פוסט מס' 699. (דיווח 1). בשנת תשמ"ג ייסדתי בהלסינקי את הפקת הטלוויזיה והשידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 ב- א"ק שנערכה באוגוסט 1983 בבירת פינלנד. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל קיבל ואישר את מדיניות השידורים שלי. המנכ"לים שבאו בעקבותיו אורי פורת ז"ל, אריה מקל יבד"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל אמצו אף הם אל לבם את מסורת שידורי אליפויות העולם ב- א"ק ו- תמכו בתכנון ההפקות שלי תכניתית וכלכלית. הן הפכו למִשְנָה סְדוּרָה. הייתי שם. הפקתי, ניהלתי, וערכתי את 8 (שמונה) אליפויות העולם בא"ק ברֶצֶף מ- 1983 עד 2001. האחרונה שבהן הייתה אליפות העולם ה- 8 שנערכה באדמונטון קנדה ב- אוגוסט 2001. מבוא טלוויזיוני – כלכלי של הימים ההם בזמן ההוא. (דיווח 1). פוסט מס' 699. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 5 באוגוסט 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי. 

—————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 699 : הועלה לאוויר בשבת – 5 באוגוסט 2017.

——————————————————————————————

פוסט מס' 699. (דיווח 1). בשנת תשמ"ג ייסדתי בהלסינקי את הפקת הטלוויזיה והשידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בבירת פינלנד. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל קיבל ואישר את מדיניות השידורים שלי. המנכ"לים שבאו בעקבותיו אורי פורת ז"ל, אריה מקל יבד"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל אמצו אף הם אל לבם את מסורת שידורי אליפויות העולם ב- א"ק ו- תמכו בתכנון ההפקות שלי תכניתית וכלכלית. הן הפכו למִשְנָה סְדוּרָה. הייתי שם. הפקתי, ניהלתי, וערכתי את 8 (שמונה) אליפויות עולם בא"ק הראשונות ברֶצֶף מ- 1983 עד 2001. האחרונה שבהן הייתה אליפות העולם ה- 8 שנערכה באדמונטון קנדה ב- אוגוסט 2001. מבוא טלוויזיוני – כלכלי של הימים ההם בזמן ההוא. (דיווח 1). פוסט מס' 699. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 ראשית דבר, מספר פרפראות וכמה הערות על המצב.

1. אנוכי מבחין כי האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט בן 31 (Usain Bolt, גובהו 1.96 מ') נראה אמש חלוד, מסורבל, וכבד (לילי שישי – 3 באוגוסט 2017) בעת התחרויות במקצים המוקדמים לריצת 100 מ' במסגרת אליפות העולם בא"ק של לונדון 2017. אנוכי שם לב כי האָצָן האמריקני ג'אסטין גאטלין בן 35 (Justin Gatlin, קומתו 1.85 מ') נראה לעומתו חד, שנון, ועירני. אם זה יימשך כך עשוי ג'אסטין גאטלין להביס לראשונה בחייו את הפנומן יוסיין בולט ולזכות בתואר אלוף העולם במקצוע הזה. לא אופתע אם זה מה שיקרה. ברור לגמרי שג'אסטין גאטלין מגיב בזריזות יתירה ליריית האקדח בזינוק מאשר יוסיין בולט ומגיע לשיא המהירות לפניו, ולכן מהיר יותר ממנו עד לגבול ה- 90 מ' של מרחק התחרות. ב- % 90.0 של מרחק התחרות ג'אסטין גאטלין מהיר מיוסיין בולט ומנצח אותו. אולם התחרות היא ל-טווח של 100 מ' ולא 90 מ'. לכן, השאלה הגדולה מה יקרה בעת המאבק בין השניים בעשרת המטרים האחרונים לאחר שגם יוסיין בולט (גומא את המרחק ב- 40 צעדי ריצה בלבד בריצה המוקדמת בעוד ג'אסטין עושה זאת ב- 44 צעדי ריצה) יאיץ את המסה הגדולה של גופו ו- יגיע אף הוא לשיא מהירותו ? האם יוותר בידיו עדיין מספיק שטח ו- טווח כדי להדביק את ג'אסטין גאטלין ולהיות ראשון לפניו על גבול 99.99 מטרים ? בפעם הראשונה מאז אולימפיאדת בייג'ינג 2008 אנוכי מנתח שוב את יכולתם של השניים הנ"ל ועל פי מראות הטלוויזיה אמש (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) של לונדון 2017 בכורתו של יוסיין בולט מוטלת בספק. לגמרי. ג'אסטין גאטלין מהווה לפתע (ואולי לא…) יריב מסוכן ביותר של יוסיין בולט, ו- ממש מאיים ברגע זה על עליונותו. אנוכי חושש ל- יוסיין בולט. לא מובטחת לו כלל ועיקר מדליית זהב הערב. אנוכי איווכח, ניווכח כולנו, הערב במוצ"ש – 5 באוגוסט 2017. 

2. השדרנית המובילה של לונדון 2017 מירי נבו איננה מוכשרת לשדר Play by play תחרויות א"ק. היא התגלתה שוב אמש (ליל שישי – 4 באוגוסט 2017) באצטדיון האולימפי של לונדון 2017 כ- "פלאקאט מודעות". הציבור זקוק להרבה יותר. הוא איננו זקוק ל- Announcer. הוא צריך Broadcaster. הטלוויזיה היא מדיה של תקשורת המונים שניזונה כל הזמן מהשוואות. אין מנוס מהשוואות. מירי נבו מעוררת רחמים בשעה שאנוכי משווה אותה לרמתם של נסים קיוויתי ו/או למאיר איינשטיין, ו/או לדייוויד קולמאן ו/או להרולד אייבראהמס הבריטיים, ו/או לברנט מאסברגר האמריקני. מלווה אותה הפרשן מולי אפשטיין. מכיוון שהיא שדרנית א"ק כושלת ואיננה מובילה ולא נעליים, מתעוררת בעמדת השידור המשותפת של שניהם באצטדיון האולימפי בלונדון תופעת ה- "כלים השלובים", לרעתו של מולי אפשטיין. הפרשן מולי אפשטיין נוטש את משמרתו ואת מִשְרָתוֹ בכורח הנסיבות (בשמה נשלח ללונדון 2017), והופך להיות שַדָּר מס' 2. נוצר בולמוס עצום של מילים, מעין תחרות מלל בין השניים, מי ישגר יותר מילים למערכת המיקרופונים המשותפת של שניהם. התפקידים מתבלבלים ו- מתערבלים. השדרנית איננה שדרנית. היא מזכירה עמוד מודעות עָגוֹל שנטוע במעלה הרחוב. הפרשן שלה איננו עוד פרשן. הוא נחלץ לעזרתה אולם גם הוא איננו שדר מוביל. היו בטלוויזיה הישראלית הציבורית רק שני שדרני א"ק מובילים, נסים קיוויתי (בן 91, יבד"ל) ומאיר איינשטיין ז"ל. ובכן, מירי נבו היא מגישה, נושאת תכונות של פרזנטורית וקריינית, ורחוקה מלהיות שדרנית Play by play. וודאי לא שדרנית בתחום כה ארוך, רחב, ועמוק כמו ענף ה- א"ק. הפער בין הגשה בטלוויזיה + קריינות + פרזנטציה לבין שידור Play by play הוא כרחוק מזרח ממערב. בעמדת השידור המשותפת של השניים בלונדון 2017, מירי נבו היא מינוס (-) שמוריד שְאוֹלָה את מולי אפשטיין מי שאמור להיות פלוס (+) מהצד השני של המשוואה. הצבתה של מירי נבו בעמדת ההובלה של השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 17 ב- הנערכת בימים אלה בלונדון היא ניצול ציני של אי הבנת צופי הטלוויזיה בתחום ה- א"ק ואי ידיעה כי מגיע להם יותר. הרבה יותר.

ריצת הגמר המעניינת ל- 10000 מ' גברים בה ניצח הבריטי מו פארה (Mo Farah) חשפה את חולשתם. שני פטפטנים שחצו במשותף בתוך דקות את התפר שמפריד בין שִידוּר לבִרְבּוּר. התברר שהשניים לא רק אינם יודעים לבנות דרמה, אלא גם לא יודעים לשדר דרמה. מולי אפשטיין התגלה לי לפתע כאיש טלוויזיה שדמותו הננסית מורכבת מחצי פרשן וחצי שדר. אולם הוא לא זה ולא זה. הוא גם לא גמד, אולם לפחות בראשיתה של אליפות העולם ה- 17 בא"ק בלונדון 2017 הוא נחשף כאיש טלוויזיה גמדי קטן קומה. זה מוזר ומביך עד למאוד. אילו מולי אפשטיין היה נותר נאמן למִשְרָת הפרשן בגִינָה נשלח ללונדון 2017, הוא היה מספר לצופיו באיזה מאמץ פיסיולוגי היה כרוך הניצחון של מוֹ פָארָה באותה ריצת הגמר ל- 10000 מ' לגברים בה קבע תוצאה פנטסטית של 26:49.51 דקות. למשל, כמה ליטרים של דם שוֹאֵב הַלֵב שלו בדקה אחת בעת המאמץ עליון שהוא משקיע ב- 400 המטרים האחרונים של הריצה, לאחר שעבר כבר מרחק של 9600 מ'. אם היה נאמן למִשְרָת הפרשן הוא היה מסביר לצופיו עד להיכן, עד לאיזו רמה מסוגל מוֹ פָארָה (Mo Farah) להעלות את מהירות הדופק שלו מבלי לסכן את חייו. וכן, כיצד ייתכן כי למרות המאמץ העצום שהשקיע במשך כ- 27 דקות בתחרות ריצה מפרכת וקשה מול מתחרים קשוחים ודבקים במשימה כמעט כמוהו, הגוף שלו מתאושש במהירות עצומה ובתוך 2 דקות הוא כבר נושא את שלושת ילדיו ומטייל עמם על המסלול באצטדיון האולימפי בלונדון. אילו מולי אפשטיין היה פרשן א"ק הוא היה מתייחס גם לממדי גופו של מו פארה, גובהו ומשקלו, לרבות אחוזי השומן בגופו, ומסביר לצופיו מדוע מוֹ פַארָה הוא פנומן גופני ומנטאלי שעשוי מגזע של מנצחים. אילו מולי אפשטיין היה פרשן א"ק הוא היה מספר לצופיו כמה קילומטרים גומא מו פארה (Mo Farah) באימונים שלו בשבוע, בחודש, בשנה על מנת להיות אלוף עולם ואלוף אולימפי בריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ'. אין כאן מזל ואקראיות. שגשוגו ועליונותו של מו פארה (Mo Farah) נשענים ו- מבוססים על אימוני ריצה קשים ושיטתיים לאורך שנים ארוכות. אנוכי עורך כאן פאוזה ונוטש לרגע את לונדון 2017.

הערה אישית שלי : האלוף האולימפי הצ'כוסלובקי רב המוניטין אמיל זטופק, מי שזכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הלסינקי 1952 בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת מרתון, היה אורח שלי יחדיו עם רעייתו דנה זטופקובה (אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952 בהטלת כידון לנשים) בקיץ 1992 במשרדי חטיבת הספורט שלי בירושלים. הביא אותם אלי דוד "סוחו" סיבור. במהלך השיחה הארוכה בת שעות עשינו חשבון יחדיו כי במהלך הקריירה הספורטיבית שלו עבר במסגרת אימוניו ותחרויותיו מרחק מצטבר של כ- 120000 ק"מ. כלומר אמיל זטופק הקיף את כדור הארץ שלוש פעמים. 

תזכורת אמיל זטופק לרגע : ההתפתחות הטכנולוגית הנמרצת בטלוויזיה שינתה את איכות ומהירות הדיווח מהשטח, ואת סגנון ואופי עבודתנו העיתונאית. הטכנולוגיה היא כלי שָרֵת הכרחי המקדש את המטרה, אך היא לעולם איננה ניצבת בפני עצמה ולכשעצמה בלֵב השידור, אלא מסייעת לשַדָּר להעמיד במרכזו את האדם והספורטאי. חלק משיאי הקריירה העיתונאית שלי היו המפגשים האישיים עם אותם גיבורי ילדות, בני אנוש וספורטאי עַל, שהעלו לדיון את שאלת הַנֶצַח היכן נמצא גבול יכולתו של האדם בספורט והאם קיים קצה גבול שכזה…? כעבור שנים פגשתי רבים מ- "מכונות ספורט האנושיות" האלה בתפקידי כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שוחחתי עם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, מַרְק סְפִּיץ, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, מוּחָמַד עָלִי, לָאסֶה וִוירֶן, פֶּלֶה, וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה, ִמיֶשל פְּלָטִינִי ואחרים על הצלחתם הגדולה. היא לא הייתה מִקרית. החבורה הנכבדה הזאת חוננה במשמעת עצמית מרשימה ויכולת לתַּפְעֵל את המרץ האנושי שלה לאהבת האימון המפרך. המוכנות לעבוד קשה (בצַד כשרונם הגופני המיוחד) והדבקות במשימה הובילה אותם לתהילת עולם.

אֶמִיל זָטוֹפֶּק בן צ'כוסלובקיה קצר את תהילת העולם שלוֹ במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952. הייתי אז בן 14 והוא היה אליל של רבים, גם שלי. ב- 1992 הוא היה אורח שלי לכמה שעות במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בירושלים. הוא היה בן 70. אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה ספורטאי מוכשר מאוד בצעירותו מן ההיבט ה- פיסיולוגי. לֵב הברזל שלוֹ עבד בצורה חסכונית. הוא פעם 35 פעימוֹת בלבד בדקה אחת (בזמן מנוחה) אך בכל פעימה דחף כמות גדולה, כ- 150 סמ"ק של דם. תכונה פיסיולוגית אופיינית של רצים למרחקים ארוכים. לצורך השוואה, לֵב של אדם ממוצע , פּוֹעֵם 72 פעימות בדקה בזמן מנוחה, ודוחף בכל פעימה כמות של 70 סמ"ק דם . אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה גאון האימון המפרך. כבר בשנים ההן גמא מידי חודש 1000 ק"מ באימונים שלו. בהיותו בן 30 זכה באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון, הישג ספורטיבי מזהיר ששום אתלט לא שָנָה אותו ולא חזר עליו מעולם. שוחחנו בשפה האנגלית והסכמנו כי כל כשרון גדול ככל שיהיה בַּטֵל בשישים אם אין מטפחים אותו נכונה. עשינו יחדיו חשבון מתמטי פשוט כי הֵקיף באימוני הריצה שלוֹ שלוש פעמים את כדור הארץ. לא בכדי כינו אותו בני ארצו "הַקָטָר הַצֶ'כִי". כוכבי הספורט הענקים הללו הזכירו לי את ימי ילדותי ונערותי בקיבוץ אפיקים ואת סגנון ואופי עבודתי התחרותית בטלוויזיה.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 40 של המאה שעברה. זהו הרץ הנודע למרחקים ארוכים הצ'כוסלובקי אֶמִיל זָטוֹפֶּק. סגנון ריצתו היה רחוק מלהיות מרשים. הוא עיווה את פניו בעת הריצה ותמיד נראה סובל. בעת השיחה בינינו אמר לי, "מר יואש אלרואי, הריצות הארוכות בא"ק הן לא החלקה על הקרח. אינך צריך לבצע תנועות יפות ולחייך כדי לזכות בניצחון". (באדיבות אֶמִיל זָטוֹפֶּק והטלוויזיה הצ'כית CTV) .

טקסט תמונה : קיץ 1992. אני מארח את הרץ הצֶ'כִי הנודע אֶמִיל זָטוֹפֶּק במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אֶמִיל זָטוֹפֶּק נקרא בפי כל "הַקָטָר הַצֶ'כִי" מפני שנחשב למכונת ריצה אנושית. אֶמִיל זַטוֹפֶּק זכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הֶלְסִינְקִי 1952 בשלוש הריצות הארוכות 5000 מ', 10000 מ', ומרתון. הישג מזהיר וחסר תקדים ששום אתלט לא חזר עליו מאז לעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. אמיל זטופק (מס' 903 ראשון מימין) בדרכו למדליית הזהב הראשונה שלו בריצה ל- 10000 מ'. כאן הוא נראה מוביל לפני הרץ הצרפתי אלן מימון (מס' 607) והרץ הבריטי גורדון פירי (מס' 182). (באדיבות הטלוויזיה הפינית YLE).

טקסט תמונה : קיץ 1992. משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ברוממה ירושלים. אני מקרין לאמיל זטופק ורעייתו דָנָה זטופקובה על מסך הטלוויזיה במעגל סגור את הרגעים הגדולים של שניהם באולימפיאדת הלסינקי 1952. משקיף מאחור בני עורי. (צילום דוד "סוחו" סיבור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף תזכורת אמיל זטופק מ- 1952. בחזרה ללונדון 2017. אילו מולי אפשטיין היה פרשן א"ק הוא היה מספר ומסביר משהו לצופיו אודות התזונה של רץ הפלא הזה מו פארה. אבל מולי אפשטיין שטס ללונדון 2017 על תקן של פרשן איננו רוצה להיות כלל פרשן. הוא רוצה להיות שדר מס' 2 של מירי נבו. רמות הנחיתות והשליליות של מירי נבו ליד המיקרופון השוו אמש ביום שישי – 4 באוגוסט 2017 את גובהן במערכת הכלים השלובים והמינוס שלה הביס את הפלוס של מולי אפשטיין. ובכן את התסמונת הישנה אורי לוי / גלעד ווינגרטן (אליפות העולם ה- 9 בא"ק – פאריס 2003), ו/או תסמונת דני דבורין / גלעד וויינגרטן (אליפות העולם ה- 10 בא"ק – הלסינקי 2005), ו/או את תסמונת עמית הורסקי / גלעד ווינגרטן (אליפות העולם ה- 11 ב- א"ק – אוסאקה 2007), אפשר להחליף עכשיו עם התסמונת החדשה של מירי נבו / מולי אפשטיין באליפות העולם ה- 17 בא"ק – לונדון 2017. האכזבה הגדולה שלי היא ממולי אפשטיין ש- מוֹכֵר את כבודו האישי והמקצועי תמורת נזיד אנשים. הוא מסכים להצטרף לחברתה של אשת טלוויזיה יומרנית, פטפטנית, ונטולה לחלוטין אפס קצהו של כישרון בתחום שידור ישיר בשיטה של Play by play של ענף ספורט כה סבוך רווי מקצועות מסלול ושדה כמו אתלטיקה קלה. יומרותיה של מירי נבו להתייצב באותה השורה של שדרני א"ק דגולים כמו נסים קיוויתי, מאיר איינשטיין ז"ל, דייוויד קולמאן ז"ל, הרולד אייבראהמס ז"ל, ברנט מאסברגר, ואחרים נידון לכישלון צוֹרֵב ומַר מראש. לא מפני שהיא אישה והם גברים, אלא בגלל הסיבה שהיא פשוט לא מוכשרת. היא כל כך לא מיומנת בתחום השידורים הישירים של Play by play ב- א"ק עד שהיא הופכת גם את מולי אפשטיין ל- אינוואליד. מדהים להיווכח שוב כיצד מערכי ההפקה והעריכה של "כאן" בהרצה ושל ערוץ הספורט הנַכֶה מס' 55 בכבלים מתבוננים בפרודיה הקלוקלת שייצר אמש (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) הצמד מירי נבו את מולי אפשטיין. בלתי קביל. אנוכי הכרתי מולי אפשטיין אחר. מולי אפשטיין שימש פרשן שלי באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה ב- 1999 בסביליה – ספרד (במקום ד"ר גלעד וויינגרטן) וגם באולימפיאדת סידני 2000. אם היה מעז להפגין אז לידי פרשנות נֶפֶל כפי שהפגין אמש (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בלונדון ביומה הראשון של אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק – לונדון 2017 סמוך למירי נבו, הוא היה עף על טיל מעמדות השידור שלי בסביליה וסידני. ההיררכיה בניהול, עריכה, הפקה, והאחריות על שידורי הספורט – ברורה ומוחלטת (!). היא בידיי.

היררכיה עיתונאית בטלוויזיה.

הציבור צריך להבין. אנוכי משמש העורך והמפיק הראשי של כל שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית מטעמם של מנכ"ל רשות השידור + מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית / ערוץ 1 + מנהל חטיבת החדשות. הם מינו אותי לתפקיד הרם והפקידו בידיי את האחריות הראשית לכל ציוץ וצליל שבוקע מהמיקרופונים שלי ולכל Frame שמייצרות מצלמות הטלוויזיה שלי (בארץ). חטיבת הספורט בפיקודי איננה חברה דמוקרטית, אלא היררכית. המיקרופון איננו "צעצוע" פרטי של השדרנים והפרשנים. גם לא האוויר האלקטרוני עליו נע סיגנל השידור. על השדרים והפרשנים להסכין עם המרות העיתונאית החמורה, הנוקשה, העקשנית, והחיונית הזאת. הפרשן מולי אפשטיין התגורר בימים ההם באכסניה שלי על פי תנאי הַשְכִירוּת שאנוכי הכתבתי לו. כל מערכת תקשורת המונים ואלה הפועלים בתוכה, בין אם מדובר בעיתונות הכתובה ו/או בעיתונות האלקטרונית, כפופים לנהלים נוקשים, משמעת שידור עיתונאית, ו- היררכיית ניהול ברורה של פיקוח וניהול צמודים. כל הזמן. כל רגע. כל שנייה. אין דבר כזה ולא יכול להתקיים בתעשיית הטלוויזיה הסלוגן המסיים את ספר "שופטים" בתנ"ך, פרק כ"א, פסוק כ"ה, כלהלן : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה"

yoash 13טקסט תמונה : אוגוסט 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק בסביליה – ספרד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 18 שנים. אזור עמדות השידור של רשתות הטלוויזיה הבינלאומית באצטדיון היפהפה ב- סביליה. הוועדה המארגנת הספרדית מחלקת לכל ציוותי הטלוויזיה מִגְבָּעוֹת כנגד השמש הקופחת באצטדיון בשעות הבוקר והצהריים. אני מציב לראשונה את מולי אפשטיין (במרכז) כפרשן א"ק שלי בשידורי הטלוויזיה הישירים מסביליה לאולפני הטלוויזיה בירושלים. הוא היה פשוט מעולה וגם משב רוח מרענן. אנוכי (משמאל) והשדר המוביל מאיר איינשטיין ז"ל (מימין) ניצבים לידו בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

muli epstein 2

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 18 שנים. אנוכי יחדיו עם פרשן הספורט שלי ד"ר מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי הטלוויזיה אלכסנדר הרש (מימין) במשרד התקשורת ההפקה, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעיר סביליה. התמונה צולמה בעת איסוף החומר וההתכוננות לקראת אחד השידורים הישירים מסביליה לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים. השהייה במוקד ההתרחשות בסביליה מאפשרת לצוות השידור גם להשתלט על כמות אינפורמציה מקצועית ועיתונאית גדולה, לימודה ושינונה, בטרם השידורים הישירים, כמו גם מפגשים בלתי אמצעיים עם פיגורות אתלטיות בהווה והעבר, ומפגשים מפרים ומעשירים עם קולגות טלוויזיוניות מהעולם הגדול. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 8

טקסט תמונה : 11 בספטמבר 2000. ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני 2000. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 17 שנים. נבחרת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתכנסת במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC  באולימפיאדת סידני 2000 . להלן זיהוי הנוכחים בתמונה. שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש (פרשן שחייה), יעקב "ז'קי" ווישניה (פרשן התעמלות), משה גרטל (שדר שחייה). שורה שנייה מימין לשמאל : רמי עבדי (איש קול בצוות ENG), אמיר בר- שלום (כתב ENG), גלעד עדין (כתבב ENG). שורה שלישית מימין לשמאל : דני לבנשטיין (שדר התעמלות), מולי אפשטיין (פרשן ספורט כללי), מאיר איינשטיין (שדר א"ק), זוהייר בהלול (שדר הרמת משקולות והיאבקות),, עו"ד שי מוגילנר (שדר תקצירים), אנוכי, דורית חיימי (עוזרת הפקה). שורה רביעית עומדים מאחור מימין לשמאל : צ'רלי שיטרית (צלם ENG), ד"ר גלעד וויינגרטן (פרשן א"ק ), איגור סלע (איש קול בצוות ENG), רמי שמש (איש כספים), אורי לוי, (שדר ענפי ספורט קטנים, ג'ודו , טניס , וחתירה בקייאקים), קובי תקוע (חובש כובע מצחייה עורך כתבות ENG), אבי טובול (תאורן בצוות ה- ENG), יוסי ששון (עומד מאחור מפקח קול ותקשורת), משה מזרחי (חולצת טי שירט לבנה עורך כתבות ENG), מוטי לוי (מפקח Video), אמנון אלטשולר (חובש מגבעת רחבת שוליים איש קול ותקשורת), גדעון הוד (שדר תקצירים), ששי אפרתי (המפיק המצוין שלי). הערה : נעדר מהתמונה צלם ה- ENG  רמי לי- טל שמצלם את תמונת הסטילס הזאת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. אין דבר יפה יותר, אסתטי יותר, אטרקטיבי יותר, מרתק יותר, מעניין יותר, וטלוויזיוני יותר משידורים ישירים של א"ק ברמתה הגבוהה בטלוויזיה. מירי נבו ומולי אפשטיין אינם יכולים לקלקל את עוצמת החוויה גם כשהם מציגים באופן לא מסונכרן ומטעה את גיבורי העלילה במקצים המוקדמים בריצות ל- 100 מ' לגברים. הצמד הזה איננו מסוגל לצמצם את איכות החוויה גם בשעה ש- שניהם ממחזרים שוב את המנטרות כי יוסיין בולט הוא "אגדה", "הגדול מכולם", "נושא לבדו את הא"ק הבינלאומית על כתפיו", "משווק הענף" (וכל מיני הגדרות מיושנות נוספות אודותיו), ובכך מכסים בעצם כמו עלה תאנה מזויף על ערוותם הטלוויזיונית.

4. פוסט השיווק ויחסי ציבור שפרסם עיתונאי "ידיעות אחרונות" מר רז שכניק בעיתונו ביום חמישי – 3 באוגוסט 2017 למענה של מירי נבו וכותרתו "רצה לאליפות", אין לו כמובן דבר עם עיתונות ועיתונאות. מירי נבו מכריזה בפני קוראי "ידיעות אחרונות" כלהלן : "…אני משדרת אתלטיקה מהיום הראשון שלי בערוץ הספורט…וכו'…". השאלה איננה כמה זמן היא אוחזת במיקרופון ה- א"ק, אלא האם היא מוכשרת לאחוז בו. רז שכניק מוסיף משלו : "…מירי נבו משדרת ספורט כבר 24 שנים ואחרי שהפכה לאישה הראשונה ששידרה מאולימפיאדת לונדון 2012 והיא תעשה היסטוריה גם באליפות העולם ב- אתלטיקה…". השאלה איננה אם תעשה היסטוריה אלא אם תחולל היסטוריה משובחת כשדרנית א"ק. אין שום סיכוי. זה לא יקרה. היא איננה בקיאה בחומר, היא לא יודעת לבנות דרמה, ובעיקר היא איננה יודעת לתאר ולשדר דרמה. גם גוון הקול שלה איננו בעל איכות רדיופונית. אמש (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) נערכה באצטדיון גם התחרות המוקדמת בזריקת דיסקוס לגברים. לא נאמרה שם אפילו מילה אחת אודות המעוף והשיוט היעיל והאופטימלי – אידאלי של הדיסקוס מול התנגדות האוויר. משקל מכשיר הדיסקוס לגברים הוא 2 ק"ג, וקוטרו נע בין 21.9 ס"מ ל- 22.1 ס"מ. למרות היחס בין משקלו הכבד לקוטרו הקטן הוא נתון כמו כל גוף לתנאי התנגדות שכבות האוויר. יש חשיבות עליונה לזווית התעופה שלו באוויר כדי לנסות ולהפוך אותו ככל האפשר לגוף אווירודינאמי ובכך לצבור מרחק הטלה נוסף. מולי אפשטיין והשדרנית המובילה שלו מירי נבו פסחו על ניתוח הנתונים הללו עבור צופיהם.

5. העיתונאית – שדרנית סיוון כהן והמערכת שלה עושים עבודה חשובה ביותר (!) בתוכנית "הכל כלול" המשודרת בערוץ 10. "הכל כלול" שודרגה וזמן השידור שלה נדד מ- 16.00 ל- 19.00. סיוון כהן היא עיתונאית מוערכת על ידי שהשכיחה באבחה אחת את צמד הרכלנים גיא פינס ולירון ווייצמן שערקו מערוץ 10 ל- "קשת" בערוץ 2 המתפצל.

6. העיתונאי – שדרן מתן חודורוב הוא נכס טלוויזיוני יקר ורב ערך עבור ערוץ 10. זאת כמובן רק חוות דעתי. אינני מדבר לעולם בשם הכלל. בשמי בלבד. מדובר בעיתונאי טלוויזיה חכם מאוד, נבון מאוד, רהוט מאוד, מובן מאוד ומומחה בעל יגע עצום בתחומי הכלכלה והכספים. יום אחד אחד מראשי הממשלה העתידיים ימנה אותו להיות שר האוצר של מדינת ישראל. 

7. סיפור הרכילות של עמוס קולק במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) אודות שתי פגישותיו עם גב' אמוז'ן ושחקנית הקולנוע אליזבת' טיילור לפני שנות דור – היה משעשע. קראתיו בתוך דקה. עמוס קולק יודע לספר סיפור. ב- 1949 התאהבתי באליזבת' טיילור לאחר שוועדת התרבות של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן (אני בן קיבוץ אפיקים) הקרינה לילדי הקיבוץ את הסרט הנפלא והחינוכי "לאסי חוזרת הביתה". הסרט הופק באנגליה ב- 1943. אליזבת' טיילור הייתה ב- 1943 ילדה בת 11. ב- 1981 הגיעה אליזבת' טיילור לביקור בירושלים עם בעלה השביעי ג'ון וורנר שר הימייה בממשלת ארה"ב. אירח אותה אז לפני 36 שנים ב- "משכנות שאננים" ראש העירייה טדי קולק (אביו של עמוס קולק). ידיד שלי צלם הטלוויזיה פטר סלע הציע לי כי ניסע לראות אותה. הסכמתי. רציתי לראות אם היא באמת אישה כל כך יפה והאם היא עדיין בעלת עיניים סגולות זאת שהתאהבתי בה כשהייתה ילדה בת 11. נסענו במכוניתו של פטר סלע (אז צלם טלוויזיה מוכשר בתחום סיקור החדשות שעבד בשירותה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC) למסעדת "משכנות שאננים". משהגענו מצאנו כבר סקרנים לא מעטים שהצטופפו במקום. ואז אליזבת' טיילור וג'ון וורנר הגיעו וצעדו על המדרכה שהובילה למסעדה היוקרתית. התבוננתי בה. היא הייתה כבר כמעט בת 50 אולם נותרה יפה ומרשימה. ראו את ההילה הקולנועית האמריקנית שליוותה את תסרוקתה השחורה ואת עיניה הסגולות צבע אנטגוניסט לגוון הכהה של השיער שלה. חשתי לפתע מרפק בצלעותיי. פטר סלע לחש לי, "יואש אלרואי תראה…היא מסתכלת רק עליך…". התבוננתי בה וגם היא בי במשך שניות ארוכות. היא לכדה את מבטי ואני את שלה. לא הסרתי את עיניי ממנה. גם היא לא הורידה את עיניה. היא פלירטטה. העיניים הסגולות שלה פלירטטו. היו לה פנים יפים ורציניים וגם מבט חודר ומהפנט משהו. אליזבת' טיילור הייתה אישה יפה. מאוד יפה. אין פלא ש- חוֹרֶרָה בקלי קלות את אדי פישר ואת ריצ'ארד בארטון ובעצם כל גבר שרצתה וחשקה בו. ואז ראיתי את גבה. היא וג'ון וורנר נעלמו בפתח המסעדה כשטדי קולק גוער בציבור הקטן שהצטופף שם כדי לראות אותה, "…בסקרנותכם זאת אתם ממש מפריעים לאליזבת' טיילור ומטרידים אותה…", והוסיף משהו, "…זה לא יפה…". גיחכתי לעברו של ראש העיר הנכבד. לא יכולתי לוותר לו. ליד פטר סלע השבתי למר טדי קולק הנסער, כי, "…הסקרנות שלנו היא סַם החיים שלה…". אינני יודע אם שמע אותי מפני שגם הוא נעלם מאחורי דלת המסעדה.

ב- תשמ"ג ייסדתי בהלסינקי את הפקת הטלוויזיה והשידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בבירת פינלנד. מקומה ותפקידה של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- EBU (איגוד השידור האירופי) ובמישור הטלוויזיוני הבינלאומי. הבנת הנוסחה המתמטית עליה מבוסס ה- Share הכספי של ה- EBU בעת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוונטיים הבינלאומיים הגדולים. הכסף והממון הם הדלקים והשמנים של שידורי הספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. הם אבות ההצלחה. כישרון העובדים איננו מספיק כאן. השגת היתרי עבודה בשבתות ממשרד העבודה והרווחה לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי שנוכל לצלם לפחות משחק אחד בליגה הלאומית בכדורגל לתוכנית "משחק השבת". 

שתי העונות  1986 – 1985 ו- 1987 – 1986 של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית צלחו הרבה תודות לפעולתם הברוכה ותמיכתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים המוכשר שלו יוחנן צנגן במדיניות שהתוויתי ובחתימה על החוזים המבוקשים עם וועדות הספורט השונות – בארץ ובעולם. גולת הכותרת של מבצעי השידור הבינלאומיים המורכבים והמסובכים של מחלקת הספורט בראשותי הייתה הפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקה וכיסוי של מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986, כמו גם הפקה וכיסוי של טורניר הטניס של ווימבלדון 1986. מכתבי ההערכה שנכתבו ונשלחו אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה בתום שני מבצעי השידור הממושכים הבינלאומיים הללו – נחוצים מחד לצורך עדות ותיעוד שגשוג שידורי הספורט בימים ההם של קיץ 1986 ומאידך אנטי תזה למאבקים שנכונו לי בסתיו 1986 הנוגעים לכיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בארץ (ליגת העל היום). הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה דומה במידה רבה לקליפת אגוז השטה על מים סוערים. תפר דק הפריד כל העת בין הצלחה לכישלון.

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שנשלח אלי בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שנכתב אלי בתום שתי ההפקות הבינלאומיות של הפקת מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 והפקת מונדיאל הכדורסל של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (מונה לתפקידו ע"י ממשלת יצחק שמיר ב- 1 באפריל 1984) היה האיש שמינה בחודש פברואר 1985 את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הזמני במקומו של טוביה סער. המינוי היה לתקופת מבחן בת שלושה חודשים, אך אורי פורת נואש ממנו זה מכבר . הוא מעולם לא העריך יתר על המידה את אמות המידה האישיות וכישוריו הניהוליים של יוסף בר-אל אף על פי כן הפקיד בידו את התפקיד הרם ועכשיו חיפש דרך להיפטר ממנו. מאוחר יותר שח לי בתום משחקי המכבייה ה- 12 ביולי 1985 בהַאי לִישָנָא : "מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה ב- 1985 לאחר תום תקופת הניהול של טוביה סער הייתה פרי לחץ של השר הממונה על רשות השידור שר החינוך והתרבות יצחק נבון והמלצה של יו"ר הוועד המנהל עו"ד מיכה ינון". כחודש לאחר מינויו של יוסף בר-אל למ"מ מנהל הטלוויזיה הבין אורי פורת כי שגה והדיח אותו מתפקידו בגין אי מילוי הוראותיו . מִיכָה יִנוֹן ראה בפעולת ההדחה הזאת התגרות של אורי פורת בוועד המנהל וביטל את ההדחה . יתרה מזאת . הוועד המנהל האריך את כהונתו הניסיונית של יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה בשלושה חודשים נוספים . רשות השידור ובעיקר הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ובעלת העוצמה התקשורתית הפכו זה מכבר לכְּלֵי משחק בידי הפוליטיקאים .

ראה שני הספרים עבי הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" (12 כרכים) ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" (7 כרכים) במסגרת הסדרה הכוללת בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אורי פורת לא יכול היה להישאר אדיש למצב שנוצר בעקבות שערוריית קטיעת השידור הישיר של טקס פתיחת המכבייה ה- 12 בעיצומו ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ובהמלצת מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ועורך "מבט" מיכאל קרפין. זה היה בעיניו מעשה אווילי שלא ייעשה. לא רק שיקול מוטעה אלא מעשה מביש שיש לו פירוש אחד. התגרות בצופים. הייתי קרוב מאוד בימים ההם אל מנכ"ל רשות השידור בתוקף תפקידי כממונה על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. יצא לנו לשוחח בהרחבה על הפרשה. אורי פורת היה עֵד לאכזבה רבתי השוררת בציבור ממנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאוֹר שיקוליו הבלתי הגיוניים, ושלף לעברו כרטיס צהוב שני ברציפות. הנפת שני כרטיסים צהובים לעבר שחקן במשחק כדורגל שווה לכרטיס אדום  שפירושה הרחקה מכר הדשא. אורי פורת נהג כשופט כדורגל. הוא המתין לרגע ההדחה של יוסף בר-אל . היא לא איחרה לבוא. בסופו של דבר ירש יאיר אלוני ב- 18 בדצמבר 1985 את יוסף בר-אל כמ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יוסף בר-אל הודח. מינויו של יאיר אלוני לתפקיד הנכבד התאפשר רק בשל מאבק כוחות שלא הוכרע בין שמעון פרס ליצחק שמיר. המועמדים העיקריים לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית אז היו בכלל דן שילון וחיים יבין. יאיר אלוני היה שחקן מחליף ולא השתתף במשחק. המינוי לתפקיד הרָם הזה של מנהל הטלוויזיה הציבורית-ממלכתית חייב להיות מקצועי גרידא אך במדינת ישראל מתערבבים השיקולים המקצועיים בהמלצות פוליטיות של עסקנים, פוליטיקאים, ומדינאים -אלה באלה. לכן הן כבדות משקל פוליטי רב. הפוליטיקה דוחקת את המקצוענות ומינוי מנהל הטלוויזיה הישראלית הופך להיות במידה רבה קרקס. מפני שהתפקיד הוא מינוי פוליטי הייתה הכרעת המכרז תקועה בממשלה. התערבו במינוי ראש ממשלת האחדות שמעון פרס ויצחק שמיר שר החוץ. שמעון פרס התנגד למינויו של חיים יבין מפני שרגז עליו בשעה שהפיק את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "הנבחרים" (הסדרה בעריכתו של יאיר אחי-אילן ז"ל שודרה לאחר הבחירות ב- 1981) והעניק דימוי שלילי לתדמיתו. יצחק שמיר התנגד למינויו של דן שילון מפני שהאשים אותו באחריות להכנת סרטי התעמולה של המערך. יאיר אלוני היה ברירת מחדל של חידלון המציאות. דן שילון שבילה כבר מחוץ לרשות השידור היה ג'נטלמן יותר מחיים יבין ושיגר ברכה למ"מ מנהל הטלוויזיה החדש : "יאיר אלוני הוא בחור נהדר, איש מקצוע, ואדם ישר והגון", אמר.

חיים יבין היה הרבה יותר כעוּס ומאוכזב. זה מצא ביטוי בטקסט שלוֹ, כלהלן : "המינוי בפועל הוצע לי פעמיים ע"י המנכ"ל. פעמיים דחיתי אותו. בפעם הראשונה בעקבות פרשת יוסף בר-אל ובפעם השנייה עכשיו. הופעלו עלי לחצים כבדים לקבל את המינוי ובשתיהן סירבתי. מינוי בפועל לפרק זמן קצוב הוא מינוי על תנאי שאיננו מאפשר למנהל הטלוויזיה לבצע את שיקומה כפי שהוא מוצא לנכון. ידיו כבולות. הוא מנהל "על תנאי" ואפשר לפטר אותו בחתימת קולמוס או בהחלטה של הוועד המנהל של רשות השידור. גם פרק הזמן הקצוב של שישה חודשים או שנה, איננו מאפשר את הפעולה המפרכת והקשה שממתינה לכל מי שירצה לשקם את המוסד. אני גם סבור שאין זה לכבודי או לכבודו של מי שאמור לשאת במִשרה החשובה הזאת. אני סבור שמינויו של מנהל הטלוויזיה חייב להיעשות בצורה מסודרת על פי מכרז, או במינוי אחר, שיש לוֹ תוקף חוקי, והוא נותן מנדט של ממש לנושא המִשרה הזאת. לצערי התנאים האלה לא התמלאו ולכן דחיתי את ההצעה". כתב העיתון "ידיעות אחרונות" חיים שיבי היטיב לסכם אז את מצב הניהול בטלוויזיה הישראלית בציבורית, במאמר שפרסם בעיתונו ב- 20 בדצמבר 1985, תחת הכותרת "ספר הג'ונגל", בו העניק ליאיר אלוני את הכינוי "בחור טוב".

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. יוסף בר-אל שהודח מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1985 ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל זכה במשרה המכובדת הזאת שוב במכרז של 10 ביולי 1990 (ניצח את נסים משעל). מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה מר אריה מקל ובתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר אהרון הראל ז"ל. ב- 1993 הודח יוסף בר- אל בפעם השנייה בחייו ממשרת ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית והפעם על ידי מוטי קירשנבאום ז"ל (כהונת מנהל הטלוויזיה שלא הוארכה למענו ע"י מנכ"ל רשות השידור – פירושה הדחה). על פי חוקי מרפי מי שלא רצה אותו כמנהל טלוויזיה קיבל אותו לבסוף כמנכ"ל רשות השידור. ב- 2002 זכה יוסף בר-אל במשרת מנכ"ל רשות השידור בהמלצת השר הממונה רענן כהן ובתמיכה גורפת של ממשלת ישראל והעומד בראשה אריאֵל שרון.

יאיר אלוני היה מ"מ מנהל טלוויזיה נִצחי אך איש אָהוּב. הוא סייע בידי בסופה של 1985 ותחילת 1986 למפות את נוֹף הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל מכסיקו 1986. בשל המינוי הזמני כמ"מ מנהל הטלוויזיה לא היה לו את הכוח הדרוש לעַצֵב את לוח שידורי המשחקים המרבּי בדמותי, כפי שסיכמנו מראש. ארבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור קריאל גרדוֹש, רוני פיינשטיין, נתן בְּרוּן, והיו"ר עו"ד מיכה ינון היו חזקים ממנו ומטִיעוניו. אחד מהארבעה רוני פיינשטיין נציג מפלגת המערך בוועד המנהל לא רק שהביע התנגדות מקצועית בוטה לפילוסופיית שידורי הספורט של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אלא ירד ממש לחייו ותקף אותו מפני שחשב שהוא בכל מקרה מינוי כושל של ראש הממשלה יצחק שמיר, ועוד מינוי מהצד הימני של המפה הפוליטית. יאיר אלוני מנהל הטלוויזיה החדש אימץ בתחילת דרכו את גינוני הלבוש של אלכס גלעדי. האיש שהיה לבוּש כאיכר בן המושבה ראשון לציון, חנט לפתע את עצמו בחליפות ועניבות ונעל נעלי זמש מבריקות. בכיס הז'קט בלטה לה ממחטה לבנה כשלג. פעם אמר ונימק לי את סגנון לבושו כלהלן : "מנהל טלוויזיה המייצג את האינטרסים של רשות השידור והנפגש עם כל כך הרבה אנשים חייב להיות לבוש בצורה ראויה ומכובדת". יאיר אלוני לא החזיק מעמד. כעבור חודשים ספורים התפטר ממשרתו הרמה בטענה שהשמיע באוזניי, "ממילא כולם עוקפים אותי. אינני יכול עוד לעבוד בצורה כזאת עם המנכ"ל רשות השידור אורי פורת שהוא חבר שלי". במקומו מונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין שהחזיק מעמד כהונה שלמה עד סופה ב- נובמבר 1989.

השידורים הישירים שלנו מאליפויות הטניס של ווימבלדון לא היו רצופים ואף פעם לא התנהלו בהיקפים מלאים כמו של עמיתנו ברשתות הטלוויזיה האירופיות. הסיבה ידועה. מגבלת זמן שידור בשל שותפות הרת הגורל על אותו סיגנל השידור הטלוויזיוני עם הטלוויזיה הלימודית – חינוכית וגם עם הטלוויזיה בשפה העַרבית. מארג שידורי ווימבלדון היה תמיד עשוי מעֵין טלאים גדולים. אף על פי כן הפכו בּוֹרִיס בֶּקֶר, אִיבָן לֶנְדְל, פּאט קאֶש, סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג, אָנְדְרֶה אָגָאסִי, מִיכַאֵל שְטִיךְ, רִיצָ'ארְד קְרָאיְיצֶ'ק, פִּיט סָאמְפְּרָאס, מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה, כְּרִיס אֶוֶורְט, וסְטֶפִי גְרָאף – לגיבורי ספורט בישראל. שידורי ווימבלדון של שנת 1989 לבשו מִשנה חשיבות בשל השתתפותו בהם של השחקן הישראלי המוכשר עמוס מנסדורף. השתתפות נציגים ישראליים בתחרויות ספורט בינלאומיות בטניס ו/אוֹ ג'ודו, שייט, וגלשני רוח דורכת אוטומטית את מערכת השידור שלנו. אתה מֵת לשָדֵר אותם ישיר ומתפלל להצלחתם . הצלחת הספורט הישראלי במסגרות בינלאומיות הופכת את רשת הטלוויזיה המשדרת אותו לגוף שידור מנצח . החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים פועל כאן בצורה מדויקת. הספורטאי המְשוּדָר והרֶשֶת המְשָדֶרֶת מגיעים לגובה אהדה אחיד בציבור בעקבות הניצחונות ויורדים לשֶפֶל אכזבה משותף לאחר התבוסות. הטלוויזיה השוודית הממלכתית SVT פרחה כשהטניסאי המצטיין בְּיוֹרְן בּוֹרְג עשה שמות ביריביו ומחליק הסקי השוודי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק כבש את פסגות השלג של אירופה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסקה כשמכבי ת"א זכתה בגביעי אירופה בכדורסל.

הסתלקותו של אורי פורת המנכ"ל האהוּב ב- 1989 מרשות השידור סיימה את עידן שידורי הטניס של ווימבלדון בערוץ הטלוויזיה הציבורי. זה לא היה מפתיע. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין שלא היה חסיד של שידורי הטֶנִיס ביקש לסיים את ההתקשרות החוזית עם מועדון הטניס רָב המוניטין. בהיעדר גבו הרחב של מנכ"ל רשות השידור הפורש אורי פורת נדרשתי להסביר לחיים יבין במכתב מסכם את חשיבות אירוע הספורט הזה, מהלך המו"מ לרכישת הזכויות והקצאת זמן השידור המתאים לשידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטלוויזיה הישראלית. הנה הוא כלשונו [1].

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס 1 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס 1 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989 . מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס 1 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 10 ביולי 1989. מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בנוגע לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס בווימבלדון 1989 (עמוד מס 1 מתוך 4 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המסמך הזה לא סייע במאום . בקיץ 1989 הגיע תור הזהב של שידורי ווימבלדון לקִצוֹ. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין ירדו מבימת הניהוּל. את מקומם תפשו אריה מֶקֶל ויוסף בר-אל. פִּרפורי גסיסתם של שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית נמשכו גם בעידן יוסף בר-אל, בשנים 1993- 1990. גישתו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 כלפי שידורי ווימבלדון הייתה שונה לחלוטין מזאת של חיים יבין. מוטי קירשנבאום חשב כמוני וכמו מנכ"לים רבים של רשתות טלוויזיה ציבוריות אחרות ב- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union), שיש מקום לשידורים ישירים של טורניר הטניס החשוב בעולם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית . משהודח יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל ויאיר שטרן בא תחתיו ניתן האות. אפשר היה לחדֵש שוּב את יוזמת שידורי הטניס של ווימבלדון מקדמת דנה. והיא חודשה. מוטי קירשנבאום היה דומה יותר לאורי פורת ופחות לחיים יבין ויוסף בר-אל. ביום שישי – 15 בדצמבר 1995 נפגשנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום  מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן , ואנכי במסעדת "טוּרְקִיז" בתל אביב עם יָאן מֶנֶקֶן נציג החברה הגרמנית UFA שהחזיקה בשיווק ומכירת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב מחוץ לגבולות אנגליה. לפגישה הצטרף גם אלכס גלעדי שסייע למוטי קירשנבאום ולי בתיווך הזכויות על מנת להגיע להסכם ראוי בין רשות השידור ל- UFA. בינתיים בחמש שנות היעדרותנו מווימבלדון הרקיעו המחירים אל על. מוטי קירשנבאום לא נכנע. החלטנו לחתום על חוזה בלעדי ארוך טווח בן שלוש שנים  1998- 1996, ולשלם ל- UFA בטור אריתמטי עולה כלהלן : 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר בשנה הראשונה, תוספת של % 25 ב- 1997, ו- % 20 ב- 1998. ב- 1997 שילמנו 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר. ב- 1998 האמיר הסכום ל- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר. בפעם הראשונה בהיסטוריה של חטיבת הספורט אִפְשֵר לי מנכ"ל רשות השידור לשְכוֹר עמדת שידור באִצטדיון המרכזי בווימבלדון. זה היה פיצוי ענק למהימנות ואמינות השידור וגַם לשַדָּר הטניס אורי לוי שמשנת 1981 ראה ושידֵר את תחרויות ווימבלדון רק ממסך המוניטוֹר שלו בעמדת ה- Off tube באולפן בירושלים. שנת 1998 סיימה את שידורי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית לעַד. הם מצאו את מקומם בערוץ הספורט – ערוץ 5 בכבלים. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עסקנו וטיפלנו באירוע הטניס הנפלא הזה במשך כרבע מאה. עשור בהקלטות מאוחרות וחמש עשרה שנה בשידורים ישירים. אינני יודע היום מה מאלה היה עדיף לבריאותי האישית.

השידורים הישירים במשך שנים ארוכות על סיגנל משותף לשלוש רשתות טלוויזיה, כלהלן : הטלוויזיה הישראלית בשפה העִברית, הטלוויזיה הישראלית בשפה העַרבית, והטלוויזיה הלימודית – חינוכית, וגם הגשמים שירדו בלונדון מעת לעת וקטעו ודחו את השידורים הישירים שלנו בהם ניצב האוהל המפורסם במגרש המרכזי ב- ווימבלדון המגן על הדשא מפני המִמְטָרִים, יצרו הרבה פעמים אילוצי שידור כבדים, ובעקבותיהם ריבים ו- וִויכּוּחים מרים עם הקולגות וגם הטחת עלבונות. השידורים הישירים חדרו ללֵב ה- Prime Time. שום מנהל טלוויזיה לא התיר לי לשדרם אז ישיר גם לא יאיר שטרן. נדרשתי להקליט אותם ולשדרם מאוחר בלילה לאחר שהתוצאה כבר הייתה ידועה. שידורי ווימבלדון הטילו לחץ כבד על ההפקה שלי. הם צבעו את שיערותיי בלָבָן. אינני מתגעגע אליהם עוד בצורה ובאופן שהנהלת רשות השידור התירה לי להפיק אותם.

מנהל הטלוויזיה הציבורית חיים יבין לא טיפח את שידורי ספורט בטלוויזיה ולא היה גדול אוהדיו . מישהו אחר עשה זאת במקומו. לא פעם שַח לי חיים יבין כי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי מפריזים בהשקפת עולמנו הגורסת ריבוי שידורי ספורט (היה מדובר רק באירועים רלוואנטיים). היה טמון בו בחיים יבין קסם אישי אך החלטותיו כמנהל טלוויזיה חשפו אותו יותר כמגיש בעל כריזמה ולא כמנהיג שידור. הבדל עצום בין שתי ההגדרות. חיים יבין היה מנהל טלוויזיה שחסרה לו החשיפה האִישִית על המסך. הוא עשה כל מאמץ לשָמֵר את עצמו בתודעת הציבור כמגיש חדשות. לאלכס גלעדי ולי נראה שהיה עסוק זמן רב מידי בעצמו ולא באחֵרים. לא בּכְדי מינה את עצמו מנהל הטלוויזיה להיות גם המגיש של מגזין האקטואליה היוקרתי "יומן השבוע" ששוּדַר בשמונה בערבֵי שישי בעריכתה של העיתונאית יעֵל חֵן. כפל תפקידים וסמכויות. כשהערתי לו על סכנה של התנגשות אינטרסים דבר שיפריע לניהול וקבלת החלטות הוגנות השיב לי בזו הלשון : "יָעֵל חֵן דורשת שאני אהיה מגיש המגזין מפני שלדעתה אני הטוב ביותר מבין המִבחר הקיים". אין לתופעה הזאת אָח ורֵע בכל רשת טלוויזיה רצינית בעולם. אין זה תפקידו של מנהל הטלוויזיה להגיש תוכניות ומהדורות חדשות ברשת הטלוויזיה שבראשה הוא ניצב. תפקידו לנהל אולם הנראות האישית שלו על מסך הטלוויזיה הפכה כבר מזמן לסַם נרקוטי שחיים יבין לא היה יכול לצרוך אותו. גם רבים אחרים אחריו. גם יוסף בר-אל כמנהל סניף אִזוֹטֶרִי ברשות השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית דאז הִרשה לעצמו להגיש במשך שנים רבות את "היומן" הערבי, יָעֵנִי בסטייל של מגיש ייחודי בערבי שישי בשבע בערב. זה היה נוהג נִפְסַד שלא זכה בשעתו לתגובה הולמת מצדו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. כל רשת טלוויזיה אמינה יודעת להפריד בין הסמכויות והרשויות המבצעיות הפועלות בתוכה ולעולם איננה מרשה לעצמה לערֵב תחומי ניהול ומנהיגות עם מִגזרֵי ההגשה והקריינות.

פעם הייתה ליָעֵל חֵן עורכת "יומן השבוע" ולי כעורך שידורי הספורט מחלוקת על הקצאת צוות צילום שהיה חיוני לשנינו . היא הציעה שניגש לבוררות אצל מנהל הטלוויזיה שהיה גם מגיש התוכנית שהיא עורכת . הוא כמובן הכריע בעדה. חַיִים יָבִין לא היה צריך לרכוש מוניטין כמנהל רשת טלוויזיה מפני שהיה לוֹ כבר מזה במנה גדושה כמגיש וקריין בטלוויזיה. מגיש וקריין ברמה גבוהה. זאת הייתה עובדה ועם עובדות לא מתווכחים אך רבים חלקוּ על יכולתו לנַהֵל רשת שידור. הוא לא היה אויב של חטיבת הספורט אך גם לא אוהד יתר על המידה ולא פינק אותה. מעולם לא העפיל לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים שם שכנו משרדי מחלקת הספורט בעֵת שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי כמנהל חטיבת החדשות (אחרי עידן דָן שִילוֹן) בשנים 1981- 1977. הוא אף פעם לא ביקר ולא היה נוכח שָם גם כמנהל הטלוויזיה בשנים 1989- 1986. אף פעם לא נִפְגָש לשיחה אישית עם אנשי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שתרמו תרומה כה מכרעת להצלחת שידורי הרשת שאותה ניהל. מעולם לא מיסֵד בתקופתו שום קונסורציום ולא יזם שום דיון משותף כדי לדוּן בחזון שידורי הספורט לטווח הארוך בערוץ הטלוויזיה שאותו הנהיג. מעולם לא נידונו בימי שִלטונו אֵלוּ יעדי שידור ספורטיביים נחשבים כמועדפים על הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואילוּ מהם כדאי לה לכבוש כרשת שידור ציבורית, ועל אֵלוּ מהם כדאי לה לוָותֵּר. לא הייתה קיימת שום פילוסופיית שידור מסודרת של צילום אירועי ספורט למרות ששידרנו בתקופתו הרבה מאוד סוגים של ענפים בתחום. אי אפשר היה להאשים בעניינים האלה רק אותו בהיעדר פילוסופיה. ומה עם מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ? דומה היה שהעניינים זורמים מכוח ההתמדה וההרגל של מחלקת הספורט. זה היה סוג של ניהול ומנהיגות מטעמו של חיים יבין שאנוכיי לא הכרתי. שידורי הספורט בשנים ההן התנהלו על פי רמות האנרגיה שזרמו בגופי ולא על פי סטנדרטים מועדפים של הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו. מבצעי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית התבצעו על פי העיקרון הפיסיקאלי של הפעלת מסה בכמויות מתגברות הדופת אותם בצורה שיטתית כל הזמן לאורך קו פעולה של כוח חסר גבולות. תאוצתם הייתה ביחס ישר לעוצמת היוזמה והדבקות במשימה שאני הפעלתי עליהם באופן אישי (ושל קודמיי שני אנשי טלוויזיה דגולים, דן שילון ואלכס גלעדי). קשה להסביר אלו מאמצים עצומים וכבירים הושקעו על ידי במשך כמעט רבע מאה של שנים בניווט, הפקה, ניהול, התוויית דרך, מוסר עבודה, דבקות במשימה, וקידום שידורי הספורט בארץ ובחו"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (ואזכיר שוב גם של קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי). אם להתנסח בדימוי של לשון מתמטית בנושא הרכבת הכוחות ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז (על חשבון דימוי רוחני), הרי שהכוח השָקוּל שאנוכי הפעלתי היה כוח יחיד שתוצאת פעולתו הייתה שווה לתוצאת פעולתם של שניים ו/או יותר כוחות ביחד. ייתכן והמטפורה המתמטית בה אנוכי משתמש כאן יעילה יותר ו/או ברורה יותר מפרשנות ספרותית. הנוסחא הפיסיקאלית הייתה ברורה : הכוח הטלוויזיוני שהפעלתי על הגוף שבפיקודי ושליטתי (הלוא היא חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית) היה שווה למכפלת מסת הגוף הטלוויזיוני שלנו בתאוצה שלנו. חטיבת הספורט בפיקודי פעלה כפי שמתנהג ופועל כל גוף במרחב על פי שלושת חוקי הדינמיקה שניסח המתמטיקאי – פיסיקאי האנגלי אייזיק ניוטון. ראשית, יכולנו לשמור על כוח ההתמדה שלנו כל עוד המנכ"לים שלי, אורי פורת ומוטי קירשנבאום והסמנכ"ל יוחנן צנגן, אִפְשֵרוּ לי לשמור על כוח המהירות שלי שדחף את חטיבת הספורט מבלי להפחית בתאוצה (הענקת תקציבים וטכנולוגיה, היקף זמן שידור, וכוח אדם). שנית, יכולנו לשמור על ההישגים הטלוויזיוניים שלנו כל עוד לא שינינו את הנוסחא בה הכוח הפועל על הגוף (חטיבת הספורט) לא יקטן ויהיה שווה למכפלת מסת הגוף שלנו בתאוצה שלנו. ו/או בניסוח מתמטי שונה : התאוצה נמצאת ביחס ישר לכוח הפועל על הגוף וביחס הפוך למסת הגוף. אם נסמן את את הכוח הפועל באות F, את מסת הגוף באות m, ואת התאוצה באות a, הרי שנוכל לבטא את החוק השני של אייזיק ניוטון כלהלן, a שווה F חלקי m. כלומר ערכו של הכוח מובע בנוסחא הוא : F שווה ל- מכפלה של m ב- a. כלומר יש לבטא זאת כך : F = m x a. שלישית, היה עלינו להכיר ולדעת כי לכל עוצמת הפקה טלוויזיונית שלנו בארץ וברחבי הגלובוס, קיימת תגובה השווה לה בכוחה ומנוגדת בכיוונה.  לחוק הפיסיקאלי ה- 3 של אייזיק ניוטון כפי שניסח אותו, "לכל פעולה יש תגובה השווה לה בעוצמתה ומנוגדת בכיוונה", היו לא רק משמעויות מתמטיות מרחיקות לכת אלא גם רוחניות בעלות פרשנויות כאלה ואחרות לכל הכיוונים. לעתים לא פשוטות. פעולות מוצלחות שמופעלות ע"י כישרון + שגשוג עלולות לייצר לא רק תגובות חיוביות של העפלת גרף ההצלחה השָמַיְמָה, אלא גם שליליות כאלה שכרוכות בצָרוּת עַיִן וקִנְאָה. 

הייתי רוצה להתייחס כאן בקצרה ולהעיף מבט לתופעה המתמטית – פיסיקאלית של "תקיפה ותנע" שוב כמטפורה, כדימוי, בעת מסגרת הניווט שלי את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאורכה של כמעט רבע מאה בתקופת המנכ"לים שלי, יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים 1984 – 1979), אורי פורת ז"ל (בשנים 1989 – 1984), אריה מקל יבד"ל (בשנים 1993 – 1989), מוטי קירשנבאום ז"ל (בשנים 1998 – 1993), ושוב אורי פורת ז"ל (בשנים 2001 – 1998). אם נציב בנוסחאת החוק השני של אייזיק ניוטון כי F שווה למכפלת m ב- a את שווה ערכו של a מהשוויון ש- a שווה ל- v (מהירות) חלקי t (זמן) אזי נקבל כי F שווה למכפלה של m ב- v חלקי t. לאחר הכפלה ב- t נקבל שוויון של שתי המכפלות כלהלן : F x t = m x v. מהי משעות השוויון הזה ? למשל כדורגלן בועט בכדור וכתוצאה מכך עף הכדור במהירות v. הבעיטה נעשית ע"י כוח F חזק הפועל כרגיל זמן t קצרצר. זוהי תקיפה (Impulse) אותה מבטאת המכפלה F x t. פירושה, כוח הפועל בזמן מסוים (יחידות המכפלה הן ניוטון – שנייה ו/או קג"כ – שנייה). התקיפה מקנה לכדור שהמסה שלו היא a מהירות v. למכפלה השנייה mv (מסה כפול מהירות) קוראים תנע ו/או כמות התנועה (Momentum). יחידות התנע הן גרם כפול סנטימטר לשנייה  ו/או ק"ג כפול מטר לשנייה. אם הגוף נמצא בתנועה במהירות v מסוימת והכוח F גורם לשינוי המהירות, אזי הנוסחא תקבל את הביטוי הזה : (Ft = m(v2v1. כלומר, תקיפת הכוח שווה להפרש כמויות התנועה ו/או לשינוי שחל בתנע של הגוף. המשימה שלי כמנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 הייתה לא רק למצוא את הנוסחא של "תקיפה ותנע" אלא גם לאתר את חוק שימור התנע המבוקש הזה, ולהתנהג על פיו. כדי לשמר את התנע הטלוויזיוני בגזרת שידורי הספורט בניווטי ובאחריותי הייתי זקוק לאישים כמו יוסף "טומי" לפיד, ישראל דורי, יצחק "צחי" שמעוני, טוביה סער, אורי פורת, יוחנן צנגן, אריה מקל, מוטי קירשנבאום, ויאיר שטרן. בלעדיהם לא הייתה לי ולמקצוע שלי תקומה.     

שלוש וחצי שנות ניהולו של חיים יבין את הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו אומנם "תּוֹר הזָהָב" של שידורי הספורט, אך לא בגללו. שידורי הספורט בשנים 1989 – 1984 נסקו בשל מעורבותו האישית והמסיבית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ובשל תמיכתו של סמנכ"ל הכספים המצוין של רשות השידור יוחנן צנגן. יוחנן צנגן הרשים אותי. לאו דווקא בגלל תמיכתו המסיבית במדיניות שידורי הספורט שלי בארץ ובעולם אלא בגלל שהיה איש כריזמטי חכם מאוד ונבון מאוד. הוא ניחן בהיגיון הגיוני ותפישה מהירה בכל תחום והיה גם בעל נוכחות ומנהיגות. סמנכ"ל כספים מוצלח מאוד.

שילוב הזרועות בין פעילות חטיבת הספורט בפיקודי לבין עבודת חטיבת ההנדסה הגיעה לשיאים חדשים בשנים ההן. הערכתי מאוד את חטיבת ההנדסה שרבים מעובדיה נדרשו ונרתמו כמו אנשי מחלקת הספורט לשדר לציבור בכל סוף שבוע – בשבתות ובחגים לאורך שנים ארוכות. זאת הייתה דרך חיים לעיתים קרובות על חשבון המשפחה. הבעתי זאת במכתב הערכה חם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, ולמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן  ב- 14 בפברואר 1988 [2]. הם היו ראויים לכך.

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988 . מכתב שלי למנהל הטלוויזיה חיים יבין המדבר בשבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית. (עמוד 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 בפברואר 1988. מכתב שלי למנהל הטלוויזיה חיים יבין הנושא דברי שבח עובדי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (עמוד 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתום הפקת שידורי מונדיאל ארגנטינה בסוף חודש יוני 1978, טסתי מבואנוס איירס למנהאטן בניו יורק כדי לשהות חודש ימים במחיצתו של יוצר הטלוויזיה הגדול ובימאי סרטי הספורט האולימפיים הנודע באד גרינספאן. באחד מימי ראשון אז התארחתי בשעות הבוקר בבניין ה- "רוקפלר פלאזה" במאנהאטן אצל צֶ'סְטֶר  "צֶ'ט" סִימוֹנְס (Chester “Chet” Simmons), יהודי – אמריקני ששימש כנשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה NBC. הרֶשֶת שלוֹ הפיקה ושידרה ישיר את משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון בין השוודי בְּיוֹרְן בּוֹרְג (Bjorn Borg) לבין האמריקני גִ'ים "גִ'ימִי" קוֹנוֹרְס ( Jim "Jimmy" Connors).

צֶ'ט סִימוֹנְס פגש אותי במשרדו לבוש חולצה ומכנסיי ג'ינס כחולים ונעל נעלי ספורט . במשרד הפשוט היו מותקנים שלושה מוניטורים שחשפו על המסך שלהם את ה- "אוויר" של שלושת רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב NBC , CBS , ו- ABC. כשהחל משחק הגמר בשתיים אחה"צ בווימבלדון ביום ראשון – 6 ביולי 1978, הייתה השעה תשע בבוקר בניו יורק . לא שעת צפייה נוחה. חובבי הספורט בחוף המזרחי רק התעוררו ובקושי סיימו להכין את קפה הבוקר שלהם. בלוס אנג'לס בחוף המערבי השעה הייתה שֵש בבוקר והאנשים נמו עדיין את שנתם . אך NBC עשתה את החשבון שלה ושילמה כסף רב תמורת זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם. בְּיוֹרְן בּוֹרְג הביס את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות וזכה בפעם השלישית ברציפות בתואר. ישבתי יחד עם צֶ'ט סִימוֹנְס בחדר הבקרה העצום (ספרתי שם 83 מוניטורים – Receivers החושפים 83 סיגנלים של שידורי טלוויזיה המתנקזים לחדר הבקרה של NBC מכל רחבי ארה"ב והעולם) בבניין "רוקפלר פלאזה" במאנהאטן ועקבנו יחדיו אחר משחק הטניס תוך כדי לגימת קפה. יום קודם לכן בשבת העפילה הטניסאית אמריקנית כְּרִיס אֶוֶורְט למשחק הגמר נגד הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה. כְּרִיס אֶוֶורְט כמו גִ'ימִי קוֹנוֹרְס הפסידה אף היא. NBC שידרה אומנם שתי תבוסות אמריקניות רצופות אך יכולה הייתה להתנחם בעובדה ששני נציגים של ארה"ב העפילו לשני משחקי הגמר בווימבלדון 78'. בכך הפכו את שידורי הטניס הישירים של הרשת לרלוואנטיים יותר עבור צופי הטלוויזיה שלה בחוף המזרחי של ארה"ב.

הפתיע אותי לגלות שבחדר הבקרה עצמו של NBC, קודש הקודשים של הרשת, הוּצַב שולחן אוֹכֶל ענק ועליו מבחר עצום וחופשי של כריכים, אוכל חם, בשרים וגבינות, שתייה חמה וקרה ואפילו שתייה חריפה. משני צדדיו של שולחן האוכל הוצבו פחי אשפה גדולים מרופדים ב- ניילונים שחורים גדולים שלא ניתן לפספס אותם. מעולם לא ראיתי מחזה כזה בשום חדר בקרה טלוויזיוני אחר בעולם . וודאי לא באולפני השידור שלנו בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים . אצלנו הכנסת אוכל ושתייה הייתה אסוּרה במשך שנים רבות. טאבו. מפקח האולפנים שמעון נחמה לא נתן , ממש חסם בגופו במשך שנים, הכנסת קָפֶה וכריכים לעובדים הרתוקים לכיסאותיהם במשך שעות השידור הארוכות. הוא חשש מפני תרבות האכילה האסיאתית של עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בחדרי הבקרה הקטנים והצפופים, העלולים לגרום ללכלוך חדרי הבקרה. רק בעשוֹר האחרון לפעילותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אִפשר לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לפַנֵק את עובדי אולפן השידור בקפה, שתייה קלה, וסנדביצ'ים בעֵת שידורי הלילה הישירים והמאוחרים שלנו הנמשכים מעבר לחצות. זה לא היה כל כך נורא. העובדים אינם עבדים. מחלקת הספורט הפכה את האירוח הזה למסורת.

ב- NBC זה היה אפשרי הרבה שנים קודם לכן . מאוד הפליאה והרשימה אותי התופעה הזאת  ב- 1978 של מיסוּד פַּאב קטן עמוּס באוכל ושתייה בתוך אולפן שידור אמריקני סטרילי . מחזה משובב ומרנין המצביע על דאגתה ומסירותה של ההנהלה המרכזית לעובדיה . התעניינתי אז לדעת את פשר הדבר. צֶ'סְטֶר "צֶ'ט" סִימוֹנְס נשיא הספורט של NBC השיב לי בנוֹן-שלנטיוּת אולם באמונה שלימה ברעיון שהוא מבטא : "רֶשֶת טלוויזיה כמו NBC שמוציאה מיליוני דולרים על זכויות שידור בלעדיות של טורניר הטניס בווימבלדון החשוב בעולם , יכולה להרשות לעצמה לפָנֵק את עובדיה הצמודים שעות הרבות לשידורים ממושכים ומורכבים", והוסיף, "חלק מתרבות הפינוק שלנו הוא להאכיל ולהשקות את צֶוֶות השידור על חשבון הרשת. זאת הוצאה כספית אפסית שבטלה בשישים לעומת עלות מבצע השידורים עצמו. אנשים שבעים אינם מתלוננים לעולם".

תזכורת קטנה. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל ביוני 1984 בין הפועל יהוד לבין הפועל באר שבע לא שוּדַר ישיר ע"י מחלקת הספורט , וגַם לא צולם מעולם לצורך תיעוד, למרות שניידת השידור על ציודה ועובדיה ניצבה באצטדיון ר"ג. השבתת השידור הישיר נעשתה על פי הוראת וועד עובדי ההנדסה בראשותו של המפקח מר צִיוֹן סְוִוירִי כתגובת מחאה נגד מנהל שירותי הפקה בימים ההם בטלוויזיה הישראלית דָוִד "דוּדוּ" הִירְשְפֶלְד ומנהל הטלוויזיה טוּבְיָה סַעַר, שמנעו מטכנאי ניידת השידור לקבל מנה שלישית (מוּס שוקולד) בארוחת הצהריים המרוכזת, שלפני השידור הישיר, בשל מִגבּלות התקציב.

אל חלק מאנשי חטיבת הספורט שהפכו מאוחר יותר לפיגורות מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית, התייחס חַיִים יָבִין מרום כֵּס ניהוּלוֹ בביטול מופגן. אולי הוא לא התכוון לכך אולם ככה זה נראה לי וכך הרגישו האנשים ההם. בעבר הרחוק של סוף שנות ה- 70 במאה שעברה התייחס באדישות מקצועית (מופגנת) לאָלֶכְּס גִלְעָדִי ולתביעות השידור שלוֹ כמנהל מחלקת הספורט. במחצית עשור ה- 80 של המאה שעברה פסל לחלוטין את אורי לוי מכל היבט כמגיש ושַדָּר, "הוא איננו שדר וגם לא מגיש. אין לו קול ונוכחותו על המסך בעייתית בלשון המעטה", נהג לומר לי שלא בצדק. הוא טעה לחלוטין. הגנתי על אורי לוי שהיה מגיש אמין ומוערך לטעמי. מיניתי אותו לעורך ומגיש את אולפן גביע העולם בכדורגל מכסיקו 1986 כשלצדו הפרשנים יְהוּדָה שַהָרָבַּנִי וגִיוֹרָא שְפִּיגֶל.

טקסט תמונה : מאי 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. זהו אולפן גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1986 כפי שתוכנן והוקם באולפן א' הבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים על פי חזונו של התפאורן דוב בן דוד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המגישה אורלי יניב, הפרשן יהודה שהרבני, הפרשן גיורא שפיגל, והמנחה והעורך אורי לוי. חיים יבין התנגד למינויו של אורי לוי כמגיש אולם לבסוף התרצה גם הודות לעובדה שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ניצב לימיני ותמך במינוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בסופו של עשור ה- 80 של המאה שעברה לא הֵבין מה מצאתי במפיק המצוין ששי אפרתי . את ששי אפרתי הבאתי בזמנו למחלקת הספורט מתחום הדירוג המשולב בערוץ הציבורי. הוא החל את הקריירה שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כנער שליח בהיותו נער בן 16. ראיתי בו פוטנציאל. הוא נראה לי מייד איש אמין ומוכשר ובעל פוטנציאל שמסוגל לקַדֵם את הפקות שידורי הספורט המורכבים. הוא הצדיק את כל התקוות שתליתי בו. ששי אפרתי הוא מפיק טלוויזיה מצוין. אדם נדיר שכל רשת טלוויזיה רצינית באשר היא הייתה מבקשת להתהדר באישיות מבורכת כשלוֹ . איש מעשה, ישר, הגון, ועניו וגם מוכשר ובעל תפישה מהירה. הייתי בר מזל להיות הבוס שלוֹ . חיים יבין תקף את העסקתו של ששי אפרתי האנונימי על ידי כמֵפיק במחלקת הספורט . עינו כמנהל טלוויזיה הייתה משום מה צָרָה בחֲבֵרוּתוֹ של ששי אפרתי במחלקת הספורט האקסקלוסיבית וצִיוּותּוֹ על ידי כעיתונאי ואיש מערכת מן השורה. הוא לא הבין כמנהל הטלוויזיה שללא אנשים ברמתו ויכולתו של ששי אפרתי ונאמנותו ללא סייג למקום עבודתו לא ניתן להצעיד את שידורי הספורט המורכבים והמסובכים לעבר הפסגה. הערה : ששי אפרתי איש טלוויזיה ברמה גבוהה התמנה למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בחודש מאי 2005 בעידן מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" שקלאר. ב- 22 באוקטובר 1989 נחלצתי להגנתו של ששי אפרתי מפני מנהל טלוויזיה שלפחות בעניין הזה נהג בעין צרה [3].

טקסט מסמך : 22 באוקטובר 1989. זהו המסמך המקורי. "ממתי ששי חבר מערכת ?", תמה בהתנשאות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין. מנהל הטלוויזיה חיים יבין לא העריך ולא חלק כבוד יתר לששי אפרתי ואורי לוי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיבוש יעדי הספורט הבינלאומי עַל יָדִי וכוחות מחלקת הספורט הונע מחזון שידור מקודש. מִגבלתו העיקרית הייתה עלותו הכספית. לא היה מחסור בכישרון או ידע במחלקת הספורט בעת ההיא ולבטח לא של מוטיבאציה. גם לא שום מגבלה אחרת. שֵם המשחק בטלוויזיה הוא ממון.

הכסף הוא הדֶלֶק המניע את שידורי הספורט בטלוויזיה. לא צריך להיות כלכלן גאון כדי להבין את המשוואה הפשוטה הזאת המתארת את היחס הדוּ – סִטרי בין המוכר לקונה . שידורי הספורט הרלוואנטיים הגדולים והמסקרנים ביותר הם מצרך השידור היקר ביותר בשוּק הטלוויזיה (בארץ ובעולם) מפני שיש להם את כמות הצופים הגדולה ביותר. בגלל שהם אובייקט ורכוש שידור של וועדה מארגנת פרטית או ציבורית, כמו התאחדות הכדורגל בישראל, איגוד הכדורסל, וגם המשחקים של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בכדורסל  בגביע אירופה, יכול בעל הקניין שלהם למכור את סחורתו לכל המרבה במחיר. גוף השידור שקונה אותם בלעדית לעצמו הופך אותם לאקסקלוסיביים . מפני שיש בהם עניין רָב הם גם נִצפּים מאוד בטלוויזיה. מפני שהם מעניינים ואקסקלוסיביים וגם נִצפּים בטלוויזיה צריך לשלם בעבורם ממון רב. אלו הם נתונים פחות או יותר ידועים ולפיו פועל שוק הטלוויזיה.

לכן, אחד הדברים הראשונים שעשיתי לאחר שהמנכ"ל יוסף "טומי" לפיד מינה אותי בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער להנהיג ולנַהֵל את מחלקת הספורט בחודש נובמבר 1980 במקומו של אלכס גלעדי (נרכש ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC), היה ללמוד במהירות את סודות חלוקת הנֶטֶל הכספי של ה- EBU  באירועי הספורט השונים. אני חובב מתמטיקה ופיסיקה. התעניינתי בפשר מבנה הנוסחה המתמטית המתוחכמת ש- EBU (איגוד השידור האירופי) הרכיב והשתמש בה כדי לקבוע את חלוקת הנֶטֶל הכספי בעת רכישת זכויות שידורים בין עשרות רשתות הטלוויזיה הציבוריות האירופיות המאוגדות בו, לרבות מדינות מאסיה אילו של ישראל וירדן , ומדינות המַגְרֶבּ האפריקניות מרוקו, אלג'יר, טוניס, ולוב, שגם הן חברות מלאות באיגוד השידור האירופי כ- Active members "במשרה מלאה". מהות הנוסחה המתמטית פשוטה אך תוצאתה גאונית : שורש ריבועי של מספר מסכי הטלוויזיה בכל מדינה חלקי עשרת אלפים קובע את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה החברה באיגוד. תוצאת היחידות הבסיסיות מקטינה ומצמצמת את העוֹל הכספי של רשתות הטלוויזיה הגדולות ב- EBU כמו ה- BBC  ו- ITV באנגליה, ZDF ו-  ARD – גרמניה , TVE – ספרד, RAI – איטליה, FR 2 , FR3 , ו- TF 1 הצרפתיות בהשוואה לרשתות הקטנות (כמו זו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשל). הנה דוגמא פשוטה אך מאלפת לפעולתה המתמטית והמתוחכמת של נוסחת ה- Share של ה- EBU ותוצאתה הסופית.

                      הנוסחה המתמטית באנגלית :                      הנוסחה המתמטית בעברית :

      T.V.  licenses  =  Basic Units   √­    יחידות בסיסיות  = מספר מקלטי הטלוויזיה (בכל מדינה ב- EBU)

                             10000                                                             10000 (עשרת אלפים)                        

מספר המסכים במערב גרמניה בשנות ה- 80 של המאה שעברה (בטֶרֶם האיחוד עם מזרח גרמניה) עמד על יותר מ- 22 מיליון. (המספר המדויק : 22.704715 בתי אב במערב גרמניה החזיקו במקלטי טלוויזיה בסלון ביתם). לעומת 606000 (שש מאות ושישה אֶלֶף) מוניטורים של טלוויזיה בבתי האָב במדינת ישראל בשנים ההן. חישוב מתמטי פשוט מראה שגרמניה גדולה במספר המסכים שלה מישראל פי 37. מכך עולה המסקנה שעל כל דולר שישראל משלמת זכויות שידור לאירוע ספורט מסוים במסגרת ה- EBU, על הגרמנים לשלם 37 דולרים. כשמכניסים את הנתונים האלה לנוסחה המתמטית של חלוקת הנֶטֶל הכספי שנבנתה ע"י ה- EBU עבור עצמו, מקבלים תוצאה מפתיעה. לגרמנים יש 48 יחידות בסיסיות ולישראל 6 כאלה. ההפרשים בין שתי המדינות הצטמקו וגרמניה שהייתה גדולה מישראל פי שלושים ושבעה כמקודם, גדולה ממנה עכשיו לצורך התחשיבים רק פי שמונה. פירושו של דבר שעל כל דולר שישראל תידרש לשלם בעסקת זכויות השידורים של ה- EBU, גרמניה תצטרך להפריש עכשיו רק שמונה דולרים מקופתה (ארבעה דולרים תשלם ARD ואת הארבעה הנוספים רשת ZDF) ולא שלושים ושִבְעָה כפי שניתן לחשוב בשל יחס הנתונים בגודלן של אוכלוסיות הטלוויזיה של שתי המדינות. אֵילוּ הם אותם היחסים המתמטיים גם עם אנגליה. אוכלוסיית הטלוויזיה באיים הבריטיים הייתה גדולה אז פי 31 מישראל, ועמדה על  18786000 (שמונה עשר מיליון ו- 786 אלף) מסכים, אך על פי התוצאה הסופית לאחר השימוש בחישובי נוסחת הקֶסֶם המתמטית הזאת לאנגליה יש 44 יחידות בסיסיות (התשלום מחולק בין ה- BBC  לבין ITV) ולכן היא גדולה מישראל עכשיו רק פי שבע ושליש. גאון מי שהמציא את הנוסחה המזהירה שנראית כטְרִיק מתמטי. היא נוטה חֶסֶד לעשירים בארגון ולא נוחה לרשתות טלוויזיה עניות כמו רשות השידור של ישראל. את הדו"ח הכלכלי הנובע מהנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי הזה ב- EBU, העברתי לידיעת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ואח"כ גם למנכ"ל אורי פורת, וכמובן לסמנכ"לים הכספים שלהם ישראל דורי ויוחנן צנגן . תוצאת חלוקת הנטל הכספי של אירועי הספורט הגדולים ב- EBU השפיעה רבות על כלכלת מחלקת הספורט בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור. חלק מתקציבה השנתי ומשאבי השידור בהם היא משתמשת לצורכי הגשמת המשימות הענקיות שלה בארץ ובעולם היא נִגְזֶרֶת של עלויות זכויות השידורים של אירועי ספורט בינלאומיים כפי שקבע ה- EBU . בעניין הזה אתה נדרש לעמוד כל הזמן על המשמר. צריך לומר בגלוי שכף ידו של יוסף 'טומי' לפיד הייתה קְפוּצָה מזאת של אורי פורת. למרות הנוסחה המתמטית "המתעתעת" (מנקודת ראותן של הרשתות הקטנות) , שילמה הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 ו- 80 במאה שעברה כערוץ טלוויזיה מונופוליסטי סכומי כסף נמוכים תמורת אירועי הספורט הבינלאומיים בעולם וגם תמורת אלה שהתקיימו בארץ. הביקוש בימים ההם היה קטן בהרבה מההיצע. גם תרבות הפנאי הייתה שונה. עד שנת 1984 שילמנו מידֵי שנה לוועדה המארגנת של טורניר הטניס בווימבלדון – אנגליה סכום מגוחך של זכויות שידור שנע סביב 2000 – 1500 דולר לשנה. ב- 1984 קפץ המחיר בבת אחת פי שמוֹנָה. תמורת אליפות העולם ה- 1 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי בירת פינלנד באוגוסט 1983 שילמנו סכום מינימלי של 3000 (שלושת אלפים) דולר זכויות השידורים (בקטגוריה של Maximum offer). זוהי שיטת תשלום הנשענת על הצעה כספית מְרָבִּית של רשת טלוויזיה כלשהי לבעל הקניין. הוועדה המארגנת יכולה לקבל אותה או לדחותה, ו/או לבקש תוספת על פי ראות עיניה. כל זאת ללא התערבות ה- EBU  וללא השימוש בנוסחה הכספית שלו. ה-IAAF (ראשי תיבות של International Association Athletics Federation) התאחדות הא"ק הבינלאומית קיבלה בשנת 1983 ללא כל תהליך תִּמְחוּר את ההצעה הכספית המרבּית שלנו ע"ס 3000 (שלושת אלפים) דולר. זה היה סכום פעוט, אפסי הייתי אומר, תמורת הפקה מושלמת של אירוע ענק ע"י רשת הטלוויזיה הפינית הממלכתית  YLE. ארבע שנים מאוחר יותר השתנו כללי ההֵיצַע והביקוש לבלי הכר. נדרשנו לשלם בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק  ברומא בקיץ 1987 שצולמו ע"י הטלוויזיה האיטלקית RAI סכום הגדול פי עשרים יותר. 61000 (שישים ואחד אֶלֶף) דולר .

בתחילת 1987 חלה רוויזיה בחלוקת הנטל הכספי ב- EBU שהקלה על רשות השידור. איגוד השידור האירופי שהוא גוף מסורבל וגם שמרני החליט לשנות את השיטה. האיגוד קבע שלוש קטגוריות ראשיות של אירועי ספורט בינלאומיים ולצִדן שלוש צורות תשלום. בשני האירועים הגדולים ביותר האולימפיאדות והמונדיאלים, נקבע שחלוקת הנטל הכספי תעשה על פי החלטה קונקרטית של המועצה האדמיניסטרטיבית העליונה של ה- EBU. באירועי ספורט בינלאומיים גדולים אחרים הוחלט שחלוקת הנטל תתבצע על פי יחידות בסיסיות מתוקנות. באירועי ספורט רוטיניים התקבלה החלטה שחלוקת הנטל הכספי תהיה על פי הצעת התשלום המֵרבּית של כל רשת טלוויזיה בנפרד (Maximum offer). זה היה שינוי חשוב בעל משמעות לטווח הארוך לטובת רשתות הטלוויזיה הקטנות החברות באיגוד השידור האירופי בכל הנוגע לאירועי העַל, האולימפיאדות והמונדיאלים (גביעי העולם בכדורגל). רשתות הטלוויזיה ב- EBU  סוּוְגו על פי המדיניות הכלכלית החדשה לשלוש קבוצות תשלום עיקריות. רשתות טלוויזיה במדינות בעלות 10 מיליון מוניטורים (מסכי) טלוויזיה ויותר כמו גרמניה, אנגליה, צרפת, איטליה וספרד, שויכו לקבוצה הגדולה. רשת טלוויזיה שכללה בתוכה בין 1.000000 (מיליון) מסכים ל- 10.000000 (עשרה מיליון) נקראה הקבוצה הבינונית, ורשתות טלוויזיה שהזינו אותן כמיליון מסכים ביניהן הטלוויזיה הישראלית, ירדן, ואיסלנד נקראו הקבוצה הקטנה. הרוויזיה היטיבה עם העניים ורשות השידור הישראלית כמו רשתות טלוויזיה קטנות אחרות באירופה יצאה נשכרת ומרוויחה מהעניין בתקופה של שנים אחדות .

מפת המחירים השתנתה מקצה אל קצה בשעה שהחלו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת באירופה קרבות השידור הגדולים עם כניסתם לשוּק של גורמי שידור מתחרים כמו ערוצים ארציים מסחריים, כבלים, לוויין, ו- Internet לרבות סוכני ומתווכי מכירות של זכויות שידורי ספורט שגזקו את הקופונים שלהם. המנכ"לים של רשות השידור הממלכתית בישראל ללא יוצא מן הכלל קיבלו קשה מאוד ובביקורתיות רבה ובמידת צֶדֶק רבה, את האמרת המחירים והשינויים הכספיים המפליגים שהתחוללו בשנות ה- 80 ו- 90 במחירי זכויות שידורי הספורט בארץ ובעולם. עליית המחירים הייתה דרמטית. אף על פי כן דרשו צופי הטלוויזיה משלמי האגרה הפעוטה במדינת ישראל מעוטת התושבים את ליטרת הבשר שלהם. בכסף הקטן שהם שילמו "מִסֵי טלוויזיה" ניתן היה לקנות רק חלק משידורי הספורט הארציים והבינלאומיים היקרים שהיו כל כך אהובים עליהם. אזרחים רבים ממגזרים שונים במדינת ישראל משתמטים ביודעין ובאורח קבע מתשלום האגרה. כּמוּתם נאמדת ב- % 20. הדבר מקשה ומכביד עוד יותר על תקציב רשות השידור. מצבו של המקביל הציבורי באנגליה ה- BBC שונה. אזרחי אנגליה משלמים אגרת טלוויזיה בגובה האגרה הישראלית, אך שם כמות התושבים גדולה הרבה יותר, המשמעת איתנה, ומוּסַר התשלומים שונה. אך עוד חזון למועד. נרחיב על כך מאוחר יותר. בעשור ה- 90 של המאה שעברה חַל גידול עצום ברכישת שידורי הספורט הבינלאומיים ע"י ה- EBU שרשות השידור הישראלית היא חברה מלאה בו. יוקר התשלומים עלה. כדי לנהל נכון את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשתי להבין היטב את חוקי הכלכלה המניעים את עבודת איגוד השידור האירופי. בשנים 1999 – 1995 רכש ה-EBU  זכויות שידורים של אירועי ספורט בינלאומיים בעלות של 152.000000 (מאה חמישים ושניים מיליון) SFR פרנקים שווייצריים (סכום שווה ערך ל- 100 מיליון דולר בשנים ההן) . רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU נדרשו להוציא מקופתן כסף נוסף כדי למַמֵן גם את הוצאות ההפקה. ב- 9 במארס מרס 1995 פִּרְסֵם ה-EBU  מסמך חשוב ביותר במסגרת התפתחות כיסוי אירועי הספורט בטלוויזיה באירופה ובעולם. הייתה לו השפעה גם על הטלוויזיה הישראלית. המסמך [4] נקרא :

Role and Obligations of the Host broadcaster within the EBU :

במסמך הזה נקבעו כללי הפקה וכיסוי חדשים ועזרה ותוספות תשלום ל- Host Broadcaster כדלהלן :

גביע העולם בכדורגל –  1500000 פרנקים שווייצריים .

אליפות אירופה בכדורגל –  1000000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בא"ק –  550000 פרנקים שווייצריים .

אליפות אירופה בא"ק –  450000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם במרוצי אופניים על כבישים –  250000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בסקי אלפיני – 500000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בסקי נורדי –  500000 פרנקים שווייצריים .

אליפות העולם בביאטלון – 150000 פרנקים שווייצריים .

אליפות אירופה בא"ק שודרגה והפכה לאירוע השני בחשיבותו בענף אחרי אליפות העולם. את אליפות אירופה בא"ק שנערכה בבודפשט באוגוסט 1998 שידרנו ישיר במלואה. זה היה זמן קצר לאחר שאורי פורת (חובב א"ק בעצמו) התמנה למנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה שלו ואישר לי את מבצע השידור. שנינו נסענו לפגישה עם רוני בר און שהיה באותה העת יו"ר מועצת ההימורים והטוטו וביקשנו ממנו לסייע לנו במימון שידורי האליפות. רוני בר און הסכים לשדר 100 חסויות של הטוטו תמורת 100000 (מאה אלף) דולר. הבאתי עמי שוב לבודפשט את השדר הפנסיונר נסים קיוויתי. לא הופתעתי לראות כי 55 רשתות הטלוויזיה של ה- EBU קנו את זכויות השידורים של האליפות ושידרו אותה בהיקפים נרחבים. רשתות טלוויזיה רבות הביאו ניידות שידור שלהן והציבו מצלמות Unilateral בנֶפּ – סְטָדְיוֹן (Nep Stadion) המיתולוגי בנוסף לכיסוי ה- Multilateral המשובח של הטלוויזיה ההונגרית הממלכתית MTV. אין דבר מרתק ומעניין יותר משידורי א"ק איכותית בטלוויזיה. זה גם מצטלם היטב.

טקסט תמונה : אוגוסט 1998. אני מבקר ב- Compound הטלוויזיה רחב הידיים הסמוך ל- "נפ – סטדיון" בעת אליפות אירופה בא"ק- בודפשט 1998. במקום הוצבו עשרות ניידות  Unilateral של רשתות הטלוויזיה ב- EBU (מצוידות במצלמות נוספות) שלא הסתפקו עוד בכיסוי ה- Multilateral  המקורי של הטלוויזיה ההונגרית MTV. ה- EBU מתייחס ברצינות רבה לתחרויות הא"ק האיכותיות. (באדיבות MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : אוגוסט 1998. בודפשט – הונגריה. אנוכי עם גב' מרתה ראפאיי (Marta Rapaii) מנהלת מחלקת ה- Eurovision בטלוויזיה ההונגרית הציבורית – ממלכתית MTV  ב- 1998. הטלוויזיה ההונגרית העמידה לרשותנו בחדווה רבה את כל הדרישות הטכניות המקובלות בהפקת אליפות א"ק בסדר גודל כזה של אליפות אירופה. שדר האליפות היה נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. מר רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים והטוטו מימן את עיקר העלויות של ההפקה. (באדיבות MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עוד קבע ה- EBU כי מעתה והילך יידרשו רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד לשלם גם עבור שימוש בעמדות שידור (ניתנו בחינם עד 1995) באצטדיונים באירועי ספורט באירופה המותקנות ע"י רשת השידור המקומית (Host broadcaster) שהיא חברה ב- EBU. הקביעה זאת הייתה מוצדקת ונועדה להקטין את עוֹל ההפקה הכספי המוטל על רשת הטלוויזיה המארחת. קריטריון העלויות היה כלהלן :

1. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט בן יום אחד תהיה 1200 פרנקים שווייצריים .

2. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט הנמשך יומיים עד ארבעה ימים תעמוד על 2000 פרנקים שווייצריים .

3. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט הנמשך כחמישה ימים עד שבוע תהיה 3000 פרנקים שווייצריים .

4. עלות עמדת שידור לאירוע ספורט שנמשך מעבר לשמונה ימים ויותר תהיה שווה ל- 4000 פרנקים שווייצריים.

הממון הגדול של הוועדות המארגנות הבינלאומיות טמון באולימפיאדות , במונדיאלים , ובא"ק הבינלאומית. נשיא ה- IAAF  (התאחדות הא"ק הבינלאומית) האיטלקי מר פרימו נביולו (Primo Nebiollo) הפך את אליפויות העולם בא"ק למכרה זהב. וצריך לומר שהוא עשה זאת בכישרון רב. אלכס גלעדי העריץ את פרימו נביולו ונשיא IAAF רחש כבוד מקצועי רב לאלכס גלעדי. פרימו נביולו מינה ב- 1985 את אלכס גלעדי לתפקיד החשוב של יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF . הייתה קיימת בין השניים הערכה רבה אם לא הערצה הדדית. הקטע הבא ממחיש את מהות ההערצה שרחש אלכס גלעדי לפרימו נביולו על פי עדותו של כתב סוכנות AP מר סטפן ווילסון . ביום שלישי – 2 בספטמבר 1997 התקיים בלוזאן המושב ה- 106 של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) שדן בבחירה הסופית של העיר שתארח את אולימפיאדת 2004. במכרז נטלו חלק חמש ערים אתונה (זכתה בסופו של דבר), רומא, סטוקהולם, בואנוס איירס, וקייפטאון. ההצבעה הקובעת והמכרעת תוכננה ליום שישי – 5 בספטמבר 1997. 107 חברי הוועד האולימפי הבינלאומי ביניהם ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ ואלכס גלעדי נדרשו להכריע מי תהיה העיר המאושרת שתזכה במינוי. סטפן ווילסון (Stephen Wilson) כתב הספורט של סוכנות הידיעות AP (Associated Press) שנכח בעיר תיאר את האווירה ששררה במקום לקראת פתיחת המושב כאווירה של אינטריגות, ספקולציות, ומתח רב [5] . כל חמש הערים עשו מאמצים כבירים לזכות באירוח האולימפיאדה. הקבוצה האיטלקית שהגישה את מועמדות רומא לאירוח המשחקים הייתה הראשונה שערכה מסיבת עיתונאים. לא הוטלה שם כל פצצה מרעישה . האיטלקים סיפרו במסיבת העיתונאים כיצד הם מתכוונים להתמודד עם בעיות התחבורה המורכבות הנוגעות להסעת 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) אנשים מידֵי יום ביומו בתקופת המשחקים . דווקא פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האיטלקי נשיא IAAF האיש שמרבה להופיע בתקשורת והמייצג את השאיפה האיטלקית לארח את משחקי 2004 ברומא נעדר ממסיבת העיתונאים של חבריו. לפתע הופיע ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ בכל הדרו בלובי של מלון "לוֹזָאן פַּאלָאס" (Lausanne Palace) כשהוא צועד לעבר הבר (BAR) אפוף עשן סיגריות ומלא בחבורות אנשים מחמש הקבוצות המציעות, חברי IOC, ועיתונאים, המחליפים ביניהם את הרכילות האחרונה. סטפן ווילסון כתב סוכנות הידיעות AP (ראשי תיבות של  Associated Press) עקב ובלש אחרי המתרחש. הוא ראה גם את אלכס גלעדי (שימש יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF) שהיה בסביבה אץ לעבר ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ האיש החזק של התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) משנכנס מבעד לדלת המלון ומתחבק עמו. עכשיו היה מובן עד היכן הרחיקה לכת הערכתו אולי הערצתו של אלכס גלעדי לפְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ אחת הפיגורות החזקות והמוכשרות והמשפיעות ביותר בעולם הספורט ומשפיעות על הסימביוזה הבלתי נמנעת ויחסי הגומלין המפותחים בין הטלוויזיה הבינלאומית לספורט לגווניו השונים. בעיקר בין הטלוויזיה לבין המשחקים האולימפיים ובין הטלוויזיה לענף הא"ק המרהיב. 

ההצלחה האדירה של ארגון אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 בד בבד עם איכות הפקת סיגנל השידור הטלוויזיוני ע"י YLE (רשת הטלוויזיה הציבורית של פינלנד), האמירה בבת אחת את זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2  בא"ק שנערכה כעבור ארבע שנים ברומא בקיץ 1987. האמרת המחירים נסקה לגבהים כספיים שלא הִכּרנו. רשות השידור נדרשה לשלם בבת אחת ב – % 200 (מאתיים אחוזים) יותר מאשר שילמה קודם לכן. לא ייאמן. אבל זאת הייתה עובדה. ה- EBU דרש מאתנו על פי הנוסחה המתמטית של חלוקת הנטל הכספי 60000 (שישים אֶלֶף) דולר. המנכ"ל אורי פורת נדהם. יוחנן צנגן היה בשוֹק. נדרשתי להתחנֵן בפני מזכיר קבוצת הספורט של ה-EBU ז'אן פייר וויינמן וה- Sport Controller של ה- EBU רִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) כדי שיתחשבו ברשות השידור הישראלית הציבורית הענייה הנצחית. התנהגתי כקִיבִּיצֶער מקבץ נדבות. זה עזר. ה- EBU קיזז בחצי את עלות זכויות השידורים שלנו [6]. "יואש אלרואי, כל הכבוד", כתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, ואישֵר את חזון השידורים שלי ברומא 1987.

טקסט מסמך : 23 באפריל 1987. זהו המסמך המקורי ששלח מזכיר קבוצת הספורט של ה- EBU  ז'אן פייר וויינמן, המאשר כי הצעתי לשלם סכום של 30000 (שלושים אלף) דולר עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987, התקבלה ע"י מוסדות הארגון. דיווחתי על כך מייד למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הוא הודה לי בסגנונו החביב. 

עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' שילם ה- EBU ל- IAAF סכום של 800000 (שמונה מאות אֶלֶף) דולר זכויות שידורים. ב- 1985 חתם ה- EBU עם IAAF על חוזה ארוך טווח נוסף לעוד שלוש שנים עד 1987. החוזה כלל אירועי א"ק בינלאומיים שונים. החשוב ביניהם אליפות העולם ה- 2 בא"ק שנערכה ברומא באוגוסט – ספטמבר 1987. התשלום לשנים 1987- 1985 האמיר ל- 4000000 (ארבעה מיליון) דולר. בשנת 1988 נחתם שוב חוזה והפעם לארבע שנים עד 1991 . הסכום זינק ל- 9000000 (תשעה מיליון) דולר. תמורת אליפות העולם ה- 3 בטוקיו 1991 נדרשנו לשלם 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. בתוך 8 שנים האמיר חלקנו הכספי פי 50 יותר.

אליפות העולם ה- 3 בא"ק בטוקיו תיזכר לעַד בשל הקרב הדרמטי בבור הקפיצה לרוחק בין שני הקופצים השחורים האמריקניים המוכשרים קארל לואיס (Carl Lewis) ומייקל פאואל (Michael Powell) . קארל לואיס היה אתלט מוכר יותר ופופולארי יותר. הוא הרי זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק , ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ', וגם במדליות הזהב בריצת 100 מ' וקפיצה לרוחק באולימפיאדת סיאול 1988. אך בטוקיו 1991 מייקל פאואל היה טוב ממנו. בקפיצתו השישית והאחרונה ב- 30 באוגוסט 1991 קבע מייקל פאואל שיא עולם של 8.95 מ' המחזיק מעמד עד עצם היום הזה, 5 באוגוסט 2017, בעת כתיבת פוסט מס' 699. הוכחה כי ההישג מתקרב מאוד לקצה גבול היכולת האנושית במקצוע הקונקרטי הקרוי קפיצה לרוחק לגברים.

טקסט תמונה : 30 ב- אוגוסט 1991. שליחת רגליים פנטסטית של הקופץ לרוחק האמריקני מייק פאואל (Mike Powell) לקראת הנחיתה במושלמת שלו בעת שקבע את שיא העולם הפנטסטי שלו 8.95 מ' באליפות העולם ה- 3  בא"ק בטוקיו 1991 (ב- 30 באוגוסט 1991). איש איננו מתקרב להישג הזה המהווה במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם בקפיצה לרוחק. (באדיבות IAAF) .

כמה רשתות טלוויזיה בישראל ובראשן תוכנית החדשות "ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית לא התאפקו ופשוט יירטו ללא רשותנו מהלוויין את הקפיצה הפנטסטית של מייקל פאואל ושידרו אותה בגניבה . אנחנו שילמנו עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 3 בא"ק – טוקיו 1991 סכום של 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר טבין ותקילין, וסכום נפרד נוסף עבור שירותי הלוויין הנושא את סיגנל השידור הבינלאומי מטוקיו לירושלים. והנה באים המתחרים שלנו ומשדרים בגסות רוח חומר טלוויזיה מעוגן בזכויות שידורים בלעדיות לא שלהם. תוכנית החדשות של הטלוויזיה החינוכית "ערב חדש" (שודרה בחמש בערב) בעריכתו של יוסי רונן ובהגשתו של דן שילון עשתה מעשה שלא ייעשה . היא שידרה ללא רשות שלנו ועוד לפנינו (אנחנו שידרנו רק בערב) את שיא העולם המדהים בקפיצה לרוחק של מייקל פאואל 8.95 מ'. אנחנו שילמנו 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר גם עבור בלעדיות של השידורים בטריטוריה של מדינת ישראל. אנשי הטלוויזיה הלימודית לא שילמו פרוטה אך יירטו את הלוויין וגנבו ללא בושה חומר שידור לא שלהם . בכך הקדימו אותנו ושידרו אירוע שיא מדהים במהלך אליפות העולם ה- 3 בא"ק בעוד אני נושך את שפתיי עד זוֹב דם מרוב כעס. להיות שני בעיתונאות זה אסון. להיות שני לאחר ששילמת הון עתק עבור אקסקלוסיביות השידור ויריבך גנב ממך את הבכורה – זאת טרגדיה.

העברתי מייד תלונה חריפה לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ויוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה, וגם ל- EBU  ול- IAAF. המחלקה המשפטית של ה- IAAF תבעה "מהגנבים" דמי עונשין של 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר. דווקא יוסף בר-אל שהיה איש תחרותי והתבלט בכוחניות שלוֹ , וויתר ולא התעקש לקבל את התמורה מהמיירטים.

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 4 באוקטובר 1991  . ידיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" . ה- IAAF  (התאחדות הא"ק הבינלאומית) מאיימת בתביעה כספית נגד רשתות טלוויזיה בישראל שגנבו חומרי שידור ללא רשות מאליפות העולם ה- 3  בא"ק שנערכה בטוקיו בקיץ 1991 . 

אִרְגוּן אליפויות העולם בא"ק הפך להצלחה כלכלית מדהימה של ה- IAAF. הצלחה שצברה חשיפה עצומה ברשתות הטלוויזיה האירופיות, ארה"ב, אוסטרליה, יפן, וקנדה. הדבר הביא את נשיא IAAF פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ (Primo Nebiolo) להפוך את האירוע המרתק למכרה זהב בלתי נדלה. ב- 1991 הוא החליט עם אנשיו לערוך את אליפות העולם בא"ק מידי שנתיים ולא עוד בהפסקות של ארבע שנים. המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי הפך לתרנגולת זהב שמטילה עבור פרימו נביולו ביצי כסף. לתועלת שני הצדדים. אין דבר יפה יותר בטלוויזיה מא"ק במיטבה. תמורת החוזה ארוך הטווח עם IAAF  בשנים 1995- 1992, נדרש ה- EBU להקפיץ את המחיר ולשַלֵם עכשיו 91 מיליון דולר (22 מיליון + 750 אלף דולר בשנה אחת). בתמורה לתשלום הענק הוסכם כי ארבעת אליפויות העולם הבאות בשנים 1993, 1995, 1997, ו- 1999 ייערכו על אדמת אירופה. ב- 1996 חתם IAAF עם ה-EBU  על חוזה חדש לשֵש שנים . פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הצליח לשמור על רמת המחירים הגבוהה  וקיבל מ- EBU תמורת חוזה הטלוויזיה הזה בשנים 2001 – 1995, סכום של 135.000000 (מאה שלושים וחמישה) מיליון דולר (22 מיליון וחצי דולר לשנה אחת) [7]. אורי פורת, יוחנן צנגן, ומוטי קירשנבאום אִפשרו לי להפיק ולשָדֵר את אליפויות העולם בא"ק בהיקף מלא כשכללי ההפקה הנקוטים על ידי והעלויות הכספיות מקובלים גם עליהם. הכלל הראשון היה – אנחנו משדרים ישיר מהשטח. עלות השימוש בעמדת השידור באִצטדיון הא"ק עמדה על 3000 (שלושת אלפים) דולר אך אורי פורת ומוטי קירשנבאום הסכימו עם קביעתי כי עמדת השידור ואביזריה הם כלי נִשקו של השַדָּר. עיקרון עיתונאי שאין לסטוֹת ממנו. את אירועי הספורט למיניהם השונים משדרים מהשטח. בשום אופן לא Off Tube מהמוניטור בירושלים.

עליית מחירי זכויות שידורי הספורט הבינלאומיים הייתה תלולה מידַי והציבה תמרור אדום בפני הנהלת רשות השידור. הייתה סכנה גדולה שלא נוכל להמשיך להצטרף לחוזים ולהסכמים הקבוצתיים היקרים של ה-EBU בגלל העלויות התופחות . להלן רשימת חוזי הספורט שערך ה- EBU עם הוועדות המארגנות השונות בראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת. בחלק מהם היה לנו עניין רב. בעיקר בחוזים המצוינים שערך ה-EBU  עם התאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF) התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA) , התאחדות הכדורגל האירופית (UEFA), והתאחדות הכדורגל הבינלאומית (FIFA). העברתי את הרשימה המפורטת לידיעתם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. שניהם סייעו לי רבות בתחום שידורי הספורט הבינלאומיים. חזרתי עם דיווחי העלויות הכספיות אל מוטי קירשנבאום. הוא לא נבהל. כל עוד הוא היה בסביבה לא הייתי צריך לחשוש יותר מידַי מסמנכ"ל הכספים של רשות השידור.

עוֹניָיה של רשות השידור היה סוֹד גלוי שהמנכ"לים לא אהבו לדבר אודותיו . בהיעדר כל מסורת של יחסי ציבור ושיווּק  הם מעולם לא טרחו להסביר את המצב העלוב לקליינטים שלהם וגם לא לשולחיהם . רשות השידור הייתה עסק ציבורי ולא קניין מסחרי . מרבית הבּוֹסים של רשות השידור לא לקחו יותר מידי ללֵב את העוני והמחסור הנוראי ששרר בגוף השידור שאותו ניהלו . מצוקת התקציב הקשתה את החיים על בעלי המקצוע בשידור הציבורי בכל המִגזרים , בשידורי הספורט , החדשות , הדוקומנטאציה , והבידור . חלק מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו אנשים מוכשרים מאוד שניחנו מעבר לידע המקצועי הרב גם בשאיפה ויוזמה ליצור ולשָדֵר ברמה וסטנדרט שידור גבוה . זה לא תמיד עלה בידם . נוצר פער גדול מידי בין פוטנציאל השידור הקיים לבין התוצאה הסופית על המסך . פערים גדולים מידַי מולידים אכזבות . מכאן הייתה קצרה הדרך שהובילה לוויכוחים מרים בינם לבין אנשי הנהלתם . לרוב אנשי ההנהלה המקצועית והציבורית לא הֵזיז המחסור הזה יותר מידי . שנתם לא נדדה בלילות בשל כך . קשה להאמין שאיש מוכשר כמו יוסף "טומי" לפיד לימים יו"ר מפלגת שינוי , סגן ראש הממשלה ושר המשפטים , רב אומן ביחסי ציבור ושיווק שכיהן כמנכ"ל רשות השידור חמש שנים בין 1979 ל- 1984 – לא חשב כלל בתקופתו על רעיון גיוס החסויות והותיר את רשות השידור שלוֹ חסרת ממון . הוא דאג להדגיש בכל וויכוח מקצועי עמי, "יואש , אין לי כסף". ההפרש בין הידע והכישרון של מרבית אנשי שְדֵרַת הפיקוד בטלוויזיה הישראלית לבין חוסר הממון הכרוני זרע מפח נפש ותסכולים קשים. "זה מה שיש ועם זה תסתדרו", פטרו המנהלים את עובדיהם.

המצב השתנה לטובה עם מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993 במקומו של אריה מקל . מוטי קירשנבאום מינה ביולי 1993 את יאיר שטרן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקומו של יוסף בר-אל. שני המושלים החדשים של השידור הציבורי ב- 1993 הבינו היטב את מכלול חשיבותם של שידורי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) כנדבכים הכרחיים בפירמידה הכללית. ברור שרחשתי להם הערכה רבה. שניהם הבינו גם את חשיבות הבסיס הארגוני לטווח ארוך, את יכולות ההפקה, ואת חשיבות הקשר המיוחד של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית עם איגוד השידור האירופי (ה- EBU). ה- EBU היה זה שניהל את כל המו"מ הגדולים לרכישת זכויות השידורים של ענפי הספורט עם הוועדות המארגנות באירופה ובעולם והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה Active Member באיגוד השידור הציבורי החשוב בעולם. האוריינטציה הבינלאומית של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן וההתמצאות והסקרנות הטבעית של שניהם בזירות הספורט השונות, סייעה לי במידה עצומה להדק את הקשרים עם ה- EBU כדי לנווט ביעילות את שידורי הספורט שלנו. שניהם אפשרו לי להעפיל לפסגה ולשהות שם לא מעט זמן. להלן רשימת חוזי הספורט השונים שה- EBU התעסק עמם בתדירות ובתכנון לטווח ארוך. אנוכי בסיוע מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה מצאתי עניין במשחקים האולימפיים (IOC), אירועי הכדורגל שכוללים בראש וראשונה את המונדיאלים ואליפויות אירופה (FIFA ו- UEFA), אירועי כדורסל שכוללים את אליפויות אירופה ואליפויות העולם (FIBA), אירועי א"ק שכוללים את אליפויות אירופה והעולם (IAAF), אירועי שחייה שכוללים את אליפויות אירופה והעולם (FINA) וטניס ווימבלדון (Wimbeldon). בנוסף לכך התעניינתי גם באליפויות אירופה והעולם בהתעמלות (FIG). ראיתי במוטי קירשנבאום מנכ"ל עַל גם מפני שהבין את המורכבות והמסובכות הפיננסית, פקטור אחד מיני רבים, שמרכיבים את ניהול וניווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות הבינלאומיות השונות. (עמוד מס' 1 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 2 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 3 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 4 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 17 במארס 1994. מסמך ה- EBU המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות. (עמוד מס' 5 מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 במארס 1994 . מסמך ה- EBU  המפרט את חוזי הספורט הבינלאומיים עם הוועדות המארגנות השונות . (עמוד מס' 6 ואחרון מתוך 6 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההיסטוריה של שיתוף הפעולה בין רשות השידור לבין ה- EBU , חשובה ועתיקת יומין . עם חזרתי מוועידת הספורט של ה- EBU שהתקיימה באוקטובר 1986 בעיירת הקַיִט הפורטוגלית אֶשְתּוֹרִיל (Estoril) על חוף האוקיינוס האטלנטי, החלטתי לפנות אל רִיצָ'ארְד בַּאן ששִימֵש אז בתפקיד של ה- Sports controller ב- EBU  (ראש קבוצת המו"מ של איגוד השידור האירופי לחוזי שידורי ספורט), כדי להסביר לוֹ שוב את השגותיי הנוגעות למבנה הנוסחה המתמטית של חלוקת הנֶטֶל הכספי בין חברות ה- EBU  ואת מצוקתה הפיננסית של רשות השידור שמדירה שינה מעינינו. עותקים ממנו נשלחו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן. מִבְנֶה נוסחת  ה- Share הכספי ב- EBU הקובעת את מידת הנטל הכספי שיוּשת על כל חברה באיגוד הוא דרמטי וחכם. מרכיבי הנוסחה הם כלהלן : שורש ריבועי של מספר המוניטורים בכל מדינה ב- EBU חלקי 10000 (עשרת אלפים) נותן את המנה בשתי קטגוריות של מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) ושל מספר יחידות הצפייה (Vision Units), המוּקצוֹת לכל רשת טלוויזיה באיגוד. הקטגוריה הראשונה מדברת על זכויות שידורים והשנייה עוסקת במחירי השימוש בקווי מערכת השידור של ה- EBU. התוצאה המתקבלת מהתרת הנוסחה היא מעניינת, אפילו מרתקת, מפני שקיימת רק קורלציה יחסית בין כמות היחידות הבסיסיות ויחידות הצפייה של כל מדינה לבין גודל התשלום שלה. הבנת פשר הנוסחה המתמטית מסבירה מדוע רשתות הטלוויזיה העניות משלמות באופן יחסי יותר מהרשתות העשירות.

תיעוד הפנייה הזאת לרִיצָ'ארְד בַּאן (Richard Bunn) ותשובתו חשובים להבנת התהליך הגלובאלי הבלתי נמנע של ההתייקרות חסרת התקדים של זכויות שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה בהם ל- EBU ולנו היה עניין עצום. השינויים הכספיים המפליגים השפיעו לרעה על הטלוויזיה הישראלית והפחיתו את יכולת קנייתה. הם מצאו אותה בלתי מוכנה בעליל כשהחלה התחרות נגד הכבלים ונגד ערוץ 2. הנה המכתב כלשונו [8] .

Israel Television – Sports Department                  Jerusalem- 17.10.1986

To attention of :

Mr. Richard Bunn

EBU Sports Controller

CH  1211 Geneve – SWITZERLAND

Dear Richard

Following our last meeting in Estoril –Portugalon September 12 – 14 1986, and following personal meetings with many of our colleagues in the EBU, I would like once more to raise some of my thoughts concerning two cardinal problems have raised recently in Estoril and in the Sports Working Party in Geneve in March 1985. Problems which concerning the IBA (Israel Broadcasting Authority) very deeply.

A.  The EBU principals’ readiness to pay huge amounts to the Organizing Committees, while signing the long term contracts.

B. The absolute injustice of the mathematical formula structure used in dividing the Monetary Burden : Basic Units = square root of  TV licenses divided to 10000.

 T.V.  licenses   =  Basic Units  ­

         10000

With regard to the first point, my impression is that the EBU is going in a dangerous direction while negotiating the long term contracts with the organizing committees around the globe.

Dear Richard where does the EBU draw the monetary line while negotiating?  It seems to us that there is a permanent agreement by the EBU to pay any price for almost any event. The most striking an example is the EBU – IAAF agreement. For a 3 years long term contract 1985 – 1986 – 1987 the EBU has agreed to pay a fantastic and amazing sun of 3.600000 $ (US Dollars). This is outrageous! Why 3.600000 $ and not for example 4.800000 $? or maybe  2.400000 $ ? Richard, someone has to pay these huge amounts, and that someone is he, you and me. IBA paid 3000 $ for the first Athletics World Championship inHelsinki1983. Now for Roma87’(second World Championships Athletics 29.8.1987 – 6.9.1987) we have to pay according the EBU mathematical formula sharing a huge amount, more than 61000 $.

To be precise, we are expected to pay 20 times more than Helsinki1983. It’s true that that the EBU – IAAF 1985 – 1987 includes additional items like World Champs Cross Country, Marathon races, Youth World Champs, Walking competitions, Women’s events etc, but the most attractive and interesting event is still remains the 2nd World Athletics Championships of  Roma 1987. I would like to draw your attention Richard to the fact that until 1983, we have all paid reasonable prices for the right to transmit athletics events.

How come that all of a sudden things got such a bad turn for the EBU ?  There is no doubt in my mind that the perfect television coverage done by YLE (the Finnish TV) in the first World Athletics Championship was the main reason for IAAF astronomical demands. The YLE beautiful coverage was in my opinion the best ever. The Finnish TV has put the Athletics back on the map. They did an excellent job. It’s true that Mr. Horst Seifart set the scientific elements of athletics television coverage in the 1972 Olympic games, but YLE TV has made it into perfection.

YLE coverage helped athletics penetrate into every remote corner of the Globe. The direct result was that the IAAF decided to hit the metal while it was still hot and collect the big money at once. There is no doubt that YLE TV has made a decisive contribution to the spread out of the athletics around the world. Television as a number one communication media has made the athletics what it is. Now those who needed us try to exploit us with their fantastic demands. The TV cameras in the venues are as important as the athletes on the track. We are all aware of the sums athletes get under the table. But what does it have to do with the IAAF huge financial demands of the EBU? Sometimes it seems that money is pouring all over Europe.

Dear Richard. You are the Sports Controller of the richest and strongest broadcast union organization in the world, and it holds a resourceful manpower. I am convinced that this flow of money must be stopped and the EBU has the strength and ability to do it. The same holds in the long term contract with Wimbledon Tennis .Up until 1982 we have paid 1500/ 2000 $ for rights. Since 1983 / 1984 we are required to pay five times more. As it looks right now EBU will have to increase its payments in the future. For instance, if theWimbledonorganizing committee decides that the first prize in 1989 will amount 500000, who will pay for it ? Obviously the EBU will contribute handsomely as to the cost – sharing.

Now let’s move to the other question raised. I have to tell you once more Richard, that the formula of the cost – sharing is unjust and unfair. Following is the classic example. There are 22.000000 TV licenses in West Germany. There are 600000 TV licenses inIsrael. By simple mathematics Germany TV licenses population is 33 times bigger than Israel. We feel that the cost sharing has to be divided accordingly. The EBU formula for calculating the Basic Units turns the whole thing into a  parody justice. See the formulas

Germany gets according to that sophisticated formula 47 Basic Units and Israel has 8 Basic Units, meaning that Germany is now only 6 times bigger than Israel (instead of 33). In my opinion this is simply an fair mathematical distortion. The financial agreements of the EBU with the Organizing Committees and the cost sharing both are grave problems for IBA. Tell me Richard what actually is our advantage in being a member of the EBU?  I don’t have any intention to attack you personally or the EBU in general. I simply feel I have to raise the serious problems we in IBA face for a long time. We feel suffocated without any ability to act properly. The irony is that in cases of an EBU failure in getting a contract, IBA does it quite easily.

Take for an example the U.S.A.open tennis 1986. For 1000 $ we could have reached an agreement with T.W.I. By the way I don’t Accept Mr. Vilcek remark about the solidarity in the EBU organization. Our agreement with T.W.I. has been done with the full knowledge of the EBU and I quote from the “Comments on the Agenda”, papers SPG 3362, page 10, “The Sports Steering Committee agreed that members should be free to enter into individual negotiations with T.W.I. for this event”. So we did not violate the EBU solidarity. We did so in the past and will do it in the future. But with all that in mind, we feel that serious questions must be asked about the long term contracts and the formula of the cost sharing.

Richard, I have to say it again, I hope you will not take this letter personally and that you are not offended by it. This letter expresses only my reactions to very serious problems bothering us all the time.

,Warmest regards from me

Yoash  Alroey

IBA  head of sports                   Copy to : Mr. Boris Aquadro – Chairman SWP

ראה טבלה של כמות היחידות הבסיסיות ויחידות כפי שהן מוקצות לכל חברה באיגוד השידור האירופי מתאריך ;8 בדצמבר 1992.

טקסט מסמך : 18 בדצמבר 1992. זהו מסמך חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU (עמוד מס' 1 מתוך 2) המפרט את הקצאת כמות היחידות בסיסיות (Basic Units) ויחידות צפייה (Vision Units) בין רשתות הטלוויזיה השונות ב- EBU (איגוד השידור האירופי) לקראת שנת 1993. נוסחת חלוקת הנטל הכספי מופיעה בראש העמוד. כפי שניתן לראות בעמוד מס' 2, המסמך הזה (קרוי, EUROVISION COST SHARING) כולל גם את רשתות הטלוויזיה של אירופה המזרחית שהצטרפו ל- EBU לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים והתפרקותו של איגוד השידור המזרח אירופי, OIRT. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 18 בדצמבר 1992. זהו מסמך חלוקת הנטל הכספי של ה- EBU (עמוד מס' 2 מתוך 2) המפרט את הקצאת כמות היחידות בסיסיות (Basic Units) ויחידות צפייה (Vision Units) בין רשתות הטלוויזיה השונות ב- EBU לקראת שנת 1993. נוסחת חלוקת הנטל הכספי מופיעה בראש העמוד. כפי שניתן לראות בעמוד מס' 2, המסמך הזה שקרוי : EUROVISION COST SHARING, כולל גם את רשתות הטלוויזיה של אירופה המזרחית שהצטרפו ל- EBU לאחר נפילת המשטרים הקומוניסטיים והתפרקותו של איגוד השידור המזרח אירופי, OIRT. (באדיבות ה- EBU / איגוד השידור האירופי) .

שבועיים אח"כ השיגתני תשובתו הצפויה של מר ריצ'ארד באן ה- Controller הוותיק ואחד האישים החשובים בקבוצת הספורט של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) [סעיף 9] . היו לי תקוות כמוסות שלא התגשמו.

 

CONTROLLER OF SPORT                                                                                     

Ancienne Route17A                                                                                          

Case postale 67                                                                                                         

CH – 1218 GRAND – SACONNEX / GENEVE                                                                  

att : ISRAEL TELEVISION / Yoash Alroey

Sports department Jerusalem ISRAEL

SG / S / 535

Geneva – 13 November 1986

Dear Yoash,

Thank you for your letter of 17 October in which you explain the difficulties facing IBA in the application of the rules on cost sharing. As you rightly say, the market for sports rights has become more competitive inEuropewith the presence of commercial stations and satellite – to – cable operators, which see sport as a valuable program element in their efforts to obtain an audience. This has had an inevitable influence on the rights payments the EBU is asked to pay to secure rights on major events.

Personally, I do understand your concern that this increase in rights fee also affects those members not yet experiencing competition, when shares are calculated on basic units. However, as you know, attempts are being made to find more flexible procedures and the Wallqvist Group, set up at the initiative of the Sports Working Party to consider the cost sharing system, is to present its final proposal to the Administrative Council next May.

I have sent a copy of your letter to both Mr. Wallqvist and Mr. Buck, chairman of the Eurovision Cost-Sharing Sub-Group, since I believe that you give very clear and precise details of the problem effecting member organizations at the present time. The unity of the EBU is something we must all preserve to maintain, even if certain sacrifices have to be made, and I know that this is your opinion, even though sometimes, as you say, the demands on IBA appear unjust.

Yours sincerely

Richard  Bunn

טקסט תמונה : קיץ 1990. ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ברומא בעת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. אנוכי יחדיו עם ריצ'ארד באן (Richard Bunn) ה- "Sports Controller" של ה- EBU / איגוד השידור האירופי ואחד האנשים החשובים בארגון. התמונה צולמה ברומא בחודש יולי 1990 בתקופת הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידורים ישירים את תחרויות גביע העולם בכדורגל – איטליה 90'. (התמונה צולמה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מצבה הכלכלי העלוב והקשה (והכרוני) של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית נגזר גם מהיותן סמוכות לשולחן הממשלה. שנים רבות שימשה רשות השידור סניף או שלוחה של הממשלה במסווה של גוף תקשורת ציבורי – ממלכתי עצמאי. מסורת תקשורתית בלתי ראויה במתכונת הזאת. הממשלה קבעה אז כמו היום את גודל אגרת הטלוויזיה (לא על פי העניין בשידורים, עלותם, חיוניותם, וכמות הצפייה בהם, אלא על פי מה שמתחשק לה ועל פי תקדימי העבר). בכך נגזר תקציבה של רשות השידור לשבט. הממשלה בשנים ההן קבעה גם את כמות עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימי המנוחה בשבתות. פתטי. באיזו עוד מדינה החושבת את עצמה למתקדמת מתערבת הממשלה בקביעת כמות עובדי הטלוויזיה והרדיו בשבתות ובחגים. פשוט לא ייאמן.

היה ידוע לכל בר בי רב שפעילות הספורט של מדינת ישראל מתרכזת  מקדמת דנה בסופי השבוע ובשבתות . אך הממשלה באמצעות שַר העבודה והרווחה קבעה מספר מינימאלי ביותר של היתרי עבודה בטלוויזיה הישראלית דווקא ביום המנוחה הרשמי של מדינת ישראל שהוא יום העשייה העיקרי של תרבות הספורט כאן. מנגד ניצב חוק רשות השידור המחייב את סיקור וכיסוי פעילות הספורט והכדורגל שהתנהלה רובה ככולה בשבתות בימים ההם. פרדוקס טיפשי שנובע מהתערבות פוליטית לא מוצדקת ולא חכמה של הממשלה בענייני שידור לא לה. רשות השידור הממלכתית היא גוף שידור סוברני שאמור להתנהל באופן עצמאי לחלוטין על פי חוק רשות השידור ובמסגרת תקציבית שאושר ע"י הוועד המנהל של רשות השידור. אך מה לזה ולמגבלת היתרי העבודה בשבתות שמטילה ממשלת ישראל על הטלוויזיה הציבורית (כמו במדינה בולשביקית) חדשים לבקרים. מגבלת היתרי העבודה שהוטלה על הטלוויזיה הישראלית לא אִפשרה כמובן למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית למלא את ייעודה.

לא יכולתי לכסות את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות שהם ההצדקה היחידה לקיומה של התוכנית "משחק השבת". חיים יבין ניהל ב- 1986 רשת טלוויזיה נחשלת שהייתה בעצם כמו סניף תקשורת של פקידי הממשלה. לקראת סופו של חודש נובמבר 1986 עשתה הממשלה טובה גדולה לטלוויזיה הישראלית הציבורית כשאישרה תוספת של חמישה היתרי עבודה לטכנאים בשבתות. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הורה למנהל חטיבת ההנדסה שלו יעקב אורן (שהיה גם שנים רבות האחראי למִנהל וכוח אדם בטלוויזיה) לשבצם לטובת שידורי הכדורגל כדי שנוכל לכסות לפחות משחק אחד (מתוך שמונה) בליגה הלאומית. הנה הוא כלשונו [10].

טקסט מסמך : 26 בנובמבר 1986. מכתבו של מנהל הטלוויזיה חיים יבין אל מנהל כוח אדם של הטלוויזיה יעקב אורן הדן בהיתרי עבודה בשבתות של העובדים לצורך כיסוי לפחות משחק אחד בליגה הלאומית בכדורגל – נראה כמו פרודיה. אולם זאת הייתה המציאות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית- רשות השידור        ירושלים  26.11.1986

לשכת מנהל הטלוויזיה

אל  :  יעקב אורן

שר העבודה והרווחה אישר לנו תוספת של חמישה היתרי עבודה לטכנאים בשבתות .

החלטה זו באה לאחר מאמץ של חודשים ארוכים בדרגים שונים ובהם משא ומתן לא קל בין שר העבודה והרווחה לשר החינוך והתרבות.

כמו כן אנו מונעים כידוע לך מאז תחילת העונה מן הציבור של שוחרי הספורט בישראל את שידורי המשחקים בשבת .

מוטלת עלינו חובה מן המעלה הראשונה להתגייס כבר השבת לכיסוי משחק אחד לפחות של הליגה הלאומית .

אבקשך להכניס את השינויים המתאימים בסידור העבודה של הטכנאים ולאפשר את הקלטת המשחק על פי דרישת מחלקת הספורט .

במידה ויהיה צורך בהיתרי עבודה לאותם טכנאים שכבר סיימו את מכסת עבודתם השבועית . אנא הודע לי ונפנה למשרד העבודה והרווחה כדי לקבל את ההיתרים המתאימים .                                                                                                       

בברכה ,

חיים יבין

עותק  :  יואש אלרואי 

פָארְסָה אמיתית. חודש קודם לכן ב- 26 באוקטובר 1986 ביקשתי ממנהל החדשות וממנהל הטלוויזיה, להסיט את שידור התוכנית "משחק השבת" לאחד מימי החוֹל בשבוע. לא היה טעם לקיים ולשַמֵר אותה בתנאים הנוכחיים . להלן המסמך בן 2 כמודים. [11].

טקסט מסמך : 26 באוקטובר 1986 . מכתב שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אודות התוכנית "משחק השבת" העקרה ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשל מגבלות כוח אדם, עיצומים, שביתות, וסכסוכים בתוככי רשות השידור. (עמוד מס' 1 מתוך 2. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 26 באוקטובר 1986 . מכתב שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אודות התוכנית "משחק השבת" העקרה ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשל מגבלות כוח אדם, עיצומים, שביתות, וסכסוכים בתוככי רשות השידור. (עמוד מס' 2 מתוך 2. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

זה היה מצב נואש. המגבלות המטופשות והמאבקים הבלתי פוסקים בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור שאבו ממני כמעט את כל כוחותיי והאנרגיות שלי. במקום להפיק, לערוך, ולשדר התעסקתי בקרבות ומלחמות אגו עם חלק מהמנהלים וחלק מהוועדים. הנה מסמך נוסף שהורץ על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורי חיים יבין ב- 9 נובמבר 1986.

טקסט מסמך : 9 באוקטובר 1986. מסמך נוסף שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין באמצעות מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן הדן בשידור התוכנית "משחק השבת". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בנובמבר 1989 החליט הוועד המנהל של רשות השידור להדיח את חיים יבין מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולהציב במקומו כ- מ"מ לפי שעה את נסים משעל. היוזם העיקרי לאי הארכת מינויו של חיים יבין למשרה הרמה דאז, היה המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שלמה קור ז"ל.

[1] ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה חיים יבין מ- 10 ביולי  1989 הנוגע לשידורי ווימבלדון.

[2] ראה נספח : ראה מכתבי למנהל הטלוויזיה מ- 14 בפברואר 1988 המשבח את עובדי חטיבת ההנדסה.

[3] ראה נספח : מכתבי אל חיים יבין מנהל הטלוויזיה ב-  22 באוקטובר 1989 הנוגע לאימוצו של ששי אפרתי במחלקת הספורט.

[4] ראה נספח : מסמך ה- EBU  מ- 9 במארס 1995.

[5] ראה נספח : הידיעה פורסמה ע"י סוכנות הידיעות של AP  ב- 2 בספטמבר 1997 באמצעות כתב הספורט של הסוכנות סטפן ווילסון.

[6] ראה נספח : ה- EBU מאשר קיזוז של % 50 בעלות זכויות השידורים שעל רשות השידור לשלם תמורת שידורי אליפות העולם  ה- 2  בא"ק, רומא  1987 + הטקסט של המנכ"ל אורי פורת המברך אותי על הפחתת המחירים.

[7] ראה נספח : מסמך ה- EBU המפרט את התפתחות המחירים (EBU`s fee development).

[8] ראה נספח : מכתבי לריצ'ארד באן ראש קבוצת המו"מ של ה- EBU  מ- 17 באוקטובר 1986, הנוגע לעלייה התלולה של מחירי זכויות השידורים בחוזי הספורט של ה- EBU, והשגות על מבנה הנוסחה לחלוקת הנטל הכספי.

[9] ראה נספח : מכתב תשובתו של ריצ'ארד באן  אלי  מ-  3 בנובמבר 1986 הנוגע לזכויות הספורט במסגרת חוזי ה-  EBU.

[10] ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין למנהל כוח אדם שלו מר יעקב אורן מ- 26 ב נובמבר 1986, הדן בתוספת חמישה היתרי עבודה נוספים בשבתות מטעמו של שר העבודה והרווחה.

[11]  ראה נספח : מכתבי ליאיר שטרן וחיים יבין מ- 26 באוקטובר 1986 המבקש לבטל את שידור "משחק השבת" בשבתות ולהעתיקה לאמצע השבוע, בהיעדר היתרי עבודה המאפשרים לצלם את משחקי הכדורגל בשבתות, עליהם נשענת שידור התוכנית בשבת.

 סוף הפוסט מס' 699. הועלה לאוויר בשבת – 5 באוגוסט 2017. 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *