3. עוד מֶחְקָר שֶלִי. כל הזכויות שמורות לָ-חוֹקֵר, הָ-ּכּותֵּב, ו-הָמְחַבֵּר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1268. הועלה על ידי לאוויר ב- תאריכים וב-ימים של 28 / 13 בחודש נובמבר של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, ו-המחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג yoashtvblog.co.il מוענק בחינם לציבור הקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il צבר מאז היווסדו ביולי 2012 יותר מ-800000 (שמונה מאות) אלף קוראים, נכנסים, ומתעניינים.

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 1268 : הועלה לאוויר ביום שישי – 13 בחודש נובמבר של שנת 2024. כל הזכויות שמורות לכותב, המחבר, והכותב יואש אלרואי. 

————————————————————————————————————-

פוסט מס' 1268. שידורי ה- off tube מבלי להיות נוכח במקום ההתרחשות…הם מעשי שימצה והונאה עיתונאיים-טלוויזיוניים…קללת ה- Off tube ה-טלוויזיוני היא ממארת, מרה, פוגענית, ו-הרסנית…!

אין כמעט כתבי ושדרני טלוויזיה ש-מתחרים עם רמתו הגבוהה של ה-שדר ו-הכתב ניר דבורי איש ערוץ הטלוויזיה מס' 12… כל הזכויות שמורות למחבר והכותב יואש אלרואי. פוסט מס' 1268. 

1. הפקות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסגרת הכיסוי הישיר של משחקי מפעל ה- "Champions League", הן מעשה טלוויזיוני מָאוּס, עלוב, ו-רווי שגיאות… מעשה שחוזר על עצמו שוב ושוב…ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק באופן בלעדי בארץ בזכויות השידורים של מפעל ה- "Champions League" (ליגת האלופות האירופית בכדורגל)…ולכן בהיעדר כל איום תקשורתי ו-תחרות טלוויזיונית בנושא המדובר, הוא מרשה לעצמו לאמץ את מדיניות שידורי ה- Off tube. פוטנציאל ה- DNA העיתונאי של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (יש שם כמה עיתונאים ועיתונאיות שדרנים ושדרניות ברמה גבוהה ובראשם שָי הָאוּזְמַן) הִתְקָלְקֵל, נִֹשְחַק, ו-נִפְגַם במשך השנים הרבות מפני שהוא טבוע עמוק ו-נגוע נואשות מזה זמן רב ב-וִוירוּס ה- Off tube. ההסתגרות המגוחכת האין סופית שלהם ב-ד' אמות באולפן בהרצליה בהובלת הקוֹמֶדְיָאנְט – סטנדאפיסט מודי בר-און, כופה ו-איננה מאפשרת להם למלא את חובתם העיתונאית כלפיי לסקר כהלכה את המתרחש מהשטח לפחות חלק מהאירועים. שדרני ופרשני ה- Off tube באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מסוגלים לעשות את עבודתם העיתונאית באופן מהימן, אמין, ומדויק עבורי. הם אינם יכולים לספק באולפן בהרצליה את סקרנותי (ואת סקרנות צופיהם הרבים) אודות התרחשות האירועים בעת כִּיסוּיָים את אחד ממפעלי הספורט החשובים, המסקרנים, המרהיבים, והפופולאריים בעולם, את משחקי ה- "Champions League" האירופי בכדורגל, משום שהם כולם שם כל אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם נוכחים במקום ההתרחשות (!). הם שדרני ופרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים כולם נְעוּלִים באולפן ה-אסייתי שלהם בהרצליה…ומעתיקים מהמוניטור…בעוד המשחקים נערכים בכלל ב-אירופה (!). תיאורם הישיר המגוחך באולפן בהרצליה של בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי את התרחשות שערו של הנאפוליטאני דריס מֶרֱטֶנְס (Dries Mertens) בדקה ה- 30 במשחק נאפולי נגד ברצלונה 1:1 (בנאפולי, יום שלישי – 25 בפברואר 2020) הוא עוד עֵדוּת מרשיעה של מעשה Off tube פתטי שלנֶצַח יהיה כרוך ב-דיווח נֶפֶל. מדובר בעיתונאות פְּגוּמָה. מְאוּסָה. מָרָה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. זהו גיבור העלילה, שחקן הכדורגל הבלגי של קבוצת נאפולי האיטלקית דריס מֶרְטֶנְס (Dries Mertens, שחקן נבחרת בלגיה בן 32. גובהו 1.69 מ').

דָיווּחָם הישיר ההוא של בוני גינזבורג ונדב יעקובי באולפן בהרצליה את האירוע הנ"ל שהתרחש ב- אצטדיון "San Paolo" בנאפולי ביום שלישי – 25 בפברואר 2020 מבוסס על התרשמות מליצית רוויית צל"שים, מבלי לנתח את מֵידָע העובדות שהצטברו ואשר מרכיבות את התרשמותם. שניהם בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי ניצבו מרחוק ו-שהו באולפן בהרצליה, אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות ב-נאפולי האיטלקית, ולא ידעו למסור לציבור אינפורמציה מנומקת, מפורטת ו-מדויקת הנשענת על ניתוח העובדות המתמטיות -פיזיקאליות של ההתרחשות הנוגעת לביצועו ההוא של דריס מרטנס.

מקסימום  בוני גינזבורג מסוגל לַ-שוּח ולספר לצופיו, את הטקסט הזה כלהלן, "…מרטנס בועט  את הכדור בצורה מושלמת…גוֹל גדול של שחקן…אין שום  סִיכּוּי לשוֹעֵר ברצלונה…פשוט גוֹל גדול…אתה מקבל פה רמת  ביצוע מהגבוהות ביותר…שער לפנתיאון מבחינתו…".

אין כאן ולוּ אוֹת אחת של פרשנות. מדובר בהתכנסות של קבוצת קִיבִּיצֶערִים שיש להם יתרון טלוויזיוני מונופוליסטי על המיקרופון ופרשנות…אשר מעתיקה ללא רחם מהמוניטור ההרצלייני ו-מייצרת עיתונאות Off tube מְאוּסָה…ה-חבר'ה האלה מ-ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים פשוט לא שָם…הם שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, אינם ניצבים בשטח ב-מוֹקֵד ה-אירועים ו-ה-התרחשויות…!!! הם כמותכם…הם יושבים כאן בארץ, ב-אולפן…ומתבוננים במוניטור הטלוויזיוני שלהם… הם, מעתיקני המוניטור הטלוויזיוני הללו…הם כלל לא שָם…הם כאן ב-אולפן…!

אגב, כנ"ל ואותו הדין נוגע גם לדיווח המוגבל, החסר, והבלתי מדויק של ה-אופטיובניק עוזי דן בעיתון "הָאָרֶץ"…מדובר ב-מעשה ההעתקה שבוצע על ידו ומטעמו למען קוראיו באותו יום רביעי ההוא של 26 בחודש פברואר ההוא של שנת 2020 ההיא (!)… ובכן, גם הוא עוזי דן לא היה נוֹכֵח באצטדיון "San Paolo" ב-נאפולי. שידור ה- Off tube הטלוויזיוני…מבלי שה-שדר מודיע ומפרסם לצופיו ומאזיניו…כי הוא כי הוא עושה את עבודתו העיתונאית ו-מסקר את האירועים המתקיימים ב-איטליה מהאולפן בארץ…והוא כלל איננו, לא נמצא, ולא מאייש את עמדת השידור ב-איצטדיון ב-נאפולי באיטליה… אלא עושה את עבודתו העיתונאית מהאולפן הטלוויזיה בתל אביב…ומעתיק את "סיפור המעשה" מבלי שהוא כלל לא נמצא בשטח במוקד ההתרחשות…בושה וחרפה אחת גדולה של השדר החלשלוש ו-גם של הצופים החלשלושים של…ש-אינם מתקוממים נגד מעשה ה-הטעיה…ש-גובל ברמייה …!!! מדובר בסוג של עיתונאות טלוויזיונית מקוממת וגם ב-מין של צופים – מאזינים ש-מולכים שולל בהסכמה מליאה ומושלמת מצידם…!!!      

2. פרשת המשולש הרומנטי של המאהב דוד המלך, האישה בת שבע "טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד", ובעלה אוּרִיָה הַחִתִּי (ספר שמואל ב'). המורים והמורות שלנו טייחו את העובדות ה-מַרוֹת אודות סיפור האהבים שהסתיימה ברצח הבעל ע"י המאהב, המלך הַמוֹנַרְךְ דוד המלך, ב-מסווה של נימוקי מלחמה בין ישראל ל-בני עמון. "…הָבוּ אֶת אוּרִיָה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַבְתֶּם מֵ-אַחֲרָיו, וְנִכָּה וָ-מֵת…", מְצָוֶוה דָוִד הָמֶלֶךְ על הרמטכ"ל שלו והנאמן לו, יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה ההוא ב-צו ו-פקודה החתומים על ידו, אישית על ידי המלך…(!). המורים ההם ש-לנו לתנ"ך לא לימדו אותנו נכון וכהלכה את ההיסטוריה התנ"כית הסנסציונית ה-מנובזת וה-מחפירה ההיא הנוגעת לאירוע המדובר…ו-לא התעכבו עליה ו-אודותיה…

פוסט מס' 1268. נכתב על ידי והועלה מטעמי לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר, המחבר, והכותב יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור החליטו בעת ההיא להפקיד באביב – קיץ 2002 את רשות השידור (הטלוויזיה הישראלית הציבורית / ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") בידיו המופרכות של המנכ"ל החדש יוסף בר-אל. בחלוף שלוש שנים ב- 2 מאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון בישיבתם השבועית והחליטו החלטה חסרת תקדים (בגיבויו של היועץ המשפטי שלה דאז מני מזוז), לסלק ולהדיח קיבינימט את יוסף בר-אל מכיסאו הַרָם שנתיים ימים בטרם השלמת תקופת כהונתו החוקית בת חמש שנים. 13 שרים הצביעו בעד הסילוק וההדחה. שלושה שרים (בנימין נתניהו + דני נווה + פואד בן אליעזר), נמנעו. שני השרים המגוחכים והעלובים ההם (מאיר שיטרית + דליה איציק) הצביעו נגד ההדחה והסילוק, וביקשו כי אותו יוסף בר-אל הכושל…ימשיך למלא את תקופת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור בת חמש שנים כפי שנקבע בחוק עד אותו התאריך ההוא של ה- 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל המנכ"ל המופרך של רשות השידור הודח וסולק לעַד מתפקידו ע"י ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 לשולי ההיסטוריה של השידור הציבורי. הוא לא היה חשוב עוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).​

תזכורת: ישיבת ממשלת ישראל ב-2 במאי 2005 בראשות ראש הממשלה אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט עוסקת בהדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל מהַכֵּס הַרָם. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור מוּדַח ומְסוּלָק מ-מִשְֹרָתּוֹ מנכ"ל רשות שידור מכהן. שמו יוסף בר-אל. 

פוסט מס' 1268. מרבית הציבור (בארץ וגם בעולם) איננו חושב, איננו יודע לחשוב, ולא רוצה לחשוב. לכן איננו מתעניין בתעשיית הטלוויזיה המורכבת והסבוכה ולא מנתח את המסרים שה- Media הוויזואלית ממחישה לו השכם והערב ב- Video ו- Audio. בתום יום עבודתו הוא לוחץ כאוטומט על השלט כדי להעביר זמן ולהשתעשע. לא כול הציבור. רובו. זה לא היה כל כך מזמן : הפוליטיזציה הממארת עשתה שַמוֹת בשידור הציבורי. ב-2002 הפקידה ממשלת ישראל ובראשה אריאל שרון את השידור הציבורי בידיו של מנכ"ל ירוד, עלוב, ונחשל בשם יוסף בר-אל. עוזרו הראשי בתחילת המסע היה יוסי משולם. היה מדובר בהפקדה תקשורתית-פוליטית נֶטוֹ והענקת משרת מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים לאיש לא מוּכְשָר, רָדוּד, ולא רָאוּי בעליל. זאת אֵינָה אגדה. זאת הייתה הַמְצִיאוּת. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה ב-2005 אותה הפַארְסָה ההיא. אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון הדיחו וסילקו בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 את אותו יוסף בר-אל לאלתר מהַכֵּס הַרָם שנתיים לפני תום כהונתו (הייתה אמורה להסתיים ב- 2 ביוני 2007). אומר בשפה ברורה ופשוטה ומבלי להתייפייף יותר מידי, כלהלן : אריאל שרון וממשלתו העיפו ל-קיבינימט את מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל. לשידור הציבורי נגרמו בינתיים בעידן יוסף בר-אל ז" ההוא אבדות כבדות ו-נזקים בלתי הפיכים.

ב-2011 מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את יוני בן מנחם איש כושל, רדוד, ודל למנכ"ל רשות השידור. "ה-עזר כ-נגדו" היה זליג רבינוביץ'. יו"ר רשות השידור בשנים 2014 – 2010 היה אמיר גילת. עוד מינוי פוליטי מחורבן וכושל. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה גם ההתרחשות המגוחכת ההיא ברמה של אבסורד, של פרודיה ב- 2014. יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' יחדיו עם אותו אמיר גילת ההוא הודחו ו-סולקו אף הם (ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו שמינו אותם) ורשות השידור נסגרה על פי צַו החוק.

הוּצָב עליה על אותה רשות השידור ההיא כּוֹנֵס נְכָסִים בשם פרופסור דָוִד הָאן (!). דוד האן גייס את יוֹנָה וִויזֶנְטַל לשַמֵש מנכ"ל משקם זמני. ב- 2017 גוועה ו-מתה רשות השידור ההיא והפכה ל-ז"ל. על חורבות גושי עפרה הוקם תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11.  פוסט מס' 1268. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. 

פוסט מס' 1268…השנים ההן שחלפו, 2003 – 2002…

בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור נטשתי בטריקת דלת, לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור זמן עצום כמופרך לגמרי, לחלוטין. לשידור הציבורי נגרמו כבר בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים שהפכו אותו ל- גְרוּטָאָה, לכלי תקשורת פוליטי מוּטֶה ולא חשוב, ואת מרבית עיתונאיו, שדרניו, עורכיו, ומפיקיו לשברי כלי. לא כולם. רובם. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור ואלה שהציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל לתקופה בת חמש שנים עד ה- 2 ביוני 2007. ממשלת ישראל בתמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי שלה דאז עו"ד מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) הדיחה אותו את יוסף בר-אל, גם אם באיחור רב, בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי למרות שנותרו לו יותר משנתיים תמימות לתום כהונתו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הופסקה כהונתו של מנכ"ל מכהן. יש לשַנֵן היטב ולזכור תמיד את את העובדה החשובה הזאת : יוסף בר-אל הודח מהכס הרם בהיותו מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, ואשר מפרט את הסיבות לסילוקו, מצוי על מדפי ארכיון הממשלה. ריצת המרתון הארוכה הפרטית שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 נמשכה 32 שנים. לא רציתי לחיות יותר את המשך חיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לאחר ש-ראש ממשלת ישראל אריאל שרון מינה מינוי מופרך לגמרי ב-אָבִיב 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור על פי המלצתו החמה של רענן כהן שר ללא תיק בממשלתו ומי שהיה האחראי על ביצוע חוק רשות השידור. פרשתי מריצת המרתון הטלוויזיונית הפרטית שלי בשיא יכולתי הנפשית, הגופנית, והשכלית במלוא כישרוני, ובמלוא מנת ה-IQ שאלוהים העניק לי. פרשתי לעַד בטריקת דלת מביתי הַשֵנִי שהיה לפעמים גם הראשון. אינני מצטער על כך אפילו לא לרגע.  

תזכורת. טקסט מסמך שחור משחור… לקרוא מבלי להסיר עיניים ולא לשכוח : יום שישי ההוא של 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" מתאר סצנה משיחית. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "…אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך…", והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל : "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…". לא ייאמן אנשים…? דווקא כן ייאמן…! עובדה, יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ"ל המיועד של רשות השידור יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה, עוגמת נפש ומרורים (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון באיחור רב כי המינוי הַרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב' גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב' ג'ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו "קול ישראל". אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך ההוא של מלחך הפנכה יוסף בר-אל, אז ב- 2002 ל-תפקיד מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב").

בחלוף שלוש שנים מאז נמשח יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור, זה קרה : בחודש מאי ההוא של שנת 2005 ההיא, התייצב אותו אלוהי ישראל בפני אריאל שרון ראש הממשלה דאז, וכה אמר לו : "מאסתי ביוסף בר-אל מ-היות מלך על רשות השידור של מדינת ישראל…תן את רשות השידור לאחד מ- רֵעָיו שהוא טוב ממנו…". יוסף בר-אל פוליטיקאי דַל ו-עָלוּב הודח וסולק למדמנת ההיסטוריה ככלי שרת שאין יותר חפץ בו. במקומו נבחר לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" שקלאר.  ולא יָסָף ראש ממשלת ישראל אריאל שרון לראות את יוסף בר-אל. כפי ששמואל הנביא התנ"כי לא יָסָף לראות את שאול המלך לאחר משבר אֵמוּן שלטוני – מדיני – ביטחוני – צבאי קשה בין שניהם. (כ-כתוב בספר שמואל א' פרק ט"ו).

2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מתכנסת לישיבתה השבועית, ובתמיכת היועץ המשפטי מֶנִי מָזוּז, מדיחה ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו. 13 שרים תמכו בהדחה. 2 שרים התנגדו להדחה (דליה איציק + מאיר שיטרית), ו-3 שרים נמנעו (בנימין נתניהו + דני נווה + פואד בן אליעזר ז"ל). לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, הודח וסולק לאלתר מנכ"ל רשות שידור מכהן בשֵם יוסף בר-אל…לקרוא מבלי להסיר את העיניים, ולא לשכוח…!!!

טקסט תמונה : תזכורת היסטורית חסרת תקדים בתולדות רשות השידור ההיא…תזכורת מרה  לדיראון עולם…!!!

כותרת סנסציונית בת מילה אחת של מסמך סנסציוני מתפרסמת בעיתון  הנפוץ "מעריב", מספרת כלהלן :  "הוּדַח" (!).

ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ו-סגנו אהוד אולמרט מדיחים ו-מסלקים לעַד את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל העלוב והמופרך מ-משרתו כ- מנכ"ל רשות השידור ההיא, שנתיים וחודש בטרם סיום כהונתו הַרָמָה שהייתה אמורה לפוּג ב- 2 ביוני 2007. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הודח וסולק מנכ"ל רשות השידור מכהן. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולעולם לא לשכוח.

התאריך ההוא של 3 בחודש מאי ההוא של שנת 2005 ההיא…העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו כי לראשונה בתולדות המדינה ולראשונה בהיסטוריה של רשות השידור (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשתי השפות עברית ובערבית ואת רדיו "קול ישראל" בשתי השפות עברית וערבית) החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח מנכ"ל רשות שידור מכהן בגין שחיתות ושוחד מסך בשם יוסף בר-אל. יוסף בר-אל ז"ל גורש ב-בושת פנים לעַד מהכֵּס הַרָם לעבר ההיסטוריה המוצלת והאפלולית של רשות השידור ז"ל ההיא, כשנתיים לפני סיום המועד החוקי של תפקידו כמנכ"ל רשות השידור ומנהיג השידור הציבורי של מדינת ישראל. היה מדובר ב- מעט מִידַי ומאוחר מִידַי. דו"ח ההדחה וסילוקו של יוסף בר-אל ז"ל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה אריאל שרון ובתמיכתו המובהקת של של היועץ המשפטי דאז של ממשלת ישראל כבוד השופט העליון מר מני מזוז, מונח על מדפי ארכיון ממשלות ישראל לדורותיהן. (באדיבות "מעריב").

פוסט מס' 1268.

1. הפקות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסגרת הכיסוי הישיר של משחקי מפעל ה- "Champions League", הן מעשה טלוויזיוני מָאוּס רווי שגיאות שחוזר על עצמו שוב ושוב . ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק באופן בלעדי בארץ בזכויות השידורים של ה- Champions League (ליגת האלופות האירופית בכדורגל), ולכן בהיעדר כל איום תקשורתי ו-תחרות טלוויזיונית בנושא המדובר, הוא מרשה לעצמו לאמץ את מדיניות שידורי ה- Off tube. פוטנציאל ה- DNA העיתונאי של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (יש שם כמה עיתונאים ועיתונאיות שדרנים ושדרניות ברמה גבוהה ובראשם שָי הָאוּזְמַן) הִתְקָלְקֵל, נִשְחַק, ו-נִפְגַם במשך השנים הרבות מפני שהוא טבוע עמוק ו-נגוע נואשות מזה זמן רב בווירוס ה- Off tube. ההסתגרות המגוחכת האין סופית שלהם ב-ד' אמות באולפן בהרצליה בהובלת הקומדיאנט – סטנדאפיסט מודי בר-און, כופה ו-איננה מאפשרת להם למלא את חובתם העיתונאית כלפיי לסקר כהלכה את המתרחש מהשטח לפחות חלק מהאירועים. שדרני ופרשני ה- Off tube באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מסוגלים לעשות את עבודתם העיתונאית באופן מהימן, אמין, ומדויק עבורי. הם אינם יכולים לספק באולפן בהרצליה את סקרנותי (ואת סקרנות צופיהם הרבים) בעת כּיסוּיָים את אחד ממפעלי הספורט החשובים, המסקרנים, המרהיבים, והפופולאריים בעולם, את משחקי ה- "Champions League" האירופי בכדורגל, משום שהם כולם אינם נוכחים במקום התרחשותם (!). הם שדרני ופרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים כולם נְעוּלִים באולפן האסייתי בהרצליה ומעתיקים מהמוניטור, בעוד המשחקים נערכים באירופה (!). תיאורם הישיר ו-המגוחך באולפן בהרצליה של שני השדרנים בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי את התרחשות הבקעת שערו של הנאפוליטאני דריס מֶרֱטֶנְס (Dries Mertens) בדקה ה- 30 במשחק נאפולי נגד ברצלונה 1:1 (בנאפולי, יום שלישי – 25 בפברואר 2020)…הוא עוד עֵדוּת מרשיעה של מעשה Off tube פתטי שלנצח יהיה כרוך ב-דיווח נֶפֶל. מדובר בעיתונאות פְּגוּמָה. מְאוּסָה. מָרָה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. זהו גיבור העלילה, שחקן הכדורגל הבלגי של קבוצת נאפולי האיטלקית דריס מרטנס (Dries Mertens, שחקן נבחרת בלגיה בן 32. גובהו 1.69 מ').

דיווחם הישיר ההוא בשנים ההן של בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי באולפן בהרצליה את האירוע הנ"ל שהתרחש ב- אצטדיון San Paolo בנאפולי ביום שלישי – 25 בפברואר 2020…מבוסס על התרשמות מליצית רוויית צל"שים, מבלי לנתח את מֵידָע העובדות שהצטברו ואשר מרכיבות את התרשמותם. שניהם בוני גינזבורג ונדב יעקובי ניצבו מרחוק באולפן בהרצליה, אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות ב-נאפולי האיטלקית, ולא ידעו למסור לציבור אינפורמציה מנומקת, מפורטת ו-מדויקת הנשענת על ניתוח העובדות המתמטיות-פיזיקאליות הנוגעות לשערו של דריס מרטנס. מדובר בקבוצה של קִיבִּיצֶערִים שמעתיקה מהמוניטור ההרצלייני ו-מייצרת עיתונאות Off tube מְאוּסָה.

אגב, כנ"ל גם הדיווח המוגבל, החסר, והבלתי מדויק של האופטיובניק עוזי דן בעיתון "הָאָרֶץ" לקוראיו ביום רביעי – 26 בפברואר 2020. 2. דיון ב-פרשת המשולש הרומנטי של המאהב דוד המלך, האישה בת שבע "טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד", ובעלה אוּרִיָה הַחִתִּי (ספר שמואל ב'). המורים והמורות שלנו טייחו את העובדות המַרוֹת אודות סיפור האהבים שהסתיימה ברצח הבעל ע"י המאהב, המלך הַמוֹנַרְךְ, במסווה של נימוקי מלחמה בין ישראל לבני עמון. "…הָבוּ אֶת אוּרִיָה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת…", מצווה דוד המלך על הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה בפקודה החתומה על ידו. המורים שלנו לתנ"ך לא לימדו אותנו נכון את ההיסטוריה התנ"כית הסנסציונית ההיא.

פוסט מס' 1268. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בנובמבר 2024. כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

הסיקור והכיסוי הטלוויזיוני הבינלאומי באצטדיונים השונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של יבשת אירופה את משחקי הכדורגל במפעל ה- Champions League על כל שלביו מושך את תשומת לבי. לבטח בשלב 1/8 הגמר. השחקן שהכי מושך את תשומת לבי מבין מאות אולי אלפים באירופה ובעולם הוא ללא כל ספק ליאו מסי איש קבוצת ברצלונה. ההתמודדות שהכי משכה את תשומת לבי מבין כולם בשלב שמינית הגמר ב- Champions League היה המשחק נאפולי האיטלקית נגד ברצלונה הספרדית 1:1 בלילה של יום שלישי – 25 בפברואר 2020.

סקירה היסטורית חלקית משגשגת ו/או כושלת שדנה ב-השגת זכויות שידורים בלעדיות של אירועי ספורט נעלים ו-נחשבים ע"י ערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם…(!).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 79 (שבעים ותשעה) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה על ידי היו אמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020. עכשיו אינני בטוח כלל ועיקר בכך. סיום המחקר והכתיבה נדחו ל- 2021.

פוסט מס' 1268. סדרת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא מסת טלוויזיה ש-דנה בתחומי התפתחות סיקור, צילום, ותיעוד הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ-2500 (אלפיים וחמש מאות) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" היא בעלת כרס עבה…מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד המחקר, התיעוד, והכתיבה שלי (מאז אוקטובר 1998) לאחר שובי ארצה מה-WBM האולימפי ה-1 שנערך בסידני- אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000, עשרות אלפי תמונות, מסמכים אותנטיים, ו- קטעי עיתונות, וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ-2500 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה בארץ והבינלאומית שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצע שלה…ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם אלה בעלי יתרונות עליונים…היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. כמו יוסף בר-אל למשל. (פוסט מס' 860. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1268. שנת 2015. סנסציה. ערוץ מס' 55 בכבלים (ערוץ הספורט) ספג סטירת לחי מצלצלת והסתובב בתוך הברנז'ה ומול צופיו טרוט עיניים ובלחיים אדומות. ערוץ 55 בכבלים הפסיד אז בטיפשות וביוהרה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל ל- "ערוץ one" בשלוש השנים ההן של 2018 – 2015. פוסט מס' 1268. כל הזכויות שמורות.

מודעה :

זכויות השידורים הפנטסטיות שמשלמות רשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם כולל הישראליות של ערוץ הספורט בכבלים (ערוצים 55, 56, 57, 58, ו- 59 HD), ערוצי הספורט של צ'ארלטון, ערוץ ONE, וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ערוץ 10, ולעיתים רחוקות ערוץ 2 – לוועדות המארגנות הבינלאומיות הגדולות ובראשן ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), FIFA (התאחדות הכדורגל האירופית), UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), FINA (התאחדות השחייה הבינלאומית) וגם בעבור הליגה האנגלית בכדורגל והליגה הספרדית בכדורגל, וגם להתאחדויות הכדורגל והכדורסל המקומיות – הן הדלק שמניע את תעשיית הספורט באשר היא.  

ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) ספג סטירת לחי מצלצלת והסתובב ב- 2015 בתוך הברנז'ה ומול צופיו טרוט עיניים ובלחיים אדומות מבושה. ערוץ 55 בכבלים הפסיד בטיפשות וביוהרה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ one לשלוש השנים הבאות של 2018 – 2015. מתברר כי אנשי טלוויזיה גם אם הם נחשבים למוכשרים אולם נגועים ביוהרה, ב- ביטחון עצמי מעבר למידה המקובלת, ב- שחצנות ורהב, ונעדרי מודיעין (אודות יריביהם) בענייני מו"מ לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט בכירים – אינם מתים, הם רק מתחלפים. זה קרה עכשיו ביולי 2015 למר מודי פרידמן מקבוצת RGE הישראלית המחזיקה בבעלות ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) העשיר, זה שהפסיד עכשיו באופן מפתיע ובצורה מטופשת ובלתי מחויבת המציאות את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ ONE. איוולת. ערוץ הספורט תקע במשך השנים שעברו יתד טלוויזיונית עמוקה והצליח לא רק לעשות לנו הכרה עם הליגה הספרדית בכדורגל אלא אף לחבב אותה עלינו מאוד. ליאו מסי וברצלונה וכריסטיאנו רונאלדו וריאל מדריד הפכו לבני בית ולאורחים קבועים ונערצים בסלון ביתנו. משחקי הקלאסיקו בין הקאטאלונים מברצלונה לבין הספרדים מ- מדריד גרפו רייטינג נאה שנשק ל- % 10. מדובר במִדְרוּג נאה לערוץ נישה שמתמחה רק בשידורי ספורט. 

איוולת מהסוג הזה של יוהרה, עודף החשבה עצמית, וחוסר מודיעין מין קדחת טלוויזיונית שתקפה את מודי פרידמן, לרבות חוסר ידע הנוגע לכוונות המתחרים שלו מה הם הולכים לעשות ואלו מארבים הם מתכננים לו, קרתה בדצמבר 1993 לנשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית העשירה CBS לארי טיש (Larry Tisch). לארי טיש הפסיד בדצמבר 1993 את זכויות השידורים של ליגת ה- NFC האמריקנית (מיסודה של ה- NFL) למיליארדר האוסטרלי רופרט מרדוק (Rupert Merdoch), מי שמיסד והקים בהצלחה באותה העת את רשת הטלוויזיה האמריקנית הארצית החדשה FOX מעפרה. רשת הטלוויזיה FOX ניצחה בדו קרב וקנתה באופן בלתי צפוי תמורת 1.580000000 (מיליארד וחמש מאות ושמונים מיליון) דולר את ה- NFC לארבע השנים הבאות של 1998 – 1994. FOX קִידְמָה מייד את שִגְשוּגָה גם באמצעות רכש הסחורה הטלוויזיונית הספורטיבית הפופולרית הקונקרטית הנ"ל. ולא רק זאת היא אף העבירה לשורותיה את צוות השידור הבכיר והוותיק של CBS ג'ון מאדן (John Madden) ופאט סאמרוול (Pat Summerall). בכך הצטרפה FOX כ- בת תחרות שוות כוחות לשלושת הרשתות הארציות הוותיקות CBS ו- NBC ו- ABC. הייתי עֵד להתרחשות הפנטסטית והדרמטית הזאת בזמן אמת.

 בדצמבר 1993 שלחו אותי מנכ"ל רשות השידור מר מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן ללאס ווגאס (Las Vegas) בירת מדינת נבדה בארה"ב, שם התקיימה פגישת קדם ההפקה העולמית ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) לקראת שידורי הטלוויזיה של טורניר מונדיאל ארה"ב 94' (מונדיאל ארה"ב 1994 התקיים מ- 17 ביוני 1994 עד 17 ביולי 1994 ו- 52 המשחקים נערכו בתשע ערים ברחבי ארה"ב). באותם ימי הכֶּנֶס הוא בלאס ווגאס בדצמבר 1993 אירע זעזוע טלוויזיוני אדיר בארה"ב חסר תקדים. רשת הטלוויזיה הוותיקה CBS הפסידה את זכויות השידור של ליגת הפוטבול ה- NFC השייכת ל- NFL (ראשי תיבות של National Football League) לרשת הטלוויזיה המתחרה הצעירה FOX שאך זה נעמדה על רגליה, לאחר שהיא CBS החזיקה בהן 28 שנה ברציפות מאז 1965 (!). היה מדובר בסנסציה. השתררה תדהמה ענקית ועצומה בארה"ב. הציבור האמריקני וכל כלי התקשורת האמריקניים, רשתות הטלוויזיה, הרדיו, והעיתונות עסקו באותם הימים רק בשאלה אחת : כיצד התרחשה סנסציה כזאת בלתי מובנת בה רשת טלוויזיה יציבה ועשירה כ- CBS מוותרת מראש וביודעין על סחורת שידור כה פופולרית כמו ה- NFC לרשת טלוויזיה מתחילה. ה- NFC הייתה נדבך מרכזי וסחורת שידור סופר פופולרית שזוהתה במשך המון שנים עם CBS ועם צוות השידור המצוין שלה ג'ון מאדן ופאט סאמרוול. גם אני שהייתי אוֹרֵח לזמן קצר בארה"ב בדצמבר 1993 נותרתי המום. פתאום חשבתי לעצמי שָם בלָאס וֶוגָאס הרחוקה, רק שלנו לא יקרה בישראל בעֵת המאבק על קניית זכויות הכדורגל נגד ערוץ 2 מה שקרה לרשת CBS בארה"ב בתחרות נגד FOX. לאחר שובי הביתה דיווחתי מייד ליאיר שטרן ומוטי קירשנבאום את קורותיי בלאס ווגאס המהממת ואת תוצאות פגישת ה- WBM ואת אודות תבוסתה ההיסטורית והבלתי צפויה של CBS. רשת הטלוויזיה CBS בראשות נשיאה לָארִי טיש (Larry Tisch) הציעה בדצמבר 1993 להנהלת ה- NFL עבור המכרז החדש של זכויות השידורים של ה- NFC לארבע השנים הבאות של 1998 – 1994 סכום של 1.180000000 (מיליארד ו- 180 מיליון) דולר. היא נעצרה על הסכום הזה ולא הסכימה להוסיף אפילו דולר אחד. רשת הטלוויזיה הצעירה FOX של רופרט מרדוק (Rupert Murdoch) שזה אך נעמדה על רגליה הציעה 400.000000 (ארבע מאות מיליון) דולר יותר, סכום של 1.580000000 (מיליארד וחמש מאות ושמונים מיליון דולר), וזכתה בכל הקופה. אמות סִפֵי הטלוויזיה בארה"ב זעו. כותרות העיתונות האמריקנית היו סוערות ודרמטיות. אמריקה הייתה כמרקחה. כל העיתונות בארה"ב דנה בנפילה של CBS ובעתידה המעורפל שלה כרשת טלוויזיה מובילה במדינה הענקית. דיווחתי על כך למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בשיחת טלפון ישירה מלאס ווגאס (Las Vegas) לירושלים והבעתי בפניו תקווה אולי משאלה, שרק לא יקרה לנו מה שקרה ל- CBS במאבק העתידי שלנו נגד ערוץ 2 המסחרי הצעיר והשאפתני אודות קניין רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי בחוזה הבא לשלוש השנים של 1997 – 1994, שאנו אמורים לחתום עם התאחדות הכדורגל הישראלית בראשה ניצבו אז חיים הברפלד, עזריקם מילצ'ן, ויעקב אראל.

טקסט מסמך : כותרת בעיתונות האמריקנית לאחר התבוסה המפתיעה והדרמטית של CBS ל- רופרט מרדוק : "CBS faces uncertain future". בכותרת המשנית נאמר כי CBS חסכה סכום כסף עצום בוויתור שלה על NFC, אולם מנתחי תוכן בטלוויזיה בארה"ב אמרו שהפסד הזכויות של ה- NFC הוא סימן מבשר רעות. (קטע העיתונות האמריקני הזה הוא מ- 22 בדצמבר 1993). 

טקסט מסמך : פרשנים מעריכים כי צוות השידור הקבוע של של CBS במשך שנים רבות בראשות ג'ון מאדן ופאט סאמרוול ינדוד אף הוא ל- FOX בעקבות אובדן זכויות השידורים. (קטע העיתונות האמריקני הזה הוא מ- 22 בדצמבר 1993). 

התפללתי שלא יקרה לנו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מה שקרה ל- CBS במאבקנו העתידי נגד ערוץ 2 המסחרי הצעיר והאמביציוזי. אולם התפילות לא עזרו. בסופו של דבר הגרוע מכל קרה גם לנו. את אשר יגורתי, קרה לנו. הובסנו. איוולת ותבוסה טלוויזיונית כזאת הייתה גם מנת חלקו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום משהפסיד ב- 17 במאי 1994 לאלכס גלעדי ודיוויד פדרמן נציגי ערוץ 2 המסחרי הצעיר את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו העיקריים (משחקי הליגה הלאומית / ליגת העל היום ומשחקי גביע המדינה) לשלוש השנים שבין 1994 ל- 1997. היה מדובר בעצם בתבוסת נצח. הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו האלה משחקי ליגת העל ומשחקי גביע המדינה מעולם לא שב עוד לזרועות השידור הציבורי.

מוטי קירשנבאום ז"ל נחשב לכישרון טלוויזיוני גדול מכל היבט מאז הצטרף במאי 1968 לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 94, היום) וסגנו עוזי פלד (בן 83, היום). מוטי קירשנבאום ז"ל הפך לבעל מוניטין לאומי משזכה בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד (!). תבוסתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ב- 1994 מאכזבת וגדולה לאין שיעור מתבוסתם של לארי טיש ומודי פרידמן, מפני שאלכס גלעדי ודיוויד פדרמן אנשי ערוץ 2 נפגשו עם מוטי קירשנבאום במסעדת הסטייקים "מי ומי" ברחוב בוגרשוב בתל אביב ביום ראשון – 15 במאי 1994, ונתנו לו לדעת כי הם נכנסו למירוץ על השגת זכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי (משחקי הליגה + משחקי גביע המדינה). מוטי קירשנבאום רווי יוהרה וביטחון עצמי ניסה להדוף לאחור באותה הפגישה המשולשת ההיא ב- 15 במאי 1994 את האמביציות של אלכס לכדי ודיוויד פדרמן. הוא התערב בעניינים הפנימיים של ערוץ 2 ו- אמר להם בלעג ו- בהתנשאות כי אין להם כסף כזה גָדוֹל לשלם להתאחדות (רָף המינימום של התאחדות הכדורגל הישראלית במכרז ההוא עמד על 5.000000 (חמישה מיליון) דולר לעונה. מוטי קירשנבאום הסיק בפני שני מתחריו אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן את מסקנתו הסופית ביום ראשון ההוא של 15 במאי 1994 במסעדת "מי ומי" ברחוב בוגרשוב בתל אביב אודות המירוץ במו"מ הזה, כלהלן : היות והוא כנציג רשות השידור לא ייגש למכרז (נקבע ליום שלישי – 17 במאי 1994) מפני שהוא חושב שמדובר בתשלום יקר מידי, וגם הם לא התייצבו למכרז מפני שאין להם כסף, אזי ההתאחדות תידרש להוריד את רָף הזכויות לרמה מקובלת. או אז רשות השידור תנצח במכרז הכדורגל הזה ותיאות לשתף במשהו גם את ערוץ 2 המסחרי הצעיר. כזכור, מחשבת הניתוח ההיא שלו של מוטי קירשנבאום ז"ל הייתה חובבנית ו- שגויה לחלוטין. האיש דיבר מהרהורי לִבּוֹ. מוטי קירשנבאום ז"ל ניגף בפני אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן יבדלו שניהם לחיים ארוכים. מוטי קירשנבאום ז"ל מנכ"ל רשות השידור נימק את תבוסתו הסנסציונית בניסוח שנון שהיה אופייני לו, "…הכסף הציבורי של רשות השידור איננו ז'יטונים שמניחים אותם על שולחן הרולטה…". טקסט נחמד אומנם, אך כזה שלא היה בכוחו לטשטש את העובדה כי הוא מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הפסיד נכס טלוויזיוני (אומנם יָעֵנִי ספורטיבי) אך בעל ערך רב מבלי שהיה כפוי, נכס שידור יסודי שהיווה נדבך חשוב' ורכושה הבלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור במשך רבע מאה של שנים מאז 1969 ועד 1994. מוטי קירשנבאום הוּבָס. עמו יחדיו הובסה גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" לעַד. זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו העיקריים משחקי ליגת העל ומשחקי גביע המדינה לא חזרו עוד לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא לרדיו "קול ישראל". היה מדובר באובדן וכישלון נצחיים ולרוע המזל בלתי מחויבי המציאוּת.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (1).

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (מוחזק בבעלות RGE) הוא גוף טלוויזיה עשיר שמפעיל את ערוצים 55, 56, 57, 58, ו- 59 בכבלים ונהנה ממוניטין לאומי. השם שלו ופרסומו נובעים גם בגלל ניהול מו"מ מוצלחים עם החברה הספרדית "Media pro" והחזקת זכויות השידורים הבלעדיות במשך שנים ארוכות של משחקי הליגה הספרדית המסקרנת בכדורגל ובראשה שתי קבוצות העל ברצלונה (עם ליאו מסי) וריאל מדריד (עם כריסטיאנו רונאלדו), כמו גם חוזה השידורים הישירים של משחקי ה- Champions League באירופה. עבור חוזה השידורים האחרון של הליגה הספרדית לשלוש השנים של 2015 – 2012 שילם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ל- "Media pro" סכום של כ- 1.300000 (מיליון ושלוש מאות אלף) לעונה, כלומר, 3.900000 דולר לשלוש שנים. לקראת החוזה הבא, העלתה חברת הזכויות הספרדית "Media pro" את מנת זכויות השידורים בעבור ההסכם החדש של 2015 – 2018 של הליגה הספרדית בכדורגל, והגביהה אותו לרָף של 3.000000 (שלושה מיליון) יורו לעונה אחת, 9.000000 יורו לשלוש שנים. מדובר בהאמרת הגְרָף בבת אחת לגובה של יותר מ- % 250. הגוף המתווך הזה "Media pro" שמחזיק בזכויות השידורים של הכדורגל הספרדי פנה להנהלת RGE בראשות מר מודי פרידמן והודיע לו כי ערוץ טלוויזיה כלשהו בישראל מציע לו לשלם לחוזה החדש של 2018 – 2015 סכום של 3 מיליון euro לעונה, 9 מיליון euro לשלוש שנים. מדובר בסכום עתק. מתווכי הזכויות לא גילו למודי פרידמן באיזה גוף תקשורת ישראלי מדובר אולם נהגו על פי שורת הדין, זכרו לערוץ הספורט הוותיק חסד נעורים, ואִפשרו ל- RGE מפעילי ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) להשוות את הצעת המחיר שאותו גוף הטלוויזיה האנונימי בישראל הסכים לשלם. הנהלת RGE היהירה והגאוותנית ובעיקר נטולת כל מודיעין אודות המתחרים הפוטנציאליים שלה בארץ וכוונות הרכישה שלהם, עשתה את החשבון הטלוויזיוני שלה, והגיעה למסקנה כי מדובר במידע לא אמין, בכסף גדול מידי, שנועד בסופו של דבר לסחוט את ערוץ הספורט שבשליטתה בטרם החתימה על החוזה החדש של 2018 – 2015. RGE נטולת מודיעין טלוויזיוני התעלמה ברוב טיפשותה ואיוולתה מההצעה של המתווך "Media pro" להשוות את מחיר הרכישה החדשה, כאילו מדובר בבלוף, והובסה. הליגה הספרדית ניטלה ממנה לאחר כל כך הרבה שנים והועברה לגוף שידור אחר בישראל. מדובר בסנסציה. מתברר כי גוף הטלוויזיה החדש בארץ שרכש את זכויות הכדורגל הספרדי לשלוש העונות הבאות של 2018 – 2015 הוא ערוץ הטלוויזיה ONE (מוחזק ב- % 51 ע"י העיתון הנפוץ "ידיעות אחרונות" ו- % 49 ע"י קבוצת המייסדים). ערוץ הטלוויזיה ONE הושק ב- 2011 ומשודר בחברת YES ובמקביל גם ב- HOT. ערוץ 55 בכבלים הפופולרי נותר לפתע ובתדהמה ללא הליגה הספרדית בכדורגל. מדובר בערוץ שאיבד את מחלפותיו מפני שאין לו גם את הליגה האנגלית בכדורגל ואין לו אף את הכדורגל הישראלי למעט תוכנית הסיכום של קטעי התקצירים המוקלטים "שער לשבת". מדובר באובדן גדול ובלא פחות מרעידת אדמה. מר מודי פרידמן כמו לארי טיש ומוטי קירשנבאום נכנס ל- "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן. כמו קודמיו גם הוא נענש בשל יהירותו וגאוותנותו, ובעיקר בשל חוסר מודיעין בסיסי אודות כוונות יריביו הפוטנציאליים שלוטשים אף הם עיניים כלות לעבר סחורת השידור המבוקשת.  

בצַר לה ותוך פרפורי הגסיסה של RGE בגין התבוסה הספרדית, הציעה ההנהלה הנואשת שלה בראשות מודי פרידמן לרכוש כפיצוי את המשחק המרכזי בליגת העל הישראלית בכדורגל עבור ערוץ 55 בכבלים לעונה הנוכחית 2016 – 2015 תמורת 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל. אולם חיש מהר התברר כי המשחק המרכזי שייך לערוץ 1 שאף הוא משלם לעונה הנוכחית הממשמשת ובאה 2016 – 2015 סכום של 15.000000 שקל והוא איננו מסכים לוותר על בכורתו. כזכור חתם ערוץ 1 עם התאחדות הכדורגל על חוזה לשלוש שנים 2016 – 2013 על סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל. תשלום של 15.000000 שקל לעונה.

בשעתו התייחסתי למהלכיו החובבניים של מנכ"ל רשות השידור במאי 1994 מול יריביו אלכס גלעדי ו- דיוויד פדרמן מערוץ 2, באותו המו"מ התחרותי הידוע ההוא עם ההתאחדות על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי, בסופם הובס מוטי קירשנבאום ונוטרל. חיפשתי כותרת לפוסט ובחרתי בפתיח הזה : "יותר מאשר שיחקו יריביו מערוץ 2 הדרדק הצעיר נגדו שחמט – שיחק מוטי קירשנבאום הוותיק נגדם פוקר והפסיד". מעניין שמודי פרידמן לא למד ב- 2015 את הלקח ההוא של 1994. מתברר שגם אנשים מוכשרים מתנהגים במצבי תחרות בחוסר היגיון, מאבדים את שיקול דעתם שהוביל אותם פעם להישגים, ופועלים לפתע בחובבנות מבלי שהם כפויים, ובניגוד מוחלט לאינטרסים שלהם עצמם. לאחר תבוסת זכויות השידורים, אותה ההנהגה הכושלת משחקת אותה בציבור כאילו היא רצינית ו- וויתרה ביודעין על סחורת השידור, כאילו היא ידעה וחזתה מראש את תוצאת המאבק מפני שלא עלה בדעתה לבזבז את כספי הציבור, ועוד תירוצים מגוחכים מעין אלה. תבוסת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 ע"י רשות השידור הוותיקה בראשות המנכ"ל מוטי קירשנבאום לשני יריביו אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן מערוץ 2 המסחרי שאך זה נעמד על רגליו – הייתה לא פחות מ- סנסציונית מפני שהיא לא הייתה מחויבת המציאות. לחלוטין לא. לכן הענקתי את הכותרת הר"מ למציאות טלוויזיונית חסרת תקדים ונעדרת כל הצדקה שהתחוללה בתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל לפני 26 (עשרים ושש) שנים בה נכשל מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל כישלון קולוסאלי להגן על זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מפני ערוץ 2 המסחרי, זכויות שידורים שהיו שייכות לשידור הציבורי מאז 1969. ב- 17 במאי 1974 הפסיד מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לשני נציגיו של ערוץ 2 המסחרי הדרדק הצעיר רק בן 1/2 שנה, אלכס גלעדי ודייוויד פדרמן. 

הכותרת ההיא הייתה כלהלן :               

יותר מאשר שיחקו יריביו מערוץ 2 הדרדק הצעיר נגדו שחמט – שיחק מוטי קירשנבאום ז"ל נגדם פוקר והפסיד. 

הערה שלי : ערוץ 2 המסחרי הורכב ב- 1994 משלושה זכיינים : הזכיינית "רשת" אותה ניהלו שני מנכ"לים משותפים דן שילון ויוחנן צנגן, הזכיינית "קשת" ובראשה המנכ"ל שלה אלכס גלעדי, ו- הזכיינית "טלעד" ובראשה עוזי פלד. 

ציטוט :  "When you have the rights – You have the show" (ציטוט כֵּן ומזהיר שבא מפיו של רוּן אָרְלֶדְג' המנוח מי שהיה בשעתו מנהל חטיבת הספורט המשגשגת של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC). 

פוסט מס' 1268. 1. הפקות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסגרת הכיסוי הישיר של משחקי מפעל ה- "Champions League", הן מעשה טלוויזיוני מָאוּס רווי שגיאות שחוזר על עצמו שוב ושוב . ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק באופן בלעדי בארץ בזכויות השידורים של ה- Champions League (ליגת האלופות האירופית בכדורגל), ולכן בהיעדר כל איום תקשורתי ו-תחרות טלוויזיונית בנושא המדובר, הוא מרשה לעצמו לאמץ את מדיניות שידורי ה- Off tube. פוטנציאל ה- DNA העיתונאי של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (יש שם כמה עיתונאים ועיתונאיות שדרנים ושדרניות ברמה גבוהה ובראשם שָי הָאוּזְמַן) הִתְקָלְקֵל, נִשְחַק, ו-נִפְגַם במשך השנים הרבות מפני שהוא טבוע עמוק ו-נגוע נואשות מזה זמן רב בווירוס ה- Off tube. ההסתגרות המגוחכת האין סופית שלהם ב-ד' אמות באולפן בהרצליה בהובלת הקומדיאנט – סטנדאפיסט מודי בר-און, כופה ו-איננה מאפשרת להם למלא את חובתם העיתונאית כלפיי לסקר כהלכה את המתרחש מהשטח לפחות חלק מהאירועים. שדרני ופרשני ה- Off tube באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מסוגלים לעשות את עבודתם העיתונאית באופן מהימן, אמין, ומדויק עבורי. הם אינם יכולים לספק באולפן בהרצליה את סקרנותי (ואת סקרנות צופיהם הרבים) בעת כּיסוּיָים את אחד ממפעלי הספורט החשובים, המסקרנים, המרהיבים, והפופולאריים בעולם, את משחקי ה- "Champions League" האירופי בכדורגל, משום שהם כולם אינם נוכחים במקום התרחשותם (!). הם שדרני ופרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים כולם נְעוּלִים באולפן האסייתי בהרצליה ומעתיקים מהמוניטור, בעוד המשחקים נערכים באירופה (!). תיאורם הישיר המגוחך באולפן בהרצליה של בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי את התרחשות שערו של הנאפוליטאני דריס מֶרֱטֶנְס (Dries Mertens) בדקה ה- 30 במשחק נאפולי נגד ברצלונה 1:1 (בנאפולי, יום שלישי – 25 בפברואר 2020) הוא עוד עֵדוּת מרשיעה של מעשה Off tube פתטי שלנצח יהיה כרוך ב-דיווח נֶפֶל. מדובר בעיתונאות פְּגוּמָה. מְאוּסָה. מָרָה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. זהו גיבור העלילה, שחקן הכדורגל הבלגי של קבוצת נאפולי האיטלקית דריס מרטנס (Dries Mertens, שחקן נבחרת בלגיה בן 32. גובהו 1.69 מ').

דיווחם הישיר של בוני גינזבורג ונדב יעקובי באולפן בהרצליה את האירוע הנ"ל שהתרחש ב- אצטדיון San Paolo בנאפולי ביום שלישי – 25 בפברואר 2020 מבוסס על התרשמות מליצית רוויית צל"שים, מבלי לנתח את מֵידָע העובדות שהצטברו ואשר מרכיבות את התרשמותם. שניהם בוני גינזבורג ונדב יעקובי ניצבו מרחוק באולפן בהרצליה, אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות ב-נאפולי האיטלקית, ולא ידעו למסור לציבור אינפורמציה מנומקת, מפורטת ו-מדויקת הנשענת על ניתוח העובדות המתמטיות-פיזיקאליות הנוגעות לשערו של דריס מרטנס. מדובר בקבוצה של קִיבִּיצֶערִים שמעתיקה מהמוניטור ההרצלייני ו-מייצרת עיתונאות Off tube מְאוּסָה. אגב, כנ"ל גם הדיווח המוגבל, החסר, והבלתי מדויק של האופטיובניק עוזי דן בעיתון "הָאָרֶץ" לקוראיו ביום רביעי – 26 בפברואר 2020. 2. דיון ב-פרשת המשולש הרומנטי של המאהב דוד המלך, האישה בת שבע "טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד", ובעלה אוּרִיָה הַחִתִּי (ספר שמואל ב'). המורים והמורות שלנו טייחו את העובדות המַרוֹת אודות סיפור האהבים שהסתיימה ברצח הבעל ע"י המאהב, המלך הַמוֹנַרְךְ, במסווה של נימוקי מלחמה בין ישראל לבני עמון. "…הָבוּ אֶת אוּרִיָה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת…", מצווה דוד המלך על הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה בפקודה החתומה על ידו. המורים שלנו לתנ"ך לא לימדו אותנו נכון את ההיסטוריה התנ"כית הסנסציונית ההיא. פוסט מס' 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (2).

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל מקיים את הסלוגן רב המוניטין ההוא של רון ארלדג' המנוח נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC משהכריז, "When you have the rights – You have the show", אולם מתעלם ואיננו מקיים את הסלוגן השני שלו הקובע כי כל השידורים הישירים של אירועי הספורט הנחשבים והרלוואנטיים הנערכים בעולם ובארה"ב ואשר שזכויות השידורים שלהם שייכות לרשת ABC, תמיד יתבצעו ע"י אנשי ABC מעמדות שידור המוצבות בשטח במוקד התרחשותן של התחרויות.

אולי בלתי אפשרי לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להטיס 8 ציוותי שידור לשמונת המשחקים בשלב 1/8 הגמר של ה- Champions League שנערכו עכשיו ב- 25 וב- 26 בפברואר 2020, אבל מה כל קשה להטיס שלושה ציוותי שידור לשלושת המשחקים המרכזיים (המסקרנים ביותר מראש), נאפולי נגד ברצלונה (1:1), צ'לסי נגד באיירן מינכן (3:0), ו-ריאל מדריד נגד מנצ'סטר סיטי (2:1)…??? (מגיפת נגיף הקורונה העולמית מצילה את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מלתרץ, לענות, ולהשיב לתמיהה הנ"ל). אולפן ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נראה משעמם, מאכזב, ועגום. הם כולם שָם באולפן בהרצליה עיתונאים אופטיובניקים שרחוקים ממוקדי ההתרחשויות.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (3).

כדורגל ומָמוֹן. ליגת האלופות האירופית בכדורגל. אנשי ארגון חכמים וחמדנים ב-Uefa (התאחדות הכדורגל האירופית) יצרו מפעל כדורגל, מִכְרֶה זָהָב בלתי נדלה, שקוראים לו ה- Champions League. כמו בתיאטרון בובות הם הציבו מריונטות על כרי הדשא ומשכו בחוטים. הפרסים הכספיים היקרים וזכויות השידורים נוטפות יוּרוֹ ודולרים שמשלמות רשתות הטלוויזיה התחרותיות באירופה ובעולם, הפכו את שחקני צמרת הכדורגל את המריונטות האלה זה מכבר למולטי מיליונרים כבדים.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (4).

לא בכדי רכשה חברת RGE המפעילה של ערוצי הספורט מס' 55, 56, 57, 58, ו-59 בכבלים את זכויות השידורים של ה- Campions League לשלוש העונות 2018/2017 + 2018/2019 + 2019/2020 תמורת סכום פנטסטי של סך 54.000000 יורו (euro). תשלום של 18.000000 יורו מידי עונה, וזאת לאחר שבעונות הקודמות שילמה RGE סך של 4.000000 יורו בלבד בכל עונת שידורים. מדובר בתוספת מדהימה של % 450 ש-RGE הסכימה לשלם בפעימה אחת ב-2017. כזכור נשדדה RGE בגין חובבנותה וטיפשותה ב-2015 ע"י ערוץ One שגנב לה מתחת לאפה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (5).  

תזכורת מ-2018. RGE מייבאת מחד סחורת כדורגל משובחת ביותר אולם מאידך כופה על ציוותי השידור שלה לעשות את מלאכתם העיתונאית הטלוויזיונית Off tube מהאולפנים בהרצליה במקום להטיס אותם למוקדי ההתרחשויות. נדב יעקובי והפרשן שלו אלי גוטמן שידרו אז ישיר את המשחק ליוורפול-מנצ'סטר סיטי 0:3 מהאולפן בהרצליה. כמותם גם שני האופטיובניקים הנוספים אבי מלר ושגיא כהן ששידרו את המשחק ברצלונה-יובנטוס 1:4 והעתיקו את האינפורמציה עבור צופיהם מהמוניטור שלהם המוצב באולפן הרצליה. שידור ישיר Off tube הוא סחורה טלוויזיונית לא כשירה. מפליא אותי כל פעם מחדש כיצד ציוותי השידור הכנועים הנ"ל הללו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותנים ביודעין כל פעם מחדש יד להשפלתם ע"י הבוסים שלהם ומושיטים להם גם את לֶחְיָים השנייה. כל עולם הטלוויזיה הבינלאומית שקק, הָמָה, ואייש ביומיים האחרונים של השבוע הזה ביום שלישי/25 בפברואר 2020 וביום רביעי/26 בפברואר 2020 את עמדות השידור באצטדיון "סאן פאולו / San Paolo" של קבוצת נאפולי בנאפולי, באצטדיון "סטאמפורד ברידג' / Stamford Bridge" של קבוצת צ'לסי הלונדונית, באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו / Santiago Bernabeu" של ריאל מדריד במדריד, ו-באצטדיון "Olympique Lyonnais" של קבוצת ליון הצרפתית. רק השדרנים הכנועים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסווה של עיתונאים נותרים בארץ וכורעים ברך בפני מנהליהם ומנשקים בחדווה את נעליהם. כאילו שמדובר בסעיף כלשהו בחוזה העבודה שלהם שכוֹפֶה עליהם לנשק את רגלי מעסיקיהם. במקום למְרוֹד בפָּרִיץ ולומר לוֹ, "עד כאן. לא עוד", הם מרימים ידיים ו-נכנעים. ביזיון. רוש ולענה. עוגמת נפש. עסק עלוב.

פוסט מס' 1268. 1. הפקות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסגרת הכיסוי הישיר של משחקי מפעל ה- "Champions League", הן מעשה טלוויזיוני מָאוּס רווי שגיאות שחוזר על עצמו שוב ושוב . ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק באופן בלעדי בארץ בזכויות השידורים של ה- Champions League (ליגת האלופות האירופית בכדורגל), ולכן בהיעדר כל איום תקשורתי ו-תחרות טלוויזיונית בנושא המדובר, הוא מרשה לעצמו לאמץ את מדיניות שידורי ה- Off tube. פוטנציאל ה- DNA העיתונאי של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (יש שם כמה עיתונאים ועיתונאיות שדרנים ושדרניות ברמה גבוהה ובראשם שָי הָאוּזְמַן) הִתְקָלְקֵל, נִשְחַק, ו-נִפְגַם במשך השנים הרבות מפני שהוא טבוע עמוק ו-נגוע נואשות מזה זמן רב ב-וִוירוּס ה- Off tube. ההסתגרות המגוחכת האין סופית שלהם ב-ד' אמות באולפן בהרצליה בהובלת הקומדיאנט – סטנדאפיסט מודי בר-און, כופה ו-איננה מאפשרת להם למלא את חובתם העיתונאית כלפיי לסקר כהלכה את המתרחש מהשטח לפחות חלק מהאירועים. שדרני ופרשני ה- Off tube באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מסוגלים לעשות את עבודתם העיתונאית באופן מהימן, אמין, ומדויק עבורי. הם אינם יכולים לספק באולפן בהרצליה את סקרנותי (ואת סקרנות צופיהם הרבים) בעת כּיסוּיָים את אחד ממפעלי הספורט החשובים, המסקרנים, המרהיבים, והפופולאריים בעולם, את משחקי ה- "Champions League" האירופי בכדורגל, משום שהם כולם אינם נוכחים במקום התרחשותם (!). הם, שדרני ופרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים כולם נְעוּלִים באולפן האסייתי בהרצליה ומעתיקים מהמוניטור, בעוד המשחקים נערכים בכלל באירופה (!). תיאורם הישיר המגוחך באולפן בהרצליה של בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי את התרחשות שערו של ה-נאפוליטאני דריס מֶרֱטֶנְס (Dries Mertens) בדקה ה- 30 במשחק נאפולי נגד ברצלונה 1:1 (בנאפולי, יום שלישי – 25 בפברואר 2020) הוא עוד עֵדוּת מרשיעה של מעשה Off tube פתטי שלנצח יהיה כרוך ב-דיווח נֶפֶל. מדובר בעיתונאות פְּגוּמָה. מְאוּסָה. מָרָה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. זהו גיבור העלילה, שחקן הכדורגל הבלגי של קבוצת נאפולי האיטלקית דריס מרטנס (Dries Mertens, שחקן נבחרת בלגיה בן 32. גובהו 1.69 מ').

דיווחם הישיר של בוני גינזבורג ונדב יעקובי באולפן בהרצליה את האירוע הנ"ל שהתרחש ב- אצטדיון "San Paolo" בנאפולי ביום שלישי – 25 בפברואר 2020 מבוסס על התרשמות מליצית רוויית צל"שים, מבלי לנתח את מֵידָע העובדות שהצטברו ואשר מרכיבות את התרשמותם. שניהם בוני גינזבורג ונדב יעקובי ניצבו מרחוק באולפן בהרצליה, אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות ב-נאפולי האיטלקית, ולא ידעו למסור לציבור אינפורמציה מנומקת, מפורטת ו-מדויקת הנשענת על ניתוח העובדות המתמטיות-פיזיקאליות הנוגעות לשערו של דריס מרטנס. מדובר בקבוצה של קִיבִּיצֶערִים שמעתיקה מהמוניטור ההרצלייני ו-מייצרת עיתונאות Off tube מְאוּסָה. אגב, כנ"ל גם מעשה ההעתקה, הדיווח המוגבל, החסר, והבלתי מדויק של האופטיובניק עוזי דן בעיתון "הָאָרֶץ" לקוראיו ביום רביעי – 26 בפברואר 2020. גם הוא לא היה נוכח באצטדיון "San Paolo" בנאפולי. 2. פרשת המשולש הרומנטי של המאהב דוד המלך, האישה בת שבע "טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד", ובעלה אוּרִיָה הַחִתִּי (ספר שמואל ב'). המורים והמורות שלנו טייחו את העובדות המַרוֹת אודות סיפור האהבים שהסתיימה ברצח הבעל ע"י המאהב, המלך הַמוֹנַרְךְ, במסווה של נימוקי מלחמה בין ישראל לבני עמון. "…הָבוּ אֶת אוּרִיָה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת…", מצווה דוד המלך על הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה בפקודה החתומה על ידו. המורים שלנו לתנ"ך לא לימדו אותנו נכון את ההיסטוריה התנ"כית הסנסציונית ההיא. פוסט מס' 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

טקסט תמונה (1) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : עומרי אפק, בוני גינזבורג, מודי בר און, אלי אילדיס, ו-אבי מלר. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זהו המנחה מודי בר און. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (3) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : עומרי אפק, בוני גינזבורג, מודי בר און, אלי אילדיס, ו-אבי מלר. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (4) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי שני הנוכחים בתמונה נינוחים, מחייכים, ומדושני עונג משמאל לימין : עומרי אפק ו-בוני גינזבורג. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (5) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. המנחה מודי בר און שבע רצון מעצמו. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (6) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : נדב יעקובי (רציני) ואבי מלר (מחייך). אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (7) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : עומרי אפק, בוני גינזבורג, מודי בר און, נדב יעקובי, ו-אבי מלר. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (8) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. שני האופטיובניקים המנחה מודי בר און (משמאל) ו-אלי אילדיס (מימין) מגיש התוכנית "חדשות הספורט", נראים זְחוּחִים ו-צוהלים. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

שני האופטיובניקים ההרצלייניים בוני גינזבורג ונדב יעקובי שדרני משחק ה-1/8 גמר הראשון ב-Champions League, נאפולי-ברצלונה 1:1 (יום שלישי-25 בפברואר 2020) נכנעים להנהלתם ונשארים בבית. התרשמותם רווייה שבחים ומליצות ומורכבת מאין סוף צל"שים, אולם נעדרת לחלוטין ניתוח עובדתי שאמור להסביר לצופיהם את מרכיבי התרשמותם. הם גם אינם יכולים ולא מסוגלים לראיין ו/או לשוחח עם גיבורי העלילה. מקסימום "לגנוב" מהלוויין ריאיון שהטלוויזיה הספרדית עורכת בסיום המשחק עם אנטון גריזמאן שחקן החיזוק הצרפתי של קבוצת ברצלונה (הוא מתראיין בספרדית). האופטיובניק נדב יעקובי מתרגם באולפן בהרצליה את עיקרי דבריו של אנטוני גריזמאן. הם אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מעולם לא יתייצבו על כרי הדשא ברחבי אירופה ואף פעם לא יראיינו את גיבורי העלילה. אין צורך. אין להם מתחרים. איש איננו נוֹֹֹשֵף בעורפם. מדהים אותי כל פעם מחדש למה ומדוע עיתונאים וותיקים בעלי ידע ויכולת (כמו נדב יעקובי למשל) מסכימים ביודעין להיות משת"פים אופטיובניקים של הנהלתם. התוצאה הסופית היא תמיד מָרָה (לרעת השדרנים והפרשנים שתמיד מפסידים ועמם צופיהם). 

הנפגעים העיקריים באופן אישי למדי בעת שידור ה- Off tube הישיר באולפן בהרצליה את המשחק נאפולי – ברצלונה 1:1 (יום שלישי – 25 בפברואר 2020) הם שני האופטיובניקים הפרשן בוני גינזבורג ו- השדר המוביל נדב יעקובי. השידור הישיר המוגבל, העני, והבלתי מדויק של שניהם מהאולפן בהרצליה בא לידי ביטוי בעת תיאורם את הבקעת שערה של ברצלונה בדקה ה- 30 ע"י הנאפוליטאני דריס מרטנס (Dries Mertens).

הַ-עוּבְדוֹת.

זהו הטקסט הכללי והדַל אותו מחבר פרשן ה- Off tube בוני גינזבורג למען צופיו בעת כיבוש שערה של ברצלונה ע"י דריס מרטנס, ושַח להם כלהלן : "…מרטנס מקבל את הכדור כשהוא חופשי לחלוטין, בועט את הכדור בצורה מושלמת, ושולח אותו לפינה הרחוקה…גול גדול של שחקן…אין ראוי ממנו לשבור את שיא הכיבושים של נאפולי…אין שום סיכוי לשוער ברצלונה…וכאן השליחה לפינה הרחוקה…פשוט גול גדול…אתה מקבל פה רמת ביצוע מהגבוהות ביותר…שער לפנתיאון מבחינתו…". מדובר ב-התרשמות מליצית של בוני גינזבורג שמתיימר להיות פרשן כאילו מומחה בתחום ענף הכדורגל, אולם הוא חושף את עצמו כמתרשם ומתפעל מהמראות ברמה של תלמיד ב-בי"ס יסודי. הוא איננו פרשן. הוא קריין Voice over. התרשמותו של בוני גינזבורג משערו של דריס מרטנס רצופה טקסטים של פיוט, דברי הערכה ו-שבח, וצל"שים, אולם רחוקה מלהיות מנתחת, מסבירה ו-קונקרטית. התרשמותו כפרשן – מומחה מכישרונו ומבצעו של דריס מרטנס איננה מגובה בניתוח העובדות שהופכות את סיפורו של דריס מרטנס למרשים. התנסחויותיו הילדותיות ו-הבומבסטיות של בוני גינזבורג, כמו, "גול גדול" + "שער לפנתיאון" + "בועט את הכדור בצורה מושלמת" + "רמת ביצוע מהגבוהות ביותר", אינן פרשנויות אלא התרשמויות ספרותיות שלו, שמכסות ו-מַסְוֹות את אי יכולתו והיעדר כישרון שלו לנתח את העובדות המתרחשות ממש לנגד עיניו (!). כל בר בי רב יכול לדקלם את מילות הפיוט הבנליות, הנדושות, והשגרתיות האלה שבוני גינזבורג משתמש בהן, "גול גדול" + "שער לפנתיאון" + "בועט את הכדור בצורה מושלמת" + "רמת ביצוע מהגבוהות ביותר". כדי רק להתרשם מ-דריס מרטנס לא צריך את בוני גינזבורג (ודומיו) באולפן. בוני גינזבורג איננו פרשן. הוא מתנהג באולפן כ-איש טריוויה שמתארח באולפן על תקן של מתרשם. הוא איננו מוכשר ולא יודע להסביר ולנתח את הסיבות, הנסיבות, והעובדות שהופכות את דריס מרטנס לגיבור המשחק בדקה ה- 30 של ההתמודדות בין נאפולי לברצלונה, ואת עצמו למאושר יותר. מעניין אותי לדעת מה חושבים עליו העורכים והמפיקים שלו שאמורים להתערב, להנחות אותו, ולהזכיר לו שהוא הוזמן לאולפן כדי לפַרְשֵן ולא כדי להִתְרָשֵם. כל ילד בר דעת יודע להתרשם כמו בוני גינזבורג, להתנסח כמותו, ולומר את דעתו ואת התרשמויותיו אודות דריס מרטנס באמצעות טקסטים טריביאליים ששבים וחוזרים על עצמם שוב ושוב, כמו : "איזה גול גדול…", "איזה בעיטה נפלאה…", איזה ביצוע נהדר…", איזה יופי…", "איזה שער פנטסטי…", וכו'…וכו'… זאת כמובן איננה פרשנות. זאת התרשמות אישית נטולת ניתוח העובדות ונסיבות המקרה.  

ו- זהו הטקסט ה-רָש וה-אֶבְיוֹן ש- אותו מחבר שדר ה- Off tube המוביל נדב יעקובי למען צופיו בעת כיבוש שער ברצלונה ע"י דריס מאטנס, ואומר להם כלהלן : "…שער של מרטנס שיורה לרשת…שער 121 של מרטנס…איזה ביצוע מלוטש של מרטנס…". שוב טקסט של פרזה. 

הטקסטים של שניהם אודות הבעיטה הנאה של דריס מרטנס הם לא רק כלליים מידי, אלא הם סַפְרוּתִיים מידי. הם אינם קונקרטיים ולא נשענים על עובדות. בוני גינזבורג ונדב יעקובי מתעלמים מניתוח והסבר הסיבות והעובדות המתמטיות – פיזיקליות שמסתתרות מאחורי מהלך הבקעת שערה של ברצלונה ע"י דריס מרטנס. אף מילה ולוּ אחת של שני האופטיובניקים בוני גינזבורג ונדב יעקובי למען צופיהם אודות סגנון הבעיטה המסובבת של דריס מרטנס בחלק הפנימי של נעל רגל ימין וקרסולו הַגָמִיש (!) לעבר הקורה הימנית של שער ברצלונה (מנקודת מבטו של דריס מרטנס, והשמאלית מנקודת מבטו של שוער ברצלונה אנדרה טר שטגן / Andre ter Stegen, גובהו 1.87 מ'), אף מילה ולוּ אחת אודות טווח הבעיטה, אף מילה ולוּ אחת אודות מיקומו השגוי של טר שטגן שוערה של ברצלונה, אף מילה ולו אחת מדוע הגנתה המסורבלת של ברצלונה איננה מכסה את דריס מרטנס, ומעניקה לו שהות זמן של 1.5 שנייה כדי להתכונן ולטוֵוח את שערו של טר שטגן, וגם ואף מילה ולוּ אחת אודות מהירות תנועת הכדור המסובב שבעט דריס מרטנס בחלק הפנימי של נעל רגלו הימנית לעבר שערו של אנדרה טר שטגן שוערה הגרמני של קבוצת ברצלונה והכניע אותו.

ובכן, אני כצופה של בוני גינזבורג ונדב יעקובי אינני מתרשם מנוסחאות ההתרשמויות המליציות של השניים, ו-מתעניין בעובדות אחרות הקשורות לעניין כישרון הביצוע של דריס מרטנס. חיש מהר אנוכי נוטל את ה- iphone של אשתי (לי אין iphone משלי) ומתרגם את ההתרשמויות הסַפְרוּתִיוֹת של בוני גינזבורג ונדב יעקובי לנתונים ו-עובדות מתמטיות של דרך, זמן, ו-מהירות. אנוכי סקרן לדעת אלו נסיבות ותוצאות מסתתרות מאחורי מיומנות הבעיטה המסובבת של דריס מרטנס :

א. דריס מרטנס (שחקן מבוגר יחסית בן 32 ונמוך קומה 1.69 מ') בעט בחלק הפנימי של נעל רגלו הימנית כדור מסובב לעבר שוער ברצלונה אנדרה טר שטגן (Andre ter Stegen). הבעיטה בחלק הפנימי של נעל רגל ימין של דריס מרטנס (ובסיוע מִפְרָק קרסול גמיש) מסחררת ומסובבת את הכדור נגד כיוון השעון. הכדור מסתובב ומסתחרר משמאל לימין. בגלל היווצרות הפרשי לחצי שכבות האוויר משני צדדיו, הכדור של דריס מרטנס (כדורגל שוקל כ-400 גרם והיקפו כ-70 ס"מ) שמסתובב סביב מרכז הכובד שלו מימין לשמאל נגד כיוון השעון איננו גוף אווירודינאמי והוא מושפע מאוד מהתנגדות האוויר ו- תמיד ינוע (בגלל הפרשי לחצי האוויר) במסלול פאראבולי שמאלה (!). בשל דיוק הביצוע הוא איננו חומק החוצה וחודר גבוה לשערה של ברצלונה, כאמור סמוך לקורה הימנית מנקודת מבטו של הבועט והשמאלית מנקודת מבטו של השוער.

ב. טווח הבעיטה היה כ-16 מ'.

ג. ההגנה האיטית והמגושמת של ברצלונה ובראשה ז'ראר פיקה לא כיסתה כהלכה את דריס מרטנס ו-"העניקה" לו שהות של 1.5 שנייה מיותרת כדי לטַוֵוח ולדייק היטב את הבעיטה שלו לעבר שערו של טר שטגן.

ד. למרות שמדובר בבעיטה מסובבת של דריס מרטנס מ-16 מ' בנעל רגל ימין שלו (ובסיוע מפרק קרסול גמיש), בה התקיימה הפרדת כוחות על הכדור, ווקטור אחד סוֹבֵב את הכדור (נגד כיוון השעון) ו-הווקטור השני הֵאִיץ אותו לפנים, הרי שבכל זאת ו-אף על פי כן, הכדור עבר את כברת הדרך של כ-16 מ' וחצה את קו השער הברצלונאי בזמן של פחות משנייה אחת (ליתר דיוק, ב-70 מאיות השנייה) והכניע את אנדרה טר שטגן. בתרגום לקמ"ש, הכדור המסובב והמדויק של דריס מרטנס צבר מהירות (ממוצעת) של 76.8 ק"מ בשעה.

ה. בתיעוד הטלוויזיוני האיטלקי נראה אנדרה טר שטגן (שוער מנוסה ויעיל) ניצב רחוק מידי מקו שערו בעת הבעיטה המסובבת והמדויקת של דריס מרטנס. אולם כלל לא בטוח שהוא היה עוצר את הכדור גם אילו היה נסוג שני מטרים לאחור בטרם הבעיטה של דריס מרטנס.

הערה 1 שלי : את תוצאות חישובי הזמן והמהירות של תנועת הכדור שבעט דריס מרטנס לעבר שערו של אנדרה טר שטגן בדקה ה- 30 של ההתמודדות (ואשר הכניע אותו), ניתן לבצע בתוך מקסימום 10 שניות בסיוע כל iphone.

הערה 2 שלי : גם האופטיובניק של עיתון "הארץ" עוזי דן לא דייק עבור קוראיו. זאת האינפורמציה אותה מסר להם, כלהלן : "…פיוטר ז'ילינסקי חטף את הכדור מג'וניור פירפו ומסר כדור רוחב על סף הרחבה לדריס מרטנס, שסובב בנגיעה אל בין החיבורים…". איזה נגיעה ואיזה נעליים. מדובר בתנופת רגל חזקה של דריס מרטנס מלֻוָוה בהפקת בעיטה מסובבת, מדויקת ו- מכוונת, מעשה של רב אמן. עוזי דן לא מספר לקוראיו כי ההגנה האיטית והמסורבלת של ברצלונה העניקה לדריס מרטנס הבלתי מכוסה זמן של 1.5 שנייה ו-אפשרה לו להתכונן ולטַוֵוח את הכדור המדוד שלו. הכדור אומנם הכניע את דר שטגן אבל הוא לא ננעץ בין החיבורים.

טקסט תמונה (1) : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אצטדיון San Paolo בנאפולי. זהו תיעוד של מצלמת ה- 16 העליונה בדקה ה- 30 במשחק הראשון בשלב 1/8 הגמר ב- Champions League נאפולי – ברצלונה 1:1. בתיעוד הזה נראה דריס מרטנס בחולצה הכחולה (שלישי משמאל ובלתי מכוסה) שבריר שנייה בטרם הוא בועט ומבקיע את שערו של אנדרה טר שטגן ממרחק של 16 מ'. הכדור צבר מהירות ממוצעת של 76.8 קמ"ש וחצה את קו שערה של ברצלונה 70 מאיות השנייה לאחר שנורה מרגלו הימנית של דריס מרטנס. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אצטדיון San Paolo בנאפולי. זהו תיעוד של המצלמה המובילה העליונה בדקה ה- 30 במשחק הראשון בשלב 1/8 הגמר ב- Champions League נאפולי – ברצלונה 1:1. בתיעוד הזה נראה דריס מרטנס בחולצה הכחולה (רביעי משמאל ובלתי מכוסה) שבריר שנייה בטרם הוא בועט ומבקיע את שערו של אנדרה טר שטגן ממרחק של 16 מ'. הכדור צבר מהירות ממוצעת של 76.8 קמ"ש וחצה את קו שערה של ברצלונה בתוך 70 מאיות השנייה לאחר שנורה מרגלו הימנית של דריס מרטנס. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

סיכום קצר.

הופעת ה-Stand up הליצנית באולפן בהרצליה של של מודי בר און + תנועות ידיו + מימיקת פניו, לא רק שאינם יכולים לחפות על חולשת שידור ה- Off tube של בוני גינזבורג ונדב יעקובי, אלא תורם תרומה משמעותית להגחכה של המעמד. עיתונאות Off tube היא עניין מאוס ומחורבן. מגיע לי ולרבים אחרים שמשלמים במיטב כספם וצופים בשידורי ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים, הרבה יותר (!). מגיע לנו עיתונאות טלוויזיונית מהימנה ואמינה שראשית דבר ממוקמת בשטח במוקד ההתרחשויות. וחוץ מזה שום פרשן כדורגל מפרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתקרב לרמתו של פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, שי האוזמן.

את הדיון המפורט והנרחב אודות הסנסציה התנ"כית ההיא העוסקת ב-רומן האהבה שהתרחש בין דוד המלך לבין אישה נשואה בשם בת שבע, ורצח בעלה אוּרִיָה הַחִתִּי בהוראה ועל פי צו סודי של דוד המלך וב- ביצוע מנובז של הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה בשם צרכי המלחמה נגד האויב העמוני, אני דוחה לפוסט הבא מס' 861.

תזכורת מ-2018. פוסט מס'1268.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : אני רואה את עצמי מוכשר ו- רשאי לחקור ולכתוב את הפוסטים שלי בבלוג yoashtvblog.coil. מיומנות המחקר והכתיבה נשענות ומתבססות על ידע ו- ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי מפיק את עצמי, חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים וחצי, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל. את המחקר והכתיבה התחלתי ב- 1998 אולם הם קיבלו תאוצה בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO, והם טרם הסתיימו עדיין. לא שיערתי בשנת 2000 וודאי לא ב- 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ" (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני שני עשורים של שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף ושלושים אלף) עמודים.

פוסט מס' 1268. אם יש דבר כזה שְלֵמוּת במשחק הכדורגל אזי כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מייצגים אותו. אנחנו ברי מזל לחיות בתקופתם. גם הם ברי מזל משום שהטלוויזיה הבינלאומית העצימה מאז 1954 את פופולריות ענף הכדורגל לממדי עַל והפכה אותו ברבות השנים למוסד פיננסי עשיר כקורח ואת השחקנים למולטי מיליונרים. כלכלה טלוויזיונית. וגם : סעדיה קאראוואני הוא טכנאי ומפקח קול ותקשורת ברמה גבוהה בלתי נשכח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה. הוא מסוג האנשים שאתה יוצא עִמָם למלחמה ויודע שלא תפסיד. וגם : אחריתו של אורי אבנרי ז"ל בגין שני הפוסטים שלו שהתפרסמו בעיתון "הארץ", "אני מתבייש" ו- "צ'רצ'יל המנוול". שני פוסטים תמוהים שמביישים את נעוריו. פוסט מס' 1268 / 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020.

———————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 1268 / 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

———————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה שְגוּיָה (בלשון המעטה) של השַר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל אנטי תזה למונחים של יושרה ומהימנות. הוא יוסף בר-אל לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט של עצמי : "כשיש לך חֲזוֹן – כל הדרכים מובילות אליו". העליתי את הרעיון הברור והפשוט ההוא בפני מנכ"ל רשות השידור שלי מוטי קירשנבאום ז"ל במאי 1993 זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד הרם, החשוב, והאחראי ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ועל פי המלצתה החמה של שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני ז"ל. מוטי קירשנבאום ז"ל מי שניצב בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל בחמש השנים ההן של 1998 – 1993 הסכים עמי. הוא ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאז יאיר שטרן יבד"ל נתנו לי לא מעט כלים וממון כדי להגשים את החזון. שְמָם נקשר עם ערכים של יושרה ומהימנות.

כדורגל ומָמוֹן. ליגת האלופות האירופית בכדורגל. אנשי ארגון חכמים וחמדנים ב- Uefa (התאחדות הכדורגל האירופית) יצרו מפעל כדורגל, מִכְרֶה זָהָב בלתי נדלה, שקוראים לו ה-Champions League. כמו בתיאטרון בובות הם הציבו מריונטות על כרי הדשא ומשכו בחוטים. הפרסים הכספיים היקרים וזכויות השידורים נוטפות יוּרוֹ ודולרים שמשלמות רשתות הטלוויזיה התחרותיות באירופה ובעולם, הפכו את שחקני צַמֶרֶת הכדורגל את הַמָרְיוֹנֶטוֹת האלה זה מכבר למולטי מיליונרים כבדים.

לא בכדי רכשה חברת RGE המפעילה של ערוצי הספורט מס' 55, 56, 57, 58, ו-59 בכבלים את זכויות השידורים של ה- Campions League לשלוש העונות 2018/2017 + 2018/2019 + 2019/2020 תמורת סכום פנטסטי של סך 54.000000 יוּרוֹ (euro). תשלום של 18.000000 יוּרוֹ (euro) מידי עונה, לאחר שבעונות הקודמות שילמה RGE סך של 4.000000 יורו בלבד בכל עונת שידורים. מדובר בתוספת מדהימה של % 450 ש-RGE הסכימה לשלם בפעימה אחת ב- 2017. כזכור נשדדה RGE בגין חובבנותה וטיפשותה ב- 2015 ע"י ערוץ One שגנב לה מתחת לאפה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל.  

RGE מייבאת מחד סחורת כדורגל משובחת ביותר אולם מאידך כופה על ציוותי השידור שלה לעשות את מלאכתם העיתונאית הטלוויזיונית Off tube מהאולפנים בהרצליה במקום להטיס אותם למוקדי ההתרחשויות ברחבי אירופה. נדב יעקובי והפרשן שלו אלי גוטמן שידרו אז ישיר את המשחק ליוורפול-מנצ'סטר סיטי 0:3 מהאולפן בהרצליה. כמותם גם שני האופטיובניקים אבי מלר ושגיא כהן ששידרו את המשחק ברצלונה-יובנטוס 1:4 והעתיקו את האינפורמציה עבור צופיהם מהמוניטור שלהם המוצב בהרצליה. מפליא אותי כל פעם מחדש כיצד ציוותי השידור הכנועים הנ"ל הללו נותנים ביודעין יד להשפלתם ע"י הבוסים שלהם ומושיטים להם גם את לֶחְיָים השנייה. כל עולם הטלוויזיה הבינלאומית שקק, הָמָה, ואייש ביומיים האחרונים של השבוע הזה ביום שלישי/25 בפברואר 2020 וביום רביעי/26 בפברואר 2020 את עמדות השידור באצטדיון "סאן פאולו / San Paolo" של קבוצת נאפולי בנאפולי, באצטדיון "סטאמפורד ברידג' / Stamford Bridge" של קבוצת צ'לסי הלונדונית, באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו / Santiago Bernabeu" של ריאל מדריד במדריד, ו-באצטדיון "Olympique Lyonnais" של קבוצת ליון הצרפתית. רק השדרנים הכנועים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסווה של עיתונאים נותרים בארץ וכורעים ברך בפני מנהליהם ומנשקים את נעליהם. במקום למְרוֹד בפָּרִיץ ולומר לוֹ "עד כאן. לא עוד". ביזיון. רוש ולענה. עוֹגְמַת נֶפֶש. סיטואציה מָרָה. עֵסֶק עָלוּב.

אנוכי בר מזל. הספקתי בימי חלדי הקצרים לראות על בד הקולנוע, על מסך הטלוויזיה, וגם על כר הדשא את הטובים ביותר בכל הזמנים. עם חלקם אף לשוחח. פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, נאנדור הידגקוטי, פריץ וולטר, הלמוט ראהן, סטנלי מתיוס, פלה, גארינצ'ה, וואווה, בליני, קורט האמרין, לנארט סקוגלונד, בילי רייט, בובי צ'ארלטון, ג'פרי הרסט, ג'ורג' בסט, פרנץ בקנבאואר, אובה זילר, טוסטאו, יוהאן קרויף, גרד מילר, גינתר נצר, מאריו קמפס, פאולו רוסי, דייגו ארמאנדו מאראדונה, מישל פלטיני, לותאר מתיאוס, רומאריו, בבטו, זינאדין זידאן, רונאלדו (ברזיל), אנדראס אינייסטה, תומס מולר, בסטיאן שוויינשטייגר, ועוד ועוד. לבטח שכחתי כמה בדרך. עם כריסטיאנו רונאלדו יליד פורטוגל המשחק בשורות ריאל מדריד והארגנטינאי ליאו מסי המשחק בקבוצת ברצלונה זה משהו אחר. אינני אומר שהם הגדולים בהיסטוריית הכדורגל בכל הזמנים. אי אפשר להגדיר זאת כך. כפי שאי אפשר לומר שהצ'כי אמיל זטופק הוא גדול הרצים למרחקים ארוכים בכל הזמנים לאחר שזכה בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', ומרתון באולימפיאדת הלסינקי. הוא איננו גדול יותר מה- רַבָּן האולימפי הפיני פאבו נורמי מי שזכה ב- 12 מדליות אולימפיות 9 מהן מזהב בריצות הארוכות באולימפיאדות אנטוורפן 1920, פאריס 1924, ואמשטרדאם 1928. וגם לא גדול יותר מהפיני לאסה ווירן שזכה ב- 4 מדליות זהב בשתי הריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ' באולימפיאדות מינכן 1972 וב- מונטריאול 1976. אמיל זטופק היה הגדול בתקופתו. כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי הפציעו שני דוֹרוֹת אחרי ההונגרי פרנץ פושקש ודוֹר וחֵצִי אחרי ההולנדי יוהאן קרויף. יהיה מגוחך לומר שהם גדולים יותר מפרנץ פושקש, מ- יוהאן קרויף, ו/או מדייגו ארמאנדו מאראדונה. מדובר בתקופות וזמנים שונים, תנאי תחרות אחרים, מדע מתקדם העוסק בתורת גוף האדם פלוס תורת התזונה, והתקדמות גדולה בתורת אימון המשחק ותורת האימון הגופני. שחקנים מאומנים היטב בדרגתם של כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי הופכים למכונות אנושיות משוכללות בעלות כושר גופני פנטסטי (לא רק הם). לא אתפלא כלל אם יוברר כי קצב הדופק של שני הנ"ל בדקת מנוחה נע סביב 40 (ארבעים) פעימות בעוד מספר פעימות הדופק הממוצעות של אדם רגיל בדקת מנוחה, עומד על 72 (שבעים ושתיים). קצב הפעימות הדופק של אמיל זטופק בדקת מנוחה נע סביב 35 (שלושים וחמש). לֵב האדם הוא שריר לא רצוני שפועל כמשאבה ומספק לגוף כמות דם ביחס ישיר לדרגת המאמץ. בעת מנוחה מספק הלב כ- 5 ליטרים דם בדקה. הַלֵב יכול לעשות זאת בשתי דרכים : באמצעות 72 פעימות בממוצע אצל בן אדם רגיל כשנפח כל פעימה מכיל כ- 70 סמ"ק, ו/או באמצעות שימוש במחצית כמות פעימות אצל ספורטאים מאומנים (אתלטים, שחיינים, כדורגלנים וכן הלאה) אולם אז נֶפַח כל פעימה גדל והוא מכיל כמות פי שתיים גדולה יותר ואשר עומד על משהו סביב כמו 140 / 150 סמ"ק. האופציה השנייה היא חסכונית יותר, בריאה יותר, ויעילה יותר. הפעילות הפיסיולוגית המאומנת והיעילה של "משאבת הלב פלוס עורקים נקיים פלוס ריאות נקיות" בה מצוידים ספורטאים / מכונות אנושיות כמו כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי (לא רק הם), מאפשרת להם לא רק להגיע למאמצים גופניים מרשימים, אלא מבטיח להם גם תקופת התאוששות קצרה ומהירה מכל עייפות מצטברת בהשוואה לבני אדם רגילים לא מאומנים.

המודרניזציה של ארגון הכדורגל הבינלאומי, פתיחת השערים בפני הליך גלובליזציית המשחק הפופולארי בכל רחבי הגלובוס, במקביל להתפתחות הטכנולוגית המואצת של מדע הטלוויזיה ועושרה העצום, הפכו את Uefa לוועדה מארגנת מולטי מיליארדרית ואת שחקני הצמרת למולטי מיליונרים. שער "המספרת" המרהיב של כריסטיאנו רונאלדו בדקה ה- 64 של המשחק הראשון בשלב רבע הגמר של ליגת האלופות באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד בו ריאל מדריד (ספרד) מביסה את יובנטוס (איטליה) 0:3 איננו רק ביצוע אתלטי מבריק, מושלם, מתוזמן, ו- Super – קואורדינטיבי של מפגש הרגל של רב אמן כל כך מוכשר עם הכדור, אלא הרבה יותר מכך. הרבה מעבר לכדורגל. הרבה יותר מתיאטרון. כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מתפרנסים היטב ממצלמות הטלוויזיה ומן מפעיליהם מאחורי הקלעים המושכים בחוטים, והופכים את עצמם ואת חבריהם לאנשים עשירים. עשירים מאוד. שתי פיגורות שמגשימות במידה רבה את השְלֶמוּת בענף.

תזכורת עבר: הטלוויזיה הבינלאומית העצימה מאז 1960 את פופולריות ענף הכדורגל לממדי עַל והפכה אותו בראשית שנות ה-2000 למוסד פיננסי עשיר כקורח. זכויות שידורים פלוס כלכלה פלוס ממון בטלוויזיה, בארץ ובעולם. כל הזכויות שמורות לכותב, בחוקר, והמחבר יואש אלרואי. 

מוסד UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) החמדני, מנצל היטב את יכולת אירופה העשירה, את התחרות הקפיטליסטית העקשנית בין ערוצי הטלוויזיה הרבים בכל מדינה ומדינה, וכמובן את הפופולריות העצומה של הענף כדי לשאוב ממון. מדובר בשני מפעלים יוקרתיים רבי מסורת ו- עניין : טורניר ה- Euro, שהוא אליפות אירופה למדינות מפעל רב שנתי המתקיים אחת ל- 4 שנים מאז 1960 (כמו מונדיאל), וה- Champions League (ליגת האלופות), מפעל חד שנתי. אנחנו אנשי חטיבת הספורט בפיקודי ובניווטי בטלוויזיה הישראלית הציבורית נכנסנו ל- "תמונה האירופית" רק ב- 1984. במאי 1984 שידרנו לראשונה ישיר את המשחק ליוורפול – רומא בגמר גביע אירופה לקבוצות אלופות תמורת זכויות שידורים ע"ס 5000 (חמשת אלפים) דולר. יורם ארבל עשה זאת Off tube מהאולפן בירושלים. ביוני 1984 הטסתי את יורם ארבל לראשונה לשדר ישיר את שני משחקי חצי הגמר ואת משחק הגמר באליפות אירופה (בהשתתפות 8 מדינות) אליו העפילו צרפת ו- ספרד (0:2 לצרפת) תמורת עלות זכויות שידורים בגובה של 10000 (רבבה) דולר. הערה שלי : בשל שביתות טכנאים אצלנו בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, שני משחקי חצי הגמר של אליפות אירופה ב- 1984 שנערכו בצרפת אפילו לא הוקלטו. משחק הגמר דאז צרפת – ספרד הוקלט ושודר במועד מאוחר. ב- 1988 שידרנו כבר ישיר את מרבית משחקי אליפות אירופה בכדורגל למדינות (בהשתתפות 8 מדינות) שנערכה במערב גרמניה מעמדות שידור באצטדיונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של המדינה. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו השדרים שלי. שידרנו ישיר 12 משחקים מתוך סך של 15. שילמנו ל- UEFA סך של 20000 (עשרים אלף) דולר. זה היה ה- Share שלנו מתוך סך של 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר ששילם כל ה- EBU (איגוד השידור האירופי) להתאחדות הכדורגל האירופית. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור היה אז יוחנן צנגן המוכשר. מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה אורי פורת ז"ל. בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיהן חיים יבין. את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ניהל יאיר שטרן. אנוכי ניהלתי, ניווטתי, הפקתי, וערכתי עבורם את שידורי הספורט שלנו.

זהו דו"ח הסיכום אודות הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות אירופה לאומות בכדורגל בגרמניה 1988, כתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת כלהלן :

"…אף על פי כן שידורי אליפות אירופה בכדורגל 1988 – צלחו ! הרעיון לשדר את האירוע הזה "בגדול" היה נכון ביסודו. בכך היינו שותפים לרשתות הטלוויזיה המתקדמות באירופה ובעולם הרחב. הנהלת רשות השידור חייבת לתת את דעתה לעניין תקשורת הלוויינים שהופך להיות מסובך יותר ויותר בשל המגבלה של עמק האלה להתחבר למספר גדול יותר של לווייני תקשורת. הנכון הוא שחברת "בזק" עשתה בשנים האחרונות כמה צעדים חשובים בתחום הזה אך אין הדבר מספיק . אם חברת "בֶּזֶק" לא תשכיל להתחבר בעתיד הקרוב לעוד שני לוויינים הודיים (הפראיימרי והספייר) וללוויין האטלנטי השלישי (מייג'ור 2), אני צופה קשיים רבים לטלוויזיה הישראלית בהעברת שידורי ספורט ישירים לישראל. צריך להבין שהבושה בעניין הזה היא גדולה ובלתי נעימה, כי את אשר אנחנו איננו מסוגלים לשדר (תלויים בחסדי "בֶּזֶק"), אנטנות ביתיות רבות בישראל מסוגלות להביא לבתיהן בהינף יד. הנהלת רשות השידור חייבת להטיל את כל כובד משקלה לתחרות הפורחת בין מקורות שידור שונים מדינת ישראל (כבלים פירטיים, צלחות ביתיות וכו') לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית על לִבּוֹ ועיניו של הצופה. התחרות כבר בעיצומה, ולרוע המזל בהרבה מקרים ידה של הטלוויזיה הישראלית על התחתונה. ראוי לשים לב היטב לפרשת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים. מה שהיה מובטח לנו בעבר כמעט באופן אוטומטי איננו עוד מובן מאליו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להצמיד פרשן ומפיק לכל שידור בינלאומי שלה, גם כשהשירותים הטכניים והלוגיסטיים ניתנים ע"י רשת הטלוויזיה המארחת. לא כל דבר ניתן לפתור ולהפיק מירושלים. הדרישה שלי להציב מפיק לכל שידור ספורט בינלאומי בקנה מידה רחב, היא דרישה לגיטימית ומוצדקת בעיקרה, בדיוק כפי שאני עושה בהפקות הספורט בארץ. זה המקום להודות ליוחנן צנגן שסייע בידי רבות "מאחורי הקלעים", ואִפְשֵר לי לפתור בעיות שונות במהלך ההפקה הארוכה.

בברכה, יואש אלרואי

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל העריך את מבצע השידור של 1988 EURO בכתב ידו, והשתמש ב- 25 מילה כדי להודות על הביצוע [2]. הייתי בדרך הנכונה, במשעול הנכון, לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' שהיו הרבה יותר מורכבים והרבה יותר מסובכים מאליפות אירופה בכדורגל לאומות – גרמניה 88'. ידעתי זאת גם מהתגובות החמות שלו של האיש הניצב בצמרת ההיררכית של השידור הציבורי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ושל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, יאיר שטרן יבד"ל.

טקסט מסמך : 26 ביוני 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. זהו עמוד מס' 1 (מתוך 5) של המסמך המקורי, ועליו טקסט התודה בכתב ידו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, "יואש, תודה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות. אכן הייתה זו הצלחה, בזכותך ובזכות אנשיך. נא העבר לכולם את תודתי, 1.8.1988 . א. פ. (אורי פורת)". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"ליואש היקר ,

תודה רבה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות .אכן הייתה זו הצלחה בזכותך ובזכות אנשיך. נא העבר לכולם את תודתי. אורי פורת, 1 באוגוסט 1988".

ביום ראשון – 26 ביוני 1988 בעת שליחת הדו"ח למנכ"ל רשות השידור ההוא אורי פורת ז"ל, הביע יאיר שטרן יבד"ל את תודתו להצלחת מבצע השידור ההוא, אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 ע"י חטיבת הספורט בפיקודי. [3].

טקסט מסמך : 26 ביוני 1988. הימים ההם- הזמן ההוא לפני 32 שנים. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות אירופה לאומות בכדורגל – מערב גרמניה 88' (1988 EURO). הערה שלי : השם "רוֹזֵן", הוא שם משפחתו של צבי רוזן בעבר קפטן נבחרת ישראל בכדורגל אותו הבאתי לשמש פרשן של Euro 88 באולפן המוביל שלי באולפן בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים, לפני יותר משְנוֹת דוֹר. זהו האִצטדיון האולימפי של מינכן המארח את אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 88). שני השדרים המובילים של מחלקת הספורט יורם ארבל (בן 46, במרכז) ונסים קיוויתי (בן 62, משמאל) משדרים ישיר את משחק הגמר הולנד – ברה"מ 0:2 מעמדת השידור שלנו באצטדיון במינכן, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עליה מתנוססת כתובת הקוֹד שלנו, IBA (מדובר ב- ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). יושב מימין וסופק כפיים, זהו שדר הטלוויזיה היוונית הממלכתית (ERT) ניקוס קאצארוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי פורת קיבל במידה רבה את מדיניות שידורי הספורט שלי ואישר את כיבוש יעדי השידור הרלוואנטיים בארץ ובעולם כפי שחשבתי לנכון. בכך יצר בקדנציה הראשונה שלו (1989 – 1984) חשיבה חדשה ונורמות ייצור שונות לחלוטין של שידורי ספורט בטלוויזיה. חשתי כבר זמן רב כי עם מנכ"ל רשות השידור הזה בן למשפחת איכרים וותיקה (פרשקובסקי) מראשון לציון המושבה, תחושת שמחה של אין גבולות. יש מכשולים אך את המכשולים האלה נִצְלַח יחדיו. תחושות של אושר ושמחה ליוו אותי וגם את מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אך דומני למגנת לבּו של חיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת היה מנכ"ל רשות השידור הראשון שראה באמת בשידורי הספורט על פי מִשְנָה סדורה. נדבך הכרחי בבניינו של לוח השידורים הציבורי. מוטי קירשנבאום המשיך את מדיניות השידור הזאת משהתמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1993. חיים יבין לא רק חשש אלא פחד מעודף שידורי כדורגל, כדורסל, א"ק, וטניס על המרקע. פחדו היה לשווא. הוא נהג לסַנֵן לעברי בישיבות הבוקר לאחר לילות אושר מלאי סיפוק של שידורי ספורט ישירים, "יואש, זה Too Much". כמות שידורי הספורט עלוּ לוֹ בבריאות. לפחות חלקם. המנכ"ל אורי פורת יחד עם סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן סייע בידי להציב סטנדרטים חדשים של שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. במידה רבה חסרי תקדים בהיקפם ועלותם. שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 1988) היו עליית מדרגה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הם היוו תקדים וציון דרך חשוּב בהתפתחותם. מאז גרמניה 1988 שידרנו ישיר את כל טורנירי אליפויות אירופה הבאות שהתקיימו בתקופתי, בשוודיה 1992 EURO, אנגליה 1996 EURO, ולראשונה את המפעל שאורגן ע"י שתי מדינות השפלה הולנד ובלגיה יחדיו המכונה 2000 EURO.

יוזמה כזאת של שידורי אליפויות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה אפשרית בעשור ה- 70 של המאה הקודמת. רעיון כזה לא היה עולה בדעתם של שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוֹג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלו ישעיהו "שייקה" תדמור יבד"ל (בן 86, היום בעת כתיבת פוסט מס' 860), התעלמו ולא שִידרו מְאוּם מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1972 למרות שטרם היו קיימות כלל זכויות שידורים. כל רשתות הטלוויזיה של EBU (איגוד השידור האירופי) ו- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) שידרו ישיר ובחִינָם את את טורניר EURO 1972 ב- בלגיה. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית העצלנית, חסרת ידע, ו- "שְוִויצֶרִית", נעדרה מהמפעל הקונקרטי היוקרתי והמבוקש של אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בחסות UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) לאורך כל עשור ה- 70 במאה הקודמת. יָעֵנִי, כלומר, בנימוק ש- מדובר באירוע ספורט בינלאומי זָנִיח. כנ"ל ב- 1976. מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל, לא שִידרו דבר מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1976, טורניר EURO 1976 שנערך ביוגוסלוויה. גם הפעם הזאת ניתנו זכויות השידורים במתנה לכל דיכפין. כל רשתות הטלוויזיה הציבורית המאוגדות כאמור ב- EBU וב- OIRT שידרו ישיר לצופיהן את כל משחקי EURO 1976. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתחסדת עמדה לה שם בצד, כְּבוּיָה. יָעֵנִי, משמע, שוב בשם התירוץ כי יש ממילא יותר מידי ספורט על המסך שלה. גם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא שִידֵר אפילו פריים אחד מאליפות אירופה לאומות בכדורגל של 1980, "EURO 1980", שנערכה באיטליה. מגוחך. דן שילון ואלכס גלעדי מֵתוּ לשָדֵר ישיר את המפעל היוקרתי הזה בשנים ההן הנחשב לשני בחשיבותו אחרי המונדיאל, אך הבוסים שלהם חשבו שזה לא חשוב מספיק. לא ישיר וגם לא מוקלט. עַלוּת שידור טורנירי אליפויות אירופה לאומות בכדורגל הייתה משוחררת בימים ההם לחלוטין מזכויות שידורים. מחיר ההפקה היה שווה פרוטות. הבעיה של מעצבי השידור הציבורי אז לא הייתה כספית אלא מוסרית. העורכים הראשיים של רשות השידור חשבו בימים ההם שאֵין מקום בטלוויזיה הציבורית לכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר שלו. אורי פורת היה שונה מהם וסייע לי ל- הָפֵר את קו המחשבה המוגבל ו- המטופש הזה.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1972 היה ישעיהו "שייקה" תדמור, קצין בכיר בדרגת סגן אלוף שהיה בעברו סגן קצין חינוך ראשי והושאל מצה"ל לניהול הטלוויזיה (ביוזמתם של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז הסופר נתן שחם יבד"ל חבר קיבוץ בית אלפא, בן 93 היום). ישעיהו "שייקה" תדמור היה מנהל טלוויזיה אך לא איש טלוויזיה. הוא היה חסר כל ניסיון מקצועי להנהיג רשת שידור. הוא היה איש תרבות וחינוך אך לא הבין דבר וחצי דבר בעיתונאות. ישעיהו "שייקה" תדמור ראה בשידורי הספורט מין סרח עודף שמקלקל ומעוות את לוח השידורים הטלוויזיוני. כבר בזמנו החל המאבק הפנים – נצחי בתוככי רשות השידור סביב השאלה הקלאסית הבאה : האם יש מקום לשידורי ספורט ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית שגוזלים נתח זמן גדול מהמסך וממון רָב מהקופה הציבורית ? משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל ת"א לבין הפועל ירושלים נקבע ליום שלישי ג' חוה"מ סוכות 26 בספטמבר 1972 בשעה חמש אחה"צ (17.00) באִצטדיון "בלומפילד" ביפו – תל אביב, היווה דוגמא מצוינת למחלוקת שנבעה מבורות של מנהל הטלוויזיה. ישעיהו "שייקה" תדמור עשה כל מאמץ להדוף ולטרפד את יוזמתו של דן שילון (איש טלוויזיה ברמה גבוהה) לשָדֵר ישיר את משחק גמר גביע המדינה בכדורגל ההוא. בשֵש (18.00) החלו השידורים בשפה הַעִבְרִית. שידור ישיר של משחק הכדורגל הזה בשעה בזאת לא התאים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, למרות שהיה מדובר במשחק הגמר על גביע המדינה. נראה לו ל- ישעיהו "שייקה" תדמור על פי השקפת עולמו (סא"ל ו- סגן קצין חינוך ראשי של צה"ל שהושאל בעת ההיא לרשות השידור, ומונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה ביוזמתו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשם המשנה ליו"ר נתן שחם) כי כאילו שידור הספורט הזה מכתים את לוח השידורים הציבורי בהנהלתו. דן שילון ניסה לשכנע אותו בחיוניות השידור הישיר וברלוואנטיות שלו למשלם האגרה. לבסוף הושגה פשרה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור התרצה והסכים לשָדֵר ישיר, אך רק את המחצית הראשונה של המשחק. את המחצית השנייה הציע לדן שילון להקליט ולשָדֵר לצופים יותר מאוחר בלילה. החלטה אבסורדית של חובבן. ישעיהו "שייקה" תדמור היה איש רציני, מלח הארץ, אך בּוּר וחסר ניסיון לחלוטין בעיתונאות בכלל ובעיתונאות טלוויזיונית בפרט. לא עמד לרשותו ידע מינימאלי. הרעיון לשדר ישיר לציבור רק את המחצית הראשונה, היה אווילי ומטופש, וחשף ביתר שֵאת את חובבנות הניהול בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני הרבה יותר משנות דוֹר. לפני 46 שנים. דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "…המשחק שודר ישיר במלואו בסופו של דבר רק לאחר התערבותו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג…". הפועל ת"א ניצחה בתוצאה 0:1 משער של שייע פייגנבאום וזכתה בגביע המדינה. מן ההיבט הזה, החלטתו הדרמטית של אורי פורת על פי הצעתי לחַבֵּר את הצופים לטלוויזיה באמצעות שידורם של אירועי הספורט החשובים, ו/או אם תרצו לחבר את אירועי הספורט הרלוואנטיים למְשַלֵם האגרה – הייתה מהפך דרמטי וחסר תקדים בעת ההיא לפני שנות דור.

Euro 1992, בשוודיה.

ב- 1992 ניווטתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אליפות אירופה בכדורגל לאומות (בהשתתפות 8 מדינות) שנערכה בשוודיה. רָף התשלום שלנו האמיר בבת אחת ל- 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. זה היה ה- Share שלנו מתוך סך של 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים ששילם כל ה- EBU ל- UEFA החמדנית. שידרנו ישיר 13 משחקים מסך 15 בטורניר כולו. שני השדרים שלי בשוודיה 92' היו מאיר איינשטיין ז"ל ורמי ווייץ יבד"ל. מנכ"ל רשות השידור היה אֲרְיֵה מֶקֶל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יוסף בר-אל. מנהל החדשות היה אֵלִימֶלֶךְ רָם ז"ל.

הערה אישית שלי : התמונות האלה המצורפות ל- בלוג שאני חוקר וכותב ואשר מופיעות בסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" יש ערך עליון (!). התמונות הללו הן בעלות ערך דוקומנטארי חשוב ביותר מפני שהן מתעדות את שדרי חטיבת הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרים ישיר מעמדות שידור הפרושות על פני רחבי הגלובוס באצטדיוני הא"ק, הכדורגל, השחייה, ההתעמלות, הכדורסל, וענפי ספורט נוספים, בנוסף לעדותי בכתב. התמונות הללו מוכיחות כי אמת דיברתי וכי יש לי רשות לתקוף את יוזמת מדיניות שידור ה- Off tube שנוקט ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

"Euro 1992" בשוודיה צלח בשל תמיכתו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל בי ובתוכנית השידורים שלי בניגוד ל- מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל שהתנגד לי ולה. שידרנו ישיר 12 משחקים מתוך סך של 15 ושילמנו זכויות שידורים ל- UEFA באמצעות ה- EBU בגובה של 50000 (חמישים אלף) דולר. שני השדרים שלי בעמדות השידור בשוודיה היו מאיר איינשטיין ורמי ווייץ. יוסף בר-אל לא סלח לי על שיתוף הפעולה שלי עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ובכל זאת הצליח להתנקם בי. הוא החליט שלא לשלוח לשוודיה את הפרשן שלי אבי רצון. אריה מקל וויתר והודיע לי שאין לו רצון להתערב בעניין שהוא מחשיב אותו לשולי. "…ש- מאיר איינשטיין ורמי ווייץ שלך יסתדרו בלי אבי רצון שלך, תאמין לי שהם יכולים…", גרס את גרסתו. בטרם היציאה לביצוע משימות השידור בחו"ל כתבתי וחיברתי את "ספרי השידור / פקודות מבצע" ששימשו כמעין תנ"ך (אין דרך אחרת) על פיהן יישק דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת ההפקה המדוברת. בתום מבצע השידורים של "Euro 1992" בשוודיה, טסתי לברצלונה כדי לנהל את מבצע השידורים המורכב והמסובך ורווי בעיות טכנולוגיות ולוגיסטיות של אולימפיאדת ברצלונה 1992. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז היה יוסף בר-אל.

טקסט מסמך (1) : שער הכריכה של ספר השידור / פקודת מבצע בת 42 עמודים של מפעל "Euro 1992" בשוודיה (בהשתתפות 8 נבחרות אירופיות לאומיות) כפי שחיברתי וכתבתי בטרם הטיסה לשוודיה, והצבת התשתיות ההולמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. את שני העותקים הראשונים שלחתי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. "…ברור שלא תצטערו על ההשקעה, על זמן המרקע, ועל הביצוע של חטיבת הספורט בפיקודי…", כתבתי והקדשתי לשניהם את הספר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                    

טקסט מסמך (2) : תוכנית השידורים המאושרת של טורניר אליפות אירופה בכדורגל בשוודיה – 92' EURO (בהשתתפות 8 נבחרות בלבד בעת ההיא) ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. נבחרת דנמרק הצטרפה ברגע האחרון לטורניר Euro 1992 לאחר שיוגוסלביה הודחה ממנו בשל נסיבות פוליטיות. (מתוך פקודת המבצע שכתבתי וחיברתי  לקראת שידורי הטלוויזיה הישירים ההם של שוודיה 92'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 22 ביוני 1992. טורניר Euro 1992 בשוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שושים ושתיים שנים. מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) ורמי ווייץ יבד"ל (מימין) מתיירים את גטבורג ערב השידור הישיר של משחק חצי הגמר השני הולנד – דנמרק 2:2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 26 ביוני 1992. טורניר Euro 1992 בשוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים ושמונה שנים. שני השדרים המובילים שלי מאיר איינשטיין ז"ל (במרכז) ורמי ווייץ (משמאל) ייבדל לחיים ארוכים מאיישים את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון הכדורגל של גטבורג – שוודיה. התמונה צולמה דקות ספורות בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר דנמרק – גרמניה 0:2. מימין, זהו אמיר אפרת עיתונאי "ידיעות אחרונות" בעת ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

Euro 1996, באנגליה.

באליפות אירופה למדינות בכדורגל שנערכה באנגליה ב- 1996 לראשונה תחת הכינוי "Euro 96" השתתפו פי שתיים יותר קבוצות, 16 נבחרות לאומיות. רָף זכויות השידורים של ה- EBU טפח ל- 80.000000 (שמונים מיליון) דולר וה- Share שלנו האמיר ל- 400000 (ארבע מאות אלף) דולר זכויות שידורים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל אִפְשֶרוּ לי לשדר ישיר את את כל 31 המשחקים בטורניר. לראשונה בתולדות השידור הציבורי הרכבתי ובניתי מערכת מבצעית של בקרת שידורים, תקשורת, הפקה ו- עריכה ו- תיאום במשרדי חברת Reuters בלונדון 96'. הבאתי עמי שני ציוותי שידור, את מאיר איינשטיין ז"ל ואבי רצון ואת זוהייר בהלול וחיים ברעם. סעדיה קאראוואני טכנאי ומפקח ברמה טכנולוגית גבוהה ביותר, שימש מהנדס והקול התקשורת שלי בלונדון 96'. סעדיה קראוואני שימש תעודת ביטוח אישית שלי ושל כל הפקה טלוויזיונית רבתי שלנו, בארץ ובעולם. הוא היה איש מקצוע מזהיר בעל ידע עצום, אדיב, דאגן, ומסור עד כלות לשידור הציבורי. אחד מרבבה. בלתי נשכח. וכרגיל המפיק החרוץ שלי ששי אפרתי אף הוא איש טלוויזיה מוכשר, מיומן, ומוצלח מאוד שימש יד ימיני, גם כן בלונדון. עוזרת ההפקה שלי אף היא בלונדון 96' הייתה דליה מונטיליו ז"ל.

התפנית הדרמטית הגדולה התרחשה ב- "Euro 1996" באנגליה עם הופעתו המזהירה של מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל בשמי רשות השידור ב- 18 באפריל 1993. מוטי קירשנבאום חונן באמת באישיות מזהירה בעלת ידע, היגיון, מחשבה, וניסיון בתעשיית הטלוויזיה. מספר הנבחרות הלאומיות המשתתף במפעל הכדורגל האירופי היוקרתי הזה הכפיל את עצמו ו- צמח מ- 8 ל- 16. גם כמות המשחקים בטורניר הוכפלה מ- 15 ל- 31 וסכום זכויות השידורים, ה- Share שלנו במסגרת חברותינו הפעילה ב- EBU, האמיר מ- 50000 (חמישים אלף) דולר ל- 400000 (ארבע מאות אלף) דולר. מוטי קירשנבאום ז"ל צעד עמי שלוב זרועות. הוא אישר את כל התשלומים (זכויות שידורים + הוצאות הפקה) וגם את תוכנית ביצוע ההפקה הגדולה והמקפת שלי באנגליה. היה מדובר בשידור ישיר בהיקף מלא של כל 31 המשחקים ב- "Euro 1996" מעמדות שידור בשמונה אצטדיונים הפרוסים בשמונה ערים ברחבי אנגליה. הקמתי את משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי במשרדי "Reuters" בלונדון. מוטי קירשנבאום אישר לי להביא ללונדון 1996 את המפיק המצטיין והחרוץ שלי ששי אפרתי ואת עוזרת ההפקה דליה מונטיליו ז"ל. שני ציוותי השידור שלי ברחבי בריטניה הגדולה כללו את השדר מאיר איינשטיין + הפרשן אבי רצון ואת השדר זוהייר בהלול + הפרשן חיים ברעם. שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים בין 8 ביוני יוני ל- 30 ביוני 1996 שהתפרסו על פני שמונה אצטדיונים בשמונה ערים ברחבי אנגליה. איש התקשורת המרכזי במשרדי "רויטרס" בלונדון היה מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קראוואני. שני טכנאי התקשורת עמירם שטדלר ויוסי אשכנזי תמכו בשטח וניהלו את עמדות השידור של שני ציוותי השידור של מאיר אינשטיין וזוהייר בהלול. מלאכת הצילום של "Euro 1996" נעשה במשותף ע"י ה- BBC הציבורי ורשת ITV המסחרית. הערה שלי : המשחק המסקרן אנגליה – הולנד שנערך ב- 18 ביוני 1996 שודר על ידינו בשידור ישיר בערוץ 33 מפני שערוץ 1 היה עסוק ביום ההוא בשידור ישיר של טקס השבעת הממשלה בראשות ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו. הפקת Euro 1996 הייתה חלקה לגמרי גם בשל הסיוע המקצועי הנדיב של הבריטי פול בינסטד (Paul Binsted) האחראי הראשי על המערך הטכנולוגי של מרכז "רויטרס" בלונדון. חזרתי מ- "Euro 1996" בלונדון לערוץ 1 בירושלים, שהיתי כאן שבוע, וטסתי שוב לארה"ב להפיק, לשדר ישיר, ולנהל את מבצע השידורים המורכב והמסובך והמְרוּחַק אך הַפּוֹרֶה של אולימפיאדת אטלנטה 96'. בטרם היציאה לביצוע משימות השידור הבינלאומיות המרוחקות והממושכות בחו"ל ובתום שלבי התכנון המפורטים, כתבתי וחיברתי את שני "ספרי שידור / פקודות מבצע" של "Euro 1996" ושל "המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996". ספרי השידור הטלוויזיוניים הללו שימשו פקודות מבצע מפורטות ביותר תכניתיות, טכנולוגיות, ולוגיסטיות, כמעין תנ"ך (אין דרך אחרת) על פיהן יישק דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופת ההפקה המדוברת. אנשי חטיבת ההנדסה המצוינת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שפעלו ועבדו לצדי במומחיות במשך שנים ארוכות ורבות, בראשם שורה של טכנאים Audio ו- Video ברמתם של (אני שולף מהזיכרון) : בראש וראשונה סעדיה קאראוואני. וגם, יוסי ששון, מיכה לויירר, שמואל כהן, אלי קרייתי, אריה קולקר, אלכס לבריק, מנחם וולף, אריק ברכה, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, מאיר חיימי, דני בכר, אורי רשף, אמירן בכורי, שמואל אטינגר, אמנון אלטשולר, יוסי אשכנזי, גדעון בצלאל, דובל'ה גולדשטיין, אלכס פלדמן, שלום נתנאל, עמירם גולדשמידט, אלי גל, וויקו טייב, שמעיה חסון, אילן פַאעֵל, משה כהן, איתן להב, רוני מתתיהו, אבנר מריומה, יוסי מנקו, חגי פיזם, רוני קלדרון, יצחק קמחי, אלכסנדר הרש, עזרא שקורי, אורי קיסר, רני פז, מוטי לוי, שמואל פוקס, יעקב פינגר, יוסף "בניו" בן יצחק, צביקה בירנבלום, אליעזר הנדלמן, צביקה הירש, עמי זינגר, (ועוד לא מעט אחרים) – היוו את תעודות הביטוח (!) של ההפקות הטלוויזיוניות המורכבות המסובכות והמרוחקות האלה על פני הגלובוס. אתה תמיד צריך לצדך טכנאים מומחים, ששים אלי קרב, ודבקים במשימה שיבטיחו שקוֹלָם, ה- Commentary של השדרים שלנו שנע ורָץ על קווי השידור ה- 4W, יורם ארבל, נסים קיוויתי, רמי ווייץ, מאיר איינשטיין, דני לבנשטיין, אורי לוי, זוהייר בהלול, משה גרטל, ואחרים, אומנם יגיעו מארצות רחוקות לאולפנים בירושלים ומשם לבתיהם של מיליוני צופי הטלוויזיה בכל המדינה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חָבָה לטכנאי ההנדסה האלה חוֹב עולם, כמו גם לשני המפיקים המצוינים שעבדו עמי ו- לצדי במשך שנים ארוכות ורבות, אמנון ברקאי וששי אפרתי.

טקסט תמונה : עשור ה- 90 במאה הקודמת. זהו מפקח התקשורת והקול סעדיה קאראוואני מגדולי טכנאי הקול ומפקחי התקשורת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. איש נבון ו- חושב, חוקר והוגה דעות בתחומו, אדם שיודע לנתח, החליט, להסיק מסקנות, ולבצע. איש מקצוע ברמה בינלאומית הגבוהה ביותר. כשהוא היה לידי, ידעתי תמיד שננצח בכל קרבות ומלחמות הטלוויזיה שנכונו לי בארץ ובעולם. רחשתי לו הערכה גדולה והאמנתי לו ובו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה. השנייה האחרונה של ההתמודדות ב- משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את אלופת אטיליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, (מימין) איש הקול ו- המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא על כתפו מצלמת פילם BL, מנציחים את השמחה העצומה של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי יבד"ל והמאמן רלף קליין ז"ל. צלם העיתונות הנודע ההוא שמואל רחמני מתעד את צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ש- מתעד את סיפורה של מכבי ת"א. (התמונה באדיבות שמואל רחמני).

טקסט תמונה : 17 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. דקות ספורות בטרם טקס הפתיחה האולימפי והשידור הישיר הראשון שלנו מסיאול 88' לאולפנים בירושלים. זוהי עמדת הניהול, הפיקוד, והתקשורת שלי במשרד ההפקה שלנו ב- IBC בסיאול 88'. אנוכי (משמאל) מרים כוס יין לחיים (בכוסות של חברת קוקה – קולה) עם שני מפקחי הקול והתקשורת המצוינים שלי, סעדיה קאראוואני (במרכז) ויוסי ששון (מימין) כאות וסמל להצלחת ההפקה הטלוויזיונית הרחוקה, הממושכת, והמורכבת והמסובכת שכללה בתוכה 132 שעות שידורים אולימפיים ישירים בתקופת זמן של 17 ימים בין 17.9.1988 ל- 2.10.1988 , היה מדובר במבצע שידורים טלוויזיוני ממושך, מורכב ומסובך טכנולוגית, ורחוק מגבולות המדינה (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : טורניר הכדורגל של Euro 1996. יוני 1996. לונדון. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 24 שנים. זוהי מפקדת הניהול, ההפקה, והתקשורת שלי ב- IBC במשרדי חברת Reuters בלונדון בעת הפקת מבצע הטלוויזיה שלנו שעסק בסך של 31 שידורים ישירים של כל משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (Euro 96). אנוכי (משמאל) עם מהנדס הקול והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סעדיה קאראוואני (מימין). איש הנדסה ברמה בינלאומית גבוהה ביותר. אי אפשר היה להפסיד עמו בקרב. גם אם התגלו תקלות ו- שגיאות טכניות במערכי הקול והתקשורת של השידורים הישירים שלי, הוא ידע לפתור אותן במינימום זמן. היה מדובר באדם בלתי נשכח עבורי. הערה שלי : שני ציוותי השידור המובילים שלי ב- Euro 96 כללו את השדר מאיר איינשטיין ז"ל ולצדו הפרשן אבי רצון, והשדר זוהייר בהלול (היום חבר כנסת מטעם מפלגת "המחנה הציוני") והפרשן חיים ברעם. מנכ"ל רשות השידור ב- Euro 96 היה מוטי קירשנבאום ז"ל. מנהל ערוץ 1 היה יאיר שטרן. מנהל חטיבת החדשות היה דוד "דודו" גלבוע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אנוכי (מימין) יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת שלי מר סעדיה קאראוואני (משמאל) בעמדת השידור באצטדיון ה- א"ק בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 7 בא"ק בעיר סביליה – ספרד. סעדיה קאראוואני נחשב לאחד המפקחים הטכניים הטובים ביותר בתחומו, בתחום הנדסת קול ותקשורת בינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. במשך שנים ארוכות ורבות יצאתי עמו לאין סוף קרבות ומלחמות שידור טלוויזיונית ממושכות בארץ וגם בכל חמש יבשות תבל. ידעתי שעמו ננצח בכל קרב תקשורתי ובכל מלחמה טלוויזיונית. איש מקצוע ואדם משכמו ומעלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : שער הכריכה של ספר השידור / פקודת מבצע בת 53 עמודים של מפעל "Euro 1996" באנגליה (לראשונה בהשתתפות 16 נבחרות) כפי שחיברתי וכתבתי בתום שלבי התכנון בטרם הטיסה לאנגליה, והצבת התשתיות ההולמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : תוכן העניינים של פקודת המבצע / ספר השידורים הכולל לו"ז, היערכות טכנולוגית, והיערכות לוגיסטית באנגליה ובירושלים. (מתוך פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (5) : דף התדריך הכללי בפקודת המבצע הפונה לכל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית– ערוץ 1 הנוטלים חלק בהפקה הבינלאומית הזאת. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (6) : רקע כללי ולו"ז של הפקת 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (7) : ארגון מפעל 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (8) : שיטת המשחקים של 96' EUEO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (9) : תאריכים ולו"ז של מבצע שידורי הטלוויזיה של 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (10) : מפת אנגליה ושמונת הערים המארחות את 31 משחקי הטורניר של 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (11) : 1996 – EURO. ריכוז הנתונים בטבלה מסכמת של פקודת המבצע של הפקה ושידור אליפות אירופה בכדורגל באנגליה – 96' EURO (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן יבד"ל אישרו את תוכנית השידורים המכסימליסטית שהצעתי להם, שידורים ישירים בהיקפים מלאים של כל 31 משחקי טורניר Euro 1996. בין שני האישים הנ"ל מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן, מוטי קירשנבאום היה הדומיננטי, ההוגה, היוזם, והמחליט. יאיר שטרן היה בבחינת עוזר שלו וחייל צייתן. (מתוך פקודת המבצע).

טקסט מסמך (12) : 1996 EURO. הסבר המִפְרָט הטכנולוגי של מבנה קווי שידור ה- 4W כפי שתכננתי עם מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני המסביר את הקשר בין עמדות השידור שלנו הפרושות ברחבי האצטדיונים באנגליה לבין משרד ההפקה והתקשורת שלנו בקומפלקס התקשורת ו- הטלוויזיה של "רויטרס" בלונדון. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (13) : הסבר המִפְרָט הטכנולוגי של חיבור קווי שידור ה- 4W שלנו מהאצטדיונים השונים והעברתם למרכז התקשורת של הדואר הבריטי בלונדון (British Telecom) בדרכם לאולפנים שלנו בירושלים. הסיגנלים הועברו לירושלים באמצעות לוויין התקשורת האירופי ה- ECS. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (Euro 1996). הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים ושמונה שנים. אנוכי בודק את צירי התנועה של הרכבת התחתית בלונדון ומכין את עבודת השידור שלי עם המפיק החרוץ – יד ימיני ששי אפרתי (משמאל) ברכבת התחתית בלונדון. מימין, זהו מפקח ה- Video והתקשורת המצוין שלי עמירם שטדלר. מרבית אנשי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם היו אנשי מקצוע ברמה גבוהה מאוד, ומסורים ונאמנים מאוד למשימותיהם הרבות בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שילמנו כאמור 400000 (ארבע מֵאות אֶלֶף) דולר, מחיר יקר אך הוֹגֵן תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של 1996 EURO בישראל. פועל יוצא הנקבע על פי הפורמולה של ה- Share הכספי של ה- EBU. בעבור הוצאות תּפעול ההפקה, העריכה, הניהול, והשהייה במשך 35 יום במרכז התקשורת והטלוויזיה של "רויטרס" בלונדון, שילמנו כ- 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר נוספים. עלויות השידורים ה- Multilateral על לוויין התקשורת האירופי ה- ECS היו מינימאליות כמעט אפסיות בשל המספר הרב של המשתתפים. כל 55 רשתות הטלוויזיה הציבוריות – ממלכתיות המאוגדות ב- EBU היו חתומות על חוזה השידורים הכפול עם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) שכלל בתוכו את משחקי 1996 EURO שנערכו באנגליה ואת האליפות הבאה של 2000 EURO שעמדה להיערך לראשונה בשתי מדינות במקביל, הולנד ובלגיה. ערוץ 5 של מיילן טנזר היה מחוץ לתמונת שידורי 96' EURO ולא סיכן אותנו. טכנולוגיית הטלוויזיה החדשנית היא הכלי המאפשר את העיתונאות המיידית. בעזרתם האדיבה והיעילה של שני האישים הבריטיים הג'נטלמנים האלה הניצבים בראש חברת "Reuters" בלונדון, פול בינסטד (Paul Binsted) ומנהל ההנדסה הראשי שלו מר טרי בארטון (Terry Barton), הקמתי את משרד הפקה, תקשורת, והשידורים קטן אך פונקציונאלי, יעיל, ומדויק שלי בתוך מרכז תקשורת הטלוויזיה הענקי של חברת "רוֹיְטֶרְס" (Reuters) שאִפשֵר שידורים ישירים נטולי שגיאות לחלוטין. מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני יחד עם עוזרו עודד להב – שפיץ ז"ל הקימו את מערך קווי השידור המתוחכם וקווי הבקרה של ההפקה. בכך הפך המשרד בלונדון למרכז שליטה ומיתוּג. מבנה קווי השידור שלנו אִפשר לי להיות בַּקָּר ראשי של השידורים ולשלוט בעת ובעונה אחת ממרכז הטלוויזיה של "רוֹיְטֶרְס" (Reuters) בלונדון על השַדָּרִים שלי באנגליה ועל האולפן המנווט בירושלים. זהו יתרון טכנולוגי תלת ממדי ורב עוצמה המצמצם מראש את התקלות האפשריות למינימום, ומאפשר פתרון מיידי כשהן קוֹרוֹת. בעת התרחשותן. צֶוֶות השידורים הראשון באנגליה הורכב מהשַדָּר מאיר איינשטיין ז"ל, הפרשן אבי רצון, וטכנאי התקשורת מפקח ה- Video עמי שְטָדְלֶר. צוות השידורים השני כלל את השַּדָּר זוהייר בהלול, הפרשן חיים ברעם, וטכנאי התקשורת ממחלקת הקול יוסי אשכנזי. התברכתי בצוות טכנאים חרוץ ונאמן. מסור לתפקידו. מר ששון "ששי" אפרתי שימש כמפיק בלונדון והיה עוזרי הקרוב ויד ימיני במבצע השידורים הממושך הזה. מדובר באיש טלוויזיה חיוני, ידען, וחרוץ מהמדרגה הגבוהה ביותר. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל אישר לי בפעם הראשונה להביא לקבוצת השידור שלי באנגליה עוזרת ההפקה. היה מדובר בעוזרת ההפקה הוותיקה דליה מונטיליו – מזון ז"ל.

תזכורת : 1996 – 1995. זה היה נורא. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל נרצח ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר ע"י בן עוולה אולם החיים היו חזקים מהמתים. אני המשכתי בתכנון הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות שלי : טורניר "Euro 1996" בכדורגל באנגליה, ואולימפיאדת אטלנטה 1996. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ניצבו מאחוריי.

שידורי הספורט בהנהגתי חזרו מייד לרוּטינה בסוֹפָה של 1995. ב- 15 בנובמבר 1995 אחד עשר יום לאחר רצח ראש הממשלה, כבר העבירו מאיר איינשטיין ואבי רצון בשידור ישיר מהעיר קוֹן בצרפת את משחק הכדורגל צרפת – ישראל בקדם אליפות אירופה. צרפת ניצחה 0:2. שבוע אח"כ החלו השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. בקיץ 1996 לא זכר כבר איש את תבוסת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 2 המסחרי וכישלון הסיקור של רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. ההצלחות של שני מבצעי השידור הגדולים של מחלקת הספורט בקיץ 1996, משחקי אליפות אירופה בכדורגל  "1996 EURO" באנגליה ו- המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996 בארה"ב, שתי מסות שידור ספורטיביות שהכילו יותר מ- 300 שעות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השכיחו כה מהֵר את מפלות העבר. השיחה המעניינת והמתמשכת עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ורעייתו יונה ז"ל במסעדה הלונדונית האוקספורדית התארכה. לפתע שינה מוטי קירשנבאום כיוון. מוטי קירשנבאום העריך מאוד וכיבד את חיים יבין יבד"ל. הוא שַח לי לא פעם אחת במין גאווה שכזאת את הטקסט הזה : "ההלוויה של חַיִים יָבִין תצא מבניין הטלוויזיה ברוממה". פעם סיפר לי שבימיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ניסו רבים את כוחם כמגישי חדשות מול מצלמת הטלוויזיה המָאגִית באולפן. כולם ביקשו להיות כוכבי הגשה. "…כשהתיישב חַיִים יָבִין לראשונה על כֵּס המגיש ב- Screen Test ב- 1968 והעמיד את כישרונו למבחן מול מצלמת הטלוויזיה באולפן ידענו כולנו מייד שנולד מגיש חדשות טבעי…", סיפר מוטי קירשנבאום בעיניים בורקות ואהדה גלויה לקריין הוותיק. חיים יבין היה בשנים ההן קריין חדשות נודע ברדיו "קול ישראל" ושימש כעוזרו הקרוב של המומחה לתקשורת פרופסור אליהוא כ"ץ מי שנבחר ביולי 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, ע"י השר ישראל גליל להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה, להפיח בה חיים, ולהעמיד אותה על רגליה. הצלחתו של חיים יבין ב- Screen test ההוא לפני 50 (יובל) שנים סללה בפניו קריירה טלוויזיונית מזהירה. מוטי קירשנבאום אהב והעריך את חיים יבין. שניהם היו חברי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 ושירתו תחת פיקודם של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. חיים יבין, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, טוביה סער, יורם רונן, חגי פינסקר, נקדימון רוגל, שרי רז, דן בירון, שרי רז ורבים אחרים הקימו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכלום. לפני כן לא היה כאן שום דבר. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום חזר על הטקסט במסעדה באוקספורד סטריט בסופו של חודש יוני 1996, ואמר לי שוּב : "…כשהקריירה של חַיִים יָבִין תגיע לקיצה, הוא צריך להיטמן בארון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ומסע הקבורה צריך לצאת מרוממה…". מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום רצה להעניק פרס למגיש החדשות הוותיק שלו, על חריצותו ותרומתו רבת המשמעות במשך שנים רבות לשידורי החדשות של השידור הציבורי, ובּיקֵש ממני לארח את חיים יבין במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996. הבטחתי לוֹ להשתַּדֵל.

1996 הייתה שנה עמוסת שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ביום ראשון – 30 ביוני סיימנו את מבצע שידור אליפות אירופה בכדורגל – אנגליה 1996 בשידור ישיר מאִצטדיון "וומבלי" (Wembley) בלונדון את משחק הגמר של בין נבחרות גרמניה וצ'כיה. צ'כיה הובילה 0:1 משער שכבש פטריק ברגר בבעיטת עונשין מ- 11 מטר בדקה ה- 59. אוֹלִיבֶר בִּירְהוֹף הִשווה ל- 1:1 בדקה ה- 73. הגרמנים בהדרכתו של מאמנם בֶּרְטִי פוֹגְטְס הציגו משחק בעל סגנון גופני מובהק ודבקות במשימה אך חסר כל השראה וברק. זה הספיק להם לנצח בשער זָהָב מקרי של אוֹלִיבֶר בִּירְהוֹף בדקה ה- 95 בתוך תקופת ההארכה (השוער הצ'כי פֶּטֶר קוֹבָה השמיט כדור טיפשי לתוך שערו) ולנצח 1:2 כדי לזכות בכתר. מאיר איינשטיין ואבי רצון נשאו כרגיל בעוֹל העיקרי של השידורים של Euro 1996, אך גם זוֹהֵייר בַּהָלוּל (היום ח"כ במפלגת "המחנה הציוני") והפרשן שלו חַיִים בַּרְעַם עשו עבודה טובה, רצינית, ואחראית.

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (EURO 96ׂ). הימים ההם – הזמן ההוא לפני שני עשורים ועוד ארבע שנים. השדר מאיר איינשטיין ז"ל והפרשן אבי רצון יבד"ל בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באִצטדיון "אולד טראפורד" (OLD TRAFFORD) של מנצ'סטר יונייטד ביוני 1996 בעֵת השידורים הישירים מ- 1996 EURO.  צוות השידור "איינשטיין את רצון" היה בבת עיני. הסיבה פשוטה, מפני ששניהם היו לא רק שדרים אלא גם עיתונאים. לצוות השידור הזה הייתה השפעה עצומה על שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 90 של המאה הקודמת. אבי רצון הציב רף גבוה בפרשנות ספורט בשידורי כדורגל בטלוויזיה. הוא ללא ספק גדול פרשני הכדורגל בטלוויזיה בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 18 ביוני 1996. לונדון. אנוכי בעמדת הניהול, הפיקוד והשליטה, העריכה והמיתוג שלי במשרד התקשורת שלנו במשרדי הטלוויזיה במרכז "רויטרס" (Reuters) בלונדון, בעת השידור הישיר של המשחק אנגליה – הולנד במסגרת "Euro 1996", הלוא היא אליפות היא אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את הצלחת שידורי 1996 EURO אני חייב לזקוף קודם כל לשירותי התקשורת והטכנולוגיה היוצאים מן הכלל שהעניקה לנו חברת RTV London ("רויטרס טלוויז'ן") במשרדיהם בלונדון בהנהלתם של שני הבריטים פול בינסטד (Paul Binsted) וטרי ברטון (Terry Barton). שני ג'נטלמנים אנגליים, מקצועניים, רציניים, אדיבים, ומאוד מדויקים ופדנטיים בעבודתם. הם היו מסורים וקשובים לי. הזמנתי את שניהם לארוחת הסיום המסורתית שערכתי למשלחת השידור שלנו במסעדה לבנונית בלונדון בתום עוד מבצע שידורים ארוך, והענקתי להם בשם רשות השידור תשורות מאִתנו. מוטי קירשנבאום ז"ל שבא לבקר אותי ואת ציוותי השידור שלי בלונדון הצטרף לסעודת הערב המזרחית ההיא בבירה האנגלית. כשחזרתי לארץ מצאתי על שולחני פקס נחמד מפול בינסטד [5].

                                                                FACSIMILE  TO : YOASH  ALROEY  

IBA FAX :  00 972 – 2 – 301446. FROM : PAUL BINSTED / TERRY BARTON   DATE : 1 JULY 1996   

Dear Yoash, On behalf of Terry Barton and my self we would like to thank you for your hospitality on Friday 28 June and the very lovely books you gave us on Israel. It was a great pleasure meeting with you and your General – Director and his wife, and trust they were not too cold at Wimbledonon Saturday. I hope everything goes well in Atlanta. Do not hesitate to contact us if we can be of assistance to you in the future. Best regards once again from terry and my self. PAUL BINSTED.

העברתי את הפקס הנחמד לידיעתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל.

טורניר "Euro 2000" נערך לראשונה בהיסטוריה בשתי מדינות הולנד ובלגיה. רָף זכויות השידורים של ה- EBU היתמר כבר לגובה של 140.000000 (מאה וארבעים מיליון) דולר. עמו צמח הגרף שלנו ל- 666000 (שש מאות שישים ושש אלף) דולר. הערה שלי : סכום התשלום שלנו ע"ס 666000 דולר נחתם ע"י מוטי קירשנבאום ועל ידי במו"מ שניהלנו עם ה- EBU ב- 1994 בו גם הסכמנו לשלם 400000 דולר זכויות שידורים ל- "Euro 1996". ניהלתי את מבצע 31 השידורים הישירים מעמדת הפיקוד הראשית שלי באמשטרדאם. מנכ"ל רשות השידור היה אורי פורת ז"ל. מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה יאיר אלוני (יאיר שטרן סיים את תפקידו כמנהל ערוץ 1 באפריל 2000). מנהל החדשות היה רפיק חלבי. ב- "Euro 2004" נסק סכום התמלוגים ששילם ה- EBU ל- UEFA לרוּם של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר. התשלום נעשה במטבע היורו האירופית. UEFA גרפה לכיסה 800.000000 (שמונה מאות מיליון) euro (הכוונה למטבע ה- יורו). ה- Share של ערוץ 1 נסב על 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר. אנוכי כבר לא הייתי שם.

כניסתם של ערוצי הטלוויזיה המסחריים האירופיים לצדו של השידור הציבורי שינתה את התמונה הפיננסית מקצה לקצה בכל הנוגע לשידורי ספורט. אנשי עסקים וכלכלה שכיהנו בשורות הטלוויזיה הבינלאומית זיהו מייד את הנתונים החדשים של פופולריות המשחק ואת הערצת ההמונים ותבעו לעצמם ליטראות עצומות עשויות מדולרים ו- יורו. השידור המסחרי שדד את אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים מהשידור הציבורי ועמם גם נגס נגיסות רבות משמעות ב- Rating הטלוויזיוני הציבורי. זכורה ההתנגשות ההיא ב- 17 במאי 1994 בו שני נציגי ערוץ 2 המסחרי, הצעיר, והאמביציוזי אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן הציעו להתאחדות הכדורגל סך זכויות שידורים של 16.650000 (שישה עשר מיליון ו- שש מאות וחמישים אלף) דולר תמורת רכישת החוזה החדש בן שלוש שנים, 1997 – 1994 (5.550000 דולר בכל עונה מהשלוש), בעוד מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל סירב בהתנשאות לשלם להתאחדות הכדורגל אפילו סכום של 15.000000 דולר לשלוש השנים ההן (5.000000 דולר בכל עונה מהשלוש) למרות הבטחתו של יו"ר מועצת ההימורים והטוטו אריה זייף לממן באמצעות שקופיות חסות לפחות 1/3 מהעלות, ונִיגָף. ו/או בשפתו של אלכס גלעדי "מנכ"ל "קשת" דאז אחד האנשים המוכשרים ביותר בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם שאמר, "…יואשיש (הוא תמיד קרא לי "יואשיש"), דייוויד פדרמן ואני עשינו בי"ס למנכ"ל שלך מוטי קירשנבאום…". באמצעות שידורי הכדורגל הישראלי סיקור משחקי הליגה לאומית (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה, הסב ערוץ 2 המסחרי את תשומת הלב אליו. נוצרה חיש מהר מציאות טלוויזיונית חדשה במדינת ישראל. עם הנתונים החדשים האלה של מדרוג הצפייה, רצו הערוצים המסחריים אל החברות הגדולות מנפקות הפרסומות המסחריות ודרשו מהן תמורות כספיות מפליגות, בעוד השידור הציבורי נהנה הנאה הנאה פיננסית מוגבלת ביותר מהקרנת שקופיות חסות דלות ושדופות בממון. השידור המסחרי המוכשר, האמביציוזי, והדורסני רמס ו- הרג אט – אט את השידור הציבורי כפי שייצג אותו בשעתו ערוץ 1 ז"ל.

EURO 2000, בהולנד ובלגיה.

בקיץ 2000 הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC  באמשטרדם. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 31 (שלושים ואחד) המשחקים של 2000 EURO. אך כמו יוסף בר-אל הוא לא הסכים למַסֵד אולפן שידור במקום ההתרחשות וגם לא אָבָה לשלוח צוות שידור ENG להולנד ובלגיה לצורכי צילום חדשות. זאת הייתה הפקה הדומה בהיקפה לזאת של 1996 EURO מימי מוטי קירשנבאום ז"ל. נפגשתי שוב עם אִילָן בֶּן דוֹב מנכ"ל "סאני תקשורת" וקוֹבִּי בֶּן גוּר יו"ר דירקטוריון המוכשר דאז של "פלא פון" שהסכימו להעניק 750000 (שבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר כנותני חסות בלעדיים ל- 31 משחקי האליפות. סכום נאה שכיסה לאלתר את מחיר זכויות השידורים בן 660 אֶלֶף דולר ששילמה רשות השידור ל- EBU. אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר היו שני אנשי עסקים שנתנו לנו בסתיו 1999 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר תמורת שידור חסויות בלעדיות שלהם במבצע הגדול של שני השידורים הישירים של משחקי החוץ בכדורגל במסגרת קדם 2000-EURO של נבחרת ישראל נגד קפריסין וספרד. באפריל 2000 העניקו אילן בן דוב וקובי בן גור 200 אֶלֶף דולר למחלקת הספורט למימון השידורים הישירים היוקרתיים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל במסגרת שלב ה – Final Four בסלוניקי 2000.

ביום שני – 15 במאי 2000 לאחר שכל הפרטים לקראת שידורי 2000 EURO סוכמו לשביעות רצונם של שני הצדדים, הזמנתי בשם רשות השידור כשושבין ההסכם את שני הג'נטלמנים ועוזריהם למסעדת "דִיקְסִי" בתל אביב להשקת כוסות יין ונעיצת שיניים בסטייק נחמד ועסיסי בליווי חתימה על חוזה החסויות. מצד רשות השידור נוכחו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה היוצא יאיר שטרן שהיה שותף למו"מ הכספי עם אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ואנוכי. אורי פורת ואני מצד רשות השידור וקובי בן גור מעבר למתרס המממן, נשאנו נאומי ניצחון הנוגעים לשיתוף הפעולה ההיסטורי והפורה בין שידורי הספורט המוצלחים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבין חשיפת "סאני תקשורת" ו- "פלא פון" לתודעת הציבור. לרוע המזל עזב קובי בן גור את המסעדה בתום דבריו לפגישה אחרת . הוא הספיק ללגום לגימת יין אחת, ברך "לחיים", ונטש. חיש מהר הוברר כי פרישתו בטרם עת הייתה קריטית. זה היה בשמונה בערב. לפתע נכונה לי אכזבה גדולה. לאחר כל הסיכומים וההבנות שהושגו לפני החתימה, ביקשו אילן בן דוֹב מחברת "סאני" וגִיל בּוּל מ- "פלא פון" לשנות את תנאי ההסכם בשם השבועה העסקית, "כי בעסקים הכול מותר". הם רצו להתנהג לא רק כבעלי המאה אלא גם כבלי הדעה . הם ראו ברשות השידור הציבורית כמעין חברה לצורך השקעת מניות. רתחתי מזעם . ההתכנסות במסעדת "דִיקְסִי" הייתה לצורך חתימה ולא לצורך וויכוחים. הבאתי את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לחתום על ההסכם ולא כדי לנהֵל שָם מו"מ מחודש. התנצלתי בפני המנכ"ל שלי על מה שקורה ועל האטמוספרה שהשתנתה באחת. שפכתי את כוס היין שלי לאות מחאה על מפת השולחן הלבנה והודעתי לג'נטלמנים הנחמדים, "אני עם שקרנים לא מנהל מו"מ. 2000 EURO הוא טורניר כדורגל אטרקטיבי דיו כדי למשוך אליו נותני חסות אחרים". באחת עשרה בלילה עזבתי בחרוֹן – אַף את המסעדה והלכתי הביתה. אני מתעב שקרנים גם אם הם נקראים אנשי עסקים.

טלפנתי מייד לטלפון הסלולארי של קובי בן גור ודיווחתי לו על השתלשלות העניינים. לבסוף הכול הסתדר. החלק הכספי של קובי בן גור ואילן בן דוב כנותני חסות עיקריים קטֵן אומנם אבל רשות השידור הכניסה לעסקה חברות אחרות שעמדו בתור כדי לחשוף את המותגים שלהן בשקופיות החסות , תמורתן שלשלה רשות השידור לקופתה 1.500000 ( מיליון וחצי) דולר.

כתבתי יותר מ- 500 פקודות מבצע בקריירה שלי ברשות השידור אך מעולם לא הייתי כה מרוגז וכועס כמו בעת כתיבת ספר השידורים הנוכחי זה של 2000 EURO הופתעתי לרעה מאנשי העסקים שעמדו להעניק לנו את חסותם אך חזרו בהם בחלק מהסיכומים הכספיים. קובי בן- גור יו"ר דירקטוריון פלא-פון ניצב לימיני. אף על פי כן ולמרות כל הקשיים הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000 (המכונה בקיצור שמה 2000 EURO) הייתה משחק ילדים לעומת הפקת אולימפיאדת סידני 2000.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורי שחיברתי וכתבתי לקראת הפקה וביצוע של 31 השידורים הישירים ב- אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (2000 EURO). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קבוצת השידורים המבצעית המשותפת של הטלוויזיה הולנדית הממלכתית NOS ושל שתי הרשתות הציבוריות הבלגיות RTBF ו- VRT (כונתה : 2000 FORTO) בראשותו של ההולנדי אֶד וָאן ווּסְטֶרְלוּ (בעבר מנכ"ל NOS), עשתה עבודת הפקה וצילום בלתי רגילה. היא בעצם העתיקה את חזונו של הצרפתי פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה האיש שהיה האחראי הראשי של איכויות ההפקה והצילום המצוינות והבלתי רגילות במונדיאל צרפת 1998. בכל אִצטדיון הוצבו 18 מצלמות (כולן Isolated) ביניהן שלוש מצלמות Super Slow Motion. החידוש היה בהצבת מצלמה מס' 17 מצוידת בעדשה חזקה ( X 55 ) ברוֹם היציע הנגדי. המצלמה הזאת הביאה הילוכים חוזרים מזווית צילום הפוכה למצלמה המובילה. עוֹל השידור הוּטַל על שני השדרים הבכירים בישראל. מאיר איינשטיין מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורמי ווייץ שנשכר מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. זאביק זלצר שימש  כפרשן לצִדוֹ של מאיר איינשטיין, וחיים ברעם חבר לרמי ווייץ. אבי רצון היה המועמד הטבעי שלי לשמש פרשן ראשי במשחקים בהולנד ובלגיה. משדרש שכר שנחשב למופרך בעיני הנהלת רשות השידור נדחה ע"י המנכ"ל דאז אורי פורת ז"ל. זאביק זלצר מילא את מקומו בהצלחה רבה. אורי פורת שינה את מנהגו והתיר לי להביא לצֶוֶות ההפקה באמשטרדם את מזכירת ההפקה הקבועה שלי רותי  ליפקין. הוא נהג ברוחב לב גם כלפי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור חבר הוועד המנהל אלון אלרואי, כשהתיר לי לארח את שניהם באמשטרדם בשלבי חצי הגמר והגמר של הטורניר הזה. הייתה לשני האנשים הצעירים האלה נציגיו המובהקים של הליכוד בוועד המנהל שהחזיקו בתפקידים ציבוריים בעלי חשיבות גדולה ברשות השידור , הזדמנות פז לעמוד מקרוב כיצד ניתן להגשים את חזון השידורים שלי באמצעות טכנולוגיית טלוויזיה חדשנית במשך כחודש ימים אפילו ללא שגיאה אחת. מבצע שידורי 2000 EURO דִלְדֵל את קופת רשות השידור ביותר ממיליון דולר, אך זכה להצלחה מפליגה ו-גדולה ורייטינג נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הבסנו ללא תנאי את זכייניות ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר כל אחד לחוד ואת כולם ביחד. זה פשוט לא היה כוחות. לא הייתה שום בעיה לנצח את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים משום שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן העמידו לרשותי את כמות הממון הדרושה להפקה הזאת וגם את מרב האמצעים הטכנולוגיים. 

טקסט תמונה : קיץ 2000. דיאגרמה של שיבוץ משחקי הטורניר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אישר לשדר ישיר בהיקפים מלאים את כל 31 המשחקים באליפות. תמו ימיה שידורים של "המחציות השניות" והתקצירים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב וחברו בוועד הזה מר אלון אלרואי תמכו תמיכה מלאה בלוח השידורים הציבורי הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2000. שרטוט מערך הצבת המצלמות הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO. זאת הייתה רמה גבוהה של הפקה, צילום, ושידור. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שחברתי וכתבתי לקראת האירוע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2000. זהו שרטוט של מערך הצבת המיקרופונים הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO לרבות מיקרופונים המוצבים על מצלמות. (מתוך פקודת במבצע / ספר השידור שחברתי וכתבתי לקראת האירוע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2000. שרטוט מערך קווי שידור ה- ISDN  שלנו בין ה- IBC שלנו באמשטרדאם לבין ה- Master control  בירושלים. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידור שכתבתי וחיברתי לקראת האירוע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 1 ביולי 2000 הזמנתי את משלחת השידור באמשטרדם לארוחה חגיגית משותפת במסעדה איטלקית נחמדה כדי לחגוג את ניצחון שידורי אליפות אירופה בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קראתי גם לשני חברי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי להשתתף עמנו בארוחת הסיום. ביום ראשון – 2 ביולי שידרו מאיר איינשטיין וזאביק זלצר את המשחק האחרון בטורניר . נבחרת הטריקולור הצרפתית אלופת העולם מ- 1998 גברה במשחק הגמר על ה- "סקואדרה אזורה" של איטליה משער זהב של דויד טרזגה ואספה גם את התואר האירופי לאמתחתה. עם שובי לארץ בתום השלמת תהליך ההפקה וּפירוק המשרד באמשטרדם – הולנד, מצאתי מכתב צל"ש מגיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וכותרתו, "מיליון צופים לא טועים". הנה הוא כלשונו [12].

טקסט מסמך : יוני 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור מר גיל סמסונוב בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר 2000 EURO  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה במדינות הולנד ובלגיה בקיץ 2000). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים של 31 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל בהולנד ובלגיה, המכונה 2000 EURO היו הצלחה בלתי רגילה, והוכיחו שוב את חשיבות מהות החומרים המשודרים בערוץ הטלוויזיה הציבורי. הספורט נתפש ע"י רבים ממעצבי מדיניות השידור בטלוויזיה כמושג סטריאוטיפי בן מקשה אחת. יש לו דימוי כוללני הנוגע לתחום השידור קל, הבידורי. אין שגיאה גדולה מזו. אליפות אירופה בכדורגל הנחשבת לאירוע הכדורגל השני בחשיבותו בעולם נכללת בקטגוריית השידורים של הספורט שמתחלק למאות סוגים. הספורט לכן איננו מושג סטריאוטיפי כלל ועיקר. המאמץ הכספי והתכני שהשקיעו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של 31 משחקי 2000 EURO (בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה הוכיחו את עצמם ללא צל של ספק, ושָבוּ וקבעו כי יש חשיבות רבה בהחזקת זכויות השידורים הרלוואנטיות ממין אלה ודרך הטיפול בהן. המגישים והשדרים חשובים אך חומרי השידור ודרך טיפולם בידי וניצולם ע"י המערכת הטלוויזיונית חשובים מהם. שנת 2000 תיזכר כשנת ההישגים הגדולה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם אי אפשר יהיה לשכוח את מבצע שידורי ה- Final Four של משחקי הכדורסל בסלוניקי 2000, מבצע השידורים של 2000 EURO, ומבצע שידורי אולימפיאדת סידני 2000 – ועִמם תבוסות השידור שספג ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) מול חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  – ערוץ 1. לא הופתעתי כשהבוס הישיר שלי רפיק חלבי שלח לי בתום מבצע שידורי 2000 EURO לעיון את המסמך הבא.

טקסט מסמך :  2000 EURO. אין תחליף לחומרי השידור. יש תחליף לשדרים. "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפריחה חסרת תקדים מאז כינון ערוץ 2. מהדורת "מבט" צברה % 22 לעומת % 16 ב- קונקורנציה. כל זה קורה בזכות שידורי "2000 EURO", נכתב בגוף הידיעה (תשורה מהבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר רפיק חלבי).

העברתי לידיעתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב את המסמך של זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מזכ"ל ה- EBU, הנושא את התאריך 14 בדצמבר 1999, בו הוא מודיע לנו כי בהסכם השידורים החדש בין EBU לבין UEFA הנוגע למשחקי  2004 EURO  שיתקיימו בעוד ארבע שנים בפורטוגל, הסכים איגוד השידור האירופי לשלם סכום פנטסטי 800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת זכויות השידורים הללו [13].

"מר גִיל סמסונוב, זה יותר מפי חמישה ממה ששילם ה- EBU תמורת 2000-EURO", אמרתי לוֹ, והוספתי, "חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יגדל בהתאם. הוא יהיה חייב לשלם סכום גדול שיעורר אנטגוניזם ומחלוקת ציבורית". כזכור, תמורת 2000 EURO שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 666 אֶלֶף דולר עבור זכויות השידורים. "אני כבר לא אהיה ברשות השידור", השיב לי בניחותא. אֵלוּ היו המילים האחרונות ששמעתי מגיל סמסונוב כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. מאז לא שמעתי ממנו עוד ולא ראיתי אותו יותר. נודע לי רק שבאביב 2002 תמך גִיל סַמְסוֹנוֹב תמיכה מסיבית במינויו הכושל של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. גיל סמסונוב בחר מרצונו החופשי להביע תמיכה במנכ"ל רשות שידור קלוקל שהודח כעבור פרק זמן מכהונתו ע"י ממשלת ישראל. זה אותו גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שתליתי בו פעם תקוות רבות.

גם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מצא לנכון לברך בתום מבצע השידורים הארוך שנשא עִמו רייטינג רב והתעניינות שיא של הציבור בשידורים [14]. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהפסידה לאורך כל הדרך בקרבות השידור נגד ערוץ 2 בכל רובד התוכניות מצאה את עצמה לפתע לא רק מנצחת את ערוץ 2, אלא מביסה אותו בכל תקופת שידורי 2000 EURO. זהו לשון מכתבו של מנהל חטיבת החדשות .

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) בתום שידורי הטלוויזיה של  2000 EURO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העניין הציבורי העצום שהיה טמון באולימפיאדות ובמונדיאלים במחצית הראשונה של ה- 120 היה לא פַּחוּת מזה שהיה טמון בהם לאחר מלחמת העולם ה- 2 מאז אולימפיאדת לונדון 1948 ואֵילך. מן המפורסמות הוא שאירועי הספורט החשובים האלה, המשחקים האולימפיים של הזמן החדש שהחלו ב- 1896 ביוון ומשחקי גביע העולם בכדורגל שתחילתם באורוגוואי ב- 1930 ריתקו לאצטדיונים ציבור גדול בכל במקום בו התרחשו רחבי תבל. אולם בהיעדר מצלמות טלוויזיה ובלא שידורים ישירים הוועדות המארגנות לא שִלְשֵלוּ לכיסם אפילו אגוֹרָה שחוּקה. באולימפיאדת לונדון 1948 שילמה רשות השידור הבריטית ה- BBC לוועד האולימפי הבינלאומי 1500 סטרלינג פאונד (כ- 3000 דולר) תמורת זכויות שידור והצילום של התחרויות. שידורי הטלוויזיה היו בחיתוליהם. ניתן היה לשָדֵר ישיר מהאִצטדיון האולימפי בלונדון רק ברדיוס מצומצם של כ- 130 ק"מ לאותם הצופים המעטים שהחזיקו בכלל בבתיהם מקלטי טלוויזיה. רק כ- 80000 (שמונים אֶלֶף) בתי אָב בריטיים מתוך עשרות מיליונים. הוועד האולימפי הבינלאומי לא גָבָה מעולם את התשלום הזעיר הזה  מ- BBC של 1948.

בחלוף 64 שנים תשלם רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לוועד האולימפי הבינלאומי תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 כאמור סכום של 1.181000000 (מיליארד ומאה ושמונים ואחד מיליון) דולר. ביוני 2011 נאותה NBC לשלם סכום נוסף של 4.380000000 (ארבעה מיליארד ושלוש מאות ושמונים מיליון) דולר תמורת ארבעת האולימפיאדות העתידיות של משחקי החורף של סוצ'י 2014, משחקי הקיץ של ריו דה ז'אניירו 2016, משחקי החורף של 2018 בדרום קוריאה, ומשחקי הקיץ של 2020 בטוקיו – יפן. משהו מפחיד קרה למחירי שידורי הספורט במדיה האלקטרונית בפרק זמן קצר בן כמה עשרות שנים בלבד. מרהיב ומדהים לדעת שמנהיגות NBC שחתמה על חוזה השידורים ארוכי הטווחים והיקרים ב- 2003 ו- 2011 תחת המטרייה הכספית האדירה של גֶ'ף אימאֶלט נשיא התאגיד GE (ראשי תיבות של General Elctric), הייתה מסוגלת להתחייב על כמות ממון אדירה שכזאת תשע שנים לפני התחוללות האירוע עצמו. לא פחות מקסים ומדהים לדעת שהוועד האולימפי הבינלאומי מעניק אֵמוּן מוחלט להתחייבות הכספית ארוכת הטווח של רשת השידור האמריקנית NBC, ואימֵץ אותה אל חֵיקוֹ.

גופי הספורט הבינלאומיים הגדולים בעולם, IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), UEFA (ההתאחדות האירופית לכדורגל), FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), ו- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) הפכו לעשירים וטבלו בנהרות של כסף ירוק. ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הטלוויזיה והשידור הפך לגלובאלי והמוני, הלכו וטפחו במקביל התשלומים אותם ביקשו גופי הספורט האלוּ עבור הזכות לצלֵם את התחרויות שהיו תחת חסותן. הכסף הגדול כבר התגלגל באירופה וארה"ב וגם באוסטרליה ויפן. היה צריך רק לאסוף אותו ולעשות זאת במהירות. מינויו של הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש המנוח ב- 1980 לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי במקומו של הלורד האירי מייקל קילאנין, העלה את יוקרת התנועה האולימפית, האיץ את תעשיית הממון האולימפי, והפך את IOC לגוף הספורט העשיר בעולם. הגוף האולימפי בלט מעל כולם בעוצמתו הכספית אך גם בעניין הרב שיצר סביב המשחקים. הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש היה פיגורת ספורט מוכשרת מאוד שניחנה בטביעת עין קוסמו – פוליטית מזהירה במציאות בינלאומית סבוכה. בראשו של הוועד האולימפי הבינלאומי ניצב בקיץ 1980 בפעם השנייה בלבד דמות כריזמטית ומוכשרת  מאז הופעתו ההיסטורית בסופה של המאה ה- 19 של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, ששימש בעצמו כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי עשרים ותשע שנים 1925 – 1896. פייר דה קוברטיין היה מנהיג אולימפי כריזמטי יוצא דופן שהיה בעצם מדינאי, מורה ומחנך בעל חזון. חואן אנטוניו סאמאראנש היה כלכלן מצליח.

נקודת המִפנה הכלכלית האמיתית התרחשה באולימפיאדת הקיץ של לוס אנג'לס 1984. שני אנשים מוכשרים סייעו בידי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש למַסְחֵר את הרעיון האולימפי, להיטיב עמו, ולהביא את אִרגון המשחקים להצלחה כלכלית כבירה. היו אלה הגרמני הוֹרְסְט דָאסְלֶר יו"ר חברת מוצרי הספורט המצליחה של  ADIDAS, ופּיטֶר יוּבֶּרוֹת' יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. שניהם יעצו לנשיא הוועד האולימפי למכור את זכויות החסות והפרסום למספר מצומצם של חברות בעלות מוניטין מסחרי עולמי שכונו "הספקיות האולימפיות" (Olympic Supporters). נבחרו כ- 30 חברות של מוצרים מפורסמים בעולם , ביניהן חברות כמו חברת המשקות Coca Cola, חברת כרטיסי האשראי VISA, חברת האלקטרוניקה PHILIPS ורבות אחרות. הוועד האולימפי הבינלאומי העניק להן בלעדיות מוחלטת תמורת החסות הכספית שלהן. לא היו כאן כפילויות. אם חב' קוקה-קולה הייתה בפנים, אזי פפסי – קולה נשארה בחוץ. השתתפותה של חב' וויזה במשחקי לוס אנג'לס לא אפשרה לחברות כרטיסי האשראי האחרות אמריקאן – אקספרס או חב' מאסטר – קארד לתת חסות למשחקים האולימפיים אף הן. חב' פיליפס מנעה את כניסתן של חברות האלקטרוניקה של יפן, וכן הלאה. פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' עשה כסף גדול והכניס לקופת הוועדה המארגנת כ- 150 מיליון דולר.

רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC של רוּן אָרְלֶדְג' שילמה סכום עצום של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר תמורת רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים שנערכו בלוס אנג'לס בקיץ 1984 אבל החזירה את ההשקעה באמצעות רווחים כספיים נאים שהניבו שידורי הפִּרסומות המסחריות בשישה עשר ימי האולימפיאדה. ABC שידרה 3729 פרסומות מסחריות על מסך הטלוויזיה שלה. הרשת גבתה תמורת כל פרסומת בת חצי דקה בתקופת השידורים האולימפיים כ- 260000 (מאתיים ושישים אֶלֶף) דולר. לצורך ההשוואה : בְּ- 1984 גבו רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב כְּ- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) דולר בממוצע תמורת חצי דקת פִּרסומת בשידורי טלוויזיה רגילים. הפרש עצום לטובת הפרסומות האולימפיות. הציניקנים האמריקניים נטו ללגלג אז בגלוי על מוטו השידור של רשתות הטלוויזיה בארצם, ואמרו, שחומר השידור העיקרי הן בכלל הפִּרסומות המסחריות והשאר הוא Filler (חומר מילוי) שמשודר כדרך אגב בין הפרסומות. הטלוויזיה של רון ארלדג' חוותה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 פסיעה אדירה אחת במסע אבולוציוני ארוך רווי דרמה, קסם, עוצמה, ויופי. כולם ראו את זה.

תזכורת: כלכלת כדורגל וכלכלה טלוויזיונית בעידן החדש של ה-Champions League במסגרת ניהולה של UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית). מבט מוניטארי לשתי העונות של 2017/2016 ו-2018/2017 ב-"ליגת האלופות", וגם לעבר ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בעונת הכדורגל של 2018-2017 הגדילה UEFA את סך הפרסים שלה לסך של 1.382700000 (מיליארד ושלוש מאות שמונים ושתיים מיליון ושבע מאות אלף) יורו.

1. תקציב הפרסים של ה- Champions League בעונת 2017 – 2016 עמד על 1.257000000 (מיליארד ומאתיים חמישים ושבע מיליון) יורו. הכלכלה המשגשגת הזאת נשענת על שני מקורות ראשיים של תשלומי פרסים קבועים הקרויים, "Fixed amount" ועל תשלומי זכויות שידורים של רשתות הטלוויזיה באירופה ובעולם כולו (לרבות מדינת ישראל) וקרויים "Market pool". בעונת הכדורגל של 2018 – 2017 הגדילה UEFA את סך הפרסים שלה לסך של 1.382700000 (מיליארד ושלוש מאות שמונים ושתיים מיליון ושבע מאות אלף) יורו. זה יהיה גם תקציב הפרסים של ה- Champions League בשתי העונות הבאות של 2019/2018 ו- 2020/2019.

2. בעונת 2017 – 2016 צברה אלופת ה- Champions League קבוצת ריאל מדריד הספרדית סך פרסים מצטברים בגובה של 89.500000 (שמונים ותשעה מיליון וחצי) יורו. הערך "Fixed amount" הניב לה 54.200000 יורו והערך "Market pool" העשיר אותה ב- 35.300000 יורו. סגניתה יובנטוס האיטלקית צברה סך פרסים מצטבר ע"ס 101.100000 (מאה ואחד מיליון ומאה אלף) יורו בשל תשלומי זכויות שידורים תלולים יותר של רשתות הטלוויזיה באיטליה. יובנטוס צברה סכום פרסים מצטבר בעונת 2017 – 2016 במסגרת ה- "Fixed amount" ע"ס של 51.100000 (חמישים ואחד מיליון) יורו ועוד 50.600000 (חמישים מיליון ושש מאות אלף) יורו במסגרת ה- "Maeket pool".

3. לקראת שלוש העונות של 2018/2017 + 2019/2018 + 2019/2020 הגדילה כאמור UEFA את תקציב הפרסים שלה ל- 872.000000 יורו במסגרת ה- "Fixed amount" ו- 510.000000 יורו במסגרת ה- "Maeket pool". תקציב פרסים כולל שנע סביב משהו כמו 4.148000000 יורו לשלוש עונות, כאמור. 

4. המיועדת להיות אלופת ה- Champions League לעונת 2018 – 2017 תשיג פרס כספי רק עבור ניצחון במשחק הגמר בגובה של של 15.500000 יורו. הסגנית (Runner up) תרוויח 11.000000 יורו.

5. הפוטנציאל הכספי של האלופה המיועדת של ה- Champions League ב- 2018 (כנראה ברצלונה, ו/או ריאל מדריד, ו/או באיירן מינכן, ו/או ליוורפול) הוא מרשים. האלופה המיועדת יכולה להשיג לאורך עונת 2018 – 2017 סכום מצטבר של 57.000000 – 54.000000 יורו במסגרת ה- "Fixed amount" ועוד סכום מצטבר של כ- 43.000000 יורו במסגרת ה- "Maeket pool". כלומר אלופת ה- Champions League של עונת 2018 – 2017 היא בעלת יכולת אפשרית להשיג סכום פרסים של 100.000000 יורו. מדהים. כלכלה מדהימה.

אנוכי מציץ בטבלת הרווחים הכספיים (במטבע euro) בסעיפים השונים של ריאל מדריד אלופת ה- Champions League בעונת 2017 – 2016 ושל סגניתה יובנטוס, ומוצא את עצמי נדהם כמה ממון מתגלגל שם.

ריאל מדריד                                                      יובנטוס

דמי השתתפות      12.700000 יורו                                                        12.700000 יורו

שלב הבתים         6.000000 יורו עבור 3 ניצחונות  ו- 3 תוצאות תיקו      8.000000 עבור 5 ניצחונות ותוצאת תיקו אחת

זכויות שידורים       35.300000 יורו                                                       50.600000 יורו

שלב 1/8 הגמר      6.000000 יורו                                                         6.000000 יורו

שלב 1/4 הגמר      6.500000 יורו                                                         6.500000 יורו

שלב 1/2 הגמר      7.500000 יורו                                                         7.500000 יורו

משחק הגמר         15.000000 (למנצחת)                                              11.000000 (למפסידה)

ס"ה                     89.500000                                              101.100000

מן האמור לעיל, אמור להיות מובן מדוע כדורגלני עַל משגשגים כמו "המדרידאי" כריסטיאנו רונאלדו ו- "הברצלונאי" ליאו מסי ו/או כדורסלני עַל מצליחים כמו "הגולדן סטייטי" סטפאן קרי ו/או "הקליבלנדי" לברון ג'יימס,  משתכרים משכורות עתק שנתיות בגובה של כ- 40.000000 (ארבעים מיליון) דולר למעט הכנסות פנטסטיות שלהם מפרסומות. חברת ההלבשה וההנעלה האמריקנית "NIKE" חתמה לאחרונה חוזה המעניק ל- לברון ג'יימס 1.000000000 (מיליארד) דולר לכל ימי חייו רק כדי שינעל בפומבי את נעליה וילבש את גופיותיה. מועדון הכדורסל גולדן סטייט ווריורס חתם לאחרונה עם סטפאן קרי על חוזה של 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר לארבע השנים הבאות של 2021 – 2017 כדי שימשיך לשחק בשורותיו. הדוגמאות רבות מספור.

שדרני ה- Off tube נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג: 

אני אוהב אותם אולם מרחם עליהם. לא בגלל שהם משדרים Off tube את הכדורגל האירופי במסווה של עיתונאים שכאילו מדווחים מהשטח, אלא מפני שהם נעדרי אומץ לב להתייצב בקומה זקופה מול מפעיליהם ולומר להם, כלהלן : "עד כאן. לא עוד.". מגוחך שהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתירה להם לציוותי השידור והפרשנים שלה לשדר ישיר מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל "טרנר" / באר שבע, "טדי" / ירושלים, "סמי עופר" / חיפה, ואחרים בארץ, אולם אוסרת עליהם לעשות את אותו הדבר מאצטדיוני אנפילד / ליוורפול, אליאנץ ארינה / מינכן, סנטיאגו ברנביאו / מדריד, נואו קאמפ / ברצלונה ואחרים ביבשת. נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג מהווים זה מכבר אייקון בשידורי הכדורגל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. "…אמרת נדב יעקובי, אבי מלר, ובוני גינזבורג – אמרת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים…". וגם להפך. "אמרת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים – אמרת נדב יעקובי, אבי מלר, ובוני גינזבורג". אמירה מקובלת ונכונה. אולם נכון גם שמדובר ב- שלושה אופטיובניקים שמסתודדים ביודעין באולפן בהרצליה במסווה של עיתונאים הרחק ממוקדי ההתרחשויות ודנים, מדברים, מנתחים, מפטפטים, ומנענים בכובד ראש שעה ארוכה עד לעייפה בחג הפסח יחדיו עם מודי בר און ב- ענייני ה- Champions League. ממש כשם שרבי אליעזר, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בליל הסדר בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. הרביעייה נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג + מודי בר און לא רק מעתיקה מהמוניטור ההרצליאני, אלא גם מורידה מהלוויין הכל יכול את הראיונות שעורכים עמיתיהם הנמצאים באצטדיון "אנפילד" בליוורפול עם שניים מגיבורי העלילה, המאמן המנצח יורגן קלופ ו- המאמן המנוצח פפ גוארדיולה. לחבר'ה האופטיובניקים המובסים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותר רק לתרגם בהרצליה את הטקסטים של המרואיינים. הם, נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג, לעולם לא ישאלו ולא יראיינו פנים אל פנים את יורגן קלופ ופפ גוארדיולה. גם לא את כריסטיאנו רונאלדו ולא את ליאו מסי. השלישייה הזאת תקועה בהרצליה ו- נועדה להעתיק ולתרגם, בכפייה. אני מרחם על נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג, ואוהב אותם באותה מידה.

מודי בר און:

מדובר ב- מגיש ומנחה וותיק שמפעיל ומוביל מזה שנים רבות בתחפושת של ליצן חצר את אולפן הכדורגל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אינני אוהב שמדברים אליי בתנועות ידיים ו- עֲוָויוֹת פנים תיאטרליות פתטיות. מדובר בהגשה קלוקלת תיאטרלית וליצנית מגוחכת שלו, רווייה Over doing של נפנופי זרועות, תנועות כפות ידיים, נענועי הגוף, הבעות, קימוטי תווי פרצוף,  ומימיקת פנים – כפי שמחולל מודי בר און. אולם גם הוא למרות גיחוכו לא יכול להמעיט מכישרון יצירתם של גיבורי העלילה, כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי (ודומיהם). כש- מאיה רונן פונה אליי מהאולפן שלה אין היא משתמשת בסגנון ליצני. גם לא בוני גינזבורג, גם לא נדב יעקובי, גם לא אבי מלר, גם לא דניאל זילברשטיין, גם לא רותם ישראל, גם לא ניב רסקין, גם לא שי האוזמן, גם לא גור שלף, גם לא גיל ברק, גם לא אלי סהר.

רמי רוטהולץ:

מר רמי רוטהולץ כותב ב- "מעריב המוסף" ביום חומישי – 5 באפריל 2018 כלהלן : "…למונח שכונה יש קונוטציות שליליות. אני משוכנע שהשכונתיות היא סוד כוחה של בית"ר. כיף לשחקנים שָם כפי שלא היה להם באף מקום אחר. כדורגל שמשוחק בכיף נראה אחרת…". ואז בא המאמן ברק בכר וסותר באחת את חוות דעתו ו- מומחיותו של מר רמי רוטהולץ. קבוצתו הפועל באר שבע מביסה את בית"ר ירושלים (יום רביעי – 4 באפריל 2018, שידור ישיר בערוץ 55 בכבלים) בתוצאה 1:3 בליגת העל הישראלית, וצועדת בראש הטבלה במרחק של 4 נקודות מיריבתה.

בוני גינזבורג:

בוני גינזבורג מציג את מנצ'סטר סיטי מזה זמן כ- קבוצת כדורגל קטלנית מול ליוורפול. הוא שַח, אומר, ושונה שוב ושוב לצופיו כהַאי לִישָנָא בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים : "…מנצ'סטר סיטי היא קבוצת הכדורגל הכי טובה בעולם כרגע…". ב- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה למשחק ליוורפול – מנצ'סטר סיטי במפגש הראשון בין השתיים ברבע הגמר של ליגת האלופות, הוא מהלל ללא קץ את איכות שורת ההתקפה שלה ובראשה הגרמני Leroy Sane. ואז בא מאמן קבוצת ליוורפול הגרמני יורגן קלופ וסותר באחת את חוות דעתו ופרשנותו של מר בוני גינזבורג. ליוורפול מביסה (יום רביעי – 4 באפריל 2018, שידור ישיר בערוץ 13 / "רשת") באצטדיונה "אנפילד" את מנצ'סטר סיטי 0:3 במפגש הראשון ביניהן בשלב 1/4 הגמר של ה- Champions League. איזה קטלנית, איזה הכי טובה בעולם, ואיזה נעליים.

ועוד דבר : בוני גינזבורג לא שימש פרשן פעיל לצדו של אבי מלר בעת שידור ה- Off tube הישיר של המשחק ליוורפול – מנצ'סטר סיטי 0:3. הפרשן היה שגיא כהן. ובכן, היה לו לבוני גינזבורג מספיק זמן בטרם כניסתו לאולפן המסכם את אירועי ליגת האלופות ביניהם הקרנת קטעי ה- Highlights של ליוורפול – מנצ'סטר סיטי 0:3 כדי לבצע כמה פעולות מתמטיות פשוטות על מנת למדוד את מהירות תנועת הכדור שבעט שחקן ליוורפול אלכס אוקסלייר צ'מברליין מטווח של 20 מטר בדקה ה- 21 של ההתמודדות לעבר אדרסון שוערה של מנצ'סטר סיטי, והוביל לכיבוש השער השני. סגנון התיאור והניתוח של בוני גינזבורג את שערו של אלכס אוקסלייר צ'מברליין, "…הבעיטה שלו היא חסרת סיכוי לשוער… הכדור מתלבש לו בעוצמה אדירה…", הוא סַפְרוּתִי מידי ואיננו מתמטי. הֵי בוני גינזבורג, רק רגע אחד : "עוצמה אדירה" היא מונח השוואתי יחסי. מאות אלפי צופים ואני בתוכם מעוניינים לדעת באיזה מהירות טס הכדור לשערו של אדרסון, שנשא עליו את הכתובת "…הבעיטה שלו היא חסרת סיכוי לשוער…" (על פי דברי המשורר), ואומנם הכניע אותו. הֶרֶף לך בוני גינזבורג (וגם אבי מלר) מלהשתמש ב- ביטויים ספרותיים, כמו, "בעיטת תותח", "בעיטת פצצה", "בעיטת טיל", "בעיטה בעלת עוצמה רבה", "בעיטה אדירה", וכו'. דבר עובדות עם קהלך באמצעות מתמטיקה פשוטה של נתוני זמן + דרך + מהירות. הכדור שבעט אלכס אוקסלייר צ'מברליין עבר את כברת הדרך של 20 מטר עד שחצה את קו שערו של אדרסון, בזמן שנע בין 0.55 מאיות של שנייה אחת ל- 0.61 מאיות של שנייה אחת. כלומר הכדור יעבור דרך של 40 מטר בזמן של 1.2 שנייה, ו/או הכדור יחלוף מעל טווח של 2000 מטר בדקה אחת (60 שניות), ו- יכסה מרחק של 120000 (מאה ועשרים אלף) מטר ב- שעה אחת (60 דקות). כלומר, מדובר באמת בכדור קטלני מְכֻוָון היטב של אלכס אוקסלייר צ'מברליין שנע במהירות ממוצעת גבוהה מאוד של 120 קמ"ש.

הערה שלי (1) : החישוב הנ"ל שלי אודות זמן, טווח, ומהירות נעשה בתוך 15 שניות באמצעות מכשיר iphone פשוט. ערוץ הספורט מצויד בטכנולוגיה חדשנית שמסוגלת להעניק לשדרניו ופרשניו בתוך שבריר שנייה את נתוני מהירות טיסת הכדור על סמך זמן וטווח. על כל פנים, על פי האומדן שלי כי מדובר בטווח בעיטה של אלכס אוקסלייר צ'מברליין בכדור שממוקם 20 מטר משערו של אדרסון. כל טעות באומדן שלי והפחתה בטווח, תצמצם גם את המהירות הממוצעת של תנועת הכדור לעבר שערו של אדרסון. אם מדובר בטווח של 19 מטר (ולא ב- 20 מ') אזי המהירות הממוצעת של טיסת הכדור תפחת ותגיע ל- 114 קמ"ש. אם מדובר ב- 18 מ' (ושוב לא ב- 20 מ') אזי המהירות הממוצעת של טיסת הכדור תפחת עוד יותר ו- תעמוד על 108 קמ"ש. חשוב להדגיש כאן שההילוכים החוזרים של הטלוויזיה הבריטית בקצב של SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) הדנים בביצוע מעורר ההתפעלות של אלכס אוקסלייר צ'מברליין, מעידים כי כל כוח הבעיטה שלו נוצל במלואו, ואכן, עבר דרך מרכז הכובד של הכדור. הכדור איננו מסתובב כלל באוויר על פי העדות הטלוויזיונית המצולמת. אלכס אוקסלייר צ'מברליין מימש את משימת בעיתטו הכוחנית (וגם מכוונת היטב) ואומנם כל כוח הבעיטה שלו שנובע מתנופת רגל טובה "ננעץ" במרכז הכובד של הכדור ושיגר אותו לאוויר ללא תזוזות. צריך להבין שהרֶגֶל (מסת משקלה כ- % 17 מסך משקלו של גוף האדם), איננה מכשיר / אֵיבָר מדויק כמו הַיָד, אף על פי כן רֶגֶל מאומנת יודעת לפעמים להיות מדוּדָה כפעולת הזרוע, ומצליחה לתרגם את תנופת התנועה הפוטנציאלית שלה לכוח קינטי שעובר דרך מרכז הכובד של המכשיר (כדור המשחק) ומניעה אותו במהירות לפנים ללא סטיות. מדידת כמות האנרגיה הטמונה בתנופת הרגל של אלכס אוקסלייר צ'מברליין מותנית במסת רגלו הימנית שבעטה בכדור, במהירות תנופתה, ובדינמיקה שלה. אחרית התוצאה הפיסיקאלית – ספורטיבית שהסתיימה בהבקעת שער מרשים, שווה להפרש בין האנרגיה הקינטית במצבה הסופי לבין האנרגיה הקינטית במצבה ההתחלתי, כפי שייצר אותה אלכס אוקסלייר צ'מברליין. מדובר בחוויה טלוויזיונית ופיסיקאלית. השער הזה של הליוורפולי אלכס אוקסלייר צ'מברליין באפריל 2018 מהווה נֶכֶס ביצועי, שמזכיר לי מאוד את שני שעריו של ההולנדי אָרִי הָאן שהובקעו בבעיטות "הסעה" מדויקות מטווחים בינוניים במשחקים של נבחרת הולנד נגד איטליה (שוער דינו זוף) וגרמניה (שוער ספ מאייר) במונדיאל ארגנטינה 1978.

הערה שלי (2) : לצורך השוואה : השער שכבש האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג לרשתה של ישראל בבעיטה חופשית מטווח של 28 מטר בדקה ה- 71 של המשחק ההוא ישראל – אוסטרליה בקדם מונדיאל איטליה 90', צבר מהירות ממוצעת של 100 קמ"ש. הכדור שבעט עבר את כברת הדרך של 28 מטר וחצה את קו שערו של בוני גינזבורג, בתוך שנייה אחת.

הערה שלי (3) : בוני גינזבורג, היה פעם לפני 20 שנים פרשן אולפן שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים בעת מונדיאל צרפת 1998. שם פסע את פסיעותיו הראשונות. מאז עשה כמה צעדים גדולים במערכת ערוץ הספורט מס' 55 בה הוא משמש בּוֹרֶג מרכזי. בוני גינזבורג אמור לדעת שהפרשנות של רזי ותורת משחק הכדורגל איננה רק מקצוע ספרותי, אלא היא עשויה גם מידע בעל שכבות מתמטיות של היגיון הגיוני ומחשבה בהירה. הניתוח והפרשנות אודותיו אמורים להיעשות יותר באמצעות ניסוחים ברורים, קצרים, פשוטים, וחסכוניים, ופחות באמצעות קריאות התפעלות. בוני גינזבורג מאייש את עמדת הפרשנות שלו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תקן של כירורג ולא כ- כותב פֵלִיטוֹנִים.

טקסט תמונה : אולפן מונדיאל צרפת 1998 בירושלים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הפרשן בוני גינזבורג (בן 34 בתמונה) פוסע את פסיעותיו הראשונות בזירת הטלוויזיה, המנחה המוביל אורי לוי, משה גרטל (עומד), ושני האורחים הווטרנים נסים קיוויתי ויורם ארבל לשעבר שדרנים בכירים בחטיבת הספורט הטלוויזיונית בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלי גוטמן אכזבה אחת גדולה:

מר אלי גוטמן לשעבר מאמן כושל של נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 2015 – 2001) משמש היום פרשן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. האיש מביע את דעתו ומשיא עצות מעצות שונות לכל דיכפין על כר הדשא, למאמנים ולשחקניהם כאחד, על תקן של יעני מומחה. אם הוא באמת ידען כזה כפי שהוא חושב על עצמו ו- רווי ביטחון עצמי, אז איך קרה שבתקופתו כמאמן לאומי הודחה נבחרת ישראל שלו כלאחר יד משני הקמפיינים של מונדיאל ברזיל 2014 וה- Euro של צרפת 2016. אישיות כדורגל ברמה נמוכה.

אורי אבנרי ז"ל (1).אחריתו מביישת את נעוריו:

הפוסט המגוחך שכתב אורי אבנרי (בן 95, היום) בביתו בתל אביב וכותרתו "אני מתבייש" (פורסם ב- "הארץ" ביום שלישי – 3 באפריל 2018) מבייש את נעוריו. בניגוד לאורי אבנרי, אנוכי אינני מתבייש בצה"ל שנשבעתי לו אמונים ב- 1956 והצהרתי כי נכון אני להקריב את חיי למען מדינת ישראל בעת שירותי הצבאי הקרבי בגדוד 12 של חטיבת גולני. אינני מתבייש בצה"ל בו שירתי בחמש מלחמות ב- 1956, 1967, במלחמת ההתשה ב- 1970, במלחמת יום הכיפורים ב- 1973, ובמלחמת לבנון ה- 1 ב- 1982. אינני מתבייש ב- צה"ל בשורותיו שירתי 35 שנים בצבא המילואים. אינני מופתע מדעותיו של אורי אבנרי. אני נדהם מ- דַלוּת כתיבתו, עוני רעיונותיו, ונימוקיו הרופפים העוטפים את ה- "אני מתבייש" שלו. אורי אבנרי איננו יודע לכתוב. חלש בהבעה. כתיבתו פתטית נוכח תיאור מצבה הצבאי – ביטחוני הרגיש של מדינת ישראל ש- שרויה במלחמה לחיים ולמוות עם ארגון הטרור העזתי חמאס. מעניין אותי לראות את אורי אבנרי נוטש את ביתו בתל אביב, מתייצב בקהיליות של קיבוצי כפר עזה, נחל עוז, בארי, גבולות, כיסופים, כרם שלום, זיקים, נירים, סופה, רעים, ומקריא להם את משנתו אודות מנהרות הטרור של החמאס. חלילה וחס לומר ולקרוא להם על פי הבנתו, "מנהרות טרור". יכול להיות כי מנהרות הטרור האלה שחופר החמאס לעבר יישובי ישראל ב- עוטף עזה נראות מתל אביב רק מנהרות של אופנה ויופי. את הפוסט הרופף שלו "אני מתבייש" מסיים אורי אבנרי במילים הללו : "…מהטמה גאנדי ומרטין לותר ניצחו בגדול. גם הפלסטינים ינצחו במערכה זו…". אורי אבנרי אל תבלבל את המוח. אין סיכוי. מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג צעדו תמיד בכל הפגנות המחאה ההן במדינותיהם, הודו ו- ארה"ב, בראש תומכיהם, ולבסוף שילמו בחייהם. שני הארכי טרוריסטים הפחדנים איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר מתחבאים בשורות האחוריות של ארגון הטרור העלוב שלהם. הם לא נבחרו להנהיג את עמם בבחירות דמוקרטיות, אלא התייצבו בראשו בכוח הטוטליטריות, הנשק והזרוע, וההפחדה. אין להם שום כוונה לשכב על הגדר החוצצת בין היישובים הישראליים הפורחים בעוטף עזה לבין מולדת הטרור הענייה שלהם, ולהקריב את חייהם עבור תומכיהם. דמם בראשם. אורי אבנרי, חדל לספר מעשיות לקוראי "הָאָרֶץ".   

מלאו לי גבורות. אני בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אבא שלי משה אלרואי ז"ל ממייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואבא של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל מבוני העיר תל אביב שירתו ב- "הגנה". אנוכי שירתי בסדיר בשנים 1959 – 1956 ב- גדוד 12 של חטיבת "גולני". הייתי שָם בגדוד 12 של "גולני" טירון, מ"כ, קצין סג"מ (מפקד מחלקת טירונים ואח"כ קצין חבלה של הגדוד) ולבסוף סמ"פ. היו לי בתקופת שירותי הצבאי בן שלוש שנים ארבעה מג"דים (אורי בר-רצון, שמואל עמיר, אורי ביידץ', ויקותיאל "קותי" אדם) וארבעה מח"טים (חיים בן דוד, בנימין ג'יבלי, אהרון "ארווין" דורון, ו- אלעד פלד). בתום שירות קרבי קשה בן שלוש שנים עמוס אירועים חזרתי לקיבוץ אפיקים, הקיבוץ הטוב בארץ, כדי לעבוד את האדמה. להיות חקלאי, מספויני'ק ורפתן. סירבתי להצעת המח"ט האחרון שלי אלעד פלד לחתום קבע וללכת לקורס מפקדי פלוגות. בשום אופן לא רציתי להיות חייל מקצועי ומקצועני. נלחמתי כמו כל בני דורי בחמש מלחמות. ארבע נגד הצבא המצרי (ב- 1956, 1967, מלחמת ההתשה, ומלחמת יום הכיפורים ב- 1973), והאחרונה מלחמת לבנון ה- 1 נגד הארכי – טרוריסט יאסר עאראפת וארגון המחבלים שלו. ילדיי שירתו בצנחנים ו- "גבעתי". בתי שירתה בחמ"ל של פיקוד צפון בקריית שמונה. נכדי הבכור שירת שירות קרבי מלא ו- נלחם ב- שורות חטיבת הנח"ל "צוק איתן". נכד נוסף שלי (שחקן כדורסל מצטיין שגובהו 2.00 מטרים) התגייס עכשיו להנדסה קרבית ולא חיפש שום מפלט של ג'ובניק בשל גובהו וכישרונו הספורטיבי. שתי נכדות שלי (אחת סמלת ת"ש / תנאי שירות, והאחרת קצינה בחיל חינוך) שירתו שירות צבאי פעיל ומלא לאורך כל הדרך. כך חינכו אותי הוריי, בוני ומייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ככה חינכנו רעייתי (שירתה בנח"ל) ואנוכי את ילדינו. כך מחנכים ילדינו את נכדינו. כשאנוכי מקשיב לבלבולי השכל הבכייניים של יאיר לפיד ברדיו גלי צה"ל באוזניהם של עמית סגל וירון דקל שני אימפוטנטים אודות נסיבות שירותו הצבאי הנעלמים וכו', אני פשוט מתנתק משלושתם. OK, כולכם יכולים לבחור ביאיר לפיד פוליטיקאי שקרן כראש הממשלה הבא שלכם. אנוכי שַם את הפתק שלי בקלפי לטובתה של ח"כ מרצ תמר זנדברג.

אורי אבנרי ז"ל (2).אחריתו מביישת את נעוריו: 

לפני כארבע שנים, ביום רביעי – 16 ביולי 2014 פרסם אורי אבנרי (אז בן 90) בעיתון "הָאָרֶץ", פוסט מופרך, מעוות, ומבולבל שכותרתו, "צ'רצ'יל המנוול", וכותרת המשנה שלו, "ווינסטון צ'רצ'יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו". מדובר בפוסט נכלולי ומביש. מחורבן מאוד. לא מוצלח בלשון המעטה. מעוות, מבולבל, שגוי, מְקוֹמֵם, ומרתיח. מדובר במאמר המכפיש עד עפר את המנהיג האנגלי הדגול ווינסטון צ'רציל בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939. במאמר ההוא "צ'רצ'יל המנוול…ווינסטון צ'רצ'יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו…", משווה אורי אבנרי את איסמעיל הנייה ואוכלוסייתו לווינסטון צ'רצ'יל ותושבי אנגליה ואת מדינת ישראל אפופה במיליטריזציה צבאית נאצית. מקומם, מפני שהוא נכתב אומנם ללא מורא אך רווי משוא פנים. עד 16 ביולי 2014 לא ידעתי כי אורי אבנרי לא רק משבש ביודעין את מהלכי ההיסטוריה אלא גם כותב לא טוב. פוסט תמוה, שגוי, לא מדויק, בלתי נכון, בו אורי אבנרי איננו מספר את האמת לקוראי "הָאָרֶץ". תמוה כיצד עורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן ניאות להדפיס אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך העלוב הזה, כנראה בגין מוניטין העבר של הכותב.

אנוכי בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלתי כמו בני דורי לפני הרבה שנים על שלושה סלוגנים צנועים של הסתפקות במועט. א. "בקהיליית הקיבוץ כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו". ב. "לנצח ביושר ולהפסיד בכבוד בתחרויות הספורט" . ג. "הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות". עם שחרורי מצה"ל עשיתי הכרה בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת עם סלוגן נוסף שהגה אורי אבנרי עורך השבועון "העולם הזה", "ללא מורא – ללא משוא פנים". הסלוגן מצא חן בעיניי. גיליון בודד של "העולם הזה" התגלגל מידי שבוע למועדון החברים של הקיבוץ. גיליון אחד שהיו לו מאות קוראים. מדובר היה בשבועון חדשות ורכילות ישראלי אנטי ממסדי בעל סממנים ראדיקאליים. למשל, אורי אבנרי כינה את השב"כ "מנגנון החושך". "העולם הזה" נקרא ע"י רבים בקיבוץ אפיקים בימים ההם של 1960 באופן לא פרדוקסלי משמאל לימין, מפני שעורכו אורי אבנרי ביסס את דוקטרינת האינפורמציה המשולבת שלו על פוליטיקה בפִתְחוֹ ועל רכילות עסיסית בסיומו. חלק ניכר מהעיתון הוקדש לשערוריות סקס, סנסציות של בגידות וגירושין של ידוענים, וצילומי עירום של נשים. חברי קיבוץ אפיקים שהיה בימים ההם מעוז של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון , קראו כמעט כאיש אחד את העיתון "דָבָר", חלק מצומצם קרא גם את "על המשמר", אולם בשעות ערב ולילה מצאו אנשי תנועת העבודה במועדון החברים שלהם גם עניין וסקרנות במדור "רחל המרכלת" יותר ממאמריו המדיניים של עורך שבועון "העולם הזה". אני לא חושב שמישהו בקיבוץ שלי התעניין ולקח ברצינות את דעותיו הפוליטיות ותורתו המדינית של אורי אבנרי. הנאמנות של % 99 מחברי קיבוץ אפיקים הייתה נתונה באופן מוחלט לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. היו בקיבוץ אפיקים גם כמה מפ"מניקים ברי פלוגתה שהערצתם הוענקה דווקא ליעקב חזן ומיאיר יערי. אף על פי כן עובדה שהחברים פזלו לעבר "העולם הזה". רובם בגלוי. חלקם בסתר. אורי אבנרי ידע פעם לכתוב ו- ידע גם לערוך ולמכור ולשווק את ה- "אני מאמין" הפוליטי בעל סממנים רדיקאליים שמאלניים שלו באמצעות מִשְנָה סְדוּרָה של שילוב עם רכילות תל אביבית פרועה, ולא רק. אורי אבנרי החזיק בדעות פוליטיות של מיעוט קטנטן בארץ והבין שעיתונו "העולם הזה" איננו יכול להתפרנס על דעותיו אמירותיו. מֵידָע הרכילות , בעיקר הרכילות התל אביבית היה הדלק שהניע את קידום המכירות של "העולם הזה" בנקודות המכירה הראשיות שלו ברחוב דיזנגוף בתל אביב. בעשור ה- 60 של המאה הקודמת צבר "העולם הזה" פופלאריות שיא, והגיע לתפוצה של 25000 (עשרים וחמישה אלף) עותקים. "העולם הזה" יצא לאור בערבי שלישי בשבוע והברנז'ה התל אביבית עטה עליו כעל מוצאת שלל רב. העיר תל אביב הייתה המעוז של "העולם הזה" לא בגלל הפוסטים הפוליטיים של אורי אבנרי אלא כאמור בגלל מדורי הרכילות הנרחבים שלֻווּ בצילומי עירום רעשניים של נשים, רוויים רכילויות, וטבולים בסנסציות Sex. גם בתל אביב נקרא "העולם הזה" משמאל לימין. "העולם הזה" הפיק 25000 גיליונות שבועיים בשיאו, אולם פוטנציאל הקוראים שלו היה גדול בהרבה ו- נאמד ביותר מ- 500000 (חצי מיליון). 20 קוראים על כל גיליון. בשלב מסוים במחצית עשור ה- 60 של המאה הקודמת החליט אורי אבנרי (איש הגון ורדיקאל שמאלני) לרוץ לכנסת על סמך הפופולריות העיתונאית שלו. אמרת "העולם הזה" – אמרת אורי אבנרי (!) רשימתו "העולם הזה – כוח חדש" זכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת השישית ב- 1965, ואורי אבנרי הפך ל- ח"כ מן השורה. בבחירות לכנסת השביעית ב- 1969 הכפיל הח"כ אורי אבנרי את כוחו. הוא ושלום כהן ייצגו עכשיו את מפלגת השמאל הרדיאלית בכנסת. ב- 1972 התחולל קרע בין השניים. הח"כ אורי אבנרי והח"כ שלום כהן רָבוּ ונפרדו לעַד. עורך ומו"ל "העולם הזה" אורי אבנרי לא היה טיפש, אבל גם לא העַם בישראל. רובם המכריע של אזרחי ישראל הדף ו- דחה לחלוטין את משנתו הפוליטית של אורי אבנרי. האומה לא ראתה בו מנהיג ולא נעליים. אורי אבנרי לא הצליח לנהל אפילו סיעה פוליטית זעירה בת שני ח"כים. זאת הייתה שירת הברבור הפוליטית של אורי אבנרי בכנסת. העם הדיח וסילק אותו מבית המחוקקים שלו. לפתע התברר שמר אורי אבנרי הוא אולי עיתונאי מוכשר, אולם איננו משיח ולא גאון פוליטי כלל ועיקר. הוא לא הצליח לשכנע במשנתו השמאלית הרדיקאלית את האומה בצדקת דרכו המדינית. מרבית תושבי מדינת ישראל ראו בו קוריוז, ובאמת ב- 1973 נעלם מהכנסת וחזר לכור מחצבתו העיתונאית ב- "העולם הזה".

כותרת ההדמיה המטופשת והמעוותת "צ'רצ'יל מנוול" של אורי אבנרי, בה מוּשְוֶוה המנהיג הבריטי הדגול והדמוקרט ווינסטון צ'רצ'יל בהשאלה מבולבלת מתחכמת ומטומטמת חוזרת ונשנית, ובהפוך על הפוך על הפוך, למנהיג הטרור החמאסי הרודן והבוגדני איסמעיל הנייה, היא השוואה מחורבנת ש- מעוררת תמיהה רבתי. אורי אבנרי מספר לקוראי "הָאָרֶץ" כי, "…הארכי טרוריסט ורוצח ההמונים, מחריבה של אירופה, קנצלר גרמניה הנאצית ה- פיהרר אדולף היטלר הציע ב- 1940 שלום למנהיג הדמוקרטי הדגול ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל, אולם ווינסטון צ'רצ'יל דחה אותה מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…". אורי אבנרי טוען בפוסט "צ'רצ'יל המנוול" מ- 16 ביולי 2014, כי, "…במשך 5 שנים החזיק ווינסטון צ'רצ'יל את תושבי לונדון תחת אש בלתי פוסקת של מטוסים וטילים גרמניים והשתמש בהם כבמגן חי כדי להמשיך במלחמתו המטורפת. בשעה שתושבי לונדון היו חשופים לפצצות וטילים בלי "כיפת ברזל" הוא ווינסטון צ'רצ'יל התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…". עורך "הארץ" אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- "הארץ", כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי ז"ל.

עוד טען אורי אבנרי ז"ל , "…ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל החזיק את כל אזרחי בריטניה כבני ערובה. כאשר מנהיג גרמניה אדולף היטלר הציע לו בשנת 1940 הצעת שלום, הוא דחה אותה, מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, בעוד הוא יוצא מעת לעת מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות בלונדון, וחזר למקומו הבטוח במחילות מתחת לבניין ברוב דאונינג 10…". קוראי "הָאָרֶץ" הצעירים עוד יכולים להאמין לו. עורך "הארץ" אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- "הארץ", כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי ז"ל.

טקסט תמונה : הדמוקרט הדגול ווינסטון צ'רצ'יל ראש ממשלת אנגליה בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1940, מושווה במטפורה מופרכת ומעוותת חוזרת ונשנית ובהפוך על הפוך ע"י העיתונאי אורי אבנרי למנהיג החמאס הטרוריסטי איסמעיל הנייה. אורי אבנרי מסר את האינפורמציה הבאה לקוראי "הארץ" ב- 16 ביולי 2014, כלהלן : "…ווינסטון צ'רצ'יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח שלו, אבל לתושבי לונדון אמר, "…בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…".(סוכנויות). עורך "הארץ" אלוף בן העלה את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר של עיתון "הארץ", כנראה על סמך מוניטין העבר של כותבו.

אורי אבנרי ז"ל לא מספר לקוראי "הארץ" כי ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה הטרוריסטית במלחמה טוטאלית נגד פולין וכבשה אותה בתוך שישה שבועות בדם ואש ותימרות עשן. בירת פולין ווארשה וערים פולניות אחרות נמחקו. 2.000000 (שני מיליון) אזרחים פולנים נהרגו מתוך סך אוכלוסייה של 11.500000 (אחד עשר מיליון וחמש מאות אלף).

טקסט תמונה : ספטמבר 1939. מלחמת העולם ה- 2. ילד פולני שניצל מההפצצות הגרמניות מתועד בתוך הריסות העיר. (סוכנויות).

חודש קודם לכן באוגוסט 1939 נחתם הסכם אי התקפה בין גרמניה לרוסיה ע"י שר החוץ הנאצי יואכים פון ריבנטרופ לבין שר החוץ הרוסי וויאצ'סלאב מולוטוב. ההסכם שנודע כ – "הסכם ריבנטרופ – מולוטוב" נחתם באישורו כמובן של אדולף היטלר לצורכי הרגע בלבד והופר ע"י גרמניה הנאצית כשהיה לה כדאי ונוח ב- 22 ביוני 1941 כשה- וֶורְמָאכְט תקף במבצע צבאי ענק חסר תקדים בהיקפו את רוסיה (כונה בשם "מבצע בארבארוסה"). במלחמת העולם ה- 2 ההיא העקובה מדם, לא סיפר אורי אבנרי לקוראי "הָאָרֶץ" את ההשתלשלות ההיסטורית מבראשית וכי כבר באפריל 1940 כבשה גרמניה את דנמרק ונורווגיה ובמאי 1940 כבשה את בלגיה, לוקסמבורג, והולנד. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הארץ" כי ביוני 1940 עקף ה- "וֶורְמָאכְט" את קו ההגנה "מָאזִ'ינוֹ" וכבש בסערה את צרפת. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הָאָרֶץ" כי ב- 10 ביוני 1940 הצליחה ממשלת אנגליה בראשות ווינסטון צ'רצ'יל לפנות 340000 (שלושת מאות אלף וארבעים) חיילים בריטיים מחוף דָנְקֶרְק הצרפתי ולהשיבם לערי נמל אנגליות.

אורי אבנרי ז"ל מספר לקוראי "הארץ" כלהלן, "…ווינסטון צ'רצ'יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח תוך שהוא מבטיח לאזרחי אנגליה כי בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…". אח"כ ממשיך אורי אבנרי וכותב כי לחיל האוויר הגרמני (תוספת שלי, כמו לחיל האוויר הישראלי) לא הייתה ברירה אלא להמשיך בהפצצות העיר לונדון (תוספת שלי, בדומה ל- חיל האוויר הישראלי שמפציץ את עזה) כשלדברי הגנרלים של ה- וורמאכט, ה- לופטוואפה איננו מפציץ מטרות אזרחיות אנגליות אלא מפציץ מטרות צבאיות מובהקות כגון בתים פרטיים של חיילים בריטיים שבהם נערכו ישיבות וניתנו פקודות (תוספת שלי, כמו חיל האוויר הישראלי שמפציץ בתים של ראשי החמאס בעזה). מדובר בפוסט הזוי, מקומם, ושגוי שמְעַוֵות את ההיסטוריה בעזרת פרטים ו- דימויים מטומטמים וכתיבה היסטורית בהפוך על הפוך על הפוך. העַם הגרמני לא היה יכול להפיל את הרודן המטורף אדולף היטלר מפני שהקנצלר – פיהרר היה מוקף באין סוף טבעות הגנה של ה- גֶסְטָאפּוֹ (Gestapo). אפילו בשיא הפופולריות שלו ב- אולימפיאדת 1936 בעת נסיעתו יחדיו עם הפמליה שלו ברחובות ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 בדרך לאצטדיון האולימפי כדי לפתוח חגיגית בטקס רב רושם את המשחקים האולימפיים, אובטח ונשמר אדולף היטלר מפני בני עמו, ע"י 40000 (ארבעים אלף) אנשי ביטחון הפנים לובשי המדים השחורים והחמושים של ה- Gestapo. הדיקטטור אדולף היטלר שימש כל הזמן יעד להתנקשות ע"י מתנגדיו אולם אובטח ונשמר היטב ע"י יחידות הגסטאפו בפיקודם של ראשי ה- SS היינריך הימלר וריינהארדט היידריך.

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר (במכונית המובילה עומד משמאל) בלוויית הפמליה הגדולה שלו חולף על פני שער ברנדנבורג ב- "Via Triumphalis" בעיר ברלין במסעו המלכותי במכונית מרצדס מפוארת לעבר האצטדיון האולימפי המרכזי, שם ייערך בעוד שעה קלה טקס הפתיחה רב רושם של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש. 40000 (ארבעים אלף) אנשי גסטאפו של ה- S.S. (שירות הביטחון הפנימי הידוע לשמצה של גרמניה הנאצית בראשות האובר גרופן פיהרר היינריך הימלר) יחדיו עם המשטרה הגרמנית אבטחו את המסע האולימפי של הרודן הנאצי הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר. לשום אזרח גרמני מתנקש פוטנציאלי כלשהו, לא היה סיכוי להבקיע את טבעת הביטחון של ה- SS הנאצי והמשטרה הגרמנית שסוככו עליו, ולהגיע בסמוך אליו גם בהופעותיו הפומביות. לא ב- עִתוֹת שלום, וודאי לא בעת אירועי מלחמת העולם ה- 2 בשש השנים של 1945 – 1939 שהמיטה הרס, הרג, וחורבן כבדים על אזרחי ארצו, כ- 9.000000 חיילים ואזרחים הרוגים. (מקור : OLYMPIAZEITUNG 1936).

בשלהי הפוסט "צ'רצ'יל המנוול" כפי שפורסם ב- 16 ביולי 2014 ב- "הארץ" כותב אורי אבנרי ז"ל, כלהלן, "…המטרה המוצהרת הייתה להשמיד את תעשיית המלחמה הגרמנית, אך דווקא זו לא נפגעה. המטרה האמיתית הייתה להטיל אימה על האוכלוסייה האזרחית כדי לגרום לה לסלק את מנהיגיה ולהיכנע…וזה לא קרה…המרד היחידי נגד אדולף היטלר בוצע דווקא ע"י הקצינים הבכירים (ונכשל)…האוכלוסייה האזרחית לא התקוממה, אלא להפך, באחד מנאומיו נגד "טייסי הטרור", הצהיר שר התעמולה יוזף גבלס, "הם יכולים להשמיד את רכושנו, אבל לא לשבור את רוחנו…". לא נכון. שום דיקטטורה צבאית טוטליטרית (מאובטחת ע"י שירות ביטחון פנימי ברמה ואיכות של הגסטאפו) לא הובסה מעולם ע"י אזרחי מדינה כלשהי בשעה שהם מוכים, רעבים, וסובלים אבדות עצומות וכבדות בנפש ורכוש. עשרות ערים גרמניות נמחקו מהמפה לרבות 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים. מדהים כיצד עורך "הארץ" מוריד פוסט מופרך שכזה לדפוס, כנראה בשל ההערכה למוניטין העבר של הכותב.

אורי אבנרי ז"ל, מסיים את הפוסט שלו וקובע בטקסט כלהלן, "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…". אינפורמציה לא נכונה. הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר המטורף לא נכנע, אולם גרמניה החרבה וההרוסה שלו, מדינה שאיבדה במלחמת העולם ה- 2 כ- 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליונים פצועים, נכנעה גם נכנעה זמן רב לפני ה- 8 במאי 1945. מדהים כיצד אורי אבנרי מסוגל לרשום מידע היסטורי אבסורדי, מעוות, ולא נכון שכזה : "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…". לא פחות מדהים כיצד עורך "הָאָרֶץ" מר אלוף בן אישר אז לפרסום את הטקסט הנ"ל בעיתון "הָאָרֶץ" מתאריך 16 ביולי 2018. יתירה מזאת : אורי אבנרי לא מספר לקוראיו כי שני המטורפים המובסים והפחדנים האלה במסווה של מנהיגים, אדולף היטלר ויוזף גבלס, לא התייצבו בתום המלחמה בפני עמם המוכה כדי להסביר ולנמק את מדיניותם המלחמתית ואת שאיפת רעיון ההקמה של הרייך ה- 3 ל- 1000 (אלף) שנים, שהביאו בסופו של דבר לאסון וחורבן המדינה הגרמנית במלחמת העולם ה- 2 במשך 6 שנים בין 1939 ל- 1945, מלחמת השמד נוראית שהסבה לגרמניה אבדות בנפש ורכוש חסרות תקדים, 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליוני פצועים, ועשרות ערים שנמחקו מהמפה. אדולף היטלר ויוזף גבלס הנבזים והפחדנים ברחו מהמערכה ומאחריותם לאסון הנורא שהמיטו על האומה הגרמנית והתאבדו בבונקר שלהם בברלין. אדולף היטלר לא נפרד מעמו אלא רק מאהובתו אווה בראון. המנוול ורוצח ההמונים דפק לעצמו כדור בראשו בירי אקדח. עם יוזף גבלס שר התעמולה הארסי זה היה קצת יותר מסובך. לו ולאשתו מגדה היו 6 (שישה) ילדים קטנים. שני ההורים המנוולים הרדימו את ששת ילדיהם לנצח באמצעות זריקות רעל ואח"כ התאבדו בעצמם. מה זה צריך להיות הסיום המופרך הזה בפוסט המופרך ההוא מ- 16 ביולי 2014 של אורי אבנרי,  "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…".

טקסט תמונה : 1945. ראש ממשלת אנגליה הדגול ווינסטון צ'רצ'יל (במרכז, חובש כובע קצינים ולובש מעיל צבאי בהיר ארוך) יחדיו עם פילדמארשאל  מונטגומרי (משמאל, חובש כומתה שחורה עם שני סמלים) וחיילים וקצינים נוספים, חוצים את נהר הריין הגרמני. זהו אותו ווינסטון צ'רצ'יל שאורי אבנרי כתב אודותיו בפוסט "צ'רצ'יל המנוול" בעיתון "הארץ" מתאריך 16 ביולי 2014, "…הוא החזיק את כל תושבי בריטניה כבני ערובה…הוא עצמו התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…הוא דחה ב- 1940 את הצעת השלום של מנהיג גרמניה אדולף היטלר, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…מפעם לפעם יצא מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות, וחזר למקום הבטוח…", אבל לתושבים אמר, "בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתכם היפה ביותר…". (סוכנויות).

היסטוריונים כמו איאן קרשו (Ian Kershaw) מדווחים על עובדות שונות לחלוטין מאלה של אורי אבנרי. נכון שאוכלוסיית גרמניה שרדה את מלחמת העולם ה- 2 ואת שלטונו הטוטליטרי – דיקטטורי המטורף של היטלר אולם אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה מופצצת מהאוויר, מובסת, ומושמדת לעולם איננה תומכת במנהיג שמוביל אותה להרס טוטאלי, אבדון מוחלט, ו- 9.000000 חיילים ואזרחים גרמניים הרוגים. גם אוכלוסיית עזה איננה נאמנה לשני מנהיגיה איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. מדובר בכאילו נאמנות אזרחית שנובעת מפחד הזרוע. הבעת אמון ועצרות המוניות שנערכו בעבר ברצועת עזה ע"י אוכלוסייה ענייה ומובסת בעד איסמעיל הנייה ושלטונו כמו גם התמיכה המלאכותית העכשווית והבלתי אמיתית בו, נעשות בכוח תחת איומים של המשטר הטרוריסטי האיסלאמי המזוין בנשק ברצועה. איסמעיל הנייה איננו דמוקרט ולא נבחר לתפקידו בבחירות חופשיות נקיות. תמונות עצרות התמיכה בו ברצועה בעבר מזכירות את ההתלהבות והתמיכה העממית של האומה הגרמנית בקנצלר אדולף היטלר ובמשטר הנאצי בראשית מלחמת העולם ה – 2, כשתקופת ה- "בליצקריג" באירופה נראתה כפיקניק וימי תהילה. החל מ- 1943 התרופפה התמיכה וההערצה לאדולף היטלר לחלוטין והפכה ל- מלאכותית ואכולת ספקות. ואם בכל זאת הייתה כזאת, היא נעשתה בכוח ע"י הזרוע לביטחון פנים של הגסטאפו. החל מ- 1943 הורו ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט לחילות האוויר שלהם לתקוף 25 (עשרים וחמש) ערים גרמניות כדי לפגוע נואשות באוכלוסייה אזרחית, בנפש, במורל, וברכוש : ברלין, קלן, דורטמונד, דרזדן, דיסלדורף, אסן, פרנקפורט, המבורג, לייפציג, מינכן, בוכום, ברמן, חמניץ, שטטין, דסאו, דואיסבורג, האגן, האנובר, קאסל, קיל, מאיינץ, מגדבורג, מאנהיים, נירנברג, ו- שטוטגארט. 1.300000 (מיליון) אזרחים גרמניים נהרגו בהפצצות הכבדות. 300000 (שלוש מאות אלף) מתוכם מתו מרעב ומחלות. 7.500000 (שבעה מיליון וחמש מאות אלף) אזרחים גרמניים נותרו ללא קורת גג והפכו לחסרי בית. לכך צריך להוסיף 4.400000 (ארבעה מיליון וארבע מאות אלף) חיילים גרמנים הרוגים במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945. סך אבדות גרמניה הנאצית בנפש בהנהגת הקנצלר המורף אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 היו עצומות ונאמדו בין 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) לבין 6.900000 (שישה מיליון ותשע מאות אלף). אומדנים מאוחרים וחמורים יותר קובעים כי גרמניה הנאצית איבדה במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945 כ- 9.000000 (תשעה מיליון)חיילים ואזרחים הרוגים.  בין % 7.9 ל- % 10.0 מהעם הגרמני הושמד במלחמת העולם ה- 2 בין השנים 1945 – 1939. בתחילת מלחמת העולם ה- 2 בספטמבר 1939 מנתה אוכלוסיית גרמניה 69.300000 (69 מיליון ושלוש מאות אלף) תושבים. לא ייתכן כי הנתונים החמורים, המזעזעים, והמדהימים האלה חיזקו את מורל תושבי גרמניה ואת נאמנותם לדיקטטור אדולף היטלר ולהנהגה הנאצית ולדוקטרינה הנאצית המטורפת שלהם אודות קוממיות הריך ה- 3, זאת שהביאה הרס נוראי ואבדות עצומות בנפש ורכוש לאומה הגרמנית, כפי שטוען אורי אבנרי בפוסט שלו בעיתון "הָאָרֶץ" מיום רביעי – 16 ביולי 2014 "צ'רצ'יל המנוול". אין שום אפשרות הגיונית שהאוכלוסייה העזתית השְדוּפָה והענייה וחסרת כל, רוחשת ביוזמתה אהדה כלשהי להנהגה המטורפת הרדיקאלית, הטוטליטארית, והמופללת של החמאס בראשות איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. אם האוכלוסייה הקמלה הזאת בכל זאת מביעה הערכה ב- נהי, בכי, צעקות, ודגלים הרי שהדבר נעשה בשל סוגסטיה אוטומטית הנובעת מפחד של האזרחים מפני ההנהגה הטוטליטרית, ולא בגלל היגיון דמוקרטי. לא היה שום סיכוי בשעתו כי העם היפני הצייתן יתמוך בכת הצבאית הצבאית הטרוריסטית המטורפת שלו לאחר הטלת שתי פצצות האטום האמריקניות על הירושימה (Hiroshima) ו- נאגאסאקי (Nagasaki). ב- 6 ו-8 באוגוסט 1945. 

טקסט תמונה : 1944. מלחמת העולם ה- 2. התמונה מתעדת את הריסות העיר הגרמנית דרזדן שהוחרבה עד היסוד ע"י הפצצות שיטתיות של חילות האוויר של בנות הברית. (סוכנויות).

לא ייתכן כי אוכלוסייה אזרחית רעבה וחסרת מגן, נשים, זקנים, וטף ו- אימהות וילדיהן מופצצת ומושמדת תדירות לאורך שנים, תגלה אהדה ותמיכה במנהיג המטורף שלה שמוביל אותה להרס ואבדון מוחלט, גם אם מדובר בקנצלר – פיהרר כריזמטי כ- אדולף היטלר. אין דבר כזה. לא יכול להיות כדבר הזה. 

פרופסור גור אלרואי (הבן שלי) היום, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה מוסיף כדלקמן : "במשטרים טוטליטאריים איש אינו יודע מה הם בדיוק רחשי הלב של העם. רובם מפוחדים ואינם משמיעים דעה ועל כן הטיעון של מר אורי אבנרי שהעם הגרמני תמך באדולף היטלר בזמן ההפצצות הוא טיעון מופרך מן היסוד ואין לו על מה להסתמך. קורבנות ההפצצות הגרמניים ע"י חילות האוויר של בעלות הברית הן בראש ובראשונה קורבנות ההיטלריזם ודוקטרינת המלחמה ההיטלראית. אל לאויב לחשוב שהוא יכול לפגוע באוכלוסיה האזרחית של שכנותיו ולצפות שהאוכלוסייה שלו לא תפגע. אורי אבנרי שכח לציין עובדה היסטורית מדהימה מדינות דמוקרטיות לא הפסידו מעולם לרודנים ולמשטרים טוטליטאריים. הן תמיד סיימו אותן שידן על העליונה. ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן הם המנצחים הגדולים של מלחמת העולם ה- 2. לא צריך להיות הוגה דעות גדול כדי להבין מה היה קורה לו גרמניה הנאצית ובנות בריתה הפשיסטיות היו מנצחות".

אני מביא לידי קוראי הבלוג את מאמרו התמוה, המעוות, המתוחכם, הסוּפֶּר – מטפורי, המופרך והמכפיש, "צ'רצ'יל  המנוול", של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי, כפי שפורסם בעיתון "הארץ" ביום רביעי – 16 ביולי 2014. כל אחד רשאי להסיק את המסקנות האישיות שלו. מדובר בפוסט מופרך שנשען על מטפורה מבולבלת ומגוחכת חוזרת ונשנית בהפוך על הפוך על הפוך ובעובדות היסטוריות שגויות לחלוטין. מוזר ומביך שדווקא אחד מאבות העיתונות המודרנית במדינת ישראל כתב פוסט כל כך תמוה, מגוחך, ומבולבל. מתמיה גם שעורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן מוציא לאור מאמר מגוחך ומבולבל ושגוי בעובדות היסטורית שאוזכרו ו/או שהועלמו מהקורא, רק מפני שלכותב קוראים אורי אבנרי.

ראה "הארץ" מ- יום רביעי – 16 ביולי 2014 . עיתון "הארץ". מאמרו המופרך, התמוה, והמבולבל של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי , "צ'רצ'יל המנוול".

גדעון לוי:

כמה ימים לאחר שעוד אחד מעשרת נכדיי ונכדותיי היקרים התגייס לצה"ל, ליחידת הנדסה קרבית, פרסם מר גדעון לוי בעיתון "הארץ" (יום ראשון – 1 באפריל 2018) בהשראת העורך שלו אלוף בן פוסט וכותרתו, "צבא הטבח לישראל". כותרת נבזית ונכלולית. דעתי אודות גדעון לוי המביש והנכלולי ידועה היטב ל- 700000 (שבע מאות אלף) קוראי הבלוג. אני חתום על עיתון "הארץ" מזה 49 (ארבעים ותשע) שונים. שמחתי לראות ביום שלישי – 3 באפריל 2018 במדור "מכתבים למערכת הארץ" כי שני הקוראים מר חובב גבעתי מבנימינה ומר איתמר שקד מתל אביב שותפים לחוות דעתי אודות אותו העיתונאי הדַל שקוראים לו גדעון לוי.

קובי מידן:

קובי מידן איש רדיו גלי צה"ל הפסיד שוב. הוא התנצל בפני מפקד גלי צה"ל החדש שמעון אלקבץ על אמירתו האישית שלו ב- Facebook, "אני קובי מידן מתבייש להיות ישראלי", בגין אירועי עזה, בתירוץ "…לא התכוונתי…" וכו', והפסיד את כבודו. קובי מידן הוא איש פחדן חסר אופי ועמוד שדרה. אילו היה בו שמץ של מוּסָר, היה מתפטר ולא מתבזה.

קבוצת הכדורסל הכושלת של מכבי ת"א:

מכבי ת"א הפסידה אמש ב- וולנסיה (יום שישי – 6 באפריל 2018) לקבוצה הספרדית וולנסיה המחזור ה- 30 של ה- Euroleague בתוצאה 84:87, וסיימה את העונה האירופית. מכבי ת"א הייתה פעם פאר מועדוני הכדורסל במדינת ישראל. בשורותיה שיחקו זכריה עופרי, אברהם שניאור, רלף קליין, יהודה "קנבוס" ווינר, מנחם קורמן, דוד פריש, תנחום כהן מינץ, ומאוחר יותר גם סבי בן בסט, חיים שטרקמן, טל ברודי, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי ועוד רבים אחרים וטובים. היום מכבי ת"א היא קבוצה כדורסל מובסת שמושתתת על שכירי חרב. היום הם כאן. מחר הם ישחקו בקבוצה אחרת, זאת שתעטוף אותם ביותר דולרים. רבים מאוהדיה של מכבי ת"א תוהים מה יקרה בעונה הבאה ? איזה הרכב שחקנים יאייש את שורות המועדון ? האם מדובר שוב בשחקני יבוא חדשים ו/או שֶמָא הכוונה להתבסס על ההרכב של עונת הכישלון 2018 – 2017 ? האם המאמן הקרואטי הידען נוון ספאחיה יישאר ?

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני הכדורסל של מכבי ת"א באחד ממשחקי הדרבי התל אביבי במגרש הישן של בית מכבי ת"א (ליד קולנוע "אוריון" הישן). הישגיה הגדולים של מכבי ת"א בימים ההם – בזמן ההוא נשענו על הרכבי שחקנים קבועים ומינימום שינויים.  זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור (1.85), עמנואל ברדן (החליף לכמה רגעים את רלף קליין), יהודה ווינר "קנבוס", מנחם קורמן, המאמן יהושע רוזין, וזכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה בעת ההיא, 1.91 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מנחם קורמן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ראש הממשלה בנימין נתניהו בילף את אזרחי מדינתו בעניין "מתווה הפליטים".

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

הזמנת נשיא הונדורס מר חואן אורלאנדו הרננדז ע"י שרת התרבות והספורט מירי רגב כדי להדליק משואה בטקס הדלת המשואות בערב יום העצמאות ה- 70 למדינת ישראל, היא מעשה כשר אבל מלוכלך ו- מסריח. גב' מירי רגב עסקנית פוליטית ירודה ורדודה מצטיירת כמלקקת מקצועית לראש הממשלה מר בנימין נתניהו. לא בסדר. מדובר בסקנדל רבתי בשערורייה לאומית.

יצחק שוּם. חובבן.

התמוטטות של מועדון הכדורגל של הפועל כפר סבא, עד לפני זמן מה קבוצת צמרת בליגה הלאומית בעונת 2018 – 2017, היא עונשו של יצחק שום ה- Owner החובבן והמתנשא של קבוצת הכדורגל הפועל כפר סבא. זאת מפני שפיטר ללא כל סיבה מקצועית את המאמן המצוין מאסי דגו שהוביל על דעת עצמו ובידע של עצמו את הפועל כפר סבא למקום ה- 1 בליגה הלאומית בדרכה להעפיל חזרה לליגת העל. מאז פיטוריו של מאסי דגו ע"י יצחק שום בגלל תירוצי אגו קטנוניים של בעל הבית, הולכת הפועל כפר סבא מ- דחי אל דחי.

מילות סֵיפָא הנוגעים וקשורים ל-יָמִים ההם מ-נִבְכֵי הֶעָבָר שחלף לבלי שוב. דברי הימים ההֵם בתולדות השידור הציבורי התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האֶמֶת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח, ו-אֵינָם מאפשרים להֵן לעובדות האמת להשתבש (!).  

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. לפני 43 שנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי (בתווך) בין שני עוזריי המצוינים והמסורים לעבודתם, אריה שגיא מימין, וחיים גן טוב משמאל, באחת מעמדות השידור של "מבט ספורט" הטלוויזיונית בעֵת שידור ישיר של תחרות כדורעף. אשנה ואוסיף : אריה שגיא וחיים גן טוב היו שני אנשי טלוויזיה מעולים ועוזרים ומסייעים מצוינים. בלתי נשכחים עבורי. שניהם פנו בסופו של דבר לקריירות ו- תחומי עיסוק שונים בתכלית מהטלוויזיה. בלעדיהם ושכמותם היה קשה הרבה יותר להעפיל לפסגה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : אנוכי ושלושת ילדיי הקטנים מימין רוֹעִי (בן 11), הָגָר (בת שלוש), וגוּר (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י רעייתי יעל בדירתנו דאז, ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : סתיו 1976. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : רעייתי ואנוכי ושני ילדינו הקטנים מימין, הגר (בת שלוש), וגור (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י בנינו הבכור רועי (בן 11) בדירתנו ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות ותולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2017 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה, היא מהפכת הטלוויזיה ש- החלה ב- 1884, באותו הרגע בו מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) המציא לפני 134 שנים את ה- Spinning disk (הדיסק המסתובב) שלו. בכל יום מאז התחולל משהו חדש טכנולוגי ולוגיסטי שאפשרו את קידום תוכן השידורים בתעשיית הטלוויזיה באשר היא. מהפכת הטלוויזיה האלקטרונית הובילה אחריה כעבור שנים רבות את מהפכת המידע התקשורתית השנייה הלוא היא מהפכת האינטרנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. 

הפקת שידורי הטלוויזיה, עריכתם, ושידורם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 סימנה את קמילתם הסופית של הטלוויזיה ערוץ 1 ו- רשות השידור והפיכתם ל- ז"ל בראשות הטריאומוויראט הכושל, העלוב, החנפן, ונעדר שֶמֶץ של כישרון מנהיגות – המנכ"ל יוני בן מנחם + עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' + יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. לא הייתה עוד דרך חזרה. 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיוֹנָאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנָבוֹן והנָאוֹר Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) בעל היגיון הגיוני, מוסיף עוד אמת אנושית, כלהלן : "שום דבר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי" ׁ(!). לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הַסֶפֶר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.

העלאת פרקים מדברי הימים מירכתי האוב של נבכי העבר איננה נעשית למען אגו, יוקרה, ותהילה. חשיפתם מעת לעת בבלוג נועדו לתת תוקף, אשראי, סמכות, ו- אסמכתא למחקר ו- כתיבת הפוסטים על ידי ב- yoashtvblog.co.il, ומחקר וכתיבת 13 הספרים על ידי, שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ מ- 1884 ועד ימינו אלה של 2018. הסדרה קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". דברי הימים ההם התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האמת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב שהפכו לתעודות ביטוח, אינם מאפשרים להן להשתבש (!). אנוכי אוטוטו בן 80. אינני זקוק עוד לשום דברי תימוכין ולשום רגעי תהילה. היו לי מהם בשפע, למכביר. די והותר.

טקסט מסמך : שנת 2000. לפני 17 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב (אדם כֵּן, פורה, ומוכשר, אולם נמצא בצד הלא נכון של המפה הפוליטית) נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 1989. לפני 29 שנים. מכתב פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל למשימה הבאה שלו כ- כתב ושליח הטלוויזיה והרשות ל- וושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פֶּתַּח דָבָר שֶל דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. המסמכים היְשָנִים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח ברות תוקף, ואינם מאפשרים לעובדות הַאֶמֶת להִשְתָּבֵּש.  

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", עוסקת ו- דנה בהתפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884 (השנה שבה המציא מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו את פטנט ה- "Spinning Disk") ונמשכים עד עצם היום הזה של 7 באפריל 2018. 13 הספרים נחקרים ונכתבים על ידי מאז אוקטובר 1998, הזמן הרחוק ההוא, בה נטלתי חלק ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שנערכה בסידני – אוסטרליה. את פגישת ה- WBM הראשונה ההיא בסידני הובילה קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית המקצועית והמיומנת Sydney Olympic Broadcasting Organization (בקיצור ב- ראשי תיבות : SOBO) מי ששימשה Host broadcaster ועסקה ודנה בהיערכות הבינלאומית המורכבת והמסובכת שלה לקראת ההפקה והשידורים הישירים של המשחקים האולימפיים של סידני 2000. הלוא היא האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש. הספרדי מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel Romero) ניצב בראש SOBO. מר אלכס גלעדי נמנה שוב על הצוות האולימפי המוביל של NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושידורם בארה"ב. תמורת הזיכיון הבלעדי של סידני 2000 שילמה NBC ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סכום של 705.000000 (שבע מאות וחמישה מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC תמורת אולימפיאדת סידני 2000 זכויות שידורים על סך 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ה- Share שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת חברותנו ב- EBU עמד בסידני 2000 על סך 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הערה : ה- Share הכספי הנ"ל נקבע ע"י הוועדה הכלכלית של ה- EBU עוד ב- 1996 בעידן שלטונו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. אומר ואוסיף כי בתום ה- WBM הראשון שנערך באוקטובר 1998 בהובלת SOBO המצוינת בסידני – אוסטרליה, גמלה בי אז ההחלטה לחקור ולכתוב את הספר "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". לא ידעתי כי מלאכת המחקר והכתיבה יתפרשו על פני 20 שנים, 13 ספרים, ו- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב. אני כותב את המחקר המפורט על מחשב. המחקר והכתיבה שלי אמורים להסתיים היכן שהוא ב- 2019 מקסימום ב- 2020.

הגדרות המחקר הטלוויזיוני שלי :

“FROM MY POINT OF VIEW – If You Do, Do It Right – If Not Give It Up”.

“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentary) – IN  ISRAEL  AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2016”.

מנקודת מבטי שלי :

"אני מאמין כי האושר האמיתי של אנשים, נובע מיכולתם להסב את ראשם לאחור אל עברם, ולדעת שעבודתם הקשה לא הייתה לשווא". את האמירה הזאת המייצגת את שאיפתו של האדם לחתור בחייו לעבר השלמות והמצוינות, טבע היפני הִירוֹפוֹמִי דָאיְימָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) מי שהיה מאמן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף שזכתה לראשונה בתולדותיה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. הירופומי דאיימאטסו נולד ב- 1921 ומת ב- 1978.

הירופומי דאיימאטסו (Hirofumi Daimatsu) מאמן ו- מוטיבייטור קשוח כפה על שחקניותיו בנבחרת יפן בכדורעף משטר אימונים מפרך ואין סוף חזרות ותרגולות, ובצידם משמעת ברזל, בדרך לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. מדובר במסע מתוכנן רווי ייסורים גופניים ונפשיים ו- וויתור מוחלט של השחקניות על חייהן הפרטיים למען טובת הנבחרת, דבקות במשימה שאין גדולה ממנה, מסע שנמשך ארבע שנים בטרם המאבק על התואר אלופה אולימפית בכדורעף והזוכה במדליית הזהב. בעיניו זאת הייתה הדרך היחידה המובילה לניצחון ואל הפסגה. בין השנים 1964 – 1960 דרש מהן ומעצמו דבקות במשימה והקרבה חסרת פשרות שאין לה אח ורע בתולדות ספורט הנשים בעולם. ב- 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של "קוֹמָאזָאוָוה" שהוקם בקומפלקס האולימפי המשוכלל בטוקיו, מיגרה נבחרת נשות יפן של הירופומי דאיימאטסו את אלופת העולם נבחרת ברה"מ 0:3 במשחק הגמר, וזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים שנערכו על אדמת ארצן. תמונת האפילוג של התחרות הזאת בה נשות יפן מחבקות האחת את רעותה ובוכות מאושר בעוד המאמן המנצח הירופומי דאיימאטסו יושב על הכֵּס קר רוח, דומם, ונטול רגשות – זכורה היטב לכל חובב קולנוע שצפה בסרטו של קוֹן אִישִיקָאוָוה "טוקיו 1964". מדובר בתיעוד קולנועי מצמרר שדן במשמעת קרה, מאופקת, ו- מוקפדת ללא פשרות של הירופומי דאיימאטסו, בעצם מנת חלקם של בני יפן. מדובר ב- תיעוד אותנטי של אדם – מאמן ספורט שנראה חסר רגש, איש שקרח זורם בעורקיו, מכונה אנושית בדמות רובוט. הירופומי דאיימאטסו הוא אבי מורשת כדורעף הנָשִים ביפן.

ב- 5 ביוני 2003, יום הגִמְלָאוֹת הראשון שלי, אני מאמץ את דבריו של הירופומי דאיימטסו אל לבי. אני זוקף את גווי. מרים ונושא ראשי בגאווה. לא הבטחתי למנהליי תמיד לנצח אך הבטחתי לעצמי ולהם לחתור כל הזמן לניצחון. חזי עטור ביותר מ- 120 מדליות זהב שהעניקו לי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמנכ"לים של רשות השידור ב- 32 שנות עבודתי. אושרי האמיתי נובע מיכולתי להביט לאחור אל עברי ולדעת שמאמצי הכֵּנִים והממושכים למען השידור הציבורי לא היו לשווא. אני איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל רמ"ח אבריי מקדמת דנא. נולדתי בקיץ 1971 בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ושם נשארתי כל חיי. שניהם היו החונכים שלי. הייתי נאמן עשרות השנים לשידור הציבורי בכל גופי ובכל נשמתי. בכל כוחי. עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 32 השנים שבין 1971 ל- 2003 הוותה ציר מרכזי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר. תרומתי ותרומת חבריי היוו את אחת מאבני המָסָד החשובות ביותר של חטיבת הספורט ההיא ושל האכסניה שלה בדרכיהן הציבוריות. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 ספריה עָבֵי הָכֶּרֶס דנה בכך בפרוטרוט. חטיבת הספורט אותה ייסדו דן שילון ואלכס גלעדי ב- 1968 ו- 1969 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עריסתי. וגם מיטת השדה שלי. שם נבראתי בצלמי. שם במידה רבה חייתי. ושם גם במידה רבה מצאתי את מותי.

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. לפני 16 שנים. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. לפני 30 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשלושים ושתיים השנים של עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מקופל מפעל חיי. הטקסט לעיתים חריף ואגרסיבי העולה מעת לעת בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אינו חדש. כבר השמעתי אותן פעמים רבות בעבר בפומבי ועל הכתב. הוא מתועד במלואו. אינני מצטער שהייתי לעיתים בר פלוגתה לרבים ממנהליי. באופי שלי אני סָפְקָן ונושא בגאון את חופש היצירה והמחשבה. אינני Yes Man של אף אחד. מעולם לא הייתי כזה. אינני חוזר בי מהוויכוחים חלקם מרים שניהלתי עם הבּוסים שלי כל עוד חשבתי שאני צודק. אינני נסוג מחילוקי הדעות עימם שהיו מנת חלקי וגם מנת חלקם פעמים רבות במהלך שנות העבודה המשותפות. חלק מהוויכוחים ואי ההסכמות הביאו לרִיבִים וחיסול ידידות אישית, אך מעולם לא הודחתי ולא פוטרתי מתפקידי ע"י איש מהם. הייתי בן חורין לעצמי ולמחשבותיי, כּל עוד חשבתי שהדבר מיטיב עם השידור הציבורי שאני נמנה על שורותיו בכל רמ"ח אבריי. כתיבת הסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא רציונאלית אך באותה מידה אמביוולנטית ולעיתים מוּכַּת רגשות. אני מספר וכותב על פי הבנתי את אשר התחולל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 32 שנה. לא רק בתחום שידורי הספורט. ה- יושרה האישית שלי מדריכה את מקלדת המחשב כך אני מאמין. אני חלוּק בדעתי בחלק מהדברים על חלק מהאנשים שאהבתי והערכתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור, ואשר רכשתי להם בזמנו גם כבוד רב. הטקסט בספר מעריך ותוקף אותם לסירוגין. הם מוּגנים אך גם חשופים ופגיעים על פי הנסיבות והאירועים, עִתּוֹת הזמן ומקום התרחשותם. מפני שהיו הצלחות רבות ובצִדָן גם כישלונות (שלא היו מחויבי המציאות), כתיבתי בהחלט איננה עקבית. היא מלאה תהפוכות של כעס ואהבה, ידידוּת וחֲרוֹן, הערכה וביקורת, וגם חִידְלוֹן ורחמים מול דֶגֶם של חיקוי ומופת התנהגות.

עיקרון הניהול הראשי שהצבתי בסופה של 1980 עם ראשית המינוי היה פשוט וברור. לשָמֵר רֵאשִית דָבָר את הרעיון המרכזי של יוזמת השידור כפי שפיתחו בכישרון דן שילון תחילה בשנים 1974 – 1968 ואלכס גלעדי אחריו בשנים 1980 – 1974. בשלב השני תכננתי וקבעתי מחדש את אסטרטגיית יעדי השידור של מחלקת הספורט בארץ ובעולם בטווחים הקרובים, הבינוניים, והרחוקים. מחשבת אסטרטגיית התכנון נשענה על ארבעה נדבכים מרכזיים :

א. איכות כוח אדם.

ב. התפתחות הטכנולוגיה ושיפור הלוגיסטיקה שלנו בארץ ובחו"ל.

ג. רכישת ממון ותקציבים עבור הפקות ושידורי הספורט.

ד. הסעיף הרביעי הוא החשוב ביותר : שכנוע המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם + מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם + ומנהלי חטיבת החדשות לדורותיהם בצדקת דרכי והיגיון מחשבתי הטלוויזיוניים. ברור ש- ללא תמיכתם המסיבית התוֹכְנִיתִית והכלכלית בי במדיניות השידורים שהתוויתי, של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל, יוחנן צנגן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן יבד"ל, מיכה ינון יבד"ל (ועוד כמה אחרים) – לא היה ניתן להפוך את החזון למעשה. למציאות.

מדובר בתכנון והיערכות לקראת שידורם של אירועי ספורט בינלאומיים גם במרחק של שנים . במקביל מיסדתי מערכת עיתונאית מורחבת יותר וזריזה יותר הקרובה לאירועים, ועִמה אימוץ שיטתי של טכנולוגיית השידור שעמדה לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם. צריך להדגיש כאן שוב כי ללא טכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ומפעיליה, בלעדי טכנאי עַל ואנשים יצירתיים בימים ההם בתחום הקונקרטי של טכנולוגיית הטלוויזיה כמו אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלי בבא, אבנר מריומה, עמירם גולדשמידט, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, שמואל כהן, מאיר חיימי (ועוד רבים אחרים), העבודה העיתונאית הייתה מְשוּלָה ל- כְלוּם. ל- אֶפֶס. חָשוּב מכל אֵלוּ היה לקדם במהירות בימים ההם בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה את האנשים המוכשרים באמת והמסורים באמת ללא חשבון, אמנון ברקאי ואורי לוי ואח"כ בתחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת ואחריהם את את ששי אפרתי ומאיר איינשטיין ז"ל, ולהסיטם לעבר קדמת העשייה הטלוויזיונית בתחומי ההפקה, העריכה, והשידור. ניצבו לנגד עיניי יעדי שידור שטרם ומעולם לא כבשנו. חרף השנים שחלפו אני סבור גם היום שללא מנהיגות כֵּנָה ובעלת אינטגריטי, בלי מנהיגות נעדרת חזון, בלעדי הובלה ללא דוגמא אישית, ו- מנהיגות ללא מוטיבאציה ודרך ארץ בשידורי הספורט – לא הייתה שום חשיבות לתוכניות הכיבוש מרחיקות הלכת שלי ושל אנשיי. אלה היו גם עקרונותיו ודרכו של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהרכיב ובנה את חטיבת הספורט כיחידת שידור מתקדמת בין 1969 ל- 1980, בטרם עזב לשורות NBC. אי אפשר אחרת. בלעדי האנשים הנכונים המוצבים במקומות הנכונים לא ניתן היה לקַדֵם דבר. לא כל שכן כשאתה מנהיג קבוצת אנשים (גדולה או קטנה – זה לא חשוב) בצורה מאוד שקופה וגלויה, בתנאי עבודה לא נוחים שלעולם אינם מכסימאליים, ותמיד תחת לחץ. מנהיגות אֶמֶת בכל תחום במסגרות חיינו איננה סובלת מניפולציות והבטחות סתר, מַנְיֶירִיזְם, ו/או בלופים ו- פָּלָבְרוֹת. הנהלות רשות השידור לדורותיהן, המנכ"לים, מנהלי הטלוויזיה, ומנהלי החדשות כיבדו והעריכו את פועלי ופועלם של פּיקוּדַיי. אינני חושב שקיים מישהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור שקיבל כמוני גיבוי כל כך איתן ו- מסיבי מהבּוֹסים שלו לאורך שנים כה ארוכות. הם העניקו לי בעשרות שנות עבודתי יותר מ- 120 מכתבי הערכה החקוקים על לוח לִבִּי. חלקם מתפרסמים ב- בלוג ובסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ואשר עוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הלא היא מהפכת הטלוויזיה. המהפכה הראשונה מהפכת הטלוויזיה הולידה את המהפכה השנייה מהפכת האינטרנט. הצָלָ"שִים ומסמכי ההערכה האלה שניתנו ע"י דרגי המנהיגות והניהול הבכירים ביותר ברשות השידור, משמשים אות הערכה כמותית ואיכותית לאנשיי ולי על מבצעי השידור שלנו בארץ ובעולם חלקם ארוכים וממושכים, ולדבקות במשימות השידור ללא פשרות לאורך כברת דרך ארוכת שנים. רבים מהשידורים הבינלאומיים שהנהגתי, ניהלתי, והפקתי היו ממושכים והתבצעו בארצות רחוקות בקצווי תבל במקומות היסטוריים על פני חמש יבשות תבל. רבים מהם היו מורכבים ומסובכים מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. קיימת "הָאלָהָה" מסוימת בצל"שים – מכתבי ההערכה האלוּ שאני מאוד מכבדם, מוקיר את הטקסטים ואת כותבם, אך צריך לקחתם גם ב- פרופורציות הנכונות. אני מעריך שזכיתי להערכה וכבוד ממנהיגי השידור הציבורי לדורותיהם לא רק בגלל יכולות הביצוע ותוצאותיו אלא גם מחמת ההערצה בשנים ההן על שחתרתי, הגעתי, וכבשתי למענם אתרי ספורט ופסגות שידור מרוחקות על פני הגלובוס שהם עצמם לא ביקרו שָם מעולם.

טקסט מסמך : 1991. לפני 27 שנים. מכתב הערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88', במשך37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של סיאול 88', שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאֶפֶס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם 155 שעות מהמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי במלחמת לבנון ה- 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ואשר כלל בתוכו 115 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים הכנעתי את יריביי הטלוויזיוניים בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 3 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים, הכנענו חבריי ואנוכי את יריבינו הטלוויזיוניים מערוץ 5 שוק על ירך בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. עם עובדות אֶמֶת אי אפשר להתווכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יוני 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של טורניר Euro 2000, ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים ותקצירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורת).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי מר אלכס גלעדי לאחר שהתפטרתי וטרקתי את הדלת למנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בפרצופו. אוסיף ואומר : אלכס גלעדי הוא איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה אותו לאלתר מכהונתו הרמה לירכתי ההיסטוריה של השידור בציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל מכהן. האם אפשר היה להשוות את איכותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לזאת של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ? ו/או לזאת של יצחק לבני ? ו/או לזאת של אורי פורת ? ו/או לזאת של מוטי קירשנבאום ? התשובה היא מוחלטת : לָאו אבסולוטי (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההיסטוריה הטלוויזיונית ההיא רְחוֹקָת ה-יָמִים ההם, חלק ג'…הימים הרבים ה-הֵם…החודשים הרבים ה-הֵם… ו–השנים ה-הֵן…ש-חָלְפוּ ל-בְלִי שוּב…אולם הזיכרונות נותרו ב-מקומם…(!). כל הזכויות שמורות לחוקר, הכותב, והמחבר יואש אלרואי.

יורם ארבל כמו כל השַדָּרִים האחרים בארץ וגם בעולם שווה כקליפת השום ללא מערכת עיתונאית זריזה ומהימנה שעובדת בשבילו. שני שדרני ה- BBC המנוחים והבלתי נשכחים קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) ודיוויד קולמאן (David Colman) היו מסכימים עם הקביעה הזאת שלי ללא ערעור. התמונות הבאות שנשמרו ו- נלקחו מארכיון העבודה הפרטי שלי מלמדות כי לעולם לא השארתי את יורם ארבל בודד בעמדות השידור שלנו. אף פעם לא הפקרתי אותו. הוא תמיד היה עטוף בעוזרי שדר, טכנאים, ומפיקים, ובמערכת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית החרוצה כולה שעבדה למענו והייתה נאמנה לו עד כלות ב- % 100 (כמו לכל שדר ו/או שדרנים אחרים שהחזיקו במטה המיקרופון .

טקסט תמונה : 1981. הימים ההם הזמן ההוא שחלף לפני יותר מ- 43 שנים בעת תיעוד ו-כתיבת המסמך. התאריך : 28 בחודש אוקטובר של שנת 1981. המקום : אצטדיון ר"ג. לפני כ- 35 שנים ב-עֵת כתיבת ותיעוד הפוסט הנוכחי…(!).

זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם שריקת הפתיחה למשחק קדם גביע העולם של מונדיאל ספרד 82', ישראל – פורטוגל 1:4. מערכת עיתונאית וטכנולוגית עוטפת את השדר המוביל שלי יורם ארבל (רוכן שלישי משמאל ו-רושם מידע כלשהו…) בשורה השמאלית) בטרם שריקת הפתיחה למשחק ומעניקה לו ביטחון ושקט נפשי. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין בשורה הימנית : אנוכי בתפקיד המפיק הראשי ומנהל את כלל שידורי הספורט בארץ ובחו"ל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הבימאי אריה אורגד (מרכיב משקפי שמש, מתבונן ב- Line up של השידור הישיר ה-מתוכנן על ידי…), ו-עוזרת ההפקה המצוינת שלי בימים ההם שחלפו, רִיקִי רָנְד – אָרִיכָא. זיהוי הנוכחים בתמונה בשורה משמאל : טכנאי החשמל והתאורה זָ'אן לֵב אָרִי, עוזר השדר ישראל (שכחתי את שם משפחתו…), ה-שדר המוביל יורם ארבל, עוזר השדר בני עורי (מוסתר קצת), ו-טכנאי קול שלנו לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות. חל איסור מפורש להעתיק את התמונות). 

טקסט תמונה : תיעוד לפני יותר מ- 42 שנים…הימים ההם הסתיו ההוא של שנת 1982 ההיא…המקום : היכל הספורט ב-שכומת  "יד אליהו" בתל אביב. זוהי עמדת השידור של חטיבת הספורט ההיא בפיקודי ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…בטרם אחד השידורים הישירים שלנו את אחד מ-משחקיה של קבוצת מכבי ת"א בתחרויות -גביע אירופה ל-אלופות בכדורסל. זיהוי הנוכחים של צוות השידור שלנו בתמונה, מימין לשמאל : שני עוזרי השדר המצוינים, היעילים, והבלתי נשכחים ההם : בני עורי ו-אריה שגיא, הפרשן אריה מליניאק (מתבונן ו-מסתכל משום מה לעבר המצלמה…), השדר המוביל שלי בימים ההם יורם ארבל – האחד שלא היה בלתו בשנים ההן, עוזר השדר המצוין, הנאמן, והמקצועי אמנון לנגזם, ו-מראיין השטח הבלתי נשכח ההוא לעד, השדר האולימפי הוותיק חניך האסכולה של ה- BBC, שדר על טלוויזיוני מצטיין בעיקר ב-שדות ה- א"ק בארץ, באולימפיאדות, ו-באליפויות העולם…אולם ואבל לא רק…נסים קיוויתי ז"ל הוא האחד ש-טרם קם לו יורש בתחום…(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות. חל איסור מפורש להעתיק את התמונות ואת הטקסטים).

טקסט תמונה : חודשי מאי ו-יוני של שנת 1986. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 38 שנים. זהו אגף במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי שהיה ממוקם ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב-מכסיקו סיטי. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה הנ"ל : השדר יורם ארבל (שני מימין) והשדר נסים קיוויתי ז"ל הבלתי נשכח (ראשון משמאל, משלב ידיים) יחדיו עם המפיק אמנון ברקאי (במרכז מזוקן). קיצונית מ-מימין זוהי אשת קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TeleMexico גב' מוֹנִיקָה זָאמְבְּרָאנוֹ (חובשת לראשה כובע מצחייה לָבָן). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : החורף ההוא של שנת 1988 ההיא…תיעוד לפני כ- 36 שנים…זוהי עמדת השידור שלנו ב-אולם הכדורסל של ה-עיר ראשל"צ. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף כאמור לפני 36 שנים… זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : השדר יורם ארבל, הטכנאי ואיש הסטטיסטיקה מוטי גיא, יגאל שמעוני (מאחור), הטכנאי ואיש הסטטיסטיקה זיגי זיגל, השדר אורי לוי (חובש Headset), עוזר השדר אמיר בר שלום, אנוכי יואש אלרואי, וה-רשם דני לבנשטיין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 ו- 29 בינואר 1981. בריסל בירת בלגיה. היכל הכדורסל של הקבוצה הבלגית רויאל 4. אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א מתמודדת על אדמת בלגיה במשחק כפול בגביע אירופה לאלופות בכדורסל נגד האלופה הסובייטית קבוצת צסק"א מוסקבה. רשת הטלוויזיה המסחרית הבלגית RTBF מסייעת לי להעביר בשידור ישיר את סיגנל הטלוויזיה של שני המשחקים ארצה מבריסל לירושלים. מרבית רשתות הטלוויזיה של מדינות אירופה המערבית שידרו גם הן את סיגנל הטלוויזיה בשיטת השידור הטלוויזיונית  "625 pal", שחפפה והתאימה לאותה שיטת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ששידרה אף היא לצופיה ב-מדינת ישראל בשיטת "Pal 625". ה-שדר המוביל שלנו יורם ארבל (מימין) מאכלס את עמדת השידור שלנו בבריסל יחדיו עם המפיק הבלתי נלאה והמצוין ההוא שלי בימים ההם אמנון ברקאי (משמאל, חובש Headset ומחזיק מיקרופון). צוות השידור שלי  ובראשו יורם ארבל…לעולם ומעולם לא הושאר לבד ו-לא נותר בודד…בעמדות  השידור שלנו בכל חמשת יבשות תבל…ללא ו-בלעדי סיוע אנושי, טכנולוגי, ו-לוגיסטי צמוד בכל עמדות השידור שלנו בארץ ובחו"ל, בעת ובכל השידורים הישירים ההם שלנו לאורכן של שנים רבות…לרבות פרשן צמוד + ועוזר שדר צמוד !!! זאת הייתה הנורמה הטלוויזיונית שהצבתי בימים ההם לטובת מהימנות, טיב, ואיכות השידורים הישירים ההם שלנו בימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא לדורותיה…! ארבעת השדרנים הטלוויזיוניים  המובילים שלי בימים הרחוקים ההם יורם ארבל יבד"ל, נסים קיוויתי ז"ל, מאיר איינשטיין ז"ל, אורי לוי – זכו לסיוע צמוד של עוזרי שדר צמודים, טכנאים צמודים,  וסטטיסטיקאים צמודים בכל השידורים הישירים ההם בשדות ה- א"ק, השחייה, הכדורגל, והכדורסל בארץ ובחו"ל…ו/או גם בשידורים מוקלטים…(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יולי 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי "הקוליסיאום" / Coliseum בעיר האמריקנית, לוס אנג'לס בשנת 1984. השדר יורם ארבל (מימין) והשדר אורי לוי (משמאל, איש טלוויזיה מְעוּלֶה ועיתונאי חרוץ !) נקבעו על ידי לשדר יחדיו כ-צֶמֶד את טֶקֶס הפתיחה האולימפי ההוא של משחקי לוס אנג'לס האולימפיאדה ה- 23 במניין הזמן החדש. כאן נראים שניהם מכינים את שיעורי הבית שלהם בעמדת השידור שלנו מוכת שמש באצטדיון ה- "קוליסיאום" בלוס אנג'לס (לכן חובשים שניהם כובעים) לקראת השידור הישיר של טקס הפתיחה שנועד להתקיים ב- 28 ביולי 1984. מזג האוויר ששרר בקיץ 1984 ב-לוס אנג'לס היה חַם ו-לַח…והזכיר במידה רבה את האקלים ה-קיצי החם והלח של תל אביב… (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 באוקטובר 1981. אצטדיון ר"ג. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון ר"ג בטרם שריקת הפתיחה למשחק הכדורגל בו מביסה נבחרת ישראל את נבחרת פורטוגל בתוצאה 1:4 במסגרת קדם גביע העולם של ספרד 1982. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין : אנוכי (בגבי למצלמה) ועוזרת ההפקה שלי ריקי רנד – אריכא. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל : טכנאי החשמל והתאורה ז'אן לב ארי, שני עוזרי השדר של יורם ארבל ראובן ואמנון לנגזם (משופם), ה-שדר המוביל יורם ארבל, עוזר השדר השלישי בני עורי, וטכנאי קול שלנו אוחז ב- Headset. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי, כ- שעתיים בטרם שריקת הפתיחה למשחק רבע הגמר ההוא השנוי במחלוקת בו גברה ארגנטינה על ברזיל בתוצאה 1:2. יורם ארבל (מימין) ועוזרת ההפקה שלי שמחה שיטרית (משמאל) מקבלים ממני את פקודת השידור ממקום מושבי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC ב-מכסיקו סיטי (עיר הבירה של מדינת מכסיקו…). מעולם לא השארתי את יורם ארבל לבד ובודד בעמדות השידור שלנו בארץ וב-חו"ל.. תפקיד ההפקה היה לדאוג לכל צרכיו התוכניים והלוגיסטיים. הוא היה צריך רק לשדר. הפרשן בשידור הישיר המדובר הנ"ל ההוא היה מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1990. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 32 שנים בעת כתיבת ותיעוד הפוסט הנוכחי…! זהו השדר מאיר איינשטיין ז"ל הבלתי נשכח ל-עַד שלנו…בעת מעברו מ-רדיו "קול ישראל" לחטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית על מנת לשמש שדר מוביל ראשי במקומו של יורם ארבל שעזב ו-פרש ב-שנת 1990 לטובת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ואח"כ מצא את מקומו ב-ערוץ 2 המסחרי שנוסד בסופה של 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לחבורה המצטיינת הנ"ל שייך גם יאיר שטרן, אולם הוא היה מוכר לציבור בימים ההם לפני עשרות שנים יותר כמגיש תוכניות הספורט והרבה פחות כ-שַדָּר מוביל. יאיר שטרן עזב מוקדם מאוד את שורות חטיבת הספורט ונשאר לעבוד בטלוויזיה כאיש חטיבת החדשות. מאוחר יותר התמנה להיות מנהל חטיבת החדשות ואח"כ כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-ארה"ב. עם מינויו של מוטי קירשנבאום ז"ל באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור (ב-מקום אריה מֶקֶל ז"ל) הפך יאיר שטרן ל-יקירו ו-תִּקוותו החדשה של מנכ"ל רשות השידור הטרי, עליו הטיל מוטי קירשנבאום את יהבוֹ. בקיץ 1993 מינה מוטי קירשנבאום את יאיר שטרן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יוסף בר-אל. יאיר שטרן ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שבע שנים עד אפריל 2000. יאיר שטרן אדם יקר ואָהוּד היה מנהל טלוויזיה מוכשר ומוצלח מאוד (!).

טקסט תמונה : 1983. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים בעת כתיבת ותיעוד הפוסט. מערכת "מבט" ממוקמת בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. יאיר שטרן היה דמות אהובה, אהודה, ומקובלת כל השנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. העובדים רחשו לו בנוסף גם הערכה רבה. זיהוי ה-עומדים בתמונה מימין לשמאל : יורם רונן ז"ל עורך ומגיש התוכנית "מוקד", ויגאל גורן כתב "מבט". זיהוי ה-כורעים בתמונה מימין לשמאל : יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות, הצלם שרגא מרחב, עוזרת ההפקה דליה מונטיליו – מזון ז"ל, וכתב הספורט והחדשות בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, גיורא צוּר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי – יוני 1986. זהו אולפן הטלוויזיה בירושלים, האולפן המנווט את השידורים הטלוויזיוניים הישירים ההם של  מונדיאל הכדורגל ההוא של מכסיקו 86'. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני יותר מ-38 שנים… זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : המגיש והמנחה אורי לוי (משמאל) יחדיו עם הפרשן המעולה גיורא שפיגל (מימין). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1992. תיעוד של תמונת נוף אנושי בתום מבצע השידורים הישירים בן 155 (מאה חמישים וחמש) שעות בראשותי של תחרויות אולימפיאדת ברצלונה 1992. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המגיש והמנחה באולפן המנווט בירושלים דני רופ (…היום ב-עת תיעוד וכתיבת הפוסט ה-נוכחי הזה הוא משמש חזאי מזג האוויר בערוץ הטלוויזיה מס' 10…), אורי לוי, ויונתן "יוני" קנלר. מאחור מוסתר, זהו ה-שדר רמי ווייץ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

4. מחקר. נסים קיוויתי ז"ל ה-בלתי נשכח. היסטוריה טלוויזיונית רחוקת ימים, פרק ד'.

הטכנולוגיה הטלוויזיונית ומשך זמן וחשיפת יתר של האירועים על מסך הטלוויזיה, מאפשרים לשדר נסים קיוויתי לייצר ולהפיק אִידְיוֹמִים, פִּתְגָמִים, מִכְתָּמִים, וסְלוֹגָנִים בעת השידורים הישירים של מקצועות הא"ק והשחייה. וגם ליורם ארבל אחריו בתחומי הכדורגל והכדורסל. צריך להבין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית תיעדה את אירועי הספורט המקומיים שלה לרוב במצלמות Film שחור/לבן בעוד העולם עשה זאת באמצעות מצלמות Video בצבע (!). בעוד אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית התחלנו באמצעים הדלים שלנו את סיקור האירוע עם יריית הזינוק וסיימנו אותו עם הגיע הספורטאים לקו הסיום, הרי בעולם הגדול בעיקר ברשתות הטלוויזיה האירופיות והאמריקניות העניקו זמן אוויר להצגת גיבורי העלילה בטרם יריית הזינוק ואפשרו לשדרי הטלוויזיה לסכם את המצב גם לאחר שהספורטאים האלה חצו את חוט המטרה. דוגמא נפלאה לטיעונים הללו שלי הייתה אליפות אירופה בא"ק שנערכה באוקטובר 1971 בהלסינקי – פינלנד.

באוקטובר 1971 נשלח נסים קיוויתי ע"י מנהל מחלקת הספורט דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק. הוא היה שַדָּר טלוויזיה נפלא שניחן גם באישיות מיוחדת ומעניינת. באוקטובר 1971 שימש נסים קיוויתי עיתונאי מוביל וראשי של העיתון "ידיעות אחרונות" בהנהלת נוח מוזס ז"ל ודוב יודקובסקי וגם שדר של ה- BBC. דן שילון ואלכס גלעדי הזעיקו אותו מלונדון להלסינקי. התחרות ההיא של אליפות אירופה בא"ק באוקטובר 1971 הייתה חשובה מפני ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000 מ' באליפות אירופה בא"ק ההיא ב- 1971 הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן (Juha Vaatainen) נִיהֵל ב- 300 המטרים האחרונים מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה (Jurgen Haase). זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי בהלסינקי והריעו לו בהתלהבות עצומה. זה היה מראה יוצא דופן והטלוויזיה הפינית הציבורית YLE תיעדה אותה לפרטי פרטים. הכיסוי לא הסתיים לאחר חציית המתחרים את קו הסיום באותה הריצה ההיא ל- 10000 מ' אלא נמשך מפני שחלקו האחר היה רלוואנטי לקו הסיום של התחרות. בעוד יוהא וואטאיינן חוגג את הקפת הניצחון בתום הריצה המתישה והמפרכת, נסים קיוויתי שידר ישיר למיקרופון את הטקסט הנפלא הבא כלהלן : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?", והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני : "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים" (!). אני מוסיף ואומר שצריך לזכור שהוא נסים קיוויתי אמר זאת בעת שידור ישיר (!). אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שמענו טקסט כזה בשידור א"ק. זה היה חידוש מרנין בגלל הכיסוי המרשים באמצעות ניידת שידור אלקטרונית של YLE שהייתה בעלת 8 (שמונה) מצלמות Video, ובשל משך זמן אוויר משופר של מעקב המצלמות האלקטרוניות אחרי המנצחים גם לאחר חציית קו הסיום.

באולימפיאדת מינכן 1972 חשף שוב נסים קיוויתי את יכולתו וכישרונו הטלוויזיוניים כמנסח עַל בשידור ישיר. כשעלו השחיינים על אדני הזינוק בבריכה האולימפית בטרם הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי הגה נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו כלהלן : "…הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ…". הישג נפלא של שדר טלוויזיה שבונה דרמה ב- 30 מילים בטרם יריית אקדח הזינוק. טקסט ההצגה של גיבור העלילה מרק ספיץ ושבעת המתחרים הנוספים בתחרות ההיא בטרם יריית הזינוק באולימפיאדת מינכן 1972 ע"י השדר נסים קיוויתי היה חדשני עבורנו. מעולם לא שמענו עד אז טקסט טלוויזיה כזה שהוא השמיע באוזנינו. מעולם לא ראינו בטלוויזיה עד אז טֶקֶס מסודר שבו שַדָּר הטלוויזיה שיושב בעמדת השידור בבריכת השחייה האולימפית במינכן 72' מוביל את הצופה שלו בישראל ממסלול למסלול ומשחיין לשחיין בטרם יריית הזינוק , יורה את האינפורמציה הרלוואנטית, ועורך לו היכרות אישית עמו. היה מדובר ברענון עצום. לפתע הגיח לעולם הטלוויזיה מונח חדש : Pre Game Show. געגועיי אל נסים קיוויתי מי שהציב סטנדרט חדש בשידורים ישירים בטלוויזיה היו רבים (!). נסים קיוויתי ויורם ארבל אחריו היו שני אנשי טלוויזיה יצירתיים, אולם הם לא היו יכולים להפיק וליצור ניסוחי עַל בלתי נשכחים שכאלה בלעדי הטכנולוגיה הטלוויזיונית של DOZ במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 וללא הטכנולוגיה הטלוויזיונית של TeleMexico במונדיאל מכסיקו 1986, ללא זמן שידור נוסף, ולא בימוי מתוכנן ומושכל, ונבון.

בקיץ 1976, באולימפיאדת מונטריאול 76' ניצח הרָץ הַפִינִי לָאסֶה וִוירֶן וזכה במדליית הזהב בריצה גמר דרמטית מאין כמותה למרחק 5000 מ' (13:24.76 דקות) והקדים בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס מדליין הכסף (13:25.16 דקות), ואת הרץ הגרמני קלאוס-פיטר הילדנבראנד שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית הארד (בתוצאה 13:25.38 דקות), ואשר הקדים בסנטימטרים את רוד דיקסון (13:25.50 דקות) אף הוא מניו זילנד שדורג במקום הרביעי. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC / ORTO את תשומת הלב מ- קלאוס-פיטר הילדנבראנד השרוע על קו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון והזכייה במדליית הזהב על המסלול. באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהרץ הפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד. נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור ישיר : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק…". פנטסטי. וצריך לזכור שהוא אמר זאת ב- שידור ישיר. שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו כאלה. שניהם היו מדויקים.

טקסט תמונה : קיץ 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 73 שנים (בעת מחקר וכתיבת הפוסט). זהו אצטדיון "המכבייה" בצפון הישן של העיר תל אביב ההיא. האתלט נסים קיוויתי בן 23 מוכתר לאלוף ישראל בריצות 400 מ' ו- 800 מ'. בחלוף שנים הפך ל-שַדָּר האולימפי בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בענפי ה-א"ק ו-השחייה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. לונדון בירת אנגליה. העיתונאי המוערך נסים קיוויתי ז"ל נושא בשלוש משרות : שדר ה- BBC, כתב העיתון "ידיעות אחרונות", וגם שדר מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו של דן שילון ו-הסגן שלו אלכס גלעדי. היה רק נסים קיוויתי אחד…!!! (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. האצטדיון האולימפי. עיתונאי הספורט נסים קיוויתי (בן 26) משדר את תחרויות הא"ק האולימפיות לרדיו ה- BBC  ורדיו "קול ישראל". הוא היה כוכב רדיו כבר מבראשית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. לונדון. נסים קיוויתי (משמאל) היה מוסד שידור נכבד בפני עצמו זמן רב לפנינו. הוא היה שַדָּר ועיתונאי מוכשר משכמו ומעלה. כאן הוא מארח בשנות ה- 60 במאה הקודמת בעמדת השידור באִצטדיון "וומבליי" בלונדון את שחקן התאטרון והקולנוע הישראלי וחתן פרס ישראל, חיים טופול. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור חבות לנסים קיוויתי חוב עולם. כעבור שנים סיפר לי, "…יואש, אולי לא תאמין לי, אבל חיים טופול שימש לעת מצא פרשן כדורגל טוב בשידורי ה- BBC שלי בלונדון…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פּוֹסְט מס' 1268. הוּעָלָה לָ-אוויר עַל ידי ו-מטעמי ביום רביעי – 13 בחודש נובמבר של שנת 2024. כל הזכויות שְמוּרוֹת לחוקר, ה-מחבר, ו-הכותב יואש אלרואי.

ל-שואלים ו-המתעניינים בן כמה אני…: גִילִי ב-ימים אלה ב-עֵת כתיבת ה-פוסטים והזיכרונות ה-מצ"ב בפוסט מס' 1268…הוא 86 ו– 1/2. נולדתי בתאריך ההוא של ה' בחודש סיוון בערב חג השבועות ההוא של שנת תרצ"ח (1938) ההיא (על פי התאריך הלועזי "המקביל ל-עברי" בימים ההם, מדובר ב- 4 בחודש יוני ההוא של שנת 1938 ההיא)…ל-אבא ואימא היקרים שלי משה בלינדמן / אלרואי ו-שרק'ה פְּרֱס ז"ל, שניהם חברי קיבוץ אפיקים…צמחתי, התחנכתי, ו-גדלתי בקיבוץ אפיקים (ב-עמק הירדן). אשוב ואומר :  קיבוץ אפיקים הוא הקיבוץ הטוב ביותר במדינת ישראל בכל הזמנים…כך הוא נותר בעיניי…!!!

שניהם, שני הוריי היקרים ז"ל עלו ל-אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל בשנת 1930 מ-לִיטָא (..מ-העיירות שִירְוִוינְט ו-קוּרְשָאן…) ו-היו חברי ו-מקימי הקיבוץ ואשר עשו אותו ו-הפכו את קיבוץ אפיקים ב-עמק הירדן יחדיו עם חברי הקיבוץ האחרים ההם…ל-טוֹב ב-יותֵר בארץ ו-במדינה…(!!!). ו-אָשוּב ו-אוֹמַר…הָ-לֹא הוא קיבוץ אפיקים…בעל שֵם ו-רָב הָ-מוֹנִיטִין ב-ימים ההם…וגם עכשיו ו-כעת בשנת 2024…גם בשעתו…ב-תאריך ההוא של ה' ב-חודש סִיוָון עֶרֶב חַג שָבוּעוֹת ההוא…של שנת תרצ"ח ההיא…ב-4 בחודש יוני ההוא, בקיץ ה-חַם ההוא ש-שרר אז ב-עמק הירדן של שנת 1938 ההיא…

הערה : אבא שלי משה אלרואי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים, עִיבְרֵת אֶת שֵם משפחתו ה-לִיטָאִי "בלינדמן", ל- שֵם משפחה בשפה העברית, "אַלְרוֹאִי" (!)…ו-עשה זאת, על פי המלצתו של ראש הממשלה בימים ההם לאחר קום המדינה ב-1948 ההיא דוד בן גוריון בשנות ה- 50 ההן במאה הקודמת…חבר קיבוץ אפיקים שְמוּאֵל לוּלָב ז"ל הציע ל-אבא שלי ל-עָבְרֵת את שֵם משפחתו הלוֹעָזִי / לִיטָאִי מ- "בלינדמן" ל-שם משפחה עברי, "אַלרוֹאִי"…! אבא שֶלִי קיבל את ההצעה…ו-שֵם המשפחה בן מאות שנים "בלינדמן" נמחק ו-עוּבְרָת…אימא שלי ז"ל שרק'ה פְּרֶס גם היא ילידת ליטא לא הסכימה ל-עָבְרֵת את שֵם משפחתה ה-מקורי "פְּרֶס"…מפני ש-ראתה ב-מעשה של שינוי שֵם המשפחה המקורי, מחיקה ו-פגיעה בשני הוריה המבוגרים והדתיים, סבא וסבתא שלי מרדכי ו-רִבְקָה פְּרֶס (היו מאוד דתיים…), ואשר גרו אז בימים ההם ב-עיר טבריה…סבא שלי מרדכי פרס היה איש מאמין מאוד…דתי מאוד… בעל זקן ארוך ופאות ארוכות…ומי שניהל את בית הכנסת ההוא בעיר טבריה…אני זוכר זיכרון ילדות שאימא שלי סיפרה ב-עֵת היותי ילד בן 6 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה כשהצבא הנאצי – גרמני בראשותו של הגנראל אֶרְוִוין רוֹמֶל פלש ב- 1944 למצרים, ו-עמד אז על סף פלישה ל-אֶרֶץ יִשְרֵָאל ההיא…אז סבא ה-יקר שלי אמר לאימא היקרה שלי, ודיבר אליה כ-נביא תנ"כי וכה שח לה…: "…אל תדאגי בִּיתִּי…לא יהיה חורבן בית שלישי…!!!". סבא שלי צדק…!!! כשסבתא רבקה שלי, אימא של אימי -מתה בגיל 66…אז אימא שלי רצתה מאוד ל-הביא את אבא שלה (גם הוא היה בן 66) לקיבוץ אפיקים כדי שלא יהיה ו-יחיה לבדו בטבריה…אבל סבא שלי לא הסכים בשום אופן מ-פני שקיבוץ אפיקים היה חילוני מידי לפי השקפת עולמו…והוא היה איש מאוד דתי שמקיים את כל מצוות ה-תנ"ך…אימא שלי מאוד דאגה לו…ומידי שבועיים…היא הייתה נוסעת מאפיקים ל-טבריה ל-כמה שעות כדי לעזור לו (ואנוכי יחדיו עימה…) והביאה לו קצת ירקות ופירות…מזכירות הקיבוץ אישרה לה לעשות ולנהוג כך…סבא שלי לא הצליח להחזיק מעמד בלעדי סבתא שלי…הוא מת זמן לא רב אחריה…אימא שלי בכתה נורא מצער ו-אנוכי אחריה…בכיתי בכי מַר…והתאבלתי עליו כי אהבתי אותו מאוד והייתי  קשור אליו מאוד…ואהבתי ל-שבת על ברכיו ול-סַלְסֵל את פֵּאוֹתָיו הארוכות…ול-לטף את זקנו הארוך, ה-אפור, וה-סָב…סבא שלי ידע ב- ע"פ את כל ספרי ה-תנ"ך. הוא הכיר היטב את ההיסטוריה של עם ישראל מאז ימי התנ"ך ההם…הוא היה איש דתי / מאמין – אָדוּק מאוד…אולם בעל השכלה רחבה בכל תחומי חיינו, בעיקר במדעי ה-מתמטיקה ובעל מחשבה והיגיון חריפים…(!). סבא וסבתא שלי מצד אבא שלי חייקל ו- שטירל בלינדמן נרצחו מתישהו בשנת 1944 בעיירה הליטאית שִירְוִוינְט ע"י ה- SS ה-צורר הנאצי הגרמני…יחדיו עם עוד 600000 (שש מאות אלף) יהודי ליטא…יהדות ליטא חסרת כל הגנה הושמדה כמעט כולה ע"י ה- SS ה-צורר הנאצי/גרמני ההוא בראשותו של אדולף היטלר ימ"ש…נורא…

לא כל אזרחי מדינת ישראל נענו אז אז לבקשתו ההיא של של דוד בן גוריון ל-עָבְרֵת את שמות משפחתן…גם לא כל חברי קיבוץ אפיקים…יָשָה ו-אִידָה הֶלְמַן ז"ל לא הסכימו ל-עָבְרֵת את שמם…ו-נשארו עם שֵם משפחתם הלועזי ה-יָשָן ההוא הלמן…חבר הקיבוץ לַזָר וולוכוביאנסקי ז"ל עִבְרֵת את שמו ל- וֶורֶד…חבר הקיבוץ קָזְיוּק קֵז עִבְרֵת את שמו ל-כָּרְמִי…חבר קיבוץ חיים הוֹרְבִיץ לא הסכים ו-לא שהה לבקשתו של דוד בן גוריון ו-נשאר עם שם משפחתו הלועזי הישן…גם בּוֹרְיָה גוּרֶבִיץ' נשאר עם שם משפחתו הלועזי ה-ישן…אבל ו-אולם חבר קיבוץ אפיקים לוּסְיה לָפִּיצְקִי בעל סֶבֶר פָּנִים חָמוּר תמידי (עם שני חריצים בין שתי ה-גבות) שִינָה את שם משפחתו ל- לפיד…רמטכ"לָ צה"ל דאז רָב אָלוּף יעקב דוֹסְטְרוֹבְסְקִי, נעתר לבקשתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון ו-עִבְרֵת את שֵם משפחתו ל- "דוִֹרי"…שַר החוץ מֹשֶה שרתוק עִבְרֵת את שמו ל- "שְרֵת"…שָרֵת הממשלה ו-אח"כ ראש הממשלה גולדה מאירסון עִבְרֵתָה את שם משפחתה ל- "מֵאִיר"…ה-שַר לֵוִי ֹשְקוֹלְנִיק עִבְרֵת את שֵם משפחתו ל- "אשכול"…חבר קיבוץ אפיקים יָאשָה לוברסקי נשאר ו-נותר עם שֵם משפחתו ה-לוֹעָזִי…ו-גם חבר קיבוץ אפיקים חיים לוצ'אנסקי נשאר עם שם משפחתו ה-לועזי…רבים מ-חברי קיבוץ אפיקים לא שעו לבקשתו ההיא של דוד בו גוריון…ו-לא הסכימו ל-עָבְרֵת את שם משפחתם ה-לועזי מפני ש-חשבו ש-הם פוגעים ב-כבודם של הוריהם…חבר קיבוץ אפיקים סְיוֹמָה לִינְקוֹבְסְקִי (קיבוץ ש- השתייך למפלגת מפא"י / מפלגת פועלי ארץ ישראל…) עִבְרֵת את שם משפחתו ל- לִין, וכך עשה גם אחיו שהיה חבר קיבוץ משמר העמק (קיבוץ ש-השתייך בימים ההם למפלגת מפ"ם / מפלגת הפועלים המאוחדת…). שחקן הכדורסל ההוא של נבחרת ישראל ההיא בימים ה-הם של שנות ה- 50 ההם,  עָמוֹס לִין …נשא לפני כן את שם ה-משפחה ה-יָשָן "לינקובסקי"…

פוסט מס' 1268. אנוכי יואש אלרואי (שם משפחתי הקודם היה "בלינדמן". אבא של ז" עִיבְרֵת אותו ב- 1953 ל- "אַלְרוֹאִי", על פי בקשתו ההיא של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון) החוקר, הכותב, והעורך של כל הפוסטים ב-בלוג הארוך והמפורט רָב הָשָנִים… כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. פוסט מס' 1268. הוּעָלָה לאוויר ביום רביעי – 13 בחודש נובמבר של שנת 2024.

הערה : אבא שלי ז"ל משה בלינדמן חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עברת בשנת 1953 שם משפחתו מ-בלינדמן ל-אלרואי, על פי בקשתו המפורשת האישית ההיא של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון…גל שרי נ\ממשלה הימים ההם המירו את שם משפחתם מלועזית לעברית… מרבית חברי קיבוץ אפיקים נענו בימים ההם לבקשתו ההיא של ראש הממשלה דוד בן גוריון…ו- בחרו בשמות משפחה עבריים חדשים במקום השמות הלועזיים הישנים…למשל חבר הקיבוץ קזיוק קז בחר בשם משפחה עברי חדש "כרמי"…אבא שלי המיר והחליף את שם משפחתו מ-בלינדמן ל-"אַלְרוֹאִי"…אולם יחד עם זאת חברי קיבוץ רבים סירבו לבקשתו ההיא של דוד בן גוריון…מפני ש-חשבו ו-סברו שבכך הם מקפחים ו-משכיחים את זכר הוריהם שהלכו לעולמם ואינם כבר…חבר קיבוץ אפיקים לַזָר וולוכוביאנסקי החליף את שם משפחתו ל- "וֶורֶד"…יצחק גוֳפֵן החליף את שם משפחתו ל-"גֶפֶן"…אסתר יסינובסקיה החליפה את שם משפחתה ל-סיני…ראשית שנות ה-50 במאה הקודמת היוו מן ההיבט הזה של שינוי שמות משפחה לועזיים לעבריים…מין של ממד של התחדשות לאומית…(!).  

אין כמעט כתבים ו-שדרני טלוויזיה ו-רדיו (…וגם עיתונאים אחרים בעיתונות ה-כתובה…) ש-יכולים להתחרות עִם ו-מוּל  רמתו הטלוויזיונית המקצועית ה-אישית ה-איכותית ה-גבוהה, ה-זריזה, ה-חיונית, וה-מהימנה שֶל נִיר דְבוֹרִי, איש "חברת החדשות" של ערוץ הטלוויזיה מס' 12 ב-שַלָט…הוא מ-שִכְמוֹ ו-מעלה…אולי מ-פני ש-קוֹרָץ מ- סוג של "חומרים אֱנושיים" שונים טובים יותר מ-שֶל האחרים…ולכן הוא נִיר דְבוֹרִי ה-טלוויזיוני בּוֹלֵט על המָסָך…(מאוד ובמיוחד…) !. 

נִיר דְבוֹרִי הוא עיתונאי ב-רָמָה טלוויזיונית ישראלית גבוהה (מאוד)…ו-גם ב-רָמה בינלאומית…הוא איש מקצוע מְעוּלֶה, אֶחָד מ-עמודי ה-תָּוֶוךְ של חברת החדשות של ערוץ 12… נִיר דְבוֹרִי הוא עיתונאי שטח טלוויזיוני רב ערך…חָרוּץ ו-אָמִיץ שֶ-ציבור צופים גדול ב-אָרֶץ במדינת ישראל חַיָיב לוֹ ול-ציוותי הצילום שלו חוֹב גָדוֹל על המידע שהם מספקים לו מידי יום ביומו…מידי עֶרֶב ב-עַרְבוֹ…הנוכחות והמקצוענות הטלוויזיוניות שלו, של ניר דבורי, נחשפות חיש מהר על המָסַךְ…הוא בעל אישיות טלוויזיונית מושכת תשומת לב…אין מדובר ב-דָבָר שֶל מה ב-כך…מעטים בינינו ניחנו בתכונה הנ"ל…נִיר דְבוֹרִי איננו "כוכב קולנוע"…הוא לא אלן דלון…הוא הרבה יותר מזה…הוא ניר דבורי… 

יבורך האיש (!). אגב מעולם לא ראיתיו…לא ראיתי את ניר דבורי ב-מציאות, אֶלָא רַק על מסך הטלוויזיה…מטבע ה-דברים הללו…גם אף פעם לא שוחחתי עימו…על פי שיקול דעתי מדובר ב-אֶבֶן מַסָד בעלת מסה יסודית ורצינית של חברת החדשות (המצטיינת…) בערוץ 12…אנוכי מדבר ו-כותב ב-שמי בלבד…(!) 

ניר דבורי (נולד ב- 30 בינואר 1972) הוא עיתונאי טלוויזיה ישראלי ב-רמה גבוהה ו-ניצב ב-ראש ה-Desk לענייני צבא וביטחון של חברת החדשות "קֶשֶת" ב-ערוץ הטלוויזיה מס' 12. "קשת" מובילה ב- Rating הלאומי ו-גוברת ללא כל תנאי על…ו- בתחרות הטלוויזיונית הארצית מול ו-נגד ערוצים 11, 13, ו-14…! ב- "קשת" טמונים הרבה מאוד כישרונות טלוויזיוניים בכל הגזרות…כמו גם בערוצי הטלוויזיה הארציים במדינת ישראל…אולם הניהול והמנהיגות שלה, "קשת", הם מיטביים !!! + גם חלק ניכר בגלל ובשל כוח האדם המעולה שלה בכל גזרות והתחומים של התעשייה הטלוויזיונית במדינת ישראל…ההצלחה והשגשוג הטלוויזיוניים המדהימים של "קשת" במדינת ישראל לאורכן של כך כך הרבה שנים…הם חסרי תקדים גם בסדרי גודל של גבולות בינלאומיים…!!!  ) . עוֹד מחמאה עבור הנ"ל : הוא, נִיר דְבוֹרִי איש חברת החדשות של ערוץ 12, ניחן לא רק בידע עיתונאי – טלוויזיוני עצום…אלא חונן גם באופן ו-מסירת מידע ודיבור מתונים ו-לא רגשניים…הוא ניר דבורי (עילוי עיתונאי – טלוויזיוני) נושא עימו שקט נָפְשִי…הָ-מִיקְרוֹפוֹן ב-ידיו של ניר דבורי צָלוּל…ולעולם איננו רוֹטֵט…אתה מוֹצֵא אֶת עצמך תמיד מאמין לו, ובוטח באינפורמציה הטלוויזיונית שהוא מֵנִיח ב-פֶתַח דֶלֶת ביתך…! מדובר ב-עיתונאי שטח ואיש טלוויזיה ברמה גבוהה מאוד. הוא אָמִין מאוד, מהימן מאוד, ו-רציני מאוד…ו-בעל ידע רב בתחום התקשורת הטלוויזיונית המורכבת ו- "רבת מלכודות" בענייני חיבור טקסטים ו-שליחתם לציבור…). ניר דבורי הוא פיגורה טלוויזיונית ברמה גבוהה בכל פראמטר, גם בינלאומית…! ניר דבורי הוא רֶכֶש טלוויזיוני – אנושי ייחודי ו-חָשוּב ביותר של חברת החדשות של ערוץ 12…

ועוד מִילָה אחת…ניר דבורי נהנה ב-עֵת הָ-סיקורים הָ-נרחבים וה-מְמוּקָדִים שֶלוֹ בחזיתות ו-בשטחים ה-צבאיים ה-נרחבים וה-מסוכנים מ-תמיכה מקצועית של ציוותי טלוויזיה מקצועיים, מאומנים, ומקצועניים של חברת החדשות של ערוץ 12 (!). בשתי מילים יבורכו ניר דבורי וציוותי הצילום שלו…וגם "חברת החדשות" ה-חרוצה ו-הערנית של ערוץ 12…(!). יש לאנשי ערוץ 12 סיבה טובה להיות גאים בעצמם. הערה פרטית שלי : אנוכי כל כך סוֹמֵך על אנשי חברת החדשות החרוצים, המהירים, המהימנים, וששים אֵלֵי קְרָב שֶל ערוץ 12…עד שכמעט אינני צופה עוד במהדורות החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ערוץ 11) ו-גַם לא ב-אֵלֶה שֶל ערוצים 10 ו-13…[אולם אינני ממעיט ב-ערכם…]. בס"ה צריך לומר כאן ולהדגיש שוב…כי חברות החדשות של רשתות הטלוויזיה 10, 11, 12, ו-13 במדינת ישראל ניצבות ברמה טלוויזיונית – עיתונאית גבוהה מאוד ב-כל סטנדרט ארצי ובינלאומי, ו-מכל צד ו-היבט אֱנוֹשִי, חדשותי, ו-טכנולוגי…!!! ה- Rating שלהן מרקיע שחקים…זהו כמובן סימן מובהק כי הציבור במדינת ישראל מאמין ל-מידע ש-הן רשתות ה-טלוויזיה הללו מפרסמות ו- משדרות מידי יוֹם ב-יומו ומידי ערב בערבו…הן  מבורכות ע"י כלל הציבור בישראל…ו-הן יבורכו תמיד ב-המשך הדרך המפותלת…וה-טכנולוגית וה-אֱנוֹשִית…!!!

מציאות חיינו המורכבים ב-עִתּוֹת סכסוכים, קרבות, ו-מִלְחָמות עם יריבינו ה-מַרִים מאז 1948…אלה ה-מקיפים את מדינת ישראל ו-חולמים ושואפים שוב ו-שוב, ועוד פעם שוב ו-שוב…להשמיד אותנו מאז אותם ה-"מאורעות" ה-הם בשנים ההן של 1929… ואח"כ שוב ב-שלוש השנים ההן שלאחריהן, 1939 – 1936, ועד הימים האלה של חודש נובמבר בשנת 2024 …ה-מציאות ה-מרה הזאת מהווה תמריץ עיתונאי – טלוויזיוני מַר ו-יָקָר…ה-מְצָוֶוה על התעשייה התקשורתית העיתונאית ה-המונית היקרה הזאת שלנו על כל מרכיביה… להתייצב שוב ושוב בגבולות המדינה ובזירות הקרבות והמלחמות כדי ל-דָוֵוח ל-ציבור במדינת ישראל את האמת ואת אודות הנעשה בשדות המלחמות והקרבות האלה…ואת אומץ ליבם של חיילינו בכל הָ-חֵילוֹת ב-יבשה, ב-ים, ו-באוויר…והיא עוֹשָֹה זאת היטב ב-רצף ובנאמנות…!!! כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשעבר במשך 4 עשרות שלשנים, אנוכי מצדיע ל- חברות החדשות ואנשיהם של ערוצי הטלוויזיה שלנו 10, 11, 12, 13, ו-14 על אומץ ליבם ו-דבקותם העילאית והמרשימה במשימות סיקור המלחמות נגד האויב בצפון ובדרום…יישר כוחכם…ה-אוּמָה כולה מוקירה אתכם ומצדיעה לכם…!!! תבורכו כולכם ושימרו על עצמכם ציוותי טלוויזיה יקרים…!!! אנוכי רווי געגועים עזים (כמו רבים אחרים במדינת ישראל…) 

מן ההיבט הזה כלהלן, יש ל-ברך את ערוצי הטלוויזיה והרדיו החרוצים המשדרים במדינת ישראל ש-עושים עבודה עיתונאית מקצועית רבת היקף מסוכנת ומבורכת…24 שעות ביממה…!!! ויבורכו גם כל אנשי העיתונות הכתובה וב-ראשם "הארץ" + ״ידיעות אחרונות" + "מעריב"…!!! (ה-סדר איננו חשוב…) – בברכות חמות כל הנ"ל…!!!

נִיר דְבוֹרִי הוא שַדָּר טלוויזיה מְעוּלֶה, עיתונאי טלוויזיה אָמִיץ לֵב, ו-כתב צבאי חרוץ, פּוֹרֶה, ו-וָותּיק רָב שָנִים ב-רָמָה גבוהה מאוד שֶל ערוץ 12…(!). נִיר דְבוֹרִי הוא עיתונאי רדיו ו-טלוויזיה חָרוּץ, אָמִין ו-מְהֵימַן בעל עֵרֶך רָב…(!). חברת החדשות המקצוענית של ערוץ 12 עשתה ב-שעתו עיסקה מקצועית פורייה, משתלמת, וּמְבורֶכֶת מש-החתימה בימים ה-הֵם את ניר דבורי, וצירפה אותו לשורותיה הטלוויזיוניות שלה…יְבוֹרָךְ הָאִיש…שהופך את ערוץ 12 ל-מְהוּלָל…(!). ניר דבורי למרות השקט הנפשי שלו הוא שדר טלוויזיה דומיננטי מאוד…(!) שמקנה תהילה, מדרוג צפייה (Rating), ו-ממון  ל-בעל הבית שלו…

אנוכי מבקש להעיר ולומר כאן לקוראי הבלוג הרבים…כי בכל האמור ל-עיל…אין כאן בשום אופן כל כוונה להטיל דופי, ו/או לפגוע, ו/או לזרוע סימני שאלה ליד חברות החדשות האחרות של ערוצי הטלוויזיה 10, 11, ו-13… 

פוסט מס' 1268. כל ה-זכויות שמורות ל-יואש אלרואי ה-יוזם, ה-חוקר, ה-כותב, ה-עוֹרֵך, ו-בעל ה-בְּלוֹג.

פוסט מס' 1268. הערה ותשובה לקוראים המתעניינים והשואלים : הבלוג נכתב, נערך, ו-מופק על ידי בלבד…אין לי עוזרים ומסייעים…הבלוג הועלה לאוויר על ידי ו-מטעמי לראשונה בימים ההם…היכן שהוא בתום אולימפיאדת סיאול ההיא של שנת 1988 שם שימשתי כמפיק ראשי ו-מנהל ראשי של ציוותי שידור שלי ההם…אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…ו-אולם אח"כ הבלוג הופק ו-נכתב על ידי בהפסקות גדולות וממושכות…אבל…את רצף החקר, המחקר, הכתיבה, והתיעוד המורכבים, המסובכים, והממושכים – חידשתי מאוחר יותר במלואו…!!!  כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.   

פוסט מס' 1268 : נִיר דְבוֹרִי איננו כתב צבאי טלוויזיוני ש-יוֹשֵב ו-מסתגר ב-אולפן הטלוויזיה ו-מְסָקֵר את אירועי ומאורעות ה-מלחמה ה-קשה מה-כּוּרְסָא ה-אוּלְפָּנִית…הוא ו-צֶוֶות ה-צִילוּם הֶ-חָרוּץ שְלוֹ עושים את עבודתם ה-חָשוּבָה וה-מְסוּכֶּנֶת כְּבָר שָנִים רָבּוֹת, פָּנים אֶל פָּנִים מול האויב, ב-שטחי ה-מִלְחָמָה ו-הקְרָבוֹת ש-מנהל צה"ל (צבא ההגנה ה-אמיץ של מדינת ישראל) נגד הָ-אוֹיֵב ב-דְרוֹם מדינת ישראל וב-צְפוֹנָה של מדינת ישראל…!!!

ל-כֵן אוֹסִיף ו-אוֹמַר כך ו-כלהלן 1001 פעמים את הטקסט הזה: "ניר דבורי אתה עיתונאי אָמִיץ לֵב ו-יָקָר…וגם צנוע…!!! תבורך אתה ו-יחד עימך ציוותך הטלוויזיוני ה-צמוד אליך…!!!". צופי ערוץ 12 יודעים להעריך היטב מ-מעמקי לִיבָּם ו-מַצְפּוּנָם את ה-ערך של עבודתכם העיתונאית המסוכנת, הארוכה, האמיצה והממושכת מ-זה שנים בשדות ה-קרב ב-דָרוֹם וב-צָפוֹן…!!! שָם מנהל צה"ל ה-יָקָר וה-אָמִיץ על חֵיילוֹתָיו ב-יַבָּשָה, ב-יָם, וב-אָוִויר מלחמת הגנה קשה רְווּיָית דָמִים על זכותה של מדינת ישראל לחיות חיים נורמליים במזרח התיכון…!!! יבורך צה"ל ויבורך כל עם ישראל…!!!

אנוכי נטלתי בעבר, חלק ב- 5 מלחמות ישראל, מאז היותי חניך בקורס מ"כים כ-חייל ב-גדוד 12 של חטיבת "גוֹלָנִי" ההיא (קורס המ"כים ההוא התנהל ו-נערך ב- "ג'וֹעָרָָה", בסיס צה"ל שהוקם על גבעה שָלֶטֶת ה-סְמוּכָה לשלושת הקיבוצים עֵין השופט + רמת השופט + קיבוץ דליה). אח"כ הייתי מ"כ, ו-קצין קרבי לוֹחֵם ב-שוּרוֹת גדוד 12 ההוא של חטיבת "גולני" ה-היא בשנים הרחוקות ההן שחלפו, 1959 – 1956…ואח"כ קצין קרבי לוחם כ- מ"מ, סמ"פ, ו- מ"פ ב-דרגת סֶרֶן בשירות מילואים קרבי ממושך בחטיבה מס' 3 במשך 35 שנים…חיילי המילואים בחטיבה מס' 3 ההיא היו רובם קיבוצניקים אנשי עמק הירדן ואנשי עמק יזרעאל…(!).

ה- מ"מ שלי במלחמתי הראשונה ההיא שלי באוקטובר / נובמבר בשנת 1956 באותו קורס ה-מ"כים ההוא נגד האויב המצרי ברצועת עזה, היה סג"מ זאב שטרנהל ז"ל…ה-מ"כ שלי באותה המלחמה ההיא נגד הָ-אויֵב המצרי ברצועת עזה היה היה אריאל זילבר, בן קיבוץ בגליל העליון…ששכחתי לרגע את שמו…הייתי אז נער בן 18 וחודשיים כאשר ה- מג"ד שלי ב-עת ההיא בגדוד 12 של חטיבת "גולני" ההיא היה סא"ל אורי בר רצון…מי ש- שלח אותי להיות חניך בקורס מ"כים של חטיבת "גולני" ההיא, קורס שנערך ב- ג'וערה…(בסיס צבאי שנבנה על גבעה שלטת הסמוכה לשני הקיבוצים עין השופט ו- רמת השופט…). חצי שנה אח"כ, בחר ו-ביקש ממני המח"ט ההוא של חטיבת "גולני" אלוף משנה בנימין ג'יבלי, ללכת לקורס קצינים שנערך ב-בסיס הצבאי בה"ד 1, בסיס היה סמוך לעיר פתח תקווה. המח"ט ההוא שלי בנימין ג'יבלי רִאיין אותי אז בימים ההם לפני 57 שנים…ואמר לי כי צה"ל זקוק למפקדים ברמה גבוהה…! הוא ידע שאנוכי בן קיבוץ אפיקים בעמק בירדן…הייתי אז נער בן 19/ 18…קצונה ודרגות לא עניינו אותי…אבל גדוד 12 של "גולני" כן…אהבתי את "גולני" שלי…  אנוכי ב-מקור בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן…נולדתי בערב חג השבועות של שנת תרצ"ח (4 ביוני של שנת 1938). אהבתי מאוד את השירות הצבאי ההוא שלי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" ההיא…היו לי ארבעה מג"דים ו-ארבעה מח"טים…התגייסתי ל- צה"ל ב- 3 במאי של שנת 1956…ו-השתחררתי משירות החובה הקרבי שלי כקצין בדרגת סֶרֶן בקיץ ההוא של חודש יוני ההוא ב-שנת 1959 ההיא. המלחמה הראשונה שלי הייתה נגד האויב המצרי בחודשים אוקטובר ונובמבר של שנת 1956…הייתי אז חניך בקורס מ"כים ההוא של חטיבת "גולני" שנערך והתקיים ב- "ג'וֹעָרָה", בסיס צבאי שנבנה על גבעה נישאה ו-שלטת ליד קיבוצי עין השופט ו-רמת השופט…(!). ה-מ"מ שלי באותו קורס ה-מ"כים ההוא ב-ג'וֹעָרָה היה זאב שטרנהל וה- מ"פ שלי היה זאב עופר…(!). ה-מ"כ שלי באותו קורס המ"כים ההוא ב- ג'וערה היה אריאל זילבר…ה-מ"כ שלי באותה הטירונות הקשה ההיא בגדוד 12 ההוא של חטיבת "גולני" ההיא, היה יהושע מיצמאכר בן כפר יהושע…פוסט מס' 1268. כל הזכויות שמורות ל-חוקר, ה-כותב, וה-מחבר יואש אלרואי.

קראתי את ביקורת הטלוויזיה העלובה והירודה ב-עיתון "הארץ" (13 בנובמבר 2024)… שכתב רוגל אלפר וכותרתה ה-מנובזת, "מלחמת נרמול ה-טרלול…". ניר דבורי תתעלם…רוגל אלפר הוא מבקר טלוויזיה דַל, חלש, ועלוב…ניר דבורי אתה עיתונאי טלוויזיה ו-כתב צבאי אמיץ ו-מעולה…!!! שעושה את עבודתו המסוכנת פנים אל פנים בשטחי המלחמה הקשה כבר במשך שנים רבות…!!! צופי טלוויזיה רבים במדינת ישראל מקשיבים ומאזינים לדיווחיך מ-שטחי המלחמות הקשות…ו-מעריכים אותך ומכבדים אותך עד למאוד…ניר דבורי אתה כתב צבאי אמיץ לב ומבורך בעל ידע רב בתחום של ערוץ הטלוויזיה מס' 12…זרוק לפח את דברי ביקורת הטלוויזיה העלובה של רוגל אלפר כפי שהם מתפרסמים בעיתון "הארץ" ביום רביעי – 13 בחודש נובמבר של שנת 2024…

אנוכי (עוד מעט בן 90…) כמי שנלחם  מאז היותי נער בן 18 בן קיבוץ אפיקים ו-יליד "גולני", כחייל וקצין קרבי בחזיתות הקרבות בחמש מלחמות ישראל מאז אותה המלחמה נגד מצרים בחודשים אוקטובר- נובמבר של שנת 1956…

ניר דבורי היקר…אנוכי יודע להעריך את תרומתך העיתונאית הרדיופונית והטלוויזיונית הגדולה, החשובה, האמיצה, וה-מסוכנת  למען ולטובת אזרחי מדינת ישראל…אתה עיתונאי וכתב צבאי יקר, חרוץ,  ו-אמיץ לב ברמה גבוהה…שזוכה להערכה רבה מטעמם של רבים מ-אזרחי מדינת ישראל…עשה כמוני : זרוק לפח את קטעי העיתונות של שני ה-כתבלבים הקשקשנים רפי רשף ורוגל אלפר…שניהם לא מגיעים לקרסוליים שלך…(!).

מעניין אותי לדעת…האם ו-באיזה חזיתות מלחמות ישראל בדרום ובצפון וגם במזרח נטלו חלק שני ה-עיתונאים העלובים האלה…רפי רשף ורוגל אלפר…והאם הם החזיקו נשקים השדות הקרב… האם שניהם נשבעו אי פעם את השבועה הצה"לית ב-טרם יציאה ל-קרבות המרים…שמהם רבים לא תמיד חוזרים…כי הם מוכנים להקריב את חייהם ו-נפשם למען תקומת מדינת ישראל…

ניר דבורי תבורך…! אתה והעיתונאים שכמותך – תבורכו…! שימרו על עצמכם בעת עבודתכם המלחמתית המסוכנת בחזיתות הקרבות שמנהל צה"ל בצפון ובדרום נגד האויב המר ונגד המגחכים הנ"ל…זִרְקוּ ל-פח את דברי ה-הֶבֶל של מבקר הטלוויזיה העלוב והמגוחך של עיתון "הארץ" רוגל אלפר…ו-כנ"ל גם את הטקסטים העלובים של אביב בושינסקי…ואת הגיגיו המאוסים של רפי רשף…

ניר דבורי היקר, חזק ואמץ…! וגם…אתה עיתונאי יקר ו-אמיץ לב ברמה גבוהה…! ואסיים שוב במילה "…תבורך…". מ-שיחות עם גורמים עיתונאיים שונים אנוכי יודע שהם שותפים לדעתי הנ"ל אודותיך…אתה לא רק עיתונאי רדיופוני וטלוויזיוני ברמה גבוהה…אתה מהווה גם דוגמא בעלת ערך של חלוץ ו-מורה דרך אמיץ לב ואיש של אמת לעיתונאים רבים אחרים…לכן אוסיף שוב את ה-מילה "תבורך…". מדינת ישראל בורכה בעזרת אלוהינו באנשי אֶמֶת יקרים כמוך…וגם אחרים נוספים…! 

ה-טקסט הנ"ל ש-נכתב על ידי הוא חריף ומר…גם בגלל כי שוב מדינת ישראל מאוימת בימים אלה צבאית וביטחונית ע"י אויב מר, אכזר, ומתגרה…אנוכי כבר בן 88 יליד ו-בן קיבוץ אפיקים גם יליד "גוֹלָני" …אנוכי דוֹאֵג מאוד לחיילי צה"ל ה-סדירים וה-מילואימניקים…אנחנו שוב נִיצָבִים ב-פני אתגרים קיומיים רבי סכנות…(!). עם ישראל יצוי כרגיל ו-מחולק לשניים : אלה השומרים על הָ-אוּמָה ונשבעים להקריב את חייהם למען מדינת ישראל אם יהיה צורך בעת מאבקים ומלחמות בשדות הקרב…ואלה חלק מהם המחזיקים בעט ובמיקרופון (במקום נשק – רובה ותת-מקלע "עוּזִי"…). ניר דבורי אזרחים רבים מעריכים אותך כאיש טלוויזיה אמיץ…אתה איש ועיתונאי אמיץ ו-הגון של ובעל אינפורמציות בעלות ידע עיתונאיות ביטחוניות וצה"ליות…רק אותם האזרחים באלה…אין להם שוּם דֶרְֶך כיצד להביע ולהבליט את דעתם אודותיך בכלי התקשורת…לכן, השאֵר ב-צד את שני ה-נפלים הנ"ל…הם לא חשובים… 

ניר דבורי היקר, הינך כמו עוד אזרחים ישראלים רבים אחרים עומד על משמר המדינה (בדרכך שלך)…אתה עושה את מלאכתך ואת עבודתך הטלוויזיונית המקצועית בתקשורת הכתובה והטלוויזיונית בחריצות, יושרה, נאמנות, ו- בהגינות…(!)…זאת לא רק דעתי הפרטית שלי…אינני צועד לבד במשעול התקשורתי הסבוך הזה…רווי מוקשים ומכשלות מכל הסוגים…

ואומר לסיום  כי בך מהדורות החדשות ב- כלל ערוצי הטלוויזיה והרדיו של מדינת ישראל ניצבות ברמה טכנולוגית, עיתונאית, ו-מקצועית גבוהה…!!!   

שֶלְךָ, בהערכה רָבָּה, ו-כָבוֹד רָב, יואש אלרואי. ו-אוסיף שוב את שלוש המילים האלה "…נִיר דְבוֹרִי תבורך…!!!".

טקסט תמונה : 10 בחודש דצמבר של שנת 1981 ההיא…היכל הספורט ה-הוא בשכונת יד אליהו ההיא ב-תל אביב ההיא…הימים ההם – הזמן ההוא…שחלף לפני  43 שנים…(!) . זהו מורי ורבי ההוא דן שילון…האחד ש-אולי לא היה שני לו בימי העבר ה-היסטוריים הטלוויזיוניים הישראליים הרחוקים ההם…כשהוא מתועד באותו ה-FRAME הנ"ל ע"י מצלמת סטילס…מחזיק במיקרופון הטלוויזיוני בעת אחד מ-שידורים הישירים של חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…את משחקי מכבי ת"א קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב (אלופת ישראל) בו היא מתמודדת במשחקי גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בימים הרחוקים ההם…חלפו מאז כ-אמור 43 שנים…אף על פי כן הוא דן שילון נותר עבורי, אישיות בלתי נשכחת, לא רק טלוויזיונית…(!). […וגם : …אם אנוכי זוכר נכון…בחלוף 43 שנים…אזי אֶת התמונה הנ"ל צילם ותיעד בשעתו בימים ההם הצלם הוותיק, עוּזִי קֶרֶן…(!)ֲ]. 

הימים ההם של שנת 1981 ההיא…אנוכי יואש אלרואי  (בן 43, ב-תמונה) מנהל את חטיבת הספורט ב-טלוויזיה הישראלית ההיא (בתום תקופת הניהול של מורי וקודמי אלכס גלעדי ז"ל. אנוכי ממנה את דן שילון (בן 41, ב-תמונה ה-נ"ל) ל-שדר ישיר את משחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות ההוא בכדורסל בו מתמודדת אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת יוון "פאנאתאנייקוס אתונה", ובאותה העֵת "שוֹמֵר" גם על גבו…המיקרופון הטלוויזיוני היה תמיד "צעצוע" ו/או "נֶשֶק עיתונאי עממי" נערץ ו-מבוקש עד למאוד…

הייתה לי זכות גדולה ב-ראשית ה-קריירה העיתונאית הממושכת שלי בשידור הציבורי ההוא, להיות חניך שלו, של דן שילון, ב-שנת 1971 ההיא…ו-"בוס" שלו עשור שנים אח"כ ב- 1981…(!). דן שילון היה ראשית דָבָר עילוי אֶנוֹשִי ורק אח"כ עילוי טלוויזיוני…(!).

ובכן…השדר ההוא שלי יורם ארבל ההוא…נעלב מאוד ממהלך המינוי הנ"ל ההוא ו-יצא כמעט מדעתו מרוב כעס…אולי עלבון…! הוא ראה במינוי שלי את דן שילון לתפקיד ה-שדר ה-ישיר של משחק כדורסל בחורף ההוא של שנת 1981 ההיא…צעד מגמתי ש-נועד ל-קפח אותו ול-גנוב את פרנסתו…זה כמובן לא היה נכון ו-חסר שחר…

הוא יורם ארבל היה אז ברגעים מסוימים "בכיין" ש-ראה מהרהורי לבו…יורם ארבל היה תמיד השדר הראשי והמוביל שלי…!!! אולם  חטיבת הספורט ההיא בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא הלכה והתרחבה…והתפתחה במהירות נכל ההיבטים הטלוויזיוניים…ה-הפקות שלנו אז בראשותי חבקו אֶרֶץ וְ-עוֹלָם…את כל כדור הארץ…אליפויות העולם ואירופה בכדורגל + כדורסל + כדורגל + א"ק + שחייה + התעמלות מכשירים + התעמלות אומנותית…היו לי בשנת 1971 ההיא, ראשית כניסתי לשורות חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית ההיא, ארבעה מורי דרך בלתי נשכחים לעד…דן שילון יבד"ל + אלכס גלעדי ז"ל + נסים קיוויתי ז"ל + ובימאית הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם, וורדינה ארז ז"ל…הערה שלי : וורדינה ארז ז"ל למדה את מלאכת הבימוי הטלוויזיוני בעת שהותה ולימודיה הטלוויזיוניים ב-ארה"ב בשנים ההן של 1968 – 1962…היה מדובר בבימאית טלוויזיה מצטיינת, מוכשרת, חכמה ונבונה, שזכתה להערכה רבה בשני תחומי הבימוי הטלוויזיוני של שידורי החדשות ושידורי הספורט בימים ובשנים ההן בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…

הערה שלי : דן שילון יבד"ל + יאיר שטרן יבד"ל + אלכס גלעדי ז"ל נחשבו אז בימים ההם בעשור ה- 70 של המאה הקודמת, לשדרני הספורט המובילים בחטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא…בטרם עידני יורם ארבל יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל…            

היה מקום כמובן מקום בחטיבת הספורט ההיא ל-שדר ספורט ב-רמתו ההיא של דן שילון…ולעוד כמות כפולה של שדרני וכתבי ספורט נוספים בענפי הספורט השונים והמגוונים.. הייתי צריך לצרף אז את מאיר איינשטיין ז"ל לשורות חטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מוקדם יותר…ולא להמתין עד ל- 1990…אולם אַל לְכֶם ל-שכוח כי המלחמה על אחזקת מיקרופון הטלוויזיה היא לעולם תחרותית…וגם…רבים מהשדרנים אז חשבו שהמיקרופון הטלוויזיוני תחת אחריותו של יואש אלרואי וההופעה על המסך הטלוויזיוני שייכים בלעדית רק להם…בם כמובן טעו…! (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי : אנוכי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן שבין 1971 ל- 2003 יודע להעריך את פועלם של אנשי רשתות הטלוויזיה שלנו שנוטלים חלק פעיל בסיקור צמוד של הקרבות והמלחמה נגד האויב העזתי המנוול בדרום ונגד האויב הרצחני בצפון, לבנון וסוריה…יבורכו כל אנשי רשתות הטלוויזיה בארץ המסקרים את המלחמה בדרום והצפון, ויבורכו ראשית דבר לוחמי צה"ל היקרין ו-האמיצים ביבשה, בים, ובאוויר – בדרום ובצפון- מכל החילות ה-אמונים על שבועת צה"ל, ואשר נשבעו כי גם הם מוכנים כמו קודמיהם להקריב את חייהם למען מדינת ישראל ב-עתות המלחמות הקשות נגד האויב, אם יידרשו…מדובר בטקסט קשה ו-מַר, אבל זאת הָאֶמֶת !!! ה-מג"ד שלי בתקופת הטירונות הקשה ההיא בגדוד 12 ההוא של חטיבת "גולני" ההיא, היה סא"ל אורי בר רצון…!!! ה- מ"כ שלי (ב-דרגת רב"ט) באותה הטירונות הקשה והמפרכת ההיא בגדוד 12 ההוא של חטיבת "גולני" ההיא בארבעת החודשים ההם של מאי + יוני + יולי + אוגוסט בשנת 1956 ההיא, היה יהושע מיצמאכר הבלתי נשכח…מפקד אמיץ וגם מחנך שידע לחנך (!)…הייתי אסיר תודה לאלוהי ישראל על שהציב את יהושע מיצמאכר להיות ה-מ"כ האישי שלי באותה תקופת הטירונות הקשה והמפרכת ההיא שלי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" ההיא. יהושע מיצמאכר ההוא היה מפקד קשוח, אולם הגון מאוד, וגם מחנך, ו-בעל דוגמא אישית גדולה וחיובית…מ"כ ומפקד מרשים ו-הגון בעל אישיות רוויה ב-דוגמא אישית מהמעלה הראשונה…(!). הייתי אז בר מזל הימים ההם ש-אלוהים שלנו…שלח אותו את יהושע מיצמאכר מ"כ גבה קומה ומפקד הגון רןןי דןגמא אישית בן כפר יהושע (חבריו ב-גדוד 12 בחטיבת "גולני" ההיא, קיצרו את שמו… וקראו לו "מיצ"…)  להיות ה- מ"כ האישי שלי באותה תקופת הטירונות הקשה והמפרכת ההיא…ואשר כללה ב-שורותיה משמעת מים צה"לית מטופשת, אידיוטית, מנובזת, ו-מנוולת מאין כמותה…בה הוקצבה מימיית מים אחת ב-יממה לכל חייל (לרבות גילוח + צחצוח שיניים…). באותם ימי הקיץ החמים והלוהטים ובעת אימונים צבאיים גופניים קשים מנשוא שדרשו כושר גופני גבוה באותם החודשים ההם של מאי + יוני + יולי + אוגוסט של שנת 1956 החמה ההיא…אינוני הטירונות הקיציים שלנו ההתנהלו ב- "שטח אש מס' 9" ליד ובסמוך לשני הכפרים הערביים ההם "עַַרָבֶּה" ו- "סַחְנִין"… היה שם עוד מ"כ אחד בטירונות ההיא שלי בגדוד 12 ההוא של חטיבת "גולני" ההיא, מ"כ שקראו לו משה באראנובסקי…(גם הוא היה רב"ט גבה קומה…שחום…וגם יפה תואר ומראה…). חלפו מאז 68 שנים…אולם הזיכרונות ההם נותרו בלתי נשכחים…הכשרתי מ-טירון ל-לוחם בגדוד 12 של "גולני" נעשתה כולה ע"י ה-מ"כ האישי הבלתי נשכח ההוא שלי בטירונות הקשה ההיא רוויה מאמצים גופניים ונפשיים קשים מנשוא, בקיץ החם ההוא של שנת 1956 ב-שטחי האש ה-הם של גדוד 12 בבוא בחטיבת "גולני" ההיא…ושמו יהושע מיצמאכר (!). חייל ומפקד בלתי נשכח עבורי לעולם…(!). סמל ודוגמא אנושית – צבאית של מפקד צבאי אמיץ לב בעל דוגמא אישית גדולה ועצומה…שהיה גם מורה דרך ו-מחנך…!!! חלפו מאז 68 שנים. עובדה… יהושע מיצאכר ההוא נותר עבורי איש, אדם, ומפקד בלתי נשכח גם בעצם הימים האלה…אנוכי אוטוטו כבר בן 87…נשוי לרעייתי יעל…אנחנו הורים לשלושה ילדים (יפי תואר) וסבא וסבתא ל- 10 נכדים ונכדות חכמים וחכמות, מוכשרים ומוכשרות, וגם חכמים וחכמות ויפי ויפות תואר…אינני משוויץ…זאת האמת לאמיתה…

טקסט תמונה : יום רביעי – 29 במאי 1985. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 39 שנים, יותר מ-שנות דור. זוהי דֶלֶת הכניסה ל- אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההוא הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. התמונה ה-נ"ל צולמה בטרם תחילת השידור הישיר מאצטדיון "הייסל" ב- בריסל בירת בלגיה ע"י יורם ארבל את משחק הגמר רווי הרג ואלימות ההוא על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית לבין ליוורפול האנגלית. בטרם שריקת הפתיחה נספו ביציע "Z" באצטדיון "הייסל" 39 איטלקים ועוד 250 מהם נפצעו בהתנגשות מרה עם חוליגנים בריטיים אוהדי ליוורפול. שריקת הפתיחה התאחרה ב- 75 דקות. יובנטוס ניצחה את ליוורפול 0:1 וזכתה בגביע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי : ברור שבתקופת הטירונות הקשה והחמורה ההיא בקיץ החם ההוא של שנת  1956 רוויית "משמעת מים" צבאית מטופשת ב-שטח אש מס' 9 ההוא !!!…בה קיבלנו מימיית מים צבאית אחת ל- 24 שעות…לרבות גילוח יום יומי ו-צחצוח שיניים…פשוט, גנבנו מים כל הזמן בהיחבא מה- "קונטנרים" ה-צבאיים שהיו פרוסים לידינו…"משמעת המים" הצה"לית המטופשת והבלתי מתקבלת על הדעת שהטילו וכפו עליהו מפקדינו ההם באותה תקופת הטירונות ההיא בגדוד 12 ב- "גולני" בימים ההם…רוויית אימונים קשים מנשוא פיזית / גופנית ו-נפשית הייתה מעשה פשע נפשע ו-נואל ופגיעה פיזית / גופנית ביודעין של מפקדי צה"ל בנו, בחיילים הטירונים ההם בגדוד 12 ההוא של "גולני" ההיא…הפכנו בכל כורחנו ל-"גנבי ו-שודדי מים ליליים" באותה תקופת הטירונות המטומטמת ההיא שלי בגדוד 12 ההוא של חטיבת "גולני" ההיא…בקיץ החם והרותח ההוא של שנת 1956…ב-"שטח אש 9"  ההוא ליד הכפרים הערביים ההם "ערבה" ו- "סחנין"…אין דבר כזה "משמעת מים"…יעני צבאית…!!! חוק פיזיולוגי ואנטומי קובע חד משמעית שהאדם חייב להחזיר לעצמו מייד כל גרם מים ונוזלים שאיבד במהלך האימונים הקשים מאוד נוטפי זיעה באותה תקופת הטירונות הצבאית שלי ההיא ב אותו הקיץ החם והכבד מאוד ש-שרר בשנת 1956… בעת אימוני הקיץ של גדוד 12 ההוא של חטיבת "גולני" ההיא…באותו שטח אש מס' 9 ההוא ליד שני הכפרים הערביים ערבה וסחנין ההם…"משמעת המים" ה-צה"לית הכפויה המטופשת שהנהיגו מפקדי צה"ל הכושלים ההם בכל שורות הצבא…הוכיחה עד כמה היו רבים ממפקדי צה"ל רוויים בעת ההיא עלובי וטיפשים ונעדרי כל מידע הנוגע למאזן הקריטי והחשוב של כמויות המים והנוזלים בגוף האדם…"משמעת המים הצה"לית המטופשת והמופרכת…" בוטלה סופית בשנת 1959…אין דבר כזה "…משמעת של שתיית מים…"…גוף האדם זקוק לצורך בריאותו התקינה ב-שמירה על שתייה מסודרת ורבה של מים בכל שעות היממה לבטח בתקופות האימונים ה-צבאיים הקשים בתקופות הקיץ ה- חמות והלחות מנשוא ה-שוררים ב-מדינת ישראל…!!!

פוסט מס' 860. הועלה לאוויר ב-28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג yoashtvblog.co.il מוענק בחינם לציבור הקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il צבר מאז היווסדו ביולי 2012 יותר מ-800000 (שמונה מאות) אלף קוראים, נכנסים, ומתעניינים.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 860 : הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 860. 1. הפקות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסגרת הכיסוי הישיר של משחקי מפעל ה- "Champions League", הן מעשה טלוויזיוני מָאוּס רווי שגיאות שחוזר על עצמו שוב ושוב . ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק באופן בלעדי בארץ בזכויות השידורים של ה- Champions League (ליגת האלופות האירופית בכדורגל), ולכן בהיעדר כל איום תקשורתי ו-תחרות טלוויזיונית בנושא המדובר, הוא מרשה לעצמו לאמץ את מדיניות שידורי ה- Off tube. פוטנציאל ה- DNA העיתונאי של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (יש שם כמה עיתונאים ועיתונאיות שדרנים ושדרניות ברמה גבוהה ובראשם שָי הָאוּזְמַן) הִתְקָלְקֵל, נִֹשְחַק, ו-נִפְגַם במשך השנים הרבות מפני שהוא טבוע עמוק ו-נגוע נואשות מזה זמן רב ב-וִוירוּס ה- Off tube. ההסתגרות המגוחכת האין סופית שלהם ב-ד' אמות באולפן בהרצליה בהובלת הקוֹמֶדְיָאנְט – סטנדאפיסט מודי בר-און, כופה ו-איננה מאפשרת להם למלא את חובתם העיתונאית כלפיי לסקר כהלכה את המתרחש מהשטח לפחות חלק מהאירועים. שדרני ופרשני ה- Off tube באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מסוגלים לעשות את עבודתם העיתונאית באופן מהימן, אמין, ומדויק עבורי. הם אינם יכולים לספק באולפן בהרצליה את סקרנותי (ואת סקרנות צופיהם הרבים) אודות התרחשות האירועים בעת כִּיסוּיָים את אחד ממפעלי הספורט החשובים, המסקרנים, המרהיבים, והפופולאריים בעולם, את משחקי ה- "Champions League" האירופי בכדורגל, משום שהם כולם שם כל אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם נוכחים במקום ההתרחשות (!). הם שדרני ופרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים כולם נְעוּלִים באולפן האסייתי בהרצליה ומעתיקים מהמוניטור, בעוד המשחקים נערכים בכלל ב-אירופה (!). תיאורם הישיר המגוחך באולפן בהרצליה של בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי את התרחשות שערו של הנאפוליטאני דריס מֶרֱטֶנְס (Dries Mertens) בדקה ה- 30 במשחק נאפולי נגד ברצלונה 1:1 (בנאפולי, יום שלישי – 25 בפברואר 2020) הוא עוד עֵדוּת מרשיעה של מעשה Off tube פתטי שלנֶצַח יהיה כרוך ב-דיווח נֶפֶל. מדובר בעיתונאות פְּגוּמָה. מְאוּסָה. מָרָה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. זהו גיבור העלילה, שחקן הכדורגל הבלגי של קבוצת נאפולי האיטלקית דריס מרטנס (Dries Mertens, שחקן נבחרת בלגיה בן 32. גובהו 1.69 מ').

דיווחם הישיר של בוני גינזבורג ונדב יעקובי באולפן בהרצליה את האירוע הנ"ל שהתרחש ב- אצטדיון "San Paolo" בנאפולי ביום שלישי – 25 בפברואר 2020 מבוסס על התרשמות מליצית רוויית צל"שים, מבלי לנתח את מֵידָע העובדות שהצטברו ואשר מרכיבות את התרשמותם. שניהם בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי ניצבו מרחוק באולפן בהרצליה, אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות ב-נאפולי האיטלקית, ולא ידעו למסור לציבור אינפורמציה מנומקת, מפורטת ו-מדויקת הנשענת על ניתוח העובדות המתמטיות-פיזיקאליות של ההתרחשות הנוגעת לביצועו של דריס מרטנס. מקסימום בוני גינזבורג מסוגל לַשוּח לצופיו, כלהלן, "…מרטנס בועט את הכדור בצורה מושלמת… גוֹל גדול של שחקן…אין שום סִיכּוּי לשוֹעֵר ברצלונה…פשוט גוֹל גדול…אתה מקבל פה רמת ביצוע מהגבוהות ביותר…שער לפנתיאון מבחינתו…".  אין כאן ולוּ אוֹת אחת של פרשנות. מדובר בהתכנסות של קבוצת קִיבִּיצֶערִים שיש להם יתרון מונופוליסטי על המיקרופון ואשר מעתיקה ללא רחם מהמוניטור ההרצלייני ו-מייצרת עיתונאות Off tube מְאוּסָה. החבר'ה האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים פשוט לא שם במוקד האירועים וההתרחשויות. הם כמותכם יושבים כאן בארץ ומתבוננים במוניטור. אגב, כנ"ל גם הדיווח המוגבל, החסר, והבלתי מדויק של האופטיובניק עוזי דן בעיתון "הָאָרֶץ", הוא מעשה ההעתקה למען קוראיו באותו יום רביעי של 26 בפברואר 2020. גם הוא עוזי דן לא היה נוֹכֵח באצטדיון "San Paolo" בנאפולי. 2. פרשת המשולש הרומנטי של המאהב דוד המלך, האישה בת שבע "טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד", ובעלה אוּרִיָה הַחִתִּי (ספר שמואל ב'). המורים והמורות שלנו טייחו את העובדות המַרוֹת אודות סיפור האהבים שהסתיימה ברצח הבעל ע"י המאהב, המלך הַמוֹנַרְךְ, במסווה של נימוקי מלחמה בין ישראל לבני עמון. "…הָבוּ אֶת אוּרִיָה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת…", מצווה דוד המלך על הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה בפקודה החתומה על ידו. המורים שלנו לתנ"ך לא לימדו אותנו נכון את ההיסטוריה התנ"כית הסנסציונית ההיא. פוסט מס' 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור החליטו בעת ההיא להפקיד באביב – קיץ 2002 את רשות השידור (הטלוויזיה הישראלית הציבורית / ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל") בידיו המופרכות של המנכ"ל החדש יוסף בר-אל. בחלוף שלוש שנים ב- 2 מאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון בישיבתם השבועית והחליטו החלטה חסרת תקדים (בגיבויו של היועץ המשפטי שלה דאז מני מזוז), לסלק ולהדיח קיבינימט את יוסף בר-אל מכיסאו הַרָם שנתיים ימים בטרם השלמת תקופת כהונתו החוקית בת חמש שנים. 13 שרים הצביעו בעד הסילוק וההדחה. שלושה שרים (בנימין נתניהו + דני נווה + פואד בן אליעזר), נמנעו. שני שרים (מאיר שיטרית + דליה איציק) הצביעו נגד ההדחה והסילוק, וביקשו כי יוסף בר-אל ימשיך למלא את תקופת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור בת חמש שנים כפי שנקבע בחוק עד ה- 2 ביוני 2007. יוסף בר-אל המנכ"ל המופרך של רשות השידור הודח וסולק לעַד מתפקידו ע"י ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 לשולי ההיסטוריה של השידור הציבורי. הוא לא היה חשוב עוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).​

תזכורת: ישיבת ממשלת ישראל ב-2 במאי 2005 בראשות ראש הממשלה אריאל שרון ו-סגנו אהוד אולמרט עוסקת בהדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל מהַכֵּס הַרָם. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור מוּדַח ומְסוּלָק מ-מִשְֹרָתּוֹ מנכ"ל רשות שידור מכהן. שמו יוסף בר-אל. 

פוסט מס' 860. מרבית הציבור (בארץ וגם בעולם) איננו חושב, איננו יודע לחשוב, ולא רוצה לחשוב. לכן איננו מתעניין בתעשיית הטלוויזיה המורכבת והסבוכה ולא מנתח את המסרים שה- Media הוויזואלית ממחישה לו השכם והערב ב- Video ו- Audio. בתום יום עבודתו הוא לוחץ כאוטומט על השלט כדי להעביר זמן ולהשתעשע. לא כול הציבור. רובו. זה לא היה כל כך מזמן : הפוליטיזציה הממארת עשתה שַמוֹת בשידור הציבורי. ב-2002 הפקידה ממשלת ישראל ובראשה אריאל שרון את השידור הציבורי בידיו של מנכ"ל ירוד, עלוב, ונחשל בשם יוסף בר-אל. עוזרו הראשי בתחילת המסע היה יוסי משולם. היה מדובר בהפקדה תקשורתית-פוליטית נֶטוֹ והענקת משרת מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים לאיש לא מוּכְשָר, רָדוּד, ולא רָאוּי בעליל. זאת אֵינָה אגדה. זאת הייתה הַמְצִיאוּת. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה ב-2005 אותה הפַארְסָה ההיא. אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון הדיחו וסילקו בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 את אותו יוסף בר-אל לאלתר מהַכֵּס הַרָם שנתיים לפני תום כהונתו (הייתה אמורה להסתיים ב- 2 ביוני 2007). אומר בשפה ברורה ופשוטה ומבלי להתייפייף יותר מידי : אריאל שרון וממשלתו העיפו ל-קיבינימט את מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל. לשידור הציבורי נגרמו בינתיים בעידן יוסף בר-אל אבדות כבדות ו-נזקים בלתי הפיכים. ב-2011 מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את יוני בן מנחם איש כושל, רדוד, ודל למנכ"ל רשות השידור. "העזר כנגדו" היה זליג רבינוביץ'. יו"ר רשות השידור בשנים 2014 – 2010 היה אמיר גילת. עוד מינוי פוליטי מחורבן וכושל. הציבור יודע וזוכר כיצד הסתיימה גם ההתרחשות המגוחכת ההיא ברמה של אבסורד, של פרודיה ב- 2014. יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' יחדיו עם אותו אמיר גילת ההוא הודחו ו-סולקו אף הם (ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו שמינו אותם) ורשות השידור נסגרה על פי צַו החוק. הוּצָב עליה כּוֹנֵס נְכָסִים בשם פרופסור דָוִד הָאן. דוד האן גייס את יוֹנָה וִויזֶנְטַל לשַמֵש מנכ"ל משקם זמני. ב- 2017 גוועה ו-מתה רשות השידור ההיא והפכה לז"ל. על חורבות גושי עפרה הוקם תאגיד השידור הציבורי "כאן" 11.  פוסט מס' 860. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020.

2003 – 2002. בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור נטשתי בטריקת דלת, לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור זמן עצום כמופרך לגמרי, לחלוטין. לשידור הציבורי נגרמו כבר בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים שהפכו אותו ל- גְרוּטָאָה, לכלי תקשורת פוליטי מוּטֶה ולא חשוב, ואת מרבית עיתונאיו, שדרניו, עורכיו, ומפיקיו לשברי כלי. לא כולם. רובם. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור ואלה שהציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל לתקופה בת חמש שנים עד ה- 2 ביוני 2007. ממשלת ישראל בתמיכתו המובהקת של היועץ המשפטי שלה דאז עו"ד מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) הדיחה אותו את יוסף בר-אל, גם אם באיחור רב, בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי למרות שנותרו לו יותר משנתיים תמימות לתום כהונתו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הופסקה כהונתו של מנכ"ל מכהן. יש לשַנֵן היטב ולזכור תמיד את את העובדה החשובה הזאת : יוסף בר-אל הודח מהכס הרם בהיותו מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, ואשר מפרט את הסיבות לסילוקו, מצוי על מדפי ארכיון הממשלה. ריצת המרתון הארוכה הפרטית שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 נמשכה 32 שנים. לא רציתי לחיות יותר את המשך חיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לאחר ש-ראש ממשלת ישראל אריאל שרון מינה מינוי מופרך לגמרי ב-אָבִיב 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור על פי המלצתו החמה של רענן כהן שר ללא תיק בממשלתו ומי שהיה האחראי על ביצוע חוק רשות השידור. פרשתי מריצת המרתון הטלוויזיונית הפרטית שלי בשיא יכולתי הנפשית, הגופנית, והשכלית במלוא כישרוני, ובמלוא מנת ה-IQ שאלוהים העניק לי. פרשתי לעַד בטריקת דלת מביתי הַשֵנִי שהיה לפעמים גם הראשון. אינני מצטער על כך אפילו לא לרגע.  

תזכורת. טקסט מסמך, לקרוא מבלי להסיר עיניים ולא לשכוח : יום שישי ההוא של 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" מתאר סצנה משיחית. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "…אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך…", והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל : "…אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי…". לא ייאמן אנשים…? דווקא כן ייאמן…! עובדה, יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ"ל המיועד של רשות השידור יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה, עוגמת נפש ומרורים (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון באיחור רב כי המינוי הַרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב' גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב' ג'ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו "קול ישראל". אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך ההוא של מלחך הפנכה יוסף בר-אל, אז ב- 2002 ל-תפקיד מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב").

בחלוף שלוש שנים מאז נמשח יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור, זה קרה : בחודש מאי ההוא של שנת 2005, התייצב אותו אלוהי ישראל בפני אריאל שרון ראש הממשלה דאז, וכה אמר לו : "מאסתי ביוסף בר-אל מ-היות מלך על רשות השידור של מדינת ישראל…תן את רשות השידור לאחד מ- רֵעָיו שהוא טוב ממנו…". יוסף בר-אל פוליטיקאי דַל ו-עָלוּב הודח וסולק למדמנת ההיסטוריה ככלי שרת שאין יותר חפץ בו. במקומו נבחר לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" שקלאר.  ולא יָסָף ראש ממשלת ישראל אריאל שרון לראות את יוסף בר-אל. כפי ששמואל הנביא התנ"כי לא יָסָף לראות את שאול המלך לאחר משבר אֵמוּן שלטוני – מדיני – ביטחוני – צבאי קשה בין שניהם. (כ-כתוב בספר שמואל א' פרק ט"ו).

2 במאי 2005. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מתכנסת לישיבתה השבועית, ובתמיכת היועץ המשפטי מֶנִי מָזוּז, מדיחה ומסלקת את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו. 13 שרים תמכו בהדחה. 2 שרים התנגדו להדחה (דליה איציק + מאיר שיטרית), ו-3 שרים נמנעו (בנימין נתניהו + דני נווה + פואד בן אליעזר ז"ל). לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור, הודח וסולק לאלתר מנכ"ל רשות שידור מכהן בשֵם יוסף בר-אל. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולא לשכוח.

טקסט תמונה : תזכורת חסרת תקדים לדיראון עולם. כותרת סנסציונית של מסמך סנסציוני בעיתון "מעריב" :  "הוּדַח". ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט מדיחים ו-מסלקים לעַד את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל העלוב והמופרך ממשרתו כ- מנכ"ל רשות השידור, שנתיים וחודש בטרם סיום כהונתו הַרָמָה שהייתה אמורה לפוּג ב- 2 ביוני 2007. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הודח וסולק מנכ"ל רשות השידור מכהן. לקרוא מבלי להסיר את העיניים ולעולם לא לשכוח.

3 במאי 2005. העיתון "מעריב" מדווח לקוראיו כי לראשונה בתולדות המדינה ולראשונה בהיסטוריה של רשות השידור (כוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשתי השפות עברית ובערבית ואת רדיו "קול ישראל" בשתי השפות עברית וערבית) החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להדיח מנכ"ל רשות שידור מכהן בגין שחיתות ושוחד מסך בשם יוסף בר-אל. יוסף בר-אל גורש בבושת פנים לעַד מהכֵּס הַרָם לעבר ההיסטוריה המוצלת והאפלולית של רשות השידור ז"ל ההיא, כשנתיים לפני סיום המועד החוקי של תפקידו כמנכ"ל רשות השידור ומנהיג השידור הציבורי של מדינת ישראל. היה מדובר ב- מעט מִידַי ומאוחר מִידַי. דו"ח ההדחה וסילוקו של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה אריאל שרון ובתמיכתו המובהקת של של היועץ המשפטי דאז של ממשלת ישראל כבוד השופט העליון מר מני מזוז, מונח על מדפי ארכיון ממשלות ישראל לדורותיהן. (באדיבות "מעריב").

פוסט מס' 860. 1. הפקות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסגרת הכיסוי הישיר של משחקי מפעל ה- "Champions League", הן מעשה טלוויזיוני מָאוּס רווי שגיאות שחוזר על עצמו שוב ושוב . ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק באופן בלעדי בארץ בזכויות השידורים של ה- Champions League (ליגת האלופות האירופית בכדורגל), ולכן בהיעדר כל איום תקשורתי ו-תחרות טלוויזיונית בנושא המדובר, הוא מרשה לעצמו לאמץ את מדיניות שידורי ה- Off tube. פוטנציאל ה- DNA העיתונאי של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (יש שם כמה עיתונאים ועיתונאיות שדרנים ושדרניות ברמה גבוהה ובראשם שָי הָאוּזְמַן) הִתְקָלְקֵל, נִשְחַק, ו-נִפְגַם במשך השנים הרבות מפני שהוא טבוע עמוק ו-נגוע נואשות מזה זמן רב בווירוס ה- Off tube. ההסתגרות המגוחכת האין סופית שלהם ב-ד' אמות באולפן בהרצליה בהובלת הקומדיאנט – סטנדאפיסט מודי בר-און, כופה ו-איננה מאפשרת להם למלא את חובתם העיתונאית כלפיי לסקר כהלכה את המתרחש מהשטח לפחות חלק מהאירועים. שדרני ופרשני ה- Off tube באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מסוגלים לעשות את עבודתם העיתונאית באופן מהימן, אמין, ומדויק עבורי. הם אינם יכולים לספק באולפן בהרצליה את סקרנותי (ואת סקרנות צופיהם הרבים) בעת כּיסוּיָים את אחד ממפעלי הספורט החשובים, המסקרנים, המרהיבים, והפופולאריים בעולם, את משחקי ה- "Champions League" האירופי בכדורגל, משום שהם כולם אינם נוכחים במקום התרחשותם (!). הם שדרני ופרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים כולם נְעוּלִים באולפן האסייתי בהרצליה ומעתיקים מהמוניטור, בעוד המשחקים נערכים באירופה (!). תיאורם הישיר המגוחך באולפן בהרצליה של בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי את התרחשות שערו של הנאפוליטאני דריס מֶרֱטֶנְס (Dries Mertens) בדקה ה- 30 במשחק נאפולי נגד ברצלונה 1:1 (בנאפולי, יום שלישי – 25 בפברואר 2020) הוא עוד עֵדוּת מרשיעה של מעשה Off tube פתטי שלנצח יהיה כרוך ב-דיווח נֶפֶל. מדובר בעיתונאות פְּגוּמָה. מְאוּסָה. מָרָה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. זהו גיבור העלילה, שחקן הכדורגל הבלגי של קבוצת נאפולי האיטלקית דריס מרטנס (Dries Mertens, שחקן נבחרת בלגיה בן 32. גובהו 1.69 מ').

דיווחם הישיר של בוני גינזבורג ונדב יעקובי באולפן בהרצליה את האירוע הנ"ל שהתרחש ב- אצטדיון San Paolo בנאפולי ביום שלישי – 25 בפברואר 2020 מבוסס על התרשמות מליצית רוויית צל"שים, מבלי לנתח את מֵידָע העובדות שהצטברו ואשר מרכיבות את התרשמותם. שניהם בוני גינזבורג ונדב יעקובי ניצבו מרחוק באולפן בהרצליה, אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות ב-נאפולי האיטלקית, ולא ידעו למסור לציבור אינפורמציה מנומקת, מפורטת ו-מדויקת הנשענת על ניתוח העובדות המתמטיות-פיזיקאליות הנוגעות לשערו של דריס מרטנס. מדובר בקבוצה של קִיבִּיצֶערִים שמעתיקה מהמוניטור ההרצלייני ו-מייצרת עיתונאות Off tube מְאוּסָה. אגב, כנ"ל גם הדיווח המוגבל, החסר, והבלתי מדויק של האופטיובניק עוזי דן בעיתון "הָאָרֶץ" לקוראיו ביום רביעי – 26 בפברואר 2020. 2. דיון ב-פרשת המשולש הרומנטי של המאהב דוד המלך, האישה בת שבע "טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד", ובעלה אוּרִיָה הַחִתִּי (ספר שמואל ב'). המורים והמורות שלנו טייחו את העובדות המַרוֹת אודות סיפור האהבים שהסתיימה ברצח הבעל ע"י המאהב, המלך הַמוֹנַרְךְ, במסווה של נימוקי מלחמה בין ישראל לבני עמון. "…הָבוּ אֶת אוּרִיָה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת…", מצווה דוד המלך על הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה בפקודה החתומה על ידו. המורים שלנו לתנ"ך לא לימדו אותנו נכון את ההיסטוריה התנ"כית הסנסציונית ההיא. פוסט מס' 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

הסיקור והכיסוי הטלוויזיוני הבינלאומי באצטדיונים השונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של יבשת אירופה את משחקי הכדורגל במפעל ה- Champions League על כל שלביו מושך את תשומת לבי. לבטח בשלב 1/8 הגמר. השחקן שהכי מושך את תשומת לבי מבין מאות אולי אלפים באירופה ובעולם הוא ללא כל ספק ליאו מסי איש קבוצת ברצלונה. ההתמודדות שהכי משכה את תשומת לבי מבין כולם בשלב שמינית הגמר ב- Champions League היה המשחק נאפולי האיטלקית נגד ברצלונה הספרדית 1:1 בלילה של יום שלישי – 25 בפברואר 2020.

סקירה היסטורית חלקית משגשגת ו/או כושלת של השגת זכויות שידורים בלעדיות של אירועי ספורט נעלים ונחשבים ע"י ערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם.

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 79 (שבעים ותשעה) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה על ידי היו אמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020. עכשיו אינני בטוח כלל ועיקר בכך. סיום המחקר והכתיבה נדחו ל- 2021.

פוסט מס' 860. סדרת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור, צילום, ותיעוד הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ-2500 (אלפיים וחמש מאות) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד המחקר, התיעוד, והכתיבה שלי (מאז אוקטובר 1998) לאחר שובי ארצה מה-WBM האולימפי ה-1 שנערך בסידני- אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000, עשרות אלפי תמונות, מסמכים אותנטיים, ו- קטעי עיתונות, וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ-2500 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה בארץ והבינלאומית שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. כמו יוסף בר-אל למשל. (פוסט מס' 860. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2015. סנסציה. ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) ספג סטירת לחי מצלצלת והסתובב בתוך הברנז'ה ומול צופיו טרוט עיניים ובלחיים אדומות. ערוץ 55 בכבלים הפסיד אז בטיפשות וביוהרה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ one בשלוש השנים ההן של 2018 – 2015. פוסט מס' 860. כל הזכויות שמורות.

מודעה :

זכויות השידורים הפנטסטיות שמשלמות רשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם כולל הישראליות של ערוץ הספורט בכבלים (ערוצים 55, 56, 57, 58, ו- 59 HD), ערוצי הספורט של צ'ארלטון, ערוץ ONE, וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ערוץ 10, ולעיתים רחוקות ערוץ 2 – לוועדות המארגנות הבינלאומיות הגדולות ובראשן ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), FIFA (התאחדות הכדורגל האירופית), UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), FINA (התאחדות השחייה הבינלאומית) וגם בעבור הליגה האנגלית בכדורגל והליגה הספרדית בכדורגל, וגם להתאחדויות הכדורגל והכדורסל המקומיות – הן הדלק שמניע את תעשיית הספורט באשר היא.  

ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) ספג סטירת לחי מצלצלת והסתובב ב- 2015 בתוך הברנז'ה ומול צופיו טרוט עיניים ובלחיים אדומות מבושה. ערוץ 55 בכבלים הפסיד בטיפשות וביוהרה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ one לשלוש השנים הבאות של 2018 – 2015. מתברר כי אנשי טלוויזיה גם אם הם נחשבים למוכשרים אולם נגועים ביוהרה, ב- ביטחון עצמי מעבר למידה המקובלת, ב- שחצנות ורהב, ונעדרי מודיעין (אודות יריביהם) בענייני מו"מ לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט בכירים – אינם מתים, הם רק מתחלפים. זה קרה עכשיו ביולי 2015 למר מודי פרידמן מקבוצת RGE הישראלית המחזיקה בבעלות ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) העשיר, זה שהפסיד עכשיו באופן מפתיע ובצורה מטופשת ובלתי מחויבת המציאות את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ ONE. איוולת. ערוץ הספורט תקע במשך השנים שעברו יתד טלוויזיונית עמוקה והצליח לא רק לעשות לנו הכרה עם הליגה הספרדית בכדורגל אלא אף לחבב אותה עלינו מאוד. ליאו מסי וברצלונה וכריסטיאנו רונאלדו וריאל מדריד הפכו לבני בית ולאורחים קבועים ונערצים בסלון ביתנו. משחקי הקלאסיקו בין הקאטאלונים מברצלונה לבין הספרדים מ- מדריד גרפו רייטינג נאה שנשק ל- % 10. מדובר במִדְרוּג נאה לערוץ נישה שמתמחה רק בשידורי ספורט. 

איוולת מהסוג הזה של יוהרה, עודף החשבה עצמית, וחוסר מודיעין מין קדחת טלוויזיונית שתקפה את מודי פרידמן, לרבות חוסר ידע הנוגע לכוונות המתחרים שלו מה הם הולכים לעשות ואלו מארבים הם מתכננים לו, קרתה בדצמבר 1993 לנשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית העשירה CBS לארי טיש (Larry Tisch). לארי טיש הפסיד בדצמבר 1993 את זכויות השידורים של ליגת ה- NFC האמריקנית (מיסודה של ה- NFL) למיליארדר האוסטרלי רופרט מרדוק (Rupert Merdoch), מי שמיסד והקים בהצלחה באותה העת את רשת הטלוויזיה האמריקנית הארצית החדשה FOX מעפרה. רשת הטלוויזיה FOX ניצחה בדו קרב וקנתה באופן בלתי צפוי תמורת 1.580000000 (מיליארד וחמש מאות ושמונים מיליון) דולר את ה- NFC לארבע השנים הבאות של 1998 – 1994. FOX קִידְמָה מייד את שִגְשוּגָה גם באמצעות רכש הסחורה הטלוויזיונית הספורטיבית הפופולרית הקונקרטית הנ"ל. ולא רק זאת היא אף העבירה לשורותיה את צוות השידור הבכיר והוותיק של CBS ג'ון מאדן (John Madden) ופאט סאמרוול (Pat Summerall). בכך הצטרפה FOX כ- בת תחרות שוות כוחות לשלושת הרשתות הארציות הוותיקות CBS ו- NBC ו- ABC. הייתי עֵד להתרחשות הפנטסטית והדרמטית הזאת בזמן אמת.

 בדצמבר 1993 שלחו אותי מנכ"ל רשות השידור מר מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן ללאס ווגאס (Las Vegas) בירת מדינת נבדה בארה"ב, שם התקיימה פגישת קדם ההפקה העולמית ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) לקראת שידורי הטלוויזיה של טורניר מונדיאל ארה"ב 94' (מונדיאל ארה"ב 1994 התקיים מ- 17 ביוני 1994 עד 17 ביולי 1994 ו- 52 המשחקים נערכו בתשע ערים ברחבי ארה"ב). באותם ימי הכֶּנֶס הוא בלאס ווגאס בדצמבר 1993 אירע זעזוע טלוויזיוני אדיר בארה"ב חסר תקדים. רשת הטלוויזיה הוותיקה CBS הפסידה את זכויות השידור של ליגת הפוטבול ה- NFC השייכת ל- NFL (ראשי תיבות של National Football League) לרשת הטלוויזיה המתחרה הצעירה FOX שאך זה נעמדה על רגליה, לאחר שהיא CBS החזיקה בהן 28 שנה ברציפות מאז 1965 (!). היה מדובר בסנסציה. השתררה תדהמה ענקית ועצומה בארה"ב. הציבור האמריקני וכל כלי התקשורת האמריקניים, רשתות הטלוויזיה, הרדיו, והעיתונות עסקו באותם הימים רק בשאלה אחת : כיצד התרחשה סנסציה כזאת בלתי מובנת בה רשת טלוויזיה יציבה ועשירה כ- CBS מוותרת מראש וביודעין על סחורת שידור כה פופולרית כמו ה- NFC לרשת טלוויזיה מתחילה. ה- NFC הייתה נדבך מרכזי וסחורת שידור סופר פופולרית שזוהתה במשך המון שנים עם CBS ועם צוות השידור המצוין שלה ג'ון מאדן ופאט סאמרוול. גם אני שהייתי אוֹרֵח לזמן קצר בארה"ב בדצמבר 1993 נותרתי המום. פתאום חשבתי לעצמי שָם בלָאס וֶוגָאס הרחוקה, רק שלנו לא יקרה בישראל בעֵת המאבק על קניית זכויות הכדורגל נגד ערוץ 2 מה שקרה לרשת CBS בארה"ב בתחרות נגד FOX. לאחר שובי הביתה דיווחתי מייד ליאיר שטרן ומוטי קירשנבאום את קורותיי בלאס ווגאס המהממת ואת תוצאות פגישת ה- WBM ואת אודות תבוסתה ההיסטורית והבלתי צפויה של CBS. רשת הטלוויזיה CBS בראשות נשיאה לָארִי טיש (Larry Tisch) הציעה בדצמבר 1993 להנהלת ה- NFL עבור המכרז החדש של זכויות השידורים של ה- NFC לארבע השנים הבאות של 1998 – 1994 סכום של 1.180000000 (מיליארד ו- 180 מיליון) דולר. היא נעצרה על הסכום הזה ולא הסכימה להוסיף אפילו דולר אחד. רשת הטלוויזיה הצעירה FOX של רופרט מרדוק (Rupert Murdoch) שזה אך נעמדה על רגליה הציעה 400.000000 (ארבע מאות מיליון) דולר יותר, סכום של 1.580000000 (מיליארד וחמש מאות ושמונים מיליון דולר), וזכתה בכל הקופה. אמות סִפֵי הטלוויזיה בארה"ב זעו. כותרות העיתונות האמריקנית היו סוערות ודרמטיות. אמריקה הייתה כמרקחה. כל העיתונות בארה"ב דנה בנפילה של CBS ובעתידה המעורפל שלה כרשת טלוויזיה מובילה במדינה הענקית. דיווחתי על כך למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בשיחת טלפון ישירה מלאס ווגאס (Las Vegas) לירושלים והבעתי בפניו תקווה אולי משאלה, שרק לא יקרה לנו מה שקרה ל- CBS במאבק העתידי שלנו נגד ערוץ 2 המסחרי הצעיר והשאפתני אודות קניין רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי בחוזה הבא לשלוש השנים של 1997 – 1994, שאנו אמורים לחתום עם התאחדות הכדורגל הישראלית בראשה ניצבו אז חיים הברפלד, עזריקם מילצ'ן, ויעקב אראל.

טקסט מסמך : כותרת בעיתונות האמריקנית לאחר התבוסה המפתיעה והדרמטית של CBS ל- רופרט מרדוק : "CBS faces uncertain future". בכותרת המשנית נאמר כי CBS חסכה סכום כסף עצום בוויתור שלה על NFC, אולם מנתחי תוכן בטלוויזיה בארה"ב אמרו שהפסד הזכויות של ה- NFC הוא סימן מבשר רעות. (קטע העיתונות האמריקני הזה הוא מ- 22 בדצמבר 1993). 

טקסט מסמך : פרשנים מעריכים כי צוות השידור הקבוע של של CBS במשך שנים רבות בראשות ג'ון מאדן ופאט סאמרוול ינדוד אף הוא ל- FOX בעקבות אובדן זכויות השידורים. (קטע העיתונות האמריקני הזה הוא מ- 22 בדצמבר 1993). 

התפללתי שלא יקרה לנו לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מה שקרה ל- CBS במאבקנו העתידי נגד ערוץ 2 המסחרי הצעיר והאמביציוזי. אולם התפילות לא עזרו. בסופו של דבר הגרוע מכל קרה גם לנו. את אשר יגורתי, קרה לנו. הובסנו. איוולת ותבוסה טלוויזיונית כזאת הייתה גם מנת חלקו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום משהפסיד ב- 17 במאי 1994 לאלכס גלעדי ודיוויד פדרמן נציגי ערוץ 2 המסחרי הצעיר את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו העיקריים (משחקי הליגה הלאומית / ליגת העל היום ומשחקי גביע המדינה) לשלוש השנים שבין 1994 ל- 1997. היה מדובר בעצם בתבוסת נצח. הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו האלה משחקי ליגת העל ומשחקי גביע המדינה מעולם לא שב עוד לזרועות השידור הציבורי.

מוטי קירשנבאום ז"ל נחשב לכישרון טלוויזיוני גדול מכל היבט מאז הצטרף במאי 1968 לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 94, היום) וסגנו עוזי פלד (בן 83, היום). מוטי קירשנבאום ז"ל הפך לבעל מוניטין לאומי משזכה בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד (!). תבוסתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ב- 1994 מאכזבת וגדולה לאין שיעור מתבוסתם של לארי טיש ומודי פרידמן, מפני שאלכס גלעדי ודיוויד פדרמן אנשי ערוץ 2 נפגשו עם מוטי קירשנבאום במסעדת הסטייקים "מי ומי" ברחוב בוגרשוב בתל אביב ביום ראשון – 15 במאי 1994, ונתנו לו לדעת כי הם נכנסו למירוץ על השגת זכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי (משחקי הליגה + משחקי גביע המדינה). מוטי קירשנבאום רווי יוהרה וביטחון עצמי ניסה להדוף לאחור באותה הפגישה המשולשת ההיא ב- 15 במאי 1994 את האמביציות של אלכס לכדי ודיוויד פדרמן. הוא התערב בעניינים הפנימיים של ערוץ 2 ו- אמר להם בלעג ו- בהתנשאות כי אין להם כסף כזה גָדוֹל לשלם להתאחדות (רָף המינימום של התאחדות הכדורגל הישראלית במכרז ההוא עמד על 5.000000 (חמישה מיליון) דולר לעונה. מוטי קירשנבאום הסיק בפני שני מתחריו אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן את מסקנתו הסופית ביום ראשון ההוא של 15 במאי 1994 במסעדת "מי ומי" ברחוב בוגרשוב בתל אביב אודות המירוץ במו"מ הזה, כלהלן : היות והוא כנציג רשות השידור לא ייגש למכרז (נקבע ליום שלישי – 17 במאי 1994) מפני שהוא חושב שמדובר בתשלום יקר מידי, וגם הם לא התייצבו למכרז מפני שאין להם כסף, אזי ההתאחדות תידרש להוריד את רָף הזכויות לרמה מקובלת. או אז רשות השידור תנצח במכרז הכדורגל הזה ותיאות לשתף במשהו גם את ערוץ 2 המסחרי הצעיר. כזכור, מחשבת הניתוח ההיא שלו של מוטי קירשנבאום ז"ל הייתה חובבנית ו- שגויה לחלוטין. האיש דיבר מהרהורי לִבּוֹ. מוטי קירשנבאום ז"ל ניגף בפני אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן יבדלו שניהם לחיים ארוכים. מוטי קירשנבאום ז"ל מנכ"ל רשות השידור נימק את תבוסתו הסנסציונית בניסוח שנון שהיה אופייני לו, "…הכסף הציבורי של רשות השידור איננו ז'יטונים שמניחים אותם על שולחן הרולטה…". טקסט נחמד אומנם, אך כזה שלא היה בכוחו לטשטש את העובדה כי הוא מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הפסיד נכס טלוויזיוני (אומנם יָעֵנִי ספורטיבי) אך בעל ערך רב מבלי שהיה כפוי, נכס שידור יסודי שהיווה נדבך חשוב' ורכושה הבלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור במשך רבע מאה של שנים מאז 1969 ועד 1994. מוטי קירשנבאום הוּבָס. עמו יחדיו הובסה גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" לעַד. זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו העיקריים משחקי ליגת העל ומשחקי גביע המדינה לא חזרו עוד לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא לרדיו "קול ישראל". היה מדובר באובדן וכישלון נצחיים ולרוע המזל בלתי מחויבי המציאוּת.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (1).

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (מוחזק בבעלות RGE) הוא גוף טלוויזיה עשיר שמפעיל את ערוצים 55, 56, 57, 58, ו- 59 בכבלים ונהנה ממוניטין לאומי. השם שלו ופרסומו נובעים גם בגלל ניהול מו"מ מוצלחים עם החברה הספרדית "Media pro" והחזקת זכויות השידורים הבלעדיות במשך שנים ארוכות של משחקי הליגה הספרדית המסקרנת בכדורגל ובראשה שתי קבוצות העל ברצלונה (עם ליאו מסי) וריאל מדריד (עם כריסטיאנו רונאלדו), כמו גם חוזה השידורים הישירים של משחקי ה- Champions League באירופה. עבור חוזה השידורים האחרון של הליגה הספרדית לשלוש השנים של 2015 – 2012 שילם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ל- "Media pro" סכום של כ- 1.300000 (מיליון ושלוש מאות אלף) לעונה, כלומר, 3.900000 דולר לשלוש שנים. לקראת החוזה הבא, העלתה חברת הזכויות הספרדית "Media pro" את מנת זכויות השידורים בעבור ההסכם החדש של 2015 – 2018 של הליגה הספרדית בכדורגל, והגביהה אותו לרָף של 3.000000 (שלושה מיליון) יורו לעונה אחת, 9.000000 יורו לשלוש שנים. מדובר בהאמרת הגְרָף בבת אחת לגובה של יותר מ- % 250. הגוף המתווך הזה "Media pro" שמחזיק בזכויות השידורים של הכדורגל הספרדי פנה להנהלת RGE בראשות מר מודי פרידמן והודיע לו כי ערוץ טלוויזיה כלשהו בישראל מציע לו לשלם לחוזה החדש של 2018 – 2015 סכום של 3 מיליון euro לעונה, 9 מיליון euro לשלוש שנים. מדובר בסכום עתק. מתווכי הזכויות לא גילו למודי פרידמן באיזה גוף תקשורת ישראלי מדובר אולם נהגו על פי שורת הדין, זכרו לערוץ הספורט הוותיק חסד נעורים, ואִפשרו ל- RGE מפעילי ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) להשוות את הצעת המחיר שאותו גוף הטלוויזיה האנונימי בישראל הסכים לשלם. הנהלת RGE היהירה והגאוותנית ובעיקר נטולת כל מודיעין אודות המתחרים הפוטנציאליים שלה בארץ וכוונות הרכישה שלהם, עשתה את החשבון הטלוויזיוני שלה, והגיעה למסקנה כי מדובר במידע לא אמין, בכסף גדול מידי, שנועד בסופו של דבר לסחוט את ערוץ הספורט שבשליטתה בטרם החתימה על החוזה החדש של 2018 – 2015. RGE נטולת מודיעין טלוויזיוני התעלמה ברוב טיפשותה ואיוולתה מההצעה של המתווך "Media pro" להשוות את מחיר הרכישה החדשה, כאילו מדובר בבלוף, והובסה. הליגה הספרדית ניטלה ממנה לאחר כל כך הרבה שנים והועברה לגוף שידור אחר בישראל. מדובר בסנסציה. מתברר כי גוף הטלוויזיה החדש בארץ שרכש את זכויות הכדורגל הספרדי לשלוש העונות הבאות של 2018 – 2015 הוא ערוץ הטלוויזיה ONE (מוחזק ב- % 51 ע"י העיתון הנפוץ "ידיעות אחרונות" ו- % 49 ע"י קבוצת המייסדים). ערוץ הטלוויזיה ONE הושק ב- 2011 ומשודר בחברת YES ובמקביל גם ב- HOT. ערוץ 55 בכבלים הפופולרי נותר לפתע ובתדהמה ללא הליגה הספרדית בכדורגל. מדובר בערוץ שאיבד את מחלפותיו מפני שאין לו גם את הליגה האנגלית בכדורגל ואין לו אף את הכדורגל הישראלי למעט תוכנית הסיכום של קטעי התקצירים המוקלטים "שער לשבת". מדובר באובדן גדול ובלא פחות מרעידת אדמה. מר מודי פרידמן כמו לארי טיש ומוטי קירשנבאום נכנס ל- "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן. כמו קודמיו גם הוא נענש בשל יהירותו וגאוותנותו, ובעיקר בשל חוסר מודיעין בסיסי אודות כוונות יריביו הפוטנציאליים שלוטשים אף הם עיניים כלות לעבר סחורת השידור המבוקשת.  

בצַר לה ותוך פרפורי הגסיסה של RGE בגין התבוסה הספרדית, הציעה ההנהלה הנואשת שלה בראשות מודי פרידמן לרכוש כפיצוי את המשחק המרכזי בליגת העל הישראלית בכדורגל עבור ערוץ 55 בכבלים לעונה הנוכחית 2016 – 2015 תמורת 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל. אולם חיש מהר התברר כי המשחק המרכזי שייך לערוץ 1 שאף הוא משלם לעונה הנוכחית הממשמשת ובאה 2016 – 2015 סכום של 15.000000 שקל והוא איננו מסכים לוותר על בכורתו. כזכור חתם ערוץ 1 עם התאחדות הכדורגל על חוזה לשלוש שנים 2016 – 2013 על סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל. תשלום של 15.000000 שקל לעונה.

בשעתו התייחסתי למהלכיו החובבניים של מנכ"ל רשות השידור במאי 1994 מול יריביו אלכס גלעדי ו- דיוויד פדרמן מערוץ 2, באותו המו"מ התחרותי הידוע ההוא עם ההתאחדות על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי, בסופם הובס מוטי קירשנבאום ונוטרל. חיפשתי כותרת לפוסט ובחרתי בפתיח הזה : "יותר מאשר שיחקו יריביו מערוץ 2 הדרדק הצעיר נגדו שחמט – שיחק מוטי קירשנבאום הוותיק נגדם פוקר והפסיד". מעניין שמודי פרידמן לא למד ב- 2015 את הלקח ההוא של 1994. מתברר שגם אנשים מוכשרים מתנהגים במצבי תחרות בחוסר היגיון, מאבדים את שיקול דעתם שהוביל אותם פעם להישגים, ופועלים לפתע בחובבנות מבלי שהם כפויים, ובניגוד מוחלט לאינטרסים שלהם עצמם. לאחר תבוסת זכויות השידורים, אותה ההנהגה הכושלת משחקת אותה בציבור כאילו היא רצינית ו- וויתרה ביודעין על סחורת השידור, כאילו היא ידעה וחזתה מראש את תוצאת המאבק מפני שלא עלה בדעתה לבזבז את כספי הציבור, ועוד תירוצים מגוחכים מעין אלה. תבוסת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 ע"י רשות השידור הוותיקה בראשות המנכ"ל מוטי קירשנבאום לשני יריביו אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן מערוץ 2 המסחרי שאך זה נעמד על רגליו – הייתה לא פחות מ- סנסציונית מפני שהיא לא הייתה מחויבת המציאות. לחלוטין לא. לכן הענקתי את הכותרת הר"מ למציאות טלוויזיונית חסרת תקדים ונעדרת כל הצדקה שהתחוללה בתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל לפני 26 (עשרים ושש) שנים בה נכשל מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל כישלון קולוסאלי להגן על זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מפני ערוץ 2 המסחרי, זכויות שידורים שהיו שייכות לשידור הציבורי מאז 1969. ב- 17 במאי 1974 הפסיד מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לשני נציגיו של ערוץ 2 המסחרי הדרדק הצעיר רק בן 1/2 שנה, אלכס גלעדי ודייוויד פדרמן. 

הכותרת ההיא הייתה כלהלן :               

יותר מאשר שיחקו יריביו מערוץ 2 הדרדק הצעיר נגדו שחמט – שיחק מוטי קירשנבאום ז"ל נגדם פוקר והפסיד. 

הערה שלי : ערוץ 2 המסחרי הורכב ב- 1994 משלושה זכיינים : הזכיינית "רשת" אותה ניהלו שני מנכ"לים משותפים דן שילון ויוחנן צנגן, הזכיינית "קשת" ובראשה המנכ"ל שלה אלכס גלעדי, ו- הזכיינית "טלעד" ובראשה עוזי פלד. 

ציטוט :  "When you have the rights – You have the show" (ציטוט כֵּן ומזהיר שבא מפיו של רוּן אָרְלֶדְג' המנוח מי שהיה בשעתו מנהל חטיבת הספורט המשגשגת של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC). 

פוסט מס' 860. 1. הפקות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסגרת הכיסוי הישיר של משחקי מפעל ה- "Champions League", הן מעשה טלוויזיוני מָאוּס רווי שגיאות שחוזר על עצמו שוב ושוב . ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק באופן בלעדי בארץ בזכויות השידורים של ה- Champions League (ליגת האלופות האירופית בכדורגל), ולכן בהיעדר כל איום תקשורתי ו-תחרות טלוויזיונית בנושא המדובר, הוא מרשה לעצמו לאמץ את מדיניות שידורי ה- Off tube. פוטנציאל ה- DNA העיתונאי של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (יש שם כמה עיתונאים ועיתונאיות שדרנים ושדרניות ברמה גבוהה ובראשם שָי הָאוּזְמַן) הִתְקָלְקֵל, נִשְחַק, ו-נִפְגַם במשך השנים הרבות מפני שהוא טבוע עמוק ו-נגוע נואשות מזה זמן רב בווירוס ה- Off tube. ההסתגרות המגוחכת האין סופית שלהם ב-ד' אמות באולפן בהרצליה בהובלת הקומדיאנט – סטנדאפיסט מודי בר-און, כופה ו-איננה מאפשרת להם למלא את חובתם העיתונאית כלפיי לסקר כהלכה את המתרחש מהשטח לפחות חלק מהאירועים. שדרני ופרשני ה- Off tube באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מסוגלים לעשות את עבודתם העיתונאית באופן מהימן, אמין, ומדויק עבורי. הם אינם יכולים לספק באולפן בהרצליה את סקרנותי (ואת סקרנות צופיהם הרבים) בעת כּיסוּיָים את אחד ממפעלי הספורט החשובים, המסקרנים, המרהיבים, והפופולאריים בעולם, את משחקי ה- "Champions League" האירופי בכדורגל, משום שהם כולם אינם נוכחים במקום התרחשותם (!). הם שדרני ופרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים כולם נְעוּלִים באולפן האסייתי בהרצליה ומעתיקים מהמוניטור, בעוד המשחקים נערכים באירופה (!). תיאורם הישיר המגוחך באולפן בהרצליה של בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי את התרחשות שערו של הנאפוליטאני דריס מֶרֱטֶנְס (Dries Mertens) בדקה ה- 30 במשחק נאפולי נגד ברצלונה 1:1 (בנאפולי, יום שלישי – 25 בפברואר 2020) הוא עוד עֵדוּת מרשיעה של מעשה Off tube פתטי שלנצח יהיה כרוך ב-דיווח נֶפֶל. מדובר בעיתונאות פְּגוּמָה. מְאוּסָה. מָרָה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. זהו גיבור העלילה, שחקן הכדורגל הבלגי של קבוצת נאפולי האיטלקית דריס מרטנס (Dries Mertens, שחקן נבחרת בלגיה בן 32. גובהו 1.69 מ').

דיווחם הישיר של בוני גינזבורג ונדב יעקובי באולפן בהרצליה את האירוע הנ"ל שהתרחש ב- אצטדיון San Paolo בנאפולי ביום שלישי – 25 בפברואר 2020 מבוסס על התרשמות מליצית רוויית צל"שים, מבלי לנתח את מֵידָע העובדות שהצטברו ואשר מרכיבות את התרשמותם. שניהם בוני גינזבורג ונדב יעקובי ניצבו מרחוק באולפן בהרצליה, אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות ב-נאפולי האיטלקית, ולא ידעו למסור לציבור אינפורמציה מנומקת, מפורטת ו-מדויקת הנשענת על ניתוח העובדות המתמטיות-פיזיקאליות הנוגעות לשערו של דריס מרטנס. מדובר בקבוצה של קִיבִּיצֶערִים שמעתיקה מהמוניטור ההרצלייני ו-מייצרת עיתונאות Off tube מְאוּסָה. אגב, כנ"ל גם הדיווח המוגבל, החסר, והבלתי מדויק של האופטיובניק עוזי דן בעיתון "הָאָרֶץ" לקוראיו ביום רביעי – 26 בפברואר 2020. 2. דיון ב-פרשת המשולש הרומנטי של המאהב דוד המלך, האישה בת שבע "טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד", ובעלה אוּרִיָה הַחִתִּי (ספר שמואל ב'). המורים והמורות שלנו טייחו את העובדות המַרוֹת אודות סיפור האהבים שהסתיימה ברצח הבעל ע"י המאהב, המלך הַמוֹנַרְךְ, במסווה של נימוקי מלחמה בין ישראל לבני עמון. "…הָבוּ אֶת אוּרִיָה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת…", מצווה דוד המלך על הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה בפקודה החתומה על ידו. המורים שלנו לתנ"ך לא לימדו אותנו נכון את ההיסטוריה התנ"כית הסנסציונית ההיא. פוסט מס' 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (2).

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל מקיים את הסלוגן רב המוניטין ההוא של רון ארלדג' המנוח נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC משהכריז, "When you have the rights – You have the show", אולם מתעלם ואיננו מקיים את הסלוגן השני שלו הקובע כי כל השידורים הישירים של אירועי הספורט הנחשבים והרלוואנטיים הנערכים בעולם ובארה"ב ואשר שזכויות השידורים שלהם שייכות לרשת ABC, תמיד יתבצעו ע"י אנשי ABC מעמדות שידור המוצבות בשטח במוקד התרחשותן של התחרויות.

אולי בלתי אפשרי לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להטיס 8 ציוותי שידור לשמונת המשחקים בשלב 1/8 הגמר של ה- Champions League שנערכו עכשיו ב- 25 וב- 26 בפברואר 2020, אבל מה כל קשה להטיס שלושה ציוותי שידור לשלושת המשחקים המרכזיים (המסקרנים ביותר מראש), נאפולי נגד ברצלונה (1:1), צ'לסי נגד באיירן מינכן (3:0), ו-ריאל מדריד נגד מנצ'סטר סיטי (2:1)…??? (מגיפת נגיף הקורונה העולמית מצילה את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מלתרץ, לענות, ולהשיב לתמיהה הנ"ל). אולפן ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נראה משעמם, מאכזב, ועגום. הם כולם שָם באולפן בהרצליה עיתונאים אופטיובניקים שרחוקים ממוקדי ההתרחשויות.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (3).

כדורגל ומָמוֹן. ליגת האלופות האירופית בכדורגל. אנשי ארגון חכמים וחמדנים ב-Uefa (התאחדות הכדורגל האירופית) יצרו מפעל כדורגל, מִכְרֶה זָהָב בלתי נדלה, שקוראים לו ה- Champions League. כמו בתיאטרון בובות הם הציבו מריונטות על כרי הדשא ומשכו בחוטים. הפרסים הכספיים היקרים וזכויות השידורים נוטפות יוּרוֹ ודולרים שמשלמות רשתות הטלוויזיה התחרותיות באירופה ובעולם, הפכו את שחקני צמרת הכדורגל את המריונטות האלה זה מכבר למולטי מיליונרים כבדים.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (4).

לא בכדי רכשה חברת RGE המפעילה של ערוצי הספורט מס' 55, 56, 57, 58, ו-59 בכבלים את זכויות השידורים של ה- Campions League לשלוש העונות 2018/2017 + 2018/2019 + 2019/2020 תמורת סכום פנטסטי של סך 54.000000 יורו (euro). תשלום של 18.000000 יורו מידי עונה, וזאת לאחר שבעונות הקודמות שילמה RGE סך של 4.000000 יורו בלבד בכל עונת שידורים. מדובר בתוספת מדהימה של % 450 ש-RGE הסכימה לשלם בפעימה אחת ב-2017. כזכור נשדדה RGE בגין חובבנותה וטיפשותה ב-2015 ע"י ערוץ One שגנב לה מתחת לאפה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל.

ערוץ הספורט העשיר מס' 55 בכבלים של מדינת ישראל (5).  

תזכורת מ-2018. RGE מייבאת מחד סחורת כדורגל משובחת ביותר אולם מאידך כופה על ציוותי השידור שלה לעשות את מלאכתם העיתונאית הטלוויזיונית Off tube מהאולפנים בהרצליה במקום להטיס אותם למוקדי ההתרחשויות. נדב יעקובי והפרשן שלו אלי גוטמן שידרו אז ישיר את המשחק ליוורפול-מנצ'סטר סיטי 0:3 מהאולפן בהרצליה. כמותם גם שני האופטיובניקים הנוספים אבי מלר ושגיא כהן ששידרו את המשחק ברצלונה-יובנטוס 1:4 והעתיקו את האינפורמציה עבור צופיהם מהמוניטור שלהם המוצב באולפן הרצליה. שידור ישיר Off tube הוא סחורה טלוויזיונית לא כשירה. מפליא אותי כל פעם מחדש כיצד ציוותי השידור הכנועים הנ"ל הללו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותנים ביודעין כל פעם מחדש יד להשפלתם ע"י הבוסים שלהם ומושיטים להם גם את לֶחְיָים השנייה. כל עולם הטלוויזיה הבינלאומית שקק, הָמָה, ואייש ביומיים האחרונים של השבוע הזה ביום שלישי/25 בפברואר 2020 וביום רביעי/26 בפברואר 2020 את עמדות השידור באצטדיון "סאן פאולו / San Paolo" של קבוצת נאפולי בנאפולי, באצטדיון "סטאמפורד ברידג' / Stamford Bridge" של קבוצת צ'לסי הלונדונית, באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו / Santiago Bernabeu" של ריאל מדריד במדריד, ו-באצטדיון "Olympique Lyonnais" של קבוצת ליון הצרפתית. רק השדרנים הכנועים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסווה של עיתונאים נותרים בארץ וכורעים ברך בפני מנהליהם ומנשקים בחדווה את נעליהם. כאילו שמדובר בסעיף כלשהו בחוזה העבודה שלהם שכוֹפֶה עליהם לנשק את רגלי מעסיקיהם. במקום למְרוֹד בפָּרִיץ ולומר לוֹ, "עד כאן. לא עוד", הם מרימים ידיים ו-נכנעים. ביזיון. רוש ולענה. עוגמת נפש. עסק עלוב.

פוסט מס' 860. 1. הפקות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסגרת הכיסוי הישיר של משחקי מפעל ה- "Champions League", הן מעשה טלוויזיוני מָאוּס רווי שגיאות שחוזר על עצמו שוב ושוב . ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק באופן בלעדי בארץ בזכויות השידורים של ה- Champions League (ליגת האלופות האירופית בכדורגל), ולכן בהיעדר כל איום תקשורתי ו-תחרות טלוויזיונית בנושא המדובר, הוא מרשה לעצמו לאמץ את מדיניות שידורי ה- Off tube. פוטנציאל ה- DNA העיתונאי של אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (יש שם כמה עיתונאים ועיתונאיות שדרנים ושדרניות ברמה גבוהה ובראשם שָי הָאוּזְמַן) הִתְקָלְקֵל, נִשְחַק, ו-נִפְגַם במשך השנים הרבות מפני שהוא טבוע עמוק ו-נגוע נואשות מזה זמן רב ב-וִוירוּס ה- Off tube. ההסתגרות המגוחכת האין סופית שלהם ב-ד' אמות באולפן בהרצליה בהובלת הקומדיאנט – סטנדאפיסט מודי בר-און, כופה ו-איננה מאפשרת להם למלא את חובתם העיתונאית כלפיי לסקר כהלכה את המתרחש מהשטח לפחות חלק מהאירועים. שדרני ופרשני ה- Off tube באולפן בהרצליה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אינם מסוגלים לעשות את עבודתם העיתונאית באופן מהימן, אמין, ומדויק עבורי. הם אינם יכולים לספק באולפן בהרצליה את סקרנותי (ואת סקרנות צופיהם הרבים) בעת כּיסוּיָים את אחד ממפעלי הספורט החשובים, המסקרנים, המרהיבים, והפופולאריים בעולם, את משחקי ה- "Champions League" האירופי בכדורגל, משום שהם כולם אינם נוכחים במקום התרחשותם (!). הם, שדרני ופרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים כולם נְעוּלִים באולפן האסייתי בהרצליה ומעתיקים מהמוניטור, בעוד המשחקים נערכים בכלל באירופה (!). תיאורם הישיר המגוחך באולפן בהרצליה של בוני גינזבורג ו-נדב יעקובי את התרחשות שערו של הנאפוליטאני דריס מֶרֱטֶנְס (Dries Mertens) בדקה ה- 30 במשחק נאפולי נגד ברצלונה 1:1 (בנאפולי, יום שלישי – 25 בפברואר 2020) הוא עוד עֵדוּת מרשיעה של מעשה Off tube פתטי שלנצח יהיה כרוך ב-דיווח נֶפֶל. מדובר בעיתונאות פְּגוּמָה. מְאוּסָה. מָרָה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. זהו גיבור העלילה, שחקן הכדורגל הבלגי של קבוצת נאפולי האיטלקית דריס מרטנס (Dries Mertens, שחקן נבחרת בלגיה בן 32. גובהו 1.69 מ').

דיווחם הישיר של בוני גינזבורג ונדב יעקובי באולפן בהרצליה את האירוע הנ"ל שהתרחש ב- אצטדיון "San Paolo" בנאפולי ביום שלישי – 25 בפברואר 2020 מבוסס על התרשמות מליצית רוויית צל"שים, מבלי לנתח את מֵידָע העובדות שהצטברו ואשר מרכיבות את התרשמותם. שניהם בוני גינזבורג ונדב יעקובי ניצבו מרחוק באולפן בהרצליה, אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשות ב-נאפולי האיטלקית, ולא ידעו למסור לציבור אינפורמציה מנומקת, מפורטת ו-מדויקת הנשענת על ניתוח העובדות המתמטיות-פיזיקאליות הנוגעות לשערו של דריס מרטנס. מדובר בקבוצה של קִיבִּיצֶערִים שמעתיקה מהמוניטור ההרצלייני ו-מייצרת עיתונאות Off tube מְאוּסָה. אגב, כנ"ל גם מעשה ההעתקה, הדיווח המוגבל, החסר, והבלתי מדויק של האופטיובניק עוזי דן בעיתון "הָאָרֶץ" לקוראיו ביום רביעי – 26 בפברואר 2020. גם הוא לא היה נוכח באצטדיון "San Paolo" בנאפולי. 2. פרשת המשולש הרומנטי של המאהב דוד המלך, האישה בת שבע "טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד", ובעלה אוּרִיָה הַחִתִּי (ספר שמואל ב'). המורים והמורות שלנו טייחו את העובדות המַרוֹת אודות סיפור האהבים שהסתיימה ברצח הבעל ע"י המאהב, המלך הַמוֹנַרְךְ, במסווה של נימוקי מלחמה בין ישראל לבני עמון. "…הָבוּ אֶת אוּרִיָה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת…", מצווה דוד המלך על הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה בפקודה החתומה על ידו. המורים שלנו לתנ"ך לא לימדו אותנו נכון את ההיסטוריה התנ"כית הסנסציונית ההיא. פוסט מס' 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

טקסט תמונה (1) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : עומרי אפק, בוני גינזבורג, מודי בר און, אלי אילדיס, ו-אבי מלר. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זהו המנחה מודי בר און. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (3) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : עומרי אפק, בוני גינזבורג, מודי בר און, אלי אילדיס, ו-אבי מלר. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (4) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי שני הנוכחים בתמונה נינוחים, מחייכים, ומדושני עונג משמאל לימין : עומרי אפק ו-בוני גינזבורג. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (5) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. המנחה מודי בר און שבע רצון מעצמו. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (6) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : נדב יעקובי (רציני) ואבי מלר (מחייך). אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (7) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : עומרי אפק, בוני גינזבורג, מודי בר און, נדב יעקובי, ו-אבי מלר. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (8) : מראה טלוויזיוני משעמם, מאכזב, ועגום. יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדר ישיר Off tube את משחק 1/8 הגמר הראשון נאפולי – ברצלונה 1:1. שני האופטיובניקים המנחה מודי בר און (משמאל) ו-אלי אילדיס (מימין) מגיש התוכנית "חדשות הספורט", נראים זְחוּחִים ו-צוהלים. אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים יושבים באולפן בהרצליה אבל האירוע המסוקר על ידיהם מתרחש אלפי קילומטרים מהם, בנאפולי – איטליה. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

שני האופטיובניקים ההרצלייניים בוני גינזבורג ונדב יעקובי שדרני משחק ה-1/8 גמר הראשון ב-Champions League, נאפולי-ברצלונה 1:1 (יום שלישי-25 בפברואר 2020) נכנעים להנהלתם ונשארים בבית. התרשמותם רווייה שבחים ומליצות ומורכבת מאין סוף צל"שים, אולם נעדרת לחלוטין ניתוח עובדתי שאמור להסביר לצופיהם את מרכיבי התרשמותם. הם גם אינם יכולים ולא מסוגלים לראיין ו/או לשוחח עם גיבורי העלילה. מקסימום "לגנוב" מהלוויין ריאיון שהטלוויזיה הספרדית עורכת בסיום המשחק עם אנטון גריזמאן שחקן החיזוק הצרפתי של קבוצת ברצלונה (הוא מתראיין בספרדית). האופטיובניק נדב יעקובי מתרגם באולפן בהרצליה את עיקרי דבריו של אנטוני גריזמאן. הם אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מעולם לא יתייצבו על כרי הדשא ברחבי אירופה ואף פעם לא יראיינו את גיבורי העלילה. אין צורך. אין להם מתחרים. איש איננו נוֹֹֹשֵף בעורפם. מדהים אותי כל פעם מחדש למה ומדוע עיתונאים וותיקים בעלי ידע ויכולת (כמו נדב יעקובי למשל) מסכימים ביודעין להיות משת"פים אופטיובניקים של הנהלתם. התוצאה הסופית היא תמיד מָרָה (לרעת השדרנים והפרשנים שתמיד מפסידים ועמם צופיהם). 

הנפגעים העיקריים באופן אישי למדי בעת שידור ה- Off tube הישיר באולפן בהרצליה את המשחק נאפולי – ברצלונה 1:1 (יום שלישי – 25 בפברואר 2020) הם שני האופטיובניקים הפרשן בוני גינזבורג ו- השדר המוביל נדב יעקובי. השידור הישיר המוגבל, העני, והבלתי מדויק של שניהם מהאולפן בהרצליה בא לידי ביטוי בעת תיאורם את הבקעת שערה של ברצלונה בדקה ה- 30 ע"י הנאפוליטאני דריס מרטנס (Dries Mertens).

הַעוּבְדוֹת.

זהו הטקסט הכללי והדַל אותו מחבר פרשן ה- Off tube בוני גינזבורג למען צופיו בעת כיבוש שערה של ברצלונה ע"י דריס מרטנס, ושַח להם כלהלן : "…מרטנס מקבל את הכדור כשהוא חופשי לחלוטין, בועט את הכדור בצורה מושלמת, ושולח אותו לפינה הרחוקה…גול גדול של שחקן…אין ראוי ממנו לשבור את שיא הכיבושים של נאפולי…אין שום סיכוי לשוער ברצלונה…וכאן השליחה לפינה הרחוקה…פשוט גול גדול…אתה מקבל פה רמת ביצוע מהגבוהות ביותר…שער לפנתיאון מבחינתו…". מדובר ב-התרשמות מליצית של בוני גינזבורג שמתיימר להיות פרשן כאילו מומחה בתחום ענף הכדורגל, אולם הוא חושף את עצמו כמתרשם ומתפעל מהמראות ברמה של תלמיד ב-בי"ס יסודי. הוא איננו פרשן. הוא קריין Voice over. התרשמותו של בוני גינזבורג משערו של דריס מרטנס רצופה טקסטים של פיוט, דברי הערכה ו-שבח, וצל"שים, אולם רחוקה מלהיות מנתחת, מסבירה ו-קונקרטית. התרשמותו כפרשן – מומחה מכישרונו ומבצעו של דריס מרטנס איננה מגובה בניתוח העובדות שהופכות את סיפורו של דריס מרטנס למרשים. התנסחויותיו הילדותיות ו-הבומבסטיות של בוני גינזבורג, כמו, "גול גדול" + "שער לפנתיאון" + "בועט את הכדור בצורה מושלמת" + "רמת ביצוע מהגבוהות ביותר", אינן פרשנויות אלא התרשמויות ספרותיות שלו, שמכסות ו-מַסְוֹות את אי יכולתו והיעדר כישרון שלו לנתח את העובדות המתרחשות ממש לנגד עיניו (!). כל בר בי רב יכול לדקלם את מילות הפיוט הבנליות, הנדושות, והשגרתיות האלה שבוני גינזבורג משתמש בהן, "גול גדול" + "שער לפנתיאון" + "בועט את הכדור בצורה מושלמת" + "רמת ביצוע מהגבוהות ביותר". כדי רק להתרשם מ-דריס מרטנס לא צריך את בוני גינזבורג (ודומיו) באולפן. בוני גינזבורג איננו פרשן. הוא מתנהג באולפן כ-איש טריוויה שמתארח באולפן על תקן של מתרשם. הוא איננו מוכשר ולא יודע להסביר ולנתח את הסיבות, הנסיבות, והעובדות שהופכות את דריס מרטנס לגיבור המשחק בדקה ה- 30 של ההתמודדות בין נאפולי לברצלונה, ואת עצמו למאושר יותר. מעניין אותי לדעת מה חושבים עליו העורכים והמפיקים שלו שאמורים להתערב, להנחות אותו, ולהזכיר לו שהוא הוזמן לאולפן כדי לפַרְשֵן ולא כדי להִתְרָשֵם. כל ילד בר דעת יודע להתרשם כמו בוני גינזבורג, להתנסח כמותו, ולומר את דעתו ואת התרשמויותיו אודות דריס מרטנס באמצעות טקסטים טריביאליים ששבים וחוזרים על עצמם שוב ושוב, כמו : "איזה גול גדול…", "איזה בעיטה נפלאה…", איזה ביצוע נהדר…", איזה יופי…", "איזה שער פנטסטי…", וכו'…וכו'… זאת כמובן איננה פרשנות. זאת התרשמות אישית נטולת ניתוח העובדות ונסיבות המקרה.  

ו- זהו הטקסט ה-רָש וה-אֶבְיוֹן ש- אותו מחבר שדר ה- Off tube המוביל נדב יעקובי למען צופיו בעת כיבוש שער ברצלונה ע"י דריס מאטנס, ואומר להם כלהלן : "…שער של מרטנס שיורה לרשת…שער 121 של מרטנס…איזה ביצוע מלוטש של מרטנס…". שוב טקסט של פרזה. 

הטקסטים של שניהם אודות הבעיטה הנאה של דריס מרטנס הם לא רק כלליים מידי, אלא הם סַפְרוּתִיים מידי. הם אינם קונקרטיים ולא נשענים על עובדות. בוני גינזבורג ונדב יעקובי מתעלמים מניתוח והסבר הסיבות והעובדות המתמטיות – פיזיקליות שמסתתרות מאחורי מהלך הבקעת שערה של ברצלונה ע"י דריס מרטנס. אף מילה ולוּ אחת של שני האופטיובניקים בוני גינזבורג ונדב יעקובי למען צופיהם אודות סגנון הבעיטה המסובבת של דריס מרטנס בחלק הפנימי של נעל רגל ימין וקרסולו הַגָמִיש (!) לעבר הקורה הימנית של שער ברצלונה (מנקודת מבטו של דריס מרטנס, והשמאלית מנקודת מבטו של שוער ברצלונה אנדרה טר שטגן / Andre ter Stegen, גובהו 1.87 מ'), אף מילה ולוּ אחת אודות טווח הבעיטה, אף מילה ולוּ אחת אודות מיקומו השגוי של טר שטגן שוערה של ברצלונה, אף מילה ולו אחת מדוע הגנתה המסורבלת של ברצלונה איננה מכסה את דריס מרטנס, ומעניקה לו שהות זמן של 1.5 שנייה כדי להתכונן ולטוֵוח את שערו של טר שטגן, וגם ואף מילה ולוּ אחת אודות מהירות תנועת הכדור המסובב שבעט דריס מרטנס בחלק הפנימי של נעל רגלו הימנית לעבר שערו של אנדרה טר שטגן שוערה הגרמני של קבוצת ברצלונה והכניע אותו.

ובכן, אני כצופה של בוני גינזבורג ונדב יעקובי אינני מתרשם מנוסחאות ההתרשמויות המליציות של השניים, ו-מתעניין בעובדות אחרות הקשורות לעניין כישרון הביצוע של דריס מרטנס. חיש מהר אנוכי נוטל את ה- iphone של אשתי (לי אין iphone משלי) ומתרגם את ההתרשמויות הסַפְרוּתִיוֹת של בוני גינזבורג ונדב יעקובי לנתונים ו-עובדות מתמטיות של דרך, זמן, ו-מהירות. אנוכי סקרן לדעת אלו נסיבות ותוצאות מסתתרות מאחורי מיומנות הבעיטה המסובבת של דריס מרטנס :

א. דריס מרטנס (שחקן מבוגר יחסית בן 32 ונמוך קומה 1.69 מ') בעט בחלק הפנימי של נעל רגלו הימנית כדור מסובב לעבר שוער ברצלונה אנדרה טר שטגן (Andre ter Stegen). הבעיטה בחלק הפנימי של נעל רגל ימין של דריס מרטנס (ובסיוע מִפְרָק קרסול גמיש) מסחררת ומסובבת את הכדור נגד כיוון השעון. הכדור מסתובב ומסתחרר משמאל לימין. בגלל היווצרות הפרשי לחצי שכבות האוויר משני צדדיו, הכדור של דריס מרטנס (כדורגל שוקל כ-400 גרם והיקפו כ-70 ס"מ) שמסתובב סביב מרכז הכובד שלו מימין לשמאל נגד כיוון השעון איננו גוף אווירודינאמי והוא מושפע מאוד מהתנגדות האוויר ו- תמיד ינוע (בגלל הפרשי לחצי האוויר) במסלול פאראבולי שמאלה (!). בשל דיוק הביצוע הוא איננו חומק החוצה וחודר גבוה לשערה של ברצלונה, כאמור סמוך לקורה הימנית מנקודת מבטו של הבועט והשמאלית מנקודת מבטו של השוער.

ב. טווח הבעיטה היה כ-16 מ'.

ג. ההגנה האיטית והמגושמת של ברצלונה ובראשה ז'ראר פיקה לא כיסתה כהלכה את דריס מרטנס ו-"העניקה" לו שהות של 1.5 שנייה מיותרת כדי לטַוֵוח ולדייק היטב את הבעיטה שלו לעבר שערו של טר שטגן.

ד. למרות שמדובר בבעיטה מסובבת של דריס מרטנס מ-16 מ' בנעל רגל ימין שלו (ובסיוע מפרק קרסול גמיש), בה התקיימה הפרדת כוחות על הכדור, ווקטור אחד סוֹבֵב את הכדור (נגד כיוון השעון) ו-הווקטור השני הֵאִיץ אותו לפנים, הרי שבכל זאת ו-אף על פי כן, הכדור עבר את כברת הדרך של כ-16 מ' וחצה את קו השער הברצלונאי בזמן של פחות משנייה אחת (ליתר דיוק, ב-70 מאיות השנייה) והכניע את אנדרה טר שטגן. בתרגום לקמ"ש, הכדור המסובב והמדויק של דריס מרטנס צבר מהירות (ממוצעת) של 76.8 ק"מ בשעה.

ה. בתיעוד הטלוויזיוני האיטלקי נראה אנדרה טר שטגן (שוער מנוסה ויעיל) ניצב רחוק מידי מקו שערו בעת הבעיטה המסובבת והמדויקת של דריס מרטנס. אולם כלל לא בטוח שהוא היה עוצר את הכדור גם אילו היה נסוג שני מטרים לאחור בטרם הבעיטה של דריס מרטנס.

הערה 1 שלי : את תוצאות חישובי הזמן והמהירות של תנועת הכדור שבעט דריס מרטנס לעבר שערו של אנדרה טר שטגן בדקה ה- 30 של ההתמודדות (ואשר הכניע אותו), ניתן לבצע בתוך מקסימום 10 שניות בסיוע כל iphone.

הערה 2 שלי : גם האופטיובניק של עיתון "הארץ" עוזי דן לא דייק עבור קוראיו. זאת האינפורמציה אותה מסר להם, כלהלן : "…פיוטר ז'ילינסקי חטף את הכדור מג'וניור פירפו ומסר כדור רוחב על סף הרחבה לדריס מרטנס, שסובב בנגיעה אל בין החיבורים…". איזה נגיעה ואיזה נעליים. מדובר בתנופת רגל חזקה של דריס מרטנס מלֻוָוה בהפקת בעיטה מסובבת, מדויקת ו- מכוונת, מעשה של רב אמן. עוזי דן לא מספר לקוראיו כי ההגנה האיטית והמסורבלת של ברצלונה העניקה לדריס מרטנס הבלתי מכוסה זמן של 1.5 שנייה ו-אפשרה לו להתכונן ולטַוֵוח את הכדור המדוד שלו. הכדור אומנם הכניע את דר שטגן אבל הוא לא ננעץ בין החיבורים.

טקסט תמונה (1) : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אצטדיון San Paolo בנאפולי. זהו תיעוד של מצלמת ה- 16 העליונה בדקה ה- 30 במשחק הראשון בשלב 1/8 הגמר ב- Champions League נאפולי – ברצלונה 1:1. בתיעוד הזה נראה דריס מרטנס בחולצה הכחולה (שלישי משמאל ובלתי מכוסה) שבריר שנייה בטרם הוא בועט ומבקיע את שערו של אנדרה טר שטגן ממרחק של 16 מ'. הכדור צבר מהירות ממוצעת של 76.8 קמ"ש וחצה את קו שערה של ברצלונה 70 מאיות השנייה לאחר שנורה מרגלו הימנית של דריס מרטנס. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : יום שלישי – 25 בפברואר 2020. אצטדיון San Paolo בנאפולי. זהו תיעוד של המצלמה המובילה העליונה בדקה ה- 30 במשחק הראשון בשלב 1/8 הגמר ב- Champions League נאפולי – ברצלונה 1:1. בתיעוד הזה נראה דריס מרטנס בחולצה הכחולה (רביעי משמאל ובלתי מכוסה) שבריר שנייה בטרם הוא בועט ומבקיע את שערו של אנדרה טר שטגן ממרחק של 16 מ'. הכדור צבר מהירות ממוצעת של 76.8 קמ"ש וחצה את קו שערה של ברצלונה בתוך 70 מאיות השנייה לאחר שנורה מרגלו הימנית של דריס מרטנס. (סריקת צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

סיכום קצר.

הופעת ה-Stand up הליצנית באולפן בהרצליה של של מודי בר און + תנועות ידיו + מימיקת פניו, לא רק שאינם יכולים לחפות על חולשת שידור ה- Off tube של בוני גינזבורג ונדב יעקובי, אלא תורם תרומה משמעותית להגחכה של המעמד. עיתונאות Off tube היא עניין מאוס ומחורבן. מגיע לי ולרבים אחרים שמשלמים במיטב כספם וצופים בשידורי ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים, הרבה יותר (!). מגיע לנו עיתונאות טלוויזיונית מהימנה ואמינה שראשית דבר ממוקמת בשטח במוקד ההתרחשויות. וחוץ מזה שום פרשן כדורגל מפרשני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתקרב לרמתו של פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, שי האוזמן.

את הדיון המפורט והנרחב אודות הסנסציה התנ"כית ההיא העוסקת ב-רומן האהבה שהתרחש בין דוד המלך לבין אישה נשואה בשם בת שבע, ורצח בעלה אוּרִיָה הַחִתִּי בהוראה ועל פי צו סודי של דוד המלך וב- ביצוע מנובז של הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה בשם צרכי המלחמה נגד האויב העמוני, אני דוחה לפוסט הבא מס' 861.

תזכורת מ-2018.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : אני רואה את עצמי מוכשר ו- רשאי לחקור ולכתוב את הפוסטים שלי בבלוג yoashtvblog.coil. מיומנות המחקר והכתיבה נשענות ומתבססות על ידע ו- ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי מפיק את עצמי, חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים וחצי, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל. את המחקר והכתיבה התחלתי ב- 1998 אולם הם קיבלו תאוצה בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO, והם טרם הסתיימו עדיין. לא שיערתי בשנת 2000 וודאי לא ב- 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ" (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני שני עשורים של שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף ושלושים אלף) עמודים.

פוסט מס' 860. אם יש דבר כזה שְלֵמוּת במשחק הכדורגל אזי כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מייצגים אותו. אנחנו ברי מזל לחיות בתקופתם. גם הם ברי מזל משום שהטלוויזיה הבינלאומית העצימה מאז 1954 את פופולריות ענף הכדורגל לממדי עַל והפכה אותו ברבות השנים למוסד פיננסי עשיר כקורח ואת השחקנים למולטי מיליונרים. כלכלה טלוויזיונית. וגם : סעדיה קאראוואני הוא טכנאי ומפקח קול ותקשורת ברמה גבוהה בלתי נשכח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה. הוא מסוג האנשים שאתה יוצא עִמָם למלחמה ויודע שלא תפסיד. וגם : אחריתו של אורי אבנרי ז"ל בגין שני הפוסטים שלו שהתפרסמו בעיתון "הארץ", "אני מתבייש" ו- "צ'רצ'יל המנוול". שני פוסטים תמוהים שמביישים את נעוריו. פוסט מס' 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020.

———————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 1268 / 860. הועלה לאוויר ביום שישי – 28 בפברואר 2020 ושוב בתאריך 28 בחודש נוהמהר של שנת 2024…(!).

———————————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה שְגוּיָה (בלשון המעטה) של השַר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל אנטי תזה למונחים של יושרה ומהימנות. הוא יוסף בר-אל לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט של עצמי : "כשיש לך חֲזוֹן – כל הדרכים מובילות אליו". העליתי את הרעיון הברור והפשוט ההוא בפני מנכ"ל רשות השידור שלי מוטי קירשנבאום ז"ל במאי 1993 זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד הרם, החשוב, והאחראי ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ועל פי המלצתה החמה של שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני ז"ל. מוטי קירשנבאום ז"ל מי שניצב בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל בחמש השנים ההן של 1998 – 1993 הסכים עמי. הוא ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאז יאיר שטרן יבד"ל נתנו לי לא מעט כלים וממון כדי להגשים את החזון. שְמָם נקשר עם ערכים של יושרה ומהימנות.

כדורגל ומָמוֹן. ליגת האלופות האירופית בכדורגל. אנשי ארגון חכמים וחמדנים ב- Uefa (התאחדות הכדורגל האירופית) יצרו מפעל כדורגל, מִכְרֶה זָהָב בלתי נדלה, שקוראים לו ה-Champions League. כמו בתיאטרון בובות הם הציבו מריונטות על כרי הדשא ומשכו בחוטים. הפרסים הכספיים היקרים וזכויות השידורים נוטפות יוּרוֹ ודולרים שמשלמות רשתות הטלוויזיה התחרותיות באירופה ובעולם, הפכו את שחקני צַמֶרֶת הכדורגל את הַמָרְיוֹנֶטוֹת האלה זה מכבר למולטי מיליונרים כבדים.

לא בכדי רכשה חברת RGE המפעילה של ערוצי הספורט מס' 55, 56, 57, 58, ו-59 בכבלים את זכויות השידורים של ה- Campions League לשלוש העונות 2018/2017 + 2018/2019 + 2019/2020 תמורת סכום פנטסטי של סך 54.000000 יוּרוֹ (euro). תשלום של 18.000000 יוּרוֹ (euro) מידי עונה, לאחר שבעונות הקודמות שילמה RGE סך של 4.000000 יורו בלבד בכל עונת שידורים. מדובר בתוספת מדהימה של % 450 ש-RGE הסכימה לשלם בפעימה אחת ב- 2017. כזכור נשדדה RGE בגין חובבנותה וטיפשותה ב- 2015 ע"י ערוץ One שגנב לה מתחת לאפה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל.  

RGE מייבאת מחד סחורת כדורגל משובחת ביותר אולם מאידך כופה על ציוותי השידור שלה לעשות את מלאכתם העיתונאית הטלוויזיונית Off tube מהאולפנים בהרצליה במקום להטיס אותם למוקדי ההתרחשויות ברחבי אירופה. נדב יעקובי והפרשן שלו אלי גוטמן שידרו אז ישיר את המשחק ליוורפול-מנצ'סטר סיטי 0:3 מהאולפן בהרצליה. כמותם גם שני האופטיובניקים אבי מלר ושגיא כהן ששידרו את המשחק ברצלונה-יובנטוס 1:4 והעתיקו את האינפורמציה עבור צופיהם מהמוניטור שלהם המוצב בהרצליה. מפליא אותי כל פעם מחדש כיצד ציוותי השידור הכנועים הנ"ל הללו נותנים ביודעין יד להשפלתם ע"י הבוסים שלהם ומושיטים להם גם את לֶחְיָים השנייה. כל עולם הטלוויזיה הבינלאומית שקק, הָמָה, ואייש ביומיים האחרונים של השבוע הזה ביום שלישי/25 בפברואר 2020 וביום רביעי/26 בפברואר 2020 את עמדות השידור באצטדיון "סאן פאולו / San Paolo" של קבוצת נאפולי בנאפולי, באצטדיון "סטאמפורד ברידג' / Stamford Bridge" של קבוצת צ'לסי הלונדונית, באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו / Santiago Bernabeu" של ריאל מדריד במדריד, ו-באצטדיון "Olympique Lyonnais" של קבוצת ליון הצרפתית. רק השדרנים הכנועים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסווה של עיתונאים נותרים בארץ וכורעים ברך בפני מנהליהם ומנשקים את נעליהם. במקום למְרוֹד בפָּרִיץ ולומר לוֹ "עד כאן. לא עוד". ביזיון. רוש ולענה. עוֹגְמַת נֶפֶש. סיטואציה מָרָה. עֵסֶק עָלוּב.

אנוכי בר מזל. הספקתי בימי חלדי הקצרים לראות על בד הקולנוע, על מסך הטלוויזיה, וגם על כר הדשא את הטובים ביותר בכל הזמנים. עם חלקם אף לשוחח. פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, נאנדור הידגקוטי, פריץ וולטר, הלמוט ראהן, סטנלי מתיוס, פלה, גארינצ'ה, וואווה, בליני, קורט האמרין, לנארט סקוגלונד, בילי רייט, בובי צ'ארלטון, ג'פרי הרסט, ג'ורג' בסט, פרנץ בקנבאואר, אובה זילר, טוסטאו, יוהאן קרויף, גרד מילר, גינתר נצר, מאריו קמפס, פאולו רוסי, דייגו ארמאנדו מאראדונה, מישל פלטיני, לותאר מתיאוס, רומאריו, בבטו, זינאדין זידאן, רונאלדו (ברזיל), אנדראס אינייסטה, תומס מולר, בסטיאן שוויינשטייגר, ועוד ועוד. לבטח שכחתי כמה בדרך. עם כריסטיאנו רונאלדו יליד פורטוגל המשחק בשורות ריאל מדריד והארגנטינאי ליאו מסי המשחק בקבוצת ברצלונה זה משהו אחר. אינני אומר שהם הגדולים בהיסטוריית הכדורגל בכל הזמנים. אי אפשר להגדיר זאת כך. כפי שאי אפשר לומר שהצ'כי אמיל זטופק הוא גדול הרצים למרחקים ארוכים בכל הזמנים לאחר שזכה בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', ומרתון באולימפיאדת הלסינקי. הוא איננו גדול יותר מה- רַבָּן האולימפי הפיני פאבו נורמי מי שזכה ב- 12 מדליות אולימפיות 9 מהן מזהב בריצות הארוכות באולימפיאדות אנטוורפן 1920, פאריס 1924, ואמשטרדאם 1928. וגם לא גדול יותר מהפיני לאסה ווירן שזכה ב- 4 מדליות זהב בשתי הריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ' באולימפיאדות מינכן 1972 וב- מונטריאול 1976. אמיל זטופק היה הגדול בתקופתו. כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי הפציעו שני דוֹרוֹת אחרי ההונגרי פרנץ פושקש ודוֹר וחֵצִי אחרי ההולנדי יוהאן קרויף. יהיה מגוחך לומר שהם גדולים יותר מפרנץ פושקש, מ- יוהאן קרויף, ו/או מדייגו ארמאנדו מאראדונה. מדובר בתקופות וזמנים שונים, תנאי תחרות אחרים, מדע מתקדם העוסק בתורת גוף האדם פלוס תורת התזונה, והתקדמות גדולה בתורת אימון המשחק ותורת האימון הגופני. שחקנים מאומנים היטב בדרגתם של כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי הופכים למכונות אנושיות משוכללות בעלות כושר גופני פנטסטי (לא רק הם). לא אתפלא כלל אם יוברר כי קצב הדופק של שני הנ"ל בדקת מנוחה נע סביב 40 (ארבעים) פעימות בעוד מספר פעימות הדופק הממוצעות של אדם רגיל בדקת מנוחה, עומד על 72 (שבעים ושתיים). קצב הפעימות הדופק של אמיל זטופק בדקת מנוחה נע סביב 35 (שלושים וחמש). לֵב האדם הוא שריר לא רצוני שפועל כמשאבה ומספק לגוף כמות דם ביחס ישיר לדרגת המאמץ. בעת מנוחה מספק הלב כ- 5 ליטרים דם בדקה. הַלֵב יכול לעשות זאת בשתי דרכים : באמצעות 72 פעימות בממוצע אצל בן אדם רגיל כשנפח כל פעימה מכיל כ- 70 סמ"ק, ו/או באמצעות שימוש במחצית כמות פעימות אצל ספורטאים מאומנים (אתלטים, שחיינים, כדורגלנים וכן הלאה) אולם אז נֶפַח כל פעימה גדל והוא מכיל כמות פי שתיים גדולה יותר ואשר עומד על משהו סביב כמו 140 / 150 סמ"ק. האופציה השנייה היא חסכונית יותר, בריאה יותר, ויעילה יותר. הפעילות הפיסיולוגית המאומנת והיעילה של "משאבת הלב פלוס עורקים נקיים פלוס ריאות נקיות" בה מצוידים ספורטאים / מכונות אנושיות כמו כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי (לא רק הם), מאפשרת להם לא רק להגיע למאמצים גופניים מרשימים, אלא מבטיח להם גם תקופת התאוששות קצרה ומהירה מכל עייפות מצטברת בהשוואה לבני אדם רגילים לא מאומנים.

המודרניזציה של ארגון הכדורגל הבינלאומי, פתיחת השערים בפני הליך גלובליזציית המשחק הפופולארי בכל רחבי הגלובוס, במקביל להתפתחות הטכנולוגית המואצת של מדע הטלוויזיה ועושרה העצום, הפכו את Uefa לוועדה מארגנת מולטי מיליארדרית ואת שחקני הצמרת למולטי מיליונרים. שער "המספרת" המרהיב של כריסטיאנו רונאלדו בדקה ה- 64 של המשחק הראשון בשלב רבע הגמר של ליגת האלופות באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד בו ריאל מדריד (ספרד) מביסה את יובנטוס (איטליה) 0:3 איננו רק ביצוע אתלטי מבריק, מושלם, מתוזמן, ו- Super – קואורדינטיבי של מפגש הרגל של רב אמן כל כך מוכשר עם הכדור, אלא הרבה יותר מכך. הרבה מעבר לכדורגל. הרבה יותר מתיאטרון. כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מתפרנסים היטב ממצלמות הטלוויזיה ומן מפעיליהם מאחורי הקלעים המושכים בחוטים, והופכים את עצמם ואת חבריהם לאנשים עשירים. עשירים מאוד. שתי פיגורות שמגשימות במידה רבה את השְלֶמוּת בענף.

תזכורת עבר: הטלוויזיה הבינלאומית העצימה מאז 1960 את פופולריות ענף הכדורגל לממדי עַל והפכה אותו בראשית שנות ה-2000 למוסד פיננסי עשיר כקורח. זכויות שידורים פלוס כלכלה פלוס ממון בטלוויזיה, בארץ ובעולם. 

מוסד UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) החמדני, מנצל היטב את יכולת אירופה העשירה, את התחרות הקפיטליסטית העקשנית בין ערוצי הטלוויזיה הרבים בכל מדינה ומדינה, וכמובן את הפופולריות העצומה של הענף כדי לשאוב ממון. מדובר בשני מפעלים יוקרתיים רבי מסורת ו- עניין : טורניר ה- Euro, שהוא אליפות אירופה למדינות מפעל רב שנתי המתקיים אחת ל- 4 שנים מאז 1960 (כמו מונדיאל), וה- Champions League (ליגת האלופות), מפעל חד שנתי. אנחנו אנשי חטיבת הספורט בפיקודי ובניווטי בטלוויזיה הישראלית הציבורית נכנסנו ל- "תמונה האירופית" רק ב- 1984. במאי 1984 שידרנו לראשונה ישיר את המשחק ליוורפול – רומא בגמר גביע אירופה לקבוצות אלופות תמורת זכויות שידורים ע"ס 5000 (חמשת אלפים) דולר. יורם ארבל עשה זאת Off tube מהאולפן בירושלים. ביוני 1984 הטסתי את יורם ארבל לראשונה לשדר ישיר את שני משחקי חצי הגמר ואת משחק הגמר באליפות אירופה (בהשתתפות 8 מדינות) אליו העפילו צרפת ו- ספרד (0:2 לצרפת) תמורת עלות זכויות שידורים בגובה של 10000 (רבבה) דולר. הערה שלי : בשל שביתות טכנאים אצלנו בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, שני משחקי חצי הגמר של אליפות אירופה ב- 1984 שנערכו בצרפת אפילו לא הוקלטו. משחק הגמר דאז צרפת – ספרד הוקלט ושודר במועד מאוחר. ב- 1988 שידרנו כבר ישיר את מרבית משחקי אליפות אירופה בכדורגל למדינות (בהשתתפות 8 מדינות) שנערכה במערב גרמניה מעמדות שידור באצטדיונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של המדינה. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו השדרים שלי. שידרנו ישיר 12 משחקים מתוך סך של 15. שילמנו ל- UEFA סך של 20000 (עשרים אלף) דולר. זה היה ה- Share שלנו מתוך סך של 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר ששילם כל ה- EBU (איגוד השידור האירופי) להתאחדות הכדורגל האירופית. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור היה אז יוחנן צנגן המוכשר. מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה אורי פורת ז"ל. בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיהן חיים יבין. את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ניהל יאיר שטרן. אנוכי ניהלתי, ניווטתי, הפקתי, וערכתי עבורם את שידורי הספורט שלנו.

זהו דו"ח הסיכום אודות הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות אירופה לאומות בכדורגל בגרמניה 1988, כתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת כלהלן :

"…אף על פי כן שידורי אליפות אירופה בכדורגל 1988 – צלחו ! הרעיון לשדר את האירוע הזה "בגדול" היה נכון ביסודו. בכך היינו שותפים לרשתות הטלוויזיה המתקדמות באירופה ובעולם הרחב. הנהלת רשות השידור חייבת לתת את דעתה לעניין תקשורת הלוויינים שהופך להיות מסובך יותר ויותר בשל המגבלה של עמק האלה להתחבר למספר גדול יותר של לווייני תקשורת. הנכון הוא שחברת "בזק" עשתה בשנים האחרונות כמה צעדים חשובים בתחום הזה אך אין הדבר מספיק . אם חברת "בֶּזֶק" לא תשכיל להתחבר בעתיד הקרוב לעוד שני לוויינים הודיים (הפראיימרי והספייר) וללוויין האטלנטי השלישי (מייג'ור 2), אני צופה קשיים רבים לטלוויזיה הישראלית בהעברת שידורי ספורט ישירים לישראל. צריך להבין שהבושה בעניין הזה היא גדולה ובלתי נעימה, כי את אשר אנחנו איננו מסוגלים לשדר (תלויים בחסדי "בֶּזֶק"), אנטנות ביתיות רבות בישראל מסוגלות להביא לבתיהן בהינף יד. הנהלת רשות השידור חייבת להטיל את כל כובד משקלה לתחרות הפורחת בין מקורות שידור שונים מדינת ישראל (כבלים פירטיים, צלחות ביתיות וכו') לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית על לִבּוֹ ועיניו של הצופה. התחרות כבר בעיצומה, ולרוע המזל בהרבה מקרים ידה של הטלוויזיה הישראלית על התחתונה. ראוי לשים לב היטב לפרשת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים. מה שהיה מובטח לנו בעבר כמעט באופן אוטומטי איננו עוד מובן מאליו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להצמיד פרשן ומפיק לכל שידור בינלאומי שלה, גם כשהשירותים הטכניים והלוגיסטיים ניתנים ע"י רשת הטלוויזיה המארחת. לא כל דבר ניתן לפתור ולהפיק מירושלים. הדרישה שלי להציב מפיק לכל שידור ספורט בינלאומי בקנה מידה רחב, היא דרישה לגיטימית ומוצדקת בעיקרה, בדיוק כפי שאני עושה בהפקות הספורט בארץ. זה המקום להודות ליוחנן צנגן שסייע בידי רבות "מאחורי הקלעים", ואִפְשֵר לי לפתור בעיות שונות במהלך ההפקה הארוכה.

בברכה, יואש אלרואי

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל העריך את מבצע השידור של 1988 EURO בכתב ידו, והשתמש ב- 25 מילה כדי להודות על הביצוע [2]. הייתי בדרך הנכונה, במשעול הנכון, לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' שהיו הרבה יותר מורכבים והרבה יותר מסובכים מאליפות אירופה בכדורגל לאומות – גרמניה 88'. ידעתי זאת גם מהתגובות החמות שלו של האיש הניצב בצמרת ההיררכית של השידור הציבורי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ושל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, יאיר שטרן יבד"ל.

טקסט מסמך : 26 ביוני 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. זהו עמוד מס' 1 (מתוך 5) של המסמך המקורי, ועליו טקסט התודה בכתב ידו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, "יואש, תודה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות. אכן הייתה זו הצלחה, בזכותך ובזכות אנשיך. נא העבר לכולם את תודתי, 1.8.1988 . א. פ. (אורי פורת)". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"ליואש היקר ,

תודה רבה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות .אכן הייתה זו הצלחה בזכותך ובזכות אנשיך. נא העבר לכולם את תודתי. אורי פורת, 1 באוגוסט 1988".

ביום ראשון – 26 ביוני 1988 בעת שליחת הדו"ח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, הביע יאיר שטרן את תודתו להצלחת מבצע שידור אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 ע"י חטיבת הספורט בפיקודי. [3].

טקסט מסמך : 26 ביוני 1988. הימים ההם- הזמן ההוא לפני 32 שנים. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות אירופה לאומות בכדורגל – מערב גרמניה 88' (1988 EURO). הערה שלי : השם "רוֹזֵן", הוא שם משפחתו של צבי רוזן בעבר קפטן נבחרת ישראל בכדורגל אותו הבאתי לשמש פרשן של Euro 88 באולפן המוביל שלי באולפן בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים, לפני יותר משְנוֹת דוֹר. זהו האִצטדיון האולימפי של מינכן המארח את אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 88). שני השדרים המובילים של מחלקת הספורט יורם ארבל (בן 46, במרכז) ונסים קיוויתי (בן 62, משמאל) משדרים ישיר את משחק הגמר הולנד – ברה"מ 0:2 מעמדת השידור שלנו באצטדיון במינכן, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עליה מתנוססת כתובת הקוֹד שלנו, IBA (מדובר ב- ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). יושב מימין וסופק כפיים, זהו שדר הטלוויזיה היוונית הממלכתית (ERT) ניקוס קאצארוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי פורת קיבל במידה רבה את מדיניות שידורי הספורט שלי ואישר את כיבוש יעדי השידור הרלוואנטיים בארץ ובעולם כפי שחשבתי לנכון. בכך יצר בקדנציה הראשונה שלו (1989 – 1984) חשיבה חדשה ונורמות ייצור שונות לחלוטין של שידורי ספורט בטלוויזיה. חשתי כבר זמן רב כי עם מנכ"ל רשות השידור הזה בן למשפחת איכרים וותיקה (פרשקובסקי) מראשון לציון המושבה, תחושת שמחה של אין גבולות. יש מכשולים אך את המכשולים האלה נִצְלַח יחדיו. תחושות של אושר ושמחה ליוו אותי וגם את מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אך דומני למגנת לבּו של חיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת היה מנכ"ל רשות השידור הראשון שראה באמת בשידורי הספורט על פי מִשְנָה סדורה. נדבך הכרחי בבניינו של לוח השידורים הציבורי. מוטי קירשנבאום המשיך את מדיניות השידור הזאת משהתמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1993. חיים יבין לא רק חשש אלא פחד מעודף שידורי כדורגל, כדורסל, א"ק, וטניס על המרקע. פחדו היה לשווא. הוא נהג לסַנֵן לעברי בישיבות הבוקר לאחר לילות אושר מלאי סיפוק של שידורי ספורט ישירים, "יואש, זה Too Much". כמות שידורי הספורט עלוּ לוֹ בבריאות. לפחות חלקם. המנכ"ל אורי פורת יחד עם סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן סייע בידי להציב סטנדרטים חדשים של שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. במידה רבה חסרי תקדים בהיקפם ועלותם. שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 1988) היו עליית מדרגה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הם היוו תקדים וציון דרך חשוּב בהתפתחותם. מאז גרמניה 1988 שידרנו ישיר את כל טורנירי אליפויות אירופה הבאות שהתקיימו בתקופתי, בשוודיה 1992 EURO, אנגליה 1996 EURO, ולראשונה את המפעל שאורגן ע"י שתי מדינות השפלה הולנד ובלגיה יחדיו המכונה 2000 EURO.

יוזמה כזאת של שידורי אליפויות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה אפשרית בעשור ה- 70 של המאה הקודמת. רעיון כזה לא היה עולה בדעתם של שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוֹג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלו ישעיהו "שייקה" תדמור יבד"ל (בן 86, היום בעת כתיבת פוסט מס' 860), התעלמו ולא שִידרו מְאוּם מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1972 למרות שטרם היו קיימות כלל זכויות שידורים. כל רשתות הטלוויזיה של EBU (איגוד השידור האירופי) ו- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) שידרו ישיר ובחִינָם את את טורניר EURO 1972 ב- בלגיה. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית העצלנית, חסרת ידע, ו- "שְוִויצֶרִית", נעדרה מהמפעל הקונקרטי היוקרתי והמבוקש של אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בחסות UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) לאורך כל עשור ה- 70 במאה הקודמת. יָעֵנִי, כלומר, בנימוק ש- מדובר באירוע ספורט בינלאומי זָנִיח. כנ"ל ב- 1976. מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל, לא שִידרו דבר מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1976, טורניר EURO 1976 שנערך ביוגוסלוויה. גם הפעם הזאת ניתנו זכויות השידורים במתנה לכל דיכפין. כל רשתות הטלוויזיה הציבורית המאוגדות כאמור ב- EBU וב- OIRT שידרו ישיר לצופיהן את כל משחקי EURO 1976. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתחסדת עמדה לה שם בצד, כְּבוּיָה. יָעֵנִי, משמע, שוב בשם התירוץ כי יש ממילא יותר מידי ספורט על המסך שלה. גם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא שִידֵר אפילו פריים אחד מאליפות אירופה לאומות בכדורגל של 1980, "EURO 1980", שנערכה באיטליה. מגוחך. דן שילון ואלכס גלעדי מֵתוּ לשָדֵר ישיר את המפעל היוקרתי הזה בשנים ההן הנחשב לשני בחשיבותו אחרי המונדיאל, אך הבוסים שלהם חשבו שזה לא חשוב מספיק. לא ישיר וגם לא מוקלט. עַלוּת שידור טורנירי אליפויות אירופה לאומות בכדורגל הייתה משוחררת בימים ההם לחלוטין מזכויות שידורים. מחיר ההפקה היה שווה פרוטות. הבעיה של מעצבי השידור הציבורי אז לא הייתה כספית אלא מוסרית. העורכים הראשיים של רשות השידור חשבו בימים ההם שאֵין מקום בטלוויזיה הציבורית לכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר שלו. אורי פורת היה שונה מהם וסייע לי ל- הָפֵר את קו המחשבה המוגבל ו- המטופש הזה.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1972 היה ישעיהו "שייקה" תדמור, קצין בכיר בדרגת סגן אלוף שהיה בעברו סגן קצין חינוך ראשי והושאל מצה"ל לניהול הטלוויזיה (ביוזמתם של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז הסופר נתן שחם יבד"ל חבר קיבוץ בית אלפא, בן 93 היום). ישעיהו "שייקה" תדמור היה מנהל טלוויזיה אך לא איש טלוויזיה. הוא היה חסר כל ניסיון מקצועי להנהיג רשת שידור. הוא היה איש תרבות וחינוך אך לא הבין דבר וחצי דבר בעיתונאות. ישעיהו "שייקה" תדמור ראה בשידורי הספורט מין סרח עודף שמקלקל ומעוות את לוח השידורים הטלוויזיוני. כבר בזמנו החל המאבק הפנים – נצחי בתוככי רשות השידור סביב השאלה הקלאסית הבאה : האם יש מקום לשידורי ספורט ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית שגוזלים נתח זמן גדול מהמסך וממון רָב מהקופה הציבורית ? משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל ת"א לבין הפועל ירושלים נקבע ליום שלישי ג' חוה"מ סוכות 26 בספטמבר 1972 בשעה חמש אחה"צ (17.00) באִצטדיון "בלומפילד" ביפו – תל אביב, היווה דוגמא מצוינת למחלוקת שנבעה מבורות של מנהל הטלוויזיה. ישעיהו "שייקה" תדמור עשה כל מאמץ להדוף ולטרפד את יוזמתו של דן שילון (איש טלוויזיה ברמה גבוהה) לשָדֵר ישיר את משחק גמר גביע המדינה בכדורגל ההוא. בשֵש (18.00) החלו השידורים בשפה הַעִבְרִית. שידור ישיר של משחק הכדורגל הזה בשעה בזאת לא התאים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, למרות שהיה מדובר במשחק הגמר על גביע המדינה. נראה לו ל- ישעיהו "שייקה" תדמור על פי השקפת עולמו (סא"ל ו- סגן קצין חינוך ראשי של צה"ל שהושאל בעת ההיא לרשות השידור, ומונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה ביוזמתו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשם המשנה ליו"ר נתן שחם) כי כאילו שידור הספורט הזה מכתים את לוח השידורים הציבורי בהנהלתו. דן שילון ניסה לשכנע אותו בחיוניות השידור הישיר וברלוואנטיות שלו למשלם האגרה. לבסוף הושגה פשרה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור התרצה והסכים לשָדֵר ישיר, אך רק את המחצית הראשונה של המשחק. את המחצית השנייה הציע לדן שילון להקליט ולשָדֵר לצופים יותר מאוחר בלילה. החלטה אבסורדית של חובבן. ישעיהו "שייקה" תדמור היה איש רציני, מלח הארץ, אך בּוּר וחסר ניסיון לחלוטין בעיתונאות בכלל ובעיתונאות טלוויזיונית בפרט. לא עמד לרשותו ידע מינימאלי. הרעיון לשדר ישיר לציבור רק את המחצית הראשונה, היה אווילי ומטופש, וחשף ביתר שֵאת את חובבנות הניהול בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני הרבה יותר משנות דוֹר. לפני 46 שנים. דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "…המשחק שודר ישיר במלואו בסופו של דבר רק לאחר התערבותו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג…". הפועל ת"א ניצחה בתוצאה 0:1 משער של שייע פייגנבאום וזכתה בגביע המדינה. מן ההיבט הזה, החלטתו הדרמטית של אורי פורת על פי הצעתי לחַבֵּר את הצופים לטלוויזיה באמצעות שידורם של אירועי הספורט החשובים, ו/או אם תרצו לחבר את אירועי הספורט הרלוואנטיים למְשַלֵם האגרה – הייתה מהפך דרמטי וחסר תקדים בעת ההיא לפני שנות דור.

Euro 1992, בשוודיה.

ב- 1992 ניווטתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אליפות אירופה בכדורגל לאומות (בהשתתפות 8 מדינות) שנערכה בשוודיה. רָף התשלום שלנו האמיר בבת אחת ל- 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. זה היה ה- Share שלנו מתוך סך של 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים ששילם כל ה- EBU ל- UEFA החמדנית. שידרנו ישיר 13 משחקים מסך 15 בטורניר כולו. שני השדרים שלי בשוודיה 92' היו מאיר איינשטיין ז"ל ורמי ווייץ יבד"ל. מנכ"ל רשות השידור היה אֲרְיֵה מֶקֶל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יוסף בר-אל. מנהל החדשות היה אֵלִימֶלֶךְ רָם ז"ל.

הערה אישית שלי : התמונות האלה המצורפות ל- בלוג שאני חוקר וכותב ואשר מופיעות בסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" יש ערך עליון (!). התמונות הללו הן בעלות ערך דוקומנטארי חשוב ביותר מפני שהן מתעדות את שדרי חטיבת הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרים ישיר מעמדות שידור הפרושות על פני רחבי הגלובוס באצטדיוני הא"ק, הכדורגל, השחייה, ההתעמלות, הכדורסל, וענפי ספורט נוספים, בנוסף לעדותי בכתב. התמונות הללו מוכיחות כי אמת דיברתי וכי יש לי רשות לתקוף את יוזמת מדיניות שידור ה- Off tube שנוקט ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

"Euro 1992" בשוודיה צלח בשל תמיכתו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל בי ובתוכנית השידורים שלי בניגוד ל- מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל שהתנגד לי ולה. שידרנו ישיר 12 משחקים מתוך סך של 15 ושילמנו זכויות שידורים ל- UEFA באמצעות ה- EBU בגובה של 50000 (חמישים אלף) דולר. שני השדרים שלי בעמדות השידור בשוודיה היו מאיר איינשטיין ורמי ווייץ. יוסף בר-אל לא סלח לי על שיתוף הפעולה שלי עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ובכל זאת הצליח להתנקם בי. הוא החליט שלא לשלוח לשוודיה את הפרשן שלי אבי רצון. אריה מקל וויתר והודיע לי שאין לו רצון להתערב בעניין שהוא מחשיב אותו לשולי. "…ש- מאיר איינשטיין ורמי ווייץ שלך יסתדרו בלי אבי רצון שלך, תאמין לי שהם יכולים…", גרס את גרסתו. בטרם היציאה לביצוע משימות השידור בחו"ל כתבתי וחיברתי את "ספרי השידור / פקודות מבצע" ששימשו כמעין תנ"ך (אין דרך אחרת) על פיהן יישק דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת ההפקה המדוברת. בתום מבצע השידורים של "Euro 1992" בשוודיה, טסתי לברצלונה כדי לנהל את מבצע השידורים המורכב והמסובך ורווי בעיות טכנולוגיות ולוגיסטיות של אולימפיאדת ברצלונה 1992. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז היה יוסף בר-אל.

טקסט מסמך (1) : שער הכריכה של ספר השידור / פקודת מבצע בת 42 עמודים של מפעל "Euro 1992" בשוודיה (בהשתתפות 8 נבחרות אירופיות לאומיות) כפי שחיברתי וכתבתי בטרם הטיסה לשוודיה, והצבת התשתיות ההולמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. את שני העותקים הראשונים שלחתי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. "…ברור שלא תצטערו על ההשקעה, על זמן המרקע, ועל הביצוע של חטיבת הספורט בפיקודי…", כתבתי והקדשתי לשניהם את הספר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                    

טקסט מסמך (2) : תוכנית השידורים המאושרת של טורניר אליפות אירופה בכדורגל בשוודיה – 92' EURO (בהשתתפות 8 נבחרות בלבד בעת ההיא) ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. נבחרת דנמרק הצטרפה ברגע האחרון לטורניר Euro 1992 לאחר שיוגוסלביה הודחה ממנו בשל נסיבות פוליטיות. (מתוך פקודת המבצע של שידורי שוודיה 92'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 22 ביוני 1992. טורניר Euro 1992 בשוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים ושמונה שנים. מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) ורמי ווייץ יבד"ל (מימין) מתיירים את גטבורג ערב השידור הישיר של משחק חצי הגמר השני הולנד – דנמרק 2:2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 26 ביוני 1992. טורניר Euro 1992 בשוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים ושמונה שנים. שני השדרים המובילים שלי מאיר איינשטיין ז"ל (במרכז) ורמי ווייץ (משמאל) ייבדל לחיים ארוכים מאיישים את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון הכדורגל של גטבורג – שוודיה. התמונה צולמה דקות ספורות בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר דנמרק – גרמניה 0:2. מימין, זהו אמיר אפרת עיתונאי "ידיעות אחרונות" בעת ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

Euro 1996, באנגליה.

באליפות אירופה למדינות בכדורגל שנערכה באנגליה ב- 1996 לראשונה תחת הכינוי "Euro 96" השתתפו פי שתיים יותר קבוצות, 16 נבחרות לאומיות. רָף זכויות השידורים של ה- EBU טפח ל- 80.000000 (שמונים מיליון) דולר וה- Share שלנו האמיר ל- 400000 (ארבע מאות אלף) דולר זכויות שידורים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל אִפְשֶרוּ לי לשדר ישיר את את כל 31 המשחקים בטורניר. לראשונה בתולדות השידור הציבורי הרכבתי ובניתי מערכת מבצעית של בקרת שידורים, תקשורת, הפקה ו- עריכה ו- תיאום במשרדי חברת Reuters בלונדון 96'. הבאתי עמי שני ציוותי שידור, את מאיר איינשטיין ז"ל ואבי רצון ואת זוהייר בהלול וחיים ברעם. סעדיה קאראוואני טכנאי ומפקח ברמה טכנולוגית גבוהה ביותר, שימש מהנדס והקול התקשורת שלי בלונדון 96'. סעדיה קראוואני שימש תעודת ביטוח אישית שלי ושל כל הפקה טלוויזיונית רבתי שלנו, בארץ ובעולם. הוא היה איש מקצוע מזהיר בעל ידע עצום, אדיב, דאגן, ומסור עד כלות לשידור הציבורי. אחד מרבבה. בלתי נשכח. וכרגיל המפיק החרוץ שלי ששי אפרתי אף הוא איש טלוויזיה מוכשר, מיומן, ומוצלח מאוד שימש יד ימיני, גם כן בלונדון. עוזרת ההפקה שלי אף היא בלונדון 96' הייתה דליה מונטיליו ז"ל.

התפנית הדרמטית הגדולה התרחשה ב- "Euro 1996" באנגליה עם הופעתו המזהירה של מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל בשמי רשות השידור ב- 18 באפריל 1993. מוטי קירשנבאום חונן באמת באישיות מזהירה בעלת ידע, היגיון, מחשבה, וניסיון בתעשיית הטלוויזיה. מספר הנבחרות הלאומיות המשתתף במפעל הכדורגל האירופי היוקרתי הזה הכפיל את עצמו ו- צמח מ- 8 ל- 16. גם כמות המשחקים בטורניר הוכפלה מ- 15 ל- 31 וסכום זכויות השידורים, ה- Share שלנו במסגרת חברותינו הפעילה ב- EBU, האמיר מ- 50000 (חמישים אלף) דולר ל- 400000 (ארבע מאות אלף) דולר. מוטי קירשנבאום ז"ל צעד עמי שלוב זרועות. הוא אישר את כל התשלומים (זכויות שידורים + הוצאות הפקה) וגם את תוכנית ביצוע ההפקה הגדולה והמקפת שלי באנגליה. היה מדובר בשידור ישיר בהיקף מלא של כל 31 המשחקים ב- "Euro 1996" מעמדות שידור בשמונה אצטדיונים הפרוסים בשמונה ערים ברחבי אנגליה. הקמתי את משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי במשרדי "Reuters" בלונדון. מוטי קירשנבאום אישר לי להביא ללונדון 1996 את המפיק המצטיין והחרוץ שלי ששי אפרתי ואת עוזרת ההפקה דליה מונטיליו ז"ל. שני ציוותי השידור שלי ברחבי בריטניה הגדולה כללו את השדר מאיר איינשטיין + הפרשן אבי רצון ואת השדר זוהייר בהלול + הפרשן חיים ברעם. שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים בין 8 ביוני יוני ל- 30 ביוני 1996 שהתפרסו על פני שמונה אצטדיונים בשמונה ערים ברחבי אנגליה. איש התקשורת המרכזי במשרדי "רויטרס" בלונדון היה מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קראוואני. שני טכנאי התקשורת עמירם שטדלר ויוסי אשכנזי תמכו בשטח וניהלו את עמדות השידור של שני ציוותי השידור של מאיר אינשטיין וזוהייר בהלול. מלאכת הצילום של "Euro 1996" נעשה במשותף ע"י ה- BBC הציבורי ורשת ITV המסחרית. הערה שלי : המשחק המסקרן אנגליה – הולנד שנערך ב- 18 ביוני 1996 שודר על ידינו בשידור ישיר בערוץ 33 מפני שערוץ 1 היה עסוק ביום ההוא בשידור ישיר של טקס השבעת הממשלה בראשות ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו. הפקת Euro 1996 הייתה חלקה לגמרי גם בשל הסיוע המקצועי הנדיב של הבריטי פול בינסטד (Paul Binsted) האחראי הראשי על המערך הטכנולוגי של מרכז "רויטרס" בלונדון. חזרתי מ- "Euro 1996" בלונדון לערוץ 1 בירושלים, שהיתי כאן שבוע, וטסתי שוב לארה"ב להפיק, לשדר ישיר, ולנהל את מבצע השידורים המורכב והמסובך והמְרוּחַק אך הַפּוֹרֶה של אולימפיאדת אטלנטה 96'. בטרם היציאה לביצוע משימות השידור הבינלאומיות המרוחקות והממושכות בחו"ל ובתום שלבי התכנון המפורטים, כתבתי וחיברתי את שני "ספרי שידור / פקודות מבצע" של "Euro 1996" ושל "המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996". ספרי השידור הטלוויזיוניים הללו שימשו פקודות מבצע מפורטות ביותר תכניתיות, טכנולוגיות, ולוגיסטיות, כמעין תנ"ך (אין דרך אחרת) על פיהן יישק דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופת ההפקה המדוברת. אנשי חטיבת ההנדסה המצוינת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שפעלו ועבדו לצדי במומחיות במשך שנים ארוכות ורבות, בראשם שורה של טכנאים Audio ו- Video ברמתם של (אני שולף מהזיכרון) : בראש וראשונה סעדיה קאראוואני. וגם, יוסי ששון, מיכה לויירר, שמואל כהן, אלי קרייתי, אריה קולקר, אלכס לבריק, מנחם וולף, אריק ברכה, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, מאיר חיימי, דני בכר, אורי רשף, אמירן בכורי, שמואל אטינגר, אמנון אלטשולר, יוסי אשכנזי, גדעון בצלאל, דובל'ה גולדשטיין, אלכס פלדמן, שלום נתנאל, עמירם גולדשמידט, אלי גל, וויקו טייב, שמעיה חסון, אילן פַאעֵל, משה כהן, איתן להב, רוני מתתיהו, אבנר מריומה, יוסי מנקו, חגי פיזם, רוני קלדרון, יצחק קמחי, אלכסנדר הרש, עזרא שקורי, אורי קיסר, רני פז, מוטי לוי, שמואל פוקס, יעקב פינגר, יוסף "בניו" בן יצחק, צביקה בירנבלום, אליעזר הנדלמן, צביקה הירש, עמי זינגר, (ועוד לא מעט אחרים) – היוו את תעודות הביטוח (!) של ההפקות הטלוויזיוניות המורכבות המסובכות והמרוחקות האלה על פני הגלובוס. אתה תמיד צריך לצדך טכנאים מומחים, ששים אלי קרב, ודבקים במשימה שיבטיחו שקוֹלָם, ה- Commentary של השדרים שלנו שנע ורָץ על קווי השידור ה- 4W, יורם ארבל, נסים קיוויתי, רמי ווייץ, מאיר איינשטיין, דני לבנשטיין, אורי לוי, זוהייר בהלול, משה גרטל, ואחרים, אומנם יגיעו מארצות רחוקות לאולפנים בירושלים ומשם לבתיהם של מיליוני צופי הטלוויזיה בכל המדינה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חָבָה לטכנאי ההנדסה האלה חוֹב עולם, כמו גם לשני המפיקים המצוינים שעבדו עמי ו- לצדי במשך שנים ארוכות ורבות, אמנון ברקאי וששי אפרתי.

טקסט תמונה : עשור ה- 90 במאה הקודמת. זהו מפקח התקשורת והקול סעדיה קאראוואני מגדולי טכנאי הקול ומפקחי התקשורת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. איש נבון ו- חושב, חוקר והוגה דעות בתחומו, אדם שיודע לנתח, החליט, להסיק מסקנות, ולבצע. איש מקצוע ברמה בינלאומית הגבוהה ביותר. כשהוא היה לידי, ידעתי תמיד שננצח בכל קרבות ומלחמות הטלוויזיה שנכונו לי בארץ ובעולם. רחשתי לו הערכה גדולה והאמנתי לו ובו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה. השנייה האחרונה של ההתמודדות ב- משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את אלופת אטיליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, (מימין) איש הקול ו- המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא על כתפו מצלמת פילם BL, מנציחים את השמחה העצומה של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רלף קליין. צלם העיתונות הנודע שמואל רחמני מתעד את צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ש- מתעד את סיפורה של מכבי ת"א. (התמונה באדיבות שמואל רחמני).

טקסט תמונה : 17 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 32 שנים. דקות ספורות בטרם טקס הפתיחה האולימפי והשידור הישיר הראשון שלנו מסיאול 88' לאולפנים בירושלים. זוהי עמדת הניהול, הפיקוד, והתקשורת שלי במשרד ההפקה שלנו ב- IBC בסיאול 88'. אנוכי (משמאל) מרים כוס יין לחיים (בכוסות של חברת קוקה – קולה) עם שני מפקחי הקול והתקשורת המצוינים שלי, סעדיה קאראוואני (במרכז) ויוסי ששון (מימין) כאות וסמל להצלחת ההפקה הטלוויזיונית הרחוקה, הממושכת, והמורכבת והמסובכת שכללה בתוכה 132 שעות שידורים אולימפיים ישירים בתקופת זמן של 17 ימים בין 17.9.1988 ל- 2.10.1988 , היה מדובר במבצע שידורים טלוויזיוני ממושך, מורכב ומסובך טכנולוגית, ורחוק מגבולות המדינה (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : טורניר הכדורגל של Euro 1996. יוני 1996. לונדון. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 24 שנים. זוהי מפקדת הניהול, ההפקה, והתקשורת שלי ב- IBC במשרדי חברת Reuters בלונדון בעת הפקת מבצע הטלוויזיה שלנו שעסק בסך של 31 שידורים ישירים של כל משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (Euro 96). אנוכי (משמאל) עם מהנדס הקול והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סעדיה קאראוואני (מימין). איש הנדסה ברמה בינלאומית גבוהה ביותר. אי אפשר היה להפסיד עמו בקרב. גם אם התגלו תקלות ו- שגיאות טכניות במערכי הקול והתקשורת של השידורים הישירים שלי, הוא ידע לפתור אותן במינימום זמן. היה מדובר באדם בלתי נשכח עבורי. הערה שלי : שני ציוותי השידור המובילים שלי ב- Euro 96 כללו את השדר מאיר איינשטיין ז"ל ולצדו הפרשן אבי רצון, והשדר זוהייר בהלול (היום חבר כנסת מטעם מפלגת "המחנה הציוני") והפרשן חיים ברעם. מנכ"ל רשות השידור ב- Euro 96 היה מוטי קירשנבאום ז"ל. מנהל ערוץ 1 היה יאיר שטרן. מנהל חטיבת החדשות היה דוד "דודו" גלבוע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אנוכי (מימין) יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת המצוין שלי מר סעדיה קאראוואני (משמאל) בעמדת השידור באצטדיון ה- א"ק בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 7 בא"ק בעיר סביליה – ספרד. סעדיה קאראוואני נחשב לאחד המפקחים הטכניים הטובים ביותר בתחומו, בתחום הנדסת קול ותקשורת בינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. במשך שנים ארוכות ורבות יצאתי עמו לאין סוף קרבות ומלחמות שידור טלוויזיונית ממושכות בארץ וגם בכל חמש יבשות תבל. ידעתי שעמו ננצח בכל קרב תקשורתי ובכל מלחמה טלוויזיונית. איש מקצוע ואדם משכמו ומעלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : שער הכריכה של ספר השידור / פקודת מבצע בת 53 עמודים של מפעל "Euro 1996" באנגליה (לראשונה בהשתתפות 16 נבחרות) כפי שחיברתי וכתבתי בתום שלבי התכנון בטרם הטיסה לאנגליה, והצבת התשתיות ההולמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : תוכן העניינים של פקודת המבצע / ספר השידורים הכולל לו"ז, היערכות טכנולוגית, והיערכות לוגיסטית באנגליה ובירושלים. (מתוך פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (5) : דף התדריך הכללי בפקודת המבצע הפונה לכל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית– ערוץ 1 הנוטלים חלק בהפקה הבינלאומית הזאת. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (6) : רקע כללי ולו"ז של הפקת 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (7) : ארגון מפעל 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (8) : שיטת המשחקים של 96' EUEO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (9) : תאריכים ולו"ז של מבצע שידורי הטלוויזיה של 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (10) : מפת אנגליה ושמונת הערים המארחות את 31 משחקי הטורניר של 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (11) : 1996 – EURO. ריכוז הנתונים בטבלה מסכמת של פקודת המבצע של הפקה ושידור אליפות אירופה בכדורגל באנגליה – 96' EURO (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן יבד"ל אישרו את תוכנית השידורים המכסימליסטית שהצעתי להם, שידורים ישירים בהיקפים מלאים של כל 31 משחקי טורניר Euro 1996. בין שני האישים הנ"ל מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן, מוטי קירשנבאום היה הדומיננטי, ההוגה, היוזם, והמחליט. יאיר שטרן היה בבחינת עוזר שלו וחייל צייתן. (מתוך פקודת המבצע).

טקסט מסמך (12) : 1996 EURO. הסבר המִפְרָט הטכנולוגי של מבנה קווי שידור ה- 4W כפי שתכננתי עם מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני המסביר את הקשר בין עמדות השידור שלנו הפרושות ברחבי האצטדיונים באנגליה לבין משרד ההפקה והתקשורת שלנו בקומפלקס התקשורת ו- הטלוויזיה של "רויטרס" בלונדון. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (13) : הסבר המִפְרָט הטכנולוגי של חיבור קווי שידור ה- 4W שלנו מהאצטדיונים השונים והעברתם למרכז התקשורת של הדואר הבריטי בלונדון (British Telecom) בדרכם לאולפנים שלנו בירושלים. הסיגנלים הועברו לירושלים באמצעות לוויין התקשורת האירופי ה- ECS. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (Euro 1996). הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים וארבע שנים. אנוכי בודק את צירי התנועה של הרכבת התחתית בלונדון ומכין את עבודת השידור שלי עם המפיק החרוץ – יד ימיני ששי אפרתי (משמאל) ברכבת התחתית בלונדון. מימין, זהו מפקח ה- Video והתקשורת המצוין שלי עמירם שטדלר. מרבית אנשי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם היו אנשי מקצוע ברמה גבוהה מאוד, ומסורים ונאמנים מאוד למשימותיהם הרבות בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שילמנו כאמור 400000 (ארבע מֵאות אֶלֶף) דולר, מחיר יקר אך הוֹגֵן תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של 1996 EURO בישראל. פועל יוצא הנקבע על פי הפורמולה של ה- Share הכספי של ה- EBU. בעבור הוצאות תּפעול ההפקה, העריכה, הניהול, והשהייה במשך 35 יום במרכז התקשורת והטלוויזיה של "רויטרס" בלונדון, שילמנו כ- 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר נוספים. עלויות השידורים ה- Multilateral על לוויין התקשורת האירופי ה- ECS היו מינימאליות כמעט אפסיות בשל המספר הרב של המשתתפים. כל 55 רשתות הטלוויזיה הציבוריות – ממלכתיות המאוגדות ב- EBU היו חתומות על חוזה השידורים הכפול עם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) שכלל בתוכו את משחקי 1996 EURO שנערכו באנגליה ואת האליפות הבאה של 2000 EURO שעמדה להיערך לראשונה בשתי מדינות במקביל, הולנד ובלגיה. ערוץ 5 של מיילן טנזר היה מחוץ לתמונת שידורי 96' EURO ולא סיכן אותנו. טכנולוגיית הטלוויזיה החדשנית היא הכלי המאפשר את העיתונאות המיידית. בעזרתם האדיבה והיעילה של שני האישים הבריטיים הג'נטלמנים האלה הניצבים בראש חברת "Reuters" בלונדון, פול בינסטד (Paul Binsted) ומנהל ההנדסה הראשי שלו מר טרי בארטון (Terry Barton), הקמתי את משרד הפקה, תקשורת, והשידורים קטן אך פונקציונאלי, יעיל, ומדויק שלי בתוך מרכז תקשורת הטלוויזיה הענקי של חברת "רוֹיְטֶרְס" (Reuters) שאִפשֵר שידורים ישירים נטולי שגיאות לחלוטין. מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני יחד עם עוזרו עודד להב – שפיץ ז"ל הקימו את מערך קווי השידור המתוחכם וקווי הבקרה של ההפקה. בכך הפך המשרד בלונדון למרכז שליטה ומיתוּג. מבנה קווי השידור שלנו אִפשר לי להיות בַּקָּר ראשי של השידורים ולשלוט בעת ובעונה אחת ממרכז הטלוויזיה של "רוֹיְטֶרְס" (Reuters) בלונדון על השַדָּרִים שלי באנגליה ועל האולפן המנווט בירושלים. זהו יתרון טכנולוגי תלת ממדי ורב עוצמה המצמצם מראש את התקלות האפשריות למינימום, ומאפשר פתרון מיידי כשהן קוֹרוֹת. בעת התרחשותן. צֶוֶות השידורים הראשון באנגליה הורכב מהשַדָּר מאיר איינשטיין ז"ל, הפרשן אבי רצון, וטכנאי התקשורת מפקח ה- Video עמי שְטָדְלֶר. צוות השידורים השני כלל את השַּדָּר זוהייר בהלול, הפרשן חיים ברעם, וטכנאי התקשורת ממחלקת הקול יוסי אשכנזי. התברכתי בצוות טכנאים חרוץ ונאמן. מסור לתפקידו. מר ששון "ששי" אפרתי שימש כמפיק בלונדון והיה עוזרי הקרוב ויד ימיני במבצע השידורים הממושך הזה. מדובר באיש טלוויזיה חיוני, ידען, וחרוץ מהמדרגה הגבוהה ביותר. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל אישר לי בפעם הראשונה להביא לקבוצת השידור שלי באנגליה עוזרת ההפקה. היה מדובר בעוזרת ההפקה הוותיקה דליה מונטיליו – מזון ז"ל.

תזכורת : 1996 – 1995. זה היה נורא. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל נרצח ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר ע"י בן עוולה אולם החיים היו חזקים מהמתים. אני המשכתי בתכנון הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות שלי : טורניר "Euro 1996" בכדורגל באנגליה, ואולימפיאדת אטלנטה 1996. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ניצבו מאחוריי.

שידורי הספורט בהנהגתי חזרו מייד לרוּטינה בסוֹפָה של 1995. ב- 15 בנובמבר 1995 אחד עשר יום לאחר רצח ראש הממשלה, כבר העבירו מאיר איינשטיין ואבי רצון בשידור ישיר מהעיר קוֹן בצרפת את משחק הכדורגל צרפת – ישראל בקדם אליפות אירופה. צרפת ניצחה 0:2. שבוע אח"כ החלו השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. בקיץ 1996 לא זכר כבר איש את תבוסת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 2 המסחרי וכישלון הסיקור של רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. ההצלחות של שני מבצעי השידור הגדולים של מחלקת הספורט בקיץ 1996, משחקי אליפות אירופה בכדורגל  "1996 EURO" באנגליה ו- המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996 בארה"ב, שתי מסות שידור ספורטיביות שהכילו יותר מ- 300 שעות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השכיחו כה מהֵר את מפלות העבר. השיחה המעניינת והמתמשכת עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ורעייתו יונה ז"ל במסעדה הלונדונית האוקספורדית התארכה. לפתע שינה מוטי קירשנבאום כיוון. מוטי קירשנבאום העריך מאוד וכיבד את חיים יבין יבד"ל. הוא שַח לי לא פעם אחת במין גאווה שכזאת את הטקסט הזה : "ההלוויה של חַיִים יָבִין תצא מבניין הטלוויזיה ברוממה". פעם סיפר לי שבימיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ניסו רבים את כוחם כמגישי חדשות מול מצלמת הטלוויזיה המָאגִית באולפן. כולם ביקשו להיות כוכבי הגשה. "…כשהתיישב חַיִים יָבִין לראשונה על כֵּס המגיש ב- Screen Test ב- 1968 והעמיד את כישרונו למבחן מול מצלמת הטלוויזיה באולפן ידענו כולנו מייד שנולד מגיש חדשות טבעי…", סיפר מוטי קירשנבאום בעיניים בורקות ואהדה גלויה לקריין הוותיק. חיים יבין היה בשנים ההן קריין חדשות נודע ברדיו "קול ישראל" ושימש כעוזרו הקרוב של המומחה לתקשורת פרופסור אליהוא כ"ץ מי שנבחר ביולי 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, ע"י השר ישראל גליל להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה, להפיח בה חיים, ולהעמיד אותה על רגליה. הצלחתו של חיים יבין ב- Screen test ההוא לפני 50 (יובל) שנים סללה בפניו קריירה טלוויזיונית מזהירה. מוטי קירשנבאום אהב והעריך את חיים יבין. שניהם היו חברי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 ושירתו תחת פיקודם של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. חיים יבין, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, טוביה סער, יורם רונן, חגי פינסקר, נקדימון רוגל, שרי רז, דן בירון, שרי רז ורבים אחרים הקימו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכלום. לפני כן לא היה כאן שום דבר. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום חזר על הטקסט במסעדה באוקספורד סטריט בסופו של חודש יוני 1996, ואמר לי שוּב : "…כשהקריירה של חַיִים יָבִין תגיע לקיצה, הוא צריך להיטמן בארון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ומסע הקבורה צריך לצאת מרוממה…". מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום רצה להעניק פרס למגיש החדשות הוותיק שלו, על חריצותו ותרומתו רבת המשמעות במשך שנים רבות לשידורי החדשות של השידור הציבורי, ובּיקֵש ממני לארח את חיים יבין במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996. הבטחתי לוֹ להשתַּדֵל.

1996 הייתה שנה עמוסת שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ביום ראשון – 30 ביוני סיימנו את מבצע שידור אליפות אירופה בכדורגל – אנגליה 1996 בשידור ישיר מאִצטדיון "וומבלי" (Wembley) בלונדון את משחק הגמר של בין נבחרות גרמניה וצ'כיה. צ'כיה הובילה 0:1 משער שכבש פטריק ברגר בבעיטת עונשין מ- 11 מטר בדקה ה- 59. אוֹלִיבֶר בִּירְהוֹף הִשווה ל- 1:1 בדקה ה- 73. הגרמנים בהדרכתו של מאמנם בֶּרְטִי פוֹגְטְס הציגו משחק בעל סגנון גופני מובהק ודבקות במשימה אך חסר כל השראה וברק. זה הספיק להם לנצח בשער זָהָב מקרי של אוֹלִיבֶר בִּירְהוֹף בדקה ה- 95 בתוך תקופת ההארכה (השוער הצ'כי פֶּטֶר קוֹבָה השמיט כדור טיפשי לתוך שערו) ולנצח 1:2 כדי לזכות בכתר. מאיר איינשטיין ואבי רצון נשאו כרגיל בעוֹל העיקרי של השידורים של Euro 1996, אך גם זוֹהֵייר בַּהָלוּל (היום ח"כ במפלגת "המחנה הציוני") והפרשן שלו חַיִים בַּרְעַם עשו עבודה טובה, רצינית, ואחראית.

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (EURO 96ׂ). הימים ההם – הזמן ההוא לפני שני עשורים ועוד ארבע שנים. השדר מאיר איינשטיין ז"ל והפרשן אבי רצון יבד"ל בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באִצטדיון "אולד טראפורד" (OLD TRAFFORD) של מנצ'סטר יונייטד ביוני 1996 בעֵת השידורים הישירים מ- 1996 EURO.  צוות השידור "איינשטיין את רצון" היה בבת עיני. הסיבה פשוטה, מפני ששניהם היו לא רק שדרים אלא גם עיתונאים. לצוות השידור הזה הייתה השפעה עצומה על שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 90 של המאה הקודמת. אבי רצון הציב רף גבוה בפרשנות ספורט בשידורי כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הוא אבי רצון היה ללא ספק גדול פרשני הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 18 ביוני 1996. לונדון. אנוכי בעמדת הניהול, הפיקוד והשליטה, העריכה והמיתוג שלי במשרד התקשורת שלנו במשרדי הטלוויזיה במרכז "רויטרס" (Reuters) בלונדון, בעת השידור הישיר של המשחק אנגליה – הולנד במסגרת "Euro 1996", הלוא היא אליפות היא אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את הצלחת שידורי 1996 EURO אני חייב לזקוף קודם כל לשירותי התקשורת והטכנולוגיה היוצאים מן הכלל שהעניקה לנו חברת RTV London ("רויטרס טלוויז'ן") במשרדיהם בלונדון בהנהלתם של שני הבריטים פול בינסטד (Paul Binsted) וטרי ברטון (Terry Barton). שני ג'נטלמנים אנגליים, מקצועניים, רציניים, אדיבים, ומאוד מדויקים ופדנטיים בעבודתם. הם היו מסורים וקשובים לי. הזמנתי את שניהם לארוחת הסיום המסורתית שערכתי למשלחת השידור שלנו במסעדה לבנונית בלונדון בתום עוד מבצע שידורים ארוך, והענקתי להם בשם רשות השידור תשורות מאִתנו. מוטי קירשנבאום ז"ל שבא לבקר אותי ואת ציוותי השידור שלי בלונדון הצטרף לסעודת הערב המזרחית ההיא בבירה האנגלית. כשחזרתי לארץ מצאתי על שולחני פקס נחמד מפול בינסטד [5].

                                                                FACSIMILE  TO : YOASH  ALROEY  

IBA FAX :  00 972 – 2 – 301446. FROM : PAUL BINSTED / TERRY BARTON   DATE : 1 JULY 1996   

Dear Yoash, On behalf of Terry Barton and my self we would like to thank you for your hospitality on Friday 28 June and the very lovely books you gave us on Israel. It was a great pleasure meeting with you and your General – Director and his wife, and trust they were not too cold at Wimbledonon Saturday. I hope everything goes well in Atlanta. Do not hesitate to contact us if we can be of assistance to you in the future. Best regards once again from terry and my self. PAUL BINSTED.

העברתי את הפקס הנחמד לידיעתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל.

טורניר "Euro 2000" נערך לראשונה בהיסטוריה בשתי מדינות הולנד ובלגיה. רָף זכויות השידורים של ה- EBU היתמר כבר לגובה של 140.000000 (מאה וארבעים מיליון) דולר. עמו צמח הגרף שלנו ל- 666000 (שש מאות שישים ושש אלף) דולר. הערה שלי : סכום התשלום שלנו ע"ס 666000 דולר נחתם ע"י מוטי קירשנבאום ועל ידי במו"מ שניהלנו עם ה- EBU ב- 1994 בו גם הסכמנו לשלם 400000 דולר זכויות שידורים ל- "Euro 1996". ניהלתי את מבצע 31 השידורים הישירים מעמדת הפיקוד הראשית שלי באמשטרדאם. מנכ"ל רשות השידור היה אורי פורת ז"ל. מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה יאיר אלוני (יאיר שטרן סיים את תפקידו כמנהל ערוץ 1 באפריל 2000). מנהל החדשות היה רפיק חלבי. ב- "Euro 2004" נסק סכום התמלוגים ששילם ה- EBU ל- UEFA לרוּם של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר. התשלום נעשה במטבע היורו האירופית. UEFA גרפה לכיסה 800.000000 (שמונה מאות מיליון) euro (הכוונה למטבע ה- יורו). ה- Share של ערוץ 1 נסב על 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר. אנוכי כבר לא הייתי שם.

כניסתם של ערוצי הטלוויזיה המסחריים האירופיים לצדו של השידור הציבורי שינתה את התמונה הפיננסית מקצה לקצה בכל הנוגע לשידורי ספורט. אנשי עסקים וכלכלה שכיהנו בשורות הטלוויזיה הבינלאומית זיהו מייד את הנתונים החדשים של פופולריות המשחק ואת הערצת ההמונים ותבעו לעצמם ליטראות עצומות עשויות מדולרים ו- יורו. השידור המסחרי שדד את אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים מהשידור הציבורי ועמם גם נגס נגיסות רבות משמעות ב- Rating הטלוויזיוני הציבורי. זכורה ההתנגשות ההיא ב- 17 במאי 1994 בו שני נציגי ערוץ 2 המסחרי, הצעיר, והאמביציוזי אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן הציעו להתאחדות הכדורגל סך זכויות שידורים של 16.650000 (שישה עשר מיליון ו- שש מאות וחמישים אלף) דולר תמורת רכישת החוזה החדש בן שלוש שנים, 1997 – 1994 (5.550000 דולר בכל עונה מהשלוש), בעוד מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל סירב בהתנשאות לשלם להתאחדות הכדורגל אפילו סכום של 15.000000 דולר לשלוש השנים ההן (5.000000 דולר בכל עונה מהשלוש) למרות הבטחתו של יו"ר מועצת ההימורים והטוטו אריה זייף לממן באמצעות שקופיות חסות לפחות 1/3 מהעלות, ונִיגָף. ו/או בשפתו של אלכס גלעדי "מנכ"ל "קשת" דאז אחד האנשים המוכשרים ביותר בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם שאמר, "…יואשיש (הוא תמיד קרא לי "יואשיש"), דייוויד פדרמן ואני עשינו בי"ס למנכ"ל שלך מוטי קירשנבאום…". באמצעות שידורי הכדורגל הישראלי סיקור משחקי הליגה לאומית (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה, הסב ערוץ 2 המסחרי את תשומת הלב אליו. נוצרה חיש מהר מציאות טלוויזיונית חדשה במדינת ישראל. עם הנתונים החדשים האלה של מדרוג הצפייה, רצו הערוצים המסחריים אל החברות הגדולות מנפקות הפרסומות המסחריות ודרשו מהן תמורות כספיות מפליגות, בעוד השידור הציבורי נהנה הנאה הנאה פיננסית מוגבלת ביותר מהקרנת שקופיות חסות דלות ושדופות בממון. השידור המסחרי המוכשר, האמביציוזי, והדורסני רמס ו- הרג אט – אט את השידור הציבורי כפי שייצג אותו בשעתו ערוץ 1 ז"ל.

EURO 2000, בהולנד ובלגיה.

בקיץ 2000 הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC  באמשטרדם. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 31 (שלושים ואחד) המשחקים של 2000 EURO. אך כמו יוסף בר-אל הוא לא הסכים למַסֵד אולפן שידור במקום ההתרחשות וגם לא אָבָה לשלוח צוות שידור ENG להולנד ובלגיה לצורכי צילום חדשות. זאת הייתה הפקה הדומה בהיקפה לזאת של 1996 EURO מימי מוטי קירשנבאום ז"ל. נפגשתי שוב עם אִילָן בֶּן דוֹב מנכ"ל "סאני תקשורת" וקוֹבִּי בֶּן גוּר יו"ר דירקטוריון המוכשר דאז של "פלא פון" שהסכימו להעניק 750000 (שבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר כנותני חסות בלעדיים ל- 31 משחקי האליפות. סכום נאה שכיסה לאלתר את מחיר זכויות השידורים בן 660 אֶלֶף דולר ששילמה רשות השידור ל- EBU. אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר היו שני אנשי עסקים שנתנו לנו בסתיו 1999 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר תמורת שידור חסויות בלעדיות שלהם במבצע הגדול של שני השידורים הישירים של משחקי החוץ בכדורגל במסגרת קדם 2000-EURO של נבחרת ישראל נגד קפריסין וספרד. באפריל 2000 העניקו אילן בן דוב וקובי בן גור 200 אֶלֶף דולר למחלקת הספורט למימון השידורים הישירים היוקרתיים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל במסגרת שלב ה – Final Four בסלוניקי 2000.

ביום שני – 15 במאי 2000 לאחר שכל הפרטים לקראת שידורי 2000 EURO סוכמו לשביעות רצונם של שני הצדדים, הזמנתי בשם רשות השידור כשושבין ההסכם את שני הג'נטלמנים ועוזריהם למסעדת "דִיקְסִי" בתל אביב להשקת כוסות יין ונעיצת שיניים בסטייק נחמד ועסיסי בליווי חתימה על חוזה החסויות. מצד רשות השידור נוכחו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה היוצא יאיר שטרן שהיה שותף למו"מ הכספי עם אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ואנוכי. אורי פורת ואני מצד רשות השידור וקובי בן גור מעבר למתרס המממן, נשאנו נאומי ניצחון הנוגעים לשיתוף הפעולה ההיסטורי והפורה בין שידורי הספורט המוצלחים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבין חשיפת "סאני תקשורת" ו- "פלא פון" לתודעת הציבור. לרוע המזל עזב קובי בן גור את המסעדה בתום דבריו לפגישה אחרת . הוא הספיק ללגום לגימת יין אחת, ברך "לחיים", ונטש. חיש מהר הוברר כי פרישתו בטרם עת הייתה קריטית. זה היה בשמונה בערב. לפתע נכונה לי אכזבה גדולה. לאחר כל הסיכומים וההבנות שהושגו לפני החתימה, ביקשו אילן בן דוֹב מחברת "סאני" וגִיל בּוּל מ- "פלא פון" לשנות את תנאי ההסכם בשם השבועה העסקית, "כי בעסקים הכול מותר". הם רצו להתנהג לא רק כבעלי המאה אלא גם כבלי הדעה . הם ראו ברשות השידור הציבורית כמעין חברה לצורך השקעת מניות. רתחתי מזעם . ההתכנסות במסעדת "דִיקְסִי" הייתה לצורך חתימה ולא לצורך וויכוחים. הבאתי את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לחתום על ההסכם ולא כדי לנהֵל שָם מו"מ מחודש. התנצלתי בפני המנכ"ל שלי על מה שקורה ועל האטמוספרה שהשתנתה באחת. שפכתי את כוס היין שלי לאות מחאה על מפת השולחן הלבנה והודעתי לג'נטלמנים הנחמדים, "אני עם שקרנים לא מנהל מו"מ. 2000 EURO הוא טורניר כדורגל אטרקטיבי דיו כדי למשוך אליו נותני חסות אחרים". באחת עשרה בלילה עזבתי בחרוֹן – אַף את המסעדה והלכתי הביתה. אני מתעב שקרנים גם אם הם נקראים אנשי עסקים.

טלפנתי מייד לטלפון הסלולארי של קובי בן גור ודיווחתי לו על השתלשלות העניינים. לבסוף הכול הסתדר. החלק הכספי של קובי בן גור ואילן בן דוב כנותני חסות עיקריים קטֵן אומנם אבל רשות השידור הכניסה לעסקה חברות אחרות שעמדו בתור כדי לחשוף את המותגים שלהן בשקופיות החסות , תמורתן שלשלה רשות השידור לקופתה 1.500000 ( מיליון וחצי) דולר.

כתבתי יותר מ- 500 פקודות מבצע בקריירה שלי ברשות השידור אך מעולם לא הייתי כה מרוגז וכועס כמו בעת כתיבת ספר השידורים הנוכחי זה של 2000 EURO הופתעתי לרעה מאנשי העסקים שעמדו להעניק לנו את חסותם אך חזרו בהם בחלק מהסיכומים הכספיים. קובי בן- גור יו"ר דירקטוריון פלא-פון ניצב לימיני. אף על פי כן ולמרות כל הקשיים הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000 (המכונה בקיצור שמה 2000 EURO) הייתה משחק ילדים לעומת הפקת אולימפיאדת סידני 2000.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורי שחיברתי וכתבתי לקראת הפקה וביצוע של 31 השידורים הישירים ב- אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (2000 EURO). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קבוצת השידורים המבצעית המשותפת של הטלוויזיה הולנדית הממלכתית NOS ושל שתי הרשתות הציבוריות הבלגיות RTBF ו- VRT (כונתה : 2000 FORTO) בראשותו של ההולנדי אֶד וָאן ווּסְטֶרְלוּ (בעבר מנכ"ל NOS), עשתה עבודת הפקה וצילום בלתי רגילה. היא בעצם העתיקה את חזונו של הצרפתי פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה האיש שהיה האחראי הראשי של איכויות ההפקה והצילום המצוינות והבלתי רגילות במונדיאל צרפת 1998. בכל אִצטדיון הוצבו 18 מצלמות (כולן Isolated) ביניהן שלוש מצלמות Super Slow Motion. החידוש היה בהצבת מצלמה מס' 17 מצוידת בעדשה חזקה ( X 55 ) ברוֹם היציע הנגדי. המצלמה הזאת הביאה הילוכים חוזרים מזווית צילום הפוכה למצלמה המובילה. עוֹל השידור הוּטַל על שני השדרים הבכירים בישראל. מאיר איינשטיין מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורמי ווייץ שנשכר מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. זאביק זלצר שימש  כפרשן לצִדוֹ של מאיר איינשטיין, וחיים ברעם חבר לרמי ווייץ. אבי רצון היה המועמד הטבעי שלי לשמש פרשן ראשי במשחקים בהולנד ובלגיה. משדרש שכר שנחשב למופרך בעיני הנהלת רשות השידור נדחה ע"י המנכ"ל דאז אורי פורת ז"ל. זאביק זלצר מילא את מקומו בהצלחה רבה. אורי פורת שינה את מנהגו והתיר לי להביא לצֶוֶות ההפקה באמשטרדם את מזכירת ההפקה הקבועה שלי רותי  ליפקין. הוא נהג ברוחב לב גם כלפי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור חבר הוועד המנהל אלון אלרואי, כשהתיר לי לארח את שניהם באמשטרדם בשלבי חצי הגמר והגמר של הטורניר הזה. הייתה לשני האנשים הצעירים האלה נציגיו המובהקים של הליכוד בוועד המנהל שהחזיקו בתפקידים ציבוריים בעלי חשיבות גדולה ברשות השידור , הזדמנות פז לעמוד מקרוב כיצד ניתן להגשים את חזון השידורים שלי באמצעות טכנולוגיית טלוויזיה חדשנית במשך כחודש ימים אפילו ללא שגיאה אחת. מבצע שידורי 2000 EURO דִלְדֵל את קופת רשות השידור ביותר ממיליון דולר, אך זכה להצלחה מפליגה ו-גדולה ורייטינג נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הבסנו ללא תנאי את זכייניות ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר כל אחד לחוד ואת כולם ביחד. זה פשוט לא היה כוחות. לא הייתה שום בעיה לנצח את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים משום שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן העמידו לרשותי את כמות הממון הדרושה להפקה הזאת וגם את מרב האמצעים הטכנולוגיים. 

טקסט תמונה : קיץ 2000. דיאגרמה של שיבוץ משחקי הטורניר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אישר לשדר ישיר בהיקפים מלאים את כל 31 המשחקים באליפות. תמו ימיה שידורים של "המחציות השניות" והתקצירים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב וחברו בוועד הזה מר אלון אלרואי תמכו תמיכה מלאה בלוח השידורים הציבורי הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2000. שרטוט מערך הצבת המצלמות הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO. זאת הייתה רמה גבוהה של הפקה, צילום, ושידור. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שחברתי וכתבתי לקראת האירוע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2000. זהו שרטוט של מערך הצבת המיקרופונים הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO לרבות מיקרופונים המוצבים על מצלמות. (מתוך פקודת במבצע / ספר השידור שחברתי וכתבתי לקראת האירוע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 2000. שרטוט מערך קווי שידור ה- ISDN  שלנו בין ה- IBC שלנו באמשטרדאם לבין ה- Master control  בירושלים. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידור שכתבתי וחיברתי לקראת האירוע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 1 ביולי 2000 הזמנתי את משלחת השידור באמשטרדם לארוחה חגיגית משותפת במסעדה איטלקית נחמדה כדי לחגוג את ניצחון שידורי אליפות אירופה בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קראתי גם לשני חברי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי להשתתף עמנו בארוחת הסיום. ביום ראשון – 2 ביולי שידרו מאיר איינשטיין וזאביק זלצר את המשחק האחרון בטורניר . נבחרת הטריקולור הצרפתית אלופת העולם מ- 1998 גברה במשחק הגמר על ה- "סקואדרה אזורה" של איטליה משער זהב של דויד טרזגה ואספה גם את התואר האירופי לאמתחתה. עם שובי לארץ בתום השלמת תהליך ההפקה וּפירוק המשרד באמשטרדם – הולנד, מצאתי מכתב צל"ש מגיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וכותרתו, "מיליון צופים לא טועים". הנה הוא כלשונו [12].

טקסט מסמך : יוני 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור מר גיל סמסונוב בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר 2000 EURO  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה במדינות הולנד ובלגיה בקיץ 2000). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים של 31 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל בהולנד ובלגיה, המכונה 2000 EURO היו הצלחה בלתי רגילה, והוכיחו שוב את חשיבות מהות החומרים המשודרים בערוץ הטלוויזיה הציבורי. הספורט נתפש ע"י רבים ממעצבי מדיניות השידור בטלוויזיה כמושג סטריאוטיפי בן מקשה אחת. יש לו דימוי כוללני הנוגע לתחום השידור קל, הבידורי. אין שגיאה גדולה מזו. אליפות אירופה בכדורגל הנחשבת לאירוע הכדורגל השני בחשיבותו בעולם נכללת בקטגוריית השידורים של הספורט שמתחלק למאות סוגים. הספורט לכן איננו מושג סטריאוטיפי כלל ועיקר. המאמץ הכספי והתכני שהשקיעו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של 31 משחקי 2000 EURO (בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה הוכיחו את עצמם ללא צל של ספק, ושָבוּ וקבעו כי יש חשיבות רבה בהחזקת זכויות השידורים הרלוואנטיות ממין אלה ודרך הטיפול בהן. המגישים והשדרים חשובים אך חומרי השידור ודרך טיפולם בידי וניצולם ע"י המערכת הטלוויזיונית חשובים מהם. שנת 2000 תיזכר כשנת ההישגים הגדולה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם אי אפשר יהיה לשכוח את מבצע שידורי ה- Final Four של משחקי הכדורסל בסלוניקי 2000, מבצע השידורים של 2000 EURO, ומבצע שידורי אולימפיאדת סידני 2000 – ועִמם תבוסות השידור שספג ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) מול חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  – ערוץ 1. לא הופתעתי כשהבוס הישיר שלי רפיק חלבי שלח לי בתום מבצע שידורי 2000 EURO לעיון את המסמך הבא.

טקסט מסמך :  2000 EURO. אין תחליף לחומרי השידור. יש תחליף לשדרים. "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפריחה חסרת תקדים מאז כינון ערוץ 2. מהדורת "מבט" צברה % 22 לעומת % 16 ב- קונקורנציה. כל זה קורה בזכות שידורי "2000 EURO", נכתב בגוף הידיעה (תשורה מהבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר רפיק חלבי).

העברתי לידיעתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב את המסמך של זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מזכ"ל ה- EBU, הנושא את התאריך 14 בדצמבר 1999, בו הוא מודיע לנו כי בהסכם השידורים החדש בין EBU לבין UEFA הנוגע למשחקי  2004 EURO  שיתקיימו בעוד ארבע שנים בפורטוגל, הסכים איגוד השידור האירופי לשלם סכום פנטסטי 800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת זכויות השידורים הללו [13].

"מר גִיל סמסונוב, זה יותר מפי חמישה ממה ששילם ה- EBU תמורת 2000-EURO", אמרתי לוֹ, והוספתי, "חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יגדל בהתאם. הוא יהיה חייב לשלם סכום גדול שיעורר אנטגוניזם ומחלוקת ציבורית". כזכור, תמורת 2000 EURO שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 666 אֶלֶף דולר עבור זכויות השידורים. "אני כבר לא אהיה ברשות השידור", השיב לי בניחותא. אֵלוּ היו המילים האחרונות ששמעתי מגיל סמסונוב כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. מאז לא שמעתי ממנו עוד ולא ראיתי אותו יותר. נודע לי רק שבאביב 2002 תמך גִיל סַמְסוֹנוֹב תמיכה מסיבית במינויו הכושל של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. גיל סמסונוב בחר מרצונו החופשי להביע תמיכה במנכ"ל רשות שידור קלוקל שהודח כעבור פרק זמן מכהונתו ע"י ממשלת ישראל. זה אותו גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שתליתי בו פעם תקוות רבות.

גם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מצא לנכון לברך בתום מבצע השידורים הארוך שנשא עִמו רייטינג רב והתעניינות שיא של הציבור בשידורים [14]. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהפסידה לאורך כל הדרך בקרבות השידור נגד ערוץ 2 בכל רובד התוכניות מצאה את עצמה לפתע לא רק מנצחת את ערוץ 2, אלא מביסה אותו בכל תקופת שידורי 2000 EURO. זהו לשון מכתבו של מנהל חטיבת החדשות .

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) בתום שידורי הטלוויזיה של  2000 EURO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העניין הציבורי העצום שהיה טמון באולימפיאדות ובמונדיאלים במחצית הראשונה של ה- 120 היה לא פַּחוּת מזה שהיה טמון בהם לאחר מלחמת העולם ה- 2 מאז אולימפיאדת לונדון 1948 ואֵילך. מן המפורסמות הוא שאירועי הספורט החשובים האלה, המשחקים האולימפיים של הזמן החדש שהחלו ב- 1896 ביוון ומשחקי גביע העולם בכדורגל שתחילתם באורוגוואי ב- 1930 ריתקו לאצטדיונים ציבור גדול בכל במקום בו התרחשו רחבי תבל. אולם בהיעדר מצלמות טלוויזיה ובלא שידורים ישירים הוועדות המארגנות לא שִלְשֵלוּ לכיסם אפילו אגוֹרָה שחוּקה. באולימפיאדת לונדון 1948 שילמה רשות השידור הבריטית ה- BBC לוועד האולימפי הבינלאומי 1500 סטרלינג פאונד (כ- 3000 דולר) תמורת זכויות שידור והצילום של התחרויות. שידורי הטלוויזיה היו בחיתוליהם. ניתן היה לשָדֵר ישיר מהאִצטדיון האולימפי בלונדון רק ברדיוס מצומצם של כ- 130 ק"מ לאותם הצופים המעטים שהחזיקו בכלל בבתיהם מקלטי טלוויזיה. רק כ- 80000 (שמונים אֶלֶף) בתי אָב בריטיים מתוך עשרות מיליונים. הוועד האולימפי הבינלאומי לא גָבָה מעולם את התשלום הזעיר הזה  מ- BBC של 1948.

בחלוף 64 שנים תשלם רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לוועד האולימפי הבינלאומי תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 כאמור סכום של 1.181000000 (מיליארד ומאה ושמונים ואחד מיליון) דולר. ביוני 2011 נאותה NBC לשלם סכום נוסף של 4.380000000 (ארבעה מיליארד ושלוש מאות ושמונים מיליון) דולר תמורת ארבעת האולימפיאדות העתידיות של משחקי החורף של סוצ'י 2014, משחקי הקיץ של ריו דה ז'אניירו 2016, משחקי החורף של 2018 בדרום קוריאה, ומשחקי הקיץ של 2020 בטוקיו – יפן. משהו מפחיד קרה למחירי שידורי הספורט במדיה האלקטרונית בפרק זמן קצר בן כמה עשרות שנים בלבד. מרהיב ומדהים לדעת שמנהיגות NBC שחתמה על חוזה השידורים ארוכי הטווחים והיקרים ב- 2003 ו- 2011 תחת המטרייה הכספית האדירה של גֶ'ף אימאֶלט נשיא התאגיד GE (ראשי תיבות של General Elctric), הייתה מסוגלת להתחייב על כמות ממון אדירה שכזאת תשע שנים לפני התחוללות האירוע עצמו. לא פחות מקסים ומדהים לדעת שהוועד האולימפי הבינלאומי מעניק אֵמוּן מוחלט להתחייבות הכספית ארוכת הטווח של רשת השידור האמריקנית NBC, ואימֵץ אותה אל חֵיקוֹ.

גופי הספורט הבינלאומיים הגדולים בעולם, IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), UEFA (ההתאחדות האירופית לכדורגל), FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), ו- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) הפכו לעשירים וטבלו בנהרות של כסף ירוק. ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הטלוויזיה והשידור הפך לגלובאלי והמוני, הלכו וטפחו במקביל התשלומים אותם ביקשו גופי הספורט האלוּ עבור הזכות לצלֵם את התחרויות שהיו תחת חסותן. הכסף הגדול כבר התגלגל באירופה וארה"ב וגם באוסטרליה ויפן. היה צריך רק לאסוף אותו ולעשות זאת במהירות. מינויו של הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש המנוח ב- 1980 לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי במקומו של הלורד האירי מייקל קילאנין, העלה את יוקרת התנועה האולימפית, האיץ את תעשיית הממון האולימפי, והפך את IOC לגוף הספורט העשיר בעולם. הגוף האולימפי בלט מעל כולם בעוצמתו הכספית אך גם בעניין הרב שיצר סביב המשחקים. הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש היה פיגורת ספורט מוכשרת מאוד שניחנה בטביעת עין קוסמו – פוליטית מזהירה במציאות בינלאומית סבוכה. בראשו של הוועד האולימפי הבינלאומי ניצב בקיץ 1980 בפעם השנייה בלבד דמות כריזמטית ומוכשרת  מאז הופעתו ההיסטורית בסופה של המאה ה- 19 של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, ששימש בעצמו כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי עשרים ותשע שנים 1925 – 1896. פייר דה קוברטיין היה מנהיג אולימפי כריזמטי יוצא דופן שהיה בעצם מדינאי, מורה ומחנך בעל חזון. חואן אנטוניו סאמאראנש היה כלכלן מצליח.

נקודת המִפנה הכלכלית האמיתית התרחשה באולימפיאדת הקיץ של לוס אנג'לס 1984. שני אנשים מוכשרים סייעו בידי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש למַסְחֵר את הרעיון האולימפי, להיטיב עמו, ולהביא את אִרגון המשחקים להצלחה כלכלית כבירה. היו אלה הגרמני הוֹרְסְט דָאסְלֶר יו"ר חברת מוצרי הספורט המצליחה של  ADIDAS, ופּיטֶר יוּבֶּרוֹת' יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. שניהם יעצו לנשיא הוועד האולימפי למכור את זכויות החסות והפרסום למספר מצומצם של חברות בעלות מוניטין מסחרי עולמי שכונו "הספקיות האולימפיות" (Olympic Supporters). נבחרו כ- 30 חברות של מוצרים מפורסמים בעולם , ביניהן חברות כמו חברת המשקות Coca Cola, חברת כרטיסי האשראי VISA, חברת האלקטרוניקה PHILIPS ורבות אחרות. הוועד האולימפי הבינלאומי העניק להן בלעדיות מוחלטת תמורת החסות הכספית שלהן. לא היו כאן כפילויות. אם חב' קוקה-קולה הייתה בפנים, אזי פפסי – קולה נשארה בחוץ. השתתפותה של חב' וויזה במשחקי לוס אנג'לס לא אפשרה לחברות כרטיסי האשראי האחרות אמריקאן – אקספרס או חב' מאסטר – קארד לתת חסות למשחקים האולימפיים אף הן. חב' פיליפס מנעה את כניסתן של חברות האלקטרוניקה של יפן, וכן הלאה. פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' עשה כסף גדול והכניס לקופת הוועדה המארגנת כ- 150 מיליון דולר.

רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC של רוּן אָרְלֶדְג' שילמה סכום עצום של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר תמורת רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים שנערכו בלוס אנג'לס בקיץ 1984 אבל החזירה את ההשקעה באמצעות רווחים כספיים נאים שהניבו שידורי הפִּרסומות המסחריות בשישה עשר ימי האולימפיאדה. ABC שידרה 3729 פרסומות מסחריות על מסך הטלוויזיה שלה. הרשת גבתה תמורת כל פרסומת בת חצי דקה בתקופת השידורים האולימפיים כ- 260000 (מאתיים ושישים אֶלֶף) דולר. לצורך ההשוואה : בְּ- 1984 גבו רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב כְּ- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) דולר בממוצע תמורת חצי דקת פִּרסומת בשידורי טלוויזיה רגילים. הפרש עצום לטובת הפרסומות האולימפיות. הציניקנים האמריקניים נטו ללגלג אז בגלוי על מוטו השידור של רשתות הטלוויזיה בארצם, ואמרו, שחומר השידור העיקרי הן בכלל הפִּרסומות המסחריות והשאר הוא Filler (חומר מילוי) שמשודר כדרך אגב בין הפרסומות. הטלוויזיה של רון ארלדג' חוותה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 פסיעה אדירה אחת במסע אבולוציוני ארוך רווי דרמה, קסם, עוצמה, ויופי. כולם ראו את זה.

תזכורת: כלכלת כדורגל וכלכלה טלוויזיונית בעידן החדש של ה-Champions League במסגרת ניהולה של UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית). מבט מוניטארי לשתי העונות של 2017/2016 ו-2018/2017 ב-"ליגת האלופות", וגם לעבר ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בעונת הכדורגל של 2018-2017 הגדילה UEFA את סך הפרסים שלה לסך של 1.382700000 (מיליארד ושלוש מאות שמונים ושתיים מיליון ושבע מאות אלף) יורו.

1. תקציב הפרסים של ה- Champions League בעונת 2017 – 2016 עמד על 1.257000000 (מיליארד ומאתיים חמישים ושבע מיליון) יורו. הכלכלה המשגשגת הזאת נשענת על שני מקורות ראשיים של תשלומי פרסים קבועים הקרויים, "Fixed amount" ועל תשלומי זכויות שידורים של רשתות הטלוויזיה באירופה ובעולם כולו (לרבות מדינת ישראל) וקרויים "Market pool". בעונת הכדורגל של 2018 – 2017 הגדילה UEFA את סך הפרסים שלה לסך של 1.382700000 (מיליארד ושלוש מאות שמונים ושתיים מיליון ושבע מאות אלף) יורו. זה יהיה גם תקציב הפרסים של ה- Champions League בשתי העונות הבאות של 2019/2018 ו- 2020/2019.

2. בעונת 2017 – 2016 צברה אלופת ה- Champions League קבוצת ריאל מדריד הספרדית סך פרסים מצטברים בגובה של 89.500000 (שמונים ותשעה מיליון וחצי) יורו. הערך "Fixed amount" הניב לה 54.200000 יורו והערך "Market pool" העשיר אותה ב- 35.300000 יורו. סגניתה יובנטוס האיטלקית צברה סך פרסים מצטבר ע"ס 101.100000 (מאה ואחד מיליון ומאה אלף) יורו בשל תשלומי זכויות שידורים תלולים יותר של רשתות הטלוויזיה באיטליה. יובנטוס צברה סכום פרסים מצטבר בעונת 2017 – 2016 במסגרת ה- "Fixed amount" ע"ס של 51.100000 (חמישים ואחד מיליון) יורו ועוד 50.600000 (חמישים מיליון ושש מאות אלף) יורו במסגרת ה- "Maeket pool".

3. לקראת שלוש העונות של 2018/2017 + 2019/2018 + 2019/2020 הגדילה כאמור UEFA את תקציב הפרסים שלה ל- 872.000000 יורו במסגרת ה- "Fixed amount" ו- 510.000000 יורו במסגרת ה- "Maeket pool". תקציב פרסים כולל שנע סביב משהו כמו 4.148000000 יורו לשלוש עונות, כאמור. 

4. המיועדת להיות אלופת ה- Champions League לעונת 2018 – 2017 תשיג פרס כספי רק עבור ניצחון במשחק הגמר בגובה של של 15.500000 יורו. הסגנית (Runner up) תרוויח 11.000000 יורו.

5. הפוטנציאל הכספי של האלופה המיועדת של ה- Champions League ב- 2018 (כנראה ברצלונה, ו/או ריאל מדריד, ו/או באיירן מינכן, ו/או ליוורפול) הוא מרשים. האלופה המיועדת יכולה להשיג לאורך עונת 2018 – 2017 סכום מצטבר של 57.000000 – 54.000000 יורו במסגרת ה- "Fixed amount" ועוד סכום מצטבר של כ- 43.000000 יורו במסגרת ה- "Maeket pool". כלומר אלופת ה- Champions League של עונת 2018 – 2017 היא בעלת יכולת אפשרית להשיג סכום פרסים של 100.000000 יורו. מדהים. כלכלה מדהימה.

אנוכי מציץ בטבלת הרווחים הכספיים (במטבע euro) בסעיפים השונים של ריאל מדריד אלופת ה- Champions League בעונת 2017 – 2016 ושל סגניתה יובנטוס, ומוצא את עצמי נדהם כמה ממון מתגלגל שם.

ריאל מדריד                                                      יובנטוס

דמי השתתפות      12.700000 יורו                                                        12.700000 יורו

שלב הבתים         6.000000 יורו עבור 3 ניצחונות  ו- 3 תוצאות תיקו      8.000000 עבור 5 ניצחונות ותוצאת תיקו אחת

זכויות שידורים       35.300000 יורו                                                       50.600000 יורו

שלב 1/8 הגמר      6.000000 יורו                                                         6.000000 יורו

שלב 1/4 הגמר      6.500000 יורו                                                         6.500000 יורו

שלב 1/2 הגמר      7.500000 יורו                                                         7.500000 יורו

משחק הגמר         15.000000 (למנצחת)                                              11.000000 (למפסידה)

ס"ה                     89.500000                                              101.100000

מן האמור לעיל, אמור להיות מובן מדוע כדורגלני עַל משגשגים כמו "המדרידאי" כריסטיאנו רונאלדו ו- "הברצלונאי" ליאו מסי ו/או כדורסלני עַל מצליחים כמו "הגולדן סטייטי" סטפאן קרי ו/או "הקליבלנדי" לברון ג'יימס,  משתכרים משכורות עתק שנתיות בגובה של כ- 40.000000 (ארבעים מיליון) דולר למעט הכנסות פנטסטיות שלהם מפרסומות. חברת ההלבשה וההנעלה האמריקנית "NIKE" חתמה לאחרונה חוזה המעניק ל- לברון ג'יימס 1.000000000 (מיליארד) דולר לכל ימי חייו רק כדי שינעל בפומבי את נעליה וילבש את גופיותיה. מועדון הכדורסל גולדן סטייט ווריורס חתם לאחרונה עם סטפאן קרי על חוזה של 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר לארבע השנים הבאות של 2021 – 2017 כדי שימשיך לשחק בשורותיו. הדוגמאות רבות מספור.

שדרני ה- Off tube נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג: 

אני אוהב אותם אולם מרחם עליהם. לא בגלל שהם משדרים Off tube את הכדורגל האירופי במסווה של עיתונאים שכאילו מדווחים מהשטח, אלא מפני שהם נעדרי אומץ לב להתייצב בקומה זקופה מול מפעיליהם ולומר להם, כלהלן : "עד כאן. לא עוד.". מגוחך שהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתירה להם לציוותי השידור והפרשנים שלה לשדר ישיר מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל "טרנר" / באר שבע, "טדי" / ירושלים, "סמי עופר" / חיפה, ואחרים בארץ, אולם אוסרת עליהם לעשות את אותו הדבר מאצטדיוני אנפילד / ליוורפול, אליאנץ ארינה / מינכן, סנטיאגו ברנביאו / מדריד, נואו קאמפ / ברצלונה ואחרים ביבשת. נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג מהווים זה מכבר אייקון בשידורי הכדורגל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. "…אמרת נדב יעקובי, אבי מלר, ובוני גינזבורג – אמרת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים…". וגם להפך. "אמרת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים – אמרת נדב יעקובי, אבי מלר, ובוני גינזבורג". אמירה מקובלת ונכונה. אולם נכון גם שמדובר ב- שלושה אופטיובניקים שמסתודדים ביודעין באולפן בהרצליה במסווה של עיתונאים הרחק ממוקדי ההתרחשויות ודנים, מדברים, מנתחים, מפטפטים, ומנענים בכובד ראש שעה ארוכה עד לעייפה בחג הפסח יחדיו עם מודי בר און ב- ענייני ה- Champions League. ממש כשם שרבי אליעזר, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בליל הסדר בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. הרביעייה נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג + מודי בר און לא רק מעתיקה מהמוניטור ההרצליאני, אלא גם מורידה מהלוויין הכל יכול את הראיונות שעורכים עמיתיהם הנמצאים באצטדיון "אנפילד" בליוורפול עם שניים מגיבורי העלילה, המאמן המנצח יורגן קלופ ו- המאמן המנוצח פפ גוארדיולה. לחבר'ה האופטיובניקים המובסים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותר רק לתרגם בהרצליה את הטקסטים של המרואיינים. הם, נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג, לעולם לא ישאלו ולא יראיינו פנים אל פנים את יורגן קלופ ופפ גוארדיולה. גם לא את כריסטיאנו רונאלדו ולא את ליאו מסי. השלישייה הזאת תקועה בהרצליה ו- נועדה להעתיק ולתרגם, בכפייה. אני מרחם על נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג, ואוהב אותם באותה מידה.

מודי בר און:

מדובר ב- מגיש ומנחה וותיק שמפעיל ומוביל מזה שנים רבות בתחפושת של ליצן חצר את אולפן הכדורגל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אינני אוהב שמדברים אליי בתנועות ידיים ו- עֲוָויוֹת פנים תיאטרליות פתטיות. מדובר בהגשה קלוקלת תיאטרלית וליצנית מגוחכת שלו, רווייה Over doing של נפנופי זרועות, תנועות כפות ידיים, נענועי הגוף, הבעות, קימוטי תווי פרצוף,  ומימיקת פנים – כפי שמחולל מודי בר און. אולם גם הוא למרות גיחוכו לא יכול להמעיט מכישרון יצירתם של גיבורי העלילה, כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי (ודומיהם). כש- מאיה רונן פונה אליי מהאולפן שלה אין היא משתמשת בסגנון ליצני. גם לא בוני גינזבורג, גם לא נדב יעקובי, גם לא אבי מלר, גם לא דניאל זילברשטיין, גם לא רותם ישראל, גם לא ניב רסקין, גם לא שי האוזמן, גם לא גור שלף, גם לא גיל ברק, גם לא אלי סהר.

רמי רוטהולץ:

מר רמי רוטהולץ כותב ב- "מעריב המוסף" ביום חומישי – 5 באפריל 2018 כלהלן : "…למונח שכונה יש קונוטציות שליליות. אני משוכנע שהשכונתיות היא סוד כוחה של בית"ר. כיף לשחקנים שָם כפי שלא היה להם באף מקום אחר. כדורגל שמשוחק בכיף נראה אחרת…". ואז בא המאמן ברק בכר וסותר באחת את חוות דעתו ו- מומחיותו של מר רמי רוטהולץ. קבוצתו הפועל באר שבע מביסה את בית"ר ירושלים (יום רביעי – 4 באפריל 2018, שידור ישיר בערוץ 55 בכבלים) בתוצאה 1:3 בליגת העל הישראלית, וצועדת בראש הטבלה במרחק של 4 נקודות מיריבתה.

בוני גינזבורג:

בוני גינזבורג מציג את מנצ'סטר סיטי מזה זמן כ- קבוצת כדורגל קטלנית מול ליוורפול. הוא שַח, אומר, ושונה שוב ושוב לצופיו כהַאי לִישָנָא בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים : "…מנצ'סטר סיטי היא קבוצת הכדורגל הכי טובה בעולם כרגע…". ב- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה למשחק ליוורפול – מנצ'סטר סיטי במפגש הראשון בין השתיים ברבע הגמר של ליגת האלופות, הוא מהלל ללא קץ את איכות שורת ההתקפה שלה ובראשה הגרמני Leroy Sane. ואז בא מאמן קבוצת ליוורפול הגרמני יורגן קלופ וסותר באחת את חוות דעתו ופרשנותו של מר בוני גינזבורג. ליוורפול מביסה (יום רביעי – 4 באפריל 2018, שידור ישיר בערוץ 13 / "רשת") באצטדיונה "אנפילד" את מנצ'סטר סיטי 0:3 במפגש הראשון ביניהן בשלב 1/4 הגמר של ה- Champions League. איזה קטלנית, איזה הכי טובה בעולם, ואיזה נעליים.

ועוד דבר : בוני גינזבורג לא שימש פרשן פעיל לצדו של אבי מלר בעת שידור ה- Off tube הישיר של המשחק ליוורפול – מנצ'סטר סיטי 0:3. הפרשן היה שגיא כהן. ובכן, היה לו לבוני גינזבורג מספיק זמן בטרם כניסתו לאולפן המסכם את אירועי ליגת האלופות ביניהם הקרנת קטעי ה- Highlights של ליוורפול – מנצ'סטר סיטי 0:3 כדי לבצע כמה פעולות מתמטיות פשוטות על מנת למדוד את מהירות תנועת הכדור שבעט שחקן ליוורפול אלכס אוקסלייר צ'מברליין מטווח של 20 מטר בדקה ה- 21 של ההתמודדות לעבר אדרסון שוערה של מנצ'סטר סיטי, והוביל לכיבוש השער השני. סגנון התיאור והניתוח של בוני גינזבורג את שערו של אלכס אוקסלייר צ'מברליין, "…הבעיטה שלו היא חסרת סיכוי לשוער… הכדור מתלבש לו בעוצמה אדירה…", הוא סַפְרוּתִי מידי ואיננו מתמטי. הֵי בוני גינזבורג, רק רגע אחד : "עוצמה אדירה" היא מונח השוואתי יחסי. מאות אלפי צופים ואני בתוכם מעוניינים לדעת באיזה מהירות טס הכדור לשערו של אדרסון, שנשא עליו את הכתובת "…הבעיטה שלו היא חסרת סיכוי לשוער…" (על פי דברי המשורר), ואומנם הכניע אותו. הֶרֶף לך בוני גינזבורג (וגם אבי מלר) מלהשתמש ב- ביטויים ספרותיים, כמו, "בעיטת תותח", "בעיטת פצצה", "בעיטת טיל", "בעיטה בעלת עוצמה רבה", "בעיטה אדירה", וכו'. דבר עובדות עם קהלך באמצעות מתמטיקה פשוטה של נתוני זמן + דרך + מהירות. הכדור שבעט אלכס אוקסלייר צ'מברליין עבר את כברת הדרך של 20 מטר עד שחצה את קו שערו של אדרסון, בזמן שנע בין 0.55 מאיות של שנייה אחת ל- 0.61 מאיות של שנייה אחת. כלומר הכדור יעבור דרך של 40 מטר בזמן של 1.2 שנייה, ו/או הכדור יחלוף מעל טווח של 2000 מטר בדקה אחת (60 שניות), ו- יכסה מרחק של 120000 (מאה ועשרים אלף) מטר ב- שעה אחת (60 דקות). כלומר, מדובר באמת בכדור קטלני מְכֻוָון היטב של אלכס אוקסלייר צ'מברליין שנע במהירות ממוצעת גבוהה מאוד של 120 קמ"ש.

הערה שלי (1) : החישוב הנ"ל שלי אודות זמן, טווח, ומהירות נעשה בתוך 15 שניות באמצעות מכשיר iphone פשוט. ערוץ הספורט מצויד בטכנולוגיה חדשנית שמסוגלת להעניק לשדרניו ופרשניו בתוך שבריר שנייה את נתוני מהירות טיסת הכדור על סמך זמן וטווח. על כל פנים, על פי האומדן שלי כי מדובר בטווח בעיטה של אלכס אוקסלייר צ'מברליין בכדור שממוקם 20 מטר משערו של אדרסון. כל טעות באומדן שלי והפחתה בטווח, תצמצם גם את המהירות הממוצעת של תנועת הכדור לעבר שערו של אדרסון. אם מדובר בטווח של 19 מטר (ולא ב- 20 מ') אזי המהירות הממוצעת של טיסת הכדור תפחת ותגיע ל- 114 קמ"ש. אם מדובר ב- 18 מ' (ושוב לא ב- 20 מ') אזי המהירות הממוצעת של טיסת הכדור תפחת עוד יותר ו- תעמוד על 108 קמ"ש. חשוב להדגיש כאן שההילוכים החוזרים של הטלוויזיה הבריטית בקצב של SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) הדנים בביצוע מעורר ההתפעלות של אלכס אוקסלייר צ'מברליין, מעידים כי כל כוח הבעיטה שלו נוצל במלואו, ואכן, עבר דרך מרכז הכובד של הכדור. הכדור איננו מסתובב כלל באוויר על פי העדות הטלוויזיונית המצולמת. אלכס אוקסלייר צ'מברליין מימש את משימת בעיתטו הכוחנית (וגם מכוונת היטב) ואומנם כל כוח הבעיטה שלו שנובע מתנופת רגל טובה "ננעץ" במרכז הכובד של הכדור ושיגר אותו לאוויר ללא תזוזות. צריך להבין שהרֶגֶל (מסת משקלה כ- % 17 מסך משקלו של גוף האדם), איננה מכשיר / אֵיבָר מדויק כמו הַיָד, אף על פי כן רֶגֶל מאומנת יודעת לפעמים להיות מדוּדָה כפעולת הזרוע, ומצליחה לתרגם את תנופת התנועה הפוטנציאלית שלה לכוח קינטי שעובר דרך מרכז הכובד של המכשיר (כדור המשחק) ומניעה אותו במהירות לפנים ללא סטיות. מדידת כמות האנרגיה הטמונה בתנופת הרגל של אלכס אוקסלייר צ'מברליין מותנית במסת רגלו הימנית שבעטה בכדור, במהירות תנופתה, ובדינמיקה שלה. אחרית התוצאה הפיסיקאלית – ספורטיבית שהסתיימה בהבקעת שער מרשים, שווה להפרש בין האנרגיה הקינטית במצבה הסופי לבין האנרגיה הקינטית במצבה ההתחלתי, כפי שייצר אותה אלכס אוקסלייר צ'מברליין. מדובר בחוויה טלוויזיונית ופיסיקאלית. השער הזה של הליוורפולי אלכס אוקסלייר צ'מברליין באפריל 2018 מהווה נֶכֶס ביצועי, שמזכיר לי מאוד את שני שעריו של ההולנדי אָרִי הָאן שהובקעו בבעיטות "הסעה" מדויקות מטווחים בינוניים במשחקים של נבחרת הולנד נגד איטליה (שוער דינו זוף) וגרמניה (שוער ספ מאייר) במונדיאל ארגנטינה 1978.

הערה שלי (2) : לצורך השוואה : השער שכבש האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג לרשתה של ישראל בבעיטה חופשית מטווח של 28 מטר בדקה ה- 71 של המשחק ההוא ישראל – אוסטרליה בקדם מונדיאל איטליה 90', צבר מהירות ממוצעת של 100 קמ"ש. הכדור שבעט עבר את כברת הדרך של 28 מטר וחצה את קו שערו של בוני גינזבורג, בתוך שנייה אחת.

הערה שלי (3) : בוני גינזבורג, היה פעם לפני 20 שנים פרשן אולפן שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים בעת מונדיאל צרפת 1998. שם פסע את פסיעותיו הראשונות. מאז עשה כמה צעדים גדולים במערכת ערוץ הספורט מס' 55 בה הוא משמש בּוֹרֶג מרכזי. בוני גינזבורג אמור לדעת שהפרשנות של רזי ותורת משחק הכדורגל איננה רק מקצוע ספרותי, אלא היא עשויה גם מידע בעל שכבות מתמטיות של היגיון הגיוני ומחשבה בהירה. הניתוח והפרשנות אודותיו אמורים להיעשות יותר באמצעות ניסוחים ברורים, קצרים, פשוטים, וחסכוניים, ופחות באמצעות קריאות התפעלות. בוני גינזבורג מאייש את עמדת הפרשנות שלו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תקן של כירורג ולא כ- כותב פֵלִיטוֹנִים.

טקסט תמונה : אולפן מונדיאל צרפת 1998 בירושלים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הפרשן בוני גינזבורג (בן 34 בתמונה) פוסע את פסיעותיו הראשונות בזירת הטלוויזיה, המנחה המוביל אורי לוי, משה גרטל (עומד), ושני האורחים הווטרנים נסים קיוויתי ויורם ארבל לשעבר שדרנים בכירים בחטיבת הספורט הטלוויזיונית בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלי גוטמן אכזבה אחת גדולה:

מר אלי גוטמן לשעבר מאמן כושל של נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 2015 – 2001) משמש היום פרשן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. האיש מביע את דעתו ומשיא עצות מעצות שונות לכל דיכפין על כר הדשא, למאמנים ולשחקניהם כאחד, על תקן של יעני מומחה. אם הוא באמת ידען כזה כפי שהוא חושב על עצמו ו- רווי ביטחון עצמי, אז איך קרה שבתקופתו כמאמן לאומי הודחה נבחרת ישראל שלו כלאחר יד משני הקמפיינים של מונדיאל ברזיל 2014 וה- Euro של צרפת 2016. אישיות כדורגל ברמה נמוכה.

אורי אבנרי ז"ל (1).אחריתו מביישת את נעוריו:

הפוסט המגוחך שכתב אורי אבנרי (בן 95, היום) בביתו בתל אביב וכותרתו "אני מתבייש" (פורסם ב- "הארץ" ביום שלישי – 3 באפריל 2018) מבייש את נעוריו. בניגוד לאורי אבנרי, אנוכי אינני מתבייש בצה"ל שנשבעתי לו אמונים ב- 1956 והצהרתי כי נכון אני להקריב את חיי למען מדינת ישראל בעת שירותי הצבאי הקרבי בגדוד 12 של חטיבת גולני. אינני מתבייש בצה"ל בו שירתי בחמש מלחמות ב- 1956, 1967, במלחמת ההתשה ב- 1970, במלחמת יום הכיפורים ב- 1973, ובמלחמת לבנון ה- 1 ב- 1982. אינני מתבייש ב- צה"ל בשורותיו שירתי 35 שנים בצבא המילואים. אינני מופתע מדעותיו של אורי אבנרי. אני נדהם מ- דַלוּת כתיבתו, עוני רעיונותיו, ונימוקיו הרופפים העוטפים את ה- "אני מתבייש" שלו. אורי אבנרי איננו יודע לכתוב. חלש בהבעה. כתיבתו פתטית נוכח תיאור מצבה הצבאי – ביטחוני הרגיש של מדינת ישראל ש- שרויה במלחמה לחיים ולמוות עם ארגון הטרור העזתי חמאס. מעניין אותי לראות את אורי אבנרי נוטש את ביתו בתל אביב, מתייצב בקהיליות של קיבוצי כפר עזה, נחל עוז, בארי, גבולות, כיסופים, כרם שלום, זיקים, נירים, סופה, רעים, ומקריא להם את משנתו אודות מנהרות הטרור של החמאס. חלילה וחס לומר ולקרוא להם על פי הבנתו, "מנהרות טרור". יכול להיות כי מנהרות הטרור האלה שחופר החמאס לעבר יישובי ישראל ב- עוטף עזה נראות מתל אביב רק מנהרות של אופנה ויופי. את הפוסט הרופף שלו "אני מתבייש" מסיים אורי אבנרי במילים הללו : "…מהטמה גאנדי ומרטין לותר ניצחו בגדול. גם הפלסטינים ינצחו במערכה זו…". אורי אבנרי אל תבלבל את המוח. אין סיכוי. מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג צעדו תמיד בכל הפגנות המחאה ההן במדינותיהם, הודו ו- ארה"ב, בראש תומכיהם, ולבסוף שילמו בחייהם. שני הארכי טרוריסטים הפחדנים איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר מתחבאים בשורות האחוריות של ארגון הטרור העלוב שלהם. הם לא נבחרו להנהיג את עמם בבחירות דמוקרטיות, אלא התייצבו בראשו בכוח הטוטליטריות, הנשק והזרוע, וההפחדה. אין להם שום כוונה לשכב על הגדר החוצצת בין היישובים הישראליים הפורחים בעוטף עזה לבין מולדת הטרור הענייה שלהם, ולהקריב את חייהם עבור תומכיהם. דמם בראשם. אורי אבנרי, חדל לספר מעשיות לקוראי "הָאָרֶץ".   

מלאו לי גבורות. אני בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אבא שלי משה אלרואי ז"ל ממייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואבא של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל מבוני העיר תל אביב שירתו ב- "הגנה". אנוכי שירתי בסדיר בשנים 1959 – 1956 ב- גדוד 12 של חטיבת "גולני". הייתי שָם בגדוד 12 של "גולני" טירון, מ"כ, קצין סג"מ (מפקד מחלקת טירונים ואח"כ קצין חבלה של הגדוד) ולבסוף סמ"פ. היו לי בתקופת שירותי הצבאי בן שלוש שנים ארבעה מג"דים (אורי בר-רצון, שמואל עמיר, אורי ביידץ', ויקותיאל "קותי" אדם) וארבעה מח"טים (חיים בן דוד, בנימין ג'יבלי, אהרון "ארווין" דורון, ו- אלעד פלד). בתום שירות קרבי קשה בן שלוש שנים עמוס אירועים חזרתי לקיבוץ אפיקים, הקיבוץ הטוב בארץ, כדי לעבוד את האדמה. להיות חקלאי, מספויני'ק ורפתן. סירבתי להצעת המח"ט האחרון שלי אלעד פלד לחתום קבע וללכת לקורס מפקדי פלוגות. בשום אופן לא רציתי להיות חייל מקצועי ומקצועני. נלחמתי כמו כל בני דורי בחמש מלחמות. ארבע נגד הצבא המצרי (ב- 1956, 1967, מלחמת ההתשה, ומלחמת יום הכיפורים ב- 1973), והאחרונה מלחמת לבנון ה- 1 נגד הארכי – טרוריסט יאסר עאראפת וארגון המחבלים שלו. ילדיי שירתו בצנחנים ו- "גבעתי". בתי שירתה בחמ"ל של פיקוד צפון בקריית שמונה. נכדי הבכור שירת שירות קרבי מלא ו- נלחם ב- שורות חטיבת הנח"ל "צוק איתן". נכד נוסף שלי (שחקן כדורסל מצטיין שגובהו 2.00 מטרים) התגייס עכשיו להנדסה קרבית ולא חיפש שום מפלט של ג'ובניק בשל גובהו וכישרונו הספורטיבי. שתי נכדות שלי (אחת סמלת ת"ש / תנאי שירות, והאחרת קצינה בחיל חינוך) שירתו שירות צבאי פעיל ומלא לאורך כל הדרך. כך חינכו אותי הוריי, בוני ומייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ככה חינכנו רעייתי (שירתה בנח"ל) ואנוכי את ילדינו. כך מחנכים ילדינו את נכדינו. כשאנוכי מקשיב לבלבולי השכל הבכייניים של יאיר לפיד ברדיו גלי צה"ל באוזניהם של עמית סגל וירון דקל שני אימפוטנטים אודות נסיבות שירותו הצבאי הנעלמים וכו', אני פשוט מתנתק משלושתם. OK, כולכם יכולים לבחור ביאיר לפיד פוליטיקאי שקרן כראש הממשלה הבא שלכם. אנוכי שַם את הפתק שלי בקלפי לטובתה של ח"כ מרצ תמר זנדברג.

אורי אבנרי ז"ל (2).אחריתו מביישת את נעוריו: 

לפני כארבע שנים, ביום רביעי – 16 ביולי 2014 פרסם אורי אבנרי (אז בן 90) בעיתון "הָאָרֶץ", פוסט מופרך, מעוות, ומבולבל שכותרתו, "צ'רצ'יל המנוול", וכותרת המשנה שלו, "ווינסטון צ'רצ'יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו". מדובר בפוסט נכלולי ומביש. מחורבן מאוד. לא מוצלח בלשון המעטה. מעוות, מבולבל, שגוי, מְקוֹמֵם, ומרתיח. מדובר במאמר המכפיש עד עפר את המנהיג האנגלי הדגול ווינסטון צ'רציל בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939. במאמר ההוא "צ'רצ'יל המנוול…ווינסטון צ'רצ'יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו…", משווה אורי אבנרי את איסמעיל הנייה ואוכלוסייתו לווינסטון צ'רצ'יל ותושבי אנגליה ואת מדינת ישראל אפופה במיליטריזציה צבאית נאצית. מקומם, מפני שהוא נכתב אומנם ללא מורא אך רווי משוא פנים. עד 16 ביולי 2014 לא ידעתי כי אורי אבנרי לא רק משבש ביודעין את מהלכי ההיסטוריה אלא גם כותב לא טוב. פוסט תמוה, שגוי, לא מדויק, בלתי נכון, בו אורי אבנרי איננו מספר את האמת לקוראי "הָאָרֶץ". תמוה כיצד עורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן ניאות להדפיס אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך העלוב הזה, כנראה בגין מוניטין העבר של הכותב.

אנוכי בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלתי כמו בני דורי לפני הרבה שנים על שלושה סלוגנים צנועים של הסתפקות במועט. א. "בקהיליית הקיבוץ כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו". ב. "לנצח ביושר ולהפסיד בכבוד בתחרויות הספורט" . ג. "הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות". עם שחרורי מצה"ל עשיתי הכרה בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת עם סלוגן נוסף שהגה אורי אבנרי עורך השבועון "העולם הזה", "ללא מורא – ללא משוא פנים". הסלוגן מצא חן בעיניי. גיליון בודד של "העולם הזה" התגלגל מידי שבוע למועדון החברים של הקיבוץ. גיליון אחד שהיו לו מאות קוראים. מדובר היה בשבועון חדשות ורכילות ישראלי אנטי ממסדי בעל סממנים ראדיקאליים. למשל, אורי אבנרי כינה את השב"כ "מנגנון החושך". "העולם הזה" נקרא ע"י רבים בקיבוץ אפיקים בימים ההם של 1960 באופן לא פרדוקסלי משמאל לימין, מפני שעורכו אורי אבנרי ביסס את דוקטרינת האינפורמציה המשולבת שלו על פוליטיקה בפִתְחוֹ ועל רכילות עסיסית בסיומו. חלק ניכר מהעיתון הוקדש לשערוריות סקס, סנסציות של בגידות וגירושין של ידוענים, וצילומי עירום של נשים. חברי קיבוץ אפיקים שהיה בימים ההם מעוז של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון , קראו כמעט כאיש אחד את העיתון "דָבָר", חלק מצומצם קרא גם את "על המשמר", אולם בשעות ערב ולילה מצאו אנשי תנועת העבודה במועדון החברים שלהם גם עניין וסקרנות במדור "רחל המרכלת" יותר ממאמריו המדיניים של עורך שבועון "העולם הזה". אני לא חושב שמישהו בקיבוץ שלי התעניין ולקח ברצינות את דעותיו הפוליטיות ותורתו המדינית של אורי אבנרי. הנאמנות של % 99 מחברי קיבוץ אפיקים הייתה נתונה באופן מוחלט לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. היו בקיבוץ אפיקים גם כמה מפ"מניקים ברי פלוגתה שהערצתם הוענקה דווקא ליעקב חזן ומיאיר יערי. אף על פי כן עובדה שהחברים פזלו לעבר "העולם הזה". רובם בגלוי. חלקם בסתר. אורי אבנרי ידע פעם לכתוב ו- ידע גם לערוך ולמכור ולשווק את ה- "אני מאמין" הפוליטי בעל סממנים רדיקאליים שמאלניים שלו באמצעות מִשְנָה סְדוּרָה של שילוב עם רכילות תל אביבית פרועה, ולא רק. אורי אבנרי החזיק בדעות פוליטיות של מיעוט קטנטן בארץ והבין שעיתונו "העולם הזה" איננו יכול להתפרנס על דעותיו אמירותיו. מֵידָע הרכילות , בעיקר הרכילות התל אביבית היה הדלק שהניע את קידום המכירות של "העולם הזה" בנקודות המכירה הראשיות שלו ברחוב דיזנגוף בתל אביב. בעשור ה- 60 של המאה הקודמת צבר "העולם הזה" פופלאריות שיא, והגיע לתפוצה של 25000 (עשרים וחמישה אלף) עותקים. "העולם הזה" יצא לאור בערבי שלישי בשבוע והברנז'ה התל אביבית עטה עליו כעל מוצאת שלל רב. העיר תל אביב הייתה המעוז של "העולם הזה" לא בגלל הפוסטים הפוליטיים של אורי אבנרי אלא כאמור בגלל מדורי הרכילות הנרחבים שלֻווּ בצילומי עירום רעשניים של נשים, רוויים רכילויות, וטבולים בסנסציות Sex. גם בתל אביב נקרא "העולם הזה" משמאל לימין. "העולם הזה" הפיק 25000 גיליונות שבועיים בשיאו, אולם פוטנציאל הקוראים שלו היה גדול בהרבה ו- נאמד ביותר מ- 500000 (חצי מיליון). 20 קוראים על כל גיליון. בשלב מסוים במחצית עשור ה- 60 של המאה הקודמת החליט אורי אבנרי (איש הגון ורדיקאל שמאלני) לרוץ לכנסת על סמך הפופולריות העיתונאית שלו. אמרת "העולם הזה" – אמרת אורי אבנרי (!) רשימתו "העולם הזה – כוח חדש" זכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת השישית ב- 1965, ואורי אבנרי הפך ל- ח"כ מן השורה. בבחירות לכנסת השביעית ב- 1969 הכפיל הח"כ אורי אבנרי את כוחו. הוא ושלום כהן ייצגו עכשיו את מפלגת השמאל הרדיאלית בכנסת. ב- 1972 התחולל קרע בין השניים. הח"כ אורי אבנרי והח"כ שלום כהן רָבוּ ונפרדו לעַד. עורך ומו"ל "העולם הזה" אורי אבנרי לא היה טיפש, אבל גם לא העַם בישראל. רובם המכריע של אזרחי ישראל הדף ו- דחה לחלוטין את משנתו הפוליטית של אורי אבנרי. האומה לא ראתה בו מנהיג ולא נעליים. אורי אבנרי לא הצליח לנהל אפילו סיעה פוליטית זעירה בת שני ח"כים. זאת הייתה שירת הברבור הפוליטית של אורי אבנרי בכנסת. העם הדיח וסילק אותו מבית המחוקקים שלו. לפתע התברר שמר אורי אבנרי הוא אולי עיתונאי מוכשר, אולם איננו משיח ולא גאון פוליטי כלל ועיקר. הוא לא הצליח לשכנע במשנתו השמאלית הרדיקאלית את האומה בצדקת דרכו המדינית. מרבית תושבי מדינת ישראל ראו בו קוריוז, ובאמת ב- 1973 נעלם מהכנסת וחזר לכור מחצבתו העיתונאית ב- "העולם הזה".

כותרת ההדמיה המטופשת והמעוותת "צ'רצ'יל מנוול" של אורי אבנרי, בה מוּשְוֶוה המנהיג הבריטי הדגול והדמוקרט ווינסטון צ'רצ'יל בהשאלה מבולבלת מתחכמת ומטומטמת חוזרת ונשנית, ובהפוך על הפוך על הפוך, למנהיג הטרור החמאסי הרודן והבוגדני איסמעיל הנייה, היא השוואה מחורבנת ש- מעוררת תמיהה רבתי. אורי אבנרי מספר לקוראי "הָאָרֶץ" כי, "…הארכי טרוריסט ורוצח ההמונים, מחריבה של אירופה, קנצלר גרמניה הנאצית ה- פיהרר אדולף היטלר הציע ב- 1940 שלום למנהיג הדמוקרטי הדגול ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל, אולם ווינסטון צ'רצ'יל דחה אותה מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…". אורי אבנרי טוען בפוסט "צ'רצ'יל המנוול" מ- 16 ביולי 2014, כי, "…במשך 5 שנים החזיק ווינסטון צ'רצ'יל את תושבי לונדון תחת אש בלתי פוסקת של מטוסים וטילים גרמניים והשתמש בהם כבמגן חי כדי להמשיך במלחמתו המטורפת. בשעה שתושבי לונדון היו חשופים לפצצות וטילים בלי "כיפת ברזל" הוא ווינסטון צ'רצ'יל התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…". עורך "הארץ" אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- "הארץ", כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי ז"ל.

עוד טען אורי אבנרי ז"ל , "…ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל החזיק את כל אזרחי בריטניה כבני ערובה. כאשר מנהיג גרמניה אדולף היטלר הציע לו בשנת 1940 הצעת שלום, הוא דחה אותה, מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, בעוד הוא יוצא מעת לעת מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות בלונדון, וחזר למקומו הבטוח במחילות מתחת לבניין ברוב דאונינג 10…". קוראי "הָאָרֶץ" הצעירים עוד יכולים להאמין לו. עורך "הארץ" אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- "הארץ", כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי ז"ל.

טקסט תמונה : הדמוקרט הדגול ווינסטון צ'רצ'יל ראש ממשלת אנגליה בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1940, מושווה במטפורה מופרכת ומעוותת חוזרת ונשנית ובהפוך על הפוך ע"י העיתונאי אורי אבנרי למנהיג החמאס הטרוריסטי איסמעיל הנייה. אורי אבנרי מסר את האינפורמציה הבאה לקוראי "הארץ" ב- 16 ביולי 2014, כלהלן : "…ווינסטון צ'רצ'יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח שלו, אבל לתושבי לונדון אמר, "…בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…".(סוכנויות). עורך "הארץ" אלוף בן העלה את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר של עיתון "הארץ", כנראה על סמך מוניטין העבר של כותבו.

אורי אבנרי ז"ל לא מספר לקוראי "הארץ" כי ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה הטרוריסטית במלחמה טוטאלית נגד פולין וכבשה אותה בתוך שישה שבועות בדם ואש ותימרות עשן. בירת פולין ווארשה וערים פולניות אחרות נמחקו. 2.000000 (שני מיליון) אזרחים פולנים נהרגו מתוך סך אוכלוסייה של 11.500000 (אחד עשר מיליון וחמש מאות אלף).

טקסט תמונה : ספטמבר 1939. מלחמת העולם ה- 2. ילד פולני שניצל מההפצצות הגרמניות מתועד בתוך הריסות העיר. (סוכנויות).

חודש קודם לכן באוגוסט 1939 נחתם הסכם אי התקפה בין גרמניה לרוסיה ע"י שר החוץ הנאצי יואכים פון ריבנטרופ לבין שר החוץ הרוסי וויאצ'סלאב מולוטוב. ההסכם שנודע כ – "הסכם ריבנטרופ – מולוטוב" נחתם באישורו כמובן של אדולף היטלר לצורכי הרגע בלבד והופר ע"י גרמניה הנאצית כשהיה לה כדאי ונוח ב- 22 ביוני 1941 כשה- וֶורְמָאכְט תקף במבצע צבאי ענק חסר תקדים בהיקפו את רוסיה (כונה בשם "מבצע בארבארוסה"). במלחמת העולם ה- 2 ההיא העקובה מדם, לא סיפר אורי אבנרי לקוראי "הָאָרֶץ" את ההשתלשלות ההיסטורית מבראשית וכי כבר באפריל 1940 כבשה גרמניה את דנמרק ונורווגיה ובמאי 1940 כבשה את בלגיה, לוקסמבורג, והולנד. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הארץ" כי ביוני 1940 עקף ה- "וֶורְמָאכְט" את קו ההגנה "מָאזִ'ינוֹ" וכבש בסערה את צרפת. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הָאָרֶץ" כי ב- 10 ביוני 1940 הצליחה ממשלת אנגליה בראשות ווינסטון צ'רצ'יל לפנות 340000 (שלושת מאות אלף וארבעים) חיילים בריטיים מחוף דָנְקֶרְק הצרפתי ולהשיבם לערי נמל אנגליות.

אורי אבנרי ז"ל מספר לקוראי "הארץ" כלהלן, "…ווינסטון צ'רצ'יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח תוך שהוא מבטיח לאזרחי אנגליה כי בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…". אח"כ ממשיך אורי אבנרי וכותב כי לחיל האוויר הגרמני (תוספת שלי, כמו לחיל האוויר הישראלי) לא הייתה ברירה אלא להמשיך בהפצצות העיר לונדון (תוספת שלי, בדומה ל- חיל האוויר הישראלי שמפציץ את עזה) כשלדברי הגנרלים של ה- וורמאכט, ה- לופטוואפה איננו מפציץ מטרות אזרחיות אנגליות אלא מפציץ מטרות צבאיות מובהקות כגון בתים פרטיים של חיילים בריטיים שבהם נערכו ישיבות וניתנו פקודות (תוספת שלי, כמו חיל האוויר הישראלי שמפציץ בתים של ראשי החמאס בעזה). מדובר בפוסט הזוי, מקומם, ושגוי שמְעַוֵות את ההיסטוריה בעזרת פרטים ו- דימויים מטומטמים וכתיבה היסטורית בהפוך על הפוך על הפוך. העַם הגרמני לא היה יכול להפיל את הרודן המטורף אדולף היטלר מפני שהקנצלר – פיהרר היה מוקף באין סוף טבעות הגנה של ה- גֶסְטָאפּוֹ (Gestapo). אפילו בשיא הפופולריות שלו ב- אולימפיאדת 1936 בעת נסיעתו יחדיו עם הפמליה שלו ברחובות ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 בדרך לאצטדיון האולימפי כדי לפתוח חגיגית בטקס רב רושם את המשחקים האולימפיים, אובטח ונשמר אדולף היטלר מפני בני עמו, ע"י 40000 (ארבעים אלף) אנשי ביטחון הפנים לובשי המדים השחורים והחמושים של ה- Gestapo. הדיקטטור אדולף היטלר שימש כל הזמן יעד להתנקשות ע"י מתנגדיו אולם אובטח ונשמר היטב ע"י יחידות הגסטאפו בפיקודם של ראשי ה- SS היינריך הימלר וריינהארדט היידריך.

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר (במכונית המובילה עומד משמאל) בלוויית הפמליה הגדולה שלו חולף על פני שער ברנדנבורג ב- "Via Triumphalis" בעיר ברלין במסעו המלכותי במכונית מרצדס מפוארת לעבר האצטדיון האולימפי המרכזי, שם ייערך בעוד שעה קלה טקס הפתיחה רב רושם של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש. 40000 (ארבעים אלף) אנשי גסטאפו של ה- S.S. (שירות הביטחון הפנימי הידוע לשמצה של גרמניה הנאצית בראשות האובר גרופן פיהרר היינריך הימלר) יחדיו עם המשטרה הגרמנית אבטחו את המסע האולימפי של הרודן הנאצי הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר. לשום אזרח גרמני מתנקש פוטנציאלי כלשהו, לא היה סיכוי להבקיע את טבעת הביטחון של ה- SS הנאצי והמשטרה הגרמנית שסוככו עליו, ולהגיע בסמוך אליו גם בהופעותיו הפומביות. לא ב- עִתוֹת שלום, וודאי לא בעת אירועי מלחמת העולם ה- 2 בשש השנים של 1945 – 1939 שהמיטה הרס, הרג, וחורבן כבדים על אזרחי ארצו, כ- 9.000000 חיילים ואזרחים הרוגים. (מקור : OLYMPIAZEITUNG 1936).

בשלהי הפוסט "צ'רצ'יל המנוול" כפי שפורסם ב- 16 ביולי 2014 ב- "הארץ" כותב אורי אבנרי ז"ל, כלהלן, "…המטרה המוצהרת הייתה להשמיד את תעשיית המלחמה הגרמנית, אך דווקא זו לא נפגעה. המטרה האמיתית הייתה להטיל אימה על האוכלוסייה האזרחית כדי לגרום לה לסלק את מנהיגיה ולהיכנע…וזה לא קרה…המרד היחידי נגד אדולף היטלר בוצע דווקא ע"י הקצינים הבכירים (ונכשל)…האוכלוסייה האזרחית לא התקוממה, אלא להפך, באחד מנאומיו נגד "טייסי הטרור", הצהיר שר התעמולה יוזף גבלס, "הם יכולים להשמיד את רכושנו, אבל לא לשבור את רוחנו…". לא נכון. שום דיקטטורה צבאית טוטליטרית (מאובטחת ע"י שירות ביטחון פנימי ברמה ואיכות של הגסטאפו) לא הובסה מעולם ע"י אזרחי מדינה כלשהי בשעה שהם מוכים, רעבים, וסובלים אבדות עצומות וכבדות בנפש ורכוש. עשרות ערים גרמניות נמחקו מהמפה לרבות 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים. מדהים כיצד עורך "הארץ" מוריד פוסט מופרך שכזה לדפוס, כנראה בשל ההערכה למוניטין העבר של הכותב.

אורי אבנרי ז"ל, מסיים את הפוסט שלו וקובע בטקסט כלהלן, "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…". אינפורמציה לא נכונה. הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר המטורף לא נכנע, אולם גרמניה החרבה וההרוסה שלו, מדינה שאיבדה במלחמת העולם ה- 2 כ- 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליונים פצועים, נכנעה גם נכנעה זמן רב לפני ה- 8 במאי 1945. מדהים כיצד אורי אבנרי מסוגל לרשום מידע היסטורי אבסורדי, מעוות, ולא נכון שכזה : "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…". לא פחות מדהים כיצד עורך "הָאָרֶץ" מר אלוף בן אישר אז לפרסום את הטקסט הנ"ל בעיתון "הָאָרֶץ" מתאריך 16 ביולי 2018. יתירה מזאת : אורי אבנרי לא מספר לקוראיו כי שני המטורפים המובסים והפחדנים האלה במסווה של מנהיגים, אדולף היטלר ויוזף גבלס, לא התייצבו בתום המלחמה בפני עמם המוכה כדי להסביר ולנמק את מדיניותם המלחמתית ואת שאיפת רעיון ההקמה של הרייך ה- 3 ל- 1000 (אלף) שנים, שהביאו בסופו של דבר לאסון וחורבן המדינה הגרמנית במלחמת העולם ה- 2 במשך 6 שנים בין 1939 ל- 1945, מלחמת השמד נוראית שהסבה לגרמניה אבדות בנפש ורכוש חסרות תקדים, 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליוני פצועים, ועשרות ערים שנמחקו מהמפה. אדולף היטלר ויוזף גבלס הנבזים והפחדנים ברחו מהמערכה ומאחריותם לאסון הנורא שהמיטו על האומה הגרמנית והתאבדו בבונקר שלהם בברלין. אדולף היטלר לא נפרד מעמו אלא רק מאהובתו אווה בראון. המנוול ורוצח ההמונים דפק לעצמו כדור בראשו בירי אקדח. עם יוזף גבלס שר התעמולה הארסי זה היה קצת יותר מסובך. לו ולאשתו מגדה היו 6 (שישה) ילדים קטנים. שני ההורים המנוולים הרדימו את ששת ילדיהם לנצח באמצעות זריקות רעל ואח"כ התאבדו בעצמם. מה זה צריך להיות הסיום המופרך הזה בפוסט המופרך ההוא מ- 16 ביולי 2014 של אורי אבנרי,  "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…".

טקסט תמונה : 1945. ראש ממשלת אנגליה הדגול ווינסטון צ'רצ'יל (במרכז, חובש כובע קצינים ולובש מעיל צבאי בהיר ארוך) יחדיו עם פילדמארשאל  מונטגומרי (משמאל, חובש כומתה שחורה עם שני סמלים) וחיילים וקצינים נוספים, חוצים את נהר הריין הגרמני. זהו אותו ווינסטון צ'רצ'יל שאורי אבנרי כתב אודותיו בפוסט "צ'רצ'יל המנוול" בעיתון "הארץ" מתאריך 16 ביולי 2014, "…הוא החזיק את כל תושבי בריטניה כבני ערובה…הוא עצמו התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…הוא דחה ב- 1940 את הצעת השלום של מנהיג גרמניה אדולף היטלר, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…מפעם לפעם יצא מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות, וחזר למקום הבטוח…", אבל לתושבים אמר, "בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתכם היפה ביותר…". (סוכנויות).

היסטוריונים כמו איאן קרשו (Ian Kershaw) מדווחים על עובדות שונות לחלוטין מאלה של אורי אבנרי. נכון שאוכלוסיית גרמניה שרדה את מלחמת העולם ה- 2 ואת שלטונו הטוטליטרי – דיקטטורי המטורף של היטלר אולם אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה מופצצת מהאוויר, מובסת, ומושמדת לעולם איננה תומכת במנהיג שמוביל אותה להרס טוטאלי, אבדון מוחלט, ו- 9.000000 חיילים ואזרחים גרמניים הרוגים. גם אוכלוסיית עזה איננה נאמנה לשני מנהיגיה איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. מדובר בכאילו נאמנות אזרחית שנובעת מפחד הזרוע. הבעת אמון ועצרות המוניות שנערכו בעבר ברצועת עזה ע"י אוכלוסייה ענייה ומובסת בעד איסמעיל הנייה ושלטונו כמו גם התמיכה המלאכותית העכשווית והבלתי אמיתית בו, נעשות בכוח תחת איומים של המשטר הטרוריסטי האיסלאמי המזוין בנשק ברצועה. איסמעיל הנייה איננו דמוקרט ולא נבחר לתפקידו בבחירות חופשיות נקיות. תמונות עצרות התמיכה בו ברצועה בעבר מזכירות את ההתלהבות והתמיכה העממית של האומה הגרמנית בקנצלר אדולף היטלר ובמשטר הנאצי בראשית מלחמת העולם ה – 2, כשתקופת ה- "בליצקריג" באירופה נראתה כפיקניק וימי תהילה. החל מ- 1943 התרופפה התמיכה וההערצה לאדולף היטלר לחלוטין והפכה ל- מלאכותית ואכולת ספקות. ואם בכל זאת הייתה כזאת, היא נעשתה בכוח ע"י הזרוע לביטחון פנים של הגסטאפו. החל מ- 1943 הורו ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט לחילות האוויר שלהם לתקוף 25 (עשרים וחמש) ערים גרמניות כדי לפגוע נואשות באוכלוסייה אזרחית, בנפש, במורל, וברכוש : ברלין, קלן, דורטמונד, דרזדן, דיסלדורף, אסן, פרנקפורט, המבורג, לייפציג, מינכן, בוכום, ברמן, חמניץ, שטטין, דסאו, דואיסבורג, האגן, האנובר, קאסל, קיל, מאיינץ, מגדבורג, מאנהיים, נירנברג, ו- שטוטגארט. 1.300000 (מיליון) אזרחים גרמניים נהרגו בהפצצות הכבדות. 300000 (שלוש מאות אלף) מתוכם מתו מרעב ומחלות. 7.500000 (שבעה מיליון וחמש מאות אלף) אזרחים גרמניים נותרו ללא קורת גג והפכו לחסרי בית. לכך צריך להוסיף 4.400000 (ארבעה מיליון וארבע מאות אלף) חיילים גרמנים הרוגים במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945. סך אבדות גרמניה הנאצית בנפש בהנהגת הקנצלר המורף אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 היו עצומות ונאמדו בין 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) לבין 6.900000 (שישה מיליון ותשע מאות אלף). אומדנים מאוחרים וחמורים יותר קובעים כי גרמניה הנאצית איבדה במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945 כ- 9.000000 (תשעה מיליון)חיילים ואזרחים הרוגים.  בין % 7.9 ל- % 10.0 מהעם הגרמני הושמד במלחמת העולם ה- 2 בין השנים 1945 – 1939. בתחילת מלחמת העולם ה- 2 בספטמבר 1939 מנתה אוכלוסיית גרמניה 69.300000 (69 מיליון ושלוש מאות אלף) תושבים. לא ייתכן כי הנתונים החמורים, המזעזעים, והמדהימים האלה חיזקו את מורל תושבי גרמניה ואת נאמנותם לדיקטטור אדולף היטלר ולהנהגה הנאצית ולדוקטרינה הנאצית המטורפת שלהם אודות קוממיות הריך ה- 3, זאת שהביאה הרס נוראי ואבדות עצומות בנפש ורכוש לאומה הגרמנית, כפי שטוען אורי אבנרי בפוסט שלו בעיתון "הָאָרֶץ" מיום רביעי – 16 ביולי 2014 "צ'רצ'יל המנוול". אין שום אפשרות הגיונית שהאוכלוסייה העזתית השְדוּפָה והענייה וחסרת כל, רוחשת ביוזמתה אהדה כלשהי להנהגה המטורפת הרדיקאלית, הטוטליטארית, והמופללת של החמאס בראשות איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. אם האוכלוסייה הקמלה הזאת בכל זאת מביעה הערכה ב- נהי, בכי, צעקות, ודגלים הרי שהדבר נעשה בשל סוגסטיה אוטומטית הנובעת מפחד של האזרחים מפני ההנהגה הטוטליטרית, ולא בגלל היגיון דמוקרטי. לא היה שום סיכוי בשעתו כי העם היפני הצייתן יתמוך בכת הצבאית הצבאית הטרוריסטית המטורפת שלו לאחר הטלת שתי פצצות האטום האמריקניות על הירושימה (Hiroshima) ו- נאגאסאקי (Nagasaki). ב- 6 ו-8 באוגוסט 1945. 

טקסט תמונה : 1944. מלחמת העולם ה- 2. התמונה מתעדת את הריסות העיר הגרמנית דרזדן שהוחרבה עד היסוד ע"י הפצצות שיטתיות של חילות האוויר של בנות הברית. (סוכנויות).

לא ייתכן כי אוכלוסייה אזרחית רעבה וחסרת מגן, נשים, זקנים, וטף ו- אימהות וילדיהן מופצצת ומושמדת תדירות לאורך שנים, תגלה אהדה ותמיכה במנהיג המטורף שלה שמוביל אותה להרס ואבדון מוחלט, גם אם מדובר בקנצלר – פיהרר כריזמטי כ- אדולף היטלר. אין דבר כזה. לא יכול להיות כדבר הזה. 

פרופסור גור אלרואי (הבן שלי) היום, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה מוסיף כדלקמן : "במשטרים טוטליטאריים איש אינו יודע מה הם בדיוק רחשי הלב של העם. רובם מפוחדים ואינם משמיעים דעה ועל כן הטיעון של מר אורי אבנרי שהעם הגרמני תמך באדולף היטלר בזמן ההפצצות הוא טיעון מופרך מן היסוד ואין לו על מה להסתמך. קורבנות ההפצצות הגרמניים ע"י חילות האוויר של בעלות הברית הן בראש ובראשונה קורבנות ההיטלריזם ודוקטרינת המלחמה ההיטלראית. אל לאויב לחשוב שהוא יכול לפגוע באוכלוסיה האזרחית של שכנותיו ולצפות שהאוכלוסייה שלו לא תפגע. אורי אבנרי שכח לציין עובדה היסטורית מדהימה מדינות דמוקרטיות לא הפסידו מעולם לרודנים ולמשטרים טוטליטאריים. הן תמיד סיימו אותן שידן על העליונה. ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן הם המנצחים הגדולים של מלחמת העולם ה- 2. לא צריך להיות הוגה דעות גדול כדי להבין מה היה קורה לו גרמניה הנאצית ובנות בריתה הפשיסטיות היו מנצחות".

אני מביא לידי קוראי הבלוג את מאמרו התמוה, המעוות, המתוחכם, הסוּפֶּר – מטפורי, המופרך והמכפיש, "צ'רצ'יל  המנוול", של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי, כפי שפורסם בעיתון "הארץ" ביום רביעי – 16 ביולי 2014. כל אחד רשאי להסיק את המסקנות האישיות שלו. מדובר בפוסט מופרך שנשען על מטפורה מבולבלת ומגוחכת חוזרת ונשנית בהפוך על הפוך על הפוך ובעובדות היסטוריות שגויות לחלוטין. מוזר ומביך שדווקא אחד מאבות העיתונות המודרנית במדינת ישראל כתב פוסט כל כך תמוה, מגוחך, ומבולבל. מתמיה גם שעורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן מוציא לאור מאמר מגוחך ומבולבל ושגוי בעובדות היסטורית שאוזכרו ו/או שהועלמו מהקורא, רק מפני שלכותב קוראים אורי אבנרי.

ראה "הארץ" מ- יום רביעי – 16 ביולי 2014 . עיתון "הארץ". מאמרו המופרך, התמוה, והמבולבל של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי , "צ'רצ'יל המנוול".

גדעון לוי:

כמה ימים לאחר שעוד אחד מעשרת נכדיי ונכדותיי היקרים התגייס לצה"ל, ליחידת הנדסה קרבית, פרסם מר גדעון לוי בעיתון "הארץ" (יום ראשון – 1 באפריל 2018) בהשראת העורך שלו אלוף בן פוסט וכותרתו, "צבא הטבח לישראל". כותרת נבזית ונכלולית. דעתי אודות גדעון לוי המביש והנכלולי ידועה היטב ל- 700000 (שבע מאות אלף) קוראי הבלוג. אני חתום על עיתון "הארץ" מזה 49 (ארבעים ותשע) שונים. שמחתי לראות ביום שלישי – 3 באפריל 2018 במדור "מכתבים למערכת הארץ" כי שני הקוראים מר חובב גבעתי מבנימינה ומר איתמר שקד מתל אביב שותפים לחוות דעתי אודות אותו העיתונאי הדַל שקוראים לו גדעון לוי.

קובי מידן:

קובי מידן איש רדיו גלי צה"ל הפסיד שוב. הוא התנצל בפני מפקד גלי צה"ל החדש שמעון אלקבץ על אמירתו האישית שלו ב- Facebook, "אני קובי מידן מתבייש להיות ישראלי", בגין אירועי עזה, בתירוץ "…לא התכוונתי…" וכו', והפסיד את כבודו. קובי מידן הוא איש פחדן חסר אופי ועמוד שדרה. אילו היה בו שמץ של מוּסָר, היה מתפטר ולא מתבזה.

קבוצת הכדורסל הכושלת של מכבי ת"א:

מכבי ת"א הפסידה אמש ב- וולנסיה (יום שישי – 6 באפריל 2018) לקבוצה הספרדית וולנסיה המחזור ה- 30 של ה- Euroleague בתוצאה 84:87, וסיימה את העונה האירופית. מכבי ת"א הייתה פעם פאר מועדוני הכדורסל במדינת ישראל. בשורותיה שיחקו זכריה עופרי, אברהם שניאור, רלף קליין, יהודה "קנבוס" ווינר, מנחם קורמן, דוד פריש, תנחום כהן מינץ, ומאוחר יותר גם סבי בן בסט, חיים שטרקמן, טל ברודי, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי ועוד רבים אחרים וטובים. היום מכבי ת"א היא קבוצה כדורסל מובסת שמושתתת על שכירי חרב. היום הם כאן. מחר הם ישחקו בקבוצה אחרת, זאת שתעטוף אותם ביותר דולרים. רבים מאוהדיה של מכבי ת"א תוהים מה יקרה בעונה הבאה ? איזה הרכב שחקנים יאייש את שורות המועדון ? האם מדובר שוב בשחקני יבוא חדשים ו/או שֶמָא הכוונה להתבסס על ההרכב של עונת הכישלון 2018 – 2017 ? האם המאמן הקרואטי הידען נוון ספאחיה יישאר ?

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני הכדורסל של מכבי ת"א באחד ממשחקי הדרבי התל אביבי במגרש הישן של בית מכבי ת"א (ליד קולנוע "אוריון" הישן). הישגיה הגדולים של מכבי ת"א בימים ההם – בזמן ההוא נשענו על הרכבי שחקנים קבועים ומינימום שינויים.  זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור (1.85), עמנואל ברדן (החליף לכמה רגעים את רלף קליין), יהודה ווינר "קנבוס", מנחם קורמן, המאמן יהושע רוזין, וזכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה בעת ההיא, 1.91 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מנחם קורמן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ראש הממשלה בנימין נתניהו בילף את אזרחי מדינתו בעניין "מתווה הפליטים".

שרת התרבות והספורט מירי רגב:

הזמנת נשיא הונדורס מר חואן אורלאנדו הרננדז ע"י שרת התרבות והספורט מירי רגב כדי להדליק משואה בטקס הדלת המשואות בערב יום העצמאות ה- 70 למדינת ישראל, היא מעשה כשר אבל מלוכלך ו- מסריח. גב' מירי רגב עסקנית פוליטית ירודה ורדודה מצטיירת כמלקקת מקצועית לראש הממשלה מר בנימין נתניהו. לא בסדר. מדובר בסקנדל רבתי בשערורייה לאומית.

יצחק שוּם. חובבן.

התמוטטות של מועדון הכדורגל של הפועל כפר סבא, עד לפני זמן מה קבוצת צמרת בליגה הלאומית בעונת 2018 – 2017, היא עונשו של יצחק שום ה- Owner החובבן והמתנשא של קבוצת הכדורגל הפועל כפר סבא. זאת מפני שפיטר ללא כל סיבה מקצועית את המאמן המצוין מאסי דגו שהוביל על דעת עצמו ובידע של עצמו את הפועל כפר סבא למקום ה- 1 בליגה הלאומית בדרכה להעפיל חזרה לליגת העל. מאז פיטוריו של מאסי דגו ע"י יצחק שום בגלל תירוצי אגו קטנוניים של בעל הבית, הולכת הפועל כפר סבא מ- דחי אל דחי.

מילות סֵיפָא הנוגעים וקשורים ל-יָמִים ההם מ-נִבְכֵי הֶעָבָר שחלף לבלי שוב. דברי הימים ההֵם בתולדות השידור הציבורי התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האֶמֶת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח, ו-אֵינָם מאפשרים להֵן לעובדות האמת להשתבש (!).  

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. לפני 43 שנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי (בתווך) בין שני עוזריי המצוינים והמסורים לעבודתם, אריה שגיא מימין, וחיים גן טוב משמאל, באחת מעמדות השידור של "מבט ספורט" הטלוויזיונית בעֵת שידור ישיר של תחרות כדורעף. אשנה ואוסיף : אריה שגיא וחיים גן טוב היו שני אנשי טלוויזיה מעולים ועוזרים ומסייעים מצוינים. בלתי נשכחים עבורי. שניהם פנו בסופו של דבר לקריירות ו- תחומי עיסוק שונים בתכלית מהטלוויזיה. בלעדיהם ושכמותם היה קשה הרבה יותר להעפיל לפסגה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : אנוכי ושלושת ילדיי הקטנים מימין רוֹעִי (בן 11), הָגָר (בת שלוש), וגוּר (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י רעייתי יעל בדירתנו דאז, ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : סתיו 1976. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : רעייתי ואנוכי ושני ילדינו הקטנים מימין, הגר (בת שלוש), וגור (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י בנינו הבכור רועי (בן 11) בדירתנו ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות ותולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2017 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה, היא מהפכת הטלוויזיה ש- החלה ב- 1884, באותו הרגע בו מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) המציא לפני 134 שנים את ה- Spinning disk (הדיסק המסתובב) שלו. בכל יום מאז התחולל משהו חדש טכנולוגי ולוגיסטי שאפשרו את קידום תוכן השידורים בתעשיית הטלוויזיה באשר היא. מהפכת הטלוויזיה האלקטרונית הובילה אחריה כעבור שנים רבות את מהפכת המידע התקשורתית השנייה הלוא היא מהפכת האינטרנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. אין תחליף לשכל, ידע, חוכמה, וגם ניסיון…(!). 

הפקת שידורי הטלוויזיה, עריכתם, ושידורם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 סימנה את קמילתם הסופית של הטלוויזיה ערוץ 1 ו- רשות השידור והפיכתם ל- ז"ל בראשות הטריאומוויראט הכושל, העלוב, החנפן, ונעדר שֶמֶץ של כישרון מנהיגות – המנכ"ל יוני בן מנחם + עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' + יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. לא הייתה עוד דרך חזרה. 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיוֹנָאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנָבוֹן והנָאוֹר Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) בעל היגיון הגיוני, מוסיף עוד אמת אנושית, כלהלן : "שום דבר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי" ׁ(!). לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הַסֶפֶר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.

העלאת פרקים מדברי הימים מירכתי האוב של נבכי העבר איננה נעשית למען אגו, יוקרה, ותהילה. חשיפתם מעת לעת בבלוג נועדו לתת תוקף, אשראי, סמכות, ו- אסמכתא למחקר ו- כתיבת הפוסטים על ידי ב- yoashtvblog.co.il, ומחקר וכתיבת 13 הספרים על ידי, שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ מ- 1884 ועד ימינו אלה של 2018. הסדרה קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". דברי הימים ההם התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האמת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב שהפכו לתעודות ביטוח, אינם מאפשרים להן להשתבש (!). אנוכי אוטוטו בן 80. אינני זקוק עוד לשום דברי תימוכין ולשום רגעי תהילה. היו לי מהם בשפע, למכביר. די והותר.

טקסט מסמך : שנת 2000. לפני 17 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב (אדם כֵּן, פורה, ומוכשר, אולם נמצא בצד הלא נכון של המפה הפוליטית) נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 1989. לפני 29 שנים. מכתב פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל למשימה הבאה שלו כ- כתב ושליח הטלוויזיה והרשות ל- וושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פֶּתַּח דָבָר שֶל דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. המסמכים היְשָנִים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח ברות תוקף, ואינם מאפשרים לעובדות הַאֶמֶת להִשְתָּבֵּש.  

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", עוסקת ו- דנה בהתפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884 (השנה שבה המציא מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו את פטנט ה- "Spinning Disk") ונמשכים עד עצם היום הזה של 7 באפריל 2018. 13 הספרים נחקרים ונכתבים על ידי מאז אוקטובר 1998, הזמן הרחוק ההוא, בה נטלתי חלק ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שנערכה בסידני – אוסטרליה. את פגישת ה- WBM הראשונה ההיא בסידני הובילה קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית המקצועית והמיומנת Sydney Olympic Broadcasting Organization (בקיצור ב- ראשי תיבות : SOBO) מי ששימשה Host broadcaster ועסקה ודנה בהיערכות הבינלאומית המורכבת והמסובכת שלה לקראת ההפקה והשידורים הישירים של המשחקים האולימפיים של סידני 2000. הלוא היא האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש. הספרדי מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel Romero) ניצב בראש SOBO. מר אלכס גלעדי נמנה שוב על הצוות האולימפי המוביל של NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושידורם בארה"ב. תמורת הזיכיון הבלעדי של סידני 2000 שילמה NBC ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סכום של 705.000000 (שבע מאות וחמישה מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC תמורת אולימפיאדת סידני 2000 זכויות שידורים על סך 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ה- Share שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת חברותנו ב- EBU עמד בסידני 2000 על סך 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הערה : ה- Share הכספי הנ"ל נקבע ע"י הוועדה הכלכלית של ה- EBU עוד ב- 1996 בעידן שלטונו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. אומר ואוסיף כי בתום ה- WBM הראשון שנערך באוקטובר 1998 בהובלת SOBO המצוינת בסידני – אוסטרליה, גמלה בי אז ההחלטה לחקור ולכתוב את הספר "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". לא ידעתי כי מלאכת המחקר והכתיבה יתפרשו על פני 20 שנים, 13 ספרים, ו- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב. אני כותב את המחקר המפורט על מחשב. המחקר והכתיבה שלי אמורים להסתיים היכן שהוא ב- 2019 מקסימום ב- 2020.

הגדרות המחקר הטלוויזיוני שלי :

“FROM MY POINT OF VIEW – If You Do, Do It Right – If Not Give It Up”.

“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentary) – IN  ISRAEL  AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2016”.

מנקודת מבטי שלי :

"אני מאמין כי האושר האמיתי של אנשים, נובע מיכולתם להסב את ראשם לאחור אל עברם, ולדעת שעבודתם הקשה לא הייתה לשווא". את האמירה הזאת המייצגת את שאיפתו של האדם לחתור בחייו לעבר השלמות והמצוינות, טבע היפני הִירוֹפוֹמִי דָאיְימָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) מי שהיה מאמן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף שזכתה לראשונה בתולדותיה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. הירופומי דאיימאטסו נולד ב- 1921 ומת ב- 1978.

הירופומי דאיימאטסו (Hirofumi Daimatsu) מאמן ו- מוטיבייטור קשוח כפה על שחקניותיו בנבחרת יפן בכדורעף משטר אימונים מפרך ואין סוף חזרות ותרגולות, ובצידם משמעת ברזל, בדרך לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. מדובר במסע מתוכנן רווי ייסורים גופניים ונפשיים ו- וויתור מוחלט של השחקניות על חייהן הפרטיים למען טובת הנבחרת, דבקות במשימה שאין גדולה ממנה, מסע שנמשך ארבע שנים בטרם המאבק על התואר אלופה אולימפית בכדורעף והזוכה במדליית הזהב. בעיניו זאת הייתה הדרך היחידה המובילה לניצחון ואל הפסגה. בין השנים 1964 – 1960 דרש מהן ומעצמו דבקות במשימה והקרבה חסרת פשרות שאין לה אח ורע בתולדות ספורט הנשים בעולם. ב- 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של "קוֹמָאזָאוָוה" שהוקם בקומפלקס האולימפי המשוכלל בטוקיו, מיגרה נבחרת נשות יפן של הירופומי דאיימאטסו את אלופת העולם נבחרת ברה"מ 0:3 במשחק הגמר, וזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים שנערכו על אדמת ארצן. תמונת האפילוג של התחרות הזאת בה נשות יפן מחבקות האחת את רעותה ובוכות מאושר בעוד המאמן המנצח הירופומי דאיימאטסו יושב על הכֵּס קר רוח, דומם, ונטול רגשות – זכורה היטב לכל חובב קולנוע שצפה בסרטו של קוֹן אִישִיקָאוָוה "טוקיו 1964". מדובר בתיעוד קולנועי מצמרר שדן במשמעת קרה, מאופקת, ו- מוקפדת ללא פשרות של הירופומי דאיימאטסו, בעצם מנת חלקם של בני יפן. מדובר ב- תיעוד אותנטי של אדם – מאמן ספורט שנראה חסר רגש, איש שקרח זורם בעורקיו, מכונה אנושית בדמות רובוט. הירופומי דאיימאטסו הוא אבי מורשת כדורעף הנָשִים ביפן.

ב- 5 ביוני 2003, יום הגִמְלָאוֹת הראשון שלי, אני מאמץ את דבריו של הירופומי דאיימטסו אל לבי. אני זוקף את גווי. מרים ונושא ראשי בגאווה. לא הבטחתי למנהליי תמיד לנצח אך הבטחתי לעצמי ולהם לחתור כל הזמן לניצחון. חזי עטור ביותר מ- 120 מדליות זהב שהעניקו לי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמנכ"לים של רשות השידור ב- 32 שנות עבודתי. אושרי האמיתי נובע מיכולתי להביט לאחור אל עברי ולדעת שמאמצי הכֵּנִים והממושכים למען השידור הציבורי לא היו לשווא. אני איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל רמ"ח אבריי מקדמת דנא. נולדתי בקיץ 1971 בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ושם נשארתי כל חיי. שניהם היו החונכים שלי. הייתי נאמן עשרות השנים לשידור הציבורי בכל גופי ובכל נשמתי. בכל כוחי. עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 32 השנים שבין 1971 ל- 2003 הוותה ציר מרכזי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר. תרומתי ותרומת חבריי היוו את אחת מאבני המָסָד החשובות ביותר של חטיבת הספורט ההיא ושל האכסניה שלה בדרכיהן הציבוריות. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 ספריה עָבֵי הָכֶּרֶס דנה בכך בפרוטרוט. חטיבת הספורט אותה ייסדו דן שילון ואלכס גלעדי ב- 1968 ו- 1969 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עריסתי. וגם מיטת השדה שלי. שם נבראתי בצלמי. שם במידה רבה חייתי. ושם גם במידה רבה מצאתי את מותי.

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. לפני 16 שנים. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. לפני 30 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשלושים ושתיים השנים של עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מקופל מפעל חיי. הטקסט לעיתים חריף ואגרסיבי העולה מעת לעת בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אינו חדש. כבר השמעתי אותן פעמים רבות בעבר בפומבי ועל הכתב. הוא מתועד במלואו. אינני מצטער שהייתי לעיתים בר פלוגתה לרבים ממנהליי. באופי שלי אני סָפְקָן ונושא בגאון את חופש היצירה והמחשבה. אינני Yes Man של אף אחד. מעולם לא הייתי כזה. אינני חוזר בי מהוויכוחים חלקם מרים שניהלתי עם הבּוסים שלי כל עוד חשבתי שאני צודק. אינני נסוג מחילוקי הדעות עימם שהיו מנת חלקי וגם מנת חלקם פעמים רבות במהלך שנות העבודה המשותפות. חלק מהוויכוחים ואי ההסכמות הביאו לרִיבִים וחיסול ידידות אישית, אך מעולם לא הודחתי ולא פוטרתי מתפקידי ע"י איש מהם. הייתי בן חורין לעצמי ולמחשבותיי, כּל עוד חשבתי שהדבר מיטיב עם השידור הציבורי שאני נמנה על שורותיו בכל רמ"ח אבריי. כתיבת הסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא רציונאלית אך באותה מידה אמביוולנטית ולעיתים מוּכַּת רגשות. אני מספר וכותב על פי הבנתי את אשר התחולל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 32 שנה. לא רק בתחום שידורי הספורט. ה- יושרה האישית שלי מדריכה את מקלדת המחשב כך אני מאמין. אני חלוּק בדעתי בחלק מהדברים על חלק מהאנשים שאהבתי והערכתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור, ואשר רכשתי להם בזמנו גם כבוד רב. הטקסט בספר מעריך ותוקף אותם לסירוגין. הם מוּגנים אך גם חשופים ופגיעים על פי הנסיבות והאירועים, עִתּוֹת הזמן ומקום התרחשותם. מפני שהיו הצלחות רבות ובצִדָן גם כישלונות (שלא היו מחויבי המציאות), כתיבתי בהחלט איננה עקבית. היא מלאה תהפוכות של כעס ואהבה, ידידוּת וחֲרוֹן, הערכה וביקורת, וגם חִידְלוֹן ורחמים מול דֶגֶם של חיקוי ומופת התנהגות.

עיקרון הניהול הראשי שהצבתי בסופה של 1980 עם ראשית המינוי היה פשוט וברור. לשָמֵר רֵאשִית דָבָר את הרעיון המרכזי של יוזמת השידור כפי שפיתחו בכישרון דן שילון תחילה בשנים 1974 – 1968 ואלכס גלעדי אחריו בשנים 1980 – 1974. בשלב השני תכננתי וקבעתי מחדש את אסטרטגיית יעדי השידור של מחלקת הספורט בארץ ובעולם בטווחים הקרובים, הבינוניים, והרחוקים. מחשבת אסטרטגיית התכנון נשענה על ארבעה נדבכים מרכזיים :

א. איכות כוח אדם.

ב. התפתחות הטכנולוגיה ושיפור הלוגיסטיקה שלנו בארץ ובחו"ל.

ג. רכישת ממון ותקציבים עבור הפקות ושידורי הספורט.

ד. הסעיף הרביעי הוא החשוב ביותר : שכנוע המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם + מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם + ומנהלי חטיבת החדשות לדורותיהם בצדקת דרכי והיגיון מחשבתי הטלוויזיוניים. ברור ש- ללא תמיכתם המסיבית התוֹכְנִיתִית והכלכלית בי במדיניות השידורים שהתוויתי, של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל, יוחנן צנגן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן יבד"ל, מיכה ינון יבד"ל (ועוד כמה אחרים) – לא היה ניתן להפוך את החזון למעשה. למציאות.

מדובר בתכנון והיערכות לקראת שידורם של אירועי ספורט בינלאומיים גם במרחק של שנים . במקביל מיסדתי מערכת עיתונאית מורחבת יותר וזריזה יותר הקרובה לאירועים, ועִמה אימוץ שיטתי של טכנולוגיית השידור שעמדה לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם. צריך להדגיש כאן שוב כי ללא טכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ומפעיליה, בלעדי טכנאי עַל ואנשים יצירתיים בימים ההם בתחום הקונקרטי של טכנולוגיית הטלוויזיה כמו אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלי בבא, אבנר מריומה, עמירם גולדשמידט, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, שמואל כהן, מאיר חיימי (ועוד רבים אחרים), העבודה העיתונאית הייתה מְשוּלָה ל- כְלוּם. ל- אֶפֶס. חָשוּב מכל אֵלוּ היה לקדם במהירות בימים ההם בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה את האנשים המוכשרים באמת והמסורים באמת ללא חשבון, אמנון ברקאי ואורי לוי ואח"כ בתחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת ואחריהם את את ששי אפרתי ומאיר איינשטיין ז"ל, ולהסיטם לעבר קדמת העשייה הטלוויזיונית בתחומי ההפקה, העריכה, והשידור. ניצבו לנגד עיניי יעדי שידור שטרם ומעולם לא כבשנו. חרף השנים שחלפו אני סבור גם היום שללא מנהיגות כֵּנָה ובעלת אינטגריטי, בלי מנהיגות נעדרת חזון, בלעדי הובלה ללא דוגמא אישית, ו- מנהיגות ללא מוטיבאציה ודרך ארץ בשידורי הספורט – לא הייתה שום חשיבות לתוכניות הכיבוש מרחיקות הלכת שלי ושל אנשיי. אלה היו גם עקרונותיו ודרכו של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהרכיב ובנה את חטיב