פוסט חדש מס' 891. הועלה לאוויר במוצ"ש 4 ביולי 2020. 

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 891 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 4 ביולי  2020.

—————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 891. אמינות, מהימנות, מצוינות, והישגיות, וגם שיממון ואנטי היגיון. פוסט מס' 891. דיון בנושא ה- הידרודינמיקה בשחייה והאוניברסליזם של השחייה. השחייה האולימפית מאז תקופתם של האלופים השחיין בן הוואי דיוק קאהאנאמוקו ו- האמריקני ג'וני ווייסמילר בראשית המאה ה- 20, דרך השחיין היהודי – אמריקני מָארְק סְפִֹיץ באולימפיאדת מינכן 1972 ועד ימינו אנו בעידן שנות ה-2000 של השחיינים האוסטרלי איאן ת'ורפ, ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד, האמריקני מייקל פלפס, הרוסי אלכסנדר פופוב, הצרפתי יאניק אנייל, והאוסטרלי קייל צ'אלמרס.  פוסט מס' 891. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב – 4 ביולי 2020. פוסט חדש מס' 891.

הקדמה.

ציטוט : "דרושה שֶמֶש כְּפוּלָה כדי להָאִיר את מְלוֹא הָטִיפְּשוּת הָאֱנוֹשִית". (ז'אן פול סארטר).

האקסיומה של מר קול, ציטוט : "כָּמוּת האינטליגנציה בעולם קבועה, אבל  האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה". (מר קול).

אנוכי מביא שוב את הציטוט הנ"ל של מר ז'אן פול סארטר (ונזכר בדרך גם באקסיומה של מר קול), ו-מייחס אותם למשחקי הפוליטיקה המגוחכים שמנהלת ברגעים אלה מדינת ישראל ולממשלת האחדות שלה. ממשלת האחדות בה מכהנים 36 שרים ו- 36 סגני שרים בהנהגת וראשות בנימין נתניהו (ליכוד) ובני גנץ (כחול / לבן), הוקמה אך לפני זמן קצר בצל משבר נגיף הקורונה ומגיפת הקורונה שמשתוללים במדינת ישראל. מצלמות רשתות הטלוויזיה בארץ שלוכדות מעת לעת ב- Frame משותף את בנימין נתניהו ובני גנץ עוטים מסיכות ויושבים סביב שולחם הממשלה, אפילו הן אינן יכולת לכסות והסתיר את הבוז, החשדנות, אי הערכה, וחוסר האמון שרוחשים שני האישים האלה זה לזה. איזה ממשלת אחדות ואיזה נעליים. וגם : ראש הממשלה בנימין נתניהו מאשים בפרהסיה המונית את היועץ המשפטי של הממשלה אביחי מנדלבליט ב- "מזימת הפיכה שלטונית" לאחר שה- יועמ"ש מתנגד התנגדות נמרצת למימון הגנתו המשפטית ע"י מקורבו איש הנדל"ן המיליארדר האמריקני מדטרויט, ספנסר פרטרידג'. ראה גם עיתון "הארץ" מתאריך יום רביעי – 1 ביולי 2020.

אשנה ואומר את הדברים שכתבתי רק לפני רגע בפוסט מס' 890 : מדינת ישראל מצטיירת בימים אלה שוּב כמדינת פארטאץ', בעלת 1000 (אלף) דִימוּיִים, זֵהוּיוֹת, והִזְדָהוּיוֹת מכל הכיוונים הפוליטיים והחברתיים. כמות ה- .I.Q  (ראשי תיבות של Intelligence Quotient) בה חוננה מדינת ישראל ו-תוצאת מְנָת המִשְכָּל הַלְאוּמִית הנמוכה שֶל הַאוּמָה היושבת ב-צִיוֹן באה לידי ביטוי בכל פעם שמצלמות רשתות הטלוויזיה בארץ חושפות את ראש "ממשלת הָאַחְדוּת" בנימין נתניהו ואת ראש הממשלה החליפי של "ממשלת הָאַחְדוּת" בני גנץ יושבים יחדיו כאילו בחֶבְרוּתָּא סביב שולחן הממשלה. אפילו מסיכות הקורונה ששניהם עוטים על פרצופם אינן יכולות להסוות ולהסתיר את הניכור, הבוז, החשדנות, הסלידה, ואת אי הערכה, וחוסר האמון שרוחשים שני האישים האלה זה לזה. איזה ממשלת אחדות ואיזה נעליים.    

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שראש הממשלה אריאל שרון מינה מינוי מופרך במארס / אפריל 2002 את יוסף בר-אל ז"ל למנכ"ל רשות השידור הזמני במקום המנכ"ל הזמני הקודם רן גלינקא יבד"ל שסולק והודח על ידו (גם כן על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור דאז רענן כהן לפני 18 שנים לסלק את רן גלינקא, ו-למנות במקומו את יוסף בר-אל). ב- 2 ביוני 2002 לאחר תקופת ניסיון בת 3 חודשים העניק ראש הממשלה אריאל שרון ליוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הזמני, המופרך, והבלתי מוכשר מינוי של קבע בן 5 שנים לשאת במשרה האחראית (כ-מנכ"ל רשות השידור). יוסף בר-אל היה אמור לשמש מנכ"ל רשות השידור עד 2 ביוני 2007 על פי החלטת ממשלת ישראל (תקופת כהונה כפי שקבועה בחוק). ואז קרה והתחולל הדבר, ולא בהפתעה : ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש הממשלה אריאל שרון, אלה שמינו את יוסף בר-אל לתפקיד הרם והאחראי של מנכ"ל רשות השידור, כאמור לתקופה של חמש שנים. ממשלת ישראל החליטה להדיח ולהעיף אותו קיבינימט, את אותו האיש המופרך מהמשרה הרמה בגין אישומים פליליים של שחיתות ומתן שוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מֶנִי מָזוּז (היום שופט בית המשפט העליון) העניק תמיכה משפטית מפליגה ו-מסיבית בהחלטת ההדחה והסילוק ההיא של יוסף בר-אל מכֵּס מנכ"ל רשות השידור באותו התאריך ההוא של 2 במאי 2005. יוסף בר-אל סולק ו-הודח שנתיים וחודש בטרם סיום מועד כהונתו החוקית. היה מדובר במעט מידי ומאוחר מידי. משום מה לא הוגש נגדו כתב אישום ו-הוא לא נשלח לכלא בעקבות האישומים נגדו בגין שחיתות ומתן שוחד מסך. שחיתות ומתן שוחד בשירות הציבורי הן כידוע עבירות פליליות חמורות. דו"ח הדחתו וסילוקו הַמֵבִיש של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ז"ל מכיסאו הרם לפני 15 שנים ב- 2 במאי 2005, שמור במדפי ארכיון הממשלה. אין מדברים סָרָה במתים אבל זה היה המצב הבלתי נסבל, הבלתי מתקבל על הדעת, המקצועי – טלוויזיוני והמוסרי – פוליטי ששרר ו-נָסָב בתוך וסביב רשות השידור ז"ל ההיא בשנים ההן שבין 2001 ל- 2005. מדהים במובן השלילי של ההגדרה (!). ובכן, בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ההיא מאז פרשה את כנפיה ב- 31 במארס  1969 גם על הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדשה בנוסף על רדיו "קול ישראל" הוותיק בעידן ההוא של מנכ"ל רשות השידור ה-1 שמואל אלמוג ז"ל, התחוללו האירוע ההוא והסערה ההיא חסרת התקדים : ב- 2 במאי 2002 הודח וסולק לאלתר מכהונתו הרמה והאחראית מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל ז"ל ע"י ממשלת ישראל בראשה ניצבו אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט, שנתיים וחודש בטרם סיום תקופת כהונתו החוקית שעמדה להתקיים עד 2 ביוני 2007. השַר האחראי על ביצוע חוק רשות השידור בממשלה ההיא של אריאל שרון ב- 2002 היה רענן כהן. לא היה כדבר הזה, עסק עלוב ו-מחורבן שכזה מאז ומעולם בתולדות רשות השידור, בו מודח ומסולק מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל באמצע כהונתו מכיסאו הרם.

פרפראות.

1. ניר גונטז' עיתונאי "הארץ". עיתונאי מצוין בעיתון מצוין (!).

יש לקרוא בעיון, בריכוז, לאט, בזהירות, וביסודיות (אפילו פעמיים) את הפוסט "לא ממש עובדה" שפרסם עיתונאי "הארץ" מר ניר גונטז' ביום שישי – 3 ביולי בעמוד מס' 23 של הגיליון, פוסט ו-בו מידע שהופך (כביכול ולפי שעה) את אילנה דיין בעלת המוצר הטלוויזיוני הוותיק "עובדה" (משודרת בערוץ 12) לעיתונאית בעייתית, לא אמינה, לא מדויקת, ורכלנית. תוכנית "עובדה" ששודרה ביום חמישי – 25 ביוני 2020 עסקה ב-ח"כ מאיר כהן ממפלגת "יש עתיד", והציגה אותו כ- "…מטרידן מיני סדרתי וכמי שהביא לסגירת חקירות בענייניו במשטרה, ו/או להטייתן לטובתו…" (על פי ציטוט מה-פוסט של ניר גונטז') וחשפה באחת ו- בן רגע את אילנה דיין (כביכול ולפי שעה) לעיתונאית בעייתית, לא אמינה, לא מדויקת, ו-רכלנית כשמעל הקרדיט והמוניטין העיתונאי רב השנים שלה מתנוססים לפתע סימני שאלה בצבע אדום בוהק. כותרת המשנה של הפוסט הזה שחקר וכתב ניר גונטז', "לא ממש עובדה", אומרת כלהלן : "…מבחינת אילנה דיין, יש לתת אמון בגרסה של אישה רק אם היא טוענת שהיא הוטרדה. אם היא אומרת שלא הוטרדה – אין להאמין לה…". על פי המידע שמפרסם ניר גונטז' בפוסט שלו, "לא ממש עובדה" (כאמור בגיליון "הארץ" של יום שישי 3 ביולי 2020) יש לאותו חבר הכנסת מטעם מפלגת "יש עתיד" מאיר כהן עילה מספקת להגיש תביעת דיבה נגד אילנה דיין. עיתונאי "הארץ" ניר גונטז' מסיים את הפוסט הנ"ל שלו, כלהלן : "…אינני יודע אם ח"כ מאיר כהן ניסה לנשק את ח' בלישכתו. העובדה היא ששניהם מכחישים זאת. איש כמעט מלבדם לא יודע מה קרה בלשכה. חוץ מאילנה דיין. ביקשתי בסוף השבוע לשוחח עם עם אילנה דיין כדי להבין מדוע שידרה את הכתבה. היא הבטיחה לחזור אליי. זה לא קרה…". אני מאמין לניתוח ולתחקיר המדובר הרשום מעלה ומטה של ניר גונטז', ותמה אם ה-ח"כ מאיר כהן שפניו אמורים להיות אדומים מבּוּשָה כסלק, יגיש באמת תביעת דיבה נגד אילנה דיין ותוכניתה "עובדה" בגין הוצאת לשון הרע, כפי ששודרה ביום חמישי – 25 ביוני 2020 בערוץ 12.

הערה אישית שלי : העיתונאי מר ניר גונטז' (חוקר ו-כותב היטב) הוא אחת הסיבות שהאיצו ומאיצות בי להיות מנוי של עיתון "הארץ". אני מאמין לו ובו. אינני מכיר את ניר גונטז'. מעולם לא ראיתיו. אף פעם לא דיברתי עמו. אבל אני מאמין לעיתונאות שלו. 

טקסט מסמך : יום שישי – 2 ביולי 2020. יש לקרוא בעיון, בריכוז, לאט, בזהירות, וביסודיות (אפילו פעמיים) את הפוסט העיתונאי המסקרן והמעניין שכותרתו, "לא ממש עובדה", שפרסם עיתונאי "הארץ" מר ניר גונטז' ביום שישי – 3 ביולי בעמוד מס' 23 של הגיליון. מדובר ב- פוסט דרמטי ו-בו מידע שהופך (כביכול ולפי שעה) את אילנה דיין בעלת המוצר הטלוויזיוני הוותיק "עובדה" (משודרת בערוץ 12) במקרה הנדון לעיתונאית בעייתית, לא אמינה, לא מדויקת, ורכלנית. (באדיבות עיתון "הארץ" ומול העיתון מר עמוס שוקן).

2. יעל דן.

העיתונאית והשדרנית יעל דן שידרה ברדיו גלי צה"ל ב- 1 ביולי 2020 בין 13.00 ל- 14.00 תוכנית אקטואליה מבולבלת, מבוהלת, חסרת סבלנות וסובלנות, ובלתי מנומסת. היא נשמעה לחוצה ו-קטעה שוב ושוב ללא הרף ובזה אחרי זה את המרואיינים שלה. האזנתי והקשבתי לה ותהיתי היכן העורכים, המפיקים, והמנווטים שלה ברדיו גלי צה"ל ?

3. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבריאות שלו יולי אדלשטיין.

האם יש אמת בשמועות המשפטיות כי שופטים ושופטות במדינת ישראל קוראים להאשים את ראש הממשלה בנימין נתניהו בהמרדה תוך שהוא פוגע ברשות השופטת ובמערכת החוק. פנייתו ו-נאומו לאומה של ראש שממשלה בנימין נתניהו לפני כמה ימים בערוץ 12 יחדיו עם התייצבותו של שר הבריאות החדש יולי אדלשטיין בפני המיקרופון הטלוויזיוני ונאומו אודות סכנת התפשטות מגיפת ה-קורונה היו ברמה של גן ילדים.

4. הצמד ידידיה מאיר וסיוון רהב – מאיר.

ידידיה מאיר מאפיל לגמרי בשקט הנפשי שלו, בחריפות שכלו, בידע שלו, ובאיפוק ובמנומסות שלו על רעייתו סיוון רהב – מאיר בשעה ששניהם משדרים יחדיו כצמד תוכנית אקטואליה ב-רדיו גלי צה"ל מידי יום שישי, וגם ביום שישי האחרון – 3 ביולי 2020 בין 12.00 ל- 13.00. סיוון רהב – מאיר היא פטפטנית משעממת חסרת תקנה ו- לא מעניינת. מדברת המון, לא סותמת את פיה, ולבסוף לא אומרת כלום. בדרך לשיממון הרדיופוני שהיא מפיצה לכל עבר מידי יום שישי בשבוע ברדיו גלי צה"ל היא "הורגת" את בעלה ושותפה לתוכנית ידידיה מאיר וגם את מאזיניה. היא פשוט פטפטנית רדיופונית נוראית ורואה במיקרופון הניצב מולה רכוש פרטי שלה. ידידיה מאיר הצנוע אבל החכם ומעניין מתיידד מידי יום שישי בשעה השבועית של שניהם עם המיקרופון בכמות של משהו סביב % 5.0 מול % 95.0 שמנכסת לעצמה רעייתו ה- Super טריביאלית סיוון רהב – מאיר. לא רק מגוחך אלא גם בלתי נסבל. היכן העורכים, המפיקים, והמנווטים של התוכנית ?

5. הצהרתו המטופשת והבלתי אחראית של השר הרַכְלָן צחי הנגבי זה שמשמש יועצו הכלכלי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא להאמין.

הצהרתו הפוליטית המטופשת העכשווית, הרכלנית, ו- האנטי הגיונית בראשית חודש יולי של שנת 2020 של השַר המנותק צחי הנגבי יועצו הכלכלי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בה אמר, "…כי להגיד שלאנשים אין מה לאכול בגלל המשבר וכי במדינת ישראל יש אנשים רעבים זה חַרְטָא…", איננה רק מדהימה באי נכונותה ואי דיוקה ומשוקצת ב-נכלוליות וב- שליליות שלה, אלא כמעט מקבילה ברמת ה- IQ הירודה והנבובה להצהרתה האידיוטית ההיא של מרי אנטואנט האוסטרית מלכת צרפת המפונקת והמנותקת (ו-אשתו של המלך לואי ה-16), שאמרה לעמה הצרפתי בשעת דחק כלכלית מרה ב- 1789, "…אם אין לֶחֶם תאכלו עוּגוֹת…". השַר צָחִי הָנֶגְבִּי הפטפטן והרכלן איש ש-מנותק מעמו, חזר בינתיים ב-עצמו, ירד על ברכיו, והתנצל בגין טיפשותו ובפרצוף אדום מבושה בפני הציבור על אָמִירָתּוֹ הנ"ל הזאת. אגב, הגיליוטינה של רובספייר ערפה את ראשה של המלכה מרי אנטואנט ההיא, ואז ב- 1789 החלה המהפכה הצרפתית.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסטים פלוס התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

—————————————————————-

פוסט חדש מס' 891 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 4 ביולי 2020.

—————————————————————-

פוסט מס' 891. אמינות, מהימנות, מצוינות, והישגיות, וגם שיממון, ואנטי היגיון. דיון בנושא ה- הידרודינמיקה בשחייה והאוניברסליזם של השחייה. השחייה האולימפית מאז תקופתם של האלופים השחיין בן הוואי דיוק קאהאנאמוקו ו- האמריקני ג'וני ווייסמילר בראשית המאה ה- 20, דרך השחיין היהודי – אמריקני מָארְק סְפִּיץ באולימפיאדת מינכן 1972 ועד ימינו אנו בעידן שנות ה-2000 של השחיינים האוסטרלי איאן ת'ורפ, ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד, האמריקני מייקל פלפס, הרוסי אלכסנדר פופוב, הצרפתי יאניק אנייל, והאוסטרלי קייל צ'אלמרס. פוסט מס' 891. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 4 ביולי 2020.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל ז"ל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002, הפכה הפקדתו המתעתעת והמגוחכת למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור. הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 אך כשל כבר בראשית הדרך. יוסף בר-אל ז"ל היה איש מאוד לא מוכשר בהיבטים השונים של הובלה ומנהיגות בתעשיית הטלוויזיה. מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (אז בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא. עולם הפוך. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעות המינוי האנושה שלה. היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל הכושל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. ואז באה שנת 2011. באותה השנה של 2011 הפקידה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את רשות השידור בידיו של מנכ"ל מאוד בלתי מוצלח בשם יוני בן מנחם. גם ההמשלה הזאת הציבה בפסגת השידורים של מדינת ישראל איש בלתי מוכשר בעליל מההיבט המקצועי אולם היא ממשלת ישראל חשבה אותו לראוי. ברור שהיה מדובר בהעדפה פוליטית. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מינו לצדו של יוני בן מנחם את ד"ר אמיר גילת ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. חלפו שלוש שנים כמו במקרה ההדחה של יוסף בר-אל. ב- 2014 הבינה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת שלו גלעד ארדן כי עשו מקח טעות. שגיאה חמורה. ממשלת ישראל פקחה עיניים ולמדה לדעת כי יוני בן מנחם ואמיר גילת הם מנהיגי שידור בלתי מוכשרים שמנהלים רשות שידור כושלת. עולם הפוך. אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו מי שמינה את יוני בן מנחם ואמיר גילת לתפקידם הרם סגרו יחדיו עם שר התקשורת שלו גלעד ארדן את רשות השידור במתכונתה הישנה ששניהם יוני בן מנחם ואמיר גילת היו האחראיים הראשיים על תקינותה בשנים 2014 – 2011 , ולא עמדו במשימה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נסגר השידור הציבורי כפי שאזרחי ישראל הכירו אותו מאז השנים 1969 – 1965 בהן חוקקה הכנסת את חוק רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נעמדה על רגליה לצדו של רדיו "קול ישראל" הוותיק. עכשיו ב- 2014 הטילה ממשלת ישראל ווטו על רשות השידור, הוציאה לה צו פירוק ומינתה את פרופסור דוד האן לכונס הנכסים הרשמי של הגוף המפורק. דוד האן מינה את יונה וויזנטל לשמש עורך ראשי חדש וזה מיהר לפטר ולהרחיק מההגה את מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ואת עוזרו הקרוב והמגוחך זליג רבינוביץ', כמו גם לסלק את יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת, וכן לפזר מייד את הוועד המנהל ההוא של רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות והתפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית בעולם ובארץ ואת שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2020 – 1884, ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה ארצית ובינלאומית שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. מהפכת המידע השנייה הגדולה בהיסטוריה, מהפכת ה- Internet, לא הייתה יכולה להתרחש ללא המהפכה שקדמה לה מהפכת המידע של הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 891. אמינות, מהימנות, מצוינות, והישגיות, וגם שיממון ואנטי היגיון. דיון בנושא ה- הידרודינמיקה בשחייה ו- האוניברסליזם של השחייה. השחייה האולימפית מאז תקופתם של האלופים השחיין בן הוואי דיוק קאהאנאמוקו ו- האמריקני ג'וני ווייסמילר בראשית המאה ה- 20, דרך מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972 ועד ימינו אנו בעידן שנות ה-2000 של האוסטרלי איאן ת'ורפ, ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד, האמריקני מייקל פלפס, הרוסי אלכסנדר פופוב, הצרפתי יאניק אנייל, והאוסטרלי קייל צ'אלמרס. פוסט מס' 891. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. מוצ"ש – 4 ביולי 2020.

סיומן ההן של תחרויות השחייה באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 הוביל אותי שוב לעיין במשנתם ה- הידרודינאמית הישנה של ג'ון באן (John Bunn) ב- 1955 ושל פיטר קארפוביץ' (Peter Karpovich) ב- 1933, ולעיון נוסף גם בהישגיהם הפנטסטיים בבריכה של השחיינים בימים ההם של השליש הראשון של המאה ה- 20 האמריקניים דיוק קאהאנאמוקו (בן הוואי) ו- ג'וני ווייסמילר, השוודי ארנה בורג, האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון, וקצת מאוחר יותר גם ההונגרי פֶרֶנְץ צ'יק, והאמריקני אדולף קיפר (וגם אחרים).

האולימפיאדה ה- 5 במניין הזמן החדש התקיימה בסטוקהולם בירת שוודיה בין 5 במאי ל- 22 ביולי של שנת 1912. אל המשחקים האולימפיים ההם שנערכו בשוודיה לפני 108 (מאה ושמונה) שנים הגיח פנומן שחייה אמריקני יליד הונולולו בירת האי הוואי (Hawaii) דיוק קאהאנאמוקו בן 22 שהתנשא לקומה של 1.87 מ' (Duke Kahanamoku, יליד 24 באוגוסט 1890). דיוק קאהאנאמוקו ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה (Crawl) במשחקים האולימפיים של סטוקהולם 1912 בתוצאה של 1:03.4 ד'. הוא הקדים את האוסטרלי ססיל הילי (Cecil Healy) שסיים במקום השני בזמן של 1:04.6 ד'. שלישי היה האמריקני קנת' הושאג (Kenneth Huszagh) לאחר שעצר את שעון הסטופר על 1:05.6 ד'. עדי ראייה מהימים ההם סיפרו כי סגנון השחייה של דיוק קאהאנאמוקו נראה טבעי, קואורדינטיבי, ויפה לעין. הוא אומנם ייצג את ארה"ב בסטוקהולם 1912 אך היה בעת ובעונה אחת גם שליח אותנטי של בני עמו דַרֵי האי הוואי (Hawaii) שהיו כולם חובבי ים, שחייה, תפישת גלים, ואמני הספורט הלאומי של ילידי האי הוואי הלוא הוא גלישה על גלים גבוהים באמצעות גלשנים. המוניטין של דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו חפף כמעט את שמו של החוקר והגיאוגראף אמיץ הלב הנורווגי רואלד אמונדסן, מי שגילה חודשים ספורים לפני כן בדצמבר 1911 יחדיו עם חמשת חבריו הנורווגיים את הקוטב הדרומי. בשנת 1916 התבטלה האולימפיאדה הבאה בשל נסיבות מלחמת העולם הראשונה. דיוק קאהאנאמוקו הופיע לאולימפיאדת אנטוורפן 1920 בבלגיה כשהוא כבר בן 30. אף על פי כן נותר השחיין המהיר בעולם. בשלב חצי הגמר הִשְוָוה באנטוורפן 1920 את שיא העולם שלו שעמד על 1:01.4 ד', ובמשחה הגמר קבע שיא עולם חדש של 1:00.4 ד'. דיוק קאהאנאמוקו נשא את עיניו אל מדליית הזהב השלישית גם באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו כבר בן 34. אולם שם המתין לו יריב בן ארצו השחיין האמריקני הצעיר והמוכשר ג'וני ווייסמילר בן 20, מי שהחזיק מאז 1922 בשיא העולם במשחה ל- 100 מ' בזמן הפנטסטי בימים ההם של 57.4 ש'. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון והיחיד בעולם ששחה בעת ההיא 100 מ' בסגנון חתירה מתחת לדקה אחת. דיוק קאהאנאמוקו לא עשה זאת מעולם. למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חתירה באולימפיאדת פאריס 1924 העפילו ג'וני ווייסמילר, דיוק קאהאנאמוקו, אחיו של דיוק סמיואל קאהאנאמוקו, השוודי המצוין ארנה בורג, היפני קאטסואו טאקאישי, ושוודי נוסף אורבאר טרולה. ג'וני ווייסמילר ניצח וזכה במדליית הזהב בתוצאה 59.0 ש' (שיא אולימפי) באולימפיאדת פאריס 1924, והיה שוב היחיד ששחה את המרחק הקלאסי הזה של 100 מ' בפחות מדקה. דיוק קאהאנאמוקו לקח את מדליית הכסף בתוצאה של 1:01.4 ד'. אחיו של דיוק קאהאנאמוקו, סמיואל קאהאנאמוקו השיג את הארד בזמן של 1:01.8 ד'. השוודי ארנה בורג דורג במקום הרביעי, 1:02.0 ד'. היפני קאטסואו טאקאישי היה חמישי, 1:03.0 ד'. אורבאר טרולה סיים במקום השישי והאחרון. צריך לציין כאן שג'וני ווייסמילר זכה במדליית הזהב גם במשחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חתירה באולימפיאדת פאריס 1924 בזמן של 5:04.2 ד' (שיא אולימפי). השוודי ארנה בורג לקח את מדליית הכסף בזמן 5:05.6 ד'. האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון זכה במדליית הארד בתוצאה של 5:06.6 ד'. אחיו של ארנה בורג אוקה בורג היה רביעי, 5:26.0 ד'. אולימפיאדת פאריס 1924 הייתה אקורד סיום של דיוק קאהאנאמוקו. הוא פרש מהשחייה והפך לשחקן קולנוע. יש להזכיר כאן שוב ושוב שאלופי ואלופות השחייה האולימפיים ההם עשו זאת כשהם לובשים בגדי ים מסורבלים, גדולים ו- שלמים עשויים צֶמֶר שעטפו את כל גופם, ובשל כך הגדילו עד למאוד את החיכוך עם המים ואת התנגדות המים למהירות שחייתם.

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. ג'וני ווייסמילר (במרכז, בן 20, מיתמר לגובה 1.92 מ'. מס' כף רגלו הייתה 49. אחרים אומרים אפילו 51) עם שני יריביו השוודי ארנה בורג (מימין) והאוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (משמאל) בתום משחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חתירה לגברים בה זכה במדליית הזהב. שימו לב לזרועותיו הארוכות של ג'וני ווייסמילר וכפות ידיו הגדולות. הישגיו האולימפיים ושיאי העולם בשחייה של ג'וני ווייסמילר נבעו לא רק מיכולות הגריפה וההתקדמות שלו במים אלא גם מפני שחונן במשקל סגולי נמוך שהשפיע על כושר הַצִיפָה הנפלא שלו על פני המים וצמצום התנגדות המים ל-גופו המתקדם במהירות לפנים. אגב, כל השחיינים והשחייניות המצטיינים בעולם מחוננים במשקלי סגולי נמוך של גופם (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. זהו כוכב השחייה האמריקני דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו – הוואי יליד 1890 (בן 22, גובהו 1.86 מ') האלוף האולימפי בשחייה ל- 100 מ' בסגנון (חופשי) חתירה בתוצאה 1:03.4 ד' באולימפיאדת סטוקהולם ובאולימפיאדת אנטוורפן 1920 שם קבע שיא עולם חדש במשחה ל- 100 מ' בסגנון (חופשי) חתירה התוצאה 1:00.4 דקה. (מקור התמונה : הספר "אולימפיאדת סטוקהולם 1912" אשר יצא לאור ב- 1912 בשוודיה). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. כוכב השחייה האמריקני דיוק קאהאנאמוקו בן הונולולו – הוואי (בגיל 30, גובהו 1.86 מ') הוא האלוף האולימפי בפעם השנייה ברציפות בשחייה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה 1:00.4 ד' (שיא עולם). (מקור התמונה : הספר "אולימפיאדת אנטוורפן 1920" אשר יצא לאור ב- 1920 בבלגיה).

ג'וני ווייסמילר בן 24 שָב לבריכת השחייה באולימפיאדת אמשטרדאם 1928 וניצח שוב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן של שיא אולימפי חדש 58.6 ש'. במקום השני דורג ההונגרי אישטוואן באראני (Istvan Barany) בתוצאה 59.8 ש'. היפני הוותיק קאטסואו טאקאישי היה שלישי, 1:00.0 ד'. ג'וני ווייסמילר לא התחרה ב- 400 מ' בסגנון חתירה במשחקים האולימפיים של אמשטרדאם 1928 אולם שיחק בנבחרת ארה"ב בכדור מים באותה האולימפיאדה ההיא בהולנד, וזכה עמה במדליית הארד. ג'וני ווייסמילר לא חזר לבריכת השחייה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 מפני שהפך בינתיים לשחקן קולנוע מוצלח ומפורסם מאוד בארה"ב וברחבי העולם כולו (וגם עשיר מאוד) בעקבות גילומו באופן יוצא מהכלל את התפקיד הראשי "טרזן" (Tarzan) (פלוס הזדהותו המוחלטת עם תפקידו הקולנועי זה של "טרזן") באותה סִדְרָת סרטים מהז'אנר הזה שהפיקה וביימה חברת הקולנוע MGM בשנים ההן של 1941 – 1931. דורות של טף, ילדים, ונוער וגם מבוגרים בכל העולם גדלו על סרטי "טרזן" איש הג'ונגל ידיד הטבע והחיות, ועל דמותו האסתטית הקולנועית והכריזמטית של ג'וני ווייסמילר. דמות פראית אך תמימה ו- טבעית, ו-יישרת דרך, וגם נָאָה ביותר של האלוף האולימפי ושיאן העולם בשחייה בשנים ההן של 1934 – 1922. ג'וני ווייסמילר הפך לאחד האלופים האולימפיים בעלי המוניטין והמפורסמים ביותר בענף השחייה הבינלאומי וגם לכוכב קולנוע הוליוודי אהוד ביותר. הוא היה פשוט "חתיך הורס" בשפת הנשים. ג'וני ווייסמילר הפך כאמור למוּשָא הערצה בינלאומי של מאות מיליונים ברחבי תבל, לא רק ספורטיבי אלא ראשית דבר קולנועי. שיא העולם שקבע ג'וני ווייסמילר ב- 1922 (היה אז בן 18), תוצאה של 57.4 ש' במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה (Crawl), החזיק מעמד תריסר שנים. היה מדובר בגאון שחייה, ספורטאי חובב, ו- מוכשר ביותר בתחום, שהתאמן רק פעמיים בשבוע (משך כל אימון היה שעה וחצי בלבד) ואף על פי כן הגיע להישגים אולימפיים מפליגים עולמיים חסרי תקדים בבריכה בעשור ה- 20 של המאה שעברה. העסק הזה של התפתחות השחייה האנושית ותולדותיה מעניין בגלל שגופו של יוֹנֵק העַל, האדם, לחלוטין איננו הידרודינאמי מעצם בריאתו ולא מותאם לשחייה במים. בניגוד ליוֹנֵק אחר, דולפין, שגופו כן מותאם (ועוד איך מותאם) לשחייה ושהייה במים. כמו גם לווייתנים שגם הם יונקים. כמה שחיינים בעבר הרחוק והמאמנים שלהם חשבו אחרת מאלוהי הבריאה ויצרו מסורת נפלאה של התקדמות בן האנוש במים באמצעות סגנונות שחייה וחידושי תנועה במים. שחייני הדור הראשון מאז תחילת המאה הקודמת כמו ההונגרי זולטאן האלמאיי (Zoltan Halmaj), ואחריהם האמריקנים דיוק קאהאנאמוקו וג'וני ווייסמילר, השוודי ארנה בורג, האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון, וגם ההונגרי פֶרֶנְץ צִ'יק, והאמריקני אדולף קיפר באולימפיאדת ברלין 1936 (ואחרים), היו בזכות סגנונם, קואורדינציה התנועות היעילה שלהם בגריפת המים בידיהם ורגליהם, וכושר הציפה המופלא לשחייני עַל. הם הפכו את השחייה לענף ספורט אוניברסלי בעל שֵם ובעל תודעה בינלאומית. ההיסטוריה לעולם לא תשכח אותם. בואו ניקח לדוגמא עוד שֵם של שחיין עַל הונגרי ג'ורג' טומפאק (נשכח במשך השנים שחלפו) מי ש- שינה ב- 1954 את תנועת הרגליים בסגנון הפרפר הישן לסגנון דולפין. כיצד זה לא חשבו על הדבר לפניו ? ג'ורג' טומפאק היה עילוי קואורדינטיבי שהפך בן רגע לשיאן עולם במשחה ל- 100 מ' פרפר. שיאני ושיאניות העולם הבאים במשחי הפרפר למדו מ-ג'ורג' טומפק כיצד להתגבר טוב יותר על התנגדות המים.

אלוף השחייה האולימפי האמריקני ג'וני ווייסמילר (Johnny Weismuller, נולד ב- 1904 ומת ב-1984) מי שכאמור היה אלוף אולימפיאדות פאריס 1924 ו- אמשטרדאם 1928 במשחים ל- 100 מ' בסגנון חופשי, הפך לשחקן קולנוע מצליח ומשגשג ב- MGM בשעה שגילם בעשור ה- 30 של המאה שעברה בהצלחה עצומה, באותנטיות, ובמהימנות יוצאת מגדר הרגיל את תפקיד "טרזן" / TARZAN על פי ספריו של הסופר האמריקני המפורסם ורב המוניטין  אדגאר רייס בורואוז / Edgar Rice Burroughs (נולד ב- 1875 ומת ב- 1950). הציבור בארה"ב ובעולם הזדהה עם דמותו האסתטית והיפה של ג'וני ווייסמילר יותר מכל שחקן קולנוע אחר שניסה להיכנס מאוחר יותר לנעליו הגדולות כדי להחליף אותו בתפקיד "טרזן". ג'וני ווייסמילר היה הטרזן האולטימטיבי. אנחנו הילדים והנוער בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן לא החמצנו בימים ההם שום סרט "טרזן" שהגיע לקיבוץ והוקרן על מסך גדול שהוצב על הדשא הגדול ליד חדר האוכל של הקיבוץ.

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. ג'וני ווייסמילר (מימין, בן 20. הוא התנשא לגובה של 1.92 מ'. מידת כף רגלו הייתה 49, כשל סנפיר. אחרים אומרים אפילו שמידת כפות רגליו  של ג'וני ווייסמילר התארכה ל- 51) זוכה במדליית הזהב לאחר שניצח את השחיין האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (משמאל, זוכה במדליית הארד) ואת השוודי ארנה בורג הזוכה במדליית הכסף (איננו מופיע בתמונה) במשחה הגמר ל- 400 מ' בסגנון חופשי. התוצאות היו כלהלן : ג'וני ווייסמילר 5:04.2 דקות. ארנה בורג 5:05.6 דקות, ואנדרו צ'ארלטון 5:06.6 דקות. באולימפיאדת פאריס 1924 זכה ג'וני ווייסמילר בשתי מדליות זהב בשני המשחים ל- 100 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי. (התמונה באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1939 / 1938. שיאן העולם והאלוף האולימפי בשחייה באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדאם 1928 ג'וני ווייסמילר (נולד ב- 1904 בן 34 שני משמאל) משחק את התפקיד הקולנועי טרזן בסרט "טרזן ובנו" (Tarzan finds his son) יחדיו עם מורין א'וסליבאן (נולדה ב- 1911, בת 27, משחקת את ג'יין), וג'ון שפילד (נולד ב- 1931, בן 7, ו-משחק את בּוֹי), והקוף צ'יטה. הזדהות הציבור בעולם עם האלוף האולימפי ושיאן העולם בשחייה ל- 100 מ' בסגנון חופשי, ואח"כ כשחקן קולנוע ג'וני ווייסמילר כ-טרזן, הייתה אבסולוטית וחסרת תקדים, ו-הפכה אותו לא רק לשחיין וספורטאי נערץ אלא גם לשחקן קולנוע נערץ רב מוניטין בארה"ב ובכל רחבי תבל (גם בקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן) וגם ל-איש עשיר מאוד. מולטי מיליונר כבד. (התמונה באדיבות MGM. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאמן הכדורסל האמריקני הידען ג'וֹן בָּאן (John W. Bunn). הוא היה ראשית דבר מדען, פיסיקאי ומתמטיקאי, ואיש חָכָם. בהיותו איש מדע חיבר ב- 1955 ספר מרתק ו- מעניין ביותר (וגם קריא) וקרא לו "Scientific Principles of Coaching" (העקרונות המדעיים של האימון). הספר החשוב יצא לאור בארה"ב ב- 1955 ע"י הוצאת Prentice Hall. ג'ון באן נולד ב- 1898 ומת ב- 1979. חובת הקריאה של הספר הנ"ל מוטלת על כל בן אנוש חושב.

טקסט תמונה : זהו איש הספורט והחינוך הגופני, הפיזיקאי והמתמטיקאי החכם – האמריקני ג'ון באן (1979 – 1898). ג'ון באן הוא בוגר אוניברסיטת קנזס. מאוחר יותר הפך האיש המוכשר הזה בעל כישורים רב צדדיים למאמן נבחרת הכדורסל של "Colorado State College". בהיותו איש מדע חיבר ג'ון באן ב- 1955 ספר מרתק ו- מעניין ביותר, "העקרונות המדעיים של האימון" (Scientific Principles of Coaching). הספר החשוב יצא לאור בארה"ב כאמור ב- 1955 ע"י הוצאת Prentice Hall ב- אינגלווד ניו ג'רסי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אינני יודע אם הישגיו הפנטסטיים של ג'וני ווייסמילר רב המוניטין בבריכה בעשור ה- 20 של המאה הקודמת שימשו סיבה ו- קטליזטור לרופא, הפיסיולוג, והפיסיקאי פיטר קארפוביץ' (Peter Karpovich) לחקור ולנתח את כישרון בן האנוש לשחות במהירות במים. על כל פנים הוא פרסם בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת ליתר דיוק ב- 1933, מסה מדעית מעניינת ביותר ורחבת ידיים, הנקראת, "Analysis of propelling force in Crawl Stroke". במאמר ההוא ניתח ביסודיות את הנעת הכוח בסגנון החתירה בשחייה הדוחף את השחיין קדימה. ג'ון באן ניתח ב- 1955 בספרו "Scientific Principles of Coaching" (העקרונות המדעיים של האימון) מקצועות ספורט רבים מההיבטים הפיסיקאליים – מתמטיים ביניהם מקצועות ה- א"ק, כדורסל, כדורעף, טניס, בייסבול, התעמלות, פוטבול אמריקני, קפיצות למים, וגם שחייה. הגעתי למחקר של פיטר קארפוביץ' באמצעותו של ג'ון באן. בספר Scientific Principles of Coaching (עמוד מס' 81), מתייחס ג'ון באן להתנגדות המים (Water Resistance) הפועלת על גופותיהם של השחיינים והשחיינית בעת התנועה וההתקדמות שלהם לפנים, כשהוא נעזר במחקריו של פיטר קארפוביץ' ואף מעניק לידע שלו קרדיט בספרו. בפתח התייחסותו ברמה פופולארית ובסיסית לנושא התנגדות המים (Water resistance) קובע ג'ון באן, כי, "התנגדות המים היא כמובן תופעה מוכרת וידועה לכולנו", ומוסיף, "התנגדות המים לשחיין גוברת ביחס ישר לתוספת במהירות שחייתו (!)". אגב החוק הפיסיקאלי הנ"ל חַל גם על כל גוף שנע ו-משייט בחלל האוויר כולל כדורי ספורט כמו כדורעף, כדורגל, ראגבי, טניס, וכדורגל אמריקני : התנגדות האוויר לתנועת הכדור גוברת בריבוע על כל תוספת מהירות תנועתו של הכדור. עוד אומר ג'ון באן, "…התנגדות המים היא מידתית ותואמת את גודל השטח של הגוף עמו היא באה במגע. ככל שחתך שטח הגוף גדול יותר כך גם תגדל ותתעצם התנגדות המים", וכן, "אם רוחב וקצב הצלפת כפות הרגליים נשמרת בתוך מהות המֵיְצָג הזה של שחיית החתירה, אזי התנגדות המים תפחת…", וכן, "כשכוח X של ערך נתון מופעל על גוף השחיין כדי להזיז ולהניע אותו קדימה בתוך המים, מהירות השחיין תגדל בהדרגה עד שהיא מגיעה לערך הגבלה מסוים בו התנגדות המים הופכת לשוות כוח לאותו כוח X הנ"ל בשל החיכוך עם גוף השחיין". בפרק הנרחב של "גורמים המשפיעים על הכוח" (Factors Affecting Force) בספרו המדעי, המעניין, והמרתק, (Scientific Principles of Coaching), קובע ג'ון באן כי מרבית האינפורמציה אודות תורת התנגדות המים הפועלת על גופי השחיינים נובעת מהידע שצברה האנושות וצבר המדע הנוגע למחקר שיוט ה- אֹניות באוקיינוסים. מחקר התנגדות המים הוא כל כך חשוב מפני שהוא מוכיח כי מהירות תנועת השחיין במים והתקדמותו לפנים היא יותר תוצאה של התגברות על התנגדות המים מאשר תוספת כוח. ג'ון באן מונה שמונה מרכיבים המשפיעים על מסת התנגדות המים : 

1.Waves, 2.Eddies, 3.cavitation, 4.Skin friction, 5.Force, 6.Starting and Stopping, 7.Internal Resistance, 8.Resistance due to Physical Features.

ג'ון באן מסביר בספר שלו Scientific Principles of Coaching שיצא לאור ב- 1955 אודות המרכיב השישי "Starting and Stopping" הנוגע להתנגדות המים המשפיעה על התקדמות השחיין, כי זינוק, עצירה, וגוף לא חלק דיו ובגד ים גס (עשוי צֶמֶר למשל כמו בימים ההם) מגדילים את התנגדות המים להתקדמות השחיין. כ- % 30 מהתנגדות המים לתנועת השחיין לפנים קשורה לחיכוך מגע המים עם גופו החוצה ומפלח אותם ולבגד הים שלו. ג'ון באן סבר כי פיטר קארפוביץ' הבין מהו הגורם המניע את הכוח של השחיין בסגנון חתירה וייסד את הנוסחא המתמטית הבאה הר"מ שמבטאת את הרעיון כי כוח ההתנגדות נמצא ביחס ישיר למהירות בריבוע : F = KV2

הכוח המניע את את התקדמות השחיין לפנים שווה למכפלת התנגדות המים במהירות השחייה. אופנת בגדי הים של האלופים האולימפיים לדורותיהם לבשה ופשטה צורה. אי אפשר כמובן להשוות בין האיכות העלובה ומקדם ההתנגדות הגדול של בגד הים השלם והגדול עשוי צֶמֶר שלבש ג'וני ווייסמילר באולימפיאדת פאריס 1924 לבין טיב בגד הים "Slip" עשוי משי שלבש מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972, ולבטח לא עם חליפת השחייה המודרנית שמקטינה עד למאוד את חיכוך השחיין עם התנגדות המים וסביבת התחרות שלו שהמציאה חברת Speedo.

טקסט מסמך : זהו ספרו החשוב, המעניין, והמרתק של הפרופסור האמריקני ג'ון באן מאמן כדורסל באוניברסיטת קולוראדו, הקרוי, "Scientific Principles of Coaching" / "העקרונות המדעיים של האימון". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1955. על כל איש חכם ו-בר דעת לקרוא אותו ולעיין בו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כאמור אוהדי השחייה יכולים למצוא עניין ב- "Analysis Of Swimming Techniques", מסה מדעית שחיבר מאמן הכדורסל (!) האמריקני ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו בספרו המרתק והמנומק, ואשר קרוי, "Scientific Principles of Coaching". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall. חלק מספר המדע המדע של האמריקני ג'ון באן שהיה אומנם מאמן כדורסל אך היה ידען ו- בעל השכלה מפורטת של פרופסור למתמטיקה ופיזיקה והנוגע גם לניתוח טכניקת השחייה, נעזר במחקר של פרופסור פיטר קארפוביץ' משנת 1933 הקרוי, "Water Resistance in Swimming". פרופסור קארפוביץ' טען כבר ב- 1933 למשל שכוח ההתקדמות האידיאלי של שחיינים ושחייניות מוכשרים בסגנון חתירה נשען על % 70 עבודת ידיים ורק % 30 על עבודת רגליים. שחיינים פחות טובים ומתואמים נשענים על % 77 עבודת ידיים בעקבות הנעה ודחיפה דלה של עבודת הרגליים וכפות הרגליים. תחשבו ותיזכרו לרגע בשחיין האיטלקי גרגוריו פאלטריניירי (Gregorio Paltrinieri) שלקח בריו 2016 את מדליית הזהב במשחה ל- 1500 מ' בסגנון חופשי כמעט ללא עבודת רגליים בתוצאה של 14:34.57 ד', לעומת האמריקנית קטי לדקי (Katie Ledecki) שקבעה שני שיאי עולם חדשים בריו 2016 במשחים ל- 400 מ' בזמן 3:56.46 ד' ו- 800 מ' בתוצאה 8:04.79 ד' בסיוע עבודת רגליים פנטסטית.

טקסט מסמך : דיון אודות מדע השחייה לפני 61 שנים, ב- 1955. מתוך ספרו המרתק של מאמן הכדורסל פרופסור ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו, "העקרונות המדעיים של האימון" (יצא לאור בארה"ב ב- 1955). הספר עוסק בין השאר גם בניתוח טכניקת השחייה וכישרון ההתקדמות במים של בן האנוש בסגנון המהיר ביותר, הלוא הוא סגנון החתירה, ומהות וטכניקת הגריפה בידיים ועבודת הרגליים. (באדיבות הוצאת Prentice Hall. הספר "Scientific Principles of Coaching" יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בפרק "Analysis of Swimming Techniques" בספרו המדובר של פרופסור ג'ון באן,  "Scientific Principles of Coaching" (עמודים 186 – 175), שיצא לאור בשנת 1955, מדגיש ג'ון באן שוב את עניין החיכוך של גוף האדם במים המאט את מהירות שחייתו בגלל סיבות של עור גס, גוף שעיר, ובגדי ים גדולים ו- רפויים עשויים צֶמֶר. פיטר קארפוביץ' קבע כבר ב- 1933 כי חיכוך העור הוא הגורם הדומיננטי המגביר את התנגדות המים, וסוג בגד הים חשוב יותר מאיכות החומר. בגד ים גדול ורפוי מגדיל עד למאוד את התנגדות המים ומפריע מאוד לשחיינים ולשחייניות לחתור קדימה. כפי שניתן לראות בתצלומים הנלווים לפוסט הקונקרטי הזה מס' 891, ג'וני ווייסמילר, דיוק קאהאנאמוקו, וארנה בורג וגם האחרים לבשו בגדי ים גדולים עשויים צמר שעטו את כל גופם על פי אופנת הימים ההם האולימפיים ההם בין 1896 ל- 1936. פיטר קארפוביץ מצא כבר ב- 1933 כי לא קיים שוני בהתנגדות המים על שחיין שלובש בגד ים עשוי משי ו/או שחיין שגופו עירום, אולם מאידך התנגדות המים גוברת מאוד כשהשחיין משתמש ב- בגד ים עשוי צֶמֶר כמנהג הימים ההם. פיטר קארפוביץ' מצא עוד במחקריו לפני 87 (שמונים ושבע) שנים כי שחייה על הגָב גוררת התנגדות גדולה יותר של המים מאשר שחייה בסגנון חתירה כשהשחיין שוכב פרקדן על המים. בהקשר להערה האחרונה הזאת של פיטר קארפוביץ' אני מבקש לספר כי באולימפיאדת מונטריאול 1976 נכחנו פרשן השחייה שלנו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל ואנוכי באימונים של נבחרת השחייה המזרח גרמנית בבריכה בקומפלקס האולימפי. הבריכה הייתה רגועה. שרר שם שקט. פה ושם נשמעו פקודות בגרמנית. התבוננו שם באופן מיוחד באימון חוזר ונשנה של שחיין הגָב הגרמני רולאנד מאתס (Roland Matthes, היה אלוף אולימפי ומדליין הזהב באולימפיאדות מכסיקו 1968 ומינכן 1972 בשני משחי הגב ל- 100 מ' ו- 200 מ') ששחה על גבו כשזרועותיו מקובעות בתנועת חֵץ והתקדמותו במים נסמכת רק על עבודת הרגליים. אני זוכר שתשומת לבי התרכזה בצִיפָת העַל של השחיין המזרח גרמני. רולאנד מאתס הגבוה (1.89 מ') ודַק הגזרה צף מעל המים כאילו היה קֶרֶש עֵץ. המשקל הסגולי של מסת גופו וודאי היה נמוך מאוד, אולי הנמוך ביותר מכל השחיינים בתקופה ההיא שכולנו היכרנו. אף פעם לא ראיתי אדם שוכב על גבו כשכל גופו צָף ממש מעל המים. זה היה מחזה יוצא דופן. הערתי על כך ל- יוסף "יוז'ו" טלקי. "אבחנתך נכונה", השיב לי. היה שם עוד קטע שמשך את תשומת לבי. בתום האימון רולאנד מאתס ואהובתו השחיינית קורנליה אנדר בת 18 (Kornelia Ender, קומתה 1.79 מ', זכתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 בארבע מדליות זהב ואחת מכסף) פרסו על עצמם מגבת גדולה ולא הפסיקו להתגפף ולהתנשק מתחת לה. איש מהמשלחת המזרח הגרמנית בבריכה לא התקרב לאזור הרומנטי הרגיש, לא העיר, ולא הפריע לצמד האולימפי הרומנטי להפגין את אהבתו זה לזו.

אני מבקש להדגיש כאן שוב שג'ון באן השווה ב- 1955 במחקריו ההם את התנהגותו והתקדמותו של השחיין במים להתנהגותה של אוֹנִיָה גדולה המשייטת ברחבי האוקיינוסים הגדולים. זרמי מערבולות ויצירת גלים בבריכה בעת קיום תחרויות משפיעה על המתחרים בדיוק כשם שהתופעות הימיות הללו משפיעות על האוֹנִיוֹת בעת תנועתן בימים פתוחים. ג'ון באן מתריע בספרו כי הנוסחא המתמטית העוסקת בהתנגדות המים (ו/או בגרר) המשפיעה על הנעת האוניות היא סבוכה אולם חשובה להבנת הנושא. אני מביא כאן את נוסחת החישוב המסובכת והמורכבת שעורך כאן ג'ון באן (John Bunn) הנוגע להתנגדות המים המופעלת על השחיינים בגין מערבולות וגלים הנוצרים בבריכה ו/או אלה הפועלים על האוניות הנעות במרחבי האוקיינוסים, רק כדי להבהיר את מידת יסודיותו והבנתו את הנושא (ולא כדי לבחון את בקיאות הקוראים). הנה הסברו של ג'ון באן.

טקסט מסמך : שנת 1955. חישוביו המסובכים של ג'ון באן הנוגעים להשפעת מערבולות וגלים על היווצרות התנגדות המים להתקדמות ושייט אוניות. ג'ון באן מציין בספרו מ- 1955 "העקרונות המדעיים של האימון" כי מרבית הידע הנוגע להתנגדות המים מגיע מ- מחקר ולימוד תנועת האוניות באוקיינוסים. (באדיבות הוצאת Prentice Hall. הספר "Scientific Principles of Coaching" יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ג'ון באן מציין כי בניגוד לממצאיו של ד"ר פיטר קארפוביץ' הנוגעים לאחוז תרומת חתירת הידיים % 70 בסגנון Crawl מול % 30 של תרומת עבודת הידיים, ומבלי לחפש פגם כלשהו, בחן האיש את ערך חשיבות עבודת הידיים בסגנון החתירה, כש- שחה ברגליים קשורות וקבע את הזמן הטוב ביותר שלו.

טכנולוגיה ספורטיבית מתקדמת לרבות ייצור חליפות שחייה. 

להתפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית הייתה השפעה מיידית ועצומה כמעט בכל מקצועות הא"ק וגם בתחרויות השחייה למיניהן. הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי, תזונה נכונה, שכלול של ההנעלה וציוד, שימוש מושכל בכלי הספורט – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט, ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

טקסט תמונה : 1933. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 87 שנים. האצן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) נועל נעלי ריצה פשוטות, מזנק מגומות חפורות, ומתחרה על מסלול פחם. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ב- ארה"ב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95 ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות TELEMEXICO 1968, חברת adidas ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הציוד הספורטיבי המשוכלל הכולל נעלי ריצה חדישות, מוטות קפיצה גמישים, מסלול ריצה עשוי טַרְטָאן (גומי קשיח), מתקני זינוק, תנאי אימון משופרים, הבנת חשיבות התזונה, וידע פיסיולוגי וביו- מכאני תרמו תרומה מכרעת להישגי האתלטים. ראה הספר, "למילים יש וויזואליה משלהן" אחד מ- 13 הספרים המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". החברה היפנית "מִיקָאסַה" (Mikasa) הפכה ליצרנית בלעדית של הכדורעף. הייתה הסכמה כללית כי הכדורסל תוצרת האמריקנית הפירמה "Spalding" הוא הטוב בעולם. החברה האמריקנית "Converse" הפכה לאחר מלחמת העולם ה- 2 ליצרנית הבולטת של נעלי כדורסל. חברות "סְפִּידוֹ" (Speedo) ו- אדידאס (adidas) התמחו בייצור בגדי ים חדשים, למעשה חליפות שחייה מיוחדות שעטו השחיינים והשחייניות על גופם מכף רגל ועד צוואר, ואשר תפקידן היה להקטין את חיכוך השחיין עם המים. אין שום ספק כי טכנולוגיית חליפות השחייה המשוכללות הללו מילאו את משימתן כיאות והפחיתו את התנגדות המים לשחיין / שחיינית. השימוש בחליפות השחייה המיוחדות האתה הביאו ל- שיפור גדול ומשמעותי של שיאי העולם. לאחרונה, מזה כמה שנים, החליטה FINA (ההתאחדות הבינלאומית בשחייה) לאסור את השימוש בחליפות השחייה המשוכללות של Speedo ו- adidas. מבט אחד באוֹפְנָת בגד השחייה הכבד, הגדול, והמיושן של ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר (Johnny Weismuller) ב- 1924, ה- "סְלִיפ" של מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) ב- 1972, וחליפת השחייה המשוכללת של אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) בעשור ה- 2000 – מבהיר את ההבדל והשוני ואת מהות העניין הנוגעים להישגי השחיינים והשחייניות. גם איכות וטיב המתקנים האולימפיים לרבות בריכות השחייה ואדני הזינוק השתפרו לבלי היכר. לא ניתן כלל להשוות את תנאי השחייה שנכפו על המשתתפים באולימפיאדת סט. לואיס 1904 לאלו של ג'וני ווייסמילר באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדאם 1928, וודאי לא לבריכות החדישות בהן שחו מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972, ואִיָאן ת'וֹרְפּ ו- פיטר וואן דן הוגנבאנד באולימפיאדות סידני 2000 ואתונה 2004, ולבטח לא בריבוע לתנאי השחייה של מייקל פלפס בחמש האולימפיאדות בהן נטל חלק סידני 2000 + אתונה 2004 + בייג'ינג 2008 + לונדון 2012 + ריו 2016, ולא של השחיין האוסטרלי קייל צ'אלמרס מי שניצח במשחה הגמר ל- 100 מ' חופשי באולימפיאדת ריו 2016. בדיוק, כמו שלא ניתן למצוא כל זהות ודמיון בין איכות, תכיפות, תנאים, וכמות האימונים של דוֹר השחיינים המוכשר אולם המְיוּשָן ו- הוותיק ההוא, לבין אלה של הדוֹר הנוכחי המעודכן של סוף המאה ה- 20 וראשית ה- מאה ה- 21. מדובר בעולם ספורטיבי שונה לחלוטין הרחוק כמזרח ממערב בין היָשָן ההוא לבין המוֹדֶרְנִי המוכר לכולנו היום. 

טקסט תמונה : אולימפיאדת סט. לואיס 1904. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 116 שנים. זהו הזינוק למשחה 100 מ' בסגנון חופשי [2]. ניצח בו ההונגרי זולטאן האלמאיי (Zoltan Halmaj) בתוצאה 1:02.8 דקה. המזניק עומד מאחור בחליפה כהה ומגבעת כהה כשהוא מניף את יד ימין שלו הלופתת את אקדח ההזנקה. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. השחיינית האוסטרלית שרה "פאני" דוראק (Sarah “Fanny” Durack) מימין, לבושה בבגד ים מסורבל של אופנת הימים ההם (בגדי הים המסורבלים ההם הגדילו את התנגדות המים לשחיינים), מנצחת במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה 1:22.2 דקה. היא הקדימה את חברתה לנבחרת השחייה של נשות אוסטרליה ווילהלמינה וויילי (Wilhelmina Wylie) שקבעה זמן של 1:25.4 דקה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. השחיין האמריקני ג'וני ווייסמילר ( גובהו האישי 1.92 מ') לובש בגד ים גדול ומסורבל עשוי צמר. ג'וני ווייסמילר היה הראשון בעולם ששחה 100 מ' בסגנון חופשי בפחות מדקה אחת. ב- 1922 כשהיה בן 18 קבע זמן סנסציוני ושיא עולם בתוצאה של 57.4 ש'. בהיותו בן 20 זכה באולימפיאדת פאריס 1924 בשלוש מדליות זהב במשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ', 400 מ', ומשחה שליחים 4 פעמים 200 מ', ובמדליית אָרָד כשחקן בנבחרת הכדור מים של ארה"ב. ג'וני ווייסמילר חזר לאולימפיאדת אמשטרדאם 1928 וזכה בעוד שתי מדליות זהב, במשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ' ומשחה שליחים 4 פעמים 200 מ'. ג'וני ווייסמילר פרש מהבריכה בסוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת והפך לשחקן קולנוע פופולארי ואהוב בסרטי "טרזן". נולד באזור הגרמני של רומניה ב- 2 ביוני 1904. בהיותו בן חצי שנה היגרו הוריו לארה"ב. הוא מת ב- 20 בינואר 1984. (באדיבות הוועד האולימפי הצרפתי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 1972. השחיין היהודי – אמריקני מרץ ספיץ (גובהו האישי 1.85 מ', בן 22) לובש בגד ים "סליפ" עשוי משי כדי להקטין את החיכוך עם המים. מרק ספיץ זכה בשבע מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 72' כלהלן : 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 51.22  ש'), 200 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 1:52.78 דקה), 100 מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 54.27 ש'), 200 מ' בסגנון פרפר (שיא עולם 2:00.70), משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי (שיא עולם 3:26.42 דקות), משחה שליחים בסגנון חופשי 4 פעמים 200 מ' (שיא עולם 7:35.78 דקות), ומשחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב ( שיא עולם 3:48.16 דקות). בכל אחד משבעת המשחים קבע מרק ספיץ כאמור שיא עולם. מרק ספיץ נולד ב- 10 בפברואר 1950. (באדיבות DOZ ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. השחיין האוסטרלי איאן ת'ורפ (Ian Thorpe, מתנשא ל- 1.98 מ' ושוקל 108 ק"ג' אולם מסת גופו היא בעלת משקל סגולי / Specific Gravity נמוך) בן 18 לובש חליפת שחייה משוכללת של חברת adidas כדי להקטין את חיכוך גופו עם המים. איאן ת'ורפ זכה במדליית זהב במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי כשקבע שיא עולם פנטסטי  3:40.59 דקות. במשחקי חבר העמים הבריטי ב- 2002 בעיר מנצ'סטר באנגליה שיפר איאן ת'ורפ את השיא מאולימפיאדת סידני 2000 והעמידו על 3:40.08 דקות. השיא החזיק מעמד עד 26 ביולי 2009. באותו היום הוא נשבר ע"י השחיין הגרמני פאול בידרמן שקיזז ממנו מאית שנייה והעמידו על 3:40.07 דקות. השיא של פאול בידרמן שריר וקיים עד עצם היום הזה. הישגיהם של איאן ת'ורפ ופאול בידרמן בשחייה מתקרבים לקצה גבול יכולתו של האדם). איאן ת'ורפ זכה באולימפיאדת סידני במדליית הכסף במשחה ל- 200  מ' בסגנון חופשי. כמו כן הוביל את נבחרתו לזכייה בשתי מדליות הזהב ושיאי עולם במשחי השליחים  4 פעמים 100 מ' ו- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי. נבחרת אוסטרליה עם איאן ת'ורפ זכתה במדליית הכסף במחשה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב. איאן ת'ורפ שב לאולימפיאדת אתונה 2004 וזכה בשתי מדליות זהב במשחים ל- 200  מ' ו- 400  מ' בסגנון חופשי. במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי זכה איאן ת'ורפ במדליית ארד. לאחר מכן זכה עם נבחרתו במדליית הכסף במשחה השליחים 4 פעמים 200 מ'. (באדיבות התאחדות השחייה האוסטרלית וחברת adidas. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שיפור טכנולוגיית הצילום והשימוש במצלמת ה- Photo finish / מצלמת קַו הַגְמָר [3]  באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932, זאת המוצבת על קו הסיום ומדרגת את מיקומם של הרצים, היה חיוני, אך לא פתר תמיד את המחלוקת בין שופטי מדידת הזמן שהשתמשו בשעוני עֶצֶר ידניים בריצת הגמר ל- 100 מ' בין שני האָצָנִים האמריקניים הזוכה אֶדִי טוֹלָאן לבין סגנו רָלְף מֶטְקָאלְף. השופטים העניקו להם זמן שווה 10.3 ש'. נדרשה התערבות מכשיר הצילום האופטי. ה- פוטו פיניש היה אמור להפריד ביניהם. מצלמת הפוטו פיניש האלקטרונית (הראשונה בהיסטוריה האולימפית) שהוצבה על קו הגמר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 הייתה עדיין בלתי מפותחת מספיק וטרם בשלה דיה כדי להכריע במחלוקת. המעבר ממדידת הזמנים האנלוגית בשעוני עֶצֶר (Stopper) ידניים למדידה דיגיטאלית באולימפיאדת טוקיו 1964 – הוסיפה לאמינות ויוקרת התחרויות האולימפיות ותרמו לפופולאריות שלהם בעיניי הספורטאים, הציבור הגלובאלי, וצופי הטלוויזיה. הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK וחברת השעונים היפנית SEIKO הפכו במשחקי אולימפיאדת טוקיו 1964 את הספורט למדע.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. מתקן השיפוט. הוועדה המארגנת של המשחקים בראשות גוסטאב באלק וסיגפריד אדסטרום מציבה לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים את מצלמת ה- Photo finish ברום המגדל לצד שופטי הזמן המשתמשים בשעוני עֶצֶר (שעוני Stopper) ידניים. (באדיבות הוועד האולימפי השוודי ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

שתי תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שערכתי במחצית עשור ה- 70 של המאה הקודמת "מבט ספורט" ו- "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" העניקו תשומת לב בולטת לאולימפיאדות ומבט מיוחד לאולימפיאדת ברלין 1936. אלכס גלעדי העניק גיבוי מוחלט להשקפת עולמי כעורך תוכנית הספורט ההיא המיועדת לילדים ובני נוער. היום ממרחק של כ- 45 (ארבעים וחמש) שנים אני יודע שזה היה שלב חשוב ביותר בהתפתחותי כאיש טלוויזיה ועיתונאי. ההשקעה וההיכרות עם המשחקים האולימפיים נעשו במסגרת ההיערכות וההכנות המסיביות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לכיסוי אולימפיאדת מונטריאול 1976 הממשמשת ובאה. בקיץ 1975 הפיק אלכס גלעדי עשר תוכניות אודות האולימפיאדות של הזמן הקדום ביוון העתיקה. התוכניות הופקו ושודרו מאולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעוצב כמודל של יוון העתיקה ע"י התפאורן אַמְנוֹן גָדוֹל בתוכנית "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". היועץ והמנחה שלהן היה היסטוריון הספורט ד"ר אוּרִי זִמְרִי ז"ל הבלתי נשכח. בסתיו 1975 רכשנו את הסדרה הדוקומנטארית המופלאה "OLYMPIAD" מחברת הטלוויזיה האמריקנית “Cappy Productions” בראשות בַּאד גְרִינְסְפַּאן ורעייתו קָאפִּי פֶּטְרָאש. צוות ההפקה וההסרטה של החברה היה מינימאלי. בָּאד גְרִינְסְפָּאן ביים וכתב את הסדרה כולה. קָאפִּי פֶּטְרָאש הייתה המפיקה הראשית, שתי האחיות נֶנְסִי וסוּזָאן בֶּפָה שימשו תחקירניות ועוזרות ההפקה. הסדרה הערכית בת 11 תוכניות באורך של שעה כל אחת הייתה יצירת מופת, אוסף של כ- (מאה) תחקירים וסיפורים תיעודיים מעניינים (חלקם מרתקים) שכל אחד מהם הוא Masterpiece בפני עצמו, ואשר רשתות טלוויזיה רבות בעולם רכשו אותה כמונו. הסדרה התיעודית הזאת הופקה יחדיו עם ג'וֹנִי אִיסוֹאוּ (Johnny Esaw) מנהל שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה המסחרית הקנדית CTV (ראשי תיבות של Canada Television), חשפה סיפורים אולימפיים אותנטיים רבים, בהם יוצר הסדרה והבימאי שלה באד גרינספאן (Bud Greenspan) המנוח חיבר ספורטאים אלופים ידועי שֵם ובעלי מוניטין עם עברם. התוכנית הראשונה בסדרה הופקה בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה ויוחדה לאתלט האמריקני השחור גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936, ולקונפרונטציה שנכפתה עליו להתמודד באופן סמוי וגלוי עם קנצלר גרמניה הנאצית אדולף היטלר. אדולף היטלר אבי תורת הגזע הארי העליון ושונא מושבע של יהודים ושחורים לעג למשלחת האמריקנית שצוברת מדליות זהב באמצעות ספורטאים שחורים נחותים. לאחר ניצחונו הראשון של גֶ'סִי אוֹאֶנְס בריצה ל-100 מ', נטש אדולף היטלר את מושבו בתא הכבוד ועזב את האצטדיון משום שסירב ללחוץ את ידו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס ולברך אותו על ניצחונו כפי שנהג עם הספורטאים והספורטאיות ממדינות אחרות אותם הזמין לתא הכבוד שלו . הפיהרר הגרמני התעלם גם ממנצחים ואלופים אמריקנים שחורים נוספים במשחקים כמו הקופץ לגובה קוֹרְנֶלְיוּס ג'וֹנְסוֹן (Cornelius Johnson) ומנצחי הריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ' אָרְצִ'י וִוילִיאָמְס (Archie Williams) וג'וֹן ווּדְרוּף (John Woodruff). הוא עזב את האצטדיון לאחר זכייתם בתחרויות בענפי הספורט הקונקרטיים שלהם אך ביקש לעומת זאת להביא לתאו את האצנית האמריקנית הלבנה הֶלֶן סְטֶפֶנְס (Helen Stephens) שניצחה בריצת הגמר ל- 100 מ' לנשים.

מי שמתעניין במכניקה של השחייה ויעילות התנועה של בן אנוש נגד התנגדות המים יכול למצוא את מבוקשו גם בספר המעניין של מאמן השחייה האמריקני הנודע פרופסור ג'יימס קאנסילמאן (James Counsilman) מאוניברסיטת אינדיאנה הקרוי "THE SCIENCE OF SWIMMING". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968 בהוצאת Prentice Hall, אולם נותר קלאסי ו-רלוואנטי. לא נָס ליחו.

טקסט מסמך (1) : השער הקדמי של ספרו המעניין של מאמן השחייה האמריקני הדגול פרופסור ג'יימס קאנסילמאן מאוניברסיטת אינדיאנה, "מדע השחייה". (הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : השער האחורי של ספרו המעניין של מאמן השחייה האמריקני הדגול פרופסור ג'יימס קאנסילמאן מאוניברסיטת אינדיאנה, "מדע השחייה". (הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1968. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמו כן יכולים אוהדי השחייה למצוא עניין במסה, "Analysis Of Swimming Techniques", שחיבר מאמן הכדורסל (!) האמריקני ג'ון באן מאוניברסיטת קולוראדו בספרו המרתק והמנומק, ואשר קרוי, "Scientific Principles of Coaching". הספר יצא לאור בארה"ב ב- 1955 בהוצאת Prentice Hall. חלק מהמסה המדעית של ג'ון באן שהוא אומנם מאמן כדורסל אך בעל השכלה של פרופסור למתמטיקה ופיזיקה, הנוגע לניתוח טכניקת השחייה, נעזר גם מחקר של פרופסור קארפוביץ' משנת 1933 הקרוי, "Water Resistance in Swimming". פרופסור קארפוביץ' טען כבר ב- 1933 למשל שכוח ההתקדמות של שחיינים ושחייניות מוכשרים בסגנון חתירה נשען על % 70 עבודת ידיים ורק % 30 על עבודת רגליים.

תזכורת : היסטוריה קצרה של עילויי שחייה.

גופו של האדם איננו הידרודינאמי מעצם בריאתו ולא מותאם לשחייה במים אך כמה ספורטאים וספורטאיות (שחיינים ושחייניות) והמאמנים שלהם חשבו אחרת. הם הפכו בזכות קואורדינציה התנועות היעילה שלהם בגריפת המים בידיהם ורגליהם, וכושר הציפה המופלא לשחייני עַל. ההיסטוריה לעולם לא תשכח אותם. השחיין ההונגרי ג'ורג' טומפאק שינה ב- 1954 את תנועת הרגליים בסגנון הפרפר הישן לסגנון דולפין. כיצד זה לא חשבו על הדבר לפניו ? ג'ורג' טומפאק היה עילוי קואורדינטיבי שהפך בן רגע לשיאן עולם במשחה ל- 100 מ' פרפר.

השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) היה בן 22 (סטודנט לרפואת שיניים), בשעה שזכה בשבע מדליות זהב בשחייה באולימפיאדת מינכן 1972. בכל משחה בו ניצח וזכה במדליית זהב, גם הציב שיא עולם חדש. מרק ספיץ זכה בארבעה משחים אישיים ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי וגם ל- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון פרפר. הוא ניצח גם בשלושת משחי השליחים הקבוצתיים של נבחרתו האמריקנית ב- 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי, 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב, ו- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי.

טקסט תמונה : השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ בן 22 באולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב עד לפני זמן לא רב לגדול השחיינים בעולם בכל הזמנים. אבל זוהי רק הגדרה עיתונאית. ג'וני ווייסמילר, מט ביונדי, אלכסנדר פופוב, איאן ת'ורפ, פיטר וואן הוגנבאנד, ומייקל פלפס לא נפלו ממנו בכישרונם. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות)

מַרְק סְפִּיץ נחשב בשנות ה- 70 של המאה הקודמת לפלא השמיני. שחיין מוכשר מאין כמוהו, מאומן היטב, ובעל חוסן נפשי להתמודד בהצלחה עם הַנֶטֶל הכבד של לחץ התחרויות האולימפיות. רבים חשבו אז ששיאיו הם נֶצַח. קצה גבול היכולת של בֶּן אֶנוֹש בבריכה. באולימפיאדת מינכן 1972 שחה מרק ספיץ את המרחק 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 51.22 ש', שהיווה שוב שיא עולם חדש וגם זכייה במדליית הזהב השישית שלו בסדרה. זה היה לפני 43 שנים. מהירותו הממוצעת של מרק ספיץ במשחה הגמר ההוא במינכן 72' ל- 100 מ' בסגנון חופשי במינכן 72' הייתה 1.95 סנטימטר במאית שנייה אחת. כלומר : 1.95 מטר בשנייה אחת. כלומר : 117 מטרים ב- דקה אחת. כלומר : 7.02 קילומטרים בשעה אחת. השחיין הברזילאי סיזאר סיילו קבע באליפות העולם ה- 13 שנערכה ברומא בקיץ 2009 שיא עולם ב- 100 מ' בסגנון חופשי, 46.91 ש'. המהירות הממוצעת שלו הייתה 2.13 מטרים במאית שנייה אחת. כלומר בתרגום של זמן למרחק היה סיזאר סיילו מקדים את מרק ספיץ במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי ב- 9.2 מטרים, אילו התחרו כעת האחד נגד השני.

קצה גבול יכולת האדם הוא לעולם מונח יחסי אך בר השוואה מעניינת בתחום הנחקר. שיאי העולם של מרק ספיץ ב- 1972 היו מופלאים לעומת קריירה אולימפית כושלת שלו ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מכסיקו 1968. מרק ספיץ היה שחיין מוכשר ביותר גם אז במשחקים האולימפיים של מכסיקו ב- 1968 כשהיה בן 18. אולם כּישרונו הגופני הנפלא לא עמד לוֹ מול חולשתו המנטאלית. הוא היה השחיין הטוב בעולם גם ב- 1968 אך דרכו לא צלחה שם. הוא סיים במקום השלישי במשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי שהיה שווה רק מדליית ארד. זמנו היה 53.0 ש'. במקום הראשון ובמדליית הזהב זכה השחיין האוסטרלי מייקל וונדן (Michael Wenden) כשקבע שיא עולם 52.2 ש'. במדליית הכסף זכה השחיין האמריקני קנת' ווֹלש (Kenneth Walsh) בזמן של 52.8 ש'. מַיְיקְל וֶונְדֶן ניצח גם במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי במשחקים האולימפיים של מכסיקו 68' בזמן של 1:55.2 ד'. במשחה הזה מַרְק סְפִּיץ כלל לא נטל חלק. במשחה הגמר ל- 100 בסגנון פרפר באולימפיאדת מכסיקו 68' זכה מרק ספיץ במדליית הכסף בזמן של 56.4 ש'. במדליית הזהב זכה שחיין אמריקני אחר דָאגְלָאס רָאסֶל (Douglas Russell) בזמן של 55.9 ש'. מרק ספיץ זכה במדליית זהב יחידה במכסיקו 68' בהיותו חבר ברביעיית השליחים האמריקנית במשחה הגמר ל- 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי. קבוצת השליחים האמריקנית בה שחו בנוסף למרק ספיץ גם ג'ון נלסון, סטפן רִיץ', ודוֹן שוֹלָאנְדֶר גיבור אולימפיאדת טוקיו 64' (צבר בטוקיו 64' ארבע מדליות זהב) קבעה זמן של 7:52.33 ד'.

עם תום משחקי מכסיקו 68' לקח ד"ר ג'יימס קאנסילמאן (Dr. James Counsilman) מומחה השחייה של אוניברסיטת אינדיאנה את מרק ספיץ תחת חסותו האישית. הוא היה האיש והמאמן שהכין את מרק ספיץ בקפידה לקראת המשימה האולימפית הבאה שלו במינכן 1972. צריך להתבונן בטבלת הנתונים הבאים כדי להבין איזו קפיצת דרך ענקית ביצע מרק ספיץ במשך ארבע שנים לאחר שנת השפל האולימפית במכסיקו 1968, ומדוע חשבו רבים בעולם בימים ההם שהישגיו באולימפיאדת מינכן 72' מתקרבים לקצה גבול היכולת האנושית.

מקצוע           הזמן והמנצח באולימפיאדת מכסיקו 68'     הזמן והמנצח באולימפיאדת מינכן 72'                 

100  מ' חופשי     מייקל וונדן- אוסטרליה  52.2 ש'  (שיא עולם)           מרק ספיץ- ארה"ב  51.22 ש' (שיא עולם)

200  מ' חופשי     מייקל וונדן- אוסטרליה  1:55.2 ד' (שיא אולימפי)      מרק ספיץ- ארה"ב  1:52.78 ד' (שיא עולם)

100  מ' פרפר     דאגלאס ראסל- ארה"ב  55.9 ש' (שיא אולימפי)        מרק ספיץ- ארה"ב  54.27 ש' (שיא עולם)

200  מ' פרפר     קרל רובי- ארה"ב  2:08.7 ד'                                  מרק ספיץ- ארה"ב 2:00.70 ד' (שיא עולם)

4 פעמים 100 מ' חופשי  ארה"ב (ללא מרק ספיץ) 3:31.7  ד'               ארה"ב (עם מרק ספיץ)- 3:26.42  ד' (שיא עולם)

4 פעמים 200 מ' חופשי  ארה"ב (עם מרק ספיץ) 7:52.33 ד'                ארה"ב (עם מרק ספיץ)- 7:35.78 ד' (שיא עולם)

4 פעמים 100 מ' מעורב  ארה"ב (ללא מרק ספיץ)  3:54.9 ד'               ארה"ב (עם מרק ספיץ)- 3:48.16 ד' (שיא עולם)

חלפו ארבע שנים והגיעה העת של אולימפיאדת מינכן 1972. מרק ספיץ בן 22 העפיל לשיאו הגופני והמנטאלי. הוא גמל והִכה באולימפיאדת 72' שוֹק על ירך את מתחרהו האוסטרלי מייקל וונדן ממכסיקו 1968 בשני המשחים האישיים ב- 100 מ' ו- 200 מ' בסגנון חופשי, אך תרומתו הגדולה ביותר מעבר למדליות הזהב ושיאי העולם שלו, הייתה הפיכת ענף השחייה ל- Event שמיקד סקרנות בינלאומית ובעל עניין עולמי עצום. מוקד התעניינות בינלאומי גדול הרבה יותר בהשוואה לעבר. מצלמות הטלוויזיה הגרמניות של DOZ הקבוצה המבצעית שצילמה את התחרויות וטכנולוגיית תקשורת הלוויינים הביאו את בשורת השחייה של מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 72' כמעט לכל פינה בעולם. גם בישראל. הוא הפך מייד לסלבריטי עולמי ומיליונר. המגזין TIME בחר בו לאיש השנה של 1972. בארה"ב הוא פרסם מוצרי חלב לילדים.

קדם לו בהעצמת השחייה והפיכתה ל- Event פופולרי עולמי רק השחיין האמריקני (ממוצא הונגרי – רומני) ג'וני ווייסמילר (Johnny Weissmuller) גיבור אולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, המוכר כשחקן הקולנוע "טָרְזַן". ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר היה פנומן שחייה. הוא היתמר לגובה של 1.92 מ', היה בעל כפות ידיים ורגליים גדולות כסנפירים (מידת כף הרגל שלו הייתה 49), וניחן בכישרון שחייה מדהים וצִיפָה נהדרת על המים. בתקופה ההיא התאמן ג'וני ווייסמילר מעט מאוד בהשוואה לימינו, אולי פעמיים בשבוע. משך האימון היה כשעה ורבע עד שעה וחצי. ב- 9 ביולי 1922 קנה תהילת עולם למרות מיעוט האימונים. בהיותו בן 18 הפך ג'וני ווייסמילר לשחיין הראשון בעולם ששחה 100 מ' בסגנון חופשי בפחות מדקה אחת. הוא קבע שיא עולם מזהיר, 58.6 ש'. כעבור שנה וחצי ב- 17 בפברואר 1924, קִיזֵז מהשיא שנייה אחת ושתי עשיריות והעמיד את שיא העולם על 57.4 ש'. באולימפיאדת פאריס 1924 ניצח ג'וני ווייסמילר ב- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי 59.0 ש'. במדליית הכסף זכה השחיין האמריקני הוותיק יליד הוואי דְיוּק קָאהַאנָאמוֹקוּ (Duke Kahanamoku) בן ה- 34 (יליד 1890) שקבע זמן של 1:01.4 ד'. דיוק קאהנאמוקו נחשב לאביו המודרני של סגנון החתירה בשחייה. באולימפיאדת סטוקהולם 1912 זכה דיוק קאהאנאמוקו בן 22 במדליית הזהב במשחה ל- 100 בסגנון חופשי בזמן של 1:03.4 ד'. דיוק קאהאנאמוקו זכה במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי גם באולימפיאדת אנטוורפן 1920 בתוצאה של שיא עולם חדש, 1:00.4 ד'. באולימפיאדת אנטוורפן התקיימו שני משחי גמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי. גם במשחה הגמר השני ניצח דיוק קאהנאמוקו בזמן של 1:01.4 ד'. ג'וני ווייסמילר ניצח בפאריס גם במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי 5:04.2 ד' והקדים את השחיין השוודי ארנה בורג (Arne Borg) שקבע 5:05.6 ד' ואת האוסטרלי אנדרו צ'ארלטון (Andrew Charlton) שזכה במדליית הארד בתוצאה 5:06.6 ד'. באולימפיאדת אמשטרדם 1928 שב ג'וני ווייסמילר בן ה- 24 וזכה במדליית הזהב ב- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי חדש 58.6 ש'. הוא לא שחה 200 מ' בסגנון חופשי בפאריס ואמשטרדם מפני שהמרחק הזה לא נכלל אז בתוכנית האולימפית. ג'וני ווייסמילר היה שחיין-ספרינטר המהיר ביותר בעולם כמעט במשך עשור ונחשב בשנות ה- 20 של המאה שעברה לפלא אנושי כמו מרק ספיץ 48 שנים אחריו. שיא העולם שלו של ג'וני ווייסמילר 57.4 ש' ב- 100 בסגנון חופשי שהוצב ב- 1924 נחשב אז לקצה גבול היכולת האנושית.

ג'וני ווייסמילר לא הותיר מאחוריו מזכרות צילום אולימפיות. למעט שוטים קצרצרים של מצלמות פילם ישנות וכמה תמונות סטילס. הצלחתו הפנומנאלית בבריכת השחייה, דמותו התמירה (1.92 מ'), מראהו הנאה והפראי, ויפי גופו מעוטר בשרירים ארוכים ובעל העוצמה, וסגנון השחייה המרהיב שלו הפכו אותו למועמד טבעי לשחק בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת בסרטי הקולנוע את "טרזן" על פי ספריו של אדגר רייס בורואוז. באחד הסרטים המפורסמים והמצליחים של ג'וני ווייסמילר, "טרזן ובנו" (TARZAN FINDS HIS SON), ניצלו הבימאי ריצ'ארד ת'ורפ (Richard Thorpe), התסריטאי סיריל יוּם (Cyril Hume), והמפיק סאם צימבליסטה (Sam Zimbalista) את כישרון ההשתכשכות שלו במים, והותירו למזכרת עולם משהו מיכולתו הווירטואוזית כשחיין. כבר אז השתמשו בצילומי שחייה במצלמות תת מימיות בהן אפשר היה לצפות היטב בתנועות הקואורדינציה היעִילוֹת והמופלאות שהפכו את ג'וני ווייסמילר לגאון שחייה בתקופתו. ג'וני ווייסמילר שיחק את תפקידו הקולנועי "טרזן" בתקופת הסרט המדבר. ליד צילומי השחייה שלו הרכיבו המפיקים פס קול ייחודי שנודע כ- "צעקת טרזן" רבת המוניטין. סרטי "טרזן" הפופולאריים הם שהצליחו לשָמֵר את הצלחתו ומורשת השחייה האולימפית של ג'וני ווייסמילר בתודעת הציבור, והם גם שהפכו אותו לאיש עשיר מאוד מולטי מיליונר.

טקסט תמונה : 1933. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל, מתוך הסרט "טרזן ובנו" : הקוף צ'יטה, ג'ון שפילד (בוי) ג'וני ווייסמילר (טרזן), ו- מורין א'וסאליבאן (ג'יין). מורין א'וסאליבאן היא האימא של שחקנית הקולנוע האמריקנית מיה פארו מי שהייתה פעם רעייתו של פרנק סינטרה ואח"כ גם רעייתו של וודי אלן. (באדיבות MGM ו-איש הקולנוע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאול שירן ז"ל. בהכירו את אהבתי והערכתי לג'וני ווייסמילר העניק לי לפני שנים את חמשת סרטי הקולנוע ההם של "טרזן" בהשתתפות ג'וני ווייסמילר על קלטות VHS. 

טקסט תמונה (1): 1921. ג'וני ווייסמילר בן 17 באימוני שחייה בניו יורק. בתוך שלוש שנים הפך לאלוף אולימפי פופולארי בעל יכולות פנטסטיות בשחייה בסגנון חתירה. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון בעולם ששחה ב- 1922 100 מ' בסגנון חופשי. שיא העולם שלו בימים ההם 57.4 ש' נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. המוניטין והתהילה האולימפית שרכש באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, מבנה גופו ויופיו הפראי, סללו בפניו מאוחר יותר את הדרך לקריירה קולנועית מזהירה בתפקיד "טרזן". ג'וני ווייסמילר היה גם שחקן נבחרת ארה"ב בכדור מים שנטלה את מדליית הארד באולימפיאדת אמשטרדם 28'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (2) : 1922. ג'וני ווייסמילר בן 18 באימוני שחייה בניו יורק. בתוך שנתיים הפך לאלוף אולימפי פופולארי בעל יכולות פנטסטיות בשחייה בסגנון חתירה. ג'וני ווייסמילר היה השחיין הראשון בעולם ששחה ב- 1922, 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של פחות מדקה אחת. שיא העולם שלו בימים ההם 57.4  ש' נחשב לקצה גבול יכולתו של האדם. המוניטין והתהילה האולימפית שרכש באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928, מבנה גופו ויופיו הפראי, סללו בפניו מאוחר יותר את הדרך לקריירה קולנועית מזהירה בתפקיד "טרזן". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת פאריס 1924. (באדיבות IOC).

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת אמשטרדם 1928. (באדיבות IOC).

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. ג'וני ווייסמילר (בן 24) בטרם הזינוק למשחה 100 מ' בסגנון חופשי. הוא ניצח במשחה בזמן של 58.6 ש' וקבע שיא אולימפי חדש. הוא היה הראשון בעולם שירד במשחה הזה מתחום הדקה גם במישור האולימפי. ג'וני ווייסמילר זכה באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 20 גם במשחי הגמר ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן 59.0 ש' וב- 400 מ' בסגנון חתירה בתוצאה של 5:04.2 ד'. ג'וני ווייסמילר היה גם שיאן העולם במקצוע הזה של שחיית 100 בסגנון חתירה כשקבע ב- 1922 בהיותו בן 18 זמן של 57.4 ש'. כפות ידיו הגדולות וכפות רגליו הארוכות שימשו לו כ- "סנפירים". יפי ויעילות סגנונו במשחי החתירה הקצרים + המשקל הסגולי הנמוך של גופו סייעו לו להיות שיאן העולם והאלוף האולימפי ל- 100 מ' בסגנון חופשי בשנים ההן שבין 1922 ל- 1930.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1922. שני יריבים שהם גם שני ידידים. ג'וני ווייסמילר (בן 18, משמאל) עם אלוף השחייה האמריקני מהאוואיי דיוק קאהנאמוקו (בן 32, מימין). דיוק קאהנאמוקו ניצח במשחים ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת סטוקהולם 1912 בזמן של 1:03.4 דקה ואולימפיאדת אנטוורפן 1920 בתוצאה 1:00.4 דקה. דיוק קאהנאמוקו נטל חלק גם במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 34, אך שם הקדים אותו כבר ג'וני ווייסמילר שזכה במדליית הזהב וקבע שיא אולימפי חדש של 59.0 ש'. דיוק קאהנאמוקו זכה במדליית הכסף בזמן של 1:01.4 דקה. אחיו סמיואל קאהנאמוקו זכה במדליית הארד בתוצאה של 1:01.8 דקה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

באולימפיאדת סטוקהולם 1912 זינק שחיין אמריקני צעיר בן 22 מאיי הוואי (Hawaii) דיוק קאהנאמוקו למשחה 100 מ' בסגנון חופשי וניצח בזמן של 1:03.4 ד'. דיוק קהאנאמוקו היה ספורטאי מצטיין בגלישת גלים (Surfing) ספורט לאומי של רבים מבני מולדתו אך הוא היה גם הטוב בעולם בשחייה בעת ההיא. לרוע מזלו של השחיין המוכשר הזה משחקי אולימפיאדת 1916 התבטלו בגלל מלחמת העולם ה- 1. הוא שָב לאולימפיאדת אנטוורפן ב- 1920 כשהיה כבר בן 30 וזכה שוב במדליית הזהב במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא עולם חדש 1:00.4 ד'. כ- פסע הפריד בינו לבין תהילת עולם להיות השחיין הראשון בעולם לרדת מהדקה במשחה הקלאסי. באולימפיאדת פאריס 1924 בהיותו בן 34 תכנן דיוק קהאנאמוקו את הצגת הגָאלָה האחרונה שלו. הוא רצה לזכות במדליית הזהב השלישית שלו במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי ולפרוש אך לדאבון לִיבּוֹ המתין לו שם ג'וני ווייסמילר.

המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי נחשב מאז ומתמיד לאחד מאירועי השיא באולימפיאדה כמו הריצה ל- 100 מ' ב-א"ק. אך מי זוכר היום אלופים אולימפיים דגולים אחרים במשחה הקצר ביותר והיוקרתי ביותר 100 מ' בסגנון חופשי שלא זכו בחשיפה התקשורתית לה זכה מרק ספיץ. המנצחים האוסטרליים ג'ון דוויט באולימפיאדת רומא 60' וג'ון הנריקס באולימפיאדת מלבורן 56', האמריקני קלארק סקולס באולימפיאדת הלסינקי 52', האמריקני וולטר ריס במשחקים האולימפיים של לונדון 1948, או היפני יאסוג'י מיאזאקי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 – נשכחו.

השחיין האוסטרלי הצעיר אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) נחשב לגאון שחייה באולימפיאדת סידני 2000 בטרם מלאו לו 18. גם מידותיו הגופניות סייעו לו להיות הטוב בעולם. הנער התנשא לגובה של 1.98 מ', שקל 108 ק"ג ומספר כף הרגל שלו הייתה 55, בגודל סנפיר. שטח כף הרגל שלו העצומה שלו היה כ- 700 (שבע מאות) סמ"ר ושטח כף היד הענקית כלל כ- 300 (שלוש מאות) סמ"ר. מדובר בנתונים גופניים יוצאי דופן. כפות ידיו ורגליו של איאן ת'ורפ הפכו למשוטים בעלי גריפה יעילה ואימתנית של המים. איאן ת'ורפ ניחן גם במשקל סגולי נמוך. הוא פשוט צף על פני המים. באולימפיאדת סידני 2000 בטרם מלאו לו 18 קבע שיא עולם מדהים ב- 400 מ' בסגנון חופשי 3:40.59 ד'. מצלמות הטלוויזיה של SOBO חשפו באולימפיאדת סידני 2000 את כישרונו העצום והביאו את בשורת השחייה שלו לכל פינה ברחבי תבל. שחייתו הייחודית, סגנון החתירה הווירטואוזי שלו, ואישיותו הכריזמטית של איאן ת'ורפ הצעיר תרמו תרומה מכרעת להאדרת השחייה כענף ספורט אולימפי מרכזי. איאן ת'ורפ עשה ותרם למען השחייה תרומה מכרעת והפך אותה ל- Event אולימפי בעל עניין עצום בדומה למה שחוללו לפניו מרק ספיץ וג'וני ווייסמילר, כל אחד בתקופתו שלו. למען הצדק ההיסטורי צריך לומר ש-איאן ת'ורפ לא היה לבד. לידו ניצבו באולימפיאדת סידני 2000 שני שחיינים גאונים נוספים ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד והשחיין הרוסי אלכסנדר פופוב. התקשורת הפכה אותם לא רק למפורסמים אלא גם לעשירים. במידה מסוימת היא השכיחה מנצחים אולימפיים דגולים אחרים. אחד מהם היה השחיין הרוסי הנפלא ייבגני סאדובי (Yevgeny Sadovyi). ייבגני סאדובי ניצח באולימפיאדת ברצלונה 1992 במשחים ל- 200 מ' ו- 400 מ' בסגנון חופשי. ב- 400 מ' קבע בברצלונה 92' שיא עולם חדש 3:45.00 ד'. אילו ייבגני סאדובי היה נוטל חלק במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת סידני 2000 הוא היה מפסיד ל- איאן ת'ורפ בהפרש של כ- 8 מטרים.

באולימפיאדת טוקיו 1964 זכה השחיין האמריקני הנפלא דון שולאנדר ב- 4 מדליות זהב. אחת מהן הייתה במשחה ל- 400 מ' בסגנון חופשי בו הציב שיא עולם חדש 4:12.2 ד'. איאן ת'ורפ היה משיג את דון שולאנדר בתחרות ל- 400 מ' בסגנון חופשי, אילו התחרו ביניהם, ביותר מבריכה שלמה. בהפרש של משהו סביב 58 (חמישים ושמונה) מטרים. את ג'וני ווייסמילר היה מקדים איאן ת'ורפ בתחרות ביניהם ל- 400 מ' בסגנון חופשי בשלוש בריכות בהפרש של כ- 150 מטר. שחיינים אולימפיים פנטסטיים למרחק 400 מ' בסגנון חופשי, כמו השחיין הצרפתי ז'אן בואטה (Jean Boiteux) שניצח באולימפיאדת הלסינקי 1952 בזמן של 4:30.7 ד', ו/או השחיין האוסטרלי מארי רוז (Murray Rose) מנצח אולימפיאדת מלבורן 1956 בזמן של 4:27.3 ד' ואח"כ מנצח אולימפיאדת רומא 1960 בזמן של שיא אולימפי 4:18.3 ד', נשכחו מפני שלא היו חשופים דַיָים למצלמות הטלוויזיה.

באולימפיאדת סידני 2000 ניצח סטודנט לרפואה הולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד (Pieter van den Hoogenband – גובהו האישי 1.96 מ') במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.30 ש'. בשלב חצי הגמר קבע פיטר וואן דן הוגנבאנד הנפלא שיא עולם חדש 47.84 ש'. מהירותו הממוצעת של השחיין ההולנדי המצוין הזה בשנת 2000 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי עמדה על 2.09 מטרים בשנייה אחת. מהירותו הממוצעת של מרק ספיץ באותו המשחה 28 שנים קודם לכן הייתה 1.95 מטר בשנייה אחת. פירושו של דבר כי פיטר וואן דן הוגנבאנד היה משיג יתרון של 14 סנטימטר על מרק ספיץ בכל שנייה בתחרות ובסיכום הכללי היה מקדים אותו ב- 6 ו/או אפילו יותר, 7 מטרים. מרק ספיץ היה מנצח את ג'וני ווייסמילר במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בפער של 12 מטרים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. השחיין ההולנדי יפה התואר פיטר וואן דן הוגנבאנד (גובהו האישי 1.96 מ') ניצח בשני המשחים בסגנון חופשי ל- 100 מ' (48.30 ש') ו- 200 מ' (1:45.35 דקה). הוא חולל סנסציה גדולה מפני שבמשחה ל- 100 מ' גבר על הרוסי אלכסנדר פופוב אלוף אולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996 ב- 100 מ' בסגנון חופשי ומי שהיה המועמד הוודאי לניצחון גם בסידני 2000, ובמשחה ל- 200  מ' הכניע את הפייבוריט האוסטרלי איאן ת'ורפ. (באדיבות SOBO ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סידני 2000. השחיין ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד (משמאל, גובהו 1.96 מ') מפתיע את האוסטרלי איאן ת'ורפ (משמאל, גובהו 1.98) ומנצח אותו במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון חופשי בתוצאה 1:45.35 דקה לעומת 1:45.83 דקה של איאן ת'ורפ. (באדיבות IOC ו- SOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פיטר וואן דן הוגנבאנד היה כל כך מהיר עד שניצח וזכה במדליית הזהב גם במרחק הכפול במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי בזמן השווה לשיא העולם אז 1:45.35 ד'. הוא הקדים את פלא השחייה האוסטרלית איאן ת'ורפ ב- 48 מאיות השנייה (בתרגום של זמן למרחק מדובר בכ- 90 ס"מ) אשר גמא את המרחק בזמן של 1:45.83 ד' וזכה רק במדליית הכסף לתדהמת מעריציו. שוב ושוב נשאלה השאלה היכן הוא קצה גבול יכולתו של האדם בשחייה. התשובה פשוטה בתכלית. אין ולא קיים קצה גבול ליכולת האנושית מפני שאין גבול ליכולת הטכנולוגית של האדם עצמו למדוד אותה. יום יבוא וקצה גבול היכולת של הספורטאי יימדד באלפיות השנייה ואם יהיה דרוש גם באחד חלקי עשרת אלפים של השנייה. צורת המדידה הזאת תחול גם על תחרויות הריצות השונות בא"ק, בשלושת מקצועות הקפיצות – רוחק, גובה, ומשולשת, ובארבעת במקצועות ההטלות, הזריקות, היידויים וההדיפות של מכשירי הכידון, הדיסקוס, הפטיש, וכדור הברזל.

פִּיטֶר וָואן דֶן הוּגֶנְבַּאנְד שב וזכה כעבור ארבע שנים במדליית הזהב גם באולימפיאדת אתונה 2004 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.17 ש', והקדים ב- 6 מאיות השנייה את הבא אחריו מרק רולנד שואמן (Mark Roland Schoeman) מדרום אפריקה, 48.23 ש' וב- 33 מאיות השנייה את גאון השחייה האוסטרלי אִיָאן תּ'וֹרְפּ (Ian Thorpe) שקבע 48.50 ש'. בתרגום ממוצע של זמן למרחק הקדים פיטר וואן דן הוגנבאנד באולימפיאדת אתונה 2004 את שואמן ב- 12.45 ס"מ ואת ת'ורפ ב- 68.50 ס"מ. איאן ת'ורפ גמל לפיטר וואן דן הוגנבאנד וניצח אותו במשחה ל- 200 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אתונה 2004 בזמן של שיא אולימפי חדש 1:44.71 ד'. פיטר וואן דן הוגנבאנד סיים בזמן של 1:45.23 ד'. במדליית האָרָד זכה השחיין האמריקני הרב גוֹני מַיְיקֶל פֶלְפְּס (Michael Phelps בן 18, גובהו 1.94 מ') בזמן של 1:45.32 ד'. אִיָאן תּ'וֹרְפּ זכה שוב כמצופה באולימפיאדת אתונה 2004 במדליית הזהב ב- 400 מ' בסגנון חופשי בזמן של 3:43.10 ד', אך היה רחוק משיא העולם שקבע ב- 16 בספטמבר 2000 באולימפיאדת סידני 3:40.59 ד', (אותו שיפר ב- 30 ביולי 2002 במנצ'סטר – אנגליה, כשקבע 3:40.08 ד'). יריבו ובן ארצו גְרָאנְט הָאקֶט (Grant Hackett, גובהו 1.98 מ') סיים באתונה 2004 במקום השני, 3:43.36 ד'.

פנומן השחייה הרוסית אָלֶכְּסַנְדֶר פּוֹפּוֹב (גובהו 1.97 מ') ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדות ברצלונה 1992 ואטלנטה 1996. בברצלונה 92' קבע 49.02 ש' כאשר שיא העולם היה שייך אז לשחיין האמריקני מֶט בִּיוֹנְדִי (1.97 מ') 49.48 ש'. באטלנטה 96' עצר את השעון על 48.74 ש'. שיא העולם היה שלוֹ עצמו, 48.21 ש'. באולימפיאדת סידני 2000 היה אלכסנדר פופוב שני בזמן של 48.69 ש' אחרי המנצח פיטר וואן דן הוגנבאנד 48.30 ש'. מאט ביונדי (Matthew Biondi, גובהו 2.01 מ') ניצח באולימפיאדת סיאול 1988 במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 48.63 ש'. באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכה במדליית הזהב במשחה הזה אמברואוז "רואודי" גיינס (Ambrose Rowdy Gaines גובהו 1.85 מ') בזמן של 49.80 ש'. גם שיא העולם היה שייך לו, 49.36 ש'. השחיין המזרח גרמני יוֹרְג ווֹיְיטֶה (Jorg Woithe, גובהו 1.98 מ') ניצח ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מוסקבה 1980 כשקבע 50.40 ש'. שיא העולם עמד אז על 49.44 ש' והיה של האמריקני ג'ונתי סקינר (Jonty Skinner גובהו 1.96 מ') שמוצאו מדרום אפריקה. השחיין האמריקני גִ'ים מוֹנְטְגוֹמְרִי (Jim montgomery גובהו 1.91 מ') היה הראשון בהיסטוריה שירד במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מונטריאול 1976 מתחום 50 שניות. הוא זכה במדליית הזהב וקבע שיא עולם חדש 49.99 ש'. במקום השני היה גֶ'ק בַּאבָּאשוֹף ( Jack Babashoff, גובהו 1.91 מ') אחיה של השחיינית האמריקנית המפורסמת שִירְלִי בַּאבָּאשוֹף (Shirley Babashoff), שהציב זמן של 50.81 ש'.

אזכיר כאן שהשחייה הישראלית משכה את עינינו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בשש עשרה השנים שבין 1973 ל- 1989 כיסינו בשידורים ישירים את מרבית אליפויות ישראל. הנה אחת ההוכחות.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. בריכת השחייה במכון ווינגייט. הימים ההם – הזמן ההוא, ימי המונופול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "מבט ספורט" למרות היותו נטול עוֹל הרייטינג גרף מידי מוצ"ש כ- % 35. המדיניות שלי כמנווט שידורי הספורט הייתה לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית מידי שנה את אליפויות ישראל בא"ק, שחייה, והתעמלות. התמונה הזאת צולמה על ידי בעת אחת ההפסקות בשידור ישיר של אליפות ישראל בשחייה במכון ווינגייט. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המגישה והמנחה אורלי יניב, הבימאי המצוין של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית יואב פלג, ועוזרת ההפקה והבימוי עדה קרן. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : קיץ 1981. הימים ההם – הזמן ההוא. חדר הבקרה של אולפן "מבט ספורט" בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מלפנים יושבים עורך "מבט ספורט" אמנון ברקאי (בן 26) ולידו נערת הקאראקטר ג'ניירטור רוזי קוקה. מאחור מימין, נראה המגיש יורם ארבל (בחליפה ועניבה) פוזל לעבר עדשת המצלמה, הכתב שמואל בונדה, והריגר (פועל במה) יהודה מרציאנו ז"ל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

התפתחות שיאי העולם במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדות מאז אתונה  1896 ועד ריו 2016.

אולימפיאדת אתונה 1896        אלפרד האיוש – הונגריה         1:22.2 דקה

אולימפיאדת פאריס 1900          לא נערך

אולימפיאדת סט. לואיס 1904    זולטאן האלמאיי – הונגריה     1:02.8 דקה ( 100 יארד)

אולימפיאדת לונדון 1908          צ'ארלס דאניאלס – ארה"ב      1:05.6 דקה (שיא עולם)

אולימפיאדת סטוקהולם 1912    דיוק קאהנאמוקו – ארה"ב      1:03.4 דקה (שיא העולם הוחזק בידי קורט ברטינג בזמן של 1:02.4 דקה)

אולימפיאדת אנטוורפן 1920      דיוק קאהנאמוקו – ארה"ב      1:00.4 דקה (שיא עולם)

אולימפיאדת פאריס 1924         ג'וני ווייסמילר – ארה"ב          59.0 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'וני ווייסמילר עצמו בזמן של 57.4 ש' ונקבע ב- 1922 כשג'וני ווייסמילר היה בן 18).

אולימפיאדת אמשטרדם 1928   ג'וני ווייסמילר – ארה"ב           58.6 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'וני ווייסמילר עצמו בזמן של 57.4 ש')

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932   יאסוז'י מיאזאקי – יפן            58.2 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'וני ווייסמילר בזמן של 57.4 ש')

אולימפיאדת ברלין 1936          פֶרֶנְץ צ'יק – הונגריה              57.6 ש' (שיא העולם הוחזק בידי פיטר פיק בזמן של 56.4 ש')

אולימפיאדת לונדון 1948          וולטר ריס – ארה"ב               57.3 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אלן פורד בזמן של 55.4 ש')

אולימפיאדת הלסינקי 1952      קלארק סקולס – ארה"ב          57.4 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אלן פורד בזמן של 55.4 ש')

אולימפיאדת מלבורן 1956       ג'ון הנדריקס – אוסטרליה        55.4 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ריצ'ארד קליבלנד בזמן של 54.8 ש')

אולימפיאדת רומא 1960         ג'ון דאוויט – אוסטרליה            55.2 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'ון דאוויט עצמו בזמן של 54.6 ש')

אולימפיאדת טוקיו 1964         דון שולאנדר – ארה"ב             53.4 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אליין גוטאוולס בזמן של 52.9 ש')

אולימפיאדת מכסיקו 1968      מייקל וונדן – אוסטרליה           52.2 ש' (שיא עולם)

אולימפיאדת מינכן 1972         מרק ספיץ – ארה"ב                51.22 ש' (מרק ספיץ שבר את שיא העולם של עצמו שעמד על 51.47 ש')

אולימפיאדת מונטריאול 1976   ג'יימס מונטגומרי – ארה"ב      49.99 ש' (ג'ים מונטגומרי שבר את שיא העולם של עצמו שעמד על 50.59 ש')

אולימפיאדת מוסקבה 1980     יוֹרְג ווֹיְיטֶה – מזרח גרמניה     50.40 ש' (שיא העולם הוחזק בידי ג'ונתי סקינר בזמן של 49.44 ש')

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 אמברוס "רואודי" גיינס – ארה"ב  49.80 ש' (שיא העולם הוחזק בידי רואודי גיינס עצמו בזמן של 49.36 ש')

אולימפיאדת סיאול 1988         מאתיו "מאט" ביונדי – ארה"ב   48.63 ש' (שיא העולם הוחזק ע"י מאט ביונדי עצמו בזמן של 48.42 ש')

אולימפיאדת ברצלונה 1992      אלכסנדר פופוב – רוסיה          49.02 ש' (שיא העולם הוחזק ע"י מאט ביונדי בזמן של 48.42 ש')

אולימפיאדת אטלנטה 1996      אלכסנדר פופוב – רוסיה         48.74 ש' (שיא העולם הוחזק בידי אלכסנדר פופוב עצמו בזמן של 48.21 ש')

אולימפיאדת סידני 2000          פיטר וואן דן הוגנבאנד – הולנד  48.30 ש' (אלכסנדר פופוב שהחזיק בשיא העולם 48.21 ש' זכה במדליית הכסף בזמן של 48.69 ש'. במדליית הארד זכה האמריקני גָארִי הוֹל בזמן של 48.73 ש')

אולימפיאדת אתונה 2004        פיטר וואן דן הוגנבאנד – הולנד  48.17 ש' (שיא העולם הוחזק בידי פיטר וואן דן הוגנבאנד עצמו בזמן של 47.84 ש')

אולימפיאדת בייג'ינג 2008        אלן ברנארד – צרפת               47.21 ש' (שיא העולם הוחזק בידי האוסטרלי אימון סליבאן 47.05 ש' והושג במשחה חצי הגמר באולימפיאדת בייג'ינג ב- 13 באוגוסט 2008).

אליפות העולם ה- 12 בשחייה – רומא 2009 סיזאר סיילו (ברזיל) 46.91 ש' (שיא עולם שמחזיק מעמד עד עצם היום הזה)

אולימפיאדת לונדון 2012          נת'ן אדריאן (ארה"ב)                47.52 ש'. הוא הקדים במאית שנייה (בתרגום זמן למרחק מדובר ב- 2.10 סנטימטרים) את האוסטרלי ג'יימס מאגנוסן שקבע 47.53 ש'.

אולימפיאדת ריו 2016             קייל צ'אלמרס (בן 18 מאוסטרליה)  47.58 ש'.

עם תומם של שידורי השחייה באולימפיאדת ריו 2016 היו חייבים שני שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משה גרטל וברוך צ'יש להבהיר ולבטא במשדר הסיכום ובדברי הפרידה שלהם את גדולתם וכישרונם של ג'וני ווייסמילר ומרק ספיץ בעידן המשטר הקפדני ההוא של ספורט החובבים לעומת גדולתו של מייקל פלפס בעידן המודרני של השחייה המקצוענית. שניהם גם לא התייחסו לכמות האימונים, סוגי האימונים, אופי האימונים, משך האימונים, תכיפות האימונים, וכמות הטווחים עמם נדרש מייקל פלפס להתמודד, לעשות, ולעבור בדרכו לפסגה. משה גרטל וברוך צ'יש גם לא הזכירו במילה את איכות המשקל הסגולי של מסת גופו של מייקל פלפס. תכונה גופנית מולדת שמעניקה יתרון לכל שחיין ושחיינית באשר הם. את האינפורמציה זאת גם לא הצליחו לייצר, לומר ,ולהסביר ניב רסקין ומולי אפשטיין בסיכום שידורי ה- א"ק של ריו 2016 אודות השוואת גדולתו וכישרונו של האתלט המקצוען בעידן המודרני של ה- א"ק המקצוענית יוסיין בולט עם גדולתם של אצנים אלופים אולימפיים קודמים ושיאני עולם אחרים בריצות הקצרות בעידן המשטר הקפדני ההוא של ספורט החובבים, ובראשם האמריקני ג'סי אואנס. מייקל פלפס ויוסיין בולט הם ספורטאי עַל מקצועניים ברי מזל משום שהגיחו לעולם אולימפי שונה בעל חוקים שונים וגישה שונה לספורט המקצועני. זכור לכולם כי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) נקט ב- 1992 במהלך דרמטי כביר כשפתח לראשונה את שעריו בפני ספורט מקצועני באותם המשחקים האולימפיים ההם של ברצלונה 92'. לכן יכלו מייקל פלפס ויוסיין בולט (לא רק הם) למנף, להאריך, ולמצות את כישרונם ופעילותם בתחום הספורטיבי הספציפי שלהם במשך שנים מאולימפיאדה אחת לבאה בתור, ולהפוך אותם למקצוע מכניס רווחי – כלכלי ולהתפרנס ממנו בכבוד רב (בעיקר מחוזי פרסום כספיים גדולי ממדים). הגורל האולימפי – ספורטיבי גזר בשעתו גזירה הרסנית על ג'וני ווייסמילר, ג'סי אואנס, ומרק ספיץ, ואחרים. הוא מנע ולא התיר להם להפוך לספורטאים מקצועניים כדי שיוכלו לעשות כסף בגין כישרונם הנפלא בתחומי השחייה וה- א"ק ועל מנת לשמר אותו במשך שנים לקראת אולימפיאדות נוספות כפי שיכלו לעשות מאוחר יותר מייקל פלפס ויוסיין בולט. בכך גדע IOC באִבְחָה אחת את משך "חיי המדף" ואת הקריירה שלהם מפני שספורטאים הנפלאים האלה לא היו מסוגלים להחזיק את עצמם מבחינה כלכלית בין האולימפיאדה שהייתה לבין הבאה בתור. ג'וני ווייסמילר פרש מהבריכה בתום אולימפיאדת אמשטרדאם 1928 כשהיה בן 24 בלבד. ג'סי אואנס נטש את מסלולי הא"ק לאחר אולימפיאדת ברלין 1936 כשהיה רק בן 23. מרק ספיץ נפרד ממקצוע השחייה עם סיום אולימפיאדת מינכן 1972 בהיותו עדיין נער דרדק, בן 22.

פוסט חדש מס' 891 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 4 ביולי 2020.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 891 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 4 ביולי 2020.

————————————————————————————

תזכורת, פוסט מס' 891 : אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. שני מומחי השחייה ההם של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש המשיכו להָאִיץ אז בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם בבריכת השחייה האולימפית של ריו דה ז'אניירו 2016 אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. המיקרופון הטלוויזיוני נועד לאנשים חכמים, מדויקים, ידענים, בעלי אבחנה ויכולת זיהוי, ו-כישרון להביע כל רעיון בפני המיקרופון שלהם בבהירות ובמינימום מילים. במשפטים קצרים, פשוטים, ו-ברורים. פוסט מס' 891. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 4 ביולי 2020. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת, פוסט מס' 891 (1) : אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. שני מומחי השחייה ההם של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש המשיכו להָאִיץ אז בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם בבריכת השחייה האולימפית של ריו דה ז'אניירו 2016 אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. המיקרופון הטלוויזיוני נועד לאנשים חכמים, מדויקים, ידענים, בעלי אבחנה ויכולת זיהוי, ו-כישרון להביע כל רעיון בפני המיקרופון שלהם בבהירות ובמינימום מילים. במשפטים קצרים, פשוטים, ו-ברורים. פוסט מס' 891. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר במוצ"ש – 4 ביולי 2020.

תזכורת, פוסט מס' 891 (2) :

ציטוט : "דרושה שֶמֶש כְּפוּלָה כדי להאיר את מלוא הָטִיפְּשוּת הָאֱנוֹשִית". (ז'אן פול סארטר).

האקסיומה של מר קול, ציטוט : "כמות האינטליגנציה בעולם קבועה, אבל האוכלוסייה גדלה בהתמדה". (מר קול).

מירי נבו דאז ב-אולימפיאדת ריו 2016.

הערה לשדרנית ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים גב' מִירִי נְבוֹ מי ששידרה ישיר (יחדיו עם פרשן הג'ודו אריק זאבי) מעמדת שידור באצטדיון ה- "מאראקאנה" בריו דה ז'אניירו בשבת לפנות בוקר – 6 באוגוסט 2016 את טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 31 במניין העת החדשה, אולם לא ידעה לזהות 147 נושאי ונושאות דגלים (מתוך 207) שהובילו את משלחותיהם בצעדה ארוכה וממושכת (2:08 שעות) על המסלול האולימפי קבל עם ועולם. נתון שלישי מדהים לרעתה של מירי נבו. אינני חושב שהציבור בישראל מודע לבעיית חוסר הידע והכישרון של השדרנית הכושלת מירי נבו, לא עֵר, ואיננו מבין די צורכו, כפי שמירי נבו איננה מבינה, את חשיבות התפקיד ו- את האחריות, ועמם הענקת כבוד לאומי שמוענקים ל- ספורטאי ו/או ספורטאית, דַגְלָן ו/או דַגְלָנִית, לשֵאת את דגל מדינתם בטקס פתיחה אולימפי, נוכח כ- 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל. המתעמלת האֹמנותית שלנו נטע ריבקין נשאה את דגל ישראל והובילה את משלחת הספורטאים הישראלית הגדולה בטקס הפתיחה של ריו 2016. אני בטוח שרשתות טלוויזיה רציניות על פני הגלובוס זיהו אותה לצופים שלהן. אחת הדגלניות הנעלמות בטקס הפתיחה של ריו 2016 שמירי נבו שדרנית ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים החמיצה, לא הכירה, ולא זיהתה אותה בעבור צופי הטלוויזיה שלה בישראל, הייתה נושאת הדגל רבת המוניטין של משלחת זימבבואה, הלוא היא גב' קירסטי קובנטרי (Kirsty Coventry). ובכן, קירסטי קובנטרי הייתה בשעתו שחיינית בינלאומית משגשגת ומוכרת מאוד, בין השאר שיאנית עולם ואלופה אולימפית שזכתה עבור מדינתה זימבבאואה בשתי מדליות זהב במשחים ל- 200 מ' בסגנון גב בשתי אולימפיאדות רצופות, אתונה 2004 ובייג'ינג 2008, אולם גב' מירי נבו מי שמתיימרת להיות עיתונאית – שדרנית בטלוויזיה לא זיהתה אותה, וכלל לא הכירה אותה. פשוט התעלמה ממנה. מירי נבו כמובן לא הייתה מוכשרת להעביר את המידע החיוני המעניין והרלוונטי הזה אודות קירסטי קובנטרי לצופיה בישראל. מדהים ובלתי מתקבל על הדעת שכך נוהגת שדרנית אולימפית מובילה בערוץ טלוויזיה ישראלי. מדובר בלא פחות מבושה וחרפה מפני שכאמור מירי נבו לא זיהתה עוד 146 נושאי ונושאות דגלים לאומיים נוספים בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים של ריו דה ז'אניירו (!). ברור שמדובר בסקנדל ובכישלון קולוסלי, וברור גם שנשאלת מייד השאלה היכן אחריותה האישית של מירי נבו ואפוא האחריות הקבוצתית של עורכי ומפיקי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים המתפעלים את אותה מירי נבו הכושלת ? איך קורה דבר שכזה ? כיצד מתרחשת התופעה ששדרנית בערוץ טלוויזיה ישראלי הפועל בטכנולוגיית הכבלים נשלחת ע"י מנהליה לשדר ישיר את טקס הפתיחה האולימפי של ריו 2016, מורחת אינפורמציות לא חשובות, ואיננה מזהה 147 (מאה ארבעים ושבעה) נושאי ונושאות דגלים של 147 משלחות אולימפיות שצועדות בטקס הפתיחה הנ"ל ? מי מהם מקבוצת המנהלים חתם באפסנאות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על טופס הציוד והחליט כי המיקרופון הוא רכושה הפרטי של מירי נבו ? מי שָם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מנהל את העניינים ומנווט באופן מבולבל את השדרנית מירי נבו ואת כלל השדרנים האולימפיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 ? ובכן מתברר כי זה הוא המצב כפי שהגדיר אותו ההיסטוריון התנ"כי ההוא : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (ספר "שופטים", פרק כ'א פסוק 25).

אִילָן גָזִית ועמיחי שפיגלר דאז ב-אולימפיאדת ריו 2016.

הערה לפַרְשָן ההתעמלות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מר אִילָן גָזִית. אני מבין ששדר ההתעמלות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 עמיחי שפיגלר עוֹבֵר כעת חוויה מתקנת. עמיחי שפיגלר יודע אומנם ש- כוכב הלכת שלנו "אָרֶץ" הוא כדור אך מבין עכשיו ש- איננו כולו כדור משחק של כדורגל. יש עוד ענפי ספורט בעולמנו חוץ מכדורגל ויש עוד פרשני ספורט חוץ מ- מוטי איוואניר. גם אילן גזית חֹוֶוה ניסיון חיים חדש. לראשונה בחייו הוא זוכה במשרת פרשן ההתעמלות האולימפי בריו 2016. מבינים זאת לאחר שמאזינים לתיאוריו הרגשניים העוסקים בפסגת הדו קרב הדרמטי שהתחולל ב- אליפות הקרב רב האולימפי בריו 2016 בהתעמלות מכשירים (Artistic Gymnastic) בין שני גאוני ועילויי ההתעמלות, היפני קוהי אושימורה (Kohei Uchimura) אלוף אולימפיאדת לונדון 2012 לבין יריבו הטוען לכתר בריו 2016, האוקראיני אולג וורנייאייב (Oleg Verniaiev). בתרגיל האחרון על המכשיר השישי והאחרון, המתח, מפגין קוהי אושימורה ביצועים שטרם נראו כמותם בתולדות תחרויות ההתעמלות, אלמנטים מרהיבים אשר לקוחים / שְאוּלִים מעולם הקרקס, וגובלים בסכנת חיים של ממש. צפיתי בשידור הישיר הנפלא רב המתח והדרמה הזה, ששיגר ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לביתי הפרטי השוכן ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב, ונשימתי נעתקה שוב ושוב בגלל ביצועיו הווירטואוזיים רוויי סכנת חיים של קוהי אושימורה. גם של רעייתי. התפללנו שנינו למענו של קוהי אושימורה שיצא מזה בשלום. השופטים העניקו למתעמל היפני ציון רָם מעלה של 15.800 נקודות. המתעמל האוקראיני אולג וורנייאייב קיבל עבור התרגיל שלו על המתח רק 14.800 נקודות, וכך הפך קוהי אושימורה לאלוף קְרָב רָב בהתעמלות בפעם השנייה בחייו גם באולימפיאדת ריו 2016. נכון שהמראות בהיכל ההתעמלות בריו 2016 מרגשים ומסחררים והם יותר מדרמטיים, אולם על הפרשן אילן גזית מוטלת החובה לא לאבד את עשתונותיו ולשמור על כבודו וכבוד צופיו. כשהוא זועק למיקרופון בקול ניחר ודומע, "…אין דברים כאלה…", זה בסדר, אולם משהוא תוקע בין השאר בזעקות ובחוסר בינה טקסט חנפני שלא קשור למקצוע, "…עמיחי שפיגלר אתה גדול…", הוא עובר את הגבול. סביבת המיקרופון איננה מתירה התפרעויות ודברי הֶבֶל.

משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש דאז באולימפיאדת ריו 2016. מדובר בצוות שידור טלוויזיוני ברמה ירודה. לא נבון. (1). 

אירוע הסיום של משחה הגמר האולימפי ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הטביע שוב את השַדָּר משה גרטל ואת הפַּרְשָן שלו ברוך צ'יש במימי הבריכה האולימפית של ריו 2016. סיום המִשְחֶה האולימפי היוקרתי ביותר והדרמטי הנ"ל מצא את שניהם את משה גרטל וברוך צ'יש לא מוכנים ולא מרוכזים, ומרח על שני הפטפטנים האלה בפעם המי יודע את ה- תווית, "לא נבונים". לא נבונים במידה קיצונית. זה היה מדהים ומופרך כאחד כאשר משה גרטל זועק בכוחותיו האחרונים למיקרופון שלו בעמדת השידור הפרטית בבריכה האולימפית בריו 2016, ומבשר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל בביטחון עצמי שאיננו מוטל בספק ובעוצמת קול שאין עליה עוררין, כלהלן : "…קאמרון מקבוי (Cameron Mcevoy) הוא האלוף האולימפי…". מדובר בסקנדל. איזה אלוף אולימפי ואיזה נעליים. על מה אתה מדבר בדיוק משה גרטל…??? מה אתה שַח לציבור הצופים שלך…??? הרי קאמרון מקבוי סיים בכלל במקום השביעי, ו- האלוף האולימפי והזוכה במדליית זהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בריו 2016 הוא האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס (1). כגודל ביטחונו העצמי של משה גרטל ליד המיקרופון יחדיו עם קשיי הניסוח שלו – כך גם גודל פטפטנותו ועובי שגיאותיו. גם של הפרשן שלו ברוך צ'יש ש- משמיע קריאות צהלה "אואואואוהוהוהוהו" ילדותיות ו- מגוחכות וארוכות למיקרופון, ולא מעיר לו כי טָעוּת מָרָה בידו. ברוך צ'יש מאשר את הבחנתו וקביעתו המוטעית של השַדָּר המוביל שלו כי קאמרון מקבוי הוא האלוף האולימפי כביכול, ובאותה נשימה מדרג את הבלגי פיטר טימרס במקום השני והזוכה במדליית הכסף, וממקם את האמריקני אדריאן נתן שלישי ליד מדליית ה- אָרָד. אילו הייתה מתרחשת שגיאת זיהוי חמורה ומביכה שכזאת בעמדת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, הרי שהשדר והפרשן היו מסולקים ממנה לאלתר, ומוחלפים בצוות אחר.

טקסט תמונה : 11 באוגוסט 2016. אולימפיאדת ריו 2016. משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים. בעוד השדר משה גרטל והפרשן שלו ברוך צ'יש המאיישים את עמדת השידור שלהם בבריכה בריו 2016, מכריזים בשידור ישיר בגרון ניחר, בביטחון עצמי מופרז, ובקולות צוהלים מגוחכים כי השחיין האוסטרלי קאמרון מקבוי הוא המנצח האולימפי והזוכה במדליית הזהב, מעלה OBS לאוויר במקביל על מסך הטלוויזיה את מידע תוצאות המדידה האלקטרונית של מערכת השעונים OMEGA, שמפריכה את הצהרותיהם של משה גרטל וברוך צ'יש, ו- קובעת כי המנצח והזוכה במדליית הזהב הוא השחיין האוסטרלי בן 18 קייל צ'אלמארס בתוצאה של 47.58 ש'. קאמרון מקבוי דורג במשחה הנ"ל במקום השביעי. אין זאת שגיאת Off tube. מדובר בטעות חמורה, מביכה, ומטופשת במיוחד של שני החבר'ה הפטפטנים הללו שמאיישים עמדת שידור טלוויזיונית במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה האולימפית בריו דה ז'אניירו. טעות הזיהוי הקשה הזאת של משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 אקוויוולנטית לטעות הזיהוי החמורה שאירעה ל- שדר הכדורגל נסים קיוויתי במונדיאל מכסיקו 1986, כששידר ישיר לצופים בארץ לפני 34 (שלושים וארבע שנים) ב- 1 ביוני 1986 מעמדת שידור שלנו באצטדיון "חליסקו" בגוואדאלאחרה, שער שלא היה במשחק המוקדם בבית ג' ברזיל – ספרד. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול וכאילו הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה (בארץ גם בעולם), ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מדובר במחשבה עקומה, חוסר היגיון, היעדר יכולת זיהוי, מחסור רב בכישרון תיאור של משה גרטל. זה מחד. מאידך ניחן האיש ביכולת ברבור ולהג ברמות בלתי מתקבלות על הדעת מפני שהם מתרחשות וקורות בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור טלוויזיונית מאובזרת בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים ב-ריו דה ז'אניירו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. פשוט שערורייה. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת, מחולל את טעות הזיהוי שלו, ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה שמשה גרטל מברבר, קבוצת OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ו- לא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של חוסר היגיון מדהים ו-אִי נְבוֹנוּת קיצונית. מדובר באינפורמציה שָוְוא, במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור נוחה בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "מקבוי הוא האלוף האולימפי", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש " K. Chalmers 1 ",  וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס מחטט באף. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין, מפגינים וחושפים אנטי היגיון, ולא יודעים מה קורה מולם ומסביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים כלל לשגיאת הזיהוי שלהם, ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי בפעם הזאת אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את עוצמת וגודל הטעות החמורה, ו-מעיר ו-מהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". השדר המוביל משה גרטל הנדהם משרבב למיקרופון שלו תמיהה חמורה לציבור הצופים שלו בארץ, כלהלן, בזאת הלשון : "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". מה שמשה גרטל וברוך צ'יש מחוללים בבריכת השחייה האולימפית בריו 2016 הוא בלתי מתקבל על הדעת. על לוח התוצאות האולימפי רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך על הגיית שמות שגויה וילדותית שלהם של כמעט כל גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- היגיון והאקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות ומשנים תדירות את קווי וכיווני מחשבותינו, אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת טלוויזיוניות נוקשות של ידע, התנהלות הגיונית, ומחשבה הגיונית ? הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא התנ"כי ההוא, שאמר : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". 

משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש דאז באולימפיאדת ריו 2016. מדובר בצוות שידור טלוויזיוני ברמה יְרוּדָה. לא נָבוֹן. (2). 

ועוד דבר : משה גרטל וברוך צ'יש עושים כל מאמץ כדי לשבש ולקלקל את טקס הצגת גיבורות העלילה המתוזמן במשחים השונים והרבים בטרם יריית הזינוק, למשל במשחה חצי הגמר השני ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנשים. לא שוררת קורלציה בין קוֹלָם של שני השדרנים בברזיל לבין התמונה המופיעה על מסכי הטלוויזיה בישראל. עָגוּם וגם מרגיז. הפרשן ברוך צ'יש מתעקש שלא לצורך להאריך בדברי הפרשנות שלו אודות השחיינית האמריקנית אבי ווייטסל (Abbey Weitzel) הנגלית על המסך. הטקסט שלו של ברוך צ'יש איננו תמציתי, מנוסח בשפה מסורבלת, וחורג מגבולות הזמן של התמונה, ו- אז כבר מופיעה על המסך השחיינית הקנדית פני אולקסיאק (Penny Oleksiak, גובהה 1.84 מ') בת ה- 16. משה גרטל מציג אותה לצופיו את פני אולקסיאק באיחור רב. ברור שהיא נעלמת מה- Frame בטרם מסיים משה גרטל את טקסט החשיפה הנוגע לה, ולתוכו נכנסת כבר מישהי אחרת, השחיינית השוודית שרה סוישטרום (Sarah Sojstrom, גובהה 1.83 מ'). משה גרטל חורג ומתייחס ל- פֶּנִי אולקסיאק כשב- Frame התמונה רואים בכלל את שרה שויסטרום. כשהוא מעביר את הטקסט שלו אל שרה שויסטרום, בימאי OBS איננו ממתין לו עוד, ועובר להראות כבר את השחיינית האוסטרלית קייט קמפבל (Cate Campbell, גובהה 1.86 מ'). צֶוֶות השידור מאבד את הסינכרוניזציה ההכרחית בין קולם לבין התמונה. בעוד משה גרטל מדבר אודות סיכוייה של שרה שויסטרום היא נעלמת כבר מה- Frame, והצופים רואים בכלל על המסך שלהם את האוסטרלית קייט קמפבל. מדובר ב- בלגן וחוסר היגיון מובהק של צורת העברת המידע לציבור. כאשר משה גרטל מסיט סוף כל סוף את הטקסט אל קייט קמפבל המועמדת הוודאית לניצחון במשחה חצי הגמר השני ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנשים, בימאי OBS כבר מעלים אותה ו- מראה תמונת Long shot של כל שמונה השחייניות המתכוננות לזינוק. משה גרטל מוסר מידע אודות קייט קמפבל אולם ציבור הצופים איננו רואה אותה. עסק עלוב שנותר ללא תגובת עורכי ומפיקי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. משה גרטל וברוך צ'יש מפרים ביודעין את אחד מחוקי הטלוויזיה הבסיסיים ביותר בהם חייב לשרור מִתְּאָם בין קולו של השַדָּר לבין התמונה שאליה הוא מתייחס. צופה טלוויזיה שאיננו אָמוּן על תחרויות השחייה יאבד מייד את יכולת ההזדהות החיונית עם גיבורי העלילה שמשה גרטל וברוך צ'יש מתכוונים לשדר לו אותה. מדובר בברדק טלוויזיוני ושידור ישיר מבולבל מהמדרגה הראשונה. פשוט ביזיון אחד גדול ומתמשך מצדם של משה גרטל וברוך צ'יש ורפיון ניהול של האחראים מטעם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תקינות שידור התוכן. פשוט, בלתי מתקבל על הדעת. בואו ניקח לרגע דוגמא את הצגת גיבורי וגיבורות בעלילות המתח הקולנועיות של אלפרד היצ'קוק כמו "וורטיגו" (Vertigo), "החלון האחורי" (The rear window), "האיש שידע יותר מידי" (The man who knew too much), "רבקה" (Rebecca), וכו'. האם יעלה על הדעת כי אלפרד היצ'קוק יספר את סיפורו, ידון ויציג, נאמר את השחקנים והשחקניות המגלמים את גיבורי וגיבורות העלילה בפתיחת סרטיו כמו דוריס דיי, ג'יימס סטיוארט, קים נובאק, ג'ואן פונטיין וכן הלאה, מבלי להראותם ? אין דבר כזה. תחרויות שחייה ברמות אולימפיות גבוהות משולות לסרטי מתח. חשיפה וזיהוי גיבורי וגיבורות העלילה בטרם יריית הזינוק מאפשרים לציבור צופי הטלוויזיה להכיר אותם ולהזדהות עמם. טקס הצגת השחיינים והשחייניות בטרם יריית הזינוק הוא קצר ומתקיים בשיטת סרט נע. חייבת לשרור כל הזמן סינכרוניזציה בין קולות השדרים לבין התמונות המתחלפות על המרקע הטלוויזיוני. הליך ההצגה והזיהוי של גיבורי העלילה על המסך ע"י השדרנים לטובת לקוחותיהם הוא חוק ברזל ו- מָשוּל לקשירת צופי הטלוויזיה בעבותות במִקְלָעוֹת חבלים לכורסת הצפייה שלהם. אולם כיצד אפשר להזדהות עם השוודית שרה שויסטרום אם בתמונה מופיעה בכלל האוסטרלית קייט קמפבל. ברור שאם זה המצב של היעדר סינכרוניזציה בין הקול לתמונה, אז וודאי גם כי מנת ה- נְבוֹנוּת בעניין הזה רחוקה כברת דרך לא קצרה משני הפטפטנים האלה משה גרטל וברוך צ'יש. אני עוד פעם תוהה מי הם האנשים שם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים האחראים על תפעולם הכושל של משה גרטל וברוך צ'יש בבריכה בריו 2016, ומצטרף שוב למסקנת הנביא, "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". ככה לא מפיקים ולא מנהלים שידורי טלוויזיה וודאי לא שידורי טלוויזיה אולימפיים.

משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש דאז באולימפיאדת ריו 2016. מדובר בצוות שידור טלוויזיוני ברמה יְרוּדָה. לא נָבוֹן. (3). 

ועוד דבר : בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים מראה קבוצת הטלוויזיה OBS ב- Close up את השחיין האמריקני אדריאן נתן נושף נשיפות אוויר סדורות. משה גרטל מסביר לצופיו הסבר מסורבל וקלוש כלהלן : "…שימו לב מה עושה כאן אדריאן נתן, הוא מפמפם את עצמו בנשימות מהירות כדי שלא ינשום במטרים הראשונים…". מדובר בניתוח דהוי, רשלני, ולא מקצועי של המתרחש בתמונה. מה שעושה אדריאן נתן הוא מעֵין פטנט "כימי" ידוע. כשחיין, בנשיפותיו אלה (לא נשימות), הוא מרוקן בכוונה תחילה ובשיטתיות את גופו ודָמוֹ מהגַז פחמן דו חמצני (C O 2). כידוע ריכוז גבוה של פחמן דו חמצני בדָם מאלץ ומכריח את מרכזי הנשימה במוח להפעיל את שרירי הסרעפת ושרירי נשימה אחרים של האדם כדי לשאוף מולקולות חמצן (O 2) לתוך הגוף, לתוך ריאותיו, ולהזרים אותן את מולקולות החמצן באמצעות דיפוזיה מה- אלוואולה הפונקציה האחרונה של הריאה, אל ההמוגלובין של כדוריות הדם האדומות שנושאות את ה- O 2 אל שרירי הגוף. זאת היא בדיוק הסיבה (!) מדוע מנשימים מפה לפה אנשים שטבעו למשל ו/או כאלה שאיבדו את נשימתם ושרירי הנשימה שלהם פסקו מלפעול. המנשים פולט ומכניס פחמן דו חמצני מפה לפה לגופו של המטופל בתקווה שהפחמן הדו חמצני שלו שחודר לגופו של הטָבוּע, יְגָרֵה ו- יְזָרֵז את הפעלתם מחדש של שרירי הנשימה של המטופל. השחיין האולימפי האמריקני אדריאן נתן עושה אם כך בדיוק את ההפך. בשעה שהוא פולט ונושף ומרוקן את הדם שלו מריכוזי פחמן דו חמצני בטרם יריית הזינוק הוא בעצם "מרגיע" את מרכזי הנשימה במוח שלו בקטע הקונקרטי הזה של הצלילה במים לאחר הזינוק ותנועות הדולפין ברגליו, ועד העלייה והיציאה שלו לעבר פני המים, ותחילת פעולת הגריפה והחתירה בזרועותיו. כאמור הצטברות ריכוזי פחמן דו חמצני גבוהים בדם מכריחים את מרכזי הנשימה במוח האדם להפעיל את שרירי הנשימה כדי לשאוף במרץ ובתכיפות גדולה עוד ועוד מולקולות חמצן (O 2) לריאותיו כדי שיפעפעו דרך דופן הריאה לעבר כדוריות הדם האדומות ואשר אלה יישאו אותן את מולקולות החמצן לעבר שרירי הגוף. לדוגמא, אפשר לראות זאת היטב על אתלטים שמסיימים ריצות למרחק 400 מ', 800 מ' ו- 1500 מ', ובגלל שגופם בגלל המאמץ העצום רווי בריכוזי הגז פחמן דו חמצני (C O 2) הם נושמים (שואפים חמצן ונושפים פחמן דו חמצני) בקצב מטורף.

משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש דאז באולימפיאדת ריו 2016. מדובר בצוות שידור טלוויזיוני ברמה יְרוּדָה. לא נָבוֹן. (4). 

משחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון פרפר לנשים בו ניצחה הספרדייה מירייה בלמונטה גארסיה (Mireia Belamonte Garcia) וזכתה במדליית הזהב בזמן של 2:04.85 ד' ביתרון של 3 (שלוש) מאיות השנייה לפני האוסטרלית מדליין גרובס (Madeline Grovs) שהשיגה תוצאה של 2:04.88 ד', העניקה למשה גרטל וברוך צ'יש את ההזדמנות לתרגם את הזמן למרחק, ולהסביר לציבור מה פירושו של יתרון בן 3 מאיות השנייה כשמדברים על מרחק ו- דרך. S חלקי T. מירייה בלמונטה עברה את הדרך של של 20000 (עשרים אלף) סנטימטרים בזמן של 12485 (שתיים עשרה אלף וארבע מאות שמונים וחמש) מאיות השנייה. כלומר, מהירות השחייה (Vׂelocity) הממוצעת של מירייה בלמונטה גארסיה הייתה 1.60 סנטימטר בכל מאית שנייה אחת. כלומר, מירייה בלמונטה גארסיה הקדימה את מדליין גרובס בנגיעה בקיר הבריכה ב- 4.8 סנטימטרים בלבד. משהו במידת אורך של כמה ציפורניים.

משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש דאז באולימפיאדת ריו 2016. מדובר בצוות שידור טלוויזיוני ברמה יְרוּדָה. לא נָבוֹן. (5). 

ההתנסחויות השונות של משה גרטל וברוך צ'יש בעת השידורים הישירים מבריכת השחייה בריו 2016 הן מסורבלות, כבדות, וגם אינן מדויקות. מפליא שאנשי טלוויזיה וותיקים בני 70 מפיקים טקסטים מסוקסים ומגושמים ואינם פוגעים בולים.

א. משה גרטל טוען במהלך השידור הישיר של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי כי השחיין הקנדי סאנטו קונדורלי (Santo Condorelli), "…צמוד מידי אל המסלול וזה מפריע לו…". ניסוח מסורבל ולא מדויק. מה זאת אומרת צמוד מידי אל המסלול וזה מפריע לו…? משה גרטל מתכוון ש- סאנטו קונדורלי שוחה קרוב מידי לחבל הצַף והמפריד בין המסלולים ואשר עליו מושחלים קוביות פלסטיק, והחיכוך של סאנטו קונדורלי עמם בולם את התקדמותו. ניסוח מסורבל, לא ברור, ולא תקין.

ב. במשחה חצי הגמר ל- 200 מ' מעורב אישי בו נוטלים חלק שני השחיינים האמריקניים מייקל פלפס וראיין לוכטה משדר משה גרטל את האינפורמציה הבאה לצופיו : "…ואלה הם המאבקים כדי להעלות את עצמו אל הגמר…". ניסוח מסורבל, בעייתי ולא תקני, ואיננו מובן. אינני מבין למה הוא משה גרטל מתכוון.

ג. בעת השידור הישיר של משחה הגמר לשליחות 4 פעמיים 200 מ' לנשים, מנסה ברוך צ'יש להסביר לצופיו את הרעיון הבא : "…אתה מבין שכאשר שתי הנשים ה…שתי הקבוצות מזנקות יחד לשחיינית האחרונה, יש לך את שיאנית העולם, סליחה אלופת העולם, יש לך יתרון…". ניסוח מסורבל, לא ממוקד, לא תקני, ו- בעייתי. אנוכי פשוט לא מבין מה הפרשן רוצה ממני.

סיכום קצר.

אני מבקש להדגיש כאן שצפיתי מרצון כאזרח מן השורה בשידורים האולימפיים של ערוץ הספורט תוצרת OBS המסקרים את תחרויות ריו דה ז'אניירו 2016. ברור שמשה גרטל וברוך צ'יש זוקפים לזכותם גם כמה פלוסים, אולם המינוסים הרבים שלהם עושים בהם שַמוֹת ומזיקים מאוד לאמינותם ומהימנותם וכמובן למוניטין של שניהם כשדרנים ועיתונאים מוסרי אינפורמציה. ברצוני לומר כי אינני יושב בכורסתי עם עֵט ומחברת מול הטלוויזיה כדי למנות את חולשותיהם של השניים. השגיאות הרבות מספור שלהם (וגם של אחרים בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים), בעיקר השפה העברית המסורבלת והבלתי מדויקת השגורה בפיהם, נצרבות בזיכרון שלי. אני מעלה את כתבי הקטגוריה הללו שלי כדי להמריץ את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים להיטיב את דרכיו. מדובר בערוץ טלוויזיה בכבלים שממומן ע"י הציבור וגם על ידי משפחתי בסכום שנתי של כ- 3500 (שלושת אלפים וחמש מאות) שקל. אני שואל את עצמי היכן ניצבת הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמורה לפקח על עבודתם של משה גרטל וברוך צ'יש ? מי נושא באחריות לביזיונות שלהם ? מי שָם מנהל את העניינים ? מי הוא העורך והמפיק הראשי של התכנים האולימפיים המגיעים אלינו מריו 2016 ? בהיעדר תשובות עד היום הזה לשאלותיי ההן מ- 2016, אני מצטרף שוב למסקנת הנביא התנ"כי ההוא שאמר פעם, "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה". וכמו גם תומך תמיכה מופלגת באקסיומה שהגה בשעתו מר קול, וזהו כאמור הציטוט שלה : "…כמות האינטליגנציה בעולם קבועה, אבל האוכלוסייה גדלה בהתמדה…". את מה שהתחולל אז בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במשחקים האולימפיים של ריו דה ז'אניירו 2016 אפשר היה לעשות הרבה יותר טוב.

פוסט מס' 891. הועלה לאוויר בשבת – 4 ביולי 2020.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

————————————————————————-

פוסט חדש מס' 891 : הועלה לאוויר בשבת – 4 ביולי  2020.

————————————————————————-

פוסט חדש מס' 891. אמינות, מהימנות, מצוינות, והישגיות, וגם שיממון. פוסט מס' 891. דיון בנושא ה- הידרודינמיקה בשחייה והאוניברסליזם של השחייה. השחייה האולימפית מאז תקופתם של האלופים השחיין בן הוואי דיוק קאהאנאמוקו ו- האמריקני ג'וני ווייסמילר בראשית המאה ה- 20, דרך מרק ספיץ באולימפיאדת מינכן 1972 ועד ימינו אנו בעידן שנות ה-2000 של איאן ת'ורפ, מייקל פלפס, פיטר וואן דן הוגנבאנד, אלכסנדר פופוב, יאניק אנייל, וקייל צ'אלמרס.  פוסט מס' 891. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב – 4 ביולי 2020. פוסט חדש מס' 891.

מוסד הפרשנות בשידורי הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ב- אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. השַדָּר ניב רסקין והפַּרְשָן מולי אפשטיין בזירת הא"ק + השדרנית מירי נבו והפרשן אריק זאבי על מזרן הג'ודו + השדר עמיחי שפיגלר והפרשן אילן גזית בהיכל ההתעמלות. וגם משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש בבריכת השחייה ש- המשיכו להתעקש, להָאִיץ, ולהוביל בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. פוסט מס' 891. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר בשבת – 4 ביולי 2020. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שדר הטלוויזיה ומוסד הפרשנות בטלוויזיה.

אני סוטה לרגע משני המושאים המרכזיים, משה גרטל וברוך צ'יש. אנוכי פונה לאחור אל יום ראשון ההוא של 21 ביוני 1970, לפני יוֹבֵל ׁׁ(50) שנים, הרחק מגבולות ישראל, בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר במונדיאל מכסיקו 1970 בין נבחרות ברזיל ואיטליה באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי, הקים ו- ייסד דן שילון (אז מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ודרדק תקשורתי וויזואלי, ושדר הספורט הראשון והמוביל שלה) לראשונה את מוסד הפרשנות בשידורי הכדורגל. דן שילון בחר בשני שחקני הכדורגל המובילים של נבחרת ישראל מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל לשמש פרשנים שלו בעמדת השידור שלו באצטדיון המכסיקני. כזכור השתתפה נבחרת ישראל בכדורגל תחת שרביט אימונו של עמנואל שפר ז"ל באותו הטורניר ההוא של גביע העולם מכסיקו 1970, בו הפסידה בבית המוקדם מס' 2 במשחקה הראשון בעיר פואבלה לאורוגוואי בתוצאה 2:0, ואח"כ סיימה פעמיים בתוצאות תיקו 1:1 ו- 0:0 נגד נבחרות שוודיה ואיטליה (בהתאמה) בעיר טולוקה, והודחה מהמשך הטורניר. דן שילון שידר את שלושת המשחקים האלה (ללא פרשן) להקלטה בלבד. בהיעדר תקשורת לוויינית בעת ההיא נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית להקליט את שלושת סיגנלי הטלוויזיה המכסיקניים הללו באולפני הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ברומא, ולמחרת להטיס אותם ארצה לנמל התעופה לוד. מונית מיוחדת הוצבה ב- לוד כדי לאסוף את הטייפים הכבדים ולהביאם לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. אלכס גלעדי ערך את שלושת המשחקים לשידור מאולפן הספורט בירושלים. המגיש באולפן היה שמעון טסלר ז"ל. כ- מפיק שימש פיטר מיליק. מפני שמרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל היו זמינים במכסיקו סיטי, החליט דן שילון להזמין את השניים להיות פרשנים צמודים שלו בעמדת השידור באצטדיון ה- "אצטקה" באותו יום ראשון ההוא של 21 ביוני 1970 במשחק הגמר ברזיל – איטליה 1:4. דן שילון הוסמך להיות שדר מוביל בזירת הכדורגל הישראלית אולם לא סמך על עצמו יתר על המידה בזירה הבינלאומית. שידור שלושת משחקי נבחרת ישראל בשלב המוקדם ושידור משחק הגמר ב-מונדיאל מכסיקו 1970 עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו ניסיון בינלאומי ראשון שלו. משימת בכורה. הוא דן שילון החליט לחלוק את אחריות השידור יחדיו עם שני שחקני כדורגל ישראליים בכירים בנבחרת הלאומית בעת ההיא, כאמור מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל, שלא היה להם כל מושג בפרשנות טלוויזיה, אך נשאו שמות מפורסמים ומוניטין עצום כשחקני כדורגל. ועל פי חוות דעתו של השַדָּר המוביל גם מהימנות. היה ברור שהציבור בארץ ירכוש להם אמון מראש ולמפרע. מכיוון שעמדת השידור הישראלית באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי הייתה יכולה לאָכְלֵס רק שני אנשים, שַדָּר ופַרְשָן, חילק דן שילון את העבודה בין השניים. מרדכי שפיגלר נקבע להיות הפרשן במחצית הראשונה וגיורא שפיגל ב- שנייה. צריך להבין שהיה מדובר בחידוש מפליג בגלל שעד אז שדר הכדורגל הלאומי והמפורסם ב- רדיו "קול ישראל", נחמיה בן אברהם ז"ל מעולם לא נעזר ולא השתמש בפרשן לצדו. והנה בא דן שילון וממציא מוסד שידור טלוויזיוני חדש בשידורי הכדורגל, מוסד הפרשנות. הפרשן במחצית הראשונה של משחק הגמר ההוא ב- 21 ביוני 1970 במונדיאל מכסיקו 1970 בין נבחרות ברזיל ואיטליה היה מרדכי שפיגלר. מרדכי שפיגלר סיפר לדן שילון בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר ברזיל נגד איטליה, ספק ברצינות ספק בהתלוצצות, "…כי הקבוצה הראשונה שתבקיע שער במצב של תיקו 0:0 היא זאת שתוביל 0:1 בהתמודדות…". מרדכי שפיגלר החמיץ ב- 21 ביוני 1970 בהבל פיו הזדמנות היסטורית להיות אבי מוסד פרשנות הכדורגל במדינת ישראל. גיורא שפיגל גנב לו את הצגת הפרשנות וחשיבות הפרשנות במחצית השנייה משהתריע בפני דן שילון כלהלן, "…שים לב דן שילון כי הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל ז'אירזיניו (Jair Jairzinho) מושך כל הזמן את שומרו האישי האיטלקי ג'יאני פאקטי (Giancinto Facchetti) כל הזמן שמאלה ולכן מתהווה חלל באגף הימני של ההגנה האיטלקית…ואם איטליה לא תיזהר היא עלולה לספוג משם שער…". השדר דן שילון לא איתר בעצמו את הסיטואציה שנוצרה על כר הדשא בין התקפת ברזיל שקוראת תיגר על השער האיטלקי לבין ההגנה האיטלקית שאיננה קוראת נכון את מפת הקרב, ונזקק לפרשנות של גיורא שפיגל. Sure enough (!). לא חלפו כמה דקות ולאזור הפגיע והרופף של ההגנה האיטלקית באגף הימני שלה חדר המגן הברזילאי קארלוס אלברטו (Carlos Alberto) וכבש משם בדקה ה- 87 (ממסירה של פֶּלֶה / Pele) את שערו של השוער האיטלקי אנריקו אלברטוסי (Enrico Albertosi). ברזיל ניצחה את איטליה 1:4 וזכתה בגביע העולם. מנקודת מבטי כאיש טלוויזיה היה חשוב שדן שילון וגיורא שפיגל חנכו לראשונה את מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. גיורא שפיגל הפך ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי לאבי פרשנות הספורט בכלל והכדורגל בפרט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה דאז, על פי הרעיון שהתווה דן שילון. לא הייתה עוד דרך חזרה.

טקסט תמונה : 4 בדצמבר 1969. אִצטדיון ר"ג. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. נחמיה בן אברהם ז"ל (ממושקף, עומד ליד המיקרופון) משדר ישיר ברדיו "קול ישראל" את משחק הבית של ישראל נגד אוסטרליה במסגרת הבית האוקייאני של קדם גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970. נחמיה בן אברהם היה בימים ההם שדר ספורט וכדורגל לאומי רב מוניטין והאחד והיחיד בדורו ש- שידר מהדשא (לא מעמדת שידור מוגבהת בעלת תצפית נוחה) את כל משחקי הכדורגל של נבחרות ישראל וקבוצות כדורגל ישראליות, ללא יוצא מן הכלל, בארץ ו/או מחו"ל, ותמיד ללא פרשן (!!). ניצב מימין עיתונאי הספורט הוותיק אלכסנדר אלכסנדרוני ז"ל מייסד תוכנית הספורט ברדיו "קול ישראל" וחבר מערכת העיתון המשגשג בעת ההיא "חדשות הספורט" (יומון שהפסיק לצאת לאור בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, ונכחד). (התמונה באדיבות גב' תמר בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נקודה חשובה נוספת להדגשה בדיון הזה אודות ה- התיישבות יחדיו של שדר ופרשן בעמדת שידור טלוויזיונית משותפת, נוגעת להתפתחות דינמיקת היחסים ביניהם. מי משפיע על מי ומי מוביל את מי. חשוב לדעת כי גיורא שפיגל לא עִרְעֵר ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי את מעמדו וסמכותו של דן שילון כשַדָּר מוביל שלו, למרות שהיה עתיר ידע ממנו. הפוך לגמרי ממה שקורה כעת במוסד פרשנות הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בשידורים הישירים של משחקים האולימפיים של ריו 2016.

בשל פערי הידע העצומים השוררים בעמדות השידור השונות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 בין השדרים לפרשנים (לטובת הפרשנים) במקצועות הספורט האולימפיים המרכזיים, הם הפרשנים הופכים את המובילים שלהם בעל כורחם למעין שדרני רֶצֶף וקישור וקרייני הודעות ומודעות. פרשן הא"ק המיטבי מולי אפשטיין מאפיל על השַדָּר המוביל שלו ניב רסקין (איש טלוויזיה ורדיו נבון) באצטדיון ה- א"ק האולימפי בריו 2016. מולי אפשטיין שניחן גם בכישרון טלוויזיוני נפרד של שַדָּר מן המניין ב- Play by play, חוץ מיכולותיו כפרשן טלוויזיה, יכול להסתדר מצוין בעמדת השידור המשותפת באצטדיון האולימפי המרכזי בריו 2016 ללא השַדָּר המוביל שלו ניב רסקין. ניב רסקין לעומתו איננו יכול להסתדר בעצמו ולבד בעמדת השידור המשותפת בלעדי מולי אפשטיין. כאמור, בשל פערי הידע העצומים הקיימים בינו לבין הפרשן שלו בתחומים השונים של המוני אירועים שונים זה מזה המאפיינים את ענף ה- א"ק ואשר פזורים על המסלול ובשדה. ללא סיועו המסיבי של הפרשן מולי אפשטיין בעמדת השידור המשותפת הנוגעת לתחומי הביצועים המגוונים של האתלטים והאתלטיות בשלל המקצועות, כמו, ריצות למרחקים קצרים, בינוניים, וארוכים, ריצות משוכות ומכשולים, קפיצות לרוחק, לגובה, משולשת, ומוט, וכֵן זריקת דיסקוס, הטלת כידון, יידוי פטיש, והדיפת כדור ברזל, וגם בלעדי הבנת עקרונות וחוקי המכניקה והפיזיקה שמשפיעים על ביצועי הספורטאים ועל עשיית א"ק מיטבית כפי שמנתח אותם מולי אפשטיין, ובהיעדר נתוני הכרת ההיסטוריה של ה-א"ק הבינלאומית כפי שמספק לו הפרשן הבקי מולי אפשטיין, ניב רסקין איננו יכול לבצע את המשימה, לא יכול לצאת  ממנה בשלום, ו- מָשוּל לשַדָּר מֵת. כידוע, ניב רסקין הוא במקור שַדָּר כדורסל (ולא שַדָּר א"ק). קיים הבדל טלוויזיוני תהומי כמרחק בין מזרח ממערב, בין שידור ישיר של תחרויות א"ק רוויות אירועים ומקצועות לבין שידור ישיר של משחקי כדור כגון כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדורעף חופים, כדוריד, טניס, ו- בדמינטון.

פרשן ההתעמלות המצוין אילן גזית (בעל ידע עצום, אולם תזזיתי ונרגש וגם אמוציונלי מידי) מטיל צֵל כבד על השַדָּר המוביל שלו בהיכל ההתעמלות האולימפי בריו 2016. בשל פער הידע העצום בינו לבין השדר המוביל שלו בתחום הזה הסוּפֶּר מורכב של התעמלות על מכשירים לגברים ונשים, הוא אילן גזית יכול להסתדר לבדו בקלות בעמדת השידור בהיכל ההתעמלות האולימפי בריו 2016, בלעדי נוכחותו של עמיחי שפיגלר. בניגוד להנחתי זאת עמיחי שפיגלר איננו יכול להוביל את שידורי ההתעמלות בעצמו ובלעדי קרבתו ו- סמיכותו המקצועית הבלתי אמצעית של אילן גזית אליו בעמדת השידור המשותפת של שניהם הממוקמת במוקד התחרויות בהיכל ההתעמלות. עמיחי שפיגלר הוא ביסודו שַדָּר כדורגל ולא שדר התעמלות אולימפית. עמיחי שפיגלר לא שידר מעולם תחרויות התעמלות בטרם הוטלה עליו משימת השידור הקונקרטית והספציפית הזאת של שידורים ישירים של תחרויות התעמלות אולימפיות על מכשירים לגברים ונשים.

פרשן הג'ודו אריק זאבי בעל מוניטין ישראלי ובינלאומי גדול כספורטאי ואלוף ישראל ואירופה ב- ג'ודו, איננו זקוק כלל להובלה של מירי נבו השטחית והמורחת. בשל מיומנותו, אמינותו, ניסיונו, והישגיו המוכחים בתחום עושה אריק זאבי בי"ס למירי נבו (מגישה מניחה את הדעת אולם שדרנית ג'ודו לא מוצלחת). במקרים רבים שימש אריק זאבי לא רק פרשן מוביל בעמדת השידור בהיכל הג'ודו אלא גם שדר מוביל של עצמו במקומה של מירי נבו.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים והמשחקים האולימפיים של ריו 2016.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מנהל בימים אלה מערכת שידורים אולימפית נרחבת, עמוסה, מורכבת, יקרה מאוד ויוקרתית מאוד, ומסובכת טכנולוגית ולוגיסטית של משחקי ריו 2016. מדובר גם בעוד נקודת מבט אנושית ורגישה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שעוסקת בשימוש במאגר כוח אדם גדול האחראי על ארבעת התחומים העיקריים בתעשיית הטלוויזיה : מהנדסים, עורכים ומפיקים עיתונאיים, שדרים ופרשנים, ואנשי לוגיסטיקה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים עסוק באופן קדחתני בשלושת החודשים האחרונים 24 שעות ביממה בהפקה האולימפית בשני מסלולי הפקה עיקריים : השתלבות בשידורי ה- Multilaterl שמנפקת קבוצת OBS ה- Host broadcaster של אולימפיאדת ריו 2016 ואשר מפיקה ו- מייצרת כ- 4000 שעות שידור אולימפיות ב- 42 ענפי ספורט בעבור כל רשתות הטלוויזיה בעולם (אלה שקנו את זכויות השידורים של ריו 2016), והבאתם ארצה לישראל בשידורים ישירים, וכן הפקת שידורים Unilateral שעוסקים בעיקרם בכיסוי הפעילות של 47 הספורטאים הישראליים שנשלחו לריו 2016 ע"י הוועד האולימפי הישראלי. ערוץ הספורט הספורט מס' 55 בכבלים מתפעל בהפקה האולימפית הזאת של ריו 2016 כמה מאות של אנשים שמאיישים את ציוותי השידור העיתונאיים שלו שפועלים בארץ ובריו דה ז'אניירו + צוותי הנדסה וטכנולוגיה שעובדים בארץ ובריו דה ז'אניירו ואשר אחראיים על הביצועים ההנדסיים הרגישים והמיידים רוויי מהמורות והעברת המידע באמצעות שירותים לוויינים בינלאומיים מריו 2016 לאולפני הערוץ בהרצליה + צוותים לוגיסטיים בעיקר בריו דה ז'אניירו שתפקידם לדאוג שהמכונה הטלוויזיונית הישראלית הענקית הזאת תעבוד בהרמוניה וללא תקלות. אנשי הלוגיסטיקה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים האמונים על סידורי הלינה, ההאכלה, ההסעות, והתחבורות של ציוותי השידור העיתונאיים בריו דה ז'אניירו חשובים לשגשוג והצלחת ההפקה לא פחות מהשדרים והפרשנים. כאמור עיקר העול מוטל מטבע הדברים על אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים השוהים בריו דה ז'אניירו. ברור ששורר הבדל מהותי ואיכותי עצום בין השידורים הישירים השיטתיים והקבועים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מהשטח של ענפים מרכזיים אולימפיים שנושאים עמם באופן מסורתי את תהילת הספורט והתהילה האולימפית כמו ה- א"ק, השחייה, וההתעמלות על מכשירים וכן שידורים ישירים של ענפי ספורט קטנים בהשתתפות ספורטאים ישראליים כמו ג'ודו, שייט, שחייה צורנית, קליעה למטרה, ואפילו התעמלות אמנותית, לבין שידורי Off tube מהאולפן בהרצליה של 30 ענפי ספורט נוספים כמו כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדורעף חופים, כדוריד, הרמת משקלות, היאבקות, אגרוף, קליעה בחץ וקשת, תחרויות אופניים וכו'. רמת העניין וכמות הרייטינג בהתאם. אתה רואה למשל את שידור ה- Off tube הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מהאולפן בהרצליה המכסה את שיוט המדליות של מעיין דווידוביץ', שידור Off tube בהובלת עמית ענבר ו- לי קורזיץ, והנחייה של מודי בר און שהולך לאיבוד מפני שאין אין לו מושג קלוש בתחום, ואתה מבין עד להיכן מתדרדרים סך שידורי ה- Off tube האולימפיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בעוד הפרשנית לי קורזיץ מבכה באולפן בהרצליה את מר גורלה וטעויותיה של גולשת הרוח מעיין דווידוביץ' בשיוט המדליות ב- מימי מפרץ ריו דה ז'אניירו, פרשנות מלנכולית נוטפת רחמים שדומה לרקוויאם, דווקא הפרשן שחר צוברי ומירי נבו מצילים מעמדת השידור שלהם על החוף בריו דה ז'אניירו את מבוכת ה- Off tube בהרצליה. Off tube הוא קללה עיתונאית ממארת. בכל מצב, בכל זמן נתון, ובכל תחום.

השידורים האולימפיים של ריו 2016 ע"י OBS ושיגורם לארץ ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים חושפים את נתוני מדע הסוציולוגיה המתהווים בזירות הספורט הרבות, ונוגעים ב- שינויים פוליטיים המתחוללים בעולם ושינוי סדרי העדיפויות של האוכלוסיות השונות המאכלסות את כדור הארץ. אין לגזעים האנושיים הלבן, השחור, ו/או הצהוב שום עליונות האחד על השני, לא גופנית, לא מנטאלית, ולא שכלית. הבדלי העליונות וההישגים של שלושת הגזעים בתחומים השונים של חיינו, גם בזירות הספורט השונות, כמו הצטיינות כדורסלנים שחורים רבים בליגת ה- NBA האמריקנית לדוגמא, ו/או הצטיינותם של האפריקניים בריצות למרחקים ארוכים, נובע בגלל הבדלים סוציולוגיים ועדיפויות חברתיות וכלכליות שונות יחדיו עם השפעת הסביבה, ולא בגלל יתרונות גופניים כאלה ו/או אחרים. מי האמין אי פעם כי יבוא יום ושחיינית שחורה אמריקנית סימון מנואל תתייצב בראש הפודיום בתום המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנשים בריו 2016. מי האמין כי מתעמלת אמריקנית שחורה תזכה במדליית הזהב בקרב רב בהתעמלות מכשירים (Artistic Gymnastic) לנשים בריו 2016. היפנים המציאו את הג'ודו והיו הטובים ביותר במקצוע הזה עד שהפך לספורט המוני ופופולרי בכל העולם. העליונות נלקחה מהם כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 שנערכה בארצם ע"י ג'ודוקא הולנדי מוכשר ו- מופלא בשם אנטון חייסינק (Anton Geesink, אז בן 20 שהתנשא לגובה 1.98 מ' ומשקלו היה 120 ק"ג).

כאמור, מנהל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בימים אלה הפקת טלוויזיה אולימפית רחבת ממדים הנוגעת לסיקור המשחקים האולימפיים של ריו 2016. מדובר בהפקה ושידור של 1080 (אלף ושמונים) שעות שידורי טלוויזיה (!) בפרק זמן של 17 ימים בחמישה ערוצי כבלים מס' 55, +55, 26, 57, ו- 58 לרבות סיקור נרחב ומפורט של 47 הספורטאים האולימפיים הישראליים הנוטלים חלק במשחקים. חשיפה ענקית כזאת לראשונה בישראל של, "הצגת הספורט הגדולה ביותר בתבל", הלוא היא האולימפיאדה ע"י ערוץ נישה טלוויזיוני בטכנולוגיה של כבלים (מאידך רווי ב- רייטינג דליל ומצומצם בשל היותו ערוץ נישה) היא עובדה מעניינת וחשובה. נתון מעניין שמעלה מייד לדיון את השאלה האם ערוצי טלוויזיה ארציים בישראל כמו ערוץ 2 וערוץ 10 ואולי גם תאגיד השידור הציבורי החדש, ירצו ו/או ישאפו, ו- יהיו מסוגלים בכלל בעתיד לקנות את זכויות השידורים האולימפיות מ- IOC ומוכשרים להפיץ אותם הפצה המונית כפי שעושה זאת ערוץ עכשיו הנישה הזה שקרוי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ייתכן כי בעתיד לא יהיה מנוס משילוב וכריתת ברית אולימפית בין ערוץ טלוויזיה ארצי לבין ערוץ כבלים כדי להעשיר את כמות הצפייה והמדרוג של אזרחי ישראל באירוע. כרגיל נוצר דיסונאנס גם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בין אמביציות ההפקה האולימפיות הגרנדיוזיות לבין יכולת המימוש וההוצאה לפועל ע"י ציוותי השידור בארץ ובריו דה ז'אניירו. איכות רמת ההפקה ה- המונית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 משתבשת בעיקר בגלל חלון הראווה של הערוץ שהוא בעל מראות משתנים ו- לא אחידים, שם ניצבים אוסף של כל מיני שדרים / שדרניות, פרשנים, וכתבים / כתבות. פרשן הא"ק מולי אפשטיין עולה עשרת מונים על פרשן השחייה ברוך צ'יש. לא שורר כל Match up בין השניים כפי שלא קיים שום מתאם בין שַדָּר הא"ק ניב רסקין לבין שדרנית הג'ודו מירי נבו.

ניב רסקין + מולי אפשטיין דאז באולימפיאדת ריו 2016. 

הופעתם של השדר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו מולי אפשטיין בזירת הא"ק האולימפית של ריו 2016 היווה משב רוע מרענן ותוספת ידע בהשוואה לצמד משה גרטל + ברוך צ'יש ששידר את תחרויות השחייה מהבריכה האולימפית. אני אוהב שמולי אפשטיין איננו מסתפק רק בציון הישגי התוצאות בזמנים (דקות, שניות, ומאיות השנייה) של גיבורי העלילה אלא מתרגם את הזמן למרחק. האצן הג'מייקני יוסיין בולט זכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' בתוצאה 9.81 ש' לפני האצן האמריקני ג'אסטין גאטלין שזכה במדליית הכסף בזמן של 9.89 ש'. חשבון מתמטי פשוט מגלה כי מהירותו הממוצעת של יוסיין בולט בריצת הגמר הנ"ל הייתה 10.20 סנטימטרים בכל מאית שנייה. כלומר אם יוסיין בולט הקדים את ג'אסטין גאטלין ב- 8 מאיות שנייה, הרי שבתרגום למרחק האצן הג'מייקני חצה את קו הסיום בפער של 81.6 סנטימטר לפני האצן האמריקני. את זאת מסביר מולי אפשטיין לשדר המוביל שלו ניב רסקין ולצופיו בארץ.

שחיינית הגב האמריקנית מאיה דיראדו (Maya Durado) חוללה סנסציה עולמית כשניצחה במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון גב לנשים 2:05.99 ד' את המועמדת הוודאית לניצחון ההונגרייה קטינקה הושו (Katinka Hosszu) שקבעה תוצאה של 2:06.05 ד'. משה גרטל השתמש בדימויים והמשלות וסיפר לצופיו בארץ כי האמריקנית גברה על ההונגרייה בציפורניים וסכינים במקום להשתמש בעובדות. על פי אותו החישוב המתמטי הפשוט הנ"ל, הרי שמהירות השחייה הממוצעת של מאיה דיראדו הייתה 1.58 סנטימטר בכל מאית שנייה. כלומר, מאיה דיראדו הקדימה את קטינקה הושו ב- 9.5 סנטימטרים.

כניסתם למערכה דאז של ניב רסקין ומולי אפשטיין לצורך השידורים הישירים של תחרויות הא"ק בריו 2016 מקלה במשהו על הלחץ הטלוויזיוני העצום הרובץ על כתפיה של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אין כלל מה להשוות בין איכות הנבונות של ניב רסקין / מולי אפשטיין לזאת הנְבוּבָה של משה גרטל / ברוך צ'יש שעשתה שמות לא רק במוניטין הרפה והעגום של השניים, אלא גם בשם הטוב של המותג שקרוי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מאווייו האולימפיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שואפים כעת ו- בין השאר לבטל את העממיות והפופולאריות שרכשו ערוצי הספורט של "צ'ארלטון" בעת סיקור טורניר Euro 2016 שנערך לפני כחודשיים בצרפת. האמת, זה לא כל כך קשה. אולם גם לניב רסקין (שדר כדורסל במקצועו) וגם לפרשן שלו מולי אפשטיין יש מה לשפר בעיקר בתחזיות השונות העוסקות בסיכויי גיבורי וגיבורות העלילה בטרם יריות המזניקים ב- אקדחי ההזנקה שלהם. דוגמא מצוינת הייתה ריצת הגמר ל- 100 מ' לנשים. מולי אפשטיין וניב רסקין העניקו קרדיט גדול לאצנית הג'מייקנית שלי אן פרייזר – פרייס אלופת ריצות ה- 100 מ' באולימפיאדות בייג'ינג 2008 ולונדון 2012. "…היא הרשימה מאוד האלופה הזאת של אולימפיאדות 2008 ו- 2012…", שַח מולי אפשטיין לניב רסקין. אח"כ הוא מדווח על האצנית ההולנדית דפנה סחיפרס וגם אודות האמריקנית אינגליש גארדנר, "…הרשימה מאוד בחצי גמר…היא בהחלט יכולה לקחת כאן מדליה…היא הראתה הרבה מאוד פוטנציאל והרבה מאוד יכולת…". משהוא מגיע לאצנית ג'מייקנית נוספת בריצת הגמר הזאת ל- 100 לנשים בריו 2016, אליין תומפסון הוא כבר יותר מסויג ומטיל ספק, "…היא קבעה את תוצאת השנה 10.70 ש' אולם השאלה מה היא יכולה להביא לגמר הזה…", ומוסיף, "מה שחשוב כאן מעבר ליכולת הפיזית זה הקטע המנטאלי…". ניב רסקין שח טקסט משלו, "איזה לחץ עכשיו על הקופצת ההולנדית (במקום האצנית ההולנדית) דפנה סחיפרס…". מולי אפשטיין וניב רסקין ממשיכים להלל את שלי אן פרייזר – פרייס, "…על כף המאזניים עומד גמר אולימפי…כאן הרבה מאוד בראש…ומי שמנוסה במעמדים האלה היא שלי אן פרייזר – פרייס…". שניהם לא סופרים את אליין תומפסון. ממש לפני יריית הזינוק מחווה הצוות שוב את דעתו על שלי אן פרייזר – פרייס, "לשלי אן פרייזר – פרייס זינוק טוב…תראה איך כולן דרוכות…אבל שלי אן פרייזר עם חיוכים…". אליין תומפסון כמעט ולא נספרת על ידם.

ואז נורית יריית הזינוק ואליין תומפסון עושה בי"ס לשלי אן פרייזר – פרייס. היא מנצחת את ריצת הגמר ל- 100 מ' של ריו 2016 בזמן של 10.71 ש' וזוכה במדליית הזהב כשהיא מקדימה בהפרש עצום את שלי אן פרייזר – פרייס שמסיימת בזמן של 10.86 ש' וזוכה במדליית הארד. את מדליית הכסף משיגה האצנית האמריקנית טורי בואי שקובעת תוצאה של 10.83 ש'. ניב רסקין הוא הראשון שמכה על חטא. שניהם התעסקו יותר מידי זמן עם שלי אן פרייזר – פרייס ופחות מידי עם אליין תומפסון. מילא ניב רסקין שהוא טירון א"ק אבל מה עם הערכותיו של מולי אפשטיין ? מולי אפשטיין יכול להתנחם בכך ש- OBS הקרינה 5 הילוכים חוזרים לריצת הגמר הזאת של 100 מ' לנשים ובתוכם SSM אחד שעוסק בצילום איטי ופרונטאלי ואישי הדַן ב- שלי אן פרייזר – פרייס ובאופן מפתיע מאוד מתעלמת מצילום הילוך חוזר איטי פרונטאלי של הזוכה במדליית הזהב אליין תומפסון.

אני מחשיב את המדען המדויק והמהימן ד"ר מולי אפשטיין לפרשן עַל של פעילויות הספורט השונות של בן אנוש בכלל ו- א"ק בפרט. ידען בכל קנה מידה בינלאומי ואיש מקצוע ברמה העליונה ביותר. האיש בקי היטב בכל רזי ה- א"ק גם בתחומי המתמטיקה והפיזיקה של מקצועות המסלול והשדה. עונג לי להקשיב לו ולניתוחיו. אני גם אוהב לראות כיצד הוא מלווה בנאמנות ויושרה ללא שמץ של התנשאות את הטירון ניב רסקין. שניהם דנו בהרחבה בתקווה האולימפית שלנו בקפיצה משולשת חנה קנייזבה – מיננקו באמצעות הצילומים המפורטים לסוגים שונים של קבוצת OBS, שעושה בריו 2016 עבודה פנטסטית. חנה מיננקו פסלה את שתי הקפיצות הראשונות שלה בשלב המוקדם והציבה סימן שאלה האם היא מסוגלת להעפיל בכלל לשלב הגמר. מולי אפשטיין תיאר את המצב ונקט טקסט קיצוני. "רגע דרמטי מאוד…", הוא שַח לי מהאצטדיון האולימפי בריו 2016. מעניין, אני נזכר לפתע בהיסטוריה האולימפית של הקפיצה לרוחק כי שני האתלטים האמריקניים הנודעים, ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936 לפני שמונים שנה, ובוב בימון באולימפיאדת מכסיקו 1968 לפני ארבעים ושמונה שנים, ניצבו בפני בעיה דומה בשלב המוקדם של התחרויות ההן. שניהם פסלו את שתי הקפיצות הראשונות שלהם אולם בכל זאת העפילו לשלב הגמר בזכות קפיצה שלישית מוצלחת. בתחרות הגמר זכה כל אחד מהם במדליית הזהב. ג'סי אואנס ניצח במשחקי ברלין 1936 בתוצאה של 8.06 מ' ובוב בימון הרחיק במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968 לטווח של 8.90 מ'. לרגע חשבתי לעצמי אולי הגורל ייטיב גם עם חנה מיננקו שלנו אתלטית אוקראינית במקור שהתאהבה בגבר ישראלי והחליטה לחבור לאומה הַעִבְרִית ולהקים את ביתה החדש במדינת ישראל. היה מדובר באשליה. חנה מיננקו אתלטית מוכשרת ו- יפה, רבת חן, ומרשימה דורגה לבסוף בריו 2016 במקום ה- 5 בתחרות הגמר בקפיצה משולשת בהישג של 14.68 מ'. היא נותרה ללא מדליה.

תופעה דומה העוסקת בתחזיות מוקדמות בו ניב רסקין ומולי אפשטייין לוקחים צד אחד ומזניחים את האחר שבה וחוזרת על עצמה בריצת הגמר ל- 400 מ' לגברים. שניהם מחזיקים מהאצן של גרנדה קיראני ג'יימס (Kirani James) וגם מ- האצן האמריקני לשון מריט (LaShawn Merritt) כמועמדים לזכייה במדליית הזהב, וממעיטים בערכו וסיכויו של האצן בדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק (Wayde Van Niekerk) לעשות זאת. הם כמעט ולא מנתחים ומדברים אודותיו ומניחים במוקד ניתוח התקוות לזכייה במדליית זהב את קיראני ג'יימס ולשון מריט. מולי אפשטיין קובע בטרם יריית הזינוק , "קיראני ג'יימס הכי הרשים אותי…האיש הזה קיראני ג'יימס הוא המועמד לניצחון…לשון מריט גם כן שם…והמקום השלישי צמוד…". לא נכון. ווייד וואן ניקרק הוא המועמד הוודאי לניצחון והוא באמת האצן ש- זוכה במדליית הזהב בריצת  הגמר ל- 400 מ' לגברים בלוויית תוצאה של שיא עולם חדש 43.03 ש' (!). יריית הזינוק והרצים יוצאים לדרך. ניב רסקין מתלהב משני הרצים שאצים בשבילים המרכזיים, "…תראו את הצעדים הגדולים של לשון מריט שפותח עכשיו…אבל קיראני ג'יימס נראה מצוין…תראו את קיראני ג'יימס שורף את המסלול…". עדיין שום מילה על מיקומו וסיכוייו של ווייד וואן ניקרק שמוביל את התחרות ורץ בשביל הקיצוני מס' 8. ניב רסקין ממשיך לפתח תקוות ושומר אמונים ל- לשון מריט וקיראני ג'יימס, "…לשון מריט נכנס עכשיו ל- ישורת כתף אל כתף…", ורק עכשיו שניהם מתעוררים בעניינו של ווייד וואן ניקרק הזוכה במדליית הזהב ושיאן העולם החדש, "זאת ריצת ה- 400 מ' הגדולה בהיסטוריה…", אומר ניב רסקין. ווייד וואן ניקרק משפר את שיא העולם הקודם בן 17 שנים של האצן האמריקני מייקל ג'ונסון 43.18 ש' (נקבע באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה באוגוסט 1999 בסביליה – ספרד). עכשיו על רקע ההילוכים החוזרים האיטיים ב- SSM הם מהללים ומשבחים עד בלי די את ווייד וואן ניקרק. מאוחר מידי. לא בסדר.

ניב רסקין + מולי אפשטיין ו- יוסיין בולט דאז באולימפיאדת ריו 2016.

אח"כ מגיעה דרמת הא"ק באצטדיון האולימפי המרכזי בריו דה ז'אניירו לשיא חדש. שמונה אצנים בתוכם הג'מייקני יוסיין בולט נערכים לריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים באולימפיאדת ריו 2016. יוסיין בולט ניצח בשתי הריצות ל- 100 מ' בשתי האולימפיאדות הקודמות של בייג'ינג 2008 ולונדון 2012. האמביציה המטורפת שלו של יוסיין בולט (בן 30, גובהו 1.96 מ') לזכות במדליית זהב אולימפית שלישית רציפה בריצה הקלסית הקצרה ל- 100 מ' לגברים יוצרת עניין גלובלי. יוסיין בולט כבר לא ילד. אני משכים קום בשלוש לפנות בוקר יחדיו עם נכדי הבכור כדי לצפות בתיאטרון האולימפי כפי שמגדיר אותו ניב רסקין בשידור ישיר : "…הגענו לרגע הכי חשוב במשחקים האולימפיים, מיליארדים צופים בתמונות הללו, גמר ריצת 100 מ' לגברים, 2016 ריו…". (מעניין, הוא משנה את סדר הטקסט. קודם הוא מציין את השנה ורק אח"כ את שם העיר המארחת). יוסיין בולט עשה זאת שוב. הוא הוכתר עוד הפעם לאלוף האולימפי בריו 2016 בתחרות הריצה ל- 100 מ'. בפעם האולימפית השלישית ברציפות. הישג אישי שאין לו אָח ורֵעַ על מסלולי הא"ק האולימפיים והיסטוריה אולימפית חסרת תקדים. אני צורב בזיכרון שלי את נתוני החשיפה הטלוויזיוניים הבאים שהעניקה OBS ל- יוסיין בולט (באמצעות קבוצת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE שמתפעלת את כיסוי תחרויות הא"ק באצטדיון האולימפי של ריו 2016 בסיוען של 6 (שש ניידות שידור) ו- 100 (מאה) מצלמות בקירוב, כלהלן :

א. לאחר זכייתו של יוסיין בולט במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' ב- ריו 2016 בתוצאה 9.81 ש', מדליית הזהב השלישית הרצופה שלו, כאמור לאחר שתי זכיות קודמות באולימפיאדת בייג'ינג 2008 ואולימפיאדת לונדון 2012, חושפות אותו מצלמות OBS במשך 6 (שש) דקות רצופות (!) חוגג את ניצחונו ו- מפלרטט עם קהל הצופים באצטדיון האולימפי. ניב רסקין נרגש מהחוויה ומשדר טקסט משלו, "…האגדה נמשכת…ההיסטוריה נכתבת הערב מחדש…". גם מולי אפשטיין מתרגש ומתבלבל, "…זה היה הגמר הכי איטי מבין הגמרים האחרונים של יוסיין בולט, 10.81 (במקום 9.81), הוא שלוש פעמים אלוף אולימפי…".

ב. בחלוף 6 דקות של חשיפת הסולו של יוסיין בולט, מריצה קבוצת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE (אחראית על כיסוי תחרויות הא"ק באצטדיון האולימפי המרכזי מטעם קבוצת OBS) בפעם הראשונה את שני ה- Replays האיטיים הראשונים (בהם רואים כי יוסיין בולט מגיע לשיא מהירות הריצה שלו רק בחלוף 70 מטר ושם הוא גם מדביק את יריבו האצן האמריקני גאסטין גאטלין (בן 34, גובהו 1.85 מ'), ושוב שבה להראות סוֹלוֹ למשך שלוש דקות וחצי את יוסיין בולט ממשיך לשתף את הצופים באצטדיון בחגיגת ניצחונו.

ג. חולפות להן במהירות השלוש דקות וחצי הללו, העין איננה שבעה מלהתבונן ביוסיין בולט, וקבוצת YLE מזריקה לאוויר הילוכים חוזרים נוספים ב- SSM, את Replay מס' 3 ואת Replay מס' 4 הפרונטאלי. כיסוי ו- צילום נפלאים. גם לצוות הטלוויזיה הפינית YLE הפועל באצטדיון האולימפי בריו 2016 תחת מרות והכוונה של OBS מגיעה מדליית זהב (!). מדובר בטלוויזיה פנטסטית.

ד. בתום הקרנת ההילוכים החוזרים האיטיים מס' 3 ו- 4, שבה YLE שוב אל יוסיין בולט, חושפת ומצלמת אותו סולו סמוך ללוח התוצאות באצטדיון.

ה. או אז נכנסים לאוויר Replay מס' 5 מרום מצלמה עליונה (נעה באמצעות Remote control) ועוד Replay מס' 6 מזווית צילום נגדית, ואחריו Replay מס' 7 מרום מצלמה עליונה (קבועה).

ו. בתום הקרנת סדרת ההילוכים החוזרים מס' 5, 6, ו- 7, יוסיין בולט שוב נחשף חוגג סולו ואז נכנסת לפעולה מצלמה נוספת, Replay מס' 8 ממצלמת עליונה המצלמת ממבט ציפור.

ז. מסתיים ההילוך החוזר האיטי מס' 8 של ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים בריו 2016, ורק אז לראשונה מעלה OBS לאוויר על מסך הטלוויזיה את רשימת התוצאות הרשמית של כל שמונה הרצים ודירוגם הסופי. זה איננו הכל.

ח. בתום הקרנת רשימת התוצאות על המסך ודירוג מקומם של כל שמונת הרצים, שוב חושפת YLE את יוסיין בולט אָץ לברך את האָצָן הדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק על זכייתו המדהימה במדליית זהב בריצת 400 מ' בתוספת שיא עולם חדש 43.03. מדובר בעסק טלוויזיוני מדהים. אין גבול ליכולת האנושית בתחומי הספורט וה-א"ק אבל גם אין גבול ליכולת, לכישרון, להבנת נושאי השידור, ודבקות במשימה של אנשי קבוצת OBS בביצועי הטלוויזיה המצוינים שלהם. 

המסקנה מכל האמור לעיל ברורה וחד משמעית : קבוצת הטלוויזיה הנפלאה OBS המשמשת Host broadcaster של כל התחרויות במשחקים האולימפיים של ריו 2016, מאריכה ומשפרת את חוויית הצפייה הטלוויזיונית באירוע השיא של תחרות הריצה ל- 100 מ' לגברים בהשתתפותו וזכייתו של האצן הג'מייקני יוסיין בולט, מ- 9.81 שניות ל- 20 (עשרים) דקות (!). "המדיום הוא המסר", קבע בשעתו איש התקשורת הקנדי מארשאל מקלוהן. ובכן, OBS מגשימה באופן מושלם את מסר המידע הטלוויזיוני של עצמה בצורה ברורה : היא כופה על צרכניה / הצופים שלה הנאה ושביעות רצון, ו- נחת ו- קורת מיידיים. בבחינת קריאת כיוון בינלאומית, "כדאי לכם להישאר בבית ולראות את תחרויות הא"ק של ריו 2016 על מסך הטלוויזיה בסלון שלכם, פרי עבודתן של 100 (מאה) המצלמות שלנו לרבות המוני צילומים הילוכים חוזרים ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) מזוויות התבוננות שונות".       

אריק זאבי + מירי נבו דאז באולימפיאדת ריו 2016.

פרשן הג'ודו רב הניסיון והידע של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 אריק זאבי מציל את סיקור התחרויות לנשים וגברים האולימפיות מפני רדידותה ושטחיותה וגם מפני פטפטנותה של השדרנית המובילה שלו מירי נבו. מן היבט הפרשנות המקצועית הטלוויזיונית של אריק זאבי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא בר מזל. אולם מפני שלא הוכשר לתפקיד הטלוויזיוני ע"י המעסיק שלו יש לו כשלים בניסוחים ובטקסטים שלו ובשיחות שלו עם צופיו. בשל חולשת מירי נבו מוצא אריק זאבי את עצמו פעמים רבות לא רק כפרשן מוביל אלא גם כשדר מוביל. לא לכך התכוון המשורר כשהושיב את שניהם בעמדת שידור משותפת בהיכל הג'ודו בריו 2016. גם אין לו קול רדיופוני, אין לו דיקציה כשל איש טלוויזיה, ומיתרי קולו מפיקים גוון צליל ילדותי. אריק זאבי מחפה על חולשותיו אלה באמינותו המקצועית ובמוניטין שלו. הוא אלוף ג'ודו. זהו מקור כוחו הטלוויזיוני. יש לי אליו הערה אחת. התייחסותו של אריק זאבי לאורי ששון בתום קרב הניצחון על היריב הקובני אלכס גארסיה מנדוזה והזכייה במדליית הארד גרס כי, "…אורי ששון נתן תצוגת ג'ודו מופלאה…". מדובר בפרשנות והתבטאות מופרכת במידה ו- אם היא קונקרטית ופרטנית שמתייחסת רק לקרב נגד אלכס גארסיה מנדוזה, ונכונה אם היא כללית ודנה ב- סך הופעותיו של אורי ששון על מזרן הג'ודו בריו 2016. אורי ששון נתן תצוגת ג'ודו טובה בריו 2016 ולא מופלאה. ניהול טקטיקה ואסטרטגיה של ניצחונות מול הפסדים מכוונים ומחושבים מראש בקרבות הג'ודו הפך גם את המפגש נגד אלכס גארסיה מנדוזה לנעדר תחבולות, חסר יוזמה, ו- סופר משעמם. משעמם כמו הקרבות הדַלִים שהפגינה יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992 שם זכתה מן ההפקר במדליית כסף. צריך להבין כי אורי ששון גבר כל אלכס גארסיה מנדוזה בגלל עונש בקרב רָדוּם, נטול תכסיסים ותחבולות, ונעדר יוזמה התקפית. תמציתו של הקרב הזה על מדליית הארד של אורי ששון נגד אלכס גארסיה מנדוזה הקובני מצא את ביטויו באחיזת החולצות ע"י שני היריבים. מגוחך בעיניי כצופה ג'ודו אולם לא על פי שיקול דעתו של אורי ששון. בעיני אורי ששון המטרה קידשה את האמצעים והוא לא בחל להשתמש בג'ודו רָע, פסיבי, ורוטיני כדי להגשים את חלום המדליה. ואומנם דרכו צלחה.

חובבי ספורט הג'ודו בארץ למדו עד כמה השיפוט בתחרויות הג'ודו הוא סובייקטיבי למהדרין ועלול גם להפוך לאישי. פרשנות אחת של השופט בזירה לעניין ה- פסיביות המתמשכת של אורי ששון שנראתה היטב לעין במאבקו נגד אלכס גארסיה מנדוזה, הייתה יכולה לעלות לו בעונש, שאמור היה לגרור תוצאת שוויון ובהמשכה Golden score שסופו מי יישורנו. מזלו הגדול של אורי ששון שאותו השופט בקרב שלו על מדליית הארד נגד אלכס גארסיה מנדוזה, נמנע משום מה במקרה שלו להעניש את הג'ודוקא שלנו. על לוח התוצאות של קרב הניצחון אורי ששון מישראל נגד אלכס גארסיה מנדוזה מקובה, התנוסס הטקסט "Winner by Penalty". לא מחמיא, לא כבוד גדול, ולבטח לא ג'ודו מופלא. כל אחד יכול להבין מכך מה שהוא רוצה. ווירטואוזיות ב- ג'ודו (מקצוע ספורט הפכפך ועשיר באופציות בכל הכיוונים) היא מצרך די נדיר. בגלל הקרב המשעמם נורא של אורי ששון על מדליית הארד נגד אלכס גארסיה מנדוזה בריו 2016, ושל יעל ארד נגד פראוקה אייקהוף באולימפיאדת ברצלונה 1992, נותרתי מעריצם של ההולנדי אנטון חייסינק, ההולנדי ווים רוסקה, הישראלי שלנו אורן סמדג'ה, היפנים ישיאורו יאמאשיטה ו- היטושי סאיטו, ו- הצרפתי דייוויד דואילה. נותרתי גם אוהבה של ירדן ג'רבי. ג'ודוקא יוזמת, תוקפנית, ואגרסיבית לעומת יעל ארד המשעממת ההיא מ- ברצלונה 1992, אישיות ספורטיבית פאסיבית ומגוחכת, ומדליינית כסף אקראית שזכתה בתהילה לא לה על פי שגיאת שיפוט גסה באולימפיאדת ברצלונה 1992.

משה גרטל וברוך צ'יש דאז באולימפיאדת ריו 2016. מדובר בצוות שידור טלוויזיוני ברָמָה יְרוּדָה. לא נָבוֹן. (6) .

שדר השחייה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 משה גרטל והפרשן שלו ד"ר ברוך צ'יש, אנשי טלוויזיה וותיקים בני 70, סבלו שוב ושוב בעת השידורים הישירים שלהם מהבריכה האולימפית של ריו 2016, מחוסר נבונות טלוויזיונית קיצונית. אין מדובר רק בנימוקים של זיהויים שגויים, כושלים, ומבולבלים חוזרים ונשנים המתארים את דרך פעולתם והישגיהם של גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה מכל רחבי תבל, לרבות הפרת חוקי הטלוויזיה הברורים הדנים במשנה סדורה של טֶקֶס הכרחי העוסק בהצגת וחשיפת השחיינים והשחייניות הבינלאומיים בפני ציבור צופי הטלוויזיה, ואשר מקדים את יריית הזינוק, ו- לרבות שיבושי שמות אין סופיים של המתחרים והמתחרות בבריכה. אלא מדובר ראשית דבר בנימוק עָב משקל שדן במאות אולי אלפי טקסטים וניסוחים מסורבלים, כבדים, ומגושמים של משה גרטל וברוך צ'יש שצורכים שימוש יתר בעוד ועוד מילים במהלך שמונת ימי תחרויות השחייה בריו 2016. מדובר בנימוק שחושף את אי יכולתם השיטתית, הקבועה, והמתמשכת של השניים להביע כל רעיון אפילו הפשוט ביותר בעברית תקנית ובמינימום מילים. ברור שאיכות קו השידור שלהם נפגעת. כמות המילים העצומה שצורכים השניים הופכת בתוך זמן קצר למינוס. ל- פטפוט. להלן דגימה שלילית אחת של טקסט מסורבל מתוך מאות אולי אלפי דוגמאות נוספות. הניסוח עוסק בפוטנציאל של קביעת שיא עולם ע"י השחיין הראשון בדבוקות משחי השליחים. משה גרטל שַח לפרשן ולצופים שלו כלהלן : "…ודבר נוסף…למעשה שתי נקודות נוספות לגבי משחי שליחים כאלה…אלף רק השחיין הראשון שיוצא על פי חוק מהמזניק יכול לקבוע שיא עולם במקרה והוא נוגע…מגיע לקיר כשחיין ראשון שיצא על פי הזנקת המזניק…זו הנקודה הראשונה…והעלית נקודה נוספת…מתי… אה…או מה קורה במקרה ונבחרת או רביעייה קובעת…סליחה…שחיין ראשון קובע שיא עולם, כן…שיא, שיא, שיא…ואז בגלל חילוף כזה או אחר הקבוצה שלו נפסלת…". ברור שצירוף של המון ניסוחים כל כך מסורבלים כאלה יחדיו של משה גרטל, שניתן לקזז מהם לפחות % 50 טקסט, הופכים את המתנסח לאיש טלוויזיה לא נבון. ליד ה- בַּרְבֶּרֶת הזאת הבלתי מתקבלת על הדעת צריך להוסיף כי שני החבר'ה האלה משה גרטל וברוך צ'יש משתמשים שוב ושוב בדימויים של "ציפורניים וסכינים" כדי להדגיש את ההפרשים הקטנים בין המנצחים לבין המפסידים בסיום המשחים, במקום להשתמש בעובדות באמצעות תרגום של זמן למרחק. למשל במשחה ל- 50 מ' בסגנון חופשי לנשים זכתה הדנית פרנילה בלומה במדליית הזהב בזמן של 24.07 ש' והקדימה בשתי מאיות השנייה את הזוכה במדליית הכסף האמריקנית סימון מנואל שהשיגה תוצאה של 24.09 ש', שהקדימה בשתי מאיות השנייה את הזוכה במדליית ארד הבלארוסית אלכסנדרה הראסמיניה שקבעה 24.11 ש'. משה גרטל וברוך צ'יש ממשיכים להשתמש בדימוי של "אורך ציפורן" המדגיש את פער הזמנים הקטן בין השלוש. אולם אפשר להגיש גם מידע אחר הנשען על עובדות אמת. מהירות השחייה הממוצעת של הדנית פרנילה בלומה במשחה הגמר הזה של 50 מטר בסגנון חופשי, שווה ל- 2.08 סנטימטרים בכל מאית שנייה. כלומר פרנילה בלומה הקדימה את האמריקנית סימון מנואל ב- 4.16 סנטימטרים בדרכה למדליית הזהב ואת הבלארוסית אלכסנדרה הראסמיניה ב- 8.32 סנטימטרים.

הטרגדיה הגדולה של משה גרטל וברוך צ'יש איננה נעוצה בגילם אלא למרות ידענותם. משה גרטל וברוך צ'יש אוכלים, ישנים, וחולמים שחייה אולם זה איננו מספיק בטלוויזיה. המינוסים שלהם הורגים את הפלוסים שלהם ויוצרים דיסונאנס במסכת ה- Media הוויזואלית הזאת. חבל גם שמשה גרטל וברוך צ'יש לא הסבירו לצופים שלהם מדוע FINA ו- IOC טרם עברו למדידת זמנים בתחרויות השחייה (וגם ב- א"ק) באלפיות שנייה. ראה משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון פרפר לגברים שם ניצח הסינגפורי ז'וזף שולינג בתוצאה 50.39 ש' ובמקום השני דורגו יחדיו שלושה שחיינים מייקל פלפס מארה"ב, צ'אד לה קלו הדרום אפריקני, וההונגרי לאסלו צ'ה שקבעו זמן זהה של 51.14 ש'. ל- כל אחד מהם הוענקה מדליית כסף.

פרשן ההתעמלות אילן גזית + שדר ההתעמלות המוביל שלו עמיחי שפיגלר (שדר ירוד וטירון בתחום ענף ההתעמלות לגברים ונשים) דאז באולימפיאדת ריו 2016.

לא כוחות. Not equal, עמיחי שפיגלר שדר ועיתונאי חלש ונבוב בתחום. אין לו צל של מושג בענף הספורט האולימפי התעמלות ספורטיבית לגברים ונשים.

משה גרטל וברוך צ'יש  דאז באולימפיאדת ריו 2016. מדובר בצוות שידור טלוויזיוני ברמה יְרוּדָה. לא נָבוֹן. (7).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול וכאילו הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה ש- OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ולא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "מקבוי הוא האלוף האולימפי", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש " K. Chalmers 1 " וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס מחטט באף. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. אנוכי עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". על לוח התוצאות האולימפי רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים. משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת, הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא ההוא, שאמר, : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה".

משה גרטל וברוך צ'יש דאז באולימפיאדת לונדון 2012. מדובר בצוות שידור טלוויזיוני ברמה ירודה. לא נבון. (8). 

אני מפנה מבט ארבע שנים לאחור. עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 הייתה רשלנית ויעילה לסירוגין. היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש משדרים לרוע מזלם ושלא באשמתם פעם אחד בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת אולימפיאדת לונדון 2012 את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס, ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות הפרשן דאז ברוך צ'יש כשבהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (גובהו 1.88 מ') זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 : "אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה" (!). ברוך צ'יש לא למד את "לקח גרטל השלילי" ב- אולימפיאדת בייג'ינג 2008, לקח הקובע כי הנבואה ניתנה לשוטים. ברוך צ'יש עוטה את גלימת הנביא וחוזה את העתיד מבלי שיתבקש ומבלי שהוא כפוי לכך. ברור שהוא הופך את עצמו למופרך ועושה צחוק מדמותו כפרשן. ברוך צ'יש מאבד מייד את סמכותו המקצועית בבריכה האולימפית של לונדון 2012. הצרפתים בראשות יאניק אנייל זכו כידוע במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה (Ryan Lochte) לקחו רק את מדליית הכסף, 3:10.38 דקות. שַדָּר טלוויזיה נבון, מהימן, ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו. במשחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל ירִיבוּת דומה בין שחייני צרפת לארה"ב באותו סוג של משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי, הגה השַדָּר המוביל משה גרטל את הטקסט הבא, "…אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב…". ונחשף מייד במלוא חולשתו וטיפשותו. כמובן קרה ההפך. ארה"ב ניצחה את צרפת. שַדָּר אינטליגנט, נבון, וחכם מתנה את חזונו ומסייג את נבואתו ואת עצמו. המיקרופון האולימפי הפך לאויב מר וגלוי של משה גרטל וגם של ברןך צ'יש. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי טלוויזיונית קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 (מבלי שהוא כפוי לכך), והפכה אותו לסוּפֶּר טיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה לפני כחודש – חודשיים בטרם פתיחת משחקי לונדון 2012 כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte), חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה, מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו מעולם לא קרתה לפרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי, ומי ששימש פרשן השחייה האולימפי של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי ז"ל ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית וגרמנית) והיה מחונן גם בתכונות דידקטיות. הוא מאפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש האפיל כמעט לחלוטין על השדר משה גרטל במשחקי לונדון 2012 משום שנטה שוב ושוב להסתבך. בוקי צ'יש הציג את עצמו בלונדון 2012 כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חשף את עצמו בלונדון 2012 כבעל סגנון שידור בלתי מכופתר, חופשי, ופורץ גבולות מידי. משהו הדומה ל-סטנדאפיסט.

ההתייחסות אל השדר משה גרטל שונה לחלוטין מורכבת יותר וגם ארוכה יותר מנקודת מבט טלוויזיונית. משה גרטל (היה בן 66 בלונדון) שרוי בעל כורחו באיזולציה ספורטיבית טלוויזיונית. הוא איננו נמנה על מחלקת הספורט של ערוץ 1 ממנה הודח (על ידי) בשנת 2000, מאותן הסיבות שהייתי מדיח אותו ומסלק אותו גם עכשיו מעמדת השידור הנוכחית שלו בלונדון 2012. משה גרטל משמש כתב איזוטרי מאז שנת 2000 בחטיבת החדשות של ערוץ 1. הסגר כזה בן ארבע שנים עבורו, כמותו בידוד ושהייה במעין "מנזר שתקנים". מידי אולימפיאדה (יחידת זמן בת ארבע שנים) מגיח משה גרטל לאווירה האולימפית ונותן דרור ללשונו והגיגיו והופך לגימיק . הוא מתעקש להיות קוריוז. אין פלא כי המיקרופון עושה בו שַמוֹת. באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים מהבריכה האולימפית נפרד משה גרטל מצופי הטלוויזיה בישראל בזו הלשון : "…צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום…" שעון אטלנטה ברגע הפרידה היה תשע בערב (4 – GMT) ומחוגי שעון ישראל הורו ארבע לפנות בוקר (3 + GMT). בהיותי בעל סמכות עליונה של עורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים מאטלנטה 96' (פרי מִינוּיָים של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל) לחצתי על מקש ה- Talk back מעמדת הפיקוד והשליטה של ב- IBC, הודעתי לו חד וחלק : "משה גרטל, עוד הָגִיג מטופש אחד, ואתה מוצא את עצמך במטוס הראשון לישראל". מנכ"ל רשות השידור ב- 1996 מוטי קירשנבאום ז"ל (שימש מנכ"ל בשנים 1998 – 1993) קפץ מהארץ לבקר אותי ואת צוות ההפקה והשידורים שלי ב- IBC (ההגדרה באנגלית: International Broadcasting Center) באטלנטה 96'. רחשתי לו אז הערכה. זה לא היה מובן מאליו כי רמטכ"ל צבאות השידור מתייצב בעצמו בקו החזית הקדמי בחו"ל הרחק מגבולות המדינה, שם פיקודיו מנהלים קרבות שידור מסובכים, ארוכים, וממושכים בתקופה של כשלושה שבועות. מוטי קירשנבאום ז"ל היה חתן פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת בשנת 1976. אדם מוכשר בכל תחומי הטלוויזיה אך אישיותו דליקה, ומשה גרטל הדליק אותו. הוא דרש ממני במפגיע לפטר את משה גרטל בו במקום מפני שראה בו ליצן שידור, וביקש להרחיק אותו לחלוטין מהמיקרופון. "משה גרטל גורם נזק למוניטין של הטלוויזיה ומוציא את דיבתה רעה. הוא מדבר שטויות בכמויות. הבעיה איננה שלו אלא של מי שמפקיד בידיו את המיקרופון של הטלוויזיה", שַח לי בעמדת הפיקוד שלי בעת ביקור שערך במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה 96'. מוטי קירשנבאום ז"ל הוא בדרך כלל פולני משכיל ומנומס ואיש תרבות, אך כשהוא מתרגז – אללה יסתור. הוא הופך להיות איש מאוד לא נחמד וצעקני שמנופף בידיו, ויודע גם להיות פוגעני כשצריך. מוטי קירשנבאום חתום על ארבעה אידיומים שהשתרשו ב-נִיבוֹן העִבְרִי ונאמרים בדרך כלל ע"י אנשים כְּעוּסִים ומלאי חימה : "את מי זה מעניין…?", "מה זה צריך להיות…?", איזה מן דבר זה…?" , והוסיף, "מיהו בכלל משה גרטל…?". מוטי קירשנבאום ז"ל היה כָּעוּס ועצבני. גם אם הייתי מוריד את ה- Sound ונותן לו לומר את אמירותיו ב- Mute באותו הערב ההוא ביום שני של 29 ביולי 1996 באולימפיאדת אטלנטה 96', הרי שהפנטומימה שמורכבת מתנועות הזרועות הארוכות שלו ונענוע כפות ידיו הייתה מסגירה את סערת רוחו הפולנייה. מאידך, כשחתן פרס ישראל הזה (מוטי קירשנבאום קיבל את פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד) הזה משנה פַאזָה הוא עוטה לפתע על פניו הבעת "Poker face", משדר אותה כלפי יריבו, ונוֹצֵר את שפתיו. גם זה סוג של רוֹעַ. בארכיון ערוץ 10 מצוי ריאיון נסער שערך מוטי קירשנבאום לפני כמה שנים עם סגן ראש הממשלה סילבן שלום בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום". או טו טו הוא הופך עליו את השולחן. זה היה ריאיון ברוטאלי אך נסלח מפני שהציבור רחש אז למוטי קירשנבאום עדיין הערצה היסטורית ואחידה ב-דומה לזאת שזכה לה ה- אוראקל מדלפי. באותו הערב ההוא של 28 ביולי 1996 בו אירחתי את מנכ"ל רשות השידור במשרד התקשורת והשידורים שלי באטלנטה 1996, והרגע בו נטר ביקורת חריפה ביותר לשדר השחייה שלנו, הייתי טרוד מאוד בהפקת הכיסוי של שיוט המדליות בגלשני רוח בעיר סוואנה הממוקמת על חוף האוקיינוס השקט (רחוקה כ- 600 ק"מ מאטלנטה) בהשתתפות השייט הישראלי גל פרידמן. לא היה לי בכלל פנאי אליו. שוחחנו פנים אל פנים אולי עשר דקות מאכסימום רבע שעה. אז רשמתי ותיעדתי אח"כ את הפגישה עִמוֹ ואת דבריו ביומני. ככלות הכל הוא היה מנהיג השידור שלי שרחשתי לו הערכה וגם כבוד. מהיבטים טלוויזיוניים רבים החשבתי את מוטי קירשנבאום ז"ל לבֵן מַלְכוּת.

פוסט חדש מס' 891. אמינות, מהימנות, מצוינות, והישגיות, וגם שיממון ואנטי היגיון. פוסט מס' 891. דיון בנושא ה- הידרודינמיקה בשחייה והאוניברסליזם של השחייה. השחייה האולימפית מאז תקופתם של האלופים השחיין בן הוואי דיוק קאהאנאמוקו ו- האמריקני ג'וני ווייסמילר בראשית המאה ה- 20, דרך השחיין היהודי – אמריקני מָארְק סְפִּיץ באולימפיאדת מינכן 1972 ועד ימינו אנו בעידן שנות ה-2000 של השחיינים האוסטרלי איאן ת'ורפ, ההולנדי פיטר וואן דן הוגנבאנד, הרוסי אלכסנדר פופוב, האמריקני מייקל פלפס, הצרפתי יאניק אנייל, והאוסטרלי קייל צ'אלמרס.  פוסט מס' 891. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- 4 ביולי 2020.

פרסומם של המסמכים הבאים ותיעודם כאן בסיומו של פוסט מס' 884 הוא חיוני ולא ראוותני (!). המסמכים האלה לא נועדו להתהדר בהם אלא מהווים הוכחה מוחשית בלתי נדלית כי הנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1 לדורותיהן, ניצבו לצידי ו-תמכו במדיניות השידור התֹכניתית והכלכלית שלי תמיכה מלאה כמעט ללא סייגים לאורכה של רבע מאה של שנים, ונתנו לכך עֵדוּת לא רק פָּנִים אֶל פָּנִים ב-ע"פ ובטפיחה על השכם, אלא גם בכתב (!!). לרבות ההתקשרות המסיבית הייחודית שלנו ההיא בימים ההם עם פעילותו המשגשגת של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בזירה האירופית.

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני במכתב שמילותיו נגעו בלבי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990. מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אליי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1991. מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים המצוין והבלתי נשכח של הרשות יוחנן צנגן (אדם משכמו ומעלה) בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת הטלוויזיה "רשת" כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשר משם 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות שידורים ישירים. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : שנת 2000. אין תאריך מדויק. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של Euro 2000 ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : חורף 2002. זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, ומייסד חברת "קשת" בערוץ 2) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 5 באפריל 1989. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל נפרד ממני בתום חמש שנות כהונתו 1989 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמרות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. כמה מילות הערכה של ידיד, הקולגה, והעיתונאי גלעד עדין בתום מבצע שידורי ה- Final four של הכדורסל האירופי – ברסי פאריס, בתומו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. מכתבו של אלכס גלעדי (נשיא חברת הטלוויזיה "קשת" בערוץ 2 המסחרי, סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, וחבר IOC / הוועד האולימפי הבינלאומי) אליי, לאחר עזיבתי לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 

סוף הפוסט מס' 891 : הועלה לאוויר בשבת – 4 ביולי 2020.