פוסט מס'. 102. הרפורמה ברשות השידור. התייחסות למאמר הכלכלי של מר נתי טוקר אתמול 18.11.2012 ב- "TheMarker". פוסט מס' 102. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 19 בנובמבר 2012.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח ו/או פרסום אישי.

הערה 4 : הבלוג ממשיך להוות Boom. הוא גורף בשעה זאת שגשוג מדהים. סנסציוני.

הערה 4 : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות . אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות . אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג , באם ייאות ויפנה אלי , כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים .

 ————————————————————————

פוסט מס' 102 : הועלה לאוויר ב- 19 בנובמבר 2012.

————————————————————————-

נושא הפוסט מס' 102 : הרפורמה ברשות השידור. התייחסות למאמר של מר נתי טוקר אתמול – 18 בנובמבר 2012, כפי שהתפרסם ב- "TheMarker". פוסט מס' 102. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. אנוכי משמש עיתונאי, כתב – עורך, שַדָּר, ומפיק בחטיבת הספורט של אלכס גלעדי. בתקופה ההיא כיהן מר ארנון צוקרמן בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מוטי קירשנבאום היה מנהל חטיבת התוכניות, ודן שילון ניהל את חטיבת החדשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת כאות מחאה על מינויו המופרך של יוסף בר-אל לתפקיד החשוב של מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002. עובדה שאותה הממשלה בראשות אריאל שרון שהפקידה בידיו את השידור הציבורי והציבה אותו בפסגה שלו, הדיחה אותו כעבור שלוש שנים בקיץ 2005 מכהונתו הרמה וסילקה אותו בבושת פנים מהכֵּס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הרפורמה ברשות השידור. התייחסות למאמר הכלכלי של מר נתי טוקר, אתמול 18.11.2102, ב- "TheMarker". פוסט מס' 102. כל הזכויות שמורות.

חיסרון 1. 

המאמר הכלכלי רחב הידיים שפרסם אתמול (18 בנובמבר 2012) מר נתי טוֹקֶר ב- "TheMarker" ונושא את הכותרת "הרפורמה שחיכו לה 20 שנה" , ומתייחס לרפורמה ברשות השידור (ברדיו "קול ישראל" ובערוץ 1 יחדיו) – רווי ללא גבול במתמטיקה ועמוס עד אין סוף בפרטים, נתונים, מספרים, דיאגרמות, עובדות, טקסט ופרשנות, עד שמרוב עצים לא רואים את היער. מאמר חשוב אומנם אך כתוב וערוך לא טוב, מה עוד שמרבית הנתונים בו ידועים לקורא זה מכבר, וממוחזרים.

חיסרון 2.

החיסרון השני הבולט של המאמר הוא בהסתרת מקורות המידע ע"י כותבו נתי טוקר בשעה שמדובר בכסף ציבורי וברשות שידור ציבורית. הסתרת מקורות המידע באורח שיטתי במאמר הקונקרטי הזה שעוסק בפרוייקט של הרפורמה הדרסטית המתוכננת ברשות השידור , פוגעת במאמר והופכת אותו לבלתי אמין. השימוש האין סופי בכל מיני מונחים שמַסְוִוים את מוסרי האינפורמציה לנתי טוקר, מגוחך. כאילו שהמאמר עוסק בתכני השב"כ והמוסד. הנה כמה מההסתרות המגוחכות, כלהלן : "בכירים ברשות השידור מתייחסים לכישלון…" (מי הם בדיוק הבכירים ? מה כל כך סודי כאן ? מר נתי טוקר ), "מזה עשרות שנים שברור לכל הנוגעים בדבר…" (מי זה הנוגעים בדבר ? מה יש להסתיר כאן ?), "גורמים ברשות השידור אומרים…" (מי הם אותם הגורמים האלה ? עיתונאים, טכנאים, דירוג משולב ? אולי מנהל חטיבת החדשות ? ו/או שמא מנהל חטיבת התוכניות ? ו/או אולי מושון מצליח מנהל הטלוויזיה ?), "בכיר ברשות אומר שכל יום שאנחנו משדרים זה נס…" (מי זה הבכיר ?), "הרשות פיספסה את היכולת לבצע שינוי ארגוני אמיתי", אומר גורם מקצועי המעורה ברפורמה" (הסתרת מקורות המידע כבר הפכה את הכתבה לפארסה מ- מזמן), "אותו גורם מוסיף…" (מי זה אותו גורם ? אפשר לחשוב שמדובר באנשי השב"כ והמוסד). ההסתרה האין סופית הזאת של מקורות המידע כשמדובר בדיון אודות רשות שידור ציבורית שממומנת ע"י משלם האגרה, הופכת את המאמר הזה של נתי טוקר ללא מהימן, עד כדי כך שאינך מאמין לו כקורא. אתה חושב לעצמך אולי הוא ממציא. הסתרה מלאכותית עקבית כזאת בתוך כתבה עיתונאית ושימוש תדיר בנעלמים, מְסַרְבֵּל את המשוואה עד כדי כך שהקורא איננו מסוגל להגיע אל פתרונה. אני מאוד לא אוהב עיתונאים שמשתמשים בדיווח שלהם במונח ההסתרה "מְקוֹרָבִים". הם מעמידים חיש מהר את הקורא שלהם בפני דילמת אמון עם כל ההשלכה הכרוכה הכך.

חיסרון 3.

החיסרון השלישי הבולט הוא חשיפת תמונה ראשית גדולה בפתח המאמר, שדנה בטקס החתימה ההיסטורי של הרפורמה הקשה והדרסטית ברשות השידור, אך מבלי לזהות איש מבין הנוכחים בתמונה שנטלו חלק בטקס החתימה. איזה מין עיתונאות עצלנית זאת ? מה כל כך קשה לזהות את המעורבים בפרוייקט ההיסטורי. (אנוכי מזהה בתמונה את מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם, שני מימין).

ראה דה מארקר מ- 18 בדצמבר 2012 . עיתון "הארץ" / "TheMarker". האנשים בתמונה אינם מזוהים. זאת התמונה שפורסמה אתמול ב- TheMarker ומציגה את האנשים שנטלו חלק בחתימה על הרפורמה היסטורית ברשות השידור. מערכת העיתון וכותב המאמר מר נתי טוקר בחרו שלא לזהות את הנוכחים בתמונה ההיסטורית. את התמונה צילם גיל כהן מגן. אי זיהוי ביודעין של הנוכחים בתמונה שמתפרסמת בעיתונות לגווניה היא שגיאה אדיטוריאלית, מעשה חובבנות, ועצלנות עיתונאית גם יחד. 

חיסרון 4. 

החיסרון הרביעי הוא מאמר פרשנות היסטורי כללי מידי ולא מדויק של נתי טוקר ואמיר טייג שקרוי "שוּק הטלוויזיה – הרשות כשלה בתפקידה הציבורי". פרשנות כללית מידי וגם לא מדויקת שלא תורמת דבר לקורא ובלתי מתקבלת. נתי טוקר ואמיר טייג כותבים כלהלן : "…כיום כבר ברור לכולם שהרשות כשלה לחלוטין ביישום תפקידיה , לפחות בכל הקשור לשידורי הטלוויזיה שלה…". באמת נתי טוקר ואמיר טייג …? מה אתם אומרים…? על איזה שנים אתם מדברים…באילו תקופות אתם דנים ? האם אתם מתייחסים לכל 44 השנים בהן קיימת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1968 ועד הלום בנובמבר 2012 ? כתיבת הפרשנות של נתי טוקר כללית וכוללנית מידי. בחלקה היא כתב אישום מזויף. היא לא נכונה ולחלוטין לא מדויקת בכל מיני מקומות. אני מתפלא כיצד עורך TheMarker מדפיס אותה כמות שהיא. המאמר היה יכול להיות מדויק וכנה הרבה יותר אילו עסק (לפחות בחלקו) בהשוואה שבין התקופות השונות. "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים הן של 1979 – 1973 תחת מנהיגותם של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנכ"ל רשות השידור יצחק לבני איננו דומה במאום לשנים 2005 – 2002 בה שימש יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור ויוסי משולם ומוטי עדן שימשו מ"מ מנהל הטלוויזיה ומנהל הטלוויזיה (בהתאמה). בשנים של 2005 – 2002 החלה ההתמוטטות הגדולה ברשות השידור עד שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון נזעקה והדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו. האם יש משהו מהמשותף בין תקופת מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 עם תקופת מנכלותו של יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 ? הרי אילו וויליאם שייקספיר היה מתעסק עם ההקבלה הזאת בתקופות הנידונות ברשות השידור הוא היה מכתיר את הראשון וקורא לו, "רומאי יותר מאשר איש דנמרק", ואת התקופה האחרת של ראשית שנות ה- 2000 היה מכנה, "רוֹש וְלַעֲנָה".

האמירה של נתי טוקר ואמיר טייג : "…שערוריית רשות השידור לא הדירה שינה מעיני אזרחי ישראל. יש תחושה שאפילו זוכרים לה את ימי הערגה , עם מדורת השבט סביב "מבט" וסולחים לה. הסיאוב התקבל בהבנה…". גיבוב מילים וקשקוש מוחלט. כתיבה נְבוּבָה ובלתי נכונה בלשון המעטה. הכותבים אינם מכירים לחלוטין את ההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הכתיבה הפרשנית היא רדודה ואיננה שווה ביקורת מפני שהיא פשוט מתחת לכל ביקורת. לא יכולה להיות כל הקבלה בין "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בעשור ה- 70 במאה הקודמת לבין כישלון ממאיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הנבובה ורשות השידור הרדודה בשנים 2012 – 2001. מדובר בשני מוסדות תקשורת שנושאים את אותו השם אך שונים לחלוטין זה מזה. פער האיכות הוא עצום לטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שפעלה תחת יוזמה וכישרון בשנים 1980 – 1970.

חיסרון 5.

החיסרון החמישי והבולט מכולם של המאמר הוא שכותבו מר נתי טוקר איננו מראיין את שני בכירי רשות השידור המנכ"ל יוֹנִי בֵּן מְנַחֵם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אָמִיר גִילָת האחראיים על יוזמת הרפורמה וביצועה, ואיננו מקבל תגובות ישירות מהם למהלך הקיצוני וההיסטורי. מר נתי טוקר בוחר שלא לעסוק ואיננו בוחן את מידת כישרונם של מנכ"ל רשות השידור הנוכחי ויו"ר הוועד המנהל לחולל השתלשלות כה דרמטית בשידור הציבורי , לפרק את רשות השידור במתכונתה הישנה כדי לבנות רשות שידור חדשה. אנוכי מתעניין לדעת איזה ניסיון קודם יש ליוֹנִי בֵּן מְנַחֵם וד"ר אָמִיר גִילָת בפירוק והרכבה של רשתות שידור בכלל וציבוריות בפרט ? ו/או באותה נשימה איזה בקיאות, ידענות, ומיומנות קודמים יש לשניהם בבנייה, הריסה, ובנייה מחודשת של רשת שידור יעילה יותר מזו הקיימת ? הרי מדובר בפרוייקט סוּפֶּר – מְסוּבַּךְ מכל היבט : אנושי, כלכלי, טכנולוגי, עיתונאי, ותוכניתי.

ב- 1 באפריל 1979 התמנה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים ע"י ממשלת מנחם בגין במקומו של יִצְחָק לִבְנִי. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותה תקופה היה פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן מי שכיהן כדִיקָן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שניהם יחדיו החלו במסע טיהור טלוויזיוני שמטרתו הייתה לסלק מעמדות הניהול, העריכה, ההפקה, וההגשה בטלוויזיה וברדיו את אנשי "המַאפְיָה השמאלנית" (כאילו שיש דבר כזה). המנהל המוצלח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשגשגת בעת ההיא באפריל 1979 היה מר אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן, אולם מוקצה מחמת מיאוס ע"י פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן שהרהיב להצהיר בתיעובו את אותו מנהל הטלוויזיה שנתפש על ידו כשמאלן , בזו הלשון : "או אני או ארנון צוקרמן". (פרופסור ראובן ירון אמר לי זאת באופן אישי בכמה שיחות תחקיר שקיימתי עמו ב- 2005 בביתו בשכונת רחביה בירושלים בעת הכתיבה והמחקר של הסדרה בת ה- 13 ספרים רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה")במהלך מסע הטיהור הטלוויזיוני שניהל יוסף "טומי" לפיד ז"ל מייד עם מינויו באפריל 1979, הגה מוטי קירשנבאום השָנוּן את אחד הסלוגנים המפורסמים ורבי המוניטין שלו בימים ההם : "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אך לא ידע להרכיב אותה מחדש".

מר דָנִי זָקֵן יו"ר וועד העיתונאים ברשות השידור, ראה הוזהרת !

טקסט תמונה : 1 באפריל 1979. תמונה היסטורית. לשכת שר החינוך זבולון המר ז"ל (ניצב במרכז) ומי שהיה הממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור. חילופי משמרות. יוסף "טומי" לפיד ז"ל (מימין) מתמנה למנכ"ל רשות השידור לשנים 1984 – 1979 במקומו של המנכ"ל היוצא יבד"ל מר יצחק לבני (1979 – 1974). (באדיבות ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור ואיש הטלוויזיה הישראלית לשעבר מר אדי סופר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : רשות השידור בשנים 1984 – 1979. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (משמאל) יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל. שניהם מצאו תפיסת עולם משותפת בניהול המקצועי והציבורי של רשות השידור שכללה בשורותיה את הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל". פרופסור ראובן ירון שהיה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים שח לי לא פעם ולא פעמיים במהלך שיחות התחקיר בינינו כי יוסף "טומי" לפיד הוא איש רציני, הגון, וחכם. קודמו של פרופסור ראובן ירון בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור היה ד"ר וולטר איתן בשנים 1978 – 1972. (התמונה באדיבות ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור ו- אדי סופר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תקופת התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" בשנים 1976 – 1974. במרכז, יוצר והוגה התוכנית מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (בגינה קיבל את פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976 והוא בן 37 בלבד(!). משמאל, השחקן והקומיקאי טוביה צפיר. מימין שחקן לא מזוהה. מאחור בימאי התוכנית "ניקוי ראש" מר יעקב אסל. (מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 102. הועלה לאוויר ב- 19 בנובמבר 2012.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *