ובכן…אנוכי שָב וחוֹזֵר אל פוסט חדש מס' 1226. נִסִים קִיוִויתִּי ז"ל הוא מָאוֹר הטלוויזיה ה-גָדוֹל ש-כבה ואיננו עוד…נסים קיוויתי ז"ל איננו…אולם אלומות הָאוֹר העיתונאיות והטלוויזיוניות ש-הֵפִיץ ו-הוֹתִּיר אחריו נותרו מורשת בהירה, מדויקת, וחיונית עבור אנשי ה-דוֹרוֹת הבאים שירצו ויחפצו ללמוד את תורת העיתונאות והשידור הטלוויזיוני. לא היה עוד דמות אחת כמו זאת של נסים קיוויתי ז"ל בימי הטלוויזיה הקדומים והרחוקים ה-הֵם שלי…אנוכי אומר וכותב זאת באמונה שלמה ונושא באחריות אישית לכל מילה גם ב-טקסט הזה המופיע לעֵיל…! כל הזכויות שמורות ל-חוקר, ל-כותב, וה-מחבר יואש אלרואי.

פוסט מס' 1226 הועלה ל-אוויר ב- 4 בפברואר שנת 2024 – אף הוא  ל-זִכְרוֹ שֶל נסים קיוויתי ז"ל ה-שַדָּר הָ-דָגוּל, הָ-נִפְלָא, וה-וָותִּיק שלנו ו-שֶלִי בימים ההם בחטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. נסים קיוויתי ז"ל הבלתי נשכח ניצב באותם הימים ההם ב-רָמָה אחת מיוחדת, עליונה, ונפרדת מעל כל שדרני חטיבת הספורט הטלוויזיונית ההיא של רשות השידור ההיא, הקבועים והפרילאנסרים, ב-11 השנים ההן שבין 1968 ל- 1979, בתחומי ה-א"ק וה-שחייה (…לרבות ה-שדרנים הוותיקים ההם בימים ההם שחלפו…) דן שילון עצמו שהיה השדר הבכיר בקבוצה ההיא וגם מנהלה היוזם, המתכנן, והדינאמי של אותה מחלקת הספורט הצעירה ה-היא, וקבוצת נספחי ה-ש.ת. שלו. ביניהם הכתבים – שדרנים ההם כמו יאיר שטרן, חנוך קֵינָן, יהושע כהנא, רפי נאה, ואיתן עמית כולם יבד"ל, ו-אלכס גלעדי ז"ל שהיה הבולט והטוב מכולם מבין ה-נ"ל…).

נסים קיוויתי ז"ל איש מיקרופון מוכשר, אָמִין, מְהֵימָן, ו-נִפְלָא, בלט אז בעיקר כ-שדר מוביל בשני תחומי השידורים הטלוויזיוניים של שני מקצועות הספורט הרב גוניים, א"ק ו-שחייה, והאפיל על כולם על כל קבוצת השדרים החובבנית ההיא, לחלוטין (!). נסים קיוויתי איש מיקרופון מזהיר ובעל אישיות מזהירה ניצב בימים ההם לבדו בפסגה  הטלוויזיונית ה-מזהירה ההיא שהייתה שייכת לחטיבת הספורט החרוצה והמוכשרת ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בהובלת דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל, ואנוכי המוביל הבא בעקבותיהם. דן שילון ניהל ב-כישרון, ב-שגשוג, וב-הצלחה רבה את חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ב- 6 השנים ההן ש-בין 1974 – 1968. ב- 1974 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ארנון צוקרמן את דן שילון למנהל חטיבת החדשות, ואת מקומו תפש אלכס גלעדי. אלכס גלעדי ניהל את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא במשך 6 שנים בין 1974 ל- 1980, גם כן בכישרון ו-שגשוג. בסופה של 1980 (אוקטובר 1980) חבר אלכס גלעדי לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ואז החליט מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז טוביה סער (ב-עצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יוסף "טומי" לפיד) להציב אותי ב-אוקטובר 1980 בתפקיד הרם של מנהל חטיבת הספורט ההיא במקומו של אלכס גלעדי.

אנוכי שב ו-חוזר להיסטוריה הטלוויזיונית הישראלית הארוכה והמפותלת ההיא בשנת 1972. דן שילון שניהל אז את שידורי חטיבת הספורט ההיא והיה גם המגיש הראשי שלה ו-השדר המוביל שלה, מינה את ד"ר גלעד ווינגרטן ל-שמש פרשן מוביל לצידו של השדר המוביל נסים קיוויתי בשידורי ה- א"ק ו-השחייה הישירים האולימפיים  של אולימפיאדת מינכן 1972 ובשידורי ה-א"ק עד ל-אסון רצח י"א ספורטאים ישראליים באולימפיאדת מינכן 72 ההיא ע"י מחבלים / רוצחים מוסלמים חברי ארגון הרצח "ספטמבר השחור". השַדָּר המוביל נסים קיוויתי ז"ל והפרשן הצמוד שלו ד"ר גלעד וויינגרטן שאיישו את שתי עמדות השידור ב-איצטדיון ה-א"ק האולימפי במינכן וב-בריכת השחייה האולימפית (מוקמה אף היא ב-קומפלס האולימפי במינכן 1972) – עשו חיל בתפקידם ב-כול השידורים הישירים שלהם, הארציים והבינלאומיים בתחרויות השחייה וה-א"ק (!).

נסים קיוויתי ז"ל ניצב אז בשנים ההן בעמדה טלוויזיונית מכרעת ורבת חשיבות כ-שדר ראשי ו-מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בתחומי הכיסוי והשידור של תחרויות ה- א"ק בארץ ובעולם (וגם בענף השחייה) ו-ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל נבחר לשמש פרשן מוביל וצמוד שלו, של נסים קיוויתי במשך כל השנים ההן (!). היה מדובר אז, כבר לפני 52 שנים, בצוות שידור טלוויזיוני ישראלי איכותי, מוכשר, רב ידע, רב סמכות, ו- חרוץ מאוד (!). נסים קיוויתי היה שדר א"ק נפלא וד"ר גלעד וויינגרטן שישב לצידו בעמדות השידור שלנו בארץ ובחו"ל מילא באופן מיטבי את תפקידו כפרשן טלוויזיה בתחום המדובר (תחום שידור טלוויזיוני מורכב ו-מסובך).    

…ובכן, מייד עם היוודע פרטי אסון הרצח הנורא של 11 ספורטאים ישראליים במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 (ב- 5 בספטמבר 1972 ע"י קבוצת 8 מחבלים פלסטיניים מזוינים בנשר אוטומטי…כשהם ספורטאי ישראל נטולי כל שמירה ו-הגנה ביטחונית ש- הוועדה המארגנת הגרמנית הייתה אמורה ל-ספק ול-ייעד להם…אולם לא עשתה זאת… ולכן נכשלה באופן ובצורה מחפירים ו-נוראיים לשמור ו-להבטיח את חייהם ו-שלומם של הספורטאים האולימפיים של מדינת ישראל) באולימפיאדת מינכן 1972 ע"י קבוצת מחבלים רצחנית טרוריסטית פלסטינאית אנשי ארגון הרצח "ספטמבר השחור", עזבו כל ספורטאי משלחת ישראל ו- מנהליה מייד את משחקי מינכן 72', ושבו הביתה, וכך עשתה גם משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית המצומצמת ההיא בראשות דן שילון וחזרה הביתה.   

נסים קיוויתי ז"ל ה-שַדָּר הנפלא, הוא מי ש-הָגָה את ה-סְלוֹגָן הָאוֹלִימְפִּי הבלתי נשכח ההוא שֶלוֹ ב-עֵת השידורים הישירים של תחרויות ה-א"ק ב-משחקים האולימפיים של מונטריאול / קנדה בקיץ של 1976. בתום ריצת ה-גְמָר ה-מרתקת וה-מותחת ההיא ל-5000 מ' ל-גברים, בה ניצח וזכה במדליית הזהב האתלט הפיני לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren) לאחר קרב קָשֶה מאוד ו-צָמוּד מְאוֹד עם שְאָר מתחריו על המסלול, ולאחר ש-יריבו העיקרי בריצה האולימפית ההיא התמוטט ונפל על קו הסיום. כך התנסח באופן מדויק בעת השידור הישיר ההוא ממונטריאול לאולפן בירושלים, כשאמר ו-שַח ל-מיקרופון הפתוח שלו את הטקסט ההוא הבלתי נשכח, כלהלן : "…מי מסתכל בנופלים, כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לָאסֶה וִוירֶן מפינלנד… הוא גְדוֹל ה-רָצִים למרחקים ארוכים בזמנינו…!!!". ואז דמם ושתק לרגע.

איזה איכות, דיוק, מהימנות ו-יופי אפפו את השפה טלוויזיונית הנ"ל שיצר שדר ידען ומוכשר בשם נסים קיוויתי ז"ל, בשעה ש-השתמש ב-ניסוח מסכם, ניסוח כֵּן, ניסוח מעניין, ניסוח נָכוֹן, וניסוח מְדוּיָק ו- דְרַמָטִי (בשפה עשירה בת 17 מילים בלבד (!!!). "…מי מסתכל בנופלים, כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לָאסֶה וִוירֶן מפינלנד… הוא גְדוֹל ה-רָצִים למרחקים ארוכים בזמנינו…!!!". מדהים בעיניי. לא פחות (!!!). היה רק נסים קיוויתי אחד בשורותינו ההן.

נסים היקר שלי ושל כולנו, אנוכי עומד דום ו-מצדיע לך ו-לכישרונך הטלוויזיוני ועיניי דומעות…אנוכי כל כך מתגעגע אליך…

זהו. היה רק נסים קיוויתי אחד, יחיד, ו-מיוחד. לא היה אז מי שישווה לו ל-שַדָּר נסים קיוויתי ז"ל בימים ההם בעת השידורים הטלוויזיוניים ה-ארציים וה-בינלאומיים שלנו, אותם השידורים הישירים ומוקלטים שלנו את התחרויות במישורי ה- א"ק וה-שחייה בארץ ובעולם (!). לא היה שֵנִי לו (!). לא היו לנסים קיוויתי ז"ל מתחרים בעולם המדע העיתונאי התקשורתי החדש ההוא שנסים קיוותי חבק בשתי זרועותיו ב-קלות ובהצטיינות : את שני אגפי ה-תקשורת האלקטרונית ה-ארצית שלנו והבינלאומית הכללית, את הטלוויזיה ההיא ואת הרדיו ההוא (!).

היה ב-עוֹלָם שלי בימים ההם רק נסים קיוויתי אחד. הוא עצמו (!). איש חָכָם ו-נָבוֹן מאוד, כֵּן ו-יְישָר דֶרֶךְ, וצנוע עַד ל-מְאוֹד, ו-בעל היגיון חשיבה וניתוח תקשורתיים – עיתונאיים – טלוויזיוניים מעניינים (ו-לעיתים מקוריים) ב-רמה יוצאת דופן (!). לא היה עוד אחד כמוהו, כמו נסים קיוויתי ז"ל (!).    

ובכן, לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren) חַצָה ראשון את קַו הָגְמָר ו-הקדים את שני מתחריו הטוענים לכתר ב- סנטימטרים בודדים ב-ארבע ו-שש עשיריות בודדים של שנייה אחת את הזוכים במדליות הכסף והארד, כלהלן :

1. ה-רָץ הפיני לאסה ווירן זכה כ-אָמוּר במדליית הזהב בתוצאה של 13:24.8 דקות.

2. ה-רָץ הניו – זילאנדי דיק קוואקס זכה במדליית הכסף בתוצאה של 13:25.2 דקות (התמוטט על קו הגמר).

3. ה-רָץ הגרמני קלאוס-פיטר הילדנבראנד זכה במדליית הארד בתוצאה של 13:25.4 דקות. 

תיאור סבוך : בתום הצילומים שתיעדו את צפיפות הרצים המתרחשת מטבע הדברים סביב קַו הָגְמָר האולימפי באותה ריצת ה- 5000 מ' האולימפית ההיא ב-אולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976 לגברים (נוצרה ב-של התמוטטותו ו-נפילתו של אחד הרצים על קו הגמר ו- החצייה הצמודה והדרמטית מאוד של שאר המתחרים (את אותו קו הגמר ההוא), וה-שאיפה של כל אחד מהם לזכות בניצחון ובמדליית הזהב – החליט הבימאי הקנדי של תחרויות ה- א"ק האולימפיות ההן שנערכו באצטדיון המרכזי באולימפיאדת מונטריאול 1976 להתנתק מהצילום הקבוצתי רב המשתתפים ה-הוא, ו-או/אז העלה לאוויר ב-צילום Close up אינדיבידואלי טלוויזיוני את המנצח הפיני לאסה ווירן, כשהוא עדיין עייף ומתנשם אולם מאושר ו- מחייך, ו-מְנוֹפֵף ב-ידיו ל- עבר 60000 הצופים שכיבדו אותו, ו-נעמדו על רגליהם ומחאו לו כף (!)…משביצע בימאי ניידת השידור הקנדית את החלטתו הבימאית ההיא להקדיש Frame ה-צילום ב- Close up ל-לאסה ווירן, אזי צופי הטלוויזיה במדינת ישראל, ואנוכי כמי ש-יושב ב-עמדת השידור שלנו באצטדיון במונטריאול, מצאנו כולנו את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז נסים קיוויתי ז"ל עירני ו-מוכן לקראת הבאות…(!). נסים קיוויתי שדר טלוויזיה מצטיין ב-עָנָף ה-א"ק רווי אתלטים ואתלטיות מכל העולם ו- רב פרטים ב-תחרויות ב-מקצועות השונים על המסלול ובשדה, הגה אז ומייד על רקע התמונה ההיא ש-הכילה את המנצח הפיני לאסה ווירן ב- Close up, את סלוגן המחץ ה- ווירטואוזי ההוא הבלתי נשכח שלו, ו-שידר נרגש בשידור ישיר (!) למיקרופון, אך בביטחון ל- כל צופי הטלוויזיה במדינת ישראל בשידור טלוויזיוני ישיר ו-מרהיב את הטקסט הטלוויזיוני הבלתי נשכח ההוא בן 18 מילים, כלהלן :  "…מי מסתכל בנופלים, כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren) מפינלנד…הוא גדול הרצים למרחקים ארוכים בזמנינו…!!!". מדהים. היה אז ב- 1976 רק לאסה ווירן אחד, והיה אז רק נסים קיוויתי אחד (!). נסים היקר יהי זִכְרֶךָ ברוך ל-עַד (!). לעולם לא אשכח אותך עד יום מותי שלי.

דָן שִילוֹן יבד"ל מנהל דאז של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 במאה הקודמת יחדיו עם סגנו אלכס גלעדי ז"ל, הבחינו ו-הבינו מייד כבר אז כי ב-נסים קיוויתי הישראלי ההוא שהתיישב בלונדון בימים ההם ב-1949 לצורך לימודים אקדמיים בנושא "חשמל ותאורה" והיה שַדָּר רדיו של ה- BBC הציבורי הבריטי (כדי לממן את לימודיו), טמונים חוכמה ו-נבונות, ידע, רגישות, משמעת, והבנה ו-בקיאות עיתונאית ו-יכולת ו-כישרון שידור "Play by play" ישיר רדיופוני ו-טלוויזיוני בשפה עשירה – בתחום של אירועי ספורט כמו כדורגל, א"ק, ו-שחייה, וכו' (!).

חיש התברר כי אבחנתם ההיא של דן שילון ואלכס גלעדי והחלטתם ל- "ייבא" את נסים קיוויתי מ-לונדון לחטיבת הספורט ההיא דל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, הייתה צודקת, מדויקת, נבונה, ונכונה (!). נסים קיוויתי ז"ל היה איש הָגוּן מאוד, מוכשר מאוד בתחום העיתונאות הכתובה, הרדיופונית, והטלוויזיונית, ו-גם יישר דרך, כן, אמין, נאמן, מסור, ו-עדין נפש. הוא חונן באישיות מיוחדת מוכשרת, חכמה, נבונה התחומים רבים של חיינו. הם שניהם דן שילון ואלכס גלעדי עטו עליו ו-גִיְיסוּ אותו אז לשורותיהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ההיא, לא רק מפני שהיה כבר שדר רדיו בעל וותק, ניסיון, ו-יֶדַע והבנה בתחומי הספורט הרבים והשונים אלא גם מפני שהיה אדם צָנוּעַ, חָרוּץ, אָדִיב, ו-ג'נטלמן מנומס ש-חָדוּר ב-משמעת בריטית בעלת ה-מוניטין (!!!). לא היה עד אז אז שדר ספורט ברמה טלוויזיונית כל כך גבוהה ובעל ניסיון, כמו זאת של נסים קיוויתי (!!!).

בתום מלחמת העצמאות שלנו ב- 1948 בה נטל חלק, החליט נסים קיוויתי לנסוע ל-לונדון בירת אנגליה כדי ללמוד הנדסת חשמל, אולם ה-גוֹרָל הָ-מְהָתֵּל חשב אחרת. נסים קיוויתי למרות שישב בלונדון וחיפש את עתידו כ-חשמלאי, הפך חיש מהר לעיתונאי ישראלי מוכשר ב-לונדון / אנגליה ואשר העניק מאז 1950 את שירותיו ה-מצוינים והמעולים ל-רדיו "קול ישראל" ול-עיתון "ידיעות אחרונות" של משפחת מוֹזֶס (אפשר לספר ולמסור את האינפורמציה הנ"ל הזאת גם בסדר הפוך ועדיפות שונה : קודם "ידיעות אחרונות" ואח"כ רדיו "קול ישראל"). שמו והמוניטין העיתונאי והרדיופוני והטלוויזיוני של נסים קיוויתי ז"ל הלך לפניו (!).

היה זה איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא דן שילון יבד"ל (מנהיג שידור בעל השפעה ואישיות מקצועית ו-אנושית ברמה גבוהה מאוד בעלת ערכים בימים ההם), מי ש-הכיר באותם הימים ההם של סוף שנות ה-60 וראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת בכישרונו העיתונאי – רדיופוני של נסים קיוויתי (איש העולם הגדול). דן שילון לא היסס ו-ביקש ממנו מ-נסים קיוויתי להעניק את שירותיו העיתונאיים ה-בינלאומיים גם לטובת ולמען חטיבת הספורט הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ההיא שאך זה נעמדה על רגליה בשנת 1968 ההיא, ואותה ניהל אז דן שילון (!). נסים קיוויתי ז"ל היה איש חרוץ, מהימן, ו-מָסוּר ו-אָדָם נָבוּן וחכם ש-עשה את מלאכתו העיתונאית – טלוויזיונית באנגליה וגם סביב העולם במומחיות והצטיינות לטובת מחלקת הספורט בעת ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, כאמור, בראשותו של דן שילון ו-סגנו אלכס גלעדי ז"ל.

לא היה עוד איש כה מוכשר, ממושמע, חרוץ וגם אדיב צנוע כמו נסים קיוויתי שהתגורר בלונדון ו-העניק אז במקביל את שירותיו העיתונאיים המצטיינים במקביל לעיתון "ידיעות אחרונות" וגם ל-חטיבת הספורט ההיא בראשות דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא !!!

היה זה אך טבעי ש-נסים קיוויתי ז"ל שאומנם התגורר בלונדון הפך מייד ל-שַדָּר ראשי ומוביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, של כל תחרויות אליפויות העולם ו-אירופה ב-א"ק וגם שחייה, והיה גם שַדָּר ראשי ו-מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשני מקצועות הספורט הנ"ל האלה, ב- 5 (חמש) אולימפיאדות רצופות : אלה של מינכן 1972, מונטריאול 1976, מוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984, ו-סיאול 1988 (!!!) ו-גם של אותן תחרויות הספורט האלה במקצועות ה-נ״ל, א"ק + שחייה ב-אירועי ה- "מכביות" ובכינוסי "הפועל" שהתקיימו בישראל בעשורי ה-70 וה-80 ההם של ה- 120 (!). היה רק נסים קיוויתי אחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, שַדָּר א"ק ושחייה מדהים ומיטבי (!). זאת הייתה עובדה (!). כולם, כל צופי הטלוויזיה במדינת ישראל, ידעו זאת, ו-הכירו ו-תמכו בעובדה הזאת. אנחנו עיתונאי ושדרני חטיבת הספורט ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – היינו מעין סטודנטים של השדרן והעיתונאי נסים קיוויתי ז"ל שהציב רמת שידור טלוויזיונית – עיתונאית ייחודית, מעניינת, ומרתקת משלו (!). הוא חונן באישיות קסם בעלת ידע עצום בתחום והפך לאישיות טלוויזיונית מוכשרת ומפורסמת רבת יכולות, ואף על פי כן נותר אדם יישר דרך בעל אישיות צנועה (!).  אֶחְזוֹר ואוֹמָר שוב, כלהלן : נסים קיוויתי ז"ל היווה אוֹצָר בָּלוּם של רשות השידור ההיא של מדינת ישראל. לא היה עוד אחד כמותו, איש כה אינטליגנטי, כה מוכשר, כה רב תבונה ו-משכיל בתחומי חיינו הרבים, ובעל יֶדַע עצום ויכולות ניסוח מיטביים בעת אחזקת מיקרופון השידור הטלוויזיוני (!). למרות המוניטין העצום, הכבוד, וההערכה שזכה לו כעיתונאי ושדרן טלוויזיה מוביל ומפורסם בעל מוניטין בשנים ההן, נותר לעולם איש של יושרה ו-אמת ו-צנוע ו-עניו בחייו (!).

הערה שלי : מוטלת עליי חובה ברורה לציין ולהדגיש כאן שלצידו של ה-שַדָּר נסים קיוויתי שאייש את שתי עמדות השידור שלנו בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיסטוריים ההם ב- א"ק ושחייה (באולימפיאדות, אליפויות העולם, ואליפויות אירופה, וגם ב- כנסי ה-מכביות ו- כינוסי "הפועל" ההם), ניצבו והיו סמוכים וצמודים אליו בעמדות השידור הטלוויזיוניות ההן שלנו שני פרשני טלוויזיה מעולים, ערכיים, חכמים ו-מצוינים ברמה בינלאומית (!) אלה ש-ליוו את נסים קיוויתי ואת שידוריו הישירים ההם במשך שנים ארוכות בעמדות השידור שלנו בארץ ובחו"ל בכל רחבי העולם : הפרשן בשידורי השחייה הישירים שלנו בימים ההם ב-ארץ וב-חו"ל היה יוסף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון), ו-הפרשן בשידורי ה-א"ק שלנו ב-ארץ וב-חו"ל היה ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל.

יוסף טלקי ו-ד"ר גלעד וויינגרטן שני פרשני עבר ערכיים ומצוינים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא נותרו אף הם בלתי נשכחים עבורי ל-עַד (!). יחדיו עם ה-שַדָּר המוביל נסים קיוויתי, שניהם שני הפרשנים האלה, הציבו את שידורי הספורט הטלוויזיוניים ההם במקצועות ה-שחייה וה- א"ק ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא על רָף עליון ברמה טלוויזיונית בינלאומית גבוהה (!).

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא בסוף עשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 36 שנים בעת כתיבת פוסט מס' זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי של סיאול 1988 ה-שדר המוביל נסים קיוויתי ז"ל (מימין) יחדיו עם פרשן ה-א"ק הוותיק והמצוין ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל (משמאל) מאיישים שניהם את עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסיאול בירת דרם קוריאה בחודש ספטמבר של שנת 1988. נסים קיוויתי ז"ל ערך והגיש בשעתו את התוכנית "שער ראשון" מ- 1983 עד 1991. הצטרפותו של נסים קיוויתי ז"ל לשורות מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב-שנת 1979 העלתה בבת אחת את איכות ורמת הסיקור העיתונאי של שידורי הספורט שלנו – בארץ ובעולם בכמה דרגות מעלה (!). (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסים קיוויתי ה-יָקָר, לעולם תיוותר ב-ליבי ו-זיכרוני כאישיות מיוחדת מאוד במינה. אדם חכם וצנוע. אלוהים שבשמיים הפקיד ונתן לי אז את הזכות להכירך מקרוב במשך שנים ארוכות מאוד. ל-עולם אזכרך ואף פעם לא אשכח אותך. דמותך כ-אדם כל כך ערכי וכ-איש מקצוע מעולה בתחומי העיתונות והשידור הטלוויזיוני – תלווה אותי תמיד עד ל-יום מותי שלי.       

 

 

טקסט תמונה : הימים ההם של סוף שנות ה- 50 במאה שעברה : שַדָּר רשת הטלוויזיה- BBC הבריטית, הישראלי נסים קיוויתי ז"ל (משמאל) – משדר משחק כדורגל בליגה האנגלית הראשונה באצטדיון ב-לונדון, ו-מארח בעמדת השידור שלו את שחקן התיאטרון הישראלי חיים טופול ז"ל (מימין). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.

המוניטין העיתונאי – טלוויזיוני של נסים קיוויתי ז"ל כ-שַדָּר ספורט נָבוֹן ומעולה ברמה העליונה ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, הרקיע שחקים (!). הוא הפך להיות שַדָּר ספורט פופולארי ו-אָהוּב לא רק בשל כישרון אישי מופלג שתמך את המיקרופון שלו, אלא גם מפני שהיה אדם יישר דרך, צָנוּעַ, שָלֵו, מהימן, ו-כֵּן, ו-מי שמעולם לא תבע לעצמו הִילָה, כָּבוֹד, פִּרְסוּם, נֶתַּח שִידוּר, ו-גַם לא אֶת סַמְכוּת המיקרופון. אלוהים שבשמיים העניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מתת חֶסֶד, מ-עין תְּשוּרָה אולי דוֹרוֹן, שקוראים לה "נִסִים" ושם משפחתו "קִיוִויתִּי" (!). אדם עליון מכל היבט אנושי שהיה איש עֲנָיו (מאוד).

למרות שהיה מצויד ב-כישרון מיטבי של שַדָּר ספורט טלוויזיוני ורדיופוני חכם ומוכשר, והפך לידוען מפורסם ובעל שֵם במדינת ישראל, נותר תמיד איש צָנוּעַ (!). אישיותו של נסים קיוויתי ז"ל הייתה רמת מעלה מ-חַד אולם נטולת אמביציות מאידך.

השכלתו הרחבה + כישרונותיו האישיים + צניעותו + הידע והחוכמה בהן ניחן, העניקו לו מקדמה טלוויזיונית אנושית גדולה על פני האחרים. בעשור ה- 70 של המאה הקודמת הפך נסים קיוויתי "ה-לונדוני" (מפני שמקום מושבו הקבוע היה בלונדון בירת אנגליה) ל-מוּשָֹא של סמכות טלוויזיונית-עיתונאית ועימה הערצה ו-הערכה של רבים מצופי הטלוויזיה בארץ. הוא פשוט ניצב בדרגה אחת שלמה מעל כולם.

ואז זה קרה : ב- 1979 החליט נסים קיוויתי ז"ל לעזוב את לונדון ולחזור ארצה למדינת ישראל. מנהל מחלקת הספורט דאז אלכס גלעדי ז"ל סידר לו מייד חוזה כספי מיוחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. עבורי נסים קיוויתי היה עילוי טלוויזיוני כ-אדם וכאיש מקצוע (!).

אהבתי אותו מאוד. הערצתי את כישרונותיו העיתונאיים – תקשורתיים מ-חַד ואת צניעותו מאידך. הוא ניחן באישיות מיוחדת וכישרונית ו-כֵנָה עד למאוד (!). עיתונאי בעיתון "ידיעות אחרונות" ושַדָּר טלוויזיה ב- BBC ובטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ברמות הגבוהות ביותר הארציות וגם הבינלאומיות (מבלי ל-השוויץ, מבלי ל-התפאר, ומבלי להרים את האף). הוא נסים קיוויתי ז"ל תמיד נותר צָנוּעַ, ל-עוֹלָם איננו מרחף, ולעולם רגליו נְטוּעוֹת ב-קרקע ב-אדמה. נסים קיוויתי ז"ל ניחן באישיות רמה, חושבת, חכמה, ובעלת היגיון. ב-נוסף לכל הוא היה בשלן אוכל נהדר ובעל שמיעה מוסיקאלית יוצאת דופן וגם איש שיחה נבון וחכם בעל ידע רב בתחומי חיינו הרבים והשונים, אולם מבלי להתנשא על בני שִיחוֹ.

נסים קיוויתי ז"ל היה שדר ועיתונאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בעל מעמד רָם, בּוֹלֵט, ונִישָֹא – אולם לעוֹלָם לא התפאר במעמדו. אי אפשר היה שלא להעריץ אותו ולכבד את אישיותו ה-נעלה וה-צנועה, ואי אפשר היה שלא לרצות להיות בקרבתו וסמוך אליו. זה מה ש-אני הרגשתי וחשתי כלפיו בכל השנים ההן שחלפו. אישיותו, דמותו, ואופיו היו ייחודיים ורמי מעלה. עכשיו הוא כבר איננו. פוסט מס' 1226 נכתב על ידי ו- הועלה ל-אוויר בתאריך של יום ראשון – 4 בחודש פברואר של שנת 2024.

אנוכי אָבֵל מַרוֹת על מותו של נסים קיוויתי ז"ל בגיל 98 – ידיד יקר שלי, רֵע קרוב שלי, ו-מורה דרך מקצועי שלי (ו-גם של רבים אחרים) לאורכן של שנים רבות ב-עת דרכי הטלוויזיונית העיתונאית המפותלת ו-ארוכת השנים ההיא בין 1971 ל-2003 בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, ואשר אח"כ מאוחר יותר, נודעה בשמה החדש "ערוץ 1". נסים קיוויתי ז"ל היה דמות מרכזית טלוויזיונית מקצועית ב-חיי שלי במשך עשרות שנים כ-שדר ועיתונאי. אולם לא רק דמות טלוויזיונית אלא ראשית משום שהיה איש ואדם של אמת ו- יושרה ו-משמעת, ונאמנות קפדניים, ובעל ערכים נעלים בכל תחומי חייו הפרטיים והמקצועיים. אנוכי כותב ומספר אודותיו של נסים קיוויתי ז"ל ב- פוסטים רבים ב-בלוג הנוכחי שלי, ועושה זאת בהרחבה גדולה ובהערכה רבה (!). היה רק נסים קיוויתי אחד ויחיד בסביבה הטלוויזיונית ה-עיתונאית שלי ההיא, והוא איננו עוד (!) נסים קיוויתי בעל אישיות נעלה ו-דגולה היה מורה דרך שלי בראשית דרכי הטלוויזיונית העיתונאית ההיא ב-שנת 1971, וגם של רבים אחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!). נסים קיוויתי היקר נוח על משכבך בשלום. לעולם לא אשכחך. תמיד אזכרך לעַד. אוהֵב אותך ו-תמיד אוהָב אותך ואזכור אותך לעולם. אתה תחסר לי תמיד. לעולם.

אנוכי, שלך לתמיד ולעד, יואש אלרואי.

תזכורת מהימים ההם. הייתי שָם…לא רק הייתי "שָם"…שהיתי "שָם"…שהיתי זְמַן רָב בתקופות שונות בכל רחבי תבל בתוקף תפקידי ה-רָם כמפיק ראשי, מנהל ראשי, ומתווה דרך ראשי של כלל שידורי הספורט ב-טלוויזיה ה-ישראלית ה-ציבורית ההיא במשך רבע מאה של שנים. גם זְמַן רָב לפני הופעתו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וגם אחרי הופעתו.

סעיף שַדָּרוּת ו-פַרְשָנוּת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שַדָּר ה-א"ק האולימפי ההוא הבלתי נשכח נסים קיוויתי ז"ל (היה בן 93, בעת כתיבת הפוסט ההוא) היה המבצע הגדול והמוציא הגדול ל-פועל שלה, נותר גם ב-סוֹפָה של שנת 2019 האחד, היחיד, והמיוחד (!). לא היה עוד אחד מ-בינינו שישווה לו בתחומי העיתונות הטלוויזיונית והשידור הטלוויזיוני, ולא היה עוד אחד כמותו בשורותינו ההן הטלוויזיוניות ההן מכל היבט אחר שהוא. נסים קיוויתי היקר שלי – אזכרך לתמיד ול-נצח כאיש מקצוע נִפְלָא ו-רָם מעלה וכ-אדם נפלא, רָב ערכים, ו-רָם מעלה (!). לעולם לא אשכח אותך עד יום מותי שלי (!) 

זיכרונות. נסים קיוויתי ז"ל (ב- 23 בנובמבר 2019 מלאו לו בשעה טובה ההיא, 93 שנים) היה בר מזל. אולי גם מפני שהמזל הולך עם הטובים.

הוא נסים קיוויתי ז"ל שידר ישיר בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית את תחרויות ה-א"ק והשחייה בחמש אולימפיאדות רצופות : אולימפיאדת מינכן 1972, אולימפיאדת מונטריאול 1976, אולימפיאדת מוסקבה 1980, אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ו- אולימפיאדת סיאול 1988. נסים קיוויתי שידר עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתי אליפויות עולם בא"ק. את הראשונה בהלסינקי ב- 1983 ואת השנייה ברומא 1987. נסים קיוויתי שידר עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית גם שלושה מונדיאלים : ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. נסים קיוויתי שידר את אליפויות ישראל ב-א"ק וגם את אליפויות אירופה והעולם ב-א"ק. נסים קיוויתי שידור את Euro 1988 בגרמניה. נסים קיוויתי שידר מאז 1979 את הליגה הלאומית בכדורגל, את משחקי חצי הגמר וגמר גביע המדינה בכדורגל, ואת משחקי נבחרת ישראל בקדם גביעי העולם של ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990. נסים קיוויתי היה מגיש ומנחה בכיר בכל תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבין 1979 ל- 1991. יותר מכל הוא ייזכר כשַדָּר אולימפי נעלה ומיטבי בענפי ה- א"ק וה- שחייה, שַדָּר נפלא, חכם, הגון, ו-איכותי ברמה בינלאומית הגבוהה ביותר שקיימת (!). היה לנו ו-לי כמנהל ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא רק נסים קיוויתי אחד (!). עכשיו הוא איננו. אנוכי בוכה על לכתו. לא היה עוד איש טלוויזיה כמותו חרוץ, מסור, נאמן, מוכשר, יישר דרך, ו-רָב יֶדַע (!). נסים היקר נוח על משכבך בשלום (!). אנוכי אזכור אותך לנצח עד יום מותי שלי (!). 

נזכרתי שוב בנסים קיוויתי בשעה שניב רסקין ומולי אפשטיין פסעו פנימה לעמדת השידור האולימפית של ה- א"ק בריו דה זאניירו / ברזילבשנת  2016, עמדת שידור שהייתה פעם נחלתו הבלבדית של נסים קיוויתי. אני תוהה האם מורשתו הגדולה והייחודית נשמרה והאם הציבור בישראל עדיין זוכר אותו ? כאמור, ב- 23 בנובמבר 2016 מלאו לנסים קיוויתי 90. נסים קיוויתי היה אישיות טלוויזיה בת מזל גם מפני שדן שילון ואלכס גלעדי ואח"כ גם אנוכי האמנו בו באיכות שלו, וטיפחנו אותו. יותר מכל אהבנו אותו. זכות גדולה שמורה למר אלכס גלעדי – בהיותו מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובעל עין טלוויזיונית – ביונית, גייס ב- 1979 את נסים קיוויתי לשורותיו. תגבורת ענקית. אלכס גלעדי ז"ל העניק לנסים קיוויתי ז"ל לא רק מִשְרָה מלאה במקום עבודה חדש אלא נתן לו תחושה שהוא הגיע לחוף מבטחים, אל בית חם ונאמן. זאת הייתה אחת מגדולותיו של אלכס גלעדי. אלכס גלעדי היה איש קפדן, תובעני, ובעל משמעת ברזל בעבודה אולם היה גם קורן, אדיב, קרוב לזולתו, ו- Large עד אין קֵץ.

וכן, טרם סיימתי. אנוכי מבקש לחשוף בפניכם עוד מסמך (!). מדובר במסמך אישי אולם מפני שחלפה מאז כתיבתו יותר מרבע מאה של שנים ניתן לחשוף אותו. כך כתב אליי נסים קיוויתי בכתב ידו ב- 12 בחודש אוקטובר של שנת 1988 בסיום מבצע השידורים הישירים של תחרויות ומשחקי אולימפיאדת סיאול 1988, לפני 36 שנים (!). זהו הפתק המקורי המצורף ה-ר"מ, שנשמר ו-נותר למזכרת, ואנוכי חושף אותו עכשיו לציבור הקוראים. הנה הוא כ-להלן :

"יואש יקירי, רק שורה אחת או שתיים, להביע את התפעלותי מיכולת האִרגון שלך וכוח הסיבולת שלך מול כל הקשיים, המִכשולים, והאתגרים, ולהביע את תודתי לעידוד שנתת לי במשך כל הזמן (לא רק בסיאול), ולאמון שלך ביכולתי. אני מת עליך, נסים קיוויתי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 בחודש אוקטובר של סתיו ב-שנת 1988. זהו התיעוד המקורי מהימים ההם – הזמן ההוא בכתב ידו של נסים קיוויתי ז"ל, לפני 36 שנים בעת כתיבת פוסט מס' 1226. המסמך ההוא נשמר (!). 

זהו המסמך המקורי שנכתב אליי ע"י נסים קיוויתי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הארוך, המפורט, והממושך ההוא של כיסוי תחרויות ו- משחקי אולימפיאדת סיאול 1988, ונשמר על ידי. נסים קיוויתי ז"ל היה השדר המוביל שלי מאז 1980, וגם ב-סיאול 1988, בכל תחרויות ה-א"ק באצטדיונים האולימפיים המרכזיים ההם ושל כל תחרויות השחייה בבריכות האולימפיות ההן. נסים קיוויתי ז"ל היה שדר טלוויזיה הטוב ביותר, כוכב שידורים מוכשר ו-מחונן בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, גם בעת כיסוי ושידורי התחרויות של אולימפיאדת סיאול 1988 ההיא לפני 36 שנים. הוא נסים קיוויתי ז"ל היה עיתונאי ברמה גבוהה, איש חכם ונבון מאוד ו-בעל ידע עצום בתחומי ה-א"ק והשחייה. הוא היה שדר טלוויזיה נפלא, חרוץ, וחכם, ואדם בעל אופי נוח, חם, ו-ידידותי (!). אהבתי אותו עד למאוד (!) וסמכתי עליו עד למאוד (!). עם אישיות דגולה, נאמנה, מוכשרת, חכמה, הגונה, ורבת ידע כמו זאת שחונן בה נסים קיוויתי ז"ל, ידעתי תמיד שאנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ננצח בכל ההתמודדויות ו-קרבות הטלוויזיה שנכונו לנו (!). נוכחותו התמידית של השדר והעיתונאי המצוין והנפלא נסים קיוויתי ז"ל בציוותי השידור שלי בארץ ובחו"ל, כמי שניהל והנהיג את חטיבת הספורט ההיא בימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, הבטיחה ו-העניקה לכולנו מראש את מדליית הזהב הטלוויזיונית !!!

לא היה נוכח ב-שורותינו הטלוויזיוניות מעולם עד אז עוד בימי אולימפיאדת מינכן 1972, שדר טלוויזיה כה מוכשר, מחונן, נוח, ו-אנושי כ-נסים קיוויתי וברמתו של נסים קיוויתי ז"ל במקצועות ה- א"ק והשחייה (!!!). גם לא שלושת שדרני הספורט הבכירים ההם בימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא דן שילון יבד"ל, אלכס גלעדי ז"ל, ו-יאיר שטרן יבד"ל. נסים קיוויתי ז"ל היה כל הזמן הטוב והמצוין ביותר. לא היו לו מתחרים באחזקה כל כך מקצועית ונבונה את המיקרופון הטלוויזיוני ו/או את מיקרופון ה-רדיו. היה מדובר באיש מקצוע בלעדי ו-מחונן ביותר בתעשיית הטלוויזיה הישראלית בשנים ההן, שדר נפלא ו-מעולה ועיתונאי נפלא ו-מעולה, קפדן ו-יישר דרך בעל מוניטין עיתונאי מקצועי עצום שנותר תמיד אישיות ענווה וצנועה (!!!).   

אנוכי זוכר שאלכס גלעדי ז"ל שַח לי ואמר לא פעם ולא פעמיים בטרם טסנו למשחקי אסיה ה-7 בטהראן בירת איראן בספטמבר 1974 כי הוא היה רוֹצֶה להיות שַדָּר ספורט (א"ק + שחייה) ברמתו הגבוהה והייחודית של נסים קיוויתי האחד והיחיד (!). אלכס גלעדי שידר ישיר אז ב- 11 ימי התחרויות בסוף חודש אוגוסט וראשית חודש ספטמבר של שנת  1974 מטהראן לירושלים את כל תחרויות ה-א"ק והשחייה של משחקי אסיה בטהראן בחודש ספטמבר של שנת 1974 בהשתתפות ספורטאי ישראל. אנוכי הייתי עוזר השדר הצמוד שלו של אלכס גלעדי בעמדות השידור שלנו בשני המתקנים הספורטיביים המפוארים וה-נוחים בטהראן : ב-אצטדיון ה- א"ק  וב-בריכת השחייה.   

אנוכי מאמין באמונה שלימה ב- קב"ה שהוא התערב בעניין והדריך את צעדיו של נסים קיוויתי ז"ל בכיוון ההוא ובזווית ההליכה ההיא שלו, לעבר המיקרופון ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, אז בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת (!). לא היה עוד אחד כמותו (!). נסים קיוויתי ז"ל היה שדר טלוויזיה ברמה רב איכותית, וניצב בודד לגמרי בימים ההם ב-צמרת השדרים בחטיבת הספורט ההיא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא (!).        

פוסט מס' 1226 / 847. עיתונאות טלוויזיונית: נסים קיוויתי ז"ל הבלתי נשכח ל-עַד (היה בן 93, בעת כתיבת פוסט מס' 847). פוסט מס' 1226 / 847 עוסק ב-תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי. השחיין היהודי-אמריקני מרק ספיץ היה אלוף אולימפי ושיאן עולם דָגוּל תמיד נָקִי ו-נטול סמים לחלוטין גם ברגעי השיא שלו במשחקים האולימפיים של מינכן 1972, אבל לא שתי האָצָנִיוֹת האמריקניות האלופות האולימפיות דלורז פלורנס גריפית'-ג'ויינר בסיאול 1988 ומריון ג'ונס בסידני 2000, ו-וודאי לא האָצָן הקנדי המסומם בן ג'ונסון שנתפש על חַם באולימפיאדת סיאול 1988 פוסט מס' 847. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי-12 בדצמבר 2019.

מרק ספיץ (Mark Spitz) שחיין עַל, אלוף אולימפי עַל, ושיאן עולם עַל מוכשר גם מפני שהמשקל הסגולי של גופו היה נמוך (!). מרק ספיץ היה ספורטאי נטול ונקי לעולם מסמים (2).

כיצד בודקים האם משקלו של

השחיין / שחיינית הוא תקין ?

להלן, אבחון מדד מסת הגוף – BMI

של  האדם (מתוך הספר אודות

תורת גוף האדם, אנטומיה +

פיסיולוגיה).

העיתונאי נסים קיוויתי ז"ל מי שהיה ב- 1972 כתב "ידיעות אחרונות" בלונדון (נסע ללונדון לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948) כדי ללמוד הנדסת טלפונים והפך בעל כורחו לכתב העיתון ע"י ו-מטעמם של נוח מוזס ז"ל ודוב יודקובסקי ז"ל (בעלי העיתון "ידיעות אחרונות") – גוּיָס ל-צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ב- תחרויות אולימפיאדת מיכן 1972 ע"י דן שילון יבד"ל ואלכס גלעד ז"ל כ-שדר Free lancer ו-הופקד על ידם ומטעמם להוביל את השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא מאצטדיון ה-א"ק האולימפי והבריכה האולימפית (!). הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית הייתה בעת ההיא באותה שנת 1972 חסרת כל ניסיון ומורשת בכיסוי  המשחקים ה-אולימפיים. חטיבת הספורט ההיא בראשותם של דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל נעדרה שַדָּרִים מומחים בתחומי מקצועות הספורט האולימפיים העיקריים, ובראשם תחרויות ה-א"ק ותחרויות השחייה המהוות את מוקד המשחקים האולימפיים, יחדיו עם תחרויות ההתעמלות על מכשירים לגברים ו-נשים (!). ה-שדר נסים קיוויתי נועד להציל את אותה ההפקה האולימפית הטלוויזיונית ההיא בראשותם של דן שילון ו-אלכס גלעדי. הוא נסים קיוויתי הוצב על ידי שניהם להיות ה-שַדָּר המוביל בבריכת השחייה האולימפית והשַדָּר המוביל בתחרויות ה-א"ק באצטדיון האולימפי, והוא לא אכזיב (!). דן שילון ואלכס גלעדי ידעו מראש שהוא עיתונאי בעל ערך ומוניטין רב ויש לו גם מושג בהחזקת מיקרופון. שניהם ידעו שהוא טוב, אבל הם לא ידעו עד כמה הוא טוב (!) למרות שהיה כבר שַדָּר בעל ניסיון ברדיו ה- BBC בלונדון.

נסים קיוויתי ז"ל היה השַדָּר הישראלי הראשון שהפיק וניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות" החושפנית של מפיק ובימאי הטלוויזיה הגרמנית הורסט זייפארט במינכן 1972. דן שילון מינה אותו בצֶדֶק לשַדָּר ראשי ומוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בת 4 שנים בשני ענפי הספורט האולימפיים המרכזיים באותה אולימפיאדת מינכן 1972, כאמור, אלה של תחרויות ה-א"ק ותחרויות השחייה (!). שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לאיכות, טיב, ו- רמת השידור "Play by play" שהפגין נסים קיוויתי ז"ל ב-עת ההיא של ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת (!). כ-שדר טלוויזיה הוא ניצב בכמה דרגות ו-רמות מעל שאר שדרני הטלוויזיה בימים ההם של מינכן 1972 לרבות דן שילון ואלכס גלעדי עצמם (!). נסים קיוויתי היה משכמו ומעלה. לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח ושפתו העשירה והתקנית כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה- 100 מ' האחרונה של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (רגע לפני אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים), ואמר למיקרופון האולימפי, כלהלן : "…שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר רוט – שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר…", בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ועל מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם (!).

נסים קיוויתי ז"ל שדר טלוויזיה נפלא הציב סטנדרט חדש באולימפיאדת מינכן 1972 בכל השידורים הישירים בהם נטל חלק ואותם הוביל, בתוכם ה- התנסחות וכושר הביטוי המעניינים, הישירים, והמקוריים שלו Play by play בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בשנים ההן של ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת (!). הוא פשוט ניצב כשַדָּר טלוויזיה משכמו ומעלה גם מעל שני הבוסים שלו בימים ההם, דן שילון יבד"ל ואלכס גלעדי ז"ל. כישרון השידור ויכולת הביטוי שלו של נסים קיוויתי ז"ל בלטו ו- מצאו את מקומם המיטבי במינכן 72' במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). דן שילון היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במינכן 72' ובנוסף גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שהוקם ומוסד ב- IBC בעיר מינכן (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) הלוא הוא מרכז השידורים הבינלאומי. הבימאית שלו אז במינכן 1972 הייתה וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל. זאת כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה. דן שילון השדרן והמגיש הפופולארי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בימים ההם לפני 52 שנים, ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים נושקים לקצה גבול היכולת האנושית שהושגו שם ע"י מתעמלים ומתעמלות + אתלטים ואתלטיות + שחיינים ושחייניות כמו אולגה קורבוט, סאוואו קאטו, לאסה ווירן, וואלרי בורזוב, רנטה שטכר, ג'ון אקיבואה, מרק ספיץ, ורבים אחרים. דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72' שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, להיט אולימפי טלוויזיוני, בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר ההוא השחיין היהודי האמריקני מרק ספיץ ההוא בן 21 מי שזכה באולימפיאדת מינכן 1972 ההיא ב- 7 מדליות זהב (!!!) 4 מהן אישיות ב- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חתירה, וגם ב- 100 מ' ו-200 מ' בסגנון פרפר. ו-כן ב- 3 קבוצתיות במשחי השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי (חתירה) + 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי (חתירה) + 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב גב, חזה, פרפר, וחתירה !!!     

רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה שידר דן שילון ב- מינכן 72' ל-מצלמת האולפן הגרמנית, את הטקסט ההוא, כלהלן : "…ערב טוב לכם ושלום רב, כאן מינכן…", והוסיף "…גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים. נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט, ה-א"ק. נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי…". דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבני. הוא עמד לחזות יחדיו עם צופי הטלוויזיה בהיסטוריה ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים המועברת מגרמניה לישראל ע"י נסים קיוויתי בשידור ישיר.

הרבה מאוד ילדים ובני נוער במדינת ישראל ראו את התחרויות האולימפיות בשל שעת הצפייה הנוחה (לפנות ערב). ניתנה להם הזדמנות לחזות בשחיין מוכשר ודרמטי שהיו טמונים בו גם ערכים ולקח חינוכי מאלף. מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כבר בטרם משחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש. הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם גמא באימוניו הקשים בקריירה הארוכה שלוֹ בבריכה קילומטראז' שחייה בן 40000 (ארבעים אֶלֶף ק"מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ. מרק ספיץ היה שחיין מזהיר ומוכשר בצורה יוצא דופן. אך הכישרון התנועתי והקואורדינציה הגופנית, כמו גם משקלו הסגולי הנמוך של גופו, אינם מספיקים לבדם כדי להפוך אותו לשיאן עולם ואלוף אולימפי. נדרשו ממרק ספיץ צייתנות, משמעת עצמית, ואהבה סגפנית מיוחדת וחסרת קֵץ לאימונים המפרכים שכפו עליו מאמניו וחזרות אין ספור. השחיין הוא ספורטאי בודד במים. מלבד כישרונו הגופני הוא צריך להיות מצויד ביכולת מנטאלית בעלת אופי מיוחד עשויה מפלדה, ותכונות נפשיות של כוח רצון, משמעת, ודבקות במשימה כדי לא לוותר ולעמול כל כך קשה בתוך המים במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב. מרק ספיץ כישרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים שאהב וידע להתאמן וניאות לוותר על הנאות החיים של ילד רגיל בגילו. מן ההיבט הזה הוא היה ספורטאי הרואי ויסודי והוכיח זאת בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה. לא בכדי העפיל בסופו של דבר לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היינו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים נזירית – סגפנית ספורטיבית שכזאת. דן שילון העביר את השידור מהאולפן במינכן 1972 לבריכת השחייה, לשדר המוביל הנפלא נסים קיוויתי ז"ל,  ועכשיו היה זה תורו של Grand Master/רב אמן טלוויזיוני נסים קיוויתי המוכשר וה-אהוד, לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן, גם את התחרויות האולימפיות בשחייה לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. לא היה עוד שדר טלוויזיה ישראלי במקצועות ה- א"ק והשחייה שהגיע לקרסוליו של נסים קיוויתי ז"ל. נסים קיוויתי היה שדר אולימפי שלנו ברמת על, רמה עליונה בפני עצמה, שהאפיל על כל שדרני הספורט של הדור ההוא ובראשם דן שילון יבד"ל + אלכס גלעדי ז"ל + יאיר שטרן יבד"ל. 

נסים קיוויתי ז"ל ניהל במינכן 1972 דיאלוג – טקסט פנטסטי עם מצלמת "ההיכרויות" הטלוויזיונית האולימפית של DOZ הגרמנית (תחת אחריותם של שני המפיקים – בימאים הגרמניים האולימפיים ההם הוֹרְסְט זַיְיפָארְט ואוּלִי וולטרס). הוא נסים קיוויתי הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מפורטת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה 100 בסגנון חופשי. כך נהג עם כל שמונת השחיינים ההם שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי. זאת הייתה חשיפה טלוויזיונית קלאסית ומכובדת של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק לתחילת הדרמה (!). בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972, ובאמצעות המיקרופון הטלוויזיוני העביר בכישרון טלוויזיוני עצום ומדויק את התרשמויותיו מהבריכה האולימפית במינכן 72' לצופי הטלוויזיה בארץ. שני שדרי הטלוויזיה האחרים בקבוצת השידור במינכן 72' דן שילון יבד"ל + אלכס גלעדי ז"ל לא הגיעו לקרסוליו של השדר נסים קיוויתי ז"ל. הוא נסים קיוויתי ניצב בדרגה אחת שלימה מעל שניהם וגם מעל שדר נוסף באותה החבורה ההיא, העונה לשם יאיר שטרן.  

כשהגיע תורו של מרק ספיץ לעלות על אדן הזינוק מס' 3 במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי ליחידים, ו- "מצלמת ההיכרויות" של DOZ ננעלה עליו, אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי שלו, ובכישרון ההתנסחות הטלוויזיונית המרשימה והממוקדת שלו בה חונן, את הטקסט הזה, כלהלן :

"…הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע הַאֶמֶת של מרק ספיץ…".

מעולם לא ראינו ולא שמענו בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה הובלת שידור כה בוטחת, כה קולחת, כה מדויקת כמו זאת של נסים קיוויתי ז"ל בטרם יריית הזינוק ההיא. ובכן, באורח פֶּלֶא ובמין צירוף מקרים שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי נסים קיוויתי ז"ל, לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית (ש-איננו כמובן דובר עברית) על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור הגרמנית, ונִיתֵּב למסך הטלוויזיה את דמותו של מַרְק סְפּיץ (בן 22 ב- 1972) ניצב על ה-אדן במלוא הדרו ותפארתו, וּ-יְפִי גוּפוֹ המושלם. נפח בית החזה שלו היה מרשים ו-שרירי הבטן הישרים בלטו על רקע בטן לא רק שרירית ו- שטוחה אלא ממש קעורה. מרק ספיץ (אז בן 22) היה מאוד מרוכז בעצמו ודרוך ומתוח עד למאוד. הייתה לו סיבה טובה. הוא היה מְאוּיָם ומוּקָף בשלושה שחיינים שהיו בעצם כמעט שווי כוחות לוֹ ו-שאפו כמותו לזכות במדליית הזהב במשחה המהיר ביותר והקלאסי ביותר בבריכת השחייה האולימפית. במסלול מס' 2 עמד לשחות הסובייטי וְולָדִימִיר בּוּרֶה, מסלול מס' 4 היה שייך לשחיין האמריקני ג'רי היידנריך, וב-מסלול מס' 5 התכונן לזנק האוסטרלי מייקל וונדן מי שהיה האלוף האולימפי היוצא במשחה הזה של 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדה הקודמת של מכסיקו 1968. באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית הייתה נעולה על מרק ספיץ הוא עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם ייתבע גופו למאמץ פיסי עליון (בחלקו אנאירובי), שיימשך כ- 50 שניות (!).

הזדהות צופי הטלוויזיה בכל העולם עם השחיין הסופר-מוכשר היהודי/אמריקני מרק ספיץ הייתה עצומה (!). קיצונית בממדים שלה בימים ההם. בפעם הראשונה בהיסטוריה האולימפית העפיל למשחה הגמר הקלסי ב- 100 מ' בסגנון חופשי שחיין כה כריזמטי וכה יפה תואר בשם מרק ספיץ שכבר זכה בחמש מדליות זהב במשחים הקודמים בראולימפיאדת מינכן 72' ההיא. מרק ספיץ עשה למען השחייה האולימפית ו-רוֹֹמֵֵם אותה לפסגת ההתעניינות והסקרנות העולמית בדיוק כפי ו-מה שחולל לפניו השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר בשתי האולימפיאדות ההן של פאריס 1924 ו-אמשטרדאם 1928. מרק ספיץ הקדים בשנות דוֹר את ההילה והתהילה האולימפית שהייתה מנת חלקם בתקופה מאוחרת יותר של השחיינים האוסטרלי איאן ת'ורפ, ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד, וה-אמריקני מייקל פלפס באולימפיאדות סידני 2000, אתונה 2004, בייג'ינג 2008, לונדון 2012, ו- ריו 2016. פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת של 1972 הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם, כמו על הגיבור הראשי מרק ספיץ עצמו, משימה לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי הדרמה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר. ג'רי היידנריך, וולדימיר בּוּרֶה, ו- מייקל וֶונְדֶן סיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה. זאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני והבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן הורסט זייפארת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו, לבין השַדָּרִים ב- 65 עמדות שידור בבריכה האולימפית, לרבות נסים קיוויתי.

אמירת הנֶצַח של נסים קיוויתי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי מרק ספיץ, אולי גדול שחייני תבל בכל הזמנים. אף פעם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית לטקסט פתיחה "Lead in" כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ. נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית, צְלוּלָה, ומְמָצָה. ברור שהרעתי "בְּרָאווֹ" לנסים קיוויתי כעורך השידורים בירושלים. הכול היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו ב- 1972 את שידורי הטלוויזיה בצבע. בישראל הם היו ו-שודרו עדיין ב-שָחוֹר / לָבָן.

מתוך הכרכים מס' 1 + 1 א' + 2 + 3 + 3.א'. של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי,  ואשר קרוי, "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972".

דרמת מרק ספיץ החלה יממה בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי. מרק ספיץ (Mark Spitz) לא רצה להשתתף במשחה הזה שנועד ל- 3 בספטמבר 1972. זה היה המשחה השישי בסדרה מתוך שבעה (ארבעה אישיים ושלושה משחי שליחים קבוצתיים) ובאמתחתו נחו להן כבר חמש מדליות זהב. לפתע נתקף ביראה ואיבד את ביטחונו העצמי. מרק ספיץ נחשב לגדול שחייני תבל באולימפיאדת מינכן 72' והיה מועמד וודאי לניצחון גם במשחה השישי שלו באולימפיאדה למרחק של 100 מ' בסגנון חופשי, אך חשש להפסיד לשני יריביו העיקריים והמסוכנים בבריכה, חברו לנבחרת האמריקנית ג'רי היידנריך (Jerry Heidenreich) והאלוף האוסטרלי לפני ארבע שנים במשחקי מכסיקו 68' במקצוע זה, מייקל וונדן (Michael Wenden). מרק ספיץ פחד לקלקל את מאזן הזהב המושלם שלו. גם הספרינטר הרוסי בעל הפוטנציאל למדליית זהב וולאדימיר בּוּרֶה (Vladimir Bure) סיכן אותו. הדריכות בטרם משחה הגמר הייתה עצומה. מרק ספיץ היה טיפוס תחרותי מאין כמוהו ולא רצה ל-הסתפק בכסף. הוא רצה את הכל מזהב. הוא סבר שעדיפות חמש מדליות זהב על חמש מדליות זהב ואחת מכסף (ו/או ארד). למרות שהיה טוב מכל השלושה ירא אותם עד שנפוצו שמועות בכפר האולימפי כי ביטל את השתתפותו במשחה הקלסי והמהיר ביותר בבריכה. החלה להתרוצץ רכילות בנבחרת האמריקנית כי מרק ספיץ חולה. מאמן השחייה של המשלחת האמריקנית שרם צ'אבור (Sherm Chavour) החליט להתערב. הוא הזמין את מרק ספיץ לשיחה אישית והטיף לוֹ כלהלן : "…מרק ספיץ, זְכוֹר רק דָבָר אֶחָד : אם לא תשתתף במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי שזהו משחה יוקרתי, היסטורי, ו-מיוחד בכל תוכנית האולימפית בגלל פחדנותך, הרי ש-כל חמש מדליות הזהב שצברת עד היום הן כלום ו-אינן שוות דָבָר (!). הן לחלוטין חסרות ערך. משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי הוא המבחן האמיתי שלך כאדם וכספורטאי, כגדול שחייני תבל. אם לא תתייצב על אדן הזינוק העולם יזכור אותך כתרנגולת מרוטה ופחדנית…" [1]. טקסט היסטורי חינוכי אפוף דורבנות ו-בעל ערך חינוכי עצום (!). מרק ספיץ קיבל את הטפת המוסר של מאמנו שרם שאבור, השתכנע, והחליט להתייצב לקרב.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זהו השחיין היהודי – אמריקני מרץ ספיץ (גובהו האישי 1.85 מ') בן 22 בימים האולימפיים ההם של מינכן 1972. זכה בשבע מדליות זהב כלהלן : 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 51.22  ש'), 200 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 1:52.78 דקה), 100 מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 54.27 ש'), 200 מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 2:00.70), משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 3:26.42 דקות), משחה שליחים בסגנון חופשי 4 פעמים 200 מ' (שיא עולם 7:35.78 דקות), ומשחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב (3:48.16 דקות). כמעט בכל אחד מ-שבעת המשחים האולימפיים ההם בבריכת השחייה האולימפית של מינכן 1972, קבע מרק ספיץ שיאי עולם חדשים. מרק ספיץ נולד ב- 10 בפברואר 1950. עשו את החשבון ב-עצמכם…בן כמה הוא היה באולימפיאדת מינכן 1972 ובן כמה הוא היום בחודש פברואר של שנת 2024… (באדיבות DOZ ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תוצאות קרב השחייה ההוא שחתמו את משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בהשתתפות השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) – זכורות היטב (!).

ובכן, שרר מתח רָב בבריכה לפני יריית הזינוק. שקט שלפני הסערה מלווה בעצבנות. "מצלמת ההיכרויות" החושפנית של הורסט זייפארת ׁ(Horst Seifart) ו- אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Walters) ו-קוֹלוֹ של השדר הישראלי נסים קיוויתי ז"ל האדירו את עוצמת המשחה. Masterpiece טלוויזיוני מלא הוֹד ו-הָדָר. מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל התכנסו סביב המרקע והתבוננו בגאון השחייה מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 שוּבַּץ לשביל מספר שלוש במשחה האולימפי הקצר ביותר והיוקרתי ביותר. נסים קיוויתי שידֵר את התחרות הדרמטית בצורה פנומנלית שאין טוב ממנה. מַרְק סְפִּיץ היה בשיאו. מדהים ו-גם נסים קיוויתי היה ב- Prime שלו. אפילו הערתו המגומגמת של פרשן השחייה הטירון ד"ר גלעד ווינגרטן (לידו של נסים קיוויתי בעמדת השידור בבריכה במינכן 1972) הנוגעת לזמן הביניים של מרק ספיץ בתום 50 המטרים הראשונים וקטעה ללא צורך את נסים קיוויתי המדהים, לא פגמה בחוויית השידור. מַרְק סְפִּיץ קבע שיא עולם במשחה הגמר ל- 100 מ', 51.22 שניות וזכה במדליית הזהב השישית שלו. ג'רי היידנריך היה שני וזכאי למדליית כסף בזמן של 51.65 ש'. וולדימיר בּוּרֶה קבע 51.77 ש' ועוּטַר במדליית הארד.

הערה שלי : ד"ר גלעד וויינגרטן (אוטוטו בן 86) לא היה כלל פרשן שחייה. הוא היה ועודנו פרשן מצוין בתחום ה-א"ק, אך אז בימים ההם לפני 52 שנים בשל היעדר פרשן שחייה במינכן 1972, הוא ד"ר גלעד וויינגרטן הסכים לבקשתו של דן שילון לשמש פרשן שחייה בתחרויות השחייה ההם ב-בריכה האולימפית באולימפיאדת מינכן 1972. ד"ר גלעד וויינגרטן נעתר לבקשתו של דן שילון כדי לא להותיר את ה-שַדָּר ה-מוביל נסים קיוויתי לבד ו-בודד במערכה…בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא, בבריכה האולימפית ההיא של מינכן 1972… 

ובכן, בשעה שניצב מַרְק סְפּיץ על דוכן מספר אחת עטור מדליית זהב שישית וברקע מתנגן ההמנון האמריקני, ידעתי כי חזיתי באותו היום ההוא של 3 בספטמבר 1972 באחד מאותם השידורים הקלאסיים של שַדָּר ספורט בלתי רגיל העונה לשֵם נסים קיוויתי. שַדָּר המעביר ביכולת השידור שלוֹ רֶטֶט וצמרמורת בלב שומעיו עד עצם היום הזה. נסים קיוויתי הוכיח באולימפיאדת מינכן 1972 כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה להתקיים בלעדיו. כדאי לכם לקנות את עותק השידור הזה מארכיון ערוץ 1. כולו חמֵש דקות. לא תצטערו. 

נסים קיוויתי ז"ל היה מסוג השַדָּרִים המעטים שהיה בעברו ספורטאי מצטיין שידע להתאמן כאתלט וידע להתכונן באופן יסודי כשדר לכל שידור ושידור בקריירה הענקית שלוֹ. הוא עשה את זה שעות – במשרד, בשטח, ובביתו. הוא ניחן באחריות עיתונאית והיה לו כושר עבודה יוצא דופן הדומה לזה של שַדָּר הספורט האמריקני הנודע הַוואָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) ז"ל. רק מאיר איינשטיין ז"ל השתווה לו בעבודת ההכנה הדקדקנית שלוֹ. נסים קיוויתי היה סוג של שַדָּר שיצא לשטחי האימונים ועקב והתבונן מקרוב בספורטאים שאותם עמד לשָדֵר. עם רבים מהם יצא לו לשוֹחֵח. הוא היה עיתונאי שטח סקרן מנוסה מאוד והשפה האנגלית שגורה היטב בפיו. אח"כ היה שב למרכז העיתונות, מעלעל ודולה אינפורמציה נוספת מהחוברות, הספרים ושפע דוקומנטים שסופקו ע"י הוועדות המארגנות. בסופו של דבר מילא לעצמו נייר שידור מיוחד בכתב ידו, גדוש בפרטים הנחוצים לו. החשובים ביותר הודגשו וסומנו ע"י לוֹרְדִים ומַרְקֶרִים בכל צבעי הקשת. הוטלה עליו אחריות עצומה לאורך שנים רבות. בתקופת שידורים כה דחוסה כמו למשל המשחקים האולימפיים נדרש היה לשָדֵר אלפי שמות של אתלטים ואתלטיות, עשרות מקצועות, תוצאות הישגיהם ודברי רקע אודות הספורטאים האלה מכל רחבי תבל. זאת כמות אדירה של אינפורמציה שהוטלה על שכמו של שָדָר בודד. אין שידור טלוויזיה מסובך ומורכב יותר משידור ישיר של עשרת ימי תחרויות הא"ק באולימפיאדות. נסים קיוויתי נשא על גבו נֶטֶל כבד כשַדָּר מוביל בעיקר בשידורים האולימפיים. באולימפיאדת מינכן 1972 ובמשחקי מונטריאול 1976 הוא שידֵר ישיר מאִצטדיון הא"ק וגם מבריכת השחייה. זאת הייתה עבודת פרך של ממש ואחריות ענקית.

השידור הישיר והתיאור הנפלא שלו של נסים קיוויתי באולימפיאדת מינכן 1972 את ריצת הגמר הדרמטית ל- 800 מ' ל-גברים בה ניצח האמריקני דֵייב ווֹטְל (Dave Wattle) לא ישכחו לעולם. גם היום ב-גיל אוֹֹ טוֹֹ טוֹֹ שלי 86, כשאני שב, חוזר, ו-צופה עוד הפעם בשידור האולימיפי ההוא של נסים קיוויתי ז"ל, הופך עורי לחִידוּדִים ו-סומר. הטֵייפּ ההיסטורי ובעל ערך הזה שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית. נסים קיוויתי ז"ל שידר רגעי תהילה רבים במשחקי אולימפיאדת מינכן 1972 לרבות זכייתו של ה-אָצָן הסובייטי וָואלֶרִי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov) בשתי ריצות הגמר ל- 100 מ' ו- 200 מ', וגם את ניצחונה הכפול של האָצָנִית המזרח גרמנית רֶנָטֶה שְטֶכֶר בשתי הריצות הקצרות הנ"ל האלה ל-נשים. הוא תיאר את ניצחונו המפתיע של הרץ ה-אוגאנדי ג'ון אקיבואה בריצת 400 מ' משוכות והפסדו של דיוויד האמרי מאנגליה אלוף מכסיקו 68' בריצה הקשה הזאת, זכייתו של הפיני לאסה ווירן (Lasse Viren) ה-שש אלי קרב בריצה ל- 10000 מ'. נסים קיוויתי נשא על כתפיו במינכן 72' את מרבית ה-עוֹֹל של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. לא היה עוד אחד כמוהו. הוא היה נפלא. לא רק בעל ידע וכישרון אלא גם מפני שהיה אדם עניו וצנוע, ממושמע ומנומס, דייקן וחרוץ, ודבק במשימות השידורים שלו. לא היה ברשת הטלוויזיה ההיא שלי בתקופתי עוד שדר שחייה וא"ק כמו נסים קיוויתי ז"ל. הוא השתמש היטב בכלים שהעניק לו המפיק והבימאי הראשי של המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 הגרמני הורס זייפארת ז"ל (2004 – 1922).

[1]  ראה נספח : “THE MAGNIFICENT ONES”, בסדרת הטלוויזיה  "OLYMPIAD" של הבימאי והמתעד האולימפי היהודי – אמריקני המנוח באד גרינספאן (2010 – 1926).

באולימפיאדת מינכן 1972 הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) המנוח בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות ARD ו- ZDF  רעיון שידור מעניין. פשוט אך גאוני. הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות ה-א"ק) ובבריכת השחייה משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז . על המצלמה הנבחרת הזאת היה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה בעולם. הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות. הגרמני הורסט זייפארט בעל אישיות על טלוויזיונית בינלאומית – התייחס לתחרויות הספורט האולימפיות ההן, כ-אל דרמה (!). הוא הורסט זייפארת גָרָס שחייבים "לעשות הכּרה" מוקדמת טלוויזיונית בין גיבורי העלילה המופיעים בכל אירוע ספורטיבי באצטדיון ה-א"ק  לבין צופי הטלוויזיה בתבל היושבים בסלון ביתם, לפני תחילת כל דרמת הספורט (!). הוא הורסט זייפארת ז"ל ה-בימאי החושב ו-הנפלא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע. הוא סָבָר שבדומה ל- אָלְפְרֶד הִיצְ'קוֹק רב אומן קולנועי האמון על סרטי המתח שלו, בו חושף הבימאי הנודע את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילת סרט מבלי לגלות את סופה של הדרמה ואת סיומו של סיפור המתח, הרי ש-ראוי ש-גם בימאי הטלוויזיה יחשוף את גיבוריו לצופים שלו לפני תחילת העלילה בשידורי הספורט רוויי הדרמה וספוגי הרייטינג. הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט המוקרנות ב-טלוויזיה הן שקולות בעצם ל-הצגות הקולנוע של אלפרד היצ'קוק, ולכן יש מקום להצגת המתחרים האולימפיים המוקדמת בפני קהל צופי הטלוויזיה בכל רחבי העולם (!). חשיבה לא רק הגיונית אלא גם מדהימה. איך לא חשבו על הרעיון הזה קודם לכן ??? הוא הבימאי והמפיק הגרמני הורסט זייפארת חשב שהיכרות מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם, אלא כוללת את חשיפת פניהם ומבנה גופם ב-Shots Close ups ו- Medium Close ups Shots, לרבות הישגיהם, סיכוייהם, ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם, תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור, תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק. רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב ומרחיק לכת מאין כמותו. אין כמובן היום שום שידור ספורט המכבד את עצמו שאיננו נוהג כך על פי המתווה של הורסט זייפארת. במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה. את מצלמת הטלוויזיה האלקטרונית הקונקרטית המדוברת (בתוך מערך של כ- 50 מצלמות טלוויזיה אלקטרוניות שכיסו את תחרויות ה-א"ק באיצטדיון האולימפי במינכן 1972), זאת שחשפה, זיהתה, והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה בכל רחבי העולם במלוא תפארתם בטרם התחרויות, כינה "מצלמת ההיכרויות". הורסט זייפארט סיפר לי את הסיפור המעניין והחשוב הזה לראשונה כשנפגשנו ב-טהראן בירת איראן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה ה- 7. שאלתי אותו מייד, "…איך לא חשבו על זה קודם…?" והוא השיב לי בפשטות, "…אין לי מושג יואש, אינני יודע…". אנשי הטלוויזיה האיראנית ההיא הזעיקו ב- 1974 את הורסט זייפארט רב הניסיון הטלוויזיוני ובעל שם ומוניטין בינלאומיים ל-טהראן (תמורת שכר ו-תשלום נאים) כדי שיסייע ו-ייעֵץ להם בתורת מלאכת הכיסוי ו-הבימוי הטלוויזיוניים של כל התחרויות בכל המקצועות השונים במשחקי אסיה ה-7 ההם). יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה יסודי, הגון, ו-רציני מאוד מהדרגה העליונה ביותר בעל ידע נרחב ביותר בתחום, אדם שאהבתי והערכתי עד למאוד ואשר האמנתי לכל טקסטים המקצועיים שלו. הפכנו לידידים קרובים. הורסט זייפארת  היה איש של מדע בעל מוניטין בתורת הטלוויזיה. ה- EBU ניצל את כישרונותיו המעולים ואת אופיו הישר כסרגל והציב אותו באופן קבוע כ- סמן ימני בכל הפקות הטלוויזיה המורכבות ההן בשנים ההן של כיסוי טלוויזיוני של אירועי האולימפיאדות, אליפויות העולם ואירופה ב-א"ק, שחייה, כדורגל, וכדורסל. בעברו הרחוק היה ו-שימש הורסט זייפארת טייס קרב ב- "לופטוואפה" חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג בעת מלחמת העולם ה- 2. מטוסו הופל מעל שמי רוסיה והוא נלקח בשבי. הורסט זייפארת שרד את השבי וחזר לגרמניה (אז מערב גרמניה).

טקסט תמונה : זהו הורסט זייפארת (Horst Seifart) ז"ל מי שהיה בימאי הטלוויזיה הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. איש טלוויזיה מופלא וגם עניו וצנוע. שמעו יצא למרחוק (!). לא היו רבים כמותו בעולם בתחום המדובר (!). הורסט זייפארת היה מוֹרָם ורָבָּם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. הורסט זייפארת נולד ב- 1922 ו-מת ב- 2004. (התמונה ניתנה לי באופן אישי באדיבותושל הורסט זייפארת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסים קיוויתי ז"ל היה השַדָּר הישראלי הראשון שניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום והפיק את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות" של הורסט זייפארט. דן שילון ואלכס גלעדי מינו אותו את נסים קיוויתי בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972, תחרויות ה-א"ק והשחייה (!). שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמתו של נסים קיוויתי ז"ל. הוא היה משכמו ומעלה וניצב בקצה חוד הפירמידה משהפגין ידע עצום ושופע בעת השידורים הישירים שלו את תחרויות ה- א"ק והשחייה בארץ ובחו"ל. נסים קיוויתי נולד להיות שדרן רדיו וטלוויזיה. הוא היה מאוד מוכשר בתחום גם מפני שהיה אדם חכם מאוד ונבון מאוד (!). ל-עַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח כשתיעד אז לפני 52 שנים (חמישים ושתיים) ממערב גרמניה בשידור ישיר למדינת ישראל את ריצת ה- 100 מ' האחרונה של אָצָנִית המשוכות אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (לפני רצח י"א הספורטאים הישראליים) ואמר למיקרופון שלו את הטקסט הזה, כלהלן : "…שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר רוט – שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר…", בשעה ש-דמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם (!). אין מדובר בטריוויה טלוויזיונית. היה מדובר לא רק ב-שַדָּר מְחוּנָן ב- שם נסים קיוויתי אלא גם ב-אדם כֵּן, חָכָם, ו-נָבוֹן, איש צָנוּעַ בעל אישיות ברמה גבוהה מאוד, מחונן בידע רב גם בתחומים רבים אחרים של חיינו, והיה בעל רגש ובעל אישיות חמה (!). אהבתי אותו מאוד והערכתי אותו מאוד כ-שַדָּר מוביל ונאמן שלנו של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא  בכול תחרויות ה- א"ק, השחייה, והכדורגל – בארץ וב- חו"ל (!).  

אני מבקש לחזור שוב לסצנה והדרמה הטלוויזיונית שהתרחשה במשחקים האולימפיים של מינכן 72' ב- 3 בספטמבר 1972 במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, בו נטל השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (אז בן 21 ובעל משקל מינימאלי של גופו שהקל עליו ל-צוף מעל פני המים מבלי לשקוע) לעצמו את  מדליית הזהב השישית שלו. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי הגיע לשיאו באולימפיאדת מינכן 1972 באותו השידור הישיר של משחה הגמר ההוא ל- 100 מ' בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). מעניין, שדווקא טקסט הפתיח של דן שילון המנוסה שקדם והוביל לקראת המשחה הדרמטי לא נכתב ברמה האולימפית כנדרש. אולי מפני שדן שילון היה עמוס עבודה רבה מעבר לראשו כפי שהעיד בפניי בפגישה בינינו ב- 2004. הוא ערך, הפיק, וגם הגיש בעצמו את שידורי האולימפיאדה מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוקם ומוסד ב- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) במינכן. הבימאית שלו הייתה וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל. מדובר בכמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה ביותר. הוא דן שילון היה במידה רבה בר מזל מפני ש-לצידו ניצב כל העת במינכן 72' אלכס גלעדי שהיה בעצמו מפיק, שדר, ועורך. צריך לזכור שהימים ההם של אולימפיאדת מינכן 1972 היו ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נעדרת ניסיון, טכנולוגיה, ממון, וכוח אדם מיומן. מלאו לה רק ארבע שנים. זאת הייתה האולימפיאדה ה- 20 במניין העת החדשה והראשונה של דן שילון ואלכס גלעדי. אבל לא של נסים קיוויתי. נסים קיוויתי שידר ישיר לרדיו ה- BBC את תחרויות ה-א"ק של אולימפיאדת הלסינקי 1952, ה- 15 במניין הזמן החדש . שם החלה הקריירה המזהירה שלו כעיתונאי ושַדָּר ספורט. 

הערה שלי : כל האלופים והאלופות האולימפיים ו-שיאני ושיאניות העולם בשחייה בכול סגנונות השחייה, באשר הם והן, חוננו ב- נתון אנטומי ופיסיולוגי נמוך הנוגע ל- משקל הָסְגוּלִי של גופם / גופן. מדובר ב- תכונה גופנית (תורשתית) המעניקה יתרון  לכל שחיין / שחיינית באשר הם, נתון גופני המאפשר להם לבעלי המשקל הסגולי הנמוך בעת התחרויות בכל הסגנונות (חתירה + חזה + פרפר + גב) בבריכה (ו/או בים הפתוח) צִיפָה טוֹבָה יותר על פני המים ופחות חיכוך של גופם עם המים (!). משקל סגולי גבוה של גוף האדם גורם ל- חיכוך גדול יותר של גוף השחיין עם המים ו-לכן מאט יותר ו-בולם יותר את קצב התקדמותו (!). משקל סגולי של כל תינוק ותינוקת, של כל ילד וילדה, ושל כל גבר ואישה היא תכונה גופנית מוּלֶדֶת / תורשתית. לא ניתן לשנות אותה (!).   

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. האצטדיון האולימפי. עיתונאי הספורט נסים קיוויתי ז"ל (בן 26, בתמונה) משדר את תחרויות ה-א"ק האולימפיות לרדיו ה- BBC  ורדיו "קול ישראל". הוא נסים קיוויתי ז"ל היה כוכב רדיו כבר מבראשית. (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדוֹר הזה איננו מכיר את תרומתו הענקית של נסים קיוויתי כשַדָּר רדיו וטלוויזיה בתחום שידורי הספורט. תחילה ברדיו בשנות ה- 50 של המאה הקודמת ואח"כ בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת. ב- 1952 בהיותו בן 26 הוא נכח כשדר ועיתונאי באולימפיאדה ה- 15 שנערכה בהלסינקי ושידר את הספורטאים הישראליים שנטלו בה חלק, האָצָן דוד טבק ז"ל, הקופץ לגובה אריה קליינשטוב (נָוֶוה), רץ ה- 400 מ' ו- 800 מ' אריה גְלִיק, זורק הדיסקוס אורי גָלִין, לאה הורוביץ – זמרי ז"ל המנוחה, אולגה וויטנברג, תמר מֶטָל, השחיין נחום בּוּךְ, והקופץ למים יואב רענן, הקלעים הישראליים אלכס אלירז, דוב בן דוב, שמואל לוּבִּין (לביב), וצבי פנקס, והנבחרת הכדורסל הלאומית. זהו דוֹר הספורטאים של מדינת ישראל שהטלוויזיה החמיצה והם החמיצו את הטלוויזיה.

דן שילון השדרן הפופולארי שתוכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" ההיא זוהתה עמו, לא השקיע מספיק מחשבה וגם לא יֶדָע בטקסט המקדים (Lead in) שכתב לעצמו, טקסט שהיה אמור להוביל ולחבר את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב- 100 מ'. להיט ספורט טלוויזיוני בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר מרק ספיץ. רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה האולימפית מצא לנכון לומר פתיח סתמי חסר כל השראה למצלמת האולפן הגרמנית, "…מסמנים לי כי משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי עומד לצאת לדרך", והוסיף, "במשחה הזה משתתף גם השחיין האמריקני מַרְק סְפִּיץ, או כפי שהילדים קוראים לו "מַרְק שְפִּיצִי", נעבור אל נסים קיוויתי בבריכה…". דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבני שכזה נוטף מתיקות ושביעות רצון עצמית. זה היה רידוד. טקסט חובבני. דווקא משום שבתחרויות האולימפיות צפו הרבה מאוד ילדים ובני נוער בשל שעת הצפייה הנוחה, ניתן היה לבנות טקסט שונה ולכוון אליהם Lead in הרבה יותר רציני במרכיביו. צריך היה להציע לצופים הצעירים וגם להוריהם מידע הרבה יותר מקיף ודרמטי אודות השחיין המוכשר בו טמונים גם ערכים ולקח חינוכי מאלף. אולם דן שילון לא עשה זאת. מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 זכה כאמור עד למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש. הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם עבר באימוניו הקשים בבריכה קילומטראז' ענק בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק"מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ. כישרון בלבד איננו מספיק. נדרשים אימונים מפרכים ורבים אין ספור. השחיין הוא ספורטאי בודד בתוך המים. צריך מלבד הכישרון גם רצון, אופי מיוחד, ודבקות במשימה כדי להתאמן ולעמול כל כך קשה במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב. לא כל אחד מסוגל לכך. מרק ספיץ כישרון נפיץ ונדיר בשחייה היה בין הבודדים שניאות לוותר על הנאות החיים של כל ילד רגיל, בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה, על מנת להעפיל לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היינו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים סגפנית וספרטנית כזאת .דן שילון בחר לנהוג אחרת, ובשובבות. הוא התלוצץ עם צופיו הצעירים כשכינה את השחיין הגאון "שְפִּיצִי". איזה שפיצי ואיזה נעליים. זאת הייתה אינפורמציה אולי רלוונטית אך קלילה מידי ולחלוטין לא מספקת. לבטח לא במסגרת אולימפית. מדהים שאיש חדשות ברמתו הָגָה טקסט פתיחה כל כך ילדותי בתחרות ספורט כל כך חשובה בדרגה העליונה ביותר שלה. כעורך מטעמו באולפנים בירושלים חשתי מאוכזב. כשהגיע תורו של נסים קיוויתי לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה במינכן, הוא הבין את גודל המעמד וניהל כמובן דיאלוג שוֹנֶה עם "מצלמת ההיכרויות" החושפנית של הוֹרְסְט זַיְיפָארְט. הוא נסים קיוויתי הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מכובדת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה. כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי. זאת הייתה חשיפה קלסית של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק שטרם נראתה כמוה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972. כשמרק ספיץ עלה אדן הזינוק שלו אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי שלו : נפלא. כבר נאמר כי באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר נסים קיוויתי, לחץ הבימאי הגרמני שאיננו דובר עברית (כמובן) על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב למסך הטלוויזיה את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. אמירת הנֶצַח ההיא של טקסט הפתיחה ההוא של השדר המוביל נסים קיוויתי, נשזרה לעַד על פס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר ו-צמוּדה לתמונת ה- Video הטלוויזיונית ההיא המציגה וחושפת את גדול שחייני תבל בכל הזמנים בעת ההיא, באלה המילים : "…הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע הַאֶמֶת של מרק ספיץ…". מְ-עוֹלָם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטקסט פתיחה כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו (בעת שידור ישיר). ל-נסים קיוויתי ז"ל הייתה יכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון ולנתח את האפשרויות הגלומות במשחה עבור צופי הטלוויזיה שלו. הוא עשה זאת בכישרון ו- הציג את המתחרים בצורה כה טבעית, צְלוּלָה, ומְמָצָה. נסים קיוויתי שידֵר את התחרות הדרמטית בצורה נפלאה שאין טוב ממנה. מַרְק סְפִּיץ וגם נסים קיוויתי היו בשיאם. מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) קבע שיא עולם במשחה הגמר ל- 100 מ', 51.22 שניות. כשניצב מַרְק סְפּיץ על דוכן מספר אחת במינכן 72' עטור מדליית זהב שישית וברקע מתנגן ההמנון האמריקני, ידעתי כי חזיתי באותו היום ההוא באחד מאותם השידורים הקלסיים של שַדָּר ספורט מדהים ובלתי רגיל העונה לשֵם נסים קיוויתי. שַדָּר המעביר ביכולת השידור שלוֹ רֶטֶט וצמרמורת בלב שומעיו עד עצם היום הזה. נסים קיוויתי (בן 93, היום) הוכיח באולימפיאדת מינכן 1972 כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה להתקיים בלעדיו. או במילים אחרות : היא יכולה, אולם היא תהיה ענייה יותר.

נסים קיוויתי היה מסוג השַדָּרִים שידע להתכונן באופן יסודי לכל שידור. הוא עשה את זה שעות על שעות במשרד, בשטח, ובביתו. הוא ניחן באחריות עיתונאית יוצאת דופן, והיה לו כושר עבודה יוצא דופן משהו הדומה לזה של שדר הספורט האמריקני הנודע הַוואָרְד קוֹסֶל. רק מאיר איינשטיין השתווה לו. נסים קיוויתי היה סוג של שַדָּר שיצא לשטחי האימונים ועקב והתבונן מקרוב בספורטאים שאותם עמד לשָדֵר. עם רבים מהם יצא לו לשוֹחֵח הוא היה עיתונאי סקרן מנוסה מאוד, והשפה האנגלית שגורה היטב בפיו. אח"כ היה שב למרכז העיתונות, מעלעל ודולה אינפורמציה נוספת מהחוברות, הספרים ושפע דוקומנטים שסופקו ע"י הוועדות המארגנות השונות. בסופו של דבר מילא לעצמו נייר שידור מיוחד בכתב ידו, גדוש בפרטים הנחוצים לו. החשובים ביותר הודגשו וסומנו ע"י לוֹרְדִים ו-מַרְקֶרִים בכל צבעי הקשת. הוטלה עליו אחריות עצומה לאורך שנים רבות. בתקופת שידורים כה דחוסה כמו למשל המשחקים האולימפיים נדרש היה לשָדֵר אלפי שמות של אתלטים ואתלטיות, עשרות מקצועות, תוצאות הישגיהם, ודברי רקע אודות הספורטאים האלה מכל רחבי תבל. זאת כמות אדירה של אינפורמציה ש- שַדָּר בודד אמור להתמודד עמה. אין שידור טלוויזיה מורכב ומסובך יותר משידור ישיר של עשרת ימי תחרויות האתלטיקה הקלה באולימפיאדות וגם באליפויות העולם בענף המרהיב הזה.

נסים קיוויתי נשא על גבו נטל כבד כשַדָּר בעיקר בשידורים האולימפיים. באולימפיאדת מינכן 1972 ומונטריאול 1976 הוא שידֵר ישיר מאִצטדיון הא"ק וגם מבריכת השחייה. זאת הייתה עבודת פרך ממש. השידור הישיר והתיאור הנפלא שלו באולימפיאדת מינכן 1972 את ריצת הגמר הדרמטית ל- 800 מ' גברים בה ניצח האמריקני דֵייב ווֹטְל (Dave Wattle) לא ישכחו לעולם. ואומר זאת שוב : גם היום בגילי המבוגר כשאני צופה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בשידור ההוא של נסים קיוויתי הופך עורי לחִידוּדִים – חידודים. אינני כופר ברצונם ההם של "שדרן" הא"ק אורי לוי ומשה גרטל להידמות לנסים קיוויתי, אולם אני כופר בזכותם של המנהלים שלהם לאפשר להם להעמיד פנים ולהתאפר כאילו הם אנשי מקצוע בדמותו. אורי לוי נעל את נעליו הגדולות של נסים קיוויתי (גדולות בהרבה מכפי מידותיו) ומינה את עצמו לשדר מוביל של ערוץ 1 באליפות העולם ה- 9 ב- א"ק שנערכה ב- 2003 בפאריס. היה מדובר בפרודיה, בפארסה, בשדר מגוחך ומגלומן. לצדו בעמדת השידור בפאריס ישב הפרשן הוותיק ד"ר גלעד וויינגרטן. גם הוא נפל. החוק הפיזיקלי של כלים שלובים פעל בכל עוזו גם אז ב- אוגוסט 2003 בעמדת השידור בפאריס של אורי לוי וד"ר גלעד וויינגרטן. מינוס מנצח פלוס. המשוואה המתמטית ברורה : שדר מגוחך ומוגבל וחסר ידע יגרור פרשן טוב מטה ויהפוך אותו למגוחך כמותו. כנ"ל בכיוון השני : פרשן מגוחך יהפוך שַדָּר טוב לגְרוֹטֶסְקִי ובלתי מתקבל על הדעת. מדע הטלוויזיה עובד בכל תחום מתחומיו על בסיס העיקרון של חוק הכלים השלובים. בהפקה, בצילום, בעריכה, בבימוי, ובשידור. בעיקר בעת שידור ישיר Play by play של תחרויות ספורט שם נדרשת כמות מֶלֶל עצומה. דוגמא נוספת : גב' מירי נבו שדרנית הא"ק Off tube המגוחכת של ערוץ 55 בכבלים גררה מטה את הפרשן המצוין שלה ד"ר מולי אפשטיין שבנוסף לרמה הנמוכה של הקולגה שלו נדרש אף הוא לשדר Off tube מהמוניטור בהרצליה תחרויות א"ק שנערכו באירופה. לעולם אין ולא יהיו הפתעות בסביבת המיקרופון הטלוויזיוני משום שהממברנות שלו של המיקרופון אינן יודעות לסנן ולא לערוך את הטקסטים של כל השדרנים והשדרניות מכל הסוגים. כולם מחלחלים פנימה. ספורים בלבד צלחו את הדרך. אי אפשר להגות באותה הנשימה את שמותיהם של נסים קיוויתי ויורם ארבל ואח"כ את אלה של אורי לוי ומשה גרטל כאילו לא קרה דבר באמצע הדרך.

משסיים נסים קיוויתי מידי יום ביומו את השידורים הישירים בא"ק באצטדיון האולימפי במינכן 1972, הורו לו דן שילון ואלכס גלעדי לטוּס מייד לעמדת השידור בבריכה כדי לשדר ישיר משם את משחי הגמר. במשחה הגמר לשליחות 4 פעמים 100 מ' לנשים בסגנון חופשי נתקל לפתע בבעיה. נסים קיוויתי היה איש צֶוֶות ממושמע והתייצב שם. מבלי להתכונן יתר על המידה נטל את המיקרופון והחל לשָדֵר את אחד המשחים הדרמטיים ביותר בתולדות משחי השליחים במשחקים האולימפיים. האמריקנים הציבו לתחרות הזאת את הרביעייה החזקה ביותר שלהם סנדרה נילסן (Sandra Neilson), ג'ניפר קמפ (Jeniffer Kemp), ג'יין ברקמן (Jane Barkman), והשחיינית המסיימת שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף (Shirley Babashoff). מזרח גרמניה מעצמת שחייה השיבה לארה"ב במטבע דומה והציבה את ההרכב הבא : השחיינית הפותחת הייתה גבריאל ווצקו (Gabriele Wetzko), אחריה שחו אנדריאה אייף (Andrea Eife), אלקה שמיש (Elke Sehmisch), והשחיינית המסיימת הצעירה קורנליה אנדר (Kornelia Ender) בת ה- 13 וחצי הפנטסטית אך עדיין אנונימית ובלתי מוכרת דיה.

נסים קיוויתי ז"ל איש עשיר בהשכלתו הספורטיבית הכללית הכיר את הרביעייה האמריקנית ובראשה את השחיינית המסיימת המצטיינת בת ה- 15 שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף. לעומת זאת הוא לא הכיר אף שחיינית מזרח גרמנית. לרוע מזלו של נסים קיוויתי השחיינית המסיימת ברביעייה המזרח גרמנית הלכה וצמצמה כל הזמן את המרחק בינה לבין השחיינית האמריקנית עד כדי סיכון ניצחונן של האמריקניות. נוצרה דרמה בבריכה, אך נסים קיוויתי לא זיהה % 50 מגיבורות העלילה. השחיינית המזרח גרמנית המסיימת נותרה עלומת שם. הוא פשוט לא ידע את שמה כי לא היה לו זמן ללמוד את שמות כל השחייניות מפני שהיה בכלל שַדָּר א"ק ועסוק מעבר לראשו בשידורים הישירים מהאצטדיון האולימפי המרכזי במינכן. הוא כינה אותה לאורך כל התחרות מול הרביעייה האמריקנית, "המזרח גרמנית". השחיינית המזרח גרמנייה ההיא הייתה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר האגדית ילדה שטרם מלאו לה 14 שנה (נולדה ב- 25 באוקטובר 1958). קורנליה אנדר סגרה את הפער ולבסוף פיגרה בסנטימטרים ספורים אחרי שירלי באבאשוף והעניקה לשחייניות מזרח גרמניה את מדליית הכסף וניצחון דרמטי על היריבה הפוליטית נשות מערב גרמניה. ארה"ב סיימה את משחה השליחים בזמן של 3:55.19 דקות. מזרח גרמניה הייתה שנייה בהישג של 3:55.55 דקות. במדליית הארד זכתה היריבה הלאומית מערב גרמניה בתוצאה של 3:57.93 דקות. בתרגום מתמטי של זמן למרחק ניתן לומר כי האמריקנית שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף הקדימה את המזרח גרמנית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ב- 61 ס"מ בלבד. קורנליה אנדר הייתה השחיינית המוכשרת והטובה ביותר כבר אז בשורות מזרח גרמניה למרות שהייתה כה צעירה. עבור נסים קיוויתי היא הייתה אנונימית. ארבע שנים מאוחר יותר זכתה קורנליה אנדר בארבע מדליות זהב ואחת מכסף באולימפיאדת מונטריאול 1976.

[1] ראה נספח : מסמך קלאוס בייסנר (Claus Beissner) מתאריך 9 ביולי 2005.

[2] ראה נספח : הפרק “THE MAGNIFICENT ONES” בסדרת הטלוויזיה "OLYMPIAD"  של באד גרינספאן.

בחודש אוגוסט של שנת 2003 לפני כ- 21 שנים, אירע דבר מדהים במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ההיא שלא קרה שָם מעולם. מנהל מחלקת הספורט מר אורי לוי בחר לחֲבֵּל במו ידיו במוניטין של עצמו עליו עמל כה קשה במשך שנים רבות, והצליח (!). הוא מינה את עצמו (ל- ראשונה בחייו) להיות שַדָּר מוביל של אליפות העולם ה- 9 בא"ק, ענף ספורט שלא שידֵר אף פעם ומעולם בחייו. איש מהנהלת רשות השידור לרבות מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל ההוא והבוסים הישירים שלו ב- ערוץ 1מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא יוסי משולם + מ"מ מנהל החדשות יורם כהן (כולם היו שם בעת ההיא ממלאי מקום), לא מנעו בעדו מלבצע את הצעד הנמהר, הפזיז, והבלתי מתקבל על הדעת. אורי לוי הושיב את עצמו לא פחות ולא יותר בכֵּס השַדָּר כשהוא מופקד על עשרת ימי השידורים הישירים של אירוע עַל בספורט הבינלאומי המתקיים בפאריס בין ה- 23 ל- 31 באוגוסט 2003 בשעה שאין לו כל מושג כיצד לשדר אותו. משימת שידור ענקית לחלוטין בלתי אפשרית עבורו וגדולה עליו בכמה מספרים טובים. הוא שידֵר משם כ- 50 שעות בשידורים ישירים יחד עם הפרשן הוותיק ד"ר גלעד וויינגרטן. זה היה נפל ו-זאת הייתה קטסטרופה מקצועית ידועה מראש. אורי לוי (איש טלוויזיה הרציני, מסור, ונאמן) ששידר עד אז רק טֶנִיס, קָיָאקִים, ו- ג'וּדוֹ, מכסימום כדורסל בתקופת ה-דמדומים שבין נטישתו של יורם ארבל ב- 1990 לבין הופעתו של מאיר איינשטיין ז"ל, נטל לעצמו סמכות על דעת עצמו (כמנהל חטיבת הספורט דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית) משימת שידור עצומה וענקית שהייתה גדולה באין סוף מספרים על ממדי אישיותו הטלוויזיונית הצנועה. בלתי אפשרית עבורו וגם עבור רבים אחרים. הוא אורי לוי, מעולם לא שידר א"ק גם לא תחרות קטנה בענף הספורט הייחודי הזה (!). לא כל שכן כשמדובר באליפות עולם הרוויה ב-מאות אתלטים ואתלטיות מכל רחבי תבל  שהוא לא מכיר, ו-מורכבת מ-עשרות מקצועות, אלפי שמות ותוצאות, חוקה מורכבת, ומה לא… משנכנס אורי לוי ל-נעליו הענקיות של נסים קיוויתי והגדולות של מאיר איינשטיין הפך אורי לוי לשַדָּר גמד (!). נַנָס בלתי נראה. הוא נכשל כישלון חרוץ יחד עם ה-פרשן הוותיק שלו ד"ר גלעד וויינגרטן. הם טעו בזיהוי המנצחים, נכשלו בניסוחים וחישובי ניקוד פשוטים, לא התמצאו בחוּקה, ונגררו שוב ושוב ל-עוד ועוד הסתבכויות מטופשות ו-מיותרות בעת השידורים הישירים ההֵם (!).

נדמה היה לצוות השידור הזה, אחד טירון בתחום והשני מי שעבר את שיאו, כי רִפְרוּף על ה- Start lists של התחרויות הוא המענה לכּל. מעולם לא שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אליפות עולם כלשהי ב- א"ק, ב-רָמָה כל כך חובבנית, כל כך רשלנית, וכל כך שערורייתית ויְרוּדָה כמו זו של פאריס 2003. שידורן של האליפויות הבאות ב- 2005 בהלסינקי / פינלנד בידי דני דבורין, ו- 2007 ב-אוסאקה / יפן ע"י עמית הורסקי הפכו אף הן ל-היתול. לקומדיית טעויות. ללעג. האשמה איננה נעוצה רק בשדרי הספורט (…אלה האמביציוזיים שאינם יודעים לשים גבול ל-שאיפותיהם ולא יודעים ל- העריך את איכותם ויכולתם המוגבלת מאוד בתחום המדובר…) אלא בראש וראשונה באלה ש-ממנים אותם למשימות שידור ה-גדולות עליהם עשרות מונים מכפי מידתם (!!!). אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי – הם שלושה שדרני א"ק כושלים שלא התקרבו כהוא זה לסטנדרט השידור הגבוה בתחום שהציבו בשעתו נסים קיוויתי ז"ל ואחריו מאיר איינשטיין ז"ל – כל אחד בתקופתו (!). בהיעדר שַדָּר א"ק מוביל מיומן ומוכשר הפך הפרשן הקבוע ד"ר גלעד וויינגרטן לצֵל של עצמו ליד אורי לוי. אליפויות העולם האלה בא"ק של 2003, 2005, ו- 2007 ייזכרו כתקופת שֵפֶל בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. מפאת הכישלון הקולוסלי התעכבתי על אליפות העולם ה- 9 שהייתה בפאריס 2003 בהובלה של אורי לוי. שם הונחו יסודות הרשלנות, המרחנות, והשלומיאליות.

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 1226. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל (משמאל) עם ה-שַדָּר נסים קיוויתי ז"ל בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי בסיאול, בספטמבר 1988. אני רוכן מעליהם מאחור כ-עורך ומפיק ראשי של כל מִשדרי אולימפיאדת סיאול 1988 לרבות שידורי ה-א"ק הישירים שהועברו באמצעות לווייני תקשורת לצופי הטלוויזיה ב-מדינת ישראל (!). ב-משך תקופה של 16 ימי המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 העברנו מ-סיאול בירת דרום קוריאה ל-ירושלים סך של 132 שעות בשידורים ישירים (!). הערה : ה- Initials של IBA הכתובת בתחתית משמאל המזהה למי שייכת עמדת השידור המצולמת הזאת, הוא Israel Broadcasting Authority. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת סיאול 1988. ספטמבר 1988. אנוכי יחדיו עם שדר ה-א"ק נסים קיוויתי (מימין) והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (משמאל) בעת בדיקת קווי השידור ה- Four wires בין עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי המרכזי ב-סיאול לבין האולפן בירושלים. הערה שלי : IBA TV (השם משמאל למטה בתמונה), הוא שֵם הקוֹד הטלוויזיוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשימוש SORTO הדרום קוריאנית (ה- Host broadcaster הבינלאומי האחראי על הפקת סיגנל שידורי הטלוויזיה) ואיגוד השידור האירופי ה – EBU. ראשי תיבות של המונח SORTO הן כלהלן :

SEOUL OLYMPICS RADIO TELEVISION ORGANIZATION

אני רואה בתחרויות ה-א"ק ברמתן הגבוהה פרויקט טלוויזיוני נפלא. האתלטיקה הקלה על ענפיה הרבים מצטלמת נפלא בטלוויזיה ואני קשור אליה בכל נימי נפשי. האתלטים והאתלטיות מציגים לראווה בפני ציבור צופי הטלוויזיה את קצה גבול היכולת האנושית בריצות למרחקים שונים, בזריקות, הטלות, יידויים והדיפות של מכשירי ספורט כ- דיסקוס, כידון, פטיש, וכדור ברזל, וקפיצות לרוחק, לגובה, וקפיצה משולשת לרבות קפיצה במוט שהוא ענף ספורט מרהיב. קל מאוד לצופים ולצופות הטלוויזיה להזדהות עמה. ב- 1983 הבאתי בסיועו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל את שידורי אליפות העולם ה- 1 שנערכה בהלסינקי לטלוויזיה הישראלית. זה היה מאמץ ארגוני והפקתי מורכב שדרש ראשית דבר את שִכנועו של הבוס הראשי שלי, מנכ"ל הרשות, בחשיבות ונחיצות שידור האירוע הזה בטלוויזיה הציבורית. מלאכת ההפקה שלי התנהלה ללא גיבויו של מנהל הטלוויזיה אז טוביה סער ועם סיוע מינימלי של יאיר שטרן שהתמנה למנהל חטיבת החדשות רק בחודש פברואר 1983. אולם יוסף "טומי" לפיד ז"ל אישר אותה במלואה. הוא הכיר בצורך שידור אליפות העולם ה- 1 ב-א"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך נדהם כהרגלו מגודל תשלום זכויות השידורים שלנו שעמד על סך מינימלי של 3000 (שלושת אלפים) דולר ל- IAAF (ההתאחדות הבינלאומית ב-א"ק) באמצעות ה- EBU, איגוד השידור האירופי. ליוסף "טומי" לפיד זה נראה המון. כל דולר שזלג נחשב אצלו ל- הרבה. הוא כל הזמן חשש מזליגה מהירה מידי של כספי רשות השידור בהפקות השונות ואיבוד שליטה שלו, לכן הציב את סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן ככלב שמירה על הקופה הציבורית שלו. חוק תקציב רשות השידור הוא נוקשה ומנוסח ברור, ומטיל כמובן את אחריות הביצוע על מנכ"ל רשות השידור. 3000 (שלושת אלפים) דולר היה סכום קטן ביותר. בחינם. כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU (איגוד השידור האירופי) התבקשו לשלם עבור הלסינקי 83' סך של 800000 (שמונה מאות אֶלֶף) דולר. ה- Share שלנו היה כאמור 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד. באליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט – ספטמבר 1987 האמירו המחירים. נדרשנו לשלם פי עשרים יותר. 60000 (שישים אלף) דולר. באליפות העולם ה- 3 בטוקיו 1991 כבר ניתר הסכום ל- 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר.

לאחר כמה שיחות אודות הצורך בהצבת פרשן בעמדת השידור באצטדיון בהלסינקי לצדו של נסים קיוויתי, הסכים המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל לשלם לד"ר גלעד וויינגרטן פְּרוּטוֹת, ממש שכר עבדים תמורת פרשנותו, אולם סירב מכל וכול להטיס אותו להלסינקי ואף לא הסכים לממן את שהותו שם. יוסף "טומי" לפיד לא חשב שפרשני הספורט הם פונקציה הכרחית בשידורים הישירים. "יואש אלרואי, הספורט הוא עסק הרבה יותר פשוט ממה שאתה נוטה לייחס לו. נסים קיוויתי יכול להסתדר מצוין בלי גלעד וויינגרטן", שָב ואמר לי, אך לבסוף התרצה. לא הייתה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אפילו טיפת הערכה לפרשן הכדורגל מרדכי שפיגלר ורק אֵגֶל הוקרה לפרשן ה- א"ק גלעד וויינגרטן. הוא ראה בהצבת פרשנים ליד שדרני הספורט שימוש מקצועי מיותר ובלתי הכרחי שנחשב בעיניו ל- מעֵין נִיצוּל הקופה הדלה של רשות השידור. ד"ר גלעד וויינגרטן טס על חשבונו להלסינקי 83'. מִידֵי ערב זחל בהיחבא בהתגנבות יחידים לחדרו של השַדָּר המוביל נסים קיוויתי במלון בהלסינקי 83' כדי להניח שם את ראשו ולנמנם את שנת הלילה על השטיח. בכך חסך את הוצאות הלינה יקרות. תעודת עניות לרשות השידור של יוסף "טומי" לפיד. הצבתו של פרשן א"ק (וגם שניים אם דרוש) לצדו של השַדָּר המוביל בעמדת השידור באצטדיון הוא מבנה הכרחי של צוות שידור. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן בעל ידע בתחום ואישיות ברמה גבוהה היטיב לא רק עם השדר המוביל נסים קיוויתי, אלא בראש וראשונה עם צופי הטלוויזיה במדינת ישראל.

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ש-התקיימה בין 7 ל- 14 בחודש אוגוסט 1983, היוותה מבחן כוחות חשוב לאתלטים מכל העולם שנה לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ומבחן שידור חשוב לא פחות לחטיבת הספורט בפיקודי של טלוויזיה הישראלית הציבורית. אין דבר יפה יותר על המִרקע מ-א"ק במיטבה. השידורים הישירים צלחו והיו איכותיים ומקסימים ראשית דבר הודות להפקה הפנטסטית והבלתי נשכחת, הפקה מדעית ממש, של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הפינית YLE. הציבור הישראלי התאהב בהם. גם מנכ"ל רשות השידור. בהלסינקי 83' ייסדתי את שידורי אליפויות העולם בא"ק בשידור הציבורי. בהלסינקי בירת הא"ק העולמית הנחתי את אבן הפינה לאליפויות הבאות. ראה אודות הפקה הטלוויזיה ההיסטורית של שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 גם בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הפקות חובקות ארץ ועולם". מ- 1983 ולאורך שמונה עשרה שנים עשיתי מאמצים גדולים לכלול את יהלום השידור הזה בכֶּתֶּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קיבלתי בהמשך סיוע נדיב גם ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהחליף ב- 1984 את יוסף "טומי" לפיד ואח"כ מ- מרדכי "מוטי" קירשנבאום שהחליף את אריה מקל ב- 1993. אליפויות העולם בא"ק הפכו לריטואל מקודש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשל הצלחתן המדהימה. הזינוק המוצלח שלי התרחש בתקופת מנכלותו של יוסף "טומי" לפיד" בשנים 1984 – 1979.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הארוך והמורכב של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. בתווך המכתב דאג להביע את דעתו העקרונית אודות מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שאותה הוא ממנכל עכשיו, וכתב כלהלן: "…אני חושב שד"ר וויינגרטן תרם אף הוא תרומה לאיכות השידורים, אף כי אינני שותף לדעתך שבלעדיו – או בלעדי כל פרשן כלשהו – אי אפשר…". לא הסכמתי עמו וגם אמרתי לו את דעתי ב- Issue הנ"ל בפניו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בקיץ 2003 ישבתי בביתי כאזרח מהשורה מול מסך הערוץ הציבורי ולא האמנתי לכמות השגיאות והטעויות שעשה צוות השידור אורי לוי יחדיו עם הפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן על כל צעד ושעל בשידורים הישירים בכל הקטגוריות. טעויות זיהוי חריפות, שגיאות ובּלבול בניסוחים, ואי ידיעת החוקה. אני שולף כמה מהן שצרובות בזיכרוני וגם לעַד על טֵייפּ השידוּר. מנצחת הריצה ב- 100 מ' לנשים הייתה האצנית השחורה קֶלי וַויְיט, אך השַדָּר התבלבל וכינה אותה בטעות טוֹרִי אדוּאַרדְס (אָצָנִית שחומה אף היא מארה"ב). הספרינטר השחור האמריקני ג'וֹן קאפֶּל חצה ראשון את קו המטרה בריצה ל- 200 מ', אך אורי לוי העניק את הבכורה לרָץ שחור אחר בשם דָארְוִויס פָּאטוֹן. זה מעולם לא קרה לנסים קיוויתי יבד"ל ו/או מאיר איינשטיין ז"ל.

את ד"ר גלעד וויינגרטן הבאתי בשעתו להיות פרשן א"ק של מחלקת הספורט עוד מימי אליפות העולם ה- 1 שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד באוגוסט 1983. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל התנגד כאמור לרעיון שלי להטיס את הפרשן להלסינקי 83'. הוא טען שהפרשנות של ד"ר גלעד וויינגרטן איננה כה חיונית עד שאי אפשר להסתדר בלעדיה. הוא גם גרס שהפרשן איננו פיגורה טלוויזיונית מי יודע מה, ולא הותיר עליו כל רושם כפרשן א"ק בשידורי העבר שלוֹ. אני חשבתי אחרת ממנכ"ל רשות השידור שלי. ד"ר גלעד וויינגרטן טָס על חשבונו להלסינקי 83' ושהה שם מטעמו, למעט התגנבות היחידים שלו בלילה לחדרו של נסים קיוויתי שם לן על השטיח. רשות השידור ההיא  מימנה את שכרו של ד"ר גלעד וויינגרטן בפרוטות בלבד. אולם בסופו של דבר הוא הגיע להלסינקי (בירת פינלנד) ו-ישב בעמדת השידור באצטדיון האולימפי ההוא לצדו של נסים קיוויתי וכמובן ביצע במומחיות ובמיומנות רבה את מלאכתו כ-פרשן. ד"ר גלעד וויינגרטן היה פרשן זמני שלי בהלסינקי 83'. הוא הפך ברבות השנים לפרשן קבע לאורכן של שמונה אליפויות עולם ב-א"ק. לד"ר גלעד וויינגרטן ניצבות זכויות עבר לא מעטות בשידורי הא"ק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אך אין זה אומר שהוא ניצב מעל ביקורת המערכת. המיקרופון איננו שלו, ולא כל דבר שהוא אומר, מסביר ו/או טוען, חייב להתקבל בחרדת קודש. השאלה איננה אם שַדָּר הא"ק החָדָש ופרשנו הוותיק עומדים מעל הביקורת, השאלה האם היה מישהו בימים ההם במערכת הספורט בפרט ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכלל שמצויד בהשכלה טלוויזיונית וסמכות וכֵּלים מתאימים כדי לבקר ולהנחות את צוות השידור בשעת הצורך. היו ימים שהפרשן הוותיק פיתח תֶּזָה מעניינת וטען בלהט שהגזע השחור מוכשר יותר גֶנֶטִית לעסוק בריצות הקצרות ובקפיצות בהשוואה לאדם הלבן. לפרשנות הזאת לא היה כל ביסוס מדעי מוכח מן ההיבטים האנטומיים והפיסיולוגיים. הבעיה הייתה שהוא הציג את התזה הזאת כ-כלל עולמית בשעה שהיא הייתה דעתו הפרטית ומופרכת לחלוטין. לכן לא אפשרתי לו כעורך ראשי להמשיך ולומר אותה למיקרופון. להצטיינותם של האתלטים השחורים בא"ק הבינלאומית בדור האחרון יש בינתיים רק הסבר סביבתי – סוציולוגי. טמון שם כסף גדול בשנים האחרונות והמוכשרים שביניהם נוהרים לעברו. נכון שנעשו ונעשים מחקרים המבקשים לגלות את צפוּנוֹת ההבדל (אם בכלל קיים שוֹנִי כזה) בין הגזע השחור והלבן בפעילויות ספורט, אך עד כה איש לא הוכיח שיש לגזע השחור איזה שהוא יתרון גֶנֶטִי על האדם הלבן בכל סוג שהוא בפעילות גופנית ספורטיביתפ.

האָצָן השחור האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) ניצח במשחקים האולימפיים בברלין 1936 אתלטים לבנים (וגם שחורים) לא בגלל צבעו. הוא פשוט היה אתלט טוֹב מהם. האָצָן הלָבָן האמריקני בּוֹבּי מוֹרוֹ (Bobby Morrow) זכה באולימפיאדת מלבורן 1956 בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מטר ו- 200 מטר בדרכו לעבר שלוש מדליות הזהב באולימפיאדה ההיא באוסטרליה (לרבות מרוץ השליחים 4 פעמים 100 מ'), גָבָר בקלוּת על אָצָנים שחורים (ולבנים) כאחד. הוא ניצח אותם לא בגלל שהיה לָבָן, אלא מפני שהיה טוֹב ממתחריו. האָצָן הגרמני הלָבָן אָרמִין הָארִי (Armin Hary) ניצח באולימפיאדת רומא 1960 בריצה ל- 100 מטר. גם הזוכים במקומות השני והשלישי היו ספרינטרים לבנים. דֵייב סִים (Dave Sime) מארה"ב והבריטי פִּיטֶר רֶדְפוֹרְד (Peter Radford). שלושה אָצָנִים לבָנִים הקדימו שלושה רצים שחורים. אָצָן סובייטי לָבָן ניצח אָצָנִים שְחוֹרִים באולימפיאדת מינכן 1972 בשתי הריצות הקצרות הקלסיות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. קוראים לוֹ וָואלֶרי בּוֹרְזוֹב (Valery Borzov).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC  באטלנטה. אנוכי עם האצן הסובייטי וואלרי בורזוב במשרד ההפקה שלנו ב- IBC באולימפיאדת אטלנטה 96'. 24 שנים לאחר ניצחונו הכפול ב- 100 מ' ו- 200 מ' באולימפיאדת מינכן 1972, אמר לי באטלנטה 96', כלהלן : "לא היה לי אז שום קושי להכניע כל אָצָן עלי אדמות יהיה צבעו אשר יהיה…שחור או לבן. פשוט הייתי המהיר מכולם בעת ההיא". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

אָצָן לָבָן וֶולשי אָלֶן וֶולס (Allan Wells), ניצח בשמה של בריטניה אתלטים שחורים בריצת הגמר ל- 100 מטר באולימפיאדת מוסקבה 1980. אָצָן לבן איטלקים פּיֶיטְרוֹ מֵנֵיאָה (Pietro Mennea) הקדים אצנים שחורים בדרכו למדליית הזהב במוסקבה 80' בריצה ל- 200 מ'. קופצי המשולשת הלבנים הפולני יוֹזֵף שְמִידְט (Jozef Schmidt) והסובייטי וִויקְטוֹר סָאנִיֶיב (Viktor Saneyev) זכו במדליות הזהב במקצוע הזה והכניעו קופצים שחורים ללא תנאי. יוזף שמידט זכה במדליות הזהב בקפיצה משולשת באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964, ו- וויקטור סָאנִיֶיב אָגָר שלוש זהב רצופות כאלו במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968, מינכן 1972 ומונטריאול 1976. קופץ המשולשת הלָבָן האנגלי ג'וֹנָתָּן אֶדוּאָרְדְס (Jonathan Edwards) מחזיק מאז אליפות העולם ב-א"ק בגטבורג – שוודיה 1995 בשיא העולם 18.29 מטר. שום קופץ משולשת שחור איננו מתקרב ברגע זה להישגו. לא חסרות דוגמאות נוספות. בליגות הספורט האמריקניות ה- NBA בכדורסל ו- NFL בפוטבול, רבים לאין ארוך היום שחקנים שחורים מלבנים. זה בשום אופן איננו מצביע על עדיפות גֵנֶטִית של הגזע השחור על הגזע הלבן במשחק הזה. יש לכך בינתיים רק הסברים סוציולוגיים, ולא גופניים – גנטיים. חלו תמורות מרחיקות לכת בצבע עורם של כמות המשתתפים בתחרויות ה-א"ק, אך לא בגלל הגנטיקה. בשל המָמוֹן. ב-מערכת השידור היוקרתית רבת הפרטנזיות של שידורי הספורט, יש לשמור על הכלל הברור והחשוב בשידורים בו הפרשנים כפופים לעבודת המערכת. אין לאיש חֵירות בלעדית על המיקרוֹפוֹן. גם לא לשום מומחה מבחוץ. הפרשנים לעולם אינם קבלני עבודה עצמאיים בשטח. יש להם בוס. זהו העורך והמפיק הראשי שלהם. אלו הם יחסי העבודה הנכונים בטלוויזיה. בשום פנים לא להפך. אלכס גלעדי נמנה כמוני בימים ההם על אוהביו ומעריציו של נסים קיוויתי. בשנים הראשונות לעבודתו בטלוויזיה הישראלית טיפח אלכס גלעדי ז"ל תקוות של מגיש ושַדָּר. נסים קיוויתי היה המוֹדֶל שלו. לא פעם ולא פעמיים נהג לומר לי, "…יואשיש, תראה איזה שַדָּר גדול הוא נסים קיוויתי. תענוג להקשיב לו…". אלכס גלעדי העריץ את נסים קיוויתי וראה בו מופת שידור. נסים קיוויתי היה בעיניו איש תרבות, בעל עֵט, ושַדָּר שניחן בכִשרון קולח לתרגם את מחשבותיו למיקרופון. חלפו ארבע שנים מאז משחקי בנגקוק 1970. דן שילון מינה את אלכס גלעדי לתפקיד מבצעי רב זרועי של ראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמפיק הראשי של  משחקי אסיה ה- 7 בטֶהֶרָאן בירת אִירָאן שנפתחו ב- 1 בספטמבר 1974 בהשתתפות 26 מדינות.

מאיר איינשטיין ז"ל נוֹלד שַדָּר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית ביום שקוֹלוֹ של יורם ארבל גָוָוע שָם לעַד. הצלחתו של מאיר איינשטיין לא הייתה מקרית וגם לא הפתעה עבורי. ידעתי שבחירתי בו נכונה. אהבתי והערכתי את קוֹלוֹ וסמכתי על האבחנה המקצועית שלי. מאיר איינשטיין נחשב על ידי לשַדָּר כדורגל מעולה עוד בימיו ברדיו "קול ישראל". מעבר למצוינות הזאת הוא הֵביא עמו משהו שהיה חסר מאוד בנוף שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן יורם ארבל. סקרנות עיתונאית. ההפתעה הגדולה הייתה שהתגלה מוקדם מהצפוי גם כשַדָּר א"ק. ב- 23 באוגוסט 1991 נפתחה בטוֹקְיוֹ בירת יפן אליפות העולם ה- 3 בא"ק. זה היה אמור להיות אירוע הספורט הבינלאומי הגדול והאחרון בקריירה של השדר הדגול נסים קיוויתי לפני פרשתו לגמלאות בסוף אותה שנה. חוזה השידורים הבלעדי היה ששייך לנו ועלות הזכויות על פי החלוקה הכספית של ה- EBU עמדה על 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. צֶוֶות שידור בן שלושה אנשים בראשותי היה אמור לטוס ליפן לפרק זמן של עשרה או אחד עשר ימים. אני עצמי הייתי אמור לקדם בטוקיו כמנהל ומפיק השידורים שם את פניהם של השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. מלאכת ההפקה משם הושלמה כולל הקמת עמדת שידור באִצטדיון עבור הטלוויזיה הישראלית, תשלום לוגיסטיקת המלונות ומיסוד קווי השידור ארוכי הטווח מהאִצטדיון האולימפי בטוֹקְיוֹ לאולפן בירושלים ורכישת כרטיסי הטיסה. לרוע המזל ביטל מנהל הטלוויזיה בעת ההיא יוסף בר-אל ברגע האחרון ממש את טיסת הצוות בנימוק של חיסכון כספי. הסברתי לו כי עלות הטיסה והשהייה בטוקיו של צוות השידור שווים רק ל- % 3 מהעלויות הטכניות וזכויות השידורים, אך אינני בטוח שהבין ו/או שלא רצה להבין. כמובן שנדרשנו לשלם "קנסות" כספיים על ביטול מאוחר של עמדת השידור באִצטדיון על כל תכולתה הטכנולוגית והזמנת החדרים במלון. שֵם טוֹב לא יצא לטלוויזיה הישראלית הציבורית מכל הבלבול הזה ברגע האחרון. נדרשנו לשדר Off Tube מירושלים. צורת שידור שנחשבת בעיניי לקללה מַמְאֶרת. אני חושב שנסים קיוויתי נעלב. הוא לא הסכים לשָדֵר מן האולפן בירושלים את התחרויות שמתקיימות בטוקיו, אלה שסימנו את אקורד השידור המסיים את הקריירה הפורייה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא דרש פִינָאלֶה שוֹנָה. ב- 1991 הוא היה עיתונאי וותיק בן 65, נדמה לי קצת מר נפש ומאוכזב מההחלטה לשלול ממנו את ההזדמנות האחרונה בחייו לשָדֵר מהשטח את הא"ק, ענף הספורט שהיה אהבת חייו. הוא פרש מהמיקרופון. מחליפו החדש מאיר איינשטיין קפץ על המציאה. הוא הסכים גם הסכים לשדר את האירוע היוקרתי לראשונה בחייו מהאולפן בירושלים. לא כל כך עניין אותו עיקרון השידור מהשטח, או לשם שינוי שידור מהאולפן בירושלים המרוחק כ- 15000 (חמישה עשר אֶלֶף ק"מ ממוקד התחרויות). העיקר היה בעיניו ליטול קודם כל את מיקרופון השידור.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואורי פורת ז"ל סייעו לי ברוחב לֵב למסד את תחילתה של מסורת שידורים ישירים חשובה של אליפויות העולם בא"ק, ב- 1983 ב-הלסינקי ו- 1987 ב-רומא על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. בכך הצטרפנו למשפחת השידור האירופית והבינלאומית . כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU רואות בשידורים הישירים של אליפויות העולם ב-א"ק המתקיימות מידי שנתיים בחודשי הקיץ יולי – אוגוסט בתקופת החופש הגדול נדבך שידור ציבורי. יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפר ברגל גסה את המסורת החשובה הזאת של שידור מהשטח. ב- 1993 הודח יוסף בר-אל ממשרתו ע"י המנכ"ל החדש של רשות השידור מוטי קירשנבאום. מהלך מתבקש שהשפיע מייד על הפקת שידורי הספורט . הדחתו של יוסף בר-אל התחוללה כבר בשעה ש- פרימו נביולו (Primo Nebiolo) נשיא ה- IAAF החליט לקיים את אליפויות העולם בא"ק מידי שנתיים. כל רשתות הטלוויזיה ב- EBU החליטו פה אחד להצטרף לחוזה הארוך טווח עם התאחדות ה-א"ק הבינלאומית. מוטי קירשנבאום ז"ל עזר לי לבנות מחדש את מסורת השידורים ואת טיב ההפקה של אליפויות העולם ב-א"ק הבאות לאחר כישלון טוקיו 91' (בעידן יוסף בר-אל ז"ל). בימיו של מנכ"ל רשות השידור ההיא מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל שידרנו ישיר במלואן את שלוש אליפויות העולם הבאות בא"ק של שטוטגרט 1993 + גטבורג 1995 + אתונה 1997.

אליפות העולם ה- 5  בא"ק בגטבורג 1995 הייתה המבחן הגדול של האתלטים בעולם לקראת אולימפיאדת אטלנטה 96'. עבורי היא הייתה פריצת דרך של תכנון שידורי ספורט בטלוויזיה לטווח ארוך בסיועו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל. שידרנו ישיר את כל תחרויות האליפות . אבל אליפות העולם ה- 6 בא"ק באתונה 97' הייתה שיא ההפקה. זה היה צעד אחד גדול לפנים של מכלול מהלכי הפקה שכללה בפעם הראשונה מיסוד משרד תקשורת ושידורים במקום התרחשות האירוע, ובקרה ישירה שלי על קווי השידור מאתונה ועל האולפן בירושלים המנווט את השידורים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום קיבל את בקשתי עוד בימי אליפות העולם ה- 4 בא"ק ב-שטוטגארט / גרמניה בקיץ 1993, להפוך את התחרות הבינלאומית הזאת לנדבך קבוע בלוח שידורי הטלוויזיה הציבורית. אתלטים ישראליים טובים יותר או פחות נטלו חלק בכל אליפויות העולם ב-א"ק אך לא זאת הייתה העילה של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל ל-אפשר לי לשדר ישיר אותן במלואן על המסך הציבורי. הרחיק לכת מכולם מוטי קירשנבאום ז"ל. הוא סייע ב-ידי להפוך את ההפקה ליעילה ומסודרת, מתוכננת, ועניינית, וגם קלה מבחינה פרוצדוראלית. תמה תקופת יוסף בר-אל ז"ל ב-טלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. החלה תקופה טלוויזיונית מזהרת שבראשה ניצב יאיר שטרן יבד"ל.

טקסט תמונה : אפריל 1960. לנסים קיוויתי נפלה זכות גדולה לשדר את אחת מנבחרות הכדורגל האיכותיות ביותר של ישראל בכל הזמנים ישראל מנצחת ב- 10 באפריל 1960 ניצחון סנסציוני את יוגוסלביה בביתה 1:2 במסגרת קדם אולימפיאדת רומא 60'. את שני השערים לזכות ישראל כבש רפי לוי (כורע ראשון משמאל) בדקות 2 ו- 67. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אמציה לבקוביץ (הפועל ת"א), גדעון טיש (הפועל ת"א ), יהושע "שייע" גלזר (מכבי ת"א), נחום סטלמך (הפועל פ"ת), דוד בנבנישתי (הפועל ירושלים), אברהם מנצ'ל (מכבי חיפה), והשוער יעקב חודורוב (הפועל ת"א). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אהרון אמר (מכבי חיפה), צבי מוייססקו (מכבי נתניה), רחביה רוזנבוים (הפועל ת"א), ורפי לוי (מכבי ת"א). (התמונה ניתנה לי באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות הכדורגל הישראלית). הערה שלי : התמונה הזאת צולמה שבוע קודם לכן ב- 3 באפריל 1960 באתונה שם הפסידה ישראל ליוון 2:1. אולם מדובר בהרכב שחקנים זהה למעט יצחק נהרי (הפועל פ"ת) שהחליף ביוגוסלביה את רחביה רוזנבוים (הפועל ת"א).

[1] ראה נספח : מכתב הפרידה שלי ל-נסים קיוויתי ב- 17 בדצמבר 1991 בימים ההם, כש-יצא לפנסיה מרשות השידור בהגיעו לגיל 65.

השידור הישיר Play by play של אירועי הספורט והחדשות בטלוויזיה הוא המבחן העליון של השַדָּר. מעטים מצליחים בו. זאת הסיבה שהטובים באמת בשני התחומים האלה, ספורים. על החבורה המצליחנית המצומצמת הזאת של שדרי הטלוויזיה הכישרוניים נמנה נסים קיוויתי. נסים קיוויתי הוא לבטח גדול שדרי ה-א"ק והשחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים ואחד הטובים בתבל בתחום. רב אומן בבניית הדרמה בשידור ישיר על כל מרכיביה ובעל כושר ביטוי עילאי ונדיר. אחד משיאיו של נסים קיוויתי היה השידור הישיר שלו באולימפיאדת מונטריאול 1976 בריצת הגמר ל- 5000 מ' בהשתתפות הרץ הפיני המהולל לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren). ה- Host broadcaster וספק סיגנל השידור הבינלאומי באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה קבוצת השידור המבצעית אד הוק ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיסודה של הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC. ריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 76' הייתה כמו בכל אולימפיאדה אירוע מרתק וסוער מאוד וגם אחת הריצות המלהיבות ביותר בלוח תחרויות הא"ק ואחד ממוקדי שידורי הטלוויזיה ב- 1976. האִצטדיון האולימפי במונטריאול היה גַדוּש מפֶּה לפֶה. 80000 (שמונים אלף) אלף צופים כיסו כל פיסת שטח ביציעים והמתינו בכיליון עיניים ליריית הזינוק. מֵאות מיליונים ישבו דרוכים מול מסכי הטלוויזיה ברחבי תבל. שידורי הא"ק והריצות על המסלול הן לֵב התחרויות האולימפיות. גם נסים קיוויתי ישב דרוך במרכזה של עמדת השידור שלנו חבוש באוזניות כשהוא מכוון את המיקרופון של ה- Headset למרחק הדרוש מפיו. היו ל-לָאסֶה וִוירֶן שלושה יריבים קשים בריצה הזאת. שניים מניו זילנד רוד דיקסון ודיק קווקס, ואחד גרמניה קלאוס הילדנבראנד. הוא לא הצליח לברוח מהם. לא עלה בידיו לנַעֵר אותם מעליו. הם לא אפשרו לו לעשות זאת. התפתחה ריצה דרמטית אפופת מתח מאין כמותה. נסים קיוויתי ז"ל שידֵר את אותה התחרות ההיא בצורה נפלאה שאין טובה ממנה (!). זה היה שידור ישיר Play by play בלתי נשכח המעביר רֶטֶט וצמרמורת בגופו של כל חובב א"ק עד עצם היום הזה. האִצטדיון האולימפי ב-מונטריאול געש. היה שם רעש נוראי. 80 אֶלֶף הצופים יצאו מדעתם נוכח הדרמה מורטת עצבים שנגלתה על המסלול. 300 מ' לפני הסוף פתח לָאסֶה וִוירֶן "בפיניש" המפורסם שלו אך זה לא היה עדיין פער המבטיח לו מדליית זהב. חבורת הרצים דלקה בעקבותיו. הוא לא ניתק מהם. הוא לא הצליח לנַעֵר אותם. נצמדו אליו שני הניו-זילנדיים במדים השחורים המסורתיים של ארצם דִיק קְווֹאקְס (Dick Quax) ו-רוֹֹֹד דִִיקְסוֹן (Rod Dickson), וגם הרָץ הגרמני קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָנְד (Klaus Hildenbrand). בישורת האחרונה כ- 80 מ' מקו הסיום, הוביל לָאסֶה וִוירֶן בסנטימטרים. לרגע נדמה היה שהנֵה הוא יִישָבֵר ולא יזכה בבכורה. אלו הן השניות המכריעות בהתמודדות הספורטיבית המבליטות את תכונות המנצח ואת יכולת הדבקות במשימה. כל החבורה המובילה הייתה כבר עייפה מאוד. לא נותר בהם כוח. הם רצו על מכמני האנרגיה האחרונים של גופם. גם האתלט הפיני המחונן לאסה ווירן היה לבטח לֵאֶה, אך לָאסֶה וִוירֶן קורץ מגזע של מנצחים (!). הוא לא וויתר וחצה ראשון בשארית כוחותיו את קו הסיום כשקבע זמן של 13:24.76 דקות. לאסה וִוירֶן הקדים את דִיק קְווּאֶקְס ב- 40 מאיות השנייה. בתרגום מתמטי של זמן למרחק מדובר בטווח ממוצע של 65 ס"מ בלבד. דִיק קוואֶקְס הקדים את קְלָאוּס – פִּיטֶר הִילְדֶנְבְּרָאנְד ב- 22 מאיות השנייה. קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד התמוטט על קו הגמר אך זכה בתהילה ובמדליית הארד. רוֹד דִיקְסוֹן סיים רביעי בזמן של 13:25.50 דקות. פחות משנייה אחת חצצה בין המקום הראשון לרביעי. זה היה סיום דרמטי לריצה מדהימה ושידור ישיר נפלא בטלוויזיה של נסים קיוויתי בשעה שהזוכה במדליית הארד האולימפית שָכוּב וּמְמוּטַט על קו הגמר. איכות הריצה ההיא וטיב התיאור ו-השידור הישיר שלה ההוא ע"י נסים קיוויתי ז"ל לא יישכחו לעולם (!!!).

בימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC, הִיתֵּל לרגע בשַדָּרִים בעיצומה של הדרמה, והפתיע גם את נסים קיוויתי שלנו. הוא הסיט את המצלמות המתעדות את המאבק שהתחולל על קו הסיום שם היה שרוע עדיין קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד על המסלול מעולף וחסר נשימה, וניתב אותן לעברו של האתלט הפיני ה-זוכה במדליית הזהב לָאסֶה וִוירֶן ו-המנצח הצוהל המתרחק לאיטו ממוקד הדרמה כשהוא מקיף בריצה קלילה את האִצטדיון, ומנופף בידיו הגרומות לקהל המריע. נסים קיוויתי שַדָּר עטור מוניטין, שעיניו התרוצצו ללא הפסק בין מוניטור הטלוויזיה המוצב בעמדת השידור שלנו, לבין הנעשה על המסלול באִצטדיון, היה מוכן ועירני ו-לא התבלבל. הוא העניק בסמכותיות חותמת היסטורית לתמונת הטלוויזיה שנגלתה לפתע, במוקדה נראה לָאסֶה וִוירֶן ה-מאושר (מס' גופייה 301) עטוף קהל (גם ותוספת באמצעות אפקט טכני), וכך שידר למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא את הטקסט הבלתי נשכח ההוא כלהלן : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לָאסֶה וִוירֶן מפינלנד, הוא גדול יותר מאֶמיל זָטוֹפֶּק הוא גדול יותר מפָּאבוֹ נוּרְמִי, הוא גדול הרצים של הריצות הארוכות בהיסטוריה…". מדהים (!). הטקסט הנפלא ההוא שהגה נסים קיוויתי ז"ל, בעת השידור הישיר ההוא בתחרויות ה-א"ק של אולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976, נותר בלתי נשכח חַרוּת לעַד בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית (!!!). הייתי נוכח שם בעמדת השידור ההיא שלנו באצטדיון ה- א"ק במונטריאול 76' בתפקיד עוזר שדר של נסים קיוויתי, ונפעמתי…!

אלכס גלעדי מי ששימש עורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא את אירועי אולימפיאדת מונטריאול 1976, ביקש ממני לקחת את התפקיד ולהיות עוזר השדר הקבוע של נסים קיוויתי בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי במונטריאול 1976 בעת כל תחרויות ה- א"ק אולימפיות ההן. הוא הדגיש ו-אמר לי, (ש-נסים קיוויתי רוצה רק אותך לידו בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי במונטריאול 1976 בתפקיד עוזר שדר שלו), ב-עת אותם השידורים הישירים האולימפיים ההם של תחרויות ה- א"ק ההן שמטבע הדברים עמדו וניצבו במרכז כלל השידורים הישירים שלנו אז באותה אולימפיאדת מונטריאול 1976 ההיא לפני 48 שנים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. זיכרון בלתי נשכח (!). זהו הסיום הדרמטי ו-הבלתי נשכח של ריצת ה- 5000 מ' לגברים. אחת הדרמות הגדולות ביותר שנחרתה על קו הסיום באצטדיון ה- א"ק בהיסטוריה של כלל תולדות המשחקים האולימפיים לדורותיהם. "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…", זעק שדר ה-א"ק העל ו-הנפלא נסים קיוויתי ז"ל את הטקסט הזה…למיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והתכוון לרץ הפיני המנצח המדהים לאסה ווירן (Lasse Viren, מס' 301).

המנצח לאסה ווירן / Lasse Viren מ-פינלנד (מס' גופייה 301) מקדים ב-פחות ממטר את דיק קואקס הניו- זילנדי (691), ואת הגרמני קלאוס-פיטר הילדנבראנד שהתמוטט על קו הגמר, אולם ואף על פי כן חצה אותו, ו-זכה ב-מדליית הארד האולימפית. הקיצוני משמאל הוא רוד דיקסון (689) אף הוא מניו-זילנד הגיע למקום הרביעי, ברנדן פוסטר מאנגליה (שני משמאל בין רוד דיקסון לבין דיק קואקס) היה חמישי, רביעי משמאל הוא האנגלי יאן סטיוארט שסיים שביעי, ראשון מימין מספר גופיה 96 הוא ווילי פולאוניס מבלגיה ש-דורג שישי בריצה הזאת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976. (באדיבות CBC קנדה ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רק שַדָּר טלוויזיה עָנָק ודגול כ- נסים קיוויתי היה מסוגל לבנות כ-הרף עין בשידור ישיר טקסט כה ממצה, ולהעניק כותרת כל כך הגיונית וכל כך נכונה לסיטואציה הדרמטית במילים כה ספורות. כמו יורם ארבל גם נסים קיוויתי חונן ביכולת ניסוח בשידור ישיר. הוא היה כותב מעולה ועיתונאי ברוך כישרונות. ה-א"ק הייתה אהובתו האמיתית. הוא היה שַדָּר א"ק נפלא עוד בטרם לידתנו הטלוויזיונית. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "למילים יש וויזואליה משלהן". 

אין אושר גדול יותר מלנעוץ עוד ועוד סיכות צבעוניות ביעדי שידורי הספורט השונים הפרושים על מפת הגלובוס והנכבשים בזה אחר זה ע"י הטלוויזיה הישראלית. היתד הקטנה מציינת כיבוש גדול. במשך 32 שנות עבודתי בשידור הציבורי חציתי את כל הימים והאוקיינוסים על פני תבל, טסתי מאות אלפי ק"מ סביב העולם, נחתי בחמש יבשות תבל, וביקרתי בשבעים ערים – רַק כדי להפיק ולהביא את מיטב אירועי הספורט הבינלאומיים לצופי הטלוויזיה בישראל. לא טיילתי ולא תיירתי את הגלובוס. לא היה לי זמן לכך. ראיתי במשך 32 שנות קריירה רק את מתקני ה- Media, אִצטדיוני הספורט, את מיטתי במלון, ואת מוניטור הטלוויזיה שהיה המַצְפֵּן ומורה הדרך שלי במסעותיי הארוכים. לעתים חשתי את עצמי כ-סַפָּן / ימאי נודֵד מגלה ארצות ויבשות המציב את דגלה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בכל מקום באטלס אליו הוא מְנָוֵוט ולבסוף גם מגיע.

פוסט מס' 1226 / 847. עיתונאות טלוויזיונית, פלוס נסים קיוויתי בן 93 (בעת כתיבת פוסט מס' 847) מי שנותר ל-עַד בלתי נשכח (!).

פוסט מס' 847 עוסק ב–תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי. השחיין היהודי-אמריקני מרק ספיץ היה אלוף אולימפי ושיאן עולם דָגוּל נָקִי ו-נטול סמים לחלוטין ברגעי השיא שלו במשחקים האולימפיים של מינכן 1972, אבל לא שתי האָצָנִיוֹת האמריקניות האלופות האולימפיות דלורז פלורנס גריפית'-ג'ויינר באולימפיאדת סיאול 1988 ו-מריון ג'ונס באולימפיאדת סידני 2000, ו-וודאי לא האָצָן הקנדי המסומם בן ג'ונסון שנתפש על חַם באולימפיאדת סיאול 1988 בתום ריצת הגמר ל-100 מ' בה ניצח וזכה במדליית הזהב, אולם סוּלָק ממנה מייד לאחר שנמצאו ב-בדיקת השתן שלו חומרים ממריצים אסורים (!) בן ג'ונסון והורחק לעַד גם מכל המשחקים האולימפיים העתידיים לבוא (!) . פוסט מס' 847. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי. פוסט מס' 847 הועלה לאוויר ביום חמישי-12 בחודש דצמבר של שנת 2019.

האָצָנִית האמריקנית דֶלוֹרֶז פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'-ג'וֹיְינֶר והאָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן באולימפיאדת סיאול 1988, והאָצָנִית האמריקנית באולימפיאדת סידני 2000 מַרְיוֹן ג'וֹנְס. תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי.

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה נקודת מפנה בקריירה שלי וגם של שני אָצָנִים ידועי שֵם, האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן והאָצָנִית האמריקנית השחורה דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר. פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' התחתנה עם אַל ג'וֹיְינֶר אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בקפיצה משולשת (17.26 מ') ואחיה של האתלטית המופלאה זָ'אקִי ג'וֹיְנֶר – קֶרְסִי אלופת קרב 7 לנשים בא"ק באולימפיאדות סיאול 1988 וברצלונה 1992. האמריקנים שהם אלופי קיצורי השמות העניקו לה את כינוי החיבה "פְלוֹ-ג'וֹ" (Flo Jo). בֶּן ג'וֹנְסוֹן ו- "פְלוֹ-ג'וֹ" לא זכו אומנם במדליות זהב בלוס אנג'לס 84' אך הוכיחו שגלום בהם פוטנציאל רב ושניהם אתלטים כישרוניים ביותר. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נטל את מדליית הארד ב- 100 מ' בזמן של 10.22 ש' (המנצח קארל לואיס קבע 9.99 ש') ופְלוֹ-ג'וֹ זכתה במדליית הכסף ב- 200 מ' בזמן של 22.04 ש' ופיגרה בשני מטרים אחרי המנצחת וָואלֶרִי בְּרִיסְקוֹ – הוּקְס (Valerie Brisco- Hooks) שקבעה זמן של 21.81 ש'. שניהם, בן ג'ונסון ו- דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר היו נחושים עתה להגשים בכל מחיר את הכישרון מתת האֵל, שהיה חבוי בגופם ושילמו על כך מאוחר יותר מחיר יקר. בֶּן ג'וֹנְסוֹן ביוקרתו האישית. הוא נפסל לכל ימי חייו מפני שנטל סמי מרץ אסורים שנועדו להגביר את כוחו ומהירותו. דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר נפטרה בלוס אנג'לס בביתה בדמי ימיה ב- 1998 בהיותה בת 38 בלבד. היא מתה בשנתה. מעולם לא הוכח כי השתמשה בסמים כמו מריון ג'ונס. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות.

בֶּן ג'וֹנְסוֹן נולד בעיר פַאלמות' (Falmouth) בג'מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. בגיל 14 עקר עם אִימוֹ ואחיו לעיר טורונטו בקנדה. כבר בגיל 15 התגלה כאָצָן בעל פוטנציאל נדיר. מאמנו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן היה צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס (Charlie Francis). צָ'ארְלִי פְרָאְנְסִיס היה מאמן א"ק מוכשר אך שנוי במחלוקת קיצונית. צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס היה האיש שהפך את בֶּן ג'וֹנְסוֹן במסע רפואי – מדעי מתוכנן היטב מראש בסיוע שימוש בסטרואידים לאָצָן המהיר בתבל. צ'ארלי פראנסיס נולד בקנדה ב- 1948 (מת ב- 2010). הוא היה בעצמו אָּצָן שנטל חלק באולימפיאדת מינכן 1972. זמנו המהיר ביותר בריצת 100 מ' עמד על 10.1 ש'. לאחר מכן הפך למאמן והאמין בכֵנוּת לשמועות שהתרוצצו בכל מקום על פני תבל וסיפרו שכל צמרת הספורטאים בעולם בענפי ה- א"ק, שחייה, הרמת משקולות, וההיאבקות נגועים בסמים ומשתמשים בהם בקביעות ובצורה שיטתית לצורך שיפור יכולתם, כישרונם, ו-הישגיהם, איש איש בתחומו. צ'ארלי פראנסיס העריך כי בלעדי שימוש מוכוון ושיטתי בסמי מרץ (תחת פיקוח רפואי ומדעי צמוד) לא יוכל בן ג'ונסון להעפיל לפסגה העולמית ולהביס יום אחד את האָצָן האמריקני והאלוף האולימפי בלוס אנג'לס 1984בריצות 100 מ' ו- 200 מ'. הוא צ'ארלי פראנסיס הגיע למסקנה כי ללא שימוש בסמים אי אפשר לקבוע שיאי עולם ולזכות במדליות זהב, לא לצבור מוניטין, ולא לגעת בכסף הגדול ש-ממתינים לאלופים האולימפיים. אז גם הִתווה את מדיניות השימוש בסמים שלו והגה את הסלוגן המפורסם שלו אותו לחש ל-בן ג'ונסון (Ben Johnson) בסודי סודות, "רָמֵה אוֹ שתַפְסִיד" (Cheat or lose). בן ג'ונסון קיבל את הגרסה של צ'ארלי פראנסיס והחל ליטול סמים באופן קבוע ובצורה שיטתית אותם סיפק לו מאמנו. הדבר נעשה בפיקוח ובקרה רפואית [1]. בתום אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' החל בן ג'ונסון להרוויח כסף תמורת השתתפותו וניצחונותיו בתחרויות ה-א"ק שנערכו ברחבי תבל בעיקר באירופה. השם והמוניטין שלו מכרו כרטיסים. עד 1985 הפסיד בן ג'ונסון שבע פעמים רצופות לקארל לואיס. ב- 1986 ניצח אותו לראשונה די בקלות במשחקי "הרצון הטוב" (Good Will Games) שנערכו במוסקבה בחסות המיליארדר האמריקני טד טרנר איש אטלנטה ואז נשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CNN. בן ג'ונסון קבע ב- 1986 על מסלולי ה-א"ק של מוסקבה תוצאה של 9.95 ש'. במקום השני סיים האָצָן הניגרי צ'ידי אימו (Chidi Emoh) בזמן 10.04 ש'. קארל לואיס היה רק שלישי בתוצאה בינונית עבורו, 10.06 ש'. בן ג'ונסון יחדיו עם מאמנו האישי צ'ארלי פראנסיס והצוות הרפואי המצומצם הנִלְוָוה אליהם קראו תיגר על עליונותו הנצחית של קארל לואיס וצלחו. הם הוכיח שקארל לואיס פגיע. המקצוע של בן ג'ונסון היה אצן א"ק ותפקידו היה לנצח על המסלול ולצבור פרסים כספיים וחוזי פרסום. מדיניות הסימום של צ'ארלי פראנסיס הוכיחה את עצמה. בן ג'ונסון אתלט מוכשר הפך בעזרת הסטרואידים לאָצָן המהיר והטוב בעולם.

שיא המאבק בין שני האָצָנִים המהירים בעולם בטרם אולימפיאדת סיאול 1988 עתיד היה להתרחש באליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה ברומא בקיץ 1987. קָארְל לוּאִיס נוצח כבר פעם אחת ע"י בן ג'ונסון. היה ברור שבן ג'ונסון כבר ניצב קרוב מאוד אליו. הכוחות היו פחות או יותר שווים. ריצת הגמר ל- 100 מ' תוכננה להיערך ע"י הוועדה המארגנת האיטלקית FIDAL (ראשי תיבות של Italian National Athletics Federation) ביום ראשון – 30 באוגוסט 1987 בזמן צפייה ראשי באירופה ובישראל, ב- 19.40 (שֶבַע וארבעים בעֶרֶב), בדיוק בעיצומן של שידור מהדורת החדשות בשפה הערבית של יוסף בר-אל [2]. שני הסלבריטאים העולמיים בן ג'ונסון וקארל לואיס העפילו כצפוי לריצת הגמר שהפכה למוקד סקרנות בינלאומית חסרת תקדים. שהיתי ברומא 1987 באותם הימים בתפקידי כעורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט ואני זוכר היטב את המתח העצום ששרר שם לפני ההתמודדות. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI ששימשה כ- Host broadcaster של האירוע הכינה 150 עמדות שידור באצטדיון האולימפי ברומא עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו רחבי תבל. מיליארד צופים ברחבי תבל עמדו לצפות במאבק קָארְל לוּאִיס – בֵּן ג'וֹנְסוֹן. לא הייתה אפילו רשת שידור אחת שהעזה שלא לשָדֵר ישיר את ריצת הגמר ל- 100 מ'. ישבתי בעמדת השידור באצטדיון האולימפי ברומא יחד עם השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן והתבוננתי במשקפת שלנו בשני ענקי הריצה האלה הפושטים את מדי האימון שלהם ליד קו הזינוק.

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא איטליה 87'. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני כ-37 שנים. (אנוכי יושב על כיסא מוגבה) בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באִצטדיון האולימפי ב-רומא יחדיו עם השדר נסים קיוויתי ז"ל (במרכז חובש כובע מצחייה לבן ומתבונן במשקפת) והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל (הקרוב ביותר למצלמה). נוכחותי בשטח באצטדיון האולימפי ברומא והקשר הטלוויזיוני עם רשת הטלוויזיה האיטלקית RAI כעורך, מנווט, ומפיק ראשי של השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מנהל הטלוויזיה היה חיים יבין ומנכ"ל רשות השידור היה אורי פורת ז"ל) הייתה הכרחית בדרך הטכנולוגית המורכבת והמסובכת לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה אולימפיאדת סיאול 1988 שנועדו להיערך בדרום קוריאה בחלוף ו-כעבור שנה. הייתי בכל העולם. ביקרתי בכל חמש יבשות תבל אך לא ראיתי דבר פרט למתקני ספורט ופרט מכשירי תעשיית ה-טלוויזיה, ואת המיטה שלי בבתי המלון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתמודדות המסקרנת הכתיבה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את מדיניות השידור. המנכ"ל לא היסֵס לרגע וכפה על מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל הנחייה ברורה : שידור ישיר מלא של הריצה בתוך המהדורה שלוֹ. כך זה גם הופיע בעמוד השלישי בתאריך יום ראשון 30 באוגוסט 1987 של פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי לקראת אותה אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987.

טקסט מסמך : 18 באוגוסט 1987. עמוד מס' 3 מתוך פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ט' בתשרי תשמ"ט – יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלכס גלעדי, אמנון ברקאי (מזוקן מאחור), גב' לאה זהבי, עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ממושקף ולובש ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי (מזוקן), כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום ז"ל), ומר נסים מזרחי. זיהוי הנוכחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בן ג'ונסון (1).

בינתיים בין השנים 1984 ל- 1987 המשיך בן ג'ונסון להשתפר בעקביות וצבר עוד ועוד מוניטין וממון. הוא ניצח את קארל לואיס במשחקי "הרצון הטוב" שנערכו במוסקבה בקיץ 1986, והשתווה אליו במהירות ריצתו. בן ג'ונסון היה רץ קלאסי של 100 מ'. לא יותר מזה. הוא מעולם לא היה ספרינטר של 200 מ'. שיא המאבק הבא בין קארל לואיס לבן ג'ונסון היה עתיד כאמור להתרחש ב-יום שלישי של 30 באוגוסט 1987 באליפות העולם ה- 2  בא"ק – רומא 1987. האלוף האולימפי מ-1984 האמריקני קָארְל לוּאִיס כבר נוצח על ידו, ו-בן ג'ונסון כבר סגר פערים והיה קרוב אליו. ריצת הגמר ל- 100 מ' תוכננה להיערך ע"י הוועדה המארגנת האיטלקית FIDAL (ראשי תיבות של Italian Natinal Athletics Federation) ביום ראשון – 30 באוגוסט 1987 בזמן צפייה ראשי באירופה ובישראל, ב- 19.40 (שֶבַע וארבעים בעֶרֶב), בדיוק בעיצומן של שידור מהדורת החדשות בשפה הערבית של יוסף בר-אל [1] . שני הסלבריטאים העולמיים בן ג'ונסון וקארל לואיס העפילו כצפוי לריצת הגמר שהפכה למוקד סקרנות בינלאומית חסרת תקדים. שהיתי ברומא באותם הימים ואני זוכר היטב את המתח העצום ששרר שם. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI ש-שימשה כ- Host broadcaster של האירוע בנתה, הרכיבה, והכינה 150 עמדות שידור באצטדיון האולימפי ברומא עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיות. מיליארד צופים ברחבי תבל עמדו לצפות במאבק קארל לואיס – בן ג'ונסון. שום רשת טלוויזיה בתבל שמכבדת את עצמה לא העזה שלא לשָדֵר ישיר לארצה את ריצת הגמר הזאת ל- 100 מ' שעמדה במוקד אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. ישבתי בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביציעי האצטדיון האולימפי ברומא יחדיו עם השַדָּר הנפלא שלי נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, והתבוננתי במשקפת שלנו בשני ענקי הריצה האלה הפושטים את מדי האימון שלהם ליד קו ההתחלה, בטרם יריית הזינוק, ולפני המפץ הגדול.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא באליפות העולם ה- 2 בא"ק- רומא 1987. אני צופה בבן ג'ונסון מביס את קארל לואיס. הפקתי וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית מאיטליה. נוכחותי בשטח כעורך ומפיק ראשי של השידורים הישירים הייתה הכרחית בדרך להפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 כעבור שנה. אין לכך תחליף. רק משם אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. הייתי בכל העולם. ביקרתי בכל חמש יבשות תבל אך לא ראיתי דבר פרט למתקני ספורט ואת תעשיית ה-טלוויזיה, ואת המיטה שלי בבתי המלון. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 49 בתצלום), השדר נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ו- Headset (בן 61 בתצלום) ואנוכי (בן 49 בתצלום). צלמת איטלקית של RAI תיעדה וצילמה את עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא 1987. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתמודדות המסקרנת בין קארל לואיס לבין בן ג'ונסון על הבכורה בריצת 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא ב- 30 באוגוסט 1987, הכתיבה לכל רשתות הטלוויזיה בתבל וגם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ו-לי את מדיניות השידורים הישירים שלנו מ-רומא 87'. המנכ"ל לא היסֵס וכפה על מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל שידור ישיר מלא של תחרות הריצה המסקרנת שהפכה ל- Issue עולמי בתוך המהדורה בערבית. ברגע שבן ג'ונסון "נכנס" למתקן הזינוק שלו, הנציחה אותו מצלמת הטלוויזיה של RAI ב- Close up אימתני על מסך הטלוויזיה הבינלאומית. 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם נדרכו ונצמדו למסכים שלהם. מִילותיו של ה-שַדָּר שלנו נסים קיוויתי נעתקו לרגע אך הוא התעשת מייד ושידר נרגש ומלא תימהון : "…זֶהוּ בן ג'ונסון. הַר של שרירים. תסתכלו עליו…". המזניק ירה באקדחו את יריית הזינוק וקרב הענקים החל. בן ג'ונסון זינק טוב יותר ויצא מאדני הזינוק שלו כמו פגז הנורה מלועו של תותח. הזינוק שלו היה פנטסטי. תגובתו של קארל לואיס הייתה הרבה יותר איטית. כעבור 9.83 ש' הסתיים הדו-קרב בשיא עולם חדש של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. קָארְל לוּאִיס היה שני בזמן של 9.93 ש'.

טקסט תמונה : 29 באוגוסט 1987. תיעוד מאליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ב- רומא בירת איטליה בקיץ 1987. בן ג'ונסון (במדים אדומים מס' 145) לובש את המדים האדומים של קנדה ונועל נעלי ריצה "adidas", מביס את קארל לואיס (במדים כחולים מס' 1063) בריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר 1987 ברומא. בן ג'ונסון קבע בריצה הזאת שיא עולם מדהים 9.83 ש'. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה נוכחת באירוע הנ"ל. מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל שלח אותי לרומא כ-מפיק ראשי של האירוע הפופולארי ההוא. השדר נסים קיוויתי ז"ל והפרשן הצמוד שלו ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל שידרו את התחרות הקלאסית ההיא, ריצת הגמר ל-100 מ'ההיא לגברים, (ואת כל 10 ימי התחרויות ההן במסלול ובשדה) בשידורים ישירים בהיקפים מלאים מעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ב-רומא ל- מרכז הטלוויזיה הישראלית שלנו שהייתה ממוקמת אז בשכונת רוממה ב-ירושלים באמצעות תקשורת לוויינית בינלאומית מפותחת (!). (התמונה באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעקבות ניצחונו הסנסציוני על קארל לואיס ברומא באותו התאריך ההוא של 30 באוגוסט 1987 חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיביות האיטלקית DIADORA "התלבשה" על בן ג'ונסון וחיש מהר שילמה לו מיליוני דולרים כדי שיפרסם ו-ישווק את מוצריה. משכורת שנתית של 3.500000 (שלושה מיליון חצי) דולר. בן ג'ונסון המסומם הפך ליקיר תבל ולמולטי מיליונר.

טקסט תמונה : ספטמבר 1987. תיעוד היסטורי. רוברטו דניאלי (Roberto Danieli) נשיא חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיבית האיטלקית "דיאדורה" (DIADORA) חותם עם בן ג'ונסון לאחר ניצחונו על קארל לואיס חוזה פרסום חסר תקדים המעניק לאצן הקנדי 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר בשנה כדי לשָוֵוק את מוצרי החברה ברחבי העולם. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבנתינו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים. את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה. ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית, באמצעי השידור שלה, ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 301.000000 (שלוש מאות ואחד מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מ-סיאול (Seoul). ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600000 (שש מאות אלף) אֶלֶף דולר. פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של  NBC. הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם. שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית. אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות  ב- EBU בינוניות כקטנות, יצאנו דַלים מכל היבט שהוא. לא ניתן לי להביא לאולימפיאדת סיאול 88' אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88'. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן), לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו. אלכס גלעדי ז"ל שאל אותי ערב שני ה- שיוטים ה-מכריעים ההםכיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו. אומנם שלחתי ל-פוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה "1 TF" ששכרתי , אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה. צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. בשיוטים הבאים העפילו יואל סלע ואלדד אמיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות, ואמר: "…זהו הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כ- פסע מהמדליה…". במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות , צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות . מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות. יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). מנכ"ל רשות השידור סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק בסיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה, בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ממלאכתה.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. זוהי עמדת השידור שלנו ב-אצטדיון בעיר גטבורג – שוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא"ק. רגע טלוויזיוני מביך. בהיעדר צוות ENG , אנחנו נאלצים להביא את קופץ המשולשת רוגל נחום לעמדת השידור שלנו כדי לראיין אותו אך מבלי להראות אותו לצופי הטלוויזיה בארץ. נוהג פסול ונפסד של טלוויזיה ירודה שמתנהגת כרדיו מבלי שהיא כפויה לכך. צופי בטלוויזיה בסלון ביתם שמעו את קולו אך בהיעדר מצלמה הם לא ראו אותו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיקה הסינית (עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית הממלכתית CCTV הייתה סמוכה ל-שלנו), אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין ז"ל, והאתלט קופץ המשולשת רוגל נחום. (הצילום נעשה ע"י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בן ג'ונסון (2).

בשעה שבן ג'ונסון "נכנס" למתקן הזינוק שלו ומצלמת הטלוויזיה של RAI הנציחה אותו ב- Close up אימתני על מסך הטלוויזיה, כמעט נעתקו מִילותיו של נסים קיוויתי. הוא שִידֵר נרגש ומלא תימהון, "זהו בן ג'ונסון. הַר של שרירים. תסתכלו עליו". המזניק ירה את יריית הזינוק וקרב הענקים החל. בֵּן ג'וֹנְסוֹן זינק טוב יותר ויצא מאדני הזינוק שלו כמו פגז הנורה מלועו של תותח. הזינוק שלו היה פנטסטי. תגובתו של קארל לואיס הייתה איטית יותר. כעבור 9.83 שניות הסתיים הדו – קרב בשיא עולם חדש של בֵּן ג'וֹנְסוֹן. קָארְל לוּאִיס היה שני בפיגור של עשירית השנייה, הפרש של מטר אחד. זמנו 9.93 ש'.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק מתקיימת ברומא 87'. זהו הזינוק הפנטסטי של בן ג'ונסון מס' 145, מי שנועל את נעלי adidas בריצה ל- 100 מ' גמר לגברים. הוא נורה כמו פגז מכן שילוח. קארל לואיס פיגר מראשית הריצה ולא הצליח לסגור את הפער. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת. טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2  בא"ק רומא 87'. סיום הריצה ל- 100 מ'. בן ג'ונסון (מס' 145) לובש את המדים האדומים של קנדה ונועל את נעלי הריצה של "adidas", מביס את קארל לואיס (משמאל במדים כחולים מס' 1063) בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים באליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר 1987 ברומא. בן ג'ונסון קבע בריצה הזאת שיא עולם מדהים 9.83 ש'. חברות ההנעלה וההלבשה הספורטיביות "התלבשו" עליו חיש מהר ושילמו לו מיליוני דולרים כדי שיפרסם את מוצריהן. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ו- IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. האָצָן הקנדי בן ג'ונסון נועל את נעלי חברת ההלבשה וההנעלה האיטלקית "diadora" אולם לובש את המדים האדומים של נבחרת קנדה הנושאים את סמלה המסחרי של "adidas", בעת הזינוק לריצת הגמר ב- 100 מ' לגברים באולימפיאדת סיאול 1988. "הַר שְרִירִים", כינה אותו השדר המוביל שלי, נסים קיוויתי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (הפקת SORTO. באדיבות KBS ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קָארְל לוּאִיס היה מספיק נָדִיב וג'נטלמן כדי לגשת בתום התחרות אל בֶּן ג'וֹנְסוֹן ולברך אותו על ניצחונו אך גם מספיק מַרִיר כדי לרוץ למצלמות הטלוויזיה של RAI (וגם של NBC) ולומר בריש גלי, "באליפות העולם ברומא 1987 השתתפו כמה אתלטים זוכי מדליות זהב שהשתמשו בסַמִים. ריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ברומא 1987 תיזכר הרבה שנים בשל יותר מסיבה אחת. אם הייתי משתמש בסַמִים הייתי מסוגל לרוץ 100 מ' בזמן של 9.80 ש' " [3]. הוא נזהר מלהזכיר במפורש את שמו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך היה ברור למי הוא מתכוון. צפיתי בתגובתו המרירה של קָארְל לוּאִיס המאוכזב במרכז שידורי הטלוויזיה של RAI ברומא. קָארְל לוּאִיס היה אתלט יפה תואר, בנוי לתלפיות גובהו 1.90 מ', דק גִזרה ובעל סגנון ריצה מושלם. אדם מַרשים בעל כריזמה ורהוט דיבור. לא היה איש אחד בסביבה שלא האמין לדבריו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן הפך לחשוד, אך מעבדות הבדיקה של השוודי ד"ר אַרְנֶה לוּנְגְקְוִויסְט יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF, לא מצאה בשֶתֶּן שלו כל הוכחה לשימוש בסמים וניקתה אותו מכל חשד. המִרְדָף המתמיד אחרי הסמים האסורים הפך את ד"ר ארנה לונגקוויסט בעל כורחו לאוֹיְבָם המַר של אותם האתלטים נוטלי הסמים.

תזכורת. טקסט תמונה : זהו המדען השוודי ד"ר ארנה לונגקוויסט (מימין) ב- 1983 היה יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF. הוא הפך לאויבם המר של האתלטים והספורטאים המסוממים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות הטלוויזיה הציבורית של פינלנד YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם בֶּן ג'וֹנְסוֹן התראיין בלילה לטלוויזיה האיטלקית אך היה ההפך הגמור מקָארְל לוּאִיס. הַר שרירים, רחוק מלהיות יפה תואר, גַס ולא אסתטי, וגם כְבַד פֶּה ולשון. בֶּן ג'וֹנְסוֹן הגן על שמו הטוב והישגו המדהים וטען שהוא עכשיו אָצָן טוב יותר מקָארְל לוּאִיס. "…היה לי זינוק פנטסטי. אחרי 10 מטרים חשתי שאני מרחף באוויר. במחצית הדרך ידעתי שקארל לואיס כבר לא יוכל להשיג אותי…", אמר בן ג'ונסון למראיינו. וִיוו סִימְסוֹן (Vyv Simson) ואֶנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס (Andrew Jennings) מספרים בספרם המפורסם ורב המוניטין, הקרוי :

 "THE LORDS OF THE RINGS – power money and drugs in the mode Olympics"

(הספר החשוב הנ"ל יצא לאור ב- 1992).  עיתונאים שהיו עֵדים ל- האשמות החמורות של קָארְל לוּאִיס העבירו אותן לידיעתו של פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ נשיא IAAF באותה העת. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האזין בקשב והשיב להם, והשיב : "אם כך על קָארְל לוּאִיס להגיש דו"ח לפדרציה האמריקנית (!)".

שבועיים לאחר שקבע בֶּן ג'וֹנְסוֹן את שיאו המדהים 9.83 ש' בריצת 100 מ' ברומא 87' הוא היה אורח כבוד של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) במקום מושבו בעיר לוֹזַאן בשווייץ. ד"ר ארנה לונגקוויסט העניק רהביליטציה מוחלטת לבן ג'ונסון ובתור שכזה היה אורח רצוי ב- IOC. בספרם הסנסציוני, "THE LORDS OF THE RINGS", חושפים וִיוו סִימְסוֹן ואַנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס את פרשת הסימום הנפשעת והמתוכננת של בֶּן ג'וֹנְסוֹן ע"י הצוות שלו ובראשו המאמן הראשי שלוֹ צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס. סימום הגוף ע"י נטילת סטרואידים בתחרויות הספורט אסור לחלוטין ומפורשות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי. הצוות שסימם את בן ג'ונסון במשך שנים ארוכות נדרש לפיקוח רפואי קפדני ותכנון מדויק כדי שהמעבדות ומערכות הבדיקה המופעלות בתום התחרויות לא יגלו דבר. בן ג'ונסון נטל סטרואידים גם לקראת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט 1987. כשבועיים ימים לפני התחרות הורה לו הצוות להפסיק להשתמש בחומר האסור. בשבועיים הקריטיים האלה הצליח גופו של בן ג'ונסון להטמיע את שרידי הפשע האחרונים ודבר לא נתגלה בעת הבדיקה בשתן שלו לאחר שקבע את שיא העולם המדהים שלוֹ, 9.83 ש'. הוא הוכרז נקי.

לקראת סופה של 1987 גילה הצוות של האָצָן בֶּן ג'וֹנְסוֹן תופעה מוזרה בגופו. לאחר שימוש אינטנסיבי בן כמה  שנים של האתלט בהורמוני סַמים, השָד השמאלי בחזהו טפח לממדים מבהילים כמו של אישה. אך התמונה המבעיתה הועלמה מעין הציבור. בעת ההכנות האולימפיות לקראת ריצת הגמר בשבת – 24 בספטמבר 1988 נפצע בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך תוכנית הסימום לא הופסקה ונמשכה בכל עוצמתה. בסופו של חודש אוגוסט 1988 החל בן ג'ונסון את השלב האחרון בתוכנית הסימום בת השבועיים לקראת המטרה הסופית והקרב המכריע נגד קָארְל לוּאִיס : ריצת הגמר ל- 100 מ' שנקבעה לשבת – 24 בספטמבר 1988. בֶּן ג'וֹנְסוֹן השתתף בתחרות מבחן והכנה בטוקיו בה היה ידוע מראש כי לא תיערך בדיקת סמים ומשם המשיך בדרכו לסיאול בתקווה שגופו האימתני יעלים כל סימן של שימוש בסטרואידים האנאבוליים האסורים. הוא והצוות הרפואי שלו טעו בדיעבד [4]. שנה חלפה מאז ההצלחה האדירה ברומא. על קו ריצת הגמר האולימפית ל- 100 מ' לגברים בסיאול 88' ניצבו שמונה רצים. שלושה אמריקנים קָארְל לוּאִיס, קָאלְוִוין סְמִית', ודֶנִיס מִיטְצֶ'ל, שני קנדים בֶּן ג'וֹנְסוֹן ודֶסַאיִי וִוילִיאַמְס, אנגלי אחד לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי, אָצָן ברזילי רוֹבְּסוֹן קָאֶטָאנוֹ דָה סִילְבָה, ואָצָן ג'מייקני רָיְימוֹנְד סְטְיוּאַרְט. בן ג'ונסון הוגרל לשביל השישי. קָארְל לוּאִיס רץ בשביל השלישי. חצצו ביניהם לינפורד קריסטי וקאלווין סמית'. המזניק הקוריאני ירה באקדחו וחזיון רומא 1987 שנה על עצמו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן זינק נפלא הוא כמו נורה מלוע של תותח. צריך להתבונן ב- Video כדי להבין עד כמה השפיעו הסטרואידים האנאבוליים על יכולתו לתַּרְגֵם את כוחו העצום למהירותו הפנטסטית. לקארל לואיס לא היה כל סיכוי להשיג אותו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן רכש יתרון גדול כבר בזינוק ושמר עליו עד הסיום. לאחר שחצה אותו נעצר השעון האלקטרוני על שיא עולם מדהים, 9.79 ש'. הוא הקדים את קארל לואיס בהפרש של יותר ממֶטֶר שלם. על סַף סיום הריצה הפנה בֶּן ג'וֹנְסוֹן את מבטו שמאלה. הוא חיפש את יריבו האמריקני אבל קָארְל לוּאִיס לא היה שם. ועכשיו, ממש כמו ברומא 1987 הניף את זרועו הימנית על קַו הגמר כשהוא זוקר את אצבעו, ומסמן למיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל, "אני הטוֹב בעולם (!)". קָארְל לוּאִיס סיים בזמן של 9.92 ש'. כמו ג'נטלמן אמיתי שעט אל "הַר השְרִירִים" הקנדי שקורים לו בן ג'ונסון ובירך אותו על ניצחונו. כמה שעות מתום הריצה גילו מעבדות הרפואה של IOC ו- IAAF בסיאול שרידי סטרואידים בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. האָצָן הקנדי נפסל מייד בגין שימוש בסמים והודח בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים לנֶצַח. מדליות הזהב שהשיג באליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 והמשחקים האולימפיים של סיאול 1988 נלקחו ונשללוּ ממנו לעַד. שיאי העולם שלוֹ נמחקו מטבלאות השיאים.

בן ג'ונסון (3).

השַדָּר שלי במשחקי אולימפיאדת סיאול 1988 נסים קיוויתי והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן לא ידעו כי בֶּן ג'וֹנְסוֹן רווי סטרואידים. כשנורתה יריית הזינוק שידר נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה את הטקסט הזה, כלהלן : "ה- 100 מ' יוצא לדרך. לג'ונסון זינוק מצוין. קארל לואיס עכשיו בתנופה. אבל ג'ונסון עומד לנצח אני חושב. ג'ונסון, כן ! לואיס שני וקריסטי שלישי. וזהו שיא עולם מדהים, שיא עולם מדהים. 9.79 ש' גבירותיי ורבותיי. לא ייאמן. פשוט לא ייאמן. הוא עשה זאת. בן ג'ונסון בילף את כולם, הוא בילף את כולם כל העונה". נסים קיוויתי לא התכוון לפרשת הסמים. הוא התכוון לעובדה שבשתי ריצות ל- 100 מ', בשלב הראשון וברבע הגמר באולימפיאדת סיאול 1988, קבע בן ג'ונסון זמן של 10.14 ש' מול תוצאה 9.99 ש' של קארל לואיס. בשתי ריצות חצי גמר באולימפיאדת סיאול 1988 רצו השניים במקצים נפרדים. קָארְל לוּאִיס עבר את המרחק ב- 9.97 ש' ובֶּן ג'וֹנְסוֹן עשה זאת בזמן של 10.03 ש'.

תזכורת. טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. בן ג'ונסון (שני משמאל – מס' 159) קובע שיא עולם 9.79 ש' ומתריס בזקירת אצבע לעברו של קארל לואיס (שני מימין – מס' 1102), ו-מסמן כלהלן : "…אני האלוף האולימפי, אני הזוכה במדליית הזהב, אני האָצָן המהיר בתבל…". כעבור שלושה ימים ב- 27 בספטמבר 1988 נפסל בן ג'ונסון בגין שימוש בסמים אסורים, נחשף כ-שקרן ורמאי, וגורש בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות KBS ו- IOC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשהחלה SORTO להריץ את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים (Super Slow Motion) בתום ריצת הגמר ל- 100 מ' הבנו כולנו את הכוח העצום העצור בשריריו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. הזינוק שלו היה פנטסטי. על קו 50 המטרים הוא כבר הקדים את קארל לואיס בשני מטרים. ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל שישב לצדו של נסים קיוויתי ז"ל בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסיאול 88' לא יכול היה להסתיר את התפעלותו מגופו אדיר הממדים ונפוח שרירים של האצן הקנדי בֵּן ג'וֹנְסוֹן. למילים שבחר הייתה וויזואליה משלהן : "…איזה זינוק של אדם בעל עוצמה אדירה. הכול בא לו מהכתפיים והרגליים. הוא הרים המון משקולות. המון המון עבודה. לא רק כישרון יש פה. הכוח האדיר הזה שלוֹ הופך למהירות…". הפרשן גלעד וויינגרטן לא הזכיר ולו במילה אחת וגם לא העלה את ההשערה שאולי בן ג'ונסון נָגוּעַ בסמים.

שתי דגימות שתן של המנצח בן ג'ונסון A ו- B נשלחו למעבדה האולימפית לביקורת ובדיקת סַמים. כדי לשמור על אובייקטיביות וסודיות מוחלטת לא ידעו הבודקים כי מדובר בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. הבדיקה היא אנונימית ולכן האבחנה שלהם חסרת פניות. תוצאות שתי הבדיקות היו חיוביות. בשתן נמצאו שרידי סטרואידים. האינפורמציה הועברה מייד לנסיך הבלגי אלכסנדר דֶה מֶרוֹד (Alexandre De Merode The Prince) יו"ר הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). אלכסנדר דה מרוד היה האיש הראשון שידע את הסוד כי מדובר בשתן של בן ג'ונסון. אלכסנדר דֶה מֶרוֹד הוציא מסמך כתוב למנהלת המשלחת האולימפית הקנדית באולימפיאדת סיאול 1988 (chef de mission) גב' קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן (Carol Anne Letheren). קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן בישרה אישית את הבשורה המרה לבֶּן ג'וֹנְסוֹן ואמרה לוֹ בצער את הטקסט הבא כלהלן : “We love you but you are guilty”. הוועדה רפואית המליצה לפסול מייד ולאלתר את בֶּן ג'וֹנְסוֹן המְסוּמָם. ההמלצה התקבלה כמובן. מדליית הזהב נשללה ממנו והוא סולק בחזרה לקנדה מולדתו [5].

טקסט תמונה : 26 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. אחד הרגעים הדרמטיים בתולדות המשחקים האולימפיים של הזמן החדש, תמונה שהועברה בשידור ישיר ע"י SORTO לכל רשתות הטלוויזיה בעולם. הוועדה הרפואית של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) מודיעה על פסילתו של האצן הקנדי בן ג'ונסון בריצת הגמר ב- 100 מ' בשל שימוש בסמים ומגרשת אותו מהמשחקים האולימפיים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : ד"ר רוברט דוגאל (Dr. Robert Dugal) מקנדה, הנסיך אלכסנדר דה מרוד (The Prince Alexander de Merode) יו"ר הוועדה הרפואית של IOC, מישל וורדיר (Michele Verdier) מנהלת חטיבת העיתונות של IOC, וריימונד גאפנר (Raymond Gafner) המנהל האדמיניסטרטיבי של IOC, מודיעה על פסילתו וגירושו של בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 1988. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות KBS. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                        

הוועדה הרפואית פרסמה בפומבי בהודעה מיוחדת לעיתונות ב- 26 בספטמבר 1988 החלטה פה אחד המודיעה על פסילתו וגירושו של בֵּן ג'וֹנְסוֹן מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88'.

COMITE  INTERNATIONAL  OLYMPIQ

REF N0. PR / 71  / MPV

Seoul 26^th September 1988

PRESS RELEASE

RECOMMENDATION  OF  THE  IOC  MEDICAL  COMMISSION  TO  THE  IOC EXECUTIVE  BOARD  UNANIMOUSLY  APPROVED  BY  THE  IOC  EXECUTIVE BOARD.

The urine sample of Ben Johnson (Canada – Athletics – 100 m.) collected on Saturday 24^th September 1988 was found to contain the metabolites of a banned substance namely Stanozol (anabolic steroid). The IOC Medical Commission discussed all arguments presented by the Canadian Delegation, especially the statement that the substance in question might have been administered after the competition by the third party. The steroid profile is not consistent with such a claim. The IOC medical Commission recommends the following sanction : disqualification of this competitor from the XXIVth Olympiad in Seoul. The decision remains independent of any sanction which the International Federation concerned may wish to apply in accordance with its own regulation.

התאחדות הא"ק הקנדית פסלה את בן ג'ונסון והדיחה גם את מאמנו צ'ארלי פראנסיס. העולם היה כמרקחה. שערוריית האלוף אולימפי בריצה היוקרתית ביותר המודח בעוון שימוש בסמים הפכה לסיפור עיתונאי – חדשותי החם ביותר בעולם  למאמן העניקו את התואר המפוקפק "צ'ארלי הכימאי" (Charlie the chemist) והאָצָן זכה מפי עיתון הספורט החשוב בעולם "ספורט אילוסטרייטד" לתואר "פושע" (Busted).

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. דיווח מיוחד של שבועון הספורט האמריקני "ספורט אילוסטרייטד" דודות שערוריית האצן בן ג'ונסון באולימפיאדת סיאול 1988.

בן ג'ונסון ניצב בראש פירמידה גדולה של ספורטאים וספורטאיות מצטיינים ובעלי מוניטין בעולם ששמה ללעג את טוהר הספורט. רק כעבור אחת עשרה שנה מפרשת בן ג'ונסון הוקמה ב- 10 בנובמבר 1999 בלוֹזַאן הוועדה הבינלאומית למלחמה נגד סמים, הקרויה WADA (ראשי תיבות של World Anti Doping Agency). נשיא WADA כיום הוא שר האוצר לשעבר של אוסטרליה ג'ון פאהיי (John Fahey) מי שירש את מקומו של הקנדי דיק פונד (Dick Pound). ג'ון פאהיי כבר אמר את דעתו הנוקבת כלהלן : "אני מקווה שהספורט על גווניו השונים יחזור למסלולו אחרת הוא פושט רגל מוסרית. זה כאילו אנחנו אומרים לילדינו לבלוע כדורי מרץ וסטרואידים אנאבוליים כדי להצליח".

עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של סיאול חמישה שדרים – עיתונאים. יורם ארבל, נסים קיוויתי, אורי לוי, דני לבנשטיין, ומשה גרטל. כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית הציבורית על בסיס הדירוג העיתונאי. אך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי. הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה ובעל חושים עיתונאיים מבורכים בשם אלי רבינוביץ'. אלי רבינוביץ' טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוצא דופן באיכותו, נשכר בשעתו ע"י סגן נשיא בכיר ב- NBC מר אלכס גלעדי לשמש עורך Video מומחה במשחקי סיאול 1988 בצוות הטכנאים של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. הרשת שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה"ב תמורתן שילמה 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר הביאה לסיאול כוח אדם שמנה 2154 (אלפיים מאה חמישים וארבע) אנשים. אלי רבינוביץ' הישראלי היה אחד מהם. אלי רבינוביץ' היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי במלון "Seoul Garden" ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר – 28 בספטמבר 1988. צלצול הטלפון העיר אותי וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה. במשך חודש ימים בתקופת שידורי אולימפיאדת סיאול עבדתי כ- 21 שעות ביממה. זהו מאמץ עצום. בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת. נטלתי יָשֵן חצי "גרוגי" את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני. אלי רבינוביץ' היה על הקו ודיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית, "יואש, אני מתנצל שהערתי אותך, תקשיב טוב, בן ג'ונסון (Ben Johnson) האָצָן הקנדי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ' נפסל לפני דקות אחדות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים, מדליית הזהב נשללה ממנו, וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן מהמשחקים האולימפיים". הייתי המום. זאת הייתה חדשה מרעישה. הודיתי לו מקרב לִבִּי. בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון בסיאול למערכת האולימפית שלי בירושלים. השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב. מהדורת "מבט" תעלה בתוך דקות לאוויר. היינו בין הראשונים בעולם לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל לאחר שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC עשתה זאת בארה"ב.

תזכורת. טקסט תמונה : אנוכי עם אלי רבינוביץ' (משמאל) איש הגברדייה הישנה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1, איש מקצוע ו-טכנאי מצטיין ונפלא משכמו ומעלה, אדם רציני וכן בעל יושרה, וגם בעל חושים עיתונאיים הוא שהביא לי באישון לילה את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988, גירושו של האָצָן הקנדי המסומם בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88'. (מימין, מתכופף למטה זהו מר אלן הארט מה- BBC). אלי רבינוביץ' הוא לעַד בלתי נשכח עבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סירב בימים ההם לשלוח צוות צילום משלנו וכתב לסיאול 88'. סיקור נפרד ומיוחד של הספורטאים הישראליים באולימפיאדה נראה לו מוגזם, וודאי באמצעות צוות צילום ב- Film בשעה שכל העולם עבר זה מכבר לצילום במצלמות ENG. משלחת השידור הייתה אפוא מצומצמת מאוד. אפילו עוזרת הפקה לא הייתה לי שם. על חמשת השדרים – העיתונאים הוטל עוֹל כבד. הם היו עסוקים כל העת בשידורים ישירים ותקצירים בכמות אדירה שכיסו 25 ענפי ספורט אולימפיים. שידרנו מאולימפיאדת סיאול 88', כ- 133 שעות בתוך תקופה כל כך קצרה בת 16 ימים. לא היה להם שום סיכוי לעלות באשמורת בוקר על סיפור ההדחה הסנסציוני של בן ג'ונסון. אלי רבינוביץ' היה לפתע העיתונאי החשוב ביותר שלי באולימפיאדת סיאול 1988. לעולם לא אשכח לו את נאמנותו והיושרה שלו כידיד אֶמֶת כשפעל למען שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. על הסיפור העיתונאי הדרמטי של הדחת בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' "עלה" דווקא טכנאי טלוויזיה שלנו ששהה בכלל באולימפיאדת סיאול 88' בשליחות NBC. עיתונאי הטלוויזיה הישראלית שפעלו שָם בשליחות רשות השידור החמיצו אותו.

ד"ר מולי אפשטיין הפיזיולוג ופרשן ספורט ו-א"ק בערוץ מס' 55 של הטלוויזיה בכבלים כינה את ריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת סיאול 88', כ- "מירוץ המושחת מכולם". במאמר הנושא את הכותרת, "המירוץ המושחת מכולם", מ- 14 באוגוסט 2004 גילה מולי אפשטיין כי בן ג'ונסון לא היה הרמאי היחיד באותה השבת ההיא – 24 בספטמבר 1988 במשחקים האולימפיים בדרום קוריאה. חמישה מבין רצי הגמר המפורסם הזה בן ג'ונסון (Ben Johnson), דניס מיטשל (Dennis Mitchel), דסאיי וויליאמס (Desai Williams), לינפורד קריסטי (Linford Christie), וגם קארל לואיס (Carlton "Carl" Lewis) היו מעורבים בהמשך הקריירה שלהם בשערוריות סימום. את קָארְל לוּאִיס פגשתי באליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה. הצגתי את עצמי ולחצנו ידיים. נדהמתי לראות כי בגיל כה מבוגר (נולד בעיר ברמינגהם במדינת אלבאמה ב- 1 ביולי 1961) הוא מרכיב פלטה "גשר" דנטאלי על שיניו שבלטו החוצה. פרשן הטלוויזיה שלי באליפות הזאת מולי אפשטיין ניתח את התופעה ואמר כי זאת עדות ברורה לשימוש בהורמון גדילה. קארל לואיס מעולם לא נתפש משתמש בסמי ספורט. לאחר אולימפיאדת סיאול 1988 הוענש בן ג'ונסון והורחק לשנתיים מתחרויות הא"ק. התברר שבן ג'ונסון היה מספיק טיפש כדי לחזור לסוּרוֹ. ב- 1993 נתפש שוב משתמש בסטרואידים אנאבוליים. הפעם הורחק מהמסלול לצמיתות. בן ג'ונסון נולד בג'מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. היום הוא מתגורר בטוֹרוֹנְטוֹ ומתפרנס מעסקי אופנה.

דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר הייתה פקידת בנק נאה שהתגלתה כאָצָנִית מחוננת בתחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת ואשר עסקה גם באופנה ותפירה. באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' זכתה במדליית הכסף בזמן של 22.04 ש'. הקדימה אותה וָואלֶרִי בְּרִיסְקוֹ – הוּקְס שקבעה אז שיא אולימפי 21.81 ש'. פְלוֹרֶנְס ג'וֹיְינֶר – גְרִיפִית' הייתה אתלטית מחוננת. ב- 1984 נישאה לאַל ג'וֹיְינֶר (Al Joyner) אתלט אמריקני שחור אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' בקפיצה משולשת שהפך למאמנה. ב- 1986 עמדה על סף פרישה. היא הייתה השנייה הנצחית ולא מצאה עוד טעם להתחרות. היא חזרה לעבודתה כפקידת בנק ודוגמנית. אַל ג'וֹיְינֶר שכנע אותה לחזור למסלול. היא החלה להתאמן קשה ואינטנסיבי יותר מבעבר. גם במשקולות ועקבה אחרי סרטי ה- Video שהנציחו את הזינוקים המזהירים "והמתפוצצים" של בֶּן ג'וֹנְסוֹן וקָארְל לוּאִיס. היא ביקשה לנתח אותם, ללמוד מהם, ולהפיק תועלת [7]. היא הייתה אתלטית ואצנית מוכשרת אך הירחון ה-א"ק האמריקני רב המוניטין "Track & Field News", הנחשב לאורים ותומים, ל- תנ"ך של ה-א"ק הבינלאומית והאמריקנית, לא דירג אותה ב- 1987 בין עֶשֶר האצניות המהירות בתבל. באליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 87' זכתה פְלוֹ-ג'וֹ במדליית הכסף בריצת 200 מ' אחרי האָצָנית המזרח גרמנייה זִילְקֶה גְלָאדִיש (Silke Gladish). לפתע בתוך שנה עלתה לגְדוּלָה והפכה לאצנית המהירה בעולם. מהירה אף יותר מאצניות מזרח גרמניה נוטלות הסמים. רבים זקפו גבה ותמהו כיצד ייתכן הדָבָר והאם פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר נעזרת גם היא בשימוש בסמים בעת הצורך.

פְלוֹ-ג'וֹ (Flo Jo) התפרסמה ורכשה מוניטין רב ברחבי תבל ולא רק בארה"ב. היא התמחתה בריצה ל- 200 מ' אך בתחרות הא"ק הגדולה שנערכה בסן דייגו ב- 25 ביוני 1988 ניצחה בקלות גם בריצת 100 מ' בזמן מצוין של 10.88 ש'. שלושה שבועות אח"כ קבעה במבחני הא"ק האולימפיים האמריקניים ב- 16 ביולי 1988 באינדיאנפוליס שיא עולם מדהים של 10.49 ש' ב- 100 מ' (מחזיק מעמד עד עצם היום הזה). העולם היה כמרקחה. רכשתי את זכויות השידורים של מבחני הא"ק בארה"ב (Olympic Trials Athletics) זמן רב מראש בשל העניין בהם. הריצה המופלאה של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר וההילוכים החוזרים שלה שודרו ב- "משחק השבת". זכורה הופעתה האֶקְסְטְרָאוָוגַאנְדִית הראוותנית של פְלו-ג'וֹ בתחרות הזאת כשהיא מלאה מעצמה בביטחון עצמי, לובשת גֶרֶב רשת ארוכה לבנה (רק על רגלה הימנית), ומטפחת ציפורניים ארוכות צבועות ב-לַאק סֶגוֹל. באולימפיאדת סיאול 1988 היא הייתה כבר מלכה. פְלוֹ- ג'וֹ זכתה בשלוש מדליות הזהב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' באולימפיאדת סיאול, ובריצת השליחות 4 פעמים 100 מ'. שני שיאי העולם המדהימים והפנטסטיים שלה שהיא קבעה בשנת 1988, תוצאה של 10.49 ש' ב- 100 מ' (במבחנים האמריקניים האולימפיים באינדיאנפוליס ב- 16 ביולי 1988 בטרם אולימפיאדת סיאול 88') ו- זמן של 21.34 ש' ב- 200 מ'  (נקבע בריצת הגמר ב- 29 בספטמבר באולימפיאדת סיאול 1988עצמה) שרירים וקיימים עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 847. בריצת 200 מ' במשחקי סיאול היא שיפרה את שיא העולם כבר בריצת רבע הגמר כשקבעה 21.76 ש'. בחצי הגמר קבעה שוב שיא עולם 21.56 ש'. אח"כ באה שעתה הגדולה בריצת הגמר. בתום שיא העולם כרעה פְלוֹ- ג'וֹ על ברכיה. נראה כאילו היא משתחווה על המסלול האולימפי לאלוהי הא"ק. לפתע אָץ למסלול בעלה אַל ג'וֹיְינֶר. הוא חיבק אותה בחום ונשא אותה בידיו אל על. נסים קיוויתי ישב בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בסיאול וקשר לה בתום ריצת ה- 200 מ' כתר היסטורי. הוא שידר למיקרופון, "פלורנס גריפית' – ג'ויינר תיחרט בזיכרון לכל הדורות". נסים קיוויתי צדק . שיאי העולם של פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'- ג'וֹיְינֶר בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' הם הישגים יוצאים דופן וחסרי תקדים המהווים לפי שעה את קצה גבול יכולתן של הנשים בתחום הריצות הקצרות גם בעת כתיבת פוסט מס' 847 ביום חמישי – 12 בדצמבר 2019. בסופה של 1988 ייחדנו אנחנו אנשי חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפְלוֹ – ג'וֹ (Flo-Jo) הנפלאה והמחוננת הזאת, תוכנית מיוחדת. היא הייתה ראויה לכך. שוּם אישה, שחורה או לבנה, לא הצליחה להתקרב אליה ולהישגיה מעולם. שיאי העולם בריצה של פְלוֹ- ג'וֹ שרירים וקיימים גם בחלוף יותר מ-31 שנים, כאמור עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט הנוכחי מס' 848 בבלוג : yoashtvblog.co.il

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. האצנית האמריקנית דולורס פלורנס גריפית'- ג'ויינר (Flo – Jo) קובעת שיא עולם מדהים בריצת הגמר ל- 200 מ' נשים 21.34 ש'. השיא הזה שריר וקיים עד עצם היום הזה ומהווה את קצה גבול היכולת האנושית של הנשים בענף ספורט זה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (באדיבות KBS ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצלחותיה על המסלול כמו אלה של קארל לואיס והמוניטין שצברו, הסבו להם ממון רב ו-הפכו את שניהם למיליונרים כבדים. חברות בינלאומיות לבגדי ספורט והנעלה התלבשו עליהם כדי לשווק באמצעותם את מוצריהם. אחת היצרניות הייתה החברה היפנית Mizuna מומחית לייצור נעלי ריצה מסומרות (Spikes).

טקסט תמונה : שני אצנים שהפכו את הריצה למכרה זהב והיו למולטי מיליונרים. דולורס פלורנס גריפית'- ג'ויינר (מימין) וקארל לואיס (משמאל) מככבים במודעת פרסומת של "Mizuna".

רבים נטו לחשוב שהאתלטית הנפלאה הזאת השתמשה בסמים כדי לשפר את הישגיה אך הדבר לא הוכח אף פעם. פְלוֹ – ג'וֹ צלחה בשלום את כל בדיקות הסמים שעברה בקריירה שלה, אם כי צריך לומר שטרם היו מקובלות אז בדיקות רפואיות מתוחכמות לגילוי השימוש בהורמון הגדילה HGH (ראשי תיבות של Human Growth Hormone). פלורנס גריפית – ג'ויינר פרשה מהמסלול מייד בתום משחקי סיאול כספורטאית עשירה ועברה לעסוק במקצוע האהוב עליה – אופנה. בשנת 1998 נפטרה לפתע בשנתה בגיל 38. שוב ניסו רבים לכרוך את סיבת מותה בגין שימוש בסמים בתקופת עלומיה הספורטיביים אך הדבר לא הוכח מעולם. משפחתה סירבה להעניק רישיון רפואי לניתוח גופתה וסיבות מותה הפתאומי נשארו עלומות לעַד. האצנית המנוחה דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר תיזכר לדורות בשל הישגיה הפנומנאליים בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. שיאי העולם הבלתי שבירים שלה יקשטו את טבלת השיאים עוד שנים רבות. 

אליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה ברומא 1987 בימים האחרונים של אוגוסט והראשונים של ספטמבר ב- 1987 הייתה זיכרון מתוק. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אִפשֵר לי לשָדֵר ממנה 20 שעות של שידורים ישירים. הוא נענה לבקשתי להפיק ולנהל את השידורים ממרכז השידורים הבינלאומי (IBC) ברומא עצמה, ולא שעה להמלצתו של סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן לעשות זאת מהבית מאולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 הייתה אירוע הספורט הבינלאומי הגדול, החשוב, והבולט ביותר באותה שנה. חזרה גנרלית ומבחן כוח חשוב ביותר לאתלטים המתכוננים לקראת האולימפיאדה שתיערך בעוד שניים עשר חודשים בסיאול 1988 בירת דרום קוריאה. רומא 1987 שימשה מבחן גַם לטלוויזיה הישראלית הציבורית. טסט שידור עתידי עבורי ולכלל מערכת הספורט בו יוברר האם יש בידינו את הידע והכישרון ליטול את האירוע האולימפי של סיאול 88' לידינו ולטפל בו בדרך מעניינת, יעילה ואטרקטיבית. לא רק בנושא בחירת החומר אלא גם בהבנה הטכנולוגית שלו. נכונות ותעוזה של נפש האדם אינן מספיקות בטלוויזיה מבלי שנִלוות להן יכולות טכנולוגיות. ברומא 1987 ניצב מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לימיני והשַדָּר הדָגוּל נסים קיוויתי לשמאלי, ובתווך הטכנולוגיה של RAI רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של איטליה, מהטובות ביבשת בעת ההיא. בעמק האלה ניצבו שתי צלחות אנטנות שכוונו ללוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major. לא היה לי כל ספק ביכולתי לנהל בהצלחה את משימת השידורים הישירים משָם בת עַשֶרֶת הימים.

ביום השני של האליפות ברומא 87'  ב- 30 באוגוסט 1987 נקבעו שני שיאי עולם בעת השידורים הישירים שהועברו על ידינו מרומא לירושלים. סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (Stefka Kostadinova) מבולגריה קפצה לגובה של 2.09 מ' והאָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (יליד ג'מייקה) הביס בריצה ל- 100 מ' את האלוף האולימפי קָארְל לוּאִיס מארה"ב כשקבע שיא מדהים וזמן דִמיוני של 9.83 ש'. שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה שריר וקיים עד עצם היום הזה. שני ההישגים הכבירים האלה התקרבו עד למאוד לקצה גבול יכולתו של האדם בספורט. לכן גם עוררו תהיות ושאלות נוקבות . רבים בעולם וגם אנחנו בעמדת השידור ברומא 1987 שאלנו את עצמנו האם שיאי העולם האלו הושגו רק באמצעות הכישרון או גם בעזרת שימוש בסטרואידים אנאבוליים. סטרואידים אנאבוליים נחשבים לסמי מרץ אסורים בשדה ספורט. בעיקר הובעה הפליאה והתמיהה בכיוונו של האצן בֶּן ג'וֹנְסוֹן בעל השרירים הנפוחים והישגו המדהים. מדעני הספורט שאלו את עצמם האם ניתן לרוץ כל כך מהר ללא שימוש בסמי מרץ. האָצָן הקנדי הכה שוֹק על ירך בריצה ל- 100 מ' את קארל לואיס האלוף האולימפי האהוּב והפופולארי. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נבדק ע"י הוועדה הרפואית של התאחדות הא"ק הבינלאומית ה- IAAF  (ראשי תיבות של International Amateur Athletic Federation) ונמצא נקי לחלוטין. הוא עקף בסיבוב את המעבדות לבדיקת שימוש בסמים האסורים של יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF השוודי ד"ר אָרְנֶה לוּנְגְקְוִויסְט (Dr. Arne Ljungqvist). המעבדות לא מצאו דבר בשֶתֶּן שלוֹ. היום ידוע כי בֶּן ג'וֹנְסוֹן נטל באופן שיטתי סמי מרץ כדי לשפר את יכולתו שהייתה ממילא ווירטואוזית גם ללא השימוש בהם. הוא הפסיק לצרוך אותם על פי צַו מאמניו מספיק זמן לפני התחרות החשובה כדי להעלים את שרידיהם על מנת שלא להיתפש בעת הבדיקות, ובאמת באוגוסט 1987 הן לא גילו דבר. בן ג'ונסון לא נתפש. הוא צבר מייד תהילה כ- Sprinter (אָצָן) המהיר בעולם. הוא הביס את קָארְל לוּאִיס האגדי.

סִימוּמוֹ של בֶּן ג'וֹנְסוֹן בדרך לשיאי העולם המדהימים שלוֹ ומדליית הזהב שזכה בה באולימפיאדת סיאול 1988 היה מהלך רפואי – מדעי מתוכנן ומוקפד שנעשה בידי צוות מומחים במשך זמן רב. מהלכי הסימום דרשו מעקב רפואי צמוד אחר ביצועיו הפנטסטיים. בֶּן ג'וֹנְסוֹן אָצָן מוכשר גם ללא שימוש בסמים, שיתף פעולה ביודעין עם המסממים שלו בדרכו להיות אלוף אולימפי (התואר נשלל ממנו) וספורטאי עשיר. הוא ידע שמחדירים לגופו בהסתר סמים אסורים שנועדו לשפר את הישגיו. זה היה מנוגד באופן מוחלט לחוקת הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). המסממים פועלים כקוסמים. ה- "קוּנְץ" של המסממים הוא למנוע את גילוי הפשע. זה היה בעצם קרב מוחות בין הצוות שאימן את בֶּן ג'וֹנְסוֹן ובראשו צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס לבין מעבדות הרפואה של IAAF ו- IOC העוקבות אחריו (ואחרי כל צמרת האתלטים בכל אתר ספורט בעולם) כדי לגלות את "טריק" הסמים האסורים וללכוד את המשתמשים בהם. זהו מעין משחק של "שוטרים וגנבים" שטמונים בו יוקרה, תהילה, וממון רב. ה- "קוּנְץ" של המסממים הוא לדעת כיצד ומתי להפר את החוק. בעיקר מתי להשתמש בסַמִים האלה כדי להפיק מהם שיאי עולם גרנדיוזיים אך מבלי להיתפס. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נדרש להפסיק ליטוֹל את הסמים מעת לעת על פי זמן מחושב מראש, על מנת לסַלֵק ולהעלים את השרידים האחרונים של החומר הממריץ מהשֶתֶּן שלו.

רשויות ומוסדות הספורט הבינלאומיים נרתמו זה מכבר למלחמת חרמה בתופעת השימוש האסור בסמי המרץ האסורים. היו לכך שתי מטרות. הצורך לשמור על עקרונות התחרות ההוגנת ובכך להגן על הספורטאים הנקיים שאינם לוקחים סמים וגם כדי למנוע נזקי גוף מהמשתמשים. הסטרואידים האנאבוליים הם נגזרות של ההורמון הגברי טסטוסטרון. שימוש ממושך בהם לאורך שנים גורם לתופעות לוואי של נטייה לקרישת יתר של הדם, גורם ל- רְעִילוּת הכבד, נזק ללֵב, הקטנת האשכים, הגדלת השדיים, שֵיעוּר יתר, ונִיווּן מִפְרָקִים. בדיקות השתן והדם של הספורטאים לצורך גילוי של שימוש בסמים הפך לחלק בלתי נפרד מהתחרויות הגדולות בהן טמונים סכומי כסף גדולים למנצחים. המסממים פיתחו מעבדות מיוחדות שמנסות להתחכם ולהערים על בדיקות הסמים. בין הוועדות המארגנות לבין נוטלי הסמים התפתחה מלחמת עולם של שוטרים וגנבים. הועדות המארגנות הגדולות כמו ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), IAAF (התאחדות ה- א"ק הבינלאומית), FINA (התאחדות השחייה הבינלאומית), ה- NBA, ה- Tour De France ועוד, מחזיקות לידן באופן קבוע מעבדות ומומחים רפואיים כדי להילחם בתופעה הממארת.

בין אם לקח סטרואידים אנאבוליים או לַאו הפך בֶּן ג'וֹנְסוֹן בעיני רבים לרָץ המהיר בעולם. כך קבע השעון וכך אמרו את דברם שדרי הטלוויזיה למיליארד צופים. ניצחונו הסנסציוני על קָארְל לוּאִיס בריצת 100 מ' ביום ראשון אחה"צ ב- 30 באוגוסט 1987באצטדיון האולימפי ברומא משך אליו את תשומת לב הציבור. בן רגע הפך לסלבריטי בעל מוניטין עולמי. הסוכן שלו הצליח לגייס למענו מייד את תמיכת הספונסרים. בֶּן ג'וֹנְסוֹן ומאמנו צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס הפכו ב- 1987 לאנשים עשירים של ממש. מדובר בעושר כספי הנמדד במיליוני דולרים. שני שיאי העולם המדהימים של בֶּן ג'וֹנְסוֹן וסְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה כבר ביום השני של התחרויות הקפיצו את רַף הציפיות והפכו את אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 87' לאובייקט שידור מרתק. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנכי לא יכולנו לצפות להצלחה גדולה יותר מזאת (אינני מזכיר כאן את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין דאז שאמר לי כי רומא 87' איננה מעניינת אותו כל כך והוא לא עוקב באדיקות אחרי השידורים הישירים. העיקר שלא תגלשו התעקש תמיד לומר לי). שיאי העולם החדשים וההפקה האיטלקית הענקית של RAI הצדיקו את רעיון השידורים הישירים משָם ואת העלוּת כספית של המבצע כבר מראשיתו.

תזכורת. טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. התאריך: 30 בחודש אוגוסט של שנת 1987. זוהי עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא בעת אליפות העולם ה- 2 בא"ק ש-נערכה בבירת איטליה בקיץ 1987. אנוכי צופה ב- בן ג'ונסון (Ben Johnson) מביס את קארל לואיס (Carl Lewis). הפקתי וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאיטליה. נוכחותי בשטח היא חיונית ביותר לצורך ופיקוד והובלת שידורי הטלוויזיה הישירים מרומא לירושלים. אין לכך תחליף. רק משם מהשטח אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. זיהוי משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 49), השדר נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ו- Headset (בן 61), ואנוכי (בן 49). (צלמת איטלקית תיעדה וצילמה את עמדת השידור שלנו באצטדיון ברומא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביקורות העיתונות היללו את מבצע שידורי רומא 1987. יחדיו עם אלה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בשנים ההן ידעתי שאני צועד בבטחה במשעול האולימפי המוביל לסיאול 1988. לא היה לי ספק בכך.

תזכורת. טקסט מסמך : 9 בספטמבר 1987. מבקר הטלוויזיה של העיתון "מעריב" יריב בן אליעזר מעניק תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום מבצע השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק רומא 87'. (באדיבות "מעריב").

חלפה שנה. ביום רביעי – 17 באוגוסט 1988 חודש ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול 88' התקיימה בציריך תחרות הא"ק השנתית היוקרתית הבינלאומית המכונה ה- “Weltklasse“. טובי האתלטים בעולם נוהרים אליה. שום אלוף אולימפי או שיאן עולם איננו מחמיץ אותה ושום רשת טלוויזיה שמחשיבה את עצמה איננה מוותרת על הזכות לשָדֵר אותה ישיר. צוות ההפקה המצטיין של רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG בראשותם של שני המפיקים וִוילִי קִים (Willy Kym) אַרְתּוּר הֶכְלֶר (Arthur Haechler) אחד מפיגורות הטלוויזיה החשובות ב- EBU והבימאי פְרָאנְטִישֶק פּוֹזְ'דְל (Frantisek Pojdl) השתמש ב- 12 מצלמות ו- 4 הילוכים חוזרים כדי להפוך את האירוע למעין אולימפיאדה בזְעֵיר אַנְפִּין. ה- Weltklasse זכתה לחשיפה עולמית והאתלטים והאתלטיות שנשאו את הלוגו של הספונסרים חגגו. הם נחשבו על פי החוקה לספורטאים חובבים אך הפכו למיליונרים . במשך שנים רבות אלכס גלעדי ואנוכי רכשנו את זכויות השידורים של התחרות החשובה הזאת כדי להביא קטעים נבחרים ממנה לשתי התוכניות "מבט ספורט" ו- "משחק השבת".

טקסט תמונה : 1988. ציריך. זהו מפיק הטלוויזיה השווייצרי מר ארתור הכלר (Arthur Haechler). לימים הפך למנהל מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה השווייצרית הממלכתית SRG, והיום הוא משמש בתפקיד הנכבד של יו"ר קבוצת הספורט הבינלאומית ב- EBU. הוא נחשב לאחד מברי הסמכה הטובים ביותר בשידורי הספורט בטלוויזיה – באירופה ובעולם. (באדיבות ארתור הכלר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו ב- 17 באוגוסט 1988 הייתה ה- "Zurich Weltklasse" חשובה מתמיד. מבחן כוחות דרמטי ואחרון, חודש בדיוק לפני פתיחת המשחקים האולימפיים ב-סיאול בירת דרום קוריאה. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ואנוכי נעצנו סיכה נוספת על פני הגלובוס. עוד עיר אחת נכבשה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. תחרות ה-א"ק הבינלאומית של צִירִיך/שווייץ שודרה ישיר במשך שלוש שעות על מסך הטלוויזיה שלנו מייד לאחר ובתום שידור "מבט", ועד חצות וחצי ל-מגִינת לִבּוֹ של חיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. חיים יבין חַש ש-מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ו-אנוכי כעורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט (בטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא) "מציפים" את המסך בעודף שידורי ספורט. הוא התנגד. זה לא היה לרוחו. אבל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהיה חובב א"ק בנשמתו קיבל את חוות דעתי כי תחרות ה-א"ק בצִירִיך (Zurich) משולה להקרנתו ההכרחית של היומן בבית קולנוע לפני הצגתו של הסֶרֶט עצמו. הוא נעתר לבקשתי ופקד על חיים יבין לשדר ישיר בהיקף מלא את תחרות ה-א"ק המדוברת (!). נסים קיוויתי ז"ל והפרשן דוד אייגר יבד"ל שידרו ישיר במשך שלוש שעות את תחרות ה- א"ק הבינלאומית ההיא של צִירִיך (שווייץ) על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. בימים ההם זה היה תקדים וחידוש מפליג. מנהל הטלוויזיה הציבורית ההיא בימים ההם חיים יבין (בן 92, היום – עד 120 !) צלצל אליי מאוחר יותר בטלפון הפנימי למקום מושבי בקומה החמישית של הבניין ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא ו-אמר ו-הודה בפניי כי השיקול שלי וההתעקשות שלי לשדר ישיר את "תחרות ה-א"ק הבינלאומית של ציריך / שווייץ", הייתה שקולה ונכונה (!). ברור שהשבתי ו-אמרתי לו בסיום השיחה הקצרה בינינו, מילה אחת, "תודה" (!).

הערה שלי : אנוכי מבקש להדגיש כאן שכול רשתות הטלוויזיה ב- EBU (איגוד השידור של רשתות הטלוויזיה ב-מערב אירופה) וב- OIRT (איגוד השידור של רשתות הטלוויזיה במזרח אירופה הקומוניסטית) שידרו ישיר את התחרות הנ"ל ה-מסקרנת ו-המדוברת (!).  

  

טקסט תמונה : קיץ 1988. השדר נסים קיוויתי (מימין) ופרשן הא"ק דוד אייגר (עיתונאי "מעריב") במגרשי מרכז הטניס ברמת השרון  ב- 1988. דוד אייגר היה ידען א"ק מופלג, ובעל זיכרון פנומנאלי, אך נפל בפרשנותו בטלוויזיה מד"ר גלעד וויינגרטן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסֶרֶט היה ההצגה הגדולה והפקת הענק של אולימפיאדת סיאול 88'. היינו ברי מזל באותו השידור הישיר מפני שכבר באירוע הראשון בצִירִיך נקבע שיא עולם בריצה ל- 400 מ' גברים. הרץ האמריקני הָארִי בּוּץ' רֵיינוֹלְדְס (Harry `Butch` Reynolds) גמא את המרחק בזמן בלתי ייאמן של 43.29 ש'. מסמר התחרות היה כמובן מפגש הגומלין בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצה ל- 100 מ'. הם לא נפגשו מאז רומא 1987. קָארְל לוּאִיס ניצח בזמן של 9.93 ש'. קָאלְוִוין סְמִית' היה שני עם 9.97 ש'. בֶּן ג'וֹנְסוֹן סיים שלישי בתוצאה של 10.00 ש'. בֵּן ג'וֹנְסוֹן המתין בסבלנות להזדמנות הבאה שנקרתה לוֹ כעבור חודש ימים בשבת – 24 בספטמבר 1988 על מסלולי הא"ק של אולימפיאדת סיאול 88'. 150 (מאה וחמישים) רשתות הטלוויזיה בעולם חיכו יחד עמו. ריצת ה- 100 מ' היא התחרות הקצרה ביותר והיוקרתית ביותר באולימפיאדה.

ב- 1988 חגגה מדינת ישראל 40 שנה לעצמאותה. זאת לא הייתה שנה רווית אירועים . וודאי לא יוצאת דופן. בתום הבחירות לכנסת ב- 1 בנובמבר 1988 הוקמה ממשלת אחדות בראשותו של יצחק שמיר שמפלגתו הליכוד זכתה ב- 40 מנדטים. שמעון פרס קיבל את תיק האוצר ויצחק רבין מונה ל שר הביטחון. יצחק נבון התמנה לשר החינוך. מפלגת המערך זכתה ב- 39 מנדטים. על משרד הפנים הופקד שַר צעיר מש"ס שנסק אל על, אריה דרעי. מפלגתו ש"ס זכתה ב- 6 מנדטים. שר החינוך יצחק נבון והממונה מתוקף תפקידו על רשות השידור היה מאוהביו של מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל וראה בו מועמד ראוי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבא אחרי אורי פורת שעמד לסיים את כהונתו ב- 1 באפריל 1989. אך בראשות הממשלה ניצב איש ליכוד מובהק שסיכל את האהבה והמהלך הזה. ראש הממשלה יצחק שמיר בלם את יוזמת שר החינוך יצחק נבון והציב לתפקיד החשוב ורם המעלה של מנכ"ל רשות השידור את מועמדו ואמנו האישי ממשרד החוץ, מר אריה מֶקֶל. יצחק שמיר לא לקח סיכונים. שוב מינוי וודאי של מועמד מוכר מאגף הימין הפוליטי, כמו מינויו של אורי פורת לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 1984. איש העסקים שבתאי קָלמַנוֹבִיץ' חברו של אמציה לבקוביץ' (שחקן פאר בעברו בתפקיד בלם בקבוצת הפועל ת"א ונבחרת ישראל בכדורגל בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה הקודמת, מאמן מצליח שזכה פעמיים עם הפועל באר שבע באליפות המדינה בכדורגל ב- 1975 ו- 1976, ומי שהיה גם פרשן שלי לעת מצוא בטלוויזיה הישראלית הציבורית) הורשע כמרגל סובייטי ונשלח לכלא. סיירת מטכ"ל בפיקודו של אל"מ משה "בוגי" יעלון הרחיקה ב- 1988עד לפרברי טוניס כדי לחסל את הטרוריסט אבו ג'יהאד סגנו של רב הטרוריסט מפקד הארגון החבלני אש"פ יאסר עראפאת.

אנחנו הִרחקנו במאי 1988 לסיאול כדי להיערך לקראת שידורי האולימפיאדה שעמדו להיפתח בבירת דרום קוריאה ארבעה חודשים מאוחר יותר ב- 17 בספטמבר 1988. המשחקים האולימפיים של סיאול 88' היו אירוע הספורט החשוב ביותר של 1988 והמפגש הצפוי והמסקרן מאין כמותו בין קָארְל לוּאִיס ובֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצת הגמר ב- 100 מ' הפך לתחרות הנצפית ביותר באולימפיאדה ואולי החשובה מכולן. אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור דאז העניק לי מידה לא מבוטלת של תמיכה תקציבית שאפשרה לי לנַהֵל, להפיק ולערוך את שידורי אולימפיאדת סֵיאוּל 1988 כפי הבנתי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זאת הייתה האולימפיאדה החמישית שלי והשנייה שלו. באולימפיאדת לוֹס אָנְגֶ'לֶס 1984 היה מנכ"ל טירון שזה עתה נכנס לנעליו של קודמו יוסף "טומי" לפיד ועכשיו ב- 1988 שותף פעיל וקרוב אלי בתפישת השידור הטלוויזיונית הגורסת שאירועי הספורט הרלוואנטיים, הארציים והבינלאומיים כאחד, חשובים לשידור הציבורי. אורי פורת היה מודע לחשיבות שיתוף הפעולה עם ה- EBU והפך למנהיג שידור שהיה מנוי וגמור עִמו להצטרף אלי לקו החזית של השידורים [8] להפקת שידורי הטלוויזיה של המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 בבירת דרום קוריאה עצמה. זאת הייתה אחת ההחלטות החשובות שלו כמנכ"ל רשות השידור. הוא היה למעשה המנכ"ל הראשון שהכיר הכרה מלאה בחשיבות הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות והיותן נדבך שידור מרכזי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת ביקֵש להיות נוֹכֵח שָם בעצמו בלֵב לִיבָּה של הצגת הספורט הגדולה בתבל. הוא היה צמוד אלי והתעניין בצדדים הטכנולוגיים והלוגיסטיים המרכיבים את מבצע השידורים המסובך והרחוק ממדינת ישראל ובעלויות היקרות שלוֹ. הוא חשב שזאת ההזדמנות האחרונה שלוֹ כמנכ"ל הרשות לראות מקרוב כיצד מחלקת הספורט מפיקה ומשדרת מסיאול 133 שעות שידור ב- 16 ימי תחרויות, וביקש להיות נוכֵח אישית במשחקים האולימפיים בפעם הראשונה בחייו ולהתבונן ולגעת בפלא הסימביוטי הזה המכונה "טלוויזיה – אולימפיאדה", או אם תרצו בסדר מילים הפוך. האולימפיאדה נחשבת לגדולה שבהצגות הספורט בתבל ונאמר כבר בספרי הסדרה כי הפקות שידורי הטלוויזיה שלה הן הרבה יותר מורכבות ומסובכות מכל היבט שהוא בהשוואה למונדיאלים של הכדורגל.

ב- 7 באפריל 1987 נערכה פגישה מבצעית גדולה בלשכת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הנוגעת לקידום שני מבצעי השידור הבינלאומיים העומדים בפני הטלוויזיה הישראלית : אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 (6.9.1987 – 29.8.1987) ואולימפיאדת סיאול 1988 (2.10.1988 – 17.9.1988). בפגישה הזאת נטלו חלק סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן , מנהל הטלוויזיה חיים יבין, יועץ המנכ"ל נקדימון "נקדי" רוגל, מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל שירותי ההנדסה יעקב סווירי, קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה זאב שטוקהיים, עוזרי אמנון ברקאי, ואנוכי. שידורי הטלוויזיה ישראלית הציבורית המסקרת את המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 היוו נקודת מפנה מבחינת תקשורת הלוויינים שלנו. לראשונה השתמשנו בלוויין התקשורת של ה- EBU הנקרא ECS לרבות לווייני התקשורת של חברת COMSAT האמריקנית ולראשונה הקציב מנכ"ל רשות השידור אורי פורת 500000 (חצי מיליון) דולר להפקת משחקי סיאול 1988. התקציב הזה לא כלל את ההוצאות שיחולו בגין עבודה בשעות הלילה, הסכמים מיוחדים, והוצאות שוטפות בתוך בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. בחדר הדיונים נשבה רוחה של חברת "קוֹקָה קוֹלָה" זאת שהעניקה לטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1984 דמי חסות בגובה של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר ו- 80000 (שמונים אלף) באליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. זה היה יתרונם הגדול של שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בשידור הציבורי. השידורים ה-הם היו ממומנים בחלקם ע"י שקופיות חסות של חברות מסחריות.

[1] ידע אישי, והספר : "GAME of SHADOWS" שנכתב ע"י מארק פיינארו – וודה  ו- לאנס וויליאמס ב- 2006.

[2] ראה נספח : תיק הפקה ושידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 (6.9.1987 – 29.8.1987).

[3] ראה נספח : ספרם רב המוניטין של ויוו סימפסון (Vyv Simpson) ואנדריו ג'נינגס (Andrew Jennings), שיצא לאור ב- 1992 ואשר קרוי :

 "THE LORDS OF THE RINGS – power , money and drugs in the modern Olympics". 

[4] ראה נספח : גם הספר "THE LORDS OF THE  RINGS" של וִויו סימסון ואנדריו ג'נינגס.

[5] ראה נספח : גם ספרו המצוין של דייויד וולצ'ינסקי The Complete Book of The  OLYMPICS SUMMER.

[6] ראה נספח הספר : SEOUL 1988 The Official Book of The Games of The XXIVth Olympiad.

[7] ראה נספח : גם הספר "The Complete Book Of The – OLYMPICS  SUMMER" של דייויד וולצ'ינסקי (David Wallechinsky).

[8] שום מנכ"ל רשות שידור לפני אורי פורת ז"ל וגם אחריו (למעט מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל בשנים 1998 – 1993) לא ההין ולא העלה בדעתו להצטרף בחו"ל לשידורי הספורט הגדולים של אולימפיאדות או מונדיאלים (עליהם שילמה הרשות ממון רב תמורת זכויות השידורים ושימוש בטכנולוגיה יקרה) כדי להבין את עקרונות הסיקור והכיסוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מן ההיבטים של הצבת כוח אדם שלה למשימות השידור, שימוש בטכנולוגיה של ה- Host broadcaster והטסת טכנולוגיה עצמית מירושלים למקום ההתרחשות. וכמו כן להבין את מהות ההשתלבות הכללית של הטלוויזיה הישראלית במערך השידורים וההפקה של ה- EBU, ובמקרה הנדון של אולימפיאדת סיאול 1988 גם השתלבות במערך ההפקה והשידור של SORTO.

פוסט מס' 1226 / 847. הועלה בזמנו לאוויר בתאריך ההוא של יום חמישי – 12 בדצמבר 2019.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי עם סיום 32 שנות שירות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. עזבתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 1226 / 847. ציפי שמילוביץ' ("ידיעות אחרונות") ומארי פיילון ("ניו יורק טיימס"). לאנס ארמסטרונג, בן ג'ונסון, מריון ג'ונס, קלי ווייט, ומעבדת BALCO של וויקטור קונטה בקליפורניה. פוסט מס' 847. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 12 בדצמבר 2019.

מחקר וכתיבה אודות נוכלותו ורמאותו של רוכב האופניים האמריקני הנודע לאנס ארמסטרונג מי שהוכתר שבע פעמים כאלוף ה- Tour de France פרי עבודה של גב' ציפי שמילוביץ' כפי שהתפרסם שלשום בעיתון "ידיעות אחרונות", ושל גב' מארי פיילון כפי שהתפרסם בעיתון "ניו יורק טיימס" והובא ב-שעתו גם לידיעת קוראי "הארץ".

העיתונים "ידיעות אחרונות" (14 באוקטובר 2012) ו- "הארץ" (15 באוקטובר 2012) עשו חסד עם קוראיהם. שניהם הביאו מידע ו-כתבות מחקריות מצוינות מזוויות שונות אודות זילותו ושקרנותו של רוכב האופניים האמריקני הנודע ורב המוניטין לאנס ארמסטרונג שבע פעמים אלוף ה- Tour de France. נוכלות ספורטיבית של ספורטאי נערץ בקנה מידה עולמי עד לפני זמן מה שהיא השקפת עולם ופילוסופיית חיים. אדם שמאמין שכדי להעפיל לפסגה נחוץ לבלף וכל האמצעים כשרים. המאמר של ציפי שמילוביץ' מנותח וכתוב היטב. ציפי שמילוביץ' כותבת את המאמר המרתק שלה שופע הנתונים וההוכחות מלוס אנג'לס. היא מגדירה את לאנס ארמסטרונג "בִּירְיוֹן על גלגלים". היא פותחת את המאמר שלה שלשום ב- "ידיעות אחרונות" כלהלן : "נפילתו של לאנס ארמסטרונג , מדהימה במהירותה ובעוצמת שברון הלב ממנה, הגיעה לשיאה בסוף השבוע, עם פרסום פרטי החקירה נגדו של הסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט. מתברר כי האיש ששימש השראה למיליוני חולי סרטן, שהקרן שלו אוספת מיליוני דולרים למלחמה במחלה, ושבע זכיותיו ב- Tour de France סחטו ים של דמעות ברחבי העולם – הוא לא יותר מ-ביריון, שקרן, ופושע, שדרך על כל מה ומי שעמד בדרכו לצמרת רק כדי לפגוש אותם עכשיו בדרך למטה. קריירת הרמאות המזהירה שלו, עולה ממצאי החקירה, כמעט הסתיימה עוד לפני שהתחילה".

המאמר של גב' מארי פיילון הצעירה בת 26 (על פי מידע שקיבלתי ממר עוזי דן) שהתפרסם לראשונה ב- "ניו יורק טיימס" הוא הישג עיתונאי. סקופ של ממש. (המאמר תורגם לעִבְרִית והתפרסם אתמול 15 באוקטובר 2012 במדור הספורט של עיתון "הארץ") המפגש של מארי פיילון עם גב' אֶמָה אוֹרְיֶילִי המעסה האישית של לאנס ארמסטרונג וקבוצת הרוכבים שלו, מי שדאגה גם לכבס את הבגדים שלהם ובעיקר שימשה בלדרית להעברת סמים עבורם וניצלה את כישורי האיפור שלה כדי להסתיר זרועות שידעו מזרקים – פותח צוהר רחב לקוראים ומאפשר להם להציץ מאחורי הקלעים של תעשיית רוכבי האופניים המושחתת ו- רוויית הסמים. כתבה מעניינת ביותר.

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 14 באוקטובר 2012. העיתון "ידיעות אחרונות" – המוסף יומי 24 שעות. מאמר מעניין ומרתק של העיתונאית המצוינת ציפי שמילוביץ' "גלגלי השקר" אודות נוכלותו ורמאותו המתוכננים העיקביים של רוכב האופניים האמריקני לאנס ארמסטרונג בתחרויות ה- Tour de France. המאמר המלומד נחקר היטב וכתוב היטב. כותבת ציפי שמילוביץ' : "לאנס ארמסטרונג לא רק השתמש בסמים. הוא גם סחט, איים, שיקר ופעל בשיטות של פשע מאורגן. כך הפך רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג מגיבור שמיליונים בארץ ובעולם העריצו וענדו בגאווה את הצמיד הצהוב שלו, לדמות הכי בזויה שיש. אלוף העולם ברמאות". מאמר שמומלץ לקריאה עבור כל אדם. ציפי שמילוביץ' מציינת במאמר שלה משלשום כלהלן : "הטענה העיקרית של לאנס ארמסטרונג לכל אורך הדרך הייתה שנסק בין 500 ל- 600 פעם במהלך ארבע עשרה שנה ומעולם לא נתפס. על כך נכתב בדו"ח של USADA, "העובדה שלא נתפס – איננה אומרת שהוא לא השתמש", והוא גם לא נבדק כל כך הרבה פעמים כפי שטען". 

ראה "הארץ" מ- 15 באוקטובר 2012 . עיתון "הארץ" ראוי למחמאות על פרסום המאמר ה – Super  מעניין של מארי פיילון שראה אור לראשונה בעיתון "ניו יורק טיימס". להלן ציטוט דרמטי מתוך המאמר : "השנה העניקה האירית אמה אוריילי בת ה- 42 לחוקרי הסמים בארה"ב עדות בשבועה על שנותיה עם US Postal (קבוצת הרכיבה של לאנס ארמסטרונג) . עדותה יחד עם אלו של 25 אחרים, ביניהם רבים מהרוכבים עמם עבדה, נמצאת בלב התיק של הרשות האמריקנית ללוחמה בסמים (USADA) נגד לאנס ארמסטרונג. "לדבר על כך גרם לי להרגיש שאינני נאמנה, כאילו אני מפרה את הקוד", אמרה על ניסיונותיה הקודמים לחשוף את האמת, "לאנס ארמסטרונג ניסה להפוך את חיי לגיהנום", הוסיפה". 

ב- 15 באוקטובר 2012, יצא העיתונאי הוותיק של "ידיעות אחרונות" מר נוח קליגר ז"ל (אנציקלופדיה מהלכת אודות ההיסטוריה של ה- Tour de France) להגנתו של לאנס ארמסטרונג. הוא מערער לחלוטין על מהימנות החקירה של USADA ומעניק לכתב ההגנה שלו את הכותרת "קפונה על גלגלים". מר נוח קליגר קובע ברשימה העיתונאית שלו כלהלן : "בדו"ח של USADA יש יותר חורים מאשר בגבינה שווייצרית, וכל בעל היגיון בסיסי יבין מייד שיש בו תיאורים ופרטים אשר פשוט נוגדים את השכל הישר. נניח שלאנס ארמסטרונג אכן נעזר בסמים ו/או ממריצים אחרים , איך יכול להיות שבמאות הבדיקות שעבר לא נמצא דבר ? קשה לאדם עם שכל פשוט לקבל את ההסבר של הדו"ח כי היה לו הרבה מזל". מר נוח קליגר ממשיך ללגלג על הדו"ח של USADA וקובע : "לא אתפלא אם בדו"ח הבא, סוכנות USADA תטען שלאנס ארמסטרונג גם המציא את מחלות הסרטן עליה התגבר". כמובן שכל אחד יכול לאמץ לעצמו מאמר כזה או אחר. אני מאמין לדיווח של ציפי שמילוביץ' ומארי פיילון ולא קונה את הסניגוריה של נוח קליגר.

בן ג'ונסון (4).

אני מעלה בהקשר הנ"ל לדיון קצר את הופעתם המטאורית על המסלול של שני האצנים בן ג'ונסון הקנדי בשנים 1988 – 1986 והאמריקנית מריון ג'ונס בשנים 2001 – 1998. בן ג'ונסון זכה כידוע במדליית הזהב האולימפית בריצת הגמר ל- 100 מטרים ב- 24 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 88'. הוא לא רק זכה בבכורה אלא הציב גם שיא עולם פנטסטי בימים ההם לפני 24 שנים בתוצאה 9.79 שניות . נשיא IOC חואן אנטוניו סאמאראנש העניק לבן ג'ונסון בכבודו ובעצמו את מדליית הזהב כשהוא ניצב על דוכן מס' 1 באצטדיון האולימפי המרכזי ולימינו האצן האמריקני קארל לואיס ולשמאלו הספרינטר הבריטי לינפורד קריסטי. מיליארד צופי טלוויזיה היו עדים לטקס המנצחים המפואר הזה. כעבור יומיים הודח בן ג'ונסון מהמחשקים האולימפיים בגין שימוש בסמי מרץ אסורים ונשלח בבושת פנים. המעבדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ושל התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) מצאו במבחנות השֶתֶּן שלו את שרידי החומרים האסורים. ראש המשלחת הקנדית למשחקי סיאול 88' גב' קארול אן לת'רן (Carrol Anne Letheren) אמרה לבן ג'ונסון : "אנחנו אוהבים אותך אבל אתה אשם". בבוקר מוקדם של 27 בספטמבר 1988 הועלו בן ג'ונסון ומאמנו צ'ארלי פראנסיס בשדה התעופה הבינלאומי של סיאול על מטוס Air Canda בדרכו למולדתם. שניהם סולקו מהמשחקים. העולם הוכה בתדהמה. הייתי שם בסיאול 88' כעורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית. ראיתי זאת במו עיניי. פרשת בן ג'ונסון נחקרת  בפרוטרוט בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי (בן 10000 עמודים) וקרוי, "הפקות חובקות ארץ ועולם". הספר הזה כלול במסגרת סדרה בת 13 ספרים ששמה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אני מעלה את הפרשה לדיון חוזר מפני שגם בן ג'ונסון וגם מריון ג'ונס בדומה ללאנס ארמסטרונג הכחישו באופן שיטתי וגורף את העובדה שהם מסוממים בהסכמה וביודעין ע"י הצוות שלהם, וכי הם משתמש בסטרואידים אנאבוליים מבחירה, כדי לשפר עוד ועוד את הישגיהם הדמיוניים ולצבור תהילה וממון. בן ג'ונסון הפך לחשוד כבר ב- 30 באוגוסט 1987 ביומה השני של אליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה באצטדיון האולימפי ברומא. הוא ניצח לראשונה את יריבו האמריקני קארל לואיס (האלוף האולימפי של לוס אנג'לס 1984) בריצת 100 מטרים וקבע שיא עולם חדש 9.83 שניות. הוא נלקח למעבדה הרפואית של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) בראשות ד"ר ארנה לונדקוויסט ( Dr. Arne Ljungqvist), הטיל את הַשֶת+^ן שלו לתוך שתי מבחנות אולם המעבדות לא גילו דבר. בן ג'ונסון היה מסומם בחומרים אסורים (סודיים) שהמעבדות הבלתי מתוחכמות בעת ההיא לא הצליחו לחשוף אותם. ב- 30 באוגוסט של שנת 1987 הוא יצא נקי ותהילתו על ראשו. הציבור איננו יודע כי ספורטאי הצמרת הללו כמו בן ג'ונסון, לאנס ארמסטרונג, מריון ג'ונס ודומיהם הפיקו ממון עצום בסדר גודל של מיליוני דולרים מהצלחותיהם בזירות הספורט השונות בסיוע הסמים האסורים (!). הם הפכו להיות אנשים עשירים ונשים עשירות. אתלטים – מיליונרים (!). ב- 1 בספטמבר 1987 יומיים לאחר שהביס את קארל לואיס חתמה חברת ההלבשה וההנעלה האיטלקית בעלת מוניטין בינלאומי "DIADORA" על הסכם כספי עם בן ג'ונסון על סכום של 4000000 (ארבעה מיליון) דולר לשנה אחת כדי שילבש את תלבושתה וינעל את נעלי הריצה שלה. ובכן, וזאת לדעת : מאמנו האישי והצמוד של בן ג'ונסון היה צ'ארלי פראנסיס (קנדי ובעצמו אצן מחונן) הצדיק את השימוש בסמים אסורים (!) בתירוץ שכולם עושים זאת, אלה שנתפשים ואלה ש- לָאו. לכן הוא תומך בסימום האתלט שלו באופן מבוקר שיסב לו תועלת ותהילה.

תזכורת. טקסט תמונה : פרופסור ארנה לונדקוויסט משוודיה (מימין – בן 85 היום) מקבל את ברכתה של שרת החינוך הפינית גב' אווה קוסקוסקי – וויקאטאמה בטרם תחילת אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. פרופסור ארנה לונדקוויסט היה חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ושימש יו"ר הוועדה הרפואית שלו. כמו כן כיהן כסגן יו"ר הסוכנות הבינלאומית למלחמה בסמים WADA (ראשי תיבות של World Anti Doping Agency). (התמונה הזאת מ- 1983 ניתנה לי באדיבות YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. בטרם הזינוק לריצת הגמר ל- 100 מטרים לגברים. בן ג'ונסון נועל את נעלי הריצה של חברת ההנעלה וההלבשה האיטלקית "DIADORA". השדר שלי נסים קיוויתי ז"ל כינה אותו לפני הזינוק, "הר שרירים". (באדיבות IOC ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : סופו של חודש אוגוסט 1987. האצטדיון האולימפי ב-רוֹמָא מארח את אליפות העולם ה- 2 בא"ק. אנוכי יחדיו עם השדר המוביל שלנו נסים קיוויתי (הקרוב למצלמה) בעמדת השידור שלנו הממוקמת באצטדיון האולימפי ההוא ב-רוֹמָא זה שאירח בזמנו ב- 1960 את אירועי הא"ק האולימפיים ב-אולימפיאדת רומא 1960. על פי כמות המוניטורים בתמונה וכמות עמדות השידור באזור ניתן להבין איזה עניין וסקרנות מעוררת אליפות העולם ב-א"ק כאירוע ספורטיבי בינלאומי. הוגה רעיון קיום אליפות העולם בא"ק היה נשיא IAAF האיטלקי המנוח ד"ר פרימו נביולו. אליפות העולם ה- 1 בא"ק התקיימה כאמור בהלסינקי בירת פינלנד ב- 14 – 7 באוגוסט 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה-אָצָנִית האמריקנית ההיא מריון ג'ונס. גם היא התגלתה ו-נחשפה כ- בלופרית. 

האצנית האוסטרלית – אמבורגינית קתי פרימן הייתה גיבורה אולימפית במשחקי סידני 2000, אבל מקומית. את התהילה הבינלאומית האמיתית גרפה האצנית השחורה האמריקנית הנאה מָרְיוֹן ג'וֹנְס (Marion Jones). מריון ג'ונס ניצחה בריצה ל-100 מ'בזמן של 10.87 ש'. היא הקדימה את השנייה קָטֶרִינִי טָאנוּ (Katerini Thanou) מיוון בחמישה מטרים שקבעה 11.12ש'. השלישית טַיְינָה לוֹאוּרֶנְס (Tayna Lawrence) מג'מייקה השיגה זמן של 11.18 ש'. הרביעית מֶרְלִין אוֹטִי (Merlene Ottey) מג'מייקה שסיימה בזמן 11.19 ש', והחמישית זָ'אנָה פִּינְטוּסֶבִיץ' (Zhanna Pintusevych) בתוצאה 11.20 ש', פיגרו אחרי מריון ג'ונס בהפרש גדול עוד יותר. מַרְיוֹן ג'וֹנְס ניצחה גם בריצה הכפולה ל-200 מ'בזמן של 21.84 ש'. כשהייתה ילדה בת 12 חלמה להיות אלופה אולימפית בשתי הריצות הקצרות כמו פלורנס גריפית' – ג'ויינר באולימפיאדת סיאול 1988. באולימפיאדת סידני 2000 היא הגשימה את החלום. התוצאות שלה היו מרשימות. מריון ג'ונס הייתה האישה היחידה בתבל שהתקרבה להישגיה הכבירים של פלו- ג'ו מ- 1988. האצנית האמריקנית פלורנס גריפית'-ג'ויינר נמצאה מתה במיטתה בגיל 38. היו שמועות וחשדות שהאצנית הנפלאה מתה כתוצאה משימוש יתר בסטרואידים אנאבוליים בתקופת היותה אלופה אולימפית ואצנית פעילה אך משפחתה לא התירה את נתיחת גופתה. האצנית הישראלית אסתר רוט – שחמורוב זוכרת בעת שיחה עמי ב- 2005, כלהלן : "יואש אלרואי אתה יכול לצטט אותי ולהיות משוחרר מתביעת דיבה. מריון ג'ונס , פלורנס גריפית' – ג'ויינר, וכל נסיכות הספורט של מזרח גרמניה הן אתלטיות מסוממות. הן הגיעו להישגי הספורט המפליגים שלהן וקבעו שיאי עולם בגלל שימוש בחומרים אסורים. אין לי ספק בכך". ובאמת, די היה להעיף מבט קצר במבנה גופה השרירי יוצא הדופן של מריון ג'ונס, משהו כמו של גבר, כדי להבין כי מדובר בגוף שמחשבה קלוקלת עיוותה אותו". מריון ג'ונס הייתה שְרִירָנִית. הוברר כי גופה התחזק לא רק מאימוני כושר כנגד התנגדות ועיסוק בהרמת משקלות, אלא גם מנטילת סמי מרץ סטרואידים אנאבוליים אסורים (!!!).

טקסט תמונה : 2001 – 1998. האצנית האמריקנית ההיא מריון ג'ונס החיננית והשרירנית ושופעת ביטחון, בשנים שהייתה בשיא כוחה ותפארתה. (התמונה באדיבות IAAF התאחדות הא"ק הבינלאומית, IOC הוועד האולימפי הבינלאומי, ו- SOBO הגוף ששימש Host broadcaster של סיגנל הטלוויזיה האוסטרלי – הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000).

באולימפיאדת סידני 2000 ההיא, טרם נודע כי מריון ג'ונס מסוממת עד לאחרון נימיה. לכן התייחסו אליה כולם (כולל אנוכי כמי שמתעד את עברה) אל מַרְיוֹן ג'וֹנְס האצנית הנפלאה שהייתה שותפה לשתי מדליות ארד וזהב של ארה"ב בשני מרוצי השליחים לנשים באולימפיאדת סידני 2000, 4 פעמים 100 מ' ו- 4 פעמים 400 מ', וזכתה גם במדליית הארד בקפיצה לרוחק בתוצאה של 6.92 מ', רק שבעה סנטימטרים אחרי המנצחת הגרמנייה הָיְיקֶה דְרֶקְסְלֶר (Heike Drechler-Daute) והישג שווה לזוכה במדליית הכסף במקצוע הזה פִיוֹנָה מַאי (Fiona May) קופצת שחורה מאיטליה. מַרְיוֹן ג'וֹנְס הפכה לנסיכת המסלול ומלכת המילניום. מצלמות הטלוויזיה אהבו אותה ונטו לה חסד. אבל לא רק הן. גם שדרי הטלוויזיה. אני זוכר את השַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן מתרגשים ונסערים נוכח היכולת הווירטואוזית שלה. שאגותיו של מאיר איינשטיין בעמדת השידור באִצטדיון האולימפי הרעידו את קירות משרד ההפקה שלי ב- IBC בסידני (Sydney). מריון ג'ונס נראתה כאֵלָה מיתולוגית יוונית שמישהו מרח על עורה את צבע המוֹקָה. אישה יפת תואר שהטבע גילף אותה בכישרון כה רָב והעניק לה מתת אֵל של ספורטאית. מהירות וכוח.

מריון ג'ונס היא אישה גבוהה וחזקה וגם נאה ל-מראה. אתלטית – אצנית שקומתה 1.81 מ'. מריון ג'ונס הייתה ב- 1992 שחקנית כדורסל מצטיינת שקיבלה מִלְגָה כדי לשחק באוניברסיטת UNC של מדינת צפון קרוליינה בארה"ב (ראשי תיבות של University of North Carolina). בשנת 1996 עשתה מריון ג'ונס הסבה לא"ק. שנתיים אח"כ ב- 1998 כבר נחשבה לאישה המהירה בתבל. שבועון הספורט האמריקני הנפוץ והפופולארי "Sports Illustrated" העריך כי באותה שנה למרות שלא הייתה אתלטית מקצוענית היא הרוויחה כ- 7.000000 (שבעה מיליון) דולר מפרסים ותמיכה כספית מסחרית. המאמן שלה היה טרבור גרהאם מי שהואשם בפומבי כמאמן המחלק סמים אסורים לאתלטים והאתלטיות שלו. מריון ג'ונס אצנית מוכשרת נשבעה כל הזמן בהזדמנויות שונות במשך שבע שנים, גם בחקירתה בפני סוכנים פדראליים, כי מעולם לא השתמשה בסמים כדי לשפר את יכולות הריצה שלה. הרשויות האמינו לה. מאידך היה ידוע שהיא חיה באקלים של סמים ובחברתם של אתלטים ואתלטיות הנוטלים באורח קבע חומרים אסורים כדי לשפר את הישגיהם. בעלה לשעבר הודף הכדור ברזל  סִי. גֵ'יי. הָאנְטֶר (C. J. Hunter) אלוף ארה"ב ואלוף העולם נפסל באולימפיאדת סידני 2000 בעוון שימוש בסמים אסורים לצורך שיפור הישגיו הספורטיביים. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בעניין הזה בעיר סידני באוסטרליה התייצבה מריון ג'ונס לצד בעלה. בשלב מאוחר יותר של חייה נפרדה מריון ג'ונס מ- סי. ג'יי. האנטר, וחברה לאָצָן האמריקני השחור המפורסם טים מונטגומרי. טים מונטגומרי היה שיאן העולם לשעבר בריצת 100 מ' בזמן פנטסטי של 9.78 ש'. טים מונטגומרי היה חבר ברביעיית השליחים האמריקנית ארבע פעמים 100 מטרים באולימפיאדת סידני 2000 שזכתה במדליית הזהב. טים מונטגומרי היה חבר בכנופיית האתלטים של המאמן טרבור גרהאם נתפס על שימוש בסמים אסורים ונפסל לעד ע"י ה- IAAF וגם ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי. הוא גורש בבושת פנים מהמסלול. טים מונטגומרי הוא אבי ילדה של מריון ג'ונס. מריון ג'ונס אהבה את טים מונגומרי ולא היססה לצאת להגנתו. "…הכול שקרים. טים מונטגומרי לא השתמש בסמים. הוא נקי לחלוטין…", אמרה בביטחון לחוקרים הפדראליים האמריקניים, והסתבכה שוב ושוב. הבדיקות הרפואיות הפריכו את כתב הסנגוריה שלה. היא בעצמה הפכה לחשודה. מריון ג'ונס ענדה בגאווה את מדליות הזהב שהוענקו לה באולימפיאדת סידני 2000. היא הייתה חשודה אך לא נתפשה ע"י הוועדות הרפואיות של שני הגופים ה- IAAF ו- IOC בגין שימוש בסמים אסורים. ב- 2007 התגלתה התרמית הגדולה (!). האצנית המוכשרת סיממה את עצמה ביודעין במשך שנים כדי לזכות בתהילה ובממון רב שקיבלה עבור ניצחונותיה הרבים על המסלול בתחרויות ה- א"ק של ה- Grand Prix חובקי אירופה וחלקי תבל אחרים. לבסוף נתפשה והואשמה באשמה חמורה של נטילה ושימוש בסמים אסורים כדי לשפר את הישגיה ותוצאותיה בריצות הקצרות (!).

ארבע שנים וארבעה חודשים לאחר ניצחונותיה באולימפיאדת סידני 2000 נחשף והתגלה סיפור מדהים מאחורי הצלחתה הפנטסטית של האתלטית האמריקנית מריון ג'ונס על המסלול. האָצָנִית היפה והמוכשרת נחשדה בשימוש בסמים. היא כמובן דאגה להכחיש זאת מכל וכל. הישגיה במשחקים האולימפיים של סידני נראו לפתע כמעשה הונאה וכתרמית אחת גדולה. השמועות העקשניות והחריפות אמרו שמריון ג'ונס הייתה כנראה אָצָנִית מסוממת ביודעין ומבחירה אישית. את הסנסציה המרה והסיפור המדהים הזה גילו לעולם בדצמבר 2004 שני עיתונאים אמריקנים חוקרים ונמרצים מַרְק פָאיְינָרוּ – וָואדָה (Mark Fainaru-Wada) ולָאנְס וִוילִיאַמְס (Lance Williams) במאמר מדעי – תחקירי שפרסמו בעיתון סַן פרנציסקו כרוניקל (San Francisco Chronicle). הם פרסמו בכתבה סנסציונית שהסעירה את כל ארה"ב רשימה של ספורטאים וספורטאים אמריקניים ידועי שֵם , בעיקר אצנים אולימפיים ואצניות אולימפיות (גם שחקני בייסבול) שנטלו והשתמשו בסמים אסורים במשך שנים כשיטה בדוקה בדרך לפסגה העולמית ואל מדליות הזהב. הם נפגשו עם וִויקְטוֹר קוֹנְטֶה (Victor Conte), ביו – כימאי מפורסם ומדען רפואה שנוי במחלוקת ובעליו של מעבדת המחקר BALCO לתוספות מזון בקליפורניה (ראשי תיבות של Bay Area Laboratory Co Operative), שסיפר להם את הסודות האפלים של הספורטאים שהשתמשו במוצרים שלו. וויקטור קונטה הוא האיש שהרכיב את תוסף התזונה הידוע ZMA ומתכננו של הסטרואיד האנאבולי רב העוצמה והפופולארי THG בין הספורטאים והאתלטים (ראשי תיבות של Tetra Hydro Gestrinon). בעזרת גלולת הקוקטייל הזאת ביקש להנדֵס ולעַצֵב אתלטים בינלאומיים מצטיינים מזַן חדש.

בעקבות התגלית המרעישה במאמר בסן פרנציסקו כרוניקל כי ספורטאים אמריקניים בענפי ספורט שונים משתמשים בסמים, חקרו והוציאו מרק פאיינרו – וואדה ולאנס וויליאמס לאור ספר סנסציוני ומדהים בתוכנו, וקראו לו, "GAME  of  SHADOWS". הספר זכה להערכה ותפוצה רבה בת מיליונים בארה"ב ובכל רחבי תבל [1].

טקסט תמונה : לנס וויליאמס  משמאל ומארק פאיינארו – וואדה מחברי הספר הדרמטי  והסנסציוני, "GAME of  SHADOWS". (באדיבות ההוצאה GOTHAM BOOKS. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זוהי כריכת הספר המעניין, החשוב, המרתק, הדרמטי ו-הקרוי,  "Game of Shadows" של לנס וויליאמס משמאל ומארק פאיינארו – וואדה (באדיבות ההוצאה GOTHAM BOOKS. כל הזכויות שמורות). 

מַרְיוֹן ג'וֹנְס מעולם לא הואשמה ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בנטילת סמים אסורים אך השמועות העקשניות המשיכו להטריד אותה ולהעיב על שמה. העניין לא נרגע. הרכילות סביבה הפכה להיות וודאית. האלופה האולימפית הואשמה בנטילת סמים ע"י חוקרים פדראליים אך לא נשברה והכחישה את האשמה שוּב ושוּב. מדליות הזהב שקטפה באולימפיאדת סידני 2000 הושגו על ידה אם כן כחוק. היא הרוויחה אותן ביושר כל עוד לא הוכח אחרת. וויקטור קונטה הפליל אותה ואת אבי ילדה טִים מוֹנְטְגוֹמְרִי לשעבר שיאן העולם בריצת 100 מ'בזמן של 9.79 ש' בשימוש בסטרואידים אנאבוליים. טים מונטגומרי נפסל לתקופה ארוכה כאתלט. מַרְיוֹן ג'וֹנְס לעומתו מעולם לא נתפשה בבדיקות סמים לכן נשארה מעוטרת במדליות האולימפיות שמעולם לא נשללו ממנה. מריון ג'ונס הגישה תביעת דיבה לבית המשפט נגד וויקטור קונטה שטען כי מריון ג'ונס השתמשה באולימפיאדת סידני 2000 בהורמון גדילה וסוגים נוספים של חומרים אסורים. היא הסתמכה בתביעתה על העובדה שמעולם לא נתפשה בשימוש בסמים והכול רכילות. למרבה הצער על עובדה אחת אי אפשר לערער. מריון ג'ונס מעולם לא הצליחה להתקרב מאז כהוא זה להישגיה המצוינים באוסטרליה. האצנית המזהירה ניסתה לשחזר ללא הצלחה את הישגיה המופלאים מסידני 2000. היא נטלה חלק במבחני הא"ק האמריקניים לקראת אולימפיאדת אתונה 2004. קרה שם דבר בלתי נתפש ולא מובן. האצנית המזהירה שהביסה את כל מתחרותיה בעבר בקלות כה רבה נכשלה הפעם הזאת בריצות הקצרות. היא בקושי הצליחה להעפיל למשחקים האולימפיים באתונה 2004 ועשתה זאת רַק במקצוע הקפיצה לרוחק. מריון ג'ונס עברה שנים קשות. היא התגרשה מבעלה סי. ג'יי. האנטר והחלה לנהל רומן אהבה עם האָצָן האמריקני טים מונטגומרי. בסיום עונת 2000 הרתה וילדה את צאצאם המשותף טים מונטגומרי ג'וניור. לפרק זמן מסוים יצאה ממעגל התחרויות. באליפות העולם ה- 9 בא"ק שנערכה בפאריס בקיץ 2003 שימשה מריון ג'ונס פרשנית טלוויזיה. היא נראתה מתחבקת בחוֹם עם יורשתה קלי ווייט (Kelli White) אצנית שחורה אמריקנית שזכתה במדליות הזהב בפאריס 2003 בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. כמה ימים אחרי החיבוק בין השתיים הכריזה הוועדה הרפואית של IAAF כי בשֶתֶּן של קלי ווייט התגלו סמים אסורים. קלי ווייט ניסתה להכחיש בתחילה את החשדות אך כעבור חודש כבר הודתה כי אכן נטלה סמי ספורט ממריצים. היא הושעתה לשנתיים והפכה לעדת מדינה במשפטם של בעלי המעבדה המפורסמת BALCO. הרשעתה של קלי ווייט ב- 2003 הזיקה גם למוניטין של מריון ג'ונס ופגעה ביוקרתה למרות שהאשמתה לא הוכחה.

לקראת אולימפיאדת אתונה 2004 שבה מַרְיוֹן ג'וֹנְס למסלול הא"ק אך קרה כאן דבר שאיש לא צפה אותו. הספרינטרית המוכשרת שהצליחה לנפנף מעליה תמיד ובכל מקום את המהירות באצניות תבל שקראו עליה תיגר, נכשלה טוטאלית במבחנים האולימפיים האמריקניים ריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. בתחרויות האולימפיות של אתונה 2004 השתתפה רק במקצוע הקפיצה לרוחק בו דורגה בסופו של דבר במקום החמישי עם הישג בינוני של 6.85 מ'. היא נטלה חלק גם בריצת השליחים 4 פעמים 100 מ' אך הרביעייה האמריקנית נפסלה. מַרְיוֹן ג'וֹנְס לא השיגה שָם באתונה בקיץ 2004 אף מדליה. מומחי הא"ק סברו כי לאחר שהתגלתה פרשת הסמים היא נזהרה זהירות רבה והפסיקה לחלוטין להשתמש בסטרואידים אנאבוליים. כתוצאה מכך נחלש גופה ומהירותה הואטה. "אם הייתה נתפשת ע"י הוועדה הרפואית בשימוש בסמים אסורים היא הייתה נופלת לבור עמוק ושחור", אמר דיק פונד (Dick Pound) חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ודובר הסוכנות העולמית למלחמה בסמים בספורט, והאיש שנזף במריון ג'ונס על קשריה עם BALCO. בעת המשחקים האולימפיים של סידני 2000 הייתה מריון ג'ונס נשואה להודף כדור הברזל סִי. גֵ'יי. הָאנְטֶר (C. J. Hunter) שנפסל בעוון שימוש בסמים אסורים ערב המשחקים ולא נטל בהם חלק. הצמד הנשוי כונה בפי כל עולם האתלטיקה הקלה, "היפה והחיה" (The beauty and the beast). לאחר אולימפיאדת סידני 2000 התגרשה מבעלה סי. ג'יי. האנטר, והתאהבה וחברה ל-טים מונטגומרי. על פי הספר, "GAME  of  SHADOWS", העיד סי. ג'יי. האנטר, "כי ראה את אשתו לשעבר מזריקה לעצמה סמים באולימפיאדת סידני 2000", והוסיף, "…כי בגלל השימוש בסמי הספורט החלו להופיע פצעי בגרות (acne) על פניה עד שנדרשה להשתמש באיפור כדי להסתירם. עד אז היא לא התאפרה מעולם…" [2]. הוא התנקם בה על שנטשה אותו ועברה לאשת חיקו של גבר אחר. מריון ג'ונס נשארה ספורטאית אהובה ואהודה. עולם הא"ק לא היה יכול להתקיים בלעדיה ולא היא בלעדיו.

אט-אט הוברר כי אָצָנִים וספורטאים רבים בעולם השתמשו במוצר הפלא של וויקטור קונטה בדכם לפסגה ולתהילה. האצנית האמריקאית השחורה קֶלִי וָויְיט (Kelli White) זכתה בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' באליפות העולם ה- 9 בא"ק שנערכה באוגוסט 2003 בפאריס. דגימת השתן שלה הוכיחה כי השתמשה בסמים אסורים. במסיבת עיתונאים סיפרה שהיא משתמשת במודאפיניל כדי להרגיש נורמאלית ולא תחת לחץ. מעולם לא לקחתי חומרים אסורים כדי לשפר את הישגיי. קֶלִי ווייט נפסלה כמובן מייד. התירוצים לא עזרו לה. גם האצן הבריטי דְוֵויין צֶ'מְבֶּרְס (Dwain Chambers) נפסל בעוון שימוש בסמים אסורים. ב- 5 ביוני 2003 כתב וויקטור קונטה מסמך מדהים ל- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ול- USADA (ראשי תיבות של United States Anti Doping Agency) הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בו חשף את טרבור גרהאם (Trevor Graham) מאמנה של מריון ג'ונס כמסמם שיטתי של שורת אצנים נוספת בעלי מוניטין [3].

משהו אישי : פגשתי את מריון ג'ונס באקראי בשדה התעופה הבינלאומי של בנגקוק בתום משחקי סידני 2000 בדרכי חזרה לישראל. היא התעכבה לכמה שעות בבנגקוק משם טסה לדוחה בירת קטאר לאחת מתחרויות הא"ק בסֶבֶב הגראנד פרי העולמי. חברת "נַיְיקִי" (NIKE) הייתה זה מכבר הספונסר הרשמי של הספורטאית הנערצת והפכה אותה לספורטאית עשירה מולטי מיליונרית. הצגתי את עצמי בפניה. לחצנו יד והספקתי לומר לה רק משפט אחד, "הפכת לגיבורה נערצת בארצי מדינת ישראל בעקבות שידורי הטלוויזיה מסידני 2000". ביקשתי להעניק לה סובניר למזכרת מטעם רשות השידור כשלפתע התקרב בעלה במבט מאיים סִי. גֵ'יי. הָאנְטֶר ודרש ממני במבט מאיים לפנות את המקום. היא הייתה אחת האתלטיות המרשימות שפגשתי בחיי, אולם כזאת שחשודה בסימום עצמי ובשימוש בחומרים אסורים כדי להעפיל לפסגה ועל מנת להשיג התוצאות הפנטסטיות שלה על המסלול. באולימפיאדת סידני 2000 טרם מלאו למריון ג'ונס 25. היא נולדה ב- 12 באוקטובר 1975. באוגוסט 2001 פגשתי בה שוב באדמונטון – קנדה באליפות העולם. כתב ה- ENG שלי באדמונטון גיל תמרי היה זה שהפגיש בינינו. יצא לנו לשוחח באריכות יתר. הזכרתי לה את הפגישה ההיא בשדה התעופה של בנגקוק. הפעם הענקתי לה את המזכרת המבוקשת בשם רשות השידור הישראלית. זה היה אפשרי. סִי. גֵ'יי. הָאנְטֶר כבר לא היה בסביבה. מַרְיוֹן ג'וֹנְס נשארה אישיות מרשימה ומקסימה. היא פשוט הייתה נהדרת.

בשנת 2000 ערכה האצנית האמריקנית השחורה גב' מריון ג'ונס (Marion Jones) אלופת אולימפיאדת סידני 2000 בריצות 100 מ' ו- 200 מ' צילום משותף עם מטיל הכידון הצ'כי יאן זלז'ני (Jan Zelezny) אלוף אולימפיאדת סידני 2000 בהטלת כידון (וגם אלוף אולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996 ושיאן עולם במקצוע הזה). שניהם נבחרו לאתלטים הבולטים של השנה ההיא. שבע שנים לאחר הופעתה הבלתי נשכחת באולימפיאדת סידני 2000 הודתה מריון ג'ונס קבל עם ועדה כי בילפה את כולנו והשתמשה בצורה שיטתית בסמי מרץ אסורים. היא סיימה את הקריירה המזויפת שלה בבית כלא פדראלי בארה"ב. בקיץ 2006 שבה מריון ג'ונס השרירנית למסלולי הא"ק באירופה. היא הייתה כבר בת 30 וחזרה לנצח בתחרויות הגראנד פרי. בכמה מרוצים רצה 100 מ' בפחות מ- 11 שניות. אך עננת הסמים לא סרה מעליה והעיבה על הישגיה. מארגני תחרות הגראנד פרי בברלין 2006 אחת מתחרויות הסבב בא"ק סירבו לאפשר לה ולכל האתלטים של המאמן טרוור גרהאם ליטול חלק בתחרות בגין חשדות של נטילת סמים . היא פרשה מיוזמתה מתחרות הא"ק של ציריך 2006 וחזרה לארה"ב. התברר כי בבדיקות שתן שגרתיות בעת אליפות ארה"ב בא"ק בקיץ 2006 (לפני יציאתה לאירופה) התגלו עִקבות של EPO החומר האסור (בשמו המלא : ERYTHROPOIETIN). אך שוב לא הוכח כי היא משתמשת בסמים אסורים. במשך שבע שנים נשאר הכול נשאר בגדר רכילות ו-שמועות. מריון ג'ונס התעלמה מהן בהצלחה אך היא לא הייתה יכולה להתעלם מהחקירה הפדראלית האמריקנית היסודית בעקבות המידע שמסר וויקטור קונטה מייסד BALCO. ב- 5 באוקטובר 2007 התפוצצה הפרשה באופן סופי. מריון ג'ונס בת ה- 31 כשדמעות זולגות מעיניה הודתה בתום שבע שנים של הכחשות בשידור ישיר בטלוויזיה מחוף אל חוף בארה"ב, וכה אמרה : "…השתמשתי ביודעין ובצורה שיטתית בסטרואיד THG. שיקרתי אתכם. אני מתביישת…". האלופה האולימפית רימתה את כולנו והחזירה את המדליות האולימפיות הבלתי כשירות שלה לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). ב- 11 בינואר 2008 גזר עליה כבוד השופט קנת מ. קאראס שישה חודשי מאסר ושלח אותה לכלא. תחינותיה של מריון ג'ונס כי היא אֵם לשני ילדים קטנים בני ארבע ושנה לא עזרו לה. בטרם שלח אותה לבית הסוהר אמר השופט שחרץ את גזר דינה לאומה האמריקנית, כלהלן : "אני רוצה שאנשים יחשבו לפני שהם משקרים. לאתלטים בחברה שלנו ישי מעמד מורם מעם. הם מעניקים השראה ובעיקר משמשים מודל לחיקוי עבור ילדים ברחבי העולם. כאשר קיימת תופעה מתפשטת של רמאות זה שולח את כל המסרים הלא נכונים לאלה אחרי כל צעד ושעל של האתלטים המצטיינים".

ראה עיתון "הָאָרֶץ". שנת 2007. רקוויאם לחלום. האצנית האמריקנית מריון ג'ונס מודיעה לציבור האמריקני כי הייתה במשך שנים אתלטית מסוממת ביודעין ומתוך בחירה. הציבור לא סלח לה על רמאותה והיא נשלחה לכלא כשקרנית. 

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 2007. ה-אצנית האמריקנית מריון ג'ונס מי שזכתה באולימפיאדת סידני בשתי מדליות זהב בריצות הקצרות ל-100 מ'  ו-200 מ', מתייצבת בפני רשתות הטלוויזיה האמריקניות FOX , CBS , NBC , ו- ABC , ומודה קבל עם ועדה כי שיקרה כל השנים האלה בהן השתמשה בהסתר ב-סמי מרץ אסורים. למרות היותה אם לשני ילדים קטנים היא נשלחה לבית סוהר פדראלי לתקופה של שנה אחת. (באדיבות סוכנויות הצילום).

העיתון "ניו יורק טיימס" הקדיש באוקטובר 2007 ובינואר 2008 מקום נרחב לפרשה פרי מאמרי עטו של הארווי אראטון . עיתון "הארץ" תרגם ופרסם אותו.

ראה "הָאָרֶץ" : אוקטובר 2007. מאמרו הראשון של הארווי אראטון בעיתון "New York Times" אודות פרשת הסמים של האצנית מריון ג'ונס אלופת אולימפיאדת סידני 2000 בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', פרי תרגומו של עיתון "הָאָרֶץ".

ראה הארץ : ינואר 2008 . מאמרו השני של הארווי אראטון בעיתון "New York Times" אודות פרשת הסמים של האצנית מריון ג'ונס אלופת אולימפיאדת סידני 2000 בריצות ל- 100  מ' ו- 200  מ', פרי תרגומו של עיתון "הָאָרֶץ". 

סיכום כללי וכמה תזכורות הנוגעים ל-תעשיית הסימום בספורט הבינלאומי.

DOZ קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת (Deutsche Olympic Zentrum) ששימשה Host broadcaster היא שהפיקה את הסיגנל הבינלאומי של אולימפיאדת מינכן 1972 בהצטיינות רבה (מטעמן של שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF). הקבוצה הזאת עשתה עבודה פנטסטית בכל תחומי הטלוויזיה של תכנון ומחשבה, הפקה, צילום, שידור, ועריכה, ומתן שירותים מצוינים ל- 75 רשתות טלוויזיה בינלאומיות שהתארחו במינכן 72' וכיסו את המשחקים עבור מדינותיהן. קבוצת ההפקה של DOZ בראשות ארבעת האישים הוֹרְסְט זָיְיפָארְת, אוּלִי ווֹלְטֶרְס, רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה, ואוּלְרִיךְ בְּרָאוּן כללה בתוכה 3000 (שלושת אלפים) מומחים ומהנדסים. לזכותה צריך לומר עוד דבר : היא ייצרה ב- 1972 את תמונת הטלוויזיה החדה, הברורה, והאיכותית ביותר (מבחינה טכנולוגית) בשיטת צבע הקרויה PAL B אשר מכילה 625 קווים – שנראתה עד אז בעולם בתעשייה הזאת. תמונת הטלוויזיה הגרמנית ב- 1972 עלתה לאין ערוך ולאין שיעור על תמונת הטלוויזיה האמריקנית ששודרה בשיטת צבע של NTSC בעלת 525 קווים ועל התמונה שהפיקה הטלוויזיה הצרפתית בשיטת צבע של SECAM בעלת 625 קווים. עולם הטלוויזיה הצדיע ל- DOZ וגם לוועדה המארגנת הגרמנית בראשות של ד"ר ווילי דאומה ופרופסור וולטר טרוגר. גם אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית בירושלים הופתענו מחדות התמונה שהגיעה אלינו מתחנת הקרקע הגרמנית לתקשורת לוויינים ב- Raisting, נישאה על הטראנספונדרים של לוויין ה- Primary האטלנטי שמשייט בגובה של 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ מעל קו המשווה בין יבשות אפריקה ודרום אמריקה, נחתה בעמק האלה בואכה אל תחנת הממסר "איתנים" בהרי יהודה ומשם לאולפנים בירושלים. שידרנו אומנם ב- 1972 בשחור / לבן אך אף פעם לא ראינו עד אז תמונת טלוויזיה כה ברורה ובטיב שכזה, וסיגנל נקי לחלוטין ללא הפרעות למרות שהוא עובר כמה צמתים וכברת דרך ענקית שכזאת. תמונת Video באיכות ש- DOZ הפיקה אז ראיתי בפעם הבאה רק ב- בואנוס איירס בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978.

ביום שלישי – 5 בספטמבר 1972 התגמד הכל מול הרצח והטבח ברחוב ג'יימס קונולי 31 בכפר האולימפי ובשדה התעופה הצבאי של "פירסטנפלדברוק". בנקודת הזמן הזאת הופכת אולימפיאדת מינכן 1972 ל- "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" והטרילוגיה מקבלת תפנית חריפה. היא איננה עוסקת עוד רק במדע הטלוויזיה . שאבתי מידע בפגישותיי הרבות עם כל מיני אישים במסגרת כינוסים של מנהלי חטיבות הספורט באיגוד השידור האירופי (ה- EBU )שנערכו מקום מושבו בג'נבה וגם בערים אחרות באירופה. ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) שמפקדתו המבצעית והטכנית ממוקמת בג'נבה, קיים באורח קבע ובאופן שיטתי בעת ששימשתי מנהל מחלקת הספורט שתי פגישות תכנון שנתיות בנות שלושה – ארבעה ימים כל אחת. בחודשים פברואר – מארס התקיימו הפגישות בג'נבה ובחודשים ספטמבר – אוקטובר הן נערכו בערים שונות באירופה, כשהמארחת היא רשת הטלוויזיה המקומית. העדויות היו Off the record. ליקטתי אינפורמציה בפגישות שערכתי עם כל מיני אישים גם בעת מבצעי שידור בינלאומיים בהשתתפות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהם נטלתי חלק ושהיתי בחו"ל, בעיקר באלה של השלושה הבאים : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 (נערכו בטהראן ב-1974 שנתיים לאחר אסון מינכן 72', שם הצהירו בפניי אנשי ה-"סָאוָואק" האיראני במלון הענק והיפהפה "אינטרקונטיננטל" בו התגוררנו בטהראן, את הטקסט הזה בגאווה מופגנת, כלהלן : "…מינכן שנייה לא תהיה כאן…"), אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. העדויות לא הוקלטו. הן נמסרו לי בשיחות אישיות. ב- 1990 נפלה חומת ברלין והגוש הקומוניסטי של מזרח אירופה התמוטט. מסך הברזל קרס ועמו גם איגוד השידור המזרח אירופי OIRT המקביל ל- EBU (ראשי התיבות שלו Organization Intervision Radio and Television), אך הרבה יותר קטן והרבה יותר עני. רשתות הטלוויזיה הציבוריות של רוסיה, מזרח גרמניה, בולגריה, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, ופולין חברו ל- EBU. במארס 1991 טסתי שוב בשליחות רשות השידור לג'נבה – שווייץ. ניתנה לי הזדמנות להיפגש ולשוחח בפעם הראשונה עם אנשי  הטלוויזיה של DDR לשעבר, הלא היא מדינת מזרח גרמניה. השיחות עימם היו מעניינות. כעיתונאי אתה למד על הדרך שבה הטלוויזיה המזרח גרמנית סייעה באופן שיטתי ובצורה מחושבת ומדעית במשך שנים רבות למשטר הטוטליטארי – קומוניסטי לזהות לציבור שלו את הספורטאים והספורטאיות כבני אֵלִים. העולם הדמוקרטי והחופשי ראה במזרח גרמניה מושבת חסות קומוניסטית בת חלוף של ברה"מ. המדינה הגרמנית האמיתית הייתה מערב גרמניה. היה זה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט שהגה כבר בשנות ה- 60 של המאה שעברה את הסלוגן הפוליטי – ספורטיבי הידוע שלו שנועד לטעת את תודעתה המדינית של מזרח גרמניה בקרב אומות העולם : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים. אתה צריך לעמוד רק פעם אחת על דוכן מס' 1 של הפודיום. ההמנון המזרח גרמני ינוגן והדגל של המדינה יתנוסס בראש התורן. ומה שחשוב – במראה הזה ייצפו מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם . לכן עשה זאת שוב ושוב בסיועה של הטלוויזיה המקומית והבינלאומית עד שהעולם יאמין כי אתה קיים ". מאנשי DDR לשעבר שמעתי כמה עובדות חדשות שנוגעות לאסון מינכן 72' מנקודת מבטה של הטלוויזיה המזרח גרמנית. ושמעתי מהם עוד דבר : "האסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג היה מופת לנוער האמריקני בזמנו – השחיינית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר שימשה מופת לנוער המזרח גרמני שלנו לאחר אולימפיאדת מונטריאול 1976". קורנליה אנדר הייתה אחת מכמה אלפי ספורטאים מזרח גרמניים שהגשימו את חזונו הפוליטי – ספורטיבי של וולטר אולבריכט. היא זכתה בארבע מדליות זהב בשחייה באולימפיאדת מונטריאול 1976 וcריטואל הטקס האולימפי שנילווה להענקת המדליות למנצחים. קורנליה אנדר ניצבה על הפודיום האולימפי מס' 1 במונטריאול 76' ארבע פעמים. היא, ההמנון שלה, והדגל המזרח גרמני נחשפו בארבעת הטקסים ע"י קבוצת ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization מיְסוֹדָה של רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC) לאורך זמן מצטבר בן רבע שעה בלבד. 15 דקות של תהילה טלוויזיונית בינלאומית הספיקו כדי להזכיר לציבור כי מזרח גרמניה איננה מדינה בת חלוף . מזרח גרמניה מדינה ספרטאנית בת 15000000 (חמישה עשר מיליון) תושבים זכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 ב- 90 מדליות אולימפיות. 40 מתוכן מזהב.

באולימפיאדת מונטריאול 1976 ישבתי על אדן הבריכה האולימפית יחדיו עם פרשן השחייה הבלתי נשכח יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל והתבוננו באימוני השחייה המפרכים של נבחרת מזרח גרמניה, בשורותיה נמנו שני הווירטואוזים רוֹלָאנְד מָאתֶּס וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר. שנינו חזינו במראה מופלא . שחיין הגב רוֹלָאנְד מָאתֶּס (זכה בארבע מדליות זהב במשחי 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון גב באולימפיאדות מכסיקו 1968 ומינכן 1972) התאמן ושחה על גבו כשידיו מונחות מעל ראשו כמעֵין ראש חץ ורק רגליו עובדות. כל גופו צף מעל פני המים כקֶרֶש עד כדי כך היה משקלו הסגולי נמוך. רק עוֹר הגב נגע במים. מחזה מפתיע, מדהים, ומרהיב כאחד. ברור ששחיינים מוכשרים, עילויים מהדרגה העליונה, כמו השחיין האולימפי האמריקני ג'וני ווייסמילר (בשנות ה- 20 של המאה שעברה בשתי אולימפיאדות של פאריס 1924 + אמשטרדאם 1928) האוסטרליים דואון פרייזר ומארי רוז (באולימפיאדות מלבורן 1956 + רומא 1960 + טוקיו 1964), האוסטרלים מייקל וונדן (באולימפיאדת מכסיקו 1968) ושיין גולד (באולימפיאדת מינכן 1972), האמריקני מרק ספיץ (באולימפיאדת מינכן 1972), השחייניות המזרח גרמניות קורנליה אנדר (באולימפיאדת מונטריאול 1976) וקריסטין אוטו (באולימפיאדת סיאול 1988), האמריקני מתיו ביונדי (באולימפיאדת סיאול 1988), הרוסי אלכסנדר פופוב (באולימפיאדת ברצלונה 1992), האמריקני ארון פירסול (באולימפיאדות אתונה 2004 ובייג'ינג 2008), האוסטרלי איאן ת'ורפ (באולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004), ההולנדי פיטר וודן דן הוגנבאנד (באולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004), האמריקניים מייקל פלפס וראיין לוכטה (באולימפיאדות בייג'ינג 2008) , הסיני סון יאנג והצרפתי יאניק אנייל (באולימפיאדת לונדון 2012) ועוד רבים אחרים – חוננו בתכונה הזאת של משקל סגולי נמוך וציפה טובה על פני המים. באופן פרדוקסאלי, יתרון המשקל הסגולי הנמוך של השחיינים מעולם לא נבחן ולא נבדק ע"י השדרים האולימפיים בעת השידורים הישירים מהבריכה. הנושא ההידרודינאמי המעניין והחשוב לא נידון ולא הובא לידיעת ציבור צופי הטלוויזיה דאז במדינת ישראל.

באותו האימון ההוא של נבחרת השחייה של מזרח גרמניה בבריכה האולימפית של מונטריאול 1976 הבחנו יוסף "יוז'ו" טלקי ואנוכי כי רוֹלָאנְד מָאתֶּס בן 26 וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (כמעט בת 18) הם צמד יפה מראה וזוג רומנטי. הם לא התביישו להתגפף ולהתנשק בבריכה שוב ושוב לעֵין כל (תחת מעטה של מגבות ארוכות וגדולות ממדים), וללא התערבות הקומיסארים של המשלחת המזרח גרמנית. היה מדובר בהתנהגות לא מקובלת והפרת משמעת, אולם איש מהמשלחת המזרח גרמנית לא העז להעיר לשני כוכבי השחייה הדגולים של המדינה הספרטאנית הקטנה אך מעצמת שחייה וספורט בינלאומית ענקית, שכונתה "מזרח גרמניה". משהסירו קורנליה אנדר ורולאנד מאתס את המגבות הגדולות מעל עצמם, חייכו שניהם לכל עבר ללא מורא וללא כל מבוכה. ראו שהם באמת מאוהבים. לאחר אולימפיאדת מונטריאול 1976 הם נישאו לקול מִצְהָלוֹת המשטר הקומוניסטי המזרח גרמני. מסיבת החתונה הסבה קורת רוח למתכנני פס הייצור הספורטיבי של האומה המזרח גרמנית. חתונה של שני אלופי שחייה אולימפיים ושיאני עולם כה מוכשרים מסוגם של מָאתֶּס ואֶנְדֶר הייתה אמורה לייצר גנטיקה מעולם אחר, שושלת איתנה, שתפקידה להניב שיבוט של עוֹלָל, אולי דג – אדם, כזה שעתיד גם הוא לקשט בבוא העת את ארון מדליות זהב של האומה הקטנה והסגפנית בת 15 מיליון תושבים. ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה זכו באולימפיאדת מונטריאול 1976 ב- 90 מדליות אולימפיות. כמות פנטסטית יחסית לגודל האוכלוסייה. קורנליה אנדר (1.79 מ') זכתה באולימפיאדת מונטריאול 76' ב- 4 מדליות זהב ואחת מכסף אולם רולאנד מאתס (1.86 מ') היה כבר מעבר לשיאו ונוצח במשחה הגב ל- 100 מ' ע"י שני האמריקנים גבוהי הקומה ג'וֹן נֵיְיבֶּר (1.97 מ') ופִּיטֶר רוֹקָה (1.98 מ'). למשחה 200 מ' גב הוא כלל לא התייצב. למרות ההפסד במונטריאול 1976 שם הגיעה הקריירה המשגשגת שלו לקיצה, הילות מכסיקו 68' ומינכן 72' מגוננות על המורשת שלו ושומרות לעַד על תהילתו האולימפית. לרולאנד מאתס וקורנליה אנדר נולדה תינוקת רגילה לחלוטין שגדלה והפכה לפסנתרנית. ההורים נפרדו והתגרשו.

ביום שלישי – 5 בספטמבר 1972 התגמד הכל מול הרצח והטבח ברחוב ג'יימס קונולי 31 בכפר האולימפי ובשדה התעופה הצבאי של "פִירְסְטֶנְפֶלְדְבְּרוּק". בנקודת הזמן הזאת הופכת אולימפיאדת מינכן 1972 ל- "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" והטרילוגיה מקבלת תפנית חדה וחריפה. היא איננה עוסקת עוד רק במדע הטלוויזיה. שאבתי מידע בפגישותיי הרבות עם כל מיני אישים במסגרת כינוסים של מנהלי חטיבות הספורט באיגוד השידור האירופי (EBU) שנערכו מקום מושבו בג'נבה וגם בערים אחרות באירופה. ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) שמפקדתו המבצעית והטכנית ממוקמת בג'נבה , קיים באורח קבע ובאופן שיטתי בעת ששימשתי מנהל מחלקת הספורט שתי פגישות תכנון שנתיות בנות שלושה – ארבעה ימים כל אחת. בחודשים פברואר – מארס התקיימו הפגישות בג'נבה ובחודשים ספטמבר – אוקטובר הן נערכו בערים שונות באירופה, כשהמארחת היא רשת הטלוויזיה המקומית. העדויות היו Off the record. ליקטתי אינפורמציה בפגישות שערכתי עם כל מיני אישים גם בעת מבצעי שידור בינלאומיים בהשתתפות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהם נטלתי חלק ושהיתי בחו"ל, בעיקר באלה של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 (שנתיים לאחר אסון מינכן 72' שם הצהירו בפניי אנשי הסָאוָואק האיראני במלון "אינטרקונטיננטל" בו התגוררנו בטהראן, בגאווה : "…מינכן שנייה לא תהיה כאן…"), אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל ארגנטינה 1978. העדויות לא הוקלטו. הן נמסרו לי בשיחות אישיות. ב- 1990 נפלה חומת ברלין והגוש הקומוניסטי של מזרח אירופה התמוטט. מסך הברזל קרס ועמו גם איגוד השידור המזרח אירופי OIRT המקביל ל- EBU (ראשי התיבות שלו Organization Intervision Radio and Television), אך הרבה יותר קטן והרבה יותר עני. רשתות הטלוויזיה הציבוריות של רוסיה, מזרח גרמניה, בולגריה, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, ופולין חברו ל- EBU. במארס 1991 טסתי שוב בשליחות רשות השידור לג'נבה. ניתנה לי הזדמנות להיפגש ולשוחח בפעם הראשונה עם אנשי הטלוויזיה של DDR לשעבר, הלא היא מדינת מזרח גרמניה. השיחות עימם היו מעניינות . כעיתונאי אתה למד על הדרך שבה הטלוויזיה המזרח גרמנית סייעה באופן שיטתי ובצורה מחושבת ומדעית במשך שנים רבות למשטר הטוטליטארי – קומוניסטי לזהות לציבור שלו את הספורטאים והספורטאיות כבני אֵלִים. העולם הדמוקרטי והחופשי ראה במזרח גרמניה מושבת חסות קומוניסטית בת חלוף של ברה"מ. המדינה הגרמנית האמיתית הייתה מערב גרמניה. היה זה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט שהגה כבר בשנות ה- 60 של המאה שעברה את הסלוגן הפוליטי – ספורטיבי הידוע שלו שנועד לטעת את תודעתה המדינית של מזרח גרמניה בקרב אומות העולם, והצהיר כלהלן : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים. אתה צריך לעמוד רק פעם אחת על דוכן מס' 1 של הפודיום. ההמנון המזרח גרמני ינוגן והדגל של המדינה יתנוסס בראש התורן. ומה שחשוב – במראה הזה ייצפו מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם. לכן עשה זאת שוב ושוב בסיועה של הטלוויזיה המקומית והבינלאומית עד שהעולם יאמין כי אתה קיים". מאנשי DDR לשעבר שמעתי כמה עובדות חדשות שנוגעות לאסון מינכן 72' מנקודת מבטה של הטלוויזיה המזרח גרמנית. ושמעתי מהם עוד דבר : "האסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג היה מופת לנוער האמריקני בזמנו – השחיינית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר שימשה מופת לנוער המזרח גרמני שלנו לאחר אולימפיאדת מונטריאול 1976". קורנליה אנדר הייתה אחת מכמה אלפי ספורטאים מזרח גרמניים שהגשימו את חזונו הפוליטי – ספורטיבי של וולטר אולבריכט. היא זכתה בארבע מדליות זהב בשחייה באולימפיאדת מונטריאול 1976 וריטואל הטקס האולימפי שנילווה להענקת המדליות למנצחים. קורנליה אנדר ניצבה על הפודיום האולימפי מס' 1 במונטריאול 76' ארבע פעמים. היא, ההמנון שלה, והדגל המזרח גרמני נחשפו בארבעת הטקסים ע"י קבוצת הטלוויזיה הקנדית ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיְסוֹדָה של רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC) לאורך זמן מצטבר בן רבע שעה בלבד. 15 דקות של תהילה טלוויזיונית בינלאומית הספיקו כדי להזכיר לציבור כי מזרח גרמניה איננה מדינה בת חלוף. מזרח גרמניה מדינה ספרטאנית בת 15.000000 (חמישה עשר מיליון) תושבים זכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 ב- 90 מדליות אולימפיות. 40 מתוכן מזהב. הישג ספורטיבי עַל למדינה קטנה.

התופעה ההורמונאלית של האתלטית השחורה הדרום אפריקנית קאסטר סמאניה (כנראה ועל פי פרסומים רפואיים רוויה בהורמון טסטוסטרון), ואולי אפשר לכנות אותה "פרשת קאסטר סמאֶניה", איננה יורדת ממדף הסיפורים והרכילויות. על פי פרסומים מטעמם של IAAF (התאחדות ה- א"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) ספורטאיות עם הבדלים בהתפתחות המינית יחויבו על פי ההנחיות בטיפולים הורמונאליים מתאימים. אבל, ואולם : קאסטר סמאֶניה היא לא פרשה חדשה בתולדות פרשיות השימוש בסמים והורמונים בתעשיית הספורט של הנשים המצטיינות (וגם הגברים המצטיינים) בתחרויות האולימפיות בזירת ה-א"ק ובבריכת השחייה (וגם בענפי ספורט אחרים כמו הרמת משקלות והיאבקות) מאז אולימפיאדת מנטריאול 1976 ועד ימינו אנו ב- 2019. בני דורי זוכרים בוודאי את הספורטאים והספורטאיות ההם של מדינת מזרח גרמניה הטוטליטארית והקומוניסטית ההיא (מנתה בימים ההם כ- 13.000000 תושבים) זוכים ב- ב-25 מדליות אולימפיות [מתוכן 9 מזהב] במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968, משיגים 66 מדליות אולימפיות [20 מתוכן מזהב] באולימפיאדת מינכן 1972, גורפים 90 מדליות אולימפיות בתחרויות הספורט באולימפיאדות מונטריאול 1976 [40 מתוכן מדליות זהב (!)], צוברים 130 מדליות [47 מתוכן מזהב (!!)] באולימפיאדת מוסקבה 1980, הערה שלי : מזרח גרמניה לא נטלה חלק באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשל החרם הפוליטי שהטילה על המשחקים ברה"מ הסובייטית על משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ל-חֶרֶם הפוליטי הזה הצטרפו כל המדינות הקומוניסטיות השוכנות במזרח אירופה (לרבות קוּבָּה). המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' נותרו "משחקים ותחרויות אולימפיות", אולם איבדו מערכם (!)

חלפו להן ארבע שנים והמדינות הקומוניסטיות ובראשם ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה שבו והשתתפו בכל עוצמתם באולימפיאדת סיאול 1988 שם זכו ב- 102 מדליות אולימפיות [37 מהן מזהב]. מדהים (!). כמות דרמטית ו-ענקית של מדליות יחסית למספר האוכלוסין הנמוך של המדינה הקטנה והענייה. מזרח גרמניה הקדימה במניין המדליות באולימפיאדת סיאול 88' את ארה"ב, שלא לדבר על התבוסה הספורטיבית – פוליטית שהסבה ל- "אחותה" המערבית והמפונקת מערב גרמניה (ספורטאי וספורטאיות מערב גרמניה צברו באולימפיאדת סיאול 88' רק 40 מדליות אולימפיות [11 מתוכן מזהב]. היה מדובר במהפכה ספורטיבית בינלאומית, בסנסציה עולמית, משום שמזרח גרמניה הקדימה למשל בדירוג המדליות הכללי את ספורטאי וספורטאיות ארה"ב הענקית שצברו באולימפיאדת מונטריאול 1976 אומנם סך של 94 מדליות, אולם רק 34 מהן מזהב. מדעני רפואת הספורט בעולם הדמוקרטי והחופשי ידעו כבר ב- 1972 שבמזרח גרמניה פועלת יחידת מדע רפואית סודית, ענפה, ומסועפת שבחסות המשטר הטוטליטארי מסממת את ספורטאיה, גברים ונשים, בסמים והורמונים כדי לזכות בניצחונות ומדליות באולימפיאדות ובתחרויות הספורט הבינלאומיות הגדולות בכל הענפים. המשטר הפוליטי הקומוניסטי במזרח גרמניה בראשות מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית וולטר אולבריכט ראה בשנים המדוברות ההן במסע המדהים של המדינה המזרח גרמנית ההיא לעבר הצורך החיוני "לרכוש" מדליות אולימפיות למכביר וכמה שיותר בשיאה של המלחמה הקרה בין שני הגושים הפוליטיים הגדולים בתבל, מזרח אירופה בהנהגת ברה"מ מצד אחד מול הדמוקרטיות האירופיות המערביות פלוס ארה"ב מן העבר השני, עיקרון מדיני הכרחי – קיומי חשוב ו-נעלה.

לא בכדי הגה וולטר אולבריכט את רעיון המדליות, כשהצהיר נוכח פני האומה, "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים. אתה צריך לעמוד רק פעם אחת על דוכן מס' 1 של הפודיום. ההמנון המזרח גרמני ינוגן והדגל של המדינה יתנוסס בראש התורן. ומה שחשוב – במראה הזה ייצפו מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם. לכן עשה זאת שוב ושוב בסיועה של הטלוויזיה המקומית והבינלאומית עד שהעולם יאמין כי אתה קיים", וגם מימש אותו. וולטר אולבריכט וכל ההנהגה המדינית של מזרח גרמניה ראתה בימים ההם באופן המודגש ביותר את קניין ההצטיינות בזירות הספורט הבינלאומיות כ-מטרה עליונה של האומה המזרח גרמנית. מטרה נעלה בעלת יתרון מדיני שחושפת את אוכלוסייתה, גברים ונשים, כאזרחים אמיצים, נאמנים, ואיכותיים של מדינת מזרח גרמניה מול "מדינת האחות" מערב גרמניה המפונקת והשבעה. וולטר אולבריכט תכנן בקפידה את הַמִשְנָה המדינית הסדורה של מזרח גרמניה ואת סדר העדיפויות הלאומי שלה. הוא הכריז כי זכייה במדליית זהב אולימפית של ספורטאי ו/או ספורטאית של מזרח גרמניה, פלוס עריכת טקס הענקת המדליות וריטואל התייצבותם החוזרת ונשנית של הספורטאי והספורטאית המזרח גרמניים על דוכן המנצחים האולימפי מס' 1, פלוס נגינת ההמנון המזרח גרמני, פלוס הנפת הדגל המזרח גרמני, פלוס שידור טלוויזיוני ישיר בינלאומי של טקסי המדליות הללו בכל העולם, הם ראשית דבר מסע שיווקי ויחסי ציבור ש-חשובים יותר מפעולתם של 1000 (אלף) שגרירים דיפלומטיים מזרח גרמניים ברחבי תבל. וולטר אולבריכט גרס כי מסע הַרֶכֶש של המדליות האולימפיות והניצחונות שמשיגים ספורטאי מזרח גרמניה בזירות המאבקים ותחרויות הספורט הבינלאומיות בכל הענפים, הן הערבות הפוליטית הטובה ביותר לקיומה העצמאי של המדינה השנויה במחלוקת פוליטית בינלאומית. מזרח גרמניה הטוטליטארית – קומוניסטית "אחותה" של מערב גרמניה הדמוקרטית והחופשית הייתה גרורה ובת חסות פוליטית של ברה"מ. חזונו של וולטר אולבריכט היה להפוך את מדינתו מזרח גרמניה ל- "מדינה רגילה" ועצמאית במסכת משפחת העמים. זה לא קרה. מזרח גרמניה מדינה מלאכותית שנוסדה ב- 1945 בכורח נסיבות פוליטיות בינלאומיות ובראשן המלחמה הקרה בין שתי מעצמות העל ברה"מ וארה"ב, נעלמה מהמפה הפוליטית הבינלאומית ב- 1990. מזרח גרמניה שבה לחיקה של "אחותה" מערב גרמניה. שתי הגרמניות התאחדו למדינה אחת.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 במאה הקודמת. מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט (מימין) ונותן החסות שלו שליט ברה"מ ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב (משמאל). (סוכנויות). 

ובכן, חלק מספורטאיות מזרח גרמניה ההן, המסוממות ומטופלות בהורמונים, נראו כ-גברים. מזרח גרמניה נחשדה מייד כאומה שמסממת את ספורטאיה ובסיוע הסמים האלה היא מממנת את מלחמת המדליות שלה, אולם בידי מדעני הספורט של המדינות הדמוקרטיות החופשיות לא היו עדיין הוכחות מוצקות כי מדובר במדיניות ושיטה. היו שמועות והיה מראה עיניים. בואו נתבונן לרגע בחזותה של השחיינית המזרח גרמניה האולימפית רבת המוניטין קורנליה אנדר שהייתה גם שיאנית עולם בשני סגנונות במשחי החתירה והפרפר ל- 100 מ' ו- 200 מ'. מדובר בספורטאית על מי שהגשימה אז בעשור ה- 70 של המאה הקודמת את חזונו המדיני ההוא חסר התקדים של וולטר אולבריכט. וולטר אולבריכט העריך כי מדינת מזרח גרמניה מוצר פוליטי מלאכותי שהוקמה בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 בחסות ברה"מ, תהפוך למדינה מקובלת ו-נחשבת מן המניין ו-פופולארית, ותזכה ל-הכרה ומוניטין בינלאומי, רק אם ספורטאיה וספורטאיותיה יהיו אלופים אולימפיים ושיאני עולם. היריבה הפוליטית הגדולה של מזרח גרמניה הקומוניסטית והטוטליטארית הייתה "אחותה" מערב גרמניה הדמוקרטית והמשגשגת.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. זוהי השחיינית המזרח גרמנית הנפלאה קורנליה אנדר (בת 17 ועשרה חודשים) שזכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 בשתי מדליות זהב האישיות במשחים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי, וכן בשתי מדליות זהב בשני משחי השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב ו- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי, וכמו כן זכתה במדליית הכסף עם חברותיה במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי. קורנליה אנדר היוותה דגם ומוצר משוכלל של מכונת שחייה אנושית. קורנליה אנדר (היום בת 63) הייתה פעם נערה יפה וגבוהה ודקת גזרה, בעלת משקל סגולי נמוך פלוס ציפה נהדרת על פני המים, ומצוידת ביכולות גופניות נדירות ומחוננת ב-כישרון טבעי ופוטנציאל עצומים בשחייה תחרותית. מערכת הסימום הרפואית המזרח גרמנית בסיוע שימוש ב-הורמונים הפכו אותה משחיינית כישרונית ומבטיחה רוויה תקוות לספורטאית שרירנית ואלופה אולימפית ושיאנית עולם בשחייה, נכון, מהגדולות ביותר בכל הזמנים אבל מסוממת. (באדיבות ORTO קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספורט המקצועני על ענפיו השונים לרבות הספורט האולימפי שהיה פעם קניין של ספורטאים וספורטאיות חובבים בלבד, פתח את שעריו בסוף עשור ה- 80 של המאה הקודמת לספורטאים וספורטאיות מקצועניים והיה רווי מייד בממון ועושר עצומים ובמערכות שיווק זריזות של פרסומות מסחריות. ספורטאים חובבים וספורטאיות חובבות לא מעטים התפתו להשתמש בהסתר בסמי מרץ מכילים סטרואידים כדי לשפר את הישגיהם ולזכות בתהילת עולם ובממון רב בסיוע חברות ההלבשה וההנעלה הספורטיביות המפורסמות כמו אדידאס, ריבוק, ודיאדורה. כולם זוכרים עדיין את סיפורו המדהים של הַאָצָן השחור הקנדי בן ג'ונסון ומאמנו האישי צ'ארלי פראנסיס באליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 ובאולימפיאדת סיאול 1988. לא בכדי הגו חכמי עם ישראל את הסלוגן, "כסף יעוור עיני חכמים". ראה בהמשך הפוסט הקונקרטי הזה 797 גם את סיפורה הבלתי ייאמן של הַאָצָנִית האמריקנית השחורה מריון ג'ונס. בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי שם, עֵד מקרוב לעלייתם ונפילתם.

מדעני הרפואה של ה- IAAF (התאחדות ה-א"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סוברים שגופה של האתלטית קאסטר סמאֶניה רווי בכמות גדולה של הורמון האשכים הגברי, הורמון אנדרוגאֶני (Androgenic hormon) הקרוי טסטוסטרון (Testosterone), למרות שהיא אישה / נקבה. על פי תורת מדע הרפואה, תופעת ה-הימצאות של הורמון טסטוסטרון בכמות גדולה בגוף של כל ספורטאית מגביר את מסת השרירים של גופה. עודף של טסטוסטרון בגופה של הספורטאית עשוי אף להוביל לעלייה משמעותית בכוח, במהירות, ובסְבוֹלֶת, ובכך לשפר באופן משמעותי את התפקוד הספורטיבי של הספורטאית / אתלטית. האינפורמציה הרפואית אודות קאסטר סמאֶניה מעורפלת במידה רבה ורוויה אין סוף שמועות. ניצחונותיה האולימפיים של קאסטר סמאניה בריצות הגמר ל- 800 מ' בתחרויות הא"ק באולימפיאדות לונדון 2012 וריו דה ז'אניירו 2016 הביאו לה לא רק מוניטין בינלאומי עצום אלא גם פרסים וממון.

למרות כל האמור לעיל קאסטר סמאֶניה איננה שיאנית העולם בריצת 800 מ' לנשים. היא מדורגת רביעית ברשימת הרצות הטובות בכל הזמנים משקבעה בתחרות בפאריס ב- 30 ביוני 2018 את התוצאה 1:54.25 דקה. שיאנית העולם היא הצ'כית יארמילה קרטוחבילובה שקבעה במינכן ב- 26 ביולי 1983 את הזמן 1:53.28 דקה. גם יארמילה קרטוחבילובה עמדה בשעתו תחת בדיקות רפואיות קפדניות משום שנחשדה כאתלטית בעלת מראה גברי שמשתמשת בסמי מרץ אסורים.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 ב- א"ק רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לפני 37 שנים, אולם הזיכרונות ההם נותרו במקומם ולא נשחקו. זהו אזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) באצטדיון האולימפי ברומא שהוכנו ו- נבנו ע"י ה- Host broadcaster רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI המצוינת והעשירה ביותר באירופה בעת ההיא. אנוכי (מרכיב משקפי שמש) יחדיו עם השדר הבלתי נשכח שלי בימים ההם נסים קיוויתי. שנינו חובשים Headsets ו-מתאמים את פעולות ההפקה והשידור עם המפיק (המצוין) אמנון ברקאישאותו הפקדתי על ניהול ההפקה בירושלים. (צילום RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתו הישנה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לענף ה- א"ק בישראל הישנה של פעם בשנים 1989 – 1984, שימשה כווקטור המקדם את הפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. 

אורי פרשקובסקי (פורת) ז"ל נולד ב- 26 בספטמבר 1935 במושבה ראשל"צ. אחיו אמציה נולד שבע שנים וחצי לפניו ב- 8 בינואר 1928. שני הילדים גדלו במושבה הקטנה בתקופה בה הא"ק בארץ ישראל נחשבה למלכת הספורט. אמציה פרשקובסקי (פורת) שתקופה מסוימת קרא לעצמו 'פרש' היה אתלט מצטיין במושבה. ולא סתם מצטיין. שיאן המושבה בקפיצה לגובה וגם קופץ מוכשר במוט במבוק. אמציה פרשקובסקי ריחף במוט שלוֹ מעל רף שגובהו 2.30 מ'. כל ילדי ראשל"צ היו מסתופפים בגן העיר כדי לצפות באמציה פרשקובסקי מפגין את ביצועיו האקרובאטיים מעל הרָף . אמציה פרשקובסקי היה מרחף לגובה עצום ואורי פורת הקטן היה אוחז במוט שלא ייפול. רק צְבִי יָנוֹבֶר מנתניה היה טוב ממנו בישראל והשיג את אמציה פרשקובסקי עם הישג של  2.70 מ' . אמציה נהג לסחוב את אחיו הקטן אורי פורת לכל תחרויות הא"ק בארץ ישראל מרחובות ועד אצטדיון המכבייה בתל אביב. האח הבכור לימד ואימן את אחיו הקטן לקפוץ לגובה בסגנון "גלילת צד" שהיה יעיל יותר מסגנון ה- "מִסְפֶּרֶת" בו השתמשו שאר הילדים. אורי הילד העריץ את אחיו הגדול והתאהב בענף הספורט הרב גוני הקרוי, א"ק.

טקסט תמונה : קיץ 1949. אמציה פרשקובסקי (פורת) קופץ במוט עשוי במבוק בראשל"צ מעל רף שגובהו כ- 2.30 מ' והופך לגיבור המושבה. (באדיבות אמציה פורת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1949. המושבה ראשל"צ. אמציה פורת מפגין את יכולתו בפני נוער המושבה. הילד אורי פורת בתחתית התמונה תופש את המוט הנהדף ע"י הקופץ. (באדיבות אמציה פורת. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גיבוריו הספורטיביים של הנער אורי פורת בימים ההם היו אחיו אמציה, האצנים דוד טבק, יהודה גבאי, ויצחק כספי, קופץ המוט האגדי מנתניה צְבִי יָנוֹבֶר, הרץ למרחקים בינוניים 400 מ' ו- 800 מ' אַרְיֵה גְלִיק, הקופצים לגובה אַהוּבָה קְרִיבִיצְקִי – קְרָאוּס ואַרְיֵה קליינשְטוֹבּ (נָוֶוה), האתלטיות דַלְיָה קְלָיְינְמַן, רוּת קוֹרֶן, ולֵאָה הוֹרוֹבִיץ (זִמְרִי), מטיל הכידון והודף כדור הברזל אִיצִיק מַנְדֶלבְּרוֹיְד מקריית חיים, ורבים אחרים.

אהבתו האמיתית של אורי פורת ז"ל ל-א"ק הישראלית התמימה של שנות ה- 40 ו-50 סללה את דרכי כעבור שנות דוֹר להפקה כל כך מסיבית של שידורי הטלוויזיה הישירים מאליפויות העולם ב-א"ק וסיקור רחב היקף של תחרויות ה-א"ק האולימפיות. בהיותו מנכ"ל רשות השידור הבין אורי פורת כי שידורי ה-א"ק הבינלאומית ברמה הגבוהה שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא נדבך הכרחי בשידור הציבורי. היו לי עִמו שיחות רבות שעסקו בפילוסופיית השידור הטלוויזיוני הציבורי ובמטרות ובמרכיבי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ככלות הכול הפקות הספורט בטלוויזיה הן המורכבות והמסובכות ביותר וגם היקרות ביותר שדורשות תכנון מוקדם ומפורט. הוא לא נרתע ונתן לי יד חופשית (כמעט) להפיק אותן בתקופת כהונתו הראשונה כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984. אליפויות העולם בא"ק הפכו להיות נכסי צאן ברזל של הטלוויזיה הציבורית בישראל הרבה הודות לתמיכתו של אורי פורת. יכול להיות שאורי פורת היה נאמן לדרכו המקצועית ופועל בדיעבד כפי שפעל מפני שזאת הייתה דרישה מקצועית טלוויזיונית טהורה, אך אין ספק גם שאהבתו האישית לא"ק השפיעה על שיקוליו, והקלה על הביצועים הטלוויזיוניים שלי כעורך ומפיק ראשי שלו. מן ההיבט הזה הוא ומנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מוטי קירשנבאום, היו דומים. בעת הפקות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפויות העולם ה- 1 וה- 2 בהלסינקי 83' ורומא 87' על ידי (בסיוע שני המנכ"לים של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ואורי פורת ז"ל) הנחנו יסודות ומורשת שידור ציבורית שנמשכת כבר 30 (שלושים) שנים.

טקסט תמונה :  קיץ 1947. תחרות א"ק באצטדיון המכבייה הישן בתל אביב. קרב האצנים המרהיב של הימים ההם. יהודה גבאי מנצח את דוד טבק בריצה ל- 200  מ'על מסלול פחם. (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1946. זינוק נמוך של האצן יהודה גבאי במדי נבחרת ארץ ישראל בא"ק. ב- 1947 קבע יהודה גבאי שלושה שיאים ארציים ביום אחד בריצות הקצרות. הוא רץ 60 מ' בזמן של 6.8 ש'. בריצת 100 מ' השיג תוצאה של 10.9 ש'. את ריצת ה- 200 מ' סיים בתוצאה של 22.8  ש'. (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1950. זהו קופץ המוט צבי ינובר מנתניה, מבכירי האתלטים של מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948. כאן הוא נראה מכניע רף שגובהו 2.70  מ'  במסגרת משחקי המכבייה ה- 3 באצטדיון "המכבייה" בצפון תל אביב בשנת 1950. צבי ינובר היה אחד מאלוהי ה-א"ק שלנו כילדים. הערצנו אותו. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1949. תקופה שחלפה לבלי שוב. הגברדייה הישנה והאיכותית. זוהי צמרת האתלטים הבכירה של מדינת ישראל ניצבת באִצטדיון "המכבייה" הישן בתל אביב בשנת 1949, וכובשת את כותרות העיתונות בעידן טרום הטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אריה גליק (הפועל ת"א) אָצָן ל- 400 מ' ו- 800 מ', אהובה קראוז- קריביצקי (הפועל רחובות) קופצת לגובה, יצחק "איציק" מנדלברויד (הפועל קריית מוצקין) מטיל כידון והודף כדור ברזל, רות  קורן אצנית, ודוד טבק (הפועל בית עובד) אָצָן ל- 100 מ' ו- 200 מ'. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי היינו שייכים לאותו דור. הערכנו ואהבנו אותם. (התמונה באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי. גל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1950. אִצטדיון "המכבייה" בתל אביב. שלושה מטילי כידון הטובים היותר במדינת ישראל ובאגודת הפועל קריית חיים – חיפה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : משה "מוסקה" מוסטון, יפתח זייד, ויצחק "איציק" מנדלברויד (בן 18). (התמונה באדיבות יצחק מנדלברויד ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1950. משחקי המכבייה ה- 3. אצטדיון המכבייה בצופן תל אביב. עוד תמונה של הקופץ במוט צבי ינובר מנתניה חולף ב- 1950 מעל רָף שגובהו 2.70 מ'. לנו כילדים זה נראה גובה עצום, אך צריך לזכור ששִיא העולם באותה תקופה בקפיצה במוט עמד על 4.77 מ' והושג ב- 1942 ע"י האמריקני קורנליוס וורמרדאם. קופצי המוט בימים ההם השתמשו במוטות עשויים מעץ מסוג בַּמְבּוּק. (הצילום נעשה ע"י שרגא מרחב אז ב- 1950 בן 17. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התאחדות הספורט בישראל הביאה לארץ את מאמן הא"ק האמריקני אירווינג מונדשיין כדי שישפר את הישגי האתלטים לקראת אולימפיאדת הלסינקי 1952. התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב.

טקסט תמונה :  שנת 1951 . אצטדיון "המכבייה" בצפון תל אביב. זהו מאמן הא"ק היהודי – אמריקני אירווינג מונדשיין (Irving Mondschein – משמאל, שעון "סטופר" תלוי על צווארו) שהיה אלוף ארה"ב בקרב עשרה ודורג במקום ה- 8 במקצוע זה באולימפיאדת לונדון 1948). הוא הובא מארה"ב ב- 1951 כדי לאמן את אתלטי הצמרת של ישראל לקראת משחקי האולימפיאדה ה- 15 שנערכו בקיץ 1952 בהלסינקי בירת פינלנד. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 (2). 

היה ברור כי סמי מרץ אסורים מסייעים לאתלטים ולאתלטיות להעפיל ל- "פסגת היכולת האנושית". מתי החל סימום הספורטאים ביודעין ובאופן מתוכנן ומדעי ? יש אומרים כי מזרח גרמניה סיממה את כל האתלטים והשחיינים שלה, גברים ונשים כאחד, כבר באולימפיאדת מונטריאול 1976. הסימום המדעי והסודי של מדינת מזרח גרמניה הקומוניסטית את ספורטאיה והספורטאיות שלה, היה מהלך ספורטיבי – פוליטי מובהק ותאם מדיניות ממשלתית שנועד להשיג פופולאריות מדינית והכרה בינלאומית במאבק על דמותה כמדינה ריבונית ומוכשרת כנגד יריבתה האידאולוגית המושבעת מדינת מערב גרמניה. "מדליית זהב אחת שקולה כנגד אֶלֶף שגרירים דיפלומאטיים", היה סלוגן ספורטיבי – פוליטי שהמציאו שליטי מזרח גרמניה והוסיפו, "על הספורטאים והספורטאיות שלנו לזכות במדליות זהב רבות ככל האפשר על מנת שיעמדו על הדוכן האולימפי מספר אחת, דגל מזרח גרמניה יתנוסס בראש התורן האולימפי, ההמנון הלאומי המזרח גרמני ינוגן בעת הטקס בראש חוצות, ומיליארד צופים בעולם יחזו שוב ושוב בריטואל. זאת תהיה ההוכחה הטובה ביותר כי מזרח גרמניה איננה יצור כילאים מלאכותי אלא מדינה חיה ונושמת". אולם הסמים חדרו כמעט לכל פינה בספורט הבינלאומי, הרבה מעבר לדמותה האפלה של מזרח גרמניה. הניצחון בזירות הספורט השונות והזכייה במדליית הזהב באולימפיאדה הביא לפרסום ומוניטין בינלאומי עצום, ובעקבותיו תהילה, חוזי פרסום, וממון עצום. המאבק האדיר בין שני האצנים בן ג'ונסון (Ben Johnson) מקנדה האמריקני קרל לואיס (Carl Lewis) החל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, נמשך באליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987 והסתיים באולימפיאדת סיאול 1988, כשהוא רווי כבר סמי מרץ, לפחות מצדו של בן ג'ונסון. בתום אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 נפגשתי באקראי בשדה התעופה של רומא בדרכי חזרה ארצה עם האצנית האמריקנית הנפלאה פלורנס דולורס גריפית' – ג'ויינר. היא כבר הייתה מפורסמת אולם טרם העפילה לפסגה. אמרתי לה כי הוקסמתי כאיש טלוויזיה מיכולתה כאצנית . הופעתה המזהירה של האצנית האמריקנית דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר (שם הכינוי שלה היה "Flo – Jo") החלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ונמשכה כארבע שנים עד שהגיעה לשיאה במבחנים האולימפיים של ארה"ב ביולי 1988 באיניאנאפוליס לקראת אולימפיאדת סיאול 1988 ובאולימפיאדת סיאול 1988 עצמה. בתוך חודשיים בין יולי 1988 לספטמבר 1988 הציבה "Flo Jo" שני שיאי עולם פנטסטיים בריצה ל- 100 מ' 10.49 שניות ובריצה ל- 200 מ' 21.44 שניות . שני שיאי העולם הדִמיוניים האלה מחזיקים מעמד כבר 25 (עשרים וחמש) שנים ושרירים וקיימים בעת כתיבת הפוסט הזה ב- 10 באוגוסט 2013.

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה נקודת מפנה בקריירה של שני אָצָנִים ידועי שֵם, האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן והאָצָנִית האמריקנית השחורה דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית'-ג'וֹיְינֶר. פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' התחתנה עם אַל ג'וֹיְינֶר אלוף אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' בקפיצה משולשת (17.26) מ' ואחיה של האתלטית המופלאה זָ'אקִי ג'וֹיְינֶר – קֶרְסִי אלופת קרב 7 לנשים בא"ק באולימפיאדות סיאול 1988 וברצלונה 1992. האמריקנים שהם אלופי קיצורי השמות העניקו לה את כינוי החיבה פְלוֹ- ג'וֹ ("Flo Jo"). הצלחותיה של דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר "Flo Jo" על המסלול כמו אלה של קארל לואיס (וגם של בן ג'ונסון עד שנתפש בעבירות סמים) והמוניטין שצברו הפכו את שניהם למיליונרים כבדים. חברות בינלאומיות לבגדי ספורט והנעלה התלבשו עליהם כדי לשווק באמצעותם את מוצריהם. אחת היצרניות הייתה החברה היפנית Mizuna מומחית לייצור נעלי ריצה מסומרות (Spikes).

רבים נטו לחשוב שהאתלטית הנפלאה הזאת דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר השתמשה בסמים כדי לשפר את הישגיה אך הדבר לא הוכח אף פעם. פְלוֹ- ג'וֹ צלחה בשלום את כל בדיקות הסמים שעברה בקריירה שלה. יחד עם זה יש לומר כאן ולהסביר לקורא כי טרם היו מקובלות אז בדיקות רפואיות מתוחכמות של האתלטים לצורך גילוי של שימוש בהורמון הגדילה HGH (ראשי תיבות של Human Growth Hormone). פלורנס גריפית – ג'ויינר פרשה מהמסלול מייד בתום משחקי סיאול כספורטאית עשירה ועברה לעסוק במקצוע האהוב עליה – אופנה. בשנת 1998 נפטרה לפתע בשנתה בגיל כה צעיר בהיותה רק בת 38 . שוב ניסו רבים לכרוך את סיבת מותה בגין שימוש בסמים בתקופת עלומיה הספורטיביים אך הדבר לא הוכח מעולם. משפחתה סירבה להעניק רישיון רפואי לניתוח גופתה וסיבות מותה הפתאומי נשארו עלומות לעַד.

בֶּן ג'וֹנְסוֹן ופְלוֹ – ג'וֹ לא זכו אומנם במדליות זהב בלוס אנג'לס 1984 אך הוכיחו שגלום בהם פוטנציאל רב והם כישרוניים ביותר. בֶּן ג'וֹנְסוֹן נטל את מדליית האָרָד ב- 100 מ' בזמן של 10.22 ש' (המנצח קארל לואיס קבע 9.99 ש') ופְלוֹ ג'וֹ זכתה במדליית הכסף ב- 200 מ' בזמן של 22.04 ש' ופיגרה בשני מטרים אחרי המנצחת וָואלֶרִי בְּרִיסְקוֹ – הוּקְס (Valerie Brisco- Hooks) שקבעה זמן של 21.81 ש'. שניהם בן ג'ונסון ו- פְלוֹ ג'וֹ היו נחושים עתה להגשים בכל מחיר את הכישרון החבוי בגופם הלכה למעשה אולם שילמו על כך מאוחר יותר מחיר יקר. בֶּן ג'וֹנְסוֹן ביוקרתו האישית ודוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית' – ג'וֹיְינֶר בחייה (נכתב בהסתייגות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. האצנית האמריקנית הנערצת האחת שאין בלתה, דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר בת 28 קובעת סטנדרטים חדשים ביכולת הנשית בריצות הקצרות. היא קובעת ב- 1988 שני שיאי עולם פנטסטיים בריצת 100 מ' בזמן של 10.49 ש'  ובריצת 200 מ' בתוצאה 21.34 ש'. השיאים האלו שלה מחזיקים מעמד עד עצם היום הזה בעת כתיבת פוסט מס' 847 על ידי ב- 11 בדצמבר 2019. ב- 1998 מתה דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר בת 38 במפתיע בשנתה. היו שמועות כי נפטרה בגלל שימוש שיטתי בעבר בסמי מרץ אסורים בעת פעילותה הספורטיבית , אך מעולם לא הוכח כי אכן הדבר. משפחתה סירבה לניתוח גופתה לאחר המוות. (באדיבות IOC, ו-גם IAAF, ו- SORTO.ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. דולורס פלורנס גריפית' בת 24 בתום ריצת 200 מ' בה זכתה במדליית הכסף בתוצאה של 22.04 ש'. במדליית הזהב במשחקי לוס אנג'לס 1984 זכתה האצנית האמריקנית וואלרי בריסקו – הוקס בזמן של 21.81 ש'. (באדיבות IOC ו- IAAF ו- LAOOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בֶּן ג'וֹנְסוֹן נולד בעיר פַאלמות' (Falmouth) בג'מייקה ב- 30 בדצמבר 1961. בגיל 14 עקר עם אימו ואחיו לעיר טורונטו בקנדה. כבר בגיל 15 התגלה כאצן בעל פוטנציאל נדיר. מאמנו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן היה צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס (Charlie Francis). צָ'ארְלִי פְרָאְנְסִיס מאמן א"ק שנוי במחלוקת הפך את בֶּן ג'וֹנְסוֹן בסיוע סטרואידים לאָצָן המהיר בתבל. בתום אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 החל בן ג'ונסון להרוויח כסף תמורת השתתפותו בתחרויות ה-א"ק שנערכו ברחבי תבל. השם והמוניטין שלו מכרו כרטיסים. עד 1985 הפסיד שבע פעמים רצופות לאתלט העַל קארל לואיס. ב- 1986 ניצח אותו לראשונה וקרא תיגר על עליונותו הנצחית. הופעתם של שני האצנים בן ג'ונסון ו-דולורס פלורנס גריפית' – ג'ויינר בזירת ה-א"ק הבינלאומית הפכה את סיסמתו האולימפית של הברון פייר דה קוברטיין לנאיבית. הניצחון באולימפיאדה היה חשוב מההשתתפות. הוא הקנה יוקרה רבה למנצחים ובעקבותיה זכייה בממון אישי רב.

טקסט תמונה : זוהי הסיסמא האולימפית הנאיבית, הטהורה, ורבת המוניטין בת 24 המילים של הברון פייר דה קוברטיין, אשר נישאת ברום אִצטדיון "וומבליי" (Wembley) ב-אולימפיאדת לונדון 1948. הסלוגן התמים היה שילוב היסטורי נדיר עם אומץ ליבה של האומה הבריטית בראשותו של ראש הממשלה ווינסטון צ'רצ'יל שהביסה  את גרמניה הנאצית. הסיסמא האולימפית שוּוְקָה לעולם באמצעות מצלמות הטלוויזיה של ה- BBC  ומצלמות הסטילס של העיתונות הכתובה, אך בעשור ה- 80 של המאה הקודמת כבר לא היה לה ערך מעשי. עולם הספורט עבר למקצוענות והוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) פתח בפניו את שעריו באולימפיאדת ברצלונה 1992. (באדיבות IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כעורך ומנווט ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נראה לי האצן האמריקני קארל לואיס בלתי מנוצח. כמו ג'סי אואנס בשעתו. ערב ההתמודדות המסקרנת ברומא 1987 זכרתי את הקרב ביניהם באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. קארל לואיס (9.99 ש') ניצח את האמריקני השני סֶם מגריידי (10.19 ש') ואת השלישי האצן הקנדי בן ג'ונסון (10.22 ש') די בקלות וניצב בוטח בעצמו לחלוטין על ה- Rostrum כשהוא עונד את מדליית הזהב . בשלוש השנים שחלפו מאז הוא לא איבד מכוחו ומהירותו הפנטסטית. לא האמנתי ש-בן אנוש מסוגל להכניע אותו בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ' או בקפיצה לרוחק.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. קארל לואיס ניצב דרגה אחת מעל בן ג'ונסון. קארל לואיס ניצח בריצת 100 מ' בזמן של 9.99 ש' וזכה במדליית הזהב. סם מגריידי מארה"ב היה שני בזמן של 10.19 וזכה במדליית הכסף. בן ג'ונסון סיים שלישי בתוצאה 10.22 ש' וזכה במדליית הארד. (באדיבות IAAF ו- LAOOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בינתיים בן ג'ונסון השתפר וצבר מוניטין. הוא ניצח את קארל לואיס במשחקי "הרצון הטוב" שנערכו במוסקבה בקיץ 1986, והשתווה אליו במהירות ריצתו. בן ג'ונסון היה רץ קלאסי של 100 מ'. לא יותר מזה. הוא מעולם לא היה ספרינטר של 200 מ'. שיא המאבק הבא בין קארל לואיס לבן ג'ונסון היה עתיד כאמור להתרחש ב-יום שלישי של 30 באוגוסט 1987 באליפות העולם ה- 2  בא"ק – רומא 1987. האלוף האולימפי מ-1984 האמריקני קָארְל לוּאִיס כבר נוצח על ידו, ו-בן ג'ונסון כבר סגר פערים והיה קרוב אליו. ריצת הגמר ל- 100 מ' תוכננה להיערך ע"י הוועדה המארגנת האיטלקית FIDAL (ראשי תיבות של Italian Natinal Athletics Federation) ביום ראשון – 30 באוגוסט 1987 בזמן צפייה ראשי באירופה ובישראל, ב- 19.40 (שֶבַע וארבעים בעֶרֶב), בדיוק בעיצומן של שידור מהדורת החדשות בשפה הערבית של יוסף בר-אל [1] . שני הסלבריטאים העולמיים בן ג'ונסון וקארל לואיס העפילו כצפוי לריצת הגמר שהפכה למוקד סקרנות בינלאומית חסרת תקדים. שהיתי ברומא באותם הימים ואני זוכר היטב את המתח העצום ששרר שם. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI ש-שימשה כ- Host broadcaster של האירוע הכינה 150 עמדות שידור באצטדיון האולימפי ברומא עבור רשתות הטלוויזיה והרדיו הבינלאומיות. מיליארד צופים ברחבי תבל עמדו לצפות במאבק קארל לואיס – בן ג'ונסון. שום רשת טלוויזיה בתבל שמכבדת את עצמה לא העזה שלא לשָדֵר ישיר לארצה את ריצת הגמר הזאת ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. ישבתי בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביציעי האצטדיון האולימפי ברומא יחדיו עם השַדָּר הנפלא שלי נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, והתבוננתי במשקפת שלנו בשני ענקי הריצה האלה הפושטים את מדי האימון שלהם ליד קו ההתחלה, בטרם יריית הזינוק, ולפני המפץ הגדול.

טקסט תמונה : 30 באוגוסט 1987. עמדת השידור שלנו באִצטדיון האולימפי ברומא באליפות העולם ה- 2 בא"ק- רומא 1987. אני צופה בבן ג'ונסון מביס את קארל לואיס. הפקתי וניהלתי את השידורים עבור הטלוויזיה הישראלית מאיטליה. נוכחותי בשטח כעורך ומפיק ראשי של השידורים הישירים הייתה הכרחית בדרך להפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 כעבור שנה . אין לכך תחליף. רק משם אתה רואה את מפת הקרב האמיתית של השידור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הסכים עמי. הייתי בכל העולם. ביקרתי בכל חמש יבשות תבל אך לא ראיתי דבר פרט למתקני ספורט וטלוויזיה, ואת המיטה שלי בבתי המלון. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (בן 49 בתצלום), השדר נסים קיוויתי חובש כובע מצחייה ו- Headset (בן 61 בתצלום) ואנוכי (בן 49 בתצלום). צלמת איטלקית של RAI תיעדה וצילמה את עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא 1987. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. אנוכי עם מפקח הקול והתקשורת של RAI האיטלקי קארלו בחדר התקשורת במעלה האצטדיון האולימפי ברומא. צומת העצבים הזה ניווט את קווי השידור 4W של 128 רשתות טלוויזיה ורדיו בינלאומיים ממוקד התחרויות לעבר תחנות האם שלהם בכל רחבי תבל, לרבות אולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים. אנוכי מוודא עם קארלו שאומנם קו השידור ה- 4W שלנו מנווט נכון וללא שגיאות לירושלים. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק נערכת ב- רומא בירת איטליה בקיץ 1987. זהו האצטדיון האולימפי ברומא. אנוכי עומד מימין יחדיו עם שדר ה-א"ק הדגול שלי נסים קיוויתי ז"ל (יושב קרוב למצלמה). (התמונה צולמה וניתנה לי ב-אדיבות RAI. (RAI הוא שמה בראשי תיבות של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית שהייתה חברה מלאה כמונו ב- EBU / ראשי תיבות של European Broadcasting Union (איגוד השידור האירופי). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט – ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. נעניתי לפנייתן של שתי אחיות מהצלב האדום האיטלקי להצטלם עמן למזכרת. הן חשבו שאנוכי כוכב קולנוע מ-הוליווד ב-ארה"ב ואשר הגיע ל-רומא כדי לצפות בתחרויות ה-א"ק של אליפות העולם שנערכו בעיר הבירה האיטלקית. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתמודדות המסקרנת הכתיבה לאורי פורת ולי את מדיניות השידור שלנו. המנכ"ל לא היסֵס וכפה על מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל שידור ישיר מלא של הריצה בתוך המהדורה בערבית .ברגע שבן ג'ונסון "נכנס" למתקן הזינוק שלו, הנציחה אותו מצלמת הטלוויזיה של RAI ב- Close up אימתני על מסך הטלוויזיה. מִילותיו של נסים קיוויתי נעתקו לרגע אך התעשת מייד ושידר נרגש ומלא תימהון : "…זהו בן ג'ונסון. הַר של שרירים. תסתכלו עליו…". המזניק ירה באקדחו את יריית הזינוק וקרב הענקים החל. בן ג'ונסון זינק טוב יותר ויצא מאדני הזינוק שלו כמו פגז הנורה מלועו של תותח. הזינוק שלו היה פנטסטי. תגובתו של קארל לואיס הייתה הרבה יותר איטית. כעבור 9.83 ש' הסתיים הדו-קרב בשיא עולם חדש של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. קָארְל לוּאִיס היה שני בזמן של 9.93 ש'.

טקסט תמונה : 29 באוגוסט 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. בן ג'ונסון (מס' 145) לובש את המדים האדומים של קנדה ונועל נעלי ריצה "adidas", מביס את קארל לואיס בריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה בסוף אוגוסט וראשית ספטמבר 1987 ברומא. בן ג'ונסון קבע בריצה הזאת שיא עולם מדהים 9.83 ש'. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה נוכחת באירוע והעבירה את התחרות בשידור ישיר בהיקף מלא מרומא לירושלים. בעקבות ניצחונו הסנסציוני על קארל לואיס חברות ההנעלה וההלבשה הספורטיביות האיטלקית DIADORA "התלבשה" על בן ג'ונסון וחיש מהר שילמה לו מיליוני דולרים כדי שיפרסם את מוצריה. (התמונה באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1987. רוברטו דניאלי (Roberto Danieli) נשיא חברת ההנעלה וההלבשה הספורטיבית האיטלקית "דיאדורה" (DIADORA) חותם עם בן ג'ונסון לאחר ניצחונו על קארל לואיס חוזה פרסום חסר תקדים המעניק לאצן הקנדי 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר בשנה כדי לשָוֵוק את מוצרי החברה ברחבי העולם. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : האצן הקנדי בן ג'ונסון נועל את נעלי "דיאדורה'" בזינוק לריצת הגמר ב-ריצת 100 מ' באולימפיאדת סיאול 1988. "הר של שרירים", כינה אותו שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי לאורך כל הדרך. (באדיבות IOC ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קָארְל לוּאִיס היה מספיק ג'נטלמן כדי למהר ולברך בתום הריצה את בֶּן ג'וֹנְסוֹן על ניצחונו אך גם מספיק מַרִיר כדי לרוץ למצלמות הטלוויזיה של RAI (וגם של NBC) ולהתלונן בריש גלי, "…באליפות העולם בא"ק של רומא 1987 השתתפו כמה אתלטים זוכי מדליות זהב שהשתמשו בסַמִים. ריצת הגמר ל- 100  מ' באליפות העולם ברומא 1987 תיזכר הרבה שנים בשל יותר מסיבה אחת. אם הייתי משתמש בסַמִים הייתי מסוגל לרוץ 100  מ' בזמן של 9.80  שניות…" [2]. הוא נזהר מלהזכיר במפורש את שמו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך היה ברור למי הוא מתכוון. צפיתי בתגובתו המרירה של קָארְל לוּאִיס המאוכזב במרכז שידורי הטלוויזיה של RAI. קָארְל לוּאִיס היה אתלט יפה תואר, בנוי לתלפיות גובהו 1.91 מ', דק גִזרה ובעל סגנון ריצה משולם . אדם מַרשים בעל כריזמה ורהוט דיבור. לא היה איש אחד בסביבה שלא האמין לדבריו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן הפך לחשוד, אך מעבדות הבדיקה לגילוי סמים של השוודי ד"ר ארנה ליונגקוויסט (Dr. Arne Ljungqvist) יו"ר הוועדה הרפואית של IAAF, לא מצאה בשֶתֶּן שלו כל הוכחה לשימוש בחומרים אסורים וניקתה אותו מכל חשד. המרדף המתמיד אחרי הסמים האסורים הפך את ד"ר ארנה ליונגקוויסט בעל כורחו לאויבם המר של אותם האתלטים נוטלי הסמים.

גם בֶּן ג'וֹנְסוֹן התראיין בלילה לטלוויזיה האיטלקית אך הוא היה ההפך הגמור מקָארְל לוּאִיס . הַר שרירים  ורחוק מלהיות יפה תואר. הוא נראה גַס ומגושם ולא אסתטי וגם כְבַד פֶּה . בֶּן ג'וֹנְסוֹן הגן על שמו הטוב והישגו המדהים וטען שהוא עכשיו אָצָן טוב יותר מקָארְל לוּאִיס. "…היה לי זינוק פנטסטי. אחרי 10 מטרים חשתי שאני מרחף באוויר. במחצית הדרך ידעתי ש-קארל לואיס כבר לא יוכל להשיג אותי…", אמר בן ג'ונסון למראייניו.

וִיוו סִימְסוֹן (Vyv Simson) ואֶנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס (Andrew Jennings) בספרם המפורסם שיצא לאור ב- 1992, "THE LORDS OF THE RINGS – power money and drugs in the modern Olympics", מספרים בספרם המעניין, שעיתונאים שהיו עֵדים להאשמותיו של קָארְל לוּאִיס העבירו אותן לידיעתו של פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ נשיא IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האזין בקשב והשיב להם, "אם קארל לואיס טוען כך, כל שעליו לעשות הוא להגיש מייד דו"ח לפדרציית הא"ק האמריקנית". שבועיים לאחר שקבע בֶּן ג'וֹנְסוֹן את שיאו המדהים 9.83 ש' בריצת 100 מ' ברומא 87' הוא היה אורח כבוד של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) במקום מושבו עיר לוֹזַאן בשווייץ. ד"ר ארנה לונגקוויסט העניק ניקוי מוחלט לבן ג'ונסון וככזה היה אורח רצוי ב- IOC .

בספרם הסנסציוני, "THE LORDS OF THE RINGS", חושפים וִיוו סִימְסוֹן ואַנְדְרִיוּ גֶ'נִינְגְס את פרשת הסימום הנפשעת והמתוכננת של בֶּן ג'וֹנְסוֹן ע"י הצוות שלו ובראשו המאמן הראשי שלוֹ צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס. סימום הגוף ע"י נטילת סטרואידים בתחרויות הספורט אסור לחלוטין ומפורשות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי. הצוות שסימם את בן ג'ונסון במשך שנים ארוכות נדרש לפיקוח רפואי קפדני ותכנון מדויק כדי שהמעבדות ומערכות הבדיקה המופעלות בתום התחרויות לא יגלו דבר. בן ג'ונסון נטל סטרואידים גם לקראת אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט/ספטמבר 1987. כשבועיים ימים לפני התחרות הורה לו הצוות להפסיק להשתמש בחומר האסור. בשבועיים הקריטיים האלה הצליח גופו של בן ג'ונסון להטמיע את שרידי הפשע האחרונים ודבר לא נתגלה בעת בדיקת השתן שלו לאחר שקבע את שיא העולם המדהים שלוֹ, 9.83 ש'. הוא הוכרז נקי.

לקראת סופה של 1987 גילה הצוות של בֶּן ג'וֹנְסוֹן תופעה מוזרה בגופו. לאחר שימוש רָב שנים של האָצָן בהורמוני סַמים, טפח השָד השמאלי בחזהו לממדים מבהילים כמו של אישה, אך התמונה המבעיתה הועלמה מעין הציבור. בעת ההכנות האולימפיות לקראת ריצת הגמר בשבת – 24 בספטמבר 1988 נפצע בֶּן ג'וֹנְסוֹן אך תוכנית הסימום לא הופסקה ונמשכה בכל עוצמתה. בסופו של חודש אוגוסט 1988 החל בן ג'ונסון את השלב האחרון בתוכנית הסימום בת השבועיים לקראת הקרב האולימפי המכריע נגד קָארְל לוּאִיס בריצת הגמר ל- 100 מ' שנקבעה לשבת – 24 בספטמבר 1988 במשחקים האולימפיים של סיאול 1988. בֶּן ג'וֹנְסוֹן השתתף בתחרות הכנה בטוקיו (בה היה ידוע מראש כי לא תיערך בדיקת סמים) ומשם המשיך בדרכו לסיאול 88'בתקווה שגופו האימתני יעלים כל סימן של שימוש בסטרואידים אנאבוליים. הוא והצוות הרפואי שלו טעו [3].

שנה חלפה מאז ההצלחה האדירה ברומא.1987. על קו הזינוק של ריצת הגמר האולימפית ל- 100 מ' בסיאול 1988 ניצבו שמונה רצי. שלושה אמריקנים קָארְל לוּאִיס, קָאלְוִוין סְמִית', ודֶנִיס מִיטְצֶ'ל, שני קנדים בֶּן ג'וֹנְסוֹן ודֶסַאיִי וִוילִיאַמְס, אנגלי אחד לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי, אָצָן ברזילי רוֹבְּסוֹן קָאֶטָאנוֹ דָה סִילְבָה, ואָצָן ג'מייקני רָיְימוֹנְד סְטְיוּאַרְט. בן ג'ונסון הוגרל לשביל השישי. קָארְל לוּאִיס רץ בשביל השלישי. חצצו ביניהם לינפורד קריסטי, וקאלווין סמית'. המזניק הקוריאני ירה באקדחו וחזיון רומא 1987 שנה על עצמו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן זינק נפלא כמו נורה מלוע תותח. צריך להתבונן ב- Video כדי להבין עד כמה השפיעו הסטרואידים האנאבוליים על יכולתו לתַּרְגֵם את כוחו העצום למהירות תגובה פנטסטית. לקארל לואיס לא היה כל סיכוי להשיג אותו. בֶּן ג'וֹנְסוֹן רכש יתרון גדול כבר בזינוק ושמר עליו עד הסיום. לאחר שחצה אותו נעצר השעון האלקטרוני על שיא עולם חדש ו-מדהים, 9.79 ש'. הוא הקדים את קארל לואיס בהפרש של יותר ממֶטֶר שלם. על סַף סיום הריצה הפנה בֶּן ג'וֹנְסוֹן את מבטו שמאלה. הוא חיפש את יריבו האמריקני אבל קָארְל לוּאִיס לא היה שם. ועכשיו ממש כמו ברומא 1987 הניף את זרועו הימנית על קַו הגמר כשהוא זוקר את אצבעו, ומסמן למיליארד צופי טלוויזיה, אני הטוֹב בעולם. קָארְל לוּאִיס סיים שני בזמן של 9.92 ש'. כמו ג'נטלמן אמיתי שעט אל "הַר השרירים" הקנדי ובירך אותו על ניצחונו. כמה שעות מתום הריצה גילו מעבדות הרפואה את שרידי הסמים האסורים בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. האָצָן הקנדי נפסל מייד והודח בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים לנֶצַח . מדליות הזהב שהשיג ברומא 1987 וסיאול 1988 נלקחו ונשללוּ ממנו לעַד. שיאי העולם שלוֹ נמחקו מטבלאות השיאים.

טקסט תמונה :  24 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. זהו קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100 מ'. בן ג'ונסון (שני משמאל) מאותת ביד ימין שלו לקארל לואיס (שני מימין) מיהו הרץ המהיר ביותר בתבל (!). כעבור זמן קצר גילו המעבדות הרפואיות של IOC בסיאול 88' כי בן ג'ונסון מסומם בסמי מרץ אסורים. מדליית הזהב נלקחה ממנו והוא גורש בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים ההם של סיאול 88'. מדליית הזהב הועברה וניתנה לאצן האמריקני קארל לואיס (באדיבות SORTO  ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

השַדָּר נסים קיוויתי והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן לא ידעו כי בֶּן ג'וֹנְסוֹן רווי סטרואידים. כשנורתה יריית הזינוק שידר נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה בהתלהבות רבה את הטקסט הבא בן חמישים מילים : "ה- 100 מ' יוצא לדרך. לג'ונסון זינוק מצוין. קארל לואיס עכשיו בתנופה . אבל ג'ונסון עומד לנצח אני חושב. ג'ונסון, כן ! לואיס שני, וקריסטי שלישי. וזהו שיא עולם מדהים, שיא עולם מדהים. 9.79  גבירותיי ורבותיי. לא ייאמן. פשוט לא ייאמן. הוא עשה זאת בן ג'ונסון בילף את כולם, הוא בילף את כולם כל העונה". נסים קיוויתי לא התכוון לרמאות שלו בפרשת הסמים. הוא התכוון לעובדה שבריצת רבע הגמר באולימפיאדת סיאול 1988 קבע בו ג'ונסון 10.14 ש' מול 9.99 ש' של קארל לואיס, ובשתי ריצות חצי גמר בהן רצו השניים במקצים נפרדים עבר קָארְל לוּאִיס את המרחק ב- 9.97 ש' בעוד בֶּן ג'וֹנְסוֹן עשה זאת בזמן של 10.03 ש'.

כשהחלה SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organization) להריץ את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים (Super Slow Motion) הבנו כולנו את הכוח העצום העצור בשריריו של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. הזינוק שלו היה מדהים. אין מילה אחרת. על קו 50 המטרים הקדים בן ג'ונסון את קארל לואיס בשני מטרים. ד"ר גלעד וויינגרטן לא יכול היה להסתיר את התפעלותו מגופו הנפוח משרירים של בן ג'ונסון. למילים שבחר הייתה וויזואליה משלהן, "…איזה זינוק של אדם בעל עוצמה אדירה. הכול בא לו מהכתפיים והרגליים. הוא הרים המון משקולות. המון – המון עבודה. לא רק כישרון יש פה. הכוח האדיר הזה שלוֹ הופך למהירות…". במשך כעשר דקות תמימות הריצה SORTO עוד ועוד הילוכים חוזרים מזוויות שונות מניידות השידור שלה והעצימה את חוויית הצפייה בטלוויזיה עד למאוד. חלק מההילוכים החוזרים היו איטיים ואחרים איטיים מאוד (Super Slow Motion – SSM). שדרי הטלוויזיה ניתחו את הריצה שוב ושוב אך אף אחד לא חשד בבן ג'ונסון. שתי דגימות שתן של בן ג'ונסון שהוטלו לשתי מבחנות A ו- B נשלחו למעבדה האולימפית לביקורת ובדיקת סַמים. כדי לשמור על אובייקטיביות וסודיות מוחלטים לא ידעו הבודקים כי מדובר בשתן של בֶּן ג'וֹנְסוֹן. הבדיקה היא אנונימית ולכן האבחנה שלהם חסרת פניות. תוצאות שתי הבדיקות היו חיוביות. בשתן נמצאו שרידי סטרואידים. האינפורמציה הועברה מייד לנסיך הבלגי אלכסנדר דֶה מֶרוֹד (Alexandre De Merode The Prince) יו"ר הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). אלכסנדר דה מרוד היה האיש הראשון שידע את הסוד כי מדובר בשתן של בן ג'ונסון. הוא הוציא מסמך רשמי כתוב למנהלת המשלחת האולימפית הקנדית (chef de mission) גב' קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן (Carol Anne Letheren). קָארוֹל אַן לֶתֶּ'רֶן בישרה אישית את הבשורה המרה לבֶּן ג'וֹנְסוֹן ואמרה לוֹ : “We love you but you are guilty”. אנשי הוועדה רפואית של IOC ו- IAAF המליצה לפסול את בֶּן ג'וֹנְסוֹן. ההמלצה התקבלה מייד. מדליית הזהב נשללה ממנו והוא נשלח בחזרה לקנדה [4].

הוועדה הרפואית פרסמה בפומבי בהודעה מיוחדת לעיתונות ב- 26 בספטמבר 1988 החלטה פה אחד המודיעה על פסילתו וגירושו של האצן הקנדי בן ג'ונסון (Ben Johnson) מהמשחקים האולימפיים של סיאול 1988. הנה הטקסט המקורי כלהלן :

COMITE  INTERNATIONAL  OLYMPIQ

REF N0 . PR / 71  / MPV

Seoul  26^th September 1988

PRESS RELEASE

RECOMMENDATION  OF  THE  IOC  MEDICAL  COMMISSION  TO  THE  IOC EXECUTIVE  BOARD  UNANIMOUSLY  APPROVED  BY  THE  IOC  EXECUTIVE BOARD .

 The urine sample of Ben Johnson (Canada – Athletics – 100 m.) collected on Saturday 24^th September 1988 was found to contain the metabolites of a banned substance namely Stanozol anabolic steroid.

The ioc Medical Commission discussed all arguments presented by the Canadian Delegation especially the statement that the substance in question might have been administered after the competition by the third party .The steroid profile is not consistent with such a claim. The IOC medical Commission recommends the following sanction: disqualification of this competitor from the XXIVth Olympiad in Seoul.

The decision remains independent of any sanction which the International Federation concerned may wish to apply in accordance with its own regulations. 

[ 5 ] 

עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של סיאול חמישה שדרים – עיתונאים. יורם ארבל, נסים קיוויתי, אורי לוי, דני לבנשטיין, ומשה גרטל. כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית על בסיס הדירוג העיתונאי. אך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי. הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה ובעל חושים עיתונאיים מבורכים בשם אלי רבינוביץ'. אלי רבינוביץ' טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוצא דופן באיכותו, נשכר בשעתו ע"י אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC) לשמש כעורך Video מומחה במשחקים האולימפיים של סיאול 1988, ונימנה על צוות הטכנאים של רשת הטלוויזיה האמריקנית, NBC שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה"ב תמורתן שילמה 302.000000 (שלוש מאות ושניים מיליון) דולר ל- IAAF, ו- הביאה ל-סיאול בירת דרום קוריאה כוח אדם שמנה 2154 אנשים. אלי רבינוביץ' היה אחד מהם. אלי רבינוביץ' היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי ב- מלון, "Seoul Garden" – ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר של 28 בספטמבר 1988. צלצול הטלפון העיר אותי וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה. במשך חודש ימים בתקופת שידורי משחקי ותחרויות אולימפיאדת סיאול 1988 (Seoul Olympic Games), עבדתי כ- 21 שעות רצופות ביממה. לפעמים גם 22 שעות. זהו מאמץ פיזי ו-שכלי עצום. בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת. נטלתי אז יָשֵן חצי "גרוגי" את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני. אלי רבינוביץ' היה על הקו ודיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית : "…יואש, אני מתנצל שהערתי אותך משנתך הקצרה. תקשיב טוב, בן ג'ונסון (Ben Johnson) האָצָן ה-קָנָדִי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ' נפסל לפני דקות אחדות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים, מדליית הזהב נשללה ממנו, וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן  מהמשחקים האולימפיים…". הייתי המום ונדהם. וזאת עוד לאחר שנשיא IOC בכבודו ובעצמו הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש העניק במו ידיו ל- אצן הקנדי בן ג'ונסון הנוכל והרמאי את מדליית הזהב בטקס רב רושם ב- 23 בספטמבר 1988 באצטדיון האולימפי ב-סיאול. נפל אז דבר בתולדות המשחקים האולימפיים ב-סיאול 1988. זאת הייתה חדשה מרעישה. הודיתי לו מקרב לִבִּי. בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון בסיאול למערכת האולימפית שלי בירושלים. השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב. מהדורת "מבט" תעלה בתוך דקות לאוויר. היינו בין הראשונים בעולם לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל לאחר שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC עשתה זאת בארה"ב .

טקסט תמונה :  אנוכי עם אלי רבינוביץ' (משמאל) הטכנאי הבלתי נשכח והעיתונאי המצטיין שהביא לי באישון לילה של 27 בספטמבר 1988 את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988 : "גירושו של האצן הקנדי בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים". כורע מימין איש ה- BBC אלן הארט. התמונה צולמה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987 על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו מייד לדרמה מתמשכת ברמה העליונה ביותר של שידורי טלוויזיה עתירי רייטינג. אין דבר יפה ומושך עין יותר בטלוויזיה מאשר הא"ק הבינלאומית במיטבה. אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 תיזכר יותר מכל בשל שני אירועי עַל , שיא העולם המדהים בקפיצה לגובה 2.09 מטרים של האתלטית הבולגרייה סְטֶפְקָה קוֹסְטָדִינוֹבָה (הייתה שחקנית כדורעף מצטיינת בנבחרת הלאומית של ארצה), ושיא העולם של בֶּן ג'וֹנְסוֹן בריצת 100 מ' 9.84 שניות כבר בפתיחת השידורים הישירים מרומא. שיא העולם של סְטֶפְקָה קוֹסְטַדִינוֹבָה שהייתה גם שחקנית נבחרת ארצה בכדורעף שריר וקיים עד עצם היום הזה בעת עריכת המחקר וכתיבת פוסט מס' 847 בבלוג הקרוי, yoashtvblog.co.il ובכן, שיא העולם הזה של סטפקה קוסטדינובה 2.09 מ' בקפיצה לגובה לנשים מהווה לפי שעה את קצה גבול היכולת האנושית של הנשים בקפיצה לגובה. אלוהי הטלוויזיה שמע את תפילתי והעניק לצופים בארץ ולאורי פורת ולי שני שיאי עולם נפלאים כבר ביום השני של התחרויות. ערכו של השידור הזה בטלוויזיה הישראלית מונופוליסטית והרייטינג נסקו בבת אחת. ניצחונו המפתיע והדרמטי של בֵּן ג'וֹנְסוֹן על האמריקני קָארְל לוּאִיס בריצת הגמר ל- 100 מ' ברומא 1987 בה קבע האָצָן הקנדי שיא עולם מרהיב 9.84 שניות, נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. כעבור שנה ניתץ בֶּן ג'וֹנְסוֹן שוּב קצה גבול היכולת האנושית והציב באולימפיאדת סיאול 1988 שיא עולם מדהים נוסף 9.79 שניות. גם הפעם גבר על האָצָן האמריקני קָארְל לוּאִיס. החלום החזיק מעמד שלושה ימים. במבחן סמים לאחר הריצה האולימפית כשל בֵּן ג'וֹנסוֹן והוּכַח שהיה נגוּע בהם מזה זמן רב, לא רק בסיאוּל 1988 אלא גם ברוֹמָא 1987. שיאי העולם ומדליות הזהב בהן זכה נשללו ממנו לעַד והועברו ליריבו קָארְל לוּאִיס.

"הַר שרירים", כינה נסים קיוויתי את בֶּן ג'וֹנְסוֹן בשידור ישיר כשדמותו המסיבית הופיעה בתמונת Close up רכוּן על אדני הזינוק לפני הירייה. צילום רלוואנטי שהפיקה הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI (שימשה כ- Host broadcaster  של אליפות העולם בא"ק). עשיתי מאמץ גדול להביא לרומא את הפרשן ד"ר גלעד ווינגרטן שהיה באותה העת בשליחות באוסטרליה . הטסת הפרשן מסידני הרחוקה לרומא היוותה תקדים חשוב לבאות. לראשונה בתולדות רשות השידור ניאות המנכ"ל אורי פורת לבקשתי והסכים לשלם לד"ר גלעד וויינגרטן שכר, כלכלה, ומלון מכספי רשות השידור. אורי פורת הבין ללבִּי והתייחס באהדה למוסד הפרשנות. הוא פשוט היה טיפוס אחר לגמרי מקודמו יוסף "טומי" לפיד.

שידורי אליפות העולם ה- 2 בא"ק נחלו שוב הצלחה מסחררת. מעולם לא עמד לרשותי שדר א"ק כל כך טוב כמו נסים קיוויתי. היטיב לבטא זאת מבקר הטלוויזיה של העיתון "מעריב" ד"ר יָרִיב בֵּן אֵלִיעֶזֶר. הנה לשון מאמר הביקורת שלו מ- 9 בספטמבר 1987 [3] .

טקסט מסמך : ספטמבר 1987. העיתון "מעריב". זוהי ביקורת הטלוויזיה של ד"ר יריב בן אלעזר המתייחסת לאליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. (באדיבות העיתון "מעריב").

"אקרני הטלוויזיה התרוקנו מתרועות האתלטים המנצחים באליפות העולם ברומא , ועתה מן הראוי לדבר בשבחה של מחלקת הספורט הטלוויזיונית שלנו. נסים קיוויתי שמצליח להרגיז את הצופים בסיקור הכדורגל, שב למיטבו בענף ה-א"ק בו הוא שוחה כדג במים. בצוותא עם ד"ר גלעד וויינגרטן הגיש נסים קיוויתי סיקור מושלם של האליפות, כשהצוות באולפן מחפה על מחדלי איטלקים (גמגום בצילומים, "אובדן" אתלטים, והיעלמות הקוֹל), ומצליח לסתום את החללים שיצרו הרומאים בהילוכים חוזרים. החוויה הטלוויזיונית הצליחה ליצור אצל הצופה אשליה של נוכחות ישירה באירועים, מתח והתלהבות. ההילוך האיטי, שינוי הזוויות, וצילומי ה- Close up, אִפשרו לצוות נסים קיוויתי את גלעד וויינגרטן לנתח את ביצועיהם של האתלטים, ליידע את הצופים, ולקרב אותם אל עולמה המופלא של הא"ק. מונדיאל האתלטיקה הקלה הוא תעודת כבוד למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית".

תוספת :

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. ללא ו-בלעדי תמיכתם המקצועית המאסיבית של המנכ"לים ההם של רשות השידור ברמתם של אורי פורת ז"ל ומרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל בשידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית (וגם ללא ו-בלעדי תמיכתם של שני הסמנכ"לים הנבונים והמוכשרים ההם ואוסיף גם מחוננים בתחום ניהול ענייני כספים של רשות השידור ההיא, ישראל דורי ו-יוחנן צנגן), והכרתם בחשיבות חשיפת המֵידָע העיתונאי שהם נושאים, ושידורם הישיר והרציף של אירועי הספורט הארציים והבינלאומיים הראשיים, הבכירים, והעיקריים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – לא היה ניתן לי ובידי לקדם את שידורם ו-מעמדם של הפקות הספורט המורכבות, המסובכות, המרוחקות והיקרות ההן בארץ ובעולם על פני הגלובוס כולו למען צופי הטלוויזיה במדינת ישראל, ולהעפיל לפסגת הטלוויזיה הבינלאומית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי ארצה מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ו-בעלת כרס עבה בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2018 – 1884 לפי שעה, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 82 (שמונים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2022 ו/או לכל המאוחר ב-מחצית הראשונה של שנת 2023. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז שנת 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו ועד ימינו אנו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים, אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של העדויות של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ו- קורותיהם, ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות מעמדיים עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי הם היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים.

נסים היקר הליכתך והסתלקותך בטרם עת לעולם האמת היא אבדה קשה לרבים ו-לי. לעולם תישאר יקר לי ותמיד אתגעגע אליך אליך ולדמותך. הותרת לי המון זיכרונות נפלאים בלתי נשכחים. עֶצֶב רָב נפל והשתלט עליי עכשיו. אין דבר מר יותר מ-פרידת עולמים מאיש יקר וקרוב. כלל לא הייתי מוכן לה. אנוכי כבר מתגעגע אליך מאוד.

אוהב אותך מאוד, אני יואש אלרואי.   

(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).