצלמת פילם BL, מתעדים את השמחה העצומה של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רלף קליין. צלם העיתונות הנודע שמואל רחמני מתעד את צוות הטלוויזיה המתעד את סיפורה של מכבי ת"א. (התמונה באדיבות שמואל רחמני. כל הזכויות שמורות).

בחודש ספטמבר של שנת 1969 נבחר עו"ד שמעון מזרחי ליו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א באסיפת האגודה שהתקיימה במלון רמת אביב. שמעון מזרחי היה אדם בעל חזוֹן שביקש ליצור דפוסי ארגון של קבוצת כדורסל בעלת גב כלכלי. מגרשה הביתי של מכבי ת"א בימים הם היה מגרש כדורסל פתוח עשוי מרצפות גסות ליד קולנוע "אוריון" הישן. משחקי ליגת הכדורסל נערכו אז בערבי שישי ועו"ד שמעון מזרחי גבה כסף מהצופים שביקשו לראות את מכבי ת"א . הוא היה הראשון שקבע את הסלוגן ש-קוֹמֵם עליו רבים בשעתו, וכך ניסח אותו בפניי בעת פגישותיי עימו : "…כולם משלמים אך חברי "מכבי" משלמים הראשונים…". בדרכו ארוכת השנים לעבר פסגת הכדורסל הישראלית והאירופית רכש ידידים אך איבד חברים. בעיקר את אלו שחשבו שמגיע להם להיכנס בחינם למגרש הכדורסל הישן ליד קולנוע "אוריון" ברחוב המכבי בתל אביב. מכבי ת"א הפכה לקבוצה מסודרת, מחושבת, ומנוהלת כלכלית . גם בסיועה של חברת "עלית" מאז 1971.

טקסט תמונה : זהו עו"ד שמעון מזרחי _לפני 54 שנים…) ב-שנת 1970 בתחילת הקריירה שלו כיו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (!). ערב סיום כתיבת הספר "הקשר הסימביוטי" על ידי, אמר לי מר שמעון מזרחי את הטקסט הזה, כלהלן : "…באתי ב- 1969 למלא באופן זמני את תפקיד היו"ר ונשארתי שם 40 שנה…". חיש מהר התברר כי מר שמעון מזרחי הוא מנהיג דָגול ו-נָבוֹן בעל יכולות, מוכשר לשאת בגאון את דגל המועדון, מוערך ונערץ ע"י שחקניו ואוהדי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א וגם ע"י רבים אחרים במדינת ישראל. בשנת 2012 קיבל עו"ד מר שמעון מזרחי את פרס ישראל ל-ספורט (!).  (התמונה ניתנה לי באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שמונֶה שנים לאחר שנבחר עו"ד שמעון מזרחי לעמוד בראש מכבי ת"א הוא הגשים את חזונו. הקבוצה זכתה לראשונה בתולדותיה, ביום חמישי – 7 באפריל 1977 בהיכל הכדורסל הבינלאומי "פָּאיוֹניר" בבלגראד בירת יוגוסלביה בגביע אירופה היוקרתי לקבוצות אלופות. מכבי ת"א גברה במשחק הגמר על אלופת איטליה איניס ווארזה 77:78. טַל בְּרוֹדִי הניף את הגביע, ושַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבלגראד אָלֶכְּס גִלְעָדִי זעק למיקרופון כלא מאמין, "…אני לא מאמין…גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". אלכס גלעדי רשם באותיות של זהב את שמה של מכבי ת"א ואת שמו כמתעד האירוע באותיות של זהב בתולדות ההיסטוריה הספורטיבית של מדינת ישראל. מכבי ת"א הייתה הראויה לכך. גם אלכס גלעדי. 

טקסט תמונה : יום רביעי בערב – 6 באפריל 1977. הימים ההם – לפני 47 שנים ב- בלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה ההיא. אלכס גלעדי ז"ל נוכח באימון האחרון של מכבי ת"א בהיכל "פאיוניר" בבלגראד בטרם השידור הישיר של משחק הגמר ההוא על גביע אירופה לקבוצות בכדורסל בין אלופת ישראל קבוצת מכבי תל אביב לבין הקבוצה האיטלקית ההיא מובילג'ירג'י ווארזה (!). זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עמוס זלוטולוב, אמנון שלאין, אלכס גלעדי ז"ל, העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון ז"ל, ו-אשר שְלָאג. (באדיבות משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל  1977. בלגראד – יוגוסלביה. אלכס גלעדי ז"ל (במרכז) ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (מימין) בפגישה עם השחקן האיטלקי דינו מנגין בן ה- 27 (משמאל) בטרם משחק הגמר מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה. (באדיבות אלכס גלעדי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום חמישי בצהריים – 7 באפריל 1977, הודיע לפתע דן פתיר יועץ התקשורת המצוין של ראש הממשלה יצחק רבין לכתב המדיני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יעקב אחימאיר ולכתב המדיני של רדיו "קול ישראל" מר שלום קיטל הודעה מרעישה : "…יצחק רבין החליט להתפטר העֶרֶב מראשות הממשלה בשל פרשת "חשבון הדולרים" של אשתו לאה בארה"ב כפיי שחשף אותה העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ", והוא מבקש לעשות זאת בשידור ישיר בטלוויזיה…", והוסיף, "…תהיו ב- Stand by…", ביקש מהם.

דן פתיר הטיל אמברגו על הידיעה הסנסציונית. אי אפשר היה לשדרה בשום אופן במהדורות החדשות ברדיו. דן פתיר זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "…הודעתי לשני אנשי התקשורת כי אתן להם אור ירוק מתי לראיין את ראש הממשלה ומתי לשדר את הידיעה. זה היה מצב רגיש מאוד וסוד כמוס…". הייתה דרושה כאן זהירות עיתונאית רבה"... יעקב אחימאיר מיהר לבשר את הבשורה הדרמטית למנהל חטיבת החדשות דן שילון.

טקסט תמונה : שנת 1977. דן פתיר ז"ל מנחה מסיבת עיתונאים בהשתתפות ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (משמאל). מימין, הקצרנית. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (שלישי מימין) ודן פתיר ז"ל יועץ התקשורת של ראש הממשלה וגם עוזר מצטיין נאמן שלו (ראשון מימין) מתכוננים לריאיון טלוויזיוני בארה"ב ב-שנת 1975. (לע"מ תמורת תשלום).

באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977 עמדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשָדֵר ישיר מבלגראד בירת יוגוסלביה את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה. השַדָּר אָלֶכְּס גִלְעָדִי בבלגראד ואנכי העורך בירושלים סיימנו את ההכנות הטכנולוגיות והלוגיסטיות האחרונות לקראת השידור הישיר של המשחק שמדינה שלמה ציפתה לו בכיליון עיניים. שנינו לא ידענו דבר על פרשת ההתפטרות המיועדת של ראש הממשלה יצחק רבין המתוכננת להיות מועברת בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית גם כן בזמן צפייה ראשי באותו הערב של יום חמישי – 7 באפריל 1977. הודעתו הדרמטית הסודית של יועץ התקשורת של יִצְחָק רָבִּין דָן פַּתִּיר סיבכה את לוח השידורים של ערוץ הטלוויזיה הציבורי והעמידה את מנהליו בפני דילמה חריפה מאין כמוה.

טקסט תמונה : 7 באפריל 1977. זהו יעקב אחימאיר הכתב המדיני המוצלח והפורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הוא יעקב אחימאיר היה האיש הראשון ברשות השידור שידע על כוונתו של ראש הממשלה יצחק רבין להתפטר בשל "פרשת חשבון הדולרים" שנחשפה ע"י העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ". (לע"מ תמורת תשלום).

דָן שִילוֹן מנהל חטיבת החדשות שהיה הבוס הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נקלעו לסערת ניהול בעקבות הידיעה המרעישה של יַעֲקב אֲחִימֵאִיר על התפטרותו המתוכננת של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין בשידור ישיר בטלוויזיה. הם ניצבו בפני תסבוכת שידור ונדרשו להכריע ולפתור בתוך זמן קצר בעיה סבוכה. השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה בכדורסל מבלגראד בהשתתפות קבוצה ישראלית התנגש עם נאום ההתפטרות של ראש הממשלה. לא היה צריך לקנֵא באַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ודָן שִילוֹן שהיו צריכים להפעיל שיקול דעת ובחירה בין שתי אפשרויות שידור היסטוריות. מחלוקת שידור מורכבת ואולי בלתי ניתנת לפתרון. האם לשָדֵר ישיר את התפטרותו של ראש הממשלה על חשבון שידור הספורט או להפך. הם לא היו בטוחים בעצמם והתלבטו האם צריך לגְדוֹע את השידור הישיר מבלגראד כדי לאפשר לראש הממשלה להודיע על התפטרותו, הודעה בעלת חשיבות לאומית ובינלאומית עצומה, או להמתין עם הודעת ההתפטרות ולתת לשידור הכדורסל שכל המדינה ציפתה לוֹ לזרום. דָן שִילוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יעקב אחימאיר הכתב המדיני המצטיין והמוערך הודיע לי בערך בשמונה בערב על התפטרותו הצפויה של ראש הממשלה יצחק רבין. למיטב ידיעתי רק אנחנו ידענו על כך באותה שעה. הודעתי על ההתפטרות הצפויה למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. אכן שנינו, ארנון צוקרמן ואנוכי היינו בדעה כי יש לבַטֵל את השידור הישיר מבלגראד של משחק הגמר בכדורסל בין מכבי ת"א למובילג'ירג'י ווארזה. לא הייתה לנו כל התלבטות בעניין, אבל יצחק רבין סירב לאַכְזֵב את ציבור צופי הטלוויזיה העצום אוהדי הכדורסל בישראל, ואולי גם לא רצה לקומם את הקהל נגדו . הוא החליט להודיע על התפטרותו רק לאחר סיום המשחק. אינני מכיר תקדים שידור כזה בשום רשת טלוויזיה בעולם, בו שידור ישיר של אירוע ספורט דוחה שידור ישיר של סנסציה פוליטית ברמה של התפטרות ראש ממשלה מתפקידו". דן שילון לא שוחח עם ראש הממשלה יצחקק רבין לפני ההתפטרות.

יצחק רבין ראש הממשלה אציל הנפש חסך לדן שילון וארנון צוקרמן את הדילמה הטלוויזיונית שלהם. הוא החליט להודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום השידור הישיר של המשחק. ראש הממשלה ביקש את דן פתיר להודיע לטלוויזיה הישראלית הציבורית כי תמשיך בהכנותיה לקראת השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א נגד מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה כאילו לא קרה דבר. יצחק רבין לא רצה לגזול לעצמו את זמן המסך על חשבון אירוע ספורט ייחודי וחד פעמי שהציבור הישראלי כולו מצפה בדריכות לראותו בשידור ישיר בטלוויזיה. הוא וויתר. רייטינג הטלוויזיה באותו ערב של זכיית מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977 בבלגראד וודאי נשק ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה הישר, ההגון, והעָנָיו, אין מילים אחרות לתאר את גדולתו כאדם – עקב בעניין ובאהדה רבה יחד עם רעייתו לאה, יועץ התקשורת שלוֹ דן פתיר, נהגו המסור יחזקאל שרעבי, ומאבטח מהשב"כ אחר השידור הישיר של אלכס גלעדי מיוגוסלביה מלשכתו בקרייה בתל אביב.

ראה הקריקטורה של זאב פרקש שהתפרסמה בעיתון "הארץ" ביום חמישי – 7 באפריל 1977 ערב השידור הישיר של אלכס גלעדי מבלגראד של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לבין הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה. הקריקטורה רומזת על שיא של צפייה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידור הישיר. הרייטינג התקרב ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה ראה בוודאי את הקריקטורה הזאת. אולי גם היא תרמה להחלטתו לדחות את הודעת ההתפטרות שלו לאחר תום השידור הישיר מבלגראד. 

דָן שִילוֹן שלח כבר את הכתב המדיני שלו בימים ההם יַעֲקב אֲחִימֵאִיר למערכת הטלוויזיה בת"א כדי להפיק את השידור ולראיין את יִצְחָק רָבִּין ראש הממשלה המתפטר. בסוף המשחק עזב יִצְחָק רָבִּין ז"ל את לשכתו ב-קריה בתל אביב והגיע יחד עם רעייתו לֵאָה ז"ל שכל הזמן ליוותה אותו ושלושת עוזריו לבניין אולפן מערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב הממוקמת אף היא בקרייה ומרוחקת כדקה נסיעה במכונית. בתום המשחק הייתה הפסקה של עֶשֶר דקות בשידור הישיר ה- Multilateral (שידור רָב משתתפים של 22 רשתות טלוויזיה) של ה- EBU מבלגראד לכל אירופה וגם לירושלים. בעוד ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין עושה את דרכו הקצרה במכוניתו מלשכתו בקרייה אל אולפן הטלוויזיה הישראלית ה ציבורית (אף הוא בקרייה), נערכנו אלכס גלעדי ז"ל (בהיכל "פאיוניר" בבלגראד) ואנוכי (ב- Master Control בירושלים) לקראת השידור ה- Unilateral (שידור של משתתף בודד) הישיר שהיה אמור לכלול ראיונות סיכום עם אלופי אירופה החדשים.

דָן פַּתִּיר ז"ל יועץ התקשורת של יצחק רבין ז"ל זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, ואומר כלהלן : "…נעצרנו לפני שער "ויקטור" בקריה בתל אביב, וראינו את אלפי תושבי ת"א נוהרים בדרכם לכיכר מלכי ישראל ולמזרקות הבריכה. היה ניגוד משווע בין האווירה הקודרת ששררה בתוך מכוניתו של ראש הממשלה לבין השמחה והעליצות ששררה בחוץ. יצחק רבין לא רצה לקלקל לעם את השמחה, לכן ביקש לבַשֵר על התפטרותו רק בתום השידור הישיר. הוא היה אדם הגון, ישר, וצנוע. אפשרתי כיועץ תקשורת של ראש הממשלה לשלום קיטל להקליט את ריאיון ההתפטרות לרדיו, אך לא אפשרתי לו לשדר אותו לפני השידור הישיר בטלוויזיה…".

את פניו של יצחק רבין קיבלו בבניין המערכת בקרייה בתל אביב המראיין יעקב אחימאיר ומאפרת הטלוויזיה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי. המאפרת הושיבה את ראש הממשלה על כיסא האיפור בחדר האיפור הקטן במערכת ת"א ואיפרה בקפידה את פניו. כשסיימה את מלאכת האיפור היה אלכס גלעדי עסוק עדיין בראיונות בשידורים ישירים עם הקפטן טל ברודי, עם עוד כמה משחקני מכבי ת"א, ועם עוזר המאמן אַרְיֵה דָוִוידֶסְקוּ. השידור הישיר מבלגראד התארך מעבר למצופה בשל ניצחונה של האלופה הישראלית . זכייתה ההיסטורית בפעם הראשונה בתולדותיה ובתולדות מדינת ישראל בגביע אירופה חייבה אותנו לפתוח שוּב את לוויין התקשורת לצורך עריכת ריאיונות Unilateral עם השחקנים המנצחים המניפים את הגביע אל – על. גביע אירופה שהוענק לקפטן הנרגש טַל בְּרוֹדִי מידיו של נשיא ה- FIBA היוגוסלבי מר בּוֹרָה סְטָנְקוֹבִיץ' כמעט נשמט מידיו. אי אפשר לקטוע שידור ישיר מהסוג הזה ללא אינפורמציה נוספת באמצעות ראיונות עם גיבורי העלילה ובראשם קפטן מכבי ת"א טל ברודי. השידור הישיר שתיאַר את השמחה הגדולה בבלגראד נמשך והתארך מעבר לצפוי ויעקב אחימאיר נכנס ללחץ גדול גם מפאת כבודו של ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין שעדיין ממתין לתורו. המצלמות בת"א שוּלחוּ באותו לילה לכמה רגעים לבריכה בכיכר מלכי ישראל כדי לתעד את המוני האוהדים החוגגים מזנקים למימי הבריכה וטֶרֶם שָבוּ לאולפן. יַעֲקב אֲחִימֵאִיר חשש והיה מודאג. היה כבר מאוחר ומחוגי השעון נעו לעבר חצות הלֵיל. דווקא ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין העניו והצנוע היה סבלני והמתין בשקט לתורו כשהוא יושב נינוח בבניין הטלוויזיה בקרייה בתל אביב וצופה במשחק. הוא כבר היה שלם עם החלטתו להתפטר מתפקידו הרָם כראש ממשלת ישראל.

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה ההוא של 7 באפריל 1977, ב- היכל "Pioneer" בבלגראד. התמונה ההיסטורית שגם ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל צפה בה בשידור ישיר במקום מושבו במערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב (בקרייה). זהו אחד מרגעי השיא של הספורט הישראלי בכל הזמנים. מכבי ת"א מנצחת את מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 במשחק הגמר בבלגראד על גביע אירופה לאלופות בכדורסל וזוכה בגביע. יצחק רבין היה מנהיג צנוע ועניו. הוא דרש שלא לבטל את השידור הישיר מבלגראד והמתין בסבלנות לנאום ההתפטרות שלו מראשות הממשלה בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. חזונם של עו"ד שמעון מזרחי ואריה ברנוביץ' ודוד מושביץ יחדיו עם אביו מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ראשי חברת "עלית", קרם עור וגידים לאחר שבע שנים של העפלה משותפת במעלה ההר . מכבי ת"א ו- "עלית" זכו בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אריק מנקין, מיקי ברקוביץ', בוב גריפין, שוקי שוורץ, ו- לוּ סילבר (מס' 12). מציץ מימין למטה מיקרופון ה- "Gun Microphone" של סעדיה קאראוואני. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי הצטרפה בתום מלאכת האיפור אל ראש הממשלה ורעייתו וצפתה בריאיונות הישירים שערך אלכס גלעדי עם קפטן הקבוצה טַל בְּרוֹדִי שמחזיק את הגביע הענק בידיו, ועם מיקי ברקוביץ', וגם עם המאמן רלף קליין. ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין צפה בדריכות ועניין רב בשידור הישיר והמתין בסבלנות לתורו כדי להתפטר בשידור ישיר בטלוויזיה מכהונתו הרמה. ראה הסֶפֶר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי" במסגרת סדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים אודות התפתחות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2013 – 1884 שאנוכי חוקר וכותב, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". ראש הממשלה צפה בדרמת הכדורסל והמתין בסבלנות לתורו באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-קריה ב-תל אביב להכרזת ההתפטרות הטלוויזיונית אצל המראיין שלו יעקב אחימאיר. הדקות נקפו בקושי.

יעקב אחימאיר היה על קוצים וחסר סבלנות, אולם דווקא בעת ההמתנה הזאת היה כבר ברור שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א מ-מועדון ספורט פרטי מנבחרת כדורסל פרטית לקבוצה של המדינה ואת הקפטן שלה טל ברודי לגיבור ישראלי לאומי, והיה זה ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין ז"ל שנתן לכך גושפנקא רשמית (!).

טקסט תמונה  : 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. אלכס גלעדי ז"ל (מימין) בבלגראד ממתין ל- Cue ממני כעורך ומפיק השידור בירושלים כדי להתחיל בריאיון ה- Unilateral עם קפטן מכבי ת"א טל ברודי. לא ניתן היה לסיים את השידור הישיר שלנו ללא ריאיונות עם גיבורי הניצחון. יעקב אחימאיר המתין באותן דקות דרוך ולחוץ באולפן הטלוויזיה בתל אביב כדי להתחיל מייד אחרינו בשידור ישיר את ריאיון ההתפטרות הדרמטי והמפתיע של ראש הממשלה יצחק רבין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ריכזה בליל חמישי – 7 באפריל 2006 סביבה מקסימום רייטינג של צפייה. ה- Sponsorship של מכבי ת"א חברת "עֵלִית" שילמה באותה עונה של 1977 – 1976 למועדון סכום שיא של כ- 100000 (מאה אלף) דולר. שתיהן, מכבי ת"א וחברת "עֵלִית" יצאו נשכרות משיתוף הפעולה ביניהן. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגרד . דקות ספורות לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 וזכייתה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. השידור ה- Multilateral  לכל אירופה הסתיים, אך מחלקת הספורט פתחה באמצעות המרכז הטכני של ה- EBU בבריסל ערוץ שידור לווייני Unilateral כדי שאלכס גלעדי יוכל לראיין את שחקני מכבי ת"א ומאמניה בתום הזכייה ההיסטורית. יעקב אחימאיר שהמתין במערכת ת"א לריאיון הדרמטי עם ראש הממשלה יצחק רבין העומד להודיע בהפתעה מוחלטת על התפטרותו מראשות ממשלת ישראל, היה לחוץ מאוד מהתמשכותו של השידור הישיר מבלגראד, גם מפאת כבודו של יצחק רבין שנאלץ להמתין עוד ועוד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אריה דווידסקו ז"ל עוזרו של רלף קליין ז"ל, אוהד לא מזוהה, אלכס גלעדי ז"ל, אלכס פרלסמן עיתונאי "מעריב" (פניו הממושקפות מציצות מתחת למיקרופון), והקפטן טל ברודי אוחז בגביע. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד. השדר אלכס גלעדי ז"ל מראיין בשידור ישיר  Unilateral את מיקי ברקוביץ' יבד"ל (אז, בן 23 בשנת 1977) לאחר הניצחון על אלופת איטליה והזכייה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. השידור ה- Unilateral של הראיונות והתגובות מבלגראד עם אלופי אירופה התארך לכדי 20 דקות וזכה לרייטינג של כמעט % 100. לשידור ה- Unilateral  הזה הייתה חשיבות עיתונאית עצומה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצלה את הטכנולוגיה המיידית והקדימה בשעות רבות את העיתונאות הכתובה. לא עלה כלל על דעתנו לסיים את השידור הישיר ועבודתנו העיתונאית מבלי לקיים ראיונות טלוויזיוניים עם המנצחים הישראליים גיבורי העלילה. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 7 באפריל 1977. היכל "פאיוניר" בבלגרד. אלכס גלעדי ז"ל מראיין את עוזר המאמן אריה דווידסקו ז"ל בתום הניצחון המזהיר והזכייה היסטורית הראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. (צילום משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך התהוות של ההיסטוריה הספורטיבית תמה לה היסטוריה מדינית. יצחק רבין הודיע בקולו העמוק ובשקט נפשי רב למראיין יַעֲקב אֲחִימֵאִיר בשידור ישיר כי הוא שותף ונוטל אחריות מלאה על החזקת חשבון הדולרים בבנק בארה"ב של רעייתו לאה, דבר שאסור היה אז על פי החוק הישראלי (נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופסור אהרון ברק אמר לרביב דרוקר כי נניח אם היה מדובר בחשבון בנק בן 2000 (אלפיים) דולר, אך היה מדובר בתוספת עוד ספרה "0" שהפכה את הסכום ל- 20000 (עשרים אלף) דולר שהופך את העסק לפלילי על פי החוק הישראלי דאז). ראש הממשלה יצחק רבין הודיע בשידור ישיר לאומה כי הוא מתפטר לאלתר מראשות הממשלה. זה היה רגע דרמטי בתולדות האומה ובתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המדהים במבט לאחור הוא שסדר עדיפויות השידור בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית המונופוליסטית בימים ההם היה שונה. אירוע ספורט נטל לעצמו את הבכורה להיות משודר בלב ה- Prime time הטלוויזיוני, ודחה את נאום ההתפטרות של ראש הממשלה לשעת לילה מאוחרת. היום בעידן הרב ערוצי זה כמובן איננו יכול לקרות. התפטרות ראש ממשלה בישראל מבטלת כל שידור ספורט ישיר בערוץ הטלוויזיה הראשי, חשוב ופופולארי ככל שיהיה. יעקב אחימאיר היה נסער ונרגש מאוד בתום חוויית המפגש והריאיון הטלוויזיוני עם ראש הממשלה המתפטר. יעקב אחימאיר זוכר כפי שסיפר לי בעת שיחות התחקיר עמו, כלהלן : "…בתום הריאיון ניגשתי אל יצחק רבין שהיה בודד מאוד, ומכיוון שהיינו חברים קרובים מעבר לעבודתי כעיתונאי בטלוויזיה, אמרתי לו, "יצחק, זכור שיש לך חברים…". אני בעצמי הייתי עצוב ומדוכדך…".

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 70 של המאה שעברה. העיתונאי המצוין והכתב המדיני של של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מר יעקב אחימאיר רב המוניטין (מימין) יחדיו עם ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (משמאל) באחד הראיונות הקודמים לפני הריאיון ההוא ש-זעזע את אמות הסיפים במדינה. (צילום יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין מערכת ת"א בקריה בתל אביב. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (משמאל) ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יעקב אחימאיר יבד"ל (מימין) דקה אחת בתום הריאיון הטלוויזיוני בו הודיע ראש הממשלה על התפטרותו מתפקידו בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה באדיבות הצלם דוד רובינגר ובאדיבות יעקב אחימאיר) .

בתום השידור הישיר של התפטרות ראש הממשלה צעד יעקב אחימאיר עצוּב והמום מהאולפן לעבר מכוניתו החונה בחניון הקטן של מערכת הטלוויזיה בתל אביב כדי לחזור לביתו בירושלים . לפתע נתקל בנהג מונית אלמוני שהמתין אף הוא בחניון וזיהה את פניו המוכרות מהטלוויזיה . נהג המונית שִרבֵּב את ראשו מבעד לשִמשת החלון וצעק לעברו , "הֵיי, יעקב אחימאיר, אולי אתה יודע במקרה מה הייתה תוצאת המשחק בבלגראד בין מכבי ת"א לקבוצה האיטלקית מוביל ג'ירג'י ווארזה…?". יעקב אחימאיר נדהם. "לא אשכח את השאלה הזאת של נהג המונית" , התוודה בפני כעבור שנים רבות בעת שיחת התחקיר בינינו. "…הייתי עדיין המום מהודעת ההתפטרות של ראש הממשלה יצחק רבין שהיה גם חבר אישי שלי. תוצאת המשחק לא כל כך עניינה אותי…", אמר לי בעת שמסר את עדותו לספר שלי שחקרתי וכתבתי, והקרוי על ידי, "הקשר הסימביוטי".

מאפרת הקולנוע והטלוויזיה גב' חַוָוה כָּפְרִי – אוֹסְטְרוֹבְסְקִי נשארה באולפני מערכת תל אביב כדי לצפות בנאום ההתפטרות של יצחק רבין שנעל את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו לילה . גם היא פסעה עצובה והמומה מהודעת ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה האהוב עליה מבניין מערכת ת"א לעבר מכוניתה שחנתה בסמוך . בדרכה ראתה את ההמונים נוהרים לכיכר מלכי ישראל ולבריכת המים שלה כדי להפגין את שמחתם המשותפת בזכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה . רבים מהם לא ידעו שיצחק רבין איננו כבר ראש הממשלה שלהם. "לא יכולתי להצטרף לשמחת המוני בית ישראל בניצחונה של מכבי ת"א באותו ערב, הייתי עצובה מידַי בגלל ההתפטרות המפתיעה של ראש הממשלה שכה אהבתיו", העידה בפניי חווה כפרי – אוסטרובסקי כעבור שנים רבות, והוסיפה, "אבל ההיסטוריה סובבת בקפדנות על צירה . הספקתי לפגוש אותו שוב חמש עשרה אח"כ, ושוב כמאפרת טלוויזיה אך בנסיבות הרבה יותר משמחות. זה היה ב- 1992 לאחר שנבחר בפעם השנייה לראש ממשלה והוא כבר כבן 70". דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "למחרת ההודעה, ביום שישי בבוקר – 8 באפריל 1977 , חשתי אהדה רבה לצעדו האמיץ של ראש הממשלה יצחק רבין , ואולי גם צער וחמלה. בניגוד מוחלט לעיקרון שהנחה אותי במשך כל חיי המקצועיים שלא להיקלע ליחסים אישיים וחברתיים עם פוליטיקאים הזמנתי את עצמי לביתו באותו ערב. יצחק רבין ורעייתו לאה קיבלו אותי ואת רעייתי בביתם ברמת אביב. עד השעות הקטנות של הלילה ניהלנו שיחה מרגשת שלא אשכח אותה לעולם. רק ראש הממשלה ורעייתו ואני ואשתי היינו שם. הטלפון בביתו של מי שהיה ראש ממשלה לא צִלצל אפילו פעם אחת. אני חושב שגם יצחק רבין התרגש מהאווירה ומהשיחה האינטימית. לימים כאשר הייתי כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בניו יורק והוא ראש ממשלה לשעבר, נהג לטלפן ולבוא לביתנו ב-ניו יורק כל אימת שהגיע לשָם, והוא הגיע פעמים רבות".

יִצְחָק רָבִּין לא שכח לעולם לדָן מַרְגָלִית את פרסום הידיעה בעיתון "הארץ" ב- 1977 אודות חשבון הדולרים שפתחה רעייתו לאה בארה"ב , והביאה להתפטרותו . צריך להתבונן בקטע ה- Video הזה משנת 1994 בו מראיין דן מרגלית ב- Two Shot עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ואת מלך ירדן חוסיין יחדיו בעת חתימת הסכם השלום בערבה בין שתי המדינות. יצחק רבין לא הסתיר את סלידתו מהמראיין דן מרגלית, ואם ניסה להסתיר זאת הרי שלא הצליח בכך. במהלך צילום הריאיון החשוב עם שני האישים התעוררה בעיה מקצועית חריפה. המלך דיבר אנגלית אוקספורדית , יצחק רבין שלט היטב בשפה האנגלית שהייתה שגורה בפיו, אך המראיין שאל את שאלותיו באנגלית מאוד בסיסית אם לא לומר עילגת . אבל זהו כבר סיפור אחר. (הטייפ שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). ביום שישי – 8 באפריל חזרה אלופת אירופה החדשה מכבי ת"א מבלגראד לישראל עטורת תהילה עצומה אולם יצחק רבין כבר לא היה ראש ממשלה. ביום ראשון – 10 באפריל 1977 ערך ראש עיריית ת"א שלמה להט קבלת פנים מלכותית לאלופת אירופה בפארק הירקון . 100000 (מאה אֶלֶף) איש העניקו למכבי ת"א כבוד מלכים ובראשם האוהד מספר שתיים של המועדון משה דיין (בן 62) שלא נשא בשום תפקיד ממלכתי. הוא משה דיין גנב את ההצגה רק משום שהאוהד מספר אחד של מכבי ת"א ראש הממשלה המתפטר יצחק רבין (בן 55) הצנוע והעניו בחר שלא להגיע למקום. יִצְחָק רָבִּין החליט לא להגיע לפארק הירקון לא רק משום שלא נשא עוד במשרה הרמה כראש ממשלת ישראל, אלא גם בגלל הדרך בה אולץ לנטוש אותה. אנוכי הערצתי את יִצְחָק רָבִּין. חייל, לוחם, רמטכ"ל צה"ל ומדינאי חכם וקפדן. ברור שהוא היה מנהיג בעל עוצמה מוסרית גדולה גבוה משכמו ומעלה מכל העם.

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977. פארק גני יהושע בתל אביב. 100000 (מאה אלף) אנשים נוהרים לפארק הירקון בתל אביב כדי להעניק קבלת פנים חמה לאלופת אירופה קבוצת מכבי ת"א. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 10 באפריל 1977. פארק גני יהושע בתל אביב. ראש העיר תל אביב שלמה "צ'יץ' " להט מארגן קבלת פנים עירונית למכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל. זיהוי העומדים משמאל לימין : מיקי ברקוביץ', אולסי פרי, ג'ים בוטרייט, לו סילבר, מוטי ארואסטי, בוב גריפין, אריק מנקין, יהושע "שוקי" שוורץ, טל ברודי (מוסתר מאחורי גבו של שוקי שוורץ), וראש העיר שלמה "צ'יץ'" להט. שלושת האנשים הבאים אינם מזוהים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977. פארק הירקון בתל אביב. משה דיין לוחץ בחום וחיבה את ידי שחקני מכבי ת"א אלופת אירופה בכדורסל. כעבור חודש וחצי התמנה משה דיין לשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : גב' רחל דיין (מרכיבה משקפי שמש), טל ברודי, משה דיין, ג'ים בוטרייט (מוסתר) אולסי פרי, איש לא מזוהה, אריק מנקין, ו- לוּ סילבר. ראש הממשלה יצחק רבין שהתפטר מתפקידו ב- 7 באפריל 1977 נשאר ספון בביתו. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יום ראשון – 10 באפריל 1977 . פארק גני יהושע בתל אביב. מיקי ברקוביץ' (מימין, בן 23) וטל ברודי (בן 34, משמאל) עם גביע אירופה לאלופות בכדורסל. הסגידה למכבי ת"א במדינת ישראל הייתה עצומה ובעיצומה. (לע"מ תמורת תשלום). 

41 יום לאחר ההתפטרות הדרמטית ההיא של יצחק רבין מראשות הממשלה נערכו הבחירות לכנסת . הן הוקדמו ל- 17 במאי 1977. איש לא תיאר לעצמו כי להתפטרותו של יצחק רבין תהיה השפעה כה מכרעת על התוצאות הסופיות, אחריהן התחולל המהפך הפוליטי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. מנחם בגין האופוזיציונר הנִצְחִי נבחר בפעם הראשונה להיות ראש הממשלה בחלוף 29 שנים מקוֹם המדינה. מנחם בגין מינה את משה דיין איש תנועת העבודה לשר החוץ שלו. מפלגת המערך של ראש הממשלה היוצֵא יצחק רבין שצברה 51 מנדטים בבחירות לכנסת בדצמבר 1973, ירדה עכשיו ל- 32 מנדטים. מפלגת הליכוד עלתה מ- 39 מנדטים ב- 1973 ל- 43 מנדטים בבחירות 1977. את ההצגה הפוליטית ב- 1977 גנבה מפלגת ד"ש החדשה שנוסדה זה עתה בראשותו של הרמטכ"ל השני של צה"ל, ועכשיו ארכיאולוג וחוקר ההיסטוריה של ארץ ישראל, פרופסור יגאל ידין. היא השיגה 15 מנדטים.

ב- 1970 נכרתה ברית שידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. ב- בעונת 1977 – 1976 הפכה הברית לקשר סימביוטי בתשלום. דן שילון החל את ההתקשרות הזאת ב- 24 בנובמבר 1970 במשחק גביע אירופה בהיכל הספורט בנעמן במפרץ עכו ליד קיבוצי כפר מסריק ועין המפרץ [2] בו אירחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז'. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בשנים 1980 – 1974 המשיך את המסורת, ואנוכי העמקתי אותה בתקופתי כמנהל מחלקת הספורט בשנים 2002- 1980. שלושתנו העמדנו לשמעון מזרחי תנאי אחד. עליך להיות אלוף. במשך תקופה של שנות דוֹר בין 1976 ל- 2006 שילמה רשות השידור למכבי ת"א סכום כולל של 46.570000 (ארבעים ושישה מיליון ועוד חמש מאות ושבעים אלף) דולר תמורת זכויות השידור הבלעדיות. שני הצדדים הפיקו תועלת זה מזה . מכבי ת"א הרוויחה ממון ומוניטין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומשלם האגרה שלה תוגמלו ביוקרה ורייטינג. תחילתו של הקשר הסימביוטי בעונת 1977- 1976 היה כזכור צנוע. רשות השידור מונהגת ע"י המנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ובתמיכתו של מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי שילמה לראשונה למכבי ת"א 7000 (שבעת אלפים) דולר עבור זכויות השידורים בעונת 1977 – 1976. בחלוף רבע מאה של שנים בעונת 2002 – 2001 בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית והתחרותית שילמנו מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני, ואנוכי כמנהל חטיבת הספורט למכבי ת"א אלופת אירופה, אלופת ישראל, ומחזיקת גביע המדינה סכום נאה ביותר עבור זכויות השידורים הבלעדיות. (הסכום הנקוב מצוי בפרוטרוט אותו שילמנו בעונת 2002 – 2001 למכבי ת"א מצוי בספר "הקשר הסימביוטי").

הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. ב- 1970 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות התעשיינים מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל. זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי. חברת "עֵלית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 לראשונה בהיסטוריה סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. סכום עצום בקנה מידה ישראלי לפני 43 שנים. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מַפִּית נייר (חיפשתי אותה בנֵרוֹת בעת ביצוע התחקיר הממושך כדי לתעד אותה אולם לא מצאתי אותה. על פי עדותם של דוד מושביץ ואריה ברנוביץ' המפית לא נשמרה). חתימת חוזה כספי על מפית מעיד כי שני הצדדים האמינו זה לזה ובטחו זה בזה . מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה דָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ז"ל. חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה לקונגלומרט וקונצרן תעשייתי יציב איתן בקנה מידה ישראלי. "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס . ב- 1973 הפכו שני התעשיינים מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נדבנים. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א היה בר מזל ששניהם מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו התאהבו דווקא בהם. "…בלעדי שני הג'נטלמנים האלה, ללא מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל הנדיבים והנערצים עליי, הייתה מכבי ת"א שווה הרבה פחות…", העיד בפני כעבור שנים רבות גזבר מכבי ת"א מר אריה ברנוביץ'.

טקסט תמונה : 1981. מלון "דן" בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. האלופה קבוצת מכבי ת"א עורכת בפעם השנייה את נשף הניצחון שלה במלון "דן" בתל אביב לאחר שניצחה בסטרסבורג – צרפת במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל את אלופת איטליה סינודינה בולוניה 79:80. תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו ז"ל (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה עם קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק האמריקניים של המועדון, אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 25 בספטמבר 1973. כתב "מעריב" שאול אברון , מעניק כותרת למאמר הכלכלי שלו, "התרגיל של "עלית" – בעלי הקונצרן יממשו רווחים של עשרות מיליונים בלי לשלם מסים". בכותרות המשנה נכתב כלהלן : "…בעלי "עלית" הגדילו את רכושם הפרטי ב- 70 עד 75 מיליון ל"י…". (באדיבות העיתון "מעריב").

חברת "עֵלִית" ה-עשירה החליטה ב- 1970 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, וגם ארוכת טווח בו היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" הפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת מסחרית זו מזו. מכבי ת"א קיבלה ממון כ-אלופת כדורסל ו- "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית והצעירה ההיא. זה היה כאמור עסק משתלם ביותר לשני הצדדים. במשך השנים עברה חברת "עֵלִית" מהפכות ניהול ו-בעליה התחלפו.

סוף הפוסט מס' 1243. כל הזכויות שמורות לחוקר, לכותב, ו-המחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 1243 הועלה על ידי ל-אוויר ביום שישי, בתאריך של 26 בחודש אפריל של שנת 2024.​