פוסט מס' 569. דיון ג' : 1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל). 3. "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (קינגסלי אמיס). פוסט מס' 569. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2016.כלליראשי

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————- 

פוסט חדש מס' 569 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2016.

—————————————————————————————-

דיון ג' : 1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל).  3. "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (קינגסלי אמיס). פוסט מס' 569. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לכהונה הרמה הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 ממשרתו זאת לעבר ירכתי השאול של ההיסטוריה הטלוויזיונית והתקשורתית של רשות השידור ושל מדינת ישראל. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה קצרצרה.

בֵּיאוּר העֵרֶך אֲגָדָה אוּרְבָּנִית (ו/או אגדה עירונית) על פי ויקיפדיה באינטרנט :

ציטוט מ- ויקיפדיה : "אגדה אוּרבנית או אגדה עירונית היא סוג של אגדה או אנקדוטה שייחודה בהעברתה מפה לאוזן בטענה שמדובר בסיפור אמיתי. האגדה האורבנית מסופרת לרוב מפי מישהו המוכר לאדם הקרוב אל המספר, שהיה, כביכול, עד לאירועים במו עיניו. הסיפורים מסופרים כאמיתיים, ולרוב תוך נקיבה במיקום מסוים שבו אירע כביכול האירוע, או באדם ידוע שהיה עד לו, והדבר המוסיף נופך נוסף של אמינות לסיפור, שהוא לרוב מופרך מיסודו. האגדות העירוניות לא מתרחשות בהכרח באזורים עירוניים. הן נקראות כך משום שסוגה זו הומצאה בעת המודרנית, שבה מרבית האנשים מתגוררים בערים". לכן ברור שהגיעה העֵת לשוב ולהפריך פעם נוספת את האגדות ה- אורבניות השקריות שמפיצים מעת לעת בציבור יורם ארבל (באמצעות מר מולי שפירא ברדיו "גלי צה"ל), אריה מליניאק (באמצעות אהרון ווייסברג), ומשה גרטל (באמצעות שלמה מן). פוסט מס' 569. כל הזכויות שמורות.

הבלוג נועד להעביר ולמסור מידע ולא לנהל חשבונות. אולם הוא הוקם גם כדי להגן על האגפים שלי כמי שחוקר וכותב את הבלוג. פוסטים כאלה שאני חוקר וכותב, ואשר עוסקים בביקורת חריפה אודות תכנים שמפרסמים אישים אחרים ודנים בשאלה עתיקת יומין, שבה אני מצטט את עצמי, מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? וציטוטים נוספים של ווינסטון צ'רצ'ל וקינגסלי אמיס – כי אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה (!), והַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת (!) – הם בעלי פוטנציאל להתגלגל לפתחו של בית המשפט. אינני מתכוון להפוך דף כאילו לא קרה מאום ואני גם לא חושש. אינני מתכוון לוותר ליורם ארבל, לא לאריה מליניאק, ולא למשה גרטל. אני סומך לגמרי על עצמי, על מצפוני, ועל יושרתי. 

הכל עניין אישי. כל אחד קרוב אל עצמו. דקירה של יהודי בשער יפו בירושלים בסכין חדה שאורך להבה 40 – 30 ס"מ ע"י מרצח קטין ערבי בן 17 נראית עניין רחוק ליהודי תושב תל אביב. יש גם יפי נפש תל אביביים שמתקוממים נגד חיילי וחיילות צה"ל ושוטרי ושוטרות מג"ב ומשטרת ישראל שהם מנטרלים בירי מדויק מרצחים קטינים ערביים שרק מחזיקים סכין בידיהם. נראה כיצד יתנהגו "הגיבורים" האלה יפי הנפש ומה יאמרו לאחר שאותה הסכין תינעץ בגבם, ו/או תחדור לבטנם, ו/או תקרע את עורקי צווארם. הכל אישי. גם מעשיית ה- "דוּק". למתבונן מהצד נראה בלוף ה- "דוּק" דבר פעוט, חסר ערך, ולא חשוב. מה כבר קרה ? אפשר לחשוב, אז מה אם איש אחד שח לרעהו כי אדם שלישי איחל לו לפני רבע מאה של שנים לשדר "דוּק" בטלוויזיה ? מדוע יש להתייחס לבלוף הקטנוני הזה ברצינות יתירה ? האם זה Big deal ? לא, זה איננו ביג דיל אולם אי אפשר להשאיר את האֲגָדָה האוּרבָּנִית העלובה הזאת של ה- "דוּק" ללא מענה שמא השֶקֶר יהפוך לאמת והאֲגָדָה למְצִיאוּת. ייתכן ובמידה כלשהי ההתייחסות שלי לבלוף ה"דוּק" שסופר לציבור לפני רבע מאה של שנים, רצינית מידי. מאידך תומכיי אומרים לי כי יש להפריך את הבלוף גם אם חלפו שנות דור. הם טוענים כי יהיה זה עגום מצידי לוותר. וויתור פירושו השרשת האגדה האורבנית כדבר שהיה והוכחה שיורם ארבל דובר אמת. גם אני סבור כך ומשיב מלחמה שערה למען ילדיי ונכדיי ונכדותיי. תוכן האגדה האורבנית הראשונה של האיש ההוא נושא חץ ועמו מסר פוגעני שמשיק ל- Environment שחובקת ומקיפה את תעשיית הטלוויזיה : האדם השלישי איחל לאיש הראשון לשדר "דוק" בטלוויזיה מפני שהובס במשחק הכיסאות הטלוויזיוני. בגלל שהושפל הפך לצר עין, נקמן, וקטנוני. ההתייחסות של יורם ארבל אודות בלוף ה- "דוק" היא אישית אלי. האם זה פתטי שבגילי או טו טו 80 אני מתייצב בקומה זקופה נגד הזיופים של יורם ארבל ? חושבני שלא, אין זה מגוחך. מצדי שיעניקו ליורם ארבל עוד כהנה וכהנה פרסי מפעל חיים. אין זה אומר שמותר לו לבלף ואין זה אומר שלמולי שפירא מותר להפיץ את הבלוף ברדיו גלי צה"ל. טענתו של יורם ארבל בפני כל מיני אישים ובפרהסיה בשנים שחלפו כי איחלתי לו לשדר "דוּק" גובלת במעשה נוכלות כלפיי. אני רואה במעשה הזה שלו של יורם ארבל יותר מחוסר הגינות משווע.

הכל עניין אישי כפי שאמר המשורר. אז מה אם איש אחד הפיץ שמועה בציבור לפני 25 שנים כי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הודיע למנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית כי אם לא ידיח את פרשן הכדורסל שלו מהכס, אזי אגודתו מכבי ת"א לא תמכור לרשות השידור את זכויות השידורים של משחקיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות. כותב העיתונאי אהרון ווייסברג ב- 14 באפריל 2007 ידיעה שקרית בשמו של אריה מליניאק ומטפח אגדה אורבנית כלהלן : "…עבודתו של אריה מליניאק בערוץ הראשון הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה- 90. "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני לא ממשיך לפרשן את מכבי", הוא מספר. "לא רצו להגיד לי למה, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא. ביררתי ואז נאמר לי שמכבי הציבה תנאי לערוץ 1 – אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו, אז בלי מליניאק. למה הם עשו זאת את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב". OK אז הוא אמר. כולם אומרים. מדוע צריך לקחת ברצינות יתירה את הבלוף הזה שלא היה ולא נברא ורחוק מהאמת כמו מזרח ממערב. התשובה זהה : אי אפשר להשאיר את האגדה האורבנית העלובה הזאת ללא מענה שמא השקר יהפוך לאמת והאגדה למציאות. תוכן האגדה האורבנית השנייה נושא אף הוא מֶסֶר מכשיל : מנהל חטיבת הספורט ההוא בטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא איש חסר עמוד שדרה, איננו עצמאי בהחלטותיו, פחדן, איננו ישר, והוא בכלל עובד ישירות ובעקיפין אצל יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. יתירה מזאת. מדובר בכתב אישום שהופץ ע"י מפרסמו בו יש יותר מרמז עבה כי צורת ניהול מו"מ בין יו"ר מכבי ת"א לבין מנהל חטיבת הספורט דאז היא בעלת גוון פלילי של מקח וממכר וטומנת בחובה הצעת שוחד : תן לי את ראשו של הפרשן ואני אתן לך את זכויות השידורים של מכבי ת"א.

הכל עניין אישי. אינפורמציה שקרית פעוטת ערך אולי אפילו חסרת ערך איננה נוגעת לרחוקים. אך דוקרת ופוצעת את הקרובים. "…עשינו טלוויזיה מכלום…מוסיף הפרשן לשעבר…פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם וחושך. יש לנו בעמדה שולחן וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור. לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו…", אומר האיש לקהלו ללא כחל ושרק וטוען שהוא והשדר עשו טלוויזיה מכלום. בלופר שכמותך. עשיתם טלוויזיה מכלום אה !? אולי תואיל לומר מתי זה התרחש ? לאיזה יום ותאריך אתה מתכוון בהגדרת הזמן שלך "פעם…". אולי תואיל לנקוב בשמה של אותה "עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה…". אולי תואיל לומר באיזה משחק ובאיזה מפעל כדורסל בינלאומי אודותיו אתה מדבר. אולי תואיל ליידע את קהל הצופים אלו קבוצות ו/או אלו נבחרות השתתפו בהתמודדות ההיא שאתה והוא בקושי הצלחתם להרים שידור. אולי תואיל לומר מה הייתה תוצאת המשחק ההוא שאתה וחברך לא ידעתם ולא היה לכם מושג אם רואים ושומעים אתכם.

הכל עניין אישי. היא פתחה בפניו לרווחה את שערי ביתה בשיכון ל' בתל אביב, טוען האיש ההוא, ומדווח לציבור ללא כחל ושרק כי היא הרשתה לו ולצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לצלם את אהוב לבה מוטל שיכור ומנוטרל על סדיני מיטתה. אח"כ טוען האיש ההוא שהוא חזר להיכל הספורט ביד אליהו וסיפר את מה שראה ומה שצילם למנהל חטיבת הספורט אך זה התעלם מהמידע וסרב לשדר אותו. לא נכון. שקר. להד"מ.

אשנה והבהיר פעם נוספת :

הבלוג נוסד מאוחר והוא איננו הנהלת חשבונות אך במקרים דנן הוא נועד ומשמש להגנה על האגפים שלי. מדובר כאן בעניין רציני, ערכי, ומהותי ובעל מחלוקת רבתי שאפשר שיתגלגל בסופו של דיון לפתחו של בית המשפט. אני סומך על עצמי, על מצפוני, ועל היושרה שלי ב- % 100. אולי אינני נחמד די הצורך אך אני לא בלפן ולא שקרן. אסייג את עצמי במשהו בנוגע להאשמותיי את אריה מליניאק הנוגעות לאליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981. אני בטוח שאינני טועה אולם אף על פי כן אני מסייג את עצמי. בנוגע להאשמה נוספת שלי את אריה מליניאק שמספר דבר שקר ומטפח אגדה אורבנית – "כי יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי התנה בשלב מסוים את מכירת זכויות השידורים של מכבי ת"א לטלוויזיה הישראלית הציבורית בהדחתו של אריה מליניאק מכס הפרשן על ידי" – אינני מסייג את עצמי כלל וכלל ולא לוקח אפילו צעד אחד קטן לאחור. כנ"ל בנוגע לעניינו שלמשה גרטל שמספר דבר שקר כי תמי בן עמי ז"ל פתחה את שערי דירתה בפניו ובפני צוות הצילום שלו כדי שיתעדו במצלמתם את אהובה והחבר שלה אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה, "…שוכב מת, עירום, ומְסוּמָם…". אינני מסייג את עצמי. לחלוטין אינני מסייג את עצמי. אינני פוסע לאחור ואינני מעביר דף. מדובר כאן בסיפורי שקרים ובדותות והוצאות דיבה ביודעין בשנים 2007, 2009, מבלי שהמפרסמים את הבלופים האלה מולי שפירא, אהרון ווייסברג, ושלמה מן העניקו לי את הזכות להגן על עצמי On line. שלמה מן נתן פומבי לבלופים של משה גרטל ואח"כ עשה את המעשה הנואל ביותר. הוא צלצל אלי לביתי לבקש את תגובתי המאוחרת במסווה של איזון הפוסט השִקְרִי שלו. לכן יש היגיון וטעם להמשיך את הדיון הישן בחלק הבא של הפוסט הקונקרטי הזה.

כמה שאלות ליוֹרָם אָרְבֶּל ששירת כחייל שלי בחטיבת הספורט תחת פיקודי בשנים ההן של 1990 – 1978. יורם ארבל צעד עמי כברת דרך טלוויזיונית ארוכה. ביקרנו בכמות עצומה של אתרי ספורט בארץ וגם בעולם, כמעט בכל רחבי תבל. הוא שימש שַדָּר מוביל שלי באלפי הפקות ושידורים ישירים שניהלתי בארץ ובעולם : מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות אירופה לאומות בכדורגל, אליפויות אירופה לאומות בכדורסל, משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל, ליגות העל בכדורגל וכדורסל, בכל משחקי מכבי ת"א בארץ ובאירופה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בין 1981 ל- 1990. הוא גם היה המגיש בכל אותן השנים ההן של שתי תוכניות הדגל "מבט ספורט" ו- משחק השבת". לבסוף בגיל 73 הוא רץ לרדיו גלי צה"ל וכל מה שיש לו לקשקש ל- מולי שפירא הוא שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". מעולם לא איחלתי ליורם ארבל לשדר "דוּק", "חֵץ וקֶשֶת", ו/או קֶרְלִינְג (Curling). יורם ארבל יודע כמוני שאינני מתעסק בשטויות כאלה ואף פעם לא איחלתי לו לשדר "דוּק". אולם אין זה מפריע לו לשוב ולספר בלופים אפילו ב- 2015 והפעם למולה שפירא ערב קבלת פרס על מפעל חיים. מה מניע את יורם ארבל לשוב, לספר, ולהפיץ בלופים ?

אֶשְנֶה ואומר זאת שוב. הייתה לי זכות לנהל ולהפיק בשעתו שדר טלוויזיה מסוגו של יורם ארבל, אך מה לזה ולבלופים שהוא מפיץ ?יורם ארבל החל את עבודתו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בראשית 1972 בעידן דן שילון ואלכס גלעדי ופרש ממנה באוגוסט 1990. הוא היה חבר בשורות חטיבת הספורט במשך 18 (שמונה עשרה) שנים. מאז יומו הראשון ב- 1972 ועד יומו האחרון משנטש ב- 1990, היה יורם ארבל רק צריך לאחוז במיקרופון ו- לשָדֵר. לשָדֵר בלבד (!). מערכת הספורט שלי התגייסה ועבדה בעבורו. עטפנו אותו בנוֹחוּת מכל עבר. זאת הייתה פקודה שלי ותעודת הביטוח שלו. יורם ארבל היה מבוטח ביטוח טלוויזיוני ע"י עשר פוליסות שונות. היה מדובר במידה רבה במעין שַדָּר מפונק ופגיע אולם איכותי שיש להניח אותו כמו אתרוג בקופסה מרופדת בצמר גפן. שַדָּר איסטניס וגם בכיין ומתלונן, אבל שַדָּר טוב. שדר כישרוני בעל קול בריטון ערֵב שצריך לפנק. זה היה הצַו. לסייע לו בכל מצב. פילוסופיית הניהול שלי וגם של רבים אחרים בתעשיית הטלוויזיה בארץ וגם בעולם גורסת כי ה- התייחסות לאנשים שניצבים בקדמת חלון הראווה הטלוויזיוני שלך, אלה ש- "מוציאים" אותך לאוויר, דורשת טיפול חריג. יורם ארבל ניצב במלוא הדרו בחלון הראווה של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, אך מה לזה ולהפצת בלופים. אשנה ואומר שוב כלהלן : יורם ארבל לא היה צריך להפיק. יורם ארבל לא היה צריך לחבר ולכתוב את פקודות המבצע של שידורי חו"ל, וגם לא את דו"חות ההפקה. יורם ארבל לא היה צריך לאַרְגֵן דָבָר. יורם ארבל לא היה צריך לתאם שום פרט מאותם מאות אולי אלפי פרטים טכנולוגיים, לוגיסטיים, ואנושיים שמרכיבים את הפקות הטלוויזיה הספורטיביות, שהן מורכבות ומסובכות, יקרות ויוקרתיות – בארץ כמו גם בחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך לערוך. יורם ארבל לא היה צריך לנהל. יורם ארבל לא היה צריך להגיע ברכבו הפרטי למקום ההתרחשויות בכל רחבי הארץ בתל אביב, חיפה, כפר גלעדי, באר שבע, ירושלים, ולא היה צריך להביא סנדביצ'ים מהבית. כמו כל אנשי ועיתונאי מערכת הספורט וטכנאי חטיבת ההנדסה גם יורם ארבל נהנה במשך 18 שנים משירותי הסעה ושירותי אוכל ומסעדות על חשבון ההפקה. מדובר במאות רבות אולי אלפים של הפקות (חלקן מורכבות ומסובכות) בארץ ובחו"ל שניהלתי וניווטתי. יורם ארבל לא היה צריך להכין לוח טיסות לחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך להזמין כרטיסי טיסה לעצמו. יורם ארבל לא היה צריך לבצע לעצמו הזמנת מלונות בחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך לדאוג לסידורי הסעה מביתו בפתח תקווה לנתב"ג. יורם ארבל לא היה צריך לסדר לעצמו סידורי תחבורה בחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך לדאוג לכספים וקופה קטנה בהפקות חו"ל. הכול, כל הפרטים הלוגיסטיים הנ"ל סודרו ואורגנו עבורו מראש, למפרע, ומ- בעוד מועד. בדייקנות Tip top. הוא היה משוחרר לחלוטין מעול הביורוקרטיה והלוגיסטיקה שמאפיינות את הפקות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הפקדתי את יורם ארבל רק על המיקרופון וסביבו עוזרי שַדָּר שיסייעו לו בהכנת המידע וההתכוננות לקראת ביצוע השידורים הישירים הרבים. מערכת עיתונאית ענפה שירתה אותו בנאמנות ובדייקנות כדי שלא יפול. הוא היה צריך רק ללחוץ Start על מיתרי קולו ולהתחיל לשדר – בארץ וגם בחו"ל (!). אפשרתי ליורם ארבל לשדר בימים ההם % 90 – % 85 מכלל שידורי הספורט שלי בארץ ובחו"ל. הערכתי אותו וגם אהבתי אותו את האתרוג הזה, את השדר המפונק שלי. הוא היה הטוב בארץ ישראל במקצוע שלו. לבסוף אותו יורם ארבל רץ לעברו של מולי שפירא ברדיו גלי צה"ל ולעברו של אריה מליניאק ולכל מיני רכלנים אחרים ומדווח להם שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". לא היה כדבר הזה אף פעם. מעולם לא התעסקתי בשטויות כאלה ולא איחלתי לו לשדר "דוק" בעת מעברו לערוץ 5 בכבלים ולערוץ 2 הניסיוני. יורם ארבל רשאי לקבל עוד פרסים הנוגעים למפעלי חייו אולם אין זאת זכותו לספר בלופים ואין זאת זכותו של מולי שפירא להפיץ אותם.

בעניין "הדוּק". הודעתי לשני הבוסים שלי בימים ההם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בספטמבר 1990 לאחר עריקתו של יורם ארבל לעבר ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני וגיוסו של מאיר איינשטיין על ידי והעברתו מרדיו "קול ישראל" לשורות חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים כלהלן : "אם הנ"ל אותו יורם ארבל ישדר שָם "דוּק" ו/או "חֵץ וקֶשֶת" ו/או "קרלינג" במקביל ומול מאיר איינשטיין השדר החדש שלי שישדר אצלי את מכבי ת"א, אזי הציבור יישאר נאמן לנו, והרייטינג יהיה בידינו", והוספתי, "הציבור נוהה אחרי איכות האירועים ולא בעקבות המגישים והמשדרים אותם. ועל כן אתם שניכם אריה מקל ויוסף בר-אל צריכים לסייע לי לשמור על קניין זכויות השידורים הבלעדיות שאני מחזיק לפי שעה בעבורכם והנוגעים לאירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים, המקומיים והבינלאומיים". בימים ההם של ספטמבר 1990 החזקתי בזכויות השידורים הבלעדיות של האולימפיאדות, המונדיאלים, אליפויות העולם בא"ק, אליפויות אירופה לאומות בכדורגל וכדורסל, הליגות הלאומיות בכדורגל וכדורסל (ליגות העל היום) לרבות משחקי גביע המדינה, גמר הגביע האנגלי בכדורגל, משחקי קבוצת מכבי ת"א בכדורסל במסגרת גביע אירופה, טורניר וויבלדון בטניס, ומה לא בעצם. עם תקומתו ב- 1990 / 1989 של ערוץ הספורט מס' 5 בכבלים ומיסודו ב- 1993 של ערוץ 2 הארצי המסחרי היה ברור שניאלץ להיפרד מקבוצת זכויות שידורים מסוימת. לטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה מספיק נפח "אוויר" כדי לחשוף ולשדר את כולם. אולם הייתה מוטלת עלי ועל ההנהלה שלי החובה לשמר את זכויות השידורים של האירועים הגדולים בארץ ובעולם ובראשם האולימפיאדות, המונדיאלים, ה- Euros, אליפויות העולם בא"ק ושחייה, וכמובן הכדורגל והכדורסל הישראליים על מרכיביהם השונים. מקצועות הספורט המשניים שנקטתי בשמם כמו ה- "דוק" שימשו מטפורה בטיעונים ובנימוקים שלי שהועלו בפני שני המנהלים שלי אריה מקל ויוסף בר-אל. האירועים חשובים, לא אלה המתארים אותם. 

הערה שלי : בואו נבדוק לרגע את פרשת זכויות השידורים של הליגה הספרדית המסקרנת בכדורגל. ה- Issue המרכזי בפרשה הוא תבוסתו המפתיעה ב- 2015 של ערוץ הספורט / מס' 55 בכבלים הרשלן והישנוני (מי שהחזיק ולפת במשך שנים ארוכות בזרועותיו את הכדורגל הספרדי), לערוץ One בכבלים. I could not care less וזאת גם תחושתו של הציבור אם את המשחקים משדרים בדרך כלל Off tube מהאולפן בהרצליה נדב יעקובי, רמי ווייץ, ו/או יורם ארבל. מה זה משנה כל כך ? ממש לא מעניינת אותי רשימת הפרשנים אם זה שגיא כהן, אלי אוחנה, ו/או אייל ברקוביץ' וחיים רביבו. השדרים והפרשנים הנ"ל אינם חשובים כלל ועיקר. ליאו מסי וכריסטיאנו רונרלדו הם החשובים (!). אני נצמד למסך בגלל ברצלונה וריאל מדריד. שתי קבוצות העל הללו הן המוקד ולא יורם ארבל השדר החדש של One שיחדיו עם פרשניו מעתיקים את סיפורן מהמוניטור בארץ.

בשעה שיורם ארבל החליט ב- 1990 לנטוש אותי ואת השידור הציבורי ולעבור לשורות ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני, ברור שהוא לא היה חשוב עוד בעיניי. מעברים ותנודות כאלה בתעשיית הטלוויזיה הן מעשה שבשגרה ו- בתי הקברות מלאים בכאלה שחשבו שאין להם תחליפים. אפשר לחשוב שהתאבלתי עליו והזלתי דמעה. קשקוש. מאיר איינשטיין נכנס חיש מהר לנעליו של יורם ארבל לא רק בהצלחה אלא בשגשוג. תרומתו של מאיר איינשטיין לרמת המידע מההיבט העיתונאי (ולא רק שידור Play by play) של שידורי הספורט בארץ ובעולם בפיקודי ואחריותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה לאין ערוך חשובה מזאת של קודמו יורם ארבל. יורם ארבל מעולם לא היה עיתונאי. הוא היה שדרן. יתירה מזאת : אינני קנאי ולא צַר עין. משנטש אותי בֵּרָכְתִיו עם צאתו לדרך חדשה. מעולם לא איחלתי לו לשדר "דוק". אם אלה הזיכרונות המעוותים שהוא אוֹצֵר בקרבו נותר לי רק לרַחֵם עליו.

אני מבקש לזנוח לרגע את הנופלים ולהתמקד באישים נבונים שנחנו בכישרון ויכולת התנסחות בכתב ובע"פ. יורם ארבל נמנה עליהם למרות שטימא את עצמו בסיפור ה- "דוק".

יום רביעי – 29 במאי 1989. אצטדיון "הֵייסֶל" (Heysel) בבריסל. כישרון ויכולת התנסחות בכתב ובע"פ של אנשים נבונים יותר ונבונים פחות. שַדְרָנוּת לצד עיתונאות בטלוויזיה. פוסט מס' 569. כל הזכויות שמורות.

שם הספר :

למילים יש וויזואליה משלהן,ספר בן כ- 10000 (רבבה) עמודים.

הרכיבים הראשיים המתמזגים בספר הזה לאינטגרציה אחת הם כישרון התיעוד וכישרון השידור הישיר בתחומי הספורט, החדשות, והדוקומנטציה בטלוויזיה.

כותרות משנה של הספר "למילים ישי וויזואליה משלהן" :

א. הפקות הספורט הגדולות, היקרות כלכלית, והמורכבות והמסובכות שלהן מהיבטים טכנולוגיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובעולם.

ב. כישרון השַדָּרִים ויכולת ההתנסחות שלהם בעת השידורים הישירים בשדות הספורט והחדשות הטלוויזיוניים.

ג. כישרון ויכולת התיעוד.

ד. הופעתה המזהירה בשנות ה- 30 של המאה שעברה של בימאית הקולנוע הדוקומנטארי הגרמנייה גב' לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) ומורשת התיעוד שלה.

ה. הופעתו המופלאה של הדוקומנטריסט האולימפי ובימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני המנוח בַּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan) בסוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. היה רב אומן בכתיבה לטלוויזיה . 

ו. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל הוא המתעד הגדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ז. סביבת המיקרופון ומסך הטלוויזיה רוויה אמביציות אישיות ורוחשת שאפתנות וקנאות.

ח. הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" עוסק בפועלם של השדרנים דן שילון, אלכס גלעדי, יורם ארבל, מאיר איינשטיין, נסים קיוויתי, רמי ווייץ, הָווֹ­אַרְד קוֹסֶל , קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם,  חיים יבין, גאולה אבן, ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט, בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס, דֵייוִיד קוֹלְמָאן, בארי דיוויס, אִישְטְוָואן פְּלוּהָאר, גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי, ברנט מאסברגר, בוב קוסטאס, מארב אלברט, דיק סטוקטון, קית' ג'קסון, ג'ים מקאיי, ורבים אחרים.

ט. המגישים והמגישות, הפרשנים והפרשנוּת בשידורי הספורט בטלוויזיה ובראשם אבי רצון. הטקסט והכיתוב. הקריינות באולפן. הכתבוֹת וחשיבות המוסיקה האדיטוריאלית בטלוויזיה ובקולנוע.

סיסמת  הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" וסיסמת הסדרה כולה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" :

FROM MY POINT OF VIEW : IF YOU DO, DO IT RIGHT – IF NOT GIVE IT UP

השורה התחתונה של הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" ושל הסדרה כולה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" :

THE  HISTORY  OF  THE  UNAVOIDABLE  SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN  TELEVISION  AND  SPORTS ( + News + Documentary) – IN  ISRAEL  AND  AROUND  THE  WORLD IN YEARS OF 1999 – 2014 

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הספר נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 2000 ל 2015.

ציטוט : "למילים יש וויזואליה משלהן". (מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל).

ציטוט : "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה". (סוזן סונטאג).

ציטוט : "סלסלו את המחשבה והיא תרומם את הלשון". (אחד העם).

ציטוט : "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה". (ר' משה אבן עזרא).

אמינות הכתיבה, כישרון השידור, ויכולת התיעוד.

זֶה נָכוֹן. למילים יש וויזואליה משלהן. אך בטלוויזיה הֵן זקוקות למצלמות. התמונות הן חַזוּת העין, אך הטקסט הוא מראה האינטליגנציה. כותבים מעטים בטלוויזיה וכמות מזערית של שַדָּרִים נֵחַנוּ בכישרון לייצר טקסט שייזכר לזמן רב. כולם עשו זאת בנסיבות מיוחדות ובאירועים מסוקרים בעלי רייטינג שהעניקו להם את ההשראה הטלוויזיונית לייצר את הסְלוֹגָנִים של חייהם. חיים יבין הצהיר בשידור ישיר במשדר מיוחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית עם סגירת הקלפיות של הבחירות לכנסת התשיעית בעֶשֶר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977 ועל פי תוצאות המדגם של הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל, כלהלן : "גבירותיי ורבותיי – מהפך". חַיִים יָבִין אמר לי בעת שיחות התחקיר עמו ב- 2005 במלון דן – אכדיה בהרצליה כי לא שלף את הסלוגן מהשרוול אלא תכנן אותו לאחר שנודעו תוצאותיו הדרמטיות של המדגם כחצי שעה לפני שעלה ל- "אוויר". הוא חיים יבין ייזכר בגלל שלוש המילים האלה לדורות.

yavin 1

טקסט תמונה : ליל יום שלישי של 17 במאי 1977. דקות ספורות לפני העלייה ל- "אוויר"  והודעתו הסנסציונית של חיים יבין (משמאל) על המהפך הפוליטי בבחירות לכנסת ישראל התשיעית ב- 1977. מכשיר השמע המחבר אותו לאולפן הבקרה כבר תקוע באוזנו של השדר המוביל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נמצא כרגיל בסביבה. הסטטיסטיקאי חנוך סמית רוכן מימין על ניירותיו. בתוך דקות ספורות יאמר חיים יבין בשידור ישיר לאומה טקסט בן שלוש מילים : "גבירותיי ורבותיי – מהפך" (!). חיים יבין ושלוש המילים ההן ייזכרו לדורות. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

vizualia 1טקסט מסמך (1) : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי "למילים יש וויזואליה משלהן" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים. הספר הזה הוא אחד מתוך סדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים ששמה הכולל הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : אנוכי מעריך שמחקר וכתיבת 13 הספרים של הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", יסתיימו ב- 2019 ו/או 2020 .

vizualia 2

טקסט מסמך (2) : זהו שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי "למילים יש וויזואליה משלהן" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים. הספר הזה הוא אחד מתוך סדרת טלוויזיה רחבת היקף בת 13 ספרים ששמה הכולל הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : אנוכי מעריך שמחקר וכתיבת 13 הספרים יסתיימו בשנת 2019 ו/או 2020 .

הייתה זו הלשונאית הנפלאה והיעילה של רשות השידור גב' רוּת אַלְמָגוֹר, האישיות הראשונה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור ששוחחה עמי בסתיו 1971 על יפי ודייקנות השימוש בשפה העברית ועל הצורך להביע רעיון ככל שיהיה נשגב באופן חסכוני ובמינימום מילים. זה היה לפני 45 שנים אולם אנוכי זוכר כל פרט ממנה. רוּת אַלְמָגוֹר הייתה אשת מקצוע מרשימה בעלת ידע עצום בשפה העברית. מומחית מהדרגה העליונה ביותר. גב' רוּת אַלְמָגוֹר, מר אלכס גלעדי, ובאד גרינספאן (Bud Greenspan) ז"ל לימדו אותי לכתוב לטלוויזיה. זה היה לפני יותר מ- 40 (ארבעים) שנים, אף על פי כן הם בלתי נשכחים אולי מפני שהיו הראשונים. אהבות ראשונות תמיד חקוקות על סֶֶלָָע לִבֵּנוּ. בין אם נרצה – בין אם לאו.

יורם ארבל נזף פעמיים בעת שידור ישיר בשחקני נבחרת ישראל בכדורגל במשחקם נגד אוסטרליה ביום ראשון – 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג בעת שידור ישיר, משהכריז "ככה לא בונים חומה" והחריף את הטון בפעם השנייה כאילו היה מורה בכיתת תלמידים, "אמרתי לכם ככה לא בונים חומה", לאחר שהשוער בוני גינזבורג ספג בשל חלמאות ורשלנות וחוסר הבנה מינימאלית באווירו – דינמיקה של הכדורגל שער מבעיטה חופשית ממרחק של 28 מטרים של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס וחרת את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של הטלוויזיה. נסים קיוויתי נשלח באוקטובר 1971 ע"י מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72' נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת ה- 10000 מ' בהלסינקי 1971 הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן ניהל ב- 300 המטרים האחרונים ניהל מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה. זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוּהָא וָואטָאיְינֶן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יוֹרְגֶן הָאסֶה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי והריעו לו. זה היה מראה יוצא דופן. נסים קיוויתי שידר למיקרופון כלהלן : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?", והשיב מייד בעצמו לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני, "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים". פנטסטי.

kivity 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. שדר הרדיו והטלוויזיה הבלתי נשכח נסים קיוויתי (בן 26) משדר את תחרויות הא"ק האולימפיות לרדיו ה- BBC ולרדיו "קול ישראל". (באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה" ב- 22 ביוני 1986, הרשיע יורם ארבל בשידור את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה מרמה, בטקסט חסכוני מרהיב בן תריסר מילים : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן", והפך אותו באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. הוא לא היה יכול להגיע להבחנה מדויקת ונכונה ללא עבודת הצילום של קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי והציבה 15 (חמש עשרה) מצלמות באצטדיון ה- AZTECA, אך זהו כבר סיפור אחר בספר ובסדרה.

arbel 1

טקסט תמונה : יום ראשון -22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. אצטדיון ה- "אצטקה" (AZTECA) במכסיקו סיטי. השדר יורם ארבל ועוזרת ההפקה שלי גב' שמחה שטרית בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם שריקת הפתיחה למשחק בשלב רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה 1:2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באולימפיאדת מונטריאול 1976 ניצח הרץ הפיני לָאסֶה וִוירֶן (Lasse Viren) בריצה דרמטית ל- 5000 מ' בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דִיק קוּאֶקְס ואת הרץ הגרמני קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית האָרָד. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC את תשומת הלב מקו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון על המסלול. באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לָאסֶה וִוירֶן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד. נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור הישיר ההוא ופגע בול במטרה : "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק". נפלא. שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו מדויקים, פדנטיים, וחסכוניים. שניהם הניחו את יסודות של השידור הישיר Play by play בטלוויזיה כשם שנחמיה בן אברהם וגדעון עשו זאת ברדיו.

הספר עב הכרס שאני חוקר וכותב "למילים יש וויזואליה משלהן" עוסק בעוד שני מקרים אף הם בתחום כישרון הביטוי, הכתיבה, והנאום של שני מנהיגים ומדינאים נעלים, אייבראהם לינקולן ודוד בן גוריון. אין להם קשר עם שידורי הספורט אך הם נוגעים ליכולות הביטוי, הכתיבה, והיושרה של אנשי טלוויזיה באשר הם, שכמו המדינאים גם הם נדרשים לתכונות הללו, מפני שהם מופיעים בפני ציבור ומחויבים לו. מתי מעט השפיעו באמת על התפתחות שידורי הספורט (והחדשות) בטלוויזיה בארץ ובעולם בתחומי השידור, הכתיבה, העריכה, וההפקה. למען המעטים האלה אני מצדיע ומרכין את ראשי בהכנעה . כתיבה מדויקת וחסכונית היא כישרון טבעי. אך כמו בכל סקטור היא גם תוצאה של אימון ופרקטיקה הנשענת לא רק על החזקת עֵט אלא גם על קריאת סֶפֶר. הטקסט הטלוויזיוני הקלאסי מבוסס על ניסוח נבון של משפטים קצרים, פשוטים, וברורים ללא התחכמויות . זהו סוד כוחו. למרבית התמיהה מרבית עיתונאי הטלוויזיה שוללים זאת. לא מפני שהם באמת רוצים לשלול, אלא מפני שאין להם את הכישרון לא לשלוֹל. כתיבת טקסטים עיתונאיים מוצלחים בטלוויזיה היא מעשה אומנות ואיננה חזון נפרץ.

כבר אמרתי כאן באחת ההזדמנויות בבלוג כי אילו ניהלתי בימים ההם את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומני שהייתי שוֹכֵר את שירותי הכתיבה של אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי אומני המטפורות והניסוח לצורכי כתיבת טקסטים ופתיחים של שידורי מהדורות החדשות ובראשן "מבט". פעם בסתיו 2004 התעניין שַדָּר גלי צה"ל רָזִי ברקאי בתוכנית האקטואליה שלוֹ "מה בוער" אצל אמנון אברמוביץ' בשידור ישיר מה דעתו על חזרתו הצפויה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לחיים הפוליטיים בישראל ולהנהגת מחודשת של מפלגת העבודה . אמנון אברמוביץ' עיתונאי עַל וחַד הלשון השיב מייד בניסוח מזהיר : "אהוד ברק יגלה כי ההרים יותר גבוהים בדרך חזרה". זה היה מזמן והוא צדק. יופי של טקסט. מלבד שני אלה יש עוד כותבים ומנסחים טובים ברשתות הטלוויזיה בישראל, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, יעקב אחימאיר, ירון לונדון, אבי רצון, ואולי עוד כמה אך הם וודאי לא רבים. אמנון אברמוביץ' ואהוד יערי חדי הלשון הם בעלי כושר ביטוי ייחודי רבי אומנים בניסוח ולהטוטני המטפורות. שפתם עשירה, מהוקצעת, וקולעת. הם מוכשרים. השאלה הרלוואנטית בטלוויזיה היא כמה זמן לוקח להם לרקוח את האמירות הבלתי נשכחות שלהם בלחץ העשייה, ותעשיית הטלוויזיה היא סיר לחץ. דבר אחד ברור ומוחלט. אין סיכוי שהאמירות השנונות של הטובים במנסחים הטקסטים בטלוויזיה נשלפות מהשרווּל. הן מחושבות מראש.

רבים חשבו שאמירותיו האימורטאליות של מנחה הטלוויזיה האמריקני רָב המוניטין ג'וֹנִי קָארְסוֹן המנוח נורו על ידו אינסטינקטיבית מהמותן . רבים סברו שההתחכמויות שלו , הטקסטים השנונים , הבדיחות החכמות , וההומור של גאון תוכניות ה- Talk Show בתוכנית הטלוויזיונית המפורסמת שלוֹ ברשת האמריקנית "NBC – The Tonight Show", שרצה שנות דוֹר רצופות 1992 – 1962 ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, אומנם נשלפו מהשרווּל ונאמרו כלאחר יד. טעות זה לא נכון. לאחר שפרש גילה לציבור כי מעולם לא אִלְתֵּר ולא הִמציא דבר. הכל היה כתוב, מחושב, ומתוכנן לפרטים מראש. המפיקים והעורכים עשו חזרות קפדניות לקראת שידורה הישיר של כל תוכנית. הם ערכו חזרות מדויקות ותִּזמנו את האמירות של ג'וני קארסון, בעוד לצופי הטלוויזיה היה נדמה כאילו הן פרי תגובה של הרגע ונשלפו לפתע מהשרוול ע"י המנחה המוכשר.

carson

טקסט תמונה : 1965. ג'וני קארסון השָנוּן (מימין) מראיין בתוכנית "The Tonight Show" של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את בימאי הקולנוע וודי אלן שהינו איש חריף ביטוי בפני עצמו . (באדיבות TV GUIDEׂ).

ג'וני קארסון קבע כי הטקסט איננו מקרי והוא תמיד מחושב מראש גם אם נדמה כי הוא נשלף מהשרוול. זאת הייתה גאוניותו. כישרונו של ג'וֹנִי קָארְסוֹן היה טמון ביכולתו להתכונן ולהתאמן שבעים ושבע פעמים לקראת השידור הישיר. נדמה היה כי אמירותיו השנונות  באמת נאמרו כלאחר יד ונשלפו מפני שהדבר נעשה בחֵן ובטבעיות כה רבה וכמובן בעיתוי הנכון. אך הן תוכננו למפרֵע. זאת הייתה גאוניותו של המנחה. "לא השארתי דבר ליד המקרה", אמר, והוסיף ג'וני קארסון, "הצהרות טלוויזיוניות הנשלפות מהשרווּל משולות ל- Gembling . הן הימור שעלולות להפוך לחֶרֶב פִּיפִיוֹת ואת אומרם לטמבל וטיפש גמור". מן ההיבט הזה היה ג'וֹנִי קָארְסוֹן איש טלוויזיה מחושב וזהיר שלא נטל מעולם סיכונים מיותרים.

קריינות הפתיחים של מגישי ומגישות מהדורות החדשות בטלוויזיה הם בעלי חשיבות עליונה. כמוהו איכות הטקסט ומבנה הכתבה העומדת לעלות ל- "אוויר". טקסט המגיש מהווה את האֶלֶמֶנְט הראשון המוביל את הצופה בסלון ביתו ומחבר וקושר אותו לאינפורמציה המשודרת. אין על זה וויכוח. יש יתרון ברור להופעה נאה של המגיש והמגישה מול המצלמה. יש חשיבות גדולה לסגנון הקריינות שלהם, לגוון הקול, וחיתוך הדיבור. אך חשוב מכל אלה ומכל אולפן נוצץ הוא מהות הטקסט ואיכות התוכן. כתיבת הטקסטים בטלוויזיה היא אומנות. הדוקומנטריסט האולימפי רב המוניטין, היהודי – אמריקני המנוח באד גרינספאן (Bud Greenspan) היה רָב אמן בכתיבת טקסטים לטלוויזיה. הטוב ביותר שהִכרתי בחיי בתחומו. עוד תגיע השעה לדוּן בסִדרה באיש הכביר והנדיר הזה שהשפעתו על התפתחות תיעוד הספורט בטלוויזיה היא מכרעת ומדהימה כאחת.

הטקסט הכתוב והמתוכנן בטלוויזיה בו יש לכותבו שְהוּת זמן מספקת לסגנן, למחוק, לתקן ולעַצְבוֹ מחדש הוא יתרון עצום לעומת ניסוח הנאמר בשידור ישיר. לא כל שכן כשמדובר בשידורי ספורט ישירים בטלוויזיה שָם הדבר מורכב שבעתיים. תיאור אירועי ספורט הלובשים ופושטים צורה וחולפים ביעף כמו בסרט נע מצריך כּישוּרֵי עַל ליד המיקרופון. תמצית כִשרון שַדָּר הטלוויזיה מוצאת את ביטויה ביעילות מיתרי קוֹלוֹ לתרגם במהירות את מחשבות המוח למֶלֶל הגיוני וחסכוני תוך שינוי האינטונציה וגוון טון הדיבור בד בבד עם היכולת לבנות את הדרמה ולרגֵש את הצופים. זאת רטוריקה מבריקה. אומנות של ממש. בדיוק הסיבה מדוע מועדון שדרי הספורט האיכותיים מונה כה ספורים מהם. ראש וראשון להם הוא יוֹרָם אָרְבֶּל . במידה רבה עילוי. אני מכיר שַדָּרים רבים בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה שהגיונם השתבש מסיבה כלשהי בעֵת עבודתם. דווקא בשעה שנדרש מהם ריכוז יתר של מחשבה הם היו זחוחים ופזורי נפש והמיקרופון שלידם הניב ניסוח מבולבל, אינפורמציה שגויה, וגם דברי שטות והבל. הם היו מוכנים בחפץ לֵב לקחת בחזרה את המילים שנאמרו על ידם בשידורים ישירים של מחלקת הספורט, בין אם הדבר נאמר בעמדות השידור באִצטדיונים, או בעֵת ההגשה באולפן ברגע של אִלְתּוּר. הם לא יוכלו לעשות זאת לעולם. כי מילתם חסרת ההיגיון כבר נאמרה למיקרופון, הוקלטה לנצח על טֵייפּ השידוּר, ונצרבה לעַד בתודעת הציבור שאליו שידרו. מעט מאוד שדרים ופרשנים במחלקת הספורט עמדו בהצלחה במשימות השידור הקשות ושמרו על אמינותם לאורך ימים. הטובים באמת היו דן שילון, אלכס גלעדי, יורם ארבל, נסים קיוויתי, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ והפרשנים יוסף טלקי ז"ל (שחייה), ד"ר גלעד וויינגרטן יבד"ל ומולי אפשטיין יבד"ל (א"ק), ז'קי ווישניה (התעמלות), אריה מליניאק ואלי סהר (כדורסל), ואבי רצון (כדורגל).  

משֶה גֶרְטֶל הוצב על ידי להיות שַדָּר – מחליף בתחרויות השחייה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 בתום עידן נסים קיוויתי. הרזומה האולימפי שלוֹ עד אז היה דַל. הוא שידר משחים ספורים באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ועוד כמה נוספים ביום בודד (מתוך שבעה ימי תחרויות שחייה בכל אולימפיאדה) בחלוף ארבע שנים במשחקים האולימפיים של סיאול 1988. הוא היה שחקן מחליף שלישי ליד המיקרופון של הטלוויזיה. המנדט להציב את משה גרטל כשדר טלוויזיה ב- 1992 היה פרוזאי ונטול כל תשוקה מצִידִי, ולכן זמני. בלוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988 הוא נהנה מיומרה רגעית שלי אך הכרחית מפני שלוחות הזמנים של תחרויות השחייה והא"ק האולימפיות חופפות האחת את השנייה יום או יומיים בכל אולימפיאדה . בשלב מסוים נהגתי להעביר את שַדָּר השחייה הדגול נסים קיוויתי מהבריכה לתחרויות הא"ק באצטדיון המרכזי של הקומפלקס האולימפי. יורם ארבל ומשֶה גֶרְטֶל נקבעו למלֵא את מקומו לפרקי זמן קצרים. נסים קיוויתי היה שַדָּר א"ק ושחייה מוביל בעל שיעור קומה בקנה מידה בינלאומי בדרגה שלימה מעל יוֹרָם אָרְבֵּל ובכמה רמות מעל משה גרטל. משפינה נסים קיוויתי בגיל 65 את כֵּס השידור של השחייה האולימפי לעַד בגלל יציאתו לפנסיה, הושבתי שם לרגע קט באין ברירה את משֶה גֶרְטֶל. נעליו של נִסִים קִיוִויתִּי היו גדולות עליו כבר מבראשית ולא רק עליו . זה היה מינוי של שעה, מעין מחדל ברירה, אך משֶה גֶרְטֶל הוכיח כי בשידור הציבורי אין דבר קבוע יותר מהזמני. הוא עשה שגיאות רבות כשַדָּר אולימפי. מינון, נבונות, ואיכות המֶלֶל שלו היו יותר מבעייתיים. מרוֹם עמדת השידור ב- ברצלונה 1992 דילג משֶה גֶרְטֶל לתחרויות השחייה האולימפיות באטלנטה 96' (Atlanta 1996). באחד מלילות השחייה הארוכים והמרתקים באולימפיאדת אטלנטה 96' הוריתי לו לסיים את השידור הישיר ולהחזירו הביתה לאולפן המְנַוֵוט בירושלים. משה גרטל רצה להיפרד בנימוס מצופיו בטלוויזיה הישראלית . לפתע יצא לוֹ לוֹמַר בתום לֵב ובהיסח דעת טקסט בלתי הגיוני למיקרופון של הטלוויזיה, "לַיְלָה טוֹב לצוֹפִים בבַּיִת – נוּחוּ עַל מִשְכָּבְכֶם בְּשָלוֹם" (!) [1]. משֶה גֶרְטֶל לא התכוון לכך כמובן אך לעולם לא יוכל לקחת את המילים האלה בחזרה מפני שהן צרובות לעַד על טֵייפּ השידור. האמירה הפתטית הזאת כמו רבות אחרות שלו ואוצר המילים הנבוב והבזבזני הסבו במשך השנים נֶזֶק כבד לאמינותו כשַדָּר ומוסר אינפורמציה לציבור. הן הפכו אותו לקוריוז ופגעו בעקיפין גם בדימויה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המחזיקה בשורותיה שַדָּר כה יָרוּד ברמתו [2]. אולי הוא השתפר מאז בכמה קריטריונים של השידור הישיר Play by play, אולם הכתם בה הוא מאחל לצופיו "נוּחוּ עַל מִשְכָּבְכֶם בְּשָלוֹם" הוא בל יימחה והופך אותו לא רק לשדר גרוטסקי אלא לבן אדם דל ומגוחך. מעולם לא שמעתי שדר כלשהו בארץ ו/או בעולם נפרד באיחולים כאלה מצופיו. אין כאן שום הומור. יש כאן אוּמְלָלוּת ומִסְכֵּנוּת. 

באולימפיאדת אתונה 2004 שידר משֶה גֶרְטֶל בהתלהבות רבה את הטקסט הבא : "וֶורֶד בּוֹרוֹכוֹבְסְקִי חמישית עם אפשרות פריצה למקום השני", שניות ספורות לפני שסיימה בכלל אחרונה במקצה שלה. משה גרטל איננו שדר ספורט במובן המקובל של המונח. ההסכמה הכללית הציבורית מסייגת ומתייגת אותו במידה לא מעטה בקטגוריה של קוריוז. הוא אפילו לא העפיל לדרגה של "שנוי במחלוקת" בגלל שניצב מתחתיה. באולימפיאדת בייג'ינג 2008 זעק משה גרטל בשארית כוחותיו למיקרופון הטלוויזיה הציבורית ב- Leg האחרון של משחה השליחים ארבע פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, "צרפת תכה את ארה"ב שוק על ירך…! אני חותם לכם על זה…(!)". דווקא התחולל ההפך. ארה"ב ניצחה. כולנו יודעים למי ניתנה הנבואה. שַדָּר הא"ק הדָגוּל נסים קיוויתי היה מרוכז ומכונס בעצמו לקראת אחד מרגעי השיא של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בעֵת השידור הישיר של ריצת הגמר ב- 100 מ' . דווקא בשיא הריכוז שלוֹ בשעה שאחת המצלמות באִצטדיון האולימפי נחה ב- Close up על פניו של האָצָן קָארְל לוּאִיס התִּקווה האמריקנית והמועמד הטבעי לניצחון, דרוך מאוד לפני הזינוק לריצה הקלאסית, הֵגיב נסים קיוויתי כאוטומט למיקרופון : "רוֹאִים שקָארְל לוּאִיס מתוח מאוד, הוא נראה לי חִיוֵור", ואמר את מה שלא ראה. איזה חיוור ואיזה נעליים. פרדוקס שסותר את השֵכֶל הישר. אבחנה בלתי הגיונית ושגוּיה לחלוטין מפני שצבע עוֹרוֹ של האָצָן האמריקני האגדי שָחוֹר כפֶחַם.

בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת, אמן השידור הישיר יורם ארבל לא היה עוד בחטיבת הספורט שלי. את מקומו כשדר כדורסל תפש אורי לוי. פעם בתום התוכנית "חצי פינה" שעסקה בסיכום משחקי הליגה הכדורסל ו- שודרה במקרה בחג ל"ג בעומר, נפרד מצופיו  וסיפר להם בשידור ישיר בראוותנות יתר ובשליפה מהשָרְווּל כשדמותו ממלאת ב- Close up את המסך : "כאן מסתיימת תוכניתנו, ערב טוב לכולכם, עכשיו אני הולך למדורת ל"ג בעומר של הבן שלי כדי לאכול עמו תפוחי אדמה צלויים". טקסט מגוחך ופרידה פתטית מצופיו שהפכו אותו מייד ללעג. הדבר האחרון שעניין את צופי הטלוויזיה היה לאן באמת מועדות פניו של אורי לוי אנטי כוכב בתום השידור. בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים באתונה 2004 יצא לאוּרִי לֵוִי לומר בשידור ישיר לנוכח כניסת המשלחת האולימפית הענקית של ספורטאי ברזיל בשערי האצטדיון : "הנה המשלחת של ברזיל עם נבחרת ברזיל בכדורגל…". נבחרת ברזיל בכדורגל לא הייתה שם מפני שהיא לא העפילה בכלל לטורניר האולימפי בכדורגל של אולימפיאדת אתונה 2004. שגיאה מביכה ממנה אתה מבין ולַמֵד עד כמה הכתב מכין את שיעורי הבית שלו ועד כמה הוא מתכונן לקראת שידור ישיר שאמורים לצפות בו מילון צופי טלוויזיה במדינת ישראל. פרשנית הג'וּדוֹ של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באולימפיאדת אתונה 2004 יָעֵל אָרָד מונתה באופן מפתיע לשדרנית משנה של טקס הפתיחה לצִדוֹ של אורי לוי. שניהם ישבו בעמדת השידור המרווחת באִצטדיון האולימפי המפוֹאָר העמוס לעייפה כשלפתע מבלי שאיש הכריח אותה נפלטה לה אמירה שהיא שיא הטריוויה. היא הצהירה בפני מילון צופי טלוויזיה ישראליים כלהלן : "ככל הנראה יש כאן קהל רב מיָוָון…". היא כמובן צדקה. רוב הקהל בטקס פתיחה האולימפי שנערך באתונה היה אומנם יווני, אלא מה. היא הייתה חסרת כל רקע עיתונאי, נעדרת כל ניסיון וכִישרון שידור של טקס פתיחה אולימפי, מעולם לא החזיקה מיקרופון טלוויזיה בידיה קודם לכן. אף על פי כן החליטה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להפקיד בכל זאת את אחריות השידור שהייתה גדולה בהרבה מכפי מידותיה. בשעה ששידרו שניהם את תחרויות הג'וּדוֹ באולימפיאדת אתונה 2004 החליט אורי לוי לתאר לצופי הטלוויזיה בארץ את צפיפות הצופים בהיכל, ושידר בהתרגשות למיקרופון בעבור צופיו בארץ : "האולם מלא עד אֶפֶס מקום למרות שיש בו כמה כיסאות פנויים". כל מילה מיותרת. שיא הביזיון של שניהם בא לידי ביטוי בשידור הישיר של טקס הפתיחה באולימפיאדת בייג'ינג 2008. שניהם לא זיהו ולא הכירו אין ספור של נושאי הדגלים שהובילו את המשלחות בסך בתוך האצטדיון האולימפי. ניהלתי, הפקתי, ערכתי, ושידרתי תשע אולימפיאדות. מעולם לא חזיתי ב- חטא עיתונאי טלוויזיוני כה מביש שבו שדרני טלוויזיה אינם מזהים לציבור הצופים שלהם את נושאי הדגלים של המשלחות.

אמיר בר- שלום (היום הכתב הצבאי המוערך של ערוץ 1) שידֵר את מסע הניצחון הימי של גַל פרידמן הזוכה במדליית הזהב בגלשני מִיסְטְרָאל באולימפיאדת אתונה 2004 והציג את שורת מאמניו של ספורטאי העַל האולימפי כלהלן : "תרשו לי להציג את הצֶלַע השלישית בצֶמֶד". טעות גסה במתמטיקה . מגישת הספורט אוֹרִית כָּסִיף בִּישְרָה באחד הימים לאומה בישראל באחת מתוכניות "משחק השבת" בסוף שנות  ה- 80 של המאה הקודמת, "הא"ק היא מלכת ההתעמלות". היא עשתה זאת בביטחון רב אך לרוע מזלה אין הגדרה כזאת. היא הפכה את עצמה ואת התוכנית שהיא מגישה לחוכא ואיטלולא. סיבה טובה להדחתה המיידית מעמדת ההגשה. שדרנית "מבט ספורט" מירי אליקים שידרה בעשור הראשון של שנות ה- 2000 טקסט פרדוקסאלי כלהלן : "אלוף ישראל בריצת 400 מ' , נאור גרין , שמר על שיאו כשסיים את הריצה בתוצאה של 46 מטרים ו- 50 סנטימטר". שגיאה חסרת הגיון כזאת לא הייתה יכולה לקרות לעולם ליורם ארבל, מאיר איינשטיין, דייויד קולמן, קנת' וולסטנהולם, ו/או הווארד קוֹסל. גב' מירי אליקים לא סולקה מתפקידה ולא שילמה כל מחיר מקצועי בגין טעות כה קולוסלית, טקסט כה מגוחך, חסר הגיון, וגרוטסקי.

שדרי טלוויזיה לא מעטים – בארץ וגם בעולם הפכו את הטקסט הפתטי שלהם רווי שגיאות לחֶרֶב פִּיפִיוֹת. הם היפכו ללעג וקלס, משל ושנינה, לחוכא ואיטלולא. לעומת הנופלים קיימים אישי שידור אחרים. שלושה אנשי טלוויזיה אוניברסאליים הביאו את השידור הישיר של הספורט הכדורגל בטלוויזיה לדרגת אומנות. האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell), שַדָּר ה- BBC הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם (Kenneth Wolstenholme), ויורם ארבל. האווארד קוסל הוביל את שידורי האגרוף וה- NFL במשך 20 שנה (1985 – 1965) ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, וטבע את הסלוגן העיתונאי שרבים מאתנו התחנכו עליו, "Tell it like it is". קנת' וולסטנהולם היה שַּדָּר כדורגל אנגלי יוצא דופן של רשת הטלוויזיה הציבורית ה- BBC , ללא ספק אלוף האיפוק והאנדרסטייטמנט הבריטי. הדקה ה- 120 של משחק הגמר במונדיאל הכדורגל 1966 שנערך באצטדיון "וומבליי" בשבת – 30 ביולי 1966 בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה זכורה לנצח. לא רק בגלל הזכייה ההיסטורית הראשונה (והאחרונה עד כה) של נבחרת אנגליה בגביע העולם, אלא גם בשל השידור הישיר של קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם. אנגליה צעדה בדקה ה- 120, הדקה האחרונה של ההארכה והמשחק, ביתרון 2:3. כל הנבחרת הגרמנית "שכבה" על השער האנגלי במאמץ להשוות את התוצאה ל- 3:3. אלה היו שניות הסיום. שופט המשחק השווייצרי גוֹטְפְרִיד דִינְסְט (Gottfried Dienst) הציץ בשעונו וכבר עמד לשרוק לתום המשחק, כשג'ף הרסט בלתי מכוסה קיבל לפתע כדור ארוך טווח מאחור מהקפטן שלו בּוֹבִּי מוּר והחל שועט עמו קדימה לעבר שערו של השוער הגרמני הָאנְס טִילְקוֹבְסְקִי. המגן הגרמני וולפגאנג אובראט דלק אחריו אך זה לא עזר לו. ג'ף הרסט ניצל את המקדמה, חדר לרחבה, ומ- 14 מ' בעט בעוצמה דווקא ברגלו השמאלית והבקיע את שערו האישי השלישי והשער הרביעי לזכות נבחרתו. אנגליה ניצחה 2:4. קנת' וולסטנהולם שידר ישיר את סיומו של האירוע שהכתיר את אנגליה בתואר אלופת העולם בכדורגל בקור רוח וב- Understatement באיפוק רב עוצמה יוצאים דופן בשעה שניסח את הטקסט הבלתי נשכח ההוא במילים האלה בשניות האחרונות של ההתמודדות :

And here comes Hurst, he`s got…some people are on the pitch…They think it`s all over… it is now

(השלים את הניסוח לאחר ש- ג'ף הרסט מבקיע תוך כדי ההתייחסות של קנת' ולסטנהולם את שערו השלישי וחותם את תוצאת המשחק 2:4. אנגליה ניצחה את נבחרת מערב גרמניה 2:4 וזכתה בגביע העולם בכדורגל. השַדָּר קנת' וולסטנהולם מהווה זיכרון נצח עבור בני עמו הבריטיים וגם עבור אנשי טלוויזיה רבים בעולם, בעיקר שדרנים וכותבי טקסטים.

wolstenholme

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 60 של המאה שעברה. זהו הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלִם (Kenneth Wolstenholme בן 46) שדר הכדורגל הדָגוּל של ה- BBC במונדיאל אנגליה 1966. מחליפו בעתיד דיוויד קולמאן (David Coleman בן 40) שימש המגיש הראשי באולפן המנווט של ה- BBC בלונדון. (באדיבות ה- BBC).

אחד הספרים עבי הכרס שאני חוקר וכותב במסגרת סדרת הטלוויזיה רחבת היקף בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", קרוי,  "השער שלא היה". הספר הזה עוסק בהפקה הנפלאה והיעילה של ה- BBC את מונדיאל אנגליה 1966. בראש ההפקה הטלוויזיונית הבריטית הבלתי נשכחת ההיא ניצבו בראיין קאוגיל (Bryan Cowgill) ו – אלק וויקס (Alec Weeks). 

בישראל של 1966 טרם הייתה קיימת טלוויזיה. הסרט התיעודי הזה "4 : 2" נקנה על ידי בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת הספורט דאז ושודר שוב ושוב בהזדמנויות שונות. פנינת שידור בעלת ערך תיעודי רב ששמורה בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך לצפות בקטע ה- Video הזה כדי להבין את גדולתו האימורטאלית של השַדָּר האנגלי הנבון והבלתי רגיל הזה קנת' וולסטנהולם שאיננו עוד בין החיים. דן שילון ואלכס גלעדי התחנכו על מורשת השידור של ה- BBC ואימצו אותה אל לִבָּם. קטעי Video ו- Film רבים של Play by play מסוף עשור ה- 60 ועשור ה- 70 במאה הקודמת של דן שילון, אלכס גלעדי, וגם של יאיר שטרן שמורים בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומלמדים כיצד שידרו כאן אירועי ספורט לפני שלושים וארבעים שנה.

השַדָּר השלישי הוא ללא כל ספק יוֹרָם אַרְבֶּל. יורם ארבל בעל קול הבריטון היה קריין חדשות ברדיו "קול ישראל", והחל בחורף 1972 את הקריירה שלו בחטיבת הספורט של טלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו של דן שילון. הוא נמנה על צוות השידור שלי בהפקת שידורי הטלוויזיה הישירים בגביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1986. ב- 22 ביוני 1986 הפקדתי בידו את המיקרופון במשחק המסקרן בעל עניין בינלאומי בו התמודדו נבחרות אנגליה וארגנטינה בשלב רבע הגמר של האליפות באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" (Azteca) במכסיקו סיטי. ישבתי בעמדת הפיקוד שלי ב- IBC במכסיקו סיטי ועקבתי בעניין רב אחרי השידור שלוֹ. הוא ידע לשדר. בדקה ה- 51 כבש דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָאָראדוֹנָה (Diego Armando Maradona) שער שנוי במחלוקת, ספק ביד ספק בראשו, לזכות ארגנטינה והעלה אותה ליתרון 0:1. השופט הטוניסאי עלי בֵּנַאסֶאר (Ali Benaser) שניצב קרוב למקום ההתרחשות אישר את השער למרות מחאותיהם הנמרצות של השחקנים האנגליים. הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO כיסתה את המשחק הזה באמצעות כמות לא מבוטלת של 15 – 12 מצלמות ומערכת של 3 (לעיתים גם 4) יחידות Replays של הילוכים חוזרים איטיים ממוחשבת, לרבות צילום מהזווית הנגדית ההפוכה – בכל אצטדיון. בעיטת הפתיחה של המשחק אנגליה – ארגנטינה נקבעה על פי הסכם מוקדם בין הוועדה המארגנת המכסיקנית לבין ה- EBU לשעה בלתי מקובלת, שתיים עשרה (12.00) בצהריים שעון מכסיקו שהקביל לשמונה בערב שעון אירופה ותשע בערב שעון ישראל. ההתמודדות שודרה ישיר בכל רחבי תבל וגם אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית העברנו אותו בשידור ישיר מ- מכסיקו סיטי לירושלים. ב- Replay השלישי והאחרון של TELEMEXICO (מזווית צילום של מצלמה גבוהה שהוצבה מאחורי השער של נבחרת אנגליה), סיכם יורם ארבל את הדִילֶמָה שהתחוללה על כר הדשא, היה או לא היה, ובנה טקסט מדויק וחסכוני בן תריסר מילים : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן". בכך אבחֵן בנחרצות את מה שהתחולל על כר הדשא וקבע עובדה : דייגו ארמאנדו מאראדונה הבקיע את השער בידו ולכן הוא עבריין (!) הקפטן הארגנטיני עצמו העניק במסיבת עיתונאים הסבר תיאולוגי למעשה העבריינות שלו והכתיר את השער שהובקע בידו, "יד האלוהים". דייגו ארמאנדו מאראדונה שנא את נבחרת אנגליה בכדורגל. שער "יד האלוהים" שלו היה מעשה נקמה בבריטניה שהביסה ב- 1982 את מולדתו ארגנטינה במלחמת איי פוקלנד. יורם ארבל הוא שַדָּר ספורט מחונן. ווירטואוז ורב אומן בניסוח בשידור ישיר. האחד שאולי אין שני לוֹ. על הניסוח וההבחנה ההיא ב- 22 ביוני 1986 הוא ראוי לפרס פוליצר.

arbel

 טקסט תמונה :  היום מרום גילי או טו טו 80 , אני יכול לקבוע בביטחון כי יורם ארבל הוא גדול שדרי הספורט הישראליים בטלוויזיה בכל הזמנים . לא תמיד חשבתי ככה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי  בשנת  1980 . ארכיון יואש אלרואי) .

brodie 2

טקסט תמונה : יום שישי בבוקר – 27 במארס 1981 . נמל התעופה של העיר הצרפתית סטרסבורג . יורם ארבל (משמאל) והפרשן טל ברודי (מימין) יחדיו עם גביע אירופה לאלופות בכדורסל . עשר שעות קודם לכן זכתה מכבי ת"א בפעם השנייה בתולדותיה בגביע הנכסף לאחר שניצחה בסטרסבורג את הקבוצה האיטלקית סינודינה בולוניה בתוצאה 80 : 79 . כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מיניתי את שניהם להוביל ישיר את השידור ארצה שזכה לכמעט % 100 רייטינג . יורם ארבל ירש את כיסאו של שדר הכדורסל הקודם אלכס גלעדי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לכוחה של המילה הנאמרת בשידור, בתקשורת המונים בטלוויזיה ובקולנוע, יש השפעה מָגִית עלינו. האירוע לא ייזכר תמיד בשל תוצאת הסיום שלו, אך ייצרֵב בזיכרון בגלל הכּוֹתֶּרֶת שהוענקה לו תוך כדי התרחשותו. איש כמעט אינו זוכר את תוצאת משחק הכדורגל ישראל נגד אוסטרליה ב- 19 במרס 1989. אך כולם יזכרו את הכותרת שיורם ארבל העניק למשחק הזה, "ככה לא בונים חומה". אמירות קולעות יוצרות כותרות מילוליות. כותרות מילוליות מקבעות זיכרון צילומי והופכות את האירוע המצולם בטלוויזיה ובקולנוע לנִצחיים.

אלכס גלעדי ואנוכי היינו פריקים של קולנוע בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. פשוט אהבנו סרטים. את "חלף עם הרוח" ו- "הארי המזוהם", ראינו כמה וכמה פעמים יחדיו באולמות הקולנוע של תל אביב. בכל פעם שוחחנו על כמה מסצינות הצילום הייחודיות בסרטים והטקסט הנצחי הקצר הנלווה אליהן. זיכרון הצילום והמילולי הקצר הזה הוא שבונה לעַד את כותרת הסרט. הסרט הנִצחי "חלף עם הרוח" (GONE WITH THE WIND) ייזכר בשל שני טקסטים מפורסמים שנאמרו בסופו. טקסט הפרידה הדרמטי בן שבע המילים של רֶט בּאטְלֶר (בכיכובו של קלארק גייבל) המחליט לסיים את רומן האהבה הגדול ולנטוש את אהובתו סְקָארְלֶט א'וֹהָרָה (השחקנית וויויאן ליי) ואת הבית באחוזת טָרָה לאחר שנמאס לו מקשיות העורף ומכפיות הטובה שלה שהיא מפגינה כלפיו. הוא משיב לה בציניות בטון שליו ונוֹן – שָאלָאנְטִי : Frankly my dear, I don`t give a damn. במקור כותבת מחברת הספר מרגרט מיטצ'ל בת הדרום טקסט שונה טיפ – טיפה מזה הנאמר בסרט כלהלן : My dear, I don`t give a damn אך התסריטאי סִידְנִי הָווֹאַרְד והמפיק דֵייוִיד סֵלְזְנִיק החליטו לצרף את המילה “Frankly” לאמירת הנצח הזאת של רט באטלר. לעַד ייזכר גם טקסט הסיום של הסרט כולו, כשסקארלט א'והרה מבינה לבסוף שאכן רט באטלר שרק הרגע נטש אותה הוא באמת אהבת חייה ואיננה רוצה לוותר עליו, שחה לעצמה :                                                      

"I will go home, I will think of some way to get him back, after all tomorrow will be another day". 

אפשר לצרף לשתי האמירות האלה גם אמירה שלישית של האב ג'ראלד א'והרה שאומר לבתו סקארלט בתחילת הסרט על רקע אהבתה הנכזבת לאשלי ווילקס :

"Land is the only thing in the world worth working for because it is the only thing that lasts". 

עלילת הסרט "הָארִי המְזוֹהָם" (Dirty Harry) של הבימאי דון סיגל מ- 1971, נשענת על האמירה הידועה של השחקן קְלִינְט אִיסְטְוּוד (Clint Eastwood) יפה התואר המגלם את הבלש הקשוח הָארִי קָאלַהָאן במשטרת לוס אנג'לס. בסצנת מרדף היֶרִי המפורסמת של הבלש האמיץ אחר פורץ בנקים באחד מרחובות העיר, כשקְנֵה אקדח המָאגְנוּם שלוֹ מאיים על הפורץ השרוע פצוע על המדרכה וגם ידו לוֹפֶתת עדיין אקדח שלוף, ובעצם סכנת מוות מרחפת על שניהם , מהמר קלינט איסטווד על חייו. בטוֹן הדיבור הסמכותי והבוטח שלוֹ שהפך לסִמלו המסחרי הוא אומר את האמירה המונומנטאלית הבלתי נשכחת בסרט, O. K. go ahead and make my day סלוגן שהפך חיש מהר ל- Headline של סרט הקולנוע רב המוניטין הזה שקנה לו מעריצים רבים. הפירוש לכוונה המסתתרת מאחורי אמירת הנצח של השוטר הקשוח מלוס אנג'לס, ברורה : "…או. קיי. תירה עלי ואני אפוצץ אותך במאגנום שלי…". הסצנה המותחת הזאת מסתיימת באופן מפתיע. הפושע שנפגע כבר קודם לכן מקליע אקדחו של הבלש ושוכב פצוע על המדרכה ברחוב מבין עם מי יש לו עסק ומניח את נשקו. הָארִי קָאלַהָאן (קלינט איסטווד) לא מרפה. הוא סוחט את הֶדֶק אקדח המַאגְנוּם שלוֹ המכוון עדיין לעבר יריבו. נשמע קליק קטן. צליל הנוֹקֵר. לא נוצרה ירייה. מחסנית האקדח הייתה ריקה. לא נותרה בו עוד תחמושת. הארי קאלהאן השתמש כבר בכל כדורי האקדח. אלכס גלעדי ואנוכי ראינו את הסרט ההוא "הארי המזוהם" שלוש פעמים בתוך שבוע ימים את.

הסרט "הסַנְדָק" (The Godfather) בן השלוש שעות, מ- 1972, המבוסס על סיפרו הידוע של מָאריוֹ פּוֹצוׁ, ובבימויו הנפלא של פְרָאנְסִיס פוֹרְד קוֹפּוֹלָה, ייזכר לעד בשל אמירה מפורסמת אחת של מרלון בראנדו המגלם את תפקיד הסנדק הארכי – מאפיונר, דוֹן וִויטוֹ קוֹרְלֵיאוֹנֶה. באחת הסצינות הידועות בסרט מבקש זָמָר ממוצא איטלקי ג'וֹנִי פוֹנְטָנָה את עזרתו של הסנדק כדי שיסדר לו תפקיד ב- Showbiz באחד מסרטיו של מפיק הוליוודי קשוח . אמירתו האימורטאלית של הסנדק לג'וני פונטנה I will make him an offer , he can’t refuse it נכנסה כבר מזמן לפנתיאון ההיסטורי של אמִירוֹת שהפכו כותרת לאירוע.

המערבון הנודע The Good, The Bad, and the Ugly (הטוב, הרע, והמכוער) של הבימאי האיטלקי סרג'יו ליאונה שנעשה ב- 1966 בהשתתפות קְלִינְט אִיסְטְווּד ואֵלִי וַואלָאך ובוים בידי הבימאי האיטלקי סֶרְגְ'יוֹ לֵיאוֹנֶה, וסיפור עלילתו מתרחש בעת מלחמת האזרחים האמריקנית (נמשך שעתיים וארבעים דקות), ייזכר בשל אמירתו הנון שאלאנטית של הפושע המבוקש בשם "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) ברגע דרמטי בעת סצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דבּרן והססן כלהלן : If you have to shoot, shoot, don't talk  

כותבי עֵט, סופרים ומשוררים מוכשרים, מחברי מחזות, אומנים, מדינאים ומנהיגי מדינות, מפיקים ובימאים גאונים בקולנוע ותסריטאים טובים, וגם שדרי הספורט יצרו וטבעו אמירות שנצרבו בזיכרון שלנו לתמיד. על פי אותו העיקרון פעלו גם שני שדרי העל יורם ארבל ונסים קיוויתי שטבעו מטבעות שידור שלא ישכחו.

ציטוט : "דברים שאינם יוצאים מן הלב – לא יעברו דרך האוזן". (ר' משה אבן עזרא).

אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם . נשיא ארה"ב אברהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח. בעל יושרה מוחלטת, גאון כתיבה בכתב ובע"פ, ובעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית בארצו (הצפון נגד הדרום) כשחנך את בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg). בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו ביולי 1863 כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה. נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. הנשיא בן ה- 54 היה הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם מקצועי אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett) בן ה- 70 שהיה בעברו מזכיר המדינה ונשיא אוניברסיטת הרווארד. הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אברהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה באותה התקופה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו הנשיא. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים ב- 19 בנובמבר 1863 ב- גֶטִיסְבֶּרְג. הוא איחר בשעה ונאם שעתיים . הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי, הידוע כנאום גטיסברג ושמו "לידה חדשה ב- חֵרוּת". על פי הידוע עמל הנשיא על כתיבת תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

lincoln 1

טקסט מסמך : 19 בנובמבר 1863. גטיסברג. זהו טקסט המקור של נאומו של נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן בעת חנוכת בית הקברות הלאומי בגטיסברג.

תרגום לעברית : 

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת , או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים . הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם, במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן, אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה, שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה".

lincoln 2

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן ב- 1860, בן 51, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב. יכולת ההבעה שלו בע"פ, טקסט נאומיו, וכשרון הכתיבה שלו היו גאוניים. מנהיג יחיד סגולה בהיסטוריה המודרנית של האנושות. קראתי את מרבית כתביו. 

הנשיא אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) השקיע זמן עצום במלאכת כתיבת הטקסטים שלו. למרות שהיה נואם בעל מוניטין, מוכשר, והיטיב לכתוב – לקח לו זמן לגבש את הטקסט, לברור את המילים, ולהרכיב את המשפטים. הוא כתב, שִינה, ומחק, ושוב כתב ושוב תיקן, ושוב שיפץ, עד שהגיע לתוצאה הסופית שאותה החליט לאַמֵץ אל ליבו ולתת לה פרסום. כל כותב טקסטים מכיר את ההתלבטות הזאת על הנייר ואת השאיפה למצוינות הכתיבה שלעולם איננה תמה. תמיד נדמה לך לאחר קריאת הטקסט של עצמך, גם לאחר שהודפס, כי אילו היו לך עוד כמה דקות נוספות היית יכול לשפר ולכתוב את הגרסה האחרונה טוב יותר. כמו כל כותב טוב, נואם מוכשר, תסריטאי קולע, או שַדָּר מחונן – גם הנשיא אייבראהם לינקולן בנה כותרת מסכמת לנאומו ההיסטורי הקצר בו קרא לזיכרון הנופלים שהקריבו נפשם למען חירות האדם . המשפט האחרון בנאום, "…מן המתים הנערצים האלה אנחנו שואבים מסירות מוגברת למטרה שלמענה נתנו הם את קורבן המסירוּת המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן כי מתים אלה לא מתו לשווא, וכי אומה זו בחסד אלוהים, תתחדש בכוּר החירות , וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה" – שהוא תמצית כל שלטון דמוקרטי באשר הוא ינון לנצח. כ- 20000 (עשרים אלף) איש התכנסו בבית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) והאזינו לטקסט קצר בן כ- 265 מילים שנקרא ע"י הנשיא מפתק נייר כתוב בכתב ידו. משסיים את נאומו בתוך שתי דקות ומשהו חזר למקומו. הכול היו מופתעים ואף מאוכזבים מהטקסט הקצר. חלק מהציבור שהתאסף בבית הקברות לא תפש כי נאום הנשיא תם, ולכן כמעט ולא מחאו לו כף. הנשיא אייבראהם לינקולן חשב לעצמו שאם זו תגובת הנאספים כנראה שהנאום לא היה מוצלח כל כך. למחרת קיבל מברק מהנואם הראשון בטקס אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everet) עצמו שכתב לו כך : "אדוני הנשיא, הייתי שמח אילו ניתן לי לשבח את עצמי ולומר כי אומנם התקרבתי אל הרעיון המרכזי של המאורע בנאום של שעתיים, כשם שאתה עשית זאת בשתי דקות". הנשיא החכם וההחלטי אולם צנוע ועניו השיב לו כדרכו בצניעות רבה : "אני שמח לשמוע, כי לפי  דעתך, לא היו דברי הקצרים כישלון גמור". נאומו של הנשיא אייבראהם לינקולן חתוּם בליבה של האומה האמריקנית (והאנושות) לדוֹרי דוֹרוֹת.

lincoln 3

טקסט תמונה : אייבראהם לינקולן נשיא ארה"ב בעת מלחמת האזרחים בשנים 1865 – 1860 ימים ספורים לפני שנרצח. בתקופת נשיאותו בת ארבע שנים הזדקן לבלי הכר. האחריות העצומה שהוטלה עליו כמנהיג ונשיא של אומה השקועה במלחמת האזרחים בת ארבע השנים 1865 – 1861 בין הצפון לדרום  וכאדם המנסה לשמור על אחדות האומה, הטביעה עליו את חותמה, וגרמה לו צער רב. הנשיא בעל הפנים המיוסרים הזדקן עד למאוד.  

אין לנאום ההיסטורי הזה של אייבראהם לינקולן דבר עם שידורי הספורט, אך יש לו הרבה מן המשותף עם יכולת הכתיבה, יעילותה, והכישרון לומר דברים בקיצור גם בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת. נאום גטיסברג של אייבראהם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 השפיע עלי השפעה מכרעת לא רק בשל המסר האנושי אלא בגלל סגולתו וכשרונו של הכותב להביע את דעתו בתמצית. כל אחד מאתנו העוסק בכתיבה ואמירה בתקשורת מתלבט כיצד ובאיזה אופן לומר את דבריו. זה נכון בעיתונאות הכללית וקיים גם בעיתונאות הספורט בטלוויזיה. ניסיון הכתיבה של הנשיא אייבראהם לינקולן וחכמתו וגאונותו בתקשורת המונים קנתה לה מוניטין רב כבר בימים ההם. הנאום הקצר והגאוני ב- 19 בנובמבר 1863 שוּוָק בהצלחה מאז כמסמך אנושי איכותי רָב הַשְרָאָה ושהפך במהירות לנחלת הכלל [1].

הנה טקסט נוסף לא כל כך מפורסם אומנם אך לא פחות מרשים ולא פחות אֵיכוּתי שנכתב אף הוא בנסיבות הירואיות. חייבים לקרוא ולשָנֵן אותו היטב כדי להכיר בכישרונו העצום של הכּוֹתֵּב ובחשיבותו העצומה של הכָּתוּב . בראשית שנת 1950 הביא בן ציון ישראלי (ממייסדי קבוצת כינרת בעמק הירדן , נִספָּה באסון ה- "פייפר" בקיבוץ מעגן בשנת 1954) לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה דוד בן גוריון ששהה בחופשה קצרה במלון "גלי כינרת" בטבריה , את הסֶפֶר "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן", המספר על מאבקה של קבוצת כִּינֶרֶת בעמק הירדן בימים הקשים רוויי אומץ לב בלתי רגיל, תעוזה, וגבורה של מלחמת העצמאות ב- 1948. דוד בן גוריון קרא את הספר ב- 25 במרס 1950 והֵשיב לבן ציון ישראלי במכתב נשגב. נושא מכתב התשובה היה, "על הבנים שנפלו".

ben gurion 1

טקסט תמונה : 1950. של המאה שעברה. דוד בן גוריון (בן 64 בתמונה) ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הדגול והנערץ של מדינת ישראל. היה לו כושר ביטוי מדהים ויכולת כתיבה מזהירה. קראתי את כתביו. דוד בן גוריון צעיר ממני בהרבה בתמונה הזאת בעת שאנוכי כותב את כתיבת הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

ben gurion 2

טקסט מסמך (1) : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי. עמוד מס' 1 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת). 

ben gurion 3

טקסט מסמך (2) : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי. עמוד מס' 2 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת).

בן ציון היקר,

מסור נא בשמי לכל חברי הקבוצה תודתי הנרגשת על השי היקר "כינרת בימי מבחן". לאחר שהלכת והשארת את הספר בידי – ישבתי וקראתי בו כל הערב. ואני כולי מזועזע. כאילו בפעם הראשונה שמעתי על מלחמת ישראל ועל ילדי הפלאים אשר זינקו בסערת נפש ובתרועות קול לעקידה, ובגבורה תמה וצנועה חירפו נפשם למות – על חירות המולדת והעם אשר כה אהבו.

איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת אדם נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הזמירים והדנים והגורים וחבריהם המרובים בבקעת הירדן, בעמק יזרעאל, ברמות הגליל בערבות הנגב, בהרי ירושלים, בחיפה ובתל אביב. פרקי חייהם הקצרים והמפליאים בעבודה בלימוד, במשחקים ובקרבות – כאילו נחצבו באגדת-פלאים, בדמיון חוזים ומשוררים מני קדם, וקשה להאמין שכל אלה ילדי מציאות חיה וקרובה, ושכאן על ידינו, בתוכנו, בימינו – חיו, השתובבו, פעלו, והעפילו עד מרום פסגת הגבורה של האדם עלי אדמות – הבנים והבנות היקרים שהכרנו אותם מראשית ילדותם.

סמויים מעין זר, ואולי נסתרים גם מעצמם, היו חבויים בכפירי ישראל אלה גנזי-תום ויפעה גבורה ואהבה, רוך ועוז, ואולי רק לאימהות שמץ מהם. ובבוא הרגע הגדול, המר והמכריע – דרכו הנערים עוז, ומעל עקידת המולדת ניגר דמם הטהור, וחייהם הפורחים נגדעו באִיבָּם וכבה זיו עלומיהם – למען קוממיות ישראל…אפס זוהר גבורתם יעמוד לעד, ותפארת חייהם המקוצרים תבהיק לדורות הבאים.

"רבות ועשירות היו התקוות" שטיפחה אימא, "אך תמורת כל תקוותיה נשאר רק גל של אבנים". לא, לא רק גלי אבנים, אימהות יקרות, ששכלתן חמודי – בניכן. לא ארהיב עוז בנפשי לנחם אם שכולה. ידעתי : אין תנחומים לתפארת החיים אשר נלקחה ואיננה. מי יתנה כאב אם ; מי ימתיק וירפא שברה האנוש , גם אם היא מסתירה כל אלה בענוות – תום ובעוז רוח מעין זרים ? אולם בני חמד אלה שנפלו השאירו יותר מגלי אבנים. ירושה חיה ובת – אלמוות הורישו לנו : מורשת דמויות, דמויות מאירות, מחנכות, נושאות ומרוממות. דמויות אלה יעמדו ויבהיקו באור יקרות גם לאחר שאיש מבני דורנו לא יהיה עוד בחיים.

ומעל דמות הנערים והנערות היקרים יזרחו דמויות ההורים. כפירי ישראל מופלאים אלה לא נולדו מסלעים ומאלונים . לביאות ואריות היו הוריהם, ונשי סגולה ואנשי מעלה היו הלביאות והאריות, והורים יקרים אלה , הם – הם שנתנו לדורם ולעמם – הזמירים, והדנים, והגורים ורבים כמותם, שעצמותיהם טמונות בכל רחבי הארץ וגם במצולות ים . נתייתמו אימהות , אבות, תינוקות, אהובות אחים, אחיות וגם חברים וחברות. אפס לא יתום הדור שבנים והורים כאלה קמו לו. מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל דרכו עליה.

בספר שהוצאתם חברים יקרים, מפרפרים חיי גבורה, ומתוך הדברים המסופרים הומֶה משהו יקר מחיים ועַז ממוות.

יישר כוחכם.

חברכם הנאמן

דוד בן גוריון

[1]  ראה נספח : הספר  "THE  LIVING  LINCOLN" אשר נכתב ונערך בידי פאול אנג'ל (Paul M. Angle) וארל שנק מירס (Earl Schenck Miers).

בפברואר 1990 כתב מ"מ צעיר בן 22 בגדוד "שקד" בחטיבת גבעתי טקסט פרידה נפלא לחייליו. הטקסט נכתב בתום תקופה בת שנה וחצי בה פיקד, הנהיג ועיצב אותם כלוחמים בחודשי הטירונות שלהם, במסלול הקרבי של קורס מ"כים, ולאורכה של פעילות מבצעית מפרכת הרת סכנות ורבת סיכונים. בספר פלוגה ג' של גדוד "שָקֵד" בחטיבת גבעתי, הוא כתב את הדברים הבאים :

"הגיע הזמן להיפרד. מהיום הראשון בצבא אמרתי לכם שתקופת המסלול תהיה התקופה היפה שלכם בצבא, אם לא היפה ביותר. אני זוכר אתכם מיומכם הראשון בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי), כיצד הגעתם לראיון ראשון מפוחדים ומבוהלים, דרך מסעות שגם כאשר לא הובלתי הצטרפתי והלכתי אחריכם . למדתי להכירכם דרך מסע הכומתה, קורס מ"כים, מארבים בהר דוב, אימון קיץ בטללים, ופעילות בראש הנקרה ובשטחים. למדתי אתכם ברגעים הקשים והיפים. בשיחת מחלקה ראשונה הצבתי לכם את המטרות העיקריות של המסלול. עכשיו כשחלקיכם הופכים למפקדים ראוי לכם לאמץ כמה מהן בדרכיכם הלאה.

1.  כפי שקיבלתי אתכם, כך עלי להחזירכם לא שרוטים ולא פגועים.

2.  אתם ראשית דבר בני אדם, ורק אח"כ חיילים.

3.  מפקד חייב לאהוב את חייליו (זאת לא אמרתי לכם אז).

4.  להפוך אתכם ללוחמים מקצועיים המסוגלים לעמוד במשימות קרב קשות ומבחנים גורליים.

סעיף הראשון הוא החשוב ביותר ועליו יש להקפיד יותר מכל. זאת הסיבה למסדרי פריקת הנשקים פעמיים ביום, הפריקות המעיקות "מטיולית" עמוסה לאחר סיום תעסוקה בשטחים, להתעורר שמונה פעמים בלילה במוצב "וורד" (הזכור לטוב) על מנת לפרוק לכם את הנשק, עד לעונשים הכבדים ביותר בגין עבירות בטיחות. אני חייב לעשות הכל, כדי לא לעמוד מול הורה חסר הסברים ותשובות, ולא לומר, "אני מצטער יכולתי ולא הצלחתי למנוע". נשבעתי להוריכם ביום ההורים הראשון, ואני שמח שעמדתי במילתי. את הסעיף השני זִכרו היטב כמפקדים. אתם קודם כל בני אדם ואח"כ חיילים. חבל שאת המשפט הזה לא אימצתם אל לבבכם בכל תקופת המסלול. חלק מכם מצא לנכון להציק לאחד החיילים באופן קבוע לאורך זמן. חבל עוד יותר שלא עמד לכם הכוח לעצור תופעה בזויה זו שהיא כל כך איננה מכובדת.

באשר לי. השתדלתי תמיד להקשיב, לעזור ולהסביר. ידעתם לפנות ותמיד קיבלתם תשובות מסבירות. גם מילה אחת "לא", הייתה לעיתים תשובה. החברות שלכם וביניכם, הוא סיפור רגיש בפני עצמו. היה קשה להקשיח את הלב, להעניש ולהשאיר חייל בבסיס בחופשת שבת בגין שבירת שמירה, לאחר שלא ראה את חברתו מזה חמישה שבועות. הכל היה לטובתכם ולמענכם. לא שאבתי שום הנאה בעת הטפות המוסר בשיחות המחלקה שכל כך פחדתם וחששתם מהן.

הסעיף השלישי הוא המשכו של הסעיף השני. מ"מ שלא אוהב את חייליו, חייב להסיר את הדרגות, לומר יפה שלום וללכת הביתה. אהבתי אתכם לאורך כל הדרך המשותפת ואמשיך לאהוב.

הסעיף הרביעי הוא אולי הקל ביותר להגשמה. אני שב וחוזר ואומר משפט שאמרתי לכם כל כך הרבה פעמים. זה שאני קצין ומבוגר מכם בשנתיים – שלוש, אינו עושה אותי חכם יותר, אלא רק בעל ניסיון רב משלכם. ניסיון זה מצא את ביטויו בהקניית ערכי לחימה, מלווה לעיתים בצעקות, אני מקווה שלא בעלבונות, וגם בדרך רגועה ונינוחה. בלב שקט ושלם יצאתי עמכם למשימות הקרב שהוטלו עלינו, באימונים, בפשיטות, בניווטים, במארבים ובכל הפעילויות המבצעיות האחרות רבות הסכנות.

היה לי עניין רב להפוך אתכם ללוחמים. אתם מחלקה טובה וממושמעת. הרשו לי לומר לכם שוב שהמחלקות האחרות לא עניינו אותי ואינן מעניינות אותי גם היום לקראת הסיום".

אף פעם לא קראתי טקסט כל כך אמיץ של מפקד כל כך צעיר המתקרב לרעיון המרכזי של המנהיגות הצבאית באשר היא. קידוש ערך חיי הנערים הצעירים הוא צַו עליון שלוֹ בד בבד עם טיפוחם כלוחמים. הקצין, עוּל הימים בעצמו, מעמיד בראש סולם העדיפויות שלו את הדאגה האנושית לשלום חייליו  אהבתו אליהם כבני אדם והצורך להימנע מסיכון חייהם לשווא בעת הכשרתם הצבאית ובעת פעילותם בשדה הקרב. זהו טקסט פשוט אך מדהים ביופיו, ברצינותו ובגודל הרוח של מְחַבְּרוֹ. גם הטקסט הזה נכתב בעתות מלחמה.

הופעתו המזהירה של המנכ"ל אורי פורת ז"ל בשמי רשות השידור ב- 1 באפריל 1984. חטיבת הספורט בראשותי יצאה נשכרת ו- נהנתה מהמינוי הרָם. גם יורם ארבל. 

ב- 1 באפריל 1984 מינה ראש הממשלה יצחק שמיר את אורי פורת למנכ"ל רשות השידור במקומו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל שסיים כהונה בת חמש שנים. הפקדתו של אורי פורת (עיתונאי בכיר ב- "ידיעות אחרונות") על רשות השידור הייתה בעלת השלכות מרחיקות לכת מנקודת מבטי. אחת מהן התייחסה ל- EURO 1988 שהתקיים בקיץ 1988 במערב גרמניה . הפקת 1988 EURO עלתה לאין ערוך כמותית ואיכותית על שידורי 1984 EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה בצרפת ב- 1984) שהתקיימו בתקופת המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער. הטריומוויראט המוביל המנכ"ל אורי פורת, סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אִפשֵר לי ב- 1988 הפקה גדולה ומסודרת, והבין כמוני את חשיבות השידור של טורניר הכדורגל הזה הנופל באיכוּתוֹ רק ממשחקי המונדיאל. מיסדתי אולפן שידור מנווט בירושלים עם המגיש אוּרי לֵוי ושחקן העבר המפורסם בלם מכבי ת"א ונבחרת ישראל צבי רוֹזֵן. רוב המשחקים שודרו ישיר בשעות צפייה ראשיות וזכו להצלחה גדולה. מה הרע בעצם לצפות בימי הקיץ בשידורי כדורגל ברמה הגבוהה ביותר בהשתתפות נבחרות הצמרת של אירופה כמו מערב גרמניה, איטליה, הולנד, ספרד, אנגליה, דנמרק, ברה"מ, ואירלנד . למרות טענות שנשמעו פה ושם נגד ריבוי שידורי הכדורגל על מסך הטלוויזיה הציבורית, לא נסוג מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מתוכנית השידורים המקורית. הוא לא וויתר ונהג בעצם כמו מרבית עמיתיו המנכ"לים האחרים ברשתות הטלוויזיה של ה- EBU ששידרו את האליפות הזאת ישיר במרץ רב ובגדול. את כל המשחקים. 12 מ- 15 משחקי 1988 EURO שודרו לראשונה בהיסטוריה ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובהיקף מלא. גם בלילות שישי. זה היה הישג שידור חשוב לרשות השידור והצלחה גדולה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ומידה רבה גם הכנה טובה ורכישת ניסיון לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 הממשמשת ובאה.

ביום ראשון – 26 ביוני 1988 הכנתי למנכ"ל רשות השידור דו"ח סיכום מפורט של אליפות אירופה בכדורגל 1988 EURO שהתקיימה כאמור במערב גרמניה. הדו"ח הצביע על שתי תופעות טלוויזיוניות חשובות שנקבעו בסוף עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הבוסים הגדולים של השידור הציבורי היו צריכים לתת עליהם את דעתם זה מכבר. מתברר כי ריבוי שידורי ספורט הרלוואנטיים בלוח המשדרים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, איננו פוגע בּו (בלוח השידורים) אלא מיטיב עִמוֹ. על רשות השידור להיערך ולמַסֵד מערך תקשורת לוויינים חדשני, מהיר, ויעיל פי כמה מזה הנוכחי. הנה חלקיו הרלוואנטיים [1].

רשות השידור –  הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים  יום ראשון – 26.6.1988

אל    :   המנכ"ל באמצעות מנהל החדשות באמצעות מנהל הטלוויזיה

מאת  :  יואש  אלרואי

הנדון  :  דו"ח סיכום אליפות אירופה לאומות בכדורגל  –  גרמניה 88'  (1988- EURO)

25.6.1988-  10.6.1988

למנכ"ל שלום רב ,

1. כללי

כבר עכשיו יממה בתום מבצע שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל 1988 , ניתן לסכם ולומר כי מבצע השידורים הצליח וכי הרעיון לשדר את משחקי האליפות "בגדול" היה נכון. הוכח פעם נוספת ששידורי ספורט ברמתם הגבוהה (גם ללא השתתפות נציגוּת ישראלית) מעוררים עניין רב בציבור הישראלי, גם אם היו מחלוקות פה ושם לגבי כמות השידורים. התחרות הנ"ל עוררה עניין ותשומת לב מרביים באירופה (וגם בעולם הרחב) וזה ברור למה ומדוע . אליפות אירופה לאומות בכדורגל הוא הטורניר השני בחשיבותו לאחר טורניר גביע העולם בכדורגל, כשהוא נושא עמו הרבה מאוד יוקרה, כבוד וכסף. הטלוויזיה הישראלית השתלבה במבצע השידורים עם עוד 60 רשתות טלוויזיה באירופה ורחבי תבל והעניקה לכך זמן מסך ניכר לעיתים אף "בזמן צפייה ראשי".  בס"ה שידרנו 20 שעות בשידורים ישירים, כשהעניין באליפות צובר תאוצה ממשחק למשחק. נהגנו כפי שנהגו רשתות הטלוויזיה המודרניות בעולם.

אין בכלל ספק ששידורי ספורט ברמה הגבוהה- כדורגל, א"ק, התעמלות, אולימפיאדות, NBA, אִגרוף (ראה הקרב ששידרנו מייק טאייסון – מייקל ספינקס), כובשים להם בקלות זמן מסך רב מאוד כולל בזמני צפייה ראשיים . הצלחתם מוכחת בשפע הכספים שמזרימים הספונסרים והמפרסמים בעת שידורי הספורט האלה. טורניר אליפות אירופה לאומות בכדורגל- גרמניה 88' איננו יוצא דופן מהבחינה הזאת . ראיתי את הנולד כבר לפני שנה ו- 8 חודשים כשהחלה מלאכת ההפקה. סייע לי סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן שאישר כבר אז את עלות זכויות השידור (20 אלף דולר), ונתן אור ירוק להריץ את פרויקט השידור מן ההיבט הכלכלי שלו .מלאכת ההפקה , לרבות שיחות הטלפון, ההתכתבויות ושליחת הטלקסים התבצעה הפעם הזאת בניחותא וללא לחץ . עלי לציין בנקודה זו שבעת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 הותר לי לשדר רק את שני משחקי חצי הגמר ואת משחק הגמר על פי החלטתו של המנכ"ל הקודם טומי לפיד (כפי שזכור לך בוודאי שני משחקי חצי הגמר ב – 1984 לא שודרו בשל עיצומי הטכנאים אז) . משחק הגמר צרפת – ספרד שהסתיים בתוצאה 0:2 שודר ישיר ע"י יורם ארבל מאיצטדיון "פארק דה פראנס" בפאריס . את אליפות אירופה לאומות בכדורגל – איטליה 1980 (בתקופת המנכ"ל טומי לפיד כלל לא כיסינו).

כניסתו של המנכ"ל הנוכחי לתפקידו ב- 1 באפריל 1984 שינתה באופן טוטאלי את מפת שידורי הספורט הבינלאומיים שלנו, ומהבחינה הזאת הקפיצה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומחלקת הספורט שלה לעידן חדש מלא עניין ואתגרים.

2. תקשורת לוויינים

כל שידור ספורט ישיר מאירופה, ארה"ב ושאר חלקי תבל לכיוונה של מדינת ישראל, הצלחתו הראשונית מותנית ביכולתה של תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה "להביא" את סיגנאל השידור לירושלים. במהלך אליפות אירופה לאומות בכדורגל 1988, הייתה תחנת הקרקע של עמק האלה מחוברת לשלושה לוויינים . שני הלוויינים האטלנטיים (מייג'ור 1 והפראיימרי), וכמו כן ל- לוויין הודי אחד (המייג'ור ההודי). בדרך כלל לא היו לנו בעיות קליטה והעבודה המשותפת עם אנשי עמק האלה הייתה ברמה טובה ויעילה. היו לנו שתי בעיות בתקשורת הלוויינים ב יום שישי – 17 ביוני 1988  ובשבת – 18 ביוני 1988, בעת ששוחקו שני משחקים במקביל באותו הזמן. המשחק איטליה נגד  דנמרק ביום שישי – 17 ביוני 1988, הועבר אלינו על פי סידור מיוחד שלי (שידור דחוי בתאריך הנ"ל מאוחר בלילה), דבר שמנע ממני לשדר את השערים של המשחק הזה באותו הלילה. איטליה ניצחה 0:2 ואת שני השערים האלה שידרתי למחרת ב- "משחק השבת" ב- 18 ביוני 1988. המשחק איטליה- דנמרק שודר ישיר במקור על הלוויין האטלנטי מייג'ור 2, אך לרוע המזל תחנת עמק האלה איננה מחוברת אליו לפי שעה . עוד בעיית קליטה התעוררה בשבת – 18 ביוני 1988 כשלא יכולנו לקלוט בירושלים ישירות את המשחק הולנד- אירלנד, ובמקומו קלטנו פעמיים בלוויינים האטלנטיים וגם בלוויין ההודי את המשחק ברה"מ נגד אנגליה . כל מאמצי לשכנע את הקולגות שלנו במזרח הרחוק (הונג-קונג, אוסטרליה וניו זילנד החבֵרות באיגוד השידור האסיאתי  ABU), להצטרף לשידור החשוב יותר הולנד – אירלנד עלו בתוהו. רשתות הטלוויזיה האלו דוברות האנגלית ובראשן אוסטרליה העדיפו את משחקה של אנגליה נגד ברה"מ על פני אירלנד – הולנד. ABU נתנה לי הבטחה שהם ישדרו על הלוויין ההודי (הנקלט בעמק האלה) את המשחק המבוקש על ידי הולנד- אירלנד אך היא לא עמדה בה. בסופו של דבר החשוב הוא שהצלחנו במבצע מיוחד להביא את שער הניצחון של הולנד במשחק הזה באותו הערב לתוכנית "משחק השבת" ב- 18 ביוני 1988 ! !

תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא נושא שצריך להדאיג מאוד את הנהלת רשות השידור. רשות השידור הישראלית כרוכה וקשורה בעבותות חוקי המדינה אל חברת "בֶּזֶק" . פירושו של דבר שהטלוויזיה הישראלית איננה יכולה "להביא" בכוחות עצמה את השידורים מחו"ל, ואין מדובר דווקא בשידורי ספורט. היא תלויה בחסדי "בזק". חברת ,בזק" מחוברת לפי שעה רק לשלושה לווייני תקשורת, דבר שמגביל מאוד את פוטנציאל שידורי הספורט הישירים שלנו מרחבי תבל. שלושת הלוויינים האמורים מתופעלים ע"י חברת "אינטלסאט"  (Intelsat) האמריקנית. לעומת זה הרבה גופים פרטיים במדינה מוברים באמצעות צלחות ביתיות ללווייני תקשורת אחרים שלעיתים קרובות נושאים עליהם את אותם שידורי הספורט המבוקשים על ידינו. למשל, כל משחקי ה- NBA  ששודרו ישיר ע"י רשת CBS והועברו על ידה לחיילי ארה"ב המוצבים באירופה ב אמצעות לוויין התקשורת האמריקני AFRTS, נקלטו בישראל. גלי צה"ל העבירו דיווחים ישירים למאזיניהם מן הלוויין הזה. נוצרת כאן תחרות לא שווה ולא הוגנת ומסוכנת מאוד לרשות השידור . בעוד שאני מוגבל אופרטיבית שלא באשמתי ועל רשות השידור מוטל עול כספי כבד בגין התשלומים היקרים לשידורים הלוויינים, יכול חלק מהציבור הישראלי לקלוט את אותם השידורים "שלי" לפני, ומבלי לשלם בעבורם אפילו אגורה אחת.

3. הטלוויזיה הגרמנית (ARD + ZDF) 

שתי רשתות השידור הממלכתיות של מערב גרמניה  ARD ו- ZDF , הקימו קבוצה מבצעית משותפת מיוחדת, שתפקידה היה לטפל אך ורק בשידורי הכדורגל. הקבוצה הזאת כונתה בשם הקוד המבצעי שלה "1988 EURO" . מבחינתנו הם עשו עבודה טובה ויעילה. צריך לזכור שכל עבודת ההפקה שלי התבצעה מירושלים בלבד, בתכתובות, טלקסים וטלפונים, ללא נוכחותי האישית במקום. אנשי 1988 EURO עמדו בכל מילה שלהם . הם הפתיעו אותי רק בדבר אחד, כשמשרד התקשורת הגרמני דרש מאתנו 22 אלף מרקים גרמניים עבור קווי השידור ה-  4W (ארבע גידים) מן האצטדיונים השונים בהם נערכו המשחקים למרכז התקשורת בפרנקפורט. התשלום הזה לא הופיע במפרט התשלומים של קבוצת 1988 EURO  בשום שלב של ההתכתבויות. הם גם דרשו תשלום בסיסי של 1500 מרקים גרמניים בעבור מיסוד 15 עמדות שידור שלנו באצטדיונים. שילמנו 100 מרקים גרמניים בעבור כל עמדת שידור באצטדיון. זהו סכום פעוט שנדרש מכל רשת טלוויזיה החברה ב- EBU. חשוב לציין בדו"ח שקווי השידור (kh 3.5) שלנו פעלו ללא דופי ! !

4. צוות השידור בגרמניה (יורם ארבל + נסים קיוויתי + טכנאי התקשורת אבי שמידט).

יורם ארבל ונסים קיוויתי עשו את המוטל עליהם בצורה טובה למרות התחלה פושרת . הטכנאי אבי שמידט היה צמוד תמיד לשדר שהעביר את משחקו בשידור ישיר. המשחקים התנהלו כזכור ב- 8 לוקיישנים שונים ברחבי גרמניה, וההוראה שלי לצוות בגרמניה ולמערכת בירושלים הייתה להקים קשר טלפוני לפחות פעם אחת ביום . זאת כדי שנדע מה עובר עליהם, היכן הם נמצאים , האם הגיעו ליעדם, וגם שידעו שהם לא מנותקים מאתנו ואנחנו דואגים להם ואוהבים אותם. צריך לקחת בחשבון כל העת את הבעיה הביטחונית המטרידה שלא נותנת מנוח.

5. פרשנות

החלטתי הפעם להחזיק פרשן באולפן בירושלים ובחרתי בצביקה רוזן . יש מגבלה בהצבת פרשן באולפן בשעה שהפרשנות נעשית "אופ – טיוב" (Off Tube) ולא ישיר מן האִצטדיון . זה מצב שצריך להפסק . האם רשות השידור נמצאת במצב שהיא איננה מסוגלת לממן הטסת פרשן שלה לגרמניה . צביקה רוזן היה לפי דעתי הבחירה המוצלחת ביותר מבין האפשרויות שעמדו לרשותי , והן לא היו רבות .

6. מערכת ירושלים

מערכת ירושלים עמדה בקלות בעומס השידורים הן של שידורי אליפות אירופה והן של התוכניות הקבועות. רמי ווייץ ששימש עורך של משחקי האליפות עשה היטב את תפקידו, והיה זה אימון טוב בשבילו לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. רמי ווייץ יעמוד בראש מערכת ירושלים בעת השידורים האולימפיים מדרום קוריאה.

7. חטיבת הנדסה

חטיבת ההנדסה על אנשי הקול והתקשורת שלה ואנשי המאסטר קונטרול, עשתה מבחינתי עבודה טובה ומהימנה. שררו יחסי עבודה מצוינים בין מחלקת הספורט לבין חטיבת ההנדסה. כל בקשותי מולאו בצורה הטובה ביותר. אני מבקש לציין הפעם איש צנוע ועניו העושה את מלאכתו היטב בשקדנות ובהתמדה. זהו זאב שטוקהיים קצין תקשורת הלוויינים שלנו. האיש תורם תרומה חשובה מאוד להצלחת השידורים הבינלאומיים של מחלקת הספורט.

8. הטלוויזיה בשפה הערבית

יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית, עמד בכל מילה שלו בסיכומים עִמי. הוא סיים תמיד את שידוריו במועד שהבטיח, ואפשר לנו לעלות "לאוויר" במועד ובזמן שהובטח מראש.

9. מוסד הדוברות של רשות השידור

כרגיל מלאה הארץ הזאת ב – 4 מיליון מומחים ממומחים שונים. כמעט כל אחד רואה את עצמו כשָדָר כדורגל ובטח פרשן כדורגל טוב יותר מיורם ארבל ונסים קיוויתי. כנ"ל גם מבקרי העיתונות. דוברת רשות השידור לא הצליחה גם הפעם להדוף את התקפות הרשע והזדון שהופיעו בעיתונות הנוגעים לשידורי הספורט ! ! !

10. שידורי ספורט ברמה גבוהה בערבי שישי

השידור הישיר של המשחק איטליה – גרמניה (משחק הפתיחה) ביום שישי- 10 ביוני 1988 , גרר בעקבותיו וויכוחים שחרגו מכל מכול פרופורציה, הן בתוככי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית , והן מחוצה לה . זאת לא הייתה הפעם הראשונה ששידרנו משחק כדורגל בשידור ישיר בליל שישי . עשינו זאת גם במונדיאל של מכסיקו 86' במשחק דנמרק- גרמניה ב- 13 ביוני 1986. לדעתי "הנזק" שנגרם כביכול לאותו הציבור שאינו שוחר שידורי ספורט נבע מלוח השידורים העני שהפיקה הטלוויזיה הישראלית – באותו ערב שישי של 10 ביוני 1988 . באותו הערב שודרו שלושה אלמנטים בודדים של חדשות , כדורגל וסרט קולנוע . שידורי הטלוויזיה הישראלית הסתיימו ב- 23.30  וזה מוקדם מידי. ניתן היה לנצל את העובדה שלמחרת שבת והציבור יכול להאריך בשנתו כדי להכניס אלמנטים נוספים ללוח השידורים בעיקר בידור קל עמוק לתוך הלילה, לפחות עד 01.00  אחר חצות.

פרשת הסקר המיידי של ד"ר מינה צמח ושינוי לוח השידורים של יום שישי- 17 ביוני 1988  וביטול השידור הישיר גרמניה- ספרד לא היטיבה לדעתי עם האופי הבסיסי של לוח המשדרים . שוב שודרו אותם שלושה האלמנטים רק בסדר שונה. חדשות, סרט קולנוע ושידור דחוי של משחק הכדורגל . שוב הסתיימו השידורים מוקדם מידי . מחסור בבּידוּר בערבי שישי וסיום מוקדם של השידורים מעניק לציבור ולעיתונות לגיטימציה ללחוץ על רשות השידור ולפגוע בשמה. אני משוכנע שאילו חשפה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לוח שידורים אטרקטיבי יותר, הגיוני יותר, מבדר יותר בחלקו וארוך יותר, אותו הציבור שנפגע (כביכול) משידור הספורט בליל שישי, היה מקבל את "הפגיעה" בו בסלחנות ובהבנה  הוא פשוט היה מקבל פיצוי שאותו היה אמור לקבל ולא קיבל.

11. סיכום

אף על פי כן שידורי אליפות אירופה בכדורגל 1988 – צלחו ! הרעיון לשדר את האירוע הזה "בגדול" היה נכון ביסודו. בכך היינו שותפים לרשתות הטלוויזיה המתקדמות באירופה ובעולם הרחב. הנהלת רשות השידור חייבת לתת את דעתה לעניין תקשורת הלוויינים שהופך להיות מסובך יותר ויותר בשל המגבלה של עמק האלה להתחבר למספר גדול יותר של לווייני תקשורת. הנכון הוא שחברת "בזק" עשתה בשנים האחרונות כמה צעדים חשובים בתחום הזה אך אין הדבר מספיק. אם חברת "בֶּזֶק" לא תשכיל להתחבר בעתיד הקרוב לעוד שני לוויינים הודיים (הפראיימרי והספייר) וללוויין האטלנטי השלישי (מייג'ור 2), אני צופה קשיים רבים לטלוויזיה הישראלית בהעברת שידורי ספורט ישירים לישראל. צריך להבין שהבושה בעניין הזה היא גדולה ובלתי נעימה , כי את אשר אנחנו איננו מסוגלים לשדר (תלויים בחסדי "בֶּזֶק"), אנטנות ביתיות רבות בישראל מסוגלות להביא לבתיהן בהינף יד. הנהלת רשות השידור חייבת להטיל את כל כובד משקלה לתחרות הפורחת בין מקורות שידור שונים מדינת ישראל (כבלים פירטיים , צלחות ביתיות וכו') לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית על לִבּוֹ ועיניו של הצופה. התחרות כבר בעיצומה, ולרוע המזל בהרבה מקרים ידה של הטלוויזיה הישראלית על התחתונה. ראוי לשים לב היטב לפרשת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים . מה שהיה מובטח לנו בעבר כמעט באופן אוטומטי איננו עוד מובן מאליו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להצמיד פרשן ומפיק לכל שידור בינלאומי שלה, גם כשהשירותים הטכניים והלוגיסטיים ניתנים ע"י רשת הטלוויזיה המארחת. לא כל דבר ניתן לפתור ולהפיק מירושלים. הדרישה שלי להציב מפיק לכל שידור ספורט בינלאומי בקנה מידה רחב, היא דרישה לגיטימית ומוצדקת בעיקרה, בדיוק כפי שאני עושה בהפקות הספורט בארץ.

זה המקום להודות ליוחנן צנגן שסייע בידי רבות "מאחורי הקלעים", ואִפְשֵר לי לפתור בעיות שונות במהלך ההפקה הארוכה.

                                                                                                                                          בברכה , יואש אלרואי

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת העריך את מבצע השידור של 1988 EURO  בכתב ידו, והשתמש ב- 25 מילה כדי להודות על הביצוע [2]. הייתי בדרך הנכונה לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' שהם הרבה יותר מורכבים ומסובכים מאליפות אירופה בכדורגל – גרמניה 88'. ידעתי זאת מהתגובות החמות שלו ושל מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן.

porath 1

טקסט מסמך : זהו עמוד מס' 1 (מתוך 5) של המסמך המקורי, ועליו טקסט התודה בכתב ידו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, "יואש, תודה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות. אכן הייתה זו הצלחה, בזכותך ובזכות אנשיך. נא העבר לכולם את תודתי, 1.8.1988 . א. פ. (אורי פורת). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ליואש היקר,

תודה רבה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות .אכן הייתה זו הצלחה בזכותך ובזכות אנשיך . נא העבר לכולם את תודתי .אורי פורת , 1 באוגוסט 1988.

ביום ראשון – 26 ביוני 1988 בשעת שליחת הדו"ח למנכ"ל רשות השידור, הביע יאיר שטרן את תודתו להצלחת מבצע שידור אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 [3].

stern 1

טקסט מסמך : 26 ביוני 1988. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות אירופה לאומות בכדורגל – מערב גרמניה 88' (1988 EURO). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 3טקסט תמונה : קיץ 1988. האִצטדיון האולימפי של מינכן. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 88). שני השדרים המובילים של מחלקת הספורט יורם ארבל (במרכז) ונסים קיוויתי (משמאל) משדרים ישיר את משחק הגמר הולנד – ברה"מ 2 : 0 מעמדת השידור שלנו עליה הכתובת IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) באִצטדיון.  יושב מימין וסופק כפיים שדר הטלוויזיה היוונית הממלכתית (ERT) ניקוס קאצארוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי פורת קיבל במידה רבה את מדיניות שידורי הספורט שלי ואישר את כיבוש יעדי השידור הרלוואנטיים בארץ ובעולם כפי שחשבתי לנכון. בכך יצר בקדנציה הראשונה שלו (1989 – 1984) חשיבה חדשה ונורמות ייצור שונות לחלוטין של שידורי ספורט בטלוויזיה. חשתי כבר זמן רב כי עם מנכ"ל רשות השידור הזה בן למשפחת איכרים וותיקה (פרשקובסקי) מראשון לציון המושבה, תחושת שמחה של אין גבולות. יש מכשולים אך את המכשולים האלה נִצְלַח יחדיו. תחושות של אושר ושמחה ליוו אותי וגם את מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אך דומני למגנת לבּו של חיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת היה מנכ"ל רשות השידור הראשון שראה בשידורי הספורט נדבך הכרחי בבניינו של לוח השידורים הציבורי. מוטי קירשנבאום ז"ל המשיך את מדיניות השידור הזאת משהתמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1993. חיים יבין פחד מעודף שידורי כדורגל, כדורסל, א"ק, וטניס על המרקע . הוא נהג לסַנֵן לעברי בישיבות הבוקר לאחר לילות אושר מלאי סיפוק של שידורי ספורט ישירים, "יואש, זה  Too Much". כמות שידורי הספורט עלוּ לוֹ בבריאות . לפחות חלקם . המנכ"ל אורי פורת יחד עם סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן סייע בידי להציב סטנדרטים חדשים של שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. במידה רבה חסרי תקדים בהיקפם ועלותם. שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 1988) היו עליית מדרגה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הם היוו תקדים וציון דרך חשוּב בהתפתחותם. מאז גרמניה 1988 שידרנו ישיר את כל אליפויות אירופה הבאות שהתקיימו בשוודיה  1992 EURO, אנגליה 1996 EURO, ולראשונה את המפעל שאורגן ע"י שתי מדינות השפלה הולנד ובלגיה יחדיו המכונה 2000 EURO.

יוזמה כזאת של שידורי אליפויות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה אפשרית בעשור ה- 70 של המאה הקודמת. רעיון כזה לא היה עולה בדעתם של שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוֹג ומנהל הטלוויזיה שלו ישעיהו "שייקה" תדמור לא שִידרו מְאוּם מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1972 למרות שטרם היו קיימות זכויות שידורים. כל רשתות הטלוויזיה של EBU ו- OIRT שידרו ישיר את את EURO 1972. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרה מהמפעל. מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא שִידרו דבר מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1976. גם הפעם הזאת ניתנו זכויות השידורים במתנה ו- EBU ו- OIRT שידרו ישיר את כל משחקי EURO 1976. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית עמדה לה שם בצד, כְּבוּיָה. גם יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא שִידֵר אפילו פריים אחד מאליפות אירופה לאומות בכדורגל של 1980. דן שילון ואלכס גלעדי מתו לשָדֵר ישיר את המפעל היוקרתי הזה בשנים ההן הנחשב לשני בחשיבותו אחרי המונדיאל אך הבוסים שלהם חשבו שזה לא חשוב מספיק. לא ישיר וגם לא מוקלט . עַלוּת שידור טורנירי אליפויות אירופה לאומות בכדורגל הייתה משוחררת בימים ההם לחלוטין מזכויות שידורים. מחיר ההפקה היה שווה פרוטות. הבעיה של מעצבי השידור הציבורי אז לא הייתה כספית אלא מוסרית. העורכים הראשיים של רשות השידור חשבו בימים ההם שאֵין מקום בטלוויזיה הציבורית לכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר שלו . אורי פורת היה שונה מהם והפר את קו המחשבה המטופש הזה.

מנהל הטלוויזיה ב- 1972 היה ישעיהו "שייקה" תדמור. קצין בכיר בדרגת סגן אלוף שהיה בעברו סגן קצין חינוך ראשי והושאל מצה"ל לניהול הטלוויזיה. "שייקה" תדמור היה מנהל טלוויזיה אך לא איש טלוויזיה. הוא היה חסר כל ניסיון מקצועי להנהיג רשת שידור . הוא היה איש תרבות וחינוך אך לא הבין דבר וחצי דבר בעיתונאות  "שייקה" תדמור ראה בשידורי הספורט מין סרח עודף שמקלקל ומעוות את לוח השידורים הטלוויזיוני. כבר בזמנו החל המאבק הנצחי סביב השאלה הקלאסית האם יש מקום לשידורי ספורט ישירים בטלוויזיה הישראלית הממלכתית שגוזלים נתח זמן גדול מהמסך וממון רָב מהקופה הציבורית .משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל ת"א לבין הפועל ירושלים נקבע ליום שלישי ג' חוה"מ סוכות 26 בספטמבר 1972 בשעה חמש באִצטדיון "בלומפילד", היווה דוגמא מצוינת. ישעיהו "שייקה" תדמור עשה כל מאמץ להדוף ולטרפד את יוזמתו של דן שילון לשָדֵר ישיר את משחק גמר גביע המדינה בכדורגל הזה. בשֵש החלו השידורים בשפה העברית . שידור ישיר של משחק הכדורגל בשעה בזאת לא התאים למנהל הטלוויזיה. נראה לו כאילו שידור הספורט הזה מכתים את לוח השידורים הציבורי . דן שילון ניסה לשכנע אותו בחיוניות השידור הישיר וברלוואנטיות שלו למשלם האגרה . לבסוף הושגה פשרה. מנהל הטלוויזיה התרצה והסכים לשָדֵר ישיר אך רק את המחצית הראשונה של המשחק. את המחצית השנייה הציע לדן שילון להקליט ולשָדֵר לצופים יותר מאוחר בלילה. ישעיהו "שייקה" תדמור היה איש רציני. לא עמד לרשותו ידע מינימאלי. הרעיון היה אווילי ומטופש וחשף ביתר שאֵת את חובבנות הניהול בטלוויזיה הישראלית לפני יותר משנות דוֹר. דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן :  "המשחק שודר ישיר במלואו רק לאחר התערבותו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג". הפועל ת"א ניצחה בתוצאה 0:1 משער של שייע פייגנבאום וזכתה בגביע המדינה.

מן ההיבט הזה, החלטתו הדרמטית של אורי פורת לחַבֵּר את הצופים לטלוויזיה באמצעות שידורם של אירועי הספורט החשובים, או אם תרצו לחבר את אירועי הספורט הרלוואנטיים למְשַלֵם האגרה – הייתה מהפך דרמטי וחסר תקדים בעת ההיא לפני שנות דור.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הֵיטיב עם שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית מאוחר מידי, רק ב- 1982, שלוש שנים לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור. על אליפות אירופה לאומות בכדורגל של 1980 הוא בכלל לא רצה לשמוע. את אליפות אירופה 1984 שנערכה בצרפת השתכנע ואישֵר לי לשָדֵר ישיר רק את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר. (צרפת של מישל פלטיני ניצחה במשחק הגמר "בפארק דה פראנס" את ספרד 0:2. זה היה מעט בהשוואה לעתיד אך הרבה בהשוואה לעבר. "הכל יחסִי בעולם", השיב פעם פרופסור אלברט איינשטיין המלומד הגאון לשאלתו של מַן דָהוּ כיצד הוא מגדיר את מושג היחסיוּת מעַט מוּל הרבֵּה, וקבע כלהלן : "שָלוֹש שערוֹת עַל הראש זה מעַט – שָלוֹש שעַרוֹת בצלחת המָרָק זה הָמוֹן".

[1]  ראה נספח : דו"ח סיכום של אליפות אירופה בכדורגל – 1988 Euro שנכתב על ידי והועבר לידיעת המנכ"ל ב- 26 ביוני 1988.

[2]  ראה נספח :  20 מילות תודה של המנכ"ל אורי פורת שנכתבו אלי ב- 1 באוגוסט 1988 בתום מבצע שידורי 1988 EURO אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה במערב גרמניה.

[3]  ראה נספח : מכתבו של מנהל החדשות אלי מ- 26 ביוני 1988, המשבח את מבצע שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל גרמניה 1988.

עשרים ותשעה במאי 1985. אסון "הייסל" בבריסל בירת בלגיה. יוֹרָם אַרְבֶּל מאבד את אמינותו כעיתונאי.

יורם ארבל הגיע לחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו של דן שילון בחורף 1972 מרדיו "קול ישראל". הוא נהנה ממוניטין של קריין חדשות רהוט בעל נוכחות רדיופונית ונודע כמי שקריין את מהדורת החדשות ההיסטורית ההיא בשמונה בבוקר של יום שני – 5 ביוני 1967 שבישרה על תחילתה של מלחמת ששת הימים. את פניו של יורם ארבל בחטיבת הספורט קיבל ב- 1972 העורך והמפיק אלכס גלעדי איש הטלוויזיה הפעלתן ורב היוזמה. הוא הציב את יורם ארבל בתחתית הסולם. השדר הלאומי התחיל מלמטה ובמשך תקופה ארוכה שימש כתב זוטר שמשדר בשבתות קטעי פילם קצרים מ- משחקי הכדורגל בליגה הלאומית (ליגת העל היום). דן שילון לא נתן לו להתקרב לניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- "OB הלבן" שצילמה את המשחקים המרכזיים ב- Video. זכות השידור ב- Video הייתה שמורה לדן שילון בלבד ולפעמים גם לאלכס גלעדי, יאיר שטרן, וחנוך קינן. יורם ארבל חי לו בשוליי חטיבת הספורט . הכתבות שלו היו בינוניות ומטה אולם קול הבריטון המיוחד שלו העניק להן אמינות. אט אט טיפס במעלה הקריינות וההגשה . ב- 1975 התמנה ע"י אלכס גלעדי להגיש את תוכנית הספורט לנוער "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", ואח"כ גם את "מבט ספורט". יורם ארבל הפך באחת לכוכב טלוויזיה ב- 1976 נסע לתקופה מסוימת לארה"ב לחפש שם את מזלו. בטרם עזב הציע לאלכס גלעדי את עודד בו עמי כממלא מקומו. הכתב רפי גינת הפך לעת מצוא לשדר הכדורגל המרכזי של אלכס גלעדי. סביבת המיקרופון ומסך הטלוויזיה רוחשת אמביציות ושאפתנות. ובאמת רפי גינת לחש ליורם ארבל כי עשה שטות משהציע את עודד בן עמי בעל הקול הרועם כמחליפו מפני שעודד בן עמי טוב מידי, וכשהוא יורם ארבל יחזור ארצה יגלה שכס מגיש "מבט ספורט" תפוש ע"י מי שהציע להיות ממלא מקומו.

להיסטוריה הסובבת על צירה יש כמה תכונות מגונות. בעיקר כשהיא באותה העת ו- בו זמנית זוכרת וגם שוכחת. יורם ארבל שב מארה"ב ושני אנשים שנשאו בעול נשכחו . המגיש עודד בן עמי ושדר הכדורגל רפי גינת. אלכס גלעדי מינה שוב את יורם ארבל למגיש "מבט ספורט" וגם הציב אותו כשַדָּר שני במונדיאל ארגנטינה 1978 ליד השדר הראשי דן שילון ובמקומו של רפי גינת שחשב שהג'וב מגיע לו כמי שנשא בעול בעת היעדרותו הארוכה של יורם ארבל. יורם ארבל כמובן לא התייצב להגן על האינטרסים של הקולגה שלו רפי גינת, לא וויתר על המינוי, וטס בחדווה בעצמו לבואנוס איירס. מונדיאל ארגנטינה 1978 היווה נקודת מפנה דרמטית בקריירה של יורם ארבל. הוא האפיל לחלוטין על השדר הראשון דן שילון שהגיע למשימה מ- ניו יורק חלוד. דן שילון כיהן כ- כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בניו יורק. מאז נובמבר 1974 לאחר שהתמנה למנהל חטיבת החדשות ע"י מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן חדל מלהיות שדר כדורגל . למעשה כבר לא שידר ארבע שנים והתיישן. רפי גינת נעלב וחש עלבון צורב בעקבות העדפתו של אלכס גלעדי את יורם ארבל. הוא עזב את מחלקת הספורט של אלכס גלעדי בטריקת דלת ועבר לצוות תוכנית הצרכנות "כל בו טק" בהפקה ועריכת גדעון לב ארי ז"ל ובהגשת דניאל פאר. יורם ארבל הפך אט אט למוסד שידור בפני עצמו. יחדיו עם גב' אורלי יניב הוביל את הגשת כל תוכניות הספורט בטלוויזיה בעת ההיא ללא יוצא מהכלל וכן תפש את כֵּס שדר הכדורסל והכדורגל. הוא היה ללא ספק הכי טוב מכולם. ללא מתחרים. מיניתי אותו ל- שדר ראשי של מונדיאל 1982. הוא מילא כהלכה את תפקידו כשדר Play by play עד שנתקל בבעיה עיתונאית שדורשת חקר וסקרנות . לא תיארתי לעצמי ומעולם לא העליתי על דעתי שהוא עיתונאי עצלן. לא לקחתי אפשרות כזאת בחשבון למרות שבמונדיאל ארגנטינה 1978 קיבלתי ממנו בבואנוס איירס רמז עבה כפיל.

שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכו למרות הקשיים הטכנולוגיים להצלחה סנסציונית. המשחקים החשובים באמת בשלב הראשון והשני של האליפות שודרו ישיר והועברו בשלמותם ארצה. ככל שחלפו הימים הפכה ההצלחה לרוטינה אך היה צריך לעמוד על המשמר. ישנתי בתקופה של 35 ימי ההפקה מעט מאוד אולי שעתיים – שלוש בלילה. הייתי מאוד מוטרד ומלא חששות מפני שרק הסיגנלים של השידורים הישירים שלנו מששת האצטדיונים ברחבי ארגנטינה נותבו כשידורי Unilateral ל- לוויין האטלנטי ה- Primary בעוד שכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הלכו כ- Multilateral הלוויין האטלנטי Major path 1. היו טמונים כאן כל מיני סיכוני תקשורת מה עוד שבגלל שהלכנו על ה- Primary לבד שילמנו מחיר כספי הרבה יותר גבוה מאשר אילו היינו הולכים יחדיו עם כל ה- EBU. הצרה הטכנולוגית  הצרורה שלנו הייתה שתחנת התקשורת לוויינים שפעלה בעמק האלה הייתה מקושרת ל- לוויין ה- Primary בלבד. השידורים מארגנטינה צלחו אומנם למרות המהמורות אך הדירו שינה מעיניי. לך תדע אפוא תיכשל ותיפול.

בבוקרו של יום רביעי – 21 ביוני 1978 העירני צלצול טלפון בחדרי במלון "פלאזה" מקום מגורי משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי בבואנוס איירס. הספקתי לישון באותו לילה מאכסימום שעתיים אולי פחות . הרמתי ישנוני את השפופרת. על הקַו היה יורם ארבל. הוא דיבר משדה התעופה של בואנוס איירס והשמיע באוזניי את הטקסט כלהן : "יואש אלרואי אומרים לי שערפל סמיך עוטה את רוסריו והטיסות לשם בוטלו". השבתי לו מנומנם, "או. קיי. יורם מה אתה מתכוון לעשות ?". להפתעתי הרבה השיב לי השַדָּר שזהו המונדיאל הראשון בחייו תשובה חסרת בושה ואמר בגילוי לב ללא כחל ושרק, כלהלן : "יואש, אני מתכוון לוותר על הטיסה לרוסריו", והוסיף, "אני מציע שאשדר ישיר את המשחק המיועד ארגנטינה – פרו Off Tube ממשרד ההפקה והשידורים שלך בפיגורואה אלקורטה". הייתי רדום במקצת ושפשפתי את עיניי אך צלול מספיק כדי לא להאמין למשמע אוזניי.

yoash argentina 1978 2

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978. אנוכי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC בפיגורואה אלקורטה בבואנוס איירס. מונדיאל ארגנטינה 1978 היה הראשון שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי במוקד ההתרחשות בארגנטינה מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית וראשון של יורם ארבל כשדר. 38 המשחקים של הטורניר נערכו בחמש ערים : בואנוס איירס, רוסאריו, קורדובה, מנדוסה, ומאר דל פלאטה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חשבתי בתחילה שאינני שומע טוב. אבל שמעתי היטב. עכשיו כבר הייתי עֵר לגמרי. "תשמע חוצפן קטן", אמרתי לו בכעס, "לא הבאתי אותך מישראל לארגנטינה כדי לשָדֵר משחק כדורגל מהמוניטור במשרד ההפקה שלי בבואנוס איירס. אני מצפה ממך להיות דבק במשימת השידור הישיר שלך. זהו הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כאן. לשָדֵר לצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. מוזמנת לך עמדת שידור באִצטדיון ברוסריו. מוזמנים לך ולבני עורי (איש מחלקת הספורט שהגיע לארגנטינה בכוחות עצמו ושימש עוזר שדר של יורם ארבל ודן שילון) כרטיסי טיסה הלוך ושוב מבואנוס איירס לרוסריו . אם אין טיסות יש רכבות . אתה מצויד במספיק כסף מההפקה כדי לממן את הוצאות התחבורה האלה", והוספתי, "יש לך שתי ברירות, לשדר מעמדת השידור באצטדיון ברוסריו או שתמצא את עצמך מודח מכאן מייד ועל המטוס הראשון הממריא מבואנוס איירס לישראל". מעולם לא שמעתי על עצלנות שכזאת, בה השַדָּר שהפך להיות השדר הלאומי מעדיף בשל ערפל וכמה טיפות גשם להסתתר במשרד ולשדר משחק כדורגל בגביע העולם Off Tube על פני הימצאותו בעמדת השידור האוטנטית באצטדיון. כבר אז ידעתי שהאיש הוא לא רק מפונק הוא גם איננו עיתונאי. כדי לשדר Off tube ממשרד ההפקה שלי בפיגורואה אלקורטה לא הייתי צריך להטיס אותו מישראל לארגנטינה.

beni ory

טקסט תמונה : יוני 1978. בואנוס איירס בירת ארגנטינה. זהו העיתונאי בני עורי במונדיאל ארגנטינה 1978. הוא שימש עוזר שדר לסירוגין של יורם ארבל ודן שילון. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יורם ארבל ובני עורי הגיעו לרוֹסַרְיוֹ בסופו של דבר במועד . בדרכו לשם הֵפֶר ללא ידיעתי את הוראת קב"ט שגרירות ישראל בבואנוס איירס החשובה ביותר שניתנה לצִוותי השידור שלנו וציוותה על זהירות יתר, "לעולם אל תתחברו לאנשים שאינכם מכירים, ולעולם אל תיסעו בטרמפים".  לא ייאמן…? ייאמן ! יורם ארבל ובני עורי שנשאו על צווארם את תגי האקרדיטיישנ'ס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נענו להצעה של שני עיתונאים ארגנטיניים מקומיים שאותם לא הכירו, ושהציעו להם טרמפ לרוסריו. הנסיעה לרוסריו נמשכה כמה שעות אך יורם ארבל ובני עורי הגיעו בזמן לעמדת השידור שלנו באִצטדיון. מדהים. "ערפל", משמש תרוץ לשַדָּר שלי להישאר במקומו כדי לשָדֵר Off Tube מהמשרד ב- IBC בבואנוס איירס משחק כדורגל הנערך ברוסריו במקום לשאוף בכל מחיר לבצע את המשימה מעמדת שידור שלנו באִצטדיון, חלום של כל שַדָּר טלוויזיה באשר הוא. מה עוד שמדובר באחד המשחקים החשובים ביותר והמכריעים ביותר בשלב השני של מונדיאל 1978, ארגנטינה נגד פרו. הייתי מופתע מאוד מרמת הפינוק של יורם ארבל. וותרנותו, הנכונות שלוֹ להתפשר על בינוניות, וחוסר דבקותו במשימת השידור הדליקו לי אורות אדומי. עיקרון ההִצמדות למשימה בכל תנאי היה מהות ושורש ההבדל בינינו. אולי בגלל השוני בחינוך הצבאי ששנינו קיבלנו . אני הייתי קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" והוא היה בשירותו הצבאי זמר בלהקה צבאית (להקת הנח"ל) ושימש גם כנהג בוסית לעת מצֹא של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל. יורם ארבל הפתיע אותי בוותרנות שלו בחוסר רצונו לדבוק במשימה. האיש הזה שניצב בקדמת חלון הראווה של השידור הציבורי בשעתו ניגף מפני כל קושי. הוותרנות הקטנונית שלו הדליקה אצלי שרשרת של נורות אדומות. מעולם לא שמעתי על שַדָּר כזה ו/או אחר שמוותר בכזאת קלות על זכותו (וחובתו) לשדר מעמדת שידור באצטדיון משחק כה מכריע ארגנטינה – פֶּרוּ (הסתיים 0:6 לזכות ארגנטינה) במונדיאל 1978, גם אם מדובר במאמץ קל של נסיעה לאורך 250 ק"מ המפרידים בין בואנוס איירס ל- רוסריו. אבל צריך לומר כאן עוד משהו. יורם ארבל היה שַדָּר כדורגל מזהיר. פנומן בתחום. אהבתי אותו אהבה טלוויזיונית עד למאוד ותמיד סלחתי לו על כל "חטאיו". הוא היה אָב טיפוס של שַדָּר טלוויזיה דָגוּל שזקוק לתשומת לב ולטיפוח מרביים מטעם ההפקה בראשותי. בצדק. שַדָּר כה מוכשר כמותו נולד פעם בדוֹר. לבסוף בחלוף 38 (שלושים ושמונה) שנים הוא אָץ לדווח למולי שפירא שיואש אלרואי איחלו לשדר "דוּק". פשוט איש לא הגון שקיבל עכשיו פרס על מפעל חיים.

סוף הפוסט הנוכחי מס' 569. יום חמישי – 7 בינואר 2016.

ראה המשך של הפוסט הזה בפוסט הבא מס' 570 , שנקרא : 25 במאי 1989. אצטדיון "הֵייסֶל" בבריסל (2). כישרון ויכולת התנסחות בכתב ובע"פ של אנשים יותר נבונים ופחות נבונים (2). שַדְרָנוּת לצד עיתונאות בטלוויזיה (2). כל הזכויות שמורות.

סוף הפוסט הנוכחי מס' 569. יום חמישי – 7 בינואר 2016.

[1] ראה נספח : מאמרו של טל ציפר במקומון "העיר" המופץ בחינם באזור רמת גן- גבעתיים, מיום שישי – 6 בינואר 2006.

[2] הערה : האינפורמציה הזאת הובאה לידיעתי ע"י מר מיק מישלס , קצין העיתונות והמדיה במשחק מטעם UEFA.

[3] ראה נספח : מסמך –  E Mail  שנשלח אלי ב- 4 באוגוסט 2005 ע"י הבלגי מר מיק מישלס (Mick Michels).

[4] ראה נספח : מסמך –  E Mail שנשלח אלי ב- 22 במארס 2006 ע"י קוראדו אגוסטיני (Corrado Agostini).

[5] ראה נספח : עיתון "הארץ" בעמוד ראשון מ-  30 במאי 1985.

[6] ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" במוסף הספורט  מ- 31 במאי 1985.

[7] ראה נספח : מאמר ביקורת  טלוויזיה של גב' דורית גפן בעיתון "על המשמר" מ- 6 ביוני  1985.

[8] ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של מר טדי פרויס בעיתון "דבר" מ- 2 ביוני 1985.

[9] ראה נספח : ספרו של סבאסטיאן קו : MORE THAN A GAME – SPORT IN OUR  TIME

סוף הפוסט הנוכחי מס' 569. יום חמישי – 7 בינואר 2016.


תגובות

פוסט מס' 569. דיון ג' : 1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל). 3. "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (קינגסלי אמיס). פוסט מס' 569. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום חמישי – 7 בינואר 2016. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>