במקומו של שייקה תדמור התמנה ב- 1973 לתפקיד החשוב של מנהיג השידור הציבורי ה-מנהל החדש של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ארנון צוקרמן. ארנון צוקרמן ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב-כישרון רב וביד רָמָה במשך שש שנים בין 1973 ל- 1979 והצעיד אותה בשנים ההן ל-עבר פסגות חדשות ו-שיאים חדשים בכל תחומי התקשורת הטלוויזיונית שלא נודעו כמותם עד אז (!).

ארנון צוקרמן היה המנהיג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, אולם הוא לא היה לבד. הוא אומנם צעד בראש החבורה אך היה מוקף באישים טלוויזיוניים וציוותי עבודה טלוויזיוניים חרוצים, מוכשרים, נלהבים, ו-מצטיינים בשלושת הדירוגים הטלוויזיוניים ההם, הקרויים : עיתונות והפקה + טכנאים + עובדי הדירוג המשולב (!). הוא ארנון צוקרמן המנהיג  זכה להערכה ציבורית רבה על פועלו מטעמם של כל עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב-שֵש השנים ההן שבין 1973 ל- 1979 (!). היה מדובר באישיות מיוחדת מקצועית ומקצוענית יישרת דרך, עצמאית, מוכשרת, ו-בעלת יכולות של הובלה, מנהיגות, חשיבה ומחשבה ארוכות טווח, שעובדיו נהו אחריו (!). חלפו מאז שנים רבות אולם רבים מאיתנו זוכרים כך את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא המוכשר, הנאמן, ה-כן, ו-החרוץ ה-הוא בשנים ההן, ארנון צוקרמן (!). אין ספק בכלל שֶ- וכִי – ארנון צוקרמן היה בנוי מחומרים אנושיים מיטביים מהם עשויים מנהיגים (!).

טקסט תמונה : חורף 1975. זהו מר ארנון צוקרמן (בן 41, בתמונה). אישיות מיוחדת במינה. מדובר במנהל מוצלח ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במשך שתי קדנציות בשנים 1979 – 1973. תקופת ניהולו נחשבת ל- "תור הזהב" של השידור הציבורי. אדם משכמו ומעלה בתכונותיו : רציני, מאופק וקר רוח מחד ובעל כריזמה עַל מאידך. איש נבון, בעל יושרה, ובעל יכולת וכישרון פיקוד ו-ניהול מרשימים, וגם יפה תואר. אם להשתמש במטפורה צבאית אומר זאת כך : ארנון צוקרמן היה רמטכ"ל השידור הציבורי שנהנה מהערכה עצומה אם לא לומר הערצה של אלופי הפיקודים שלו דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי – וחייליהם (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1970. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 54 שנים. דן שילון יבד"ל (מימין) מנהל חטיבת הספורט יחדיו עם סגנו אלכס גלעדי ז"ל (משמאל) בראשית הדרך המפותלת והקשה (טכנולוגית וציבורית) שבה נעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ההיא (!). שניהם נותרו בלתי נשכחים ל-עַד עבורי (!). (התצלום הוענק לי באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מהלכי הניהול של ארנון צוקרמן בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא הולידו מהפכת מידע (!). חלקם התפרשו על ידי מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי כהתרסה נגדו אך צלחו גם מפני שארנון צוקרמן זכה לגיבוי עצום ללא סייג של מנהלי החטיבות שלוֹ. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי. דן שילון יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואלכס גלעדי יבד"ל רחשו לו הערכה ונאמנות. לפי דעתי בלתי מוגבלת וללא קֵץ. הם הזדהו עם המקצועיות והמקצוענות של ארנון צוקרמן. ייתכן וארנון צוקרמן היה יוצא לסוג כזה של מלחמת ניהול נגד מפקדו הראשי המנכ"ל יִצְחָק לִבִנִי גם ללא תמיכת חייליו והערצת המח"טים אך הסגידה הזאת כלפיו וודאי לא הזיקה לו. ארנון צוקרמן הגשים את חלום הניהול של כל מנהיג באשר הוא. החיילים והמפקדים העריצו אותו, את אישיותו, ואת יושרתו. אינני נלאה מלציין זאת שוב ושוב  כי ארנון צוקרמן היה מנהיג אמת ו- אִי של יושרה מוחלטת. באוקטובר 1977 סיים דָן שִילוֹן (כאמור, מנהיג שידור בזכות עצמו) תקופת ניהול מוצלחת בת שלוש שנים של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא חולל שינויים (רבים) בחטיבה בתוכן ובוויזואליה שלה. עלי להזכיר לקוראי הבלוג הצעירים כי דן שילון היה המנהל הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית שייצר וויזואליה חדשה ב- 1974, את מודל ההגשה הזוגית של מהדורת "מבט", והראשון שהשתמש ב- "Sit up" באולפן כאמצעי להעברת אינפורמציה קונקרטית ע"י הכתבים השונים בתחומי הכיסוי השונים שלהם בנוסף לצוות ההגשה הקבוע באולפן. היום זה טריוויה. אז זה היה חידוש גדול.

טקסט תמונה : 1975. זהו אולפן החדשות "מבט" שהיה ממוקם בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשכונת רוממה ב-ירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 49 שנים. ראשיתו של עידן חדש בחטיבת החדשות תחת ניהולו ומנהיגותו של מנהל החדש דן שילון (בתום עידן צבי גיל, בן 96 היום) בטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו ומנהיגותו של ארנון צוקרמן. תמונה חשובה שמתעדת את המבנה החדש של הגשת "מבט". הכתב המדיני אלימלך רם ז"ל (מימין) משדר ב- "Sit up" לצדו של צוות המגישים חיים יבין (במרכז) ואריה אורגד (משמאל) שניהם ייבדלו לחיים ארוכים. ה- "Sit up" הטלוויזיוני הזוגי של צמד קריינים בימים ההם, הוא היום עמדת שידור טריביאלית ומקובלת. אז זה היה חידוש (!). (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון ייחס את הצלחת מאמצי חטיבת החדשות בפיקודו לשקף נאמנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית את תהפוכות חיי החברה הישראלית בשלוש השנים האלה שבין 1974 ל- 1977 הודות למנהיגות השידור האמיצה והיוצאת דופן של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דאז. כך כתב לו דן שילון (לארנון צוקרמן) בדו"ח הסיכום שלו כמנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ב- 16 באוקטובר 1977, כלהלן :

"…עם סיום תפקידי, מצאתי לנכון להעלות על הכתב בהרחבה יחסית, הערות סיכום לעבודת חטיבת החדשות בשלוש השנים האחרונות. הייתה זאת אחת התקופות המרתקות בחייה של החברה הישראלית, ובמאמציה של הטלוויזיה לשקף נאמנה את תהפוכותיה. אם תהיה שותף להערכתי כי מאמצים אלה הוכתרו עקרונית בהצלחה, כי אז לא אוכל שלא להעלות על נס את תרומתך המכרעת לכך. דרך קבלת החלטותיך, חשיבתך התוכניתית והמבצעית, מוסריות עקרונותיך – עשו את עבודתי ואת עבודת חטיבת החדשות בכפיפות אליך לחוויה עמוקה…" [1].

טקסט מסמך : אוקטובר 1977. מסמך הסיכום "סיכום תקופה" שכתב דן שילון בתום תפקידו כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית והגיש אותו למנהל הטלוויזיה מר ארנון צוקרמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1975. שני אישי טלוויזיה ברמה גבוהה מאוד, יישרי דרך, ו-בעלי חזון – בלתי נשכחים עבורי. ואוסיף : בלתי נשכחים ל-עַד (!). מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (מימין, בן 41 בתמונה) יחדיו עם מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, דן שילון (משמאל, בן 35 בתמונה). השנים הבלתי נשכחות ההן חלפו לבלי שוב. (התמונה הוענקה לי באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (1) : תאריך : 16 באוקטובר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 47 שנים (!). זהו מכתב פרידה – מסמך הערכה חם ונרגש (עמוד מס' 1 מתוך 2) ששלח דן שילון ל-מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ארנון צוקרמן בפתח דו"ח הסיכום שלו. למסמך יש חשיבות היסטורית מקצועית. דן שילון כתב את המסמך הזה לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת מאוד של חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974. כותרת המסמך/מכתב הייתה, "סיכום תקופה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 16 באוקטובר 1977. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי לפני 47 שנים. זהו מכתב פרידה – מסמך הערכה חם ונרגש (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלח דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בפתח דו"ח הסיכום שלו. למסמך יש חשיבות היסטורית מקצועית. דן שילון כתב את המסמך הזה לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת מאוד של חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974. כותרת המסמך/מכתב ההוא הייתה : "סיכום תקופה".

(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). [1] ראה נספח : חוברת דו"ח הסיכום של מנהל חטיבת החדשות דן שילון שהוגש ב- 16 באוקטובר 1977 למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן.

אֶפִּילוֹג לרגע. 

המוסיקה האדיטוריאלית הקליטה והלהיבה של ג'יימס לאסט שאותרה ע"י יגאל שילון כה צלחה עד שהפכה חיש מהר לפס קול טלוויזיוני שהוביל במשך שנים אלפי מסיבות – חתונות במדינת ישראל. עו"ד חנוך קינן שהיה שדר ספורט בכיר בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה בחטיבת הספורט ההיא בהנהגתו והובלתו של דן שילון סיפר לי פעם סיפור, באלה המילים : "…יואש אלרואי אני לא רוצה לקלקל לך את התיאוריות המוסיקאליות שלך, אבל דע לך שפס הקול המוסיקאלי הזה "JAGERLATIN" של ג'יימס לאסט שימש בצרפת לצורכי פרסומת מסחרית שעסקה במכירת מכונות כביסה…". הפוסט הזה נכתב לאחר שמישהו ש- יָקָר לי ומאוד מאוד קרוב אליי (ו-חפץ בילום שמו…), העיר לי כי נעימת "מבט ספורט" ההיא שחיבר ג'יימס לאסט ההוא, שימשה רינגטון ב- Iphone הפרטי שלו, וכל פעם שמתקשרים אליו הוא חושב עליי.

פוסט מס' 1232 נשען ונסמך גם על המידע המתפרסם ב-פוסט מס' 175 שלי ואשר נחקר ונכתב על ידי. (הערה : פוסט מס' 175 שנחקר ונכתב על ידי הועלה לאוויר בשעתו בתאריך של יום שני – 11 במארס 2013).

שני עיתוני הָעֶרֶב ה-יומיים, "מעריב" ו-"ידיעות אחרונות", חגגו, שגשגו, ו-תפשו את מקומם של עיתוני הבוקר ההם, ו-הפכו חיש מהר ל-רָבֵּי תְּפוּצָה אָרְצִיים (!). הם, עיתוני הערה האלה, הביסו, הרגו, וקברו את שלושת עיתוני הבוקר ההם "דָבָר", "עַל הָמִשְמָר", וגם אֶת "לָמֶרְחָב" – אולם מעניין ואולי גם מפתיע : הם לא הכניעו את עיתון "הָאָרֶץ" ה-מְעוּלֶה (!). עיתון "הָאָרֶץ" האיכותי ו-המצוין בראשות בעל הבית שלו והמו"ל משפחת שוֹקֶן, נותר יָצִיב, עומד איתן על רגליו, משגשג מידי בוקר 6 ימים בשבוע, ו- רלוואנטי עבור קוראים רבים במדינת ישראל דאז ו-עַד היום הזה, כּוֹלֵל אותי ואת משפחתי (!).

אנחנו גרים בתל אביב. אֶשְנֶה ואומר שוּב : "הָאָרֶץ" הוא עיתון יומי חשוב, מעניֵין, עדכני ו- וותיק בעל מעמד היסטורי ארצי ארוך שנים, שניצב ברמה עיתונאית ארצית וגם בינלאומית גבוהה מאוד (!). אינני מחליף אותו בשום עיתון אחר. זאת היא דעתי. אנוכי מדבר בשם עצמי ומשפחתי בלבד. פוסט מס' 1232 הועלה על ידי לאוויר ביום שני – 4 בחודש מארס של שנת 2024. 

פוסט מס' 1232. הועלה לאוויר ביום שני – 4 בחודש מארס של שנת 2024.  כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר, יואש אלרואי.

טקסט תמונה : יוני 1978. מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 46 שנים (!). אנוכי בן 40, מתועד בתצלום הנ"ל ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting / מרכז השידורים הבינלאומי) שהיה ממוקם ב- "פיגורואה אלקורטה" ב-בואנוס איירס עיר הבירה של ארגנטינה. אלכס גלעדי ז"ל מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ומי שהיה מורי ורבי בימים ההם, ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, המוגדר כלהלן : עורך ראשי ומפיק ראשי (ב-בואנוס איירס) של שידורי הטלוויזיה של משחקי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 הנערכים ב- 6 ערים ברחבי ארגנטינה ובראשן עיר הבירה בואנוס איירס. המינוי נעשה בגיבויו המוחלט של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם, ארנון צוקרמן. (התמונה צולמה ב- IBC בבואנוס איירס ב-שנת 1978. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי ב-מקור בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. % 98 מחברי קיבוץ אפיקים ההוא היו מעוז של מפלגת מפא"י בראשה ניצב ראש הממשלה דוד בן גוריון בימים ההם, ו-היו חתומים (באמצעות הקיבוץ) על העיתון היומי "דָבָר". מעטים מאוד מחברי הקיבוץ היו חתומים על עיתון היומי "עַל הָמִשְמָר" בהוצאת  מפלגת מפ"ם ההיא (!). עיתון "הָאָרֶץ" ההוא היה מעין אורח צדדי מאוד במועדון החברים של הקיבוץ. סבא צבי צ'ריקובר ז"ל (אביו של מיכול'יק ז"ל מראשוני מייסדי קיבוץ אפיקים) היה הממונה על חלוקה אישית של העיתונים היומיים ההם "דָבָר" + "עַל הָמִשְמָר" + "הָאָרֶץ" – לחברי הקיבוץ. באותם הימים ההם יצאו לאור עיתוני הספורט הראשונים ובראשם העיתון הפופולארי "סְפּוֹרְט יִשְֹרֵָאל" שצבר מייד עשרות אלפי קוראים והפך מעיתון שבועי לעיתון יומי (!) ואחריו הגיח לעולם המידע העיתונאי הספורטיבי באמצעות העיתון ההוא "סְפּוֹרְט לָ-עַם". עורכי ובעלי העיתונים ה-מפלגתיים ה-פוליטיים הקיצוניים ההם "דָבָר" + "עַל הָמִשְמָר" + גם עִיתּוֹן "הָאָרֶץ" ("הָאָרֶץ" לא דמה לשניים הקודמים לו, והיה הרבה יותר "כללי" בהשוואה ל-הם)  ראו "כי טוב…", והחליטו אף הם להרחיב עד למאוד את מדורי הספורט בעיתונים היומיים שלהם (!). מדורי הספורט בעיתונות הפוליטית הישראלית ההיא הפכו חיש מהר ל- פופולאריים ו- נעשו וקיבלו מעמד של עמודי התווך ב-אותם העיתונים היומיים ההם (!). מדורי הספורט הנרחבים בעיתונות של "ידיעות אחרונות" + "מעריב" + "הָאָרֶץ" אבות העיתונות היומית במדינת ישראל קראו תיגר על המונופול של שני עיתוני הספורט נטו ההם, "סְפּוֹרְט יִשְרָאֵל" ו- "סְפּורְט לָעַם", ו-שָמוּ להם קֵץ (!). "סְפּורְט יִשְרָאֵל" + "סְפורְט לָעַם" הפכו ל- ז"ל. 

השנים חלפו במהירות ו-עָשוּ שַמוֹת ב-עיתוני הספורט היומיים ההם, שהיו קרויים, "ספורט ישראל", "ספורט לעם", ו- "חדשות הספורט" – בעזרתו ובסיועו של המדיום התקשורתי החדש הקרוי "טלוויזיה" (!), מדיה בינלאומית ש-צצה גם במדינת ישראל בסוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת ו- כבשה כל חלקה טובה (!). שני העיתונים הפוליטיים ההם "דָבָר" שמקור כוחו ו-כספו לא היו קוראיו אלא אלא מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) בראשות דוד בן גוריון  ו-כמו גם העיתון "עַל הָמִשְמָר" שמקור כוחו וכספו היו התמיכה הפוליטית של מפ"ם (מפלגת ה-פועלים ה-מאוחדת) בראשותם של הוותיקים ההם אהרון ציזלינג + ישראל ברזילי + מרדכי בנטוב + וויקטור שם טוב + נתן פלד + שלמה רוזן + יאיר צבן + יצחק טבנקין + מאיר יערי + יעקב חזן ואחרים. העיתונים היומיים ההם נשמו בשנים ההן את נשימותיהם האחרונות…נסגרו ו-ירדו אלי קבר. עיתון הבוקר היומי "הָאָרֶץ" הוא היחיד ש-שרד (!) וגם למד את הלקח. הוא הרחיב עד למאוד את ממדי מדור הספורט שלו….!!! שני יומוני הספורט הנפוצים והפופולאריים ההם, העיתונים, "סְפּוֹרְט יִשְרָאֵל" ו- "סְפּוֹרט לָעַם" נעלמו ו-נכחדו כלא היו (!). כמותם גם שני העיתונים הכלליים ההם עצמם, "דָבָר" ו- "עַל הָמִשְמָר". מדורי הספורט בעיתון "הָאָרֶץ" ובעיתוני הערב "מעריב" ו- "ידיעות אחרונות" טפחו, צמחו, והתרחבו מאוד (!). שלושת העיתונים היומיים הנ"ל האלה צברו ממדי תפוצה ענקיים גם בשל העובדה שבעליהם ו-עורכיהם ראו לנכון ל-הגדיל את נפח מדורי הספורט ל-מדורים יומיים נרחבים מאוד ועדכניים (!). שני עיתוני הספורט היומיים הנפוצים ה-הם "ספורט ישראל" ו-"ספורט לעם" לא שָֹרְדוּ את מהפכת העיתונות הארצית במדינת ישראל ההיא שהתרחשה בשנים ההן לפני זמן רב, נכחדו, והפכו ל-ז"ל (!). העיתונאים הבכירים ו-הבולטים בשני עיתונאי הספורט היומיים ההם הנ"ל ובראשם המפורסמים ובעלי המוניטין כמו דן פחטר (פתיר), ישראל פז, יחיאל ארזי, ורבים אחרים נשכרו ו-מצאו את עבודתם באותם העיתונים היומיים הכלליים המפורסמים ההם, ובראשם, "מעריב" + "ידיעות אחרונות" + "דָבָר" + "עַל הָמִשְמָר" + "הָאָרֶץ" + "הָבּוֹקֶר". הגדיל לעשות מכולם עיתונאי "הבוקר", נחמיה בן אברהם ז"ל מי שהפך בימים ההם ל-שדר הספורט הלאומי ו-הבלתי נשכח ההוא ב– רדיו "קול ישראל" (!). נחמיה בן אברהם היה שַדָּר רדיו ו-עיתונאי מוכשר מאוד ואיש נבון וחכם מאוד ברמה פנומנאלית (!), יחיד ב-דוֹרוֹ, בעל יֶדַע עצום, ו-בעל גוון קול רדיופוני מיוחד (!), כישרון התיאור הרדיופוני העיתונאי  שלו היה גם כן מיוחד, יוצא דופן באיכותו, ואטרקטיבי לכל אוזן שומעת (!). חיש מהר הפך נחמיה בן אברהם ז"ל לאישיות רדיופונית ארצית ייחודית, ו-נערצת ובעל סמכות עַל. רדיו "קול ישראל" שכר בימים ההם את שירותיו הרדיופוניים המצוינים והנפלאים של נחמיה בן אברהם והפך אותו לא רק לאישיות רדיופונית פופולארית מאוד בכל מדינת ישראל אלא גם לאהובה, בעלת סמכות על, ו-בלתי נשכחת. המוניטין העצום של נחמיה בן אברהם נישא בפי כל האומה (!). נחמיה בן אברהם מי ש-נשכר בימים ההם ע"י רדיו "קול ישראל" כדי להיות שַדָּר ראשי שלה (ב-טרם נפתח עידן "הטלוויזיה הישראלית הציבורית") הפך לאישיות רדיופונית – תקשורתית לאומית מפורסמת מאוד, פופולארית מאוד, נערצת מאוד, ורבת ערך מאוד (!!!).

נחמיה בן אברהם ז"ל שדרן רדיו ברמה הגבוהה ביותר הוא אביהם הרדיופוני של שני שדרני רדיו "קול ישראל" ההם גדעון הוד ודני דבורין, שניהם יבד"ל. שניהם מעולם לא הגיעו לרמתו ולמידת הפופולאריות שלו ב-קרב הציבור הישראלי בימים ההם.

טקסט תמונה : חודש יולי של שנת 1956. אִצטדיון רמת גן. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 68 שנים. התיעוד הזה מדגיש את בדידותו של שַדָּר הרדיו הוותיק והייחודי ההוא נחמיה בן אברהם ז"ל (בתמונה) בעל שֵם ו-מוניטין ארציים עצומים, כמו ובדומה ל-אתלט אלוף אולימפי שרץ ל-מרחקים ארוכים ומוביל לבדו את שאר מתחריו על המסלול בדרכו ל-מדליית הזהב (!). נחמיה בן אברהם היה שדר רדיו ברמת עַל נפרדת משאר שדרני רדיו "קול ישראל" ההוא בימים ההם (!). הוא האפיל על כולם והיה בודד בצמרת ההיא נטול מתחרים. איש לא איים על בכורתו הרדיופונית הלאומית ההיא (!). (התמונה ניתנה לי באדיבותה של רעייתו של נחמיה בן אברהם).

זהו שַדָּר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם ז"ל יושב בודד ביציעי אִצטדיון ר"ג הישן ההוא עֶרֶב המשחק הקדם אולימפי ההוא בכדורגל, נבחרת ישראל מארת את נבחרת ברה"מ ב-תאריך ההוא של 31 ביולי 1956 (!). הוא נחמיה בן אברהם ז"ל היה שַדָּר רדיו יוצא דופן בעל אינטגריטי מושלם שמצויד בשפע של ידע עצום, אבל היה תמיד בודד יחדיו עם המיקרופון הרדיופוני שלו. הייתה מוטלת עליו מעמסת שידור אדירה שאותה לא יכול היה לחלוק עם איש (!). נחמיה בן אברהם ניצב תמיד לבדו בשולי כר הדשא, לידו המיקרופון וטכנאי רדיו שלוֹ. הוא שידר לאורך כל הקריירה שלוֹ, ללא פרשן . (התמונה ניתנה לי באדיבות תמרה בן אברהם רעייתו של נחמיה בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1957. שוער נבחרת ישראל בכדורגל יעקב חודורוב (בן 30 בתיעוד הנ"ל) יחדיו עם שחקנית הקולנוע מרילין מונרו (בת 31) בעת סיור המשחקים ההוא של נבחרת "הפועל" בארה"ב. יעקב חודורוב היה שחקן הפעל ת"א ונחשב לגדול השוערים של ישראל בכל הזמנים (!). הוא יעקב חודורוב לבש 15 שנה את מדי הנבחרת הלאומית של ישראל ו-שיחק בשורותיה 31 משחקים בין ארציים. שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן-אברהם הפך ו-הנציח אותו את יעקב חודורוב ל-שחקן הכדורגל הידוע, המוכר, והפופולארי ביותר במדינת ישראל במשך 15 שנים. (התמונה באדיבות יעקב חודורוב ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שום שַדָּר רדיו בישראל לא העפיל מעולם ל-רמת השידור הנדירה שלוֹ ולהערצה הלאומית שליוותה את נחמיה בן אברהם ז"ל. חלפו יותר מ- 75 שנה מאז הופעתו הדרמטית הראשונה ברדיו המנדטורי הארץ ישראלי (נקרא אז שירות השידור) ב- 8 בפברואר 1947. ניתן לקבוע בוודאות כי לא נס לחו ואיכות קולו לא פגה. ראה הספר עב הכרס "סמן ימני" במסגרת הסדרה בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". אופן הגשת שידורי הספורט באולפן, עיצוב האולפן, ושידורם מהשטח הם אלמנטים טלוויזיוניים חשובים . חשובים מהם המנהיגות, הניהול, יעילות ומהירות עבודת המערכת, ורכישת זכויות השידורים הבלעדיות של האירוע המבוקש. רוּן ארלדג' (Roone Arledge) מנהיג השידור רָב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC טבע ב- 1970 סלוגן בלתי נשכח : "When you have the rights – you have the Show". הוא צדק. נתוני המשוואה המתמטית המצליחה הזאת היא טריוויה. עובדה עתיקת יומין. האמירה הטלוויזיונית ההיא יצאה לאור לאחר שידור תוכנית הטלוויזיה הראשונה בשידור ישיר ב- ארה"ב, "Monday Night Football", ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שחוללה מהפכת חשיבה ורייטינג . את תוכנית הספורט הזאת בערבי יום שני שעסקה בשידור ישיר שבועי של אחד ממשחקי הפוטבול בליגת ה- NFL הוביל השדר האווארד קוסל ולצידו שני הפרשנים פרנק גיפורד ודון מרדית'. שידור הפוטבול של ABC בערבי שני היה חידוש גמור מפני שהוצב לראשונה מול תוכניות הטלוויזיה המסורתיות למשפחה ששידרו בערב CBS ו- NBC. הניסיון צלח מעל למשוער. השידורים הישירים בתוכנית הכדורגל בערבי שני של ABC הפכה לכל כך פופולארית עד שחנויות ועסקים נסגרו מוקדם מהרגיל בכל רחבי ארה"ב והאנשים רצו לבתיהם לצפות בשידורים הישירים של "ABC Monday Night Football", שהכתה את שתי מתחרותיה CBS ו- NBC בגלל התוכן וגם בשל צוות שידור מוכשר במידה יוצאת דופן.

מי חשוב ממי התוֹכֶן או השַדָּר ? זאת לדעת. יורם ארבל לא הביא לטלוויזיה הישראלית אפס קצהו של אחוז רייטינג יותר בשידורי הכדורסל ממה שעשה זאת אורי לוי (למרות שיורם ארבל עולה עליו לאין שיעור). נסים קיוויתי שַדָּר א"ק רָב מוֹנִיטִין לא הביא יותר רייטינג בשידורי ה-א"ק ממאיר איינשטיין. מאיר איינשטיין לא צבר יותר רייטינג בשידורי הכדורגל מרמי ווייץ. המגישה אורלי יניב לא הביאה למחלקת הספורט יותר צופים מאשר הבאות אחריה שתי המגישות מרב מיכאלי ואורית כסיף. המכנה המשותף של הצלחת האנשים האלה לאורך שנים היה ניהול מסודר ומערכת בעלת ניסיון שאִפשרה להם לעסוק רוב הזמן בחומרי שידור בלעדיים, וגם להתחרות ולנצח את יריבות השידור ולהכות בהן כשהיה צריך לעשות זאת בעת שידור משותף.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוסדה ופעלה לראשונה באותו השידור הישיר ההוא של מצעד צה"ל שנערך בירושלים העיר שחוברה לה יחדיו, בחודש מאי ההוא של שנת 1968 ההיא (!). מעניין שאיש רדיו "קול ישראל" כה מוכשר, כה אהוב, כה נערץ, ו-בקי בחומר ומי שניחן ב- קול רדיופוני נפלא ו-ייחודי כמו נחמיה בן-אברהם ז"ל, לא מצא נתיב, לא דרך, ולא מקום בשורות הטלוויזיוניות הלאומיות ההן, כדי ועל מנת להיות גם שדר טלוויזיה מוביל ו- ראשי בטלוויזיה הישראלית הדרדקית הצעירה ההיא שאך זה נעמדה על רגליה הדקיקות ב- 1968 בתוככי רשות השידור. דן שילון יבד"ל הוא מי שמיסד ב-אותה השנה ההיא של 1968 את חטיבת הספורט הצעירה ההיא בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (והפך להיות שדר הספורט המוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בענפי הכדורגל והכדורסל). אלכס גלעדי ז"ל היה ה- Second man שלו. נסים קיוויתי ז"ל היה השדר שהוביל אז בשנים ההן את כל שידורי הספורט הישירים בארץ ובעולם בתחומי ה- א"ק וה- שחייה (!). דן שילון היה אז ה-שדר הראשי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא של כל אירועי הכדורגל והכדורסל המרכזיים שהתקיימו ב-ארץ וב-עולם (!). אלכס גלעדי ז"ל היה ה-מִשְנֶה של דן שילון בחטיבת הספורט הצעירה ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא באותן השנים שבין 1969 ל- ל-1974.

הערה שלי : בחודש אוקטובר של שנת 1974 התמנה דן שילון למנהל חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ארנון צוקרמן. את מקומו של דן שילון כמנהל מחלקת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, תפש אלכס גלעדי ז"ל. שניהם היו אישי טלוויזיה מצוינים ומוכשרים (!).

נסים קיוויתי ז"ל למרות שמקום מגוריו בעת ההיא היה בלונדון בירת אנגליה הפך להיות השדר הראשי והמוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אירועי הספורט בענפי ה-א"ק והשחייה בארץ ובעולם (!). נסים קיוויתי ז"ל היה ב-עצם מעין שַדָּר חֵירוּם נפלא שהוזעק כל פעם ממקום מושבו בלונדון ע"י דן שילון, כדי ל-שַמֵש שַדָּר טלוויזיה על ו-מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתחרויות ה-חשובות בענפי ה- א"ק והשחייה שנערכו בשנים ההן גם בארץ וגם ברחבי העולם, לרבות אליפויות עולם והאולימפיאדות (!). היה רק שַדָּר טלוויזיה אחד ברמתו העליונה של נסים קיוויתי בחטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הוא עצמו (!). שום שַדָּר טלוויזיה בארץ ו/או מי משדרני רדיו "קול ישראל", לא רק שלא התקרב ל-רמת השידור הטלוויזיונית ההיא של נסים קיוויתי ז"ל, אלא גם לא הגיע לקרסוליו (!). היה רק נסים קיוויתי אחד שהיווה רמה טלוויזיונית ייחודית גבוהה בכמה דרגות מכל השאר. כאמור, הוא עצמו (!). אלכס גלעדי ז"ל התוודה פעם לפני שנים רבות ב- 1975 בפניי, שהוא היה רוצה להיות שַדָּר א"ק ו-שחייה ברמתו של נסים קיוויתי. אולם הוא מעולם לא העפיל אליה (!). היה רק נסים קיוויתי אחד.  

את אותם הדברים ניתן ל-יחס גם לשני שדרני על ההם ברדיו "קול ישראל" ההוא, נחמיה בן – אברהם ז"ל וגדעון הוד יבד"ל. שניהם היו שדרני רדיו בעלי שיעור קומה ו- נפלאים שהציגו וחשפו רמת שידור על רדיופונית. השדרנים האחרים ברדיו "קול ישראל" לא רק שלא הגיעו מעולם לרמתם הייחודית הגבוהה מאוד אלא גם לא התרבו לקרסוליהם של השניים (!). שני שדרני רדיו "קול ישראל" ההם נחמיה בן-אברהם ז"ל ו-גדעון הוֹד יבד"ל רשומים זה מכבר באותיות של זהב בהיסטוריה הרדיופונית הארוכה של רדיו "קול ישראל" (!!!).

ועוד עובדה אחת : עיתון "הָאָרֶץ" מחזיק בידיו עיתונאי שהוא יהלום. מדובר ב- עיתונאי הספורט העונה ל-שֵם עוזי דן (!). עוזי דן הוא עיתונאי רב ידע, מוכשר, מהימן, ו-גם חרוץ (!). הכתבה הנרחבת והמעניינת של עוזי דן (מתפרסמת היום בעיתון ״הָאָרֶץ" של יום שני – 4 בחודש מארס של שנת 2024) אודות השחקן ו-כוכב הכדורגל ניקולא ז'ובר של קבוצת "ארסנל" בליגה הבריטית הראשונה – מאלפת (!).

כ- בֵן ו-חָבֵר קיבוץ אָפִיקִים (לשעבר) ב-עמק הירדן הייתי אמון במשך שנים רבות על העיתון היומי "דָבָר". מאז שעזבתי את כור מחצבתי / קיבוץ אפיקים ב-שנת 1971, משפחתי ואנוכי אמונים ו-חתומים על עיתון "הָאָרֶץ". מדובר בעיתון בוקר יומי ה-נוֹסֵק ל- רָמָה גבוהה בכל התחומים. יבורך עיתון "הָאָרֶץ" והעורך שלו אָלוּף בֵּן, ובעל הבית של "הָאָרֶץ", עָמוֹס שוֹקֶן, ועימם יבורך גם עוּזִי דָן (!). עוזי דן הוא עיתונאי, כותב, ועורך וותיק (מדויק ו-מהימן) בעל כישרון אישי ב-רמה עיתונאית גבוהה מאוד (!). רֶכֶש יקר ו-חשוב בעל ערך של עיתון "הָאָרֶץ" (!).

הערה 1 שלי : דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל היו מדריכיי ו-מוריי הטלוויזיוניים הראשונים שלי בראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת. כמותם גם בימאי הטלוויזיה היהודי – אמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) ז"ל. שלושתם נותרו עבורי אנשים יקרים ול-עַד בלתי נשכחים. 

הערה 2 שלי : אין בכל האמור לעיל לפגוע ו/או להעליב כל מיני אישי תקשורת ושדרנים שונים שאותם אנוכי מוצא לנכון לדרג ולהציב בשורה השנייה ולא בקדמית הראשונה (!). שדרני ספורט בתעשיית הטלוויזיה ברמתם של נסים קיוויתי וגדעון הוד נולדים פעם בדור, ואולי פעם בשני דורות (!). ככל שעובר הזמן וחולפות השנים, הרי ש-בד ב-בד ערכם התקשורתי וזיכרונם ההיסטורי הרדיופוני והטלוויזיוני האישי והבלתי נשכח של שדרני הספורט ההם נחמיה בן-אברהם ז"ל + נסים קיוויתי ז"ל + גדעון הוד יבד"ל, מטפס מעלה ו- מרקיע שחקים (!). שלושתם רשמו זה מכבר את שמם באותיות של זהב בהיסטוריה הרדיופונית – טלוויזיונית של מדינת ישראל (!). יבורכו שלושת האישים האלה ל-עַד (!). 

ראה גם ו-בין השאר את הספר עָב הָכֶּרֶס, הקרוי, "הָקֶשֶר הָסִימְבְּיוֹטִי", בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי אודות יחסי השידורים הטלוויזיוניים הישירים, המורכבים, והכלכליים הצמודים וההכרחיים ההם, שנוצרו ו-נכרתו אז בימים ההם ובשנים ההן, בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ההוא עם מועדון הפאר של מכבי ת"א במשך תקופה של יותר משנות דור, בשנים 2007 – 1970. לספר הזה, קראתי, "הָקֶשֶר הָסִימְבְּיוֹטִי".

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר שחקרתי וכתבתי, הקרוי, "הָקֶשֶר הסִימְבְּיוֹטִי". הספר עב הכרס הזה "הָקֶשֶר הסִימְבְּיוֹטִי" מכיל בשורותיו כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר "הָקֶשֶר הסִימְבְּיוֹטִי" שנחקר ונכתב על ידי (בלבד) בין שנת 1998 ל-שנת 2012, הוא אחד מתוך 13 ספרים נוספים (רבי היקף גם בתמונות וצילומים בלעדיים) ש-דנים לאורך, לרוחב, ולעומק בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה מאז שנת 1884 (בעולם) ומשנת 1968 (בישראל). גם הספר הזה, "הָקֶשֶר הסִימְבְּיוֹטִי", מכיל מסמכים אותנטיים רבים ועדויות אישיות של אנשים רבים, והוא מסביר מדוע החליטה רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית ההן, לצעוד אז שלובות זרוע עם מכבי ת"א ההיא, במשך 36 עונות בין שנת 1970 ל-שנת 2007, ואף לשלם למועדון הכדורסל המפואר הזה (בראשו ניצב עו"ד מוכשר בשם שמעון מזרחי) זכויות שידורים מפליגות ו-עתירות ממון (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים. הספר שנחקר ונכתב על ידי, בין שנת 1998 ל-שנת 2012, מכיל מסמכים אותנטיים רבים ועדויות רבות ומסביר מדוע החליטה רשות השידור הציבורית ההיא של מדינת ישראל לצעוד שלובת זרוע עם קבוצת הכדורסל ההיא של מכבי ת"א במשך 36 עונות בין 1970 ל- 2007. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש נובמבר של שנת 1989. ה-ימים ההם הזמן ההוא ש-חלף לפני 35 שנים. אנוכי מצולם ו-מתועד ב-אגף הצפוף, אחד מ-אגפי משרדי חטיבת הספורט ההיא בראשותי, ב-משרדים שהיו ממוקמים ב-קומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ש-שכן בשכונת רוֹמֶמָה ההיא בשנים ההן ב-ירושלים. הצילום הנ"ל מתעד אותי עוסק בהפקת שידורי הטלוויזיה הישירים ההם ב-עונת הכדורסל 1990 – 1989 ההיא – של משחקי קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. (צילום שאול שירן ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : הספר "הקשר הסימביוטי" נמנה על סדרה מפורטת בת 13 (שלושה עשר) ספרים תיעודיים עבי כרס מאוד + עשרות אלפי צילומים בלעדיים ותמונות בלעדיות שאנוכי חוקר וכותב מאז שנת 1998. הָשֵם הכולל של סדרת 13 הספרים התיעודית הזאת, קרוי על ידי, "מהפכת ה-מֵידָע הגדולה בהיסטוריה". מהפכת המידע הענקית הזאת החלה להתרחש בעולם מאז סוף ה- 119. מהפכת התקשורת הטלוויזיונית הזאת צברה את ההתפתחות הטכנולוגית ואת התאוצה הגדולה ביותר שלה בעת הצילומים הטלוויזיוניים של תחרויות אולימפיאדת ברלין בגרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר בקיץ 1936 (!) מדובר בעיקר בשידורים ישירים של תחרויות ב-מקצועות ה-א"ק + שחייה + התעמלות מכשירים. מרבית התחרויות במקצועות האולימפיים ה-נ"ל האלה הועברו בשידורים ישירים בתוככי גרמניה בלבד, אולם ואת זאת צריך לזכור, סיגנלי שידורי הטלוויזיה ההם הועברו רק לטווחים קרובים הסמוכים ל-איצטדיון האולימפי ב-ברלין ולא יותר מזה (!). הערה שלי : הטלוויזיה הישראלית הצעירה ההיא העבירה לראשונה בהיסטוריה שלה בשידור ישיר את מצעד הניצחון של צה"ל שנערך בירושלים ב-מדינת ישראל שלנו, בתום מלחמת ששת הימים בקיץ 1967. המצאת מודל הטלוויזיה הראשון התרחש בסופה של ה-119 (!). כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.  

פוסט מס' 1232. כל הזכויות שמורות לכותב, המחבר, והעורך יואש אלרואי. פוסט 1232 הועלה לאוויר ביום שני – 4 בחודש מארס של שנת 2024.