פוסט מס' 458. הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 3 מתוך 8. (פוסט מס' 458). כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 15 בדצמבר 2014.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, וגם לא נערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 3 מתוך 8. (פוסט מס' 458). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020.

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שבין השאר היא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ,מגובה , ועטופה גם במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 458 : הועלה לאוויר ביום שני – 15 בדצמבר 2014.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה ארצית ובינלאומית שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה בעולם ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה (3). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו של איש בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993. הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים. יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . מדובר בסיפור מדהים. ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א, ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל, סירבו להצעתו של זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים. ב- 1 באפריל 1984 התמנה אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ע"י ממשלת יצחק שמיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989. מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס זכייה במכרז ומינוי קבע מאפריל 1986 עד נובמבר 1989. ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אוּרִי פּוֹרָת . לראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר נמאס מאוּרִי פּוֹרָת ז"ל והוא לא רצה בו עוד . אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו. אַרְיֵה מֶקֶל ניהל במשרד החוץ תא קטן ושתי מזכירות, אולם זה לא מנע מראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר להפקיד בידו רשות שידור ציבורית ענפה שמורכבת מרדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית שמעסיקה 2000 (אלפיים) עובדים. מנהלי הטלוויזיה בתקופת מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל שירש את חַיִים יָבִין (נסים משעל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכַי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַַרְְיֵֵה מֶֶקֶֶל. הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאּום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה לא להאריך את תקופת ניהולו של יוֹסֵף בַּר-אֵל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יָאִיר שְטֶרְן.

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992, בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל ואח"כ המנהל הקבוע יוֹסֵף בַּר-אֵל ) בקיץ 1990. ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יוֹרָם אָרְבֵּל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם. בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים המורכב, המסובך, והממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה. בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרוֹמָא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל. נעדרתי מהארץ כחודש וחצי. בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור ישן ומנהל טלוויזיה חדש, יוֹסֵף בַּר-אֵל. לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר. שמו נשכח. ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים. החל עידן חדש. שטוח וקלוש, ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו, את איכותו מי ייחזה .

maariv 1

טקסט מסמך : יום רביעי – 11 ביולי 1990. ידיעה מרתקת של עיתונאית "מעריב" אילנה באום שמתעדת בעיתונה ב- 11 ביולי 1990 את האמביציות הבלתי נלאות של מנהל הטלוויזיה החדש יוסף בר-אל. יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש מכריז בפומבי ביום שלישי – 10 ביולי 1990 בעיתון "מעריב" על ניצחונו במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : "אני מרגיש על הכיפאק – ידעתי שאנצח". להכרזת הניצחון שלוֹ והזכייה במינוי היה צליל וגוון טוֹן של דברי שָחָץ כאילו מדובר בתחרות כדורגל. רבים שאלו את עצמם למי הייתה נחוצה הצהרת הרהב הזאת ומתי העז קודם לכן מנהל טלוויזיה כלשהו להתרברב בעיתונות הארצית בעניין ניצחונו במכרז לתפקיד רב האחריות שאין בו שום זכויות אלא רק חובות. (באדיבות "מעריב").

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

לוגיסטיקה במונדיאל איטליה 1990. 

נותרה רק בעיה אחת לא פתורה בכל ההפקה הענקית הקרויה "מונדיאל איטליה 1990" . טֶרֶם היה לנו מקום היכן לגוּר ברומא בתקופת המשחקים . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חשב שמחירי המלונות המוצעים ע"י הועדה המארגנת האיטלקית גבוהים מידי . הוא ביקש אותי למצוא אלטרנטיבה חלוּפִית . ניצלתי את נוכחותו של ידידי העיתונאי אָבִי רָצוֹן עורך מדור הספורט בעיתון "חדשות" באותה העת ברומא (הכיר את הבירה האיטלקית כאת כף ידו מימים עברו) , כדי לנסות להשיג לנו מגורים בבֵית דירות הסמוך ככל האפשר למרכז השידורים הבינלאומי של RAI (רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית האיטלקית ששימשה Host broadcaster בינלאומי ו- הפיקה את שידורי מונדיאל איטליה 1990) . מעולם לא נזקקתי למלונות פאר שהיו בנמצא ברומא . הבעיה הייתה שלא מצאתי מקומות לינה זולים המתאימים למחירי רשות השידור הענייה .

עוד קודם לכן החלטתי להציב את אָבִי רָצוֹן באולפן גביע העולם בירושלים כעיתונאי המספק חדשות טריות במונדיאל לצדם של השידורים הישירים. מדהים שאבי רצון תימני אסלי, יליד רמת ישראל במקורו, ידע את השפה האיטלקית על בורייה. הוא דיבר, כתב, וקרא איטלקית נפלא והיה קשור בכל נימי נפשו לתרבות האיטלקית, לספורט שלה בכלל, ולכדורגל בפרט. היו לאָבִי רָצוֹן קשרים מסועפים עם העיתונות האיטלקית וחברים טובים ללא סוף בה. במיוחד עם עיתונאים מפורסמים בעיתון הספורט האיטלקי הידוע ורב המוניטין אחד הנפוצים ביותר מסוגו באירופה (מודפס על נייר בצבע וָורוֹד), ונקרא, “LA GAZZETTA DELLO SPORT”. למרות ששימש ככוח עזר בלבד במערכת שלי בירושלים וכלל לא היה איש רשות השידור , היה לי כאח נאמן , מקצוען ועיתונאי אמיץ, דיסקרטי בעבודתו וידען גדול מאין כמוהו. יכולתי לפרוש בפניו את כל תוכניותיי מבלי לפחד שפרט כלשהו ידלוף החוצה. אולי רכש את ערך החֲבֵרוּת כשהיה לוחם בצנחנים ואח"כ מאבטח בשב"כ באיטליה. אולי הביא עמו את מוסר הרֵעוּת מהבית – מהמשפחה. הוא היה אישיות מיוחדת. לא חלמתי כי אזכה אי פעם בפיס הזה שנקרא "אָבִי רָצוֹן". ידעתי שהוא טוב, לא ידעתי עד כמה הוא טוב . בקלות רבה הוא סידר וארגן לי את המגורים הדרושים ברומא. הוא מצא ווילות להשכרה במחירים מגוחכים ממש באזור מלבב ושקט ב- "קורטינה ד'מפצו" ברומא, הבנויות על הדרך הראשית של וויה – קאסייה, מרחק של פחות מעשר דקות נסיעה מ- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) של RAI. הנוף הנאה באזור המגורים הזה שלנו "בקורטינה ד'מפצו" הזכיר את מראות הכרמל בחיפה. בשום אופן לא היה ניתן להגיע להישג לוגיסטי כזה מישראל. המגורים המצוינים והנוחים במקום לא מרכזי ברומא היו אומנם זוֹלים אך בלתי מאובטחים ע"י גורמי הביטחון האיטלקיים. נדרשו על ידי לבצע סידורים מיוחדים כדי לאבטח 24 שעות ביממה את מגורי המשלחת של רשות השידור (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל"). על פי בקשתו של יוחנן צנגן הצטרפה למגורים שלנו גם משלחת שדרי הרדיו של "קול ישראל" שהורכבה מגדעון הוד, דני דבורין, ומאיר איינשטיין. החברה האלה קיבלו לידם כרגיל את המוכן מבלי להתאמץ. רוב משלחות השידור של ה- EBU, התגוררו במלונות במרכז רומא ושילמו מֵאוֹת דולרים ללילה. הביקוש לא היה רָב מההֵיצַע. רשתות השידור הגדולות והעשירות כמו ה- BBC  ו- ITV , רשת הטלוויזיה הספרדית  TVE , רשת הטלוויזיה הממלכתית של צרפת 3 / 2- FR , הרשו לעצמן לשכור לאנשיהן מלונות תמורת 400 דולר ללילה אחד. אנחנו היינו הרבה יותר צנועים.

הפרשן אבי רצון במונדיאל איטליה 1990.

ההחלטה האסטרטגית שלי לבנות את אבי רצון לטווח ארוך ולמזג אותו תחילה במערכת העיתונאית של שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואח"כ כפרשן כדורגל וספורט מוביל בטלוויזיה , גמלה בלבי עוד באוקטובר 1988 , מייד לאחר סיומם של המשחקים האולימפיים בסיאוּל 1988 בדרום קוריאה , שם למדתי לקח עיתונאי חשוב . את האינפורמציה העיתונאית המרעישה והסנסציונית ביותר של משחקי סיאול 1988 , פסילתו של האָצָן הקנדי בֵּן ג'וֹנְסוֹן ׁ(Ben Johnson) הזוכה בריצת 100 מ' בגין שימוש בסמים וסילוקו מהאולימפיאדה , סיפק לי טכנאי טלוויזיה ישראלי באישון לילה , ולא כתבי ושדרי מחלקת הספורט שהיו עמי בסיאול . עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של סיאול 1988 חמישה שדרים – עיתונאים . יורם ארבל , נסים קיוויתי , אורי לוי , דני לבנשטיין , ומשה גרטל . כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית על בסיס הדירוג העיתונאי . הם לא היו אשמים . הגיע להם לנוח ולישון כמה שעות מידי לילה . וכך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי . הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה וחרוץ , ובעל חושים עיתונאיים מבורכים , בשם אלי רבינוביץ' שעבד בשירות NBC . אלי רבינוביץ' טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעל שיעור קומה ויוצא דופן באיכותו , נשכר בשעתו ע"י אלכס גלעדי לשמש כעורך Video במשחקי סיאול 1988 במסגרת צוות הטכנאים של רֶשֶת הטלוויזיה האמריקנית NBC . הרֶשֶת העשירה שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה"ב תמורתן שילמה 300 מיליון דולר הביאה לסיאול כוח אדם שמנה 2154 אנשים . אלי רבינוביץ' היה אחד מהם . אלי רבינוביץ' היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי במלון "Seoul Garden" בסיאול ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר – 28 בספטמבר 1988 . צלצול הטלפון העיר אותי בבהלה וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה . במשך חודש ימים בתקופת שידורי אולימפיאדת סיאול עבדתי כ- 21 שעות ביממה . זהו מבחן שידור שתובע מאמץ פיסי ומנטאלי עצום . בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת. נטלתי מיושן את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני . אלי רבינוביץ' כבר דיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית, "יואש , בֵּן ג'וֹנְסוֹן (Ben Johnson) האָצָן הקנדי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ' נפסל לפני דקות אחדות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים, מדליית הזהב נשללה ממנו , וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן  מהמשחקים האולימפיים". הייתי המום. זאת הייתה חדשה מרעישה. הודיתי לו מקרב לִבִּי. בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון בסיאול למערכת האולימפית שלי בירושלים. השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב . מהדורת "מבט" תעלה בתוך דקות לאוויר. היינו בין הראשונים בעולם לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל אודות סילוקו של בֵּן ג'וֹנְסוֹן אלוף הריצה ל- 100 מ' מאולימפיאדת סיאול 88' , לאחר שרשתות הטלוויזיה, האמריקנית NBC והקנדית CBC, עשו זאת הראשונות ודיווחו לצופיהן בארה"ב ובקנדה אודות הידיעה המרעישה . מדליית הזהב נלקחה מבן ג'ונסון והועברה לאָצָן האמריקני קארל לואיס שסיים שני באותה ריצת הגמר ל- 100 מ' שנערכה ב- 24 בספטמבר 1988 באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 88'.

yoash 30

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- IBC בלוס אנג'לס. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דוֹר. אנוכי (מימין) עם אלי רבינוביץ' המוערך (משמאל), הטכנאי והעיתונאי המצטיין שהביא לי באישון לילה את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988 . גירושו של האצן הקנדי בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים . התמונה הזאת צולמה ב- IBC  באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. אלי רבינוביץ' טכנאי מצטיין בעבודתו ורב יכולות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נשכר לעבוד במרכז המבצעי של ה- EBU  ע"י הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) והצרפתי לוסיין בנטון (Lucien Banton) שני ראשי ה- EBU Operation Group  בהפקת שידורי לוס אנג'לס 84'. בסיאול 1988 שכרה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את שירותיו של אלי רבינוביץ'. הוא היה טכנאי ברמה של מהנדס טלוויזיה ובלתי נשכח עבורי. כשאתה יוצא למלחמות שידור ממושכות, לשדות הקרב הטלוויזיוניים הארציים והבינלאומיים, אתה רוצה שיהיו לידך שדרנים ברמה של יורם ארבל ונסים קיוויתי, בימאים ברמה של יואב פלג ורוביק פודגור, מפיקים ברמה של אמנון ברקאי וששי אפרתי, וטכנאים ברמה של סעדיה קאראוואני, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, ואלי בבא, ועוד טכנאים אחרים טובים נוספים והיו שם הרבה כאלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל סירב בימים ההם לשלוח צוות טלוויזיה וכתב ENG ׁ(ראשי תיבות של Electronic News Gathering) לסיאול 1988. משלחת השידור הייתה מצומצמת מאוד . אפילו עוזרת הפקה לא הייתה לי שם . על חמשת השדרים – העיתונאים הוטל עוֹל כבד . הם היו עסוקים כל העת בשידורים ישירים ותקצירים בכמות אדירה שכיסו 25 ענפי ספורט אולימפיים . שידרנו מאולימפיאדת סיאול 88', כ- 133 שעות בתוך תקופה כל כך קצרה בת 16 ימים. לא היה להם שום סיכוי לעלות באשמורת ראשונה על סיפור ההדחה הסנסציוני של בן ג'ונסון. אלי רבינוביץ' היה לפתע העיתונאי החשוב ביותר שלי באולימפיאדת סיאול 1988 . לעולם לא אשכח לו את נאמנותו וה- יושרה שלו כידיד אֶמֶת כשפעל בניכר למען שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . על הסיפור העיתונאי הדרמטי של הדחת בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' "עלה" כאמור דווקא טכנאי טלוויזיה מבריק ובעל תושייה שלנו ששהה בכלל באולימפיאדת סיאול 88' בשליחות NBC. עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שפעלו שָם בשליחות רשות השידור החמיצו אותו. העלילה הזאת שימשה לי תמריץ ועִילָה להבאתו של אָבִי רָצוֹן למערכת העיתונאית של מונדיאל איטליה 1990 שבניתי בירושלים. הוא היה עיתונאי הספורט הטוב בישראל בשנים ההן. לא רק מקורי, יוזם, חדשן, מחונן ברעיונות, ובעל מקורות , אלא גם מפני שהיה איש איכותי ש- חושב . עיתונאי שָקוּל ומְחוּשָב בעל היגיון שיודע להסיק מסקנות. אָבִי רָצוֹן היה עיתונאי בעיתון היומי "מעריב" ואח"כ בעיתון היומי "חדשות" (העיתון "חדשות" בהוצאת מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן איננו קיים עוד). אבי רצון שירת שירות קרבי בצה"ל בגדוד צנחנים ואח"כ נבחר ע"י השב"כ לשמש איש ביטחון בשגרירות ישראל איטליה. הנער התימני מרמת ישראל בעל יכולת כתיבה וכישרון לשפות ומי שידע עכשיו את השפה האיטלקית על בורייה היה לי לעזר רָב. הוא היה נגיש לכל אינפורמציה איטלקית בגלל המקורות המצוינים שלו ושליטתו הטוטאלית בשפה האיטלקית. ביקשתי לצרף אותו כעיתונאי מן המניין למשלחת השידור שלי באיטליה במונדיאל איטליה 1990 אולם מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל וסמנכ"ל הכספים שלו יוֹחָנָן צָנְגֶן סירבו. סמכתי על אָבִי רָצוֹן בעיניים עצומות. אינני זוכר שהצטערתי אי פעם על כך.

הערה שלי : אבי רצון שימש פרשן כדורגל מוביל שלי בשטח , מעמדות שידור בחו"ל , לצדו של השדר המוביל מאיר איינשטיין בארבע הפקות טלוויזיה בינלאומיות גדולות שהפקתי וניהלתי : מונדיאל ארה"ב 1994 , אליפות אירופה למדינות בכדורגל – אנגליה 1996 (מכונה גם Euro 1996), מונדיאל צרפת 1998, ואליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (נקראת גם Euro 2000).

שדרי משחקי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990, יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ עסקו בשידור המשחקים ולא בעיתונאות שלהם. על אבי רצון הוטלה המשימה להביא מאיטליה לירושלים את הסיפורים העיתונאיים שהשַדָּרים שלי שנכחו במקום לא יכלו להביא. המידע שהביא אבי רצון השלים את אינפורמציית השידורים הישירים שלהם מהמגרשים. מה חבל היה שהנהלת רשות השידור לא אישרה לי להטיס אותו לארץ המגף. העמדתי לרשותו את הטלפון הבינלאומי שלי בחדרי במחלקת הספורט. ככה עבדנו בימים ההם. אבי רצון עשה מלאכה עיתונאית חשובה באולפן גביע העולם בירושלים. במשך שלושים ימי הטורניר הביא ידיעות שלמערכת שלנו ברוממה בירושלים לא היה כל סיכוי להגיע אליהם בלעדיו. שליטתו בשפה האיטלקית הייתה לו כמובן לעזר רב. איש לא הטיל ספק ביושרה העיתונאית שלוֹ. הוא היה הרוח החיה באולפן המונדיאל בירושלים. מלבד המעשה סייע לייצר דימוי עיתונאי למערכת ספורט שהצטיינה בהעברת השידורים הישירים אך ללא תכונות עיתונאיות מפני שלא היו לה כלים עיתונאיים כשלוֹ, כמו של אָבִי רָצוֹן , להביא מידע לציבור מעבר לשידורים הישירים עצמם. אבי רצון בידע העיתונאי האקסקלוסיבי שלו חיפה על וגיבה את ציוותי השידור שלי ברחבי איטליה.

עקבתי מרומא אחר עבודתו העיתונאית והאזנתי לדבריו באולפן בירושלים בקשב רב (באמצעות קו ה- 4W). החלטתי כבר אז להפוך אותו לפרשן הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לא תיארתי לי כמובן עד כמה הבחירה בו מבין מועמדים רבים אחרים תהיה ראויה, אולטימטיבית , וכה מוצלחת עד שתיכון על תִּלָה יותר מעשור שנים . חיבורו לשַדָּר הטלוויזיה החדש של מאז 1990 מאיר איינשטיין (הבאתי אותו משורות רדיו "קול ישראל" במקומו של יוֹרָם אָרְבֵּל) הייתה הגיונית וטבעית ולכן גם החזיקה מעמד זמן כה רב . הם היו צֶוֶות שידור מעולה שזכה להערכה רבה. לחלקים בציבור חובבי הספורט בישראל (וגם בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) נראתה הבחירה באבי רצון קונטרוברסאלית, אך בעיני היא הייתה טובה. לרוע מזלם של מתנגדיו הייתי אני הקובע והממנה וגם המוציא לפועל. העדפתו על ידי קיבלה גיבוי של כל המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה בעת ההיא למעט יוסף בר-אל. יוסף בר-אל מי שניהל את הטלוויזיה בשנים 1993 – 1990 ניסה לטַרְפֵּד שוב ושוב בכל מיני אמתלות את המינוי של אבי רצון לפרשן הכדורגל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אך ללא הצלחה. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 העניק מאידך למינוי הזה את מלוא משקלו וגיבויו. אבי רצון היה פרשן הכדורגל החשוב ביותר בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. יתרה מזאת. הוא הניח את אבן היסוד לפרשנות אמת מקצועית ללא מורא וללא משוא פנים. הוא היה עיתונאי מצוין, בעל אמירה מושחזת, דעתן חריף בלשונו, מהימן והגון, תחרותי, ומחובר למקורות מידע רבים. במשך השנים צברנו שנינו אויבים רבים מבית ומחוץ. אָבִי רָצוֹן בשל פיו, ואנכי בגלל שהענקתי לוֹ את הרשוּת לפתוח אותו. הערכתי וחיבתי לאבי רצון היו עזות ועמוקות. היא גברה עם הזמן שחלף.

yoash 31

טקסט תמונה : קיץ 1990. החצר האחורית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים בצל אנטנת לוויין ה- ECS. אנשי מחלקת הספורט ניצבים יחדיו לקראת משימת השידורים של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . זיהוי שורת העומדים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי, יורם ארבל, נסים מזרחי, אורן רוזנשטיין, אנוכי יואש אלרואי, יונתן "יוני" קנלר, משה גרטל, אמנון ברקאי, רמי ווייץ, ואורית כסיף. (חסרים ששי אפרתי, נסים קיוויתי, רותי לפקין, לורה קורנפילד, ומרב מיכאלי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

aloni shosh

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה. עוד אשת טלוויזיה אחת שהייתה עמנו לשעה קלה בהפקת מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 90'. זוהי גב' שוֹש אלוני (אחותה של הזמרת המפורסמת מירי אלוני). לא נמצא לה אז מקום בשידור הציבורי. היא מצאה לבסוף את מקומה בשידור המסחרי והפכה לנדבך שידור חשוב בערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי בעת תחרויות השחייה בבריכת אוניברסיטת ת"א במשחקי המכבייה של 1981. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום רביעי – 27 במאי 1990 לקחתי עמי את עוזרי ויד ימיני אמנון ברקאי, והמראנו לרומא לנהל את מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 90'. זאת הייתה הפקה מסודרת ומאורגנת ולכן עברו השידורים בצורה חלקה מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים.

yoash 32

טקסט תמונה :  אנוכי בחורף 1990 בטרם טיסתי להפקת הטלוויזיה הממושכת שעסקה בכיסוי מונדיאל הכדורגל של איטליה 90' . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barkai

טקסט תמונה :  מאי 1990 . עוזרי ויד ימיני המפיק אמנון ברקאי לפני טיסתנו ל- מונדיאל איטליה 1990 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מבצע מונדיאל איטליה 1990 – לצד פילוסופיית ההפקה, הצילום, והשידור של RAI.

היה נוח לעבוד מול אנשי RAI . היו לי שם הרבה ידידים מאז שכנו משרדי ההפקה שלהם ושלנו זה ליד זה במדריד במונדיאל של ספרד 82' . אָנָה מָרִיָה בָּאצֶ'לי , לוּצָ'אנָה לוֹרֶנְצוֹנִי , וסֶרֶנֶלָה גָארוֹנִי היו חבֵרות לעבודה במשך שנים רבות , והעניקו לי את השירותים הלוגיסטיים הטובים ביותר של RAI . גם קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי , וִויטוֹרְיוֹ פָּאנְקֶטִי , פָּאבְיוֹ קוֹסְטָארְדִי ובראשם המנכ"ל מָרְיוֹ לָארִי יצאו מגדרם לסייע לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במבצע השידורים הממושך של המוּנדִיאַל האיטלקי .

yoash 33

טקסט תמונה : יוני – יולי 1990. מונדיאל איטליה 1990. זהו משרד ההפקה והשידורים שלנו ב- IBC ברומא בקיץ 1990. אני מנהל פגישת תכנון של שידורים לווייניים מאיטליה 90' לאולפני הטלוויזיה בירושלים עם הבלגי אטיין הרצנס קצין תקשורת הלוויינים של ה- EBU. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אטיין הרצנס, אנוכי, השוודי יאן סוון, עוזרי אמנון ברקאי, ועוזרת ההפקה החרוצה שלי לורה קורנפילד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

laura

טקסט תמונה : זוהי לורה קורנפילד במונדיאל איטליה 1990. אשת טלוויזיה מוכשרת וחכמה ועוזרת הפקה מצוינת. לורה קורנפילד היא ציונית אמיתית. נולדה בארה"ב ועזבה בית מסודר וסביבה אוהדת במילווקי כדי לבנות לנצח את ביתה בישראל. הערכתי ואהבתי אותה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בדצמבר 1989, ערכה RAI את  ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) – פגישת המְשָדֵר העולמי ברומא, כדי לאפשר למנהלי השידורים והמפיקים מכל רחבי תבל להבין את פילוסופיית השידור של הרֶשֶת. הפגישה העולמית התקיימה ב-Palacio Dello Sport הענקי. ה- WBM כלל את טֶקֶס הגרלת – השיבוץ של עשרים וארבע הנבחרות בששת הבתים המוקדמים של מונדיאל איטליה 1990 שעמד להתחיל בקיץ 1990. אנשי RAI בעצה אחת עם ה- FIFA ביקשו להעניק לראשונה לאירוע החשוב ששודר ישיר בכל העולם גם אפקט בידורי. הם שכרו את שירותיו של אחד ממנחי הטלוויזיה המפורסמים ביותר באיטליה פּיפּוֹ בָּאוּדוֹ (Pipo Baudo), והזמינו את שחקנית הקולנוע המפורסמת סוֹפְיָה לוֹרֶן להשתתף בטקס כדי לשָוְוקוֹ ביתר הצלחה להמונים . היה חשוב ל- RAI הציבורית להביס בשידור הזה את שידורי רשת הטלוויזיה המסחרית קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי, המתחרה בהם ונוגסת מהם מעת לעת נתחי רייטינג.

rai 21

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. אחד הרגעים הדרמטיים בהפקת מונדיאל איטליה 1990. RAI מציגה לראווה את פרישת המצלמות שלה באצטדיונים השונים הפרושים ברחבי ארץ המגף בטורניר גביע העולם בכדורגל. זוהי המצלמה המקדמת את פני השחקנים העולים מן המנהרה המובילה אותם לכר הדשא. זאת הפעם הראשונה בעת השידור הישיר שניתן לראות את השחקנים בצילומי Close Ups. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 22

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. המצלמות הקרקעיות של RAI הממוקמות על קו האמצע של המגרש. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 23

טקסט מסמך : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. הסבר פילוסופיית הכיסוי של  RAI האיטלקית את מונדיאל איטליה 1990. (עמוד מס' 1 מתוך 2). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 24

טקסט מסמך : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. הסבר פילוסופיית ההפקה והכיסוי של  RAI האיטלקית את מונדיאל איטליה 1990. (עמוד מס' 2 מתוך 2). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 25

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. הסבר מדוקדק ופירוט תפקידן של מצלמות 1 ו- 2 בעת השידורים הישירים במערך הכולל של ס"ה 11 מצלמות המוצבות בכל אצטדיון ואצטדיון. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

rai 26

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. הסבר תפקודן של מצלמות מס' 3 , 4 , 5  ו- 6 . (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

rai 27

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. פירוט תפקידן של מצלמות 7 , 8 , 9  ו- 10. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

rai 28

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. פירוט תפקידן של מצלמות B 10 , B 11 ,  ו- A 11(באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 29

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. שרטוט סכמתי של מיקום הצבת המצלמות באצטדיונים השונים בעת השידורים הישירים, בסיבוב הראשון ובסיבוב השני, במונדיאל איטליה 1990. הבימוי היה אחיד ושיטתי. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 37

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. מיקומו של ה- IBC ברומא. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 30

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. מראה כללי של מבנה ה- IBC של RAI ברומא. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 31

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. זהו אחד מבנייני ה- IBC  הענקי ברומא שנבנה ע"י RAI באופן מיוחד למתן שירותי טלוויזיה לרשתות העולמיות. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 32

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990. מגדל השידורים ב- IBC ברומא. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

לפני תחילת השידור הישיר ל- 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בעולם של טקס ההגרלה והשיבוץ של 24 הנבחרות שהעפילו לגמר הטורניר שרר בלגן גדול במתן תגי האקרדיטציות (Accreditations) למאות אנשי הטלוויזיה והרדיו שהתקבצו במקום. אבל אח"כ הכול הסתדר. לקולגות שלי ב- RAI נותר מספיק זמן לפני תחילת השידור הישיר להכיר לי את גדוֹלת שחקניות הקולנוע של איטליה בכל הזמנים, גב' סופיה לורן היפהפייה , ואף דאגו להושיב אותי בעמדת הטלוויזיה הסמוכה לבימת הגרלת השיבוץ . מהלך הגרלת ושיבוץ הנבחרות היה מעניין כמובן , אך לא מתוכנן היטב מן ההיבט הבידורי. יוֹזֵף "סֶפּ" בְּלָאטֶר מנכ"ל ה- FIFA  הוותיק, "גנב" כדרכו את ההצגה בדרכו המשעממת והצפויה . נכחו על בימת הטֶקֶס גם כמה  כדורגלני עבר מפורסמים ובראשם פֶּלֶה האגדי מברזיל, אך ליין – אפ הטקס לא הוכן ביסודיות ובקפדנות הראויה. למרות שהיה ראשוני במתכונת הבידור שלו הפך מייד לאנכרוניסטי. ארבע שנים אח"כ בדצמבר 1993 לימדו האמריקנים את RAI ועולם הטלוויזיה כולו הִלכוֹת בִּידוּר. טֶקֶס הגרלת השיבוץ של עשרים וארבע הנבחרות לקראת מונדיאל ארה"ב 94' שהתקיים בעיר ההימורים לאס ווגאס היה Show טלוויזיה מרתק. בזה אין לאמריקנים מתחרים. הם העלו אותו לדרגה העליונה ביותר. כוכב הקולנוע רובין וויליאמס הנחה את הטקס.

טקס הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות בששת הבתים המוקדמים במונדיאל איטליה 1990 התקיים ברומא בשבת – 9 בדצמבר 1989 ונמשך כשעה. 100 (מאה) רשתות טלוויזיה שידרו אותו לרחבי תבל. רק אנחנו לא שידרנו ישיר למרות הרלוואנטיות שלו בגלל התנגדותו של מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל וההִתחשבּנוּת המסורתית שלו עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל. זמן האירוע של הגרלת השיבוץ של מונדיאל איטליה 1990 נפל על שעות השידור בשפה הערבית בין חמש לשש לפנות ערב. האנשים ברשת שלי ריכלו כי הפקעת השידור בשפה העַרבית בשעות האלו (על פי חוק) לטובת שידור בשפה העִברית של הטלוויזיה פגעה אולי בכבודו האישי של יוסף בר-אל. יוחדו לו על פי חוק 90 דקות בערב והנה בא יואש אלרואי ומבקש לגזול ממנו את כבשת הרָש. ממש כך. לכן לא העסיקה אותי יתר על המידה איכותו הבידורית של הטֶקֶס . ממילא לא שידרנו אותו ישיר אלא רק הקלטנו אותו. מחשבותיי היו נשואות לאיכות וכמות המשחקים שנשדר במונדיאל של איטליה 1990. הטריד אותי כמה מהם ינסה מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית יוסף בר-אל לטרפד מפני "שנפלו" על שעות השידור שלו, וכיצד יעמוד מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל בפרץ, וימנע את המפולת. האם יתייצב באופן טוטאלי לטובת המסך שהופקד עליו, כלומר יתמוך ברעיון הפקה מקסימאלית מאיטליה 1990 ושידורם הישיר של מרבית 52 המשחקים למען הציבור משלם האגרה, או ייכנע ליוסף בר-אל ויכרע ברך בפני לחצים פוליטיים. הציבור איננו מודע לאמביציות ולאגו שרוחשים ליד המיקרופון ומסך הטלוויזיה. יוסף בר-אל היה רווי שאיפות מנהיגות וכוונות ניהול בטלוויזיה וברשות השידור . בצמרת התחום הקונקרטי הזה הוא לא היה לבד , וכמו מתחריו על התואר גם הוא לא הסתיר את כוונותיו . שמירת מסגרת זמן השידור הטלוויזיוני הספציפי שלו כמנהל הטלוויזיה בשפה הערבית , בין 18.30 ל- 20.00 (בתקופת מונדיאל איטליה 1990), הייתה מבחן כוח עבורו במאבק שלו נגד מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית נסים משעל. שניהם, אריה מקל ונסים משעל תמכו במדיניות ההתפשטות כפי שהגיתי של השידורים הישירים של משחקי מונדיאל איטליה 1990. יוסף בר-אל התנגד. סיגנל הטלוויזיה המונופוליסטית היה מפוצל בין שלושה גופי שידור : הטלוויזיה החינוכית – לימודית, הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית, והטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית. כל מנהל Media ראה בזמן השידור שהוקצה לו כאילו מדובר ברכוש פרטי. הטלוויזיה החינוכית – לימודית בראשות יעקב לוברבוים ויוהנה פרנר ז"ל הגנו בקנאות על זמן השידור שהוקצה להם וחרדו מפני שאיפות ההתפשטות שלי (בעיקר בת'קופות השידורים האיכותיים והכמותיים של המונדיאלים והאולימפיאדות). יוסף בר-אל דמה להם. הוא הגן בחירוף נפש על זמן השידור של הטלוויזיה בשפה העַרבית. כל פלישה שלי לטריטוריה שלו הרגיזה ועִצבנה אותו.

rai 33

טקסט תמונה : שבת – 9 בדצמבר 1989. ה- "פאלאציו דלו ספורט" של רומא. טקס הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות בששת הבתים המוקדמים של מונדיאל איטליה 90'. הטקס שנמשך כשעה הועבר בשידור ישיר על ידי כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU, אך לא על ידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מפני 'שנפל' על זמן השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית בניהולו של יוסף בר-אל. מלפנים עמדות השידור של הטלוויזיה. מאחור עמדות הכתיבה לאנשי העיתונות הכתובה. (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 34

טקסט תמונה : קיץ 1996. תמונה מאוחרת יותר משותפת של מנכ"ל רשות השידור בעבר אריה מקל ושלי ב- אולימפיאדת אטלנטה 1996. אנוכי יחדיו עם מי שהיה מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ורעייתו רותי , ועכשיו קונסול ישראל באטלנטה בירת מדינת ג'ורגיה בארה"ב. אריה מקל צעד עמי % 75 מכברת הדרך שהובילה לכיסוי הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990. את היתרה הלך שלוב זרוע עם יוסף בר- אל. אריה מקל היה מנכ"ל רשות שידור חייכני, מלא חוש הומור, וחריף בשכלו , אבל אחד שלא אהב לקחת את עצמו ואת רשות השידור ברצינות רבה מידי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מחירה של עמדת שידור לטלוויזיה למשחק אחד בגביע העולם איטליה 90' עמד על כ- 3366 דולר. הייתי זקוק לאישורם של הבוסים שלי המנכ"ל אריה מקל וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן , שנצמדו אל קו השידור ה- 4W מן העבר השני באולפן התקשורת בירושלים, ושמוּ אוזנם כאפרכסת לתוצאות הגרלת השיבוץ. בעצה אחת עימם בחרתי את המשחקים שנועדו לשידור ישיר. היום שלמחרת היה יום חופשי מפגישות עסקים. חבריי למקצוע ב- RAI פינו לי זמן כדי לטייל ולהתאהב בעיר הבירה שלהם . העמסתי עלי תרמיל וצידה לדרך ויצאתי למסע ניווט עצמי בן ארבעים ק"מ ברחובות רומא היפהפייה. הייתי רומאי. אהבתי אהבה רבה את תקופת הרנסאנס האיטלקית ואת גיבוריה הקלאסיים. זה היה מסע במקומות קסומים בצוק העיתים במנהרת הזמן . מסע בעבר הרחוק והבלתי נשכח של יצירות אומנות ומעשי אדריכלות מזהירים . התחלתי את הצעדה בפיאצה דה פופולו, אח"כ צעדתי לפיאצה הספרדית, ומשם המשכתי לפיאצה דה טְרֶבִי, ולפיאצה וונציה. אח"כ ירדתי דרך הפורום לאתר ה- קוליסיאום. שררה שם דממה מעיקה. יכולתי לשמוע את נהימות האריות הרעבים מסתובבים אנה ואנה מתחת לרִצפת האִצטדיון ההרוס לפני שהעלו אותם לזירת הקוליסיאום הענק כדי לפגוש את טרפם , את הגלדיאטורים . קַל מאוד לשחזר באצטדיון הקוליסיאום (גדול בממדיו פי אחד וחצי מאצטדיון ר"ג) את אווירת הקרבות הנוראיים של הגלדיאטורים והלודרים בינם לבין עצמם, ובינם לבין חיות הטֶרֶף, על הזכות לחיות עוד כמה רגעים, אולי כמה ימים לעיני המון צמא דם ושלטון אכזר נטול כל מוסר. נזכרתי בספרו רָב המוניטין והמרגש "ספרטאקוס" של הסופר היהודי – אמריקני הווארד פאסט. מהקוליסיאום נדדתי לפיאצה נאבונה. ואח"כ הגעתי לפיאצה סן – פייטרו ולוותיקן. לראות את רומא ולמוּת . עיר מדהימה ביופייה ובעושר ההיסטורי שלה. אי אפשר שלא להעריץ את ז'אן לורנצו ברניני , מיכאל אנג'לו , ויוצרים גדולים אחרים, שהשאירו את חותמם לדורי דורות . חשבתי על אימא שלי שרקה פרס – אלרואי ז"ל פסלת ויוצרת מופלאה חברת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, שאהבה את תרבות הרנסאנס אך לא זכתה מעולם לבקר ברומא. דרכה הכרתי את כל שכיות החמדה של התקופה. התבוננתי רבות בספרי הפיסול שלה שהיו סדורים על מדף עץ ישן בחדרה, עוד בהיותי ילד קטן ורך בשנים.

alroey 3

טקסט תמונה : אימא שלי שרקה פרס – בלינדמן – אלרואי ז"ל עם הצטרפותה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ב- 1931. היא אמנית ופסלת דגולה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את שמותיהם של מִיכֶּל אָנְגֶ'לוֹ, דוֹנָאטֶלוֹ, זָ'אן לוֹרֶנְצוֹ בֶּרְנִינִי, דֶה וִוינְצִ'י, ורְפָאֵל הכרתי כבר בגן הילדים . הייתי מנשק שוב ושוב את תמונת ה- Close up פֶּסֶל העֵץ של פניו מלאות הסבל של יֵשוּ הצלוב כשראשו שמוט בכאב, מעשה ידיו של דוֹנָאטֶלוֹ. זה היה ביקורי השני ברומא. בפעם הראשונה ביקרתי בה כשניהלתי את שידורי אליפות העולם בא"ק שנערכה ברומא בקיץ  1987 . נִסִים קִיוִויתִּי שַדָּר הא"ק הדגול היה מורה הדרך שלי אז. הפעם ניווטתי את עצמי . במשך 18 שעות כיתתי את רגליי שוב ושוב בתוך תרבות הרנסאנס. זאת הייתה חוויה שלא תישכח לעולם . המתנתי בכיליון עיניים לתחילת המונדיאל כדי לשוב ולהיות רומאי.

לקראת תום שידורי מונדיאל איטליה 1990 נחת המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל ברומא . הוא היה אורח שלי לכמה ימים ספורים. הוא העניק לעצמו הזדמנות לעמוד מקרוב על מורכבות השידורים . לביקורי המנכ"לים בפרויקטים של שידורי הספורט הבינלאומיים הייתה חשיבות רבה בעיני . רק נוכחותם הקרובה ומגעם הבלתי אמצעי עם יסודות ההפקה והאִרגוּן, אִפשרוּ להם להבין את התכנון הבסיסי שלי, ובעצם לראות לאן זורם ים הכסף שלהם. לכן שמחתי כל כך לבואו של אַרְיֵה מֶקֶל . ביקורו במרכז השידורים הבינלאומי ברומא והבנתו את מסובכות הפרודוקציה והלוגיסטיקה של המונדיאל היו אמורים להניב תועלת בבוא העת . אַרְיֵה מֶקֶל היה גם המנכ"ל שנדרש לאשר לי את כל פעולות ההפקה היקרות של אולימפיאדת ברצלונה 1992. קשריי הטובים עם RAI סייעו לי להפגיש את אַרְיֵה מֶקֶל עם הצמרת המבצעית של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית שהפיקה את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ובראשה מנכ"ל RAI מַרְיוֹ לָארִי (Mario Lari). האיטלקים החביבים אירחו את המנכ"ל ואותי לארוחת צהריים. יין ה- Chianti המשובח שלהם זרם שם בשפע. נדמה היה לי שמנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל הבין היטב עד כמה מסובך ומורכב הוא מבצע שידורי המונדיאל. בכל זאת מצאתי לנכון לומר לו, "ככל שהפקת המונדיאל האיטלקי נראית כפאזל מסובך המורכב מ- אין סוף חלקים ופרטים שונים , הוא עדיין בגדר משחק ילדים לעומת הפקת האולימפיאדה . חכה לברצלונה 1992 ותיווכח". לאַרְיֵה מֶקֶל לא היה עד אז כל מושג בהפקות טלוויזיה של אירועי ספורט בינלאומיים . הוא הגיע לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ממשרד החוץ, והיה מינוי פוליטי Par excellence (מובהק) כמקורב של ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר. ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר מינתה אותו לכהונה הרמה בתום הקדנציה הראשונה של אוּרִי פּוֹרָת ז"ל באפריל 1989.

yoash 35

טקסט תמונה : יולי 1990. רומא. מונדיאל איטליה 1990. צוות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ברומא נפגש עם הכדורגלן הצרפתי הדגול מישל פלטיני  לימים נשיא UEFA . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, אנוכי יואש אלרואי, אלי פור גזבר משלחת רשות השידור, אמנון ברקאי (מזוקן מציץ מאחור), מישל פלטיני, נסים מזרחי, ושני שדרים מהטלוויזיה הצ'כוסלובקית הציבורית CTV. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

חיפוש ואיתור יורש מתאים לאורי פורת גרר התרוצצות מטורפת במסדרונות הפוליטיים למינוי המנכ"ל הבא. כולם בחשו בקדרת המינוי. זהו מאבק פוליטי בעליל שהוא חלק מתקנון ישן , בו הממשלה וראשה ממנים את האיש שלדעתם ומנקודת מבטם הפוליטית ינהל את השידור הציבורי בצורה הטובה ביותר . המינוי הפוליטי הזה הוא פגם גדול כמו מינויים פוליטיים אחרים. בדרך כלל נבחרים לעמוד בראש השידור הציבורי נאמני השלטון ולא האנשים המוכשרים באמת . השאיפה העזה לזכות במינוי, גוררת חלק מן המועמדים להצהיר קבל עם ושלטון הצהרות נבזיות בדבר הנאמנות הפוליטית שלהם. חלקם גם מתחייבים ב- Resume האישי "לנקות את האורוות" . בממשלת האחדות בשנים ההן, כיהן יצחק נבון כשר החינוך. נבון תמך תמיכה חסרת פשרות במועמדותו של יוסף בר-אל והיה לכך משקל רב אך ראש הממשלה יצחק שמיר חפץ דווקא במינויו של אריה מֶקֶל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור.

בשעה שאריה מקל ואנוכי סעדנו את ליבנו יחדיו במסעדה נחמדה בשדרת וִויָה וֶונֶטוֹ (Via Veneto) ברומא, סיפר לי מנכ"ל רשות השידור את אחד מסיפוריו המגלים טפח מסודות המינויים הפוליטיים. הוא ידע לספר סיפורים ועשה זאת בכישרון וחֵן ברמה של מוטי קירשנבאום. אי אפשר היה שלא להאזין לו. כשהיין האיטלקי זורם בגרונו ורוחו טובה עליו הפיק פיו הומור שָנוּן וסיפור נחמד שסיפר לי כלהלן : "אמרתי לראש הממשלה יצחק שמיר שאין לי שום ניסיון בניהול רשת שידור ציבורית – ממלכתית שכוללת בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעברית וערבית ושתי מערכות רדיו "קול ישראל" גם כן בעברית וערבית, ומעסיקה בשורותיה אלפי עובדים, והידועה ביחסי העבודה המורכבים השוררים בתוכה . ניהלתי מכסימום שולחן, שני כיסאות ושתי מזכירות במשרד החוץ – גם זה בקושי, איך אוכל לנהל רשת שידור ענקית כזו ?". ומייד המשיך את דבריו כשהוא מחייך חיוך רחב בעוד המקרוני הדק והארוך צולל לכרסו הבולטת : "יואש אלרואי, אתה יודע מה ראש הממשלה ענה לי ?", ומבלי להמתין למנוד ראשי השיב בעצמו לשאלתו הרטורית, "ראש הממשלה יצחק שמיר אמר לי, מה יש אריה מקל, מה אתה מפחד כל כך, גם אני לא ניהלתי שום דבר לפני שנבחרתי לנהל את המדינה".

yoash 36

טקסט תמונה : שידורי מונדיאל איטליה ביולי 1990. זהו משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ברומא. חדר המבצעים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אריה מקל מנכ"ל רשות השידור בן 45 (שני משמאל) בוחן את כלי השידור של הטלוויזיה. הוא מעולם לא לקח את עצמו ברצינות יתירה. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : נסים מזרחי, אנוכי יואש אלרואי, מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, והמפיק אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

מינויו של אַרְיֵה מֶקֶל לתפקיד רב האחריות של מנכ"ל רשות השידור נפל בחלקו בקלות רבה וללא כל מאמץ מצדו. אריה מֶקֶל היה איש נבון שבִטנוֹ מלאה כרימון בהוּמוֹר, לגלוג (גם על עצמו) , ובדיחוּת הדעת . סוג של אדם שלא לקח את עצמו ברצינות רבה מידי. לעולם לא שכח מי מינה אותו. אף על פי כן השתדל לעשות את עבודתו נאמנה בדרכו שלו. הוא נכנס לעבוד ברשות שידור סבוכה , עקומה לחלוטין בהסכמי העבודה האנכרוניסטיים שלה , ולכן החליט מראש (בניגוד מוחלט לי) לא להיות דון קישוט. הוא לא היה רבולוציונר ולא חשב שניתן לחולל שינויים מפליגים במערכת הציבורית המסורבלת שאותה נבחר לנהל ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר . אריה מֶקֶל היה מנכ"ל שמרן שנמנע מלחוֹלֵל מהפכות גדולות ברשות השידור, אבל מי מבין המנכ"לים חולל אותן בתקופתו ? אפילו לא אחד. הוא שמר על אגפיו הפוליטיים ולא היסס לשגר לפיקודיו את מבוקשו כמנכ"ל הרשות בשעה שחשב שיוכל להפיק מכך יתרון פוליטי. ב- 11 בספטמבר 1989 ביקש ממנו יו"ר עמותת הסוס הערבי חיים בר לב ז"ל לכסות את אירוע הנקרא "תצוגת הסוס הערבי" שאמור היה להתקיים באמפיתאטרון של ראשל"צ בחול המועד סוכות ב- 15 באוקטובר 1989. אַרְיֵה מֶקֶל רשם את הבקשה ביומנו וסיווג אותה משום מה כאירוע ספורט . הטלוויזיה חסכה בהוצאת צוותי צילום לכיסוי תחרויות ספורט בעלי עניין ארצי בתחומי הכדורגל והכדורסל כשלפתע הפכה "תצוגת הסוס הערבי" לאירוע עַל. משהתקרב המועד לא התבייש מנכ"ל רשות השידור אריה מקל להורות למזכירתו איילה כהן לשגר לי תזכורת בה הוא מבקש לכסות את התצוגה.

yoash 37

טקסט מסמך : 11 בספטמבר 1989. מכתבו של יו"ר עמותת הסוס הערבי חיים בר לב ז"ל למנכ"ל רשות השידור אריה מקל יבד"ל המבקש ממנו לכסות את תצוגת הסוס הערבי שתיערך בחול המועד סוכות ב- 15 באוקטובר 1989 באמפיתיאטרון בראשל"צ. למכתבו של חיים בר לב מצורפת תזכורת של מזכירתו איילה כהן אלי מ- 4 באוקטובר 1989 המבקשת לסקר את האירוע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אף על פי כן היה אריה מֶקֶל נאמן של שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית ובראשם המונדיאלים והאולימפיאדות.

yoash 38

טקסט תמונה : 8 ביולי 1990. מונדיאל איטליה 1990. משרד ההפקה והשידורים שלנו  ב- IBC  ברומא בגביע העולם בכדורגל של איטליה 90'. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל (יושב משמאל במשקפיים) מסביר את משנת הניהול שלו כעורך ראשי של השידור הציבורי ונושא דברים בזכות חשיבות שידור אירועי הספורט הרלוואנטיים בערוץ הטלוויזיה הציבורי של מדינת ישראל. זיהוי הנוכחים מימין : המפקח הטכני אריה קולקר, השדר רמי ווייץ , סולומון מוניר מנהל מחלקת הספורט בשפה הערבית, וגדעון הוד שדר רדיו "קול ישראל, . אנוכי ניצב ראשון משמאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בימי המנוחה של מונדיאל איטליה 90' בהיעדר שידורים ישירים, נסעתי עם רעייתי יעל שבאה לבקרני ועם נסים קיוויתי וחברתו זיוה לטיול מדהים בהר הגעש וֶוזוּב, ובעיר פּוֹמְפֵּיי הסמוכה, שכוסתה ונקברה תחת האפר והלָבָּה של הוֶוזוּב המתפרץ לפני אלפי שנים. מפומפיי דהרנו במכונית המרצדס שלנו לנאפולי, ומשם ניווטנו לאחד מאתרי הטיול היפים ביותר באיטליה (וגם בעולם) בעל נוף מרהיב המכונה "דרך סוֹרֶנְטוֹ – אָמַאלְפִי" (Amalfi- Sorento). כשחזרנו לרוֹמָא היינו רעייתי ואני תמימי דעים. איטליה היא מדינה מרתקת ביופייה, בנופיה ובמראותיה. ביום המנוחה השני נסענו לפירנצה המדהימה, לפונטה – ווקיו גשר החנויות המפורסם , ומשם מיהרנו למוזיאונים הנפלאים של העיר. לא יכולתי להסיר את עיני מהפסל "דוד" של מיכל אנג'לו בגלריית אופיצי. מאות עוזרים ומעריצים סייעו לו לחצוב בשַיִש וליצור פסלים כל כך אלמותיים ומוחשיים. הרי זה אותו דוד הנערץ שהסיר מעליו את השִריון הכבד שעטה עליו המלך שאול לפני צאתו לקרב ההרואי נגד גלְיָת הפלשתינאי – פְּלִישְתּי. זהו דוד יפה התואר בעל הגוף הנערי הגמיש וקל התנועה, שבעזרת רוּגָטְקָה וכמה חלוקי אֶבֶן הכריע את יריבו המשוריין וכבד התנועה. מפירנצה המשכנו את דרכינו למגדל הנטוי של פִּיזָה. לפנות בוקר חזרנו דרך כביש החוף לרומא . נחנו כמה שעות ויצאנו ביום השלישי לסיור במדינת הוותּיקן עתירת אוצרות האומנות . בביקורינו בקָפֶּלָה הסִיסְטִינִית ניסיתי לדמיין לעצמי שָם את האמן הדגול מִיכֶּל אָנְגֶ'לוֹ הכחוש שוכב על גבו מידי יום ביומו שעות על שעות במשך שמונה שנים, דבק במשימתו, ומצייר את ציורו המפורסם "בריאת העולם", כשהוא עושה הפסקות אוכל של לחם צר, גבינה כחושה, ובקבוק יין. זה הרי בלתי מובן ולא נתפס.

יורם ארבל היה סוּג של בֶּן אֶנוֹש שנהג לוֹמר, אהב לשדר, אך לא ידע לשאוֹל. הוא פשוט לא היה סקרן דיו כדי לחקוֹר . פעם אחת כמעט ושילם על כך ביוקר רב . זה קרה בשידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. מיניתי אותו באופן טבעי לשַדָּר מוֹביל . חלק ממשחקיו התקיימו בחבל הצפוני של ארץ המָגָף. מכיוון שנע עם צִיוותו על ציר גֶנוֹאָה – טוֹרִינוֹ – מִילָאנוֹ – וֶורוֹנָה (כ- 150 ק"מ מפרידים בין מילאנו לשלוש הערים האחרות), ניסיתי להקל עליו ועל צוותו, והצמדתי לוֹ רכב שכוּר של ההפקה, מכונית חדשה מדגם מֶרְצֶדֶס לבנה 190. הוא יורם ארבל היה שַדָּר עָסוּק מאוד. במוצ"ש של 23 ביוני 1990 הגיע עם טכנאי התקשורת שלו אמנון אלטשוּלר והפרשן אמציה לֶבקוֹביץ' למילאנו והחנה את הרכב בחֶניון מלון "קְרִיסְטָאלוֹ" ששכרתי עבורם. ביום ראשון – 24 ביוני 1990 שידר ישיר מ- אִצטדיון "סַן – סִירוֹ" את משחק שמינית הגמר גרמניה – הולנד 2 : 1. למחרת יום שני – 25 ביוני 1990 נסע עם הרכב השכוּר לגֶנוֹאה כדי לשדר ישיר מחצית שנייה ועוד משחק בשלב שמינית הגמר אירלנד (אייר) – רומניה שהסתיים בתיקו אפס בתום 120 דקות , ו- 5 : 4 לאירלנד בבעיטות הכרעה מ- 11 מ'.

yoash 11

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 90'. מפת 12 הערים המארחות את 52 משחקי הטורניר והמרחקים בק"מ ביניהן. מתוך ספר השידור / פקודת המבצע שכתבתי וחיברתי לקראת כיסוי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעֶרֶב שָב הצוות מגֶנוֹאה למלון במילאנו כדי לנוח ולהתכונן לנסיעה נוספת למחרת והפעם ל- וֶורוֹנה לצורך שידור ישיר של המשחק יוגוסלביה – ספרד. כשהגיע הצוות למלון "קְרִיסְטָאלוֹ" לעת לילה התברר שתפוסת החֶניון מלאה. יורם ארבל כאחראי מטעמי על צוות השידור החנה את הרכב השכור בקרבת המלון. הוא לא שאל ולא בדק אם בכלל מותר לחנות במקום, אולי בגלל שמיהֵר עם עמיתו אמנון אלטשולר לסרט קולנוע עם כוכבת הפּורנוֹ הידועה ההונגרייה – איטלקייה אִילוֹנָה סְטָאר המוכרת יותר בכינוייה "צִ'יצ'וֹלִינָה". כששב הצֶוות למחרת בשעות הבוקר המאוחרות אל רִכבו כדי לדהור עימו לוֶורוֹנָה גילה שהרכב נעלם כלא היה. לא רק שנעלם אלא שהצֶוֶות ההמוּם גם לא זיהה את הטופוגרפיה של המקום. אבד לוֹ לגמרי חוּש ההתמצאות . בצַר להם צלצלו אלי למרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC ברומא כדי לדווח לי ולבקש עזרה. "יורם ארבל, הנך ראש צוות השידור במילאנו מטעמי", והוספתי, "התקשר מייד למשטרת מילאנו ודווח להם על המקרה המצער. השתמש באקרדיטיישן שלך כשַדָּר טלוויזיה במונדיאל איטליה 1990 ואני בטוח שהם ישמחו לסייע לכם" . חיש מהר הוּברר שהצֶוֶות החנה את רכבו לחניית לילה מבלי לבדוק במקום אסור. ה- 26 ביוני 1990 היה יום שלישי שהוא תאריך מסורתי של השוּק השבועי של העיר מִילָאנוֹ. זאת הסיבה שמכונית המרצדס השכורה שלנו נגררה משם ע"י המשטרה (למקום חנייה בטוח). הרכב והצֶוֶות ניצלו. השוּק שהוקם בשעות הבוקר המוקדמות שינה את פני הסביבה ובלבל לגמרי את האוריינטציה וחוש ההתמצאות הטופוגרפית של יורם ארבל ואמנון אלטשולר. אפשר היה להימנע מהטעות הזאת. היה צריך רק קצת להתעניין ולשאול שם בזמן מישהו מקומי במילאנו, אם מותר להחנות את הרכב במקום האסור שחנה . "מה פתאום מיהרתם כל כך להצגת הקולנוע של כוכבת הפּורְנוֹ ההונגרייה-איטלקייה הפתטית הזאת", שאלתי את צוות השידור הנבוך . אמנון אלטשולר התעשת הראשון והשיב , "אני לא יודע מה היו מניעיו של יורם ארבל, אך אותי עִניֵין לעמוד על טיבה של עבודת ה- Sound  בסרט הפורנו הזה של צִ'יצ'וֹלִינָה". מכיוון שהביא להגנתו טיעון מקצועי ודיבר אמת אי אפשר היה לכעוס עליו, על הג'ינג'י החמוד הזה. לשמחתי נותר להם די זמן והותר כדי להגיע במועד לוֶורוֹנָה לשידור ישיר של המשחק יוגוסלביה – ספרד. חסר להם היה שלא יגיעו במועד לשידור הישיר. יוגוסלביה ניצחה במשחק הזה 2 : 1 בתום  120 דקות והעפילה לרבע הגמר. השידור הרוטיני שהפך בטעות לפרובלמטי עבר בשלום . יורם ארבל שידר נפלא את המשחק הדרמטי . בתחום השידור והמֶלֶל לא היו לו מתחרים. הוא היה שדר טלוויזיה של אירועי ספורט (בעיקר כדורגל וכדורסל) Play by play שהתקרב בשעתו יותר מכולם לשלמות.

yoash 39

טקסט תמונה : יולי 1990. מונדיאל איטליה 90'. זוהי עמדת הפיקוד וניהול השידורים שלי במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת במרכז השידורים הבינלאומי ברומא ה- IBC  (ראשי תיבות של International Broadcasting Center), בבירת איטליה רומא. משמאל, אמנון אלטשולר מטובי הטכנאים בתחום הקוֹל והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ג'ינג'י נחמד ואדיב ובעל חוש הומור וידע רב בתחום מקצועו. אהבתיו עד למאוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לאחר תום מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 1990. השדר יורם ארבל פורש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ועובר לערוץ 5 בכבלים. יוסף בר-אל מתמנה במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש. נסים משעל מודח.

אף על פיכן מיניתי באופן טבעי את יורם ארבל לשָדֵר ישיר את משחק הגְמָר בין נבחרת ארגנטינה אלופת העולם לבין נבחרתה של גרמניה . אירוע השיא הנועל את משחקי מונדיאל איטליה 1990 , שעמד להיערך בעַרבוֹ של יום ראשון – 8 ביולי 1990 באִצטדיון "אוֹלימפּיקוֹ" ברומא. הוא היה שַדָּר הספורט הטוב במדינת ישראל . אחד שנולד פעם בדור . אולי בשני דורות . בצהריים נפרד המנכ"ל אריה מֶקֶל ממני ומצוות השידורים שלי במשרד ההפקה  ב- IBC . הודיתי לו מקרב לֵב על שאִפשר לי להפיק ולנהל מבצע שידורים רחב היקף שזכה כמו תמיד לצפייה מרבית בארץ . משחק הגמר החל בשמונה בעֶרֶב . RAI הציבה 16 מצלמות באִצטדיון ה- "אולימפיקו" ברומא . התפתח משחק אלים בו הורחקו שני שחקנים ארגנטינאיים בכרטיסים אדומים מן המגרש. שופט המשחק המכסיקני אדגארדו קודסאל מנדז לא עשה שום חשבון לאלופת העולם היוצאת. בדקה ה- 85 הוא פסק על בעיטת עונשין מ- 11 מטר לזכות גרמניה . אנדריאס ברהמֶה (Andreas Brehme) הכניע את השוער הארגנטיני נֵרי פּוֹמְפּידוּ וגרמניה עם מאמנה פרנץ בקנבאואר ניצחה במשחק בתוצאה המינימאלית 1 : 0. בשעה שהוּענק גביע העולם ללותָּאר מתּיאוס הקפטן הגרמני המאושר כשחיוך רחב נסוך על פניו, ניצב לצִדוֹ דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ודמעות זולגות על לחייו. באותה העֵת של השידור הישיר ההוא לפני רבע מאה של שנים נפרד יורם ארבל בטקסט פרישה ופרידה מחושב מראש מצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לי הוא לא אמר מילה לפני כן. הוא מעולם לא הודיע לי שהוא פורש ממחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטובת מקום עבודה אחר . לאחר שמונה עשרה שנות עבודה משותפות לא מצא צורך להיפרד ממני באופן אישי. הוא נפרד מהם – מצופיו. לא ממני. ברור שזאת הייתה זכותו ללכת מבלי להיפרד ממני. הוא לא אמר לי שלום ולא לחץ את ידי.

rai 34

טקסט תמונה :  פרנץ בקנבאואר שימש מאמן נבחרת גרמניה בשני מונדיאלים רצופים במכסיקו 1986 ואיטליה 1990. ב- 1986 הפסיד לקארלוס בילארדו 3 : 2. ב- 1990 ניצח אותו 1 : 0. (באדיבות RAI ו- FIFA).

rai 35

טקסט תמונה :  פרנץ בקנבאואר זכה עם נבחרת גרמניה בסגנות האלופה במונדיאל אנגליה 1966 לאחר שנוצחה 4 : 2 במשחק הגמר השנוי במחלוקת שנערך בשבת – 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבלי" בלונדון. שמונה שנים אח"כ ב- 7 ביולי 1974 זכה כקפטן גרמניה בגביע העולם מונדיאל גרמניה 74' לאחר שנבחרתו גברה במשחק הגמר על נבחרת הולנד 2 : 1 באצטדיון האולימפי במינכן. (באדיבות RAI ו- FIFA).

rai 36

טקסט תמונה :  8 ביולי 1990. מונדיאל איטליה 1990. האצטדיון האולימפי ברומא . נבחרת גרמניה דקות מספר בטרם משחק הגמר נגד ארגנטינה. גרמניה ניצחה 1 : 0  מבעיטת עונשין מ- 11  מטרים שבעט אנדריאס ברהמה (Brehme) וזכתה בתואר אלופת העולם בפעם השלישית בתולדותיה. זיהוי הרכב נבחרת גרמניה : השוער בודו אילגנר, קלאוס אאוגנטאלר, תומאס ברטולד, יורגן קוהלר, גוידו בוכוואלד, תומאס האסלר, לותאר מתאוס, פייר ליטבארסקי, אנדריאס ברהמה, יורגן קלינסמן, ו- רודי פלר.

אהבתי אותו מאוד כשַדָּר . יורם ארבל היה שַדָּר Play by play נפלא , משכמו ומעלה . בעל קול בּריטון עמוֹק וצלוּל, ניחן בדיקציה מושלמת, נבון, ובעל חוּש הומור לא מבוטל. בין השַדָּרִים הבודדים שידע לשים סייג לכמות המֶלֶל שלו. הוא התיידד בקלוּת עם כל מיקרופון. הוא היה שַדָּר הספורט הטוב במדינה גם בגלל שניצבה מאחורי מערכת הפקה עיתונאית תומכת. יורם ארבל היה קריין פרסומות בחֶסֶד. אולם משהשכיר את קולו לטובת המפרסם המסחרי אבדו לו כישוריו העיתונאיים שממילא היו מוגבלים. יורם ארבל החל לפני שנים רבות לשָוֵוק ולפרסם בקולו המיוחד מוצרי צריכה והדבר פגע לעַד באמינותו כעיתונאי. למען האמת העיתונאות מעולם לא עניינה ולא הטרידה אותו . עניין אותו המיקרופון והמסך. העיתונאות היא מקצוע טהור ונקי מכל רבב המחויבת לאֶמֶת ולא לסוּג של אינפורמציה שמשלמים עבורה כסף בכדי שתיאמר . הסוגיה הלא נעימה הזאת הנוגעת ליורם ארבל השַדָּר מספר אחד שלי במחלקת הספורט וקריין הפרסומות מספר אחד ברדיו, עלתה לדיון פעמים מספר בעידן המנכ"לים יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ולאחרונה גם עם אריה מֶקֶל יבל"א. איך שהוא העניין תמיד התמסמס . אשוב ואדרש לעניין הזה השנוי במחלוקת כה רבה בספר שאני חוקר וכותב ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן". הסֶפֶר עָב הַכֶּרֶס סוקר את ועוסק בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם, בתרומתם של השדרים והשדרניות , המגישים והמגישות, הפרשנים והפרשניות, טקסט וכיתוב, מנתח את כישרון השידור וההגשה באולפן ובשטח, את תורת הריאיון, ומרכבי נוסחת השידור הישיר של Play by play .

שַדָּר הספורט הטוב ביותר שלי ואולי הטוב ביותר בישראל בכל הזמנים נטש אותי ללא שום הודעה מוקדמת. לא היה בידי הזמן עכשיו לבַכוֹת את יורם ארבל ולהתאבל על אובדנו ועל מר גורלה של חטיבת הספורט בפיקודי. הייתי חייב להביא שַדָּר חדש וידעתי גם מי הוא יהיה . עזיבתו של יורם ארבל את מחלקת הספורט הייתה מצערת אך לא הייתה שוֹק חיי. כבר מזמן למדתי שהחיים הרבה יותר פשוטים ממה שרבים נוטים לחשוב. המדינה הזו מלאה באנשים מוכשרים שהלכו מאיתנו וש- חשבו שאין להם תחליף. שַדָּר רדיו "קול ישראל" מֵאִיר אָיְינְשְטֵיין נקרא על ידי לדגל הטלוויזיה במקומו של יורם ארבל. והוא התייצב.

einstein 1

טקסט תמונה :  מאיר איינשטיין. ככה הכרתיו ב- 1990. הוא הגשים במידה רבה את ציפיותיי כמחליפו של יורם ארבל. מאיר איינשטיין נוֹלד שַדָּר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 ביום שקוֹלוֹ של יורם ארבל גָוָוע שָם לעַד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האֶמֶת צריכה להיאמר. לא רק יוֹרָם אַרְבֵּל היה נגוע בחטא הקדמון של עֵירוּב תחומי השידור והפרסום וחציית הקווים ביניהם. שדרי חדשות מפורסמים נוספים ברדיו ובטלוויזיה עקפו את הדילמה הזאת ועסקו בחלטורות בטענה שמשכורת רשות השידור איננה מספיקה ועל כן הם עושים לביתם. יָרוֹן לוֹנְדוֹן שידר בזמנו מפעם לפעם פרסומות מסחריות, דניאל פאר עשה זאת, גם דן שילון אבי תורת החדשות בטלוויזיה הישראלית קִריֵין פרסומות מסחריות , מאיר איינשטיין עצמו חָטָא בקריינות מסחרית כשהעניק את קולו הרועם לחברת "מקיטה" המייצרת כלי עבודה . עוד לא נולד האדם שאי אפשר לקנות אותו בכסף. מאיר איינשטיין הפסיק עם זה , אך אינני יודע אם מחמת העיקרון או בגלל שלא היה מוכשר כמו יורם ארבל. חיים יבין השכיר את קוֹלוֹ לסיפור הילדים אודות, "הפּילוֹן בָּבָּר", דבר שלא היה עולה כנראה לעולם בדעתו של וולטר קרונקייט . זה נתפש כפָארְסָה. קריין החדשות ברדיו "קול ישראל" דָן עוֹפְרִי חוטא ללא סוף בקריינות לפרסומות מסחריות . אבל אין שום ידוען תקשורת ברמתם של מַלְאָכִי חִזְקִיָה קריין החדשות הבכיר ביותר ברדיו "קול ישראל" ויוֹרָם אַרְבֵּל שָדָר הספורט של ערוץ 2 וערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5 בכבלים), שעשו קריירה מדהימה מהשכרת קוֹלָם לעולם המסחרי. משתווה אליהם אולי מוֹדי בר אוֹן מגיש הספורט של ערוץ 5 בכבלים שמשווק לציבורו את כישרונותיו ויכולותיו של בנק דיסקונט. עירוב התחומים האלה איננו מקצועי, לא אמין, ולכן בלתי נסבל.

היה רק שַדָּר ספורט מפורסם בישראל שלעולם לא השכיר את קולו למפרסם המסחרי. נחמיה בן אברהם ז"ל הדגול, האחד והיחיד. חברות מסחריות עשירות התדפקו אל דלתות קולו שוב . הוא סירב לכולן. האיש היה יכול להיות מולטי מיליונר אך דבק עיקרון שאין לערב את קולו העיתונאי עם דבר המפרסם. נחמיה בן אברהם יישאר חרות לעד כאיש מופת וגדול שדרי הספורט ברדיו בכל הזמנים. רדיו "קול ישראל" נגוע בחטאים מקצועיים נוספים . קרייני חדשות מפורסמים משובצים להגשת והנחיית תוכניות בידור. דן כנר למשל הוא קריין חדשות וותיק ברשת ב' שעסוּק גם בהגשת מצעדי פִּזמוֹנִים ותוכניות מוסיקה קלה או פופ כדי להשלים את משרתו ומשכורתו . עֵירוּב לא מקצועי של תחומי שידור.

yoash 40

טקסט תמונה :  מונדיאל איטליה 1990. ה- IBC ברומא . ערב הסיום של מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 ברומא. הסיום הזה היה גם התחלה חדשה . יורם ארבל עזב אותי, מאיר איינשטיין חבר אלי , ורמי ווייץ (מימין) נשאר עמי. בתווך המפיק יצחק "איציק" גליקסברג שנדחק לשוליים בימים ההם ע"י אמנון ברקאי וששי אפרתי . מימין מציץ ראשו של עמוס אטינגר שלעולם איננו מתעייף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

barkai 1

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 במאה הקודמת. השַדָּר המחונן יורם ארבל (מימין) עזב אותי ואת הטלוויזיה הציבורית לטובת מקורות שידור אחרים בישראל. אמנון ברקאי (משמאל) נשאר איתי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חזרתי לבניין הטלוויזיה ברוממה מרוֹמָא לאחר היעדרות של חודש וחצי . לנסים מִשְעַל כבר לא היה זֵכֶר. המנכ"ל אריה מקל ואנוכי שלחנו מכתבי תודה למנכ"ל RAI מָרְיוֹ לָארִי על האירוח המופתי שלהם . זו הייתה חובתנו האלמנטארית  [1]  להוֹדוֹת להנהלת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית שעשתה את החיים שלי ושל ערוץ 1 בהפקת שידורי איטליה 1990, להרבה יותר נוֹחים וקַלים. יוסף בר-אל היה שכֵן קרוב (גיאוגרפית). 20 שנה התגוררנו דלת מול דלת בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . הוא כמנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ואני כאיש שידורי הספורט. יוסף בר- אל היה ג'נטלמן "מִצְרִי" (הוא יליד מצרים) בעל חינוך אירופי מוקפד שדיבר, כתב , וקרא שלוש שפות על בוריין : ערבית, צרפתית, אנגלית. תמיד היה לבוש בקפידה, נראה תרבותי ומנומס , שנהג להחמיא לאסיאתי שכמוני במסדרון הקומה החמישית שוב ושוב , "יואש אלרואי אני לא מפסיד אף תוכנית שלך" . הופעתו לֻוְותָּה בהדרת כבוד . כשהודיתי לו על מחמאותיו לא שכח לעולם להוסיף את שביעות רצונו, "שתהיה לי בריא". פגשתי בו אלפי פעמים אך לא הכרתי אותו. כשהתמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כתבתי לוֹ ב- 15 ביולי 1990 ברכה והתכוונתי לכל מילה בטקסט. לא ידעתי בעת כתיבת שורות האיחולים אליו עד כמה האיש הזה איננו מוכשר ועד כמה הוא זקוק באמת לכל מילת חסד, לא רק שלי [2].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט – ירושלים                                                           15.7.1990                                                                   

אל  :  מנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל החדשות.

ליוסף בר-אל שלום רב,

חברי ואני במחלקת הספורט מבקשים לאחל לך הרבה הצלחה והרבה מזל טוב לאחר מינויך לתפקיד הקשה ורב האחריות של מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. כולנו מקווים שכישוריך, ניסיונך, ויכולתך, יוכלו להביא בתוך זמן קצר את שידורי הטלוויזיה לעבר פסגת שנות ה- 2000.

בברכה חמה ,

יואש אלרואי

barel 3

טקסט מסמך : 15 ביולי 1970. אני מברך את מר יוסף בר-אל לרגל מינויו הרם והטרי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר שהביס במכרז ללא תנאי את מתחרהו העיקרי מר נסים משעל. התכוונתי בדברי הברכה שלי לכל מילה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ליד מכתב הברכה בשמי ביקשתי לכנס פגישת פוסט מורטם של כל הנוגעים בדבר כדי לנתח את שידורי איטליה 1990 ולהפיק את הלקחים הדרושים לקראת הפקת אולימפיאדת ברצלונה 1992, והעיקר להיערך לקראת המאבקים הצפויים לנו בעתיד נגד ערוץ מס' 5 הצעיר בטלוויזיה בכבלים בראשותו של מיילן טנזר והבוס שלוֹ איש נבון בשֵם אודי מירון. יוסף בר-אל מיהר להשיב לי באדיבות רבה מכתב משלו [3].

yoash 41

טקסט מסמך :  15 ביולי 1990. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית החדש מר יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ליואש שלום רב , תודה על איחוליך ואיחולי צוות חבריך בספורט.

עשיתם עבודה נפלאה, הן בהיקף והן במבחר ובמקצועיות הגשת החומר , ולכן אין טעם לקיים דיונים "פוסט מורטם" על פי הצעתך , היות וחלק מהאנשים אשר הכריעו בנושא הכיסוי בטרם ביצוע , אינם אתנו בתפקידי ניהול . זאת ועוד, עצם זימון הפוסט מורטם עלול ליצור רושם כאילו לא הכול היה כשורה מבחינה מקצועית . תודתי על הכול , לכל אנשי הצוות , וברכותיי , ובהצלחה לעתיד .

הערה : לגבי ברצלונה 1992  וארה"ב 1994 , הלקח היחידי הוא לסגור את לוח השידורים עם כל האישורים הדרושים בהקדם האפשרי .

בברכה ,

יוסף בר- אל

יוסף בר-אל ניחן אולי בקסם אישי אולם היה קשה לי לקחת אותו מאוחר יותר ברצינות . הרי רק לפני שעה קלה בהיותו מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ובטרם נבחר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, היה האיש שמנע מאתנו לשדר את מונדיאל איטליה 1990 בהיקף הראוי והמתבקש. עכשיו בהיותו מנהל טלוויזיה חדש ציין לפתע בדברי תשובתו, "עשיתם עבודה נפלאה, הן בהיקף והן במבחר, ובמקצועיות הגשת החומר". היה ברור לי ש- יוסף בר-אל הוא סתגלן ומנצל הזדמנויות. מעין אופורטוניסט שמִילותיו המחושבות היו לעיתים קרובות ריקות מתוכן עבורי וחסרות כיסוי. ובאמת, מייד לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו יום השלישי ההוא של 11 ביולי 1990, התגלו שריטות בחומה שלו. במשך הזמן היו השריטות לחריצים וסדקים עבים עד שהפכו לבקיעים. החומה של יוסף בר-אל הפכה לקיר מַט ליפול. לבסוף היא התמוטטה.

[1] ראה שני נספחים : מכתבי למנכ"ל RAI מר מאריו לארי מ-  15 ביולי 1990, ומכתב תשובתו למנכ"ל רשות השידור אריה מקל מ- 31 ביולי 1990.

[2] ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יוסף בר-אל  מ- 15 ביולי 1990 המברך אותו על מינויו לתפקיד הרם.

[3] ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה אלי באמצעות אלימלך רם מנהל חטיבת החדשות מתאריך 15 ביולי 1990, המתייחס לשידורי גביע העולם בכדורגל איטליה 1990.

סוף הפוסט מס' 458 . הועלה לאוויר ביום שני – 15 בדצמבר 2014.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *